Datasets:

ivrit-ai
/

knesset-plenums

הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת הוועדה לביטחון הפנים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 55 והוראת שעה), התשפ"א–2021. תודה.

תודה למזכירת הכנסת.

אנחנו עוברים לנושא השני, נאומים בני דקה. חברי הכנסת מוזמנים להצביע, בבקשה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול במהדורה המרכזית בערוץ 13 התפרסם תחקיר מזעזע על הטרור היהודי בערים המעורבות, ובעיקר בעיר רמלה, מה שמוכיח את הטיעונים שלנו לגבי הטרור היהודי כלפי האזרחים הערבים בערים המעורבות במאי האחרון, שנמשך עד הימים שלנו אנו. הטרור היהודי הזה מאורגן, מובל על ידי אידיאולוגיה ברורה ושנאה לכל מה שהוא לא יהודי, ובעיקר כלפי האזרחים הערבים במדינה באופן כללי, ובערים המעורבות – באופן פרטני. ברור שיש שם פרויקט פוליטי מאחורי זה. עומדים מאחורי זה מקומות מאורגנים כמו להב"ה ולביא, וגם מפלגה פוליטית שנקראת עוצמה יהודית. שני השוורים הזועמים שמובילים את הטרור היהודי, יש להם שמות: איתמר בן גביר ובנצי גופשטיין. איתמר בן גביר הכניס גם את אשתו לקרן של אחת העמותות, שעובדת ומאורגנת כדי לתקוף אזרחים ערבים בצורה מאורגנת. הכי מזעזע בתחקיר, אדוני, היה תפקידה של משטרת רמלה. משטרת רמלה, במקום לקשור את השור הזועם הזה שנקרא איתמר בן גביר ולהכניס אותו לאיפה שמגיע לו, אל מאחורי סורג ובריח, החליטה – למרות שהביאו לה את כל ההוכחות לטרור היהודי – להתעלם מהדבר הזה.

אני רוצה להציע, בסוף הנאום שלי, מה האפשרויות – איך אפשר להבין את התנהגות משטרת רמלה בדבר המזעזע הזה: 1. אין לה בעיה עם טרור יהודי המופנה כלפי האזרחים הערבים ברמלה; 2. תשובה שנייה יכולה להיות שהאזרח הערבי מבחינת המשטרה ברמלה פשוט שווה פחות; 3. יכול להיות שיש יותר מדי חברים שקרובים מדי למשטרת רמלה מהטרור היהודי; התשובה הנכונה בעיניי זו תשובה 4, אדוני היושב-ראש: כל התשובות נכונות. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שתסלח לי, אבל אני אחרוג מדקה, כי היו המון הרוגים בשבוע האחרון בדרכים בכבישי ישראל. ביום שלישי, 30 בנובמבר, נהרגה הולכת רגל, אישה בת 82, בנצרת. למוחרת, 1 בדצמבר, נהרגה ז'נט דעבול, בת 63, אימא של קרן, שהייתה עד לא מזמן מנהלת סיעת תקווה חדשה והיום ראש מטה שר המשפטים. היא פשוט עצרה את האוטו בכביש 431, נכנס בה אוטו מאחור, והיא נהרגה. ב-2 בדצמבר נהרג הולך רגל, גבר בן 80, ברחוב מנדס ברמת גן. ואז הגענו ל-3 בדצמבר, יום שישי האחרון – סוף שבוע דמים. הוא התחיל בתאונה מחרידה סמוך ליישוב עופרים – ארבעה בני אדם: טוב ראי והללי מעודד, אחים בני שלוש ושש מברוכין; אחמד סאלם וזיאד אבראהים, בני דודים, בני 17 ו-19; באותה תאונה נפצעו אנוש גם יניב, אב המשפחה, והודיה, אם המשפחה ההרה, והתינוק שהיה בבטן שלה לא שרד; בהמשך היום נהרגו בתאונה מחמוד קלק, ראג'ח חיג'אזי ומאהר חמאד, שלושה צעירים בני 20 מחיפה, בצומת טמרה שבגליל. הם נקברו אחד ליד השני, במקום שיקימו משפחה אחד יחד עם השני; עוד באותו יום נהרג גבר בן 50 בכביש 40, סמוך לצומת אוהלים; הרוג תשיעי באותו יום – גבר בן 47 נהרג סמוך ליישוב עראבה שבגליל. ביום ראשון, 5 בדצמבר, נהרגה אישה בת 50 בכביש 4316, סמוך ליישוב גמזו. אתמול, ב-6 בדצמבר, נהרג אביב חזן, בן 27 מהיישוב נהורה, בתאונת דרכים בכביש 352, סמוך לשדה דוד; הוא בן 27, והשאיר אחריו את לינוי אשתו ואת בנו איתי בן התשעה חודשים, שיגדל ללא אביו. 14 אנשים נהרגו בשבוע האחרון.

אנחנו קיימנו לפני שבוע ישיבה בוועדת הכלכלה ואמרנו: מי מנהיג – מי מתכלל את המאבק בתאונות הדרכים? התרענו שזאת הולכת להיות שנת שיא. פיללנו שלא כך יקרה אבל דאגנו ממה שיכול לקרות, והגרוע מכול קרה לאחר מכן.

אני מודה כאן ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שבעקבות סוף השבוע הנורא הזה הקים את ועדת המשנה למלחמה בתאונות הדרכים. אתמול היא הוקמה. אני אומר לכם, כמי שעומד בראש הוועדה שנית: אנחנו לא נוותר. נהפוך כל אבן, נביא כל פקיד שאחראי, ואם נצטרך, גם נעשה את העבודה המתכללת שהממשלה לא עושה. אנחנו לא נוותר עד שהמוות המיותר הזה בכבישים ייפסק, עד שאנשים חפים מפשע לא ימותו סתם. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

מכובדי היושב-ראש, הכתבה בערוץ 13 על ארגון טרור של ממש, שנחשף לעיני הציבור אחרי עבודה מקצועית ומרשימה של עיתונאים ששתלו שם צעיר שהתוודע – ונחשף בכתבה – לאיך שהאנשים האלה מתכננים לפגוע בערבים: הדבר המיידי שצריך לעשות הוא הוצאתם מחוץ לחוק, של ארגון להב"ה בעיקר. אבל התברר מעל כל ספק שמי שאחראים לארגונים האלה, להסתה, לניסיון לפגוע בערבים, זה חבר כנסת, שמשרת כאן בכנסת – איתמר בן גביר, שכבר הואשם בתמיכה בארגון טרור, הוא חבר הכנסת היחידי מבין 120 שהואשם בתמיכה בארגון טרור; וגופשטיין, ההוא מארגון להב"ה. מה צריך לעשות? מה צריך יותר מהסרטון הזה, מעבודת התחקיר הזאת, כדי שמשטרת ישראל תפעל, הפרקליטות, משרד המשפטים, כדי שיוצאו מחוץ לחוק?

תארו לעצמכם, רק תארו, אם הכתבה הזאת הייתה על ערבים שמתכננים פגיעה ביהודים. וואי וואי וואי, מה שהיה קורה. כל יום היו עולים לשם איזה 20 חברי כנסת, וכל השרים היו מתחרים מי ייתן הצהרה קשה יותר, והצעת חוק להוצאה מחוץ לחוק הייתה כבר מוכנה במגירה. אז מישהו צריך לפעול להוציא את להב"ה ואת האנשים המסוכנים האלה, מעוררי ריב ומדון, מחוץ לחוק.

תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת בוסו, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, קיימתי אתמול דיון ביוזמתי בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, בדבר סכנת הפיטורים בעקבות רפורמת הכשרות, שאמורה להתחיל להיכנס לפועל, של 4,000 משגיחי כשרות הפזורים ברחבי הארץ, חלק במגזר הציבורי וחלק במגזר הפרטי – ולא נתנו דעתם. היה דיון מצוין. אנשי המקצוע הגיעו לשם ללא נתונים, ומכעיס יותר שהשר לשירותי דת, השר כהנא, בחר לברוח מדיון כזה ולא להגיע ולהסתכל בעיניים. עד היום הוא מספר לנו עד כמה הרפורמה טובה וחשובה ומצוינת, והוא לא בא להסתכל בעיניים לאותן 4,000 משפחות שהולכות להיות מובטלות.

ואני מבקש מאדוני היושב-ראש, אם יוכל לעקוב אחר החלטות הוועדה שיהיו, כדי שאנשי המקצוע, אנשי משרד האוצר והמשרד לשירותי הדת, באמת ייתנו תשובות אמיתיות בדבר אותן 4,000 משפחות ועובדים שנמצאים בסכנת פיטורים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כן, שוב זה אני שמדבר על אלימות במגרשי הכדורגל והכדורסל, האלימות שלא נפסקת ופשוט מחריפה משבוע לשבוע. ושוב אני קורא לשרים, לשר התרבות והספורט, לשר ביטחון הפנים ולשר המשפטים, להפעיל את המצלמות, לעצור את האנשים שפורעים ולהפסיק את מחול השדים הזה.

היום קיימתי פגישה, שהופתעתי ממנה, עם הנציגים של עמותת היציע – עמותה אשר מאגדת את כל ארגוני האוהדים במגרשי הכדורגל, עמותה של אנשים נפלאים שרוצים לעשות טוב לעולם הכדורגל ולעולם הספורט. עומד אני פה ומחזק אותם, ומבטיח שכנסת ישראל, יחד עם אותם ארגונים שפויים, יעשו ככל יכולתם כדי למגר את האלימות במגרשים ולגרום לילדים ולמשפחות לחזור ליהנות מהענף היפה הזה. תודה רבה לכולם.

תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 34, והפעם על הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" כהקדמה לסדרת נאומים חדשה שאפתח היום, בעזרת השם. במגילת העצמאות מופיע הביטוי "מדינה יהודית" חמש פעמים, והמילה "דמוקרטית" לא מופיעה בכלל. רק לפני 30 שנה, בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק, הופיע המשפט: "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הביטוי הזה הפך להיות דגל של התפיסות שמבקשות, בשם אותם ערכים דמוקרטיים, להפוך את המדינה היהודית למדינת כל אזרחיה. מדובר בהנדסת תודעה כפולה: גם כי בשם ערכי הדמוקרטיה נרמסת הדמוקרטיה על ידי לקיחת הסמכויות מנבחרי העם והעברתן לבג"ץ, ובעיקר בגלל שבשם אותם ערכים מערכת המשפט פוגעת שוב ושוב בכל מה שמבטא זהות יהודית במדינת ישראל. אני ממליץ לאזרחי המדינה לא ליפול בפח הנדסת התודעה של הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית". תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת גנאים, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שלישי האחרון, אדוני היושב-ראש, היה משחק כדורגל של קבוצה שקרובה לליבי, איחוד בני סח'נין, נגד בית"ר ירושלים. את התוצאה כולם יודעים – 0:2 לטובת בני סח'נין. על כר הדשא, אדוני היושב-ראש, היה ציון 10 לצוות המקצועי, הניהולי, הקהל, וכמובן לשחקנים. דקה לאחר סיום המשחק, הופתעתי מכך שהמשטרה התנהגה בצורה בלתי אחראית – כדורי גומי, גז מדמיע, על ילדים, נשים. שאלתי את עצמי: למה זה קורה? הרי בבני סח'נין יש ילדים, נערים ונוער, והם תורמים לא מעט למיגור תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית. ב-18 במאי 2004 הקבוצה הזאת זכתה בגביע המדינה, והיא ייצגה את המדינה ואת החברה הערבית בכבוד. השאלה: מה שקרה בסח'נין, היה קורה בנתניה ובחיפה ובבאר שבע? כשאנחנו מדברים על מיגור תופעת האלימות בחברה הערבית, סגירת המגרש בסח'נין זה שיא האלימות. תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ממש לפני דקות ספורות סיימנו ישיבת עבודה, אני וחברי חבר הכנסת אוריאל בוסו, עם קבוצת אנשים נחמדה ביותר מתנועת העצמאים, ובראשם אורן בוטא, שהוא הנציג, יחד עם מר עודד מרקוס, שבעבר היה מנכ"ל רשת מלונות שרתון מוריה. אנחנו שומעים מהם את כל הכאבים, את כל המצוקות ואת כל הדברים שעלו בעבר, כמו הנושא הזה של חישוב מחדש של החזרי המענקים ברמה שנתית; אלה שנפגעו במעל ל-25% או עד 40%; או הנושא של הפיצוי לענף התיירות על מורי הדרך, ההיסעים וכל מיני דברים. הם באו והציגו את הבעיות הקשות שקיימות שם.

מיותר לציין שיש להם אכזבה קשה מאוד. ראשית, אביר קארה הבטיח בעבר דברים, ולצערם הם לא קוימו. בעצם הוא מתנער מהם ומשאיר אותם בודדים עם אותם מאבקים, והם נאלצים להיעזר בכל מיני עורכי דין ובכל מיני דברים – דברים שהובטחו להם בצורה מאוד מאוד ברורה לפני הבחירות. דבר שני, אני קורא כאן דווקא לשר האוצר, לממשלת ישראל, אדוני היושב-ראש: אדרבה, תוכיחו שאתם מטפלים בבעיות שלהם ושלא ניצלתם את כל המאבק של השלמונים האלה רק כדי לנגח את הממשלה הקודמת ולהביא להפלתה. תוכיחו שהדברים הכואבים שלהם באמת כואבים לכם ושאתם רוצים לעזור לאותם עצמאים, ולא רק, כמו שאומרים, ניצלתם, סחטתם, שתיתם כמו פחית, ולאחר מכן עשיתם השתמש וזרוק. כואב הלב. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת יברקן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לחזק את ידי כוחות הביטחון, שעמלים 24/7 על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, ובעיקר כוחות משמר הגבול ומשטרת ישראל, שנמצאים בכל פינה, ובעיקר את שני השוטרים שחיסלו את המחבל הנתעב שבא לפגוע באזרחים חפים מפשע. אני רוצה לחזק את ידי החיילים ואת השוטרים ולומר להם: אל תפחדו, למרות שכולנו ראינו איך מח"ש מייד הפכה להיות לדובר של שוברים שתיקה. הגוף הזה, מזמן אמרתי שאינו רלוונטי וצריך לסגור אותו מייד, משום שמח"ש בוודאי לא מרתיעה שוטרים אלא פשוט הופכת להיות הסנגור של הצד השני. במקרה הזה כמעט העמידו למשפט שוטרת ושוטר שהגנו בגופם על אזרח במדינת ישראל. ואם יש כאן מישהו שצריך לעמוד לחקירה זה ראשת מח"ש, שהעזה להזמין את השוטרים הללו לבדיקה ולחקירה. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה. חברת הכנסת סילמן – עאידה סלימאן, בבקשה.

לא, סילמן זו היא – – –

לא, אמרתי סלימאן, אבל לא שמענו טוב.

– – –

בדעות אתן דומות היום.

גדי, תעשה לי טובה. להקדיש את נאום הדקה למשפט הזה, כבוד היושב-ראש? לא. האמת, יש לי נושא יותר חשוב לדבר עליו. אתמול ראש הממשלה וחלק גדול מהשרים שמכהנים במשרדים מאוד חשובים ביקרו בדרום, וביקרו בדרום תחת הכותרת של מלחמה או מאבק בפשיעה. אבל את האמת, אתמול התראיינתי ואמרתי: לצערי הרב, ראש ממשלה, כאשר הוא הולך ורוצה באמת להיאבק בפשיעה ולהבטיח ביטחון לאזרחים בדרום, הוא חייב – במקום לתצפת על רהט, בדיוק כמו סצנה מאיזושהי מלחמה שמישהו עומד על הר כזה ומתצפת על אזור המלחמה ומדבר עליו מרחוק, שילך לתושבים עצמם, שילך לאזרחים עצמם, ידבר איתם באופן ישיר, ישמע על הכאב שלהם מהפשיעה.

דבר שני, זה לא מתקבל על הדעת ואסור לעבור על זה לסדר-היום שמנסים, מראש הממשלה ומטה, להשחיל לתוך הלקסיקון של השיח הפוליטי את המונח "פשיעה ערבית". כדי שתבינו למה אני מתקוממת, תתארו לעצמכם שמישהו מדבר על ה"פשיעה היהודית". אז היו אומרים שזה אנטישמיות, ואז היו אומרים שזה הכתמה של ציבור שלם. אנחנו אלה שמתחננים: תצילו את 97% מהאוכלוסייה הערבית מארגוני הפשע, שמהווים 3%. אל תתחילו לחזור על זה. אני מאוד מאוד – אני לא יכולה להגיד "מאוכזבת", כי לא היו לי ציפיות – מתקוממת על זה שראש ממשלה משתמש במושג כזה בהודעה לעיתונות, "פשיעה ערבית".

תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

אנחנו ממשיכים בסדר-היום, סעיף 3 – נאום בכורה של חברת הכנסת שרון רופא אופיר, בבקשה. משפחת אופיר רופא, ברוכים הבאים.

בדצמבר שנת 1947 כתב המשורר נתן אלתרמן את המילים האלמותיות של שירו "מגש הכסף". וכך כתב: "והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת / תעמעם לאיטה על גבולות עשנים, / ואומה תעמוד – קרועת לב אך נושמת, / לקבל את הנס האחד, אין שני. // – – – אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם / ואמרה: מי אתם? והשניים שוקטים, / יענו לה: אנחנו מגש הכסף, / שעליו לך ניתנה מדינת היהודים. // כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל / והשאר יסופר בתולדות ישראל".

אדוני יושב-ראש הכנסת, בני משפחתי האהובים, חברים יקרים שלי, עם ישראל, אני ניצבת כאן היום בפניכם מאוד מאוד מתרגשת, אבל בוחרת, בשונה מהנוהג של נאומי בכורה, שלא לספר על תחנות בחיי, אלא לדבר על האומה שלי – לספר עלינו, על כולנו. לדבר על מגש הכסף.

מאז נכתב שירו של אלתרמן, אנחנו מספרים ויוצרים את הסיפור הישראלי מדי יום. תולדות ישראל הן סיפור ציוני ודמוקרטי ששזור בצחוק ודמע, בנייה והתחדשות; סיפור שנצרב בדם וכאב; סיפור הרקום כאבני פז מחלקי הארץ הזו. שורשינו, שהביאונו לכאן ממזרח וממערב, הם היוצרים את הרקמה האנושית המיוחדת כל כך של החברה הישראלית. מדינת ישראל שלנו, אותו נס גלוי שניתן לנו על מגש הכסף, הלכה והתעצבה לאורך השנים, אך במקום שנהפוך לרקמה אנושית אחת חיה, מה שהלך וחלחל בנו לאורך הדרך הוא המפלג והשונה: דתיים וחילונים; תושבי הערים אל מול תושבי הפריפריה; מזרחים ואשכנזים; יהודים, דרוזים וערבים; "השד העדתי", ומונחים כמו "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה". כן. הורגלנו, לצערי, להתאחד ברגעי כאב. כולנו מכירים ויודעים היטב את החוזה הלא-חתום הקיים בינינו, שאם חלילה יקרה משהו למישהו מאיתנו ולא משנה איפה בעולם, יקום אחיו ויגן עליו. המשפט הידוע של יוסף טרומפלדור, "טוב למות בעד ארצנו", הפך לנכס צאן ברזל. בבתי הקברות מוטלים מתינו, ושם אין הבדל ואין שוני, שם כולם שווים. ואנחנו החיים, הופכים באותם רגעי כאב לעם אחד.

כחלק מעיצוב התהליך של חיבור כל חלקי הפאזל והפיכתם לרקמה אנושית אחת, הרקומה באותן אבני פז, מוטל לפנינו האתגר לחיים משותפים. קבלת האחר והשונה, ללא הבדל דת, גזע, מוצא ומין. בשנת תשפ"ב, שנת ה-74 לקיומו של הנס הגלוי שעליו כתב אלתרמן בשירו, בשלה השעה להנכיח את המשפט טוב לחיות בעד ארצנו. התנועה הציונית, שחלמה את הנס הגלוי שאותו אנחנו כולנו מקיימים כל יום, היא שהביאה אותנו לכאן, אל אדמת הארץ הזו. אך ציונות של ראשית המאה ה-20 אינה מובנת מאליה במאה ה-21. מחובתנו כולנו להפוך בשאלה מהי ציונות כיום, מהי הישראליות המתהווה, ואיך מוסיפים לצעוד בשביל המחבר שואה, זיכרון ותקומה, מותירים את הגלות הרחק מאחור, פותחים פרק חדש בסיפור שלנו, בסיפור של תולדות ישראל. את התשובות שנמצא, המחוברות לעבר, מקיימות את ההווה ונושאות עיניים אל עבר העתיד, יש להנחיל בלבבות של ילדינו. לחנך לציונות את בני הנוער, הלוא הם דור העתיד.

השאלות האלה – אני אספר לכם – באופן אישי, מעסיקות אותי, והן שמעצבות את אישיותי ואת החינוך שאני מנחילה לשלושת ילדיי, מנחילה לדורות הבאים. ואולי, אולי הן גם הסיבה המרכזית שבגינה ביקשתי להגיע לכאן. את אחת התשובות על השאלות האלה קיבלתי היום בביקור שקיימתי ביד ושם. אחרי הביקור בהיכל השמות. במקום שבו ניבטו אליי תמונותיהם של בני עמי, במקום שבו סביב נמצאים קלסרים על גבי קלסרים שמנציחים עדויות על כחמישה מיליון נספים – מאותו היכל צעדתי אל מחוץ למוזיאון. ואני אספר לכם, ואני בטוחה שזה היה בכוונת מכוון: כמו מתוך התופת נפתח האופק אל עבר הרי ירושלים. ואני ידעתי, ידעתי שמכאן מחויבים אנחנו להוסיף ולצעוד קדימה, כי ארץ אינה ניכרת רק במעשיה אלא במה שהיא מוכנה לשאת – כך כתב יהודי ממוצא גרמני רגע לפני שנרצח בשואה. זו הייתה צוואתו, וזו צוואתם: עלינו כולנו להוסיף ולצעוד קדימה, מתוך עוצמה, מתוך ביטחון, אל עבר הסיפור הישראלי שיצרנו ואנחנו יוצרים ביחד.

שמי שרון רופא אופיר. אני מתרגשת. נראה לי טבעי, לא?

לחלוטין, לחלוטין.

– – – שמעת מה אני עברתי?

אני בתם של תמר, תיבדל לחיים ארוכים, בת ירושלים. הוריה של אימי עלו לציון לפני 100 שנה, בדיוק בשנת תרפ"א – אני סוגרת מעגל. הם העלו עימם לכאן 100 עולים. משפחתו של אבי יוסף, זכרו לברכה, הגיעה לכאן בסוף המאה ה-14, ואני, אני, שנושאת בגאון את השם רופא, דור 20 על אדמת הארץ הזו.

אתם יודעים, בילדות שלי, כשהיו שואלים אותי: מאיזה מוצא את? הייתי ממש מתביישת, כי לכו תסבירו מוצא של משפחה שהתגלגלה מגרמניה לפדובה באיטליה, ומפדובה באיטליה לחאניה בכרתים. איזה באסה, תמיד חשבתי כמה היה קל היה אם הייתי יכולה לספר שאימא שלי נולדה במרוקו ואבא שלי ברומניה, או אם הייתי אומרת שאימא שלי בכלל מגרמניה ואבא שלי מפולין. ואני, מאיזה מוצא אני? היום אני אגיד בגאווה, בגאווה גדולה: אני מעורב ישראלי, והילדים שלי? רן, בן הזוג האהוב שלי, הוא חצי הונגרי וחצי עיראקי. בטח היה לו הרבה יותר פשוט כששאלו אותו, אבל רוני, רז וזהר שלי גם הם מעורב ישראלי, וכך גם הילדים שלכם – גם הם מעורב ישראלי.

המוצא שממנו יצאנו לדרך תמיד תמיד יהיה נוכח כפרק א' בסיפור שלנו. הוא יוסיף רוב יופי לגוונים הרבים של סיפור מציאות הרדיפה, האנטישמיות שליוותה אותנו – ליוותה דורות רבים של יהודים. הוא יוסיף להאיר לנו את הדרך שלאורה נצעד, אך אבני השביל שלנו – אבני השביל שלנו יהיו אחידות; הן יזהרו באור יקרות ישראלי. אנחנו, שמספרים מדי יום את תולדות ישראל, שרוקמים את גוני הסיפור שלנו, שמוסיפים פרק ועוד פרק, אנחנו נבקש מעכשיו לחבר, לקרב, למצוא את השביל הטוב, לחיות בעד ארצנו. נהנה מפירות היותנו מעורבים ישראליים, המייצרים, בזכות אותו עירוב, קשת של גוונים, ומבקשים להיות מעורבים בחברה, שאותה אנחנו מספרים ומייצרים כל יום.

כשאני הייתי ילדה, אולי בת שבע או שמונה, אבא שלי ואח שלו היו מנהלים ויכוחים פוליטיים ערכיים, ותמיד באמצע הוויכוח הם היו פונים אליי ומבקשים ממני שאני אביע דעה – ואני, מה ידעתי? אבל תמיד הייתי משיבה להם בידענות. אתם יודעים, הם שאלו אותי, אז מה, אני לא אענה? ושם, עמוק בסתר ליבי, הייתי חולמת שאולי אולי יבוא יום ואני אימצא במקום הזה. אז היום אני ניצבת כאן על הדוכן במליאת הכנסת, בקודש-הקודשים של הציבוריות הישראלית, ובקהל נמצאים בן הזוג שלי ושלושת ילדיי, משפחתי האהובה. אימא שלי ואחותי לא נמצאות כאן היום. ואבא שלי? אבא שלי, זיכרונו לברכה, בוודאי מלווה אותי מלמעלה, ואם יכול היה לשאול אותי לדעתי, כפי שהוא עשה בילדות, אני הייתי עונה לו: אבא, אני מתחייבת לשרת את המדינה שלי; אני מתחייבת לשרת אתכם; אני מתחייבת להוסיף ולבנות כל יום בית ישראלי. תודה רבה.

תודה רבה לכולם. תודה רבה.

יעלה לדוכן, מכאן, יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי, כדי לברך את חברת הכנסת שרון אופיר. אגב, שרון, זה לא מחזה רגיל שיושב-ראש הכנסת מדבר מהדוכן – הוא היה יכול לעשות את זה מפה, אבל הוא בחר לעשות את זה משם. כל הכבוד.

אני מודה לך.

בבקשה, אדוני. נא לשבת.

תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש הישיבה. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, חברתי חברת הכנסת רופא אופיר, משפחת רופא אופיר היקרה, ברוכים הבאים לכנסת. איפה אנחנו יכולים למצוא משפחה דור 20 בארץ? וואו, באמת וואו ענק כזה – אפילו לא ידעתי. לכבוד הוא לנו. שרון, חברתי, אני משוכנע שאבא שלך יושב כאן באחד המושבים, רואה ובלתי נראה, אבל הוא גאה בך מאוד.

אחרי תשע שנים בבית הזה, אני חייב לומר לך שתמיד מרגש לשמוע נאום בכורה של חבר כנסת ולהיזכר בבסיס; מה עוד שהנאום לא היה על מושא הפעולה, זאת אומרת את, אלא על דברים כלליים שחרותים בהיסטוריה של עמנו. מאוד מרגש לשמוע ולהיזכר בסיבה שמביאה אותנו, נבחרי הציבור, לבית המיוחד והמכובד הזה. אני שמח להיות זה שמברך אותך על נאום הבכורה ועל תחילת דרכך בכנסת ישראל. עשית דרך ציבורית ארוכה ומעניינת עד שהגעת לבית הזה; דרך שעברה בעיתונות וברשות המקומית, כסגנית ראש מועצת קריית טבעון, ובאקדמיה.

אני יודע, מניסיוני, כמי שניהל את יום הבחירות של המפלגה שלי ועבד עם ראשי המטות וחברי מועצות וערים וסגני ראש עיר בארץ, עד כמה הפוליטיקה המקומית חשובה ליכולת לתפקד אחר כך. הניסיון – אין לו תחליף. את מגיעה עם ניסיון משמעותי כנבחרת ציבור. את מבינה את המשמעות של עשייה ציבורית ומחויבות לאנשים שהלכו לקלפי ושמו את הפתק שלך מתוך אמונה. עסקת בפניות ציבור ובקידום אג'נדה שהאמנת בה. זה בית הספר הטוב ביותר כדי להבין את העולם הציבורי.

לאורך הקריירה שלך התרכזת, בין יתר הדברים, בשוויון מגדרי, וגם בישראל ביתנו עמדת בראש מטה הנשים. לצערי יש פחות מדי נשים בכנסת גם היום, וכל אישה שמצטרפת כחברת כנסת מוסיפה את נקודת המבט הקריטית של המעבר מעבר ל-51% מהאוכלוסייה. בחלק מהדברים נשים חושבות באופן אחר מגברים. הן חוו קשיים ואתגרים שונים, לעיתים בתכלית, ויש חשיבות לעצם הימצאותן בצומתי קבלת ההחלטות בתפקידים האלה. זאת, מעבר לעובדה שכל חברת מועצה, חברת כנסת, מנכ"לית או שרה מתווה את הדרך לילדות ולנשים אחרות, שהמקום הזה הוא שלהן בדיוק כפי שהוא מקום של גברים. הן הופכות את זה למודל שנשים יכולות לשאוף אליו. וגם את, חברתי חברת הכנסת רופא אופיר, תהווי מודל עבור ילדות, נשים, שיסתכלו על עוד חברות כנסת ויראו את עצמן שם.

אני רוצה לומר לך מילה אישית כמי שנשואה לקצין משטרה – איפה אתה?

עכשיו אני יודע למה אתה מברך אותה.

אתה רואה? גיליתי את העניין הזה.

קשר משפחתי.

היום הוא סגן מפקד מרחב. אני יודע היטב מהו העומס שבני ובנות זוג של קציני שטח במשטרה לוקחים על עצמם. ראיתי זאת בביתי כשרעייתי היקרה לקחה על עצמה את גידול הילדים והמחויבות המשפחתית. אין לי ספק שכאן בחלוקה – אני לא יודע מי עובד יותר קשה בבית, אתה או שרון, אבל אני מניח שאתם מוצאים את שביל הזהב. זה להיות ימים ולילות, וגם היא לא מלקקת כאן דבש, רק אתמול עבדה כאן כמעט כל הלילה. זה שבתות, זה חגים. אני מעריך זאת מאוד, ומאושר לראות שתוך כדי כך שרון בנתה קריירה מכובדת ורצינית, שהביאה אותה לכנסת ישראל.

לסיום, אני רוצה לאחל לך הצלחה רבה בתפקיד. לכנסת יש המנהגים והמאפיינים שלה. אין לי ספק שתלמדי אותם ותכירי אותם עם הזמן, בניסיון שתצברי, ותוכלי להשתמש בהם כדי לקדם את האני מאמין שלך. בטוח אני שהיכולות והאיכויות האישיות שלך יביאו להצלחתך כחברת כנסת. בהצלחה רבה. כל טוב.

תודה רבה, מכובדי יושב-ראש הכנסת.

[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1475).]
[מס' פ/1849/24; דברי הכנסת, חוב' ו', ישיבה 72.]

ובכן, אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה). תציג את הצעת החוק השרה מירב כהן. בבקשה. חוק חשוב.

שלום. זה באמת, כפי שאמרת, חוק חשוב. יש לי זכות להציג אותו. הצעת החוק המונחת בפניכם מהווה בשורה חברתית חשובה לחייבים. הצעת החוק מבקשת לבטל את הסמכות להטיל הגבלה על רישיון הנהיגה של חייבים ככלי לגביית החוב לפי חוק ההוצאה לפועל ולפי חוק המרכז לגביית קנסות. הצעת החוק משקפת תפיסה מודרנית וראויה ביחס להגבלות שיש להטיל על חייבים לצורך גביית החוב. הגבלה על רישיון נהיגה מהווה מגבלה משמעותית על חופש התנועה של החייב, על יכולתו להגיע למקום העבודה ועל ההתנהלות היום-יומית שלו. למעלה מכך, אף אין בה קשר ישיר לגביית החוב עצמו אלא היא מהווה בעיקר אמצעי לחץ על החייב לשלם את חובו. כמו כן, לפי בחינה שנעשתה נמצא כי כלי גבייה מסוג זה לא קיים במרבית מדינות המערב. בתקופת הקורונה הוקפאה זמנית הסמכות להטיל מגבלה על רישיון הנהיגה על מנת להקל על יכולת ההתניידות בתקופה שבה היו מגבלות רבות על התחבורה הציבורית – זו הייתה תקופה שבה צמצמו כמובן באופן ממשי את היכולת של האנשים להגיע למקום עבודתם, ולכן בתקופה הספציפית הזו המדינה החליטה להקפיא את המגבלה הזאת. אז הלכנו אחורה ובדקנו מה קרה: בעקבות זה שהקפיאו את השימוש הזה שניתן להשתמש ברישיון הנהיגה של בן אדם כדי לאלץ אותו לשלם חוב – מה קרה? האם אנשים שילמו פתאום פחות חובות? האם זה שינה במשהו את היכולת שלנו לגבות חובות מחייבים? ונמצא בעצם שיישום הוראת השעה לא הוביל לפגיעה משמעותית בהיקפי הגבייה, זאת אומרת מהניסיון הזה אפשר ללמוד שיש פה פגיעה מאוד משמעותית בחייבים, ומנגד זה לא באמת מסייע למדינה לגבות את החובות.

על כן, בשלה השעה לקדם הצעת חוק חשובה זו ולבטל את הסמכות להטיל הגבלה על רישיון הנהיגה של חייבים כאמצעי לגביית החובות, נוכח מידת הפגיעה בחייבים הנובעת ממנה. אז באמת אני חשבת שהניסיון מלמד שזה לא מקובל בעולם, שזה לא באמת מסייע בגביית החובות, שזו פגיעה מאוד מאוד קשה בעצמאותו של הפרט, ולכן אני מאוד מברכת על ההצעה הזו לבטל את השימוש של החזקה ברישיון נהיגה של בן אדם כאמצעי לחץ, ואני מבקשת מכם לאשר את הצעת החוק החשובה הזאת תודה.

תודה רבה לשרה.

לפני חבר הכנסת קרעי – חבר הכנסת ניר אורבך, הודעה בלבד, בלי הצבעה. בבקשה, אדוני.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אבקש להודיע כי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יכהן כחבר בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ב–2021, פ/2245/24, במקום הפנוי לסיעת יש עתיד. תודה רבה.

תודה רבה.

ובכן, אנחנו עוברים לחבר הכנסת שלמה קרעי, שיש לו הצעה מוצמדת. בבקשה, חבר הכנסת שלמה קרעי. ביטול הגבלת רישיון נהיגה. שלוש דקות.

תודה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, השרה הזכירה שבתקופת הקורונה עברה הוראת שעה שביטלה את הסנקציה הזאת, הסנקציה המשוללת כל יסוד הזאת. חשוב לציין ולהזכיר את חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שיחד איתו אנחנו אלה שדאגנו להכניס את הוראת השעה הזו, ונלחמנו שם בוועדת החוקה כדי שבתקופת הקורונה לא יהיה מצב אבסורדי עוד יותר, שבו אומרים לאנשים: אל תיסעו בתחבורה ציבורית כי יש קורונה, ומהצד השני גם לא נותנים להם רישיון נהיגה. מעבר לכל שאר העוולות שגלומות בתוך הסנקציה הזאת, אני שמח שהצלחנו לפרום יחד את קיר הברזל הזה, שהתעקשו עליו לאורך שנים. הרבה הרבה חברי כנסת הגישו בעבר הצעות חוק דומות. אנחנו הצלחנו בקורונה לפרום את זה, והינה עכשיו הממשלה מגישה, ומוצמדת להצעות החוק שהגשנו בנושא.

אין צורך להכביר מילים. הנושא זה של שלילת רישיון נהיגה זה מין פרדוקס. ההוצאה לפועל מבקשת ודורשת מחייבים לשלם את חובם, ומהצד השני כובלת להם את הרגליים ומונעת מהם להגיע – ללכת לעבודה או לעבוד, בכלל, כשהעבודה שלהם היא תוך כדי נסיעה איפשהו, כנהגים. כל השנים שהעוול הזה היה כאן במדינת ישראל אלה שנים כאובות, והגיע הזמן באמת לתקן את זה אחת ולתמיד, לבטל באופן גורף את הסנקציה הזאת. אני מניח שכשנגיע לוועדה – עוד נעסוק בפרטים הטכניים של מה קורה עם כאלו שביטלו להם עד היום וכתוצאה מהביטול גם יש להם צורך אולי לפי הכללים של משרד התחבורה לעשות טסט מחדש או כל מיני דברים כאלה; צריך למצוא פתרון שבאמת יסדיר את זה ויישר קו באופן חלק, שכל הנושא הזה של הסנקציה של ביטול רישיון הנהיגה לחייבים בהוצאה לפועל ייעלם כלא היה, לא יישאר לו שורש ולא יישאר לו זכר, ואותם אלו שהעוול הזה נגרם להם גם בכל השנים האחרונות – העוול יתוקן באופן מיידי, והם לא יצטרכו לשלם ולבצע פעולות נוספות כתוצאה מהעוול הזה שנגרם להם.

אז יישר כוח לאלו שדאגו סוף-סוף להביא את זה כאן באמת כהצעת חוק ממשלתית. אני שמח, אגב, שהצעת החוק שלי היא ההצעה הראשונה שקיבלה את ה-פ', הראשוני, למעשה היא המוצמדת הראשונה לחוק, וכל יתר המציעים – אני בהחלט מברך. יש כאן קונסנזוס מקיר לקיר בתוך הבית הזה, ויש דברים טובים שנעשים כאן.

תודה רבה.

[הצעת חוק פ/2499/24; נספחות.]

חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי היה אחד היוזמים של ביטול ההגבלה באופן זמני בתקופת הקורונה.

גם אני הייתי.

וגם חבר הכנסת חמד עמאר. (אומר בערבית: אבל אתה נהיית שר.)

אני לא יכול להצמיד.

ועכשיו הממשלה עושה חוק קבוע. זה צעד חשוב.

כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, באמת זה יום בשורה. ההערכה היא שמדובר ביותר מ-250,000 חייבים בהוצאה לפועל ובמרכז לגביית קנסות שרישיון הנהיגה שלהם מעוקל. הם לא יכולים לנהוג, או שחלקם, לצערנו, נוהגים למרות שהרישיון שלהם לא חודש – ואז אין ביטוח, עם כל המשתמע מכך.

השר חמד עמאר, אני רוצה לפרגן לך. בזמנו, אני וחברי חבר הכנסת שלמה קרעי, עם השר חמד עמאר ועם חבר כנסת לשעבר, שאיננו כאן, חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, חברנו – עם שר המשפטים הקודם ניסנקורן, והצלחנו, לאחר לחץ פיזי מתון. הוא עשה את זה לחצי שנה, ואחרי זה הארכנו את זה לעוד שלושה חודשים. אמרנו שאנחנו חושבים שצריך לבטל את זה כי אין לקשור, אדוני היושב-ראש, בין העניין הזה לגביית חובות.

אני רוצה להגיד בשם כולנו: החובות צריכים להיות משולמים לזוכים. אנחנו לא פועלים פה נגד הזוכים. הזוכים – זכותם לקבל את כספם. אבל כאשר אתה מעקל את רישיון הנהיגה – זה לא עוזר ולא מסייע לגביית החוב. נהפוך הוא, נהפוך הוא. ברגע שאתה מעקל רישיון של נהג משאית – איך הוא יעבוד, ישתכר ויחזיר את החוב? לכן, אין כאן בשום פנים ואופן עידוד בכל צורה שהיא, ישירה או עקיפה, להשתמטות מהחוב. אנחנו קוראים לאנשים – אנחנו מקילים על אנשים, אבל הם צריכים לשלם את החובות שלהם. מצד שני, אנחנו רוצים לתת לאנשים את הזכות הבסיסית לנהוג, לעבוד, להשתכר ולשלם את החובות שלהם. מי שהסתבך פעם, לא צריך לגזור את דינו עד הסוף, וצריך לתת לו אפשרות להשתקם.

לכן, אני וחברי כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת אחמד טיבי, בכל הכנסות הגשנו את אותה הצעת חוק. יש רבים, כמו שאמרת, שלמה, שהגישו את זה בעבר, אבל את הפרימה הראשונה ואת הסדק הראשון בחומה הבצורה שהייתה – כל הממשלות אמרו, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת: פה אנחנו לא נעשה שום ויתור. אני מברך את שר המשפטים גדעון סער. סוף-סוף הבינו, וגם לקחו נתונים. השרה מירב כהן אמרה שהנתונים הוכיחו שגם כאשר הסרנו את ההגבלה, לא נפגעה בגביית החובות.

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זו בשורה למאות אלפים אזרחים אשר רישיון הנהיגה שלהם נשלל על ידי ההוצאה לפועל או דרך המרכז לגביית קנסות. עכשיו תהיה הצבעה על ההצעה הזאת, והיא כמובן בהסכמת הממשלה – הצעה שהיא חברתית מהמדרגה הראשונה, ונפעל כדי שההצעה תגיע להצבעה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית במהירות האפשרית. זו הזכות של כל האזרחים שהרישיון שלהם נשלל על ידי ההוצאה לפועל לקבל את רישיון הנהיגה, שהוא היום הכרחי, כלכלי, כדי שיוכלו לחזור לעבוד בעבודתם וכדי שיוכלו לחזור לנהוג, כדי שיוכלו לעבוד ולהחזיר את החובות שלהם. זו בשורה לכל אנשינו וכמובן, כמו שהיה בעבר מבחינת החוק שחוקקנו, אדוני היושב-ראש, בנושא של הנחה של 40% אחוזים –) שלמה, אני מסכים איתך בנקודה אחת. בזמנו, מה שעשיתי עם השר ישראל כץ כשהיה שר התחבורה – הארכנו את התקופה לעשר שנים. אם הרישיון עוקל לעד עשר שנים, הוא מקבל פטור גם מטסט וגם מתיאוריה. היום הורידו את זה לחמש שנים. אנחנו צריכים לטפל גם בנקודה הזאת.

מברוכ. (אומר בערבית: מזל טוב. זאת באמת בשורה חברתית, כלכלית, ובעיקר לבנינו מהחברה הערבית, ואנחנו נמשיך לשרת את בני העם שלנו. כל הכבוד. מזל טוב.)

(אומר בערבית: תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אשר היה מיוזמי החוק הזה במושב הקודם, ועכשיו החוק הוא חוק קבוע של הממשלה. בסביבות 250,000 אזרחים ירוויחו ממנו. קדימה.)

[הצעת חוק פ/2612/24; נספחות.]

חברת הכנסת נעמה לזימי, תפדלי, יא נעמה.

– – –

אתה נימקת, ועל ההצעה שלך תהיה הצבעה בלבד. נימקת. הבעיה שלך היא שהממשלה תומכת בהצעה שלך, לכן אתה לא יכול לעלות. בבקשה, נעמה.

תודה. כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, משמח להיות פה. שלפני כשבועיים העברתי גם חוק שקשור לסיוע לחייבים בהוצאה לפועל, וגם עכשיו אנחנו עומדות פה לפני העברת החוק החשוב הזה. אני שמחה מאוד לראות שהממשלה מקדמת את החוק הזה, שהגשתי אותו גם אני, אשר אוסר על ביטול רישיון הנהיגה של חייבים בהוצאה לפועל. הביטול הזה הוא חלק מסדרה שלמה של צעדים שהממשלה מקדמת. לאט-לאט מתחילים לראות את החייב להוצאה לפועל לא כעבריין שיש לרמוס, אלא כאדם שצריך לסייע לו.

לאורך שנים על גבי שנים נשלל רישיון הנהיגה מעשרות אלפי חייבים. דווקא ברגע הקשה של חייהם, כאשר המערכת אמורה לעזור להם להשתקם ולצאת מהחובות, היא שוללת מהם את האפשרות להתנייד, ומחלקם אפילו את היכולת להתפרנס. אז לא עוד. ממש היום הסיפור הזה הולך להשתנות. אני אספר שאתמול ישבתי במקרה עם אנשי ההוצאה לפועל. גם בתוך הגוף הזה יש הרבה שרוצים לקדם כמה שיותר צעדים חברתיים מיטיבים ולהפוך את הפרדיגמה מגוף אלים ורומס לגוף חברתי שמסייע לצאת מהמצוקה בדרך המיטיבה ביותר. אנחנו דיברנו יחד על מהלכים משותפים שבכוונתנו להוביל כדי להפוך את ההוצאה לפועל משם מאיים, שהציבור מפחד ממנו, למערכת שעל דגלה חמלה וצדק, ובראש מטרותיה העזרה והתמיכה למי שלא שפר עליו גורלו. בשמחה מאוד גדולה אנחנו מבטלים היום חוק דרקוני, אלים ורומס, ואומרים: לא עוד. לא עוד למערכת שמתעמרת ומתעללת בחייב, בעני, במי שידו אינה משגת, אלא מערכת שמאפשרת להרים את הראש מעל המים, לצאת מהמצוקה ולהיות חלק פעיל וחיוני בחברה. תודה. שמחה להיות פה היום.

תודה לחברת הכנסת נעמה לזימי, שהיא גם יוזמת. עכשיו נעבור לדיון, וראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת גדי יברקן, שהוא יוזם של אחת ההצעות. שים לב, כשאני פה, אני מגלה נדיבות. שים לב.

נדיב לחלוטין. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא – – –

תודה, נעמה. נעמה, נא להקשיב לגדי. הוא יוזם.

אדוני, אני דווקא רוצה לשבח אותך. אתמול הייתה דרמה במליאה כשהממשלה העבירה את חוק החשמל. אומנם הממשלה הביאה את זה להצבעה במליאה, אבל ללא הרשימה המשותפת החוק הזה לא היה עובר.

אגב, אתה צודק.

אני אומר כל הזמן שבחלק מהמקרים הממשלה אולי לא תיפול כל עוד הרשימה המשותפת נמצאת פה, בנושאים של הלאום הערבי.

אנחנו מצביעים באופן ענייני.

באופן ענייני.

ענייני, ענייני, לטובת הציבור. הממשלה לא מעניינת אותנו כל כך.

האמת, בנושא הזה, גם חבר הכנסת אוסאמה סעדי וחבר הכנסת שלמה קרעי – נראה לי שבתקופת הקורונה – –

נכון.

– – הובלתם מהלך כזה, וחשוב. בבית הזה יש לפעמים גם דברים ענייניים לטובת הציבור.

מאה אחוז.

ועל כן, היה לי חשוב להגיד את המשפט הזה.

אדוני היושב-ראש, הנושא הזה של עיקול רישיון נהיגה הוא דבר שלא מתאים לעידן הזה ולא משיג את מטרתו. היום רישיון נהיגה הוא צורך בסיסי להתנייד. רוב האנשים שמגבילים להם את רישיון הנהיגה רוצים לשלם את החוב. באה המדינה היום ואומרת: אתה רוצה לשלם לי את החוב? תשלם את החוב. אם לא, אני עוצרת אותך, אתה לא יכול לזוז. היום רישיון נהיגה זה לא רק מקור פרנסה, אלא זה גם לאנשים שהולכים לעבודה. זה לא שרק אם עוצרים לנהג אוטובוס או לנהג מונית את רישיון הנהיגה או לא מאפשרים להם לחדש, עוצרים את עבודתם, אלא כל אדם, כל אזרח, שיוצא מהבית אל דרכו לעבודה, חייב את רישיון הנהיגה. אני מכיר אין-ספור אנשים – אפילו ראיתי באחד מערוצי הטלוויזיה איש שכמעט נטל את חייו. הוא אמר: נזכרתי בנכדים שלי, איך הם הולכים לבכות אותי ואיך הם הולכים לסבול בגללי, ולכן לא שפכתי על עצמי בנזין ולא הצתי את עצמי. כמדומני, ראיתי את זה בערוץ 11, בתאגיד.

הצעת החוק הזאת התגלגלה שנים רבות. כבר כשנכנסתי לכנסת העשרים-ואחת הגשתי אותה, עם כל חברי הכנסת שהצטרפו לחקיקה החשובה הזאת. עיקול רישיון נהיגה פוגע, קודם כול, בחופש התנועה, בחופש האדם. ולא רק זה, המון אנשים שמשלמים את זה במיידי אלה אבות גרושים, כל אזרח שאפילו על 500 שקלים כבר מעקלים לו את רישיון הנהיגה. לכן, טוב – אני שמח מאוד שהממשלה מאמצת את החוק הזה ומסירה את החרפה מההוצאה לפועל. ההוצאה לפועל היא גוף קשה, ובמידה מסוימת אפילו אכזרי כלפי אותם עניים. היום אנחנו יכולים רק לעזור להם. אז, אדוני, תודה רבה לך.

תודה רבה, חבר הכנסת גדי יברקן, אחד היוזמים.

ביציע נמצאות נשים עושות שלום. אהלן וסהלן.

חברת הכנסת קרן ברק – איננה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, תפדל. (אומר בערבית: לא? אתה צריך לדבר ולברך את אוסאמה, ידידי, הוא עמיתך.)

היושב-ראש, מתי הצבעה?

אחרי שנסיים את הדוברים. אין הרבה דוברים. זו הקריאה הראשונה שלכם, המציעים. הבנת?

תפדל, סמי.

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברי לסיעה אוסאמה סעדי על החוק החשוב הזה, שעוזר בצורה משמעותית מאוד לאנשים – זאת בעיקר העבודה שלנו: לעזור לאנשים שצריכים יותר את העזרה שלנו, החלק המוחלש יותר בחברה, כי העונש הזה פשוט מוסיף חטא על פשע. האנשים האלה כן רוצים להחזיר את החובות שלהם, אבל חייבים לזוז בשביל לעשות משהו. זה במיוחד בחברה שלנו, שבה התחבורה הציבורית – כמו שאתה יודע, אדוני היושב-ראש – כמעט שלא קיימת. אז זה מונע מהם בכלל לצאת לעבודה או לעשות כל צעד, או שחלק גדול מהאזרחים המסכנים האלה – ערבים ויהודים – נותנים בסוף את הכסף לעורך דין כדי שישחרר להם את הרישיון, במקום שיחזירו בזה את החוב שלהם.

זה חוק חשוב מאוד. המכשיר הזה הוא באמת כלי דרקוני. לעצור לאנשים את רישיון הנהיגה שלהם על מנת שהם יחזירו חוב במקום לעזור להם להחזיר את החוב, זה פשוט מונע מהם להחזיר את החוב הזה. לכן חברי כנסת רבים משתתפים. אני רוצה לברך את חברנו אוסאמה על העשייה הפרלמנטרית שלו בכלל, ועל החוק הזה בפרט. תודה רבה לכם.

תודה רבה, חבר הכנסת אבו שחאדה. אתה אומנם רשום, אוסאמה, אבל אתה כבר נימקת. תודה רבה.

חבר הכנסת יעקב אשר – מיש מווג'וד; חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – נוכח, אבל אני דוחה לסוף; דוד אמסלם – אינו נוכח; גלית דיסטל אטבריאן – מיש מווג'ודה; אופיר סופר – לא נוכח; אורית מלכה סטרוק – לא נוכחת; אלכס קושניר – לא נוכח. עאידה תומא סלימאן, תפדלי.

כבוד היושב-ראש, כמובן שאני מתחילה בזה שאני מברכת את היוזמים – חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי, נעמה, גדי, כל היוזמים – אבל אני גם מברכת על זה שההצעה היא הצעה ממשלתית. בעיניי הגיע הזמן שיתחילו להסתכל על אנשים שבגלל מזל רע, שבגלל ניהול כושל, שבגלל שהמדיניות הכלכלית של המדינה באופן כללי מעמיקה את הפערים ומורידה אנשים מתחת לקו העוני, נשארים חייבים כל מיני חובות. זה לא בגלל שהם אנשים רעים, שניסו להונות או לגזול מאחרים את מה שמגיע להם, אלא הרבה הרבה מזה זה באמת כישלון בלנהל את החיים הכלכליים שלהם או שבגלל – שוב – מדיניות, הם נזרקו ממקום העבודה, הם לא מקבלים דמי אבטלה, או שההכנסה שלהם מאוד נמוכה. הגיע הזמן להתחיל להתייחס לאנשים כאלה כאל מי שצריך לעזור להם, שצריך לפתח כלפיהם מדיניות שהיא לא דורסנית ברמה שקיימת.

שמעתי את חברתי נעמה אומרת שבהוצאה לפועל רוצים לשנות את התדמית הדורסנית ולהפוך אותה לגוף יותר חברתי. אני בטוחה שכולנו נשמח, אבל התדמית הזאת לא באה מהאוויר ולא שנולדה ונעשה להם עוול בתדמית הזאת. זה בגלל חוקים שלא לקחו בחשבון – ולפעמים העמיקו את החובות ואת הפערים החברתיים בין האנשים הרבה יותר; כמו זה שמעקלים את רישיון הנהיגה לאנשים שאני יודעת שלא יכולים לעבוד בלי רישיון הנהיגה. אז אני מודה ליוזמים, ואני חושבת שהגיע הזמן להתחיל לחשוב בצורה אחרת על אנשים שחייבים.

תודה רבה. אוריאל בוסו – איננו; איימן עודה – לא נוכח; מלכיאלי – לא נוכח; אייכלר – לא נוכח; עופר כסיף – לא נוכח; יבגני סובה – לא נוכח; יואב בן צור – לא נוכח. משה אבוטבול, תפדל. שלוש דקות.

אחמד, אתה איתנו? אתה השר התורן? מי השר התורן, גברתי?

יש שני שרים במליאה.

אה, כי הדברים שלי חשובים – צריך שניים.

לדברים שלך חייבים שני שרים. בבקשה.

אוקיי, אז תאפס את זה, שנתחיל ככה יפה.

אני אוסיף לך.

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השרים שנמצאים כאן, הבוקר פורסם בידיעות אחרונות דוח קשה על נשים במשרות בכירות, ושם מתגלה שיש אפליה מגדרית שנעשית דווקא בחסות המדינה. במשרדי הממשלה – יש רק 20% נשים בכל מיני משרדי ממשלה; לדוגמה, 20% במשרד התיירות, וכן הלאה, בכל מיני משרדי ממשלה, כשהמקסימום במשרדי ממשלה זה 32% של נשים במשרד החקלאות, ובמערך הכבאות יש רק שתי נשים מתוך 67 בכירים. אני כאן בא ותוהה ושואל: איפה כל ארגוני הנשים הנכבדים, שכל הזמן מדברים וצועקים? הנשים, למה פה הן שותקות ולא מדברות בנושא הזה?

זה מביא אותי גם לכאב אחר, שגם בדברים אחרים עוד לא ראינו אותן מדברות שם בעבר, אם זה בנושא של הצעת החוק שבשבוע שעבר הפילו אותה, וזה עזרה לנשים עובדות – לתת להן עזרה כשהן עם ילדים מתחת לגיל שלוש, שיוכלו לקבל יותר ימי חופשה כי הן הולכות איתם לחיסונים, הולכות איתן לטיפת חלב, לכל מיני דברים. שם לא ראינו את הנשים שצועקות, הן ממשיכות הלאה לדבר. אלה דברים מאוד מזעזעים. מה קורה במחנות צה"ל? מה קורה עם אותם אסירים ביטחוניים – מה שפורסם שקרה שם בבתי האסורים, השתיקה יפה לכך, ועדיף לא לדבר מטעמי צניעות וכבוד, אבל גם שם לא שמענו את אותן נשים, אותן נשים צעקניות, ולא ראינו שהן נשים צדקניות, שמדברות על זה ומעלות את זה. הכול שקט ודממה. זה ממש מדהים לראות איך שכאשר מדובר באנשים אחרים או בשלטון אחר – פתאום הם שותקים; כשמדובר בשלטון הקודם – על כל דבר הם עשו רעש.

זה מאוד מזכיר לי שבזמנו, כאשר אני הייתי ראש עיריית בית שמש, היו שם שלטי צניעות, והשופט חנן מלצר הלך וקנס את העירייה ואותי ב-150,000 שקל. למה? כי צריך להוריד את השלטים האלה. ולא רק זה, הוא גם איים עליי בפקודת מאסר, שאני גם כן איאסר אם לא אוריד את השלטים האלה. והינה זה פלא, אני כבר שלוש שנים ומשהו לא ראש העיר בית שמש – השלטים שם, ואולי נעשה משהו יותר חמור מזה, וכולם שותקים, השופט שותק. הרי הוא עכשיו מנקה את השולחן שלו, ואולי יואיל בטובו לבוא ולהגיד: היות שזה לא ישים, להחזיר בחזרה את ה-150,000 שקל לקופת העירייה? אלא מה, אז בזמנו, אותן נשים, יחד עם הארגון של המרכז הרפורמי, הלכו ועתרו, ואז באמת שמעו בקולן. כלומר, כשמדובר בנשים כאלה, שבאות ועותרות נגד ראש עיר כזה או אחר, אז זה כבר שונה לגמרי. לא שאני בא להגיד עכשיו שצריכים להיות שלטים, להוריד אותם, או להסיר אותם, או להרכיב אותם – אני מדבר על העיקרון. אחרי זה באים ושואלים למה אין אמון במערכת המשפט. אם השופט לא יודע לבוא ולהגיד: טעיתי. במסגרת ניקוי השולחן אני מחזיר את הכסף בחזרה לעיריית בית שמש – –

תודה רבה.

– – שמצבה לא הכי גדול – – –

תודה רבה.

יש לנו תוספת זמן, אמרת.

כבר הייתה. הייתה, הייתה.

כבר הייתה. לכן אני בא ואומר: אני מחפש באמת את אותן נשים. איפה הן אותן אלה עם הסרפן, עם הטורייה והשברייה? לא רואים אותן היום.

תודה רבה. אמיר אוחנה – איננו; סמוטריץ' – לא כאן; מאי גולן – אינה נוכחת; משה ארבל – אינו נוכח; מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; מירי רגב – אינה נוכחת; יריב לוין – אינו נוכח; קטי שטרית – אינה נוכחת. אבי מעוז, בבקשה.

אחמד, תבדוק, יכול להיות שהוא גיסך. תן לו עוד חצי דקה או שתי דקות נוספות, כי לי לא נתת. כנראה אני לא גיסך.

שבע דקות קיבלת.

לא, איזה שבע דקות. נעליים.

אתה דיברת ארבע וחצי דקות.

אתה יודע, הסרטון מגיע אחרי זה אלינו, ללשכה.

ארבע וחצי דקות.

אנחנו נבדוק ונביא את זה לוועדת האתיקה.

אוקיי.

תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

לפעמים בתקופה הזאת כבר עדיף להיות גיסו מאשר להיות סתם דוד שלו.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בסדרה חדשה של נאומים. הנושא: מדינת ישראל היא מדינה יהודית. היום, בנאום הראשון, אני רוצה לעסוק בעצם זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. במגילת העצמאות מופיע המושג "מדינה יהודית" חמש פעמים, "העם היהודי" מופיע בה עוד 15 פעמים. המילה "דמוקרטית", בכל הטיה אפשרית, לא מופיעה במגילת העצמאות.

אדוני היושב-ראש, הינה מגילת העצמאות. אני חיפשתי בה את המשפט "מדינה יהודית ודמוקרטית" – הוא לא מופיע פה. המשפט הזה אינו מופיע במגילת היסוד של מדינת ישראל. הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" הגיע למערכת החוקים של מדינת ישראל רק בשנת 1992, עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, חוקים שהועברו בשלהי הכנסת השתים-עשרה, באישון לילה, וזכו לרוב מקרי, שכלל גם ח"כים שלא הבינו את זרע הפורענות שטמון בם.

נסיבות אלו לא הפריעו לאהרן ברק ולחסידיו וממשיכיו לטעון כי מדובר במהפכה חוקתית, לא פחות. משמעותה של מהפכה חוקתית זו, כפי שכיום ברור לכולם, היא הכרזת מלחמה על אופייה היהודי של מדינת ישראל – אופי שהוא לצנינים בעיני החבורה הפרוגרסיבית הקיצונית, שדוגלת במדינת כל אזרחיה, חבורה שאהרן ברק הוא מנהיגה – ולא פחות מכך, גם מלחמה כנגד משטרה הדמוקרטי של המדינה, מכיוון שחוקים אלו נוצלו על ידי בית המשפט העליון להכשרת העמדת בית המשפט העליון מעל שתי רשויות השלטון האחרות – המחוקקת והמבצעת – ובפועל, גנבת המדינה מהעם הריבון.

אם כן, ברור שלכפות על השיח הציבורי והתרבותי ועל כל כך הרבה תחומים במדינה את התפיסה כאילו זהותה של מדינת ישראל נתונה בתווך בין שני הקטבים – היהודי והדמוקרטי – זהו עיוות של ההיסטוריה ושל כוונת מייסדי המדינה, שראו בה מדינה בעלת שיטת משטר דמוקרטי במובן הפשוט של שלטון העם, אבל שזהותה היא זהות יהודית מובהקת. זו מהותה של מדינת ישראל, ולשם כך היא קמה, וזו בדיוק המטרה שאליה מכוונים החיצים של החבורה הפרוגרסיבית שהשתלטה על בית המשפט העליון, על הפרקליטות, על העולם האקדמי, על התקשורת ועל הפקידות של משרד החינוך.

המימוש המעשי של התפיסה הזו הוא הממשלה הנוכחית, שהמכנה המשותף של חבריה הוא הרצון לשנות את אופייה וזהותה היהודית של מדינת ישראל, עד להפיכתה למדינת כל אזרחיה. בעזרת השם – –

משפט לסיום, בבקשה.

– – היה לא תהיה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אחת מההצעות החשובות ביותר מבחינה חברתית – לבטל את ההגבלה של רישיון נהיגה בגלל חוב. אני זוכר שאוסאמה ואני, בתקופת הקורונה, יחד עם חברי הכנסת חמד עמאר וקרעי, הגשנו הצעה מול שר המשפטים לשעבר ניסנקורן, אבל אז ההצעה הייתה זמנית; התוקף היה זמני. היום הממשלה השתכנעה בצורך, בלחץ של חברי הכנסת שיזמו אז, והביאה הצעה קבועה.

וטוב שכך.

וטוב שכך. זה מצוין, לא רק טוב, כי הצעת החוק שלנו נוגעת, לדעתי, ל-250,000 אזרחים. אתה מבין, נגיד שיש למישהו מצוקה כלכלית והוא חב חוב, אוקיי? אנחנו חושבים שצריך לשלם את החובות, אבל אם אתה לוקח לו, מפקיע ממנו את רישיון הנהיגה, זה יפגע בו גם כלכלית, מלבד בסדר-יומו; זה יפגע בו פגיעה משפחתית, אבל גם פגיעה כלכלית – הוא לא יוכל להחזיר את החוב. ולכן החוק הזה הוא חוק מצוין. אוסאמה, כל הכבוד על החוק הזה, וגם לשאר הח"כים היוזמים. זה עכשיו בקריאה ראשונה. אני מקווה שיעבור בקריאה שנייה ושלישית במהרה. תודה רבה.

על אחת כמה וכמה אם החב הוא נהג מונית, נהג משאית, שליח. זה מקור פרנסתו.

אני מכיר כמה נהגי מוניות ומשאיות עם שלילת רישיון, הגבלה. המצב הכלכלי על הפנים בגלל ההגבלה. החוק הזה בא לשרת אותם.

יפה מאוד. תודה רבה. חבר הכנסת פינדרוס – איננו; חבר הכנסת מקלב – איננו; חברת הכנסת לוי אבקסיס – איננה; חבר הכנסת כץ – איננו; חברת הכנסת רון בן משה – איננה; חבר הכנסת גלנט – איננו; חבר הכנסת קרעי – איננו; חברת הכנסת לנדה – מוותרת; חבר הכנסת מנסור עבאס – מוותר; חבר הכנסת גנאים – איננו; חבר הכנסת אייכלר – איננו. חבר הכנסת כסיף, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, הוצאה לפועל ככלל היא – איך אני אומר בעדינות? בעיקר כשמדובר על האנשים המוחלשים ביותר, זה גוף – הוצאה לפועל, שימו לב גם שמבחינה לשונית המילה "הוצאה" גם מתאימה לגוף אבל גם לפעולה. גם הפעולה, בעיקר הפעולה, אבל גם הגוף, יש בהם משהו מרושע. על מי בעצם משיתים בדרך כלל את ההוצאה לפועל – אני לא אומר שתמיד, אבל בדרך כלל? על אלה שבאמת נקלעו, הרבה פעמים שלא באשמתם, לקשיים. אתם יודעים, יש כאלה שעושים להם תספורת, ויש כאלה שלוקחים להם את המעט שאין להם. לכן, כל החקיקה מסביב לנושא המכונה הוצאה לפועל – אגב, אסוציאטיבית הוצאה לפועל לפעמים נדמית לי כהוצאת הנשמה של הפועל, ולא הוצאה לפועל, אם כבר אנחנו משחקים קצת עם מילים. בכל אופן, צריכה להיות חקיקה מגוונת, מעמיקה, בכלל בכל הנושא הזה שקשור למה שמכונה הוצאה לפועל, ולפחות, ואני מברך כאן את כל המציעים – לפחות בשלב הראשון באמת למנוע את הפגיעה ברישיון הנהיגה בעקבות בעיות שנקלעים אליהן אנשים. אבל אני חושב שזה צריך להיות רק השלב הראשון, משום שכל הנושא הזה צריך לעבור רפורמה מקיפה ומעמיקה כדי להפסיק את ההתעמרות באנשים, שכאמור בדרך כלל לא באחריותם ולא באשמתם נקלעו למשבר. כאשר לוקחים את המעט שיש להם למעשה כופים עליהם – וזה מעשה אלים, מישהו אמר את זה קודם, נדמה לי, זה מעשה אלים; נדמה לי שחברת הכנסת לזימי אמרה את זה, ואני מסכים איתה, זה מעשה אלים להתעמר ככה באנשים מוחלשים. לכן אני מברך, וכמובן מצטרף בכבוד גדול לתמיכה בחוק הזה. תודה.

תודה רבה. השר חמד עמאר, תפדל.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, הצעת החוק הזאת היא הצעה כל כך טובה, שמשרתת כל כך הרבה אנשים – מדובר על קרוב ל-250,000 אנשים ששללו את הרישיון שלהם על זה שיש להם חוב. ואני אומר לך, אני נכנסתי לכנסת לפני 13 שנים, ואחת מהצעות החוק הראשונות שהגשתי הייתה הצעת החוק הזאת. בזמן הקורונה הצלחנו להעביר את החוק הזה בהוראת שעה. גם אתה, אדוני היושב-ראש היית חבר, גם חבר הכנסת אוסאמה, גם חבר הכנסת קרעי. העברנו את זה כי הממשלה רצתה לעשות את זה בהוראת שעה, אבל עכשיו שר המשפטים גדעון סער החליט להביא את זה כחוק במדינת ישראל.

אני רוצה להודות קודם כול לשר גדעון סער, שר המשפטים, על היוזמה שהוא לקח על עצמו בדבר החשוב הזה, שבא לפתור להרבה הרבה אנשים את הבעיה שלהם. תאר לעצמך נהג, שזה המקצוע שלו – ואני נתקלתי בהרבה אנשים כאלה – שנקלע לאיזשהם קשיים, ובאים ואומרים לו: בגלל שאתה חייב כסף אנחנו שוללים לך את הרישיון.

ואז לא תוכל להביא כסף.

איך הוא יכול להחזיר את הכסף? זאת העבודה שלו, זה משלח היד שלו. בן אדם שמשלח היד שלו זה להיות נהג, באים ואומרים לו: בגלל שאתה חייב כסף אנחנו שוללים לך את הרישיון. אז אני לא מבין איך הוא יחזיר את הכסף. בלתי אפשרי שיחזיר את הכסף, והוא לא יכול להחזיר את הכסף. אבל אני רוצה להגיד לכם יותר מזה – ואני חושב שחבר הכנסת טיבי נגע בזה: הרבה הרבה אנשים נוהגים עם השלילה. נוהגים עם השלילה. הוא אומר לך: אין לי מה לעשות, אני צריך לנהוג, אני לא עשיתי שום עבירת תנועה, אני חייב כסף, אבל אין קשר בין זה שאני חייב כסף לבין זה שאני יכול לנהוג ואני יכול להסיע את הבן שלי לבית הספר או את אשתי לבית החולים.

לכן אני גם רוצה להודות לכל חברי הכנסת שהציעו את הצעת החוק הזאת: אוסאמה, קרעי, ואני לא יודע מי עוד הציע את הצעת החוק.

וחמד עמאר, קודם.

העברנו את הצעת החוק יחד. חמד עמאר הביא את זה, העברנו את זה יחד – שיתפנו פעולה. אני חושב, מנסור – העברת הצעת חוק כזאת?

לא, אני באתי לתמוך.

אז תתמוך. זאת הצעת חוק מאוד טובה. ובאמת תודה, תודה לשר המשפטים על היוזמה, על זה שהביא את זה לכאן. אני בוועדת השרים לחקיקה תמכתי בזה ואמרתי את הדברים האלה שאמרתי כאן, כי זאת הצעת חוק חשובה מאוד. בהצלחה.

תודה רבה. השרה המשיבה – השרה מירב כהן.

טוב, אז היה כיף באמת לשמוע חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה כאחד, תומכים בחקיקה החשובה הזאת. בסוף הדבר הזה היה תקוע שנים רבות, ובאמת הודות לעבודתו של שר המשפטים גדעון סער זה מגיע היום להפוך להיות חוק בכנסת ישראל. חשוב לי להגיד שבשנים האחרונות ראינו שוועדת השרים לענייני חקיקה הייתה תקועה, והרבה מאוד חקיקות חשובות – כמו החקיקה הזאת, ולא פחות חשובות – נתקעו, וזה המקום באמת להודות על שיתוף הפעולה בין כל השרים שמאפשרים לוועדת השרים לענייני חקיקה להתכנס. שר המשפטים מדי שבוע מביא חקיקות חשובות ביותר על שולחן הוועדה ומביא אותן לכנסת. היו ימים שהנוהל הזה לא היה טריוויאלי ושום דבר לא הגיע, כל הוועדות יובשו והחקיקה הממשלתית לא קודמה. אז בעיניי זה לא מובן מאליו, ואני רוצה להודות לשר המשפטים על החוק החשוב הזה – –

חוק חשוב.

– – שהוא מביא היום לאישור הכנסת. תודה.

תודה רבה לך.

ובכן, רבותיי, אנחנו עוברים להצבעות. ההצבעה הראשונה היא על הצעת חוק מ/1475, שהיא הצעת חוק ממשלתית – ביטול הגבלת רישיון נהיגה, תיקון מס' 69 לחוק ההוצאה לפועל. בבקשה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 69) (ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשפ"ב–2021, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

בעד – 13, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט.

עכשיו עוברים להצבעה על ההצעה השנייה, של חבר הכנסת שלמה קרעי, פ/342/24, בבקשה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשפ"א–2021, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון בשנייה ושלישית.

תכניס אותי.

דקה. עכשיו ההצבעה שלך. לא הצבעת, עכשיו תבוא להצביע על ההצעה שלך. כך, בתרגיל הזה, אתה תקבל יותר משלמה קרעי באחד.

הצבעה על פ/1849/24, של גדי יברקן.

בעד – 15, אין מתנגדים. גם ההצעה הזו עוברת לשנייה ושלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט, להכנה.

עכשיו להצעה הכי חשובה, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי. הכי חשובה. בבקשה, נא להצביע. פ/2499/24, של חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי, ביטול הגבלת רישיון נהיגה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשפ"ב–2021, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

אפשר לדעת למה ההצעה של אוסאמה קיבלה רק 12? מי לא הצביע, מאזן או מנסור?

מנסור לא הצביע.

ומאזן. אני מוסיף את חברי הכנסת מאזן גנאים ומנסור עבאס. ההצעה התקבלה, והיא תעבור להמשך הכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט.

ועכשיו אחרונה אחרונה חביבה, הצעת החוק של נעמה לזימי, פ/2612/24, ביטול הגבלת רישיון נהיגה. עכשיו תראו כמה היא תקבל.

בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת להכנה לשנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אני מברך את כל המציעים.

[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1464).]

נעבור להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 136) (תוכנית לעמידות בפני רעידת אדמה ותוכנית הכוללת הוראה להקניית הבעלות בחלק ציבורי). תציג השרה מירב כהן.

יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, בפנינו מונחת הצעת חוק לתיקון חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 136) – – –

אבל שמת לב שאת לא הצבעת עבור ההצעה של אוסאמה סעדי?

אני לא מצביעה.

אה, כי את לא חברת כנסת.

נכון.

אוקיי, אז אני אענה לכל האנשים ששאלו למה השרה לא הצביעה. השרה לא ח"כית.

נכון, באופן זמני.

ההצבעה היא סגולית.

נכון. אז אנחנו מדברים על תיקון חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 136). הרעיון פה זה עיגון בחוק של שני נושאים מרכזיים: האחד, קביעת חלופה לתוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, מה שנקרא תמ"א 38; השני, מתן סמכות למוסדות התכנון לקבוע הוראה להקניית בעלות בחלק ציבורי לרשות מקומית או למדינה. אני אסביר. הצעת החוק המוצעת מעגנת את ההסדרים הדרושים לקידום ולמתן האפשרות לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, וזאת כחלופה לתמ"א 38, אשר תוקפה צפוי לפוג באוקטובר 2022. בנוסף לחלופה לתמ"א 38, הצעת החוק כוללת מתן סמכות למוסדות – – –

אדוני היושב-ראש, אפשר להגביר את המיקרופון של השרה?

בשמחה. אתה רוצה שאני אקריא שוב?

לא, תודה.

בנוסף לחלופה לתמ"א 38, הצעת החוק כוללת מתן סמכות למוסדות התכנון לקבוע הוראות אשר יקנו לרשות המקומית או למדינה את הבעלות בחלק הציבורי במבנה אשר אינו מיועד רק לצורכי ציבור, וזאת לשם מתן מענה למחסור בשטחי ציבור. הצעת החוק הזו בעצם אושרה בוועדת שרים לענייני חקיקה ולכן אנחנו מביאים את זה כרגע לאישור המליאה. ויש, כפי שהסברתי, לחוק הזה שני חלקים. יש צורך שאני אחזור, אם לא שמעתם משהו, או שזה מובן?

לא, זה בסדר.

תודה רבה.

ובכן, אנחנו עוברים לדוברים. אבי מעוז הוא הראשון, שידבר, כמובן, כפי שהוא אמר, על מדינה דמוקרטית.

זה רק דיבור, כבוד היושב-ראש, רק דיבור.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום מדינת ישראל היא מדינה יהודית מס' 2, והפעם על הרבנות הראשית למדינת ישראל. לפני 100 שנה, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ושחרור הארץ על ידי הבריטים מדי האימפריה העות'מאנית, בתוך תהליך שיבת ציון, קיבוץ גלויות וההתיישבות ברחבי הארץ, הקים מרן הרב קוק זצ"ל את הרבנות הראשית לישראל. לדברי מרן הרב קוק – אני מצטט: "בזמננו זה ובתקופה זו שאנו חיים בה, ימי התסיסה של התחייה הלאומית, הרי שאלת הרבנות היא ממש שאלת החיים לאומתנו. אין אנו יכולים לצייר לנו אופן של תחייה לאומית גמורה ומתוקנת בארצנו, אם זה החלק החשוב של העבודה הלאומית המסור בידי הרבנות לא ישוכלל ולא ישופר על ידי תחייה מכרת. ותחיית הרבנות זאת אומרת החזרת כבוד הרבנות". עם ישראל קם לתחייה לא רק בשביל להחיות את הגוף הלאומי אלא גם ובעיקר כדי להחיות את הרוח והמהות, את תוכן החיים שלנו. המהות של עם ישראל היא המורשת והערכים, ערכי היהדות שקיבלנו מסיני והנחלנו לעולם כולו. אם ניטוש חלילה את המסורת והערכים שלנו, אין למדינת ישראל זכות קיום. האחריות על הזהות היהודית של מדינת ישראל ועל כל ענייני הקודש שלה היא של הרבנות הראשית לישראל, ומי שפוגע ברבנות הראשית פוגע אנושות במדינת ישראל.

כמו בדמוקרטיות אחרות, גם במדינת ישראל ישנן שלוש רשויות שלטוניות: המחוקקת, המבצעת והשופטת. אולם באופן ייחודי כמדינה יהודית מדינת ישראל צריכה רשות רביעית, רשות הזהות היהודית, כלומר הרבנות הראשית לישראל. הגיע הזמן שייקבע בחוק-יסוד שעניינו הזהות היהודית של המדינה מעמדה של הרבנות הראשית לישראל. חוק זה יעגן את סמכויותיה, תחומי אחריותה, חובת היוועצות בה והקמת בית הרבנות הראשית כפי הראוי למוסד מפואר זה.

דווקא בימים אלו, שבהם הממשלה מובילה קו של מלחמה כנגד כל מה שמבטא את הזהות היהודית של מדינת ישראל, ובמיוחד כנגד הרבנות הראשית, אני מצהיר שנעשה כל שביכולתנו לסכל מהלכים אלו ולרומם את הרבנות הראשית לישראל למעמדה הראוי לה ולמדינת ישראל. תודה.

תודה רבה. יואב בן צור; איימן עודה; ישראל אייכלר. עופר כסיף, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המרכז הפלסטיני לזכויות האדם PCHR, עם בצלם, פרסמו השבוע דוח משותף המנתח את החקירות כביכול שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה ממרץ 2018 ועד ספטמבר 2019. מאחר שאחד העקרונות המנחים את בית הדין בהאג הוא עקרון המשלימות, הקובע שבית הדין יתערב רק כאשר המדינה אינה רוצה או אינה יכולה לנהל בעצמה את החקירה, הכריזה ישראל שתערוך חקירה של הירי על מפגיני השיבה.

היה מדובר, אם כך, מלכתחילה בחקירת ראווה, שבבסיסה לא חקר האמת אלא יציאה לידי חובה. וכך, כפי שעולה מן הדוח, ואני מצטט מתוכו באריכות: "באופן שרירותי וללא כל הסבר, הצבא החליט לחקור רק מקרים שבהם פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון. אלפי המקרים שבהם פלסטינים נפצעו, חלקם פציעות קשות שהותירו את הפצועים משותקים או שהביאו לקטיעת איברים, לא נחקרו כלל. מספר הפצועים בהפגנות כמעט בלתי נתפס. בסך הכול נפצעו בהפגנות 13,457 פלסטינים. 8,079 נפצעו מאש חיה, 2,424 מירי כדורי מתכת מצופי גומי, ו-2,954 מרימוני גז שפגעו בהם ישירות. מבין הפצועים, 155 נותרו קטועי גפיים. כל הפגיעות האלה אינן נחקרות כלל. על פי נתונים שהעביר דובר צה"ל ל'בצלם', עד 25 באפריל 2021, הופנו לבדיקת המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים 234 מקרים שבהם נהרגו פלסטינים – – – רק חקירה אחת הקשורה להפגנות, בגין הריגתו של עות'מאן חילס בן ה-14, הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד חייל שהורשע בעסקת טיעון בעבירה משמעתית קלה של 'חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות', ונידון לחודש עבודות שירות". עד כאן ציטוט מתוך הדוח.

מדינת ישראל מוכיחה פעם אחר פעם שהיא אינה מסוגלת לחקור את פשעי המלחמה של הכיבוש. תצוגת הזלזול בחיי פלסטינים שבטיוח החקירות היא רק המשך של הזלזול בחיי פלסטינים, שמתבטא במדיניות הפתיחה באש של ישראל בעזה, בגדה המערבית ובירושלים המזרחית. הדוח מראה שלא התנהלה חקירה אמיתית ואפקטיבית, כפי שדורש בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג. מה שאומר כי למרבה הצער והבושה כנראה שנדרשת פנייה לשם כדי שתתבצע חקירה רצינית ונטולת משוא פנים.

חברי הכנסת, זכרו היטב את דברי נתן אלתרמן: "כי בנים ובנות, ואנחנו איתם, / מי בפועל / ומי בטפיחת הסכמה, / נדחקים, במלמול של 'הכרח' ו'נקם' / לתחומם של פושעי מלחמה". תודה רבה.

תודה רבה, עופר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; עאידה תומא סלימאן – מוותרת; ישראל כץ – לא כאן; יעל רון בן משה – לא כאן; אלכס קושניר – לא כאן; אמיר אוחנה – לא כאן; מאי גולן – לא כאן; מירי רגב – לא כאן; גלית דיסטל – לא כאן; אחמד טיבי – מוותר.

לא כאן.

(אומר בערבית: נמצא וחצי.). מירב בן ארי – לא כאן; אוריאל בוסו – לא כאן; סמי אבו שחאדה – מוותר; סמוטריץ' – לא כאן; דוד אמסלם – לא כאן; משה ארבל – לא כאן; אופיר כץ – לא כאן; מיכל וולדיגר – לא כאן; אורי מקלב – לא כאן; ינון אזולאי – לא כאן ; פינדרוס – לא כאן; אופיר אקוניס – לא כאן; גדי יברקן – לא כאן; פטין מולא – לא כאן; שלמה קרעי – לא כאן; קרן ברק – לא כאן; אופיר סופר – לא כאן; דוד ביטן – לא כאן; מיכאל מלכיאלי – לא כאן; יואב גלנט – לא כאן; חיים ביטון – לא כאן; אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; גילה גמליאל – לא נמצאת; יריב לוין – מוותר; קטי שטרית – לא כאן; סטרוק – לא כאן; שמחה רוטמן – לא כאן; אלי כהן – לא כאן; יבגני סובה – לא כאן; מנסור עבאס – –

מוותר.

– – מוותר; אימאן ח'טיב – לא כאן; ווליד טאהא – לא כאן; יעקב מרגי – לא כאן; לימור תלם – לא כאן; רות וסרמן לנדה – מוותרת; מאזן גנאים – מוותר. כיף חאלכ, אבו מוחמד?

אוקיי, רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 136) (תוכנית לעמידות בפני רעידת אדמה ותוכנית הכוללת הוראה להקניית הבעלות בחלק ציבורי), התשפ"ב–2021. רבותיי, נא להצביע.

ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 136) (תוכנית לעמידות בפני רעידת אדמה ותוכנית הכוללת הוראה להקניית הבעלות בחלק ציבורי), התשפ"ב–2021, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

סליחה, אדוני היושב-ראש, הצבעתי לא מהמקום שלי בטעות – – –

אני רוצה לציין שחברת הכנסת אימאן ח'טיב הצביעה בטעות במקום חברת הכנסת גבי לסקי. אני מבטל את גבי לסקי ומחשיב את אימאן ח'טיב במקומה. תודה רבה. בעד – שמונה, כי אני מבטל הצבעה אחת; אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת הפנים.

אני מבקש לוועדת הכספים.

יריב מבקש ועדת כספים. זה עובר לוועדת הכנסת להכרעה.

[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1468).]

אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 259) (פטור ממס על מענק לזוכה בתחרות במסגרת המשחקים האולימפיים או הפראלימפיים), בקריאה ראשונה. יציג את החוק חמד עמאר. זו הצעה ממשלתית.

כן, זו הצעה ממשלתית.

למרות שזה מתאים לדוידסון. דוידסון, תפסיק לדבר בטלפון. (אומר בערבית: שב, ידידי.)

הצעת החוק הזאת – אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אני חושב שהיא הצעה מאוד מאוד טובה. אני רוצה להודות לשר האוצר, אביגדור ליברמן, שהביא את ההצעה, ואנחנו מעבירים אותה היום בקריאה ראשונה. אני מאמין שבתוך תקופה מאוד קצרה נעביר אותה בקריאה שנייה ושלישית, והיא תהפוך לחוק במדינת ישראל.

הצעת החוק מדברת על תיקון פקודת מס הכנסה – פטור ממס הכנסה על מענק לזוכה בתחרות במסגרת המשחקים האולימפיים או הפראלימפיים. אתם יודעים, אותם ספורטאים מתכוננים, עובדים מאוד מאוד קשה, כל מדינת ישראל שמחה ומעודדת. כשמישהו זוכה במדליה – כל אחד מאיתנו מרגיש שהוא זכה במדליה. אבל כאשר מעניקים להם מענק כספי – והמדינה מעניקה מענקים כספיים לאותם זוכים – מאותו מענק כספי מורידים מס הכנסה של 40%. אני אתן דוגמה פשוטה, ולא אנקוב בסכום המדויק: אותם ספורטאים באים – והמדינה אומרת: נתנו לו מענק של 100,000 שקלים, ומאותם 100,000 שקלים לוקחים לו 40,000 שקלים, ואז נשאר לו 60,000 שקלים. בעצם המדינה נתנה 60,000 שקל, כי המדינה מחזירה לעצמה את הכסף. אז בא שר האוצר, אביגדור ליברמן, ואמר, אנחנו כאן עושים תיקון ואנחנו מאפשרים לאותם ספורטאים שזכו במדליות וייצגו אותנו בכבוד, והרגשנו גאווה ישראלית מאוד גדולה – אנחנו נותנים להם את הכסף, ולא לוקחים מהם את הכסף בחזרה, אלא משאירים להם את הכסף.

לכן, שוב, אני רוצה להודות לשר האוצר. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת יוסי שיין, שגם הוא הביא הצעת חוק והצמיד אותה, וחברת הכנסת מגן תציג אותה. גם חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש האופוזיציה – איך זה נקרא?

יושב-ראש סיעת הליכוד.

ראש סיעת הליכוד, מרכז האופוזיציה בכנסת, גם הוא הביא הצעת חוק, והוא יציג אותה אחריי.

וגם חבר הכנסת דוידסון.

מה אני, עז?

אבל הזכרתי את השם שלך עוד לפני שחמד עמאר דיבר. יריב ינמק שתי הצעות.

יריב ינמק אותן. תודה רבה לכל אחד שהביא את הצעת החוק. תודה רבה לכם.

תודה רבה.

[הצעת חוק פ/1888/24; נספחות.]
[הצעת חוק פ/2094/24; נספחות.]

ובכן, חבר הכנסת יריב לוין ינמק שתי הצעות – אחת שלו ואחת של חבר הכנסת אופיר כץ, שהסמיך אותו במכתב רשמי.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אני אנסה לנמק שתי הצעות במשפט אחד. אני בהחלט מסכים עם הנימוקים שהציג פה השר חמד עמאר. אבסורד שהמדינה ביד אחת נותנת כסף וביד השנייה לוקחת חלק ממנו בחזרה. המענקים האלה הם מענקים שמגיעים לספורטאים האלה, שבאמת הגיעו להישגים אדירים והביאו כבוד לכולנו. ומשעה שהוחלט לתת להם מענק, אז צריך פשוט לתת להם אותו ולא לתת ולקחת את חלקו בחזרה. אני מקווה שאכן נוכל בכוחות משותפים להשלים את הצעת החוק הזו, ואני כמובן אומר הדברים גם בשמו של חבר הכנסת אופיר כץ, שגם הוא הצמיד הצעת החוק שלו להצעה הזאת. תודה.

תודה, חבר הכנסת יריב לוין.

[הצעת חוק פ/2138/24; נספחות.]

עכשיו יוסי שיין. תנמק חברת הכנסת מגן תלם. יש לך ההנחיות לפני שהיא עולה או משהו? נתת הנחיות?

מגן מייצגת אותנו בכבוד רב.

בבקשה, חברת הכנסת מגן, שלוש דקות.

תודה, אדוני, תודה. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי הכבוד לנמק היום את הצעת החוק של חברי לסיעה חבר הכנסת יוסי שיין, שלצערו, עקב התחייבות קודמת, לא יכול להגיע היום למליאה ולנמק את ההצעה. חבר הכנסת שיין היה הראשון שהגיש את הצעת החוק שמטרתה לפטור ספורטאים ישראלים שייצגו את ישראל וזכו במדליה אולימפית ובאליפויות עולם מתשלום מס על הפרס הכספי שלו הם זכאים בגין הישגיהם. רבים מאותם ספורטאים עמלים שנים רבות להפוך למצוינים שבעולם, ולפיכך אין ראויים מהם לקבל את מלוא המענק על השקעתם הממושכת להשגת היעד הנכסף. הכבוד העצום שמביאים ספורטאים אלה למדינת ישראל מהווה הישג אדיר, וראוי להכרה, להוקרה ולתגמול יוצא דופן מכולנו. הפרס הכספי שעליו הוחלט בגין זכייתם על ידי הוועד האולימפי חייב להיות פטור ממס, כך שהם יזכו במלוא המענק על זכייתם. זהו צעד ראוי ומתבקש המכיר בהישגם. אני מודה לשר האוצר, ידידי מר אביגדור ליברמן, שקידם את הצעת החוק הזו כהצעה ממשלתית, ולכל חבריי בסיעה החתומים על הצעת החוק הזו. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת תלם.

[הצעת חוק פ/2265/24; נספחות.]

חבר הכנסת דוידסון, הספורטאי של הכנסת. אגב, היוזם הראשון, האמת, היה חבר הכנסת יריב לוין, פ/1888, הראשון.

למה לא אמרת לי – – – הייתי מזכיר אותך.

מה, אתה העלית בדעתך, חמד, שבנושא הזה של ספורטאים אולימפיים הוא לא יהיה בתמונה?

שלוש דקות.

אתה מבין?

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 7 באוגוסט 2021, לינוי אשרם מראשון לציון מתמודדת מול התאומות מהמעצמה הרוסית. כל עם ישראל מאוחד, צמוד לטלוויזיה, לטלפונים. אפשר לחתוך את המתח בסכין. רק שלא ייפול הסרט, רק שלא תשמוט את הכדור, רק שלא תיפול. לינוי, כמו לינוי שאנחנו מכירים, עומדת בלחץ. "התקווה" תושמע בטוקיו. מדליית זהב אולימפית ללינוי אשרם. אופוריה מוחלטת, עם ישראל כולו בעננים. אלו רגעים שאי-אפשר לכמת במילים ולא ניתן לתאר את התחושות.

אבל חבריי חברי הכנסת, חשוב לזכור: בשביל להעניק את הרגעים המדהימים האלו לינוי החלה להתאמן בגיל חמש. מגיל חמש ההורים שלה, ושל ספורטאים אולימפיים ופראלימפיים אחרים בישראל, נאנקים תחת המעמסה הכלכלית וההוצאות הכבדות שדרושות בשביל להצמיח ספורטאי במדינת ישראל. לא המדינה, שרוצה לקחת חלק מכספי המענק, הייתה שם; ההורים היו שם. לינוי התאמנה יום-יום, שנה-שנה, אימונים מפרכים – בנחישות שמלווה בהקרבה, בחתירה למטרה למרות הכאבים והפציעות הרבות.

החוק שאנו מעלים כאן, מעבר לעשיית הצדק הכלכלי שיש בו, בא לחדד את ההבנה ולהכניס לכם לתודעה שמדליה אולימפית היא פרי של עמל כפיים שנמשך שנים. לא מדובר כאן בשנת מס אחת אלא בתגמול על עבודה שנמשכת חיים שלמים. בחזוני, ישראל תהפוך למדינת ספורט מהמעלה הראשונה. הילד מחולון או הילדה מג'לג'וליה לא נולדים פחות מוכשרים מהמקבילים שלהם בספרד או באיטליה. ההבדל בהישגים הספורטיביים שלהם נובע אך ורק מהיד שמכוונת ותומכת מלמעלה: הממשלה, המדינה. ככל שנפנה יותר משאבים, ככל שנתמוך יותר בילדים שלנו, דור העתיד, כך גם יגיעו ההישגים. אני שמח שהשר ליברמן והמשרד עומדים מאחוריי ומאחורי החוק הזה ותומכים בגישה הזאת.

כפי שאמרתי כמה פעמים, If we build it, it will come, אם אנחנו נבנה מתקנים, אם נעמיד תנאים לילדים, הם יבואו ויהיו חלק מהספורט הישראלי. אם נעביר את החוק הזה, נחזק את הספורט בישראל. אני מודה לכולם, ונמשיך לפעול למען הספורט. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת דוידסון. עכשיו נעבור לדיון, והוא לא יהיה ארוך, כי נפתח אותו בהמשך דיון על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. בבקשה, חבר הכנסת מעוז. אבי מעוז, יש לו סדרת נאומים על מדינה יהודית.

אנחנו זכינו – – –

חשבתי שאדוני, צריך להביא לו מכשיר שמיעה. אני רואה שבסדר. נרגעתי, אדוני.

הה הה, הצחקת אותי. אוקיי.

בריאות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום מדינת ישראל היא מדינה יהודית מס' 3, והפעם על הגיור. נושא הצטרפות הגרים לעם ישראל מלווה אותנו מאז ימי אברהם אבינו ויציאת מצרים. הקמת מדינת ישראל הציבה אתגרים חדשים בתחום הגיור בשל קיבוץ הגלויות, שכולל גם משפחות של נישואי תערובת, וכן רצונם של רבים להסתפח למדינת ישראל מסיבות שונות ולא רק מתוך רצון כנה ואמיתי להצטרף לאמונתי ישראל.

כן. רצון כן. כן, אם אתה מדבר על מדינה יהודית.

ולא רק מתוך רצון כן ואמיתי להצטרף לאמונת ישראל – תודה על התיקון, אדוני.

אני אוסיף לך עכשיו.

עם כל זאת, הגישה היסודית עומדת בעינה: גיור מוגדר על פי הגדרים הכתובים בתורה ומבוארים בחז"ל, וכפי המקובל בעם ישראל לאורך הדורות. שאלת הגיור היא שאלה הלכתית מובהקת בעלת משמעות לאומית, ואין לדון בה אלא בכלים הלכתיים ברורים ומקובלים. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ולכן ברור שלשאלה מיהו יהודי ישנה משמעות כפולה ומכופלת ביחס לאופייה של המדינה. היהדות היא למעשה הדת היחידה שהגדרתה היא גם הגדרה לאומית. ההגדרה הלכתית ליהודי היא: מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר כהלכה בקבלתו על עצמו עול תורה ומצוות. גיור שאינו מפוקח ומרוכז בידי גוף ממלכתי מרכזי המוסמך ומחויב לגיור על פי גדרי ההלכה עלול לגרום לנזקים רבים, ובהם פגיעה באחדות העם, כאשר חלקים מהעם לא מכירים ביהדותם של חלקים אחרים, הכרח לנהל פנקסי קהילות כדי להימנע מהתבוללות, הצפת המדינה במהגרים ובטרמפיסטים שימצאו כרטיס כניסה קל למדינה מתקדמת, הונאת אותם מתגיירים לכאורה, שיחשבו שהם עוברים תהליך שיוכר על ידי הרבנות הראשית ועל ידי העולם הרבני בכללו.

מכיוון שמדובר בסוגיה לאומית ולא בגיוס ספציפי של אדם זה או אחר בגלות, האחריות על הגיור צריכה להיות בידי הרבנות הראשית, ורק בידיה, בתור הסמכות האחראית על ענייני הזהות היהודית והקודש במדינה, ולא בידי רב פרטי זה או אחר. משום הסיבה הזו אנו מתנגדים בצורה נחרצת לכל רפורמת גיורים, בין של השר כהנא ובין של השר ליברמן. כנגד הכרסום המתמשך של בג"ץ בגיור הממלכתי יש לתקן את חוק השבות ואת הרישום במרשם האוכלוסין באופן שרק גיור הלכתי המאושר על ידי הרבנות הראשית יוכר כגיור תקף במדינת ישראל. תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת מעוז. חבר הכנסת פינדרוס – מיש הון; חבר הכנסת מנסור עבאס – מוותר; חבר הכנסת עופר כסיף – לא כאן; חבר הכנסת מאזן גנאים – מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – לא כאן; דסטה גדי יברקן – לא כאן.

כאן, אבל מוותר.

כאן ומוותר. תודה רבה. חבר הכנסת אוריאל בוסו – לא כאן. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת בליאק, שלוש דקות, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי שבועות ספורים לאחר שעליתי לארץ ב-1999. במשך 12 שנה הייתי אתלט מקצועי בריצה בנבחרת רוסיה, והגעתי להישגים, ודאי בסטנדרטים של מדינת ישראל. הגעתי לישראל בגיל 25, בערך שנה וחצי אחרי שפרשתי מהריצה, אך עדיין הייתי בכושר שהיה מאפשר לי, למשל, לנצח באליפות ישראל. ואז, שבועות ספורים אחרי העלייה, הגעתי להתאמן באצטדיון בבת ים ופגשתי מאמן שהכרתי פעם במוסקבה במחנה אימונים. הוא ראה אותי רץ, וזיהה אותי, כמובן, והציע לי לחזור להתאמן ולהתחרות. שאלתי אותו מה התנאים. הוא אמר לי: מלגה של 1,200 שקל. אמרתי לו תודה רבה והלכתי ללמוד ראיית חשבון. השאר היסטוריה.

הסיפור הוא, כמובן, לא אני. הסיפור הוא הספורט הישראלי; הסיפור הוא אותם ספורטאים שפרשו, עזבו, ולא המשיכו כי לא קיבלו יחס ותמיכה. את היחס הזה, חברים, אנחנו חייבים לשנות. צריך להבין שמדובר בעולם שלם: עולם של תרבות, עולם של חינוך. אני שמח שהשנה הצלחנו להגדיל את תקציב הספורט ב-25%, אבל זה לא מספיק. צריכה לבוא כאן מהפכה בתקציבים, במתקנים, במעמד המאמן. אני לא חושש לומר שבתקציב הבא אנחנו חייבים לפעול כדי להגדיל את תקציב הספורט ב-30% נוספים, ואנחנו מתחייבים לעשות הכול כדי להגיע למטרה הזאת.

אני רוצה לברך את כל היוזמים של הצעת החוק החשובה הזאת: את חבר הכנסת יריב לוין, אופיר כץ, יוסי שיין, וכמובן, את חברי היקר חבר הכנסת סימון דוידסון, שבזכותו נושא הספורט לא יורד מסדר-היום של הכנסת. אני מברך גם את שר האוצר ליברמן על קידום הנושא החשוב הזה. אני, באופן כללי, לא מאוד אוהב פטורים ממס הכנסה, אבל הפטור הזה הוא בהחלט נכון וצודק. סוף-סוף מדינת ישראל משנה את היחס לספורטאים. אנחנו רק בתחילת הדרך. אנחנו באים למשימה הזאת עם רצון גדול ומוטיבציה להצליח. בואו נביא את השינוי. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אחרון הדוברים.

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת – ולדימיר, כנראה הפסדנו אלוף אולימפי. היינו עכשיו דנים במתן פטור ממס הכנסה למענק שלך.

כמובן שאנחנו תומכים, אדוני היושב-ראש, בהצעה החשובה הזאת, שמעודדת הצטיינות ומצטיינים, ובייחוד כשיש לנו אלוף, איאד שלבי משפרעם, שאנחנו גאים בו. באמת מגיע להם, אחרי שהם עמלים שנים על גבי שנים. לפעמים מתחילת חייהם הם מתחילים להתאמן, ומתאמנים קשה, ואז כשמגיעים לשיא, צריך לתת להם מענק, ולא להוריד את זה. זה להבדיל מהימורים בפיס ובלוטו, כשמישהו זוכה בעשרות מיליונים. אז כמובן שהוא צריך לשלם 25% – אין חולק. אבל פה בהחלט מגיע להם, ואנחנו תומכים בזה.

אפרופו הצטיינות וספורט – כמובן שאנחנו מעודדים הצטיינות וספורט. אבל למה צריך לשים מכשולים, אדוני היושב-ראש, בפני קבוצה מצטיינת, שמייצגת את החברה ואת המגזר הערבי, בני סח'נין? אחרי שהיא ניצחה את בית"ר ירושלים – איזה עליהום יש עד היום. פה, בערוץ, לא יודע, איזה פרשן ספורט כזה או אחר מתחיל בעליהום על הקבוצה – פותחים בחקירת משטרה, סוגרים את האצטדיון, מדברים עם משרד העבודה ואומרים שזה המשטרה, ומדברים עם המשטרה ואומרים שזה התמ"ת. מה זה כל העליהום הזה על בני סח'נין? מה קרה? אז אתם רוצים לעודד הצטיינות ומצוינות בספורט? בבקשה, אל תעשו אפליה בעניין הזה. מספיק יש לנו אפליה בכל התחומים. אז עד שיש קבוצה שיש בה יהודים, ערבים ושחקנים מחו"ל, צריכים לעודד אותה. זה שהיא פתאום במקום השלישי – – –

חבר הכנסת סעדי, הבעיה היא שהיא מנצחת את הקבוצה הלא-נכונה.

אמר האיש שהוא אוהד הפועל תל אביב.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר: תפסיקו את מסע ההסתה וההכפשה נגד הקבוצה שמייצגת את כל החברה הערבית. היא לא מייצגת רק את סח'נין – היא מייצגת את כל החברה הערבית. מספיק עם העליהום.

מסע רדיפה ממש נגד בני סח'נין. כנראה שלנצח את בית"ר – יש לזה מחיר. תם הדיון.

רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. ההצעה הראשונה היא מ/1468, הצעה ממשלתית. פקודת מס הכנסה (מס' 259) (פטור ממס על מענק לזוכה בתחרות במסגרת המשחקים האולימפיים או הפראלימפיים).

ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 259) (פטור ממס על מענק לזוכה בתחרות במסגרת המשחקים האולימפיים או הפראלימפיים), התשפ"ב–2021, לוועדת הכספים נתקבלה.

ההצבעה של גדי יברקן, בעד, לא נקלטה; חבר הכנסת מנסור עבאס – לא נקלטה, וגם של לימור מגן תלם לא נקלטה. ובכן, עשרה בעד – 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה נתקבלה, והיא עוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.

ובכן, אנחנו עוברים להצעה הבאה, של יריב לוין, בבקשה.

יברקן – שים לב שאתה לא מצביע על ההצעות.

ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למענק כספי בשל הישג בתחרות ספורט), התשפ"א–2021, לוועדת הכספים נתקבלה.

בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה, והיא עוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.

אנחנו עוברים להצעה הבאה, של אופיר כץ, פ/2094, שיריב לוין נימק במקומו.

ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על מענק זכייה אולימפי), התשפ"א–2021, לוועדת הכספים נתקבלה.

בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה, והיא תעבור להמשך הכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכספים.

אנחנו עוברים להצעה הבאה, של חבר הכנסת יוסי שיין, מס' פ/2138, שנימקה חברת הכנסת מגן תלם.

ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על מענק ששולם לספורטאי עקב זכייה במדליה במשחקים האולימפיים או באליפויות העולם בספורט), התשפ"א–2021, לוועדת הכספים נתקבלה.

בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה, והיא עוברת להמשך הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

יש עוד אחת.

שימו לב שלמרות הקריאה של עידית סילמן, יו"ר הקואליציה, להצביע בעד, היא לא זכתה למרב הקולות.

עידית – – –

שאני אשים שמית?

ועדת הכספים, כמובן. ההצעה של יוסי שיין – ועדת הכספים.

עכשיו להצעה האחרונה, של חבר הכנסת סימון דוידסון, מס' פ/2265, בבקשה.

תודה רבה. בעד – 12, אין נמנעים ואין מתנגדים. ההצעה עברה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת הכספים לקריאה שנייה ושלישית.

הודעה למזכירת הכנסת.

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת חוה אתי עטייה בנושא: הפחתת מינון התרופות האונקולוגיות לחולי סרטן. תודה.

תודה רבה.

תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ד' בטבת התשפ"ב, 8 בדצמבר 2021, בשעה 11:00. רופעת אל-ג'לסה. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 18:11.