101339/raw.transcript.txt

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
דברי יושב-ראש הכנסת 4
היו"ר מיקי לוי: 4
נאומים בני דקה 5
אוריאל בוסו (ש"ס): 5
קטי קטרין שטרית (הליכוד): 6
דסטה גדי יברקן (הליכוד): 6
אלון טל (כחול לבן): 7
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 8
אבי מעוז (הציונות הדתית): 8
מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 9
יעקב מרגי (ש"ס): 10
עלי סלאלחה (מרצ): 10
הצעות לסדר-היום 11
ציון חג הסיגד 11
היו"ר מיקי לוי: 11
דסטה גדי יברקן (הליכוד): 11
יעקב מרגי (ש"ס): 13
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 14
אבי מעוז (הציונות הדתית): 15
ניר אורבך (ימינה): 17
שר התרבות והספורט חילי טרופר: 18
שאילתות ותשובות 20
203. מימון הסתה 20
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 20
שר התרבות והספורט חילי טרופר: 21
הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140) (עונש מזערי בעבירה של תקיפה או התעללות בקטין או בחסר ישע על ידי האחראי עליו במסגרת חינוכית או טיפולית), התשפ"א–2020 25
גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 25
שאילתות ותשובות 26
151. אפליה בהצהרת הבריאות 26
מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 26
שרת הפנים אילת שקד: 26
152. שינוי גבולות וחלוקת הכנסות מתחם אוניברסיטת בר-אילן 28
מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 28
שרת הפנים אילת שקד: 28
84. חידוש תוקף הוותמ"ל 31
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 31
שרת הפנים אילת שקד: 31
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
דברי יושב-ראש הכנסת 4
היו"ר מיקי לוי: 4
נאומים בני דקה 5
אוריאל בוסו (ש"ס): 5
קטי קטרין שטרית (הליכוד): 6
דסטה גדי יברקן (הליכוד): 6
אלון טל (כחול לבן): 7
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 8
אבי מעוז (הציונות הדתית): 8
מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 9
יעקב מרגי (ש"ס): 10
עלי סלאלחה (מרצ): 10
הצעות לסדר-היום 11
ציון חג הסיגד 11
היו"ר מיקי לוי: 11
דסטה גדי יברקן (הליכוד): 11
יעקב מרגי (ש"ס): 13
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 14
אבי מעוז (הציונות הדתית): 15
ניר אורבך (ימינה): 17
שר התרבות והספורט חילי טרופר: 18
שאילתות ותשובות 20
203. מימון הסתה 20
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 20
שר התרבות והספורט חילי טרופר: 21
הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140) (עונש מזערי בעבירה של תקיפה או התעללות בקטין או בחסר ישע על ידי האחראי עליו במסגרת חינוכית או טיפולית), התשפ"א–2020 25
גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 25
שאילתות ותשובות 26
151. אפליה בהצהרת הבריאות 26
מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 26
שרת הפנים אילת שקד: 26
152. שינוי גבולות וחלוקת הכנסות מתחם אוניברסיטת בר-אילן 28
מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 28
שרת הפנים אילת שקד: 28
84. חידוש תוקף הוותמ"ל 31
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 31
שרת הפנים אילת שקד: 31

 


 היום יום שלישי, ה' בכסלו התשפ"ב, 9 בנובמבר 2021. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. 

הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.


 תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת ענבר בזק בנושא: פרסום ושיווק בעייתי של סיגריות אלקטרוניות העלול לעודד רכישה של מוצרים אלה ולהטעות את הציבור והאכיפה המתקיימת בנושא. תודה.


תודה רבה למזכירת הכנסת.



 היו"ר מיקי לוי: 

חבריי חברי הכנסת, לפני נאומים בני דקה – היום לפני 83 שנים, ב-9 בנובמבר 1938, התרחש ליל הבדולח, שבו רצחו הנאצים עשרות יהודים ושרפו כ-1,400 בתי כנסת ומוסדות יהודיים בגרמניה ובאוסטריה. פוגרום ליל הבדולח הפך להיות נקודה קריטית בהשתלשלות האירועים שהובילו לשואה. ליל הבדולח לא היה עוד פוגרום בשרשרת של אלימות כלפי העם היהודי אלא תמרור אזהרה בפני קהילה שלמה שאסון קרב, אסון בקנה מידה שהאנושות טרם ראתה, שהיה בלתי נתפס עת התנפצו זגוגיות בתי הכנסת וספרי התורה עלו באש. 

 השנאה האנטישמית היוקדת שתדלקה את שרפת בתי הכנסת דאז לא נעלמה מן העולם גם היום. היא מרימה את ראשה המכוער ברשתות החברתיות, מרססת צלבי קרס על מצבות ומניעה לרצח מתפללים יהודים בשבת. זאת, כפי שראינו בפיטסבורג, ארה"ב, לפני שלוש שנים. אני קורא מעל במה זו לכל אומות העולם להתאחד למלחמה כנגד האנטישמיות ולמען שמירת זכר השואה וקורבנות השואה. 

חברי הכנסת, עלינו מוטלת האחריות הלאומית וההיסטורית לספר את זעקתם של אלה שכבר לא איתנו. עלינו לעשות הכול על מנת להבטיח לדורות הבאים שלעולם לא עוד. תודה רבה.




בבקשה, חבר הכנסת בוסו יהיה ראשון הנואמים בנאומים בני דקה. 


אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הדקה הזו שיש לי כאן במליאת הכנסת לדבר קודם כול על התופעה של המשרדים. אני חושב שהיושב-ראש צריך לקחת לתשומת ליבו ששרי הממשלה לא מגיבים לשאילתות, למכתבים, לפניות של חברי כנסת.

 רמת בית שמש ד' מאוכלסת באלפי משפחות, ועוד אלפי משפחות בדרך. התחבורה הציבורית לא קורסת פשוט כי אין תחבורה ציבורית. אין דרכי הגעה. נשלחו מכתבים. יש שם כאוס מוחלט. להגיד כן, להגיד לא – זו גם תשובה. הם אמרו לנו כל הזמן: 20 שנה אנחנו באופוזיציה, אין לנו מה לעשות. היום, כשכל הכלים בידיים שלכם, אנא מכם, תגיבו לתשובות, תתייחסו. שלחתי שאילתה, שלחתי מכתב מקדים, ולאחר מכן שלחתי פניות. אין מענה, לא במיילים, לא בכלום. אני מבקש מהיושב-ראש שייקח לתשומת ליבו את נושא השאילתות והפניות לשרים. משרד הבריאות – אותו הדבר. אנחנו שולחים פניות, שאילתות, אין שום מענה. תודה רבה.

 תודה רבה לך. אני רק יכול להגיד ששלחנו מכתב מתכלל לכל השרים שבו אני מבקש לענות על שאילתות. בהיותי בצד הזה, אני יודע כמה זה מפריע. ואני אמרתי: אם השרים לא יחזירו תשובות, זה יצטרך לחזור בחזרה למגרש של הכנסת ונצטרך לפעול. ויש דרכים לפעול – הינה, אני אומר לכם פה מעל הבמה: לא להכליל בסדר-יום, לא להעביר בוועדות הצעות חוק של אותם משרדים. חובתם להחזיר תשובה לחברי הכנסת. חובתם. ולכן, אני אתזכר עוד פעם, ואם לא – נצטרך לדון בעניין ולראות מה אנחנו עושים. לא יכולים לעבור לסדר-היום. תודה רבה.

 חברת הכנסת שטרית, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר על אירוע שאירע לי לפני יומיים עם נשות העיר לוד. בעקבות המאורעות במאי – כולנו זוכרים את המאורעות הקשים שפקדו את הערים המעורבות, ובהן העיר לוד – קם פורום מאוד נכבד של נשים. למה נשים? כי הן נורא דואגות לילדים שלהן, שמגיעים לבית הספר ונרגמים באבנים, וכשהם נוסעים ברכבים שלהם מטח של אבנים יורד עליהם. אני ייצגתי אותן בוועדת הפנים, ולאחר שייצגתי אותן בוועדת הפנים ואמרתי את זעקתן, הן ביקשו לארח אותי אצלן בעיר לוד.

 אגב, העיר לוד היא עיר הולדתי. אני גדלתי שם בנעוריי, בילדותי, עד לרגע שבו נישאתי לבעלי ועברתי לעיר בית שמש, לאחר נישואיי. ואני רוצה לומר לך שאני גרתי ברמת אשכול ברחוב החשמונאים 8/28, וביקשתי מהן לקחת אותי לראות את הבית לשעבר של הוריי. הלכנו מהמתנ"ס עד לבית של הוריי, המרחק הוא פחות מ-20– 30 מטר. פתאום קפצו עלינו שוטרים, מג"ב. ואני מסתובבת ואומרת: רגע, מה קרה? קרה משהו ואני לא יודעת? אמרו לי: כן, את בתהלוכה, בתהלוכה, יוצרת פרובוקציה. אמרתי לו: לא, הרכב שלי פה והבית של הוריי שם. אני רוצה ללכת לראות. את מעוררת פרובוקציה. התקשרתי לקצין הכנסת ואמרתי לו: תקשיב, אין שום פרובוקציה. אני פשוט עוברת ברחוב שבו גרתי מעל 30 שנה, אני רוצה לבקר, לראות. כמובן שזה היה מאוד מאוד קשה כי ליוו אותנו, שים לב, שתי ניידות – ארבע ניידות של מג"ב ועוד שתיים סמויות. 10 דקות משדה התעופה, 15 דקות מתל אביב, עיר ואם במדינת ישראל, אנשים כמונו לא יכולים לסייר מבלי לקבל איזשהו ליווי. אני הרגשתי באותו רגע שזה הרגע שבו איבדנו את המדינה.


 תודה רבה. ללא מילים. חבר הכנסת יברקן, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לפני שלושה שבועות, כמדומני, הייתי פה בעמדה הזו ועמד שם שר הבריאות, ודיברתי על ההסתה הפרועה שקיימת כנגד אנשים שבחרו לשקול אם להתחסן או לא להתחסן. קם עליי עליהום בשיח תקשורתי מגויס, שהוא ללא הסבר. אבל אני עדיין מעדיף לקבל את כל החיצים התקשורתיים, ואני אמשיך לייצג נאמנה, ראשית את מצפוני, את מה שאני מאמין בו, ודבר שני – מיליוני אזרחים שחשים כך. אני מכיר את זה מהתגובות ומאנשים שאני מכיר. 

 לפני שלושה ימים כתבתי מכתב לשר הבריאות, השר הורוביץ, בהמשך לנושא הזה, וביקשתי ממנו לחשוב על חיסון ילדים. יש שיח מאוד גדול. ה-FDA אישר לחסן ילדים בשעת חירום, והסקרים בכל התקשורת אומרים שרק 40% רוצים לחסן. זה אומר שהרוב המוחלט של ההורים עדיין חוששים. אני מבקש לאפשר דיון פתוח עם עוד גורמים בתוך מערכת הבריאות שרוצים להביע דעה שונה, דעה נוספת, לא, חלילה, להתנגד; אם ירצו להתנגד – בוודאי. אבל לא יכול להיות שילדי ישראל יקבלו חיסון כשרק 1,500 ילדים עברו את הניסוי הזה, על פי הדוח של פייזר. אנשים רוצים לחשוב מה טובת בריאות הילדים שלהם, ואם הם עושים זאת. 

 כרגע מאות אימהות מפגינות בגן הוורדים, וזאת גם ההזדמנות להזמין את חברי הכנסת ללכת לשמוע אותן. מהנאום הזה אני הולך לשם. מדינת ישראל היא קודם כול מדינה דמוקרטית, לכל אחד זכות מלאה להביע את דעתו, ואין להשתיק אותו. חוק ההסכמה מדעת – בנושא הזה חשוב מאוד להקשיב לכל אחד. אני מבקש משר הבריאות ראשית להשיב לי, אחרת אנחנו נצטרך לעלות פה גם בשאילתה. מדינת ישראל הדמוקרטית יכולה להתמודד גם עם סוגיות כאלה, שהן לא כאלה קשות. פשוט אנשים אוטמים אוזניים. תודה רבה. 


 תודה רבה, חבר הכנסת יברקן. חבר הכנסת אלון טל. 


 אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הבוקר התקיים דיון בוועדת הבריאות בנושא ההמתנה הגדולה של תושבי ישראל לקבלת שירותי בריאות בסיסיים. בסוף הדיון הביעה יושבת-ראש הוועדה עידית סילמן תסכול על כך שבעצם אין היערכות, ואנחנו יכולים לצפות ליותר ויותר עיכובים בקבלת אותם שירותים. אתמול בישיבה של ועדת השרים לענייני פנים התקבלה החלטה שלמעשה, כנראה, תאשר בנייה של יחידות דיור רבות על חשבון שתי פנינות טבע, אחת בנחל תנינים והשנייה באקו-פארק גלילות. והינה עוד אירוע מהשבוע: נודע לנו שהגודש בכבישי ישראל עלה ב-30% מאז ההפסקה האחרונה מהקורונה. 

 חברות וחברים, אנחנו חייבים להבין שאותן תופעות הן בעצם סימפטום של אותו גורם, וזאת הצפיפות הגוברת. אני מבקש להזכיר לכולנו שסיימנו עכשיו את דיוני התקציב, את הדברים הדחופים ביותר, ואולי יש מקום לפתוח דיון על הדברים החשובים. אוכלוסיית ישראל הולכת להכפיל את עצמה ב-30 השנים הבאות, ואנחנו חייבים להתחיל לתכנן לטווח ארוך כדי להשאיר לילדים שלנו ולדורות הבאים ארץ ישראל יפה וחברה ישראלית תקינה שאפשר לחיות בה. תודה רבה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. 


 תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי וחברות הכנסת, אתמול הקראתי את פרטי תאונות הדרכים הקטלניות. בסוף השבוע היו 11 הרוגים, ואני מתאר לעצמי שאם חלילה היה פיגוע עם 11 הרוגים, כל המדינה הייתה מתעסקת בזה, ומערכת הביטחון הייתה מוציאה עשרות מיליונים כדי לטפל במקור של הבעיה. אבל 11 ההרוגים שנהרגו בסוף השבוע, והרוג האופנוע שנהרג מאז שסיפרתי אתמול על ההרוגים ועד היום, לא פותחים את הכותרות, לא גורמים לכך שיהיו ישיבות ממשלה וועדות שרים ויתעסקו בזה ויצילו חיים. יש לי כאן את הנאום בן הדקה בשביל להזכיר לכל נבחרי הציבור שאנחנו לא נשכח את מי שהאחריות עליו ולא עושה מספיק בשביל להציל חיים בדרכים. תודה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. 


 תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 31, והפעם על השר שכמוהו לא היה. היום צוטט השר כהנא כמי שאמר, ואני מצטט: "שר דתות כמוני לא היה 73 שנים, ולא יהיה עוד 73 שנים". מלבד גבהות הלב והנדסת התודעה שבדברים, אני רוצה להסביר מדוע עוד לא היה שר דתות שכזה, ובעזרת השם גם לא יהיה. הרב יעקב אריאל שליט"א, רבה לשעבר של רמת גן ומגדולי תלמידי החכמים שבדור, אמר לפני כמה ימים על השר כהנא, ואני מצטט: שר הדתות מתייעץ עם רבנים פרטיים ולא עם הרבנות הראשית לישראל? זאת הבעיה שלו שהוא מסתבך והולך נגד כל רבני ישראל. לוקח רבנים פרטיים שיש להם דעות חריגות, ועליהם מסתמך. לא התייעץ עם גדולי הרבנים המרכזיים בעם ישראל, אלא עם רבנים זוטרים חריגים.

אני ממליץ לשר כהנא לזכור את דברי חז"ל שהקדוש ברוך הוא אומר שהוא לא יכול לדור יחד בעולם עם כל מי שיש בו גבהות הלב, וממליץ לו עוד לשוב לדרכו המקורית של הציבור הדתי-לאומי ביחסו לרבנות הראשית ולתלמידי החכמים. תודה רבה. 


 תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. 


 תודה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, הייתי הבוקר, יותר נכון, בצוהריים, בוועדת החינוך של שרן השכל, שדיברה על חרמות ואלימות בבתי הספר. 


– – –


 נכון, אתה צודק, לשעבר אצל כבוד חבר הכנסת מרגי. צודק. ועדת החינוך של הכנסת – מתקנת. 

בכל מקרה, הנושא של חרמות ואלימות בבתי הספר הוא נושא חשוב ביותר. שרן הזמינה בחור צעיר – לא בחור, ילד – בן 13, מדהים. אני לא אנקוב בשמו, אבל הוא דיבר שם והוא שבר את לב כולנו. הייתי היום בכארבע ועדות, ובכלל, כבר שבעה או שמונה חודשים אני בכנסת, ואני רוצה לומר לכם שהדברים של הילד הזה יישארו איתי עוד המון המון המון זמן. ילד רהוט. אם הייתי עוצמת את העיניים, הייתי בטוחה שמדבר מולנו בחור בן 25–30 לפחות: חכם, רהוט, מדייק, רגשן. אין דברים כאלה, פשוט אין דברים כאלה. אני ממליצה לכולם להסתכל, ככל שהדברים מפורסמים. הוא דיבר בכאב לב על אלימות שהוא חווה, על חרם שמישהו בכיתה שלו הפעיל נגדו. אף אחד לא שמע אותו – לא המורה, לא המחנכת, לא מנהל בית הספר. אפילו היו מקומות שאליהם הוא הגיע, והאשימו אותו שהוא בעצם אשם בזה שהוא הוחרם. זה פשוט צמרר את כולנו בוועדה. 

 הבחור החמוד הזה סיכם את הדברים שלו בכך שהוא אמר שהוא כבר שלושה שבועות בבית, הוא לא הולך לבית הספר. ההורים שלו חיפשו לו בית ספר, והוא עכשיו בתהליכים להיכנס לאיזה בית ספר בתקווה שיקבלו אותו. בזמן הזה הוא מצא לו מקום להתנדב עם חיות. הוא סיים את הדברים שלו כך: יש אנשים שמפחדים מחיות; הוא מפחד מאנשים. חיות, הוא אומר, מציקות לאנשים עם סיבה; אנשים, הוא אומר – לא כולם – אבל יש כאלה שמציקים לאחרים בלי סיבה. ככה הוא סיים את הדברים, וכולנו היינו עם עור ברווז. 

 אני פונה מפה למדינת ישראל, ופנינו גם שם, בוועדת החינוך: אנחנו חייבים להשקיע בבית הספר ולהפוך אותו מבית ספר לציונים לבית ספר לכישורי חיים; לדעת איך להגיע ולתת לכל תלמיד, גם לתלמיד הפוגע. כי בסופו של דבר, כבר נאמר שאין ילד רע, יש ילד שרע לו. אנחנו צריכים להשכיל ולחנך את הילדים שלנו, את הדור הבא, לדעת איך להיכנס לתוכם, לדעת איך להכיל את הכאב שיש להם, את הקושי שיש להם. ורק כשהם ידעו איך לעבוד על עצמם עם עצמם, הם יוכלו להיות חברים יותר טובים לאחרים. ככה נוכל להיות חברת מופת, חברה טובה יותר. תודה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בארץ משתולל גל של עליית מחירים, הפקעת מחירים. יוקר המחיה – לצערי הרב, אני לא שומע שום דיון, שום התייחסות של מקבלי ההחלטות. בעבר הייתה לנו ממשלה שלנוכח התייקרויות בעולם – של הדלק או מגמות כאלה ואחרות – ידעה להתערב ולמתן את ההתייקרויות האלה. אני חרד לכלכלה הישראלית. אני לא בטוח שזה נעשה היום. ראינו תוכנית כלכלית גרנדיוזית באישור התקציב, שהתבטאה כולה בכמה גזרות ומיסים על אוכלוסייה מסוימת. ואני קורא לממשלת ישראל – אני מבין את המורכבות של הקואליציה הזו, אבל אי-אפשר להשאיר את שר האוצר הזה, איווט ליברמן, ללא פיקוח. אני חרד מגל ההתייקרויות.


 תודה רבה. חבר הכנסת סלאלחה, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מצאתי לנכון לברך את פרופ' זיאד דבור מכפר בית ג'ן, שנבחר לאחד מ-100 הרוקחים הטובים ביותר בעולם. זיאד דבור נולד בכפר בית ג'ן בצפון, כפר בדרגה סוציו-אקונומית 2. הוא היה בין הראשונים שיצאו ללימודים אקדמיים, היה רוקח, והיה גם רוקח ראשי של צה"ל. לאחר שהשתחרר הקים מפעל לייצור תרופות ודברי קוסמטיקה שהוא מייצא לכל העולם. האדם הזה ראוי לכבוד. אני מאחל לו הצלחה, ומאחל לכולנו שיהיו לנו אנשים בדמותו. תודה רבה.


 תודה רבה.




 אנחנו עוברים לסעיף הבא – הצעות לסדר-היום בנושא: ציון חג הסיגד, מס' 657, 741, 750, 752, 766 ו-768. 

 כמה מילים לציון החג, ברשותכם, חברי הכנסת. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הכנסת מציינת היום את חג הסיגד של אחינו עולי אתיופיה, שנחגג השבוע. החג הזה, שמאופיין ביום תענית ובטהרה, מציין את חידוש הברית בין אלוהים לעם ישראל. מזכירים בו את מתן תורה ומעמד הר סיני, את חידוש הברית עם אלוהים כפי שעשו בתקופת עזרא ונחמיה, ומעודדים בו את הקהילה לשמור על הזהות היהודית והמצוות על אף הקשיים שנוצרו בגולה. יש ייחוד וחשיבות ממדרגה ראשונה לשמר ולכבד את המסורת עתיקת היומין היפה והמקודשת הזו במסגרת כלל מסורות ישראל. המגוון הזה של מסורות ישראל בגולה שהתקבצו בחזרה לארץ ישראל לחברה אחת הוא ההיסטוריה והיופי של עם ישראל. חג שמח.

 נמשיך בסדר-היום, סעיף 3 – הצעות לסדר-היום. חבר הכנסת דסטה גדי יברקן, בבקשה. בבקשה, חמש דקות.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כבוד גדול שהכנסת מציינת יום זה. הוא היה בשבוע שעבר, ביום חמישי, כשהיינו כאן 120 חברי כנסת בהצבעה על התקציב. אני מברך את כל ראשי הסיעות, בהובלת יושב-ראש הכנסת, שבירכו את הקהילה בסרטון מיוחד שהוצאנו. לי חשוב קצת לחדש היום, להסביר מהו יום סיגד. רבים חושבים ואומרים, חג סיגד, חג שמח, זה החג של הקהילה האתיופית, של ביתא ישראל. אני רוצה לחדש בעניין הזה. ראשית, יום זה הוא לא חג, הוא יום, הוא יום צום. שנית, הוא לא שלנו, הוא לא של יהודי אתיופיה, אלא הוא יום של כלל עם ישראל. הוא צוין לראשונה בארץ ישראל כשעזרא ונחמיה חזרו מבבל והגיעו לארץ ישראל וראו את עם ישראל מתבולל וכמעט נבלע בין הגויים, בנכר שבסביבה. עזרא הסופר ונחמיה לקחו את העם ואמרו, נחדש את הברית עם עם ישראל. אחרת, לא נבנה את בית המקדש כי לא יהיה לנו עם, כי הוא נבלע בין הגויים. הם החליטו לעשות יום צום, וביום הזה – כך כתוב בעזרא פרק ט': "וככלות אלה נִגשו אלי השרים לאמֹר: לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלויִּם מעמי הארצות כתועבֹתיהם לכנעני, החִתי, הפרִזי, היבוסי, העמֹני, המֹאבי, המצרי והאמורי. כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם, והתערבו זרע הקֹדש בעמי הארצות, ויד השרים והסגנים הייתה במעל הזה ראשונה. וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי, ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם. ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה, ואני ישב משומם עד למנחת הערב. ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי, ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלוהי. ואמרה: אלוהי בֹּשתי ונכלמתי להרים אלוהי פנַי אליך, כי עו‍ֹנֹתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים. מימי אבותינו אנחנו באשמה גדֹלה עד היום הזה". כך כתוב בעזרא, פרק ט'. 

 הקייסים לקחו את היום החשוב הזה לאתיופיה – גם כשהיינו איתם באתיופיה – הקייסים לקחו את היום הזה לתענית, צום ותפילה, ראשית לבקש מחילה וכפרה מאלוהים ושעם ישראל יחזור לשם. ולכן יום סיגד הוא יום צום חשוב לעם ישראל, ומכאן אני קורא מעל הבמה החשובה הזאת לכל מנהיגי העם היהודי, הרבנים הראשיים, הקייסים, כל הוגי הדעות והרוח, להפוך את היום הזה ליום צום לאומי כפי שהוא. והיום הזה הוא מאוד משמעותי לכולם. 

ואם עסקינן בבני אתיופיה ששמרו את היום הזה, הקהילה הקדושה הזו, שהייתה מעל 2,700 שנה בגלות וחזרנו לארץ ישראל, היום אנחנו מבינים שהעלייה עדיין לא הסתיימה, אדוני היושב-ראש. לעיתים הבית הזה יודע ויכוחים סוערים – אידיאולוגיים, פוליטיים, שלפעמים אפילו איימו להפיל תקציב מדינה אם פלוני לא מקבל את רצונו בתקציב על מנת לרצות את בוחריו או את מה שהוא מאמין בו. הדוגמה החיה הייתה פה בכנסת הזו: חברת הכנסת יסמין פרידמן, שאני מאוד מכבד אותה ומעריך אותה, דוגמה ומופת היא יכולה להיות, היא נאמה בנאום הבכורה שלה ואמרה: "אני דור רביעי למאכילת חתולים, הנינה של אספרנסה, שהייתה מאכילת חתולים ידועה". סוף ציטוט. כולם צחקו עליה בהתחלה. כולם צחקו עליה. חשבו: מה היא בכלל מקשקשת? חברת הכנסת החרוצה הזאת נלחמה על האידיאולוגיה שלה, ואמרה: אם אני לא אקבל תקציב לחתולים כנראה שהתקציב לא יעבור. ועובדה, היא קיבלה 12 מיליון שקלים, היא באה להצביע. 

 לאן אני חותר בדוגמה הזו? עד היום העלייה של יוצאי אתיופיה הייתה סרח עודף. היום יש לנו שרת קליטה מהקהילה, בת הקהילה. כשהיום הממשלה הזאת ב-61, על כרעי תרנגולת, היא יכולה להגיד: אם אני לא מקבלת את התקציב של העלייה, אני לא משתתפת בממשלה הזו, ויעלו במיידי לא רק אלה שנרשמו. הכול עכשיו תלוי בידי שרת הקליטה. אני רק רוצה להגיד – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש, בעניין הזה: העלייה לא צריכה להיות נושא פוליטי של גוף פוליטי או אדם פוליטי אחד, אלא עניין לאומי של מדינת ישראל, כי כך הוקמה המדינה הזו. תודה רבה, אדוני. 


תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. חג הסיגד, כפי שידוע, נחגג 50 יום אחרי יום הכיפורים. זה לא לחינם. הם קבעו את זה כצום, אבל קצת היסטוריה של הבית הזה – אם אתם יודעים, חוק הסיגד נחקק פה. חוקקו אותו שני חברי כנסת. הראשון שבהם זה חבר הכנסת אורי אריאל, השר לשעבר, ועבדכם הנאמן. חוקקנו את זה, ואני שמח שזה כך, שזה בא בחוק, בחוק מצוין ממש, באיזה מסגרות ומה צריך לעשות, בחוק הזה. ואני חושב שסיפור עליית יהודי אתיופיה – אי-אפשר להתעסק עם הקהילה הזאת בלי לדבר על מנהיגים גדולים. 


 נכון. 


בזכות אנשים גדולים ואמיצים קורים דברים בכלל, ובהקשר של יהדות אתיופיה צריך להזכיר את הראשון לציון הרב הגאון הרב עובדיה יוסף, שב-1973 חתך, פסק והכריע על יהדותם של יהודי אתיופיה. וב-1977 ראש הממשלה המנוח מנחם בגין קיבל החלטה וקרא – כך הוא אמר: להביא לי את יהודי אתיופיה. בגישה אבהית של שני מנהיגים דגולים וגדולים אנחנו זכינו – – – 


 "הביאו לי את אחיי יהודי אתיופיה". 


 יפה. "הביאו לי". אתה יודע, מסופר, כשמדברים על זוגיות בריאה וכו', שבעל הלך לרופא ואמר לו: הרגל של אשתי כואבת לי. 


אנחנו יודעים.


יפה, כל הכבוד. הרגל של אשתי כואבת לי. מביאים את זה בכל סיפור. כשאדם אומר "הרגל של אשתי כואבת לי", ככה הוא מרגיש. ככה בגין הרגיש, "הביאו לי". אני חושב שזה בזכות החלטה אמיצה וגדולה של שני המנהיגים הדגולים האלה, שלא נמצאים איתנו – וזה חומר למחשבה לכל מי שקיבל הנהגה ושררה, כמה אחריות וכמה כובד ראש, כמה הוא יכול להועיל, וחס ושלום ההפך. 

ואני רוצה בנימה אישית – הרבה מדברים על בעיות בקליטתם של יהודי אתיופיה. יש טעויות. היו טעויות, נעשו טעויות, מדינת ישראל לא למדה הרבה מהעליות שלנו ומהעליות האחרות. אבל אני בעיני רוחי רואה סיפור הצלחה, וככה אתם צריכים להרגיש: סיפור הצלחה כנגד כל הסיכויים. 


 נכון. נכון. 


יש מה לתקן. יש עדיין במה לפעול בתוך החברה הישראלית על הכלה, אבל אני רואה בזה סיפור הצלחה, וכך צריך לומר, וכך צריך לזקוף קומה. ובעזרת השם – לי אין ספק שכמה שאנחנו מדברים היום על סיפור הצלחה, עוד ימים יגידו ואנחנו נראה את יוצאי אתיופיה בכל מקום, בכל שכבות האוכלוסייה, בכל העמדות ובכל התפקידים הראויים. תודה רבה, אדוני. 


 תודה רבה. חברת הכנסת מזרסקי, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני מתרגשת לנאום היום. אנו מציינים את חג הסיגד כאן בכנסת, החג של הקהילה היהודית באתיופיה, החג שנולד בגולה מתוך געגועים לארץ ישראל, לציון ולירושלים. כמי שנולדה בגלות אני ממש מתחברת למשמעות החג ומזדהה עם אחינו יוצאי אתיופיה, ושותפה בשמחה ובחגיגות עם ביתא ישראל. אז חג הסיגד מזכיר לנו את מתן תורה, עלייה אל ההר הגבוה עם המטריות הצבעוניות, מזכיר לנו את מתן תורה בהר סיני. התורה היא כמו טבעת נישואים של הקהילה היהודית, סימן של הברית הנצחית. העם היהודי נקרא עם הספר. במשך אלפי שנים יהודים התגוררו בתפוצות ושמרו על התורה, שמרו על המסורת, על התפילות, על עיקרי האמונה ועל הברית עם אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. התורה שמרה עלינו גם באירופה וגם באפריקה, וממש מיותר להתווכח מי יותר יהודי, יותר כשר – בני הקהילה הליטאית או ביתא ישראל מאתיופיה. כשאני שומעת תפילות, באמהרית או ביידיש, הלב שלי פועם בהתרגשות. איני מפסיקה להתפלא. כשאני שומעת את הסיפורים האישיים של עולי אתיופיה על החגיגות לפני עלייתם ארצה אני מתרגשת. 

חודש שלם משפחות התארגנו לחג הסיגד. מי שיכלו קנו בגדים לבנים חדשים, התכוננו לחג, לחג ההתחדשות. משפחות של יהודים שהתגוררו בכפרים מרוחקים שם באתיופיה התכנסו ביחד, התרכזו ביחד ליד ההר הגבוה, כדי לעלות ביחד, כסמל לחידוש הברית, חיזוק הקשר של העם לתורה ואחדות העם. זהו חג הסגידה, ההשתחוות, כאשר בני העם צמים ועושים לעצמם דין וחשבון, חשבון נפש, מתפללים באמונה לטהרה, להתחדשות ולעלייה לירושלים. 

החל משנת 2008 חג הסיגד הינו חג רשמי במדינת ישראל. חשוב מאוד שכל אזרח במדינת ישראל יכיר את המשמעות והמהות של החג, של חג הסיגד. חגיגת הסיגד בישראל המודרנית נועדה להזכיר לנו שלהיות עם חופשי בארצנו אינו דבר מובן מאליו. החברה הישראלית זקוקה לאחדות, זקוקה לשילוב של בני ישראל ששבו לציון מהתפוצות השונות. כולנו זקוקים לאחדות – ילידי הארץ, יוצאי אתיופיה יחד עם דרום אמריקאים, אנגלו-סקסים, יוצאי ברית המועצות לשעבר. כל תלמיד ישראלי צריך להכיר את משמעות החג, צריך לפגוש ולשמוע את הקייס, ולפחות פעם אחת לטעום את האנג'רה. 

אני רוצה לברך את אנשי החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי על הערכים שאתם מקנים לילדים שלנו. תשתפו, תזמינו למוסדות החינוך את נציגי הקהילה מהתפוצות השונות. דרך הסיפורים האישיים ההיסטוריה מקבלת פנים אנושיות ומעוררת רגשות, מחזקת אמפתיה, את קבלת השונה וציונות. איני מתביישת במילה "ציונות". ציונות היא אהבת ציון, אהבת הארץ שלנו, נאמנות למדינת ישראל. שיהיה חג שמח. 


 תודה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בדברים שכתבה לפני כמה ימים מישהי בשם הודיה מקונן לאשת התקשורת סיון רהב מאיר: "שמי הודיה מקונן. מחר חג הסיגד, ואני רוצה להציע לכם לא לפספס אותו. אני מניחה שבשבילכם זה פשוט היום הזה שבו עולי אתיופיה עולים לירושלים עם המטריות והבגדים המסורתיים והמאכלים של העדה, אבל זה הרבה יותר מזה. הסיגד הוא בשורה. סיגד מלשון סגידה, השתחוות, על שם הכיסופים שלנו במשך אלפי שנים לארץ ישראל, שהיא המקום לחיות את הזהות היהודית במלואה. מתי לאחרונה עצרנו וחשבנו על המילים 'היינו כחולמים'? מתי הקדשנו יום שלם לחשוב על הקשר שלנו עם אלוקים ועם הארץ? מתי חשבנו על הגעגועים של כל הדורות לירושלים? הסיגד נקבע בדיוק 50 יום אחרי יום הכיפורים. זוהי תזכורת לכולנו שעברו 50 ימים מהיום הקדוש, והינה קיבלנו – – – יום להתבוננות, לחידוש הברית, לחידוש הבחירה. כן, גם אחרי שכבר הגענו לארץ, ואולי אפילו בעיקר אחרי שהגענו לארץ, כי כשנוח עלולים לשכוח. לכן חשוב לבדוק לא רק איפה אנחנו נמצאים, אלא איפה הנפש שלנו נמצאת".

אדוני היושב-ראש, אני מזדהה לחלוטין עם דברים אלה של הודיה. קהילת ביתא ישראל, ששמרה על זהותה במשך מאות ואלפי שנים, הינה מופת וסמל בדבקותה ביהדות ובמסירותה למימוש כיסופי הגאולה. הזהירות מההתערבות בין הגויים שסבבו אותם והניסיונות החוזרים ונשנים לעלות לארץ, גם במחיר אובדן חיים של רבים, צריכים להוות סמל ודוגמה לעם היושב בציון, ומן הראוי שילדי ישראל במערכת חינוך של המדינה היהודית יתוודעו למורשת המפוארת של קהילה זו.

השבוע חשף העיתונאי מיכאל האוזר טוב בעיתון הארץ, שבמבצע שהחל להתגלגל עוד בימי הממשלה הקודמת ויצא אל הפועל בממשלה הנוכחית הובאו ארצה, בשיתוף אנשי כוחות הביטחון של מדינת ישראל, 61 אזרחי אתיופיה בטענה שהם בעלי שורשים יהודיים ונמצאים בסכנת חיים. כאשר אנשי משרד הפנים ורשות האוכלוסין החלו לבדוק בארץ את אותם אנשים, התברר שלרובם המוחלט אין שום שורשים יהודיים, שהם כלל לא היו בסכנה כלשהי, ושמי שגיבש את אותה רשימה הוא אזרח ישראלי יוצא אתיופיה שביקש להביא את קרוביו ומקורביו, ובהם את גרושתו הנוצרייה ובעלה הנוצרי יחד עם ילדיהם, וכאלה שעבדו באתיופיה בעסקיו. אתמול דווח כי ראש ממשלת אתיופיה זעם בשיחה עם ראש הממשלה בנט על כך שבתוך הקבוצה היו גם קצינים שהשתתפו בטבח אזרחים.

הסיפור הזה מלמד אותנו עד כמה אנחנו חייבים להישמר כאשר אנחנו מבקשים להשיב את אחינו הנידחים מקצוות תבל, דווקא כדי שלא יוטל חלילה כתם על כל קהילת יוצאי אתיופיה, ולמען השמירה על ייחוסם ומעמדם של אחינו שגרים עימנו. כאן אנחנו חייבים לבחון היטב כל בקשה לעלות ארצה כדי לוודא שאכן מדובר במי שמגיע להם ולא במי שמבקשים ליהנות מהחיים במדינה מפותחת ומתקדמת כמו מדינת ישראל. 

נלמד מקהילת ביתא ישראל מהי דבקות בעם ישראל, מהי אהבת היהדות ומהי שמירה על הלאום היהודי. זוהי חובתנו כלפי אחינו יוצאי אתיופיה, וזוהי חובתנו כלפי השמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית. אני רוצה לאחל – אומנם באיחור של כמה ימים – חג סיגד שמח לכל הקהילה ולכל בית ישראל.


תודה. חבר הכנסת ניר אורבך.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. החגים והתפילות שלנו תמיד מזכירים את הכיסוף והשאיפה לחזרה לארץ ישראל ולבית המקדש. אנחנו חיים בתקופת נס. בימינו – קיבוץ הגלויות ושיבת עם ישראל לארצו ולמולדתו. כפי שאמרו פה חבריי, חג הסיגד נחגג כ-50 ימים לאחר יום הכיפורים, בכ"ט במרחשוון. ממנהגי החג ניתן לראות קשר הדוק בין הימים: יום שמתחיל בצום, בתענית, בבקשת מחילה על חטאים ובתפילה לשיבת ציון, ומסתיים בשמחה גדולה ובתקווה להתממשות התפילות. מזכיר בדיוק את יום הכיפורים: אמת, מה נהדר היה כוהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים בשלום בלי פגע.

אנחנו חיים בתקופה ניסית. חלק גדול מיהודי אתיופיה זכו לעלות לארץ ולממש את חזון חג הסיגד, לחוות ברגליהם ועל בשרם את הדרך לארץ ישראל. כחלק מהמסורת הם אומנם עדיין עולים למקום גבוה, אבל הפעם זה כדי לצפות בהר הבית. בארץ ישראל הם כבר נמצאים. חשוב לי לציין את חלקם של יהודי אתיופיה שעדיין משתוקקים ומתפללים לחזור לארץ. חג הסיגד הוא תזכורת טובה לאותם יהודים, שעדיין עולים להר הגבוה באתיופיה, צופים לכיוון ארץ ישראל, צמים ומתפללים לשובם לציון. אני מתפלל יחד איתם ויחד איתכם, יהדות אתיופיה שפה בארץ, שנזכה לראות אותם עולים לרגל לארץ ישראל, וחוזרים הביתה לחיות יחד עם העם היהודי.

ומכיוון שחג הסיגד הוא יום תפילה והוא יום של אופטימיות ותקווה, אני רוצה להתפלל לשילובם המלא של יהודי אתיופיה פה בארץ, לסיום הגזענות והאפליה של כלל העולים ולבניית יהדות של קיבוץ גלויות, שבה לכל יהודי מכל מקום שהוא בעולם ולכל תרבות יהודית מרחבי העולם יש חלק בפסיפס היהודי הישראלי החדש שנוצר כאן. אנחנו ביחד יוצרים את היצירה החדשה שלנו כאן.

כחלק מתפקידיי בעבר שימשתי כיושב-ראש ועד ההורים בבית הספר של ילדיי, וכראש מטה המאבק לשילוב תלמידים יוצאי אתיופיה בכלל מוסדות החינוך בעיר שלנו, בפתח תקווה. בתי ספר פרטיים בעיר לא קיבלו ילדים עולים ללימודים. בבית הספר שבו למדו ילדיי, ברוך השם, קיבלו. אבל זה היה נראה לי מעשה גזעני ואפליה בלתי מתקבלת, ונלחמתי עבור חינוך שווה לכולם. ברוך השם, ניצחנו במאבק, וזהו אחד המאבקים שאני הכי שמח שהייתי חלק מהם. גם היום אני קורא לכולנו לנהוג בצורה שוויונית ובחוסר אפליה כלפי יהודי אתיופיה ויתר העולים, ובאופן כללי כלפי כל אדם שאינו דומה לי. דווקא ההכרה של מישהו שבא מרקע אחר ומוצא אחר, דווקא למידת הסיפור שלו, ההיסטוריה והמורשת שלו, היא שתוביל אותנו ליהדות טובה יותר ותהפוך אותנו לאנשים טובים יותר.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בפרק תהילים כתפילה והודיה – תפילה ליהודי אתיופיה וליהודי התפוצות שעוד מחכים וחולמים לעלות לארץ ישראל, וכהודיה לנו ולקהילה האתיופית ולכלל העולים החיים, ברוך השם, בארץ ישראל ובמדינת ישראל: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחֹלמים. אז ימָּלא שחוק פינו ולשוננו רִנה. אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב. הזֹּרעים בדמעה ברִנה יקצֹרו. הלוך ילך ובכֹה נֹשא משך הזרע, בא יבֹא ברִנה נֹשא אלֻמֹּתיו". תודה לך.


תודה. ישיב השר חילי טרופר בשם שרת העלייה והקליטה.


אני אשמח תמיד לבוא לפה בימים שצריך להשיב, כשאין על מה לריב. אפשר לשבץ אותי תמיד במשמרות האלה. 


 נחגוג את הסיגד כל שבוע.


אז כפי שרבים אמרו, חג הסיגד נחגג 50 יום אחרי יום הכיפורים, והוא חג רשמי של מדינת ישראל, שמרגי ואחרים היו שותפים בקביעתו. הוא נקבע ככזה גם מתוך כבוד למסורת המיוחדת של הקהילה, אך בעיניי, גם משום שערכיו ראויים שיועלו על נס בחברה הישראלית כולה, וגם אתה דיברת על זה, גדי. ערכים כמו ערבות הדדית, שוויון ואחדות, שישנם בקרב הקהילה ובקרב עם ישראל, הם ערכים שכולנו זקוקים להם, בוודאי בימים קשים כאלה.

הרב שרון שלום סיפר לי פעם עד כמה עמוק ומוטמע ערך השוויון במסורת הקהילה – שוויון לפני האל, שוויון בין בני האדם. חג הסיגד ביקש, בין השאר, ליצור פיוס בין אנשים, לשבור חומות ומחיצות המפרידות בין אדם לאדם, בין כפר לכפר, ולחזק את הקשר בין אדם לאלוהים וגם בין אדם לזולתו. אנחנו צריכים לחזק את ערך השוויון כאן בארץ, ולדאוג שלכל אדם, בלי קשר למקום שבו נולד ולקהילה שאליה הוא משתייך, תהיה הזדמנות שווה.

זכות גדולה היא לקיים את החג בירושלים אחרי אלפי שנות כיסופים לעלות אליה. ציון החג, כפי שהיה בשבוע שעבר, אל מול המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, אחרי שנים של תפילה, געגוע וגם לא מעט מתים בדרך, מבטא את עוצמת האמונה הפנימית והמחויבות של הקהילה, של העם ושל המדינה לברית בין אדם לאלוהיו ובין אדם לאדם. הוא מבטא גם את הכוח של חלום בן אלפי שנים.

אז החלום היה ועודנו שלם ויפה. המציאות, כמו תמיד, אור וצל מתערבבים בה. הקליטה קשה וההשתלבות מאתגרת, ולא תמיד אפשר לנוח על זרי הדפנה. גם העובדה שיש עוד רבים הממתינים במחנות לעלייה ארצה אינה מאפשרת לנו לנוח, יש עוד דרך ארוכה. הסופר גרמאו מנגיסטו, שעלה מאתיופיה כתב מילים מלאות קסם: "הזוגיות הנהדרת של החלום והמציאות. אני מציאות צנועה, בת זוגו של חלום גדול של אבות אבותיי ואימהות אימהותיי". יש במפגש הזה, בין חלום ומציאות, גם כאבי תסכול, אבל בעיקר זוגיות נהדרת וצנועה, ועוד הרבה גבורה, אהבת הארץ, כוח של קהילה, הכרת הטוב וחלום שלא נגמר. תודה רבה.

אני אענה על השאילתה עכשיו?


רגע. קודם כול, לאיזו ועדה אתם רוצים? 


 – – –


 אין צורך בוועדה פה. טוב, אין צורך. אז תישאר.


אז אני אישאר.



חברת הכנסת גלית דיסטל, הוא יענה עכשיו.


היא שואלת קודם? אני לא זוכר תמיד – – –


אתה יכול להישאר שם.


לא. תישאר למעלה.



 אדוני שר התרבות, העיתונאי בן-דרור ימיני פרסם כי הסרט "הברך" מעודד דה-לגיטימציה כלפי ישראל, מוקדש למחבלת המורשעת עהד תמימי ומומן מכספי משרדך באמצעות קרן הקולנוע הישראלי.

 ברצוני לשאול:

 1. מה סך התקציב שהוענק לסרט?

 2. מבלי לפגוע בחופש הביטוי כשלעצמו, האם על המדינה לממן סרטים המסיתים נגדה ומעוררים הזדהות עם אויביה?

 3. אילו אמות מידה תקבע למניעת הישנות הדבר?


 תשובתי: לשאלתך, סך התמיכה הציבורית בסרט – הסרט כמובן עלה יותר – סך התמיכה הציבורית היה 100,000 שקל, יחסית נמוך לסרט כזה. בכלל ההליך – חלוקת כספי התמיכה הציבורית בסרטי קולנוע מתבצעת על ידי קרנות הקולנוע. הקרנות פועלות על פי מבחנים מקצועיים, שנקבעים בהתאם להמלצת מועצת הקולנוע. יש גם חוק הקולנוע שחוקק פה, ומתחתיו כל המנגנון הזה בנוי. ההחלטות לתמוך בסרטים מתבצעות באמצעות צוות לקטורים מקצועיים מתוך מאגר הלקטורים, כפי שקובע כאמור חוק הקולנוע. 

 תנאי הסף למימון ואמות המידה הקבועות הם ענייניים ושוויוניים, וכך צריך להיות. על מנת שההחלטות שמתקבלות יישארו מקצועיות אך ייתנו ביטוי למגוון רחב של קבוצות בחברה הישראלית, חשוב ליצור גיוון גם בקרנות ובלקטורים, ואני משתדל לפעול לשם כך. אגב, ישנו חוק יסודות התקציב, ויש סמכות לשר האוצר לשלול תקציב, בין השאר ממוסדות או גופים שמסיתים כנגד ישראל. זו סמכות שנתונה בידי שר האוצר. את הסרט "הברך" לא ראיתי, אבל אני לא יודע אם יש שם סיפור של הסתה. אני לא חושב שהוא עומד – גם אם הוא נורא ביקורתי כלפי ישראל.

 כאמירה יותר רחבה, אני רוצה להגיד שאני לא כל כך נבהל מביקורת ורואה ערך בחופש הביטוי, ומתכוון לשמור על חופש היצירה והביטוי כל עוד זה כמובן לא מגיע למחוזות ההסתה וההשמצה. כפי שאמרתי בעבר, מי שיש לו ביטחון עצמי ומדינה חזקה באמת – ואני מרגיש מאוד חזק בזהותי הציונית, היהודית, אני מרגיש פטריוט ישראלי – בעיניי, יש לו גם יכולת להכיל עמדות מנוגדות וזהויות מגוונות. דווקא משום הביטחון בעוצמתה של ישראל אני משוכנע ביכולת ובחובה של המדינה לאפשר חופש יצירה. כמובן, כפי שאמרתי, יש להם גם גבול שנקבע בחוק. מדינת ישראל חזקה ויציבה מספיק כדי לא להתנודד מכל ביקורת. נעמוד בזה.


 שאלה נוספת.
 

 אני מגיעה מתחום הלקטורה. אני מכירה את ועדות הלקטורה די טוב בכל מיני תחומים. אני בעד חופש הביטוי, אני חושבת שלא פחות ממך, אולי אפילו יותר. אני חושבת שחופש הביטוי הוא חשוב והכרחי ואין דבר שאי-אפשר לומר. יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש, ואז להוסיף עוד שאלה: אנחנו לא מדברים על חופש ביטוי – אנחנו מדברים על מימון, וכשאני רואה את הסרטים שמקבלים מימון מכספי המיסים של הישראלים – – –


 אבל את ראית את הסרט?


 של הישראלי – כן.


את ראית את הסרט "הברך"?


 כן, כן, כן. הוא קשה – – –


 ויש שם הסתה?


 הוא קשה – – –


קשה זה משהו אחר.


 יש שם סטריאוטיפים שמשרישים את התחושה שמדינת ישראל היא מדינה אפרטהייד. זה לא סרט שמציג את ישראל – עזוב בעין טובה – בעין אובייקטיבית.


ברור שהוא ביקורתי.


וזו בדיוק הבעיה שלי. אחרי שעשיתי הפרדה בין חופש ביטוי לבין מימון – ולא נעשית הפרדה כזו מספיק – אני באמת חושבת שאזרחי ישראל היו מעדיפים לממן בכספם, בכספי המיסים שלהם, דברים אחרים. אחרי שעשיתי את ההבחנה הזו, אני חייבת לומר שעולם הלקטורה הוא חד-גוני, לא פלורליסטי, הוא מורכב מאנשי שמאל חילונים ברובם. אני מכירה את הצוותים האלה היטב. באתי מעולם האומנות, באתי מעולם הלקטורה. אני באמת רוצה לדעת איזה צעדים אופרטיביים אתה מתכוון לעשות כדי שהייצוג בלקטורה יהיה יותר פלורליסטי.


אז אני אגיד שני דברים: אני לא ראיתי את הסרט "הברך", ואני חושב שסוגיית המימון, ברגע שאתה נכנס אליה – הרי לכל אחד יש פרשנות אחרת למה פוגע בישראל ומה מוציא לישראל שם רע. יש כאלה שיגידו "אגדת חורבן" ו"תמונת הניצחון" ויש כאלה שיגידו "הברך" ו"ויהי בוקר". כל ארבעת הסרטים האלה יצאו השנה – בכוונה אני לוקח אותם – ויצאו כולם במימון כזה או אחר של מדינת ישראל. ולכן צריך מאוד מאוד להיזהר גם בהתניות למימון. ואמרתי: במקומות שמדובר בהסתה, בשלילת קיומה של ישראל וכו', באמת יש סמכות לשר האוצר לשלול את הכסף. לא נראה שבזה מדובר, גם אם יש סרטים שנורא כואבים וקשים לחלקנו – גם לי, אני מניח, חלקם, גם אם לא ראיתי את "הברך", והבעתי בעניין הזה דעה. אין לי קושי להביע את עמדתי. 

לגבי הסוגיה של גיוון הלקטורים, אנחנו עכשיו בונים כמה מהלכים, הם לא מספיק בשלים כדי שאני אציג אותם פה. אנחנו מבינים את הצורך שיהיה גיוון בעיקר כדי להשמיע את הקולות המגוונים. יישמעו גם קולות כאלה וגם אחרים. זו ברכה.


וזה עומד לקרות? זה עומד להתבצע?


אני מקווה שכן. אין לי עדיין לוחות זמנים אבל אנחנו על הדבר הזה. בכלל, יש הרבה דברים שצריך לעשות – – –


הם חולשים כרגע באופן אבסולוטי לגמרי על כל הכספים, השמאל החילוני, בלקטורה.


אני הייתי נזהר יותר מהאמירה כל כך חד-משמעית. גם היום יש הרבה מאוד לקטורים, אני מניח, עם עמדות מאוד מגוונות. האם זה מספיק מגוון? כנראה שיש לנו עוד דרך לעשות בעניין הזה.


תודה רבה.


תודה לך. 


תודה. גלעד, אתה רוצה להמתין לסוף או שאתה רוצה עכשיו?


אם זה עכשיו, אני אשמח.


אין בעיה. בוא תעלה.


תודה.


 [דברי הכנסת ה-23, מס' כ/871, מושב שני, חוברת י"א, ישיבה 117.]


הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140) (עונש מזערי בעבירה של תקיפה או התעללות בקטין או בחסר ישע על ידי האחראי עליו במסגרת חינוכית או טיפולית), התשפ"א–2020. יציג את ההודעה יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת גלעד קריב.


 אדוני היושב-ראש, השר והשרה, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, בהתאם לסעיף 2 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, אני מתכבד להודיע על רצונה של ועדת החוקה, חוק ומשפט להחיל דין רציפות על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140) (עונש מזערי בעבירה של תקיפה או התעללות בקטין או בחסר ישע על ידי האחראי עליו במסגרת חינוכית או טיפולית), התשפ"א–2020 – כ/871, פ/23/720. הצעת החוק מבקשת להחמיר את הענישה בגין תקיפת קטינים וחסרי ישע והתעללות בהם על ידי מי שאחראי עליהם במסגרת חינוכית.

חבר הכנסת אופיר כץ, המציע, הצהיר בדיוני הוועדה כי הוא מוכן לקדם את הצעת החוק בתיאום עם משרד המשפטים ולכן הוועדה מבקשת להחיל דין רציפות על ההצעה ולהחזירה לוועדת החוקה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. בעת הכנת ההצעה תמשיך ותקיים ועדת החוקה דיון מעמיק בנושא החמרת הענישה כאמור, וכן בכוונתה לדון במגוון הכלים שיכולים למנוע פגיעות אלה מלכתחילה כחלק מהמאבק החשוב של הבית הנכבד הזה נגד התופעה הקשה ביותר של התעללות בקטינים על ידי מטפליהם. תודה, אדוני היושב-ראש.


 תודה.




שרת הפנים אילת שקד, יש לך להשיב על שלוש שאילתות. נתחיל בחברת הכנסת מיכל וולדיגר, אפליה בהצהרת בריאות.



 כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, נוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר לעולה כולל בתוכו הצהרת בריאות שבה אנשים נדרשים לסמן בטופס אם יש להם מחלת נפש. 

 רצוני לשאול:

 1. בהצהרת הבריאות, סעיף ד', כמה עולים סימנו סעיף 1, קרי מחלת נפש, וכמה עולים סימנו סעיף 2, התמכרות לסמים קשים או אלכוהול?

2. כמה זמן בממוצע מטפלים בפניות שכאלה? 


 לרשות האוכלוסין וההגירה אין את הנתון, הם לא אספו, הם אף פעם לא ספרו כמה בקשות סומנו. אבל אני שאלתי אותם, כדי לדעת, פחות או יותר, אם יש להם איזושהי השערה. כמובן שהם אמרו שזה בקשות ספרות, אני מניחה שבודדות. כשמתקבל מידע בנוגע למחלת נפש, אז לפעמים מבקשים דברים נוספים. בעקבות השאילתה שלך, כששאלנו למה בעצם יש את הסעיף הזה, אמרו שזה בעיקר כדי לאתר אפוטרופסות. אני חייבת להגיד שבגלל שיש מעט שמסמנים את זה, וזה מקרים בודדים, אני מוכנה לבחון את הנחיצות של זה. אני מבינה שאת חושבת שזה פוגעני או חודרני, ואני מוכנה לבדוק את זה, אם יש בזה באמת נחיצות. 


 שאלה נוספת. 


תודה, כבוד השרה, ואני באמת מודה. אני חייבת לציין, ואני גם אגיד את זה פה בקול, שהסעיף הזה – פרק ד' – מדבר על מחלות נפש, התמכרות, שחפת, והאפשרות הרביעית: לא חליתי במחלה העלולה לסכן את שלום הציבור ובריאותו. אני חושבת שהטפסים האלה, כבר אבד עליהם הכלח – אין שחפת, ומה זה: לא חליתי במחלה העלולה לסכן את שלום הציבור ובריאותו? עדיין, אנחנו מדינת ישראל. מצד אחד אני שומעת פה, בחודשים הספורים שאני נמצאת פה, כמה אנחנו רוצים למגר את הסטיגמה בבריאות הנפש, ומצד שני בשער למדינת ישראל, בטופס לעולים – אנשים, תיירים, שרוצים לעלות – פותחים את זה, גם אם אין להם קשר למחלת נפש. אנחנו מכניסים בדלת האחורית את כל הסטיגמה כשאנחנו שמים את זה, בלי שום קשר לכניסה או לא לכניסה. כלומר, המדד הזה הוא בכלל לא רלוונטי אם להיות עולה או לא להיות עולה. 

 לכן אני מודה לגברתי, ואני חושבת שכל הסעיף הזה – בכלל, צריך לעדכן את כל הטופס הזה, ואת כל הסעיף הזה פשוט למחוק בצורה גסה מהטפסים, ואני אודה לך אם באמת כך ייעשה. 


 בסדר גמור. אני אבדוק ואני אחזור אלייך. 


 שאילתה שנייה – גם של חברת הכנסת מיכל וולדיגר: שינוי גבולות וחלוקת הכנסות – מתחם אוניברסיטת בר-אילן. 



לפי דוח הוועדה לבחינת שינוי גבולות מוניציפליים, הרוב בתוך הוועדה המליצו להשאיר את הקמפוס של בר-אילן בידי עיריית רמת גן, ומחוץ לקמפוס – בידי עיריית גבעת שמואל. המיעוט בוועדה המליצו להעביר את שטח הקמפוס לעיריית גבעת שמואל. כמו כן, ישנה הסכמה בדוח על חלוקה שווה בהכנסות משטח הקמפוס.

 מה שאני רוצה לשאול את כבוד השרה:

 באיזו עמדה, אם בכלל, תתמוך השרה?


 טוב, את תושבת גבעת שמואל. 


 אכן. 


 אז אני מניחה שאת מצדדת בעמדת המיעוט. הלא כן?


 אני מצדדת בעמדת המיעוט. אבל לא משנה, גם את עמדת הרוב אני אקבל, רק שתהיה החלטה. 


 אוקיי, רק שתהיה החלטה. אתמול קיימתי שתי פגישות בנושא, אחת עם נשיא אוניברסיטת בר-אילן, והפגישה השנייה עם ראש עיריית רמת גן, ומחר אני מקיימת פגישה עם ראש עיריית גבעת שמואל, ואני מקווה שבקרוב אני אכריע בסוגיה הזו. אני מרגישה כמו במשפט שלמה, זה אירוע לא פשוט, אבל את צודקת שצריך להכריע בזה. 


 תודה. אפשר שאלה נוספת?


 כן. 


 הוועדה שהתקיימה – זאת בעצם ועדה שנייה. הוועדה הנוכחית נתנה את הדוח שלה ביוני האחרון, אם אני לא טועה. הוועדה הקודמת, שהייתה כולה או רובה לטובת גבעת שמואל, זזה אחורה מפני הדוח האחרון. אני כן אשמח – – – 


 שנייה, שנייה. הוועדה הקודמת לא הכריעה להעביר הכול לגבעת שמואל, אלא השטח שהיא חתכה מהאוניברסיטה היה יותר גדול. 


 כן, לא אמרתי – אם זה הובן, אז אני מתנצלת. התכוונתי שהיא הייתה טובה יותר לגבעת שמואל, זאת כוונתי. א. אני באמת רוצה לשמוע אם לגברתי יש איזה דד-ליין, מתי תהיה ההחלטה, ולשאול: הגיעו לאוזניי שמועות שמגיעים לשרה גורמים פוליטיים שהמשרד שלהם לא רלוונטי לעניין, יחד עם ראש העיר רמת גן, כדי לדון בנושא הזה. אני חושבת, שוב, שהשיקולים – אני בטוחה, כבוד השרה, שהשיקולים יהיו ענייניים ופחות פוליטיים. 


 אני אגלה לך שמגיעים אליי גורמים פוליטיים משני הצדדים עם לחצים משני הצדדים. זה לא שהלחץ מופעל מצד אחד, אלא משני הצדדים, וזה טבעי. זה טבעי והגיוני. אני באמת מתכוונת – וזה לא פשוט – לנסות לקבל את ההחלטה הנכונה בלי שיקולים פוליטיים. אבל אני כבר אומרת לך שזו החלטה מאוד לא פשוטה. 


 למרות שהוועדה חילקה את זה גם בהכנסות וגם – – – 


 אבל בשטח היא לא חילקה. 


 בשטח לא. 


בהכנסות בוודאי היא חילקה. 


בהכנסות כן. 


 גם בשטח היא חילקה. שתי הוועדות חילקו. 


 היא לא ממש חילקה. רצועה צרה של הגבול נתנה לגבעת שמואל, שזה גם דבר מוזר, אבל בסדר. 


 ועדיין שתי ועדת מקצועיות ישבו על המדוכה ודנו בזה ונתנו החלטות. תודה. 


 תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר: חידוש תוקף הוותמ"ל. 



 כבוד היושב-ראש, כבוד השרה – שרת הפנים, הגשתי את השאילתה ב-27 ביוני 2021, אנחנו כבר עוד מעט חצי שנה אחרי. ב-2014 נחקק חוק הוותמ"ל להגברת היצע הדירות במתחמים מועדפים. תוקפו הוארך בהוראת שעה ל-2019. מאז הקמתה אושרו על ידה 226,000 יחידות דיור. בשנת 2020 הוועדה פסקה לפעול, ומספר הדירות שאושרו השנה עומד רק על 8,500, מול 69,000 דירות אשתקד.

 אדוני היושב-ראש, יש לי בעיה עם השאלה עכשיו.


 כן, היא כבר לא רלוונטית. תן לי לענות, אני רוצה לענות. 


 אני אתן לך, אבל זה יהיה מוזר אם אני אשאל מתי תעשו את החוק, כי החוק כבר עבר לפני כחצי שנה – זאת אומרת, השאילתה כבר התייתרה בגלל החוק שעבר.


 אבל השרה רוצה לענות. 


אבל אני רוצה לשמוע תשובה לגבי מספר הדירות – – 


 הרמת להנחתה. 


 – – שהשארתם או לא השארתם. זה מה שחשוב לי, ואחר כך תהיה לי עוד שאלה. 


 אתה ממש מרים לי פה. אתה ממש מרים לי בשאלה, זה כאילו בהזמנה. אז חבר הכנסת אייכלר צודק שהוותמ"ל הוא כלי מאוד חשוב. אני חושבת שהצלחתי בזמן שיא להעביר אותו פה בכנסת – תוך שבוע – והוועדה חזרה לעבודה. אתמול הכרזנו לוותמ"ל – 50,000 יחידות דיור בכל הארץ, ב-17 מתחמים שונים, בין השאר דיור לחרדים בנוף הגליל, שכונה של 3,000 ומשהו דירות לציבור החרדי; אני בטוחה שיש שם עוד, זה מה שאני זוכרת. הוותמ"ל עובד במלוא המרץ ממש, ואני מאוד מאוד גאה בפעילות הזו. עשינו אותה מאוד מאוד מהר. המטרה שלנו היא לתכנן בשנים הקרובות כ-125,000 דירות ולשווק מעל 80,000. לשם השוואה, בשנתיים שהיה כאן משבר פוליטי שֻׁווקו 50,000. 


 טוב, בהצלחה. 


אנחנו רוצים לשווק מעל 80,000. כבר השנה נספיק לשווק מעל 80,000, ואנחנו גם נעמוד ביעדי התכנון. 


 נקווה שתצליחו.
 

תודה. 


יש לך שאלה נוספת? בגלל שהשאלה לא הייתה רלוונטית, אז אתן לך קצת יותר זמן. בבקשה. 


 דווקא התשובה מאוד חשובה. 


 התשובה – טוב. השאלה. 


 יש לנו קהילות גדולות בנוף הגליל, ומאוד חשובה ההחלטה של – 3,800 דירות, כן?


 אני חושבת, כן, בנוף הגליל. 


 אז זה מאוד חשוב. אבל יש לי ממש שאלה אקטואלית, מאתמול. אתמול היה דיון בוועדת הפנים בקשר להצעה לסדר-היום שהבאתי לפה בעניין קריסת המבנים בחולון וכל העניין הזה של הבניינים הישנים והמתפוררים. 


 כן, חשוב. 


 שאלתי, כבוד השרה: שמענו את זעקת התושבים שפונו מביתם ללא מתן שום מענה. אני מדבר על בניינים שנפלו וגם אלה שהוכרזו כמסוכנים והם הוצאו מהדירות, גם בבית שמש וגם בחולון. אנשים נזרקו לרחוב ואין להם היכן לגור. ואתמול פורסם על בניין בקריית מלאכי שנאטם לצורך הריסה. 

במהלך הדיון התבשרנו על קידום חלופת שקד. אני חייב להודות שאני לא יודע מה זה חלופת שקד, אבל זו חלופה שאמורה לתת פתרונות. אבל אני שואל אותך: למה אתם תבטלו, או האם תבטלו, את תמ"א 38? צריך להבין, לתמ"א 38 לקח חמש שנים עד שהשוק למד אותה. התחילו לחזק מבנים בפועל וזה התחיל לעבוד. לפי הנתונים שהובאו בדיון, תמ"א 38 עובדת טוב יותר מהתחדשות עירונית, בגלל שאנשים מקבלים דירה יותר גדולה – את יודעת יותר טוב למה. 

 שאלתי, מדוע שלא להאריך את התמ"א בעוד ארבע-חמש שנים לפחות עד שהשוק יתרגל לחלופת שקד – שתבוא לא במקומה – אחרת ייווצר חוסר של חמש שנים, שבהן מצד אחד לא יהיו התחלות בנייה של תמ"א ומנגד גם לא יהיו חלופות בנייה של החלופה, וייקחו כנראה חמש שנים עד שייראו הניצנים בשטח. תודה. 


 תודה רבה. חלופת שקד זה חלופת שקד לתמ"א 38. זה בעצם שדרוג של תמ"א 38, כי תמ"א 38 מסתיימת. למה זה טוב? כי עיר שרוצה להמשיך עם תמ"א 38 רק צריכה להגיד שהיא תגיש תוכנית ואז היא יכולה להמשיך עם תמ"א 38. זאת אומרת, אין מניעה להמשיך גם עם החלופה וגם עם תמ"א 38. החלופה היא יותר טובה מבחינת הקבלנים והיזמים ומבחינת העירייה, כי בחלופה אפשר לקחת היטלי השבחה – מה שלא היה אפשר בתמ"א 38 – ולכן לעיריות יש תמריץ טוב יותר לעשות את זה, או שאפשר שקומת הקרקע תהיה קומה של מבני ציבור, וגם אז לעירייה יותר קל להסכים. גם לאנשים וליזמים זה יותר טוב, כי מקבלים יותר זכויות בנייה; אפשר לקבל עד 400% זכויות בנייה. לכן, חלופת שקד זה פשוט תמ"א 38 משודרגת, אבל כמו שאני אומרת לך: עיר שתרצה להמשיך עם תמ"א 38 תוכל גם להמשיך עם תמ"א 38. זה בסדר. 


 מה קורה עם ראשי ערים שלא רוצים את זה – – – 


אז אני אומרת – – –


אבל היא הוסיפה את היטל ההשבחה, ואז – – – את העסק הזה. 


 בדיוק. ראשי ערים שלא רוצים את תמ"א 38, אנחנו מקווים ומאמינים, כמו שאמר היושב-ראש, שאת החלופה הם ירצו, כי שם יש היטלי השבחה, ואז הם גם מקבלים כסף, או שהם יכולים לשים מבני ציבור ואז אין את הבעיה הזאת שיש בתמ"א 38, שיש רק עוד ועוד דיירים אבל בלי שטחי ציבור. 


אבל באלה שעכשיו הרסו, למשל בחולון, אפשר לבחור מהר מאוד יזם, ואז כשהוא בונה את הבניין לוקחים בחשבון את השכירות של האנשים. אז הוא יקבל עוד דירה אחת וייתן לכולם שכירות מייד. במקום שהממשלה תיתן, או העירייה, שייתן היזם. תחשבו על זה. 


נכון. כן. מה שהם לא רצו – אם אני לא טועה ואם אני זוכרת נכון, דיירים שקרס להם הבניין לא רוצים להיות בלחץ שאיזה יזם יעשה עליהם סיבוב או יסחט אותם, אתה מבין, כי אין להם איפה לגור והם צריכים ממנו שכר דירה. אז הם חוששים – – – 


אז תוציאו מכרז מהיר – –


מכרז. זה אפשרי, אפשרי. 


– – ואז אין בעיה, כי זה לפי מה שייקבע מראש. היזם לא יכול לעשות בעיות. 


 מה עם השכירות למשפחות האלה שנזרקו לרחוב? 


שאלתי את זה. 


 הם לא ברחוב. משרד השיכון ועיריית חולון מממנים להם שכירות למשך שמונה חודשים, אם אני לא טועה, ובשמונת החודשים האלה הם אמורים לחתום עם היזם, ואז הוא מממן להם את השכירות. 

אני רוצה להגיד לכם עוד משהו לגבי בתים שקורסים שאני מנסה לדחוף לחלופת שקד – שבבניינים שהמהנדס יכריז שהם בסכנת קריסה יהיה מספיק רוב של 51% כדי ללכת לחלופת תמ"א 38. תודה רבה. 


 לדעתי במצב הזה לא צריך בכלל רוב. אם המהנדס קובע, אז העירייה לוקחת את המושכות אליה. 


משרד המשפטים עושה לי בעיות על ה-51%.


אז הם עושים טעות פה. תודה לשרה.

 תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ו' בכסלו התשפ"ב, 10 בנובמבר 2021, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. 

הישיבה ננעלה בשעה 17:13.