100123/raw.transcript.txt

כנסת נכבדה, היום י"ג בחשוון התשפ"ב, 19 באוקטובר 2021. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. 

 הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.


 ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – 

 לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסילת ראיה), התשפ"ב–2021.

עוד הונח על שולחן הכנסת דוח ביקורת שנתי של מבקר המדינה 72א, חלק שני. תודה.


תודה רבה למזכירת הכנסת.




נאומים בני דקה. בבקשה, הצבעה. תודה רבה.

ברשותכם, אני מבקש את רשות הדיבור, בטרם אעביר את רשות הדיבור אליכם, לנאומים בני דקה. חבריי חברי הכנסת, לא ניתן לפתוח את ישיבת הכנסת בלי להתייחס לאירוע חמור שאירע היום, אירוע שבו נחצו כל הגבולות. חבר כנסת הרים יד על חבר כנסת אחר. זו תוצאה, חד-משמעית, של השיח האלים במליאה. אם לא נתעשת ונתגבר על עצמנו – רובכם לא היו פה אתמול, לקראת הנאומים האחרונים במליאה – זו תהיה התוצאה של השיח האלים שגולש מתוך האולם הזה אל מחוץ לכותלי הכנסת.

אני הזהרתי – וחבר הכנסת לוין, אני פונה אליך באופן אישי – שאם לא תתאפשר הקמת ועדת אתיקה, אנחנו נידרדר מאלימות מילולית לאלימות פיזית, כפי שראינו היום. זה היה אירוע חמור מאוד. אני קורא לכם, חבריי חברי האופוזיציה, להתעשת ולהקים בהקדם את ועדת האתיקה, כדי שהכנסת תוכל לתפקד באופן ראוי וממלכתי. אי-אפשר להמשיך כך. אני פונה עוד פעם, באמת מעומק הלב: אם האופוזיציה לא תשתף פעולה ולא נקים ביחד ועדת אתיקה, אני אצטרך לבחון אפשרויות נוספות כדי להקים את ועדת האתיקה. אני רוצה להזכיר לכולנו שוועדת האתיקה איננה ועדה פוליטית – היא ועדה של כל חברי הכנסת, וראוי שהיא תוקם. תודה רבה.

נאומים בני דקה – חבר הכנסת מרגי, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצטרף לדברים של כבודו בסוגיית מיתון, התמתנות השיח פה, בבית. אני חושב שהוויכוחים יכולים להיות נוקבים וערים, אבל מכבדים. לצערי הרב, זה לא קורה. אני לא יכול להאשים צד אחד בנושא הזה. אני קורא לכולם, כולל אותי, אני לא מוציא את עצמי מהכלל: כולנו צריכים להרים את המשימה הזאת, איך אומרים? להתאחד סביב הנקודה הזאת. באמת די. צריך למתן את השיח.

אני רציתי לדבר באותו הקשר. אני חושב שאתמול אני נפגעתי אישית מהתבטאותו של שר החוץ וראש הממשלה החלופי, וידעתי שאני עומד להתפרץ בקריאת ביניים קשה. יצאתי החוצה, לא יכולתי להישאר במליאה, כי לא רציתי – לבוא ולומר ולייחס לחלק מכובד בבית הזה, לכמעט חצי מהבית הזה, שייכות או "צאצאוּת" לאותו רוצח שפל, מתועב, שאין הגדרה, כל הגדרה רק מקטינה את גודל התיעוב בפוזיציה שהוא נמצא, לבוא ולייחס את זה לחלק גדול מחברי הבית כאן, זו הייתה אמירה פוגענית. לצערי הרב, הוא עדיין לא מצא את ההזדמנות להתנצל ולהבהיר. אני מקווה שזה יבוא בהמשך.

אבל שוב, לסיום, אני באמת קורא למתן את השיח.


תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת לוין, בבקשה.


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני יודע שאני מכבד אותו מאוד, אבל אין לי אלא למחות בתוקף ובחריפות על הדברים המקוממים שאדוני מצא לנכון לומר בפתח הישיבה הזו. אדוני, כל ניסיון להטיל על האופוזיציה את האחריות לשיח האלים ולהתנהגויות שמקומן לא יכירן בכנסת הוא לא רק עיוות וסילוף מוחלט של המציאות אלא הוא גם לא יצליח.

אדוני, ועדת האתיקה לא לא קמה סתם כך כי מישהו לא רוצה להקים ועדת אתיקה. ועדת אתיקה לא קמה מאותה הסיבה שגם ועדות אחרות בכנסת, חשובות לא פחות, לא קמות, והיא: עיוות חסר תקדים שלא היה כמוהו מקום המדינה ומאז כינון הכנסת לכל אורך עשרות השנים שהיא פועלת, והוא שבאה קואליציה ומחליטה שלא מעניינות אותה תוצאות הבחירות ולא אכפת לה מה ההרכב הסיעתי של הכנסת – היא מחליטה שכדי לייצר לעצמה תנאי עבודה יותר נוחים להעביר באופן דורסני את מה שהיא מעוניינת בו, היא תיקח מהאופוזיציה את הנציגות שמגיעה לה כדין, על פי תוצאות הבחירות הדמוקרטיות.

אדוני היושב-ראש, זה דבר שאף אחד מאיתנו, בין שהוא יושב על כס יושב-ראש הכנסת, על כס יושב-ראש הקואליציה, ובין שהוא בכל תפקיד אחר כאן בבניין, לא יכול להסכים לו ולא יכול לקבל אותו. אני אומר את זה משום שאדוני יודע שכשניסו לעשות כל מיני תרגילים כאלה בעבר, כשהייתי בצד השני, לא נתתי אף פעם שדברים כאלה יקרו. כאשר זה קורה, וזה נמשך כך – ואני שוב אתן רק דוגמה אחת קטנה: באים לסיעת הליכוד רבע מחברי הבניין ואומרים לה: מגיע לך לקבל רבע מחברי ועדת הכספים. לא, ניתן לך פחות. למה? ככה. כי לא נוח לנו שיהיה לך את הייצוג המלא.

 אני מציע, אדוני: בוא נפתור את הבעיות בכלל. בוא נחליט שזה גם לא נוח שבמליאה יש פער של אחד וגם זה מפריע, כי האופוזיציה, חס וחלילה, תאמר את דברה פה, אז אנחנו נקבע, כמו שקבעתם בוועדת הכספים ובמקומות אחרים, שלסיעה שיש לה רבע חברים – יהיו רק שמינית החברים. למה? ככה. ונוציא מכאן את חצי סיעת הליכוד, נגדיל את הרוב הקואליציוני ונתנהל בנוחיות. הרי זו שערורייה שאין כדוגמתה. 

ולכן אני אומר, אדוני, שהמחשבה הזאת שביד אחת הדבר הזה יתרחש וביד השנייה אנחנו נשב ונשתתף בהצגה הזאת ונראה כאילו הכול בסדר – אני אומר לאדוני: זה לא יהיה, לא רק בגלל שאנחנו לא יכולים לקבל את זה אלא מכיוון שאנחנו נאבקים על מעמדו של המוסד הזה ועל יכולתו לתפקד ולמלא את תפקידו. אני כן שותף לאמירה אחת, והיא ברורה: הוויכוחים האלה – ואני חושב שאני אומר את הדברים בצורה מאוד חדה ומאוד ברורה – צריכים להישאר באופן הזה: באמירות נוקבות אבל מכבדות ומכובדות, לגופו של עניין ולא לגופם של אנשים, וכמובן שאלימות בכלל מחוץ לתחום. 

 אבל גם הדבר הזה, אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – מתחיל בזה שלא יעמדו כאן ראש ממשלה חלופי, ואחריו גם שר הבריאות, מעל לדוכן ויסיתו בהסתה פרועה כנגד ציבור שלם וכנגד חברי כנסת שיושבים כאן בבניין, ואפילו כנגד חבר כנסת אחד ספציפי באופן מפורש, והדבר הזה יעבור כאילו כלום, בשתיקה רועמת, ללא שום תגובה וללא שום הגנה על כבוד הכנסת על ידי מי שמופקדים על הדבר הזה ועל מעמדם של אותם חברי כנסת. אני חושב ששם זה מתחיל. ולכן, הניסיון הזה ליצור דיכוטומיה שבה יש קואליציה ממלכתית המתנהלת באופן שמתנגד לאלימות אל מול אופוזיציה לא ממלכתית ואלימה שלא רוצה לשתף פעולה בהקמת ועדת האתיקה – המציאות היא בדיוק בדיוק בדיוק הפוכה. משם מתחילה הבעיה, ואת הבעיה הזאת, אדוני, אנחנו צריכים לפתור ויפה שעה אחת קודם. אבל היא תיפתר רק בכך שהקואליציה הנוכחית תחזיר את הבניין הזה לסדרי עבודה שהיו נהוגים בו לאורך כל השנים. בלי זה, בכל הכבוד, אני חושב שאנחנו רק מחריפים את המצב ולא משפרים אותו. תודה. 


 תודה רבה, חבר הכנסת לוין. 

 אני רק אגיד שכשאני דיברתי על אלימות בתוך האולם הזה התכוונתי לכל סיעות הבית ולא לקבוצה כזאת או אחרת. לא הזכרתי בדבריי קבוצה כזאת או אחרת. על שאר הדברים – אני מכבד אותך, חבר הכנסת לוין. אפשר להגיד, כפי שנהוג בבית הזה, שהבהרתי את דבריי. הדברים שלי כוונו לכולנו, לכולנו, חד-משמעית. גם לא הזכרתי קבוצות כאלה או אחרות, גם לא שמות. 

 חבר הכנסת בן צור, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה כמה ימים שחברת אגד בירושלים, שיש לה מונופול על הנסיעות לכותל המערבי, מורידה את הנוסעים בממילא. אנחנו מדברים על קשישים ועל נכים שרוצים להגיע לכותל המערבי לשפוך שיח ולא מתאפשר להם להגיע עקב כך שחברת אגד, עקב זריקות אבנים – הם אומרים ש-25 זרקו אבנים על אוטובוסים במשך שבועיים – החליטה על דעת עצמה להפסיק את ההגעה לכותל המערבי דרך שער האשפות או דרך שער שכם, והיא מורידה את הנוסעים בממילא ולא ממשיכה. המשטרה מאוד כועסת על אגד, שהיא מונופול בקו הזה, ובטח גם הציבור. 

 אני חושב שאי-אפשר היום להשאיר את הנוסעים הללו, שרוצים להגיע לכותל המערבי לתפילה ושאין להם יכולת פיזית להגיע לאותו מקום – אני חושב שאין מקום לתת להם כך, וצריך למצוא פתרון מיידי כדי שאגד תמשיך להסיע את הנוסעים לכותל המערבי. וישנם פתרונות. גם המשטרה וגם אגד יכולות למצוא פתרונות, ואם יש שם בעיה של ביטחון או בטיחות – ידעו גם לעשות, להכניס אוטובוסים בניגוד, דרך שער ציון, אבל לא למנוע מאלפי אנשים שרוצים להגיע לתפילה להגיע לאותם מקומות. 

 כמו כן, אני רוצה להזכיר נקודה נוספת. מפגינים בחוץ פה – אדוני שר הרווחה, אדוני שר הרווחה, אדוני שר הרווחה – מפגינים פה בחוץ הורים לילדים אוטיסטים שאני חושב שיש להם בעיות שצריכות לבוא על פתרונן, בראשות ידידנו אבי מימרן, שחווה את החוויה האמיצה הזאת כל יום. אני מבקש, אדוני שר הרווחה, שאולי תיתן את הדעת ואולי תצא יותר מאוחר לאותם הורים שמפגינים בחוץ ותמצא להם פתרונות, כמו שמצאת ואתה מוצא פתרונות כל יום כשר הרווחה בהעלאת קצבאות הנכים, ועל כך מגיע לך שאפו גדול. 


אם יותר לי רק להגיב, מצאתי פתרון. הקצבתי 22 מיליון שקלים – יותר ממה שהגישו. הוויכוח עכשיו במיידי, כי כשאנחנו מדברים על אותם 22 – – – מדובר על x ילדים. אין – – – אני לא יכול לתת שלזה יהיה ושלזה לא יחסר. אז הגדלתי ל-22 מיליון שקלים, 22.5. עכשיו, חצי מיליארד לשיפור השכר ולהוספת מיומנויות לכל – – – ואני לא יודע למה הם רוצים את הכול כאן ועכשיו. אתה צריך לכבד קצת משרד ממשלתי ואת הכנסת הזאת כשמישהו בא ואומר: חצי עכשיו וחצי בקרוב. בינואר יעבור התקציב – והבעיה נפתרה. היו אצלי הארגונים והאיגודים ואמרו: פתרנו את הבעיה. הוא מתעקש. אני עדיין מזמין אותו שיבוא אליי מחר בבוקר, שיבוא אליי היום ושיראה שאנחנו סיימנו, ואם צריך לעשות fine tuning, נעשה. אבל ההתעקשות, ובכל פעם לבוא ולהגיד שהמשרד אומר פייק ניוז והמנכ"לית לא בסדר – אני חושב שגם מי שמנהל איתנו שיח צריך קצת לכבד – – –


 אני אנסה לתווך ביניכם. 


בבקשה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. דקה. 


 תודה, אדוני היושב-ראש. אני מצטרף לדברי חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת לוין לפניי. ועכשיו לנאום הנדסת תודעה מס' 28, והפעם – על חיבור תמים לחשמל. חברת הכנסת רינאוי זועבי הגישה הצעת חוק תמימה שעל פיה חברת החשמל תחבר לרשת החשמל מבנים ברשויות מסוימות שמופיעות בחוק. תמים, לא? 


 חבר הכנסת אבי מעוז, זה לא על חשבונך – לפרוטוקול ייכתב שזאת הצעת חוק שלי במקור, יחד עם חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ויש כאלה שהעתיקו אותה. ברור? אני מכס היושב-ראש אומר לך: זאת הצעת חוק שלנו, ויש כאלה שהעתיקו אותה. עכשיו תמשיך. 


 – – –


 תודה על ההבהרה. 


יש לציין שמי שהעתיק זה ווליד טאהא. הוא העתיק את זה. 


 באופן לא מפתיע בכל רשימת היישובים שמופיעה בהצעת החוק אין אף יישוב יהודי, ובוודאי שלא מופיעים שם יישובים מההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון. זו היא, כמובן, הנדסת תודעה, ומדובר בהכשרת עבריינות של בנייה בלתי חוקית שהממשלה הנוכחית, בהמשך לכל התנהלותה הצינית, מתכוונת להעביר כדי לרצות את שותפיה מרשימת רע"ם. זה בסך הכול עוד שלב במכירת האינטרסים הציבוריים לטובת השרידות הפוליטית האישית של חברי הממשלה והעומד בראשה. אני ממליץ לאזרחי ישראל לא לאכול את השקרים וכאבי הבטן שחברי הממשלה מנסים למכור. תודה רבה. 


 תודה רבה. אגב, למרות שההצעה הועתקה, אם מישהו יגיש אותה, את אותה הצעה שלי, אני אתמוך בה. אנחנו ברשימה המשותפת נתמוך בה מתוך אחריות ציבורית של הטוב הכללי לציבור. 


תצמידו את שתי ההצעות, ואז – מה הבעיה? 


 יש כאלה שלא רוצים שאני אצמיד או שאני אעביר אותה. יש כאלה. 


אז כנראה שהרצון שלהם לפעול למען האזרח לא באמת אמיתי. 


 אנחנו מוכנים לפרגן גם למי שמעתיק מאיתנו הצעות ולעזור להעביר באמצעות הצבעת תמיכה. אנחנו לא עושים חשבונות. 


הבעיה היא שהוא לא יודע איך לקדם את זה. 


תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחר כך – חברת הכנסת מגן תלם. מה שלומך? תודה. 


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כהרגלי בקודש אעלה לשיח נושא ספורטיבי, בהמשך לדבריו של יושב-ראש הכנסת מיקי לוי לגבי האלימות, דבר שאנחנו שומעים ורואים יום-יום. ביום זה אני רוצה להעלות את הסוגיה של מוֹאַנָס דַּבּוּר, החלוץ האדיר של נבחרת ישראל – – 


 מוֹאַנֶּס דַּבּוּר. 


 מוֹאַנֶּס דַּבּוּר. – – ושריקות הבוז והקללות שהוא זוכה להן. מואנס, חלוץ נבחרת ישראל, זוכה לקריאות בוז וקללות מצד הקהל של נבחרת ישראל, הקהל שאמור לתמוך בו. במשחק האחרון נגד מולדובה זה כבר עבר כל גבול ומואנס נאלץ לאטום את אוזניו ואיים לרדת מהמגרש, וכל זאת בגלל קריאות בוז וקללות של הקהל הישראלי, ולאחר שהוא כבש למען הנבחרת במדים התכולים. 

נכון שלמואנס הייתה אמירה שקוממה ישראלים רבים, אך הוא הבהיר שדבריו עוותו לגמרי ואף הוסיף שהוא שמח להיות חלק מנבחרת ישראל ושהוא ימשיך לפעול למען סובלנות, דו-קיום וכבוד הדדי – מה שאמור להיות בספורט. בנוסף, אף על פי כן ולמרות הכול, מואנס כבר עם חמישה שערים בקמפיין הנבחרת הנוכחי, במקום השביעי בטבלת הכובשים. 

 אנו צריכים לחבק את המודל שמואנס מציג ולא להרחיק אותו. אוהדי הכדורגל מכירים את השמות הגדולים של שחקנים רבים בעולם – איברהימוביץ', זידאן, הנרי – הרבה מאוד שחקנים שלא היו מהלאום של הנבחרות, וכולם התקבלו באהבה גדולה על ידי הקהל. אני קורא לקהל לגלות בגרות ולחבק את הסקורר המבריק של הנבחרת. יש לנו מספיק בעיות בכדורגל ובעם שלנו, ואת כל זאת אפשר לפתור באופן מיידי, במיוחד על ידי הספורט. תודה. 


 תודה רבה. חברת הכנסת מגן תלם. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום מציינים בכנסת את יום המלחמה באלימות מינית. שמענו בוועדות על מאבקן של נפגעות תקיפה מינית לחזור לחיים אחרי הטראומה, להתמודד עם הקושי של הגשת תלונה, עם תחושת חוסר האונים והפחד התמידי. 

בחודשים האחרונים אני עוסקת בנושא של הפרעות אכילה. ושיעור הסובלים מהפרעות אכילה עולה באופן עקבי בכ-1,500 חולים בכל שנה. 1,500 חולים בכל שנה. לצערי, בין שני הנושאים יש חיבור. הרבה לא יודעים שאחד הגורמים העיקריים להתפתחות הפרעות אכילה קשור לטראומה כתוצאה מתקיפה מינית. הטיפול הלקוי בתקיפה מינית מחלחל לכל תחומי החיים של הנפגעים והנפגעות וגורם בתורו לבעיות נוספות שנסתרות מן העין. 

 יותר נשים מאי פעם נחשפות ומספרות באומץ רב על התקיפה המינית שהן עברו, אבל לא מספיק לשים את האחריות לבוא ולספר על הנפגעות. האחריות היא עלינו – להקשיב להן, לאפשר מרחב שירגישו בנוח להתלונן, לבחון את המקומות שבהם אנו יכולים להשתפר. אם נישאר בשאננות, שיעור התקיפות המיניות והפרעות האכילה ילך ויעלה, מה שיקשה עוד יותר על ההתמודדות של המערכות עם הצורך הקיים. 

 נוסף לעיסוק בטיפול שלאחר הפגיעה, יש לשים את מרב מאמצינו במניעה של הטרדות ותקיפות מיניות, במיוחד באמצעות מערכת החינוך. בכך נוכל לשפר ולו במעט את המצב היום ולהביא בשורה אמיתית עבור הנפגעים והנפגעות. 


 תודה רבה לך. 


תודה, אדוני. 


חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, תודה רבה. לפני שאקרא את שמות ההרוגים בשבוע החולף בתאונות דרכים, אני רק רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת לוין. קודם כול, לגבי הוועדות – הצענו כמה הצעות פשרה, שהיו מקובלות גם על היועצת המשפטית, גם על יושב-ראש הכנסת, גם על בית המשפט וגם על חלק מחברי האופוזיציה; לא סתם הם הסירו את התביעה מבית המשפט. מסתבר – וכולם כבר מבינים – שפשוט אתם לא רוצים לעבוד; אתם רק רוצים לנסות להגיע לקואליציה, שאתם לא מבינים שאתם כבר לא חלק ממנה. 

 לגבי האמירה על הנאום אתמול ועל חבר הכנסת איתמר בן גביר, אין בקואליציה הזאת, ולא יהיה אף פעם, מישהו שתלה בסלון ביתו תמונה של רוצח אנשים חפים מפשע, לכן אין סימטריה ולא תהיה סימטריה, ואל תנסו להפוך את זה למשהו שזה לא. 

 לגבי תאונות הדרכים, בשבוע החולף אנשים המשיכו למות. ביום רביעי, 13 באוקטובר, נהרג גבר בן 50 לאחר שירד מרכב בכביש החוף. הוא נהרג מפגיעת משאית סמוך למחלף ינאי. ב-14 באוקטובר נהרג אלישע מרון, בן 60, בתאונה בכביש 4 סמוך לעתלית. עוד באותו היום נהרג רוכב אופנוע בן 40 בתאונת דרכים בכביש 4 סמוך למחלף השבעה. בהמשך יום הדמים נהרג צעיר בן 22 בתאונה בכביש 66 סמוך ליישוב גבעת עוז. ב-16 באוקטובר נהרג רוכב אופניים בן 35 בתאונה בכביש 34 סמוך לנתיבות; עוד באותו היום נהרג רוכב אופנוע בן 40 בדרך בן צבי בתל אביב. למוחרת, 17 באוקטובר, נהרג רוכב אופניים בן 30 בתאונה בכביש 2 סמוך לנתניה. בהמשך היום נהרג רוכב אופניים נוסף, בן 16, בשדרות ירושלים בקריית מוצקין. הבוקר נהרג בן 30 סמוך למחלף קיבוץ גלויות. 

 תראו, תשעה אנשים מתו בשבוע האחרון – 22, 30, 40, אנשים בשיא חייהם. בשבוע הבא נציין ברחבי המדינה וגם כאן, בכנסת, את שבוע הבטיחות בדרכים, ואנחנו נזכיר, ולא נפסיק להזכיר, שמדינת ישראל לא עושה מספיק – והיא יכולה לעשות – בשביל להציל אנשים בדרכים. תודה. 


 תודה רבה, חבר הכנסת טופורובסקי. חבר הכנסת אבוטבול. אבוטבול? 


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כיושב-ראש השדולה למען שמירת השבת בכנסת, אני רוצה לקרוא משהו מעניין שראיתי בעיתון המודיע באחד הבקרים השבוע. 

שמירת השבת סייעה לקריירה הפוליטית שלי – כך אומר הסנטור האמריקני לשעבר ג'ו ליברמן, שגם התמודד לנשיאות ארצות הברית והיה גם סגן נשיא ארצות הברית, התמודד גם בזה. הוא הודה שהשבת סייעה לו וחיזקה אותו במהלך הקריירה הפוליטית ארוכת השנים שלו. עמיתיי הנוצרים כיבדו מאוד את העובדה שאני שומר שבת. גם להם הדת היא מרכיב חשוב, והם מאוד התעניינו בשורש של המצווה הזו וכיבדו אותי יותר דווקא בגלל הדבקות באמונה – כך הוא אומר לערוץ 7. 

את האמונה הזו ינקתי מההורים שלי והרבנים שאיתם התייעצתי לאורך כל השנים, ואני אסיר תודה על כך. שמירת השבת חיזקה אותי לאורך כל שנותיי במערכת הפוליטית. הרבה אנשים כמהים לשלווה ושמחים שיש ציווי מסוים שאומר להם: תעצרו ל-25 שעות בשבוע. שבת היא מתנה, אומר ליברמן. ניתוק ליום אחד בשבוע הוא משמעותי במיוחד. כך האמת הנצחית של השבת. ערכה ויופייה מקבלים משמעות עדכנית של התנתקות מהעולם שבחוץ והתכנסות שגורמת לנו להעריך את מה שיש לנו. 

ליברמן שיבח את היוזמה להביא את השבת לכל שכבות הציבור. הרעיון לנסות להשתמש בשבת כדרך להביא לאחדות במדינת ישראל, בעם היהודי כולו, מעורר השראה. הרי יש כבר יותר מ-50% בציבור הישראלי ששומרים שבת באופן כלשהו. זה בסיס גדול לאחדות, וניתן להגדיל אותו בהדרגה. 

אלה הם דבריו של הסנטור האמריקני לשעבר ג'ו ליברמן, שגם חיבר על כך ספר, "מתנת מנוחה", על כל הנושא של שמירת השבת, והוא מספר שם איך הוא ידע להתמודד בשלל התפקידים שלו – למרות שהוא שמר שבת – ידע לצלוח את זה. אולי זה גם המלצה לכל השרים שלנו וחברי הכנסת: אפשר לעבוד בצורכי ציבור וגם לשמור שבת, וגם לידיעתו של ליברמן האחר שלנו, שר האוצר. 


 למה צריך לשאוף להיות סגן נשיא ארצות הברית כאשר אפשר להיות חבר כנסת נורבגי בקלות? 


 – – – 


 תודה רבה. ינון – – – 


 אבל אתה תמשיך לעבוד בשבת. 


 חבר הכנסת ינון אזולאי. 


 אדוני היושב בראש, האמת, תכננתי שיושב-ראש הכנסת ישמע את מה שאני אומר, כי אני בטוח שגם אתה תזדהה איתי, אדוני היושב בראש. אני מסתכל על הוועדות, כשאנחנו נמצאים בוועדות, ומתפלא שב-16:30 מתחילה ועדה על חשבון המליאה, וב-17:00 מתחילה ועדה. הוועדות עובדות על חשבון המליאה. 


 אתה מהח"כים המתמידים כמעט בכל הוועדות. 


 תודה רבה. עכשיו אני בא ואומר: הרי מצד אחד, יש יום ציון – כל פעם משהו אחר, או סתם נאומים בני דקה, ואחר כך יש לי שאילתה שאני אמור להעלות במליאה. גם אם אני רוצה, לא תמיד אני יכול להתחלק לשניים. ולכן אני בא ואומר: הרי היום אנחנו לא מצביעים כאופוזיציה בוועדות, יורד הזמן של התייעצויות סיעתיות, אנחנו מגישים רק הסתייגויות ענייניות. לכן אני שואל: מה הדחיפות לבוא ולעשות ועדות בשעות-לא-שעות, לקיים ועדות בשעות מליאה? 

 הייתי שמח אם יושב-ראש הכנסת, שאני מעריך אותו מאוד, היה פה בשביל לענות לי על השאלה הפשוטה הזו: למה צריך על חשבון המליאה? למה צריך בשעות-לא-שעות, כאשר האופוזיציה לא מצביעה, כאשר האופוזיציה לא אומרת "התייעצות סיעתית", כי אין לנו, שזה בעצם חוסך משעות הדיון 30%–40% מהזמן? הכול עובר להם חלק, פה אחד, וחבל שזה כך. תודה.


תודה רבה. יש מישהו באולם שרוצה לדבר ולא נרשם? מוסי, אתה רוצה לדבר על הכיבוש, משהו? תודה רבה.


 אפשר עוד פעם?


לא, אי-אפשר עוד פעם. תודה רבה.




 אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – ציון יום המאבק באלימות מינית, הצעות לסדר-היום מס' 323, 488, 495, 521, 548, 537, 541, 547, 550, 554, 555, 556 ו-564. חבר הכנסת מוסי רז יפתח.


 אתה רואה? חשבת שתיפטר ממני.


אתה אחד הח"כים שאני ממש לא רוצה להיפטר מהם. ההפך הוא הנכון. אגב, חמש דקות לכל נואם, כי זה דיון מיוחד.


אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, חברת הכנסת, חברות הכנסת – יש כבר יותר מאחת – אני שמח שיושב-ראש הכנסת נענה ליוזמה לציין היום, כפי שמצוין בארץ ובעולם, גם בכנסת לראשונה את היום למלחמה באלימות מינית. היוזמה היא בעצם יוזמה משותפת של הלובי למלחמה באלימות מינית בראשות יעל שרר, של חברת הכנסת ויושבת-ראש הקואליציה עידית סילמן ושלי. 

היו היום דיונים בוועדות, היה כנס, עלו דברים חשובים שאת חלקם אנחנו מכירים ואת חלקם אנחנו מכירים פחות. בעצם האלימות המינית היא תופעה שמלווה את האנושות כמעט מתחילתה, אבל היא תופעה שאנחנו חייבים להיות מספיק נחושים כדי לשים לה סוף, והלוואי שמדינת ישראל תהיה הראשונה בעולם שמצליחה לשים לה סוף. 

האלימות המינית היא תופעה שעד לפני לא הרבה זמן לא דיברו עליה. הראשונות שדיברו עליה בבית הזה היו חברות כנסת כמו שולמית אלוני, יעל דיין, מרשה פרידמן ואחרות; תופעה חדשה שלא דיברו עליה בכלל. היום מדברים עליה – מדברים עליה נשים, מדברים עליה גברים, מדברים עליה יהודים, מדברים עליה ערבים, מדברים עליה חרדים, מדברים עליה חילונים, בארץ ובכל העולם. למה חשוב לדבר? כי כשמתחילים לדבר, מתחילים לשים סוף לתופעה הזו. אני מאמין, אדוני היושב-ראש, שכמו שיש תופעות אחרות בעולם שהצלחנו לשים להן סוף, נצליח לשים סוף לתופעה הזו. קודם כול חשוב לדבר כדי להעלות את המודעות. 

בכנס שערכנו היום – כנס מאוד מרשים, אני חייב להגיד, שהשתתפו בו מאות אנשים ולא מעטים מחברי הכנסת וחברות הכנסת. הנחתה אותו גל גברעם, שכולנו יודעים, יצאה השנה ובאמת באומץ הציגה את התלונה שלה, גם אם באיחור, ואז מה אם זה באיחור. אז מה אם זה באיחור. והיא אמרה לי: תשמע, אם אתה מדבר במליאה, יש דבר אחד שאני מבקשת שתגיד – שחייבים לבטל את תקופת ההתיישנות של שבע שנים בפשעים כאלה, משום שיש רבים שזה לוקח להם זמן ואי-אפשר להגיד להם: למה נזכרתם רק עכשיו? יכול להיות שקודם הם לא יכלו לעשות את זה – נשים, גברים, אולי היו קטינים, אולי היו מתחת לבעל סמכות, אולי סתם זה היה קשה להם. דבר ראשון, היא אמרה, זה מה שצריך, ואני מביא את זה בשמה, כי אני מזדהה עם הדרישה הזו. 

דיברה היום בכנס סטודנטית שנאנסה על ידי סטודנט; דיבר בחור ערבי צעיר שנאנס על ידי דודו; דיברו חרדית ודתי שנאנסו. זאת אומרת, זה מכל המגזרים. זה לא מבדיל בין יהודים לבין ערבים, בין חרדים לבין חילונים. החשיבות שבהבאת הדברים שלהם ובהבאת הדברים לכאן, לבית הזה, היא קודם כול, לפני שאנחנו עושים את הפעולות, לפני שאנחנו מאריכים את ההתיישנות, לפני שאנחנו דואגים שהמשטרה תטפל יותר טוב – והיא מטפלת היום יותר טוב מאשר לפני כמה שנים, אבל תטפל יותר טוב בעתיד – לפני שאנחנו מוודאים שבתי המשפט יטפלו יותר טוב – והם מטפלים היום יותר טוב מלפני כמה שנים, אבל הם יטפלו יותר טוב – הדבר הראשון זה המודעות, כי במקום שיש מודעות, חלק גדול מהמקרים האלה פשוט לא ייעשה. 

ולכן, אם הסטודנט לא יאנוס את הסטודנטית, אנחנו לא נחשוב למה השוטר לא קיבל את התלונה, או קיבל אותה באיחור, או אולי לא קיבל בצורה טובה, למה בית המשפט התעקש, או למה אין ראיות להעמדה לדין וכל השאלות הללו. ולכן חשוב מאוד שבבית הזה, כל שנה, כל שנה, נבוא ונביע את הדברים האלה גם במשך השנה, אבל שיהיה יום מיוחד לעשות את זה. ומחר גם עוברת חקיקה בקריאה הטרומית שקשורה לנושאים האלה על מנת שנוכל לבוא בעוד שנים ולהגיד: מיגרנו את התופעה הזו. אני בטוח שזה יקרה. זה עומד לקרות. כולנו צריכים להתגייס לדבר הזה. זו אלימות שחייבת לעבור מהעולם, כמו כל אלימות, אבל לאלימות הזו, שיותר קשה לטפל בה, אנחנו צריכים לתת התייחסות מיוחדת. 

אני שמח מאוד על היום הזה ומקווה שנתחיל גם בחקיקה וגם בהעלאת המודעות על מנת להתמודד עם הבעיה.


תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, חמש דקות.


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, הייתי בת עשר כשביקשתי – יותר נכון התחננתי – מאימא שלי שתרשה לבן הדוד שלי לשמור עליי בחופש הגדול. בראש שלי דמיינתי שנלך כל יום לקולנוע, נקנה בלון הליום ונאכל המון המון המון מקלות סוכר. אימא שלי הסכימה, ואני הייתי מאושרת. ביום הראשון בן הדוד החליט שלא נלך לסרט אלא נראה טלוויזיה. הסכמתי. 

 בעודי יושבת וצופה בתוכנית האהובה עליי, נילס הולגרסון, הוא יצא מהחדר השני ושאל אותי אם אי-פעם ראיתי בולבול. לא עניתי. האמת שלא כל כך הבנתי מה הוא רוצה. אז הוא שאל אותי שוב והתקרב אליי, ואז כבר ראיתי שהוא בלי מכנסיים. ניסיתי לומר לו שזה לא כל כך מעניין, וחשבתי שהשיחה המוזרה הזאת תכף תסתיים, ואז הוא שאל אותי אם אני רוצה לגעת. לא רציתי, אבל חשבתי שאם אני אגע אז הסיטואציה המוזרה הזאת תיגמר. היא לא נגמרה, ומשם הנגיעות עברו לחזה שלי. 

אני עדיין מרגישה את הידיים הקרות שלו עליי – זיכרון מקפיא ולא מרפה. אני זוכרת איך זה הרגיש שהוא הוריד את המכנסיים החדשים שההורים שלי קנו לי בחו"ל – מאוד אהבתי אותם – ואני זוכרת את הלחץ העצום בבטן כשהוא חדר אליי. אני זוכרת שהוא אמר לי שההורים שלי ימותו אם אני אספר למישהו, משפט חזק שליווה אותי שנים. אני זוכרת שהפצרתי באימא שלי ביום למוחרת שאני לא רוצה שישמרו עליי והיא חשבה שמדובר בתרגיל ילדותי. אני זוכרת שלושה ימים של גיהינום. 

 העדות של מ' היא אחת מאלפי עדויות של ילדים במדינת ישראל. אחד מכל חמישה ילדים נפגע מינית; הנתון הזה זהה אצל בנים ואצל בנות עד גיל 12. כ-44% מהפגיעות המיניות מתרחשות על ידי בן או בת משפחה הורה, דוד, אח, שכן. 

צעקתי כמו שילדים צועקים אבל איש לא ראה – משפט של אחד העדים, משפט שמעביר את הסיבה המרכזית למה מדינת ישראל נמצאת במקום רע כל כך. כשמדובר בפגיעות מיניות, כן, ישראל על המפה, ומהמפה הזו אנחנו חייבים לרדת. חוסר בהכשרות לאנשי חינוך, רפואה, משטרה, פרקליטות, שופטים, הורים, ילדים; חוסר בתקנים לאנשי מקצוע; מחסור במרכזי לין ובחדרים אקוטיים; מחסור בהסברה ומודעות; מחסור במערכות ממשלתיות שמדברות האחת עם השנייה במקום לגלגל אחריות אחת מהשנייה – כל משרד מגלגל אחריות, ובעיקר אין שיח בין-משרדי; מחסור בגורם אחד מתכלל שיודע לחבר בין המשרדים, שרואה את התמונה הכוללת, שיודע לסנכרן, לבקר ובעיקר לייצר את החיבור, כדי שהנפגעים והנפגעות לא ייפלו בין הכיסאות.

אנחנו מציינים היום בכנסת את יום המאבק באלימות מינית. אותה סטטיסטיקה פשוטה שלפיה אחד מכל חמישה ילדים נפגע מינית במדינת ישראל מלמד אותנו שכנראה לפחות 24 מחברות וחברי הכנסת נפגעו בעצמם. תסתכלו סביבכם – אתם מכירים מישהו שנפגע מינית. הם לא מדברים; הם לא יכלו לדבר, והרבה אולי גם לא ידברו. אחד ואחת מכל חמישה ילדים, בין שהיא או הוא שומרים את הפגיעה בסוד ובין שבחרו לשתף, נושאים את הצלקות הפיזיות והנפשיות. חלקם הצליחו להמשיך הלאה וחלקם נדרשים לסיוע רפואי, פסיכולוגי או פסיכיאטרי, אבל כולם נושאים את זה איתם ויישאו את זה איתם עד יומם האחרון. מרבית הפגיעות החלו כשהילד או הילדה הנפגעים היו מתחת לגיל חמש, עם חיתולים. רוב הפגיעות – על ידי אדם מוכר, קרוב משפחה, משפחה גרעינית, משפחה מורחבת. רוב הנפגעים והנפגעות לא הגישו תלונה או קיבלו סיוע כלשהו, ואלה שכן פנו, ברוב הפעמים לא קיבלו מענה ראוי, הולם, שהלם את הצרכים שלהם. זה, חבריי חברי הכנסת, זה באחריות שלנו.

לפני ארבע שנים בחרה מורן וורנשטיין, זיכרונה לברכה, לעבור המתת חסד בשווייץ. מורן, בת 36 במותה, לא יכלה לסבול עוד את הכאבים הפיזיים והנפשיים שליוו את חייה לאחר הפגיעה המינית, פגיעה מינית מתמשכת ומחרידה בידי בן הזוג של אימה. בגיל 15 החליטה מורן לשים קץ לפגיעה המינית המתמשכת והתלוננה במשטרה. את האונס השני עברה מורן מצד חוקר המשטרה, שערער אותה כשהוא גרם לה לחוש כאילו היא הסכימה לפגיעה בכך שהיא לא שמה גבולות. עוד נתון מצמרר – האשמה עצמית של ילדים; אולי לא אמרתי את ה"לא" מספיק חזק כשהייתי בן 3, 4, 5, 15, 20, 30, 50, 80. מילדה שמחה הפכה מורן לצל. היא עברה לפנימייה ולאורך השנים התמודדה עם דיכאונות וניסיונות התאבדות. בגיל 24 קפצה מהחלון ונפצעה באורח אנוש. היא המשיכה לסבול כאבים פיזיים ונפשיים בלתי נסבלים עד שבגיל 36 בחרה לסיים את חייה בהמתת חסד בשווייץ.

כולם רוצים להציל אותי. אני לא צריכה שיצילו אותי. לפעמים לעזור זה לא להציל, כך אמרה מורן לפני מותה. מורן הלכה לבית הספר, אבל המורה שלה לא עברה הכשרה לזיהוי ולכן לא עזרה. מורן, כמו כל הילדים, חלתה לעיתים והלכה לרופא, אבל הרופא לא עבר הכשרה, הוא לא זיהה והוא לא דיווח. למורן היה את שלב המעבר מילדה שמחה לילדה כבויה, אבל הסביבה שלה לא ראתה את זה. מורן התלוננה, אבל המערכות לא ידעו לטפל בה. מורן נאלצה להתמודד בין היתר גם עם האכזבה מחברה אטומה.

חבריי חברי וחברות הכנסת, הערב יורד, השעה כמעט 17:00. עבור ילדים רבים מדי במדינת ישראל אלו שעות הסיוט, שעות הטרור. ברגעים אלה ממש, בזמן שאנו כאן במליאת הכנסת, ילד או ילדה עוברים פגיעה מינית. הם לא יודעים שלחפוף ראש זה לא דבר כואב והם לא יודעים מה זה שלווה כשנכנסים למיטה. הם קוראים לנו לעזור, הם מפצירים בנו להקשיב והם מתחננים לעזרה. אסור לנו לאכזב אותם.

חבריי, היום ומחר יסתובב ביניכם מכתב שכתבתי לראש הממשלה ובו אני פונה בבקשה ליצור תוכנית עבודה רוחבית למשרדי הממשלה הרלוונטיים במטרה למגר את האלימות המינית בישראל, תוכנית שבראשה יעמוד גורם מתכלל עם ראייה רב-מערכתית – תוכנית חומש שתכלול טיפול במערכת אכיפת החוק, משרד החינוך, בריאות ורווחה ושוק העבודה. אני מבקשת מכם לחתום על המכתב הזה כדי שיחד נוכל לחולל שינוי.


 תודה רבה. 


ולנפגעים ולנפגעות, הילדים והילדות הקטנים, וגם לאלה שבגרו, אני אומרת: אתם לא לבד, אתם לא אשמים, אתם נפלאים וגיבורים. דורות של נפגעים ונפגעות מסתכלים עלינו, מחכים לנו, חברי וחברות הכנסת, ילדים וילדות, נשים וגברים מכל שכבות האוכלוסייה. הם זה בעצם אנחנו. צעקתי כמו שילדים צועקים, אבל איש לא ראה. תודה רבה.


תודה רבה. חבר חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.


אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, כמו שאתם יודעים, יש נושאים רבים שהכנסת מוצאת לנכון להקדיש להם יום מיוחד. כולם מאוד חשובים, אבל פעמים רבות זה נעשה כדי לצאת ידי חובה; להגיד: לא שכחנו, הינה, ציינו את זה, ואז מרבית חברי הכנסת יוצאים מהמשכן הזה וממשיכים בחייהם כאילו כלום. אבל מי שחווה פגיעה מינית לא ממשיך בחייו. הוא לא ממשיך בחייו אחרי האירוע הטראומטי של הפגיעה המינית.

אני חייבת לומר שאני מאוד מקווה שאחרי היום הזה, היום שבו אנחנו שוב מציינים בכנסת – שלא נועד להשתיק את המצפון של חלק מחברי הבית הזה, ובעיקר של אלה בקואליציה שהצביעו אך לפני כמה ימים נגד הצעת החוק שלי לסיוע ולטיפול נפשי חינמי, זמין, לאותם קטינים חסרי מזל שהפוגע הגיע אליהם וחירב באחת את שגרת חייהם ואת מסלול החיים שאליו היו אמורים להגיע. אז בחרתי לפתוח את דבריי בכך, כי המחשבה על כל אותם ילדים – ואני חייבת לומר, הייתי נסערת פה מאוד. אדוני היושב-ראש, הייתה לך הצעת חוק דומה בכנסת התשע-עשרה – – 


 שהצמדתי אלייך. 


– – שהצמדת אליי. אני רק אזכיר לחבר'ה פה שטוענים על קואליציה ואופוזיציה שגם אני וגם אתה לא היינו חלק מהקואליציה.


 נכון. 


מצבי עוד היה גרוע משלך, כי אני הייתי ח"כית בודדה באופוזיציה, אין לי מפלגה מאחוריי, אין כוח פוליטי אמיתי, מה גם שהיו חברים בקואליציה שסימנו אותי ככזאת שאסור לתת לה להעביר דברים. אבל ההבדל הוא שבקואליציה היו אנשים עם לב, ויושב-ראש הקואליציה היה דוד ביטן, ושר הרווחה היה חיים כץ, ופנינו אליהם – אני חושבת שזה היה בכנסת העשרים – וביקשתי את הסיוע, מאחר שלצערי הרב, בוועדת שרים לחקיקה, שעמדה בראשה שרת המשפטים אילת שקד, היו דוחים לנו את החקיקה משבוע לשבוע. והקואליציה הזאת, שלא היה לה אינטרס לתת לי ולך להעביר חוק – תמכו בנו. העברנו את החקיקה הזאת כח"כים מהאופוזיציה בתמיכת שרים של הקואליציה, בתמיכת הקואליציה: טיפול נפשי חינמי לקטינים נפגעי תקיפה מינית. מה קרה? לכנסת העשרים-ואחת לא נכנסתי, לכן לא היה אפשר להחיל דין רציפות, ולא סיימנו את החקיקה.

אדוני שר הרווחה מאיר כהן, אני כל כך שמחה שהגעת, כי האירוע בשבוע שעבר על הצעת החוק הכל-כך חשובה שהגשתי – וכשאתם הייתם באופוזיציה עזרתם, ותמכתם בי – – –


אנחנו לא התנגדנו, וגם עכשיו אני – – –


 אז הם לא הבינו? כי הם הצביעו נגד. מצוין, אז אנחנו נשב ונסדיר את הדבר הזה. הינה, כבר יש שכר לעמלנו.


 אני רוצה לשאול: יש לי הצעת חוק דומה שהוצמדה אז ועברה. אתם בטוח שאתם תעבירו גם את ההצעה שלי?


אחמד.


אל תסתבך.


תקשיב, אני לא מדבר על הצעת חוק. העיקרון שצריך להרחיב את המעגלים הוא צודק.


 יעתיקו את החוק שלך ויעשו אותו, אל תדאג.


לגבי חוק החשמל – הוא אכן הועתק.


ככה זה עובד, כאילו, אין מה לעשות.


אבל זה חלק מהאירוע – – –

 
 – – –


זה חלק מעבודת הפרלמנט. אל תטיפי מוסר, שרון. אל תטיפי מוסר. זה כואב לחבר כנסת שגונבים לו הצעות חוק.

בבקשה תמשיכי, יש לך עוד דקה.


 אבל בעיקר זה כואב כאשר הנושא כל כך צריך להיות בקונסנזוס – –


 גנבו הצעת חוק?


 שלי. 


 – – – הצעת חוק החשמל.


 – – הוא צריך להיות במקום שבו אנחנו משתפים פעולה. נתתי לכם דוגמה של שיתוף פעולה של ח"כית יחידה באופוזיציה יחד עם חבר כנסת נוסף באופוזיציה, שלא שותף לקואליציה, והצלחנו להעביר את זה בתמיכת הקואליציה. איך יכול להיות הדבר ששרת החינוך ושיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד – ששמעתי אותה פה עומדת עכשיו ומדברת על הקושי של אותם ילדים, שלא יכולים לישון בלילה כי באיזה סיוטים הם קמים, וכמה חשוב שהם יקבלו טיפול נפשי – הצביעה פעמיים נגד?
 

 – – –


 נו, בחיאת, שיר, מיכל, עזבי.


– – –


מיכל, מיכל, אל תהפכי את האירוע הזה לאירוע של קואליציה ואופוזיציה. זאת פשוט הייתה בושה לכנסת הזאת. אבל כל אישה שלישית חווה פגיעה מינית; כל ילד עשירי נחשף להטרדה מינית. הנגע הזה נמצא בכל שכבות האוכלוסייה, והתמונה העגומה והמזעזעת הזאת הולכת ומחמירה מדוח לדוח ומשנה לשנה, והמערכת לא עושה די לבער את הנגע הזה, לצערי. 

אז כשאני מדברת על המערכת, אני מדברת על תקציבים שנחסכים ונדחים, וכל שקל כזה שנחסך היום, תבינו שישולם בריבית דריבית, גם כספית, גם בטיפול לאותן נפשות שהוזנחו, וגם יכול להיות מאוד מצב – ואני אומרת את זה לצערי הרב – שאותו קטין שנפגע ולא יקבל את הטיפול יהפוך להיות פוגע בעצמו. המחקרים מראים את זה. האם אנחנו נותנים יד לדבר הזה? לא רק לא להציל את הילד עצמו – לחשוף אחרים לאותו מתעלל שלא נתפס, כי אף אחד לא שאל את הילד מה קורה איתו, אבל גם חלילה וחס, אם אותו ילד עצמו יהפוך להיות – ויש מספר לא מבוטל של אירועים כאלה.

אז ביום-יום, הסבל שהקורבן הזה יסחוב איתו שעה-שעה, גם כשהוא ירצה להקים בית משלו, גם כשהוא ירצה להיות בחיי חברה – לעיתים חיים שלמים הוא יסחוב את זה כירושה נוראה על הגב שלו; לעיתים אולי הוא אפילו ירצה לסיים את חייו בדרך לא טבעית. אבל שורש המחלוקת בים התומכים והמתנגדים למעורבות ממשלתית בחברה – זה קורה בגלל שהם מסתכלים על החור שבגרוש, על הכאן ועכשיו, ואילו אנחנו, אם אנחנו שותפים לדבר הזה, אם אנחנו תומכים, הדבר המתבקש הוא שאנחנו צריכים להסתכל קדימה ולהסתכל על הנפש הזאת, על עתיד המדינה, על הילדים שלנו, וכן, גם על החור שבגרוש, כי הכסף הזה יחסוך למדינה בהמשך.


 תודה.


אז אני רק רוצה להגיד כמה מילים: כדי שלא תגידו: איפה היית עד היום? לאורך שנותיי בכנסת חוקקתי לא מעט חוקים שבאים לטפל בנפגעי עבירה, נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אני אתן לכם רק טעימה קטנה של שניים-שלושה חוקים. אם תיתן לי זמן אני אוסיף עוד.


 אני הוספתי לך, אז נא לסיים.


 אז אני אומר, אני אציין רק חלק מהחוקים החשובים: חוק שאוסר על עבריין מין לשנות את שמו ואז להתחמק מכל אותה היסטוריה שרודפת אותו, ואז גם לא יוכלו להגן על עצמם אנשים מסוימים מפני עברייני מין, כי זה לא יופיע בשם החדש. צריך להבין שגם חוק נוסף שהעברתי – הרחבה של הגנה על הציבור מפני עברייני מין, איסור העסקה של עברייני מין בכל מוסד שיש לו נגיעה לילדים, לקטינים, אפילו בבתי חולים, אפילו בעמותות שמופעלות לפעמים על ידי בתי החולים. הרחבת המושג "עברייני מין" לשם פיקוח ובקרה על אותם עבריינים שמשתחררים; זה היה בעקבות האחים קורידו.

ואני רוצה לומר לכם עוד משהו: קיבעתי בהצעת החוק שהטלפון למרכזי הסיוע לא רק יהיה חינמי אלא יהיה אנונימי מכל טלפון, כי לעיתים הפגיעה המינית קורית בבית, ואותו בן אדם שמקבל את הפלט של הטלפון ולאן התקשרת יכול לראות את גורמי הסיוע, ואז יש לך גם סכנת חיים.


תודה רבה, אורלי.


אז בואו לא נהפוך את היום הזה ליום של צ'ק-ליסט. אני מקווה מאוד להעלות שוב את הצעת החוק, ואני מקווה שהפעם תסירו את המסכות ותתמכו בילדים.


 תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לא? 


– – – 


אין בעיה, מה שתחליטו ביניכם. חברת הכנסת שרון אופיר, חמש דקות, בבקשה.


 תודה, אדוני היושב-ראש. כשהייתי בת 15, בן של אחד השכנים התחיל איתי. הפכתי להיות בת בית אצלו. בכל פעם שרבתי עם ההורים הייתי מגיעה לשם בלילה, אליהם הביתה, ואימא שלו, שהייתה כמו אימא שנייה בשבילי, הייתה מציעה לי את המיטה. במשך שנתיים התקרבנו. הפכנו להיות בסוג של מערכת יחסים. בדיעבד אני מבינה שאלה לא היו יחסים נורמליים. 

לילה אחד, כשכבר הייתי בת 17, הוא חזר הביתה שיכור. הוא העיר אותי מהשינה והתחיל לגעת בי. אמרתי לו שאני לא רוצה והתחלתי לבכות, אבל זה לא הזיז לו. הוא הוריד לי את הבגדים ובסוף אנס אותי. התחננתי שהוא יפסיק והוא המשיך. הייתי בהלם. קפאתי. הרגשתי מנותקת מעצמי. ברחתי הביתה. כל כך הרבה שנים האשמתי את עצמי במה שקרה – אולי אני לא התנגדתי מספיק; אולי לא צרחתי לעזרה; אולי הובלתי את עצמי לסיטואציה הזאת. תמיד מאשימים את הקורבן. אומרים שזה קרה בגלל מה שהיא לבשה, בגלל מה שהיא אמרה, בגלל מה שהיא רמזה, אבל אני הייתי בחורה חרדית שמתלבשת צנוע, וחשוב לי שידעו שאפילו לי זה קרה.

העדות החשובה והמצמררת הזאת מצטרפת לעדויות נוספות שהתפרסמו במסגרת הפרויקט "לא תאנסו אותנו לשתוק", שהובלתי לפני חמש שנים וחצי. זה היה שנה וחצי לפני me too העולמי, תקופה שבה נפגעות ונפגעי תקיפה מינית נחשפו אז תחת טשטוש פנים ושם. בפרויקט "לא תאנסו אותנו לשתוק" העזו 22 נשים אמיצות, כמניין אותיות הא"ב, לחשוף את הסיפור שלהן חשופות פנים ושם. זה היה אולי המסע הכי מטלטל שעברתי.

במשך השנים שמעתי ושמענו כולנו סיפורים רבים על אונס, על תקיפה מינית, אבל בואו נודה על האמת – היה לנו נוח כחברה שהקורבנות נותרו עמוק בבדידותן, עמוק באלמוניותן. היה לנו נוח לא לראות את העיניים הפצועות, שגם אחרי שנים ארוכות עדיין נשקף מהן כאב, כאב שכנראה לא יעזוב אותן לעולם. 

 מאז הפרויקט חלפו חמש שנים וחצי. היה כבר מי שאמר שאור השמש מחטא, ואני מסכימה לזה. אז אמרו אותן נשים אמיצות שהשתתפו בפרויקט שלי: אני כבר לא מתביישת, שיתבייש הוא, ונדמה היום שהבושה עברה צד. נפגעות ונפגעי תקיפה מינית משתפים בסיפורים הקשים, והיום, בזכות מאבק נחוש ובלתי מתפשר של גורמים רבים, ובראשם הלובי למלחמה באלימות מינית בראשותה של יעל שרר המופלאה, אנחנו מציינים בכנסת לראשונה את היום למלחמה באלימות מינית. שמעתי בכנס שהתקיים היום, כנס שנקרא "בגוף ראשון", את העדות של עדיאל בר שאול ודנה בר צבי. 

הנתונים שמתפרסמים היום מלמדים כי בשנת 2020 נפתחו במשטרת ישראל 5,205 תיקים על עבירות מין, וב-62% מן המקרים הייתה היכרות מוקדמת בין התוקף לנפגעת או לנפגע. 16% מהנפגעים הם ילדים; 27% הם בני נוער. אבל מדובר בתופעה רחבה בהרבה. נפגעות ונפגעים רבים בוחרים שלא לפנות כלל למשטרה. עלינו לגרום להם לדעת שיש להם כתובת, שיש להם כתובת בטוחה; לבחון את סוגיית ההתיישנות שחלה על עבירות מין, כי אין התיישנות על הכאב; לבחון את סוגיית ההרכבים בבתי המשפט הדנים בתיקי עבירות המין; להחמיר את הענישה; לפעול לקידום תוכנית חינוך בנושא שוויון מגדרי ואלימות מינית בבתי הספר ובגני הילדים; להגדיל את התקנים כדי לאפשר לנפגעות ולנפגעים רבים נוספים לקבל טיפול נפשי, שחשוב כל כך. 

הגשתי היום שתי הצעות חוק, שתיים מיני רבות שאני אגיש במרוצת הימים הקרובים בדיוק בנושא הזה. האחת מדברת על הקמת מאגר פרטים של פדופילים, כדי שידעו הורים ויוכלו להשגיח על סביבת המגורים שלהם ושל ילדיהם ובכך למנוע עבירות מין נוספות. הצעת החוק השנייה, שהגשתי בשיתוף עם חברי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קובעת כי פוגעים מינית לא יוכלו להתגורר או לעבוד בקרבת מקום לנפגע או לנפגעת. 

בלשכה אצלי תלויה על הקיר תמונת השער של הפרויקט "לא תאנסו אותנו לשתוק". בכל בוקר כשאני נכנסת אל החדר אני מביטה בעיניהן ומזכירה לעצמי שהמלאכה עוד לא תמה. היה כבר מי שאמר שמעט מן האור מגרש הרבה מן החושך. אני מקווה ומתחייבת שהאור הגדול שהדלקנו כאן היום בכנסת ישראל לעולם לא יכבה.


תודה רבה.


 תודה רבה.


 חבר הכנסת אבוטבול. חמש דקות.


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנו מציינים את יום המאבק באלימות המינית. זה לא קל לנו לדבר על כך, אך ההכרח לא יגונה, ובפרט שלצערנו אנו נחשפים מפעם לפעם גם לידיעות קשות על סדיקת דמותם של אישים חשובים כשלעצמם, שהיו ברוכים במעשים למען המדינה והארץ, והינה כעת מגיעות עדויות על נורמות שונות וקשות בחיי הפרט. דברים עצובים ועדויות כואבות לא ניתנות לגריסה או לטיוח, כפי שסבר מאן דהוא לפעול בצורה זו, וכעת שילם על כך בתפקיד הנחשק שהוא הורחק מהתמודדות עליו רק לפני כמה ימים. 

הכאב הגדול, שבניגוד לגנדי – שם שמענו צווחות אימים: עדויות כאלה ואחרות, להדיר את זכרו ומורשתו של האיש. ולי כראש עיר לשעבר לא קל, כי גם הנצחתי אותו בכיכר בעיר לזכרו, ומדי שנה ערכנו טקס עירוני להזכיר את האיש ופועלו, ופתאום – שבר ענק, תסכול, כיצד להגיב על מידע חדש שמתקבל במערכת. לא קל. כיום, לצערנו, מתקבלות גם עדויות קשות ביותר כלפי מי ששימש נשיא, ראש ממשלה במדינת ישראל, שמעון פרס. ואגב, גם למענו הקמתי אולם ספורט עירוני מכובד להוקיר את זכרו. ואגב, כאן נעלמים, או יותר מדויק נעלמות כל אותן שוחרות הצדק שתמיד הטיפו על העניין. שקט הוא רפש, וכבר אמרו זאת לפניי. כנראה אותן נשים וארגונים פועלים רק לפי שיוך פוליטי או תלוי מי האיש, וזה חמור מאוד, ובטח לא אתי. 

חז"ל ציינו שאין אפוטרופוס לאריות. כל אדם עלול להגיע לשפל מסוג זה אם לא יעטוף את עצמו בבגדי יראת שמיים ומוסר תמידי, וזה יכול להיות גם אדם דתי, חילוני, מסורתי. אם האישיות שלו לא צמודה לערכים ומוסר, הנפילה לא תרחק ממנו, ובפרט בדור כמו שלנו, שפרוץ מול כל פגעי הטכנולוגיה, שהרבנים שלנו נלחמים בהם בגלל הסכנה של הנפילה שבהם. אגב, זה סתם טוב שידע שר התקשורת יועז הנדל, לפני שהוא בא להתערב ולתת סיבוב של דאווין מצולם ומתוקשר בעיר התורה בני ברק. יש מספיק תחומים לשר לטפל בערוגה שלו. 

חז"ל מציינים מדוע נסמכה פרשת נזיר בתורה לפרשת סוטה – שכל הרואה סוטה בקלקולה יזהיר עצמו מן היין. התורה הקדושה לא מתעלמת מיצרו של אדם, אך נותנת לו כלים להילחם ביצר התאווה, ואחד מהם יזכיר לו את יום המיתה. רק חזרה וחיזוק הערכים של מוסר ותורה בתוך מוסדות החינוך בארץ יצמצמו את הבעיה הקשה, שלצערנו פושה גם בקרב קטינים. רק הדרכה רוחנית מתאימה מאנשים יראים תוכל לצמצם את הנגע הכואב, כי ללא הטמעת הממד הרוחני והתורני של האיסורים שבדבר, לא נצליח להפסיק את התופעה הכואבת, כפי שכבר שנים לא מצליחים במדינה למגר את זה, לבושתנו, בהיעדר הכוונה תורנית ודתית ללימוד האיסור לנוער במדינה, בבחינת חוסך שבטו – שבט לשונו – שונא בנו, אבל אוהבו שוחרו מוסר. 

בשבוע שעבר ציינו את יום העלייה בכנסת, והסבירו לי שזה בגלל שזה סמוך לפרשת לך לך, פרשת השבוע שאברהם יצא מארצו לארץ ישראל. ואכן, נכונים הדברים גם בציון יום זה, שדווקא בשבוע הזה אמר אבי האומה הישראלית אברהם אבינו על חטיפת אשתו, שרה אימנו. ומה הוא אמר שם? "ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". 

אז אנא, אני קורא למערכות החינוך לדבר מוסרית עם התלמידים, בשילוב הערכים החזקים שלנו מהתורה, מחז"ל, מהמקורות, כי התורה היא התרופה הטובה ביותר מול כל פגעי החברה, שהולכים ומתרבים משנה לשנה, ואין למדינה פתרונות. אנא, נסו רק פעם אחת לשלב את ערכי התורה במוסדות החינוך, ותראו תוצאות ברוכות. הרי כל השאר לא הצליח לכם עד היום, אז טעמו וראו כי טוב השם. תודה רבה.


תודה רבה, וגם תודה על שעמדת בדיוק בזמן. זה נדיר אצלך. חברת הכנסת ענבר בזק, חמש דקות.


תגנו עלינו, תתעוררו, המצב פשוט בלתי אפשרי – את המילים האלה שמעתי הבוקר בדיון שעסק באלימות מינית ברשת מפיה של צעירה בת 15, וזו הסיבה שאני עומדת כאן היום. היום הוא יום היסטורי: בפעם הראשונה בתולדות המדינה הכנסת מציינת יום מיוחד שעוסק באלימות מינית. היום הזה מצוין במידה רבה הודות לעבודתה הבלתי-נלאית של יעל שרר, שהקימה לפני שנתיים את הלובי למלחמה באלימות מינית, ושפועלת ימים ולילות למען נפגעות ונפגעי פגיעה מינית. חשוב גם לציין כאן את חברי הכנסת עידית סילמן ומוסי רז, שהרימו את הכפפה ודאגו שיום חשוב זה יתקיים. 

היום הכנסת נותנת את הבמה הבלעדית לנפגעות ולנפגעי פגיעה מינית ומעלה לסדר-היום את הבעיה שמחייבת תשומת לב בפני עצמה, ולא רק על הדרך או במסגרת שמצמצמת את הדיון לפגיעה בנשים ולא עוסקת בפגיעה מינית גם בגברים. המלחמה באלימות מינית אינה מלחמתה של יעל שרר בלבד או של נשים בלבד; היא מלחמה של החברה כולה – נשים וגברים, ילדים וילדות, מכל הגילים ומכל המגזרים. אלימות מינית פוגעת בקורבן ובכל הסביבה הקרובה. היא נמצאת בכל מקום ופוגעת בנו כחברה. 

גם היום, ארבע שנים אחרי פריצת מהפכת MeToo, שהפכה את השיח על אלימות מינית לשיח הרבה יותר לגיטימי, נפוץ ורחב, האלימות המינית ממשיכה להשתולל. היא נמצאת בכל מקום. גם היום הענישה לפוגעים עדיין איננה מרתיעה דייה, ורבות מן התלונות שמוגשות מסתיימות ללא הרשעה כלל. גם היום נפגעות ונפגעים הבוחרים להתלונן נאלצים לעבור מסכת של ייסורים. נכון, עשינו כברת דרך, אבל עדיין הדרך לפנינו עוד ארוכה מאוד. 

עבור רבים מאיתנו המילה "אונס" מעלה בדמיון סמטה חשוכה ותוקף אלמוני, אבל מזמן כבר ידעו שתקיפה מינית מתרחשת בכל מקום: ברחוב, בגינה הציבורית, במקומות הבילוי, וגם בעבודה, בבית הספר ובבית. תוקפים הם לעיתים זרים מוחלטים, אך לעיתים קרובות עוד יותר הם אנשים מוכרים. בלא מעט מקרים הפוגעים הם דווקא אנשים שנפגעים נותנים בהם אמון, שמנצלים את עמדת הכוח, ובמקום לגונן – פוגעים.

היום אני רוצה לדבר על פגיעה מסוג מסוים מאוד – פגיעה שאולי קשה לעכל אותה יותר מאשר פגיעות אחרות: הפגיעה של רופא במטופלות או במטופלים; פגיעה שיש בה הפרה של אמון מהסוג העמוק ביותר ושטומנת בחובה בעיה גדולה מאוד. רופאים שעומדות נגדם תלונות על פגיעה מינית במטופלות או במטופלים ממשיכים לעבוד כרגיל, וגם עם הרשעתם לא קיים הליך אוטומטי לשלילת רישיונם הרפואי. למעשה, אין מה שימנע מרופאים אלה להמשיך לפגוע גם בעתיד. 

ד"ר בני שכטר, רופא נשים וסקסולוג, הורשע בביצוע מעשים מגונים בשלוש מטופלות. הוא המשיך לקבל מטופלות במשך שנים בזמן ההליכים המשפטיים. לאחר שהורשע נדרשה התערבות מיוחדת כדי להביא להתליית רישיונו. גם אז רישיונו הותלה לחצי שנה בלבד. ד"ר אברהם ברקאי, רופא ילדים, הורשע בהחזקת 200,000 תכנים פורנוגרפיים ובפרסומם, לרבות סרטונים שבהם נראים ילדים מקיימים יחסי מין. לאחר הגשת כתב האישום הוא המשיך לטפל בקטינים כרופא ילדים. ד"ר מיקי שטטמן, גינקולוג, המשיך לקבל מטופלות גם לאחר שהצטברו נגדו תלונות בגין הטרדות מיניות מצד מטופלות, לעיתים באמצעות צעצועי מין. 

אלו רק שלושה שמות, אך הרשימה ארוכה להחליא. המציאות שבה רופא שהוגש נגדו כתב אישום על פגיעה במטופלים או במטופלות ממשיך להימצא במצב שמאפשר לו לחזור ולפגוע היא פשוט לא הגיונית. על רקע זה הגשתי את הצעת החוק לתיקון פקודת הרופאים. ההצעה מבקשת להשוות את הנהלים הקיימים כיום כלפי רוקחים שחשודים בפגיעה גם לרופאים, ובכך לאפשר לנקוט צעדים שיגנו על מטופלות ומטופלים מפני פגיעה אפשרית מידיו של מי שהואשם בפגיעה מינית. כי אותם מטופלים שמוצאים את עצמם בחדר הרופא חשופים, פגיעים, תחת ידיו של בעל סמכות, שמרשה לעצמו לעשות בגופם כרצונו, זקוקים לנו, המחוקקים, שנגן עליהם במקום שבו אין מישהו אחר שיגן.


 תודה רבה. 


אני מייד מסיימת. משפט אחרון. 

אני קוראת כאן היום לכל חברי וחברות הכנסת הנכבדים, נשים וגברים, להצטרף אליי לתמוך בהצעת חוק חשובה זו, ולהוסיף עוד לבנה בחומת ההגנה נגד האלימות המינית בישראל. תודה רבה.


 תודה. מיכל וולדיגר; לא, עופר כסיף. בבקשה, חמש דקות. סליחה, מיכל. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חברי הכנסת, אלימות מינית משתוללת במבנה חברתי ספציפי, כזה שמאפשר ואף מעודד אותה, לכן המאבק בה מצריך טיפול שורשי ועמוק לשינוי פני החברה כולה. בספרו "מוצא המשפחה, הקניין הפרטי והמדינה" הראה פרידריך אנגלס כיצד תורם הקפיטליזם לתפיסת נשים וקטינים כרכוש של הגבר וכאובייקט. הגבר, בעיקר בעל ההון – ואפשר להוסיף גם בעל האון, בא' – נתפס כבעליהם וכסובייקט. אי-אפשר לנתק את האלימות המינית, שממנה סובלים בעיקר נשים וקטינים, מהתפתחות זו ומן התרבות הרכושנית השלטת.

בישראל, שבה שולטים מיליטריזם, שוביניזם ומדיניות ניאו-ליברלית אכזרית, קיים מבנה מגדרי היררכי, ברור ואלים. נשיא אנס, זמר מוביל מסרסר בקטינות לאביו וכוכבי כדורגל מנצלים קטינות. החשודים באונס מקפריסין זוכים ליחס של "גברים-גברים", במירכאות, והנאנסות – ליחס של "מופקרות", גם במירכאות. והן אכן מופקרות – מופקרות על ידי המדינה והגופים שאמורים לעמוד לצידן ולסייע להן בשעתן הקשה. וכשהמדינה סוגרת עוד ועוד דלתות בפני מתלוננות ומתלוננים במקום להאשים את האנסים והפוגעים, עוד מעיזים לבוא בטענות: מה לבשת? למה לא התלוננת בזמן?

על פי הערכות איגוד מרכזי הסיוע, רק כ-10% מתוך כלל המגיעים לקבל עזרה במרכזי הסיוע ובתי החולים מגישים תלונה במשטרה. הוועדה הבין-משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין לאורך ההליך המשפטי – מה שנקרא ועדת ברלינר – הוציאה לפני כעשרה חודשים כמה המלצות חשובות הנגזרות מהמאפיינים הייחודיים לעבירות מין ומהקושי שחווים הנפגעות והנפגעים בהליך הפלילי. בהמלצותיה מבקשת הוועדה להבטיח מרחבים מותאמים לחקירה ולעדות של נפגעי עבירות מין, ליווי מקצועי לכל אורך ההליך, שיפור ההסדר החוקי באשר לפיצוי הנפגע או הנפגעת כך שייתן מענה נגיש ומהיר לצרכיו או לצרכיה הייחודיים ועוד. בנוסף המליצה הוועדה על הקמת מערך חירום לנשים בשעת משבר, על הוספת חדרים אקוטיים בבתי החולים, על מתן סיוע משפטי ושיקום לנפגעות ולנפגעי עבירות מין ואלימות ועל הקמת מרכזי הגנה ייעודיים למתלוננים בגירים. 

 בחיבורו "לשאלת היהודים" כתב מרקס כי בחברה הקפיטליסטית לעולם לא יהיה היחס לאדם כאל יצור שלם וכאל מטרה בפני עצמה, שכן אובססיית הרווח והרכושנות גוברת בחברה הזאת על כל שיקול אחר. בחברה מתוקנת ודמוקרטית אמיתית יהיה תמיד האדם במרכז כמטרה או כיצור שלם שכל צרכיו נענים, ובראש ובראשונה – חופש מאלימות פיזית, כלכלית, פסיכולוגית ומינית.

חברי הכנסת, כדי לנצח במאבק באלימות המינית לא מספיק להקדיש לו יום או יומיים סמליים בשנה. צריך מעשים של ממש. הסוציאליזם הדמוקרטי שבו אני מאמין לא יגיע מחר, אז בואו נתחיל במשהו קטן יחסית – התקציב. ישמו את המלצות ועדת ברלינר כבר בתקציב הנוכחי. ממנו עיבוי של חדרים אקוטיים ושל כל הדרישות שעולות מהוועדה. 

 בזמן הקצר שנשאר לי תרשו לי לקרוא שיר שכתב יהודה אטלס, שכתוב בסגנונו כאילו הוא שיר ילדים – והוא אכן מדבר על ילדה – אבל לצערנו זה לא שיר ילדים. השיר נקרא "סוד כמוס": "אם אספר מה הוא עושה לי / אף אחד לא יאמין. / לא יכול להיות, הם יגידו / שיש לך אבא כזה מין. // אם הוא ידע שסיפרתי / הוא יחטיף לי מכות רצח / ואולי יעיף אותי מהבית / ולא יסלח לי לנצח. // אם אספר מה הוא עושה לי / אולי ייקחו אותו לכלא, / והאחים והאחיות יתפזרו / לאומנה, למוסדות וכאלה. // וכל השכנים ידברו / ויגידו: הינה הוכחה / איך ילדה אחת מלשנית / יכולה להרוס משפחה. // אם ייקחו אותו לכלא / מאיפה ניקח לאכול? / (ואולי בגלל זה אימא שותקת, / אפילו שהיא יודעת הכול). // אם אספר מה הוא עושה לי, / הגורל שלי ייחתך; / המשפחה התפרקה, הם יגידו,/ והכול באשמתך! // אם לא אספר מה הוא עושה לי / הכול יימשך כרגיל, / והוא שוב ושוב יעשה לי / את הדבר הזה המגעיל. // המשפחה תישאר ביחד / ולא ידעו השכנים, / אבל אצלי לאט-לאט / הלב ימות מבפנים". תודה. 


 תודה. מיכל וולדיגר, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. 


 כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, לפני כשלושה שבועות התבשרנו כולנו על הירצחה של ליטל יעל מלניק, זכרה לברכה, צעירה יפהפייה בת 17. הרצח טלטל את כולם, ולמשך פרק זמן קצר כולם דיברו עליו, גם כאן בכנסת. אבל חלפה השעה, התעדכנו באתרי החדשות בכל מיני דברים אחרים, וכולם עברו להתעסק בנושא הבא, משל היה מדובר בסערת מזג אוויר שחלפה. אני מזכירה: ליטל, על פי החשד, נרצחה בידי עובד במוסד הפסיכיאטרי שבו היא אושפזה. 

 אני נפגשת עם הורים רבים ועם בני משפחה של מתמודדי נפש, שמספרים על הרגעים הקשים ביותר בתהליך האשפוז שבהם הדלת נסגרה ובן המשפחה שלהם והם הופרדו. הדלת הזו הפרידה לא רק ביניהם אלא גם בין העולם שבו הם חיו עד לאותו רגע לעולם שהם חיים בו מאז אותו רגע. המחשבה שמעתה והלאה בן המשפחה שלהם נתון לחסדי הרופאים והרופאות, הפסיכיאטריות, הפסיכיאטרים, האחים והאחיות, היא מחשבה לא פשוטה. את רוצה להיות רגועה, את סומכת עליהם, אבל בראש גם מתחילות לרוץ דאגות אין-סוף. 

אני כאן כדי לקבוע שהרצח של ליטל יכול היה להימנע, וגם ההטרדות המיניות שעברה – כן, כך אני קוראת למעשיו של החשוד ברצח שלה, אח בבית החולים שבו היא התאשפזה. אני רוצה להאמין שאתם יכולים לשער בעצמכם: ילדה בת 17 מאושפזת בבית החולים, והיא מאושפזת שם כי מצבה אקוטי, ויש שם אח שגדול ממנה ביותר מ-30 שנה, והוא מעז לקרוא למערכת היחסים ביניהם זוגיות. זו לא זוגיות, אלה הטרדות מיניות שמתרחשות בתוך בתי החולים ובתוך המסגרות הפסיכיאטריות. 

 ולצערי הרב, לעיתים קרובות מה שאומרים למשפחה זה דברים נוראיים. אני לא רוצה לומר שכולם כך, ממש לא. בתי החולים, חלקם מצוינים, אבל לצערי הרב, צריך לבדוק מה קורה שם בצורה הרבה יותר רצינית. אני רוצה להקריא לכם עדות שקיבלתי ללשכתי לאחר הרצח: גם הבת שלי הייתה שנתיים בזוגיות עם אח שהכירה באשפוז. מזל שזה לא נגמר ככה, היא סיפרה. מנהל המחלקה אמר לי בתגובה – כך מספרת האם: הוא אח מצוין. זה לא פלילי. לא נפטר אותו. אולי זה משהו לא אתי. יומיים אחר כך – כך מספרת האם – הוא זרק את הבת שלי מאשפוז בטענה שהיא משתמשת בגראס, כאילו כולם לא משתמשים שם בגראס. בהמשך הם כן פיטרו את אותו אח. הם המשיכו בזוגיות שנה או שנתיים, ושוב, למזלה, זה נגמר. 

 הנושא הזה מושתק, לצערי, ובעיקר לא מאמינים למתלוננות ומקבלים את זה כחלק מהפסיכוזה שלהן. טוענים שהן מדמיינות, שזו משאלת ליבן ועוד משפטים הזויים ומנותקים. זו התפיסה, חוסר שימת לב – ואת זה אנחנו חייבים, חייבים, חייבים לשנות. יש הרבה דברים שצריך לשנות במערך בריאות הנפש, ואני יחד עם חבריי וחברותי עובדים על כך. אבל יש דברים שחייבים לשנות, והם צריכים להשתנות עכשיו. 

אני חייבת להגיד לכם שלפני שעליתי לדבר פה על הדוכן – יש לי עוד דקה ועשר שניות, אז אני אנסה לקרוא לכם, כי גם אחרי שהצעירות והצעירים הללו מוטרדים מינית, גם אחר כך, אנחנו לא יודעים לטפל בהם כמו שצריך. אני קוראת לכם מה שכתב לי אח שאחותו יעל כתבה לו והוא ביקש ממני לקרוא את זה: היי, אני בת 35 בקרוב, מתמודדת עם פוסט-טראומה בעקבות אונס. לצערי הרב, אין הרבה מודעות למה שקורה ביום שאחרי. יש מחלקה אחת בבאר יעקב, וגם שם יש המתנה של כמה חודשים, ולא בטוח שמתקבלים. אין מענה באזור המרכז. בשלוותה יש שלוש מחלקות סגורות – אבל הן לא ייעודיות – שבהן מלא פעמים קורה שמישהי עם פוסט-טראומה צריכה להיות ליד אנשים שמגיעים ממעצר. זוועה. אני ברחתי משם אחרי שהביאו אותי לקצה. אני יודעת שאת הבן אדם – טוב, אני לא אקרא מה היא כותבת עליי, אבל חשוב לה שאנחנו נעלה את זה למודעות, ואת הצורך במחלקות פוסט-אשפוזיות לפוסט-טראומה, שלא לדבר על בית שיקומי לנשים עם פוסט-טראומה. תורים ארוכים ברווחה גורמים לך להרגיש אשמה, כשגם ככה את מרגישה אשמה. אני כל כך רוצה שהאמת תיחשף, שתהיה מודעות ושיהיה כבר שינוי. תודה מראש, יעל. 

 אז אני באמת קוראת לכולנו: יש לנו כוח בידיים. בואו נשתמש בו ונעניק לאותן נשים ואנשים שהותקפו מינית. עצם התקיפה היא נוראית, אבל בואו נטפל גם באלה שהותקפו ושאין איך לטפל בהם אחרי התקיפה. תודה רבה. 


תודה רבה. חברת הכנסת אמילי מואטי, חמש דקות. 


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחת מתוך חמש ילדות מותקפת מינית לא על ידי אדם זר, אלא על ידי אדם קרוב ומוכר, בן משפחה, ידיד של המשפחה, מכר או שכן. תשע ילדות מתוך עשר שעוברות פגיעה מינית מעבירות את שנות הילדות שלהן בלי שהפגיעה נחשפת או קיבלה מענה. אחת מתוך חמש נשים עוברת אונס במהלך חייה. מחקרים שפורסמו לאחרונה מצביעים על מגמות ברורות שבהן כל אישה נפגעה או תיפגע מינית בחייה. כמעט בכל מקום בעולם נשים ונערות חשופות, במרחב הציבורי והפרטי כאחד, לסכנה תמידית של אלימות מסוגים שונים: אונס, תקיפה מינית, הטרדה מינית והערות מיניות לא רצויות. 

חשוב להזכיר כאן שלא כל הגברים תוקפים, אבל התוקפים שבהם הם רפטטיביים. הם חוזרים על המעשה כלפי אישה אחת, ועוד אישה, ועוד אישה; בונים על הפחד ועל מעגלי השתיקה שדורות על גבי דורות של פטריארכיה הקפידו לטפח. 

 לאחרונה הופנה זרקור גם לאלו שמקילים ראש בפגיעות מיניות, אלו שמבחינתם מגע בלתי רצוי הוא על רצף הפלירטוט הלגיטימי: מה היא נזכרה עכשיו? הוא תמיד היה שובב, מדובר בוומנייזר. יש כאן עדיין דור, דור ההורים והסבים שלנו, שייקח לו זמן ללמוד את השפה ולהבין שהמציאות השתנתה. הפתרון הוא לא ללעוג להם אלא להסביר להם ולשתף אותם. 

אני קוראת למערכות הציבוריות והפרטיות להכביד ראש בתלונות, גם אנונימיות, ומקבלת את האחריות עליי, עלינו, לקדם מהלכים כמו ביטול ההתיישנות בעבירות מין במשפחה והכנסת חובת לימודי מיניות ומגדר לתוכנית הלימודים, בתקווה גדולה שיחד נוכל להקל על קורבנות פגיעות מיניות ולהביא את התופעה האיומה הזאת אל קיצה. היד הלא-רצויה שחופנת אותך, הפחד שמשתק אותך, החשש ממה יגידו – כל אלה צריכים להישאר היסטוריה רחוקה ונידחת בתולדות האנושות. 

אני מבקשת להודות לקודמותיי, הפוליטיקאיות הישראליות המנהיגות, הנשים שבראשן שלהן שברו עבורנו את תקרת הזכוכית הפוצעת כדי שאנחנו נחיה במרחב בטוח יותר; לאימהות שלנו, לסבתות שלנו. ואני רוצה להבטיח לבנותיי ולחברותיהן לדור שיום יבוא וסיפורים מהסוג הזה יהיו היסטוריה תמוהה ומקוממת, בדיוק כמו עישון במטוס, קטיפת פרחי בר, ציד בעלי חיים והפרדה על בסיס גזע. 

 דבר אחרון שחשוב לי להגיד, גם אם לא כתבתי כאן: חברות וחברים, אין דבר כזה מין בהסכמה. אני חוזרת: אין דבר כזה מין בהסכמה. יש מין ברצון. ומי שלא יודע היכן עובר הגבול – שיהיה בן אדם ולא יתקרב אליו. תודה רבה.


תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס – איננו; חבר הכנסת פינדרוס – איננו; חבר הכנסת איתן גינזבורג – איננו. בבקשה, מכובדי השר. איתן הגיע – זה תלוי בשר. איתן, בבקשה. נפלת על שר שמגלה הבנה.


תודה רבה. יש פער, יש עיכוב בין מה שקורה כאן לבין הטלוויזיה.


 נכון.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, גברתי השרה, אדוני השר, אני רוצה לדבר היום על חוויית חוסר האונים. 


 אני שוב נתקל בחברת כנסת שאפתנית. אני שוב נתקל בחברת כנסת מאוד שאפתנית, שיושבת על כיסא של שר. אני מאחל לה שתגיע לזה, אבל מה לעשות, כל דבר בעיתו.


כל דבר בעיתו. 

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אדוני השר, אני רוצה לדבר היום על חוויות חוסר האונים, חוסר אונים שנוצר בעקבות חדירה למרחב הכי אינטימי שלנו, למרחב הבטוח שלנו; למקום שבו אנחנו מאבדים את היכולת שלנו להגן על עצמנו ועל הגוף שלנו. כשזה קורה, זו תחושה קשה. זה חוסר אונים שמלווה בבושה, בפחד, בשנאה עצמית, בסטיגמות חברתיות, ולעיתים גם בכאב פיזי ובהרבה מאוד כאב נפשי. 

 לצערי, ידיעות על תקיפות מיניות נשמעות מכל עבר, כמעט חדשות לבקרים. אלימות מינית כבר מזמן איננה נחלתה של שכבה מסוימת או מגזר מסוים. היא נמצאת בינינו בכל פינה, והיא חלה על כל שכבות האוכלוסייה. אנחנו חיים היום בתקופה שנדמה שאבדה בה הבושה. תקיפות מיניות מתרחשות ברחוב, בפארק, בבית של השכן, בתוך המשפחה, במסיבות, בבתי כנסת, במסגדים וגם במקום עבודה. הן פשוט נמצאות בכל מקום, ויש להן צורות שונות; חלקן ברוטליות יותר, חלקן כאילו מתוחכמות ופחות מובהקות, והן יכולות לבוא בצורה של הערה לא מתאימה, במגע ללא רצון או הסכמה, בהתחככות, בהפעלת כוח, באונס ואפילו בהפצת תמונות אינטימיות.

 והיכן שאבדה מזמן הבושה, היא צמחה דווקא בצד השני – בצד של הקורבן – והשתרשה בו היטב. כי למרות תפוצתם הרחבה של מקרי אלימות מינית, הם מתאפיינים בעיקר בהיעדר דיווח, ונהוג לקשר את היעדר הדיווח לתחושת הבושה. מנתונים של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, רק 15% מהפונות והפונים אליהם בחרו גם להגיש תלונה במשטרה. הקושי לתייג את האירוע כפגיעה מינית והפגיעה והחשש והבושה מכך שידעו שהיית קורבן לפגיעה מינית רק מעצימים את השבר. 

 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עומד פה היום, כעת, כחבר כנסת וכשליח ציבור – וזו זכות גדולה עבורי – וכשליח ציבור שמשתייך גם לקהילה הגאה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולנפץ את קשר השתיקה שקיים גם בתוך הקהילה הגאה ביחס להתנהגויות מיניות שמגיעות לכדי הטרדות מיניות ותקיפות. גם בקהילה שאני משתייך אליה ישנם מקרים רבים מדי של תקיפות. יש הטרדות במסיבות, יחסי מין שנעשים לא מתוך רצון הדדי, של מין שנעשה תחת השפעת סמים וחומרים מסוכנים ואחרים ועוד כאלה וכאלה וכאלה. 

אני רוצה, ברשותכם, להקריא כמה עדויות מתוך עמוד בשם "תורנו", שמנסה להעלות את נושא ההטרדות בקהילה הגאה למודעות. ואני מצטט: היינו צלם ומצולם. הוא הציע שנשב ביחד לערוך את התמונות אצלו בבית. כשסיימנו, נכנסתי להתקלח אצלו. אחרי כמה דקות הוא נכנס אחריי בלי לשאול. הייתי בשוק, קפאתי. הרגשתי מבוכה גדולה ולא הפסקתי להאשים את עצמי. 

 עדות נוספת מספרת: חבר סיפר לי על מקרה אונס מזעזע שהוא חווה. כששאלתי אותו אם הוא עשה עם זה משהו, הוא ענה לי: מה אני אעשה? אתה יודע איך זה בקהילה אצלנו – זה "ברגיל". אז זה לא "ברגיל", והגיע הזמן שנסתכל פנימה ונעשה חשבון נפש גם בתוך הקהילה. בעבר קשר שתיקה דומה ביחס להטרדות מיניות היה נהוג בחברות שונות – בקיבוצים, בישיבות, בקהילה החרדית – והם שברו וממשיכים לשבור אותו. גם אנחנו יכולים וחייבים לשבור את קשר השתיקה הזה. 

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולקרוא לכל מי שנפגע לפנות לאחד ממרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית או לקו הקשב של האגודה למען הלהט"ב ולהגיש תלונה במשטרה. הבושה היא לא של הקורבן אלא של התוקף, וחשוב להדגיש את זה, חשוב להפנים את זה וחשוב להנגיש את זה. הגיעה העת לרסק את הסטיגמה, כי האשמה היא של התוקף. 

אדוני היושב-ראש – אני ממש מסיים – הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה, והיא גם מטרידה: אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל שישה גברים חוו הטרדות מיניות. הסטטיסטיקה הזאת היא לא רק מספרים יבשים; אלו אנשים, בני משפחה, חברים, קולגות שחיים בקרבנו. זו המציאות של כולנו, זו המציאות שלנו, והיא יכולה להתפוצץ לכולנו בפנים. האלימות היא לא גזרת גורל, ואנחנו יכולים וחייבים לעשות יותר כדי למגר את התופעה. צריך להעניק כתף תומכת למי שנפגע כדי שלא יפחד להתלונן, לחשוף את החוויה שלו. צריך להחמיר עם התוקפים – בבושה ובענישה. 

 האלימות המינית היא לא דבר רגעי. נפגעי ונפגעות האלימות המינית נשארים מצולקים למשך כל חייהם. יש לכך השלכות שעשויות להוביל למצבים קיצוניים ברמה הנפשית, הגופנית, ההתנהגותית, עד כדי אובדן. חבריי חברי הכנסת, זה לא עניין של ימין ושמאל, חילונים–דתיים, קואליציה–אופוזיציה. מסתובבים בינינו כאלו שחוו הטרדות מיניות. כולנו מכירים אותם, גם אם אנחנו לא יודעים זאת. אנחנו חייבים להירתם ולפעול באופן נחרץ ובעוצמה נגד התופעה המכוערת הזאת, נגד הבריונות והאלימות המינית. תודה רבה. 


 תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג. מכובדי השר, שר הרווחה. 


אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי כנסת נכבדים, משרד הרווחה והביטחון החברתי ועוד משרדים – משרד הבריאות – מכירים היטב את ההשלכות החמורות של תופעת האלימות המינית. חלק מהנפגעים והנפגעות אף סובלים מבעיות תפקודיות שונות; חלק – אנחנו פוגשים אותם בהתמכרות לסמים ולאלכוהול ובעיסוק בזנות. חלק מתקשים לנהל חיים בוגרים תקינים. הקושי הוא גדול מאוד. 

כך אנחנו פוגשים אותם ברצף המענים במשרד. רצף המענים הניתנים על ידי המשרד כוללים את הפעלתם, בשיתוף משרדי ממשלה נוספים, של שמונה מרכזי הגנה לצורך מתן סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות, בעלות שנתית של 7.6 מיליון שקלים. בשנת 2020, המרכזים האלה סייעו ל-5,600 קטינים. מתוכם, כ-4,000 פנו למרכזי ההגנה בעקבות אלימות מינית ישירות. 720 עובדים סוציאליים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) נמצאים ברשויות המקומיות, ובין יתר התפקידים שלהם – לטפל ישירות בנפגעים ונפגעות התעללות מינית או תקיפות מיניות. 

רק בשנת 2020 טופלו על פי חוק 5,491 ילדים ומבוגרים. פועלים 11 מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בעלות של 8 מיליון שקלים. אני מציין את הכסף כי בכל זאת חלק מהדוברים דיברו על זה שלא משקיעים מספיק. אני חייב להגיד שהבעיה היא לא כסף, ותכף אפרט. יש דסק רווחה במוקד 105 העוסק בפגיעות בילדים באינטרנט. היו במהלך השנה האחרונה 11,000 פניות – לדעת מה קורה, שתבינו מה קורה בתוך הרשת. 


אדוני השר, אני – – – רק על הטכנולוגיה שאפשר יהיה, וגם הוספנו כוח אדם. 


אני יודע, כן. מה ששלך שלך, מה ששלכם שלכם. אנחנו יודעים את זה, וצריך להגיד את זה. 

25% מהפניות לכל המשרד, לכל מרכזי הסיוע, עוסקות בפגיעות מיניות בילדים. המשרד מפעיל 21 מרכזי טיפול אזוריים בכל רחבי הארץ ו-50 שלוחות טיפוליות עבור ילדים ובני נוער נפגעי ונפגעות עבירות מיניות. מרכזים אלה מתמחים במתן טיפול רגשי אשר מטרתו לסייע לנפגעים ולמשפחות שלהם. מרכזים אלה טיפלו בקרוב ל-3,000 ילדים ובני נוער בשנה החולפת, חשוב להגיד, חברת הכנסת אורלי לוי, בעלות של 34 מיליון שקלים. אלו סכומים לא מבוטלים. ככל שאנחנו נוסיף עוד תקציבים ונפתח עוד מרכזים כאלה – – – 


– – – התור של ההמתנה, ולכן החוק הזה חשוב מאוד.


כן, כן. התור של ההמתנה הולך ומצטמצם, אבל די בזה שיש בתור אחד או אחת שמחכים, ואנחנו בבעיה. 


– – – יש כאלה שמחכים מעל חצי שנה.


המשרד מפעיל מגוון רחב של מענים גם עבור בגירים שנפגעו מינית, בעלות כוללת של 40 מיליון שקל בשנה – תשעה מרכזי טיפול רב-תחומיים, גדולים, הנותנים מענה כמעט כל שבוע לבין 150 ל-200 נפגעות ונפגעים מינית, 61 מרכזי טיפול מקומיים. רק בשנה הזו, מהנתונים שיש לנו עד עכשיו, טופלו 2,440 נפגעות ונפגעים. משרד הרווחה פועל להרחיב מענים אלה במטרה לצמצם את זמן ההמתנה לטיפול, שאת דיברת עליו, כפי שקיים היום, ולהקל על טיפול מיידי. 

מופעל מערך יום תעסוקתי עבור נפגעות בעלות של הרבה מאוד כסף. לאחר איתור הפגיעה ותחילת הטיפול, יש מרכזים שבהם אנחנו מתחילים לאט-לאט להחזיר אותן לעבודה. יש שני הוסטלים לנפגעות אלימות מינית הזקוקות לשהות במסגרת קצרת מועד ועשרות דירות מעבר. יש מערך של הכשרות והדרכות לצד כל מענה טיפולי על מנת להבטיח מתן טיפול מקצועי ומומחה בכל אחת מהמסגרות. המשרד פועל רבות במישור של מיצוי זכויותיהם של נפגעי עבירות מין, ובין היתר – 153 תסקירים לבתי המשפט בתקופה האחרונה. בשירות המבחן למבוגרים יש שמונה מפקחות מחוזיות שעורכות תסקירים על נפגעי עבירה ובני המשפחה שלהם. כמו כן, התקיימו מעל 1,900 דיונים בוועדות סטטוטוריות בנושא גילוי עריות – מיצוי הזכויות של אותם נפגעי גילוי עריות. 

המשרד פועל כל העת לאיתור צרכים נוספים בקרב נפגעי ונפגעות אלימות מינית, ופועל להקים מענים מותאמים שייתנו מענה מונגש בכל הארץ ולכל חלקי האוכלוסייה, הן במסגרת הקהילה והן במסגרות חוץ-ביתיות ייחודיות לאותה אוכלוסייה של נפגעים. בין היתר, אנשי המקצוע פועלים ליישום אחת ההמלצות המרכזיות של ועדת ברלינר, והיא הצבתם של עובדים סוציאליים ייעודיים – את דיברת על זה, חברת הכנסת לוי – לליווי נפגעות ונפגעי העבירה. זאת אומרת, מהרגע שיש גילוי ואיתור, לא מחכים שהם יבואו; פונים אליהם ומלווים אותם בכל התהליך. 

 אלה דברים שהתפתחו בשנים האחרונות על ידי כל יושבי הבית הזה. אני חייב להגיד, זה לא קואליציה ולא אופוזיציה. יש קבוצה גדולה של חברות וחברי כנסת שבאמת דאגו לכך.

 חשוב לציין כי משרד הרווחה לוקח חלק במניעת מקרי אלימות בעתיד באמצעות תוכניות למניעת אלימות מינית בקרב ילדים, בני נוער, צעירים, מבוגרים ומבוגרות. שירות המבחן מטפל בקטינים פוגעים מינית אשר נפתח להם תיק פלילי. זה לא רק הנפגעים – גם הפוגעים. ברגע שאנחנו מאתרים אותם, הם מקבלים מעטפת של ליווי, כי בסופו של יום דברים משתנים. אנחנו מגלים שם שהליווי של אותם פוגעים – יש לכל המערכת הזו תיקוף מחקרי. ככל שאנחנו מלווים אותם, יש ביטחון כמעט מוחלט שרובם הגדול לא יעשה עוד פעם את העבירה.
 

 וכמה מהם היו קורבן בעצמם שלא טופל בזמן?


 רובם הגדול. אין לי את הנתון הזה, אבל כשאני מדבר עם אנשי המקצוע הם מדברים על רובם הגדול.

 קבוצות המגזר הערבי – מתנהלות קבוצת תמיכה, איתור, טיפול, בשפה הערבית; קבוצות למגזר החרדי; קבוצה לנערים ונערות מונמכים קוגניטיבית. קטינים המופנים בגין עבירות מין מהווים כ-5% מכלל המופנים לשירותי המבחן – זה הרבה. 5% מכלל הנערים והנערות שמופנים לשירותי המבחן, מופנים בגלל עבירות של פגיעות מיניות. קיימת השקעה מרובה בשיקומם של אותם נערים ובמניעת חזרתם על אותה עבירה. בנוסף, חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין מ-2006 נועד להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על ידי עברייני מין בגירים מורשעים. החוק מורכב משלושה חלקים עיקריים: הערכת מסוכנות בשלבים השונים של התהליך, פיקוח ומעקב ושיקום מונע. 

 אני חייב לציין, חבר הכנסת גינזבורג, שאכן יש בתוך הקהילה הגאה תופעות כאלה, והן מטופלות נקודתית על ידי משרד הרווחה, עם התייחסות למורכבות המיוחדת ולדבר שאנחנו צריכים ומחויבים לו בתוך הקהילה, ולכן ההערות שלך הן הערות מאוד מאוד נכונות, ואתה מוזמן – כמו שחברת הכנסת מוזמנת – להציע עוד הצעות. אני עוד פעם אומר, אדוני היושב-ראש, זה לא שאלה של כסף, זו שאלה של סדר עדיפויות. אני מאוד מקווה שבעזרת השם, ככל שאנחנו נמשיך לפתח מענים, התופעה הזו תלך ותצטמצם. 

תודה רבה לכם, ותודה רבה לכם שהעליתם. אנחנו נמצאים כאן לשאלות, להצעות, ובאמת, בלי קואליציה ואופוזיציה, כל מי שיש לו הצעה וכל מי שחושבת שהיא יכולה להוסיף – כי החוכמה לפעמים נמצאת אצל אנשים עם ניסיון – אתם מוזמנים לפנות למשרד; גם למשרד הרווחה, וגם למשרד הבריאות. אני חושב שגם אצל מירב במשרד לשוויון חברתי, שמטפלת גם בקהילה הלה"טבית – אני חושב שגם שם נצטרך לעשות פעולה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 


תודה, מכובדי השר. האם המציעים מסתפקים בדברי השר?


 לא. לוועדה.


שיהיה בוועדת רווחה.


ועדה. אם השר מתנגד – – –


בסדר גמור. אין שום בעיה להעביר לוועדה.


אין לשר בעיה – ועדת רווחה. 

 אנחנו מצביעים. מי שבעד – הוא בעד להעביר לוועדה; מי שנגד – הוא בעד להסיר מסדר-היום. 

ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.


שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון בוועדת הרווחה.




 אנחנו עוברים לסעיף הבא – הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: הפרטת מסגרות חוץ-ביתיות לילדים ונערים, מס' 408 ו-467. חבר הכנסת עופר כסיף, תפדל. שלוש דקות, כמובן.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, כולנו הזדעזענו מהרצח המזוויע של יעל מלניק, זיכרונה לברכה. האשמה, כמובן, היא על הרוצח הארור, אך האחריות היא על מדיניות ההפרטה של ממשלות ישראל. לכאורה, המחדל במקרה של יעל המנוחה היה בלעדי לפנימייה שבה שהתה, שלא דיווחה על היעדרותה בזמן. האמת היא שהבעיה הרבה יותר עמוקה ורחבה, ונגזרת כאמור מהפרטת המסגרות החוץ-ביתיות.

 באתר של משרד הרווחה והביטחון החברתי כתוב כך – ובדקתי שעדיין זה נמצא כדי לראות שדברים לא השתנו – זה ציטוט: "יש מצבים בהם הוצאת ילד מביתו לפרק זמן קצר או ארוך, היא בלתי נמנעת והיא האפשרות המתאימה ביותר לצרכיו. המשרד מפעיל מסגרות חוץ-ביתיות לילדים ובני נוער בסיכון, המופעלות הן על ידי המשרד והן באמצעות ארגונים פרטניים וציבוריים. במסגרות עובדים צוותים רב-מקצועיים, המפעילים תוכניות ייחודיות. כלל מסגרות אלה מפוקחות על ידי המשרד". סוף ציטוט מהאתר.

 על חלק מהמסגרות החוץ-ביתיות כאמור כתוב: "מופעל באמצעות ארגונים פרטיים", קרי, מופרט. אחת מהשלכות ההפרטה הזאת היא היעדר פיקוח על אותן מסגרות חוץ-ביתיות. דוח מבקר המדינה הבהיר עוד במאי 2017 – ואני מצטט מתוך הדוח: "תהליכי פיקוח בסיסיים אינם מתקיימים כנדרש: שירות ילד ונוער במשרד הרווחה לא בנה כלי פיקוח לביקורים השוטפים של המפקחים המחוזיים על הפנימיות; יש מפקחים שאינם מתעדים את ביקורי הפיקוח שלהם; אין מעקב שיטתי אחר תיקון הליקויים; ואין בקרה של המפקחים על ניצול התקציב שמועבר לפנימיות או על העסקת כוח האדם בהן".

 ההפרטה והיעדר הפיקוח הנלווה אליה הפקירו אלפי ילדים לחוקי הג'ונגל של השוק. ואכן, במהלך השנים האחרונות נחשפו מקרים רבים של הזנחה, בריונות, השפלה, התעללות, לרבות מינית, ואף אונס. כך למשל ב-2015 פורסם בערוץ הראשון על מקרים של גידופים, אלימות והאבסת ילדים בכדורים פסיכיאטריים בפנימיית רננים שבזיכרון יעקב; ב-2018 דווח בידיעות אחרונות על הזנחה, בריונות, סחר ושימוש בסמים, רעב וניצול מיני בפנימיית יובלים, שהופעלה על ידי ארגון פרטי בשם "משען". לא מדובר רק בנחלת העבר. לפני שבועיים סיפרה רקפת בן גיא, מנהלת האגף החוץ-ביתי במשרד הרווחה, בישיבת ועדת העבודה והרווחה, כי מתוך 6,500 ילדים שבמסגרות החוץ-ביתיות, 1,481 – זה רבע – חוו אירועים חריגים בשנה האחרונה, וכי תלונות ילדים שלא טופלו רק הולכות ומצטברות.

 חברי הכנסת, ההפרטה מפקירה גם את עובדי המסגרות החוץ-ביתיות. העובדים נאלצים להתמודד עם עבודה מפרכת, במשמרות ארוכות ובשכר מחפיר – ממוצע של 30 שקלים לשעה. לטובת הילדים והעובדים, משרד הרווחה חייב לקחת אחריות אמיתית על המסגרות החוץ-ביתיות ולהפעילן בעצמו. במקום הפקרה – לקיחת אחריות; במקום הפרטה – הלאמה. תודה רבה.


 תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי.


 תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, הפרטת המסגרות החוץ-ביתיות; הטיפול בחוסים או במטופלים, בין שעל פי צו ובין שלא בצו – אני יכול לומר באופן אישי, מכיר את הנושא הזה – השתפר בשני העשורים האחרונים לאין ערוך ממה שאנחנו זוכרים ומכירים. נכון שיש גם טיפול בקהילה וגם בהשמה חוץ-ביתית, ובכלל אני לא יודע אם המדינה עצמה מחזיקה היום מתקנים או מוסדות כאלה משלה. לרוב או ככלל – ואני אומר זאת בזהירות – כל המסגרות מוחזקות על ידי עמותות וזכיינים.

 אני הצטרפתי להצעה לסדר-היום. רציתי לשים דגשים על שתי נקודות: הראשונה – לדרוש את הפיקוח והמעורבת של המשרד – וזה נושק למה שאמר חברי עופר כסיף – על מנת לוודא שסל השירותים המתוקצב אכן מסופק ומספק את הצורך של המטופל על ידי הזכיין; דבר שני שהייתי רוצה – כן, באותה נשימה – אני רוצה ומבקש לאפשר לזכיינים חופש פעולה וגמישות בהתאמת הסל לאופי המטופל, מגדרו, חברתו הטבעית וסביבתו הטבעית.

 נחשפתי לפני חודשים מעטים לבית חם כאן, בשכונת רמות בירושלים, במקרה הזה של עמותת אור שלום, שיש לה בתים כאלה בכל רחבי הארץ, וכאן היה איזה פרויקט ייחודי לנערות חרדיות חסרת עורף משפחתי. בעמותת אור שלום, בשכונת רמות אפשרו לה – המשרד אפשר לה – בשנה שעברה להתאים את אופי הפעילות, וזה היה מודל מוצלח, כי זה היה מודל של בית חם בתוך הסביבה הטבעית – המשך של מסגרות הלימודים, המסגרות החינוכיות בתוך השכונות. נכון שהן מוצאות מחוץ לבית – הן לא תושבות רמות; הן תושבות אזורים חרדיים אחרים – והמודל הזה הצליח. דא עקא, שזו הייתה מעין מחווה של המפקחת האזורית הזו. אני לא יודע, יכול להיות שאפשרו להם גם השנה, כי עברו כמה חודשים; בגלל כל סוגית הבחירות לא יכולנו לבדוק זאת. 

 הייתי רוצה, כבוד השר, שבאמת – בכלל, קריטריונים ונוסחאות הם טובים, תבחינים הם טובים, אבל תמיד בנוסחאות יש כאלה שנופלים, ויש יוצאים מן הכלל. יש התאמות של באמת לתת שיקול דעת למפקחים, למפקחות, להתאים את השירות מאותו סל. זה לא מייקר וזה לא מוותר. לעיתים המסגרות האלה, בעלות האופי הייחודי, מצליחות. לדוגמה, אור שלום הביאה כסף משלה, נוסף למה שהייתה מתוקצבת בסל הזה. ואני חושב שכדאי לתת את האפשרויות האלה, להתאים – מה לעשות, אנחנו חברה רב-תרבותית, מגוונת, כלל החברה הישראלית, וכל אחד בא עם המטענים שלו, עם הסביבה הטבעית שלו. ואם אפשר להקים מודל וזה קצת חורג פה ושם בתבחינים – אני חושב שזה מבורך. תודה רבה על הסבלנות ועל הנדיבות בזמנים.


 אני רוצה להודות לך, מכובדי השר.


 אדוני היושב-ראש – הח"כ הכי ותיק בכנסת, נכון? 


 באולם.


 באולם או בעולם?


 גפני, צחי הנגבי, נתניהו. אני מקווה שבבחירות הבאות אני אהיה חבר הכנסת הכי ותיק; חוץ מגפני.


 אדוני השר, גברתי השרה, חברות וחברי כנסת נכבדים.


 מה עם ליברמן?


 חוץ מגפני. ליברמן נכנס איתי, באותה שנה.


 היו לו הפסקות.


 היו לליברמן הפסקות?


 כמה שנים, כבודו?


 99. בואו נחזור לנושא.


 בדיוק, אני לא אמרתי את זה כדי – אדוני היושב-ראש, השרים הנכבדים, חברות וחברי הכנסת, הצפתם, חברי הכנסת עופר ומרגי, סוגיה חשובה. אענה מה אנחנו עושים ומה אנחנו מתכוונים לעשות. אני רוצה להגיד, עופר, רק לתקן אותך: המנוחה שנרצחה, זיכרונה לברכה, הייתה בפנימייה של משרד הרווחה 24 שעות, אז היו זהירים בדברים שלכם. היא הייתה 24 שעות בפנימייה. היא באה מהמוסד הרפואי ל-24 שעות. 


עדיין לא התאקלמה. 
 שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: 

 בדיוק. היא הייתה יום אחד. שאלו אם אפשר לצאת – אמרו: כן, בוודאי, היא יכולה לצאת. היו בקשר עם הסבתא. האירוע הטרגי הזה הוא קשה מאוד. 

 אני אישית הולך להמון ביקורי פתע. אני מרגיש מה שאתם מרגישים. אני מגיע בבוקר, מגיע בלילה, מגיע בצוהריים, נוקש. לעיתים אני מגיע לבד, עם עוד מלווה, נוקש, נכנס ורואה. שתי מסגרות נסגרו – שתי מסגרות נסגרו בחודשים האחרונים, מאז שאני נמצא. הן נסגרו כי באמת אתה מגיע לשם ואתה רואה איזה פער יש בין מה שצריך לתת לילדים האלה לבין מה הם מקבלים, אבל זה לא מעיד על הכלל. 

אתה ציינת את אור שלום, ואני אציין עוד הרבה מאוד מפעילים שבאמת עושים עבודה מצוינת. אבל צריך להיזהר מאוד כשעולים ומדברים על הפרטות. זה נושא – נכון, אני מסכים איתך, חד וחלק. מדינת ישראל הפריטה את שירותי הרווחה שלה בטירוף, ככה אומרים החבר'ה. לא הייתה שום סיבה. אני שומר מכל משמר, וקיבלתי החלטה שהמעונות הממשלתיים לא יופרטו. אלה שישה מעונות גדולים ברחבי הארץ, והם עולים פי שניים, אבל זה לא עניין של כסף, זה עניין של מחויבות של מדינה. 

ככל שאנחנו נמשיך להפריט את השירותים שלנו ולא לפקח עליהם – ככל שאתה מפריט, קשה לפקח. לכן, כשאני מגיע כשר, ועוברת השמועה שאני הגעתי למסגרת והיא לא הייתה בסדר וסגרנו אותה, אני מקווה שזה עושה את שלו. אתה מכיר את זה, חבר הכנסת מרגי, בתפקידך כיושב-ראש ועדת החינוך.

 משרד הרווחה אחראי לטיפול בילדים ובני נוער עם צרכים ומאפיינים מגוונים, ונותן שירותים גם במסגרת קהילת המגורים, כמו שאתה אמרת. אני מצטרף לשבחים שלך – זאת מסגרת נהדרת. כשמשאירים את האנשים בתוך הקהילה ומטפלים בהם, זה הרבה יותר טוב מאשר שהם מוצאים את עצמם באיזה מקום בפאתי עיר מסוימת. אני ער לזה. הילדים ובני הנוער המופנים למסגרות החוץ-ביתיות הם ילדים שנמצאים, בחלקם, בקצה הרצף הטיפולי, לאחר שמוצו כל הדרכים הטיפוליות והחוקיות למתן שירות במסגרת קהילת המגורים ומשפחת הילד או הנער. היום יש 6,500 ילדים שמקבלים שירות בפנימיות ילד ונוער באחריות אגף בכיר שנקרא אגף חוץ-ביתי למשפחה, נוער וילד של משרד הרווחה. השוהים במסגרות אלה מקבלים טיפול ומענה מותאם לצרכים שלהם על פי חלוקה למסגרות טיפוליות, למסגרות פוסט-אשפוזיות ולמסגרות קצה. אנחנו עובדים על פי חוק הפיקוח על המעונות: תהליך רישוי סדיר, מכרזים עם מדיניות סדורה בנהלים. כמו כן, האגף החוץ-ביתי למשפחה, נוער וילד מקיים פיקוח אינטנסיבי, והמסגרות נדרשות לדיווח שוטף על התנהלותן. 

 כשאני אומר "אינטנסיבי", אני חייב להגיד שבעיית הבעיות – ואני חוזר על הדברים שלי – היא שככל שמפריטים וככל שפותחים עוד מסגרות, שאלת הפיקוח הופכת להיות לפיקוח קריטי. אני חייב לציין – וסיפרתי את זה ליושב-ראש – שהגעתי לרהט, נקשתי על דלת ונכנסתי לבית שמטפל באנשים, באמצע היום. השומר מסתכל עליי ואומר לי: לך מפה. אני אומר לו: אני שר הרווחה. ואז הוא קרא לאחד מסגני המנהלים, והוא אמר לו: כן, זה שר הרווחה. נכנסתי. בהתרגשות גדולה התקשרתי למנהלת המקום להגיד לה שהלב שלי התרחב. מצאתי מקום שנמצא בעיר ערבית, ברהט, בתוך הקהילה, לא מחוץ לקהילה, בשכונה שהיא שכונת הפיתוח ברהט, ששם כל הבתים הגדולים. המשרד שכר לו מקום שם, ויש שם מפעיל. זה גרם לי התרגשות גדולה מאוד לראות איך הילדים האלה – גם מבוגרים – מטופלים, אנשים עם מוגבלויות. סיפרתי שפניתי לשתי מטפלות דתיות ואמרתי להן שאני מודה להן מאוד על עבודה קשה בכזאת מסגרת, ואחת מהן אמרה לי: אלה, הקדוש ברוך הוא יצר אותם, ואנחנו מחויבים להם – אמירה של אישה דתייה, פשוטה. המקום הדיף ניקיון, ריחות טובים. האנשים נראו מטופלים. כשנכנסתי לחדר האוכל זה היה מסודר ומבריק. 

שוב, אני לא יכול להקיש מזה על הכול, אבל ככל שאנחנו מפקחים, ככל שאנחנו מגיעים ורואים את הדברים שצריכים לתקן – שם אנחנו מתקנים. אני מוצא מפעילים שאצלם מייד אתה מקבל החלטה לסגור, כי אתה אומר: אלוהים, איזה פער בין מה שהמדינה משלמת ומה שאנחנו מבקשים לבין מה שנמצא בשטח. 

 אני יכול להעיד – כמוך, עופר – שיש אירועים חריגים, והם חלק בלתי נפרד משגרת החיים בפנימיות. 


אדוני השר, אני התייחסתי למה שנאמר לפני שבועיים בוועדת הרווחה. 


 אילו אני או אנשיי היינו עומדים פה ומנסים לצייר תמונה ורודה, זה היה – אני גאה ברקפת, שבאה לוועדה ואמרה את זה – – 


 מאה אחוז. 


 – – אמרה את זה. אם אנחנו לא נדע ונעשה את המיפוי של הקשיים ונדע שזה קיים, אנחנו לא – ולכן יש עכשיו רפורמה גדולה מאוד, ולצידה יש השקעה כספית גדולה מאוד, כדי לשנות הרבה מאוד דברים בפנימיות האלה: ההכשרה של המדריכים, העלאת שכר של המדריכים, פיקוח הרבה יותר הדוק על תוכניות העבודה. אני חסיד גדול של להכניס כמה שיותר ילדים לתוך משפחות אומנה, לתוך בתי אומנה, אבל הפנימיות האלה שמטפלות בילדים, במיוחד בילדים הפוסט-אשפוזיים, עושות ברובן הגדול עבודה יוצאת דופן. זאת התמודדות קשה מאוד. לצערי הגדול, לא טיפלו במדריכים – ואתה נגעת בנקודה מאוד חשובה. המדריכים צריכים להיות מפוקחים כמו המורים, לקבל הכשרה כמו המורים ולקבל שכר כמו מורים. 

 לגבי שאלת ההפרטה, מה שיש בידי – אתה יודע, הפרטה זה – – –


מדברים על תוכנית שיש לך במשרד הרווחה, תוכנית מצוינת להכשרת מדריכים. 


 – – –


 לא, לא, אבל אין מקום. הם רוצים להירשם כדי שככה יעלה השכר שלהם, ואין מקום; יש מקום לחמישה. 


 תודה רבה שאת העלית את זה. א. אנחנו פתחנו עכשיו לעוד 40. אני רוצה שתבינו, אילו זה היה תלוי רק במשרד הרווחה, אז כולם היו עוברים הכשרות, אבל ההכשרה הזאת מחייבת תוספת שכר, כלומר, צריך ללכת לעוד משרד ולקיים את ההתחייבות לתוספת שכר. 


40 שקלים לשעה – – –


אני מברך על זה, ואני חייב להגיד לך – שר האוצר לא נמצא כאן, אבל חשוב להגיד שמאז שיש שיח ביני כשר רווחה לבינו, לא הייתה פעם אחת – זכרו את ה-900 מיליון לילדים נכים, רק לפני שלושה ימים; זכרו 22 מיליון, אתמול, לשופטים – לא הייתה פעם אחת שבאתי וביקשתי והצגתי תוכנית ונאמר לי לא. הדברים שאני מציג היום ובמשא ומתן איתם – לא צריך לשכנע הרבה. זה הסיפור של המדריכים באותן פנימיות. לא יכול להיות שמדריך שעובד בפנימייה שמונה ועשר שעות – שכרו יהיה לעיתים פחות משכר מינימום. אין דבר כזה. אין דבר כזה. 

 אני לא בא לספר לכם שהמדריכים מקבלים מצוין. לא, ממש לא. יש במשך שנים מדיניות של הסתר פנים. גם כל ההפרטה הזאת, מקורה בחטא. אני מכיר מדינות – ואפשר לבדוק את זה ב-OECD, בדקנו את זה ב-OECD – שבהן לא מפריטים שירותי רווחה. לא מפריטים. תחשבו מה קורה לילדים עם מוגבלויות, ילדים אוטיסטים, שארבע פעמים בחודש מחליפים להם מדריך. תחשבו על זה, חשוב שהם יישארו עם המדריכים שהם מכירים, שמלווים אותם, לתקופות ארוכות מאוד – זה בשבילם שגרה, זה בשבילם ביטחון. הם מתחילים לפתח מערכות מאוד מיוחדות של העצמה. וכאשר כל הזמן – אז אומרים לי: הילדים לא שקטים. איך אפשר להשאיר אותם בלי שאנחנו נעשה שינוי? הרפורמה הזאת באה לטפל גם במדריכים ולטפל בכל ההוויה, בכל מהלך היום: מה עושים הילדים, מה הם מקבלים, מה הם לא מקבלים, מה הם צריכים לקבל וכיצד אנחנו מגבירים את הפיקוח.

 להגיד לכם שממחר ההפרטה תופסק? לא. אלו חוזים, חלקם חוזים להרבה מאוד שנים. צריך למצוא את האיזון. צריך להחליט שיש מוסדות, כמו המוסדות של חסות הנוער והמוסדות הממשלתיים, שצריך לשמור עליהם ולא להפריט אותם בשום פנים ואופן. ומה שכבר הופרט – צריך לפקח. אנחנו הולכים להכפיל את הפיקוח בשעות ובאנשים, כי הפיקוח הוא העניין. 

אז עוד פעם, כמו שאמרתי, עופר, המשרד הזה, כמו משרדים אחרים, פתוח להמון ביקורת, אבל לצד הביקורת תמיד צריך לבוא רעיון. יש לכם רעיון איך לעשות את זה? תבואו, תגידו, תשלחו, תגידו: אני מציע ככה, אני מציע אחרת. הרבה מאוד דברים טובים – – –


 אני אמרתי במשפט אחד.


 הרבה מאוד דברים טובים נולדו מחברי כנסת או משיתוף ציבור. אנחנו כותבים היום שני חוקים שיבואו לכנסת: חוק אחד שיגיע, בעזרת השם, במושב החורף, והוא חוק אנשים עם מוגבלויות. זה חוק חשוב מאוד. עשינו שיתוף ציבור עם אלפי אנשים; חוק הרווחה הגדול – שסוף-סוף נהיה מדינה ככל המדינות, שיש בה חוק רווחה, שכל אדם, ולא משנה איפה הוא גר ומה הרמה הסוציו-אקונומית של העיר שלו – כל אדם יקבל את מה שמגיע לו. 

כשאנחנו מסתכלים על המגזר הערבי ועל עיריות עם רמה סוציו-אקונומית נמוכה, הלב נקרע, כי המענים שיכולים לפתח בעיר עמידה, ביישוב עמיד, שיש לו 25% מצ'ינג ושיכול לשלם לעובדים הסוציאליים עוד שכר, הם אחרים לגמרי מאשר מקומות שנמצאים בקרון האחורי. 650 – השרה מירב, זה 650 מיליון במגזר הערבי לנושא רווחה? 650 מיליון – –


 כן. ועובדים סוציאליים – – –


 – – שמנוהלים אך ורק – אלו 650 מיליון לרווחה למגזר הערבי, כי שם צריך לעשות תיקון, חייבים לפתח מענים. החוק הזה בא להגיד למדינת ישראל: אתם לא עושים חסד, אתם נותנים את הזכויות של האנשים האלה.

אז עופר, הלוואי שלא הייתה הפרטה, אבל היות שהיא קיימת, אנחנו צריכים לנהל אותה נכון ולעצור כל רעיון להפריט. ששת המעונים הממשלתיים הם גדולים, בכל מעון יש בין 150 ל-200 חבר'ה שאנחנו מטפלים בהם. הייתה החלטה וגזרה לסגור אותם ולהפריט אותם, ואני אמרתי: לא, הם לא יופרטו בשום פנים ואופן, ואנחנו נעמוד בזה. תודה רבה, אדוני.


 תודה, כבוד השר. מקבלים את דברי השר או מבקשים ועדה?


 אפשר להעביר את זה לוועדה.


 אני מציע שנדון בזה בוועדת הרווחה – – – מה שהשר אומר.


 אין שום התנגדות. ככל שדנים וככל ששומעים ואפשר עוד ועוד להשיג תקציבים – בשמחה.


 תודה רבה, מכובדי השר. 

אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד להעביר לוועדת הרווחה; מי שנגד הוא בעד הסרה – הסרה מסדר-היום, לא בעד השרה x או y. בבקשה, תצביעו – לוועדה.

ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.


 בעד – ארבעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון – – –


 תוסיף אותי, בבקשה. תוסיף אותי, בבקשה, הייתי עם השר.


 גם חבר הכנסת אבוטבול וגם השר וגם חברת הכנסת אורית סטרוק תומכים בהצעה להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. התקבל.




 עכשיו אנחנו עוברים לשאילתות רגילות לשר הרווחה והביטחון החברתי, אל-וזיר מאיר כהן. עוד פעם אתה עולה, לשאילתות. השאילתה הראשונה – איתמר בן גביר איננו, מס' 127. חבר הכנסת עופר כסיף – מס' 211, זמני המתנה במוקד הביטוח הלאומי.



 תודה רבה. אדוני היושב-ראש. אדוני השר, מאז הפרטת מוקדי השירות בביטוח הלאומי זמני ההמתנה ארוכים ביותר – מעל חצי שעה המתנה לכל שיחה.

רצוני לשאול:

 1. מדוע זה המצב וכיצד בכוונתך לתקן זאת? 

 2. מדוע הופרט שירות כה קריטי למבוטח?

 3. האם בכוונתך להלאים חזרה את מוקדי השירות כך שהמענה לאזרח יהיה מיידי ומקצועי? תודה.


 תודה רבה.


 חבר הכנסת עופר כסיף, אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברות וחברי כנסת, עופר, בראשית דבריי אני רוצה להדגיש כי אין קשר בין היות המוקד מולאם לבין זמני ההמתנה. באמת אין קשר. מוקדי השירות הטלפוניים בביטוח הלאומי הופרטו בשנת 2005, ועניין זה אף נדון בבג"ץ בשנת 2007 לאחר העתירה של עמותת כן לזקן. ההפרטה נעשתה בעקבות ההבנה כי עבודה במוקדים טלפוניים היא עבודה שוחקת, ותנאי העסקה בשירות המדינה ואופן ניהול עובדי המדינה בשירות הציבורי אינם גמישים דיים להגדיל או להקטין את כוח האדם בהתאם לעומסים או להתמודדות עם עובדים שחוקים. 

לא מקבל את הטיעון הזה. זה הטיעון שנשלח אז, בשנת 2007. אני חושב שאם היום היינו עומדים בפני זה – אני מאמין שגם עובדים לא מופרטים יכולים לעשות את העבודה הזאת מצוין, אבל אין שום קשר היום. 

 זאת ועוד, היקף השירותים הניתנים במוקדי השירות הטלפוניים בביטוח הלאומי הלך וגדל עם השנים. ב-15 במרץ 2020 אנחנו עשינו מדידה. זמני ההמתנה במוקד הביטוח הלאומי היו טובים מאוד, ולעיתים אפילו מצוינים. לדוגמה, בחודשים פברואר ובאמצע מרץ 2020 זמני ההמתנה במוקד היו כשתי דקות. זה נבדק על ידי גופים חיצוניים, בדקנו את זה. היה שיפור גדול מאוד. אני בכלל חושב שמשהו טוב קורה בביטוח הלאומי, ותסכימו איתי. מדובר בזמני המתנה קצרים אפילו בהשוואה לשירותים פרטיים כגון חברות הסלולר או חברות התקשורת הגדולות. 

הסיבה לזמני ההמתנה הגבוהים בשנה וחצי האחרונות היא פרוץ מגפת הקורונה, זה ברור מעל לכל ספק. הביטוח הלאומי, מעצם היותו הגוף האחראי לביטחון הסוציאלי ומעצם היותו הגוף הנותן קצבאות לכל המובטלים, היה עמוס מאוד בפניות של אזרחים. מספר השיחות שנענו במוקדים לפני פרוץ מגפת הקורונה היה כ-450,000 שיחות שנענו בחודש; לאחר פרוץ מגפת הקורונה מספר השיחות היה 800,000 בחודש. תוגברו המוקדים, אבל האנשים עבדו שם מאוד מאוד קשה, והם אמרו: זה פרץ גדול מאוד, אבל הביטוח הלאומי עמד בזה.

על אף הכפלתו של כוח האדם ואף הגדלתו פי שלושה, העומסים עדיין גדולים, ולכך יש סיבות רבות ושונות: הנחיות משרד הבריאות – בתחילת מגפת הקורונה צומצם כוח האדם במוקד המקצועי. תזכרו שבמוקד שישבו בו 20 איש וענו, ועל פי הוראות משרד הבריאות שלא לשבת 20 איש, לשבת חצי מזה, אז חלק שלחנו לבתים עם אפשרות שהשיחה תעבור אליהם הביתה, כמו שהיה במשרד החינוך, והם נתנו מענה, אבל זה לקח יותר זמן, כי התקשרת למוקד, זה עבר הביתה, ואז הם ענו לך. הביטוח הלאומי הפעיל עבודה מהבית, אך לא כל העובדים יכלו לעשות את העבודה הזאת. לחלק מהעובדים לא היו מחשבים ניידים בבית, וקנו ונתנו להם מחשבים ניידים כדי לצמצם.

 אני חייב להגיד לך, עופר, עד לקורונה באמת הגענו לזמנים מצוינים. אני חייב לציין את הביטוח הלאומי. באמת, הם עשו שם, ללא שום קשר אליי, ללא שום קשר לשרי הרווחה – הביטוח הלאומי לקח על עצמו והצליח לצמצם את זה משמעותית. הגיעה המגפה הזאת, עם כל התחלואים שלה – אני מקווה שככל שאנחנו מתרחקים מהתקופה הקשה הזאת – אני מתחייב לחזור לזמני המתנה שהם הרבה יותר טובים ממוקדים אחרים. תודה רבה, אדוני. 


 שאלה נוספת לחבר הכנסת עופר כסיף. 


 אדוני השר, אני לא אתייחס לזמני ההמתנה, כי אין לי את הנתונים מולי. מה שכן, אני רוצה לשאול, כדרך אגב, ממה שעולה מתשובתך – אתה אמרת דבר נכון, אני מסכים לגביו, שזאת עבודה שוחקת. אני גם רוצה להדגיש שכשמדובר בעבודה שוחקת והיא עבודה שלא נעשית בשירות ציבורי אלא במערכת מופרטת, היא הופכת להיות שוחקת עוד יותר, מאחר שתנאי ההעסקה יותר גרועים. על כן, אני מעלה את אותה שאלה שוב, רק מזווית קצת שונה.


 בביטוח הלאומי ההפרטה הזאת והכפלת העובדים לא הייתה ממניעים של לחסוך כסף, היא הייתה באמת ממניעים של לתת שירות טוב יותר. הכסף לא היה הבעיה, לא הייתה בעיה של כסף – רצינו יותר עובדים. לעבוד במוקד זה באמת דבר שהוא מורכב, שהוא מורכב. תנסה. כל אחד מאיתנו שינסה לשבת שמונה שעות ולענות לאנשים, ולעיתים זה מענה מאוד מורכב, ולעיתים האנשים פחות רגועים, ובנושא הקורונה היו שאלות מאוד נוקבות ומיצוי זכויות – זה עסק מאוד מאוד מורכב, אבל אני לא מחפש אליבי לשום דבר. אנחנו צריכים להיות הכי טובים. המענה בביטוח הלאומי צריך להחזיק אנשים שהם לא שחוקים, ואם הם שחוקים, צריך לאתר אותם, לשלם להם טוב – והוא משלם להם בסדר גמור. בחלק מה-call center, מה שנקרא, הם הפכו להיות לעובדים של הביטוח הלאומי, לעובדים של הביטוח הלאומי, שזה דבר יוצא מן הכלל. הם נקלטו כעובדים של הביטוח הלאומי, מתוך ההסכמה – גם איתך – שככל שאתה עובד ומקבל שכר מצוין, אתה יכול לעשות עבודה הרבה יותר טובה. 


 תודה רבה. 

 הקראתי את שמך ולא היית, חבר הכנסת בן גביר, אבל אני מאפשר לך לשאול. בבקשה. 



 תודה. יושב-ראש הישיבה, כבוד השרים, כנסת נכבדה, כבוד השר, כמובן, כבוד השר המוערך, השאלה שלי: תושבים יהודים הגיעו לסניף נחלת שמעון שליד שכונת שמעון הצדיק ונדהמו לגלות שלא ניתן להם שירות, אלא מפנים אותם לסניף אחר במרכז העיר. אומרים להם שבסניף הזה ניתן שירות לערבים בלבד. 

 ברצוני לשאול:

 1. האם נכון הדבר? 

 2. האם ההנחיה, ככול שזה נכון, הייתה מטעם המשרד? איזה מין מדיניות זאת? הרי כשם שהיינו כולנו מזדעזעים אם היו אומרים בביטוח לאומי בירושלים שלא נותנים להכניס ערבים, אז מה פתאום לא נותנים להכניס יהודים?


 אני אענה לך, אדוני. שוב, על פי הכללים הקיימים, אדוני היושב-ראש, השרים הנכבדים, חברות וחברי כנסת, חבר הכנסת איתמר בן גביר, אני בדקתי את הנושא הזה בקפדנות. אני רוצה להדגיש: אין שום שחר לטענה הזאת ואין לה בסיס, ואני אפרט. סניפי הביטוח הלאומי וכן משרד הרווחה נותנים שירות לכלל אזרחי מדינת ישראל ללא הבדל דת, גזע ומין. כדאי שתבדוק את המידע שקיבלת. יתרה מזו, אני מוכן שזה שאמר לך – לקבל אותו במשרדי, עד כדי כך. אם מישהו בא ואמר לך שנאמרה טענה כזאת, אנא תביא אותו, ואני אביא את מנכ"ל הביטוח הלאומי. לא מאמין. זו לא דרכו של הביטוח הלאומי, זו לא דרכם של האנשים. אתה יכול לבדוק, גם ברמת ההתפלגות, את האוכלוסייה שמקבלת שירות במקום. אפליה אין, ובוודאי לא אפליה של יהודים, ולא של ערבים. 

 סניף נחלת שמעון הוא סניף השייך לסניף הראשי במערב העיר. עובדי הסניף דוברים את שתי השפות – שמו שם עובדים שמדברים עברים ומדברים ערבית – על מנת לתת את השירות המקצועי והאדיב ביותר לכלל האוכלוסייה. לפני כשנתיים הסניף שודרג והועבר למקום חדש, מרווח, מאיר פנים – אתה היית שם, אני הייתי שם – המכבד את כל הלקוחות שבאים בפתחו.

בהתאם לזאת, מספר המבוטחים בסניף העיר עומד על 362,000 נפש. כמו כן, טרם מועד מעבר הסניף, מספר הפונים למרכז השירות בסניף עלה ל-77,000 איש באותו הסניף שאתה מדבר עליו. הייתה שם עלייה משמעותית בתוך שנתיים, והיד עוד נטויה. חשוב להדגיש כי הסניף הזה משרת, וימשיך לשרת, גם את תושבי מעלה אדומים, פסגת זאב, גבעת זאב, רמות ועוד. כמו שאתה יודע, הם לא בדיוק יישובים ערביים. 

לסיכום, סניף ירושלים על כל שלוחותיו, כולל מרכזי השירות הפרוסים בערי הלוויין של ירושלים, משרת את כל האוכלוסייה המעורבת, ומעולם – כך מעידים מנהלי הסניפים, כך מעידים העובדים ומנהלי המחלקות שאיתם דיברנו – מעולם לא מנעו שירות ממבוטח שהגיע בשל דתו או בשל מקום מגוריו. עובדי הסניף, בני כל הדתות, משרתים את הציבור כולו – יש שם ערבים ויש שם יהודים – במקצועיות.

 אני חייב לומר לך שדווקא המקום הזה הוא בעיניי סמל למקום שכל מי שבא אליו יוצא מרוצה. אל תשכח: זה מקום שנותן קצבאות, זה מקום שמטפל באנשים עם מוגבלויות. זה לא מקום שבו נכנס מישהו עם מוגבלות ואמרו לו: אתה יהודי – לא נטפל בך; אתה ערבי – נטפל בך. 

אני אומר שוב – הרי לא המצאת את זה, מישהו בא ואמר את זה. 


 לא לא, זה לא רק מישהו, אדוני השר. 


 אז אני אומר לך, חבר הכנסת בן גביר, אלה לא ויכוחים פוליטיים, אלה ויכוחים עקרוניים. יש לך אנשים כאלה? דלתי פתוחה, שיבואו ויספרו את הסיפור. אני אומר לך שאני עומד מאחורי הדברים שאמרתי. 


 שאלה נוספת. 


 אדוני השר, אני מאמין בכנות לכל מה שאמרת. אני מכיר אותך, אני יודע שכזה אתה, שאתה לא מבדיל בין דם לדם, בין דין לדין. אני לא חושב שזו מדיניות שלך ולא של גורמים בתוך המשרד. אני כן אומר לך שזה לא מידע שהגיע מאחד. אחריי הייתה כתבת של גלי צה"ל שהלכה גם היא למקום וגם היא נתקלה באותה מדיניות, וגם עשתה על זה כתבה, כלומר, זה כבר לא איזה מישהו אחד שפונה. יכול להיות שהייתה שם איזושהי טעות. אם הטעות הזאת – זו טעות שמבחינתי היא אסון, אבל אם הטעות הזאת יושבה וטיפלו בה, מאה אחוז. אבל אני אומר לך, אדוני השר, זה לא איש אחד שבא והתלונן. הייתה גם כתבת של גלי צה"ל שהגיעה לשם וזכתה באותו סוג של יחס. יהודים לא נמצאים כאן, נאמר לה. 


 שוב, אני לא מכיר את הדבר הזה. אני לא רוצה להטיל ספק בדברים שאתה אמרת. עדיין דלתי פתוחה לפני האנשים האלה, ואם יסתבר שאכן מישהו, על דעת עצמו, אמר דבר כזה – יטופל.


 תודה. 


 תודה רבה. תודה, מכובדי.

כבוד השר חמד עמאר, תפדל. שאילתות לשר האוצר. יענה השר במשרד האוצר חמד עמאר. ראשון השואלים – חבר הכנסת איתן גינזבורג. 



 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, הגישה לנתוני חיסכון לכל ילד ניתנת רק להורה אחד – זה שמקבל את קצבת הילדים, לרוב זה האם – ולכן ההורה השני לא יכול לבדוק את מצב החסכונות של ילדיו. 

 ברצוני לשאול:

1. מה ההיקף התוכנית? כמה ילדים נהנים ממנה?

 2. מדוע אין גישה לשני ההורים למידע?

3. האם קיימת אפשרות לבחור לאיזה הורה תהיה גישה לנתונים?

4. מה קורה במצב של גירושין? תודה. 


 חבר הכנסת איתן, קודם כול, נכון ליום 31 בדצמבר היקף החסכונות המנוהלים בתוכנית חיסכון לכל ילד הוא 3,357,712 ילדים. 

 לשאלה מדוע לא ניתנת גישה לשני ההורים – בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, נקבע כי הנאמן בחשבון הנאמנות לטובת הילד יהיה ההורה המקבל את קצבת הילדים בעד הילד הזכאי או מי שמקבלה לפי סעיף 69. לאור האמור, הגישה למידע ניתנת רק לנאמן, וברוב המקרים זה האימא. יובהר כי על פי ההסכם של המדינה עם הבנקים וקופות הגמל, הם מחויבים לפעול לעניין כל דיווח בעניין הילד.

האם יש למשפחה אפשרות לבחור לאיזה הורה תהיה גישה? השאלה שלך. לאור הקביעה בחוק, הגישה לנתונים ניתנת לנאמן בחשבון, ולו יש אפשרות לשתף את הנתונים באמצעות הסכמה פרטנית מול הגוף החוסה. בנוסף, רשאי ההורה המקבל את קצבת הילדים לבקש לשלם את קצבת הילדים להורה השני. במקרה כזה, ההורה השני יהיה הנאמן בחשבון תוכנית החיסכון של הילד, ותהיה לו גישה לנתונים.

מה יקרה במקרה של גירושין? בהתאם לתנאי החוק, הנאמן בחשבון יהיה ההורה המקבל את קצבת הילדים בעד הילד הזכאי או מי שמקבלה לפי סעיף 69. זה אומר שההורה שמקבל את קצבת הילדים ונכנס לחשבון של קצבת הילדים הוא הנאמן, והוא רשאי שתהיה לו גישה לחשבון ולבדיקת החשבון כל הזמן.


 עוד שאלה, שאלה נוספת.


אפשר מפה?


שם.


תודה, אדוני השר. אם הבנתי נכון, זה אומר, למעשה – אנחנו יודעים שלרוב מי שמקבל את קצבאות הילדים זה האישה, ואם היא לא תיתן גישה לבן זוגה או מה שזה לא יהיה, לא תהיה לו אפשרות לראות מה מצב החיסכון של ילדיו. זה מה שאמרת לי עכשיו?


 כן. החוק מדבר באופן ברור: מי שמקבל את הקצבה, מי שהוא הנאמן של הילד, הוא הזכאי לקבל. זה החוק. כך החוק קובע. בדרך כלל, מי שמקבל את הקצבה של הילד זה האימא, ולכן יש לה את הגישה, אבל יש לה אפשרות, אם היא רוצה, לתת לבעל גישה לחשבון. זה החוק.


אתה מבין שהאבא לא יכול לראות כמה כסף יש לילד שלו.


 אם בני הזוג חיים ביחד, בטח האימא תיתן גישה לבעל, ויש לו אפשרות ללכת ולגשת ולבדוק את החשבון.


אדוני, נראה לי – – –


זה בתוך הבית, בתוך המשפחה.


לא.


 אנחנו מדברים על משפחה נורמטיבית שבה חיים ביחד ומאפשרים אחד לשני גישה לחשבון ובדיקה.


תודה על התשובה. נדמה לי, אדוני, שמעבר לתשובה המשפטית, החוק לא מדבר על גישה – החוק מדבר על איך עוברים הכספים לאותה קופה. אני מציע למשרד האוצר לאפשר את הגישה, לפחות לצפייה בנתונים, לשני בני הזוג. לא נראה לי סביר שהגישה לראות כמה כסף חסכנו לילד תהיה רק בידי אחד מבני הזוג. זה נראה לי לא בסדר. זה לא אמור לקרות ככה. הילד הוא של שני ההורים. זה שרק אחד מקבל את קצבת הילדים זה לא אומר שרק הוא יכול לראות את הנתונים. נדמה לי שכדאי לעשות – – –


 אני מקבל את ההצעה שלך. אני אבדוק בעצמי את הנושא הזה כדי לראות אך נאפשר לשני בני הזוג שתהיה להם גישה לבדיקה של החשבון. שאלתך במקום. דיברתי לפי מה שאומר החוק, אבל אני אבדוק את זה במשרד האוצר – איך ניתן לאפשר את הגישה לחשבון גם לאבא וגם לאימא.


אחרי שקיבלת את הפנייה הזאת – נסכם בכך, אדוני היושב-ראש – ניסיתי בעצמי להיכנס לראות מה מצב החשבון של ילדיי ולא יכולתי. פשוט נחסמתי, כי מי שמקבל את הקצבה אצלנו זה בן זוגי. לכן זה נראה לי לא סביר.


אני אבדוק את זה, ואני אבדוק איך ניתן לעשות את זה ואם אנחנו צריכים לשנות חקיקה. אני אבדוק את זה, אני אבדוק את זה עם משרד האוצר ואני אחזיר לך תשובה.


כפרס על התנהגות טובה, תבוא ותחליף אותי.


לכבוד הוא לי – – –


 חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, שאלה לשר חמד עמאר. תודה רבה. עכשיו מוסי רז. תפדל.


 בבקשה, חבר הכנסת מוסי רז.



 בתחקיר שפורסם ב-17 באפריל, לפני חצי שנה, באתר שווים, עולה כי מתוך כרבע מיליון אנשים עם מוגבלות הזכאים למסלול מוזל, רק כ-15,000 קיבלו את ההטבה – מדובר על הבנקים – זאת, למרות האחריות שמוטלת על הבנקים להעברתם באופן יזום, מתוקף הוראת הפיקוח על הבנקים מ-1 בספטמבר 2016.

 ברצוני לשאול:

 כיצד מפקח בנק ישראל על יישום ההטבה ועל כך שמי שמגיע לו יקבל אותה?


תודה רבה על השאלה. לפי החוק, על הלקוח להציג אישור על מנת להיות זכאי להנחה בעמלות. זה לא כמו אזרח ותיק, שבאופן אוטומטי נכנסות לו כל ההטבות שהוא אמור לקבל. כאן הנכה צריך להביא אישור, אם יש לו מעל 40%, או מהביטוח הלאומי או ממשרד הביטחון, להציג את זה לבנק, והבנק ייתן את ההטבות ואת ההנחות בעמלות.

אולי הלקוחות לא מקבלים את זה מכמה סיבות: חוסר מודעות של הלקוחות לזכות שניתנת להם, או העדפה שלהם לא לחשוף את המוגבלות שלהם, אם יש להם מוגבלות, או שההנחה אינה רלוונטית בשבילם כי הם מקבלים הנחות או פטור מעמלה בדברים אחרים. אבל בעקבות העלאת הנושא על ידי עמותת שווים ובעקבות השאילתה, פנינו לבנקים בבקשה לפרסם את ההנחות באתר האינטרנט. בנוסף, פנינו למוסד לביטוח לאומי ולמשרד הביטחון במטרה לבחון דרכים מתאימות שבהן ניתן ליידע לקוחות אלו על אודות ההנחה.


אין שאלות.


אין לך שאלה נוספת. תודה רבה.

חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה.


איזו שאילתה?


37 – מחאת הפסיכולוגים החינוכיים.



אומנם זה היה די מזמן, אבל בכל זאת, לצערי, זה עדיין רלוונטי.


נכון.


 לפי – – –


נראה את התשובה של השר.


אקרא רק את השאלה. בעקבות העיצומים, הפסיכולוגים החינוכיים לא לוקחים חלק בוועדות האפיון והזכאות אלא מעניקים טיפול וסיוע מוגבל במסגרת תפקידם, שחשוב במיוחד בימים מתוחים אלה.

רצוני לשאול:

 באיזה אופן מתכוון המשרד לפתור את סוגיית העומסים עליהם, וכיצד יתגמל את הפסיכולוגים בעד העומסים שנוספו בשל הוועדות כדי שיחזרו למלא את תפקידם גם שם?


קודם כול, תודה על השאלה. בתום משא ומתן ממושך של נציג אגף הממונה על השכר במשרד האוצר ונציג ההסתדרות והפסיכולוגים, הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לטענות הפסיכולוגים. בעקבות זאת השביתה הסתיימה בתחילת חודש יוני. ועדות הזכאות והאפיון של תלמידי החינוך המיוחד חזרו לפעול כרגיל. השביתה הסתיימה, הגיעו לסיכומים, ואנחנו ממשיכים.


שאלה נוספת.


אני מחייכת לעצמי, כי ברור לי שהיא הסתיימה, אלא שאני מדברת כמעט – אני לא רוצה להגיד כל יום, כי זה קצת יהיה מוגזם, אבל אוקיי, הם מחכים להסכמים, אז אני אשמח לשמוע אילו הסכמים. הגעתם להסכמים? כי ממה שאני יודעת לא הגיעו להסכמים, לא נחתם שום דבר, ובעצם, די – אתה יודע, הם הפסיקו לשבות ואומרים: אוקיי, עד המבול הבא נמשיך באותה דרך. לכן, אני מבקשת מכבוד סגן השר שיגיד לי מה סוכם, מתי ייחתם ההסכם – – –


לא "כבוד סגן השר", "כבוד השר".


כבוד השר, סליחה, כבוד השר. מהו ההסכם, מה בדיוק סיכמתם ומתי ייחתם ההסכם?


אני עניתי לך באופן ברור. זו התשובה שקיבלנו מאגף השכר. אני אבדוק את הנושא של סוג ההסכם. אני אעדכן אותך בהסכם – לאיזה הסכם הגיעו איתם. השביתה הסתיימה, הגיעו לסיכומים, חתמו על הסכם. 


 לא נחתם שום הסכם. דיברתי אתמול – – –


אני אשמח מאוד להעביר לך את ההסכם שחתמו עליו. אני אשמח להעביר את ההסכם שנחתם איתם.


אתה אומר שנחתם הסכם?


 זה מה שנתנו לי כתשובה מאגף השכר. אני אשמח מאוד – – –


נחתם איתם הסכם?


 אני אשמח מאוד לקבל, ואני אדבר איתם, עם אגף השכר, ואם יש הסכם, אני אעביר לך אותו בשמחה. זה מה שקיבלתי. זו התשובה שאני יכול לתת לך. אני אבדוק את השאלה שלך ואני אתן לך תשובה בהתאם.


אשמח. תודה.


שאילתה נוספת של חברת הכנסת מיכל וולדיגר – שאילתה מס' 72, בנושא: תוספת תקציבית לתחום בריאות הנפש.



 נכון. גם היא ישנה, אבל עדיין רלוונטית. 

משרדי הבריאות והאוצר סיכמו על הקצאת 150 מיליון שקלים לתגבור תחום בריאות הנפש – אני פותחת סוגריים: זה היה הנושא של קופסאות הקורונה, הקופסה השישית – אך הסכום לא הועבר עד היום. כשאני אומרת עד היום, אני מתכוונת עד היום. 

 רצוני לשאול:

 1. מתי משרד האוצר מתכוון להעביר את התקציב?

 2. באיזה אופן תיעשה חלוקת התקציב בתוך האגף לבריאות הנפש?


בין המענים התקציביים שניתנו עד עכשיו למערך בריאות הנפש לצורך התמודדות עם הקורונה ניתן למנות: תמיכה במסגרת בריאות הנפש לטובת עמידה בתו סגול בסך 34.5 מיליון שקל; פתיחת מיטות לחולי קורונה קלים המאושפזים במוסדות לבריאות הנפש והסבת מחלקות לטיפול בחולי קורונה במצב בינוני-קשה הסובלים מבעיות בתחום בריאות הנפש בסך 15 מיליון שקל. כמו כן ניתנה תמיכה בקופות החולים למתן טיפולים מגוונים בבריאות הנפש לאוכלוסייה ללא השתתפות עצמית, תמיכה בעמותות המספקות עזרה ראשונה נפשית, פיתוח תוכנה לניהול מטופלים בבריאות הנפש מרחוק לצמצום חשיפה של מטופלים ומטפלים לנגיף ותמיכות נוספות לחיזוק מערך בריאות הנפש בהתמודדות עם הקורונה. 

 נוסף על המענים שניתנו להתמודדות מערכת בריאות הנפש עם הקורונה, משרדי הבריאות והאוצר סיכמו בדיוני התקציב האחרונים על תוכנית ארוכת טווח לשיפור מערך בריאות הנפש, הכוללת שיפור זמינות התורים לבריאות הנפש, הקמת מוסדות בריאות נפש בקהילה ושיפור תנאי האשפוז בבתי החולים הפסיכיאטריים. אלה הדברים שנעשו. 


 שאלה נוספת. 


 אני כן אבקש מכבוד השר התייחסות ספציפית לאותם 150 מיליון. לפי מה שכבוד השר אמר – מה שהועבר אני לא מכירה, אבל אם כבוד השר אמר – הוא דיבר על 45 מיליון, ולכן יש לי כאן עדיין פער של 105 מיליון שקלים. אני אשמח לדעת היכן הכסף ואם ייתכן שהכסף הזה מתחבא בתוך 400 שהוקצו כעת, כלומר, אני מדברת על הקופסה השישית. עכשיו דובר על תוספת התקציב הזה של 400 מיליון שקל. האם אותם 100 או 150 הם בעצם חלק מאותם 400? 


 קודם כול, מה שהצגתי לך זה 50 מיליון שקל, כאן, שכתובים באופן ברור – 50 מיליון שקל, נוסף לכל הדברים שנעשו מול משרד הבריאות. לידיעתך, אנחנו הוספנו לתקציב משרד הבריאות, לבסיס התקציב, 2 מיליארד שקל נוסף לתקציב שהוקצה לטיפול בכל נגיף הקורונה במערך הבריאות, לחיזוק כל מערך הבריאות. אני אומר לך שכל הכסף שהובטח הועבר. אנחנו ממשיכים בתוכנית מוסדרת בנושא הטיפול במערך בריאות הנפש. זה אחד הדברים שאנחנו לוקחים ושמים על שולחנו של משרד האוצר, של שר האוצר. זה דבר שחשוב לנו, ואנחנו עושים את זה ומטפלים בזה. אני חושב שכל שקל שהובטח הועבר למערכת הבריאות. 


 טוב, אני מבקשת שכבוד השר יבדוק את זה, כי לא הועבר, כלומר, אם הועברו 50 מיליון, אוקיי? נשארו 100 מיליון שכבר הובטחו ולא הועברו, כבוד השר. 


 לא. כל הכסף שהובטח על ידי משרד האוצר הועבר למערכת הבריאות. 


 לא. פשוט לא נכון. 


 תודה. 

 שאילתה של חבר הכנסת ינון אזולאי בנושא מס על משקאות ממותקים. בבקשה. 



 אדוני היושב בראש, כבוד השר, ראשית, תודה רבה לחברת הכנסת אורית סטרוק, שוויתרה, החליפה איתי. כרגע אנחנו צריכים להיות בוועדות – דבר שאני לא בדיוק מבין, בזמן המליאה, אבל בסדר. 


– – –


 אדוני השר, הצעת האוצר להטיל מס קנייה על משקאות ממותקים מלמדת על הכרת המדינה בהשמנה כמגפה מתעצמת. השמנה היא מחלה כרונית מורכבת, בעלת מאפיינים ביולוגיים, פסיכולוגיים, תזונתיים, התנהגותיים וסביבתיים, ונפוצה יותר בקרב האוכלוסיות המשתייכות למעמד כלכלי וחברתי נמוך, אלא שמס אינו הפתרון המרכזי לצמצום ההשמנה בארץ. חיוני להחליט על סדרת אמצעים אפקטיביים.

 לכן, רצוני לשאול:

 1. האם במקביל להטלת מס על משקאות ממותקים יתקיים במקביל חינוך והסברה בנושא? אם כן – מה התקציב שהוקצב לשם כך?

 2. האם המשרד מקדם הוזלת המס על משקאות בריאים ועל מזון בריא?


 תודה רבה על השאלה, שאלה מאוד חשובה. משרדי הבריאות והאוצר מקדמים תוכנית מניעה משותפת אשר תתוקצב בהתאם להסכמות ולאור הצרכים והתיעדוף של משרד הבריאות. מה שיתעדף משרד הבריאות, לפי מה שיגיעו איתו לסיכומים – זה הכסף שיועבר ויוקצה לנושא. 

 הוזלת המס על משקאות בריאים ועל מזון בריא – כיום אין מס קנייה על מזון, לרבות מזון בריא. כמו כן המס המוצע הוא מס דיפרנציאלי, ועל משקאות עם פחות סוכר ייגבה פחות מס, מס מופחת. 


 שאלת המשך, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש – – – כי הוא מנהל ועדה. 


 כן, החלפתי בינך ובין חבר הכנסת ינון אזולאי. את תהיי במקומו. 


 – – –


 היא נותנת גם לחבר הכנסת מקלב. 


כשאני מחליף אני מחליף סוויץ', לא מקדים אותו – – – 


לא נורא, לא נורא. הולך לקראתו. 


 כבוד השר, קודם כול אני שמח שיש מוצרים ללא מס, מוצרים בריאים, אבל בסופו של דבר אנחנו לא רואים את ההוזלה שלהם במרכולים, וכשם שאתם הולכים להשית מס על אותן אוכלוסיות חלשות – שאני חושב שאתה מכיר בהן ואתה בא מהמגזר שלהן, רק צר לי שנותנים לך לענות על דבר כזה, כי אנחנו באותו מעמד בעניין הזה. לכן שאלתי: האם לא היה נכון וראוי להביא גם הוזלה בחוק, בחוק ההסדרים? כמו שעכשיו אתם רוצים להביא מס על משקאות מתוקים, ככה הייתם מביאים הוזלה על המוצרים הבריאים, אלא אם כן תגיד לי: תשמע, העניין שלנו הוא דווקא לפגוע בחלשים – ואני מבין שזאת הדרך. תודה. 


 אתה יודע שאתה לא מאמין למה שאתה שואל. אין לנו שום מטרה לפגוע בחלשים. כל המהלכים שאנחנו עושים בחוק ההסדרים – על מנת להוריד את יוקר המחיה במדינת ישראל. אני חושב שאנחנו מחויבים להורדת יוקר המחיה במדינת ישראל. כל המהלכים של היבוא, כל מה שאנחנו עושים בחוק ההסדרים, הוא על מנת להוריד את יוקר המחיה. 


 – – –


 זו המטרה שלנו, על זה אנחנו עובדים, וזה מה שאנחנו נעשה, גם בנושא של פירות וירקות. 


 – – –


אתה יודע שיש ירידה בצריכה של ירקות ופירות במדינת ישראל בגלל המחירים הגבוהים שלהם. כל הרפורמות שאנחנו מקדמים במשרד האוצר – על מנת שתהיה גישה לכל אחד במדינת ישראל, שכל תושב במדינת ישראל תהיה לו גישה ויכולת לקנות מוצרים בריאים וזולים – – 


 – – –


 – – וירקות ופירות הם דברים בריאים, ואנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מוזילים את המחיר. 


 למה לא על המותרות? אתה רק מדבר. למה לא על המותרות – – – 


תודה. תודה רבה, אדוני חבר הכנסת אבוטבול. 


 למה לא על הוודקה? למה שם אתם פתאום נעלמים? 


 חבר הכנסת אבוטבול, חבר הכנסת משה אבוטבול – – –


 אני באתי – – –


 חשוב לך לדעת. חשוב לך לדעת. 


אני נותן לך תשובה ברורה. 


זה מראה תום לב. אתה חושב שאנשים – – – 


 חבר הכנסת משה אבוטבול, תודה רבה. 


– – – בכלים חד-פעמיים, ושתייה מתוקה, וכל מה שדופק את הדתיים – אתה עושה את זה. 


 חבר הכנסת משה אבוטבול, אתה לא מקשיב אפילו לי. 


 אני עכשיו מקשיב לך. 


אני מודה לך מאוד. יש קריאת ביניים ויש נאום ביניים. נאום ביניים איננו מקובל בכנסת ישראל; קריאת ביניים – מותרת. 


 שיתייחס לקריאה. 


 אדוני, בטח תרצה לשמוע את השאילתה של חבר הכנסת אורי מקלב, מס' 113, בנושא תקנות מס הכנסה – פחת לעניין מכשירי סלולר. 


 אולי הוא יכול לשאול את שתיהן ביחד, כי שתיהם מדברות על אותו דבר, והתשובה אחת. 


 ממילא תשובות לא מקבלים. 


 דרך שיברור לו האדם. 


 אתה יכול לשאול את שתי השאילתות ביחד, ואני אענה לך על שתיהן ביחד, כי זו כמעט אותה תשובה. 


 ממילא אין טעם. איווט שולט עליו. 


 גם בגלל קוצר הזמן וגם בגלל ששתי השאילתות הן באותו עניין, אז אני חושב שזה נכון לעשות, אבל אני רוצה להעיר לסגן יושב-ראש הכנסת, ליושב-ראש בדיון הזה בפועל: תראה מה שקורה – הנשיאות או היושב-ראש מאשר פעילות של ועדות תוך כדי מליאה. אם היית יודע כמה הפרעה זה, כמה אני צריך לדעת אם כבר קורים דברים, אם כבר הגיע התור, לא הגיע, הגיע הזמן שלי, מתי זה קורה, כשאנחנו דנים היום בהקראה, כשעל כל סעיף יש לך מה להגיד, ואתה בעצם מאבד את היכולת שלך לפעול בעבודתך כנבחר ציבור. 


 נער היית וגם זקנת, אדוני חבר הכנסת מקלב. אתה ישבת גם במקומי כסגן יושב-ראש הכנסת לא מעט, העברת פה לא מעט תקציבים. אתה יודע שבתקופת תקציב הכנסת מתפקדת בצורה קצת שונה מהרגיל. אתה יודע שהחלטה אם תתכנס ועדה – בטח ועדת כספים – על חשבון מליאה היא לא החלטה של נשיאות הכנסת אלא החלטה של יושב-ראש הכנסת. אבל נעביר את המסר, ואתה בטח יכול להבין שבתקופה הקצרה שעוד נותרה לנו, של שבוע וחצי, הכנסת עוד תתפקד בצורה כזאת. אנחנו מבינים את המורכבות ושמחים שהצלחת להגיע לשאול את השאילתה למרות הכול. 


 אבל אני רוצה להגיד לך, אם זאת הייתה ועדת כספים – ידוע, אבל לא מדובר בוועדת הכספים, מדובר בוועדה לענייני שירותי דת. שום דבר לא בוער. יש להם בסך הכול חוק אחד לחוקק. אנחנו יכולים בהחלט להתכנס לתוך זמנים שלא צריכים את המליאה. זו לא פעם ראשונה – גם בדיון הקודם היה לי אותו דבר. ואני מדבר איתך רק על ועדה אחת, שהיא לא ועדת הכספים, שהיא לא כל-כולה מלאה בהרבה חקיקה. 



 מכובדי השר, לפי התקנות, הפחת השנתי על מכשירי סלולר עומד על 15% לשנה, כמו כל ציוד אלקטרוני. ממוצע השימוש הריאלי במכשיר סלולרי עומד כיום על פחות משנתיים, כלומר 50% פחת לשנה.

רצוני לשאול:

מדוע לא ייקבע פחת ריאלי למכשירי סלולר?

 זה בעניין הסלולר, ואני עובר מכאן לשאלה משלימה לשאלה הזאת. אני מקווה שהניסוח הקצר היה מובן: אנחנו מדברים על כך שהפחת לשנה בסלולר הוא רק 15%, ואנחנו יודעים שבפועל – – – 


 הבנתי את זה, אני בעצמי הולך לבדוק את זה. 


מכשיר פלאפון – הציבור גם יודע – מכשיר פלאפון, הבלאי שלו מאוד מאוד מהיר היום. שנתיים זה כבר פלאפון שגמר את עבודתו. 



 השאילתה השנייה שלי היא עדכון תקנות מס הכנסה (פחת). חלק גדול מהתקנות נקבעו לפני עשרות שנים, חלקן אף לפני קום המדינה. 

אביא לך דוגמה, אדוני השר: יש בתקנות סעיפי פחת שנתיים ארכאיים, לדוגמה: סוס – 10% פחת; חמור – 8.5% פחת. זה מופיע היום. 


 קרח. 


 בית חרושת לקרח – 9%. מנגד, אין תקנות מפורטות למוצרים עדכניים, אלקטרוניים. זה הכול, לא מוסיף.

רצוני לשאול:

 מדוע לא ייקבעו ויעודכנו תקנות מפורטות למוצרים עכשוויים לפי שוויים הריאלי?


 תודה רבה. 


 קודם כול, חברי חבר הכנסת מקלב, אני אתייחס למה שאמרת בהתחלה על דיונים בזמן המליאה. אני אומר לך מניסיוני – ואני כאן לא שנה ולא שנתיים – – 

 וגם אתה ישבת בתפקידי. 


  – – וגם ישבתי בתפקיד של סגן. עשינו את זה הרבה – אישרנו להרבה ועדות לעבוד כשהמליאה עבדה. אני חושב שאנחנו לא עושים משהו חריג. מניסיונך, גם אתה יודע שזה לא חריג. אני חושב שהיום יש לנו משימה לאומית – לכולנו כאן, למי שיושבים כאן, יש לנו אחריות לאומית להעביר תקציב למדינת ישראל. 


 ואם יורשה לי, אדוני השר, לומר שבחו של אדם בפניו; לא נהוג, אבל מקצת מותר: על אף החלטת האופוזיציה, חבר הכנסת מקלב עושה עבודה נאמנה, מקצועית, ברבות מוועדות הכנסת בכל הנוגע לחוק ההסדרים. 


 חבר הכנסת מקלב תמיד עשה עבודה טובה. אני מכיר אותו שנים רבות – הוא איש יסודי, מגיע לכל הוועדות, מביע את דעתו, משנה דברים. אני מכיר אותו אישית. הוא איש – – – 


 תראה, אדוני חבר הכנסת מקלב – – – 


תראה, אתה מקבל את כל התשבחות. 


 אם הדברים היו סמויים מן העין, לא הייתי אומר שום דבר. מכיוון שהדבר משודר, מצולם ומתועד, אז נראה לי שהדברים צריכים להיאמר גם בדברי הכנסת. 


 חבר הכנסת מקלב, אני אגיד לך, השאילתה שלך מאוד חשובה לי. קראתי את השאילתה שלך בעיון רב ואמרתי: איך אנחנו מגיעים למצב כזה? לכן אני בעצמי איכנס לנושא הזה. התשובה שיש לי כאן היא תשובה פורמלית שקיבלתי מהאוצר, אבל אחרי שקראתי את השאילתה שלך ראיתי שאנחנו עדיין מדברים על סוס – פחת של סוס, פחת של חמור, פחת של מפעל קרח, דברים שלא קיימים. לכן אני רוצה להיכנס לנושא של התקנות ושל הפחת, לבדוק את זה ביסודיות ולראות מה ניתן לעשות ואיך נוכל לשפר את הנושא. 

 בקשר למכשירי טלפון, גם בנושא הזה אתה צודק. אני יודע שמכשיר טלפון, אחרי שנתיים יורד הערך שלו, לכן 15% זה לא ריאלי. אני רוצה לבדוק את זה. גם את זה אני אבדוק ואני איכנס בעצמי לנושא הזה. רשמתי אצלי, ואחרי שאנחנו נגמור את השאילתות – אני מקווה שבשבוע הקרוב – אני אקיים דיון בנושא ואני אבדוק איך אנחנו מקדמים את הנושא הזה. 


 שאלת המשך, בבקשה. 


רק הבהרה לתשובה שלך. קודם כול, אני מכבד את מה שאתה אומר, ואני בטוח, משוכנע ובטוח, שתיכנס לתוך העניין הזה. 


 לא רציתי להקריא לך את התשובה הפורמלית, כי אמרתי: לא יכול להיות שעדיין במדינת ישראל מדברים על פחת של סוס. 


 אבל אני רוצה להתמקד רק בנושא הסלולר – ולא רק סלולר, גם דברים אחרים.


וגם הסלולר, 15% – מהניסיון שלי ומהידע שלי 15% לשנה זה לא ריאלי, כי טלפון אחרי שנתיים – ידוע. 


 למה אני אומר לך את זה? יש לזה גם דחיפות של זמן, מכיוון שמקומות עבודה, מקומות שנותנים, מחייבים אותך על הדבר הזה בזמן שזה כבר לא קיים בכלל, אתה לא יכול להחזיר את זה, לכן יש דחיפות. אנשים היום נקנסים על כך או משלמים על דבר שלא שווה מכיוון שנניח אבד לו, ולטענת האוצר זה שווה היום 85% בזמן שזה בכלל לא היה שווה שום דבר, זה בכלל לא היה שמיש ולא היה פעיל. לכן ממד הזמן, במיוחד בדברים הטכנולוגיים, יש לו חשיבות מאוד גדולה. 


 אתה צודק, הנושא דחוף. אנחנו בזמנים של תקציב, זמנים מאוד קשים. אשתדל תוך כדי לקיים דיון בנושא ולבדוק את הנושא באופן אישי. 


 תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. מוסרים לך הצלחה רבה בהמשך דיוניך בוועדת הכספים ובשאר הוועדות שבהן אתה משתתף. 


 נמצא, אבל לא יכול להצביע. 


 זו כבר בחירתך, אדוני. 


זו הבחירה שלכם, זו ההחלטה שלכם, זו לא החלטה שלנו. 


זו בחירתך, אבל אתה משפיע בדרכך, ואני עד שאתה משפיע. 

 חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. שאילתה מס' 111 – ייצוג לבני העדה האתיופית. 



 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, ייצוג לבני העדה האתיופית. למרות החוק להרחבת הייצוג ההולם של העדה האתיופית בשירות הציבורי, חברות ממשלתיות רבות אינן עומדות ביעדי השילוב, ובמידה שכן עומדות ביעדים, מדובר בשילוב כמותי ולא איכותי – עובדי ניקיון, עובדים בדרגים נמוכים ביותר, לא בתפקידים ובמשרות הבכירות. 

 רצוני לשאול:

 1. כמה עובדים נקלטו בדרג הניהול מאז עבר החוק ובאילו חברות?

 2. מדוע לא נקלטו יותר?

 3. מה בכוונת משרדך לעשות בנושא? תודה. 


 קודם כול, חברת הכנסת אורית סטרוק, תודה רבה על השאלה. החוק חוקק בשנת 2011. אני חוקקתי אותו חוק לעדה הדרוזית ב-2009, ואני אומר לך, אותו חוק, כי אני זוכר שהתייעצו איתי כשחוקקו את החוק וקידמנו את החוק יחד, ואני הייתי אחד מהאנשים שקידמו את החוק הזה, ואני מכיר את החוק הזה. 

 חובת ייצוג הולם לבני העדה האתיופית נקבעה באפריל 2011. זה מופיע במטרות רשות החברות הממשלתיות בסעיף 54(7ב) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975. החוק חל על חברות ממשלתיות המעסיקות יותר מ-50 עובדים – אני זוכר את המילים. בשנים 2011–2019 ניכרת מגמת עלייה בשיעור העסקת בני העדה האתיופית בכלל החברות הממשלתיות. בשנת 2011 עמד שיעור בני העדה האתיופית על 0.68%. בשנת 2019 עמד שיעורם של עובדים בני העדה האתיופית על 2.4%, שהם 1,173 עובדים בני העדה האתיופית מתוך 48,398 עובדים בחברות הממשלתיות שחייבות בדיווח – שיש להן מעל 50 עובדים. שיעורם באוכלוסייה של יוצאי אתיופיה נכון לשנת 2018 הוא 1.67%, על פי פרסום הלמ"ס מיום 24 בנובמבר 2019. 1.2% עובדים בכלל החברות הממשלתיות הם עובדים בכירים – 1.2% הם עובדים בכירים בכל החברות הממשלתיות. מאז המועד שבו עבר החוק לא נקלטו עובדים מבני העדה האתיופית בדרג בכיר, בהתאם לדיווח החברות.
 
במהלך 2021 התניעה רשות החברות מהלך לקידום ייצוג הולם בחברות הממשלתיות שמטרתו לחזק את החברות ואת החברה הישראלית, וזאת בהתאם לחקיקה. בכוונת הרשות להקים ולהפעיל תשתית ורשת מקצועית על מנת לסייע לחברות להטמיע תרבות ארגונית מכלילה לשילוב וקידום אוכלוסיות מגוונות בחברות, לרבות בתפקידים בכירים. התשתית תכלול, בין היתר, הקמה והכשרה של קבוצות; ממונה – שיהיה בכל חברה ממונה על הנושא של ייצוג הולם; גיוון בחברות; מתן ידע וכלים רלוונטיים לבעלי התפקידים בחברות על מנת שיוכלו לקלוט את אותם חבר'ה לפי החוק; למידת עמיתים בין החברות; ייעוץ פרטני; סיוע במימוש כללי המדינה בנושא ומתן כלים פרקטיים לאיתור ושילוב עובדים מגוונים. זאת, במקביל – – –


 מתי אמרת שזה מתחיל?


 זה מתחיל עכשיו. 


 עכשיו?


 כן, כן, זה מתחיל עכשיו. ממנים ממונה בכל חברה. זה יתחיל לפעול מעכשיו. בכל חברה – – –


לאיזה אוכלוסיות זה מתייחס? 


אפילו הקימו ומינו – מתוך הכרה בחשיבותה של המשימה מונתה ברשות עובדת, צוערת, לאחראית לנושא, יש עובדת אחראית לנושא. יש גם עכשיו – בנובמבר צריך להתכנס פורום יושבי-ראש החברות על מנת להניע את הנושא ולקלוט.

אני אומר לך, אני אישית, שמכיר את הנושא, אני רוצה שכמה שיותר ישלבו את בני העדה האתיופית, כפי רציתי שכמה שיותר ישלבו את בני העדה הדרוזית בחברות ממשלתיות. מאוד חשוב לי שילובם. אנחנו נעשה את זה. אנחנו נבדוק את הנושא – אני בעצמי אבדוק את התקדמות הנושא ואיך משלבים אותם בתפקידים בכירים. כעובדים בחברות הם אפילו מעל מספרם באוכלוסייה, וזה טוב, ושייקלטו עוד זה יהיה עוד יותר טוב, עוד עובדים ועוד עובדים, אבל חשוב לי שייקלטו בתפקידים בכירים עוד עובדים בני העדה האתיופית. אני אבדוק את זה בעצמי ונעמוד מול החברות שיעשו את זה ויקלטו עוד עובדים בני העדה האתיופית.


שאלת המשך? בבקשה, גברתי. 


טוב, אז קודם כול, זו בשורה טובה. אני שמחה לשמוע אותה ומברכת אותך על זה. אני אשמח לשמוע בהמשך איך זה באמת מתקדם, כי במשך שנים הנושא הזה לא טופל כמו שצריך, והגיע הזמן. 

אני רוצה לשאול אותך בהמשך – ראיתי איך דיברת, ממש, איך אומרים? מתוך החוויה האישית שלך, והחשיבות של הקרבה שלך לנושא של התעסוקה של האוכלוסייה הדרוזית, אז אתה יותר מבין וחש את החשיבות העצומה של הנושא הזה. אז אני רוצה לשאול אותך על משהו שהוא לא בעולם שלך אבל הוא בעולם שלי. במשך שנים רבות הייתי אשת אברך שלמד תורה בישיבה. אלה חיים לא קלים ולא פשוטים – זה חיים בצמצום רב, כשהאישה בעצם לוקחת על שכמה את פרנסת הבית וגם את גידול הילדים, ועשיתי את זה בשמחה, כי אנחנו מאוד מאוד מעריכים את הערך של לימוד התורה. 

עכשיו, כרגע, המשרד שאתה ניצב בראשו נתן הנחיה לשנות את הסבסוד למעונות היום באופן שפוגע בכל הנשים בנות דמותי. אני היום כבר לא במקום הזה, אבל כל אותן נשים, אלפי נשים, ששולחות את בעליהן ללמוד תורה מתוך הכרת החשיבות של לימוד התורה, הן בעצם לא יקבלו בכלל סבסוד. אם הבעל שלהן הולך ללמוד באקדמיה הן יקבלו סבסוד, אם הבעל שלהן הולך לעבוד בשוק העבודה הן יקבלו סבסוד, אבל אם הבעל שלהן לא הולך לאקדמיה אלא הולך לבית המדרש – אפס סבסוד, והמשמעות זה 5,000–6,000 למשפחה ששמה שני ילדים במעון. זאת אומרת, זו בעצם גזרה שאי-אפשר לעמוד בה. הנשים האלה יצטרכו לבחור אם הבעל שלהן ימשיך ללמוד תורה או שהן יעזבו לחלוטין את כל מה שהן עוסקות בו, בין שזה לימודים, בין שזה מחקר, בין שזה עבודה, קריירה, כל דבר אחר, ויצטרכו להישאר בבית עם הילדים.


גברתי, גברתי – – –


 ואני רוצה לשאול אותך – – –


שאלת המשך, כן.


אני יודעת, אני מסיימת, איתן.


 אנחנו בנאום, אנחנו לא בשאלה.


אני יודעת, אני מסיימת, באמת אני מסיימת, אבל תאמין לי, איתן, שהדבר הזה כואב לי מאוד.


הכול חשוב.


אני רוצה לשאול את השר, שהוא באמת ידיד שלי במשך שנים ואנחנו מכירים ומוקירים והכול, אם אתם מוכנים לשקול פעם נוספת את הגזרה האכזרית הזאת, משום שגם אם אתם רוצים מאוד מאוד להוציא את הגברים החרדים לשוק העבודה – למה לעשות את זה על הגב של הנשים? זה כואב. זה קשה. זה מפלה. זה מעמיד אותן בפני דילמה אכזרית מאין כמוה. האם אתם מוכנים לשקול מחדש את הגזרה הזו? תודה.


קודם כול, לפני שאני אענה על השאלה, באמת אנחנו מכירים שנים רבות. אני זוכר שהייתי חייב לצאת למשלחת מטעם הכנסת, משלחת לחוץ לארץ, והיה יום הזיכרון לחללי צה"ל, ואני הייתי משובץ בבית הקברות בשפרעם, והתקשרתי אלייך וביקשתי ממך שתחליפי אותי בשפרעם, ועשית את זה בשמחה, והגעת לשפרעם והחלפת. יש לי הזדמנות להגיד לך תודה רבה. 


 זיכית אותי.


תשמעי, אני מכיר את הנושא, ואני בטוח, גם אני וגם שר האוצר אביגדור ליברמן – אין לו שום כוונה לפגוע בנשים, אין לו שום כוונה לפגוע באף אחד. המטרה היא לתת לאנשים לצאת לעבוד, שאנשים יעבדו, יתפרנסו בכבוד, יביאו עוד שכר הביתה, עוד משכורת הביתה, על מנת לעזור לילדים שלהם. אני לא איכנס לאורח החיים שלכם – – –


– – –


אני לא איכנס לאורח החיים שלכם. אני מאוד מצטער שאני לא יכול להיכנס. אני מכבד כל אורח חיים של כל אחד ואחד, איך שהוא רוצה לחיות, אבל אני אומר לך מהיכרות אישית עם שר האוצר שנים רבות – לא שנה ולא עשר, מעל עשרים שנה אני מכיר אותו: אין לו שום כוונות לפגוע באף אחד. הכוונה שלו היא לעזור, לתת לאנשים לצאת לעבוד, להתפרנס בכבוד, להביא משכורות הביתה ולהרים את רמת החיים שלהם בבתים שלהם.


תודה.


 תשקלו את זה שוב, כי אתם מכניסים את הנשים הביתה ופוגעים בהן אנושות. אנושות.


תודה, גברתי.

אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, מס' 126, של חבר הכנסת איתמר בן גביר: מתווה מיסוי הכלכלה הדיגיטלית של ה-OECD בשיתוף ה-G20. בבקשה.



 יושב-ראש הישיבה, אדוני השר, בעקבות הצטרפותה של מדינת ישראל למתווה מיסוי הכלכלה הדיגיטלית של ה-OECD מתכוונת המדינה להגדיל את היקף המיסוי שיושת על תאגידי ענק מהכלכלה הדיגיטלית.

ברצוני לשאול:

 1. האם קיים לוח זמנים מסודר ליישום המתווה הזה?

 2. מהו שיעור המס המינימלי שאתם הולכים להשית על החברות הללו?


תודה רבה. קודם כול, חבר הכנסת איתמר בן גביר, תודה רבה על השאלה. ה-IF הוא הגוף האחראי מטעם ה-OECD וה-G20 על מתווה הכלכלה הדיגיטלית. ה-IF התכנס ב-8 באוקטובר והגיע למתווה מוסכם לטיפול באתגרי המס הנובעים מהכלכלה הדיגיטלית. המתווה זכה להסכמה של 136 מדינות. המתווה המוסכם מורכב משני נדבכים – נדבך אחד המטפל במיסוי החברות הרב-לאומיות הגדולות ונדבך שני שעניינו מס מינימלי.

האם יש לו"ז מוסדר? שאלת. הנדבך הראשון בעניין מיסוי הקבוצות הרב-לאומיות הגדולות ייושם באמצעות אמנה רב-לאומית הצפויה להיחתם במהלך 2022 והתחולה – מ-2023. מדינות שבהן קיים מיסוי שאינו תואם את המוסכם יבטלו את המשטר בהקדם.

 הנדבך השני קובע מיסוי מינימלי. המהלך מאפשר למדינות להחיל חוקים פנימיים כפי שהוסכמו במתווה. על מדינה הבוחרת להחיל חוקים מסוג זה לעשות זאת לפי המתווה המוסכם ולפי מודלים לדוגמה ודברי הסבר שייקבעו על ידי ה-IF. חקיקה לפי נדבך זה צפויה להיות ב-2022, עם תחולה של חלקים מסוימים בשנת 2023 ושל חלקים אחרים ב-2024. עד סוף 2022 צפויה להיקבע מסגרת כללית ליישום נדבך זה, אולי באמצעות אמנה רב-לאומית נוספת. כמו כן, לפי המוסכם, במקרים מסוימים עשוי להידרש תיקון של אמנות קיימות. ב-2022 צפויה להיחתם האמנה. 

 השאלה מהו השיעור המינימלי שיחול על החברות בתאגידים האלה – שיעור המס המינימלי שעליו הוסכם ב-IF הוא 15% לפחות.


הבנתי, תודה. 


 תודה רבה לך. 


תודה לכל השואלים ולכל המשתתפים בישיבה הזאת של הכנסת. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 


תודה רבה, אדוני השר. 

 חברי הכנסת, תאמינו או לא, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ד במרחשוון התשפ"ב, 20 באוקטובר 2021, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. 

הישיבה ננעלה בשעה 19:10.