10273/raw.transcript.txt

מזכירת הכנסת.


 ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –

 החלטת ועדת הכנסת בדבר מועדי כנסים במושב השלישי של הכנסת השמונה-עשרה, אוקטובר 2010 עד אוקטובר 2011.
 
 מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיונים מהירים בנושאים: קריטריונים לתמיכה במוסדות וביצירות תרבות לאור מכתבי האמנים הקוראים להחרים את היכל התרבות באריאל, הצעת חברי הכנסת רונית תירוש ויריב לוין; סגירת גני-ילדים בעיר קלנסואה, הצעת חבר הכנסת חנא סוייד. 

 מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושאים: הרחבת החינוך הפרטי והפרטת החינוך הממלכתי בעיר קלנסואה, הצעתו לסדר-היום של חבר הכנסת עפו אגבאריה; חרם אמנים על אריאל, הצעותיהם לסדר-היום של חברי הכנסת ציפי חוטובלי, אריה אלדד ודב חנין.

 החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנתו של מר רחמים אליהו, מזכיר אגודת "פרזון", נגד חבר הכנסת שי חרמש. 
 תודה רבה.



 אנחנו מתחילים בנאומים בני דקה, אבל אני אאפשר כמובן ליושב-ראש ועדת הכנסת להכריז הכרזה – שאינה צריכה הצבעה, אדוני? לא צריכה הצבעה. 

 אני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת הכנסת על כך שבהמרצתו הגיעו סוף-סוף המפלגות להבנה שצריך, ומייד, למנות יושב-ראש לוועדת התקציב לביטחון. ודאי שגם לא סובלת הדעת שאין יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון, על כל שלל ועדות המשנה שלה, דבר שהוא בלתי נסבל מבחינת הכנסת, ורק עמידתו של יושב-ראש הוועדה, אשר קבע שהיום אחר הצהריים, יהיה אשר יהיה – ועד אז היה לנו מועמד אחד ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אריה אלדד, שהגיש את מועמדותו. הואיל והוועדה הזו שייכת לאופוזיציה, כל עוד הקואליציה מחזיקה בוועדת הכלכלה, סיכוייו להיבחר היו מלאים. הואיל ואתה חבר בוועדה, אם היית מצביע יחד עם חבר הכנסת – – –  


 המועמד הכי ראוי, בלי שאלה.


 אם מי שהיה ראוי היה נבחר בכנסת, היינו נמצאים במצב של אוטופיה. חבר הכנסת לוין – בבקשה, אדוני. אנחנו עוד ניפגש, כמובן, בוועדה, ואני אבקש רשות דיבור להרחיב את הדיון. בבקשה. 
 

תודה, אדוני היושב-ראש. רק אם נדייק, נדמה לי שהחלק של אדוני בכך שאנחנו נמצאים סוף סוף במצב שמשהו זז בפלונטר הזה, הוא חלק גדול מאוד, אם לא מרכזי. אני גם אומר שהתפקיד הוא תפקיד שמסור לסיעת קדימה, לכן, חבר הכנסת אלדד, לא שאתה לא נציג לגיטימי של האופוזיציה, אנחנו בעניין הזה תלויים ברצונם הטוב. 

בכל אופן, בהקשר הזה וכרמז לבאות, אני מבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת קדימה בוועדת החוץ והביטחון ובוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים לתקציב הביטחון, כאשר במקומו של חבר הכנסת צחי הנגבי, חבר הכנסת לשעבר שהושעה מכהונתו, יכהן חבר הכנסת שאול מופז.


  סיכוייך הולכים ופוחתים, חבר הכנסת אלדד.


 איזו טלטלה עברה עלי עכשיו...


 אני מניח ששמו של שאול מופז יוזכר פעם נוספת בהקשר הזה בישיבה שאנחנו מתעתדים לקיים בשעה 16:30 בוועדת הכנסת. אדוני, ברשותך, אם אני יכול להשלים עוד כמה הודעות קצרות שאינן מחייבות הצבעה.


 בבקשה.


 בהתאם להוראת סעיף 54(ג)(1) לחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו–2006, הוקמה ביום 2 ביוני 2009 ועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכספים. אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה זו: מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, במקומו של חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס-פז, שפרש מהכנסת, יכהן חבר הכנסת איתן כבל.


 עד היום לא החליפו את חבר הכנסת פינס?


 מסתבר שיש עוד כמה דברים שטוב מאוחר מלעולם לא.



 ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק ובהצעות לסדר-היום, כדלקמן:

הוועדה המיוחדת לזכויות הילד – למעשה, אם נדייק זה נקבע השבוע – תדון בהצעות החוק הבאות: הצעת חוק רישום כתובת של הורים גרושים (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010 – פ/2556/18, של חבר הכנסת מאיר שטרית, לשם הכנתה לקריאה ראשונה; הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התש"ע–2010 – מ/523, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

 ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בנושא: התייקרות מוצרי יסוד, הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת יצחק וקנין, אורלי לוי אבקסיס ואילן גילאון.

 ועדת הכספים תדון בנושאים: דרישה לעדכון קצבאות הנכים, הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת שלמה מולה ואורי מקלב; הפולמוס סביב הצעת חוק הבטחת הכנסה לאברכים, הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת מנחם אליעזר מוזס, נסים זאב, אריה אלדד, אברהים צרצור ויוחנן פלסנר. תודה.


 אני מאוד מודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. 




  רבותי, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת אדטו, ואחריה – חבר הכנסת מג'אדלה, השר לשעבר. בבקשה, גברתי, את רשומה. חבר הכנסת לוין לא הספיק, אנחנו נוסיף אותו אם הוא רוצה. חברת הכנסת אדטו – בבקשה, גברתי.


 אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום מצוין היום הבין-לאומי למלחמה באלימות נגד נשים. רציתי להקדיש את הדקה שעומדת לרשותי לקרוא שיר העוסק בנושא הזה, ובדרך זו לציין, ולהיות השופר של כל אותן נשים מוכות מצד אחד, ואלה שאינן כאן מצד שני, והשיר הראשון זה שיר שנכתב על-ידי יהודית מוסל-אליעזרוב ונקרא בשם "מוכות": בצל היער הנסתר/ דמויות נשים פחוסות/ מוכות/ נושאות איקונין שלהן/ ונרות/ לעתים בגפן, לעתים עם ילדיהן// וגם אני, בסלמס/ מחדר שכור אחד לחדר שכור שני.

השיר השני נכתב אחרי רצח אשה בשם יעקובאן: אחרי שיעקובאן רצח את אשתו דואגים השכנים, אשר אטמו אוזניהם לזעקותיה, לכלב הבוקסר המסתובב עזוב בבית – מן העיתונות. הנה הרחוב/ הבית/ החצר/ והנה הבור/ והיכן הרחמים?/ הכלב עכשיו/ עומד ומקנח בהם/ את פיו סביב סביב/ הוא זכה בהם מן ההפקר.

כל מלה מיותרת. אנחנו כל שנה עומדים ואומרים: איך זה יכול להיות? ואין תשובה.


 תודה. אני רוצה בעניין זה, ברשותך, חברת הכנסת אדטו, לומר עד כמה אנחנו צריכים להיות זהירים. אתמול התפרסם בכל חוצות ישראל, מהצפון לדרום ובכל רחבי ישראל – אני לא מפרט את הגבולות כדי לא לעורר מחלוקת – על דבר הרצח הנורא שהיה בעוספיא. לא היו דברים מעולם. משפחה נקטלה כתוצאה מהרעלה, והאב, שגם הוא הלך לעולמו, יחד עם בנו, בתו ואשתו – עלילה נוראה כאילו הוא זה שרצח אותם, וכבר היו פרשנויות ותלי תלים.

רבותי, כאשר קורה דבר טרגי, לא נזדרז להסיק מסקנות לפני שבאמת הדברים לא מתבררים, כי המשפחה מובלת כולה בדרכה האחרונה. דיברו פה דברים – כמובן, המשטרה צריכה לחקור – אשר הביאו לידי הצגת תמונה שפשוט מתאכזרת פעם נוספת לטרגדיה הנוראה שקרתה למשפחה.

בשם כל הציבור, באמת צריך להשתתף באבלה של המשפחה ולומר: גורו לכם מהשערת השערות והסקת מסקנות לפני שהדבר מתברר וניתן לברר את העניינים. 

חבר הכנסת מג'אדלה, אדוני, ואחריו חבר הכנסת – נפאע הלך, כי בפעם האחרונה הוא היה אחרון, ולכן ניתן לחבר הכנסת אלדד. בפעמים האחרונות הוא היה בין האחרונים. 


אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כפי שידוע לך, נשיאות הכנסת אישרה דיון מהיר בוועדת החינוך, לפי הצעתי והצעת חברי הכנסת חנין וזחאלקה, בנושא מצוקת הדיור באוניברסיטת תל-אביב בכלל ולסטודנטים הערבים בפרט. היום היה דיון – וזו הזדמנות גם להודות ליושב-ראש אלכס מילר ולברך אותו – בהשתתפות מנכ"ל האוניברסיטה, יושב-ראש אגודת הסטודנטים וגם נציגי הסטודנטים הערבים. התקדמנו התקדמות יפה מאוד, ויש סיכוי, בשילוב ידיים של כל הגורמים, שנתחיל להתמודד עם המצוקה הזאת בדרך ראויה. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת מג'אדלה. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה. 


 אדוני היושב-ראש, תודה, אם כי יש לי בלבי עליך על הטלטלה הרגשית הנוראה שהעברת אותי, ממינוי ליושב-ראש הוועדה עד לתהום הייאוש, שמא הסיכוי הוא לא כל כך גדול. על כל פנים, לא על זה רציתי לדבר. 

מפעם לפעם מסתבר שג'ורג' אורוול היה באמת גאון, כשהוא אומר ששלום הוא מלחמה, ואמת היא שקר, ושוויון הוא אפליה. היום היתה לנו עוד הזדמנות ללקט פנינים אורווליאניות כאלה. אחרי שאתמול שמענו שמשאל עם זה לא דמוקרטי, היום למדנו שכשמשפחה יהודית קונה בית בג'בל-מוכבר ובית-משפט מורה לפנות את המשפחה הערבית שפלשה לשם, יש בכך משום התנחלות, כאשר אותם אנשים, בקצף על השפתיים, באים ואומרים שאסור למנוע מערבי שקונה בית בקציר לגור שם או לשכור בית ברקפת ולגור שם. אותם אנשים יבואו להגיד: אסור ליהודי לגור בג'בל-מוכבר. תודה רבה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. 


 כבוד היושב-ראש, שוב, בכאב גדול, אני רוצה להתייחס למה שקרה בעוספיא – אובדן משפחה שלמה. זה דבר עצוב, עצוב מאוד. האמת, הנקודה שהיושב-ראש העלה היא מנת חלקנו כל יום. לא היתה השערה בידיעה בעיתונות. אני ראיתי באינטרנט: בעל רצח כך וכך, כאילו זו עובדה מוגמרת, אין עליה עוררין, ואחר כך לך תוכיח אחרת. דרך אגב, לפעמים – ואני אומר את זה באחריות – המידע בא מהמשטרה. כלומר, כתבים נסמכים על גורמים – לא הודעות רשמיות – גורמים במשטרה שמדברים כל הזמן ומדליפים. זה המקור העיקרי. לפעמים העיתונאי, איך אומרים, מדבר עם שכן או משהו כזה. אני חושב שצריך להיות פתרון לדבר הזה. מה יכולה לעשות המשפחה עכשיו, שאדם מת והוא מואשם ברצח? מה יכולה לעשות משפחתו כשעיתונאי כותב, ולך תתקן את זה אחר כך? מה שנתפס בראש זה הידיעה הראשונה. אלף תיקונים לא ישנו את המצב הזה. 


תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. בבקשה, חברת הכנסת יחימוביץ. אחריה – חבר הכנסת עפו אגבאריה. 


 אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא אכנס לפרטיה של הפרשה שמאכלסת עכשיו את העמודים הראשונים של העיתונים ואת כל מהדורות החדשות, הפרשה סביב מינויו של המפכ"ל, כיוון שאינני מכירה את הפרטים. 

 אני מבקשת להתייחס לסוגיה אחת שמטרידה ומקוממת אותי שוב ושוב, והיא סוגיית היחס לנשים המתלוננות. היום שמעתי שאשה לא יכולה להתלונן אם היא מעל גיל 40, למשל. לא הגיוני שהיא היתה קורבן לתקיפה מינית. אני שומעת שהיא לא יכולה להתלונן אם חלפו כמה שנים מאז העבירה. 

 אני רוצה להגיד לחברי שרוב קורבנות התקיפה המינית אינם מתלוננים בכלל – לא מייד, לא אחרי שנה ולא אחרי חמש שנים. נוצר איזה מצג שווא כאילו אשה קמה בבוקר ושוקלת על מי להתלונן היום. לא ולא. רוב הנפגעות סובלות את הכאב הזה עמוק בלבן פנימה ולא אוזרות עוז להגיש תלונה, בדיוק בגלל מה שעובר עכשיו על שתי הנשים המתלוננות, שהן נשים רציניות, ככל הנראה, ויודעות דבר או שניים על הוויית העולם. אבל זה לא הופך אותן קורבן מותר, לא לתקיפה מינית ובוודאי לא לתקיפה הנוספת שהן עוברות עכשיו בציבור, תוך הטלת דופי, ורמיזות ואמירות מפורשות על עברן שהיה או לא היה, כאילו זה משנה, כאילו יש אשה שמותר שהיא תיאנס אם היא בגיל מסוים, אם היא במעמד מסוים, אם היא בעלת השכלה מסוימת. 

 שהרי אז מותר לאשה להגיש תלונה על תקיפה מינית רק אם היא קטינה, בתולה, ואולי גם נזירה. זו הסיטואציה היחידה שבה "מותר" לה להיות קורבן, ובכל דרך אחרת דמה הפקר. אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש עמוק בטיפול שלנו בנשים האלה, שלא משתנה, לצערי הרב. תודה רבה. 


 בהחלט אני מקבל, הואיל ואני לא בטוח שהשר נהרי ירצה להתייחס לזה. יחד עם זה, צריך לזכור גם, באותה נשימה, שכל אדם הוא זכאי עד שלא הוכחה אשמתו, כי יכולות להיות גם סיטואציות אחרות. אבל אני מחזק את דברייך ואת ידייך. חבר הכנסת עפו אגבאריה – בבקשה, אדוני.
 

 אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היות שהיום אנחנו בעניין של אלימות נגד נשים, אני מניח שיצא לי לדבר על זה אחר כך. אני רוצה לדבר על משהו אחר שמשך את תשומת לבי. לפני כמה ימים היה איזה דיווח בעיתון על כך שבשמונה השנים האחרונות נרצחו 48 תינוקות, ילדים, בידי המשפחות שלהם. אני חושב שדבר כזה הוא מזעזע. זה מלבד הילדים שנרצחו בידי אחרים או בתאונות או בדברים אחרים. 48 ילדים במשך שמונה שנים, זה משהו קרוב לשישה או שבעה ילדים בשנה שנרצחים בידי הוריהם. אני חושב שקורה משהו לחברה על כל גווניה. יש משהו שצריך לעשות – מה קרה לאנשים שהתחילו לרצוח גם את ילדיהם, דבר שאפילו בטבע כמעט שלא קיים? כאשר חברה דמוקרטית, מתורבתת, הולכת ונשחקת בדברים כאלה, זה אומר דורשני לכל המערכות, והחינוך בפרט.


 תודה רבה לחבר הכנסת אגבאריה. חבר הכנסת לוין, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה. 


 תודה רבה. 

 אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להאיר זווית קצת שונה. אדוני היושב-ראש, אני נמצא ומאזין כאן הרבה לנאומים בני דקה, ואני חושב שקרה לנו תהליך מאוד מעניין. אם פעם הכנסת היתה הבמה לוויכוח ולדיון הציבורי, הנה מתברר שהוויכוח הזה הולך ויוצא מן הכנסת החוצה ועובר אל שורות העיתונות. אנחנו נמצאים במצב שבמקום שהעיתונות תדווח על הפעילות שנעשית כאן, אנחנו נמצאים כאן ומביאים בפני הציבור את מה שהופיע והתפרסם בעיתונות ובתקשורת. ואם ניקח את האחוז בנאומים בני דקה – אם ישנו איזה חוקר ששומע אותנו עכשיו ויבדוק כמה מהם מקורם בידיעות עיתונאיות שעליהן אנחנו מגיבים כאן, אני חושב שהוא יגלה אחוז מדהים. 

 נדמה לי, אדוני, שהתחלנו להקדיש תשומת לעניין הזה במסגרת הדיונים שאנחנו מקיימים לשינוי התקנון, כדי למצוא את הדרכים להפוך את הזירה הזאת כאן, שאמורה להיות הזירה המרכזית של הדיון הציבורי, לזירה עדכנית, שפועלת בזמן אמת בעידן המודרני, שדברים קורים במהירות, על מנת שלא רק נספר על מה שקראנו בבוקר, אלא נעמוד ונוכל לעשות כאן את הדברים בזמן אמת באופן כזה שהדיון הציבורי יתקיים לא רק באמצעי התקשורת, אלא קודם כול בפרלמנט, שזה אחד מתפקידיו המרכזיים. 


 תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, ואחריו – שיח' אברהים צרצור, חבר הכנסת הנכבד. 


 תודה. 

 אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני אמרתי והחלטתי שבכל פעם שתהיה לי הזכות לדבר, אני אבקש מחברי הליכוד באומץ לב להתאסף יחדיו ולהחליט על בחירה של מועמד אחר לראשות הממשלה. אני חושב שיש סכנה למדינת ישראל כל עוד האיש בנימין נתניהו ראש הממשלה מנהיג אותה – סכנה של התרסקות המדינה. האיש לא ישר, לא נאמן – – –


 אפשר להעביר את זה למשאל עם.


 אמרתי, זה אולי – – –


 אתה הצבעת אתו. 


 אני הצבעתי עם יריב לוין, ואולי יריב לוין יביא את זה לוועדת הכנסת. אני חושב שיש מועמדים מצוינים, כמו בוגי יעלון, בני בגין, ישראל כץ, יולי אדלשטיין ואחרים, שיכולים למלא את מקומו. 

צריך להציל את המדינה מהאיש הזה, שאומנם נראה טוב, מדבר יפה, יודע אנגלית מצוין – לא אמין, לא ישר, לא נאמן וגם לא חזק. ולכן, כל עוד נפשנו בכפנו, המלך הוא עירום, המלך הוא עירום, ולכן צריך את הדבר הזה לעשות מהר. אני אדבר על כך כל פעם שתינתן לי האפשרות. 


 תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור, ו"בעדין" – חבר הכנסת בן-ארי.


 כבוד היושב-ראש, אתמול דנו ועדות בכנסת בנושא כוונת האוצר לקצץ ו/או להקפיא קצבאות זיקנה וילדים. בצל הדיונים האלה התפרסם דוח חדש של ה-OECD, והפעם בנושא קצבאות זקנים. הדוח קבע, כבוד היושב-ראש, שקצבאות הזיקנה בישראל הן הנמוכות במדינות ה-OECD, חוץ ממקסיקו, והדבר המעניין הוא, שהזקנים הישראלים מקבלים רק שליש מהממוצע בארצות החברות בארגון. הדוח חושף גם כי קצבאות אלה בישראל מהוות 2.7% מהתל"ג, לעומת 6.5% במדינות ה-OECD. 

השאלה שנשאלת, כבוד היושב-ראש: האם עובדה זו היא גזירה משמים או שמא פועל יוצא מסדר עדיפויות קלוקל ומדיניות כללית חסרת חמלה? תודה. 


 תודה רבה לשיח' אברהים צרצור. הנה, שבע שניות הוא החזיר לנו. 


 לא גזירה. לא עבר את הוועדה אתמול. זה לא יעבור.


 חבר הכנסת בן-ארי – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. 


 אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פרשת השבוע שלנו, פרשת וישב, מתארת את אחד האירועים הקשים בתולדות ישראל, שהטביעו חותם על דורות רבים. הסיפור הוא סיפורו של יוסף או מכירת יוסף – מכירת יוסף על-ידי האחים. יוסף נשלח על-ידי אביו ללכת לראות בשלום אחיו, וכשהוא פוגש איש בשכם הוא שואל אותו אם הוא ראה אותם, "ויאמר את אחי אנכי מבקש"; אני מבקש את האחווה אתם, אני מבקש את האהבה אתם, אני מבקש את הערבות אתם. וכשהוא מגיע אליהם, באים וזוממים להרוג אותו, ויאמרו: ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות. 

אחד הדברים שחז"ל יוצאים נגדם מאוד בפרשה שלנו זה הפתרון שמציע יהודה. יהודה אומר: "מה בצע כי נהרגנו", מה יצא לנו מזה שנהרוג אותו, בואו נמכור אותו. לכאורה, יהודה הציל את יוסף ממוות, אבל חכמים אומרים שכל מי שמברך את יהודה "בצע ברך נאץ ה'" – בוצע, הכוונה מי שעושה פשרה, מי שעושה את הפשרה מן הסוג הזה, הוא מנאץ. בתפקיד, במקום הזה של האחווה, אין פשרות. באחווה שבין אחים אין פשרות. האחווה היא אחווה טוטלית, היא מוחלטת, וזה לימוד מאוד מאוד גדול שיש לנו ללמוד בפרשה העגומה הזאת.

ומלה אחת לראש הממשלה, שלא נמצא. הוא דיבר השבוע על עמק-דותן כשהוא אמר: אנחנו לא רוצים – – – בביוב של ג'נין.


 חבר הכנסת בן-ארי, אם אני אתן לך יותר מדקה כשאתה מדבר על ראש הממשלה, יאמרו שאני לא מגן על ראש הממשלה. 


 לא, לא, אני רק אומר לו משפט – – 


 אל תשים בפני מכשול. 


 – – הביוב של ג'נין זה עמק-דותן, ומי שלא שולט בביוב של ג'נין, יריח את זה בסביון. תודה רבה. 


 חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. 


 תודה. 


 בבקשה. נא לא להפריע לחבר הכנסת סעיד נפאע. 


 תודה. 

 כבוד היושב-ראש, אני אתייחס, כבודו – אנצל את הזמן שעומד לרשותי כדי להתייחס לאסון שאירע אתמול בכפר עוספיא. את האמת, היות שאנחנו היום מציינים את היום הבין-לאומי, אני, כששמעתי על האסון, החלטתי שזה המקום לבוא ולהגיד דברים נחרצים כנגד אותו אדם, כי הרושם שהתקבל – ולא סתם רושם אלא כתוצאה של הודעה ששוחררה חיש-מהר אל אמצעי התקשורת – שכביכול האדם רצח את אשתו ואת בתו ואחר כך התאבד, והתברר כאמור שהאדם הזה גר בבית שבנוי ללא היתר, ולכן אין לו חשמל אז הוא השתמש בגנרטור, ואחרי נתיחת הגופה התברר מה שהתברר. 

מעבר לכך שאני אנצל את ההזדמנות ואשלח את תנחומי למשפחת כיוף בעוספיא, מצער מאוד שבאמת היד כל כך קלה על ההדק לשחרר הודעות לעיתונות שכביכול זה מה שקורה, ואחר כך מתברר באיזה אסון מדובר. תודה.


 התיאור היה גם שהשוטרים לא ראו מעולם דבר מזעזע כזה, זאת אומרת שראו סימני אלימות כביכול. כך פירש את זה כל – ודאי, לא היו אפילו סימני אלימות. 


 לא היו. 


 לא היו סימני אלימות. 


 אני יודע. היום שמענו את כל הדבר, ובאמת ראוי שנלמד לקח, כל המערכות בישראל. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני; ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. 


 תודה רבה. 

 אדוני היושב-ראש, בסוף השבוע התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" תחקיר מזעזע על תעשיית ההברחות של פליטים ומבקשי מקלט שפועלת בחצי האי סיני, ובעצם מעבירה את הפליטים ואת מבקשי המקלט לישראל. התיאור הוא קשה ביותר: תיאור של התעללות, של מעשי אונס, של בעצם תעשייה כלכלית שמעורבים בה כמה מהתושבים המקומיים של חצי האי סיני, והם עושים אותה תוך שימוש באלימות ותוך פגיעה קשה ביותר בזכויותיהם של בני-אדם, של הקורבנות. 

לתחקיר הקשה הזה יש כמובן מסקנות לגבי מצרים. מה שקורה בחצי האי סיני לא יכול להימשך. אי-אפשר שיהיה שם אזור של אין דין ואין דיין, ותעשיית הברחות כזאת של בני-אדם – סחר כזה בבני-אדם – תימשך ללא מפריע. 

אבל יש לתחקיר הזה גם מסקנות לגבינו, כי כאשר מדברים אצלנו על החזרה של פליטים למצרים, צריך לזכור שמחזירים אותם לתופת הזה, וזה דבר שאנחנו צריכים לשקול היטב אם בכלל מותר לעשות, אם אנחנו רוצים ומסוגלים לעשות. תודה.


 תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב – אחרון הדוברים, ואחריו תעלה חברת הכנסת וסגנית היושב-ראש, השרה לשעבר, חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, על מנת להחליף אותי ולנהל את הישיבה המיועדת המיוחדת ליום המלחמה באלימות נגד נשים – והמלה מלחמה היא מלה נכונה. בבקשה.


 מלחמה היא בהחלט מלה נכונה.


 אדוני היושב-ראש, ועדת-ששינסקי – נשמע את זה – לא קשורה לש"ס בכלל. ש"סשינסקי, אבל לא קשורה לש"ס.


 – – – לא קשור לש"ס.


 כביכול, זאת ועדה שהוקמה לצורך בדיקת מחדליה של הממשלה, שבעצם הפקירה את משאבי הטבע שלה במשך 60 שנה. פתאום נזכרה המדינה, ודאי האוצר, לאחר עשרות שנים, שבעצם אלה משאבים שקשורים לכלל אזרחי מדינת ישראל, וחלילה וחס לפגוע באזרחים שזקוקים לאוצרות האלה, וכולם צריכים ליהנות מאותם אוצרות. הוויכוח בין שר האוצר לשר התשתיות זה בעצם כאילו שר האוצר דואג לכלל, ושר התשתיות – לבעלי החברות. 

אדוני היושב-ראש, צריך להבין שמדובר פה במאות אלפי אנשים אזרחי מדינת ישראל שהשקיעו את כל כספם במשך עשרות בשנים, וצריך לזכור – עד שמגיעים לאותה נקודה שבעצם מוצאים משהו, ועדיין לא נמצא, האנשים האלה השקיעו במקומות אחרים את כל כספם עד שהגיעו לאותה נקודה, ולכן אי-אפשר לבוא ולומר: היום יש לנו כללים חדשים. אפשר מכאן ולהבא – מכאן ולהבא חושבנא טבא – אין לי בעיה עם זה. אבל הממשלה התחייבה, חתמה חוזים, אי-אפשר שהיום היא תחזור בה.


 תודה רבה לחבר הכנסת זאב נסים. כבוד השר נהרי, האם אדוני רוצה להתייחס לאחת מהאמירות? 


 – – –


 לא. תודה רבה. 



 אני מבקש מחברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא לבוא ולהחליף אותי על כיסא היושב-ראש על מנת לנהל את הישיבה הקשורה במלחמה באלימות נגד נשים, לציון היום הבין-לאומי. 

 אני מברך את חברת הכנסת זוארץ, אשר תייצג אותנו בווינה בקונגרס לנושאים ירוקים, ואנחנו מאחלים לך שתיסעי בשלום ותחזרי בשלום, וגם שתעשי עבודה טובה. כי חברייך, חבר הכנסת חנין וחבר הכנסת הורוביץ, באמת עושים עבודה מצוינת, וגם אופיר פינס עושה עבודה מצוינת. יש לך ממי להעתיק, ואני בטוח שתוסיפי עוד כהנה וכהנה מעצמך. תודה רבה. 


 מכל מלמדי השכלתי. 


 חברי חברי הכנסת, סגנית השר, אדוני השר, מכובדי, לפני שחברת הכנסת אורית זוארץ תעלה ותציג את הצעת החוק החשובה שלה, תרשו לי כמה מלים. 

הכנסת מציינת היום את יום המאבק – ואני בהחלט מאמצת את המושג של יושב-ראש הכנסת, ראובן ריבלין, שזה אמור להיות יום המלחמה הבין-לאומי באלימות נגד נשים. בתנ"ך כתוב: "אשת חיל מי ימצא", אבל בעיתונים בימינו, לצערנו הרב, אנחנו קוראים לאחרונה: אשת חיל מי יפצע, או מי ירצח. 

 יש איזו תפיסת עולם – כשמדברים על אלימות כלפי נשים, אנחנו מדמיינים בעיני רוחנו אשה מהפריפריה, אשה חלשה, מאוכלוסיית מצוקה, עולה חדשה. אך לצערי, האלימות כלפי נשים פוגעת ויכולה לפגוע בכל אחת ואחת. האלימות כלפי נשים היא בכל מקום – היא ברחוב, היא בבית, היא במשפחה והיא במקום העבודה. האלימות היא חלק מכל שכבות החברה: אנשי אקדמיה, מפורסמים, אנשים שמגיעים מצבא הקבע, אנשי שירות הביטחון, ובכל פעם מחדש, כאשר עוד אשה נרצחת, התמונות של הנשים, של הפנים שיותר לא יחייכו, מזעזעות את כולנו, וכולנו כואבים, מזועזעים ואחר כך שוכחים. 

חברי חברי הכנסת, האלימות במדינת ישראל גואה, ורק השנה נרצחו 19 נשים. אין ספק שהמספר הזה הוא אות קלון לנו, כחברה שלא מצליחה למנוע את הרצח הבא. 

בדוח שפרסמה החודש עמותת "מידות", שעוסק בניתוח תחום מניעת אלימות כנגד נשים, מצויים נתונים קשים שצריכים להדליק אצל כולנו נורה אדומה שאנחנו לא הולכים בכיוון הנכון מספיק, שהממשלה שלנו צריכה לקחת אחריות מעשית ולקבוע תוכנית הוליסטית, בשילוב כל המשרדים הרלוונטיים – החינוך, הקליטה, ביטחון פנים, אוצר, משפטים – שיתוקצבו לטיפול בבעיית האלימות במשפחה וכנגד נשים. 

כ-200,000 נשים מוכות בישראל, ורק כרבע מהן מדווחות לגורם רשמי כלשהו. בארץ קיימים רק 18 מקלטים לנשים מוכות, ומרביתם של עמותות, וגם להם יש קושי אמיתי לקלוט נשים עם ילדים. 

 כמעט כל אשה נפגעת מהטרדה מינית, תקיפה מינית או אלימות פיזית, כלכלית, מילולית או חברתית. 

 חברי חברי הכנסת, 80% מהוצאות הממשלה להתמודדות עם אלימות כלפי נשים מיועדות לענישה, ורק 20% – להגנה, טיפול ושיקום. צריך לתקן את האלכסון הזה, להפנות יותר תקציבים לטיפול ושיקום. נכון להיום, לצערי הרב, אין תוכנית לאומית או רשות לאומית לתיאום פעולות הממשלה בתחום האלימות נגד נשים. 

 אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולפנות אלייך, גברתי סגנית השר, שעושה באמת עבודה קשה בתחום ומאמינה בתחום הזה. כאשה, אני מבקשת ממך להרים את הכפפה, לנסות להעביר הצעת מחליטים בממשלה, להקים רשות מיוחדת כזאת, שתתוקצב, שתהיה עם תוכנית כוללת, עם ראייה לטווח ארוך ועם המשאבים הראויים. הגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות לביטחונן של נשים בישראל ותעניק לנושא עדיפות אמיתית הלכה למעשה, כדי שלא נשב כאן בעוד שנה ושוב נבכה על כל הנתונים. 

 אסיים בציטוט מדברי ז'בוטינסקי, שכתב: היחס לאשה הוא המבדיל בין איש תרבות לפרא. ואין קידמה בציבור המרשה לכוחות החושך שבו להשפיל את האשה. 


 [הצעת חוק פ/2214/18; נספחות.]


 חברת הכנסת אורית זוארץ, בבקשה. 


 כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, סגנית השר לענייני נשים – אני מקווה מאוד שתהפכי לשרה במהרה בימינו אמן – חברי וחברותי חברי הכנסת, הצופים והצופות שלנו בבית, אנו מציינים השבוע את המאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה. 

 לאלימות פנים רבות. אלימות פיזית – 19 נשים נרצחו; כ-20,000 פניות ותלונות מוגשות מדי שנה; אלימות מילולית; אלימות והתעללות נפשית ורגשית; אלימות מינית; אלימות כלכלית; אלימות באמצעי התקשורת, עיתונים, שילוט חוצות, פרסומות, פורנוגרפיה, פדופיליה וזנות. רק לאחרונה נחשפנו לפרסומת שבה עומד אדם בגיר, וילדה בערך בת 10–12 עומדת לצדו חצי עירומה – פרסומת לביגוד. איזה מסר אנחנו מעבירים לחברה כשאנחנו נותנים יד לפרסום הזה? חובה עלינו, כחברה מתוקנת, לקחת אחריות ולפעול כדי למגר את כל התופעות הבזויות של האלימות, באמצעות חינוך, פעילות מניעה החל מהגיל הרך, הרחקה וטיפול בגורם האלים – לא הרחקה וטיפול בנשים – אכיפה, הגברת פעולות אכיפה של גורמי החוק, משטרת ישראל ומערכת המשפט. והציר המשלים לשינוי החברתי – חקיקה. החמרת ענישה, הרחקת הפוגע, ובמקרה שלנו – איסור פרסום פוגע ומנצל. 

הצעת החוק שאני מעלה כאן היום נתמכת על-ידי 36 חברי כנסת וחברות כנסת מהבית הזה, חברים וחברות מכל סיעות הבית. מטרתה למגר ציר מרכזי באלימות כלפי נשים בחברה – איסור פרסום מודעות המציעות שירותי זנות. אלימות זו מתרחשת לנגד עינינו מדי יום בעיתונים המרכזיים ברחבי הארץ כעניין שבשגרה. מוצעים בכל "פיצוצייה" מגזינים המציעים שירותי מין, והמטרד הקשה שאליו אנו נחשפים ביתר שאת ובעל כורחנו – כרטיסי ביקור המציעים שירותי מין, המוצמדים לשמשות המכוניות בחנייה לעיני העוברים והשבים, תופעה שהתרחבה מתל-אביב ואילת לכל הארץ. אין דין ואין דיין. עלינו כחברה – – – 


לעיני ילדים קטנים. 


לעיני כל עובר ועוברת, כמובן גם ילדים וקטינים שניגשים לרכב. 

עלינו כחברה לומר "לא" לכל אותו פרסום פורנוגרפי וזנות. הצעת חוק זו היא חלק ממאבק חברתי כולל על צביונה ודמותה של החברה הישראלית. לא מדובר פה רק בהגנה על רגשות הציבור, אלא בהגנה על הקורבנות שעומדים מאחורי המודעות – הנשים, הגברים, הנערים, הנערות, הקטינים שמנוצלים למטרות זנות. עלינו כחברה להגן גם עליהם, לתת להם טיפול ומענה, סיוע, שיקום אישי ותעסוקתי ושילוב בקהילה. 

בישראל הזנות כשלעצמה אינה אסורה על-פי חוק, אך הסרסרות לזנות, סחר בבני-אדם לזנות ועצם החזקתו של מקום לשם זנות הם עבירה פלילית. תפקידן העיקרי של מודעות שמציעות שירותי זנות הוא להגביר את הביקוש לזנות. בהקשר רחב יותר, מודעות המין הן חלק ממסחור היחסים בין המינים, ובכלל זה הנצחת גישה מנוכרת למין, לגוף האשה והתייחסות אליה כאל חפץ. מעדויות של סרסורים עולה כי פרסום בעיתונים תורם כלכלית לפיתוחה של תעשיית המין שהם עומדים מאחוריה. 

 על-פי רוב לא מוגשים כתבי אישום נגד עיתונים ומקומונים המפרסמים שירותי זנות. הנחיית פרקליט המדינה משנת 2006 בנושא מדיניות אכיפת עבירות של עיסוק בזנות מתייחסת גם למודעות המין. לפי ההנחיה, יש לבצע פעולות משטרתיות יזומות לטיפול בתופעה של הפצת עלונים, כרטיסי ביקור ומודעות. הדבר מהווה עבירה על סעיף 205ג לחוק העונשין. 

 סעיף 6ב לחוק שיווי זכויות האשה קובע: לכל אשה זכות להגנה מפני אלימות, הטרדה מינית, תקיפה מינית, ניצול מיני וסחר בגופה. האיסור על פרסום מודעות מין בחקיקה, משנת 1998, אוסר פרסום מודעות מין, בכפוף לכמה סייגים שמאפשרים את זה ופורצים את הדרך. 

 החוק הקיים מבוסס על מוסרניות. אין כל התייחסות לשאלת רצונן או הסכמתן של נשים למתן שירותי זנות. הגשת כתבי-אישום נמצאת בסמכות משטרת ישראל, וסמכות השיפוט נתונה בידי בית-משפט השלום. החוק בדרך כלל לא נאכף. הפרסום הולך וגדל עם השנים, ולא נעשה דבר כדי למנוע אותו. הסמכויות שניתנו מעולם לא הופעלו. העיתונים ממשיכים לפרסם ללא שינוי, בטענה שהחוק מעורפל. 

הצעת החוק המוצעת קובעת את הסנקציה בגין פרסום מודעות המציעות שירותי זנות, מסבירה מהם שירותי מין ומבהירה כי הניסוחים המעורפלים שבהם משתמשים מפרסמי הזנות – אירוח, עיסוי וכל מיני הגדרות אחרות – מהווים פרסום אסור. כך, לא יכולים המפרסמים להסתתר מאחורי ניסוחים מכובסים, שיכשירו מבחינה משפטית את שירותי המין.

על-פי הצעת החוק, העונש על מפרסם שירותי מין יהיה מאסר, ויוטל עונש מחמיר עוד יותר על פרסום בנסיבות מחמירות של קטין, קטינה, קורבן סחר וגבר או אשה המשתמשים בסמים. זאת, לעומת חצי שנה, כפי שקבוע היום.

נוסף על עונש המאסר החמור, בחוק מוצע להטיל קנסות על מפרסמי שירותי המין. החוק החדש מתייחס לניצולן של הנשים שפורסמו במודעות, כמו גם לרווחי העתק שמרוויחים המפרסמים על חשבונן. כל זה בניגוד לחוק הקיים, אשר מדגיש את הפגיעה ברגשות הציבור וכלל לא מתייחס לחומרת מצבן של הנשים נפגעות הפרסום – פגיעה בכבודן ובפרטיותן – ולאופן ניצולן. 

הרציונלים שמשמשים בבסיסו של חופש הביטוי – וזו הטענה המרכזית שמופנית כלפינו – הם מימוש הדמוקרטיה, גילוי האמת והגשמה עצמית. שלושת הרציונלים האלו אינם נמצאים בבסיסו של חופש הביטוי הפורנוגרפי. הוא סותר ומבטל אותם. הביטוי הפורנוגרפי הוא ביטוי מסחרי מובהק. ככזה, הוא זוכה להגנה פחותה במשפט הישראלי. יתירה מזאת, בפורנוגרפיה אין כדי לאפשר שיח דמוקרטי פתוח, שעל בסיסו יכולים הפרטים השונים לקבל החלטות מושכלות בנוגע לחייהם, אלא ההיפך הוא הנכון: פורנוגרפיה משתיקה באופן אלים נשים, מציגה אותן כפיסת בשר המותרת לכול. בכך היא פוגעת בחופש הביטוי במובנו הדמוקרטי. חופש ביטוי מעין זה מעמיד על נס את הזכות לאוטונומיה של אחד לפגוע בזכותה לאוטונומיה של האשה, האחרת. מחקרים רבים מדגימים באופן חד וברור – –


מה קורה אם אשה היא – – – 


 לא, לא. אתה לא מפריע לה. אתה לא מפריע לה. 


 בדברי ההסבר חשוב שנתייחס לזה. מה קורה אם האשה מפרסמת את עצמה?


– – את הקשר בין פורנוגרפיה לבין אלימות פיזית ומינית כלפי קטינים. זכותם וזכותן לביטחון, שלמות הגוף – – –


 אבל האם יש התייחסות בחוק – חבר הכנסת נסים זאב – –


 אני אענה גם לחבר הכנסת בסוף דברי.


 – – צודק.


 אשה שמפרסמת את עצמה. – – –


 בסוף דברי, חבר הכנסת זאב.

 זכותם של קטינים וקטינות, נשים וגברים, לביטחון, לשלמות הגוף, לחירות ולאוטונומיה של ציבור, גוברת על הזכות המפוקפקת לצרוך ולפרסם מוצרים פורנוגרפיים. 

חברה שבה הדמויות הנשיות המוצגות בפנינו – בפתחי הקיוסקים בעיר, בכרטיסי ביקור על מכוניות ובשלטי חוצות – הינן של נשים כנועות, המשמשות כלי שרת בידי אחרים, ללא רצון, חירות מינית משל עצמן, הינה חברה המעוותת תפיסות עולם של גברים ונשים כאחד, ופוגעת בכולנו. חופש הביטוי אינו נועד לפגוע, לדכא ולשבש. חופש הביטוי נועד לשחרר ולאפשר חברה דמוקרטית וצודקת.

לסיום, רצוני להודות לעורכת-דין נעמי לבנקרון על ניסוח הצעת החוק, לזהבה גלאון, חברת הכנסת לשעבר, שניסתה לקדם את הצעת החוק בכנסת הקודמת, לחברי וחברותי חברי הכנסת על תמיכתם בהצעת החוק, וכמובן, לחברי ועדת השרים לענייני חקיקה, שתמכו פה אחד בשינוי החברתי המוצע ובהצעת החוק. 

 אני מבקשת את תמיכתכם בהצעת החוק לאיסור פרסום מודעות המציעות שירותי מין – ואם יורשה לי, אני אשיב גם לחבר הכנסת.


 במשפט קצר, כי כבר נגמר הזמן.


 איסור פרסום שירותי מין חל על כל אדם, או אשה, המפרסם שירותי מין, לרבות נשים שמסרסרות, ונתקלנו גם בתופעות האלה.


 וגם שמפרסמות את עצמן?


 כשאנחנו מדברים על איסור פרסום שירותי מין, אנחנו מדברים על איסור פרסום גורף. לא מדובר פה באיסור – – –


 אוקיי. 


אם היא מפרסמת את עצמה, חל עליה החוק או לא? אני רוצה לדעת.


 אני עדיין לא פגשתי הרבה נשים שמפרסמות את עצמן. מרבית הנשים שמפרסמות, עומד מאחורי מספר הטלפון גבר, שמפנה אותך למקום.


את לא נתקלת, אבל אני שואל אם חל החוק.


 לא, אני רק אומרת: הנושא הזה מטופל במסגרת החוק.


 טוב. תודה רבה.


 במסגרת התיקון, תכניס תיקון שגם. מה אתה רוצה?


 – – –


 תודה רבה. 


 [הצעת חוק פ/889/18; נספחות.]


 הדובר הבא, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת דב חנין, באותו העניין. הצעת החוק העונשין (תיקון – איסור פרסום מודעות המציעות שירותי זנות), התשס"ט–2009 – פ/889, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת.


 – – – 


 לרשותך, אדוני, שלוש דקות. חבר הכנסת נסים זאב, אתה מפריע.


 אנחנו יודעים שהנושא מטריד אותך ואתה – – –


צריכים לתקן את זה מהשורש, ולא רק – – –


אז אני מאמינה שבעת שהצעת החוק הזו תועבר לדיון בוועדות, אתה תהיה משתתף פעיל שם ותגרום לשינויים, אם אתה חושב שצריך.


 לא. – – – אין לי התנגדות להצעת החוק. אני חתום עליה.


אם אתה חתום עליה, אני יותר משמחה. בבקשה, אדוני. 


גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, גברתי סגנית השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם הצעת חוק חשובה ובעלת משמעות ערכית מאוד גדולה.

נקודת המוצא של החוק הישראלי לא היתה בעבר – וגם היום היא לא – איסור על עיסוק בזנות. אבל החוק הישראלי כן אוסר וכן מפליל את הגורמים שמעורבים בניצולה של זנות. הצעת החוק הזו בעצם באה לומר שגם מי שמפרסם שירותי זנות הוא חוליה הכרחית בשרשרת הזו של הניצול, בשרשרת הזו של הסחר. ולכן, הצעת החוק מציעה להגדיר את הפרסום כאחת מהעבירות הנלוות הקשורות לניצול הזנות. 

עמיתי חברי הכנסת, גם היום, בחוק העונשין, ישנם סייגים על פרסום של מודעות זנות. אבל יש הבדל גדול בין הסייגים שקיימים עד היום לבין מה שאנחנו מציעים בהצעת החוק הזו. הסייגים שקיימים היום נחקקו במטרה להגן על רגשות הציבור. החוק, בעצם, עד היום, לא הביא בחשבון את ניצולן של הנשים שפורסמו במודעות, את המסחור של גוף האשה, את רווחי העתק שלפעמים מרוויחים אותם מפרסמים על חשבונן של הנשים.

הסייגים שהיו קיימים עד היום מנותקים מהמדיניות הכללית המודרנית בנושא הזנות, מדיניות הרואה בה תופעה חברתית שלילית ומפלילה את מי שמנצל אותה, את אותם אלה שחיים על חשבונן של הנשים המוזנות. והחוק גם לא הביא בחשבון, עד עכשיו, את השפעת הפרסום עצמו על מצבן של הנשים המפורסמות במודעות. 

לפרסום של מודעות זנות יש בעצם שתי מטרות. מטרה אחת היא הגברת ביקושים, ומטרה שנייה היא יצירת מידע מדויק על כתובתם של בתי-בושת. שתי המטרות האלה הן קריטיות לקידום תעשיית זנות בחברה שלנו. ולכן, גדיעתה של החוליה הזו, חוליית הפרסום, מאוד חשובה לקטיעת שרשרת הסחר בנשים באמצעות זנות.

 הצעת החוק הזו מציבה לנגד עיניו של הציבור, לראשונה, את הנשים המפורסמות במודעות, ברוב המקרים בכפייה או תוך ניצול מצוקה, ובעצם מעניקה להן הגנה שנשללה מהן עד היום. יפים בהקשר הזה הדברים שאמרה השופטת דורנר בישיבת ועדת המשנה בנושא הסחר בנשים, עוד ביוני 2007. היא אמרה שאותם מנגנונים המאפשרים פרסום מודעה בתנאים כאלה ואחרים, בעצמם הינם צורה של סרסרות בנשים וקידום של זנות.

עמיתי חברי הכנסת, כחבר כנסת המחויב לחופש הביטוי, אומר כמה מלים בהקשר הזה. חופש הביטוי הוא ערך מרכזי בחברה שלנו, וכולנו מחויבים להגן עליו. אבל גם חופש הביטוי צריך להיות מוגבל כאשר יש סכנה קשה, חמורה ורצינית לערכים עקרוניים אחרים. כאן אנחנו מדברים בפגיעה ממשית קשה וכואבת בנשים רבות שמוזנות בישראל מדי שנה. כפי שאמרה, ובצדק, חברת הכנסת זוארץ שדיברה לפני, חופש הביטוי שאנחנו מדברים עליו כאן, הוא בפועל חופש הביטוי של הסרסורים ושל הסוחרים למיניהם, אלה שבעצם עושים מעשה פלילי בפעילות שלהם ביחס לנשים.

הצעת החוק מציעה התמודדות בכמה מישורים: קודם כול, בקביעה העקרונית שהמודעות האלה הן פסולות, כי הן מבזות ומשפילות נשים, פוגעות במעמדן בחברה, הופכות אותן לחפץ, ממסחרות אותן, ולכן הן פסולות מכול וכול. במישור השני אנחנו קובעים מנגנונים של עונש מאסר, וכפי שחברתי ציינה – גם ענישה מחמירה בנסיבות מחמירות. במישור השלישי אנחנו מציעים מנגנונים של מאבק כלכלי חסר פשרות באמצעות אותו הסדר של חילוט חובה וקנס חובה למי שמורשע על-פי החוק הזה, כדי שלא יימצא החוטא נשכר, וכדי שכל התשלומים שהגיעו לידי המפרסם תמורת הפרסום יצאו מידיו במסגרת ההליך המשפטי תוך תשלום של סכום גבוה יותר מהסכום שהוא הרוויח לטובת קרן ייעודית למאבק בסחר בבני-אדם, כמפורט בסעיף קטן (ד) בחוק המוצע.

עמיתי חברי הכנסת, אימוץ הצעת החוק הזאת הוא אמירה ערכית חשובה ומשמעותית. אני משוכנע שכולנו נתאחד סביב הצעות החוק האלה, ואני מאוד מקווה שבמהירות רבה נדע לקדם אותן, להשלים אותן ולהביא אותן לאישור בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה.


אני מודה לך, חבר הכנסת חנין. תעלה ותבוא סגנית השר להשיב על שתי הצעות החוק. בבקשה.

בינתיים – מכבדות אותנו כאן בנות מ"הדסה" ערד – היחידה לדמוקרטיה. ברוכות הבאות דווקא ביום הזה. סגנית השר, בבקשה. 


 גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה חברת הכנסת חוטובלי, יושבת-ראש הוועדה למאבק בסחר בנשים חברת הכנסת אורית זוארץ, שעושה עבודת קודש ביחד עם חבר הכנסת דב חנין. אני כבר אומר מראש שהממשלה תומכת, בהסתייגות, בחוק, ומברכת אתכם על הפעילות המבורכת בנושא הזה.

הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום מודעות המציעות שירותי זנות), התש"ע–2010, מס' פ/2214/18, של חברת הכנסת אורית זוארץ, והצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין שהצטרפה – הצעת החוק שמונחת לפנינו, מבקשות לתקן את סעיפים 205א עד 205ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977, שעניינם איסור פרסום בדבר שירותי זנות, כמפורט להלן: לבטל את הסייגים המנויים בסעיף 205ג(ב), כך שאיסור הפרסום של שירותי זנות הניתנים על-ידי בגיר יהא מוחלט ובלתי מסויג; להחמיר את העונש בגין פרסום שירותי זנות הניתנים על-ידי בגיר משישה חודשי מאסר לשלוש שנות מאסר; להחמיר את העונש בגין פרסום שירותי זנות הניתנים על-ידי קטין מחמש שנות מאסר לשבע שנות מאסר, ולקבוע כי העונש בגין פרסום שירותי זנות הניתנים על-ידי משתמש בסמים מסוכנים או נפגע עבירת סחר בבני-אדם יעמוד על שבע שנות מאסר; לקבוע כי על מי שהורשע בעבירה של פרסום שירותי זנות יוטל קנס חובה בסכום הגדול פי-ארבעה משווי התמורה שקיבל בעבור הפרסום; להגדיר את המונח "שירותי זנות" כך שיכלול כל עסקת חליפין של מגע בעל אופי מיני בתמורה.

הממשלה תומכת בביטול הסייגים לאיסור הפרסום של שירותי זנות הניתנים על-ידי בגיר, וכן בהחמרת הענישה בגין הפרת איסור זה משישה חודשי מאסר לשלוש שנות מאסר, כמוצע. זאת, מן הטעם שמאז נחקק האיסור בשנת 1998 ועד היום גדלה המודעות לאופיה האנטי-חברתי של תופעת הזנות ולמידת חומרתה, מן ההיבט של חשיפת המועסקים בזנות לניצול ולפגיעה, וכן גדלה המודעות לקשר ההדוק הקיים בין פרסום שירותי זנות לבין ביצוע העבירות של סרסרות לזנות ושל סחר בבני-אדם למטרות זנות. התיקון המוצע משקף את התפיסה שפרסום שירותי זנות הינו פסול במהותו, משום שיש בו כדי להנגיש את שירותי הזנות לציבור ואף לעודד צריכה של שירותים אלו.

עם זאת, הממשלה מתנגדת ליתר התיקונים המוצעים בהצעת החוק, כמפורט להלן: ראשית, הממשלה מתנגדת להחמרת הענישה מחמש לשבע שנות מאסר בגין פרסום שירותי זנות הניתנים על-ידי קטין. העונש של חמש שנות מאסר הקבוע היום לעבירה הוא מחמיר בפני עצמו, וכרגע – אולי לעתיד לבוא – אין הצדקה להחמירו ולהעמידו על שבע שנות מאסר. זאת ועוד, העונש בגין עבירות הכרוכות בפגיעה ישירה בקטינים, כמו תקיפת קטין תוך גרימת חבלה חמורה – סעיף 368ב(ב) לחוק – והתעללות בקטין – סעיף 368ג לחוק – הוא שבע שנות מאסר. יהיה זה בלתי פרופורציונלי כעת לקבוע עונש זהה בגין עבירה של פרסום הגורמת לפגיעה בקטינים.

שנית, הממשלה מתנגדת לקביעת עונש של שבע שנות מאסר בגין פרסום שירותי זנות הניתנים על-ידי משתמש בסמים מסוכנים או נפגע עבירת סחר בבני-אדם. קיים קושי ראייתי להוכיח את המודעות מצד המפרסם לכך שנותן שירותי הזנות נמנה עם אחת מאוכלוסיות מוחלשות אלו בהסתמך על הפרסום בלבד, ולכן ההסדר כאמור עלול להיות בלתי אפקטיבי.

שלישית, הממשלה גם מתנגדת להטלת קנס חובה על מי שהורשע בפרסום שירותי זנות. לפי סעיף 63(ב) לחוק, בית-המשפט הרי רשאי להטיל על מי שהורשע בעבירה קנס ששוויו פי-ארבעה משווי הדבר שקיבל כשכר בעד ביצוע העבירה, ולא קיימת הצדקה לסטות מהסדר זה. יצוין כי יש לנהוג במשנה זהירות עת מוצע לשלול את שיקול דעתו של בית-המשפט בבואו לקבוע ענישה.

רביעית, הממשלה מתנגדת להגדרה המוצעת למונח "שירותי זנות", לאור כך שמדובר בהגדרה רחבת היקף ומעורפלת, אשר אינה מספקת הנחיה ברורה ואשר עלולה לחול גם על מעשים והתנהגויות שאינם מהווים זנות לפי מהותם.

לנוכח כל האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעות החוק – ובאופן אישי אני מברכת את חברת הכנסת זוארץ ואת חבר הכנסת דב חנין על עצם החוק – וקוראת לחברי וחברות הבית הזה לתמוך בהן, בכפוף להסתייגויות המנויות לעיל. תודה רבה.


 האם חברי הכנסת מסכימים לתנאים שהעלתה כאן סגנית השר? חברת הכנסת אורית זוארץ?


 העבודה נעשתה בתיאום עם משרד המשפטים, ואנחנו – – –


האם גברתי מסכימה?


 כן.


 כן. האם אדוני מסכים לסייגים שהעלתה כאן סגנית השר?


 כן.


 ובכן, חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור לשתי הצבעות. ההצבעה הראשונה תהיה על הצעת החוק של חברת הכנסת אורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת – הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום מודעות המציעות שירותי זנות), התש"ע–2010, פ/2214. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום מודעות המציעות שירותי זנות), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.


בעד – 16, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט.


 לוועדה לקידום מעמד האשה.


 ועדת הכנסת תכריע בעניין.

 אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק השנייה באותו נושא, של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום מודעות המציעות שירותי זנות), התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. 


גם בעד הצעת החוק הזו הצביעו 16, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק הזו תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. חברת הכנסת חוטובלי מציעה לוועדה לקידום מעמד האשה, ולפיכך ועדת הכנסת תכריע בעניין.




 אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום. לפני – הכרזה למזכיר הכנסת, בבקשה.


 ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 

 לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31) (ביטול נציב הדורות הבאים לכנסת), התשע"א–2010. 

החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנתו של שר הביטחון, חבר הכנסת אהוד ברק, נגד חבר הכנסת אריה אלדד. תודה.


 תודה רבה, אדוני המזכיר.




 הנושא הבא על סדר-היום: הצעות לסדר-היום בנושא היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים, של חברי הכנסת ציפי חוטובלי, עפו אגבאריה, מיכאל בן-ארי, עינת וילף, חיים אורון וג'מאל זחאלקה, שמספרן 4251, 3912, 4173, 4179, 4241 ו-4281. על כל ההצעות לסדר-היום תשיב סגנית השר גילה גמליאל. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת חוטובלי, בבקשה. לרשותך, גברתי, שלוש דקות. בבקשה.


 גברתי היושבת-ראש, גברתי סגנית השר לענייני מעמד האשה – – –


רק שנייה, חברת הכנסת חוטובלי. זה נכון שהזמן המוגדר הוא שלוש דקות, אבל בואו נגדיר את זה מראש שאני אאפשר חמש דקות לכל דובר. זהו יום חשוב, ואם נגדיר את זה כיום שהוא לא רק המאבק אלא המלחמה אנחנו נצא נשכרים, כפי שחברי הכנסת – – –


 כתוב לי עשר דקות.


 סליחה?


 לי כתוב עשר דקות.


 לך כתוב עשר דקות. לי נאמר שכל הדוברים ידברו שלוש דקות. אני מאפשרת לכל אחד לדבר חמש דקות, ואני חושבת שזו הצעה סבירה. בבקשה, חמש דקות.


 מה אפשר להגיד – – –


 קודם כול, ברכות למציעי הצעת החוק החשובה. אני מברכת את חברתי חברת הכנסת אורית זוארץ ואת חבר הכנסת דב חנין. אכן תרומה משמעותית מאוד למאבק הזה, שהוא מאבק שפועל בהרבה מאוד חזיתות, והחזית שבה אתם מטפלים היא בלי ספק חזית מאוד חשובה, ואני מברכת אתכם על קידום הצעת החוק הזאת.

אני רוצה היום להתייחס דווקא לזווית שבדרך כלל נזנחת כשמדברים על אלימות כלפי נשים. תמיד כשמדברים על אלימות כלפי נשים עוסקים באופן טבעי בנשים, והיום אני רוצה לדבר דווקא על הגברים. 

מאחורי כל אשה נפגעת אלימות עומד גבר אלים, והבעיה המרכזית בחברה שלנו, שהנתונים הקשים – אנחנו בשנה רצחנית במיוחד, שבה מספר הנשים שנרצחו הוא 16; לצערנו הרב, השנה עוד לא נסתיימה וזה כבר מספר שהוא כפול מהמספר של נשים שנרצחו בידי בני-זוגן בשנה שעברה.


 תרשי לי לתקן אותך, 19, לא?


 אני קיבלתי נתון של 16. אבל אני מקווה שהמספר הזה לא יגדל. 


 16 זה על-ידי בני זוגן. אבל – – –


 – – – הסטטיסטיקה, נרצחו אתמול והיום.


 – – –


 בשורה התחתונה, אני חושבת שכשאנחנו עומדים בפני הנתונים הקשים האלה, אנחנו שוכחים שמאחורי המספר הזה יש למעלה מ-150,000 נשים שהן נפגעות אלימות שהתלונות שלהן בכלל לא מגיעות לידי מימוש כלשהו. וכשאני שואלת נשים, פעמים רבות: מה המנגנון החוסם המרכזי שעומד בפניכן? התשובה היא בדרך כלל אחת: החברה שלנו מטילה את המחיר הכבד על כתפיהן של נשים, כשהגברים האלימים ממשיכים בחייהם כאילו כלום לא קרה. אשה שרוצה להגיש תלונה במשטרה, ובעקבות זה לעקור מביתה ולעבור לאחד מאותם מקלטים לנשים מוכות שמפוזרים ברחבי הארץ, נאלצת לעבור טלטלה משמעותית בכל מרכז חייה. הילדים עוזבים את בתי-הספר, היא צריכה להגיע לעיר אחרת, בדרך כלל. היא חיה כפליטה במרכז פליטים – זו בדרך כלל החוויה שעוברת על אותן נשים – ואנחנו לא עוסקים בגברים. חברים, במדינה מתוקנת הגברים הם אלו שהיו צריכים להיות מורחקים ולא הנשים הן אלו שהיו צריכות לשלם את המחיר הכפול. זה השלב הראשון, אני חושבת, שאנחנו צריכים לדבר עליו.


 – – – הגברים האלימים. הגברים הם לא אויב.


 הגברים הם לא אויב. בדיוק בגלל זה אני רוצה שהם ישוקמו, כדי שהם יוכלו לחיות בצוותא עם אותן נשים.


 אז בואי נדגיש – הגברים האלימים.


 לא, לא. אתה לא מפריע לה. היא תדגיש מה שהיא רוצה להדגיש. כשתעלה אתה לדבר אז תדגיש מה שאתה רוצה להדגיש. תודה.


 פשוט שלא – – –


 אני מוכנה לקבל את התיקון ולדבר על הגברים האלימים, כי לא כל הגברים הם גברים אלימים. 

הנתון הנוסף שאני רוצה להביא בפניכם היום הוא הנתון שמדבר על החזרתיות באותן עבירות אלימות אצל אותם גברים אלימים. בבתי-הכלא כלואים 1,850 גברים בגין אלימות במשפחה. כשני-שלישים מאסירי אלימות במשפחה הם במאסרים חוזרים. אתם שמעתם את זה? שני-שלישים. הרוב המוחלט של הגברים נמצאים שם במאסרים חוזרים. 18% במאסר שישי או יותר. עכשיו, כשזה הנתון שעומד בפנינו, אין לי מנוס מאשר לומר כאן, בבית הזה: לא ייתכן שכשאשה מוכה, אשה נפגעת אלימות, יודעת שאותו גבר שהיא נאבקה בו והצליחה למצות אתו את הדין, וכבר הוגשה תלונה וכבר התקיים משפט – שאותו גבר יחזור אחרי בדרך כלל פחות משלוש שנות מאסר. זה הממוצע באותן עבירות. 

 כשאותו גבר יחזור, מה יגרום לו להיות גבר טוב יותר? מה יגרום לו לא לחזור על אותן עבירות, ובסופו של יום להיכנס שוב למעגל האלימות הזה? הנשים חרדות מפני היום שבו הגבר יחזור הביתה וישתחרר מהמעצר. וכשזאת המציאות, אני חושבת שאנחנו כאן, בבית-המחוקקים – בכוונתי כמובן לפעול כדי להגיש הצעת חוק כזאת – צריכים לפעול לכך שכל אדם שהורשע בגין עבירת אלימות יחויב בטיפול מונע בתקופה שבה הוא מרצה את המאסר, כי אחרת אנחנו ניאלץ לראות פעם אחר פעם גברים שנאסרים, משתחררים וחוזרים על מעגל האלימות.

אנחנו חייבים לשים לנגד עינינו את העובדה שהתא המשפחתי מתפרק, וחוזר חלילה. התא המשפחתי מתפרק, הגבר חוזר לתא המשפחתי המפורק, והאשה חיה בפחד מתמיד מפני היום שאחרי השחרור, והדבר הזה חייב להיפסק.

אני רוצה לומר נתון נוסף: מתוך אותן 150,000 נשים, רק 748 נשים נמצאות בפועל במקלטים. לדעתי זה נתון שאומר הכול לגבי היכולת של אותם מקלטים לתת מענה לרוב האוכלוסייה הנפגעת. אני רוצה לומר שכל ארגוני הנשים שפועלים בתחום הזה עושים עבודה חשובה, עבודת קודש. אבל אני רוצה לאתגר את החברה שלנו: להפסיק לשים את המרכז באותן נשים שצריכות לברוח ולנוס על חייהן. זה נכון, כמו שאמרו היום בדיון בוועדה, כטיפול נמרץ. זה לא צריך להיות המרכז. המרכז צריך להיות שכאשר גבר נוהג באלימות, כאשר האלימות הזאת מוכחת – חשוב שהוא יורחק מביתו. חשוב שאם מדברים על דיור חלופי, שהדיור החלופי הזה, שבמסגרתו יינתן טיפול לשיקום, ייעשה לגבר ולא לאשה. 

 אם נצליח להעביר את המהפכה הזאת – גם שיקום בתקופת המעצר וגם הפניית מרכז הכובד אל אותם גברים – אני בטוחה שאנחנו נוכל לצעוד בבטחה לצמצום הממדים האדירים של אותן עבירות חמורות שנעברות מדי שנה, ובעיקר אולי נצליח למנוע את הרצח הבא. תודה רבה, גברתי.


 אני מודה לך, חברת הכנסת חוטובלי. הדובר הבא, חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה.


 גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו דיברנו פה על מספרים – 16, 17 – שנרצחו בשנה האחרונה בידי בני-זוגן, אבל אני חושב שכל אחת מהנרצחות זה עולם ומלואו. זה בית שנחרב, זה ילדים שהתייתמו. זה לפעמים גם עוינות משפחתית ועוינות בשכונה כתוצאה מהפגיעות האלה. אבל אני רוצה להתמקד בזה ששבע מתוך ה-17 הן נשים ערביות. אבל אם נפלח גם את שאר הנתונים, מתוך העשר שנשארו, אז שלוש הן מחבר העמים ושלוש אתיופיות. 

אז מה המכנה המשותף לדברים האלה? אני חושב שהמכנה המשותף לדברים האלה – שיש איזו התרסקות של חברה מסוימת. גם כאשר האחוז הוא די גדול בעדה האתיופית, שלוש מתוך 100,000 או 100,000 ומשהו, או שבע מתוך מיליון, ומחבר המדינות המצב דומה – האנשים האלה היו חיים בדפוס חיים מסוים, ועכשיו הם שינו את כללי החיים שלהם בצורה כזאת שכמעט כל הקשרים הבין-משפחתיים שהיו רגילים אליהם, וכל המעצורים שהיו יכולים לעצור את האלימות הזאת שהיתה יכולה להיות מכוונת כלפי נשים, באיזשהו מקום התקלקלו, נשברו, נהרסו. 

 אני חושב שדבר כזה קיים גם באוכלוסייה הערבית – גם איזשהו דבר מהתרבות שהיתה קיימת בשנים עברו. בשנות ה-50 ובשנות ה-60 אני לא חושב שהיו קיימים דברים כאלה. נדיר מאוד – ששמעתי על דבר כזה. דברים כאלה שקורים בשנה אחת, בשנה האחרונה – אני חושב שזה דבר שמדליק אור אדום לכולנו.

ומה אנחנו צריכים לעשות, ואיפה צריכים לטפל? ניקח בחשבון שגם מתוך הנשים האלה, שהאלימות נגדן, מגיע מספר קטן. בתור רופא, אני יכול להעיד מהפרקטיקה שעבדתי בתחום הזה – מעט מאוד נשים מגיעות להתלונן. הרבה פעמים טיפלתי בנשים עם כל מיני שברים, פצעים בראש, שבאות ואומרות: החלקתי מהסולם, החלקתי במדרגות, רציתי לקחת משהו גבוה ונפל לי על הראש. כל רופא מתחיל יודע שהדברים האלה לא נכונים. יש משהו מאחורי זה, והן לא רוצות להגיע לתלונה ולא רוצות להתלונן, כי חלקן באמת רוצות לשמור את התא המשפחתי בצורה – אולי לנסות ולחפות על הדברים האלה, בתקווה שאולי בעתיד הכול ישתפר. בחלק מסוים זה באמת משתפר, ובחלק מסוים לא חוזרים על הדברים האלה כאשר נכנסים כל מיני גורמים במשפחה ובחמולה או דברים כאלה, ואני חושב שזה קיים גם בעדות אחרות. להבדיל למשל ממקומות אחרים – כאשר מסתכלים אחרת על הגבר התוקף באוכלוסייה המזרחית או באוכלוסייה המערבית, שם מתחילים לראות מה היתה הסיבה, אולי היא עשתה משהו, וכשזה באוכלוסייה מזרחית, ישר זה ברבריות. כנראה שיש איזושהי בעיה חינוכית שצריך לטפל בה. 

אם אנחנו רק מצביעים על הענישה ועל המשטרה – כנראה שיש איזשהו מקום גם לחינוך בדברים האלה. אם אנחנו, בחברות האלה שאמרתי שחלה בהן התרסקות – אם אנחנו נפנה את תשומת הלב למשפחה, לילדים, לתלמידים, שמההתחלה, כשהם גדלים, כשהם בחורים וצעירים וילדים – שאין הבדל בינו לבין הילדה, והוא לא יכול להיות יותר חשוב ממנה בחברה, אני חושב שבהתבגרותו הילד הזה ידע ואולי הוא לא יהיה בכיוון הזה. 

חוץ מזה שקיימים גם איזשהם לחצים חברתיים וכלכליים, ודיברנו פה הרבה על הנגישות והנגיעה לאלימות. הנגישות של כלי נשק או דברים כאלה היא יותר קלה מבעבר. 

 אז כל הגורמים האלה, אם אפשר יהיה לטפל בהם, והם יהיו מעורבים בדברים האלה, אני חושב שבזה נוכל להפחית את האלימות הזאת נגד נשים, שזה דבר מכוער, וזה דבר שאין בו כבוד, ואני חושב שגבר שנותן מכה או הולך באלימות נגד אשה הוא לא גבר.


 אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. 

 בינתיים, עד שחבר הכנסת בן-ארי יגיע, מתארחים אצלנו כאן קבוצה של תלמידים מבית-ספר תיכון בירכא. ברוכים הבאים. לרשותך, אדוני, חמש דקות.


 גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חייבים לציין שזה דיון שיש פה אחידות דעים בין חברי הכנסת. אפילו יכולתי להסכים לדבריו של חבר הכנסת שקדם לי בדבריו. 

אלימות כלפי הנשים היא אחת הפנים המכוערות של חברה, וכשאנחנו שומעים על מעשים קשים, אנחנו מדגישים כאן – אבל אני רוצה לגשת לפן אחר של אלימות – אנחנו מדגישים כאן את מעשי הרצח; אנחנו מדגישים כאן את הנשים המוכות שנאלצות להגיע לכל מיני מעונות לנשים מוכות. אני עצמי, יש לי, במסגרת עמותה שאני פועל בה, מעון כזה בירושלים, שמטפל ב-22 בנות, בדרך כלל בשיקומן; מדובר בבנות שעדיין לא הקימו משפחה ונפגעו, ואני מכיר את הסיפורים האלה יותר מקרוב – חברת הכנסת ציפי חוטובלי ביקרה במעון שלנו, ב"חמלה" – סיפורים מזעזעים, שקשה-קשה לקבל אותם, קשה להכיל אותם. 

היו פה כמה חברי כנסת שביקרו שם במקום, אבל אני רוצה, ברשותכם, בזמן שנותר לי, לעסוק, לצאת קצת הצדה. לא לחינם אני הערתי קודם לחברת הכנסת חוטובלי בעניין הזה של גברים. גברים הם לא נגד נשים. אני לא אשכח את התקופה שלמדתי באוניברסיטה והשתתפתי בסדנאות מחקר, והיה טרנד כזה בסדנאות המחקר, של המגדר. וזה הוציא אותי מדעתי, כי מגדר זה כמו מתרס – אנחנו בצד הזה, אתה בצד הזה, ובוא, יאללה, בוא נראה מי מנצח במלחמה הזאת.

התפיסה הזאת היא לא תפיסה יהודית. תפיסה יהודית רואה את המשפחה כערך, את המשפחה בשלמותה, שבה יש בעל ואשה שהם יחידה אחת, שהם חטיבה אחת, שהם לא שניים שעומדים אחד מול השני. אני חושב שאנחנו מתעלמים ממוקד הבעיה, מהמקום שבו הבעיה תוססת, מהמקום שבו הבעיה מלובה, וזה העניין של ערכי המשפחה – איפה אנחנו נמצאים היום מבחינת חינוך לערכי משפחה.

אני ארשה לעצמי לספר משהו שיחזק את העמדה הזאת. לגברים יש פחות הבנה מנשים בהרבה דברים. תקופה ארוכה אשתי ואני לימדנו את אותה יחידה לבגרות בתנ"ך. אני לימדתי בנים והיא לימדה בנות. כשהיינו מגיעים שנינו לפרק מסוים, פרשה מאוד מאוד קשה ונוראית שהתורה לא מכסה עליה – קודם היה פה איזה חבר כנסת שאמר לי: אתם מכרתם את יוסף. התורה לא מכסה, לא מכסה על דברים לא טובים, אנחנו אומרים הכול, או מתקנים – יש פרשת פילגש בגבעה. אשתי כל פעם, לפני שהיא היתה הולכת ללמד את זה, היתה במתח נוראי איך הבנות יגיבו. היא אומרת: הכיתה כולה תוססת, רועשת, הבנות משתוללות מבפנים כשהן שומעות את התיאורים. ואני חייב להודות, הייתי מלמד את הפרק הזה לפרטי פרטים, מלמד את כל הרוע, ואת כל האטימות ואת השימוש באשה כחפץ, ועושה את כל המאמצים לזעזע, אבל בנים – כמו קרשים, לצערנו הרב. אני מתאר פה מציאות שהייתי נוכח בה שנה אחר שנה, מחזור אחר מחזור. אשתי עם בנות, ואני עם בנים. 

 חכמים אומרים: נשים, עולם בפני עצמן הן. יש להן עולמן הפנימי בפני עצמו. מגיע שלב בחיים שבו בונים את הזוגיות, שבו בונים את המשפחה, ואז נכנסים לתוך המערכת הזאת, שעליה אמרו חכמים שיכולות להיות שתי אפשרויות. בבבל היו אומרים: "מצא" או "מוצא". "מצא" זה "מצא אשה מצא טוב" – הגעת אל המנוחה, הגעת אל השמחה. המציאות של זוגיות יכולה להיות הברכה הכי גדולה שבעולם, השמחה הכי גדולה שבעולם, הטבעיות הכי גדולה שבעולם. אבל יכול להיות גם מצב של "מוצא", וזה פסוק אחר: "מוצא אני מר ממוות את האשה". יכול להיות שהזוגיות הזאת גורמת למרירות נוראית, והמרירות היא לכל הכיוונים; כשיש מרירות היא לכל הכיוונים. 

 וכל זה למה? אני רוצה לגעת בנקודה אחת, וזה נושא שתוסס בי מאז שאני יושב פה, ואני חושב שזה נושא – אנחנו עסוקים במעונות לנשים ובעוד חקיקה, אבל אנחנו לא עוסקים בהכנה לחיי משפחה. אנחנו לא לוקחים את הזוגות, לפחות מציעים להם: לפני שאתם כורתים ברית תראו מה המדדים, תלמדו על תקשורת זוגית, תלמדו איך פותרים בעיות, תלמדו איך מתמודדים עם עליות ומורדות, איך מתמודדים עם החמות, איך מתמודדים עם קשיים כלכליים. זו אוניברסיטה בפני עצמה, חיי נישואים. אבל אנחנו עסוקים בחקיקה. לא שאין מקום לחקיקה, ואני מברך את חברת הכנסת זוארץ ואת חבר הכנסת חנין על החוק החשוב והנחוץ.


 ולסיום. 


 ולסיום – כל כך הרבה יש מה לומר בעניין הזה, אני מרגיש ממש נורא. 


 אני יודעת, אבל אפשרתי לך, לצערי הרב, הרבה מעבר. 


 אני חושב שצריך להרים כאן את הנס הזה, את הדגל הזה, שאנחנו חייבים ללמד את הילדים שלנו חשבון ואנגלית, וחייבים להכין אותם גם כן למשפחה בריאה, לזוגיות בריאה, להתמודדויות של הדבר הזה. מתחתנים באווירה נוצצת שאין כדוגמתה, והרבה פעמים אני רואה זוגות כאלה ואני אומר לעצמי: איפה הם ייראו בעוד שנה? איך הם ייראו אחרי ההתמודדות הראשונה? ולבי נחמץ כשאני יודע שאין הכנה מתאימה, כי אז, הרבה פעמים זה לא מסתיים באלימות ולא ברצח אבל במרירות נוראית, שהופכת את מה שהיה צריך להיות "מצא אשה מצא טוב" ל"מוצא אני מר ממוות את האשה". תודה רבה. 


 אני מודה לחבר הכנסת בן-ארי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עינת וילף. בבקשה. לרשותך, גברתי, חמש דקות. 


 גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אלימות נגד נשים זה מסוג הדברים שמטיח אותך לקרקע בתקופה, או דקה אחרי שאת מרגישה שהדברים הם טובים, והתקדמנו, ויש לנו כל כך הרבה הישגים. 

 יצא לי לפני כמה שנים לקרוא דוח של האו"ם על מצב הנשים בעולם. אני זוכרת שבתום קריאת הדוח הייתי ממש מיואשת, כי בסך הכול אני מתנהלת בעולם בתחושה – וגם במציאות – שהיתה התקדמות אדירה, ונשים הן חופשיות ועצמאיות, יכולות לבחור את דרך חייהן ובסך הכול בטוחות, ויכולות להחליט עם מי להיות ולכמה זמן ועם מי להתחתן ומתי להתחתן. ופתאום את קוראת ומקבלת פרספקטיבה על מה שקורה ואת מבינה שיש עוד הרבה מאוד ללכת.

 ולמה הנושא של האלימות כל כך מייאש כשאת חושבת שהנה בסך הכול את במקום אחר? כי זה בסוף מחזיר אותך למקום של חוסר אונים, של תחושה שכל ההישגים, כל הדברים שנבנו, כקבוצה וגם כיחידה, אפשר שמתגמדים אל מול הפחד, אל מול החשש, אל מול האפשרות שאלימות תופעל. 

 וגם הרבה פעמים הדברים קשורים זה בזה. הרבה מהמקרים ששמענו עליהם בשבועות, בחודשים האחרונים, תחושה פתאום של התפרצות, נובעים בדיוק מהמפגש הזה של חברה, הרבה פעמים חברה פטריארכלית, מסורתית, שנפגשת עם העולם המודרני. ופתאום האשה, יש לה רצונות משלה. היא מודיעה לבעל שהיא מבקשת לעזוב אותו, שהיא לא מתכוונת לחזור, אולי שהיא רוצה ללמוד, אולי יש לה שאיפות, ומי שהיה רגיל למבנה כוח מסוים, פתאום זה מערער אצלו את התחושה לגביו עצמו. ואז אלימות זה הכלי הכי פשוט, הכי מהיר, כדי להראות לאשה מי היא באמת, למה היא יכולה לשאוף ושתדע את מקומה. אין ספק שהרבה מהמקרים שאנחנו חווים במדינת ישראל הם מקרים של מאבק בין מי שעדיין מנסה להגן על סדר ישן לבין נשים שרואות את ההזדמנויות שיש בעולם החדש ומבקשות לנצל אותן, אבל עדיין כלואות בעולם שלא מגן עליהן ושמאמין שאפשר לעשות שימוש באלימות. 

 בין התופעות שנחשפנו אליהן לאחרונה יש גם היבט חדש, מטריד, שמגיע עם הטכנולוגיה: יותר ויותר אנחנו נחשפים למקרים של אלימות קשה נגד נשים, של הטרדה מינית, שמצולמים. היום לכל אדם יש מצלמה ומנצלים את זה. כלומר, לא מספיק שנוהגים באלימות כלפי הנשים, אלא מנציחים את הרגע ודואגים שהוא ישודר שוב ושוב. הדבר קורה בגילאים צעירים, הדבר קורה בבתי-ספר, ויש אפילו חשש שהדברים האלה תלויים זה בזה, שמי שיש בידו מצלמה אפילו חושב לעשות את המעשה כדי להתפאר בו באיזה עולם מעוות. 

ככל שאנחנו מנסים להתמודד עוד ועוד עם התופעה הקשה הזאת של אלימות נגד נשים, שהיא כתם על כל חברה – אם הייתי צריכה להגדיר את האידיאל של החברה המתוקנת, החברה הטובה, זה ככל שחברה מתקדמת לאידיאל שבו אין אלימות נגד נשים, זו חברה שיש בה גם הרבה דברים טובים אחרים. 

הייתי מאוד רוצה שבמסגרת הדברים שאנחנו פועלים בהם, שנפנה את הזרקור גם לנושא הזה, של השימוש בטכנולוגיה כדי להנציח את ההשפלה, להנציח את האלימות ואפילו לעודד אותה, כעוד אמצעי שאנחנו צריכים לסגור, לא לתת לו מקום, כי הוא דווקא מעודד את מי שחושבים שאלה מעשים ראויים. 

אני מקווה שככל שנלך עוד צעד ועוד צעד, בסופו של דבר נשים ירגישו שכל מה שהעולם החדש נותן להן – את הבחירות, את האפשרות להחליט מי הן – שאין שום אמצעי שיבוא יום אחד וינסה להזכיר להן שמקומן האמיתי הוא במקום הרבה יותר נמוך. תודה רבה. 


 אני מודה לך, חברת הכנסת עינת וילף. הדובר הבא, חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. 

יש לנו עוד קבוצה, מבית-ספר תיכון מקיף בירכא. אני מבינה שעשיתם סבב סיור, ואני מקווה שגם נהניתם. בבקשה. לרשותך, אדוני, חמש דקות. 


 בירכא היה רצח מזעזע. 


 גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חברת הכנסת עינת וילף תיארה את התהליך הלכאורה מקוטב בין תחושה, מחד, שמעמדן של הנשים בראשיתו של האלף השלישי שונה מהותית, בפרמטרים רבים ושונים, ממעמדן בדורות קודמים או בשנים קודמות, ומאידך, התהליך שכאילו עומד בסתירה אבל מתברר שהוא לא עומד בסתירה – ואינפורמציה, שגם הונחה בפנינו בימים האחרונים על-ידי מחלקת המידע של הכנסת – של פרמטרים רבים מאוד ורציפים וחופפים של התגברות האלימות כלפי נשים במרכיבים השונים שלה, מהמקרים הקשים מאוד של מספר הנשים הנרצחות, בתוך הנושא שבו אנחנו עוסקים, ועד אלימות שהיא פחות מרצח והטרדה מינית וכו' וכו'. זה מסוג הפרדוקסים שכנראה מתקיימים בחברה שבה אנחנו חיים, ואולי אפילו מזינים אחד את השני. יכול להיות שהתהליך הזה של התחזקות מעמד האשה והתגברותו בקטע אחד יוצר במקטעים אחרים את התופעה של אלימות עולה.

קודם כול, אני מציע להיזהר מאוד מכליאת הנושא הזה של אלימות כלפי נשים בחלק מסוים של החברה. כמובן, זה לא תמיד באותן עוצמות, לא תמיד באותם שיעורים – הוא פרוס על פני כל החברה. יש דוגמאות מובהקות של חברות מהמתקדמות ביותר, ויש להן שיאים עולמיים למשל במספר מקרי האונס וכו' וכו', ואין איזו הנחה סמויה של כולנו, שהקידמה וההתקדמות וכו' וכו' פותרות את העניין הזה.

אני יודע שהפתיחה שלי יש בה מידה לא קטנה של פסימיות, במובן הזה שזה לא איזה נושא שיש לו פתרון של "זבנג וגמרנו". אז כולנו נחזור ונדבר – וזה גם נאמר על-ידי חלק מהדוברים לפני – על המשקל הגדול של החינוך; חינוך במובנים רבים מאוד, מהחינוך המגדרי הבסיסי דרך החינוך – הוזכר פה קודם, חיי משפחה וכו', על כל האמצעים ועל כל הניסיון שהולך ונצבר בתחום הזה. 

אני רוצה לייחד את שארית דברי דווקא לנושא של האחריות הציבורית החברתית הכוללת. כי אם במקומותינו – פוליטיקה זה לא רק הוויכוח עם הפלסטינים. יש פה תופעה חברתית-פוליטית. באיזה מובן היא פוליטית? כי היא אחד המרכיבים המאוד-מאוד חזקים במציאות החברתית, גם בהשפעה של מה שקורה בה בכלל, על אחת כמה וכמה בהשפעה על מה שקורה באותם ציבורים שמעורבים בה, ברובם הגדול מאוד נשים.

צריך, אגב, לזכור, והוזכרו קודם – נדמה לי שחברת הכנסת חוטובלי הזכירה את הגברים. יש המון ילדים בתוך הסיפור הזה, המון המון ילדים בתוך הסיפור הזה. אפילו – ופה אני רוצה להגיע לנקודה שאני מדבר בה, כי כל הנתונים מראים שיש פה ממד חזק מאוד של רצידיביסטיות, של חזרה. הרי בכל פעם שמתפרסם משהו אומרים: האם היה מקרה דומה? אז לא תמיד היה מקרה דומה, אבל הרבה מאוד פעמים יש כן אירוע דומה, לא בדיוק כזה, דומה וכו' וכו'. למה אני מתכוון? אלה כלים שאנחנו צריכים להעמיד אותם לרשות החברה. אז יש נתונים על – יש מהלכים מאוד גדולים במספר המעונות לנשים מוכות. הם לא עומדים ביחס לגידול התופעה, הם בפיגור – – – 


 גדול מאוד. 


 גדול מאוד, אומרת היושבת-ראש, ובצדק. 


 יש רק 18 כאלה ברחבי הארץ, ורובם של עמותות.


רגע, אז אני לא עוסק בשאלה, שיהיו של עמותות. השאלה, מה האחריות הקולקטיבית? יש בעיה גדולה מאוד שמשליכה לכאן ביכולת – כל אחד מאתנו נתקל בזה בקטע אחר של עיסוקיו – ביכולת לטפל בנשים שהיו במעון לנשים מוכות. והן כלואות בתוכו כי אין להן אפשרות לצאת החוצה. אז הן חוזרות למקום שהוא מאוד מאוד מסוכן להן, בלית ברירה. זה מתחיל בשאלות הבסיסיות. 

האם אנחנו מתמודדים עם שאלת האלימות בחברה הישראלית בעוצמות שהאלימות הזאת דורשת מאתנו להתמודדות אתן, כשהאלימות בתוך המשפחה או האלימות כלפי נשים היא מרכיב בתוכה? זה קשור גם במערכות האכיפה, במשטרה. זה קשור מאוד מאוד במערכות התומכות של העבודה הסוציאליות ושל שירותי הרווחה וכדומה. כולם בעצם זועקים זעקה מרה של מחסור וקושי. אנחנו יודעים שהקבוצות הנפגעות ביותר הן הקבוצות שבהן אנחנו עוסקים פה, ובתוכן אולי הנפגעות ביותר הן אותן קבוצות של נשים שמועדות לאלימות הזאת שמופעלת כלפיהן. 

 מה שאני אומר עכשיו לא פותר את העניין, אבל לפחות יוצר איזו רשת חברתית יותר חזקה, שגם תפעל בבחינת ההרתעה וההשפעה על אחרים, אבל גם תיתן סעד יותר רציני למי שנקלעו לתוך המעגל המאוד-מאוד קשה הזה. ביום שאנחנו עוסקים בו במאבק באלימות כלפי נשים אני ראיתי לנכון להאיר מבט, לא במקום, אלא גם על העניין הזה. תודה רבה. 


 אני מודה לך, חבר הכנסת אורון. אחרון הדוברים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. לרשותך חמש דקות. 


 תודה רבה, גברתי. 

גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מאז שנבחרתי לכנסת אני מקפיד כל שנה להשתתף בדיון הזה, ולפעמים הייתי הגבר היחיד שהשתתף. בשנה שעברה לא השתתפתי, כי במקומי דיברה עמיתתי לסיעה, חברת הכנסת חנין זועבי.

חברת הכנסת וילף חסכה לי הרבה ממה שרציתי להגיד. אני מסכים לכל מלה שהיא אמרה. אני חושב שדווקא עליית מעמדן של הנשים יוצרת דבר והיפוכו. מצד אחד, אנחנו רואים שנשים שמעמדן התחזק בתוך המשפחה, מול הגבר שהן חיות אתו – – – 


 אני חייבת לומר רק משפט אחד, ברשותך. זה לא חייב לדור בכפיפה אחת, משום שגם אז, תמיד היתה אלימות נגד נשים רק – – – 


 לא, אני מדבר על מקורות חדשים של אלימות.


 נשים אולי יותר מעזות ויותר מספרות ואנחנו ערים יותר לתופעה הזאת. זה לא שבגלל שהנשים או התחזקו או יצאו וחיפשו קריירה ומוצאת את עצמן יותר, הן "זוכות" יותר לנושא הזה. 


 אלימות נגד נשים קיימת אלפי שנים, זה לא דבר חדש. 

אני עכשיו רוצה להתייחס במשפט אחד למקור חדש של האלימות כלפי הנשים, והוא, בקיצור נמרץ, זה שהאשה מצליחה יותר מהגבר בתא המשפחה. היא למדה, יש לה הכנסה, היא משכילה יותר, והגבר המתוסכל מכלה בה את זעמו. אני מדבר אפילו על מקרים שאני מכיר מקרוב. גבר כושל, בחברה בכלל וגם בתא המשפחתי, יש לו דבר אחד – הוא יכול להשתמש בכוח. בטווח בינוני אני פסימי, האמת. לטווח ארוך אני אופטימי מבחינה זו. אני חושב שהשנים שהחברה עוברת, והחברה הערבית בפרט – רואים התחזקות ניכרת מאוד במעמדן של נשים. 

 היום היה דיון בוועדת החינוך על הישגי בנים ובנות. רואים שאפילו בבית-ספר יסודי ובתיכון ובבגרות ובאוניברסיטה, נשים מצליחות הרבה יותר – לא בפער קטן, בפער ענק לעומת הגברים. זה ייתן את אותותיו, בוודאי, בשינויים חברתיים. יש בעיה בתעסוקה של נשים. 

כמובן שמעונות, טיפול משטרתי, והכול טוב ויפה וזה חשוב מאוד, אבל טיפול השורש בבעיה הזאת זה חיזוק מעמדה של האשה. אין ספק שאשה שהיא משכילה ויש לה מקור הכנסה ויש לה עצמאות כלכלית, היחסים שבינו לבינה בתוך התא המשפחתי מגיעים לאיזון. היא לא נכנעת לאלימות בקלות והיא לא שותקת והיא יכולה להגיד לו "לך לעזאזל". אבל אשה שלא עובדת, ואין לה הכנסה, מצבה קשה, היא תחשוב מה היא תעשה אם הוא ייפרד ממנה, איזו פרנסה תהיה לה. לכן אני חושב שאי-אפשר לנתק את זה מהעניין של תעסוקת נשים וחיזוק מעמדה של האשה גם בהכנסה. אני חושב שהגורם הכלכלי-חברתי מאוד חשוב בנושא הזה.

דבר אחר, לא פחות חשוב בעיני, והוא אפילו יותר חזק ויותר חשוב, זה העניין של תרבות. אין ספק שהבעיה טמונה באתוס של הגבריות שהחברה מטפחת, כל חברה בשיטה שלה. לחברה הערבית יש השיטות שלה והצבע המיוחד, אבל בחברה הישראלית, בכלל: אתוס של גבריות, של מצ'ואיזם, של כוחנות. גם נשים משתתפות בחגיגה הזו, כולל נשים שיוצאות נגד אלימות נגד נשים. הגבר הלוחם, הגדול, זה אתוס הגבורה. 

הגיעו דברים עד כדי כך, ואני מזכיר את זה שוב ושוב, שהופתעתי לקרוא שאחד מגאוני הדור, אפי איתם – אני אומר את זה בצחוק, כמובן – בריאיון ל"הארץ" אומר: "הערבים הם נשיים". כלומר מילת הגנאי הכי חזקה שהוא יצא בה נגד הערבים בכלל, זה שהם נשיים, הם לא כוחניים מספיק, הם לא מספיק גברים. אחר כך הוא מקבל חיזוק מכל הנשים, וחלקן יוצאות נגד אלימות נגד נשים.

 הבעיה היא באתוס של גבריות, של כוחנות, של שליטה, של אלימות. זה שורש הבעיה ואת זה אנחנו צריכים, מבחינה תרבותית, באופן כללי – צריכים לטפח גבריות חדשה. אני לא אומר שהגברים יהיו "נשיים", כלומר גברים יוותרו על הגבריות; אני לא בעד מחיקת המתח הזה, אבל המתח הזה לא חייב להיות באלימות אלא ביחסים של שוויון מלא, יחסים נטולי כוחנות.

אני רוצה לסיים בעניין אחד, מה שנקרא רצח על כבוד המשפחה ואלימות במשפחה. קודם כול, אני מציע להוציא את המלים "כבוד המשפחה" מהלקסיקון. לא מדובר בגברים בעלי כבוד, מדובר במנוולים. החברה צריכה להוקיע אותם, להקיא אותם מתוכה. חשוב שכל החברה, גם מערכת החינוך, גם האימאמים, כל מי שיש לו השפעה בנושא הזה – ליצור תרבות נגד אלימות של גברים ונגד אלימות בפוטנציה. יש אלימות שאתה לא צריך לחכות לה, יש תת-דיבור, יש תמיכה באלימות, לראות את הגבר משפיל את האשה, גם זה סולל את הדרך בפני האלימות והמכות.

אני חושב שהעניין התרבותי והעניין הכלכלי הם שני המפתחות העיקריים להתמודדות עם בעיית האלימות כנגד נשים.


 אני מודה לך, חבר הכנסת זחאלקה. אני חושבת שנאמרה אמירה חשובה מאוד מבחינתך, שרצח הוא רצח, והוא לא מוסיף שום כבוד לשום משפחה. גברתי סגנית השר, בבקשה.


 גברתי היושבת-ראש, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חברי וחברות כנסת וכבוד השר, יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים הוכרז על-ידי האו"ם ב-17 בדצמבר 1999. במסגרת ההכרזה על יום המאבק קרא האו"ם לארגן פעילויות להעלאת המודעות הציבורית לסוגיית האלימות נגד נשים. 

על-פי דיווחי האו"ם, כבוד היושבת-ראש, אחת מכל שלוש נשים ברחבי העולם סובלת מאלימות לפחות פעם אחת בחייה, בדרך כלל מבן-אדם שקרוב ומוכר לה. כל עוד נשים ברחבי העולם הן קורבנות לרצח, לאונס, לאלימות ולהטרדה מינית, יש חובה לציין את היום הזה.

 16 נשים נרצחו השנה בישראל על-ידי בני-זוגן. שלוש נוספות – על-ידי גורמים אחרים במשפחה. 17,076 תיקים נפתחו במשטרה עקב אלימות בין בני-הזוג. נעצרו 3,405 אנשים בגין עבירות אלימות. 4,172 תיקים נפתחו בגין עבירות מין.

תופעת האלימות במשפחה איננה נחלתה של קהילה מסוימת, עדה מסוימת, של חתך סוציו-אקונומי מסוים, של מגזר מסוים. אלימות בתוך המשפחה חוצה מגזרים ומאיימת על החברה הישראלית כולה. כל אשה עלולה לסבול ממנה וחובת כולנו למנוע ולהתריע כשאנו נתקלים בה. 

חשוב להבין שאלימות איננה בהכרח פיזית. נשים רבות סובלות מהתעללות מינית, מהתעללות נפשית, ובנוסף, נשים רבות סובלות מאלימות כלכלית, מהדרתן מקבלת ההחלטות ומגישה למשאבים.

הנתונים הנ"ל אינם מגלמים בתוכם את כל אלו הסובלות מאלימות. רבות מהן חוששות להתלונן. נשים נפגעות אלימות סובלות שנים רבות מבן-זוגן המשליט טרור ופחד. לרובן הגדול לוקח בין שש לשמונה שנים עד שהן אוזרות אומץ לחשוף לראשונה את דבר ההתעללות נגדן. לכן נמצא שהן סובלות מתשישות רגשית ומתחושה של תלות גוברת בתוקף. ככל שהתלות גוברת הן נכונות לסבול יותר ותשישותן הרגשית גוברת גם כן.

 הן בדרך כלל מכחישות את המציאות האלימה שבה הן חיות. הן לא מנסות להתמודד עם האלימות כדי להפסיק אותה, כי הן נמצאות במלכוד. הן סובלות מדימוי עצמי ותפיסה עצמית נמוכים. הן חשות אמביוולנטיות רגשית כלפי בן-הזוג – אהבה ושנאה, משיכה ופחד. הן מכחישות את דבר האלימות כלפיהן, וכשזו נחשפת הן ממזערות את ההתנהגות האלימה ונזקיה.

 הן לא ממהרות להתלונן ולשתף אחרים בסבלן מסיבות כלכליות, חברתיות, משפחתיות, בושה ואשמה. נשים שחוו אלימות רואות את העולם אחרת מנשים שלא חוו חוויה קשה זו. לעתים קרובות הן מנוכרות לעצמן, לזולתן ולחיים בכלל. האלימות קשה במיוחד מפני שהיא באה מאדם שאמור להעניק להן חום, ביטחון וודאות. 

 הספרות מציגה כמה רגשות מרכזיים האופייניים לנשים שבן-זוגן אלים כלפיהן. נשים אלו חשות בושה עמוקה, מרומות, אשמות ומושפלות. כעס בלתי מודע גורם להן להאשמה עצמית, לדימוי עצמי פגוע, לשיתוק העשייה, לבידוד, לחוסר תפקוד, לפחד, לאימה ולחוסר אונים נרכש. 

ההקדמה הזו היא חובה על מנת להבין את השאלה הנשאלת כל פעם מחדש: מדוע כל הזמן הזה הן לא באו להתלונן? נדרשת הסברה, נדרשת העלאת המודעות הציבורית לתופעת האלימות. השבוע, ביום חמישי, הרשות לקידום מעמד האשה אף תדאג לכנס כזה ברמת-אפעל.

 מהנתונים שקיימים בארץ – בישראל פועלים 73 מרכזים למניעה ולטיפול באלימות במשפחה. המרכזים טיפלו בשנה שעברה ב-8,500 משפחות נפגעות אלימות. המדינה מפעילה 13 מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן ו-14 דירות מעבר שמהוות מסגרת טיפולית לנשים שסיימו את שהותן במקלט. במדינת ישראל אף קיים "בית נועם" לטיפול בגברים מכים. דיברה על כך בהרחבה יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, שיש צורך לטפל גם בבעיית הגברים שמגיעים, וצריכים להגיע גם מרצונם החופשי, אך גם את אלה שלא רוצים צריך לשדל, ואף לבחון הצעת חוק שתחייב אותם לקבל טיפול וכלים שיאפשרו להם לחזור למשפחותיהם ולסביבה הטבעית, תוך הימנעות מהדפוסים האלימים שאפיינו את התנהגותם בעבר. 

כשביקרתי ב"בית נועם" נתקלתי בגבר צעיר. שאלתי אותו: כיצד זה הגעת למצב שהידרדרת להרים יד על בת-הזוג שלך? וכך הוא ענה לי: לא חלמתי אי-פעם שאני ארים יד על אשה, אבל בכל מהלך הילדות שלי כל מי שעמד מולי – מבין החברים שלו בבית-הספר – הדרך היחידה שהכרתי היתה דרך אלימות. וכיום, כשאני נמצא עם בת-הזוג שלי, הדרך היחידה שאני יודע להתמודד מול העניין הזה היא בדרך האלימה. לאחר הסדנה שהוא עבר, ומלכתחילה הוא לא רצה להגיע אליה, הוא הבין את המשמעויות, הוא הפנים, הוא ספג. דבר זה יכול לשנות חיים של משפחות שלמות. 

הפתרונות – מטפלים בבעיה בנקודת הקצה שלה. בימים אלה אני מקדמת, דרך הממשלה, פתרונות נוספים, שיטפלו בשורש הבעיה וייתנו לנשים גם את הכלים והכוח להגיד "לא עוד". משרד ראש הממשלה מפעיל סדנאות של הגנה עצמית לנשים ונערות מכל המגזרים. סדנאות אלה מקנות לא רק את האמצעים הפיזיים להגנה עצמית, אלא גם את הכוח הנפשי ויכולת ההבחנה לדעת שמעשים מסוימים והתנהגויות מסוימות כלפיהן אינן מקובלות.

מחקרים מראים כי אחד הגורמים המרכזיים להישארותן של נשים במערכות יחסים אלימות הוא התלות הכלכלית של נשים בבעליהן לצורכי קיום ופרנסה. בעקבות ביקורו של ראש הממשלה במקלט לנשים מוכות אשתקד, הנחה ראש הממשלה ליזום תוכנית שתספק מענה לנשים אלה ותאפשר להן לשקם את חייהן. בימים אלה הושלמה עבודת מטה משותפת, בין-משרדית, של משרד הרווחה, הרשות לקידום מעמד האשה ומשרד התרבות והספורט. התוכנית הזאת מציעה טיפול רחב יריעה לנשים הבוחרות לעזוב את בתיהן עקב אלימות. הנשים יזכו לתמיכה כלכלית, הכשרה מקצועית, לימודים אקדמיים וסיוע עם הילדים – כל אלה על מנת לתת להן את רשת הביטחון הדרושה כדי לעזוב את הבית המסוכן להן ולילדיהן. הפיילוט ייצא לדרך כבר בשנה הקרובה. 

תחום נוסף שבו אנו מטפלים הוא מניעת הטרדות מיניות. הפקנו ערכת הסברה למניעת הטרדות מיניות על-ידי הרשות לקידום מעמד האשה. הערכה הופצה בקרב ממונות על מניעת הטרדה מינית במקומות העבודה. 

 רק אם ניתן לנשים את הכלים להעצמה, לעצמאות, לביטחון וליכולת לכלכלה עצמית, נוכל באמת ובתמים למנוע את האלימות כבר בראשית דרכה, ולא בנקודה שבה היא מסתיימת בצורה כה טרגית. על-ידי חינוך – והיום היה דיון מאוד מאוד רציני בוועדה לקידום מעמד האשה, בנוכחות שר החינוך, שבו הוצגו תוכניות לשוויון בין המינים למיגור תופעת האלימות. אני כאן קוראת לכל אחד ואחת מכם בבית הזה, ולכל הצופים והצופות בנו: פתחו עיניים, הסתכלו סביבכם, היו רגישים להתנהגויות ולשינויים החלים בסובבים אתכם. האחריות למנוע את הרצח הבא מונחת לפתחו של כל אחד ואחת מאתנו. 

ולכן, הנשים, אני אומרת: לאיש אין זכות לפגוע בכן, להרים עליכן יד, למנוע מכן את המגיע לכן או להתייחס בצורה משפילה ופוגענית. לעתים זה נראה בלתי אפשרי, אך אל תישארו בסיטואציה שבה הדברים הללו קורים. למענכן ולמען ילדיכן גלו אומץ, עמודנה על זכויותיכן והתרענה על פגיעה בכן. אני מאמינה, כבוד היושבת-ראש, כי ככל שיותר נשים תעמודנה על זכויותיהן ותתלוננה על הפגיעה בהן, ככל שנשים תפעלנה ביותר אומץ ומתוך עוצמה פנימית, כך יתרחב המעגל ויינתן כוח לנשים שחששו בעבר להתלונן. רק מתוך אמונה בכוחנו כנשים, בזכותנו על גופנו ובביטחוננו, נוכל לבער את נגע האלימות. 

כבוד היושבת-ראש, אני מבקשת שדברי הנואמים והנואמות היום יירשמו לציון המאבק נגד האלימות נגד נשים. תודה רבה.


 אני מודה לך, גברתי סגנית השר. 
 

 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/354).]


אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 5) (רכישת דגלי המדינה מתוצרת הארץ), התשע"א–2010, של חברי הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. מוצע בה לחייב גופים ציבוריים לרכוש דגלי ישראל אך ורק מתוצרת הארץ. תציג את ההצעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. 


 – – – 


 אני אשמח אם תעלי, גם אם יש הסכמה. אני חושבת שזו אחת ההצעות החשובות, ומן הראוי שהיא תוצג, מה גם שלשם שינוי יש לנו קצת זמן, אז זה בסדר. 


 גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, על הצעת החוק הזאת חתומים ביחד אתי חברי הכנסת אופיר אקוניס, אלכס מילר ומגלי והבה. 

מן הסתם אתם מכירים את מראות יום העצמאות, שבהם מתנוססים ברחובות דגלי הלאום, דגלי כחול-לבן, ואף תלויים על חלונות המכוניות. דגלי הלאום הם אחד הסמלים המרכזיים של ההוויה שלנו כאן כיהודים, ישראלים, במדינת ישראל, סוג של סימבול של הציונות ושל תקומת עם ישראל בארצו. עד כאן הכול יפה וטוב, אלא שלמרבה הצער את תקומת עם ישראל בארצו מסמלים ותופרים ואורגים במו-ידיהם פועלים סינים. על הסמל הזה אחראים פועלים סינים ומפעלים סיניים. 95% מן הדגלים, ואף יותר, שמתנוססים ברחובות, ולא רק ברחובות, אלא גם מאחורי גבם של ראש הממשלה, נשיא המדינה ויושב-ראש הכנסת, כל אותם דגלים מיוצרים בסין או לחלופין במדינות אחרות שבהן העבודה מאוד זולה, היא נעה בשיעורים של בין דולר לבין 3 דולר ליום. 

כאב הלב הוא לא רק בגלל ההיבט הסימבולי שבדבר, אם כי ההיבט הסימבולי הוא מאוד מאוד חשוב. הרי אנחנו לא נרגשים למראה פיסת בד צבועה כחול-לבן; אנחנו נרגשים בגלל מה שהיא מסמלת. ואם התוכן שמאחורי הסמל הולך ונמוג, כי אז ההתרגשות שנגרמת לנו למראה סמלי הלאום נפגמת גם היא. אלא שכאן מדובר גם ובעיקר בתעשיית טקסטיל שנפגעה קשות במדינת ישראל, כמעט הושמדה, אם כי עדיין יש קרוב ל-13,000 עובדי טקסטיל בישראל, צריך לציין. גם הסמל נתפר בסין וגם אנחנו גוזלים בכך את מטה לחמו של פועל טקסטיל ישראלי ואת מטה לחמו של תעשיין ישראלי שנאלץ לסגור מפעלי טקסטיל בזה אחר זה בגלל העדפת טקסטיל המיוצר בארצות אחרות. הדבר באמת צורם במיוחד כשזה מגיע לסמל המדינה, לדגל ישראל, ועל כן אנחנו מחוקקים את החוק הזה, שמובא עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה.

וכך נאמר בדברי ההסבר: "דגלי המדינה אינם טובין רגילים. יש להם משמעות עמוקה, והם מסמלים את ערכי המדינה ואת הערכים המשותפים של אזרחיה – ערכים לאומיים, ציוניים, חברתיים ומוסריים.

"משרדי הממשלה, רשויות מקומיות וגופים אחרים המתוקצבים על-ידי המדינה רוכשים כיום את דגלי המדינה מיצרנים הפועלים בחוץ-לארץ, משיקולי עלות. מעבר לפגיעה הסמלית בערכי הציונות ובסמלי המדינה, הנגרמת מהנפת דגלי המדינה שיוצרו במדינה אחרת, נגרמים הפסדים ממשיים למתפרות ולמפעלי הטקסטיל הישראליים בשל רכישת דגלים ממפעלים במדינות שבהן משלמים שכר זעום לעובדים.

"הצעת החוק באה להשיב את ייצורם של דגלי המדינה לתעשייה המקומית, באמצעות חיוב גופים ציבוריים לרכוש דגלי ישראל אך ורק מתוצרת הארץ – – – עוד מוצע לקבוע כי הוראות הסעיף המוצע יחולו ככל שאינן סותרות אמנות והסכמים בין-לאומיים" – וכאן אני יכולה כבר לומר לכם שאין סתירה בין רוח החוק לבין אמנות והסכמים בין-לאומיים. 

החוק, לצערי, לא חל על מוסדות פרטיים, על תאגידים עסקיים שרוכשים דגלים, אבל אני רוצה לציין לשבח גוף עסקי אחד שכבר הרים את הכפפה על דעת עצמו – גוף שסופג ממני ביקורת חוזרת ונשנית כבר כמה שנים, עוד מהתקופה שהייתי עיתונאית – אני מדברת על בנק הפועלים, שמזמין מדי שנה כמות גדולה מאוד של דגלים מסין ועורך באמצעותם קמפיין ציוני, ואני אומרת שזה ההיפך מציונות. ובכן, לפני כחודש שלחתי מכתב למנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן, והפצרתי בו להפסיק את המנהג הזה ולהתחיל לרכוש את אותם דגלים, מדי יום עצמאות, בישראל. אני חייבת לציין אותו לשבח, הוא נענה לבקשתי, הוא הודיע באופן פורמלי שהחל מעתה, וכבר ביום העצמאות הקרוב, יירכשו הדגלים אך ורק בישראל. כבר כרגע מאותרים המפעלים שייצרו את הדגלים האלה, ואני רוצה לשבח אותו על כך. אני מקווה שבנק הפועלים יהיה בעניין הזה דוגמה ומופת גם לגופים עסקיים אחרים. 

במקביל, מגיע לידי גמר חוק הטקסטיל הביטחוני, שיגרום לכך שמשרד הביטחון, צה"ל כמובן, שירות בתי-הסוהר והמשטרה, ירכשו את הטקסטיל שלהם בישראל. החוק יידון לקראת קריאה שנייה ושלישית אחרי הסכמות עם כל הגופים הנוגעים בדבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שאתה חבר הכנסת העומד בראשה, וגם כאן תבוא בשורה לתעשיינים ישראלים ולפועלים ישראלים. תודה רבה.


 תבורכי על הצעת החוק הזו, אני חושבת שזו הצעת חוק חשובה מאוד. חברי חברי הכנסת, לפני שאנחנו נעבור להצבעה, חבר הכנסת נסים זאב – ראשון הדוברים – ביקש לומר כמה דברים. אתה מוזמן. 


 – – –


 אחרון הדוברים, כמובן. 


 ראשון ואחרון, לא?


 ראשון ואחרון. 

 – – –


 – – –


 בבקשה, אדוני, שלוש דקות. 


גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חוק הדגל בא בעצם לחייב רכישת דגלי מדינה מתוצרת הארץ אבל הוא מתייחס אך ורק לגופים ממשלתיים או אולי לרשויות מקומיות, הוא בעצם לא נותן מענה לשוק החופשי. זאת אומרת, יכול להיות מצב שהתחרות של השוק – כאשר אנחנו בעצם צריכים להשאיר את השוק פתוח – הדגל הפרטי של האדם הפרטי, הוא יעדיף לקנות אותו יותר בזול, את מה שמייבאים מסין, ובעצם העניין הזה יהיה משהו תחרותי בין האדם שבא לקנות בשוק הפרטי, לעצמו או לרכבו, ולגופים ממשלתיים או לרשויות מקומיות. 

אני לא רואה שהחוק הזה בעצם נותן מענה. אני חושב שאם כבר רוצים לעשות סדר, אז בואו נעשה אותו אולי עד הסוף. 

אני חושב שכל העניין, להיות תלוי בסין, זה לא מדובר רק בדגלים, שהם באמת משהו סימבולי, סמלי. הבעיה שלנו שכל היבוא של העולם כולו – עוד מעט אנחנו רואים שתלויים בסין, וזה דבר שאולי בשנים הבאות אנחנו נראה את המחיר הגבוה שהעולם עוד ישלם, כי סין לא נשארה אותה סין. סין בעצם השתנתה ושינתה את כל המדיניות שלה וגובה מסים, והיא הולכת ומעלה. 

בינתיים בתי-חרושת בעולם נסגרים, וכדי לפתוח בית-חרושת – כל בית-חרושת מכל סוג שהוא – חושבים פעמיים, גם אם המחיר כמעט יכול להיות זהה ושווה בשוק. זאת אומרת, גם אם אני יכול היום באופן מעשי לפתוח בית-חרושת ולהתחרות עם השוק בסין – לא היום אבל בעוד כמה שנים – אני לא אעשה זאת, כי העלות של הקמת בית-חרושת כזה, זה יעלה לי רבות. מה גם שמדברים על אבטלה, ואבטלה הולכת וגואה, זה לא סתם. האבטלה באה בגלל סגירת מפעלים שנסגרים ומתפרות שנסגרות, ואנחנו רואים מאבק על כל מקום כזה, כאשר למשל דיברו על בגדים של צה"ל – לא מזמן היה גם כן דיון – אם מייבאים את זה מבחוץ, מה המשמעות לאותן מתפרות שנמצאות במדינת ישראל, בדימונה. עשרות משפחות בעצם נאלצות אולי לוותר על פת לחמן בעקבות כך.

זה דבר שאני חושב שכמדיניות צריך לתת עליו את הדעת, לפחות לדאוג שתהיה איזושהי בלימה. בתי-חרושת שכבר קיימים במדינת ישראל, לעשות את הכול כדי לטפח אותם ואולי לתת סובסידיה, שזה ישתלם. 

ברור שהעניין של הדגל, בסופו של דבר, בשורה התחתונה, זה המחיר שלו, ומי שהולך לשוק ומוצא דגל שהוא מיבוא ולא מייצור, וזה יותר זול לו, הוא יקנה מה שזול והוא לא יסתכל, כי הדגל בסופו של דבר הוא אותו דבר, הוא אותו צבע, הוא אותו בד, אולי באיכות כזו או אחרת, זה לא משנה הרבה, אבל מה שמשנה זה המחיר. לכן צריך לדאוג שבעצם גם הדגלים של מדינת ישראל יוכלו להיות אולי כתחרות למה שמייבאים מהמדינה הזרה. תודה.


 שלא לדבר על יצירת מקומות עבודה כתוצאה מהמהלך החשוב הזה. 

 חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. 


ההצעה להעביר את הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 5) 
(רכישת דגלי המדינה מתוצרת הארץ), התשע"א–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה.


 ובכן, בעד הצביעו שישה, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק תידון בוועדת הכלכלה. 


 – – –


 לפרוטוקול, אני מבקשת לצרף את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. 

חברי חברי הכנסת, הצעת החוק כמובן עברה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. 

חברי חברי הכנסת, אדוני השר, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ז בכסלו התשע"א, 24 בנובמבר 2010, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. ערב טוב. 

הישיבה ננעלה בשעה 18:09.