diff --git "a/30011/normalized.transcript.txt" "b/30011/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/30011/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג 2013, הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג 2013, הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג,2013. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון מס' 10) (שינוי סדרי ההצבעה), של חברי הכנסת משה גפני, יריב לוין, אורי מקלב ויעקב אשר, הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48) (שינוי סדרי ההצבעה), התשע"ג 2013, של חברי הכנסת משה גפני, יריב לוין, אורי מקלב ויעקב אשר, הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 8) (הגדלת הפיצוי ללא הוכחת נזק), התשע"ג 2013, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1493/19 וכלה בהצעת חוק פ/1503/19, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לזוכי פרסים בתחום המדע), התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, עמרם מצנע, דוד צור, דב חנין, עליזה לביא, שמעון אוחיון, איילת שקד, רינה פרנקל, שמעון סולומון, רוברט אילטוב, ישראל חסון ומשה מזרחי, הצעת חוק מתן קדימה לבעלי עסקים כנושים בפשיטת רגל ובפירוק חברה (תיקוני חקיקה), התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יפעת קריב ואבישי ברוורמן, הצעת חוק העונשין (תיקון, החמרת העונש בגין כניסה לשטח חקלאי), התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת איילת שקד, שולי מועלם-רפאלי, יוני שטבון, יריב לוין, ראובן ריבלין, אלעזר שטרן ודוד רותם, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מות אסיר), התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, דב חנין ויצחק וקנין, הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ובנות אותו מין, התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, שלי יחימוביץ, איתן כבל, משה מזרחי, יצחק הרצוג, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, אראל מרגלית, מירי רגב, בנימין בן-אליעזר, מיכל בירן, נחמן שי, דוד צור, מיקי רוזנטל, אבישי ברוורמן ואיציק שמולי, הצעת חוק המים (תיקון, סייגים לניתוק מים לרשות מקומית), התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון, הגבלת הוצאות גבייה, ריבית פיגורים ושכר טרחת עורך-דין), התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, מיכל רוזין ואילן גילאון, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, איסור התניית עסקה באופן התשלום), התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אבישי ברוורמן וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון, מניעת הטרדה מינית), התשע"ג 2013, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חניה באזור המסומן כמקום חניית נכים), התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, מיקי רוזנטל, בועז טופורובסקי, דוד צור, נחמן שי, יעקב אשר, דב ליפמן, איתן כבל, עליזה לביא, אילן גילאון ועמר בר-לב, הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון, השקעת תשלומי דייר ציבורי), התשע"ג 2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, מירי רגב, עמרם מצנע, שלי יחימוביץ, ניצן הורוביץ, בנימין בן-אליעזר, יעקב מרגי, נחמן שי, דוד אזולאי, דב חנין, אילן גילאון, עמר בר-לב, יצחק הרצוג ואורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת. עוד אבקש להודיעכם, כי ביום ט"ז בתמוז התשע"ג, 24 ביוני 2013, הונחה על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 32), התשע"ג 2013, שהחזירה וע��ת החינוך, התרבות והספורט. כן הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא: דוח ה-OECD: הקיצוצים בתקציב עלולים לפגוע בצמיחה. תודה. תודה למזכירת הכנסת. אנחנו פותחים בדיון על הצעות האי-אמון. ההצעה הראשונה היא מטעם סיעת העבודה: ממשלה שפוגעת ביסודות הדמוקרטיה ובזכויות המיעוט. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה, אדוני. המשיב כאן הוא סגן השר במשרד ראש הממשלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. נקווה שנזכה לראותו. בבקשה, עד עשר דקות לרשות אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים והקלדנית, אנחנו מבקשים להביע אי-אמון בממשלה הזו ובקואליציה על רקע ניסיונות חוזרים ונשנים של חבריה לדרוס את כללי המשחק הדמוקרטי. הצעות החוק של חבר הכנסת הופמן ושל חבר הכנסת רותם לפניו, הן לא רק ביטוי לזלזול בזכויות המיעוט וביסודות הבסיסיים של ייצוג הגון בדמוקרטיה, אלא הן בעיקר תעתועים, מילים, שמתחזים להצעות חוק שכאילו נועדו להגביר את המשילות. זה לא זלזול שאין כאן אופוזיציה? אני מקבל את הערתך. את צודקת לחלוטין. אני מקבל את הערתך, אני לא מתווכח אתה, אני חושב שאת צודקת. זה מתווסף להערה של יושב-ראש הכנסת מהשבוע שעבר, אני בוש ונכלם. ועדיין אני חושב שההצעות שלכם יש בהן כדי לפגוע באופן מהותי בעבודת הכנסת, ואני אסביר בהמשך. אבל אני קודם אגיד למה בעיני זו פוליטיקה בגרוש. זאת אומרת, רוחו של חבר הכנסת ליברמן שורה על הצעתו של חבר הכנסת רותם. מליברמן אין לי הרבה ציפיות. מראש הממשלה נתניהו דווקא היו לי ציפיות, חשבתי שהוא יפסיק את התחרות המטופשת הזאת בין השר לפיד לחבר הכנסת ליברמן, כמתחרים ביניהם על הזכות לרשום את ההישג בשינוי שיטת הממשל, בלי בעצם לבדוק את המהויות, ואני עוד אגיע לזה. אבל זה באמת כאילו ליברמן רוקם הצעות חוק שנועדו לשמור שהממשלה לא תצטרך לשמוע ביקורת על תפקודה, והוא מנסה לבטל את המוסד הזה של אי-אמון. אני לא חושב שהמוסד הזה קדוש בצורתו הנוכחית. יכול להיות שצריכים לשנות אותו, אבל בטוח שצריך לתת, לפני שמבטלים, כלים אחרים בידי חברי הכנסת. זאת אומרת, החלק הקל הוא להגיד מה לא. תבואו ותגידו מה כן. איזה כלים אתם מותירים בידי האופוזיציה, או אולי אתם מעניקים לה כלים אחרים, כדי שיהיה כלי ביקורת אפקטיבי, בעיניכם, על הממשלה. זאת אומרת, קודם כול אתם אומרים, לבטל את האי-אמון. אתם, וחברכם לקואליציה. חבר הכנסת הופמן, אני חייב להתייחס למכלול. הרי אי-אפשר להתייחס רק להצעת החוק שלך, מהטעם הפשוט שהקואליציה אישרה עכשיו שהצעתו של חבר הכנסת רותם תמשיך להתגלגל בוועדות, ואי-אפשר להתייחס לדברים האלה במנותק. הניסיונות האלה לגדוע את היכולות של האופוזיציה לבקר את הממשלה הם מאוד נאים בעיניכם, אבל בהיותכם אנשים אחראיים, אתם צריכים להגיד מה כן. זאת אומרת, אפשר גם להשתיק את האופוזיציה, אפשר גם לפזר את הבית הזה, הרי בשביל מה צריך לשמוע דיבורים? הרי הכול דיבורים בסוף. כן? והדיבורים הם לב-לבה של הדמוקרטיה, וזכות הזעקה היא הזכות של המיעוט להגיד את דעתו. הרוב יודע איך לעשות את זה, אבל הזכות של המיעוט היא קודם כול לזעוק מה לא בסדר, ואתם לא יכולים לקחת את הדבר הזה מאתנו, כי קודם כול, כמו שברור לכם, גם אתם יכולים להגיע למצב הזה. ושנית, אי-אפשר לשבור את הכלים בלי להציע סרוויס חדש, ולא הבאתם שום סרוויס חדש. אני באמת, מתוך ההצעה שלך, חבר הכנסת הופמן, אני לא רוצה להיות בוטה מדי, אני אגיד שזה אוסף של רעיונות, חלקם בוסריים, ואני לא יכול להימלט מהתחושה שהם באמת נעשו בצורה, בוא נציע משהו, בלי מחשבה מעמיקה, כי גם אתה, אני מתקשה להאמין שאתה חושב שיכול להיות מצב שבו 61 מחברי הכנסת, רוב מוחלט של חברי הכנסת במדינת ישראל יצביע אי-אמון בממשלה, והממשלה הזו תמשיך לתפקד כאילו לא קרה דבר. בעיני אין מעשה יותר אנטי-דמוקרטי אם אתם לא מוכנים אפילו לכבד סוגיה כמו רוב חברי הכנסת, באמת, מה עוד דמוקרטי בעיניכם, אם גם זה לא? באמת, אבל, אני מונה את האכזבות שלי כאן. האכזבה הכי גדולה שלי היא מהשר לפיד ומכם, כמפלגה, בשל העובדה שהייתם הבטחה מאוד גדולה. ככל שההבטחה הייתה גדולה, ככה מרה האכזבה, ובאמת הייתם הבטחה מאוד גדולה. מאות אלפי אנשים האמינו שאתם תביאו לכאן משהו חדש. אנשים שהצביעו ליש עתיד אמרו, אתם הפתרון. השליכו את יהבם עליכם שאתם תהיו חגיגה לדמוקרטיה. ובמקום זה הפכתם להיות, באמת, חלטורה שעטופה במילים יפות, אין לי מילים אחרות למה שאתם עושים. אני קראתי את המצע שלכם. במצע שלכם כתוב, בין היתר, שאתם מתחייבים לקדם את החוקה, ואתם מתחייבים לשנות את שיטת הבחירות, ושום דבר מהדברים האלה שכתובים אצלכם במצע לא מצאתי בהצעות החוק שהגשת. אז מה זה אומר? זה אומר שאתם ממהרים לעשות דברים כדי להשיג משהו אחר. אתם לא מדברים על שינוי שיטת הבחירות. אבל אפילו את ההבטחות היפות שלכם לבוחרים שלכם, לא רק שאתם לא ממלאים, אתם דוחפים אצבע לעין של הציבור ואתם אומרים: אנחנו נסביר לכם מהי דמוקרטיה, באיזה סוג של התנשאות נוראית. ובזמן שאתם דורכים על הראש של האנשים ופוגעים בזכויות אזרח בסיסיות בלי חשבון בכלל, אתם תושיעו את האדם העובד, כך הבטחתכם, ובלי למצמץ אתם דוחפים לו יד באגרסיביות לכיס ומעלים לו מסים. ואז, ובשיא החוצפה, אתם באמת מדברים על שוויון בנטל, בעוד שבפועל אתם דואגים שרוב הטוב שהמדינה הזו מרעיפה יישאר בידי קבוצה קטנה של אנשים בעלי הון. זאת התוצאה באמת העצובה של כל ההבטחות שלכם. אבל בעיקר אני רוצה לדבר על תרבות החפיף שהשתלטה עליכם, כי הרפורמה הזאת, שבאמת נראית כאילו היא נהגתה באיזו מעלית בדרך לקומה, אפילו שאתם הבאתם את חוק הריכוזיות, סליחה, לא שמעתי אותך, לא שמעתי את ההערה הראשונה שלך, מיקי. אולי, חבר הכנסת, קראתי, חבר הכנסת רוזנטל. אני לא שמעתי, אני ממש מצטער כי בטוח היה לי מה להגיב. אבל, כמו שאמרתי, אין שום קשר בין ההצעה הזו לחיזוק המשילות. מה הקשר? תסבירו לי אתם מה הקשר. אם תעלו את אחוז החסימה אז הממשלה תהיה יותר חזקה? כן? הבעיה היא לא באחוז החסימה, הבעיה היא בתרבות השלטונית, ביכולת לתכנן דברים לטווח ארוך ולרתום את כל מנגנוני הממשלה ליישם תוכניות, אבל לא להגות תוכניות כאלה בדקה, תוכניות שנראות יפה על הנייר, שנראות יפה ככותרת בעיתון, אבל אין להן שום משמעות. אין להן שום משמעות. לא חיזקתם את המשילות בשום דבר, כי אחוז החסימה אולי יפגע במפלגה או שתיים, אבל הבעיה במדינת ישראל היא שהמפלגות הגדולות הולכות ונחלשות לא בגלל המפלגות הקטנות, אלא בגלל תרבות מסוימת שזה לא הזמן לנתח אותה. הבעיה בישראל היא לא שהכנסת לעתים נראה שהיא מברברת את עצמה למוות בהצעות חוק או בחקיקה מיותרת, אלא בזה שאין כלים אמיתיים לחברי כנסת בקואליציה ובאופוזיציה לתפקד כהלכה. וזה עניין רציני ובו היה אפשר לדון ארוכות, אבל זה דורש מאמץ, זה דורש השקעה, זה דורש לא לשבת כמה דקות ולנסח איזה חוק שבאמת הוא, אני לא רוצה להשתמש במילה אנטי-דמוקרטי, אבל הוא רומס את כל הכללים הקיימים. ואתם בעיקר לא מביאים אלטרנטיבות, ואתם מבקשים לפגוע באופוזיציה, ואתם רוצים לרוקן את הכנסת מתפקידיה, כי מפריע לכם כל העניין הזה עם הדיבורים. דיבורים זה לא לעניין, וזה חלק מהתנהלות מאוד בעייתית שלכם. אותו דבר גם הרפורמות האחרות שאתם מציעים בתחומים אחרים, משל בנושא הפחתת מספר הבגרויות. זה דבר מבורך כשלעצמו, רק באף בית-ספר לא יודעים איך לאכול את הרעיון הטוב הזה, שקיים גם בעולם, כי לא עשיתם שום דבר אמיתי כדי להכין אותו כראוי. לא עשיתם באמת שום דבר ראוי. ואותו דבר, למשל, הנושא של יוקר המחיה. אתם מדברים הרבה על יוקר המחיה, וצריך לפעול נגד יוקר המחיה, ובאים בהצעות שלכם עכשיו בחוק ההסדרים ואומרים, איך נעלה את מחיר הדירות. אתם מטילים מס על מי שמבקש לשפר את הדיור וכו' וכו'. זאת אומרת, זה פשוט לא רציני. זה פשוט לא רציני. נא לסיים, אדוני. אז לכן, בגלל הפעילות הלא-אחראית שלכם גם בסוגיה הזאת של המשילות, אנחנו מציעים להביע אי-אמון בממשלה. תודה. תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אני מזמין את סגן השר, חבר הכנסת אופיר אקוניס, המקשר בין הממשלה לכנסת, להשיב על הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא כל הצעה שמפלגת העבודה מתנגדת לה היא פגיעה בדמוקרטיה, לא כל הצעה שמפלגת העבודה מסתייגת ממנה היא קיצונית, ולא כל הצעה שלא נראית למפלגת העבודה היא גזענית או סותמת פיות. בבית הזה, ידידי חבר הכנסת רוזנטל, מתקבלות הכרעות בהצבעות ברוב קולות. על-פי רוב, למיטב ידיעתי, הן מבוססות על תוצאות הבחירות לכנסת. העובדה שמפלגת העבודה ומפלגות השמאל אינן מצליחות ליצור רוב בבית הזה, משום שלמעט פעמיים, נדמה לי, אדוני היושב-ראש, מזה 36 שנים, ספסלי העבודה, ספסלי מרצ והאופוזיציה לא מצליחים לשכנע את הציבור בעמדות שלהם. על חוסר ההצלחה שלכם אנחנו, חבר הכנסת רוזנטל, איננו יכולים להיות אחראים. ואני מאמין, שכל עוד הממשלה הזאת קיבלה את אמון הבית הזה, הממשלה פועלת מאמון הבית הזה, אדוני היושב-ראש, מאמון החדר הזה, המליאה הזאת, אמון שמתבסס על פתק הבוחר. וחובתנו, זו לא רק זכותנו, זו חובתנו לשמש נציגים נאמנים של מאות אלפי המצביעים ששלחו אותנו הנה, כל אחד, אגב, לפי דרכו, לפי אמונתו. ואנחנו הקמנו ממשלה בישראל, חבר הכנסת רוזנטל, לא על-פי דרככם, על-פי דרכנו, כפי שקבעו תוצאות הבחירות לכנסת. מה זה שייך? מייד אני אענה לך, אני אענה לך על הכול. היה בפרוגרמה של הליכוד או מפלגת יש עתיד או של מישהו אחר מה שאתם מבקשים לעשות עכשיו, תהליך רוב של 65? קראתי את המצע של הליכוד. אני מציע שתמתין לסוף תשובתי. זה לא מופיע בו. אנחנו, כפי שאמרתי, צריכים לפעול בבית הזה לפי העקרונות של התנועה, התנועה, משום שאתה בא מתנועה, לא מאיזו מפלגה או קוניונקטורה פוליטית זמנית, מתנועה שתרומתה לתנועה הציונית ולבניין הארץ היא ענקית. וגם אני בא מתנועה מקבילה מן הצד השני, שאפשר להגיד, אפשר לחלוק, אבל שתי התנועות באו, באמת הן מאבני היסוד של התנועה הציונית. ואנחנו צריכים לחוקק ולפעול על-פי דרכנו. כאשר אתם קיבלתם את הרוב הזה פעלתם לפי דרככם, חלקנו עליה, רוב גדול של הזמן אני לא הייתי בבית הזה אבל כ��ומך, לא משנה, אבל לא רמסנו, אני אענה לך. אתה רוצה שניגע גם בזה? אני אתן לך תשובה גם על זה. לעניין זכויות המיעוט, אני, כפי שאמרתי לך, בא ממפלגה שהייתה שנים ארוכות מאוד במיעוט בתוך מוסדות התנועה הציונית, לפני קום המדינה ו-30 שנה כמעט, כמעט 30 שנה ברצף במיעוט בבית הזה, ואני מציע לא להטיף לחברי הליכוד בעניין הזה. יש ויכוח נוקב, אמיתי, יש ויכוח בהצעות שהועלו כאן סביב המוסד החשוב והדמוקרטי של הצעות אי-אמון. ואני אומר לך, משום שכבר אמרתי את זה מהדוכן הזה פעם אחת, אמרתי את זה גם לידידי מהמפלגה שהציעה את הצעתה להגבלת הצעות האי-אמון, שהדבר אינו נכון. לא הייתי מפריז שהוא פגיעה בדמוקרטיה וסתימת פיות משום שהם מנסים לשנות את העבודה בבית, יושב כאן השר שמיר, הוא מייצג, הוא הנציג היחידי כרגע של התנועה שמציעה, של מפלגת ישראל ביתנו. ואמרתי למציע, חבר הכנסת רותם, שבעיני, כמי שמאמין, ואני עדיין מאמין, אתם יכולים לחלוק עלי אבל אני מאמין בדרכם של זאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין, יצחק שמיר, ומחר נציין את יום השנה הראשון לפטירתו, אני מאמין גדול בדמוקרטיה, ואם אתם רוצים להגיש אי-אמון תגישו אי-אמון, ואם הטיעון הנגדי הוא שהמציעים מגישים הצעת אי-אמון ומגחכים את עצמם, תן להם לגחך את עצמם, לתפיסתם של אלה המתנגדים. ולכן אני חושב שהסעיף הזה של הצעות אי-אמון הוא בוויכוח, לא בין הקואליציה לאופוזיציה, הוא ויכוח בתוך הקואליציה. הוא ויכוח בתוך סיעת הליכוד, ישראל ביתנו, והוא לא הוכרע. ואני מקווה שעניתי לך בנושא הצעות אי-אמון, כי אני חושב שאנחנו דווקא בעניין הזה רואים עין בעין. הנושא השני שהעלית, ויושב כאן, ואני שמח שיושב כאן, חבר הכנסת הופמן, שהממשלה תמכה בשבוע שעבר בהצעת חוק המשילות שלו בנושא אחוז החסימה. אני חושב שבבית הזה אין ויכוח שאחוז החסימה חייב לעלות, חייב לעלות, אבל יש ויכוח בכמה הוא צריך לעלות ומה יהיה אחוז החסימה הסופי. אגב, הוא משתנה, הוא יכול להשתנות ברבות השנים. אגב, אני שותף לתפיסתך הטובה, וכדאי באמת, אדוני היושב-ראש, אולי לקיים על זה בהזדמנות יום עיון או איזשהו סמינר, איך המפלגות הגדולות איבדו את כוחן הגדול. זו בעיה, אבל הבעיה הזאת היא לא אנחנו, לנו יש פתק אחד, אנחנו יכולים לפתור את זה, אתה ואני, בדיוק באותה, אתה יודע, באותה כמות של פתק אחד. אני חושב שהוויכוח, אני חתמתי, אם אינני טועה, בכנסת הקודמת על הצעת חוק להעלאת אחוז החסימה ל-3%. הצעת החוק של חבר הכנסת הופמן מדברת על 4%. אני חושב שחייבים למצוא את הדרך להעלות את אחוז החסימה לאחוז נורמלי. נדמה לי, חבר הכנסת כבל, שכשהיינו בוועדת הבחירות המרכזית ביחד, כל אחד מטעם תנועתו, אנחנו נדהמנו מכמות הרשימות. ואגב, זה מותר, זה לגיטימי לגמרי. אין עם זה שום בעיה. יכולים להגיש לא רק 31 רשימות, יכולים להגיש 300 רשימות את מועמדותן לכנסת. אבל אם באנגליה, ובארצות-הברית, ובגרמניה ובדמוקרטיות ענקיות ישנן שתי תנועות עיקריות או שלוש תנועות עיקריות, אין סיבה שבישראל 31 רשימות תיגשנה להציג את מועמדותן. שוב, במסגרת זה מותר, זה בסדר. אבל אני חושב שהדבר הזה מקשה,  מחזק את המשילות? לא, אחוז החסימה? העלאת אחוז החסימה? איך זה מחזק את המשילות? אני, אני רוצה להגיד לך,  מספר הרשימות הערביות להגיע לכנסת, איך זה מחזק את המשילות? הנושא של הסיעות הערביות הוא בהחלט חלק מתוך הוויכוח, שגם הוא קיים. וזה נכון שהממשלה תמכה ב-4%. אנחנו עדיין בשלבים הראשונים ��ל הצעת החוק הזאת. ואנחנו עוד לא, אתה יודע, חבר הכנסת הופמן יודע, יש לו עוד דרך ארוכה לחקיקת החוק בקריאה השנייה והשלישית ולהכנסתו לספר החוקים. ואנחנו נגיע, כך אני מאמין, לאחוז מסוים, אחוז נבון, שלא יפגע בזכויות במיעוט. אבל אתה יודע, גם אי-אפשר, אני חייב להגיד לך, באמת, ביושר, חבר הכנסת רוזנטל: זכויות המיעוט, נדמה שבשנים האחרונות הפכו פה למושג שהמיעוט קובע את הכול. במקום שהרוב יקבע את הכול, יש תחושה שלעתים המיעוטים דווקא, לא המיעוטים, לא סיעות המיעוטים, המיעוט קובע את הכול. דוגמה אחת, דוגמה אחת. יש הרבה דוגמאות. אנחנו, אדוני היושב-ראש, נדון גם בעניין הזה של העלאת אחוז החסימה. הדיון יתקיים פה, בדיוק איפה שהוא צריך להתקיים, בבית הזה, גם בנושא אחוז החסימה, גם בנושא הצעות אי-אמון, בחוקי המשילות השונים שהוצעו על-ידי סיעות הקואליציה. אבל, באמת, חברים, לא יכול להיות שכל פעם תהיה אותה תגובה פבלובית על כל חקיקה שמגיעה. בכנסת הקודמת, כל חקיקה לאומית שהגיעה, מייד הפכה לחקיקה לאומנית. אנחנו, אנחנו לא, אני מקווה, לא השתמשתי במילה, אני שמח. ולא זה, אמרתי, בכנסת הקודמת כל חקיקה לאומית שהגיעה לבית הזה הפכה לחקיקה לאומנית. אני פשוט רוצה, לסיום, לומר לך, לא כל מה שאתם תתנגדו לו, ואולי לא תצליחו בהתנגדות, תנסו לשכנע, אבל בסופו של דבר אתם במיעוט בבית הזה. לא כל מה שיעבור כאן הוא פגיעה בזכויות המיעוט וסכנה לדמוקרטיה. אנחנו צריכים להמשיך לחוקק על-פי תפיסתנו ועל-פי המנדט שניתן לנו מהציבור. תודה. תודה לסגן השר אופיר אקוניס. אנחנו נעבור להצעת האי-אמון הבאה. דרך אגב, עכשיו שלוש הצעות אי-אמון יזכו לתשובה אחת, כי הן כולן בנושאים כלכליים-חברתיים. הראשונה שבהן היא של סיעות יהדות התורה ומרצ: המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה. המועמד להרכיב את הממשלה הפעם הוא חבר הכנסת ישראל אייכלר. אומנם הוא לא נמצא, אבל אם יתמכו בהצעת האי-אמון אז הוא יהיה ראש הממשלה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני מליאת הכנסת את הצעת האי-אמון שמוגשת היום על-ידי סיעות יהדות התורה ומרצ. כקודמי, גם אני רוצה להתייחס לכך שלפני כשבוע היינו עדים לאחד הניסיונות של הקואליציה, שמנסה בכל דרך אפשרית, לגיטימית וגם אם היא לא לגיטימית, למחוק ולמנוע כל ניסיון שיקבל ביטוי והד, שבו תוצג הממשלה במערומיה, שבו יקבלו אזרחי המדינה תשקיף ברור על כישלונותיה של הממשלה, על ההבטחות שפוזרו ופיזרו המפלגות שמרכיבות את הקואליציה ערב הבחירות, מול ההתכחשות שלהן בהטלת גזירות כלכליות בתקציב שהוגש על-ידי הממשלה הרעה הזו. ובימים האלה, שליחים של הממשלה הרעה הזו מתרוצצים מוועדה אחת לשנייה, לשכנע את חברי הכנסת שיהיו שותפים להצעת התקציב שכותרתה: פגיעה אנושה באוכלוסיות מעמד הביניים, פגיעה עמוקה יותר במשפחות העניים. אני מזכיר את הניסיון הזה מכיוון שבהצעות הקואליציה יש גם סעיף שיבטל את דיוני האי-אמון, ואני אומר: עד כדי כך אטמו את אוזניהם, חברי הקואליציה, והם אפילו לא מוכנים שנעלה פה לדיון הצעות המביעות אי-אמון בממשלה. כאשר אזרח מן השורה ישמע את מה שסיפרתי, הוא יקלוט מייד עם מי יש לנו עסק. ולא יהיה כל ספק בצדקת דרכה של האופוזיציה, ששבה ובאה מדי שבוע כאן ומבקשת להציג את מחדליה של הממשלה, כך שלאט-לאט נצליח אולי לפורר את קיר המגן הקואליציוני שיודע לעשות רק רע לשכבות החלשות ולמעמד הביניים. יש פן נוסף בהצגת אי-אמון, וכוונתי בכך שיש צורך להכריז ולהודיע שאין לנו אמון במי שעומד בראש הפירמידה, והוא ראש הממשלה. ליהדות התורה יש באמת כמה וכמה סיבות להביע אי-אמון, להביע אכזבה עמוקה וגם להצהיר על כך שאנחנו מרגישים פגועים מאוד מהתנהגותו של בנימין נתניהו כנגדנו. אני מתאר לעצמי שנתניהו עצמו שכח מהי העזרה שהוא קיבל מאתנו. בתשנ"ו 1996 הוא רץ לראשונה לראשות הממשלה, ורק בזכות התמיכה המסיבית של יהדות התורה הוא נבחר על שבריר של אחוז לתפקיד הנכבד. אני מזכיר זאת, כי לכאורה אם הוא היה זוכר זאת, הוא לא היה מפנה לנו גב. וכאשר אני מזכיר את ההצבעה של תשנ"ו 1996, אני מזכיר גם את ההצבעה של יהדות התורה עבור בנימין נתניהו לראשות הממשלה בתשנ"ט 1999. אומנם הוא כשל אז, אבל אנחנו היינו אתו גם אז. ולמרות התמיכה המסיבית ואולי גם העיוורת בנתניהו האיש, גם ב-1996 וגם ב-1999, בפעמיים שתמכנו בו, הוא נבחר אחר כך ב-2003, בתשס"ג, לשר אוצר אצל שרון. ואז הוא הטיל, בין השאר, על הציבור החרדי גזירות כה קשות, שעד עצם היום הזה עדיין אנחנו מלקקים את הפצעים שקיבלנו כתוצאה מהקיצוצים שהוא הטיל על קצבאות הילדים, על תקציבי מוסדות החינוך החרדיים, הקיצוצים הדרסטיים במענקי הדיור. וכל זה מבלי להניד עפעף, מבלי למצמץ, גם מבלי להתנצל, כאילו מעולם לא היה לו קשר כלשהו, אישי, פוליטי, עם הציבור החרדי. בתשס"ט, ב-2009, התקיימו בחירות. קדימה קיבלה 28 מנדטים, והליכוד קיבל 27 מנדטים. ההיגיון הפוליטי אומר שרצוי להרכיב ממשלה ברוטציה של ראשות ממשלה. אבל נתניהו לא ויתר, הוא נזכר בנו. הוא לחץ, הייתי אומר גם הוא רדף אחרינו, ובפיו בקשה אחת: אנא, תמליצו אצל הנשיא שיטיל עלי, על נתניהו, את מלאכת הרכבת הממשלה. ואכן הנשיא קיבל גם את ההמלצה שלנו והטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, והוא הצליח להרכיב ממשלה. הליכוד בראשותו חתם על הסכם אתנו, עם יהדות התורה, שלא ישתנה מעמדם של בני הישיבות ביחס לשלטונות הגיוס. וכתוב גם בהסכם: אם תהיה פגיעה כלשהי, כך נאמר שם, הדבר יתוקן בחקיקה. אולם, כאשר החבר ליברמן התחיל לזמר שיש צורך בשינוי חקיקה בכל אשר קשור לחוק טל, וכאשר גורמים בקדימה בראשות פלסנר חברו לאותה מקהלת ליברמן, נתניהו שוב שכח מיהדות התורה. נתניהו לא רק שכח מאתנו, הוא שכח שבגלל יהדות התורה וש"ס הוא ארבע שנים ראש ממשלה. הוא התנהג והתייחס לחתימת הליכוד בראשותו שלא ייפגע מעמדם של תלמידי הישיבות. וכאשר אנחנו עומדים כיום פה ושואלים את עצמנו, האם אפשר לתת אמון בראש ממשלה כזה, שאלה זו מקבלת משנה תוקף, כי לפנינו האיש בנימין נתניהו אשר מסוגל לדרוש מאתנו אמון בתפקידו ולהתל בנו, ולהתכחש לנו, אף שיש בינינו הסכם בנושא הספציפי הזה של מעמד בני ישיבות. לא חלמנו, ברגעים הקשים ביותר, שאתה, בנימין נתניהו, תעמוד בראשות ממשלה, כאשר אליך חברו לפיד ובנט, ותביא בממשלתך החלטה כה אומללה וגם פוגעת, שרק 1,800 יקבלו את הדיחוי מהשירות הצבאי. 65 שנים היו ממשלות, הן קמו גם נפלו, בראשן עמדו בן-גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, מנחם בגין, יצחק שמיר, ועד ימינו, שמעון פרס, ברק ושרון, אף אחד מהם לא העז לפגוע במעמד בני הישיבות מול שלטונות הגיוס. רק אתה, בנימין נתניהו, עם המידה הגדולה של כפיות הטובה, העברת אתמול את ההחלטה האומללה. היא החלטה אומללה משתי סיבות: א. כי לכל בר-דעת ברור שבני ה��שיבות יישמעו רק למה שהאדמו"רים וראשי הישיבות יורו להם. וכבר ברור עכשיו מה תהיה ההוראה, כי היא תהיה לפי מה שהורו לנו בעבר גדולי וצדיקי הדור, זכר צדיקים לברכה, וברור שהתלמידים יעדיפו ללכת לכלא. המשמעות היא שתתבצע פה אנדרלמוסיה בעם, כי המשטרה הצבאית תיאבק ותנסה לכפות גיוס על בני הישיבות, והם, בני הישיבות, יעדיפו ללכת לכלא ולהישאר בלימודים, כי תורתם היא אומנותם. הסיבה השנייה, ההחלטה האומללה הזו תוכיח לעין כול שאי-אפשר לסמוך ולעשות אתכם הסכם, מכיוון שגם לאחר שהתנועה הציונית, לפני שהיא קיבלה את ההכרה וההסכמה להקים את המדינה התחייבה בפני מוסדות האו"ם להתאים את עמדותיה עם אגודת ישראל, שהייתה אז הארגון היחידי החרדי שהיה מיוצג באו"ם. ובכל זאת, ממשלת ישראל, למרות ההתחייבות שניתנה אז על-ידי התנועה הציונית, העבירה אתמול החלטה שמשמעותה תקיעת סכין בגבה של היהדות החרדית. זה מוכיח שאי-אפשר לסמוך על ממשלת ישראל. ואנחנו מכריזים פה: אין לממשלה סמכות להחליט החלטה שהיא בניגוד לאורח החיים שלנו. לא תצליחו לכפות עלינו החלטות כאלו. היהדות החרדית, שמדממת מהחלטת הממשלה מאתמול לנתק אותה מלימוד התורה, כולנו יודעים, כי מי שמכיר את דברי הימים ומי שמכיר את ההיסטוריה של העם היהודי יכול להבין שבמאבק הזה אנחנו ננצח. כי הדחף הפנימי, הרצון העז להיות מקושרים ומחוברים לתורת ישראל ימוטט גם את הרוח הרעה ששולטת בממשלה רעה זו. תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש, שהציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעות יהדות התורה ומרצ. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק כהן לנמק הצעת האי-אמון של סיעת ש"ס: שר האוצר מפקיר את השכבות החלשות ומעמד הביניים, מקצץ בקצבאות, מעלה מסים למשפרי דיור ומדרדר מאות אלפי משפחות אל מתחת לקו העוני. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. עד עשר דקות לרשות אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, על העיר חלם שמעתם? כן.  בחלם יש נהר יפהפה, נהר מקסים, ומעל הנהר יש גשר, גשר צר, ומה לעשות, איך הגעת לחלם? יום אחד נפלו שלושה קרשים מהמעקה של הגשר, וכל פעם שמכונית לוקחת סיבוב בלילה, בחושך, לא רואה שאין שם, הופה, נופלת לנהר, ועוד מכונית ועוד מכונית. התכנסו חכמי חלם, זה לא נעים, תשמע, זו עיר תיירות, בכל זאת, מה עושים? ישבו 70 ימים, 70 לילות, בסוף החליטו, בשביל לשפר את השירות, לבנות בית-חולים ממש מתחת לגשר, ככה שאם מכונית נופלת, הופה, ישר לחדרי מיון. מורי ורבותי, לממשלה יש בעיה עם העבודה המאורגנת. בואו נדבר על הנמלים, יש להם בעיה, הם לא מסוגלים להגיע למשא-ומתן מסודר, כמו שכל ממשלה יודעת לעשות, ולהפעיל את הנמלים כמו שצריך. מה עושים? כמו במשל המעקה והגשר, הולכים, בונים עוד נמל ליד נמל אשדוד. אגב, הקיבולת שלו מספיקה עד ל-2020 2025 לפחות, ואם יעמיקו שם את אחד הרציפים למים עמוקים זה יספיק, עוד לא הפכנו לאזור סחר, עוד לא פרץ פה השלום והפכנו לאזור סחר עולמי, שאוניות יורדות בחיפה דרך מסילת העמק לבגדד או מאשדוד דרך ניצנה למסילת ברזל לפורט-סעיד. עוד לא הגענו למצב הזה. לטריפולי. או לטריפולי. אנחנו עדיין במצב שלא יודעים לנצל הזדמנויות לקדם את נושא השלום, אנחנו מפספסים כל הזדמנות, לכל אירוע, אם מישהו פה יעשה סקירה לאחור הוא יראה שב-65 השנה האחרונות, אם הייתה פה מנהיגות אמיצה, כולל המנהיגות, לצערי, של גולדה ורבין ופרס ומו"ר אביך, עליו השלום, שמיר, לו הייתה מנהיגות שרואה למרחקים ויודעת לנצל, רק ראש הממשלה בנימין נתניהו פטור מהרשימה הזאת? שאני אבין. לא, אני מדבר על תקופתנו, ממשיך לתקופתנו. אה, אוקיי.  אז באמת יכולנו כבר להיות במציאות אחרת לגמרי. אבל מה לעשות, כל אחד רואה את האופק, אף סנטימטר אחד קדימה, לא יותר מזה. ואז פוספסו הזדמנויות: ב-1972 ההזדמנות עם רוג'רס, שנה אחרי זה פרצה מלחמת יום הכיפורים, הסכם לונדון, מאז אנחנו מתמודדים עם מציאות כמעט בלתי אפשרית. עכשיו הקטארים הגישו הצעה, ואף אחד לא בודק אותה אפילו, אף אחד לא חוקר אותה. כלום. בואו נחזור לענייננו. אנחנו עוד לא הגענו למצב, חברי חבר הכנסת חסון, אתה מבין מה אני אומר, ואתה מסכים עם חלק מהדברים, שעדיין מחיפה אי-אפשר להוריד סחורות דרך רכבת העמק לבגדד, ומאשדוד אי-אפשר להוריד סחורות לניצנה ולפורט-סעיד, אנחנו עדיין נמצאים באזור. אז לבנות עוד שני נמלים בגלל, לא, עוד נמל אחד, חכה, עוד לא הגענו, הנמל השני עדיין לא הגענו אליו, כן, כדי לפתור בעיה של ועדי עובדים, להשקיע מיליארדים מכספים מוסדיים? לעשות תחרות דמיונית? הלוא אחד מהם יהיה פיל לבן. והנה הגיע, אץ לו רץ לו ראש עיריית חיפה וצועק חמס: איך זה יכול להיות, הם בונים נמל באשדוד, גם אני רוצה. אמרו לו: אתה יודע מה, קח נמל. עוד נמל בחיפה. זאת אומרת, שני נמלים פה יהיו פילים לבנים שאין צורך בהם. תחרות לא תהיה, כי אם רוצים תחרות, אז אי-אפשר להגיד לנמל אשדוד: אתם מים רדודים והנמלים החדשים יהיו מים עמוקים. תעמיקו את המים גם באשדוד, ותראו אם בכלל יש צורך. ותורידו עכשיו את התעריפים, חברי היקר, סגן שר האוצר, אתה יודע שאני מאוד מעריך אותך, עכשיו תורידו את התעריפים. תגיד, כמה ימי שביתה היו ב-2012? כמה ימי מה? שביתה בנמל אשדוד. תגיד, מה אתה רוצה ממנו? הוא היה סגן שר אוצר, הוא גם יודע מה, לא, לא זוכר. לא היו. היה, היה, היו, היו, אבל לא דרמה, תמיד הסתדרנו. חברי היקר, חבר הכנסת כהן, כמה? תמיד הסתדרנו, יקירי. תמיד הסתדרנו. אבל לא, אבל רגע, בשביל שביתה לא בונים נמל. תאר לך שבשביתת הרופאים היינו בונים עשרה בתי-חולים חדשים. בינתיים לא נפתרו השביתות. רגע, יקירי. כמה עולה יום עגינה מיותר של ספינה, של אונייה לפי הנפח שלה? אתה בונה את בית-החולים מתחת לגשר. תחזיר את המקלות למעקה, הכול יהיה בסדר. לא הצלחתם 65 שנה. כמה שעולה, אהלן, סולומון, מה שלומך, יקירי? מיקי, תתקן את הקיים.  על כל פנים, שני נמלים מתוך הארבעה או החמישה, יש גם באילת, דרך אגב, למדינה. מיקי, מיקי היקר,  מיקי, תקשיב לי. אתה יודע שאני אוהב אותך, ואני נותן לך רק עצות טובות, זה מיותר. מיותר. כלכלת ישראל לא צריכה את זה. לא צריך את זה. תעמיקו את הנמל למים עמוקים, תפתרו את הבעיה של הוועדים. שביתות, עבודה מאורגנת יש, תמיד הייתה, ואוי ואבוי אם היא לא תהיה. אוי ואבוי אם היא לא תהיה, אני בעד. אנחנו לא דיקטטורה. אבל זאת שיטה של דיקטטורה. לא הולך לי עם הנמל, אני אבנה נמל לידו, נמל פרטי, מכספי המוסדיים. זה כסף שלךָ ושלו ושלךְ. 2.7 טריליון שקל כספי מוסדיים, כספי הציבור. אתה הולך להשקיע אותם בנמל שהוא פיל לבן, כמו שנמל אשדוד יהיה פיל לבן. רבותי, תפקחו עיניים. הוא הזכיר את הרכבת הקלה בתל-אביב. כשאתה הולך לקצץ בקצבאות ילדים, פת לחמם של ילדי ישראל שגם ככה לא חוצים את קו העוני במצבם הנוכחי, לקחת להם מאות ואלפי שקלים מההכנסה הפנויה שלהם לצריכה, תאמין לי, מיקי, אין להם דילמה בין ריאלי לפיננסי למשפחות האלה, אין להם הד��למה הזאת. זה לחם, זה אשל, ביצים, זה פחמימות, זה חלבונים לילד, לתינוק. אתה הולך לקחת לו, לעקור לו את זה מתוך הפה. ונת"ע, מי צריך עכשיו את נת"ע כשאתה יודע שזה עוד פיל לבן בתל-אביב? השנה זה מיליארד שקל. הפרויקט מתוכנן ל-12 מיליארד, אני אומר לך, יקירי, ביכולתך. אתה יודע, ראיתי את שר האוצר, משהו מדהים, עומד מול פני האומה ואומר שהוא נגד המס על האלכוהול, אבל מה לעשות, זה יובל שטייניץ חתם. לא היה ולא נברא וגם משל אין כאן. זה פתטי. לא עושים דברים כאלה. מה הוא מנצל את זה שד"ר יובל שטייניץ הוא אדם הגון, אדם ישר, שלא יתקוף אותו? אז אני אומר לך: לא היה דבר כזה. אם היה דבר כזה בחצי, ברבע מחיר בסוף 2014, אתם הקדמתם את זה. אז מה, אתם רוצים להתגונן מול הנוער, מול אלה שמשתמשים באלכוהול, ולהגיד להם, זה לא אנחנו, אנחנו נגד זה? אתה נגד זה? אל תחתום על זה. אבל ללכת להאשים אחרים בדברים אתה עושה? טוב, עזוב, איך הגענו לאלכוהול, אני כבר לא זוכר. היינו בנת"ע, היינו בנמלים, בקצבאות ילדים. איך זה קשור לקצבת ילדים? מה אתה רוצה, שנמשיך לתת קצבאות ונהפוך אותם למקבצי נדבות? לפחות, אולי יהיו 100, 200 עובדים, אתה יודע, אני מכבד אותך, אז אני לא אתקוף אותך מעל הדוכן.  אני מכבד אותך, אז אני לא אתקוף אותך מעל הדוכן, אבל תסלח לי, מה שאמרת עכשיו, אין לך מושג מה אתה מדבר. יש לי מושג. אין לך מושג מה אתה מדבר.  הופה טופורובסקי. סטודנטים, אהלן. אהלן, סטודנטים,  חכמולוגים כמוך, הסטודנטים, אתה יודע שהוא משלם ביוקר. אתה יודע שהם הולכים לשלם ביוקר, הסטודנטים. אתה לא מגן עליהם. אתה לא מגן עליהם.  תקציבים. לא הבנתי מה אתה אומר. חכה, אני הולך לדבר אתך, אל תפריע. אבל בקצבאות ילדים, אין לך מושג על מה אתה מדבר.  במדינה הזאת. אתם עם הניסיונות שלכם, שמעון, אתה לא צריך להיות בחזית. לעשות משהו, יש שכונה, קריית-משה, ברחובות, לך תבקר שם. תבקר שם. נכון, אתם אשמים. אה, אנחנו אשמים. אתם אשמים. כן, הבנתי. מי ישב פה 20 שנה, אני? תקפוץ לשם, תבקר שם. אחר כך תדבר, אחר כך תקצץ בקצבאות ילדים. תקפוץ לרחובות, לקריית-משה, ותבוא לקצץ בקצבאות ילדים.  גדלתי שם. טוב, אוקיי, שמעתי אותך. 30 שנה, הוא לא יבחר בך שוב, אל תדאג. הוא יבחר במישהו אחר. ככה אתה רוצה לפתור את הבעיה? איזו בעיה? יש הרבה בעיות שהצגתי, על איזו מהן אתה מדבר? כל הבעיות שהצגת. תגיד לי איזו, אני אתן לך פתרון לכל דבר. הצגת כמה בעיות. לגבי הנמלים, מיותר, אל תבנה אותם, בזבוז כספי ציבור.  שניהם יהיו פילים לבנים. ואתה יודע מה, תקשיבו טוב, אני מוקלט. ידידי היקר רובי ריבלין, הנמלים האלה לא יקומו. לא יהיה, כי אין לזה שום הצדקה כלכלית. זה סתם ספין תקשורתי. סתם לתקוף ועדים. הם לא יהיו. לעשות מים עמוקים, מים עמוקים, יפה מאוד. הנה, יש לך פה אדם מנוסה, תתייעץ אתו, שלמה. שב, שב לידו, תתייעץ אתו. צריך להעמיק את נמל אשדוד, וכל זה הופך להיות מיותר. שב לידו, הוא יסביר לך. גם על קצבאות ילדים הוא יסביר לך. אני לא שלמה, מה לעשות. נא לסיים, אדוני. אני אסיים, אדוני. אתה יודע במה אני מתנחם? במה אני מתנחם, שלמה? אני לא שלמה, מה לעשות. מה השם שלך? חבר הכנסת שמעון סולומון. סולומון.  זה מה שמאפיין אותך. אתה יודע במה אני מתנחם? אני מתנחם בזה שצריך לסבול אתכם לזמן קצר. אתם כבר לא תהיו פה. מהר מאוד לא תהיו פה. אתם מאותם סוגי מפלגות קריסטל שהן מין ואזה כזאת שנופלת על הרצפה ומתרסקת לרסיסים. גם את הפירורים, גם את החתיכות אי-אפשר להדביק. אנחנו פה, מה לעשות. בסדר, אתם תחלפו כמו שחלפו רבים כמוכם. מה לעשות. על כל מקרה, אדוני, אני מציע לחברי גם בקואליציה להצביע אי-אמון בממשלה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. אני מזמין את חבר הכנסת באסל גטאס להציג הצעת אי-אמון מטעם סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל-מד"ע וחד"ש: ממשלה שנלחמת בעניים ולא בעוני. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. ראש ממשלה במדינה היהודית הדמוקרטית. יפה. אנחנו ניסינו את זה באופן ישיר, אם אתה זוכר. אמרתי את זה, בהנחה, לא אמרתי את זה בהתרסה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני הולך לדבר על כמה כותרות שהממשלה הזאת מצטיינת בהן, ככל שהזמן ייתן לי. כל אחת מהכותרות האלה מספיקה בפני עצמה בשביל להצביע אי-אמון בממשלה. זאת ממשלה פנאטית שמיישמת אידיאולוגיה פנאטית, דורסנית, ולא מוכנה לשקול שיקולים נוספים. קחו לדוגמה את התוכנית הכלכלית. היו הצעות שלא אנחנו, חברי הכנסת מהאופוזיציה, הבאנו כחלופות להצעות שהוצגו על-ידי פקידי האוצר והממשלה, אלא גופים מקצועיים כמו לשכת רואי-החשבון, כמו אנשי מקצוע אחרים, אנשים מהאקדמיה. הפנאטיות התגלתה בזה שהם אפילו לא הסכימו לשקול את אותן הצעות. יש מטרה: צריך להשיג קיצוץ בגירעון בדרך שאנחנו יודעים. יש מטרה להעלות את ההכנסות כביכול. לדעתי גם צריך להגיד "כביכול" על הקיצוץ, כי כשמדברים על קיצוץ באחוזים מאיזשהו נתון שלא בטוח שהוא קבוע, הנתון הזה כשלעצמו יכול לרדת, אז גם בקיצוץ לא בטוח שישיגו את המטרה. אבל יש מטרה ומסמנים אותה והולכים בפנאטיות. ככה גם קורה בעניין המשילות. אני לא רוצה לדבר על השוויון בנטל, משאיר את זה לאחרים. אבל בעניין המשילות, יש מטרה להשיג יותר משילות. איך משיגים יותר משילות? על-ידי החלשת הכנסת. אני אומר, רבותי, וקחו את זה ממני כדעה אובייקטיבית של מישהו חדש בבית הזה, בכנסת הזאת, מה שאני מרגיש מאז שהגעתי לכאן, שהכנסת, כבוד היושב-ראש, סובלת מחולשה הולכת וגדלה. ככל שיש דברים גדולים שהולכים לקרות, כמו התקציב, כמו הצבעה על חוקים מרכזיים, הכנסת פושטת את נכסיה. היא הופכת להיות, סליחה על הביטוי, מריונטה של הממשלה. אפילו להתווכח על מספרים, לא מוכנה. מאז שהגעתי לכאן אני דורש קצת שקיפות כאיש מקצוע. אני רוצה, רבותי, לדון במספרים. אני שואל את הממשלה, עד היום, מה הגירעון ב-2012, אתה שומע 20 מספרים שונים. כל שר שעלה לכאן דיבר על מספר אחר. אני פניתי לוועדת הכספים, גם עם עותקים ליושב-ראש הכנסת וליועץ המשפטי, מבקש תקציב. מה שהונח על שולחן הכנסת זה לא תקציב. אני בתור פרלמנטר לא יכול, על-פי מה שנתתם לנו, לשפוט דברים. באופן מקצועי ביותר. סעיף מסוים במשרד החינוך, לא יכול להגיד אם זה טוב או לא טוב, אם צריך להוריד אותו או להוריד אותו. תקציב של 4 מיליארד שקל נכנס לארבע שורות, חינוך ולא יודע מה. ללא היסטוריה של ביצועים, ללא הוראות תקציב. אני דורש את זה. אני אמשיך לדרוש את זה. אני אמשיך לדרוש את זה אפילו אם נגיע לבית-המשפט העליון, כי אתם מונעים ממני לתפקד בתור חבר כנסת תפקוד ראוי. חוסר השקיפות, נגיע אליו בכותרת נפרדת. זוהי ממשלה, עוד כותרת, אטומה, ללא רגישות. אין לכם רגישות לכאב ולסבל של אנשים חלשים ועניים, שאין להם שיניים אפילו להיות במצב של משפרי הדיור, שהיום פתאום יש רוב בוועדת הכספים למנוע את המס. אבל אלה שזקוקים לקצבאות ילדים, אין להם את הלובי הזה, אי�� להם את השיניים האלה. הביטוח הלאומי אומר לכם: אתם מקצצים 2.7 מיליארד שקל בקצבאות הילדים. מספיק שתחזירו 225 מיליון שקל, פיצוי על הקצבאות, כדי להעלות שוב 20% מאותן משפחות שייכנסו למעגל העוני, להחזיר אותן אל מעל מעגל העוני, 225 מיליון שקל. אני אומר לך, סגן השר, אתם, ב-1% מע"מ, ספק אם תביאו את 4 מיליארד השקל. אני לא חושב שתשיגו את 4 המיליארד. אבל נגיד שהשגתם את 4 מיליארד השקל, תחזיר מיליארד שקל במע"מ דיפרנציאלי למוצרי בסיס. לא מוכנים לדון בדברים האלה. דברים שיש בהם רגישות חברתית לעניים, לקבוצת החלשות, עוברים עליהם, עוברים, דורסים, לא מתחשבים. אין להם לובי, אין להם קול חזק בכנסת הזאת. קחו לדוגמה את עקרות-הבית. הביטוח הלאומי אומר לכם: מוצדק. המס על ביטוח לאומי ייתן לאנשים, לעקרות-הבית, אפשרות, בהגיען לגיל הפרישה, שתהיה להן קצבה יותר גדולה. אבל מה עם ביטוח בריאות? הבעלים של אותן עקרות-הבית, את זה לא אומרים, זה שוב השקיפות, לקח מהם האוצר נקודת זיכוי במס הכנסה, כי הנשים שלהם מזדכות בצורה אחרת. תחזירו את נקודת הזיכוי. אף אחד לא מדבר על זה, לא מוכנים לדון בזה. ממשלה ללא שקיפות. חוק הסדרים דורסני. למרות כל המאמצים של הכנסת ושל היושב-ראש, ואני ממש מכבד את מה שהוא עשה, נשאר חוק ההסדרים מפלט לרפורמות ולדברים שהיו צריכים לעבור בדרך של חקיקה ראשית. אני אביא שתי דוגמאות שהיו היום בוועדות: עניין חוק נהרי. מה לעניין חוק נהרי ולתקציב? למה מבטלים את חוק נהרי בחוק ההסדרים? אומרים: צריך לחזק חינוך ציבורי ולא חינוך, תביאו את זה לכנסת. אני שאלתי את האוצר, כמה שקל מביא לך ביטול חוק נהרי בתקציב. אמר: אפס. כלום. העיקר להוציא את העיניים. אז מה זה עושה לתקציב? למה בחוק ההסדרים? אולי צריך לעשות חוק חלופי, אולי צריך לשנות, תנו לכנסת לדון בעניין הזה, זה רפורמה. עניין התאגידים: רוצים למזג את התאגידים, להקטין את מספר תאגידי המים והביוב מ-55, היה ל-15, היום אנחנו מגלים שזה לאו דווקא 15. ואני שואל שוב את האוצר: כמה זה חוסך? הוא אומר לי: חוסך בדמי ניהול, תפעול. אני אומר לו: כמה דמי הניהול והתפעול? התחילו פה לעוף מספרים. אמרתי: לא מספרים, אדוני, אחוזים. כמה התאגידים הקיימים מוציאים על תפעול, admin, מה שנקרא, באחוזים? התחילו לחשושים, 5%, 6%. אמרתי: 5%, 6%? מצוין. אבל כמה חוסכים? ואני לא מדבר על דמי ניהול סתם, שלא ימרחו אותנו שוב, אלא על דמי ניהול עודפים שקשורים לעצם הקמת התאגידים החדשים. כי גם עלה משהו התפעול בשיטה הישנה. יש עוד דוגמאות בחוק ההסדרים, שמנסים להגניב פנימה רפורמות לא לעניין, כל מה שנכשלו בו הממשלות הקודמות. זו ממשלה, לבסוף, ללא חזון. לא בתחום הכלכלי, רבותי, הלוואי, אם הייתם משכנעים אותנו שכל מה שעוברים, כל הקיצוצים, כל הגזירות, כל התקציב הנואל הזה, בא בשביל להשיג מטרות יעד ברורות, בא בנק ישראל ואמר לכם שאפילו את זה בשנה הקרובה לא תשיגו, ושוב תצטרכו לקצץ ב-2015. איזה יעדים? איזה חזון כלכלי? וכמובן, חזון פוליטי, אין. הדרך סגורה הרמטית, אפילו המאמצים הכי הכי ידידותיים לביבי ולממשלת ישראל נתקלים בסירוב מוחלט. אני רוצה להגיד, בסוף, שכל מה שקורה לנגד עינינו אומר שהקול והטון הם קולו וטונו של ביבי נתניהו, והשיטה שלו, והאידיאולוגיה שלו, גם אם הממשלה מרבה בתחפושות שנקראות יש עתיד או התנועה או תחפושות שונות. בשביל כל הכותרות האלה, הממשלה הזאת צריך להביע בה אי-אמון, שתעבור מן העולם. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי להשיב על שלוש ההצעות האחרונות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת, לפני שעליתי לדוכן, אמרתי לעצמי שאני אשתדל לא להגיב אלא רק אביא את הדברים שהכנתי לעצמי. האמת היא שאני לא מסוגל להתאפק. אני רוצה לשאול את חבר הכנסת גאטס, גטאס. גטאס. אתה אומר שאין הידברות, שלא שואלים, לשכת עורכי-הדין, רק תדע, גאטס זה ההפך מגטאס. אז מה להגיד? להגיד ראסל? רסאל? תגיד "חבר כנסת ערבי". חס וחלילה. חבר הכנסת ראסל, עם כל הכבוד, לא ראסל, גטאס. איך? אני רק הערתי שגטאס זה בדיוק ההפך מגאטס. באסל גטאס. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני באמת רוצה רק להגיד לך: מכיוון שקבעת כעובדה שלא שואלים ולא מתייעצים, אז אני יכול להגיד לך שרואה-החשבון דודי גולדברג היה במשרדי במשך כמה שעות השבוע, ושוחחנו אתו לפני שבועיים, ולשכת עורכי-הדין היו אצלי גם כן, עם רשות המסים, ואנחנו הולכים לייסד, אני מייסד יחד אתם, שולחן עגול של הידברות, של לקיחת הניסיון שלהם, שולחן עגול שיתכנס לפחות פעם בחודש, פעם בחודש וחצי. אני אשמח לשיתוף פעולה אתם. הם לא האויבים שלנו, הם רוצים את טובת המדינה. ישבתי עם עוד כמה וכמה גורמים במשק, וחלק מההצעות שלהם, להפתעתך, נכנסו גם לחוק ההסדרים. זה רק כתגובה למה שאמרת. ועוד שאלה לי אליך. אמרת שאינך מסכים עם הממשלה הזאת, אינך מסכים עם התקציב שלה. באמת נשאלת השאלה עם איזה ממשלה ב-65 שנות קיומה של המדינה הסכמת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחודשים האחרונים עמדתי כאן עשרות פעמים מעל הדוכן הזה, וניהלנו עימותים בלתי פוסקים על הדרכים להתמודד, קיבלת משכורת על זה. נכון. ניהלנו עימותים בלתי פוסקים על הדרכים להתמודד עם המשבר התקציבי הקיים. היות שחברי לאופוזיציה מכירים, אני חושב, כמעט בעל-פה את הטיעונים שאני מציג כל שבוע לגבי הצעדים הכלכליים הנדרשים, אני רוצה לנסות לוותר היום על החלפת המהלומות המילוליות שהפכו אצל כולנו להרגל ולנסות לדבר גם אל הציבור בבית, לאותם אנשים שמסיימים בשעות אלה את יום העבודה המתיש, אלו שבתוך כל ההמולה בינינו לעתים נשכחים. כששר האוצר החליט להקים גוף פוליטי חדש, וכאשר אנחנו הצטרפנו אליו, בדיוק עליהם חשבנו, על אלה ששלחו אותנו לכאן. אנשים עובדים, עם ילדים, שיוצאים בבוקר לעבודה במקום מכובד, מרוויחים משכורת שאמורה לספק למחיה, לחיסכון, ואפילו לחופשה פעם בשנתיים, אך כמו שכולנו יודעים, זה לא המצב, הם מרגישים חנוקים, כשהם הולכים לחנות הם משלמים עשרות אחוזים יותר מעמיתיהם בלונדון או ניו-יורק. הם משלמים חשבונות חשמל, מים, גז, את הארנונה ואת המשכנתה, אם היה להם מזל, או שכר דירה במקרים אחרים. הם משלמים על החוגים לקטנים, את תשלומי בתי-הספר, ובעצם מה לא? אם נשאר להם מעט כסף והם רוצים להזמין איזושהי טיסה, או לקחת חופשה של כמה ימים, הם צריכים לשלם מאות דולרים ואף יותר. חברי חברי הכנסת, כשאנחנו יושבים שם, בדיונים באוצר, איננו משילים מעצמנו את זהותנו ואת מי שאנחנו. אנחנו גרים פה, יש לנו ילדים שלומדים פה, יש לנו ילדים שמשרתים פה, בצבא הגנה לישראל, שמגן על המדינה הצעירה הזאת, יש לנו ילדים שעובדים בארץ ומרוויחים את משכורתם פה, וגם אם הם צריכים לגמור את החודש לא קל להם, ולא אומר לכם מה המשכורת שבני מרוויח, בגילו, עם תואר ראשון במשפטים, כעורך-דין. חברים, אנחנו מכירים את הקשיים ואת הבעיות, וזה המקום שממנו אנחנו פועלים ומקבלים את ההחלטות. בניגוד למה שמבקרינו אומרים עלינו, אנחנו מבינים את המשמעות של ההחלטות האלה, ואנחנו לא מנותקים. נכון, העלינו מסים, ונאלצנו גם לקחת מכיסם של האנשים האלה. זה כואב לנו, ואיננו עושים זאת בחדווה, אלא מתוך חוסר ברירה ובעקבות גירעון תקציבי קשה מאוד. אכפת לנו מאוד מזה שכואב לאנשים. אנחנו קוראים את דפי הפייסבוק שלנו, שהפכו לכיכר העיר החדשה, אנחנו רואים את התגובות ומתכתבים אתן. אנחנו מקבלים מכתבים בכנסת ובאוצר, וקוראים אותם בתשומת לב. ברחוב, במפגשים, באירועים שונים, ניגשים אלינו אנשים ומדברים מלבם. כשמעלים לך את המסים שאתה נדרש לשלם, ומחיר המחיה בארץ כל כך גבוה, אני מבין את התסכול ואת הכעס, כי זה קשה מאוד. הייסורים והלבטים שלנו על כל החלטה, על מס כזה או אחר, או על ביטול הטבה שאנשים נזקקו לה, אינם מעניינים איש. מבחינת האנשים העובדים הם נתנו לנו את האחריות הזאת ומצפים שנתייחס אליה בכבוד, באכפתיות, עם המון שיקול דעת ובזהירות הנדרשת. מהמקום הזה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכל אותם אנשים יקרים, שזה זמני, וזה ישתנה, ובעיקר לטווח הארוך אנחנו עושים פה שינויים גדולים, אמיתיים, שהם העיקר, והם אלו שישאירו בכיס שלהם בעתיד יותר כסף וייתנו ערך גבוה יותר לכל שקל שהם ירוויחו, שמים פתוחים, הקמת קבינט הדיור, רפורמות הרכב, רפורמות בשוק המלט, רפורמה בנמלים ובשוק המזון, חוק הריכוזיות, שלא טיפלו בו אף פעם, לשתי שכבות, בחינת העלאת התמלוגים על אוצרות טבע ובחינת הסדרי חוב של בעלי ההון. שמעתי, אני באמת לא בדיוק יודע את הסיבה, שהגישו בג"ץ גם על זה, גם על דברים טובים, כמו הקמת הוועדה, ועדת ששינסקי 2, לבדיקת משאבי הטבע, גם זה לא טוב. בחינת הסדרי החוב של בעלי ההון, הקמת קרן לרווחי הגז, אלו ועוד, בשלושה חודשים, הספק די מכובד, אני יכול להגיד. השינויים החשובים שכבר יצאו לדרך יביאו ללא כל צל של ספק לתחרות יותר גדולה בשוק ולהורדת מחירים משמעותית שהיא היא המפתח האמיתי לרווחה של האנשים שאנו שמים במרכז המחשבה והדאגות שלנו. במשך שנים ביקשנו מהאנשים האלה להתאזר בסבלנות, לקחו מהם הרבה מסים, אבל לא דאגו בדיוק לעתידם. מה הפלא שגם כאשר אנחנו מבקשים את אותה הסבלנות, אם כי לזמן קצר יותר, חלקם איבדו אותה, מגיבים בכעס ולא מוכנים יותר לחכות, ואני מבין אותם. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההבדל הגדול הוא שבניגוד לאלו שקיבלו את ההחלטות לפנינו והבטיחו הבטחות ריקות מתוכן, וחבל שחבר הכנסת רוזנטל לא שמע את הרשימה שפירטתי כאן, אנחנו כבר מקדמים בפועל, כן, מקדמים בפועל, שורה ארוכה של שינויים אמיתיים, ועושים זאת עכשיו, במהירות, ובלי להשתהות. לא חיכינו להמשך הקדנציה, לא תירצנו למה זה לא הזמן, פשוט קיבלנו החלטות ואנחנו מוציאים אותן לפועל, וכל זאת בתוך פחות מארבעה חודשים. זו הסיבה שאנחנו מרגישים שיש לנו אפשרות לפנות בביטחון, ובענווה, לאותם אנשים ולבקש מהם שיבטחו בנו ויסכימו לתת לנו לזמן קצר את סבלנותם ואת האמון שלהם.  לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לברך את הממשלה על ההחלטה ההיסטורית שקיבלה אתמול כאשר העבירה את החוק לשוויון בנטל. כן, החוק לשוויון בנטל, לשוויון בנטל השירות. בניגוד למה שאומרים על החוק, הוא מידתי, הוא מאוזן, ונותן פתרון אחת ולתמיד לפצע פתוח שליווה את החברה הישראלית יותר מ-65 שנה. מדובר בתיקון היסטורי מהפכני, וכ��לו קורה במסגרת חוק שירות ביטחון, ולא עוד איזשהו טלאי על טלאי שבא להסתיר את המציאות הקשה שחווינו כולנו עד עצם היום הזה. היום פגשתי בחורי ישיבה, 17 או 18 במספר, בני 17-16, שהגיעו לכנסת לשדולה שהקים חבר הכנסת דב ליפמן, אני הלכתי לפגוש אותם. כולם לומדים לימודי ליבה, לומדים לימודי תורה בישיבה, מתכוונים לצאת לעבודה, וכולם, ככולם, מתכוונים להתגייס לצבא הגנה לישראל בשירות רגיל. כל אחד, על-פי צורכי הצבא, ילך ליחידה קרבית, ליחידות תומכי לחימה או ליחידות שירותים, כפי שצבא הגנה לישראל יצוות אותם.  הם התחילו לפני שנה או שנתיים את המכינה הזאת, ועכשיו החשש, שאתם תגרמו לתופעה הפוכה, כי החרדים האלה בצה"ל כבר היום מתנכלים להם.  אתם, אני לא אומר אתם, אני אומר שזה תפקידנו וזה תפקידו של צבא הגנה לישראל לבדוק את הדרכים, לבחון אותן, איך לגייס, איך להגן, ואם לא נתחיל אף פעם, ונמשיך לחיות כמו שחיינו 65 שנה, אני לא חושב שזה הדרך. שמעתי את הרמטכ"ל לפני שלושה חודשים בוועדת החוץ והביטחון אומר: אני זקוק לכוח-אדם, אני זקוק לתומכי לחימה, אני זקוק למכונאי מסוקי קרב, למכונאי טנקים, לנהגי "מרכבות". צריך לעשות בחוכמה. מכיוון שאנחנו לא עושים את זה בבום וגמרנו, יש תהליך מאוזן, אטי, שאנשים ישבו וחשבו עליו, ולא תהיה לנו ברירה כחברה, וכאשר הם ילכו לצבא, לאחר השחרור הם גם ילכו לעבוד, וזו הכוונה המרכזית שלנו. חברי חברי הכנסת מהסיעות החרדיות, חבל שהם יצאו, חשוב לי לחזור ולומר לכם שלא באנו להרוס את עולם התורה והישיבות. אני, לשיטתכם, מוכן להגיד: תורה ועבודה, תורה ושירות, ולא שירות ותורה ולא עבודה ושירות, קודם כול תורה, אבל חייבים לצאת הן לשרת את המדינה והן לעבודה אחר כך, במקביל. גם באירופה, כשהיינו שם, לא עסקנו רק בתורה, אלא עבדנו ולמדנו. אין זו כוונתנו, והיא גם משתקפת בהצעת החוק. אפשרנו תקופה ארוכה של שלוש שנים, כדי שהחברה החרדית, וכאן אני הולך, אומר שההצעה היא מידתית, ולא בבום וגמרנו, תוכל להיערך לקיום החוק. שלוש שנים היערכות. אפשרנו לבחורי הישיבות דחייה של שלוש שנים, לגיל 21, ובמקביל השארנו מכסה לא קטנה, של 1,800 בחורי ישיבה שיוכלו להקדיש את זמנם ללימוד תורה, וכן, ישיבות שתעמודנה באחוזי הגיוס תתוגמלנה בהתאם. זה לא דבר של מה בכך. במקביל לצו השוויון בנטל השירות הצבאי והאזרחי, ההצעה הזאת, אדוני היושב-ראש, משחררת אלפי בחורים חרדים לשוק העבודה ומאפשרת להם לצאת ממעגל הקצבאות ולפרנס בכבוד את עצמם ואת משפחתם. אני רוצה להודות שוב, מעל דוכן הכנסת, לשר יעקב פרי ולצוות שלו, לוועדה כולה, שבראשותה הוא עמד, על העבודה המקצועית, המהירה, שהם עשו. מגיע להם, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה 65 שנה שצעד כזה לא היה, זה בהחלט יום היסטורי, מגיעים להם כל הכבוד והערכה. תודה רבה. מובן שאני מבקש לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה, אדוני סגן שר האוצר. אנחנו נעבור עכשיו לדיון הסיעתי. הדובר הראשון מטעם סיעת העבודה, חבר הכנסת עמר בר-לב. שלוש דקות לכל דובר, נא להקפיד על זמנים, כי לפנינו יום ארוך. אחריו, חבר הכנסת רונן הופמן מיש עתיד, ואחריו, נציג הבית היהודי, עוד לא העבירו את שם הנציג. בבקשה, חבר הכנסת עמר בר-לב. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים עמדתי כאן בפעם הראשונה נרגש וקיוויתי מאוד שמבית-הנבחרים הזה תבוא בשורה של שינוי. עברו יותר מ-100 ימים, ומה אני רואה? המע"מ עלה, הקצבאות יו��דות, הגז דולף, עובדי משרד החוץ נשארים בחוץ, ברית הזוגיות עדיין חבויה עמוק בארון. אתם יודעים מה, החמור מכול, נעשים ניסיונות לפגוע בעקרונות הדמוקרטיה הישראלית, לעקר את כוחה של האופוזיציה. אולי הדוגמה הבולטת ביותר לפגיעה בדמוקרטיה היא חוק המשילות שעלה כאן בשבוע שעבר, שלך, חבר הכנסת רונן הופמן, שעל-פיו הממשלה תמשיך במצב שבו אין לה רוב להעברת תקציב, הצעה שבעצם מייתרת את כל המשמעות של קואליציה ואופוזיציה, כי קואליציה ואופוזיציה אמורות לייצג את דעת הרוב בעם והמיעוט בעם, וברגע שהסעיף הזה בחוק שלך ייכנס לתוקף, בעצם הקואליציה או הממשלה תוכל לעשות ככל העולה על רוחה בעניין אישור התקציב. חבר הכנסת בר-לב, בעניין תקציב אתה קצת טועה. אתה צודק שממשלה שלא יהיה לה רוב תוכל להמשיך לשלוט, אבל תקציב, חוק התקציב קובע שאם לא מאשרים אותו בתוך שלושה חודשים מהיום שהוא היה צריך להיות מאושר, הולכים לבחירות. כן, אבל זה בדיוק אחד הסעיפים, יכול להיות שגם את זה הם, זה בדיוק אחד הסעיפים שהחוק החדש הזה בא לשנות, ויש בזה זלזול ברור בבוחרים. זו תפיסה מתנשאת שחושבת שאין צורך ברוב פרלמנטרי בכנסת להפעלת הכלי המרכזי של השלטון ולקביעת מדיניותו. אבל עוד יותר מכך מדאיגה אותי הצעת הקואליציה שעל-פיה הצבעת אי-אמון בממשלה תצריך תמיכה של 65 חברי כנסת. זו הצעה שמטרתה לחזק את השליטה ולהחליש, לחזק את השליטה של השולטים ולהחליש למעשה את יציבות השלטון, לא לחזק את יציבות השלטון. זה ניסיון חמור מאוד לפגוע באחד מהכלים המרכזיים של שיטת המשטר הדמוקרטית הנתונה, אותו כלי הנתון בידי האופוזיציה, שימנע השמעת ביקורת על השלטון והצגת אלטרנטיבות. חבר הכנסת הופמן, אני מסכים כי בשיטת הממשל הישראלית יש לא מעט תחלואים, ואותם צריך בהחלט לשפר. אני בהחלט מסכים עם זה. אבל כדוקטור לממשל, אני באמת מצפה ממך, תשפר את ההצעה, תיכנס לבחינה יותר מעמיקה, שלא תפגע ביסודות השלטון הדמוקרטי, שנותן איזושהי יכולת, לא מוחלטת, אבל איזושהי יכולת לאופוזיציה, ועל-ידי זה אנחנו נבסס את הדמוקרטיה הישראלית ולא נחליש אותה. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת רונן הופמן, בבקשה. אחריו, חבר או חברת כנסת מהבית היהודי, אני מבין שאין פה אף אחד בינתיים. אחריו, חבר הכנסת נסים זאב מסיעת ש"ס, ואחריו, חבר הכנסת ליצמן מיהדות התורה. בבקשה. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, כל הטיעונים בדבר ההצעה האנטי-דמוקרטית והפגיעה בדמוקרטיה הם בעיני מופרכים לחלוטין. תראו מה קורה, סיעת העבודה מגישה היום, כבכל יום שני, אגב, הצעת אי-אמון, וכבכל יום שני אנחנו נמשיך להשיב על ההצעות האלה בחפץ לב. האי-אמון הוא מוסד ביקורת חשוב, ולכן אני חוזר ואומר באופן ברור וחד-משמעי, אין בכוונתנו למנוע את הגשת האי-אמון, הטיעון הזה פשוט לא נכון. אין בכוונתנו לפגוע ביכולתה של האופוזיציה לבקר את הממשלה, גם זה לא נכון. אין ולא תהיה. סיעת העבודה מציעה היום, כבכל יום שני במסגרת הצעת האי-אמון שלה, שחברת הכנסת יחימוביץ היא שתרכיב את הממשלה הבאה. חשוב להסביר לציבור שמתבונן בנו כעת שההצבעה הזאת היום, או הצעות האי-אמון היום, הן יותר בבחינת הצגה מאשר בבחינת איזשהו דבר מהותי אחר, ואני אסביר. מה בעצם מחבר בין חברת הכנסת יחימוביץ לבין משולם נהרי וג'מאל זחאלקה, שעוד כמה דקות ודאי יצביעו יחד בהצעת האי-אמון? מה מחבר ביניהם? מחבר אותם הרצון להגיד "לא", הרצון להפיל את הממשלה, ותו לא. הכי קל לאופוזיציה להגיד "לא", אבל מה כן, חבר'ה? מה כן? את זה האופוזיציה משאירה לאחרים. כיוון שברור לכולם שחברי הכנסת שלי יחימוביץ, אחמד טיבי, למשל, ויעקב ליצמן רואים עין בעין בסוגיות הביטחון, החברה והכלכלה, כן, הרי כל שנותר לחברת הכנסת יחימוביץ הוא לקבוע מי יהיה שר האוצר, והשלטון בידיה. זה נכון? עין בעין? לא, אני כמובן אומר את זה בציניות, אם לא הבנת. לא, אני רק אומר שהיה אפשר לשער שאם למשל חברת הכנסת יחימוביץ הייתה באמת רוצה לקחת אחריות ולקחת תפקיד כמו שר האוצר, הייתה לה הזדמנות לעשות את זה. אבל מה שקורה זה שכל שבוע חוזרות ונשנות ההצעות האלה, שכאמור אנחנו לא חושבים שצריך לפגוע בהן. אני רוצה לשאול שאלה אחרת. נניח, הצעת האי-אמון של סיעת העבודה היום תתקבל וחברת הכנסת יחימוביץ לא תצליח להרכיב ממשלה. מה יקרה? מה סיעת העבודה מציעה לעשות אם לא תורכב ממשלה חדשה? אני אגיד לכם מה: היא מציעה שנלך לבחירות. אף שחלפו רק חמישה חודשים מהבחירות האחרונות אנחנו נצטרך ללכת שוב לבחירות. האם זאת הגנה על הדמוקרטיה? או שזה אומר שהתחשבו בדעת האופוזיציה? אבל דעת האופוזיציה היא דעת אופוזיציה והממשלה הנוכחית מכהנת ונבחרה לפני חמישה חודשים, זה רצון העם. זה רצון כל העם, לא רק רצון האופוזיציה. מה זה אומר? זה אומר שההצעה שאנחנו הגשנו, שיש בה אי-אמון או הבעת אמון קונסטרוקטיבי, דורשת חלופה ריאלית וממשית כאשר רוצים להפיל ממשלה, ולא להפיל ממשלה ולהשליך את כל המערכת לבחירות חוזרות ונשנות שלא בזמן  משפט סיכום, בבקשה. רונן, שאלה. אתה מוכן תמורת, זה לא מותאם לזמן. משפט סיכום. למזלי, חברי, תמורת ביטול האי-אמון אתה מוכן לבטל משמעת סיעתית ומשמעת קואליציונית? תראה, לא מדובר פה על איזה דיל. מדובר פה על הצעה רצינית, אף שמנסים להציג אותה כמחטף. משמעת קואליציונית יותר גרועה, חבר הכנסת חסון, מדובר כאן בהצעה שגובשה עם טובי המומחים ועם ארגונים. בחייך, זה לא איזה מחטף או איזו גחמה אישית שלי. זאת הצעה שגובשה ברצינות. זאת הצעה שיש עתיד הבטיחה לבוחרים שלה להעביר, ויש עתיד מקיימת את הבטחותיה לבוחר. מה יקרה באופן תיאורטי, סליחה, חבר הכנסת ריבלין, הוא כבר דקה אחרי הזמן שלו. זה חשוב לפרוטוקול, שלא יענה לי. מה יקרה אם אתה תחליט כאיש קואליציה לבוא ולהביע אי-אמון משום מחשבות שאתה חושב שזה טוב לעם ויהיה רוב נגד הממשלה? כמובן, אתה לא מסכים שחנא סוייד יהיה ראש ממשלה, אבל אתה אומר שעדיף אולי ללכת לעם מאשר להישאר. אני אשיב על זה משפט.  הם אופוזיציה, לא צריך להתחשב בהם. נגיד שאתה הופך להיות אופוזיציה מהקואליציה. אני מבין, אני מבין. אני רק אציין שהיום בוועדת הכנסת הוחלט להעביר את ההצעה הזאת, יחד עם ההצעה של חבר הכנסת רותם, לדיון בוועדת החוקה. שם יהיה זמן ומקום לדון לעומק בסוגיות הללו. אני חוזר ואומר: זאת הצעה רצינית שמהווה קיום הבטחה של יש עתיד לבוחריה. אני קורא לחברי הבית לדחות את הצעות האי-אמון האלה. תודה רבה. האם יש פה נציג של סיעת הבית היהודי שמעוניין לדבר? לא. אנחנו עוברים לנציג סיעת ש"ס, חבר הכנסת נסים זאב. אחריו, חבר הכנסת יעקב ליצמן, ואחריו, חבר הכנסת שטרית מהתנועה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנביא ירמיהו אומר: בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי. זאת הממשלה שבוגדת בבוחריה. שלחו אתכם לכאן כדי לרמוס אותם. אבל תראו מה הנביא ממשיך ואומר: ידע ש��ר קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שהשור והחמור לא למדו לימודי ליבה ובכל זאת הם מבחינים. יש להם את האינטליגנציה לדעת מי הבעלים שלהם. השור, כבר מרגע שקנו אותו יודע מי הבוס שלו, החמור, ברגע שמביאים לו את האבוס מלא בשעורים, כשהוא אוכל הוא מרגיש טוב. הוא מרגיש, הנה, זה הבוס שלי. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת יותר גרועה מהחמור ומהשור. אין להם שום רגש. עמי לא התבונן, אין להם שום התבוננות, אין להם שום הסתכלות, אין להם שום ראייה חברתית. אטימות מוחלטת. אתם בוגדים באנשים ששלחו אתכם לכאן. אתה נותן לנו, תודה רבה, סגן שר האוצר, אתה נותן לנו, עושה לנו טובה, כמה ילכו לישיבות, 1,800? 1,500? מי שמך לשר ולשופט עלינו. אבל אני רוצה לומר לכם, אתם מקצצים בקצבאות הילדים, אתם מקצצים בסבסוד הצהרונים, אתם פוגעים בדיור הציבורי, אתם פוגעים בחוק הסיעוד, והפגיעה בקשישים, אתם ללא רחמים פוגעים בהם. אני כבר לא מדבר על העלאת מס הכנסה בשיעור אחיד. נוסף על כל הגזירות, מי שהיה בעבר משפר דיור בגלל בעיה סוציאלית, מעולם לא היה צריך לשלם מס על כך. פתאום הממשלה הזאת לא מכירה במשפחות ברוכות ילדים. כי באמת, בשביל מה להביא ילדים לעולם? הממשלה נגד ילדים, נגד ילודה, בפרט במגזר החרדי. במגזר הערבי היא לא נוגעת, תדע לך, לא אכפת לממשלה, אל תדאג, חבר הכנסת ידידי. אבל במגזר החרדי, זאת הבעיה הקשה. איך אפשר כל כך הרבה חרדים? תראו מה שקרה: משנת 2003 עד 2008 עלה מחיר הדירות ב-20%, מ-650,000 כמעט ל-775,000 שקלים, בעוד שהשכר הממוצע במשק עלה ב-15%. הפער הגדול ביותר, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו מסתכלים על עליית מחירי הדירות והשכר הממוצע במשק בשנים האחרונות, הדירה עלתה מ-774,000 שקלים למיליון ו-110,000 שקלים, זינוק של 43%. בעוד שהשכר הממוצע במשק עלה רק בכ-10%. לכן, אדוני היושב-ראש, אז מילא, לקנות דירה כבר אין סיכוי, אבל מי שכבר יש לו דירה והוא משפחה ברוכת ילדים וקיבל הרחבה, מה אתם רוצים ממנו? במקום שהממשלה תעזור לו, תעודד, אז רוצים לקחת ולגזול את כבשת הרש. לכן, אדוני היושב-ראש, אני לא מצפה מהממשלה האטומה שתעשה למען אזרחיה, אבל לפחות שלא תגזול מאזרחיה. תודה, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת יעקב ליצמן מתבקש לבוא ולדבר. אחריו, חבר הכנסת מאיר שטרית. אחריו, ממרצ, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שר האוצר אמר אתמול שזה היום הטוב שלו בממשלה. הישג גדול. לא שהחוק עבר, של גיוס בני הישיבות, כי גם אם החוק יעבור אף אחד לא יתגייס. שטויות, בבל"ת. איך רבין קרא לזה? בבל"ת אחד גדול. אבל אפילו שהחוק לא עבר, זה היום הכי טוב שלו. כמובן, למה? כי בוא נראה, בכלכלה מה הוא עשה? הוא לא עשה כלום. הוא קיצץ בקצבאות ילדים, הוא פגע, הוא הכניס עוד 50,000 ילדים מתחת לקו העוני. הוא העלה את המע"מ, הוא העלה את מס הכנסה. מס עקרת-בית עוד נמצא בדיון בוועדת כספים. מס שיפור הדירה הוא עושה, לזוגות צעירים. הגירעון החודש גדל ב-3.5 מיליארד שקלים. היה לו חודש אחד ככה שלא ידעו בדיוק את הנתונים וזה חזר לגדול. מצב הרוח של שר האוצר מצוין, מצוין. הישג, גיוס בני הישיבות שלא יהיה. לא רק שלא יהיה, גם החוק שעבר בממשלה לא יהיה. אבל מה, מה יש לי טענות ללפיד? זאת האג'נדה שלו, זה היה מאז ומתמיד. שונא חרדים, עושה צחוק מהם, משפיל אותם. אין שום שנאה. לכן, אין לי שום טענה אליו. אין לי שום טינה אליו. למי שיש לי טענות זה לראש הממשלה, שחושב שהוא באו"ם. הוא לא רואה כלום, הוא לא מגיב. היינו חברים לפני כמה חודשים. הגענו אליך. אני רציתי בכלל את כל הדברים, אנחנו, הסיעה, את כל מה שהוא העביר בכנסת? היינו בקואליציה, הגנו עליך. הגנו עליך. אני רוצה להזכיר לכם, מי היה שר האוצר? נתניהו. מי קיצץ קצבאות ילדים? נתניהו. מי היה ראש ממשלה? נתניהו. מה רוצים מאתנו? 30 שנה גנבו את הקופה? רבותי, לכו למי שגנב, אם הוא גנב, מה אתם רוצים מאתנו? השותף השני, שחושב שגם הוא באו"ם, זה בנט. מה הוא חושב לעצמו? הוא ייסע לסין, בינתיים הוא ידבר אתי סינית משם? הוא יושב שם בסין, הוא חושב שבא חוק כאן, הרה גורל גם בשבילו, אגב, כי מה שיצא מכל הנטל הזה, שאנשי ישיבות ההסדר ישרתו 24 חודש, לא 16 חודש. זה בדיוק מה שיצא, כי אף אחד מהחרדים לא יתגייס. אף אחד לא יתגייס. גם מי שעד היום, שלא למד, שכן הלך, הוא מפסיק ללכת. הוא אומר: מטומטמים כאלה, משוגעים כאלה, מה שעושים לנו, לחרדים, למה לי ללכת לשם? לכן מה שאני אומר זה דבר אחד, ואני מסיים. רבותי, אל תיקחו אותנו, באנגלית אומרים "granted" חברים, for granted, אני לא מהחברים של ביבי, אני לא מהחברים של בנט. לא אני. אני לא נכנס אוטומטית. כשיוצאים, חושבים שאוטומטית אני כבר נכנס. לא. הוא יצטרך לתת את הדין על כל מה שהוא מעולל היום לציבור החרדי. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת ליצמן. אני מברך את הגברת גילה קליין וחברי סיעת "נחל" בהסתדרות המורים על שבאו לביקור בכנסת. המורים הם אחד הציבורים הכי חשובים במדינת ישראל, שאחראים לחינוך ילדינו, ואני מודה לכם על מאבקכם למען מעמד המורה בישראל. אני מבקש להזמין, מאחר שחבר הכנסת מאיר שטרית לא פה, אני מבין, הוא פה, מחכה לך. סליחה. אוקיי. חבר הכנסת שטרית, בבקשה. אני מתנצל. זה עניין של גובה. אני מתנצל. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אחריו, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, מאחר שאני רואה את ההתרגשות של האופוזיציה, ובצדק, מהעניין של השינויים בחוק המשילות, אני רוצה לומר שתדעו שאנחנו לא שותפים לכל מה שמוצע בחוק, ואנחנו גם לא נסכים לחלק מההצעות שכתובות בחוק, שאני מבין שהן הרגיזו מאוד את האופוזיציה. אנחנו מתנגדים להן. למשל, שלהפלת ממשלה או הצבעת אי-אמון מספיק 61, ולא 65. לא עולה על דעתי בכלל שממשלה יכולה להחזיק מעמד אם יש 61 נגדה בכנסת. ולכן הרעיון להעלות את זה ל-65 לא מקובל עלינו. אני חושב שהדבר הזה הוא אלמנטרי בכל דמוקרטיה פרלמנטרית. ממשלה שאין לה רוב בכנסת ממילא לא יכולה להישרד. נכון שקצת מקשים את היכולת להפיל ממשלה, כיוון שאם קובעים שבשביל להפיל ממשלה צריך אי-אמון קונסטרוקטיבי, דהיינו ש-61 צריכים להתאחד סביב מועמד אחד שיהיה ראש הממשלה, כשלעצמה זו כבר הקשיה מספקת בעיני, ואני חושב שההקשיה נכונה, ולכן בזה אנחנו כן תומכים, אבל לא ב-65, כי אם 65 למה לא 70? למה לא 80? למה לא 90? ותקציב? עניין התקציב? אני מגיע לשם. אני מגיע. תלוי באיזה חוק. לכן אני אומר לך, שתבינו, גם בקואליציה אין עדיין עמדה סופית. מדובר היה שכל חברי הקואליציה ידונו, נגיע להסכמה, בינתיים עברה הקריאה הטרומית. אני חושב שוועדת השרים צריכה לדון מחדש בהצעות האלה. דוגמה נוספת באמת זה מה שאתה אומר. אני לא מסכים, אני חושב שאני לא היחיד, גם רוב הסיעה שלנו, אנחנו לא מסכימים לכך שאם אין תקציב הממשלה יכולה להמשיך לעבוד לפי 1 חלקי 12. זה קטסטרופה. אתה כשר המשפטים לא היית מעביר בוועדת השרים. בחיים לא. זהו. לא היית מעביר בוועדת השרים את כל, זה לא עבר. זה לא עבר. אני אסביר לך, חבר הכנסת ריבלין,  ידידי חבר הכנסת ריבלין, יושב-ראש הכנסת לשעבר, אתה ותיק ומנוסה ומכיר היטב ובקי בכל השלבים, הייתי ראש ועדת השרים לחקיקה, וברור לי לגמרי, מה שקרה הפעם זה לא שוועדת השרים לחקיקה דנה בתוכן החוק ואישרה אותו. לא היה שם דיון על תוכן החוק בכלל. יש התחייבות קואליציונית, הייתה התחייבות קואליציונית של ראש הממשלה כלפי סיעת יש עתיד עד תאריך מסוים להעביר תיקונים לחוק המשילות, לכן הביאו את החוק as is, העבירו אותו בקריאה טרומית בלי שנעשה דיון בתוכן, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, בעתיד, גם אחרי הקריאה הטרומית, ועדת השרים לחקיקה תצטרך לדון בתוכן מחדש. אם היו אומרים, משילות, הכנסת תבוטל, היית מסכים? לא. אני גם עכשיו לא מסכים עם חלק מהדברים. לכן אני אומר, העניין הזה שניצן הורוביץ אמר עכשיו, שכנסת בלי תקציב יכולה להמשיך לעבוד לפי 1 חלקי 12, זה לחלוטין בלתי מתקבל על הדעת בעיני. אני אומר את זה כשאני בקואליציה, ודאי שהייתי חושב את זה באופוזיציה. בעיקר אני אומר לחברי בקואליציה: תמיד כשעושים חוקים צריכים להביא בחשבון שמחר אתה יכול להיות בצד השני. ואני אומר: אדוני היושב-ראש, כמי שוותיק בבית הזה, שכבר הייתי בשני התסריטים הללו, כשהייתי בקואליציה, הקואליציה עשתה חוק מסוים, ואחר כך היא אכלה אותה, כי הסתבר שבכנסת לאחר מכן הם שילמו את המחיר. אני אתן דוגמאות, דוגמה אחת למשל, בתקופה של חיים קורפו כיושב-ראש ועדת, דוגמה אחת, כי זמנך תם. אני מסיים. מאה אחוז. חיים קורפו כיושב-ראש ועדת הכנסת החליט על צמצום מספר חברי הכנסת בוועדות הכנסת ל-17 מקסימום. מדוע הוא עשה את זה? כי הליכוד לא היה יכול לאייש, אז הייתי חבר ליכוד,את מספר חברי הכנסת בוועדות. ובכן, נגמרו הבחירות, היו בחירות אחרינו, אנחנו הפסדנו בבחירות והיינו באופוזיציה, ואז פתאום היו חסרים לנו מקומות בוועדות, ונהנו מזה דווקא הממשלה שנכנסה, ולא אנחנו. יכולתי להביא עוד עשר דוגמאות כאלה. אני עוקב שנים אחרי המתרחש בכנסת, ואני אומר, כמו שיש עתיד מתנהגים, אני אומר גם לחברי בקואליציה: שיקול הדעת צריך להיות לגופו של עניין, לא מה טוב לי עכשיו כשאני בשלטון, מה טוב למדינה, מה טוב לכנסת, מה נכון לעשות. לא מה נכון לי עכשיו, טוב לי, אז אני עושה מה שטוב לי עכשיו, כי מחר הגלגל מתהפך. ואני מציע את זה בכל עניין של חקיקה, לזכור שמחר אתה יכול להיות במקום אחר. תודה, אדוני. תודה, חבר הכנסת שטרית. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו, חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, בסוף השבוע הזה נציין שנתיים למחאה החברתית ושנה להתאבדות של משה סילמן, זכרו לברכה. בסוף השבוע הזה, מוצאי-שבת ליתר דיוק, יצעדו שתי הפגנות גדולות בתל-אביב בסימן המחאה החברתית, ויציינו גם את זכרו של סילמן, שהתאבד בשרפה  הצתה עצמית, שם בפינת הרחובות קפלן ואבן-גבירול. שנתיים עברו מאז הקיץ הזה, הגדול, שטלטל את ישראל, ואנחנו שואלים, מה השיגה המחאה? ואני רוצה להגיד לכם שלדעתי, כמי שהיה שם כל הזמן וחי את זה עם האנשים האלה מאז בשנתיים האלה שעברו, מבחינה חברתית המחאה השיגה המון, השיח השתנה, כשאתה מדבר היום, אפילו עם ילדים, עם נערים, עם תלמידי בית-ספר יסודי, המושגים הכלכליים, הבקיאות שלהם, ההתעניינות שלהם בנושאים האלה. לא היינו מצליחים בכנסת להעביר את הרפורמות על הגז, אם זה ששינסקי א' ואם זה עכשיו המאבק על היצוא, לולא המחאה החברתית שזעזעה אז את ישראל. וגם דברים נוספים, כל השיח על התקציב. אני שומע את התקשורת, אני קורא, הכול עבר מהפכה. איפה לא הצליחה עדיין המחאה החברתית? במישור הפוליטי. המחאה החברתית הצמיחה מפלגה חדשה, שבסופו של דבר הגיעה הנה על הגלים האלה, של חוסר שביעות רצון, ואני מתכוון ליש עתיד. האם יש עתיד בישיבתה בקואליציה, בממשלה, כשהיא מחזיקה תיקים חברתיים מרכזיים, מגשימה את יעדי המחאה החברתית, עונה על המצוקות ועל המאוויים של האנשים ששלחו אותה לכנסת? להערכתי, ולא רק להערכתי, לא ולא. לא ולא. כאן יש אכזבה, אכזבה פוליטית מהדהדת. לכן, חברי הכנסת, במלאות שנתיים למחאה החברתית, שנציין במוצאי השבת הקרובה, הקריאה היא למערכת הפוליטית: אמצו את מסקנות המחאה, קבלו את הדרישות של ההמונים ושל העם, שבאמת מבטאות ציבור עצום במדינת ישראל, לכו לקראת האנשים האלה. הם הביאו אתכם לכנסת, הם הביאו אתכם לממשלה. דברו אתם, הקשיבו להם. האנשים האלה יצאו לרחוב כבר בשבת הקרובה, ואני מקווה שגם הלאה, לאורך כל הקיץ הזה. יש כאן סיכוי להתחדשות עבור החברה הישראלית כולה. אל תעצרו כאן. אל תעצרו בכנסת את העניין הזה מבחינה פוליטית. אתם, שהגעתם לכנסת על גלי המחאה, תזרמו אתה הלאה ותגשימו אותה כאן, בתפקידים שלכם. אל תהיו חסם למחאה. אני מקווה שהמחאה הזאת, שלדעתי ממש לא, לא נעלמה, אני מרגיש בה מתחת לפני השטח, היא מבעבעת, היא תוססת, תיתן אותותיה כאן בכנסת, ואנחנו נוכל, בעזרת הגב הציבורי, לעצור למשל חלקים ניכרים בתקציב ובחוק ההסדרים הנוראי שאתם משיתים עלינו כאן. תודה. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזק את הארגונים שמובילים את המאבקים החברתיים, את הפעילים האלה, שעושים את זה מתוך באמת מקום אישי מאוד טעון, להגיד להם: חזק ואמץ ויישר כוח. תודה רבה, חבר הכנסת הורוביץ. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו, חברת הכנסת חנין זועבי. יסכם חבר הכנסת אופיר אקוניס מהליכוד, ישראל ביתנו. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקשור בין העוני לבין חודש הרמדאן שיגיע מחר. קרוב לוודאי, זה החודש שבו שיעור הצריכה גדול יותר מאשר בשאר חודשי השנה, ובו הקושי של משפחות עניות בולט יותר. המצוקה בולטת יותר, ולכן הסולידריות החברתית היא גדולה יותר. אבל זה הזמן גם להזכיר את כל הגזירות הכלכליות של שר האוצר, של משרד האוצר ושל הממשלה הזאת, ייגמר הרמדאן ולא תספיק לספור את כל הגזירות. נכון. ובעיקר אלה שגורמות למשפחות הנזקקות האלה להיות נזקקות יותר, להרגיש שהן לא סתם נתון של משפחות מתחת לקו העוני, אלא זה מתבטא במה שיש במקרר, ובעיקר במה שאין במקרר. לכן, הסבל הזה של המשפחות האלה יגדל בגלל מדיניותו של שר האוצר לפיד, ובעיקר בגלל מדיניותה של הממשלה האטומה הזאת. זה מחייב אותנו לעשות הכול כדי לנסות למצוא מזור לחלק מהמשפחות האלה ולסייע ככל האפשר, ואנחנו עושים זאת. אני לא יכול לסיים את הנאום שלי, אדוני, בלי להזכיר תאונת דרכים שהתרחשה היום בצומת דבורייה, בכביש 65. שוב תאונת דרכים, ושוב הרוג וקורבן צעיר, בן 21, סטודנט לרפואה ממולדביה, אחמד מסאלחה, עליו השלום, ארבעה ימים לאחר מותו של צעיר אחר, מוחמד משהדווי, בן 20, כמעט באותו מקום. אדוני סגן שר האוצר מיקי לוי, זה אחד הכבישים, שלושת הכבישים, שדיברתי אתך עליהם בישיבה יחד עם חבר הכנסת חנא סוייד ומרכז "מוסאוא", ודיברנו על תשתיות, כבישים ותקציבים, והצורך לטפל גם בכניסה בדבורייה, גם בכביש המוות טירה רמת-הכובש, גם בכניסה ויציאה מהעיר שלי, טייבה, וכבישים אחרים. אבל כאשר דיברנו על שלושה כבישים, הזכרנו בדיוק את הכביש הזה, של דבורייה, שממשיך לקצור קורבנות של אנשים צעירים בדמי ימיהם, וחבל על כל הרוג, חבל על כל פצוע. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה, אדוני. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה, אחריו, חברת הכנסת זועבי, ויסכם סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדברים כאן על משילות ועל בעיית משילות. אני חושב שהבעיה איננה משילות, אין בעיית משילות, יש אובדן דרך, יש חוסר סולידריות, יש חוסר קוהסיביות, בקואליציה הנוכחית. במה יש משילות, איזו משילות יש יותר מכך שעולה פה חבר הכנסת שטרית ואומר שהוא מתנגד באופן כוללני לחוק הזה, ויחד עם זה המפלגה שלו תמכה בו, כי הקואליציה רצתה שהמפלגות שמרכיבות את הקואליציה תתמוכנה בחוק הזה? מה צריך עוד משילות? איזו עוד משילות צריך בעולם? זה אובדן דרך, זה לא עניין של משילות. זה מראה על תסכול בקואליציה הזאת, שאין לה עיקרון, אין לה אג'נדה אמיתית, וכל אחד עושה מה שיש לו, ואם יש לך כוחות כאלה אף פעם אתה לא יכול באמת להוביל ולמשול במובן החיובי של העניין. אני מאוד מתפלא על יש עתיד, על חבר הכנסת הופמן, ששימשו ככלי עזר לא במקרה הנכון, לא בנושא הנכון, למפלגות שיש להן מזמן אג'נדה של למשול בכוח, בכל צורה שהיא, בממשלה ובקואליציה. מזכירים פה את האי-אמון. עושים לנו טובה, באמת, סגן השר והשרים, וכל מיני אנשים, כאילו חושבים שלא מגיע לכנסת הזאת שמישהו יעלה לכאן ויתפלמס, יענה, ידון בנושאים שמעלים חברי הכנסת תחת הכותרת של אי-אמון. נו, אז מה יש כאן? עושים טובה לכנסת שעולים כאן ומסבירים מה הממשלה עושה? כאילו עושים את זה ככה בשאט נפש, כאילו זה מיותר לחלוטין. אני חושב שקצת כבוד לכנסת, קצת צניעות, כשעומדים כאן ומסבירים, גם לכנסת אבל גם לעם, מה שהממשלה הזאת עושה, וחובתה של האופוזיציה להעביר ביקורת, וחובתה של הקואליציה להגן ולהסביר. אף אחד לא עושה לאף אחד כאן טובות שעומדים כאן ועונים. תעשו את זה בצניעות המתבקשת. אתן לכם עוד דוגמה. אם אתם לא רוצים אי-אמון של 61, או עד שיהיו לך 61 חברי כנסת שתומכים באי-אמון שלך, אז רק מותר לך להעלות אי-אמון, אז תבטלו גם את החקיקה הפרטית, אני נותן לכם רעיונות. אם להצעת החוק שלך אין יתרון ואין רוב של 61, למה חקיקה פרטית? למה? מי צריך את זה? הרי אין לך רוב, למה אתה סתם עולה ומברבר כאן? אלה הדברים שלא עולים על הדעת בשום פנים ואופן. אחוז חסימה, מה, אתם רוצים לחסום את המיעוטים? זה במפורש מה שאתם רוצים. וזה מראייה פטרנליסטית, כי אומרים: הערבים, אז תתאחדו. החרדים, אתם נראים אותו דבר, אז למה לא מתאחדים? זה פטרנליזם, זה פטרוניזם, זה לא מקובל, זה, עוד פעם: קצת צניעות, קצת כבוד גם לשונים וגם למיעוטים. תודה, אדוני. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. אחריה יסכם את הדיון מטעם הממשלה סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברת הכנסת, כאשר אנחנו אומרים לשר האוצר שהמדיניות הכלכלית היא בעיקרה מדיניות חברתית, מעצם השלכותיה, השפעותיה, והמדינה אחראית לעניים, ולא האזרחים, והעוני הוא תוצאה של מדיניות ולא מעשה בני-אדם, ורק מדיניות שמונעת מתפיסה של צדק ושוויון יכולה למגר אותו, זה דומה באמת להוראות שנותנים לתלמידי כיתה א'. זה דומה לשיעור ראשון בחוג לכלכלה, או אפילו בבתי-ספר. זה דומה, אבל זה גם מאוד שונה, כי אם שר האוצר לא יצליח להשתמש במעמד שלו, במעמד החזק שניתן לו, אז מה שיתקלקל זה החיים של בני-אדם. וזה מאוד שונה, כי אי-אפשר להבין שר אוצר, שמופקד על מדיניות, ומה שהוא עושה ברגע הראשון הוא שהוא מזלזל במעמד שלו, הוא מזלזל באחריות שלו, ולא רק באזרחים. הוא מזלזל בעצמו, והוא מזלזל בסמכות שלו. ואלה ערכים, כשאנחנו מדברים על שוויון, ועל צדק, ועל אחריות, אולי צריכים ללמד בכיתה ו' את המושגים האלה בעדינות, אבל בשבילנו ובשביל האזרחים אלה חיים, ולא מדובר, באמת לא מדובר, בתיאוריות חדשות על האחריות של המדינה, דווקא תיאוריות מאוד ישנות, שנשכחו במדינה הזאת, ונשכחו במדינות שרוצות לדרוס את האזרחים. שר האוצר והממשלה והמדיניות של הממשלה מאמינים בדרוויניזם חברתי, וזו הבעיה. לא מדובר פה בוויכוח כלכלי, לא מדובר פה באינפורמציה ובשיטות כלכליות שמתווכחות בינן לבין עצמן, שמתחרות בינן לבין עצמן, אלא מדובר בממשלה שלא מאמינה בערך של האזרח, ולא מאמינה במה שהיא עצמה אומרת יום ולילה: צמצום פערים. אין פה צמצום פערים. ומה אומר לנו הדרוויניזם החברתי הזה? זו המדיניות שלנו, אנחנו לא אחראים, מי שיכול לשרוד, שישרוד, ומי שלא, א. שלא ישרוד, ב. אנחנו לא אחראים לתוצאה הזאת. זה לא רק כשל מוסרי, זה גם כשל לוגי. כולנו יודעים שאי-אפשר להסביר שיעור גבוה של עוני, לא מדובר בעניים פה ושם, מדובר בחלק, בלב-לבה של המציאות הכלכלית של המדינה, אי-אפשר להסביר שיעור גבוה של עוני, ואי-אפשר להסביר כאשר העוני ממוקד באוכלוסיות מסוימות, כמו החרדים והערבים, ולא לשכוח שיש הרבה יהודים לא חרדים שהם גם כן עניים, והמדיניות הזאת פוגעת בהם. משפט סיכום, גברתי. עכשיו, כולנו יודעים, אני מסיימת, שני משפטים אחרונים, ברשותך, כולנו יודעים שאם לא שמים למטרה להילחם בעוני, אי-אפשר למגר את העוני. צריכים לשים מטרה. אבל אנחנו יודעים שהממשלה הזאת לא תשים, אנחנו יודעים ששר האוצר לא ישים את מיגור העוני כמטרה משל עצמה. לכן אנחנו צריכים להגיד, שינוי כזה אפשרי רק אחרי שמשנים את שר האוצר, אפשרי רק אחרי שמשנים את הממשלה הזאת, ומשנים את הימין הקיצוני, גם הפוליטי וגם הכלכלי. דיבורים אחרים, אנחנו רק מאבדים בהם את הזמן. תודה. תודה רבה, חברת הכנסת חנין זועבי. מטעם סיעת הליכוד, חבר הכנסת יריב לוין, במסגרת הדיון הסיעתי, ואחריו יסכם את הדיון, כסגן השר המקשר, חבר הכנסת אקוניס. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, הנה אנחנו שוב בריטואל הקבוע, הצעות אי-אמון על כל דבר ועניין. לפעמים נדמה שכבר יבש מעיין הרעיונות. כמעט מעתיקים האחד מהשני, מעתיקים מהשבוע שלפני, אתם עושים כל כך הרבה דברים טובים שאין בעיה של רעיונות. נכון, אתה יודע, חבר הכנסת רוזנטל, מי שקורא את הצעות האי-אמון ואת הנושאים שלהן לאורך זמן באמת יכול להתרשם ככה. זה משיג באמת את האפקט ההפוך, כי אתה אומר, תשמע, אם היו פה באמת בעיות כאלה שבגינן נכון לשלוח ממשלה הביתה אחרי פרק זמן כל כך קצר, בטח הייתם יודעים לציין אותן בצורה באמת מפורשת וברורה. אבל אני חושב שיש, בוא נאמר, אם היית פה, היית שומע. כן, הנה אני אתן לך דוגמה, חבר הכנסת גטאס, ההצעה שאתם הגשתם, ממשלה, אתה רואה, אני זוכר אפילו בעל-פה: ממשלה שנלחמת בעניים ולא בעוני, נכון? נכון, נכון.  נכון? הנה אתה רואה, אני זוכר אפילו בעל-פה. אתם יודעים למה אני זוכר? זו עובדה, אתה יודע, אי-אפשר להסתיר את זה במילים. אתם יודעים למה אני זוכר? כי זה פשוט כל כך מגוחך שאי-אפשר לא להתעלם מזה. תגידו לי, נו, ברצינות, אתם באמת חושבים שהממשלה נלחמת בעניים? שיש לה אינטרס להילחם בעניים? שהיא רוצה להנציח את העוני,  כן, כן,  ובכך לפגוע בעניים כל הזמן? רבותי, בדיוק,  בואו, חבר הכנסת, אפילו לכם, שאתם יודעים, כשאני שומע את הדברים שאתם אומרים למשל על מה שאתם מכנים הנרטיב הפלסטיני, אני לפעמים תמה עד כמה אנשים יכולים להמציא המצאות, אין עוני ואין פלסטינים. להמציא דברים שלא קיימים, למכור כל מיני סיפורים שאף אחד לא מאמין בהם, אפילו אתם, אני מודה, אני נותן לכם את הקרדיט שבסלוגן המצחיק הזה אתם לא מאמינים. אני מציע, רבותי חברי האופוזיציה, בואו נהיה רציניים, תגישו הצעות אי-אמון על נושאים אמיתיים, כאשר באמת יש סיבה אמיתית. אני חושב שהאינטרס של מדינת ישראל היום הוא בטח לא ללכת לבחירות, האינטרס הוא להעביר תקציב, במסגרת דיוני התקציב, שם דנים בכל הנושאים האלה, ובסופו של דבר להוציא את ישראל ואת כלכלת ישראל למקום טוב יותר. תודה. תודה, חבר הכנסת לוין. את הדיון לפני ההצבעה יסכם סגן השר אופיר אקוניס, ולאחר מכן אנחנו עוברים מייד להצבעה על ארבע הצעות האי-אמון. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, שמענו בכובד ראש את טיעוני האופוזיציה, את טיעוני ארבע סיעות האופוזיציה ונימוקיהן בהצעות האי-אמון. אנחנו שומעים את הטענות, את הטיעונים ואת הביקורת, ודוחים אותם. ראשית, אדוני היושב-ראש, לטענת האופוזיציה, סיעת האופוזיציה הראשית, חבר הכנסת בר-לב, שנימק חבר הכנסת רוזנטל, על פגיעה בדמוקרטיה ובזכויות המיעוט, כפי שאמרתי לך קודם, חבר הכנסת רוזנטל, הבית הזה יכריע, אתה אחד מן המכריעים, אפשר לקיים ויכוח, הוויכוח הוא חשוב, ובסוף הוא יקבל, גם אתם וגם אנחנו, נקבל כל תוצאה שתתקבל בבית הזה. אגב, מעניין אותי תמיד, אתה יודע, חבר הכנסת רוזנטל, זה מעניין, בכל פעם שאנחנו, הליכוד זוכה בבחירות ומרכיב ממשלה, כל פעם, זה קורה הרבה, לשמחתי, ב-36 השנים האחרונות, פורצים לאוויר העולם הטיעונים: הדמוקרטיה בסכנה, פגיעה בדמוקרטיה, כאילו הגה השלטון, אבל אתה בעצמך אמרת שאתה מתנגד.  כאילו הגה השלטון לא ניתן לנו על-ידי הדמוקרטיה. אבל אתה עצמך אמרת שאתה מתנגד לחלק, אתה מסכים אתי, אתה מסכים אתי, אז מה עכשיו? אני אמרתי לך את האמת, שגם בתוך הקואליציה יש ויכוח, יש שיח, וטוב שהוא מתקיים, גם אתה חושב שה-65 זאת הצעה נוראית. וטוב שהוא מתקיים, גם על ה-65, גם על הצעות האי-אמון וגם על אחוז החסימה. וטוב שהוויכוח הזה מתקיים, וזה חלק מהמשחק הדמוקרטי. אני רוצה להגיד לכם, ברוך השם, הדמוקרטיה הישראלית חיה ובועטת, היא יציבה, היא נשמת אפנו, וכך היא תישאר. היא מגדלור מהדהד. חבר הכנסת הורוביץ, אני שמעתי גם את נימוקיך, כשאני משיב על הצעות האי-אמון אני גם מקשיב לטיעונים, ואתה רמזת רמיזה שאני חושב שרוב הציבור, כך אני מאמין, דוחה אותה והודף אותה. ניסית לקשר בין מהפכות באזורנו למחאה חברתית לגיטימית במדינת ישראל. יצאו לכיכרות בשבת, אמרת,  שמעתי, תאמין לי.  בשבת הקרובה יצאו, בשבת הקרובה יצאו. אין בעיה, צאו, אין לי שום בעיה עם זה, חבר הכנסת הורוביץ. גם אני יצאתי בעברי להפגנות נגד ממשלות. זה לגיטימי, זה חיוני, ז�� חשוב, אבל הניסיון של חלק מחבריך, זה בא לידי ביטוי בשיח בפייסבוק בימים האחרונים, הנה במצרים התרחשה מהפכה, בואו נעשה מהפכה גם בישראל. אני מציע לכולם, צריך, צריך. צריך, צריך? לך למצרים. יש לי רעיון,  אתה אומר שצריך מהפכה נוסח מצרים? סע למצרים.  שמעת מה הצעתי לך? או, חברת הכנסת זועבי,  אוהבת ישראל, הציונית מספר אחת. גם את יכולה לנסוע אתו למצרים. את יכולה לאן שאת רוצה, ידידי, אני לא מתנשא בכלל. אני אומר לך, אני מציע לך, אני אומר לך, אם אתה כל כך מתקנא, תסלח לי, אם אתה כל כך מתקנא במהפכה במצרים, אתה יכול לנסוע לשם. אנחנו לא מונעים ממך. וזו לא התנשאות, זו אמירה דמוקרטית. אף אחד לא מחזיק כאן אף אחד בכוח. אתה חבר בפרלמנט בזכות אנשים שהצביעו עבורך. אתה חבר בכנסת הזאת בזכות אזרחי ישראל שווי זכויות שהצביעו עבורך. ותאמין לי, מהיכרות אתם, אז אל תתנשא. זו בכלל לא התנשאות. מהיכרות אתם, אני אומר לך, הם רוצים לחיות בישראל, הם רוצים לחיות בדמוקרטיה הישראלית, הם נהנים לחיות כאן, הם לא היו רוצים לחיות באחת מן המדינות השכנות,  במולדת שלהם.  אף אחת מן המדינות השכנות. זו המולדת שלהם. אני רוצה דבר אחד לענות בזמן הזה, גם לחברת הכנסת זועבי וגם לך, חבר הכנסת אגבאריה, וגם לך, הטיעון הזה, שהערבים היו פה לפני היהודים, איננו נכון, חד-משמעית לא נכון. אחת ולתמיד, חברת הכנסת זנדברג, את יכולה לחייך, אבל אם תלכי לספרי ההיסטוריה, אני אחזור, אני אחזור שוב, אני אחזור שוב, וזה נרשם ב"דברי הכנסת". אני אחזור על זה: הערבים לא היו פה לפני היהודים. זוהי עובדה היסטורית שאין עליה מחלוקת. ההתיישבות היהודית כאן, ירושלים היא בירת ישראל 3,000 שנה. מעולם לא הייתה בירה של שום מדינה ערבית שהייתה קיימת בארץ-ישראל המערבית.  בארץ-ישראל המערבית יש רק מקום למדינה אחת והיא מדינת ישראל. והיא מדינת ישראל. אני יודע שקשה לכם לקבל את זה, אבל אני בטוח,  אני בטוח שבמאמץ גדול אתם תקבלו את זה. אדוני היושב-ראש, כיוון שנשאלתי היכן נולד אבא שלי אני אענה לך. אבא שלי נולד בתל-אביב. הוא, מה לעשות, תראה, לא הלך לך. לא הצלחת עם השאלה. אבא שלי נולד בתל-אביב, ברוך השם. אבא שלי נולד בתל-אביב. אני אספר לך איפה נולדו סבות סבותיו של העם היהודי, פה, על הגבעה הזאת. בירושלים, בחברון, בצפת, בטבריה, בשילה, בשומרון וביהודה. זוהי מולדתו של העם היהודי. יש לכם על זה ויכוח היסטורי? אני מוכן לקיים אתכם ויכוח היסטורי בכל שעה. אה, עכשיו תגיד גם שהיה יישוב בתל-אביב, יישוב ערבי בתל-אביב לפני. מה לעשות, יש לך פה מועמד, חבר הכנסת הורוביץ, תגיד לידידך שבתל-אביב, העיר העברית הראשונה, לא היה שום יישוב ערבי לפני כן. תל-אביב יפו. אגב, גם יפו הייתה יישוב שהיה בו רוב יהודי הרבה לפני שהיה בו רוב ערבי. תבדוק. אני אומר לך. תאמין לי. אם אני אטעה, אדוני היושב-ראש, אני מוכן לבוא לדוכן הזה ולהודות בטעותי. כיוון שאין שום מקום לספק בעניין הזה, אני לא צריך לחזור לדוכן הזה. אדוני היושב-ראש, בעניין הכלכלי. אחרי שמיצינו את הוויכוח ההיסטורי מי היה כאן קודם, כן? אגב, זה לא אומר שאי-אפשר לחיות ביחד היום. זה לא אומר את זה. ואני מציע לכם לעשות מאמצים בציבור שלכם, לבקש מהם. בעצם אתם לא צריכים לבקש, כי הם רוצים בזה, לחיות כאן ביחד. ביחד. לא האחד על חשבון השני, האחד לצד השני. וזוהי משנתו של האיש שאני למדתי ממנו, זאב ז'בוטינסקי, שכתב את זה לפני מאה שנה. האחד לצד השני ולא האחד על חשבון השני. עכשיו בעניין הכלכלי, אדוני היושב-ראש. אה, אני מבין שאני יכול לסיים אבל אני רוצה בעניין הכלכלי. תשאיר משהו לפרק הבא. היסטוריה. בהיסטוריה, אני חושב, מיצינו את הוויכוח. אדוני היושב-ראש, הישגי הממשלה קצרת הימים הללו הם כבר רבים. אני מניח שיהיה לנו זמן גם לדון בזה בהצעת האי-אמון בשבוע הבא וגם בדיון החשוב שיזמה סיעת העבודה, ב-40 חתימות, שיתקיים בשבוע הבא. ואז, חבר הכנסת בן-אליעזר, חבר הכנסת מרגלית, יושב-ראש ועדת הכלכלה ברוורמן, תקבלו תשובות אחת לאחת על הטיעונים הכלכליים שלכם. אני קורא לסיעות הבית לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. אני מודה מאוד לסגן השר אופיר אקוניס. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת, לרבות השרים. נא לשבת. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה הראשונה היא על הצעת האי-אמון של סיעת העבודה: ממשלה שפוגעת ביסודות הדמוקרטיה ובזכויות המיעוט. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. חברי הכנסת, 46 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה לא התקבלה. המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה, יהדות התורה ומרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ישראל אייכלר. בהצלחה, חבר הכנסת אייכלר. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת סיעות יהדות התורה, מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. חברי הכנסת, 46 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת הסיעות יהדות התורה ומרצ לא התקבלה. חברי הכנסת, ההצעה הבאה היא: שר האוצר מפקיר את השכבות החלשות ומעמד הביניים, מקצץ בקצבאות, מעלה מסים למשפרי דיור ומדרדר מאות אלפי משפחות אל מתחת לקו העוני. המציעה היא סיעת ש"ס והמועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 46 בעד, 60 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה. ממשלה שנלחמת בעניים ולא בעוני, בל"ד, רע"ם-תע"ל-מד"ע וחד"ש. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע חד"ש בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. חברי הכנסת, 47 בעד, 60 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל-מד"ע וחד"ש לא התקבלה. הכנסת דחתה את הצעות האי-אמון בממשלה. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי. אין צורך בהצבעה. הודעה קצרה. לאחר מכן אנחנו חוזרים לחקיקה. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות. מטעם סיעת יש עתיד, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, במקום חבר הכנסת שמעון סולומון תכהן חברת הכנסת עדי קול, בוועדת הכספים, במקום חברת הכנסת עדי קול יכהן חבר הכנסת שמעון סולומון. ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות הבאות לדיון בהצעות כדלקמן: ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון, שינוי שיטת הממשל), הצעת חבר הכנסת רונן הופמן, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: יום הנוער והצעירים, הצעות חברי הכנסת חנין זועבי, אברהם מיכאלי, יפעת קריב, גילה גמליאל, מרדכי יוגב, מוחמד ברכה ועיסאווי פריג'. תודה. תודה רבה. הודעת סגן מזכירת הכנסת. בבקשה, הודעה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 11), התשע"ג 2013, שהחזירה ועדת הכלכלה. החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 13), התשע"ג 2013. החלטת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג 2013, שמספרה מ/768, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. תודה. תודה רבה, סגן המזכירה.  אנחנו ממשיכים בחקיקה ועכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 3), התשע"ג 2013, קריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה, גברתי. כבוד היושב-ראש, תודה לך, חברי הכנסת, שרים, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק קביעת הזמן, התשע"ג 2013, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת ניצן הורוביץ עם קבוצת חברי הכנסת. חוק קביעת הזמן, התשנ"ב 1992, קובע כי שעון הקיץ בישראל יסתיים ביום ראשון הראשון שאחרי 1 באוקטובר בשעה 02:00. הצעת החוק שלפנינו מבקשת להאריך את תקופת שעון הקיץ עד יום ראשון האחרון שבחודש אוקטובר בשעה 02:00, וכך תקופת שעון הקיץ בישראל תוארך בשלושה שבועות לפחות לעומת המצב הקיים. התיקון המוצע מעגן את המלצות הוועדה המקצועית לבחינת ההסדרים למשך התקופה הראויה להפעלת שעון הקיץ שמינה שר הפנים גדעון סער בחודש אפריל, בראשותו של מר שמואל אבואב, ובהשתתפות נציגים מהאקדמיה, תעשיינים, נציגי עובדים, נציגי ציבור ונציגי משרדי הממשלה. ממסקנות הוועדה הציבורית כפי שהוצגו בפני ועדת הפנים עולה כי קיימת הסכמה רחבה שהארכת שעון הקיץ תיטיב עם הציבור והמשק הישראלי. התאמת מועדי השעון אל מול מדינות אירופה היא מהלך שיש בו תרומה לפעילות הכלכלית של המשק בישראל. בנוסף, שעת האור הנוספת מעודדת פעילות תרבות ופנאי משפחתית וקהילתית בקרב כלל הגילאים, ובדגש על ילדים ונוער. על-פי מסקנות הוועדה, הארכת שעון הקיץ תתרום לכלכלת ישראל. תרומה זו נאמדת על-ידי משרד הכלכלה ב-330 מיליוני שקלים בשנה. אחת המסקנות החשובות ביותר שהוצגו לוועדת הפנים במהלך הדיונים היא ששעת האור הנוספת תביא לכך שרמת הבטיחות בדרכים תצמצם את מספר תאונות הדרכים. המחלוקת העיקרית שהוצגה בפני הוועדה, השפעת שעון הקיץ על הציבור הדתי. אני רוצה להדגיש כי אנחנו רואים חשיבות רבה בציבור הדתי, ואין לנו שום כוונה לפגוע בתפילות של הציבור הדתי, וודאי שלא לפגוע בהלכה. יחד עם זאת, הוועדה הציבורית מצאה, לאחר התייעצות עם קשת רחבה של רבנים וגורמי דת, כי סוגיית הארכת שעון הקיץ איננה סוגיה הלכתית. הקושי העיקרי שהוצג הוא, שמכיוון שתפילת שחרית מסתיימת בשעה מאוחרת, אנשים עשויים לאחר לעבודה. לעניין זה מצאו פתרון גם בהלכה, בכך שחוק שעות עבודה ומנוחה מאפשר לכל עובד להתפלל במקום עבודתו. כמו כן, חברי הכנסת הדתיים דיברו על יום כיפור. ואני רוצה להבהיר לכולם שרובנו יהודים מאמינים שצמים ביום כיפור. ולא יקרה כלום אם תהיה לנו שעה נוספת של צום, אם יש כל כך הרבה תועלות בחוק כזה, במניעת תאונות דרכים, בכך שיהיה יותר זמן ודגש של האימא להיות עם הילדים שלה אחר הצהריים, בכך שיהיה זמן איכות למשפחה, למשק מבחינה כלכלית. לכן אני מבקשת מחברי הכנסת, למרות ההסתייגויות שיוצגו כאן, להביא לכך שהחוק הזה יאושר בקריאה שנייה ושלישית, ובכך להיטיב עם אזרחי המדינה. תודה רבה לכם. תודה רבה, חברת הכנסת רגב. אנחנו עוברים למסתייגים. ראשון המסתייגים, מיהדות התורה, חבר הכנסת אורי מקלב. נמצא? נוכח? חבר הכנסת מקלב, אתה רוצה להסתייג? אחריו, חבר הכנסת משה גפני. ואחריו, חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, אדוני. לרשותך עד 25 דקות. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כשאנחנו באים לדבר על קביעת שעון הקיץ, אין לי ספק שמייד חושבים, ויש איזה מיתוס, שהציבור החרדי מתנגד לשעון הקיץ מסיבות הלכתיות, או שיש משהו הלכתי בשעון הקיץ. שעון הקיץ הוא קביעת סדר-היום של האנשים לפי השעון. בשונה מכל העולם, שכמעט אין משמעות אצלו לנושא של שקיעה וזריחה, העם היהודי, מאז ומתמיד, קובע את זמנו, העם היחיד שקובע את זמנו, תפילותיו, הליכותיו, ההתנהגות שלו, לפי זמני תחילת היום וסוף היום. כרוכות בזה הרבה הלכות, התנהלות, תפילות, דברים הלכתיים שונים יש בשעון הקיץ, מכיוון שהוא תלוי בשעות היום והלילה. אבל הציבור החרדי לא התנגד מהסיבות שלו. לשעון הקיץ יש גם הרבה יתרונות לציבור החרדי. כולם חושבים שהבעיה בציבור החרדי הייתה בגלל יום כיפור. לציבור החרדי חשובה בערב יום כיפור עוד שעה, הרבה יותר מכך שביום כיפור הצום יתארך לו בעוד שעה. הציבור החרדי, הציבור הדתי, צם בשבעה-עשר בתמוז עד שעה הרבה יותר מאוחרת מאשר ביום כיפור. הוא יצום בעוד שבוע, והלוואי שלא, שייבנה בית-המקדש, בצום תשעה באב, עד שעה הרבה יותר מאוחרת מכל צום. הדאגה הייתה לציבור, לעם. כפי שידוע, וכפי שהסקרים מראים, וכפי שידוע לכולם, רוב הציבור בישראל צם. קשה לו יותר לצום כשהוא ער עוד שעה. כולם אומרים, מה משנה שעון קיץ לגבי הצום, הרי לכולם זה 25 שעות? היום הוא 25 שעות, אז מה זה משנה אם זה בשעה כזאת או בשעה כזאת? ודאי שזה משנה. זה משנה מתי קמים. אם נניח קמים ב-07:00 והיינו צריכים לצום עד 17:00, קמים ב-07:00 וצמים עד 18:00, זה עוד שעה של ערות ועוד שעה של צום. אבל זו גם כן לא הבעיה. מכיוון שבשעון הקיץ הזה לא מדובר על יום כיפור, התאריך הרבה יותר מאוחר, כשאנחנו באים להאריך את שעון הקיץ עד סוף אוקטובר. כבר אין הבעיה של דווקא כשאנחנו מדברים על הציבור החרדי. נעזוב רגע את הציבור החרדי. אנחנו מדברים על תהליך קבלת ההחלטות. הממשלה הזו, ברדיפה ובהתנהלות של תחרות בין שר לשר מי מביא רפורמה יותר מהירה, יותר שטחית, בלי שרואים את כל ההשלכות מסביב, במקרה הזה זה מראה על חוסר משילות, על חוסר אחריות, על חוסר היגיון. איך יכול להיות שממשלה, בכל אופן מפלגה, שהיא מפלגת השלטון, שהביאה לחקיקה לפני כמה חודשים, לאחר ועדת מומחים, שעון קיץ, שינוי שעון קיץ, מביאה אחרי כמה חודשים שינוי נוסף? שעון קיץ, קביעת זמנים זה דבר של מה בכך? זה דבר שנעשה בקריאה שנייה ושלישית בתוך שלושה ימים? כמה השלכות יש לקביעה של שעון קיץ? קבעתם כבר את שעון הקיץ. לא זו אף זו, הולכים ומשנים את זה. כמה זמן? שלושה חודשים לפני תאריך התחילה של השעון. לוחות שנה כבר יצאו, הודפסו. אנשים כבר קבעו לוח טיסות, טיסות המשך. אנשים קבעו אירועים כאלה ואחרים שתלויים באור יום ובאור לילה. אנחנו במחי יד הולכים לאשר את זה. וצריך להסתכל לעבר, איפה האחריות והמשילות כלפי ועדה, שהייתה ועדה משותפת בכנסת, ועדה מכל חלקי הבית, כדי לגרום ליציבות בשעון הקיץ, לא לגרום לכך ששעון הקיץ יתנדנד וישתנה משנה לשנה. למה בא שר הפנים עכשיו ולוקח את זה באופן הכי קיצוני? ויבוא שר הפנים הבא בקדנציה הבאה ויחזיר את ��ה שוב הפעם. הולכים וגורמים לאנשים השלכות ממשיות בתהליך החיים השוטפים, ומשנים את זה שלושה חודשים לפני תאריך התחילה כשכולם כבר יודעים. אני לא מדבר על נזקים, על השלכות מעשיות, גם הכשלות שיש. אם בלוחות שנה הודפס כבר שמוצאי-שבת בשעה 18:30, ובסוף יתברר שזה 19:30. אדם מסתכל בלוח ויראה שמוצאי השבת, יציאת השבת ב-18:30. אנחנו היום משנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק, ומביאים היום שם אחר. אבל היה מרשים ביותר, הרשימו אותי היציאה וההכרזה של ראש הממשלה בפתיחת ישיבת הממשלה מלפני שבועיים. הוא אמר: הבאנו אור לישראל. לאחר משה רבנו שיש לנו כשר האוצר, מגיע, לא סתם, מגיע ראש הממשלה כיהושע, שעוצר את השמש. מישהו גילה את אמריקה, שיש שמש, ויש שעון, ואפשר להזיז אותו, ואנחנו מביאים, לאחר 65 שנה, מביאים אור לישראל. זה המסר? זה האחריות שיש? זה הרצף השלטוני שיש? אבל אי-אפשר להתעלם מהשותפים בקואליציה. הצליחו, אין חרדים בממשלה הזאת, אז אפשר לעשות הכול, דברים שהיו הגיוניים לא בגלל ציבור חרדי, אלא דברים שעשו סדר בנושא. בדברי ההסבר אני רואה שהפעלת שעון הקיץ היא כי במדינות אירופה וצפון אמריקה וכן ברוב מדינות האזור מופעל שעון קיץ מתחילת חודש אפריל עד סוף אוקטובר, נובמבר. אנחנו כמו מדינות אירופה? לפני שמתחשבים בציבור מסוים, אנחנו לא מדינה שטופת אור ושמש? שעות היום שלנו הן מהמעטות במדינות אירופה, מהמצומצמות במדינות אירופה. כמה שמדינות אירופה יותר צפוניות ככה אור היום יותר ארוך, וככל שאור היום הוא יותר ארוך ככה להזיז שעון קיץ, ההשלכות הן מועטות. אנחנו היום מדברים על הזזת שעון קיץ עד סוף נובמבר, כשזריחת השמש תהיה בלא מעט ימים חמש או ארבע דקות לפני 07:00. מה הרווחת בשעון הקיץ, שקמים בחושך? שמקשים על אנשים רבים את תפילותיהם? אין התחשבות? שום התחשבות בהם? יש לזה השלכות על ציבור לא קטן, על ציבור גדול, על ציבור שתלוי, בגלל ימי העבודה שלו, מקום העבודה שלו, בשעון ובזמן התפילה, שהם פחות גמישים ופחות מתחשבים. ולו רק בגלל זכויות האזרח, חופש הפולחן, חופש הדת, לתת לציבור, לא לציבור שהוא מאוד מאוד קטן ושולי, ציבור מרכזי, ציבור שצריך להתמודד בין כך ובין כך עם קבלת עבודה, להתקבל לעבודה. ומגיע סגן שר הדתות ומוצא תשובה לעניין, הוא אומר: אני בחוק אכניס, אני אפטור את אותו עובד מלבוא לעבודה, או אתן לצאת באמצע העבודה ולהתפלל. זאת אומרת, אם יש עד היום סיבות לא מעטות שלא מקבלים אותו לעבודה, תהיה עוד סיבה למה לא לקבל לעבודה, כי הוא יוצא באמצע היום. דברים הזויים. יש גשר שבור, בונים בית-חולים מתחת לגשר. וכל הבקשה על מה? ומה הרווח הגדול? באותה מפלגה, שהיא היום היחידה שצריכה להגן על הציבור הזה, ואולי גם היה חבר כנסת אחד שניסה להגן, איך השתיקו אותו, לא היו מוכנים לקבל לא את ההצעה הזאת ולא את ההצעה של חבר הכנסת קלפה, שאמר: אני מייצג עובדים, אנשים מהקיבוצים הדתיים, אנשים עובדי כפיים, מאוכלוסיות מוחלשות, שקמים בבוקר מוקדם ויוצאים לעבודה והם לא יוכלו לצאת, ויש לשמור עליהם, זה מקשה עליהם מאוד, רק בשביל הקושי לבד, לא מתחשבים. אבל אנחנו צריכים להסתכל על צורת המשילות. באים ומבשרים לעם ישראל: הקמנו ועדה, והוועדה הייתה ועדה חשובה, והיא החליטה, בדקה את זה ועשתה את זה. כמה ועדות הקימו? איזה עוד מדינה הקימה כל כך הרבה ועדות לשעון קיץ? זאת הוועדה החמישית או השישית לשעון קיץ. מה זה, ועדות שונות, ועדות מומחים, המומחים הקו��מים לא היו מומחים. כל אחד הציג, המומחים בדקו את זה. לא ניכנס אם יש השפעות או אין השפעות, באופן הפרקטי, הדבר הברור, אין מי שחולק שיציבות בשעון קיץ, בזמנים, צריכה להיות, שזה אלף-בית בהתנהלות של מדינה, של מערכות. לא קל וחומר במדינה יהודית, שיש אוכלוסייה מאוד מאוד גדולה שמשנים לה הדברים האלה, שזה לא דברים שהם רק זמן אור וזמן חושך, ההשלכות הרבה יותר עמוקות. אז ככה, במחי יד? זה נקרא רצף, שהמדינה היא זאת שהחליטה לפני כמה חודשים היום באה ומשנה את זה? וגם לא מוצאת לנכון אפילו להתאפק, אחיל את זה בעוד שנה וחצי? הכול בשביל הספינים? כל מה שמנחה את כולם זה רק איך אני איראה, איך אני אוצג, השר הזה עושה איזו רפורמה ומציג אותה, גם אני צריך לעשות משהו. איך אני יכול לעשות? בדברים מהותיים אי-אפשר, בשעון הקיץ מישהו חידש. זאת אומרת, עד עכשיו לא היו הדברים האלה, אף אחד לא ידע שאפשר להמשיך את שעון הקיץ עד סוף נובמבר, חידוש ירד לעולם, ראש הממשלה מביא אור לישראל. שר הפנים בא ואומר: אני הקמתי ועדה של מומחים, והנה, יש לנו שעון קיץ ואור לישראל. תשילו, תורידו את הכיפה משעון הקיץ. הציבור החרדי, רובו או כולו, יש לו מכך הרבה הרבה יתרונות: זמן קריאת שמע, זמן תפילה, זמן כניסת השבת, הרבה חגים, חול-המועד, שזה מאוד אקוטי בדבר הזה. את אף אחד זה לא מעניין, אין שיקול דעת, אין שום דבר, אין מערכת איזונים. וללכת לעשות את זה, איפה נשמע שחוק כזה משמעותי, אקוטי כל כך, הולכים ועושים אותו בתקופה כל כך קצרה? איך יכול להיות דבר כזה? הרי יש כאן הרבה שנוסעים, שיודעים מה נקרא הזמנה, מה נקרא לתכנן לוחות זמנים, תאריכים, פגישות, אירועים, כמה חודשים קודם. לכן, אדוני היושב-ראש, ההתנגדות שלנו, ובכל אופן ההסתייגויות שלנו לחוק, נבעו מזה שככה לא מנהלים מדינה, ככה לא קובעים שעון קיץ, ככה זה לא נקרא רצף שלטוני, ככה לא פוגעים באנשים, באזרחי מדינת ישראל, שבאים ואומרים: אתם פוגעים בי. יש כאן פגיעה, פגיעה בזכויות מינימליות, לא בגלל נוחות. במערכת האיזונים  מדברים אתנו על האימהות, וכי אנחנו לא יודעים מה זה ילדים, ולא יודעים מה זה אימהות, ולא יודעים שיש עוד שעה? יודעים בדיוק את האפשרויות בחודשים האלה, שהימים האלה מאוד מאוד מאוד חמים, שההשפעה תהיה גדולה בחלק מהימים. אבל איפה מפלגת הבית היהודי, היחידים שנמצאים בתוך הממשלה? אפילו ערעור הם לא מסוגלים לעשות, אפילו תהליך אחד, לעצור אותו, לקבוע בו מסמרות, לקבוע הסתייגויות, שום דבר אי-אפשר? לא נמצאים, לא מעניין, אין שום זכות עמידה, אין יכולת עמידה, אין עמוד שדרה. כשמנסים לעשות משהו יש מישהו שמשתיק, וככה ממשיכים הלאה. לכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו הגשנו את ההסתייגויות האלה. אנחנו חושבים, ודאי לעת עתה, וודאי לא מבחינות הלכתיות, לא שיש איזו קדושה בשעון, לשעון יש השלכות, מה שבאמת מייחד אותנו מאוד, וטוב שכך, ולכן אנחנו מבקשים להצביע ולתמוך בהסתייגויות שלנו. תודה רבה, אדוני. תודה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו, חבר הכנסת ישי. חבר הכנסת גפני, יש לך עד 25 דקות, אתה לא חייב להשתמש בכול. שימשתי דוגמה. אתה שימשת דוגמה למופת אפילו, לא סתם. נכון. לגפני 25 דקות, אתה אומר שאני עוד אצטרך לעצור אותו. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, קודם כול, אתחיל בזה ששעון קיץ איננו נושא דתי. הוא לא נושא דתי, הוא לא נושא שקשור לעניין הזה. בתחילת הדרך, לפני כמה שנים, ניסו להפוך את זה למאבק של דתיים וחילונים. זה לא מאבק כזה. זה לא קשור לנושא. יש בציבור שאיננו דתי שמתנגדים לשעון קיץ ויש בציבור הדתי שתומכים בשעון קיץ. אני תומך בשעון קיץ, אני חושב שזה דבר טוב. התקיימו על העניין הזה דיונים, וכמובן, בסופו של דבר התקבל העניין של שעון קיץ בחקיקה. בהתחלה זה לא היה בחוק, זה היה בהתנהלות של שר הפנים. זה גובש לכלל חוק שהגיעו בו להסכמה מקיר לקיר בכנסת. אמרו: בואו נפסיק כל שנה לדון בעניין הזה, זה גם יוצר נטל על האזרחים, מכיוון שאנשים לא יודעים, אדם קובע חתונה, מה התאריך, מתי השקיעה, מתי הזריחה. כל הדברים הללו יוצרים בעיה מבחינת השעון, ואז הוחלט ללכת לחקיקה. אני זוכר שישבנו, ישבנו חבר הכנסת דוד אזולאי, חבר הכנסת חיים אורון, אופיר פינס היה שר הפנים, אני גם ישבתי, ישבנו שם בקרוון, היו קרוונים. אתם, החדשים, לא זוכרים את זה מכיוון שיש בניין חדש, אבל פעם ישבנו שם בקרוונים, היה צפוף, והגענו להחלטה על שעון הקיץ, החלק הראשון שלו הוא התאריך העברי והחלק השני הוא התאריך הלועזי, והייתה הסכמה. הצבענו על זה במליאה ואמרנו: מכאן ואילך חסל סידור שעון קיץ, אין יותר דיונים בעניין הזה. מתברר שבכל זאת אנחנו מדינה מזרח-תיכונית, ובמזרח התיכון נעשים שינויים מפעם לפעם. יש שינויים כאלה ויש שינויים אחרים והחליטו גם את זה לשנות, אחרי שהייתה הסכמה, ואמרנו, כבר אין ויכוח. אי-אפשר בלי זה, כנראה, כיכר השעון. כן. אי-אפשר בלי זה, ובסדר, הוגשו הצעות חוק פרטיות, ונכנס שר פנים חדש, ושר הפנים החדש הקים ועדה כדי להחליט על שעון הקיץ. והוועדה מורכבת מכל חלקי האוכלוסייה. בראשה עמד מנכ"ל "אור ירוק", שמואל אבואב, איש רציני, ועוד תשעה חברים, נדמה לי, כולם מייצגים את כל גוני קשת הציבוריות הישראלית. לא בדקתי אם יש שם בוועדה הזו, האם היה נציג ערבי? יכול להיות, אבל לא בדקתי. דוד, היה נציג ערבי בוועדה הזו? אבל פרסמו בעיתונות הערבית על שעון הקיץ, ובעיתונות החרדית לא. אחמד טיבי אומר, הבנתי. לא היה נציג ערבי בוועדה הזו, ושעון הקיץ נוגע גם לציבור הערבי, למיטב זיכרוני. פורסמו מודעות בעיתונות הערבית, אבל לא היה חבר בוועדה. עכשיו, אני חשבתי שזה ברור ומובן מאליו שכאשר יש עשרה חברים יהיה גם נציג של הציבור החרדי. אם לא נציג של הציבור החרדי, אז לפחות רב. ציוני דתי, אבל רב, שיגיד גם כן בעניין הזה. בכל אופן זה נוגע לכניסת השבת, לצאת השבת, לתפילת שחרית, להנץ החמה. לא היה. לא היה. ואני די השתוממתי על העניין הזה, מכיוון שלמה לא? הרי בסדר, הרי גם אם הוא יביע עמדה אחרת, הוא יהיה אחד מתוך עשרה, זה לא משהו קריטי, אבל שיביע את עמדתו, לא שהוא יוזמן לוועדה כדי לומר, כמו כל אחד אחר, שיהיה חלק מהוועדה. אבל לא, לא היה. לא היה והתוצאות היו ברורות. וכפי שאמר חברי, חבר הכנסת מקלב, באותם שבועות שעליהם אנחנו מדברים, הרי אין הבדל בין שעון הקיץ שהיה עד עכשיו לבין שעון הקיץ המוצע עכשיו בחוק, מעבר לנושא של אוקטובר, בעיקר כמה שבועות שהם שבועות קריטיים לגבי תפילת שחרית. תפילת שחרית, אני מתפלל תפילת שחרית בשעה כזו שזה לא משנה שום דבר. באותה שעה זה יום, זה כבר אחרי הנץ החמה, וזה בסדר גמור. לא חשוב. לא חשוב, תבוא אלי למניין בסוף, חבר הכנסת רותם? אה, אתה ירושלמי, אתה לא יכול. אני אנטי-דתי. עזוב את האנטי-דתי עכשיו. עכשיו אני מדבר לגבי, אבל אדם, ניקח ליכודניק רגיל, דתי, שהולך לעבוד במפעל וצריך להגיע לעבודה בשעה 06:30. לא חרדי. ליכודניק, סתם דוגמה, הוא לא חייב דווקא להצביע ליכוד. כן, אפילו ב-07:00. עכשיו, הוא לא יכול להתפלל כי הנץ החמה באותם שבועיים ואולי קצת יותר, זה ב-06:55. הוא לא יכול. ואז ביקשנו וגם הגשנו הסתייגות על העובדה הזאת שבאותם שבועיים, באותו פרק זמן שבו אכן הוא לא יכול להתפלל תפילת שחרית, שהוא יוכל לאחר לעבודה והוא ישלים את הזמן הזה, חצי שעה, בסוף היום. ואנחנו מבקשים מהכנסת שתתמוך בהסתייגות הזו. לא, חס וחלילה, האוצר כמובן אמר מייד שזו הסתייגות תקציבית. זו לא הסתייגות תקציבית. הוא יבוא לעבודה, אבל את פרק הזמן הזה שבו הוא מתפלל תפילת שחרית, הוא ישלים בסוף היום. לכן לפי דעתנו זו לא הסתייגות תקציבית, ואם ההסתייגות תעבור ברוב של פחות מ-50 חברי כנסת, לדעתנו זה בסדר. רק צריך את הרוב. אין היום רוב כזה מעניין בכנסת שתומך בדברים רציניים. זה ישתנה, אבל כרגע עוד יש בעיה. איפה הדוגמה של הרוב? היום הייתי בוועדת הכספים. היה פה שר האוצר, הייתי. מה? מה אתה מסתכל עלי? חשבתי שאתה רוצה לספר שהיית בוועדת חוקה ושמה נעתרו לבקשה שלך שהייתה רצינית. כן, כן. אני תכף אספר את זה. הייתה רצינית ואני תכף אספר את זה. מה הרמז הזה? מה "מה הרמז"? למה? רציני. איזה רציני? מתי אתה מציע הצעות רציניות? תכף אני אגיד לך. בוועדת הכספים היום, אמר פה שר האוצר שבתקציב משרד החינוך יש הגדלה של 9 מיליארד שקל. הוא גם לא ידע להגיד 9 מיליארד שקל, אבל הוא אמר שיש הגדלה בתקציב משרד החינוך. היום בוועדת הכספים מגיעים אנשי משרד האוצר ומבקשים, היות שהייתה החלטה שמוסיפים חמש שעות בכיתות ב', עד עכשיו הוסיפו חמש ועוד חמש בכיתות א' מוסיפים עשר. מוסיפים עשר ומוסיפים אחרי זה חמש לכיתות ב', ועוד חמש לכיתות ב'. חמש כבר בוצע. באו אנשי משרד האוצר לוועדת הכספים וביקשו לבטל את התוספת של חמש השעות. ואז שאלנו, אני, וגם אחרים שאלו, די התפלאו על העניין הזה, הרי שר האוצר אמר שיש גידול בתקציב משרד החינוך ולכל הדעות צריך להוסיף את השעות האלה בכיתות ב', והייתה החלטה. אומרים אנשי משרד האוצר: לא, מה שמוסיפים, הכסף בתקציב משרד החינוך, זה מה שאנחנו עשינו בקואליציה הקודמת. אנחנו עשינו חינוך לגילאי שלוש, עשינו את יום החינוך הארוך, עשינו את התוספת במעונות, בצהרונים, אגב, גם שם מקצצים. כל מה שאנחנו הוספנו, על זה צריך להוסיף את 9 מיליארד השקל. אבל מה שהממשלה הזו עושה, היא מקצצת, היא מורידה את חמש השעות של כיתות ב'. היא גם מקצצת ועוצרת את התהליך של הצהרונים. זאת אומרת, הממשלה הקודמת הוסיפה למערכת החינוך, הוסיפה.  אגב, חבר הכנסת שטרן, תדע לך, אמרתי את זה ואני חוזר ואומר: כל פעם שיהדות התורה נמצאת בקואליציה, תקציב משרד החינוך גדל, תקציב המוסדות להשכלה גבוהה גדל. כשיהדות התורה לא נמצאת בקואליציה, זה מתחיל לרדת. יש לי גם הסבר למה זה, אבל זאת עובדה שלא ניתן להכחיש אותה. זו המציאות. והנה, עכשיו אנחנו רואים את זה. יהדות התורה לא בקואליציה, ההחלטה שלנו על תוספת השעות לכיתות א' ב', בכיתה ב' זה מתחיל, הם הולכים להצביע, והרוב עוד יצביע בשביל זה. יתרה מכך, היות שאנחנו מדברים על הרוב, הרוב גם עלול להצביע על מה שהיום היה עליו דיון בוועדה, היום ואתמול, הנושא של משפרי הדיור. הממשלה הזו קיבלה החלטה שאם יש זוג קשישים, קשישים, שגרים בדירה של שלושה חדרים, גרו בה כל החיים שלהם, והחליטו, היות שהם קשישים עכשיו, ואין להם הרבה כסף, והם לא יכולים לתחזק דירה של שלושה חדרים, שהם מוכרים את הדירה שלהם וקונים דירה יותר קטנה, של שני חדרים, דבר מקובל. באה הממשלה החכמה הזו וקיבלה החלטה, וגם הולכים להצביע על זה, שאותו זוג קשישים נקרא "משפרי דיור" והם ישלמו מס רכישה גבוה. לא להאמין. אני לא מדבר על זוג שנולדו לו שני ילדים, הוא גר בשכונת-התקווה, בדירה של שני חדרים, ונולדו לו שני ילדים, אז הוא רוצה לבנות עוד חדר. הוא משפר דיור, הוא ישלם מס, כמו בעל היאכטה, שכל הזמן מתהדרים בזה שאנחנו מטילים עליו מס. אותו זוג צעיר שפשוט רוצה לבנות עוד חדר נקרא "משפר דיור". והממשלה קיבלה החלטה ולא חייכה אפילו. ומתחילים להסביר מי צריך לשלם, ועוד נותנים הסבר ארוך על משפרי הדיור ומדברים על בעל דירה של 800,000 או 2 מיליון שקל. דירה קטנה, פשוטה, שהמחיר שלה נמוך, הוא בונה עוד חדר כי נולדו לו עוד שני ילדים, ילך לשלם מס. והרוב הזה הולך להצביע,  כל הכבוד, בכל אופן יש קרן אור באפלה. לא, לא על משפרי דיור, על משהו אחר. נקרא משפר דיור. עבדנו במשך ארבע שנים על כל מיני חוקים שהאוצר הביא, שהם רגולציה לנושא של הדיור. על הפטור ממס שבח. יושב נציג משרד השיכון בוועדה אתמול, ואני שואל אותו: מה הדבר שעזר לזוגות צעירים או למקבלי מענקים ממשרד השיכון, מה עזר להם בכל החוקים שנעשו בנושא של הדיור? אז הוא אמר: זה שהורדנו, "הורדנו", הכוונה אלי, הורדנו 1% ממקבלי המשכנתאות, יחסית למה שיש ריבית בבנק מסחרי, זכאי משרד השיכון יקבלו את המשכנתה ב-1% פחות, זה הקפיץ באופן משמעותי, כך אומר יוסי שבת, נציג משרד השיכון, זה הקפיץ באופן דרמטי את הסיוע לזוגות צעירים ולזכאי משרד השיכון. משרד השיכון או משרד האוצר לא הולך לחדש את זה. זה עוזר לאזרחים, אז הם לא נוגעים בזה. אני הולך להגיש הסתייגות, אני מקווה שהרוב בכל אופן יצביע בעד, הרי זה הדבר היחיד שעזר. אין תחום אחד בנושא של משרד השיכון, של מחירי הדירות, אין תחום אחד שהממשלה הזאת מביאה שיש בו עזרה לציבור בישראל. הכול נזק. משפרי הדיור, ומס שבח, ומס רכישה, והרגולציה, והמשכנתאות, והבנקים, וכל מה שנלווה לעניין הזה, הכול להכניס כסף לקופת האוצר, עם הבלוף הזה של החור בתקציב. עוד תוקם ועדת חקירה ממלכתית לבדוק מי המציא את השטות הזאת של החור בתקציב, שבגלל זה צריך להפוך פה את כל המדינה ולפגוע בכולם. דרך אגב, כל העזרה בנושא של משרד השיכון, שעושה כל כך הרבה נזק לאזרחים, העלות התקציבית שנכנסת לקופת המדינה זה 60 מיליון שקל. העיקר לעשות רע. וזה הרוב, הרוב יצביע בעד. אני פונה לחברי. יש בקואליציה כאלה שלא מבינים, כמו באופוזיציה, ויש בקואליציה כאלה שמבינים מאוד, ויש באופוזיציה כאלה שמבינים מאוד. אני מבקש מכולם לשבת, לעבור סעיף-סעיף, תראו מה שעושים. זה פשוט לא ייאמן, דברים חסרי היגיון. בדברים הכי קרדינליים, הכי משמעותיים מבחינת אזרחי המדינה, עושים נזקים על ימין ועל שמאל. החליטו להכניס סעיף של מיצוי כושר השתכרות בהנחה הארנונה. בסדר, כולם מבינים למה עשו את זה. בסדר. אנחנו מכופפים את הראש. במי זה פוגע? במי פוגע מיצוי כושר השתכרות בהנחה בארנונה? קודם כול בציבור הערבי. הציבור הערבי הולך להיפגע באופן דרסטי מכיוון שהנשים הערביות לא ממצות כושר השתכרות. לא רק שהן לא ממצות כושר השתכרות, הן גם לא יכולות ללכת לעבודה, מכיוון שאין תחבורה. אין אפשרות שהאישה תיסע למקום עבודה במקום אחר. הרי בכפר שלה אין מפעלים, אז היא צריכה לנסוע לעיר הרח��קה או הקרובה, אבל אין לה תחבורה ציבורית, ורכבים, מאן דכר שמיה, ודאי שאין לה, אז היא לא תקבל הנחה בארנונה. טוב, הערבים, מה אכפת לנו מהערבים, הם אומרים, הקואליציה הזאת. מה אכפת להם? אבל במי זה עוד פוגע? בסטודנטים. התברר במהלך הדיון בוועדה שמיצוי כושר השתכרות בהנחה בארנונה פוגע בסטודנטים, ופה כבר אי-אפשר להגיד לא מעניין אותנו. וכן הלאה, וכן הלאה, וכן הלאה, וכן הלאה. חוסר חשיבה מוחלט. זה מראה שיושבים אנשים בממשלה הזאת, או לפחות במשרד האוצר, ופשוט כאילו לא אכפת להם מהאזרחים שנמצאים כאן. אני לא מדבר על חרדים, את זה נשאיר בצד, זה בסדר. חרדים, שירעבו ללחם, לא רלוונטי. אבל לא אכפת להם מסטודנטים, ולא אכפת להם מעקרות-הבית. עקרת-בית, כולה אישה שרצתה לצאת לעבודה, לא יכולה, ומפרנסת את ילדיה ומגדלת אותם בקושי רב. הגיע שר האוצר, ואומר: בסדר, עכשיו תשלמי מס של עקרות-בית, ועכשיו גם תשלמי ביטוח של עקרת-בית. כמו בעלי היאכטות, אתם זוכרים אותם? שאמרו שמטילים עליהם מס? או על הפרוות? גם עקרת-הבית עכשיו תשלם כסף, בעלת המפעל הגדול, שמרוויחה הון תועפות, שמגדלת את הילדים שלה בקושי. איפה שאנחנו זזים, בנושא הזה של חוק ההסדרים ובנושא של התקציב, פגיעה אחר פגיעה אחר פגיעה. אתם יודעים מה? אפילו קצבאות הילדים. קצבאות הילדים זה כבר מזמן לא נושא חרדי. מזמן מזמן. היום יש במשפחה ישראלית רגילה שלושה-ארבעה ילדים. הולכים ופוגעים בנושא הכי אוניברסלי. יש מדינות שאין בהן קצבאות ילדים, ואז יש בהן הטבות אחרות שנותנים לילדים, יש הטבות אחרות שהמדינות האלה נותנות למשפחות שיש להן ילדים. הילדים זה דבר אוניברסלי. ועדת בן-שחר קבעה: במקום שתהיה נקודת זיכוי, במקום שזה יבוא לידי ביטוי במשכורת של המפרנס במשפחה, לתת קצבאות ילדים. קצבאות הילדים, כפי שהתברר בדיון בוועדה, וכולם, מקיר לקיר, אני לא מדבר על המועצה לשלום הילד, אני לא מדבר על האגודה לזכויות האזרח, אני לא מדבר על כל הארגונים שהופיעו בוועדה, אבל כל חברי הכנסת, מכל סיעות הבית, אנחנו, לפני הקיצוץ בקצבאות הילדים, אנחנו נמצאים בתחתית המדרג של מדינות ה-OECD מבחינת גובה קצבאות הילדים. וקצבאות הילדים זה דבר אוניברסלי, דבר שמדינה שמכבדת את עצמה נותנת לילדים שבקרבה. נותנת קצבה, והקצבה הזאת איננה קצבת סעד, היא לא קצבת קיום, היא קצבה שמדינה מסודרת, מתוקנת, מקציבה לילדים שבקרבה. אנחנו בתחתית המדרג של הסולם של גובה הקצבאות של מדינות ה-OECD. מגיעה הממשלה, לא די שהגענו לתחתית הזאת, הוא בא ואומר: עכשיו בואו נקצץ 3 4 מיליארד שקל, כשבסעיף קצבאות הילדים בביטוח הלאומי, בענף קצבאות הילדים, יש עודף של 19 מיליארד שקל. עודף. בואו נקצץ. והרוב הולך להצביע בעד הקיצוץ הזה. זאת שערורייה שאין כדוגמתה. אנחנו הולכים להיות מדינת עולם שלישי, אנחנו הולכים להיות מדינה שאין לה זכות להיות חברה במדינות ה-OECD, לפחות בקטע הזה, שלא לדבר על נושאים נוספים. חור בתקציב. אתה אשם, אומר לי שר האוצר. קודם כול, שר האוצר כנראה לא מבין בסדרי שלטון בכלל, יושב-ראש ועדת הכספים רוצה להיות אחראי אבל הוא לא אחראי. יושב-ראש ועדת הכספים תפקידו לפקח על עבודת הממשלה. הוא יכול לשנות דברים, הוא עושה דברים, בסדר, אבל מי שאחראי לגירעונות זה ראש הממשלה ושר האוצר. אבל בסדר, אני מקבל את האחריות לזה. אני גאה בזה שמדינת ישראל, בארבע השנים האלה שאני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים, האבטלה ירדה, הצמיחה גדלה, דיר��ג האשראי עלה, הצטרפנו כחברים ל-OECD, אני יכול למנות שורה ארוכה של דברים. זה נכון שאנחנו התייחסנו למדינת ישראל לא כמו לחברה לייצור פחיות בירה, אלא לחברה שהיא חברה, שיש בה עשירים ויש עניים, ויש בה מעמד ביניים, ויש בה עולים וותיקים, ויש בה ציבורים, ופריפריה, ואנשים שצריכים סיוע, ויש כאלה שיכולים לתרום. התייחסנו לזה, לא כמי שמסתכלים על מה יהיה בחור של הגרוש בסוף השנה ומהו המאזן שמדינת ישראל תציג. היינו נגד פריצת מסגרת התקציב, היינו נגד להפוך את הגירעון לדבר שהוא מופקר, שמרנו על זה כל הזמן. אבל לבוא לכאן ולהגיד: אתם יצרתם גירעון ואני הולך עכשיו לכסות אותו, עם מה? ויהיה, עוד שנה וחצי יהיה טוב. מה יהיה טוב בעוד שנה וחצי? איזה מנוע צמיחה אחד יש בתקציב שהובא לכנסת שהממשלה החליטה עליו? מה יש בחוק ההסדרים, איזשהו הליך שנדע שבעוד שנה, שנתיים, שלוש יהיה יותר טוב? מה? יהיה פחות כסף למעמד הביניים ולשכבות החלשות, פחות צריכה של מוצרים, גם בסיסיים וגם אחרים, וזה יגרום לכך שמפעלים יעבדו בתפוקה פחותה בהרבה מהיום, כי לא יהיה צורך לייצר כל כך הרבה. ואז פועלים יפוטרו, מפעלים עלולים להיסגר, וכל התהליך הזה, שגם לדבריהם, שהחור התקציבי נבע מירידה בהכנסות המדינה, הכנסות המדינה לא יגדלו, יקטנו, פחות מסים, פחות הכנסה. נראה שיושב במשרד האוצר שר שלא למד ליבה, הוא לא יודע כלום בחשבון של שתיים ועוד שתיים, מה שאני בחינוך העצמאי למדתי, אפילו כפל. מה התשובה על השאלה הזאת? אם אני הייתי נואם נאום של שר האוצר בבית-הספר החרדי שלמדתי בו, המורה היה זורק אותי מהכיתה אם הייתי נותן תשובות כאלה. איפה מנוע הצמיחה, משהו? הוא אמר שהולכים לעשירים. מה הוא הלך לעשירים? עוד הפעם היאכטות? מה הוא עשה לעשירים? אפילו מדרגת מס נוספת הוא לא עשה, והצענו את זה. הוא הלך לרווחים הכלואים? הוא הלך למשאבי הטבע שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו? הוא נתן לרווחים העצומים, שאנשים מעטים מרוויחים ממה ששייך לכל אזרחי המדינה? הוא נגע בזה? הוא נגע, במע"מ. שמעמד הביניים ישלם. זה הדבר הכי קל. שורה אחת. מביאים את זה למליאה, ונגמר העניין. מס הכנסה 1.5%, מעמד הביניים. מה שבחיים לא העזתי לעשות, הפחתתי 2% לאלה שמשתכרים 5,000 14,400. הוא מעלה להם. מאיפה הרוע הזה? מאיפה? מאיפה הוא לקח את כל המדיניות הזאת של לעשות רע, רע, רע? אתם תשבו בדיונים, בוועדות השונות, דיווח מקוון, מה שאנחנו אמרנו שצריך לשלם במע"מ על בסיס מזומן, מבטלים. כל דבר שאפילו לא מכניס כסף, שאין לו רווח, שהוא לא מכסה אפילו את החור המדומיין הזה שלהם. עושים רע. למה? מה זה, אנחנו לא כולנו אזרחי המדינה? מי שגר בשכונת רמת-אליהו בראשון-לציון, שמצבו הכלכלי קשה, לא צריך לדאוג לו? למה, כי אין לו חברת ארנק? כי הוא לא מחזיק את הרווחים הכלואים? כי הוא מתקשה בפרנסת ילדיו בחיי היום-יום? למה, אנחנו לא מדינה יהודית ודמוקרטית, שטובת הציבור לנגד עינינו? אחד, דבר אחד טוב שעשו בחוק ההסדרים הזה. אני יכול, אין לי זמן, אדוני היושב-ראש, אני הייתי יכול לעמוד פה עכשיו 20 שעות רצוף, ולא לחזור על אף גזירה פעמיים, לתאר בפני הציבור, אחד, אחד, אחד, אחד, את הגזירות הלא-מובנות האלה שנדרשים לאשר כאן. עכשיו, מה הפלא שכאשר יש רוב כזה שמצביע בעד, אני מקווה, אולי אני אתבדה, תאמינו לי, אני אעמוד כאן ואבקש סליחה אם באמת הרוב לא יאשר את הדברים האלה. אז מה הפלא שפתאום מביאים שעון קיץ? מה, מה היה רע עד עכשיו? מה? ולמה לא התחשבו בבוחרי הליכוד או ישראל ביתנו שהולכים להתפלל, לפני שהם הולכים למפעל, תפילת שחרית? זה לא נוגע במצביעי יהדות התורה, מפני שמצביעי יהדות התורה, בסדר, הם מתפללים, אני יודע, ב-07:00. אבל אלה שמתפללים ב-06:00, הולכים אחרי זה למפעל, הם לא יוכלו להתפלל, או שיאחרו לעבודה וישלימו את זה, כמו שאמרתי קודם. למה צריך לעשות את זה? ואם עושים את זה, אדוני השר, אז למה בוועדה לא שמים מישהו אחד, רב, שיגיד מה הפתרון. דיברתם בוועדה שמבחינה הלכתית, יושבת-ראש הוועדה אמרה את זה, בסדר גמור, אין בעיה. גם אני מסכים. אבל אם יש גם דיון מבחינה הלכתית, אז בין עשרה חברים שיהיה רב אחד. ציוני דתי, לא חרדי. משפט סיכום, נכבדי. אנחנו, לא תאמין, אבל דיברת 25 דקות. לא תאמין. ולכן, זה עבר מהר אבל. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות, תודה.  ואני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד ההסתייגות שלנו, שאומרת שמי שמתפלל תפילת שחרית בשבועיים האלה, שהנץ החמה הוא מאוחר, יוכלו לאחר חצי שעה לעבודה, וישלימו את זה בסוף היום. תודה רבה. תודה, אדוני. חבר הכנסת יעקב אשר נמצא? לא. אינו נוכח. אנחנו נעבור לחבר הכנסת אליהו ישי מש"ס. יש לך חמש דקות. נברך את תלמידות ותלמידי בית-הספר, שבאו ללמוד מהי דמוקרטיה. תודה. בבקשה, אדוני. פה זה בית-הספר הכי טוב לדמוקרטיה. אז, חמש, חמש, חמש.  ברוכות וברוכים הבאים.  אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת,  לצערי הרב, הנושא של שעון קיץ, עם השנים, במכוון, זה לא שלא במתכוון, הפך על-ידי גורמים מסוימים, פוליטיים, בבית הזה, לכאורה לוויכוח בין דתיים לבין חילונים. מצער מאוד שבכישרון כזה גדול הצליחו להביא נושא שבאמת יש בו הרבה משמעויות, הרבה צדדים לכאן ולכאן, שיקול מאוד מורכב, מה כן עושים, מה לא עושים, אבל הפכו את זה לנושא דתיים וחילונים, מי שבעד שעון קיץ הוא נגד הדתיים, ומי שנגד שעון קיץ אז הוא נגד החילונים, וכו'. אני רוצה לומר לכם שבקדנציה הקודמת, כשהייתי שר הפנים, ושוב אני מחדד ואומר, קבל עם ועדה: זה לא עניין דתי לא-דתי. עד כדי כך, ולוועדה שהקמתי אז לקחתי נציגי תעשיינים, נציג משרד התמ"ת, הסוחרים, ההסתדרות, נציגי ציבור, נציגי אקדמיה, מכל האוכלוסייה. אמרתי: רבותי, תדונו, תבחנו, תבדקו מה נכון לעשות. הרי מה שלא יגידו, שר דתי מש"ס, הוא רוצה ומסתכל רק על האינטרסים, לכאורה, הדתיים. בואו תבדקו, תבחנו, מה נכון, מה לא נכון. אכן, הוקמה הוועדה. אגב, ביקשתי שיצאו לסקר, שיעשו סקר. הייתה תוצאה מעניינת, אני הופתעתי, העם חצוי, 49% בעד, 49% נגד. אגב, בתוך הבעד, גם דתיים, גם חילונים, ובנגד, גם דתיים גם חילונים. אז הנה, זה מלמד אותנו שזה לא קשור לדתיים וחילונים. אפילו שהממשלה הזאת, כל דבר שקשור לדת זה הזדמנות להכניס ולהכות, בכל נושא ועניין, שכבות חלשות. אבל אני אקדיש את הזמן שלי לנושא הזה של שעון קיץ, אז באמת עזבו כרגע את הנושא דתיים חילונים. אני אפילו לא מדבר על יום כיפור. אני אפילו על יום כיפור לא מדבר. יש שיגידו ככה, יש שיגידו ככה. יש קשישים, יש חולים, יש נשים הרות, יש ילדות, יש ילדים. אבל אני לא מדבר גם על זה. אני מדבר על שעון קיץ, ואנחנו, כמדינת ישראל, במיקום הגיאוגרפי שלנו, במזרח התיכון, לא דומים להרבה מדינות באירופה. לא כל מה שעושים באירופה נעשה גם בישראל. האקלים שונה, השמש, אגב, גם אנרגיה, אין שום הוכחה בשום מקום שזה חוסך אנרגיה. אני עוד לא יודע, כשיקומו אנשים לקראת אוקטובר, בשעה 07:00-06:30, להעיר את הילדים לבית-הספר, יראו שעדיין חושך בחוץ ולא ידליקו את האורות? אז הנה האנרגיה, חוזר בהפוך על הפוך. לא זו הנקודה, ממש לא. אין פה דתיים, אין פה חילונים. יש פה עניין אחד: איך אפשר לבוא ולכאורה להטיל אשמה על הדתיים, ולבוא ולהגיד להם: הנה, אתם רוצים ככה, אנחנו עושים ככה. אז אני מודיע לכם, אנחנו לא מתנגדים כי זה נושא דתי, אבל אנחנו רוצים שתחוסו על חלק גדול מאוד בחברה הישראלית, על רוב הציבור בהיבטים מסוימים, שהתאריך של סיום השעון ותחילת השעון הוא משמעותי לאורח החיים שלהם. לא קשור לדת. ניקח את העובדים, ניקח את הפועלים, ההסתייגות של חבר הכנסת גפני. מתי יקומו מאות-אלפי אנשים שעובדים במפעלים, במקומות עבודה שונים, ורוצים להתפלל? אז הם לא יוכלו להתפלל בזמן. אבל האנשים האלה עובדים. זה לא קשור לאדם דתי או לא דתי, אדם דתי, או מסורתי, הוא רוצה להתפלל, או אדם רוצה לעבוד בזמן, וכן על זה הדרך. יש פה שורה ארוכה של נקודות ועובדות שניסו לסלף אותן רק כי זה הפך להיות לכאורה מלחמה דתית לא-דתית. אתם תראו שלקראת שנה הבאה, כשהשעון ישתנה, ואגב, אני מאלה, אני מודיע ואני מצהיר פה, שאני מסוג האנשים שבעד שעון קיץ ארוך, אני אוהב את שעון הקיץ. אבל אני מסתכל ובוחן מתי הוא צריך להתחיל, ואני מעדיף שהוא יתחיל כמה שיותר מוקדם ויסתיים גם כמה שיותר מאוחר במסגרת או במגבלות הסבירות ובהתחשב בצרכים ובאינטרס הציבורי בכללותו, כל אחד ואחד על גווניו, הרי אתה אף פעם לא יכול לקבל החלטה שהיא טובה לכולם. מטבע הדברים, תמיד אתה בוחר את הרע במיעוטו. אתה לא בוחר בין טוב לרע, כי זה הכי קל, בין גרוע לגרוע פחות. אז אתה צריך למצוא את, מגיעות לך עוד חמש דקות, כן? הסתיימו כבר חמש דקות? עוד חמש דקות מגיעות לך. כן. אתה תמיד מנסה למצוא את שביל הזהב בקבלת ההחלטה, וזו דילמה. אגב, לא רק בוועדה כזאת. יש לא מעט ועדות או נושאים שיש עליהם דיונים רבים והתלבטות רבה, וכל שר ושר מתלבט, אף שיש לו אג'נדה כזאת או אחרת, אבל בסוף הוא צריך לעמוד מול הציבור ולומר את מה שהוא באמת מאמין ואת ההחלטה שהוא אמור לקבל. לכן, מה שלי חשוב, ידידי היקר שר הפנים, מה שלי חשוב, אדוני שר הפנים, ואני מוקיר ומעריך ומכבד אותך הרי רבות, ואני מכיר אותך שאתה לא עושה שום דבר דווקא, ואני עושה את זה אתך הרבה הרבה שנים, הצלחת לעשות הרבה דברים גדולים וחשובים למען החברה בכלל בכל התחומים שכיהנת בהם, הנקודה פה, וחשוב מאוד להבהיר זאת, היא לא דתיים ולא חילונים, וזו נקודה מאוד חשובה, כי זה הפך להיות כמו שמי שבעד, אז הוא נגד החרדים, ומי שנגד, הוא בעד החרדים וכדומה. לא כך היא. אני חושב שכדאי לשקול לפחות הסתייגות שמדברת על שבועיים, יש לזה משמעות אדירה לטובת הפועלים שעובדים. שוב, הפועלים שעובדים. ואם אתה מסתכל על היבטים נוספים, גם של תאורה וגם של חיסכון באנרגיה, זה לא יתנגש עם התיקון הזה. התיקון שאנחנו מדברים עליו הוא תיקון שיכול להיות טוב גם לאלה שרוצים להביא שינוי של תקופת שעון קיץ ארוכה יותר, אם כי השינוי הוא לא כל כך משמעותי, לא כל כך ארוך, ולכן ההסתייגות הזאת בעיני היא חשובה, ואני אעריך מאוד אם ההסתייגות הזאת תתקבל. אני אומר לחברי הכנסת, תתעלמו לרגע מהנושא הדתי והלא-דתי, תפעלו בשיקול דעת אמיתי. אם יש משמעת קואליציונית, זה משחק אבוד, אבל אם יש פה שיקול דעת, אז הגשתי אותו, הנחתי אותו בפניכם. תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת אלי ישי. יעלה חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה. גברתי היושבת בראש, מכובד�� השרים, עמיתי חברי הכנסת, נושא שעון הקיץ, אמרו כאן חברי קודם, הוא לא נושא שנוי במחלוקת בין דתיים לבין לא-דתיים. מבחינתנו, שעון הקיץ יש לו גם יתרונות, אמרתי את זה בוועדה: יום שישי ארוך, ערבי חגים, זמן רב יותר להכנות לחג. יש בזה הרבה, חלק גדול לתועלת. אבל יש כמה דברים שאני לא יכול להתעלם מהם, ואני חייב להעיר את הדברים. הוועדה הזאת הוקמה בראשותו של מר שמואל אבואב, שידוע כאדם עם עבר ציבורי גדול, באמת, שעשה עבודה יוצאת מן הכלל איפה שהוא היה. וכאן הוא קיבל מינוי, שבתוך חודש ימים על הוועדה להגיש מסקנותיה לשר הפנים, ואכן הוא עמד בלוח הזמנים. כאשר ראיתי את הרכב הוועדה פניתי לשר הפנים במכתב וביקשתי ממנו: אדוני השר, תואיל בטובך לצרף לוועדה נציג של הרבנות, שלפחות יהיה מישהו שישמיע את הדעה של אותו ציבור במדינת ישראל. לצערי הרב, לא נעניתי. יצאו ידי חובה בכך שהזמינו נציג מטעם הרבנות להופיע בפני הוועדה, ולא כחבר מן המניין. הגדילו לעשות כאשר פרסמו בכל העיתונות במדינת ישראל, פרט לעיתונות החרדית. אפילו בעיתונות הערבית, חנא סוייד, חבר הכנסת חנא סוייד, היה פרסום, אבל בעיתונות החרדית אין זכר לפרסום בנושא הזה. אני שואל למה. אני לא מבין, אדוני השר, הרי כשאתה מפרסם דבר כזה, למה להתעלם מציבור כל כך גדול? יש כל כך הרבה עיתונים חרדיים היום, ולא לפרסם שם? ואחר כך החיפזון. החיפזון הגדול, מהר, מהר, מהר, מהר לעשות. מה היה קורה, מישהו יכול להגיד לי, מה היה קורה אם שעון הקיץ היה מתחיל בשנה הבאה עלינו לטובה ובשנה הזאת היינו נשארים עם אותו שעון קיץ? אז הוספנו עוד שבועיים, אבל בשבועיים האלה אוכלוסייה שלמה נפגעת כאשר הזריחה מתחילה בשעה 07:00. ממשלה שחרתה על דגלה לעודד עבודה. אדם שיוצא לעבודה וצריך להתחיל את יום העבודה שלו בשעה 07:00, איך הוא יכול להתפלל? אני כבר לא מדבר על כך שהוא צריך לקחת את הילדים שלו לגן. כל הדברים האלה נעלמו מאתנו? הכול בשביל לסמן "וי" ולהגיד: אוקיי, עשיתי, הבאתי. למה? אני חושב שעדיין לא מאוחר. גם עכשיו יש הסתייגות שאומרת ששעון הקיץ יתחיל בשנה הבאה, ואם כבוד השר בכל זאת מתעקש לקיים את שעון הקיץ עוד השנה, אז בבקשה, שבועיים פחות. תאמינו לי שאפילו לא ירגישו בכך. דבר נוסף, לחברי מהבית היהודי. חברי מהבית היהודי, דיברנו לפני הישיבה של ועדת הפנים, תיאמנו וסיכמנו שבכל זאת אולי נמצא איזשהו פתרון לאותם יהודים חרדים, אותם יהודים שומרי מסורת שצריכים לקום בבוקר ולהתפלל, אולי נאפשר להם להתפלל. באו והציעו הצעה. ההצעה שלהם הייתה לאפשר לאותם יהודים להתפלל בעבודה. להגיד לכם את האמת, לא הייתי שלם עם זה, אבל אמרתי: אם זאת הצעת פשרה, אני מוכן לקבל. מי שמכיר אותי, אני חסיד של פשרות. והנה, כשהגענו להצבעה, אותה קבוצת אנשים מהבית היהודי, כולל סגן שר הדתות, שהוא היה יוזם הפשרה, פשוט תפסו את הרגליים והסתלקו מהוועדה. למה? איפה אתם? אתם הצעתם את הפשרה, לא אנחנו, אבל כשמגיע רגע של אמת אתם בורחים? עכשיו, תזכרו דבר אחד, חברי חברי הכנסת. שעון הקיץ פעל במשך חמש שנים, מאז הייתי יושב-ראש ועדת הפנים בסיבוב הקודם, במשך חמש שנים, זה כבר התחיל להופיע בכל לוחות השנה, כולם ידעו ששעון הקיץ מתחיל בשבוע האחרון של מרס, 1 באפריל, ומסתיים במוצאי-שבת שבין ראש השנה ליום כיפור. זו הייתה הפשרה. הלכו על התחלה בתאריך לועזי, ומסיימים את שעון הקיץ בתאריך עברי. ומה לעשות, אנחנו מדינה יהודית ויש אנשים שלא משת��שים בלוח העברי, מצאנו את הפשרה, את שביל הזהב, וכולם תמכו בזה, חמש שנים זה עבד. עד שלצערי הרב, הגענו עד כאן, ואז באו והאריכו את תקופת השעון בלי להתחשב. אדוני השר, אנחנו לא מדינה באירופה, אנחנו מדינת ישראל, מדינה יהודית יחידה בעולם. אם פה לא נתחשב ביהודים שצריכים להתפלל, איפה יתחשבו ביהודים? אם אנחנו לא נשמש דוגמה לאותן מדינות שרוצות להיטיב עם היהודים, איך אנחנו יכולים לשמש דוגמה כאשר יהודי שצריך לצאת בבוקר לעבודה נאלץ להתפלל מוקדם? יבואו עם טיעון, ואני אגיד לכם מה הטיעון, יבואו עם טיעונים ויגידו לי: אבל ישנם חודשי החורף שבהם הזריחה מתחילה מוקדם. נכון, צודקים. מה לעשות, יש מה שנקרא "יצירת הטבע", זו הבריאה, ככה. פה באים לשנות סדרי בראשית, באים ורוצים לקבוע כללים שלא היו. למה? אז מספיק שמתמודדים עם זה בחורף, שאותו יהודי יכול סוף כל סוף גם בקיץ ליהנות מהתפילה, גם לצאת לעבודה, אתה מונע ממנו את התענוג הזה? אדוני השר גדעון סער, אני יודע שאתה עסוק בנושא חשוב על-ידי חברי. אני חושב שלא יקרה שום דבר. אני מכיר אותך, אדוני השר. אני יודע שכשהלכת על שעון הקיץ לא הייתה לך כוונה לפגוע בציבור הדתי בכלל. אבל יחד עם זה אולי טעית, אולי הטעו אותך. אני מבקש, ואני מציע: תנו להעביר את ההסתייגות הזאת ששעון הקיץ לא יתחיל כמו שקבע השר, אלא נוותר על השבועיים האלה השנה, או, לחלופין, נתחיל את שעון הקיץ בשנה הבאה עלינו לטובה. תאמין לי, אדוני השר, לא יקרה שום דבר. העם קיבל את זה, התרגל לכך במשך חמש שנים. תאמין לי, תמצא הרבה נושאים שתוכל להטביע את חותמך עליהם. על שעון הקיץ לא תוכל להטביע את חותמך. אתה יודע למה? מפני שיש כמה דברים שלצערי הרב שגית בהם. אחד מהם, שלא מינית נציג של הרבנות בוועדה, שנית, שלא פרסמת בעיתונות החרדית. ואני יכול למנות עוד כמה דברים. אבל אפשר לתקן. לא תמיד אפשר לבוא ולהגיד: בשם הרוב. יש לכם רוב, אני מודע לכך, ואני יודע שההצעה הזאת תתקבל ברוב מוחץ של הבית הזה ללא יוצא מן הכלל. לצערי הרב, גם האופוזיציה תתמוך בעניין הזה. אבל חכם עיניו בראשו. אדוני שר הפנים, זה הזמן לבוא ולגלות מנהיגות, ולהיות איש פשרה, ולהגיד: אני מקבל את ההסתייגות הזאת, אנחנו נתחיל את שעון הקיץ שבועיים לפני המועד שאדוני קבע, או, לחלופין, בשנה הבאה עלינו לטובה יהיה שעון אחר. נשב, נדון על כך, ונוכל להגיד לך, אדוני, יישר כוח שעשית מעשה למען אותם יהודים שיכולים בסופו של יום לקום ולהתפלל, וזה יעמוד לזכותך. אני רוצה שתדע שלחלק מהציבור זה לא מפריע. יש אנשים שקמים מאוחר בכל מקרה. הם קמים בבוקר, והם יתפללו, לא משנה מתי ואיך. הבעיה שלי עם אותם יהודים שכרגע אנחנו פוגעים ברצון שלהם להתפלל בזמן. אני מקווה שבכל זאת לא נשתמש ברוב המסיבי, אלא נחשוב בשכל הישר איך מתקנים דבר שאפשר לתקן אותו כל עוד לא מאוחר. תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, אחרון המסתייגים. עומדות לרשותך עשר דקות. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, ביקשו ממני לקצר, אני אשתדל עד כמה שזה ניתן. אבל אני יכול לומר לכם, הייתה איזושהי תקופה שהיה לי תרנגול על גג הבית, ותמיד הייתי מתעורר כשהתרנגול היה קורא. לא היה לי שעון, מה לעשות. זאת המורשת הערבית. נכון, אתה רואה? בשביל מה צריך שעון קיץ או חורף, תגיד לי אתה. אנחנו יש לנו תרנגול בלאדי, לא? הם, חביבי, מעירים אותנו בזמן, לא צריכים שעונים. אפשר לחסוך גם באנרגיה וגם בכל דבר. חברת הכנסת רות קלדרון סיפרה לי לא מזמן שכל בוקר הכלבה שלה מעירה אותה בבוקר לפי הזמן של זריחת החמה. היא לא מתעוררת, אבל הכלבה שלה מעירה אותה, וככל שהקיץ מתקרב הכלבה לוחשת לה באוזניים: קומי, גברת נכבדה, הגיע הבוקר, האיר השחר. והיא לוקחת אותה לטייל, סיבוב, כל יום לפני שהיא מגיעה לכנסת.  אשרייך. לך יש כלבה, ואנחנו, מה נעשה, אין לי עכשיו לא תרנגולות ולא כלבים שיעירו אותי. ברוך השם שאנחנו קמים גם ככה ומתעוררים בזמן. שלמה המלך אומר: לכול עת וזמן. לא צריך שעונים. יש זמן ויש שעה שאנחנו צריכים להתייחס. עת ללדת, עת למות, עת לטעת, עת לעקור נטוע, עת לפרוץ, עת לבנות, עת לבכות, עת לשחוק, עת להשליך אבנים, תראו, שלמה המלך חזה את האינתיפאדה מאז. אמר שיש זמן שמשליכים אבנים, עת כנוס אבנים. אז תראי, אני רוצה לומר לכם שהניסיון מתעתע בציבור כאילו אנחנו עכשיו חוסכים באנרגיה, כאילו אנחנו הולכים עכשיו לשנות סדרי עולם, אנחנו עכשיו נאורים כמו כל מדינות העולם. אגב, כל מה שנזכר, והזכרנו בעבר, בנאומים הקודמים, על חיסכון ועל העניין של תאונות דרכים, כל זה הוכח בדיוק ההפך. אפילו דיברו על ויטמין D, שהשמש עוזרת ככל שיש עוד שעה, אז אמרו שהשמש רק גורמת לסרטן. זאת אומרת, בכל דבר יש דבר והיפוכו, מה לעשות. מספרים על המדען בנג'מין פרנקלין, שהיה גם מדינאי, וקלסתר הפנים שלו מופיע בשטרות של 100 דולר, שכשהוא היה ילד הוא עבד בבית-החרושת של אביו בייצור נרות. לימים, כאשר כיהן כשגריר ארצות-הברית בצרפת, הוא ראה שהצרפתים מאוד פעילים בלילה, עובדים כל הלילה, מה לעשות. "ובהם נהגה יומם ולילה" זה על התורה, אומר השר פרי. אז אני אומר לך, שם היו מייצרים נרות גם בשביל ללמוד תורה בלילה, זה היה כל כך חשוב. לכן משתמשים בהמון נרות. הוא לא הבין למה צריך להשתמש בלילה בנרות, לעבוד כל הלילה. אז הוא הוציא כתבה ואמר: אני רוצה לתת לכם עצה חכמה וחיסכון באנרגיה, במקום שאתם תעבדו כל הלילה תעשו ההפך: אתם תעבדו כל היום, מזריחת החמה עד צאת הנשמה, עד השקיעה, אבל בלילה תישנו ותנוחו, ותישנו קצת יותר מוקדם. זה הרעיון המקורי שברור שכך זה היה בהיסטוריה שלנו. אני לא אאריך כי הבטחתי לקצר. דבר אחד אני מבקש, וזה נמצא בהסתייגות שלנו: למה אנחנו מדלגים על השעון העברי? במה אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית חוץ מאשר בלכתוב את זה בספר החוקה, אם בכלל? אם פעם יצא ספר חוקה, אני מקווה שלא, כי אין נפקא מינה, כי אנחנו מדינה יהודית דמוקרטית, לא נהיה בספרים. אנחנו צריכים להפגין את היהדות שלנו הלכה למעשה. ויש לנו הזדמנות פה. כאשר אנחנו באים ואומרים ששעון הקיץ יהיה לפי תאריך עברי ולא לפי תאריך לועזי, תעשו את השינויים. אני הצעתי שיום אחרי שמחת תורה אפשר להפעיל את שעון החורף. אז פעם זה יוצא בספטמבר, פעם זה יוצא באמצע אוקטובר. אין הרבה שינויים, אולי שבוע או שבועיים לכאן ולכאן. אבל אני רוצה לומר שהדבר החשוב ביותר הוא כאשר ילדי בית-הספר בהמוניהם, 2 מיליון ילדים, חוזרים אחרי החג והולכים לבתי-הספר, ולילה קודם, בשמחת תורה, גם שמחים בשעון החדש, בשעון החורף, זה גורם להם לא להתבלבל, כי כאשר שבוע אחרי סוכות אתה משנה את השעון אתה משנה את אורח החיים של הילדים האלה שצריכים לשנות את לוח הזמנים שלהם. אותו דבר כאשר מדובר בחג הפסח. עד היום זה היה דבר מקובל שכאשר הילדים יצאו לחופשת הפסח, פחות או יותר בה' בניסן, בו' בניסן, אז שעון הקיץ החל. אני בא ואומר: בואו נעמוד בתאריכים העבריים, ואנחנו באמת נוכיח שאנחנו מדינה לא רק דמוקרטית, גם יהודית. אני מודה לחבר הכנסת נסים זאב. שר הפנים גדעון סער ישיב. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אלי ישי גרס, מסקר שבוצע בתקופת כהונתו, שהעם חצוי בסוגיית שעון הקיץ. אני משוכנע, ואגב, גם הדבר הזה נבדק על-ידי הוועדה המקצועית, והדוח המלא שלה נמצא באתר משרד הפנים, כך שאפשר לקרוא אותו, שהעם תומך, ברוב גורף, בהארכת שעון הקיץ, בשעון הקיץ החדש. זה לא אומר שאין מתנגדים, זה לא אומר שאין מיעוט  חברי וחברות הכנסת, שקט, לא שומעים פה. אבל הרוב הגדול מאוד של הציבור תומך בכך. ההצעה באמצעות הסתייגות לקצר בשבועיים את שעון הקיץ היא בעצם צמצום רוב התיקון שעליו החלטנו פה. אין בכך, לפי דעתי, היגיון, מהטעם המאוד-פשוט: יש ערך לכך שאנחנו משווים את שעון הקיץ שלנו, את תקופת שעון הקיץ, למה שמקובל באירופה. זה תורם למסחר, זה תורם לשעות פעילות, של בורסה, של חברות בישראל, מול גופים באירופה. האלטרנטיבה היא פערי שעות מול אירופה שמתרחבים כאשר ישראל עוברת לשעון חורף מוקדם מאירופה. ולכן גם כמעט 20 מדינות אירופיות שאינן חברות באיחוד האירופי בחרו להנהיג שעון זהה לזה שמקובל במדינות האיחוד האירופי, וגם מדינות האזור. חלק מהדוברים אמרו: אנחנו חיים במזרח התיכון, והמזרח התיכון זה לא אירופה, אבל גם מדינות האזור וגם המדינות הערביות שמסביבנו מזמן עברו להתאמת שעון הקיץ למה שמקובל באירופה. לפי דעתי זה נכון מכוח קל וחומר, כי באוקטובר במדינת ישראל מזג האוויר הוא מצוין, מזג האוויר הוא מיטבי לפעילות ספורטיבית, לפעילות אחרת מחוץ לבית. אצלנו, בדרך כלל, השנה אומנם חגי תשרי חלים מוקדם יותר, אבל בדרך כלל גם חג הסוכות חל בחודש אוקטובר, ואין ספק שכאשר השמש שוקעת אחרי 18:00 ולא בשעה 17:00 יש לזה ערך מבחינת טיולים בחיק הטבע וכדומה. קל מאוד להבין את זה. אני מציע לעצמי להתעלם מנימת הפולמוס שהייתה אצל חלק מהדוברים. נציג של הרבנות הראשית לא היה חבר גם בוועדה הקודמת, שהקים קודמי בתפקיד, אלי ישי. בוועדה שעסקה בנושא הזה היו יהודים דתיים ולא-דתיים, והם תמכו בתוצאה הזאת פה-אחד, ללא הבדלים, ואכן היה נכון להוציא את הנושא הזה מגדר הנושאים השנויים במחלוקת על רקע הזה, בבית הזה ובכלל. אני מציע, יש מענים על סוגיות שהעלו חברי הכנסת שהביעו את ההסתייגות מהארכת שעון הקיץ עד סוף אוקטובר. בואו ננסה פעם אחת את הדבר שהציבור תומך בו, בואו ננסה פעם אחת את הדבר שהציבור רוצה אותו, ונראה אם הציבור בסך הכול מעוניין בכך או לא. אני משוכנע שכל הורה שיכול לחזור הביתה כאשר יש עדיין אור ולצאת עם הילד למגרש המשחקים, כל אחד מאזרחי ישראל, ללא תלות בהבדלים, בהשקפות הפוליטיות, בהשקפות בנוגע לאורח חיים וכדומה, מעדיף לחיות באור מאשר לחיות בחושך, כי זה הדבר ההגיוני והמתבקש, ולא נורא גם לכנסת ישראל לעשות, מעת לעת, גם את הדבר שהציבור תומך בו, מעוניין בו ורוצה בו. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בנוסח של הוועדה ולדחות את ההסתייגויות שהוצעו על-ידי המסתייגים, שרובן מעקרות את החוק מתוכנו. אני מודה לשר הפנים גדעון סער. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. אנחנו נתחיל עם ההסתייגויות. הסתייגויות לסעיף 1 של חברי הכנסת, כדאי שתשבו, לפני שעוברים להצבעה. אני בינתיים מקריאה את הסעיפים. הסתייגות לסעיף 1 של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר. מכיוון שההסתייגויות ממוספרות, מדובר על ההסתייגות הראשונה לסעיף 1. אני עוברת להצבעה. ההסתייגות (1) של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר לסעיף 1 לא נתקבלה. 13 בעד, 66 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות השנייה לסעיף 1. אנחנו עוברים להצבעה. ההסתייגות (2) של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר לסעיף 1 לא נתקבלה. 13 בעד, 67 נגד. ההסתייגות השנייה לסעיף 1 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות השלישית לסעיף 1. עוברים להצבעה. ההסתייגות (3) של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר לסעיף 1 לא נתקבלה. 14 בעד, 65 נגד. ההסתייגות השלישית לסעיף 1 לא התקבלה. זה אומר שלסעיף 1 ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגויות נוספות, של חברי הכנסת אלי ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, משולם נהרי, אמנון כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב ואברהם מיכאלי, להלן: קבוצת סיעת ש"ס. הסתייגות מס' 4 לסעיף 1, אנחנו נעבור להצבעה. ההסתייגות של קבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. 14 בעד, 69 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות לחלופין. אנחנו עוברים להצבעה. ההסתייגות לחלופין (1) של קבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. 14 בעד, 69 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות לחלופין השנייה. אנחנו נעבור להצבעה. ההסתייגות לחלופין (2) של קבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. 13 בעד, 68 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנו נצביע עכשיו על סעיף 1 כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה. סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. 73 בעד, 13 נגד. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו נעבור להסתייגות לאחרי סעיף 1 של קבוצת ש"ס וחברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר, שמספרה 5. אנחנו נעבור להצבעה. ההסתייגות של קבוצת סיעת ש"ס וחברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 14 בעד, 68 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אני אעבור להסתייגות הבאה, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר, מס' 6. אנחנו עוברים להצבעה. זו ההסתייגות של הבית היהודי שאנחנו,  ההסתייגות של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 14 בעד, 68 נגד. ההסתייגויות לאחר סעיף 1 לא התקבלו. תמה הקריאה השנייה, וכעת אנחנו נעבור להצבעה על החוק בקריאה שלישית. חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 3), התשע"ג 2013, נתקבל. בעד, 73, 15 נגד. החוק לקביעת הזמן (תיקון מס' 3), התשע"ג 2013, התקבל. אני קוראת לשר הפנים, השר גדעון סער, הגיע במהירות, כן. אני מבקש להודות, קודם כול, לחברי הוועדה, בראשות שמואל אבואב, שבחנו את הנושא הזה ועשו עבודה יסודית ורצינית, ליושבת-ראש ועדת הפנים של הכנסת, חברת הכנסת מירי רגב, על הטיפול המהיר מתוך הבנה שחיוני לחולל את השינוי הזה כבר עכשיו, לצוות של ועדת הפנים של הכנסת, למנהלת הוועדה, ליועץ המשפטי של הוועדה. לראש הממשלה בנימין נתניהו אני מודה על הגיבוי שהוא נתן לי לחולל את השינוי הזה. ובסך הכול, בסוף היום, היום עם ישראל יכול לחייך כי יותר אור זה יותר שמחה. אני רוצה לסיים בציטוט מספר קהלת פרק י"א פסוק ז': "ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש". אני מודה לשר הפנים גדעון סער. אני קוראת לחבר הכנסת ניצן הורוביץ, אחד מיוזמי החוק. בהזדמנות הזאת נציין את ניצן הורוביץ, את יוזמי החוק, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין וזהבה גלאון. עומדות לרשותך שלוש דקות. תודה, גברתי היושבת-ראש. יש באמת סיפוק גדול לעמוד כאן אחרי מאבק שנמשך ארבע שנים, שמאות אלפי אז��חים ואזרחיות ישראליות וישראלים הצטרפו אליו. הפגנות, עצומות, כנסים, באמת זה היה מאבק גדול. היה גב ציבורי מאוד חזק לדרישה להאריך את שעון הקיץ עד סוף אוקטובר, לאפשר לכולנו ליהנות מעוד שעה של אור אחר הצהריים. אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים, שהעבירה את התיקון בצורה מהירה, לשר הפנים גדעון סער ולממשלה שהתגייסו לעניין הזה.  אני חושב שזה יום של בשורה לעם הזה. הרבה זמן קיווינו להשיג את התיקון. זה בסך הכול היה דבר מתבקש, אפילו בנאלי, אפשר להגיד טריוויאלי, אבל שהפך לאיזשהו סלע מחלוקת מאוד משונה, כמעט הזוי. אני שמח שזה תם ונשלם. נגמר העניין הזה, ובשעה טובה ומוצלחת יש לנו שעון קיץ ארוך שמתאים לקיץ הישראלי וייתן לכולנו עוד שעה של אור אחר הצהריים. זה יצמצם את תאונות הדרכים, יגן על הסביבה, יחסוך בחשמל, ובעיקר ייתן לילדים, למשפחות, לעובדים, לנהגים, עוד שעה של אור אחר הצהריים. אז תודה לכולם, זה בהחלט יום שמח. תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. תעלה יושבת-ראש ועדת הפנים חברת הכנסת מירי רגב. תודה רבה לך, כבוד היושבת-ראש. אני רוצה בהזדמנות הזאת להגיד לחברי הכנסת, ידידי חברי הכנסת הדתיים, שמצטרפים להמון פגישות אצלי בוועדה: אתם יודעים שהחוק הזה הוא חוק טוב, אתם יודעים שאנחנו כולנו יהודים מסורתיים, שומרים, מתפללים.  אתם יודעים שהחוק הזה הוא חוק טוב, והוא גם טוב לכם, לכולנו, לכל עם ישראל. אתם גם יודעים ששר התמ"ת הבטיח, ואני אביא את זה לדיון, שבמקרה שנראה שבעקבות החוק הזה חברים שהם דתיים לא מסוגלים להגיע בזמן לעבודה, הוא יבחן את הסוגיה של חצי שעה. נביא את זה לדיון אחרי שנראה כיצד החוק הזה מיושם. דוד אזולאי עושה כן כי הוא יודע שזה נכון. ולכן חברי חברי הכנסת הדתיים, אנחנו ביחד במהלך הזה. חשוב לי שתדעו שאנחנו יהודים לא פחות מכם, מאמינים בוודאי לא פחות מכם. אני רוצה להודות לכבוד השר גדעון סער על כך שהוא לקח את הנושא באופן אישי והגיע לדיונים, הסביר את המהלכים, הסביר את החלטות הוועדה, וזה עזר מאוד לחברי הוועדה להגיע להחלטה הנכונה, להודות לידידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ שהיה שותף לכל הדיונים, ולחברי הוועדה, ליפה, לשוש, לרחלי, לליאת, ליועצים המשפטיים תומר, גלעד ויוטל, על כל הסיוע. תודה רבה לכולם. אני מודה ליושבת-ראש ועדת הפנים חברת הכנסת מירי רגב. אנחנו עוברים לנושא הבא, עוברים ועוברות, המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. אני קוראת לחבר הכנסת אריה דרעי, יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את ההמלצה. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני המליאה את המלצות הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת.  חוק-יסוד: הממשלה משנת 2001 קובע כי סמכות ההכרזה על מצב חירום תהיה בידי הכנסת, ביוזמתה או על-פי הצעת הממשלה, וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה. הגבלה זו נקבעה מאחר שהכנסת סברה כי לא ראוי שהכרזה כזו, שמעניקה לממשלה סמכויות לגבור על חקיקת הכנסת בתקנות שעת-חירום, תעמוד בתוקפה במשך זמן כה רב ללא פיקוח של הכנסת.  ביום י"ב באייר התשע"ג, 22 באפריל 2013, הכריזה הכנסת על מצב חירום לתקופה של שלושה חודשים, עד ליום ט"ו באב התשע"ג, 22 ביולי 2013, בהתאם להמלצת הוועד�� הזמנית לענייני חוץ וביטחון. לקראת פקיעת תוקפה של ההכרזה הציעה הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום לתקופה של שנה.  ההצעה להכריז על מצב חירום לתקופה נוספת אינה נובעת, גברתי, שומעים אותי? סליחה, חברי וחברות הכנסת, השרים והשרות, אני מבקשת לשמור על השקט. חבר הכנסת לא שומע את עצמו. תודה רבה. ההצעה להכריז על מצב חירום לתקופה נוספת אינה נובעת מנסיבות ביטחוניות המצדיקות זאת, שכן לא מתקיימות בישראל נסיבות דומות לאלה שבשלהן הוכרז לראשונה מצב חירום ב-1948. הטעם לכך שהכנסת בכל זאת מתבקשת לחזור ולהכריז על מצב חירום הוא שלאורך השנים נחקקו חוקים, תקנות וצווים שתוקפם הותנה בקיומו של מצב חירום. רבים, כבוד השר עמיר פרץ. אני מתנצל. רבים מחוקים וצווים אלו עדיין עומדים בתוקף וקבועים בהם הסדרים חיוניים, חלקם הסדרים ביטחוניים וחלקם מסדירים תחומים שלמים במשק. הסדרים אלו עלולים לפקוע אם הכנסת לא תחזור ותכריז על מצב חירום. כדי שניתן יהיה להימנע מהכרזות נוספות נדרשת קודם לכן הסדרה חקיקתית של כל אותם חוקים וצווים חיוניים וניתוק זיקתם למצב חירום. אציין כי בעבר נמתחה, בצדק, ביקורת רבה על כך שהממשלה אינה עושה די כדי לקדם את ניתוקה של חקיקה זו ממצב החירום ועל כך שהכנסת אינה מפקחת באופן נמרץ די הצורך על הממשלה כדי שתפעל בכיוון זה. ביקורת זו הושמעה גם בבית-המשפט העליון, גם בציבור וגם בכנסת, ובעבר היה גם טעם רב בביקורת הזאת. אבל בראשית כהונתה של הכנסת השמונה-עשרה הקימה הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט צוות מעקב בראשותו של חברי וידידי חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שפיקח באופן אישי, הדוק, על פעילות הממשלה בנושא. עקב פעילות הצוות קטן מספר הצווים שתוקפם מותנה בקיומו של מצב חירום בשני-שלישים, מ-158 ל-54, התקדמות ממש דרמטית. מטבע הדברים, בזמן הקצר שחלף מאז ההכרזה האחרונה לפני כחודשיים וחצי, לא חלה התקדמות רבה, אך אזכיר את הדברים שכן נעשו: הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, שמחליפה הסדרים המצויים כיום בחמישה צווים, אושרה בקריאה ראשונה, הוחל דין רציפות על הצעות חוק בתחומי הפיקוח על המזון, בעלי-חיים ויבוא ציוד צבאי, והממשלה הודיעה גם על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק המאבק בטרור. נוסף על כך הופץ תזכיר חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון), שיאפשר את ביטולם של שלושה צווים נוספים. סקירה מלאה של החיקוקים השונים וסטטוס הטיפול בהם מונחת על שולחנכם. רבותי חברי הכנסת, אף שהמלאכה עוד רחוקה מסיום אפשר לראות שבניגוד לעבר, במהלך כהונתה של הכנסת השמונה-עשרה נעשו פעולות של ממש לשינוי המצב. גם בית-המשפט העליון היה ער לעבודת הממשלה ולפיקוח ההדוק של הכנסת, ובעקבות זאת דחה לפני כשנה עתירה נגד קיומו של מצב החירום שהייתה תלויה ועומדת מאז 1999. כפי שציינתי בראשית דברי, הממשלה הציעה לכנסת להאריך את תוקפה של ההכרזה על מצב החירום בשנה שלמה. עם זאת, בדיון שנערך בוועדה המשותפת החליטה הוועדה לקבל את הצעתי להאריך את התקופה בזמן קצר יותר, של שישה חודשים, במטרה לדחוק בממשלה להאיץ את קידום הליכי החקיקה הדרושים לשם ניתוק זיקתם של החיקוקים השונים למצב החירום. הוועדה המשותפת תיכנס אף היא בעובי הקורה ותמשיך לפקח באופן הדוק על עבודת הממשלה במתכונת שהונהגה בכנסת הקודמת. אני יכול כבר להודיע שבראשות הוועדה הזאת יעמוד חבר הכנסת מיכאלי, המתחיל במצווה אומרים לו גמור. נכון שחבר הכנסת מיכאלי עדיין פורמלית לא חבר בוועדת המשנה, אבל יושב-ראש ועדת הכנסת, יחד עם יושב-ראש ועדת החוקה, מזרחי. משה מזרחי, באמת, גם השתתף בישיבה. יובא בזמן הקרוב לכנסת צירופו של חבר הכנסת מיכאלי, והוא ימשיך את המלאכה. אני מקווה שבחצי השנה שנתנו לך אכן תושלם המלאכה. לפיכך, הוועדה הזמנית ממליצה להאריך את תוקפה של ההכרזה על מצב חירום עד יום כ"ח בטבת התשע"ד, 31 בדצמבר 2013. אני מקווה שלא נצטרך להארכות אחר כך. אבקש מחברי הכנסת לאשר את ההמלצה. תודה רבה, גברתי. אני מודה לחבר הכנסת אריה דרעי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. מי שעוד רוצה להירשם, בתוך דקה נסגרת ההרשמה. ראשון הדוברים, מוחמד ברכה. עומדות לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, דומני שאת הנאום הזה שמעתי לפני שלושה חודשים, רק על-ידי דובר אחר. חבר הכנסת אברהם מיכאלי עמד לפני תקופה, עמד כאן, על הדוכן, ואמר כמעט אותם דברים, אמר ששלושה חודשים דרושים כדי לאפשר לממשלה להתאים חוקים וחיקוקים, וכל מיני דברים כאלה, ועכשיו באה הממשלה ומבקשת שנה. אבל חבר הכנסת דרעי, ברוב טובו, אומר שהוא שכנע שזה יהיה רק שישה חודשים. יש לי רק שלוש דקות, הייתי מספר לכם מה זה מזכיר לי, אבל, לדעתי, כנראה הממשלה התאהבה במצב החירום עד כדי איבוד השפיות והנורמליות. זה חוק הזוי, שמכניס לתוך חוקי שעת-חירום כל מיני דברים, פשוט, שהדעת אינה יכולה לתאר, ואין להם שום נגיעה במצב חירום, אין להם שום קשר למצב חירום. אבל יכול להיות, זה אני אומר, שיש כן אפשרות להכריז על מצב חירום, מצב חירום בכך שהממשלה הזאת, המסוכנת, שולטת במדינה, ולא שהממשלה דורשת לעצמה סמכויות מעבר לפיקוחה של הכנסת ומעבר לחוקים של המדינה ושל הכנסת. יש מצב חירום, שהממשלה האנטי-דמוקרטית הזאת מביאה חוקים למיניהם, אם חוק העלאת אחוז החסימה, אם מה שאושר אתמול, שוויון בנטל, ואני לא יודע על איזה נטל מדובר. למשל, נטל העוני, אף אחד לא מדבר עליו, נטל האבטלה, אף אחד לא מדבר עליו, נטל הפקעת הקרקעות של האזרחים הערבים, אף אחד לא מדבר עליו. הנטל המוערך, שהוא מעין ערך, הוא רק העניין של השירות הצבאי. אז נכון, בעניין הזה יש צורך בשעת-חירום, שהממשלה גורמת אותו גם בהתכחשותה לתהליך שלום, ולעיקרו של תהליך שלום. ראש הממשלה סוחב זמן, מפריח מילים ריקות, נבובות, שאין להן שום אחיזה במציאות, אין להן שום הד בין-לאומי שמשתלב או מסתדר עם אמירה בין-לאומית, עם הלגיטימיות הבין-לאומית. יש מצב חירום, נכון, יש מצב חירום שהממשלה מביאה תקציב כזה, של העמקת העוני והאבטלה, יש מצב חירום של מתקפה על הדמוקרטיה. אני חושב שזה מצב החירום שהכנסת צריכה לבטא אותו ולטפל בו, ולא בעטיו של מצב חירום שהממשלה מייצרת, לתת לה, דווקא היא, שגורמת את מצב החירום, את האפשרות, אני מסיים, לטפל מעבר לכנסת ומעבר לחוקי הכנסת במצב חירום שהיא עצמה יצרה. מצב חירום יש, והוא הממשלה הזאת ועצם קיומה. אני מודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת חנא סוייד. עומדות לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפי חישוב פשוט שעשיתי כרגע, לקחתי את היחס בין התקנות והצווים שעדיין הממשלה לא הספיקה לתקן ביחס לסך כל התקנות שקשורות למצב הזה, או לתקנה הזאת, בהכרזת מצב החירום, ומצאתי שצריך עוד 25 שנים, בערך, שאנחנו נחיה  לפי הקצב הזה של התיקונים והשינויים וההתאמות שהממשלה צריכה לעשות לתקנות הקשורות למצב החירום, אנחנו צריכים עוד 25 שנים, וכנראה זה המצב. מאז שנכנסתי לכנסת, לפני שבע שנים, אני שומע אותה מנטרה, רוצים לשנות, יש הרבה, עוד לא הספקנו. אני יודע שהיה בג"ץ בעניין הזה, בג"ץ התריע בממשלה: שנו, נו, הגיע הזמן, אי-אפשר למשוך כל כך הרבה זמן. אני יודע שאם הממשלה באמת רוצה, אני נותן דוגמה, חוק ההסדרים, כמעט אין חוק בספר החוקים שחוק ההסדרים לא נוגע בו, ועושים את זה, הממשלה עושה את זה בתוך כמה חודשים, כי אם באמת רוצים לעשות את זה, כנראה לגבי ביטול מצב החירום, אף אחד לא לוקח את העניין הזה ברצינות, כנראה טוב לממשלה עדיין לפעול על-פי המצב הזה, שיש עננה של מצב חירום שמרחפת מעל המדינה ומעל ההתנהלות של העניינים כאן. אני רוצה להגיד שהמצב הזה לא ראוי. מדינה שרוצה ומתכוונת להיות חלק מהעולם החופשי, והעולם הדמוקרטי, מדינותOECD , גלובליזציה, פתיחות לעולם, לא יכולה לחיות כל הזמן ולנצח תחת מצב חירום. במיוחד שנאמר כאן במפורש שאכן המצב הביטחוני לא מחייב את זה. רק שיש כאן אנשים שהם לא אמיצים, ואנשים לא זריזים, ולא מספיקים, כאילו, זו הטענה, לשנות את הצווים ואת התקנות הקשורות שנרקמו על-פי המצב של החירום. זה פוגע, על-פי מה שכולם יודעים, גם בהשקעות חוץ, גם בתפיסה, perception, של מדינת ישראל. מדינה שלאחר 65 שנים עדיין חיה ומתנהלת על-פי מצב חירום שהוכרז בזמנו. הגיע הזמן לבטל ולסיים את המצב הזה. אני מודה לחבר הכנסת חנא סוייד. יעלה חבר הכנסת דב חנין. עומדות לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, תודה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני לא יודע מי מחברי הכנסת עבר על רשימת החיקוקים, התקנות וההוראות שבעצם אנחנו מאריכים היום את תוקפם כשאנחנו מאריכים את מצב החירום. אם כן, כמה דוגמאות: צו שעוסק במחלות בעלי-חיים, תקנות שנוגעות במכסות חלב, הוראות שנוגעות בשמן מינרלי בייצור לחם, הוראות שנוגעות בשימוש בתחליפי דבש, צו שעוסק בהובלת לחם, צו שעוסק בהפעלת רכבל, צו שעוסק ברכישת מונים למוניות, התקנתם ושירותי אחזקתם, צו שעוסק בייצור גלידה ומכירתה, צו שעוסק בייצור של נקניק ונקניקיות, צו שעוסק בפיקוח ובסימון קוד של מזון ארוז מראש. הרשימה ארוכה מאוד, עמיתי חברי הכנסת. כל הדברים האלה תלויים בקיומו של מצב חירום. האם הדבר הזה הגיוני? האם הדבר הזה מתקבל על הדעת? האם הדבר הזה הוא לא ביזוי של עצם המושג מצב חירום? שהרי הוא יכול לקרות, יכול להתרחש מצב חירום. אבל אתם עושים לעג וקלס מהביטוי מצב חירום, מהרעיון המשפטי של מצב החירום, ואתם ממשיכים שנה אחרי שנה לגרום לכנסת להכריז הכרזה שאין לה שום שחר, אין לה שום קשר למציאות האמיתית. מצב חירום רק כדי לבצע תרגיל משפטי. האמת היא, עמיתי חבר הכנסת, שיש סיבות אמיתיות למצב חירום בישראל. יש פה ממשלה שמתעלמת מהמציאות באזור, שלא מקדמת תהליך שלום והידברות לשלום, שמובילה את ישראל להתנגשות עם שכנותיה, שמובילה אותנו למלחמה אזורית, שלא מנהלת הידברות עם הפלסטינים, שמגישה תקציב מדינה שהוא תקציב של מלחמה נגד העם, שממשיכה באפליה של האוכלוסייה הערבית, פוגעת בפריפריה, פוגעת במשפרי הדיור, פוגעת באלה שרוצים לשנות את הדיור, מחסלת את הדיור הציבורי, עושה קיצוצים ודיאטה רצחנית למערכת הבריאות הציבורית, פוגעת בעובדי קבלן, פוגעת בעבודה מאורגנת, אכן, עמיתי חברי הכנסת, התמונה המצטברת היא תמונה של מצב חירום אמיתי, אבל זה מצב חירום שהעם צריך להכריז אותו נגד הממשלה, ולא שהממשלה צריכה להכריז אותו נגד העם. לכן, עמיתי חברי הכנסת, הצעתה של הממשלה להאריך את מצב החירום היא הצעה שאין לה בסיס מוסרי, עקרוני, משפטי או פוליטי. אני קורא לכנסת להתנגד להצעה הזאת. אני מודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה. עומדות לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הקשבתי לחבר הכנסת אריה דרעי ולא הבנתי, באמת, באיזה מצב חירום אנחנו נמצאים, שצריך להוסיף עוד שישה חודשים, כשבסוף הוא אומר: אני מקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה ואחר כך כבר לא יהיה צריך. 65 שנה, וכל פעם, אני כבר שנה חמישית בכנסת, וכל פעם שמאריכים אומרים: אנחנו מקווים שבשנה הבאה זה לא יהיה, או החידוש הבא כבר לא יהיה. זה דבר מוזר שכל פעם אומרים את אותם הדברים, את אותם הדברים הנלעגים, ובסוף מביאים את זה עוד הפעם. אז על איזה מצב חירום אנחנו מדברים, ולאיזו אוכלוסייה מצב החירום מופנה? אני לא חושב שהוא מופנה לכל העם, ואני לא חושב שהוא מופנה לכל אזרחי מדינת ישראל. כנראה לאוכלוסייה מסוימת, מצד אחד צריך לגבש אוכלוסייה מסוימת, ומצד שני צריך להפחיד, או להשתמש בחוקים שכאילו זה מצב חירום נגד אוכלוסייה אחרת. זה דבר שבאמת רק שומעים אותו ורואים אותו, או מאשרים אותו, רק, כנראה, במדינות שדוגלות באיזו הפרדה בין אוכלוסיות מסוימות במדינה. אנחנו כבר יודעים. אתה מהנהן בראש כי אני יודע שאתה דוגל בזה, ואתה דוגל בהפרדה הזאת. אתה דוגל אפילו באפרטהייד, הייתי אומר לך  גם את זה שמעתי. האם באמת יש איזה מצב חירום שמדינת ישראל צריכה להמשיך את הוראת השעה הזאת? אני שמעתי לאורך כל הדיון שהיה לפני כן, כמה הוזכר כל הזמן העניין של האופן היהודי, השעה היהודית, האוכלוסייה היהודית. תארו לעצמכם שאם באיזשהו פרלמנט באירופה, לא חשוב באיזה מדינה, היו מזכירים שזה עניין, רק הצרפתי, או הגרמני, או במדינה שהיא קצת יותר, אם היא קתולית, מה היו אומרים האנשים או חברי הפרלמנט היהודים שמכהנים שם? מה הייתה התגובה מהכנסת, פה, לגבי הדברים שנאמרים באירופה? אנחנו שמענו וראינו איזה תגובות היו כאשר היו אנשים קצת ימנים באחד מהפרלמנטים האירופיים, כמו בצרפת או באוסטריה, ומה הייתה התגובה שלכם. אז איך אתם חושבים שלכם מותר להיות גזענים, לכם מותר לעשות את זה לאוכלוסייה אחרת, לאוכלוסייה הערבית, וכל העולם צריך לשבח אתכם ואסור לו אפילו פעם אחת לעשות איזושהי ביקורת על ההתנהגות הזאת. אני מודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת איתן כבל, לא נמצא. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. כבוד היושבת בראש, השר, חברי הכנסת, אנחנו כמובן מתנגדים להצעת החוק, אבל באמת, הרגשות האמיתיים והפנימיים שלי, שאנחנו במצב של חירום. המצב הנוכחי, בגלל הפעילות של הממשלה, הוא באמת מצב של חירום, שדורש מאתנו להיות מאוד ערניים. כל תושבי המדינה צריכים להיות ערניים לקראת האסונות ומצב החירום האמיתי שעומד להתחולל כאן בשנה וחצי הקרובות בגלל הפעילות של הממשלה, אם בחזית הכלכלית, כל מה שקשור לגזירות, כל מה שקשור למצב של העוני, של ההתלקחות, הייתי אומר, בזירה החברתית, בזה שצפוי שאלו שייפגעו לא ישבו אלא יצאו לרחובות, כך אני מקווה לפחות, שיצאו לרחובות וימחו נגד הגזירות ונגד המצב שהתחולל. גם בזירה המדינית, אם מישהו חושב או משלה את עצמו שאפשר להמשיך לנהל את המשבר ואת הסכסוך במקום לפתור אותו, ועל-ידי כך למשוך זמן ועוד זמן, גם בזה יתברר שזאת אשליה ושהמצב באמ�� יהיה מצב חמור, מצב של חירום. לזה באמת צריך להתכונן. לצערי, במקום זה, הממשלה מביאה לכנסת הארכה אוטומטית, בצורה מאוד מגוחכת, של מצב חירום, לנצל אותו כדי לפשט את עשיית החקיקה, במקום ללכת ולחוקק חוקים ראשיים אמיתיים, לאחר דיון ציבורי מעמיק, בדברים שאין להם יד ורגל במצב של חירום. זה הגיע לאבסורד, מצב החירום האמיתי שהיא מייצרת, ובמקום זה מייצרת אשליה של מצב חירום לצרכיה הפנימיים. תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת באסל גטאס, ואני מזמינה את חברת הכנסת חנין זועבי. עומדות לרשותך שלוש דקות. תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מצב החירום שלא מוגדר, אין הגדרה מה זה מצב חירום, קיים כבר 65 שנה. כלומר, המדינה לא מכירה מצב נורמלי. המדינה מכירה מצב חירום וגם לא מגדירה אותו. למה היא לא מגדירה אותו? כי היא צריכה להצדיק, מה הפונקציה של מצב החירום? להציג חוקים שלא נשענים על שום כלי או קריטריון של צדק או היגיון או הגנה על זכויות האדם, להצדיק שורה של חוקים. חלק מהחוקים האלה, הגדיר חבר הכנסת דב חנין, שאין להם שום קשר עם חירום, חוקים שקשורים למזון, וחלק הם חוקים שמאפשרים מעצרים מינהליים. יש כיום 220 עצורים מינהליים, שנעצרו בלי שום משפט, חלק מהם נמצא במעצר כבר יותר משנתיים. יש עצור מינהלי שנמצא בבתי-הכלא יותר מארבע שנים בלי שום משפט. לכן צריכים מצב חירום, בשביל לא לעשות ביקורת על הכוחנות של המדינה. אנחנו משעים קריטריונים של כללי הצדק, הגיון הצדק, ותתארו, מה קורה למדינה, מה קורה לחברה, כאשר מישהו מחליט להשעות את מנגנוני הצדק ולהפעיל את מנגנוני הכוח והכוחנות. מה מדינה חזקה, וישראל מדינה חזקה, מה מדינה חזקה צריכה? היא צריכה ביקורת על הכוח, ביקורת על הכוחנות, שהיא האלמנט העיקרי גם בשביל לשמור על המוסר ועל הנורמליות, גם של המדינה וגם של האזרחים. אבל דווקא במדינה כוחנית ובעלת כוח כמו ישראל משעים את ביקורת הכוחנות הזאת, ותתארו, מה עושים כאשר משעים. מה שיותר מסוכן מהשתקת מנגנוני הביקורת זה השתקת הביקורתיות של האזרחים. מצב חירום שלא מוגדר, שהאזרחים לא שואלים מה זה חירום, למה יש חירום, איפה האיום, איזה סוג של איומים, גם כאשר האזרחים לא שואלים את השאלות האלה, אנחנו במצב חירום בגלל שאנחנו משתיקים את הביקורתיות, בגלל שהאזרחים משתיקים את הביקורתיות, משתיקים את החשיבה העצמאית שלהם. זה מצב החירום היחיד שאני יכולה לזהות, אזרחים בלי מחשבה עצמאית, בלי כוח ביקורתי, בלי שיפוט ביקורתי, שלא שואלים למה יש חירום ומה מצב החירום הזה עושה. משפט סיום. משפט סיום. לכן אני אומרת שמצב חירום ממושך משעבד את האזרח לתחושת איום לא ברורה, שהיא יותר משתקת מאשר תחושת איום ברורה. היא משתקת את הכוח של האזרח מול המדינה. אין מצב חירום, אני מודה, זה משפט אחרון.  מוגדר, מה אנחנו צריכים, אויב. ואויבים, כבוד היושבת-ראש, אפשר לייצר בקלות. תודה. אני מודה לחברת הכנסת חנין זועבי. אני קוראת לחבר הכנסת אראל מרגלית, חבר הכנסת מרגלית לא נמצא. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, צודק חבר הכנסת ברכה שלפני מספר חודשים לא רב עלינו לפה וביקשנו להאריך את מצב החירום במדינה, בתקווה שאכן נצמצם את אותם צווים שהכרזת מצב חירום היא זו שבגינה צווים אלה תקפים, הצווים או החקיקות שהיו אמורים להתקדם בחודשים האחרונים מאז הארכנו. חבר הכנסת ברכה, אני אישית לא הייתי חבר בחודשים האחרונים באותו צוות של ועדת חוץ והביטחון וועדת החוקה, אני זוכר נאום שלך, אני לא זוכר מתי. יפה. אני אומר לך שבחודשים האחרונים, נתת את הנוסח לדרעי, והוא קרא אותו. לא אני נתתי, ועדת החוץ והביטחון נתנה את זה. ברכה, מהמפורסמות שלא צריך, אני אגיד לך מה כן. שוב, לא עלי הכנסת עומדת, חלילה, יש פה חברי כנסת מעולים ומצוינים שיכולים גם כן לקדם את הדברים האלה. אבל מה שכן אפשר לומר, שההתקדמות שעשינו בשנים האחרונות מראה דבר אחד, חבר הכנסת ברכה, שהכנסת, כשהיא מתפקדת ומפקחת כראוי על הממשלה, הממשלה פתאום מוציאה מהמגירות ומהבוידם כל מיני דברים ישנים שלא רצו לטפל בהם במשך 60 שנה. ואכן פה בית-המשפט העליון הוא הגוף הכי אובייקטיבי שאנחנו יכולים להחשיב כמפקח גם על עבודת הכנסת, ובית-המשפט העליון בשנת 2010 או 2011, כשהם דנו בעתירה של האגודה לזכויות האזרח, בית-המשפט העליון השתכנע שאכן הכנסת סוף-סוף פועלת כפי שצריך ומפקחת על הממשלה. אני אומר לך שאם הממשלה רוצה היא יכולה. הממשלה יכולה, הרי הרבה צווים בוטלו, הנתונים הוצגו כבר על-ידי חבר הכנסת אריה דרעי, מ-160 בערך כבר ביטלנו 105 צווים. מה זה ביטלנו? זה תמיד או חקיקה ראשית או חקיקת משנה. ובמה שנותר היום, הממשלה גררה רגליים עד לפני שלושה חודשים בטענה: היו בחירות, הייתה הפסקה של שישה חודשים, שמונה חודשים. אני חושב שצריך לדרוש בתוקף מראש הממשלה ומהשרים שנוגעים באותם משרדים, שייתנו עדיפות לאותם צווים שבגינם אנחנו מכריזים מצב חירום ויהפכו את הצווים האלה לחקיקה רגילה, ולא לבוא הנה באמת במצב שאין צורך, ברוך השם, בהכרזת מצב חירום אמיתי במדינה, ובגין החוקים שלא קודמו, בגין התקנות שלא קודמו, שזה תלוי בעבודה מאומצת של הממשלה, ושלא יגידו לי: אין לנו כוח-אדם ואין לנו צוותים ואין לנו יכולת, כי כאשר לחצתי עליהם פתאום הם גילו נכונות, כן יש להם כוח. לכן אני משבח את הכנסת על כך שהיא מפקחת כמו שצריך על הממשלה, כי תפקידה של הממשלה לבצע ותפקידנו לפקח. אני מודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתמוך בסופו של דבר בהארכת מצב החירום, למרות שנדמה לי שהגיעה העת להפסיק אותו או לצמצם אותו באופן משמעותי. נכון שכשקמה המדינה היה נכון להטיל מצב חירום, חיינו התנהלו תחת סוגיות כבדות מאוד, שאחדות מהן היו ממש מהותיות לגבי קיומה של המדינה, אבל דברים השתנו מאז. לא רק שהתחזקנו, גם בנינו מערכת שלטונית וגם מערכת חוקים במדינת ישראל. ונראה לי שמצב החירום הזה הפך להיות איזה מקלט שנוח להטיל אליו ועליו כל החלטה שלא הייתה נוחה או לא הייתה פשוטה, או שלא מצאו איזה הליך אחר והכניסו אותו לנושא הזה של מצב חירום. אבל 2013 איננה 1948, וצריך לצמצם את מצב החירום הזה, המסוים, עד למינימום. ואנחנו יודעים, ואמר את זה חברי חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שעמד בשעתו בראש צוות שטיפל בעניין הזה, והכנסת נטלה את היוזמה וצמצמה וצמצמה וצמצמה, ועדיין אנחנו עומדים במצב שיש עשרות צווים שתוקפם מוארך מפעם לפעם. ממשלה עצלה. מה? ממשלה עצלה. ממשלה עצלה, נכון. ממשלה עצלה שאיננה מבינה שכלפי חוץ, גם כלפי פנים, גם כלפי חוץ, מדינה שמתייצבת ואומרת: אנחנו במצב חירום מתמיד, זה מסר רע מאוד לסביבה הקרובה והרחוקה שלנו. זה מסר רע מאוד ליחסים הבין-לאומיים שלנו. זה מסר רע לכל מי שבא לארץ, ואומרים לו: המדינה במצב חירום, והוא יוצא החוצה והוא לא רואה לא מצב ולא חירום, הוא רואה חיים שוטפים, נורמליים, יפים אפילו, שאנחנו יכולים להיות מאוד גאים בהם. אנחנו יודעים שתחת החוק הזה נכנסו דברים מגוחכים, דיברנו על זה בדיון המוקדם, העברנו את זה לוועדה המשותפת. תיארתי לעצמי שהוועדה המשותפת תחזור הנה עם שנה או עם חצי שנה. היא באמת חזרה עם חצי שנה, אבל אני מצפה מממשלת ישראל לעשות את המאמץ הראוי והמתבקש, אפשר להפעיל לשם כך צוותים מיוחדים או גורמים חיצוניים שיסייעו. במצב חירום, בוא נקרא לזה מצב חירום. בוא נקרא לשינוי המצב הזה מצב חירום בפני עצמו, נפעיל אמצעים מיוחדים, ונגיע למצב שמה שצריך לשמר נשמר, כי אכן יש לפעמים מצב חירום, או יש נושאים מסוימים שנופלים בתוך הקטגוריה הזאת, וכל היתר יצאו ממנו, ולא נישא את השם "מצב חירום" לשווא. תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הדבר הזה הוא ריטואל קבוע, ויש לי הצעה לחברים, מאחר שביטחון המדינה לרוב האנשים יקר וחשוב, וענייני החירום נוגעים גם בענייני ביטחון המדינה, אנחנו נשאיר בתוקף רק את הסעיפים הקשורים באופן ישיר לביטחון המדינה. את כל הסעיפים האזרחיים, כמו, אני לא רוצה להתחיל לקרוא לכם פה, אבל עניינים של אספקת דלק, סגירת עיתונים, כל מיני דברים אזרחיים, אספקת מזון וכו', נבקש מהממשלה להוציא מהבקשה הזאת, אחרת לא נצביע עליה. כך, לעניות דעתי, זה יזרז את הממשלה לעשות את מה שהיא צריכה, והיא מצהירה חזור והצהר, שאו-טו-טו, או-טו-טו, הם כבר מסיימים את העניין, והעניין נמשך שנים. זה מצב ביזיוני, אי-אפשר לנהל מדינה על סמך חוקים ארכאיים כאלה, ואת העניינים החשובים לנהל בצורה כל כך מוזרה. לכן הצעתי, להפריד בין העניינים האזרחיים המובהקים, להוציא אותם מהבקשה, לא להצביע בגינם, ורק את העניינים הממש-חיוניים לביטחון המדינה, כמו מעצרים, או דברים כאלה, להשאיר ולהאריך את תוקפם. תודה. אני מודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עומדות לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, במשפחה, בבית, יש תהליך שקרה לי עם כל הבנות. תמיד בחופשות, אפילו במהלך סופי שבוע, מבקשים ממני: אבא, מתי אתה לוקח אותנו לטיול? מתי אתה, יש להן בקשות. אז אני תמיד עניתי, כמו רבים, "אינשאללה, בּיציר ח'יר"; בעזרת השם, יהיה טוב. כלומר, נחכה לשבוע הבא. עובר שבוע, היא חוזרת על אותה בקשה, "אינשאללה, בּיציר ח'יר". יהיה בסדר, אבא. ואחר נגמר, ואחר נגמר, והשנים עוברות. בינתיים הבחורה התחתנה, ואבא גם, אין לו כוחות לקחת את הילדה. זה המצב שאנחנו נמצאים בו. מאז קום המדינה ב-1948 עד היום, "בּיציר ח'יר"; כל שנה מביאים את החידוש האוטומטי הזה, בתקווה לשנה הבאה, שזה ילך. אבל מה לעשות, החירום נמשך, החירום נמשך, וקל מאוד לדבר על זה, וקל מאוד לגלגל את זה. עברו חוקים רבים שחיזקו את המשילות, וגם בשבוע האחרון היה חוק המשילות. אתם רוצים יותר כוח? שיבושם לכם. קחו יותר כוח, קדימה, אבל למה אתם צריכים את חוק החירום הזה? קיבלתם משילות. אדרבה, קדימה, תמשלו עד הסוף, תעשו מה שאתם רוצים, אבל לפחות הדמוקרטיה הזאת, למה אתם מנסים לקבור אותה בעוד שנה ועוד שנה? למה? אני, מאז אני בכנסת, חי מצבי חירום. כשדיברו ב-1985 על חירום כלכלי, תרגמנו את זה, שיפרנו את זה, קראנו לזה חוק ההסדרים. חירום כלכלי. בא חירום דמוגרפי. החירום הדמוגרפי, חייב להיות חוק האזרחות. בא האיום, צביון יהודי למדינה, לעצור אותו בחוק הלאום. די, רבותי, ממה אתם פוחדים? מדינת ישראל מעצמת-על בעולם בכל המובנים, ביטחוני, כלכלי, הכול. ממה מפחדים? אני שואל. אז אני אומר לכם, חברים, בואו נעצור את הרכבת הזאת. זו רכבת מסוכנת. מה, התרגלנו למצב, להיות במדינה לא נורמלית? לא נוכל לייצר לעצמנו מצב נורמלי? בואו לעשות חשיבה פנימית, די. די. וזאת לא בושה שאנחנו, בכנסת התשע-עשרה, יירשם לזכותנו שאמרנו די לאי-שפיות. די לחוקי החירום. לעצור את הרכבת, חברים. תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אני מודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו דנים במצב חירום, ואכן, יש לאזרחי ישראל תחושה של חירום. emergency. מאז נבחרה הממשלה הזאת היא מהלכת אימים על האזרחים. זו לא ממשלה שבאה לשרת את העם, אלא לשלוט בעם. ריבון. ריבונות, קרא אחד מחברי יש עתיד, לא רוצה לומר את השם שלו, בכל הופעותיו בטלוויזיה. הוא הריבון. מעניין שהוא כבר שכח שיש ריבונו של עולם, שהוא הריבון, והאזרחים בסך הכול שולחים נציגים לכנסת שזה ועד בית, שבו מסדרים את סדרי החיים שלהם בהדדיות, בכבוד הדדי. כך במדינה דמוקרטית. אבל כנראה, באווירת אביב העמים, האביב הערבי באזור הזה, כל אחד הוא ריבון. מורסי נבחר על-ידי רוב העם, אבל הייתה לו תחושה שהוא הריבון. הוא לא הבין שהוא לא יכול לשנות חוקות, והוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אכן הוא נבחר, כחוק, ו"האחים המוסלמים" הרבה שנים היו מדוכאים עלי אדמות, ומובארק דיכא אותם הרבה שנים, וגם סופו הגיע. מורסי לא הבין שהוא לא יכול לעשות דברים כאלה. עברה שנה, ופתאום הפיכה צבאית, ופתאום הוא אסיר. וכל העולם שכח על דמוקרטיה, ועל בחירות, ועל שלטון הרוב, ושלטון החוק, פשוט הכניסו אותו לבית-סוהר, והרגו היום 40 אנשים, בשבוע האחרון 200 איש נהרגו מקרב "האחים המוסלמים", בלי דין ובלי דיין, והכול בסדר. שוב, ריבונות, שלטון חוק. רבותי, ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא ההתחשבות במיעוט. ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא זכויות האדם, וזכויות הפרט, וזכויות המיעוטים. בארץ-ישראל, ברוך השם, נקווה שזה ישתנה, כולם מיעוטים, האשכנזים מיעוטים, הערבים מיעוטים, הרוסים מיעוטים, המרוקאים כבר מיעוטים, החרדים מיעוטים, הדתיים מיעוטים. שכחתי איזה מיעוט? כולם מיעוטים. אף אחד הוא לא "הישראלי". הגיע בן-אדם, אומר: אני הישראלי, שופוני יא נאס, תסתכלו עלי, אני הישראלי. אני הריבון, אני אחליט, אני אנסה. ואילו היה רק מדבר ואומר את זה, ניחא. בהתחלה אמרו אנשי יש עתיד: תבחנו אותנו במעשים, לא בדיבורים. מפלגת הבית היהודי אמרו: תראו את ההחלטות המעשיות, אל תחליטו מייד, אל תצעקו. גם בנט אמר כך. היום אנחנו רואים את ההחלטות שלהם, היום הגיעו המעשים. עקרות-הבית, 450,000 עקרות-בית נמצאות במצב חירום: הן לא מרוויחות כסף, והולכים לקחת מהן כסף על מה שהן לא מרוויחות. והביטוח הלאומי מטיל אימה על הציבור,  לא, לא כל הביטוח הלאומי. יש לו הרבה,   תחושת חירום גם לגבי יוקר הדיור, לגבי קורת גג, לגבי תעסוקה. אני לא רוצה להאריך, אני רק רוצה לומר לכם, עצם העובדה שהריבונות הישראלית היום פירושה להילחם ביהדות החרדית, לשנות אותה, לחנך אותה, ואני אף פעם לא אוהב שמתחילים להגיד שהחינוך החילוני מוציא כאלה ��כאלה פירות, אני מכיר הרבה אנשים חילונים שהם טובים ומועילים מאוד, משפט לסיום רק.  אבל לבוא ולהגיד על הציבור החרדי, אנחנו נחנך אותם, זה לא רק אנטי-דמוקרטי, זה לא רק דיקטטורי, זה גם לא יצליח. גברתי היושבת-ראש, את ודאי תרשי לי לאחל לעם ישראל, עכשיו נכנסנו לתשעת הימים, שאנחנו נזכה באמת שתהיה אחדות בעם, למרות הכול נישאר עם מאוחד. תודה רבה. אמן. אמן. אני מודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. אמן ואמן. אני מזמינה את חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים לפני יושב-ראש הוועדה והשר. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אין ספק שהעבודה שעשה חבר הכנסת מיכאלי אברהם במשך השנתיים האחרונות, אני חושב שאת רוב החיקוקים והתקנות הוא צמצם באופן מאוד משמעותי. 105 סעיפים או 105 חוקים, צווים, אני חושב שבוטלו או שונו, או נכנסו בחקיקה רגילה, נשארו אולי 65. ואני לא חושב שאפשר לבוא ולקטר. נכון שכל הנושא הזה החל בשנת 1948, הכרזת מצב חירום, והחירום הזה נשאר. ומי שמדבר על מצב חירום, אנחנו כן במצב חירום, שלא נשלה את עצמנו. האביב הערבי צריך להזכיר לנו שמדינת ישראל מוקפת באויבים. אנחנו רואים את האביב הערבי, איך ההתקוממות מסביב מאיימת עלינו, ומאיימת גם מתוכנו ובתוכנו, ואנחנו לא יכולים לחיות באשליה שאיש תחת גפנו ותחת תאנתו. ולכן, כל הנושאים, הייתי אומר שהם לא רלוונטיים מבחינת הכללתם בתוך הנושא של צווי חירום, צריך להוציא אותם מהמסגרת, כפי שהזכיר חבר הכנסת דב חנין. הנושא של הדבש, והסולת, והשמן, והקמח, והלחם, ותפוחי-האדמה, והדגים, והירקות, יש פה צווים, והגלידה. והגלידה גם, מסכים אתך. כל הצווים האלה אני חושב שבסופו של דבר תוקנו. מה שנשאר, השליש, כמעט שני-שלישים כבר טופלו, וחלק מהשליש שגם נשאר, אני חושב שזה כבר נמצא בהליכים. הממשלה עכשיו התעוררה לתקן את הצווים האלה, ואני חושב שצריכים לתת את ההזדמנות לחבר הכנסת מיכאלי, שקיבל על עצמו היום להמשיך במלאכה הברוכה הזאת,  ולהביא את זה למצב שיישאר באמת רק מה שקשור לנושא חירום. ואני רוצה לומר, למשל, יש עניין של פקודת מניעת טרור, שאת הנושא הזה אנחנו צריכים באמת בחקיקה, ולהעמיק בסוגיה הזאת. כל הנושא של הצווים המינהליים, שבעצם פוגע לא רק בפלסטינים, אגב. אני שמעתי פה את חברי הכנסת הערבים, יש לנו צווים מינהליים גם כנגד היהודים. אני מכיר הרבה צעירים שנשלחו מהיישובים שלהם למשך שנה בלי שום הסבר, היו צריכים להגלות אותם מבתיהם או מעבודתם בלי שום עילה, משפט סיום, בבקשה. ולכן אני חושב שאת הדבר הזה חייבים להביא ולהגדיר מה מותר ומה אסור, ועל-פי איזה כללים אנחנו עובדים. אני מודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דודו רותם. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת בראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני יושב פה למעלה משעה ומקשיב לכל אחד ואחד מהדוברים, ואני מוכרח לומר שאני לא מבין את האופוזיציה. אני שמעתי מכם, כשאתם עומדים כאן ואתם מסבירים כמה המצב הוא מסוכן בגלל הממשלה הגרועה, בגלל החוקים הגרועים, בגלל הגזירות, אבל אתם ברגע האחרון פוחדים שזה מצב חירום. אתם טוענים שזה מצב חירום, אבל כשצריך להצביע אתם מתחרטים. מתי זה ייגמר, תן לו"ז, לו"ז, תציע לו"ז מתי זה ייגמר. מצביעים בעד. בואי נאמר ככה, כל אלה שדיברו, אמרו שהם יצביעו נגד. תן לו"ז, תגיד עוד כמה שנים, את זה. אני אומר לך, ברגע שהחוק שנמצא עכשיו על שולחנה ��ל ועדת חוקה, חוק המלחמה בטרור יעבור, לא יהיה יותר מצב חירום. ברגע שהחוק הזה יעבור, הוא מבטל את האפשרות להתקין חוקים ותקנות מכוח מצב חירום, ואנחנו נעביר אותו די מהר. האם אני צודק, חבר הכנסת שטרן, שהחוק הזה יעבור מהר?  אל תהיה בטוח. אל תהיה בטוח. בוא נאמר ככה, לא אני אנהל את החוק הזה. מי שינהל אותו זה חבר הכנסת שטרן. החירום יימשך, זה בסדר. על כל פנים, ברגע שהחוק הזה יעבור, לא יהיה יותר מצב חירום. ולכן אני קורא לחברי הכנסת לחשוב באיזה מצב המדינה הזאת נמצאת. יש לנו אויבים מסביב, יש לנו איומים מסביב, ולכן המדינה הזאת צריכה להיות במצב שהיא מוכנה לכל תרחיש, ולכן צריך להאריך את מצב החירום בעוד חצי שנה על מנת שאנחנו נוכל לחוקק את החקיקה הראשית בעניין. תודה רבה. אני מודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דודו רותם, ואני קוראת לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת יאיר שמיר. השר המסכם היה צריך להיות לפניו, הוא עכשיו על הבמה, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 69 לתקנון הכנסת, קיימנו היום דיון במליאת הכנסת בהמלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, בעניין הצעת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום. הוועדה המשותפת ממליצה להאריך את תקופת תוקפה של ההכרזה על מצב החירום עד 31 בדצמבר 2013. כפי ששמענו, נעשים פה הישגים על מנת להימנע מהצורך במצב החירום, ולהלן הנתונים: משרד המשפטים דיווח כי מאז ההכרזה האחרונה על מצב חירום לא הותקנו תקנות שעת-חירום מכוח סעיף 39 לחוק-היסוד. לעניין הדיווח על ההתקדמות והטיפול בניתוק הזיקה בין החיקוקים השונים למצב החירום, להלן הפירוט: מאז החל צוות המעקב לפעול בשנת 2009 הוסדרו חוק אחד ו-104 צווים, בסך הכול נותרו בתוקף עשרה חוקים ו-54 צווים המותנים במצב החירום. חיקוקים במצב הסדרה, שלושה חוקים ושבעה צווים, וכך הלאה וכך הלאה. בסך הכול אנחנו חושבים שנצליח עד 31 בדצמבר להימנע מהצורך במצב חירום. תודה. אני מודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר. אני קוראת לכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. הצבעה. המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום נתקבלה. בעד, 56, נגד, 9. יתווספו לפרוטוקול הצבעותיהם של ראש הממשלה ושל יושב-ראש הוועדה. בפרוטוקול יירשם שהשר שמיר הצביע במקום השר ישראל כץ. אנחנו נעבור לנושא הבא: הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון מס' 8), התשע"ג 2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מירי רגב. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, השרים, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת החוק למניעת מפגעים לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. כולנו מכירים, כולנו בוודאי מכירים את זה שהשכנים לידנו מרעישים במסיבות, ואחרי השעה :0024 אנחנו מתקשרים למשטרה, ושוב מתקשרים למשטרה, נכון, כבוד השר? מאה אחוז. ושוב מתקשרים למשטרה, כל הזמן מתקשרים אלייך הביתה.  ואלי הביתה. אומרים לי: מה עושים כל כך הרבה רעש בשכונה? ובכל זאת אנחנו לא מצליחים לטפל בזה. והמשטרה נמצאת באמת חסרת אונים מול הרעש, שבעצם מביא למצב של פגיעה בסדר הציבורי ולכך שהוא מפריע להרבה מאוד מהאוכלוסייה במדינת ישראל. טוב עשתה הממשלה באמצעות השר לביטחון פני��, השר אהרונוביץ, שהביאה הצעת חוק שבעצם מאפשרת לשוטר, מה עם המואזין? מה עם המואזין שמפריע, גם על המואזין נדבר. תאמין לי, אצלי גם נושא המואזין יבוא. זה צריך להיות בחוק. גם זה יגיע. גם המואזין יגיע. בעיקר שאני גרה בראש-העין, ואני סובלת מזה, דרך אגב. אתה לא סובל מזה כמונו. אני ואיתן כבל סובלים מזה כי אנחנו גרים בראש-העין, נכון, איתן? אני סובל, אני סובל. אני נהנה מכל רגע. אה, אתה נהנה. בטח, כי אתה בצד השמאלי של המפה. הוא נהנה פתאום מקריאת המואזין, אבל מהרעש של המסיבות אתה סובל. זה המצב, ככה זה. הוא מתפלל אתם. בקיצור, חבר הכנסת זאב, נסים, גם הנושא הזה יבוא לדיון, אבל היום אנחנו עוסקים בסוגיית הרעש, בהפרעה של הסדר הציבורי אחרי השעה 00:23. הוועדה שקלה את הצעת החוק שהגישה הממשלה, שינינו חלקים ממנה והבאנו למצב ששוטר יוכל להיכנס אחרי השעה 00:23 לבתים שנערכות בהם מסיבות ויש הפרעה לסדר הציבורי, והוא יוכל בעצם למנוע את הרעש, לא באמצעות חיפוש. אנחנו לא אישרנו את החיפוש, אבל בהחלט, באמצעות זה שהוא יבוא ויבהיר להם, השוטר שנכנס הביתה, שהם לא יכולים להמשיך באותה הפרעה, כי הוא מאמין שאם הוא היה הולך לבית-המשפט, בית-המשפט היה נותן לו צו. ואנחנו היום מאפשרים סמכות נוספת לשוטרים, אני בהזדמנות זאת רוצה להגיד שהשוטרים עושים עבודה מצוינת, גם המפכ"ל וגם, כמובן, השר לביטחון פנים. יש הרבה דיונים בוועדת הפנים בסוגיית השוטרים, והתפקיד שלנו זה לבקר, והתפקיד שלנו זה לשאול שאלות, אבל אנחנו תמיד זוכרים שיש לנו משטרה מצוינת, שוטרים מצוינים, שעושים את כל מה שנדרש כדי לשמור על הסדר הציבורי. ואני רוצה להודות לך, כבוד השר, על שאתה מגיע לוועדה ומדבר בשקיפות מלאה על הבעיות ומתקן את הנושאים, כי אתה רואה לנגד עיניך את האזרח ואת שלום הציבור, וזה חלק מהחוקים ששומרים על שלום הציבור. יהיו כאן כמה הסתייגויות. אני מציעה לכם לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק שבעצם תאפשר לשוטרים מהשעה 00:23 להיכנס לבתים ולהפסיק את אותו מטרד ציבורי שכולנו בצורה כזאת או אחרת מכירים. תודה רבה לכם. אני מודה ליושבת-ראש ועדת הפנים חברת הכנסת מירי רגב, ואנחנו נעבור עכשיו למסתייגים לחוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. עומדות לרשותך עד עשר דקות. מה, אני היחידי כנראה. לא, יש עוד כמה דוברים. תרגיש בנוח. גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, איזה שם יפה קיבלנו לחוק הזה, חוק המפגעים. ממש שם יפה. שם שמצלצל מאוד יפה לנו. אבל אני אומר לכם את זה הכי בכנות, החוק הזה הוא חוק שמזכיר לי חוקים פאשיסטיים, ממש, בכל מובן המילה. חוקים פאשיסטיים. לתת סמכות לשוטר להיכנס מתי שבא לו, איך שבא לו, לבית, בטענה של רעש, זה פאשיזם. אני מתאר לעצמי, ואללה, ילד בוכה בבית. נכנס שוטר בטענה שיש רעש. הרי נתנו לו צ'ק פתוח: 'כנס לבית. איך שאתה שומע רעש יש לך זכות להיכנס לבית. נכנס. אני הולך, מגיש תלונה על השוטר: הפריע לי. הולך למח"ש, מגיש תלונה. השוטר, פשוט מאוד, אני נותן לשוטר ולמשטרה עוד כלים לצאת מכל הסיפור הזה. הרי ברור, היום יש למשטרה חוק וסמכות להיכנס לבתים ברגע שיש מסיבות ורעש. זה ידוע שיש. מה אני צריך להיכנס לפרטיות בעוצמה ובצעקה כזאת? ואנחנו מציגים את זה כחוק? די, די, באמת, שזה יירשם לי ברזומה שהגשתי חוק? יש גבול. יש גבול, לפרטיות הזאת. אני שואל אתכם אם יש לנו גבול, להעביר עוד חוק. חוק, ילד בוכה, אני נכנס? אין, הדמוקרטיה שאנחנו רואים זה דבר מעניין, זה דבר מעניין. אפילו זכויות פרטיות, והדמוקרטיה שאנחנו מנהלים, שהולכת מדחי לדחי, איך אמרתי קודם, התחלתי בחוק המשילות, עברתי לחוקי חירום, עכשיו את הזכות לדפוק בדלת ולהיכנס ב-23:00? חברים, די. הרכבת לאן תגיע? לאן תגיע? אין פרטיות, אין לך זכות לפתוח את הפה, אין לך זכות להשמיע רדיו אחרי 23:00. די. די. אין לך זכות להשמיע כלום. מירי רגב היא שכנה שלי.  אתם לא משמיעים שום דבר. אם יש זיקוק בכפר-קאסם, אם יש זיקוק בכפר-קאסם, וטוב שאת שומעת את הרעש הזה, בטח, אני שומעת את הרעש כל יום. אם כך, את כפר-קאסם, צריך להביא לה אוגדה בסוף השבוע, כי בכל רחוב יש זיקוקים ויש רעש של חתונות. ואקדחים יורים. אקדחים, חביבי, אין, מה אני אגיד לך? אבל הם יורים רק במקרים, זה המערב הפרוע. אתם שומעים, חברים, מה חברת הכנסת רגב אומרת? מערב פרוע ואקדחים. היא כל כך צודקת. אבל אם המערב הפרוע הזה ילך מצומת קסם מערבה, אוי ואבוי.  כל עוד המערב הפרוע הזה, היא שכנה שלי, 200 מטר ממני. שומעת את היריות. שומעת את המערב הפרוע, היא בעצמה אמרה. את המואזין גם. את המואזין. מה עשית כדי לעצור את המערב הפרוע? מה עשית? קיימנו דיון בעניין. קיימת דיון? כן. ומה חוץ מזה? ואיך הכפתור לחץ? מה איך הוא לחץ? איך הכפתור לחץ בזמן זה? מה הוא לחץ? לא עשיתי כלום. למה? כי המערב הפרוע הזה, במתחם, שיחיו, יתבשלו עם זה. אז אני אומר, חברים, החוק הזה, שאני מנסה, זה באמת חוק של חשיבה אחרת. אנחנו עושים צחוק מעצמנו. אנחנו טוחנים מים ומעבירים איך להיכנס לעוד פרטיות ואיך להיכנס עוד פרטיות. מה, שוטר, בשביל להיכנס לבית, הוא צריך צו. חברים, אני פונה אליכם שוב. אני יודע שהפניות שלנו כחברי אופוזיציה הן עוד מלל. באמת. אבל בואו נחשוב פעמיים. הפוליטיקה החדשה שקיבלנו במושב הזה, איזו פוליטיקה חדשה? מירי, סליחה, חברת הכנסת רגב, לא ראיתי שום פוליטיקה חדשה. לא, לא, לא, אני מירי בשבילך.  הפוליטיקה החדשה שקיבלנו, אני לא ראיתי פוליטיקה חדשה. שמדברים על, ומצביעים אחרת, מה לא? על זה דיברתם, הפוליטיקה הזאת, על זה נבחרתם. חבר הכנסת יעקב מרגי.  אני אומר, הפוליטיקה החדשה,  תראה, חברת הכנסת, חברת הכנסת מירי רגב, אם לא תיתנו לו לסיים, אז הוא לא יסיים את דבריו ויקבל תוספת זמן. חברת הכנסת רגב, וגם אחרים, את לא היחידה בכל המפגע הזה. חוק המפגעים, צריך לקרוא לזה חוק מפגעים חברתיים, חוק מפגעי תקציב. תתחילו להמציא דברים, חוק מפגעי רעש. רעש, ילד בוכה, אני אקח את הילד לתחנת המשטרה. תגידו, ציוד הגברה ניקח. ואם ילד בוכה, מה אני אעשה? אתם מחפשים שמות, מחפשים חוקים, מירי, חברת הכנסת רגב. האישה החברתית,  גם דיון על המואזין. ואת מתפארת, חברים, הפוליטיקה החדשה, איך שאמרתי, יעני, הפוליטיקה החדשה שנותנת לכם להיות לא אתם. זה מעצבן. בסוף היום אתה הולך הביתה, ישן, ועושה חשבון נפש. איפה תהיו עם חשבון הנפש הזה? שהכנסת חוק? שחוק נרשם על שמי? די, זה קטנוני. זה לא מתאים לנו. לא נבחרנו שנים על גבי שנים בשביל לבוא ולהעביר חוק כזה. הרי יש סמכות למשטרה. בשביל מה? תפעילו את המצפון שלכם. חבל על הזמן שלנו. יש גבול למה שמסוגלים לסחור בכם. יש גבול. יש גבול. פחות חוק, לא יקרה כלום. זה צחוק. תהיו שלמים עם עצמכם. חבר הכנסת יריב לוין, תשחרר את החבר'ה ממשמעת סיעתית. החוק הזה לא מוסיף כבוד לבית הזה. תודה לכם. אני מודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. עומדות לרשותך חמש דקות. סליחה, להבנת החוק, היושבת-ראש, אני במקום כל הסיעה. כתוב לי חמש דקות, דב חנין. אין בעיה, אני אקרא לחברים שלי, זה הסיכום, להבנת החוק, סליחה, יש לי שאלה. זה על בסיס הסכמות. זה מה שכתוב אצלי. יש הסכמות. סליחה? לא הבנתי. מירי רגב, האם זה חל גם על חברי הכנסת שצועקים פה במליאה? אני רוצה תשובה ממך. אני מבקש רגע, האם זה חל גם על חברי הכנסת? מצוין לי שיש לך אישור לחמש דקות. חבר הכנסת נסים זאב, לשבת בבקשה. אני לא יודע, אז לא יהיו סיכומים בין הקואליציה והאופוזיציה. אני רוצה להבין את החוק בשביל שאני אדע איך להצביע. אם לא עומדים בסיכומי הזמנים, אז לא יהיו סיכומים, אין בעיה. חבר הכנסת דב חנין, זה מה שכתוב לי כאן. אז אני אומר, לא יהיו סיכומים, בסדר גמור. בבקשה, חמש דקות לרשותך. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הגיע לכנסת, אם תצטרך עוד משפט, תקבל. סליחה? אם תצטרך עוד משפט. מאה אחוז. החוק הזה, אדוני השר, הגיע לכנסת כחוק עם הרבה מאוד בעיות. ואני דווקא רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להביע הערכה לעבודה הרצינית, המקיפה והשקולה שנעשתה בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, כולל, אדוני השר, להביע הערכה לאנשי משרדך. אנשי משרדך, היועצים המשפטיים ואנשי המשטרה שבאו לדיון אתנו בחוק עם חשיבה פתוחה, נכונות להקשיב. גם התווכחו, ניהלו דיון, אבל בסופו של הדיון הזה אנחנו הצלחנו, כך נראה לי, ליצור חוק הרבה יותר מאוזן מאשר החוק שהגיע אלינו לכתחילה. אני רוצה להביע פה הערכה לצורת העבודה של הוועדה, גם לחבר הכנסת זבולון קלפה, שלא נמצא אתנו כאן, ומילא תפקיד חשוב בתהליך של הדיון שהיה פה. וכמובן לציין את היועצים המשפטיים של הוועדה בראשות עורך-הדין תומר רוזנר, על העבודה שלהם, כתמיד, המסורה, החכמה, השקולה והמאוזנת. אז כמה שינויים משמעותיים הכנסנו בחוק במסגרת הוועדה, והחוק מגיע עם השינויים האלה למליאה. קודם כול, הורדנו את סמכות החיפוש. אם מדובר בעבירת רעש, לא צריך לחפש. אין מה לחפש. אם יש עבירת רעש אפשר לשמוע. הדבר השני, קבענו שהעילה לפעולת המשטרה לא יכולה להיות חשש של עבירה של גרימת רעש, אלא ודאות מצדו של השוטר שאכן העבירה מתבצעת. המבחן של הוודאות, עמיתי חברי הכנסת, מאוד מתאים לעבירה הזאת. כי הרי לכאורה אין פה צורך לחשוש או להעריך. אם יש עבירת רעש, והמטרה היא למנוע את הרעש, אז פשוט שומעים שיש רעש, וזו העילה לפעולתה של המשטרה. מבחינת הסמכות של הכניסה, נקבע שהסמכות הזאת קמה כאשר יש במצב צורך שאינו סובל דיחוי בהפעלת הסמכות לשם הפסקת אותו רעש, וכל עיכוב בהפעלת הסמכות לשם קבלת צו של בית-משפט יסכל את האפשרות להפסקת העבירה באופן מיידי. עוד תיקון מאוד חשוב שנכנס במסגרת דיוני הוועדה הוא ההוראה שאומרת שהשוטר לא יוכל להיכנס למקום אלא לאחר שהזדהה לפני מי ששוהה במקום בציון שמו, כינויו הרשמי והיותו שוטר, ולאחר שהוא מבקש רשות להיכנס למקום, לאחר שהוא דורש להפסיק את ביצוע הרעש, והדרישה לא נענית. זאת אומרת, אותה סמכות של השוטר להיכנס קמה לאחר שהוא מגיע למקום, דורש להפסיק את הרעש, מי שנמצא במקום מסרב להפסיק את הרעש, יש ודאות שיש רעש כי הרעש נשמע מבחוץ, אז קמה הסמכות להיכנס לאותו מקום. לאחר מכן, האמצעים שהשוטר יכול לנקוט כדי להפסיק את ביצוע העבירה הם רק אמצעים שעוברים את מבחן החיוניות, לא אמצעים שהוא סבור שהם יספיקו, אלא האמצעים שהם חיוניים. מבחן מאוד מדויק וברור. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה קודם כול להעריך את הדיון שעשינו בוועדה. קודם כול, אני רוצה להעריך את התיקונים שהוכנסו במסגרת הדיונים. אני חושב שזו בדיוק המטרה של עבודה של ועדות כנסת. כך צריך לעבוד, לבחון את הדברים, לתקן כשצריך, ולעשות את הדברים בצורה יותר ראויה ויותר מאוזנת. ההסתייגות שאנחנו מבקשים להציג בכל זאת היא הסתייגות שאומרת שהסירוב של מי ששוהה במקום, בסעיף קטן (ג) שדורש להפסיק את העבירה, צריך להיות סירוב של בעל המקום או של מפעיל מקור הרעש, לא של סתם בן-אדם שנמצא במקום. אנחנו חושבים שזה חידוד יותר נכון של הסיטואציה. בגדול, עמיתי חברי הכנסת, אכן, גם אנחנו מתנגדים לעבירות רעש. זכותו של הציבור לקבל הגנה מעבירות רעש. בהחלט מקובל. אבל ההגנה על הזכות הזאת צריכה להיעשות תוך איזון ראוי בין הרצון שלנו למנוע רעש לבין הרצון שלנו להימנע מדריסה כוחנית של פרטיות של אזרחים, של היכולת של אנשים גם ליהנות מהחיים שלהם, ליהנות ממסיבות, ליהנות ממוזיקה וכדומה. אני רוצה לסיים ולציין את שיתוף הפעולה המאוד-יפה שהיה בדיוני הוועדה בין חברים שחלקם לא נמצאים במליאה כרגע, חברת הכנסת תמי זנדברג, חברים שנמצאים אתנו במליאה, חבר הכנסת בועז טופורובסקי, חבר הכנסת דוד אזולאי, וכמובן, חבר הכנסת זבולון קלפה. אני שוב מביע הערכה לגישה המקצועית והרצינית של נציגי המשרד לביטחון פנים והמשטרה. תודה. אני מודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת דוד אזולאי, הוא לא נמצא. יעלה חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה. עומדות לרשותך חמש דקות. בועז הוא אחרון המסתייגים, ואחריו תעלה יושבת-ראש הוועדה לסכם. השר רוצה לדבר. לא, השר לא, השר לא רוצה לדבר? אוקיי. הוא לא רוצה? למה? הוא רוצה לדבר. הוא מדבר ואני אחריו. אני רוצה להודות. אתה מעוניין לדבר? השר רוצה לעלות לדבר? אני, כמובן, שמח שהשר יעלה לדבר אחרי. חבר הכנסת חנין לקח לי את כל דברי ההלל והשבח. בהתחלה הצעת התיקון לחוק למניעת מפגעים מאוד מאוד הטרידה אותי. הטריד אותי הרעיון ששוטר, בשם רעש, יכול לבוא ולבצע חיפוש בבית של כל אדם. זה כבר לא, הוא כבר לא. אני יודע, אמרתי בהתחלה. חברת הכנסת רגב, אני הולך להסיר את ההסתייגות שלי, אני רק נותן הסבר מדוע. בוועדה היה באמת דיון פורה, נכון, אמיתי ומקצועי, ואני כמובן מודה לכל מי שהיה בוועדה, וגם על הרוח של חברת הכנסת רגב, שאומנם לא ניהלה את הישיבה אבל היא תמיד הייתה שם. רוב הבעיות שהיו לנו עם החוק אכן תוקנו. הייתה לי הסתייגות אחת בנוגע לאדם שאליו פונה השוטר לפני שהוא נכנס לבית-מגורים. לפי הצעת החוק הוא יכול לפנות לכל אדם, גם אם הוא לא בעל-הבית וגם אם הוא לא בעל מקור הרעש. כלומר, שוטר יכול היה להגיע לבית, סתם לתפוס בן-אדם, להגיד לו: אתה נותן לי להיכנס? אתה מפסיק את הרעש? והבן-אדם, גם אם הוא לא קשור לבית הזה, היה יכול להגיד לו מה שאומר לו והשוטר היה יכול להיכנס. כתוצאה משיחה שהייתה לי עם השר לביטחון פנים הבנו שהולך להיות נוהל במשטרה, נוהל שיחייב את השוטר לפני כניסה לבית לנסות להשיג את בעל-הבית או את מפעיל מקור הרעש ורק לאחר מכן להיכנס לבית. או לחלופין, אם מאיזושהי סיבה לא מצליחים להשיג את בעל-הבית או מפעיל מקור הרעש, להיכנס לבית רק לשם הפסקת הרעש. מובן שהנוהל הזה מקובל עלי, זה נוהל טוב ואשמח לקבל אותו. ואם השר, כמובן, יאשר אותו, אני מסיר את הסתייגותי. תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. יעלה השר לביטחון פנים יצחק א��רונוביץ. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה חשוב מאוד, מאוד חשוב. המצב, בעיקר בחודשי הקיץ, אבל לא רק, הוא בלתי נסבל בהרבה מקומות. בהרבה דירות, הרבה בתים יש מסיבות, רעש, קריוקי, כל מה שאתם רוצים. אנשים לא מסוגלים לנוח, לא בצהריים, לא אחרי הצהריים ולא בשעות הלילה ולא בסופי שבוע. אי-אפשר ככה להמשיך. בדקתי מה קורה גם בעולם, וגם בעולם מבינים את הצורך. בעולם נקטו עמדות הרבה יותר חמורות, וחשבתי שיש מקום להעתיק אותן לפה. חשבה הוועדה, חברת הכנסת מירי רגב וחברי הוועדה חשבו, ושמענו גם את חבר הכנסת דב חנין, באמת לצמצם. קיבלתי כל מה שאתם המלצתם, אישרתם. רציתי הרחבה רבה יותר, אבל זה מה שהושג בסוף. אני חושב שהחוק הזה חשוב לשוטרים, כי לשוטרים היום אין את הסמכות הזאת, וכדי להיכנס לביתו של אדם צריך באמת רק סיבה מוצדקת, אם נשקפת סכנת חיים או עבירה חמורה. אני חושב שברגע ששוטר יבוא לבעל-הבית, יזהיר אותו: תנמיכו את הרמקולים, אי-אפשר ככה להמשיך, זו פעם שנייה, ואם צריך להפסיק את הרעש, אני אפסיק את הרעש, איך הוא ימדוד? מה, מה השאלה? איך הוא ימדוד אם יש עבירת רעש? אם יש תלונה. יש לנו גם את המשרד לאיכות הסביבה אתנו, גם את הפקחים. עשינו עבודה משותפת. ואם הרעש הוא באמת, הדציבלים הם באמת של הפרות רעש, יבואו עם מד רעש? צריך לתת את האפשרות, הכול מופיע גם בחוק. אין שום כוונה להיכנס למגרשו או לביתו של אדם פרטי. אבל כדי להפסיק את ההפרעות האלה חייבים לתת את הכלים האלה. אני קיבלתי את הבקשה של חבר הכנסת בועז. הוא פנה, וגם היה על הדוכן ודיבר. קיבלתי את ההמלצה. אנחנו נוציא נוהל מסודר שבאמת יאפשר לשוטרים, באותם מקומות שאין מישהו שיזדהה בדירה. אם יש זיהוי של בעל הבית, זה מספיק, אם אין זיהוי, שיהיה נוהל מתי, איך ולמי פונים. הדברים האלה, שלא יפסיקו בלי לנקוט עמדה ובלי שיש כתובת. אנחנו נוציא את זה בצורה מסודרת. תיאמתי את זה עם חבר הכנסת ואני חושב שזה יענה על הצרכים. תודה רבה. אני מודה לשר לביטחון פנים, השר יצחק אהרונוביץ. תעלה לסכם יושבת-ראש ועדת הפנים, חברת הכנסת מירי רגב, אלא אם כן היא מוותרת. טוב, לאחר מכן אתן לך להודות? אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה שנייה. יש לכם זמן לשבת, לא צריך לרוץ. אחכה עד שתשב. אנחנו להסתייגות לסעיף 1 של חברי הכנסת עיסאווי פריג', זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין ותמר זנדברג, להלן: קבוצת סיעת מרצ. היא מסומנת: מס' 1. ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. שבעה בעד, 42 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להסתייגות הבאה, מס' 2, לסעיף 1, של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת סיעת חד"ש. אנחנו עוברים להצבעה. ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. שישה בעד, 42 נגד, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. שאר ההסתייגויות ירדו, לפי בקשת המסתייגים. על כן נצביע עתה על סעיף 1, כנוסח הוועדה. בבקשה. סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. 48 בעד, ארבעה מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה, סעיף 1 התקבל. אנחנו עוברים כרגע להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. חוק למניעת מפגעים (תיקון מס' 8), התשע"ג 2013, נתקבל. 47 בעד, ארבעה מתנגדים. הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון מס' 8), התשע"ג 2013, עברה בקריאה שלישית והחוק ייכנס לספר החוקים. תעלה יושבת-ראש הוועדה הפעילה, ועדת הפנים, חברת הכנסת מירי רגב, לברך. תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. תודה רבה לכם. ראשי�� אני רוצה להתייחס לאמירות שלך, חבר הכנסת, ידידי מכפר-קאסם. זה רחוק מלהיות חוק פאשיסטי, זה רחוק מזה. ואני שמחה ששמעת את דברי דב חנין, שהוא בוודאי לא נמנה על חברי מהליכוד, שאמר שהחוק הזה מגן על הציבור. החוק הזה מגן על הציבור, הוא נעשה במידתיות הנכונה כדי, מצד אחד, לאפשר את חופש הביטוי והבילוי והבידור של אזרחי המדינה, אבל מצד שני גם לשמור על שלום הציבור ועל הסדר הציבורי. ולכן אני רוצה להודות לכבוד השר על כך שהצלחנו להגיע להבנה ולהגיע לחוק שבעצם גם משרת את הציבור וגם מאפשר לאנשים לבלות, כי אין לנו שום סיבה למנוע זאת, להימנע מכך. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, ליפה, שוש, רחלי וליאת, ליועצים המשפטיים תומר רוזנר, גלעד ויוטל. תודה רבה לך, השר, ולאנשיך. תודה רבה. תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ג 2013, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דודו רותם. בבקשה. אדוני היושב בראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ג 2013. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית, אשר עברה בקריאה ראשונה בכנסת השמונה-עשרה והוחלה עליה רציפות בכנסת התשע-עשרה. מתוך הכרה בחשיבותו ובייחודיותו של חוב המזונות וברגישותם של הזוכים במזונות, בעיקר ילדים קטינים שדמי המזונות משמשים למחייתם היומיומית, מוצע להקים מסלול מזונות בהוצאה לפועל. הקמת מסלול זה מבטאת את אחריות המדינה, חברי יש עתיד, אתם מפריעים לי, אתם צועקים, אולי ממפלגת העבודה מפריעים לך? מפלגת העבודה לא מפריעה לי, הם לא נמצאים פה. אה, רגע, עמר פה. סליחה. ומה אתי? אתה לא נקרא עכשיו לכלום. הצורך במסלול זה מתחדד לנוכח חוסר היעילות בניהול תיקי מזונות המוביל לפגיעה בהיקפי הגבייה. עקב כך זוכים רבים, בעיקר ילדים, לא מקבלים את דמי המזונות שלהם הם זכאים וזקוקים. הניהול הלא-יעיל נובע, בין היתר, מכך שמרבית הזוכות בתיקי מזונות אינן מיוצגות וחסרות את הידע והבקיאות בניהול התיק, וכן מחששן כי נקיטת הליכים תגביר את החיכוך עם החייב ותביא לפגיעה בהן ובילדיהן. הניסיון אכן מלמד כי הליכי גביית מזונות הננקטים על-ידי הזוכה עצמה מובילים להסלמת הסכסוך המשפחתי עד כדי איומים ואלימות. במסגרת מסלול המזונות יטופלו גם תיקי מזונות שבהם המוסד לביטוח לאומי נכנס בנעלי הזוכה ופועל לגביית החוב מן החייב, לאחר ששילם לזוכה את דמי המזונות. הכללת תיקים אלה במסלול המזונות תיצור מדיניות אחידה כלפי החייבים במזונות. נוסף על כך יהיה בכך כדי לצמצם את החובות לאוצר המדינה. השר לפיד, מיקי, כסף אני מביא לך. מסלולי המזונות יפעלו בכמה לשכות, ולכל, מתימני אפשר להוציא כסף. ממך אי-אפשר. מתימני אפשר להוציא כסף? צדקה תציל ממוות. מסלול המזונות יפעל בכמה לשכות, ולכל הפחות בשש לשכות, אחת בכל מחוז. תיקי מזונות שבהם הזוכה הוא המוסד לביטוח לאומי ייפתחו תמיד במסלול המזונות. לעומת זאת, זוכה פרטית תוכל לבחור אם לנהל את התיק במסלול מזונות או במסלול הרגיל, לאחר שיסופק לה מידע בנושא, ואם היא מיוצגת, גם לבא כוחה. במסגרת מסלול המזונות תהיה לשכת ההוצאה לפועל רשאית לנקוט את כל ההליכים לפי חוק ההוצאה לפועל, בהתאם לכללים שיקבע מנהל מערכת ההוצאה לפועל. הכללים יבטיחו מדיניות גבייה אחידה, יעילה ומאוזנת. הצעת החוק קוב��ת במפורש כי על הכללים להתייחס לאפשרות השימוש במאסר החייב כמוצא אחרון ולעדיפות שיש לתת לתיקי זוכות פרטיות על תיקי המוסד לביטוח לאומי. ככלל, זוכה לא תהיה זכאית לשכר טרחת עורך-דין במסלול המזונות, כיוון שלשכת ההוצאה לפועל היא שנוקטת את הליכי הגבייה. עם זאת, במקרים שבהם יש צורך בייצוג משפטי יוכל הרשם לקבוע שכר טרחה. מסלול המזונות יוקם ויפעל בהוראת שעה במשך שש שנים, ויחל לפעול בפברואר 2014, באופן מדורג. תחילה יהיה אפשר להגיש תיקים חדשים בלבד, ורק לאחר ארבעה חודשים גם תיקים קיימים. לגבי התיקים הקיימים תינתן עדיפות של שלושה חודשים לתיקי הזוכות הפרטיות על פני תיקי המוסד לביטוח לאומי. אחת לשנה ימסור שר המשפטים לוועדת החוקה דין-וחשבון על הפעלת המסלול ויעילותו, כך שלקראת תום התקופה ניתן יהיה לבחור אם להפוך אותו למסלול של קבע. להצעת החוק הוגשה הסתייגות של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. על-פי המוצע בהסתייגות, כל טענה משפטית המועלית בתיק מזונות תוביל להוצאתו ממסלול המזונות ולהעברתו למסלול רגיל. בכל תיק מזונות מועלות טענות משפטיות שונות על-ידי החייב, ומשמעות ההסתייגות, אם היא תתקבל, שכל תיק מזונות המתנהל במסלול מזונות יועבר עד מהרה למסלול הרגיל. הסתייגות זו למעשה מכשילה את מסלול המזונות ואת היתרונות הגלומים בו לזוכות. במסגרת הכללים שייקבעו תדאג רשות האכיפה והגבייה ליידע את הזוכה על טענות משפטיות ואחרות העולות בתיק, על מנת שתוכל להגיב עליהן ואף להיעזר בייצוג משפטי במקרה הצורך. ועדת החוקה אף כללה בהצעת החוק במפורש את הטענה המכונה טענת "פרעתי" ברשימת הטענות המחייבות יידוע של הזוכה, וכן דרישה שהדיווח השנתי לכנסת יתייחס גם לנושא הזה. על כן אני קורא לכם לדחות את ההסתייגות, אלא אם כן חבר הכנסת מיכאלי יוותר עליה משום שההסתייגות כבר קיימת, ההוראות קיימות בתוך החוק וההסתייגות רק מיותרת. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מראש אומר שהחוק הזה הוא חוק טוב, אבל מה לעשות, שמתוך כוונה טובה, לעזור לזוכות וזוכים במזונות, בסוף, בנוסח המוצע, לא כפי שאמר ידידי וחברי חבר הכנסת רותם, יש פגיעה באלה שמבקשים לבוא ולהוכיח את הטענות מהסוג "פרעתי", ואני אסביר לכם גם איך זה קורה בפועל. כאשר בא חייב וטוען טענת "פרעתי", או זוכה שבעצם אמורה לגבות את הכסף במסגרת ההליך המקוצר, לפי החוק המוצע היום אין שם ייצוג משפטי. אין ייצוג משפטי, זה אומר שאדם שמכין תיק לדיון בבית-משפט כמו שצריך, אם אין לו מישהו שמלווה אותו, בטענה הזאת של "לא חייב", או "פרעתי", שום יועץ משפטי לא יוכל להיכנס תוך כדי הליכים פנימה בשביל לשמור על הזכויות של אותה זוכה, על הזכויות של אותם ילדים שבאים לבקש מזונות. לכן, להציג את המצב המוצע, שהוא זה שמגן על האזרחים, או זה מגן על אלה שגובים מזונות, פשוט מאוד, המצג הזה לא נכון. לכן, כוונה טובה יש אולי לממשלה, אבל מעשיה, בנוסח המוצע, הם לא נכונים. המעשים של לבוא ולייצג אנשים כשאין שום מנגנון שם, הרי אם המדינה הייתה באה ומציעה לי בתוך הנוסח הזה: יש עורכי-דין שנשכרו על-ידי המדינה, כמו סנגוריה ציבורית, דומה לזה, שיוכלו לייצג את אותן נפגעות מכך שמזונות שלא מקבלים, או את אותם ילדים שנטענה נגדם טענת "פרעתי" או טענת "שולם", אז במצב הזה הייתי מבין שיש לפחות מי שדואג להם. הרי המערכת, הפקידות של המערכת, לא יכולה לייצג אותן בבית-המשפט. אנחנו מבקשים פה בסך הכול לדאוג למצב שאם מישהו בא וטוען טענת "פרעתי", או מישהו שבא לטעון שאינו חייב כסף, כדי להגן דווקא על הזוכות, כדי להגן על הזוכים, אנחנו רוצים שזה יוחרג מהדיון של המסלול המקוצר ויועבר למסלול הרגיל. אין פה משום שיבוש המסלול המוצע היום, אלא, אדרבה, הגנה על הזכויות. אנחנו, רבותי, שנדע, רוב הטענות של "לא חייב" או "פרעתי" בתיקים האלה היום עולות גם כך, לצערנו, ולכן מעבירים את זה לדיון, מעבירים את זה לשמיעת הוכחות, ואי-אפשר לקחת תיק באמצע ולתת לאיזה עורך-דין מזדמן שייכנס לתיק וייצג את החייב או את הזוכה. לכן אני מבקש בהסתייגות שלי בעצם לא לפגוע בשום דבר, זה לא מצב שישבש את הליכי הגבייה, אלא אני מבקש שיהיה מנגנון, או מצד המדינה, שהמדינה תקים, מנגנון של ייעוץ משפטי שיינתן לאותה זוכה, לאותה אישה שהיא כבר פגועה ממילא, בנושא של גביית כספים, אותם ילדים, שיהיה מנגנון, והמנגנון הזה כרגע לא קיים בנוסח המוצע בחוק. זאת ההסתייגות שלי, ולכן אני מבקש לקבל אותה. תודה. תודה, חבר הכנסת מיכאלי. נעבור עכשיו להצבעה. לא צריך לסכם, צריך להצביע. נעבור להצבעה על החוק בקריאה שנייה. לסעיף 1 אין הסתייגויות. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה על הסתייגות או על החוק? החוק. סעיף 1 נתקבל. בעד, 24, אין מתנגדים. סעיף 1 עבר, התקבל כנוסח הוועדה. סעיף 2, ההסתייגות של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. נעבור להצבעה על ההסתייגות. מי בעד ומי נגד ההסתייגות של אברהם מיכאלי? ההסתייגות של חבר הכנסת אברהם מיכאלי לסעיף 2 לא נתקבלה. בעד ההסתייגות, 1, מצביע אחד. נגד, 24. ההסתייגות של חבר הכנסת מיכאלי לא התקבלה. אנחנו נצביע עכשיו שוב על סעיף 2. אנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה המקורי. הצבעה. בבקשה. סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. סעיף 2 כנוסח הוועדה התקבל. בעד הצביעו 24, מתנגד אחד. סעיף 2 התקבל. נעבור עכשיו, מכיוון שאין הסתייגויות, להצבעה על סעיפים 3 13 ועד בכלל. נצביע על כולם כנוסח הוועדה. הצבעה. סעיפים 3 13 נתקבלו. בעד, 29, אין מתנגדים. סעיפים 3 13, ועד בכלל, התקבלו כנוסח הוועדה. תמה הקריאה השנייה. נעבור עכשיו לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ג 2013, נתקבל. בעד, 30, אין מתנגדים. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ג 2013, התקבלה בקריאה שלישית. נעבור עכשיו להצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, התשע"ג 2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל והמשרד לביטחון הפנים מתמודדים בשנים האחרונות עם תופעה חמורה של שימוש בסמים חוקיים לכאורה. לחומרים אלה השפעות הדומות להשפעות הנגרמות משימוש בסמים. חומרים מסכנים אלה, אשר אינם נכללים בפקודת הסמים המסוכנים, כובשים את שוק המשתמשים במהירות, עוד לפני שעולה בידי הרשויות לאסור את השימוש בהם. הם מיוצרים ומופצים באופן גלוי לכל דורש למרות הסיכון הרב הנשקף מהם. במיוחד מקובל השימוש בהם בקרב בני-נוער וצעירים. מטרתה של הצעת החוק לתת לרשויות את הכלים הראויים להתמודדות עם תופעת החומרים המסוכנים. בחלקה הראשון של הצעת חוק זו נקבעו הסדרים הדומים להסדרים שהתגבשו במדינות העולם המתמודדות אף הן עם אותה תופעה. כמו כן מוצע תיקון עקיף לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים. לפי הצעת החוק, חומר ייחשב מסכן אם צריכתו על��לה להביא להפרת הסדר הציבורי, לפגיעה בשלום הציבור, ביטחונו ובריאותו, לרבות שלומו ובריאותו של האדם הצורך אותו. מוצע לקבוע שתי חזקות באשר למה שייחשב חומר מסכן. על-פי חלופה אחת, מדובר בחומר לצריכת אדם, אשר לא עומד בהסדרים החוקיים המחייבים את סימון המוצר. חלופה נוספת עוסקת בחומרים אשר פורסם ברבים לגביהם כי צריכתם גורמת לתופעות מסוכנות. הדרך שבה החומר מפורסם ברבים מעידה על מסוכנותו. בשל העובדה שהחומרים המסכנים נמכרים ללא כל הפרעה בבתי-עסק שונים, מוצע להקנות לשוטר סמכות להיכנס למקום, לבצע בו חיפוש וכן לתפוס חומר החשוד כמסכן כדי לסלק את הסיכון לאלתר. כמו כן, כפוף לסייגים, מוצע להסדיר את סמכותו של קצין משטרה, לאחר קיום שימוע, להשמיד את החומר המסכן. חלקה השני של הצעת החוק קובע את סמכות המנהל, כאמור בפקודת הסמים המסוכנים, להכריז על חומר אסור לשימוש. ההכרזה תהיה מוגבלת לפרק זמן של שנה בלבד, ובמהלך תקופה זו יפעלו הרשויות להכרזת החומר כסם מסוכן בהליך החוקי המקובל. כמו כן, המנהל יידרש ליידע את הכנסת בתוך חצי שנה על ההכרזה. עם ההכרזה של הגורם המוסמך על החומר כאסור בשימוש יהיה אסור לייצרו, למוכרו, לייבאו, לסחור בו או להחזיקו במטרה לעשות אחת מהפעולות האמורות שלא בהיתר. כמו כן מוצע כי אם יופר האיסור תהיה סנקציה פלילית של שלוש שנות מאסר, ובגין הדחת קטינים לשימוש בחומר שהוכרז אסור בשימוש, חמש שנות מאסר. כמו כן מוצע תיקון עקיף לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס 2000, כך שעל החלטת קצין משטרה להשמיד חומר מסכן ועל החלטת מנהל להכריז על חומר כאסור בשימוש יהיה אפשר לעתור לבית-המשפט לעניינים מינהליים. בפרק ב' לחוק זה מוצע לקבוע כי הוא ייחקק כהוראת שעה לשלוש שנים, ובמהלכן יהיה אפשר לבחון את יעילותו ואת תרומתו למאבק בתופעה. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. תודה לשר אהרונוביץ. ראשון הדוברים, באסל גטאס, בבקשה, לא נמצא. הבא אחריו, מוחמד ברכה, נמצא? לא נמצא. חבר הכנסת חנא סוייד, לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין, לא נמצא. חבר הכנסת אראל מרגלית, לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי, מוותר. חבר הכנסת אורי מקלב, לא נמצא. חבר הכנסת מוזס, לא נמצא, חבר הכנסת אייכלר, לא נמצא, פרוש, לא נמצא, מרגי, לא נמצא, חבר הכנסת יצחק כהן, איננו, דוד אזולאי  לא נמצא, חבר הכנסת יצחק וקנין, איננו. חבר הכנסת נסים זאב, מעשה נסים. מעשה נסים. בבקשה. לא מסוכנים, מסכנים. נסים, אדוני היושב-ראש, כשמדברים על חומרים מסוכנים, מסכנים.  אין ממשלה יותר מסוכנת למדינת ישראל. זה החומר הכי מסוכן שהכרתי עד היום.  מסכנים. מי מסכן יותר? גם מסוכנים, גם מסכנים. הכול ביחד. כשיש סכנה, יש מסכן ויש מסתכן. אם אין, ויש חומר מסוכן. אז אני יודע, יודע קצת עברית, למדתי. אפילו לא למדתי ליבה, אבל אני יודע לפחות להבדיל בין מסוכן למסתכן למסכן.  אדוני היושב-ראש, הנושא הזה של המאבק בשימוש בחומרים שמסכנים, מכיוון שאין הגדרה, כל פעם, חדשים לבקרים, אנחנו שומעים על חומרים חדשים. לכן, אני חושב שטוב עשתה הממשלה, ואני מברך את השר לביטחון פנים, שהוא היה היוזם למעשה מטעם הממשלה בחוק הזה. העולם התחתון שלנו הוא כל כך משוכלל, הוא כל כך מתוחכם. ככל שאתה מנסה לפרט ולתת את התפריט באופן, הייתי אומר, שמי, לאותם חומרים, תמיד יש חומרים שעדיין אפילו אין להם שמות. זה דבר שעדיין לא בא לעולם. איך אומרים, פירות דעבידי דאתו, כך לשון הגמרא. פירות שעדיין לא הגיעו לעולם, אבל הם אמורים להגיע לעולם. ולכן אם אתה תגדיר כל פעם בצורה שמית את החומרים האלה, תמיד יהיו חומרים אחרים שאנחנו לא נוכל להגדיר אותם ולא לדעת איך בדיוק להכניס אותם או להכליל אותם באותם חומרים שהם מסכנים או לא מסכנים. ולכן, אנחנו בהחלט, במקרה הזה, אף שאנחנו באופוזיציה, תומכים בחוק הזה. תודה, אדוני. תודה, חבר הכנסת זאב. הדובר הבא, אמנון כהן, חבר הכנסת אמנון כהן. ישנו? לא נמצא. חבר הכנסת משולם נהרי? לא נמצא. חבר הכנסת אריאל אטיאס? לא נמצא. ואחרון הדוברים הרשומים אצלי, חבר הכנסת אברהם מיכאלי? לא נמצא. גם הוא אינו נמצא.  אנחנו נעבור להצבעה על החוק בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, התשע"ג 2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. בעד הצעת החוק הצביעו 32, אין מתנגדים. הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, התשע"ג 2013, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. למה זה לא לסמים, אגב? מה אכפת לך? ביקשו את זה כי זה בריאות. אוקיי, בסדר, שאלתי. כי זה,  אנחנו עוברים, לבריאות. להצעת החוק הבאה. הצעת החוק הבאה, הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני שירות בענפי השמירה והניקיון בגופים הציבוריים, התשע"ג 2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה. שר האוצר, שר האוצר. יציג את הצעת החוק שר האוצר בכבודו ובעצמו, יאיר לפיד. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה לך, כנסת נכבדה, לשם שינוי, נדמה לי שזו הצעת חוק שתהיה מקובלת על כל סיעות הבית. זה יישום של הסכם של עובדי הקבלן בכל המגזר הציבורי. זו הצעה שלוקחת את הסכם עובדי הקבלן, עובדות ניקיון ומאבטחים, אנשים שמרוויחים את המשכורות הנמוכות ביותר במגזר הציבורי, הסכם שנחתם ב-4 בדצמבר 2012 בין ההסתדרות למדינה, ואשר קבע שיפור בתנאי ההעסקה שלהם, ואנחנו היום מרחיבים את ההסכם הזה לכל הגופים הציבוריים. כל גוף מתוקצב, כל גוף נתמך או תאגיד בריאות יהיה מחויב להסכם הזה. זה קובע גם רף מינימום לכל הגופים האלה להעסקה בעתיד. כדי שלחוק יהיו שיניים, אנחנו מציעים להוסיף לתוספת השנייה והשלישית של החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב 2011, גם חלק מהוראות הצעת חוק זו. זה יאפשר למדינה לבצע אכיפה מינהלית נגד מפרי הוראות החוק, וכן ניתן יהיה להגיש תביעות אזרחיות נגד גופים ציבוריים בגין אי-קיום חובות קבלן השירות כלפי העובד שלו. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר אותה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה לך, שר האוצר. וראשון הדוברים, באסל גטאס, אינו נוכח, הבא אחריו, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אינו נוכח, חבר הכנסת מוחמד ברכה? אינו נוכח, חבר הכנסת חנא סוייד? אינו נוכח, חבר הכנסת דב חנין? אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זהו חוק חשוב שצריך לברך עליו. תודה. זאת יוזמה שנוגעת באנשים השקופים בחברה הישראלית, אנשים שאנחנו לא רואים אותם. אנחנו מגיעים למקומות שונים, מחכה המאבטח בחוץ, ואנחנו עוברים לידו. משתדלים שאו הוא או היא לא ייגעו בנו ולא נראה אותם, ולא נוח לנו להסתכל להם בעיניים. כך גם עובדי הניקיון שאנחנו פוגשים במקומות העבודה שלנו, במקומות ציבוריים, ומנסים להתעלם מהם, לא להסתכל עליהם. היום ניגש אלי בכנסת אחד העובדים ושאל אותי מה שלומי. שמחתי על השאלה, ושאלתי אותו איך הוא מרגיש, והוא אמר: העיקר שיש לי עבודה. הוא אמר: העיקר שיש לי עבודה. אלה באמת, זאת באמת קבוצה גדולה, גדולה מאוד בחברה הישראלית, שאנחנו החמצנו אותם, דילגנו עליהם, רבים מאתנו. ואני שמח שהיום אנחנו מסוגלים באמצעות החוק הזה להעניק להם את המעט שהם ראויים בו, ראויים לו. וזה באמת לשפר את שכרם ואת תנאי העסקתם. כפי שחל גם על המגזר הציבורי, יחול עכשיו גם עליהם. זאת הטבה קטנה וחשובה שמסמנת, אני מקווה, גם משהו ביחס שלנו בכלל לעובדי קבלן. אצלנו, התופעה הזו ששמה עובדי קבלן התפשטה מעל ומעבר. היא הפכה למין פתרון קל כזה, אני לא צריך להסתכל עליהם, והם לא שייכים לי. אז הם כן שייכים לנו. הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. ואני, שוב, שמח על החוק הזה, וכמובן אתמוך בו. תודה. תודה, חבר הכנסת נחמן שי. אחריו יעלה חבר הכנסת איציק שמולי, אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. שלוש דקות. תודה רבה. אני אסתפק בפחות, אני חושב. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תודה רבה לך, שר האוצר, שאתה מביא את החוק החשוב הזה. העיכוב הוא לא באשמתך, אבל תודה רבה. ובהזדמנות זו רק יש לומר את הדברים הבאים: הפיקוח על חוקי העבודה במדינת ישראל הוא לא מספיק טוב, הוא ממש לקוי. ובעיקר סובלים מזה מי שאפשר לנצל אותם. ולכן ראוי היה שמעבר לחוק החשוב הזה, ובאמת אני מודה לך עליו, שידאגו גם לפיקוח על יישומו. כי יש הרבה מאוד עבירות על חוקי העבודה במדינת ישראל. תודה ובהצלחה לנו. תודה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. חברת הכנסת מרב מיכאלי, אינה נוכחת. הייתה ונעלמה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. שלוש דקות או פחות. כבוד היושב-ראש, שרים נוכחים, מכובדי, חברים, זה מאוד מחמיא ששר האוצר נמצא אתנו. אני רוצה לדבר קצת על החוק, אבל יש לי סוגיה, מסביב, להעלות, שקשורה לזה. הרי, כבוד שר האוצר ורבים, העובד הוא במרכז. חברים, מחר בשעה טובה מגיע חוק רמדאן. חוק רמדאן, אצל הערבים המוסלמים, מתחיל מחר, וחג רמדאן זה לצום משעה 04:00 עד 20:00. בחג הזה הוצאת המשפחה הממוצעת הערבית המוסלמית עולה פי-ארבעה. כבוד שר האוצר, אתה מקשיב לי? מאוד חשוב לי שתקשיב לי לשני משפטים. אני בא לשבת, סליחה. שניים. שניים, שניים. שניים. תראה, כל משפט יש לו נגזרות, ועכשיו אני מתכבד בכבוד השר שמיר, שגם הצטרף. כן, כבודו. מחר מתחיל חודש הרמדאן. חודש הרמדאן נפל בקיץ לוהט, לצום משעה 04:00 עד 20:00. והחוק הזה, מעבר להיותו מצווה דתית, קיבל חלק מהתרבות והמורשת הערבית האסלאמית, חודש מיוחד. בחודש הזה ההוצאה המשפחתית הממוצעת עולה פי-שלושה או פי-ארבעה, עני, עשיר, מא כּולו, מוציא כסף. לוקחים הלוואות מהבנקים, שוברים את הראש, מביאים כסף. בחודש הזה משלמים את כספי ה"זכּאה" לנזקקים, נפתחים שערי שמים, חודש סליחות, חודש, יש לו תרבות מיוחדת. עכשיו למהות. אני, שהייתי עובד מדינה, זה יצא עם חודש הסליחות היהודי. כן, זה הכול מתלבש, תאסוף, הכול אותו דבר. כולו אותו אלוקים. יצא עם אלול. אותו אלוקים, כולו אותו דבר, אסמע מיני. עכשיו, העובדים הערבים בשירות המדינה ואצל המעסיקים, שהם אלפים, מחכים לראש השנה וחג פסח בשביל לקחת שי לחג. יעני, אם לא היה ליהודים חג, הלך עליהם, לא היו מקבלים שי. מזדנבים. יש חג ליהודים, קיבלו שי. הם לא צריכים את זה. הם צריכים את השי הזה ברמדאן, בחודש שיש להם הוצאות. למה כבודו לא יפנה למעסיקים ולעובדי המדינה, אתה יודע איזו מתנה זו לעובדים? לא צריכים שי בראש השנה, אין להם הוצאות, לא צריכים תלושי מתנה בפסח, יושבים בבית. רמדאן, הם צריכים את זה, הם זקוקים לזה. כל בית עושה כל יום ארוחה, כל בית, מזבוט, חבר הכנסת עמאר? ההוצאה עולה על כל דמיון. אז אני פונה אליך ופונה אליכם, חברים, תודה. זו יוזמה שהמעסיקים, ונתחיל בה, וגם לעובדי המדינה, שאת השי ואת תלושי השכר למוסלמים, ייתנו אותם מתי שהם צריכים, והם צריכים אותם בחודש הרמדאן, יפה. בחודש שהם מוציאים את ההוצאה. תודה. הבנו. עכשיו למשפט לגבי החוק. תודה. החוק, כל יוזמה היא חיובית, אבל איפה הדאגה שלי? למה אני נמנע ולא מתלהב מהחוק? הוא מכשיר את הפסול, עובדי הקבלן, השרץ הזה, הפסול הזה. אסור להכשיר אותו. אני עם העובדים, אבל עובדי הקבלן, אסור לתת להם שום הכשרה בכל תחום. תודה. אז אני נמנע מהחוק הזה. וקח לתשומת לבך, אדוני השר, מה שאמרתי. תודה לכם. תודה, חבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת חנין זועבי, אינה נוכחת, חבר הכנסת אורי מקלב, אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. שלוש דקות. העסקה קבלנית היא תופעה בזויה. גם בג"ץ כבר הכריע והזהיר כמה פעמים שבסופו של דבר יש לזה אך ורק סיבה אחת: לנסות ולהתחמק מיחסי עובד מעביד. כל הדיונים על גמישות ויעילות, בסופו של דבר, כל מי שעושה חשבון פשוט, אם כשמעסיקים את המנקה יש באמצע עוד אדם שגוזר קופון, זה לא יכול להיות יותר יעיל, וזה לא יכול להיות יותר זול, אלא אם כן מנצלים ועושקים את הזכויות של אותם עובדי קבלן. אני מברכת על ההסכם הזה. אני חושבת שהתופעה הזאת של עובדי הקבלן, צריך לצמצם ולהצר אותה כמה שרק אפשר. זה התחיל מעובדי ניקיון ועובדי שמירה. היום התופעה הזאת התרחבה גם למשרד הרווחה, לעובדים הסוציאליים, גם למורים שלא משלמים להם בקיץ. התופעה הזאת, אם לא נילחם בה ונהפוך אותה לבלתי מושכת ובלתי יעילה בשביל מי שכן משתמש בה כדי לנצל, תלך ותתפשט עד שלא תישאר פה חלקה טובה. אני מאוד שמחה על ההסכם הזה. הוא נראה לי עוד דרך ועוד צעד בכיוון הנכון. אני רוצה, בשמי ובשם חברי מסיעת העבודה, לברך את ההסתדרות הכללית, שהחליטה לעשות עוד צעד ולהגן על אותם עובדי קבלן, שאף אחד אחר לא דואג להם ולא שומר על זכויותיהם. הדבר היחיד שמטריד אותי זה שנראה בינתיים שאין מימון לדבר הנפלא הזה שעובר כאן. בסופו של דבר זה לא פתרון לזרוק את זה על הרשויות המקומיות, שגם ככה לא עומדות במשימות שלהן, ולהגיד שהן יספגו את זה מתוך התקציבים, שגם ככה הן לא מצליחות להתאזן בהם. הדבר הזה הוא חשוב, המדינה לקחה עליו אחריות והמדינה צריכה לתקצב אותו. תודה. תודה, חברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, איננו, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חבר הכנסת מאיר פרוש, אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב מרגי, אינו נוכח, חבר הכנסת יצחק כהן, אינו נוכח, חבר הכנסת דוד אזולאי, אינו נוכח, חבר הכנסת יצחק וקנין, אינו נוכח, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. אדוני היושב-ראש, לפני בערך 30 שנה, אני זוכר שאת הפטנט הזה המציא טדי קולק. בא שר הפנים ואמר: אני דורש קיצוץ של עובדים, קיזוז בעצם בשכר, במשכורת, בין 5% ל-10%. אז איך עושים את זה באמת? אני חייב להראות שיש לי פחות עובדים. ואגב, זה גם היה אצל העובדים הסוציאליים, כפי שהזכירה חברת הכנסת הקודמת. ואיך אפשר בכל זאת להשאיר את מספר, מצבת העובדים פחות או יותר באותם מספרים לפי הצרכים העירוניים? הרי צריך אפילו יותר עובדים. אז הקימו איזו חברה של כוח-אדם, ונתנו דרך כוח-אדם, הזרימו כספים בכל מיני צורות. אפילו משרד הפנים, אגב, תמך בעמותות האלה, ודרך אותן עמותות הביאו את צוות העובדים. זה היה גם בהוראה, גם עובדים סוציאליים. והמחלה הזאת התפשטה במדינת ישראל, ברוך השם, במאסות כאלה שבוודאי בתברואה ובכל מיני ענפים של חברות ניקיון ושמירה זה הלך והתפשט. ואני רוצה לומר לכם, הביזיון הכי גדול הוא כשאנחנו רואים את זה, עובדים שעבדו אפילו במשרד ראש הממשלה, עשו ניקיון והיו, עכשיו, בתקופה הזאת, בקדנציה הזאת, בכנסת ודאי. אבל אני אומר, אפילו אצל ראש הממשלה, אני מכיר את העובדת שעבדה אצלו בניקיון, שלא היו לה שום תנאים סוציאליים. והיא אמרה: איך זה יכול להיות שאני כמו שפחה עובדת בבית המלך? אבל זה בית המלך, זה ראש הממשלה. ושום דבר לא נעשה. האמת, זה לא פשוט, כי תמיד אמרו שאם אנחנו ניתן תנאים סוציאליים לאותם עובדים, אז ברור, זה יפגע במספר העובדים. זאת אומרת, כל אחד יעשה חשבון: אם אני צריך לשלם יותר, אז אני אולי אקח פחות כוח-אדם, והיה איזה מין מצב שרצו אולי קצת לאזן את זה. אבל אני חושב שזה בכלל לא היה שיקול. ואם כבר מדברים ורוצים לשנות, השינוי חייב להיות מהותי. קודם כול אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש בכל מה שקשור לעובדי מדינה, זאת אומרת, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, שיש שם אלפים ורבבות של עובדי קבלן. הממשלה, אם כבר כל כך חפצה ביקרם ורוצה לתת להם תנאים סוציאליים, אז בואו נבטל בכלל את כל זה, ושאותם העובדים יעבדו באופן ישיר ויקבלו שכר באופן ישיר, ולא דרך חברה קבלנית כזאת או אחרת. רק הערה ואני מסיים, אדוני. אני רוצה להעיר את תשומת הלב, שהאחריות לא תחול על מי שמקבל את השירות, זאת אומרת, זה צריך לחול על הקבלן. כשאני מקבל שירות, למשל כשאני מזמין דרך חברה מסוימת, ואני סומך על החברה שהיא חברה מאושרת, האחריות היא על החברה, לא על מי שמקבל את השירות, אלא על מי שנותן את השירות. תודה. תודה, חבר הכנסת נסים זאב. הבא אחריו, חבר הכנסת אמנון כהן, אינו נוכח, חבר הכנסת משולם נהרי, אינו נוכח, חבר הכנסת אריאל אטיאס  אינו נוכח, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, אינו נוכח.  מוותר. חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כשהייתי שר הרווחה, ידידי מאיר כהן, היה מגיע כל בוקר בחור, עולה מאתיופיה בשם גבי לנקות את החדר. כל בוקר הייתי מדבר אתו. אמרתי לו: גבי, איך אתה חי? גבי, מתי עלית? התחלנו להתיידד. אמרתי לו: אתה לא עובד במשרד? ברור, הוא אומר לי, אני עובד קבלן, אני לא עובד במשרד. אבל אתה פה כל יום. אחרי שלוש שנים, כשנהיינו ממש חברים, הוא בא ואומר: אדוני השר, אני מתנצל, אני פורש, אני עובר למקום אחר, כי אני עובד קבלן. הרמנו קול צעקה, אבל המערכת הייתה מאובנת ואטומה. ולאחר מכן הגיעה השביתה הגדולה שהובילה הסתדרות העובדים בנושא הזה, שכפתה על הממשלה לראשונה להכיר בזכויות הסוציאליות של עובדי הקבלן. החוק שמגיע היום, כמו שכבר נאמר, אולי הוא הרע במיעוטו, אבל הוא מהפכה גדולה. כי לראשונה אנשים שעובדים עבודת כפיים קשה ומייגעת בענף השירותים, בשמירה ובניקיון, יזכו לראות תנאים סוציאליים ראויים והולמים, דבר שכמובן יתמודד עם סוגיית העוני בקרב העובדים הללו, מכיוון שהם באים ממקומות של הכנסה נמוכה, חלקם ללא נכסים, הרבה עולים חדשים, אנשים מבוגרים, אנשים שעוסקים במקצועות דחק כאלה ואחרים. לחוק הזה יש שליחות חברתית גדולה, בהינתן הנסיבות, הגם שתופעת עובדי הקבלן הייתה צריכה לפוס מן העולם, ובמהרה. מכל מקום, אנחנו נתמוך בחוק, אבל חשוב לנו לציין שהמידע שיש בפנינו, כפי שכבר צוין על-ידי מיכל בירן ואחרים, הוא שהחוק הזה לא ממומן כראוי ולא מתוקצב כראוי. אנחנו נעמוד על המשמר להבטיח, ואני אומר את זה לשר האוצר, שאכן יש גם שיפוי לגופים הציבוריים שמעסיקים וגם מימון למילוי כל הזכויות הסוציאליות הניתנות לכל עובד, שיינתנו גם לעובדי הקבלן. תודה. תודה, חבר הכנסת הרצוג. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. תודה לך. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, השרים, שר האוצר, קודם כול אני שמחה שהבאת את ההצעה הזאת. היא לא מספקת, אבל היא בהחלט התקדמות ראויה. אנחנו מתקדמים צעד-צעד, בוודאי אחרי שבקדנציה שעברה לא הצלחנו לעשות שום דבר בנושא עובדי קבלן. אני גם חושבת שצריך לצמצם לחלוטין, זבולון קלפה, אתה מפריע לי. חבר הכנסת קלפה, אני לא אאשר לך מחר את משרתי הדת. אין, לא יעבור. שירותי הדת בהתיישבות לא עובר מחר. תדע לך, אני מעבירה את זה לוועדת כספים, מקום אחר. אני מעבירה את זה לוועדת כלכלה, לברוורמן. משרתים בקודש, משרתים בקודש. אני אומרת שאנחנו צריכים לצמצם את התופעה הזאת לחלוטין. באופן עקרוני, הצעת החוק שהייתה צריכה לעבור זה הצעת חוק המזמין, קרי, רוב המזמינים הם משרדי הממשלה, ומשרדי הממשלה צריכים להיות אחראים לאותם עובדים שבאופן עקרוני לא רואים אותם, והם לא נספרים, והם מתחת לרדאר. תאמין לי, אף אחד מאתנו לא רוצה למצוא את עצמו בחודשי הקיץ בלי פרנסה, אף אחד מהיושבים כאן. ואנחנו יודעים שיש פה אנשים, שנמצאים כאן בכנסת, שמשרתים אותנו ועובדים כדי שיהיה לנו טוב כאן, ואין להם כסף בחודשי הקיץ כי הם עובדי קבלן. ואני אומרת שאם לא נפתח את החמלה הזאת ואת ההסתכלות בעיניים ונגיד, מה שאנחנו לא רוצים שיקרה לנו אנחנו לא רוצים שיקרה לאחר, היינו באים עם חוק אחר כאן בעניין עובדי הקבלן. שוב אני אומרת: זה חוק מצוין, וזאת התקדמות. אנחנו חייבים להביא לביטול המצב של עובדי קבלן. אנחנו רואים היום מה קורה עם ההפרטות. אני לא אוהבת הפרטות, אני לא אוהבת הפרטות פשוט משום שאני יודעת שזכויות של העובדים נרמסות. ואני גם לא בעד ועדים גדולים, שהם אלה שקובעים הכול. צריך לעשות את המינונים הנכונים. התארגנויות זה דבר נכון וחשוב, זה דבר נכון וחשוב. השאלה היא איך מוצאים את הפתרון בין כל המרכיבים האלה. באנו ואמרנו: פוליטיקה אחרת. זאת פוליטיקה אחרת: לדאוג שלא יהיה עובד קבלן, ושאדם תהיה לו פרנסה כל חודש, שיוכל לשלוח את הילדים שלו לחוגים, שיוכלו לגמור את החודש כמו שצריך, שיוכלו לאכול בשר בשבת. על זה אנחנו מדברים, שתבין, יאיר. שר האוצר, אני אומרת יאיר כי אני יודעת שיש בך החמלה, כי הבאת את החוק הזה. צריך עוד קצת להתקדם בסוגיית עובדי הקבלן. אז קודם כול אני מברכת אותך, וב. בואו נזכור שכשאנחנו יוצאים לפגרת הקיץ כולנו ניסע לחופשות, תהיה לנו משכורת נהדרת, ואלה שעובדים כאן יצאו לחופשה בלי משכורת. תודה רבה לכם. תודה, חברת הכנסת רגב. אדוני שר האוצר רוצה לדבר לפני? אחרי? אחרי. אם כך, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני שירות בענפי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, התשע"ג 2013. כולם תפסו את מקומותיהם? אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההצעה ל��עביר את הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני שירות בענפי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, התשע"ג 2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. בעד ההצעה הצביעו 38, נגד, אין. הצעת החוק עברה, ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה, אדוני שר האוצר, אתה מוזמן לבוא. אני רק רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, זה קודם כול חוויה חדשה בשבילי להביא הצעת חוק שהאופוזיציה תומכת בה. אני שמח על זה,  אני מבטיח לא להתרגז. זאת רק קריאה ראשונה. תראה מה עשית. עד עכשיו היה שקט.  מה שאתם רואים זה את ההתענגות על חוויה שאני יודע שהיא נדירה. זה חוק שיש לו חשיבות, והוא משמח אותי מפני שהוא מוכיח שאין אנשים שקופים בעיני הבית הזה. אני אומר "בעיני הבית הזה" לא בעיני האוצר, לא בעיני הקואליציה, בעיני הבית הזה כולו. אין אנשים שהם שקופים, אין אנשים שאין אנו רואים אותם, אין אנשים שאין לנו חמלה עליהם. אמר לי ידידי רובי ריבלין לא פעם שמבחננו הגדול הוא חסרי הישע. אני לא חושב שעובדי קבלן הם חסרי ישע, אבל ודאי שזאת הזדמנות גדולה בשבילנו לתת להם עזרה ולהיאבק על הזכויות שלהם. אני מודה על כל מה שנאמר פה, ומפה תצא הקריאה שאומרת שאין אדם שאין רואים אותו במדינת ישראל. אני מודה לבית כולו. אתה לא יכול פעם לדבר בלי לעשות שערורייה? חבר הכנסת זאב, תודה. תודה, אדוני שר האוצר. אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 7) (הודעה בדבר מחיקת רישום שעבוד), התשע"ג 2013, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 7) (הודעה בדבר מחיקת רישום שעבוד). הצעת החוק באה להגן על רוכשי דירות ולקבוע חובה להמציא לידי מי שרכש דירה מכתב החרגה מן הבנק. מכתב ההחרגה הוא מכתב שבו הבנק מאשר שכאשר כל התשלומים המגיעים בגין הדירה ישולמו לחשבון הליווי, הדירה הזאת תוחרג מן השעבוד. הרבה פעמים אנחנו נתקלים במצבים שבגלל חילוקי דעות בין הבנק שנתן ליווי ומימון לפרויקט לבין הקבלן, בגלל חילוקי דעות בין שני הגורמים האלה נוצרים עיכובים ברישום הזכויות, והעיכובים האלה גורמים בסוף נזק דווקא לרוכשים, ששילמו את כל כספם, והדירה שלהם, רבותי חברי הכנסת, נא להקשיב. אתם הולכים להצביע על חוק, תקשיבו על מה מדובר. נותרת למעשה חלק מתוך הפרויקט שכולו משועבד. הצעת החוק קובעת שמכתב ההחרגה הזה יינתן באופן אוטומטי, כך שכאשר הרוכש ישלם את מלוא התשלומים החלים עליו, הדירה שלו תוחרג מן השעבוד והזכויות שלו יהיו נקיות. הוא גם מונע מצב שבו כאשר המכתב איננו נדרש עם חתימת החוזה ואחר כך מתבקש, לאחר כמה חודשים ולפעמים לאחר פרק זמן ארוך יותר, הבנק לעתים נוהג לגבות סכומים לא מבוטלים, מאות ואפילו אלפי שקלים עבור הוצאת המכתב הזה. הצעת החוק הזאת מעגנת לא רק את החובה להמציא את המכתב, אלא גם את החובה להמציא אותו ללא תשלום נוסף או חיוב של הרוכש. אני כמובן מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק בקריאה הראשונה. תודה. תודה לחבר הכנסת יריב לוין. ראשון הדוברים, באסל גטאס, אינו נוכח. הבא אחריו, חבר הכנסת מוחמד ברכה, אינו נוכח, חבר הכנסת חנא סוייד, אינו נוכח, חבר הכנסת דב חנין, אינו נוכח, חבר הכנסת נחמן שי, מוותר, חברת הכנסת חנין זועבי, אינה נוכחת, חבר הכנסת אורי מקלב, אינו נוכח, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, מוותר, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חבר הכנסת מאיר פרוש, אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב מרגי, מוותר, חבר הכנסת יצחק כהן, אינו נוכח. כולם כבר עייפים. חבר הכנסת דוד אזולאי, אינו נוכח, חבר הכנסת יצחק וקנין  מוותר, חבר הכנסת נסים זאב. הוא לא מוותר. טוב מאוד.  נסים, עכשיו בריבית דריבית תשלם על, חבר הכנסת נסים זאב, שלא תוותר. אל תיכנע ללחצים החברתיים פה. תעלה, תדבר, תציג.  נא לכבד את הצעת החוק של יריב לוין. אדוני היושב-ראש, כשגפני עלה לדבר על שעון הקיץ 25 דקות, אני כבר אכלתי צהריים וערב ועוד חזרתי, והוא עדיין מדבר על הדוכן. בבקשה, בבקשה. חבר הכנסת זאב, אתה צודק לחלוטין. בבקשה. אז אם אתה תדבר פחות, גם אני מוכן להצטמצם. אבל כשאתה מדבר בלי סוף, רחמנא ליצלן, ויפתח השם, חבר הכנסת זאב, הכול ברוח טובה. בבקשה. נסים, מתי הליטאים יפסיקו לשלוט בש"ס? את זה תשאל אותם. תשאל אותם, זו מחלה שלהם. חבר הכנסת זאב. רבותי. אדוני היושב-ראש, תיקח את כל הזמן שבעולם. נו, נו, חבר הכנסת גפני. נתנו לי בקושי שלוש דקות, וכבר דקה גנבת לי. מה אתה, קדימה, קדימה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק היא הצעה, כמעט הוא נפל בגללי. רבותי חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, פרשת "חפציבה": 440 מיליון שקלים נלקחו מהציבור. אנשים איבדו את ממונם, את רכושם, את חייהם. אבל אני רוצה לומר שנעשים כל יום, קבלן מכין תוכניות, מגיש תוכניות, קבלן ידוע, פחות ידוע, ויש הרבה מאכערים כאלה, שפתאום הפכו להיות בן-רגע לקבלנים גדולים. ואנחנו תמימים, החרדים. זה במיוחד בשביל החרדים שלנו, שכולם מאמינים בני מאמינים בבורא עולם, אבל גם בקבלנים. בא איזה מאכער ואומר: יש לי תוכנית של דירה, ומראה להם את הפרוספקט, את התוכנית, ואומר להם: בתוך שנה אתם תראו את הבניין, שלא קיים ולא היה ולא נברא. ובסופו של דבר אנשים משקיעים את כל כספם. אני יודע על מעשים בכל יום. אנשים שהיו בעלי אמצעים הפכו להיות עניים ברגע אחד, בעלי משפחות. אדוני שר השיכון, חברת הכנסת סטרוק, חבר הכנסת לוין, בבקשה. יתרה מזאת, אדוני היושב-ראש, אני מכיר הרבה מקרים שקיבלו כבר את ההלוואה הבנקאית, קיבלו הלוואה כדי לרכוש את הדירה, רכשו את הדירה, שבעצם נמצאת רק על הניירת, והשקיעו. בסופו של דבר הקבלן פשט רגל, והם חייבים לבנק במשך שנים רבות, כדי לפרוע את החוב הזה לבנק. והקבלן הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלוקים. ולכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם נוכל לעמוד בתנאים האלה וליישם אותם הלכה למעשה כאשר מדובר רק על בין 6% ל-7%, ומעבר לכך הוא צריך לתת ערבויות בנקאיות. צריך לתת ערבויות בנקאיות, אבל אני לא מכיר את המקרים  אפילו שהיו השבוע, אני ראיתי במקרה בעיתון. כשרוצים לרכוש קרקע שהשווי שלה, נגיד, 200,000 שקלים, קרקע לבנייה פרטית, ואתה בעצם צריך לשים את כל כספך ברגע אחד, והאדמה היא אדמה חקלאית, והוא מתחייב לעשות מאמץ להפוך את הקרקע במהלך השנה הקרובה לבינוי. אף אחד לא מבטיח לך. מי מבטיח לך במקרה כזה שהכסף שאתה שם עבור תכנון שבו הקרקע אמורה להיות לבינוי, תהפוך לבינוי בסופו של דבר? אולי היא תישאר חקלאית, והוועדות המקומיות והוועדה המחוזית לא יאשרו בסופו של דבר? ולכן אני אומר: הערבות הזאת היא טובה. אבל אני אומר, ערביך ערבא צריך, זאת אומרת, גם מי שנותן את העירבון הזה ואת האחריות הזאת, אני לא בטוח שיכול לכסות את הבעיה באופן מלא. אבל בוודאי, הבעיה הזאת, אפשר לצמצם אותה למינימום האפשרי. תודה לחבר הכנסת נסים זאב. הבא אחריו, חבר הכנסת אמנון כהן, אינו נוכח, חבר הכנסת משולם נהרי, אינו נוכח, חבר הכנסת אריאל אטיאס  אינו נוכח, אחרון הדוברים, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, מוותר. נעבור אם כן להצבעה בקריאה ראשונה. בשביל יריב לוין אני מוותר. נעבור אם כן להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 7) (הודעה בדבר מחיקת רישום שעבוד), התשע"ג 2013. מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 7) (הודעה בדבר מחיקת רישום שעבוד), התשע"ג 2013, לוועדת הכספים נתקבלה. בעד הצעת החוק, 31, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדה הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144) (הודעה לחייל משוחרר), התשע"ג 2013, לקריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שהוגשה על-ידי חבר הכנסת חיים כץ ועל-ידי, עניינה חיובו של המוסד לביטוח לאומי לשלוח הודעה לכל חייל שהשתחרר בדבר חבותו בתשלום דמי ביטוח, שכן כפי שרבים מאתנו יודעים, מכירים ולפעמים אפילו חוו באופן אישי, כאשר חיילים משתחררים מהצבא אין להם באמת ידיעה על כך שהם נדרשים להתחיל לשלם תשלומים לביטוח הלאומי, ורק כעבור שנים הם נדרשים לשלם בדיעבד סכומים לא מבוטלים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ולפעמים קנסות. הצעת החוק קובעת את חובת מתן ההודעה על-ידי הביטוח הלאומי, וגם קובעת כי במקרה שההודעה לא נמסרה או לא ניתנה כפי שהחוק מורה, יהיה אותו חייל משוחרר פטור לפחות מן הקנסות ומתשלומי הריבית, אם וכאשר יידרש לשלם בחלוף הזמן את התשלומים האלה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לשר מאיר כהן, שר הרווחה, שנתן לנו גיבוי ותמיכה בחוק לאחר שבקדנציה הקודמת הממשלה התנגדה להצעת החוק הזאת, ולכן הדבר הזה בהחלט ראוי לציון, ואני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעה. תודה. תודה, חבר הכנסת יריב לוין. ראשון הדוברים, באסל גטאס, אינו נוכח, חבר הכנסת מוחמד ברכה, אינו נוכח, חבר הכנסת חנא סוייד, אינו נוכח, חבר הכנסת דב חנין, אינו נוכח, חברת הכנסת חנין זועבי, אינה נוכחת, חבר הכנסת מוזס, מוותר, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חבר הכנסת מאיר פרוש, אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב מרגי. מוותר. מוותר. חבר הכנסת יצחק כהן, אינו נוכח, חבר הכנסת דוד אזולאי, אינו נוכח, חבר הכנסת יצחק וקנין, אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב. מוותר. נסים? נסים?  רבותי, רבותי, חברי הכנסת, נא להירגע. במפלגת העבודה יש זכות השתיקה לפעמים. זה רק לכבוד החוק שיש איזה דיון בחוק. בבקשה. אדוני היושב-ראש, במקום שישלמו לי פה על כל נאום, אני לא יודע, כאילו אני, אתה צודק בהחלט. קדימה. אני מכעיס פה מישהו. באמת, אני מבקש מראש סליחה אם אני גוזל את זמנכם היקר. תאמין שגם הזמן שלי חשוב ויקר, ואני בכל זאת משתדל לעלות ולומר את אשר על לבי. מה לעשות, בשביל זה אני באופוזיציה, בשביל זה יש לנו זכות דיבור, לפחות חופש הדיבור. תודה, אדוני. תראו מה קורה, חייל משוחרר צריך חקיקה. למה צריך חקיקה כדי להודיע לחייל? לא הבנתי. כמה אפשר לקשקש בחקיקות וחיקוקים בשביל להודיע, להוציא מכתב? אדוני השר, יכולת לעשות את זה בן-רגע. אני מאוד בספק. בצו, במכתב, בהוראה שלך. לא צריך חקיקה, אלא אם כן רוצים להגיד בסוף הקדנציה שלחבר הכנסת יריב לוין היו הכי הרבה חוקים. אני בעד זה. תביא כמה שיותר. זו נקודה יוצאת מן הכלל. תביא אפילו הצעת חוק שאני הפטפטן הכי גדול בכנסת. כל דבר זה חוק פה.  לא יודע מה, כל דבר הפך להיות פה חוק. אין עליך. אני צודק או לא?  צודק. אז תראו, אני לפעמים מדבר לעניין. אבל אני רוצה גם לדבר אתכם על נושא מאוד חשוב וכאוב גם כן. כשאני מסתכל על חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואני רוצה לדבר דווקא על הקרחת, סליחה שאני אומר. חבר הכנסת זאב, כבר היה לי כאן סיפור עם דובר שלא הפסיק לצחוק. זה שלי. מה זה? אדוני, אני ממך, יש גבול. תסלח לי, זה לא וירוס. אני לא נדבק ממך, תהיה בטוח. מה אתה מציע? אדוני היושב-ראש, לפני חודש,  לפני חודש התגייסו 12 בחורי ישיבה מישיבת "שערי רחמים" בירושלים. באו לצבא, הדבר הראשון, כמובן, צריכים לעשות קרחת, תספורת צבאית. אבל לא כמו של ברוורמן. תאמין לי, יותר גרוע. לא נכון. אם היית רואה אותם, לא עלינו ולא עליכם. מבהילים. לא הבנתי. אני אומר את זה, אני מתריע ואני אומר לכם: הפגיעה הקשה שהייתה בחיילים האלה, ואני מכיר אותם אישית. אני לא אומר, נסים, גזרו להם את הפאות? באמת? כן. לא. כן. לא. התספורת הייתה כולל פאות, כולל שיער הראש, באופן כזה שיש בזה בעיה בהלכה, כי ראיתי אותם אחרי התספורת. אל תגיד לי לא. לא יכול להיות. אף אחד לא כופה על חיילים להסתפר בכוח. לא כופים. אני לא אמרתי שמישהו כופה. כופים לא בקו"ף, בכ"ף. כן, אני יודע שלא כופים, לא כופים. אני יודע, לא כופים. על השיער.  אתה לא יכול לספר בדיחות. תסלח לי, הייתי צריך ממך שתבכה כשאני מדבר. זה סיפור מזעזע, וזה אמיתי, אדוני היושב-ראש. אני אומר את זה אולי בבדיחותא, אבל אני רוצה את תשומת לבכם. כשאתם כל כך דואגים לחיילים וכל כך רוצים שהחרדים יתגייסו, אנא מכם, לפחות תיזהרו בכבודם. חייל צריך לדעת שהזכות שיש לו, לפחות לבקש את מספר התספורת שמגיעה לו, מס' 1 או 2. לא צריכים לעשות לו קרחת, מי שבא עם קוקו? ולגלח את האישיות שלו, תודה.  כי זה רומס, זה פוגע. ואני אומר את זה לכל מי ששומע פה ויש לו יכולת. אתה, אלעזר שטרן, אתה הראשון. אתה, ראש אכ"א היית. אולי שכחת.  כן, אני פונה אליך, כי הפשלות האלה התחילו ממך. ממך זה התחיל, כי אם אתה אז בזמנך היית פועל שחייל יש לו זכות לבקש תספורת מס' 2 ו-3, זה לא היה קורה היום. תודה, חבר הכנסת זאב. "שיערו גולח כשבא למחנה". הדובר הבא, חבר הכנסת אמנון כהן, אינו נוכח.  נו, רבותי. חבר הכנסת משולם נהרי, אינו נוכח, חבר הכנסת אריאל אטיאס, אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. מוותר. "נשאר ארוך ובלי מענה". מוותר. אז אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144) (הודעה לחייל משוחרר), התשע"ג 2013. מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144) (הודעה לחייל משוחרר), התשע"ג 2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144) (הודעה לחייל משוחרר), התשע"ג 2013, עברה ב-26 מצביעים בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הנושא הבא: הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק. ימסור את ההודעות יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן. בבקשה. אלו הודעות בלבד, בלי הצבעה. בהחלט. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, בהתאם להורא��ת חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג 1993, הריני להודיע כי ועדת הכלכלה הצביעה על רצונה להחיל דין רציפות על: 1. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 47) (שיגור דבר פרסומת באמצעות מערכת חיוג אוטומטי או ממספר טלפון בלתי מזוהה), התשע"א 2011, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, 2. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106) (חובת התקנת חיישן בטיחות), התשע"ב 2012, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, 3. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19) (הודעה ללקוח על נקיטת פעולה לגבי הלוואה), התשע"ב 2012, של חברי הכנסת המכהנים יריב לוין, אורי מקלב ומשה גפני. הצבעות הוועדה על החלת דין הרציפות, לבקשת חבר הכנסת אורי מקלב, נתקיימו ביום שלישי, כ"ד בתמוז תשע"ג, 2 ביולי 2013. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה, חבר הכנסת ברוורמן.  הנושא הבא: הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק צער בעל-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10) (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"ב 2012, הצעת חוק כ/464. ימסור את ההודעה יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות ובספורט חבר הכנסת עמרם מצנע. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה, על-פי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג 1993, אני מתכבד להודיע למליאת הכנסת על רצונה של ועדת החינוך, התרבות והספורט להחיל את דין הרציפות על הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10) (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"ב 2012, שפורסמה בחוברת הצעות חוק מס' כ/464. אני ממשיך. אנחנו עוברים להצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 32), התשע"ג 2013, קריאה שנייה ושלישית. הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 32), התשע"ג 2013, שיזמו חברי הכנסת עדי קול, עמר בר-לב, דוד צור, דב חנין ומיכל רוזין. סעיף 11 לחוק לימוד חובה קובע, שלצורך החוק רואים אדם כאילו הגיע לגיל מסוים בראשית כל שנת לימודים, אם יגיע לאותו גיל לפני יום א' בטבת שבאותה שנת לימודים. כדי להגביר את הוודאות בקרב הורים לתלמידים, מוצע לתקן הוראותיו של סעיף זה ולקבוע את חזקת הגיל לפי התאריך הלועזי, כך שכל מי שנולד בשנתון לועזי מסוים, כלומר עד 31 בדצמבר באותה שנת לימודים, ייחשב בן לאותו גיל לעניין ללימודי חובה. מוצע כי תיקון זה יחול החל ממועד הרישום לקראת שנת הלימודים תשע"ה. אני מבקש מחברי הבית לדחות את ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק ולאשרה בנוסח שהביאה הוועדה, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה, חבר הכנסת מצנע. ואנחנו נעבור להסתייגויות. ההסתייגות הראשונה היא של חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.  יש לנו הסתייגות של ש"ס או לא? לא. תעלה הסתייגות, תעלה. עשר דקות, בבקשה. תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, וגם גברתי מציעת החוק חברת הכנסת עדי קול, אני רוצה להגיד בראשית דברי שאין לי ספק שהמקור של הצעת החוק הזאת, היא באה ממקור פרקטי, ממקור שבא לסדר התנהלות, רישום קל יותר והתמצאות יותר קלה להורי ילדים שאמורים להירשם לכיתות הגן, וזה בא בעצם להתאים את עצמנו למצב הקיים. אבל על דא קא בכינא, בארמית, על זה אנחנו בוכים. מה מביא אותנו לשנות חוק שנקבע וככה נהוג במשך 65 שנה, שתאריך הרישום הקובע לגני-ילדים ולבתי-ספר ללימוד החובה או לרישום לגני-הילדים זה א' בטבת, שזה היום הקובע? מי שנולד לפני כן, עד אז הוא נחשב, הוא עולה כיתה. הוא בר, הוא חיוב, יש לו את הזכות להירשם לגני-ילדים, ומי שנולד אחר כך, הוא כבר נחשב בשנתון הבא. באים ואומרים: אנשים לא יודעים מה זה א' בטבת. אז מה הבעיה? מה הבעיה להסתכל בלוח, היום גם בכל פלאפון, ולדעת מתי זה א' בטבת? לא. אבל הבעיה היא אחרת, שאנשים גם לא יודעים מה התאריך הלידה העברי של ילדיהם. ואם ההורים לא יודעים מה תאריך הלידה של ילדיהם, אז קל וחומר שילדיהם כבר לא ידעו. ואנחנו נמצאים היום במצב שמדינת ישראל, מדינת היהודים, לוח עברי שקיים אלפי שנה, לוח ייחודי מאוד שקיים רק בעם ישראל, הציבור לא יודע מה התאריך העברי שלו. כששואלים בן-אדם היום, אנשים בני 40 ואף למעלה מכך, בני 50, הם לא יודעים מה התאריך העברי, מה תאריך הלידה העברי שלהם. בעיני, ואני חושב שצריך להיות בעיני כולנו, זה דבר, מציאות לא טובה בלשון המעטה, מציאות שלא צריכה להיות. מציאות שאנשים לא יודעים את התאריך העברי שלהם, תאריך הלידה העברי שלהם, זה מצב לא תקין, לא טוב. עכשיו השאלה היא איך מתמודדים עם זה. יש אפשרות להעצים כמו שרוצים להעצים את השפה העברית, להעצים ולחזק את הידע הזה, ויש אפשרות להתעלם ובמקום לשפר את המצב ולהכריח או לחנך או להוביל כדי שידעו, אנחנו פותרים את הבעיה בדרך הכי קלה: אנחנו מבטלים את תאריך הרישום העברי. אנחנו משילים מעצמנו את הסממנים המיוחדים שלנו, העבריים שלנו, ואנחנו נקבע לכולם שב-1 בינואר, או 31 בדצמבר, 1 בינואר הוא התאריך הקובע, ויותר ויותר אנשים לא ידעו. אם אנחנו היום נתקלים במצב שאדם מקבל הביתה מכתב הקובע לו את תאריך הלידה ואומר לו: הרישום הוא לפי א' בטבת, והוא צריך להסתכל והוא יודע מה זה טבת והוא מסתכל מה התאריך העברי, מהיום הוא לא יצטרך לעשות את זה. לא ייקח הרבה זמן, לא ייקח הרבה זמן, ואנשים, אנחנו נבקש גם: מה זה שנת הלימודים תשע"ג, שנת הלימודים תשע"ד? מה פתאום? אנחנו צריכים 2013, 2014. מה זה שנת הלימודים תשע"ג? מה זה תשע"ד? לא, לא, אני גם לא אופתע, אני לא רוצה לתת לה רעיונות, אני מקווה שחברת הכנסת עדי קול לא תיקח, לא תאמץ את ההצעה הזאת כעוד הצעת חוק. לא זו אף זו, אני גם רוצה לציין, מכיוון שאני גם רואה את חברת הכנסת קלדרון פה, באה חברת הכנסת קלדרון והציעה דווקא הצעה שהייתה הצעה הגונה. אם באמת נכונים הדברים שאנשים לא יודעים מה זה א' בטבת, מתי זה יוצא, נעשה את זה בצורה אחרת: נקבע שהיום הראשון של חנוכה, שזה תמיד אותו דבר, זה יהיה היום הקובע. היום הראשון של חנוכה. אני לא יודע אם כולם יודעים, אבל כולם יודעים שחנוכה זה בכ"ה, חנו כ"ה שזה כ"ה כסלו. אבל גם אם לא יודעים בדיוק מה המשמעות, לא נורא, אז לא יודעים. אבל יודעים שזה היום הראשון של חנוכה. אנחנו עוד משאירים אצלנו. אבל אני מבין שגם ההצעה הזאת לא התקבלה, מטעמים, אולי לא של המציעה ואולי של משרד החינוך, לא רצו להתאמץ יותר מדי ולעשות את זה. ואנחנו היום מגיעים למצב שגם סממנים עבריים כמו הלוח העברי, מסיבות שהן לא טובות ולא ראויות ולא נכונות, אנחנו פותרים את הבעיה בצורה שאנחנו מבקשים לבטל את התאריך העברי כתאריך הקובע. ואני רוצה להגיד, אני אמרתי את הדברים באריכות. אני רוצה לציין את יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת עמרם מצנע, ששמע את הדברים והקשיב לדברים ונתן את ההזדמנות הנאותה, יותר מהזמן שאני מקבל כאן, להגיד את זה בוועדה, גם כשזה הגיע לקריאה ראשונה וגם כשזה הגיע לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, וגם הייתה הזדהות עקרונית, אם אני לא טועה. הייתה הזדהות עקרונית עם הנושא. אבל אומרים: הצד הפרקטי והצד המעשי הוא צד יותר חשוב, ונעזוב את הדברים הערכיים שלנו והערכים שלנו. נעזוב את זה. אז אני אומר שוב: השם א' טבת, טבת, ואנחנו נמצאים היום אחרי ראש חודש אב. אנחנו התחלנו את הדיון בראש חודש אב, בחודש אב, והתחלנו את חודש אב אתמול בלילה, אלה לא שמות עבריים. טבת הוא לא שם עברי, הוא שם בבלי. כפי שלי ידוע, טבת זה משהו בבבלית, זה משהו של בוץ, טובעים, טובעים בחורף. זה אמצע החורף, טובעים. טובעים, נמצאים בתוך הבוץ והגשמים שיש אז. זה חודש טבת. וחודש אב זה בדיוק הפוך במקרה הזה. זה מפני שאב זה משהו של אש, אש או קנים, שבאותו זמן היה קציר של קנים בשביל כל הצרכים. כנראה אז הוא מקבל את היובש שלו, החוזק, כפי שאנחנו יודעים, בחודש אב, ועוד דברים. אבל אנחנו לא נאריך בשיעור בתלמוד בעניין הזה. בסופו של דבר, אנחנו באים ואומרים שיש לנו משהו שהוא כל כך ייחודי לנו כמו הלוח העברי, שלא קיים באף מקום בעולם. מיליארדי אנשים, אף אחד לא משתמש בלוח העברי. היחידים שמשתמשים בלוח העברי, שהוא הקובע, זה העם היהודי. ומדוע כל זה? אם כבר נגיד, נגיד את הדברים האלה. מכיוון שאנחנו, בשונה מאנשים אחרים, כולל הקרובים אלינו, כמו המוסלמים, שהיום התחילו, למשל, כראש חודש, היום הם התחילו את, הרמדאן. הרמדאן, והרמדאן משתנה מחודש לחודש. אני שאלתי היום את חבר הכנסת טיבי לגבי שעון הקיץ: אתם לא יודעים שיותר קשה? הוא אומר: כן, יותר קשה, אבל אצלנו זה הרי לא תמיד יוצא בקיץ, קצת יותר ארוך, זה יוצא הרבה פעמים בחורף, וזה מתגלגל, הרמדאן מסתובב במשך כל השנה. אבל אנחנו מצווים שהחגים שלנו, כמו שחג פסח יהיה באביב, מכיוון שחג האביב תמיד צריך להיות ב"תקופת השנה", ולא יכול להיות בתאריך אחר. לכן אנחנו קובעים את הכול לפי המולד של הלבנה, ממילא זה הלוח העברי. יש לנו דבר כזה, מתנה מיוחדת, עם לוח כל כך מיוחד, שקובע שתמיד החגים שלנו יצאו באותה עונת השנה, וממילא גם כל החודשים, ממילא הכול, ואנחנו הולכים, במחי יד אנחנו רוצים להשיל את זה מעצמנו ואנחנו מוותרים על זה בשביל נוחות. לא רק זה, אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך עם זה ביתר שאת: אנחנו צריכים לבוא ולהגיד שאנחנו נשלח עם המכתבים עם א' בטבת, כדי שימצאו. עכשיו, זה בדבר הערכי. מכיוון שלא נשאר זמן, גם בנושא הפרקטי אני עדיין מנסה כאן להגיד, וגם שלחתי מכתבים בעניין הזה. שינוי כזה, גם אם לא יתחיל בתשע"ד אלא יתחיל בתשע"ה, יהיה לו השלכות גם על מערכות הלימודים. תשע"ה תהיה השנה הראשונה שהחוק הזה יחול, ותהיה תוספת של שמונה ימים לאותו שנתון, תוספת של שמונה ימים לאותו שנתון לא בצורה מתוכננת. מתוך 168,000 ילדים שנמצאים בגני-חובה או אפילו בגנים יותר מוקדמים, הנתון הוא יותר גדול. מאות ילדים בבת-אחת מתווספים למערכת הלימודים. זה יכול לקרות. לכן, לא נותר לי בדקה שנשארה לי אלא להגיד את הרש"י הראשון בחומש בראשית, שהוא פותח ואומר מה החשיבות, למה המצווה הראשונה שניתנה לנו זה קידוש החודש, שזה בעצם קובע לנו את הלוח העברי, וזאת המצווה הראשונה שנצטווינו עליה. אבל התורה לא מתחילה בזה, אלא התורה מתחילה בחומש בראשית, שאומר את מעשי הבריאה של הקדוש-ברוך-הוא. אני אקריא לך את הרש"י הזה: אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל. ומה הטעם פתח בבראשית? כי כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, אתם שכבשתם ארצות שבעה עמים, העמים הי�� לפנינו פה, אומרים להם, מה התשובה שיש לנו? אני קורא את זה מפני שזה מאוד אקטואלי. מה התשובה שיש לנו לכל העמים שאומרים, ליסטים אתם? אומרים להם: כל הארץ של הקדוש-ברוך-הוא. הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. זאת זכות הקיום שלנו, וזה מתחיל, וזה קשור לחודש הזה. אני בחרתי ברש"י הזה כי זה בעצם חלק מלימודי הליבה בבתי-ספר ובתלמודי-תורה שלנו. אני חושב שהיום רוב הילדים יודעים בעל-פה את הקטע הזה של רש"י. אני, במשך השנים, כבר לא זוכר. אבל זה גם בא להגיד על הנושא שלפנינו. הרש"י הזה, אני הבאתי אותו לא רק מפני שהוא אקטואלי לעוד דברים, אלא הוא בא להגיד מאיפה נובע הלוח העברי שלנו, תודה רבה. את זה, את הדברים היקרים לנו, שזה גם אומר את זכותנו בארץ-ישראל, וזה גם בא להגיד את כל הדברים המכוננים האחרים, אנחנו, במחי חוק אחד, שאולי הוא נעשה להיטיב ולהקל על הציבור אבל פוגע בערכים שלנו. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. המסתייג הבא, חבר הכנסת יעקב ליצמן, לא נמצא. אחריו, חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת מאיר פרוש, אינו נוכח, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס מסתייג גם כן, אבל אינו נוכח, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. עשר דקות, בבקשה, עד עשר דקות. אל תביא את דבר התורה בסוף, כי אז אני לא יכול לעצור אותך. זה תרגיל לא הוגן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בדור של נוחות ונגישות, ובהחלט נכון מאוד לפעול שדברים יהיו  לפשט דברים, לעשות אותם יותר נוחים, יותר קריאים. אבל אנחנו גם יודעים שהחיים לא תמיד כל כך קלים. יש דברים שאדם משלם קצת בנוחות מסוימת בשביל דברים אחרים, שהם חשובים הרבה יותר מנוחות. אנחנו עולים בשעת לילה כזאת, ידידי חבר הכנסת מקלב ואנוכי. רבותי, אין פה בעניין הזה שום עניין של הלכה. אין פה איזה דבר שאנחנו מזדעקים עליו בערבות ההדדית שלנו, גם לא כשומרי החומות. אבל אני אומר לכולנו, הרי בסופו של יום אנחנו עם ישראל, שיש לו המסורת שלו, יש לו הלוח העברי שלו, שהסביר בטוב טעם ידידי הרב מקלב איך הוא נוצר ובמה זה תלוי. אנחנו שומרים על הדברים הללו. אנחנו כל חודש מקדשים את הלבנה. אנחנו שומרים על הדברים האלה, והם לא נחלתנו שלנו בלבד, החרדים או הדתיים. אני לא יודע, אני לא רואה פה כמעט אף אחד מהבית היהודי. אין פה עניינים של הלכה, אבל קצת אפילו פולקלור יהודי, ואפילו נקרא לזה במילה שיותר אוהבים, מסורת. הרי הילדים שנולדים כאן, יש פיחות זוחל: ככל שהליבה עולה המסורת יורדת, בפועל יורדת. הרי תנסו היום להחזיק כיתה בבית-ספר רגיל על שיעור תנ"ך סטנדרטי, זה לא עובד, חבר'ה, אנחנו יודעים שזה לא עובד. יש לנו כזאת מורשת מפוארת. המורשת המפוארת הזאת היא גם הסיבה שאנחנו נמצאים כאן במזרח התיכון הכי ידידותי בעולם, המקום הכי ידידותי בעולם. כי אנחנו, מה לעשות, יהודים. יש לנו חובות ויש לנו זכויות, ואנחנו מנפנפים בזכויות אל מול תושביה הערבים של המדינה או אויבי המדינה מחוצה לה. אבל בחלק של החובות אנחנו מסתכלים כרגע על נוחות. הרי אותם ילדים לא ידעו להגיד מה זה ראש חודש, אותם ילדים לא ידעו מה זה לוח עברי. זה כבר קורה למבוגרים, זה בוודאי יקרה גם לילדים. בכל זאת אנחנו רוצים לשמר. אז ככל שאנחנו נאמר את זה יותר, זה שוב ייראה כאילו עוד הפעם החרדים האלה עם הדברים החשוכים שלהם. אבל אלה דברים שכל אחד היה רוצה, גם זקני הבית כאן, שנכדיו ידעו את המסורת, שנכדיו ידעו מה זה תאריך עברי, איך הוא נוצר, איך הוא המשיך, לאן זה הולך. אז אנחנו נהיה כמו אירופה, ילדינו יהיו כמו אירופים. תחום ההתעניינות שלהם יהיה כמו של ילד אירופי. אז למה זה אנחנו? אז תסלחו לנו ששוב הפעם אנחנו מקלקלים לכם את כל החגיגות. אנחנו עושים את החובה שלנו להתריע ולומר: רבותי, העם היהודי עבר הרבה מאוד. זה עם שיש לו עבר עם שורשים ארוכים. הראיה שיש לו עבר עם שורשים כל כך עמוקים היא שאנחנו עוד קיימים. הרבה מעצמות גדולות בעולם נעלמו לגמרי, והנה אנחנו כאן, עדיין יודעים לשמור על הזהות שלנו. אז נכון שיש נוחות, נכון שהיה הרבה מאוד דברים. לא נוח לשמור על מסורת, כי זה בעצם מחייב אותך. אבל גם בארצות אחרות יודעים לשמר מסורת. מסתובבים באנגליה, מקום מתורבת, רואים אנשים, חיילים, משמר המלכה, כל מיני מסורות ששמרו אותן שנים, אנשים הולכים עם שטריימל גבוה, יותר גבוה מאשר של חסידים כאן בארץ, וזה באירופה הנאורה, וזה בסדר, כי שומרים על המסורת, רוצים שילד אנגלי ידע מה זה המלכה, מה זה משמר המלכה, מה הם הטקסים, הכול באדיקות יתרה. ורק אנחנו מוותרים על הדברים האלה, לא מעניין אותנו, כאילו: בוא נוריד מעצמנו את הדברים שמעמיסים עלינו. אז תכף יתחילו לדבר גם אולי על יום כיפור, שזה באמת לא נוח, זה לא נוח, אפשר אולי לנסוע לבקר, ושבת זה לא נוח, והרבה דברים זה לא נוח. זה אף פעם לא היה נוח להיות יהודי, אף פעם בהיסטוריה לאורך כל הדורות לא היה נוח להיות יהודי. אבל אנחנו יהודים, ואנחנו מאמינים בזה, אנחנו לא מתביישים בזה. הילדים שלנו צריכים לדעת את זה, וללכת בגאווה על כך שהם יהודים. בזה אנחנו יוצאים ידי חובתנו לומר את הדברים, אולי אפילו לבקש מכם: שמרו על הילדים שלכם, על המסורת שלכם. "שמע בני מוסר אביך ואל תִּטֹּשׁ תורת אִמֶּךָ". יש דרך, יש לנו עבר מפואר, אנחנו לא מתביישים בו, שילמנו עליו מחירים יקרים בכל ההיסטוריה. בואו נשמור עליו, חבר'ה. תפסיקו להיות כל כך נגישים ונוחים ונהנתנים כדי שזה יגיע רק לנוחות שלנו. בואו נשמור על עברנו, והעבר הזה ישמור גם עלינו. תודה. תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. נעבור עכשיו להצבעה על החוק בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. נצביע על סעיף 1 של ההסתייגויות, של חברי הכנסת אורי מקלב, יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ויעקב אשר, להלן: קבוצת סיעת יהדות התורה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות הראשונה לסעיף 1. ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת יהדות התורה לסעיף 1 לא נתקבלה. בעד ההסתייגות הראשונה לסעיף 1 הצביעו ארבעה, נגד, 21. ההסתייגות הראשונה לסעיף 1 לא עברה, לא התקבלה. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה על ההסתייגות השנייה לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יהדות התורה לסעיף 1 לא נתקבלה. ההסתייגות השנייה לסעיף 1 לא עברה. בעד הצביעו ארבעה, נגד, 26. אנחנו נעבור להצביע עכשיו על סעיף 1 בנוסח המקורי של הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. בעד, 27, נגד, 3. הנוסח המקורי של הוועדה לסעיף 1 התקבל, כנוסח הוועדה. להצביע על הסתייגות לסעיף 2? מוותרים. נעבור להצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 2 נתקבל. בעד, 27, נגד, 4. סעיף 2 התקבל כנוסח הוועדה. נעבור עכשיו להצבעה על החוק בקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 32), התשע"ג 2013, נתקבלה. בעד, 27, נגד, 4. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 32), התשע"ג 2013, נתקבלה, כולל לוח התיקונים. עדי קול רוצה לעלות ולדבר בשם היוזמים. בבקשה. תודה רבה. אני רוצה לברך קודם כול את יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת עמרם מצנע, ואת צוות הוועדה על העזרה, התמיכה, הליווי וההצבעה בעד החוק הזה, החוק הראשון שלי, וכמובן לחברי הסיעה שלי ולחברי הקואליציה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת הרב אורי מקלב, שגם ליווה אותי לאורך תהליך חקיקת החוק הזה ולימד אותי לא מעט. יש לי עוד הרבה ללמוד בתחום הזה. אני מסכימה אתך שאנחנו צריכים לשמור על המסורת שלנו. אני חושבת שלא זאת הדרך, לא בדברים הטכניים האלה, בדברים המהותיים יותר. אני מודה כמובן לעוזרות שלי ולכל מי שהביא אותי עד הלום. זה ממש כנאום בר-מצווה. תודה. תודה, חברת הכנסת קול. הנושא הבא: החלטת ועדת החינוך, התרבות והספורט בדבר תיקון טעות בחוק הספורט (תיקון מס' 6), התשע"א 2011. התיקון יחייב הצבעה. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת עמרם מצנע. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חוק הספורט (תיקון מס' 6), התשע"א 2011, התקבל בכנסת ביום ט"ז באדר ב' התשע"א, 22 במרס 2011. סעיף 11(ג)(4) לחוק קובע כי תחילתו של סעיף 9 לחוק להסדר ההימורים בספורט, התשכ"ז 1967, אשר תוקן בסעיף 9(4) לחוק, יהיה ביום מינוי הוועדה הציבורית לפי סעיף 17יא לחוק הספורט. בשל טעות הדפסה, במקום הפניה לסעיף 9(4) האמור צוינה בנוסח כפי שהתקבל בפניה לסעיף 9(2) בחוק. מוצע לתקן את הטעות. לפי סעיף 10(א)(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח 1948, תחילתו של תיקון הטעות תהיה ביום תחילתו של החוק כולו, ו' בשבט התשע"ג, 17 בינואר 2013. מה החוק קובע? מי שלא הבין מה קראתי מוזמן אחרי המליאה. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת מצנע. יש לנו כאן את חבר הכנסת נסים זאב שמעוניין לדבר. שלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, אני פשוט לא מבין למה צריך להביא את זה לכנסת. הרי הדפוס טעה, נכון? אתה אומר שזה טעות דפוס, אז טעות של המדפיס בעצם. הוא כתב בטעות, במקום, איך אתה יכול לדבר? לא, אני רוצה לדבר פעם אחת, כדי שאף פעם אני לא אצטרך לדבר בחוק כזה, בשינויים כאלה. אני חושב שזה דבר טכני שלא צריך להביא אותו למליאה ושוב להצבעה. כפי שאדוני אומר, הייתה פה טעות דפוס. זה לא שהוועדה קיבלה איזושהי החלטה שגויה, ואני היום בא לשנות את ההחלטה כי הוועדה עשתה איזושהי טעות. המדפיס הממשלתי טעה, מה לעשות, יש מדפיסים שלא יודעים כל כך, לא למדו כנראה לימודי הליבה.  חבר הכנסת זאב, בבקשה. אולי הם צוחקים, אבל זה לא מצחיק. אני אומר את זה אחת ולתמיד. הגיע 
\ No newline at end of file