diff --git "a/126248/normalized.transcript.txt" "b/126248/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/126248/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד 2024, הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 5), התשפ"ד 2024, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 40) (סמכויות קצין ביקורת הגבולות ופקח), התשפ"ד 2024. הודעות שר האוצר על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, אברהם בצלאל ואפרת רייטן מרום בנושא: פגיעה כלכלית קשה בזכויותיהם של ילדים עם מוגבלויות עקב ביטול הזכאות לקבלת פנסיית הורה בעת ניוד קרנות הפנסיה, על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב כהן ואלון שוסטר בנושא: קריסת מרכזי היום לקשישים, על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון בהצעתם לסדר-היום של חברי הכנסת נעמה לזימי, מיכאל מרדכי ביטון, צגה מלקו, מאיר כהן, אברהם בצלאל, ואליד אלהואשלה ואחמד טיבי בנושא: קריסת הביטוח הסיעודי. הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יאסר חוג'יראת, חמד עמאר, בועז טופורובסקי, אחמד טיבי, ארז מלול וניסים ואטורי בנושא: מעונות הסטודנטים בזמן המלחמה. עוד אודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96(ה) לתקנון הכנסת, ביקש חבר הכנסת גדעון סער לחזור ולהיות מציע של הצעות חוק שמספרן פ/2361/25, פ/2901/25, פ/3212/25, פ/3344/25, פ/3482/25 ופ/3883/25. תודה. תודה למזכיר הכנסת על הודעתו המפורטת. הנושא הראשון שעל סדר-היום: הודעות הממשלה על העברת שטחי פעולה בין משרדים, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דוד אמסלם, להציג את הודעות הממשלה. בבקשה, אדוני. אדוני, עד עשר דקות לרשותך. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אני רואה שהאופוזיציה היום לא הגיעה. הם רצו לכנס את הכנסת בפגרה אבל הם לא פה. כנראה נסעו לחוץ לארץ קצת, כמו לפיד. הם קיטרו עליי, שנסעתי למשהו אישי, פרטי, מכספי, לשלושה ימים, אבל מכספי המדינה, הכול בסדר. דרך אגב, אם בשמאל נוסעים, הכול בסדר. מה שנקרא: לא אמסלם, הכול טוב. הרי גנץ נסע לחוץ לארץ, לארצות הברית, בלי אישור, בלי כלום. אני קראתי באחד המקומות שהנסיעה עלתה 20,000 דולר מכספי המדינה. זה, אין בעיה. אני מניח שהוא לקח איתו מצות מכאן ואכל שם. גם לפיד נסע מכספי המדינה, אני מניח שהוא לא הוציא את זה מכיסו, בטח ממימון המפלגות שלו, לארצות הברית. זה, הכול בסדר, קושמרו, אין בעיה. אבל אם דוד אמסלם נוסע לאיזה משהו פרטי אישי שלו ויושב באיזו מסעדה כדי לאכול בעשרה דולר, זה: ישב בטברנה, ואיך הוא חוגג. בושה וחרפה. כל הערוצים, 12, 13, בושה וחרפה פשוט. תתעסקו בעיקר ולא בטפל, זה מה שאני מציע לכם. אני רוצה להקריא את הודעות הממשלה. בהתאם לסעיפים 9(א)(11) ו-9(ב) לחוק הממשלה, התשס"א 2001, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של הרשות לאכיפה במקרקעין, הפועלת לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1965, ממשרד האוצר למשרד לביטחון לאומי. על זה אנחנו לא צריכים להצביע, נכון? ההצבעה על זה תהיה אחר כך, נכון? אני יכול לקרוא את כל ההודעות? אוקיי, עכשיו לגבי משרד התרבות והספורט ומשרד החינוך. בהתאם לסעיף 9(א)(11) ו-9(ב) לחוק הממשלה, התשס"א 2001, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד התרבות והספורט למשרד החינוך את שטח הפעולה ��נוגע לפעילויות הספורט בבתי הספר, לרבות תמיכה בהתאחדות הספורט לבתי הספר בישראל, ובכלל זה כל הנוגע לתחרויות ספורט בבתי ספר ובמועדוני ספורט בית ספריים. לגבי משרד המדע והטכנולוגיה והחדשנות, בהתאם לסעיף 9(א)(11) ו-9(ב) לחוק הממשלה, התשס"א 2001, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד ראש הממשלה למשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה את שטח הפעולה: מינהלת המודיעין הלאומי. על הדברים האלה אנחנו מצביעים? לא, אלו רק הודעות. רק הודעות, אוקיי. אדוני היושב-ראש, עד שיתארגנו פה החבר'ה לגבי החוק, אני רוצה, ברשותך, לדבר על כמה נושאים שלדעתי הם חשובים מאוד בהיבט הציבורי. לא מזמן קראנו, אני לפחות קראתי, שהיועצת המשפטית לממשלה, אני מחפש להקריא את זה, ביקשה לדעת, הבהרות. דרך אגב, חבר הכנסת פוגל, קראתי באחד העיתונים שהיועצת המשפטית לממשלה ביקשה הבהרות לגבי תנאי הכליאה של המחבלים בישראל. אתה יודע, אני צובט את עצמי כדי להאמין שזה אמיתי. מה שמעניין אותה עכשיו, האם המחבלים של הנוח'בה שרצחו, שחטו, עשו - - - לא התגעגענו. - - - עזוב, המדליף. עזוב. צא החוצה, מדליף. לא יוצא, לא יוצא. וגם מדבר. מציע לך לא לדבר ולהיעלם מפה, המדליף. תזכיר טוב טוב - - - לא שמעתי אותך. עזוב, שמענו. שמעתי אותך. המדליף שפוגע בביטחון מדינת ישראל. אצלך הדלפות זה הכול. כן, כן. תמיד יש לך פרצוף כאילו של איזה צדיק. אבל אתה בא ומדליף מוועדת חוץ וביטחון, לא מתבייש. כן. השר מדבר - - - אמסלם - - - לא, לא - - - מהקבינט, ולא מתבייש. ולא מתבייש. חשוב לך להתסיס. עזוב אותך. חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב. היה צריך להעמיד אותך לדין. דרך אגב, בכל פרלמנט היו מעמידים אותך לדין. עזוב, נו, באמת. בדיחה עצובה - - - של בדיחה עלובה. אני מציע לך, באמת, אל תצא מהבית הרבה זמן ותבקש סליחה ומחילה מעם ישראל. עכשיו, במה בעצם הם מתעניינים? כפי שאמרתי, האם למחבל הנוח'בה יש מזרן, האם הוא קיבל שעה של טיול בחצר. זה מה שמעניין אתכם. דרך אגב, אני רוצה לספר לכם שיש אסירים ישראלים, עצירים על דברים פשוטים, שלא מקבלים את התנאים האלה בבתי המעצר. את זה אתם אפילו לא בודקים. אבל הנוח'בה? בוודאי צריך לדאוג להם. בושה וכלימה, איך זה בכלל עולה במחשבתכם? אתה רציני? שיימקו שם, מה זה מעניין אתכם בכלל? על מה אתה מדבר? אתה בונה לעצמך איזו תיאוריה ותוקף אותה? את מי אתה בדיוק מאשים? מי אשם בכל - - - האלה? אני מקריא. אני מקריא לך. מה אתה מקריא? קראת באיזשהו עיתון. אבל אני מקריא לך את זה עכשיו, מכתב ששיגר עו"ד אפק, שבו ביקש הבהרות משב"ס על תנאי כליאתם של אסירים ביטחוניים בישראל, בין היתר ביקורים, תאורה בתאים, אוכל ויציאה לחצר. ואללה, אתה יודע מה? איך אמרתי, הכול התהפך. וסיגריות. על מי אתה מדבר, על אלוף במיל' בצה"ל? הכול מתהפך פה. אתם מבינים מי זו הרועצת שלכם? זאת הבחורה שאתם מגינים עליה מבוקר עד לילה. לא, אבל אתה. יש לך מה לומר לה, אז הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר. אתם מבינים עם מי יש לכם עסק. תזכיר לנו מה עשית עם הנגמ"ש. אני עוד עובר, יש שופט בבית משפט השלום בחדרה - - אולי לקריב יש פרצוף של חסיד - - - אני מקריא. - - בשם אהוד קפלן. הוא אומר למפגינים שעצרו אותם, פורעי החוק שעצרו אותם: הגיע הזמן שתגישו תביעות אזרחיות נגד המשטרה. לפחות זה מה שאני קורא. הם לא פורעי חוק, שחררו אותם. שופט במדינת ישראל. מר קפלן, אתה מציע להם לתבוע את משטרת ישראל? הרי בסוף הם היו פורעי ��וק, למה המשטרה עצרה אותם? זהו, זה העניין. בית המשפט שחרר אותם. מה אתה חושב, שאתה תקבע מי פורע חוק? למה המשטרה עצרה אותם? זה שאתה משחרר אותם זה בגלל שאתה חושב כמוהם. הרי אתה יודע שאם זה היה מישהו ממאה שערים היית שם אותו עד תום ההליכים. אבל בדיוק על זה אנחנו מדברים. ואני שומע את רם בן ברק, רק אתמול, שלשום, כותב על הסיפור הזה של ההצלחה שהייתה כאן: ואני מצדיע לכל מערכות הביטחון, ובעיקר לתעשיות הביטחוניות של מדינת ישראל, שזה למרות נתניהו. מה לעשות? נכון. נכון. ואללה, אתה לא מתבייש. בושה וכלימה. הרי מה קורה כאן? מה שרע זה נתניהו, מה שטוב זה אתם. אתה לא היית בכלל. מי היה, לפיד? מי עשה את זה? כמה כסף העברתם לחמאס? מי קיבל, דרך אגב, את ההחלטות לגבי הנושאים האלה? כמה כסף העברתם לחמאס? כמה כסף העברתם לחמאס? אתה מבין? אתה מבין את השפלות שלך? אתה מבין איזה איש קטן אתה? השותפים של החמאס. טוב. תפרגן, פעם אחת. כמה כסף העברתם לחמאס? עזוב. הצבא, אל תזכיר את נתניהו. אל תזכיר כלום. תגיד: חבר'ה, אני מצדיע לצה"ל, למערכות הביטחון - - לכתוב לך מה להגיד? כן, רק שנייה. - - לחברות הממשלתיות, לטכנולוגיה הישראלית. אבל אצלך אין דבר כזה. בסוף, בשורה האחרונה: למרות נתניהו. בגלל שהסיפור הוא באמת נתניהו מבחינתכם. לא חטופים, לא מלחמה, לא התקפה על ישראל, לא כלום. אתה מדבר. אתם פשוט לא מקבלים את זה. הקיבה מתהפכת לכם כל הזמן. רק נתניהו. דרך אגב, גם את הבוס שלך אני שומע. אותו סיפור כמוך. מה שנקרא גזור-הדבק, גזור-הדבק. - - - עזוב, עזוב. בושה וכלימה. כל מה שאתם עושים זה בושה למדינה. אנחנו נמצאים במלחמה, תראה איך אתה מדבר. תראה איך אתם מפגינים. הפקרתם את תושבי הצפון, הפקרתם את חיילי המילואים. תראה איזה כאוס אתם עושים, תראה איך ההוא מדליף, המדליף מוועדת חוץ וביטחון. איך נגמר האירוע שלך בצה"ל? הרב הרפורמי. הרב, עלק, הרפורמי, מדליף מוועדת חוץ וביטחון סודות מדינה ועוד בא לכנסת. המדליף הראשי, המדליף הראשי. אין סודות מדינה בוועדת חוץ וביטחון. אתה לא מתבייש? כל המדליפים מהקבינט. אתה לא מתבייש? לכן אני רוצה להגיד לך, רם בן ברק, עוד לא דיברנו ובדקתי, אבל אני אספר לך גם מה אתה וגנץ עשיתם במימד החמישי. אני הבנתי שהיה עוד איזה קטע קטן. בוועדת חוץ וביטחון - - - לא ממשלה, לא חטופים - - - במימד החמישי. מה אתה וגנץ עשיתם במימד החמישי, גם לפה אני אעלה יום אחד ואני אספר לציבור מה אתה וגנץ עשיתם. על מה זרקו אותך מהמילואים? דודי אמסלם הגיבור. תודה רבה לשר אמסלם. רבותיי, אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד 2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את שר ירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש להציג את הצעת החוק, בבקשה. לפני הצעת החוק הזאת, שמי שהיה ממונה עליהם שילך הביתה. שייקח אחריות - - - עד עשר דקות לרשותך, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה שהתכנסתם כאן היום על אף הפגרה וערב החג. אלו ימים לא פשוטים לעם ישראל. כולנו ראינו את הניסים הגדולים שהתרחשו, בחסדי שמיים, במוצאי שבת - - רק שמיים, רק שמיים. התרחשו. רק שמיים, בעזרת הטייסים והטכנולוגיה. ברור. ברור. - - בלילה של מוצאי שבת לראשון בבוקר, ומבינים כמה עלינו להיות דרוכים לקראת ההמשך. תפילות לקדוש ברוך הוא, השתדלות מקסימלית. עלינו לזכור - - - וגיוס לצבא. שירות בצבא. שירות בצבא. חבר הכנסת שטרן. גם חיילים יודעים להתפלל. שיגיד מילה אחת. חבר הכנסת שטרן, לא להפריע, תודה. עלינו לזכור גם כל הזמן - - שמעת איך הוא מתחמק? - - שלפני הכול יש לנו אחים ואחיות ששבויים ברצועת עזה - - גם לפני השואה היה הקדוש ברוך הוא וגם אחרי, ואין חיילי צה"ל. - - בידי אויב רע ואכזר, ומוטלת עלינו האחריות והחובה להחזיר אותם הביתה. אין יום שבו אנחנו לא מתפללים לשלומם. מקווים מאוד לראות אותם כאן בחזרה בארץ. אנחנו לא מתיימרים, חלילה, לדעת חשבונות שמיים, ולא שאני כן מחבר באופן ישיר בין הדברים - - התכנסנו על מירון. למדו שם תורה, התפללו. על מירון אתה עומד פה. חבר הכנסת שטרן. - - כי גם אני לא המוסמך לומר דבר כזה, אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שלראשונה מאז קום המדינה, במדינה בשלטון של יהודים אין חוק ואין תקנה שמסדירה באופן חוקי את הזכות ללמוד תורה בארץ ישראל. אנחנו מדברים על ארץ ישראל, ארץ שהקדוש ברוך הוא נתן אותה לעם ישראל. יש בעם ישראל גם כאלה שלומדים תורה, ומאז קום המדינה, מי שהתחיל את ההסדר הזה היה בן-גוריון, שהבין שצריך להביא הסדר - - על כמה תלמידים. אז נתחיל לגייס את אלה שלא לומדים, נכון? - - למי שיושב ולומד. מאז קום המדינה היה חוק, הייתה תקנה, היה הסדר. לאחרונה, בשבועות האחרונים, לא שהכנסת דחפה לכך, לא שהממשלה הכריעה כך, אלא דווקא מהכיוון של היועצת המשפטית לממשלה ואולי גם בג"ץ, אין היום שום הסדר שמסדיר שיהודי בארץ אבותיו, בארץ אבותינו, שרוצה לשבת וללמוד, שיהיה בשבילו הסדר. מהו ההסדר? אני מבין שהדעות חלוקות. אבל היום אין הסדר ליהודי שרוצה להיות כאן בארץ ישראל וללמוד תורה, שבו הוא יכול ללמוד לפי מדינה שנשלטת בידי יהודים. זה דבר שצריך להביא בחשבון. בעיניי זה קטרוג על מדינת ישראל. קטרוג. ובמובנים שלנו, קטרוג, כל אחד מבין מה הכוונה של קטרוג על מדינת ישראל, על יושבי ארץ ישראל, יהודי שרוצה לשבת כאן וללמוד תורה, ואין לו חוק, אין לו תקנה שמסדירה לו את הדבר הזה. ולכן אני אומר שצריך לפעול בזריזות כדי למחוק את החרפה הזו ולחזור לימים שבהם מעמדם של בני הישיבות ואברכי הכוללים מוסדר, והם שוקדים על תורתם ואמונתם ללא הפרעה. לפני שאציג בפניכם את החוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד 2024, שמונח בפניכם על סדר-היום לאישור בקריאה ראשונה, אדגיש כי חוק זה לא בא להתייחס לתרחישים הביטחוניים בצפון. ככל שגורמי הביטחון, אני אומר את זה כאן  יקבלו החלטות הנוגעות לקיום ההילולה, יש בידיהם את הכלים החוקיים לאכוף זאת ואין צורך בחוק הזה, אשר עוסק בתרחיש של קיום ההילולה במתווה דומה לשנה שעברה, ככל שזה יתאפשר, ובהתאם, מבטיח גם את העמידה בכללים הבטיחותיים הנדרשים להבטחת שלום הציבור. החוק למעשה תואם את המלצות גורמי הבטיחות וועדת החקירה לחקר אסון מירון, שלפיה כמות העולים להר מירון תנוהל כדי להבטיח את ההגעה הבטוחה של ההמונים. מספר המשתתפים המרבי ייקבע לאחר הערכה מקסימלית של קיבולת האתר מתוך התחשבות בשטחים החדשים שהוקצו להתכנסויות הקהל. בהתאם להמלצת ועדת החקירה, תתקיים הדלקה אחת בלבד על גג הציון, כמסורת רבת-השנים, והיא נערכת על קדושת האדמו"ר מבויאן, כך זה גם בהמלצות ועדת החקירה. הדלקות נוספות יתקיימו במתחמי ענק ייעודיים שיוכנו מראש במתחם 89 וגם במתחם בני עקיבא. שם יתכנסו אלפי אנשים למעמדים מיוחדים בראשות גדולי ישראל ואדמו"רים, ואני מדגיש שוב, כפוף לתנאים שיהיו באותה עת. בעקבות לקחים מהאסון הקשה, נקבעו בחוק סמכויות נרחבות לגורמי הבטיחות. אלו יוכלו להזהיר בזמן אמת מפני התפתחות התקהלויות מסוכנות ואף לקצר את האירועים ולפזר את הקהל בבטחה במקרים קיצוניים. הצעת החוק מחריגה את עבודת הבנייה וההכנות הזמניות הנדרשות לצורך ההילולה מהמגבלות הרגילות של דיני התכנון והבנייה, ומטילה עליהן הליכים בטיחותיים אחרים שינוהלו על ידי הפקת ההילולה ויבטיחו את בטיחות הציבור. המתווה השנה מבוסס על המתווה שהונהג בשנה שעברה וזכה גם להצלחה מרובה. אז הציבור הרחב נשמע להוראות והגיע בהמוניו לחגוג את הילולת הרשב"י בשמחה ובבטחה. ככל שהמצב הביטחוני יאפשר זאת, ההילולה השנה תתקיים עם מקצה שיפורים נוספים ביחס לאשתקד. אציין עוד כי החוק הזה הוא פרי עבודה של כמה חודשים בין הצוות המקצועי במשרדי ומול משרדי ממשלה נוספים הרלוונטיים להסדרת ההילולה. מאחר שהוא גובש לפני פרסום ההמלצות הסופיות של ועדת החקירה, מדובר רק בהוראת שעה, ובעזרתם השם, בשנה הבאה נוכל לעמוד כאן זמן רב יותר לפני ההילולה עם חקיקת קבע, שתסדיר לטווח ארוך את כל ענייני ההילולה. מירון זה נושא שבקונסנזוס. גם בשנה שעברה אישרנו את החוק ללא עיכובים, בהסכמת כלל החברים, ואני מבקש שנשמר זאת גם השנה. על כן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה הראשונה, ולאחר מכן להעבירה לדיון בוועדה לביטחון לאומי בראשותו של חבר הכנסת פוגל להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה רבה לשר פרוש. למה לא לשנתיים, השר? למה זה רק לשנה? חברת הכנסת דבי ביטון, את תרצי - - - אני אתן רק תשובה אחת. מאחר שהשנה מדובר במוצאי שבת, המועדים לתחילת ההילולה הם שונים מבשנה הבאה, ואנחנו כפופים למה שמבקשים מאיתנו במשרד המשפטים. בשנה שעברה אמרו לנו שזה רק זמני, וגם השנה, ואנחנו פועלים לפי הרצון שלהם, לא שיש לנו עניין להגיע לפה כל שנה עם הצעת החוק הזאת. תודה לשר פרוש. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 192 ימים שהחטופות והחטופים שלנו שוהים במנהרות החמאס המתועב, שיש למגרו מהעולם הזה. בעוד כמה ימים ערב פסח, חג החירות. איך אפשר בכלל להשתמש בכלל במילה "חג"? ובמציאות שלנו, גם על איזה חירות? להם אין חירות, לנו אין חירות. מגילת הזכויות של האו"ם פותחת בהצהרה: כל בני אנוש נולדו בני חורין ושווים בערך ובזכויות, וכך גם במגילת הזכויות הישראלית, שהעלתה את החירות עטרת לראשנו בחוק כבוד האדם וחירותו. ואני שואלת היכן חירותם של חטופינו? היכן חירותם של תושבי שדרות והעוטף? היכן חירותם של אלפי המפונים מהצפון? השנה אקיים את מצוות הסדר, אך אני ובני משפחתי לא נחגוג. לא נחגוג את חג הפסח, כי אנו לא חשים שהוא חג חירות, ובטח ובטח לא חג האביב. אי-אפשר לחגוג בזמן שיקירינו שבויים ברצועת עזה. הלב כואב, כאבם וסבל המשפחות הוא של כל אחד ואחת מאיתנו. לאור האירועים הלא-פשוטים שמדינת ישראל חווה, אבקש לסיים את נאומי דווקא בחלק ממה שאנו מברכים בחג הפסח: "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא" וגם אוסיף שצבא ההגנה לישראל וכל שלוחותיו, "מצילנו מידם". תודה רבה, והלוואי ונתבשר שבשולחן הסדר כל חטופינו ישובו הביתה, אמן. אמן ואמן, תודה רבה לחברת הכנסת ביטון. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא מצליח להבין למה אנחנו זקוקי�� לחוק הזה. למה הילולה צריכה חוק, למה אלה לא יכולות להיות תקנות? לא יכול להיות שהמשטרה תוציא נהלים לפני ההילולה, באיזה פרמטרים מדליקים את זה? ממתי עושים חוק לאירוע? עוד מעט לפסטיבל זמר יעשו חוק, כי חס וחלילה יכול להיות שם אסון, במקום למלא אחרי ההוראות הקבועות בחוק לאירועים המוניים.  אבל לפני הכול, הייתה ועדת חקירה על אסון מירון ויש לה המלצות. תיישמו את ההמלצות שלה, ובעיקר את ההמלצות האישיות. הרי היא קבעה שמי שאישר את זה, ראש הממשלה, השרים שהיו אמונים על זה, כשלו בתפקידם. למה הם עדיין בתפקידם? למה אנחנו עושים ועדת חקירה? משה סעדה, למה עושים ועדת חקירה, אם אף אחד, אם לוקחים את הדוח ושמים אותו במגירה? אני קראתי את הדוח כולו, לא יודע אם קראת. יש פה עבירות פליליות, שקרה מוות ברשלנות. מנעו פה חקירה בזמן אמת מאנשים שביצעו עבירות פליליות. מי מנע? מי מנע? האם אתה רוצה לדעת באמת? כן. המחלקה לחקירות שוטרים התחילה לחקור. בגלל שהוקמה ועדת חקירה, הפסיקו את החקירה בהתחלה - - - אבל מינו ועדת חקירה, לוועדת החקירה יש המלצות? למה לא מיישמים את ההמלצות? אבל זה אירוע של חקירה פלילית. זו עבירה פלילית, נהרגו אנשים. יש המלצות של ועדת חקירה. ישבו שלושה חודשים, יותר מזה, שנה, אנשים מכובדים, רציניים מאוד, ואני לא אומר, אני מתכוון לזה, אנשים מאוד מאוד רציניים. הם עשו חקירה, הוציאו מסקנות, איפה הדוח? למה לא מיישמים את מה שכתוב בדוח? אבל מיישמים. הממשלה קיבלה החלטה ליישם. מה מיישמים? יש שם הצבעה על אשמים, מי לא מילא את תפקידו כמו שצריך. למה הוא לא לוקח אחריות? לוקחים אחריות. הלוקח הראשי, כתוב שם במפורש: ראש הממשלה, למה הוא לא לוקח אחריות? הוא דרג נבחר, ולכן הם לא ממליצים בעניינו. תבדוק, אני חושב שהחוק הזה הוא מיותר, לא צריך אותו. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, במקום חבר הכנסת ירון לוי, נכון? כן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הצפון בהקשר של מר ביטחון, ואני אסביר: הממשלה האחרונה הושבעה ב-29 בדצמבר 2022. אנחנו נמצאים במציאות ביטחונית, אין מה להכביר במילים, ואני שם את זה בצד, כי אנחנו נוטים מהר מאוד לשכוח במדינת ישראל, בגלל קצב האירועים, מה שקורה או מה שקרה לפני שנה, לפני שבועיים, לפני שלושה חודשים. אנחנו מדברים על רפיח, אבל כבר שכחנו את זה, כי עכשיו איראן על הפרק. ב-23 בינואר 2023 התחיל חיזבאללה לפרוש מגדלי שמירה בכל הגבול הצפוני של מדינת ישראל, בטח מול שתולה, התושבים שם דיברו ודיווחו על זה. ב-23 במרץ 2023 חיזבאללה כבר נפרס לאורך הגבול בעמדות תצפית ובעשרות מוצבים. גם ראש מועצת מטולה דוד אזולאי התריע על זה שלא עושים שום דבר. כבר אז הוקם אוהל בשטח ריבוני של מדינת ישראל, שדובר בו רבות בכנסת הזו, בטח מעל הדוכן הזה, שלא הייתה מסוגלות למדינת ישראל וממשלת ישראל לקחת בעלות ולעשות מעשה טריוויאלי ולהגן על שטח ריבוני שלנו. ההפקרות, יש עוד הרבה: ב-6 באפריל היו שיגורים, פתחו מקלטים בנהריה וכרמיאל, ב-21 ביוני גם דיברו על האוהלים ועל כל זה, אני שם את זה בצד.  מה הבעיה במדינת ישראל? שהממשלה הזאת יודעת לדבר טוב מאוד על ביטחון, ולהגיד: מר ביטחון, נחזיר את הביטחון, נביא משילות, שום דבר ממה שאתם עושים פשוט לא קיים, לא קיים במציאות. תקן אותי אם אני טועה, חבר הכנסת צביקה פוגל, אתה תושב הצפון וחווה את זה על בשרך ברמה היום-יומית. איפה הייתם חכמים מול שני אוהלים מסכנים שלא יכולתם לטפל בהם? ולמה מישהו עכשיו חושב, או איך אתם מעיזים עכשיו למכור לנו איזה קונספציית ביטחון? אתם הבעיה, אתם לא הפתרון. אתם לא הפתרון בכל הנוגע לכל הסוגיות בצפון. העובדה היא שלא רק שלא הבאתם ביטחון, יצרתם את רצועת הביטחון הביזיונית בתוך המדינה שלנו. דחיתם את כל הצעות הממשלה. 3.5 מיליארד שקלים. לפני שלושה חודשים עמדתם עם ראשי הראשיות בצפון, שלושה חודשים, ו-3.5 מיליארד שקל אתם לא מסוגלים להעביר. לפני שלושה חודשים, לא דואגים לא לכלכלה, לא לעסקים, לא למפונים, לא לבתי המלון, לא למשפחות שנמצאות בתוך בתי המלון. יושב פה שר התיירות, והמשפחות מתפרקות ברמה היום-יומית בחדר עשרה מטרים רבועים. מי יכול לתפקד ככה? למה אתם לא קמים ואומרים, די, תטפלו בצפון? מה הבעיה? תודה. תודה לחבר הכנסת שירי. כעת ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, רגע, חבר הכנסת איימן עודה אינו נוכח, נכון? אינו נוכח. בבקשה, חבר הכנסת לפיד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר מפה משהו על ידידיי בני גנץ וגדי איזנקוט. בכנסת נהוג שכשאתה אומר על מישהו "ידידיי", סימן שאתה הולך לרדת עליו, לא, ידידיי. אני מאמין להם שהם יושבים בממשלה כי הם חושבים שזו הדרך הנכונה להשפיע, רק שזו לא הדרך הנכונה להשפיע. להיות שרים ללא תיק בקבינט שלא מקשיבים להם, זו לא דרך להשפיע על המציאות. אני בטוח שהם רוצים לעשות טוב למדינת ישראל. הדרך להשפיע היא שהם יעזרו לנו להפיל את הממשלה הזו, ונקים ממשלה, ובממשלה הזו הם ישפיעו הרבה יותר. בני גנץ אולי יהיה ראש הממשלה, גדי איזנקוט, אני חושב שאין אזרח ישראלי שלא יברך על זה אם הוא יהיה שר הביטחון של מדינת ישראל. זו הדרך להשפיע. זו הדרך ליצור פה מציאות אחרת, מול האמריקנים, מול הכלכלה, מול הביטחון, מול כל מה שמעסיק אותנו בימים האלה. לשבת שם ובסך הכול לתת לגיטימציה לנתניהו לשבת עוד ועוד ועוד, להשמיד את ההרתעה הישראלית, להשמיד את היחסים שלנו עם האמריקאים, לפרק את הכלכלה ואת מעמד הביניים הישראלי, לפרק את הביטחון, לפרק את האמון בין מערכת הביטחון לבין המדינה, זו לא השפעה. כל פעם מפרסמים לנו את ההצעה החדשה שהם הציעו בקבינט ואף אחד לא הקשיב להם. אני אומר: הם יכולים באמת להשפיע על גורלה של המדינה הזו באופן חיובי, מהותי, עמוק, מתמיד. כל מה שהם צריכים לעשות זה לעזור לנו להפיל את הממשלה, ואין ספק שבממשלה הבאה הם יהיו אנשים לא רק משפיעים אלא מכריעים בגורלה של מדינת ישראל. יחד נוכל לעשות פה ממשלה נכונה וטובה. אנחנו יודעים לנהל מדינה. עשינו את זה טוב בהרבה מהממשלה ההזויה הזו. בואו נעשה את זה שוב. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות כנסת וחברי כנסת נכבדים, במוצאי השבת האחרונה מדינת ישראל חוותה מתקפה משולבת של כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים, וכל זה מכמה נקודות תקיפה שונות: איראן, החיזבאללה, החות'ים בדרום, סוריה, עיראק, איפה לא. לפני חצי שנה מדינת ישראל חוותה טבח, 1,300 אזרחים ואזרחיות נרצחו באכזריות בתוך הבתים שלהם, לפני חצי שנה נחטפו לנו 250 איש ואישה מתוך היישובים והבתים שלהם, המושבים שלהם, הקיבוצים שלהם. כבר חצי שנה שחבל שלם, הצפון, ערים ויישובים שלמים, מפונים. תושבים לא יכולים להיכנס לערים שלהם, ומי שנוסע לשם, אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר הייתי באביבים, לפני כל יישוב מחסום שמונע מאנשים להיכנס, ואנשים לא נמצאים שם כי הם חוששים מטילים, חצי שנה שנשברו כל השיאים בביטחון שלנו. ואתה, ראש הממשלה ביבי נתניהו, מר ביטחון, תראה לאיזה מציאות הבאת אותנו: טבח ב-7 באוקטובר, רקטות, חטופים, מפונים, כטב"מים, טילי שיוט, טילים בליסטיים. כל הדברים האלה התרחשו במשמרת שלך. אני כותב את זה כי אתמול ראיתי סרטון מהבחירות שעברו, מיקי, ובבחירות קראו לסרטון הזה: ישראל הולכת אחורה. האשמת בו את הממשלה הקודמת, שאנחנו היינו בה, כממשלה החלשה ביותר בתולדות מדינת ישראל והמסוכנת ביותר, זה מה שהוא אמר על הממשלה הקודמת. ואתה, מר ביטחון, תטפל בזה. על זה נאמר: לא מניה ולא מקצתיה. שום דבר ממה שאמרת לא נכון. ראה לאיזו מציאות הבאת אותנו. רק שלשום דיברת על התגובה הקשה שלנו. אתה אמרת, לא אנחנו, אתה אמרת. מר ביטחון נתפס ככלי ריק. אני מקווה שהצבא והחוסן הלאומי שלנו הם אלה שיעמדו לנו בימים הקשים האלה. תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. בבקשה, גברתי. איזו עליבות, תחושת עליבות גמורה יש בי, ובוז מוחלט. באמת, אני חייבת להגיד לכם, נותנים לי סטירה לפנים, סטירה מצלצלת, ואני שותקת, לא עושה כלום. למה? כי לא כאב לי מאוד, ולא בכיתי, אז אני לא עושה כלום. אני מוחלת על סטירה. אבל זו לא סטירה, איראן, מדינה ריבונית, האויבת המושבעת של מדינת ישראל, יורה לעבר ישראל 600 טון, טילי קרקע-קרקע, קרקע-אוויר, טילי שיוט, כטב"מים. אבל מה, בנס גמור אין אבדות בנפש, ולכן אנחנו לא מגיבים. זה נשמע לכם הגיוני או שזה צ'יזבט כמו שלי זה נשמע? ואני פונה מכאן לחברי הממשלה, כי אני לא מתקפת את החלטות הממשלה. אני פונה לשרים להתקומם, כי במשמרת שלכם מעמדה של מדינת ישראל בוזה בביזיון מוחלט. דנים פה: חוק מירון, לא חוק מירון, אגב, לא צריך את החוק, אני מצביעה במשמעת קואליציונית, תקנות וכללים יכלו להסדיר את זה כמה וכמה פעמים. אנחנו נמצאים פה היום, ואני שואלת אתכם את השאלות הבאות: אדוני ראש הממשלה, האם אתה לא תקפת באיראן כי איראן החזירה לנו את החטופים? לא. האם לא תקפת באיראן כי הגעת להסכמה עם חיזבאללה שהוא יידחק 15 קילומטרים לתוך לבנון? לא. האם אתה לא תקפת באיראן כי הגיעו להסכמה שקשורה לכל החזיתות שאנחנו מתמודדים איתן? לא. האם לא תקפת באיראן כי פתרת לי את הבעיות ביהודה ושומרון? לא. קבלו מה שיש כאן, ארצות הברית ואיראן, זה מה שיש כאן. איראן. לפי טענותיה של איראן, אנחנו חיסלנו את מהדווי רב-המרצחים. כך אומרת איראן, אנחנו אפילו לא לקחנו על זה אחריות. ארצות הברית אישרה לאיראן לתקוף, ארצות הברית יודעת מתי תוקפים אותנו, איפה תוקפים אותנו. אנחנו נערכים, ברוך השם, יש לנו מערך הגנה אדיר. ודובר צה"ל, תקשיבו טוב, דובר צה"ל מפרסם נ"צ של פגיעה. מישהו מוכן להגיד לי ממתי מפרסמים נ"צ של פגיעה? אף פעם לא, אבל דובר צה"ל מדגיש שהייתה פגיעה בבסיס צבאי, נבטים. למה דובר צה"ל אומר את זה? כדי להפיס את דעתם של האיראנים. הינה, פגעתם לנו במעוז צבאי. זהו, סטופ. עכשיו תקשיבו טוב. נתניהו ראש הממשלה מדבר במשך 15 שנים על איראן כגדולת ציר הרשע. הינה, קיבלנו הזדמנות, הזדמנות להתקיף מתקני גרעין של איראן. זה, עבר זמנו בטל קורבנו. מה שלא עשינו באותו היום כבר לא נעשה. ואני לא שותפה לאמירות האלה של "בתחבולות תעשה לך מלחמה", ואני לא שותפה לאמירה של: זה יקרה, אנחנו רק לא יודעי�� מתי. זה לא יקרה כי ככה ארצות הברית החליטה, ואם אנחנו הפכנו להיות קולוניה, אז אני עומדת כאן בבושה מוחלטת, כי ארצות הברית החליטה לא לאפשר לנו לנצח, אדוני, אני עוד 20 שניות מסיימת. ארצות הברית החליטה שאנחנו לא נטיל מצור על עזה ואנחנו לא נקבל תוך כך מידע על החטופים, וארצות הברית החליטה שאנחנו נכניס דלק לעזה, וארצות הברית החליטה שאנחנו נפתח את כרם שלום, וארצות הברית החליטה על כמות המשאיות ההומניטריות שנכנסות לעזה, ואנחנו עוד לא קיבלנו את החטופים. וארצות הברית החליטה לשנות את שיטת הלחימה בדרום הרצועה, וארצות הברית החליטה שאנחנו נקים נמל בעזה, ולבסוף ארצות הברית החליטה שאנחנו לא נתקוף את איראן. וכל פרשני הימין שאמרו שחובה לתקוף, וחובה לתקוף, מתרצים לזה תירוצים. אין תירוצים, בושה וחרפה שמדינת ישראל מאפשרת תקיפה בלתי רגילה שלה על ידי מדינת אויב והיא לא משיבה, ואני אומרת לכם, זאת בכייה לדורות, בכייה לדורות. תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. - - - לא צריך את החוק הזה, לא בכל דבר צריך חוק. את לא שואלת, תתענייני למה צריך. אדוני היושב בראש. סליחה, אדוני היושב-ראש. אני מתנצל - - - לא צריך, לא צריך את - - - אבל אני אצביע, משמעת קואליציונית. לא צריך חוק. לא צריך את החוק הזה. רבותיי, רבותיי. מה את צועקת. לא צריך את החוק הזה. חברת הכנסת גוטליב, עלית, באריכות. האזנו, שמענו, תודה. סליחה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום קיימתי דיון שני בנושא שביתת המורים העל-יסודיים. אדוני שר החינוך, אני מבקש את תשומת ליבך, כי חלק מהדברים מופנים אליך. לפני שבוע קיימתי דיון וביקשתי לשבת למשא ומתן בין המורים העל-יסודיים לבין האוצר, הוועדה ביקשה. מתוך שבועיים של ימי עבודה, כדי לרצות את הוועדה, ביום חמישי זימנו את מר ארז לדיון בארבע עיניים. זה לא דיון משא ומתן. היום זימנתי את שר החינוך, את שר האוצר או המנכ"לים של משרדם מתוך דאגה לתלמידי ישראל. לצערי, לא הגיעו. מי שהגיעה והופיעה בזום הייתה מישהי ממערך האסטרטגיה במשרד החינוך. חלילה לי מלזלזל בה ובמעמדה, אני משוכנע שהיא מאוד חשובה במשרד החינוך. לדיון היום הוזמן שר האוצר. לדיון היום הוזמן הממונה על השכר באוצר. אף אחד לא הגיע. קראתי היום שחבר הכנסת רוטמן הפסיק את דיוני הוועדה שלו מכיוון שלא הופיעו קציני משטרה, לא הופיעו קציני משטרה. במשמרת הזו יש זלזול מתמשך בוועדות הכנסת. במשמרת הזו לא מגיעים כי לא אכפת. הרשות המחוקקת, שממונה על ביצועיה של הרשות המבצעת, לא נשמעים לבקשות שלה, לא להוראות שלה. אין ציונים, אין טיולים. הדיון היום התקיים עם תלמידים. אדוני שר החינוך, לא תרצה, אני מזמין אותך לקחת, מפאת כבודך כשר החינוך אינני רוצה להגיד מה אמרו ההורים עליך ומה אמרו התלמידים על משרדך, אך ורק מפאת כבודך. אתה מוזמן להזמין את הפרוטוקול של הוועדה, נאמרו שם דברים קשים, קשים עליך וקשים על משרדך. אין ציונים, אין טיולים. הדיון התקיים עם תלמידים, עם ארגון ההורים ועם ארגון המורים ומוזמנים נוספים. איני נכנס לפרטי המשא ומתן, אבל, כן, הוועדה לביקורת המדינה יכולה לחייב אתכם לשבת למשא ומתן. פניתי לראש הממשלה, גם זה לא עזר. פניתי לשר האוצר, גם זה לא עזר. פשוט לא יושבים. ואיני נכנס לעניין מי צודק ומי לא. אדוני שר החינוך, אני מפנה אצבע מאשימה אליכם - - לסיים, גם. משפט לסיום. - - כי תלמידי ישראל לא חשובים לכם. זה הדור שחווה את הקורונה, זה הדור שחווה את המלחמה, זה הדור שהופך להיות הדור האבוד כי אין לו ציונים, כי אין לו ציוני מגן לבגרות, כי הוא לא יוצא לטיולים. תודה רבה. אלה חיילי העתיד ומנהיגי העתיד. מה שאני מבקש ממך, אדוני שר החינוך, להיכנס בעובי הקורה, לחייב את אנשי האוצר, אתה בעצמך - - תודה. - - לשבת, תן לי משפט אחרון, ולנהל את המשא ומתן. לדיון הבא, שאתה מוזמן אליו, אולי תבוא עם בשורה טובה. ב-1 במאי דיון נוסף בוועדה לביקורת המדינה. מאוד נקווה שאני אצטרך לבטל אותו, ואגיד לך תודה רבה. תודה רבה. שר החינוך ביקש להשיב לחבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין את שר החינוך. חמש דקות לרשותך, בבקשה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביקשו שאחליף פה שר תורן והגעתי בדיוק בזמן שחבר הכנסת מיקי לוי, יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, עלה והתייחס לכך שלא הגעתי לדיון בוועדה. אז אני פשוט רוצה להתייחס למכתב שקיבלת בעקבות פנייתך, נדמה לי שהיא הייתה בשבוע שעבר. קיבלת מכתב תשובה מסודר שאומר בצורה ברורה שוועדת ביקורת המדינה עוסקת בנושא שאינו בתחום אחריותה. כל המשא ומתן עם ארגון המורים הוא בליבת העשייה של ועדת החינוך. המלצתי לך לפעול לדיון משולב יחד עם ועדת החינוך, ואמרתי שאגיע בשמחה. צריך להבין, הכנסת עובדת, ואתה מכיר את זה היטב, אולי קצת, לפעמים, כשאתה בכיסא של יו"ר ועדת ביקורת המדינה נוח לשכוח. הכנסת עובדת בצורה מסודרת, יש סמכויות לכל ועדה. הדיון בכלל נגע בדוח מבקר, נדמה לי שמשנת 2020 או דיון אחר. זה לא קשור. ולכן זה בדיוק לא קשור, והמשא ומתן עם ארגון המורים הוא בליבת העשייה של ועדת החינוך. אני בקשר ישיר גם עם יושב-ראש ועדת החינוך בעניין הזה, ואני ממליץ לך, מיקי, לפנות ולעשות דיון משותף יחד איתו, כי כך ראוי שכנסת תפעל. זה דבר אחד שחשוב לי לומר, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה. הוועדה שלך בנטייה, לפחות כלפי משרד החינוך, באופן רציף, לפעול בנושאים שבסמכות ועדת החינוך. אני בשמחה אבוא לדיונים משותפים, אבל כך צריך לפעול כשפועלים בניהול תקין. זה, 1. 2. לגבי הנושא של המשא ומתן עם ארגון המורים, אני לא רוצה להאריך, אבל בוודאי ובוודאי שכל האמירות שלך מנותקות מהמציאות. הפעילות של משרד החינוך ומשרד האוצר ביחד היא לנסות לפתור את המשבר לאורך כל הזמן, מסיכום שהיה, שאפשר את פתיחת שנת הלימודים לאור המלחמה וההתקדמויות, ולמעשה נסיגה של ארגון המורים מהסיכומים שהיו. אנחנו באירוע שמונע את החזרה להסכם הכתוב. גם עכשיו כל הזמן מתנהלים שיחות ומגעים בין הדרגים השונים. אפילו קיבלתי דיווח מהצוות שלי על שיחה שהייתה עם הצוות של ארגון המורים רק לפני כמה ימים. אז אתה לא מכיר, לא הכול צריך לצאת לתקשורת כשעושים משא ומתן. אבל אני ממליץ לך לפעול ביחד עם ועדת חינוך, ואז אולי תיגע במקומות שהם באמת בתחום האחריות של הוועדה, ולא לפנות באופן שוטף במקומות שאין לך סמכות בהם. תודה. תודה רבה. רק להביא לידיעתך כי אני דן בכל נושא שמבקר המדינה הוציא. ויש דוח של מבקר המדינה - - - תודה רבה. חבר הכנסת. אדוני שר החינוך, אינך מתמצא בחומר, לך תלמד. תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לברך את כוחות הביטחון, את התעשיות הביטחוניות, את אזרחי מדינת ישראל, על השותפות, על גילוי החוסן במניעה או בצמצום כמעט לאפס, להשתתף באיחולי רפואה שלמה לילדה מהפזורה שנפצעה באורח קשה. אני חושב שאנחנו צריכים להיות מספיק מפוקחים ולהסתכל על כל האירוע. מהאירוע בדמשק, שאנחנו לא יודעים מי עשה אותו אבל אין ספק שחסן מהדווי, כשהוא לא בעולם, זו תרומה עצומה לביטחונה של מדינת ישראל. יש לזה מחיר גם של דמים. מי שמכיר קצת את ההיסטוריה שלו, את הרקע שלו, את היחסים שלו עם נסראללה ועם חמינאי, את היכולות המקצועיות שלו, הוא לא היה צריך להיות בעולם הזה, ולא משנה מי עשה את זה. אני חושב שזה חלק מהאירוע הגדול כולו, חלק מהדברים הטובים שקרו לנו כאן, ואני מקווה שנדע לקחת את זה. זאת גם הזדמנות למעמדנו הביטחוני בעולם, המדיני בעולם, שיתוף הפעולה עם מדינות האזור. אני צריך להגיד בכאב גדול: אני סקפטי אם הממשלה הזאת מסוגלת לקחת את זה ולא להפעיל כרגיל את השיקולים הקואליציוניים העלובים שמונעים מאיתנו להתקדם בכל הזירות, כולל בעזה, כמובן. אדוני היושב-ראש, אנחנו התכנסנו כאן על אסון מירון, נס לא קרה לנו, לא במירון וגם לא במוצאי שבת האחרונה. במוצאי שבת האחרונה לקחנו את גורלנו בידינו, התפללנו, אבל בסוף אנחנו לא שופטים את ריבונו של עולם לפי מה הוא עושה לנו ומה לא. אנחנו פשוט לא מבינים אותו, אבל מי שחושב שבמירון, או מי שחושב שעל מדינת ישראל נגן בגלל ש"רבנן לא צריכי נטירותא", שילך למירון. תלמידי חכמים, בחורי ישיבות, כל מה שאתם רוצים, והינה, הם מתחננים כאן עכשיו למדינת ישראל שתעשה חוק. מה המשמעות של הדבר הזה? שאנחנו בסוף הולכים לרופאים, גם הרבנים הכי גדולים הולכים לרופאים, לא על תפילות סומכים ולא על בחורי הישיבות, גם את זה עושים, אבל בסוף הולכים לרופאים, ובסוף צריכים להחזיק נשק, ובסוף צריכים להיות מוכנים לחרף את הנפש ממש. לא למות רק באוהלה של תורה, השר פרוש, למות ממש, כדי לאפשר את אוהלה של תורה. לא הכול חסדי שמיים. אתה עכשיו יושב פה על מירון. למה אתה מביא חוק? תגיד: חסדי שמיים, תגיד: נתפלל יותר, נלמד יותר, לא יקרה מירון. אתה בא לכנסת ישראל ומבקש חוק מיותר. תודה רבה. בבקשה לסיים. אני קורא לחרדים להבין את גודל השעה, את העוצמה של הדברים, לשאת יחד איתנו בנטל הביטחוני כדי לאפשר גם את קיומו של עולמה של תורה. תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לפתוח את דבריי בהצדעה מתוחה וחזקה לכוחות הביטחון של מדינת ישראל, לחיל האוויר, להגנה האווירית ולקואליציה, שעמדה לצידנו ומנעה אסון אדיר למדינת ישראל. גם להגיד בעניין הזה לראש הממשלה, בבקשה. אני מודה גם לראש הממשלה יאיר לפיד, שבזכות ההסכם הקודם שהוא עשה - - - מה? ראש ממשלת המעבר. - - - היה לנו קל יותר לקבל את הגב הזה. מה עם ראש הממשלה? ואם אתה כבר מעלה את הנושא הזה של ראש הממשלה, אני באמת רוצה לדבר איתכם על ראש הממשלה. אבל תן לו קרדיט. אתה מבין שלמרות הנזק שעשו השרים שלכם עם האמריקאים - - - תן לו קרדיט על ההישג. רגע, רון, תן לו קרדיט על ההישג. יש לו קרדיט על ההישג? למרות הנזק שהם עשו עם האמריקאים - - יש לו קרדיט על ההישג? - - למרות הדברים הקשים שהם אמרו על הטייסים, למרות העובדה - - למה אתה לא עונה? אם כבר אתה, אם אתה משבח, אז תשבח. - - שיש פה חצי ציבור שאומר: אני, לא מעניין אותי, אנחנו לא נעשה צבא, ואתם לכו תסכנו את החיים שלכם - - מגיע לו קרדיט - - - - - למרות כל זה, היה פה נס גלוי. אבל למה אתה לא עונה? למה אתה לא עונה? אם מדברים איתי על ניסים גלויים, אני אומר להם: לכו תראו מה קרה במדינת ישראל. מגיע לו קרדיט על המהלך. שלחו 70 טון חומר נפץ, וזה עדיין נעצר, למרות כל הנזק הזה. - - - לא מפריע לך - - - תגיד כל הכבוד לראש הממשלה נתניהו. אם אתה רוצה לדבר איתי על יחסי החוץ של מדינת ישראל, רק לפני כמה ימים השר לביטחון לאומי העלה ציוץ שבעל הבית צריך להשתגע. אז אני רוצה לומר לכם בצורה הכי ברורה שיש: בעל הבית כבר השתגע ביום שבו הוא הכניס אותו לממשלה. למרות כל זה כנראה שהקדוש ברוך הוא באמת מאוד אוהב את מדינת ישראל, כי למרות הנזק חסר התקדים שהממשלה הרעה הזאת עושה למדינת ישראל, עדיין, עדיין צלחנו את האתגר הזה. אם אתה כבר רוצה, אני אשאל אותך גם שאלה. בשמחה. אני אענה לך כמו שאתה ענית לי. הגנה היא לא התקפה, אושר. זה שספגנו ועצרנו, אחלה. תראה מה נהיה מאיתנו. אין בעיה. ההרתעה של מדינת ישראל נעלמה לחלוטין. העובדה שפינינו מאות אלפי אנשים בצפון ובעצם הזזנו את הגבול של מדינת ישראל אחורה - - רגע, אבל הקרדיט על המהלך מגיע לראש הממשלה נתניהו? על הקרדיט אתה לא עונה לי. - - היא אולי הסיבה העיקרית למה שאנחנו רואים פה עכשיו. אני עניתי לך, אתה לא עונה לי. אני עניתי לך, אתה לא עונה לי. אני אשמח לענות לך, מה השאלה? האם מגיע קרדיט לראש הממשלה נתניהו - - איזה קרדיט מגיע? בוא תסביר לי איזה קרדיט מגיע. - - על המהלך - - - תגיד לי אתה, בוא נלך הפוך. על מה אתה רוצה שהוא יקבל קרדיט? חוץ מזה שזה טוב לפריימריז ולחברי מרכז ליכוד. רגע, שיבחת את הצבא. שיבחת את הצבא. שיבחת את הקואליציה, שיבחת את החיילים. על מה? שיבחת את הצבא. מה הוא עשה? תסביר לי מה הוא עשה. שיבחת, אה, הוא לא עשה כלום? תגיד לי מה הוא כן עשה. הוא לא עשה כלום? אני שואל אותך, אתה מבין? אין לך תשובה בשבילי. אולי הוא גיבש את הקואליציה? מי גיבש את הקואליציה? אני שואל אותך: מה הוא עשה? מה הוא עשה? מי גיבש את הקואליציה? אושר, אתה מכיר את הסכם ירושלים? מי גיבש את הקואליציה? אתה לא עונה לי. הוא לא עשה כלום, נכון? אתה מכיר אותו? כל דבר בשלילה. אתם רק שוללים. הוא לא עשה שום דבר, כלום. אני חושב שאתה לא מכיר אותו. אולי כדאי שתכיר אותו, ואז תשאל אותי את זה? אז תהיה אמיתי, אז תהיה אמיתי. ספציפית לגבי הקואליציה הזאת יש תשובה מתי עשו את זה. חבר הכנסת אושר שקלים, זה לא עכשיו - - - תהיה אמיתי. הוא לא עשה שום דבר? אושר, אני רוצה להסביר לך. - - - חבר הכנסת אושר שקלים, לא, לא, זהו. אדוני היושב-ראש, אני רק אענה - - - תדבר איתו אחרי שהוא יורד. אני רק אענה. זהו. אין זמן, זהו. אני מציע לך ללמוד את שני ההסכמים שמדינת ישראל חתמה עליהם, אחד היה ב-2008 - - תודה רבה. - - שוב, לא כשראש הממשלה הזה היה בשלטון - - אני אראה לך גם את הסכמי הגז שישראל חתמה עליהם. תמשיכו, תמשיכו - - - - - והשני היה ב-2022. - - - לפיד. ספוילר, אתה רוצה לדעת מי היה ראש הממשלה? אתה רוצה לדעת מי היה ראש הממשלה? תודה רבה. תודה רבה. גם לפיד חתם על הסכמים, נכון? תודה רבה. הסכמי הגז. למרות הנזק האדיר שלכם - - חבר הכנסת רון כץ, בבקשה לסיים. - - - - - עדיין מדינת ישראל ניצלה. היעד הבא שלנו צריך להיות להחליף אתכם. אתה לא מסוגל להגיד מילה אחת טובה על ראש הממשלה נתניהו, זאת הבעיה. תודה רבה. חבר הכנסת אושר. עכשיו אתה מופנה לשאול אותו שאלות. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. כבוד יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, עדיף שלום קר ממלחמה חמה. הסכם השלום שלנו עם ירדן לפני יומיים מוכיח את עצמו. הוא ההוכחה שהקיום שלנו, של מדינת ישראל, שהיא אכן נס גדול, תלוי ברצף של מהלכים שחוברו להם יחדיו. הוא תל��י בבעלות הברית המחויבות שיש לנו, שגידפו בממשלה הזו פעם אחר פעם אבל יודעים לקחת מהן את ההגנה כשצריך, בלי הכרת הטוב מצד הממשלה, עם כפיות טובה. אבל אני כן רוצה להגיד לבעלות הברית ובטח לאמריקאים: תודה. תודה שאתם עוד מחויבים למדינת ישראל, לביטחונה ולשלמות אזרחיה, תודה על הסכמים מדיניים. היו פה לא מעט שהציעו רעיונות בחודשים האחרונים, שממש יכלו להחריב את ההסכמים שכן נחתמו פה עם מצרים, עם ירדן, אנשים ששוכחים שהסכמים מדיניים הם חלק מביטחון, הם רשת הביטחון שלנו. תודה על מערכת ביטחון חזקה, על מחקר ופיתוח ביטחוניים, למרות שהממשלה הזאת פוגעת במחקר ובפיתוח בכל פרמטר, בתקציבים ובכול, תודה על דיפלומטיה חכמה שנעשית בחדרי-חדרים, לא ברהב, לא בפוזה, אלא אמיתית, כזו ששומרת עלינו בחוכמה, תודה על כל מה שהממשלה הזו נגדו, תודה על התשתית של המדינה הזו, שהייתה פה לפניהם, לפניכם, ותהיה פה גם אחריכם. אז תודה לבעלות בריתנו הדמוקרטיות הליברליות, תודה לירדן, כן, כן, תודה לחיל האוויר ולטייסים שלנו, שגידפתם וגיניתם, תודה למערכת הביטחון המפותחת ולטכנולוגית שלנו, תודה לציבור הישראלי שבלם הפיכה משטרית והשאיר אותנו, את ישראל, חלק מהציר הדמוקרטי לרגע החשוב הזה. תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא כתבתי לעצמי נאום, אני באתי לשפוך את מה שיש בליבי. כרגע יצאתי מהדיון של הוועדה לפיתוח וחיזוק הנגב והגליל. אתם יודעים, זה היה כאילו דיון המשך של מה שהתקיים בשבוע שעבר, ביום חמישי בוועדת הכלכלה. אני שומעת את משרדי הממשלה, אני שומעת נציגים ונציגה של משרד ראש הממשלה, שאמור לתכלל את תוכניות השיקום גם לדרום, גם לצפון. אני רואה כיוונים, אני רואה מטרות. חצי שנה עברה, ועדיין אין תוכנית קונקרטית, אין נתונים, אפילו מיפוי אין. אתם מבינים שעד עכשיו משרד הכלכלה לא ביצע מיפוי עסקים ומפעלים בצפון? לא אכפת להם מי נסגר, מי עדיין עובד, איך להעריך את הפיצויים. יכול להיות שמישהו עובד, וחלק מהעובדים פונו וחלק נמצאים שם. כדי לעשות תוכנית וההערכה של פיצויים גם כעסקים וגם לתושבים, צריך לקבל נתונים, ועדיין אין את הנתונים. זה פשוט מזעזע. אני לא מבינה איך אפשר להמשיך. אני אוהבת סדר, ואמור להיות סדר. ביורוקרטיה גם אמורה לסדר את העניינים, יש פרוטוקולים לנושא כזה, לנושא אחר, כמו שברפואה יש פרוטוקול לכל מחלה, איך מטפלים במחלה. בכלכלה שלנו אין פרוטוקול. אפילו אם יש פרוטוקול, יש מקרים חריגים, וכאן אני לא רואה התייחסות למקרים חריגים. אני רוצה להביא לכם דוגמה לעסק אחד של פודטק בקריית שמונה, שעדיין עובד גם בימי המלחמה. חלק מהעובדים בטח עזבו כי הם פונו, אבל חלק ממשיכים להישאר שם ומגיעים לעבודה. הוא לא נחשב הייטק, הוא לא מתאים לתוכנית הפיצויים של הייטק, הוא לא נחשב ללואו-טק, הוא לא נכנס לשום מסלול, לשום תוכנית שיכולה לתת לו פיצוי עבור זה שהוא ממשיך לעבוד. בתקופה כזאת קשה משקיעים הפסיקו להשקיע בעסק, הם מציעים לו: תיקח את העסק שלך, תעתיק אותו לארצות הברית, אנחנו ניתן לך את כל מה שאתה צריך, את כל ה-facilities, עובדים, הכול. תעביר ותיקח את זה אלינו לארצות הברית. אבל גלעד אהרונסון, בעל העסק, נולד בקריית שמונה. הוא אומר: אני רוצה להמשיך לעבוד בקריית שמונה, אני רוצה שכאן יהיו מקומות תעסוקה לתושבי קריית שמונה, לתושבי הגליל. למה אני צריך לקחת את העסק ולהעביר ולחזק את הכלכלה במדינה אחרת? אבל המדינה שלנו לא מעוניינת בו. כנראה שאין מסלול מיוחד בשביל עסקים כאלה. אני קוראת לממשלה, אני מסיימת, אדוני היושב-ראש, אני קוראת לממשלה לפעול מיידית, ללא שום דיחוי, לשים כסף לפי תוכנית קונקרטית, לא כיוונים ולא מטרות כלליות, קונקרטית, ולתת יד לאנשים שנמצאים במצוקה מזה חצי שנה, 192 יום. תודה רבה. החטופים שלנו לא הוחזרו, עסקים לא מקבלים תמיכה, ואין ניצחון בכלום. תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. חברת הכנסת שלי טל מירון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, היום אנחנו ביום ה-192 למלחמה הזאת, ואני רוצה להזכיר לכולנו שיש 133 חטופות וחטופים בעזה. עם כל מה שעברנו בשבוע הזה ועם הקושי העצום של המתקפה האיראנית, יש לנו 133 חטופים בעזה, ואסור לנו להפסיק לדבר על זה, אסור לנו להפסיק לפעול בעניין הזה לרגע. רציתי לפנות לחברי הממשלה והקואליציה, לדבר על ההצלחה הגדולה שהייתה בבלימת ההתקפה של איראן על מדינת ישראל. זה בהחלט היה הישג מרשים מאוד, ללא ספק, וכמובן גם קריטי להשבת האמון של הציבור בישראל בצבא שלנו, בחיל האוויר. זה בהחלט היה ערב היסטורי, חסר תקדים, כמובן שלא באופן חיובי. ומנגד, זה כן עורר גאווה גדולה ברבים מאזרחי המדינה וגם בי באופן אישי, כמי ששירתה בחיל האוויר שבע שנים. אני זוכרת את ההכנות המרובות שעשינו לתרחישים שכאלה, ואת העבודה המאוד-אינטנסיבית שחיל האוויר עושה כדי להתכונן לדברים כאלה. לצערנו, זה קרה וזה התממש, והיינו צריכים לממש את התוכניות. יחד עם זאת, יכולות ההגנה המדהימות שהופגנו בשמי המזרח התיכון בלילה שבין שבת לראשון רשומות בעיקר כהצלחתם של צה"ל וחיל האוויר וכוחות הביטחון, וזה על אף מה שנאמר על ידי חברי הממשלה והקואליציה בשנה האחרונה. אני רוצה להזכיר לכם, רק לפני חצי שנה יצאתם בקמפיין של הטייסים הבוגדים, זוכרים את הקמפיין? קידמתם סרטונים שמציגים את טייסי חיל האוויר כמי שסייעו לחיילים ואזרחים רק לפי ההתנהלות של הממשלה הכושלת הזאת. אתם בעצמכם שלחתם את מרבית צבא המילואים והסדיר שילכו לעזאזל, זוכרים את זה? אבל הם לא הלכו. קראתם להם "נפולת של נמושות", זוכרים גם את זה? ראש הממשלה גם הגדיל ואמר שאפשר להסתדר גם בלי כמה טייסות. אבל הם התגייסו ב-7 באוקטובר באמונה שלמה כדי להציל את המדינה מהכישלון והמחדל הנוראיים שהיה פה - - כמעט אמרת "ממשלה". - - שקרה במשמרת שלכם. התיאום של חיל האוויר עם חילות אוויר ממדינות זרות גם היה מרשים מאוד, אבל זה לא בזכות היכולת הדיפלומטית שלכם, שאתם הולכים ומחריבים לנו מיום ליום, כשהגדולה מכולן בהיבט הזה - - תודה רבה. כבר, אני מסיימת. - - היא כמובן עם בעלת בריתנו, ארצות הברית, הנכס האסטרטגי הגדול ביותר של מדינת ישראל. משפט אחרון לסיכום: הנכס האסטרטגי הגדול ביותר של מדינת ישראל הוא החזרת החטופות והחטופים. משם הכול מתחיל, משם הכול יתרומם. תחזירו אותם הביתה עכשיו. תודה. אמן. תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אעשה את זה קצר. מכיוון שאתם טוענים שהבחירות הבאות יהיו רק בשנת 2026, חשבתי לעשות על קצה המזלג איזשהו סיכום קצר של ההישגים המרשימים שהצלחתם לחולל בשנה וחצי. אז ממש, ככה, טעימות: חקיקות, ביטול עילת הסבירות, שיפגע בנשים, בחיילים ובדמוקרטיה, חוק קרן הארנונה, שהוא גזל והלאמה של כספי הרשויות, למי שלא יודע, המרוויחה ה��דולה תהיה בית שמש, באר שבע למשל מאבדת 3 מיליון שקלים כל שנה מכספי הארנונה, חוק נוסף מאפשר לאדם מורשע לכהן כשר, חוק המתנות מאפשר לראש הממשלה, אשתו וילדיו לקבל מתנות, העלאת המע"מ, עוד שפע של חקיקות מושחתות, פופוליסטיות, שפוגעות בציבור. בהיבט הביטחוני, שלוש חזיתות: צפון, דרום, יהודה ושומרון. עלייה של יותר מ-100% אחוזים במקרי הרצח בחברה הערבית, עשר נשים נרצחו מתחילת השנה, ואנחנו רק באפריל, כן? עוד לפני 7 באוקטובר שנת 2023 הייתה השנה הקשה ביותר מבחינת פיגועים מאז האינתיפאדה השנייה, עלייה מטאורית בגנבות רכב, שבעקבותיה עלו כמובן מחירי ביטוחי הרכב בצורה חדה. ועל כל זה אחראי שר שהוא בעצמו עבריין תנועה. עליות מחירים, עלייה של 8% במחירי החשמל, שיא במחירי הדלק מאז יולי 2022, מחירי מוצרי החלב עלו ב-10%; מחירי הפירות, עלייה של 10%; סוגת, אוסם ועוד יבואנים ויצרנים, כולם העלו מחירים תוך ניצול מצב המלחמה. ממשלה מנופחת, משרדים מיותרים שלא נסגרו, זה מה שנקרא חלק א' של קצה המזלג. בואו נוסיף על זה 1,200 נרצחים ביום אחד, מעל 200 חטופים ביום אחד, 100,000 עקורים מביתם, לראשונה הותקפנו על ידי איראן, ואפס, אפס, זה הציון ביחסי החוץ של מדינת ישראל, כשכמובן יחסי החוץ משפיעים על הביטחון. בקצב הזה, עד 2026 לא יהיה את מי או את מה להציל. תודה. תודה. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת כסיף, אינו נוכח, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, אינה נוכחת, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת, חבר הכנסת אחמד טיבי, אינו נוכח, חבר הכנסת יבגני סובה, אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני הכול צריך להזכיר ולזכור את החטופים והחטופות שלנו, שעדיין נמקים אי שם בעזה, ואנחנו צריכים לעשות הכול ולא להרפות לרגע עד שהם יחזרו הביתה. אני רוצה להתייחס להצעת חוק שצפויה להגיע היום, אני שומעת שיש קצת בעיות בקואליציה, אבל זו הצעה שראוי שלא תגיע. מהפח אל הפחת, אין מימוש יותר מדויק כרגע לביטוי הזה מאשר העברת סמכויות האכיפה במקרקעין משר המגזר בצלאל סמוטריץ' אל השר לכישלון לאומי, הפירומן בן גביר. יש כל כך הרבה דברים דחופים שצריך לעשות עכשיו: החזרת החטופים, הכי דחוף, חיזוק הביטחון והצבא, פיתוח הכלכלה, שיקום הנגב המערבי והצפון, לרפא את החברה שלנו. אבל למה לעשות את מה שצריך? זה לא בשביל הממשלה הזו, זה מה שנקרא obvious. אם תשאלו את השר בן גביר, נער הגבעות בחליפה, מה שצריך לעשות כרגע הוא להגביר את הלהבות, אין לנו מספיק להבות במדינה. כשיש לך פטיש, כל בעיה נראית כמו מסמר, וכשאתה פירומן, כל סוגיה רגישה משמשת כחומר תבערה. איתמר בן גביר הוא העקרב שעוקץ את הצפרדע באמצע הנהר. הוא לא יכול וכנראה גם לא רוצה להתאפק. תנו לפירומן גפרור, והוא ידליק מדורה, תנו לפירומן סמכויות ומשטרה, והוא ינסה להבעיר את כל המזרח התיכון. לבן גביר יש תוכנית אופרטיבית לקדם כאן מלחמת גוג ומגוג, והוא לא יעצור עד שכדברי הנביא זכריה, כל הגויים יתאספו עלינו למלחמה. הוא לא יירגע עד שזה יקרה. אין חזית אחת שתומך הטרור הזה לא ניסה להצית מאז שנכנס לתפקידו, אין ברית אחת שהוא לא ניסה לערער, אין ציבור אחד בישראל שהוא לא ניסה להתסיס. לא מעניינת אותו משילות, מעניינות אותו הגזענות והאלימות, כי הוא כאן כדי להחריב, זו המטרה שלו. בן גביר הוא בריון שלעולם לא יבוא על סיפוקו, מכור לכאוס, וכל פעם צריך להעלות לו את רמת הגירוי. הוא לא רוצה לקדם שמירה על החוק או אכיפה, הוא רוצה לקחת את ערביי ישראל ולהפוך אותם מאזרחי המדינה לשמן על המדורה. הטירוף המסוכן הזה חייב להיפסק. הממשלה הרעה הזו, המסוכנת הזו, חייבת להסתלק מחיינו. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה, אדוני. חבר הכנסת טיבי, אתה רוצה לדבר? כן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 192 יום למלחמה, 133 חטופים בעזה עדיין שם. 192 יום גם למלחמה בצפון, הצפון, שיש בו רצועת ביטחון פנימית בתוך שטח מדינת ישראל שלצערי רחוקה מן הלב. לא רחוקה מהלב. אתמול הייתי בביקור בחלק מאותם יישובים שנפלו בין הכיסאות, דובר עליהם לא פעם בוועדות, 18 יישובים, ומשהו כמו 24,000, 25,000 אנשים שגרים וחיים שם עכשיו. אתמול הספקתי להיות בשלושה מהם, בכפר סאלד, בשדה נחמיה ובכפר בלום. אתה מדבר עם התושבים שנמצאים שם, אתה מסתובב במקומות ורואה, ואתה רואה בעין את הדברים שאתה דן עליהם פה בוועדות הכנסת. אתה נכנס ואתה רואה שבתי הילדים בחלקם לא ממוגנים. עברה חצי שנה מאז, ויש שם אנשים ויש שם תושבים. הייתי פה, וגם חברי היה בחלק מהישיבות לגבי השדולה של הצפון, אבל בינתיים לא קרה דבר. הממשלה מתכננת להביא הצעת מחליטים בימים הקרובים לגבי הצפון, כפי שפורסם, אבל יש דברים שלגביהם לא צריך הצעת מחליטים מסודרת, אפשר לעשות כאן ועכשיו את מה שיש, ולתת לאנשים שנמצאים שם ומחזיקים את האזור הזה עבור כולנו את התחושה שהם חלק מהמדינה. אני אתן אולי דוגמה אחת פשוטה שאפשר לטפל בה כך, אם רוצים: אדם שלכאורה לא מפונה מהאזור זכאי לשירותים ממדינת ישראל בכל התחומים. מה הבעיה של משרדי הממשלה, של המשרדים החשובים, משרד הבריאות ומשרד הפנים ומשרד החינוך, להפעיל איזו ניידת שתגיע ותראה מה הצרכים? למה צריך לנסוע עד טבריה? קריית שמונה, שהיא עיר המחוז, אין בה את כל השירותים האלה. האם ממשלת ישראל לא יכולה לעשות משהו שהוא מעבר לכסף, מעבר לתקציב? לשנות את האפליקציה של כל קופות החולים שהם יוכלו לקבל תורים, גם אם הם לא בקריית שמונה? אלו הבעיות. זו לא שאלה של כסף ותוכניות ארוכות טווח. אי-אפשר לשים מיגוניות מחר בבוקר ליד גני המשחקים, שאין שם? האם צריך להגיע לכך שבסוף גואטה, בתוכנית רדיו, ידאג שתגיע מיגונית? אפשר לעשות את הדברים האלה. אפשר, אם יהיה מישהו אחד, מישהו או מישהי, שלוקח את הפרויקט הזה של 18 יישובים, ובודק, תכליתית, מה אפשר לעשות, בקטן, לא בגדול, לא במיליארדים, בקשב, בתשומת לב, באכפתיות. מה קורה עם החל"ת של האנשים שנמצאים שם? יש תוכניות להגדיל את החל"ת למפונים, מה עם אלה שנמצאים? אלה 24,000 איש, ומדינת ישראל, אם היא רוצה, היא יכולה. המדינה פשוט לא רוצה או שלא אכפת לה. אבל אפשר, אם רוצים. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. חבר הכנסת הרצנו, ברכות ותודה על האושר הגדול הזה. תודה. אין דברים כאלה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אושר שנעמי כאן איתנו. ברכות, יוראי. תראו, אני באמת שמחה שכנסת ישראל מתכנסת לדיון פגרה במליאה, אבל צריך לומר את האמת: כנסת ישראל לא באמת פעילה. אי-אפשר לקדם הצעות חוק פרטיות וממשלתיות באותה מהירות ובאותה נחישות שבהן הדבר נדרש לטובת אזרחי מדינת ישראל. למשל, אדוני היושב-ראש, יש הצעת חוק שאמורה לקדם את זכויותיהם של החטופים השבים, כי זה לא הגיוני שהמדינה תשלם להם 1,300 שקלים בחודש. שמעת את המספר? 1,300 שקלים. למה? אתה יודע כמה צרכים יש להם? אבל את זה אי-אפשר לעשות, למרות שיש הצעת חוק. או הצעות בעניין המפונ��ם מהצפון. אני לא מדברת על זה שיש לנו רצועת ביטחון בתוך מדינת ישראל, לא מדברת על זה שאין בתי ספר לילדים, לא מדברת על זה שהם נמצאים במלונות לא לוקסוס, בחדרים של 25 מטר מרובע, משפחות שלמות. אף אחד לא אומר להם מתי הם יחזרו, אם הם יחזרו ובאילו תנאים. במקום זה התאספנו כאן כדי, למשל, להעביר תחום אחריות משר האוצר לשר לביטחון הפנים. לא מבינה את זה. פתאום שלטון החוק נורא נורא מעניין את השר לכישלון לאומי. זה הדבר שמעניין אותו: הוא רוצה תחום אחריות נוסף. ואני שואלת את עצמי, האם הוא כל כך הצליח בתחום האחריות שנמצא אצלו? האם הפשיעה מוגרה? האם הכול בסדר? המשטרה מתפקדת לעילא ולעילא? אין בעיות בתחום שלו? הוא רוצה עוד סמכויות כדי לייצר עוד כאוס בעוד מקומות? אני אומרת לכם, זה לא הנושא להביא היום. טוב היה אם היינו מביאים הצעות חוק חשובות לטיפול בשורדי הנובה, לטיפול במשפחות נרצחי הנובה, לטיפול בחטופים השבים, לטיפול בתושבי הצפון. אלה הדברים שהיינו אמורים לעסוק בהם היום, ולא דברים שלא מקדמים שום דבר בעבור שום אזרח במדינת ישראל. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת ואטורי, בבקשה. חבר הכנסת טיבי, אני הוספתי אותך פשוט בסוף. שמת את חבר הכנסת טיבי בסוף? כן, כי הוא פספס את המקום שלו. אה, אוקיי. שלא ייפגע, אתה יודע, זה פולניות קצת. לא, הוא לא נפגע. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה, כמה מפתיע, לדבר על החוק עצמו, על חוק הסדרת הילולת רבי שמעון. אני חושב שראוי ונכון לעשות את החוק הזה. יש לי רק בעיה אחת: לאורך התקופה האחרונה, מאז הוקמה הוועדה ודנים בנושאים האלה, יש את הקבוצה שקוראים לה, אני לא גזען, אני לא מרוקאי, אבל אני ספרדי, הקבוצה המרוקאית. כך קוראים לה. הם הורדו מההר והועברו מעבר לכביש. זאת אומרת, אמרו להם: שמעו, הפינה שלכם זה שם בסוף, בצד ההוא, הרחק מהציון. אני חושב שראוי, אם כבר מסדירים חוק כזה, לתת לכל עם ישראל אפשרות, גם למסורתיים, גם לדתיים שהם לא חרדים עד הסוף, למרות שכולנו חרדים היום, כן? חשוב לתת מקום לכולם. אין מצב כזה שיזרקו איזה מישהו כי הוא לא קרוב למקום הזה, וצריך לתת מקום לכולם, עוד פעם אני אומר, גם למסורתיים, גם למרוקאים, מה שנקרא, שזה הספרדים. צריך לתת מקום לכולם. חשוב לדון בעניין הזה, ואני חושב שזה חשוב מאוד. אי-אפשר להצביע באופן אוטומטי על חוק שאינו נותן פתרון לכולם אלא נותן בעיקר למי שמוביל פה בדברים האלה. חשוב, אדוני השר, לתת מקום גם למרוקאים. אני אומר עוד פעם, לשקול את הדבר הזה, לתת להם מקום ראוי. לא לדחוק אותם ולהגיד: פתרנו את הבעיה, אלא אפשר קצת להכניס את כל עם ישראל לתוך המקום הזה. רבי שמעון הוא של כולם. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת סובה, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לשבח את צבא ההגנה לישראל, חיילינו, מערך ההגנה, את כל מי שלקח חלק בלילה הדרמטי הזה, בלילה ההיסטורי הזה והגן על עם ישראל ועל מדינת ישראל. כמובן, גם כל קהילת המודיעין, חיל האוויר, כל צה"ל וכל כוחות הביטחון. אדוני היושב-ראש, בכדורגל אומרים שאם אתה טוב בהגנה, זה עדיין נגמר בתיקו, כי אתה חייב להבקיע. בברזיל מלמדים ילדים, וכבר כשהם מגיעים לגיל שלוש-ארבע אומרים להם: לא משנה כמה גולים אתה תספוג, העיקר שאתה תבקיע גול אחד יותר. זו תפיסת העולם של כדורגל בברזיל. למרות שאתה יודע שיש שינוי אדיר בהגנה הברזילאית בשנים האחרונות. גם השוערים הברזילאים - - - בינתיים זה לא עוזר להם, כי הם כל הזמן חושבים איך להבקיע. ברגע שאתה מבקיע, לא משנה כמה אתה סופג, אתה מנצח את המשחק. המשמעות היא שהגנה זה מצוין, אבל אם אנחנו לא נחשוב איך אנחנו מבקיעים בהתקפה, אז מקסימום נגיע לתוצאת משחק שהיא תיקו. תיקו זה לא ניצחון. זה צריך להיות ברור לכולם. זה טוב להתגונן, זה מצוין לחשוב על שיפור מערך ההגנה, אבל הדבר הזה בהחלט לא מספיק בשביל ניצחון, ואפילו בשביל תודעת הניצחון בקרב אויבינו. האויבים שלנו מסתכלים על כל הזליגות האלה וכל פעם מושכים עוד קו ועוד קו, ובודקים אותנו ובודקים אותנו. פעם זה היה עם הטפטופים של החמאס, היום איראן מנסה בכל פעם להגדיל את הקו האדום: הינה, שלחנו 331 כטב"מים, בואו נראה, לא מגיבים? בפעם הבאה נשלח עוד, ובפעם הבאה נעשה את זה גם באמצעות הפרוקסי. אדוני היושב-ראש, השבוע לפני 50 שנה, ב-11 באפריל 1974, על הדוכן הזה עלתה ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר והודיעה לעם ישראל שהיא מתפטרת מתפקידה כראשת הממשלה. היא עשתה את זה אחרי ניצחון סוחף של המערך ב-31 בדצמבר 1973, חודשיים אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשהמערך קיבל 51 מנדטים. 51 מנדטים היו לה. כל החברים שלה ישבו באולם הזה ושמעו את הנאום שבו היא הודיעה לעם ישראל, שלמרות שוועדת אגרנט לא הצביעה עליה כאשמה היא לקחה אחריות והודיעה על התפטרותה מתפקיד ראש הממשלה. מהכנסת היא התפטרה רק כעבור כמעט חודשיים, ב-10 ביוני 1974. מה קרה אז, לפני 50 שנה? תבדקו בהיסטוריה: הכנסת לא התפזרה, העולם לא חרב, אלא קמה ממשלה בתוך הכנסת בלי בחירות. כשאנחנו מסתכלים היום על הסיטואציה שנוצרה, על האתגרים שיש לנו, גם אתגרים מבחוץ וגם אתגרים בתוך החברה הישראלית, ואני מדבר על חוק הגיוס ואני מדבר על אתגרים כלכליים, מי שצריך לעשות מעשה הוא ראש ממשלת ישראל, להודיע על סיומה של הממשלה הזאת, על פירוקה והקמת ממשלה ציונית מקיר לקיר בכנסת הזו. בכנסת ה-25 אפשר להקים את הממשלה הזאת. אבל בלי המעשה של גולדה מאיר לפני 50 שנה שום דבר לא יקרה בכנסת הזאת. הזמן נגמר. ולכן אני קורא לראש ממשלת ישראל: חזור על מעשה של גולדה מאיר, התפטר, והכנסת הזאת תבחר ממשלה ציונית מקיר לקיר. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת טור פז, אינו נוכח. חבר הכנסת קריב, סליחה, לפני כן הודעה למזכיר הכנסת. אתה יכול לבוא בינתיים. ברשות היושב-ראש, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לייעל האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד 2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה. תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אין ספק שהצעת החוק הזו היא הצעת חוק חשובה, באשר היא מבקשת להסדיר אירוע המוני רב-משתתפים, אולי האירוע הגדול ביותר מבחינת מספר משתתפים בתא שטח במדינת ישראל. אבל לא ניתן לדון בהצעת החוק הזו מבלי להזכיר קודם לכן שאנשים רמי-מעלה שוועדת החקירה הממלכתית מצאה אותם כנושאים באחריות אישית למותם של 45 מתפללים באותו אסון נורא, אותם אנשים עדיין נושאים תפקידים בכירים, מהתפקידים הבכירים ביותר במדינת ישראל, והאמת היא שלא שמענו אותם - - - - - - - באמת לוקחים אחריות. אגב, מעניין יהיה לבדוק בכמה מוועדות הכנסת שמוחזקות בידי נציגי הקואליציה התקיים דיון אמיתי ומהותי במסקנות ועדת אסון מירון. אני שמח שלפחות הצעת החוק מבקשת לתכלל חלק מאותן המסקנות. אבל, האזנתי בקשב לדבריו של השר פרוש, שעסק לא רק בענייני הצעת החוק אלא ג�� במה שאירע במוצאי שבת, בליל יום ראשון. השר פרוש הוא אדם מאמין, ולכן ברור שכמו כל המאמינים הוא תולה את הדברים החשובים שאירעו באותו ערב גם בחסדי שמיים, והדבר כמובן מקובל. אבל חסדי שמיים מתבצעים בידי שליחים, על פי רוב בידי בשר ודם, וראוי להכיר גם בהם. אחרי שמודים לקדוש ברוך הוא, ראוי לציין את חיילי וחיילות מערך ההגנה האווירי, את הטייסים ואת הטייסות, את כל המדענים שטרחו והשתדלו לקנות את המיומנות המדעית כדי שיוכלו לפתח את אותם אמצעי הגנה. אלה, אלה הם חסדי השמיים: זכינו להקים מדינה ריבונית שבה יש תעשייה, שבה יש מדע, שבה יש אנשים שמוסרים את מיטב שנותיהם להגנה על גבולות הארץ. בדברים הללו באים לידי ביטוי חסדי השם לעמו. ואז אומר השר פרוש שדווקא כאן, במדינת העם היהודי, אין חוק שמאפשר למישהו ללמוד תורה. וכי צריך חוק כדי שהאדם יוכל ללמוד תורה? כל תקציב המדינה מלא בסעיפים שמטרתם להעמיד את עולם התורה על רגליו, אלא שבמדינת ישראל יש דרישה שגם מי שמבקש למסור את נפשו לתורה ימסור את שעותיו גם להגנת גבולות הארץ שניתנה לעם ישראל, כי הדברים אינם סותרים. תודה. תודה. חברת הכנסת מיכאלי, אינה נמצאת. זה התור שלי. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. תודה. כבוד היושב-ראש, שלשום השתתפתי בלוויה של המנוח יעקוב טוחי מן יאפא, מיפו. יעקוב הוא פקיד בשגרירות ארצות הברית בתל אביב ומתנדב באיחוד הצלה. הוא נחשב לאחד האנשים הטובים, תרתי משמע, ביפו. הוא תרם לחברה. אין עליו ולו רבב אחד. כאשר הוא היה בלבוש של איחוד הצלה הוא נכנס לוויכוח, או שאדם עם קסדה הוא היה עם קסדה ולאחר מכן עם כיסוי פנים, מתברר שהוא מסתערב, ירה בו לאחר ויכוח. מי שראה את הסרטון, ראה וספר כמעט עשרה כדורים, כאשר בכדור האחרון היה רווח בין הכדור האחרון, אחרי שהוא רצח אותו, וידוא הריגה. זה היה אכזרי, נפשע, מכוער. אירוע של ויכוח בכביש יכול להסתיים אחרת, צריך להסתיים אחרת, לא באופן אלים. אבל כאן מסתערב הלך, הביא את הנשק שלו, אחרי הריב, שם כיסוי פנים וירה בו, רצח אותו. הוא עצור היום, בהחלטת מח"ש, אבל הכעס של תושבי יפו ושל כלל החברה הערבית רב. חשתי את זה בלוויה, והדרישה היא ללוות את החקירה עד שהרוצח הזה יבוא על עונשו. בעוד כמה ימים הוא יובא לבית משפט, מי שמואשם ברצח, ורבים מתושבי יפו ילוו את המשפט הזה, כי האיש הנורא הזה, הרוצח שלמד לקפח חיי אנשים במקום אחר וחושב שחיי ערבים הם זולים בכל מקום, כולל ביפו, צריך לבוא על עונשו בכל חומרת הדין. בכל חומרת הדין. תודה רבה. תודה. חברת הכנסת צגה מלקו. בבקשה, גברתי. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, היום 51 ימים להיעדרותה של היימנוט. היימנוט קסאו, בת תשע, עדיין לא יודעים איפה היא, עוד לא חודשיים, אבל כמעט, חוץ מהמשפחה, חוץ מכמה אנשים, היא נשכחה. תקשיבו לזה, אני כל פעם מדברת עליה, בת תשע נכנסה למרכז קליטה, איפה שהיא גרה, ואחרי זה נעלמה. מה אפשר לעשות? תחשבו על זה, כל אחד שיש לו ילדה בגיל תשע או נכדה או אחיינית, לא משנה, תרגישו את זה. אף אחד לא זוכר אותה. נשכחה. כלי התקשורת כבר הפסיקו מזמן לדבר עליה. והיא, כאילו האדמה בלעה אותה. המשפחה, עם הקושי של הקליטה, נשארה ללא מענה. אין שום מענה. אני אומרת את זה, זה מדיר שינה. איך אפשר לישון בשקט? איך אפשר? תחשבו על זה. אתם יודעים, יש אנשים שאומרים לי שהרבה נערים באזור יוצאים מהבית ולא מוצאים אותם. אבל ילדה בת תשע? תחשבו על זה, חבריי. אל תשכחו אותה. תזכירו אותה בכל מקום, בכ�� מקום, עד שהילדה הזאת תחזור הביתה, עד שנדע איפה היימנוט. זה יכול לקרות לכל אחד. אני מדברת עם המשפחה, והמשפחה חסרת אונים. אפילו היה חפ"ק של המשטרה במרכז הקליטה, כי במרכז הקליטה מתגוררים רק יוצאי אתיופיה, 360 נפשות, עולים חדשים במרכז הקליטה, שהיום לא מרגישים בטוח במקום שצריך להיות הכי בטוח. הם פוחדים כאשר הילדים שלהם יוצאים, וגם הילדים פוחדים. איך יכול להיות שבמדינת ישראל ילדים פוחדים לצאת ממקום בטוח, מהבית? תחשבו על זה: הילדה הזאת לא בבית 51 ימים. בהזדמנות זו אני פונה גם לכלי התקשורת, לעיתונאים: תזכירו אותה, אל תשכחו אותה. תדברו עליה, תראו את התמונה שלה. תזכרו כמה ימים היא לא איתנו. בכלל, אנחנו לא יודעים מה מצבה. הילדה בסך הכול בת תשע, רוצה לגדול בארץ. משפחתה הם עולים חדשים, לא מבינים את השפה, לא מבינים את התרבות. אין להם כסף, אין להם יחצ"נים. והילדה שלהם עדיין לא איתם. אני אומרת בהזדמנות זו לחברה הישראלית כולה: אנא, אל תשכחו את הילדה הזאת עד שנמצא אותה. תודה רבה. חבר הכנסת שקלים, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר הגשתי יחד עם חברי צבי סוכות מכתב לשר הביטחון, שאליו הצטרפו עוד 17 חברי כנסת מהקואליציה, ובו דרישה להדיח את ה"פרופסור" אסא כשר מהקוד האתי של צה"ל. לא יכול להיות שאיש אקדמיה כה בכיר שמסית ומבזה קהלים כה גדולים וחשובים בחברה שלנו, בצבא שלנו, שאדם כזה יהיה מזוהה עם הערכים של חיילינו הקדושים. יתרה מזו, אדם שתמך והאדיר את הסרבנות ואף ניסה להכניס את הפוליטיקה לתוך הצבא, עלינו להתנער מאנשים כאלה בחברה בכלל, ובפרט כאשר מדובר בצבא ההגנה לישראל. דבריו הטמאים של מר כשר, שלפיהם אחינו מהתיישבות הם "הטבעת העכורה במרק", ראויים לכל גינוי, במיוחד בתקופה שבה אנו נמצאים במלחמה ונדרשים לשמור על אחדות וקירוב לבבות. דרך אגב, אני לא ראיתי מישהו מהצד השמאלי מגנה את הדברים שלו. כנגזרת של הוצאתו של כשר מהקוד האתי אני קורא גם לניסוח מחדש של רוח צה"ל, אשר תכלול ערכים כגון אחדות, אהבת העם, אהבת הארץ, רוח קרב וניצחון. ואם כבר מדברים על ניצחון, שלשום הראה צבא ההגנה לישראל תצוגת תכלית בהגנה על אזרחינו ועל ארצנו. קודם כול, יישר כוח לכל העוסקים במלאכה על ההישג המרשים. אני כמובן מדבר על החיילים, על המפקדים, על כל כוחותינו, על הממשלה, על הקבינט, וכמובן, על ראש הממשלה נתניהו, שניצח על התיאום בזירה הבין-לאומית. עם כל הכבוד להגנה, וגם אני מתחבר לדברים שאמרו פה חבריי לפניי, בהגנה לא מנצחים, מנצחים רק בהתקפה. אמרת את זה לראש הממשלה? וכאשר אנחנו מדברים על ניצחון, חייבים להכריע את המערכה בכל הזירות שאנו מתמודדים איתן. אכן הראינו יכולות הגנתיות משובחות, אבל עכשיו צריך ליישם גם יכולות של התקפה מוחצת כנגד אויבינו. אני קורא מכאן לראש הממשלה נתניהו: העם מאחוריך. מכאן אני מחזק ידיך לתקוף בכל הכוח את מי שבא להשמידנו. אנא, התעלם מכל רעשי הרקע הפנימיים של אלו שאינם מאמינים בניצחון, או עושי דבריהם של הממשל הדמוקרטי הנוכחי - - קודם חיזבאללה או - - - מה הסדר? חבר הכנסת קריב, די להפריע. - - אלא חתור לניצחון המוחלט כפי שאתה מאמין. אם צריך לשנות את הרכב הקבינט הנוכחי, זה הזמן לעשות זאת ובדחיפות. אני מציע - - - לשר גולדקנופ - - - ולכן, אני שוב קורא לצרף לקבינט את ישראל ביתנו ואת תקווה חדשה. יחד נוכל להציג חזית אחידה ומנצחת. - - - תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת, ��בר הכנסת יוראי להב הרצנו, אינו נוכח, חבר הכנסת מתן כהנא, אינו נוכח. מוותר. מוותר. חבר הכנסת אריאל קלנר, אינו נוכח. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה, גברתי. תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, החוק הזה, אני אתייחס אליו בשנייה, כי בכל זאת ליוויתי את האירוע של מירון כיושבת-ראש הוועדה. פתאום הקואליציה גילתה שיש הר שקוראים לו מירון, שהיה בו אירוע אזרחי, אם אפשר לומר, האסון האזרחי הגדול ביותר. היא נזכרה להביא את החוק חודש לפני, כאילו עד עכשיו לא היה מירון ואי-אפשר להביא, ועוד ביקשה שלושה פטורים על החוק לראשונה, שנייה ושלישית. טוב שלפחות יו"ר הקואליציה עצר את השנייה והשלישית. יש לי חדשות בשבילכם: יש הר, קוראים לו הר מירון. מהרגע שהסתיימה ההילולה הקודמת, היה צריך לעבוד על החוק, אגב, לא עוד פעם הוראת שעה, אלא חוק אמיתי כדי לעשות את זה כמו שצריך, אבל כרגיל, הכול עקום בקואליציה הזאת. אבל אני כמובן לא יכולה שלא לנצל את הבמה הזאת ולומר תודה, תודה לחיל האוויר. איזה ניצחון, החזה ממש מתפוצץ מגאווה. אבל לפני שנתחיל בברכות, ובירכתי אותם גם בחשבון הטוויטר שלי, כמובן יש איזשהו עניין קטן לסגור בכל מה שקשור לטייסים, וכמובן דברים שנאמרו בבית הזה שאי-אפשר לשכוח ולמחוק אותם, לצערי, כי הם נאמרו פה, ולא ברחוב. עכשיו, אני אומרת לעצמי, זה הרי הכול התחיל מראש הממשלה, הוא אמר: המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, מה היא תעשה בלי הממשלה? חבל מאוד שהממשלה הזאת לא הלכה. אבל בואו נתחיל ונתגלגל הלאה לנציגי הבית הזה ומה שהם אמרו על חיל האוויר ועל הטייסים, ולא, לא שכחנו. נתחיל עם בן גביר, אין כמו הכישלון הלאומי להתחיל בו, שפרסם סרטון מזעזע, סרטון שבו נראים לוחמי יבשה מבקשים סיוע אווירי, והטייסים בתגובה שואלים אותם אם הם תומכי רפורמה, ולא מסייעים להם. זה מה שעשה השר לביטחון לאומי על הטייסים, שם סרטון שבו הם מסרבים לחלץ את החיילים. נעבור לשר התקשורת קרעי, שפנה לסרבנים המחוצפים, ואמר להם: עם ישראל יסתדר בלעדיכם, ואתם תלכו לעזאזל. כמובן, מה עם השרה לשעבר, שכבר התפטרה, כמובן, עכשיו היא חברת כנסת, דיסטל אטבריאן, שאמרה שהטייסים הם לא פטריוטים, לא מלח הארץ, לא ציוניים, לא מטובי בחורינו, לא אנשים נפלאים, לא עם ישראל. היא קבעה שהם נפולת של נמושות, שלא מעניין אותה מה הם עשו למען המדינה, כי גם סייעות של גננות עושות לא מעט למען המדינה. כמובן, טלי גוטליב, זה בזבוז זמן, אני ממשיכה הלאה. היא אמרה משפט אחד: אני בזה לכם. כן, עזוב, טלי גוטליב זה בזבוז זמן. אמסלם, על טייס הקרב לשעבר אל"מ אודי אורי, שנפגע בעין ממכת"זית, אמר: אחד צפונבון שנפצע ליד העין. את צריכה לסיים, חברת הכנסת בן ארי. כמובן, אני כבר מסיימת, כי יש לי את ניסים ואטורי. יש לי את ניסים ואטורי - - - מתי אתם תסיימו? עוד שנתיים בערך. לא, לא, כמה שפחות יותר טוב. גם אתה יודע את זה. רגע, אני רק רוצה להתייחס בעשר שניות לניסים ואטורי, שהשווה בין איומי הטייסים שלא להגיע לימי מילואים למעשי בגידה. ודברי ואטורי: ולוחם שבגד בך, יורים בו, פשוט מוציאים אותו להורג בשדה הקרב. הוא המליץ להדיח את הטייסים שקראו לא להתייצב, לתת להם בעיטה בתחת, לעוף מהצבא. תודה רבה. אני רוצה רק להגיד לסיכום, כי לצערי יש לי עוד הרבה ציטטות: לא שכחנו, לא שכחנו את הדברים שנאמרו בבית הזה. תודה רבה לחיל האוויר, תודה רבה לכל אותם לוחמים שהגנו על מדינת ישראל ובזכותם אנחנו יושבים כאן יום-יום בבית הזה. מגיעות להם סליחה והתנצלות מהרבה אנשים בצד הזה. תודה. תודה. רק הדברים לא נאמרו לגבי לוחמים, הם נאמרו לגבי מי שסירב, ויש הבדל גדול בין השניים. אף אחד לא סירב. אף אחד לא סירב. מי סירב? טוב, בסדר. רבותיי חברי הכנסת, אני מזמין את השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש לסכם את הדיון, בבקשה. מי סירב? היה מישהו שלא בא? פרוש, אני מקשיבה לך, כי אתה יודע שהיינו בקשר טוב, אבל למה כל כך מאוחר? אני עולה לענות לך. אני מקשיבה לך, בגלל זה אני פה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סיימה את הדיון או את הוויכוח חברת הכנסת מירב בן ארי, והיא שואלת אותי גם פה, תוך כדי שאני עולה והיא ירדה מן הדוכן, למה כל כך מאוחר. אז קודם כול אני רוצה לומר לך שציינתי בפני כמה וכמה את האופוזיציה בשנה שעברה, בראשות גב' מירב בן ארי, שהודיעה פה מעל הדוכן שעל חוק מירון הם לא הולכים לעשות בעיות. גם לא נעשה. אני ציינתי את זה לשבח. אני מסביר לך גם: למה הגענו עכשיו? יש כאלה שגם עלו ושאלו שאלה: בשביל מה בכלל חוק, על כל התכנסות של המונים צריך חוק? אז נזכיר לכולם. לא, זה לא אותו הדבר. היה פה אחד מחברי הכנסת מהאופוזיציה, שאני מגן עליו, אני מסביר לך, תמסרי לכולם, אני רוצה שכולם יבינו. קרה אסון, לצערנו, 45 נפטרו שם במקום. הם נהרגו. "נפטרו" זה שקורה לך דום לב. "נהרגו" זה נקרא שמישהו הרג אותם. הם נפטרו. נפלו, התמוטטו. הרשלנות הרגה אותם. חברת הכנסת בן ארי, אנא ממך. אנחנו מדברים. אז תשבי גם. לצורך העניין הזה הנושא נחקר. ואז נשאלה השאלה: מיהו האחראי? מי האחראי? אז יש את התשובה שאת אומרת, ועדת החקירה אמרה. אבל ועדת החקירה קבעה שהממשלה צריכה לקבוע מי יהיה האחראי לאתר הזה וצריך לקבוע שר. הממשלה, בשנה שעברה, לפני ל"ג בעומר, קבעה שמאיר פרוש יהיה השר האחראי. כשמאיר פרוש הוא השר האחראי הוא יכול לבקש סמכות שמותר להתקהל בפינה הזאת של ההר כך וכך אנשים, לפי מהנדסי בטיחות, כאן מותר שיהיה כך, במתחם 89 יהיה כך. זו בעצם מטרת החוק. אני יודעת. אבל אנחנו עשינו חוק בשנה שעברה, מתוך תקווה, ועשינו את החוק מכיוון שוועדת החקירה כיוונה אותנו לעשות חוק. אני לא יכול לפעול בלי חוק, בלי חקיקה ראשית. אבל אני גם לא יכול לפעול כאשר יש לי ועדת חקירה שעדיין לא סיימה את דיוניה, אני מדבר על לפני חודש-חודשיים. ואני לא יכול לחיות מהחוק של שנה שעברה, כי הוא היה הוראת שעה. אבל גם זה הוראת שעה. אבל גם זה הוראת שעה. כשאני הכנתי את זה, זה בא אומנם לפה עכשיו  זה אומנם בא לפה עכשיו מכיוון שאני כבר בהכנה ובדיונים עם משרד המשפטים כמה וכמה חודשים, והתוצר הזה יצא לאוויר העולם סמוך מאוד לימים שוועדת החקירה הודיעה את זה. ואני צריך לפרסם את זה לציבור, הציבור צריך לומר, תיאומים עם משרדי ממשלה, משרד המשטרה חושב ככה, ותחבורה חושבים כך, משרד המשפטים חושב אחרת והמשרד לענייני דתות חושב אחרת. הכול זה דיונים. ואני בהליך של הכנת החוק הזה כאשר אין לי עדיין מנדט מוועדת החקירה כי היא עוד לא סיימה את דיוניה כשאני מכין את החוק הזה, ולכן הוא בא כהוראת שעה. כאשר ועדת השרים או צוות השרים שנתמנה על ידי הממשלה לדון במסקנות של ועדת החקירה, שדרך אגב, מוחרתיים מתחילה לדון, צוות השרים מתחיל לדון בעניין הזה. וכאשר יהיו מסקנות והממשלה תדע את אשר לפניה ותחליט את מה שהיא מחליטה, אם זה השקעה וכמה השקעה ואיפה משקיעים ומה צריך להשקיע, יש דברים שצריכים להשקיע כתוצאה מוועדת החקירה שמחייבת כך לעשות, ואני מקווה שאכן ייתנו את הכסף, אז, בעזרת השם, בשנה הבאה, אם המשיח לא יבוא - - זה ייקח זמן. - - נוכל בשנה הבאה להביא לפה הצעת חוק, שיהיה באופן קבוע - - - למה חיכית חודש לפני? אין לי בעיה, רק לא הבנתי למה חיכית עד חודש לפני? הסברת את עצמך, אני מקשיבה לך. יפה, אז הסברתי את עצמי. הסברתי את עצמי. כי לא יכולתי לפעול אחרת, אני מחכה לוועדת חקירה, והיא לא סיימה את דיוניה. לתוצאות של ועדת החקירה. רק שתביני, את אותה הצעת חוק אי-אפשר לקיים בשנה הבאה, כי השנה ל"ג בעומר במוצאי שבת ולכן ההילולה מתחילה רק ב-23:00. בוא נראה שיהיה בכלל, אתה יודע. כי בסוף זה אזור מאוד בעייתי. בדברי ההסבר כתוב: הכול לפי מה שצורכי הביטחון יאפשרו. לכן, אני מבקש שוב מכולם, כולל גם האופוזיציה, להתחשב באירוע, אם, בעזרת השם, נוכל לקיים אותו, שנוכל לקיים אותו בבטחה ובשמחה. אנחנו כבר נתנסינו בשנה שעברה, עשינו את זה טוב, ונקווה גם שהשנה נוכל לעשות את זה, שצורכי הביטחון יאפשרו את זה ונוכל לעשות את זה טוב, בשמחה ובבטחה. אנא תאשרו את זה היום. נאשר. מחר הוועדה של חבר הכנסת פוגל דנה בעניין הזה כהכנה לקריאה שנייה ושלישית. השר פרוש, השאלה אם הפעם לא יתערבו שיקולים שלא מן העניין בהחלטה של גורמי הביטחון? לי לא אכפת שוועדת חקירה תבדוק אותי אם היה בשנה שעברה שיקולים. לא בשנה שעברה. אני לא חושב שהשנה, אם אני בתוך העניין הזה, אני לא חושב שמישהו ניסה, אבל לא יהיה. אני רוצה כן לומר לגבי המרוקאים, גם אם אני לא מרוקאי, אני רוצה מאוד לכבד את המרוקאים. מה אני יכול לעשות שוועדת החקירה קובעת בהמלצות ראשונות, שניות וגם סופיות, שאסור שיהיה משהו מהסוג הזה של אוהלים שבהם אפשר לישון ולאכול? אז אני נגד המרוקאים? אין לי שום אפשרות. אבל יש לנו כן שיג ושיח, הראשונים שקראנו להם השנה, לפני כמה חודשים, את המרוקאים. ויש לנו התנהלות מולם כדי לתת להם מקום בתוך מה שקרוי מתחם מירון, ואני מקווה שהם יקבלו את זה. אני רק כן אומר משפט אחד - - - אבל אתה יודע, הם לא נפטרו על ההר, הם נהרגו על ההר. נהרגו, הכוונה שחיזבאללה יורים טילים והם הורגים. פה לא היה חיזבאללה. מי שנפטר, הוא נפטר מדום לב, הוא לא נפטר מזה שהרגו אותו. את רוצה לקחת ממני את האמונה? אני אומר שהם נהרגו? אוה. לא נהרגו, הם נפלו תוך כדי שהם היו שם. מה זה נפלו תוך כדי? מה, הם קיבלו דום לב? עזוב, אני לא אסכים איתך על זה, חבל על הזמן. אף אחד לא נפטר במירון. על כל פנים, מה שאני רוצה לומר: אני מדבר פה ואני עונה משפט לאלעזר שטרן. אני אומר פה כיהודי שמאמין בלימוד תורה, שזה מגן. אני לא אומר שמישהו הולך לצבא, חלילה, אנחנו כולנו מודים ומהללים ומשבחים, אני לא נכנס לעצם הוויכוח הזה. אבל תארו לעצמכם: במדינה בשלטון של יהודים, זה לא באוקראינה, זה לא בפולין, במדינה בשלטון של יהודים, אין חוק, אין הסדר איך מי שרוצה ללמוד תורה יכול ללמוד תורה? אין הסדר כזה. אבל רוצים לעשות הסדר. כל חבר כנסת שעולה לפה, אני יכול לקבל את מה שהוא אומר בעמדה הפוליטית שלו, אבל אלעזר שטרן, הוא היה ראש אכ"א, הוא במו ידיו חתם ודחה שירותם של בני ישיבות. למה הוא צריך להשתלח היום? אבל מה עם להתגייס? הרי מה שהוא עשה, לפניו עשו כל ראשי אכ"א ואחריו עושים כל ראשי אכ"א, למה להשתלח בדיבור הזה, בניסוח הזה? אבל אתה לא מוכן שגם חלק יתגייסו. מדינה של יהודים, מדינה של שלטון יהודים, אני אומר לכם שזה קטרוג עלינו שאין חוק שמסדיר לימוד ש�� בני ישיבות. למה אתה לא אומר שמי שמשתמט מלימודי תורה, שילך לצבא? אני לא מדבר על מי שמשתמט, אני מדבר על מי שיכול לשבת ללמוד ורוצה ללמוד. אין לו היום - - - מי שמשתמט. מי שרוצה ללמוד, ואת יודעת שהוא לומד, אין לו הסדר חוקי. הוא לא לומד. אם הוא לא לומד? אבל היום אין הסדר חוקי. לא, אתה לא רוצה שחרדי שלא לומד תורה - - - אני מדבר עכשיו דברים ברורים. אתה מוכן להגיד שחרדי - - - אין במדינת ישראל הסדר למי שאת חושבת - - - אז תעשה הסדר. את נותנת לי לסיים? אין במדינת ישראל היום אדם, שגם את מאמינה שהוא הולך ללמוד, שיוכל לקבל הסדר מהמדינה, עם נייר: אתה יכול לשבת ללמוד. אין את זה במדינה של יהודים. אין שום דבר. למה לא עשית הסדר? מ-30 באפריל אין שום הסדר לאחד שיושב ולומד, במדינה של יהודים. זה קטרוג גדול. כי לא עשית הסדר. אני מפחד להיות במדינה כזאת שאין לה הסדר ללומדי תורה. אני מפחד. אני מפחד. ממה אתה מפחד, פרוש? מה יכול לעצור אותך? שום דבר לא יעצור אותך, פרוש. תודה. השם ישמור מה יכול להיות, השם ישמור מה יכול להיות. השר פרוש, הפעם צריך - - - נעבור להצבעה על הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד 2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד 2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד 2024, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. לפני שנמשיך, נציין לפרוטוקול שהרב גפני הצביע בעד. חבר הכנסת מיקי לוי, רצית הודעה אישית? בבקשה, אדוני. טיפונת שקט. רק טיפונת. חבר הכנסת לוי מבקש קצת להוריד ווליום, כדי שניתן יהיה לשמוע אותו. תודה רבה לכולם. תודה רבה, אדוני היושב בראש. בנאום הקודם שלי דיברתי על הוועדה לביקורת המדינה, שדנה בשביתה של המורים העל-יסודיים ובניסיון לגשר בינם לבין האוצר, ובאתי בטענות למשרד החינוך, שלא נכנס בעובי הקורה. היה כאן שר החינוך. חשבתי ששר החינוך יעלה, כי מפאת כבודו גם לא אמרתי מה אמרו עליו ההורים והתלמידים. מפאת כבודו. הוא עלה לכאן. חשבתי שהוא יבוא ויגיד: אני נכנס לאירוע. במקום זה, במה עסק שר החינוך של מדינת ישראל? שר החינוך עלה ואמר שהטענות היו על אי-מיצוי המשא ומתן והוא אינו נכנס בעובי הקורה. במה עוסק שר החינוך? האם מותר לוועדה לביקורת המדינה לדון או לא לדון בנושא. איזו בושה. זה מה שאתה טוען? במקום לבוא ולהגיד: אני נכנס בעובי הקורה, אני הולך לגשר בין המורים לבין האוצר. תשמע את התלמידים, מה אמרו עליך היום בוועדה. הטענות הן אם מותר לוועדה לביקורת המדינה לדון או לא לדון. ובכן, אני רוצה להסביר לשר החינוך של מדינת ישראל: לוועדה לביקורת המדינה מותר לדון בנושאים שמופיעים בדוח מבקר המדינה. ומכיוון שזה מופיע בדוח מבקר המדינה, מותר לוועדה לדון בנושא הזה. לפני כשבועיים ביקשתי מהאוצר לשבת עם המורים, להיכנס לחדר עד שיצא עשן, מתוך דאגה לתלמידי מדינת ישראל העל-יסודיים, שלא מקבלים ציונים, שלא ניגשים כמו שצריך לבחינות, מקבלים רק הערכות, אין ציוני מגן, לא נוסעים לטיולים. הדור הזה הוא דור אבוד. זה דור שעבר את הטראומה של הקורונה, זה דור שעובר עכשיו את הטראומה של המלחמה, זה הדור שמשרד החינוך צריך לטפל בו, זה הדור שצריך לטפל בו. ואדוני שר החינוך: איני נכנס בעובי הקורה בנושא המשא ומתן, מי צודק ומי לא, במקום לבוא ולהרים את הכפפה ולהגיד: אני נכנס לעובי הקורה. אחד המורים שהיה שם נתן עדות ממקור ראשון על שרת החינוך הקודמת. גם היה סכסוך עבודה, והיא לא הפסיקה לרוץ בין חדר לחדר כדי לגשר, ואחרי שבוע ימים של משא ומתן זה נגמר. אתם, הממשלה הזו, שר החינוך הזה, מתעללים בתלמידי התיכון של מדינת ישראל. אני מפנה אצבע מאשימה למשרד החינוך, למשרד האוצר, שלא מסיימים את הסכסוך הזה, על גבם של תלמידי מדינת ישראל. ארגון ההורים בעל-יסודי מצטרף ומפנה אצבע מאשימה אליכם. הילדים האלה, שנמצאים כרגע בתיכון, אינם מקבלים לא ציונים אלא הערכות, לא ציוני מגן, לא יציאה לטיולים. היו שם כמה תלמידים מהחינוך הפרטי, שבאו ואמרו: אנחנו, להורים שלנו יש כסף, ולכן לוקחים לנו מורים פרטיים. שר החינוך של מדינת ישראל עולה לכאן ודן אם מותר לוועדה לדון או לא לדון, במקום לבוא ולהגיד: יש סכסוך, אני נכנס בעובי הקורה. שלח לך מכתב שאין סמכות, לא הגיע שום מכתב. הדברים לא נכונים, אלא אם כן אני לא ראיתי אותו. במקום לבוא ולהגיד: אני מרים את הכפפה, אני נכנס בעובי הקורה ומגשר בין ההורים, המורים והתלמידים, האוצר ומשרד החינוך, טענה הזויה, לא ראויה לשר במדינת ישראל. כן מותר לך לדון, לא מותר לך לדון, במקום שיעלה לכאן ויגיד: הבעיה היא בעיה קשה, יש פגיעה בתלמידי מדינת ישראל העל-יסודיים, ואני נכנס בעובי הקורה כדי לפתור את זה. לא רציתי להגיד לו מה אמרו ההורים והתלמידים על שר החינוך, והבית הזה, לא ראוי שהוא ישמע את זה. הוא מוזמן להזמין את פרוטוקול הוועדה כדי להבין מה דעתם של ההורים והתלמידים עליו. איזו בושה, שר החינוך. תודה רבה. תיכנס בעובי הקורה ותפתור את הבעיה. תודה. רגע, רק משפט סיכום, עוד לא הגיע אפס. חמש דקות - - - קצת נימוס. תודה. יופי, תודה רבה. הנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24) (תיקון) (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור ייבוא כלי איירסופט), התשפ"ד 2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר לשירותי דת הרב מיכאל מלכיאלי להציג את החוק במקום השר לביטחון לאומי. בבקשה, עשר דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בעוד כמה ימים, בעוד שבוע, נשב כולנו, כל עם ישראל, סביב שולחן ליל הסדר. נשב ונקרא את ההגדה, וכשנתבונן בהגדה, אנחנו נראה באירוע הזה סתירה מוחלטת בין ההנהגות שיש לנו בתוך ההגדה, בתוך הסדר של אותו יום. מצד אחד, אנחנו נשב בהסבה, כבני חורין, נשתה ארבע כוסות של יין, יין מביא שמחה לעולם. מצד אחר, נאכל מרור, אנחנו נאכל מצות, לחם עוני. מה החג הזה מביא לידי ביטוי? את השמחה, את האושר, או את העוני, את המרירות, את העבדות, את הגלות? העם היהודי, יש בו את התכונה של "וגילו ברעדה" מצד אחד לשמוח, מצד אחר לרעוד. אנחנו נאמר, כולנו ביחד נשיר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. הבוקר הייתי יחד עם הרב ישראל מאיר לאו באיזשהו כינוס, ואמרתי לו שאולי במשך השנים הוא כילד זכר את אותם נאצים בשואה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". אבל אחרי מה שאנחנו עברנו בימים האחרונים, על כל יהודי, כל אזרח ישראלי, לחשוב מה זה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". החג של עם ישראל הוא חג שבו מצד אחד אנחנו נזכור היטב את החירות, נזכור את החג, אבל נזכור גם את החטופים. אנחנו נזכור את אות�� אנשים שלא יזכו לראות הגדה, לאכול איתנו מצות, וארבע כוסות. והחובה עלינו היא לזכור אותם, כי זה החג. מצד אחד חירות, מצד אחד שמחה ויין והסבה, אך מצד שני גם מרור וגם מצות. אני עליתי לכאן בשם השר לביטחון לאומי. חוק כלי הירייה. אבל לפני זה, רק לשאול: האם אני צריך לדבר או לא? איפה אופיר? יש רשימה של - - - דוברים. אוקיי, אז אני אגיד רק מלמעלה, אני אתמצת את החוק. אתה מציג בשם בן גביר? אני מציג בשם השר מהמשרד לביטחון לאומי. לא מציג מלשון הצגה, אלא מציג את הדברים. צריך להגיע לחג הפסח עם טהרה. אז בשביל זה פתחתי בדברי תורה, על מנת שגם לך או לכל אדם שמאזין יהיה דבר תורה טוב ואמיתי לשולחן ליל הסדר. רק שבניגוד להגדה, אתה מתחיל בשבח ומסיים בגנות. אני מתחיל בשבח את דברי התורה, מסיים בשבח את דברי התורה. אתה רואה - - מה? אז - - - הוא בעייתי. - - שנרשמה הסכמה בינינו, ולאו מילתא זוטרתא היא. זה נכון. יפה. ובכן, אני מתכבד להציג לפניכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24), התשפ"ג 2023. חוק כלי הירייה, שנכנס לתוקפו ב-2023, מסדיר בין השאר פעולות ייצור, יצוא, יבוא אחסנה וכו'. התיקון לחוק נחקק במסגרת תוכנית רחבה לטיפול בתופעת הפשיעה בחברה הערבית, זאת על רקע התמודדות גורמי האכיפה עם הפשיעה החמורה וכו'. במשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל החלה עבודת מטה לצורך גיבוש רשימת דימויי כלי הירייה על פי החוק, אולם על רקע מצב המלחמה שבו מצויה מדינת ישראל, שמשפיע באופן ישיר על עבודת המשרד ובכלל זה על פעילות אגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה וכן על משטרת ישראל, הוקפאה עבודת המטה והיערכות האגף לכניסתו לתוקף של ההסדר וכו'. לפיכך, בהצעת החוק המונחת לפניכם כעת מוצע לדחות באופן רטרואקטיבי את מועד הפרסום וכו'. בהתאם, מבקשת ההצעה לקבוע - - - כתוב לך "וכו'"? אני מחליט מתי אני קורא "וכו'". בהתאם, מבקשת ההצעה לקבוע כי איסור היבוא והיצוא של כלי איירוספט - - איירספוט, איירסופט. איירסופט. או-אה, הייתה כאן בדיקת ערנות, ועמדתם בה. איירסופט. עניין אותי אם אתם סתם אופוזיציה שמתנגדת או מקשיבה, ואתם עמדתם בזה. - - - היה כאן פער - - - נאור מומחה לכלי הזה. - - - נאור, אתה יורה בכלי הזה, מתאמן בזה. זה כלי נשק, הם לגנאי, זה לא תכשיט. והשר לביטחון לאומי חושב שכלי נשק הם תכשיט. הוא לא יודע, אבל זה בסדר - - - אתה לא יודע הכול. - - - אני יודע. היה חשוב לי לשמוע את התיקון ובאיזה צורה הוא נאמר. איירסופט, רובה אוויר. הדחיפות בקידום הצעת החוק, שירי, זה שאין לי מידע בכלי נשק, זה לא חוסר בהשכלה. הדחיפות, הדחיפות - - - ברוך השם שהוא לא מבין בדברים האלה. השכלה ישראלית - - - - - - זה פער גדול, ואני שמח שאתה עומד על הפער הזה. ברוך השם. מצד שני, אתם צריכים לדעת שאולי המשרד לביטחון לאומי יודע דברים שאני לא יודע. במונחים של משרד הדתות לא תפיל אותי, אבל במשרד לביטחון לאומי - - - זה לא משרד הדתות, זה המשרד לדת היהודית, כי אתה לא מייצג דתות, אתה רק דת יהודית. שירותי הדת. נרשמה הסכמה בינינו פעם נוספת. ראית? את זה אתה צריך לדעת. הדחיפות בקידום הצעת החוק נובעת מכך שהצו טרם הותקן, וכן תוקפו, צו שהביא שר הכלכלה וכו'. האינטרס הציבורי להשלמת ההסדרה ומניעת זליגת כלים בני הסבה לגורמים עוינים הוא מובהק. אולם נדרש להבטיח שההסדרה תתבצע בצורה מיטבית ומקיפה. לאור האמור אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהעבירו לוועדה לביטחון לאומי לשם הכנתו לקריאה שנייה ושל��שית. יישר כוח. תודה רבה לכבוד השר. נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי, שמכירה את הכלי הזה לעומק כי היא הייתה יושבת-ראש הוועדה לביטחון לאומי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, החוק הזה עבר, בואו נתחיל ככה: הוא נדון בכנסת שלנו, אני הייתי יושבת-ראש הוועדה לביטחון לאומי, והוכן כמובן לקריאה שנייה ושלישית. הוא לא הוצבע, כי הייתה אופוזיציה שלא עניין אותה הציבור, אין להם כאבי בטן, ולכן לא הצביעו איתנו. לכן החוק חיכה, למרות שהוא חוק מציל חיים. בכנסת הזאת החוק הגיע לוועדה לביטחון לאומי אצל חבר הכנסת פוגל. ישבנו בדיונים, גם אני וגם חבר הכנסת סגלוביץ' ועוד חברי כנסת אחרים. ככל יכולתנו סייענו לחוק לעבור, ובאמת אני זוכרת את הלילה עם ההסתייגויות. משכתי את כל ההסתייגויות, והבאנו את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית. מה שקרה היום בחוק הזה הוא פשוט בדיחה, אין לי מילה אחרת. חוק שהיה אמור לצאת לפועל בנובמבר, והסברתי את זה בוועדה, זה חוק שמציל חיים, כי את הנשק הזה מביאים ביבוא אישי, וחלק ממנו מוסב לכלי נשק לכל דבר. כשאותה אישה ברחה ממקלט לנשים, סליחה, לא ברחה, הלכה לקניון, הלכה לטיול עם חברה שלה בנצרת מתוך המקלט, תפסו אותה ארבעה בני משפחה שלה, משכו אותה לג'יפ, כולם עם כלים של איירסופט. המזל שלה הוא שהחברה שהייתה איתה התקשרה למשטרה, את זוכרת את זה, ואמרה להם: חטפו את חברה שלי, וממש במזל, כי לצערי לכל כך הרבה אין מזל בחברה הערבית - - פעם ראשונה ראינו מבצע אמיתי. נכון. - - הצילו את הבחורה הזאת. האיירסופט שהיה אצלם הוסב לכלי נשק. אנחנו כאופוזיציה פעלנו יחד, ובנובמבר החוק עבר. המשרד לביטחון לאומי, שהוא באמת כישלון מהדהד, לא עשה כלום, כלום, לא תקנות, לא שום דבר. הוא בא היום בלי בושה, בלי חשומה, לוועדת הכנסת, וביקש שהחוק ייכנס לתוקף באוגוסט. לאן נוליך את הבושה? מה זה? קודם כול, עזבו שדרסתם את הכנסת, למה אנחנו מחוקקים חוקים אם אתם באים אחרי זה? עכשיו, תבואו ותגידו: חודש, חודשיים, מנובמבר עד אוגוסט הם ביקשו, עד אוגוסט - - - - - - בוודאי. עכשיו, הנשק הזה, האיירסופט הזה, מוסב לכלי נשק שהורג. במקום שהמשרד לביטחון לאומי ייעמד על הרגליים האחוריות, יבצע את העבודה שלו ויביא תקנות, הוא התמהמה, הגיע בחודש אפריל ואמר שלא היה זמן, לא היה זמן בגלל 7 באוקטובר. מה זה? מה זה הזלזול הזה בחיי אדם? אנחנו התנהלנו בצורה אחראית, ממש עשינו את כל העבודה, פוגל קידם אותה, הצבענו ונתנו לציבור את השקט שיפסיקו להשתמש באיירסופט, ובסוף הגיעו היום מהמשרד לביטחון לאומי וביקשו עד אוגוסט. לא רק שאני חושבת שאנחנו לא צריכים להצביע על החוק הזה, אני חושבת שאנחנו, קואליציה ואופוזיציה, חייבים להגיע ולוודא, ואמרתי את זה גם לך, אתה יודע, משהו בגבול ההיגיון, כי עוד חצי שנה, באמת, זה פשוט פשע, זה פשע כלפי הציבור. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, אינה נוכחת, חבר כנסת רם בן ברק, אינו נוכח. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. אני זוכר - - - אני לא מבין למה דוחים את זה לאוגוסט. אוגוסט - - - בנובמבר החוק נכנס לפועל. אוגוסט, אין בושה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצביע נגד החוק הזה. ישראל ביתנו תצביע נגד החוק הזה. אני לא מבין למה צריך לדחות את הנושא הזה לאוגוסט? החוק חוקק בנובמבר. הכלי הזה הורג, ויכולים להפוך אותו לכלי שיכולים להרוג איתו כל אחד. למה במצב הנוכחי, בפשיעה שמשתוללת במדינת ישראל, מאפשרים לייבא כלי כזה? למה מאפשרים לייבא את הכלי הזה? למי יש אינטרס? צריך לשאול מי מרוויח מהדחייה הזאת עד אוגוסט. השר שהציג את זה כאן, אני יודע שהוא הציג בשם השר לביטחון לאומי, והוא לא יודע בדיוק של מי האינטרס לדחות את זה לאוגוסט. כלי שהורג, למה לדחות אותו לאוגוסט? - - - הוא לא הספיק לסיים. הם לא הספיקו. מה זה לא הספיק מנובמבר עד אוגוסט? שנה שלמה לא הספיקו? אתה יודע כמה דברים אתה יכול לעשות בשנה וכמה דברים אתה יכול להספיק? - - - לא, אתה לא אשם, אמרתי שאתה רק הצגת את החוק. - - - אני זוכר שקיימנו דיונים על הנושא הזה בממשלה הקודמת וכמעט אישרנו אותו/ אם באמת הייתה אופוזיציה עניינית, אופוזיציה שרצתה את טובת האזרח במדינת ישראל, קידמנו הרבה חוקים טובים, והאופוזיציה שהייתה אז והיא הממשלה היום, תקעה את זה ולא אפשרה לנו לקדם. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, החוק הזה, הדחייה הזאת היא דחייה שיכולה לגרום לעוד כמה נרצחים בחברה הישראלית, וחבל על כל נרצח בחברה הישראלית כשאנחנו כמחוקק נאפשר לחוק הזה לעבור כאן בכנסת ולדחות את הנושא. מה זה, לא הספיקו? אנחנו מדברים מנובמבר עד אוגוסט, והרי כולם ידעו שהחוק הזה יצא לפועל, כי בממשלה הקודמת הכנו אותו לקריאה שנייה ושלישית. הרי זה לא דבר חדש שהביאו ופתאום הנחיתו אותו. לכן אני אומר לכם שאצביע נגד החוק הזה, ואסור לחוק הזה לעבור כאן, בכנסת. תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בכבוד. שלוש דקות לרשותך. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. האמת היא שזאת לא הפעם הראשונה שאנחנו עומדים על הדוכן הזה וחייבים להתייחס לעובדה שמחוקקים חוקים בכנסת הזו ומגיעים לזמן ביצוע ולזמן אכיפה, והממשלה, אין לה זמן להתייחס לזה, כמובן, היה חוק לטיפול בגברים אלימים. כולם חוקים שאמורים לשמור על חיי בני אדם וכן להגן על אנשים שסובלים מאלימות או מפשיעה, אבל כנראה אין זמן לדברים האלה בממשלה הזאת. אין להם זמן לבצע, אין להם זמן לאכוף, אין אפילו רצון לעשות את זה, במיוחד כאשר מסתכלים על החוק הזה. עבר כל כך הרבה זמן, היה להם מלא זמן להכין בדיוק את ההוראות שהיו צריכים להכין, אבל בכל זאת. זה מראה את התמונה הכללית, זה מראה מה המצב מבחינת המאבק בפשיעה במדינת ישראל תחת השר, ואני מנסה לשמור את לשוני כאשר אני מתייחסת לאותו שר, שהיה אמור להיות מופקד על העניין הזה. בינתיים הוא רוצה להוסיף לעצמו עוד ועוד סמכויות, ומדברים אפילו על סמכויות אכיפה. אתם תראו, אם חס וחלילה הוא יקבל לידיים שלו את האכיפה של עניין הריסת הבתים, הוא ישתולל שם. יהיה לו זמן לעבוד, יהיה לו זמן לתת הוראות, הוא ירצה לעשות את זה כדי להיכנס באוכלוסייה הערבית. אבל כאשר אנחנו מדברים על מאבק בפשיעה ומאבק בנשק, שמשתולל בתוך החברה הערבית, בתוך שלושה ימים, פחות מ-72 שעות, באוכלוסייה הערבית בשבוע הזה נרצחו חמישה אנשים, ונורו ונפצעו עוד כעשרה אנשים. מישהו מוכן לתת דין וחשבון על המצב הזה? ממש לא אכפת לו. להפך, אני חושבת שכן אכפת לו, הוא כנראה רוצה לספור עוד גופות. אני לא יודעת למה מחכה המשרד כדי שיבין. מי שעומד בראשו, אתם יודעים מה, הרמנו ידיים, אי-אפשר לבקש ממנו כלום, אבל יש ראש ממשלה, שאחראי עליו, יש ממשלה שאחראית. במקום להתעסק, בישיבת הממשלה האחרונה, באיך לתת לו עוד סמכויות ולתת לו את האפשרות של הריסת עוד בתים ולהבעיר את השטח עם האוכלוסייה הערבית, הייתם מבזבזים חצי מהזמן הזה לשאול אותו איך הוא מטפל בעניין הפגיעה, אם היה אכפת לכם. תודה רבה. מר בנימין נתניהו, זה באחריות שלך. במקום שתפעל כל כך מהר ליישם הסכמים קואליציוניים, תיישם את ההסכם הראשון שיש למדינה עם אזרחיה, להגן על אזרחיה. תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. לפני שאני מפעיל את הזמן, זה פיינטבּוּל? זה קשור לפיינטבּוּל? כשהייתי צעיר עשיתי פיינטבּוּל, משהו כזה. פיינטבּוּל? פּיינטבּוֹל? פּיינטבּוֹל. יורה צבעים. זה לא פּיינטבּוֹל, זה, אפשר להגיד גם פּיינטבּוֹל, אבל זה איירסופט. אדוני שר הדתות, שמא נאמר הדת היהודית בלבד, עכשיו קיבלתי עוד שאלה מהקהל, אם זה פּיינטבּוֹל. פּיינטבּוֹל זה כדורי צבע, איירסופט עובד על אותו מנגנון, אבל אפשר להגיד את זה על הרבה כלי נשק. אבל אני שמח - - - אני מפעיל את הזמן עכשיו. עכשיו אתה מפעיל את הזמן? אתה לא רוצה שנייה להבין איך האיירסופט עובד? לא, הבנתי. הבנתי את הרעיון. הבנת. טוב. כבר אין לי מה להגיד על השר איתמר בן גביר. אז אל תגיד. לא, למרות שאין לי מה להגיד, אני כן אדבר על תפקודו. אמר השר שהציג את הצעת החוק שלא היה לו זמן. איתמר בן גביר לא עוסק בפשיעה במדינת ישראל. הוא רק נקרא "השר לביטחון לאומי", אבל הוא לא עושה שום דבר שקשור לביטחון הפנים שלנו. מעבר לזה, מאז שהוא נכנס למשרד, מישהו אמיתי, טלי, מי שאתם רוצים מהקואליציה, תגידו לי משהו אחד טוב שהיה לאזרחי ישראל, שיפור באיזה מדד אחד בביטחון האישי שלנו, אחד, אחד. שנה וחצי הוא שר, משהו אחד טוב קרה במדינה בביטחון הפנים? אולי תגיד לי אתה, אדוני היושב-ראש. באיזה עולם אפשר להסתכל על פיתמר בן גביר ולהגיד: לשר הזה נעביר עוד סמכויות? אין לו זמן לתקן חוק כי הוא עסוק בלהסתובב במדינה ולפזר נשקים. בזה הוא טוב, מפזר נשקים. ומה כן עשה השר איתמר בן גביר? עכשיו, לפני שעליתי, עברתי על חשבון הטוויטר שלו. מילה אחת על מעל 110% עלייה בפשיעה ובנרצחים בחברה הערבית, 110%. וזו לא החברה הערבית, זה פוגע בנו, 40% יותר נרצחים בחברה היהודית. אבל מה השר בן גביר מצייץ? כי הרי אין לו זמן, אז הוא מצייץ על הרס מבנים בהתנחלויות. הוא צייץ על התפריט של האוכל של המחבלים, סיסמאות הקונספציה, הוא מדבר על גנץ וגלנט, קבינט הקונספציה, בעל הבית חייב להשתגע, התקפה מיוחדת שהוא רצה לייצר אל מול איראן. הוא צייץ על היועמ"שית שהוא לא עדכן אותה במינוי המפכ"ל, הוא צייץ על שופט ששחרר עצורים, על האלוף יהודה פוקס, אלוף פיקוד מרכז, כמובן, שבאמצע מלחמה חברת מפלגתו מארגנת יום-יום מחאות נגדו, על אוהל המחבלים, על ההחלטה על סיום הלחימה, ההחלטה של הרמטכ"ל להדיח קצינים שעשו עבירות משמעת. אפס ציוצים, אתם לא תשמעו את בן גביר מדבר על המשרד שלו, שום דבר, אפס ציוצים. בן אדם נרצח ביפו, היה ירי, שמעתם מילה על זה? לא. ארבעה אנשים, חמישה אנשים בסוף שבוע אחד נרצחו בצפון, אף אחד לא מדבר על זה. איך אפשר בכלל להסתכל על איתמר בן גביר ולקבל ממנו איזה טיפ לגבי מה אנחנו אמורים לעשות? משפט אחרון. אני רוצה להזכיר את הרמדאן, שהוא צייץ לפני הרמדאן: לא מקשיבים לי, המשטרה לא תוכל לעשות כלום, יהיו פוגרומים, דגלי חמאס. מה עשו? הוציאו את איתמר מהחדר, קיבלו החלטה הפוכה לגמרי ממה שהוא אמר, וראו זה פלא, היה שקט מופתי, שקט מופתי בירושלים. מסקנה שצריכה לקבל הממשלה הזאת: רוצים החלטות טובות, פיתמר מחוץ לחדר. תודה רבה. חבר הכנסת אבי מע��ז, אינו נוכח, חבר הכנסת מאיר כהן, אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בשביל לראות תקלות גדולות לפעמים צריך לקרוא כותרות משעממות. הכותרת המשעממת של החוק הזה היא הצעת חוק כלי הירייה (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור ייבוא כלי איירסופט), התשפ"ד 2024. מתחת לדבר הזה מסתתרת עבודה של למעלה משנה שאני ניהלתי בממשלה הקודמת, שבאה לנסות ולפתור בעיה מאוד סבוכה של הסבות של נשקים. מדובר על נשקים אוטומטיים, והיה צריך להתמודד מול לובי מאוד גדול של אנשים שעוסקים בספורט, ספורט לגיטימי. היה צריך להתמודד ולמצוא פתרונות טובים גם אם לא מושלמים מבחינתם לבעיה, ונמצאו כאלה. על מנת שזה יהיה ברור לכולם, היו גם דיונים חסויים, וגם שירות הביטחון הכללי כתב דוחות על סמך אירועים ופיגועים שקרו עם איירסופט, ולא סתם עושים פיגועים באיירסופט, לכן זו הייתה משימה מרכזית להעביר את החוק הזה בצורה מידתית. לקח המון זמן. ואז הממשלה שהיינו בה התחלפה, השר בן גביר נכנס לתפקידו, והתחילו לדחות את האירוע הזה מאלף ואחת סיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהן פה, כמו שדחו גם את האיזוק האלקטרוני. זה מה שהיה ברמת העובדות. אנחנו מקבלים היום הצעת חוק מופקרת לחלוטין, שעוסקת בליבת העשייה של המאבק בפשיעה ובטרור, בממשלה שקוראת לעצמה ימין על מלא, אבל זה טרלול על מלא עם חוסר הבנה עמוקה. תחת כותרות כאילו משעממות מפקירים את הביטחון. ומי שמפקיר את הביטחון הזה הוא מי שאחראי על הביטחון של כולנו, ושמו איננו איתמר בן גביר, שמו בנימין נתניהו. גם בנימין נתניהו מכיר את הצורך בחוק הזה. הוא מכיר את זה כי כאן במליאה קראתי לו לפני כשנה להמשיך ולעשות את אותם תוצרים של מסלול בטוח, והוא נמנע מלעשות זאת. מי שאחראי על הביטחון זו הממשלה במליאתה, זה נכון שיש גם שרים, כל אחד אחראי בגזרתו, אבל זה שהממשלה מאפשרת לאדם בלתי מקצועי, מופקר, שלא מעניין אותו שום דבר, אבל שום דבר, הפשיעה היא תחת אחריותו של המשרד לביטחון פנים, המשרד לביטחון לאומי דהיום. הכול מתמוטט. הנתונים, מה לעשות, בסוף זה לא ציוצים, אלו נתונים: 2023 הייתה השנה הנוראה ביותר בפשיעה בחברה היהודית ובחברה הערבית. 130% ממקרי הרצח בחברה הערבית, ב-2023. והחדשה הכי גרועה, 2024 הולכת להיות שנה גרועה אפילו יותר. יש אחראי אחד לממשלה הזאת, זו הממשלה כולה. וזה שנותנים לאיש פורע חוק, פורע סדר, ועד היום אני רואה את איתמר בן גביר מצד אחד ואת השר דיכטר, שהיה ראש שירות הביטחון הכללי והשר לביטחון פנים, ובשירות הביטחון הכללי הוא היה יעד שלו, הוא יושב מולו באותה ממשלה. כן, זה הפוך. ויש אחד שאחראי על זה, שמו בנימין נתניהו. תודה רבה. הוא הוציא שד מבקבוק, והיום השד הזה מנהל אותו. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. על מה אתם מצביעים פה, אתם יודעים? חייבת לשאול. על מה אתם מצביעים? יש לכם מושג? כי אין לכם מושג, אני אסביר לכם למה. פשוט שמעתי את הנאומים שלכם, בגלל זה אני מסתכלת עלייך, חברת הכנסת שלי טל. טלי, בחוק הקודם דיברת על ארצות הברית, מה הקשר? אני אדבר על מה שאני רוצה, ועכשיו אני רוצה להגחיך עבור עם ישראל את הנאומים של האופוזיציה, שעוסקים בבן גביר במקום לעסוק בחוק שעליו אנחנו מצביעים. יש חוק שנקרא חוק כלי ירייה. החוק הזה עוסק במסגרת הנורמטיבית של ייצור כלי נשק. במסגרת אותו חוק ניסו ליצור הגדרה למשהו שהוא לא כלי נשק. זה נקרא "דמוי כלי ירייה", ובזה אנחנו עוסקים. הבעיה בדמוי כלי ירייה היא שאנחנו עוד לא הסדרנו את הרשימה של הכלים. ואני אתן לכם דוגמה פשוטה: יש רובה מסוג איירסופט, ויש אנשים שזה ספורט שלהם ותחביב שלהם, ואני בכלל לא בטוחה, אני לא בטוחה שזה צריך להיות חלק מהחוק הזה. ויש עוד כל מיני סוגים של דמויי כלי ירייה שהם לא כלי ירייה. ולכן בחוק כלי ירייה, שדן בייצור, החזקה ונשיאה וכו' של כלי ירייה, קבעו שרשימת כלי דמויי ירייה, צריך זמן לשקול איך, למה, מה הכללים, מה נכלל בתוך זה, איך אנחנו ניתן את ההגדרה שלהם. נתנו לזה חצי שנה. מה לעשות שהמחלקה הרלוונטית במשרד לביטחון לאומי נותנת כרגע תיעדוף לדברים אחרים בזמן מלחמת חרבות ברזל. אבל כל מה שמעניין את יש עתיד זה לעמוד פה ולדבר על השר בן גביר. אני רוצה להגיד לכם משהו על השר בן גביר. אני את איתמר בן גביר מכירה שנים. יש לו הרשעות כשהוא היה קטין. עוד כשהוא היה ילד. רגע. אני מכירה אותו בתור סנגור שהוא לוחם ללא חת, אני אומרת לכם את זה. לעמוד פה ולקשקש שהוא לא יודע מה זה זכויות אדם, לא יודע מה זה מעצרים, הוא יכול לעשות כאן בית ספר לרוב חוקרי המשטרה מה זה מעצר לא חוקי, מתי צריך לעצור ומתי לא, והוא עושה עבודה מעולה כשר. זה היה לגופו של החוק שאנחנו מצביעים עליו פה. עכשיו, האופוזיציה שעמדה לנאום פה חוץ מלהשחיר את נתניהו, לא ידעה על מה היא מצביעה. אני רוצה לומר לכם פה, עמדה פה עאידה סולימאן, ומירב בן ארי החרתה-החזיקה אחריה, ואמרה שלא אכפת לנו מהנרצחים. חבר הכנסת רון כץ, די. אתם יודעים מי זה בנימין אחימאיר? יודעים מי זה בנימין אחימאיר? נער, קטין, בן 14, שנרצח באכזריות בלתי נתפסת - - השם ייקום דמו. השם ייקום דמו. - - כשמרוצצים אותו כמו שהפלסטינים המחבלים יודעים לעשות. רק הם יודעים לעשות את זה. זו פשוט אכזריות שאין לתאר. נער בן 14. אבל היום, היום, בעודנו יושבים שבעה על מתינו, למינהל האזרחי היה מאוד חשוב, אחרי שהם גמרו וסיימו להרוס את כל המבנים הבלתי-חוקיים בדומא, שמשם יש חשש שיצאו המחבלים המרצחים של הנער בנימין אחימאיר, אחרי שהמינהל האזרחי סיים לעשות הכול לחברה הפלסטינית, שבונה בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון, היה להם מאוד חשוב, למינהל האזרחי, היום לבזות את מתינו ואת כאב המשפחות וללכת לפנות דווקא את היישוב ודווקא את המקום ודווקא את המאחז ששם גר, השם ייקום דמו, בנימין אחימאיר. אז לפני שאנחנו מדברים פה סרה כל הזמן - - תודה רבה. - - ולפני שאנחנו כל הזמן אומרים את אותן סיסמאות, חבר'ה, אנחנו מחוקקים, לכל הפחות שנדע על מה אנחנו מצביעים פה. תודה. אי-אפשר להגדיר דמוי כלי ירייה בלי לדבר עם כל הגורמים הרלוונטיים, עם תעשיית הספורט, עם תעשיית היבואנים. תודה. בבקשה לסיים. לא כל איירסופט הוא נשק, הוא דמוי כלי ירייה. לכן צריך זמן להתעשת על הגדרת החוק הזו. תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, מוותר? אני מוותר כי אשתי על הקו. אשתך מעל הכול. שלום בית. אם היית מכיר את נורית, גם אתה היית מוותר. שלום בית מעל הכול. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, אינו נוכח, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ. בבקשה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אדוני השר, עלתה לפה חברת הכנסת גוטליב ושאלה אם אנחנו יודעים על מה מדובר. אז טלי, אני רוצה להרגיע אותך, לא רק שאנחנו יודעים על מה מדובר, הנושא הזה גם נדון ארוכות בקדנציה הקודמת בוועדת הכלכלה - - ארוכות, בקדנציה הקודמת, בק��נציה הקודמת - - - תחדשו לי קצת. - - ואם תרצי, את יכולה גם לקרוא את הפרוטוקולים. אני רוצה לשאול אותך, טלי, את הרי יודעת שהצעצוע הזה, או איך שלא תקראו לו, בסופו של דבר הולך להיות מוסב לנשק שמשתמשים בו דרך האוכלוסייה שלנו. לא בהכרח. לא בהכרח. לא הבנתי מה את רוצה. את רוצה שלא נתעסק בזה? לא, זה לא מה שאני אומרת. אני אומרת, אני אשחיז את הבנת הנאמר שלי. אני רק רוצה לומר: איירסופט כיום לא אסור, יש לו כללי ייצור ויבוא. כשאנחנו צריכים להכניס לרשימת דמויי כלי ירייה, זה לא משהו שאפשר לעשות ככה. זה דורש - - - זה ממש לא ככה, היו על זה אין-ספור דיונים, טלי, ואת יודעת מה? העובדה היא שנתת לזה חצי שנה, החוק שלך. אני אתן לך גם ספוילר, את יודעת מי היה מגיע לדיונים האלה? השר לביטחון וקשקוש לאומי. רון, רון, די כבר עם זה. אמיתי. אמיתי. אתה נתת בחוק שלך, לשיטתך, תקשיב רגע, אל תיצמד לדפים. אין לי דפים. אף פעם אין לי דפים. דפי מסרים. גם אין, זה לא ליכוד. נתת חצי שנה. בחצי השנה הזו הייתה מלחמה, אין ברירה, צריך עוד. מה לעשות, מאוד פשוט. חשבון פשוט. טלי, אני רוצה לחלוק עלייך, ואני אומר לך שדנו בזה ארוכות. יש חוות דעת, גם חסויות, גם גלויות - - אבל נתת חצי שנה, ובחצי השנה הזו הייתה מלחמה. - - שכל כוחות הביטחון מבקשים להפסיק לייצר את הנשק הזה, כי בסופו של דבר מסיבים אותו לנשק שפוגע בנו. משתמשים בו לפיגועים, אלו הדוחות. אי-אפשר להגיד פה יותר מזה, אבל את מבינה בדיוק למה הנשק הזה הולך. אני לא מסכימה. אני לא מסכימה. מה יותר גרוע מזה? בן גביר היה מגיע לדיונים האלה, והוא יודע על מה מדובר. הסיבה היחידה שזה לא מקודם היא שהוא מתעסק בשטויות. אף אחד לא מבין מה הוא עושה בממשלה, לא סופרים אותו לא בקבינט המורחב, הוא חבר שם בכלל? לא יודע, אולי משקיף, לא יודע מה הוא עושה שם, כי אף אחד לא סופר אותו שם. בטח בקבינט המצומצם, אפילו לא מכניסים אותו בכיוון. אין לו שום נגיעה לביטחון שלנו, ובנגיעה שכן יש לו לביטחון הלאומי שלנו נהיה פה תוהו ובוהו. מעולם לא היה יותר גרוע במדינת ישראל. היום אנשים שומעים רעש כזה, קופצים פה כולם כי אומרים אולי זה פיגוע. זה מה שעשה איתמר בן גביר לביטחון האישי של מדינת ישראל. ועכשיו, כשמדובר בנושא כל כך - - - זה מה שעשה חמאס, לא איתמר בן גביר. את זה עשה חמאס. את זה עשתה הממשלה שלכם, אבל בנושא הזה, בנושא כל כך רציני, כשאנחנו יודעים שמשתמשים בכלי נשק שלוקחים אותו בתור צעצוע והופכים אותו אחרי זה לנשק שיורה באנשים והורג, אז על מה אנחנו מדברים בכלל? ברור שהוא צריך להיכנס עכשיו, ואם יש עוד דברים שצריכים להיכנס, שגם הם ייכנסו. ואת יודעת מה הכי עצוב? איפה איתמר בן גביר בקדנציה הזאת? מישהו ראה אותו, מישהו שמע אותו? פעם הוא עלה לפה ודיבר על דברים רציניים, חוץ מלדבר כל היום על שטויות שמביאות לייקים? באמת, תגיע לכנסת, תעבוד. תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, שלוש דקות. הפעם הכנת נאום. בנאום הקודם זה היה בעל פה. הכול בסדר? רפואה שלמה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פסח קרב ובא. לא חג הפסח, כי זה איננו חג השנה. אתם יודעים, בכל שנה, במשך 15 שנים ברצף, אני לא חוגגת את ליל הסדר בבית. רון, אתה מפריע. אני לא מציינת פסח בבית. אני מגיעה למרכז הקליטה, לעולים החדשים, ומנחה להם את הסדר. בסיפור של יציאת מצרים אני מנסה להכניס את כל ההיסטוריה שלנו: הערכים, האמונה שלנו, כל מה שיש לנו בפנים, בכאב ובשמחה של עם ישראל. אני מספרת על חג החירות. אבל האם השנה אנחנו נציין את חג החירות? בחג הפסח אנחנו מציינים את הגאולה ממצרים ואת חירותנו, אך לא ניתן לחגוג חירות כאשר 133 ישראלים שבויים עדיין בידי חמאס. ישראלים שנחטפו מהבית, בפיג'מות, ומי יודע כמה מהם חיים, ובאילו תנאים מזעזעים הם נמצאים עכשיו, בעינויי גוף ונפש, פגיעות מיניות קשות ומתמשכות. אתם יודעים היכן יהיו המשפחות של החטופים בליל הסדר? היום דיברתי איתם, הם אמרו: בכיכר. זה הגיוני? אנשים, אזרחים שמשלמים מיסים למדינה, משרתים את המדינה בצבא, מרגישים מופקרים, מאוכזבים, וההרגשה הזאת היא מוצדקת. ממשלת ישראל נושאת באחריות ישירה למצוא דרך לשחרר את החטופים. זוהי משימה דחופה, שדורשת תעוזה דיפלומטית וביטחונית. יש לעשות הכול על מנת להשיב את בני החורין הללו לחיק משפחותיהם. בליל הסדר אנחנו טועמים מצה, מרור, כרפס, טובלים במי מלח את המרור, והשנה המרור יהיה הטעם העיקרי בליל הסדר. מר לי, מר למשפחות, מר לכולנו, כי הם אינם איתנו, והכיסאות של הישראלים, האזרחים שלנו, יהיו ריקים. ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני פונה אליך אישית: האם תשב לשולחן ליל הסדר כמו תמיד? איך תקרא את ההגדה? איך תשיר "עבדים היינו ועתה בני חורין" כאשר 133 אזרחי מדינת ישראל נמקים במנהרות? האחריות חלה עליך, אתה מחליט. גם אם יש דילמה, כשמדברים על חיי אדם אין דילמה, יש פיקוח נפש. תודה רבה. אני מקבל בברכה את החברים מהיישוב שלומי, שנמצא בצפון. אנחנו איתכם, תהיו חזקים, ובעזרת השם תחזרו לביתכם בקרוב, אמן. אמן, אמן, כן יהי רצון. הנואמת הבאה, חברת הכנסת שלי טל מירון  אינה נוכחת, חברת הכנסת יסמין פרידמן, אינה נוכחת, חבר הכנסת עופר כסיף, אינו נוכח, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, מוותרת, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע הבא, בעזרת השם, אנחנו נשב כל בני המשפחה סביב שולחן החג, לבושים בחולצה לבנה, הגדת הפסח תחכה לנו על השולחן. בחג הפסח הזה המחשבות על 133 חטופים וחטופות לא יפסחו מעל ראשינו. הן יעברו בלב של כל אחד ואחת מאיתנו. השנה חג הפסח לא יהיה כמו שהיה. בחג פסח הזה אנחנו נדבר על חירות העם היהודי, נדבר גם על חירותם של החטופים, שנלקחה מהם, ונתפלל לשובם. אמן. זאת לא חירות מלאה כש-133 ישראלים חטופים במנהרות של ארגון הטרור חמאס. היום בבוקר, במהלך דיון בוועדת ביקורת המדינה, הייתה לאחד מנציגי המשפחות בקשה: אם כל אחד יכול לשים מסביב השולחן שלו כיסא ולשים עליו חפץ צהוב: סרט, חולצה. היכולת שלנו כחברה להחזיר לאותן משפחות היא בדרך שנראה להן שאנחנו אומנם כל המשפחה ביחד, שלמים, אבל עדיין משהו חסר בנו. כחברה, אסור לנו לקבל את המצב ולהתנהל כרגיל. אי-אפשר להמשיך בשגרה ולציין עוד חג ועוד חג כשהם לא נמצאים בבתים שלהם. זה הזמן של החברה הישראלית להראות למשפחות החטופים שלא שכחנו אותם אף לא לרגע. אנחנו נעשה הכול כדי שהיקירים שלהם יחזרו הביתה, כמה שיותר מהר. זה לא נושא פוליטי, זה נושא אנושי של מדינה שלמה. תודה רבה. תודה רבה, ובעזרת השם נתפלל "ושבו בנים לגבולם". אמן. חבר הכנסת אחמד טיבי, אינו נוכח, חבר הכנסת יבגני סובה, אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במוצאי שבת, כחלק מההיערכות לתקיפה האיראנית, התבשרה מדינת ישראל שלמוחרת יתבטלו כל הפעילויות החינוכיות במדינה, אבל במקביל, שמקומות העבודה יפעלו ללא הגבלות. למוחרת, בין ראשון לשני, המתינו עד לאמצע הלילה כדי להודיע שבבתי הספר כל הפעילות החינוכית תשוב לסדרה. אני רוצה שנייה לדבר על איך התקבלה ההחלטה, או ליתר דיוק איך היא לא התקבלה. תקשיבו, רק מי שהקדישו את חייהם לקריירה שלהם ולא לקחו חלק פעיל בגידול הילדים, יכולים להחליט שמצד אחד מקומות העבודה יפעלו כרגיל בזמן שאין מסגרות חינוכיות. איפה בדיוק אמורים לאפסן את הילדים בזמן העבודה? מה הם מצפים שיקרה? רק מי שלא מבינים כלום בעבודת החינוך או איך מכינים את הפעילויות לבתי הספר, יכולים לחשוב שהחלטה שמתפרסמת באמצע הלילה תהיה רלוונטית למה שקורה בבוקר. אי-אפשר ככה, בבוקר, לעשות מסיבת הפתעה לכל ההורים במדינת ישראל. תסלחו לי על ההכללה המגדרית, אבל החלטות שכאלו יכולות להתקבל רק על ידי פורום שהורכב על טהרת הייצוג הגברי, כי אם הייתה בפורום הזה אישה, ואני אפילו לא מדברת על ייצוג של 50:50, כיוון שאנחנו מחצית מהאוכלוסייה, אישה אחת, אני בטוחה שההחלטות היו נראות אחרת והיו מתקבלות בצורה אחרת. הן היו מתקבלות בצורה הרבה יותר הגיונית וסבירה, צורה שמתכתבת עם החיים בפועל ולא רק עם איך שאוסף של גברים חושבים שהחיים מתנהלים. ענווה היא לא המחשבה שאתה לא מבין כלום, אלא ההבנה שיש דברים שאתה לא מבין בהם, ואחרות כן מבינות. אז מי שהפסידו מהיעדר הייצוג המגדרי במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות הן לא רק הנשים, בסוף כולם וכולן מפסידים מזה. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת שטרן. עמוד בדיבורך. תודה, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, לפעמים עומדת לנו הזכות למלא מעל הבמה הזאת משאלה של משפחה שכולה, והפעם אני מבקש למלא בקשה, סוג של צוואה, של משפחה מקיבוץ רמת דוד, משפחתו של סמל ריף הרוש, שנהרג יחד עם מפקדו לפני כשמונה ימים, עם סרן עידו ברוך, סמל אמיתי אבן שושן וסמל עילאי צעיר. ריף הותיר אחריו זוג הורים, אבי וסיגל. חלקנו היו אצלם בבית והתרשם מאוד, אבל אחותו מצאה אצלו בסווטשירט, בקיבוץ רמת דוד, מכתב, לא מכתב אלא גזיר. אפשר לקרוא לזה גוויל אש, של רבי אלימלך מליז'נסק, שהוא לקח יחד איתו בכיס. מי שמכיר  מכיר ומי שלא, יכול גם בלי להכיר ללמוד מריף ולקחת את זה כסוג של צו חיים. אנחנו, גם, כמובן, יודעים להקנות לזה מוזיקה שהיא מוזיקה של חיים, וזה: "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם". אני בטוח שרבים מאוד, אם לא כל הנופלים שלנו, נשאו את התפילה הזאת על שפתיהם ועם לא על שפתיהם, אז במוחם ובליבם, גם אם לא בנוסח המדויק של תפילתו של רבי אלימלך. אני חושב שטוב שנראה במשפט הזה, בתפילה הזאת, כולנו, חלק מצוואתם של הנופלים, ושנהיה ראויים לה. תודה. יהי זכרם ברוך, אמן. חברת הכנסת קארין אלהרר, אינה נוכחת, חבר הכנסת ניסים ואטורי, אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. זה היה חשוב, אלעזר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים האחרונים ראינו כיצד איראן, ראש הנחש, המדינה האסלאמית הפונדמנטליסטית, שעיקר קיומה וחזונה מוקדש לפגיעה במדינת ישראל ואזרחי ישראל, מנסה להעביר את המערכה מול ישראל לשלב הבא. מדינה שבמשך שנים מתחבאת מאחורי הפרוקסי שלה במזרח התיכון, מאחורי חיזבאללה, מאחורי חמאס - - חבר הכנסת גלעד, זה מפריע. - - מאחורי החות'ים בתימן. שמנסה לפעול כאיש הצללים, מניעה מערך משומן של תאי טרור בכל רחבי המזרח התיכון, מוציאה לפועל פעולה ראשונה של מתקפה ישירה, וצריך לומר, אמיצה, על מדינת ישראל. המתקפה חסרת התקדים הזאת, משולחת הרסן, אשר נועדה לפגוע לא רק ביעדים אסטרטגיים אלא נועדה קודם כל לפגוע בחוסן הלאומי ובהרתעה הישראלית, פגשה את עוצמתו של חיל האוויר הישראלי ואת מערכות ההגנה האוויריות המתקדמות שלנו, בגיבוי בנות הברית, ארצות הברית ובריטניה. צריך לומר שחיל האוויר הישראלי ומערך ההגנה האווירית הצליחו להדוף מעל שמי ישראל בהצלחה פנומנלית כמעט את מתקפת הטילים והכטב"מים. צריך לומר שעליית השלב הזאת היא עליית שלב מדאיגה ביותר, וצריכה להיות מונחת לפתחה של ממשלת ישראל כסוגיה משמעותית, ממשלה שבסופו של דבר מביאה אותנו למצב ביטחוני מהירודים שיש, שבו אנחנו מאוימים מכל החזיתות, מטפטופים שהפכו להיות גשם שוטף בדרום, ברצועת עזה, מטפטופים שהפכו להיות גשם שוטף בצפון הארץ מחיזבאללה, ועכשיו מטפטופים שמגיעים לנו מאיראן ומחשש לסף מלחמת עולם שלישית. אני שואלת את ממשלת ישראל: איפה אתם? איפה אתם ביכולת לייצר פה אסטרטגיה שהיא לא רק אסטרטגיה הגנתית, אלא היא אסטרטגיה ותמונת המשך הדרך למדינת ישראל? באמת, ממשלה שבסוף השרים שלה, אני חושבת שנכון להפנות אליהם שאלות כרגע. השר קרעי, שישן לפני יומיים במיטתו בצורה בטוחה, אני רוצה לשאול אותו אם הוא עדיין עומד מאחורי האמירה הבזויה שלו מלפני כמה חודשים לגבי טייסי חיל האוויר. האם בעיניו הם עדיין צריכים ללכת לעזאזל? תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 1 בספטמבר, זה התאריך שמדינת ישראל צריכה לשים על השולחן לשובם של כל תושבי הצפון. ב-1 בספטמבר שנת הלימודים צריכה להיפתח כסדרה בצפון. אי-אפשר להמשיך ככה. עשרות אלפים מתושבי מדינת ישראל נעקרו מביתם, נעקרו מהמקום שלפני רגע היה האזור הכי פורח במדינת ישראל. הוברחו מביתם בידי ארגון טרור, וממשלת ישראל לא נותנת להם אפילו תאריך מתי הם אמורים לחזור הביתה. ב-1 בספטמבר שנת הלימודים צריכה להיפתח, התושבים צריכים לגור בביתם. מדינת ישראל צריכה להיות מסוגלת להגיד: זה יקרה בשלום או זה יקרה במלחמה, אבל זה יקרה. זה יקרה אם נצטרך להפעיל את חיל האוויר ואת צה"ל, או אם נצליח לייצר איזשהו תהליך מדיני שמרחיק את החיזבאללה מגבול הצפון ומאפשר לתושבים לחזור. 1 בספטמבר זה התאריך. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. איפה השר? השר? איפה השר? הוא רוצה שהשר לשירותי דת, הוא מקפיד. אתה מקפיד? קשה לי בלי השר. לשירותי דת. כל שר מכובד. רגע, בוא נחכה. אתה יכול להתחיל לדבר. לא לא לא, נחכה לשר. אוה, הינה. הינה השר הגיע. שר שאני מאוד מכבד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תודה. תודה, מר נתניהו. הבנו שאתה וחבריך כועסים שאנחנו אומרים תודה לטייסים, למדענים, לעובדי התעשיות הביטחוניות וכן, גם לנשיא ביידן, לממשלת בריטניה, למלך ירדן, ורק לך, מר נתניהו, לא נשאר. אז הינה: תודה לך, אדוני ראש הממשלה. ההצלחה בבלימת המתקפה האיראנית בהחלט רשומה גם על שמך, אבל מה לעשות, אדוני ראש הממשלה, שההצלחה הזאת מחווירה, בטלה בשישים, למול שרשרת המחדלים והכישלונות שלך? מה לעשות, מר נתניהו? רגע החסד הזה לא יסתיר את הנזק האסטרטגי שגרמת למדינת ישראל לפני 7 באוקטובר ולנזקים שאתה ממשיך לגרום לה גם בחצי השנה האחרונה. אמור, מה אתה חושב לעצמך, שהסיסמאות שלך על הניצחון המוחלט ישכיחו את העובדה שבמשך שנים אפשרת את המימון של החמאס? ובעצם, למה לומר "אפשרת"? אתה הרי יזמת את המימון הקטרי, הכול כדי להשיג שקט תעשייתי מזויף למול ארגון טרור רצחני, כדי שתוכל לחמוק ממשא ומתן מדיני עם הרשות הפלסטינית. מה אתה חושב, שהבוטים מהודו שעושים לך לייקים על הציוצים בתשלום יטשטשו את האמת הברורה והנוקבת שאתה, ראש ממשלת ישראל, הפרת בעצמך את הוראות חוק המאבק בטרור, החוק שחוקק בבית הזה, ובמשך שנים מימנת את איסמעיל הנייה, מוחמד דף וסנוואר? שאתה, ואלו שנשלחו על ידך לדוחא, הייתם עסוקים בהסדרת המימון לארגון הטרור במזוודות עור כי שום בנק בעולם, לרבות בנק ישראל, לא הסכים לגעת בכסף הנגוע? קמפיינים שלמים אתה מנהל על התשלומים הנפשעים של הרשות הפלסטינית למשפחות של הטרוריסטים ותומכי הטרור. מתי תיתן אתה את הדין על התשלומים שסידרת לא למשפחות של הטרוריסטים, אלא לטרוריסטים עצמם? מתי כבר תיפתח תיבת הפנדורה של היחסים שלך עם קטר, השושבינה הראשית של החמאס, ומה נגלה באותה התיבה? בחוצפה וביהירות שלך אתה אומר כי הליכה לבחירות עכשיו תהיה ניצחון לחמאס. אדוני ראש הממשלה, אתה, שהתנהגת כחלפן הכספים הראשי של החמאס לפני 7 באוקטובר, אתה, אתה הוא המתנה הגדולה ביותר שהחזית הפרו-איראנית הג'יהאדיסטית יכולה לאחל לעצמה. אין מתנה יותר גדולה לציר הרשע האיראני מאשר המשך שלטונך, אז תודה לך, אדוני ראש הממשלה - - תודה. - - על היירוט המוצלח של הכטב"מים והטילים האיראניים, ועכשיו תתפטר ותפסיק ליירט את מדינת ישראל. תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, אינה נוכחת. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, אתה רוצה לדבר? אתה צריך - - - לא ראיתי שאתה פה. איך אפשר לפספס. תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר היינו במשלחת שהוביל יושב-ראש הכנסת לגרמניה וצרפת. דברנו עם הצמרת הפרלמנטרית של שני הבתים בשתי המדינות האלה. יושב-ראש הכנסת גם נפגש עם עמנואל מקרון ועם הנשיא הגרמני. ושאלה אחת שאלו אותנו כולם, גם אלה, בעיקר אלה, שהיו בעד ישראל, החברים שלנו שם. הם שאלו: תגידו, מה קורה עם האחדות שלכם? כי אנחנו רואים, ראינו כולם שאחרי 7 באוקטובר הייתה איזושהי התכנסות, ועכשיו זה נראה שזה שוב מתחיל להתפרק. מה קורה עם זה? וישבנו שם וקיבלנו סוג של הרצאה מהחברים שלנו, מהחברים שלנו שם, לא יהודים, לא ישראלים, לא קשורים לזה, פשוט כאלה שמדינת ישראל יקרה לליבם, שהסבירו לנו עד כמה חשוב שאנחנו נהיה ביחד, עד כמה זה יעזור להם להגן על מדינת ישראל, וזה מה שהם עושים. אז נכון שיש בינינו חילוקי דעות, חבר הכנסת קריב, לא מעט, אבל בסוף צריך לזכור שכולנו באותו צד. תודה רבה. אני מציע שתיקח חברותא - - - תודה רבה. חבר הכנסת נסים ואטורי, בבקשה. - - - חבר הכנסת, שר השנאה וההסתה. - - - לא זוכר איך קוראים לו, הוא לא הותיר את החותם שלו על שום דבר. אני צריך עכשיו לזכור? אני זוכר רק אנשים שתורמים משהו למדינת ישראל. בטח ברור, משכנע - - - שוכנענו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עלתה פה מירב בן ארי קודם, ושוב אתם מדברים על שנאה, וכל פעם שנאה, אבל אתם יוצרים את השנאה גם בעצמכם. בעצם להגיד כאילו אמרנו ככה על הטייסים והכול, הכול בסדר, הטייסים גם שלנו, גם הלוחמים גם שלנו, של כולנו, גם שלך גם שלי, של כולנו, כל מי שמתגייס לצבא. ואני רוצה להגיד לכם דבר אחד: מה שאני אמרתי, מה שאני אמרתי עומד על הדברים האלה. מי שעושה סרבנות, בעיקר במלחמה, זה דבר שהוא חמור ביותר, כן, זה דבר שלא מקובל. איפה הייתה סרבנות? זה הכול. הייתה פה סרבנות, אנחנו יודעים. בואו נדלג על זה. - - - השקר הזה - - - עוד פעם? ואם כבר, ואם כבר - - - חבר הכנסת קריב. די - - - חבר הכנסת קריב. - - - חבר הכנסת קריב. - - - די עם - - - חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני לא מבין מה השאלה שלך. מה? תגיד מה השאלה שלך ואני אענה לך. מספיק. פשוט מאוד, לא היית צריך - - - אתה, מה אתה אומר עכשיו? הטייסים שלנו - - - אתה אומר שהייתה סרבנות? שום דבר. טוב. אני רוצה להגיד תודה. אם כבר אומרים תודה, אני רוצה להגיד תודה, אני אשתדל שבתחום של חיל האוויר, שממנו הגעתי, כן, אני חלק ממשפחת חיל האוויר. תודה רבה לטייסים על המבצע המזהיר שהיה כאן בליל, אותו לילה, כטב"מים, טילים וכל מיני. ראיתם? כאילו, אתה יודע, יש פה ערבים שאולי חשבו שאיראן היא המשיח שלהם, בנו חדרים למהדי שצריך להגיע, ובעצם מזלזלים בערבים כאן. אתם יודעים, האיראנים הם ליגת-על של האסלאם, ומתחתיהם יש, לא מעניינים אותם המוסלמים פה, אתם יודעים, הערבים, הרגילים. לכן גם הר הבית הופצץ, דרך אגב. מה שנקרא שם אל-אקצא הופצץ על ידי האיראנים, ועדיין הערבים, גם פה בארץ, חלקם תומכים באיראנים. תודה רבה לטייסים המדהימים שלנו, תודה רבה לממ"סניקים, תודה רבה לחמ"מניקים, מי שרוצה תרגום, אחרי זה אני אתן לו. מה עם כל הצוותים? תודה רבה לחמשים. - - - קראו לזה כבר טכנאים דרג א', אתה מבולבל. סליחה, סליחה, מר כהנא, מה אתה אומר? כבר אין חמש, אין חמ"מ אין ממ"ס, יש טכנאי דרג א'. אוקיי, אני מדבר על התקופה שלי. אני חושב, מתן, מתן, שאתה בגילי. התחלת במטכ"ל, רגע, אני מבקש לא להפריע לי, מה, אני מפריע למישהו פה? - - - מתן, אני מצטער שאני ככה בזה, אבל כן, יש את כל המקצועות. הכול ביחד הם טכנאים דרג א'. טכנאי דרג א', בסדר, אבל בואו נפרט, למה מה הבעיה? כי אין. דרג א', אתה מכיר גם את אחי מחיל האוויר, כי אני חושב שגם הוא עושה עבודה טובה מאוד, ובלי הטייסת שלו, גם, אני חושב, גם לכולם צריך להודות. חד-משמעית, יותר מאשר לכולם. יפה. כטייס אתה יודע, גם כשאנחנו מחלצים אתכם על המסלול, אז גם, אתה יודע, יש אנחת רווחה ואתה יודע, חיבוקים וזה. כולנו ביחד יחידה אחת, חיל האוויר יחידה אחת. כל צה"ל. כל צה"ל ביחד כאחד מול האויבים שלנו. אנחנו לא, אף אחד לא ייצור היפרדות בינינו. אני רוצה - - - זה כי אתה לא מבין. די, נו. - - - עוד 30 שניות, אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת גוטליב, חבר הכנסת כהנא, בואו ניתן לחבר הכנסת ואטורי לסיים, בבקשה. אני רוצה לשמוע את כולכם. אני כבר מסיים. - - - מתן יכול לחלץ את עצמו, כי הוא גם מטכ"ליסט וגם טייס. לא, לחלץ זה מקצוע, זה מקצוע מיוחד בחיל האוויר. יש כמה מחלצים, דרך אגב. אני לא אפרט כאן, אחרי זה אני אתן לך שיעור בפרסה. תודה רבה לטייסים, תודה רבה לממ"סניקים, תודה רבה לחמ"מניקים, תודה רבה לחמשים, אנשי הקשר, אנשי ציוד קרקע, אנשי חמצן נוזלי, אפילו, שהטייס נושם, גם לזה יש טכנאים, צוותי החילוץ, מפקדי הטייסות, סמ"ט א', סמ"ט ב'. צריך לסיים. אני מסיים, תנו לי דקה, לא זוכר שדיברתי את זה, אני אמדוד את זה. מפקדי אגפים, כל הדרגות, כן, כולם ביחד זה מקשה אחת שיוצרת את חיל האוויר המדהים, מספר אחת בעולם. צוותי האיכון, גדוד 611 שעל הזיהוי וההכוונה, בתותחנים. תודה רבה לכולכם. עם ישראל חי, עם ישראל אחד. תודה. לא אמרת תודה לביבי. תודה רבה. חברי הכנסת, נאור, נאור, אני בטוח שאתה תרצה לשמוע את מה שאני הולך להגיד עכשיו. ביציע יושבים קבוצה מהמפונים של שלומי, אז אני רוצה גם לברך אתכם ולהגיד לכם שאנחנו איתכם, ותודה על הכוח שלכם ועל העמידה האיתנה, ואנחנו לא שוכחים את העבודה שאנחנו צריכים לעשות עבורכם, ותודה רבה רבה רבה. אנחנו אוהבים אתכם מאוד. גם הנכדים של חברת הכנסת תומא סלימאן, שניהם. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבר הכנסת כהנא, אז מה אמר נתניהו? אפשר להסתדר בלי הטייסים. אדוני ראש הממשלה, רק שאלה אחת: בשעות הקטנות של הלילה, כשהבנת את גודל ההצלחה שלנו מול האיראנים, האם חלפה בך המחשבה, או אולי הבלחה של זיכרון רחוק, על דברים שאמרת בכהונתך הנוכחית, בעיצומה של המהפכה המשטרית, שהמדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות אבל היא לא יכולה להסתדר בלי ממשלה? בוקר טוב, אדוני ראש הממשלה. איזה לילה, איזה ניצחון, החזה ממש מתפוצץ מגאווה. אז לפני שנתחיל בברכות למי שהביא לניצחון ההיסטורי, נכון, חיל האוויר, ומערכות ההגנה שלו וכוחות הקרקע, ושיתוף הפעולה שקיבלנו מארצות הברית, בריטניה, ואפילו מירדן, יש עניין קטן לסגור איתך. אדוני ראש הממשלה, רק שאלה אחת קטנה: אתמול בשעות הקטנות של הלילה, כשהבנת את גודל ההצלחה שלנו מול האיראנים, האם חלפה בך מחשבה, אולי הבלחה של זיכרון רחוק, אולי להגיד: אני מתנצל? אז זהו, זה מה שרציתי לשאול. מעניין אם אתה חושב גם עכשיו שבשביל ממשלה כמו שלך, עם השרים דיסטל, אמסלם, סמוטריץ', בן גביר ואחרים, ניתן לוותר על כמה טייסות. אולי זה לא עניין של להתנצל או לקחת אחריות, חס וחלילה, אף אחד לא מצפה ממך להתנצלות, לא התנצלות ולא אחריות. אבל סתם, איך מרגיש היום מישהו שאמר לפני כמה חודשים משפט כל כך מופרך וסחף אחריו את חברי ממשלתו ואת שופריו היעילים, כשהוא פותח את השיבר של הביוב להשמצת טייסי חיל האוויר? או למשל איתמר בן גביר והאחרים, שפרסמו סרטון שבו נראים לוחמי יבשה מבקשים סיוע אווירי, והטייסים בתגובה שואלים אותם אם הם תמכו ברפורמה או לא, וככה הם יחליטו אם לסייע? או שר התקשורת קרעי, שפנה לסרבנים המחוצפים ואמר: עם ישראל יסתדר בלעדיכם, ואתם תלכו לעזאזל? או השרה דיסטל, שאמרה שהטייסים הם לא פטריוטים, לא מלח הארץ, לא ציונים, לא מטובי בחורינו, לא אנשים נפלאים, והיא בזה להם? לא ולא, דיסטל קבעה שהם נפולת נמושות, ולא מעניין אותה מה הם עשו למען המדינה, גם סייעות של גננות עשו לא מעט למען המדינה, ועוד כהנה וכהנה. אז אולי תתנצל פעם אחת, אדוני ראש הממשלה? שכחתי, אלה לא דברים שלי, אלה דברים שכתבה, ואני לא גונב דברים של אחרים, סימה קדמון. חבר הכנסת טור פז. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בקריית שמונה, 12.2, בשלומי, יש לנו חברים משם, 14.3, בשדרות, 11.3. לעומת זאת, ברמת השרון, 40.1, ברעננה, 34.8, בכפר סבא, 29. המספרים שהקראתי עכשיו הם אחוזי התלמידים שעברו בגרות חמש יחידות במתמטיקה. הפערים החברתיים בישראל מעולם לא נראו גרוע יותר, עוד יותר שתושבי קריית שמונה, שלומי ושדרות גולים מהבתים שלהם כבר יותר משישה חודשים. הכול, אבל הכול, מתחיל ונגמר בחינוך. אז אחרי תודה לקדוש ברוך הוא על הניסים שהוא עשה לנו, בואו נדבר על מערכות החץ והמערכות האחרות של היירוט שמדינת ישראל השתמשה בהן במוצאי שבת האחרונה: מערכת החץ, פיתוח ישראל, הוא לא צמח באוויר, הוא לא גדל לבד. היה ילד, הילד הזה הלך לגן, הוא למד שם את הבסיס, איתו הלכה ילדה, היא הלכה לבית הספר ולמדה אלף-בית וחשבון ולוח הכפל, פונקציות, טריגונומטריה, היא הלכה למגמת פיזיקה, הוא הלך לביולוגיה, הם עשו חמש יחידות מתמטיקה ואחר כך שירתו בעתודה, בסייבר או בתלפיות, עשו תואר ראשון במחשבים או במדעים, צוות פיתוח ברפא"ל, בתעשייה האווירית או באלביט, וכמוהם אלפי גברים ונשים עם תוארי מהנדס ודוקטורטים ומתכנתים. כל אלו יוצרים מדע חזק, מערכת טכנולוגית משמעותית, שמייצרת פיתוחים ישראליים. על בסיסה במוצאי שבת אזרחי ישראל הלכו לישון ב-02:30 בטוחים יותר, שלווים יותר, כמעט ללא נפגעים. האקו-סיסטם הזה דורש יצירה, דורש אקדמיה חזקה, דורש מערכת חינוך שגם הפריפריה בה תיראה כמו המרכז. 40.1% תלמידי חמש יחידות מתמטיקה צריכים להיות לא רק ברמת השרון, צריכים להיות, כן, החברים שלי גם בשלומי, גם בקריית שמונה, גם בשדרות. חבריי היקרים, בתקציב האחרון קוצצו תקציבי מו"פ, קוצצו תקציבים אקדמיים, קוצץ מחקר. בעוד 20 שנה הכסף הזה הוא זה שמדינת ישראל תישען עליו, ואולי בעוד עשר שנים, ובעצם מחר בבוקר. כל הפיתוחים האלה, כל הדברים האלה, אנחנו צריכים אותם עכשיו כדי לדאוג לילדים, שהם המבוגרים של מחר. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת מתן כהנא, מוותר, חבר הכנסת אריאל קלנר, אינו נוכח, חברת הכנסת גלית דיסטל, אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי. תודה, אדוני. "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך" ילד, נער, יוצא עם שחר לרעות את צאנו בשדות ארץ ישראל, האביב פורח, השדות מוריקים, האילנות מלבלבים, ימי ניסן, ובנימין צועד בשבילי בנימין. בנימין האח הקטן מהלך בנחלת בנימין, וכמה שנים חיכתה נחלת בנימין, כמה שנים חיכתה ארץ ישראל לילדים שלה, לבניה שילכו בשביליה. בנימין עם החיוך הקבוע והביישני שלו, מלא אהבת חיים, אהבת הטבע, מהורהר, אולי הוא הרהר בהישג, ההישג שלו, ההסדר שהוא הצליח להגיע אליו בסוף השבוע שעבר עם ההורים והמורים שלו בישיבה, הסדר שעל פיו הוא יוכל לשלב את לימוד התורה עם השמירה על הארץ, עם חיזוק ההתיישבות בה. את התמונה הזו של נער ישראלי עם תלתלי זהב, רועה צאן בשבילי ארץ ישראל, לא קשה לנו לדמיין. היה לנו מלך כזה, דוד. זו התמונה הטבעית שלנו, תמונה של עם חופשי בארצנו. אבל אחרי יממה ראינו תמונה אחרת. עברנו עליך, אחינו בנימין, וחזי ואליהו, אליהו שמחכה עדיין לבנו, הגיעו אליך, ונעבור עליך ונראך, נראה אותך מתבוסס בדמיך. התבוססת בדמך, בשלולית דם, אחרי שרשעי העולם הללו רוצצו את ראשך באבן עד מוות. לבושתנו ולחרפתנו, גם את התמונה הזו כבר לא קשה לנו לדמיין אחרי אורי אנסבכר, אסתר הורגן ושלושת הנערים, וכל הרשימה הארוכה והמדממת הזו. הדם הזה, אזרחי ישראל, הוא מקור אבל, אבל הוא גם מקור תקווה, מקור תקווה לשינוי, כי בנבואה ההיא של הנביא יחזקאל, אחרי שאלוהים עובר ורואה אותנו מתבוססים בדמנו, "מתבוססת בדמיך", הוא אומר "ואֹמר לָך בדמיִך חֲיִי, ואֹמר לָך בדמיִך חֲיִי". לא למרות הדם את תחיי, אלא בדם, בדמייך חיי, כי בדם הזה טמון סוד החיים שלנו, בדם הזה טמון סוד הקיום של העם היהודי. זה הדם שלפני 3,200 שנים ויותר אנחנו משחנו בו את המשקופים ואת המזוזות של הבתים בליל היציאה ממצרים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, התרבות שלנו היא לא תרבות שמחצינה דם, להפך, יש מצוות כיסוי הדם, אנחנו לא זורקים את הדם בחוץ, אבל יש שני דמים שאנחנו מחצינים: דם הפסח ודם המילה. דם הפסח הוא קשרי הדם שלנו, זה הדם שלנו, זה הדם של העם היהודי, זאת הזהות הלאומית שלנו. אנחנו לא מחביאים אותה, לא מכסים אותה, נגמר הסיפור הזה של "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך". אנח��ו יהודים, אנחנו משפחה במשפחת העמים, יש לנו תרבות, יש לנו תורה, יש לנו שליחות להביא את התרומה הזאת שלנו, את התרבות שלנו, את התורה שלנו לתרבות האנושית כולה. אנחנו לא מתביישים בערכים שלנו. לא התביישנו אז להתעמת עם התרבות האלילית, וגם היום אנחנו לא מתביישים להתעמת בשביל הערכים האלו מול עוולות או מחשבות רשע. יש גם דם המילה, דם המילה אומר שהזהות הזאת שלנו היא לא עניין תיאורטי, היא מהות הקיום שלנו, ובלעדיה החיים שלנו מאבדים משמעות. לכן אנחנו מחויבים לזהות הזאת עד זוב דם. אנחנו מחויבים במסירות נפש למורשת שלנו, למולדת שלנו. כבר 3,500 שנה, בכל פעם שנולד לנו ילד, כשהוא עולל בן שמונה ימים אנחנו מקיזים את דמו ומבהירים לכולם את עוצמת המחויבות שלנו. כמו שהספיד הרב מלמד, אני מסיים, את הלל ויגל: "אם צריך לחיות נחיה, ואם צריך למות נמות". את דם המילה הזה, אדוני, את עוצמת מסירות הנפש הזאת, ראינו בחודשים האחרונים בקרב לוחמינו, בקרב המשפחות. איזו שייכות עמוקה לעם ולארץ, איזו מחויבות אין-סופית, איזה מחיר דמים, מתוך שייכות קדושה לדם שלנו, לזהות שלנו. גם הדם שלך, בנימין אחימאיר, שהוקז בשדות בנימין, אחרי הקרב שניהלת בידיך מול מפלצת הרשע שמולך, הוא מקור אבל וגם מקור חיים. הדם הזה, שמייצג את משמעות החיים שלנו ואת המסירות שלנו אליה, הוא מקור תקווה. הדם הזה, שחלחל ברגבי המולדת שלנו, יצמיח דור גדול, מלא שייכות ומסירות לעם ולמולדת, דור שידע להכריע את האויב, שיביא לניצחון הצדק הציוני על השקר הפלסטיני, דור שלא הולך לשום מקום, שירבה ויגדל - - תודה רבה. - - כמו בהמשך הנבואה של יחזקאל: "רבבה כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבֹאי בַּעֲדי עֲדָיים - - - ותִיפִי במאֹד מאֹד, וַתצְלְחי למלוכה". תודה. תודה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, אינה נוכחת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת. אה, את פה, סליחה. בבקשה. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, כנראה שהרוב בבית הזה, וכנראה שגם בכלל בתוך החברה היהודית, לא שמעו אל אמינה מוחמד אלחסוני מאל-פורעה. (אומרת בערבית: הכפר הלא-מוכר בנגב.) אמינה בת השבע נאבקת על החיים שלה. למה? כי היא נפגעה מטיל, כי אין מיגונית, לא רק בבית שלה או ביישוב שלה, ולא רק, אצל יותר מ-150,000 נפשות, אזרחי מדינת ישראל בדרום. אני חושבת שאין מיגוניות אצל יותר מ-70% ומשהו מאזרחי המדינה הערבים. אנחנו אמורים לשלם מיסים וכל מה שמתבקש מאיתנו, אבל לקבל הגנה בסיסית, המדינה לא דואגת ולא אכפת לה. איך יכול להיות שלחלק גדול מהאזרחים הערבים במדינת ישראל לא מתאפשרת הגנה בזמן שיש טילים ומלחמה? ולצערי הרב, בכל פעם הם הראשונים שמשלמים את המחיר במלחמות. אז אולי בכל זאת, לפחות להזכיר את הילדה הזאת ולאחל לה בריאות שלמה. אבל כנראה שחייהם של ילדים, אבל לא כל הילדים, ולא כל האנשים, אלא דווקא הילדים הערבים, אין להם משמעות. בגלל זה לא מדברים ולא מעלים את הסוגיה הזאת. כמו שמזמן הם גם הפסיקו לדבר גם על הרציחות בחברה הערבית, תוך פחות משלושה ימים היו לנו שמונה נרצחים. השר שאמור להיות אמון על הדבר הזה, האם אכפת לו? כולנו יודעים שלא. אבל דבר אחר אנחנו כן יודעים, שהוא מנהל את המדינה ואת ראש הממשלה. תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא. כבוד היושב בראש, בערב יום שישי האחרון אירע רצח מתועב בעיר יפו. כאשר צעיר שעובד בשגרירות האמריקנית, והוא גם מתנדב במד"א ובאיחוד הצלה, קיבל קריאה לאירוע, שהיה צריך לצאת כדי לעזור לו, לסייע להציל חיים, מישהו חסם אותו מהיכולת לצאת, ובין השניים התגלע ויכוח. אז החוסם שלף אקדח, אחרי שהכה קשות, ומראים זאת בסרטונים שהופצו: הוא הכה בו באגרופים בגסות, באכזריות, ולאחר מכן שלף אקדח וירה בו 11 כדורים. מתברר שהבן אדם, הפושע, הרוצח הנתעב, הוא גם שוטר. הוא לא היה במדים. אבל הפריע לי דבר אחד, היושב-ראש, בכל הסיפור הזה, שהמשטרה לא עצרה את הרוצח באופן מיידי. כאילו היו כאלה שהתחילו לספר סיפורים על גבורה של האיש, לא יודע מה הוא כן עשה, מה לא עשה. לא משנה מה עשה או מה לא עשה, מדובר בפושע, רוצח, ששלף אקדח בשל ויכוח, סכסוך, ירה 11 כדורים באדם ורצח אותו. הבחור שנרצח, יעקוב טוחי, (אומר בערבית: רחמי האל עליו,) הוא מתנדב מד"א, מתנדב באיחוד הצלה. הוא גם מציל חיים. זאת אומרת מדובר ברוצח אכזר, מתועב, שהיה צריך לעצור אותו באופן מיידי. כל ניסיון להציג עבר מפואר של הרוצח הזה הוא ניסיון פסול, ואנחנו לא נקבל אותו. האיש הזה צריך להיות בכלא ולקבל את הדין שמגיע לו כרוצח נתעב. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת חוג'יראת. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני אדבר על הפצועה הקשה מהפזורה בנגב, ליד ערד, אמינה אלחסוני, ילדה בת שבע. היא הייתה הפצועה היחידה במתקפת הטילים שהייתה ביום ראשון בבוקר. והשאלה היא למה רק היא נפצעה, למרות שטילים נורו כמעט בכל האזור, וזה כי הילדה מתגוררת בפזורה הבדואית, בכפרים הבלתי-מוכרים, כפרים שאין להם מחסה, כפרים שאין להם מקלטים, כפרים שאין להם אפילו מיגוניות. אם נחזור אחורה, גם לפני חצי שנה, ב-7 באוקטובר הפזורה הבדואית נפגעה ממתקפת הטילים שהיו. אז נהרגו מעל 19 תושבים, מהם שישה ילדים. ואז הנושא גם עלה בדיונים בוועדות, בוועדת הכנסת, והנושא עלה לגבי הצבת מיגוניות, דרישה מינימלית לתושבים שחיים במדינה באזורים בלתי מוכרים. המדינה לא מכירה בהם, לא מאפשרת להם לבנות בתים וגם לא מאפשרת להם אפילו להניח מיגוניות. אז, פיקוד העורף, משרד הפנים, השלטון המקומי, לא לקחו אחריות להציב מיגוניות לאותם תושבים, שחיים בלי הגנה בכלל בכל מתקפת טילים. אני חזרתי ודפדפתי בנתונים, ומתברר שבעצם היו גם דוחות של ביקורת המדינה, של מבקר המדינה, לפני כמה שנים, על אותו חוסר של מיגוניות באותם אזורים. אז הגיע הזמן שהממשלה תיקח את היוזמה ותטפל ותיתן מענה לאותם תושבים. (אומר בערבית: ערביי הנגב שגרים בכפרים הלא-מוכרים.) הגיע הזמן לפתור את הסוגיה, הגיע הזמן להכיר באותם כפרים בלתי מוכרים. כמו שיש מושבים שמורכבים מכמה בתים, מושבים קטנים, הגיע הזמן להכיר גם באותם יישובים כיישובי קבע, כדי לתת להם את כל השירותים המינימליים הדרושים לתושבי המדינה. תודה. תודה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. תודה, מכובדי היושב-ראש. על סדר-היום יש חוק העברת סמכויות רשות האכיפה ממשרד האוצר לבן גביר. עכשיו נודע לנו שיש מלחמת יהודים בין המפלגות החרדיות לבין חנמאל, שזה בן גביר. הוא הוציא הודעה, הבן גביר הזה, שכנראה זה קשור בחוק הגיוס, המפלגות הערביות. שאף אחד לא יערב אותנו, אנחנו לא שם. אם חוק הגיוס יהיה תלוי והצלת הממשלה תהיה תלויה בקולות שלנו, אנחנו נצביע נגד הממשלה ונגד הקואליציה, בניגוד לעמדה ההיסטורית שלנו, שיהיה ברור. הממשלה הזאת תראה שאנחנו מצביעים נגדה גם בחוק הגיוס כדי להפיל אותה, אם הקולות שלנו יכריעו. ולכן, אם יש מלחמת יהודים בין הטלפונים הכשרים של החרדים לבין העברת הסמכויות של בן גביר וחנמאל, אז אל תערבו את ��מפלגות הערביות. חבורה של שקרנים. השר מלכיאלי, אתה מעוניין לסכם? באת להקריא? אני יודע מה אתה הולך לעשות. זה נראה כאילו אתה הולך למשוך זמן. שטרן, מעולם לא היית טיפש. אתה הולך למשוך זמן? כן. כמה זמן? עד שתגיעו להסכם? שואל חבר הכנסת שטרן עד מתי. ברוח ימי הפסח, עד שיבואו תלמידיהם ויגידו להם: הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. אז אפשר ללכת עד אז? יש כאלה שעוזרים בבית לפסח. אתה יכול ללכת, כן. העזרה שלי בבית זה שיצאתי משם. מלכיאלי, תדע שיש מלא בדיחות על זה ששטרן שואל אותך עד מתי, אבל אני עוצר את זה, כי זה - - - אני לא רציתי לשאול מאימתי. המשיח תומך בחוק או מתנגד לו? עדיין לא מצא את החמור. שאתה תתחיל לדון איתי על המשיח? כשאתה מתחיל לדון איתי על המשיח מצבנו טוב. לא, מעניין אם הוא תומך בחוק או מתנגד. מלכיאלי, להביא לך תמרים? נראה לי שזה יהיה ארוך. אתה הולך עד מתי או מאימתי? עד שיבואו תלמידיהם ויגידו: הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. אבל מי זה "תלמידיהם" הזה? זאת עליזה בראשי, זה אופיר כץ, אלה "תלמידיהם". היושב-ראש, לא משנה. זמן קריאת שמע של שחרית אנחנו יודעים מתי הוא, אז אין לנו בעיה. עליזה והתלמידים שלה. עליזה היא התלמידים. אבל עכשיו אתה רציני? מלכיאלי. והתלמידים שלה. מלכיאלי, אתה שר, עד שיגיע זמן קריאת שמע של שחרית? כן. אבל אני לא יודע. תראה, אל תתפוס אותי במילה. עד שהתלמידים יבואו ויגידו לי שאפשר לסיים את הדרשה, אנחנו נסיים. אופיר כץ, למשל, מוסמך לצורך העניין הזה. השר, ההגדה מדברת על בן זומא, לא על בן גביר, התבלבלתם. לא בן גביר הוא הגיבור של ההגדה. לא, לא, אנחנו כבר מגיעים לזה. כבר נגיע לזה. אבל אני רוצה רגע לפני צעד אחורה. על מה המחלוקת? על מה רבים? מי עם מי? קומה כשרה, אכיפה, איך זה קשור אחד לשני? גם על זה אנחנו עוד כמה דקות נדבר. אחרי 7 באוקטובר, במקום שתתעסקו עם מה שחשוב, עושים פוליטיקה. אוה, נרשמה הסכמה בינינו. אז קודם כול בראשית דבריי נכבד בברכה את תושבי שלומי היקרים. קודם כול, אנחנו שמחים שבאתם אלינו, אנחנו מחזקים את ידיכם. אתם אנשים באמת גיבורים הרבה מאוד שנים, ששומרים על הגבול שלנו. אנו מתפללים להשם שתחזרו הביתה בבטחה ובביטחון כמה שיותר מהר. תפילה זה טוב. איפה הדורון והמלחמה - - - אופיר, הוא צריך אספרסו ותמרים. לתושבי שלומי יש יושב-ראש מועצה דתית הרב מגירה, מהטובים שיש במשרד הדתות. נכון, אבל יעקב התכונן בתפילה, זה טוב. דורון, מלחמה. איפה הדורון? לא, כי בינתיים אין שום תוכנית סיוע נורמלית לתושבי שלומי. אנחנו נגיע לזה בעוד כמה דקות. קודם כול, בראשית דבריי, אני קיבלתי היום, אתה רואה, הגדה של פסח של משפחות החטופים. נחמד מאוד, מהרב לאו. "כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך", עם תמונות של כל החטופים מאחור. ואני כמובן מצטרף לקריאה של המשפחות להשתמש בהגדה הזאת בחג. כמובן שכולנו נשאיר כיסא בבית בליל הסדר, וכשאנחנו יושבים ונסב יחד על השולחן הסדר נזכור- - - לאליהו. כיסא לאליהו זה מטקס אחר. גם לאליהו נשאיר כיסא. יהיה כיסא של אליהו, מי שרוצה, בברית המילה. אבל מי שרוצה, אנחנו נשים כיסא, שכל אחד יזכור את משפחות החטופים. אני רוצה להקריא מתוך ההגדה מהרב שמואל רבינוביץ', ואני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הבריאות, הרב מישרקי, שהביא לי את ההגדה הזאת, ובזכותו אני אקריא פה משהו טוב. רגע, סליחה, סליחה. תגיד, בבקשה, כמה זמן זה ייקח לך - - - יש לי פגישה עכשיו, ללכת לפגישה ולחזור להצביע? חבר הכנס�� עודה, קודם כול לפגישה תמיד תלך, תישאר זמין לחברים, ויקראו לך. אגב, זאת עצה פשוטה. עצה פשוטה. אבל צריך להיות זמין בשביל לענות לזה. תגיד לי, אדוני השר, מה זה, אין לך רוב להצבעה. מה אתה עושה לנו פיליבסטר חמש שעות, מה קורה פה? יש פסח, צריך ללכת לנקות את הבית. "צפון". "עם תחילת הסדר" זה וורט של משפחות החטופים בהגדה, ואני רוצה להקריא את זה פה. מה? לא, זה סבבה. תלוי כמה שעות זה יהיה. אמרו לי בין חמש דקות לחמש שעות. אז תגיד חמש שעות. אני אמרתי קודם, עד שיבואו תלמידיהם ויגידו: הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. עד אז אנחנו פה. "עם תחילת הסדר אנו חוצים את המצה האמצעית, החצי הקטן נשאר על הקערה שבשולחן הסדר, ואת החצי הגדול מטמינים להמשך הלילה לאכילת אפיקומן ב'צפון'". אנחנו בליל הסדר מחביאים חלק מהמצה, אדוני היושב-ראש, מטמינים אותו, וזה הזמן שכל אחד גם צריך לחשוב על דברים טמונים. אני חושב, אני גם מוסיף קצת משלי, שכשאנחנו מדברים על דברים טמונים אין דבר יותר משמעותי מאשר שאנחנו חושבים על החטופים, שאנחנו חושבים על אותם אנשים שלצערנו לא ישבו לידנו ליד שולחן הסדר. "'יחץ' ו'צפון' מלמדים שגם אם יש שבר וגם אם חצי נגנב ונלקח מאיתנו, הוא צפון לנו ויחזור אלינו". אין דבר יותר נכון מאשר לחשוב על אותם מעל 130 חטופים שנמצאים בעזה, שנגנבו מאיתנו. אני חושב שהחג הזה, חג הפסח, נועד שאנחנו נזכור ונדע שהם יחזרו אלינו, בעזרת השם. "מה שהשגנו אחרי מאמץ הוא מתוק יותר מאשר דבר שהגיע ללא השתדלות כלשהי, לכן, אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן, כדי להשאיר את טעם המצה בפה". הבאתי פה את הפירוש של הרב רבינוביץ', הרב של הכותל והמקומות הקדושים, שמסביר בצורה יפה מאוד מה המשמעות של "צפון", של הדבר שאנחנו מחביאים אותו, וכמה הדבר הזה הוא דבר חשוב. אין ספק שהנמשל של הדברים האלה, כמו שפתחתי בתחילת דבריי, הוא על אותם החטופים, וזו האמונה שלנו ביום הזה, שהם יחזרו אלינו. אז ודאי שזה חלק ממצוות החג. חבר הכנסת קריב שאל קודם: תפילה מצאנו, מה עם הדורון והמלחמה? אז קודם כול, אמרתי לך ישר שאני מסכים עם דבריך, ואני חושב שתמיד אפשר לעשות יותר, ועושים יותר. ואני, ואנחנו בש"ס כמפלגה חברתית מעולם לא היינו נגד, אדרבה, תמכנו ועודדנו וגם קידמנו, אם זה עזרה למפונים, אני חושב שמי שיסתכל על שרי ש"ס, על הפעילות שלהם מול כולם, אם זה משפחות חטופים, אם זה משפחות מפונים - - - מה עם הממשלה? הממשלה. מה עם הסיוע של הממשלה ליישובי הצפון? תראה, צריך להבין בסוף, בממשלה - - - - - - וחצי מיליארד, נותנים פחות ממיליארד. חבר הכנסת קריב, תראה, בסוף בממשלה כל אחד מנהל את המשרד שלו. אני לא רוצה לנהל משרד אחר, כמו שאני לא רוצה שינהלו את המשרד שלי. זה ככה. אתה היית יושב-ראש ועדת חוקה, אתה ניהלת את ועדת חוקה. אבל היינו קואליציה. אף אחד לא ביקש ממך לנהל את ועדת הפנים, שבה קודם חוק החשמל, נכון? זה היה החשמל, נכון? זאת אומרת, כל אחד ניהל את העניינים שלו. וגם מי שניהל את חוק החשמל לא התערב בדברים מוועדה, ככה הכנסת בנויה. - - - ולכן, חבר הכנסת קריב, בעניין הדורון, שאתה כל כך רוצה, אני חושב שהחוכמה של ממשלה נבונה היא שכל אדם יתרכז במשרד שלו וינהל את זה בצורה הטובה ביותר. אני חושב שכשאני נכנסתי למשרד הדתות, וחשוב לי שתשמע את זה, בסוף משרד הדתות נחשב משרד קטן. איפה דתות? הוא רק הדת היהודית. נכון. קיבלתי את דבריך. המשרד לשירותי דת, נכון. יהודיים. דת יהודית. נכון. לא, "השם הוא המשר�� לשירותי דת". אתם צריכים להוסיף לו "יהודית". אתה יכול להגיש הצעת חוק. תגיש אתה הצעת חוק. המשרד שלך מייצג את קריב, מלכיאלי? המשרד שלי מייצג את העם היהודי. את הדת היהודית. אתה לא מייצג את כל העם היהודי, אל תתבלבל. לא כולל את קריב? את הדת היהודית. מר שירי, אני מייצג את הדת היהודית. מי ששייך למשה קיבל תורה מסיני, נכון, מנסור? אתה לא מייצג את העם היהודי. אני לא בחרתי בך, ואני יהודי. - - - כל יהודי נמצא בשירותי המשרד לשירותי דת, שם. לא. יהודי - - - לא תפיל אותי. עזוב, עזוב. לא ילך, לא ילך, נו, לא ילך. אנחנו מדלגים מעל המוקש. לכן, כל מי שרואה את עצמו יהודי - - - אבל מיהו יהודי? זאת סוגיה. אתה רוצה לדון בסוגיית מיהו יהודי, בוא נדון בזה. אבל לא זה הנושא. זה בהצעת החוק הבאה. אני רק רוצה שתסביר, לטובת התושבים בשלומי, תסביר להם למה אתה פותח עכשיו דיון על מיהו יהודי. לא, לא. אני אומר לאנשי שלומי - - - יש פה - - - קואליציה. תגיד לו - - - שלום, השרה גולן. חבר הכנסת שירי. לא, זה בסדר, בסדר. - - - לא, אל תסביר. למה? ככה, אל תסביר. כי זה לא שוק פה, ואתה לא תסביר בצורה הזאת. זה לא שוק פה? זה שוק טלפון סלולרי, זה מה ששוק פה, לא שוק. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אבל היושב-ראש, מפריעים לו. בסדר, הוא נהנה. תודה. - - - עוד פעם, חבר הכנסת שירי, תראה - - - בזמן שהשר - - - לא נהוג להעיר לחברי כנסת. זה הוויכוח שמתנהל - - - אין לו הגבלת זמן. סוגיית מיהו יהודי - - - - - - אתה רוצה לשלוח לי דף הערות? תשלח לי במייל. תקבל תגובה בשבוע הבא. אתה רוצה בכתב, אדוני היושב-ראש? בכתב אני יכול לעשות איתך. חבר הכנסת שירי, תראה, השאלה מיהו יהודי - - - - - - אתה יכול לפנות אליי במסגרת הכללים - - - לא, תשמע, סוגיית מיהו יהודי, השאלה היא מאוד ברורה, והתשובה היא מאוד ברורה. אז זהו, שלא. למי לא? זהו, שלא. זה לא תמיד היה ככה. לא. זה לא תמיד היה. אלפיים שנה זה לא היה בדיוק כמו שאתה מתאר. ההגדרה של יהודי, יש תשובה הלכתית. אז אתה יודע שיש התבוללות. לא, אין פלפולים. אתה יודע מה, אדוני השר, בשביל להילחם בהתבוללות אתה לא צריך לחתוך חלקים של העם היהודי. זו המהות של הוויכוח. אתה רוצה לחתוך ולזרוק אותם. קודם כול, אני חושב שאתה צודק, וצריך להילחם בהתבוללות. - - - אתמול בלילה חזרתי ממולדובה, הייתי שם שבוע שלם, ועסקנו גם בנושא של התבוללות. אין ספק שהנושא הזה - - - 50% בצרפת, 60% בארצות הברית, ואתה אומר: בואו נחתוך אותם, שנשאיר רק לפי מה שאתה רוצה. זה לא עובד ככה. אני כל כך שמח שאתה מעלה את הסוגיה הזאת, כי אני חושב - - - אה, אנחנו עוסקים בסוגיה הזאת יום-יום. יפה. אז אני אשמח לשתף איתך פעולה, ואין ספק שלהילחם בתופעת ההתבוללות בכלים שעומדים לרשותנו, זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת, אין ספק, כמובן, גם בארץ וגם בתפוצות. יש פתרון טוב לזה, המילה "ציונות" היא הפתרון להתבוללות. מי שציוני ומי שקשור לעם היהודי, צריך לקרב אותו ולא להרחיק אותו, כפי שאתה עושה. אתם מרחיקים אנשים. כל עוד ההגדרות שהגדרת עכשיו לא נוגדות את העמדות ההלכתיות, אני רץ איתך באותה ספינה. בסדר גמור. לא בדיוק, לא בדיוק. לא, לא, בדיוק, אני אומר לך את זה פה. אני רוצה שתהיה איתי באותה ספינה. אני לא יודע למה אתה מכוון, כתוב שדברים שבלב אינם דברים. עזוב, אתה יודע מצוין. אם בן אדם רוצה לעבור תהליך גיור כשאבא שלו יהודי, אימא לא,אתה צריך לקרב אותו, לתת לו אפשרות, ולא לעשות לחומרה, ולא להגיד, אתה ככה וככה. בסוף בן אדם מתייאש - - - אז אני אמרתי. אין פה עניין - - - תקשיב, מתייאש, ואז הוא מוותר על התהליך הזה. צריך לקרב את זה, ולא לתת לו תחושה שהוא זר. אתה מבין? זו הבעיה פה. קודם כול, קירוב רחוקים הוא דבר קריטי, הוא דבר נחוץ. ואני אומר לך, בכל דבר שהוא קירוב אמיתי אני אהיה שותף איתך או עם כל אדם. במעשים. גם במעשים וגם בדיבורים. יש מספרים. מיכאל, יש מספרים שמוכיחים שאם היית מקרב אותם המספרים היו גדולים יותר, ולא כמה מאות של אנשים שעוברים בשנה. - - - נסתר. לא. איזה נסתר? מה נסתר? גלוי. לא, לא, תראה, עוד פעם, אני רוצה להגיד לך משהו. שלום, כבודו. שלום, חבר הכנסת. ימשיך כבודו. בסוף צריך לזכור דבר אחד, יש לי הרבה זמן, בסוף יש נקודות הלכתיות שאני כאדם, ודאי אדם דתי, לא יכול להתפשר עליהן. זו האמת. אני לא מדבר על זה, אתה יודע טוב מאוד. אני מדבר על התהליכים. אני לא קובע איתך את ההלכה, ואני לא רוצה לשנות אותך ובטח לא את ההלכה. לא, שנייה, שנייה. יפה. אני רק אומר לך שאנחנו חיים במאה ה-21, יש לא מעט אנשים שמרגישים את עצמם יותר יהודים מכולנו פה, ואתה מעכב אותם ולא נותן להם להתקרב לעם היהודי. זה מה שאני רוצה להגיד לך. אבל תראה, תראה, אבל חשוב שתדע - - - הם חשים יותר יהודים ממך וממני, זו הבעיה. אתה מבין? לא, אבל חשוב שתדע, אתה, קודם כול, שמי שמכיר את הרבנות הראשית ואת העומד בראשה, את העומדים בראשה, יודע שמדובר באנשים שהמושג של היתר וקולא לא זר להם, אנשים שזה המוטיב שלהם. מי שמכיר את הפסיקות של הראשון לציון הרב יצחק, יודע, לא מדובר באדם שהחומרה היא נר לרגליו. מדובר - - - - - - לא, זה לא מצחיק. דבר איתי על פרוצדורה. אתה יודע מהי המילה פרוצדורה? זה מה שאני רוצה להגיד לך. כן, אבל בסוף, אבל בסוף יש נקודות הלכתיות. אני לא מתווכח איתך על ההלכה, מיכאל, זה מה שאני רוצה להגיד לך. זה לא ויכוח על ההלכה. זה ויכוח על המציאות. אוקיי. נגמרה הלכה. תוכל להסביר לכנסת מה משבר הטלפונים הכשרים? מה? מה? מה? בוא תסביר לנו. כן, כן, חבר הכנסת טיבי שואל שאלה. אתה יודע, בליל הסדר יש, כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: חכם, תם, רשע וזה שאינו יודע לשאול. לכל אחד יש שאלה. עכשיו אתה שואל שאלת חכם: מה משבר הטלפונים? שאלה טובה. אני רוצה לענות לך. אתה יודע, בסוף הציבור החרדי לא מעוניין להיות מעורה בכל תהליך, בכל שלב של מה שקורה במדינה. זאת אומרת בנושאי חינוך, בנושאי יהדות, אנחנו רוצים לקבוע לעצמנו כללים, כמובן, במסגרת החוק, אנחנו מחויבים לחוק, אבל יש לנו גם את ההלכה, אנחנו מחויבים להלכה. עכשיו, באו הרבנים בדבר שכל אחד מבין, בטלפונים הלא-כשרים, הפרוצים, יש בעיות. הקימו יחד עם חברות הסלולר קומות כשרות, אין שם גלישה לכל מקום. אבא קונה לבן שלו פלאפון, הוא משתמש בזה, האבא יודע מה הבן שלו עושה. בכנסת הקודמת בא שר התקשורת הנדל, שהחליט, אני לא יודע למה, כי אני חשבתי שהוא בן אדם מאוד מאוד הגון, רק לצערי הוא נסחף אחרי איזה לא יודע מה, לחנך אותנו, כלומר לא יהיה יותר מצב שאנחנו כציבור נסגור עם חברות הסלולר איזה טלפונים יהיו לנו. מה הכלי לדעת את זה? אתה לוקח מספר של קומה כשרה, 05276 או 71 או 0541, זו הקומה הכשרה. אתה יודע, מי שיש לו את זה, זה נקרא טלפון מוגן. הוא אמר, לא יהיה דבר כזה יותר. הסבירו לו, זה לא נעשה בכפייה, זה נעשה בהבנה, זה חינוכי, יש אנשים שאינם דתיים שמחזיקים כאלה טלפונים, למה? עכשיו יש לך את בן גביר. עזוב את הנדל. מה הבעיה עם בן גביר? לא, שנייה, שנייה. קודם כול - - - מה הבעיה עם בן גביר? בדיוק. איך זה קשור לבן גביר? מה לבן גביר ולטלפון הכשר? לא, זו כבר שאלת התם. ווליד שואל למה חנמאל מתנגד. זה המשכין הלאומי. המשכין. המשכין הלאומי, למה הוא מתנגד לטלפון כשר? לא, רגע, שנייה. ווליד, זה לא שאלת חכם. זה האויבער חכם. למה? אתה מנסה לגרור אותנו לכל מיני שמות. אני לא שם. אני פה עכשיו צריך - - - מה המשבר כיום? למה אנחנו בפיליבסטר? קודם כול, קואליציה מעולם לא עשתה פיליבסטר. עכשיו אתה עושה. אני נהנה לָשׂוּחַ איתך. פיליבסטר אופוזיציה עושה, לא קואליציה. התגעגענו לימי האופוזיציה. בקרוב אתם תהיו. בקרוב. קודם כול, הכול יכול להיות. אין ביטוח לאף אחד על כלום. וכשהיינו שם, עשינו את זה טוב. אנחנו נבטיח לך טלפונים כשרים בקואליציה שלנו. הינה, כבר יש מתווה, אתה אומר. ווליד מציע טלפונים כשרים. נכון. התחייבות. אז תרים אתה טלפון לבן גביר - - - בן גביר לא יהיה כאן. עזוב. הוא לא יהיה כאן. לא. תגיד לו. לא. תגיד לו שאתה מאיים שבמידה שהוא לא ייתן, אתה מוכן לתת. עכשיו תחזור לבן גביר ולמשכין הלאומי. אז אני לא יודע מה המשבר. אני הסברתי לך מה האירוע של הטלפון הכשר. האם אתה יודע למה ביקשו ממך לעשות פיליבסטר? תראה, אצלנו אומרים שיש ניידת נוסעת, אחד כותב, אחד מדבר, אחד שומע. אצלנו, אחד שולחים אותו לדבר, אחד נמצא שם במשא ומתן. תשאל את ווליד, ישבנו פה הרי לילות שלמים. הוא ישב למטה לנהל את נושא החשמל. נכון? שאלתי את ווליד, הוא נעלם. פתאום הגיע מחויך יחד מנסור, אמרו: מצביעים. זו התנהלות. אני דווקא הייתי על הדוכן. לא נעלמתי. אתה דרך הסמ"סים ניהלת את העניינים. לא, אני אז עשיתי פיליבסטר על הדוכן. אתה רואה , לפעמים, הקואליציה גם עושה פיליבסטר. אז זה החלק שלי - - - אנחנו רק רוצים להבין מה הקטע של חנמאל ובן גביראל וכל החבורה הזאת. תראה, בשביל זה אני צריך לרדת לברר. אבל אני לא יכול לרדת. אם אתה יורד, אתה עושה בעיה לעליזה. אז זו הסיבה. אתה שולח אותי למטלה שאיננה תחת סמכותי, אלא אם כן התכוונת שאני ארד. זה האויבער חכם שהתכוונתי. לא, לא. תישאר. כמו שאמרתי לך, חבר הכנסת טיבי, הציבור החרדי, בסוף, רוצה שלא יתערבו לו בדברים שחשובים לו, בחינוך. כמובן, זה גם עומד בחוק. ולצערנו, בממשלה הקודמת התערבו התערבות אקטיבית בתוך החינוך הדתי, החרדי, ואז היה משבר. כולם זוכרים עם יועז הנדל מה שהיה. וזה כאב לנו מאוד מאוד, וזה התגלגל לקואליציה הזאת. אני פה בשביל למצוא פתרון לעניין הזה. אני מקווה, ווליד, שבסוף יימצא הפתרון, וגם אוכל לרדת מפה. - - - בעיה - - - בקלילות אתה. לא נראה לי שבן גביר מתנגד לנושא הטלפון. אני לא יודע. לא נראה לי. יכול להיות שיש איזשהו כלי להשגת דברים נוספים. בדיוק. אומר מנסור: בדיוק. אתה רואה, הבנתי, גם בלי להיות למטה. יכול להיות, אבל זו דרכה של הפוליטיקה. לפעמים אדם תופס משהו, אבל בסדר, זה טבעי. לא קורה כאן משהו שלא קרה אף פעם. הוא לא מחדש דבר חדש. זו הכוונה. אבל למה על חשבון החרדים? למה? אנחנו בעד טלפונים כשרים. ווליד, בממשלה הקודמת לא בדיוק - - - - - - פלאפונים חלק. כדי שהממשלה תיפול. זה מה שווליד הבטיח. הוא כבר אמר. בקואליציה הבאה. אה, חלק? כאילו, תעודת כשרות? זה אותו דבר. אז צריך טלפונים חלק. יפה. זה נקרא בד"ץ. בד"ץ, חלק, חותמת. זה הכוונה. הבנו את האירוע. לצערנו הרב, קודם כול, ברוך השם שאז זה לא התקדם, אבל עכשיו עולה עוד פעם הסיפור הזה. צריך לזכור שחברות הסלולר בעד מה שאנחנו רוצים, רק לצערנו, אנשים מונעים את זה מהם. יודע מה? אני אגיד לך איך אני מתייחס למה שקורה עכשיו. השר מלכיאלי, יש טענות אליכם למה הכנסת יוצאת לפגרה. אנשים שרואים אותך עכשיו בערוץ 99, או לא משנה איפה, אומרים: יותר טוב שהייתם בפגרה מאשר לשמוע נאום כזה. קודם כול, יכול להיות. יכול להיות שיש כאלה אנשים שאומרים את מה שאתה אומר. ואתה יודע מה, אולי הם גם צודקים. היו גם כאלה שחשבו, לא רק אנחנו חשבנו שלא צריך פגרה. היו גם אנשים שנלחמו כדי שלא נצא לפגרה, הם שומעים עכשיו את הביזוי של הדוכן הזה, של הכנסת בכלל, והם אומרים: יותר טוב שהיו בפגרה. יכול להיות. אלא מה? אלעזר, אותם אנשים הם כנראה אינטליגנטים, והם יחזרו בארכיון של ערוץ הכנסת שנה אחורה, שנה וחצי אחורה - - - לא, לא. זה לא שנה אחורה. זאת שנה אחרת. אתה לא מבין? אני אסביר לך. תבוא לשכונות שלנו, למשפחות שלנו, ליישובים שלנו, ותבין שזאת שנה אחרת. כן, כן. השנה הקודמת האחרת. אתה לא מבין. אתה כנראה לא מבין. מבין, מבין. אנחנו לא כאלה סתומים. אני לא יודע מה זה השכונות שלך והשכונות שלי. יש שכונות של עם ישראל - - - לא, לא, לא. יש שכונות שחיים את המציאות הזאת, שדואגים למציאות הזאת, שמבינים מה זה שכול, ויש שכונות שלא. זהו. אל תגיד: כולם עם ישראל. לא. יש הבדל מהותי וכדאי שתפנימו את זה. וכדאי שתפנים גם, מר שטרן, חבר הכנסת שטרן, שיכול להיות שההקדמה שלך מקודם, על אלו שאמרו שחבל שאין פגרה, זה הוליך גם לנאום שלך עכשיו. יכול להיות. אנשים יגידו: למה אני צריך את הקיטוב הזה? למה מחלוקת? לא, לא. הנאום שלי לא הולך לשום מקום. השר מלכיאלי, אל תיפול לזה. למה שנאה? כמה שנאה? לא אמרתי "כמה". תבואו איתנו למקומות ההם. לא אומר לך אישי דווקא. כשאתה אומר שכולם - - - לא אמרתי שכולם. לא יודע, לא מכיר אותך אישית בהיבט המשפחתי הרחב ובהיבט של השכונה. אבל אני אומר לך שהרבה מהחברים שלך בקואליציה לא מבינים על מה היושב-ראש עכשיו יושב, על מה שאני מדבר. לא מבינים. היחד שלהם הוא יחד אחר לגמרי. איך התחלנו? במה נשתנה השנה הזאת מהשנה שעברה. אתה רוצה שאני אלך לראות מה שהיה פה בשנה שעברה, ואני אומר לך, זו שנה אחרת. כדאי שתבין את זה. יפה אמרת. שנה אחרת, זה נכון. ובגלל שזו שנה אחרת, יאמר הצופה בערוץ הכנסת לחבר הכנסת שטרן, למה שיח של מחלוקת? למה לדבר ב"אנחנו" ו"הם"? כשהאיראנים שלחו - - - ככה. בשביל לא לעשות הצגות. זה לא אנחנו והם. אמרתי לך, היושב-ראש, תגיד על מה אני מדבר. יש שם כאלה שמבינים מצוין על מה אני מדבר. אבל יש שם גם כאלה שלא מבינים בכלל על מה אני מדבר. הם גם לא רוצים להבין על מה אני מדבר. ייתכן שמכל צד יש מי שלא מבין. ייתכן שגם פה יש מי שלא מבינים. זה "ייתכן" אחר. אבל השיח הוא שיח של שנאה, וזה אסור שיקרה, כי כשהאיראנים זרקו עלינו כלי נשק, הם לא הבחינו בין מלכיאלי או שטרן ובין קואליציה לאופוזיציה. עזוב, אני את השיעורים האלה יכול ללמד אותך. קודם כול, מכל מלמדיי השכלתי. אני אשמח לשמוע תמיד, אבל בסוף, אני חושב שאם אנחנו נטיף אחד לשני בצורה כזאת של קוטביות ושנאה, זה לא תורם לאף אחד. כשאתה אומר "אנחנו" בשנה החדשה, אז גם הנוסחאות, גם אם אנחנו חלוקים לקואליציה ואופוזיציה, ימין, לא משנה, דתיים או לא, זה לא משנה. ודאי האנשים שנמצאים למעלה, שמפונים מהבתים, אנשים שלא חיים כבר תקופה ארוכה בצורה מסודרת, הם מצפים מאיתנו לקצת רגיעה, קצת לדבר שלום. גם, גם, גם. הם גם מצפים ממך שתגיד שלצבא מתגייסים כולם. גם לזה הם מצפים ממך. כדאי שתדע את זה. נכון. אוקיי, אבל אתה לא אומר את זה, והרבנים מטעמך לא אומרים את זה. כדאי שגם את זה תגיד. קודם כול נגיד שההבנה בינינו צריכה להיות ששיח של מחלוקת, ודאי בשנה שקראת לה תקופה אחרת, צריך להוציא. ננהל דיונים על כל נושא בחדר, איך אומרים, עד שיבואו תלמידיהם ויגידו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. זה בסדר גמור. צריכים לעשות את זה. אבל ננהל את זה בשיח, בשום שכל, לא בהתלהמות. אתה יודע, לפעמים, אני לא אומר את זה ומטיף כאן, זה כולם, עם כל הצדדים, אתה אומר, מה השתנה בשנה הזאת? למה אנשים לא מפנימים שהשתנה משהו? אנשים צריכים להבין שמשהו השתנה בשנה הזאת. אתה שואל אותי? אני שואל אותך. איך לא השתנה שום דבר בהיבט של השירות בצה"ל? איך יכול להיות שלא השתנה שום דבר בהיבט של השירות בצה"ל? אבל אותה שאלה שאתה שואל אותי גם אני שואל אותך. לכן אני אומר, אם קודם כול נפנים אנחנו שהשיח צריך להשתנות - - - לא, לא קודם כול, אל תעשה קודם כול. ודאי שכן. ודאי שכן. קודם כול תפנים אתה, תפנים אתה שלצה"ל חסרים חיילים. תפנים אתה שהכי קשה זה לא לאבד טיפה מהזהות שלך, זה לאבד את החיים שלך. כשתפנים את זה, אז אפשר לדבר על מה שאתה רוצה. אני אומר, אני מוכן להפנים הכול, אבל קודם כול צריך שאנחנו נבין שהשיח חייב להשתנות. השיח חייב להשתנות. ננהל ויכוחים, ננהל כמה שיותר מחלוקות, אבל בצורה מכובדת. אתה יודע, אנחנו נמצאים עכשיו לקראת חג פסח, כמו שציינו בהתחלה, אני חושב שעם ישראל מצפה מאיתנו קודם כול לגלות אחריות, קודם כול לגלות אכפתיות אחד לשני, כי אם אנחנו לא נגלה את זה, ודאי שהאויבים שלנו לא יגלו את זה. ולכן, שיח כזה כמו שהיה כאן עכשיו, אני לא מדבר לגופו של איש חלילה, לחבר הכנסת שטרן, אני מדבר לגופו של עניין. כמו שאמרתי בהתחלה, כשהאויבים זרקו עלינו, ירו בנו, לא משנה אם זו איראן, או חיזבאללה, או חמאס, הם לא עשו הבחנה בין ימין ושמאל, בין דתיים ושאינם דתיים, ורק אם אנחנו נשנה את הנוסח שלנו, את טון הדיבור שלנו, נוכל להגיע להבנות אחרות. אדוני השר, אני חייב להגיד, אני לא יודע אם שמעת את מה שאמרתי קודם על הדוכן. לא, לא שמעתי. שהיינו עכשיו במשלחת של היושב-ראש בגרמניה וצרפת, ישבו איתנו ידידי ישראל, לא יהודים, לא ישראלים, ושאלו: מה קורה עם האחדות שלכם? אנחנו צריכים את האחדות שלכם כדי לעזור לנו להגן עליכם. ממש כך. העמים, אומות העולם, באים ואומרים לנו: התאחדו. וכמה צריך להסמיק כישראלי, כיהודי, לשמוע את זה מאדם ממדינה אחרת. נכון. לך תסביר לו מה קורה פה. נכון, זה כל כך צודק מה שאתה אומר. אתה מסתובב בחוץ לארץ, הייתי בגרמניה לפני כמה חודשים, ואני שומע אנשים שמדברים בדיוק באותן נוסחאות. הוא אומר: אנחנו יודעים לתמוך אם אתם תהיו אחד. אם אתם תפלגו, זה לא אומר שאין מחלוקות, יש מחלוקות ויהיו מחלוקות, גם בית שמאי ובית הלל נחלקו, כמובן להבדיל. יש מחלוקות. אבל לדעת איך לנהל את המחלוקת הזאת. וכמו שאתה אומר, כשאתה שומע את המוסר הזה מאומות העולם, מאנשים אחרים במדינות אחרות, זה פי כמה יותר קשה. חבל שלא נמצא כאן חבר הכנסת שטרן, אבל כשאתה שומע את השיח הזה, אני לא אומר לטאטא את זה מתחת לשולחן. הוויכוח קיים, הוויכוח נמצא, אבל יש לדעת לנהל אותו. בהלכה יש מושג של בית שמאי ובית הלל. נחלקו, מחלוקות קשות מאוד היו ביניהם. הגמרא אומרת: לא נמנעו לשאת נשים זה מזה. כלומר, בת משפחת בית שמאי התחתנה עם בחור ממשפחת בית הלל. אין קרבה יותר מאשר חתונה. שתי משפחות, מחלוקות ביניהן, מקימים בסוף בית אחד. הוא הולך אליה לשבת, היא הולכת אליו לשבת. מה זה הביטוי - - - אבל הלוואי שנהיה על המחלוקות האלו. הלוואי שאלו יהיו המחלוקות בעם ישראל, כמו בית שמאי ובית הלל. הלוואי. כן. אז היו מחלוקות הלכתיות. לפעמים מחלוקת הלכתית היא הרבה יותר קשה, כי כל אחד בטוח שהאמת אצלו, ב"משה קיבל תורה מסיני", במסורת ישראל. כל אחד היה בטוח שהשני טועה. אבל מה? לא נמנעו לשאת. בסוף התחתנו ביחד. הייתה קרבה בין אחד לשני ולא נמנעו אחד מהשני. ולצערנו, כשאתה רואה את השיח הזה, את המחלוקת הזאת, אתה אומר: משהו קרה לנו. אתה יודע, בהיסטוריה היהודית מי שמסתכל רואה, למשל בין הרמב"ם לראב"ד. הראב"ד כתב מילים קשות מאוד על הרמב"ם, שטעה בזה, מילים קשות, הוא תוקף אותו מאוד קשה. והרדב"ז כותב על הראב"ד ועוד ועוד. אבל בסוף אתה רואה את הכבוד שבו הם נהגו אחד בשני. בסוף הבנת שאף פעם לא הלכו למקומות האישיים. אף פעם לא היה דבר כזה. בסוף הבינו שאנחנו כאומה, אם לא נהיה מאוחדים, יש מישהו שייכנס בפרצה הזאת. אני לא מטיף מוסר, חלילה, לאף צד. אני מדבר גם לעצמי עכשיו, מסתכל במראה, מסתכל על עצמי, ואני אומר את זה לעצמי ולכולם: השיח הזה חייב, חייב להשתנות. אתה מדבר על אומות העולם. גם כילד, תמיד הסתכלנו על מדרשי חז"ל על תקופת חורבן הבית. הגמרא אומרת: על מה נחרב בית המקדש? על שנאת חינם. מה זה שנאת חיים? שנאת חינם זה לחינם. לא הייתה שנאה אמיתית, ממש לחינם. אחד הלך ושרף לשני את האסמים. אתה שואל את עצמך: ריבונו של עולם, מה קרה להם? הוא אומר: אנחנו בעוד עשרות שנים ניתן תשובה, בזמן של מאות טילים מאיראן לכאן, על איזה שיח? על איזו מחלוקת? על מה? אני אומר את זה, כמובן, לי ואני אומר את זה לכולם. יש לך פה הגדה, נכון? מתאים עכשיו לקרוא את החלק של הרשע בהגדה. מה, "הקהה את שיניו"? לא, שהוא מוציא את עצמו מהעיקר, נכון? שהוא אומר "מה לכם", "מה העבודה הזאת לכם". הוא מוציא את עצמו. יפה, אתה אומר דבר נכון. אני אקריא את מה שאתה אומר. אתה העלית דבר נכון. כך כתוב שם. חכם: "מה העדות והחוקים והמשפטים?" רשע: "מה העבודה הזאת לכם? לכם, ולא לו". הוא הוציא את עצמו. הוציא את עצמו. אבל אני אשאל אותך שאלה, אם כבר העלית את זה. גם בחכם כתוב "מה העדות והחוקים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם?" אז למה לרשע בעל ההגדה אומר: "לכם ולא לו" ולחכם הוא לא אומר "לכם ולא לו"? שאלה טובה. תשובה: הרשע אומר "מה העבודה" הוא רואה את הכול, והוא אומר: זה עבודה, זה שום דבר. החכם, מה הוא אומר? עדות וחוקים. הוא אומר: כשיש חוק, מישהו חוקק אותו, יש דברי הסבר לחוק. לא סתם מישהו נותן לך חוק. בעבודה, הוא אומר שרוצים להעביד אותו, קח את החול תעביר לשם, קח את החצץ ותעביר. בעבודה לא בהכרח יש שכל. מה זו עבודת פרך? קח עצים, תעשה סיבוב, למה? כי בא לי, כי אני שולט עליך. בחוקים יש דברי הסבר לחוק. אז החכם, מה הוא אומר? הוא אומר "אתכם", נכון, אבל הוא אומר: מה דברי ההסבר לחוק הזה? יש דברי הסבר, תגלה לי מהם. הרשע אומר שזו עבודה. אתה רואה? הרווחנו משהו. אבל תדע שיש משהו יפה, שמעתי את זה בשם שני אנשים, גם בשם הרב עובדיה וגם בשם הרבי מחב"ד, כל אחד דיבר בנוסח אחר ואמרו אותו דבר. בעל ההגדה מביא שיש ארבעה בנים, חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול. הוא אומר, אבל: בדור שלנו יש את הבן החמישי, זה שבכלל לא מגיע לליל הסדר. כל ארבעת הבנים האלה מגיעים. זה שואל שאלת חכם, ההוא מתריס, ההוא, מסכן, תם, תמימות, ההוא בכלל לא יודע לשאול, אבל הוא מגיע לשולחן. יש את הבן החמישי שבכלל לא מגיע לשם. המטלה שלנו, ודאי כאנשים שמבינים את המשמעות של ליל הסדר, זה לאתר את הילד החמישי הזה. בסוף לא לחכות שהוא יבוא אלינו, ללכת להביא אותו, לקרוא לו, וזה הבן החמישי בהגדה, שאינו מוזכר. מה הבן החמישי הזה? הוא לא שואל כלום, רק הוא, איך אומרים, קודם כול רוצה שנביא אותו, ואנחנו כבר נווסת אותו, לפי החוכמה שלו, האם הוא שייך לחכם, לתם, לזה שאינו יודע לשאול. ואם כבר הבאת את זה, שים לב שבעל ההגדה כתב: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. היה יותר מתאים שליד החכם נשים את התם, הרשע בסוף. למה הרשע יושב ליד החכם? אתה יודע למה? כי רשע, אתה יודע שהוא רשע, אז מראש אתה אומר: הוא רשע, אני לא אלמד ממעשיו. לפעמים הבעיה היא עם התם, שהוא כאילו מעמיד לך פני תם, אבל בתוכו, אוהו מה יש לו. אז צריך להתרחק ממנו יותר. בלי נמשל, זה המשל, כל אחד ייקח את זה לאן שהוא רוצה. לכן לפעמים הרשע הוא פחות מסוכן מהתם. לכן יש את החכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. כנגדם יש גם את ארבעת המינים. אתרוג הרי הוא הצדיק, יש בו גם ריח וגם טעם, הוא פרי עץ הדר וגם יש לו ריח, ריח טוב. הערבה זה הרשע, אין בה לא טעם ולא ריח, אין בה כלום. תטעם ערבה, זה שום דבר, וגם אין לה ריח, הוא כלום. ההדס, יש לו ריח טוב, אבל אין לו טעם. הלולב זה התמרים, יש בו טעם אבל אין בו ריח. תריח, שום דבר. אנחנו לוקחים את ארבעת המינים ואוגדים אותם ביחד, למה? חבר'ה, תלמדו. תלמד ממנו. אתה, חסר לך רק ריח, תלמד. תאגד אותם ביחד. לכן בסוכה מכניסים את כולם. כולם אושפיזין של הסוכה, ובליל הסדר, בעצם פסח הוא כנגד סוכות, אותו דבר, מביאים את כולם לאותו שולחן. "כל דכפין ייתי וייכל", כל מי שרוצה שייכנס. אין איזשהו מישהו בכניסה, מי אתה? למי אתה שייך? לאיזו מפלגה? מי שרוצה שייכנס. "כל דצריך", מי שצריך שייכנס. כך גם סוכות, בדיוק. יפה. אגב, שניהם הם זכר ליציאת מצרים. לוקחים את כולם. אבל אם נשים לב, בסוף חג הסוכות, מה אנחנו עושים עם הערבה? חובטים אותה, נכון? חיבוט ערבות. למה? אומרים לו: אתה שבוע שלם היית עם האתרוג, לא למדת כלום, נשארת ערבה, חובטים אותה. ולרשע, מה אנחנו עושים? הקהה את שיניו. אותה סיבה. המטרה באיחוד הזה זה שאחד ישפיע על השני דברים טובים, הנהגות טובות, מעשים טובים. אבל הרשע רוצה להישאר ברשעות שלו, שוברים לו את השיניים. ערבה נשאר ערבה, מכים אותו. אבל זה סימן של אחדות שיש גם בחודש ניסן וגם בחודש תשרי, בעצם זה מקרב את כולם, את כל החלקים. עכשיו, אם נתבונן יותר מזה, גם נראה שבפסח, שזה הלילה הזה, יש לנו ארבע כוסות. ארבע כוסות יין ששותים, כנגד ארבע לשונות של גאולה: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי", ויש כוס חמישית. כתוב: לוקחים את הכוס, ולא שותים אותה, עושים איתה קידוש מחר. זה הכוס של אליהו הנביא. למה? אליהו הנביא, לא רואים אותו, הוא דמות רוחנית. הוא מגיע לכל ברית, הוא אדם רוחני. הוא היה בן אדם ונהפך להיות מלאך. הוא היה פנחס, והוא נהפך להיות מלאך, אליהו. ובסוף, מה מושג ברוחניות שלו? אף אחד לא רואה אותו וכל אחד יכול לדמיין אותו בעיניים שלו. חכם מדמיין אותו בחוכמתו. התם, בתמימותו, אבל בסוף הוא אותה דמות. כל אחד יכול לשאוב ליכולת שלו מאותה דמות. אם יש מישהו שרואים אותו, אז אני ואתה רואים את אותו בן אדם, אנחנו לא יכולים לתרגם את זה בנפרד, כל אחד רואה אותו דבר. אבל אם יש דמות שלא רואים אותה, כל אחד יכול לדמיין אותה בתפיסה שלו, בהבנה, המצומצמת או הרחבה, כל אחד לפי רמת האינטליגנציה. זו הכוס החמישית, וזה כתוב כנגד לעתיד לבוא. הכוס החמישית היא כנגד ימות המשיח, כי גם אז אנחנו לא יודעים מה יהיה. בעצם הכול אנחנו מדמיינים, כל אחד לפי ההבנה שלו. פתחנו פה שיעור לפסח. תשמע, אין הקשבה, אבל טוב שאתה מקשיב, זה מצוין.  יאסר נהנה דווקא, נראה לי. אתה הבנת את הדברים? הבנת. יפה. הסברנו פה שליל הסדר, חג הפסח הוא חג של אחדות. לא של הגויים, של היהודים. אוהבים את כולם. אוהבים את כולם, ואנחנו מזמינים, כתוב: ארבעה בנים לסעודה. גם חכם, גם רשע, גם תם וגם שאינו יודע לשאול. יש בן, לא עלינו, שהוא בן רשע, תביא אותו אליך לסדר. אל תגיד לו: לך מפה. תביא אותו. יש לך בן חכם, גם אותו. מה זה תם? זה תמים, לא יודע הרבה. ויש שאינו יודע לשאול, שהוא, אתה יודע, לא יודע הרבה. אבל תכניס את כולם לסעודה שלך, תקרב את כולם. אמרנו שגם בחג הסוכות את כולם מכניסים ביחד, לא להפריד, כי בסוף אנחנו צריכים לחבר, לחיות ביחד, לא בהפרדה, לא במחלוקת, וזו המהות של החג. זו המהות של חג הפסח. אמרתי שיש דבר כזה הבן החמישי. מי התם ומי הרשע ומי - - - מה מי? אתה רוצה שאני אעשה פה חיצים? כל אחד מי שהוא בוחר להיות. כל אחד מי שהוא בוחר להיות. יפה. יש אדם שבוחר להיות חכם. אתה יודע, מישהו אמר פעם: למה בכל שנה מדפיסים הגדות חדשות? כי כל הזמן צריך להחליף את התמונה של הרשע. יוני, שמעת? למה כל שנה מדפיסים הגדה חדשה? כי כל שנה צריכים להחליף את התמונה של הרשע. כל שנה יש מישהו חדש שם, או חכם גם. כשאתה שואל מי החכם, מי הרשע, אנחנו לא יודעים. כל אחד בעיני רוחו מצייר את מי שהוא רוצה. אבל החוכמה היא להשאיר את הרשע מטושטש, בלי לדבר, רק חכם, שכולם יהיו חכמים. ומי זה הבן החמישי? אמרנו, בן שבכלל לא מגיע לסדר, והחוכמה היא להביא אותו, לקרב אותו. הבאתי בהתחלה מההגדה את צו האחדות שיש בחג הזה. טוב, אני צריך להיות פה עוד הרבה זמן, זה צו השעה. בסדר. אני איתך עד 17:00 לפחות. אתה עד 17:00? בסדר. אני פה עד שיחליטו שם. תגיד להם, עוד חצי שעה, אם לא מסתדרים, אתה יורד. אולטימטום. עשה את זה פעם מישהו ולא עמד בזה, נכון? לא. הבעיה זה הטלפון הכשר, זה גם קשור אליי. רוצים מתווך? אולי אני אתווך ביניכם. מתווך לבן גביר, רוצה להיות אתה? אני מוכן להיות מתווך. לתווך ביניכם. תציע את עצמך, אם יצא, למה לא. תמיד יכול להיות. בקיצור, מה שאני בעצם בא להגיד, דיברנו קודם עם חבר הכנסת שטרן על האחדות. מה זה אחדות בעצם? אחדות זה לא אחידות. אחידות, זה הלחם של אנג'ל, הכול יוצא אותו דבר. אתה נכנס למאפייה, יש בצק, הכול יוצא אותו דבר, זו אחידות. אחידות זה דבר שלא צריך אותו. צריך אחדות, שאדם יכיר שהשני שונה ממנו ויקבל את זה, וזה האחדות של החג. טוב, אני אנסה לבדוק שם מה קורה. עליזה, האם יש איזשהו פידבק מה קורה? אין. לא. נחמד לי פה. אני פה, תבדקי מה קורה. אנחנו כבר שעה רק על ההגדה. אני שעה רק על ההגדה. אגב, יש מצווה בליל הסדר - - - יש לי פה - - - מה, גמרא? לא, יש לי פה הגדה. אגב, תשמע, יש מצווה בליל הסדר, זה הלילה היחיד בכל השנה, לדבר "עד שתחטפנו שינה", עד שהוא כבר מתמוטט ונרדם. כי לא ללכת לישון בצורה - - - - - מי זה? אני לא שומע. תמשיך. תמשיך. נחמד פה, ברוך השם. בקיצור, "עד שתחטפנו שינה". כל אחד לפי היכולות שלו - - - - - - לא. דיברנו פה על ארבעת הבנים. דיברנו, אתה פשוט לא מקשיב, חבר הכנסת טייב. הייתי מצפה מיושב-ראש ועדת החינוך לפחות לא לגלות שהוא לא הקשיב לדברים על ארבעת הבנים. סעדה מפריע לי. סעדה, למה אתה מפריע ליוסי? - - - מתווך לו - - - זה מה שיצא? לא הבנתי. זה מה שיצא? התיווך לא משהו. לא, זה הולך ומשתפר. חבר הכנסת טייב, אני חייב לספר לך סיפור. כשלמדתי בתואר משפט בין-לאומי, הייתי בערך בשני שיעורים כל התואר. ואז אני יושב במבחן, אתה יודע, ורציתי לשאול שאלה את המרצה. אז היה שם איזה בחור מבוגר שחשבתי שהוא אחד הבודקים. אז הצבעתי, ואמרתי לו: אתה יכול רגע לקרוא למרצה, יש לי שאלה. אז הוא מסתכל עליי ככה ואומר: אם היית בא לשיעורים, היית יודע שאני המרצה. זה ככה, דומה. חבר שלי עכשיו שומע את הדברים שלי, והוא שואל אותי: האם סומכים על הנס או על המדע? אפרופו אירועי מוצאי שבת, האם סומכים על הנס או על המדע? אני לא יודע לאיזה אירוע הוא מתכוון. אני חושב שלא בהכרח יש סתירה בין הדברים. כתוב שאין סומכים על הנס, יש חובה לעשות השתדלות. מצד שני, אנחנו יודעים, יש מדע, סומכים גם על זה. לא בהכרח יש סתירה בין הדברים. לא כל כך הבנתי מה הוא שואל, אבל זה פחות או יותר התשובה. גפילטע או חריימה, נו. נו. בקיצור, יוסי, אתה שומע מה אני אומר? אפרופו מה שאמרת, אז יוני הביא לי קודם הגדה. אתה עוד לא היית פה - - - תגיד, ארבעת המינים, מה הסיפור שלהם? מה המקור שלהם? אוה. שאלה טובה. חבר הכנסת חוג'יראת שואל מה הסיפור של ארבעת המינים. קודם כול, ארבעת המינים זה בסוכות ולא בפסח, זה היה לפני חצי שנה. אבל זה תקף גם עכשיו, כשצריך בפיליבסטר למשוך זמן, גם על חנוכה אנחנו נדבר. לא. אבל הוא שמע אותנו קודם מדברים גם על ארבעת המינים, זה לא סתם בא. ארבעת הבנים - - - לא. אבל דיברנו על ארבעת המינים, וגם על ארבעת הבנים. המינים או הבנים? דיברת על הבנים ויש את המינים. שאלת על המינים? ארבעת המינים, אני אענה לך. יש, כתוב בתורה שבתחילת השנה, שזה סוכות, ראש השנה, בדיוק לפני חצי שנה, אנחנו לוקחים ארבעה מינים, אחד זה לולב, זה של התמרים, עץ תמרים, באמצע לפני שהוא נפתח, אחד זה הדס, שיש לו ריח טוב, אחד זו ערבה, הערבה גדלה ליד הנחל, אין בה כלום, אחד זה אתרוג, אתרוג זה פרי עץ הדר. עכשיו, למה דווקא ארבעתם? כל אחד מהם מסמל משהו אחר. אתרוג, יש בו טעם, הוא פרי עץ הדר, הוא כמו תפוז, הוא לימון, אפשר לאכול אותו. יש לו גם ריח טוב. קח את האתרוג, תריח אותו, יש לו ריח מצוין. ערבה, תאכל אותה, אתה תיחנק, אי-אפשר לאכול, זה כלום, אין בזה טעם טוב ואין גם ריח, כלום. הדס, יש לו ריח טוב, מצד שני, אם תאכל אותו, הוא מר. הלולב, זה התמרים, יש בו טעם טוב, אבל אין בו ריח, לא כלום. לוקחים את ארבעת המינים, שכל אחד מסמל משהו אחר: הריח זה מעשים טובים. ריח, אני שם בושם, אתה מריח, אז מעשים טובים. אני עושה חסד, אתה נהנה מזה. אתה עושה חסד, הוא נהנה מזה. תורה זה לעצמך, אתה לומד תורה לעצמך. אז האתרוג מסמל בן אדם שיש בו גם תורה, שזה לעצמו, טעם, וגם ריח טוב, הוא עושה חסד לאחרים. ההדס, רק ריח, הוא עושה חסד אבל אין בו תורה. כל אחד משהו אחר. ובחג הסוכות אנחנו לוקחים את כולם, מאחדים אותם ביחד לחבילה אחת, לסמל את האחדות. שגם אדם שאין בו כלום וגם אדם שיש בו גם תורה וגם חסד חיים ביחד, נכנסים ביחד לסוכה. גם בפסח אנחנו אומרים בליל הסדר, "כל דכפין ייתי וייכל", מי שרוצה יכול להיכנס. אחד אוהב חריימה, אחד אוהב גפיטלע, כולם יכולים להיכנס לאותו ליל הסדר. לסעודה. יש לך את ארבעת המינים וארבעה בנים, מה הקשר? יש משהו, יש קשר. כישרון נולד. אתה שומע, יוני, מה הקשר בין ארבעת המינים לארבעת הבנים? אני אג��ד לך. יש את הבן החכם, מה זה חכם? הוא גם לומד תורה וגם עושה חסד. כמו מי זה? האתרוג, שגם יש לו ריח, נכון? יפה. הרשע זה ערבה, אין בו לא תורה ולא חסד. אז האתרוג זה כמו החכם, הרשע זה הערבה. התם יכול לעשות דברים טובים, אבל מה, הוא לא כזה לומד תורה הרבה, הוא תמים, אין לו כל כך חוכמה, צריך לחבק אותו, הוא כמו ההדס. ויש את הלולב, שזה בדיוק הפוך, זה שאינו יודע לשאול. שאלת שאלה מצוינת, יש לנו ארבעה בנים וארבעה מינים, אחד קשור לשני. אגב, יש עוד ארבע, גם בפורים, יש מקרא מגילה, יש ארבע מצוות. הארבע נמצא כמה פעמים במצוות. אם אתה רוצה, פעם נשב - - - תן איזה סוויץ' קצר לשבת הגדול, למה הוא נקרא גדול? ערב פסח, זה הזמן. יושב-ראש ועדת הבריאות מעלה שאלה, למה זה נקרא שבת הגדול? אתה יודע, דרשה של שבת הגדול בדרך כלל מביאים לרב הראשי, לא למשרד הדתות. מי יותר מתאים לענות על זה מאשר השר שממונה על שירותי הדת? אני אגיד, שבת הגדול, כתוב, שני טעמים. השבת הזאת נקראת שבת הגדול, למה שבת הגדול? כתוב, כי נעשה בו נס גדול. שבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול? כן, כן. כל שבת לפני פסח קוראים לה שבת הגדול. ואם פסח היה בשבת, אז בשבת לפני? כן. בוא'נה, אתה, צריך לבדוק מה - - - הוא בחור חכם. פיקח. שמעת, יוני? הוא שואל, אם פסח חל בשבת, אז פסח נקרא שבת הגדול או שבת קודם? - - - ליל הסדר יכול לצאת בשבת. אז הוא שואל שאלה, מה נקרא שבת הגדול? שבת לפני. יפה. אומרים לך את מה שאני אמרתי, בזה אין מחלוקת. השבת שלפני זה נקראת שבת הגדול. שבת לפני פורים נקראת שבת פרה. לפני ט"ו בשבט, שבת שירה. שבת לפני תשעה באב, שבת נחמו. אז שואל חבר הכנסת מישרקי למה שבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול, מה גדול? תשובה אחת, כתוב שנעשה לעם ישראל נס גדול. איזה נס גדול? במצרים העתיקה האלוה שלהם היה הכבש. פרעה היה הנשיא, המלך, מה שהיה שם, והכבש היה האלוה שלהם, היו משתחווים לכבש. בנביא כתוב שמצרים הייתה נקראת עגלה. עגל, זה האלוה שלהם. בא הקדוש ברוך הוא, אומר למשה רבנו: כל אחד לוקח כבש, קושר אותו למיטה שלו ארבעה ימים ובודק שאין בו מום, לא פצוע, שיהיה שלם פיקס, שוחטים אותו, אוכלים אותו בפסח, בחג הפסח אוכלים אותו. זה נקרא קורבן פסח. עכשיו, תחשוב, מה קורה לאומה, למצרים: לוקחים את האלוקים שלהם, שהם מכבדים אותו מאוד מאוד, גוררים אותו באמצע השוק עם חוט, קושרים אותו למיטה, וכולם יודעים, אלעזר, אתה מפריע לנו, מר שטרן, אמצע שיעור, שאלות חבל על הזמן, אני לא רוצה להגיד יותר ממי, לא רוצה להגיד יותר ממי. בקיצור, הרי הם צריכים להשתולל, איזה הפגנות יהיו שם. והכול עבר בשקט. אז על הנס הזה היא נקראת שבת הגדול, שעם ישראל לקח את הכבש ושחט אותו ולא היו שום בעיות במצרים. שבת הגדול היא על שם הנס הזה. ומאז נגמרו הניסים. חס ושלום. מה שהיה עכשיו עם ההתקפה מאיראן, זה לא נס? לא, לא. לא. לא, זה לא נס, זה מדע. "ועל ניסיך, שבכל יום עימנו" - - - לא, זה לא נס. זה מערכות ביטחון, זה תעשייה ביטחונית, זה לא נס. חבר הכנסת שטרן, כוחי ועוצם ידי, אתה יודע מה אפשר להגיד על כוחי ועוצם ידי. חס ושלום שאנחנו נשכח שבכל מאמץ, בכל פעולה של כולם, שם נמצא הקדוש ברוך הוא ושם נמצאת ההשגחה. אוי ואבוי אם אנחנו נחשוב שזה מנותק מזה. שום דבר לא מנותק מזה. לא אמרתי את זה. נו, אז מה זה לא נס? ברור שזה נס. ברור שזה נס. אני אגיד לך משהו? א. לא ברור שזה נס. די, די, די. אז אולי לא צריך לייצר כלום? לא, זה לא נכון. זה לא נכון. מה פתאום. יש חובת השתדלות. כל דבר זה נס? לא, לא. אני אגיד לך למה. אתה מתחיל כל יום ב"אם אין אני לי, מי לי". מסיים ב"אין עוד מלבדו". ככה צריך להיות היחס. אין דבר כזה. מה זה קשור? בטח שזה קשור. אתה, את כל ההשתדלות חייב לתת, ובסוף היום להסתכל ולהגיד: אם לא היה הקדוש ברוך הוא עוזר לי, שום דבר מזה לא היה יוצא. לא כל דבר זה נס. לא אמרתי את זה, זה לא הדיון הזה. זה הדיון. זה הדיון, אבל, מה זה לא הדיון? אני מדבר על זה שהוא ופרוש, שיעמדו פה על הדוכן ויגידו שלא צריך מכיוון שזה נס - - - למה, למה מחלוקת? אבל למה מחלוקת? למה? כי זה לא נס. גם הקדוש ברוך הוא, שעושה ניסים אצל משה רבנו, אמר לו: תרים את הידיים, תוריד את הידיים. זה נגמר, זה היה אז. ממש לא נכון. אוקיי. אתה יודע שיש גם פירוש ללהרים את הידיים ולהוריד את הידיים. זה לא סתם להרים ולהוריד. וגם אז, תסתכל על אבינו שבשמיים. אבל להזכיר לך משהו? גם אז, מתחת, נלחמו. יפה. תמיד נלחמו. כן, נלחמו. הוא לא חושב שצריך להילחם. וזה היה נס. אלעזר, אני מאוד מקווה שהייתה לך פה פליטת פה ולא התכוונת למה שאמרת, וזה היה בטעות. אני מסנגר עליך עכשיו. תודה, אני מוותר. צריך להודות לקדוש ברוך הוא. תגיד, רק אתה התפללת מנחה? גם אתה. נכון. אז תאמין לי שאני יודע מה אני אומר גם כשאני מתפלל. אבל כשאתה אומר שלא היה פה נס - - - בוא, אני אסביר לך משהו. אני יודע מה אני אומר גם כשאני מתפלל וגם כשאני שם עליי חגור, קסדה ורובה. אפוד קוראים לזה היום. חבר הכנסת שטרן, קוראים לזה אפוד היום, לא חגור. אבל לבוא ולהגיד שלא היה פה נס, אלעזר, לא עושים דבר כזה. צריך להודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר. אבל למה להגיד שזה נס? מה נס? אתה לא מקשיב. קודם כול זכותך לא להקשיב. מתה הטכנולוגיה, מתו המאמצים, מת חירוף הנפש? נס? לא כל דבר זה נס. מה זה סותר? אתה חושב שבאמת אפשר היה לעשות את כל הדברים האלה בלי סייעתא דשמיא? אתה באמת חושב? אם יש פה סייעתא דשמיא, צריך להכיר טובה לקדוש ברוך הוא ולהודות על נס. עזוב, שאנחנו את מאה אחוז ההשתדלות שלנו עושים, מה הקשר? עושים השתדלות, ומודים לחיילי צה"ל על זה ומתפללים על זה, אבל מה לא היה נס? אתה יודע מה, כותב לי מישהו - - - למה זה נס? נס, נס, נס, אני אגיד לך מה זה נס. נס זה אם חיל האוויר היה נשאר בבסיסים, אם טילי החץ לא היו יוצאים ואז כל הטילים היו נופלים, הייתי אומר לך זה נס. חלש. לא, לא. ממש לא. על חנוכה אתה מודה? על חנוכה אתה מודה? גם לא. חנוכה, טבעי. פורים, טבעי. אלעזר שטרן, טבעי, הכול טבעי. לא מכובד. אבל תשמע, בשבילך, מישהו כותב לי עכשיו: תענה לשטרן ככה, תקשיב, מישהו צופה בנו. הוא ראה את המצוקה שלי. תגיד את השם, יש אחד שצופה. לא, יש עוד. בקריעת ים סוף כתוב על רוח קדים, נשבה רוח קדים. למה רוח קדים? כדי שמי שלא ירצה להאמין שזה היה נס יוכל להגיד שהייתה רוח קדים וזה צונאמי. בקריעת ים סוף הייתה רוח קדים, אתה יודע למה? שאם יהיה שם מישהו שירצה להגיד שלא היה נס, הוא יגיד שזו הייתה רוח קדים. אבל גם אתה יודע שהיה שם נס. לבוא ולהגיד, אחרי מאות טילים שנחתו לכיוון הזה, וברוך השם זה הסתיים איך שהסתיים, שזה לא נס? יש חובת השתדלות, והייתה השתדלות ואנחנו מודים על ההשתדלות. והשקיעו מאמצים גדולים באימונים, בכול, על ההשתדלות, אבל לא להגיד שהקדוש ברוך הוא, ומי נתן? ב-7 באוקטובר מה היה? אתה רוצה לדבר על סוגיית הסתר פנים? על השואה, בוא נלך לשואה, יותר טוב. תראה, אם אתה באמת רוצה להעמיק בסוגיה הזאת, אני רוצה להגיד לך משפט. אתה יודע, יש פה אדמו"רים שאמרו לא לעלות לישראל, שצריך לסמוך על הנס שיקרה. רגע, מה אתה עכשיו מדבר? תקשיב - - - שיקרה נס. אני יכול להביא לך את הציטוטים. ויש אחרים, שהלכו ועשו נפשות כדי לעורר את האנשים כן לצאת וללכת, נו. ברור, ברור. אלעזר, אתה מכניס דיוני שואה עכשיו. מה הסיפור, מה הקשר? מה זה מה הקשר? מה הקשר? כי הרי לכל שאלה - - - אני אסביר לך דבר אחד. מה שאני רוצה להגיד לך, אתה אל תשפוט את הקדוש ברוך הוא. התשובה הכי טובה שיש לי לשאלות האלה, איך אני מסביר את אלוהים, היא שאם הייתי יכול להסביר אותו, לא היה אלוהים. אז אל תסביר. אבל לכן להתכחש לנס? זה מה שאני אומר לך. לא, אבל אף אחד לא - - - קודם עלה פה מישהו ואמר: בזכות זה שלמדנו. אתה אומר "על הניסים" - - - הדיון הקודם. אני לא רוצה ללכת רחוק, אל תלך ל-7 באוקטובר, אל תלך לשואה, לך למירון. לך למירון. באתם פה קודם, התחננתם לחוק בשביל שלא יקרה שם אסון. האסון קרה. מי שרצה - - - אף אחד לא בא להתחנן לחוק. רוצים סדר, רוצים סדר, נו, מה? כן, למה? באתם למוסד החילוני הזה, הציוני - - מה זה "באתם"? - - וביקשתם חוק כדי להגן על - - - סליחה, להזכיר שאנחנו חלק מהממשלה. אנחנו לא אורחים מהיציע. הוא לא קיבל תשובות על השאלות שלו. בא אלעזר שטרן, נכנס באמצע - - - לא, אלעזר הגיע בסערה עם אמירות בעייתיות מאוד. לא מתאים לו. טוב, אני אמשיך ללמוד. אתה תמשיך ללמוד. מה אתה לומד, דרך אגב? תמשיך ללמוד. איזו שאלה, תזכיר לי? מה? הקשר בין ארבעת הבנים לארבעת המינים, לא? עניתי לך, אמרתי לך. אה, לא, השבת הגדול. לא? אז מה השאלה עכשיו? איזו שאלה? ארבעת המינים וארבעת הבנים הסברנו. מה הקשר? הם מייצגים את ארבעת סוגי הילדים וארבעת סוגי האנשים שקיימים בעם ישראל. אבל כולם מאמינים בניסים. כל אחד מהארבעה מאמין בנס. תגיד, נס ומדע, לפי ההלכה, הדת לא מפריעה במדע? אפשר לשלב ביניהן? לא, לא מפריעה. אם אתה רוצה, יש ספר - - - דקה, אני אגיד לך. אנחנו באסלאם מאמינים שבן אדם יכול ללמוד ולעשות, אבל בסופו של דבר האלוהים שולט בכול, אבל הוא נותן לבן אדם לפתח דברים, ללמוד, בשביל לעזור לאנושות. גם אצלנו. אין בעיה, זה בסדר. טוב מאוד. אבל לשאלתך, אין סתירה, מי שיודע להתעמק מאוד מאוד במדע יראה שבאמת אין סתירה. יש ספר, קוראים לו "המדע בהלכה", אם אני לא טועה, של הרב זמיר כהן, יש לו ארבעה חלקים, והוא מסביר איך המדע והתורה וחז"ל הולכים יחד, בעשרות ואולי במאות דוגמאות. כדאי לקנות את זה ולקרוא את זה, כי אתה תראה שם כמה שהמדע מוכיח לפעמים דברים שנאמרו ונכתבו בספרים אצלנו, מאות שנים לפני המדע. ואיך חכמים בגמרא ידעו את מספר הכוכבים, שמאות שנים אחרי זה נכתב, או כל מיני דברים, שכדור הארץ הוא עגול, מספר המינים שבים, מספר המינים שביבשה, דברים שמעולם לא חלמו שאפשר לדעת אותם, חז"ל כתבו אותם במדרשים ובגמרא, ויש דוגמאות. תקרא לי - - - אילנה כותבת לי כל הזמן: לחכות, לחכות. בקיצור, אתה שומע, לכן אין סתירה. אתה רוצה להישאר עד שבע? עד שיבואו תלמידיהם ויגידו: הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. אני יכול לשאול - - - שקרה נס והגעתם להסכמה? זה נס. יפה, פה יהיה נס. זה יהיה נס. זה נס. אתה רואה, לפעמים נרשמת הסכמה בינינו מה הם ניסים. זה יהיה נס. אבל, יוני, אתה מפריע שמה, מה זה המושג נס? זה לא יהיה נס, זה מסחרה פוליטית. אבל יש כאלה שיגידו שזה נס. למדנו מכם, אתה רואה? למדנו מהטובים ביותר. בסוף, נס זה גם דגל. הרימו נס, זה הרימו דגל. אנחנו נמצאים באיזה חודש? ניסן. ניסן. למה חודש ניסן? צ��יך להגיד חודש ניסים. מה זה ניסן? הרי חודש ניסן הוא על שם הניסים שהיה בו. אז מה זה חודש ניסן? חודש נס או חודש ניסים. אלעזר, מה התשובה? אלעזר? שטרן, למה הוא נקרא חודש ניסן? תגיד חודש ניסים. יהודה, חודש ניסן, למה לא חודש ניסים? מה זה ניסן? אתה יודע מה התשובה? מה הבדל בין משקר לשקרן? משקר זה חד-פעמי, שיקר. מהו שקרן? זה המקצוע שלו, הוא כל הזמן שקרן. הקדוש ברוך הוא, כתוב עליו: כי אתה מוחלן לישראל. לא מוחל. מה זה מוחלן? קבוע מוחל, באופן קבוע. לכן חודש ניסן זה לא חודש שיש בו נס חד-פעמי, אלא ניסן כמו שקרן, כמו מוחלן. ולכן, אתה שומע, אלעזר? שקרן בן שקרן. למשל. מה שחבר הכנסת שירי אומר לנו, יש אדם שהוא משקר וגם אבא שלו היה כזה. יפה מאוד אמרת. אבל הקדוש ברוך הוא מוחלן. ולכן זה חודש ניסן, יש בו הרבה ניסים. ולכן מה שהיה לנו האיראנים זה נס, ואתה מסכים איתי. לא. אתה ושטרן מאותה מפלגה, עזבו. אנחנו פה מסכימים - - - אתה תמשיך עם הנס, נס קפה, ואנחנו נמשיך לעבוד. מה נס קפה? אפילו עופר כסיף, אני אומר לך, מסכים איתי. מה אתה צוחק? זאת אומרת, החודש הזה הוא חודש של ניסים. שלא יתפסו אותך שפנית אליו, יזרקו אותך. למי? לעופר? למה? מה אתה רוצה ממנו? תשאל את חנוך מה הוא הצביע. למה מה הצבעת? אתה חבר הכנסת? כן. מה הצבעתי? עופר יודע. מה אתה רוצה? יאללה, תוותרו על החוק, לא יעזור. לוותר על מה? אנחנו פה. תדחה אותו, זה ממילא לא במשרדך. תגיד, מה עם השוויון בנטל? יפה. חבר הכנסת שירי מעלה סוגיה נכונה, שצריך לדבר עליה. איפה אתה? אתה ב-Team ארבל או ב-Team דרעי? מה? סליחה, אתה מצוות ארבל או מצוות דרעי? אנחנו בצוות ש"ס, בצוות קואליציה, והכול בפיקחות ובחוכמה ובאחדות וביושר. איך אתה עם גיוס? איך אתה? אני התגייסתי. איך אתה? אני אענה לך. חבר הכנסת שירי, אני דיברתי פה קודם ואני ציטטתי את מה שאמר חבר הכנסת שטרן, וזה לא קורה הרבה. הוא אמר שאנחנו לא נמצאים בשנה נוספת אלא בשנה אחרת. איך אתה עם גיוס? רגע. אם אתה תאזין, אתה גם תבין. חבר הכנסת שטרן אמר - - - אני בקריאה ראשונה, אני בוחר את המילים. - - שלא הייתה פה עוד שנה. זאת לא עוד שנה, זאת שנה אחרת לגמרי. חבר הכנסת שטרן ביקש שאנחנו גם נדבר בשפה של אחדות, בשפה של נועם. אמרתי קודם שאחדות זו לא אחידות. יש פה מגוון דעות בכל נושא. פילוסופיה חשובה. הפיליבסטר מוציא מאיתנו את המיטב. איך אתה עם גיוס? רגע. הבנתי, אחדות. לא, אתה חושב שסוגיה כזאת אני בשנייה אגמור איתך? יש לך שבע שעות - - - אז בוא נישאר שבע שעות. אם יצטרכו שבע, אנחנו פה שבע. אז אתה בעד גיוס? קודם כול, אני בעד שתקשיב לי, שזה גם דבר שהוא לא מובן מאליו. אתה שעה וחצי מדבר, אני מקשיב לך. אבל לא על זה. אני אומר, אמרנו קודם שיש עניין מאוד מאוד גדול, ובסוף אמרתי שאחדות זאת לא אחידות ויש דעות שונות בבית הזה, כמו בכל חלקי העם. בעם ישראל יש הרבה דעות. אמרתי: השאלה היא איך אנחנו מנהלים את הוויכוח, איך מנהלים את הדיון הזה. וגם, סוגיות, כמו שציינת, שאני לא מטאטא אותן מתחת לשולחן, סוגיות קשות שצריך לדון בהן - - - - - - צריך לדבר. נכון. תגיד, איפה דיברת איתנו במהפכה המשפטית? איפה כל הנועם הזה היה? אז קודם כול - - - אתה יודע מה מעניין, חבר כנסת שירי? אני אגיד לך מה מעניין. כן, מה מעניין? לפחות מהרגע שאני על הדוכן, וגם לפני, אתם עולים פעם אחרי פעם ומזכירים מה ההוא אמר ומה הזה עשה, איפה הייתם במהפכה המשפטית. אתה יודע, אם כל אחד יבוא ויצהיר, וגם עליכם אפשר לבוא ולהראות כל מיני אמירות וכל מיני יציאות, מי ירוויח מזה? לאן נגיע מזה? הרי אתה לא תשכנע אותי ואני לא אשכנע אותך בדברים האלה. אבל בסוף בסוף יש מדינת ישראל ויש עם ישראל. צריך ללכת קדימה. כולם טועים. אין אחד שלא טעה. אבל אף אחד לא מדבר על לטעות. לא, אני אומר לך. אני שואל מאיפה הנועם הזה? אתה אומר שעכשיו יש סוגיית ליבה בחברה הישראלית. אתה מסכים איתי - - - הינה, טעינו, אני אומר לך. אני אומר לך שהדרך שבה זה נעשה הייתה טעות. הינה, מה עוד? סבבה, שאלתי אותו, לא שאלתי אותך. אותך כבר שמעתי. אוקיי, איפה אתם טעיתם? אני אחשוב על זה. אוה, פתאום יש לו מחשבות. פתאום יש מחשבות. תמיד יש לי מחשבות. מה עם הגיוס, אתה יכול להגיד לי? רגע, אתה מעביר נושא. אני דיברתי על גיוס, אתה העברת למשפטי. בבקשה. לא, זה לא כפי יכולתך פה. ברור שכן. לא, אני מדבר פה על הגיוס, מנסה לפרק את הסוגיה, להבין וללמוד - - - דבר על הגיוס. איפה אתה בהגברת השוויון בנטל בחברה הישראלית? לא, זה לא רציני. אם אתה היית מורה, והיה לך תלמיד שכל שנייה עובר נושא, מה היית אומר? הוא סתם מחפש לשאול. לא. אתה יודע מה המורים היו עושים? תביאו לו כדור, יש לו הפרעת קשב. אוה, אתה מבין, זה לא לעניין. קודם כול, הוציאו אותי החוצה בלי כדור. לאיפה הוציאו אותך? לי היה הסכם, יותר נכון הסכם חד-צדדי, המורה נכנס, אני יוצא. גם לי היה הסכם כזה, הרבה לפניך, נאור. אולי זה אותו מורה. לא. אז אני מוכן להקשיב, על השוויון בנטל. עוד פעם, לכן אמרתי, אגב, גם אני מצטרף לדברים של היושב-ראש: גם בסוגיה של הנושא המשפטי שהיה וגם בנושא של השוויון שאתה העלית, בכל נושא שהוא מורכב בציבוריות הישראלית לא בהכרח נגיע בסוף לאחידות. לא יהיה. בסוף יש אופוזיציה, קואליציה, יש חלקים. ואגב, בתוך הקואליציה, לא כל חוק שמגיע, כולם מתים על זה. לא כולם. בסוף מגיעים לאיזשהן הבנות. לפעמים יש הבנות עם כולם, עם כמה שיותר, לא משנה. בסוף, הדרך, איך מנהלים את הסוגיה, הדרך, איך דנים, איך מציפים אותה, ודיברנו קודם על שרפת האסמים, האם שורפים את המועדון או לא, זו הסוגיה היחידה. כשאתה בא לדבר על מה אתם עושים בנוסח של "אתם" ו"אנחנו" ואגב, אמרתי גם קודם, חבר הכנסת שירי, אני לא נותן מוסר לאף צד, אני מדבר לעצמי קודם כול, לעצמי, בתוך הבית. בסוף איך מנהלים את הדיון, זו השאלה. לכן, גם הסוגיות שאתה העלית, האמן לי, בסוף, אתה שואל מתי דיברנו איתכם, תמיד יש את הצוותים - - - לא, שאלתי מה עם הגיוס. אני עניתי. שכל סוגיה, ודאי סוגיה מורכבת, ואני לא מקל ראש במורכבות - - - איפה אתה מהותית? בסדר, איפה אתה מהותית? קודם כול אנחנו מדינה של שומרי חוק. אתה לא תמצא אותי פורע חוק. אני יכול לתת לך שלוש דוגמאות, ככה. אני לא פורע חוק, עם כל הכבוד. אתם כן, אבל לא חשוב. לא. אנחנו פורעי חוק? סליחה, היושב-ראש, הממשלה הפרה את החוק עם התקציב? תגיד אתה, אני שואל. ברור. ראית? פעם אחת. רוצה עוד? כי אני יכול עוד. כן, אבל אתה יודע, יש הבדל בין זה לבין לפרוע חוק. אתה עובר על החוק גם כשאתה חורג מהמהירות המותרת, אתה יודע. אני לא עובר על החוק, אני לא אמרתי - - - חבר הכנסת מלכיאלי לא אחראי על הגשת התקציב. דרך אגב, משרדו לא - - - גם מה שיש לי בתקציב הזה, זה משהו זעום. הם חושבים שגם זה יותר מדי, אדוני השר. אפשר להבין, אדוני השר, אפשר להבין אם אתה בעד או נגד שוויון בנטל? אבל תדע לך, אני לא הייתי יום אחד בישיבה. כל הפלפולים, אני חלש. תן לי את זה קצר. קודם כול, אף פעם לא מאוחר. לא, לא, אתה בחור מוכשר. אני כבר שנים רואה עליך שאתה בחור מוכשר, חלש אתה לא. אתה יכול להיות יותר חזק, זה נכון. שנה, ואתה יותר חזק. זה ברור, אין ספק. אבל עוד פעם, חשוב לי שתבין מה אני אומר: אני לא מורח סוגיות קשות, ואין לי ספק שהסוגיות שאתה העלית הן סוגיות מורכבות. אז אתה בעד? אני בעד לדון בכל דבר. לא, זה לא מצחיק. ברור שזה מצחיק. בעד לדון זה בעד לברוח. לא, לא, לא בשביל לברוח, לדון בשביל לדון. כמה שנים דנים? כמה שנים דנים? שאני אבין, רפורמה, אסור חד-צדדי, צריך לדון, צריך להתדיין, צריך לנהל תהליכים, אבל לגייס אנשים שלא גייסו אותם מקום המדינה, זה עכשיו, מייד, בחוק מייד, על הראש. מה זה משנה? 50 שנה. 50 שנה של דיונים. אתה משווה את זה לחודשיים שרציתם להביא - - - מה זה משנה? מה זה משנה? נו, וכשהממשלה שלך הייתה, שהייתה ממשלה בלי חרדים, גם כן לא התקדמו. למה? כי זה לא משהו שאפשר לעשות בהנחתה. זה משהו שמחייב דיון. אנחנו ננסה לברוח מזה כמה שלא נרצה. אם אנחנו לא נשב בצורה רצינית, כל המפלגות בבית הזה, ונדון ברצינות על הדבר הזה, זה לא יקרה. לא יקרה. אבל לא אמרתי שלא יהיה דיון, שאלתי איפה הוא מהותית. קיבלתי הרצאה על חודש ניסן, וקיבלתי הרצאה על - - - א. צריך להודות שיש לנו את הזמן הזה כדי לדבר קצת דברי תורה ודברי טעם. ועל ניסים - - - הודו להשם כי טוב. מצוין, הינה, שמעתי אותך אומר את זה. תשמע, אם אתה, שירי, היית שומע, חבר הכנסת פוגל, אתה באמצע דיון. אחרי זה הוא יחזור איתי מהתחלה על השוויון בנטל והוא לא יבין, מה נעשה? עכשיו כל הרצף הזה, הרסת לו. אני רואה שיש תנועה ערה שמתחילה להגיע. בקיצור, חבר הכנסת שירי, אני רוצה שתבין אותי, שלא יישמע חלילה כאילו אני מורח, לא, ממש לא. אני אומר שבדיונים אמיתיים, בשיא הרצינות, גם משפטי והכול, יש לקיים דיון בחדר הסגור מכל הצדדים, מכאן, מכאן, בכל נושא. לדון עם נציגי ציבור, ובנושאים שקשורים לזה, אז רבנים ונציגי ציבור ומשפטנים. להיכנס למקום אחד, שיצא עשן לבן, לא לטאטא את זה. עשן לבן זה ביטוי לנוצרים. אני יודע. רציתי שעוד אנשים יבינו מה אני אומר, שלא יגידו: לא הבנתי מה אמרת. אם שמת לב, בתחילת הדברים אמרתי: עד שיגיעו תלמידיהם ויגידו, הגיע זמן - - - הבנתי ושמעתי מי זה "תלמידיהם". זאת אומרת, הבאתי כאן מושגים יהודיים שכולם יבינו. אני מציע להרחיב את המשרד שלך לעוד שירותי דת, גם הנוצריים, גם - - - אגב, פעם משרד הדתות היה - - - פעם היה לכולם, ואז העבירו את זה למשרד הפנים. נכון. אם אתה רוצה להחזיר - - - אני רוצה להחזיר. אני חושב שיש פוטנציאל לאחד את כל אומות העולם. לא, אני חושב שהשר ארבל, אני חושב שהשר ארבל עושה עבודה מצוינת גם בנושאים האלה, כמו בשאר הנושאים. לעם היהודי יש פוטנציאל להחזיר את כל אומות העולם, אבל בשביל זה אנחנו צריכים להיות מאוחדים בינינו, זה העניין. שמעת מה שהיושב-ראש אומר לך? לעכב אותך בזמן שלך? לדעתי אתה יכול לסיים. אבל אני לא רוצה - - - טוב. תראה, אני מדבר על אחדות, ואני מתחיל להאמין לך, ואני אומר שאני רוצה לסכם - - - לא, לא רציתי להגיד לך, שלא בטעות תרד, ואז תגידו שאמרתי לרדת, עליזה תצא עליי, עזוב. לא, אתה הוועדה המייעצת, ואז אני הולך לוועדה המאשרת, שזה עליזה. פה יש חובת היוועצות, האם זה נכון מה שחבר הכנסת שירי אומר, שאנחנו לקראת סיכומים? לא, לא, אין סיכומים. את דוברת של בן גביר או של החרדים? דוברת ההסכמות. אז אנחנו נסיים, אוה, הינה הגיע  השר בן גביר, אין לך מושג כמה דיונים היו פה. אם היית יודע, השר בן גביר, כמה פעמים שמך עלה. אבל כתוצאה מזה דיברנו על פסח, דיברנו על ארבעת המינים, דיברנו על כל חגי ישראל, והכול בזכותך, השר. מי שהקשיב, למשל, חבר הכנסת שירי, יש לו דרשה לליל הסדר שעה שלמה. וגם חבר הכנסת שטרן יש לו, כל מי שהיה והקשיב. יש לי דרשה - - - לא, לך הייתה קודם. מי שלא הייתה לו, אנחנו יחד העשרנו את הידיעות האחד של השני. עליזה בראשי, האם זה נכון שאנחנו לקראת - - - שתי דקות. תני לנו שתי דקות להנחתה. אז אני באמת רוצה לסכם. לא, תמשיך, חבל. - - - הטלפונים הכשרים יהיו כשרים בסוף. תראה, גם בכשרות יש סוגי כשרות. אנחנו לאט-לאט מעלים את רמת הכשרות, בסדר? ובכן - - - תן דרשה על עדת בני קרח. מה עכשיו בני קרח? דיברנו פה הרבה על פסח, על סוכות. העשרנו את הידיעות שלי, של כולם, בלי עין הרע, של היושב-ראש. היה כאן שיעור שלם. אתה יודע, כשחבר הכנסת איציק כהן היה סגן שר, בדיוני תקציב, כשנגמר לו על מה לדבר, הוא כתב לעוזר שלו: תן לי פרקי אבות. עמד והתחיל לקרוא פרקי אבות. חבר הכנסת טיבי, אתה הבנת את נושא הטלפונים הכשרים? הוסר מסדר-היום. מה הוסר? סתם היינו פה? כן. התשובה היא - - - התשובה היא כן. התשובה היא כן. משתמשים וזורקים. תודה רבה. תודה. אני הייתי עושה בכל פתיחה של כל דיון, לפני הכול, הייתי מתחיל בחמש-עשר דקות סוגיה. למה לא? אפשר. אפשר. חבר הכנסת כבל היה מתחיל כל דיון בכלכלה אצלו בשיר, מקריא. גם במליאה. במליאה? בוועדת הכלכלה זה היה. חבר הכנסת מאיר כהן מאשר, אני איתו ביחד. אני אעשה סיכום על כל מה שדיברנו. בואו נראה מה הם מאותתים לי שם. דבר. דבר. דיברנו פה על חג הפסח שקרב ובא, על האחדות שאנחנו רוצים אחד מהשני, כל אחד בביתו, במשפחתו עם חבריו, על האהבה הגדולה שיש לנו כלפי כולם, כלפי כל בן אדם. - - - אתה עושה ליצנות, אני עונה ברצינות. אתה יודע כמה עזרו לי פה? זה הלך, חוזר כמו איזה סטודנט, פתרנו כאן סוגיות קשות בחברה הישראלית, סוגיות ליבה, הגענו להבנות. מי שהיה, הרוויח. יש לי שאלה. נכנעתם? תראה, עוד פעם, אני לא מדבר על שיח של כפייה. רבותיי, אני רוצה להודות לכולם על ההקשבה, לאחל לכולם פסח כשר ושמח, שבעזרת השם, עד - - כשר או שמח? כשר ושמח. - - עד חג הפסח שישובו כל החטופים לבית שלנו, למדינת ישראל, בריאים ושלמים. - - - די. די. די. רבותיי, ניקח איתנו את ההגדה היפה הזאת של משפחות החטופים, ונקווה שעד אז יחזרו כולם הביתה בריאים ושלמים. פסח כשר ושמח. תודה רבה, אדוני השר, על אחד הדיונים, אני מוכרח להגיד, שיותר נהניתי בהם והיו יותר בעלי משמעות כל הכנס הזה. תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24) (תיקון) (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור ייבוא כלי איירסופט), התשפ"ד 2024, בקריאה הראשונה. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24) (תיקון) (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור ייבוא כלי איירסופט), התשפ"ד 2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. 41 בעד, 26 נגד. אני קובע כי הצעת חוק כלי הירייה - - - - - - חבר הכנסת כהן, לפרוטוקול, נרשם. אני קובע כי הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24) (תיקון) (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור ייבוא כלי איירסופט), התשפ"ד 2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד 2024. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - - - חברי הכנסת, אנא מכם, קצת פחות ווליום. חברי הכנסת, אנא מכם, אנא מכולם. תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד 2024, שיזמה הממשלה, בקיצור, מה שנקרא "שיטור עירוני". אני אפתח, ברשותך, אדוני היושב-ראש, בתזכורת. החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות מסמיך פקחים עירוניים לאכיפת חוקי העזר ומסדיר את הקמת מערך השיטור העירוני. השיטור עצמו מורכב מכוח שיטור ומיחידות פיקוח עירוניות ייעודיות שמטרתן הרתעה, מניעה ואכיפה של עבירות איכות חיים, איתור נעדרים, אלימות, התנהגות אנטי-חברתית, ובקיצור, כל מה שנוגע לסדר ציבורי, בטיחות וביטחון. מערך השיטור העירוני, אדוני היושב-ראש, החל כפיילוט ב-12 רשויות מקומיות, וזאת כדי לבחון את היעילות של מערכי האכיפה הפועלים מכוח החוק. לאורך השנים הורחבה תחולתו של מערך השיטור העירוני באמצעות מנגנון הקבוע בחוק, המאפשר לשר לביטחון לאומי, בהסכמת שר הפנים ובאישור הוועדה לביטחון לאומי, להפעיל את המערך ברשויות נוספות. כיום, חבריי חברי הכנסת, מנויות בחוק 86 רשויות מקומיות, וכבר בשנת 2024 היד עוד נטויה, ונגדל עד כמעט 100 רשויות במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, הרשה לי רגע פה לעצור ולהזכיר ולספר לך, למען הגילוי הנאות מדובר גם על מישהו שהוא קרוב משפחה שלי, על חן אמיר, זיכרונו לברכה, סייר ביטחון אמיץ שביום 5 באוגוסט 2023 מנע בגופו פיגוע בתל אביב. חן אמיר הציל חיים, והוא מופת למה שאנחנו קוראים "שיטור עירוני". החוק נחקק בשנת 2011 כהוראת שעה, הוארך כמה פעמים, לאחרונה, עד ליום כ"ב בניסן התשפ"ד, 30 באפריל 2024. לכן אנחנו נמצאים פה היום. לדעת גורמי המקצוע במשרד לביטחון לאומי ובמשטרת ישראל יש בנתונים שנאספו עד כה על אודות הפעלת מערך השיטור העירוני כדי להעיד כי פעילותו יעילה וכי קיימת שביעות רצון בקרב ראשי הרשויות המקומיות מפעילותו. בהתאם לכך, משנת 2015 החלו ניסיונות לעגן את ההסדר כהוראת קבע, אך עד כה חל עיכוב בקידום עבודת המטה בנושא, לאחרונה בעיקר בשל מלחמת חרבות ברזל. כעת, בהצעת החוק מוצע להאריך את ההסדר הקבוע בחוק בהוראת שעה לחצי שנה נוספת, עד 31 באוקטובר 2024. עם זאת, הוועדה סברה כי על מנת לאפשר לגורמי המקצוע הסדרת קבע בהסכמה רחבה, נכון יהיה לקבוע זאת כבר עכשיו. אני חייב לומר כבר פה, אדוני היושב-ראש, כי בפעם הבאה שאעמוד כאן ואבקש את אמון הכנסת להוראת קבע, יהיה זה כשההוראה כוללת שינויים שיתאמו את השעה ואת המציאות שאנחנו כולנו חווים ומוביל השר לביטחון לאומי. בדיון הוועדה נשמעו עמדותיהם של משטרת ישראל, נציגי הממשלה ונציגי מערך השיטור העירוני, וכל זאת לעניין ההתקדמות לגיבוש הסדר קבוע. הוועדה הדגישה כי בבניית ההסדר יש להבחין בין סמכויות משטרת ישראל לבין אלו הנתונות למערך השיטור העירוני, וכן יש לאפשר לכנסת מרחב מספיק לבחינה מעמיקה של יעילות ההסדר ואופן הפעלתו. אי לכך אנחנו מציעים להאריך את הוראת השעה בשישה חודשים, עד ליום כ"ט בתשרי התשפ"ה, 31 באוקטובר 2024. אדוני, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות, ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ואי-אפשר לסיים את ההצגה הזו ללא תודה לכל העוסקים במלאכה החשובה הזו במשרד לביטחון לאומי, במשרדי הממשלה השונים, ובעיקר לצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה בראשותה של עו"ד מירי פרנקל שור ולצוות הנהלת הוועדה בראשותה של גב' לאה גופר, שמאפשרים לנו בכל פעם מחדש להוביל תהליכי חקיקה חשובים ומשמעותיים. תודה. תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, אך סיעת רע"מ מסרה למזכירות הכנסת כי כל ההסתייגויות מוסרות. ולכן נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק ייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד 2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. סעיף 1 נתקבל. בעד, 32, מתנגד אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. מה לחצת בטעות, מתנגדת? כן? חברת הכנסת עטייה. אז אנחנו נוסיף את הקול של חברת הכנסת עטייה לפרוטוקול. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד 2024. הצבעה. חוק ייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד,2024, נתקבל. 36 בעד, מתנגד אחד. אני קובע כי הצעת חוק ייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד 2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא, הצעות לסדר-היום, בעקבות בקשות חברי הכנסת לפי סעיף 21 לתקנון הכנסת. ההצעה הראשונה היא בנושא: מצבם של החטופות והחטופים בשבי בצל העדויות הנחשפות על התעללויות ופגיעות מיניות חמורות. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי לנמק את ההצעה. בבקשה. תודה רבה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, את ההצעה הזאת יזמנו ביחד אני וחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. פנינה, שבמשך כל חצי השנה הזו מעלה על סדר-היום של הוועדה את הנושאים של קידום החטופות - - שקט, בבקשה. - - הציעה שנעשה את זה ביחד, וכמובן שהתגייסתי למשימה. אני אדבר היום עבורם, אבל אני יודעת שיש גם תושבים מהצפון, והאופוזיציה התגייסה גם לטובת ההצעה הזו. אז שתדעו שגם ההצעה הבאה, שינמקו אותה שני חברי כנסת מהאופוזיציה, גם היא החלטה של האופוזיציה ביחד להעלות לסדר-היום. אני רוצה להקדיש את הנאום לחטופות שנמצאות בשבי 192 ימים. הן נמצאות שם בלי אור יום, בלי תנאים, בלי אוכל ומים, בלי אוויר לנשימה. למרות שאתמול קיבלנו בשורה, ודדי ברנע אומר את זה: את באמת מתחילה לדאוג כשהחמאס לא מעוניין בעסקה, אני עדיין חושבת שלקטר וגם למתווכות יש אמצעי לחץ על חמאס כדי לשחרר, והראשונות שצריכות לבוא הביתה, אלה השמות שאני אקריא עכשיו: רומי גונן, בת 23, עדן ירושלמי, בת 24; לירי אלבג, בת 18, דניאלה גלבוע, בת 19, קרינה ארייב, בת 19, נועה ארגמני, בת 26, אמילי דמארי, בת 27, ארבל יהוד, בת 28, אגם ברגר, בת 19, נעמה לוי, בת 19, עמית בוסקילה, בת 28, דורון שטיינבכר, בת 30, שירי ביבס, בת 32; כרמל גת, בת 39. גופתה של ענבר הימן מוחזקת בשבי חמאס, והיא החטופה ה-15. לצערנו, נחשפנו לזוועות שתיארו בפנינו החטופות שחזרו מן השבי. הן סיפרו לנו ששבי של נשים הוא לא רק שבי כמו כל אדם, אלא הוא שבי שמלווה גם בהטרדות מיניות ובעבירות מין. שמענו את עדותה קורעת הלב של עמית סוסנה האמיצה, גיבורת ישראל, שלדעתי צריכה להדליק משואה, באומ�� שלה, שלווה גם במהלך החטיפה, כשניסתה לברוח משוביה, גם שם היא הייתה גיבורה, אבל לצערנו, נשארה בשבי. אבל כשחזרה, סיפרה לנו, בעדות מפורטת ומתוארת לניו יורק טיימס, על מה שהיא עברה בשבי. עמית סוסנה חזרה כדי לספר. אנחנו צריכות לדאוג מאלה שלא חזרו, מאלה שלא יכולות לדבר. אנחנו כאן במליאה צריכות לדבר בשמן. גם עדותה של מורן סטלה ינאי, שחזרה וסיפרה בגבורה מול המצלמה, גם אותה אנחנו צריכים לזכור. מורן סיפרה שארבעה גברים מחבלים הסתכלו עליה כל דקה, ביום ובלילה. אני מקריאה כמה מילים מהעדות שלה: בכל דקה חשבנו שיאנסו אותנו. לא יכולנו לישון, לא יכולנו לנשום. היה אסור לנו לדבר, וזו הסיבה שאני אומרת לכם שהשבי בעזה הוא דבר מטורף, חוויה לא שפויה של התקפי חרדה בלתי נגמרים וסיוטים. כל יום משאיר צלקת על הנשמה. היו ימים, אומרת מורן, שהיא לא תשכח לעולם. תחשבו מה עוברות אלה שנשארו שם. הייתי פרס, הביאו אנשים לראות אותי מבחוץ כדי שיראו מה הצליחו לתפוס. היא מתארת השפלה, רעב וצורך להתחנן לאוכל, מחבלים שביקשו ממנה שתסתכל עליהם מקרוב כל הזמן לתוך העיניים, סיוטים שמלווים אותה עד היום. דיברתי כאן על העדות של עמית סוסנה בנאום נפרד, אבל ביום כזה אי-אפשר שלא לומר כמה מילים מתוך הדברים שאמרה: הוא הגיע אליי, דחף את הנשק לכיוון המצח שלי והכה אותי. הוא גרר אותי לחדר הילדים, חדר מלא בפוסטרים של ילדים, ואז כיוון אליי את הרובה והכריח אותי לבצע בו מעשה מיני. המחבל שמר עליה בחדר הסמוך, נהג להיכנס לעיתים קרובות לחדר השינה שבו הוחזקה כשהוא לבוש בתחתונים בלבד. לפעמים התיישב לידה על המיטה, הרים את חולצתה ונגע בה. המחבל שאל אותה שוב ושוב מתי צפוי המחזור שלה. סוסנה העידה שכאשר המחזור הסתיים, בסביבות 18 באוקטובר, היא ניסתה למנוע ממנו לתקוף אותה מינית בכך שהעמידה פנים שהדימום נמשך במשך שבוע שלם. עוד היא מתארת שהמחבל הכריח אותה להתקלח. היא שטפה את עצמה במשך כמה דקות, ואז שמעה אותו עומד בדלת השירותים וקורא לה: מהר, עמית, מהר. הסתובבתי וראיתי אותו עומד שם עם נשק. פחדן, כן? עמית סיפרה שניסתה לכסות את עצמה במגבת, אך המחבל היכה אותה. עמית, עמית, תורידי את זה, הוא אמר לה, והיא נאלצה להיענות לדרישתו, כשהנשק בידו. הוא הושיב אותי על קצה האמבטיה. סגרתי את הרגליים והתנגדתי. הוא המשיך להכות אותי, שם את הנשק שלו בפרצוף שלי, ואז גרר אותי לחדר השינה. היא הועברה למקום אחר, שם פגשה חטופים נוספים, וסיפרה כי שוביה חשבו משום מה שהיא מסתירה מהם מידע. הם כיסו את ראשה בחולצה, אילצו אותה לשבת על הרצפה, אזקו את ידיה והכו אותה עם קת רובה. כמה דקות אחר כך הם קשרו נייר דבק לפיה ולאוזניה וקשרו את כפות רגליה. כך תלו אותה החוטפים שלה כמו תרנגולת, ממקל שנמתח בין שתי כורסאות. היא אמרה שהכאב שחשה היה כה עז, שהיא חשבה שהידיים שלה התנתקו ממקומן. שרון קוניו, שחזרה עם בנותיה מהשבי, אמרה: "כאישה שהייתה שם אני יכולה להגיד לכם שהפחד הוא אין-סופי, בלתי ניתן לתאר במילים, אבל אני אנסה, להיות אישה בשבי זה אומר לחיות בפחד תמידי שעלולים לפגוע בך, שאין מי שיציל אותך, ושאת נתונה לחסדיהם של החמאס. חוסר האונים הוא תחושה שאני לא מאחלת לאף אחת מכם. הזמן עצר מלכת, כל דקה היא נצח, כל תזוזה של המחבלים גורמת לכיווץ בבטן, כי מי יודע מה יקרה, האם הוא יפגע בי? האם הוא שוב ייקח לי את אחת הילדות, כפי שקרה? המחבל הוא המחליט הבלעדי, ולי אסור להתנגד ולהוציא מילה מהפה". אסור לי להתנגד למילה שלו. "הרצונות שלי לא רלוונטיים. רק הוא מחליט מה יקרה איתי בעוד דקה", אם נחיה או נמות. רק הוא מחליט אם הבנות שלי יוכלו לחבק אותי כדי להתמודד עם הפחד. קשה מאוד לעמוד כאן במליאה ולהקריא את העדויות האלה. הבנתי שגם יש שרים שקשה להם לראות סרטים, כי הם לא ישנו בלילה. אנחנו לא יכולים להיות חברי כנסת או שרים בממשלה הזאת בלי למחות כל יום, לבקש לשחרר את 133 החטופים, אבל קודם כול ולפני הכול, לשחרר את הנשים. הבאתי כאן הרבה עדויות. גם אביבה סיגל הייתה פה בוועדה, סיפרה על הבגדים ששמים להם, איך הופכים בנות לבובות. כל כך הרבה תמונות קשות, ראינו את התמונות של ארבע החטופות מיום החטיפה, המבט המבוהל, הפרצוף מלא הדם, עוד ועוד עדויות. אי-אפשר לעמוד מהצד, לרגע, לרגע אי-אפשר לא להילחם להחזיר אותם הביתה. אני אסיים בעדות של הגר ברודץ', שהייתה חטופה עם שלושת ילדיה. היא סיפרה שהם אכלו פיתה אחת עם זעתר ליום, אפילו כוס תה לא הכינו לנו. כשאת מתה מרעב, את מרגישה שאת יורדת מהפסים. אנחנו לא יכולים לאפשר למדינה הזאת לא להחזיר את 133 החטופים והחטופות הביתה. אם הם שומעים אותי מכאן, אם מישהו מהמשפחות שומע, אני יודעת שהן קצת מיואשות ביומיים האחרונים, להגיד להן שלא ננטוש אותן ולא נעזוב אותן, וכל עדות כזו  אנחנו ניקח אותה איתנו ולא נרפה, עד שנחזיר אותם הביתה. אני רוצה גם להגיד תודה לכל הנשים שנמצאות פה ומשדרות לעולם את העצב הזה, אני בסדר, אני מדברת על חוזקה, נשים חזקות, שכל יום מדברות עם העולם לשחרר אותם הביתה. אני מצטערת שעכשיו אני מתרגשת כי אני רואה אתכם פה. בדיוק סיימתי עכשיו שיחה עם נשיא מועצת אירופה בזום, בגלל זה לא הייתי בהצבעה הקודמת. קראתי לו לעשות הכול, וכמוני יש פה מלא כאלה. אני יודעת שגם הגברים, אבל תסלחו לי אם אני אומרת רגע משהו לחברות הכנסת: העולם איתנו, ואנחנו ננצח את זה. אז למרות שקצת נשברתי, אני רוצה לשלוח להן כוחות. תמשיכו להילחם עליהם, הם יחזרו הביתה. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת בן ארי. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו, גם לרשותך עשר דקות, בבקשה. תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, השר זוהר, השר טרופר, חברות וחברי הכנסת שבחרו להיות בדיון החשוב הזה, ולך, חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי, וכמובן למשפחות היקרות שפוקדות יום-יום את הבית הזה, המקום היחיד שבו הן יכולות לדבר באופן בלתי אמצעי עם נבחרי הציבור. בשבוע הבא יחול חג הפסח, חג שמסמל יותר מכול עבור העם שלנו את חירותו של עם ישראל, ובכל דור ודור ובכל שנה אנו מצווים לזכור כי יצאנו ממצרים, מעבדות ושעבוד לחירות, אך בימים אלה מושג החירות והחג מקבלים משמעות אחרת בתכלית. כשעם ישראל בצרה, אין חירות שלמה, אין חירות ל-133 בניהם ובנותיהם של העם הזה, של הארץ הזאת, הנמצאים בחושך בשעבוד ובטרור. 133 חטופות וחטופים, הנמצאים במְצָרים ובצרה, כשמשפחותיהם מבקשות מאיתנו בבית הזה ובממשלה בתחינה ובזעקה גדולה לפעול לשחרר אותם מייד הביתה. אין חירות למשפחות שנלחמות להחזרתם של יקיריהן, כי בזמן שעם ישראל יתכנס סביב שולחן החג, הכיסאות של האהובים שלהם, 133 עולמות, נפשות, יישארו ריקים, ולנו אסור לקבל את המצב הזה, כי ממש עכשיו, כשכל עם ישראל נערך עם רשימת מוזמנים לחג, משפחות החטופים חושבות מי לא יהיה איתן השנה בחג, בזמן שכולנו עושים קניות לחג, כן, קניות, משפחות החטופות והחטופים חושבות אם יש לחטוף או לחטופה מה לאכול, אם בכלל, בזמן שכולנו מנקים את הבית, החטופים נמצאים בין הריסות או במנהרות הרוע והחושך, ללא אור יום ואוויר, בזמן שאנחנו מתלבטים איך נעסיק את הילדים שלנו בחופש, משפחות החטופים תוהות איפה מוחזקים הילדים שלהן, הבנים והבנות של כולנו, כשכולנו נושמים את הפריחה של האביב, החטופים נושמים וחיים פחד כל רגע ורגע. לנו, מקבלי ההחלטות, נבחרי הציבור, אין את החירות להסיר אחריות. החובה שלנו היא להרגיש בכל רגע, כאילו אנחנו צריכים לצאת מאותם מיצרים שהם נמצאים בהם, לצאת מידי ציפורני המרים באויבינו. אנו לא בני חורין עד שהם חוזרים הביתה. אני רוצה לדון לכף זכות את נבחרי הציבור, אבל צר לי, בדיוק לפני חצי שעה כולנו הסתכלנו, הכיסאות היו יותר מלאים. אם לא הדיון הזה, איזה דיון חשוב בבית הזה? גברים, נשים, קשישים וטף נחטפו ונגררו ב-7 באוקטובר מבתיהם, ממיטותיהם, מהמקום שהיווה עבורם מבצר וביטחון, צעירים וצעירות שנחטפו מפסטיבל של חגיגות וחופש למנהרות קודרות בעזה, כשאלפים נרצחו באכזריות שאין לתאר על ידי מפלצות האדם ומאות כאמור נחטפו ונשבו כמעט באין מפריע על ידי הטרוריסטים האכזריים של חמאס והג'יהאד האסלאמי. בואו נזכור שכל זה הוא בראש ובראשונה אחריות של המנהיגות של העם הזה, ממשלת ישראל, ומי שמדבר על ניצחון מוחלט, מוטב שיבין שאין שום ניצחון בלי החזרתם של החטופים והחטופות הביתה. מעבר לכך שזה ערך עליון בתוך היהדות, מבלי שנמלא את חובתנו הבסיסית כלפי האזרחים שכל פשעם היה שיישבו את הארץ הזאת בדרום, בעוד יש מי שמוסיפים חטא על פשע ומעיזים לראות במשפחות הנלחמות על יקיריהם כמי שמנצלות את הכאב שלהן, תסתכלו עליהן בעיניים, תפגשו אותן יום-יום. הן לא צריכות לנצל כלום, הכאב שוכן בקרבן כל רגע, כל דקה. לצערנו, העדויות, שגם את, חברת הכנסת בן ארי, הקראת, מצמררות. חלקן נחשפו בוועדה שאני עומדת בראשה, הוועדה לקידום מעמד האישה, וכולנו התכנסנו לשמוע אותן. עמית סוסנה לא בכדי הפכה לגיבורה בעל כורחה. היא שוחררה לאחר 55 ימים מהשבי, נעמדה אל מול כל העולם באומץ, ובעדות המפלחת כל נפש, וסיפרה איך הוא הגיע אליה, דחף את הנשק שלו לכיוון המצח שלה, היכה אותה, גרר אותה לחדר מלא בפוסטרים של ילדים, ואז כיוון עליה את הנשק והכריח אותה לבצע מעשים מיניים. בעקבות עדותה המטלטלת של עמית, ולבקשת משפחות החטופים והחטופות, כינסנו את הוועדה, שמענו את העדויות. גם לשם הגיעו האמיצות, מיה רגב ושרון אלוני קוניו, שבעלה עדיין בשבי, וסיפרו מה שהן חוו, מה שהן יודעות. שמענו עדויות קשות, וזעקה גם מפיהן של אימהות, אחיות, סבתות של חטופות, שעדיין מוחזקות בעזה. כולן הגיעו במטרה אחת: להציל נפשות ולזעוק את זעקת החטופים והחטופות, שנותרו מאחור. את העדויות שלהן הגשתי לכל שר ולכל שרה. חברים, הגשתי את הדוח שלהם לכל שר ולכל שרה, את עיקרי העדויות, על השולחן שלכם. השר זוהר, לדעתי אתה אפילו באותו יום גם פתחת, קראת ושמעת. החובה שלנו היא לא רק להקשיב ולשמוע, להישיר מבט ולהתמודד עם העדויות. החובה שלנו בראש ובראשונה היא לפעול, לפעול להחזיר אותם הביתה. אומנם ראש הממשלה נתניהו, אתה לא כאן, אך אני קוראת לך: שים בראש סדר העדיפויות של הממשלה והעם שלנו את השבתם של החטופים והחטופות, אחרת עם ישראל לא באמת ירגיש חופשי בארצו. אם חוטפים אנשים מהבתים, אדוני ראש הממשלה, החובה שלך, של כולנו כנבחרי ציבור, היא לדאוג להחזירם הביתה. וכן, יש לזה מחיר. אך מהו מחיר החיים של 133 אזרחים ואזרחיות חפים מפשע? מה הוא המחיר של משפחות שאין להן חיים? לא יום ולא לילה. המשפחות מגלות תעצומות נפש, עומדות באומץ לב מול כל העולם וחושפות את זוועות החמאס, אך החובה המוטלת להשבת החטופים היא, כמו שאמרתי, קודם כול של ממשלת ישראל. על זה גם נלחמים רבים מחיילינו שיצאו לקרב, כדי להחזיר אותם הביתה. אסור לא להשמיץ, לא לפגוע, לא לגדף, ולא לתת להם להרגיש שהם נטל. זאת תחושה שהם נושאים איתם. שירה, אימה של לירי אלבג, ששירתה כתצפיתנית ונחטפה מבסיס ניר עוז לרצועת עזה, הגיעה לדיון בוועדה, וסיפרה בכאב: לירי שלי הייתה שפחה בבתים של עזתים. היא הייתה צריכה לנקות את הבית, לבשל למשפחה, בזמן שהיא לא אוכלת מהאוכל, לשחק עם הילדים של הבית ולנקות את השירותים. זו שואה. אז כשנשאל את עצמנו: מה נשתנה הלילה הזה? מה נייחל שישתנה? אני רוצה לאחל ללירי אלבג לשוב הביתה לזרועות משפחתה, נועה ארגמני, אני מאחלת שתפגשי את אימך כבר בחג הזה, ואנו מאחלים לה רפואה שלמה, שירי ביבס, אני מתפללת שבליל הסדר הזה תשבי יחד עם ירדן, אריאל וכפיר סביב שולחן החג, אגם ברגר, אני מאחלת שתשובי לנגן על מיתרי כינורך, עמית אסתר בוסקילה, אני מאחלת ששיחת הטלפון הבאה עם דודך שמעון תהיה שיחה של איחולי חג שמח, דורון שטיינברכר, אני מתפללת שתשובי לחבק את האחיינים שלך במהרה, כרמל גת, מי ייתן ותשובי לטייל בטבע ובעולם בחופשיות אין-קץ, קרינה ארייב, הלוואי שתשובי לרקוד, לבשל, לאפר ולכתוב, רומי גונן, אני מייחלת שתגשימי את החלום על הטיול במזרח שאותו תכננת, עדן ירושלמי, אני מתפללת שתשובי לרקוד לצלילי מוזיקה כמו שכל כך אהבת, נעמה לוי, מי ייתן ותחזרי להתאמן, לשחק בטניס ולצחוק עם חברות, דניאלה גלבוע, אני מתפללת שתגשימי את חלומך ותהיי מוזיקאית גדולה ומוכשרת, אמילי דמארי, מי ייתן ותשובי לחברייך, שמספרים כי את מה שמחבר ביניהם, ארבל יהוד, הלוואי שתטיילי בטבע ובנופים הפתוחים, יחד עם אריאל בן זוגך, שני ניקול לוק, ענבר הימן, ג'ודי ויינשטיין חגי, מיה גורן ועפרה קידר, זיכרונן לברכה, נרצחו בדם קר, וחלומותיהן נגדעו בטרם עת. אני מתפללת לקבורתן בארץ ישראל. תודה. תודה לחברת הכנסת תמנו. לבקשת האופוזיציה ובהסכמת הקואליציה, אנחנו נצרף את הדיון הבא, ולאחר מכן השר יגיב על שני הדיונים. אם כך, אנחנו נעבור להצעה הבאה, בנושא: חזית המלחמה בצפון והמחירים חסרי התקדים לאזרחים. אני מזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום לנמק את ההצעה. לרשותך עד עשר דקות. שלום, חברים. קודם כול אני רוצה להתייחס אליכם, חברינו משלומי, מהצפון. אוהבים אתכם מאוד, רואים אתכם. תודה שנשארתם כאן, ואנחנו איתכם כולם פה בלב ובנפש. אני מקדישה לכם גם את הדברים הבאים האלה, ותכף נשמע גם את התשובה של השר. נתחיל מ-15 בינואר. בשעת לילה חשוכה התקיים אירוע בלתי נתפס וקשה מנשוא, הלווייתם של ברק ומירה איילון, זיכרונם לברכה, אם ובנה שנהרגו מפגיעת טיל נ"ט שירה חיזבאללה לביתם במושב כפר יובל. מירה, זיכרונה לברכה, נשארה במושב יחד עם בעלה אליהו, חקלאים ותיקים בכפר יובל, אנשים שורשיים, שמימשו את הציונות, את הדבקות בקרקע, ונותרו כדי לדאוג למשק שלהם. בנה ברק, זיכרונו לברכה, חבר כיתת הכוננות, נשאר לשמור על המושב. באותו יום ברק בדיוק סיים את המשמרת שלו במושב והגיע לאכול צוהריים ביחד עם אימא שלו. והינה כך, בצוהרי היום, הם יושבים ביחד, אוכלים צוהריים בב��ת ונהרגים. בגלל איום הטילים הכבד מחוליות הטרור של חיזבאללה, בהנחיית הצבא, הם נאלצו להיקבר בלילה, תחת אבטחה כבדה, ולצידם רק קומץ מלווים קטן. סיפרו לנו שכמה פעמים הצבא ממש ביקש, עצר אותם, לפני שהם התחילו את ההלוויה מחשש שהם יתגלו, וככה הם גלשו לשעות הלילה, והגיעו וקיימו את ההלוויה לאור של פנסים, כמו גנבים. העצב כל כך כל כך גדול על מותם ועל האופן הנורא, המביש, הקשה, הכואב, שבו הם הובאו למנוחת עולמים. אולי זוהי תמצית המציאות הקשה בצפון: חקלאים, כיתת כוננות, לבד בלילה. הצפון מפונה, ראינו זאת במו עינינו, ריק ושומם ועצוב ויפה כל כך, ודממת מוות וירי בלתי פוסק, שכבר גבה את חייהם של 18 אנשים. זאת המציאות. זאת המציאות שלכם, חברים. אני מסתכלת עליכם, ואני לא מאמינה שאיתה אתם חיים. אבל המציאות הזאת כמעט נעלמה מסדר-היום של כולנו, מציאות של חיים שבהם ראשי המועצות עושים ימים ולילות, ימים ולילות, בעבור תושביהם, בנסיבות הבלתי-אפשריות, מציאות של כיתות כוננות שמגינות על היישובים, של חקלאים שנשארו כדי להגן על השדות ועל הפרנסה ועל המזון של מדינת ישראל, של תושבי היישובים שלא פונו, ונותרו לבדם לחיות תחת שגרת מלחמה, ושל עשרות אלפי התושבים שכן פונו, ולא יודעים מתי ישובו. מציאות שלא תיאמן. היא בלתי נתפסת וקיימת כבר יותר מדי זמן. מציאות שמעידה על חוסר הביטחון והשליטה, והכניעה לכללים שמכתיב לנו האויב, כאשר קילומטרים על קילומטרים של מדינת ישראל למעשה לא בשליטתנו ומשמשים כרצועת ביטחון בתוך מדינת ישראל. הסיפור הכואב שפתחתי איתו מעיד על המציאות כולה: הממשלה איבדה את הצפון. במרץ השנה בוטל לראשונה הטקס הממלכתי לזכר חללי קרב תל חי, שוב, מחשש לירי חיזבאללה. הטקס מציין את זכרם של החללים, ביניהם יוסף טרומפלדור, שנפלו בהגנה על ההתיישבות היהודית של הגליל ב-1920. לאורך כל השנים האלה נהגו להשתתף בטקס ראשי ממשלות, נשיאי מדינה, סמלי שלטון, אבל השנה, יוק, שום דבר. כמה סימבולי, ביטוי כואב לנטישה ולניתוק של הממשלה, אולי לוויתור. והינה אנחנו רואים כאן אתכם, אנשי הצפון שלא מוותרים. כבוד לכם, התושבים, ארגון לובי 1701, שקם כדי לדרוש ביטחון בצפון. ביחד עם עמותת נאמני תל חי קיימתם טקס אזרחי מקומי, ובמהלכו תלו חברי כיתת הכוננות שלטים ברחבי אצבע הגליל הנושאים את המשפט של אהרן, מגיבורי תל חי: "את המקום אין עוזבים, על הבנוי אין מוותרים". איזה מרחק, איזו תהום פעורה בין האנשים האלה, הטובים, השורשיים, הנאמנים, האמיצים והמסורים, הטרומפלדורים של ימינו, שעומדים בגבורה מול התקפות וירי של טילים, לבין מי שנטש אותם, שמותיר אותם לבד. כבר למעלה מחצי שנה מפונים 70,000 תושבים מבתיהם, מצב פשוט חסר תקדים. אגב, לקראת הנאום כאן היום חיפשנו מצב דומה בעולם, ולא מצאנו, חבל ארץ שלם שהפך לרצועת ביטחון מבלי שננקטה פעולה ממשית. בסיורים הרבים שביקרתי בהם, ובמיוחד גם באחרון, ביום שלישי, אני פוגשת את התסכול. אני רואה אנשים מאוד מאוד חזקים ואנשים נחושים אבל גם תסכול, וייאוש כמעט, כי פשוט הופקרתם, ננטשתם, נשארתם לבד. איפה ההבטחות של הממשלה להגן על חיים וביטחון? חלק מהסיורים שאנחנו מקיימים עשינו ביחד, חבר הכנסת אליהו רביבו מהליכוד ואני, שהקמנו ביחד את השדולה לשיקום יישובי הצפון. תמיד אנחנו אומרים שהשדולה הזאת בכלל לא הייתה צריכה לקום. זאת הכנסת, זאת הרשות המחוקקת, זאת לא הרשות המבצעת. אין לנו כסף, אין לנו סמכות לעשות משהו. ובכל זאת, אמרנו, חייבים. חייבים לעשות משהו כדי לא לגזור את עתידו של אחד מסמלי הציונות, החלוציות וההתיישבות. איך אפשר להאשים את מי שכבר חודשים ארוכים נמצאים מחוץ לביתם, לגרום לכם אולי לפעמים אפילו להרגיש נטל? בחדרי מלון קטנים, מבקשים בסך הכול את הדברים האלמנטריים, הרחק ממקום העבודה, הרחק מהקהילה, בחוסר ודאות מוחלט. בשבוע שעבר, לאחר המתנה ממושכת מאוד של חצי שנה, הציג מנכ"ל משרד ראש הממשלה הצעת מחליטים לראשי הרשויות בצפון. זה לא קרה סתם כך, זה לא קרה במקרה. זה בזכותכם, זה בזכות התקשורת, זה בזכות חברי הכנסת, והלחץ עשה את שלו. תמיד הלחץ, הלחץ התקשורתי הוא זה שמשפיע על חברי הכנסת, וגם הפעם, על לשכת נתניהו. רק אחרי שהתקשורת נכנסה לתמונה, וכשהביקורת נשמעה בערוצי הטלוויזיה, ואחרי שביקרנו אנחנו ואפילו הבאנו שגרירים מחו"ל שיבואו ויתרמו כסף, לחצנו וצעקנו, רק אז פתאום, יש מאין, צצה לה איזושהי תוכנית מהירה, והוצגה טיוטת תוכנית. ללמדנו שוב שרק מי שצועק, חבל שזה המסר והלקח, אבל רק מי שצועק במדינה הזו יזכה למענה. לראשי הרשויות הוצגה תוכנית חסרה, טיוטה שהוגשה וגובשה בחיפזון וללא התייעצות מספקת. זאת למרות שהצעת המחליטים שכבר ניסח משרד הפנים עם ראשי הרשויות, נגנזה כבר מזמן בגלל מאבקים פוליטיים ומגוחכים. בעת הזו, חצי שנה לתוך המלחמה, צריך עכשיו, עכשיו, לפעול באופן מיידי ולהזרים כספים לרשויות, להקשיב לתושבים, לסייע לעסקים, לחקלאים שקורסים, עם פיצויים מיידיים ולא ביורוקרטיה, מסלולים ירוקים ומהירים, לתקן את האבסורד, ומה? לפטור מהארנונה, הארנונה העסקית, את העסקים שפונו, פונו, ועדיין משלמים ארנונה, למגן את היישובים כבר היום, למצוא חלופות מגורים עבור היישובים לטווח הביניים ובהתאם לצורך, לאפשר לסיים את שנת הלימודים הנוכחית ולהתכונן לבאה, לסייע לכיתות הכוננות ולתושבים שנותרו, ובמקביל, כן, לפתח סוף-סוף תוכנית כלכלית לפיתוח, חיזוק ושיקום האזור. זה צריך להיות ביחד עם התושבים, עם מנהלי הקהילות, עם ראשי המועצות, ולא מעל הראש. הידע נמצא אצלכם, וחייבים לנצל אותו. צריך לקחת אתכם עם כל הידע והניסיון, ועם גורם אחד מתכלל ומהיר לקחת את כל הידע הזה ולסדר את העניין. ככל שיותר מהר, ככה ייטב. אנחנו לא נניח לצפון להתרוקן, כי פשוט אסור לנו. צריך להבטיח את העתיד של חבל הארץ הצפוני, כי זוהי פשוט משימה לאומית ראשונה במעלה. אנחנו לא נוותר. נמשיך מכאן, מהכנסת. לא נוותר לממשלה עד שיעמידו תוכנית טובה, עד שיספקו לכם ודאות ויבטיחו לכולנו עתיד ושגשוג של הצפון. חייבים להשקיע השקעה מסיבית, המציאות והפגיעה המשמעותית מחייבות. ואולי, אולי זו גם הזדמנות פז לתיקון עוול היסטורי, לצמצם סוף-סוף את הפערים בין המרכז לפריפריה, להגביר את הצמיחה, כי "את המקום אין עוזבים, על הבנוי אין מוותרים" וככה גם על האנשים. תודה רבה לכם. תודה לחברת הכנסת רייטן. אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר. לרשותך עשר דקות, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ישבנו כאן יותר משעה וחצי לשמוע את שר הדתות. כאילו אנחנו לא במלחמה, כאילו אנשים לא עזבו את הבתים שלהם ונמצאים בבתי מלון. והכול בשביל לדון ולהצביע על העברת סמכויות לשר בן גביר, יחידת האכיפה צריכה לעבור אליו או לא לעבור אליו. בסוף הנושא ירד מסדר-היום בזכות הקואליציה עצמה, שלא הצליחה להגיע לשום סיכומים. אבל דבר ראשון שאני רוצה, לב��ך את האנשים שהגיעו מהצפון, משלומי. גם אני צפוני, ואני יודע מה קורה בצפון עכשיו, וכמה אתם סובלים בצפון. אבל הממשלה לא יודעת כמה אתם סובלים. אני פעם אמרתי שהממשלה הפקירה את הצפון, אבל אני אומר לכם: הממשלה לא הפקירה את הצפון, היא ויתרה על הצפון. היא ויתרה על הגליל, כי ההתנהגות של הממשלה, ביום אחד אתה שומע שיותר מ-100 טילים שוגרו לצפון, וכאילו שום דבר לא קרה, הכול ממשיך להיות רגיל. ליבי אתכם ועם המשפחות שם. האנשים עזבו את הבתים שלהם ב-7 באוקטובר, בסוכות, כאשר יש להם סוכה בחוץ. האנשים עוד לא חזרו לבית שלהם, ואנחנו עכשיו בפסח, עוד מעט, עוד שבוע. מחג לחג לא ראו את הבית שלהם, לא הגיעו לבית שלהם. קראתי שכשהראו לאישה אחת את הצילום של הבית שלה, היא אמרה: אני לא מרגישה שזה הבית שלי. זה כל כך קשה. אני לא מצליח להבין איך ממשלה במדינת ישראל מסוגלת להמשיך להתקיים ולשלוט כאשר אלפי תושבים מחוץ לבית שלהם. לא קרה לנו מ-1948 שפונו יותר מ-20,000 ו-30,000 ו-40,000 ו-50,000 תושבים מהבתים שלהם ליותר משישה חודשים. אנחנו לא רואים את הסוף, אנחנו לא רואים מתי האנשים האלה יחזרו לבתים שלהם. שרי הממשלה לא מבינים. להיות בבית מלון שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, בסדר, אבל שישה חודשים, ועדיין לא רואים את הסוף. אני זוכר שבתחילת המלחמה התגאה השר סמוטריץ', שר האוצר: אנחנו מפנים לבתי מלון ולא לאוהלים. כן, אנחנו מפנים לבתי מלון, אנחנו מדינה חזקה עם הצבא הכי חזק שיש במזרח התיכון, אבל לפנות את האנשים לתקופה כל כך ארוכה בלי לדעת מתי הם חוזרים, מתי הם יכולים לתכנן את העתיד שלהם, את העתיד של הילדים שלהם, מתי הם יכולים לחזור לפגוש את החברים שלהם בבית ספר הם לא יכולים לדעת. אני אומר לכם, אם היינו מדינה מתוקנת, הממשלה הזאת לא הייתה נשארת יום אחד אחרי 7 באוקטובר. ראש הממשלה היה אומר: נכשלתי, אני עוזב. שרי הממשלה היו אומרים: אנחנו נכשלנו ואנחנו עוזבים, נותנים למישהו אחר לנהל. כי הם נכשלו, ונכשלו בגדול, והם ממשיכים להיכשל. כי אחרי מוצאי שבת הכנסת מתכנסת, ופיליבסטר על העברת סמכויות. הם עדיין לא מבינים באיזה מצב אנחנו נמצאים. משפחה עם שני ילדים גרה בחדר של 18 מטר, 20 מטר, 28 מטר, זה לא חיים, והיא לא יכולה להמשיך לחיות ככה. ולהגיד לכם מה עוד יותר מעצבן? היום קיימנו דיון בוועדת הכספים על הפיצויים לצפון, ורק שתבינו, אישרנו את הפיצויים לצפון בוועדת הכספים לפני פחות משבועיים על חודשים ינואר-פברואר, כאילו שמרץ לא הסתיים, כאילו שאנחנו לא באמצע אפריל. ואני לא יודע מתי יביאו את האישור של מרץ ואפריל, אני לא יודע מתי יביאו את האישור. אבל הכי עצבן אותי, כמו בפעם הקודמת שאישרנו את זה לינואר-פברואר, שהוציאו את ארבעת היישובים הדרוזיים מהצפון, בית ג'ן, כסרא-סמיע, ינוח וג'ת. נלחמתי בוועדת הכספים עם החברים שלי מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, הכנסנו את היישובים הדרוזיים, אבל הביאו את התקנות החדשות, וכאילו שמשהו השתנה בצפון, כאילו שהמלחמה הופסקה בצפון, וארבעת היישובים האלה בחוץ עוד פעם. הם לא נמצאים בתוך הרשימה. לפני שבועיים, בשביל לא לעכב את העברת הכספים לאנשים שבאמת מחכים לכסף הזה, אמרתי להם: אני אצביע בעד, והובטח לי על ידי האוצר שתוך שבוע יביאו תיקון ויכניסו את היישובים הדרוזיים. עובר שבוע, עוברים שבועיים, ומגיעים לוועדת הכספים עוד פעם, ואומרים לנו: תשמע, העברנו את זה לאלוף פיקוד העורף, ואנחנו עוד מחכים לתשובה שלו. כי אתם יודעים מה קרה במוצאי שבת. ועוד הסמנכ"ל ממשרד האוצר אומר: דיברתי איתו באותו יום שקיימנו את הדיון, הובטח לנו שתוך שבוע נקבל תשובה. אמרתי לו: מה שהיה, זה היה במוצאי שבת, היה לו שבוע וחצי, לאלוף פיקוד העורף, להעביר לך את חוות הדעת, אבל הוא לא העביר, וארבעת היישובים הדרוזיים בחוץ. ואני אומר לכם כאן, ארבעת היישובים הדרוזיים ייכנסו. הם ייכנסו. מחר יש העברות תקציביות, ואני אהיה בהעברות התקציביות, ואני אהיה בוועדת הכספים כל היום, ואני אשב כאן, ואני אדאג עד שארבעת היישובים ייכנסו. כי אמרתי: כל הצפון סובל, תיירות אין לכולם, אין לכולם תיירות, לא למי שגר 2.5 קילומטר מהגבול, ולא למי שגר 5 קילומטר, ולא למי שגר 10 קילומטר, ולא למי שגר 15 קילומטר. כל הצפון מושבת. אנשים לא עובדים. אנשים לא יגיעו לאירוח כפרי בצפון עכשיו, במצב הנוכחי, עם המצב הקשה שיש לנו בצפון, עם הטילים שנורים לנו בצפון. אף אחד לא יגיע לצפון. מי ירצה להגיע לצפון? העסקים עומדים. לכן, אדוני ראש הממשלה, בהתחלת המלחמה אמרת: לא חסר כסף, אז אם לא חסר כסף, תפצה את אנשי הצפון. תן את הביטחון לצפון. הצפון הוא חלק ממדינת ישראל. אין הבדל בין תל אביב לשלומי, ואם אנחנו רוצים ביטחון בתל אביב, אנחנו רוצים ביטחון בשלומי. לא יכול להיות מצב שאיש הצפון יעזוב את הבית שלו ליותר משישה חודשים, והוא לא יכול לדעת אפילו מתי הוא חוזר לבית שלו, הוא לא יכול לדעת. ולא יכול להיות מצב במדינת ישראל, מדינה ריבונית, מדינה עם צבא חזק מאוד, שחיזבאללה קובע לנו והוא מנווט אותנו והוא מחליט. ואני שומע בתקשורת: נורו טילים מלבנון, חיזבאללה ירה, צה"ל הגיב. אנחנו לא צריכים להגיב. יש לנו צבא כזה חזק שהוא יכול לקחת את היוזמה לידיים. לחיזבאללה אסור לשבת על הגבולות שלנו. חיזבאללה צריך להיות 40 קילומטר, 40 קילומטר מהגבול. אנשים צריכים לחזור לבית שלהם עם ביטחון. אנחנו לא יכולים לקבל עוד פעם בצפון 7 באוקטובר. מה שהיה בדרום לא יכול לקרות בצפון, ואסור בשום מצב שהתושבים יחזרו בלי שום הסכם כשחיזבאללה יושב בגבול שלנו. חיזבאללה צריך להיות 40 קילומטר מהגבול. אנחנו מדינה ריבונית, וצה"ל צריך לדאוג להרחיק אותו. שום מדינה בעולם, שום הסכם לא יכול להביא את חיזבאללה 40 קילומטר, חוץ מאיתנו, אנחנו נוכל להביא אותו 40 קילומטר מהגבול שלנו. אנחנו צריכים להחליט, אנחנו צריכים לנווט, אנחנו צריכים להוביל כמדינה חזקה וריבונית. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת עמאר. ישיב על שתי ההצעות שר התרבות והספורט מיקי זוהר. בשם מי אתה עונה? בשם הממשלה. אבל אין פה שר. שר התרבות והספורט. שני נושאים כבדים לפנינו, נושאים נורא נורא חשובים. ברשותכם, אני אתחיל קודם כול עם התשובה בעניין של מצבם של החטופות והחטופים. אתה רוצה לרדת? אתה מדבר רק אלינו. למה? אני אגיד לך מה קרה: השר אמסלם נכנס ב-12:00, וב-12:04, עוד לא הספקנו להגיע, תראו, אין במליאה. אז אין במליאה קואליציה, יש רק אופוזיציה. מיקי, הספקנו, פשוט לא רצינו לשמוע אותו. - - - אבל ב-12:04, עוד לא הספקנו להגיע, לא באים לעבודה. חבריי באופוזיציה, נא תנו לשר להמשיך. תודה. אנחנו באים לעבודה. היינו בוועדה. אתה יודע, מה שמטריד פה, עזוב, תמיד האופוזיציה בעשייה, אבל זה שאפילו לא השארתם נציגות. לא, יש, יש, הינה. עזוב את ששי. האיש החזק בליכוד, מה זה עזוב את ששי? עשה שחמט לביבי נתניהו. אפילו הנציגות היא משהו סמלי. יש שני חברי כנסת מהקואליציה. אתה יודע, לפעמים אתם מגייס��ם, נגיד, עשרה לחוק בהסכמה. אני חייב לציין שהרוב הבולט הוא של יש עתיד. הרוב הבולט של האופוזיציה שיושבת פה זה מיש עתיד. חשוב שנאמר גם את זה. השר זוהר, זה לא מופנה אליך. זה לא משנה. - - - ישראל ביתנו, גם כחול לבן, מפלגת העבודה, סליחה, המחנה הממלכתי, מפלגת העבודה, יש כאן נציגות מכל האופוזיציה. אתם הייתם צריכים להשאיר לפחות חמישה. אבל ראיתי את אלמוג כהן יוצא מפה. חברת הכנסת בן ארי, אנא תני לשר זוהר להמשיך. אני באמת חושב - - - - - - חברת הכנסת בן ארי, חברים, הספירה הסתיימה, אחרי שחברי הכנסת של כחול לבן גם כאן. השר זוהר, בבקשה. יש כאן נציגים של כל המפלגות. אני באמת חושב שהנושאים מאוד מאוד חשובים, וגם נוכחותם של חברי הכנסת שנמצאים כאן היום חשובה. כמובן שראוי היה שיהיו כמה שיותר חברי כנסת מכל סיעות הבית בדיון - - בהחלט. - - בטח בדיונים האלה בשני נושאים מאוד מאוד כבדים שמדינת ישראל מתמודדת איתם, גם בעניין החטופים והחטופות ובטח גם בעניין המצב בצפון. אני חייב לומר שבניגוד לכל אלה שחששו מפגרה, הינה, הכנסת עובדת. די, נו. די - - - יש פה נוכחות. יש פה פעילות, אגב, היא התחילה היום בשעה 12:00, אם אינני טועה, ונמשכת עד עכשיו, בשעה 18:00. מהבוקר, היו גם ועדות. - - - מהבוקר, ועם הוועדות. ולכן, זה חלק מעודד, זה חלק מעודד. איזה חקיקה - - - ומאחר שאני שר שיצא בחוק הנורבגי, אני תמיד רוצה להיות כאן ככל שאני רק יכול, ולשמוע את הקולות שעולים מהחדר החשוב הזה. והנושאים האלה שעולים כאן היום הם נושאים סופר-חשובים, וברשותכם, נשיב עליהם גם ברצינות. מפרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, כשתמונת המצב הקשה התבררה, ובאמת הנתונים היו קשים מנשוא, ראינו את התוצאה הלא-פשוטה שיחד עם הנופלים הרבים והנרצחים הרבים, גם היו לא מעט חטופים. המספר היה 257 חטופים וחטופות. לשמחתנו, 124 חזרו ארצה, בעקבות הסכם שהצלחנו להגיע אליו עם ארגון הטרור הקיצוני חמאס, ואנחנו יודעים שיש כמובן שיחות מאוד מאוד מתקדמות, שכרגע עדיין לא הבשילו לכדי עסקה נוספת, להשיב את יתר החטופים והחטופות. כמובן שאנחנו גם שומעים את - - - אתה אומר שיש שיחות? כי אומרים שאין שיחות. יש. יש שיחות. יש שיחות שהן מתנהלות עכשיו? אמרתי. יש שיחות. אנחנו צריכים לתת להם איזושהי תקווה. אתמול ראש המוסד אמר שאין. אמרתי. מתקיימות שיחות, גם בערוצים חשאיים, וכרגע כרגע, נכון לעכשיו, יש איזשהו hold, משום שחמאס החליטו להשיב בשלילה על ההצעה האחרונה שהועברה להם. אני מניח שיש רצון עז מצד כולם כן לחדש את השיחות וכן להגיע להסכמה. וכמובן שאירוע רפיח, שהוא אירוע שהתעכב עד רגע זה בגלל הרצון שלנו להגיע לעסקה, כבר לא צפוי להתעכב, משום שהחמאס סירב, וכשהחמאס מסרב להצעות מדינת ישראל, אנחנו חוזרים בחזרה לאפיק הצבאי, האגרסיבי יותר, שעד היום אנחנו ראינו את הדעיכה שלו באופן דרמטי מתוך רצון להגיע לעסקה. אתה חושב שאם תעשה מלחמה יותר קשה אז תחזיר את החטופים? זה הוכיח את עצמו עד רגע זה. זה הוכיח את עצמו. האמת שזה לא - - - בדיוק כשהפסקתם חזרו החטופים, אבל בסדר. לא, הפסקנו בגלל העסקה. אם לא הייתה עסקה, לא היינו מפסיקים. וזה הוכיח את עצמו בפעם הקודמת, וגם עכשיו אנחנו כולנו מבינים, אגב, רוב גדול של משפחות החטופים חושבות כך. השר זוהר, אתה יודע שירו על שדרות מבית חאנון בצפון הרצועה? אתה מעודכן? כן, כן. אתה יודע שלוואקום שלכם אין שום תוכנית ליום שאחרי, החמאס יוצא מהפירים ומחדש את השליטה שלו, כולל בח'אן יונס? א��חנו יודעים - - - אז מה אתם מספרים סיפורים? אין לכם שום תוכניות ליום שאחרי, כלום. אז אנחנו יודעים - - - מה עם הצפון? אז אני חייב להגיד לך משהו בעניין הזה, חבר הכנסת - - - מה עם הצפון? רגע, אני רק רוצה להשיב. חבריי חברי הכנסת, אנא תנו לשר זוהר להמשיך. חבר הכנסת קריב העיר הערה. אני אשמח לענות לך, אם תרצה. בוודאי. אני בעניין הזה חלוק עליך. מדוע? למה אנחנו חלוקים? כי תוכנית ליום שאחרי, כפי שאדוני מציע, היא לא בהכרח משרתת את האינטרס הישראלי, ייתכן שהיא עושה בדיוק ההפך, פוגעת באינטרס הישראלי. עכשיו אני אסביר גם למה. אין בעיה. בשביל זה אני באופוזיציה. אני אשמח להסביר גם למה. מה תוכנית היום שאחרי של הממשלה - - - גם אם היא קיימת, מוטב שלא נדבר עליה ציבורית. היא לא קיימת - - - למה? למה לא לדבר? אני אגיד לך מה היא לא כוללת, היא לא כוללת רשות פלסטינית. - - - חבר הכנסת מלביצקי. - - - חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת מלביצקי, אתה מפריע לשר ממפלגתך לדבר כרגע. תודה. - - - חברת הכנסת לזימי, אנא תני לשר להמשיך. כבוד השר, מה התוכנית לעכשיו? חברת הכנסת לזימי, אנא תני לשר להמשיך. - - - חבר הכנסת לוי, בבקשה. מדוע היא לא בהכרח משרתת את האינטרס הישראלי? משום שמהרגע שאתה מפרסם תוכנית ליום שאחרי, אתה ממסמר את עצמך מדינית לקו מסוים. עכשיו, למה אתה לא רוצה לעשות את זה? - - - אז אני אגיד לכם למה אתה לא רוצה לעשות את זה. אין כזה דבר - - - תסביר לנו. חבר הכנסת כסיף. משום שהסיטואציה, משום שהסיטואציה ברצועת עזה היא סיטואציה דינמית - - דינמית. דינמית. - - היא משתנה כל הזמן בהתאם לתוכניות הפעולה הצבאית. ברגע שאתה ממסמר את עצמך ואתה קובע מה היום שאחרי לא תוכל לגלות שום גמישות ליום שאחרי. אתה צודק. אז מה האיום של אתמול בצפון הרצועה? חבר הכנסת קריב, אנא תן לשר להמשיך. זה לא דו-שיח, זה עכשיו הזמן של השר. ולכן, ההחלטה האסטרטגית של ישראל, שאני תומך בה, אני אומר את זה, היא לא לפרסם את התוכניות של היום שאחרי. אז יש תוכנית, אתם רק לא מפרסמים. חבר הכנסת קריב. יש תוכנית? הוא לא יכול לדבר. חבר הכנסת קריב. השר, הוא מפריע לך? מסתדר. חבר הכנסת קריב, אנא תן לשר לדבר. זה לא דו-שיח, עכשיו הזמן שלו. אני מסתדר עם חבר הכנסת קריב מצוין. אני רואה. אני שמח לשמוע שיש תוכנית, רק אי-אפשר לפרסם אותה. התקדמנו. יש תוכנית. לא אמרתי שיש תוכנית. א. לא אמרתי. בארץ עוץ לי גוץ לי יש תוכנית - - - לא טענתי שיש תוכנית. טענתי שגם אם ישנה, לא כדאי לפרסם אותה. זה שונה. אה, משחק מילים. כן. דבר נוסף, שהוא הרבה יותר חשוב כרגע, זה באמת מצב החטופים והחטופות, שגם עליהם אני צריך לדבר. יש ראש ממשלה בישראל, לא - - - לפרסם את זה. וזה בעיניי דיון הרבה יותר חשוב מאשר היום שאחרי. מה אתה אומר למשפחות? מה שאני אומר למשפחות זה שהמאבק הבלתי-נסבל הזה מול ארגון הטרור הרצחני הזה, חמאס, שאנחנו מנהלים איתו - - - שמימנתם, נתניהו - - - גם הממשלה שלך מימנה אותו. כן, כן. בגלל המציאות שנתניהו יצר - - - אני אומר - - - בגלל המציאות. אני אומר, אל תיקח את כל - - - למה לא שינית את המצב? אתה - - - חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת מלביצקי, שוב, אתה מפריע לשר זוהר לדבר. חברת הכנסת בן ארי, אנא. לא. הוא ישב במקום שלך ואמר לי לא לצעוק בעמידה. נכון. נכון - - - - - - אז חבר הכנסת מלביצקי, נא לא לצעוק. חברת הכנסת בן ארי, נא לא להשיב לו. - - - מסתובבת בכל מקום וצועקת - - - השר זוהר, אני אשתדל לשמור כאן על זכותך לדבר. חבר הכנסת מלבי��קי, אני מאוד לא רוצה להוציא כאן מישהו. קדימה, השר זוהר. אנא תנו לשר זוהר להמשיך. אני לא אכחיש שהסוגיה של שחרור החטופים והחטופות היא סוגיה מאוד מאוד מורכבת, מהסיבה שממשלת ישראל אינה מוכנה לקבל את דרישת החמאס להפסיק את המלחמה לחלוטין ולוותר על המטרות שהוכתבו על ידי הדרג המדיני, שקובעות שבסוף המלחמה אין יותר שליטת חמאס ברצועת עזה ואין יותר איום ביטחוני מרצועת עזה. מהרגע שהממשלה מסרבת - - - מה דחוף יותר? שנייה, תרשו לי להשלים. זה נושא חשוב, ואני חושב שכאן, דווקא ההתפרצות - - - מה יותר דחוף מלהחזיר חטופים הביתה? חבר הכנסת להב הרצנו, תן, בבקשה, לשר לדבר ברצף. אני באמת חושב שכאן להתפרץ לדבריי זה לא נכון, כי הדברים שאני אומר הם באמת חשובים. אני בא ואומר, מהרגע שהדרישה הזאת, שחמאס מעלה כל פעם, שאנחנו נסכים להפסיק את המלחמה ולאפשר לו להמשיך לשלוט ברצועת עזה, לא נענית על ידי הממשלה, זה בעצם כרגע הגורם הבלעדי שמכשיל את השיחות על החזרת חטופים. אני אגיד לך מה הגורם הבעייתי. חבר הכנסת בן ברק. הוא גם ככה מדבר רק איתנו, אז מה זה - - - הגורם הבעייתי לטעמי זה שהחמאס רואה שאנחנו במו ידינו מחרבים את היחסים שלנו עם ארצות הברית. הוא אומר: למה להתערב? או-טו-טו הם יהיו כל כך הרוסים, היחסים, אז אני רק יכול - - - אלה ספקולציות. את העסקה הזאת יכולנו להביא לפני חודשיים. ככה אני רואה את זה. חבר הכנסת רם בן ברק, אני יכול לדבר איתך על הרבה מאוד ספקולציות והערכות. כל אחד רואה את זה בפריזמה שלו. אני חושב שכרגע החמאס מתעסק בשרידות שלו. אני חושב שהוא מבין שיש לישראל את היכולת להשמיד אותו לחלוטין, והוא רוצה למנוע את ההחלטה הישראלית להשמיד אותו. עכשיו הוא בא ואומר: אני מוכן לעסקה, אגב, אני חייב לומר, עם תנאים מאוד מאוד מקילים, ובלבד שהוא יוכל לשרוד כשליט ברצועת עזה וכגורם שמנהל או מתכלל את רצועת עזה. זה דבר שישראל לא יכולה להסכים לו. אין דבר - - - - - - אז אני אגיד לכם מה אני חושב. אני חושב - - - אתה באמת חושב - - - חברת הכנסת בן ארי, בבקשה, תני לשר להמשיך. זה רם מדבר. אני באמת חושב שהדרך להגיע לעסקה היא בסופו של דבר תגיע מהרגע שחמאס ירגיש שהחבל מונח על צווארו. זה אומר שכניסה לרפיח חד-משמעית תשים אותו בנקודה יותר קשה מאשר הוא נמצא בה היום. ואז הוא לא יגיד שהוא רוצה - - - ואז תהיה אפשרות, לעניות דעתי, להגיע איתו לעסקה לשם השרידות שלו. מתי השרידות שלו תהפוך להיות רלוונטית מבחינת ישראל? כשהיא תתממש מחוץ לגבולות עזה ולא בתוך גבולות עזה. זאת אומרת שייתכן מאוד שחמאס יבחר, יכול להיות שלא, אני לא אומר את הדברים מתוך ידיעה אלא מתוך הערכה, ייתכן מאוד שחמאס יצטרך להגיע להכרעה עם עצמו אם הוא רוצה לשרוד מחוץ לרצועת עזה ולהמשיך לפגע בישראל מחוץ לרצועת עזה, כי זאת האופציה היחידה שתיוותר בידיו, או שמא להגיע למצב שהוא מושמד לחלוטין, ואז יכולה להיות פריצת דרך לעסקת חטופים שבה תהיה החזרת חטופים מול הגליית חמאס. זו הסיטואציה הביטחונית לפי ראות עיניי. האם לעשות עסקה עכשיו שאומרת שחוזרים כולם הביתה, אין יותר מלחמה ברצועת עזה ואנחנו עוזבים את המקום לחלוטין? אני אומר שאין לזה כרגע היתכנות, לצערי הרב. תגיד, אתה חושב שאתה עדיין במלחמה? ולכן, לחץ צבאי יכול להוביל להשבת חטופים וחטופות. זו דעתי. אני מביע אותה כאן. מה יותר דחוף מזה? זה דחוף מאוד. אני מסכים. זה הכי דחוף. לא? אם אתה הולך לעסקה הזאת, אתה מבין שגם ��ל החמאס יש מגבלות - - - הכול ביחד כמכלול דחוף. לא. להחזיר את החטופים זה הכי דחוף. אין דבר יותר דחוף. זה בראש סדר העדיפויות, נכון. אבל לא במצב שבו תושבי חבל עזה, תושבי העוטף, לא יוכלו לשוב לביתם מהפחד שיעשו להם את 7 באוקטובר שוב. זה מחיר שישראל לא מוכנה לשלם. כן. ולכן בינתיים אתם מאפשרים לחמאס לחזור - - - זאת אומרת שזה המחיר היחיד שישראל לא מוכנה לשלם. אני אומר לכם שמתוך מה שאני שומע, גם בתוך המשא ומתן יש מחירים יקרים מאוד שישראל מוכנה לשלם תמורת השבת חטופים וחטופות, לא פשוטים בכלל. אבל יש מחיר אחד שישראל לא מסוגלת לשלם, וזה שתושבי העוטף, בבארי ובכפר עזה ובכל היישובים באזור, יגידו: חבר'ה, אנחנו לא חוזרים הביתה כי אנחנו מפחדים שיהיה לנו שוב את 7 באוקטובר. זה מחיר שישראל לא יכולה לשלם. - - - חבריי חברי הכנסת, נא תנו לשר להמשיך. בינתיים שום דבר - - - אני רוצה להמשיך ולומר שהתהליך הראשון של השבת החטופים והחטופות, שרובם הגדול כמובן היה ילדים ונשים, היה תהליך שהוכיח באופן חד-משמעי לממשלה כמה הערך של השבת חטופים וחטופות הוא גדול. ידענו את זה לפני, אבל ראינו את התגובות המדהימות מהציבור, את תחושת הסיפוק הגדולה שהייתה לציבור מהדבר הזה, וזה דבר שעשה טוב למדינה וטוב לעתיד ילדינו. וברור לממשלה שצריך לעשות את זה שוב, וכמה שיותר מהר. מי שחושב ואומר, אני חייב להפריך את זה, שהממשלה לא רוצה, זה שטות אחת גמורה. יש עדויות. יש עדויות בלי סוף. חבר הכנסת כסיף, אנא. הממשלה רוצה, וראש הממשלה רוצה בכל מאודו להשיב חטופים וחטופות הביתה. הממשלה גם פועלת לשם כך במשא ומתן אינטנסיבי כמה שניתן. ראית את עובדה? חבר הכנסת כסיף. אני רוצה להגיד עוד דבר. ברור לכולם שככל שהזמן חולף ואין עסקה, מצבם של החטופים והחטופות מחמיר. ברור שקיימת סכנת חיים ממשית לחייהם, וחלקם, לצערי הרב, גם לא שורדים את המצב הנורא הזה של להיות בשבי. זה לא שבי, זה מצב של בני ערובה. זו ההגדרה הנכונה. כמי שפוגש משפחות חטופים על בסיס קבוע, ולא מעט, ומדבר עם משפחות חטופים לא מעט, אני מבין את המצב. אני שומע מהם כל הזמן את התחושות ואני מבין את מצבן. אני לא יכול להיות במצבן, כי זה בלתי אפשרי לדמיין מה הן חוות, אבל אני כן יכול להבין את התחושות הקשות שלהן, והן מעבירות את האינפורמציה על בסיס קבוע. אני גם משתדל לתת להם את מרב האינפורמציה שאני מכיר, כדי להקל ולו במעט את המצב, לאפשר ולתת להם את האופק, את התקווה, לקראת מה שאנחנו מקווים שיקרה בקרוב, וזו כמובן, עסקה. מעבר לכל מה שאני אומר, אני ראיתי את העדות של עמית סוסנה, שהייתה עדות מצמררת. אני מסכים איתך לגמרי, מירב, היא באמת צריכה לקבל את פרס ישראל על האומץ הזה. היא הסכימה לשתף את הסיפור האישי שלה, וזה לא קל בכלל, להיחשף לעולם עם מה שהיא עברה, וזה בעיניי ראוי להערצה. אני חושב שאין אדם בישראל שלא שמע, ראה והתרגש, והבין אולי יותר טוב מה הבנות שנמצאות שם והחטופים עוברים שם. אגב, שמענו שיש התעללות מינית לא רק כלפי נשים, אלא גם כלפי גברים. אני חייב לומר שאת כל מי שהסכים, אני, לדוגמה, פגשתי. את יודעת, פרסמו בתקשורת ששרים לא נפגשו עם חטופים וחטופות שחזרו. אני כן נפגשתי, אבל לא טרחתי לציין את זה, כי בעיניי זה פופוליזם ריק מתוכן. אני כן פגשתי, ולא טרחתי להבהיר את זה שפגשתי. אבל כדוגמה, אני יכול לומר שכל משפחה באשר היא, שהסכימה או רצתה להיפגש איתי ולדבר איתי, זה בדיוק מה שקרה. למה? אתה ��תקשרת אליה? כן, יש הרבה משפחות שסירבו. תתקשר אליה. אליה התקשרת? קודם כול, לפחות ממה שהם אמרו, ואני מאמינה להם, אף אחד לא - - - אז אני אומר לך שאני פגשתי, לא רק שהתקשרתי, פגשתי. בסדר, זה לקח לכם קצת זמן. לא, דווקא זה היה די מהר. לא משנה. אתם לא מצטיינים - - - אני אגיד לך משהו. יותר נוח לי לדבר בשם עצמי ולא בשם אחרים. אתה נציג ממשלה. אני מדבר בשם עצמי, כחבר בממשלה, אני אומר לכם שיש גם מקום לגלות רגישות ולומר שמי שלא מסוגל כרגע לדבר עם חבר ממשלה או נציג ממשלה וזה לא עושה לו טוב, לא צריך ללחוץ יותר מדי ולהידחף לפריים, כי יש כאלה שאוהבים להידחף לפריים, אני לא מאלה. זה לא קשור. זו לא שאלה של תקשורת. זו שאלה של אנושיות. מה זה שייך אם אתה שר? השכן שלך והאזרח שלך והתושב שלך, חטפו להם את הילדים, רצחו, מה זה משנה מה אתה? אני באופן אישי הצעתי לכל מי שרק רצה, והמסר עבר באופן ברור, שכל מי שמסכים לדבר איתי או לפגוש אותי, אני מייד נענה, וזה גם מה שקרה. פגשתי המון פעמים, גם משפחות של חטופים, גם חטופה - - - החטופים והחטופות, אם אני הייתי שרה בממשלה, ותודה לאל, אני לא, הייתי הולכת אליהם, דופקת להם בדלת ומורידה את הראש. יש כאן חברי כנסת שלא פוגשים אפילו משפחות. לא פוגשים, לא לקחו מהם משלוח מנות. איזו בושה זאת. אני עוד פעם אומר, אני לא מוצא את עצמי במקום שאני צריך לחלק ציונים לאחרים. - - - ציון אפס. חבל על הזמן. תחסוך לעצמך. אבל אני כן אומר שאני פגשתי ואני ממשיך להיפגש, ואני אומר דבר אחד: לא צריך לנסות לפרוץ פנימה למרחב האישי של המשפחות ושל החטופים. הם אנשים ששילמו מחיר בלתי נסבל, עברו דברים מאוד מאוד קשים, וצריך לאפשר להם את הרצון שלהם ואת הפרטיות שלהם, ואני נוהג כך. מעבר לזה, אסכם ואומר בעניין הזה שכולי תקווה שבקרוב מאוד, עוד לפני מבצע צבאי ברפיח, שברור לכולם שהוא בלתי נמנע, תהיה איזושהי התעשתות. אמרתי שהמונח הזה פחות מקובל עליי, רם, אתה זוכר שאמרתי את זה שהמונח הנכון זה הכרעה ולא ניצחון? לא משנה, רם לא שמע. לא, לא. אמרת את זה. המונח הנכון הוא הכרעה. - - - המונח הוא הכרעה, ואנחנו צריכים להכריע את אויבינו, והכרעה יכולה להגיע רק באמצעות פעולות צבאיות או כניעה. כרגע כניעה לא עומדת על הפרק, אבל אם צריך להביא לפעולה צבאית שתוביל לכניעה, וכמובן בסוף גם צריכה להוביל בראש ובראשונה להשבת חטופים, אז נוכל לומר שעשינו משהו. אני מקווה מאוד שזה יקרה לפני מבצע צבאי ברפיח. הם מתים. ואנחנו נמשיך לפעול לשם כך. הם מתים בשבי. לא יהיה זמן. הם מתים. תגיד לי, כמה זמן אתם מאשרים, כמה זמן אתם מאשרים? יש תאריך? אתה כפסע מרפיח? מה קורה שם? אני חושב שאנחנו כפסע מרפיח. כפסע מרפיח? כן. יפה, אני שמחה שהבדיחה תפסה. נראה. אצל מירב כהן זה תפס דווקא טוב. אצלכם קצת פחות. נראה בהמשך אם זה יקרה או לא. אני מניח שבימים הקרובים דברים יתבהרו. כן, מה קורה עם הצפון, אדוני השר? יש כאן תושבים, רוצים לדעת אם יש - - - כמו שאימא שלי אומרת. הנושא הזה, מבחינתי, הוא מאוד מורכב, מאוד סבוך, מאוד רגיש. עניתי עליו ככל שיכולתי, ובמקרה הזה, יש מקרים בחיים שלא משנה מה התשובה, היא תמיד תשובה לא טובה. זה מסוג המקרים שלא משנה, תמיד התשובה לא תהיה מספקת, אלא אם כן הם חוזרים הביתה. זה עדיין לא קורה. צר לי, אבל זו הסיטואציה המאוד מאוד לא פשוטה. זו לא גזרת גורל. השר זוהר, זאת אחריות שלכם. אתם הפקרתם אותם. חבר הכנסת להב הרצנו, האחריות שלנו להשיב אותם הביתה היא חד-משמעית. באותה נשימה יש לנו גם אחריות להשיב את תושבי העוטף בבטחה לביתם. אם הדבר הזה מתנגש, שם קורית הבעיה. אז יש דחיפות לחטופים שמתים בשבי ולחטופות שנאנסות בשבי. ולכן אני סבור שעצם המהלך הצבאי, שיביא אותם למצב שלא תהיה להם אפשרות אחרת, כדי להיות מוגלים למדינה אחרת הם צריכים להשיב חטופים, זה יביא אותם הביתה. ואני מקווה שזה יקרה בהקדם. הם מתים עכשיו. מיקי, כל יום מתים ישראלים בשבי. כל יום הם מתים. עזוב, שלחו אותך לבוא לדבר עם חברי האופוזיציה. אין תקווה, זו בעיה - - - אתה יודע מה הבעיה? הוצאתם את כל הצבא. אתם לא לוחצים על כלום. אתם לא לוחצים, זו הבעיה, ואתם גם לא עושים את הצד השני. אז אנחנו נשארים עם זה שאתם לא עושים לא ימין חזק ואתם לא עושים עסקאות וכולנו ממתינים. למה? חבר הכנסת שירי, נא לאפשר לשר להמשיך. התשובות שלי היו בעיניי מאוד מקיפות. הן לא בהכרח מרצות אף אחד ולא חשבתי שאני אצליח פה לרצות מישהו, אבל אני חייב לומר את האמת לאשורה גם אם היא קשה. גם אם היא קשה. זה עניין של קשר למציאות. זה לא עניין של טוב או לא, זה עניין של אמת או שקר. הם מתים בשבי, וזה כאילו מקובל עליכם. חבר'ה, תאמינו לי שזה לא פיקניק וזה לא טיול בפארק. מיקי, אני מעריך את זה, אנחנו מעריכים שאתה כאן, אבל תראה, אתה צריך לענות על מציאות שבה קורים שני דברים - - - החמאס מרים ראש בצפון הרצועה - - - אני מסכים איתך, חבר הכנסת קריב, ואנחנו צריכים לעצור את זה. איפה? מה אתם עושים? אגב, אני שואל אותך שאלה, חבר הכנסת קריב, באמת שאלה: האם אתה יודע מדוע העצימות הצבאית פחתה? אתה לא חבר בקבינט, אני מניח, אתה חבר בוועדת חוץ וביטחון. האם אתה יודע למה העצימות הצבאית פחתה? לא צריך להיות חבר בקבינט. זה קונטקסט. ספר לנו. אז אני אומר לכם, משום שאנחנו רוצים להגיע לעסקה. זה מה שאתם לא מבינים. אז תחליט. אתה אמרת על הלחץ הצבאי. מה חשבתם, שסתם כך, out of the blue, קיבלה הממשלה החלטה להפחית עצימות בזמן שיש לנו שם חטופים? שהרי אנחנו יודעים שזו הדרך להשיב חטופים. אז הסיבה היא שאנחנו רוצים להגיע לעסקה. אם לא מגיעים לעסקה, אני חוזר ואומר, אם לא מגיעים לעסקה, חוזרים לפתרון הצבאי - - - זאת אומרת שהלחץ הצבאי לא עוזר. איזו עצימות בצפון הרצועה - - - שום דבר לא מוסדר שם, אז החמאס חוזר. בשעה שהדיון הזה מתנהל, נשים שלנו נאנסות בעזה. איפה אתם? יש דחיפות מיוחדת להחזיר אותם עכשיו. אני מבין, אני מבין מה שאתה אומר, כולנו יודעים את זה, אבל אתה מספר לי על בעיה, אתה לא מציג את הפתרון. אתה אחראי. אם אתה לא מסוגל, תתפטר. אם אתה לא מסוגל להחזיר אותם הביתה, תחזיר את המפתחות ותלך הביתה. אני אחראי. ולך, לך כחבר בכנסת, אין אחריות? אני אומר לך, כנבחר ציבור, אין אחריות? יש לי אחריות. אז תציע פתרונות. מה הפתרון שאתה מציע? הצענו פתרון: תוציאו את הקיצוניים מהממשלה ותשימו ממשלת חירום שתוציא אותם הביתה. איך זה בדיוק עוזר? מה זה "איך זה בדיוק עוזר"? תענה לי, אני שואל אותך שאלה, תענה לי. אתה מציע להפסיק את המלחמה? אני מציע שתקום פה ממשלה בלי קיצוניים שמונעים עסקה - - - למה אתה לא עונה לי על השאלה? אתה עונה לי תשובה על שאלה אחרת. אני שואל אותך שאלה ישירה: האם אתה מציע - - - אתה אחראי, לא אני. אה, זה קל להגיד "אתה אחראי". אתה לא מסוגל? תשים את המפתחות ותלך הביתה. אז אתה אומר שאתה בעצם רק רוצה להצהיר הצהרות אבל לא לתת תשובות ופתרונות או רעיונות? לא, אנחנו הצענו להצטרף לממשלה ב-7 באוקטובר, אתם אמרתם לא. אני שואל אותך שאלה: אם תצטרפו לממשלה, תציעו להפסיק את המלחמה? אנחנו נדאג להחזיר את החטופים הביתה. זה מה שאמרת עכשיו. אתם לא עונים. אתה לא עונה, אתה רק מצהיר הצהרות. מיקי, אתה אמרת עכשיו שעצרתם את המלחמה בשביל - - - לא, לעצור מלחמה זה מונח אחד, להפסיק מלחמה זה מונח אחר. אני שואל אתכם שאלה: האם אתם תומכים בהפסקת המלחמה, לא עצירת המלחמה? כן. אוקיי, בסדר. כן, אנחנו בעד הפסקת המלחמה. אמרתי את זה בינואר: לעצור הכול. מדינת ישראל חזקה - - - אז חבר הכנסת מיקי, על כך - - - איזו מלחמה? אתה חושב שיש מלחמה? כבר אין אפילו חיילים. חבר הכנסת לוי, על כך אנחנו חלוקים. אנחנו חלוקים בכך שאנחנו לא מאמינים שהדבר הנכון לעשות זה לעצור את המלחמה. אבל זה מה שקורה במציאות. זו המחלוקת שלנו. בינואר אמרתי: מדינת ישראל חזקה, תעצרו, תחזירו אותם הביתה. נדע לטפל בהם בהמשך. טוב, חבריי חברי הכנסת, השר ענה את עמדתו. חבר הכנסת לוי. ואם ירצו ערבויות אמריקאיות שלא חוזרים להילחם חמש שנים, אתה תפר את ההתחייבות לאמריקאים? אדוני השר, צה"ל יודע לטפל אחר כך, בירי הראשון יוכל להיכנס לעזה. אם הם יחזרו בארונות מתים - - - ומי אמר שיהיה ירי? מי אמר שיהיה ירי? ואם חמאס ירצה להתחמש עשר שנים ואז לחזור שוב ל-7 באוקטובר, אז זה בסדר? עזוב אם ואם ואם. נביא אותם הביתה, אנחנו נדע לטפל בזה - - - אני חייב לומר לכם, חברים, שבעניין הזה אנחנו חלוקים. עכשיו אני ברשותכם אעבור לנושא השני. בסוף לא נביא אותם אפילו הביתה, לצערי, מקום קבורתם לא נודע. חבר הכנסת לוי, השר עובר לנושא השני. נושא הצפון, כמובן שהוא נושא סופר-מורכב. עשרות אלפי עד מאות אלפי תושבים פונו מביתם עקב המצב בצפון. המצב הזה הוא באמת בלתי נסבל, והדבר הזה לא נפתר כל עוד אנחנו לא מכריעים את חיזבאללה. הדברים ידועים למערכת הביטחונית, ידועים לדרג המדיני, ואני מקווה שבקרוב אנחנו נראה איזשהו שינוי מדיניות בעניין הביטחוני כלפי ארגון הטרור הגדול בעולם ששמו חיזבאללה. אולי תבקשו מקטר לממן אותו. ספציפית לטענות, במהלך השבועות האחרונים גיבש משרד ראש הממשלה תוכנית אסטרטגית רחבת היקף לטובת שיקום ופיתוח יישובי קו העימות צפון במציאות מאתגרת מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. התוכנית כוללת מגוון מענים וכלי סיוע, הן לטווח המיידי והן לטווח הארוך, אשר ייתנו מענה בסוגיות השונות והדחופות שאיתן מתמודדים יישובי ותושבי קו העימות. לאחר תהליך עבודה בין-משרדי מואץ בהובלת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוצגו קווי המתאר של התוכנית ויעדיה לראשי הרשויות בתאריך 11 באפריל 2024. תשמע מה ראשי הרשויות אומרים. ככל שאתם סבורים שכינוס דיון חירום בכנסת במהלך חג הפסח יתרום לקידום התוכנית האסטרטגית ליישובי קו העימות ולהתגייסות כלל הגורמים הרלוונטיים, הרי שאין התנגדות לקיים את הדיון הזה, ואנחנו ניעתר לכך. מעבר לזה, אני רק אומר שאני חושב, ואני עוד פעם מציג את עמדתי, שהמצב בצפון הוא בלתי נסבל, והממשלה צריכה לפתור את זה. אני קורא בהזדמנות הזאת גם לראש הממשלה ולדרג המדיני, שמכריע בהחלטות הללו בתוך החדרים הסגורים, בין שזה הקבינט המצומצם ובין שזה הקבינט היותר מורחב, שאני לא נמנה עם חבריו, להעביר הילוך, להעביר הילוך מול אויבינו. מה שעשינו לחמאס צריך לעשות גם לחיזבאללה. אם לא נפעל בצפון באופן אקטיבי ונכה בחיזבאללה בעוצמה ונחזיר אותו עשר שנים אחורה, לפני כל ההתחמשות הזאת, שמ��נה כבר עשר שנים, הרבה יותר, 20 שנה שאיראן מעבירה כל שנה מיליארד דולר לנושא הזה, אז אנחנו נמצא את עצמנו במצב הרבה יותר גרוע מ-7 באוקטובר, רק שזה יקרה הפעם בצפון, ולא מה שקרה לנו בדרום. בעניין הזה האסטרטגיה חייבת להיות מאוד מאוד ברורה. הדברים נאמרו על ידי גם לראש הממשלה, גם לחברי הקבינט, והם נאמרים על ידי גם לציבור בכל הזדמנות. אני מקווה מאוד שכולנו מבינים שמול טרור אנחנו לא מתנהלים באופן מערבי אלא באופן קצת יותר ברור וחד. אם שמים איום על השולחן, מממשים אותו. אנחנו לא מממשים אותו, אנחנו מבלפים. מסכים. מסכים. ואני חייב לומר שגם הבעתי את עמדתי לאחרונה, כמו שראיתם, לאור התקיפה האיראנית. אמרתי מה אני חושב שצריכה להיות התגובה. נראה מה יהיה עם זה. דבר אחד ברור: טרור לא מנצחים בשיח רציונלי, טרור מנצחים - - - לא, רק עם המזוודות שלו, עם 30 מיליון דולר בחודש. גם לא בזה. גם לא בזה. תעקוב אחרי מה שאני אמרתי בשנים האחרונות. חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב. אבל אתה משיב פה בשם הממשלה, זה לא - - - אני סיימתי להשיב, חבר הכנסת קריב, סיימתי להשיב בשם הממשלה. עכשיו אני מדבר בשם עצמי. חבר הכנסת קריב. ואני מאוד מקווה שתהיה התעשתות רבתי של כולנו. תודה. תודה רבה לשר מיקי זוהר. חברת הכנסת בן ארי וחברת הכנסת תמנו, אתן מעוניינות להמשיך את הדיון בוועדה? במליאה. במליאה? אם כך, אנחנו נצביע, חבריי חברי הכנסת, על בקשה לכלול בסדר-היום של מליאת הכנסת את הדיון על החטופים. הצבעה. ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. בעד, 22, אין נגד, אין נמנעים. אנחנו נצביע עכשיו על ההצעה של חברת הכנסת רייטן מרום וחבר הכנסת עמאר. האם גם אתם מעוניינים במליאה? במליאה. - - - הבנתי. חברת הכנסת תמנו הצביעה בטעות בעמדה של חבר הכנסת ביטון. הדברים נרשמו. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה השנייה, של תושבי הצפון, להמשיך ולכלול אותה בסדר-היום של המליאה. הצבעה. ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. בעד, 22, אין נגד, אין נמנעים. תודה רבה למציעים. הודעת סגנית מזכיר הכנסת. תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיונים מהירים בנושאים האלה: הצעתם של חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, אורית פרקש הכהן, אליהו ברוכי ויוסף עטאונה בנושא: משבר הפסולת החמור עקב סגירת אתרי הטמנת הפסולת במדינה, הצעתם של חברי הכנסת אברהם בצלאל, ירון לוי, עופר כסיף ומשה רוט בנושא: הסיכון לסביבה בהעברת חומר מסוכן מבתי הזיקוק בחיפה לאשדוד, הצעתם של חברי הכנסת אלון שוסטר, מטי צרפתי הרכבי, יוסף עטאונה, ניסים ואטורי ויבגני סובה בנושא: עידוד המדינה למיגון בתי תושבים. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיונים מהירים בנושאים אלה: הצעתם של חברי הכנסת אברהם בצלאל, משה פסל, עופר כסיף, משה רוט, אימאן ח'טיב יאסין, ירון לוי ויצחק קרויזר בנושא: קמפיין מפעל הפיס בשיתוף משרדי הרווחה והבריאות למניעת התמכרויות, הצעתם של חברי הכנסת נעמה לזימי, קטי קטרין שטרית ומשה טור פז בנושא: סיוע למילואימניקים שפוטרו מעבודתם לאחר המלחמה, הצעתם של חברי הכנסת שרן מרים השכל, קטי קטרין שטרית, מאיר כהן ויבגני סובה בנושא: עיכוב פיצויים לנפגעי הנובה ובני משפחותיהם על ידי ביטוח לאומי. תודה. תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני י"ב באייר התשפ"ד, 20 במאי 2024, ב��עה 16:00. ישיבה זו נעולה. 
\ No newline at end of file