diff --git "a/111849/normalized.transcript.txt" "b/111849/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/111849/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+ההצבעה, ומי שמעוניין לדבר, אנא, שילחץ בעד. אני כבר מזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך להיות ראשונת הדוברים. בבקשה.  כן, אני מחכה. אני תמיד מזמין אחד קודם עד שידפיסו את הרשימה. משתדל שזה יהיה יעיל. הוא מאוד מנומס, אדוני היו"ר. בבקשה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום קול המושתקים מס' 5. ביום ראשון השבוע היינו כפסע מפיגוע קשה נוסף. בשעות הערב ירו מחבלים ערבים עשרות כדורים לעבר עמדה צה"לית בשער האחורי של היישוב שבי שומרון. הירי, שנשמע היטב ביישוב, בוצע לעבר עמדת צה"ל שבה נפל לוחם גבעתי עידו ברוך, השם ייקום דמו, רק לפני כשלושה חודשים בפיגוע ירי דומה. מאוחר יותר נטל ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי אחריות על פיגוע הירי. תופתעו לשמוע, אבל שום הודעה על הפיגוע לא יצאה מדובר צה"ל. אתמול פנו לדובר צה"ל מאתר הקול היהודי, ששם לו למטרה לחשוף את פיגועי הטרור המושתקים, וביקשו לדעת מדוע הפיגוע לא פורסם. התשובה שקיבלו הדהימה גם אותם, בדובר צה"ל הסבירו כי לא מדובר באירוע ירי אלא בשמיעת ירי במרחב בלבד. הביטוי הזה, שלצערי נעשה בו שימוש תדיר מתוך מדיניות השתקה מכוונת, נועד לכסות ולגמד אירועי טרור מעין אלו, אך אנחנו לא ניתן לזה יד. רבע שעה בלבד לאחר פיגוע הירי הזה התרחש פיגוע ירי נוסף בכביש גלעד הסמוך. מחבל ערבי, ייתכן שאפילו זה אותו מחבל, ירה מן המארב 25 כדורים לעבר שלומי ארנרייך, תושב יצהר, שנסע בכביש, ורק בנס הוא יצא ללא פגע. נוסף לשני פיגועי הירי הללו התרחשו השבוע עשרות פיגועים נוספים, ובהם עשרה ניסיונות רצח באמצעות בקבוקי תבערה, 45 פיגועי אבנים, שלושה פיגועי ירי והשלכת מטען חבלה לעבר רכב יהודי. עד שיחול השינוי, אני אהיה כאן כדי להזכיר לכולנו שדמם של יהודים אינו הפקר. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. תראו איך הכול פרסונלי בבית המשפט העליון: אתמול השופט שטיין, במסגרת עתירה לצו על תנאי כנגד האפשרות של דרעי לכהן כשר, מה החליט השופט שטיין? דחה את הבקשה לצו זמני. מה קורה היום בבית המשפט העליון כשמוגשת שוב עתירה נגד החוק שחוקקנו כאן כדין, כפי זכותנו-חובתנו? מה עושה השופט עמית? בואו נחשוב יחד, כי הכול פרסונלי: הוא מוציא צו על תנאי, אותו שופט עמית, שיושב בעניין של בחירות, כשהוא עדיין יו"ר ועדת הבחירות. תגיד לי, אדוני עמית, לא היית צריך לפסול את עצמך לפי כללי האתיקה של שופטים, או שאני התבלבלתי? לא היית צריך לפסול את עצמך? אתם קולטים מה שקורה פה? יום אחד שופט כזה נותן החלטה כזאת ויום אחד שופט כזה נותן החלטה כזאת. אבל תרשמו בפניכם ותתפסו אותי במילה: בג"ץ שמכנס 11 שופטים לדון באפשרות הפסילה של החוק שחוקקנו כאן כדין ייתן לכולם לטעון וייתן לכולם לדבר, והוא גם יקרין את זה לציבור והוא יהיה מאוד מנומס וממלכתי, אבל בסופו של דבר בג"ץ יזכור את מקומו ולא יתערב בחוק שחוקקנו כאן כפי זכותנו-חובתנו. ואני מזכירה לכם שגם בעתירה נגד ההיתכנות שנתניהו יהיה ראש ממשלה, גם באותו עניין, התכנסו להם 11 שופטים ולקח להם כמה שעות להגיע לכלל החלטה. המסקנה שדיברתי עליה בדיוק בחצי דקה, נתניהו יהיה ראש ממשלה, וזכותנו לבחור בו. זכותנו לחוקק חוקים, זכותנו להידרש לדברים הללו, אבל תראו בסופו של דבר איך הכול כל כך אישי גם בבית המשפט העליון. תודה לחברת הכנסת גוטליב. ואני, אם יותר לי להוסיף, עדיין בכובעי כיושב-ראש הכנסת, אני חושב שבהסדר המשפטי ה��יים היום, אין לבית משפט בכלל סמכות לפסול חוקים, אבל בטח ובטח שלא חוקי-יסוד. עצם הדיון בעתירה לפסילת חוקי-יסוד, בדיוק. בדיוק. הוא פגיעה שאי-אפשר לקבל אותה בסמכותה של הכנסת, בריבונותה של הכנסת, במעמדה של הכנסת, בדמוקרטיה. הדבר הזה,  נדמה לי שבאופן הברור ביותר אפשר לומר שהוא פשוט פעולה שנעשית בחוסר סמכות מיסודה.  אני אומר לך, חבר הכנסת קריב, העמדה העקרונית, אם אתה מוכן להודיע שאתה שותף לעמדה העקרונית שהבעתי פה, אני חושב שאנחנו כבר במקום טוב מאוד. אם זו באמת עמדתך אני שמח לשמוע, ונדמה לי שזה מה שצריך להטריד אותנו ככנסת. זה לא עניין פרסונלי, זה עניין של המוסד כמוסד,  הדבר שצריך להטריד אותנו ככנסת זה הביזוי שהושג בחוקי-היסוד שנעשה כאן, אתה יודע, חבר הכנסת קריב, בשביל זה אנחנו מקיימים כאן דיונים ארוכים, הרוב קובע. וצריכים לקבל החלטות, אבל אני, חבר הכנסת קריב, לא מכיר אף דמוקרטיה שבה את עקרונות היסוד קובעת מערכת שאיננה, אני שמח שאדוני הדבר הזה הוא בעיני שגיאה יסודית בהבנת המבנה המשטרי, וחבל שכך הדברים נראים, אבל הכנסת לפחות צריכה לעמוד על עמדתה, ואני אומר את הדברים באופן הברור ביותר, ואני מקווה שכך ייעשה כאן. אם כן, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. כבוד היושב-ראש, הנושא הוא נאום בנושא בריאות מס' 3. אני השבוע אדבר על מחלה נדירה שנקראת SMA, Spinal Muscular Atrophy, ובעברית ניוון שרירים שדרתי. המחלה היא ניוון שרירים, ונחשבת למחלה הגנטית הקטלנית ביותר בעולם בקרב תינוקות עד גיל שנתיים. המחלה גורמת לחולשת שרירים קשה ואגרסיבית עד חוסר יכולת לנשום ומוות בגיל צעיר. אצל תינוקות רכים הפגיעה היא מהירה ולא ניתנת לריפוי. לשמחתי, למחלה יש תרופות מהמתקדמות בעולם והן בסל התרופות. עד כאן הכול מצוין, אולם גילוי מוקדם של SMA בתינוקות שנולדו הוא קריטי. כל יום ללא תרופה וללא טיפול משמעו תפקודים שאובדים ולא חוזרים. בישראל קיים סקר גנטי טרום-הריוני ל-SMA מאז 2013, אשר יכול לאבחן את הגן הגורם למחלה עוד בטרם הלידה. למרות שבסל הבריאות קיימת בדיקת סקר גנטית טרום-היריון ל-SMA, עדיין נולדים בכל שנה בין שמונה לעשרה ילדים עם SMA. לצד העלאת המודעות לבדיקות טרום-היריון, אנו חייבים לדאוג לתינוקות ה-SMA, שכן מדובר בהצלתם מהידרדרות לכיסאות גלגלים ולאובדן יכולות פיזיות. לכן אין ספק, הדבר האתי והמוסרי והנכון כמדינה הוא לאפשר לממן את הבדיקה הזאת לכל היילודים, כמו שעשו בכל העולם. כגנטיקאי המכיר את החולים הקשים הללו, אני מבקש להכליל את הבדיקה בסל התרופות, כדי להציל את חייהם של הילדים. עמותת משפחות ה-SMA בישראל הגישה לסל התרופות את סקר היילודים. סקר יילודים יכול להביא לגילוי מוקדם אצל התינוקות שרק נולדו, וכן לאתר את אלה שחולים ולתת להם טיפול מוקדם, ממש בגיל של כמה ימים. אסור שעוד תינוק אחד ייוולד ותישלל ממנו הזכות לקבל טיפול, שהוא בסל התרופות הממלכתי, כבר בימיו הראשונים בחיים ולהציל אותו מכיסא גלגלים. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. נאום הנדסת תודעה מס' 60 ומשהו, אם אני עוקב נכון. תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 70, אה, 70. והפעם על חנוכה אז והיום. אתמול סיימנו לחגוג את חג החנוכה. מעבר למושג המזעזע "חנוכריסמס", שעליו דיברתי אתמול, ישנו ניסיון רב-שנים להפוך את חנוכה לחג של שחרור לאומי בלבד. גם זה סוג של הנדסת תודעה והשכחת סיבת היציאה למלחמה נגד היוונים, שהכניסו צלם להיכל ושגזרו גזרות על לימוד התורה, על השבת ועל המילה. כמו שכתב הסופר האוורד פאסט בספרו "אחיי גיבורי התהילה", לראשונה בהיסטוריה עם יצא למלחמה כנגד מדכאי רוחו שרצו להעביר אותו על הדת ועל עקרונות האמונה והאידיאולוגיה. גם היום יש מי שרוצים לרמות את העם ולהחדיר את רוח יוון ההלניסטית, שהשפיעה רבות על התרבות המערבית, אך אנחנו קמנו ונתעודד במדינה חופשית ברוח ישראל האמיתית. אומנם היום איננו במלחמה פיזית נגד יוון, אבל בהחלט במאבק תרבותי, רוחני, ערכי ואידיאולוגי על זהותנו ועל זהותה של מדינת ישראל. אני ממליץ לעם ישראל להמשיך לדבוק במורשת אבותיו ולא להיכנע לשטיפת המוח ולהנדוסי התודעה. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. הינה, יש לך הזדמנות להצטרף לדבריי בעניין, אני אומר הדברים העקרוניים, אני לא נכנס לגוף עתירה כזאת או אחרת. באופן עקרוני, בחוקי-יסוד אי-אפשר לקיים דיון בבית משפט ואי-אפשר להתערב. עמדותינו שונות ביחס להבחנה אם אפשר, לא חייב, רגע, בואי נאפשר לו, חברת הכנסת גוטליב. אני צריכה להזכיר להם, הם לא זוכרים. יש שלוש רשויות, אני רוצה להזכיר להם שוב ושוב. הוא זכאי לעמדתו. בואי נשמע אותו. תודה, חברת הכנסת גוטליב, על התזכורת לשיעורי האזרחות. על הדומה והשונה בעמדותינו ביחס לביקורת השיפוטית וסמכותו של בית המשפט העליון ודאי עוד נקיים דיונים. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להמשיך את דבריה של חברת הכנסת דבי ביטון מאתמול בנושא אמנת איסטנבול. בחסות העיסוק הציבורי בהצהרות של חבר הכנסת רוטמן וחברת הכנסת סטרוק, דומה שנעלמה מן השיח הציבורי העובדה שנתניהו וסיעתו התחייבו בפני סיעת הציונות הדתית שהממשלה הבאה לא תאשרר את אמנת איסטנבול, כולה או חלקה, אשרור עם הסתייגויות. חשבתי להביא היום את דבריי, אבל לאחר שקראתי את טור הדעות החשוב והמרגש של חברתי לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלע, זכרה לברכה, אני מבקש להביא את דבריה: "ממשלת ישראל טרם קמה וכבר התפרסמה התחייבות חתומה לגבי מה שלא יקרה בנושא של מניעת אלימות כלפי נשים: הממשלה הנכנסת מתחייבת לא לחתום על אמנת איסטנבול. כשקראתי את זה, הלב התהפך. אמנת איסטנבול היא תקן זהב בין-לאומי למניעת רצח נשים ואלימות בבית. החתימה הזאת מקפיצה את השאלות: איך ייתכן שיש נבחרי ציבור שמתנגדים למניעת רצח נשים? מה כן ישתנה כדי שנציל את הנרצחת הבאה ששמה על הקיר? היכן הביטחון שלנו? היכן ההתחייבות לחקיקה חליפית שתבטיח הצלת חיים וביטחון נשים מאוימות וילדים בתוך הבית? היכן יש גורם אחד בממשלה הבאה שישמיע את קול דמי אחותי מתוך האדמה? מתנגדי אמנת איסטנבול למניעת אלימות כלפי נשים למעשה שייכים למחנה ארדואן. גם נשיא טורקיה מוטרד מכך שצמיד אלקטרוני על רגלו של אדם שהיה אלים כלפי אשתו, זה התערבות בערכי המשפחה. לכן הוא גם דאג שאיסטנבול לא תחתום על אמנת איסטנבול". שאלתי לראש הממשלה המיועד, ובכך אסיים: האם לדעתך, מר נתניהו, על מנת שנוכל לעשות שלום עם סעודיה, אנחנו צריכים לאמץ את הסטנדרטים שלהם בכל הנוגע להגנה על זכויות נשים, ביטחונן ושלומן? תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברות הכנסת, הוא היה ילד מדהים, ילד שאהוב על כל החברים והמשפחה. את זה אמרה איילה ימהרן, אימו של הלל, שנדרס למוות ביום שלישי האחרון בידי תת-אדם שברח אחרי שפגע בו, שדרס את הלל. הלל היה בן תשע במותו. כמו כל שבוע אני אפרט את פרטי תאונות הדרכים, והיו לא מעט: ביום שלישי 24 בדצמבר נהרגה אישה בשנות השמונים לחייה באשדוד מפגיעת אוטובוס בעת שעברה במעבר חציה. בהמשך אותו היום נהרג אותו הלל ימהרן, הילד המסכן בן התשע, בערד. ביום שישי 23 בדצמבר נהרג רוכב אופנוע בן 25 בהתנגשות חזיתית עם רכב בעיר באר שבע. ביום שבת 24 בדצמבר נהרגה אישה בת 19, נערה בת 19, בתאונה חזיתית בכביש 90. בלילה בין ראשון לשני 26 בדצמבר נהרגו נתן נטע רוזנבוים, בן 18 מבני ברק, ובן דודו חיים ורטהיימר, בן 14 מאלעד, בתאונה קטלנית בכביש 6. 348 בני אדם נהרגו בשנת 2022. הסטטיסטיקה מדאיגה, ובצל משברים פוליטיים ומציאות שמייצרת כותרות מדי שעה, המגפה האמיתית, שגובה מאות בני אדם משנה, המלחמה בתאונות דרכים, שוב נדחקת לשוליים. אנחנו בפתחה של שנה אזרחית חדשה. כל שאבקש מכם ומכן: אנא, סעו בזהירות, שמרו על החיים שלכם ושל האנשים הסובבים אתכם. תודה. תודה רבה. אני חושב שאני יכול בהחלט בשם הכנסת כולה להודות לך, חבר הכנסת טופורובסקי, על ההתמדה בהעלאת הנושא הכל-כך חשוב הזה לאורך תקופה מאוד ארוכה. כל פעם מחדש הלב נחמץ כשאתה שומע את השמות ושומע על החיים שכך נגדעים. הלוואי שהנושא הזה יטופל בדרך שאולי לפחות פעם אחת תשאיר אותך בלי מילים ובלי מה לומר כאן. הלוואי שנגיע לזה. בהחלט יישר כוח גדול על העלאת הנושא והטיפול בו, וההתמדה שלך מאוד חשובה בעניין הזה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. אני רוצה לספר על אירוע שקרה אתמול בחיפה. אתמול בערב התקיים משחק כדורגל תמים בין מכבי חיפה למכבי נתניה. לפתע, בלי הסבר או התראה מוקדמת, פרצו עשרות שוטרים ממוגנים וחמושים לתוך יציע האוהדים והחלו להשתמש באלימות מופרזת כנגד אוהדים, והסרטונים מעידים, כנראה במטרה להגיע לאוהד בודד. כמובן שבמהרה החלה מהומה ביציע, מניסיונות לברוח מהאלימות ועד ניסיונות של אוהדים להגן זה על זה. אוהדים שכבר הצליחו להימלט מהאצטדיון החוצה מצאו את עצמם מוקפים בשוטרים חמושים גם הם, שלא ברור מה הייתה מטרתם. השוטרים היו חמושים בטייזרים, השתמשו ברימוני הלם, שזה דבר שלא קרה מ-2007, רימוני הלם על אוהדים, שלפו גז פלפל ומגוון מיגונים שונים. הם נראו כאילו הם בדרך לפזר הפרת סדר חמורה ומסוכנת ולא כאילו הם מגיעים לאבטח ולשמור על ביטחונם של אוהדי הכדורגל. צריך להוציא את הכוחות החמושים האלה מאירועים תרבותיים. הם כאן כדי להגן, לא כדי להתקיף קהל אוהדים. דוברות המשטרה טוענת כי הם רואים בחומרה גילויי אלימות במגרשים מצד אלה המנסים להפוך אירוע ספורט תרבותי לזירת קרב. אני ממליצה למשטרה להתחיל בבדק בית ולהפסיק לזרוק את האשמה על הקהל הרחב, כי הסרטונים מאמש מראים כי המשטרה היא שהפכה אירוע ספורט לזירת קרב. אני גם מזמינה אתכם להכיר את ארגון היציע, שחושף באמת את מה שקורה במגרשי הכדורגל. אגב, יו"ר הכנסת, יש לנו איזה חוק משותף בנושא הזה. לא נחשפתי לזה לפני השנה האחרונה, לפני הכנסת, ונגלה לי עולם מאוד מטריד של שימוש מופרז בכוח כלפי אנשים שבאים לחגוג את הספורט, לחגוג אירוע תרבותי, דבר שלא אמור לקרות. תודה. אני יכול בהקשר הזה לומר, א. באמת נעשית עבודה מאוד חשובה על ידי ארגון היציע בעניין הזה, אבל הרבה מהנושאים האלה מונחים לפתחנו כאן. בכל התחום הזה של היחס לאוהדים יש באמת דברים בלתי מתקבלים על הדעת, כמו ענישה קולקטיבית, שהיא בעיניי בכלל בלתי חוקית בהגדרה. אני יכול להגיד לך שכמי שיש לו מנוי למשחקי כדורגל, להערכתי יש יותר משחקים שלא אפשרו לנו לבוא אליהם מאשר כאלה שאפשר לבוא. אני רוצה לראות שהיו עושים את זה בכל מופע בידור או בכל דבר אחר. פשוט מחליטים שאם מישהו זרק משהו או עשה משהו, במקום לטפל במי שביצע מעשה אלימות, פשוט סוגרים את המגרש לכולם ולוקחים להם את הזכות. לא הייתה בנושא הזה ועדה מיוחדת של הכנסת? כן. אני אומר יותר מזה, הייתה גם הצעת חוק שאנחנו ניסינו ליזום, חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית כאן. לצערי הרב הייתה לה התנגדות של הממשלה. צריך לומר את זה לא כהתרסה פוליטית אלא כדבר עובדתי. אני לפחות מחויב לנסות, אני מניח, בשיתוף פעולה של כולנו כאן, לעשות משהו כדי לקדם את העניין. אגב, אני מוכרח לומר שלפחות בסיפור של הענישה הקולקטיבית, ובכלל בנושאים האלה, דרך המלך היא שהתאחדויות הספורט עצמן תקבלנה את ההחלטות הנכונות, והדברים האלה ייפסקו. דרך המלך היא לאו דווקא שאנחנו נחוקק, אבל אם אין להן את ההבנה שהן צריכות לעשות את זה, יכול להיות שמהלך חקיקה כאן הוא או הכרחי או לפחות יביא לאיזושהי תזוזה בעניין. אני בטוח שבעניין הזה אנחנו נמשיך לפעול ביחד, ואני מקווה מאוד מאוד שנצליח לתת מענה הרבה יותר טוב. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שלום עליכם ורחמים וברכות מהאל. מבמה זו אני רוצה לפנות אל עמנו בתוך הארץ ולסטודנטים שלנו בירדן ברוב תודות על עמידתם האותנטית והעצומה, המובנת והמצופה לצד הסטודנטית דימה חוסאם ח'ליל ולצד הוריה. אני רוצה להביא לידיעתכם, ) אני אתרגם אחר כך, אם יהיה צריך. למה אחר כך? זאת כנסת ישראל, (שלום עליכם ורחמים וברכות מהאל. אני רוצה לפנות אל בני עמנו והחברה שלנו בתוך הארץ, הטובים והאמיתיים, ולסטודנטים שלנו שלומדים בירדן, ולהודות על עמידתם האותנטית, המצופה מהם, לצד הסטודנטית דימה חוסאם ח'ליל, לאחר שבוע של סבל. מאז אתמול מתקיימת עבודה מתמשכת אל מול משרד החוץ ואל מול חברת התעופה הרפואית לשם העברת הסטודנטית דימה לטיפול בבית החולים רמב"ם. היום בשעה 19:00, בעזרת אללה, יצא המטוס מעמאן, והסטודנטית תגיע לכאן. אנחנו מבקשים מאללה שהסטודנטית דימה חוסאם ח'ליל תחלים, ועוד פעם, רוב תודות לכל בני ובנות החברה שלנו. כל הכבוד על האותנטיות ועל העמידה האיתנה. ואני, )  היא מודה לאזרחי ישראל, זה לא יכול להיות שבכל פעם שחבר כנסת ערבי ינאם, חבר הכנסת קריב, הם ביקשו, רגע, להפך.  חבר הכנסת קריב, חברת הכנסת ח'טיב יאסין לא צריכה עזרה. היא לא צריכה עזרה.  אני רוצה לדעת מה היא אומרת. חברת הכנסת גוטליב. תבקשי אל מול נשיאות הכנסת, בדקתי בתקנון, בדקתי בתקנון, חבר הכנסת קריב, תודה רבה. אנחנו פועלים לפי התקנון. אין הנחיה כזאת בתקנון. אין בתקנון. אני חושב שטוב באמת שכל חברי הכנסת יבינו את מה שנאמר, אבל התקנון היום מאפשר, אבל בדקתי, הוא לא מאפשר.  לחברת הכנסת ח'טיב יאסין לומר את הדברים בערבית. הוא לא מאפשר, הוא לא מאפשר לה. היא יכולה, זה התקנון. אני רק רוצה לעזור, מכיוון שחברי הכנסת, רגע, אדוני, אפשר להתעלם מזה שבמשך שבועות כבר, עמדתה העקרונית של חברת הכנסת גוטליב ראויה לדיון, אבל שבועות, תתגבר. בסדר, זה בסדר.  בכל פעם שחבר כנסת, ווליד טאהא,  כל כך אנושית, חבר הכנסת קריב וחברת הכנסת גוטליב, מספיק. אני רק אומר, לטובת, חבר הכנסת קריב, אני לא צריך עזרה. חברת הכנסת גוטליב. כולכם, כולם פה באותו עדר. כולכם לא מבינים, וזה בסדר. כל מי שמעוניין לדעת את מס��רת הדיון, חבל, מה יש לי לשבת פה? חברת הכנסת גוטליב, עמדתך נשמעה. זאת לא עמדה, זאת מדינת ישראל. בדקתי את התקנון. יש דרכים ליזום שינוי בתקנון. בדקתי את התקנון, לא כתוב שמותר. חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב, אולי תירגעי קצת? אין לי קול להגיד ולצעוק.  חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה. אני אצא החוצה. אני אלך, פשוט. זאת זכותך. בבקשה, חברת הכנסת ח'טיב יאסין. חברת הכנסת גוטליב, מספיק. בבקשה. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שלום עליכם ורחמים וברכות מהאל, אני רוצה לפנות לבני עמנו והחברה שלנו בפנים, הטובים והאמיתיים, ולסטודנטים שלנו שלומדים בירדן, ולהודות להם על עמידתם האותנטית, שגם מצופה מהם, לצד הסטודנטית דימה חוסאם ח'ליל. לאחר שבוע של סבל, ומאז אתמול, מתקיימת עבודה מתמשכת אל מול משרד החוץ ואל מול חברת התעופה הרפואית לשם העברת הסטודנטית דימה לטיפול בבית החולים רמב"ם. היום, בשעה 19:00, בעזרת אללה, יצא המטוס מעמאן והסטודנטית תגיע לכאן. אנחנו מבקשים מאללה שהסטודנטית דימה חוסאם ח'ליל תחלים, ושוב, רוב תודות לכל בני ובנות החברה שלנו. כל הכבוד, בזכות האוטנטיות והעמידה האיתנה.) גם היום, כבודו, הגשתי את המכתב שלי והבקשה שלי לדיון בוועדת הכספים, גם לשר האוצר וגם למשרד החוץ, לגבי הקמת הקופה הציבורית למקרי חירום כאלה. תודה. ב-19:00 היא תצא מירדן לכיוון של רמב"ם. נאחל לה בריאות. תודה. אכן כך. נאחל לה בריאות. זה דווקא בעיניי נושא שבאמת כולם יכולים להצטרף אליו, והיה טוב אם כולם היו יכולים להבין את הדברים. אבל אני אומר, חברת הכנסת גוטליב, כרגע, זה נשמע לך הגיוני שהיא מדברת ואנחנו לא יכולים להבין? אבל כרגע, אנחנו לא יכולים להבין. אני מסכים. אמרתי. אני חושב שהיה טוב לו כולם היו יכולים להבין. אני מסכים.  לדבר עברית. אני לא מבינה ערבית. חברת הכנסת סון הר מלך, אין לי שום ויכוח איתך. אני אומר הפוך, היה טוב לו כולם היו יכולים להבין, אבל זו זכותה. על פי התקנון הנוכחי, זו זכותה. אדוני, יושב-ראש הכנסת, עדיין, אולי גם בעתיד, יש פה תופעה שחייבים לתת עליה את הדעת. נכון, אתה בהחלט צודק. יש פה תופעה שצריך לתת עליה את הדעת. חבר הכנסת קריב, תראה, מדברים פה בשפה שלא כולם מצליחים להבין אותה. אז תתקנו את התקנון ותדאגו שיהיה פה מתרגם. אין בתקנון, אין בתקנון. אז תפני. יש פרוצדורה בתקנון לגבי פרשנות התקנון. להפריע באופן שיטתי לחברי כנסת שמנצלים את הזכות שלהם על פי כללי הבית, זה לא לגיטימי.  בשם העם שלי, תביאו תרגום. חברת הכנסת גוטליב, לא בוויכוח. לא שואלת אותך. אני אמשיך, וזה לא הבית שלך וגם לא שלי, של עם ישראל.  הבעיה היא שיש לנו חצי שעה עד שנוכל להתחיל את הדיון בחוק, אז אין לי מוטיבציה יותר מדי גדולה להפסיק את הצעקות. אבל באופן אמיתי, חברת הכנסת גוטליב, אני חושב שאת מעלה שאלה אמיתית, שמחייבת באמת דיון, גם חברת הכנסת סון הר מלך. אני חושב שראוי לדון בה, אבל כרגע זה המצב, והזכות הזאת קיימת. חברת הכנסת ח'טיב יאסין, אני חושב שאמרת דברים שהם גם חשובים, ואני גם חושב שכל הבית היה יכול להתאחד סביבם. היה טוב שכולם יוכלו להבין אותם באופן אמיתי. היא אמרה את זה אתמול. אבל זו זכותך, אבל זו זכותך, ועל הזכות הזאת אנחנו עמדנו כאן וכיבדנו אותה, כפי שצריך להיות. אני שוב אומר, מה שבאמת חשוב, איחולי החלמה ובריאות. נקווה שכל הטיפול הרפואי יצליח והכול יעבור בשלום. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מחר, יום רביעי, יהיה יום הפטירה השלישי של הבחור מוטי בן שבת, זיכרונו לברכה. כולם זוכרים שלפני שלוש שנים מוטי בן שבת קפץ למים כשהיו שיטפונות בנהריה, וזאת במעשה גבורה עילאי, מעשה שהוא לא היה מחויב לו. הוא היה אזרח שראה רכב ובו משפחה מידרדר במים. הוא קפץ והציל את אותם אנשים, בשעה שהוא בעצמו נסחף, ונפטר. אני חושב שאנחנו ככנסת חייבים להוקיר את זכרו, ואת הוריו, שעושים עבודה יוצאת מן הכלל על מנת שילמדו על מעשה הגבורה של מוטי, זיכרונו לברכה. זכיתי לחוקק בכנסת ישראל את החוק שיוקיר את זכרו וגם ייתן פיצויים לאותם מתנדבים. זה עדיין לא מיושם. נקווה שזה ייושם, בעזרת השם, כי אני חושב שאנחנו ככנסת צריכים להצדיע לגיבור הגדול הזה, מוטי בן שבת, שהלך ועשה מעשה כל כך אציל. הוא נפטר מאותו מעשה, אבל הוא הציל חיים של משפחה שלמה. אכן כך. נדמה לי שהדבר באמת מעורר השראה, לא פחות. אני מודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אם כן, חברות וחברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה. אנחנו נמשיך בדיון בשעה 17:00, ונפתח אז את הדיון בהצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37), התשפ"ג 2022, לקריאה השנייה והשלישית. לפיכך, אני מכריז על הפסקה. (הישיבה נפסקה בשעה 16:31 ונתחדשה בשעה 17:01.) חברות וחברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. כאמור, אנחנו עוברים עכשיו לנושא הבא על סדר-היום, והוא דיון לקריאה השנייה והשלישית בהצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37), התשפ"ג 2022, ואני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הוועדה המיוחדת שהכינה את הצעת חוק, לעלות ולהציג את הצעת החוק, בבקשה. אחריו, ראשון הדוברים בדיון, חבר הכנסת בועז טופורובסקי. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37), התשפ"ג 2022, שיזם חבר הכנסת איתמר בן גביר. פקודת המשטרה, שנחקקה עוד בתקופת המנדט הבריטי, ב-1926, לא כללה עד כה הוראות המסדירות את היחסים בין הממשלה והשר לביטחון פנים הממונה על המשטרה לבין המפכ"ל והמשטרה, פרט לכמה הסדרים פרטניים. הצעת החוק שאני מציג בפניכם נועדה להסדיר לראשונה יחסים אלה ולעגן בחוק את כפיפותה של משטרת ישראל לממשלה ואת היותו של השר לביטחון הפנים ממונה עליה מטעם הממשלה, וכן לעגן את סמכותו של השר לביטחון הפנים להתוות את מדיניותה של המשטרה. יש לכך חשיבות בכמה היבטים: ראשית, השר מתוקף תפקידו נושא באחריות מיניסטריאלית לתחום ביטחון הפנים במדינה, ולצד האחריות ראוי להבהיר כי ניתנת לו גם הסמכות. שנית, השר כשליח ציבור נועד להגשים מדיניות. כך למשל שר מסוים יכול להנחות את המשטרה לשים דגש על מאבק בארגוני פשיעה, ושר אחר ינחה אותה להגביר את האכיפה בעבירות הנשק. לשם כך נבחר השר. ההסדר המוצע, כפי שאציג מייד, נועד להסדיר זאת, והוא עולה בקנה אחד עם מסקנותיהן של ועדות ציבוריות שונות שנדרשו לנושא, וכולן מצאו שיש צורך להבהיר את הנושא. הוועדה הציבורית לחוק משטרה חדש בראשות שר המשפטים לשעבר חיים צדוק, ועדת צדוק, שהגישה את מסקנותיה בשנת 1999, מצאה כי הנושא טעון הסדרה וקבעה כי הפקודה אינה קובעת באופן כולל את סמכויותיו של השר כלפי המשטרה ואת חובותיה של המשטרה כלפי השר מעבר לעניינים הספציפיים הנקובים בה. הוועדה סברה בעניין זה כי השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות ולהתוות מדיניות עבור המשטרה בענייני�� בעלי חשיבות עקרונית, אולם אין הוא רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיביים של המדיניות או בפרטים, נושא השמור לדרג המקצועי. גם ועדת אור, ועדת החקירה הממלכתית שבחנה את ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 סברה כי במצב המשפטי הקיים, תיאור סמכויותיו השונות של מפכ"ל המשטרה מצד אחד ושל השר לביטחון הפנים מצד שני, אין בו כדי להסדיר ולהבהיר ואת הסמכויות של השר כלפי המשטרה ואת חובותיהם של המשטרה ושל העומד בראשה ביחסיהם עם השר. הן ועדת אור והן ועדה נוספת, ועדת זמיר שבחנה אירועים בהר הבית והגישה את מסקנותיה בשנת 1990, ועדת זמיר הצביעה על כך שלשר יש אחריות מיניסטריאלית לפעילות המשטרה וכי עליו להפעיל את סמכותו כלפיה כדי לממש אחריות זו. כך, למשל, קבעה ועדת אור כי יש לקבוע במה ועד כמה רשאי השר להתערב בפעילות המשטרה בהתאם לאחריותו המיניסטריאלית לפעילותה, ואילו ועדת זמיר מצאה כי לנושא שמירת הסדר הציבורי דרושה מעורבותו הפעילה של השר כדי שיוכל לעמוד בקיום אחריותו המיניסטריאלית. בהצעת החוק מוצע אם כן לקבוע הסדר ברוח המלצותיהן של שלוש הוועדות, ולקבוע כי השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי העדיפויות, תוכניות עבודה, הנחיות כלליות, הוראות המשטרה ומימוש סמכויותיו בכל הנוגע לתקציב המשטרה. אני יודע כמובן שבדוח ועדת צדוק יש המלצות נוספות. בהחלט יש מקום לבחון גם אותן, אבל ההמלצות אינן תלויות זו בזו, וניתן בהחלט ליישם המלצה זו במנותק מהאחרות, מה גם שהיא נתמכת בהמלצות של ועדת אור וועדת זמיר. בנוסף, כלקח ממסקנות ועדת אור, שביקרה את השר לביטחון פנים דאז על שלא קיים בקרה מספקת על מוכנות המשטרה לאירועים נשואי הדוח ועל דרכי התמודדותה עימם, מוצע לקבוע כי השר יקיים פיקוח ובקרה על פעילות המשטרה ועל רמת מוכנותה. עוד מוצע לקבוע כהסדר משלים כי המפקח הכללי ימלא את תפקידיו בהתאם למדיניות השר. אחת הביקורות המרכזיות שהושמעו נגד ההצעה היא הטענה שהחוק יאפשר לשר להתערב בחקירות. בנושא זה הייתה תמימות דעים בין כל חברי הוועדה כי אין לאפשר זאת. גם יוזם החוק לא כיוון לכך, וכבר בהצעה שהגיש בקריאה הטרומית הייתה החרגה מפורשת של נושא זה. במהלך דיוני הוועדה חידדנו עוד יותר סוגיה זו, ובסופו של דבר הגענו להסדר שלפיו בתחום החקירות יהיה השר רשאי לקבוע מדיניות כללית, לרבות קביעה של סדרי עדיפויות עקרוניים, אך רק לאחר ששמע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה והתייעץ עם המפכ"ל ועם המופקדים במשטרה על נושא החקירות. בנוסף קבענו כי המדיניות האמורה לא יכולה לגרוע מהחובה המוטלת על המשטרה לפי כל דין בעניין חקירה או תיק, ובכלל זה החובה לפתוח בחקירה אם נודע לה על ביצוע עבירה. הדברים מדברים בעד עצמם, ובכל זאת, מאחר שההערות שנשמעו נגעו בעיקר לעצמאות החקירה, חשוב לי לומר את הדברים באופן חד-משמעי: השר לא יוכל להגיד איזה עבירה לחקור ואיזה עבירה לא לחקור, השר לא יוכל להגיד את מי לחקור ואת מי לא לחקור, השר לא יוכל להתערב בפרטי חקירה מסוימת. לא תהיה אכיפה סלקטיבית ולא יהיו שיקולים זרים בחקירות המשטרה. כל הדברים האלה או כל סוג אחר של התערבות בעבודת החקירה של המשטרה הם עניינים שגם יוזם החוק והשר המיועד וגם כל חברי הוועדה מתנגדים לו, וכולנו תמימי דעים שיש לשמור על עצמאות המשטרה בתחום החקירות. כל שהצעת החוק מבקשת להסדיר הוא מתן אפשרות לשר לקבוע מדיניות כללית. הסדר נוסף בהצעת החוק נוגע לפרסום פקודות המשטרה. כיום קובעת פקודת המשטרה כי פקודות המשטרה אינן טעונות פרסום, אלא אם כן היועץ המשפטי לממשלה, בהתייעצות עם המפכ"ל, קבע כי לפקודה מסוימת יש נגיעה או חשיבות לציבור ועל כן יש לפרסמם ברשומות. בהצעת החוק מוצע להפוך את ברירת המחדל ולקבוע כי ככלל פקודות המשטרה יפורסמו, אלא אם כן המפכ"ל, באישור היועץ המשפטי לממשלה, סבר כי אין לפרסם פקודה מסוימת. עוד מוצע לקבוע כי הפקודות יפורסמו גם באתר האינטרנט של משטרת ישראל, כמצופה בשנת 2022, ותחילתן יהיה במועד פרסומן באתר. אציין כי במהלך הדיונים בוועדה שמענו הערות רבות של חברי כנסת, כמובן גם מהאופוזיציה, ושל משרדי ממשלה, של המשטרה, של ארגונים אזרחיים רבים, של מפכ"לים לשעבר ושל קצינים לשעבר במשטרה, של אנשי אקדמיה ושל הייעוץ המשפטי לוועדה. חלק מההערות גם קיבלנו וכללנו בנוסח המונח כעת לאישורכם. עוד לפני הקריאה הראשונה הוצאנו מהצעת החוק סעיף שעסק בתקציב המשטרה, מתוך הבנה כי ניתן תחת זאת להסתפק בהוראה שלפיה מדיניות השר תחול גם על מימוש סמכויותיו בעניין תקציב המשטרה לפי חוק יסודות התקציב. שנית, הוצאנו מהצעת החוק התייחסות לנושא מדיניות ההעמדה לדין. מערך התביעה המשטרית הוא בן כלאיים, שכן אף שארגונית הוא משויך למשטרה, מקצועית הוא לא מונחה על ידי הדרג הפיקודי של המשטרה, והוא פועל בהתאם למדיניות התביעה של היועץ המשפטי לממשלה בכובעו כראש התביעה הכללית. סוגיית מעמדה של התביעה המשטרית ושיוכה הארגוני נדונה אף היא בוועדת צדוק, והיא מצדיקה דיון נפרד. במהלך הדיונים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית ביצענו שינויים נוספים. ראשית, קיבלנו את הצעתה של השרה אורית פרקש שלפיה מדיניות השר תתפרסם באתר האינטרנט של המשרד לביטחון הפנים ואת הצעתה של חברת הכנסת מירב בן ארי שלפיה השר ידווח על מדיניותו לוועדה אחת לכנס. בנוסף, כדי לאפשר ליבון נוסף של חלק מהסוגיות שעלו במהלך הדיונים, פיצלנו ממנה שני סעיפים: הסעיף האחד עניינו הכפפת המפקח הכללי לממשלה ולשר באותו אופן שבו הדבר מוסדר לגבי הרמטכ"ל בחוק-יסוד: הצבא, הסעיף השני עניינו סמכות השר לקבוע מדיניות בעניין משך הטיפול בתיקים. שני הנושאים האלה יידונו בהמשך הדרך, והמשך הדיונים יאפשר להמשיך ולחדד סוגיות נוספות שעלו במהלך הדיונים. חבריי חברי הכנסת, הוועדה בראשותי קיימה דיונים ממושכים ואינטנסיביים, שהיו גם מועילים ופוריים. הצעת החוק שאישרנו היא תוצר של דיונים אלה, שבהם נשמעו הערות רבות, וכאמור, חלקן גם הוטמעו בנוסח. אני סבור שהצעת החוק כוללת איזונים שיאפשרו מצד אחד לשר לביטחון הפנים, לא רק השר הנכנס אלא גם שרים עתידיים, להתוות את מדיניותו בתחום ביטחון הפנים ולממש את סמכויותיו במקביל לאחריות המוטלת עליו בתחום ביטחון הפנים במדינה, ומצד שני ישמרו על עצמאות המשטרה. כפי שציינתי, על שולחן הוועדה נותרו סעיפים נוספים, כך שאף שהדיון היום תם, הוא לא נשלם. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לחבר הכנסת אופיר כץ, ואנחנו נעבור לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת בועז טופורובסקי. לרשותך עשר דקות. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי וחברות הכנסת, ב-1950 הגיע השר לביטחון פנים לפרלמנט המזר�� גרמני והציע חוק לתת סמכויות למשטרה כדי לדאוג לנושאים של ביטחון פנים במזרח גרמניה. החוק הזה עבר, ולמשטרה, למשטרת ביטחון הפנים, קראו בקיצור, זה קיצור של המילה בגרמנית, "שטאזי". ואנחנו יודעים איך השטאזי פעלה במזרח גרמניה, שהייתה, רשמית לפחות, רפובליקה דמוקרטית עם חוקה. אותו וילהלם צייסר הרגיש שהדברים לא זזים מספיק מהר, והוא ניסה לעשות הפיכה באותה מזרח גרמניה. הוא לא הצליח. אבל אני חושב שאף אחד מאיתנו לא מסתכל על מזרח גרמניה כמודל איך לנהל את מערכת ביטחון הפנים. עכשיו, אני לא אומר שמה שיש כאן זה מה שהיה אז, חלילה. ממש לא. אנחנו לא מזרח גרמניה, בן גביר הוא לא צייסר, ואנחנו ב-2022, לא ב-1950, ואנחנו דמוקרטיה אמיתית נכון להיום, לא כמו הרפובליקה של מזרח גרמניה. אבל דמוקרטיה, וזה מה שמדאיג, זה מה שמדאיג שקורה, דרך אגב, בכל העולם, אבל קורה כאן ביתר שאת, דמוקרטיה היא לא קרב אגרוף שבסופו של דבר יש מישהו שמנצח ומישהו שמפסיד. דמוקרטיה זה לא רק הכרעת הרוב, דמוקרטיה זה לא רק: אני נבחרתי ולכן אני אעשה מה שאני רוצה. דמוקרטיה זה הידברות. דמוקרטיה זה היכולת להפגיש אנשים שונים, שמבינים שהם שונים, ולנסות לדבר ביחד, להגיע לאיזושהי הסכמה משותפת. ואתם יודעים מה, גם אם אין הסכמה משותפת וצריך להכריע, אז לקבל הכרעה, אבל הכרעה שמבינה, הכרעה שמפנימה, הכרעה שמקבלת את זה שיש אנשים שונים, שיש דעות שונות ושזה בסדר במדינה דמוקרטית. עד היום, בכל המקומות בעולם שזה לא היה ככה הדמוקרטיה כבר הפכה להיות לא דמוקרטיה. זה קורה גם היום. אנחנו רואים מה קורה בהונגריה, אנחנו רואים מה קורה בפולין, בטורקיה ובעוד מקומות. דרך אגב, פעם, בארצות הברית הגדולה כששני חלקים במדינה לא הצליחו להסכים ורצו להגיע להכרעה, הייתה מלחמת אזרחים. כאן אני לא מאמין שזה יקרה, אסור לנו אפילו לחשוב על זה. אבל אני כן חושב שהתפקיד שלנו כנבחרי ציבור זה לבוא ולנסות לדבר, לבוא ולא לקבל רק הכרעה של הרוב. כי דמוקרטיה מצליחה היא דמוקרטיה שגם דואגת למיעוט, דמוקרטיה שיודעת שיש מושג כזה שנקרא חופש, חופש הפרט, חופש ביטוי, כל מה שאתם יכולים לחשוב על חופש. יש כאלה שקוראים לזה להיות ליברלי, אבל הכוונה היא בגדול שכל אחד ואחת יכולים לעשות מה שהם רוצים כל עוד הם לא פוגעים באדם אחר. ויש זכויות בסיסיות, שהן כמו סוג של דיברות, זה משהו שאסור לנו לגעת בו. כל דמוקרטיה ששמרה על זה הפכה להיות פורחת, תוססת, מקום שאנשים רוצים להגיע אליו ולא לברוח ממנו. כל דמוקרטיה ששכחה את זה והלכה לעריצות הרוב, מה שנקרא, פגעה בחופש של הרבה אנשים. דרך אגב, זה מתחיל בקבוצות מיעוטים, ואחר כך זה מגיע כבר לרוב, כי כשרואים שאפשר להכפיף את רצון השלטון על העם בכוח או בזכות הצבעת רוב וזהו, אז הרעב נהיה יותר גדול. אני אגיד לכם מה עוד קורה כאן, וזו הסכנה שקורית כאן: יש קבוצה של קיצונים שהשתלטו על המדינה. אני שחושב שבליכוד, בטח של פעם, לא היו כל כך הרבה קיצונים. אני חושב שהליכוד, בטח של פעם, לא היה מעז לחתום על הסכמים קואליציוניים כמו שאנחנו רואים שהולכים להתפרסם, בין עם המפלגות החרדיות ובין עם מפלגה קיצונית כמו זאת של בן גביר, וגם זאת של סמוטריץ'. הליכוד של פעם לא היה מעז לחתום על משהו שניתן לפרש אותו, בין שיגידו שלא ובין שיגידו כן, שהחופש של בן אדם אומר שלרופא יש חופש לא לתת שירות למישהו, שזה מנוגד לשבועת הרופא, זה משהו שהוא לא הגיוני, שלבעל בית מלון יש את הזכות להגיד: אתה ערבי, אתה לא תלון כאן, שלבעל עסק יש זכות לרשום: לא מוכר להומואים, כי זה החופש שלו. זה לא עובד ככה. החופש הוא לא חופש לפגוע באחר. החופש הוא לא חופש להדיר את האחר. החופש הוא לעשות מה שאתה רוצה ומה שאת רוצה, אבל בלי לפגוע באחר. ואז אנחנו רואים את חבר הכנסת צביקה פוגל, שעוד היה תת-אלוף בצבא, לא פחות, אומר בלי בושה, ואני מצטט: בן גביר יוכל לקבוע שאפשר לפזר הפגנות בבלפור ואי-אפשר לפזר הפגנות במקום אחר, נבחרנו כדי למשול. חברים, אם אתם רוצים לתמצת את הסכנה של הדמוקרטיה, קיבלתם את זה במשפט של מי שהולך להיות כנראה שר או יושב-ראש ועדת ביטחון הפנים. להגיד: נבחרנו כדי למשול, ולכן בן גביר, שר, יוכל להחליט מי יפגין ומי לא, זה להגיד: אנחנו מקימים שטאזי, להגיד: נבחרנו כדי למשול, ובגלל זה הרוב יקבע כל מה שהוא רוצה, בין שהמיעוט הזה אוהב אותו ובין שלא, זה להגיד לאנשים הטובים במדינה: המדינה הזאת הולכת להיות מקום שאתם לא רוצים לחיות בו. זה לא יהודי, זה מנוגד לחזון של אבותינו, של מייסדי המדינה, זה מנוגד למגילת העצמאות, ואנחנו לא יכולים, לא יכולים לקבל את זה. הסכנה, ואני רוצה להגיד עוד משהו שמאוד מאוד מדאיג, זה שלעוצמה יהודית יש זרוע פוליטית שבן גביר עומד בראשה, אבל באה והולכת ומוקמת לה גם זרוע צבאית, אם זה להב"ה, אם זה נערי הגבעות ואם זה הניסיון להכפיף לרצון השר את הגוף היחיד שיש לו סמכות לאכוף את החוקים על אזרחי המדינה. גם אם זאת לא הכוונה האמיתית של בן גביר עכשיו, אנחנו ראינו איך בהיסטוריה עם האוכל בא עוד ועוד תיאבון. אז אני מבין שנתניהו נמצא בתקופה שהוא הכי חלש והכי סחיט פוליטית. אני מבין שהקיצונים משתמשים בזה כדי לממש את כל חזונם הקיצוני ובשביל לשנות את אופייה של המדינה, אבל אסור לנו לתת לזה לקרות, כי קיצונים אף פעם לא מסתפקים בלקבל את מה שהם רוצים עכשיו. תמיד התיאבון יגדל. הרצון להכפיף לאידיאולוגיה שלהם, שאין בלתה מבחינתם, יהפוך להיות חזק יותר ורציני יותר. הם ירגישו שאנחנו נותנים להם את המדינה, והם ינסו לקחת אותה גם בכוח. לכן אני קורא כאן לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית: בואו נשמור על המדינה שלנו. בואו נדאג שהעתיד של הילדים שלנו יהיה יותר טוב מההווה כיום. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ. לרשותך 20 דקות. תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, אני התכוונתי להגיע לפה היום ולנסות לחפש שביב של תקווה, איזשהו נושא אופטימי, ואז פתחנו את עיתוני הבוקר. לא הלכנו לישון, כי היינו כל הלילה במליאה, נלחמנו בחוקים פרסונליים הרסניים למדינת ישראל, וגיליתי שבאמת אין יותר פרות קדושות, כי בן גביר וסמוטריץ' החליטו לתקוף את הרמטכ"ל. בסיטואציה אחרת בחיים שלנו זה היה נשמע כמו מדע בדיוני, שרים לעתיד יתקפו את ראש המטה הכללי. ועל מה? על זה שהוא עושה את תפקידו. על זה שהוא נוקט יוזמה כמו שמלמדים כל חייל בצה"ל ואומר בקול ברור: המהלכים שמסתמנים במשא ומתן הקואליציוני מסוכנים למדינת ישראל, מסוכנים להפעלת הכוח ויפרקו את צה"ל מבפנים, כי לא יכול להיות שיהיה לנו שר ביטחון א' ושר ביטחון ב'. וחבל לי מאוד שאנחנו לא שומעים את קולו של שר הביטחון א', גלנט, שהיה אלוף בצה"ל והיה אמור להיות הראשון להתייצב לצידו של הרמטכ"ל ולומר: הוא צודק. הרמטכ"ל הוא לא יס-מן של פוליטיקאים, הוא מפקד של צבא ההגנה לישראל. תפקידו לשמור עלינו על מנת שמדינת ישראל תוכל להתקיים, ולא יעלה על הדעת ששרים לעתיד, פופוליסטיים, בלי שום הבנה צבאית, האחד לא עשה צבא, האחד עשה איזשהו שירות מקוצר, יצאו נגד הרמטכ"ל. מפה כולנו צריכים לתמוך ברמטכ"ל, לגנות את ההתקפות עליו, ואני מצפה גם מראש הממשלה העתידי, שקולו לא נשמע מלבד גינויים אחת לכמה שעות, שיצא ויאמר בקולו: הרמטכ"ל צודק. שמעתי איזשהו משפט בחצי אוזן שראש הממשלה העתידי אומר: אל תדאג, אני אשגיח שלא יקרה כלום. בפעם האחרונה שאמרו לי "אל תדאג", זה נגמר רע מאוד. הפעם הזו זה ייגמר רע מאוד. הם מפרקים את הצבא. הם מבקשים ששר פוליטי ימנה אלופים. הם מבקשים ששר פוליטי יקבע מדיניות באיו"ש, אחד המקומות הנפיצים ביותר במדינת ישראל. הם מבקשים ששר פוליטי יהיה מעורב בפורום מטכ"ל. תארו לכם את המצב: ראש המטה הכללי מכנס פורום מטכ"ל, וכמה מהקצינים שלו ככל הנראה לא כפופים אליו, וכששר הביטחון א' גלנט, שאולי יואיל בטובו לדבר על הנושא, יקרא אליו את הקצינים, יגיד להם: מה זאת אומרת אתם לא מקשיבים לרמטכ"ל? הוא ישמע: אנחנו כפופים לשר הביטחון ב'. זה מה שמביא עלינו בנימין נתניהו, בחולשתו, שאנו רואים יום-יום, הוא מפרק את צה"ל. וזה לא נגמר שם. מנטליות בן גביר, בן גביר יבוא והכול יהיה בסדר, עולה לנו כבר היום באלימות בכל פינה במדינת ישראל. במנטליות הזאת אפשר לעשות מה שרוצים, תרבות ה"תקפצו לנו", מחלחלת לכל פינה טובה. ואני רוצה רגע לדבר איתכם על משחק הכדורגל של מכבי חיפה. אנחנו ראינו התנהלות תוקפנית מאוד כלפי אוהדים שבאו לראות משחק כדורגל. כל מה שהם רצו זה לבוא לראות משחק כדורגל. ואני לא תוקף את המשטרה כי אני לא יודע את הפרטים. כן הייתי מצפה מהמשטרה כבר לצאת ולספר לציבור מה קרה שם, כי אם היו אוהדים שהתנהגו בצורה לא טובה, צריך לעצור אותם וצריך להרחיק אותם, אבל בוודאי שלא צריך להיות מצב שאני שומע מאוהדים היום שהם פוחדים להגיע למשחקי כדורגל. הם פוחדים ללכת לראות ספורט במדינת ישראל כי תרבות ה"תקפצו לי" מחלחלת לשורות, ואותם עשבים שוטים, שחיכו לאיזה שריף עם אקדחים שיבוא ויעשה לנו עכשיו מערב פרוע במדינת ישראל, מחלחלת לתוך השורות שלנו. וזה לא נגמר פה במליאה, וזה לא נגמר עם כל מיני טיקטוקים נחמדים וסלפי. זה בסופו של דבר עולה לנו בכך שאזרחי מדינת ישראל לא מרגישים בטוחים, ובכל יום שעובר אני שומע יותר ויותר אנשים שהצביעו דווקא לממשלה שהולכת לקום, והם אומרים: אנחנו הצבענו עבור ביטחון אישי, אנחנו הצבענו עבור יוקר המחיה, אנחנו לא הצבענו עבור מפלגות חשוכות שיבואו ויגידו לנו עכשיו למי כן לתת שירות במדינת ישראל ולמי אי-אפשר לתת שירות במדינת ישראל, ואנחנו לא הצבענו עבור מפלגות חשוכות שיגידו לרופאים במי לטפל ובמי לא לטפל, ובטוח שלא הצבענו עבור מפלגות שיסמנו נשים בעמדות כוח כאיום. היום שמעתי על רשימה חדשה, אדוני היו"ר. יש רשימה חדשה: כל מי שעבר איזושהי הכשרה בארגונים שמסומנים כשמאל, מסומן עכשיו אוטומטית כאויב המדינה. מה זה אומר? אני שואל עכשיו מה זה אומר. אני בוגר הפרקליטות הצבאית, היו לנו אין-ספור הכשרות. אז אני אמור לדעת מאיפה באה ההכשרה הזאת שהארגון ביקש מאיתנו להשתתף בה, ועכשיו יסמן אותי איזשהו שר פוליטי באיזושהי רשימה ויגיד: לא, הוא היה בהכשרה הזאת, כלומר הוא חלילה וחס שמאלן, ובזה נגמרה הקריירה שלו. זה מה שאתם מביאים למדינת ישראל. ואני אומר לך, עוד לא מאוחר לעצור את הטירוף הזה. מחול השדים הזה, שאנו רואים כל יום שקורה במדינת ישראל בגלל חולשתו הרבה של בנימין נתניהו, עולה לנו ביוקר, עולה לנו כל יום, בכל תחומי החיים. ומפה אני רוצה לקרוא לכל החברים בבית הזה, גם למפלגות שסוחטות את בנימין נתניהו: תפסיקו. תפסיקו עם זה, כי מעבר לתרבות ה"תקפוץ לי" יש עולם אמיתי בחוץ, והעולם האמיתי הזה לא רוצה את מה שאתם מוכרים לו. הוא לא הצביע בשביל הדברים האלה. וציבור שמרגיש שמרמים אותו, בסופו של דבר מחזיר את זה ביום הבוחר, ולפי איך שהמצב נראה פה, יום הבוחר מתקרב בצעדי ענק. אתם כבר חודשיים לא מצליחים להקים ממשלה. לא רק שאתם לא מצליחים להקים ממשלה, יש מצעד בושה לחדרו של בנימין נתניהו, כי הכול מתפרק. מפלגה שבאה ביחד מחליטה שהם כבר לא ביחד, הסכמים שנחתמו עם שבעה מנדטים מתפצלים והופכים להיות חמישה מנדטים או מספר אחר, שרים לעתיד פוחדים לומר מילה כי הם פוחדים שזה יפגע בתפקיד העתידי שלהם, למרות שזה פוגע בהם אישית, בקהילות שלהם אישית, בחברים שלהם באופן אישי, לא אומרים מילה. איפה המנהיגות? איפה המנהיגות של נבחרי ציבור? בשביל מה הגעתם לפה? בשביל מה הגעתם לבית הזה, אם אתם לא מעיזים לומר את מה שעל ליבכם? כל הרעיון של הבית הזה הוא שתהיה פה מנהיגות. אם כל הכיסאות האלה הם בדמותו של אדם אחד חלש, אז למה צריך אתכם? תסבירו לי, למה צריך אתכם? אם כל הכיסאות מולי הם בדמותם של שלושה אנשים קיצוניים, אז למה צריך את כולכם? למה צריך אתכם? אתם ביצעתם תרמית. דיברתם על יוקר מחיה, דיברתם על משילות, דיברתם על כל מה שנגע, ופרטתם על מיתרי הציבור הישראלי. ובסופו של דבר הגענו לפה ובמשך חודשיים דנו אך ורק בחוקים פרסונליים. אני באופן אישי הייתי חבר בוועדה שלך, אדוני היושב-ראש, שעסקה בפקודת המשטרה. הוועדה הזאת במשך שלושה שבועות לא דנה ביוקר המחיה, לא דנה במשילות, לא דנה בשום דבר שמעניין את מדינת ישראל. היא דנה בדבר אחד, אתה יודע במה היא דנה? היא דנה בזה שאיתמר בן גביר רצה שהמפכ"ל יהיה כפוף אליו. מה לעשות, הוא התקפל. היא הוקמה לצורך זה. היא הוקמה לצורך זה וזה לא קרה. היא זמנית. אתה יודע למה זה לא קרה? זה לא קרה כי שמעו את האופוזיציה, כי נלחמנו קשה וכי זה לא צודק ולא נכון, כי בסופו של דבר המפקד של המשטרה הוא המפכ"ל, הוא לא השר הפוליטי. ואתם צריכים להבין משהו: בפוליטיקה הגלגל מתחלף, ובמדינת ישראל הוא מתחלף מהר מאוד. החוקים הפרסונליים האלה, ההזויים האלה, בסופו של דבר יובילו למצב שיהיה שם שר שאתם לא תרצו. כמו הדוגמה שנתתי גם בוועדה, תארו לעצמכם מה היה קורה במדינת ישראל אם סגן השר סגלוביץ' היה מבקש להעביר בדיוק את אותה פקודה, היה מבקש שהוא יהיה מפקד המשטרה, שהוא יקבע את מדיניות החקירות, שהוא שינהל בפועל את משטרת ישראל. איזו זעקת עולם הייתה מתעוררת. היו אומרים: הופכים את המשטרה לפוליטית, לא יכול להיות שנציג מיש עתיד ישלוט במשטרה, איך נעשה דבר כזה? הייתם אומרים שזה לא משילות, זה פוליטי, ואסור לעשות את זה, והייתם נלחמים. והייתם צודקים. כי אנחנו בחיים לא היינו עושים דבר כזה. כי גם כשהייתה לנו אפשרות לעשות דברים הזויים כאלה לא עשינו את זה. ונחשו מה? מסלול בטוח, שסגן השר סגלוביץ' הוביל, הוקם בשביל להילחם בפשיעה, ולא היה צריך חוק בשביל זה, לא היה צריך לשנות את כל העולם. המסלול הוקם מכוח מנהיגות, וזה מה שחסר לכם, חסרה לכם מנהיגות, חסרה לכם היכולת להיכנס למשרד וליישם מדיניות אמיתית שאתם רוצים להוביל. בשביל זה לא ��ריך חוק. אני רוצה לחדש לכם, ואתם יכולים לראות שהשרים הוותיקים יותר, מי שכבר היה שר בליכוד, לא מבקש חוק. אף אחד לא ביקש חוק למשרד החוץ, כלומר שמנכ"ל משרד החוץ כפוף לשר, אף אחד לא ביקש חוק שמנכ"ל משרד הרווחה כפוף לשר. היחיד שביקש את החוק הזה זה מי שכנראה חושב או יודע עמוק בתוך-תוכו שאין לו סיכוי להצליח, והוא כבר בונה את האליבי שלו מראש. כי זה מה שעושים האנשים האלה: הם מראש מנסים איזשהו משהו הזוי, ואחרי שהם לא יצליחו בתפקיד שלהם, מה הם יגידו? הם יגידו: אנחנו רצינו להעביר חוק ולא נתתם לנו להעביר את החוק, ובגלל שלא נתתם לנו להעביר את החוק היינו כבולים. אז הינה, אני אומר לך פה, איתמר בן גביר: אתה לא כבול, אתה יכול ליישם את המדיניות שלך בצורה מלאה. אף אחד לא יתנגד לשום שר שמיישם מדיניות חוקית, שוויונית וליברלית במדינת ישראל. אז אל תבוא אלינו בעוד חצי שנה או בעוד שנה, כשלא תצליח במשימה שלך. אני גם לא אאשים אותך שלא תצליח במשימה, כי צריך לנהל קודם משהו כדי להצליח במשימה הזאת. צריך להכיר את הארגון. ואתה יודע מה? הייתה בי קצת אופטימיות. חשבתי שאולי בצניעות הוא ייכנס למשרד, יקרא אליו את הנציבים, יקרא אליו את המפכ"ל, ילמד את הנושא, ילמד את החומר, ואז יעשה מה שהוא חושב לנכון. אבל כשאתה מראש רוצה להיות רודן בארגון באמצעות חקיקה הזויה, שגם לא עברה, מה אתה עושה לעצמך? אתה מראש נכנס למשרד עם איזושהי גיבנת. כולם רואים שניסית לכופף את המפכ"ל, לא הצלחת לעשות את זה, אז עכשיו מה? אתה נכנס למשרד ומה קורה? מה קורה מחר בבוקר? אף אחד לא יודע מה יקרה מחר בבוקר, כי הוא פשוט חסר ניסיון, ומישהו חסר ניסיון שרוצה בבת אחת לשלוט על הכול לא יכול לעשות את זה. אני רוצה לומר לך גם מילה לגבי הצבא, כי הנושא הזה של קריעת המשרדים, כל המשרדים, אני יודע שאתה באת מהמשרד לביטחון פנים, ואני יודע שאתה איש מערכות, ואני גם יודע שאתה איש ערכי. אני אומר לך ומקווה שאני לא מזיק לך בזה, אבל אני יודע שאתה איש ערכי, ואני גם יודע שגם אתה רואה את ההרס הזה של משרדי הממשלה, וגם אתה מבין שאני לא יודע אם אפשר יהיה לתקן את זה. העובדה שיש עכשיו שרה למשימות מיוחדות, סוג של מק'גייוור, שמקבלת על עצמה כל כך הרבה דברים סותרים, יש לנו שר ביטחון א' ושר ביטחון ב', ואותו שר ביטחון ב' הוא גם שר האוצר, יש לנו שרים מקבילים, ושר שהוא גם במשרד הזה וגם במשרד הזה, איך אפשר לעבוד ככה? איך אפשר לנהל מדינה ככה? וזה גם לא מפתיע אותי שכל יום אנחנו רואים פה איזושהי הקצנה חדשה, כי הם באמת חרגו מגבולות הגזרה הנורמליים. איך בן אדם יכול להיות שר אוצר, שזאת עבודה במשרה מלאה, וגם שר הביטחון? איך אפשר לעשות את הדבר הזה? איך אפשר להיות שר של כל כך הרבה משרדים? זה פשוט לא הגיוני. אתה יודע מה, אדוני? אני עוקב אחרי הרבה מאוד אנשים שמעולם לא הייתה להם דעה פוליטית, ואני רואה מה הם כותבים, והם מאוד מאוכזבים. הם אומרים: לא הצבענו עבור את הדבר הזה. ראיתי משהו שתפס לי את העין, חבר בשם עמרי שאומר: אני מרגיש שהלכתי לישון והתעוררתי ב-1970. אז לא, עמרי, לא התעוררת ב-1970, התעוררת ב-1950, קצת אחרי הקמת המדינה. אבל ההבדל הוא שאז היו מנהיגים אמיתיים, מנהיגים שאכפת להם מהמדינה ולא אכפת להם רק מהכיסא, אכפת להם לשרת באמת את מדינת ישראל. היו מנהיגים בשיעור קומה, מנהיגים שאכפת להם. תאר לעצמך איך ייראה הקבינט הבא. אני כבר לא יודע מי נמצא בקבינט הבא. דרך אגב, גולדקנופ נמ��א בקבינט הבא? ויתר? לא ויתר? הוא הודיע שהוא מוותר. הוא הודיע שהוא מוותר. יפה מצידו. מי שלא עשה צבא ולא חושב שצריכים לשרת בצבא היה אמור לשרת בקבינט והודיע שהוא ויתר בגלל לחץ. ובן גביר בקבינט המצומצם? כן. ובקבינט המצומצם בן גביר, שמעולם לא דרך, הוא כן דרך במשטרת ישראל. אתה יודע באיזה מצב? כנראה כעצור. אתם מבינים לאן אנחנו לוקחים את המדינה שלנו? וזה לא מצחיק, כי זה לא ייגמר רק פה. הרי פה יש תחושה שאפשר להגיד הכול ואפשר לעשות הכול, אבל ברגע שיוצאים מעבר לחומות של המקום הזה אנחנו נתקלים במציאות, ובמציאות יש עובדים, יש אנשים, צריך לקבל החלטות. והם לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם, הם לא מבינים מה אתם רוצים מהם. אני מדבר איתם, והם אומרים לי: תשמע, מחר בבוקר מה קורה? עם מי אנחנו מדברים? שר א', שר ב', שרת א', שרת ב', ההוא שאומר לא לתת שירותים, ההיא שאומרת שרופאים לא יטפלו. עם מי לדבר? זה התוהו ובוהו והכאוס שאתם עושים פה, התוהו ובוהו שאתם עשיתם, ואנחנו, אחרי זה אענה לך בשמחה. אני מאוד שמח, אז אני אומר לך, אני פוגש כנראה את אותו ציבור, הציבור ביקש מאיתנו למשול, ואנחנו פה כדי למשול, אז אנחנו כנראה פוגשים את אותו ציבור, וגם הציבור שלך, תפסיקו לנסות  אומר לך, לפחות אני יודע מהודעה אחת שראיתי, שהוא מאוכזב מכם, שהוא ציפה לנתניהו אחר, שהוא מעולם לא ראה את נתניהו כל כך חלש, שהוא מעולם לא ראה משא ומתן משפיל כזה. אני לא אנקוב בשם של חברי שאמר את זה ואומר את זה בכל מקום, כי הוא היחיד עם הגינות בסיסית ועם מחויבות למצביעי הליכוד. עזוב מצביעי המדינה, מצביעי הליכוד מסתכלים עליכם ואומרים: מה קורה לכם? עזוב את זה שהשארתם פירורים לליכוד, לא מעניין אותי המשא ומתן הפוליטי, זאת בעיה שלכם שלשרים של הליכוד לא נשאר כלום. אתה מדבר עם הליכודניקים בשפה חדשה? לא, לא. הליכודניקים שאני מדבר איתם מרוצים, אופיר, אני אדאג שהליכודניק שאני מדבר איתו ישלח גם לך הודעה של מה שהוא חשב ומה שהוא אומר.  מדבר איתי, הוא חבר טוב שלי. אתה רואה? תשאל אותו מה הוא חושב. הליכודניקים שמו את הפתק, תשאל אותו מה הוא חושב.  שנשב פה והם שמו אותנו פה כדי שנמשול. והליכודניקים האלה מצטערים. אני אומר לך, תזכור מה אני אומר לך, העבודה שלי היא בדיוק בנושא הזה. אני גדלתי בשטח, אני הייתי סגן ראש עיר, אתה מכיר אותי, גם אני, העבודה שלי היא השטח. אני אומר לך שכל מה שאתם עושים פה בסופו של דבר יפגע בליכוד. ואני לא מדבר על זה שיש פה משרדים מפוררים. בוא, מי רוצה להיות שר חינוך? במצב שנוצר עכשיו יש ארבעה שרי חינוך, מי ייקח את התיק המפורר הזה? שר התחבורה, שאמור להיות משרד נורמלי, פוררתם אותו: נתתם חלק לש"ס, חילקתם גם אותו, שר החוץ, היום בבוקר אתם מדברים על שר הסברה. ניסיתי לדבר עם כבוד שר התיירות. אמרתי לו: תשמע, אתה יודע שבמדינת ישראל הולך להיות גם שר חוץ וגם שר הסברה? מה הוא אמר לי? רגע, אז מי עושה מה? אני גם רוצה לשאול: מי עושה מה? מה זאת אומרת, שר החוץ ושר ההסברה, אולי תחליטו מה אתם רוצים? הדוגמאות האלה כל יום הולכות ונהיות קיצוניות יותר, ובשביל מה? למה אתם לא יכולים לקבוע, טוב, כבר קבעתם תאריך, כי הגעתם לדדליין, למה לא יכולתם לפני חודש לקבוע תאריך להשבעת ממשלה? מה חשבתם שיקרה, שלא יצביעו בעד ממשלת ימין? שהאנשים ששלחו אותם לפה, ייתנו להם להצביע נגד? הייתם שומרים לעצמכם שר חוץ מלא, הייתם שומרים שר חינוך מלא, הייתם שומרים שר תחבורה שונה, נכון שזה משא ומתן שונה, אופיר, אבל תוסיף לי זמן. אני אוסיף לך. נכון שזה משא ומתן שונה. זה לא משא ומתן שבאה מפלגה ואמרה: שמעו, אנחנו רוצים צ'ק של 53 מיליארד ואנחנו תוך שבוע סוגרים את זה. אבל אתה יודע שזה שקר. אתה יודע למה אתה יודע שזה שקר? כי נתניהו עצמו אמר שזה שקר. לא, זה לא שקר, אבל נתניהו אמר שזה שקר. אז אתה קורא לנתניהו שקרן? זו בדיקה פשוטה, אז נתניהו שקרן? אני אענה לך. זו בדיקה פשוטה. תפתח את ההסכם הקואליציוני עם רע"מ, תחבר את הסכומים שהם קיבלו, אז אתה תדבר על תוכנית חומש, חלק היה לשנה החדשה, אני אסביר את זה. תוסיף לי, ואני אסביר את זה. אני אוסיף לך. חלק לשנה נוכחית, חלק תוכנית לחמש שנים וחלק לעשר שנים. בסך הכול 53 מיליארד שקלים, רשום בהסכם הקואליציוני. אני לא ממציא, ולמה זה הלך? זה מה שהספקתם. המזל שהפלנו אתכם, ולמה זה הלך? זה הלך לתשתיות, זה הלך לחינוך, זה הלך לתחבורה, אני אומר שזה חלק לחמש וחלק לעשר, אבל סך הכול 53. אנחנו מסכימים על אותו דבר. אני אסביר את זה. נכון, אבל תקשיב, ביבי נתן 15 מיליארד, 15 מיליארד. גילה גמליאל הובילה את זה בחוכמה רבה. תוכנית אחת, אתם המשכתם אותה, המשכנו את התוכנית שלכם. יפה. אבל כשאני אומר 53 ואומרים לי שזה שקר, 53 זה הסכום, לא יעזור, אבל תקשיב, כשאתם אומרים 53, בחוץ זה נתפס, וואו. הייתה תוכנית של ביבי, והיה עשר שנים, בסדר. בסוף זה, תגידו שזה לעשר שנים. תגידו שזה לעשר שנים. אמרתי. לא אמרתם, עכשיו אתה אומר. עכשיו אתה אומר. מיקי, זו פעם ראשונה שאני מדבר על עשר שנים? בוא נעשה רגע, עמד פה ודיברנו על זה, בואו רגע נסיר את העננה, אם אתה תיקח את ההסכם של עכשיו, אז יכול להיות שמדובר שם על 600 מיליארד. תגיד: לא, זה לעשר שנים. נגיד, לחרדים תגיד: לא, זה לעשר שנים. אבל אמרנו 600 מיליארד. אמרנו 600 מיליארד. אבל אני לא מדבר בכאילו. אני אמרתי את הסכום, הוא אמר שזה שקר, קראתי את ההסכם הקואליציוני: זה 53 מיליארד, לא, נתניהו אמר שזה שקר. נתניהו אמר שזה שקר, לא אני. זה שהספקתם 4 מיליארד, 2 מיליארד. 2 מיליארד, זה כי ברוך השם הפלנו אתכם אז לא הספקתם. אופיר, אני רק רוצה לסיום לפזר את העננה הזו, כי נתניהו עצמו אמר שניתנו רק 2 מיליארד. אבל אני רוצה לומר לך שאני דווקא חושב שנתניהו עשה נכון: הוא הקים את התוכנית, הוא הביא 15 מיליארד שקלים, הכסף הזה הלך לתשתיות, לבינוי, לדברים שחייבים לתת במדינה מתוקנת. ואני שמח שגם הידקנו את הפיקוח, כי בזמנו חילקו כספים במזוודות ואצלנו מחלקים כספים בתקציב ובהעברות תקציביות, רון, אני ישבתי בוועדת כספים כשעשיתם להם העברות, אתה תחזיר לי את הזמן הזה. אני אחזיר לך. אני ישבתי בוועדת כספים כשעשיתם את ההעברות ללא שום פיקוח, והאיש של משרד הפנים אומר שאין לו יכולת לפקח, העברה שאני הייתי שותף לה, לא הצבעתי בעד, הצבעתי נגד, הייתי שותף בדיון, של 300 מיליון שקלים לרשויות, שאנחנו לא יודעים בסוף לאן זה מתגלגל. ללא פיקוח. אין דבר כזה שלא יודעים לרשויות מקומיות. לרשות יש פיקוח, אופיר. לא, הרבה מהסכומים האלה הולכים לארגוני פשע. אין דבר כזה, אופיר, אם זה הולך לרשות, אני אומר לך. אני אומר לך, לרשות אין יכולת לפקח על המכרזים של הניקיון, של ההסעות. הרבה מזה הולך לארגוני פשע. אז אני רוצה לענות לך על זה. אופיר, אני במשך הרבה מאוד שנים הייתי יושב-ראש ועדת מכרזים, אני רוצה לענות לך על זה. אם כסף הגיע לרשות, לרשות יש פיקוח. אם זה הגיע לוועדת מכרזים, לוועדת מכרזים יש יו��צת משפטית או יועץ משפטי בנפרד, משלה, יש פיקוח הדוק. אם מישהו עבר על החוק, אז איך אתה מסביר שהרבה מהכספים האלה הולכים לארגוני פשע? תן לי לסיים משפט. אם מישהו עבר על החוק, צריך להתלונן עליו למשטרה, כמו כל אחד אחר שעבר על החוק. אבל אי-אפשר להגיד אוטומטית שכל כסף שעובר לעיריות הולך לארגוני פשע. לא, ה-300 שהעברתם להם, היה לכם פה איזה ויכוח והיה לכם חשוב להעביר את זה מהר. העברתם 300 מיליון, לרשויות המקומיות. מי יודע לאן הלך הכסף הזה. אני יודע. אני יודע, ואם אתה רוצה נבדוק את זה ביחד ונחזיר תשובה. אבל הפיקציה הזו של 53 מיליארד כבר התנדפה, כי נתניהו עצמו, זו לא פיקציה, זה ההסכמים שלכם.  בקולו אמר שזה שקר. אז אי-אפשר להגיד שנתניהו שקרן, אתה לא יכול להגיד שנתניהו שקרן. גם אני לא אומר שהוא שקרן, כי אני שומר על כבודו. לא, הוא דיבר על כמה הוצא. מה חתמתם? 53 מיליארד שקלים. לא תוכלו לשנות את זה. כמו שנתניהו העביר 15 מיליארד שקלים. זה לא משנה. אבל בסופו של דבר התוכנית היא תוכנית לעשר שנים בשביל תשתיות, בשביל חינוך, זה לא כל ה-53. וזה המעשה הציוני. בלי הדבר הזה אנחנו נמשיך את מעגל הפשע. לא, יש סעיפים שונים, כל סכום לאן הוא הולך. היה גם איזה סעיף של חצי מיליארד שאפשר לקרוא לו "דמי כיס". אתה מסכים איתי, אופיר, שאם אנחנו לא נטפל, דמי כיס למנסור עבאס. אין דמי כיס למנסור עבאס. אנחנו לא כמוכם. לא חילקנו במזוודות, וכסף לא הגיע מקטאר, אנחנו עצרנו את זה. אבל במענה לשאלה שלך, אתה מסכים איתי שחייבים לטפל בנושא הזה של הרשויות המקומיות? אתה מסכים איתי שחייבים לטפל בחברה הערבית? אתם התחלתם עם זה, בוודאי, שהכסף לא יגיע לארגוני פשע. ברור שהוא לא יגיע לארגוני פשע, כי זה, הוא מגיע, מה זה "ברור"? הוא מגיע. זו הבעיה היום, הוא מגיע. אתה יודע מה הבעיה? כל המכרזים של הניקיון ברשויות שם וההסעות משתלטים על זה. לא, אי-אפשר, אי-אפשר להכפיש את כל העיריות. הרבה, לא כולם. לא כולם. יש להם בעיה, הם מודים בבעיה הזו. יש בעיה, אבל אתה יודע מה עכשיו המעשה הכי חמור שאתם עשיתם? רוב הכסף ניתן למשרדי ממשלה שיבצעו. מיקי, אתה יודע מה המעשה הכי בעייתי שהם עשו? אם זה היה כך, אם המכרזים היו עוברים דרך השלטון המקומי, למשל, אז באמת היינו מונעים מהכסף הזה לזלוג לארגוני פשע. דרך אגב, צריך לעשות את זה. יותר מזה, זה הלך דרך משרד התחבורה, משרד החינוך, הם בנו את התשתיות של הכבישים, הם בנו את התשתיות של בתי הספר. זה הלך ישירות למשרדים, כדי להימנע מזה. בדיוק. אם המשרדים עושים את המכרזים, אבל זה מה שעשינו. זה מה שעשינו, ואני רוצה לומר לך, לא עשיתם את זה. נו, הכסף עבר לרשויות, אני הייתי שם. אני רוצה לומר לך מה הבעיה הכי גדולה: מי יפקח עכשיו על המשטרה ועל הרשויות, בן גביר? בוא, בחייאת, עכשיו זה רק אנחנו ועוד כמה צופים. בן גביר יפקח על זה? אתה מבין מה עשיתם? למה אתה בטוח שהוא לא יצליח? למה אני בטוח? אני גם אענה לך. לא הייתה לך מחשבה: ואללה, אני אתן לו צ'אנס, אולי הוא יחזיר את הביטחון האישי? אני אענה לך. אני רציתי לתת לו צ'אנס, ואז במשך 60 יום הוא מתעסק בלהגיד: אני הבוס של המפכ"ל. זה חטא היוהרה. חטא היוהרה, עובדה שהוצאנו את זה. עובדה שזה הסעיף שהוצאנו. הוצאתם את זה, כי לא נתנו לזה לעבור. זו הסיבה היחידה שזה נפל. לא, לא, לא, רון, אם היינו רוצים להצביע, יש לנו רוב, היינו יכולים. אופיר, היינו ביחד. לא יכולתם להצביע כי הייעוץ המשפטי אמר לך שזה ייפול. בואו תגידו את האמת, אופיר. אתה אדם ישר. אני אסביר לך. הייעוץ המשפטי, תפנימו, הוא מייעץ. יש דברים שעד עכשיו הוא לא מסכים איתנו ועדיין, אל תלך לשם, אל תגיד את זה. לא, אתה צריך להבין. לא, אתה לא צריך לקבל על אוטומט, כמו הייעוץ המשפטי לממשלה, שעל הכול אמר לא. לפי הייעוץ המשפטי לממשלה לא היינו מעבירים את החוק הזה. אבל אנחנו בחלק מהדברים, כשיש ייעוץ משפטי שבאמת בא להגיע להבנות, כי כך זה בחקיקה, אז כמו עם הייעוץ המשפטי לוועדה הגענו לאמצע, אז פה, במקרה הזה הוא אמר שאי-אפשר לעשות את זה. לחלק הוא לא הסכים, עד עכשיו הייעוץ המשפטי לוועדה לא מסכים, ולחלק כן. פה באמת היה ויכוח, ולא בגלל שלא אפשרתם, אם היינו רוצים, היינו מעבירים, בגלל שזו באמת הסוגיה המרכזית, לא יכולתם להעביר את זה, אופיר. עובדה, זה מראה שהוא הקשיב, והוא רוצה ללמוד את זה, להקדיש לזה יותר זמן, הוא התקפל, אבל לא יכולתם להעביר את זה. ולכן אנחנו נדון בזה בשלושה החודשים הקרובים. אני שמח שהוא התקפל, אבל לא יכולתם להעביר את זה בשום דרך אחרת. למה אתה לוקח את השיח ל"התקפל"? כי זו האמת. כי הייתי בוועדה. אולי הוא באמת רוצה ללמוד ולהבין? הוא לא רוצה, לא, לא. הוא לא רוצה. עזוב, אופיר, היינו ביחד. תנתק רגע את השיח הפוליטי, תזיז את השיח הפוליטי, אנחנו מנהלים שיח ענייני עכשיו. היינו ביחד בוועדה, ראית את הבן אדם, הוא לא רוצה. ואם הוא היה רוצה, הוא היה נכנס, עובדה שהוא פיצל. עובדה שהעמדה לדין הוא הוריד מהחוק. אופיר, תסתכל על המליאה, תסתכל רגע על המליאה. יושב ניצב לשעבר, מפקד מחוז ירושלים, רון, מהחברים שלך. הינה, אני יורד. אבל זה ויכוח מעניין. רק בשביל זה. מאחוריו יושב עוד ניצב, יש לנו פה עוד כמה חבר'ה שהוא היה יכול לשאול אותם ולדבר איתם, מי, גלעד? לא, גלעד לא, יואב. הוא היה יכול לדבר אתם ולא להתעסק במי הבוס של מי. אבל לסיכום אני רוצה לומר לך שלך באופן אישי אני מאחל הצלחה גדולה, באמת מכל הלב, תודה רבה. אבל אני לא חושב שהממשלה שלכם תחזיק מעמד. ימים יגידו. ולסיום, בזמן שאתם מנסים להדיר נשים ולנסות להרחיק אותן מכל מוקדי ההשפעה, אני שמח לברך את היועצת שלי, שאתמול מונתה למשנה לראש עיריית פתח תקווה, כי אנחנו נדאג שנשים יהיו בכל מקום, בכל עמדת קבלת החלטות ובכל מוקד כוח. אנחנו נחזיר את כבוד הנשים לבית הזה ולמדינה הזו. ואופיר, אני אומר לך, אין כוח יותר חזק מהכוח הנשי. תזכור את זה. תודה רבה. בזה אני מסכים. תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב. הוא לא היה חבר ועדה אבל היה מהפעילים והבולטים בוועדה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכוון להקדיש כמעט את כל פרק הזמן שעומד לרשותי לעיסוק בעניינה של פקודת המשטרה, עיסוק ענייני, למרות שסוגיות רבות שנמצאות על סדר-היום הציבורי מטרידות אותנו ומעסיקות אותנו. אבל לפני זה, אינני יכול להתעלם משני עניינים. האחד מהם כבר הוזכר על ידי חבר הכנסת רון כץ. אחרי שאתמול חבר הכנסת אבי מעוז תקף קצין צה"ל מסור בדרגת אלוף משנה על הדרך שבה הוא בחר להסב את תשומת הלב של המפקדים בפיקוד לעובדה שישנם חיילים יהודים שחוגגים את חנוכה וחיילים נוצרים שמתנדבים וחוגגים את כריסטמס. אנחנו רואים היום הזה התקפה רבתי של חבר הכנסת סמוטריץ' ושל חבר הכנסת בן גביר על הרמטכ"ל. ככל הנראה התקנאו סמוטריץ' ובן גביר בהתקפה של אבי מעוז, ואם סגן שר מיועד בעל מנדט אחד מרשה לעצמו לתקוף קצין בדרגת אלוף משנה, אז שני מנהיגי ציבור חשובים שעתי��ים לכהן כשרים וברשותם שבעה מנדטים, איך הם יכולים להסתפק בתקיפתם של דרגי פיקוד במדרג הבינוני? לכן הם השתלחו הבוקר הזה ברמטכ"ל על כך שמילא את חובתו הציבורית. מי שהצביעו רק אתמול על ביטול הצינון לעבריינים מורשעים מישיבה סביב שולחן הממשלה, בעצם הבוקר, לפני כמה שעות, מי שביטלו את תקופת הצינון לעבריינים מורשעים, תקופת הקלון, הם אלה שמציעים היום בחוצפתם להכפיל את תקופת הצינון לרמטכ"ל. למה? רק מכיוון שהוא מעכב במסגרת תפקידו, ואפילו מחובתו, את התוכניות שלהם לזריעת בלגן פיקודי בצה"ל כחלק מתוכנית-על להאצת הסיפוח הזוחל ביהודה ושומרון והפיכתה של מדינת ישראל למדינה דו-לאומית מדממת. חשוב לומר, יום אחרי יום החנוכה ושבוע בדיוק לפני תענית עשרה בטבת, שלאורך כל שנות ההיסטוריה של העם היהודי וגם בהיסטוריה של עמים אחרים נכרתו בריתות בין הקנאים לבין המושחתים. אלו מאפשרים את שחיתותם של אלו ואלו מאפשרים את קנאותם של אלו. כך, לאסוננו, גם בממשלה המתרגשת עלינו לרעה. והדבר השני שאבקש לומר כהערת פתיחה, אדוני היושב-ראש, וכאן אני חייב לציין שחבל שיושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין לא שומע את הדברים. ההערה השנייה נוגעת לפרסום ההסכמים הקואליציוניים. אנחנו ניצבים פחות מ-48 שעות לפני השבעת הממשלה וטרם הונחו על שולחן הבית הזה הרוב המכריע של ההסכמים הקואליציוניים. החוק אומנם קובע זמן מינימום של 24 שעות לפני הצגת הממשלה החדשה לטובת הנחתם של ההסכמים הקואליציוניים, אך הזמן הזה מוגדר בחוק כזמן מינימום. חודשיים ימים חלפו מאז הבחירות. 45 ימים חלפו מאז הוטל על חבר הכנסת נתניהו המנדט להקמת הממשלה, וההסכמים הקואליציוניים, שכוללים במצטבר, באופן די חריג הפעם הזאת, אלפי סעיפים, עדות לחוסר האמון של השותפים במי שעתיד לעמוד בראש הממשלה, ההסכמים הללו לא נמצאים לפנינו. לכן צריך לומר אחד משניים. או ששותפיו של נתניהו מנסים להאריך את הסחר-מכר עד השנייה האחרונה בניסיון לחלץ מראש הממשלה המיועד עוד כניעה, עוד ויתור, או עוד התרפסות אידיאולוגית שאחריה הוא יצטרך להוציא הבהרות לתקשורת, או שהכול כן סגור אך נתניהו מעדיף להסתיר את ההסכמים הקואליציוניים המלאים עד הרגע שבו החוק יכריח אותו לפרסם את ההסכמים הקואליציוניים. מדוע? בשל ריח הקיצוניות, המופרכות והחולשה הפוליטית שעולה מתוך ההסכמים הקואליציוניים. אני קורא מעל הבמה הזאת לראש הממשלה המיועד וגם ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, שהיה מעורב בסוד המגעים הקואליציוניים, לפרסם לאלתר את ההסכמים הקואליציוניים כדי שהציבור הישראלי כולו ויושביו של הבית הזה יוכלו לעיין באותם עשרות דפי הסכמים קואליציוניים לפני ההצבעה, או הדיון ואז ההצבעה על הקמת הממשלה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אבקש להתייחס לתיקון הרע, הגרוע, הרשלני והמסוכן של פקודת המשטרה. אבקש לפתוח בכמה הערות כלליות ואחריהן אצלול לתוך סעיפי החוק. בניגוד לדעתך, אדוני, שהרי אתה ישבת בראש הוועדה המיוחדת, אני עומד על העמדה שלפיה הליך החקיקה שנוהל כאן הוא הליך חקיקה חפוז ביותר. אין ספק שאתה, אדוני, הקדשת מאמצים רבים לדחוס אל אותו סד זמנים בלתי אפשרי כמה שיותר דיונים, ותבוא על כך הברכה, אבל סד הזמנים שהונחת עליך היה מלכתחילה סד זמנים ששם את הליך החקיקה הזה ללעג ולקלס. לא כך מתקנים חקיקה שבאה לתקן פקודה כל כך מרכזית בספר החוקים הישראלי 50 שנים לאחר שתוקנה באופן רציני בפעם האחרונה. ואם לא די בכך שמדובר בהליך חקיקה פזיז שאין לו שום קשר להשבעת הממשלה החדשה, החוק המושחת שאושר כאן הבוקר, עוד ניתן לטעון שהוא באמת קשור לזהות חברי הכנסת שיתייצבו כאן ביום חמישי ויישבעו אמונים כשרים בממשלת ישראל. אבל בין תיקון הפקודה לבין מעשה המרכבה של הממשלה אין כל קשר, למעט דבר אחד, והוא התחושה, הידיעה, של איתמר בן גביר שאם הוא לא יכפה על נתניהו ועליכם הליך חקיקה חפוז ולא רציני, הדברים לא יגיעו לידי גמר. ואם לא די בכך שמדובר בהליך חקיקה חפוז, הרי שצריך לומר שהליך החקיקה הזה לא היה ראוי לבוא לקו הגמר כהליך חקיקה פרטי. נכון, לכל חבר וחברת כנסת בבית הזה עומדת הזכות להציע הצעות חוק פרטיות ולקדם אותן, איננו כופרים בהיבט הפרוצדורלי. עם זאת, מן הראוי שחקיקה שעוסקת במערכת היחסים בין הדרג המיניסטריאלי לבין הדרג המקצועי בזרוע כל כך מרכזית ועתירת כוחות של הרשות המבצעת, מן הראוי שלפחות חלק מתהליך החקיקה יבוצע במסגרת הצעת חוק ממשלתית. חבר הכנסת בן גביר עמד על כך שיש להביא את החקיקה הזאת לקו הגמר כהצעת חוק פרטית שלו. אנחנו הצענו לו לעצור אחרי הקריאה הראשונה, ההישג שלו הושג, ולהמשיך את הליך החקיקה אחרי שייכנס ללשכת השר, להביא בהמשך התהליך הצעת חוק ממשלתית לאחר שכל הגורמים הרלוונטיים של הממשלה, גם אם בסד זמנים, נאמר, לחוץ יחסית, ייתנו את דעתם על הליך החקיקה. אבל לא, בן גביר לא רצה תהליך חקיקה סדור ממשלתי, לא רצה את פרסום התסקיר להערות הציבור, ולכן הוא גם רץ לקבל פטור שערורייתי מחובת הנחה, כאילו מדובר במעשה חקיקה דחוף. ולכן בן גביר לא רצה באמת ובתמים לאפשר עבודת מטה מסודרת של הייעוץ המשפטי של המשטרה ושל הייעוץ המשפטי של הממשלה. כל המתקפה המרושעת שנשמעה בוועדה נגד הייעוץ הממשלתי לממשלה, כל המתקפה הזאת נועדה רק להסוות עובדה אחת יסודית, איתמר בן גביר לא רצה מעורבות של הייעוץ המשפטי לממשלה בתוך תהליך החקיקה הזה. לכן תהליך החקיקה הזה מגיע בצורה לא בשלה, לא אפויה, מסוכנת ומכוערת, לקו הגמר בבית הזה. אפשר לחשוב שקיימת בספר החוקים ובדין הישראלי לקונה דרמטית בכל מה שנוגע לסמכויות השר. כאילו ללא תיקון החוק איתמר בן גביר לא יכול לצאת לדרך בתוכניותיו מרחיקות הלכת לטיפול בפשיעה, שעד הרגע הזה לא שמענו לגביהן שום דבר רציני ומבוסס. למרות שביקשנו. בוודאי. תראה, אולי ההסכמים הקואליציוניים שהם לא מפרסמים יספרו לנו משהו על המהלכים מרחיקי הלכת. הדין הישראלי מאפשר היום לשר לביטחון פנים, ואני אמשיך לקרוא לו השר לביטחון פנים עד שתשנו את השם בעוד מהלך מופרך של שבירת, איך הייתי אומר, הקוהרנטיות של ממשלת ישראל בחלוקת התחומים, כל אחד הוא לאומי: משימות לאומיות, ביטחון לאומי. זה לאומי, זה לאומי. לאומני. לאומני. כן, ניגע בזה בהמשך. כבר היום, בדין הקיים, שר יכול להכתיב מדיניות כללית. זה נכון לגבי כל שר, זה נכון לגבי השר לביטחון פנים. לשר לביטחון פנים יש גם הרבה מאוד מנופים כדי להבטיח שהמדיניות הכללית שלו תיושם על ידי המטה הארצי: הוא מאשר כל מינוי מעל דרגת סגן ניצב במשטרה, הוא, בסופו של דבר, זה שמכתיב את אופני השימוש בתקציב. אבל איתמר בן גביר, לא די לו בסמכויות הללו, ועוד אגע בסוף, בסיום דבריי, במה שבאמת חשוב לאיתמר בן גביר. לא נעלמה מעינינו ההתנגדות הגורפת של ניצבים ושל רבי-ניצבים בעבר למעשה החקיקה הזה. בן גביר חשב שהמפכ"ל, רב-ניצב קובי שבתאי, ש��ושב לצידו בוועדה, או ישתוק או יאמר במילים מגומגמות שהוא יחיה עם החקיקה הזו. אבל רב-ניצב קובי שבתאי אמר בוועדה בצורה ברורה שמדובר בחקיקה גרועה שלא זכתה לעבודת מטה ראויה. אני לא שמעתי אותו אומר את זה. אתה, לא. אני, כן. בסדר. יש פרוטוקול. טוב. אולי לא היינו באותה ועדה. היינו באותה ועדה, אבל אתם מראש אטמתם את אוזניכם לדברים של הייעוץ המשפטי לממשלה, לדברים של רבי-ניצבים ושל ניצבים בדימוס. והאמת היא שלמרות כל האמירות שלכם מעל הדוכן הזה ביממה האחרונה, רציתם גם לאטום את אוזניכם לדברי הייעוץ המשפטי של הוועדה ושל הכנסת, עד שהובהר לכם שהייעוץ המשפטי של הכנסת לא יגבה אתכם במהלך החקיקה הזה אם לא תבצעו בו שינויים דרמטיים. זאת האמת. בשום שלב, גלעד, אתה יודע שלא אטמנו את אוזנינו לייעוץ המשפטי לכנסת, כי הוא באמת חתר להגיע לנוסח מוסכם. האמת היא, גם כשהוא לא הסכים על הכול. נכון. האמת היא שרב-ניצב קובי שבתאי ישב בוועדה ואמר שהחקיקה הזו היא חקיקה שלא זכתה לעבודת מטה במשטרה. היא חקיקה נגועה בבעיות, וטוב לה שלא הייתה באה לעולם בצורה הזו, והדברים ברורים. ומילה אחרונה, לפני שאיכנס להערות הפרטניות, אדוני היושב-ראש, נוגעת לזלזול הבוטה בייעוץ המשפטי לממשלה משל הם אויבים שבאים לסכל את כניסתה של הממשלה החדשה לכהונתה, חלק ממסע הסתה מתמשך גם של הגורמים הקיצוניים כדוגמת בן גביר וחבריו, אבל לצערי גם מסע שמובל על ידי ראש סיעתך, ראש הממשלה הבא, כאשר רוב חברי וחברות הכנסת של הליכוד משתתפים בו בחדווה גדולה. הייעוץ המשפטי לממשלה הציג עמדה מקצועית. אתם אלה שחייבתם אותו להביע עמדה ראשונית כעבור 24 שעות בכך שלחצתם על דוושת הגז של מעשה החקיקה בעוצמה מטורפת. לאורך כל דיוני הוועדה נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה עתירי הניסיון, שפעילות המשטרה נוגעת גם ישירות לפעילותם המקצועית כמי שמובילים את מערכת התביעה הכללית במדינת ישראל, לכל אורך הדיונים נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה עמדו תחת התקפה. ביקורת. לא, התקפה. ביקורת. ביקורת זה דבר, כשהם מוציאים חוות דעת, אני אחזור על זה בפעם המי-יודע-כמה, הם מוציאים חוות דעת, אדוני,  תוך 24 שעות, הם לא יכולים לצפות שנאמין לכנות חוות הדעת. בוודאי שכן. בוודאי שכן. לא, על זה אנחנו חלוקים. בסדר גמור. כאשר אתם בוחרים בקידום חקיקה פרטית טרם הקמת הממשלה, קובעים סדי זמנים בלתי אפשריים, טוב שהייעוץ המשפטי לממשלה מראים לכם תמרור כעבור 24 שעות. כל מעשה החקיקה הזה, אלמלא המאבק שלנו מבחינתכם הוא היה נגמר תוך 24 שעות. אנחנו אלה שדאגנו שיהיה שם דיון רציני ודיון יסודי ושכל נציג של החברה הישראלית וכל איש ששירת בעבר במשטרה ורוצה להגיע, יוכל לדבר. וההתייצבות שלנו שם בדיונים, עשרות חברי כנסת מהאופוזיציה, היא זו שאפשרה, לא היה צריך לשכנע אותי לאפשר לארגון חברתי-אזרחי כלשהו לדבר. אדוני, אם הדברים היו תלויים בכם הליך החקיקה החפוז היה עוד יותר חפוז. לא נכון. לא. גלעד, אני מההתחלה אמרתי שכל ארגון חברתי שירצה לדבר, ידבר בוועדה. בסדר גמור. עכשיו, אדוני, אני מבקש במחצית השנייה של דבריי להתייחס קונקרטית לארבעת הסעיפים. ביחס לסעיף הראשון, אני מודה שמחר אני אצביע כאן במליאה מבלי שהצלחתי להבין, לא מאדוני יושב-ראש הוועדה המיוחדת, לא מחבר הכנסת המציע, והאמת, גם לא מהייעוץ המשפטי של הוועדה, מה המשמעות של הביטוי "מדיניות ועקרונות כלליים". מה ההבדל בין מדיניות לבין עקרונות כלליים? האם ה"כלליים" חל גם על ה"מדיניות", או שהמדיניות יכולה להיות פרטנית והעקרונות הם כלליים? לא יודע. יותר מזה, לא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת מדוע, בניגוד למה שקורה ברוב המדינות בעולם שכן מעניקות בחקיקה לשר את היכולת לקבוע מדיניות, מדוע היכולת הזו לא מסויגת בכלל? מדוע החוק לא אומר שישנו תחום אחד של המשטרה שבו השר לא קובע מדיניות, לדוגמה, אולי המדיניות שנוגעת לחקירת שחיתות שלטונית? לא יודע. אולי טוב שבתחום הספציפי הזה של חקירת שחיתות שלטונית השר לא יכול אפילו לקבוע מדיניות? אולי במדינה דמוקרטית כדאי שהשר לא יוכל לקבוע מדיניות בתחום חופש הביטוי, המחאה וההתאגדות הפוליטית? אולי היינו צריכים ללכת יותר מזה, לדוגמאות שקיימות בחלק ממדינות אוסטרליה, ששם קבוע שהשר לא יכול לקבוע מדיניות לגבי הפעלת כוח אופרטיבית, מבצעית, של המשטרה? לא היה ראוי לדון אם את הסעיף הכללי הזה צריך לסייג קצת או הרבה, קביעה כללית של מדיניות? מעשה החקיקה שלכם היה כל כך רשלני עד שגם כשאמרתם שלא נדון כרגע ביכולת שלו לקבוע מדיניות בתחום ניהול התיקים, הורדתם את הסעיף הזה בפיצול אבל השארתם את סעיף המדיניות באופן כללי. אם נאשר מחר את החוק על פי החוק הכתוב, השר יכול, מיומו הראשון במשרד, לקבוע מדיניות בכל מה שנוגע לניהול תיקים. ולמה לניהול תיקים ולא להעמדה של אנשים לדין? 90% מכתבי האישום במדינת ישראל מוגשים על ידי התביעה המשטרתית, נשאיר בצד את השאלה אם לא הגיע הזמן להעביר את התביעה המשטרתית לפרקליטות המדינה, אבל זה המצב. אתה, אדוני היושב-ראש, הוצאת תחת ידיך בוועדה הצעת חוק שהפרשנות הבסיסית שלה היא שאין שום סייג על יכולתו של השר, יום אחרי השבעתו, לקבוע מדיניות גם בתחום העמדה לדין. מה לעשות? בוא נקרא את החוק כפי שהוצאתם אותו מהוועדה במעשה הרשלני שלכם. אם יש סעיף כללי של מדיניות, מדוע צריך סעיף ספציפי של מדיניות בתחום החקירות? אם הסעיף הספציפי של המדיניות בתחום החקירות היה מצמצם את היכולת, ניחא, אבל הוא לא מצמצם את היכולת, להפך: העובדה שיש סעיף מדיניות כללי ואז סעיף מדיניות בתחום החקירות, בלי שום סיוג, רק מדגישה את היכולת שלו להתערב בתחום החקירות. ויסביר לי אדוני יושב-ראש הוועדה, שיושב כרגע כיו"ר הכנסת, מכיוון שחבר הכנסת המציע, זה נורא חשוב שזה יהיה בחקיקה פרטית רק שחבר הכנסת המציע לא יושב כאן בדיון מרוב שחשובה לו החקיקה הפרטית הזו, בטח הוא יושב וחושב עם יועציו מה עוד אפשר לגנוב אל תוך ההסכם הקואליציוני ברגע האחרון מידי הליכוד, לכן הוא לא יושב פה. אבל חקיקה פרטית זה נורא חשוב. אז אני רוצה לשאול את אדוני היושב-ראש, כי איתמר בן גביר לא פה: מה ההבדל בין "שמע את עמדת היועץ המשפטי" לבין היוועצות עם המפכ"ל? אני, כשלמדתי בשנה ב' משפט מינהלי, למדתי מה זו חובת ההיוועצות מספרו של השופט זמיר, ייבדל לחיים טובים וארוכים. מה? אבל מה זה "שמע"? אני יודע מה זו היוועצות. יש בישראל הררי פסיקה לגבי איך מממשים את חובת ההיוועצות. אז למה אמרתם "היוועצות עם המפכ"ל", אבל עם היועץ המשפטי לממשלה לא כתבתם היוועצות, אלא "שמע את עמדת" בידיעה מוחלטת שאין לגבי זה פרמטרים משפטיים ברורים? כי אתם לא רוצים שהוא ישמע את היועץ המשפטי לממשלה. תקפתם את נציגיו, את היועצת, תקפתם את נציגיה לאורך כל הדיון, ואתם מוציאים תחת ידכם מעשה חקיקה שגם מקרין את העובדה שטוב, היא תדבר ונציגיה ידברו אבל לא באמת צריך להקשיב. כי כשמדובר על להקשיב בחוק המינהלי או בדין המינהלי, מדברים על היוועצות, לא על "שמע". והייעוץ המשפטי של הכנסת אמר לכם את זה, ובכל זאת הלכתם על התיבה הזו. נמשיך הלאה. סעיף 3 בהצעת החוק, אם כבר קבעתם שהשר קובע מדיניות, מדוע בסעיף שעוסק בסמכויות המפכ"ל להוציא הוראות כלליות ובסמכות המפכ"ל להוציא פקודות כלליות, חזרתם על העניין שלפיו הכול בהתאם למדיניות שקבע השר? אני לא מבין, אם סעיף 1 אומר את זה, צריך לחזור על זה בסעיף 3? מה הקוהרנטיות המשפטית בלחזור על אותה תיבה בשני סעיפים שונים, אלא אם כן הסבטקסט של החקיקה הזו היא הנמכת קומתו של המפכ"ל. ויותר מכך, יצרתם גם מצב שעל פניו אם השר לא קבע מדיניות באיזשהו תחום, למפכ"ל אסור להגיש לאישורו הוראה כללית. זאת עוד דוגמה למעשה חקיקה חפוז ורשלני. משם נעבור לסעיף 4, שעוסק בפרסום פקודות המשטרה. אמרנו לכם בדיונים: הסעיף הזה יוצר התנגשות בחוק חופש המידע. הרי חוק חופש המידע, שהוא אחד מהחוקים החשובים של הדמוקרטיה הישראלית, קובע קריטריונים מתי מותר להימנע מלפרסם. אז מדוע צריך את הסעיף הזה שנותן סמכות למפכ"ל לא לפרסם? אמרנו לכם שיש כאן התנגשות. ביקשנו הבהרות על איך הייעוץ המשפטי של הכנסת והייעוץ המשפטי של הממשלה מבינים את הקשר בין חוק חופש המידע לבין החקיקה הזאת, ולא קיבלנו תשובות, מכיוון שאצה-רצה לכם הדרך. וגם בסעיפים שאין להם שום חשיבות דרמטית לעניין קביעת המדיניות היה חשוב לחבר הכנסת בן גביר, השד יודע למה, להכניס עוד מוקד של בוקה ומבולקה לתוך החקיקה. לא קטן לך הכתב? לא. אני מצליח, אני זוכר. ומעל לכול, אדוני היושב-ראש, על שאלה אחת יסודית לא קיבלנו מענה מחבר הכנסת המציע. אתה, אדוני יושב-ראש הוועדה המיוחדת, לא עמדת על כך שהוא ייתן תשובה. על מה? מדוע, לעזאזל, חבר הכנסת בן גביר לא הסכים להצעה, אפילו הייתי אומר דרישה, של הייעוץ המשפטי לכנסת להכניס סעיף שקובע שמשטרת ישראל תפעל באורח ממלכתי? מה הפריע לחבר הכנסת בן גביר להפיג את החששות ולהכניס הוראה, שקיימת בחוק השב"כ, שמשטרת ישראל תפעל תחת מרות הממשלה? הוא ענה על זה לפחות חמש או שש פעמים. לא. הוא לא ענה על זה. הוא ענה. הוא לא ענה על זה. הוא ענה כמה פעמים. לא ענה על זה ולו פעם אחת. למה דווקא אצלי? למה במקומות אחרים, אצל שרים אחרים, זה לא מופיע? בוא נשים אצל כולם. בסדר גמור. לשיטתו של, למה לא, להצעה,  לא שונה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה רגע לומר לך משהו. מתחברים, לא מתחברים, זה עניין אחר. אופיר, אתה יודע שהמשטרה הרבה יותר קרובה לשב"כ במגעים מאשר משרד החקלאות. תראה, אני רוצה לומר לך שהוא היה יכול גם להקריא ציטוטים, במובן מסוים כן. ובמובן מסוים, מהצד השני, אתה אומר: אני דווקא לא רוצה לעשות, אבל בנקודות הרגישות, שעליהן רצינו את הממלכתיות, שם זה נמצא. אדוני היושב-ראש, תעשה לי טובה, הרי חבר הכנסת בן גביר יכול היה גם להקריא פסקה מתוך הספר "תורת המלך" של רבותיו, ואז פורמלית הוא נתן תשובה. נו, אז מה? איזו מין תשובה זאת? תשובה שאתה לא מקבל, מה לעשות? בסדר גמור. אז עכשיו אני מסביר למה בעיניי תשובתו היא לא תשובה. תשובתו היא לא תשובה מכיוון שאי-אפשר פעם אחת לדרוש בחקיקה פרטית חפוזה להכניס הסדר ספציפי לגבי השר לביטחון פנים שאין ביחס לאף שר אחר, ואז כשאומרים לו: טוב, אתה כבר עושה הסדר ספציפי, אז בוא נכניס אורח ממלכתי בגלל הייחוד של המשטרה ככוח עתיר עוצמה והשפעה על זכויותיו של היח��ד בחברה, אז הוא אומר: רגע, רגע, רגע, למה אתם מבקשים את זה רק ממני? למה אנחנו מבקשים את זה רק ממך? כי אתה היחיד שמקדם חקיקה כזאת שנוגעת לאחריות המיניסטריאלית. ולא יעזור, לא קיבלנו תשובה רצינית. הייעוץ המשפטי של הכנסת, שאתם נושאים את שמו פתאום ביממה האחרונה, לא קיבל תשובה על השאלה למה השר המיועד בן גביר לא רוצה שייקבע בחוק שמשטרת ישראל פועלת באורח ממלכתי. אבל הייעוץ המשפטי לכנסת כן הציע. הייעוץ הציע ואפילו דרש, והוא לא הסכים. והמציע לא קיבל. אבל הוא לא חייב, גלעד, הוא לא חייב לקבל את כל מה שהייעוץ המשפטי אומר. זה לא תנ"ך. ולכן אני עומד כאן ואומר לאזרחי ישראל: דעו לכם שהשר המיועד לביטחון פנים, האחראי על המשטרה, שרוצה עוד סמכויות ביחס למשטרה, עוד כוח, השפעה יום-יומית על פעולתה, מסרב לקבוע בחוק שהמשטרה תפעל באורח ממלכתי. ועכשיו שילכו אזרחי ישראל ויחליטו אם הם ישנים טוב בלילה כאשר החקיקה הזאת תאושר, לדעתי לא. ולסיום אני מבקש לומר את הדברים הבאים: נאמר לנו לא אחת במהלך הדיונים החפוזים שההתנגדות שלנו להצעת החוק היא התנגדות פרסונלית, שאנחנו מתנגדים להצעת החוק רק מכיוון שהביא אותה חבר הכנסת בן גביר. דומני שהצגנו יסודות יותר עקרוניים וכלליים להתנגדות שלנו, כמו הטענה שחקיקה מהסוג הזה, ראוי לה להיות חקיקה ממשלתית, גם אם היא מתחילה כיוזמה פרטית. אבל אני רוצה לומר בצורה הכי גלויה לך, אדוני היושב-ראש, לחבר הכנסת המציע, לכל יושבי ויושבות הבית ולכל אזרחי ישראל: כן, אנחנו מתנגדים באופן פרסונלי לחקיקה שתיתן לאיתמר בן גביר עוד סמכויות ועוד יכולת להתערב בפעילותה של המשטרה. תודה. אנחנו לא מסתירים ולא מתביישים לומר שאנחנו חושדים באיש הזה ובחבורה המקיפה אותו. ארגון להב"ה היה צריך להיות מוצא אל מחוץ לחוק, במקום זאת אנחנו מקבלים את אנשיו המרכזיים ביותר מסביב לשר המיועד במעגל האינטימי ביותר, לוחשים באוזנו, עתידים לנהל את ענייניה של הזרוע המרכזית לאכיפת החוק. לא אמרת את זה עד עכשיו. אמרתי את זה לאורך כל הדרך. אני זה שעמדתי, אני לא ידעתי שאתה מתנגד פרסונלית. תמיד חשדתי, עכשיו הודית. בסדר גמור. איתמר בן גביר חסר כל ניסיון ניהולי. הדבר היחיד שהוא יודע לעשות הוא לסמן טריטוריות באופן כוחני. שנים הוא עשה את זה באמצעות הפיכת דוכנים של סוחרים ערבים בשוק בחברון או התפרצות והתפרעות במועדון חברתי של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה בדרום תל אביב. לאחר מכן, כשהוא כבר נהיה חבר כנסת, הוא סימן בכוחניות את הטריטוריה על ידי נפנופי אקדח משל הוא במערב הפרוע, גם כאשר הוא היה מוקף בחבורת מאבטחים ממשמר הכנסת ושוטרים של משטרת ישראל. ועכשיו, כאשר כבר לא יפה ולא יאה לשר לנופף באקדחו, הוא בא ומסמן טריטוריה באמצעות חקיקה דורסנית, רשלנית ולא רצינית. ידעו אזרחי ישראל שכל מעשה החקיקה הזה משול לנפנופי האקדח ולהפיכות הדוכנים של איתמר בן גביר. אין פה כל בשורה לביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל, אם כבר, זאת בשורה רעה לשלטון החוק. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שהבדל אחד יש בין נפנופי האקדח החקיקתיים של בן גביר לבין נפנופי האקדח והפיכות הדוכנים של ממש: הפעם הזאת אתם הפכתם להיות משרתיו. כמשה שמרים את ידיו מול עמלק, מצד אחד אהרון, מצד שני חור, כך גם איתמר בן גביר ימשיך לנופף באקדחים וירטואליים, רק שהפעם הזאת ראש הממשלה המיועד, נתניהו, יעמוד ויתמוך מימינו. אתם, חבורת חברי הכנסת של המ��נה הלאומי, תתמכו בו מצד שמאל, ויחד כולכם תהפכו להיות המחנה הלאומני של מדינת ישראל. אני מסכים, גלעד, אתה צריך לסיים. מהיום עד מחר תקראו למיניסטריון "המיניסטריון לביטחון לאומי". האמת היא שהמחנה הלאומני יוביל ממשלה לאומנית, שתיתן לחבר כנסת גזען ולאומני שליטה חסרת תקדים על משטרת ישראל. אני מסכים שאנחנו נשרת, אבל אנחנו נשרת את המוני האזרחים ששלחו אותנו לפה ודורשים מאיתנו להחזיר להם את הביטחון האישי, מה שהשר הכושל של המפלגה שלך לא הצליח לעשות, ואף הוריד את הביטחון האישי. כמו שעשיתם 12 שנים. לי אל תספר את זה, 14 שנה הייתי שם בשלטון שלו. אנחנו זוכרים איך הליכוד מינה מפכ"ל. אנחנו זוכרים למי יצאו מכתבי אזהרה על המחדל במירון. זוכרים. זוכרים מי פתח תחנות משטרה, זוכרים מי הגדיל תקציבים, אנחנו זוכרים גם שהייתה בעיה במשטרה ורצו להביא מפכ"ל מבחוץ, ומה עשתה לו המשטרה, איך הרסו לו את החיים ותפרו לו תיק. אז עכשיו אתם נגד המשטרה. חשבתי שאתם רק נגד השר. עכשיו הקצינים, לא, לא, אני אומר שגם על המשטרה צריך לפקח ולהתוות לה מדיניות ולבקר, כי זה מוכיח שהיא לא מושלמת, ואנחנו רוצים לחזק אותה. ראינו באסון מירון איך השר לביטחון הפנים שלכם פיקח על המשטרה. אדוני השר יואל רזבוזוב, בבקשה. יש לך את רשימת העובדים? כל הכבוד. כבוד היושב-ראש, אני אנצל את הזמן גם לדברים חשובים, כי בסוף כשרים עשינו כאן קדנציה, אומנם לא ארוכה מספיק, יכולנו לעשות עוד הרבה דברים לטובת מדינת ישראל, ואני חושב שיש הרבה אנשים, במיוחד בשלטון המקומי, ראשי ערים, שיכולים לציין שהייתה ממשלה שתפקדה ועבדה טוב. באמת יכולנו לעשות הרבה יותר דברים, אבל בתקופה שעשינו, לפחות אני עשיתי במשרד התיירות, אני אומר שאני עשיתי, בגוף ראשון, אבל מאחוריי היו הרבה הרבה עובדים, עובדים מצוינים של משרד התיירות. את שמות חלקם כבר הקראתי ואני אמשיך הלאה בהקראת השמות שלהם ובהוקרה להם. נמשיך עם מינהל ההשקעות, סמנכ"ל ההשקעות שלנו דורון אהרן, שהוא ראש מינהל הכלכלה וההשקעות, והוא מקדם הלכה למעשה את הסיוע הכספי והמענקים של המדינה ליזמים ציוניים שרוצים להקים כאן, בארץ שלנו, בתי מלון וחדרי אירוח. התפקיד הזה הוא מאוד חשוב, אנחנו מתמודדים עם יוקר המחיה גם בחופשות שלנו, אז ככל שנבנה יותר מלונות, ההיצע יגדל, וכמובן שהמחירים צפויים לרדת. לוקח הרבה זמן לבנות מלון במדינת ישראל, ודווקא על היחידה הזאת אמון הסמנכ"ל שלנו דורון אהרן. יש לו תוכנית אסטרטגית. אנחנו צריכים לבנות עוד כ-40,000 45,000 חדרים וצריך לבחור את המקומות הנכונים ולהתנהל עם תקציבי ההשקעות והתמיכות של המדינה לאותם יזמים בצורה מאוד נבונה. יש לו הרבה אחריות, הוא עושה את זה היטב, הוא עושה את זה מצוין, יש לו הרבה ניסיון וותק, ואני מאחל לו הצלחה. אני חושב שכולנו, כל אזרחי ישראל, מצפים לתוצאות דווקא בתחום הזה, כי זה משפיע על כל אחד מאיתנו. ואיתו באגף יש לנו את אבישי בר-אושר, שהוא מנהל אגף מרכז השקעות בתיירות, שכל כך שימח את כולנו השנה. הוא חלה בקורונה, חלה הכי קשה שאפשר, ובאמת קרה כאן נס והוא חזר אלינו. הוא כל כך מנוסה, הוא מכיר את כולם, מכיר את התחום, הוא כל כך מדויק. באמת הרבה אנשים התפללו לשלומו, והוא חזר אלינו וחוזר אלינו, ואנחנו באמת מרגישים את הניסיון שלו ואת התרומה שלו לענף, להשקעות ולכל מה שקשור בבניית מלונות חדשים בארץ. יש לנו את אורית חמד החרוצה והטובה, מנהלת אגף הכלכלה. יחד איתה איריס עזרן וג'ני ארבלי, טל בר, ולורין מוז'רי, ועדה הראל, ועמרי נידם, ושירה פרוקופץ, ושירה גולדשטוף, ושרה רוזנברג. זה באגף ההשקעות. עכשיו נעבור לאגף מינהל תכנון ופיתוח. כאן יש לנו את קרן זילברמן, שהיא מנצחת על האגף, סמנכ"לית התשתיות שלנו, ראש מינהל, שנרתמה ועשתה מעל ומעבר כדי שתקציבי פיתוח התשתיות התיירותיות יגיעו לרשויות המקומיות. כבר הייתה מחשבה לוותר השנה, אחרי שלוש שנים, בהיעדר תקציב, ובסוף אני חושב שכל הצוות, הצת"פ, אנחנו קוראים לו, התגייס לכך. קרן אחראית על התשתיות התיירותיות, וזה כל כך חשוב, כי זאת התשתית התיירותית האמיתית בשביל לארח את התיירים בצורה הטובה ביותר. היא נכנסה לתפקיד הזה עם כל הוותק שלה והניסיון שלה והידע שלה והמקצועיות שלה, הצליחה להוביל את זה, והיום אנחנו כבר מודיעים לראשי הרשויות על התמיכות והתקציבים שהם קיבלו על מנת לפתח את התשתית התיירותית בעיר שלהם. כאן זה המקום גם להודות ליושב-ראש ועדת הכספים גפני, שהעביר היום את כל התמיכות של הצת"פ לרשויות המקומיות, ועוד תקציבים של משרד התיירות. יש לו המון המון ניסיון, אז הוא באמת עזר מאוד, כי התיירות לא מחכה, אנחנו צריכים לפתח. למדינה יש כל כך הרבה פוטנציאל בענף הזה, וזה כל כך הרבה כסף למדינה. זה תיק מאוד כלכלי, מאות אלפי מקומות עבודה, פרנסה לכל כך הרבה אנשים, במיוחד בפריפריה. כך שהתשתית התיירותית הטובה תיתן את המענה הנכון, התיירים יגיעו לכאן, ויוכלו ליהנות גם ממלונות טובים. כמו שאמרתי, סמנכ"ל ההשקעות דורון אהרן אמון על כך, וגם קרן זילברמן החרוצה והמקצועית אמונה על החלק הזה. יחד עם שני האגפים האלה, שהם מאוד מאוד חשובים במשרד, אני מאמין שנוכל לפתח כאן ענף שהוא כבר במצב מתקדם וטוב. והגענו לתוצאות שיא של 4.5 מיליון תיירים, אבל יש לנו עוד לאן להגיע, לאן לשאוף. היעד שהצבנו לעצמנו זה עשרה מיליון תיירים ב-2030. כמובן באגף התשתיות, במינהל התשתיות, יחד איתה יש את אורלי זיו, ראש אגף תכנון, שהיא בקיאה בכל ההליך עד הפסיק האחרון, מכירה הכול, יש לה המון ניסיון. היא עבדה בגופים ממשלתיים והמילה שלה בוועדות, בוועדות מחוזיות, מקשיבים לה, כי היא יודעת על מה היא מדברת. היא מאוד מאוד מקצועית. היא פועלת בנחישות בפיתוח התשתיות התיירותיות בישראל. יש לנו את ואיל כיוף, מנהל אגף התיירות הכפרית, שעושה עבודה מדהימה. היום ענף הצימרים זה משהו שהוא מפותח, אנשים אוהבים, ובמיוחד בתקופת הקורונה הבינו שיש תיירות פנים, התחילו להסתובב בארץ וגילו עד כמה המדינה שלנו מדהימה. הפיתוח של התיירות הכפרית עם המקומות האותנטיים והיפים, על זה אמון ואיל כיוף, והוא באמת עושה את העבודה הזאת בצורה מדהימה. יש לנו גם את אורית מאמא, חרוצה מאוד, כמה תיקים יש לה על השולחן והיא צריכה לטפל בכולם. יחד איתה יש צוות של אנשים מדהימים: אפרת קציר, הודיה עטר, זהבית כאליהו, משה צימרמן, שהוא הסגן של אורלי, וסיגל בן עוז. יש לנו את סיגל בן עוז בצפון ויש לנו את סיגל גבאי בדרום. כל היזמים וכל האנשים יודעים שיש להם כתובת, כתובת נכונה לפנות: סיגל בצפון, סיגל בדרום. כולם משבחים אותן, השם שלהן הולך לפניהן. באמת כיף לשמוע שיש עובדות חרוצות כאלה במשרד. יש לנו את שלמה סעדון ושרונה יעקב. באמת עובדים נהדרים. יש לנו את מינהל תכנון מדיניות ואסטרטגיה, כי בלי אסטרטגיה לא נגיע לשום דבר, כמו שציינתי. בשביל להגיע ב-2030 לעשרה מיליון תיירים צריך לקבוע יעדים, צריכה להיות אסטרטגיה ברורה, איך אנחנו מתקדמים, איפה אנחנו בונים את המלונות, איפה אנחנו משקיעים, איפה אנחנו עושים את התשתיות התיירותיות, איך אנחנו מביאים, מה אנחנו עושים בשביל להביא לכאן את התיירים. אז כאן באמת יש לנו את אדם ארבל, סמנכ"ל אסטרטגיה, שהצטרף אלינו לאחרונה. הוא מכיר לעומק את המערכת הציבורית, מביא נקודת מבט ייחודית לכל דיון ולכל סוגיה, נקודת מבט ייחודית, כמו שאמרתי, וגם מקצועית. אז באמת התוכנית של 2023 היא עליו, ואני בטוח שהוא יצליח. איתו כמובן, לפי הסדר, ד"ר ירון ארגז, שהוא מנהל אגף מחקר וניהול ידע, כי בסוף הכול מושתת על נתונים, על דאטה בייס, וירון הוא זה שמנהל את זה. איתו אבי חיימוב ואורי טאוב ובנטיהון יעקב ולינה חדד ומיכל חיון ונועם בן ברוך ונירה פישר, שבאמת עושה עבודה מדהימה בכל מה שקשור לקשרי חוץ, והייתי איתה בלא מעט מקומות וראיתי את המקצועיות ואת הידע שלה ועד כמה היא מכירה את מדיניות החוץ של משרד התיירות, ואיך אנחנו משכנעים את הקולגות שלנו לבוא ולשים דגש על ישראל, שהתיירים יבוא דווקא לכאן, למדינה שלנו. יש שם גם סטודנטים, יאיר שטרסלר וחנניה שלמה מאיר ותמיר מגוז. עכשיו אנשי התקציב שלנו. יש לנו את חנוך ברש, שבאמת נכנס ישר למשרד וראיתי אש בעיניים, ראיתי שהוא מתחיל ישר להבין איך ומה עושים ואיך מגיעים לתקציב הבא ואיך עושים את התקציב מדויק יותר, טוב יותר ובלי כסף שיחזור בחזרה, כי אם כסף חוזר בחזרה ולא מנוצל, זה סימן שעשינו משהו לא נכון. הוא נכנס לנעליים של קרן שפר, שבאמת עשתה עבודה מדהימה במשך כל כך הרבה שנים. היא עברה מהמשרד למקום אחר, אני לא אציין אותו כאן. אבל קרן באמת עשתה עבודה מדהימה. ובתקופת הקורונה היינו צריכים להציל את הענף, את כל התעשייה, והיו לנו כל כך הרבה שעות של עבודה מקצועית איתה. אז היא באמת עשתה דברים גדולים למשרד, ועכשיו זה בידיים של חנוך. אני רואה שהוא איש מקצוע נהדר, הוא יעשה את הדברים האלה בצורה הטובה ביותר. יש לנו את מינהל השיווק: במינהל השיווק יש את אגף החו"ל, כי בסופו של דבר, אותם אנשים שיושבים בחו"ל, אותן הלשכות שעליהן מנצחת שרה סלנסקי, מנהלת אגף חו"ל, שם יש לנו באמת אנשים שיושבים במקומות ויודעים לעבוד מול כל התעשייה של אותו המקום, של אותה המדינה. אז באמת זו עבודה מאוד חשובה, ללכת לכל מארגני התיירות ולשכנע להביא קבוצות לישראל. הקבוצות האלה מכניסות המון המון כסף למדינה. אז יש לנו את אפרת מאיר גרומן, מנהלת אגף אירופה, וחסאן מדאח, מנהל אגף צפון אמריקה, וסופי פריזנט, מנהלת אגף אסיה. איתם נציגינו בתפוצות, כמו שאמרתי, אלה ז'ק סלומון ואייל קרלין וגל חנה ודינה אורנבך ודנה גזית, יעל גולן, כלנית גורן פרי, שרון ארליך. עכשיו אנחנו עוברים למינהל חוויית התייר, שעליו מנצחת רקפת לוי, סמנכ"לית, שנכנסה לתפקיד לפני מספר חודשים. היא הייתה באגף ונכנסה להיות סמנכ"לית בצניעות, במקצועיות שכל כך מאפיינת אותה. היא עושה שינויים, עושה מהפכות שלמות בתחום הכל-כך חשוב הזה, כי בסוף חוויית התייר קובעת: אם התייר בא ונהנה, הוא מגיע עוד פעם, אם הוא לא נהנה, אנחנו לא נראה אותו כאן יותר. אז באמת רקפת עושה עבודה מאוד חשובה עם הצוות שלה, אביבה אברהם ואילנה נחמיה וג׳ודי סירוטה וג'נט ליסה שי ודני אבלו והלן פירסון פרידמן ומארי אבו עטה ומוריאל גבאי, מירן בנימין, עידית בן ארי, רוני עיד, ריקי חיון, תחסין חוסייסי. יש לנו ה��שרת כוח אדם בחוויית התייר: קרן גולדמן החרוצה, באמת, מנהלת אגף פיתוח והכשרה מקצועית בתיירות. כל מורי הדרך באמת חוו מכה קשה בתקופת הקורונה, והיה צריך למצוא דרך לשפות אותם, וזה באמת לא היה פשוט. בסוף מורי הדרך הם אלה שמספרים את הסיפור של המדינה המדהימה שלנו. הם אנשים סופר-אינטליגנטים, שולטים בשפות. בסוף הם הפנים של המדינה שלנו. אז גם לקרן יש עבודה מאוד מאוד חשובה בשביל לקחת את התיירות שלנו קדימה. איתה יש את דליה מתתיהו ודן הראתי וחמדה אליאב ויובל נורני וליאת בן דוד, ליאת בן-חמו, לימור פתאל, מאיה זינו אברמוביץ'. לשכות משרד התיירות בארץ: תומר לוי, מנהל לשכה בנתב"ג, שתקופה ארוכה גם היה אחראי על האבטחה האישית של השרים, גם שלי וגם לפניי, שבאמת עושה עבודה מקצועית. יחד איתו יש את אליאנה גרינברג, הודיה מלכאי, ויוי שלם, כרים בוואקנה, תמר אברז'ל. והסטודנטים, דוניא וסארין ורואן ראשד. מינהל משאבי אנוש, אלון שמר, באמת איש ציבור ותיק, הרבה שנים במשרד החוץ. היום הוא סמנכ"ל משאבי אנוש, ותחתיו או תחת ידיו גויסו שורה של תפקידים משמעותיים בתקופה האחרונה, אשר מאפשרים את המשך פעילותו החשובה של המשרד, ובאמת יש לו חלק גדול בסיפור הזה. איתו כמובן באגף משאבי אנוש אודל ישר, ג'קלין מוכתרי, דיאנה קרכילי, דלפין זרביב, לאה חרש, מלי דרעי, נאוה אברס, סיגל סלמן, סיגלית חמו, ענת ורשיצקי, עמליה אלכסנדר פנינה אדרי, רחלי סיני ושני נחמיה. יש לנו את אגף הרכש, הנכסים והלוגיסטיקה. זה האחרון? אני ממש ממש, בבקשה. יש לי כל כך הרבה. אני שמח שיש כל כך הרבה עובדים טובים שעבדתי איתם, באמת בא לי לפרגן להם אחד-אחד. יהיו, יפה מאוד.  עוד הזדמנויות, אז אנחנו נשאיר את האגף הזה לפעם הבאה. ובאמת, לפרגן לכולם. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. אתה גם עולה להודות, לבן גביר, אולי?  לא. אמרתי אם אתה גם רוצה להתחיל בתודות אולי לבן גביר או משהו. כן, מייד אני אתחיל בתודות, אדוני היושב בראש. בבקשה, אדוני. זה לא סוד שאני בין המתנגדים המרכזיים לתיקון פקודת המשטרה. הופכים את המשטרה למשטרה פוליטית. אמרתי גם את זה בוועדה שאתה עומד בראשה: זה לא שלא צריך שינויים, כן, צריך שינויים. אני אומר את זה באומץ, אני הייתי שם, אבל לא כך. יתכבד השר המיוחד העתידי, היה נכנס לתפקידו, לומד לא יותר משלושה חודשים, שלושה חודשים לומד איך המשטרה עובדת, איך היא מתפקדת, מה זה מחוז, מה זה מרחב, מה זה תחנה, מה זה מרחב כפרי, איך הימ"רים, היחידות המרכזיות, עובדות, איך היחידות המיוחדות עובדות, לומד. ואז היה בא ואומר: זה הצ'ק ליסט שאני רוצה. מה עשה השר המיועד? מבקש את כל השינויים הלא-נורמליים האלה טרם כניסתו לתפקיד, טרם הבנתו איך ארגון כזה עובד. וממה זה נובע, אדוני היושב בראש? זה נובע מכך שלא מאמינים לחבר הכנסת נתניהו. הרי היה אפשר לעשות את כל החוקים האלה אחרי כן, כולל חוק דרעי. מה כל כך בוער? החוק הזה הוא חוק נוראי. בשום מקום בחוק הזה לא מוזכר המפכ"ל. יותר מכך, גם בחוק הצבא, שלכאורה ממנו הוא גזר, וגם בחוק השב"כ, מאחוריהם יש משהו. מאחוריהם יש אינסטנציה גבוהה יותר. כשהרמטכ"ל איננו מסכים עם שר הביטחון, וזה קורה, ולעיתים שר הביטחון הוא לא שר שהיה רמטכ"ל או אלוף פיקוד, שיש לו הבנה בנושא, הולכים לקבינט הביטחוני-מדיני. בשב"כ אותו דבר: כשראש השב"כ אינו מוכן או אינו מסכים מקצועית לקבל, הולכים לוועדה לענייני שב"כ. כאן הכול נעצר בשר. הוא קובע את המדיניות. תסבירו לי, ולא הצלחתם להסביר לי, מהי מדיניות החקירות? חוכא ואיטלולא. אני אתן לך דוגמה: לצורך העניין, מחר בבוקר חבר הכנסת מיקי לוי יחד עם עוד חמישה מתנחל על איזשהו פיסטין ביהודה ושומרון, התנחלות בלתי חוקית על קרקע, תרצה, פלסטינית, תרצה, קרקע מדינה. נותן האלוף צו פינוי. מה מדיניות החקירות? לא לחקור את העניין הזה? או שהמדיניות היא לא לפנות אותם? או שעכשיו יש לו גם כוח ממשי ביד, פלוגות, אבל אני לא רוצה להגיד כמה. לא זה, לא זה ולא זה, ואתה יודע שזה כך. זה לא כך. זה כך, מיקי. זה לא כך. זה כך. אם אני אלוף פיקוד ומוציא צו אלוף ואומר: תפנו אותם, אתה רוצה שאני אגיד לך מה זו מדיניות? אם תרשה לי, זה הזמן שלך. תגיד. יש לך חצי דקה להגיד מהי מדיניות החקירות. אני, למשל, התעסקתי ומתעסק רבות, וכשהיית יושב-ראש אתה גם כיבדת אותי בשדולה שלי למאבק בהתעללות בילדים. כל הנושא הזה של החקירות הוא משהו שאני מכיר מקרוב, ובגלל זה אני מעלה זאת כדוגמה, ואני לא אומר שזה מה שבן גביר ירצה להעלות, זה לא מחייב. פניתי למשרד המשפטים ולמשטרה כי ראיתי שלא מעט פעמים החקירות בתחום זה לוקחות המון המון זמן. אז אני אומר: חברים, אני השר, יש פה מכת מדינה. אני רוצה לתעדף את זה. ברגע שמגיעה תלונה, אתם ניגשים לגן, לוקחים את המצלמות. זה תיעדוף של מצלמות. עד כאן נהדר, אבל תיעדוף חקירות במובן הרחב של המילה, לבוא ולהגיד: אני לא מתעדף את החקירות האלה של ההתנחלות הבלתי-חוקית, לא מתעדף, חד-משמעית אני אומר לכם, וייתן אלוף הפיקוד הוראה לפנות אותם, כי מה לעשות, אלוף הפיקוד הוא הריבון ביהודה ושומרון, ויגידו: לא מפנים, אה, לא, סליחה, שכחתי: עכשיו הוכפפו פלוגות משמר הגבול, היחידות שיודעות לעבוד מול אזרחים ביהודה ושומרון, לשר איתמר בן גביר, למי שלא לבש מדים בחייו ולא יודע מה זה להפעיל כוח. הוא יבוא ויגיד: רגע, אני לא נותן לכם להפעיל את פלוגות מג"ב ביהודה ושומרון. למה? כי אני מפעיל אותן באופן ישיר. ועכשיו יבוא השר סמוטריץ' ויגיד למינהל האזרחי: לא, לא, לא, אתם לא בעניין הזה, למרות שזה היה התפקיד שלכם עד עתה. יש כאן בלגן גדול של ירי כוחותינו בכוחותינו. אמר הרמטכ"ל היום: אי-אפשר להמשיך כך. בהסכם הקואליציוני פתאום בוחרים את הרב הראשי לצה"ל. אני לא מבין את זה. אני פשוט לא מבין את זה. אתם נכנסים, אנשים פוליטיים נכנסים אל תוך נבכי לובשי המדים, מה שהיה בעינינו קודש-הקודשים. משטרה היא לא מושלמת, צריך לתקן, צריך לסדר. גם בצבא יש בעיות, אבל לא כך. המגמה הינה להפוך את המשטרה למשטרה פוליטית. לא יעזור שום דבר. מעולם לא הייתה מדיניות שר בהפעלת הכוח. כן, גם כמפקד מחוז יכולתי לבוא אל השר ולהציג מבצע שהייתי אמור לבצע. אתה יודע מה? כולל היערכות ביום שישי בהר הבית, כולל רמדאן. היה יכול השר לשאול שאלות, היה יכול לבוא ולהגיד: רגע, אני רוצה שברגע שנזרקות אבנים, תעשו כך וכך. בסדר, שמענו. אבל מדיניות חקירות? מדיניות העמדה לדין? מזל שזה זז הצידה עכשיו, מי יודע לאן זה יגיע. ירד. ירד. אני אומר: זז הצידה. כשהרמטכ"ל מגיע ואומר, רגע, אני מבקש מראש הממשלה הנוכחי ושר הביטחון הנוכחי לדבר עם ראש הממשלה המיועד ולהסביר בפניו מה אנחנו הולכים לעשות, ויוצא נגדו השר המיועד סמוטריץ', חבר הכנסת סמוטריץ', ואומר, מעניש את הרמטכ"ל: כנראה צריך לתת לך עשר שנים צינון, היום צינון הוא שלוש שנים, ואנחנו מאבדים כוחות ראויים מקרב אנשי הצבא, מקרב אנשי המוסד, מקרב אנשי המשטרה, שיכולים לבוא ולהוות כוח בבית הזה. פעם זה היה רק שנה, אז בסדר, העבירו חוק של שלוש שנים. חצוף, עשר שנים, אתה בא ומעניש רמטכ"ל על זה שהוא העז לבוא להתריע על החוכא ואטלולא שיהיו בשטח. אבל ככה זה עובד. קראתי היום את הטור של השופט אליקים רובינשטיין בנוגע לביטול סעיף 7א. אני מציע לכל חברי הכנסת של הקואליציה העתידית לקרוא ולהתרשם לאיזו משבצת יכניסו את מדינת ישראל אם הסעיף הזה יבוטל. סעיף 7א בחוק-יסוד: הכנסת, ביטול החוק יאפשר לגזענים, לבנצי גופשטיין, למיכאל בן ארי ושותפיהם בארגון להב"ה להיכנס אל תוך הבית הזה. בחסות הסכמים קואליציוניים, בחסות ביטול חוק, אתם הולכים להכניס אנשים גזעניים לתוך הבית הזה. מדינת ישראל. כבר אנחנו שומעים, ואני מאוד מקווה שאני אתבדה, כי המדינה הזו יקרה מאוד לליבי, ארגונים בין-לאומיים כבר חושבים פעמיים לגבי השקעות במדינה הזו, ואין לנו ספק שזה ישפיע. תראו מה קורה עם יהדות העולם: בערך שבעה מיליון איש, יהדות העולם, מודאגים מאוד מהכוונות של הסיעות החרדיות לטפל בחוק השבות ולטפל בחוק הנכד. זה אסון. כל מי שדם יהודי זורם בעורקיו, ולא מעניין אותי מתי, מוזמן לבוא למדינת היהודים, מדינה חופשית וליברלית שהקמנו לפני 74 שנים, האבות שלנו, האימהות שלנו, אנחנו, ילדינו שנלחמים עכשיו בשטח. שינוי חוק הנכד, די אם הייתם מאזינים לחבר הכנסת יולי אדלשטיין, בר-סמכא בנושא הזה. ומה הסיבה? הרבה נכנסים ועוזבים. זו סיבה? זו סיבה? אל תיגעו בחוק השבות, אל תיגעו בחוק הנכד, אל תשנו את סעיף 7א. מי מבקש לשנות את 7א? שלוש מפלגות שיש להן צל של גזענים. ציונות דתית, ואללה, איך השם לא ברור, איך השם לא מחמיא לאותה מפלגה במהלכים שלה, איפה הציונות? איפה הציונות האמיתית? אבות הציונות האמיתית מתהפכים בקבר לראות את היורשים שלהם, ביטול 7א. זאת ועוד, מדינת ישראל עמלה קשות כדי להגן על נשים. בליכוד שבע חברות כנסת, מה לעשות, לא הצליחו להיכנס יותר, אבל אני מצפה מחברות הכנסת האלה להילחם. הליכוד, בהסכמים הקואליציוניים עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', הולכת לבטל את אמנת איסטנבול. אל תטעה, השם הוא במקרה איסטנבול, הוא יכול היה להיות: אמנת הירח האדום. האמנה הזו, שחתומות עליה 40 מדינות, באה בסך הכול להגן על נשים, על נשים מוכות, יש שם תוכניות עבודה, על ילדים, על אלימות בתוך המשפחה. זו אמנה בין-לאומית שמצטרפת לאמנה לסחר בנשים, אמנה מאוד מאוד חשובה. בתוך ההסכמים הקואליציוניים, אחרי שהממשלה הנוכחית כבר עשתה את הצעד הראשון לחתום על האמנה, אנחנו מוצאים הסכם לביטול אמנת איסטנבול. אני מצפה מכם שלפחות תרימו ראש, אבל מיקי, לא בטוח שהאמנה הזאת טובה למדינת ישראל. האמנה הזו מצוינת. לא, לא בטוח, מיקי. היא יכולה לפתוח, אני מכיר אותה מתפקידי הקודם. האמנה בסך הכול באה ומפרטת תוכניות הגנה לנשים מוכות, אמצעים שונים. אתה יודע מה? אני קרוב מאוד לנושא הזה. צר לי להגיד, אבל בתפקידי האחרון כיושב-ראש הכנסת, רעייתי אמרה שהיא צריכה לעשות משהו נוסף לטובת החברה, והיא הקימה ארגון של נשים שמרכז מנטוריות. נשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, נשים בסיבוב השלישי של החיים שלהן, או השני. מה קורה לנשים מוכות אחרי שהן עוזבות את המקלט יחד עם ילדיהן? או שהן הולכות לעיר אחרת כדי להרחיק אותן מהבעל המכה, ואם הן נשארות במקום, זה עוד יותר קשה. הן מגיעות לאותו מקום חדש, לא יודעות לרשום את הילדים לבתי הספר, לא ��פתוח חשבון בנק, לא לחפש עבודה, לא לעשות את הצעדים הראשונים הכלכליים, לא לחתום על חוזה שכירות. ויש כרגע 40 נשים שילוו את הנשים האלה במשך שנה-שנה וחצי, כמנטוריות. כל הכבוד. בנפשנו הדבר. מכיוון שזה כך, היא גררה אותי כמעט לכל המקלטים. היא גררה אותי אפילו למקלט בחוץ לארץ באחד מהביקורים שנשלחתי לביקור מדיני. ואני אומר לך: אני מכיר את הנושא הזה. נשים מוכות הן מכה חברתית. אל תבטלו את אמנת איסטנבול בגלל טירוף של אדם כזה או אחר. זה מאוד מאוד מאוד חשוב. האמנה מכילה תוכניות חברתיות לטיפול. ממה מפחדים? תחתמו. לא תרצו אחר כך, תבטלו, או לפחות לפני שחותמים על ההסכם הקואליציוני, תשלחו איזה שניים-שלושה עורכי דין, ושתי נשים ביניהם, כדי שיהיה ייצוג הולם, לבחון אותה. ואני אומר לך: אני מצפה מכם לעשות את כל המאמצים שהגזענים לא ינצחו פה. אסור לבטל את האמנה הזאת. אסור. למרות שחתמתם על ההסכם יחד עם סמוטריץ', תמצאו את הדרך לבטל את הסעיף הזה. מאוד יכול להיות שמי שחתם לא ידע על מה הוא חותם. מאוד מאוד יכול להיות, אני אומר לך את זה חד וחלק. מפלגת נעם, כוכבת חדשה, מפלגה של איש אחד. מפלגה גזענית. תוך שבוע שתי רשימות, והם אומרים: כן, אלה רשימות שלנו. אני שמח שחבר הכנסת נתניהו הוקיע, אבל הוא חתם על ההסכמים איתם. וההסכמים אומרים את אותם דברים. בהתחלה רשימה של חברים מהקהילה הלהט"בית, איך יהיה צורך להדיר את רגליהם מכול מיני מקומות, ארגונים, אקדמיה ושות', וזה מצטרף למשהו שאני מכיר מתפקידיי הקודמים, חבר הכנסת סמוטריץ' הוביל יחד עם אחרים את מצעד הבהמות. זה מתאים בדיוק כמו כפפה ליד שחבר הכנסת סמוטריץ' מתחבר לחבר הכנסת אבי מעוז. נעם, כל כך לא מתלבש, השם הזה. הומופובים, גזענים. אני שמח על המחאה החברתית שקמה במדינת ישראל ב-48 השעות האחרונות, של בתי עסק, של ארגונים. ראיתי סרטון שבו רופאי רמב"ם, בית החולים רמב"ם בחיפה, כל אחד אומר את דברו בנוגע לנושא הזה של ההדרה, של חוסר טיפול, של חוסר מתן מענה או שירות בגלל השתייכותו של אותו מבקש שירות. לא יכול להיות ששתי נערות ילכו יחד וייכנסו למסעדה, ויבוא בעל המסעדה ובגלל שזה בניגוד לאמונתו-תורתו, יגיד להן: אתן לא נכנסות. אם עד היום היה אפשר להעמיד אותו לדין, מה שמבקשים הגזענים האלה זה לבטל את הסעיף הזה כדי שלא נוכל להעמיד אותו לדין. ויבואו לבית החולים, אמרה חברת הכנסת סטרוק, והחרה אחריה חבר הכנסת רוטמן, כן, זה כתוב בהסכמים הקואליציוניים, אנחנו נעמוד על זה. אתם השתגעתם? חברים, אתם מדירים קהילות שלמות. מחר זה יהיה נגד, לצורך העניין, אני מתנצל, אני לא יודע מה, החרדים, הכורדים, המרוקאים, ומי שלא ייראה לו הסלנג העירקי, גם נגד העירקים. לא צריך להביא דוגמאות כדי להמחיש לנו. אסור לעשות את זה. אני מצפה מכם, חבריי בליכוד, מיקי, אני אגיד לך משהו: אצלנו בחוקת הליכוד אחת ממטרות התנועה זה מניעת כל אפליה על רקע דת, נטייה מינית, אז איך הסכמתם לזה?  עדה. כל דבר. שום אפליה. זו אחת ממטרות הליכוד, ואני חושב שבזה אני מספק לך את התשובה. אדוני היושב בראש, אני יכול להגיד חברי אופיר, אז איך חתמתם על זה? תראו את הסערה שקמה במדינה, תראו את הסערה שקמה בעולם. אני קורא בעיתונות זרה שיהודי ארצות הברית, 300 רבנים, נכון, לא כולם אורתודוקסים, רובם לא אורתודוקסים, מתאגדים ומעבירים מסרים למדינת ישראל: אנחנו לא נקבל את השרים ולא נארח אותם בארצות הברית. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ל��בד חצי עם. הבוקר עבר אחד החוקים היותר-נוראיים בכנסת הזאת, מבחינתי לפחות, ברוב, יש לכם רוב, ניצחתם את הבחירות, והדבר נתון לפרשנות משפטית, לגבי אדם שהורשע בעבירה שיש עימה קלון, שילם את חובו, ישב בכלא, חבר הכנסת מכלוף אריה דרעי, ולאחר מכן ביצע עבירה ציבורית. כולם אומרים ששתי עבירות, לא, שלוש, ואך לפני כמה חודשים הוא הגיע לעסקת טיעון עם בית המשפט לגבי העבירה האחרונה שלו. אז נכון שניתן לפרשן את החוק, לא ברור אם זה מאסר בפועל או מאסר על-תנאי, הייתם משאירים את הפרשנות לבית המשפט. אלא מאי, מהר מאוד אצתם-רצתם, מכיוון שהוא אמר שלא תקום ממשלה אם אתם לא תעבירו את החוק הזה. מה המשותף לכל החוקים שהעברנו עכשיו? אני שם את זה על השולחן. השותפים שלכם אמרו שהם לא מאמינים לחבר הכנסת נתניהו, ואני לא אגיד מה אמר אחד מהם מפאת כבודו של הבית ומפאת כבודו של האב של האיש. לא אגיד את זה, אבל הם לא מאמינים. תקום ממשלה, אני יודע את התשובה שלך: תקום ממשלה, אל תדאג. אני מכיר את זה, בוודאי. חודשיים חלפו-עברו להם ולא הצלחתם להקים ממשלה, אפילו אותי חודש וחצי לקח לכם להחליף. חודש וחצי, ואחר כך עוד איזה חבר כנסת מאצלכם או שניים או שלושה אומרים חצי אמת, שהיא יותר גרועה משקר, שאני נאחז בקרנות המזבח. אני. תחליפו אותי, כבר ביקשתי לפני חודש וחצי, הרי לא נעים לי המצב. הגשתם את הבקשה ביום שני ב-22:30. ב-22:40 יצאה הודעת תקשורת ממני, שאומרת: אני מביא את זה ביום שני הקרוב, הכי מוקדם שאפשר, כי ביום שלישי יש רבע כנסת. אם אני הייתי מביא את זה ביום שלישי הרי יכולתם ליפול ולא היה לכם רוב, ולא עשיתי את זה. דאגת לנו. לא עשיתי את זה. תבדוק עם יריב לוין אם הוא היה יכול לעשות את זה יותר מוקדם. קבעתי את זה ליום שני. יום שלישי, רביעי, זה כאילו שמו את זה ביום שלישי על שולחני, ביום רביעי לא הייתם מספיקים, שמתי את זה הכי מוקדם ליום שני. האם אפשר יותר מהר מזה? הרי יכולתי לעשות עוד תרגילים ועוד כל מיני דברים, ולא עשיתי. אני נאחז בקרנות המזבח? אתה יודע, להגיד חצי אמת יותר גרוע משקר. אבל מה לעשות, יש לכם כמה כאלה אצלך במפלגה, לא אתה. שמעתי את חבר הכנסת נתניהו אומר: ממשלת לפיד דרדרה את המצב הכלכלי ואת המצב הביטחוני. שנה וחצי לא היה מצב טוב מזה בעוטף עזה. החקלאים קצרו את הקציר כאשר התבואה הבשילה או החיטה הבשילה, אינני חקלאי, והיה שקט. היה שקט, כי כל אירוע נענה במיידי בתקיפה קשה ומהירה. יש שקט, יש אינטרסים משותפים, נכון, אבל בעשר השנים האחרונות לא היה כזה שקט. תבדקו. עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו, מכיוון שאני בוגר השנים 2000 2004 כמפקד מחוז עם האירועים הכי קשים. ב-14 השנים האחרונות, ובדקתי את זה סטטיסטית, לקחתי את השנה הזאת ובדקתי לעומת שנים שעברו. זה לא ראוי לעשות את זה, כי מדובר בדם אחינו, אז לא נעשה את זה. אז אני לא אומר לך, בסך הכול, בסך הכול המצב היה סביר. מיקי, אי-אפשר להגיד את זה כשהיו לנו פה פיגועים ונרצחים. עדיף לא לעשות את זה. לא להגיד "בסך הכול". אני לא מדבר על זה, אני רק אומר שהמצב היה בסדר. אבל אני רוצה להביא לידיעת נתניהו: המצב הכלכלי, זו הטענה. לידיעת חבר הכנסת נתניהו, ישראל ניצבת בשנת 2022 במקום הרביעי באירופה מבחינה כלכלית, לפי ה-OECD, ועל פי כל המדדים ועל פי כל הפרמטרים הכלכליים, עם צמיחה נהדרת, בשנים קשות שלאחר הקורונה, בשנים קשות של מלחמה באוקראינה, שהשפיעה על המצב הכלכלי בכל העולם. אלה העובדות. צמיחה נהדרת, מצו��נת. צמיחה גם במחירים. צמיחה נהדרת. אתה עושה קניות? אני עושה קניות, אני יודע כמה זה עלה. תגיד לי, העגלה שלך בשנה האחרונה, בכמה אחוזים היא עלתה? אני יודע, אבל כשאתה רוצה להחזיק כלכלה, ואני לא רוצה לתת לך עכשיו שיעור בכלכלה, כשאתה רוצה להחזיק כלכלה מדינית, אתה צריך לעשות איזונים. אם אתה תתחיל לחלק כסף בחינם, אתה תביא את המצב הכלכלי בתוך מדינת ישראל לשפל. לכן האיזונים האלה פשוט היו איזונים ראויים. ראה מה מצב מדינת ישראל לעומת כלכלות חזקות מאיתנו בעולם. אינפלציה של 5%, כשהממוצע העולמי, העולמי, אם היינו מפזרים כסף, היינו מגדילים את האינפלציה ואז הכסף לא היה שווה כלום, ובמקום שתשלם על מוצר x, היית משלם על מוצר y+x. אבל היום האזרח משלם כבר את ה-y+ הזה, בגלל העלאות מיסים שאתם עשיתם. אף העלאה של מיסים. לא הייתה בוועדת כספים כמות, שקר. שקר וכזב. אני בוועדת כספים. אתה לא יכול להגיד "שקר", אני הייתי שם. לא היו, העלאות מיסים כמו שאתם עשיתם לא היו בוועדת כספים מעולם. לא. תן לי עלייה אחת. אחת. לא היו עליות מיסים. לא נכון, פשוט לא נכון. זה איזשהו שקר. שמנים, דלקים, חד-פעמי, שתייה ממותקת, ויש עוד רשימה ארוכה. אתה יודע? אתה, תקשיב, מכיוון, שמנים ודלקים, באו אנשי התעשייה ואמרו, אמרת. לא, לא סיימתי. אנשי התעשייה אמרו: מה שאתם עושים עכשיו, עליית המחירים של השמנים והדלקים, בסוף, עוד כמה חודשים, זה יגיע לעגלה של אזרח שעושה קניות. זה בדיוק מה שקרה. טוב, הבנתי. יש נוסחה, והייתי סגן שר האוצר, יש נוסחה קבועה, שגם הממשלה שלכם לא תוכל לשלוט עליה, לא תוכל. אם אתה רוצה לקבל את המיסים מהדלקים בצורה דיכוטומית, קבועה, יש נוסחה של רשות המיסים שבאה ואומרת בכמה המיסים עולים כשהדלק העולמי עולה. כשהמדינה קונה דלק בשוק העולמי והמחיר שלו גבוה, היא לא יכולה להישאר במחיר נמוך, אחרת היא תיכנס, זו לא הסיבה שהעלו את השמנים. זה אותו הדבר. זו הסיבה. לא, הייתה סיבה אחרת. אין סיבה אחרת. ועכשיו, אתה יודע מה, יש עכשיו עלייה של חשמל, אתם מקימים ממשלה השבוע, או-הו, כמה עבודה השארתם לנו לעשות. איזה רשימה יש לנו לעשות. איזה רשימה. ממש עבודה. תראה איזה משק חזק. בואו נראה אתכם חזקים, תעצרו את זה. נראה אתכם, אתם לא מסוגלים. אבל אתה מדבר, וזה בסדר, אני מבין שצריך להסתכל במקרו, אבל אנשים צריכים גם לראות מה הם מכניסים למיקרו, והעגלה בסופר הפכה להיות הרבה יותר יקרה לאזרחים. זה בעקבות המהלכים שאתם עשיתם. זה לא יעזור. תקשיב, אם לא היינו מחזיקים את הכלכלה של מדינת ישראל ולא היינו מביאים אותה למקום רביעי באירופה בחוזקתה ולא היינו בולמים את האינפלציה על 5% והיינו מגיעים כמו בארצות הברית ל-10.5% או ברוב מדינות אירופה ל-10%, היה פה הרבה הרבה יותר גרוע. אתם מקבלים כלכלה חזקה. אבל אני אגיד לך מה כן השארתם לנו? טריליון שקל גירעון. טריליון שקל גירעון. ומי שלא מבין מה זה טריליון שקל, 999 מיליארד ועוד מיליארד. ונתניהו יודע, יודע. הדלק עלה, אפשר לחשוב שאצלו לא עלה הדלק, הרי הנוסחה היא נוסחה קבועה. אבל עובדה שאחרי הביקורת הציבורית שר האוצר כן פעל בעניין. לא. פעם שנייה בהיסטוריה של מדינת ישראל, פעם שנייה שהמדינה הסכימה להפסיד חלק מהתשלומים שלה ולבלום את זה. אני רוצה להזכיר לך, היו ימים יותר קשים כשנתניהו היה בשלטון, ליטר דלק, 8.10 ו-8.15, ולא עשו את המהלך הזה. לא עשו את המהלך הזה. לכן אני אומר לך, לשמור על כלכלה יציבה כזאת, מקום רביעי באירופה לפי ה-OECD, זה ראוי. חבר הכנסת נתניהו יודע את זה היטב, הוא מבין כלכלה. מה אגיד לך, שאלוהים, מה תגיד לצעירים שהמשכנתאות שלהם עלו בעשרות אחוזים? מה תגיד לצעירים? ראיתי אתכם עם המשכנתאות לפני חמש ושמונה ועשר שנים. עזוב חמש ושמונה, תראה מה קרה בשנה האחרונה. אנשים לא עומדים בזה, רוצים למכור את הבית. מכיוון שפרצה מלחמה באירופה וכל מדינות אירופה, גם ארצות הברית, נכנסו לבעיה כלכלית קשה, הבעיה הייתה איך לאזן את זה. לא סתם עלתה הריבית במשק. אני רוצה לתת לך שיעור בכלכלה בשנייה: אם הנגיד לא היה מעלה את הריבית במשק, האינפלציה הייתה מגיעה למקומות גבוהים, כי מחיר הכסף היה נמוך. לכן במקרה הזה לא הייתה ברירה לנגיד. זה בכלל לא בסמכות מדינת ישראל או ממשלת ישראל, תשאל את גפני, אז מה בסמכות מדינת ישראל? אבל אחריות מדינת ישראל על האזרח. מה עושים? צריך לעשות משהו, לא? בוודאי. אולי להוריד במקומות אחרים? האיזונים הכלכליים של מדינת ישראל ראויים להערכה רבה. להערכה רבה. תקשיב למה שאני אומר לך. אני רוצה לברך את מדינת ישראל. אם אתם תמשיכו בצורה הזאת, אמרת לברך, ועכשיו אתה עובר לאיומים? איזה מין ברכה זאת? לא, מה פתאום. אם תמשיכו, אז אני רוצה לברך את מדינת ישראל. אלוהים, שמור נא עלינו מחוקים כאלה, מחוקים פרסונליים, חוקים גרועים, חוקים מושחתים, שבאים ומכוונים לאדם אחד. אלוהים, שמור נא על מדינת ישראל. אמן ואמן. תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, גברתי. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ממש מודה לכם על הנוכחות אבל אני אדבר בכדי שתבינו קצת את הרהורי ליבי, הרהורי הלב של האזרחים מסביב. כבר שבועיים אנחנו מתייצבים בוועדות, מתכתשים, מדברים על כל השינוי של חלק מהחקיקה, שלדעתי כבר אין אזרח בישראל שלא מכיר. אמרנו את כל מה שהיה להגיד, ואנחנו עדיין חושבים שהיה מוקדם מדי להעלות את זה בטרם הוקמה הממשלה. לא הייתה שום סיבה, לא הייתה שום דחיפות, ועצוב לי מאוד שדווקא אזרחי ישראל היו צריכים לשלם את המחיר הזה של חוסר אמון בתוך המערכת. אבל כנראה שזו כבר לא בעיה שלנו, היא הבעיה של ביבי, שאלה השותפים שאיתם הוא יצטרך להסתדר, בהנחה שהוא יצליח. האמת, הכנתי דברים אחרים לשוחח עליהם היום, להעלות ולנאום. בשעה 17:30 קיבלתי מכתב מאזרח מודאג, זה בנוסף לכל מיני שיחות טלפון וכדומה. דווקא בחרתי, ברשותכם, להקריא חלקים ממנו, כי אני חושבת שזה משקף בעצם את הלך הרוח ברחוב. והלוואי ונתבדה. הוא פתח בכותרת: חמורו של המשיח. כבר יותר מ-30 לילות שנתי נודדת, חרד ודואג מעוד בשורה הזויה שתפקוד אותנו בבוקרו של יום. לעת צוהריים מקבל צפירת הרגעה, נתניהו הכול-יכול מודיע שאין מה לדאוג, הדמוקרטיה תישאר איתנה גם מחר. אני מאמין לו בדיוק כמו שמאמינים לו נתיניו בליכוד. נתניהו ושותפיו החדשים לקואליציה, כפי שהם מכנים עצמם, ימין מלא, צודקים באמירתם הנחרצת: העם בחר בנו לשלטון ותפקידנו לשרת את אותם ערכים שלשמם נבחרנו. אין משפט יותר מתאים בלקסיקון הפוליטי מהאמירה: אלוהים לשלטון בחרתנו. אנחנו, המובסים, לא נותר לנו אלא לראות בעיניים כלות איך השלטון מוחק את הזהות שלנו ללא חרטות והתנצלויות. ככל שזה כואב יותר, צהלת המנצחים מתגברת. בואו נודה על האמת, משפט נתניהו, קלונו של דרעי, הם כבר מזמן לא מרכיב חשוב בעמדת הציבור. כל אלה היו ידועים לפני הבחירות ועברו את סף ביתם של יותר משני מיליון מצביעים. אומרים לי ידידיי, זה לא הגיוני. ואני משיב, זה הגיוני לחלוטין בעיני אותם מצביעים. אלה עובדות שצורבות את הגוף והנשמה. היום, בטרם כינונה של הממשלה, עומדות בפני כל אחד מאיתנו שלוש אפשרויות: 1. לזעוק את זעקתנו כדי לומר לדור הצעיר שלא החרשנו בשעה הקשה, 2. להחריש, להצטנף בתוך הבית השמור, בקרבת המשפחה האוהבת, עד להתרסקותם, 3. להצטרף לממשלה, אולי בהרכב שונה, ולשמור ככל הניתן על הערכים שלנו. בחרתי בשלוש האפשרויות הללו משום שאני שומע אותן מכל עבר. לשמחתי, כבר שנים רבות כל אחד מאיתנו עצמאי להביע את מחשבותיו. אין לאיש מאיתנו ציפייה דרוכה לשמוע את דברו של המנהיג או את מי שמתיימר להיות כזה. אף על פי כן, אני רוצה להאמין שיש לנו סולם ערכים מוצק שקובע את זהותנו האישית, הלאומית, הדתית, המוסרית והמגדרית. אלה ערכים שרחוקים כמו מזרח ממערב מערכיהם של בן גביר, סמוטריץ', דרעי וגולדקנופ. מי שרוצה ללכת אליהם ולבקש מהם לקושש עבורנו מעות, שיעשה זאת בשמו ולא בשמי. לא, אני לא שונא אותם. הם חלק מהשבטים של העם הזה, הם נבראו בצלם. יש להם דעות ואמונות. אם הם מאמינים בתורת הנביאים, הם צריכים לדעת שגם לנו יש אמונה ודעות, שעליהן ניאבק בתוך הזירה הדמוקרטית. הם לא משיחים ואנחנו לא חמורו של המשיח. כשיעשו מעשה מאחד, נברך אותם, כשיפעלו מתוך שנאה והקצנה, ניאבק בהם. זה יכול להיות מאבק ארוך ומייסר, והוא יכול גם להיות קצר, כי פגיעתם תהיה רעה גם כלפי ציבורים מתונים בתוך הליכוד. כבוד היושב-ראש, אני חושבת שדבריו של מר צחור מקיבוץ רביבים בעצם משקפים את האווירה של לפחות חצי מהעם וחצי מהאזרחים שלנו. החוקים והתיקונים שעלו בכנסת ובממשלה, וכרגע עוד עוברים איזשהם מהלכים, היה מקום לשקול אותם שנית. לא בכדי גם בג"ץ כנראה יבדוק את סוגיית השר דרעי. נוח לך עם זה שבג"ץ בכלל רוצה לדון בחוק-יסוד, כמחוקקת? אני מכבדת את מערכת המשפט. מנגד, אני גם מכבדת את הריבון. אבל יכול להיות מאוד, מאחר שאנחנו העם הנבחר, העם המוסרי, העם הנאמן, אנחנו צריכים להסתכל במראה על עצמנו ולהגיד, האם זה מה שאנחנו רוצים? האם זה נכון לילדים שלנו? שיבינו, ואלכ, סבבה. אני יכולה לשבת בכלא, לכן הציבור הוא זה שבוחר את הנציגים, אבל לא יכול להיות שבית המשפט ידון בחוק-יסוד. כץ, כץ, יושב-ראש הישיבה, שאלת, אני רוצה לענות. אני אשמח. גם ציינתי, נבחרתם, אבל מי שבוחר, בסופו של יום זה גם איזשהו סטנדרט של הורים ופתקים ושבטיות. אני שואלת עכשיו: יופי שבחרנו, גם אני בחרתי בחירות אחרות בחיי, אבל ברגע שהחלטתי מה אני רוצה לילדים שלי, לנכדים שלי, אני רוצה שהם יראו ש-120 חברי הכנסת אלה האנשים הכי הגונים במדינה. מה לעשות, אנחנו המראה שלהם, אנחנו הקול שלהם. ואיך ייתכן שעכשיו ישב איזה בחור או איזה ילד ויאמר: ואלכ, ישב בכלא, עשה עבירה, עשה עוד עבירה, ואיזה יופי, אפשר להיות שר. אני שואלת אותך: הוא השותף שלכם, בתוך-תוכך אתה ישן טוב? אתה היית מוכן, באמת בלי קשר לממשלה, אפילו לעסק שלך, היית מכניס מישהו שאתה יודע שעשה עבירה? מחילה. עבר. אבל כשחוזרת התופעה, אולי צריך להגיד, בוא'נה, דרשנו. מישהו לא למד. ואולי צריך להגיד שאת כל מה שאת אומרת אזרחי מדינת ישראל ידעו, ורבים מהם נתנו את אמונם באריה דרעי כשהם יודעים את כל מה שאת אומרת? האם זה לא הדבר החשוב שאנחנו צריכים לכבד במדינה דמוקרטית? עמדתי היא שונה, כי גם כמעט חצי מהעם אמר אחרת. אבל בסוף, כשאנחנו יושבים כאן, האמת היא שמצופה ממר דרעי בעצמו אולי לשבת ולהגיד: יכול להיות שטעיתי, יכול להיות שזה לא נכון. אני יכול אולי להנהיג מבחוץ, בלי לשבת בכנסת ישראל. הרי תראה, אין מחלוקת שהרב דרעי, או איך שלא קוראים לו, הרב דרעי.  הרב דרעי, יש בליבו. הוא עשה דברים טובים, הציבור שלו מכיר אותו, וככה הוא גם גומל לו. אבל בסופו של יום אנחנו חייבים להבין מה אנחנו רוצים להראות לילדים שלנו, לעתיד שלנו, למוסר הישראלי שלנו, ליהדות שלנו. ואני חושבת שהיה מקום לשקול, לבדוק. מה הבעיה, למה לא ללכת בדרך המלך? הרי הוא יכול היה לבדוק אם יש קלון, אין קלון. למה להתיש? אנחנו לילות. אני כבר 24 שעות לא ישנה, ואני גם לא אישן עד מחר. אני לא מתלוננת, ואני שמחה. אדוני גם רואה אותי כמה אני ערה. וחרוצה. זה אומר שאני כאן. אני לא ישנה לא בגלל שלא נוח לי לישון, אני לא ישנה כי אני מודאגת. בסך הכול לפני חודש וחצי הייתי אזרח מן המניין. ישבתי בסלון וסמכתי על האנשים שיושבים בכנסת ישראל. וידעתי, עושים פה עבודה. ומה אנחנו רואים? מאחורי הקלעים נכנסים עוד חוק ועוד חוק ועוד תיקון. אני אומרת, רגע, זה לא מה שסיפרו לי. אמרו לי, תרוצי לכנסת, את באה לשנות, את מביאה את הדברים הטובים למען הציבור. עכשיו ישבתי בוועדה, הצבעתי נגד, אבל ישבתי בוועדה. עברו חוקים, אני אגיד לך את האמת, שאני לא יודעת איך להסביר לנכדים שלי בעוד כמה שנים. אני לא יודעת איך להסביר לנכדים שלי. אני צריכה להסביר להם שאסור לעשות עבירות, שאסור לפגוע, בטח לא להישפט ובטח בטח לא לצאת באיזושהי פרהסיה, אני יכול להיות שר. המעמד הוא מעמד רם. הכנסת היא מקום מאוד מיוחד. אנחנו באמת הנבחרים, זאת זכות. אז אנחנו צריכים גם מתוכנו להוקיע דברים. גם אם האדם הוא הכי שלמות, להוקיע מתוכנו מה שלא אמור להיות. לכן, אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה, יש לי תחושה שבתוך-תוכך אתה לא שלם. אתה צודק, בחרו ובחרו ובחרו, אבל בסוף מי צריך לתקן את הטעויות? העם יודע מה הטעויות? אנחנו צריכים לתקן את הטעויות. לא, אלה לא טעויות. העם בחר. אנחנו צריכים לתקן מתוך הבית. כל מה שאמרת על דרעי, העם ידע, ותראי איזה אמון גדול הוא קיבל מהציבור. אני חושב שזה הדבר המשמעותי ביותר. אבל הציבור גם נתן אמון באחרים, ועם הכוח הזה של האחרים צריך לשבת ולהגיד אם זה הדבר הנכון לכנסת ישראל, למדינת ישראל. האם זו המראה שאנחנו רוצים? אבל זו בדיוק הנקודה שבה קובע הרוב, מי שקיבל את רוב הנציגים בכנסת. זה בדיוק העניין. אם היינו 59, אז אתם לא הייתם מעבירים חוק, חבל שבמסגרת הרוב לא נמדדים, גבול? כל מה שיש לנו רוב  לא, ממש לא. זה לא מה שאמרתי. אז זה אומר שגם הרוב יכול היה להחליט אחרת. ההפך, אני אומר: אנחנו אלה שצריכים לקבוע את הגבולות ואת המסגרת, ולא להשאיר את זה לבית המשפט. איפה עובר הגבול? אז איפה הגבול? לא, אני לא אמרתי שבגלל שאנחנו רוב אנחנו נעביר עכשיו כל דבר. לא נלך למקרה קיצון. לא, זה לא מה שאמרתי. אני אמרתי שהוא קיבל אמון, ואז היא אמרה: יש עוד אנשים שקיבלו אמון. נכון. אבל במקרה הזה, האם נכון להעביר את החוק הזה או לא, דבי אומרת שלא נכון להעביר, ופה, במקרה הזה, קובע הרוב. אפשר גם להגיד שהרוב בחר בממשלה הזו, וזה הרוב. אולי הממשלה הזו תעביר שלא יהיו יותר בחירות בעם, ושרק בעוד עשר שנים תהיה מערכת בחירות. זה בסדר? לא, זה כבר חורג. אז איפה עובר הגבול? הינה, נתת לי דוגמה, ואני אומר לך, זה לא. החוק של דרעי, כן.  איפה עוברים הגבולות? לא, לא. מירב, לא אמרתי שבגלל שאנחנו הרו��, אנחנו נעביר עכשיו את כל תרחישי האימים שרק אפשר להעלות על הדעת. אבל זה מה שקורה. לא, זה לא מה שקורה. אתם לא מסכימים עם החוק על אריה דרעי, אז אתם אומרים: זה מה שקורה. זה לא מה שקורה. זה לא מה שקורה. מבחינתנו לומר שאם היום בית המשפט קובע שהפרדה מגדרית זה לא חוקי, אז אנחנו פשוט נשנה את בית המשפט כך שהוא לא יוכל להתערב בזה, זה תרחיש אימים, אוקיי? אם אני לא אוכל ללכת ברחוב באזור מסוים בשעות מסוימות, זה תרחיש אימים מבחינתי. זה הגבול מבחינתי. יכול להיות שלכם יש גבולות אחרים. זה לא אומר שמי שנבחר ברוב קולות יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. לא, ממש לא אמרתי. לא אמרתי את זה. אני גם לא מתכוון לזה, אוקיי. כבוד השרה, אני יכולה לומר לך מהתחושה שלי ומההיכרות המאוד-קצרה שלי עם יושב-ראש הישיבה, אני בטוחה שבתוך-תוכו יש גם לא מעט התלבטויות. אבל אני לא אשפוט כי אני לא שם. מפלגת הליכוד היא מפלגה ליברלית ומפוארת. אני יודעת שזו לא דרכה של הליכוד, ברור. מי שהגון, אני אוסיף ואגיד לך משהו שאמרתי קודם למיקי לוי כשהוא דיבר על כל העניין של האפליה. אצלנו בחוקת הליכוד, בעמוד הראשון, יש לנו מטרות. מטרה מס' 4 או 5 זה מניעת כל אפליה על רקע של מין, נטייה מינית, מגדר, עדה, כל דבר מסוג שהוא, זה, יש לכם אג'נדה שהיא מדהימה בעיניי. היא לגמרי ליברלית. אז איך זה מתחבר עם חוק האפליה בשירות, אז אני חושב שזה נותן את המענה לאיפה הגבולות שלנו. אבל השאלה זה לא האג'נדה. איך זה מסתדר עם אותו הסכם קואליציוני, בדיוק. השאלה היא למה מראש כשיושבים, בסדר, אז חתמו על הסכם קואליציוני עם אותו סעיף. ולמה בכלל לאפשר להם להעלות את זה? צריך לבדוק את זה עוד לפני שזה ייכתב. לא, אבל רגע, מירב, למשל הסעיף של 7א זה סעיף שאנחנו הולכים לשנות אותו. עכשיו, להגיד לך שזה יימחק? לא, אנחנו נביא את זה. נדון, נמצא את האיזון. אבל זו כבר היתממות. כי כתבתם דברים מפורשים בהסכמים הקואליציוניים שאין לפקפק בחשיבותם. לא, זה לא היתממות. קודם כול, אני שמח שיש דיון על סעיף 7א. למה אני שמח? כי עד עכשיו סעיף 7א מומש על ידי בית המשפט רק בסעיף השלישי שלו. מי ששולל את מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית או שמסית לטרור ותומך בטרור, עד עכשיו בית המשפט מעולם לא מנע ממישהו כזה. היו כאלה שעשו את זה, כמו היבה יזבק ובשארה, שבית המשפט אישר. למרות שהייתה בקשת פסילה, הוא החזיר אותו, ואחרי שהוא החזיר אותו הוא ריגל למען חיזבאללה. או היבה יזבק, שאני ביקשתי לפסול אותה, אמרה על סמיר קונטאר, שרצח את משפחת הרן בנהרייה ואת השוטר, שהוא הלוחם השהיד, ועל דלאל מוגרבי שרצחה 35 ישראלים בכביש החוף, שהיא מודל לחיקוי. אז קודם כול אני שמח שיש דיון סוף-סוף על כך שבית המשפט לא השתמש בשני הסעיפים הראשונים אף פעם. בעיניי גם היום יש בכנסת ישראל אנשים שלא היה ראוי שיהיו בכנסת ישראל, ולדעתי, לפי הקריאה הפשוטה שלי של החוק, לא עומדים בקריטריונים שהחוק הזה קובע. נכון.  אני באמת חושבת שמי שקורא למחבל שהיד לא צריך לשבת כאן. זה ברור. היא ישבה כאן, כי בית המשפט אפשר לה. מה אמר בית המשפט? לא הייתה מסה קריטית וזה היה מזמן. אבל זה לא מה שכתבתם. אבל למה זה הפתרון? הפתרון הוא לעשות מה שאתם עושים? לא, לא אמרתי שזה הפתרון. את נכנסת אחרי שהיא דיברה. אמרתי שאני שמח שיש על זה דיון. סוף-סוף ייראו את העוול שבית המשפט עושה כל פעם כשהוא מחזיר את תומכי הטרור בבית הזה. זה דיון חשוב, אבל זה לא מה שנכתב בהסכם שלכם. ��הסכם שלכם נכתב שיש לבטל את זה כדי שברוך מרזל יוכל לרוץ לכנסת, וזו לא המטרה. צריך לשנות, לתקן את החוק הזה. אנחנו לא רוצים גזענים בכנסת. יחד עם זאת, נמאס לנו שלמרות שהחוק אומר בצורה מפורשת שתומכי טרור לא יהיו פה, בית המשפט שולח לנו אותם כל פעם מחדש. צריך לתקן את החוק גם מבחינה הזו. אולי צריך לחדד יותר לבית המשפט שתומכי טרור לא ישבו פה. אין בעיה. אופיר, אז תכינו, תעשו עבודה, תכינו תיקון רציני, מדינה שהיא הבית של העם היהודי, של הסתה לגזענות. זה לא הגיוני. בסדר, זה מה שאני אומר. הליכוד לא תומך בתפיסה גזענית. הבעיה העיקרית, אופיר, לפני כמה שנים, היה תיקון חשוב לחוק הזה שאמר שמי שתומך בטרור זה גם מי ששהה במדינת אויב בשבע שנים שקדמו. עדכנו את זה ואמרו: רגע, היה לנו חבר כנסת שהיה פה במשכן ושהה לפני כן במדינת אויב, והחוק לא חל עליו. תיקנו את זה, כדי שזה יחול גם על מקרים כאלה. נכון, צריך לתקן. אבל זה לא מה שנכתב בהסכם שלכם. ההסכם שלכם, מטרתו, ברוך מרזל להיכנס למשכן הכנסת, וזה פסול. אתה יודע מה המטרות של איתמר בן גביר. כשזה יבוא, אנחנו נראה איך לתקן. אנחנו נתקן את החוק משני הצדדים. ושוב, אף אחד לא אמר. אנחנו ממש לא תומכים, ואנחנו נגד גזענות ונגד גזענים. לא, פשוט ההסכם הקואליציוני לא מדבר על שני הצדדים. אני נגד שאנשים תומכי טרור יהיו פה, אבל זה לא מה שאומר ההסכם שלכם, ועל זה אני מצירה. אופיר, אני לא מאמינה שאתה מרגיש בנוח עם זה. אני מכירה אותך מספיק. אגב, הזכרתי אותך בנאום הפתיחה שלי. את לא שואלת על מה, או שראית? העיקר שהזכרת. הזכרתי את השינויים שנעשו, והזכרתי את השינוי שלך שהכנסנו לחוק.  אה, את השינוי של המכתב. את השינוי של, דבי, ממש לקחנו לך, אני אוסיף לך. בבקשה. סליחה. זה בסדר. אני שמחה שיש דיון, ואני גם שמחה שאפשר לראות את אי-הנוחות שלך. זה אומר שזה כנראה הליכוד האמיתי, והאנשים האלה בחרו, ולא בחרו במה שכרגע מתהווה, כנראה, כקואליציה הקרובה. אני מאוד מקווה שאתם לפחות תילחמו. יכולת גם לראות את הפוסט של הבן של מיקי זוהר, איך הוא פונה לאבא שלו. זה מתוך הבית של הליכוד. הוא מבקש שלא יהיו אפליות. אנחנו פה בשביל זה. ברשותכם, רק אסיים באיחולי הצלחה למתמחים החדשים שמחר ייגשו לבחינות לשכת עורכי הדין. מי ייתן וכולכם תעברו, ושיהיו לנו שומרי חוק, ואנשים טובים וראויים שיסייעו. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. תודה לכם. תודה רבה. השרה מירב כהן, בבקשה, גברתי. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אפתח ואומר שאני מודה שאני מאוד מאוד מחבבת ברמה האישית את חבר הכנסת מיקי זוהר. אנחנו לא מסכימים אידיאולוגית על הרוב המוחלט של הנושאים, אבל ברמה האישית הוא באמת בן אדם מאוד מאוד נחמד ומאוד מאוד חכם. זה בגלל שנחשפת לכישורים שלו בתחום הבישול? לא, לא נחשפתי. יש לנו פה שיחות קטנות במליאה. אני גם התרשמתי מהמהפך הציבורי שהוא עשה ובדמות שלו. אני תמיד ראיתי בו את הבן אדם הנעים, הנחמד והאינטליגנטי. הוא בהחלט נעים ונחמד ואינטליגנטי. בכל מקרה, מיקי זוהר הסביר לכולנו שבליכוד חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי הוחלפו בשנים האחרונות על ידי שלושת הכ"פים. אתה זוכר את האמירה הזו? אמרת שאת בעד מיקי. אני בעד, אבל הוא נתן שם פיצוח. הוא אמר: חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי הוחלפו בשנים האחרונות בשלושת הכ"פים: כוח, כבוד, ואתה זוכר את השלישי? כסף. אני מסכימה שמשהו השתנה בליכוד. זה כבר לא הליכוד של פעם. אבל השבועות האחרונים שעברו מא�� הבחירות וההסכמים הקואליציוניים שסוכמו, מבהירים לי שהוא טעה לגבי הפירוש של שלושת הכ"פים. שלושת הכ"פים החדשים של הליכוד הם: כספי ציבור, כפייה דתית וכוח משחית. נתניהו גמר אומר למכור את עתיד המדינה שלנו. קודם כול, הוא התחייב להעביר מיליארדים על גבי מיליארדים מכספי משלם המיסים, כספי הציבור, לטובת הגדלה והכפלה של התקציבים לחינוך החרדי, מערכת שלא מלמדת ליבה, וגם מלגות לכל החיים לתלמידי ישיבות, לאברכים בכוללים, שזה יותר מ-150,000 איש, זה יותר מהגודל של כל חיילי החובה בצה"ל. וכל זה כדי לעודד אותם, לעודד את אותם אברכים להמשיך להשתמט משירות, לא לעבוד ולא לשלם מיסים. רבע מתלמידי כיתות א' בישראל לומדים היום בחינוך החרדי, והפגיעה הכלכלית והחברתית היא קודם כול, ושלא נטעה בזה, בחרדים עצמם, שיישארו עניים ונזקקים, וכמובן הפגיעה היא גם בציבור היצרני והמשרת, שיקרוס תחת העול הכלכלי האדיר הזה של מימון המפעל הזה. זה נזק אסטרטגי גם לכלכלה וגם למדינת ישראל כולה. זו הכ"ף של כספי הציבור. שנית, נתניהו נכנע ללא תנאי לכל הדרישות של החרדים, של סמוטריץ', של החרדים, של בן גביר, של אבי מעוז, לכפות על רוב הציבור אורח חיים דתי ותפיסת עולם דתית. אנחנו רואים הרבה מאוד מהלכים ברקע שמטרתם ממש כפייה דתית: הם סיכמו על מהלכים לצמצום המסחר בשבת, להפסיק את מעט התחבורה הציבורית שרשויות מקומיות חילוניות מספקות היום לתושבים שלהן בשבתות בתחומים שלהן, הם יאפשרו הפרדה מגדרית במרחב הציבורי ואפליה במתן שירותים, שהם אפילו לא מנסים להסתיר שהיא נועדה לאפשר לא לתת שירותים לקהילת הלהט"ב. הם יכניסו את בתי הדין הרבניים לחיים שלנו, לחיים האזרחיים, יבטלו את רפורמת הכשרות, רפורמה חשובה שנועדה לתת קצת תחרות בריאה לרבנות הראשית ששולטת בחיינו, ואני גם לא אתפלא אם הם יפעלו בהמשך להרחיק נשים מיחידות לוחמות בצה"ל, כי זו האג'נדה של מפלגת נעם. זו הכ"ף של הכפייה הדתית. ואת כל זה הם מתכוונים לבצע באמצעות הכ"ף השלישית, הכוח להשחית, בכוחנות אנטי-דמוקרטית, תוך החלשה ואפילו ביטול של אותן מערכות שאמורות לייצר איזונים ובלמים במדינה דמוקרטית, בוודאי כמו ישראל, שבה אין חוקה שתעגן את הזכויות הבסיסיות של כל אחד ואחת מאיתנו. זה מאוד מאוד עצוב לי, לא רק בגלל הפגיעה העצומה באופייה הדמוקרטי של המדינה, ולא רק בגלל הפגיעה בעתיד הכלכלי של כולנו, זה עצוב לי כי הכניעה הזו ללא תנאי לסמוטריץ', לדרעי, לגולדקנופ, תרחיק את רוב עם ישראל מהיהדות, מאותה יהדות שהם מתיימרים לייצג, היא תוביל לעוד ועוד שנאה כלפי החרדים, שאחר כך יבואו וילינו על כך שמסיתים נגדם, והיא תוביל לכך שבבחירות הבאות  אם לא תספיקו עד אז לבטל את מוסד הבחירות לכנסת, אולי זה גם יתחבא בהסכמים הקואליציוניים שיפורסמו מחר, לא רק שיהיה רוב גדול בעם ישראל שידרוש לבטל את המהלכים הקיצוניים שזה עתה ציינתי, אלא שכתנועת נגד, רבים ידרשו לקדם עכשיו מהלכים קיצוניים לכיוון השני, וגם מזה אני חרדה, כי גם בקיצוניות ההפוכה טמונה סכנה מאוד מאוד גדולה. אתם מפרקים במו ידיכם את הלכידות החברתית של עם ישראל. אתם מפנים גב לחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, ומקבלים בהכנעה, או בחדווה, אני כבר לא יודעת מה יותר גרוע, את הפיכתה של מדינת ישראל למדינה דתית, סגורה, מגזרית ולא דמוקרטית. אני חושבת שלמפלגת הליכוד יש היסטוריה באמת מפוארת, זו מפלגה ליברלית וחשובה, ואני חושבת שזו העת לח��ור למקורות שלכם. תודה רבה. לא עזבנו אותם ולו לרגע. עזבתם, עזבתם. ז'בוטינסקי היה מתבייש. תודה, השרה מירב כהן. חבר הכנסת גדי איזנקוט, חבר הוועדה של החוק המונח על סדר-היום. יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, אני אדבר בקצרה על המשמעות של החוקים וההסכמים הקואליציוניים, ואני אתמקד בחוק פקודת המשטרה. בפתח הדברים אני אומר שהשילוב בין החוקים שעוברים בימים האלה לבין ההסכמים הקואליציוניים יביא לפגיעה בביטחון. אני מקווה ששכר הלימוד יהיה קטן ושיהיה האומץ להודות בטעות ולתקן מוקדם ככל האפשר. הכלל בעיניי במנהיגות זה לנסות להשאיר את המורכבות אצלך, ליצור עד כמה שאפשר בהירות ומיקוד אצל הכפוף ולתת לו תנאים מיטביים להצליח במשימה שלו. זה לא קורה במקרה הזה, אלא ההפך. יש פה שלוש החלטות, שמוטעות מהיסוד: החלטה אחת, העברת המתפ"ש והמינהל האזרחי לכפיפות של שר נוסף במשרד הביטחון, החלטה שנייה, הכפפת פלוגות מג"ב. כמי שעשה הרבה מאוד שנים ביהודה ושומרון, ממג"ד עד מפקד יהודה ושומרון, אני מתקשה מאוד לראות את זה עובד, וההמצאה החדשה היא מינוי הרבצ"ר. בהעברת מתפ"ש מינהל אזרחי לשר אחר אני לא מוצא שום היגיון, אלא צורך פוליטי קצר טווח, אלא אם יש כוונה נסתרת או מטרה נסתרת להביא לפירוק המינהל האזרחי, להביא למציאות כאוטית ביהודה ושומרון, לדרוש כניסה לשטחי A ביהודה ושומרון, לפרק את הרשות הפלסטינית ולקחת בחזרה אחריות על 2.8 מיליון פלסטינים. יש אמירות ברורות מאוד, גם של איתמר בן גביר וגם של בצלאל סמוטריץ' שייאמר לזכותם, הם לא מסתירים את זה, הם אומרים את זה באופן חד, גלוי, בראיונות, במסמכים. לדעתי זה יהיה אירוע רע מאוד למדינת ישראל, עד כדי סיכון המפעל הציוני, העברה של כ-2.8 מיליון פלסטינים לאחריותנו והכנסתם בין הנהר לים למציאות מאוד בעייתית עבור מדינת ישראל. הכפפת פלוגות מג"ב לשר, נראה לי שזו החלטה שהתקבלה בקלות דעת ובחוסר הבנה. כאחד ששירת שם הרבה מאוד שנים, יש 18 פלוגות שיש להן תפקיד מרכזי לאורך עשרות שנים. הן אלה שפועלות במשימה המאוד-מורכבת של חברון, ובלעדיהן אני מתקשה לראות כוחות סדירים וכוחות מילואים לוקחים את המשימה הזאת. החיכוך עם האוכלוסייה האזרחית הערבית והישראלית יוצר אתגרים ענקיים, ולפלוגות מג"ב יש מיומנות גדולה יותר. זאת תהיה טעות, למרות שנודה על האמת, זאת החלטה כל כך מטופשת שאני מתקשה מאוד לראות אותה קורית. ההמצאה החדשה זה מינוי הרבצ"ר. כמי שמינה את הרבצ"ר האחרון, תת-אלוף אייל קרים, אדם ראוי מאין כמותו, רציני מאוד, מפקד סיירת צנחנים לשעבר, גדול בתורה על פי כל הרבנים, עשיתי תהליך סדור, שלחתי את ראש אכ"א להיוועץ בשני הרבנים הראשיים, עשינו עבודה רצינית והבאתי את המינוי שלו, מה שיצר רעש גם במשכן הזה, רעש שבא מהשמאל, ואחד המתנגדים היה יושב-ראש ועדה מטעם הליכוד שקרא להסברים, ועוד רעשי רקע שלא היו ענייניים. הוא מונה לפני שש שנים, והוא מבצע את תפקידו מעולה. ככה אני ראיתי לפחות בתקופה שלי. לפניו היה הרב רפי פרץ. אי-אפשר להגיד מילה רעה על רפי, טייס בחיל אוויר, ביצע את התפקיד. לפניו היה הרב רונצקי זיכרונו לברכה, מפקד, לוחם, איש אהוד מאוד, היה אהוד מאוד בהתיישבות, אז על מה בעצם מלינים? ופה הבחירות הסתיימו בהכרעה, אני כמובן מכבד את תוצאות הבחירות. אני מסתכל די בהשתאות. אני בדרך כלל חטפתי את זה בתפקיד שלי, ויש פה איזה עניין שיטתי. לפני חודש ראש השב"כ הוא מושא להתקפה, שבאה מאותם אנשים ששבועיים אחרי זה הסתערו על המפכ"ל, והיום הם מסתערים על הרמטכ"ל. מה הם בעצם רוצים להשיג? האנשים האלה, שכל אחד שירת את מדינת ישראל 30 ו-40 שנים, קמים בבוקר ומקדישים ימים ולילות לביטחון ישראל, הופכים להיות פתאום אויב בעיני חלק מהאנשים הרצון לשסות את החיילים במפקדים, המילים "אנחנו אוהבים את החיילים" נשמעות הרבה מאוד בחודשים האחרונים, זו אמירה שבאה להגיד גם משהו על מה מרגישים כלפי המפקדים, הפיקוד העליון של הצבא, ראשי הארגונים האחרים. אני מציע בעוד יומיים לעשות reset, לדעת לכבד את האנשים האלה, לדרוש מהם, אפשר לבקר אותם, אבל כאחד שעשה את אחד משלושת התפקידים האלה ופעל רק משיקולים ממלכתיים ומקצועיים, ועמד בפני התקפות של הדרג הממונה עליך, זה לא ראוי ולא רצוי, וכדאי מאוד שאתם תלמדו הפעם להתנהג. גם אירועי אלאור אזריה, והאופן שבו חברי כנסת, שרים וראש הממשלה פועלים נגד ראשי הארגונים, זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת. ראיתי את זה עוד באירוע אחד או שניים, תופעה מאוד לא רצויה, שאני ממליץ להעביר אותה מחיינו. פה, במקום לנהל דיון מעמיק שבו שואלים מה משרת את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, מחלקים ומחברים מתוך צורך פוליטי שאני לא מבין אותו. אפשר היה אחרת. אפשר היה לשבת עם גורמי המקצוע. אפשר היה לשבת ולעשות דברים שעשו ראשי ממשלות בעבר. אצל רבין היה פורום יש"ע. היה אפשר לעשות פורום יהודה ושומרון בראשות ראש הממשלה שיהיה בו שר הביטחון, יהיה בו בצלאל סמוטריץ', יהיה בו איתמר בן גביר. יחתמו על הסכם מה מקדמים, ולא לפרק למטה, להשאיר את המורכבות למעלה ולא למטה. במקום זה עושים הסכמים, קורצים בחצי קריצה שחלק מהם לא יתקיים ולא יתבצע, ויוצרים אנדרלמוסיה מיותרת. גם באופן שבו היום שואלים איך אפשר להסתדר, כי הרי מפקד יהודה ושומרון ואלוף הפיקוד מבינים שאת המשימה שלהם הם יתקשו מאוד לבצע. מאחר שהם אנשים מאוד מאוד אחראיים הם יחפשו כל דרך כדי להקטין את הנזק, למזער אותו. המשמעות של הקטנת הנזק והמזעור שלו זה חוסר היכולת לספק ביטחון ותחושת ביטחון לאזרחים. ואם הייתי גם יכול לתת עצה ולא רק לבקר, הייתי לומד מניסיונם של אחרים ומקים פורום יהודה ושומרון, ששם יקבלו מה הנושאים שצריך לקדם, ולא יעשו פירוק והרכבה, שהם מאוד מאוד בעייתיים, עם מחירים כבדים מאוד. בנוגע לפקודת המשטרה, אני לא רוצה לתת לך יותר מדי מחמאות כדי לא לגרום לך נזק, אבל אני יכול להגיד שהוועדה נוהלה ביד רמה, במקצועיות רבה, וניתן זמן לומר את הדברים. הדברים נשמעו. לצערי לא הייתה הקשבה, כי אם הייתה הקשבה היה תיקון משמעותי יותר של החוק. היה אפשר להוציא תחת ידי הוועדה בשבועיים האלה חוק טוב יותר, וחבל. כי אחרי 51 שנים, כשניגשים לעדכן חוק, זה לא חוק שנועד לחזק את השר, זה חוק המשטרה, הוא נועד לחזק את המשטרה. המשטרה בעיניי הייתה מפוקדת גם בעבר, ואם רצו לחזק את זה, זה בסדר. אני רואה את הביטחון, את המשילות ואת הלחימה בפשיעה, כמשימה עליונה במדינת ישראל. ואני מקווה מאוד שהשר הנכנס יקבל את כל התנאים שיש כדי לעמוד במשימה הזאת, להעמיד אותה במישור אחד מול המשימות של מניעת גרעין איראן ומול המשימה של מניעת דיוק וטילים מתוחכמים בחיזבאללה, לשים את זה כמשימה עליונה שעומדת במישור אחד יחד איתם. כי המציאות שאנחנו חיים בה היא לא רק פשיעה ולא רק חוסר משילות, היא פגיעה בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ראינו את זה גם באירועי מירון ובעיקר בערים המעורבות בשומר חומות. התפקוד, למרות שהאנשים טובים ואולי עשו כמיטב יכולתם אז, יכולתם לא הספיקה. מה שנדרש זה סדר כוחות גדול יותר, תוכניות אופרטיביות, שילוב של כלל היכולות הטכנולוגיות המודיעיניות שיש במדינת ישראל. אני מבקש להזכיר שאנחנו נכנסים לשנת 2023, שהיא שנה מיוחדת. זה 100 שנים לכתיבת המאמר של ז'בוטינסקי "על קיר הברזל", 75 שנים למדינת ישראל וגם 50 שנים לפטירתו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. אנחנו נכנסים לשנה מורכבת מאוד. הפרסומים על הערכת המודיעין השנתית של אמ"ן מצביעים על סבירות גוברת להסלמה בזירה הפלסטינית. ולא צריך להיות אסטרטג דגול כדי להבין שהמציאות היא מאוד מאוד נפיצה, ההתפוררות של הרשות, בעיקר בצפון השומרון ולא רק, המציאות סביב הר הבית, המציאות הנפיצה גם ברצועת עזה, והאפשרות לתפנית אסטרטגית והסלמה גברה בצורה משמעותית. במקביל יש התקדמות גדולה ומטרידה מאוד בתוכנית הגרעין האיראנית, בהיקף ההעשרה ובאיכות שלה, שמביאים את איראן להיות מדינת סף, ולכן כשרוצים לעשות הרבה מאוד שינויים בכמה גזרות צריך לזכור תמיד סדרי עדיפויות. בסדר העדיפויות, הראשון הוא למנוע גרעין איראן, השני הוא לטפל בזירה הפלסטינית, בעיניי, והשלישי הוא לטפל בלבנון. צריך לזכור שזה אותו מטה כללי שמטפל בתוכניות התקיפה באיראן, מטפל במשימה של ביטחון וחוק וסדר ביהודה ושומרון ובמשימה ברצועת עזה. חוק פקודת המשטרה לא דומה לחוק השב"כ או לחוק-היסוד: הצבא. הם שונים, ועמדו על זה גם בוועדה. הרצון הבסיסי לעשות גזור-הדבק בכפיפויות נועד מראש לכישלון, למרות שאני מודה שאני ראיתי בו גם יתרונות מסוימים למשטרה, כי זה היה מגדיר טוב יותר, אולי בפעם הראשונה, את המקום של המפכ"ל. כי בעיניי, פקודת המשטרה באה להגדיר קודם כול את מעמד המפכ"ל, ורק אחרי זה את האחרים. לא מגדירים את המעמד שלך דרך הגדרה של המעמד של הכפוף. ברגע שאתה מקטין את המשטרה, אתה לא מגדיל את מוטת השליטה, האחריות והמדיניות שלך, ההפך, משטרה חזקה מאוד זה תנאי לשר לבט"פ חזק. ופה יש צורך דחוף בעיניי לענות על החסר שיש, כי כרגע הניסוח שהמשטרה כפופה לשר ונתונה למרות הממשלה, זה ניסוח חלקי. פה צריך לבוא מעמד המפכ"ל, כי אחרת מעמדו נראה, אני לא רוצה להגיד עלה נידף, אבל מוגדר באופן חסר מאוד, ונדרש להגדיר את מקומו ומעמדו. נושא מהותי בעיניי שהיה בו שיפור, ייאמר לזכותך, זה גידור החקירה והאכיפה. ופה, ראש הוועדה והוועדה היו קשובים להערה הזאת. אבל עדיין זה נושא שצריך לגדר אותו בצורה טובה יותר, כי הוא פתח למעורבות ולפרשנות. ולמרות שהייתה בזה התקדמות ראויה, ואמרתי את זה, התייעצות עם מומחי תוכן והקשבה ליועצים המשפטיים יכולות רק לתרום, ובסופו של דבר זה עניינו של הבית הזה להחליט. אני אציג טלגרפית את הנושאים שבעיניי דורשים שינוי כדי שאני לא אהיה רק בעמדת המבקר. הייתי מוסיף למשפט שאומר שהמשטרה נתונה למרות הממשלה מילה אחת, "והחוק". זה כל כך מובן, כל כך טריוויאלי. זה כתוב למשטרה, סליחה, כתוב לשב"כ. ואין שום סיבה שזה לא יהיה כתוב בחוק המשטרה. לדעתי זו אמירה בסיסית, כמו האמירה שמופיעה, שוב פעם, בחוק השב"כ, שהארגון נדרש לפעול בממלכתיות ללא נגיעה פוליטית-מפלגתית. הרי מישהו רוצה שהמשטרה תנהג לא בממלכתיות, שהיא תפעל בנגיעה פוליטית ומפלגתית? הרי המרכיב החשוב ביותר ליכולת של משטרת ישראל לממש את ייעודה זה אמון הציבור במש��רה. בלי אמון הציבור במשטרת ישראל אין למשטרה סיכוי להיות אפקטיבית. נושא הכפיפות, אני עמדתי על זה, ואני מוסיף נתון נוסף שמופיע, דרך אגב, בחוק השב"כ, וזה ועדת שרים לענייני שירות. לצה"ל יש את הקבינט לענייני ביטחון לאומי או הוועדה לביטחון לאומי, וצריך להחליט, ואני חושב שראוי להכניס את זה לחוק, שהוועדה לביטחון לאומי היא גם הוועדה הממונה או הקבינט של המשטרה. את זה אנחנו נמשיך. צריך לתקן את זה. את הסעיף של הכפיפות הרי הוצאנו. נמשיך, טוב, אין לנו זמן. למדנו שבסביבה שבה אנחנו חיים אין זמן יקר. הזמן פועל עבור מי שיודע להשתמש בו נכון, ואסור למשוך את זה יותר מדי ולהשאיר את זה עמום אלא לקבל החלטה. אני חשבתי שנכון להכניס את מינוי המפכ"ל לארבע שנים, בחוק השב"כ מופיע חמש. לאורך שנים זה יוצר מתיחויות בין המפכ"ל לבין השר. זה יוצר, דרך אגב, מתיחויות, זה שלוש פלוס אחת, לא? זה שלוש פלוס אחת. גם לרמטכ"ל, לשרי ביטחון. לא נזכיר שמות, אבל אני זוכר הרבה מאוד מתיחויות, כמי שמצוי בסביבה הזאת למעלה מ-20 שנים, סביב החוק הזה. ראוי להגדיר ארבע שנים מראש. זה יוצר אופק תכנוני, זה מונע את השיח הזה ואת הצורך לבוא לממשלה ולעשות מקח וממכר אחרי שנתיים וחצי, ותמיד נתונה זכות לממשלה בהצבעה אחת להפסיק לבעל תפקיד את תפקידו. סעיף נוסף שחסר לגמרי לדעתי זה השתנות האיומים באופן כזה שמשטרת ישראל היום שונה לגמרי בתפקודים שלה בחירום ומלחמה מהתפקודים שהיו למשטרה לפני 50 שנה. היום יעד הפעולה של האויבים שלנו הוא העורף הישראלי, שנתון לפיקוד המשטרה בחירום ומלחמה. והיום למשטרת ישראל, אומנם באמצעות מג"ב, יש חטיבות. הם אף פעם לא דיברו בשפה של חטיבות. מפקדי המחוזות נדרשים לאתגרי פיקוד ושליטה במציאות מורכבת מאוד, להפעיל הרבה מאוד כוחות משולבים, גם כוחות של פיקוד העורף, כוחות אוויריים וכוחות אחרים. אני חשבתי שבהזדמנות הזאת היה נכון להכניס גם סעיף על חירום ומלחמה ולהגדיר, כי היום זה פתוח. אני יכול להגיד מניסיון, גם במלחמת לבנון השנייה וגם בצוק איתן היו חיכוכים בין מפקדי המחוזות לבין מפקדי המרחבים של פיקוד העורף על טיפול בסוגיות. נכון שזה יהיה באחריות המשטרה, נכון להגדיר את זה בצורה חדה ונכון גם לאפשר לה צווי חירום. אבל היום באירועי חירום זה כן בחוק שזה באחריות המשטרה. היום זה כן, אבל בגלל חולשת המחוזות יש הגעה של פיקוד העורף. זה הלך והשתפר, יש לומר. במלחמת לבנון השנייה היה פער גדול, ונדרש השר לבט"פ, ואפילו ועדת וינוגרד העירה על זה. פה אני חושב שאם כבר מעדכנים חוק, ראוי להכניס גם את זה. שורה תחתונה, אני חושב שהשילוב בין החוקים וההסכמים יוצר בלבול מיותר. נכון להסדיר את זה אפילו בעוד יומיים כשתושבע הממשלה, ואני מאחל לה הצלחה גדולה באתגרים הענקיים שיש לה, שתחזק את מדינת ישראל, תביא לאחדות, תביא לשיפור הביטחון, שיפור בכלכלה, שיפור ביחסים הבין-לאומיים, תמנע איומים מסוכנים מאוד שיש על מדינת ישראל. אבל אם הייתי ממליץ על איזה צעד ראשון ביום שאחרי ההשבעה, זה לראות איך מטפלים בתקלה הזאת של שילוב החוקים וההסכמים, כדי למנוע בלבול, אנדרלמוסיה, לאפשר לגופים שרואים רק את טובת המדינה ואזרחי המדינה לנגד עיניהם לפעול באופן ממלכתי. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת איזנקוט. חברת הכנסת נעמה לזימי, שלום לך. כבוד יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, שלום. קודם כול אגיד לך, גדי, מילים כדורבנות. הסכמתי מאוד עם העניין של ה��סדרה, שהיא נדרשת לא באופן הזה. הסדרה היא דבר הדדי. לא תמיד זה מגדיר רק את הסמכויות של מי שמעל אלא זה גם מגדיר את הסמכויות עצמן, וזה מעין חוזה הדדי שצריך לייצר, וכשלא מייצרים אותו זה גם מייצר בעיה. אני מאוד מסכימה, וחבל שזה לא נעשה באופן הזה. אני מאמינה שאפילו יכולנו להגיע להסכמות. בסוף הבית הזה גם מגיע להרבה הסכמות בחקיקה חיונית, טובה, ואלה הרגעים היפים של הכנסת, שאנחנו ביחד פשוט עושים דברים טובים, בלי ציניות ובלי המקום של אופוזיציה קואליציה, מתוך מקום קולקטיבי ממלכתי וישראלי. אני רוצה דווקא לפתוח במה שאתמול דיברתי עליו, על הלך הרוח המאוד-בעייתי. יש לנו שעון של שלוש, ויש לנו היום מבצע, שעון של עשר דקות. תבחרי. אז תעשו פה איפוסים. אגב, שתדע לך, אופיר, אני תייגתי אותך בסרטון המצחיק אתמול על העניין של השירים ב-03:00. לא ראיתי. אתה לא יודע, אני לא מפסיקה לקבל הודעות. כותבים לי "ראובן המלח", "יוסי" כל היום כותבים לי עוד זמרים. אז הינה הזכרת. את הזמרים שאני מכיר תזכירי. לא, לגמרי. לקחתי רק את זה, בלי שאר הדברים שהיו, כקטע הנחמד. כן? אבל לא ראיתי. טוב. אבל תייגנו, תייגנו אותך. זה היה נחמד. תשמעו, לא יודעת אם כולם ערים לעניין, אבל היום נעצר עיתונאי בישראל בעקבות ציוץ. ישראל פריי? איזה ציוץ? ציוץ, שאגב, אני לא מסכימה איתו. אני לא מתחברת. אבל אני חושבת שזה לא משנה אם אנחנו מתחברים או לא מתחברים, במדינה שבה עיתונאי נעצר בגלל משהו שהוא צייץ, צריך לדאוג. אתה זוכר? אתמול דיברתי על הלך הרוח שמתחיל להשפיע ולחלחל, זה בדיוק זה. ואגיד לך יותר מזה: לא רק זה, גם פיתו אותו להגיע, כאילו מקור משטרתי קורא לו למשהו כדי לכפות אותו לעיני כול, רגליים, ידיים. אבל איזה הלך רוח? הלך רוח שיש בו מקרתיזם, שיש בו רדיפה של כל מי שלא מתיישר עם השלטון החדש. אבל נעמה, החקירה, לפי מה שאני מבין, התקבלה כבר מזמן. זה לא עכשיו, כי לפי מה שקראתי, הוא זומן לחקירה. זאת אומרת שזה קרה במשמרת שלכם. אז איך את מחברת את זה אלינו? לא הבנתי. איזה משמרת שלנו? הכול קרה, ראש הממשלה הוא לפיד, השר לביטחון פנים, עמר בר לב. אז איך אנחנו אשמים במעצר שלו? אופיר, הכול בחודשיים האחרונים. הכול עכשיו. אה, הבנתי. זה באמת הלך רוח, בדיוק כמו עליית פשעי השנאה כלפי הקהילה הגאה, בדיוק כמו עליית הגזענות. בסוף צריך להבין, תראה, אתה יודע, אנחנו נוכל להתווכח כל פעם מחדש פה במליאה: האם מתחילה להיות רדיפה? האם מתחיל להיות פה מקרתיזם שמסמן אנשים? כל פעם נבוא עם עוד משהו, ותגידו לי: זה בגלל זה, זה בגלל זה. אבל הדברים האלה אשכרה קורים. הם אשכרה מתחילים לקרות. אני מאוד מקווה, תאמין לי, שאני טועה. אני מאוד מקווה שהדברים האלה אכן לא יהיו. אבל תסכים איתי שגם אם מתעקשים שהוא חייב לבוא לחקירה בגלל אותו ציוץ, אפשר ללכת לבית שלו ולקחת אותו. לא צריך את כל המבצע הלוגיסטי הזה, כאילו, מי שישמע, אין פשיעה בארץ. תקשיב, הייתי פה בנאום בן דקה היום, אתה ראית מה קרה אתמול במשחק של מכבי חיפה מול מכבי נתניה? מזעזע. מזעזע. מזעזע. תגיד, האם כל משטרת ישראל צריכה להיות במקומות האלה? לא, לא, זה מזעזע. משפחות שבאות לראות משחק כדורגל יוצאות מזירת אגרוף זה מזעזע. זה דבר שהוא הוויה, תרבות פנאי, זה לא צריך להיות, אני לא יודע מה היה שם, אבל אני חושב שהמשטרה צריכה לדאוג שלא נגיע למצב הזה. בדיוק ככה. גם אם מישהו עשה, אפשר לעשות את זה בצורה יותר נקודתית. זה גם. תשמע, אנחנו ��ל הזמן רואים את זה. אני גם פניתי, אגב, בשנה האחרונה, אפרופו השנה החולפת, גם בנושא הזה לעמר בר לב, שמודע לעניינים, וגם, אפרופו, ישב פה כשנאמתי יו"ר הכנסת יריב לוין, שהסכים איתי. אנחנו גם פועלים בנושא במקרה יחד. הינה מקומות שאני באמת חושבת, אופיר, שבהם אפשר להוריד את הציניות, אבל אפשר להסתכל על זה ממקום שהוא לא מחנאי ולא מפוזיציה, כי אין שום היגיון שנערים ואנשים צעירים וצעירות הולכים למשחק, לא רק צעירים, כולם, ברור, אין ספק. מוצאים את עצמם בתוך זירה עם רימוני הלם, רימוני עשן, טייזרים. לא, ראיתי גם סרטונים, דחיפות. לא צריך להגיע למקומות האלה. אגב, אני חייבת להגיד לך: מתי הבנתי שיש משהו שהוא באמת בעייתי באיך שלא פעם כוחות החוק מתנהלים, ואני אומרת: אני לא בעד לשפוך את התינוק עם המים, אני בעד לתקן ממקום משפר, ממקום מלמד, ממקום שמכיל את המורכבות, כשלפני כמה שנים היו ההפגנות הראשוניות של החברה האתיופית הלכתי אליהן, עוד כאקטיביסטית, מי בכלל חשב שאהיה בכלל בכנסת, בכלל לא בסיטואציה הזו, וראיתי יותר שוטרים ממפגינים. זה היה בחיפה. אלה לא היו ההפגנות הגדולות. הייתה שם קבוצה, יותר שוטרים ממפגינים. אבל מה שהדהים אותי זה שהיו רימוני הלם ועשן סביבם, חגורים, כמו חגורות, מלאים בהן, ואמרתי: מה קורה פה? על מה אתם מדברים? זאת הפגנה נגד גזענות. ההפגנה אפילו לא הייתה, לא רק לא אלימה, אפילו לא הפגנה גדולה. מה ההיערכות הזאת? אתה יודע, מצבע עור של מישהו לחשוב שצריך להיערך בצורה כזאת? זה הדהים אותי וכאב לי, כי כמה חודשים לפני כן אני ארגנתי את ההפגנות נגד מתווה הגז בחיפה. תקשיב, היו לי שיחות מדהימות עם המשטרה. אני הלכתי וחתמתי על ההפגנות במשטרה, ואפילו, אני אגיד לך, היו שוטרים שאמרו לי, תילחמי כדי שהכסף יבוא אלינו לשיפור שכר, שיהיה מתווה משופר ונקבל יותר. היו לנו שיחות די מדהימות על המשמעות של נכסים ציבוריים, שהכסף חוזר אל הציבור. ואמרתי, אליי לא יתנהגו ככה. אני לא קיבלתי כזאת הכנסת אורחים, מה שנקרא. זה מלמד לפעמים שהמשטרה היא גוף חשוב, אני מאמינה בגוף הזה, אבל יש מה לתקן ומה לעשות וצריך להעיר על הנקודות האלה ולא להסתגר, אלא להגיד, חבר'ה, יש פה בעיה בהיערכות, בתפיסה, באיך שדברים נראים. מה שקרה אתמול הוא תקלה. אין ספק, אנחנו צריכים ללמוד מזה ולתקן, כדי שתמונות כאלה לא יחזרו. אגב, יש לי חבר שלפני כמה חודשים הותקף. מישהו שאני ממש מכירה ויודעת שהוא בא נטו כאוהד. בן אדם שחולה על כדורגל, ואין שום סיכוי שהוא התגרה, באמת לא נעים. אז אני רק רוצה להגיד שבסוף הלך רוח גם מייצר את ההוויה. ההוויה מייצרת את אופן הפעילות, אופן ההסתכלות, איך דברים קורים. לא תמיד הכול כתוב בחוק, הרבה דברים לא פעם הם פשוט המציאות וההבניה שלה. ואם אנחנו לא מסתכלים על ההוויה שמתחילה להיווצר פה ומסמנת אנשים כחשודים, כבעייתיים, כנרדפים, אנחנו לא צריכים להתעורר כשיהיה מאוחר מדי. ולצערי, נדמה שיש בצד שלכם כאלה שקצת רדומים מול מה שקורה. אל תירדמו. הדברים ממש קורים. אני רוצה אפילו להקריא כאן כמה ציטוטים מעניינים של חבריכם לקואליציה שעוד מעט תושבע: נגיד, בעניין הפלות, בצלאל סמוטריץ': "משלב מסוים בהיריון הפלה היא רצח. בחסות בנט ושקד ניצן הורוביץ מקדם רישיון לרצח עוברים". מתון בסך הכול. בצלאל סמוטריץ' בריאיון לדנה ספקטור: "אני מאוד נגד הפלות. מבחינתי שאף אישה במדינה לא תעשה הפלה, גם לא אם היא בת 17 ולא נשואה". אבל הוא אישר הפלות אם זה אונס. בסדר בסך הכול. סמוטריץ': "צריך לומר את האמת: קמפיין MeToo הוא שקרי, מגמתי ומסוכן". עכשיו גם התופעה של הטרדות ותקיפות מיניות לא קיימת. אבי מעוז: "התרומה הכי גדולה של הנשים למדינה" אתה תאהב את זה, אופיר, "שיינשאו". מי אמר? אבי מעוז, שותפכם הליברל. תסכימי איתי שעדיף שאני, אני צריכה לחשוף אתכם קצת למי איתכם בממשלה. בשולחן הממשלה הוא יהיה, אתה יודע. איתמר בן גביר: "הנפת דגל הלהט"ב במוסד ממשלתי היא פרובוקציה זולה עטופה בממלכתיות שלא מעבירה מסר חינוכי וערכי, אלא רק מסר של התנצחות ופגיעה ברגשות הדת". אלמוג כהן: "מצעד הגאווה זה לגמרי מצעד בהמיות של מסיבת סקס משולחת רסן וחסרת מעצורים תוך הטרדת נערים וקטינים ובעיקר מחזה מזעזע של פורנו קשה וחולני". אנשים מאוד מתונים. עמיחי אליהו על מרב מיכאלי: "מי שקנתה ילד באמזון לא תחנך אותנו". טלי גוטליב על משה קצב, זה שלכם. אבל זה אחרון. עשר דקות? כן. "אני לא חושבת שהוא היה צריך לשבת בכלא. הוא לא אנס אף אחת". רגע, חייבת עוד אחד על טלי גוטליב. טלי גוטליב על אלון קסטיאל: "המעשים שמיוחסים לו לא מרשימים אותי. מתלוננות יוצאות איתו, הן רוצות לצאת איתו, ואז הן עולות אליו הביתה כשברור למה הן עולות הביתה, ואז מאשימים אותו באונס". הבן אדם השתמש בכדורי אונס בסיטונות. "הייתי יושבת ושומעת ואומרת, מסכן, באינסטינקט שלי הוא קורבן". יש עוד מלא, אבל אני אשמור את זה. תודה רבה. תודה רבה, חברת הכנסת נעמה לזימי. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. מה שלומך? אני לא יודעת איך אתה, אנחנו נהנים מכל רגע. אופטימית. יהיו לכם ארבע שנים להיות אופטימיים. אתה חי בסרט. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת שלא פה, תקשיב, לגבי ארבע שנים אני חושבת שאני יכולה להתווכח איתך על זה. יאללה. כי יש רצוי ויש מצוי. אז לדעתי עכשיו חלק מהאנשים פה בסוג של אופוריה מסוימת, אבל מניסיון חיים ושל הבית הזה, בוא נגיד ככה, ההתחלה לא נראית טוב. אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, אבל כרגע כמו שאנחנו רואים את הקואליציה המסתמנת ואת היחסים בין האישים בתוך הבית ובתוך הקואליציה המסתמנת וראשי המפלגות, יש לי הרגשה, סיפרו לי פעם שאתה אולי תהיה יו"ר הקואליציה המסתמנת, אני לא יודעת אם זה נכון או לא נכון, גם אני לא יודע. כי אף אחד עוד לא יודע. אבל אני אברך על זה. אתה יודע שאני אוהבת אותך באופן אישי. עכשיו את מורידה לי את הסיכוי לקבל את התפקיד. זהו, נכון, אמרו לי פעם שאני יכולה לגרום נזק לבן אדם. אבל בסדר, עזוב. הייתי בקואליציה עם דוד ביטן. אני באמת חושבת שהוא היה אחלה, הוא היה אחד הטובים כיו"ר קואליציה. הוא ידע לפתור בעיות. נכון. אבל אז הקואליציה הייתה אחרת, הבעיות היו אחרות. מה שכרגע מסתמן הוא הרבה יותר גדול. מה שכן, אני ממליצה לקחת מדוד, היה לו מנהג לעשות ארוחות, את אומרת שדרך הבטן אפשר לפתור הכול. על בטן מלאה אפשר לפתור הכול. מה שהיה כיף אצל דוד הוא שהוא לא עשה את זה רק לקואליציה, אלא היה ממש מזמין את כולם, כולל את אחמד טיבי, שהיה יושב שם עם החבר'ה מהליכוד. כולם ישבו, אכלו ודיברו, ודווקא שם לא היו חילוקי דעות. חילוקי הדעות היו על האיכות של החומוס ועל מה עדיף להם לאכול. חומוס כולם אוהבים. אין חילוקי דעות בזה. כן, בדיוק. מבחינה חברתית זה היה מאוד יפה. מה שעוד דוד ידע לעשות כשהיו ויכוחים, והיו ויכוחים, הוא לדפוק על השולחן וליישר את כולם בצורה בלתי רגילה. אבל שוב, זה היה אחרת. כרגע ממה שאני רואה, מהניסיון שלי, ולא צריך להיות גאון גדול, אתה פשוט רואה כותרות ורואה מה קורה, בוא נגיד ככה, אם וכאשר אתה תהיה יו"ר הקואליציה המסתמנת, יש לי הרגשה שתצטרך לדפוק על השולחן לא פעם ולא פעמיים וגם בפטיש עשר קילו, ואני לא בטוחה כל כך שזה יעזור. לעצם העניין שלנו, לגבי החוק הזה, אתה הובלת את דיוני הוועדה על החוק הזה. דובר רבות, שמעת הרבה. אני חייבת לשבח אותך. אני לא מסכימה עם החוק הזה, יותר נכון אני לא מסכימה עם הדרך, אבל לזכותך ייאמר שניהלת את זה בצורה יוצאת מן הכלל. למרות שהיו חילוקי דעות והתפרצויות ואנשים לפעמים איבדו את זה, הייתה לך מספיק סבלנות כדי להכיל את זה, וגם כאשר היה לא נעים, לספוג את זה ולתת לאנשים להביע את דעתם, גם אלה שלא הסכימו, גם אנשי מקצוע, גם אנשי משטרה, גם ייעוץ משפטי. כן, הבנתי, הייתה לך מטרה לסיים את החוק הזה ולהעביר אותו, אגב, בסוף קרה פיצול, אם לא פיצוץ, כי תכלס, בעיניי, שני סעיפי החוק המהותיים, לב-ליבו של החוק הזה, פוצלו. מניסיון שלי, ואני שמעתי את חבר הכנסת איתמר בן גביר, שאמר שבעוד שלושה שבועות הוא יביא את החוק הזה מחדש, את מה שפוצל שם, אני רוצה להרגיע אותו, זה כנראה לא יקרה, להבנתי, להרגשתי ולפי הניסיון שלי. כי שוב, מה שאתה לא עושה בבית הזה בזמן אמת, עכשיו ופה לא סתם צריך לפרוע את הצ'ק במקום  זה כנראה כבר לא יקרה. אבל עדיין, וכבר יש לי ניסיון בכנסת, ואני בעצמי ניהלתי ישיבות, ואני בעצמי השתתפתי בהמון ועדות עם יו"ר ועדה כזה או אחר, לזכותך ייאמר שהיה בך את אורך הנשימה הזה, מספיק כדי לתת לזה לקרות בצורה הכי ראויה שאפשר בנסיבות העניין. תודה. אני מקווה מאוד שגם לילדים שלך יש לך מספיק סבלנות כשהם עושים לך צרות. אין לי ברירה. לעצם החוק הזה: תראו, אני אמרתי את זה בדיוני הוועדה, ואני לא מסתירה את זה, למרות שיש פה חילוקי דעות. בנסיבות אחרות, בטיימינג אחר, בדיון אחר, הייתי יכולה להסכים לגמרי עם חלק מהדברים, עם חלק ניכר מהצעת החוק הזו, כי אני מאלו שחושבים שמשטרת ישראל צריכה שינוי, משטרת ישראל צריכה טיפול שורש, יש מה לתקן, יש מה לשנות, כי אנחנו משתנים, המציאות שלנו משתנה. אי-אפשר להישאר עם פקודת המנדט, אי-אפשר. אנחנו מדינה כבר 75 שנה, ומה שאולי היה פעם רלוונטי או ברור, עכשיו לא. בן אדם חייב להשתנות, מדינה צריכה להשתנות, להתקדם קדימה, לא לסגת אחורה. אגב, זה הסיפור שאנחנו רואים היום על סדר-היום הציבורי, פתאום חזרנו לשיח שמעולם לא היה פה: השיח הגזעני, הפוגעני, השוביניסטי, הגזעני. זה משהו שמטריף את השכל. וגם אם זה לא יקרה, אני שומעת מחבריי בליכוד: מה את דואגת? אנחנו לא ניתן לזה לקרות, עצם זה שנתתם לזה בכלל לעלות לסדר-היום, זה הפשע. זה הפשע. לא שאתם הסכמתם להכניס את זה לסעיפי ההסכמים הקואליציוניים, זה שבכלל נתתם לדבר הזה להתפוצץ לנו בפרצוף. כן, היום זה מפחיד. גם אם זה לא יקרה, השד הזה יצא מהבקבוק. והיום, אגב, ראיתי את נתוני התלונות על הגזענות. בשנה הזו יש קפיצה מטורפת של תלונות הציבור על מקרי הגזענות, זה כבר קורה. אז נתתם למשוגעים, לקיצוניים, לגיטימציה להתנהג בצורה כזאת. אבל לגבי החוק: כפי שאמרתי, צריך לשנות, צריך להשתנות, אבל גם יש דרך. מה שלא אהבתי הוא שהחוק הזה בא כמין, איך אמרו בעוצמה יהודית? תעודת ביטוח שלנו. על מה? הביטחון שלי כאזרחית, ושל המשפחה שלי והילדים שלי, הוא תעודת ביטוח שלכם, פוליטית? חברים, השתגעתם. זה ל�� שלכם, זה של כולנו, זו האחריות של כולנו, וזה לא יכול לשמש כתעודת ביטוח פוליטית. זה הרבה יותר מזה, ממפלגה או מאיש פוליטי כזה או אחר. אם החוק הזה היה בא כאשר הממשלה כבר קמה, כשאנחנו יודעים מי אחראי על מה, מה חלוקת התפקידים, כשהתמונה כבר ברורה, והוא היה בדרך המלך, באמת דרך שיח ציבורי פתוח ורחב, ולא תוך כדי דיוני ועדה שהתחילו ב-08:00, כשאנשים עוד לא קלטו מה קורה, כן, זה לא היה פשוט. זה יותר מדי חשוב לכולנו, הביטחון האישי שלנו, מכדי לעשות את זה במין גנבה. וזה בדיוק מה שאני מרגישה. שוב פעם, אני מדגישה שאתה בתור יו"ר הוועדה ניהלת את זה לתפארת, אבל עדיין ההרגשה היא שגנבו את זה, שזה משהו לא נקי, משהו לא בסדר, כי לא הייתה שום סיבה לעשות את כל החקיקה הזאת, כי זה שינוי סדרי עולם. יש כאלו שיסכימו איתי, יש כאלה שלא יסכימו, זה שינוי סדרי עולם. אני תומכת בזה. אני חושבת שזה חשוב, אבל זה היה בדרך אגב, זה משהו לא תקין. וכן, אני חייבת להגיד את האמת בפרצוף: האישיות של איתמר בן גביר מעוררת חשש, נכון. האם היינו יכולים להגיד לפני כמה שנים שאיתמר בן גביר יהיה מועמד לתפקיד הזה? אנשים היו אומרים: חלילה, לא, זה לא הגיוני, זה לא יכול להיות. אורית סטרוק שרה? איתמר בן גביר שר לביטחון פנים? את חיה בסרט. אז הסרטים לפעמים מתגשמים. זה אפרופו השיח הפוגעני שיש כרגע. כשאומרים לי, זה לא יקרה, חברים, לפעמים הדברים הכי הזויים קורים, והינה, אנחנו רואים את זה. ביום חמישי כנראה גם אורית וגם איתמר יהיו שרים. אבל מה שחשוב הוא שהם לא יהיו שרים של יהודה ושומרון או ההתנחלויות או חלק קטן מהעם, הם יהיו שרים של כל מדינת ישראל, גם של תל אביב, גם של ראשון לציון, גם של נתניה, גם של חיפה, גם של נצרת עילית, הצביעו לו הרבה אנשים משם. וגם של חורה, והוא יצטרך לתת תשובות לכל אזרחי ישראל. אז כרגע אנחנו נתנגד לחוק הזה, כי מאוד חשובה גם הדרך, לא רק התוצאה. אתה יכול להגיע לתוצאה בצורה נפלאה, אבל אם בדרך גנבת, עשית משהו לא בסדר, זה כמו ספורטאי: ניצח בריצת 100 מטר, אבל בסוף מצאו את הדופינג אצלו בדם. זה כשר? לא. הוא נפסל. אותו דבר פה. מה אותו דבר? אני לא השתמשתי בשום חומרים. זה, אתה יודע, מטפורה. אה, מטפורה. שנבהיר לצופים ולציבור. אתה לא השתמשת, זאת מטפורה. אתה יכול להגיע לתוצאה, זכית במדליית זהב, אבל על הדרך עשית דברים, הדרך הייתה לא טובה, ובסוף אתה יכול, לכי תדעי, אולי בסוף תגיע לו מדליית זהב, והוא יחזיר את הביטחון האישי. זה יכול להיות, את יודעת. תראה, אני מאוד אשמח. אבל לנראות ולדרך יש לפעמים חשיבות לא פחות גדולה מהתוצאה. יהיה פה חוק, שאגב הוא בעיניי מסורס בלי שני הסעיפים האלו, כפי שאמרתי, איתמר קיבל לא סטירה אחת, שתי סטירות. זו רק ההתחלה. הוא עוד לא יודע לאן הוא נכנס. אני חושבת שפה גודל האכזבה יהיה כגודל הציפייה, למרות שאני באופן אישי מאחלת לו הצלחה, מאחלת לו הצלחה, כי היום כשאני נוסעת ברכב, אני סוגרת חלונות, אני סוגרת דלתות, וכן, יש הרגשה של אי-נעימות. פעם הסתובבתי בערב ברחוב, לא תיארתי לעצמי שמשהו יכול לקרות. היום אנחנו כולנו קצת, אתה יודע, חוששים, ובמיוחד אימא לילד בן 15 שיוצא בערב לבילויים ולעניינים, היא אף פעם לא רגועה, כי הוא יכול להיות מאה אחוז בסדר, אבל תהיה איזושהי חבורה מטומטמת, אי-אפשר לדעת. משטרת ישראל צריכה תמיכה. אין לנו משטרה אחרת. זה מה שבן-גוריון בזמנו אמר, זה מה שיש לנו, את הזונות שלנו, את המשטרה שלנו, זה מה ��יש לנו, זו המדינה. זה מה שיש לנו, עם זה אנחנו צריכים לחיות. אנחנו צריכים לחזק אותם. אנחנו צריכים לדאוג לתנאי השכר של השוטרים, לתנאים הסוציאליים, לדברים הטכניים, כדי שיהיו להם משאבים, כדי שיהיה כוח אדם. ופה צריך גם להבין, אני רוצה, ושאלתי את איתמר והוא לא ענה לי, היה לי מאוד חשוב להבין מה המדיניות שלו, אני רוצה לדעת מה מדיניות השר המיועד להפגנות אלימות בירושלים, שכן יש קומץ חרדי מטורף, קיצוני, שלא מקובל על אף אחד, אבל הקומץ הזה עושה נזק גם לשאר הציבור, גם לשם הטוב של החברה החרדית וגם לרכוש. כל ההתפרעויות האלה, גם לנפש, יש אישה פצועה קשה. נכון. זה גם עולה לנו מיליונים. זה עולה מיליונים. מה המדיניות שלו? כי אי-אפשר ללכת רק לכיוון אחד, הוא יצטרך לטפל גם בדברים האלה. אבל מה נראה לך, יוליה, שהוא לא יטפל? שהוא יגיד להם: תאפשרו? אני לא יודעת, אני שאלתי אותו, אני לא רואה. אני לא יודעת. שלא יעשה פה איפה ואיפה. הוא יהיה שר לביטחון לאומי של כולנו: חילונים, מסורתיים, דתיים, חרדים, ערבים, בדואים, דרוזים, כולנו. אסור לו להיכנס לנישה. זה כמו שאורית סטרוק אמרה שהרופא יסרב לתת טיפול, היא רק שכחה ש-50% מהרופאים בארץ הם ערבים ודרוזים. ואללה יופי, מחר רופא ערבי יגיד שסליחה, לא מתאים לו לתת טיפול לאורית סטרוק. לכל שבת יש מוצאי שבת. זה המצב. הוא יהיה שר ביטחון של ביטחון לאומי. האמת, יכול להיות שלא טעיתי, גם ביטחון, גם ביטחון לאומי. לא, ביטחון לאומי. גם מג"ב, גם זה. ביטחון לאומי. גם משטרה ירוקה. אוי, היום ראיתי את כמות ההעברות בין משרדי הממשלה, חשכו עיניי. האמת, ברגע שזה יקרה, אני אבקש מהכנסת בצורה מסודרת שאנחנו כח"כים נקבל מי אחראי על מה, כי אני איבדתי את זה לחלוטין. גם ככה היה מאוד מאוד קשה לתפקד כי יש אנדרלמוסיה שלמה במשרדי ממשלה, יש כפילויות שהן לא בריאות לחלוטין, לגמרי, גם בממשלה שלנו ובממשלות קודמות, אבל עכשיו זה עובר את גבול הטעם הטוב. איבדתי את זה, אני אבקש אחר כך מיו"ר הכנסת שיהיה, לא יודעת מי יהיה, שיעשו לנו ממש בצורה מסודרת איזה שר אחראי למה. כרגע אני ספרתי, ובנושא הביטחון יש חמישה שרים שיהיו אחראים על זה, בנושא יהדות חמישה אנשים יטפלו בנפש היהודית שלי, במשרד החינוך הלכתי לאיבוד מי אחראי למה. בקיצור, משילות זה לא. אז לגבי החוק הזה. אני רוצה לדעת מה המדיניות של השר בנושא ההפגנות האלימות בירושלים, דווקא של יהודים? מה תהיה מדיניות השר בנושא הפרוטקשן של ועדת הרבנים לתקשורת? חבר'ה, אנחנו מדברים על פרוטקשן משפחות פשע, שהם דורשים תשלום עבור דמי חסות והעסקים משלמים. ועדת הרבנים לתקשורת זה ארגון לכל דבר שנכנס להגדרה הזאת. הם באים לבעל העסק, נותנים לו דמי חסות, אם הוא לא מסכים שורפים לו את העסק. אם זה לא ארגון פשע, אז מה זה? אז מה זה משנה שזה רבנים? דפוס התנהגות. לא משנה, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל זה דפוס התנהגות. אנחנו ראינו את זה. ראינו לא מזמן בירושלים, בבני ברק. אצלנו בוועדה, יחד עם חברתי מירב בן ארי, קיימנו על זה דיון. בעלי העסקים שבורים. אין להם למי לפנות, אין עם מי לדבר. המשטרה בורחת משם כמו עכברים. אגב, מה עם כבוד השוטרים? מה עם המעמד של השוטר? השוטרים ממש מפחדים להיכנס לשם כי הם מקבלים שם מכות. אבל גם אזרחי ישראל סובלים, ממש סובלים, כי אף אחד לא מינה את הוועדה הזאת, הם מינו את עצמם, יש להם בריונים פעילים שלהם שממש לא סופרים אף אחד, שורפים חנויות, עושים נזק, מרביצים לאנשים. אז אני רוצה לדעת מה המדיניות של השר המיועד לדבר הזה. מה המדיניות שלו באלימות במגזר הערבי? חבר'ה, זה שזה במגזר הערבי זה לא אומר שזה יקרה. אתם זוכרים שלפני חצי שנה היה אירוע בנמל יפו, יריות? אל תגידו לי שזה אצלם שם וזה לא מעניין. זה מאוד מאוד מעניין כי אנחנו מדינה קטנה, אנחנו כולם ביחד, נוסעים, נפגשים. זה מאוד משפיע. כמות הנשק שיש במגזר הערבי, הנשק הבלתי-חוקי, זה מטורף. אגב, זה לא מעכשיו, זה לא מהשנה הזאת. זאת רשלנות פושעת של ממשלות ישראל לדורותיהן שהזניחו את זה, פשוט הזניחו ולא טיפלו. כולנו ראינו את התוצאות בשומר חומות. בשומר חומות בממשלת נתניהו הקודמת, אם מישהו עוד זוכר, זה קרה שם, במשמרת שלו, עם השר לביטחון פנים אמיר אוחנה. אין את מי להאשים, זה מה שקרה שם. כולנו הרגשנו את הפחד, הפחד היה ברחוב. אז שנים רבות לא טיפלו. התחלנו, באמת חל שיפור, אבל צריך להמשיך. אי-אפשר להגיד: אני אטפל רק במה שנוח לי או אני אעשה כותרות ואני ארוץ. שר כבר לא עושה שידור חי בפייסבוק. זה היה טוב פה לכנסת לעשות את כל יחסי הציבור האלה. זה נגמר, עכשיו זה מעשים. לא יהיו 100 ימי חסד. לא יהיו כי אין לנו. ואתם באתם מלאי מוטיבציה, חוזרים לשלטון. תוכיחו. אבל תוכיחו שאתם יודעים לתת מענה לכל אזרחי ישראל, בלי שום קשר לדת, גזע, מין, שייכות פוליטית, כי בסוף בסוף זאת מדינה של כולנו. ויש לי הרגשה שחלק מהאישיויות הפוליטיות כרגע שכחו את זה, או שאפילו לא הכירו שהמדינה הזאת שייכת גם למישהו שהוא לא יהודי על פי ההלכה ומשרת עכשיו בצה"ל, או לאחות בבית חולים שנותנת טיפול והיא גם כן לא יהודייה על פי ההלכה. תפסיקו עם השיח הפוגעני הזה. תפסיקו לחלק אנשים ללהט"ב, שמאלן, גוי, רוסי. די, כי בסוף בסוף בסוף זה מה שיש לנו. המדינה המאוד-קטנה שלנו, אנחנו בסך הכול עם קטן, למרות שהוא נבחר. אבל אני לא יודעת במה נבחרנו. אתה יודע, לא לזה נבחרנו. לא כתוב בתורה לשנוא אנשים ולא כתוב בתורה לשנוא להט"בים. כתוב "לא תרצח", אולי רמז לאיתמר. כתוב "לא תגנוב", זה רמז לאריה דרעי. לא כתוב לשנוא להט"בים, נשים, גויים וכל השאר. התורה מלמדת משהו אחר לגמרי. אז חברים, זה בית של כולנו, הוא שייך לכולם. אין פה עליונות לאורית סטרוק או לאיתמר בן גביר או למישהו אחר. ואתם כממשלה חדשה חייבים לתת מענה לכולם. החוק הזה, יכול להיות שיש לו מקום בספר החוקים של מדינת ישראל, אבל לא כרגע ולא בדרך שהוא חוקק. תודה רבה. תודה. אני רק הייתי מוותר על הרמז לאיתמר עם "לא תרצח". נראה לי שזה לא כל כך במקום. כל אחד יבין איך שהוא יבין. נשמע לא טוב, נשמע לא טוב. רמז לדרעי "לא תגנוב" זה בסדר. לא. "לא תרצח" זה הרבה יותר חמור, את מסכימה איתי. בבקשה, חברת הכנסת שרון ניר. כל אחד עם המטפורות שלו, כל אחד מבין איך שהוא מבין. טוב. אדוני היושב-ראש, אנחנו מתחלפים ואתה עוד פה. לא, גם אני התחלפתי. יישר כוח. גברתי השרה, באמת, ככה, חשבתי, אחרי שאנחנו עולים ומדברים ובאמת מסתכלים מזוויות שונות ומנקודות השקפה כל כך רבות על המציאות שמתרגשת על כולנו שבאמת מסעירה, אז על מה נכון לדבר באמת רגע לפני השבעת הממשלה ביום חמישי ואילו עובדות נכון להעמיד על דיוקן? דווקא בראייה של הסתכלות לאחור, סוג של סיכום. החלטתי שאני אתמקד היום בנאום שלי בכלכלת ישראל בצורה השוואתית. נסתכל על כלכלת ישראל, נסתכל על נתוני מקרו לאורך העשור האחרון, שזה באמת שנות שלטון ביבי וגם שנות שלטון ממשלת השינוי, ולאן פנ��נו, כי בסוף באמת זה נושא שהוא סופר-משמעותי ונוגע באמת בכל בית בישראל. מה שבאמת חרה לי זה שנכון להעמיד עובדות על דיוקן, כי יש לא מעט הכפשות ושקרים של הממשלה הנכנסת על נושאים שנוגעים לכלכלת ישראל, שזה מאוד מקומם ולא תואם את ההערכות של המדד העולמי והערכת ה-OECD וכן הלאה וכן הלאה. אז חשבתי שנכון שלפחות אני אשים פה את הנתונים, בציפייה שאנשים שמבינים שומעים וקשובים לנתוני כלכלה מקרו, יקשיבו. באמת חשוב להדגיש שהפלא של מדינת ישראל לאורך השנים, ואולי ביתר שאת בשלוש השנים האחרונות, לאחר הקורונה ובצל מלחמת רוסיה אוקראינה, זה פלא שמסתכלים עליו ונתפס בעיני כל העולם, וצריך להסתכל על זה גם בראייה רב-שנתית. אני רוצה להתחיל בכמה עובדות על הכלכלה שהונהגה במשך 12 שנים בשנות השלטון של בנימין נתניהו. אז צריך להכיר את העובדות. באמת, כשבנימין נתניהו, ראש הממשלה המיועד, התמנה לראש ממשלת ישראל בשנת 2009, צריך להכיר בכך שיוקר המחיה במדינת ישראל היה כמו הממוצע במדינות ה-OECD. כשהוא סיים את כהונתו הקודמת, היינו המדינה השנייה היקרה ביותר בעולם. כשממשלת השינוי נכנסה לתמונה, היא קיבלה ירושה של גירעון של 10.2%, ואחוזי אבטלה אסטרונומיים, 9.4%; אשר למחירי החשמל, מחירי החשמל שברו שיאים, הם היו ב-18.5% יותר מהיום, גם מחירי הדלק שברו שיאים, והגיעו ל-8.25 שקלים לליטר, 2% יותר מהיום, ומחירי הדיור בממשלת נתניהו פשוט האמירו באיזה גרף לינארי כזה, ועלו ב-116%, זו הירושה. זאת ועוד, בהסתכלות על שוק חופשי וכלכלה חופשית, מי שמבין נתוני מקרו ומסתכל על מונופולים, באמת אפשר היה לראות שמה שקרה פה הוא שלא היה פה דין ולא היה פה דיין בעניין המונופולים ובקבוצות הלובי לאורך השנים, ובאמת המונופולים עבדו לבד בשוק והעלו את המחירים כאוות נפשם לציבור, מצב שהותיר את הצרכן, אותנו, את כולנו, תשעה מיליון אזרחים, את הישראלי שבוי בידי המונופולים, שלמעשה היו בעלי הבית. נקודת המוצא של ממשלת השינוי הייתה כל כך גרועה, ללא רזרבות, עם הגירעון הגדול ביותר שידעה המדינה. באמת, עם כניסתו של שר האוצר אביגדור ליברמן לתפקיד, למשרד האוצר, הוא שם לעצמו קודם כול יעד מאוד מאוד ברור, לחלץ את מדינת ישראל מהבוץ הכלכלי שהוא ירש, והוא הנחיל מדיניות כלכלית שקולה ואחראית, שהציבה בראש סדר העדיפויות את האזרח בישראל, את תשעת מיליון האזרחים, מתוך הבנה שאנחנו בתקופת קורונה, וצריך איכשהו להתרגל. אני מזכירה לכולם, הייתה תקופה של חודשים שאנשים פשוט לא יצאו לעבוד, אבל זו הייתה נקודת הפתיחה של הממשלה הנוכחית. וגם מלחמת רוסיה אוקראינה הייתה סוג של משהו בלתי מתוכנן שנכנס לכל המשתנים שהיו לנו בשנתיים האחרונות. בצד ההבנה שאנחנו בסוף מדינת ישראל, וזו מעצמה אזורית, והמשק הישראלי צריך לדהור קדימה באמצעות קטר ההייטק ולהתמקד ברווחה של תשעה מיליון אזרחים, האתגרים היו גדולים מאוד. כצעד ראשון, ועל מנת לממש את המדיניות האחראית, דאגה הממשלה הקודמת קודם כול, ואני גם מקווה מאוד שהממשלה הנוכחית המתבשלת תלמד לעשות את זה, להעביר תקציב מדינה. אגב, אני מזכירה לכולם שזה היה סוג של סטרטאפ. שלוש שנים לא עבר פה תקציב מדינה. למה? בגלל שיקולים זרים, בגלל שיקולים פוליטיים, בגלל אלף ואחת דברים. אבל הייתה פה מדינה, אנשים שנמצאים פה במשרות בכירות במשרדי הממשלה מבינים עד כמה למשרד ממשלתי קשה להסתדר כשאין לו תקציב. אי-אפשר בסוף להוביל נושאים אקוטיים ל��ובתו של האזרח הישראלי. אבל זה היה המצב, פשוט קיפאון של שלוש שנים, והעבירו פה תקציב. כצעד משלים יצא לדרך שר האוצר עם תוכנית מכס אפס. התוכנית הזאת כללה הורדת מכסים והוזלה במאות שקלים של עגלת הקניות והתמקדות באזרח הישראלי. חלק חשוב ומרכזי בהורדת יוקר המחיה במדינת ישראל היה ביטול המכסים, שהיום כבר הולך ותופס תאוצה, והורדת הביורוקרטיה. מאוד חשוב להוריד את הביורוקרטיה במשרדי הממשלה כדי לייצר בסוף שירותים טובים, רלוונטיים, עבור האזרח הישראלי. הורידו מכסים על מוצרי מזון, על ריהוט, על דברים שנוגעים בסוף לצריכה של כולנו, על חומרי גלם לבנייה, לתעשייה, היגיינה, ציוד רפואי לבתי חולים. מכסים שעמדו על 12% ירדו לאפס. בנוסף, הובילו והעבירו את הרפורמה ביבוא. הרפורמה מאמצת תקינה אירופית ביבוא לישראל. פשוט פתחו את השוק, פשוט חילצו את הפלונטר הזה, והתחילו לייבא. ובאמת בסוף האזרח נהנה מסוג של שוק מגוון, מתחרים על האזרח. האזרח יכול לבחור בצורה שהיא יותר תבונית ממי הוא קונה ובכמה. ההובלה וההעברה של הרפורמה, שבאמת הביאה להפחתת הרגולציה, שהייתה מיותרת בשלבי הייצור, סייעה מאוד לאזרח הישראלי. ועוד חלק מהרפורמות, שהוא בעצם צעד משלים, ביטלו את התקינה על מוצרי מזון. אנחנו מתחילים להרגיש את זה למרבה המזל עכשיו, כי בסוף אלה רפורמות, רפורמות לוקחות שנתיים-שלוש. אבל מתוך 127 תקנים בתחום המזון בעלי שונות מהסטנדרט האירופי, כבר בשנת 2023, בינואר הנוכחי, אנחנו נרגיש שבוטל השוני לגבי 97 תקנים באופן מלא, ולגבי 19 נוספים כמעט באופן מלא, עבור יבואני המזון. זאת אומרת שתהיה פה יכולת לאזרח לבחור איזה מוצר הוא רוצה במחירים הרבה יותר נמוכים, כי באמת לא יהיו פה תקנים שמגבילים את הכניסה של יצרניות המזון. עבור יצרני המזון בוטלה רשמית רשימה של 114 תקנים בארבע פעימות. הממשלה הקודמת ממש פתחה את השוק לתחרות בכך שהיא ביטלה את תקני המזון, ובאמת עכשיו אפשר לראות פתאום שמוצרים כמו שמן זית, דבש, מוצרים נוספים, פסטה, אורז, פתאום אפשר לקנות אותם, תה שעולה 20 שקלים לאורך שנים, פתאום אפשר למצוא חבילת תיונים גדולה בחמישה שקלים. זאת ועוד, בוטלו המכסים על מכוניות קוריאניות, זאת לאחר שנחתם הסכם של סחר חופשי בין ישראל לדרום קוריאה, ובזכות הצו יובאו לארץ מוצרים רבים ללא מכס, מכוניות עם מזגנים, מכוניות שהעלות שלהן הופחתה בשיעור של 7% 12%. החתימה על צו לביטול המכס על היבוא של שורה נוספת של מוצרי מזון, כמו רטבים, פירות יבשים, מאפים ודגים טריים וכן הלאה, באה להתמודד עם האינפלציה המשתוללת בכל העולם על ידי יצירת תחרות חופשית שמייצרת הפחתת מכסים ביבוא זול יותר של מוצרים מכל מדינות העולם. זה חלק מתוכנית, כמו שאמרתי. אלה לא רק רפורמת יבוא ורפורמת חקלאות, זה חלק מתוכנית מכס אפס שהובילו בראייה חכמה, בראיית כלכלה ארוכת טווח. ניתן לראות כיצד הצעדים הללו הפכו את מדינת ישראל לאטרקטיבית עבור שווקים חיצוניים בכך שענקית המזון קרפור, כבר אפשר לראות את זה, אני מניחה שאתה ראית, אדוני, כבר נכנסה לארץ. כשנכנסים היום לקרפור, אפשר ממש למצוא, פתאום האזרח הישראלי מרגיש שמישהו מתמודד על הכיס שלו, והוא יכול באמת להוזיל את העגלה. זאת בזכות הרפורמות להגברת תחרות, צמצום ביורוקרטיה. הדבר כבר מביא בראייה הנוכחית ובראייה ארוכת טווח לירידה משמעותית במחיר מוצרי צריכה בסיסיים של מגוון רחב של מוצרים. בנוסף, וכצעד משלים לכל התחרות הזאת וההתמקדות באזרח, כי זה באמת מה שהובילו בממשלה וגם התפיסה של שר האוצר הנוכחי, רפורמה משלימה שהוביל שר החקלאות, שפתחה שוק ריכוזי ומיושן לתחרות. היא הגדילה את ההיצע, שוב, העניקה תמיכה במיליארדי שקלים לחקלאי הישראלי מצד אחד, אבל את התוצאות אנחנו כבר רואים היום בעצם העובדה שירדנו במחירי הפירות ב-18%, במחירי הירקות ב-5% ועוד. הורדת המס על מחיר הדלק, הנמוך ביותר השנה, מחיר הדלק ירד ב-21%, זה בעקבות הורדה נוספת במס הבלו. מחיר הדלק ירד ב-1.5 שקל. לא רק שמס הבלו הוריד את המחיר על הדלק, הוא גם גרם לעלייה מתונה יותר בתעריפי החשמל. לאחרונה, כצעד משלים, הקימו במדינת ישראל קרן עושר, אחרי שנים שדיברו על זה, נקים קרן עושר, נקים קרן עושר, שהתכלית שלה היא להחזיר את הכסף לאזרחי המדינה. אם יש פה גופים שמייצרים מוצרים על חשבון משאבי הטבע של המדינה, אפשר להחזיר את זה לכיס של המדינה, וקרן העושר באמת צוברת לנו כספים נוספים עבורנו, עבור רווחתנו כמדינה. בנוסף, בוטל המס על עובדים זרים. זה צעד היסטורי שמבטל לחלוטין את ההיטלים על עובדים זרים במשק והוביל להוזלה משמעותית לעסקים. ובסוף בסוף, זה הקל על המסעדנים, על הצרכנים. אפשר באמת לייצר פה משהו יותר שפוי, ולעסקים קטנים וגם לעסקים יותר גדולים יש יכולת להתקיים כי באמת יש ידיים עובדות. מעבר למדיניות של כלכלה ושוק חופשי, הוטמעה תפיסת עולם שמאוד חשוב לי להדגיש אותה, כי היא ממש שונה מתפיסת העולם ההולכת ומתגבשת של הממשלה הנוכחית. היא תפיסה שמביאה לידי ביטוי סדרי עדיפויות. כי מי שהיה בראש סדרי העדיפויות זה ציבור המשרתים בצה"ל, ציבור העובדים וציבור משלמי המיסים. כשחסכו כסף, אז הכסף הזה חזר למשרתים בצה"ל, לאלה שעובדים ולאלה שמשלמים מיסים, כי הבינו שבאמת הם אלה שמייצרים איזושהי צמיחה במדינה. בוצעה פעילות מקיפה על מנת להגדיל את ההכנסה של למעלה משניים וחצי מיליון אזרחים, אלה שעובדים קשה. אז איך באמת מקילים עליהם? על ידי יכולת להחזיר להם כסף. אז באמת עבור הגמלאים שעבדו כל כך הרבה שנים, הממשלה הקודמת העלתה את שכר המינימום לכל גמלאי, מ-3,200 שקלים ל-4,200 שקלים. לגבי ניצולי שואה, המענק השנתי שלהם עלה מ-4,000 ל-5,600 שקלים. ואני אמשיך. חיילי צה"ל, שנים דיברו על העלאת דמי קיום לחיילי צה"ל, הממשלה הקודמת הכפילה את דמי הקיום לחיילי צה"ל מתוך תובנה שיש לתגמל את אלה שמשרתים. במיוחד לאור זה שאנחנו שומעים היום אמירות כמו "חצי ישרת וחצי לא", אז בואו רגע נעודד, נייצר איזשהו מנוף חיובי לציבורים שונים לרצות לשרת בצה"ל, כי בסוף, ככל שיהיו לנו יותר אנשים מתחת לאלונקה, נוכל לעמוד במשימותינו כאן. מהלך שדובר במשך שנים, להעלות את דמי הקיום למשרתי צה"ל, בממשלה האחרונה זה קרה. לגבי ציבור החיילים המשוחררים, הממשלה הקודמת, אף שזה כבר נדון בשנת 2016 ו-2017, תקצבה את התוכנית ממדים ללימודים למימון לימודים ללוחמים משוחררים ולחיילים בודדים. זה הוכנס בבסיס התקציב, מה יותר מזה? עכשיו חייל שמתחיל את שירותו ויודע שבעוד שלוש שנים הוא מסיים שירות כלוחם, יודע שהמדינה תדאג לו לשכר לימוד אקדמי. מה יותר בסיסי, הגיוני, חשוב, מהתיעדוף הזה? מה יותר משמעותי מלמסור את המסר הזה לאזרחי מדינת ישראל? כך גם לגבי ציבור המשרתים במילואים: הטבות מיוחדות למילואימניקים, הכפלת התגמול, מתן הנחה בארנונה. מי שלוקח על עצמו לשרת ולאורך זמן, צריך לתגמל אותו. הורים עובדים, בדגש, underline, על העובדים: סבסוד צהרונים להורים עובדים, חיסכון של 2,500 ש"ח בשנה ל-500,000 הורים, לרשויות מקומיות שצריכות את זה יותר, באשכולות 5-4, פיצויים לציבור העצמאים שסבלו ונפגעו בגלל גל האומיקרון. אלה שמשתכרים נמוך, גם אותם הממשלה לא פספסה, ביולי האחרון נתנו ל-120,000 אזרחים מענקים מוגדלים בגובה של 4,800 ש"ח, לאחר שהבינו שזה ציבור שנפגע וצריך לתת לו יותר כסף כדי לייצר פה באמת איזשהו סוג של הוגנות. אפילו השוטרים, שאנחנו מבינים שצריך לטפל בהם, נגעה בהם הממשלה הקודמת. התחילה רפורמה שמטפלת במענקים לציבור השוטרים, הוענקו מענקים בסדר גודל של מ-2,500 עד 12,000 לשוטר ל-4,000 שוטרים. כך גם לגבי גמלאים, שהם יכולים לנוע בתחבורה הציבורית בחינם ועוד ועוד ועוד ועוד. אני יכולה להמשיך ולמנות. אבל אני חושבת שהדבר הכי חשוב להגיד בכל ההקשרים האלה, שהייתה פה בעיקר עשייה שמביאה לידי ביטוי סדרי עדיפויות, עשייה ותגמול, והיה פה איזשהו סוג של תכונה, הרפורמות החשובות האלה בוצעו באמת בזכות תפיסת עולם חופשית ליברלית, שמשלבת השקפת עולם כלכלית ליברלית אך מאידך לא שוכחת את החמלה בנוסח חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, ואנחנו מכירים אותם היטב, נושא מלבוש, מזון, מעון, מורה ומרפא, וזה לכלל הציבור הישראלי. אני חושבת שהדבר המשתף בכל ההקשרים האלה זה באמת שיתוף פעולה של המשרדים השונים של ממשלת השינוי. ניתן לומר שבשנה וחצי החולפת הועבר תקציב חברתי עצום ממשרד האוצר. פשוט שחררו את הזרם, הזרם עבד כמו שצריך לכלל משרדי הממשלה. הטיקט היה: איך עובדים, איך מקדמים, איך שמים בראש סדר העדיפויות את תשעה מיליון אזרחי מדינת ישראל, ואיך הכסף שנמצא בתוך המדינה משרת את האזרחים של מדינת ישראל. כל זאת כמובן לצד העברת תקציב שהיטיב עם אלה הנושאים בנטל, עובדים, משלמים מיסים, משרתים בצבא ועושים מילואים. כתוצאה מהצעדים הכלכליים ומהמדיניות, יש לומר, האחראית, התוצאות לא איחרו לבוא. ככל שאתה משחרר אבל עושה את זה בצורה אחראית, אתה גם מקבל יותר. האבטלה ירדה מ-9.4% ל-0% אבטלה. זו הירושה שמקבלת היום הממשלה הנכנסת, לשמחתנו. הגירעון ירד מ-10.2% לאפס. אפס גירעון. אנחנו משאירים לממשלה הבאה מצב פיננסי שניתן להגדיר אותו כטוב ביותר מאז קום המדינה, עם צריכה של 8.2% בשנת 2022, על אף המשבר העולמי, ושוב, יש לומר שבניגוד למה שקורה במדינות מערביות אחרות בעולם. בזמן שהכלכלה העולמית הייתה בהאטה, מדינת ישראל הייתה הקטר העולמי וקיבלה תשבחות מהגופים הבין-לאומיים הגדולים ביותר שיש. אלה לא דברים שאני אומרת, אלא דברים שאומרים אותם בעיתונות בעולם. אז באמת, האקונומיסט פרסם רק ב-26 בדצמבר שבקרב מדינות העולם כלכלת ישראל נמצאת במקום הרביעי בתוצאות לשנת 2022, זה נתון מטורף. ב-8 בדצמבר ה-OECD בדק ומצא כי ביחס לעולם מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון מבחינת עליית המחירים הכי מתונה בתחום מחירי המזון, מספרים שאנחנו הכי על הפנים פה. אנחנו עכשיו פשוט לא בקמפיין, פשוט רק נגיד את הדברים, במקום השני מבחינת עליית המחירים הכי מתונה במחירי האנרגיה, דלק וחשמל, ובמקום שלישי מבחינת עליית המחירים הכי מתונה בכלל הקטגוריות. זו נקודת המוצא. אני רוצה מכאן לומר לממשלה החדשה שנותר להמשיך פשוט את מה שהתחלנו. כלכלת ישראל קודמת לחוקים פרסונליים ושנויים במחלוקת, עדיף שתתמקדו בזה. לצערי, בעקבות מה שאתם מתמקדים בו אנחנו עדים להצהרות של קרן העושר הנורבגית רק בסוף ה��בוע האחרון, שרוצה לצאת מהשוק הישראלי בשל הכוונות החשוכות של הממשלה העתידית. נא לסיים. אני רוצה באמת לסיים את דבריי ולפנות לשר האוצר העתידי, תן לי עוד דקה, כי חשוב לי, העברתי עכשיו כזאת נדוניה. בבקשה. שר האוצר העתידי, לא, לא. היא לא פנתה אליי. היא רק ביקשה, לא, לא, לא. ביקשתי עוד דקה. היא ביקשה ממני את הדקה. אני יכול לחלק דקות, לא שקלים. בבקשה. אז באמת, חבר הכנסת סמוטריץ', מונחים לפניך כל כך הרבה אתגרים, וידוע שכשמקבלים כלכלה מצליחה עם הישגים כל כך מרשימים כמו שתיארתי, האתגר והאחריות הכבדה לשמור על תעודת ההצטיינות הם כל כך קשים ובאמת יש פה אתגר כפול ומכופל. בתקופה כל כך הזויה, שבה חברי הכנסת ברשימתך, חבר הכנסת סמוטריץ', עסוקים בלפלג העם ולהפיץ מסרים וגם להציע הצעות חקיקה שמעודדות אפליה ושנאה, מן הראוי שפשוט תתמקד בנושא הכלכלה, ואולי אפילו תניח, למרות שאני רואה שאתה לא מניח, לרמטכ"ל ולצה"ל, שדווקא שם הכול בסדר, שם הכול בסדר. זו גזרה שטפו-טפו-טפו, שם אנחנו מצליחים. ברורים לי הרצון והמשיכה העזה של חבר הכנסת סמוטריץ' למערכת הביטחון, אולי דווקא משום שהוא בחר לעשות שירות צבאי כל כך מקוצר בשעתו והוא צריך לעשות איזשהו שְׁנֵה, הוא מדגיש תמיד שהוא עשה שירות משמעותי אבל הוא לא היה לוחם, אבל ככל שמדובר באנשים שקורצו מחומר של רמטכ"לים כמו אביב כוכבי, כמו קודמיו, ראוי באמת, חבר הכנסת סמוטריץ', שבמלוא הצניעות תימנע מלהטיל דופי בשיקוליהם של מפקדים קרביים שהובילו במשך עשרות שנים חיילים בקרב, להטיל דופי בשיקולים שלהם. אוקיי. פשוט תתמקד בלהיות שר אוצר אחראי. צה"ל הסתדר ויסתדר בלעדיך. אני מניח שכשהוא ישב על הכיסא כשר האוצר, מה שעוד לא קרה עד עכשיו, אז הוא יתעסק בענייני האוצר. אני ממש כולי תקווה, אדוני היושב-ראש, כולי תקווה שסוף-סוף נושיב אותו  לפי תקדים בן גביר, אין צורך להתיישב על כיסא, להבין מה קורה ולהתעסק, לפני ההתיישבות. בן גביר רצה להתיישב על הכיסא כשהוא קובע את המדיניות. זה הדבר הכי נכון שהוא יכול היה לעשות לפני שהוא נכנס. תודה רבה, חברת הכנסת שרון ניר. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, אדוני. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתחילת דבריי אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחת אל-אטרש במות יקירם אמיר, אתמול, שנסחף בשיטפונות בנגב. (אומר בערבית: לאנשינו בשבט אל-אטרש, שהאל יגמול לכם בטוב לאחר קרות האסון הגדול הזה.) כבוד היושב-ראש, סביב הצעת החוק לשינוי פקודת המשטרה, שהייתה בשבועיים האחרונים אחד הנושאים שעלו כמעט בכל דיון ונקשרו לשינוי בפקודה, כמעט בכל הזדמנות שניתנה לשר המיועד הוא דיבר על נושא הנגב והשתמש במה שקורה בנגב כתירוץ למען השינוי המיוחל שהוא עובד בשבילו. למען האמת, בכדי להפריך הרבה דעות קדומות והרבה דה-לגיטימציה לחברה הערבית הבדואית בנגב, על כל מה שקורה שם, אני רוצה להציג את הדברים בצורה עניינית וברורה לכולם. בנגב חיים כיום כ-330,000 תושבים. הם חיים בשישה יישובים שהמדינה הכירה בהם משנות השבעים עד 1996. מדובר בעיר רהט, בלקיה, בחורה, בכסיפה, בתל שבע, בשגב שלום ובערערה בנגב. בנוסף ליישובים האלה הוקמו שתי מועצות אזוריות שמאגדות בתוכן 11 יישובים, המועצה האזורית אל-קסום והמועצה האזורית נווה מדבר. נוסף על היישובים האלה יש כ-30% מאוכלוסיית הנגב שחיים בכפרים הבלתי-מוכרים. והאירוע המצער שהיה אתמול בשיטפונות הוא חלק מהמציאות הקשה שחיים בה התושבים הבדואים בכפרים הבלתי-מוכרים. בשנת 1948 חיו בנגב כ-100,000 תושבים. מ-1948 ועד 1952-1951 ואפילו 1953 גורשו כמעט 90%, לירדן, לגדה המערבית וגם לעזה. נשארו בנגב 12,000 תושבים. ומה עשתה המדינה מ-1948 עד 1953? התחילה לרכז את הבדואים באזור המשולש בין ערד, דימונה ובאר שבע וקראה לאזור הזה הסייג, בערבית סייג', כאילו גידרו אותם במשולש הזה, בין באר שבע, ערד ודימונה, ושם ריכזו אותם. ומשם, הריכוז הראשון שהיה, התחילה הסוגיה הערבית-הבדואית בנגב והתחילה אי-הכרה בכפרים האלה. הטענה שהבדואים לא חיו בנגב או היו נוודים ונדדו ממקום למקום היא לא נכונה. יש צילומים ברורים, הכפרים שהיו לפני 48' נמצאים בשמות ההיסטוריים שלהם. העיר באר שבע הייתה המרכז של הנגב, ובתוך העיר עצמה היו כמעט כל המוסדות ששירתו את הכפרים מסביב. העדות הגדולה ביותר שהבדואים לא היו נוודים והם היו בנגב וחיו, צריך לחזור להיסטוריה, גם למנדט הבריטי וגם לעות'מאנים ולראות מי היו ראשי העיר באר שבע לפני 1948. היו מהשבטים הבדואים ראשי עיר לעיר באר שבע, וזאת עדות ברורה לכך שהבדואים הם בעלי המקום והיו. הנגב, יש בשיח הציבורי הישראלי, אתה יודע מאיפה אנחנו מכירים את באר שבע, מאיזו תקופה? אתה אומר שהייתם לפני, אני יודע בדיוק, אז לפחות אני מדבר, אני לא רוצה עכשיו ששנינו נלך להיסטוריה, בוא נתרכז ב-200 השנים האחרונות, לפחות נראה בצורה ברורה מי היה שם. אני אגיע לזה, לא, השתמע מהדברים שלך כאילו הבדואים היו, אני אגיע לזה, תאמין לי, גם לעניין הערבי היהודי בנגב ולמקום של כולם בנגב, אני אתייחס לזה בצורה הכי ברורה. אמרתי בהתחלה, בתחילת דבריי, שאני עומד להציג את הדברים בצורה עניינית, גם מדויקת. אז זהו, לגבי הדיוק אנחנו כרגע חלוקים. לא, אנחנו לא חלוקים. תאמין לי שאני אציג את העובדות והמספרים בהמשך. אתה תראה שאפשר שנתווכח על חלק מהדברים, אבל ברוב הדברים אפשר להסכים. בוא נסכים שנינו, כבוד היושב-ראש, שהשטח של הנגב הוא 60% משטח מדינת ישראל. מסכימים שנינו? מסכימים? כן. אתה רואה שמסכימים על משהו. הדבר השני, ב-60% משטח מדינת ישראל חיים 8.5% 9% מכלל האוכלוסייה בישראל. נכון או לא נכון? אתה רק מאבד קולות בפריימריז, תאמין לי. על כל כן שלך והסכמה, זה מינוס קולות. לא, לא, זה עובדות. אנחנו מדברים על מספרים, מדברים על עובדות. 8.5% 9% מכלל אוכלוסיית מדינת ישראל חיים בנגב, כ-950,000. מתוכם, 350,000 בדואים כיום. היום 350,000 בדואים? 330,000 350,000. במוכרים ובלא-מוכרים? בכולם. אוקיי? בתביעת הבעלות, למה לא מתרכזים למקומות מוכרים? זה לא עדיף? אני אתייחס לזה עכשיו. הבדואים רצו להיות במקומות מוסדרים בכפרים שלהם, מדינת ישראל לדורותיה לא נתנה שום התייחסות לבעיה. כל התביעות של הבדואים על כל החזקה שלהם הן על 4.5%, בסך הכול, מכל שטח הנגב. כל התביעות, אם המדינה תהיה הכי לארג'ית איתם ותסכים עם כל הבקשות והתביעות של הבדואים ועל כל מה שהם יושבים, זה בסך הכול 4.5% משטח הנגב. וגם עם הנתון הזה, כבוד היושב-ראש, אי-אפשר להתווכח. זה נמצא במשרד המשפטים, זה נמצא בתוך היישובים, נמצא בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נמצא בכל המקומות. אין ויכוח שכל התביעות של הבדואים, אם המדינה תיטיב איתם ותהיה הכי לארג'ית, עוד פעם, זה 4.5%. מה עשתה המדינה לגבי הריכוז? מתחילת 1948 ומתחילת אזור הסייג הייתה נוסחה, לפי דעתי מאוד גזענית. הנוסחה הייתה: מקסימום ערבים על מינימום קרקע, ומינימום יהודים על מקסימום קרקע. זו הנוסחה שהנחתה את מוסדות התכנון מ-1948 עד ��יום. אומרים לך, הבדואים, יש בנייה בלתי חוקית ויש כפרים לא מוכרים. אבל היישובים האלה, הלא-מוכרים, מ-1948 עד היום לא הייתה להם שום אפשרות ושום הזדמנות להיות מוכרים. מדברים הרבה על משילות, אבל היו הרבה הצעות שהציעו להם לעבור ליישובים המוגדרים. מדברים על משילות, אבל זה לא נכון שלא הייתה להם שום אפשרות. לא הייתה אפשרות. למה? היו הרבה פעמים שהמדינה פנתה ואמרה להם להיות ביישובים מוסדרים. בכל הכפרים הבלתי-מוכרים אין שום אפשרות לפנות לשום מוסד תכנוני ולקבל אישורים והיתרים. אמרו פעם שאין עם מי לדבר אצל הבדואים. בשנות התשעים התארגנו הבדואים והקימו את המועצה האזורית לכפרים הבלתי-מוכרים. היה תכנון אלטרנטיבי, והוגשו לכל ממשלות ישראל 45 יישובים בלתי-מוכרים שצריך להכיר בהם לפי חוקי התכנון של מדינת ישראל. אנחנו לא מבקשים שום דבר כהטבה. אותם חוקי תכנון ובנייה של מדינת ישראל, שיחולו גם ערבים וגם על יהודים, כי הנתונים, אי-אפשר שלא לדייק בהם. יש מועצות אזוריות יהודיות בנגב. השטח שלהן ידוע. כמה אנשים יש במועצות האזוריות אלה ידוע. אולם, יש שתי מועצות אזוריות בדואיות: אל קסום ונווה מדבר. ידוע מה השטח שלהן וגם ידוע מה מספר התושבים שלהן, אני לא יודע. וילד בכיתה א' מה זה ידוע? אני לא יודע. תגיד לנו. אני אעביר לך את כל הנתונים, תאמין לי. אה, חשבתי שיש לך את זה, אוקיי. יש לי, יש לי. לא, לא. בשלוף כאילו. לא. בשלוף אין לי את זה. אבל לפי הנתונים הקיימים והמספרים, האי-שוויון צועק בצורה כל כך ברורה. היחס בין שטח לתושבים במועצת האזוריות היהודיות לבדואיות הוא כל כך ברור וקיים. לכן, כל הטענה בשיח הציבורי וכל ההסתה, השר ומי שמדבר מטעמו, בניסיון לשנות את פקודת המשטרה, הם מדברים על הנגב, אבל זה לא נכון. המציאות היא אחרת. אני רואה, המשילות בנגב זה לא להוסיף כוח ועוד כוח ועוד כוח ועוד כוח. לא. המשילות בנגב היא שהמדינה תקבל אחריות. המשילות היא שהמדינה תתייחס לערבים הבדואים כאל אזרחים שווים. המשילות בנגב, גם הממשלה העתידית, שאתה חבר בה, צריכה להסתכל על המציאות בנגב, אזרחים שווים. הנגב כל כך רחב, אני מסכים. אני מסכים איתך. אבל גם האזרחים בנגב, הבדואים, צריכים לא לצאת נגד המדינה או נגד אזרחים שם, כדוגמת שומר חומות, שהתושבים היהודים עברו שם טרור בכבישים, וגם בשגרה אנחנו רואים מה קורה שם, בכבישים, את ההשתוללות. יורים שם ברובים כאילו זה כמו קפצונים אצלנו. אני רוצה להגיד לך שבנגב, והרובים האלה, הכדורים האלה גם, אתה יודע, הם יכולים לסכן, ב-60% משטח מדינת ישראל שקיים בנגב, שאנחנו 30% ממנו, אני חושב וגם מאמין, שיש מקום גם ליהודים וגם לערבים. אפשר לפתח את הנגב רק בדבר אחד. אם לא מפתחים ולא משלבים את החברה הערבית הבדואית בנגב, בכל המרחב, בכל הפיתוח, בכל התוכניות, אי-אפשר לפתח את הנגב. לכן, אפשר לתכנן גם לערבים וגם ליהודים. אבל מה עושה המדינה? ביישוב אום אל-חיראן, האנשים גורשו בשנת 1953, המדינה העבירה אותם, הממשל הצבאי העביר אותם לחיראן. אחרי 70 שנה, באותה מדינה, זה היה שלטון צבאי, יש ממשלה. ב-1965, אני לא יודע איזו ממשלה הייתה, הם באים לתכנן בחיראן. אני לא יודע אם אתה היית שם, אבל כל מי שהיה באום אל-חיראן רואה בצורה ברורה: מסביב לאום אל-חיראן אני יכול לתכנן ערים שלמות. גם את באר שבע אפשר ליישב מסביב לאום אל-חיראן. כי בשטח שמסביב לאום אל-חיראן אפשר לתכנן. ומה עושה המדינה? היא דווקא באה למקום שהם נמצאים ומתכננת. כבוד היושב-ראש, שהולך, רציתי לענות לך גם על מה שקורה בנגב לגבי פשיעה, לגבי עוני, לגבי הזנחה. אולי כולנו נחזור ונדמיין משהו: השנה היא שנת 2000. אולי ניקח גם את התאריך של היום הזה, 27 בדצמבר, ובבית חולים סורוקה נולדו שני ילדים: אחד, לצורך העניין, אני אקרא לו איתמר, השני, השרים אינם, השרים כבר סיימו. ואליד, זה כבר לא משמעותי. השרים האלו, ואליד, ואליד, חברי ואליד, השרים האלו, בשעות הבוקר המוקדמות, כשהיה דיון בהסתייגות שלנו על הכרה בכפרים הבלתי-מוכרים, הם יצאו. ואז מצידי הם יכולים להישאר בחוץ, אני ממשיך את הנאום שלי. לא כל כך מעניין שהם יהיו, כי הם אתמול בחרו לצאת דווקא בדיון של כפרים בלתי-מוכרים. אני אחזור לדמיון, כבוד היושב-ראש. בשנת 2000 בבית חולים סורוקה, ביום הזה, בשעה הזו, נולדים שני ילדים באותו חדר, מיטה ליד מיטה. אחד, לצורך העניין, נקרא לו איתמר. לשני נקרא חאלד. אחרי יומיים-שלושה, הם יוצאים מבית החולים. איתמר, מה לעשות, הוא גר בעומר, מגיע לעומר, יישוב מהעשירים ביותר בארץ. יש לו פעוטון, יש לו וילה, יש לו קוטג'; יש לו רחובות, יש לו מתקני משחקים, יש לו גני ילדים, יש לו בית ספר, יש לו את הכול. במרחק פחות מקילומטר אחד ממנו, הולך חאלד הביתה כתינוק. והוא מגיע לכפר הלא-מוכר עווג'אן, ומה הוא מוצא? הוא לא מוצא קורת גג, הוא לא מוצא פעוטון, הוא לא מוציא טיפת חלב, הוא לא מוצא כביש, הוא לא מוצא גן, הוא לא מוצא בית ספר. מתפתחים שניהם, חאלד בן השלוש, אין לו גן, נשאר בבית, בגיל ארבע אין גן בכפר לא-מוכר, הוא נשאר בבית, בגיל חמש אין גן, נשאר בבית. הוא מגיע לכיתה א', מגיע לבית ספר ללא מוכנות. מסיעים אותו ללקיה, מרחק גדול. במקביל איתמר, בעומר, יש לו פעוטון ויש לו גן, יש לו בית ספר ויש לו את הכול. שניהם ממשיכים במסלול. ההתקדמות שלהם, בית ספר יסודי. בית ספר יסודי בלקיה, עד לא מזמן ובחלק עד היום, במבנים יבילים. מערכת החינוך סובלת גם היא מאפליה. מהצד השני, בעומר יש לו את הכול. באים היום ושואלים על תופעות. לפי כל התיאוריות החברתיות בעולם, לעצום את העיניים, לשים את חאלד ולשים את איתמר ולבדוק אחרי 22 שנה איפה כל אחד מהם, אז מי אשם ומי אחראי? יש שוויון הזדמנויות בין ילדים, יש שוויון הזדמנויות בין אזרחים, ולצערי הרב, אנחנו כערבים, כמיעוט לאומי, במיוחד בנגב, סובלים מהזנחה רבת-שנים. הגיע הזמן שהמצב הזה ישתנה. אנחנו מושיטים יד, ואנחנו מוכנים לעבוד עם כל מי שצריך למען פתרון הסוגיה הבדואית, אנחנו מושיטים יד ומוכנים לשבת עם כל גורם כדי לשפר את המצב, כדי להכיר בכפרים הבלתי-מוכרים, כדי לשפר את מערכת החינוך, כדי לשפר גם את המרחב הציבורי, האווירה והשותפות הערבית-יהודית בנגב, כי יש מקום גם ליהודים וגם לערבים. תודה רבה לכם. תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, חמש דקות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפנינו הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה אשר משנה את מהות החוק ומביאה לידי ביטוי רעיונות והשקפות פוליטיות של השר המיועד, כל זאת עוד לפני שהתמנה לשר בפועל, תפירת חליפה במידות אישיות ובהזמנה מראש. ממש תכלית הדמוקרטיה, האירוניה בהתגלמותה. נשאלת כאן שאלה מאוד חשובה: מה עם זכויות המיעוטים והאוכלוסיות המוחלשות? האם רוח החוק לא משדרת למשטרה שמותר הכול? הפגנות מותר יהיה לפזר בכוח ואלימות? הרי לפי החוק, השר יקבע את המדיניות. האם זה מותר לפי התיקון החדש? שימוש בכוח נגד אזרחים חפים מפשע, ודוגמאות יש הרבה, כמו המקרים שראינו לאחרונה, המקרים שראינו בנגב, שבהם יחידות משטרה מיוחדות פעלו באלימות ובכוח מופרז נגד אזרחים חפים מפשע, האם זו תכלית החוק? ואיפה יהיה חופש הביטוי במצב החדש? האם השר יוכל לקבוע מדיניות של סתימת פיות במגזרים אשר לא תואמים את הלך הרוח הפוליטי שלו? חופש הביטוי יהיה בסכנה של ממש. אזרחים יפחדו להביע דעות שונות, ואף יירתעו מלהשתתף בהפגנות. את המצב כיום אפשר להגדיר בלשון המעטה כאנרכיה בחברה הערבית, רצח על בסיס יומי, פשיעה משתוללת ואלימות גואה. השר קובע סדר עדיפויות לפי ראות עיניו. אז אפשר להזניח את המגפות האלו בחברה הערבית, שהיא חלק אינטגרלי מהחברה בכלל. מה דעתכם? נמשיך לחיות בחברה בצל האלימות ומקרי הרצח אשר מדירים שינה מעיני התושבים בכלל ומעיני התושבים הערבים בפרט? המשטרה תוכל להמשיך להשקיע את מרצה ומשאביה בהריסת בתים בכפרים הלא-מוכרים בנגב ובכלל החברה הערבית במקום להפנות משאבים יקרים לטיפול במגפות הרצח והאלימות. אנחנו רואים שסדר העדיפויות כאן משתנה. הרי מיותר לציין שתפקידה המרכזי של המשטרה הוא שמירה על ביטחונם האישי של כלל האזרחים. המשטרה דוגלת במדיניות של איפה ואיפה. בסביון אין אנרכיה, בנתניה כאשר ארגוני הפשע הרימו ראש, הם חטפו מייד מהמשטרה באופן תקיף וחד. קוראים לזה מיגור התופעה. המציאות ודרכי הפעולה של המשטרה בחברה הערבית שונות, אך לפני כמה ימים השר היוצא, עמר בר לב, אמר זאת ברדיו א-נאס, והוא מתכוון למדיניות של הממשלות הקודמות: כל עוד התופעה היא בתוך היישובים הערביים, לאף אחד באמת לא אכפת. הצביעות זועקת לשמיים. אתמול היה שימוש בכוח מצד המשטרה במהלך משחק כדורגל בין מכבי חיפה למכבי נתניה. בבוקר כל התקשורת הקימה קול זעקה: איך זה יכול להיות שהמשטרה משתמשת בכוח יתר? כי זה התרחש בנתניה, וכאשר מופעל כוח יתר מצידה של המשטרה נגד אזרחים ערבים, אנחנו לא שומעים על זה. זו צביעות בלשון המעטה. מהות השינוי של החוק היא שבעצם השר לוקח את החוק לידיים, המשטרה בת ערובה שלו, הוא קובע מדיניות, סדרי עדיפויות, חקירות ומה לא, שינוי שיגרום לירידה ברמה המקצועית של כל הארגון הזה שנקרא משטרה, מאחר שהסמכות המקצועית עוברת לשר. אבל השר יהיה שר-מפכ"ל. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אלהואשלה. חברת הכנסת איימן ח'טיב יאסין. אימאן ח'טיב יאסין. אימאן ח'טיב יאסין. יש לנו את איימן עודה, ויש לנו אימאן. הבדל גדול. כבוד היושב-ראש, א. אני מתנצלת על הצרידות ועל הקול, אבל אני חייבת להגיד את מה שיש לי להגיד ולנצל את הזמן שעומד לרשותי ולהמשיך לתאר את התמונה שלצערי מאוד עגומה, שנמצאת בה החברה שלי, החברה הערבית. מותר לי לשאול שאלה אישית? אתמול ישבתי פה כשמנית את השמות, וכל כך הזדעזעתי, שלא הייתי מסוגל לעצור למרות שעברנו את הזמן, אני שאלתי את עצמי שאלה אחת: מה את מציעה לעשות? אוקיי, אולי במשך הדברים אני אשיב גם על השאלה הזאת, כי בעיניי זו סוגיה מאוד מרכזית. זו השאלה. כן. כמיעוט ילידי אנחנו חיים בשולי החברה הישראלית, ואני לא מדברת על הפרטים, אני מדברת עלינו כקולקטיב. אם אנחנו נסתכל בכל הצדדים, בכל התחומים, נתחיל בתחום החינוך: לכאורה יש חוק חינוך חובה וחינם, אבל אם נסתכל על מה שקורה בתוך מערכת החינוך הערבית, גם מבחינת משאבים מושקעים וגם מבחינת תוצרים, ואני לא מסתכלת רק על ההישגים הלימודיים, אני מסתכלת על המכלול של ��תוכניות שבונות אדם, שבונות אישיות, אנחנו יודעים, וכל מי שירצה לדעת יודע, וכל מי שיושב בכיסא שאמור להיות אמון על התחום הזה יודע את המציאות, וממשיכים לעשות פה ושם קצת ריטושים ולייפייף, ליפות קצת את התמונה, אבל אני שוב אגיד: מי שיסבול מזה הוא לא רק החברה הערבית, מי שיסבול מזה הוא החברה הישראלית בכלליות שלה. אם נסתכל על הצד של התעסוקה, אחוז האבטלה הכי גבוה נמצא ביישובים הערביים, ואל תגידו לי שאנשים לא רוצים לעבוד, לא, אנשים רוצים לעבוד ולחיות בכבוד. במיוחד אני רוצה לדבר על הנשים, שהן מובטלות בעל כורחן, שאין להן אפשרות לצאת לעבודה. פשוט מאוד יש אפליה מבנית שלא מאפשרת, לא מקום עבודה, לא איך להגיע למקום העבודה ולא מסגרות תומכות כדי שההורים יוכלו לצאת לעבודה וגם לשאת בעול של התשלום של בעבור ילד או תינוק במסגרת חינוכית. על מה נסתכל? על המצב הכלכלי? יש יותר מ-54% מהילדים שלנו שחיים מתחת לקו העוני. נסתכל על האלימות? שאלת שאלה, שלדעתי התשובה עליה כל כך פשוטה. פשוטה. זה עניין של החלטה ולא משהו אחר. עניין של החלטה של הממשלה, של המדינה, בכל הרשויות. כל אחד במקום שהוא נמצא, שיפעל ויישם את מה שצריך. אתם רוצים להגיד לי שמדינה כמו מדינת ישראל, שכולנו יודעים איך הביטחון בשבילה והשב"כ הכי חזק בעולם, מדינה כזאת לא יודעת בידי מי נמצא הנשק? אבל היא גם יודעת לאיזה שימוש הנשק הזה נמצא בידיים של אותם אנשים, ולכן היא מסתירה ומתעלמת. כמו שאתה אמרת: הגענו למצב שאי-אפשר להמשיך להתעלם, כבודו. בכל יום יש לנו נרצח או הרוג בתאונת דרכים או פצוע, במקרה הטוב, בתאונת עבודה. כל יום. כל יום לא פוסח על החברה הערבית אירוע טרגי. לא פוסח, יום. הינה, טיפלנו בילדה, בנערה בירדן. הבאנו אותה, המטוס נחת בחיפה לפני חצי שעה, אבל במקביל אני עובדת גם על הגופה של הבחור שנספה בסופה בקולורדו. כל יום יש לנו אירוע. למה? למה הילדים שלנו צריכים לצאת וללכת ולנסוע כל כך רחוק בשביל ללמוד, בשביל להביא תואר? מה, מדינת ישראל לא יכולה לספק מקומות לימודים ועבודה אחר כך? אל תשלו את עצמכם, כי האשליה הזאת בסוף תחזור כמכה מאוד חזקה בפרצוף שלכם. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, אתחיל את הנאום שלי, בגלל שאנחנו מדברים הרבה, בנאומים של חבריי חברי הכנסת הערבים, על נושא האלימות והפשיעה בחברה הערבית, אני אתן איזו אנלוגיה בין הפשיעה לבין פצוע קשה. פצוע קשה שקיבל מכה בתאונה, יש לו שברים, יש לו הכול, אבל הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לטפל בפצוע, להחיות אותו, לנסות לתת לו את העזרה הראשונה, את הטיפול הנמרץ. אז צריך את הרופא הטוב, את האחות, את הכירורג, את כל אנשי המקצוע הכי טובים בשביל להחיות את בן האדם. אנחנו נמצאים במצב שבו צריך להציל את החברה הערבית מהפשיעה הגבוהה משנת 2000. בשנה האחרונה, וגם בשנתיים האחרונות, אנחנו רואים שהמצב לא משתפר, למרות שאנחנו רואים שיפור קטן בשנה האחרונה. כחלק מכל המצב המורכב הזה לטיפול בפשיעה ואלימות כמובן שיש את הטיפול הראשוני, שזה הטיפול נמרץ, ואחר כך יש הרבה דברים נספחים לזה. אתן דוגמה של התוכנית של מרכזי הנוער שנמצאים בכפרים הבדואיים בצפון. תוכנית מרכזי הנוער ביישובים הבדואיים בסמת טבעון, טובא-זנגריה, שיבלי, אום אל-גנם, רומת אל-הייב, אל-עראמשה ובועיינה-נוגי'דאת החלה בשנת 2016 במימון משרד הבינוי והשיכון. עד היום התוכניו�� מופעלות על ידי מפעיל חיצוני, שזכה במכרז של המשרד. מטרות המרכזים הן להיות בית בעבור הנוער ביישוב משעות הצוהריים ועד הלילה. את המרכזים מפעילים אנשי מקצוע, שתפקידם להיות אוזן קשבת לנוער ולתת מענה לצרכים השונים שלהם. צוותי המרכזים עוברים הכשרות מקצועיות מטעם הגוף המפעיל לאורך השנה. המנהלים גם הוכשרו בקורס ייעודי תחת הפיקוח של מינהל החברה והנוער מטעם משרד החינוך. המרכזים מקדמים צמצום פערים חברתיים באמצעות קבוצות למידה והפעלת קבוצות מנהיגות מקומיות, המקיימות פעילות קהילתית ביישובים. יש פעילות קהילתית ענפה למען אוכלוסיות שונות ביישוב כולל אזרחים ותיקים, ילדים, משפחות קשות יום וכדומה, קורסים לעברית מדוברת, קורסי עזרה ראשונה. המרכזים פועלים בקשר מתמיד עם בתי הספר, עם מחלקות הרווחה, יחידות הנוער ותוכניות שונות במרחב של היישוב. מרכזי הנוער הם גורם מתכלל לפעילות הנוער ביישוב. המרכזים מופעלים ביישובים בתוך מבנה ציבורי שהותאם למטרה הזאת. המרכזים פועלים כל ימי השבוע, בניגוד לפעולות אחרות של הנוער ביישובים. מה שמאפיין את הנוער הפוקד את המרכזים זה שיש הרבה בני נוער, רובם נוער בסיכון, שהמרכז הוא עבורם האלטרנטיבה היחידה במקום לשהות ברחובות, וכל תופעות הלוואי שיכולות להיות כרוכות בזה. המרכזים הופעלו מההקמה ועד השנה הנוכחית דרך משרד השיכון. הייתה החלטה להעביר אותם למשרד הנגב והגליל בשנה הבאה. נכון להיום המרכזים נמצאים בסכנת סגירה, כי לא הוסדרה ההפעלה שלהם. אני פונה לכל הגורמים הנוגעים בדבר לדאוג להמשך פעילות המרכזים, כי סגירת המרכזים פירושה יותר נוער ברחובות ומשם הדרך קצרה לאלכוהוליזם, להתמכרות, והדרך קצרה גם לפשע. עוד מילה לגבי הפשיעה: אנחנו בעצם חשים לאחרונה, למרות שהנתונים אומרים שיש ירידה קטנה  שיש החרפה במדדי האלימות והפשיעה בחברה הערבית, דבר המחייב קפיצת מדרגה במאבק בתופעה ההרסנית הזאת. החלטת הממשלה 549 באה לתת מענה לטיפול בפשיעה בחברה הערבית בכל התחומים. חשוב מאוד שתוכנית זו תמשיך. בנוסף, אציין שתי המלצות של יוזמות קרן אברהם משנת 2016 להעלאת אמון החברה הערבית במשטרה. המלצה אחת הייתה שיהיה ייסוד ועדות מייעצות, שותפויות קהילה ומשטרה. על המשטרה למסד פורומים קבועים של הידברות ודיווחים ברמת התחנה, המחוז, כלפי החברה הערבית, כי יש בעיית אמון בין החברה הערבית למשטרה. הכשרה ייעודית לשוטרים, הכשרה לשיטור הוגן לחברה הערבית. אמר לפניי גם חברי ואליד שאנחנו רואים שיטור יתר, במיוחד באוכלוסיות החלשות ובמיוחד בחברה הערבית. ההכשרות יתקיימו במסגרות הדרכה שונות, החל מהקורס הבסיסי של שוטרים, קורס קצינים ועוד. ההמלצות האלה הוצגו בפני ועדת הפנים ב-2016, אני לא יודע אם יושמו, אבל זה נייר עמדה שכדאי לחזור אליו ולראות איך ליישם חלק מההמלצות שלו. אני ממליץ גם לשר לביטחון הפנים העתידי לדאוג לקיום ההכשרות, ובנוסף אולי גם שהוא בעצמו והצוות שלו יעברו הכשרות להכיר יותר את החברה הערבית. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. עכשיו מיודענו חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. חבריי חסכו כמה דקות, אז אפשר לקבל אותן בחזרה? כן, כן, בוודאי. בוא נשמע את 15 הדקות שלך, אחר כך נראה אם יש לך עוד מה להוסיף. אתה צודק, לכן אני צריך לעבור גם לערבית, ברשותך. אבל בתנאי שתתרגם לי. כן, אני אתן לך תמצית בעברית, וגם לשרה. (אומר בערבית: אני רוצה להבין.) (אומר בערבית: אתה מדבר ערבית?) (אומר בערבית: מעט.) (אומר בערבית: מעט. מצוין.) בליבה, בליבה לא לומדים ערבית. הלוואי שהיו לומדים. כנסת נכבדה, באופן כללי נגיד את זה, אדוני היושב-ראש, כרגע באולם חברי הכנסת הערבים, כבוד השרה אורית פרקש וכבוד היושב-ראש, שמנהל את הישיבה, חברי הכנסת של רע"מ. חברי הכנסת של רע"מ, כן. לא הקואליציה ולא האופוזיציה באו לשמוע אותנו, אז את הזעקה שלנו אנחנו נוציא גם בערבית וגם בעברית. כמובן שאנחנו מתמודדים כרגע עם החוק המוזר, שבא לתת סמכויות עודפות ומיותרות, לפי דעתי, לשר לביטחון הלאומי, סמכויות שבמקור הן סמכויות של מפכ"ל משטרה, של קציני משטרה. עד עכשיו המשטרה פעלה תחת המרות של החוק. בעצם החוק קובע מה תפקידה של המשטרה ואיך היא צריכה לפעול ומה הסייגים על הפעילות שלה. בהתאם לכך, אנשי המקצוע יודעים לעשות את עבודתם. זה דומה, לא בדיוק אבל דומה, לעבודתם של אנשי הרפואה, של אנשי ההנדסה, בכל תחום ותחום. זה המקצוע שלהם. הם קובעים איך אפשר לפעול ואיך אפשר להשיג את המטרות שלשמן הם פועלים. בתחום המשטרתי, לכאורה, יש מדיניות נוקשה שאי-אפשר לשים אותה בעדיפות שנייה או שלישית או רביעית: לשמור על ביטחונם של כל אזרחי המדינה, ללא הבדל כמובן בין אזרח לאזרח, בין יישוב ליישוב, בין קבוצה זו לקבוצה אחרת. זה בעצם היעד של המשטרה: מתן השירותים המשטרתיים הוא במטרה אחת, והיא לשמור על ביטחונם של אזרחי המדינה. לכן, כל מדיניות משנית, זה בעצם מהות תפקידה של המשטרה בהתאם לחוק. כמובן שיש מרות כללית על המשטרה, שהיא הממשלה, שבדרך כלל נכנסת לתמונה רק כאשר יש דברים חריגים שמצריכים מצב חירום, שמצריכים טיפול רחב היקף, שמצריכים הקצאת משאבים מיוחדים לארגון הזה. לכן כאשר בא שר ואומר: אני רוצה לקבוע מדיניות, אז יואיל בטובו ויסביר לנו, כדי שנוכל גם קצת להירגע, מה זאת המדיניות שהוא מתכוון לקבוע. אם היעד הראשון והמרכזי וההגיוני והצודק והבסיסי ביותר לא מתגשם במציאות הנוכחית, חבריי הציגו את הנושא של פשיעה ואלימות בחברה הערבית, כבוד השרה ואדוני היושב-ראש, אני רוצה להמחיש מה המשמעות של המספרים שאנחנו מדברים עליהם. ב-2021 סיימנו את השנה עם 126 נרצחים. כמובן שאם יש 126 נרצחים, תארו לעצמכם כמה פצועים קשה יש, שיסחבו את הפציעה איתם לאורך כל החיים. אז אנחנו מדברים על מאות ואפילו על אלפים. וכל אלה שחיים בפחד הם רבבות. נורא ואיום. וכל אלה שחיים בפחד. אז ההשלכות של התופעה הזאת, האמת שאי-אפשר לכמת אותן. אבל רק כדי להשוות, אם אנחנו מתייחסים לחברה הישראלית כולה ומעתיקים את הנתונים שיש בחברה הערבית, שהיא פחות או יותר 20% מכלל החברה הישראלית, אז אנחנו עומדים על 600. 20% זה 120, אז 100%  נוסיף עוד 480, מה שאומר 600 אזרחים נרצחים, לכאורה, חס וחלילה, מדי שנה, אם התופעה הזאת הייתה כלל ישראלית או בכל החברה עצמה. לכן תארו לעצמכם, אם המספרים האלה היו קיימים בכל החברה וכל שנה היינו מסיימים עם 600 נרצחים ועם אלפי פצועים קשה ובינוני ועם אווירת הטרור החברתי הזה, וגם ההשלכות על הכלכלה ועל חיי האזרחים הרגילים, איזה מצב חירום הייתה מכריזה מדינת ישראל? ולכן, ברגע שאנחנו עומדים בפני האתגר הזה, אנחנו בהחלט שואלים את השאלה הזאת. האם אנחנו צריכים עוד מדיניות של שר זה או אחר כדי להבין שכרגע העדיפות הראשונה המדיניות צריכה להתמקד במתן מענה לתופעה של פשיעה ואלימות בחברה הערבית? אני לא אומר שבחברה היהודית אין אתגר כזה במידה זו או אחרת, שהפשיעה המאורגנת נעלמה. היא לא נעלמה. אנחנו עוקבים גם אחרי זה ורואים שבחודשים האחרונים קבוצות או ארגונים או משפחות פשע שהיו מוכרות לנו, שהשם שלהן היה מצלצל באוזנינו לפני עשור, אנחנו רואים שהיום מתחילים להיות בפעילות נמרצת ויש התגברות של פשיעה ואלימות. אני בטוח שיש קשר בין האוכלוסייה הזאת ובין הקבוצות האלה שמשתמשות באלימות ובפשיעה כדי להשיג, בסופו של דבר רוב המטרות שלהם זה הון, להרוויח בצורה לא ישרה. משתלבים בזה פרוטקשן, גביית חובות, צ'קים, לנסות לכפות את רצונם על בעלי עסקים, על קבלנים. אנחנו יודעים ממקור ראשון מה קורה בחלק מהמכרזים, שבא קבלן, זוכה במכרז מסוים לסלול כביש, וזה לא רק בתוך היישובים הערביים. אנחנו מכירים מקרים לא מעטים על כבישים בין-עירוניים שלכאורה הם תחת סמכות ופיקוח ואחריות ישירה של נתיבי ישראל, של הממשלה עצמה, ובכל זאת אנחנו רואים שהארגונים האלה מנסים לגנוב גם את המכרזים האלה. הם עושים את זה, ובמקרים רבים גם מצליחים. לכן מבחינת הצורך אנחנו בהחלט מודעים לזה שאכן יש צורך לתת מאמץ נוסף, לתת השקעות נוספות, כדי שהמשטרה תוכל להתמודד עם התופעה הזאת של פשיעה ואלימות, גם בחברה הערבית, אבל גם באופן כללי. אדוני היושב-ראש, אנחנו לא בזבזנו זמן בשנה האחרונה. שאלת את חברת הכנסת אימאן מה הפתרון. הגישה שלנו ברע"מ הייתה מתחילת הדרך  כאשר אני אישית גם נבחרתי לכנסת על התקן הזה. כולם ידעו שאני נבחר לכנסת כדי לעסוק בסוגיה הזאת. מהיום הראשון עמדתי שם, אני זוכר, ובנאום בן דקה, לפני נאום הבכורה, ביקשתי מיושב-ראש הכנסת, שהיה אז חבר הכנסת יולי אדלשטיין, להקים ועדה מיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. זה היה בסיבוב הראשון של הבחירות. הוועדה קמה בסיבוב השלישי, והמשכנו בסיבוב הרביעי. לקחנו אחריות, ודרשנו שגם הממשלה תיקח אחריות. ואכן קמה ועדה, ועדת מנכ"לים, שהגתה מסמך עם מדיניות. יש הבדל בין איש אחד שיושב ומחליט בהתאם לסדר העדיפויות שהוא חושב שהוא הבטיח לבוחרים שלו, והם, סליחה על הביטוי, הם המיעוט בחברה הישראלית. יש לו שישה מנדטים. אפילו אם מתייחסים לציונות הדתית, זה 10% מהכנסת. הם הבטיחו לבוחרים שלהם מדיניות מסוימת, אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על חברה ועל ציבור רחב, שיש לו צרכים אחרים לגמרי וסדר עדיפויות אחר לגמרי. ולכן כאשר באנו וקידמנו את התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות, זאת לא תוכנית של רע"מ במובן הזה שרע"מ הגתה אותה, רע"מ קידמה אותה, אבל אנשי המקצוע, על סמך המדיניות שאושרה על ידי ממשלת נתניהו בהחלטת ממשלה 852, הקצו תקציב של 150 מיליון שקל לתוכנית הזאת. אני זוכר שאישרו את זה לפני הסיבוב הרביעי של הבחירות. 150 מיליון שקל, אבל אנחנו יודעים, ואנחנו לא קבענו את המספר הזה, אנשי המקצוע הם שקבעו שצריך בערך 2.5 מיליארד שקל. בסופו של דבר אישרנו את התוכנית הזאת, שהיא תוכנית 549. קוראים לה התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, אבל אם אתה מסתכל פנימה, מעל כמעט 1.4 מיליארד שקל מהתקציבים שם ומיועדים למי? למשטרה. 1,100 תקנים חדשים, אמצעים טכנולוגיים ועוד כל מיני דברים שהמשטרה ביקשה וקיבלה. המשטרה קיבלה את הכסף ואת התקנים? היישום התחיל ב-2022. ואיישו את האנשים? האיוש הוא לאורך זמן. לא כל התקנים מיועדים ל-2022, אלא מתחילים בתהליך הזה. מבחינתנו, אנחנו כמפלגה, ככוח פוליטי, עשינו את המוטל עלינו בתחום הזה וקידמנו את התוכנית. היא אושרה בממשלה, דאגנו שהיא תתוקצב בתקציב המדינה, ואכן המשטרה התחילה לפעול בהתאם לתוכנית הזאת, לקבל תקציבים ולקבל את התקנים האלה. היום אנחנו קמים לבוקר חדש, ועד עכשיו, חודשיים, אנחנו יודעים שיש שר לביטחון לאומי, ביטחון פנים, שר המשטרה שקוראים לו איתמר בן גביר. אנחנו יודעים את היחס שלו לחברה הערבית, מכירים את היחס הזה. אני מודה שאחד הדברים שלמדתי השנה, הינה השרה אורית פרקש, הוא שאם אין זיקה בסיסית חיובית בין השר לבין הקהל או הציבור או החברה שהוא רוצה לטפל בנושאים שלהם, תאמין לי, לכל שר יש המון עבודה על השולחן שלו. הוא יכול לקחת את התיק הזה, לשים בצד ולהגיד: בסדר, אני אטפל בזה, אבל יש לי נושאים אחרים שאני צריך לחשוב עליהם. לכן כאשר מדברים על מדיניות, על זכותו של השר או סמכותו של השר לקבוע מדיניות, אני מנסה להעביר את המסר הזה בכמה דרכים. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני כאזרח ערבי שעסק בנושא הזה, מאוד מודאג שביטחוננו האישי והעתיד שלנו יופקדו בידי האיש הזה. אני לא מסוג האנשים שעומד על הדוכן ומתחיל לגדף, לתקוף ולהאשים וכו'. אני לא תוקף כמעט אף אחד, כולל חבר הכנסת איתמר בן גביר. אבל אנחנו מודאגים בצדק, ואנחנו לא מקבלים תשובות. אנחנו מודעים לזה שבא שר עם אג'נדה אחרת לגמרי, עם סדר עדיפויות אחר לגמרי. הסברת מאוד יפה שזאת סכנה לכל המדינה, סכנה לכל האזרחים. זה נכון. האם זה מספיק? יש תוכנית, וצריך לאייש אותה. מישהו יתנגד לזה? הרי ברור שכל אזרח בישראל רוצה שיהיה שקט, שיהיה ביטחון. עדיין, עד עכשיו לא קיבלנו אף תשובה על השאלה מה מתכוונים לעשות. איך הם מתכוונים להתייחס לכל ההחלטות שהתקבלו בממשלה הקודמת שנוגעות לחברה הערבית, במיוחד ההחלטה שהתקבלה בהקשר לפשיעה ואלימות. לכאורה אנחנו אמורים לתת אמון באיש הזה, ולתת לו סמכויות נוספות מעל לממשלה. בדרך כלל שר שואב את סמכויותיו מהממשלה עצמה, היום יש לך שר ששואב את סמכותו מהחוק עצמו. ואז יבוא ראש הממשלה, ויגיד לו: אדוני, זה לא מקובל מבחינתי. הוא יאמר לו: זאת סמכותי בהתאם לחוק. המפכ"ל לא יכול לעשות בנושא דבר. הוא כפוף לשר הזה. חבל שהזמן הסתיים, כי הייתי רוצה לפתח את זה איתך יותר. אבל יש לנו עוד זמן. החבילה של רע"מ לא הסתיימה. בבקשה, בסיבוב הבא. אני לא חושב שיש אזרח אחד בישראל שמוכן להיות בשלוות נפש לאור מה שקורה, גם אם זה "רק" במגזר הערבי. מדובר פה ב-112 נרצחים בשנה. כן, היום עברנו את ה-100. נכון. שום חברה אנושית לא יכולה לראות את זה, בפרט שאתה צודק, זה לא ייגמר שם. כבר ראינו בדקירות בתל אביב ובמעבר החציה איך נרצח בן אדם על כלום. ואתה אמרת שיש קשר. יש מעגל שמתחבר יחד. אז ודאי שכל אחד ירצה, אתם רק צריכים להביא הצעות לפתרון בתכלס. כבר יש החלטות. בטח יבחנו את זה ויראו. אני לא רוצה להשלות את עצמי ולתלות תקוות שווא ולהגיד: אני סומך על השר איתמר בן גביר שיעשה את העבודה. לא, לא אמרתי שתסמוך. אבל אנחנו רוצים שלפחות אותן סמכויות, למה אנחנו מתנגדים לחוק? לפחות את אותן סמכויות הם צריכים להדגיש, להגיד שהדרג המדיני קובע מדיניות. לפחות שתהיה ועדת שרים, לפחות שתהיה הממשלה עצמה, ולא איש אחד שיכול עכשיו לקבוע. יגיד, סליחה, סדר העדיפויות מבחינתי הוא עבירות הבנייה, ואז הוא מעביר למשרד שלו את רשות האכיפה. מצד שני, רשות האכיפה לא יכולה לפעול לבד, היא גם צריכה משטרה יחד איתה. טוב, על זה כבר נדבר בסיבוב השני. הוא אומר שהנושא הזה עכשיו הוא ��בחינתו ראשון בסדר העדיפויות, ובמקום שהמשטרה תעסוק כל היום במיגור פשיעה ואלימות, היא תתחיל לעסוק באכיפת בנייה ומימוש צווים. זה אחד הדברים שמדאיגים אותנו, זאת לא רק בנייה, אלה חיי אדם. תודה, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת מנסור עבאס. השרה אורית פרקש הכהן. השרים משתלבים בפיליבסטר האופוזיציוני? זאת תופעה שיש רק בישראל, שהממשלה, זאת תופעה חריגה שמחוקקים חוקים לפני הקמת הממשלה. כשאין עדיין חילופים. אוקיי. בבקשה, עשרים דקות. קודם כול, כמו תמיד באמת נהניתי לשמוע את חבר הכנסת מנסור עבאס, שתמיד מדבר דברים של טעם, שתמיד הלב שלו בבעיות האמיתיות שמטרידות את הציבור הערבי במדינת ישראל. הוא נרתם לכך בכל תקופת הממשלה האחרונה, עשינו יחד תוכנית מאוד משמעותית. וכולנו יכולים ללמוד על מידת האיפוק של חבר הכנסת מנסור. נכון, על הממלכתיות שלו. עשינו תוכנית של אימפקט לחברה הערבית, אני כשרת חדשנות, בתקציבים מאוד משמעותיים, כדי להביא את עולם ההייטק למגזר הערבי. אני זוכרת שפגשתי אותך ורתמתי אותך לפני התקציב. אמרת לי: יש לנו מספיק רוקחים, יש לנו מספיק רופאים, והדברים יצאו לפועל. הם קורים ומתרחשים. תוכנית החומש של ההייטק שלך הייתה הראשונה שגובשה, הראשונה שגובשה וגם יצאה לדרך. דרך אגב, היא תוקצבה. בואו נעבור לדברים פחות משמחים, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני נמצאת כאן עכשיו בשעה מאוחרת כזאת בלילה, ימים ספורים לפני השבעתה של ממשלה, במסגרת בליץ של חקיקה, ואני רוצה דווקא בזמן הזה להיזכר יחד איתכם למה שהבטיח הליכוד לציבור. מה הייתה ההבטחה הגדולה של הבחירות האלה? מה הייתה ההבטחה הגדולה לציבור? לטפל ביוקר המחיה, לטפל במשילות, ממשלת ימין מלא מלא. ממש עולם אחר. אחד מסרטוני הבחירות שאהבתי במיוחד נגע לחינוך חינם לגיל הרך. למה זה נוגע לי במיוחד? כי אני כשרה עוד בממשלת נתניהו דוחפת דחיפה מאוד חזקה את יוזמת החינוך חינם מגיל לידה ועד שלוש לזוגות עובדים במדינת ישראל כחלק מטיפול ביוקר המחיה של הישראלים הצעירים. ואני רוצה לנצל את הזמן שניתן לי ולהקריא את התמלול מסרטון הבחירות של ביבי נתניהו על חינוך חינם: ביבי: איך קוראים לך: האישה: ליזה. ביבי: ואיך קוראים לדבר היפה הזה? האישה: טליה, הבת שלי. נתניהו: בת כמה היא? האישה: בת שבעה חודשים. נתניהו: נו, אז למה היא לא באיזה גנון? האישה עונה: המחירים יקרים. לא שווה לי לשים אותה בגן. נתניהו: למה? האישה: כל הכסף שלי הולך על הגן אם אני אצא לעבוד. נתניהו: תגידי לי, ליזה, כמה עולה לך לשלוח את טליה לפעוטון? האישה: אצלנו עולה 3,000 שקלים. נתניהו: אוי, זה 36,000 שקלים בשנה. האישה עונה: נכון, וזה גם יכול להגיע ל-4,000 ו-5,000 בערים אחרות. נתניהו: אני הולך לפתור לך את הבעיה משום שאני שומע את זה מהמון זוגות צעירים. אנחנו הולכים לעשות חינוך חינם מגיל לידה ועד שלוש. האישה: איך בדיוק? נתניהו: הכסף יגיע משלושה מקורות: מיסים, גז, מקור שלישי: את הולכת לעבוד. האישה: איזה כיף. נתניהו: כשאת עובדת, גם את משלמת מס קטן, והמס הזה גם הוא נכנס לחינוך חינם של טליה שלך ועוד עשרות אלפי ילדים וילדות כמוה. האישה: ולמה זה לא קרה עד עכשיו? נתניהו: קרה חלקית. אנחנו הולכים להשלים את החלק הנוסף הזה מאפס ועד סוף התיכון. האישה: מדהים. נתניהו: עולם אחר, עולם אחר. את חוסכת 36,000 שקל בשנה, ואני הולך לשנות לכל כך הרבה זוגות צעירים את החיים. אז יש לי רק בקשה אחת: שימו מחל בקלפי. ציפיתי לראות, אדוני היושב-ראש, את הנושא הזה בסדר-היום של ההסכמים הקואליציוניים שהתגבשו בין השותפות הקואליציוניות של הממשלה הזו. אתה יודע למה? כי אני הכנתי תוכנית חמש-שנתית בנושא הזה. זה דורש תקצוב, זה דורש לרתום את השר האוצר, שהוא איננו מהמפלגה של נתניהו, זה דורש סדרי עדיפויות ממשלתיים ברורים כבר בהסכם הקואליציוני. אבל כלום, במקום זה אני עומדת כאן כשרה בממשלה היוצאת וחווה שבועות שמטלטלים אותי באמת ברמה האישית כשרה, כאזרחית, וכאימא לילדים במדינה הזו. חוק שעבר רק הבוקר מסדר למי שהורשע בפלילים, בהעלמות מס באופן סדרתי, את האפשרות להיות שר האוצר, והוא ישמור על הקופה הציבורית שלנו, גם חוק נוסף עבר הבוקר, ומטרתו לפצל את משרד הביטחון בלי שקולה של מערכת הביטחון כלל נשמע. ההסכמים הקואליציוניים מלאים בסעיפים שאין להם דבר וחצי דבר עם קשיי הציבור הישראלי כולו. אבל מה כן יש בהם? שספר החוקים במדינת ישראל צפוי להיות מתוקן כך שמי שמסית לגזענות יוכל להיבחר לכנסת ישראל, מי שרוצה להפלות אנשים על רקע המין שלהם, הדת שלהם, המוצא שלהם, או לא לתת להם שירות רק כי זו האמונה שלו והדעה שלו, יוכל לעשות כן. מתפשט שיח רעיל ואלים נגד הרמטכ"ל, נגד חיילי צה"ל, נגד היועצת המשפטית, נגד הקהילה הגאה, נגד שמאלנים, נגד פרקליטים. נגד מי לא? זה שיח רעיל שמעולם לא היה כמוהו. ואני חרדה. זו לא ממשלת ימין מלא מלא, זו ממשלה קיצונית ובורה מלא מלא. זאת גם לא הציונות הדתית שאני גדלתי עליה, שילדיי מתחנכים בה, זה לא בני עקיבא, זה לא ואהבת לרעך כמוך, זה לא מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו השחרה והעלבה של ציבור הכיפות הסרוגות והציונות הדתית, שסולד ממה שהוא רואה. ציונות דתית היא אהבת אדם, היא תורה ועבודה, היא השתלבות בחברה ותרומה לצד ערכי הדת. ביטול האיסור לגזענות בכנסת ישראל, זו עוצמה יהודית? זו העוצמה היהודית שלנו? גזענות? זו בדיחה, זה כתם שחור. דגל שחור מתנופף על תיקון כזה אם הוא יאושר. ישראל היא הבית של העם היהודי, הבית של עם שהגיע משואה לתקומה. אנחנו מלמדים את ילדינו על השואה ועל חרפת הגזענות, אנחנו פונים לעולם להגן על כל יהודי העולם ועל ישראל מפני גזענות. אנחנו עכשיו נהיה אלה שנכניס לבית הנבחרים שלנו את מי שמסית לגזענות? בשביל מי? בשביל איזה ברוך מרזל אחד? כי לא הייתה אכיפה שוויונית או כן הייתה אכיפה שוויונית? את מי זה מעניין? זה לא רלוונטי. It is not done, ואין לזה הצדקה בשום יקום. אני לא פה כדי להביע דעות כשאני יושב פה, אבל עובדות אני רוצה להגיד לך: כשחוקק החוק הזה, סעיף 7א, באו המחוקקים והסבירו לי שהיות שיש מפלגות ערביות ויש בהן נציגים, אני לא רוצה להגיד שמות, שמדברים בגזענות נגד היהודים וכו', צריך לפסול אותם מלהשתתף בבחירות לכנסת. ואני אמרתי למחוקקים: אתם תראו שהחוק הזה ייושם רק נגד יהודים ולא ייושם נגד ערבים קיצונים. וכך היה. אני לא רוצה להגיד שמות מאנשי בל"ד ואחרים שאושרו בבג"ץ להיכנס, ורק היהודים שנחשדו בזה לא נכנסו. לכן העובדה היא שהחוק הזה, שנועד להיות גם נגד יהודים וגם נגד ערבים, היה נגד יהודים בלבד. זו עובדה. אני לא אומר דעה. אני שמעתי את ההסבר הזה. היושב-ראש, אני שרה תורנית כאן. שמעתי גם את אופיר כץ מסביר את זה. אבל אני הייתי פה בכנסת אז, הוא לא היה. זה לא תירוץ. אני ממש מצטערת. זו תשובה עובדתית. זו לא תשובה. זאת לא תשובה שמאפשרת לבית מחוקקים ישראלי לבטל סעיף בח��ק, אני לא מביע דעה על העניין, אני רק אומר את העובדה: החוק נוצל רק נגד יהודים. אני עדיין חוזרת ואומרת את דעתי. זכותך. מדינת ישראל, מדינה משואה לתקומה, מדינה שכל-כולה, מה שנקרא, מעפר קמנו והקמנו בית לעם היהודי, לא יכולה בשום יקום להרשות בבית הנבחרים שלה שישב מישהו שמסית לגזענות. גם אם פירשו ככה, גם אם פירשו אחרת, זה לא תירוץ. לא מתקנים עוול בעוול, ולא עושים דבר כזה. אני אשתמש במילה בוטה, בעיניי זה צלם בהיכל. אסור לעשות את זה. זה ייהרג ובל יעבור. אני כשרה לנושאים אסטרטגיים חוויתי את הזינוק באנטישמיות שחווים יהודים ברחבי העולם מאז הסכמי אברהם, מאז הקורונה. אתה רואה מה קורה בעולם. הרי אנחנו נאבד כל לגיטימיות בין-לאומית להילחם בכך. אנחנו נאבד את המוסריות של עצמנו כעם. זו לא עוצמה יהודית, זה להילחם נגד כל מה שאנחנו מבטאים, נגד כל מה שהמדינה הזו מייצגת. זו גם לא יהדות, נקודה. זהו דגל שחור, וכל החברים בליכוד ובממשלה וגם אתה, אדוני היושב-ראש, צריכים לומר לראש הממשלה המיועד: עד כאן. ואני רוצה לומר לך עוד משהו. אני יודעת, דרך אגב, שחבר הכנסת כץ, ואני מקווה שגם אתה, רואה את זה בדיוק כמוני. הציבור הישראלי רואה ומקיא את השיח הרעיל הזה, וזה ילך ויתגבר אם לא תתעשתו. כי זו לא ממשלת ימין מלא מלא, זו ממשלה של אובדן ערכים מלא מלא, פשיטת רגל מוסרית מלא מלא. רופאים במדינת ישראל מוציאים סרטונים, אני מורידה את הכובע, בבית חולים רמב"ם, בבית חולים איכילוב, בכל רחבי הארץ עומדים זה לצד זה צוותים רפואיים חרדים, ערבים, יהודים, ואומרים: אנחנו נטפל בכולם, אנחנו לא נעשה מה שהמנהיגים שלנו עושים. גופים עסקיים מוציאים הודעות כנגד הדברים הללו, ועוד. והדבר הזה יתגבר אם לא תתעשתו. אני אישית מגיעה ממשפחה מוקפת רופאים ממש מכל הכיוונים: אח ואחות וגיסים. לא יקום ולא יהיה כדבר הזה. הדבר הזה חותר תחת שורש המשמעות של מה זה לתת שירות וטיפול. ואני לא רוצה לשמוע הסברים, אורית סטרוק: לזה התכוונתי, חבר הכנסת רוטמן: לזה התכוונתי. אין הסברים. It is not done, פשוט לא. אבל הם טוענים שזה פשוט שקר. הייתה לי שיחה ארוכה, שיחת מסדרון, עם חבר הכנסת רוטמן, והוא אמר: לא, הכוונה הייתה באירועי קיצון, באירועי זה, אתה יודע, יש דברים שלא מסבירים. אין אירועי קיצון לסעיף כזה. ביהדות לא היה דבר כזה שרופא יהודי לא ירפא כל אדם באשר הוא אדם. זה ברור. אז אני שמחה שאתה מחזק אותי. ואם כן, ממשלת ימין מלא מלא עלק מקדמת ערכים שאינם יהודיים, גזענות, אי-מתן שירות. לכן אני שמחה שאתה מחזק אותי. והדבר הזה, דיברתי איתם, לכן אני מציין שהם מכחישים את זה. אני שאלתי אותם ממתי יש דבר כזה, שרופא יהודי לא יטפל? לי הייתה שיחה, אמרו לי שזה פשוט לא נכון, בקיצור. לי הייתה שיחה מאוד ארוכה עם חבר הכנסת רוטמן, והוא הסביר שהכוונה הייתה לסיטואציות קצה. אבל מה לעשות, אנחנו ראינו ומבינים שברגע שאתה כותב משהו בספר החוקים של מדינת ישראל הוא מקבל חיים משל עצמו והוא מנוצל לרעה. ועם כל הכבוד למה התכוונו או למה לא התכוונו, הנזק נעשה. הדברים האלה שאני מדברת עליהם, המחיר הרעיל שלהם, הרעל לחברה הישראלית, הרעל הוא בעצם השיח, הוא בעצם ההתקיימות של הדברים האלה. לכן אני הייתי מבקשת לומר לך, היושב-ראש, לחבריי חברי הכנסת, לממשלה המיועדת: ליזה וטליה מהסרטון של נתניהו על חינוך חינם לגיל הרך צופות בכם יחד עם כל עם ישראל, אז תשתדלו להיות המנהיגים שראויים לעם הזה, שהגיע משואה לתקומה וסוף-סוף הקים בית יהודי במדינת ישראל לעם היהודי, סליחה. ועכשיו אני אגיד כמה מילים אחרונות על החוק הזה, שצפוי לעבור, על פקודת המשטרה. בכל סדרי העדיפויות, מה שדיברתי מדם ליבי, השארתי את זה באמת לסוף. בסוף מדובר בעוד איזה דבר חקיקה, שבעצם באה הממשלה, ודרך אגב, זה הסימפטום. הרי הבעיה של המשילות היא תוצאה של דחיינות של מעל עשור של ממשלות ליכוד. אני ראיתי את זה בממשלה האחרונה. תופעות ארוכות, יודע את זה, מנסור, בדיוק כמוני, בחברה הערבית, בנגב. בשנה וחצי הכול קרה? סוף-סוף התחלנו לעשות דברים. וגם פה, אם אין אמון במערכת המשפט בנושאים של ביטחון אישי, עובדים, מפשילים שרוולים וקובעים עונשי מינימום. אם יש בעיות באכיפה, נותנים עוד תקנים. אמרתי את זה לשר המיועד לביטחון לאומי חבר הכנסת בן גביר, ואמרתי לו שהעבודה היא רבה, אבל הפתרון איננו לתת או לפרמל את סמכות המדיניות. מה אין בחוק הזה ומה יש בחוק הזה? אני כן רוצה לציין גם את היושב-ראש כץ וגם את חבר הכנסת בן גביר, שבסוף ישב שעות ארוכות והאזין להערות שלנו, הערות משמעותיות, הערות הייעוץ המשפטי של הכנסת, הערות של הייעוץ המשפטי לממשלה. זה לא מסוג החוקים שעושים בחופזה, בבליץ, בלילות או בדיונים רצופים לפני השבעת ממשלה. אבל כן, אני חייבת לציין לשבח, למשל אני התרשמתי, לי מאוד מאוד מאוד הפריע שהסמכות הזו של המדיניות, שמקבלת ביטוי פורמלי בחוק הזה, היא לא כתובה, היא לא בכתב. אמרתי לחבר הכנסת בן גביר, הרי אתה כותב חוק, היום זה שר כזה, מחר זה שר אחר. זה טבעו של חוק, הוא צריך להנחות את הדרך. אני, כשרת חדשנות, המדיניות שלי מפורסמת בכתב, שרים אחרים מפרסמים מדיניות בכתב, ממשלה מפרסמת את מדיניותה בהחלטות ממשלה. לא יעלה על הדעת שדווקא בדבר כל כך רגיש כמו משטרה, באמת עם יכולות לפגוע בזכויות הפרט, מדיניות השר תהיה דבר מוצנע או סמוי מן העין. זה הפתח לשחיתות עוד יותר גדולה. ובאמת ההערה הזו התקבלה ונכנסה לטיוטת החוק, ועל כך אני מברכת. אבל אני עדיין הייתי רוצה להצטרף לחוסר האיזון הממשי שקיים כרגע בנוסח של החוק הזה, במובן הזה שמצד אחד השר המיועד לביטחון לאומי מקבל את סמכות המדיניות, יש מסמך לא ברור שנקרא "עקרונות כלליים", שאינני יודעת מה הוא ועל פניו לא ברור איפה ואיך הוא מפורסם, אבל אין מהצד השני את האיזון, אדוני היושב-ראש, שאומר שהמפכ"ל הוא הכוח העליון שעומד בפיקוד המשטרה, כדי שהשר לא יוכל להתחיל לחתור תחתיו ולנהל את המשטרה כנגדו או במקומו. הדבר הזה לא קיים. גם לא קיים סעיף נוסף שאומר את הברור מאליו, והוא שהמשטרה תפעל בממלכתיות ובצורה שלא משיקולים לא ממלכתיים או פוליטיים וכו'. הדברים האלה עומדים בשורש הפגמים של החקיקה המאוד-מאוד מאוד רגישה הזאת. אני באמת רוצה לסיים. אני רוצה לאחל הצלחה לממשלה המיועדת. אנחנו כולנו רוצים לראות בה הצלחה, אבל באמת באמת, הדברים שאני מצביעה עליהם, סעיף של גזענות, סעיף של אי-מתן שירות, שיח רעיל כנגד כל פקידי הציבור, כנגד המערכת הפיקודית, כנגד ייעוץ משפטי, כנגד התשתית שעליה נשענת כל המערכת הדמוקרטית של מדינת ישראל, אלה דברים שלא משחקים איתם. ויותר מזה, אני חושבת שהציבור הישראלי לא יסבול אותם. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת והשרה אורית פרקש, אני קורא לזה פורקש, ככה קוראים את זה אצלנו, אבל לגבי השיח הרעיל אני מסכים, ובעיקר כמי שחש את השיח הרעיל כנגד הציבור החרדי באופן שמזכיר את המדינות האפלות ביותר, בין בקריקטורות שמתפרסמות יום-יום, בין בשקרים על תשלומי המיסים ובין בחישובים, ממש דברים איומים, שאם הם היו נעשים נגד יהודים בניו יורק, אפילו, שלא לדבר על ברלין, העולם היה מזדעזע, כולל היום, כולל אתמול. במסגרת האווירה הרעילה יש מצד האופוזיציה הבאה והתקשורת שמלווה אותה כאלה עלילות דמים בתקשורת נגד הציבור החרדי, שאני מרגיש את מה שאת אומרת לגבי הרעיל. נוצר מצב שלא רק הציבור שהפסיד בבחירות מפחד, ואני מאמין שהוא מפחד, בגלל שהוא רואה את כל מה שקורה בתקשורת, גם הציבור שלנו מאוד מאוד מפחד ממה שעלול לקרות פה. אנחנו ממש על סף, שאנחנו לא צריכים לעבור אותו חס וחלילה. תודה רבה. עכשיו חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. יש לנו ביחד 60 דקות. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, עד איזו שעה אדוני ממלא מקום? אני עד 24:00. עד 24:00, אז כל השעה יהיה לנו פה שיח מעניין, ואני אשמח גם אם תגיב ונעשה את זה בצורה מכובדת, כפי שאני יודע לעשות תמיד. קודם כול אני רוצה להגיד, אני בהמשך דבריי בוודאי אתייחס לחוק, אני גם התייחסתי בוועדה והיו דיונים ארוכים, אבל קודם כול אני רוצה להגיד שבכל כנסת, אדוני היושב-ראש, נהוג לתת לשרים לסכם את הפעילות שלהם. אכן כך הקואליציה היוצאת רצתה לעשות. בגלל האילוצים ובגלל הלחצים של השותפים הקואליציוניים, דווקא פה אתם בסדר גמור, אתם לא לחצתם להעביר את החוקים, כי מי שלחץ זה לא אתם, אז במקום שתהיה העברה מסודרת של השלטון, של קואליציה לאופוזיציה ואופוזיציה לקואליציה, ועל כן גם נשמע את השרים, שיסכמו את הפעילות שלהם במשרדים וידברו כאן בבית הזה מול האומה, בלי צנזורה, בלי כל מיני כותרות מעוותות, וככה זה תמיד היה נהוג, לצערי זה לא קורה בכנסת העשרים-וחמש, תחילתה של הכנסת העשרים-וחמש. מה לעשות, לוח החקיקה לחוץ ומלחיץ, ולכן לשאלה שלך איך זה ייתכן ששר או שרה משתתפים בפיליבסטר, אמרנו שלפחות זאת הזדמנות אכן באמת לסכם את השנה וחצי המאוד-מעניינת בעיניי, מרתקת, ואני חושב שגם חשובה לכלכלת ישראל וגם לניסיון להחזיר את השיח לשפיות, ואני תכף אתייחס לזה. אני רוצה, דווקא נתחיל מהפעילות הכלכלית. למרות שאתם משמיעים הרבה ביקורת כלפי שר האוצר אביגדור ליברמן, שהוא ראש המפלגה שלי, ואני מייצג את מפלגת ישראל ביתנו, אני מסתכל היום על השנה וחצי, ונעזוב לרגע את הוויכוח, ואני לא רוצה אפילו להגיד שהוא אידיאולוגי, "ויכוח כותרתי" אקרא לזה, בסדר? ויכוח בכותרות. אתה אמרת בעצמך, איורים, קריקטורות. בוא, בוא נעזוב את זה רגע. בוא נדבר תכלס מבחינת הכלים העובדתיים. עכשיו בשביל לדבר עובדות, אנחנו, אדוני היושב-ראש, צריכים להגדיר מהם הכלים מבחינה כלכלית, נכון? הרי הכנסת קיימת כמעט 74 שנים. כמעט 75. 75, כן. ותמיד אני, תראה, עוד בהיותי כתב פוליטי, למרות שאני כבר ארבע שנים לא כתב, אני זוכר שהיו ויכוחים ענייניים. גם בהכנה לתקציב, גם בסוגיות בוערות שקשורות לכלכלת ישראל, שקשורות לדרך אידיאולוגית. אני מדבר בשם הממשלה, אדוני השר, אני פה מגן על השרים: לשרים לא ניתנה זכות לסכם את הפעילות שלהם. לא, אני שומע את השיחה שלכם עד לפה. לא, לא, זה בסדר, אתה יכול לדבר. אני שומע מה שאתה מדברים יותר ממה שאני שומע את היושב-ראש. אתה צודק במיליון אחוז. לכן, בוא נסכם על הכלים שבעזרתם אנחנו נוכל באמת לבוא ולהציג את הוויכוח, מקצועית, נטול אידיאולוגיה, ונסתכל רק על העובדות. אז אני מציע, ולא רק אני מציע, יש הרבה כתבים כלכליים, יש לנו כתבים כלכליים מצוינים במדינה, רק שהם לא בפרונט התקשורתי. אני לא מכיר הרבה כלכלנים שיש להם למשל תוכנית של שעה, שהם יכולים להוביל אג'נדה. הם בדרך כלל מופיעים פה ושם בתוכניות כאלה ואחרות. אתה שומע את הפרשנות שלהם, ולא תמיד הם מסכימים עם הממשלה היוצאת, אבל לפחות אתה רואה שהם מבינים את עומק הבעיה. אני לא רוצה לנקוב בשמות. אני נותן כבוד לקולגות שלי לשעבר, שהם יודעים להבין את התהליכים בכלכלה. לפעמים אתה מסתכל, אתה רואה אותם שתי דקות במהדורה של שעה, שלוש דקות עם כותרות בומבסטיות, ואז עוברים לכל מיני שופרות. אני לא מתבייש במילה שופרות. עכשיו, הציבור, מה הוא מקבל? מצד אחד הציבור רוצה לקבל את הדברים האמיתיים, כי הציבור לא מבין בכלכלה, אני אומר לך, הציבור לא מבין, הציבור מבין בכיס. הוא מבין בכיס, בלב, בראש, בקיבה. פעם אמרתי שיש את מדד הקיבה: אתה הולך לסופר, אתה רואה כמה עולה, וקשה לך, ואתה אומר: וואו, הכול עלה. אבל כשמתחילים להסביר לך ואומרים: שיש מלחמה בעולם, יש אינפלציה בעולם, יש את מחיר הגז שעולה, הבן אדם מתחיל, אתה יודע, הוא ממשיך, אומר: נו, מה אתה מספר לי סיפורים. אלה לא סיפורים, זאת מציאות. רוב הכתבים הכלכליים, יודעים להסביר את הדבר הזה, כי הם שולטים בחומר. הם גם יודעים את הכלים שאני תכף אתייחס אליהם, והם גם יודעים לעשות את ההשוואה הנכונה. למשל, בואו ניקח את נתון האינפלציה, כן, יש כאלה שאומרים, כשהשתמשנו בקמפיין במושג אינפלציה, אז חלק מהאנשים אמרו: מה זה אינפלציה? אמרתי: לא, אל תגזימו, כל אחד יודע מה זה אינפלציה. מי שחי פה בארץ, הייתה תקופה שהייתה אינפלציה של 400% בשנה. בדיוק. בשנות השמונים. דרך אגב, נדמה לי שאז שר האוצר היה מודעי, נכון? שאחר כך טיפל במשבר הזה. מודעי, כן. הוא עשה ברקס. הייתי בן חמש באותה תקופה ולא הייתי בארץ, אבל עדיין, אני קצת מכיר את ההיסטוריה הפוליטית של המדינה. כשנכנסתי פה למשמרת, אני רוצה לספר לך ולצופים, ניגש אליי סדרן. באיזה שנה? היום בערב. אהה, היום. חשבתי שאתה מדבר על תקופת שנות השמונים. לא, לא, כשנכנסתי עכשיו. אז הוא אומר לי: מעניין שבכל ההסכמים הקואליציוניים, כל הדיבורים שמדברים פה, לא מדברים על יוקר המחיה. למה אין משהו כדי לפתור את הבעיה כשנכנסים לסופר, כל מה שהזכרת עכשיו. אמרתי לו: באמת אני מקווה מאוד שזה כן יהיה, כי אני חושב שזה באמת מה שמעניין את הציבור. אבל מה לעשות, אמרתי לו, שהתקשורת מתעניינת במי יקבל איזה תפקיד פי-עשרה יותר מאשר כמה יעלו לחם או דירה לאזרח. זו הבעיה. אני זוכר, אדוני, מחאה ב-2011, כשאנשים יצאו בגלל מחיר הקוטג' והמילקי והתעלמו ממחיר הדירות. אתה יודע, וככה המשכנו. אז אם אני חוזר לכלים, אז כלי האינפלציה זה אחד הכלים שבאמצעותו ניתן לעשות באמת השוואה מקצועית. אז אנחנו מסתכלים, אחרי שנה וחצי שבה האינפלציה בעולם פשוט בוערת ומגיעה למספרים דו-ספרתיים. אם זה במדינות, אני מדבר על מדינות מפותחות, כמו גרמניה, כמו ארצות הברית, בריטניה. תסתכל מה קרה בבריטניה, אני לא יודע אם בכלל זוכרים את השם של ראשת הממשלה שהייתה שם 40 ומשהו יום. סלח לי, אני לא מעליב, וכן, בריטניה היא בעלת בריתנו, אבל ראשת הממשלה טראס אפילו לא הספיקה להיות חודשיים בתפקיד. אתה יודע, זו אפיזודה חולפת, בגלל שהיא כנראה לא קלטה שהעולם נמצא במשבר עמוק, והצעדים, חלקם פופוליסטיים, שהיא נקטה, הביאו לקריסה טוטלית, והיא שילמה בכיסאה על הפעולות שלה בכלכלה. אז הינה אני אתן לך דוגמה של אינפלציה. אנחנו בסוף השנה, ממש כמה ימים לפני סיום השנה האזרחית, ואנחנו כנראה לא נגיע אפילו ל-5.5%. נהיה סביב 5.1% אולי 5.2%, צריך לראות את הנתונים של חודש דצמבר, ובעצם רק בתחילת פברואר נדע מה הייתה האינפלציה השנתית. אדוני, בנתון הזה אנחנו בראש הטבלה, של הדברים הטובים, אני מתכוון, בראש הטבלה של המדינות המפותחות. כמה זה בארצות הברית? בארצות הברית זה כמעט הגיע ל-10%, 9.8%, 9.7%-9.8%, בחישוב השנתי. זה הרי היה לפני חודש-חודשיים, זה היה בחישוב. הרי אינפלציה זה חישוב שנתי. אתה כאילו מסתכל כל חודש, ובסוף אתה צריך לקחת את כל האלמנטים ואז למדוד את זה יותר נכון. בגרמניה מחיר הגז עלה פי שישה. מחיר החשמל בגרמניה לצרכן הפשוט עלה כמעט פי שלושה. אני מכיר, יש לי חברים בגרמניה, כמה משפחות אני מכיר שם, אחת מחזיקה עסק. בעסק למשל, מסעדה קטנה כזאת, קטנה, באמת מסעדה קטנה, חשמל הם שילמו סביב 300 יורו, ועכשיו הם משלמים סביב 800 יורו. אתה מבין? כאילו פי שניים וחצי עלה להם מחיר החשמל. וגם לבתים הפרטיים זה עלה, בגלל שגרמניה הייתה תלויה בגז מרוסיה. רוסיה כמובן, כולנו יודעים, מתחילת המלחמה הפסיקה למעשה להעביר גז לאירופה. ואירופה נמצאת במשבר מאוד חזק. דרך אגב, זה לא רק בתים פרטיים, הרי זה משפיע על התעשייה, כי גם, הם הענישו את עצמן, כל המדינות שהחרימו את רוסיה. לא, אני לא מדבר כרגע על המסקנות, אני מדבר על העובדות. לא, על התוצאה הכלכלית. העובדות כרגע, עובדות כאלה, שהצרכן, העובדות שאתה אומר מוכיחות שהם טעו כשהם אמרו שהם מחרימים את הגז הרוסי. ואז הרוסים הראו להם, תראה, את זה אתה אומר. אני לא אומר לגרמנים מה לבחור וכיצד להתנהג. לא, אתה מנתח את זה, אני עוזר לך. אני אומר עובדה. עובדתית יש אינפלציה בכל מדינות אירופה, גם בגלל מחיר הגז. החשמל עולה. ואצלנו, בגלל שחלק מהחשמל אצלנו סביב 20%, עדיין על פחם, כשפחם בכלל עלה בצורה דרסטית בתחילת המלחמה עוד בחודש פברואר, ואז נעשו פעולות בשביל לצמצם את העלייה. למשל שר האוצר ביטל פעמיים את הבלו על הפחם. אחר כך היה ביטול זמני של הבלו על הדלק ב-1 שקל. אי-אפשר לבטל את כל הבלו, כי זה עדיין הרבה כסף. אבל היו צווים על מנת למתן את העלייה גם במחיר הדלק, כי הנפט הגיע לרמה של 140 דולר לחבית. דרך אגב, היום זה כבר התאזן. היום אנחנו פחות או יותר חזרנו לתקופה שלפני הקורונה במחיר הנפט. אנחנו, כמה זה היום, 80? זה בין 80 ל-90 דולר לחבית. תלוי, זה גם משתנה. אבל זה בטח לא מגיע ל-140 דולר, ולכן גם, אבל לפעמים זה יכול גם, אתה יודע, קצת לקפוץ, ואנחנו כבר מרגישים את זה בכיס. דרך אגב, העלייה שתבוא, כנראה, זה לא בגלל שמחיר הנפט עלה, זה בגלל שמסתיימת החלטה של שר האוצר היוצא ליברמן כן למתן את העלייה. בכך כשהוא נתן שקל בהטבת מס אז הוא למעשה, הוא נתן שקל על כל ליטר. המדינה מימנה את העלייה החדה במחיר הדלק, למרות, דרך אגב, שחלק מפקידי האוצר התנגדו לזה, ואמרו: לא, ככה לא. אבל הוא אמר: בשביל לסייע לציבור, ורוב הציבור משתמש בדלק במדינת ישראל, כן. גם כאלה שלא משתמשים ואין להם רכבים פרטיים, עדיין מרגישים חלק מעליית המחירים בכך שיש הוצאות על ההובלה. לכן אם אתה ממתן את זה, כשר אוצר, אתה ממתן גם עליות חדות. אז מבחינת האינפלציה אפשר להתווכח, אפשר להגיד שיקר, לא יקר, אבל עובדה שמבחינת האינפלציה מדינת ישראל נמצאת במקום מצוין, טוב. לפנינו נדמה לי או שווייץ או יפן. זה בעצם רק שתי המדינות שעדיין הצליחו למתן את האינפלציה ברמה הכי גבוהה. אחר כך ישראל. תראה, זה לא ליברמן אומר, זה אפילו לא בנק ישראל אומר וזה לא הממשלה, את זה אומרים גופים פיננסיים גדולים בעולם, והם קודם כול אומרים שהכלכלה מנוהלת היטב בשנה כל כך קשה מבחינת המשברים. בנוסף, דירוג האשראי שלנו נשאר גבוה. כל הרפורמות שעשינו בנובמבר, שבחלקן השפיעו על הכלכלה, בהחלט זכו לציונים ולשבחים מצד אותם גופים עולמיים. תראה, יש אנשים, שוב, איך אתה מסביר 20% עלייה בדיור בשנה ועלייה ביוקר המחיה עם זה שהאינפלציה לא עלתה? אתייחס גם לדיור. אני לא שר השיכון, אבל אתייחס גם לנושא הדיור, כי בכל זאת קיבלנו תמונה מלאה מהקואליציה היוצאת כחלק ממנה. תכף אתייחס גם לזה. לכן מבחינת האינפלציה, כשאתה מסתכל, אכן יש עלייה קטנה, יש עלייה בחלק מהמוצרים. במסגרת קמפיין הבחירות הגעתי לאחד המקומות, הייתה אוכלוסייה די מבוגרת, והיה לי ויכוח עם אנשים. אנשים אמרו: נכון, ליברמן נתן תוספת להשלמת הכנסה, דרך אגב תוספת 23%. בן אדם שהוא אזרח ותיק, אין לו פנסיה, הוא מקבל השלמת הכנסה, עד ינואר 2022 הוא היה מקבל עד 3,100 שקל, זה כל מה שביטוח לאומי היה משלם לו. באה הממשלה, ושר האוצר ליברמן בתוכה, והחלטנו שאת הדבר הזה חייבים להגדיל. אנחנו הגדלנו השלמת הכנסה ל-250,000 איש שאין להם שום פנסיה. אלה בעצם האנשים הכי עניים ברמה סוציו-אקונומית. אני מדבר על הגמלאים, אנשים שהם מעל גיל הפרישה, כלומר 67 לגברים, 62 לנשים. הממשלה הגדילה את זה ב-23%. כלומר הגדלנו מענק חודשי לרמה של 3,800 שקל. אדוני, זה 23% עלייה בקצבה החודשית שלך. אתה מסתכל על הנתון של האינפלציה, 5.5%, ואתה מסתכל על הקצבה הזאת, 23%, וגם נתנו כסף לניצולי שואה, תוספת. יש כאלה שמקבלים חודשית, כאלה שהיו במחנות ריכוז, בגטאות, זה עשרות אלפי אנשים, ויש כאלה שלא מקבלים קצבה חודשית, קרוב ל-100,000 איש. הם היו מקבלים מענק פעם בשנה, 4,000 שקל. דרך אגב, יושב פה השר מאיר כהן מיש עתיד, יאיר לפיד היה שר האוצר ב-2013, והוא בעצם עשה את המענק בממשלה ב-2013. אחר כך הגדילו את זה ל-4,000 שקל, ובא ליברמן שר האוצר ואמר: אני רוצה להגדיל את זה ל-6,500 שקל. מצאנו תקציב, 300 מיליון, הגדלנו ל-115,000 ניצולי השואה מענק שנתי ב-6,500 שקל. אם אתה לוקח את החישוב הזה, זה 60% עלייה. אני חוזר לאותו מפגש שהיה לי בקמפיין הבחירות. התחלתי להסביר לאנשים: תראו, זה נכון שיש אינפלציה, זה נכון שהמחירים עולים, אבל בכל העולם עולה. אבל בואו נסתכל מה נתנו לכם. אני כבר לא מדבר על החרדים שקיבלו תוספת, ונקודות זיכוי להורים עובדים שיש להם ילדים בני 6 עד 12, שזה כסף נטו, כמעט 500 שקל על שני ילדים כל חודש. ואז אנשים התחילו לשאול אותי: אתה יודע מה המחירים בסופר? שאלו אותי. אמרתי: כן, תתפלאו. מה, אני חבר כנסת, אז אני לא יודע מחירים בסופר? כמה חברי כנסת נבוכו כששאלו אותם בתקשורת. מדהים. בכל שבוע, אדוני, אני הולך לסופר. בכל שבוע אני הולך לסופר באופן אישי. אני במשפחה קונה את כל המוצרים בסופר. דרך אגב, הרגשתי מאוד לא בנוח כשראיתי חלק מהשרים בתוכנית של אופירה וברקוביץ', לפני כמה שבועות. כששאלו אותם שאלות, השרים פשוט לא ידעו להגיד. הרגשתי לא בנוח באמת, כי אני הולך לסופר. תשאל אותי כל מוצר, אגיד לך כמה הוא עולה. אתה יכול לשאול אותי כל מוצר. אני אגיד לך כמה הוא עלה לפני עלייה וכמה זה עולה אחרי העלייה. והתחלתי להסביר את זה לאנשים: בואו ניקח לחם פשוט. הוא היה 7.10 שקלים, לחם פרוס, שרוב האנשים קונים. אחרי העלייה, בגלל העלייה במחיר הקמח, החיטה, שוב, בגלל אוקראינה, בגלל רוסיה, שתי מדינות גדולות שמייצאות חיטה, זה עלה ל-7.80. אז אמרתי: נכון שזה 70 אגורות. שאלתי את האנשים המבוגרים: כמה לחם אתם אוכלים בחודש? אז אחד אמר: אני קונה חמש פעמים בחודש. בוא ניקח משפחה. בדיוק, אתה מתמקד בקשישים. רוב הציבור לא קשישים. לא, אמרתי לך שהתמקדתי בהעלאה שנתנו לאותם אנשים, העלייה בקצבה. בכוונה עשיתי את זה. אמרתי: תזכרו, 70 אגורות עלייה בלחם. חלילה אני לא מתלוצץ ואני לא מתנשא, אני רק אומר עובדה. אני חוזר לאותם כלים של אינפלציה. אמרתי: תכפילו את זה בחמש, תכפילו את זה בשש אפילו. אנחנו מגיעים ל-4 שקלים. כמה עלו ביצים לפני העלייה? האם אדוני יודע? 12 ביצים בגודל L, לארג' יש לנו M, לארג', אקסטרה-לארג' הבדל של 10 אגורות, משהו כזה, לביצה. כמה זה עלה? זה היה 11.60, זה הגיע היום ל-12.30, 12.40 קופסה של 12 ביצים, עלייה של 80 אגורות. דרך אגב, מבחינת מחיר הביצים שר החקלאות עודד פורר באמת קידם פה רפורמה, כי מבחינת מחיר הביצים ישראל נמצאת פה במקום מאוד גבוה, וזה לא קשור לממשלה היוצאת. ככה זה שנים. ב-150 מדינות בעולם מחיר הביצים הרבה יותר נמוך מבישראל. אצלנו עדיין יקר. וגם אם אתה, אדוני, לוקח שכל יום אתה אוכל שתי ביצים, עדיין אתה מגיע לרמה שאתה תוסיף 5 שקלים, 6 שקלים, בהפרש של הביצים. אמרתי: כמה כבר אתם אוכלים ביצים? נניח כל אחד מכם אוכל ביצה בבוקר, ביצה בערב, למרות שזה לא בריא בכל יום לאכול כמות כזו של ביצים. אמרתי: בואו ניקח חלב. כמה עלה חלב? האם אדוני יודע כמה היום ליטר חלב? אתה יודע? 6.30 ליטר חלב. זה מחיר מפוקח. אז כמה זה עלה? עלה 5.80. זה חצי שקל. לקחתי את כל הסל של המוצרים הבסיסיים. אני לא מדבר על בשר אנטריקוט, שגם שם דרך אגב הורדנו מכסים על הבשר אדום, כשהבנו שבשר אדום לא צריך לעלות 140, 150 שקל לקילו. ליברמן הוריד את המכסים. אתה יודע מי תקף אותו? תקפו אותו במשרד הבריאות. אמרו שהגדלת הצריכה בבשר אדום יכולה לגרום למחלות לב. אז רגע, תחליטו, או שאתם רוצים שאנחנו נילחם ביוקר המחיה ונוריד מכסים, כי המכס גבוה, כמעט 12%, מקפיץ את המחיר, או אתם חוששים שאנשים עכשיו כל יום יתחילו לקנות בשר ב-150 שקל, לא, זה לא יקרה. לא. יש אנשים ששנים לא קונים בשר ב-150 שקל. אבל נכון, יש עלייה קלה בעופות, בשניצלים, בזה. פה ושם כמה שקלים. ואז בסוף אמרתי: בוא ניקח את הסל הזה, כמו שעושה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונבדוק. העלייה במחירים, כפי שאתם חשים, כשאתם כל שבוע נכנסים לסופר, האם היא לא משתקפת ולא נבלעת בתוך העלייה שנתנו לכם בקצבה? ואכן לאף אחד לא הייתה תשובה, אדוני, משום שאנחנו עזרנו לחלשים בשביל שהם יתמודדו טוב יותר עם עליות המחירים כפי שקורה בכל העולם. ולכן כשאתה מסתכל על העלייה בקצבאות ועל אותו כסף שניתן לאנשים, לא רק חיילים כמו שאמרתי לך, שהעלו ב-50% דמי קיום. 50%, אדוני. 50% לחיילים. זה לא מעט כסף. אם חייל בקרבי היה בחודש מקבל סביב 1,800 שקל עם תוספת פעילות כזו או אחרת, ולאנשים בעורף זה היה משהו סביב 860 שקלים בחודש דמי קיום, אז ליברמן וגנץ העלו את זה ב-50%. זה הגיע ל-1,300 כל חודש. וחייל קרבי, במקום 1,800 היום מגיע ל-2,400, 2,500 שקל עם התוספת של הפעילות של חייל קרבי. מגיע לו. זה מגיע לחיילים האלה. ובמקום לעשות את זה ב-2023, כפי שבהתחלה תכננו, הממשלה היוצאת עשתה את זה בחודש ינואר 2022. אלה דברים שנעשו מבחינת הכסף ומבחינת הכנסה פנויה. יש מושג כזה הכנסה פנויה. אתן לך דוגמה: כשאתה מסתכל על אנשים עובדים, ויש להם ילדים והם מגיעים לדרגת מס, מי שמשתכר 5,300 שקל, מינימום, הוא לא מגיע למיסים, הוא לא משלם מיסים, גם כאלה שמגיעים ל-6,000 שקל כמעט לא משלמים מיסים, משום שיש להם נקודות זיכוי. לכל אזרח מגיעות נקודות זיכוי, 2.25, וזה בעצם מכסה לך את ה-10% מהשכר מינימום 5,300 שקל, ולכן עד 6,000 שקל לא משלמים מס. מי שמשתכר עד 6,000 שקל קיבל מענק עבודה, אדוני. בחודש יוני בשנה שעברה 120,000 איש קיבלו פעימה אחת של מענק עבודה, ובתחילת ינואר הם אמורים לקבל פעימה שנייה, עד 5,000 שקל מענק. תחלק 5,000 לשישה חודשים, אתה תגיע לסכום מכובד מאוד תוספת להכנסה שלך. אם אתה עובר 7,000 שקל, אתה כבר מתחיל לשלם מס, וכשאתה משלם מס כל נקודת זיכוי שניתנת לך על ידי המדינה, ויש לנו פה רשימה ארוכה של אנשים שיש להם זכאות לנקודות האלה: זה יכול להיות עולה חדש בשלוש השנים הראשונות מאז שהוא עלה, זה יכול להיות נכה, זה יכול להיות מישהו שמשלם מזונות ובחזקתו ילדים, זה קורה אצל תושבי פריפריה, באותן ערים שיש בהן הטבות מס: בגבול, בעוטף עזה, בדרום, בבקעת הירדן וכדומה. כלומר הם מקבלים הטבות מס, ובכך אנשים שעובדים משלמים פחות מס הכנסה. ושוב, אני חוזר למושג הכנסה פנויה, שהם מקבלים כל חודש. כשבן אדם מקבל יותר כסף, מה הוא עושה? הוא מחזיר את הכסף לכלכלה. הוא הולך וקונה דברים, יש כאלה שהולכים למסעדה, יש כאלה שהולכים לקולנוע, יש כאלה שקונים תיק חדש לילד לבית הספר. יש כאלה שמעדיפים לבזבז כסף בחו"ל, ובוודאי היינו מעדיפים שהם יבזבזו אותו בארץ ולא בחו"ל, אבל גם כשבן אדם קונה כרטיס לחברת תעופה ישראלית שמטיסה אותו לחוץ לארץ, עדיין חברת התעופה הזאת משלמת מיסים. ההחלטה לתת נקודות זיכוי ל-600,000 אנשים שעובדים ויש להם ילדים בני 6 12 זאת החלטה דרמטית. אגב, אני עצמי אבא לשלוש בנות. הגדולה בת 12 והאמצעית בת 8 אז הן נכנסו לדבר הזה. יכול להיות שחברי כנסת לא היו צריכים לקבל את זה, אבל אם אתה נותן לכולם אתה נותן לכולם. אני לא אומר שצריך לעשות את ההפרדה הזאת. אבל רוב האנשים שמשתכרים מעל 7,000 שקל, שבעצם כבר מגיעים לדרגת המס, פשוט קיבלו כל חודש על כל ילד נקודה אחת, גם אימא וגם אבא. שני בני הזוג. המשמעות היא שאם אתה לוקח ממוצע של משפחה שיש לה ילד בן 5, בן 8 ובן 11 ואולי ילד רביעי גדול שעבר את הגיל, אז על שני הילדים שנכנסים לתוך קבוצת גיל 12 הטבות המס מגיעות ל-11,000 שקלים בשנה. 11,000 בשנה זה כסף נטו שנכנס למשכורת. 600,000 איש נהנו מזה רטרואקטיבית. אנחנו קיבלנו החלטה במאי, כאן בכנסת, שזה נכנס רטרואקטיבית מחודש ינואר, אדוני. בחודש יוני-יולי אנשים קיבלו תוספות משמעותיות לשכר שלהם, וחלקם אפילו לא הבינו שזה מהדבר הזה, פשוט חשבו שזאת הטבה בסוף הקיץ. לא, זה לא היה בסוף הקיץ. זאת הייתה הטבה של הממשלה, וזה עלה למעלה ממיליארד וחצי שקלים. כשאתה מסתכל על ההטבות האלה שהממשלה עשתה במשך שנה מהקמתה אתה מגיע לסכום של כמעט 11.5 מיליארד שקלים. אני, אדוני, לא זוכר דבר כזה שהיה בהיסטוריה של הממשלות הקודמות. כמובן, חלק מהדברים תכננו לעשות בתקציב הבא. אפשר גם להמשיך, יש שם עוד כמה דברים. אני כבר לא מדבר על הסכמי השכר שנחתמו וכו'. התוספות האלה כן אפשרו לאנשים לעבור את האינפלציה ואת עליית המחירים, שקיימות בכל העולם, כפי שאמרתי. אגב, עליית המחירים בסופרים לא נובעת רק ממחיר התובלה או דברים שקשורים לחיטה ולפחם, היא נובעת מזה שיש לנו שוק מאוד מונופוליסטי. יש לנו כמה חברות, וניסינו לפתוח את השוק, להסביר להם שאנחנו לא מקבלים את התמונה הזאת. אנחנו לא מקבלים מצב שבו אתן תמשיכו לשלוט בשוק ותרוויחו מהציבור 5% 7% כשאנחנו יודעים שבמדינות אחרות הן מרוויחות בקושי 2%-3%. אז למה בארץ אתן צריכות להרוויח 6%-7%? אני אתן לך עוד דוגמה, שקשורה לציבור שלכם, הציבור החרדי. אני אמרתי בוויכוח הקודם שלנו שהציבור החרדי וחלק מההנהגה החרדית שייכו לעצמם את ה"פגיעה" בנושא של מס על חד-פעמי. גם שר האוצר וגם השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג הסבירו שמס על חד-פעמי נובע מרצון להקטין משמעותית שימוש בכלים חד-פעמיים, כי ישראל נמצאת במקום חמישי בעולם בשימוש בכלים חד-פעמיים. זה מטורף. כל הפלסטיק הזה מזהם, פוגע. זה לא לעניין. אנחנו רצינו לצמצם משמעותית, ועובדה שזה צומצם. אנשים התחילו לקנות פחות, להשתמש יותר בכלים רב-פעמיים, ואתה יודע מה, אני לא מתבייש להגיד, גם יותר לשטוף כלים בבית. פעמיים. לא יקרה שום דבר אם ילד יתחיל גם לדעת שצריך לשטוף צלחת אחרי שהוא אוכל. הכול בסדר. אבל הציבור החרדי לקח את זה באופן אישי, ושייך את זה משום-מה לעצמו, כאילו זאת פגיעה בציבור החרדי. אותו דבר גם שתייה מתוקה, אדוני. חבר הכנסת סובה, בוא נסכם את מה שאמרת לפני כן. אני כל הזמן חשבתי שזה בזבוז שלא למדת עריכת דין. למה? כי הצגת כל כך יפה, כעורך דין, את הדברים שבחרת בהם לייצג את הקליינט שלך, כמו שאומרים, אין לי קליינטים. אני לא מייצג קליינטים, אני מייצג את הציבור שבחר בנו. לא, לא, זהו. אתה הצגת את זה כל כך יפה כשמיקדת את כל ההטבות, ושמתי לב, אבל אולי אתה לא, תשלים, לי יש חצי שעה. שכל ההטבות האלה הן בדיוק לאותו ציבור שאתה מייצג: קשישים, חיילים. חיילים, כמובן, קודם כול, אני גאה לייצג חיילים. חבל שחיילים לא הצביעו לנו. יש כאלה שהצביעו לקואליציה הנכנסת. בקיצור הגעת ל-600,000 האלה הממוקדים, אבל שים לב שתשעה מיליון אנשים לא זכו בכל זה, חוץ מ-600,000. אבל אתה בחרת בזה, וזה כישרון. עכשיו אתה יכול להמשיך. לא, לא, מספר האנשים שקיבלו הטבות הוא שניים וחצי מיליון. אני רוצה לומר לך שזה כישרון. עכשיו אתה יכול להמשיך בדברים שלך. קודם כול, אני שמח לשמוע ממך דברים. כל עוד זה בכבוד הדדי, זה בסדר גמור. לגבי העניין הזה שהממשלה רוצה לחנך את הציבור במה להשתמש ובמה לא, לא אמרתי: לחנך, אמרתי, לצמצם משמעותית את השימוש בחד-פעמי. במדינה דמוקרטית יש פה אנשים שעושים פה כל מיני דברים קיצוניים וחריגים והם אומרים: אף אחד לא יחנך אותנו איך להתנהג, וזאת זכותם. האם אדוני מעשן? אני הפסקתי לעשן. פעם במקצוע שלנו, בעיתונות, הופעתי עם שלושה אנשים מאוד מפורסמים, שאחד מהם עישן. גזרו אז את הגזרה הראשונה, שהוא חייב לצאת החוצה מהאולפן ולעשן בחוץ. היה שם קור אימים, והוא עישן שם ורעד. אמרתי לו, תאר לעצמך שאני הייתי בא ואומר לך שבשבת אסור לך לעשן, רק בימות החול. היית אומר, מי אתה שתגיד לי? אבל כשאומרים לך שאתה צריך לעמוד בחוץ בקור ולקפוא בגלל שמישהו אחר חושב שאסור לעשן, אתה מקבל את זה כילד טוב. בחג מותר לעשן, נכון? בשבת לא, בחג מותר. כן, בחג מותר. תאמין לי, זאת המצאה. זה גאוני. לא, זה רעיון פשוט. וזאת שאלה היום, כי אם היום זה לא "אוכל נפש", אז אולי זה אסור, אבל אלה שחושבים שזה "אוכל נפש", מותר להם. אני בוגר בר-אילן, אני מכיר את זה. אז הוא רעד ואמר, אתה יודע, בעצם אתה צודק, כי זאת כפייה דתית ש�� דת הלא-מעשנים. למה שאלתי אותך אם אתה מעשן? כי מחיר הסיגריות בישראל מאוד גבוה. אתה יודע למשל שבניו זילנד החליטו בכלל לאסור מ-2009 לקנות סיגריות בעתיד. כלומר הם רוצים בעוד כמה שנים לעשות איסור מוחלט של מכירת סיגריות. גם שם זאת אותה סיבה. יש היום דת האקלים, אמונה שהם יפתרו את הבעיה של האקלים ושל ההתחממות הגלובלית. אולי זה טוב לדורות הבאים. למה לא? בכל דת יש בשורה, והיא חושבת שזה טוב, אבל אחרים אומרים: הדת שלך מאוד חשובה, אבל אתה לא יכול לכפות אותה על אחרים. דת האקלים הצליחה להשתלט על העולם המערבי. אבל שימוש בכלים חד-פעמיים לא קשור לדת. זה שאנשים נצלנים, זאת דת ואמונה שהפלסטיק הזה מזהם את העולם והתנינים בים ייחנקו. זה גורם לטבע להשחיר, לא, אבל יש עובדות. מה זאת אומרת? יש עובדות. כל הדתות, יש להן עובדות. כשאתה מסתכל על נתונים של השימוש, ייצור, ואתה רואה שיש מדינה שצורכת יותר, יבגני, אני לא מתווכח איתך על העניין הזה שהאנשים שעושים את זה חושבים שהם צודקים, אבל כל הרעיון הדמוקרטי וחופש הפרט לעשות מה שהוא רוצה ולחיות את חייו באורח חיים שהוא רוצה, מינימום מתבקש שהוא יכבד את האנשים שמתנהגים אחרת, למרות שהוא חושב, אין בעיה, אני מקבל את מה שאתה אומר, ואז אני הולך איתך עוד צעד אחד, לפני שאנחנו נגיע למשקאות המתוקים. אז לפני כמה שבועות מתפרסמת כתבה, אני לא זוכר באיזה ערוץ, נדמה לי 12 או 13, לא זוכר, שמגלה שכל המס הזה, 13 שקלים לקילו פלסטיק, פשוט נשאר בכיסם של הסוחרים. הם העלו את זה לרמה של 22 שקלים לקילו פלסטיק, הסבירו לציבור המסכן, ואני אומר: באמת לציבור המסכן, שלא יודע בדיוק כמה היה מס וכמה זה עלה. כך בעצם לקחו וניצלו את הדבר הזה שמשרד האוצר והממשלה קבעו מס על החד-פעמי בשביל להקטין את הצריכה, ובמקום 13 שקלים לקילו פלסטיק אנחנו לומדים מהכתבה שזה הגיע לרמה של 22 שקלים, ואפילו יותר. עכשיו אני שואל אותך, אדוני, תגיד לי, זה מקובל לפי האמונה? לא. זו פשוט גנבה לאור יום. האם מי שאשם בזה זה המדינה, הממשלה ושר האוצר? לא. מי שאשם זה אותם אנשים שגונבים מהציבור. דרך אגב, ציבור שלכם, שאתה חושב שהוא נפגע מזה שהמחיר עלה. הינה יש לכם הזדמנות לבוא ולהגיד: בואו נגיד שכך זה עלה, ולא ייתכן שמישהו ייקח מס, ותחת המס הוא ייקח יותר, לזה קוראים פרצה קוראת לגנב. פרצה הייתה, מה זה פרצה קוראת לגנב? זו גנבה, זו לא פרצה קוראת לגנב. לא, הפרצה הייתה זה שייקרו את המחירים במס הזה, ואז הגנבים הצטרפו לחגיגה ועשו את זה. אגב, גם הצטרפו כל היבואנים שדיברת עליהם קודם. כל יוקר המחיה התחיל עם הסיפור הקטן הזה של החד-פעמי והמשקאות המתוקים. תכף ניגע גם ביוקר המחיה. תכף ניגע. אלו הפרצות שקראו לכל הגנבים, והציבור משלם את המחיר הזה. יש לי תשובה גם על זה. תראה, עכשיו אני אקח את הנושא של המשקאות המתוקים. לא אנחנו המצאנו נתון ולא הממשלה המציאה, הנתון הוא שבמדינת ישראל מספר האנשים שהם או חולי סוכרת או בקבוצת סיכון, ויכולים לחלות בסוכרת בכל רגע נתון, מגיע להם לממדים דרמטיים, סביב 600,00 איש. ואז אומרים שבין היתר זה נובע מכך שיש צריכה מוגזמת של משקאות מתוקים. דרך אגב, שוב, בדיעבד כשאתה מסתכל בשנה האחרונה אתה רואה שהצריכה ירדה משמעותית. הם אומרים שלא. אותם סטטיסטיקאים אומרים, ירדה, ירדה. לא הייתה ירידה גדולה בכלל. אני ראיתי נתונים שזה כן ירד, מה זאת אומרת? אני ראיתי בעיתון אחר שזה בכלל לא ירד אבל המס הכניס הרבה כסף למדינה. לא, יכול שאלה שרוצים להחזיר את זה חזרה, ואתה יודע, יש הרבה חברות שעושות לובינג טוב, וניסו גם לעשות את זה בכנסת, יכול להיות שהם אלה שמפרסמים ואומרים שלא ירד. לא, עובדה, אני ראיתי מחקרים שזה כן ירד, שזה כן צמצם. בוא נסכים בינינו שבכל הפרסומים אין פרסום אחד שהוא לא מגמתי מאיזשהו צד שמפרסם את הכתבות. אין אמון בשום אחת מהכתבות האלה. גם בצד הזה וגם השני. אני חוזר למדד מעקב שלי. אני, באופן אישי, כמעט הפסקתי לקנות משקאות מתוקים בשנה הזאת, מאז שעלה המחיר. תראה, גם אני לא שותה מתוק כי אני התבגרתי. אתה יודע מה? אני שמח גם שהילדים שלי לא שותים את זה. שותים רק מים. אתה עוד לא בגיל שלי, מותר לך עוד משקאות מתוקים. לפעמים אני יכול פה ושם, אתה יודע, קצת. אני לא רוצה לעשות פה פרסומות למשקאות מתוקים, אבל אני מסתכל על עצמי ואני כן הורדתי משמעותית את הצריכה הזאת. אני אומר, זה טוב כי בסופו של דבר זה משרת אותי, משרת את הבריאות שלי. אני לא יודע עד כמה, אתה יודע, כולנו בסופו של דבר פה מאחלים לעצמנו להיות בריאים, אבל זה לא מספיק רק שאתה לא קונה, אתה צריך גם לשמור על אורח חיים, על תזונה נכונה וכו'. אבל עובדה, כשאני מסתכל גם על חברים שלי, אני רואה שפחות ופחות קונים משקאות כשלא צריך. אני לא מדבר על יום הולדת של ילד, אתה שם קצת על השולחן וזה, אני אומר לך את זה יום-יום. כל מיני דברים כאלה עם תוספות. אתה יודע מה, מיץ טבעי זה הרבה יותר בריא מאשר לשתות משהו שיש בו 30% מהתוספות של המיץ. ולכן, למה לשייך את זה רק למגזר מסוים, אני לא הצלחתי להבין את זה. זה לא קשור למגזר מסוים. הכוונה של מטיל המיסים, פשוט נוח היה לכם לקחת את זה, לנסח את זה, למה זה היה נוח? למה אכפת לי? למה, אתם יותר חולי סכרת מאשר כלל הציבור? לא. בדיוק. אז למה זה היה? בגלל שאנחנו הרגשנו, ואתה יכול להגיד שזה סובייקטיבי, שהכוונה של המס הזה לא הייתה כלכלית, ושר האוצר אמור לעסוק בכלכלה, היא הייתה בריאותית, לא הייתה כלכלית. לא הייתה בריאותית, כי הוא לא שר הבריאות. זה היה בדיוק כדי לסמן את הציבור הזה. זו הייתה התחושה, ואני מאוד אשמח אם תוכיח שזה אחרת. אני אומר לך שבסופו של דבר הרופאים שעוסקים בזה, בתזונה נכונה, וגם ראיתי מקרים שכן מעידים על כך שיש ישנה ירידה בצריכה של משקאות ממותקים בעקבות העלאת המס, אגב, יש עוד הרבה מאכלים לא בריאים, הזכרת קודם את הבשר וכו' אני לא רואה ואני לא רוצה שיטילו על זה מס. נכון, יש את התוויות, יש את המדבקות, תוויות כן, אבל להטיל מיסים על זה אני לא רוצה. תראה, כשאתה נכנס לסופר ואתה יודע שהמוצר הזה לא בריא ויש לך תווית ענקית כזו, אתה אמור לחשוב פעמיים. אגב, זה ויכוח שהוא חייב להיות כאן. תווית זה עניין לגיטימי. תווית זה עניין לגיטימי. אבל להטיל מס? להגיד לאנשים: אתה לא תאכל את זה? מי זו המדינה שיש לה רשות להגיד לאזרחים מה לאכול ומה לא לאכול? בשביל זה יכולנו לחיות במדינות, לא, זו פרשנות שלך. זו פרשנות שלך. העניין הוא שכשאתה רוצה בצורה דרמטית להקטין את זה, אתה צריך להסביר לאנשים: חברים, עכשיו זה מוצר יקר כי הוא מוצר לא טוב, אתם רוצים גם לפגוע בבריאות וגם בכיס? בבקשה, אדרבה, אנחנו בכל זאת לא מדינה טוטליטרית. אבל עצם זה שאנחנו מעלים מס, זאת מדינה טוטליטרית. מעלים מס על דברים לא טובים כי לא רוצים שהדבר הזה יהיה נגיש. זה העניין. זה כמו שעשית השוואה לסיגריות, אותו דבר. אם סיגריות יהיו זולות ויהיו נגישות, אני ��ניח שגם הרבה נוער יתחילו לעשן בגיל מוקדם יותר, אבל זה עוצר אנשים. לצערי בני הנוער מעשנים, וזה עולה להורים הרבה הרבה כסף. אתה יודע את זה. אתם מכיר צעירים שלא מעשנים? אני רוצה שאנשים ידעו שזה פוגע גם בבריאותם וגם בכיסם. הוויכוח פה הוא שאתם, אני הדמוקרט ואתה, רגע, שנייה. איך אמרת? נתת לי מחמאה, אמרת שאני עורך דין? אז אני אתן מחמאה לכם, שאתם הצלחתם ליחצן את זה בצורה כזאת שזה מעוות את המציאות. הצלחתם ליחצן את זה ולקחתם, איזה עניין היה לנו? לקחתם את העניין הזה ואמרתם: הינה, זאת הפגיעה בנו. כשאתה זועק ואתה אומר "פגיעה", לציבור כבר אין לו אפילו חשק וזמן להקשיב לזה שמדובר בנושא בריאותי נטו, גם חד-פעמי וגם משקאות מתוקים. אתה מבין? ומעבר לזה, אני חושב שיוקר המחיה זו בעיה שלא נוצרה בשנה האחרונה. זו בעיה שנוצרה במשך שנים. אנחנו, דרך אגב, התחלנו לטפל. אני לא יודע אם יצא לך להיות בוועדת הכלכלה כשהעברנו את הרפורמה ביבוא, אני לא זוכר שראיתי אותך, אבל אתה לא היית, אני הייתי חבר בוועדת הכלכלה בימים של, לא בשנה האחרונה. לא, לא. בקדנציות קודמות הייתי. דיון בוועדת הכלכלה ברפורמה ביבוא, שבעיניי זו אחת הרפורמות החשובות של הממשלה, זה באמת משהו שהממשלה חייבת להתגאות בו, כי הרפורמה הזאת פותחת שוק, היא עושה דברים ששנים לא נעשו. אני כמעט בטוח שגם הממשלה הנכנסת לא תיגע בחלק מהדברים, כי הדברים חשובים לכלכלה. למשל כל הרפורמות בנושא של יבוא מוצרים למדינה, בנושא של הקטנת ביורוקרטיה ובכל הנושא של בדיקות של המוצרים, תשמע, אם כל העולם מקבל את המוצר, ואני לא מדבר על הכשרות, זה לא קשור לכשרות, זה קשור לתקנים, על מכון התקנים אתה מדבר, כן. כל הנושא של התקינה, כל הנושא של שימוש וכל הנושא של יבוא מקביל, שאנחנו קידמנו, אלה דברים משמעותיים. דרך אגב, הרפורמה הזאת הייתה צריכה להביא לכך שבחודש ינואר 2023 ייכנסו גם הרבה מוצרים מוצרי מזון. תראה, מוצרי מזון, זה לא הגיוני שבמדינת ישראל יש מס על מאות מוצרי מזון, שלא קיים באף מדינה אחרת. שוב, אני מדגיש: זה לא קשור לכשרות, זה קשור לתקנים, תקינה, זה נקרא. תקינה למוצר כשזה אותו מוצר בכל העולם. לא יודע, זה מתחיל מטונה ומסתיים בתירס וכל מיני דברים כאלה שאתה אומר: למה? למה זה קורה? למה? כי עשרות שנים היה נוח לאותם אנשים שעסקו ביבוא של המוצרים לשלוט בשוק. אז אני חושב שהממשלה היוצאת עשתה דבר דרמטי. אני חושב שגם בחלק מהמחירים של המוצרים, כמו מזגנים, אפילו, אנחנו צריכים לחוש בזה. בחורף זה פחות אבל כן אמורה להיות ירידה במזגנים כי הרפורמה ביבוא עוסקת במזגנים, במכונות כביסה, אפילו בדברים כמו עגלה לתינוק. תשמע, זה לא הגיוני שבמדינת ישראל עגלה לתינוק תעלה 1,600 יורו כשבאיטליה אותה עגלה עולה 800 יורו. למה? אתה יודע, אומרים: למה, ככה. זו התשובה של אותם אנשים, ככה. כי אנשים מוציאים מהכיס כסף, הולכים לקנות. כשנולד לך ילד ראשון אתה אומר: אני חייב הכול טוב, ואתה חוסך, ויש לך סבתא וסבא שעוזרים. אבל למה זוג צעיר צריך לשלם במדינת ישראל 5,000 שקל על עגלה, כשבאיטליה זה עולה 2,400 שקל? לכן הרפורמה ביבוא עוסקת גם במוצרי תינוקות, גם בעגלות, גם בכך שאתה יכול להיות יבואן קטן יחסית ויכול להביא למדינת ישראל אותם מוצרים, רק בכמות קטנה יותר. לפני הרפורמה היית צריך לעשות את כל הבדיקות, ולתמחר במחיר הזה, להכניס את המחיר של הבדיקות וכל הנושא של המכס וכו' וכו' לתוך המחיר של המוצר, ולכן לא שווה לך להיות יבואן קטן אלא יבואן גדול. היום המצב השתנה. היום מספיק שאתה מצהיר, כמובן שיש בדיקות, אתה לא יכול לעשות הצהרת שקר, כי על זה יש לך קנסות וגם אפילו מאסר, אבל זה אמור להציף את השוק במוצרים תחרותיים. אנחנו נפתח את התחרות. זאת מהות הרפורמה ביבוא שקודמה על ידי הממשלה היוצאת. אני חושב שהאופוזיציה בכנסת העשרים-וארבע, שהיום היא הופכת לקואליציה, במקום החרמה מוחלטת וטוטלית של הוועדות, אני חושב שהיא הייתה צריכה להיות חלק מהדבר הזה. כמו שיש ועדות בכנסת, כמו ועדת הכלכלה, כמו ועדת הכספים, ששם נהוג להגיע להסכמות, אז אני חושב שאם חברי מהאופוזיציה היו משתתפים בדיוני ועדת הכלכלה באופן מלא ולא באופן חלקי לפני החוקים, אני חושב שגם הקרדיט היה מתחלק גם להם בנושא הדברים שהתקבלו. עכשיו אני חוזר לאותם כלים של המדדים בשביל לבדוק עד כמה באמת אפשר לעשות את ההשוואה הזאת. אז אתן לך עוד נתון: גירעון. הגירעון התקציבי אחרי הקורונה היה מטורף. זה הגיע כמעט ל-10% מהתל"ג, שזה מספרים מטורפים. ככל שיש לך יותר גירעון ככה אתה משלם יותר מס על האשראי, על כל ההלוואות שהמדינה לוקחת. אז עובדה, יש עובדות ואתה לא יכול להתווכח. אי-אפשר להגיד: אתם ישבתם עם האחים המוסלמים, כשמדברים על גירעון. עובדה שהממשלה היוצאת ושר האוצר צמצמו את הגירעון ל-0%. אבטלה אחרי קורונה, אני כבר סיפרתי את זה פה ואפילו חידדתי את העניין הזה, אנשים לא רצו לחזור לשוק הזה לשוק העבודה. היה נוח לשבת עם חל"ת, והאבטלה הייתה סביב 9%. היום צמצמנו משמעותית, הממשלה צמצמה משמעותית, וכך האבטלה היא קיימת אבל היא קיימת במספרים מאוד נמוכים, סביב 2.5%-3%. אפילו פחות, כי גם החודשים האחרונים בעקבות המשבר הוסיפו לעלייה קלה באבטלה. הכי חשוב, אדוני היושב-ראש, נתוני צמיחה. כלכלה זה לא עסק פרטי של הקואליציה הנכנסת. אתה יודע, כל המדינה תלויה בנתוני הכלכלה, וצמיחה זה אחד הנתונים החשובים. אתה גם בונה את הכלכלה לעתיד, אתה בונה תקציב בהתאם לצמיחה. תקציב זה לא: באתי, ישבתי במשא ומתן עם ראש הממשלה המיועד, ביקשתי א', ב', ג', ד', ביקשתי דברים שעולים כסף ולא מעניין אותי מה קורה. לא. צריך לעניין אותך, ולא רק אותך אלא את כל השותפים הקואליציוניים, איך אתם מקדמים את הכלכלה. כי אם תיקח עכשיו, בשנה הבאה לא יהיה לך מאיפה לקחת ואתה צריך להגדיל את העוגה הזאת שנקראת תקציב. בשביל להגדיל אתה צריך לתת מנוף לצמיחה, אתה צריך לקדם את הכלכלה. בינתיים, לפי מה שאני רואה בהסכמים הקואליציוניים, אני לא רואה פה דרישות למנף את הכלכלה. שוב, היה לנו ויכוח סביב זה. אני יודע את עמדתך בעניין תלמידי ישיבות, אבל עובדה שכשאתם מגדילים את הקצבאות זה כסף נטו שילך אליהם. זה לא ממנף את הכלכלה. למה לא? קודם הסברת כל כך יפה שזוג צעיר שליברמן נתן לו, איך קראת לזה? נקודות מס, זיכוי מס. כן, אבל קראת לזה שיש לו הכנסה פנויה אז הוא הולך וקונה. אתה יודע את כוח הקנייה, הוא צריך לעבוד בשביל להגיע לנקודת זיכוי. הוא צריך לעבוד. כן. אבל בכסף שנשאר לו, הוא קונה בתוך השוק, כמו שאמרת, וזה מביא פרוספריטי לכלכלה. כן. אתה יודע כמה מיליארדים יש להכנסות המדינה מהמס העקיף של הקניות של הציבור החרדי, שהוא ציבור שצורך, כל מה שאמרת קודם על הלחמים, כמה? תגיד כמה? פי עשרה, גם בביצים, גם בלחם וגם בכל מה שאמרת, פי עשרה ממה שמנית פה, כמובן גם במוצרים, גם בעגלות וגם לתינוקות. אני לא אמרתי שהציבור החרדי לא משלם מע"מ. אני לא אמרתי את זה. הוא משלם הכול. לא, לא אמרתי את זה. כל מס שיהודי חרדי חייב על פי החוק. קודם הסברת שיש הרבה עובדים שלא חייבים במס, ובצדק, כשהם לא מגיעים לדרגת המס. מי שמגיע לדרגת המס משלם מיסים בדיוק כמו כל אזרח אחר. לא, זה נקרא מיסים עקיפים. גם מיסים עקיפים וגם מיסים ישירים. לא. מיסים ישירים, אתה צריך להגיע לדרגות מס בשביל לשלם מס הכנסה. כמו שכל אזרח אחר. אם ההכנסה שלו, זה שלציבור החרדי יש רמת הכנסה נמוכה יותר זה כי הוא מודר מהמגזר הציבורי, ששם המשכורות הטובות. אין יהודי חרדי שיכול להיכנס למגזר הציבורי, כי שמים לו מחסומים של תארים וכל מיני דברים שאין לו. אז הוא מתפרנס רק במגזר הפרטי. אני דווקא שמעתי אחרת. שמעתי שיש אומרים שיש הרבה אנשים שמשתלבים בהייטק. בהייטק אכן יש הרבה חרדים. תחליט, או שהם משתלבים בהייטק או ששמים להם רגליים. יש פה סתירה בתוך התזה הזאת. יש כאלה שמשתלבים בהייטק, לא לא לא, אין סתירה. יש כאלה שמשתלבים בהייטק ויש כאלה שרוצים להגיע למגזר הציבורי והם חסומים על ידי תנאי סף שמונעים מיהודי חרדי להיכנס. מתוך מיליון מועסקים במגזר הציבורי תראה כמה אחוז חרדים יש שם. אתה תראה איפה כל הזוועה הזאת. במקום שאנחנו נצעק אז זועקים עלינו שאנחנו עוד לא משתלבים. איפה? במגזר הציבורי. תגיד לי, אדוני היושב-ראש, איך אתה מסביר שבכל הפרמטרים, אגב, זה לא אני אומר, אתם אומרים, הציבור שלכם הוא עני. איך אתה מסביר את זה? העוני נובע ממה? העוני נובע מזה שהוא מתפרנס מהמגזר הפרטי, ויש לו משפחות, לא, אתה כרגע פירטת ואמרת שהציבור קונה הרבה, ומשלם מיסים לטענתך. אז איך זה יכול להיות שהוא עני? הציבור עני, איך יכול להיות? אם אתה מרוויח כסף ומשלם מס אתה לא אמור להיות עני. איך הציבור שלך בכל הפרמטרים הוא בתחתית של העוני? שאלת שאלה, אני אומר שוב. אני מסתכל על המדד הסוציו-אקונומי, אני מסתכל על הערים שהן בתחתית של התחתית. זה ערים שבהם האוכלוסייה החרדית היא רוב-רובה. אני כבר לא מדבר על ירושלים, בני ברק, אילת, בית"ר עילית. איך? איך אתה מסביר את זה? שאלת שאלה נכונה, ואני חייב לתת את התשובה גם לכל מי שצופה בנו. אבל תוסיף לי שתי דקות, טוב? אני אוסיף לך שתי דקות. אם זה מה שחסר לך אחרי שעה, אני אוסיף לך. יש מה שנקרא המגזר השלישי. יש אנשי חסד שמביאים מיליארדים, מאיפה הם מביאים מיליארדים? מארצות הברית, יהודים שתורמים פה המון המון כסף בשביל לקיים את המשפחות האלה, את המוסדות האלה, את הכוללים האלה. הם מכניסים את זה למדינה, ואנחנו קונים. מאיפה הם לוקחים את הכסף? אתה יודע, יש את הבדיחה הזאת: מאיפה אתה מביא את הכסף? מהמגרה. מי שם את זה במגרה? אשתי. מאיפה היא לוקחת? אני נותן לה. מאיפה אתה לוקח? מהמגרה. אז תסביר לי. הסברתי לך שיש מגזר שלישי. מאיפה הכסף מארצות הברית מגיע? שם אנשים עובדים? איך מייצרים את הכסף? רק רגע. ישנם מיליארדרים בארצות הברית שתורמים לכל מיני ארגונים חילוניים ואנטי-דתיים, אתה מדבר על יהודים? שמאלנים, שפועלים נגד מדינת ישראל יחד עם האיחוד האירופי. אה, הם תורמים לכם? לא. אלה תורמים לצד השני. בצד שלנו יש יהודים טובים בארצות הברית, היהודים הטובים, מאיפה הם לוקחים את הכסף? הם לא מדפיסים את הכסף. הם עובדים, הם יהודים שמרוויחים טוב. אני לא יודע אם הם עובדים. פעם היו אומרים עליהם, ברוסיה, שהם סוחרים שמנצלים את הפועלים. א. סוחרים זאת עבודה. מי שסוחר זאת עבודה. השא��ה, אתה לא מדפיס כסף בבית. מאיפה אתה לוקח את הכסף? אם למדת את מרקס אתה יודע שאלה שסוחרים אינם עובדים, אינם מייצרים אלא מנצלים את העובדים, הפרולטריון. אתה אמרת שנכנסים מיליארדים, שאלת אותי, תן לי לענות, אחרת אצטרך להוסיף לך עוד. יש יהודים בארצות הברית שמרוויחים הרבה הרבה כסף ומשקיעים בארץ ישראל, במדינת ישראל, מיליארדים בשנה כדי לממן את החוסר הזה. אתה יודע כמה? תעשה חשבון. השאלה ששאלת היא שאלה מאוד מעניינת. איך אנשים קונים פה המון המון מוצרים בשעה שאין להם הכנסות? אז הטענה שלך היא פשוטה. אני מבין את הטענה שלך. אנשים טובים, בהגדרה שלך, מביאים מיליארדים של דולרים מחו"ל ובכך עוזרים לאנשים שהם ברמה הסוציו-אקונומית התחתית. כן. אתה חושב שזה נכון לכלכלה? לא. ודאי שהיינו רוצים שיהיו מתוך מיליון עובדים במגזר הציבורי לפחות 10%, דהיינו, 100,000 חרדים. לא. אתה מבין שאתה מתאר פה מציאות שהיא פוגעת בכלכלה. לא, לא, היא תורמת לכלכלה. כשבן אדם נמצא בתחתית, ואתה, במקום לתת לו כלים, פה אני גם מגיע לנושא, טוב, אין לי ויכוח איתך על הכלים. לא, אם אתה רוצה שהבן אדם הזה לא יהיה תלוי בכסף שמגיע מחו"ל, אגב, שם לא מודפס כסף, שם גם מייצרים את הכסף. לא לא לא, זה בסדר גמור. מישהו מייצר את הכסף הזה, נכון? לא, אני רוצה שהצופים ידעו שכל השקרים שהחרדים כאילו לא רוצים לעבוד או חיים על חשבון החילונים זה שקר וכזב. לא. אני לא אמרתי את זה. אני לא אמרתי. לא. אתה לא אמרת את זה. אבל כל כלי התקשורת. עזוב תקשורת, אני לא מייצג תקשורת. אני שאלתי אותך שאלה, אני הסברתי את זה. איך זה ייתכן שכל הערים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה. אתה מסתכל על הרשימה, ואתה רואה שהערים האלה, רוב-רובן עם אוכלוסייה חרדית, אם זה ירושלים, אם זה בני ברק, אם זה ביתר עילית. עכשיו, אם אני מציג את הנתון הזה, אז מה, אני אנטישמי? לא, אני אומר עובדה. זאת בעיה. לא. אם אתה מכבד את אורח חייהם ומציין כעובדה, ואומר: כל הכבוד שיש יהודים טובים בארצות הברית שיודעים להעריך תורה, שיודעים להעריך אורח חיים דתי ויודעים על מצב המצוקה בארץ ישראל, ותומכים בארץ ישראל, ובונים את ארץ ישראל, והם גם משקיעים בארץ ישראל, כל היהודים האלה. מי קונה את כל הדירות בירושלים וכל זה, ובארץ כולה? אלה אנשים טובים שרוצים חלק בארץ ישראל. אתה יודע כמה ספיר הסתובב בעולם, וניסה לעזור פה. הרי המדינה קמה על הכנסות מחוץ לארץ. אז אם בעזרת השם יבוא יום ויהיו 100,000 חרדים במגזר הציבורי, אז אולי לא נצטרך שיהודים תורמים מחוץ לארץ. אז איך אתה תכניס אותם למגזר הציבורי כשאתה, לא אתה אישית, אבל צריך לתת להם כלים? מה זאת אומרת, בן אדם צריך להתמודד. אתה מגיע למכרז, ואתה צריך להתמודד מבחינה מקצועית. למשל, הלכת וקיבלת מקצוע, יש מכרז על תפקיד מהנדס העירייה, תתמודד. מה, מישהו בכלל מסתכל קודם כל שיש לך כיפה שחורה על הראש? אם אתה מהנדס טוב, ואתה יודע לעשות דברים טובים, ואני אומר לך שיש חוסר במהנדסים. אתה יודע שבחלק מהעיריות יש בעיה, יש מחסור במהנדסים. לא יכולים למצוא אנשים טובים שייכנסו בהגדרה של התפקיד, כי אין אנשים, אתה יודע. יש לנו בעיה. אכן, סובה, אני הגשתי הצעת חוק. שמה? שכל מבחן לאדם שהוא נכנס לאיזושהי משרה, שתנאי הסף יהיו מקצועיות באותה משרה. זאת אומרת, אם הוא רוצה להיות מהנדס, למה? זה לא קורה עד עכשיו? לא. מה זאת אומרת? היום הוא צריך תואר אקדמאי. על הזמר הסיני, הוא יכול לקבל תואר. רגע, אם בן אדם עוסק בתכנון ובנייה, תכנון ובנייה זה בדיוק ספציפי. מספיק שהוא למד בישיבה? לא. אי-אפשר, נכון? לא. רק שנייה. אם אנחנו נעשה שהמהנדס צריך להביא תעודת הנדסה. רופא, צריך להביא תעודת רפואה. בהייטק, אנשים מהמגזר החרדי, דרך אגב, אחת ולתמיד בנתון הזה. חלק מהאנשים בהייטק, זה אנשים שהם למדו, או שאנשים שחזרו בתשובה? אתה יודע. יש לא מעט אנשים, גם יוצאי רוסיה, דרך אגב, ברית המועצות, שהם משייכים את עצמם למגזר החרדי, אבל הם חזרו בתשובה, הם סיימו אוניברסיטאות אזרחיות, לא. גם כאלה יש. חזרו בתשובה, ואז הם נכנסים לתוך ה-2.5% האלה שהם בעצם מייצגים את הציבור החרדי בהייטק. לא, באמת, אני לא צוחק איתך. יש לי חדשות בשבילך, יש הרבה הרבה חרדים. אני יודע. לא הרבה, הרבה. ביחס למגזר זה לא הרבה. לא, הרבה יותר מאשר במגזר הציבורי. אבל שהם למדו בישיבות, משתלמים ומשתלבים בהייטק בצורה מדהימה. עכשיו, אתה מסכים איתי שבשביל להשתלב בהייטק אתה צריך לימודי ליבה? מתמטיקה, פיזיקה? לא. מה זאת אומרת לא? לא. הוא ילמד. איך הוא יודע? בגיל 14 הוא משלים את הלימודים שהוא לא למד בכיתה א', ב'? אתה יודע מה, אני אגיד לך. כן. אני רוצה באמת לשמוע פעם אחת הסבר מדוע יש התנגדות ללימודי מתמטיקה, לא. לא. אני לא הולך להסביר לך על העניינים האידיאולוגיים, אנחנו מדברים על עניינים כלכליים ותעסוקתיים. לא. אני מבין למה אתם מתנגדים למחשבים, כי פעם מישהו אמר לי: אנחנו מפחדים שילדים ייחשפו לדברים נוראיים. אמרתי, כשהוא יגדל, הוא ייחשף בכל מקרה. אבל למה יש התנגדות למתמטיקה ואנגלית, למשל? הבחורים שהולכים להייטק משלימים בגיל 20, 22. אבל למה בגיל 22 לבזבז? למה לא לעשות את זה בגיל 10? תשאל בן אדם האם הוא זוכר משהו מהמתמטיקה שהוא למד בגיל 14, ותראה שהוא משתלם. גם החילוני שבא להייטק, הוא צריך להשתלם טוב טוב במתמטיקה. מהתעודות שיש לו מבית הספר, לא. פה אני לא מסכים איתך. פה אני לא מסכים. אבל לא משנה. אגב, אין לי שום התנגדות למתמטיקה. אני יודע שלך אישית לא. אני יודע שדווקא לך אישית אין התנגדות. לא. אין לי התנגדות למתמטיקה לאף אחד. רק למה שאתה קורא מתמטיקה, אנחנו קוראים חשבון, זה אותו דבר. לא. חשבון, אבל היות שהזמן שלך הולך להסתיים, לא. למה? יש עוד חמש דקות. כן. אני אוסיף לך. שתי דקות ביקשת. לא. חשבון, זה חשבון. אני מדבר איתך מתמטיקה, מתמטיקה. אני אומר לך דברים שהם רציניים. אני שומע למשל שיש אנשים שבשיא הרצינות אומרים: למה צריך ללמוד מתמטיקה? משום שאנחנו, אצלנו, אני מדבר על כלל החברה, יש מחסור באנשים שיודעים מתמטיקה ברמה גבוהה, בלי מתמטיקה אין לך בנייה, אין לך הנדסה, אין לך שום מקצוע שהוא בהייטק. תראה, מתמטיקה זה גם לוגיקה, זה גם תהליכים של דברים שקשורים למערכות. תשמע, זה הבסיס של המדע. זה הבסיס של המדע. אתה לא צריך לשכנע אותי. מתמטיקה זה דבר טוב. חשבון זה דבר טוב. לוח הכפל זה דבר טוב, וגם מתמטיקה זה דבר טוב. אז למה יש התנגדות בציבור? זה הסיפור? על זה אני אדבר איתך אחרי שאני ארד מהבמה. אתה יודע, כשמדברים על לימודי ליבה, ולימודי ליבה, דרך אגב, בציבור לא מבינים את המשמעות. הרי לימודי ליבה, מה זה ליבה? אתה יודע מה זה ליבה ראשי תיבות, מה זה? כן. זה לימודי בסיס. לימודי יסוד בחינוך הממלכתי. אתה יודע איך זה נוצר? כשבא שמואלי, מנכ"ל משרד החינוך, לרב רביץ, ב-2002, 2003. והוא אמר לו שהוא רוצה שילמדו קצת תנ"ך וגמרא בבתי ספר ממלכתיים, ובזה ידעו קצת יותר יהדות. אז אמר הרב רביץ, אוה, יופי, זה ייקרא לימודי ליבה. מה שזה התהפך, שזה הפך למכשיר לטפח את החינוך החרדי. לא לזה התכוונתי כשאמרתי לך את זה, אני התכוונתי למשהו אחר. כשאתה מסתכל על לימודי ליבה, אז התקצוב של מוסדות במגזר החרדי בהתאם לאחוז לימודי ליבה. אנחנו יודעים שיש להם למשל מוסדות שבהם אחוז לימודי ליבה מגיע לרמה של 30%, ויש כאשר שמגיעים לרמה של 50%, ויש כאלה שמה לעשות, בתחתית. אז אני אומר, שאני לא מצליח להבין את ההתנגדות העקרונית הזאת. 55% ו-75%. דרך אגב, בממשלה היוצאת גם ניסו לעשות, לתמרץ את המוסדות שבהם יש לימודי ליבה פר תלמיד. נניח, קח את המוסד שבו יש לך 1,000 תלמידים, קח פר תלמיד 6,000 שקל בשנה, ותגדיל את אותם אחוזים של לימודי ליבה. גם לזה הייתה התנגדות. כי מדינה, אסור לה לקחת נושא, להפלות מיליון ילדים. מה זאת אומרת להפלות? להפלות. אפליה, הייתי קורא לזה גזענית, בגלל שהם חרדים, בתירוץ שהם לא לומדים מתמטיקה. לא. זה לא נכון. זו ליבה, שאין שום חוק שיצר את זה. יצרו את זה אנשים ממקום טוב. אף אחד לא אומר לך כמה ללמד תנ"ך ותורה. אבל אומרים לך: בשביל שאנחנו כמדינה ניתן הזדמנות לאנשים האלה להיכנס לשוק, אני עונה לך על מה שהיה. אבל עצם העובדה שאתה שולל את זכותם של הילדים לקבל תקציב חינוך כמו כל ילד אחר, זו אפליה גזענית, בגלל שהם חרדים. לא. לא בגלל שהם חרדים. התירוץ זה מתמטיקה. התירוץ זה אנגלית. לא נכון. זה לא בגלל שהם חרדים, בגלל שיש התנגדות של ההנהגה שלהם לדבר הזה. זה רק תירוץ. לא. אני אומר לך. אם אתה תשאל הורים, אתה יודע מה, נמשיך את השיחה בפעם אחרת. לא. כי אם אתה תשאל הורים: האם אתם רוצים שהילד שלכם ילמד חשבון, רוב האנשים יגידו: ברור שאני רוצה. למה? מישהו מתנגד לאנגלית? אבל ההנהגה משתמשת בדבר הזה ולא מובנת לי ההתנגדות הזאת. עכשיו אני אסכם ככה בכמה משפטים. לא הוספת לי, נכון? סכם, בבקשה. אני אוסיף לך. מה שהבטחתי, אוקיי. אחרי שעה תוסיף לי עוד כמה דקות, כי חבר הכנסת עודה רוצה כבר לעלות לדבר. תראה, בכל זאת אני רוצה להגיד שיש דברים, יש הרבה דברים טובים בממשלה היוצאת. אני חושב שהציבור גם לא קיבל את התמונה. השרה פרקש דיברה לפניי על השיח המתלהם, והמפלג, וכל הדברים. אתה יודע, אתה מנסה לעשות איזשהו שיח בתקשורת, אתה מנסה באמת להתעמק בדברים, ומייד עוברים לפסים של, אתם ישבתם עם אלה, אתם ככה וככה, והציבור כבר לא שומע את העיקר. אני גם חושב שגם הסוגיה שכרגע דיברנו, כמעט חצי שעה, על הלימודים במגזר כזה או אחר, אני חושב שכן, הסוגיה הזאת צריכה להיות נדונה בוועדת החינוך בכנסת ישראל. אני חושב שהדיון צריך להיות פתוח, בלי הגוונים הקואליציוניים והאופוזיציוניים. צריך פה לפתוח את הדיון. צריך לשבת וצריך לראות כיצד מקדמים כלל הציבור. בכל זאת, תשמע, אתה יודע יש עקרונות שהם צריכים להיות עקרונות אוניברסליים. אני לא פעם אמרתי שאני, למשל, בעד שהציבור הערבי ישתלב בצבא. אני חושב שהציבור הערבי צריך לשרת וצריך להגדיל את השירות. אבל יש תמיד התנגדות עקרונית. אנחנו לא פעם שמענו פה חברים מהמפלגות הערביות מדוע הם מתנגדים. אבל אני אמרתי שאני רוצה שירות של חברה הערבית בצה"ל. אני חושב, שירות אלטרנטיבי, שירות טוב. זה גם יקרב אותם וישלב אותם יותר בחברה. כמו שאני בעד שילוב של החינוך החרדי בחינוך הכללי, מה שנקרא, בשביל לתת לאותם ילדים כלים. ואתה, אדוני, אמרת שבגיל 20 הם משלימים. לא, אני לא רוצה שהם ישלימו בגיל 20. עזוב שכ��ר חלק מהם לא הולכים לצבא, אבל אני לא רוצה שהם ישלימו בגיל 20. אני רוצה שהם ישלימו בגיל שבו כל הילדים משלימים. שאותו ילד מהמגזר החרדי יוכל להתמודד על משרה באוניברסיטה, יוכל להתמודד על משרה במגזר הציבורי, ויוכל לבוא ולהגיד: אני לא פחות טוב מילד בכפר סבא, רעננה או כפר שמריהו, כשאני רוצה ללמוד הנדסת בניין בטכניון, הגם שיש לי כיפה שחורה על הראש. תשמור על אורח חייך, אני לא אומר לך איך אתה צריך לחיות. אבל יש דברים אוניברסליים. יש דברים, כמו שאמרתי לך, שירות בצה"ל, השתלבות בשוק התעסוקה, דברים אוניברסליים. ואתה תעשה מה שאתה חושב לנכון. אף אחד לא אומר לך לשנות, חלילה, את האמונה שלך או להוריד את הכיפה או להתבייש בכיפה, ממש לא. כל אחד יבחר את הדרך שלו. אבל בשביל שהוא יתמודד ובשביל שהוא ישתלב, אי-אפשר לתת לו את הכלים האלה בגיל 20, אדוני, וזה מה שרציתי להגיד. אני חושב שאנחנו נמשיך את הוויכוח. יהיה לנו עוד מספיק זמן בכנסת לדבר על זה, ובכל זאת אני מודה לך גם על הדקות הנוספות שאתה הוספת לי. תודה רבה. תודה רבה לך, חבר הכנסת יבגני סובה. אני רוצה לציין שלבקשתו של חבר הכנסת סובה התערבתי. חבר הכנסת סובה, אני אומר שלבקשתך התערבתי, אחרת לא הייתי מתערב ככה בוויכוחים, כי אני כיושב-ראש לא מתווכח. אבל הנעמתי לך יותר את השעה. בסדר גמור. תודה. תודה רבה לך, חבר הכנסת סובה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. גם 30 דקות. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, הכיסאות הריקים, המכובדים, מה השעה עכשיו? 23:10 כמעט. כבוד היושב-ראש אייכלר, רציתי להגיד שאני לא מסכים עם חבר הכנסת סובה לגבי החרדים והחינוך החרדי. אני חושב שכל בן אדם באמונתו יחיה, וצריך לכבד את המאפיינים של כל קבוצה וקבוצה, וצריך לראות ברב-תרבותיות עושר, דבר שמוסיף לחברה כולה. אני חושב שדווקא אנשים בטוחים בעצמם, בטוחים בתרבות שלהם, בהיסטוריה, בשפה, מבחינתם, תרבות או שפה הן דבר שמעשיר, שמוסיף. רק אנשים שאין להם ביטחון עצמי מחפשים איך לפגוע בתרבות האחרת. רציתי לשאול אותך לגבי בתי הספר שנקראים פטור, של החרדים, לפי הבנתי בשנות התשעים הגיעו להסכם, החינוך העצמאי של יהדות התורה ומעיין החינוך של ש"ס הגיעו להסכם, דרך חוקים. אז למה כל פעם צצה מחדש בעיה של תקציבים? בגלל כל מיני תוכניות חדשות, כמו בשנה עברה, תוכנית גפן, למשל, על זה מדובר. גם אופק חדש וגם עוז לתמורה, כל זה, הבנתי. הבנתי. הבנתי. טוב, אז עמדתנו בסיעת חד"ש-תע"ל היא בעד הזכויות הללו, כי הן זכויות בסיסיות לתלמידים. מה גם שדווקא המוכש"ר ברוב המקרים, למשל בקרב הערבים, בקרב בתי ספר כנסייתיים או מוסלמיים, מי שהביא את האדמה ותרם אותה זה הווקף, לא המדינה. כלומר, במובן הזה המדינה חייבת. מי שבנה את המבנה עצמו זה אנשי הווקף, על חשבונם. אז פה גם המדינה חייבת. מי שמשלם תשלומים חודשיים זה ההורים. למשל, אצלנו בחיפה יש כל מיני בתי ספר שהם מה שנקרא מוכש"ר, מוכר לא רשמי. אם מחליטים לסגור את בתי הספר הללו, מערכת החינוך יחד עם עיריית חיפה לא ידעו מה יעשו עם התלמידים. המדינה חייבת למקומות הללו. עכשיו, בשנים האחרונות יש התקדמות, לפעמים ממשית, לפעמים קונקרטית, בבתי הספר הרשמיים. רואים יותר בתי ספר חדשים. הכסף שמקבלים המורים בבתי ספר רשמיים הוא יותר מהשכר שמקבלים מורים במוכר לא רשמי. לכן התביעות הללו הן תביעות צודקות בהחלט, שוויוניות. אני נגד ההסכם הקואליציוני שלכם. אני נגד שתוקם מהממשלה הזו. בכל זאת, ממקום פרגמטי, במידה שזה קורה על אפי ועל חמתי, אני הבנתי מחבר הכנסת גפני שזה קיים בהסכמים הקואליציוניים, המוכש"ר נכנס שם. כן. וזה אמור להשליך גם על בתי הספר הכנסייתיים ובתי הספר המוסלמיים, מה שנקרא מוכש"ר. אני רוצה להוסיף עוד משהו. יש טענה או הפנמה בקרב קבוצות שכאילו מי שמגיע לבתי הספר הללו הם מעמד הביניים ומעלה. אבל במקרה שלנו זה לא נכון כלל וכלל. בקרב החרדים זה ברור שזה לא נכון. ודאי שלא. בקרב הערבים, למשל, אני למדתי בבית ספר יסודי יוחנן הקדוש בחיפה, בלב השכונה הוותיקה ביותר ואדי ניסנאס. התלמידים היו משכבות עוני. אבל היתרון של בתי הספר הללו הוא שהם הביאו אנשים מוחלשים ועשו מהם הייטקיסטים, רופאים. כלומר, מבחינת המדינה, בראייה אובייקטיבית, היא צריכה לראות בהם מנוע כלכלי אדיר. מנוע כלכלי אדיר. אתה בא למקום מוחלש ועושה מהקבוצות הללו אנשים שמצליחים בחברה, מרוויחים וגם משלמים מיסים. לכן אני חושב שמכל הבחינות אכן צריך לתמוך בבתי הספר הללו. ואם הסעיף הזה יהיה בהסכם הקואליציוני, זה אולי יהיה אחד מהדברים הטובים הבודדים ביותר בהסכמים הקואליציוניים הרעים, הרעים ברמה ההיסטורית. אם כבר דיברתי על הרוע, חשוב לי שכולנו נחשוב איך ננצח את הממשלה הזו. ואני רוצה להגיד לשר מאיר כהן: אם אנחנו נישאר פה בכנסת וכל הזמן ננאם, נצביע 64 מול 56, אנחנו לא נעשה את השינוי העמוק והאמיתי. אנחנו צריכים לצאת לרחובות. לצאת לרחובות מדי שבוע, להחליט, למשל, שפעם בשלושה חודשים נעשה הפגנה של חצי מיליון לפחות בכיכר רבין, למשל. אני חושב שזה חשוב בכמה רמות, בין היתר לגבי בית המשפט. בסופו של דבר, השופט חי בקרב עמו, ואם הוא ירגיש שמשתלחים בבית המשפט, נגד השופטים, ושאין מי שמגן, אין מי שעומד בצד האחר, בסופו של דבר גם שופט הוא בן אדם והוא חי בקרב עמו. זה מה שרוצה נתניהו. נתניהו רוצה בדיוק מה שקרה בסרט הסנדק, The Godfather, ראית את הסרט הזה? לא. בדבר אחד אתם יכולים להגיד שאנחנו בורים: בסרטים ובספורט. סרטים הם לא בשבילנו. למה? זה חלק מהחיים. אתה כן ראית סרטים, נכון? בטח. אז אתה יודע למה. אז אתה יודע למה אנחנו לא מסתכלים. מה, אתה לא חי בחיים? ברחוב? אלה דברים שקורים בחיים. אז שם ב-The Godfather, בסנדק, בסוף כולם באו ונישקו את ידו של ראש המאפיה. כולם באו. סליחה. אני רוצה להגיד לך משהו. פעם מישהו שאל אותי: למה אתם לא יודעים כלום ואנחנו יודעים הרבה? אמרתי לו, לא, לא. אתם העגלה המלאה. מה אנחנו, אנחנו העגלה הריקה. תקשיב. לא בעניין התורני. אמרתי לו: אני מוכן להיבחן עם כל אדם סטנדרטי בכל נושא חוץ מספורט וסרטים. הבנתי למה סרטים, אבל למה לא ספורט? מה, לא ראית את המונדיאל? מה אתה אומר? מה קרה לך, זה היה משהו מעולה. אתה יודע מה היה פה? דבר מעניין. אני יושב פה במליאה, ועומד פה שר הביטחון בני גנץ ואומר: אנחנו מקבלים את תוצאות הבחירות, ועוד לפני שהוא ממשיך, אז אני שומע צעקה "יש". חשבתי שבני גנץ מקבל את תוצאות הבחירות אז שמחים על זה. אחר כך אמרתי: לא, זה לא יכול להיות, אולי צוחקים. פתאום מישהו אמר: מסי. אז כבר הבנתי שמשהו קרה פה. זה בגלל שאני לא מבין בספורט, אז חשבתי שצועקים "יש" על זה שבני גנץ מקבל את תוצאות הבחירות. אני רוצה להגיד לך שכדאי לצפות במונדיאל. תגיד לי, למה זה אסור מבחינה דתית? הציבור רוצה להבין מה הבעיה. מה הבעיה לראות משחק בין מרוקו לבין צרפת, למשל? בפרט אם זה בקטאר, כן. בקטאר או בכל מקום אחר בעולם, מה הבעיה? נדבר על ��ה אחר כך. אין איסור בתורה לבעוט בכדור. אין שום איסורי תורה בלזרוק את זה לסל. לא, זה ספורט. כלומר, הכדור זה כלי. זה בעיקר הספורט והתחרות. כן, אבל התרבות שלנו מטילה עלינו עגלה מלאה. יש ספורט בריאותי, ללכת, הליכה. אבל מה הבעיה עם כדורגל? אני באמת לא מבין. אני חושב שגם הציבור לא מבין. מה הבעיה עם כדורגל? באמת חשוב לי להבין. זה לא משהו נגדך. אני מבקש מהשכן שלי בכנסת, אייכלר, שיסביר לי. אני אסביר לך. אני לא אסביר לך למה לא, אני אשאל אותך למה כן. אומרים שכדורגל מוציא אגרסיות, שמונעים מאנשים להיות אגרסיביים על ידי זה שהם חיים, לא, זה דווקא מפרק הרבה עצבים. זה דווקא טוב, במקום אלימות, במקום פשיעה. זהו, אז שיכניס את זה לכדור, כך אומרים. אנחנו ממילא אין לנו אלימות בכלל, בתרבות שלנו, התורנית, אז אין לנו צורך להכניס בכדור אגרסיות. אבל זה לא אסור. זה רק פן אחד, והפן הקטן, של הכדורגל. בכל מקרה, אני חושב שצו השעה זה לצאת לרחובות, כל האזרחים הדמוקרטים, נגד הממשלה הפשיסטית שמתגבשת. אני רוצה להגיד לכבוד השר מאיר כהן, אתמול ישבו ראשי האופוזיציה מכל סיעות האופוזיציה. חברך, ראש הממשלה יאיר לפיד, לא הזמין אותי, ואני חשבתי, למה? אולי מבחינתו זה טוב להיות במרכז, כלומר, לא זה ולא זה, ולעשות השוואה ביני לבין פשיסטים, ולהגיד שזה לא לגיטימי וזה לא לגיטימי. אני חושב שחוץ מהבורות בגישה הזו, הוא פוגע בעצמו, הוא פוגע באפשרות להחליף את הממשלה הזאת. כי בלי האוכלוסייה הערבית או חלק גדול מהאוכלוסייה הערבית, פשוט אי-אפשר. ניסו את זה במשך הרבה שנים. אחרי רצח רבין, במקום ללמוד שרק עם הערבים אפשר, ברחו מזה. אני זוכר, למשל, כשברק ניצח בבחירות, המשפט הראשון שהוא אמר: קיבלתי רוב יהודי. הוא קיבל 57%, והוא אמר שהוא קיבל 51% מהיהודים. הוא שואב את הלגיטימציה שלו מרוב יהודי, לא מרוב אזרחי. אנחנו לא לגיטימיים. אני חושב שכל הניסיון הזה הביא הצלחה אדירה לימין ולבנימין נתניהו, שהבין את זה הכי טוב והביא הפסד כל הזמן דווקא למה שנקרא מרכז-שמאל. כן, אני אגיד לך. גם אתה, אנחנו הצבענו אותו הדבר. גם אתה, אותה הצבעה. אני רוצה להגיד לך משהו, כבוד השר מאיר כהן. דווקא אתה, כי אני מכיר אותך אישית, דווקא אתה, אל תיכנס לזה ותגיד שהיא ממשלה טובה, כי היא יכולה להיות טובה לסוג של מעמד ביניים שמחפש את בית המשפט, המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי. אבל מבחינתו, העם הפלסטיני למשל, שהממשלה שלך הרגה יותר אנשים ממנו מכל ממשלה בעשור האחרון, מבחינתך זה פחות חשוב, ומבחינתי זה הדבר העמוק ביותר אצלי, העמוק ביותר אצלי. מספר ההרוגים הערבים בצל הפשיעה הוא המספר הגבוה ביותר אי פעם בשנה הזאת. זה דבר הכי עמוק אצלי. אז אם אתה חושב שהמשוואה היא: שים את הסוגיות הגדולות מבחינתי בצד ובואו נשמור על בית המשפט, וזה העיקר, אתה לא תמצא בי שותף. אבל אם תשאל אותי על בית המשפט, אני אגיד לך, אני שותף, האם אני רוצה עוד שופט דמוקרט או עוד שופט גזען? לא, דמוקרט. אני לא אומר או הכול או כלום. לא. אני מוכן, אני חושב שזה חשוב. כל מיעוט רוצה להרחיב את המרחב הדמוקרטי ולא לצמצם אותו, זה האינטרס שלי, אני שם את היד שלי יחד עם היד שלך. עם זאת, מהם הדברים הקרדינליים, מה הפגיעה האמיתית בדמוקרטיה? אני חושב שהמשך הכיבוש, האפליה נגד האוכלוסייה הערבית וחוסר הצדק החברתי, אלה הם שלושת הדברים החשובים ביותר. מה עם בית המשפט, גם בית המשפט, גם המדינה העמוקה, גם האקדמיה, אני ��יתך. אבל להגיד לי: זה כן, והשאר לא חשוב. לא רק לא חשוב, פוגעים בהם יותר מכל ממשלה אחרת, במספרים. אני חושב שיותר נוח למה שנקרא מרכז-שמאל למצוא ערבי נתין. מה זה ערבי נתין? שלא תופס את עצמו אזרח, באמת אזרח. כלומר, בסוגיות גדולות הוא אומר: לא מעניין אותי, אני רוצה תקציבים, נוח. אני לא מקבל, לא מקבל ולא אקבל אף פעם. אני אזרח בזכות. אתה טועה טעות חמורה. לקחת את הדבר הזה ולהפוך אותו לדבר החשוב ביותר ואת שאר הדברים לזנוח? בסופו של דבר, הממשלה הקודמת יכלה להמשיך ולתפקד והתחילה לעשות דברים מצוינים, בוודאי לאוכלוסייה הערבית. אנחנו נמשיך להיות חלוקי דעות, אבל אי-אפשר לאחוז בכל המקלות ולהגיד תמיד אני צודק. שני דברים. יש לך מעמד פריבילגי, אתה מימשת את הזכויות הלאומיות שלך. מהמקום הנוח הזה אתה יכול להטיף לי. לא, לא, אני לא מטיף. אני לא מקבל. אני לא מקבל. כל מה שאני אומר, אני יודע להטיף. לא הטפתי לך. אמרתי את דעתי. אם אתה רוצה שאני אטיף לך, גם את זה אני יודע לעשות, אבל זו לא הכוונה. אתה מימשת, אני לא מימשתי. הדבר השני: מי אמר שאנחנו מזניחים? הממשלות מזניחות. למשל, באתי לכנסת ונפגשתי גם עם שר שהיה בממשלת הליכוד, כחלון. ישבתי איתו ל-70 פגישות, הבאנו את 922, אני הנהגתי את כל המשא ומתן למען 922. גם התוכנית החדשה, 550, נשענת על 922 וממשיכה את דרכה של 922. זה אנחנו. מי אמר? אנחנו כל הזמן מדברים על כל הסוגיות. אבל לא רוצים שאנחנו נהיה חלק מהעם וחלק מהסוגיה הכללית. רוצים לראות אותנו פחות מעם ופחות מאזרחים. זה מה שרוצים מאיתנו. מה זאת אומרת, פחות מעם, פחות מאזרחים? אתה כן ערבי, אבל אין לך סוגיה לאומית, אל תדבר עליה, ואתה כן אזרח, אבל במדינת היהודים. רוצים אותי פחות מעם ופחות מאזרח, ואני לא אקבל. מה אני מבקש? מה אני מבקש? מה אני מבקש? תן לי אמנה אחת בעולם שלא מקבלת את מה שאני אומר. תן לי מקום אחד בעולם שאומר שהבן אדם טועה כשהוא אומר: אני חלק מעם ויחד עם זאת אני חלק מהאזרחים. אני לא באתי למדינת ישראל, היא באה אליי. אני רוצה להיות אזרח שווה זכויות הן ברמה האזרחית והן ברמה הלאומית. אבל אתה מכחיש עם. לא רוצה לתת לו זכויות לאומיות. אם תגיד לי: תשמע, מקדמים דבר גדול, זכות הקדימה לדבר הגדול הזה, כמו בממשלת רבין למשל. ממשלת רבין לא הביאה זכויות לאומיות לאזרחים הערבים ואפילו לא האמינה בזה, ורבין בעצמו לא האמין בזה. הוא נהרג ולא האמין בזה. אבל הוא התחיל במסע גדול וחשוב. תמכנו בו, בצדק. טוב שעשינו את זה. אבל להגיד: שים את הדבר הגדול בצד ובוא תיכנס איתי. ועוד להגיד לי, ואני מאוד מכבד אותך על האומץ: אתה מקבל את זה שהמדינה נולדה יהודית ותישאר יהודית, לא, יא חביבי. לא, יא חביבי. לא, יא חביבי. אני חלוק איתך. זאת מדינת היהודים. זכויותיכם שוות, ואנחנו מחויבים לזכויות המיעוט. אבל זו מדינת היהודים. זאת מדינת הלאום היהודי. אז בוא נגיד, בוא נגיד כך. בוא נגיד כך. אתה יודע את זה. ואתה חי כאן, ואנחנו מקבלים אותך ואת הזכויות שלך באהבה גדולה ובחיבוק. גם מקבל אותי, יאללה, שוכרן. יאללה, שוכרן. יאללה, תודה רבה. בבקשה. מה זה? מה, אתה מקבל אותי? מה אתה מקבל אותי? אני פה לפניך, יא חביבי. מה אתה מקבל אותי? אני לא אתווכח. מה, מה אתה מקבל אותי? מה הנימה הזו? מה אתה אומר לי? אני לא אתווכח איתך. מה זאת אומרת שאתה מקבל אותי? אני רוצה להגיד לך משהו. תשמע, אני מכיר בזה, אנחנו מכבדים את המיעוט. אין הרבה מדינות שמכבדות את המיעוטים כמונו. אני מכיר בזה שהיהודים הם עם. כן, כן. מה? מה אמרת? לא שמעתי. אין הרבה מדינות שמכבדות מיעוטים כמו מדינת ישראל, עם כל הצבע השחור שאתה רוצה לצבוע. זה לא יעזור. אתה יודע מה, באמת אני רוצה להגיד לך, אתה צודק. אין הרבה מדינות שגירשו 90% מהעם. אין הרבה מדינות שלא נתנו ל-90% ממנו לחזור לאדמות שלו. אין מדינות שבהן רבע מהאזרחים הם מהגרים וחיים בתוך מדינת ישראל אבל אסור להם לחזור לכפר שהם גורשו ממנו. אין מדינה שמי שנקרא בה שמאל רוצה שהיא תהיה המדינה של העם, למרות שיש ילידים מבני המקום שמהווים 20%. על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? אתה יודע מה? אתה חי בנגב. אתה חי בנגב. אתה יודע מה יש בנגב? יש אפרטהייד בנגב. אפרטהייד. מה זה אפרטהייד? זה שני דברים ביחד: סגרגציה יחד עם אפליה מכוונת. יש אפרטהייד בנגב, ואתה מדבר על "אין עוד מדינות בעולם". איפה אתה חי? אתה חי בנגב באמת? איפה אתה חי? יש 40 כפרים בלתי מוכרים, אין מים, אין חשמל. מה קרה לך? כשהתחלנו לעשות הפגנה, חלאס, תפסיק עם זה. מי התחיל? יש ממשלות לפניך שהכירו בעשרה יישובים. זה לא יעזור. יש ממשלות לפניך שהכירו בעשרה יישובים. אתה צריך לקבל החלטה מה אתה. אתה לא יכול להיות הכול. ומי שהכיר בהם זה עמיר פרץ לפניך. אתה מדבר לא נכון. לא נכון מה שאתה אומר. לא נכון. לא נכון. תשמע, תשמע, מי שהכיר, אתה לא יכול להיות, פלסטין, ואתה לא יכול להלל ולבוא לכאן, לעמוד כאן ולהגיד שאנחנו לא בסדר. עד כמה אפשר לשמוע את זה? אתם לא רק לא בסדר, אתם גזענים. אתם יותר מזה. מה זה לא בסדר? מה זה לא בסדר? אתה יודע, כשאין מה להגיד, אז צועקים: אתם גזענים. אתם גזענים, בטח. אנחנו לא. מה אתם לא? מה? יש בן אדם ילידי, נולד במולדת שלו, ואין לו מולדת אחרת מלבדה, ואתה אומר לי שהמדינה מוגדרת לעם אחד, נקודה. לא אמרתי את זה. אמרתי שזאת מדינת הלאום היהודי. ואנחנו מבינים שיש 20% ערבים ומקבלים אותם בכבוד גדול. מקבלים אותם. רגע. ויש קונפליקט, והקונפליקט הזה ילווה אותנו. אבל לצד הקונפליקט, יש גם חיים משותפים. לצערי הגדול בזמן האחרון אתה לא תורם לחיים המשותפים האלה. השאלה היא עד כמה אתה מוכן לתרום לחיים המשותפים האלה. כן. כן, בטח, אתה צודק. למה? כי אני לא שותק בפני הגזענות, אז אני לא תורם. מה אתה רוצה ממני? אתה רוצה שאני אהיה בן אדם ללא סוגיה כלל וכלל, ללא סוגיה לאומית. זה מה שאתה רוצה ממני. חבר הכנסת עודה, אתה עומד בפרלמנט הישראלי. אתה עומד, עזוב. אתה עומד בפרלמנט, תראה. אתה עומד בפרלמנט, ואתה אומר את כל אשר עולה לליבך. וזאת זכותך הבלעדית, ואנחנו מכבדים את זה. ובסופו של דבר, אתה תגיד שאנחנו גזענים. בטח שאתם גזענים. בטח. אני רוצה להגיד לך שהיהודים, מבחינתי, הם עם שמגיעה לו זכות להגדרה עצמית. אני מקבל את זה, בטח. העם הזה מימש את הזכות הזו בשנת 1948. יחד עם זאת, יש עם אחר, שטרם מימש את הזכויות הלאומיות שלו. וזוהי הסוגיה העיקרית. מי שאומר את זה הוא זה שמפר את הסטטוס קוו, הוא הבעייתי. אבל מי שמנציחים את הכיבוש הם הטובים. אני כופר בהגמוניה הזו. אני כופר בהגמוניה הזו. אני איאבק נגדה כל חיי, עד שיהיה שלום שייטיב עימי ועימך ועם הילדים שלך ועם הילדים שלי. אני שותף לתקווה הזאת בדיוק כמוך. ההבדל הוא, אמרתי לך, במקביל לקונפליקט הזה, ההבדל הוא שמבחינתך זו לא סוגיה עיקרית, או לא לעכשיו, אין לה זכות קדימה.  יש 20% של אזרחים ערבים, שצריך ביחד, אתה ואני וכולם, לטפל בהם ולהשקיע בהם היטב. טוב. אתה לא תורם לזה. נקודה. יש לי ויכוח על זה. מותר לי לשאול שאלה? אבל ממש שאלה, לא ויכוח. כן, בבקשה. בכ"ט בנובמבר החליטה עצרת האו"ם לחלק את הארץ הזאת לשתי מדינות לשני עמים. החלק הגדול לעם הפלסטיני, החלק הקטן לעם היהודי. תגיד לי אם זה נכון שמי שלא רצה להסכים לזה זה הצד הפלסטיני. יפה. ומי שכן הסכים לזה זה הצד היהודי. זה נכון או לא? תשמע, אייכלר. תסביר לי את, תשמע, תשמע ממני. שתי תוכניות החלוקה, היישוב הערבי דאז דחה אותן. תשמע ממני, שני דברים. הדבר הראשון, אני חושב שההנהגה הפלסטינית הייתה צריכה לקבל את הסכם החלוקה בשנת 1947. אני שייך לקבוצה שדווקא קיבלה את ההסכם בשנת 1947. היו ח"כים פה: תופיק טובי, אמיל חביבי, שבשנת 1947 קיבלו, לפני קום המדינה. אני שייך לקבוצה הזו. ואני חושב שלמרות חוסר הצדק, למרות הכול, היו צריכים לקבל. עכשיו, תגיד לי, אייכלר, בבקשה, מי שולט במדינת ישראל מאז 1977? האנשים שקיבלו את הסכם חלוקה או אלה שדחו אותו? האצ"ל והלח"י, שההמשך שלהם הוא החרות, הציונות הדתית. מי שולט במדינה? האנשים שלא קיבלו את הסכם החלוקה. מי ששולט במדינת ישראל מאז שנת 1977 ועד עכשיו, ברוב התקופות, הוא דווקא הזרם שהתנגד להסכם החלוקה בשנת 1947. מי שמוביל את האוכלוסייה הערבית הוא דווקא הקבוצה שהייתה כל כך קטנה בשנת 1947 והפכה לקבוצה הדומיננטית ביותר בקרב האוכלוסייה הערבית, שזה אנחנו. לכן אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה. הייתה יוזמה ערבית בשנת 2002. כל המדינות הערביות חתמו עליה, כל המדינות האסלאמיות חתמו עליה. מי דחה אותה, בבקשה, בשנת 2002? אתה יודע? תספר לי קצת על היוזמה הזאת. יוזמה שמדברת על מדינה פלסטינית בגבולות 1967 לצד מדינת ישראל, פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים גם כזכות מוסכמת בין ישראל לבין אש"ף. משהו כזה. מי דחה אותה? אני יודע שהסכמי אוסלו, לא, לא. היוזמה הערבית משנת 2002. מי דחה אותה? לא, אבל בהסכמי אוסלו היה בערך, פחות או יותר, את הדבר הזה. ומי פוצץ את ההסכמי אוסלו? מי עשה את האינתיפאדה? ואלכ, כנראה שהפלסטינים רצחו את רבין. תגיד לי, מי רצח את רבין? לא, לא. האינתיפאדה שהייתה, שגרמה לכל, בוא, תשמע, תשמע. לא. אני שואל אותך שאלות. אני לא שופט. טוב. הפלסטינים רצחו את רבין. לא, לא. הפלסטינים בחרו בנתניהו בשנת 1996. הפלסטינים הם היחידים, האשמים היחידים, בסדר? לא. לא. לא אמרתי לך כלום. שאלתי שאלה, ואתה תתמודד עם העובדה. טוב. תשמע. הינה, טוב, תשמעו. אני חושב, אני אומר זה גם למאיר כהן, אנחנו חלוקים, חלוקים, ברור. יחד עם זאת, חייבים, חייבים, לכבד אחד את השני ולהיאבק ביחד נגד הממשלה הזו. לא להגיד שאני פוסל את זה או פוסל את האחר. יש לי את הדעות שלי. הן לגיטימיות, לפי כל מוסר. לפי כל מוסר. אפילו אם אתה חושב שסדר העדיפויות הוא לא נכון, אפילו אם אתה חושב שהנימה שלי, אתה לא מרגיש נוח איתה, אבל הוא מוסרי, תובע זכויות צודקות לשני העמים. אתה יכול להסכים פה, לא להסכים שם. אבל אם אנחנו לא נדע לבנות אופוזיציה לוחמת, מאוחדת מול הממשלה הזו, ולצאת לרחובות ביחד ולהיאבק, אני אומר לך שכולנו, כולנו נפסיד. אחר כך, יש בינינו ויכוח קשה, שיכול להימשך גם עכשיו וגם מחר. אתה יודע מה? זה גם ויכוח קשה וגם מאבק משותף. נלך על זה. אני חושב שזה מאוד מאוד נכון, ושהאזרחים הערבים צריכים להפנים שהם לבד לא יכולים, בגלל שהם רק 20%; היהודים שדורשים שינוי צריכים להפנים שבלי האזרחים הערבים הם פשוט לא יכולים. מהמקום העדתי הזה, שמבין היטב את המציאות, צריך למצוא את הדרך ולהיאבק נגד הממשלה הזאת עד שנפיל אותה כמה שיותר מוקדם. תודה רבה. בבקשה, שוכרן. חבר הכנסת מתן כהנא. אייכלר, אגב, מדבר ערבית טובה. שוואיה-שוואיה. אייכלר, אתה מדבר ערבית? פעם דיברתי יותר. אבל הרבה שנים לא דיברתי, אז זה קצת, יש לך זמן עד 24:00. אל תדאג. אם אני מסיים לפני, אפשר לפני? הרבה קודם, אל תדאג. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, בכנסת ישראל יושבת מפלגה שחטפה את המותג הציונות הדתית ועסוקה בשבועות ובימים האחרונים להוציא לציבור היקר הזה שם רע. זו אינה הציונות הדתית שלנו, זו אינה הציונות הדתית שעליה גדלנו. רבים מבני ובנות הציונות הדתית, בכל מקום שהם נמצאים בו, בתעשייה, בישיבות, באקדמיה, במשפט, בבריאות, בחקלאות, בצבא ובכל מקום, מוצאים את עצמם בימים האחרונים מסבירים לחברים שלהם שהם לא כאלה, שסמוטריץ', מעוז וסטרוק הם מיעוט קיצוני שלא מייצג את מרבית בני ובנות הציונות הדתית, שרוב בני הציונות הדתית חושבים אחרת. זה חילול השם נוראי, וזה מרחיק אנשים מהיהדות. אני תוהה אם יש מישהו אחד שמכיר בן אדם אחד שקם בבוקר ואומר: שמעתי אתמול את סמוטריץ', וזו היהדות שאני מחפש. האם יש בן אדם אחד בארץ ששומע על הצעות החוק של סטרוק ורוטמן ואומר לעצמו: בזכותם השבת אני אעשה קידוש? האם יש אישה אחת בארץ שמקשיבה לאבי מעוז ואומרת לעצמה: השבת אני אדליק נרות? פשוט חילול השם נוראי. ההתנהגות הזו לא צריכה להפתיע אף אחד. הכתובת הייתה על הקיר, כי כשיש מנהיג של מפלגה שקורא להחרים בבית כנסת, לנדות מבית כנסת אנשים שחושבים אחרת ממנו, אין שום פלא שמאותה מפלגה אנשים מגישים הצעות חוק שכל המהות שלהן היא אפליה. ובשביל מה? בשביל כמה מקרים בודדים? בשביל זה לזהם את ספר החוקים הישראלי בחוקים שכל המהות שלהם היא אפליה? זו המדינה שאנחנו רוצים? מדינה שבה אפשר לא לתת ללהט"ב להיכנס לבית מלון? מדינה שבה אפשר לא לתת שירות רפואי לאנשים? חושבים שיש איזה מדרון חלקלק, לא מדרון חלקלק, אנחנו כבר במדרון הזה. הרי בזכות החוק הזה כבר ראיתי שזה יאפשר למוסדות חינוך חרדיים להמשיך עם המנהג הנפסד של לא לקבל בנות ממוצא מזרחי לבתי הספר. זה פה, זה פה. עכשיו כבר אמרת משהו שהוא עלילה ממש. זה הדבר שאנחנו רוצים? זו המדינה שאנחנו רוצים? לא, אתה לא יכול להעליל עלילות, ואני אשתוק. לא. אדוני היושב-ראש, אני אומר, אין שום היתר להפלות ילדה בגלל מוצאה בחינוך חרדי. אני שמח מאוד שאתה אומר את זה, אבל גם כשאנחנו רצינו להגיש הצעת חוק שתאסור את זה נלחמו נגדנו בכנסת הקודמת. אגב, אתה אומר "הציונות הדתית" משה אונא מייצג, או זרח ורהפטיג? זאת תמיד הייתה מניפה כזאת. אדוני היושב-ראש, אני אומר כאן לכל אותם בני ובנות הציונות הדתית שמרגישים נבוכים אל מול מי שמתיימרים לייצג את המגזר שלנו ובפועל מביישים אותנו ומביישים את המונח הזה "ציונות דתית": אני אמשיך לייצג אתכם, את כל אלה שמאמינים שאפשר ביחד, את כל אלה שמאמינים שצריך לתת כבוד לכל בן אדם ולא להחרים אף אחד ולא לנדות אף אחד, ואת כל אלה שחושבים שעם פחות כפייה תהיה פה הרבה יותר זהות יהודית. אני אמשיך לייצג אתכם. תודה, אדוני, ולילה טוב. יופי. אבל השאלה שלי, אתה יכול לנעול את הישיבה. תענה לי על השאלה שלי בפעם אחרת. משה אונא וזרח ורהפטיג היו יותר רחוקים ממך ומבצלאל, והם היו באותה מפד"ל. מה לעשות שהיום יש פה מנהיג של מפלגה שמחרים אנשים אחרים? אנחנו לא נועלים את הישיבה. אנחנו עושים הפסקה עד השעה 02:00. הישיבה תתחדש בשעה 02:00. (הישיבה נפסקה בשעה 23:45 ונתחדשה בשעה 02:01.) אנחנו מחדשים את הישיבה, ויעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק. לרשותך תעמוד כחצי שעה, בבקשה. לא כחצי שעה, חצי שעה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, לילה טוב לכולם. האמת היא שאני מתחיל לחבב את הקונספט הזה לעלות לכאן כל יום ב-02:00. אני מודה שזו סיטואציה משונה, אבל מתרגלים לכל דבר. שלא נתרגל. רק חבל שאנחנו נאלצים לדבר על דברים עצובים, שלא לומר מטרידים. החוק הזה, שלכבודו התכנסנו, הוא חוק רע. הוא חוק שהופך את המשטרה לפוליטית, ולצערי אני כבר רואה רוחות שנושבות שאולי מושפעות מהתהליך הזה. היום בבוקר בעיתון ראיתי ידיעה על רשימה נוספת של אבי מעוז ומפלגת נועם, כל יום רשימה חדשה. זה באמת אירוע שהוא בלתי נתפס ואיכשהו עובר לידינו, שמפלגה עם סממנים פשיסטיים מובהקים הולכת לשבת בקואליציה. אולי אנחנו גם נעמיד איזה לוח בכניסה למשכן שבו בכל יום נתעדכן על רשימה חדשה של אנשים שצריך להיזהר מהם. פעם אלה להט"בים ופעם אלה עובדי משרד המשפטים, בטח נגיע גם לגויים רוסים ולנשים ולאוכלוסיות נוספות שמבחינת אבי מעוז והחברים שלו הן מסמנות את הטרלול הפרוגרסיבי. אני רוצה לדבר על נושא העלייה. בדיוק אתמול, בעצם אולי שלשום, מלאו 30 שנה להתפרקות ברית המועצות. זה קרה ב-26 בדצמבר 1991, עם הנאום האחרון של הנשיא האחרון של ברית המועצות מיכאל גורבצ'וב, זיכרונו לברכה. האמת היא שאני זוכר את היום הזה. זה היה יום מאוד עצוב לנו בתור אזרחי המדינה שהולכת להיעלם. הייתה איזושהי תקווה שתקום מדינה דמוקרטית ליברלית, אבל הדמוקרטיה נתונה למי שמחזיק בשלטון. אז אני נולדתי וגדלתי במדינה שהיא לא מדינה דמוקרטית, ללא מערכת משפט עצמאית וחזקה וללא ארגוני חברה אזרחית, במקום שבו אפשר לדרוס זכויות אדם ולשנות את החוק בהתאם לגחמות השלטון, גחמות הרוב, כפי שקוראים לזה בקואליציה המתהווה. ולכן האזהרות שאני משמיע כאן יום-יום הן לא סתם הפחדות לשם פחד אלא כדי שנפנים את גודל הסכנה ונהיה ערים לגורלנו, כדי שנסתכל למציאות בלבן של העיניים ונשאל אם זו המדינה שאנחנו רוצים לחיות בה, מדינה חשוכה שרומסת את המיעוט בזחיחות וביוהרה ללא שום חרטה או ספקות על מעשיה. אחד הנושאים החשובים שעלו על הפרק בעקבות המלחמה באוקראינה, לילה טוב, חבר הכנסת דוידסון, אחד הנושאים שעלו בעקבות המלחמה שפרצה בין רוסיה לאוקראינה ב-24 בפברואר השנה הוא מדיניות העלייה. ההסכמים הקואליציוניים המסתמנים אינם פוסחים גם על עולים ועולות. ראשית, גם המפלגות החרדיות וגם בן גביר וסמוטריץ' רוצים לשנות את חוק השבות, לבטל את סעיף הנכד. מבחינתי זה במובן מסוים למחוק את האתוס של מדינת ישראל, שהכרנו כמדינה שקולטת עלייה. ואם לא די בכך, הם גם מינו את חבר הכנסת אבי מעוז לאחראי על ארגון נתיב, שכידוע אחראי באופן בלעדי על מתן אשרות עלייה לעולים מחבר העמים. אני רוצה לציין שהעולים והעולות האלה ממדינות חבר העמים, שמגיעים במספרים גדולים השנה לישראל, הם רופאים, מחנכים, מהנדסים, מתכנתים, אומנים, ספורטאים. בדוח האחרון שפורסם על ידי ארגון לובי מיליון, שמייצג את דור אחד וחצי, דור עולים שהגיעו בגיל 10, 12, 13, 14, נמצא שרוב העולים החדשים הם צעירים: 24% מגיל אפס עד גיל 17, 24% מגיל 18 עד גיל 35. הנתונים האלה מעידים על מידת היכולת של הצעירים האלה להיות גורם משפיע בחברה הישראלית. הם מעידי�� על כך שרוב העולים בגיל כושר עבודה ועשויים להיות הגורם המכריע בחיזוק הכלכלה הישראלית. במובנים רבים אנחנו יודעים את ההשפעה הגדולה על כלכלת ישראל שהייתה לעלייה של שנות התשעים. יתרה מזו, 38% מהעולים והעולות הם בעלי משרות של מקצועות חופשיים, מהנדסים, רואי חשבון, עורכי דין, ויש להם השכלה גבוהה או הכשרה מקצועית, וכמעט חצי מהעולים הם בעלי שליטה גבוהה מאוד בשפה האנגלית. הנתונים האלה רק מחזקים את הטיעון שאנחנו חייבים לחבק את העלייה ולחזק אותה. השקרים שאנחנו שומעים מהגזענים ומהמסיתים בכנסת, לדוגמה מחבר הכנסת שלמה קרעי, שקרא לעולים גויים או מהגרים מטעמי נוחות, לדעתי הוא אמר בוועדה על חוק דרעי שהעולים מחבר העמים רק רוצים לקחת דרכון ישראלי וללכת. זה פשוט לא נכון. יש אולי אחוז מסוים שעושה את זה, אבל אלה בטח לא מספרים משמעותיים, וזה ודאי לא קשור לסעיף הנכד. אבל אם כבר מסיתים ומשקרים, אז כנראה עד הסוף. ההשמצות האלה מחלחלות לציבור. אנחנו רואים את זה ברשתות, אנחנו רואים את זה בתקשורת. הגזענות ממשיכה להיות חלק מהיום-יום של רבים מאיתנו. תראו, אני עליתי לפני 24 שנים וקוראים לי ולדימיר ויש לי מבטא, אז אי-אפשר לטעות. גילויי הגזענות האלה מלווים אותי בעצם מיום הגעתי ארצה, בגלים בנסיבות שונות, ואני ממש מרגיש את זה שמאז שהתחיל הגל האחרון של ההסתה, קודם כול, עם פרוץ המלחמה באוקראינה פתאום במקום לשלוח אותי בחזרה רק לרוסיה התחילו לשלוח אותי בחזרה לאוקראינה. אז כנראה גילו מדינה נוספת. עכשיו זה יותר חזר שוב לרוסיה, אז שולחים אותי לרוסיה, לפוטין, אבל העוצמה בחודשים האחרונים, ואני רואה את זה ברשתות אצלי, בחשבון הטוויטר שלי, בפייסבוק, העוצמה היא שונה לגמרי. אבל אולי אני לא קנה מידה לשום דבר כי אני נבחר ציבור ועוד איכשהו אולי נזהרים בכבודי, אבל תחשבו על אותם עולים במקומות עבודה, על ילדים בבתי ספר, איך מתייחסים אליהם. ילדים הם הרבה פעמים, לצערי, עם אכזר, וכל הביטויים האלה, יש להם משמעות. למילים יש כוח, להסתה יש כוח, וזה לא פעם כוח הרסני, לצערי. אבל איך אני יודע שמדובר בהשמצות? כי באותו מחקר שכבר הזכרתי, שפורסם על ידי לובי מיליון, נמצא כי רוב העולים רואים את ישראל כמקום שבו הם שוקלים לחיות שנים רבות. ורק פחות מ-3% העידו כי אינם מתכוונים להישאר כאן, 3%. יש עוד נתון נוסף ומעניין במיוחד: 45% טוענים כי מגורי הקבע תלויים במידת הקליטה במדינת ישראל. מדוע אני חושב שזה מעניין? כי מדינת ישראל היא הגורם המרכזי בסיוע לעולים ולעולות החדשים, ולכן מאוד חשוב לדאוג שהם נקלטים כראוי ובאופן מיטבי. וזאת אחריות שלנו, זאת אחריות שלנו כחברי כנסת, ובוודאי זו אחריות של ממשלת ישראל. זאת אחריות של מדינת ישראל כמדינה ערכית ומוסרית. 60% מהעולים שהגיעו מחודש מרץ 2022 לצערי עדיין לא התחילו ללמוד באולפן, וזה בהחלט לא נתון מקרי. 13% דיווחו שלא היה מקום באולפן, ולכן הם ויתרו. אני חושב, ואני תמיד אומר את זה בכל המפגשים שלי עם העולים, ויש לאחרונה יותר ויותר כאלה, שואלים אותי מה סוד ההצלחה. אז יש הרבה סודות להצלחה של הקליטה, אבל אין ספק שאחד הסודות זה לימוד השפה העברית. ככל שמשקיעים יותר, אני יכול גם להגיד את זה מניסיוני, ככל שמשקיעים יותר בלימוד השפה בשנה הראשונה, כאשר אולי לפעמים יש יותר זמן לזה, כך הסיכוי לשלוט בשפה באופן המספק או המיטבי בהמשך הוא יותר גבוה. 30% מהעולים, על פי אותו מחקר, היו צריכים לעבוד מהיום הראשון במשרה מלאה, ולכן הם ויתרו על האולפן. אני חושב שאסור שהעולים יצטרכו להכריע בין קורת גג ומזון לבין השפה. בסופו של דבר זה אינטרס של המדינה להעניק להם את כל הסיוע הנדרש והמעטפת הנכונה. אני יודע שיש בעיה לא קטנה גם עם כיתות לימוד וגם עם המורים בתחום האולפנים. בעיקר מורים. בעיקר המורים, כן. זה כבר לפתחה של הממשלה החדשה, אבל אם לא נפתור את הבעיה הזאת, בסופו של דבר, ברגע שאתה מגיע לכאן ואין לך מקום באולפן, במובן מסוים זה גם משפיע על הרצון שלך להשתקע ולהישאר, כי זה היחס של המדינה. אז אני מאוד מקווה שלמרות כל הכוונות אולי של הממשלה החדשה לחסום/לצמצם את העלייה, ימצאו את המשאבים לפתור את בעיית המורים, כי אולפנים זה מרכיב מאוד מאוד חשוב בקליטה, בטח בשנה הראשונה. למרות שרוב העולים, כפי שראינו, הם בעלי השכלה אקדמית ובגיל כושר עבודה, ללא שפה הם לא יוכלו להשתלב בצורה מיטבית, גם בשוק העבודה וגם באופן כללי בחברה הישראלית. 29%, על פי אותו מחקר, מעידים שירצו להתחיל לעבוד לאחר שידעו את השפה העברית, ולכן אני שוב אומר, הנגשת השפה היא חשובה והכרחית גם במובן הזה. אני הייתי בשנה האחרונה במשלחות, גם בגבול פולין-אוקראינה וגם בגבול הונגריה-אוקראינה, ראיתי את העולים וראיתי גם עולים שהגיעו לכאן בנתב"ג. ראיתי את העיניים שלהם, של המשפחות שחוו הפגזות והרס, ובאמת הגיעו לפה אחרי טראומה מאוד מאוד גדולה. ולכן אנחנו לא יכולים להתעלם מהמצב הנפשי של אותם עולים. עלייה כשלעצמה היא דבר שהוא מאוד מאתגר ודורש חוזק נפשי, אבל אצל העולים שברחו מאימת המלחמה זה דבר כמעט בלתי אפשרי. לפעמים הם מגיעים לכאן לאחר שנסו על נפשם מהתופת והשאירו הכול מאחור, רכוש, משפחה, בית, חברים, כמובן, וגם את שגרת החיים. חברי כנסת מהקואליציה החדשה שמשמיצים את העולים על הסיבה שבגללה הם הגיעו לכאן אינם מהססים גם להטיל ספק ביהדות של אותם עולים. אני מכיר את הוויכוח על האחוזים שמגיעים לכאן, אם הם יהודים על פי ההלכה או לא יהודים על פי ההלכה. אני כן יודע וכן בטוח שברוב מוחלט של העולים שמגיעים מדובר באנשים עם זיקה ברורה לעם היהודי במובנים רבים. רואים את זה בכל המחקרים, רואים לפי איך שהם גדלו, לפי איך שהם תופסים את עצמם. יכול להיות שהם לא מספיק יהודים לפי דעתם של אותם המשמיצים והמסיתים, אבל אני באמת מצטער להודיע לכל האקטיביסטים של הקואליציה המתהווה: שאף אחד לא יגיד לי או לעולה אחר אם אנחנו מספיק יהודים או לא. אנחנו יהודים לא פחות מהם, אנחנו לא מתביישים בזה ואנחנו גם לא נשתוק ואנחנו גם לא שותקים. גאים בזה. וגאים בזה, כמובן. תוצאות המחקר בנוגע לקשר של העולים עם היהדות רק מחזקות את דבריי. כי 90% מהעולים מחבר העולים משנות התשעים תופסים את עצמם כיהודים, ו-70% מהעולים של העלייה החדשה מגדירים את עצמם כיהודים, אף שבעצם רק עלו לכאן. אני יודע שעם כל מה שקורה כאן בשבועות האחרונים, ובכלל בשנים האחרונות, אנחנו מתחילים לשכוח שיש ערך לנתונים, ערך למספרים, ערך למחקרים, ערך לאמת. אבל הנתונים במחקר הזה, ולא רק במחקר הזה, בכל המחקרים שנעשו לאחרונה בהקשר לעלייה, מדברים בעד עצמם. היהדות היא נחלת כולנו, ואף אחד לא יכול לקחת עליה בעלות. הממשלה החדשה עוד לא קמה, אבל אנחנו כבר היום נמצאים בפרשת דרכים, כיצד מדינת ישראל תיראה בעוד עשור וכיצד נבנה את הקשר עם יהודי התפוצות. הקשר עם יהדות התפוצות הוא משאב יק�� מאוד שיש למדינת ישראל: יכולת לתקשר עם יהודי כל העולם, לרקום פרויקטים משותפים יחד, מתוך שייכות לאותו עם. המשאב הזה הוא לא רק יקר אלא גם רגיש. היחסים עם יהודי התפוצות הם פרי עבודה קשה של שנים רבות, ובכל רגע הם יכולים להיהרס על ידי הצעדים המופרכים של הקואליציה המתהווה. עומדים בפנינו אתגרים לא פשוטים, אבל אתם, חברי הכנסת מהקואליציה הנכנסת, בטח לא חושבים שאנחנו נעמוד מהצד ונחכה שתהרסו פה את כל מה שנבנה. יצחק בן-צבי אמר בנאום ההכתרה שלו לתפקיד נשיא המדינה כי יש דבר שמאחד ומלמד את כולנו, את נציגי כל האומה ואת כל בית בישראל, וזו החרדה לקיומה, לביטחונה ולהתקדמותה של מדינת ישראל. האמירה הזאת מלווה אותי כבר תקופה לא קצרה. היכן המנהיגים של הקואליציה המתהווה שישמרו על הדמוקרטיה? היכן חברי הכנסת שדואגים בכל מערכת הבחירות להתראיין בכל אמצעי התקשורת, אבל כשמדובר בעתיד הדמוקרטיה הישראלית הם שותקים? היכן הליכוד, המפלגה הלאומית הליברלית? לאן היא נעלמה מול כל הסכנות שנמצאות היום על הפרק? היכן שומרי הסף? היכן אלה שישמרו על זכויות המיעוטים בממשלה? על זכויות העולים, על זכויות נשים, על זכויות להט"בים, על הגבולות בין מותר לאסור? יש לי שתי בנות במערכת החינוך. אני לא למדתי כאן במערכת החינוך, אני רק מתחיל להכיר אותה בארבע השנים האחרונות. יש לי ילדה בכיתה ה' וילדה בכיתה ב'. אני לא מצליח להסביר להן מה אנחנו עושים פה בכנסת. אני גם לא תופס בעצמי. זהו, אנחנו פה לא מבינים מה אנחנו עושים, נכון. אני לא יכול להסביר את זה. אני לא יכול להסביר איך הגענו למצב שיש לנו ראש ממשלה מיועד שמואשם בשלושה כתבי אישום, או שתמיד מתקנים אותי שזה לא שלושה כתבי אישום, זה כתב אישום עם שלושה סעיפים, איך אומרים את זה נכון, יואב? האמת שמבחינה ערכית זה לא כזה משנה. אתה לא חושב שיש לזה משמעות מבחינה ערכית ומוסרית, מבחינת הכהונה שלו בראשות ממשלה, אם מדובר בסעיף אחד עם שלושה אישומים או שלושה סעיפים. ויש לנו שר הפנים ושר הבריאות שהורשע מספר פעמים, למרות שאומרים לי שההרשעה הראשונה שלו כבר נמחקה ואי-אפשר להזכיר אותה. אבל מה זה "אי-אפשר להזכיר אותה"? היא הייתה. אני גם זוכר שכשעליתי לארץ בדצמבר 1998 בדיוק היה קמפיין "הוא זכאי". אז חלפו 24 שנים, ושוב אני באותה נקודה שהוא זכאי. אבל הוא זכאי מעמדה של מורשע. הוא היה מורשע אז והוא מורשע גם היום. ויש לנו את יוזם החוק הזה, שאנחנו נמצאים בדיון בו, שהורשע לדעתי שמונה פעמים, כולל הרשעה בתמיכה בארגון טרור. ואני קורא עכשיו את הפרסומים האחרונים, אני רוצה להיות מאוד זהיר, אבל הפרסומים האחרונים בדבר התנהלותו הבעייתית של שר הבינוי והשיכון המיועד מאוד מטרידים. אז איך הגענו למצב הזה שכל המנהיגים שלנו כמעט, יש לנו בקואליציה המתהווה יותר הרשעות וכתבי אישום מנשים, ובטח מעולים. לדעתי לא יהיה שר אחד שמייצג 1.2 מיליון עולים מחבר המדינות. אני חושב שזה קורה לראשונה זה הרבה מאוד שנים. ואיך קורה שמדינת ישראל הולכת אחורה? איך קורה שאנחנו מאבדים או מורידים את הנורמות? מספרים לי שהעבירה האחרונה של השר המיועד אריה דרעי היא עבירה פעוטה, מכיוון שמדובר בדיווח לרשות המיסים. היה לי 15 שנה משרד רואה חשבון, והיו באים אליי פה ושם אנשים ואומרים: יש לי מקום עבודה מסודר ויש לי עכשיו הכנסה נוספת, 20,000, 30,000, 40,000 שקל, ואני לא רוצה לקבל אותה כי אני אשלם מס שולי יחסית גבוה, האם אני יכו�� עכשיו לפתוח תיק עוסק מורשה או עוסק פטור על אחותי, על בתי, על אשתי שתקבל את הכסף? כי היא עכשיו לא עובדת אז המס השולי שלה אפסי ועל ידי כך אנחנו נחסוך כמה אלפי שקלים. ואלה אנשים מן השורה, לא נבחרי ציבור, לא מועמדים לתפקידים בכירים, לא בכנסת ולא בממשלה ולא ברשויות המקומיות. ותמיד הייתי אומר להם: חבר'ה, אל תעשו את זה. א. זה בסופו של דבר לא משתלם, וב. ברמה הכי פשוטה מדובר בעבירה, בעבירה פלילית. אז אתמול אושר חוק שבעצם אומר שאולי מבחינת אזרח מדובר בדבר אסור, אבל מבחינת נבחר ציבור מדובר בדבר מותר. בשביל מה הוא נבחר ציבור? בוודאי. אם כבר אנחנו נבחרי ציבור, אז בואו נעבור עבירות. זאת אומרת, לפעמים מריצים על זה בדיחות, אבל זה ממש לא מצחיק, כיצד מדינת ישראל מגיעה למצב הזה. אני, לפחות, יכול להיות שאני לא מכיר את הכול, אבל אני לא מכיר מדינה אחת דמוקרטית מתקדמת שמכבדת את עצמה שכל מי שמנהיג אותה מהשורה הראשונה הם בעלי או הרשעות פליליות או כתבי אישום פליליים. בלתי נתפס. ולכן אסור לנו לעמוד מנגד כשבוזזים לנו את הקופה הציבורית, מאיימים לחוקק את פסקת ההתגברות ולבטל הלכה למעשה את בית המשפט העליון, להסמיך את השר המיועד לביטחון לאומי לעשות ככל העולה על רוחו ולהבעיר את השטח. אני גם לא כל כך מבין את ההתמכרות שלהם לכל מיני שמות מפוצצים. אחד קורא לעצמו השר לביטחון לאומי, ותהיה לנו כנראה שרה למשימות לאומיות. מה זה הדבר הזה? מה יש להם? פתאום השמות הרגילים של המשרדים לא מספיקים להם? אני חושב שאסור לנו עדיין, גם היום, תוך כדי שהרוחות הרעות מנשבות פה, אסור לנו לקבל את זה כנורמה. אסור לנו להניח לחוקים האלה ולמהלכים האלה, שהם מהלכים מסוכנים, ולעבור עליהם לסדר-היום. כי המהלכים האלה מובילים אותנו כמדינת ישראל לאבדון. ולכל אחד ואחת במאבק הזה היום יש תפקיד. יש תפקיד לנו כאופוזיציה, כחברי כנסת. ואני תמיד זוכר, כל יום מאז השבעת הכנסת העשרים-וחמש, שרק לנו, יש עתיד, הצביעו 850,000 ישראלים. והיום הם מסתכלים עלינו והם מוטרדים והם חרדים, ואנחנו היום מייצגים אותם כאן, ואסור לנו לוותר. אסור לנו להיות נחמדים, אסור לנו להתפשר על ערכים שאנחנו מאמינים בהם. יש תפקיד לארגוני החברה האזרחית, ואני שמח שהם מתגייסים ולוקחים חלק במאבק שרק מתחיל. לקהילה העסקית אסור לעמוד מנגד, ואני שמח שעוד ועוד חברות ובעלי עסקים ואנשים שמובילים בכלכלת ישראל מצטרפים למחאה  עורכי דין, הייטק, עצמאים, גם עצמאים מתחילים להתעורר. זה תהליך, ובעצם כל אזרח, כל אזרח היום שעתיד מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית יקר לו, אסור לו לשתוק. אני לקחתי חלק עוד בשנות התשעים במהלכים הפוליטיים במדינה שבה גדלתי, ואני זוכר את ההתלהבות הזאת מהדמוקרטיה שהתפרצה בסוף שנות השמונים. כן, כן. הזמן רץ כשנהנים. אני זוכר את ההתלהבות שהייתה לנו בתחילת שנות התשעים מהדמוקרטיה שהתפרצה לפתע ברוסיה. זה נגמר, וזה לא קרה ביום אחד. זה קרה כתהליך, בנגיסות קטנות לקחו לאזרחי המדינה הזאת את החופש בחזרה. אסור שזה יקרה לנו, וכדי שזה לא יקרה לנו, אנחנו צריכים לקום היום, לא לוותר ולהיאבק עד הסוף, כי זאת המשימה שלנו היום, בטח כאן, בכנסת ישראל. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. גם לך יש 30 דקות. הזמן רץ. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, מה המכנה המשותף בין כל החוקים האלה? אז יש לנו חוק בן גביר, חוק דרעי, חוק סמוטריץ'. המשותף הראשון הוא שיש לנו חוקים עם שמות. בדרך כלל, חוקים הם כלליים, הם לא פרסונליים. פה יש לנו חוקים עם שמות. זה הדבר הראשון. דבר שני, כל החוקים האלה הם תולדה של הסכם קואליציוני. דבר נוסף, כל החוקים האלה מחוּקקים בכנסת הזאת בפטור מחובת הנחה כחוקים פרטיים של חברי הכנסת, אבל הם תנאי, הם תנאי להקמת ממשלה. והלהט בהתאם. דבר נוסף הוא שיש פה תהליך מתמשך של מראית עין, של יצירת מראית עין. יושבים בוועדות, מקשיבים לטיעונים של יושבי-ראש הוועדות למיניהם, שבאים ואומרים: אבל מה אתם רוצים? יש פה זכות דיבור לכולם, זכות הטיעון ניתנת, אתם יכולים לדבר. נכון שמוציאים חלק מהאנשים אחרי שלושים שניות, אבל זכות הטיעון. ואתה רואה שמעל כל האירוע הזה אתה רואה שכל הזמן מרחף המשהו הזה, הדמון הזה שמייצרים פה, בית המשפט העליון. האם זה יעבור בג"ץ או לא יעבור בג"ץ? אז בונים תהליך שלם, שחס וחלילה, רחמנא ליצלן, לא יהיה מצב שיגידו: התהליך לא היה ראוי, משהו קרה בדרך, בפרוצדורה. מרוב פרוצדורות בכנסת הזאת. אני רואה את כולם רצים בכל פעם עם תקנון הכנסת, ואני לא מזלזל, אני חבר בכנסת, אבל זה נהיה משהו מוטרף. זאת תחרות על מי ממציא את הפטנט היותר-גדול, כאשר פשוט לא רואים את התמונה. התמונה כאן היא תמונה מעוותת. ואף אחד מחבריי לקואליציה המתהווה, לפחות אף אחד שאני מכיר, שמסתכל באותה מראה, לא שם לעצמו איזושהי מראה ואומר: אוקיי, מעבר לכל הדיבורים, האם בתוך האירוע הזה יש משהו שקצת מפריע לי אולי. אולי. יש פה שלושה חוקים שהם חוקים עם שמות. אני יודע, זה נראה לנו כבר טבעי. אני ישבתי בוועדה של חוק בן גביר, קפצתי משם לוועדה של חוק סמוטריץ' ומשם לוועדה של חוק דרעי. שהייתה אותה ועדה. כן, אותה ועדה עם אותו חוק. גם חיברו את חוק-יסוד: הכנסת לחוק-יסוד: הממשלה. גם על זה הייתי כותב משהו נפרד, או מדבר על זה משהו נפרד. גם זה, ההדבקה הזאת, איך ההדבקה הזאת קרתה? היא קרתה כי זה אפשרי בתקנון. האם זה אפשרי בהיגיון? בשכל הישר של העבודה כאן? ממש לא. בתקנון זה אפשרי, כי אפשר להעביר את זה קדימה. הכול עובר. הכול עובר. אז יצירת מראית עין בקטע הזה, באמת אליפות. אני התעסקתי הרבה שנים עם כאלה שמייצרים מראית עין, הרבה שנים. אבל פה לא צריך לחפש אותם, לא צריך מודיעין. הכול נמצא. נמצא בעיתון. יותר מזה, ככל שמראית העין יותר גדולה, ככל שהיא יותר בוטה, ככל שהיא יותר מכוערת, ככה היא מקבלת כותרת יותר גדולה. אלופי מראית העין. ומסבירים גם על התהליך פה. מסבירים לנו: חבר'ה, תקשיבו, התהליך הזה הוא תהליך ראוי ונכון. ככה עובדת כנסת. חבר'ה, תקשיבו, ככה זה היה תמיד. דרך אגב, ככה זה היה תמיד או ככה אפשר או כך צריך, או התשובה "ככה" לפעמים בלי ההמשך, היא תשובה פחדנית של חוסר יכולת להתעמת עם משהו שנמצא מול עיניך. ואז אנחנו עוברים לשימוש במושגים שטוחים. זה פטנט של העשור האחרון או קצת יותר. אנחנו לא נכנסים לעומק, אנחנו אומרים איזשהו מושג שטוח, במקרה הזה, "העם החליט" או "רצון העם", שזה מאוד קליט, אבל מאחוריו, כשאתה נכנס קצת לעומק ושואל שאלות: רגע, אבל זה מה שהעם החליט או הוא החליט שתהיו בשלטון? מה זאת אומרת, העם החליט? ומרגע שהעם החליט, זה אומר: יש לי כוח. ואם יש לי כוח, אני עושה מה שאני רוצה. ובחברה או במקום שאנשים עושים מה שהם רוצים כי יש כוח בשם העם, בשם האומה, בשם היהדות, קורים דברים רעים. שלושת החוקים האלה, שעולים קומה אחת למעלה, עוסקים בנושאים תשתיתיים, מהותיים וערכיים של מדינת ישראל. לא נושאים פוליטיים במובן הצר של המילה. לא, הם לא עוסקים בזה. אנחנו ראינו חוק, מה שמכונה חוק דרעי. זה לקחת דבר חקיקה ולעגן שחיתות בחקיקה, את המושג, כמות שהוא. לקחת שחיתות, להגיד: אנחנו רוצים לעגן שחיתות בחקיקה. שחיתות מותרת במדינת ישראל. לא רק שהיא מותרת, העם רוצה. העם רוצה שחיתות. שר הפנים המיועד, שר הבריאות המיועד ושר האוצר לעתיד, אדם שבעברו כמה הרשעות פליליות. בא לבית משפט השלום רק בפברואר שנה זו, הציג איזשהו מצג כאילו הוא עוזב את החיים הפוליטיים, עוד פעם, חזרנו למראית העין, על מנת שדקה אחרי זה הוא יגיד: לא רק שאני אחזור, אני גם אשנה את עילת הסבירות. הוא אמר את זה פעם אחת במערכת הבחירות, אבל הוא אמר את זה. ולשם אנחנו הולכים, כי הוגש בג"ץ נגד המינוי שלו. ומי יוצא הדמון, אותו כוח אפל שפוגע ביכולת המשילות, גם כן פתגם חדש או מושג חדש שאנחנו שומעים בציבוריות הישראלית בכמה השנים האחרונות, בית המשפט. הוא ימנע להשיג את רצון העם. אז נשנה ונשים גם שר משפטים שהאג'נדה שלו היא כזאת, שהרעיון הוא לפרק את האופציה הזאת שבית המשפט העליון יחריד במשהו את המושלים ואת הרוזנים. ומי עושה את כל התהליך הזה? ראש ממשלה מיועד עם שלושה תיקים או שלושה סעיפים, שלושה אירועים קשים מאוד של שחיתות ברמה הגבוהה ביותר. והוא הולך להיות ראש הממשלה של כולנו. תמונתו תתנוסס בכל משרד ממשלתי, מעל ראשו של כל עובד ציבור בכיר. שם תהיה תמונתו סמל ודוגמה. נהג של ראש ממשלה איננו יכול להיות עם תיק כזה. גם נהג של שר האוצר איננו יכול להיות עם תיק כזה. בוודאי לא המאבטח. אבל ראש ממשלה יכול, ושר אוצר יכול, כי יש להם הכוח. חוסר ההבנה הבסיסי הזה זהה למקומות, בעולם הערכי הזה לוקחים אותנו, הוא אחד הדברים הכי בעייתיים שיש. רק לפני שבוע היה כינוס שעשינו פה בכנסת אפרת רייטן, גדי איזנקוט ואנוכי בנושא המאבק בשחיתות. זה היה כמעט אבסורד לדבר בכנס באחד האולמות בכנסת על המאבק בשחיתות, ואז לרוץ, להספיק להגיע לאותה קומה שבה מתעסקים עם מה שנקרא חוק דרעי. אתה יושב שם, ונמצאים שם, לצערי, רק אנשים מהאופוזיציה העתידית. כאילו גם העניין הזה הפך להיות עניין פוליטי. אני זוכר אנשים משמעותיים מאוד פה בכנסת ישראל בעבר, ללא הבדל דעה פוליטית, שהיו מחוברים יחדיו על מנת לחוקק פה חוקים מונעי שחיתות, לייצר מאבק בשחיתות פה, בבית הזה. הבית הזה מחוקק היום חוקי שחיתות, והוא עושה את זה בראש מורם, הוא עושה את זה בצורה בוטה, והוא יושב פה במליאה, בלי להתבלבל. לא עוברים מייד להצבעה, לא עוברים מייד להצבעה, עולים פה לדוכן ומסבירים את הסיפור הזה של תיקון החוק שיאפשר למי שהורשע בעבירה של מאסר על תנאי, כמה זה נפלא וטוב וראוי וצודק ונכון שיהיה שר במדינת ישראל. אתה מטיל ספק? מטיל ספק. כן. ואחרי שאנחנו רואים את הדברים האלה אנחנו צריכים לצאת לפה או לשם, להיכנס לשיעור אזרחות באיזשהו בית ספר, כל מורי האזרחות באשר הם, ולנהל שיעור על דמוקרטיה ועל אכיפת חוק ועל מאבק, לא על מאבק בשחיתות, על שחיתות. כמה שחיתות היא רעה לחברה. דוגמה וסמל. זה לגבי החוק הזה, אותו חוק ראשון שדיברתי עליו, חוק דרעי. נעבור לחוק סמוטריץ'. מסבירים לנו, מספרים לנו: מה אתם רוצים? תמיד זה היה ככה. תמיד. מביאים דוגמאות. היה שר במשרד האוצר, היה שר במשרד הביטחון. הכול נכון, רק צריך לקרוא את החוקים המתהווים יחד עם ההסכם הקואליציוני. בהסכם הקואליציונ�� חבר הכנסת סמוטריץ' שר האוצר המיועד הולך להיות שר אוצר והוא גם כנראה שר נוסף במשרד הביטחון, אבל יש לו מנגנון משל עצמו. הוא לא עם המנגנון של משרד הביטחון, בונים שם מנגנון, מייעוץ משפטי למטה שלם. קורעים מתוך משרד הביטחון את המינהל האזרחי ואת המתפ"ש. זה נראה בסדר, אבל לכל דבר שיש כאן, לכל מה שאנחנו רואים כשורה ראשונה, יש מאחור תפיסת עולם. תפיסת העולם במקרה הזה של חבר הכנסת סמוטריץ', בעיניו היא תפיסת עולם קוהרנטית, אבל צריך להקשיב לקולות ולשמוע מה דעתו של חבר הכנסת סמוטריץ' לגבי הפתרון העתידי הנכון לגבי מה שקורה ביהודה ושומרון. וזה לא נפרד. כוונתו היא לפרק את הרשות הפלסטינית, כוונתו היא כן להחיל את החוק הישראלי. אני לא נכנס כרגע לשאלה הזאת, אלא מה יקרה בדרך. הוא כותב את זה, לא להתבלבל, זה כתוב. יהיו שני סוגים של אזרחים שם, יש כאלה שיש להם אוטונומיה פנימית ויוכלו להצביע לרשויות המקומיות אצלם, שכם, ג'נין וכו', אבל לא בעלי זכות בחירה בכלל. חלק מהתהליך הזה וחלק מהסמכויות שהוא לוקח הם לזה. על מנת להגביר את הכאוס בכל מה שהולך להיות שם רוצים גם להכפיף בצורה זו או אחרת, עוד לא ברור לי איך עושים את זה, אבל בואו נגיד שעושים את זה, את פלוגות משמר הגבול ביהודה ושומרון למשטרת ישראל ולשר בן גביר. איך אני יודע? כתוב בהסכם הקואליציוני. זאת אומרת, ההסכם הקואליציוני הפעם כבר לא נוגע בשאלות של העברות כספים, תיעדוף, דבר שתמיד קורה בתוך קואליציה, לוקחים פה למעשה את הנושא של ביטחון ישראל בהקשר הזה, לפחות בחלקים ממנו, ומפרקים. סיימו לעשות את הפירוק הראשוני, עברו לפירוק משני. מה יעשו עם הרב הראשי הצבאי? את הרב הראשי הצבאי ימנו על ידי ועדה, שבראשה עומד הרב הראשי הספרדי, כמובן, תהיה גם שותפות של הרמטכ"ל, זאת אומרת, יאפשרו גם לרמטכ"ל לדעת מהדבר הזה, וימנו אלוף בצבא. אני מציע, יש עוד זמן עד שתוקם הממשלה. אני לא רוצה לייצר פה אפליה. כל הסיפור של ספרדים וזה, אני קצת נזהר איתו פה בכנסת, אני חושב שאת ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל צריך למנות הרב הראשי האשכנזי. זה לא פרסונלי. זה ראש מועצת הרבנות הראשית, זאת רוטציה ביניהם, ועכשיו זה במקרה הספרדי. אבל שלא יהיה חוסר הבנה. תגיד השני. אתה יכול להגיד שהשני. שהשני. אני באמת לא רוצה להטעות פה את הציבור ששומע אותנו. פשוט לייצר את האיזון הזה. כי אנשים שלא בקיאים, כמוני, יכולים להתבלבל שיש בזה הבחנה אסורה בין ספרדים לאשכנזים, רחמנא ליצלן. לא. וכן הלאה וכן הלאה. פירוק או תחילתו של פירוק ושבירת הציר הפיקודי של צה"ל, שבראשו עומד הרמטכ"ל. אחריות לא מתחלקת, גם סמכות לא. אבל פה מפרקים כל סמכות ואחריות שמתרחשות בדרך. אנחנו מדברים על מימוש של תפיסות ערכיות חדשות, עוד פעם, בשם רצון העם. אחד זה ביטול הסעיף שאוסר הכנסה של גזענים לכנסת. זה בהצעה הראשונית, וכמובן ראש הממשלה המיועד מייד קפץ ואמר: לא, לא, לא, לא לזה התכוונתי. מה זה, לא לזה התכוונת? אתה חתמת. אז הוא אומר: לא נעשה את זה, אנחנו נעשה משהו אחר. סודות ושקרים, דווקא סרט לא רע בכלל. באירוע הזה אין סודות, רק שקרים. ולאחר שדיברנו קודם על ההתנגדות, הייתה איזו בת קול שיצאה. כנראה הרמטכ"ל דיבר עם ראש הממשלה על ההשלכות הקשות שיש למה שקורה בצבא אל מול ההסכמים הקואליציוניים ויצא על זה פרסום, ושמענו על דבר חדש. שני סוכני הכאוס בן גביר וסמוטריץ' לא זוכר מי אמר את זה קודם, רוצים להאריך את ת��ופת הצינון של הרמטכ"לים. כאילו במקרה. לדעתי זה היה אתמול. להאריך. שלוש שנים לא מספיק, עשר שנים. זאת אומרת, עשר שנים, אפילו לא נתנו לו התיישנות. עדיף כבר שיעשה עבירה, יקבל מאסר על תנאי ויוכל להיות פה שר. מיידית. לא, אבל זה לא. רמטכ"ל באשר הוא, אני לא יודע אם דיברו רק על רמטכ"לים או התחילו לדבר גם על אלופים וניצבים, אבל זה יגיע. כנראה שם זה יהיה שבע שנים. מה הרעיון מאחורי הדבר הזה? כאילו להגיד לרמטכ"ל מכהן או להעביר מסר: חבר'ה, תקשיבו, בואו, אל תגזימו איתנו. אנחנו פה, יש לנו כוח. עשר שנים. זה כמו שפעם היה כתוב: אין הנחה לחיילים. אין היום הנחה לחיילים, אין היום הנחה לשוטרים, אין הנחה לאנשי שב"כ. דרך אגב, זה לא מהיום. ההשתלחות הזאת שמתרחשת או התהליך שמתרחש מול אנשים עובדי מדינה, חיילים במדים, שוטרים, אנשי שירות ביטחון כללי, הם הצטרפו לאלה שנכנסו ראשונים לחגיגה: אנשי הייעוץ המשפטי בתפקידיהם השונים, לסוגיהם השונים. אני ממליץ לכולם לא רק לקרוא את ההסכם הקואליציוני ואת דבר החקיקה, לקרוא גם את תוכנית ההכרעה של סמוטריץ'. כן, הוא צודק, זאת תוכנית ההכרעה, אבל לא של מה שהוא חושב. זאת תוכנית ההכרעה להפיכתה של מדינת ישראל למדינה אחרת. זה להכריע את הערכים הכי בסיסיים במדינת ישראל ולהפוך אותה לא למדינת הלאום של העם היהודי, אלא להפוך אותה למדינה לאומנית, גזענית, שאין בה ליהדות לא כלום למעט תפילות, בשם היהדות או בשם כל דבר אחר. אז תקראו את תוכנית ההכרעה. אני מציע שגם בנימין נתניהו יקרא את תוכנית ההכרעה, כי יש סיכוי שזה יכריע אותו, אבל לחבר את זה עם מה שקורה עם העברת המינהל האזרחי והמתפ"ש ולחבר את זה לתוכניות אחרות של חבר הכנסת בן גביר. כמה מילים על מי שקוראים להם שומרי הסף. פעם, כשהיו אומרים "שומרי סף" זה היה מונח של כבוד: אנשים שהם עובדי מדינה לסוגיהם השונים במשרדי הממשלה, בכל הרשויות האחרות. היו אומרים: תשמעו, החברים האלה, אנחנו שמנו אותם במקומות האלה, כן, שגם ישמרו עלינו האזרחים משרירות הלב, מהטעות, לעיתים מהרשע. אלה שומרי הסף. הם אנשים שאנחנו שלחנו אותם, שאנחנו מציבים אותם. איך קרה שאנשים שאנחנו שמנו אותם בתפקידים האלה נהפכו פתאום לאלה שאנחנו רוצים להיאבק בהם, לקעקע את דמותם? זה מתחיל בדברים הכי בסיסיים, בשם שבו קוראים לאותם אנשים. דרך אגב, לי יש כבוד גדול מאוד לפקידים, אבל הרעיון שעמד מאחורי לקרוא להם "פקידים" זה להקטין את התפקיד שאותו הם עושים. ומי שמינה אותם לתפקיד זה הממשלה, הממשלות. השלב הבא שאנחנו רואים זה כבר לא רק להקטין את דמותם, זה לדבר על גופם, עליהם. יש כמה נציגים מובהקים פה, בכנסת הזאת, שאם יש דבר אחד טוב שקורה בתקופה האחרונה, למרות שאנחנו יומיים אחרי חנוכה, ירדו המסכות של פורים. ואז אתה שומע את אבי מעוז, שכנראה עברו לא מעיד על ההווה שלו, שהפך לאדם גזען ומסוכן, צריך להגיד את המילים האלה, גזען ומסוכן. למרות שהוא חבר כנסת ולמרות שהוא הולך להיות סגן שר, את כל האמירות הקשות שלו צריך להוקיע בכל מקום, ואותו אישית בכל מקום, כי זאת דמותו וזה מה שהוא עושה. הוא פוגע באנשים כל הזמן. ולדבר על בן גביר, לדבר עליו ולהגיד מי האיש, ולא להתבלבל, כי הוא לא טועה לרגע כשהוא מדבר על מי שהוא מזהה אותו כאיזשהו יריב. ולהגיד: כן, בן אדם שהולך לשבת על כיסא השר לביטחון הפנים במדינת ישראל הוא גזען מסוכן, מסית, מדיח ושקרן. מדוע אני אומר שקרן? כי ראיתי אותו בוועדה משקר במצח נחושה. יותר מזה, מהלך אימים בדרכו המחויכת על המפכ"ל שיושב לידו. מה, הוא שיקר? בנושא המסוקים של הבלק-הוק. הוא עשה רק טעות אחת: גדי איזנקוט ישב באותו זמן. הוא התחיל להגיד שהיה פרסום עיתונאי, ואז הוא אמר: מה פתאום? אפשר לעשות את זה יותר בזול, יש בזבוזים במשטרה. אמר לו, לא ציטוט מדויק, גדי איזנקוט: תקשיב, אם אתה משיג את זה במחיר כזה, ואללה, אתה עובר אותנו, את צבא ההגנה לישראל, פי כמה. אני לא זוכר בדיוק מה המחירים, אבל היה ויכוח על המחירים. מדוע? להראות שהמשטרה בזבזנית, והוא יגיע, האורטור הגדול יגיע ויעשה את החיסכון. איך הוא יודע? הוא קרא כתבה בישראל היום. אז מי שרוצה עכשיו סמכויות במדינת ישראל מסיק את המסקנות המקצועיות שלו מקריאת כותרת בעיתון. אבל זאת דמותו. הוא קורא כותרות ומפריח כותרות. אנחנו נמצאים היום בתיקון פקודת המשטרה. אני רוצה לייחד זמן גם לעניין הזה, למרות שדיברתי על זה כבר לא מעט. מה אתה מבין במשטרה? אז זהו, חשבתי שאני מבין עד שפגשתי את חבר הכנסת בן גביר, והבנתי שלא הבנתי דבר. קודם כול, התברר לי בפעם הראשונה שלשר במדינת ישראל אין יכולת השפעה במדיניות. אדוני היה שר. הודעתי גם לבן גביר בוועדה וגם בכלל: לכל השרים לביטחון הפנים יש מדיניות, לא רק שיש מדיניות, הם גם מיישמים אותה. הלכתי דווקא לאנשים שהם לא מהמחנה הפוליטי שלי. ניקח לדוגמה את השר אבי דיכטר. בתקופה שלו, תחת מדיניות של השר לביטחון הפנים, הוקמה יחידת להב 433. אני זכיתי, הייתה לי האפשרות להקים אותה. זה כתוב בקווי המדיניות. הסיגינט התפתח באותה תקופה. צחי הנגבי, אם נלך אחורה בזמן, כשהיה השר לביטחון הפנים, בתקופתו הוקם המאגר של הדנ"א. בפעם הראשונה שזה הוקם, זה היה בתקופתו. שר יכול להגיד למפכ"ל: תקשיב, אני רוצה שתתמקד עכשיו, בוודאי.  שום בעיה. השאלה היא, באותה מערכת יחסים שקיימת, יש הבדל בין מדיניות לבין הפעלת כוח. כל מה שקשור למדיניות, התפקיד של השר. כל מה שקשור להפעלת הכוח, איך לעשות את זה, מפכ"ל. התיקון לפקודת המשטרה מוצג כאילו מעגנים מדיניות קודמת, פשוט מעגנים את זה בדבר חקיקה. זה לא האירוע. יש פה אירוע קשה, שפוגע בזכויות הבסיסיות של האזרחים, מהסיבה הפשוטה: אם יש דבר אחד חשוב בשיטור בחברה דמוקרטית הוא שלמשטרה אין צבע למעט המדים שלה. המשטרה יכולה להיות יותר טובה, יכולה להיות פחות טובה, יכולה לזכות לביקורת או למחמאות, דבר אחד בטוח, שאזרח שרואה שוטר ברחוב או מקבל דוח או כל דבר אחר, שלא יחשוב לרגע אחד, לרגע אחד, שזה בשל משהו שקשור לאירוע פוליטי כזה או אחר. לא בגלל הסטיקר שיש לו באוטו מאחור הוא קיבל דוח, הוא קיבל דוח כי הוא עשה עבירה. ומרגע שהחוק הזה נכנס, והוא ייכנס היום, לצערי, הוא יעבור היום, המשטרה נצבעת בצבע פוליטי על ידי אדם שהדבר האחרון שהוא צריך להיות זה בתפקיד השר לביטחון הפנים. דובר פה על מה שהולך להיות היום. הציגו פה כהישג גדול שפיצלו את החוק. זה אחד הדברים הכי גרועים שעולים. אם תסתכלו על החוק היום אתם תראו שהמפכ"ל כמעט לא מוזכר שם. אכן, כתוב "מדיניות". דיברתי על שקרים. במעלה הדרך נאמר כל הזמן: מה אתם רוצים? זאת בסך הכול מדיניות, מה אתם רוצים בכלל? אז אני אומר פה, למי שלא יודע, שהמקום היחידי שבו מדיניות שר במדינת ישראל תהיה מעוגנת בדבר חקיקה זה בפקודת המשטרה. אף שר במדינת ישראל. אין מדיניות בחקיקה. אין, לא קיים. המקום היחידי שמודגשת בו מדיניות שר הוא בסיפור של חוק משק החשמל, על המדיניות הכוללת. בשום מקום זה לא נקבע. אתם יודעים מה יכול לקרות? ששר לביטחון פנים יקבע מדיניות בלי שהממשלה דנה בזה. יחייב את הממשלה. ואז איפה האחריות המשותפת? כל מה שאני אומר עכשיו עלה בדיונים, עלה גם על ידי נציגי היועץ המשפטי לממשלה, עלה גם על ידי. התגובה הייתה: מה אתם רוצים? אנחנו יכולים. אני רוצה להגיד כאן: במשטרה שבה שירתי הרבה מאוד שנים מעולם לא היה מצב שמדיניות בחקירות מוכתבת על ידי שר. יש ועדת צדוק.  הסעיף הזה אומר שהוא יקבע גם מדיניות בחקירות. הוא צריך רק לשמוע את היועץ המשפטי לממשלה, אפילו לא להתייעץ איתו. אבל מי שעומד בראש מערכת האכיפה זה היועץ המשפטי לממשלה. אני אומר לחברי הכנסת, תקראו את החוק הזה. זה לא עוד משהו, זה עוד מאותו דבר. עוד מאותו דבר, שנותנים כוח לסוכן כאוס. זה לא משנה מה יהיה בסופו של דבר במערכת היחסים בין שר למפכ"ל. מרגע שאני עומד פה על הדוכן, מרגע שרואים את הדיון בכנסת, מרגע שרואים את הדיון בוועדה ומעלים את הדברים האלה, עצם העובדה שהנושא הזה נמצא על סדר-היום, מוצב על סדר-היום, כבר צובע בצבע. הוא לא צריך לעשות כלום. הוא לא צריך לעשות כלום. הרי זה כל הרעיון של כל מה שקורה פה, מסמנים לאנשים את הכיוון. אין דבר יותר גרוע מזה, לא במאבק בשחיתות, לא אם אנחנו רוצים משטרה שוויונית, איכותית ומקצועית, שפועלת ללא משוא פנים. אין פה אפילו הגבלה על השר, לא כתוב אפילו, שהוא לא יכול להתעסק עם מדיניות בהפגנות או באירועי ביטוי. לא כתוב. יש איזה משהו מאוד כללי על מדיניות שר. ואז השקר הנוסף הוא שאומרים: מה אתם רוצים, זה היה כתוב בוועדת צדוק. אין בעיה בכלל, למעט העובדה שזה שקר. לקחו פה קטעים מסוימים מוועדת צדוק, שמו בתוך הצעת החוק, אבל לא את כולה שמו. את ערך הממלכתיות שהוצע לא שמו בפנים, לא שמו את הדבר הכי בסיסי, שהמשטרה לא רק כפופה לשר, היא כפופה לחוק. האם הדבר הזה מחר בבוקר יהפוך את המשטרה על ראשה? אני אומר לציבור: לא. אבל האם זה ייתן סימנים וייתן סימני שאלה? בוודאי כן, בוודאי שזו דמותו של השר המיועד, ודמותו התעמעמה עם הזמן, לצערי, בהקשרים הספציפיים האלה. אני רוצה, ממש לקראת סיום, ברוח מה שאמרתי עכשיו, לקרוא קטע קצר שלפחות מבחינתי משקף מאוד את כל התהליך, למרות שהוא לא ידבר על סעיפי חוק. אני אקרא קטע, לא את כולו, משיר שכתב לפני לא מעט שנים ולדימיר ויסוצקי: "על כיסא המלך הוא דפק עם הרגליים,/ בשמחת שלטון צרח עד השמיים:/ תהיו אבירים, תהיו חברים,/ מילה אחת שלי, אתם גמורים./ אפילו אלוהים נקשר בחבל/ הוא החזיק אותם ממש קצר, הטמבל.// אבל הטמבל, איש טוב לב, לכן נראה לו/ לחלק לעם את כל מה שהיה לו/ ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל,/ הטיפש התעלף ונפל./ הוא התעורר בערמה של קש וזבל/ בבגדים בהם נולד, עירום וטמבל.//" מה הקשר בין מה שקראתי עכשיו למה שדיברתי קודם? רק דבר אחד: שמה שאנחנו עוברים פה בשבועיים האחרונים, מה שנעבור בהקמת הממשלה הבאה, זה שימוש בכוח, כי העם רצה. במקום שאומרים על כל דבר "העם רצה", ולא מקשיבים ולא רואים ולא עומדים מול המראה ולא מסתכלים ולא שומעים את הקולות, ורק אומרים "העם רצה", ובוזזים ורומסים עולם שלם של ערכים שנבנה פה 75 שנה, אני מקווה מאוד שכולנו לא נשלם את המחיר הגבוה שלצערי, או לדאגתי הגדולה, כולנו נשלם בטווחי זמן קצרים. תודה רבה. תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת סימון דוידסון. לרשותך יעמדו 30 דקות תמימות. הזמן רץ. תודה רבה, אדונ�� היושב-ראש. כל חבריי חברי הכנסת והשרה, שרת החינוך, לילה טוב. קודם כול אני שמח שאתה פה, כי לפני כמה שעות דיברתי עם הבת שלי. היום, ממש בעוד כמה שעות, יש מסדר כנפיים בחיל האוויר, בחצרים. יצא כך שהבת שלי היא המנהלת של המטס, כבר כמה פעמים היא המפקדת של המגדל. ולמה אני מספר לך את זה? כי אחרי השיחה המעניינת מאוד שהייתה איתה, זה חתיכת אירוע, הדבר הזה, אתה יודע את זה יותר ממני, מטוסים מגיעים מכל מיני בסיסים, צריכים לתאם גבהים, היא קצינת מגדל בחצרים, נכון? היא מפקדת המגדל בחצרים. זה המגדל הכי מסובך בחיל האוויר. נכון. ראש הממשלה יאיר לפיד מגיע, והיא נורא התרגשה שהוא מגיע. זה היום האחרון שלו כראש ממשלה. בסוף השיחה היא העבירה את הטלפון לסגנית שלה, גם כן קצינה, והיא אומרת לי: אבא של רז, נכון שאתם תילחמו בעבורנו? אמרתי לה: מה זאת אומרת? היא אומרת: תשמע, לפני שבוע הייתה לנו פה שיחה בבסיס, ישבנו כל הבנות, יש שם לא מעט נשים במגדל, והייתה כתבה, דיברנו על זה בוועדה, על רבנים מהציונות הדתית שקראו לבנות לא ללכת לצבא אלא לשירות לאומי מהסיבה שיש הרבה הטרדות מיניות בבסיסים. לפי הנתונים שהם הציגו, אחת מכל ארבע נשים מוטרדת מינית, ובגלל הסיבה הזאת הם קוראים לנשים לא להגיע לצבא. במקום לטפל במטרידים, בפושעים, בעבריינים, מפנים את זה לבנות. הבטחתי לה שאנחנו נילחם על כל דבר, גם למען החיילות ובכלל למען נשים. חשבתי, על מה אני אדבר היום בלילה, כי זה חצי שעה, והכול השתנה אצלי היום, יואב, לא תאמין למה. נפגשתי היום בצוהריים בכנסת עם קבוצה של תלמידים מפתח תקווה, ילדים וילדות בני עשר שהם בתוכנית של מנהיגות בבית הספר. ילדים מדהימים. ילד בן עשר עמד ושאל אותי: חבר הכנסת דוידסון, למה אתה רוצה להיות חבר כנסת? למה אתה פה? הסתכלתי עליו, בהתחלה חשבתי איך אני אענה לו שהוא יבין, ילד בן עשר, ואז סיפרתי לו למה הגעתי לכנסת. החלטתי היום בלילה לספר לכל האנשים שנמצאים פה למה אני פה.  אתה יכול ללכת לישון. החלטתי להכין, יושב-ראש המליאה הוא המייצג את הקולקטיב. חברי הכנסת יודעים. אתה, מתן, היית שר בשנה וחצי האחרונות, ולכן היית פחות בכנסת, אבל אני אספר גם לך וגם לכל מי שרואה ויראה מה קרה בשנה וחצי האחרונות. אז הכול קרה מטלפון משיף, שהתקשרה אליי ביום שלישי בערב, ואמרה לי: סימון, מיום חמישי ב-12 בלילה עידן רול מתפטר ואתה חבר כנסת. אמרתי לה: אוקיי, מה זה אומר? היא אומרת לי: תגיע ביום שני ב-11:00 למשכן. אתה יכול להגיע עם העוזרת שלך, ואני כבר אסביר לך הכול. ככה הסתיימה השיחה. הגעתי ב-11:00 למשכן עם אוריין, היועצת שלי. אמרו לי: תעלה לקומה החמישית, תחתום פה, פה ופה, ואחרי זה שמו אותי באיזושהי לשכה, זה היה ליד בנט, בקומת הממשלה. בשעה 16:00 תגיע למליאה ומתחילות הצבעות. וזהו. ב-01:00, אחרי כמה שעות של הצבעות, באמת לא ידעתי מה הולך סביבי, רק צעקות "בעד" ו"נגד" מצאתי את עצמי במרפסת מחוץ לחדר האוכל של חברי הכנסת, יושב ואומר: סימון, מה אתה עושה פה? איך הגעת לפה? על מה אתה מצביע? מה אתה עושה? זהו? זו הייתה הפעם היחידה, זו הייתה הפעם היחידה שחשבתי שאני מתקשר ליאיר לפיד, הפעם היחידה המודעת. ואני אומר לו: יאיר, תשמע, אני מגיע מעשייה, מעסקים, מהרבה מאוד דברים שאני עושה. זה לא בשבילי. למוחרת בבוקר, ב-09:00, פגשתי את יאיר לפיד, כי בלילה הוא לא היה, הוא היה מאומת, הוא חשב שיש קורונה. למוחרת הוא היה, לא משנה, מועמד לקורונה. מועמד לקורונה. הוא לקח אות�� הצידה ושאל: מה קורה, יאיר קולט אנשים, למה אתה עם פרצוף חמוץ? את יאיר אני מכיר מהיום הראשון בפוליטיקה. מהיום הראשון שהוא יצא ואמר שהוא יוצא לפוליטיקה, אני ביש עתיד. אמרתי לו: תשמע, אני לא מוצא את עצמי, אני לא יודע מה לעשות, גם אף אחד לא מכוון אותי. אז הוא אמר לי משפט שאני לא אשכח אותו: בפעם הראשונה שאתה תעזור למישהו, תבין שזה המקום שלך, והלך. זה קרה באותו שבוע, זה היה גוף מסוים, לא משנה מה, הייתה שם באמת איזושהי סיטואציה שהרגשתי שאני יכול באמצעות הכוח של חבר כנסת להשפיע ולשנות. באמת עזרתי לקבוצה של אנשים. זו הייתה גאווה גדולה. באתי ליאיר ואמרתי לו: יאיר, צדקת. ואז הוא אמר לי עוד משפט: עכשיו תחשוב למה אתה פה, מה עשית כל חייך, מה חשוב לך ותלך על זה. אל תלך על עשרה דברים, תלך על מה שחשוב לך, על מה שבאמת מוביל אותך כל החיים. אז אני אספר לך, אדוני היושב-ראש, שנולדתי בליטא, למרות שאני נראה כמו לא ליטאי, והגעתי לארץ בשנת 1972. ההורים שלי שניהם רופאים. בגיל שבע אבא שלי שם אותי, כמו ילד טוב מברית המועצות, בחוג שחייה ולהתחיל ללמוד פסנתר. נראה שיש לך גוף של שחיין. השתנה הגוף, אבל הייתי הרבה שנים אלוף ישראל. הייתי הרבה שנים אלוף ישראל. תכף אני אספר לך על הקריירה של הספורט. כל הדברים שאני מדבר עליהם פה בכנסת בשנה וחצי האחרונות, ואין חבר כנסת שלא יודע שסימון דוידסון מוביל את הנושא של הספורט בכנסת ישראל, הגיע מאותן שנים שבהן היה חשוב מאוד להורים שלי שאני אהיה במסגרת. גדלתי בנתניה, והדבר הזה של מסגרת היה לו כל כך חשוב שהוא היה מתקשר אליי מחדר הניתוח באמצע היום ומוודא שהלכתי לאימון. אם זה חורף, אם זה קיץ, אם הייתי עם גבס, והלכתי לשחות עם גבס מיוחד, לא משנה מתי. החשיבות של ההורים שלי לזה שאני אהיה במסגרת ספורטיבית הייתה מהמעלה הראשונה. אבא שלי תמיד אמר: תהיה במסגרת, לא יהיו לך ג'וקים בראש. בזמן שאני הייתי במסגרת אחרי הצוהריים היו לי חברים שהיו, אני קורא לזה, חסרי מעש, הסתובבו והתחילו עם אלכוהול והתחילו עם עישונים כאלה ואחרים, וחלק מהם הלכו למקומות לא טובים. אותם חברים שהיו כל הזמן במסגרת, אם זה תנועות נוער, אם זה במערכות ספורט, אם זה מוזיקאים, אותם ילדים באמת, אני מסתכל עכשיו אחורה, הגיעו אחרי זה לרמות גבוהות גם בצבא, גם באקדמיה, אני רואה אותם היום כאנשי משפחה. הדבר הזה שנקרא "מסגרת" לילד בצעירותו,קוראים לזה חינוך בלתי פורמלי, זה דבר קריטי בחינוך של הילדים שלנו. כך גם גידלתי את שלוש הבנות שלי, כולן בלי יוצא מהכלל. אשתי תמיד אומרת שיש לה כובע של נהג, כי כל הזמן היא מסיעה. ב-20 השנים האחרונות היא מסיעה אותן מחוג לחוג, ממסגרת למסגרת. גם שחייה? לצערי הרב, שלושתן שחו אבל הן היו כל כך לא מוכשרות, לא, אל תגיד את זה. זה לא יפה. לא, הן יודעות את זה. הן פשוט לא היו מוכשרות בשחייה, אז הן עברו לענפים אחרים. הקטנה שלי היא אלופת ישראל בגלגיליות. הן רקדו. כולן היו במסגרות. ילד מועסק לא מעסיק, בדיוק. בדיוק, בדיוק, בדיוק. תשמע, אני אגזול ממך דקה. הבן שלי שיחק תקופה מסוימת כדורגל במכבי יבנה. זה היה מדהים שהמורים של הילדים בקבוצה, כשהילדים היו מפריעים קצת בבית הספר, היו מתקשרים למאמן. פשוט היה מדהים לראות את הדבר הזה. תכף אני אדבר על מאמנים. אז הלילה, יום לפני שאני עובר לאופוזיציה, חשוב לי מאוד להסביר שגם באופוזיציה אני אמשיך לעשות את מה שחשוב לי ואת מה שאני מקדם ומה שבאמת הצלחנו בש��ה וחצי האחרונות לעשות, לא לבד, באמצעות חברי כנסת מדהימים ושרים מדהימים. היו פה פעילות ועזרה, גם ממשרד החינוך. אני לא יודע עד כמה יפעת הייתה, אבל הצוות שלה היה מדהים וקשוב. יש דברים שנתקענו בהם באמצע ולא הצלחנו לקדם, אבל יש דברים שכן הצלחנו לקדם. אני גדלתי תחת מאמן שחייה שקראו לו שמריהו נאבל. שמריהו נאבל היה מאבות בית ספר למאמנים במכון וינגייט, הוא נפטר בגיל 99 ושבעה חודשים לפני שלוש שנים. הוא היה איש חינוך אדיר לאלפי ילדים שגדלו על ברכיו בענף השחייה ובענף הכדורעף. כשאני אומר שמריהו נאבל, הוא הרבה יותר מאבא שלי. כשאתה מדבר על מאמן, זה בדיוק הבן אדם שהרבה מאוד ילדים גדלים על ברכיו. בעוד שבועיים, ב-17 בינואר, אני אקיים פה כנס גדול למאמנים ומאמנות. יגיעו לפה עשרות רבות של מאמנות ומאמנים, והרבה מאוד מאמנים שיקבלו תעודות הוקרה מהכנסת על פעילותם בכל הענפים. הדבר הזה שנקרא מאמן הוא הרבה יותר מסתם השם "מאמן". לא מבינים את זה במדינת ישראל. בכל מקום בעולם, במיוחד בארצות הברית, כשאתה אומר coach, יש לזה הילה, יש לזה כבוד, יש לזה סטטוס, הרבה מעבר לנושא הכלכלי. במדינת ישראל, כשאומרים מאמן או מאמנת, מסתכלים ואומרים: אה, הוא מדריך, הוא עובד עם ילדים. מאמן הוא אומן. המאמן צריך להיות הפסיכולוג ולהבין באנטומיה ובתורת הענף ובתורת הכושר הגופני, והוא לפעמים מסיע ומחזיר; הוא ברגעים הקשים של הספורטאי וברגעים היותר-יפים של הספורטאי. פסיכולוג. פסיכולוג, אמרתי במילה הראשונה, לפעמים הוא הרבה יותר מההורים. הוא הרבה יותר מהמורים, הוא הרבה יותר מהמחנך בבית ספר. הוא נמצא הרבה יותר שעות עם הספורטאי עצמו. ספורטאים מתאמנים לפעמים פעמיים ביום, הרבה שעות תחת המאמן, מחנות אימונים, תחרויות. כשאנחנו מדברים על הנושא הזה של מאמן, צריך להבין שעד לפני שלושה חודשים בכלל לא היה מקצוע כזה ברשות התעסוקה. היית מגיע לרשות התעסוקה והיית אומר: אני מאמן, היו מסתכלים, היית יכול גם לדפדף שעה וחצי במחשב, אבל לא היה מקצוע כזה. לא מאמן כדורגל, לא מאמן כדורסל, לא שחייה, ולא ולא ולא. היה נושא של מדריך חדר כושר, זה מה שמופיע. שינינו את זה. באמת, זה לא לקח הרבה זמן, כי אף אחד לא פנה ולא דאג לנושא הזה. היום מאמן זה מקצוע בשירות התעסוקה. עכשיו נשאר לנו לטפל גם בנושא ביטוח לאומי. אנחנו באמצע הדרך. כי גם בתקופת הקורונה כשמאמן היה מגיע ואומר שהוא מאמן, אז לא היה מקצוע כזה. לא קיים. הנושא הזה גם כן יטופל. כשאני מדבר כל הזמן על הנושא של ספורט, צריך להבין שאני מגיע מהעולם הזה וזה לא סתם מצוץ מהאצבע, אלא שכל החיים שלי עסקתי בזה. הייתי מאמן נבחרת ישראל בשחייה, נערים נוער ובוגרים, הקמתי שתי אגודות שחייה ענקיות. בני הרצליה, עם טל ברודי הקמנו את העמותה הזאת, והפועל דולפין בנתניה. עמותות ענקיות, אימנתי דורות של שחיינים. כשאני אומר שאימנתי דורות של שחיינים, זה גם נושא של חינוך. כשאני מסתכל על אותם ילדים וילדות שעברו דרך אצלי ואצל אחרים, אני יכול להגיד חד-משמעית שמדינת ישראל צריכה להבין פעם אחת שהתקציב שמפנים לכיוון הספורט הוא הבדיחה הכי עצובה בתקציב המדינה. בסך הכול היום, לכל הספורט הישראלי, וכשאני אומר "ספורט ישראלי", זה איגודים. איגודים זה התאחדות הכדורגל, הכדורסל, שחייה וכו' שמטפלים בנושא של נבחרות, והאגודות שעושות את כל העבודה למען הילדים שלנו. הם זוכים ל-280 מיליון שקל בשנה. זה התקציב. לכל הספורט הישראלי 280 מיליון שקל, כולל הוועד האולימפי, כולל התאחדות אילת, כולל ענפים לא אולימפיים, כולל הספורט הפראלימפי, כולל Special Olympics. כל הגופים האלה מקבלים בסך הכול 280 מיליון שקל, שזה פחות מ-0.2% מתקציב המדינה. אפילו ביוון, שהיא מדינה עם קשיים כלכליים גדולים, זה 1.5% מתקציב המדינה. בצרפת זה 3%; בגרמניה זה 3% מתקציב המדינה, בנורבגיה ובכל המדינות הסקנדינביות מגיעים ל-5% מתקציב המדינה. הנושא של ספורט בכל העולם, גם במדינות העולם השלישי, מגיעים לתקציבים הרבה הרבה יותר גדולים ממדינת ישראל. אבל כשאין כסף, אז יש פחות ספורטאים, יש פחות מאמנים, אי-אפשר לקדם. אני אגיד לך שאחד הימים הפחות-טובים עבורי כחבר כנסת היה בתחילת הדרך, כי זה בדיוק היה במשחקים האולימפיים. הייתי אמור להיות בטוקיו, אבל במקום טוקיו הגעתי לכנסת. זכינו אז בארבע מדליות. כשהתחלתי לדבר פה על ספורט כל יום, באו אליי חברי כנסת ואמרו: מה אתה רוצה, אנחנו אימפריה של ספורט. יש לנו ארבע מדליות, יש לנו שני אלופים אולימפיים. אז תמיד אני אומר שהמדליות האלה, מקצועות מאוד נחשבים. כן, מקצועות מאוד נחשבים. אז המדליות האלה הן פוקס גדול מאוד של הספורט הישראלי. ולמה אני אומר פוקס? כי אם אתה מסתכל על ארטיום, שהוא אלוף אולימפי, צריך להבין שבכל מדינת ישראל רשומים באיגוד ההתעמלות, התעמלות המכשירים, בנים, 240 ילדים, נוער ובוגרים. בכל מדינת ישראל 240. תבינו איזה מספר מצחיק זה. זה אומר שיש 240 שמתחרים בענף הזה. ומתוך ה-240 יש לנו אלוף אולימפי. אומנם הוא הגיע מאוקראינה, גדל באוקראינה, אבל זה לא משנה. הוא הגיע לפה בגיל 12. קיבל את היסודות שם, הגיע לפה בגיל 12, והמאמן שלו סרגיי עשה איתו עבודה מדהימה. כשמסתכלים על המספרים האלה אנחנו צריכים להבין שהם מגיעים בגלל החוסר האדיר של מתקנים. מה זה חוסר אדיר של מתקנים? יושבת פה שרת החינוך, והיא מודעת לנושא הזה. במעל ל-50% מבתי הספר במדינת ישראל אין אולם ספורט. במעל ל-50% אין אולם ספורט. החליטו באיזושהי החלטה, לפני כ-20 שנה, שבונים בתי ספר ללא אולם ספורט. יבנו את בית הספר, ואחרי זה שראש העיר,  ישבור את הראש עם מפעל הפיס, עם גופים אחרים, עם העירייה. משרד התרבות אחראי לאולמות ספורט, ומשרד החינוך אחראי, שזו החלטה שאנחנו מבינים שהיא שגויה. למה? כי בסוף, בשעה 12:00, הילדים שלנו עושים שיעור ספורט, לפעמים ב-40 מעלות חום, ואחרי זה הם צריכים ללכת לשיעור מתמטיקה או אנגלית או תנ"ך. כ-50% מהבנות בכלל לא מגיעות לשיעור, או שממציאות סיפורים שהן לא יכולות להתאמן, כי לך תגיד לילדה בת 13 שצריכה עכשיו להזיע, ואחרי זה, אין לנו מקלחות, אין את כל השירותים, זה לא ארצות הברית פה, מה לעשות, היא צריכה להיכנס לשיעור כשהיא מזיעה ולא כיף לה. לא כיף לך, אז אתה לא עושה. אז הדבר הראשון שדיברתי עליו כבר עם גפני זה הנושא הזה. אני רוצה ביחד איתו, אני לא יודע מי יהיה שר החינוך הבא של מדינת ישראל, לקדם את הנושא הזה, כי הנושא הזה חייב להיות סגור. חייבים לסגור את הנושא הזה, בונים בית ספר? כמו שבונים מעבדה, כמו שבונים ספרייה, כמו שבונים חדר מורים, אולם ספורט צריך להיבנות. בלי אולם ספורט אתה לא יכול לקדם את הנושא הזה. אז הדבר הראשון שהיה חשוב לי כשהגעתי לכנסת, הבנתי מהר מאוד שבוועדות, אם אני לא אקבל ועדת משנה שתעסוק בעניינים האלה של הספורט, אני לא אוכל לקדם שום דבר, אני אהיה עם ידיים קשורות. אז הגעתי לוועדת חינוך, הסבירו לי שאין סיכוי שאני אק��ל ועדה, וזה קשה. אז אני רוצה להגיד תודה לשרן השכל, יושבת-ראש ועדת החינוך היוצאת, שהאמינה בטירוף שלי, בשיגעון שלי, והקמנו את ועדת המשנה לענייני ספורט, ועשינו המון דיונים בהרבה מאוד נושאים, מאוד מאוד מרתקים. לא רק שעשינו את הדיונים, גם הצלחנו לשנות הרבה מאוד דברים בנושא הספורט הישראלי.  בחודשיים הראשונים שלי פה, הדבר הראשון שעשינו, יחד עם יושב-ראש הכנסת, היה אירוע חסר תקדים לספורט הישראלי. פעם ראשונה שמשכן הכנסת אירח בכבוד רב את המשלחות האולימפיות שחזרו מטוקיו, גם המשלחת האולימפית וגם המשלחת הפרא-אולימפית. עשינו אירוע ענק בשאגאל. היו כ-400 ספורטאים וספורטאיות, מאמנים ויושבי-ראש האיגודים ויושבת-ראש הוועד האולימפי יעל ארד. זה היה מאוד מאוד מרגש. הנושא הזה היה כל כך חשוב לי, ואני אגיד לך למה, אדוני היושב-ראש, כי בסוף בכנסת צריכים מודעות. ברגע שנצליח להדביק יותר ויותר חברי כנסת ויותר שרים, ותהיה מודעות לנושא הזה, ותהיה חשיבות לנושא הזה, אז אפשר יהיה לשנות. אז הטקס הזה, האירוע הזה, גרם לי לחשוב שאני צריך לעשות כמה שיותר אירועים, כמה שיותר שדולות, כמה שיותר טקסים שנוגעים בנושא הזה. חד-משמעית, אני חושב שיותר ויותר מבינים את הנושא הזה.  התחלנו את הנושא של דיונים בוועדת המשנה לספורט. אז לי יש איזה שיגעון. השיגעון שלי, אני קורא לו "חוג לכל ילד". כל ילד במדינת ישראל צריך להגיע למצב שבגיל בית הספר היסודי יהיה לו חוג. הוא יכול לבחור את החוג. יש הרבה מאוד אפשרויות, יש הרבה עמותות שעובדות עם משרד החינוך, ובתוך משרד החינוך יש גם גוף שיודע לעשות את זה. הנושא של מועדון בית ספרי, שהולך וגדל בתוך משרד החינוך, הוא למעשה הפתרון להגיע לחוג לכל ילד. אני לא אומר שברמת השרון ובסביון צריכים לסבסד חוגים לילדים, אבל בערים שדרגת הלמ"ס שלהן היא עד 5, מדינת ישראל צריכה להכניס את היד לכיס, ובעזרת החברה למתנ"סים ובעזרת עמותות ומשרד החינוך, יש חוג לכל ילד. לא בכל מקום.  לא בכל מקום. למשל עיר שלקחה את הנושא הזה ועשתה את זה מצוין, היא עיריית בת ים. סגן ראש העיר שם ירון לוי, שאחראי על נושא הספורט, יחד עם ראש העיר, הרימו את הכפפה ולפני שנתיים התחילו חוג לכל ילד בעיר. זה העלה בכ-40% את השתתפות הילדים בחוגי ספורט. אנחנו לא מדברים על אלופים אולימפיים אלא על ילדים שמגיעים לספורט, ילדים שיכולים להיות עסוקים בנושא של ספורט. אז כשאנחנו מדברים על מתקנים, צריך להבין שיש לנו מחסור אדיר במגרשי כדורגל. אני מדבר על אימונים, אני לא מדבר על אצטדיונים גדולים למשחקים של ליגת העל. אני מדבר על מגרשי אימונים, שילדים יכולים להגיע ולהתאמן. יש מחסור אדיר במגרשי כדורגל, בריכות שחייה ואולמות ספורט. הנושא הזה מגיע למצב, אני אתן לכם דוגמה ממגרשי כדורגל. קבוצת נוער ממוצעת במדינת ישראל משחקת על רבע מגרש. מתאמנים ברבע מגרש, כי אין מגרשים. ב-80% מהמגרשים התאורה לא תקנית, אז אי-אפשר לעשות שם משחקי כדורגל. כשמגיע סמוטריץ' ואומר שלא יהיה כדורגל בשבת, הוא בכלל לא מבין את הנושא הזה של הנוער והילדים, ועוד לא הגעתי לנשים. המחסור הזה כל כך גדול, שאם לא יהיה כדורגל בשבת, אז גם לא יהיו אימונים, כי יצטרכו לעשות משחקים באמצע השבוע, ולא יהיו אימונים לקבוצות הנוער והילדים. הדבר הזה הוא גלגל, ירדו מספר האגודות ומספר הקבוצות ומספר השחקנים, שגם ככה הוא נמוך, וזה ירד הרבה יותר. אני מציע לסמוטריץ', לפני שהוא זורק כ�� מיני סיסמאות, שיבדוק קודם כול את הנושא, אם בכלל אפשר. אני לא נגד, כשהייתי יושב-ראש איגוד השחייה צמצמתי כמעט לאפס את התחרויות הארציות בשבת. אבל יכולתי לעשות את זה כי הקימו בריכה מדהימה בווינגייט ויכולתי לשחק עם הבריכות. בכדורגל אי-אפשר לעשות את זה. אז קודם כול שילמד את הנושא הזה. כשאנחנו מדברים על כדורגל, צריך להבין שלכל ענף יש התאחדות או איגוד. היום היו בחירות להתאחדות הכדורגל בישראל, היה קרב אדיר בין שינו זוארץ לאורן חסון. שינו זוארץ ניצח, קיבל 18 מנדטים, ואורן חסון 11 מנדטים. זה המקום לאחל לשינו זוארץ המון המון הצלחה. יש לו תוכניות מדהימות. ישבתי איתו, הוא באמת רוצה לעשות טוב לכדורגל הישראלי. הדבר הראשון שצריך לעשות זה להגדיל משמעותית את מספר השחקנים במדינת ישראל. רשומים באיגוד הכדורגל רק 37,000 כדורגלנים.  מעל 500,000. אספר לך שבקרואטיה 32% מאוכלוסיית המדינה רשומים באיגודי ספורט. כל ילד בקרואטיה עושה ספורט. כל ילד בקרואטיה עושה ספורט. במדינת ישראל רשומים 1.2% מאוכלוסיית המדינה באיגודי ספורט. יש 137,000 ספורטאים בכל הענפים שרשומים באיגודי ספורט, כ-1% ומשהו, לעומת כל המדינות, גם המתקדמות יותר וגם מדינות פחות, ששם יש יותר מ-20% מאוכלוסיית המדינה. כל הילדים עושים ספורט. הכול מתחיל מהנושא של המתקנים. ממה שהתרשמתי ממפגשים עם אנשים מחוץ לארץ, אצלנו יש את האתוס המכונן הזה של הצבא. אתה נפגש עם אנשים ושואל מה עשית בצבא, מי החברים שלך מהצבא. שם האירוע זה ספורט, איזה ספורט אתה עושה, מי החברים שלך בקבוצה. חד-משמעית. הרמת לי עכשיו לנושא של הצבא. אחד מהדיונים היותר-מוצלחים מבחינת התוצאות היה הדיון שקיימתי בנושא של ספורטאים בצבא. צריך להבין שבמדינת ישראל היו 720 תקנים לספורטאים בצבא. מה זה ספורטאי שמקבל מעמד של ספורטאי? ספורטאי שמגיע לנבחרת ישראל בכדורגל או בכדורסל, או שחיין שמגיע לעשות קריטריון באליפות אירופה או מתעמלת. יש קריטריון לקבלת ספורטאי. כשיש לך רק כ-700 תקנים, אז הרבה מהנערים והנערות לא יכולים לקבל את המעמד הזה של ספורטאי, והם פורשים מהספורט, כשההצלחה הכי גדולה ברוב הענפים מתחילה בגיל 20, לא מתחילה בגיל 16. אז פעם אחת אנחנו מקדימים את תוכנית האימונים לספורטאים ושורפים אותם, כי הם צריכים להיות הרבה יותר טובים בגיל 16, ופעם שנייה יש מעט מאוד לכל ענף ולכן הרבה מאוד מהענף פשוט פורשים. יוצאים החוצה. קיימנו דיון בוועדה שלי עם מפקד מיטב וראש אכ"א, יחד עם הספורט ההישגי ומינהל הספורט. היה דיון מדהים. אני אגיד לך למה הדיון הזה נוצר. ידעתי תמיד את הבעיה, אבל עשיתי חוג בית בנתניה, ופתאום איזה גברת נחמדה אמרה: שלום, אני רוצה לשאול שאלה. שאלתי איך קוראים לה, קוראים לה נאוה, היא הגיעה למפגש הזה משמשית. שמשית זה בצפון. היא הגיעה כי יש לה ילדה שהיא אלופת ישראל בטריאטלון, והיא כמעט פרשה בגלל התנאים הקשים שיש לספורטאים בצבא. חוסר ההבנה של המפקדים מה זה ספורטאי, הרי ספורטאי צריך להתאמן פעמיים ביומיים. איפה אחר כך הוא יכול להכניס גם את הצבא? יש כאלה שמפקדים מתעללים בהם, מתחילים להריץ אותם ולגרום לזה שאחר כך הם לא יכולים להתאמן. בזכות נאוה קיימנו דיון ואחרי זה עוד דיון, והיא הביאה ספורטאיות שידברו. אני רוצה לציין את מפקד מיטב. עשינו רפורמה אדירה בכל נושא הספורטאים. הגדלנו את מספר הספורטאים שמקבלים את האישור הזה להיות ספורטאי, מ-720 ליותר מ-1,100. הקטנו את הקילומטרז' שהם צריכים להיות מבסיס האימונים לבסיס שלהם, מ-60 ק"מ ל-20 ק"מ, הגדלנו את הימים של ה"מיוחדות", לנסוע לתחרויות בין-לאומיות, מ-90 ל-120. היום ספורטאי שמגיע לצבא, הצבא מבין אותו, הצבא מכיל אותו. הגדלנו ועשינו תוכנית מיוחדת לספורטאים שמתגייסים, תוכנית שנקראת מורים חיילים. הם באים לבתי הספר ועובדים עם המורים לחינוך גופני, נותנים הרצאות לילדים. למעשה לקחנו את הספורטאי, שהוא ילד מדהים או ילדה מדהימה, שיכולים לעזור לילדים ולאוכלוסייה, וזה מה שעושים היום בצבא. זו תוכנית מדהימה ואני מקווה שאנחנו נמשיך אותה. לגבי המאמנים, איך הזמן עובר ויש לי עוד הרבה מה להגיד.  תודה. לגבי המאמנים. עשיתי תוכנית מדהימה של 5 מיליון שקלים להשתלמויות בחו"ל למאמנים. סוף-סוף לפני שלושה שבועות התוכנית התחילה לעבוד, ומספר איגודים כבר שלחו מאמנים לחו"ל. אני גאה בתוכנית הזאת, והחשיבות שלה היא לא רק בהשתלמות של המאמן האישי אלא מה הם מעבירים אחרי כן למאמנים באגודות שלהם ובמדינה שלנו. הם נוסעים ולומדים מהטובים ביותר ומעבירים את זה אחרי זה במדינת ישראל. זה רק 4.5 מיליון, צריכים להגדיל את זה בשנים הבאות וצריכים לדאוג שהמאמנים יקבלו את ההשתלמויות הכי טובות בעולם, ואנחנו נמשיך לעשות את זה. אני אקפוץ לנושא שאני מטפל בו והוא מאוד חשוב לי, הנושא של טביעות במדינת ישראל. בגלל שעסקתי כל החיים בנושא של בריכות שחייה, אני מודע לנושא הזה, אבל קרה לי משהו לפני שלוש שנים, אדוני היושב-ראש. אני גר ממש על הים בנתניה, ולפני שלוש שנים יצאתי עם אשתי להליכה בחוף הים, ואחרי הליכה כנהוג נכנסנו למים. נכנסנו לחוף בלתי מוכרז בלי מציל, ולא היינו מודעים למערבולות ולסכנה. באותה שבת כמעט איבדתי את אשתי. אני זוכר את העיניים שלה ואת הידיים שלה מושטות. היא נכנסה למים ונכנסה לתוך מערבולת. המערבולת משכה אותה והיא לא ידעה איך לצאת, ובמקום לתת לזרם למשוך אותה היא נלחמה במערבולת. היינו מאוד קרובים למצב של מוות. היא התחילה לבלוע מים ולא יכולתי להגיע אליה, ואני שחיין. בסוף הגעתי אליה איכשהו וניצלנו. יצאנו מהמים. עד היום אשתי לא נכנסת למים. באיזה עומק? לא הרבה. ממש לא הרבה, עשרה מטר מהחוף. אבל הייתה מערבולת שממש משכה אותה. צריך להבין שבמדינת ישראל מתוך 320 קילומטר של חוף יש רק 19 קילומטר של חופים מוכרזים עם מצילים. צריך להבין שנושא הטביעות הוא מקרה המוות מספר שתיים בקרב ילדים. צריך להבין שאין חינוך לנושא הזה. צריך להבין שילדים בדואים טובעים פי שמונה מילדים יהודים במדינת ישראל. ולמה אני אומר את הנושא של הבדואים? כי החלטתי שבמקום לדבר אני אעשה. התחלתי לפני שנה לעשות תוכנית לילדים הבדואים, לאלה שבחיים לא יגיעו ללימוד שחייה, שבשבילם בריכה זה כמו לונה פארק, הם לא יודעים מה זה. אחרי שנה של עבודה פתחנו בריכה ביישוב חורה, אני לא יודע אם אתה יודע איפה זה, אני לא יודע אם יש את זה ב-Waze בכלל, אבל זה בדרום. יש שם בריכה חדשה, והתחלנו פרויקט שחייה ל-10,000 ילדים בדואים, שלומדים שחייה בכיתה ג'. זה התחיל לפני פחות מחצי שנה. הגענו לטקס הפתיחה. מאיר כהן, שר הרווחה, עזר לי המון, יחד עם שיבי הרמ"ט שלו, בלעדיהם זה לא היה קורה, וקרן שוסטרמן. כשהגעתי לשם וראיתי את עשרות הילדים בתוך המים עם מדריכי השחייה, והגיעו לשם שייח'ים ואנשים, לא האמנתי שדבר כזה קורה. הדבר הזה ימשיך, ואנחנו נדאג לזה שלא רק ה-1,000 הראשונים יתחילו, אלא אלפים רבים ילמדו שחייה. כי אם אנחנו לא נעשה את זה בשבילם, הם לעולם לא יגיעו. איפה יש למשפחה בדואית לשלם 1,500 שקל לקורס שחייה? וואו. טוב חברים, תסתכל, זה לא ייאמן. שיף, בפעם הבאה אני רוצה לדבר שעה, בבקשה, לא חצי שעה. זה לא מספיק לי חצי שעה. אני אקח דקה מנאור. שירי, אתה חבר כנסת חדש ומוצלח. אני רוצה לאחל לך המון הצלחה. תודה רבה. המשכן הזה מלא בהפתעות לא נעימות כמו שאנחנו חווים בשבועיים האחרונים עם כל החוקים המוטרפים, והוא מלא גם בדברים טובים. אפשר לעשות פה דברים טובים, אפשר לעשות פה שיתופי פעולה, צריך לרצות, צריך לדחוף וצריך לחלום. את זה אמרתי גם לילדים שהגיעו לפה היום מבתי הספר. אני מבטיח לכל מי שחשוב לו הספורט הישראלי, ולמי שלא חשוב לו אני אסביר לו כמה זה חשוב לחינוך, כמה זה חשוב לעתיד הילדים: נמשיך לדחוף, נמשיך לעשות פרויקטים מדהימים למען ילדי ישראל, ואני מאחל לנו שגם כשנהיה באופוזיציה נצליח לעשות כל אחד בתחומו דברים טובים לילדינו. תודה רבה רבה. אמן. חבר הכנסת נאור שירי, אתה מוזמן. לרשותך חצי שעה, אדוני. תודה רבה. זאת פעם ראשונה שלך, אדוני היושב-ראש? הייתי כבר בכנסת הקודמת. יש הבדל? ניהלתי ישיבות יותר סוערות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, האמת, קשה לא להתייחס לתשוקה שיש לסימון לספורט. אני מכיר אותו כבר כמה שנים. הוא יכול לשבת מולי, לא לדבר חצי שעה, ורק אני יושב ומדבר. אתה זוכר את הימים שעוד דיברתי אליך והקשבת לי? אתה יושב, מדבר, מדבר, מדבר ומהבן אדם אין מענה. אבל אתה מדבר איתו שנייה על איזו מטקה או משהו של ספורט או קצת על נתניה, הבן אדם יכול לשבת פה, אתה עצרת אותו אחרי חצי שעה, הוא יכול לשבת ואחרי 48 שעות עדיין היית שומע ממנו את התשוקה לבריכות ולספורט ואת ההבנה. גם אתה עשית הרבה, בנושא הזה. אבל איך יוצאים אחרי שיחה עם סימון? מבואסים, רק שתדע. כבר אני אומר לך. יוצאים מבואסים: אין עתיד, בייחוד למי שאוהב קצת ספורט. גם אני צמחתי במסגרות ספורט, וזה בערך מה שהחזיק אותי, לטענת כל הסובבים אותי, בימי התיכון. בוא נגיד שהלימודים לא תפסו אותי אבל הספורט כן תפס אותי. אז, סימון, כל הכבוד לך. גברתי השרה, כמה שעות ספורט בשבוע יש? פעמיים 45 דקות. נטו זה פעמיים 20 דקות. תלוי. יש גם בתי ספר שבחרו לעשות שלוש שעות, עם הגמישות הניהולית הפדגוגית עכשיו הם יוכלו לעשות יותר. לא נעים לי להודות, אני חושב שזאת אחת הבגרויות היחידות שנכשלתי בהן, אולי היחידה. באמת? אמר הטייס. כי זה היה בשנה שהתאמנתי כל הזמן לקראת המיונים לסיירות. אז למה שאני אגיע גם לשיעור ספורט? הייתי קם בבוקר לפני כולם כדי לרוץ ולהתאמן. לעשות גם ספורט בשיעור? אבל איך קיבלת בגרות? זאת הייתה בגרות פנימית, או שבסוף החליק לי איזה 57, משהו כזה. זאת הייתה הבגרות היחידה שקיבלתי בה 100. הייתי במגמת ספורט. לי אין אף בגרות שקיבלתי בה 100. באופן כללי יצאתי מהתיכון בממוצע של 33. אה, מספיק. אז תאר לך כמה ה-100 הזה שדרג לי את הממוצע. עשיתי בצבא. הממוצע היום 112. אז לא 33 112. עוד מאירועי אמש, והאמת, כמו שחבר הכנסת דוידסון אמר, זאת גם כנסת ראשונה שלי וזאת גם הייתה הוועדה הראשונה שלי. אם ננסה להתכנס לפקודת המשטרה, זאת הייתה באמת הוועדה הראשונה שלי. אתה לא חייב לדבר על פקודת המשטרה. אני יודע. אני אדבר על פקודת המשטרה. אבל האמת שאירועי אמש עדיין מזעזעים אותי. איזה מהם? שר האוצר המיועד, אלה האירועים שאני מתכוון, כל ההצבעה שהייתה פה אתמול, שהכשרנו מחדש ועשינו אדפטציות. "עשינו" אני לא הייתי שותף לעשיית האדפטציות האלה, אבל הייתה אדפטציה מסוימת, להכשיר שוב את שר האוצר המיועד. האמת היא שאני מנסה להבין אם התחושה הזאת שאני יצאתי איתה אתמול זה משהו שמאפיין ערבים כאלה, שבהם אתה בא ואומר, לא נעים לי להגיד מעל דוכן הכנסת, אבל מה נסגר פה? או WTF. כאילו, מה נסגר? מה קורה לכם? הייתי יושב בבית לפעמים ואומר, מה הם עושים? אף אחד לא מעיר אותם ואומר להם? אגב לימודים, שיעור היסטוריה זאת גם הבגרות הנוספת שעברתי. היסטוריה, אני שרוף על זה. הייתי יושב בכיתה ואומר, מה, אף אחד לא אומר להם: מה נסגר? מלחמת העולם השנייה, נגיד, טרום מלחמת העולם השנייה? אין השוואה באירועים, בטח, אבל מה יגידו עוד 20, 30, 40 שנה על אתמול, ובכלל על התקופה המה-זה מטורללת? תקופה מבישה, באמת. אפשר לפתח על זה דיון תיאולוגי, אם יש מישהו למעלה שיושב וצוחק עלינו, מריץ עלינו דוקו-דרמה-צחוקים. מישהו צוחק עלינו, זה לא הגיוני. אם יש מישהו למעלה, אני יכולה להבטיח לך שלצחוק הוא לא צוחק בימים האלה. אני אומר, אז או שהוא יתעורר ושיעיר פה, או, אני באמת לא מצליח להבין. מה עוד היה אמש? אתמול פתחתי ואמרתי משפט מאוד מאוד קשוח. מה היה קשוח בו? אמרתי שיש צד בבית הזה שמסתובב כאילו הוא אדון הארץ. אין עוד מלבדו, רק הוא קיים, כל השאר, נניח, 49% מבוחרות ובוחרי כנסת ישראל העשרים-וחמש לא קיימים. ומה אני אגיד לך, סימון, מה אמרתי? אתם צריכים לחוקק חוק שיכניסו נקז שתן לשתן שעלה לכם לראש. קם פה קול צעקה על הדברים המזעזעים שאמרתי. חברת הכנסת טלי גוטליב, שזאת הפעם היחידה שאני יכול להזכיר אותה ואני לא אקבל צרחות, נכון? אתה לא יכול להגיד "טלי גוטליב" ולא לקבל דרשה למה בית המשפט והתובעים ונתניהו. אני מקווה מאוד שהיא לא צופה עכשיו בערוץ הכנסת ותרוץ לפה לדרוש שיתאפשר לה להשיב על מה שאמרת עכשיו. אני בטוח שהיא צופה, ואני רק מקווה שהיא תגיע בסוף הזמן, ואני אקבל את המנה שלי להיום. אז היה זעזוע עמוק ממה שאמרתי. אחרי זה, כשדיברנו, אמרתי: מה המינוח הנכון שאת רוצה שאני אגיד? כי אתם מסתובבים פה באמת באיזו תחושה שרק אתם בעולם. עכשיו, אני אומר, בסדר, ניצחתם, הכול טוב, אנחנו מבואסים, אתם שמחים. זה בסדר, זה לגיטימי, זה עוד איכשהו יעבור. אבל בטח כשאתם הולכים להיכנס לממשלה ולמשרדים לא צריכה להיות לכם איזו תחושה של אחדות מסוימת, לפחות בהבנה שאנחנו, או אתם, צריכים לפעול לכל תושבות ותושבי מדינת ישראל? חבר הכנסת סימון דוידסון דיבר על הבדואים. גם בדואים יש במדינה, גם אוכלוסייה ערבית יש במדינה, גם, רחמנא ליצלן, שמאלנים יש במדינה, גם כאלה שכל הזמן קוראים להם שמאלנים והם מצביעי מרכז וגם ימין שלא הצביע להם. אבל מה ראיתי היום? את הציוץ הבא של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. אני פותח ציטוט: "לעיתונאי חדשות ערוץ 13" נראה לי שזה היה אביעד גליקמן, "אתה כמו בצק פילסברי לא אפוי שנדבק לי לקצה של העקב. כתוב מה שבא לך רק תפסיק לתייג אותי מאה פעם ביום, יא-נג'ס. אכלת לי את הראס". עכשיו, בין חברים זה נשמע כאילו אחלה, נכון? בעיניי זאת התבטאות מזעזעת כלפי עיתונאי. יכול להיות שהוא באמת מתייג אותה מאה פעמים ביום. נניח. אבל זה הרבה יותר מזעזע מ"נקז שתן", שבהחלט תהיה פה הסכמה, לא תהיה פה הצבעה חד-משמעית, אבל מהנוכחים באולם אני מניח שאנחנו נעביר את חוק נקז השתן אם נעלה אותו עכשיו להצבעה. אני רק אסיים את אירועי אמש בדבריו של השופט לגבי השר המיועד: "כל החושש מהנאשם ופגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מהמסוכנות בכל הכרוך במשא ומתן בענייני ממון הרבים או היחיד, יכול למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע בצורכי ציבור הכרוכים בתוכם בעיסוק כלכלי", אני מוסיף בסוגריים: שר אוצר זה ממש כבר לא כלכלי, כנראה, "וזאת בשל התרחקותו מהזירה הפוליטית". הפאוזה הייתה פאוזה דרמטית. אני רואה את הרזומה שלך. חתיכת רזומה. יחידה מיוחדת בחיל הים? דבר, אני יכול לפרט איתך את הרזומה שלי. כן, כזה איסוף וכזה במשהו נחמד. אגב, היחידה נסגרה לפני שנה. מה למדת בבן-גוריון? פוליטיקה וממשל. לא סיימתי את התואר. יש פה שרת חינוך, אולי היא תארגן לך. לא, תאמין לי, יש לי דיון שלם עם אשתי למה אני לא מסיים את התואר. עדיין לא סיימתי אותו. התחלתי ללמוד פוליטיקה וממשל אחרי שנורא רציתי להיות רופא, ואז יש עתיד קמה. וכשיש עתיד קמה הדבר הראשון שעשיתי זה פתחתי את התא הפוליטי  טוב, קראת. אני מספר לאלה שלא קראו ויקיפדיה, ואומרים עכשיו: מי זה, אני חייב לדעת עליו. ואז התגלגלתי. עבדתי פה בכנסת, הייתי עוזר פרלמנטרי שנתיים. והדיקן, אמרתי לו, כל חיי הבטיחו לי: כשתהיה סטודנט תגיע מתי שאתה רוצה. נכון? יש אמירה כזאת, מה, אתה סטודנט, אתה לא קם לבית ספר? אימא שלי הייתה צועקת עליי, מה, אתה סטודנט? אז אני הייתי באיזו קונספציה שסטודנטים יכולים להכתיב את שעות הלימוד שלהם. אבל הדיקן בא ואמר לי: אין סיכוי, יש שעות נוכחות חובה. אמרתי לו, תשמע, אבל לומדים בשביל להיות שם. עכשיו, כשאתה לומד פוליטיקה וממשל זה לא שאתה לומד הנדסה. כשאתה לומד הנדסה, אתה קודם כול יודע שאתה מסודר, ב. אתה יודע שיש לך עבודה. כשאתה לומד פוליטיקה וממשל המשפט הכי נהוג שאתה שומע זה: מה תעשה עם זה? נכון? תהיה עוזר פרלמנטרי. אז זה בדיוק מה שאמרתי לו. הגשמתי את חלומו,  של כל הסטודנטים שלך. בדיוק. ולא רק זה, אפילו באתי, ובאותה תקופה, אני חושב שעכשיו זה השתנה, לממ"מ הייתה אז תוכנית מתמחים, וראיתי שיש מתמחים מפקולטות שונות, גם מהבינתחומי. אמרתי לו: לא רק זה, גם הבאתי לך תוכנית שתכניס מתמחים. קודם כול, הוא לא קיבל את התוכנית, מילא, והוא גם אסר עליי להפסיד קורסים. ולכן התחלתי למשוך את התואר, מה שקורה עד היום. זה סיפור קצר, אבל למדתי לאהוב את באר שבע והנגב בשנתיים וחצי שהייתי שם. ממש. נעבור לעניין שלשמו התכנסנו. אני רוצה לדבר קצת על החוק. זאת באמת הייתה הוועדה הראשונה שלי, וככה גם ההתרשמות שלי מהעבודה הפרלמנטרית מספסלי חברי הכנסת. כי באמת, ישבתי שנתיים מאחורי הקלעים או מאחורי חברי הכנסת, מהצד של העוזרים. אבל בהגיעי לקרוא את פקודת המשטרה, דיברת על העבר שלי, אז כשהייתי סגן ראש עירייה הייתי אחראי לתיק הביטחון. אתה יכול לעשות לי בחינה. שאל אותי משהו? מה עשיתי לפני כן? היית במועצה. א. נכנסת ברשימה שקיבלה חמישה מנדטים, אתה היית במקום שלישי ונהיית סגן ראש העיר. בן 37, ועושים חיים שכאלה על הדוכן. כן. עם שתי בנות. נכון. קורל אשתי, כפרה עליה. אין דברים כמו הנשים שלו, שתדעו. אני פונה אלייך, שתדעו, אבל אני מניח שאת יודעת את זה. יודעות. בכלל אחרי הצבא עשיתי לימודים, דרום אמריקה שנה, חזרתי ועבדתי בעיריית רעננה. באלומה. לא, לא. אלומה זה יו"ר הדירקטוריון, ועכשיו אני צריך לסיים את תפקידי שם. כתוב שכבר פרשת מכל תפקידיך. כן? וואי, לא נורא, יש לי אישור מהיועצת המשפטית לעוד לפחות 30 יום. מה עשית ברעננה? ברעננה עבדתי בסיירת הביטחון. סיירת הביטחון ברעננה, עשיתי גם קורס חובשים בצבא, ולפני עשר שנים הם יצרו קונספט של מעין משטרה פרטית. כמובן, זה לא היה נקרא ככה אבל זה היה ממש משטרה פרטית. זהו, זה כמה רמות מעל, כי הם לקחו חובשים קרביים ויצרו מעין מענה הוליסטי לכל הבעיות, החל מפנצ'ר של תושבים ותושבות רעננה ועד מצבר וכל האירועים הרפואיים וכל האירועים המשטרתיים פלוס כיבוי. אז הם יצרו ממש מעין, לגמרי. הם לקחו את זה כמה רמות מעל בהשקעה די מסיבית של המון המון כסף, אבל הם יצרו גם משהו שאז, לפני 12 שנים, היה ממש תקדימי. עוד לפני השיטור העירוני, לפני השיטור הקהילתי, הם יצרו מסגרת כזאת. הם עשו את זה ברמה מאוד גבוהה. זה שיפר לגמרי את איכות השירות לתושב. מה אני בא לומר פה? שהאינטראקציה שלנו הייתה גם עם שוטרים, משמרות שלמות. כמובן, זה עוד לא היה מוסדר בחוק וזה היה חלק מהבעיה במודל הזה, אבל הייתה אינטראקציה ממש. הייתי עושה משמרות עם שוטרים, ולאט-לאט נוצרות החברויות האלה וההבנה. לאט-לאט אתה מכיר ויודע מה זה להיות שוטר, אבל בקצה של הקצה, של הסיור, של המשמרות, של שלדי, של חג, של כמה לא מעריכים שוטרים, כמה הם לא מרגישים מוערכים. לא משנה. Long story short, זה הביא אותי להבנה מסוימת. ואז, כמובן, הייתי כבר סגן ראש עיר. אתה במקום אחר, וגם המדינה במקום אחר מבחינת היכולת להבין מה זה שיטור, מה זה קהילה, מה החשיבות של שוטר בקהילה, איך הפנים של השוטר נתפסות בכלל בקהילה קיימת. לצערי בהוד השרון אין שיטור עירוני, למרות תחנוני-על כבר למעלה מכמה שנים טובות. אני אעדיף לא לספר על החוויה שלי בניסיון להביא את השיטור העירוני להוד השרון. נתקלתי בסירוב, שלדעתי,  לא. המשטרה חושבת ומאמינה שצריך להיות שיטור עירוני. משרד הבט"פ חושב שצריך להיות שיטור עירוני. אנחנו מבחינתנו עשינו את כל ההיערכויות, ומעבר לכך. בסוף זאת גם עירייה איתנה. לדעתי, זה, עזוב. זה נעצר. אתה אומר, אף אחד לא שומע אותנו, אבל יכול להיות שהיו שיקולים לא מקצועיים, בוא נגיד. כי בצד המקצועי כולם צריכים לקבל. אני שם את זה בצד. אבל זה נתן לי יכולת להבין את האינטראקציה ואת האתגרים המשטרתיים מהשורש. לכן אני אמרתי גם לצוות הסיעה המסור שלנו, ואני רוצה לומר לכם תודה, את מי אתן מתקשרות להעיר עכשיו, עדי, שפרית? מרב מיכאלי. לא, עזבי, הודיתי לכם. אז אמרתי לצוות הסיעה שאני כאילו, תהיה המשכיות בכל מקרה. לכם זה לא משנה. אנחנו נעבור לשורה הנוספת בקורות החיים או בעמוד הוויקיפדיה שמתן קרא. אם הם מוכנים לדבר בלי שר, אין שום בעיה. זו החלטה שלך. אז אני אמרתי שהנושא סופר-חשוב לי ברמה האישית ואני לא יוצא דקה מהוועדה. אני רוצה להעמיק, לדעת, להבין. גם בעיניי יש איזו חשיבות מאוד גדולה, בטח ובטח לחברי כנסת חדשים, לא לבוא שתי דקות, לצאת, לצעוק, לצלם. מכירים את זה? נורא, נורא. אז אני סופר סולד מהתופעה הזאת. אני חושב שזאת אם כל חטאת במובן הזה שצריך להעמיק, לדעת, להבין. יש גם אווירה שונה כשאתה נמצא ונוכח בדיונים, אתה גם "פה". אז לא הייתי חבר ועדה, לא נתנו לי להיות חבר ועדה, אני חייב לספר לך על החוויה, אני אקח לך דקה מהזמן. חוויה ראשונה שלי כחבר כנסת בוועדה: נבחרתי לכנסת, הגענו לוועדה. הוועדה הראשונה שהשתתפתי בה, ועדת הכלכלה, על רפורמת החשמל. כל זמן מסוים צריכים להביא את זה לוועדה והוועדה צריכה לאשר. בקיצור, אני אומר, הנושא כבד, תנו לי חומר רקע כד�� שאני אדע על מה הולכים לדבר. אומרים, נארגן, נארגן. הדיון התחיל ב-10:00, ב-09:28, לווטסאפ, בדרך בנסיעה, קיבלתי מצגת של איזה 400 עמודים, לא זוכר כמה. אמרתי, מה אני אעשה עם זה עכשיו, עם 400 עמודים? אני נכנס לוועדה, אמרתי, בטח לאף אחד אין מושג על מה הוא הולך לדבר. מתחילים עם הצעות לסדר, ולכל חברי הכנסת יש מה להגיד. עכשיו, אני אומר, מה יש לכם להגיד, הרגע קיבלנו את החומר, לפני 32 דקות. כל חבר כנסת נעמד, מתחיל לצלם, אומר משהו, צועק, צועק, יוצא. זאת החוויה הראשונה שלי מדיון בוועדות הכנסת. זה גדול. מה שעוד גדול זה הפער בין מה שחושב הצופה הממוצע, הציבור, לבין מה שקורה באמת בוועדה. אבל בסדר. אוקיי, אז אני אחזור לרציונל, שבא ואמר שאני לא אצא על כל פסיק. אבל אני לא הייתי חבר ועדה. הגעתי לפני כן, למדתי, ולאט-לאט נראה לי שלפחות בוועדה התייחסו קצת יותר ברצינות למה שאני אומר. כן הצלחנו לשנות כמה דברים. אני לא מדבר דווקא על השינויים שנכנסו, כי אני חושב שבסוף השינויים שנכנסו הם שינויים, לא יודע, הם מאוד כלליים ולא ממש מהותיים. אבל מה הייתה הבעיה הכי גדולה שלי? מציע החוק. אני לא יכול לנתק את מציע החוק מהחוק עצמו, זאת אומרת מאיתמר בן גביר. לא בא לי לנתק את זה. אני גם כופר בכלל במי שטוען את זה כלפינו, וכשאני אומר "כלפינו" זה חברי הוועדה מהאופוזיציה. אומרים, רק בגלל שזה איתמר בן גביר. מה אתם מצפים, שלא נתייחס להיותו של איתמר בן גביר איתמר בן גביר? כאילו, מה זה הטיעון הזה? מה אתם רוצים, שנגיד לכם שבאנו בנפש חפצה ובידיים נקיות ובאיזו אובייקטיביות, טבולה ראסה כזה, ובאמת לא נתייחס למציע החוק ולחוק עצמו? אז, לא. אי-אפשר לנתק את היותו של המציע וכבר נאמר רבות, גם מורשע, אבל היום זה כבר הפך להיות נורמה ודבר שנותן, כנראה, נקודות זכות, לנתק את כל מי שהוא מהצעת החוק. היה שלב מסוים שכבר ויתרתי על התענוג או על הרצון שלנו, ערב טוב, לילה טוב, לפנות בוקר נעים. כבר בוקר. נכון. אז ויתרתי באמת על התענוג, וניסיתי להתייחס להצעה כפי שהוגשה לנו ולנסות, יחד עם שלל גורמי המקצוע, לגרום למציע להבין שיש פה משהו שהוא פשוט לא בספֵרה הנכונה. הטיעון הכללי היה: כולנו מסכימים שלמשטרת ישראל יש אתגרים. כל אזרח, כל אחד שיושב פה סביב השולחן, הצוות המקצועי ובטח אנחנו, מכירים ויודעים שמשטרת ישראל צריכה לקבל התאמה לשנת 2022. זה בא לידי ביטוי בכוח האדם, זה בא לידי ביטוי באלף ואחד סעיפים ותת-סעיפים ובהצטיידות ובהבנה ובמודל הפעולה ובשיתוף הפעולה עם הערים. כולנו מכירים בבעיה, כולנו נדרשים לבעיה וכולנו מסכימים על זה שצריך לעשות שינויים. עוד הסכמה שהייתה היא הסכמה בנוגע לצורך בתיקון פקודת המשטרה. בסוף התיקון האחרון שנעשה, אני לא יודע אם זה האחרון, אבל השינוי המהותי שנעשה בפקודה היה ב-1970. ואכן הייתה ועדת צדוק, שהמליצה ב-1999 לשנות את פקודת המשטרה, בערך ספר כזה של המלצות. עכשיו, מה היה טריק ידוע של המציע? קודם כול, מציע בהצעת חוק פרטית, תסכים איתי, ובטח שיש לך יותר ניסיון, צריך להיות נוכח בדיונים. מציע חוק פרטי זה לא שר, למרות שגם שרים ברפורמות משמעותיות, אני זוכר שגלעד ארדן, בכנסת התשע-עשרה, כשהייתה רפורמה גדולה בתאגיד השידור, היה נוכח בוועדות באופן מלא, קיים בוועדות, שומע טיעונים, עונה, תסכים, לא תסכים, לגיטימי. הנוהג שהשתרש אצלנו זה שמציע החוק מגיע, נותן את הנאום לאומה: אתם לא יודעים כלום, לא קראתם כלום, תקרא את ועדת צדוק, תמיד היה קטע כזה שהוא עושה cherry picking מוועדת צדוק. עוד נדבר על זה, אם נספיק לדבר על זה. אז: אתם לא קוראים כלום, לא קראתם כלום. מגיע לא מגיע, שתי דקות, ואתה, כמובן, מקבל את הפוש לפני כן מה הולך להיות, אתם מכירים את זה? והולך. עכשיו, אתה אומר, מה נסגר? למראית עין תן לנו את הדקה, תענה על משהו. עזוב את השאלות הטכניות החוקיות, אתה מעלה מה הרציונל שרצית. הוא נופף לנו בשקיפות. אני אמרתי בוועדה שהאירוניה קפצה צוקהארה מעזריאלי, איתמר בן גביר נותן לנו הרצאה על ליברליות ודמוקרטיה וערכים של שקיפות. אז אתה אומר, אוקיי, אתה רוצה לפרסם מדיניות, בוא תגיד איפה אתה מפרסם את המדיניות. עזוב את זה שאני מראה לו, אחי, המדיניות כבר מפורסמת. אגב, השינוי שהוא הסכים לו זה במדיניות, זה לפרסם את המדיניות, המדיניות מפורסמת כבר כמה וכמה שנים. אני מראה לו את המדיניות. עכשיו, המדיניות לא עוסקת רק במשטרה. יש במשרד לבט"פ גם את כיבוי, גם את שב"ס, האגף לרישוי ירייה, יש המון דברים שקיימים במשרד. האובססיה המסוימת שיש עם המשטרה זה משהו שלא הצלחתי להבין. הבן אדם לא היה נוכח, היה מגיע פעם ביום, צועק את שצועק, מקבל, כמובן, עשרים צלמים עליו, שאת זה אני לא גורע ממנו ולו במילימטר. הבן אדם קמפיינר מעולה, רק הוא פשוט לא מבין שהסתיים הקמפיין, הוא צריך להיכנס למשרד, צריך להכיר את היחידות, את האגפים, להבין את המשמעויות של מה שהוא אומר, מה שהוא חלם עליו, ולהבין איך זה מתכנס עם המציאות. ולדעתי המפגש שלו עם המציאות הולך להיות מפגש מאוד קשה. אני הייתי שמח להיות במפגש הזה, שבו הוא יבין שיש מגבלות לכוח ומגבלות לחלומות. טוב, לא טוב, יש משמעות לביורוקרטיה במובן המינהלי שלה. וחבל שהוא לא ניסה לפחות להיות חודש במשרד ואז להביא את התיקון. בזה נראה לי שהיה איזה רציונל: אוקיי, באתי, שמעתי, באתי עם התוכנית שלי, נניח באתי עם הצעת החוק, עשיתי סיבוב במשרדי הממשלה, ובאמת נתתי פה נוסח שזה מה שאני מסכים לו, ואתם לא מסכימים איתי, וזה בסדר גמור. אני חושב שלהצעת החוק הזו יש משמעות נוספת. אני לא מכיר, ויתקנו אותי חבריי חברי הכנסת פה, בטח הוותיקים יותר, שהצעת חוק פרטית משנה את תפקודו של שר בממשלת ישראל, והיא מונחת כהצעת חוק פרטית לא על ידי השר עצמו. זאת אומרת, זה ברמת, אני אפילו לא מבין את הרציונל שעומד מאחורי זה, כי אתה משנה את הצורה והדרך שבה שר פועל כשלשר אין נגיעה לזה, והוא שר עתידי, והוא חבר כנסת. באמת, אין לי כבר. עכשיו, מה עוד בעיה מאוד גדולה, והזכרתי את זה ב-cherry picking? זה הופך להיות, נראה לי, כחוט השני במלא מלא דברים שאנחנו שומעים. באף מדינה דמוקרטית אין שר שלא אחראי על המדיניות של המשרד. באף מדינה דמוקרטית, או אף מדינה, ותראו לי מדינה אחת, אין לשר שממונה על המשטרה את החוק שבא ואומר: אתה ממונה על המשטרה. אז למה אני אומר cherry picking? כי בסוף אתה לוקח מה שאתה אוהב מהמדינה. זה כמו שתגיד: בארצות הברית, אנחנו עוד בטח נעסוק בזה, יש לי איזה הרגשה מסוימת שאנחנו נעסוק בזה, בארצות הברית הפוליטיקאים ממנים את השופטים, באנגליה, בניו זילנד, באוסטרליה  הייתה גם איזו סקירה של הממ"מ בנושא. אבל מה ה-cherry picking? הוא לא אומר, למשל, שבארצות הברית יש הגבלת כהונה, כי באו ואמרו: יש רציונל מסוים, תסכימו או לא תסכימו, שקובע המדיניות, מי שנבחר, יש לו את הלגיטימציה לבוא ולשנות מבפנים גם את הדרך שבה פועל הממשל, ואז למשל הם בוחרים שופטים. אממה? הם שמו מ��בלה לכוח, יש הגבלת כהונה, כי הם אמרו: אנחנו מבינים שיש משמעות לכוח שאנחנו נותנים, אנחנו רוצים לייצר את הסייגים האלה. יש שני בתי נבחרים, יש מושלים, יש משטרה שכפופה גם, נניח, לראשי ערים, יש אלף ואחד דברים שבעצם מייצרים איזה קונסטלציה שהיא מאוזנת. ופה אין איזונים. כשאתה בא ועושה את ה-cherry picking שלך, ואתה אומר: אני רוצה את הכוח ואת הכפיפות של משטרת ישראל אליי, ובלי אף איזון, אגב, אותה ועדת צדוק אמרה: אתם מייצרים קשר בין הדרג הפוליטי באופן מהותי למשטרת ישראל, כשלמשטרת ישראל יש משמעויות מאוד מאוד גדולות לנו, לזכויות האזרח שלנו, ובסוף זה יפגוש כל אחד ואחת מאיתנו. אז הם אמרו: קחו את התביעות המשפטיות, החקירות, ותוציאו את זה מהשר. תפקיעו את היכולת הזו, כי זו יכולת מאוד בעייתית בסוף, בדמוקרטיה, להפקיד הכול בידי אדם אחד שהוא ישות פוליטית. וכולנו במשכן פה, או מרביתנו, האמת, לא מרביתנו, מיעוטנו פה  ישויות פוליטיות. וזה בסדר, ויש לנו את הרצון שלנו, ויש לנו את הדרך שלנו לפעול, וזה בסדר גמור. אבל צריך לשים לנו, גם לנו צריכה להיות מגבלה על הכוח, בטח ובטח כשמדובר במשטרת ישראל. וזה משהו שלאורך כל הדיון לא הצלחנו לייצר, וזה מה שרע בחוק, למרות ההפרדה של הסעיפים.  עוד משהו, ואני אסיים, כי זה 30 שניות, עוד משהו שרע בעיניי זו הצורה והדרך שבה חברי הקואליציה הנכנסת פנו ודיברו אל גורמי המקצוע, בטח ובטח אל משרתי הציבור, והם לא פקידים, בטח לא במובן הגנאי שמנסים לייצר, בייעוץ המשפטי לממשלה. מביאים חוק שמשנה את פקודת המשטרה בפטור מחובת הנחה, בסד זמנים הזוי, בטח ובטח נוכח השינוי הקרדינלי שמוצע פה, וצועקים עליהם, כל הזמן האשמה פוליטית. היה פשוט לא נעים להיות בשולחן שבו משרתי הציבור בדרג הכי גבוה שיש, בפרקליטות המדינה, אצל היועצת המשפטית לממשלה, מותקפים ומואשמים באג'נדה פוליטית, כשכל מה שהם באים ואומרים זה, אגב, וזה פרשנות שלי, שחס וחלילה לא יבואו אליהם בטענות עכשיו, אבל גם בייעוץ המשפטי למשטרה אמרו: אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה, אתם משנים פה דברים וסדרי עולם כשבקצה של הקצה יש משמעות אופרטיבית ביום שאחרי, כשאני מפעיל את אגף החקירות שלנו, ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה. אז אני באמת רוצה לומר להם קודם כול תודה. אני יודע שהם עמדו בסד זמנים בלתי אפשרי, תחת התקפות פוליטיות, והם תמיד ניסו לענות באיזה כבוד מסוים, לצערי לא רחשו אליהם את אותו כבוד. ועוד משהו אחרון אחרון בהחלט, נהייתי כבר ממש פוליטיקאי, אנחנו כתבנו מעל 1,500 הסתייגויות לחוק, חלקן מצחיקות, כדרכן של הסתייגויות, היו כמה משפטים מצחיקים. וזה מתחבר לתחילת דבריי, לגבי השתן שעלה פה לאנשים לראש. יושב חבר כנסת חדש, ואמרתי לו את זה אז ואני גם אגיד את שמו, משה סעדה. הוא יושב במשך כל ההסתייגויות, וקורא במופגן, עכשיו, חבר כנסת חדש, במינימום תקרא, תראה, תבין, תשמע, תצחק, תתווכח, הכול טוב, גם אני כזה. אבל הוא יושב וקורא ספר מולנו בהפגנתיות, בזלזול, זורק לנו משפטים מבזים, באמת, ברמה האישית. אני לא אחזור על המשפטים, אני חושב שזו התנהגות, מי שלא עובד קשה בשביל להגיע לכנסת לא יודע להעריך. מאוד קשה. אני אפילו לא נכנס לזה. אני חושב שמן הכבוד הראוי, הזלזול שהוא רוחש אלינו, באמת כאילו הוא נחת משמיים לפה באיזה fast drop כזה. אני חושב שזו התנהגות בזויה, ואני אמשיך לציין את זה, למרות שהוא כועס. שיהיה המשך דיונים נעימים, ותודה רבה על הזמן. תוד�� רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, 30 דקות יהיו לרשותך. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, לפני הרבה שנים למדתי באוניברסיטה, והיה לי קורס מעניין שנקרא "בין תורה לחיים". למדתי על ספרות יהודית, על היסטוריה של הדת, היסטוריה של היהדות, וראיתי שהמשנה והתלמוד נערכו כדי להוריד את המתח שקיים בין החיים לתורה. החיים המודרניים משתנים, החיים המודרניים של פעם, לפני מאות שנים, מתוארים בתלמוד ובתורה, ואנחנו מבינים שהחיים משתנים כל הזמן. אורח החיים משתנה, התנאים משתנים, האופנה משתנה, הסביבה מתפתחת ומתחדשת. והגישה של פעם, הפרשנות של דברי התורה של פעם, אינה מתאימה לחברה המודרנית, לחברה העכשווית. ומה אנחנו רואים עכשיו, בישראל של המאה ה-21? עדיין יש קבוצות גדולות של האוכלוסייה שמתלבשות לפי האופנה של המאה ה-18 במזרח אירופה, עדיין מלמדים את הדור הצעיר לפי הפרשנות של הרבנים מימי הביניים. נראה לי שמורי התורה ומנהיגי הדת אינם מעוניינים לצעוד ביחד עם הזמן ולעבוד קשה כדי להתאים את התורה לחיים של המאה ה-21, של הזמן שלנו. אולי קל יותר להחזיק את הציבור של המאמינים, הציבור הדתי, בתפיסות של פעם. בעצם זהו כתב היד של הדת, כל דת שהיא. הגישה של פעם מאפשרת לשלוט בקהל שאינו מלומד מספיק. המנהיגים הרוחניים מגדלים ומחנכים שכבה דקה של מנהיגים, הדור הבא של המנהיגים, ומעבירים להם את הכלים כדי שימשיכו להחזיק את ציבור המאמינים בשליטה. ברור שקל לנהל את האנשים שנמצאים בעולם הפנימי של הקהילה. אנשים שלא לומדים מקצועות ליבה, שלא מכירים את הטכנולוגיות החדשניות ולא מסוגלים להתקדם בחיים באופן עצמאי תמיד יהיו זקוקים לתמיכה והגנה של המנהיגים הדתיים. יש לי מסורת שאני אוהבת, והיא מאוד חשובה לי: כל שנה מאז 2004 אני מגיעה למרכז הקליטה לעולים חדשים בכרמיאל ועורכת סדר פסח, מספרת לעולים על יציאת מצרים. למה אני עושה את זה כל שנה, יחד עם המשפחה? בסדר הראשון שלי כשעליתי ארצה, סדר שנערך בחדר האוכל הגדול של איזה קיבוץ, אני זוכרת שלא עבד מיזוג האוויר, לא הייתה הגברה, איזה רב בשפה העברית הסביר על כל הסימנים וסיפר על יציאת מצרים. לא הבנתי שום מילה, שום מילה. וכל מה שקרה אז זה שהאוכל עמד על השולחן, לא ידעתי מה זה מסמל, והיה אסור לגעת ולאכול. ואחרי 3.5 שעות, אם לא יותר, יצאתי מבולבלת. כל מה שהיה רק הרחיק אותי מהדת, מהיהדות, מהמסורת, אז לא רציתי להסתכל לכיוון הזה. ואני עושה מין חוויה מתקנת לעולים החדשים שמגיעים, מ-2004 כל שנה, ואני מרגישה שזאת השליחות שלי. בשבילי זאת שליחות לקרב את העולים החדשים למורשת היהודית בשפה ברורה ומובנת להם. זאת אחת הדרכים לקליטה מיטבית של העולים החדשים בחברה הישראלית, בעיניי, זה מעורר בהם עניין ומשיכה לישראליות ולמורשת היהודית. רבנים, מורים רוחניים ביהדות, אמורים לקרב צאצאים של היהודים לעם היהודי ולא לדחות אותם. אתם יודעים, אני נולדתי במשפחה חילונית, אבל כל כך רציתי להשתלב בחברה הישראלית, רציתי להיות ישראלית בכל דבר ולהרגיש שייכות לעם, לעם היהודי, ולא רק בגלל האנטישמיות שסבלתי ממנה בברית המועצות, ידעתי שמדינת ישראל היא הבית הלאומי ליהודים, ללא שום קשר לדת, לכל זרם של דת. באנו לדבר על מה זה להיות יהודי. ההגדרה של המונח "יהודי" עדיין במחלוקת. יש זרמים שאינם מפרידים את הלאום מהדת, אבל עובדה שיש יהודים שהם חילונים או שייכים לאחד הזרמים ביהדות, רפורמים, יהדות מתקדמת. זרמ��ם חרדים בדת היהודית לא מבדילים בין לאום לדת. לעומת זאת, לפי המדע, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה והיסטוריה, לא חייב להיות קשר בין דת ללאום. וזה רלוונטי לכל העמים והאומות בעולם. זאת ההגדרה הקונבנציונלית. הלאום, או אומה היא קבוצה של אנשים בעלי זהות לאומית משותפת, השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית, בזיקה לטריטוריה מסוימת. בלאום קיימים יסודות משותפים, אותם חולקים בני אותו לאום, שפה, תרבות, מסורת, מקור אתני והיסטורי משותף. ההשפעה הדתית על החברה המודרנית דומה לחיבוק חונק, שלא מאפשר לנשום ולהתקדם אלא רק מעורר חשק להשתחרר, להתרחק מהידיים המחבקות. יש אנשים שטוב להם בחיבוק הזה. הם מרגישים יותר בטוחים, מוגנים תחת המחיצה דתית. אבל יש גם כאלה ששואפים לנאורות, להשכלה, לעצמאות וחירות, והשאיפות האלה אינן מבטלות את יהדותם של אותם היהודים. לאורך השנים ניתן לראות, מי שיש לו יותר כוח פוליטי הוא המגדיר את המונח "יהודי", וזה תקף גם בישראל וגם בתפוצות. זרם יותר חזק ומקורב לשלטון מכתיב את התנאים שלו ומשנה את החוקים איך שנוח לו כדי לבסס את כוח השררה. בימים אלו פועלות מפלגות הקואליציה החדשה לשנות את חוק השבות ולשלול את הזכות לאזרחות ישראלית מהדור השלישי. במקביל, מקדמים את השינוי של ההגדרה הכללית של מיהו יהודי. לפי החוק במדינה ההגדרה הזאת תהיה על פי שיפוט בתי דין רבניים של הזרם החרדי. אך ורק רבנים חרדים יהיו רשאים להכריע ולהכיר ביהדות של מועמדי עלייה. אתם מבינים מה הולך לקרות כאן? מה הולך לקרות פה בישראל של המאה ה-21? אתם מבינים שמדובר בכפייה דתית פר אקסלנס? זו לא הפעם הראשונה שנציגי מפלגות הימין הקיצוני מנסים להשתלח בצאצאיהם של היהודים. בינואר השנה חבר הכנסת שלמה קרעי יצא ביוזמה לשינוי חוק כצעד פופוליסטי המריח ריח רע. אליו הצטרפו חברת הכנסת חוה עטייה מהליכוד, בתמיכה של הנציגים מהמפלגות החרדיות חבר הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה ומשה אבוטבול ממפלגת ש"ס. זו נראתה אחת הדרכים למשוך תשומת לב ולזכות בבוחרים נוספים מהמגזר הדתי, וגם אחת הדרכים לחסל חשבונות ולדקור ולהכאיב לקואליציה של ממשלת השינוי ולשר האוצר אביגדור ליברמן בפרט. לשמחתי, בינואר 2022 הצעת החוק נכשלה כישלון חרוץ. קואליציית ממשלת השינוי הצביעה נגדו והדגישה שהעיקרון שלנו הוא לאהוב ולקרב לישראל את כל מי שקשורים בקשרי דם ליהודים ומזדהים עם המדינה וההיסטוריה שלה, ולא לדחוק אותם בגסות. אבל בימים אלו, עוד לפני הקמת הממשלה החדשה בראשות נתניהו, פועלים חברי כנסת של מה שמכונה גוש הימין לאשר את החוקים הכואבים ביותר לחברה הישראלית תוך לעומתיות, קנטרנות ודחיפת אצבע לעיניים של רוב תושבי המדינה. חבר הכנסת שלמה קרעי וחבר הכנסת אבי מעוז שוב הגישו את הצעות החוק שלהם, והם משנים את ההגדרה של זכאי עלייה. החוק שלהם משנה את סדרי העדיפויות במדינה. הקואליציה החדשה לא מתחילה את פעילותה ברפורמות שיכולות להוריד את יוקר המחיה, ולא עוסקים בתוספת של מימון נוסף למערכות הבריאות, וגם אין אזכור למצוקת הנכים או מאבק בפשיעה, התנאים להקמת הקואליציה החדשה הם שינויים בחוקי היסוד של המדינה, כדי לאפשר כאוס הרסני במדינה ובחברה הישראלית. יישום חוקים פרסונליים המאפשרים לפושעים שמעלו בתפקידם כשרים, ששלחו את ידם ומעלו בקופה הציבורית, לעמוד בראש ההנהגה, לנהל את התקציב במדינה ולקבוע את גורלם של מיליוני ��זרחים ישראלים. וזה לא הכול. נבחרי הציבור הדתיים, רדיקלים שהגיעו לשלטון, כבר מתחילים לעסוק בדברים שחשובים להם: בקידומם הפוליטי האישי, ברצון לתפוס כיסאות ותיקים, חקיקה למניעת פיצול סיעה כדי למזער דעה עצמאית ולבצר ולחזק את מעמדו של ראש הסיעה, השליט נצחי, פירוק משרדי הממשלה לתתי-נושאים והמצאת הלגיטימציה לתפקידים החדשים של שרים נוספים במשרדי הממשלה, כאוס מערכתי בו הממונים לא יודעים למי עליהם לדווח, למי יש את סמכות הקובעת. אנחנו, חברי הכנסת של יש עתיד ומפלגות נוספות אשר מתנגדות לעיצוב הכאוטי וחסר האחריות של עקרונות כוח המדינה החשובים ביותר, מתנגדים וממשיכים את המאבק יום ולילה בכל הרמות האפשריות: במישור הפרלמנטרי, באמצעות שליטה על הוועדות, ייזום דיונים והצבעות, בזירה התקשורתית, על ידי סיקור האמת על מה שמתרחש בכנסת, בהפגנות לאומיות פוליטיות המתכנסות בעשרות ערים וסוחפות המוני אזרחי מדינת ישראל המתייצבים ברחובות, על הגשרים ובצמתים ברחבי המדינה. העמדה שלנו תקיפה ועוצמתית. נתניהו התקשה להרכיב ממשלה. הוא חלש, ונסחט על ידי השותפים העתידיים שלו. הוא תלוי ביותר מדי דברים וחייב לרבים מדי. הוא בישל את הדייסה הזו, והוא גם מתקשה לחלק לכל ההמונים הדורשים בכל תוקף את המנה שלהם. בינתיים התיאבון גדל, ועימו, החוצפה ועזות המצח. אם אפשר, אז למה לא? מבקשים גם להגביל את העלייה וגם לשנות את חוק השבות. השבת היהודים לישראל, קודש-הקודשים שבלעדיו המדינה שלנו לא הייתה מתקיימת במזרח התיכון, כפי שהיא לא הייתה אלפיים שנה לפני כן. שינוי חוק השבות שאליו חותרת הקואליציה של נתניהו הוא מהלך דרמטי, כך שנכדים של סבתות וסבים יהודים לא ייחשבו כשרים מספיק כדי להיות קשורים לעם היהודי ולהיות זכאים לאזרחות ישראלית. לדעתי זו גזענות. אם תרצו, לאומנות בצורה מוגזמת ומעוותת. מתחת לשינוי החקיקה הזה מסתתר אינטרס אחר, החותר לבטל את האלקטורט החילוני ולחזק את האלקטורט הדתי והחרדי, מה שיוביל לביטול מדינת ישראל ציונית ודמוקרטית. מדובר בהרחקת צאצאים מנישואי תערובת, ילדים של עולים חדשים שמשרתים בצה"ל, עובדים, משלמים מיסים ואולי אוהבים את ישראל הרבה יותר מהרבה תלמידי ישיבות כשרים. אולי הם מעדיפים לשמור על עצמם הרחק מהסכנות ולא לשאת בנטל הביטחוני והכלכלי. את זה הם משאירים לאחרים, כמונו. בזמנים אחרים ואפלים, לפני כ-83 שנים, נינים ונכדים של יהודים מנישואים מעורבים זכו לאותו יחס כמו כלל היהודים. הנאצים לא עשו איפה ואיפה ודאגו לחסל כל שמץ יהדות בעיקר בשטח מזרח אירופה. שם מדיניותם הרבה יותר אכזרית אפילו מאשר בגרמניה עצמה. אני רוצה עכשיו לדבר, ומדברת בשם כל יוצאי ברית המועצות, יהודים יוצאי ברית המועצות. כולנו נאלצנו לנהל אורח חיים חילוני ולהסתיר את יהדותנו, כמו האנוסים בתקופת האינקוויזיציה. שלא באשמתו, גדל שם דור שלם, דור שלא מודע למסורת ופולחן דתי, קורבן של משטר טוטליטרי ואכזרי. אין זה אומר שאנחנו פחות צאצאים של אברהם, יצחק ויעקב מאשר יוצאי תימן או מרוקו. הצעות החוק של הקואליציה החדשה פוגעות בהרבה משפחות ישראליות, שחברי הכנסת מתכחשים לשורשיהן היהודיים ומציגים אותן כמזהמי העם היהודי. מעבר לגישה המזעזעת, מדובר בהיבט לא אנושי ברמה בלתי נתפסת. הפרדת המשפחות ויצירת קרע מכוון בין צאצאים שחלקם מורשה להגיע וחלקם לא ואפילו מגורש. ייתכן דבר כזה שיקרה בין בני אותה משפחה? אני רוצה לפנות לאוהדי ביבי ורוצה לשאול אתכם: האם אתם מסכימים לקרוע משפחות ולהפריד בין צאצאים מדורות שונים שמבקשים להמשיך לחיות ביחד? האם הייתם מוכנים שיפרידו ביניכם ובין ילדיכם בטענה שנוכחותם מזהמת את טוהר הגזע? אנחנו עם אחד, משפחה אחת במובן הרחב של המילה. משימתנו היא לאהוב, לקרב לישראל את כל מי שקשור ליהודים ומביא באופן מעשי סולידריות עם ארצנו ועם ההיסטוריה שלנו. על מדינת ישראל לספק מידע ולהבטיח חינוך לאומי ותרבותי לעולים חדשים, כדי לחבר אותם לזהות של המדינה הישראלית והציונית, לאפשר להם להשתלב במהירות בחברה הישראלית ולהכיר את המורשת שהובילה להקמת המדינה. אני מאוד שמחתי לפני שנה וחצי, שר הדתות היקר, שהקמת אגף ליהדות מתחדשת. וחבל לי מאוד אם הדבר הזה יפסיק לפעול. זה שר התפוצות. שר התפוצות, סליחה. שר התפוצות, הקמת אגף ליהדות מתחדשת. אני באמת מאחלת שזה ימשיך לפעול. זה מה שישמור על העם שלנו, זה מה שיגשר בין הדור הצעיר למורשת היהודית. אני וחבריי במפלגה נעשה הכול שאף תנועה דתית לא תהפוך לדיקטטור ממלכתי ותקבע את גורלם של אזרחינו. במסורת היהודית יש מנהג חשוב, שמקיימים אותו באחד המועדים החשובים ביהדות: בחג הסוכות מקיימים את מצוות ארבעת המינים. ארבעת המינים הם ארבעה צמחים שהתורה מצווה על נטילתם בחג הסוכות, אתרוג, לולב, הדס וערבה. ארבעה מינים מעכבים זה את זה, ואם חסר מין אחד מהם, אין מקיימים את המצווה. יש ליטול אותם יחד ולאגוד. ארבעת המינים רומזים לארבעה סוגי אנשים. האתרוג, יש בו טעם וריח, כנגד יהודים מושלמים בתורה ובמעשים טובים. הלולב  דקל, תמר, יש בו טעם ואין בו ריח, כנגד תלמידי חכמים שיש בהם תורה אבל אינם זוכים להרבות במעשים טובים. ההדס, שריחו טוב ואין בו טעם, רומז לבני אדם שיש בהם מעשים טובים אבל לא זוכים להיות תלמידי חכמים. הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, רומזת ליהודים פשוטים שלא זכו לתורה ומעשים טובים. האיגוד של ארבעת המינים מסמל את האחדות של העם. כולנו משלימים אחד את השני, והברכה של העם, היא תבוא על כולנו כאשר אנחנו ביחד. כל שנה וכל השנה אנחנו צריכים לזכור את זה ולהתייחס אחד לשני בכבוד. הערבה בחיים לא תהפוך ללולב, ההדס לא יהפוך לאתרוג. אנחנו צריכים את כולנו מאוגדים ומחוברים, ללא כפייה וללא דריסה. אני קוראת לכם, חברי הכנסת הנכבדים, אל תדחקו בגסות והשפלה את הנכדים ואת הילדים של היהודים מהתפוצות. מכל מיני תפוצות. תושיטו יד בחינוך ואחדות ואהבה. אתמול דיברתי כאן מהבימה של הכנסת על המשטר הקומוניסטי ועשיתי השוואה בין השינוי שקורה עכשיו בפקודת המשטרה למה שקרה אז בברית המועצות, לפני עשרות שנים. מה שקורה עכשיו זאת פוליטיזציה של המשטרה. היא מחזירה אותנו לתקופה של המשטר הקומוניסטי, כאשר כוחות הביטחון לא שירתו את האינטרסים של האזרחים, הם שירתו את האינטרסים של המפלגה הקומוניסטית בלבד. אני מאמינה שלא נגיע לזה ושלעם ישראל מגיעה ממשלה שפויה שתדאג לאינטרסים של כל האזרחים. אני מאמינה שלא נגיע לשינוי ואני מאמינה שמגיע לנו, ממשלה טובה שתדאג לכל האזרחים. אני לא מאמינה שלדת צריכים להיות כוח, השפעה והחלטה על גורלם של אזרחים שלא שייכים לדת. ושוב, המחלוקת על ההגדרה מיהו יהודי, מה שמקדמת הקואליציה החדשה, אסור שהגדרת המונח "יהודי" תישאר רק בידי הגורמים הפוליטיים ובתי הדין הרבניים. אני מקווה שיהיה לנו מספיק כוח לעצור את זה. אני מאחלת לאופוזיציה בהצלחה במאבק, ואני מקווה שנחזור לשלטון. תודה רבה. תודה רבה. יפה. מהלב. מהלב. אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שאמרת, אבל פה אני שותק. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, 30 דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בוקר טוב. כבר שבועיים שאנחנו עוסקים בחקיקה של ארבעה חוקים שכל מטרתם היא לשרת את האינטרסים הצרים של חברי הקואליציה המסתמנת, ושבפועל יפגעו גם בצבא ההגנה לישראל, גם במשטרה, ובעיקר באמון הציבור. ארבעה חוקים, או שלושה חוקים, רעים לציבור ולדמוקרטיה הישראלית. במקום מייד לאחר הבחירות להתחיל להתעסק בצרכים של אזרחי המדינה, כל מה שאנחנו עושים בשבועיים האחרונים, ואולי אפילו מיום הבחירות, זה להתעסק בצורך של נתניהו החלש והסחיט לרצות את שותפיו הקואליציוניים, שהם רעבי כוח, רעבי שררה ולא יודעים גבול לדרישות שלהם. כבר שבועיים שאנחנו, מפלגת יש עתיד, וכל מפלגות האופוזיציה המסתמנת, נלחמים במליאה ובחדרי הוועדות בניסיון למנוע את החקיקות האלה, חקיקות בזק שנעשות בהליך לא תקין, בפטור הנחה בפני הכנסת, בקיצור תהליכים. בהתחלה הם רצו אפילו לחסוך את כל הקריאות ולאשר את כל הקריאות במכה אחת. לבצע מחטפים. התעלמות מוחלטת מתקנון הכנסת ומכל מה שהיה מקובל בחקיקה בבית המכובד הזה. התעלמות מעמדות של יועצים משפטיים. אפילו ראינו אתמול שהחוק נכנס לתוקף טרם פרסומו ברשומות, מייד עם אישורו בכנסת. באמת הליך כל כך חפוז. אם בממשלה המסתמנת יודעים לחוקק בכזאת מהירות, אולי ראוי שהם יטפלו בכל הנושאים שהם התחייבו להם בקמפיין הבחירות כלפי אזרחי המדינה. לעשות את זה בהליכים מהירים, אבל בטח לא בהכשרה של חוקים שמטרתם היא רק לשרת אינטרסים צרים של חברים בקואליציה המסתמנת. אנחנו דנים היום בחוק תיקון פקודת המשטרה. חבר הכנסת בן גביר כל כך לא מאמין לנתניהו, שלא נוכל להשביע ממשלה עד שלא יתוקן החוק הזה, חוק פקודת המשטרה. בעצם הבקשה הראשונה הייתה לתת לבן גביר סמכויות של מפכ"ל-על. אולי לשנות את ראשי התיבות של מפכ"ל ל"מפקד כפוף לשר". מה כל כך בער? מה כל כך היה דחוף? מדוע אי-אפשר היה להמתין, להיכנס למשרד הבט"פ, או כמו שזה נקרא עכשיו, המשרד לביטחון לאומי, ואחר כך לתקן תיקון בחוק פקודת המשטרה, באופן מושכל, מעמיק, יסודי? ממה החיפזון? אתמול, בסוף שבועיים מאוד מאוד אינטנסיביים, הסכים בן גביר, בהתאם להמלצת הייעוץ המשפטי לכנסת, שזה בעצם אחד משומרי הסף החשובים של המינהל התקין והדמוקרטיה, למחוק את הסעיף הבעייתי של הכפפת מפכ"ל המשטרה לשר ולמחוק את הסעיף שנוגע להשפעת השר על משך הטיפול בתיקי החקירה. בעצם אנחנו היום לא נביא לאישור את סעיף 8א(א), שבו הוצע שהמפקח הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר. גם לא נביא לאישור את סעיף 8א(ג), שהדרג הפיקודי העליון במשטרה הוא המפקח הכללי, ואת סעיף 8ה, שהשר רשאי להתוות מדיניות ולקבוע עקרונות כלליים בעניין משך הטיפול בתיקים, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, המפקח הכללי והמופקדים במשטרה על נושא החקירות. זו קבוצה של סעיפים מאוד מאוד מטרידים ומדאיגים. הסעיפים האלה לא יחוקקו היום, לפני הקמת הממשלה. אני רוצה לקוות שהם גם לא יחוקקו אחריה, אבל בכל מקרה יהיה הליך יותר סדור ומינהל יותר תקין. אני לא חושבת שאזרחי המדינה כיוונו להיפוך סמכויות ולניצול לרעה של בית המחוקקים. יש כאן רשות מבצעת, ממשלת ישראל, שעוד טרם השבעתה כופה על הרשות המחוקקת, או המכוננת, לחוקק ��וקים דרמטיים שכל מטרתם לשרת צרכים קואליציוניים צרים ואישיים וממש לא את טובת הציבור. באמת היפוך סמכויות, ממשלה שעוד לא הושבעה כופה על רשות מחוקקת לחוקק חוקים, לתקן חוקי-יסוד. אני באמת יושבת ולא מאמינה. התפקיד שלנו כנבחרי ציבור זה כמובן לא לעמוד מנגד, כי אם לעמוד על המשמר, להיאבק על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית. תפקידנו הוא להתריע ולעצור את התהליך לפני שיהיה מאוחר מדי. לפני שנתעורר בוקר אחד ונבין שאין יותר דמוקרטיה. אני מניחה שאדוני היושב-ראש יודע שאני הייתי בעברי ראש רשות מקומית, ראש מועצה אזורית בשפלת יהודה, קוראים למועצה המועצה האזורית יואב. אני כראש מועצה במשך 12 שנים ידעתי שיש שומרי סף. ידעתי שאחת לשנה יש ביקורת של משרד הפנים, ידעתי שיש גזבר, שיכול לעצור אם יש איזושהי התנהלות לא תקינה בקופה הציבורית, ידעתי שיש יועץ משפטי למועצה, שיבדוק שלא נעשה שום דבר באופן לא שקוף ולא תקין. ידעתי שיש מהנדס מועצה, שדואג שאני לא אעשה הפרות בכל מה שקשור לחוק התכנון והבנייה. יש קבוצה של שומרי סף שדואגת שהמינהל יהיה תקין ברשויות המקומיות. בעצם מה שאנחנו מוצאים כאן זה שיש כאן ממשלה מסתמנת שרוצה לעקוף את כל שומרי הסף שקיימים, גם את הרשות השופטת, גם את הרשות המחוקקת. היא הרשות העליונה. אני בוחרת במקום הזה טיפה לספר על המועצה שעמדתי בראשה, כדי שאדוני ידע. המועצה האזורית יואב היא מועצה שנוסדה ב-1952. יש בה כ-10,000 תושבים, שגרים בשמונה קיבוצים, שלושה מושבים, כפר ערבי אחד, כפר נוער אחד לילדים בסיכון, שאתמול מיכאל ביטון הזכיר אותו, וגם יישוב קהילתי. הקיבוצים במועצה האזורית יואב הם: במזרח, בית גוברין, דרך בית ניר, גלאון, קיבוץ גת, קיבוץ נגבה, קיבוץ שדה יואב, קיבוץ כפר מנחם וקיבוץ רבדים. שלושה מושבים: מושב סגולה, שבו אני גרה, מושב נחלה ומושב כפר הרי"ף. יש יישוב קהילתי בשם ורדון, כפר נוער בשם קדמה, שהיה בעבר קיבוץ, 11 הנקודות בנגב. אתם מעורבבים עם, זאת גבינה שווייצרית כזאת של שפיר, באר טוביה, מטה יהודה. אין רצף גיאוגרפי. יש אפילו מובלעת של היישובים, וכפר ערבי בשם אל-עזי. אלה 14 היישובים, מה שרואים מכביש 6? נכון, הכפר שרואים מכביש 6 זה הכפר אל-עזי. גרים בו כ-150 ערבים, שיושבים על האדמה כבר 400 שנים, אזרחים טובים, שומרי חוק. אצלנו במועצה כל התושבים שווים, ולא משנה מה מינם, דתם ואמונתם, כמצופה.  כמצופה מכל רשות מתוקנת. אז אלה יישובי המועצה האזורית יואב. המועצה חולשת על 200,000 דונם. היישובים תופסים רק 1%, וכל שאר השטחים הם שטחים פתוחים: חקלאיים, גנים לאומיים, יערות קק"ל. ובעצם אני כראש רשות אמונה על המרחב הכפרי הזה, אמונה לשמור שהשטחים האלה יישמרו. היישובים, כאמור, תופסים רק 1% מהשטח. למועצה יש גם חזון, בסוף יש איזשהו כוכב צפון שלאורו אנחנו פועלים. החזון מדבר על שלושה אדנים מרכזיים. הדבר הראשון הוא הקהילה. לוודא שאנחנו דואגים לאזרחי המועצה. אם זה בחינוך, אם זה ברווחה, אם זה בתעסוקה, אם זה בבניית מנהיגות מקומית שתוכל לנהל את ענייניו הפנימיים של כל יישוב. אז זה סעיף אחד בחזון המועצה. הסעיף השני מתייחס לסביבה שבה אנחנו חיים, אם זה מבחינת הגנה על משאבי הטבע, על המים, על הקרקע, ניקיון, ובכלל קיימות. הסעיף השלישי הוא הפיתוח הכלכלי, שהוא רק אמצעי, הוא כמובן לא מטרה, אמצעי כדי שנוכל לתת את סל השירותים הכי טוב לתושבי המועצה. בשנות כהונתי, אני יכולה לומ�� בגאווה שלמשל אחוז גביית הארנונה במועצה שעמדתי בראשה עמד על 98%. אוכלוסייה מאוד מאוד מחויבת, שיודעת שלצד זכויות יש גם חובות. כמובן שיש קצת אכיפה ברקע, אבל בהחלט צריך לשמור על חוק, וכל אזרח צריך לשלם את מיסיו כמו שצריך. אני גם יכולה לומר בגאווה שהמועצה שלנו משקיעה הרבה מאוד בחינוך. כ-60% מתקציב המועצה מוטה חינוך, עבור מוסדות החינוך שלנו. ואם הממוצע במועצות אזוריות בהשקעה לתלמיד ב-2022 עמד על כ-4,000 שקלים, אז במועצה האזורית יואב זה עומד על 7,000. ולמה? כי אנחנו האמנו, ומאמינים עד עכשיו, שאנחנו אמונים על עיצוב דור העתיד של מדינת ישראל. מבחינתי, הבוגרים של המועצה שעמדתי בראשה יהיו השפיץ של החברה הישראלית. הם לא יהיו במכנה המשותף הבינוני או במכנה המשותף הנמוך, הם יהיו השפיץ, הם יהיו המנהיגים של העתיד. ולכן אנחנו משקיעים הרבה מאוד בתקציבי חינוך. החינוך הוא לא רק פורמלי, הוא בעיקר לא פורמלי. הוא תנועות נוער, הוא הכנה לצה"ל, הוא המסע לפולין, הוא חינוך לילדים שהם עם חשיבה ליברלית ועצמאית, ביקורתיים, דעתניים, כאלה שבאמת יקבלו ארגז כלים, שכשהם יצאו לחיים האזרחיים אחרי התיכון והשירות הצבאי הם ירצו לתרום למדינת ישראל כאזרחים פעילים. בעשור האחרון המועצה חוותה צמיחה דמוגרפית מאוד מאוד מואצת, בערך 5% בשנה, שזאת צמיחה דמוגרפית שמאפיינת את ההרחבות בעיקר בקיבוצים ובמושבים. האתגר שלי כראש מועצה היה איך אני שומרת על סל השירותים לתושבים, ולא רק שומרת, אלא אפילו משפרת. אני יכולה לומר בשמחה ובגאווה שסל השירותים, העלות של השקעה בתושב עלתה ב-40% בתקופה שלי, ובאמת תושבים מקבלים סל שירותים ראוי. אחד האתגרים של ראש מועצה, חוץ מהארנונה של התושבים, מה מקור ההכנסה שלכם? יש מעט אזורי תעשייה, לא הרבה, זה שלכם? לא, זה של באר טוביה. זה צמוד דופן, אבל זה של באר טוביה. יש גן אירועים אחד, מתחם ריזורט ספא אחד, בתוך הקיבוצים יש מעט מבני ציבור וכמה מפעלים, יש את אזור התעשייה של מסמיה, צומת ראם, שיש בו קצת עסקים, יש תחנות כוח, שזה גם ארנונה. שזה לא רע. צריך לומר שכ-12% מייצור החשמל במדינת ישראל הוא בשתי תחנות כוח שממוקמות במועצה האזורית יואב. זה לטוב ולרע: מצד אחד, יש הכנסה, כפר מנחם שלך? כן, כפר מנחם שלי, יער המלאכים, יער חרובית גם. 200,000 דונם, והתושבים גרים ב-1%. הציווי שלי הוא לשמור על ה-99% של השטחים הפתוחים. צריך להבין שבמדינת ישראל המשאב המוגבל העיקרי הוא משאב הקרקע, ואנחנו חייבים להתייחס אליו בחרדת קודש. ולכן יש מאבקים ברצון לעיור, לפלוש לשטחים פתוחים. זה לא בגלל שזאת קרקע של המועצה האזורית יואב או של ההורים שלי. זה בגלל שאם אנחנו רוצים לשבת בקרקע הזאת לא רק עוד חמש שנים או עשר שנים, אם אנחנו רוצים שנינינו וניני נינינו יחיו במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית והליברלית, הרי שאנחנו צריכים להתייחס לרכיב הקרקע בחרדת קודש. לפני שאנחנו חודרים למרחב הכפרי הפתוח, בשביל הדורות שיבואו, אנחנו צריכים לוודא שהיה מימוש של השטחים העירוניים וציפוף, כדי שלא יהיה מצב שנחשוב שמשאב הקרקע בסכנה. אז מה את בעצם אומרת, לא להקים יישובים? אני אומרת להקים יישובים, אבל אני אומרת שהמדיניות של התכנון והבנייה, כשבונים עיר, צריכה להיות בסטנדרטים של העולם. לא עיר צמודת קרקע, אלא עיר במגדלים, כמו שקורה בכל העולם, בהכנת התשתיות. לזכור שהמדינה שלנו קטנטונת, היא מדינת אי, ויכול להיות שאם בעתיד יהיו גם הסדרי שלום יכול להיות שחלק ממשאבי הקרקע יצטמצמו עוד יותר. אנחנו צריכים, לפני שאנחנו מפתחים שטחים פתוחים, ואנחנו יודעים גם את המצב של הכדור, של העולם, לדעת שעשינו הכול, ושזה לא אקראי, וזה לא כי למישהו יש כוח פוליטי ללחוץ להרחבה ולבנות. אנחנו שכנים של קריית מלאכי וקריית גת. אז כשקריית גת מקבלת 3,000 דונם משטחי המועצה האזורית יואב, ב-3,000 דונם אי-אפשר לבנות רק 7,000 יחידות דיור, זה לא ציפוף עירוני. ולכן צריך לתת את הדעת על זה וצריך לזכור ולקוות שממשלת ישראל מבינה את האחריות הכבדה שיש בשמירה על הקרקע לדורות שיבואו. אנחנו חיים 75 שנה כמדינה עצמאית ואני רוצה לחשוב שאנחנו פה לנצח נצחים. וצריך לזכור שאנחנו גם מדינת אי. את דוקטור לגנטיקה. איזה מעבר. נכון. אני בכלל עשיתי מעבר בחיים שלי. עבדתי 25 שנה במחקר והשבחה. עשיתי דוקטורט באוניברסיטה העברית בגנטיקה של צמחים, ואחרי 25 שנים, בגיל 50, הרגשתי שחשוב לי להשפיע על החברה בישראל, עברתי איזשהו תהליך של התבגרות, אולי של בשלות, והתמודדתי לראשות המועצה. לפני 12 שנים. צריך לעשות גוגל, זה מה שאני עשיתי. עכשיו קראתי על מטי, אתה גם שומע את זה מפי הגבורה. קריירה מזהירה. עשיתי גם, אתה יכול לבחון אותי. עשית גם, דוקטור. דוקטור לגנטיקה. תודה רבה. ב-1992 סיימה את הדוקטורט שלה, לא היו מתמודדים נגדה לראשות המועצה. הלו, זה לא פשוט. אני רוצה רק לספר לך שב-1992, כשקיבלתי את הדוקטורט, הייתי רק בת 30. אני גאה לומר שהייתי דוקטור לפני שהייתי אימא. לכל עם ישראל שצופים, צופים רבים. בזבזנו אותך לפוליטיקה. אז אני רוצה לומר שכשהחלטתי להתמודד לראשות המועצה ולעזוב את אזור הנוחות של המחקר ושל העבודה, קריירה של 25 שנים, באמת באתי ממקום שרציתי להשפיע על המעגל הקרוב. אני גרה במושב, התחתנתי עם בן מושב, וכשהתחתנו עמדה בפנינו הדילמה אם אנחנו נשארים בעיר, כי אני הגעתי מעיר וגרתי ברחובות הרבה שנים כסטודנטית, או שאנחנו עוברים למושב. ובבחירה שלנו לגור במושב קיבלנו החלטה מושכלת. 1. שאנחנו נעבוד את האדמה. כי אנחנו קיבלו חלקת אדמה לעבוד אותה בחקלאות. אנחנו כורמים, יש לנו כרם יין. אנחנו לא עושים את היין, אנחנו משווקים את הענבים ליקב. אז זאת הייתה החלטה אחת מושכלת, שאנחנו עובדים את האדמה, ושוב, בחרדת קודש, מתוך הציווי שקיבלנו למשמורת חלקת אלוהים קטנה. והציווי השני, ההחלטה השנייה, שאני בעיקר לקחתי אותה, היא שאם אני חיה במרחב כפרי ובקהילה קטנה, אני לוקחת תפקיד בקהילה. כשעבדתי במחקר לקחתי תפקידים רכים: ועד הורים, פורום נשים, שותפות ביחד, כל מיני אזורים רכים כאלה. איזה זן אתם מגדלים? יש לנו פרנץ קולומבר, שזה זן לבן. אני לא יודעת אם מותר לעשות כאן זה, אבל אפשר לקנות הר לבן של יקב תבור, זה עם הענבים שלנו. אז יש לנו פרנץ קולומבר ויש לנו גם, זה כשר, אני מקווה. כשר, ברור. ויש לנו גם זן אדום, שנקרא פטי ורדו.  לנו פטי סירה. זה סולטנינה. היה לנו מאכל, סולטנינה זה מאכל, נכון. בעבר גם לנו היה סולטנינה, אבל המרנו את הכול, אבא שלי בא מקיבוץ, וגם להם, דו-שיח כורמים יש פה. להיות מג"ד מילואים וגם חקלאי וגם עסקים, זה לא הולך ביחד. אז כששואלים אותי מה אני עושה בחיים, אני אומרת: אני אשת אגרונום. ככה זה מסדר לי את העניין. היה לי באמת הציווי לבוא ולהשפיע במעגל האינטימי שלנו. ואחרי 12 שנים כראש מועצה אזורית, החלטתי שאני כן נכונה להיכנס לזירה הלאומית. אני רוצה לומר שהגיבוש שחוויתי בחודש וח��י האחרונים מאוד מטריד אותי, מתוך דאגה אמיתית לדמוקרטיה במדינת ישראל ולהיותנו מדינה ליברלית. אני רוצה לחשוב שנבחרי הציבור מבינים את האחריות שלהם לאיכות החיים של תושבי המדינה באשר הם. כראש רשות אתה מתמודד עם אתגרים רבים מאוד, ולא תמיד אתה בטוח שהשלטון המרכזי מבין, גם את חשיבות החקיקה, אבל גם את האתגרים שאנחנו ניצבים בפניהם. בסוף זו עבודה, אתה בעשייה מתמדת. אני רוצה לקוות שהממשלה המתהווה תתעסק יותר ברווחת התושבים ופחות ברווחת השרים ובהכשרת עבריינים כנבחרי ציבור.  שוב, כראש רשות אתה אחראי. יש הרבה מאוד שותפים או בעלי עניין בתוך המרחב הכפרי הזה. יש את הקרן הקיימת לישראל, ויש את רשות הטבע והגנים, ויש את רשות הניקוז, ויש את איגוד ערים לאיכות סביבה, ויש את רשות מקרקעי ישראל. יש הרבה מאוד בעלי עניין. כשבאים לנהל את המרחב הזה, צריך לדאוג שלכל אחד יש את המקום שלו להשפיע בעולמות התוכן שהוא אמון עליהם. בחמש השנים האחרונות הייתי עסוקה בהכנת תוכנית מתאר כוללנית שבאה ליצור את הממשק הזה. גם את ההסדרה של הצמיחה הדמוגרפית, גם את ההסדרה של תעסוקה במרחב הכפרי, ובעיקר ניהול השטחים הפתוחים וקביעת סייגים איך לא מפירים הכול ברגל גסה. כי הכי קל להחליט שמרחיבים ומתרחבים ומתרחבים ומתרחבים. לצערי, רכיב הקרקע, כמו שאני אומרת, הוא מאוד מאוד מוגבל במדינת ישראל. מה היישוב הקהילתי שיש לכם, קוראים לו ורדון. זה יישוב קטן. הוא על צומת היישובים מנוחה, נחלה וסגולה.  אני יודע שליישובים האלה יש צורה מאוד, מהאוויר זה נראה כמו, זה T. המושבים הם כמו T. נחלה נראה כמו אונייה? נכון. יש לו כביש מעגלי פנימי. כאנקדוטה אספר לך שזה יישוב דתי בעיקרו. היה לו עירוב חיצוני, אבל בגלל שיש לו כביש פנימי ובליבה שלו יש שטחים חקלאיים, עשינו חוט עירוב כפול, גם למעגל הפנימי וגם למעגל החיצוני, כי זה שטח חקלאי, כדי שהם יוכלו לנוע. לא הכרתי את זה עד שלא הייתי ראש מועצה. אחד האתגרים, בטיסה בלילה, את נחלה בצורה מאוד מאוד, אתה רואה את נחלה בצורה מאוד מאוד ברורה. נכון, נכון, נכון. איך אתה רואה מהאוויר. אני אומר, זו צורה של אונייה כזאת, כן, כן. אני מכירה את המועצה מצוין דרך אפליקציית ה-GIS שלנו, ואני ישר יודעת להתביית בערך על כל בית. אני רוצה לומר משהו על ציווי נוסף שהתחדד אצלי במהלך השנים, וזה הגיל השלישי. כשמדינת ישראל נוסדה, לפני 75 שנה, כולם היו צעירים. לצערי, לא הגיעו ותיקים, הם לא הצליחו להגיע למדינת ישראל. במהלך השנים אנחנו סוף-סוף באיזשהו איזון בין הגיל השלישי לבין הילדים. אנחנו עכשיו די מזכירים דמוגרפית מדינות בנות מאות שנים. המדינה לא השכילה לתת את דעתה על הגיל השלישי בצורה מכבדת. עסקנו גם בתוכנית אסטרטגית, וגם ממש השקעה בלגרום לוותיקים להרגיש משמעותיים, כנכס. שהם יחיו ברווחה, בבריאות טובה, שירגישו חוסן, שידעו שיש חברה שמחבקת אותם. הנושא של הגיל השלישי אני גאה להיות במפלגת יש עתיד, כשמירב כהן כל כך השקיעה בתחום הזה. אם אני מדברת על ציוויים שלאורם אנחנו קמים בבוקר, אז זה אחד הציוויים, לוודא שהוותיקים או הזקנים במדינת ישראל מסיימים את חייהם בכבוד. אני רוצה לחשוב את זה על עצמי, ואני רוצה לחשוב שהבית הזה יפעל בנושא הזה, כי היינו אוכלוסייה צעירה ולא נתנו את דעתנו מספיק בתמיכות. ואתם גם יודעים שלהרבה מאוד מהוותיקים אין פנסיה. נעשו כמה הסדרות בשנים האחרונות, אבל אני חושבת שאנחנו לא יכו��ים להתעלם ממצוקת הגיל השלישי במדינת ישראל, וצריך לתת את דעתנו בצורה מאוד מאוד ברורה. אני אומר עוד כמה אתגרים שיש במרחב הכפרי וכשגרים ביישובים קטנים ומבודדים. צריך להבין שהתשתיות ביישוב הוותיק הן מאוד מאוד ישנות. ליישוב של 500 תושבים אין יכולת להשקיע בשיקום תשתיות ביישוב הוותיק. וצריך לזכור שהיישובים האלה מתווים את גבולות המדינה. בסוף האחיזה שלנו באדמה הזו והטענה שלנו, שלנו היא, היא רק אם אנחנו עובדים את האדמה. צריך להחזיר קצת עטרה ליושנה מבחינת החשיבות של עבודת האדמה. זה אתגר אחד שיש לנו. כמה חקלאים יש בסגולה? אני יכולה לומר בגאווה שכל האדמות החקלאיות מעובדות. מתוך 200,000 דונם של מועצה אזורית יואב, יש 120,000, הן לא מוחכרות לגורמים חיצוניים? במועצה אזורית יואב לא, כי יש רוב קיבוצי, אז החקלאות הפכה להיות הרבה יותר אינטנסיבית והרבה יותר מקצועית. מעט חקלאים מעבדים את כל האדמות. גם בסגולה. אני יכולה להעיד על עצמי, כהחלטה ציונית, אנחנו עובדים את האדמה. אבל כל האדמות מעובדות לגורמי פנים. בטח בקיבוצים, וגם במושבים. מתוך 200,000 דונם, 120,000 דונם הם אדמות חקלאיות מעובדות, אסופות, שמורות, וכל השאר זה גנים לאומיים, יערות. יש לנו את גן לאומי בית גוברין, צפית, יער חרובית, יער המלאכים, הרבה מאוד שטחים. נחלים, נחל גוברין, נחל האלה, נחל ברקאי. זו באמת זכות גדולה להיות ראש מועצה של כזה מרחב. חלק מהאתגרים שלנו זה קודם כול תעסוקה, כי היישובים מבודדים. דיברתי על תשתיות ביישוב ותיק, שזה משהו שהוא אתגר. כי רשות קטנה של 10,000 תושבים, שחולשת על 200,000 דונם, לא יכולה לנהל תשתיות בכאלה היקפים. שוב, אני שמחה שהיו סיבים אופטיים. אבל זה אתגר אחד. האתגר השני הוא תעסוקה, כפי שאמרתי. התעסוקה היא בכמה מישורים: 1. ברמת היישוב, אחר כך ברמת האזור, ואחר כך אפילו ברמה שהרבה מאוד אנשים שבאים לגור במרחב כפרי היו רוצים להתקרב לבית, להתרחק מתל אביב. הרבה נוסעים לתל אביב. חלק מהיישובים הם די במרכז הארץ, חלק מהם הם פריפריה. בית גוברין הוא בערך על צומת תרקומיא. כל היישובים הם בטווח של 30 ק"מ ברצועת עזה. היישובים הכי קרובים הם 15 ק"מ מרצועת עזה. יש את האיומים הביטחוניים. בצוק איתן ובעמוד ענן אנחנו טווחנו, בין השאר, כי יש גם הרבה מאוד תשתיות לאומיות במרחב. אז לא בגלל שחיפשו את המושב או הקיבוץ אלא בגלל שחיפשו את התשתיות הלאומיות, אז יש את המוכנות לחירום שהיא קריטית, וזה דורש התעסקות. יש ניהול שנקרא ניהול דו-רובדי, יש את המועצה, אבל יש גם את היישובים, הוועדים המקומיים, המנהיגות המקומית, בשביל שהיישובים האלה לא יהיו רק כפרי שינה אלא יהיו באמת קהילות עם מנהיגות. האתגרים הם רבים. התשתיות הלאומיות, התשתיות הלאומיות זה אתגר, כי יש לחצי פיתוח. אז איפה כמדינה מוצאים את האיזון בין לחצי הפיתוח לבין הרצון שלנו לשמור על השטחים הפתוחים? זה מתח מובנה. אתם התנגדתם לתחנות הכוח האלה. התנגדנו לתחנות הכוח, התנגדנו לפצלי השמן. אני לא יודעת אם אתה זוכר את ההזיה של פצלי השמן. אה, גם אצלכם היו פצלי שמן? חשבתי שרק ברמת הגולן, לא, לא. בחבל עדולם, באזור מטה יהודה, וזה גם היה באזור בית גוברין. ואפשר להפיק נפט מזה? תראה, לא יודעים את ההשלכות. אין בעולם דבר כזה. וגם זו לא הייתה איזה רשות לאומית שהוקמה. זה היה איזה, ניסו למכור את זה.  בדיוק, אז התנגדנו. בסוף האתגר הוא למצוא את האיזון בין לחצי הפיתוח ללחצי השימור. במועצה אזורית יואב עוברות המון תשתיות לאומיות, קו 400, קו הנפט, קו הגז, מסילת הרכבת, כביש 6, כבישים ארציים 3, 40. זה הרבה מאוד תשתיות לאומיות ואנחנו צריכים לראות שאנחנו לא מפריזים. כי הרי אין חשיבה אסטרטגית מערכתית מה לעשות. ולכן, צריך להיזהר מאוד בלחץ הזה של הפיתוח. זה גם אתגר של ראש רשות מול שלטון מרכזי. אני חושבת שאני צריכה לסיים, אדוני היושב-ראש.  מטי. את לא מחזירה אף פעם זמן. אז נתחיל לספור אחורה, 53, 54. בסדר. ההחלפה לוקחת זמן. כן. אני רק רוצה לומר שבאמת זו הייתה זכות גדולה עבורי להיות ראש המועצה במשך 12 שנים. אני שמחה על מה שעזבתי, ואני מקווה שאני אצליח, ולו במעט, בבית הזה לעשות, תמיד תישאר לך המועצה. כן, נכון. זה תמיד יהיה הבית שלי. מה שתעשי, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, אדוני השר. תודה רבה. חבר הכנסת משה קינלי טור פז, 30 דקות לרשותך. הן יתחילו כשאתה תהיה מוכן. שמענו כבר על ספורט, שמענו על השלטון המקומי. את מה שאני הולך להגיד לא שמעת. כן, אני בטוח שתפתיע אותי. יש לי הרגשה שאני אופתע מאוד. יאללה, הזמן רץ. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר נחמן שי, אני רוצה להקדיש את הדברים שלי באמת לממשלה, שכנראה תושבע מחר, וללמוד אולי, יש שיגידו מהטובים ביותר, יש שיטענו מהטוב ביותר, על מה אפשר ללמוד לקראת הממשלה הבאה עלינו, יש שיגידו לטובה, אני לא בטוח. אדוני, הבאתי ספר. ספר שיש שיגידו שהוא רב-מכר. הוא באמת רב-מכר. אסור להציג פה מעל הבמה, אני רק מראה לך, בסדר? שתראה את הספר. זה נקרא "ביבי: סיפור חיי". קראתי את הספר הזה מכריכה לכריכה ואני רוצה להביא כאן כמה שיעורים. איפה אני מופיע שם? נחמן, במלחמת המפרץ. לא. בשגרירות בוושינגטון. אה, נכון. סליחה. אני מודה שעברתי עליו יותר מפעם אחת, אבל חלק אני לא אזכור. אתגרת אותי. אמרת שקראת אותו מהתחלה ועד הסוף, למצוא את זה. לא. קראתי מהתחלה ועד הסוף.  לא פעם ולא פעמיים. חברים, אני רוצה להקדיש לממשלה הנרקמת כמה שיעורים שלמדתי מבנימין נתניהו. בואו נתחיל משורשים. כך אחד נקרא אחד הפרקים הראשונים: ילדותו של נתניהו. ואני קורא כך: "מורהו של אבא, פרופ' יוסף קלוזנר, התגורר במעלה הגבעה סמוך לביתנו. מומחיותו כהיסטוריון של תקופת בית שני ושני ספריו המכוננים על מקורות הנצרות, ישו הנוצרי ומישו ועד פאולוס" קראתי גם את אותם כי למדתי את התחום באוניברסיטה, "זיכו אותו בשם עולמי. הוא היה גם מומחה גדול לספרות העברית החדשה, וכבלשן המציא מילים רבות שכולנו משתמשים בהן בכל יום, כמו חולצה ועיפרון. כילדים קטנים כמובן לא ידענו, יוני ואני, דבר מכל זה. בכל שבת היינו הולכים לביתו של קלוזנר" שים לב, אדוני היושב-ראש, "שחרט על משקוף דלתו את המילים 'יהדות ואנושיות', שמו של אחד מספריו". ובהמשך מספר נתניהו ככה: "זה לא היה המפגש היחיד שלנו עם גדולי הרוח של אותם זמנים. ליד ביתנו שכן צריף ירוק ששימש כבית הכנסת השכונתי. בעודי מציץ מבחוץ מבעד לחרכים שבין לוחות העץ של קיר בית הכנסת, ראיתי את יוני מצטרף לשאר המתפללים, ובהם קלוזנר, הסופר ש"י עגנון ואחרים. 'מדוע אתה כאן לבדך, יונתן?' הם שאלו. 'אני אדוק', ענה יוני. ככה קראו פעם לדתי. 'והיכן אביך?' הם לחצו. 'אבא לא אדוק'. זה בהחלט היה נכון. היינו משפחה חילונית, אבל הוריי נהגו לערוך קידוש באותם זמנים, לקיים סעודות שבת ולחגוג את חגי ישראל". אני רוצה להקדיש שיעור ראשון מהספר של ביבי ולומר: זו היהדות שאני מכיר. אני חושב שגם אתה, היושב-ראש, ��כיר אותה. יהדות ואנושיות. יהדות שיש בה מקום גם למסורתי, גם לחילוני, גם לדתי. הם מעורבים אלה באלה. בית כנסת שמתפלל בו קלוזנר, מתפלל בו עגנון. אנשים מרגישים בבית עם סוגים שונים של יהדות. אני מאוד רוצה לקוות שגם בקואליציה החדשה ההולכת ונרקמת ירגישו אנשים מסוגים שונים, מיהדויות שונות, את עצמם בבית. אני רואה שאתה סקפטי, השר נחמן שי. אני לא מסכים איתך. אני חושש שאתה טועה. אבל בוא נראה, אולי נתבדה. אמרתי שאני מקווה. לקוות תמיד אפשר. אתה עוד בעל תקווה. מכאן אני ממשיך לשירותו הצבאי של ביבי. בשלב מסוים, ביחידה שאני חושב שגם אתה מכיר, אדוני היושב-ראש, נרקם, הבחור שגייס אותו ליחידה הוא מהמחזור שלנו. בגלל שאני הייתי במחזור של יוני באותו, אז המחזור שלנו גייס את המחזור שלו. אה, הבנתי. בשלב מסוים נרקם מבצע משותף של סיירת מטכ"ל עם שייטת 13, ואנשי סיירת מטכ"ל הולכים ללמוד את אומנות הצלילה. באותם ימים באימוני השייטת, מספר ביבי, נאלצנו להתמודד עם בעיה יותר דחופה: היעדר שדה מגנטי. הכניסו אותנו מתחת לפלטפורמת מתכת ענקית שהוציאה את המצפנים שלנו מכלל פעולה. צללנו בחושך מוחלט בצמדים, תזכור שאתה מדבר עם בוגר היחידה. אני יודע. אולי יהיו לו גם תובנות. אולי גם לו אבד השדה המגנטי. אבל אני חושב שאולי לקואליציה החדשה אבד השדה המגנטי. אתה הורס לי את כל הפאנצ'ים, נחמן. כל דבר שאני רוצה לומר, אתה צעד, הכול טוב, הכול טוב. רואים שהיית גם דובר פעם. אמרת ביבי, חצי דוקטורט יש לי על זה.  לשם אתה הולך, צללנו בחושך מוחלט בצמדים, קשורים זה לזה בחבל קצר. השותף שלי ואני התחלנו להסתובב במעגלים. מכלי החמצן שלנו הלכו והתרוקנו במהירות. מה עושים? חשבתי. הרי הם לא היו שמים אותנו כאן אם לא היה פתרון למצב. מהר מאוד מצאנו אותו. נצמדנו אל קורות הפלדה שתמכו מלמטה בפלטפורמה ויצאנו מן המרחב החשוך. למרות שבסופו של דבר המשימה המשותפת עם שייטת 13 לא יצאה אל הפועל, למדתי שיעור חשוב: צא ממלכודות מסוכנות במהירות האפשרית. בנימין נתניהו, אני קורא בספר שלך. אני רואה ממשלה שנכנסת למלכודת עוד טרם התהוותה. אני חושב שאתה צריך בשלב הזה להפסיק להסתובב במעגלים ולצאת מהמלכודת הזו במהירות האפשרית, כי טוב לא נראה לי שיוצא מפה. מכאן, מהשירות הצבאי, אל הלימודים. נתניהו מספר על לימודיו בארצות הברית. וכאן ישנה תובנה מלימודיו ב-MIT, אחד המוסדות המפוארים: התובנה השלישית שנחרתה בי ב-MIT הגיעה אף היא מהקורס לסטטיסטיקה. המרצה הציג בפנינו שאלה מאתגרת: כמה כדורי פינג-פונג אפשר להכניס לאולם הכניסה של MIT? יש לכם שתי דקות לענות. אולם הכניסה של MIT הוא חלל ענק דמוי קתדרלה, שבו פינות וגומחות רבות. איך אפשר לענות על שאלה כזו תוך 120 שניות? אומר נתניהו: מתברר שאפשר. עשינו הערכה מהירה של נפח האולם וחילקנו אותו בקובייה היפותטית שיכולה להכיל כמה כדורי פינג-פונג. בתוך 120 שניות רובנו הגענו לאומדן סביר של המספר האמיתי. שנים לאחר מכן השתמשתי בדוגמה הזו בישיבות ממשלה רבות. לא אחת פניתי לפקידי ממשלה וביקשתי מהם להעריך כמה זמן או כסף יידרשו לפרויקט מסוים. הם תמיד השיבו: תן לנו כך וכך שבועות או חודשים לחזור עם תשובה, ואני תמיד השבתי בסיפור כדורי הפינג-פונג. לא, אמרתי. תנו לי עכשיו את ההערכות, הכי טוב שלכם. אומנם הייתי נדיב יותר מהמרצה שלי לסטטיסטיקה ונתתי להם יותר משתי דקות. בדרך כלל ביקשתי שיחזרו עם תשובה בסוף הישיבה או בתחילת הישיב�� הבאה. אנשים אינטליגנטים יכולים בדרך כלל לתת אומדן אינטליגנטי ומהר יותר מכפי שהם סבורים. מי יודע כמה כסף וזמן נחסכו למדינת ישראל בזכות שאלה היפותטית אחת על כדורי פינג-פונג. אדוני ראש הממשלה, אנשים אינטליגנטים יכולים לתת אומדן אינטליגנטי. אני רוצה לתת לך אומדן אינטליגנטי. יש שיגידו שאני אינטליגנט. הממשלה הקרובה שלך לא הולכת להיראות אינטליגנטית במיוחד. יותר מדי דברים כבר בתחילת הממשלה הזו, עוד לפני הקמתה, נראים רע מאוד. האומדן האינטליגנטי שלי אומר שזה לא ייגמר טוב. מה אתה אומר, היושב-ראש? אני מקווה שאתה נהנה. לא, תמשיך מהספר. זה מעניין. תמשיך. אני אמשיך. האמת שהתובנה הבאה, כבר התכוונתי להשתמש בה ולא הספקתי כי אני חושב שהיא באמת מאירת עיניים, עוסקת בשיחה בין נתניהו לבין אביו, שלימד אז באוניברסיטת קורנל, וכך הוא מספר: השיחות שקיימתי עם אבא בבוסטון ב-1974 היו מאירות עיניים. הוא העלה טיעון נוקב: בעולם המודרני אי-אפשר להגן על ניצחון צבאי ללא ניצחון מדיני, אי-אפשר להגן על ניצחון מדיני ללא ניצחון בדעת הקהל, ואי-אפשר לגייס את דעת הקהל בלי לפנות לחוש הצדק שלו. אם יריבך יצליחו להציג את עמדתך כבלתי צודקת, הם יביאו בהדרגה לשחיקתה. לא משנה עד כמה מוסרית עמדתך אם לא הצלחת להציגה ככזאת. כמה מהשליטים האיומים ביותר בהיסטוריה הציגו את עצמם כצודקים ואת קורבנותיהם כבלתי צודקים. זה קרה לישראל שוב ושוב, פעם אחר פעם היא ניצחה במערכה הצבאית ונחלה הפסדים במערכה המדינית. והינה, אדוני היושב-ראש, עוד לא נרקמה הממשלה החדשה, וכבר אומרים 65% מהציבור שהם אינם מסכימים לחוק דרעי, חוק דרעי המושחת, שאותו אישרה הכנסת הזו אתמול. שני-שלישים מהציבור אומרים שההסכמים הנרקמים אינם הסכמים הגיוניים, אינם הסכמים ראויים. נכון, הציבור בחר וכו' וכו', אבל כשהציבור בוחר הוא לא נותן carte blanche, הוא לא נותן כרטיס חופשי לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה. אתה, נתניהו, למדת את זה מאבא שלך. בעולם מודרני אפשר להגיע לניצחון צבאי, לא ניצחון מדיני, אי-אפשר להגיע לניצחון מדיני ללא ניצחון בדעת הקהל. ואם דעת הקהל עוד לפני שהממשלה נרקמה כבר נראית ככה, מי יודע מה יקרה כשהיא תתחיל לעבוד. לקח חמישי שלמדתי, נתניהו מספר על ימיו הראשונים בליכוד וכיצד הוא נכנס פנימה. הינה, כך הוא מספר: נהניתי מאוד להשתתף במפגשים השבועיים של הגוורדיה הוותיקה של הליכוד שהתקיימו בימי שישי בקפה אביבית בתחנת דלק בתל אביב. ותיקי הליכוד היו זהב טהור, חפים כמעט לחלוטין מהתככים הרגילים של יריבות וקנאות פוליטית. יצרתי קשר גם עם חוגים אחרים בליכוד. הם העריכו את שירותי באו"ם, אבל רבים מהם היו שקועים עמוק בקרבות הפנימיים. השתייכתי למחנה שמיר-ארנס. אני מדלג: שמרתי קשר טוב גם עם שרון, לוי, קצב ואנשיהם. בגיל 38, אומר נתניהו, נזכרתי בעיקרון המנצח שגיליתי בבחירות לוועד הכיתה: תהיה נחמד לכולם. פה, ברשותך, היושב-ראש, אני רוצה לחלוק על העיקרון הזה. אומנם נתניהו מפתח אותו היטב בהמשך, ואני עוד מעט אגיע לעוד תובנה שלו מהמאבקים הפנימיים בליכוד. אבל לא, זה לא נכון. לא צריך להיות נחמדים לכולם. יש אנשים, גם בכנסת הזו, שיותר נכון לא להיות נחמד אליהם. כשאתה נחמד מדי לאכזרים, סופך שאתה מתאכזר לרחמנים. ובעיניי, זה עיקרון שאולי הביא את נתניהו רחוק פוליטית, אבל בתוך החיים הפוליטיים צריך גם לדעת לבחור בטוב ולהתרחק מהרע, לא להיות נחמד לכולם. ב��משך מדבר נתניהו על הקשר שלו לבוחרי הליכוד, וככה הוא אומר: הקשר הישיר שלי עם מצביעי הליכוד, הפך לבסיס כוחי הפוליטי מאז ועד היום. אילו גורלי היה נותר בידי פוליטיקאים בצמרת, ספק אם הייתי הופך לראש ממשלה או נשאר בשלטון זמן רב. זו דרכו של עולם, וזה מה שקרה במפלגות אחרות. זה לא קרה בליכוד משום שהמתפקדים, שמשקפים את רצונם של מאות אלפי בוחרים, הם שקבעו מי ינהיג אותם. עם זאת, אומר נתניהו, אחרי שנבחרתי להנהיג את הליכוד, הייתי צריך, כעצתו של צ'רצ'יל, להיות אדיב יותר בניצחון. אומנם לא פגעתי בוותיקים כמו שרון ולוי, אבל לא חלקתי להם את הכבוד הראוי להם כבכירי המפלגה, וגם לא התייעצתי מספיק עם זקני השבט שמיר וארנס, הם כבר לא היו מעורבים בחיים הפוליטיים. נכון, ארנס, תודה שאתה מסכים איתי. כן. אז הינה, זו התובנה שלו: הם כבר לא היו מעורבים בחיים הפוליטיים, החיים יכולים להעניק לי עצות נבונות. זה לא נעשה מתוך אטימות לב. לא. אני אומר חבל שארנס לא זוכה לראות את זה, כי הוא הלך לעולמו לפני שלוש שנים, אבל הוא זכר את זה תמיד. נכון. אז הוא אומר: זה לא נעשה זה לא נעשה מתוך אטימות לב, פשוט הייתי אדם צעיר שממהר למטרה הבאה. ואני רוצה לומר, אדוני נתניהו: נכון, אתה כבר היום מזקני השבט, אבל יש עוד כמה. יש את לימור לבנת, יש את דן מרידור, יש את בני בגין, יש עוד אחרים. מה הם חושבים, זקני השבט הנוכחיים, על מעשיך, על הליכוד של היום? האם לא נכון לעצור שנייה ולשאול את זקני הליכוד אם לא התברברת בניווט? האם הליכוד לא טועה בממשלה שהוא מרכיב עכשיו, ולוקח הצידה, שובר ימינה, או שמאלה, או איך שתגדיר את זה, ומפספס משהו מדרכו האמיתית של הליכוד? יש לי תחושה שכמו זקני שבט בזמנו שהוא מתאר, משנת 1993, גם זקני השבט של 2022 לא מרוצים ממה שקורה. זה לא נעשה מתוך אטימות לב, פשוט, הייתי אדם צעיר שממהר למטרה הבאה, יש לי תחושה שהתיאור הזה, למעט ה"צעיר", נכון גם היום. יפה מאוד. אני ממשיך. כמובן, אתם יודעים, כל הספר הזה הרי נכתב מזוויתו של נתניהו, ואני בכוונה מביא אותה כאן ולא את החולקים עליו. אז בואו נשמע את נתניהו, ומה הוא מספר על הכיכר הידועה, כיכר ציון בירושלים: בעצרת מחאה המונית נגד אוסלו שהתקיימה בכיכר ציון בירושלים שמעתי את הקריאות "רבין בוגד". הזדעזעתי. יצאתי נגדן בתוקף, ומן המרפסת במלון רון אמרתי למפגינים: לא עם הקריאות האלה, תירגעו. לא עם הקריאות האלה. באירוע מחאה אחר הבהרתי: לא, הוא לא בוגד, הוא טועה. הוא טועה בגדול, והוא גם מפנה את דרכו, אבל הוא איננו בוגד. יש לנו כאן עסק עם יריבים פוליטיים, לא עם אויבים. אנחנו בני עם אחד. רבין היה פטריוט אמיתי. על אף המחלוקות המרות בינינו, ראינו עין בעין בסוגיות רבות, כמו סכנת ההתארגנות האיראנית והצורך בגבולות בני הגנה בחזית המזרחית. כאן, אני רוצה לומר לך, מר נתניהו, ההכאה החלקית-מאוד הזו על חטא רלוונטית גם היום. גם היום, מן הראוי שתפנה לתומכיך, לאנשים שלך, ותגיד: אנשים אחים אנחנו, מי שחושב אחרת מאיתנו הוא לא בוגד. אולי נחזור לאמירה אומללה שלא מוזכרת כאן, "השמאל שכח מה זה להיות יהודי". לא, השמאל לא שכח מה זה להיות יהודי, רק יש לו פרשנות אחרת למה זה להיות יהודי. כן, מן הראוי להזכיר שוב ושוב לתומכיך שהם לא בוגדים, הם חולקים עליך, וגם הם חושבים שהם לא פחות יהודים ממך. זה המקום להזכיר את זה, לא אחרי מעשה אלא תוך כדי מעשה. ואנחנו ממשיכים. אני מקווה שאתה נהנה. כן. אני רק מוודא שהמחליף שלי כבר התעורר. המחליף שלך פה, התעורר, והוא עומד כאן. המחליף שלך יגיע בזמן, אה, הבנתי. תודה. יפה מאוד. אולי אתה תיתן לו דקה להתארגן לפני שיעלה להחליף אותך, אבל הכול טוב. כמה זמן אתה פה, אדוני היושב-ראש?  כיסאות מוזיקליים. אני מרגיש כמו בשמירה באיזה בור תחמושת, כן. גם אני וגם אתה, ייבשו אותנו כמה שעות בבורות תחמושת, אני פחות ממך. כן. האמת שנראה לי ששמרתי יותר ממך בבורות תחמושת. טוב. אני ממשיך. כמו שאתה מבין, עם סדר הדברים. האמת, אני לא בטוח שהזמן שלי יספיק, אבל אני בסדר. תוכל להמשיך את זה מפה, מהבמה. מהבמה. כן. תעבור לקריאת קטעים, ככה נהוג. תקרא קטעים מהספר. אני אמשיך. אומר נתניהו, ומספר על שנותיו הראשונות כראש ממשלה ככה: אחת הרפורמות הראשונות שלי הייתה לקיים את הבטחת הבחירות שלי בדבר צמצום מספר השרים ל-18, בדומה לנהוג בארצות הברית. גם כך מספר זה של משרדי ממשלה היה מנופח בשביל ניהול מדינה קטנה, למעשה כל מדינה, ובשלוש שנות כהונתי הקפדתי לא לחרוג ממנו. לכאורה, הגבלת מספר השרים היא הגיונית וסבירה. אבל בפועל, התגלתה כטעות, אומר נתניהו. בכנסת המונה 120 חברים בלבד, די בחבר כנסת ממורמר אחד או שניים כדי להפיל את הממשלה, יש לי תחושה שאתה חושב על זה הרבה הלילה, אני רואה שאתה עדיין כאן בכנסת, למדתי לדעת שהגבלת מספר השרים, גם אם היא תאמה את הכוונה שלי לצמצם הוצאות, לא הייתה ישימה לטווח ארוך. אי-אפשר היה להתמיד בה בממשלות שבאו אחר כך משום שמינוי שרים רבים שומר על יציבות הקואליציה. אומנם תוספת שרים עלתה במיליוני שקלים, אך בפועל היא חסכה מיליארדי שקלים בהעברה יעילה של תקציב המדינה, ואפשרה את השגת הרוב הדרוש כדי להעביר את הרפורמות המבניות הנחוצות לכלכלה. אני רוצה להציע פשרה. 120 שרים, כן. לא, אז אני לא אלך על 120 שרים, אני רוצה להציע פשרה. אנחנו רואים בהרכבת הממשלה החדשה כיצד נקראים משרדי ממשלה מחדש, מפוצלים ונבנים מחדש. אני חושב שהתובנה המתקדמת שאני לומד מהאירוע הזה, ונדמה לי שגם הממשלה שאנחנו הרכבנו, אדוני היושב-ראש, חטאה באותו חטא אבל גם התיקון צריך להיות אותו תיקון: משרדי הממשלה צריכים להישאר קבועים. הגיע הזמן לקבע את מבנה וארגון משרדי הממשלה. מה שהוא משרד השיכון צריך להיות משרד השיכון. מה שהוא משרד האוצר, משרד האוצר. משרד החינוך, משרד החינוך. לא מוציאים יחידות ממשרד אחד ומעבירים אותן למשרד אחר, כי זו באמת פגיעה אמיתית בשירות הציבורי. למנות יותר שרים לצורך שלמות הקואליציה, לא אידיאלי אבל אפשרי, ואנחנו עשינו את זה. אתה עושה את זה, יעשו את זה גם אחרים. אם משרדי הממשלה ישמרו על שלמותם, אם משרד הדתות שאתה עמדת בראשו, אדוני היושב-ראש, יהיה קבוע, לא יוצאו ממנו ולא ייכנסו אליו יחידות, שר שמתמנה להיות שר הדתות, המבנה הארגוני יהיה ברור ולא נתון לדיון. בפנים אפשר לעשות מה שרוצים, אבל לא תיתלשנה יחידות. הדבר הזה הוא זה שבאמת משפיע על האזרח בסוף. הוא זה שמביא לשירות טוב יותר. המצב הנוכחי, שבו לוקחים מהמשרד לשוויון חברתי יחידות, מוציאים אותן החוצה. מוציאים ממשרד החינוך יחידות, מעבירים אותן למשרד חדש, כל הסחר-מכר ביחידות ממשלתיות הוא הבעיה. תמנה 30 שרים, אבל 18 משרדים מקובעים, מאורגנים. כשתולשים מינהל או אגף ממשרד אחד ומעבירים אותם למשרד אחר זה כמו לתלוש איבר מאדם אחד ולהעביר אותו לאדם אחר. לפעמים הניתוח מצליח, הרבה פעמים החולה מת, כי באמת יחידות לא יכולות לתפקד מחוץ לאורגן שלהן. אז בואו נסתכל על השירות הציבורי בצורה מקצועית. בואו נקבע 18 משרדים, או כל מספר אחר אבל קבוע, ואת מספרי השרים נשאיר למשא ומתן, זה בסדר גמור. זו התובנה שלי לגבי התובנה של מר נתניהו בספרו. ואז אתה צריך שרים במשרדים? סגן שר, שר במשרד, שר ללא תיק, שר במשרד ראש הממשלה, שר למשימות מיוחדות, הכול בסדר, אבל משרדים קבועים. כי בסוף מה שקובע זה לא השרים, זה השירות לתושב. אני מדלג קדימה, אדוני היושב-ראש, ואנחנו כבר בנתניהו, שר האוצר. מתקדמים. והינה תובנה של נתניהו בשבתו כשר האוצר, ואני חושב שהדברים כמובן נכונים.  כן. אז בוא נראה. יש לי, האמת, שתי תובנות. שואל נתניהו את קהל מאזיניו בשבתו כשר האוצר: אם אנחנו כל כך חכמים, איך זה שאנחנו לא עשירים? איך ייתכן שב-2003 ישראל, אחת המדינות המוכשרות בעולם מבחינה טכנולוגית, הייתה תקועה באמצע הסולם הכלכלי העולמי, דורגה ככלכלה מתפתחת עם תוצר לנפש של 17,000 דולר בלבד וכו' וכו'? מבחינתי, התשובה הייתה ברורה: ישראל התעשרה בדברים הלא-נכונים. היא התעשרה בביורוקרטיה, התעשרה בקצבאות של דיכוי יציאה לעבודה, התעשרה במיסים, התעשרה בוועדי עובדים, התעשרה במונופולים. מצד שני, היא הפכה לענייה במשאב היקר ביותר, החופש, החופש ליזום, להרוויח וליהנות מפרי עמלה של היוזמה והעבודה. כדברי קהלת: לא לקלים המרוץ, אלא למקומבנים מבחינה פוליטית. עבודה קשה לא זכתה לתגמול, דווקא השובתים תוגמלו. בניסיון לסייע לעניים ממשלות ישראל חילקו בזו אחר זו תקציבי רווחה בלי כל הבחנה של צורך אמיתי. מספר הזכאים להבטחת הכנסה הרקיע שחקים בין 1990 ל-2002, גדל פי 15 לעומת קצב הגידול באוכלוסייה. כדי לממן את ההוצאות הללו, הטילו ממשלות ישראל מיסים כבדים על עובדים ועסקים, האטו עוד יותר את הפעילות הכלכלית וכו'. אם אנחנו היינו תקועים ב-2003, ונתניהו, עשית עבודה נהדרת ב-2000 ובשנים הללו כשר אוצר, נדמה לי שיש על כך קונסנזוס, מה עם נתניהו של 2023? האם יוטלו עוד מיסים כדי לממן את ההסכמים הקואליציוניים, שלפי מה שאנחנו יודעים כבר מונים יותר מ-20 מיליארד? האם אנחנו נחזור לחלק כרטיסים, כהצעתו של השר המיועד דרעי, כדי לתמוך בעניים, וניתן להם דגים, במקום חכות? האם הוועדים ישלטו במדינה הזו, כמו שבעצם חלק גדול מחברי הליכוד משועבדים להם בגלל הפריימריז וכוחם היחסי? האם אנחנו נחזור להתעשר בביורוקרטיה, בקצבאות שמדכאות יציאה לעבודה, כשאנחנו יודעים שאחוז החרדים העובדים מדשדש כבר כמה שנים תחת ממשלתך הקודמת והקודמת-הקודמת, ודורך באזור ה-50% לגברים עובדים? ואני ממשיך במשל מאוד ידוע שאתה, נתניהו, חתום עליו, ואני חושב שהוא בהחלט מתאר מאוד מאוד יפה את האתגרים של המגזר הציבורי בישראל. שוב, אנחנו עדיין בנתניהו כשר אוצר: כדי לצאת לדרך חיפשתי דימוי אחד, תמונה, סיפור או איור שבעזרתו אסביר לציבור מה אנו עומדים לעשות, איך להעביר בתמציתיות את המסר שתוכנית ההבראה מטרתה לא רק לחלץ את ישראל מהשבר הנוכחי אלא גם לטפל בבעיה הכרונית של היעדר תחרות? לו הייתי צריך להסביר זאת בארצות הברית זה קל, והוא מביא דוגמה של ילדים שמאיישים דוכני לימונדה ומתחרים זה בזה, אבל בישראל לא גדלנו על האתוס של תחרות כמו בארצות הברית, אלא על שיתוף. תיארתי את המחלה הכרונית שבכלכלת ישראל בסיפור מיומי הראשון בטירונות צנחנים. המ"פ הורה לנו להתייצב בשורה על מגרש המסדרים לקראת מרוץ הפילים. הייתי הראשון משמאל. נתניהו, ציווה המ"פ, קח את החייל מימינך על הכתפיים, כל אחד אחריך עושה אותו דבר עם החייל מימינו. העמסתי חייל בעל משקל בינוני. החייל הצנום מימיני היה צריך לשאת על הכתפיים את אחד החיילים הכבדים בפלוגה. ואילו החייל הגדול שמאחוריו קיבל דווקא מישהו קל כנוצה. כשנשמעה שריקת המ"פ, התקדמתי בקושי, דרך אגב, את התרגיל הזה בצנחנים לדעתי עושים עד היום, לפחות בימיי הוא עדיין היה קיים, כן. החייל הצנום מימיני התמוטט אחרי שני צעדים. החייל הגדול מימינו פתח בספרינט וניצח במרוץ. כל כלכלות העולם, אמרתי, נמצאות במרוץ דומה. בכל אחת מהן יש איש שמן, המגזר הציבורי, שיושב על כתפיו של האיש הרזה, המגזר הפרטי. המגזר הפרטי יוצר את רוב הערך המוסף בכלכלות ומשמש מנוע ליצירת מקומות עבודה וצמיחה כלכלית. הוא סוחב על גבו את המגזר הציבורי ומשלם על כך. כשהמגזר הציבורי גדול מדי, אני מדלג, המגזר הפרטי קורס תחת משקלו העודף. כדי לקיים מגזר ציבורי מנופח צריך להעלות מיסים וריביות, שבתורם מעמיסים נטל נוסף על המגזר הפרטי, היצרני. הדרך להתאוששות כלכלית הייתה ברורה. צמצום המגזר הציבורי, חיזוק המגזר הפרטי והסרת החסמים בתחרות. ואני שואל אותך, נתניהו, האם תמשיך בקו הזה 19 שנים מאוחר יותר? ועוד משהו על צדק חברתי. טוען נתניהו בפרק הבא, שעוסק בצדק חברתי, מהו בכלל צדק חברתי: על פי נביאי ישראל כמו ישעיהו ועמוס צדק חברתי התבטא בסיוע או מתן צדקה לחלשים. הפסוק המפורסם בישעיהו מבטא רעיון זה היטב: "הלא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תביא ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם". על פי מוסר הנביאים, מי שראויים לקבל צדקה זה מי שנמצאים בתחתית הסולם החברתי, העניים, הזקנים, החולים, הנכים, היתומים והאלמנות. כאלפיים שנה לאחר מכן ניסח הרמב"ם, גדול ההוגים בימי הביניים, גישה מורכבת יותר. לשיטתו, צדק חברתי הוא סדרת פעולות שנועדו לסייע לזולת. הוא דירג אותן בסדר חשיבות עולה, תרומה, הלוואה וסיוע במציאת עבודה. הרמב"ם סבר שהעזרה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לזולת היא לעזור לו לעמוד על רגליו, או כפי שנהוג לומר בימינו, לתת לו חכה ולא דגים. ובכן, מי צדק, הנביאים או הרמב"ם? שואל נתניהו. כמו בבדיחה הידועה על תגובתו של רב שהתבקש לפסוק במחלוקת בין שני בעלי דין, התשובה היא, שני הצדדים צודקים. המפתח ליישוב הסתירה האפשרית בין שתי התפיסות הוא פשוט, הן עוסקות בשני סוגים שונים של אנשים: אלה שיכולים לעבוד ולהתפרנס, ואלה שאינם יכולים לעשות זאת. מי שיכול לעבוד צריך לעבוד. אם הייתי יכול לשים שלט על ממשלתו החדשה של נתניהו פה, כשהיא תורכב מוחרתיים, מחר, זה מה שהייתי שם. מי שיכול לעבוד, צריך לעבוד. למי שאינו יכול לעבוד, צריך לעזור. אלה לא רק ערכי מוסר טובים, זוהי גם כלכלה בריאה. וממשיך נתניהו ואומר מפורשות: חלקים שלמים באוכלוסייה, בעיקר בחברה החרדית והערבית, סבלו מתת-ייצוג חמור בשוק העבודה. הם ואחרים נתמכו על ידי תשלומי רווחה, שגדלו משנה לשנה, הרחיקו מבוגרים כשירים מכניסה לשוק העבודה וגבו מחיר עצום מאלה שכן יצאו לעבוד. ללא ההבחנה הנדרשת בין שני סוגי האוכלוסיות, תפחו תשלומי הרווחה לכדי 40 מיליארד שקלים בשנה עד 2002, אם אני זוכר נכון, הסכום הזה הוא כפול היום. והוא ממשיך לנושא קצבאות הילדים: הרפורמה שהנהגתי ב-2003 הורידה את קצבאות הילדים הנוספים לגובה התשלום עבור הילד הראשון, המעבר אפשר למשפחות תקופת הסתגלות של כמה שנים. הרפורמה בקצבאות הילדים סייעה להבטיח את עתידה הכלכלי של ישראל. השינוי שבא בעקבותיה היה דרמטי. רבים מהאזרחים החרדים והערבים הצטרפו למעגל העבודה. נחלצו מהעוני והפכו לחלק מסיפור ההצלחה ישראלי. לאחר חקיקת הרפורמה שיעור ההשתתפות בעבודה גדל מ-54% ב-2003, ל-68% ב-2018, לאחר שנים של פיגור. אז אני שואל, חברים, האומנם היום, ערב שנת 2023, ינקוט נתניהו צעדים דומים על מנת להגדיל את אחוז ההשתתפות בעבודה של נשים ערביות וגברים חרדים על, מנת להקפיץ את ישראל עוד מדרגה קדימה? או שמא, כפי שמסתמן בהסכמים קואליציוניים, קצבאות, קצבאות, ועוד קצבאות, תשלומים מוגדלים לאברכים? ושוב, אין לי שום בעיה עם ערך לימוד תורה. כזכור, אדוני היושב-ראש, ביליתי ארבע שנים משנותיי כבחור ישיבה, שנתיים כאברך, עוד שלוש שנים בשירות סדיר, ואחר כך, הרבה שנים במילואים. לא סותר, לא מייתר. כמובן, עבדתי תוך כדי ואחרי. אני חושב שהדברים ייבחנו בזמן אמת. אבל כאן אני רואה את אחד האתגרים הגדולים. האם נתניהו של 2020, 2023, מסוגל להוביל תהליכים אמיצים, רציניים כמו שהוא עשה בהיותו שר אוצר? נאום בר-אילן. יש לך עוד דקה. אתה לא טוחן אותי פה בשמירה. אז אני אסיים כאן. באמת, הנאום האחרון זה לא יהיה החלק האחרון בספר, אני מבטיח שאני עוד אחזור אליו, אדוני, בפיליבסטר הבא או בכל הזדמנות. אז אני אגיד לך על נאום בר-אילן: במקום לברוח מהשלום, אומר נתניהו, כפי שהאשימו אותי פקידי הממשל האמריקאי בתדרוכים לעיתונות, החלטתי לצעוד היישר אליו. המשפט הזה, נחמן שי, אולי צריך לעצור פה. אני מציע את המשפט הבא: "במקום לברוח מהשלום, החלטתי לצעוד היישר אליו". מר נתניהו, גם בשנת 2023, כמו בשנת 2009, יש לחפש כל הזדמנות לחתור לשלום. לא לוותר, את זה אתה אומר או הוא אומר? את זה אני אומר לך. יש לחתור לכל הזדמנות לשלום. לא ראיתי את המילה "שלום", מופיעה בשום מקום אצלו, הכול, כן. בקש שלום ורדפהו, גם בשנת 2023. אני עוצר כאן, לכבודך, אדוני היושב-ראש. הספר עוד ארוך, אני אחזור אליו בהמשך. דברים שלמדתי מבנימין נתניהו מספרו. הלוואי וממשלת נתניהו הבאה תצליח ליישם את הלקחים שנתניהו כותב עליהם בספרו "ביבי: סיפור חיי". אתה מוזמן לתפוס את מקומך כיושב-ראש. אני הייתי השומר האחד לפני האחרון, זה הכי גרוע. ברכה והצלחה. חברתי חברת הכנסת פרידמן, את מוזמנת. חצי שעה. בוקר טוב, אדוני יושב-ראש הישיבה, אדוני השר. אני רק התעוררתי לפני שעה. האמת, יש לי היום משימה, באתי עם משימה, אה, רגע, מתחלפים, הזדמנות לברך. לילה טוב, מתן. בוקר טוב לחברי יושב-ראש הישיבה. איזה כיף לי שאני הראשונה שאני מברכת אותך על התפקיד החדש. שיהיה בהצלחה. אני סומכת עליך, ואני ממש ממש שמחה לראות אותך יושב פה. אז בהצלחה. אני כן יכולה להגיד לך שאני לא אעשה לך בעיות. לא תצטרך לזרוק אותי מהדוכן. לא תצטרך לנזוף בי או להעיר לי. חברי הכנסת הרבים כאן מתוחים קצת לקראת האירוע. אז חברת הכנסת פרידמן, בבקשה. אני באתי הבוקר עם משימה לכל מי שער ולכל הנוכחים. המשימה שלי היא לשכנע אתכם מדוע יש לתמוך בחקיקה לעצירת המשלוחים החיים. אדוני היושב-ראש, זה גם לך, כי היה לנו דווקא שיח על זה, אני אמתין שהוא יקשיב לי. אני איתך. כן. אני אומרת שהמשימה שלי היום היא לשכנע את כל הנוכחים פה, ומי שאולי השכים קום וצופה בנו, למה אנחנו חייבים לתמוך בחקיקה של עצירת המשלוחים החיים. אז יש לי חצי שעה של קהל שבוי, הוא לא גדול, אבל כל אחד נוסף שיתמוך בחקיקה לעצירת ��משלוחים החיים, הרווחתי. זה נושא שאת הולכת איתו כבר כמה שנים, חברת הכנסת פרידמן? מאז ומתמיד. מאז שנולדת. כן. אני חושבת שנולדתי עם אהבה לבעלי החיים. זו משימה בשבילי. והינה, זו גם הזדמנות להגיד שמאז שאני בכנסת, לא משנה איפה אני נמצאת, בוועדה, על דוכן המליאה, כל פעם שאין לאחד מחברי הכנסת משהו ענייני להעיר לי, ישר אומרים לי: אבל החתולים, אבל דאגת לחתולים, אבל דאגת לחתולים ולא לילדים. אז הינה, זאת ההזדמנות לומר שזה בסדר שחברת כנסת אחת מתוך 120, האג'נדה של רווחת בעלי חיים זה בנפשה, והיא תמשיך לעשות את זה. אני אמשיך לעשות את זה, למרות הביקורת ולמרות הכול. אני אישה, ואני יכולה לעשות כמה דברים, מסתבר. אז אני יכולה לדאוג גם לבעלי החיים וגם לילדים וגם לדיור ציבורי וגם לנשים. אני עושה את זה כל חיי, ואני אמשיך לעשות את זה. יפה. את יודעת, אני חושב שבבית הזה אחד הדברים שאנשים מעריכים זו אותנטיות, שאדם מביא את עצמו, גם אם זה ערך שאנשים אחרים מתחברים אליו או לא מתחברים, זו אמירה שאנשים יכולים ללכת איתה. נכון. אז קודם כול הכותרת, למי שלא יודע: במדינת ישראל יש ממש ממש קרוב למיליון צמחונים וטבעונים. מיליון. כן. מצד אחד אנחנו המדינה שיש בה הכי הרבה צמחונים פר אוכלוסייה. מצד שני אנחנו המדינה שגם יש בה את צריכת בשר הבקר הרביעית בעולם פר אוכלוסייה, שזה מטורף. אנחנו כמעט מספר אחת בעולם בצריכת עוף. ההמלצה של משרד הבריאות לאדם היא לצרוך 300 גרם בשר בשבוע, לא בקר. אוקיי. בשבוע או ביום? בשבוע. משרד הבריאות ממליץ לצרוך 300 גרם, לא בקר. עוף או דגים. אתה יודע מה הצריכה בפועל בשבוע לאדם במדינת ישראל? 1.8 קילו. אוקיי. עודף הבשר הזה במשך שנה, ותחשוב כמה לעודף בשר יש גם משמעויות בריאותיות, שנופלות על מערכת הבריאות. יש לזה משמעויות מאוד מרחיקות לכת. אני כן אומר שבמשך שנה שלמה ניסיתי לזמן דיון בוועדת הבריאות על המשמעות של עודף צריכת הבשר, מה המשמעויות של זה, בריאותיות, כלכליות, מדוע אין הסברה. מדוע יש הסברה להמון דברים, להפסיק לעשן, לעשות פעילות ספורט, אבל מעולם לא הייתה הסברה, לפחות לא שאני ראיתי, לצריכת קצת פחות בשר. אוקיי, לא יקרה כלום. זהו. עכשיו לגבי המשלוחים החיים. באמת, זה רק נדבך אחד מצריכת הבשר, אבל יש לו משמעות. כל שנה מובאים למדינת ישראל כ-800,000 עגלים וטלאים במשלוחים החיים. המשלוחים החיים, 800,000 כבר. כן. אני מניחה שהשנה זה גם יגיע לשיא יותר גדול. המשלוחים החיים, זה שם, למעשה, למשלוחים שמגיעים מרחבי העולם, בעיקר מפולין ופורטוגל, אבל גם מאוסטרליה. הם מובאים לפה באוניות, במסע ימי שנמשך בין שבוע לחודש. אני ממש אסרטט בקצרה את המסע הזה. למעשה, תחשבו, אלה משאיות שמסתובבות ברחבי פולין או במדינה אחרת. אוספות מכל החוות עגלים. מעלים אותם בדרך כלל על ידי שוקרים, עם המון סטרס, למשאיות. נוסעים איתם ברחבי המדינה עד שמגיעים לנמל, ואז מעמיסים אותם על האונייה, עוד פעם בסטרס אדיר, לרוב עם שוקרים וצעקות ומכות. כל מי שיראה את הסרטון הזה, זה שובר לב. ואז, הם עולים לאונייה למסע נוראי, בצפיפות מאוד מאוד גדולה. הם עולים אחד על השני. החלשים נרמסים על ידי החזקים. החלשים לרוב לא מצליחים להגיע לא לאוכל ולא למים. רובם נפצעים במהלך המסע, אגב, מה שהופך אותם ללא כשרים. וכשהם מגיעים בסופו של דבר למדינת ישראל, במקרה הטוב יש מקום בנמל לפריקה מיידית, לרוב זה לא קורה. אני לא מדברת איתך על שביתות ועומסים בנמ��ים, כשלפעמים האוניות האלה עומדות ימים על גבי ימים. העגלים והטלאים האומללים האלה, שהם בסך הכול גורים קטנים, מתבוססים בצואה במשך ימים רבים ואז מורדים מהאוניות בלחץ, בצעקות, עם שוקרים חשמליים, אלו דברים שראית בעצמך, חברת הכנסת פרידמן? כן, אני אספר על זה. עוד פעם למשאיות. מהמשאיות האלה חלק מהעגלים הולכים לשחיטה מיידית, זאת אומרת שהם עברו את כל הגיהינום הזה רק כדי להישחט פה, בארץ הקודש. רובם עוברים למפטמות. הם מגיעים למפטמות, מפטמים את העגלים והטלאים עד שהם מגיעים למשקל שבו משתלם לשחוט אותם ומשם הם עוברים לשחיטה. זה התהליך והמסע הנוראי של בעלי חיים שכל רצונם הוא לחיות. עכשיו, יש כמה בעיות. המשלוחים החיים, נכון לשנת 2021, מהווים 25% ממה שמכונה בשר טרי הנמכר בישראל. אנחנו מדברים וזה רק הולך ועולה והולך ועולה. יש כמה דברים. כשאני התחלתי, אני יכולה להראות לך, אני יודעת שאסור לי להראות אבל אני יכולה להראות לך. יש פה עבודת מחקר על המשלוחים החיים. התחלתי את המחקר הזה מתוך חמלה לבעלי החיים, אבל ככל שלמדתי ולמדתי ונכנסתי לזה, והיה לי חשוב ללמוד את כל ההיבטים ולשלוט בחוק מכל הבחינות, גיליתי כל כך הרבה דברים אחרים. קודם כול גיליתי שיש פה דואופול ששולט על שוק הבשר ולמעשה קובע את שוק הבשר. הדואופול הזה מורכב משני גופים שהשתלטו על שרשרת האספקה בארץ, הווה אומר שהיום הם גם בעלי הספינות, הם בעלי המפטמות בארץ, הם בעלי מקומות השחיטה והם גם בעלי הסופרים. כלומר הם שולטים בכל השרשרת. כל שרשרת האספקה היא שלהם ולכן אי-אפשר להתחרות איתם במחיר הבשר, הם שולטים במחיר הבשר בארץ. זו הסיבה שהמחיר כל כך גבוה? כנראה שכן. עכשיו, לא שיש לי בעיה שהמחיר גבוה, כי מבחינתי לא צריך לצרוך בשר, אבל פתאום גיליתי שיש פה דואופול. נכון לעד לפני כמה חודשים לא היה קיים מס על משלוחים חיים. יש מס של כ-6 שקלים על צאן אבל לא היה מס על בקר שמובל במשלוחים חיים. לעומת זאת, על התחליף, ואני רוצה לדבר על התחליף: התחליף של המשלוחים הבאים הוא מה שנקרא בשר מצונן. מדובר בבשר שנשחט קרוב למקום המחיה שלו בלי לעבור טלטלות, נארז בוואקום במינוס שתי מעלות ומגיע לארץ. הוא נמכר פה כבשר טרי. כשאתה קונה בשר טרי אתה לא יודע אם הבשר הוא מהמשלוחים החיים או שזה בשר מצונן. שזה למעשה הבשר שאנחנו רואים בוויטרינות בסופרים. אתה לא יודע מה אתה רואה בוויטרינות, האם אתה רואה בשר שהגיע מהמשלוחים החיים או בשר שהגיע מצונן. הם לא מסומנים אחרת, בדיוק. אבל חוות הדעת פה, יש לי חוות דעת שאומרת שהבשר המצונן שנשחט קרוב למקום מחייתו ונמכר כטרי, האיכות שלו הרבה יותר טובה והוא הרבה יותר רך, כי חיה שעוברת סטרס, כמו שקורה להם במשלוחים החיים, למעשה משחררת לגוף שלה הורמון שגם גורם לדלקות, גם לנו, וגם גורם לבשר להיות קשה יותר. יש לנו בשר מצונן, אני לא יכולה לקרוא לזה יותר הומני אבל אני מעדיפה אותו על המשלוחים החיים, שהוא יותר בריא, יותר רך, יש לנו בשר מהמשלוחים החיים, שהוא גם בשר שיש בו סבל מיותר, ו-86% מתושבי המדינה, על פי סקר, רוצים להפסיק את המשלוחים החיים, והוא עדיין הרוב פה. אחר כך אתייחס גם למגדלים המקומיים. זו, בגדול, הכותרת של המשלוחים החיים, למי שרוצה להבין יותר. את דיברת על עגלים. יש מאוסטרליה גם כבשים. כן, צאן ובקר. אבל זה לא 800, זה הרבה יותר. 800,000 כולל הכול, הכול ביחד. הבנתי. המשלוחים מאוסטרליה הם הכי בעייתיים, כי אנחנו מדברים על מסע של כמעט חודש, בין שלושה שבועות לחודש. מדובר באוניות שמגיעות לאילת ויש קושי גדול גם במסע. כמה מתים בדרך? אין מספר מדויק. לפי העדויות שבידנו הרבה מהמתים בדרך נזרקים לים ולכן אנחנו רואים לפעמים גופות של טלאים שנשטפות לחוף. יש פה עניין, אני אגיע לזה, של זיהום סביבתי. אנחנו מדברים על אלפי טונות של צואה שנשפכות מהאוניות לים מדי שנה, אנחנו מדברים על זיהום נוראי מעבר לגופות שנזרקות. אקרא לכם קצת תיעודים, תיעודים של משרד החקלאות ולא של פעילים, פעילים לא מורשים לעלות על הספינות האלה. אני עליתי על ספינה שהגיעה לאשדוד לפני כמה חודשים, וזה היה רק אחרי מסע ימי של כמה ימים. תיעדתי את הביקור וזה שובר לב. הריח, הפחד, אי-אפשר לתאר את זה. זה כל כך מיותר, אין שום סיבה בעולם להמשיך את זה, שום סיבה. חברת הכנסת פרידמן, בתוך עולם הטבעונים, האם יש ניסיון לומר שמבחינתכם לא אוכלים בשר אבל לשכנע את מי שכן אוכל בשר לעבור לאכילת בשר מצונן, זאת בעצם הטענה? כן. אני ריאלית, הייתי רוצה שנפסיק לאכול בשר, וגם ברור לי שזה העתיד. היום התחליפים תופסים תאוצה גדולה. אין לי ספק שזה העתיד, כי הזיהום של גידול הבקר והצאן הוא משמעותי. תחשבו שזיהום מכל גידול הבקר בעולם הוא כמו הזיהום של כל כלי התחבורה בעולם. העולם הולך לשם. אנחנו במשבר אקלים מאוד גדול. אנחנו מחפשים תחליפים, ואין לי ספק שגם אם מישהו מהנכדים שלי יאכל בשר זה יהיה בגדר לא תקין. ואני רוצה קצת לקרוא לכם עדויות מהאוניות האלה. העדויות האלה הן עדויות של פקחים של משרד החקלאות. אני לא ממציאה אותן. מדובר בציטוטים הבאים מתוך טופסי הביקורת שנמסרו לארגון אנימלס לפי בקשות על פי חוק חופש המידע: ריח אמוניה חריף, חום ולחות גבוהים. בחלק מהתאים הרפד היה רטוב, מלוכלך ומסריח. בחלק מהתאים אין רפד כלל. חלק מהעגלים נראו חלשים ונשמו בכבדות. נראה כי מערכת האוורור באנייה אינה מתאימה להובלת בעלי חיים בתנאי חום ובכמות גבוהה, משלוח מרומניה, נמל אשדוד, 2019. היו בערך 100 עגלים בנפרד בתא של בית החולים, היו להם בעיות ברגליים. לחלק מהעגלים הדלקות עלו למפרקים אחרים ונאלצו להרדים מספר עגלים. במהלך הסיור רוב האבוסים היו ריקים. מצאנו ארבעה כבשים שחיפשו אוכל ונתקעו בין האבוסים והצינורות למזון ונחנקו. את הגופות של בעלי החיים שמתו שמים במקפיא וזורקים אותם לים כאשר מגיעים לאוקיינוס הבטוח, משלוח מאוסטרליה, נמל אשדוד, 2018. חלק מהתאים צפופים, בעלי חיים מלוכלכים בצואה ובשתן, במעברים שלוליות מים רבות הלחות והטמפרטורה בכל הסיפונים גבוהות והקשו על הנשימה. ריח חריף של אמוניה בכל הסיפונים. חלק מהכבשים נשמו בכבדות, מערכת האוורור אינה מאווררת כראוי. רפד ספוג שתן וצואה שלא טופל זמן רב. שקתות מלוכלכות בקש וצואה, מים עכורים ומסריחים  שבורים, חלקם ריקים. לצוות האנייה אין ידע בסיסי בכל הקשור ברווחת בעלי החיים ונראה כי סבל בעלי החיים אינו נוגע להם. אוקיי? עכשיו, בואו נדבר על פיקוח, הרי אמור להיות פיקוח על האוניות האלה. אמור להיות איזשהו פיקוח, אוקיי? הניסיון בישראל, באוסטרליה ובאירופה מלמד כי מאמצי הפיקוח כשלו כישלון חרוץ. אין דרך להוביל בעלי חיים במשך ימים ושבועות בתנאים תעשייתיים בלי להסב להם סבל קשה. אין דרך. אני חוזרת, אין דרך להוביל בעלי חיים בלי שהם יסבלו סבל קשה. כבר נתקלתי באנשים שמתארים את המסע הימי הזה כאילו הטלאים והצאן יצאו לקרוז בריביירה הצרפתית. דוח חריף של הנציגות האירופית ממאי 2020, לא מזמן, חושף את כישלון ניסיונות הפיקוח. שימוש באוניות תת-תקניות, היעדר מוחלט של פיקוח ומעקב כלשהו במהלך הפלגה, ליקויים בבדיקה של התנאים באוניות ושל כשירות בעלי החיים, לחץ כבד על הווטרינרים לאשר כל משלוח. זאת אומרת, הרבה פעמים המשלוח כבר מגיע, הווטרינרים עולים, ועכשיו, מה הם יעשו? ישלחו את הטלאים והעגלים האלה בחזרה למדינת המוצא? אתה גורם להם עוד יותר סבל. כן. ולכן יש לחץ כבד על הווטרינרים לאשר כל משלוח שמגיע. כמה זמן עוד יש לי? אני פשוט רוצה, אין, יש לי שמונה דקות. את יכולה להסתכל לכאן. אה, סליחה. יש לי רבע שעה. לא. 12 דקות. כן. אז למעשה אנחנו מסכימים על זה, גם משרד החקלאות, אגב, מסכים על זה שאי-אפשר לפקח על זה כראוי. אי-אפשר. למסע הימי הזה לא מתלווה וטרינר. אוקיי? אין וטרינר שמלווה. יש וטרינר במדינת המוצא, יש וטרינר במדינת ההגעה, מה קורה בדרך, אף אחד לא יודע. אין יכולת לפקח על זה. הם מגיעים לפה, יש לחץ כבד לאשר. אגב, כשהם מגיעים, סליחה, אני שכחתי לציין תחנה: קרנטינה. הם מגיעים לשמונה ימים בקרנטינה. יש תיעודים מהקרנטינות האלה, מה שנקרא, תחנות ההסגר. תסבירי את הביטוי, אה, לתחנת ההסגר הזאת. קרנטינה הזאת היא תחנת הסגר. כל בעל חיים שמגיע צריך להיות שמונה ימים בתחנת ההסגר כדי לצפות אם יש איזשהן מחלות. עכשיו, גם על זה עשיתי מחקר. ומסתבר שמחלות שנכחדו במדינת ישראל בעבר, חזרו בעקבות המשלוחים החיים. המשלוחים החיים למעשה מגיעים עם מחלות שבכלל לא היו כאן, ולא רק שהם מגיעים, ואנחנו בעצם מכניסים לפה בעלי חיים עם מחלות, הם מדביקים את כל העדרים המקומיים. למה תחנת ההסגר לא מונעת את זה? אתה רוצה קצת ביקורת על תחנות ההסגר? יש לנו כמה תחנות הסגר, והיו תיעודים. חלק מהתיעודים מצולמים. אני אולי אדבר בעל פה. אחת מהן היא באזור אילת. אתה יודע מה הטמפרטורות באזור אילת בקיץ, נכון? הם יושבים שם שמונה ימים בחום שהוא מעל 40 מעלות, בתוך הצואה ובתוך השתן של עצמם. ואז יש תיעוד של ערמת גופות בצד, שאף לא יודע ממה הן מתו. הן פשוט נקברות. אף אחד לא לוקח את הגופות האלה ועושה להן איזושהי בדיקה לבדוק ממה הם מתו. אז למעשה אין לך מושג אם הם מתו מהמסע, אם הם מתו כי הם הגיעו עם מחלה, אם יש איזשהו משהו שצריך, אנחנו לא מצליחים. ואז חזרו מחלות כמו כחל הלשון, ועוד כל מיני מחלות שמגיעות לכאן ומדביקות את העדרים המקומיים. אני רוצה קצת לדבר על, היה גם דוח מבקר המדינה שלנו. נכון. כן. אם יהיה לי זמן, אני אגיע לדוח מבקר המדינה. הוא קובע חד-משמעית שאנחנו חייבים לבדוק אופציה לצמצם את זה. בשנה האחרונה בעצם היו הכי הרבה פגישות שנאלצתי לעשות ולהתמודד איתן. חבל שאני לא יכולה להראות את כל מה שיש פה, אלה דוחות על מפגעי ריח באילת, מפגעי ריח וזבובים. את כל זה הוצאתי מעיריית אילת. יש פה מאות, מאות, דיווחים על מפגעי ריח וזבובים וצואה רק בעיר אילת, אוקיי? מכל השכונות. אז דיברנו על ההיבט הסביבתי ודיברנו על ההיבט הזה. בואו נדבר על הפגיעה בחקלאות המקומית. בשנה האחרונה גם נפגשתי בעיקר עם כל מגדלי הצאן. אני מדברת על כל האגודות, עזיזה, כל אגודות מגדלי הצאן. למעשה, כל מגדלי הצאן תומכים בחקיקה שלי. מגדלי הצאן המקומיים הם אלה שנפגעו הכי הרבה מהמשלוחים החיים. מה שקרה הוא שבגלל המשלוחים החיים, שעולים כל שנה, מגדלי הצאן נפגעו. הם לא יכולים לעמוד בתחרות. חשוב לי לומר ש��וב מגדלי הצאן הם מהנגב, אנחנו מדברים על הרבה הרבה חוות, אנחנו מדברים גם על המגזר, ואנחנו מדברים על פגיעה אנושה במגדלים המקומיים. אני חייבת לומר שחלק ממגדלי הבקר המקומיים תומכים בחקיקה הזאת כי גם הם נפגעו. אני נפגשתי עם רשות התחרות ועם משרד הכלכלה. יש חשש, יש חשש שאם אנחנו נצמצם את המשלוחים החיים תהיה עלייה במחירי הבשר. יחד עם החשש הזה הוצגו לי כמה תנאים, שאם נעמוד בהם לא תהיה פגיעה. זה לא בשמיים. ולהלן התנאים: אחד מהתנאים כבר בוצע. לצערי, הוא בוצע חד-צדדית, כשזה היה אמור לבוא כחלק מצמצום היבוא של המשלוחים החיים. אנחנו מדברים על השוואת מס. סיפרתי לך בהתחלה שעל המשלוחים החיים אין מס בכלל. לעומת זאת, על הבשר המצונן, המיובא, היה 12% מס. זאת אומרת, על הבשר היותר-טוב, שהוא תחליף יותר הומני, היה מס של 12%, בעוד על המשלוחים החיים אין מס בכלל. אז באמת לפני שיצאנו לבחירות הדבר הזה הושווה, אוקיי? גם המס על הבשר המצונן ירד. אבל מה עשינו בזה? כשזה חד-צדדי, בלי לצמצם את המשלוחים החיים. אנחנו גורמים לפיצוץ המדינה בעוד יותר בשר, לצריכה עוד יותר מוגברת של בשר. זו לא המטרה. בעצם מחיר הבשר ירד בעקבות זאת? לא. המשלוחים החיים התחילו במטרה להוריד את מחיר הבשר. הדוחות מראים שמחיר הבשר לא רק שהוא לא ירד, הוא עלה. זאת אומרת, כשלנו בהורדת מחיר הבשר. המשלוחים החיים לא תרמו לזה וגם לא יתרמו לזה, כי יש לנו דואופול ששולט בכל שרשרת אספקה. זה לא יקרה. זה לא יקרה. האמת היא שאיבדתי קצת את חוט המחשבה שלי. יש לך זמן. עוד חמש דקות לרשותך. יש לי זמן, אתה אומר. בקדנציית ארבע שנים תמצאי את זה. כמה יש לי? ארבע שנים? נחמן אומר ארבע שנים. אני אומר חמש דקות. בואי נראה, איפשהו באמצע אני חושב שזה ייגמר. לא. אני רואה את זה בראייה אסטרטגית. כן. אז נגמור בפשרה, זה בערך שנתיים יוצא. אני מבינה מה אתה אומר. מצד שני, אני חייבת לומר שכשאני הגעתי להתחיל לטפל במשלוחים החיים היו לי איזה 50 מהמורות שהייתי צריכה לעבור. ממש לקראת היציאה שלנו לבחירות היינו במהמורה האחרונה, במהמורות האחרונות. הצלחנו להגיע לאיזושהי הסכמה ולמתווה עם רוב המשרדים, להעביר את זה בטרומית ולפתור את שאר הבעיות. אבל אני אדבר גם על הבעיות. אז דיברנו, ומה הייתה המטרה, לצמצם במהלך הדרגתי? תראה, המטרה שלי היא להפסיק את זה לחלוטין, לא. אני מתכוון, של החקיקה.  בתהליך של חמש שנים בחקיקה, אוקיי? זה הרעיון, לרדת כל שנה ב-25%, להוריד את המשלוחים החיים, להגדיל את היבוא של בשר מצונן כדי שהוא יהווה תחליף, לתת אפשרות גם למגדלים המקומיים להגדיל כמה שהם יכולים. בבקר זה קצת יותר מוגבל בגלל שטחי המרעה ושטחי הגידול, מגדלי הצאן המקומיים יכולים לספק את כל צריכת הצאן שדרושה למדינה, אוקיי? בלי שהמחיר יעלה? יש יכולת. תוך חמש שנים לא נצטרך בכלל לייבא צאן. נוכל להשתמש רק בגידול המקומי. מדינת ישראל יכולה לייצר לעצמה, בשר מצונן? רק צאן, אני מדברת על כבשים, אוקיי? לא. את הרוב ימשיכו לייבא, אם אני מבין נכון. אז אני אומרת, רק צאן. בגלל שהצאן פחות זקוק לשטחי מרעה גדולים, יש אפשרות לספק את כל צריכת המזון של צאן בארץ, תוך חמש שנים להגדיל את זה. כמובן שאנחנו מדברים פה על מענקים ועל עזרה למגדלים המקומיים. לגבי הבקר יש אפשרות לעלות, לפי הבדיקות שלנו, ב-25% בגידול מקומי, שגם לזה הם ישמחו. או לייבא יותר. תראו, לגידול המקומי של הבקר, שוב פעם אני חוזרת, אני לא הייתי רוצה שי��חטו בכלל בקר, לא בארץ, לא בחו"ל ולא באף מקום, לא בקר ולא בעלי חיים. אבל יש ערך גם בכל מה שנקרא שמירת שטחים, מניעת שרפות. יש לזה ערך מוסף, כן.  במיוחד בצפון, שמגדלים שם את רוב הבקר. יכולים לעלות בכ-25%, וכל השאר, כל שאר הבשר שאנחנו צורכים, לצרוך אותו כבשר מצונן, שזה בשר טרי, יותר איכותי, יותר טעים. אוקיי. עכשיו, עוד בקשה של רשות התחרות הייתה לבחון את הארכת חיי המדף של הבשר הטרי. יש לנו איזושהי מגבלה על הבשר הטרי. אנחנו צריכים, והתחלנו בתהליך הזה כבר בכנסת הקודמת, להאריך את התוקף של חיי המדף של הבשר הטרי המצונן. נקבע איזה תוקף כזה שרירותי. היו לנו כבר פגישות עם משרד הבריאות. אין מניעה. זאת אומרת, הבשר זה הדבר היחיד שבו המדינה קובעת את התוקף, אוקיי? תחשוב, בכל מוצר אחר היצרן קובע את התוקף, מגבינה ועד אני לא יודעת. רק בבשר משרד הבריאות למעשה קובע את התוקף. למה? בגלל הרגישות או מסיבות אחרות? אני לא הצלחתי להבין למה. כנראה שהייתה איזושהי רגישות. היום אנחנו מבינים שאין שום סיבה הגיונית לעשות את זה. אז בעצם אנחנו מדברים על הארכת חיי המדף של הבשר המצונן, הקלה על הרגולציה על יבוא בשר לישראל, זאת אומרת, ירד המס על הבשר מצונן המיובא, ירד. עכשיו צריך גם להקל על הרגולציה. גם בזה התחלנו, אגב. בכנסת הקודמת התחלנו ועשינו על זה המון המון פגישות. אני מקווה שזה ימשיך גם בכנסת הזאת, להקל על היבואנים שרוצים לייבא בשר מצונן. הגדלת מספר צוותי השחיטה, לדעת רשות התחרות יש להגדיל את מספר אנשי המקצוע העוסקים בשחיטת בשר בחו"ל, לבחון גם שימוש בצוותים מקומיים, לא רק בחגים. גם את זה התחלנו. היו דיונים. זאת אומרת, זה אפשרי. עוד כמה שניות לרשותך. כן. אז ראשית אני רוצה להודות לכם על ההקשבה. זה היה על קצה המזלג. אני מודה שלא הייתי הכי מרוכזת בעולם, קצת קשה בשעת הבוקר הזאת. אני רוצה לומר שאני אמשיך ואפעל לקדם את זה בכל דרך שאני אוכל. אני אשתף פעולה, אופוזיציה, קואליציה, לא מעניין אותי. זה חשוב, וחשוב שנאחד כוחות בדבר הזה ונפעל להפסיק את הדבר הנורא הזה. תודה רבה. בוקר טוב. ובהצלחה, יושב-ראש הישיבה. תודה רבה לחברת הכנסת פרידמן. אני חייב להודות שבתור מי שלא מצוי בנושא הזה, מרתק לשמוע אדם שכל כך בקי בנושא, וכל הכבוד. תודה. משימת חיים. ממש כך. חבר הכנסת רם בן ברק, היישר מנהלל. לרשותך, עשר דקות. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. כיף לראות אותך יושב על הכיסא הזה. בוקר טוב לכל חברי הכנסת, לאדוני השר. לפני שאני אדבר על הדברים שרציתי לדבר, אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן לגבי המשלוחים החיים. קודם כול, לברך את חברתי, שבאמת מנהלת מאבק אידאולוגי-ערכי נחוש, ואני מאוד מכבד אותה על הדבר הזה. אני מסתכל על זה בצורה אחרת, כי אני לא בא לחנך את האנשים כן לאכול או לא לאכול בשר, למרות שאני מודה שבאופן אישי גם לי יש מחשבות לגבי העניין הזה מדי פעם אם זה דבר נכון או לא. אני מסתכל על זה קצת אחרת. אומרים "אם בארזים נפלה שלהבת", רם. כן. תראה, אני אוהב את זה, אבל לא יכול שזה, אי-אפשר להתחמק מהמחשבה שזה דבר, יום אחד.  שיום אחד אני צריך להתייחס לזה. אבל אני מקווה שיום אחד יהיו תחליפים כאלה, זאת אומרת, שייצרו בשר במעבדה, ואז גם אפשר יהיה לאכול בשר וגם לא יצטרכו להרוג בעלי חיים בשביל זה. זה יהיה הפתרון האידיאלי. אני מסתכל על זה מבחינה אחרת. אני מסתכל על זה בשלושה היבטים: אחד זה המגדלים בארץ, אחד זה כמובן המחירים, והעניין הז�� של המשלוחים החיים. אני כן חושב שצריך להגביל את המשלוחים החיים. אני לא חושב שצריך להפסיק אותם, אני חושב שצריך להגביל אותם. היו לנו על זה הרבה מאוד שיחות, וצריך גם לציין שתמיד באווירה טובה. מצד אחד, יש כאן אנשים שמגדלים בארץ, אבל זה מוגבל, אתה יכול לגדל בארץ רק את הכמות של העגלים שנולדים ברפתות, וגם רק את הכמות של העגלים שיכולים להיות במרעה, והמרעה בארץ הוא מוגבל. בגלל השטחים. בגלל השטחים. אתה לא יכול לגדל יותר ממה שמגדלים היום. בעצם אין היום שטחי מרעה לא מנוצלים בארץ. אולי אפשר בשוליים להגדיל קצת. ולכן אתה אומר שצריך לייבא. ואז אתה שואל את עצמך: אז למה לייבא אותם חיים? אפשר לייבא אותם כבשר. ואז מתחילה הדילמה, אם אתה מייבא אותם כבשר, ולדעתי זה יותר נכון, כי בסוף, מה אנחנו מייבאים? אנחנו מייבאים אותם לפה, גם מטלטלים אותם בים, ואני לא חושב כמוה, אני חושב שזה לא כזה נורא, גם אנשים נוסעים באוניות, אז אם האנשים נוסעים באוניות, גם בעלי חיים יכולים לנסוע באוניות, אתה גם מטלטל אותם וגם בסופו של דבר את כל התעשייה, שהיא תעשייה מלוכלכת. אתה בא, אתה מגדל אותם כאן, הם מחרבנים פה, הם מזהמים פה. תעשיית הבשר עצמה היא תעשייה שגורמת להרבה מאוד זיהום, המשחטות. לכן אתה שואל: למה לא להביא את זה כבשר? ואז מגיעים לך המגדלים ואומרים: תן לנו להתפרנס. הרי איפה מגדלים אותם? מגדלים אותם בפריפריה. לא מגדלים אותם בתל אביב. מגדלים אותם במקומות שיש חוסר בתעסוקה: בגליל, בנגב. המפטמות הגדולות לא, כמה מגדלים יש בישראל, סדר גודל? יש כמה אלפים. כמה אלפים? אבל סביב התעשייה הזאת יש, אבל התייחסתי לזה דווקא, כשאמרתי שדווקא הפסקת המשלוחים החיים, נגיד למגדלי הצאן זה מאוד מאוד יעזור.  הצאן, הצאן הוא אחר. פה זה סיפור אחר. אנחנו מדברים פה עם חקלאי. הצאן הוא אחר. אז אני חי בקונפליקט הזה בין אם נכון להביא הרבה פחות ולהביא רק בשר, ולא להביא משלוחים חיים, לבין זה שאני רוצה שלאנשים תהיה כאן פרנסה, למגדלים. וזה לא רק המגדלים, זו תעשייה שלמה של, כן.  מכוני תערובת והחציר, ומשאיות. תעשייה שלמה. זה כמה אלפים של אנשים שמתפרנסים מזה. אז זו באמת דילמה. לגבי הצאן, בצאן הסיפור הוא אחר, כי צאן אתה יכול לגדול בארץ כמה שאתה רוצה. אין הגבלה. הוא לא צריך מרעה? אתה יכול בקלות להגיע לכמות שצריך. וכאן זה באמת עניין של שוק חופשי. אם זה יהיה רק בארץ, יהיה מאוד יקר. אם זה יהיה רק יבוא, זה גם יהיה מאוד יקר. ואם אנחנו לא נגביל את היבוא, אז לא יהיה בארץ, ואז היבואנים יעלו את המחירים. זאת אומרת, דווקא כשיש לך גם בארץ וגם יבוא, אז אחד מתחרה בשני. ואז אתה יכול לשמור על מחירים. בקיצור, זו סוגיה מורכבת. אני משוכנע שצריך להגביל את היבוא, להגביל, כי אחרת אתה פוגע בזה. ואני מוכן שאנחנו נפעל בשלב ראשון להגבלה, בשלב השני אחרי זה נריב. אתה יודע שגם לחז"ל, חבר הכנסת בן ברק, היה מה להגיד על הנושא הזה, כי הם הגבילו. בשלבים מסוימים הם אסרו חלק מגידול הבהמות בישראל בטענה שזה גומר את, העשב. העשב. עכשיו, כמובן, אנחנו יודעים שיש לזה גם צד שני. כי זה גם מקטין את השרפות. אנחנו היום גם יודעים שחלק גדול מהזיהום, אפילו זיהום האוויר, בא מבעלי החיים. זו סוגיה מורכבת. גם אני קצת משנה את דעתי. או-אה. לא. שיניתי את דעתי הרבה, גם בזכות יסמין וגם בזכות זה שבסוף אתה צריך להסתכל על התמונה היותר-גדולה. אבל בסוף צריך לעשות הכול במידה הנכונה, בלי לפגוע אחד ��שני. ולענייננו, אם יש לנו עוד ארבע דקות. אנחנו נמצאים פה היום בעצם לקראת האישור בקריאה שנייה ושלישית של חוק פקודת המשטרה. החוק עצמו הוא חוק לא טוב. הוא חוק מיותר. הוא חוק שמתעקש לחוקק אותו שר מיועד שלא דרך במשטרה אפילו יום אחד, שלא יודע באמת איך עובדת משטרה. הוא מכיר את זה טוב מהצד של העבריין אבל לא מהצד של משליט החוק. היה רצוי שהוא יהיה צנוע מספיק בשביל להבין: אני איכנס לתפקידי, אני אעבוד שלושה-ארבעה חודשים, חצי שנה, אני אבין איפה הבעיות, ואז, אם צריך לשנות את החוק, אני אבוא ואעשה חוק פקודת משטרה חדש, אחרי שאני אבין את הבעיות, כדי שהחוק יוכל לפתור אולי חלק מהבעיות. ואז מן הסתם אני מניח שהאופוזיציה המסתמנת, או מן הסתם אני אפילו אולי הייתי תומך בדבר הזה, מפני שאנחנו כולנו רוצים שהמשטרה תהיה יותר אפקטיבית. אבל בצורה שזה נעשה בוודאי זאת לא המטרה. המטרה היא כאן לייצר אג'נדה, לייצר אפשרות ליישום של אג'נדה פוליטית על ידי זה שייתנו לו סמכויות ליישם את האג'נדה הזאת. ולכן גם הפיצול, שעשה דברים טובים, אולי הוא הפחית מהיכולת שלו לעשות כל מה שהוא רוצה, עדיין משאיר לו הרבה מאוד מרחב, למשל במדיניות החקירות, שזה דבר חמור מאוד, ודברים אחרים. ולכן החוק הזה, לא צריך להצביע בעדו, צריך להצביע נגדו, ואנחנו בהחלט נהיה מוכנים להקים ועדה משותפת עם נציגים מכמה מפלגות של הבית, אבל בעיקר ועדה מקצועית של אנשי מקצוע שיבואו ויראו איך צריך להתאים את פקודת המשטרה לזמננו אנו. אם זה ייעשה בצורה כזאת, אנחנו נתמוך בזה, אבל לא בצורה הזאת. ועוד יותר, כשאתה מסתכל על התמונה הגדולה ואתה רואה את כל מה שקורה, אתה לא יכול לנתק את זה מההסכמים הקואליציוניים, אתה לא יכול לנתק את זה מהאמירות של סמוטריץ', אתה לא יכול לנתק את זה מהאמירה עכשיו של אלמוג כהן על הרמטכ"ל, שלא יכול להיכנס לפוליטיקה. הם עשו עשר שנים, עשו טובה, הורידו את זה לחמש שנים. ואתה שואל את עצמך באמת: האם אנחנו רוצים שהבית הזה יהיה בית שבו עבריינים יוכלו להיכנס חופשי למשכן הזה ולהיבחר, ומצד שני, אנשים ששירתו בשירותי הביטחון, שהיו רמטכ"לים, שהיו במוסד, אלופים, היו קציני משטרה גבוהים, אנשים מהשירות הציבורי, לא יוכלו להיכנס לכנסת, יגבילו אותם עד שהם יהיו בגיל שזה כבר יהיה מגוחך? בעצם כשאתה מסתכל על זה, אתה אומר: ואללה, יש כאן חבורה שמעודדת שהבית הזה יהיה בית בינוני ומטה ושיוכלו להיכנס לכאן כל מיני אנשים, חלקם לטעמי לא ראויים, ואת כל האנשים הראויים באמת שיכולים להיבחר לכאן הם יגבילו בתקופות צינון בלתי מתקבלות על הדעת. ומי שיפסיד מזה כמובן אלה אזרחי מדינת ישראל. לכן אני קורא מפה לחברי הכנסת: אנחנו בעוד כמה שעות נצטרך לאשר את זה בקריאות שנייה ושלישית, אני קורא להם: תתעשתו, תעשו את השיקול הממלכתי, תצביעו נגד ובעיקר תצביעו בעד שהאנשים שייבחרו לבית הזה יהיו אנשים ראויים, כאלה שיש מאחוריהם רקורד, כאלה שאנחנו נדע שיכולים לתרום לרווחתם של כל תושבי ישראל. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת בן ברק. אני מזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אדוני היושב-ראש, כבוד השר נחמן שי, סגנית מזכיר הכנסת ראדה, לפני שאני אדבר על הנושא שאני רוצה לדבר עליו אני רוצה לומר לחברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן ביחס לפעילות המבורכת שלה, שהיא הציגה אותה פה במשך חצי שעה: אני האזנתי בקשב, זו לא הפעם הראשונה שאני מקשיב לדברים של יסמין ביחס למשלוחים החיים. אני רק רוצה להצדיע לך, כי אני חושב שמדובר בפרקטיקה ברברית שצריכה לפוס מן העולם ממש בהקדם האפשרי. אני גאה להיות חתום על החקיקה שאת מקדמת בנושא הזה. אני מקווה, יסמין, שנצליח לשכנע את החברות והחברים בבית הזה שהגיע הזמן לעצור את המשלוחים החיים, ואולי במקום להשקיע כסף במשלוחים החיים, לנתב את אותם משאבים לתמריצים עבור השוק הפרטי לפתח חלופות נכונות יותר לצריכת בשר מעובד, בשר שהוא מתורבת. יש כמה חברות ישראליות שפורצות דרך בתחום הזה, וצריך לראות איך מסייעים להן להביא את המוצרים שלהן לשוק במחיר שיאפשר לציבור הכללי לעבור לצרוך את הבשר המתורבת ולא את הבשר מהמשלוחים החיים. אז יישר כוח, וכולנו לצידך ומאחוריך. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקדיש את הדברים שלי הבוקר לצרורות של דברי ההסתה שחברי הקואליציה המסתמנת בוחרים להפנות כנגד חברות וחברי הקהילה הגאה. אני אפתח באמירה של חבר הכנסת שמחה רוטמן מהציונות הדתית שהציתה דיון ציבורי רחב. שמחה רוטמן, מי שלא זוכר, אמר, ואני מצטט: בעל מלון יוכל לסרב לארח הומואים. כאמור, שמחה רוטמן מתייחס להסכמים הקואליציוניים שמפלגת הציונות הדתית חתמה עליהם עם בנימין נתניהו, עם הליכוד, שלפיהם ישונה חוק איסור אפליה באספקת מוצרים וכניסה למקומות ציבוריים באופן כזה שיאפשר אפליה מטעמים דתיים. זה איזשהו סעיף סל שאמור לרוקן למעשה את החוק מהתוכן שלו ויאפשר, לשיטתו של שמחה רוטמן, לבתי מלון לסרב להכניס אנשים שהוא לא היה רוצה לראות במלון שלהם. מי שלא מכיר את חוק איסור אפליה, הוא נחקק בשנת 2000, ובזמנו כונה "חוק הדיסקוטקים" כי הוא בא לפתור איזושהי תופעה פסולה שבה בעלי מועדונים, בעלי דיסקוטקים, סירבו להכניס אנשים, בעיקר יוצאי אתיופיה, למועדונים שלהם, וזה אכן הביא לירידה דרמטית באפליה בכניסה למקומות ציבוריים ולמועדונים. בעיניי, החוק הזה, חוק איסור אפליה, מממש אולי את האתוס או את תכלית הקמתה של מדינת ישראל. המדינה הזאת הוקמה כדי שכל יהודי, כל אדם, יוכל לממש את חייו בהתאם לצו מצפונו וכדי שאף יהודי או אף אדם לא ייתקל בסיטואציה הבלתי-נסבלת והבלתי-נסלחת שהוא ניגש לבית עסק כדי לצרוך שירותים ונאמר לו בכניסה: אתה לא רצוי כאן, לא כי אמרת משהו מטריד או לא כי עשית משהו שיכול היה לעצבן או להרגיז, אלא כי אתה מי שאתה. ולכן מגיע החוק הזה לעולם. מחקרים שבוצעו אחרי שהוא התקבל בשלוש קריאות ואחרי שהוא יושם מראים על ירידה דו-ספרתית במקרי האפליה. אגב האמירה של שמחה רוטמן ביצע כתב 12N ניצן שפירא איזושהי בדיקה: הוא התקשר לצימרים אתמול בכל מיני מקומות בארץ, והממצאים שלו מעניינים ומטרידים. למשל, הוא התקשר לצימר בנצרת עילית שהיה בו מקום פנוי ובמעמד התשלום הוא ציין שמדובר בזוג הומואים, ואז במעמד התשלום הוא שמע: מחר לא פנוי. אז הוא ביקש להגיע שבוע הבא ובשבוע הבא נאמר לו שיש שיפוצים. וכשהוא אמר: אוקיי, אז מתי כן אפשר להזמין? מתי השיפוצים יסתיימו? אז התשובה שהוא קיבל היא שלא ידוע לכמה זמן הם סוגרים את אותו צימר. ואז הוא התקשר ליחידת נופש בעיר צפת, ששם הוא שמע, אחרי שהוא אמר שהוא בא עם בן זוגו, את התשובה, ואני מצטט: אנחנו בסביבה דתית, מקפידים פה מאוד. ולמרות שהכתב הבהיר שאין בכוונת הזוג לחלל לשבת, שהם מתכוונים לכבד את השכנים, את הסביבה, אז בעל יחידת הדיור בעיר צפת אמר שיש פה חסידים והוא לא חושב שזה יתאפשר. בעלת צימר ביישוב שסמוך לים המלח אמרה לכתב: זה הבית הפרטי שלי אז אני מקפידה על דברים מסוימים. אתם ממש בסדר, אבל אני לא מקבלת. בעל צימר ביישוב בשומרון אמר שלמרות שהוא השיב בפנייה הראשונית ואמר שפנוי היום או מחר, הוא סירב לקבל לאירוח זוג הומואים. הוא אמר: פה זה לא תל אביב. כשהכתב התעקש, ענה בעל הצימר שהוא לא מביע דעה אבל השכנים שלו הם בעלי גישה מאוד ברורה בנושא הזה, והוא לא חי כאן לבד. זה לגבי בתי מלון. אורית סטרוק, חברתו של חבר הכנסת רוטמן למפלגה, אמרה שאסור לכפות על רופא או רופאה לתת טיפול שעומד בניגוד לעמדתם הדתית. שוב, אלה לא דברים בעלמא או דברים מופשטים, זה דברים שבאים להבהיר מה כוונתם לגבי ההסכמים הקואליציוניים שהם חתמו עם הליכוד על תיקון סעיף חוק שאמור להשפיע על חייהם של כל אזרחי ישראל. אתמול, כשעמדתי כאן ודיברתי במליאה על הדברים של אורית סטרוק, אז מיכל וולדיגר הסבירה לי שהכוונה היא שבמידה ויהיה איזשהו מקרה שבו מטופל יבקש מרופא המתת חסד, שלא אפשרית בישראל כי החוק לא מתיר המתת חסד, אז רופא דתי לא יוכל לאפשר את זה. יוכל לא לאפשר את זה. יוכל לא לאפשר את זה, כי זה לא עולה בקנה אחד עם ערכיו. אבל שוב, לא מדובר בספקולציה, במצב שלא יקרה. אתמול פרסמה אלכסנדרה לוקש מידיעות אחרונות שבחור בשם אנדי זיו פנה בחודש אוקטובר האחרון למרפאת מכבי באילת, וביקש לקבל טיפול רפואי במסגרת הליך להתאמה מגדרית, ולתדהמתו האחות בקופת החולים, זה היה בקופת חולים של מכבי, סירבה לטפל בו. אנדי מספר שהיא אמרה שמכיוון שהיא דתייה, מכיוון שהוא רוצה לקבל טיפול שמטרתו שינוי מין, התאמה מגדרית, היא לא בטוחה שזה תואם את ההלכה, ולמעשה היא סירבה לתת לו את הטיפול הרפואי שהוא זכאי לו, שהוא מבקש, שדרוש לו, בגלל שזה לא עלה בקנה אחד עם תפיסתה הדתית או האמונית. אדוני היושב-ראש, קל מאוד לטעות שחוק מתחיל להשפיע רק כשהוא עבר בשלוש קריאות וכשהוא מתקבל על ידי הבית הזה. האמת היא שמספיק ששרים או נבחרי ציבור או אנשים חשובים ידברו, וזרעים של לגיטימציה ייזרעו. הנזק כבר בוצע. אנחנו רואים שהאמירות, שבעיניי הן מסוכנות ומסיתות, נזרקות בצרורות לחלל האוויר, מעל דוכן הכנסת, מעל גלי האתר. כמעט בכל ריאיון הם דואגים להעלות את ההתנגדות שלהם לחברות ולחברי הקהילה הגאה, ואני חושב שהם לא מבינים את העובדה שלמילים יש כוח. האמירות המזעזעות של חברי הכנסת מהקואליציה המסתמנת נגד הקהילה הגאה ונגד אנשים באשר הם מסוכנות ומסיתות. גם אם החוק לא ישונה, כמו שבנימין נתניהו חזר והבהיר, שיח שמבוסס על שנאה כלפי אנשים מחלחל, מרעיל ופוגע פגיעה אנושה במרקם החיים המשותף, באדנים שעליה הוקמה מדינת ישראל, בהבנה הבסיסית, בחוזה הבסיסי שקיים בין כל חלקי העם שלנו שלמרות שאנחנו שונים ברקע שלנו, במוצא האתני, בשפה, במנהגים, לכולם אמור להיות מקום שווה ומלא בחברה הישראלית. לשם כך הוקמה המדינה שלנו. אתה יודע, חבר הכנסת להב הרצנו, מעבר להיבט המוסרי והערכי שאתה מדבר עליו וההיבט האנושי, אני חושב שחקיקה מהסוג הזה, כמו שהראתה ההיסטוריה הישראלית, נוטה להתהפך על המחוקק. כלומר, יום אחד אתה רוצה להפלות מישהו שהוא שונה ממך ולמוחרת אתה מגלה שהפלו אותך. הדברים האלה הם, לצערנו הרב, כמו שכבר תיארת בתיאורים הקשים שהבאת, נחלת כולם היום בישראל. אתה יודע, זה כל כך מכרסם בעיניי ביסודות של המדינה שלנו, שאני לא יודע איך אפשר להסביר, אולי הם יוכלו לתת לי פתרונות, למה מותר להפלו�� זוג הומואים בכניסה לבית מלון בישראל אבל אסור להפנות זוג יהודים בכניסה למלון בצרפת, באנגליה, בפיטסבורג או בברלין. איך אנחנו נוכל להילחם באנטישמיות אם אנחנו נותנים רישיון להתגזען כנגד קבוצות של אנשים רק באשר הם? זה ממש מכרסם ביכולת שלנו להיאבק באנטישמיות, וזה בעיניי ממש מגונה. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, לא מדובר רק במילים, יש גם מעשים. כלומר, כשיושב איש פוליטי שיש לו מנגנון של מפלגה מאחוריו, כמו אבי מעוז במפלגת נועם, ומגייס את המשאבים של המפלגה שלו כדי לייצר רשימות של אנשים שהוא מתייג כאויבים, מסמן אותם, רשימות של להט"בים, רשימות של פמיניסטיות, רשימות של אנשים שמקדמים ערכים ליברליים, מתייג אותם כאויבי המדינה, מסמן אותם שחור על גבי לבן, כדי להזהיר את הציבור מפניהם אתה יודע איפה היו רשימות, כן, אני יודע איפה היו רשימות, אתה יודע מה עשו עם אנשים שהיו ברשימות, הכניסו אותם למחנות ריכוז, גם ברוסיה, גם בגרמניה. זה לא יקרה במדינת ישראל. זה לא יקרה לעולם. אני אומר: פוליטיקאים צריכים להיזהר מאוד גם במילים שלהם אבל גם במעשים שלהם. אני מבין שהוגשה תלונה במשטרה, אדוני השר, נגד הפעילות העבריינית של מפלגת נועם ושל אבי מעוז. האגודה למען הלהט"ב גם פנתה ליועצת המשפטית לממשלה בנושא הזה, האגודה למען הלהט"ב לא לבד. מאות אלפי ישראלים, אם לא מיליונים, ילכו אתם לקרבות האלה. הם לא לבד. ברור לי, ואני רוצה להצטרף לבקשה של האגודה למען הלהט"ב, ואני גם רוצה לקרוא מעל הדוכן הזה ליועצת המשפטית לממשלה לפתוח בחקירה נגד הפעילות העבריינית הזאת. שוב, לא מדובר רק במילים. כשחברת כנסת ממפלגת הציונות הדתית מגיעה ומארגנת הפגנה בגבעת שמואל בעד סילוקו של תלמיד בכיתה ג' מבית הספר שלו רק כי הוא עובר הליך של התאמה מגדרית, אין לי מילים לתאר עד כמה זה מגונה. לנהל מסע פוליטי, לקעקע את דמותו של ילד בכיתה ג', רק כי את מתנגדת לאורחות חייו, אני לא כל כך יודע למה יש לאנשים זכות להתנגד לארוחות החיים. תחיי את את החיים שלך בהתאם לאיך שאת רוצה, ותני לאחרים לחיות את החיים שלהם כפי שהם בוחרים. אבל ילד בכיתה ג'? זה פשוט מזעזע. כמו שאמרת, אדוני השר, החברה הישראלית לא עומדת מנגד מול ביטוי האלימות האלה, מול ביטויי ההסתה הקשה נגד אנשים באשר הם, ואני יכול לומר לך שעשרות חברות במשק כבר הודיעו שהן לא ייתנו יד לאפליה הבוטה נגד הקהילה הגאה או נגד כל ציבור במדינת ישראל, כי זה סותר סתירה מוחלטת את הערכים שעליהם הוקמה מדינת ישראל, סותר את האתוס הישראלי, סותר את סיבת התכנסותנו כאן בארץ הזאת. ואני כן רוצה לתת במה כאן ולומר יישר כוח לאותן חברות: ל-SAP, ל-Empathy, ל-AIG, ל-Natural Intelligence, לרשת מלונות קראון-פלאזה, לחברת מיקרוסופט, לסייבר סטארט, לבנק דיסקונט, לקבוצת אסותא, לאקסינוס, ל-D-ID, לאינטל, למשרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, להתאחדות המלונות בישראל, לחברתDisruptive , לחברת בזק, לרשת המלונות בראון, למקאן, לקבוצת שטראוס, לקשרי תעופה, ל-Dazz, לאיסתא, ל-BlueSnap, ל-Similar Web, לחברת Wizz, לאנדיביה, לרשת מלונות דן, ל-Overwol, ל-AppsFlyer, ל-Top Group, ל-Nanit, ל-Appstream, ל-Salesforce, לרשת מלונות פתאל, לקרן הון הסיכון פיטנגו, למור גמל ופנסיה, לגיתם, לגוליבר, לאלטשולר שחם, לנובולוג, לקמהדע ול-LGBTech. יש עוד. יש עוד בנקים גדולים שלא הצטרפו וחברות עצומות שצריכות לשים את השם שלהן על הרשימה הזו, כדי להבהיר שלא יהיה ולא יקום במדינת ישראל מעשה חרם מהסוג הזה. לא יקום. לא יקום. אני אומר, אני רוצה לומר יישר כוח לאותן חברות שרואות את המדיניות המסתמנת של הממשלה, מדיניות חשוכה, מגונה, בלתי נסבלת, ואומרות: אנחנו לא מוכנים לתת יד או לעמוד מנגד ואנחנו לא מוכנות לשתוק לנוכח הקו הזה, ואומרת: אנחנו מתכוונות להיאבק בזה יחד עם הציבור. מי שכן שותק, אדוני השר, הם חברי הכנסת של הליכוד, שלמעט שלושה בודדים באפלה, הם לא יכולים, הם מחכים לחלוקת משימות. כן, אני גם שמעתי בדיווחים בתקשורת שכרגע הם מחכים לחלוקת הג'ובים. אני אומר, הערכים לא קודמים לג'ובים, ג'ובים קודמים לערכים. אתה יודע, מדובר בתנועה שמגדירה את עצמה בתור המפלגה הלאומית ליברלית. מה לאומי בהסתה נגד קבוצות באוכלוסייה בחברה הישראלית, מה ליברלי בלרדוף אוכלוסיות רק כי הן מי שהן, לצמצם אנשים לנטיית הלב שלהם, להגדיר אותם כתופעה ואז להתנגד לתופעה הזאת. ואני אומר, איפה חברי הכנסת של הליכוד? איפה אמיר אוחנה, ויואב קיש, וניר ברקת, ומירי רגב, ומיקי זוהר, ואבי דיכטר וישראל כץ, ואני יכול להמשיך ולהמשיך, חברינו שיושבים כאן ולנו בשיחות סגורות אומרים: זה בלתי נסבל, זה בלתי נסלח, אנחנו לא נרים את ידנו בעד חוקים שיפגעו בקהילה הגאה או בכל קהילה אחרת בישראל? אבל כמו שאמרתי בתחילת דבריי, הנזק כבר בוצע בעצם השיח, מתן לגיטימציה לשיח של שנאה ופחד, שיח שמצמצם אנשים לכדי תופעה ואז מאפשר לאנשים לדבר עליה כאילו זה דבר שהוא לגיטימי. לא, אז בחברה דמוקרטית התנגדות לאנשים באשר הם היא לא לגיטימית. גבולות השיח לא מאפשרים, או לא צריכים לאפשר, שנאה כזאת תהומית, התנגדות קטגורית לאנשים. זו לא דרכה של מדינת ישראל. ואני רוצה לומר עוד משהו. שמעתי את נתניהו מבהיר פעמיים בשבוע האחרון בלבד, ארבע.  שתי הבהרות ביחס לחוק איסור הפליה וביחס לפגיעה בקהילה הגאה. ואז היה לי דז'ה וו. אתה היית כאן, אדוני השר, ב-2018? אני הייתי פה מ-2009. אז אתה ישבת במליאה הזו כשנתניהו הבהיר חזור והבהר שלא תהיה פגיעה בקהילה הגאה ואז, כמה שעות אחרי שהוא הבהיר את ההבהרה הזאת, הוא נכנס למליאה והצביע בעד תיקון חוק הפונדקאות באופן שרק הומואים וגברים יחידניים לא יוכלו לעשות פונדקאות במדינת ישראל. זאת אומרת, חוקק נגד הקהילה הגאה אחרי שהוא חזר והבהיר שהוא לא יעשה את זה. אחרי שהוא עשה את זה, הוא שיקר שיתקן, מעולם לא ביקש לתקן את זה, וחתם על הסכמי אימוץ בין-לאומיים, שבהם הוא החריג את הקהילה הגאה. לכן, כשאני שומע את בנימין נתניהו מבהיר שלא תהיה פגיעה, ובמקביל, או כמה שעות קודם לכן, חותם על הסכמים קואליציוניים, שחור על גבי לבן, שבהם הוא פוגע בקהילה הגאה ובעוד קהילות מוגנות אחרות במדינת ישראל, אני לא כל כך מתרשם. אני חושב שאם נתניהו רציני בכנות כוונותיו, עליו לבטל לאלתר את ההסכמים הקואליציוניים, שבהם יש פגיעה מפורשת בחברות וחברי הקהילה הגאה. שום דבר אחר פשוט לא יספיק. כשאני מדבר עם בני נוער ועם צעירים ואני מסביר להם למה הגעתי לכאן, או מה השליחות הציבורית שלי, אני מסביר להם שאני חש שהחוזה האזרחי ביני ובין המדינה נשבר. כי אני עשיתי את כל מה שהמדינה ביקשה ממני, ואז עוד קצת: סיימתי תיכון בממוצע ציונים סביר פלוס, התנדבתי לצה"ל ושירתי בגאווה כקצין במשך שש שנים, התנדבתי גם לקורס קצינים, אני מתנדב למילואים. כבן טוב לאם יהודייה, עשיתי ארבעה תארים אקדמיים. כל חיי שירתי ותרמתי ובגאווה גדולה. אני פטריוט ישראלי. ואז, כשאני מגיע לרשימה של הזכויות, אני מגלה שאני לא יכול להתחתן עם אהבת חיי בארץ, גם כי אני לא יכול וגם כי צפריר לא הציע, אבל זו בעיה אחרת. אפשר לסדר משהו, חבר הכנסת להב הרצנו. לא, לא, אין לחץ. שייקח את הזמן שלו. אני לא יכול להפוך להיות אבא במדינת ישראל עד לפסיקת בג"ץ. לבנות בית אף אחד לא יכול, כי נורא יקר כאן, ושמעתי שבממשלה הקרובה שר השיכון אומר שאין משבר דיור, אז אני לא משוכנע אם יש אופק בהקשר הזה. לא, כשהוא מחלק את המשבר רק לחמש יחידות, את משבר הדיור, אין דיור. מי שיכול לחלק דירה אחת לחמישה חלקים, הכול בסדר. אז אני שואל את המכיניסטים ואת הש"שינים, בני הנוער שאני נפגש איתם, מה נשאר. אני מסתכל מצד ימין ומצד שמאל על חבריי שמתחילים את חייהם, ואני לא יכול לא להתחתן, לא להקים בית, לא להקים משפחה. ואז סתיו כהן, היועץ הפרלמנטרי שלי, שמאזין למפגשים כי הוא מלווה אותי, אמר לי: יוראי, הכול נכון, אבל חשוב שתדגיש, ולכן אני גם חוזר ומדגיש, שזה ממש לא משנה, רשימת החובות שביצעתי או מה שתרמתי, לרשימת הזכויות שכל אדם צריך לקבל מעצם היותו אדם או אזרח במדינה דמוקרטית, ודאי במדינת ישראל. סתיו צודק לגמרי. יש גרעין של זכויות שצריך להינתן לכל אדם במדינה דמוקרטית, ודאי במדינה יהודית ודמוקרטית, ובתוכו הזכות להפוך להיות אבא, או הזכות להורות, הזכות למסד את הזוגיות שלך עם אהבת חייך, וכמובן, צוות הסיעה, אם אפשר יותר בשקט. בוקר טוב, חברת הכנסת בן ארי וחברת הכנסת שיר.  המאבק שלנו להפסקת האפליה של חברות וחברי הקהילה הגאה, אפליה ברווחה, ובבריאות, ובהגנה מפני אלימות, והזכות להפוך להיות הורים, והזכות למסד את האהבה שלנו. אני ביקשתי לברר באילו מדינות יש נישואים אזרחיים ונישואים לחברות וחברי הקהילה ומסתבר שהרשימה לא קטנה. בארצות הברית יש נישואים גאים, ובקנדה, ובמקסיקו, ובגרינלנד, ובקובה, ובקולומביה, ברזיל, ארגנטינה, צ'ילה, אורוגוואי, דרום אפריקה, אקוודור, קולומביה, פורטוגל, צרפת, ספרד, אירלנד, אנגליה, פינלנד, שבדיה, נורבגיה, בלגיה, אוסטרליה, אוסטריה, הולנד, דנמרק, סלובניה, איסלנד וניו זילנד, אולי שווה לצרף את ישראל לרשימה המכובדת הזאת. רשימה מכובדת. כן. הממשלה האחרונה השיבה לבג"ץ, חבר הכנסת להב הרצנו, הזכרת את ארצות הברית ראשונה, כל המדינות של ארצות הברית, או שיש חלוקה פנימית? אז בית המשפט העליון האמריקני פסק שנישואים גאים בארצות הברית יוכלו להיות, ולאחרונה הנשיא ביידן, באמצעות הקונגרס, גיבה את זה, והעניק הגנה, גיבה את זה כדי שהעליון לא יהפוך את זה. בדיוק. הוא העניק הגנה פדרלית ליכולת של המדינות לאפשר נישואים גאים כך שהמדינות תוכלנה לחוקק את זה, וזה יהיה פתוח בכל מדינות ארצות הברית, אבל זה תלוי במדינות. לגבי אימוץ, זו נקודה מאוד כואבת. התחלנו לטפל בכנסת האחרונה והיה שיח מאוד מאוד מתקדם ופורה יחד עם שר המשפטים גדעון סער ושר הרווחה מאיר כהן, וממש עמדנו על סף פריצת דרך באופן שיתאפשר לנו לתקן את החוק. היום, אני לא יודע אם הציבור יודע, אבל רק איש ואשתו יכולים לאמץ ילדים בישראל. חברות וחברי הקהילה הגאה לא רשאים לאמץ ילדים. כלומר, המדינה אומרת לנו: אתם לא ראויים להיות הורים. בפרקטיקה של הדברים, אדוני היושב-ראש, יש שתי רשימות אימוץ במדינת ישראל: רשימה א', שבה זוגות סטרייטים יכלים לאמץ, ורשימה ב', שזה רשימה, לא יודע איך אפשר להגדיר את זה, אבל, של ילדים שלא רוצים לאמץ אותם. שם יש גם אנשים חד-הוריים או אנשים שרוצים לאמץ בצורה יחידנית וגם חברות וחברי הקהילה הגאה. מי מנהל את הרשימה הזו? משרד הרווחה, לפי חוק כמובן. לכן לא ניתן לבצע את השינוי הזה ללא חקיקה, ואנחנו נתעקש על זה, כחלק מהזכות שלנו להפוך להיות הורים. לאמץ. שוב, יש פה רשימה ארוכה מאוד של מדינות שבהן ניתן לאמץ, שגם להט"בים יכלים לאמץ, והיא ארוכה מאוד. אני גם רוצה, לפרוטוקול, לקרוא אותה. גם ארצות הברית, גם קנדה, גרינלנד, ברזיל, ארגנטינה, צ'ילה, אורוגוואי, דרום אפריקה, קובה, קולומביה, פורטוגל, ספרד, אירלנד, אנגליה, צרפת, גרמניה, שבדיה, נורבגיה, פינלנד, דנמרק, סלובניה, אוסטרליה, אוסטריה, אסטוניה, הולנד, בלגיה קוסטה ריקה, ואני מקווה מאוד שגם בישראל, אם לא דה פקטו, אז נעשה את זה בצורה חוקית. ואני רוצה לשתף אתכם בעוד משהו. לא סוד שבן זוגי ואני מתחילים הליך פונדקאות. אנחנו בעיצומו של הליך פונדקאות פה בישראל. יום אחרי הבחירות קיבלתי טלפון מאימא שלי, שאמרה לי: יוראי, אולי תביאו כמה ילדים עכשיו בתהליך הזה, אנחנו מתכוונים להביא רק ילד או ילדה אחת, כי אתה לא יודע מה יהיה. עצם העובדה שאימא שלי דואגת ליכולת שלה להפוך להיות סבתא, ליכולת שלי להביא ילדים לעולם בגלל תוצאות של בחירות דמוקרטיות במדינה שלנו, מאוד מאוד העציבו אותי. אגב, בגלל אותה שיחה, או בגלל תוצאות הבחירות, יומיים אחרי הבחירות טסנו בן זוגי ואני לארצות הברית בשביל להאיץ את התהליך, כי היצירה של העוברים מתרחשת בארצות הברית, והפונדקאית פה בישראל. ההחזרה תתבצע פה בישראל. עצם העובדה שאיזשהו הליך פוליטי במדינה דמוקרטית שבה יש זכויות יסוד, אמורות להיות זכויות יסוד וזכויות אזרח שלא ניתן לשנות במחי הצבעה של כנסת, מטרידה מאוד. אף אימא או אף סבתא מיועדת לא צריכה לחשוש שבגלל תוצאות בחירות כאלה ואחרות תישלל ממנה היכולת להפוך להיות סבתא, תישלל היכולת של הילדים שלה להפוך להיות הורים. אז אנחנו עדיין מחזיקים אצבעות שנצליח להשלים את התהליך לפני שיבוצעו שינויים כאלה ואחרים, שאני מקווה שלא יבוצעו, אבל עצם העובדה שהדבר הזה נמצא בסימן שאלה הוא לא סימן חיובי למדינת ישראל. שוב, אנחנו שבים ודורשים שוויון. אני מאוד מצפה להיות אבא. אתה תהיה אבא נפלא. נפלא. נפלא. זה בטוח. תודה רבה, מיכל. אני מאוד הייתי רוצה לתת לאנשים אחרים, לילדים שלי, את מה שאני קיבלתי מההורים שלי, את התחושה שאפשר לחלום הכי רחוק ושאפשר לרדוף אחרי החלומות שלך, ושתמיד יהיה לך בסיס יציב ותומך. אתה ממש לא צריך להתנצל. זאת זכות בסיסית שלך, ומדינת ישראל מחויבת כלפיך, כלפי עשרות אלפים, אם לא יותר, במדינה הזאת. בשביל זה אנחנו פה. אני לא מרגיש שאני מתנצל. אני משתף שאני מאוד מצפה להיות אבא, ואני עושה צעדים מאוד מפורשים בשביל לקדם את זה. חבר הכנסת להב הרצנו, אנחנו גם מאחלים לך שתהיה אבא. תודה רבה. ושיהיו לך הרבה לילות נטולי שינה מהסיבות הנכונות ולא מהסיבות האלה. אמן. אני כן אומר בהמשך לדברים של השר נחמן שי: אנחנו לא מתכוונים לשתוק. לא מתכוונים להוריד את ראשנו, אלא להמשיך לזקוף אותו, כי אנחנו כאן, אנחנו בכל מקום. אנחנו נמשיך לחגוג וליצור ולתרום לחברה הישראלית, ולהיות חלק בלתי נפרד ממנה, כי אנחנו אזרחים שווים, ואנחנו דורשים שוויון. אנחנו לא נאפשר בדל, בדל של פגיעה בנו, בנוער שלנו, בזכויות שלנו, בביטחון שלנו, ואני מאוד מאוד מקווה שימיה של הממשלה הזו, שעדיין לא התחילה, יהיו קצרים. אנחנו נעשה מה שאפשר בשביל להפיל אותה, יחד עם ארגוני החברה האזרחית, יחד עם הציבור בישראל, יחד עם כל מי שחשוב לו. כולל הפעילות הפומבית, כולל הפעילים שלכם. כל הדברים האלה יימשכו. לא ניתן לזה להיעצר. אנחנו הולכים להשתמש ולהיות נוכחים בכל זירה שהחוק מאפשר לנו. נעשה את זה בראש מורם, בכל הכוח, בגאווה עצומה, וכך יהיה. תודה רבה. רגע, שכחתי בתחילת הדברים לברך אותך כי זו הפעם הראשונה, חבר הכנסת משה טור פז, חברי היקר, שבה אתה יושב על כס היושב-ראש. זה מאוד הולם אותך, ואני מקווה לראות אותך פה עוד הרבה. תודה רבה לחבר הכנסת להב הרצנו. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, בוקר טוב. לפני תחילת דבריי אני רוצה לברך אותך על המעמד הזה. נראה לי שזה מתאים לך בדיוק. תודה רבה. בממלכתיות שלך, מה שנקרא, התפקיד תפור עליך. אני רוצה גם בהזדמנות הזו להגיד תודה לכל חברי הכנסת של יש עתיד, שהחזיקו כאן את המליאה לאורך כל הלילה וגם ממשיכים ככה. יש לכם מספיק מנדטים בשביל זה. זה המחיר של ההצלחה. נחמן, אני חושבת שכך צריך לנהוג, ובשני חוקים הזויים, מנותקים ומסוכנים אנחנו צריכים להיות כאן כל הלילה ולדבר לציבור, למי ששומע. בוא נגיד, ראינו אותם גם בקדנציה האחרונה. אין סיבה שזה לא יקרה פה, ואני רוצה, כיוון שאני עוסקת בתודות, חוץ מליש עתיד ולצוות הסיעה שלנו, שעושה כאן עבודה כל הלילה, גם לאחל לך הצלחה, כי הייתה לי הזכות לעבוד איתך כאן ארבע שנים. היינו בכנסת העשרים יחד, יש הרבה מה ללמוד. אתה יודע, כשטסנו לחו"ל יחד במשלחת, דיברנו על איך אתה מגשים ציבורית בכל מקום שנהיה, אז אני בטוחה, ולא אשכח. אגב, אגיד למי שצופה בנו שכשטסנו לחו"ל למשלחת, לדעתי זה היה לארצות הברית, אני חושבת, נחמן הוא בכושר שיא. כשכל הצעירים היו קמים, הוא כבר היה אחרי אימון ואחרי ספורט. אז אני רוצה לאחל לך הרבה הצלחה באזרחות, נחמן. מגיע לך. עשית שירות למען הציבור הרבה שנים, עוד מהימים שהיינו צעירים ושומעים אותך, במלחמת המפרץ זה היה? היה שווה לקום בבוקר. כן, כי אין עוד הרבה הזדמנויות, לדעתי, שתשב כאן בתקופה הקרובה. זו הישיבה האחרונה, בדיוק. נכון, זו הישיבה האחרונה שלך. כמה שנים אתה בכנסת? מ-2009. וואו. אתה מבין, אתמול אמרתי בריאיון שיותר מ-60% מהכנסת הזו היא צעירה מאוד, לא בשנים כמו בימים במשכן. זה חשוב לי גם בגלל שזו הישיבה האחרונה שלך, לומר לך תודה, שזכינו ללמוד ממך הרבה, ועל כל התרומה שלך לעם ישראל. אז תודה רבה ממדינת ישראל ובהצלחה. אני בטוחה שתצליח ושגם תשמור על כושר, שזה לא פחות חשוב. זה קשור ביחד. נכון. ניצלתי את שלוש הדקות שלי לומר תודה, כי צריך להתחיל בתודה. אני רוצה לומר משהו על החוק הזה, כי ליוויתי אותו בכל השבועיים האחרונים יום-יום בוועדה, מהבוקר עד הלילה, כשרבים מחבריי עסקו בחוק דרעי, שגם הוא חוק מושחת ונורא. אני באמת הייתי בחנוכה מהבוקר עד הלילה, עד הערב, עם פקודת המשטרה. החוק הזה הוא קודם כול חוק שנולד בחטא. הוא נולד בחטא היוהרה. חטא היוהרה, שבא בו עצם השר המיועד, הוא עוד לא שר בכלל, הוא חבר כנסת, זה משהו, אגב, שלא נתקלת בו בכל שנותיך, ובעצם קובע חוק איך יתנהל המשרד לביטחון הפנים. למה אני אומרת את זה? כי העברנו הצעות חוק פרטיות. לא זכור לי, אדוני היושב-ראש, שבאמת הייתה הצעת חוק פרטית שעיצבה את דמות השר המיועד, זאת אומרת זה כבר פתח מוזר מאוד, מיותר מאוד, ובעיקר מאוד יהיר. הרי עוד לא הגעת למשרד, עוד לא ישבת, עוד לא הכרת. באו ואמרו לי: איך את אומרת דבר כזה? הרי הוא פגש כל מיני ניצבים לשעבר. אני אגיד לכם שהדרך שבה אני הכרתי את המשטרה עם כל הסיורים שלי עם מפקדי מחוז, מפקדי מרחב, יחידות מיוחדות והיס"מ והימ"ס, לקח לי כמעט חודש להבדיל בין יס"מ לימ"ס. מה לעשות? אתה יודע, אנחנו מגיעים מהאזרחות. אין לי אף אחד במשטרה, אין לי אף אחד בכבאות, אין לי אף אחד בשב"ס. ואיפה למדתי את המשטרה, באמת? כשהייתי עושה פעם בחודש לילה בתחנה. נדמה לי שסיפרתי לכם. הייתי הולכת לתחנה בנתניה ואומרת לו: לא רוצה מפקד תחנה, מת"ח, כמו שהם קוראים לזה, לא סמת"ח. אני רוצה להיות עם השוטרת במשמרת בתוך הניידת. מפקד תורן. בדיוק. וככה להבין את ההתמודדות. ותשמע, נפתחו לי העיניים. עשיתי את זה בכמה ערים בארץ. קודם כול, קלטתי כמה המשטרה מתוחה עד הקצה. מתוחה עד הקצה. אין שוטרים. וגם הבנתי שהדרך להגביר משילות היא לא בסיסמאות על גיבוי. השוטרים מקבלים גיבוי. מי שמחסל מחבל, יום למוחרת היה אצל ראש הממשלה לפיד, היה אצל ראש הממשלה בנט אז. אין לנו בעיה. הבעיה, קודם כול, היא שאין לנו משטרה. אין לנו. המשטרה היא עד הקצה. השוטרים שלנו נמצאים בעומס מטורף. אתה יודע, הגעתי מתל אביב לפה. זה היה בשבילי מקרה מדהים לבחון מה זה משילות בדרך מתל אביב לירושלים. למה? מהי משילות בעיניי? בסוף, כשאתה עולה לכביש 1 או לכביש 443, במקרה הזה נסעתי בכביש 1, ואתה נוסע ורואה את הניידות בדרך, דבר ראשון אתה לוחץ על הברקס. מה לעשות, אתה מוריד מהירות. אני בכלל לא נוגעת בפלאפון, בטח לא בכביש 1, בטח לא בכלל, אבל ברגע שאתה רואה ניידת, אתה מוריד מהירות, אתה לוחץ על הברקס, והנסיעה היא כל הזמן, כל הזמן, הרבה יותר בשליטה, לעומת מצב שאם חלילה לא היו לנו משטרות. ולפעמים, אגב, אנחנו נוסעים לבאר שבע או לאילת ואין משטרה, היא לא נמצאת שם. אני באתי לחבר הכנסת בן גביר ואמרתי לו: לפני הכול תבוא, תביא תקציב להגדיל את המשטרה. אתה צריך להכפיל את המשטרה? להכפיל? זה מה שצריך? המפכ"ל מדבר על תוכנית שנקראת 555, שזה להגדיל את המשטרה בעוד 5,000 שוטרים. סבבה, אז היום השוטרים זה משהו, 30,000, 32,000? 32,000, כן. מספיק שתביא 5,000 שוטרים, אתה נמצא באירוע אחר. כשאתה רוצה להגביר משילות, לך קודם כול למשרד. למה אמרתי לך שזה חטא היוהרה? כי בסוף מה בא השר המיועד? הוא אומר: אני מכיר, אני הייתי. ייצגתי עצורים, נעצרתי בעצמי, צריך לומר. הוא מכיר את המשטרה מכל הצדדים. כן, יותר מפעם אחת. מכיר את המשטרה מצוין. ואז אתה אומר: אבל הפעם האחרונה שישבת ודיברת עם שוטר, שוטר, אני לא יודעת. יש לו אחד בסיעה. נכון. אני יכולה להגיד לך שכשהייתי יו"ר הוועדה עצרנו בתחנת דלק לפגוש איש מהשטח של יש עתיד. פתאום הגיעו חבורה של איזה 10 12 אופנוענים מאוד מרשימים של המשטרה והתיישבו לידנו. פתחו שולחן. אתה יודע, אני לא אבוא: שלום, אני יו"ר הוועדה לביטחון הפנים, אני רוצה לדבר איתכם. אבל ישבתי ככה עם אותו ראש המטה שלנו, והוא אמר לי: אני רוצה לדבר איתם. ובאמת, אתה יודע, התפתחה שיחה. ישבתי איתם, נראה לי שקרוב ל-40 דקות, בתחנת הדלק ודיברתי איתם. ודווקא השיח הבלתי-אמצעי הזה, שבו לא עברתי בתיאומים, אלא ישבתי איתם בתחנת דלק. כן, לא היה תדריך, לא היה, לא היה תדריך, אף אחד לא התכונן לבואה של יו"ר הוועדה. בית הכלא לא התארגן ולא צוחצח ולא מורק אלא פשוט פגשתי אותם. ישבתי ולמדתי, אמיתי, מה המשטרה צריכה. והמשטרה לא צריכה שר שיתערב לה בעניינים הפנימיים שלה. היא לא צריכה את זה. היא צריכה שר שיתייחס אליה, שיגדיל לה, שייתן שכר גבוה. אתה יודע כמה מקבל שוטר מתחיל היום? שוטר מתחיל מקבל משהו כמו 6,800 נטו. תחשוב: 6,800. הוא עובד, מוקפץ. יש ביידן, יש ביקורים, יש הלוויה של הרב חיים דרוקמן, זיכרונו לברכה, יש הקפצות להר הבית במסגרת קורס שוטרים. שלא לדבר על האלימות הפיזית שהוא סוחב, ואלימות מילולית שהם מקבלים. זה השכר. תתקדם עשר שנים במשטרה, תגיע לפחות מ-10,000 שקל. 8,000 שקל, ליתר דיוק, 8,500. זה לא הפרסומים שפרסם לאחרונה האוצר. זה לא נכון, אגב. הם לא נכונים? הם לא נכונים. או שהם ממוצע שלא מעיד על, מה שהם עשו, הם עשו ממוצע. אתה מקבל שכר של 40 ברוטו. העובד כאן מקבל, לא יודעת מה, 10,000, הממוצע הוא 25, וזה, ואז הם עשו ממוצע של השכר הממוצע במשטרה. מה הקשר בינך לבינם? מה הקשר בין העובדים של המשכן? אין מה להשוות. אין שכר כזה נמוך. אתה רוצה להגביר משילות, תן לשוטרים כסף, תן להם שכר, תן להם תנאים, תפסיק לשחוק אותם. חוקר מתמודד היום עם 150 תיקים במקביל, ואומרים לו: למה אתה לא מפענח את התיק? אגב, הפענוח אתמול של פיגוע הטרור בירושלים הוא מדהים. אתה יודע, צריך לפרגן גם לימ"ר ירושלים שעשו כאן עבודה. ולשב"כ. נעשתה כאן עבודה מדהימה. אתה יודע כמה משאבים צריך כדי להביא את אותו מחבל, פעיל דאעש, ולהתחקות אחריו? ולמשטרה אין את זה. אגב, היום כבר מותר לגלות, הייתי במשטרה לפני כחודש, חודש וחצי, ואמרו לי: יש לנו כבר מקור על הפיגוע הזה. זה היה מדהים. חיכיתי, כמובן, בסבלנות כמו כל עם ישראל, ואתמול ראיתי בחדשות את הפענוח. זה מאוד מאוד חשוב לומר שהמשטרה עשתה כאן עבודה. כל הזמן הרי מדברים איתך: תכניס את השב"כ למשטרה. תראו מה כוחות הימ"ר, יחד עם השב"כ, מכיוון שמדובר בפיגוע, פתרו. זה מדהים. מרשים מאוד. באמת מרשים מאוד. צריך לזכור, זה ימ"ר ירושלים. תשמע, העניין הזה שכל הזמן אומרים: בגלל שזה אזרחים ישראלים, צריך בזהירות עם השב"כ. צריך בזהירות. עדיין כמובן למנוע טרור. פה גם מדובר על פעיל דאעש. אבל תראו איזה כוח יש למשטרה, כשאתה נותן לה כלים. ולכן, מה אני בעצם אומרת? למה החוק הזה מיותר? החוק הזה מיותר קודם כול בגלל שלא צריך אותו. לא צריך אותו. הוא לא תורם, הוא לא משנה משילות, הוא לא מחזיר ריבונות. אבל מה אני אומרת לך, קינלי? שכל מה שמתעסקים בו בחודשים האחרונים, זה לא במשילות. זה לא בדברים הנכונים. נכון. זה בעיקר בעיקר בחקיקה הפרטית הפרסונלית, שהם לא מסוגלים לחכות לאחר השבעת הממשלה. נחמן, האם אתה זוכר בכל השנים שלך שהביאו חקיקה פרסונלית לפני השבעת ממשלה? זה מדהים. לא. אני לא זוכר חקיקה לפני הקמת ממשלה בכלל. קודם מקימים ממשלה. הרי יש פה מצב הכי מצחיק בעולם. השרים האלה הולכים לישיבות ועדה, יושבים כחברי כנסת ומתנגדים להצעות של האופוזיציה. לא, זה הזוי. זה לא ההזוי היחיד. נכון. קודם כול, בוא נדבר על כמה היא מיותרת. מיותרת, אין לה תקדים. אגב, תדע שבדקתי. החוקים שכן הביאו לפני זה, זה קורונה כי היו חייבים לתקתק את הקורונה לפני ההשבעה, ואת מה שקשור לפריטטית. כי מה זה הפריטטי? זה משפיע על איך הממשלה תיראה. אתה מבין? אם כבר הביאו חוק, הוא רלוונטי לממשלה עצמה ולא לשר המיועד. זה מיותר, מיותר. דבר שני, היא מסוכנת. וזו גם נקודה חשובה. למה הפקודה הזו מסוכנת? כי אבוי לנו אם שוטר או שוטרת יחשבו פעמיים לפני שהם מתגייסים למשטרה, שאולי המשטרה הזו לא מייצגת את העמדה הפוליטית ש��הם. אוי ואבוי אם אנחנו נגיע למצב כזה. היום, שוטר שמתגייס למשטרה לא חושב על השר. הוא אומר: אוקיי, יש עמר, גלעד ארדן היה לפניו, אמיר אוחנה. מה הקשר? אני רוצה להיות שוטר, או אני רוצה להיות שוטרת, בגלל שאני רוצה להיות שוטרת. עצם העובדה שאתה נותן לשר המיועד, לשר לביטחון הלאומי, ודרך אגב, אתה יודע שזה לא ביטחון הפנים, זה הביטחון הלאומי, כי הרי אין מה לעשות, זה משמעותי מאוד, זה הבדל משמעותי, זה גם, עצם העובדה שאתה נותן לו את זה, בעצם אתה חלילה, ופה צריך לומר את זה בזהירות, כי בסוף חשובה לי המשטרה, באמת חשוב לי שתהיה משטרה, אנחנו עלולים למצוא עצמנו מול אנשים שיתגייסו למשטרה ויחשבו פעמיים: האם המשטרה מחוברת לתפיסת העולם שלי? האם אני מסוגלת לשרת במשטרה כזו שמאוד מאוד מזוהה עם השר? לא זכור לי. אני אומרת לך, אני הייתי פה ארבע שנים בכנסת העשרים. אתה ואני היינו. שנינו היינו פה. אתה זוכר משטרה שמזוהה עם השר גלעד ארדן, שאגב, צריך לומר, עשה עבודה מאוד מאוד טובה כשר לביטחון הפנים? עשה עבודה טובה. אגב, גם רצה לתקן את הפקודה, אבל בהליך ראוי ולא בהליך כזה. אז אמרנו מיותרת, אמרנו מסוכנת. והדבר המשמעותי, וזה מה שמוביל אותי, זה שבעצם לא נעשה כאן הליך ראוי. הצעת חוק כזו הייתה אמורה להתפרסם לציבור. היו אמורות להגיע הערות מהציבור. אתה יודע, שהחוק שלי, וגם אתה היית פה, של שמירת ערכות האונס, לקח לי חצי שנה. על מה? על לשמור ערכות אונס במרלוג של המשטרה. חצי שנה. אתה מדבר כאן על חוק שיכול להפוך את כל המשטרה ואמרו: תוך שבועיים. שבועיים של תהליך. זה לא הגיוני. חוק של החמרת ענישה שעשינו אני ואופיר כץ, הוא אגב יו"ר הוועדה שעשה את הדיונים בחוק הזה של החמרת ענישה. אגב, אני רוצה להגיד פה הערת ביניים. אתמול היה פסק דין בבית המשפט על שתי מתעללות, וזה היה מאוד מאוד מרגש לשמוע שהשופט, בתוך בית המשפט, התייחס לחוק שלי ושל אופיר כץ, ואמר שהוא מבין שמדיניות המחוקק היא החמרת ענישה. פתחתי פה בסוגריים. הם קיבלו פה כל אחת שמונה שנים בכלא. אגב, זה אחד מהרגעים הטובים של חבר הכנסת, שהחוק שלו מוזכר בבית המשפט על ידי השופט. והוא משפיע בשטח. זה יפה. יפה. והשופט אומר: אני יודע שכוונת המחוקק היא להחמיר ענישה, ואני מחמיר איתם את הענישה. זה דבר דרמטי בעיניי. זה מאוד יפה. אז אני סוגרת כאן את הסוגריים על העניין. למה ציינתי את זה? כי גם חוק כזה, שעל פניו נראה פשוט, לקח לנו שמונה חודשים. לחוקק. אז מה נגיד כשפקודת המשטרה, שמשנה סדרי שלטון במשטר דמוקרטי, לקחה כאן שבועיים? איפה מבחן הסבירות? איך יכול להיות? למה? יכול להיות, גברתי הדוברת, שהיא נועדה לנתק את המשטרה ואת השר משאר הממשלה? לתת איזו עצמאות לשר הזה אל מול ראש הממשלה? נכון, וזאת הנקודה הרביעית שלי. אם דיברנו על מיותרת, אם דיברנו בעצם על כמה היא מסוכנת. הרי, אדוני היושב-ראש, אם לא היה חוסר אמון משווע בין השר המיועד לראש הממשלה המיועד, לא היינו יושבים כאן היום. נגיד לשרה קארין אלהרר, שהיא חברתי הטובה, וגם לחבריי שם, בוקר טוב לכם. תראה מה זו מפלגת יש עתיד. איזו נוכחות במליאה, כל הכבוד. צריך לומר, השרה נמצאת כאן, לצערי גם היא תכף כבר לא שרה. אמרתי את זה גם לנחמן, חבל, בעיניי היא עשתה עבודה מדהימה. מכיוון שהודיתי כאן לכולם, אני גם אגיד לך, שביום שהושבעת מאוד מאוד התרגשתי פה, כי פרצת דרך לאנשים ונשים עם מוגבלויות. אני זוכרת גם שישבתי פה וצילמתי אותה, כי אני גם על תקן הצלמת שלה, ומאוד מאוד התרגשתי. תראי, זאת מין סגירת מעגל שאנחנו פה יום לפני שאת, בקרוב, לצערי ולצערנו, עוזבת את הממשלה, אז גם לך אני רוצה להגיד תודה. היום אני אומרת תודות להרבה אנשים. ולנקודה האחרונה, של פקודת המשטרה, יכולתי להמשיך לדבר כאן שעות. לא הייתה לי בעיה אבל חבריי רצו לדבר ובצדק. חילקת גם להם, זה יפה. כן. חילקנו בצורה הוגנת ומסודרת. אני חושבת שהציבור מבין שיש בעיה. אני שומעת התבטאויות של אנשים שהיו מזוהים לאורך כל הקמפיין, מובילי דעת קהל, יש לומר, שכותבים בימים האחרונים: בחרנו אתכם על משילות, בחרנו אתכם על ריבונות, בחרנו אתכם להילחם ביוקר המחיה, וכל מה שאתם עושים בחודשיים האחרונים זה אך ורק עוסקים בעצמכם. לא מדברים על הנסיבות שנבחרתם, לא מתעסקים בפגיעה בלהט"בים, בפגיעה בנשים, לא לחתום על אמנת איסטנבול. עוד לא דיברתי על ההסכמים הקואליציוניים, שיש בהם, שתדעו, הרחבה של כל מה שקשור לענייני ממונות בנושא של בית דין רבני. אדוני יודע שנשים מראש נמצאות שם, מה לעשות, בפער, בנחיתות. כי היא מקבלת את הגט. היא צריכה לקבל, היא לא נותנת. לכן ההסכם הקואליציוני של ש"ס, שאומנם הוא תחת ועדה, אבל אנחנו נשמע אותו, יש שם, אני יודעת, סעיף מאוד מאוד בעייתי לבית הדין הרבני, יש הרחבה של דיני ממונות. בוודאי. שעלול לפגוע פגיעה אמיתית בנשים. אנחנו נבדוק את זה כמובן לעומק. אני כבר פניתי, אגב, לראש הממשלה המיועד, כדי למנוע את החתימה על הסעיף הזה. במקום לעסוק בנושאים החשובים בעיקר לציבור שלשמם נבחרו, הם עסוקים בעצמם. לא רק בעצמם, גם לפגוע. לדבר על ביטול של 7א, שהוא חוק חשוב מאוד בתוך חוק-יסוד: הכנסת, לדבר על חוק שמאפשר אפליה במוצרים ושירותים, וחוק שפוגע באחיי ואחיותיי בקהילה הלהט"בית. זה לא רק עידן ויוראי חבריי לסיעה, זה גם האבא של הבת שלי והמשפחה שאני מאוד מאוד גאה בה. זה מה שהם מתעסקים בו וזה מה שמדיר שינה מעיניהם, ולא הציבור שבחר בהם זאת טעות וזה חמור. זה פשוט יחזור אליהם. מה שאני כן יכולה להבטיח, והבטחתי את זה גם ליו"ר הוועדה לביטחון הפנים המיועד, קוראים לו חבר הכנסת פוגל. אמרתי לו: פקודת המשטרה הזאת תתגלגל אליך, היא תתגלגל לוועדה, ואתה תראה שאנחנו לא נרפה, ואיפה שצריך גם נקיים דיונים ונוודא שאין פגיעה במשטרת ישראל, והכי הכי חשוב, אין פגיעה בדמוקרטיה הישראלית, כי משטרת ישראל היא אבן יסוד בדמוקרטיה. צריך לזכור את זה, ולכן אנחנו נוודא בוועדה שלא תהיה פגיעה. אדוני, אני מודה לך על ההקשבה. אתה ראוי מאוד לשבת פה. אני מקווה גם שתמשיך לשבת פה גם במהלך הכנסת. תודה רבה. נחמן, כמו שאמרתי, הרבה הצלחה. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת בן ארי. אני מזמין את חבר הכנסת עידן רול. בוקר טוב אדוני היושב-ראש, ברכות. בוקר טוב. תודה. כנסת נכבדה. אני רוצה לדבר איתכם על החלום הישראלי. על החלום הישראלי שלי, שהוא בעצם חלום ישראלי של דור נוסף, כי אני כבר דור שלישי בארץ של חלומות ישראליים. סבא שלי וסבתא שלי מצד אימא שלי: סבא שלי היה איש ז'בוטינסקי, ממש היה מגדולי אוהדיו של ז'בוטינסקי. הוא היה דיפלומט בשירות משרד הכלכלה אז, משרד התמ"ת, והיה אחראי על הרכש של כל התבואות, שמן וכל מה שמדינת ישראל הייתה צריכה בזמנו בשביל ביטחון תזונתי. הוא עשה שירות מאוד ארוך גם בניו יורק, גם בלונדון. סבתא שלי הייתה בצד השני של המפה. היא הייתה מההגנה במקור והייתה מפמ"רית במשרד החינוך. באמת, אשת חינוך בכל רמ"ח אבריה. גאה בעבודה במשרד החינוך, קרייריסטית. זה לא מעט החלום הישראלי. החלום הישראלי הוא עדיין אותו חלום גם אם התנאים משתנים. הם חלמו להקים בית במדינת ישראל, הם חלמו להתפרנס בכבוד, לעשות משהו משמעותי ולעזור בבניין הארץ. היו ציונים גדולים. הם חלמו לגדל משפחה ולתת לה באמת את הסביבה הכי טובה ואת התנאים הכי טובים להצלחה בחיים שלה, והם הצליחו. זאת המשפחה הירושלמית. מהצד השני יש לי את המשפחה החיפאית. אגב, ירושלמים וחיפאים, יש הרבה דמיון ביניהם למי שמכיר. נכון מאוד. עברתי בשניהם ואתה צודק. מאוד מאוד דומים. יש לנו מנטליות מאוד דומה. אני חצי פה וחצי פה, פשוט בחצי אחד יש ים, אבל המנטליות מאוד דומה, וזה אחלה אנשים. מהצד השני, סבא שלי מצד אבא שלי הקים את גני התערוכה. הוא עשה פה דברים מאוד גדולים, את תערוכת העשור, את יריד המזרח, דברים שהיו בעצם אבן דרך בכינון התרבות בישראל, בהנצחה של הישראליות, ביצירת הסמליות הישראלית. סבתא שלי, זכרה לברכה, הייתה יקירת העיר חיפה ומהנשים הראשונות בישראל המנהלות בתי החולים, אולי הראשונה. רופאה גינקולוגית שעשתה דברים מאוד גדולים ומתן בסתר אין-סוף. אז אני לא אפרט מפאת רצונה שזה יישאר בסתר, כנראה. אני מספר את זה בגלל שהסבים והסבתות שלי היו כולם ציונים, היו כולם אנשים שהיה להם חלום ישראלי, היו כולם אנשים שבדרכם תרמו לבניין הארץ. כשאני מספר על זה אני לא אומר שהם תרמו ואחרים לא, אנחנו ישר גולשים לדברים האלה במציאות הנוכחית, אלא זה מראה שאנשים באו לפה מסיבות שונות, מרקעים שונים אבל עם חלום אחד. חלום אחד להצליח, לגדול ולהקים פה בית. אנשים שילמו מחירים שונים. הרבה אנשים שילמו מחירים מאוד מאוד כבדים. חלקם שילמו את המחיר הכבד ביותר בעבור החלום הישראלי של כולם, ואף פעם לא עניין אותם מי מהחברים שלהם שמאלני או ימני. חלקם היו ימנים נלהבים, כמו שאמרתי, סבא שלי ז"ל הצביע מחל כל חייו, וחלקם היו שמאלנים שהצביעו עבודה, וחלקם נדדו בין מפלגות וחלקם אין לי מושג מה הם הצביעו. חלק מהחברים שלהם היו דתיים, חובשי כיפה עם ציציות, וחלק היו חילונים נלהבים, חילונים גמורים, שלא שמרו מסורת בכלל. אני גדלתי בבית שעושה קידוש ושומר מסורת של חגים, מכבד מאוד את המסורת. זה לא ככה בכל בית. כל הבתים האלה בסוף הם חלק מהקולקטיב הישראלי. מה שקורה פה, וזה אולי הדבר הכי מכעיס בתקופה הזאת, שאנחנו שומעים המון: מה אתם עושים עניין? אין פה שום שינוי משמעותי. יש שינוי מאוד משמעותי. יש פה ניסיון לערער את הישראליות, לפרק את הישראליות לגורמים. זה ניסיון שלא נעשה באף ממשלה שאני זוכר. לכן, הסביבה שלי, שמורכבת מהמון אנשים שפגשתי לאורך הדרך ממעגלים שונים, כי אתם יודעים, כל אחד מורכב ממכלול מעגלי שייכות וזהויות, ובכל הצמתים שהיו בחיים עד כה, השאלות שעולות היום לא עניינו אף אחד מעבר לשיחה בין חברים. כשהגעתי לצבא אף אחד לא שאל אותי למי אני מצביע, ולא ככה נמדדו היחסים שלי בצבא. אף אחד שהיה איתי בקורס קצינים או פיקד איתי בקורס קצינים לא שאל האם אני דתי, חילוני, שומר מסורת. פשוט הסתכלו עליי כבן אדם ישראלי, אוהב הארץ, ציוני, פטריוט, והרגשנו שיש לנו דרך משותפת, שיש לנו חלום ישראלי משותף. החלום הישראלי הזה מיתרגם לכל אחד לחלום של עצמו. חלק רוצים לחיות בגליל, חלק רוצים לחיות במושב, חלק רוצים להפריח את השממה, חלק רוצים לחיות בעיר ולעסוק בהייטק. ואיכשהו הממשלה החדשה וההסכמי�� הקואליציוניים המתגבשים שלה היא ממשלה שמתמקדת בללעוג לחלומות ישראליים, של המון ישראלים טובים פה. אם יש מכתב שמגיע מדאגה אמיתית של אנשי הייטק, בסדר, מה אנשי ההייטק השמאלנים האלה יטיפו לנו עכשיו? מקטלגים, פוסלים, רומסים אנשים שמדברים מדם ליבם, שטורחים לקום ולעשות מעשה ולייצר עצומות ולצאת ולדבר ולהתראיין, לפעמים במחיר אישי ומקצועי. זה כל כך נוגד את כל מה שאנחנו פה בבית עושים ומאמינים בו. הרי אנחנו אמורים לעבוד ולעשות כל הזמן כדי לייצר אקטיביזם חברתי, כדי לגרום לאנשים שיהיה להם אכפת. מאז שנכנסתי לפוליטיקה, ועוד בפעילותי הפוליטית לפני שנבחרתי לחבר כנסת, שמתי לי למטרה לגרום לאנשים להיות מעורבים פוליטית, לגרום לאנשים שיהיה להם אכפת מספיק בשביל לנקוט עמדה: לפרסם פוסט, להגיע לחוג בית, להגיע לכנס פוליטי, להתבטא, לחנך את הילדים שלהם, להביא את הילדים שלהם לכנסת, לספר, להתעניין באקטואליה. הדבר הזה שאנחנו כל כך צמאים לו כפוליטיקאים, שזה סוג של שליחות בעבורנו, עוד לפני שבכלל דיברנו על מה האג'נדה הספציפית שכל אחד פה רוצה לקדם, זה דבר שעכשיו נתפס כנלעג. כשמיטב מוחותינו באקדמיה מביעים איזושהי תרעומת, או מזהירים מפני ההשפעה על התעשייה או על תעשיית הביו-מד או על תעשיית הרפואה או על מעמדנו בעולם בגלל השינויים שאנחנו שומעים שמתכננים בממשלה העתידית, הם עושים את זה מדם ליבם. הם לא אנשים שהפכו פתאום לאויבים. הם לא אנשים שהם בהכרח בשמאל או בימין. הם אנשים שרוצים לשמור את החלום הישראלי. הם אנשים שרוצים לוודא שהחלום שלהם וגם החלום שלכם, של כל אחד פה, עדיין יוכל להתממש. חלום ישראלי של מישהו אחד לא סותר חלום ישראלי של מישהו אחר. אנחנו חיים פה במדינה רוויית ניגודים ומורכבויות, וזה חלק מהקסם. זה חלק ממה שעזר לנו ליצור פה סוג של נס. ככה גם תמיד הסברתי את ישראל בעולם בתפקיד שלי שאו-טו-טו מסתיים. ישראל היא סוג של נס, מהסוג הכי יפה שיש. קבוצת אנשים מרקעים שונים ובעלי השקפות שונות, קבוצה מאוד מאוד הטרוגנית, שהצליחה למצוא דרך לחיות ביחד על אף המחלוקות הטבעיות. לחיות ביחד זה לא אומר שתמיד הכול חלק, לחיות ביחד זה לא אומר שאין מחלוקות ואין ריבים וזה לא אומר שאין משברים פוליטיים, אבל זה אומר שמבינים שהערך העליון הוא להצליח להחזיק את הדבר הזה שבנינו פה, הדבר הזה שנקרא מדינת ישראל, מדינת היהודים, ששילמנו עליה את המחיר הכי כבד שיכול להיות פעם אחר פעם. אני רואה את ההכפשות. אני רואה את התקיפות כלפי צה"ל. אני רואה איך אין שום דבר קדוש. עזבו פוזיציה. תחשבו על המשמעות. תחשבו על המחיר. צריך לזכור בבית הזה שלאמירות פוליטיות, שלעוד לייק שמשיגים בטוויטר או בפייסבוק, יש השלכות, שתחושת הגועל והפילוג נשארת גם אחרי שהפוסט הופך להיות לא רלוונטי, שהציבור ניזון מהאמירות פה בבית, והן הולכות איתו עוד ועוד שנים, ומצטברות, עוד אמירה ועוד אמירה נגד הרמטכ"ל ונגד המפכ"ל ונגד השופטים ונגד הרופאים ונגד נשים ונגד להט"בים. זה לא עניין של ימין או שמאל. הרי מפלגות ימין היו פה שנים על גבי שנים, אני כבר בקושי זוכר ממשלות אחרות, חוץ משלנו. זה עניין של לא לשרוף את המועדון בדרך לקידום האג'נדה שאתה מאמין בה. משהו קורה עכשיו בארץ, ולהתעלם מזה זה להתחיל לצייר סוף של מציאות שאנחנו מכירים, של אנשים טובים, אנשים ציוניים, כל האנשים שפגשתי בדרך, וזה לא אומר שהם במחנה שלי הפוליטי, וזה לא אומר שהאנשים שלי טובים יותר, זה לא אומר שהאנשים שאני מכיר סביבי הם ישראל הראשונה או ישראל השנייה או ישראל התשיעית. אלה האנשים שפגשתי לאורך כל הדרך בכל צומת שהוא בחיים, ותאמינו לי, היופי בכור ההיתוך הישראלי הוא שאתה צריך להתאמץ מאוד, וזה כמעט בלתי אפשרי, להישאר בבועה שלך. אז המסלול שלי, כמו המסלול של כל אחד אחר במדינה, הוא מסלול מגוון. אז כשאני מדבר על הציבור שאני מכיר ושומע, אל תקטלגו אותו בתור מצביעי יש עתיד, בתור שמאל, ימין, מרכז או בתור צפון תל אביב. תאמינו לי, זה ציבור ענק. זה ציבור שהוא פוליטי אבל ברמת העניין. זה ציבור שמפריעים לו דברים, אבל הוא לא שובר עליהם את הכלים ברוב הפעמים. זה ציבור שפתאום מרגיש שהאדמה מתחילה לרעוד לו מתחת לרגליים, וזה לא בגלל שהולכת להיות פה ממשלת ימין מלא מלא, חלקם ימניים מלא מלא, זה בגלל שהם מרגישים שהמרקם החברתי העדין שעליו מושתתת מדינת ישראל מתחיל להתערער. זה בגלל שאלה ציבורים ששנים עשו הכול כדי להגשים את החלום הישראלי, והרבה מהם בחרו להגשים את החלום הישראלי למרות שזה לא תמיד הדרך הכי קלה. הם בחרו להישאר פה כמו שכולם עושים, יום אחרי יום, להילחם על המדינה הזאת בכל החזיתות, להילחם על המדינה הזאת בצה"ל, להילחם על המדינה הזאת בתעשייה, בהייטק, ברפואה, בחינוך, ופתאום מרגישים שאומרים להם: יאללה, מי אתם בכלל? סעו, סעו, מה אתם רוצים? תנו לנו למשול בממשלה שלנו. ממשלה נבחרת צריכה להיות הממשלה של כולם. אפשר לנהל אג'נדה כראות עיניה של ממשלה, אבל אסור לגרום לאנשים להרגיש שהם נדחקים מחוץ לקולקטיב הישראלי. תגידו מה שתגידו על הממשלה שלנו, היו לה מגרעות מן הסתם, היא כבר לא קיימת, והיו לה מורכבויות, אבל זה היה ניסוי מאוד מאוד יפה, כי כל אחד במדינה, כמעט כל אחד, אגב, כי לצערי החרדים לא נכנסו לממשלה הזאת, כל אחד במדינה יכול להסתכל בממשלה ולהגיד: אוקיי, יש מישהו אחד שאני מזדהה איתו שם, מישהו אחד שמבין את אורח החיים שלי. זה מאתגר יותר לנהל ככה מדינה, אבל ככה מדינה צריכה להתנהל. אני חושב שממשלה הטרוגנית היא הדבר הנכון, ותאמינו לי, היא מורכבת לנו יותר פוליטית. הדבר הנכון בעבורי כפוליטיקאי זה לשאוף לממשלה הומוגנית, אגרוף ברזל אחד שאי-אפשר להפריד אותו, אבל הציבור בבית בדומה לכנסת, הציבור רואה לראות נבחרי ציבור שמייצגים אותו, גם בממשלה אנשים רוצים לראות שרואים אותם. ואני שומע, והלוואי שאנשים שיצפו בזה לא ימהרו לזלזל או לפסול את מה שאני אומר רק בגלל שאני ממחנה פוליטי אחר, ממפלגה אחרת. אני שומע כל יום עוד ועוד אנשים שמעולם לא התבטאו ככה, שמעולם לא הרגישו בשוליים, שמעולם לא הרגישו שהזהות שלהם מגדירה את השייכות שלהם ושלמי הם מצביעים או כמה הם מאמינים מגדיר האם הם ישראליים או האם הם שייכים לפה או האם דעתם חשובה והאם דעתם משנה. הם מרגישים פתאום בחוץ. ואל תפטרו את האמירה הזאת במין: יאללה, מי שמרגיש בחוץ אז הוא לא ציוני, אז שיעזבו את הארץ. הם לא מחפשים לעזוב את הארץ. היו להם המון הזדמנויות לעזוב את הארץ. הם בחרו תמיד להישאר, גם כשהעסקים שלהם נפגעו בתקופות קשות של מלחמה, של טרור. אני גדלתי בירושלים בתקופת האינתיפאדה השנייה, ולא הרשו לי לעלות על אוטובוסים שנים. אני יודע איך עסקים נפגעים. אני יודע איך ירושלים נראית כעיר רפאים. אני יודע איך תושבי ירושלים נשארו פה, נלחמו על הפרנסה שלהם, כי הם ציונים גאים, ישראלים אוהבי אדם ואוהבי ה��רץ. חלקם היום אומרים: אני כבר לא יודע אם אני יכול להגשים את החלום הישראלי שלי כאן בארץ. אסור לממשלה הזאת לפורר את הישראליות, לפורר את הקולקטיב הישראלי. אסור לממשלה הזאת להרוס את החלום הישראלי. עלינו, כנבחרי הציבור, לאפשר לכל אחת ואחד במדינה להגשים את החלום הישראלי שלהם. אנשים שתמיד עבדו ולמדו והתחנכו על העובדה שאם נעבוד קשה ונתנדב ונשרת בצבא ונלמד ונעשה תואר או נרכוש מקצוע, נוכל להצליח להקים פה משפחה, לחנך אותה ולהקים פה בית, אל תזלזלו בזה. אל תזלזלו בזה. אל תהרסו את זה. אל תגרמו לכל כך הרבה ישראלים אוהבי מדינת ישראל, ישראלים פטריוטים, להרגיש שהמדינה הזו כבר קצת פחות שלהם. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת עידן רול. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, ניתן לה עוד רגע. תן עוד כמה מילים, חבר הכנסת רול. יש לך עוד חמש דקות. עד שאתה לא רואה כאן את מיכל? אני רוצה להגיד לכם שבכל, אני יכול לפרט לכם על הצמתים בחיים. זה מצחיק שאנשים אומרים מה זה שמאל, מה זה ימין. לא, לא. אתה יכול לדבר, תמשיך. אני יכול לדבר המון זמן, האמת. אני מאוד טעון היום על מה שאני שומע. אתן לך לסיים, בבקשה. מיכל, תסיימי את השלוק. לא, באמת יש פה תופעה של אנשים, אנשים במרכז החברה, בשולי החברה, מהצפון, מהדרום, מהפריפריה, מהמרכז, מאזור השרון, כולם ביחד פתאום מוצאים את עצמם כאילו הם צריכים להיות נגד אחד השני. אף אחד אף פעם לא אמר: אנחנו נגד אנשים שגדלים בהתנחלויות, הם שירתו יחד. אף אחד לא אמר במקום העבודה, אני עבדתי בהייטק מספר תקופות בחיי, אני עבדתי עם כולם. גם שירתי עם כולם. גם הייתי בראש מסלול גיוס תקדימי בזמנו, של גיוס חרדים לחיל המודיעין, למסלול טכנולוגי, מסלול מאוד מוצלח. שירתי עם כולם, עם בני הישיבות, עם דתיים לאומיים, עם חרדים, עם מזרחים, עם אשכנזים. זה אפילו מצחיק לפרט את זה בימים שלנו. חבר הכנסת רול, אתה זוכר שבחוג הבית הראשון המשותף שלנו גילינו ששירתנו באותה יחידה באיזשהו פער, אתה ואני. נכון, נכון. איפשהו לפני ארבע שנים, זה 900 שנה בחיים פוליטיים, ארבע השנים האחרונות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, חבר הכנסת רול. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. תודה רבה. וואו, זה לא קורה הרבה, שאני צריכה להוריד את זה. אני מהגבוהים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה להביע צער עמוק ואת תנחומיי למשפחת ההרוג באסון הנורא בשרפה בבית החולים סורוקה, שאירעה הבוקר ב-03:00, ולשלוח החלמה מהירה לפצועים. אני רוצה להקריא לכם קטע, ותשימו לב: "אני מודה למאות אלפי האזרחיות והאזרחים של מדינת ישראל, אשר היום הזה קיימו את הקריאה שהפניתי אליהם הבוקר: אם היום בפתק הבוחר תעלו את הליכוד לדרגת המפלגה הפרלמנטרית הראשונה שתרכיב ממשלה חדשה בישראל, או-אז ידע העולם כולו כי אכן ישראל היא מדינה דמוקרטית וחופשית, כי אזרחיה אינם עבדים נפחדים במערך השליט אלא אזרחים בני חורין הקובעים את גורלם הם, על פי הכרתם, החלטתם ומצפונם". זה קטע מנאום הניצחון של 1977, של מנחם בגין, ראש הממשלה לשעבר. שימו לב למילים "כי אזרחיה אינם עבדים נפחדים במערך השליט, אלא אזרחים בני חורין". רבותיי, אנחנו עדים היום לפער העצום בין הימין של אז למי שמתיימר להיות הימין של היום, בין הליכוד של אז לבין הליכוד של היום. אנחנו עדים ורואים את תחילתו של מסע הצלב בגרסתו היהודית נגד חלקים שלמים באוכלוסייה, שצופים בחרדה בציד המכשפות של הממשלה הנכנסת. אבל ר��ותיי חברי הממשלה הנכנסת, אלה לא מכשפות. אלה הם בני אדם, בני עמכם, שפשוט לא חושבים כמותכם: נשים שוות, ילדים וילדות גאים וילדים וילדות למשפחות גאות. כל מי שלא נמצא בעמדתכם מבחינתכם הוא לא פחות מהמכשפות של סיילם של אז. ואתם מבצעים פה ציד מכשפות לפי הספר. תגידו לי, על מי ועל מה אתם מלינים? מי שלט פה עד היום? על מה הבכי? מי רודף אחריכם? על מה אתם מדברים? אתם השתגעתם לגמרי. שני עשורים של שלטון ימין, שני עשורים. אני שומעת חברי הליכוד שבאים ועוד טוענים שהם ליברלים. אז קודם כול, לא. אני אתקן אתכם. הליכוד הפכה לתנועה לאומנית שמרנית, ואין שום קשר בינה לבין ליברליות, אולי היה פעם. חלקים נכבדים מתוך סיעת הליכוד הם לא שונים מחברי הקואליציה הנכנסת והשותפים שמסתבר שהם טבעיים לליכוד, מה שנקרא, השותפים הטבעיים, אכן הפכו להיות טבעיים, מאחר שסיעת הליכוד הפכה להיות בדיוק כמותם. אבל אלה שכן טוענים שהם עדיין ליברלים, שאנחנו שומעים אותם מנופפים בידיים ואומרים: תנועה לאומית, תנועה לאומית, יש גם חבר בקהילה הגאה ששמעתי שהוא הולך לקבל תפקיד בכיר, חברים, אתם לא ליברלים, אתם דג שושנון. בואו אסביר לכם מה זה שושנון, מי שלא יודע. בתוך הים, באוקיינוס, יש ריף אלמוגים. שם יש את השושנה, פרח ימי מאוד יפה אך מאוד רעיל. היא רוצה לאכול את כל הדגים. איך היא עושה את זה? יש דג קטן שקוראים לו שושנון, והשושנון שוחה לו בתוך השושנה ומראה לשאר הדגים: בואו, תתקרבו, תראו כמה נחמדה וטובה היא השושנה. אתם יודעים מה קורה לשאר הדגים שמתקרבים אל השושנה? הם נאכלים. אז כן, אמיר אוחנה, אתה שושנון, וגלית דיסטל, את שושנית, וכן כל שאר הנחמדים האלה שאני שומעת כאן, שזועקים עד כמה הם ליברלים חמודים. אתם לא ליברלים. אתם בסך הכול דג שושנון. תתעוררו. תתעוררו למען כולנו. תתעוררו למען העם שלכם. תפסיקו לזלזל ב-50% מהציבור, אגב, כולל הציבור שהצביע לכם. בשני הגושים יושבים אנשי הימין, בשני הגושים יושבים אנשים דתיים, בשני הגושים יושבים אנשים מסורתיים, בשני הגושים יושבים אנשים מזרחים, שאתם כל היום רק זעקתם שאף אחד לא מייצג אותם. על מה אתם מדברים? אגב, אתם לא מחזירים אותנו אחורה בזמן, כי מדינת ישראל מעולם לא הייתה במקום החשוך והימי-ביניימי שאתם שולחים אותנו אליו. היהדות שלנו, להבדיל מהגויים, אף פעם לא עסקה בציד מכשפות. אתם ממציאים פה משהו חדש. אתם לא מחזירים אחורנית את הגלגל. אתם בפירוש ממציאים משהו שלא היה קיים מעולם. אתם בפירוש ממציאים משהו שלא היה קיים מעולם, לא בעם היהודי ולא בארץ ישראל. אבל אני אגיד לכם מה אתם כן עושים שהיה פעם, זו לא הפעם הראשונה שיש ריבונות במדינת ישראל, כבר הייתה לנו ריבונות. כבר פעמיים ידענו לחרב אותה בגלל אנשים כמוכם, שחשבו שיש איזה ערך עליון, איזו יהדות גדולה, איזו אמונה עצומה שבשבילה שווה לקרוע את העם. חברים, בלי עם אין מדינה. בלי עם אין ארץ. בלי עם יש גולה וחורבן, ולשם אתם מובילים אותנו, לגולה ולחורבן. אגב, אתם יודעים, הדבר הכי עצוב זה שמי שמנצח על כל המקהלה הזאת זה אדם שלפני 25 שנים בערך ירש את תנועת הליכוד ויצא בנאומים חוצבי להבות כמגן הציונות, כמגן הדמוקרטיה, כמגן על העם היושב בציון מפני עמו עצמו, שזה הזוי. וכמי שתמכה באותו אדם, באמת, תמכתי, רצתי בג'בלאות, השתתפתי כמעט בכל הפגנה אפשרית, הפער בין מי שהוא היה פעם לבין מי שהוא היום הוא עצום. כמות האכזבה, אכזבה, זה פשוט אכזבה לראות אדם שבגלל אינטרס אישי באמת מוכן למכור את כולנו. היש דבר יותר קדוש מהעם שלנו? אין. אין. זה לקדש את החיים, זה לקדש את העם שלנו, זה לקדש את מי שאנחנו. זה לא לקדש שום דבר אחר. שום דבר לא קדוש יותר מהעם, שנתן פה דם כדי לחיות פה. אבל אדוני היושב-ראש, מסתבר שיש הבדל בין דם לדם, כי הנופלים, אם הם היו גאים או גאות, הם כנראה לא מספיק טובים. והנופלים, אם הם היו שמאלנים, הם כנראה לא מספיק טובים. והנופלים, אם הם חלילה היו אשכנזים, הם גם כן לא מספיק טובים, לא לממשלה הזאת. אנחנו מגיעים לאיזושהי נקודה שמסוכנת לנו ולעתידנו. אני רוצה להקריא לכם טקסט שרץ בקבוצות הימין, ומצאתי לנכון להקריא חלקים ממנו, כי הם באמת מביעים את תחושת הכעס, האכזבה, האכזבה הצורבת הזאת של מי שהגדיר את עצמו פעם כליכוד, לפני שזה הפך להיות ליכוד קיצוני עם שותפים טבעיים, חשוכים, עם כמה דגי שושנון ששטים בתוכם. אני מקריאה: ביבי, בוא נדבר על ערכים, מילה קצת זרה ומוזרה ולא קשורה, אני יודע, אבל אם תתאמץ אולי תזכור אותה מהעבר הרחוק. פעם, מזמן, היית אדם ערכי. ככה זה כשגדלים בבית של היסטוריון רוויזיוניסט. לסיירת מטכ"ל לא מקבלים כל אחד, גם לא ל-MIT ולהרווארד. פעם, ביבי, היית סיפור הצלחה ישראלי. פעם היית גאווה, ביבי. והיום, מה נשאר לך מבית אבא, איש ז'בוטינסקי ובית"ר? ומה נשאר מרוח סיירת מטכ"ל שלך? איפה הדוגמה האישית? איפה אומץ הלב שלך? כלום. היום, ביבי, אתה מייצג את כול מה שהפוך מזה. שנות שלטונך ירשמו בהיסטוריה כשנות הרס וחורבן חברתי. חירבת במו ידיך, בזדון ובכוונת תחילה מרקם חברתי שנבנה בדם ויזע במשך דורות רבים. התאהבת בשררה, ביבי, ואינך יכול יותר בלעדיה. שיסית אותנו האחד בשני, יצרת מחנות ופלגים אשר שונאים איש את רעהו שנאת מוות. המונח "הפרד ומשול" היה לשיטת הפעולה שלך. הרסת את ארץ ישראל היפה. הפחד מנהל אותך, ביבי. הפחד להפסיד יחסים שהרווחת בזכות קשרים עם איילי הון, עם מאיון עליון של חליפות יוקרה, שמפניות וסיגרים במצג שווא של כלכלה פורחת. הרסת לצעירים את התקווה, לבעלי עסקים, את יכולת הפרנסה, לנכים וניצולי שואה, את הסיכוי להזדקן בכבוד. חסידיך מנפנפים בנתוני הצמיחה הכבירים והולכים לחטט בפחי האשפה. הפכת אלפי משפחות בישראל לאויב, ביבי. הרסת להם את החיים, את ההווה ואת העתיד. אתה, ביבי, הוא ההפך הגמור מכל מה שהיה פעם טוב במדינה הזו. ביבי, מסית ומדיח, תאב בצע ותאב כוח, ולחלוטין חסר בושה לנוכח כל אלה. הפכת את עצם השלטון לחזות הכול. מכרת את שאריות הערכים עבור בצע כסף כאחרון הדיקטטורים. הרחקת מעמדות השפעה את גדולי הליכודניקים, אלו עם ההדר הבית"רי שכל כך זר לך, והחלפת אותם בעדה של מלחכי פנכה, קומבינטורים וצעקנים, חסרי כל זיקה לאידיאולוגיה של ז'בוטינסקי. כאלה שתוכל לשלוט בהם ויעשו בעבורך את מלאכת השיסוי והשנאה. את הקלקול הגדול שחל בך הקנית גם למשפחתך, ובעיקר לדור הצעיר. וכך, הפך בנך יאיר, שדרן המסרים שלך, לגיבור מקלדת פחדן, נוטף ארס ושנאה, פרזיט, בטלן, המנצל את מנעמי השלטון בלי בושה. גם אחריך, ביבי, ייקח לנו שנים לתקן את כול מה שקלקלת, אבל נתקן, כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. כך רץ לו טקסט בקבוצות הימין מתוך כאב אמיתי. הבעיה היא שמבחינת כל מי שקורא את זה בקבוצות הימין, אותם אנשים שמדברים מדם ליבם, הם כבר לא ימין. הם אפילו לא ציונים יותר, הם בכלל הפכו להיות מתייוונים, כי ככה זה, ככה זה כשהגולם הקיצוני קם על יוצרו ��מושחת והשקרן. אני רוצה לפנות בדקות האחרונות של הנאום הזה לציבור שצופה בנו, אלה שעדין מקווים ומתפללים לישראל היפה. אלה שהרוח הציונית גואה בהם, והם לא שוכחים אותה ולא מוכנים לוותר עליה: אנחנו החיילים שלכם בכנסת. אנחנו נמשיך להילחם בעבורכם. אנחנו לעולם לא נחדל מלומר את האמת. לא משנה כמה יתקפו אותנו, ותוקפים, לא משנה כמה יאיימו עלינו ועל חיינו האישיים, ומאיימים, לא משנה כמה ינסו להשחית ולהשחיר, אנחנו תמיד נהיה כאן כדי להזכיר מהי ישראל היפה, מהי הרוח הציונית, מהי היהדות היפה, בת אלפיים השנה. אנחנו לא ניתן לאף אחד להזיז אותנו מכאן. אנחנו לא ניתן לאף גוף ולאף קואליציה מתגבשת, חשוכה וקיצונית להרוס את כל מה שטוב ויפה וחופשי במדינת היהודים שהצלחנו להקים אחרי אלפי שנות גלות עם דם שזרם פה ברחובות. אנחנו לא ניתן לאף אחד לגעת בקודש-הקודשים של החברה הישראלית, וזו הרוח הישראלית והרוח הציונית. אני פונה אליכם, האנשים שבבית: אל תתייאשו. אנחנו צריכים אתכם. אנחנו זקוקים לרוח שלכם, אנחנו צריכים את הכוח שלכם, שתיתנו לנו מהבית. כשאנחנו קוראים לכם לבוא להפגנות, תבואו. תיכנסו לרשתות החברתיות, תעזרו לנו במאבק הזה. זה המאבק על המדינה, זה המאבק על החיים שלכם. אל תשבו בבית ותצקצקו בלשון. אנחנו צריכים אתכם, המדינה שלכם צריכה אתכם, ואתם נקראים שוב למילואים. זה לא זמן לנוח. יש לנו מדינה צעירה מדי, שברירית מדי. אנחנו היום בגיל ההתבגרות של המדינה. עד היום קמנו, עד היום ייסדנו את המדינה, היה את דור המייסדים, הם ייבשו את הביצות, נלחמו במלחמות ישראל. אנחנו דור המעצבים, והם מאיימים להרוס את העתיד של כולנו. תתעוררו גם אתם, תתחילו לפתוח טלוויזיה, למרות שזה כואב, תקראו עיתונים, למרות שזה מעצבן, תגיבו ברשתות החברתיות, וכשצריך תבואו להפגנות ואל תנוחו. אנחנו, החיילים שלכם בכנסת, זקוקים לכם ומחכים לכם. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. תודה. תודה רבה, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתנגד משטר. כנגד הצונמי העכור השוטף אותנו בידי הממשלה המיועדת, ההסכמים הקואליציוניים, החקיקה, דברי השרים המיועדים נוטפי הקנאות והכהנאות, נותר לי לומר דבר אחד: אני מתנגד משטר. אל מול דיקטטורות אלימות וממשלות מרושעות תמיד יעמדו אזרחים ואנשים טובים ויזעקו בקול גדול: עד כאן, לא עוד. כי האדם בעת ההיא לא יידום, כי עת רעה היא. כנאמר בהצהרת העצמאות של ארצות הברית, ואני מצטט: כל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ובהן חיים, חירות והחתירה אחר האושר. כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות השואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמתם של הנשלטים. ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת הרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה ולהקים ממשלה חדשה, שיסודותיה מושתתים על עקרונות השוויון, החירות ורדיפת האושר. בשעה ששורה ארוכה של עוולות ופגיעות הנמשכת ללא שינוי לאורך זמן וחושפת מזימה להעמידם תחת עריצות מוחלטת, הרי זו זכותם ואף חובתם להתנער מממשל מעין זה ולהעמיד שומרים חדשים על ביטחונם לעתיד לבוא. כך נאמר בהצהרת העצמאות האמריקנית. רבים בבית הזה, שאני דווקא לא בהם, מעריצים את ארצות הברית, אז תשימו לב לדברים האלה גם: לא נשתוק אל מול הפשיזם והגזענות. לא ניאלם דום בפני המשיחיות והטירוף. לא נחריש אל מול אכז��יות הכיבוש ורדיפת האחר, מה שנקרא. כי הנאמנות שלנו היא קודם כל לערכי השוויון, הצדק והדמוקרטיה לטובת כלל יושבי הארץ. החוק שעליו נצביע היום זכה להתנגדות גורפת של הייעוץ המשפטי לממשלה, של המשטרה ושל המשרד לביטחון הפנים. זהו חוק טוטליטרי במהותו, וממילא מסוכן בפני עצמו. אבל קודם כול יש להבינו כחלק מהמכלול, מכלול שהוא הפיכה משטרית: מאתנוקרטיה יהודית, כלומר, דמוקרטיה ליהודים ומיסוד עליונותם לצד דמוקרטיה חלקית לאזרחים הערבים הפלסטינים, לדיקטטורה מובהקת, שבה גם מיהודים יימנעו פריבילגיות דמוקרטיות. מי יודע, אולי זו תהיה הממשלה השוויונית ביותר שהייתה פה, כזאת שבה גם יהודים מוגבלים, נרדפים, נכלאים ואף מעבר לזה, על עמדותיהם והעדפותיהם, בדיוק כמו הערבים הפלסטינים. מהם היסודות של ההפיכה המשטרית? למה היא נועדה? קודם כול על מנת למלט את העבריין נתניהו מן הדין ולהשיב אותו ואת חבר מרעיו לזירות הפשע. אבל ההפיכה המשטרית עמוקה יותר, רשעית יותר ומסוכנת יותר משחיתות של אדם אחד. אנו עומדים בפני ייסודו של משטר שבמהותו כוחנות ואלימות נגד כל מה ששונה ממרכיביו או מבקר אותם, קרי עריצות. הוא מיסודו של אפרטהייד הלכה למעשה. אפרטהייד, במובנו הבסיסי, הוא מצב של אפליה חוקתית שיטתית, שנועדה לשמר עליונות של קבוצה אחת כנגד קבוצה אחרת. אדונים ועבדים, עליונים ונחותים, אזרחים ונתינים. בשנת 1973 פרסמה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה הבין-לאומית בדבר ביעור וענישה של פשע האפרטהייד, וקבעה כי אפרטהייד הוא פשע נגד האנושות. בשנת 2002 נכנסה לתוקף אמנת רומא, המהווה את החוקה של בית הדין הפלילי בהאג, ובה נמנה האפרטהייד ברשימת הפשעים נגד האנושות שבתחום סמכותו של בית הדין. מבחינת המשפט הבין-לאומי ההגדרה העדכנית המקובלת של פשע האפרטהייד היא, ואני מצטט: מעשים בלתי אנושיים המבוצעים בהקשר של משטר של שליטה ודיכוי שיטתיים של קבוצה גזעית על ידי קבוצה גזעית אחרת ומתוך מטרה לשמר את משטר השליטה והדיכוי. הגדרת הכיבוש כהשעיה זמנית בלבד של ריבונות וזכויות של הפלסטינים שימשה במשך שנים כאליבי לישראל מפני ההאשמות באפרטהייד. הקהילה הבין-לאומית אף ראתה בתהליך אוסלו ראיה לכך שאכן ישראל מקבלת ששליטתה בשטחים הפלסטינים הכבושים היא זמנית, ושמעמדם הקבוע ייקבע במשא ומתן ובהסכם ושאין כוונה לקבע את שליטתה בפלסטינים. השקר הזה הולך ומאבד מכוחו. ראיה לכך היא החלטת ועדת האו"ם לדה-קולוניזציה לשפוט את ישראל בבית הדין הפלילי בהאג, בטענה הנכונה שהכיבוש הוא למעשה סיפוח ומשטר אפרטהייד דה פקטו. החלטות הממשלה המתהווה וכוונותיה המוצהרות והבלתי-מוצהרות רק מאששות זאת ומוכיחות את צדקת החלטתה של ועדת האו"ם. האם מישהו יכול לדמיין שממשלת הכהניסטים, המתנחלים ותומכי הטרור היהודי תכבד את זכותו של העם הפלסטיני למדינה ריבונית? האם מישהו יכול להאמין שלסמוטריץ' ובן גביר, שלהם האציל האריה הפחדן סמכויות מופרעות, יש שאיפה אחרת מלבד לקבע שליטה אלימה, רצחנית ומדממת בעם הפלסטיני? וכי יפעלו בכוח קטלני כנגד כל מי שיעז להתקומם כנגדם? מדוע סמוטריץ' רוצה לשלוט במינהל האזרחי, אם לא על מנת להגביר את הריסות הבתים, החרבת מקורות המים, הרס התשתיות ואפשור הפוגרומים בידי המתנחלים, הקוזקים הנגזלים? מדוע בן גביר רוצה לקבל פיקוד על מה שמכונה מג"ב איו"ש אם לא על מנת להדק את שיתוף הפעולה בין הכובשים שבמדים לכהנא-יוגנד ולמיליציות המתנחלים שפולשים לאדמות פלסטיניות, תוקפים עוסקים ורועי הצאן וחוזרים לקיני הטרור ללא פגע וללא זימון לחקירה. זרע פורענות הכיבוש ושלילת העצמאות של העם הפלסטיני חודר כעת במלואו העוז גם לתוך ישראל הריבונית. הדיכוי לא עוצר בקו הירוק ולא ייפסק בשטחים הכבושים, כך הזהרנו במשך השנים בחד"ש, יחד עם אחרים כדוגמת פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שאמר שהכיבוש יוביל למנטליות שתאפשר רצח עם. משטר דיקטטורי הוא מטבעו כוחני ואלים כנגד כל מי שלא מיישר קו עם השלטון. המאפיין הזהה בין כל סוגי הדיקטטורות הוא זיהוי השלטון עם המדינה כאילו חד הם. לכן הדיקטטורה מחסלת את הפרדת הרשויות, מוחקת את התקשורת העצמאית, מוחצת את בתי המשפט ושומרי הסף ומעצבת את כל אלה בדמותו ובצלמו של השלטון. פסקת ההתגברות, דרישתו של סמוטריץ' כי תגובות הפרקליטות לבג"ץ יקבלו את אישורו, ההתקפות נגד הייעוץ המשפטי שהתנגד נחרצות לתיקון פקודת המשטרה, כל אלה מסימני הדיקטטורה המשתלטת עלינו. אך הדיקטטורה לעולם לא נסמכת רק על דיכוי רשמי מטעם מוסדות השלטון אלא גם על דעת הקהל, שרודפת את המתנגדים בטענות כזב של פגיעה בביטחון. ישראל פריי, ידידי, עיתונאי ומתנגד כיבוש, נעצר ונחקר אתמול בעקבות תלונת השתקה ורדיפה שהוגשה נגדו על ידי ארגון זכויות כביכול, שכל תכליתו רדיפת מתנגדי שלטון הימין. לעומתו יאיר נתניהו, בנו של המושחת המוביל, השתלח והסית נגד בכירי מערכת אכיפת החוק שהעזו לצאת נגד אביו, והוא לא זומן לשום חקירה. הוא כבר אמר בקולו: הם בגדו במדינה, ובספר החוקים של ישראל העונש על בגידה אינו כלא. כך הוא אמר. זוהי קריאה לרצח. כך נראית הפיכה משטרית. הגשתי ליועצת המשפטית לממשלה תלונה נגדו, וביקשתי כי תורה לחקור אותו בחשד להסתה לאלימות וקריאה לרצח. הממשלה המתהווה זרה ליהדות כפי שהיא זרה לדמוקרטיה. אין זו היהדות של נביאי המוסר והתוכחה מהמקרא, ירמיהו, ישעיהו ועמוס. זו אינה היהדות של תלמידי החכמים שתיקנו תקנות למען כלל הציבור ויצאו חוצץ נגד עוולות חברתיות, כמו רבנו גרשום, שהגן על כבודן וזכויותיהן של הנשים באירופה, או רבי בחיי בן יוסף אבן פקודה, שכתב בערבית ושתורתו המוסרית משותפת ונלמדת על ידי יהודים ומוסלמים כאחד. וזו בוודאי אינה היהדות של הוגים, יוצרים ורבנים, שצעדו שכם אל שכם עם מרטין לותר קינג במצעד זכויות האדם בסלמה ופיקדו בסולידריות מלאה עם נלסון מנדלה על מחתרת ההתנגדות לשלטון האפרטהייד המשוקץ בדרום אפריקה. וזו גם אינה היהדות שלי ושל חבריי במפלגה הקומוניסטית ובחד"ש, שכבר למעלה מ-100 שנה מאמינים בשוויון מלא ושותפות אמיתית וצודקת בין שני העמים בארץ הזאת. דיקטטורה תמיד בנויה על שקרים, וכך גם החוק הזה. מתוך הדרישות המוצדקות לרפורמה במשטרה יוצרים המציע ועוזריו תמונה מעוותת. כך, מציע החוק הזכיר שוב ושוב את ועדת צדוק, אך למעשה עשה פלסתר את מסקנותיה. הערך המרכזי שעמד בבסיס ועדת צדוק לרפורמה במשטרה היה האיזון הדמוקרטי, איזון בין תפקידה של המשטרה בשמירה על זכויות הפרט והאדם לבין תפקידה בשמירה על הביטחון האישי והגנה על החוק והסדר. המחויבות העיקרית של המשטרה צריכה להיות לחוק, ובהקשר זה עליה להיות חופשית מכל השפעה פוליטית, זה ציטוט מתוך ועדת צדוק, שלה המציע התנגד, ואותו הוועדה דחתה כהסתייגות שהוגשה. מדוע המציע חושש לעגן את מחויבות המשטרה לחוק אם הוא לא מבקש להשתמש בה על מנת להפר אותה ולפגוע באזרחים? ומה לגבי תחום החקירות שהמציע נלחם להעביר לידיו ככלי לדיכוי ורדיפה פוליטיים? אשר לתחום החקירות, כותבת כך ועדת צדוק: "הוועדה סבורה כי המשטרה צריכה להיות חופשית לחלוטין בחקירותיה, כשעליה מרותו של החוק בלבד. במקרים של ספק לגבי דרך הפעולה של המשטרה בתחום החקירות והתאמתה לחוק, הסמכות להורות למשטרה כיצד לנהוג או לא לנהוג, צריכה להיות בידי היועץ המשפטי לממשלה". כך אמרה הוועדה. לא שליטה של השר ולא כפיפות לדרג הפוליטי, אלא עצמאות. אבל הסילוף המרכזי ביותר של ועדת צדוק קשור לאיזון בין השר למפכ"ל ולאיזונים והבלמים שיש להשית על המשטרה בחברה דמוקרטית. ועדת צדוק ביקשה לבסס את המשטרה כגוף נאמן לדמוקרטיה, ובן גביר מבקש להפוך אותה למשטרה פוליטית פר אקסלנס, נאמנה לפלוגות הסער של השר ולדיקטטורה המשטרית. אצטט שוב מוועדת צדוק: "הטיעון הדמוקרטי דורש שהמשטרה תהיה נשלטת על ידי החוק והמשפט, המגינים על ערכי זכויות האדם והאזרח, על החוק המסדיר את פעולתה של המשטרה ליצור, אפוא, את האיזון הראוי, ולקבוע באופן ברור את חובת המשטרה לכבד את זכויות הפרט". כך כתבה הוועדה. ועדת צדוק ראתה לנגד עיניה משטרת חוק ומשפט, משטרת זכויות אדם, ולא משטרה פרטית לפשיסט התורן. הוועדה ביקשה למנוע כפיפות של המשטרה לשר ולאזן בין סמכויותיו לסמכויות המפכ"ל. בן גביר רוצה להפר את האיזון, כדי להפוך את המשטרה לפוליטית ולכלי לדיכוי של זכויות הפרט. הוא רוצה לשלוט בהפגנות, לשלוט בחקירות ולשלוט באלימות בכולנו. גם אני הצעתי השבוע בכנסת תיקון לפקודת המשטרה, תיקון שמבקש להיאבק בתופעת האלימות המשטרתית. אלימות משטרתית, כמו דיקטטורה, כמו גזענות, כמו אפרטהייד, אינה עוצרת באדום, אלא שועטת נגד כל אדם ואדם. החשודים המיידיים לפגיעה הם פלסטינים בשטחים הכבושים ובתוך ישראל, ארגוני זכויות אדם ושמאלנים שיעזו להמרות את פי השלטון, אבל גם הנשים תיפגענה כי הממשלה מסרבת לחתום על אמנת איסטנבול, במאבק באלימות נגדן. גם המורים ייפגעו, כי הממשלה עומדת לפקח עליהם ולסתום את פיהם, גם הלהט"בים ייפגעו, כי הממשלה החדשה רואה בהם אזרחים נחותים ותעגן את הזכות להפלות נגדם, גם פגועי הנפש, החרדים, ואוהדי הכדורגל, כפי שראינו אמש באלימות חסרת הרסן במשחקה של מכבי חיפה. כל אלה יהיו על הכוונת תרתי משמע. בסופו של דבר לא יהיה איש שמוגן מהרדיפות ומהדיכוי של ממשלת נתניהו, משטרת בן גביר וצבא סמוטריץ'. במשפטו, באפריל 1964, אמר נלסון מנדלה כך: ביטויי התנגדות חוקיים לעיקרון הקובע שהלבנים עליונים על השחורים נחסמו בפנינו באמצעות חקיקה, ולפיכך נקלענו למצב שאילץ אותנו או לקבל את מצב הנחיתות המתמשך או לקרוא תיגר על הממשלה. בחרנו להתנגד לחוק. אנו מאמינים שדרום אפריקה שייכת לכל העמים החיים בה. ולא שחורה או לבנה. לא חפצנו במלחמה בין גזעים ועד הרגע האחרון ניסינו למנוע אותה. אבל לא היה אפשר להזיז את הממשלות הלבנות מדעתן, ובמקום לגדול, מספרן של הזכויות לאפריקנים הלך והתמעט. כך אמר מנדלה בנאומו הידוע במשפט ב-1964. בליץ החקיקה בכלל, ותיקון פקודת המשטרה שלפנינו בפרט, לצד חוק סמוטריץ', מצמצם את זכויותינו ואת כוחן וימנע מאיתנו להתנגד באופן חוקי למשטר העליונות היהודית, לכיבוש ולרדיפת השונים. בכך מובילה ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר להתנגשות, שאחריתה מי ישורנו. עצרו את הטירוף לפני שיהיה מאוחר מדי, כי בין קבלת מצב הנחיתות לבין קריאת תיגר על הממשלה נבחר בשני, כפי שעשו מנדלה וחבריו. תודה. תודה לחבר הכנסת כסיף. אני מזמין את חברת הכנסת השרה קארין אלהרר. אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, אני רוצה, בזמן שניתן לי, להתחיל לדבר דווקא על העשייה במשרד האנרגיה בשנה וחצי האחרונות. מאז שנכנסתי לתפקיד כשרת האנרגיה חוללנו שינוי אמיתי ומשמעותי בנושא האנרגיה הירוקה. תראו, משרד האנרגיה היה משרד שכל-כולו הושתת, ופיתח מאגרי גז, וזה דבר חשוב. גז הוא דלת מעבר. גז יישאר איתנו לעוד לא מעט שנים. אבל אנחנו רואים את משבר האקלים, שהוא לא משהו שיהיה בעוד שנים רבות, זה כבר לא מעבר להרי החושך, זה כאן. ולכן, מדינת ישראל צריכה להצטרף ליתר המדינות שפועלות כדי לתקן, כדי להפחית את גזי החממה. הקמנו במשרד האנרגיה מחלקה שלמה שמתעסקת רק רק רק באנרגיות ירוקות ובהתייעלות אנרגטית, שזה דבר שנפלא מבינתי, אגב, איך הוא לא היה עד כה. הקצינו משאבים להתייעלות אנרגטית ולהקמת פנלים סולריים ברשויות המקומיות כדי שגם השלטון המקומי, בשילוב עם השלטון המרכזי, יפעלו לאותה אנרגיה ירוקה. בנוסף, פעלנו ברמה הבין-לאומית, אני מאוד גאה על הישגים מאוד משמעותיים, גם מול מצרים. חתמתי על הסכם לפיתוח צינור נוסף להגדלת היצוא למצרים, יצוא של גז. אנחנו גם פעלנו, והבאתי הסכם טרילטרלי עם מצרים ועם האיחוד האירופי. בפעם הראשונה ישראל מייצאת גז באופן רשמי לאיחוד האירופי. משבר האנרגיה באירופה הביא את אירופה למצב שבו הם לא יכולים להסתמך, כי אין יותר גז שמגיע מרוסיה, והם צריכים גם את הגז הישראלי. באירופה הבינו מה שהבנו כאן במשרד בתחילת הקדנציה, שצריך כמה מקורות אנרגיה, ולא להסתמך על מקור אחד, צריך גיוון אנרגטי, גם במקורות וגם בסוגי האנרגיה. הסכם נוסף שאני מאוד גאה בו, ואני באמת כולי תקווה שממשלת ישראל המתהווה, הממשלה הבאה, תיישם אותו ממש עד הסוף, הוא הסכם השגשוג בין ישראל, ירדן, איחוד האמירויות וארצות הברית. אדוני היו"ר, זה הסכם שבעצם נותן מענה גם למשבר האקלים, גם לאנרגיה וגם לפיתוח אזורי. מה ההסכם הזה אומר? הוא אומר את הדבר הבא: ישראל, שהיא מדינה קטנה ואין לה הרבה שטחים פתוחים, צריכה מקום כדי לפתח אנרגיה סולרית. ירדן היא מדינה שיש לה הרבה שטח, ולכן ישראל תקים, באמצעות חברה אמירותית, פנלים סולריים בירדן ותקנה את החשמל הירוק מירדן. כמובן שלא מדובר בכמויות חשמל שישראל תחויב אליהן ושבלעדיהן לא יהיה חשמל במדינת ישראל. זה אקסטרה, זה נוסף. בנוסף לדבר הזה ישראל, כמעצמת התפלת מים, תוכל למכור לירדן מים מותפלים, במחיר מלא, כמובן, כי באמת ירדן מתייבשת. הם literally צמאים, יש להם מחסור אמיתי במים. תראה, אדוני היושב-ראש, אתה יודע כמה קיתונות וכמה ביקורת נשמעו סביב ההסכם הזה? זה מדהים. מדהים, והרי במה מדובר? מדובר בהסכם שיביא לרגיעה אזורית, כי אנחנו לא רוצים שהמדינה שיש לנו את קו הגבול הכי ארוך איתה תהיה במצוקת מים. פריצת דרך משמעותית, אם יורשה לי, גברתי השרה. אז אני אומרת, זה הסכם שחתמנו בו כבר על השלב השני, ואני מפצירה בשר או בשרה הבאה להמשיך אותו, כי זה באמת win-win. וההסכם הנוסף, שבו היו מעורבים מספר רב של משרדים ממשלתיים, הוא הסכם קו הגבול עם לבנון. גם על זה שמעתי ביקורת, שאני לא אחזור עליה, כי היא פשוט שקר אחד גדול. מה, שקר? איך יכול להיות? לא ייאמן. היו שקרים באופוזיציה הקיימת. פשוט לא ייאמן. אמרו דברים שונים ומגוונים. אמרתי אז ואני אומרת גם היום: לו בנימין נתניהו היה צריך לחתום על ההסכם, הוא היה חותם עליו בידיים וברגליים. מה הוא אמר אז? אני אבטל את ההסכם. מה הוא אומר היום? הסכם מצוין. הסכם מצוין. ולאינטרס הביטחוני. מדהים. לא? זה באמת מדהים, כי כל צמרת הביטחון הישראלית הייתה בעד ההסכם. זה לא הפריע לאופוזיציה של היום לרקוע ברגליים ולהגיד שמכרנו את המדינה, שזה באמת אירוע משולל כל היגיון. אנחנו עשינו עוד דברים במשרד האנרגיה. השקענו הרבה במחקר ופיתוח. הינה, בשבוע שעבר שמענו על פיתוח של היתוך גרעיני שיוכל להביא לאנרגיה נקייה בלי תוצר הלוואי. גברתי השרה, זה סוג של כור גרעיני? את יכולה להסביר קצת יותר? סוג של כור גרעיני. אופן ההיתוך הוא כזה שמשתמשים בפחות אנרגיה ממה שמקבלים. דהיינו, זו אנרגיה זולה יחסית, זו אנרגיה שהיא פחות מסוכנת, והיא האנרגיה הכי נקייה שיש, שזה דבר שהוא מדהים. זה פיתוח אמריקאי. יש לנו קבוצות פיתוח משותפות עם האמריקנים, ואני מאוד מאוד מקווה שישראל, שהיא מעצמת הייטק וסטרטאפ, תוכל להיות המובילה בתחום האנרגיה הירוקה. שמע, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך שיש לנו יזמים מדהימים בישראל. המוח, כמו שאומרים, מאוד מפותח. אנחנו צריכים, כמדינה, כממשלה, כחברי כנסת, לעודד את הדבר הזה, כי תדעו לכם, ישראל יכולה להיות הדגל שלפני המחנה בתחום האנרגיה הירוקה. בתקופת כהונתי כשרה פגשתי לא מעט יזמים, ואני אומרת לכם שבהחלט יכול להיות שמכאן תצא הבשורה. ובאמת, משרד האנרגיה הוא משרד קטן יחסית בכוח אדם, אבל משרד מאוד איכותי. ואני באמת מאוד מקווה שמי שיבוא לתפקיד אחריי ימשיך בעשייה ברוכה, כי בהחלט יש עוד הרבה מה לעשות. עכשיו, אדוני, בזמן שנותר לי אני רוצה להתייחס לאופן הקמת הממשלה הבאה, זאת שתושבע כנראה מחר. אני חייבת לומר, בעשור שאני נמצאת בכנסת, מכהנת כחברת כנסת, לא ראיתי כזה דבר. בדרך כלל הקמת ממשלה, גם אם לא הייתי חלק ממנה, היא דבר שמעורר תקווה, אומרים: אנחנו רוצים לראות שזה יצליח. כשאני קוראת את ההסכמים הקואליציוניים, ואללה, לא בטוח שאני רוצה שההסכמים האלה ימומשו. הסכמים נוראיים, שמביאים קבוצות גדולות באוכלוסייה לחיות בפחד, קבוצות גדולות באוכלוסייה נרעשות. אנחנו רואים ניצנים של מרי אזרחי, והדבר הזה הוא בגלל שיש כאן ראש ממשלה, שיושבע מחר, שהוא פשוט חלש. הוא נכנע לאיתמר בן גביר, לבצלאל סמוטריץ', לאריה דרעי. זה דבר שלא היה בצורה כזאת. תמיד אמרו עליו: ליגה אחרת. כן, חברים וחברות, ליגה אחרת של סחטנות, ליגה אחרת של חולשה, ליגה אחרת של ממשלה שתגיע, שמביאה דברים שהעין לא יכולה לראות והאוזן לא יכולה לשמוע. כשקראתי סעיף שאומר שבעצם יבטלו את סעיף 7א, שמע, זה באמת כבר היה שיא. אתה אומר: לא יכול להיות, נפלה טעות. אז אני רוצה, קודם כול, לאחל לנו שלא ימומשו ההסכמים הקואליציוניים האלה. הם הסכמים רעים, הם בשורה רעה למדינת ישראל, גם ברמה הלאומית, ובוודאי ברמה הבין-לאומית. מה יגידו עלינו? תמיד היינו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. איזו דמוקרטיה זו תהיה עם פסקת התגברות ב-61? איפה האיזונים והבלמים? איפה מערכת המשפט העצמאית שתמיד הייתה פנינה במשטר הישראלי? אתה יודע, אדוני, כל חברי הכנסת והשרים לעתיד שרוצים היום להרוס את המערכת הם אותם אלה שמסתובבים בעולם וגאים במערכת שלנו, הם אותם אלה שמסתובבים בעולם, ובכלל יכולים להסתובב בעולם כי אנחנו לא יודעים מה יקרה בלי מערכת עצמאית. זו חגורת הביטחון המדינית שלנו. אז אני מציעה לממשלה המתהווה: תחשבו. אל תפעלו בסיסמאות, אל תפעלו בצורה שתזיק לכם, שתזיק לכולנו. ובעיקר, אל תהיו שיכורי כוח. כוח לפעמים יכול להשתיק. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת השרה קארין אלהרר. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בוקר טוב, כבוד היושב-ראש, רציתי להגיד: חברי וחברות כנסת נכבדים, וכבוד השרה. האמת, אנחנו כבר כמה ימים, מעל שבועיים, מנסים להדוף בכל מיני דרכים, בעשייה פרלמנטרית, בפיליבסטרים, בדיונים מעמיקים, ולפעמים בדיונים של תסכול, את המצב הממשמש ובא ואת העובדה שאנחנו כנראה מחר נהיה עדים להקמת ממשלה שתסמן תפנית, תפנית בהיסטוריה של המדינה הזו, ואני חושבת שגם תפנית בתפיסת העולם הרווחת בתוך המדינה והמושתתת בה, גם ביחסים בין אזרחי המדינה, בין הקבוצות השונות, אבל גם בין אזרחי המדינה והעמים באופן כללי באזור. ולמה אני אומרת שזו יכולה להיות תפנית היסטורית? לא שהממשלה הזו מביאה מצב שלא היו לו תשתית ויסודות בתוך החברה הישראלית, היא לא זרה, לא נחתה ממאדים לתוך החלל הישראלי ועכשיו הכול מתחיל להשתנות. הממשלה שהולכת ומסתמנת, וכנראה תושבע מחר, בעצם בונה את התיאוריות שלה ואת העשייה שלה ואת ההסכמים הקואליציוניים על יסודות שהיו קיימים. אני מזכירה לכולם שלפני כמה שנים הבית הזה חוקק את מה שאנחנו קוראים לו בספר החוקים "חוק הלאום", חוק מדינת היהודים, והשיח אז היה שיח מתלהם והשיח היום נעשה יותר ויותר קיצוני. חוק הלאום ביסס את העובדה ואת הבסיס והפך איכשהו גם לחלק מהמשטר הקיים בתוך מדינת ישראל, אבל אף אחד לא רצה, או רק חלקים מאיתנו רצו לראות מה קורה. חוק הלאום, הדבר הבסיסי בו, בעיניי, הוא שהוא בא ואומר שהיסוד וההבנה, ומה שכולנו מתייחסים אליו כהנחת הבסיס, שצריך שתהיה דמוקרטיה וצריך שיהיה שוויון בין כלל אזרחי המדינה, הפסיקו להיות הכלל באותו יום, והפכו לכלל של אפליה וגזענות, הכלל העיקרי שמנווט את הפוליטיקה ואת המדיניות בתוך המדינה הוא לבסס את העובדה שיש עליונות יהודית בתוך המדינה ושכולם מגויסים כדי לשמור על העליונות הזו, לבסס אותה יותר ויותר, תוך רמיסת זכויות של מיעוטים בגוונים שונים. יש כאלה שרומסים בדורסנות ובאגרסיביות ובוטות ולא מצטדקים כאשר הם עושים את זה, ויש כאלה שאכן משתתפים ברמיסה הזו, אבל באלגנטיות, בסוג של הצטדקות, בסוג של, כן, אנחנו יודעים, אבל אי-אפשר לעשות את השינוי עכשיו, וכן, אנחנו יודעים, אבל צריך ללכת לאט-לאט. או משנים את העיקרון של השוויון, משוויון אמיתי, מהותי, של התייחסות לקבוצות שונות כאל אזרחים שווים שלכולם יש את אותן זכויות, בלי להסתכל לא על גזע, ולא על דת, ולא על מין, ולא על נטייה מינית, ולא על כלום, אלא בן אדם כמו שהוא, אישה כמו שהיא, לתת את השוויון המלא ולחתור לשוויון המלא. במקום זה, הפכו האפליה והגזענות לכלל, והשוויון, ליוצא מן הכלל, שמשתמשים בו אפילו כדי לסחוט עמדות פוליטיות, כדי ליצור מגמות חדשות בתוך הכנסת, כמו שקרה לצערי הרב גם כן תחת הממשלה הקודמת עם כל הזכויות של האוכלוסייה הערבית, שהיא המיעוט הכי מופלה לרעה בתוך המדינה, קודם כול בגלל היותו מחוץ לקולקטיב היהודי העליון שנמצא במדינה. כל הזכויות שלנו הפכו לסוג של סחר מכר בתקציבים, ולא היה את האומץ כן להגן על החזרת עקרון השוויון כעיקרון בסיסי ביחסים בין כלל אזרחי המדינה, ונשכחה האמירה המאוד-בסיסית שאומרת שדמו��רטיה אמיתית נמדדת ביחסיה למיעוטים. אפילו עכשיו, כאשר כולנו מתרעמים, וכן, מבינים יותר ויותר את הסכנות הטמונות בהקמת ממשלה שחבריה העתידיים לא מתביישים לדבר בשפה מאוד גזענית, מאוד מדירה, מבטלת את האחר בהיותו אחר, לא חשוב על איזה בסיס הוא אחר: נשים הן אחרות, פמיניסטיות הן אחרות, ערבים הם אחרים, ואין צורך אפילו לחשוב לדקה שצריך לתת להם שוויון, חברי הממשלה המסתמנת אומרים את הדברים בבוטות. אבל אני חושבת שגם המחזה שהיה פה לפני יומיים במליאה, כאשר הייתה הסתייגות שמדברת על תחולת חוק שמבסס משטר אפרטהייד כאשר נותנים לסמוטריץ' להיות המושל בשטחים הפלסטיניים הכבושים, הסתייגות שדיברה על כך שתחולת החוק תתחיל כאשר הממשלה תכיר בארבעה כפרים ערביים בדואיים לא מוכרים, מה ראינו בתוך האולם? הקואליציה הנוכחית, האופוזיציה העתידית, קמה ויצאה מהאולם כדי לא להצביע על הסתייגות כזו, למרות ששנתיים הממשלה דיברה על הכרה בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, זה חלק מהתנהלות שהתקיימה על ידי מי שנקרא מרכז ושמאל ציוני בשנתיים האחרונות והכינה את הקרקע לשפה גזענית בוטה נגד האוכלוסייה הערבית, לצערי הרב. לצאת כדי לא להצביע על זה, בעיניי זה היה מחזה מביש. כל הכבוד לחברי מפלגת העבודה ולחברי מפלגת רע"מ שנשארו כדי להצביע. וזה היה ברור ומובן מאליו, אמור להיות מובן מאליו, מחברי הכנסת מרע"מ, אבל מפלגת העבודה, אני חושבת שחברי הכנסת ממפלגת העבודה התחילו להבין שאי-אפשר להדוף את המתקפה הפשיסטית, הגזענית, שאנחנו עלולים לראות בשנים הבאות בלי להתייצב בצורה מאוד עקרונית ואמיצה. את זה אני מכוונת לכלל החברים הנמצאים באזור הפוליטי שרוצה להתנגד לממשלה הפשיסטית הזו, ממשלה שהולכת לדרוס את מה שנשאר מעקרונות השוויון במדינה והולכת לבסס משטר אפרטהייד, ואני לא מדברת רק על השטחים הפלסטיניים הכבושים. האפרטהייד מתחולל פה. אני עדיין זוכרת באותו נאום נגד חוק הלאום, כשהרמתי את הסיסמה שהיום מתבסס משטר אפרטהייד כחול לבן, כולם אז חשבו שאנחנו מגזימים ואנחנו מקצינים. אז זאת קריאת התעוררות, ואנחנו משמיעים עכשיו את קולנו וקוראים לכל אזרחי מדינת ישראל שעדיין אכפת להם לשמור על המרחב הציבורי הכללי, על עקרונות הדמוקרטיה, על היחסים בין אזרחים יהודים לערבים, על מיקומן ומעמדן של נשים בתוך החברה, על היחסים בין חילונים לדתיים, ועל כל המרקם החברתי שמתחולל ועל משטר שהיו בו שוליים של דמוקרטיה. אני רוצה להגיד את זה כי כאשר מרימים את הסיסמה להגן על הדמוקרטיה הישראלית, צריך להיות אמיצים ולהגיד: להגן על השוליים הדמוקרטיים שיתקיימו במדינה, ולהיות גם ביקורתיים על התקופה שהתקיימה לפני. אנחנו היום נמצאים מול סכנות אמיתיות, סכנות שיש בהן, קודם כול, צורך להבין שמקום הרוע ומקור הרוע הוא המשך הכיבוש והדיכוי של העם הפלסטיני. בלי להכיר בעובדה שהכיבוש, הביצה הבלתי-מוסרית הזו, צריך להסתיים, אנחנו נמשיך לראות איך מי שהיו פעם עשבים שוטים הופכים לעצים גדולים שהצל שלהם מרחף מעל הראש של כולנו. אנחנו נמשיך לראות איך הפשיזם ישתולל במדינה הזו ואיך זה יגיע לכל אחד. איך אמר פעם הכומר הגרמני, כשבאו לקחת את הקומוניסטים, לא התייצבתי להגן כי אני לא קומוניסט, וכשבאו לקחת את היהודים לא התייצבתי להגן עליהם כי אני לא יהודי, וכשבאו לקחת את הלהט"בים, לא התייצבתי להגן עליהם כי אני לא להט"ב, וכשבאו לקחת אותי לא היה מי שיגן עלי��. אני מאוד מקווה שכולנו מבינים שאנחנו לא רוצים להגיע לשלב הזה, שאנחנו חייבים, כולנו, כל מי שאכפת לו מעקרונות השוויון והדמוקרטיה והזכויות, כן האזרחיות וכן הקולקטיביות של כלל אזרחי המדינה, עלינו להתייצב ביחד, כולנו. וכן, יהיה קושי להתייצב ביחד, כי יש בינינו לפעמים חוסר הסכמות, כל כך. וכשאני רואה איך נתניהו וכל חברי הכנסת מהליכוד שומרים על דממה ומקבלים על עצמם את כל התכתיבים ואת כל הסחיטה, ומוכנים, הליברלים, לקבל את הדיכוי הדתי שמשתמשים בו והכפייה הדתית, אני שואלת את עצמי מתי יגיע הזמן ונחפש את המשותף בינינו, במחנה שמאחד את כולנו ביחד ומאחד את היכולת שלנו להתגונן. אני רוצה רק להגיד: את הניצנים שאנחנו רואים גם של חברות וגם של בנקים שמכריזים שמהיום יפסיקו את האשראי ואת השירותים הניתנים לכל מי שמשתמש במדיניות אפליה וגזענות, היינו צריכים לראות קודם, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. אני מאוד שמחה לראות שיש באוכלוסייה, גם היהודית וגם הערבית, הבנה שאנחנו נלחמים הפעם על קיומנו כבני אדם שוויוניים, ואנחנו צריכים לאחד שורות. ולצערי הרב, יכול להיות שכל המאמצים הפרלמנטריים לא יועילו, בגלל ענייני רוב-מיעוט, אבל מהפכות לא עושים בפרלמנטים ושינויים אמיתיים לא עושים בפרלמנטים. יש לנו את הרחוב, יש לנו את הציבור ויש לנו את הסולידריות שאנחנו צריכים לפתח. אני רק רוצה להגיד כמה מילים. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אבו כאמל, אני פונה אליך ומודה לך על המאמצים שהשקעת, בהיותך חבר כנסת, אבל בעיקר בהיותך אדם ובן לעם שלך, בהתגייסות ובעמידה ליד משפחת ח'ליל מכפר מכר במהלך הטיפול של המשפחה בבתם, שאנחנו מאחלים לה החלמה מהירה. יישר כוח. אתה התגייסת באופן אישי, אני יודעת. כולנו ניסינו לקבל עדכונים מרגיעים והיינו בקשר עם המשפחה, אבל אתה ייצגת את כולנו. אני מאחלת שנישאר לתת תמיכה לכל בנינו ובנותינו. ויישר כוח.) תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני. בוקר טוב, מכובדי היושב-ראש. חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, תודה, שוכרן כתיר. האמת היא שאנחנו עומדים בפני חוק נוסף שאם, למשל, הממשלה הקודמת הייתה מביאה אותו או ממשלות קודמות, והליכוד והימין היו באופוזיציה, הם היו מזדעקים. אבל יש אלמנט נוסף לדאגה של הרבים והכעס, זה בגלל האישיות והפרסונה שעומדת במרכז העניינים, איתמר בן גביר, שמורשע בהזדהות עם ארגון טרור, היו לו עשרות תיקים במשטרה עם הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. זה אלמנט שגורם דאגה גם לרבים מקציני המשטרה, וגם סדרת החוקים שהממשלה הזאת מחוקקת עוד לפני שהיא מושבעת. יכול להיות שזה בגלל היעדר אמון בין מרכיביה לראש הממשלה, אבל האלמנט של הגזענות, של הדרת האחר, ניבט מכמה חוקים מוצעים או הצהרות בדברי חלק מהשרים המיועדים. למשל, ההצעה להסיר את סעיף ההסתה לגזענות מסעיף 7א להיבחרות לכנסת. אני בטוח שהקהילה הבין-לאומית קראה את זה, וזה עורר אצלה מחשבות. לא כל הקהילה הבין-לאומית, אבל אפילו יהודים בארצות הברית, אפילו סטודנטים יהודים בקמפוסים בארצות הברית, דיפלומטים כאן בארץ. אני, למשל, קיבלתי טלפונים מכמה שגרירים וקונסולים כאן בארץ לגבי הסעיף הזה באופן מיוחד. האמת היא שתמיד הייתה גזענות כאן. וגם כשהסעיף הזה היה קיים, הבניין הזה והמליאה הזאת מלאים בגזענים. העובדה היא שחלק מהספסלים פה מאוישים על ידי אנשים עם השקפת עולם חשוכה, גזענית, חלק מהשרים המיועדים, גם ח��ק מהשרים בממשלה הקודמת, שעיכבו תוכניות לערבים, לחברה הערבית. אבל יש משהו סמלי בהצהרה שאנחנו מתירים לכהניסטים נוספים לבוא ולהיבחר לכנסת הזאת. אולי מעז יצא מתוק. זה גרוע, זה גזעני, זה פשיסטי, זה נורא. ציבור יהודי רחב גם מודאג מהדבר הזה, אבל שימו לב, בכל הקמפיין של הדאגה לאחרונה בחברה הישראלית, במערכת הפוליטית, בתקשורת, הנושאים שיש בהם גזענות כלפי ערבים הם משניים. הנושא של פגיעה בלהט"בים, למשל, הוא נושא קרדינלי, ראשי, מדאיג רבים מאוד, מסעיר. יכול להיות שיש אנשים שהתרגלו לגזענות כלפי ערבים יותר מאשר בנושאים נוספים, אבל אני חושב שנושא הגזענות כלפי האחר באשר הוא אחר, הוא נושא חמור ביותר, שצריך להדאיג גם יהודים, גם ערבים, גם שופטים, גם רופאים, גם אחיות, גם משפטנים, גם עובדים סוציאליים. אני מזכיר את כל אלה, כי אני מקבל מהם הצהרות, עמדות פומביות, הם התגייסו להביע את העמדות שלהם. אבל אתמול התקבל גם החוק לגבי סמוטריץ' והסמכויות שהוא יקבל במשרד הביטחון. שלא תהיה הבנה לא נכונה, לא שהמצב בשטחים הכבושים היה מזהיר, שהיו שם זכויות אדם והפלסטינים שגשגו תחת הכיבוש הנאור ופתאום סמוטריץ' מגיע ומדרדר את המצב, המצב היה רע, כיבוש אכזרי, ויכול להיות, סביר להניח, שעם סמוטריץ' זה יהיה לפחות רע יותר. זה המצב, לגבי שטחי C, מינהל אזרחי. הנקודה השנייה היא האם הממשלה הזאת שקמה ושתושבע מחר תמשיך להתייחס אל האזרחים הערבים כאל חצר אחורית, בעיקר בנושא הפשיעה והאלימות. זה נושא שהוא הנושא הראשון שמדאיג את הציבור הערבי, את האבא, את האימא, של כל ילד, של כל נער, וכל משפחה בחברה כולה. יותר מ-100 נרצחים עד עכשיו בשנה הזאת. זה נורא. יש סופי שבוע שיש יותר מאשר מקרה רצח אחד. לעיתים זה מקבל ביטוי של ידיעה בעמ' 17 למטה בעיתונות הישראלית, לעיתים בכלל לא. למשל, נושא אחר שדיברה עליו חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן: דוניא חליל היא סטודנטית, מכובדי היושב-ראש, מכובדי המזכיר, סטודנטית ערבייה מג'דיידה-מכר, שלומדת בירדן שנה שנייה סיעוד. היא נפלה מקומה רביעית ואושפזה בבית חולים אל-אסרא בירדן במצב קשה, פגיעות רב-מערכתיות. המשפחה הייתה לידה, סטודנטים ערבים, שעשו עבודה מצוינת, היו לידה. אני יצאתי מייד לירדן כדי לעמוד לצד המשפחה, לנסות לעזור מול בית החולים, מול הרשויות בירדן, לנסות להעביר אותה לכאן, להקל את כל התהליכים. דיברתי ופניתי כבר בהתחלה לחברת מדאסיס, דיברתי עם משה המנכ"ל, שמגיעה לו מילה טובה, כבר מההתחלה הוא היה מוכן. בסופו של דבר, היא הגיעה לרמב"ם. מילה טובה גם למנכ"ל רמב"ם, שוחחתי איתו והוא אמר לי מייד. אתם לא שמעתם על זה. אתם שומעים על זה לראשונה, נדמה לי. וזה בעייתי שאתם שומעים על זה לראשונה. זה נושא שצריך להיות בקדמת החדשות. אם סטודנטית יהודייה הייתה במצב דומה בצרפת, או בפיליפינים או בווייטנאם, לדעתי כל הציבור היה שומע על זה, ותמונות של ההורים, ושיחות עם ההורים היו מתקיימות כמעט כל יום בתקשורת. לא זה המצב. התקשורת הערבית התעניינה מאוד, מגיעה מילה טובה לתקשורת הערבית, אבל בישראל לא שמעו על המקרה. זאת ההגדרה של חצר אחורית, וחבל. על כל פנים, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני פונה בתפילות של החלמה מהירה עבור דוניא ח'ליל, ועמידה לצד משפחתה. מצבה הרפואי אנוש. היא הועברה אתמול לבית החולים רמב"ם, ותודה לחברה עאידה על הדברים האלה עליה. כמובן שעמדנו לצד המשפחה, וזו חובתנו, החל מהרגע הראשון. תודה לסטודנטים, הסטודנטים מפנים הארץ, שהייתה להם עמידה מרגשת ומעוררת גאווה לידה. אנחנו מאחלים לה החלמה, למרות שמצבה קשה מאוד.) כדי להיות הגון מגיעה מילה טובה גם לגלי, הקונסולית של ישראל בירדן, שכל הזמן הייתה איתי על הקו וקיצרה תהליכים, וגם לסמי, סגן השגריר, שיצרו איתי כבר אתמול קשר שניהם ביחד והעלינו את מנכ"ל מדאסיס על הקו, שיחה מרובעת כדי להסיר את כל המחסומים ולקבל את האישורים של הטיסה, וכך היה בסופו של דבר. האמת היא שהדאגה קשה. היא מחוסרת הכרה, מונשמת, פגיעה רב-מערכתית. לצערי הרב המצב קשה. האמת היא שהדאגה מהממשלה הזאת היא דאגה גם בנושאים חברתיים, גם בנושאים כלכליים, גם בחקיקת חוקים גזעניים, אנטי-דמוקרטיים, אבל אני חייב תמיד לומר שהטעויות נעשו בממשלות קודמות, בשש-שבע הממשלות הקודמות. אני רוצה לנצל את העובדה שמכובדי השר נמצא כאן. לפני יומיים, בהצבעה על אחד החוקים, כל האופוזיציה הצביעה יחד נגד החוקים, וחד"ש-תע"ל בעיקר. אנחנו רואים את עצמנו כמפלגת אופוזיציה לכל דבר. אנחנו האופוזיציה הנחושה ביותר, ואנחנו יודעים לעשות את זה. הייתה הסתייגות שהחוק לא ייכנס לתוקף אלא לאחר הכרה בארבעה כפרים ערביים בנגב. הסעיף הזה דומה, הוא copy-paste מהחלטת הממשלה, ממשלת השינוי, להכיר ביישובים האלה. אגב, התייחסנו אל זה כאל הסתייגות רגילה, שבטח כולנו באופוזיציה נצביע בעדה, והיא לא תעבור. ככה חשבנו. פתאום אני רואה את כל האגף הזה, חוץ מסיעת העבודה, כל האגף הזה קם באופן הפגנתי עוד לפני ההצבעה, כי הם לא משתתפים בהצבעה על ההסתייגות הזאת. האמת, לא הבנתי. הסתכלתי גם על הקולגות שלי ברע"מ, גם הם לא הבינו, הם חלק מהקואליציה היוצאת. ממשלת השינוי, מה לא עשתה כדי לשווק את העובדה שהיא הכירה בכפרים וכו'. אגב, תהליך ההכרה התחיל בממשלה שקדמה לה, בתקופה של עמיר פרץ, בממשלת נתניהו הקודמת, ועד היום התהליך לא הסתיים. עד עצם היום הזה, עד הרגע הזה אנחנו, לא חד"ש-תע"ל, לא רע"מ, לא סיעת העבודה, אגב, סיעת העבודה הצביעה איתנו על ההסתייגות הזאת, לא יודעים מה פשר ההתנהלות הזאת. לא הבנו אם השר או מישהו מטעם ממשלת השינוי, שמשווקת את עצמה כטובה לערבים, והערבים לא יודעים, הערבים לא התעדכנו שהממשלה הקודמת היא טובה לערבים, צריך לעדכן אותנו. בהתנהלות כזאת אנחנו מבינים ההפך. אולי פחדו שזה הולך לקרות מאוד מהר, ההכרה, ואז החוק ייכנס לתוקף. יכול להיות שההסבר הוא פזילה לקולות הימין, למשל, שיש מי שראה שהחברה הישראלית הולכת ימינה, ולכן אולי כדאי לפזול, מה שמובן מאליו. לא מתקיים? חבל. אנחנו רוצים להתנהג כאופוזיציה, אנחנו רוצים לשתף פעולה עם כל סיעות האופוזיציה. האתגר בפנינו הוא אתגר גדול, גם פוליטי, גם מדיני, גם לאומי, גם חברתי, גם כלכלי, ובלאו הכי הקואליציה המתהווה היא 64 מול 56. לא צריך להחליש את האופוזיציה עוד יותר ובכל פעם לתקוע טריז באופוזיציה המתהווה. על כל פנים, אני מקווה שאלה קרטועים של ההתחלה בלבד, ושהעבודה תהיה יותר הרמונית ויותר אופוזיציונית. נשאלת השאלה, ובזה אני אסיים, לגבי ביטול סעיף הגזענות, מכובדי השר שטרן. למה לבטל את סעיף הגזענות ולהקשות על הכנסת, ויהיו תהליכים וועדת בחירות? אולי הקואליציה הזאת, המתהווה, של נתניהו, בן גביר, סמוטריץ', תמנה מינוי, לא בבחירות, שתהיה מכסה של חמישה גזענים, או שניים כהניסטים, שניים נוער גבעות ואחד מינוי אישי של נתניהו, טלי גוטליב היא לא מינו�� אישי של נתניהו? היא נבחרה בפריימריז. היא נבחרה בפריימריז בהמלצה. הייתה המלצה. התחרות תהיה מאוד קשה. אומנם אני מציע חמישה, זה יפגע באפשרות שאחרים ייכנסו באמצעות המינוי הזה, אבל למה לבטל את סעיף הגזענות ולהקשות על ההליך אם אפשר עם נתניהו, שהיעד שלו בסוף זה שהוא יכול למנות כהניסטים וגזענים במינוי? שו אסמו, בן ארי, בן ארי למשל, גופשטיין, מינוי אישי, חבר הכנסת טיבי. או שבמשא ומתן הקואליציוני, אפשר עכשיו, יש מכירת חיסול של נתניהו, אפשר עכשיו להציע לו שעוצמה יהודית או סמוטריץ' יבקשו ממנו. הוא יגיד כן. הוא אומר לא בדרך כלל, רק לשרי הליכוד, לאמסלם וכו', אבל לאלה הוא יגיד כן. רק שיציעו מינוי אישי במסלול מהיר. תודה. דיוטי פרי גזענות. Black Friday. Black coalition. תודה רבה. תודה. נאחל רפואה לסטודנטית, שתתעורר ותצא מזה בשלום. דוניא. השר אלעזר שטרן. בבקשה אדוני. בוקר טוב. תודה, אדוני היושב-ראש. אמרו לי להגיד "היושב בראש". מה אנחנו פוגשים? אנחנו מסתובבים בכל המקומות, ברחובות, במפגשים, כאלה שהצביעו לימין, כאלה שהצביעו לשמאל. אני פוגש חברה ישראלית, חציה מכווצת מפחד, חציה שיכורת כוח. התחלנו את הבוקר, אל תפציץ, סעדה, תרגיע. יש מזג אוויר נפלא בחוץ, אתה יכול לצאת לריצה ולעשות טוב לעצמך, בוקר נפלא. סעדה. לך יש בוקר נפלא. הלוואי שהבעיות היו נפתרות עם ההצעות האלה. הלוואי. זו פעם אחרונה שהתייחסתי. אני מבקש, אל תפריע לי. יש לי הרבה מה להגיד לך, לא עכשיו, לא כדאי לך שעכשיו, ואני לא אגיד עכשיו. קודם כול, תגיד מתי שאתה רוצה. אני לא חושש. סעדה, תן לו בבקשה להשלים. בבקשה. אדוני היושב-ראש, זו דוגמה לשיכרון כוח. אני רוצה להגיד על זה משהו. אמרתי, מחציתה, אני רוצה להתנצל בפני חבר הכנסת סעדה שלא הזכרתי את שמו בחמישה. מחציתה, אמרתי, מכווצת מפחד, מחציתה שיכורת ניצחון. צריך לדייק: יותר ממחציתה מכווצת מפחד. יש לזה שתי סיבות. האחת, נגיד את האמת, בתהליך הדמוקרטי הממשלה שעתידה לקום ניצחה, ואנחנו מכבדים את זה ונכבד את זה כל הזמן. מי שייבחר, נכבד אותו, כראש ממשלה, כשרים, אבל שיזכרו כל הזמן שכל הממשלה הזאת, אין לה 49%, יש לה פחות. ונגיד עוד דבר: בתוך ה-49% אני מניח שיהיה דיון כמה באמת מכווצים ואומרים: לא לזה התכוונו, וכמה לא. אני לא מודד את זה, לא מתיימר למדוד את זה, אבל אין לי ספק, אני פוגש, שהרבה אנשים שהצביעו למפלגות האלה ושומעים כל יום את מה שניחת עליהם, אומרים: לא לזה התכוונו. האמת היא, לדעתי גם ראש הממשלה העתידי עצמו אומר: לא לזה התכוונתי. עובדה, הקצב שבו הוא מוציא הבהרות, למה שהוא חותם, לא רק למה שהוא אמר לפני הבחירות, למה שהוא חותם איתם בהסכמים הקואליציוניים. הוא אחרי זה מבהיר שזה לא יקרה, לא משנה באיזה שפה הוא מבהיר את זה. אני רוצה להגיד שאת הכיווץ הזה, לא משנה אם זה פעם מערכת המשפט ופעם זה המערכת של אוכלוסיות עם מאפיינים מיוחדים, לא משנה אם זה להט"בים, בני מיעוטים, ששומעים בכל פעם מה הולכים לעשות להם, לא משנה אם זה חיילי צה"ל, שפתאום שומעים שמפקד של אחד החילות, ימנה אותו הרב הראשי הספרדי דווקא, לצורך העניין הזה, הוא ימנה את מי שהולך להיות מפקד שלהם. עזוב שהוא גם צריך לפסוק להם הלכות, אבל קודם כול הוא מפקד של חיל שנקרא "חיל הרבנות הצבאית". ואז מה אנחנו שומעים אתמול? שכשהולך רמטכ"ל, בדיסקרטיות הראויה לרמטכ"ל, באחריות הראויה לרמטכ"ל, להיפגש עם ראש הממשלה, להסביר לו את המשמעויות של הדברים שמתהווים כ��ן, בניסיון לעצב אותם, שראש הממשלה ישמע מה יש לרמטכ"ל שלו להגיד, אז אנחנו שומעים שהולכת להיות הצעת חוק של הקואליציה להגביר את הסינון, צינון, לא משנה איך נקרא לזה, לחמש שנים. למה? כדי להרחיק רמטכ"לים מהפוליטיקה הישראלית. אופיר ידידי, אני רוצה להגיד לך, אני לא יודע איך זה אצלך. החברים שלי, אני צריך לשכנע אותם כדי שיבואו לפה. אלה שהוא רוצה להרחיק אותם, רמטכ"לים, אלופים, לא משנה מה, הם אנשים מוכשרים ואנשים טובים, ניהלו מערכות גדולות, פיקדו על מערכות גדולות, השקיעו יום ולילה בלהגן על אזרחי מדינת ישראל, גם על אלה שרוצים שהם לא יבואו לפה, ואני אומר את האמת. תיקח לדוגמה, הצטרף, לשמחתי הרבה, לצערי לא אלינו, גדי איזנקוט, רמטכ"ל. ימים ולילות לשכנע אותו שלטובת המדינה קודם כול שיבוא לכאן, לא משנה לאן. קודם כול שיבוא לכאן. כיוון שהמעמד והרמה שלנו, צריך להגיד את האמת, לא כמו שהיו בעבר, המקום הזה ידע ימים יפים יותר. אז מה עושה הממשלה העתידית? כבר אומרת: לא, אם רמטכ"ל מגלה אחריות והולך לראש הממשלה להסביר לו, לדוגמה, אני לא יודע, לא הייתי בשיחה וגם לא דיברתי עם הרמטכ"ל. בשביל לדבר עם הרמטכ"ל צריך אישור של שר הביטחון, לא ביקשתי ולכן גם לא דיברתי, אבל אני ישבתי מספיק שנים במקומות האלה בשביל לדעת מה המשמעות שבמשרד הביטחון יהיו שני שרי ביטחון. ישבתי במקומות האלה ימים ולילות בשביל להבין מה המשמעות שכוחות מג"ב יהיו תחת השר לביטחון לאומני ולא תחת אלוף פיקוד מרכז. מי ישלם על זה? אני אגיד לכם מי ישלם על זה, ובואו נגיד את האמת, לא נשלם על זה בעמדות פוליטיות, נשלם על זה בחיי אדם: קודם כול מתיישבי יהודה ושומרון, אחר כך אזרחי מדינת ישראל, בגלל שקשה הרבה יותר להקנות ביטחון, לדוגמה, ואני נותן את זה רק כדוגמה, כשהמערכות שעובדות ביהודה ושומרון, ולו רק ביהודה ושומרון, יש עליהן שלושה שרים שמופקדים על הביטחון, על מה שהיום נמצא תחת אחדות פיקוד, כמו שאנחנו קוראים לזה. יהיה שר על המינהל האזרחי, שאין לנו ברירה, יש שם מינהל אזרחי. מה לעשות, זה לא תלוי בנו, גם לא תלוי בכם כנראה, אולי כן תלוי בכם, אולי כן תלוי בראש הממשלה העתידי, אבל אני יכול להרגיע אתכם, ימשיך להיות מינהל אזרחי. לא תוחל ריבונות ביהודה ושומרון, עם כל ההבטחות. אבל למינהל האזרחי יש תפקיד לא רק לספק צרכים אזרחיים. באמצעות אספקת הצרכים האלה, יש לזה גם משמעויות ביטחוניות של חיי אדם. אתה שמעת כמוני כמה פעמים פעל המינהל האזרחי דרך הרשות הפלסטינית לחלץ אזרחים, לצורך העניין, שרק טעו בדרך. מה עכשיו יהיה? עם מי ידבר שר הביטחון, איזה מהם? עם מי ידבר אלוף הפיקוד? אחרי שאמרתי את זה, הולך רמטכ"ל לדבר עם ראש הממשלה בארבע עיניים, או שש עיניים, אני מקווה שהמזכיר הצבאי היה שם, ומה שיוצא החוצה זה שהממשלה הזאת תאריך את "חוק הסינון" לחמש שנים. דרך אגב, אופיר, אני רוצה להגיד לך שגם היום השלוש שנים זה לא שלוש שנים, זה גם ככה חמש שנים. זה או קדנציה או, אתה לא מסיים קדנציה ומתחיל לספור שלוש שנים, ובום, יש בחירות. אם יש בחירות בממוצע כל שלוש שנים, אתה צריך להוסיף שנה וחצי לשלוש השנים שממילא קיימות. ואתה לא רואה פה את זה, אתה רואה בשנים האחרונות, לצערי הרב, מי מגיע לכאן, ואתה יותר רואה מי לא מגיע לכאן. ואני לא מכליל, יש חברים טובים בכל הצדדים של המפה הפוליטית, אבל זה לא מספיק בהקשרים האלה, וזו שאלה באמת אם הדבר הזה הוא לא דוגמה. יש פרס נובל. נשאל עכשיו כל אחד מאיתנו: למה אלפרד נובל המציא את פרס נובל? אתה יודע למה? אני אגיד לך. הוא המציא את הדינמיט וחשב שעם הדינמיט יפרצו כבישים, יכשירו שטחים לבניית בתים ושכונות, ויום אחד חשבו שהוא מת בטעות, ופורסמה ידיעה שאלפרד נובל נפטר, והוא זה שהמציא את הדינמיט, ובגלל ההמצאה הזאת נהרגו וייהרגו מיליוני אנשים בעולם, אז הוא אמר: איך אני מתקן את זה? זה מה שיזכרו ממני? איך אני מתקן את זה? ואמר: נמציא את פרס נובל, שיביא הרבה יותר טוב לעולם, יעשה טוב לעולם, תרומות במדע, בכלכלה, ברפואה, מה שאתה מכיר, מה שאני מכיר. השאלה שלי, בממשלה שמתהווה יש אנשים, מראש הממשלה ולמטה, שעשו הרבה דברים טובים לעם ישראל. תגידו, אם היום לא תלכו מן העולם אבל תלכו למקום כש"הגב יהיה כפוף כחטוטרת, ותיזכר אז בימיך", לא משנה איפה, מה יזכרו? מה יזכרו מכם? ששירת אתה בסיירת מטכ"ל, ואתה שירת בשב"כ, ואתה היית ראש עירייה מצטיין, ואתה, המשפחה שלך שירתה בצה"ל, או שיגידו שאתם אלה שפירקו אותנו כחברה, אתם אלה שעשיתם חוק שהחקירות של המשטרה, ישלוט בהם אדם פוליטי שיש לו מאוויים, אתם אלה שקבעתם שהביטחון יעורער וכתוצאה מזה ימותו אנשים? אדוני היושב-ראש, אדוני המזכיר, אני רוצה להגיד לכם משהו: אני כראש אכ"א הייתי נגד עסקת שליט. כשהשתחררתי כתבתי ב-front page של עיתון ידיעות אחרונות. שישה אנשים שמברכים, אני כתבתי נגד. אמרתי: כולנו עכשיו חוגגים, נחגוג, נתחבק, נתנשק. ואני אומר לכם, ואמרתי את זה אז, אני לא יודע כמה, אבל היום קבענו שבעתיד יהיו עוד מסגרות שחורות, מסגרות אבל. לא ידעתי כמה, אני גם לא יודע היום, לא ידעתי איזה שמות יהיו בתוכם, ואני גם לא יודע היום, אבל חלק מהמסגרות האלה, אני לא רוצה להגיד בשביל לא להטיל אשמה, כנראה שהתמלאו גם בגלל עסקת שליט ועוד יתמלאו. זו שאלה אם אנחנו מסתכלים על הרגע, על החגיגה שתהיה כאן מחר, שכביכול קמה ממשלה לאומית, בעיניי ממשלה לאומנית, או באמת על החברה הישראלית ההולכת ומתפצלת. אני, ברשותך, רוצה לתת שתי דוגמאות. תגידו, יש בהסכמים שאתם תבטלו את המס על משקאות ממותקים. למה יש מס למשקאות ממותקים? להציל חיים. במשפחה שלי כבר שנים לא קונים משקאות ממותקים, לפעמים, כשיש אורחים שיודעים שיש להם רצון מיוחד, אבל לא שותים. אז למה יבטלו? הילדים החרדים הם ילדים כמו כל הילדים האחרים. למה זה בכלל נהיה צו שהוא עניין לחרדים? אולי זה בא מאותו המקום של לימודי ליבה, לא רוצים שהם יהיו, חשבנו פעם, משכילים, אולי גם לא רוצים שהם יהיו בריאים. כיוון שלא רוצים שהם יהיו בריאים, הרי אנחנו יודעים כמה חולי סוכרת יש בממוצע במשפחה נורמלית בחברה הישראלית. אנחנו יודעים שבמשפחה שצורכת יותר סוכרים יש יותר חולי סכרת. אני אתן עוד דוגמה. למה צריך לבטל את האקדמיזציה של מקצועות פארה-רפואיים? למה? אני, דרך אגב, לא אסכים שהם יטפלו בי, בילדים שלי ובנכדים שלי, אבל למה בחלקים אחרים של החברה הישראלית צריכים לאפשר טיפולים רק בגלל שאנחנו רוצים לשלם? אני בעד זה שכל האוכלוסיות כולן ילכו לאקדמיה, ירכשו מקצועות ויטפלו כולם בכולם, כמו שקורה היום, דרך אגב, עד שיבואו החוקים האלה. אבל למה אני צריך לשים את זה בחוק? כדי לפעמים לפגוע באוכלוסייה שלי, שאולי אני רוצה לשמור אותה כקהל שבוי. אני נתתי את הדברים האלה כדוגמה. אני עומד כאן ואני רציתי לברך את הממשלה שתקום כבר מחר. היא תהיה גם הממשלה שלי, שיהיה ברור. אבל אני אומר שמיום ליום במס�� הייסורים שאנחנו עוברים כאן, שעובר הייעוץ המשפטי של הכנסת וגם של הממשלה, נראה שהאתגרים שעומדים בפנינו הם אתגרים שהולכים ונהיים קשים. אני רוצה לאחל לממשלה הזאת שאת כל ההסכמים הקואליציוניים תזרוק, וכשהיא מתיישבת פעם אחת, תודה רבה.  תסתכל על דברים שהם באמת טובים, וכמו שדיבר פה ראש הממשלה המיועד בכנס השבעת הכנסת, לטובתה של החברה הישראלית כולה. לצערי הרב, עד עכשיו ראינו את ההפך. תודה. תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הוועדה המיוחדת, לסכם את הדברים ואת החוק. עשר דקות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נצביע עוד מעט על הצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה בקריאה השנייה והשלישית. מדובר בהצעת חוק חשובה. בתור מי שהיה במשרד לביטחון הפנים כמה שנים אני יודע כמה חשוב שהשר יקבע מדיניות, זה קריטי והכרחי בכל מדינה מתוקנת, זה קורה במדינות דמוקרטיות אחרות בעולם, ובאופן מפתיע לא קמו שם מיליציות והמפכ"לים לא התפטרו. עד היום על השר הייתה מוטלת האחריות ללא הסמכות, זה יצר קונפליקטים מתמשכים בין השר למפכ"ל, זה היה לא בריא, גרם למתיחות וטוב שאנחנו מסדירים את זה היום. ועדות ציבוריות שנדרשו לנושא מצאו כי הנושא טעון הסדרה. הוועדה הציבורית לחוק משטרה חדש, בראשות שר המשפטים לשעבר חיים צדוק, ועדת צדוק, שהגישה את מסקנותיה בשנת 1999, מצאה כי הנושא טעון הסדרה וקבעה כי הפקודה אינה קובעת באופן כולל את סמכויותיו של השר כלפי המשטרה ואת חובותיה של המשטרה כלפי השר מעבר לעניינים הספציפיים הנקובים בה. הוועדה סברה בעניין זה כי השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות ולהתוות מדיניות עבור המשטרה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית, אולם אין הוא רשאי להתערב בתנאי הביצוע האופרטיביים של המדיניות או בפרטים, נושא השמור לדרג המקצועי. גם ועדת אור, ועדת החקירה הממלכתית שבחנה את ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000, סברה כי במצב המשפטי הקיים תיאור סמכויותיו השונות של מפכ"ל המשטרה מצד אחד ושל השר לביטחון הפנים מצד שני אין בו כדי להסדיר ולהבהיר את הסמכויות של השר כלפי המשטרה ואת חובות המשטרה והעומד בראש ביחסיהם עם השר. הן ועדת אור והן ועדה נוספת, ועדת זמיר, שבחנה אירועים בהר הבית והגישה את מסקנותיה בשנת 1990, הצביעו על כך שלשר יש אחריות מיניסטריאלית לפעילות המשטרה, וכי עליו להפעיל את סמכותו כלפיה כדי לממש אחריות זו. למשל, ועדת אור קבעה כי: "יש לקבוע במה, ועד כמה, רשאי השר להתערב בפעילות המשטרה, בהתאם לאחריותו המיניסטריאלית לפעילותה", ואילו ועדת זמיר מצאה כי "לנושא שמירת הסדר הציבורי, דרושה מעורבותו הפעילה של השר כדי שיוכל לעמוד בקיום אחריותו המיניסטריאלית". אנחנו ישבנו ודנו בוועדה עשרות שעות, גם בהכנה לקריאה הראשונה וגם בהכנה לקריאה השנייה והשלישית. הגיעו לוועדה אין-ספור גופים, ארגונים אזרחיים, אנשי משטרה בעבר ובהווה, אנשי המשרד לביטחון הפנים בעבר ובהווה, יועצים משפטיים ונוספים. כל מי שמצא לנכון לבוא ולהביע את עמדתו, כולם דיברו והשמיעו את עמדתם. גם חברי הכנסת באו ודיברו פעם אחר פעם, הביעו את עמדתם ואת התיקונים שאותם הם רצו להכניס בחוק. ניהלנו דיון ממצה ומעמיק בהצעת חוק חשובה זו. המציע, חבר הכנסת איתמר בן גביר, הגיע בלב פתוח ונפש חפצה, הקשיב להערות וערך שינויים משמעותיים בהצעת החוק על מנת לשפר ולהיט��ב עם הציבור. לצערי, מרגע פרסום הצעת החוק התבצר הייעוץ המשפטי לממשלה בעמדתו ולא זז ממנה לאורך כל הדיונים, לא הראה נכונות להליך חקיקה אמיתי. חווינו את זה בתחילת הדרך כאשר הם פרסמו חוות דעת תוך 24 שעות, וזה המשיך לאורך כל הדיונים, גם כשהמציע היה מוכן לפשרות ותיקונים וגם לאחר שפיצלנו שני סעיפים משמעותיים. הצעדים האלה העמידו בספק את חוות הדעת שלהם והוכיחו שהייעוץ ניתן לפי שם המציע ולא לפי מה שמוצע. אני מאמין שאנחנו מציגים היום תוצאה טובה, שתשפר את הביטחון האישי של אזרחי ישראל ותחזק את אמון הציבור במשטרה. אותם שני סעיפים שהזכרתי, שני הסעיפים שפיצלנו, משך החקירות והכפיפות של המפכ"ל לשר, נדון בהם בהמשך לאחר הקמת הממשלה. יואב, יואב, אני צריך שהם יהיו בקשב. אבל אופיר, יש לך עוד 20 דקות. יש לך חצי שעה לדבר. בסדר, גם ככה יש שעת הצבעה, מה זה משנה אם אני יורד לפני? אני לא חייב. יש הצבעה. אז מה, תוציא להפסקה ותביא לשר, דבר 20 דקות. חכה עם התודות עוד עשר דקות. עוד לא נולד חבר כנסת שאין לו מה להגיד 20 דקות. אוקיי. טוב, אז אם כך אנחנו נפרט, סעדה. בוקר טוב, חבר הכנסת מיקי זוהר. מה שלומך? מה שלומך? הכול טוב? בסדר גמור. ישנת הלילה, אופיר, או שהיה לך לילה לבן? ישנתי. העירו אותי באמצע הלילה למשימה חשובה למשך שעתיים וחזרתי. לקראת הקמת הממשלה. חשוב מאוד. חשוב מאוד. אני מעדכן בנוגע למה שעברנו עם הייעוץ המשפטי לממשלה כשבעצם, הייעוץ המשפטי של הכנסת, כן. חיכיתי למיקי שיבוא, ואני אסביר לו מה היה בוועדה. הרי הוא לא היה בדיונים, בעצם הוא כן השתתף. הייתי, והיה דווקא, הוא כן השתתף. אז מה שחווינו, מיקי, חווינו שני סוגים של ייעוץ משפטי. ייעוץ משפטי של הוועדה, שבאמת, מתחילת הדרך, הוא לא הסכים עם הכול, עד עכשיו הוא לא מסכים לכל הסעיפים בחוק, אבל הוא תמיד ניסה להביא את המציע לפשרות, לנוסח מוסכם. אתה מכיר, תהליך חקיקה, פשרות, מגיעים להבנות. הגענו בסוף לתוצר טוב, לא מושלם, ובגלל זה גם פיצלנו שני סעיפים שנמשיך אותם גם לאחר מכן. אבל מה שאנחנו מעבירים היום הוא חוק טוב, שמסדיר סוף-סוף את העניין שמי שיתווה את המדיניות למשטרה זה השר, כפי שקורה במדינות דמוקרטיות רבות בעולם. אמרתי קודם שיש פה נבואות זעם של כל מיני  בכל מדינה דמוקרטית השר הוא בעצם נציג העם. במדינות לא דמוקרטיות, בדיקטטורות כאלה ואחרות, מי שמתווה את המדיניות זו הפקידות, כי הפקידות היא שלוחה של אותו נשיא דיקטטור נבחר, והם מבצעים הכול. השרים הם בעיקר לתפאורה. זה מה שקורה בדרך כלל. היו פה גם הרבה נבואות זעם מאותו אחד, שאם אתה זוכר, כששאלו אותו אם הוא מכיר את החקירות, הוא אמר: "כל מילה". לפני שבוע הוא התראיין ואמר שזה שחוזרים על זה כל הזמן זה לא אומר שזה נכון, והוא לא אמר את זה. אתה יכול להזכיר מי היה ראש הממשלה שמינה אותו כמפכ"ל? רק לרקורד. אני מבקש לא להפריע. גלעד, אותו אחד אמר שאם זה יקרה, אתה יודע, כל נבואות הזעם של ארגון המפכ"לים לשעבר, המפכ"ל צריך להתפטר. בגלל שהשר הולך לקבוע את המדיניות אז המפכ"ל צריך להתפטר. בדקתי במדינות אחרות שהשר שם מתווה מדיניות, אף אחד לא התפטר. איזה מדהים זה שהשר מתווה מדיניות והמפכ"ל שם לא מתפטר. רק פה, נבואות זעם של כל הארגונים שרוצים לשמר את הכוח. אני זוכר שהייתה תקופה לא טובה של המשטרה בכל הקשור בניצבים, אדוני השר, אנחנו זוכרים את התקופה. ניצב אחרי ניצב הטריד, עשה מעשים מגונים. תזכיר לי עוד פעם, באי��ו תקופה זה היה? לא משנה, זו הייתה תקופה לא טובה למשטרה בגלל אותם מקרים שהיו לניצבים. ואז רצינו להביא מפכ"ל מבחוץ, אמרנו שיותר נכון להביא מפכ"ל מבחוץ. קמה זעקה, מאותו הפורום, זה בדיוק אותו הפורום שממנו קמה זעקה. רצינו להביא את גל הירש, שבאמת לא צריך להרחיב, מלח הארץ, עליו נאמר "מלח הארץ". בגלל שרצו להביא מפכ"ל מבחוץ, מה עשו לבן אדם. השחירו אותו בצורה כל כך נבזית, תפרו לו תיקים, הרסו לו את החיים, שבע שנים לקחו לו מהחיים. איך הוא אמר בתוכנית? מדינת ישראל נגדי, מה עשיתי כבר? כל החיים תרמתי, מה עשיתי שהמדינה ככה נגדי? הוא עדיין בסוג של, לא יודע אם אפשר להגיד על אחד כמוהו שהוא תמים אבל הייתה שם תמימות, שהוא לא מבין מה זה האירוע הזה, למה זה קרה לו, למה זה מגיע לו. זה מגיע לו כי הם לא היו מוכנים שיבוא מפכ"ל מבחוץ, זה הסיפור. אז חיפשו וחיפשו ובסוף תפרו. כמו ועד עובדים, שלא רוצה, בסוף תפרו אותו, פשוט כך. אבל אלשיך בא מבחוץ. אני אגיד לך, הם כבר לא יכלו, כבר לא הייתה להם, לא, לא, אלו העובדות. אני אזכיר לך, הייתי שם, אלשיך, הייתה סיבה, הייתה סיבה שלא, איך שהוא נכנס הוא התאים את עצמו למערכת, כל דבר הוא אמר כדי לרצות את הפרקליטות, פעל באופן אקטיבי, זה היה מביך לראות. זה היה מביך לראות כמה הוא מרצה. אני אזכיר לכם, לא, לא, הם תקפו את אלשיך, מה המסקנה, לא יודע למנות אנשים. בסדר. פעם לא הצליח, המסקנה היא, פעם הוא ממנה אדם שיוצא, בקיצור, כישלון מוחלט במינוי אנשים, והוא הולך להיות ראש הממשלה. בוא נגיד כך, לא כל המינויים מוצלחים בדיוק כמו שאצלכם לא כל המינויים מוצלחים.  נכון. אתה יודע, כשאתה ממנה כל כך הרבה אנשים לפעמים, צודק. למינוי שלך יש, אני מאוד מקווה, אתה רוצה שאומר לך כמה מינויים לא מוצלחים היו אצלכם. מיקי, במינוי שלך אני בטוח, אז דיברתי על הייעוץ המשפטי לוועדה, מיקי, שבאמת עשה עבודה יוצאת מן הכלל גם מבחינה טכנית, שעות לא שעות וסביב השעון. אני מסיר את הכובע בפניהם. עד עכשיו יש נקודות שהייעוץ המשפטי לוועדה לא מוכן להן. להבדיל אלף הבדלות, הייעוץ המשפטי לממשלה, מיקי, חוקקת פה כמה חוקים, היה איזה חוק שהגשת וקיבלת חוות דעת תוך מספר שעות מהייעוץ המשפטי לגבי החוק? אני לא מכיר דבר כזה. זה לוקח זמן. זה לוקח זמן, יושבים. התקשרו אליי, אמרו לי: בוא נשב, אומרים לי מה צריך להוריד, חלק אתה מקבל וחלק לא, יוצאים לדרך. התהליך פה היה מופע קסמים מדהים, זה בלתי נתפס, המהירות והזריזות. אני אגיד לך מה החשש. החשש הוא שיפסלו מינהלתית את חוות הדעת שלהם כי היא באה כל כך מהר. אם היינו מקדמים חקיקה כל כך מהר, מזמן בג"ץ היה פוסל אותה בגלל עניינים מינהלתיים אבל, והם דאגו להזכיר כל הדיון על התהליך של החקיקה. הכללים של תהליך ראוי ותקין לא חלים עליהם. הם יכולים תוך 24 שעות, את החוק. ולדבר עם תקשורת, לא עם המחוקק. ברור, ומה ראינו בוועדה? רצית להעביר את החוק הזה תוך שבוע. למה לא פרסמתם תזכיר? ומה ראינו בוועדה? אתה יודע מה, אולי יתחילו הדיונים אז הם יבואו, יתקשרו למציע, יפנו לייעוץ המשפטי של הוועדה, תהליך, תהליך של חקיקה, כלום ושום דבר. הפניות הגיעו מצד, הם לא דיברו עם הייעוץ המשפטי של הוועדה? עם המציע, לא. הם התחפרו בעמדה שלהם. לא, אתה טועה, אתה טועה, הייתה פגישה גם עם המציע ביוזמתו, וגם עם הייעוץ המשפטי לוועדה, שאני גם נכחתי בה, ביוזמת הוועדה. כשפונים אליהם, אם לא, אז לא. הם החוק, הם החוק, אופיר. חבר הכנסת כץ, יש ��י שאלה תמימה של אדם שיושב פה כמה שנים. אני יודע שהיסוד של הדמוקרטיה הוא שיש הפרדת רשויות בין הכנסת לבין הממשלה ובין לבין מערכת המשפט. יש לכנסת מערכת משפטית מצוינת של יועצים משפטיים, מיועצת משפטית לכנסת ועד יועץ משפטי לכל ועדה. מי זאת היועצת המשפטית שאמרה לך שהתהליך לא טוב, היועצת המשפטית של הכנסת, היועצת המשפטית של הוועדה, או גורם זר, שאסור לו להתערב בעבודת הכנסת? המשנה ליועמ"ש, אני שואל שאלה חוקתית ממדרגה ראשונה,  אני יושב פה כסגן יושב-ראש הכנסת. האם הכנסת סוברנית, הפרדת רשויות, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, אני מתפלא עליך, מיקי, מיקי, שהממשלה תקבע לכנסת מה לעשות, מיקי, אתה מפריע לי באמצע טיעון חוקתי כשאני יושב פה כסגן יושב-ראש הכנסת. האם הכנסת סוברנית ויש לה יועצים משפטיים שיקבעו וייעצו לחברי הכנסת וליושב-ראש הוועדה מה התהליך החוק ומה התהליך הלא-חוקי? בטח. זו הדרך הנכונה. כל התערבות זרה, כולל של הממשלה, כולל של המערכת המשפטית, היא פגיעה אנושה ביסודות הדמוקרטיה. אמת ויציב. ואת זה לא לומדים פה בכיתה א'. צריך ללמוד את זה בכל משפט חוקתי באוניברסיטה. עכשיו, מדובר במשנה למשנה, זו לא איזו פקידה זוטרה. בכירה ביותר. זה ברור. איפה עצמאות הכנסת? כל הדיון, לא, עצמאות הכנסת, בוודאי. אנחנו הקשבנו ליועץ המשפטי של הוועדה. כל מה שנאמר שם, זה שהם מכינים לבג"ץ לפרוטוקול שהתהליך לא ראוי. אני רק לא מבין, איך מישהו יכול להטיף לי על תהליך לא ראוי, עם כל כך הרבה שעות עבודה בוועדה. אותו אחד מוציא חוות דעת בפחות מ-24 שעות. איך הוא יכול להטיף לי על תהליך לא ראוי? את זה אני עוד לא הבנתי. לא נכון, מה לא נכון? ועוד איך נכון.  מתחילת הדרך העירו על זריזות, הם לא העירו, הם אמרו, מייד הם אמרו: אנחנו נתנגד לחוק. זה מה שהם אמרו.  לא, זה לא נכון. הם לא דיברו על זה. גם כששינינו, כן. ולאורך כל הדיון, לאורך כל הדיון, לא ראית מהם שום רצון, ולו הקטן ביותר, להגיד: זה לא, זה לא, זה כן. פה צריך לשנות. לא רצו בשום שלב. הביאו את, אמרו: זה מה שאנחנו רוצים. תסכימו, בסדר, לא תסכימו, מיקי,  הם הרי רגילים במשך שנים לקבוע הכול. הם החוק. אנחנו רק המחוקקים, אבל הם החוק. זה שאנחנו מחוקקים זה פחות חשוב. הם החוק. מי שרוצה להפוך את הכנסת לדומה, שייעץ לקרמלין מה לעשות. בכנסת ישראל אסור שזה יקרה. מיקי, הם לא יודעים לכבד את עצמאות הכנסת. הם בטוחים שהם החוק, ואנחנו בסך הכול חבורת אנשים, במה? בזה שהם אומרים את עמדתם? לא, הם התנגדו לחוק בגלל מי שהביא את החוק. זה למה. בגלל שעל החוק חתום איתמר בן גביר, אז הם התנגדו מלכתחילה מהרגע הראשון, ולא עשו שום דבר בשביל להביא להסכמה. גלעד, גם אתה בתור יושב-ראש ועדת חוקה, גלעד קריב, אתה העברת פה כמה חוקים, ואתה יודע טוב מאוד איך מתבצע פה הליך חקיקה. ואני לא חושב שנתקלת בחוות דעת בפחות מ-24 שעות להצעת חוק. מעולם לא זירזתי הצעת חוק כמו שאתם עושים. מה קרה? מותר לזרז, מה לעשות? עובדה, עובדה. עובדה, גלעד, שהמציע, לאור הביקורת וההערות שהושמעו, עובדה שהמציע את כל נושא העמדה לדין הסיר לגמרי מהחוק. את שני הסעיפים שהייתה עליהם מחלוקת הוא פיצל, פיצלנו אותם, בשביל להמשיך לאחר הקמת הממשלה. זה מראה על זה שבאמת הוא רוצה להגיע לתוצאה טובה ורוצה להקשיב להערות ולקבל אותם. את מה שהוא מצא לנכון, ואלו לא היו ההערות היחידות, לבין מי שבא מהרגע הראשון להתנגד, ולא מהסיבות המקצועיות. זה לא הצגה נכונה של הד��רים. זה כן. מעולה. בדיוק, הם קיבלו חוות דעת לפי שם המציע ולא מה שנמצא. זו חוות הדעת שהייתה. זה עמוד וחצי של חוות דעת. והלוואי שזה לא היה כך. ובאמת היה דיון כמו שצריך, כמו שראוי שתהליך חקיקה יהיה. לצערי, מהרגע הראשון, מה שחשדנו, בגלל הזריזות שבה הם הוציאו את חוות הדעת. הם הוכיחו את זה לאורך כל הדיון. הכול פרסונלי והכול אישי. גם בבית המשפט העליון אתמול. זה הכול אישי. השופט עמית, מקבל עתירה נגד דרעי. יום קודם לכן, השופט שטיין דחה עתירה נגד דרעי. הכול, הכול אישי. פרסונלי לגמרי. גם ההתאגדויות, גם חוות הדעת. הכול. לגבי, שמעתי פה את חברי הכנסת, הייתי גם חלק מהזמן תורן פה. וחוזרים ומדברים על החקירות: שהשר יקבע את מי לחקור, את מי לא לחקור, אילו חקירות כן, אילו חקירות לא. אז ברור לכולם, שפשוט לא רוצים. רוצים לנפח את זה, לעשות את העוף לא כמו שהוא. אם לי ברור, פחות? מה זאת אומרת? שמנו בחוק מדיניות כללית. נקודה. הינה נתתי לך דוגמה, הינה, אתה יודע, יושב פה השר, שהעברתי לו במהלך הקדנציה כמה מקרים, לא מעטים, של תלונות של הורים שהילדים שלהם עברו התעללות. במקרה הזה אני רוצה להגיד לך שמהצוות של השר קיבלנו התייחסות טובה וטיפול מהיר, באמת, איפה שהעלינו את זה. פנו לאותה תחנה מקומית וראינו את הזריזות. ואמרתי לך, אם עכשיו אני השר לביטחון הפנים, ומכת המדינה הזאת מפריעה לי, אני רוצה שעל זה, שבחקירות האלה, יטפלו במהירות. יש תלונה של הורה? ללכת למצלמות בגן. אז אני קובע מדיניות. יש פה מכת מדינה, אני רוצה שייתנו לזה עדיפות. מה לא בסדר בזה? מה לא בסדר? אם ברור, למה לא שמתם בחוק? אתה מסכים איתי, גלעד? אתה מסכים איתי שהשר, שהוא נבחר ציבור, הוא יותר ער למה שקורה בציבור מאשר המפכ"ל? הוא יותר מקבל מהציבור את הדברים שמפריעים לו. הוא יותר יודע לזהות מכת מדינה. אין עם זה בעיה. גם היום אפשר היה לעשות את זה. כשמכניסים דברים לחוקים, קובעים גם איזונים. אוקיי, אז אם אפשר, בוא נסדיר. אם אפשר. אבל אם אפשר, אז לכן עשינו את זה. אנחנו מסדירים את זה בחוק. למה להשאיר את זה עמום? אז אני שואל אותך, בעבירות של חופש ביטוי ופעילות פוליטית גם ראוי ששר פוליטי יקבע מדיניות? גלעד, אתה יודע שהוא לא יכול בשום שלב עם החוק, כי החוק לא מאפשר לו להגיד את מי לא לחקור. החוק לא מאפשר את זה. הוא לא יכול להגיד את מי לא לחקור. באמצע חקירה, הוא לא יוכל להתערב בחקירה. הוא לא יכול לשאול על חקירה. גם את זה לא הכנסתם. למה לא כתבתם שיש סייגים? זה לא אפשרי. אנחנו, כמו שאתה אומר, זה קיים, אנחנו מסדירים את זה בחוק, כמו במדינות דמוקרטיות נוספות. למה פה נלחצים מזה? למה כיושב-ראש ועדה לא הכרחת אותו, את המציע, להכניס את הקביעה שהמשטרה תפעל באורח ממלכתי? מה הפחיד אתכם כל כך? מה זה "ממלכתי"? מה זו המילה הזאת? די כבר. למה דורשים את זה? אתה רוצה להכניס את זה בכל חוק עכשיו? גם בחוק הצבא לא מופיעה המילה "ממלכתי" אבל מה לעשות שהמשטרה והשב"כ זה אותו דבר בעניין של העבודה מול אזרחי ישראל. זה לא אותו דבר. תגיד לי, אדון קריב, אתמול, כשהחותנת סיפרה, שהביאו קשישה בת 80 ובת 85, אחת חולת סרטן, אחת לא מרגישה טוב,  זה ממלכתי, זה כל כך ממלכתי. טלי, מה הקשר?  בכל הדיונים, דיברו איתנו, הייעוץ המשפטי, כמה אמרו לנו, סעדה? כמה אמרו לנו: איזונים ובלמים, איזונים ובלמים. איזונים ובלמים, כאילו המשטרה לא צריכה פיקוח, לא צריכה איזונים ובלמים. הבוקר אני נוסע לכנסת. שואלים שופט בד��מוס, אליקים רובינשטיין, שופט עליון בדימוס, אומרים לו: תשמע, ממצאי החקירה מראים כל מיני בעיות, איך שהתייחסו לעדים. עכשיו אתה מצפה שהוא יגיד, אתה יודע, משפט פשוט: הנושא חייב להיבדק, מי שהתגלה כמי שסרח צריך לשלם את המחיר. מה תשובתו? המשפט עדיין תלוי ועומד. כי הוא דיבר כמו שופט עליון. אבל אני אומרת לכם, תקשיבו, אני קוראת מפה, כל עוד המשפט תלוי ועומד, אסור לדבר. תגיד לי, אין אזרח, אני חושב לא מימין ולא משמאל, שקורא את מה שעשו שם לאנשים מבוגרים וחולים בשביל להשפיע על עדים. הפחדה, זה סחיטה, זה לא אשמה. זו אשמה? אסור להם לעשות את זה. זה הדחת עד.  רק פרקליט המדינה, לא רוצה לבדוק שום דבר, הוא יודע הכול, לא רוצה לבדוק כלום. לכן בעזרת השם, כמו שהחוק הזה שונה, הכול ישתנה, בעזרת השם. ועדת חקירה ממשלתית. תקשיבו, כל הדברים שאני אומרת לכם הם מתוך הפרוטוקולים. אני הולכת לישון עם הפרוטוקולים של משפט נתניהו. רק ביומיים האחרונים אנחנו מגלים 11 שעות צרחות על נחקר. למה? שיתעורר. הוא צריך לעשות בדיקות לב. הוא מנמנם ב-11 שעות, צורחים עליו כדי שהוא יקום. זה אין לתאר. מפגישים אותו עם הבן שלו, מקליטים את השיחה עם הבן שלו. הבן שלו אומר: כבר תגיד משהו. הוא אומר לו, כשהוא גמור ממעצר: אין לי מה לתת. אין לי מה לתת. אני לא אשקר להם, אני לא רוצה לשקר להם. והבן אומר לו: תעשה משהו. תלך מפה. זה לא, זה מדהים. אני סיפרתי לכם את זה לפני שנתיים כבר. וזה עולה עכשיו בחקירה של החוקרת. שואלים חוקרת בישראל: את זוכרת את הליך המעצר של אלוביץ'? היא אומרת: לא הייתי שם. את בטוחה? זה לא איזה מעצר של מישהו מהרחוב. את בטוחה? מראים לה סרט שהיא בתוך הדיון. אין להם בושה. אין להם. אני מתביישת לומר את הדברים כאן במליאה בכנסת. אז מדברים איתי כאן על ממלכתיות? אז הצעת החוק, מיקי, אתה יודע שאנחנו היינו עם גלעד במשרד לביטחון פנים. גם מאוד רצינו להסדיר את זה בחוק. העניין הוא שאנחנו נבצע את זה. כן, אבל לא היה לנו רוב בכנסת. ואני שמח שעכשיו מתאפשר לבן גביר, לתקן דבר שהיה צריך להיות מתוקן מזמן, וטוב שכך. ועכשיו אני רוצה באמת, עבדנו שבועות רבים, והרבה אנשים סייעו בחוק הזה ואני רוצה להודות להם, בראש ובראשונה לעו"ד מירי פרנקל שור, על הליווי, על הסיוע, הכול באדיבות ובחתירה אמיתית וכנה כדי להגיע לנוסח מוסכם, בשעות רבות, שעות רבות, בשעות לא הכי נוחות של עבודה, למנהלת הוועדה, לאה קריכלי, על עבודה מאומצת, דייקנות בזמנים, ותמיד בחיוך, לצוות המשפטי של מירי, עו"ד עידו בן יצחק, עו"ד איילת לוי נחום, סגנית מנהלת הוועדה, ליאת סעדון. אני רוצה להודות גם לחברי הכנסת שהשתתפו, גם מימין וגם משמאל, אני חושב שהיו, מותר לי להוסיף חצי משפט? בבקשה. הזכרת את היועצת המשפטית של הוועדה, גב' פרנקל. אני רוצה לציין שהיא היועצת המשפטית שנים רבות של ועדת החוץ והביטחון, ומעולם אני לא זוכר שמישהו ערער על החלטותיה בוועדה הזאת, במקצועיות שלה. ואני רוצה להוסיף את זה לדברי התודה שלך. ללא ספק. שמה הולך לפניה. לא היה עליה אף ערעור. אני רוצה, כפי שאמרתי, להודות לחברי הכנסת שלקחו חלק פעיל. התווכחנו שעות רבות. כל אחד עם השקפותיו. חבר הכנסת אליהו רביבו, חבר הכנסת משה סעדה, שהיה לו די קשה לשבת ותמיד הוא רוצה להגיב. יש לו רצון כזה תמיד להגיב לכל מה שנאמר, ונאלצתי בעצם לקטוע ולהפסיק. זה לא פשוט לשבת כל כך הרבה שעות כשאין לך את זכות התגובה כל הזמן. אבל באמת תודה על כל דיון ודיון שהיית בהם, וסייעת והבאת מהניסיון שלך. כל כך הרבה שעות ולשתוק. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מקריא את חברי הוועדה, חבר הכנסת רון כץ, גדי איזנקוט, ינון אזולאי, אורי מקלב, משה סולומון, צביקה פוגל, יוליה מלינובסקי, ואליד אלהואשלה, עופר כסיף. אני רוצה להוסיף לרשימה חברי כנסת שהם לא חברי ועדה, ובאמת באו כמעט לכל הדיונים והשתתפו והשפיעו: חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת נאור שירי וחבר הכנסת גלעד קריב. למרות שלא הסכמנו בסופו של דבר, לא חשבתי שנסכים, אבל אני רוצה להודות לכם על הרצון מבחינתכם לבוא ולהשפיע, ועל הנכונות ועל האכפתיות, שעות רבות. אני חושב שכך צריכים לנהוג חברי כנסת, גם כשהם בעד תהליך מסוים וגם כשהם נגד. לבוא ולהשמיע את עמדתם. זה דבר תמיד טוב לתהליך חקיקה. ואחרון חביב: אני רוצה לאחל הצלחה לשר המיועד, איתמר בן גביר. החוק הזה באמת ייתן לו כלי חשוב במערכת היחסים בין השר למפכ"ל, בין השר למשטרה. אני חושב שכולנו, גם המתנגדים מבחינה פוליטית, רוצים שהביטחון האישי של אזרחי ישראל יהיה גבוה יותר, שאזרחי ישראל יוכלו לצאת מהבית בביטחון ללא חשש. לצערי בתקופה האחרונה זה נפגע. ובשביל שזה יקרה, אנחנו צריכים משטרה חזקה, להוסיף לה אמצעים, להעלות את שכר השוטרים. אני שמח שבמשא ומתן זה נושא שהוסכם בין ראש הממשלה המיועד נתניהו לבין השר המיועד, תוספת תקציבים למשטרה וכן להעלות את שכר השוטרים. אני חושב שזה דבר חשוב. כיום, להיות שוטר זה דבר לא פשוט בכלל, לעמוד בחזית. אני חושב שראוי שהם יתוגמלו בהתאם. השר בן גביר, אני רוצה לאחל לך הצלחה. הצלחתך היא הצלחתם של אזרחי מדינת ישראל. באמת, זה היה הדגל שלך בבחירות. חשוב שתקבל את ארגז הכלים המלא בשביל להצליח בתפקיד. היינו בקשר בשבועיים-שלושה האחרונים, וראיתי את הרצון העז שלך להצליח במשימה. מצד אחד, אני בטוח שאתה תצליח, ואני רוצה לאחל לך ולמשרד לביטחון הפנים ולשוטרי משטרת ישראל הצלחה גדולה. ושיהיה ביטחון טוב יותר לאזרחי ישראל. תודה רבה. לא בזכות החוק הזה. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אופיר כץ. אני מזמין את השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת בר לב. בבקשה, השר בר לב. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. כן, אני כבר לא חבר כנסת. ראשית, אדוני היושב-ראש, לפני, כמה שנים היית פה? ברוטו קרוב לעשר שנים. עד 120. תודה רבה. ראשית היושב-ראש, אני רוצה לומר בצורה ברורה, לפני שאני מתייחס להצעת החוק, שלשר לביטחון הפנים יש זכות ויש חובה לקבוע מדיניות ברורה. במשך קרוב לשנתיים שהייתי השר לביטחון הפנים, קבעתי מדיניות. משטרת ישראל וגם הגופים האחרים פעלו על פי המדיניות הזאת. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, אני גם יכול להבין שמגיע שר חסר ביטחון עצמי, חסר היכרות עם הנושא, חסר ניסיון ניהולי, שאומר: אני רוצה חוק עם הסמכויות שלי שקבעו גם ועדות קודמות, בסדר. אבל לא זאת הצעת החוק שמוגשת כאן. ואני אתייחס להצעת החוק שמוגשת כאן. מה זה משנה, הסמכויות של אדוני? חברת הכנסת גוטליב, אני באמת רוצה לכבד את השר, הוא מסכם. אני רק רוצה להגיד לו שהוא, לא, לא להפריע לו. תרשמי את כל ההערות, ובסוף תגידי את זה. הכול בסדר, נכבד אותו. הפר חיסיון, הצעת החוק שבפניכם עברה כמה שינויים לאחר הקריאה הראשונה, חלקם שינויים חשובים שרק מצביעים עד כמה הייתה הצעת החוק הזאת, שטחית, לא מקצועית, רעה ולכן מסוכנת. אבל שלא יהיה ספק, גם הנוסח הנוכחי של הצעת החוק אינו מניח את הדעת, בלשון המעטה. ו��ני אתמקד רק בשלוש סוגיות מרכזיות בעיתיות בהצעת החוק הזאת. סוגיה ראשונה מתייחסת לקביעת מדיניות כללית. סמכויות השר לקביעת מדיניות מנוסחות באופן רחב, כללי ועמום, עם פתח לפרשנות רחבה ביותר. אני מצטט קטע קטן מהצעת החוק: "השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה" יש המשך, אני לא אלאה אתכם. בוועדת צדוק, שהמציע הרבה כל כך לצטט ממנה, יש מגבלות ברורות בנושא הזה. מה זה מדיניות ומה זה לא. ואני מצטט: "אשר לתחומי פעולתה האחרים של המשטרה, מחוץ לחקירות, הוועדה סבורה כי השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות, ולהתוות מדיניות עבור המשטרה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית, אולם אין הוא רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיביים של המדיניות, או בפרטים, נושא השמור לדרג המקצועי. השר רשאי להתערב בקביעת תוכנית העבודה של המשטרה וקביעת סדרי העדיפויות בין התחומים השונים המופקדים בידי המשטרה. אולם בבואו לעשות כן, עליו ליתן משקל ניכר לעמדתו המקצועית של המפכ"ל ולא להתערב בה, אלא במקרים מיוחדים ומטעמים בעלי חשיבות רבה". זה ועדת צדוק. זה הציטוט המלא, שהשר המיועד נתן תמיד רק ציטוטים חלקיים ממנו. וההבדלים בין ההצעה שמונחת כאן לבין מה שוועדת צדוק מציינת, יש כמה הבדלים. דבר ראשון, ועדת צדוק ממקדת את התוויית המדיניות של השר בעניינים בעלי חשיבות עקרונית בלבד, ואילו הצעת החוק מחייבת למעשה את השר לקבוע מדיניות בכל תחום מתחומי פעילותה של המשטרה. במילים אחרות, היא מייתרת לחלוטין את סמכותו של הפיקוד הבכיר של המשטרה ושל המפכ"ל. נקודה שנייה, בדוח ועדת צדוק נכתב שהשר רשאי להתערב בתוכנית העבודה של המשטרה וקביעת סדרי עדיפויות. הוא לא חייב, הוא רשאי. לא מדובר בחובה. לא מדובר בחובה, מכיוון שברור שזו חובתו של המפכ"ל, זו לא חובתו של השר. כאמור, השר רשאי להתערב בנושאים אסטרטגיים, עקרוניים וכן הלאה. ולכן ככה זה מופיע, אבל מה לעשות? גם זה הושמט מהצעת החוק. גם את הזכות הזאת, של רשאי להתערב, ניתן, לדברי צדוק, ואני מצטט: "משקל ניכר לעמדתו המקצועית של המפכ"ל ואף לא להתערב אלא במקרי מיוחדים". לעומת זאת, בהצעת החוק: השר יתווה את המדיניות. כלומר, הוא חייב, גם אם הוא לא רוצה, הוא חייב להתוות את המדיניות ללא כל הגבלה. לקבוע את תוכנית העבודה וסדרי העדיפויות באופן חד-צדדי, מבלי שום דרישה למנגנון היוועצות כלשהו עם המפכ"ל או עם גורמים אחרים. הצעת החוק אינה מגדירה כלל מהי התוויית מדיניות ומהם הגבולות שלה. היא איננה מבחינה בין עניינים אסטרטגיים, כפי שמצוין בדוח ועדת צדוק, שמאפשרים התערבות של השר, לבין עניינים אופרטיביים שאסור לשר להתערב בהם. לעומתה, ועדת צדוק, שוב, שהמציע הרבה לצטט, הבהירה מפורשות כי השר אינו רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיביים של המדיניות, נושא השמור לדרג המקצועי בלבד. שמעתי שהשר המיועד גם ציטט בוועדה את החוק האנגלי והאוסטרלי והניו זילנדי, גם יושב-ראש הוועדה הזכיר את זה, רק מה לעשות, הציטוטים שם הם חלקיים, ובכל המדינות האלה, אנגליה, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד, יש הגבלה, יש ציון של הגבלת מעורבות השר בעניינים אופרטיביים ומבצעיים באופן ברור. בחלקן יש גם רשימה ספציפית של סייגים שאסור לשר להתערב בהם. אחד הסייגים זה למשל הקצאה או פריסה של שוטרים, זאת אומרת: כל הנושאים המבצעיים, ועוד רשימה ארוכה מאוד מאוד של סייגים. שוב, כל זה לא מופיע בהצעת החוק, קל לצטט, רק אם מצטטים או אם מביאים מבואות אז כדאי שזה יהיה הציטוט והמבואה המלאה ולא חלקית. סוגיה שנייה המחייבת התנגדות להצעת החוק היא בעניין התוויית מדיניות השר בנושאי חקירות. אין בכלל ספק שמדובר בעניין רגיש ומיוחד בכל הקשור במעורבות של דרג מדיני כלשהו, אלא שהצעת החוק לא נותנת את המענה הראוי לגישה הזאת ולא מציבה חסמים מספקים וברורים למעורבות השר. כך מופיע בהצעת החוק: "השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, לרבות קביעה של סדרי עדיפויות עקרוניים, לאחר ששמע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולאחר התייעצות עם המפקח הכללי והמופקדים במשטרה על נושאי החקירות". המציע לקח את הציטוט המדויק מוועדת צדוק, רק החליף מילה אחת. במקום להיוועץ, שמע. והינה הנוסח המלא: "השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות" דרך אגב, רשאי, לא חייב, "לרבות קביעה של סדרי עדיפויות העקרוניים, אך זאת בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה והמופקדים במשטרה על נושאי החקירות". ההבדל, שמע את היועצת המשפטית, לעומת התייעצות עם היועצת המשפטית. אדוני היושב-ראש, בשנה וחצי האחרונות ישבתי בהרבה מאוד ישיבות ממשלה, שמעתי פעמים רבות את היועץ המשפטי של הממשלה, בדרך כלל את ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ הקודם, קוטע לא פעם את אחד השרים בשטף דיבורו, או אפילו את ראש הממשלה, ומודיע לו באופן חד-משמעי וברור כי דבריו אינם עולים בקנה אחד עם החוק במדינת ישראל. זהו, בין היתר, אחד מתפקידיו המרכזיים של היועץ המשפטי לממשלה, מכיוון שגם ממשלת ישראל, כן, ידידיי, גם ממשלת ישראל כפופה לחוקי המדינה. על אחת כמה וכמה, כל אחד מהשרים בנפרד. על פי הצעת החוק המונחת בפניכם, על השר לשמוע בלבד את עמדתו או עמדתה של היועץ המשפטי או היועצת המשפטית לממשלה ואז הוא יכול להתחשב או להתעלם, זה נתון להחלטתו. זה לא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית, שבה הממשלה כפופה לחוק. היועץ המשפטי לממשלה, במקרים שיש חריגה, תפקידו וחובתו להעיר על כך. על אחת כמה וכמה לגבי כל אחד מהשרים, שמחליט, על פי סמכויותיו ועל פי הצעת החוק הזאת, לחרוג מהחוק במדינת ישראל. כמובן שוועדת צדוק גם מציינת מפורשות את המגבלות על השר. שוב אני מצטט: "השר איננו רשאי ליתן למשטרה הוראות לגבי חקירות ספציפיות ואיננו רשאי להתערב בכל דרך שהיא בחקירה ספציפית. לא במתן הוראות, לא ברמיזות לגבי התוצאות הרצויות, לא בהחלפת החוקרים או בדרישה מהמפכ"ל להחלפתם, ולא בכל דרך אחרת". לכך, כמובן, לצערנו, או לצערי, אין שום זכר בהצעת החוק. הנושא העקרוני השלישי שנעדר משום מה מההצעה הוא סעיף הממלכתיות. סעיף הממלכתיות מוזכר בחוק השב"כ. מכיוון שכמו משטרת ישראל, כך גם לשב"כ יש סמכות, ולא פעם החובה, לעסוק בענייניהם, לפעמים אפילו בענייניהם הפרטיים, של אזרחי המדינה, לכן בחוק השב"כ מצוין מפורשות, ואני מצטט: "השירות יפעל באורח ממלכתי, לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים"; אמירה ברורה, כמעט מובנת מאליה, שגם היועצת המשפטית לממשלה ולמיטב הבנתי גם היועצת המשפטית של הוועדה, ביקשו להכניס לנוסח ההצעה. למרכיב זה המציע התנגד בכל תוקף, שחלילה לא ייכנס לחוק שהמשטרה תהיה כפופה לעקרון הממלכתיות ולא תהיה מונעת משיקולים פוליטיים. לאן הגענו? לא צריך יותר מזה בכדי להבין מה כל המטרה כאן שהמשטרה תהיה כפופה לגוף פוליטי, לשר פוליטי. אגב, המציע נתן הסבר בוועדה למה הוא מתנגד להוספת המשפט הזה, והוא חזר וטען משהו שאם הוא לא היה מביך, הוא היה מצחיק. הוא אמר שלא ברור למה כולם מתעקשים להכניס את הסעיף הזה להצעת החוק. לטענתו, הרי במשך עשרות שנים היה ברור שזה המצב, אבל אף אחד לא הרגיש צורך לכתוב אותו, בוודאי לא בחוק, אז למה צריך להוסיף את זה? ואתם יודעים מה? הוא צודק. אבל באותה מידה, הוא צודק לכל אורך הדרך. גם העובדה שלשר לביטחון הפנים יש סמכות לקבוע מדיניות, מה שאמרתי בהתחלה, יש סמכות ואני קבעתי מדיניות בצורה ברורה, זה היה ברור במשך שנים רבות, עד שהגיע שר חסר ביטחון עצמי ורוצה שזה יופיע בחוק. אבל אם כך, באותה נשימה, צריך שגם הנושא הזה, של הממלכתיות, יופיע בהצעת החוק. כלומר, קריטי ביותר מבחינתו לעגן בחוק מה מותר לו, שעיקרו להפוך את המשטרה לכלי פוליטי בידיו, וחס וחלילה לא להוסיף את המשפט המובן מאליו, שמופיע בחוק השב"כ, שהשב"כ, כמו המשטרה, הוא גוף ממלכתי שאסור לו להיות נגוע במעורבות פוליטית. לסיכום ההתנגדות להצעת החוק, לא לסיכום דבריי, אבל לסיכום ההתנגדות להצעת החוק, ניתן לראות שדוח ועדת צדוק קובע נורמה ברורה למערכת היחסים בין דרג מדיני לדרג מקצועי וספציפית בין המשטרה לבין השר והממשלה. למעשה, הצעת החוק נמצאת בניגוד גמור לנורמה הזאת ומפירה לחלוטין את האיזונים שנקבעו על ידי ועדת המומחים. לא פלא שהצעת החוק הזאת זכתה לביקורת כל כך חריפה, ועדיין היא נתונה תחת התנגדות תקיפה של כלל גורמי המקצוע, כולל המשטרה, מפכ"לי משטרה לדורותיהם, הייעוץ המשפטי לממשלה, וביקורת לא קטנה גם של הייעוץ המשפטי של הוועדה, וכמובן גם שלי. יש לי שאלה: מתי הייתה ועדת צדוק? באיזו שנה? תראה, ועדת צדוק הייתה בשנות התשעים. ועדת אור הייתה בשנת 2000, ועדת צדוק הייתה לפניה. לפני 30 שנה? משהו כזה. כן. דרך אגב, בעקבות ועדת צדוק וועדת זמיר לפניה, בתחילת שנות התשעים, ועדת צדוק וועדת אור העירו בפירוש לגבי האחריות המיניסטריאלית של השר לקבוע מדיניות, ומאז הדברים השתנו. בהחלט הייתה ביקורת, גם של ועדת אור על השר בזמנו, והיא אמרה שחובתו לקבוע מדיניות, והעירה על כך. ולכן, מאז, מתחילת שנות ה-2000, אחרי שלוש הוועדות האלה, הנושא של סמכויות השר לקבוע מדיניות הן ברורות לחלוטין. וכפי שאמרתי, לי, בוודאי בשנה וחצי האחרונות, לא היו שום בעיות בעניין הזה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על ביטחון הפנים במדינת ישראל. תראו, אני חושב שאין ויכוח שהטראומה של כולנו הייתה במבצע שומר החומות, לפני כמעט שנתיים, שזאת הייתה נקודת השפל הגדולה ביותר בביטחון הפנים של מדינת ישראל. כזכור, זה היה בממשלה הקודמת, לא הנוכחית, שמסיימת את תפקידה מחר, כי אם הקודמת. לאומנות ערבית ופשיעה ערבית התערבבו זו בזו. וכולנו נחרדו, לא רק ממה שקרה בערים המעורבות, בכלל ממה שקרה בכל מדינת ישראל. למשטרת ישראל היו בסך הכול 16 פלוגות מג"ב מילואים, שמתוכן לשמונה לא היה בכלל ציוד, ולקח למעלה מ-72 שעות עד שהפלוגות האלה, כולל הפלוגות בלי הציוד, הצליחו להתגייס, להגיע ולהתחיל לסייע בהשלטת הסדר והחוק ברחבי המדינה, בעיקר בערים המעורבות. וזאת הטראומה המאוד-גדולה. ולכן השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי כשנכנסתי לתפקיד היא איך אנחנו לא חוזרים למצב המאוד-קשה שחווינו בשומר החומות. הלקח הראשון היה לחזק את מג"ב. להפוך את מג"ב למשמר הלאומי של מדינת ישראל, וזה מה שעשינו. אני אפילו הצעתי להחליף את השם של מג"ב למשמר הלאומי. ותי��י מג"ב התנגדו לזה, אז לכן הוספנו את זה לשם של מג"ב. אבל מה מעבר לשם? מה עשינו? דבר ראשון, עמר, למה הם התנגדו, גאוות יחידה, גאוות יחידה. איך אמר לי המפכ"ל? תהיינה הפגנות ליד הבית שלך. אז אנחנו בעד גאוות יחידה, ולכן הוספנו. השם הפורמלי של מג"ב זה: מג"ב, המשמר הישראלי. אבל עזבו רגע את הכותרות, בואו נראה מה בדיוק עשינו. דבר ראשון, הגדלנו את מג"ב בקרוב ל-450 תקנים. זה קרוב ל-20% בכוח של מג"ב. כבוד השר, מותר לי איזו הערה לשונית? יש פתגם שאומר: הרגל נעשה טבע. משמר גבול, לעומת משמר לאומי, גם בארצות הברית יש משמר לאומי, לכאורה, הם היו צריכים לדרוש ממך לתת להם את הכבוד להיקרא משמר לאומי. אני מסכים. אבל בגלל שהתרגלו ו"הרגל נעשה טבע", זה נהיה גאוות יחידה, כמו שאתה אומר. דבר מעניין. אני מסכים איתך בהחלט. אני חושב שזה הרבה יותר ראוי וגם נכון. אבל בוא ניכנס לעצם העניין. אז הדבר הראשון שעשינו, הגדלנו ב-450 תקנים, זה קרוב ל-20% הגדלנו את הכוח של מג"ב, הקמנו את חטיבת ביטחון הפנים במג"ב ועוד ועוד. מעבר לזה, כמובן השלמנו את הציוד לאותן שמונה פלוגות מג"ב מילואים שלא היה להן ציוד. קבענו תוכנית רב-שנתית של תוספת של 26 פלוגות מג"ב מילואים במשך שלוש שנים, כשאת שמונה הראשונות כבר ביצענו בשנת 2022, ועכשיו, השנה, ברגע זה, כבר למג"ב יש הרבה יותר פלוגות מילואים, סדר גודל של 25 פלוגות מילואים עם ציוד. הדבר השלישי שהוספנו למג"ב זה פלוגות החוד. פלוגות החוד זה קרוב ל-1,000 מתנדבי מג"ב, חברת הכנסת בן ארי, אני לא שומע את השר. סליחה, היא מכירה, אבל חשוב שתשמעי. הדבר השלישי, הרגל השלישית שחיזקנו במג"ב זה את פלוגות החוד של מג"ב. פלוגות מילואים של מתנדבים, שנמצאים בבית עם אפוד ונשק, ובכל קריאה, בתוך שש שעות, לא 72 שעות ולא 100 שעות, בתוך שש שעות יכולים להיות בכל מקום לקריאה. זה כבר הוכיח את עצמו באירוע שהיה לנו באלעד. אותם מילואימניקים בתוך שלוש שעות כבר התייצבו ועזרו בסריקות לחפש ולאתר את אותם מרצחים. אז זה הדבר הראשון שעשינו לגבי מג"ב. הדבר השני: בתוך המשטרה הכחולה עצמה שינינו את ההערכות וקבענו פקודה, מה זה קבענו, זה המפכ"ל יחד עם אג"מ במשטרה, שבמצב חירום כל מחוז יגן בגזרתו. מה שזה אומר: מכל מחוז, 500 שוטרים יצאו לשטח. מימשנו את זה שוב בערב תשעה באב האחרון, במבצע עלות השחר. עשינו את זה. וזאת אחת הסיבות שראו הרבה יותר שוטרים ברחבי המדינה, ובעיקר בערים המעורבות, מה שהצליח לשמור לנו על השקט. מעבר לזה, בשתי הערים המעורבות שבהן חווינו את הקטסטרופה הקשה ביותר: בלוד ובעכו, קבענו מודל של safe city, שאומר לרשת את כל העיר במצלמות, אבל לא רק במצלמות ולא רק במוקד 24/7, כי אם בכוחות, גם כוחות סיור וגם כוחות חקירה, שיגיעו לכל מקום בזמן אפס, 24/7. מעבר לזה, עשינו רה-ארגון של חטיבת המודיעין. חיזקנו מאוד את החלק בחטיבת המודיעין של נושא המחקר. זו, דרך אגב, גם הייתה אחת ההערות של מבקר המדינה, אבל עשינו את זה לפני זה. וכמובן, חיזקנו דברים נוספים. ובאמת לאורך השנה וחצי האחרונות היו לנו שני מבחנים מאוד מאוד מורכבים שאפשר להשוות למבחן ערב שומר החומות, שמדינת ישראל נכשלה בו, ונגררנו לשומר החומות. המבחן הראשון היה בחודש רמדאן, שהשנה חודש רמדאן היה גם במקביל לפסח ופסחא. עברנו את זה בהצלחה. למרות ניסיון של החמאס והג'יהאד לא הייתה שום זליגה לתוך תחומי הקו הירוק. והמבחן השני היה, כבר הזכרתי אותו, בתשעה באב, שזה היה 24 שעות לאחר מבצע עלות השחר. ירו רקטות על ירושלים, על עוטף ירושלים. לא היססנו. ישראלים ויהודים המשיכו לעלות להר הבית. לא עצרנו את זה כמו שראש הממשלה המיועד עצר את זה ביום ירושלים לפני שנתיים. לא נבהלנו. הכול התקיים. גייסתי, נתתי הוראה מראש לגייס חמש פלוגות מג"ב מילואים. לא חיכיתי 72 שעות, לא חיכיתי לאישורים כאלה ואחרים. משטרת ישראל, כל מחוז הגן בגזרתו ועברנו את מבצע עלות השחר ואת תשעה באב בשקט, בצורה מוצלחת ביותר. לכן, אין ספק שהפקנו את הלקחים ועשינו את הדברים הנכונים. אבל מעבר לזה, אני הצבתי את הפשיעה, את ההתמודדות עם הפשיעה ברחוב הערבי, בראש סדר העדיפויות. גם כאן ההישגים שניתן למדוד אותם הם רבים. מספר הנרצחים בחברה הערבית בשנה הזאת, בעוד יומיים אנחנו מסיימים את השנה, היה, לצערנו, 106 נרצחים. כל נרצח זה עולם ומלואו. אבל בשנה שעברה היו 126 נרצחים. לפני שנתיים היו 109 נרצחים. אני מאוד מאוד מקווה שלא נגיע לזה. 113 נרצחים השנה. 113 נרצחים. לצערי, אני לא שומע. בכל מקרה, זאת פעם ראשונה ששמנו את ההתמודדות עם הפשיעה ברחוב הערבי על השולחן, ופעם ראשונה שהצלחנו לבלום אותה. לבלום אותה, ולא רק לבלום, לצמצם בקרוב ל-20% את מספר הנרצחים. גם יותר מצומצם משהיה בשנת 2020. מעבר לזה, תפיסות נשק שהיו בשנה האחרונה, לא היה להן אח ורע. תפיסות נשק לא חוקי, לא היה להן אח ורע בשנים קודמות. מספר האקדחים, רובם אקדחים חדשים מהניילון, מה שנקרא, תפסנו ב-56% יותר מאשר בשנה הקודמת. רובי M16  תפסנו 86% יותר מאשר בשנה הקודמת. כתבי אישום על עבירות נשק, נשיאת נשק ללא אישור, עלינו ב-12% בכתבי האישום. מעצר עד תום ההליכים על עבירות נשק, עלייה ב-8%. עבירות סד"ח, בין היתר פרוטקשן, עלייה ב-21% בכתבי האישום. הקמנו מפלגים כלכליים שתפסו רק בחברה הערבית 282 מיליון שקלים של גורמי פשיעה. יצאנו עם פרויקט מסלול בטוח, שבעצם אמר שמשילות זה לא רק עניין של המשטרה, משילות זה עניין של משרד האוצר, המאבק נגד הלבנת הון, משרד הפנים והמשרדים השונים. הצלחנו לגייס את כל משרדי הממשלה למאבק הזה, בהובלה של סגן השר יואב סגלוביץ'. סימנו 1,460 יעדי פשע. לא חיכינו שיהיה פשע, סימנו אותם מראש ותקפנו אותם. מתוך 1,460 היעדים האלה הגשנו 351 כתבי אישום, 397 יעדים מעצר עד תום ההליכים. לא היה אח ורע לדברים האלה בעבר. משפחות פשע, סימנו 117 יעדים בקרב משפחות פשע, הגשנו 34 כתבי אישום כנגד משפחות פשע, עצרנו למעצר עד תום ההליכים 34 עבריינים ממשפחות פשע מתוך ה-117 האלה. תפסנו מאות מיליוני שקלים של משפחות פשע. בחקיקה קבענו עונשי מינימום על עבירות נשק, החמרת ענישה על החזקת נשק, שימוש בסחר בחלקי נשק, חוק האיירסופט, הצלחנו להעביר רק בקריאה ראשונה ממש ברגע האחרון, כי האופוזיציה של היום, הקואליציה של אז, התנגדה. חוק החיפוש עבר גם הוא רק בקריאה ראשונה, מתוך מטרה לאפשר לשוטר לחפש בזירת פשע ראיות, מבלי שהוא ממתין לצו שופט. גם את זה האופוזיציה של היום, הקואליציה של העתיד, מנעה מאיתנו. לצערי, הצלחנו להעביר רק בקריאה ראשונה. חוק הפרוטקשן להעברת האחריות על חברות השמירה ממשרד המשפטים למשרד הבט"פ, גם את זה, לצערי, לא הצלחנו להעביר. חוק המצלמות, זיהוי פנים, גם עבר בוועדת שרים. לצערי, הכנסת הנוכחית לא הסכימה להעביר אותו. התעצמות ובניין הכוח, הוספנו 1,360 תקנים למשטרת ישראל, תוספת של מיליארד ורבע. הקמנו את חטיבת הבט"פ, הקמנו מפלגים כלכליים, מוקדים רואים ביישובים ערביים ועוד ועוד. הגענו להסכמה עם שר האוצר ועם ראש הממשלה לגבי התקציב בשנת 2023 של משטרת ישראל, ואני מאוד מאוד מקווה שהתקציב הזה יאושר. דובר על תוספת של 1,726 תקנים ועל תוספת של 3 מיליארד שקלים. אני מאחל למשטרת ישראל שהממשלה הבאה תאשר את התקציב הזה, וההתעצמות הזאת של משטרת ישראל תימשך. ונושא אחרון, גם בנושא של מאבק בהטרדות מיניות, באלימות במשפחה, גם בזה עשינו רבות. הקמנו 12 מפלגי משפחה חדשים במשטרת ישראל, 30 חדרים חמים מותאמים לשהייה של נפגעות ונפגעים, תוספת תקנים לעו"ס משפחה, שיתוף פעולה עם פורום מיכל סלע, כלבי שמירה, כלבי הגנה לנשים מאוימות ועוד ועוד. ואני מאוד מאוד מקווה שגם בנושא הזה משטרת ישראל תמשיך, ושהנושא הזה לא ירד, חס וחלילה, בסדר העדיפויות שיקבע השר המיועד. תודה רבה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. הנאום האחרון שלי בכנסת, אז תודה ובהצלחה למדינת ישראל. אני מודה, אדוני השר עמר בר לב. אני מודה לך. נאום אחרון לעת הזאת. לעת הזאת. תודה רבה. אני חושב שאני מודה לך בשם כלל אזרחי ישראל, ובוודאי בשם הכנסת, על עשייה ארוכת שנים, גם בממשלה, גם בכנסת, גם בשירותך הצבאי, כמובן, ובתפקידים אחרים. אני מאחל לך הרבה הצלחה בכל שתבחר לעשות. תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת, כדי שאנחנו נוכל להתחיל בהצבעות, וגם כדי שכולם יבינו מה קורה ומה עושים. נא לשבת. מכובדיי, נא לשבת. השרה זנדברג, אנא, בבקשה. אם כן, חברות וחברי הכנסת, תם הדיון, ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה והשלישית על הצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37) התשפ"ג 2022. לשם הנוחות, ישנן הרבה הסתייגויות שהוגשו על ידי קבוצות של חברי כנסת. אני אקרא את שמות הקבוצות ואת מי הן כוללות מראש, כדי שאפשר יהיה לדעת למה מתייחסים בהמשך. קבוצת סיעת יש עתיד, חברי הכנסת מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבורה ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון ונאור שירי, קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, חברי הכנסת גדי איזנקוט, מיכאל ביטון, מתן כהנא ושרן השכל, קבוצת סיעת ישראל ביתנו, חברי הכנסת יבגני סובה, שרון ניר ויוליה מלינובסקי, קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל, חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה, קבוצת סיעת העבודה, חברי הכנסת נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. אם כן, אני מבין, חבר הכנסת קיש, שלא מוותרים על השמית. לפיכך אנחנו מתחילים בהצבעה על הסתייגויות לפני סעיף 1, הסתייגויות של קבוצת העבודה, הסתייגות מס' 1. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 1 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2. הצבעה. הסתייגות 2 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 3. הצבעה. הסתייגות 3 לא נתקבלה. 55 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, הסתייגויות מס' 4 עד 85 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 86, של חבר הכנסת גדי איזנקוט. הצבעה. הסתייגות 86 לא נתקבלה. 54 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 87, של חבר הכנסת איזנקוט. הצבעה. הסתייגות 87 לא נתקבלה. 55 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, עד כאן הסתייגויות לפני סעיף 1. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 1. ראשית, הסתייגויות של קבוצת העבודה. אני מבין שיש בקשה של הממשלה להצבעה שמית ע�� ההסתייגות הראשונה, שהיא הסתייגות מס' 88. אם כך, המזכיר, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית, בבקשה. (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, נגד אמיר אוחנה, נגד ינון אזולאי, נגד גדי איזנקוט, בעד ישראל אייכלר, נגד ואליד אלהואשלה, אינו נוכח קארין אלהרר, בעד עמיחי אליהו, נגד זאב אלקין, בעד דוד אמסלם, נגד אופיר אקוניס, נגד משה ארבל, נגד יעקב אשר, נגד אוריאל בוסו, נגד דבי ביטון, בעד חיים ביטון, נגד מיכאל מרדכי ביטון, בעד דוד ביטן, נגד בועז ביסמוט, נגד ולדימיר בליאק, בעד מירב בן ארי, בעד רם בן ברק, בעד איתמר בן גביר, נגד יואב בן צור, נגד אברהם בצלאל, נגד אורנה ברביבאי, בעד ניר ברקת, נגד טלי גוטליב, נגד יצחק גולדקנופ, נגד מאי גולן, נגד יואב גלנט, נגד גילה גמליאל, נגד בנימין גנץ, בעד משה גפני, נגד סימון דוידסון, בעד אבי דיכטר, נגד גלית דיסטל אטבריאן, נגד אלי דלל, נגד דני דנון, נגד שלום דנינו, נגד אריה מכלוף דרעי, נגד שרן מרים השכל, בעד ניסים ואטורי, אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר, נגד יצחק שמעון וסרלאוף, נגד מכלוף מיקי זוהר, נגד יאסר חוג'יראת, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, בעד משה טור פז, בעד אחמד טיבי, בעד יוסף טייב, נגד אוהד טל, נגד יעקב טסלר, אינו נוכח חילי טרופר, בעד אלי כהן, נגד אלמוג כהן, נגד מאיר כהן, בעד מירב כהן, בעד מתן כהנא, בעד עופר כסיף, בעד אופיר כץ, נגד חיים כץ, נגד ישראל כץ, נגד רון כץ, בעד יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, בעד יריב לוין, נגד נעמה לזימי, בעד אביגדור ליברמן, בעד יאיר לפיד, בעד טטיאנה מזרסקי, בעד מרב מיכאלי, בעד חנוך דב מלביצקי, נגד יוליה מלינובסקי, בעד מיכאל מלכיאלי, נגד אבי מעוז, נגד אורי מקלב, נגד יעקב מרגי, נגד שרון ניר, בעד בנימין נתניהו, נגד יואב סגלוביץ' בעד יבגני סובה, בעד משה סולומון, נגד לימור סון הר מלך, נגד אופיר סופר, נגד אורית מלכה סטרוק, נגד עידית סילמן, נגד בצלאל סמוטריץ' נגד משה סעדה, נגד גדעון סער, בעד מנסור עבאס, בעד איימן עודה, בעד יוסף עטאונה, אינו נוכח חמד עמאר, בעד צביקה פוגל, נגד עודד פורר, אינו נוכח מאיר פרוש, נגד יסמין פרידמן, בעד אורית פרקש הכהן, בעד מטי צרפתי הרכבי, בעד יואב קיש, נגד גלעד קריב, בעד שלמה קרעי, נגד אליהו רביבו, נגד מירי מרים רגב, נגד שמחה רוטמן, נגד עידן רול, בעד יואל רזבוזוב, בעד אפרת רייטן מרום, בעד יפעת שאשא ביטון, בעד אלון שוסטר, בעד אלעזר שטרן, בעד עמיחי שיקלי, נגד מיכל שיר סגמן, בעד נאור שירי, בעד עאידה תומא סלימאן, בעד פנינה תמנו, בעד המזכיר, אנא קרא שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, נגד ואליד אלהואשלה, בעד ניסים ואטורי, אינו נוכח יאסר חוג'יראת, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, אינו נוכח יעקב טסלר, אינו נוכח יוסף עטאונה, אינו נוכח עודד פורר, בעד האם נמצאים כאן מי מחברי או חברות הכנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? מישהו מעוניין להצביע? לא. אה, חבר הכנסת עטאונה, בבקשה. (קורא בשם חבר הכנסת) יוסף עטאונה, בעד תודה. אם כן, אם אין מישהו נוסף שמעוניין להצביע, תמה ההצבעה. אדוני המזכיר, נא למנות את הקולות. חברות וחברי הכנסת, אני מציע להתארגן לשבת כדי שנוכל לחדש את ההצבעה מייד אחרי הכרזת התוצאה. חברות וחברי הכנסת, אלה תוצאות ההצבעה: בעד, 53, נגד, 62. לפיכך, אני קובע שהסתייגות מס' 88 לא התקבלה. אם כן, אנחנו חוזרים להצביע על הסתייגויות של קבוצת העבודה לסעיף 1. ההסתייגות הבאה, הסתייגות 89, הצבעה על ההסתייגות. הסתייגות 89 לא נתקבלה. 55 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 90. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 90 לא נתקבלה. 55 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כן, חברת הכנסת בן ארי. אנחנו מסירים מ-91 עד 96 כולל. אם כן, הוסרו הסתייגויות 91 עד 96, כולל. לפיכך אנחנו נעבור להצביע, כולל לחלופין, כן? כן, כן. נעבור להצביע על הסתייגות מס' 97, של קבוצת המחנה הממלכתי. הצבעה. הסתייגות 97 לא נתקבלה. אם כן, 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות מס' 98. שוב, אנחנו כרגע בהסתייגויות של המחנה הממלכתי. הצבעה. הסתייגות 98 לא נתקבלה. אם כן, 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כן, חברת הכנסת בן ארי. הוסרו הסתייגויות 99 עד 110, כולל. לפיכך אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 111, של המחנה הממלכתי. הצבעה. הסתייגות 111 לא נתקבלה. 46 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 112 עד 129, כולל, הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 130 של המחנה הממלכתי. הצבעה. הסתייגות 130 לא נתקבלה. 55 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 131 הוסרה. לפיכך, הצבעה על הסתייגות 132. הצבעה. הסתייגות 132 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, הוסרו הסתייגויות 133 עד 202, כולל. לפיכך, אנחנו מצביעים עכשיו על הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, הסתייגות 203. הצבעה על הסתייגות.  סליחה, אני עוצר את ההצבעה. כן, חבר הכנסת כסיף. הסתייגות 202 של חד"ש-תע"ל. אין לי בעיה, אבל אני צריך שיהיה גורם אחד שאני עובד מולו. תהיו מתואמים. אין שום בעיה. מצביעים על 202. מצביעים על 202. בסדר. ההצבעה הזאת, כמובן, מובטלת. ואנחנו חוזרים להסתייגות 202, של קבוצת חד"ש-תע"ל, ומצביעים עליה. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 202 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מגיעים עכשיו להסתייגויות של קבוצת יש עתיד. הסתייגות 203, הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 203 לא נתקבלה. 54 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 204, הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 204 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 205 עד 210 הוסרו. לפיכך אנחנו מצביעים על הסתייגות 211. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 211 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 212 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 213. הצבעה. הסתייגות 213 לא נתקבלה. 54 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 214 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 215. הצבעה. הסתייגות 215 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 216 עד 230 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להסתייגות 231, של קבוצת המחנה הממלכתי. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 231 לא נתקבלה. 46 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 232 עד 249, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 250. עדיין הסתייגויות של המחנה הממלכתי. הצבעה. הסתייגות 250 לא נתקבלה. 55 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 251 ו-252 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 253. הצבעה. הסתייגות 253 לא נתקבלה. 55 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 254. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 254 לא נתקבלה. 55 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 255 עד 263, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 264. הצבעה. הסתייגות 264 ��א נתקבלה. 53 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 265 עד 269, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 270. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 270 לא נתקבלה. 55 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 271. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 271 לא נתקבלה. 54 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 272 ו-273 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 274. הצבעה. הסתייגות 274 לא נתקבלה. 55 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 275. הצבעה על הסתייגות 275. הצבעה. הסתייגות 275 לא נתקבלה. 53 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 276 עד 283, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 284. הצבעה. הסתייגות 284 לא נתקבלה. 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 285 עד 312, כולל, הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. הסתייגות 313, הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 313 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 314 עד 319 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 320. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 320 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 321 עד 324 הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 325. הצבעה. הסתייגות 325 לא נתקבלה. 47 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 326. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 326 לא נתקבלה. 53 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 327 עד 331, כולל, הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 332. הצבעה. הסתייגות 332 לא נתקבלה. 46 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 333. הצבעה. הסתייגות 333 לא נתקבלה. בעד, 49, נגד, 60. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 334 עד 350, כולל, כל אלה הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להסתייגות 351. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 351 לא נתקבלה. 51 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 352, 353 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 354. הצבעה. הסתייגות 354 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 355 הוסרה. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 356. הצבעה. הסתייגות 356 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 357 הוסרה. אנחנו נצביע על הסתייגות 358, של קבוצת ישראל ביתנו. הצבעה על ההסתייגות. הסתייגות 358 לא נתקבלה. 53 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגויות של קבוצת המחנה הממלכתי. הסתייגות מס' 359, הצבעה. הסתייגות 359 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 360. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 360 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 361. הצבעה. הסתייגות 361 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 362. הצבעה. הסתייגות 362 לא נתקבלה. 53 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 363, 364 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 365. הפעם אנחנו עוברים להסתייגויות של קבוצת יש עתיד. הצבעה על הסתייגות 365. הסתייגות 365 לא נתקבלה. אצל חבר הכנסת סופר לא עובד?  טוב, אנחנו נבדוק את זה, ואם צריך, נוסיף את קולך, אבל בינתיים, 54 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 366 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 367, הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 367 לא נתקבלה. 46 בעד, 60 נגד. הה��תייגות לא התקבלה. חבר הכנסת קרעי, אנא. הייתה אכן תקלה בעמדת ההצבעה של חבר הכנסת אופיר סופר, אז קולו יוסף להצבעה הרלוונטית, כן. 368, להסיר. הסתייגות 368 הוסרה. אנחנו עוברים מכאן להסתייגויות של קבוצת ישראל ביתנו. הצבעה על הסתייגות מס' 369. הצבעה. הסתייגות 369 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 370. הצבעה על הסתייגויות. הסתייגות 370 לא נתקבלה. 46 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 371. הצבעה. הסתייגות 371 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 372. הצבעה. הסתייגות 372 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 373. הצבעה. הסתייגות 373 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 374. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 374 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 375. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 375 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 376. הצבעה. הסתייגות 376 לא נתקבלה. 54 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעות על הסתייגויות של קבוצת המחנה הממלכתי. הסתייגות 377, הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 377 לא נתקבלה. 55 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 378. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 378 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 379. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 379 לא נתקבלה. 54 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 380. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 380 לא נתקבלה. יש תקלה אצל חבר הכנסת רוטמן. אם כך, 46 בעד, בצירוף קולו של חבר הכנסת רוטמן, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 381. רגע, רגע. רגע, אני עוצר, לא הפעלתי. אם כן, הוגשו חתימות המזכיר? לא צריך. יש הסכמה, מאה אחוז, על פי ההחלטה של הוועדה המסדרת. אם כן, לפי הבקשה של חבר הכנסת קיש, אנחנו נצביע על הסתייגות 381 בהצבעה שמית. אדוני המזכיר, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, נגד יולי יואל אדלשטיין, נגד אמיר אוחנה, נגד ינון אזולאי, נגד גדי איזנקוט, בעד ישראל אייכלר, נגד ואליד אלהואשלה, בעד קארין אלהרר, בעד עמיחי אליהו, נגד זאב אלקין, בעד דוד אמסלם, נגד אופיר אקוניס, נגד משה ארבל, נגד יעקב אשר, נגד אוריאל בוסו, נגד דבי ביטון, בעד חיים ביטון, נגד מיכאל מרדכי ביטון, בעד דוד ביטן, נגד בועז ביסמוט, נגד ולדימיר בליאק, בעד מירב בן ארי, בעד רם בן ברק, בעד איתמר בן גביר, נגד יואב בן צור, נגד אברהם בצלאל, נגד אורנה ברביבאי, בעד ניר ברקת, נגד טלי גוטליב, נגד יצחק גולדקנופ, נגד מאי גולן, נגד יואב גלנט, נגד גילה גמליאל, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, נגד סימון דוידסון, בעד אבי דיכטר, נגד גלית דיסטל אטבריאן, נגד אלי דלל, נגד דני דנון, נגד שלום דנינו, נגד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח שרן מרים השכל, בעד ניסים ואטורי, אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר, נגד יצחק שמעון וסרלאוף, נגד מכלוף מיקי זוהר, נגד יאסר חוג'יראת, בעד אימאן ח'טיב יאסין, בעד ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, בעד אחמד טיבי, בעד יוסף טייב, נגד אוהד טל, נגד יעקב טסלר, אינו נוכח חילי טרופר, בעד אלי כהן, נגד אלמוג כהן, נגד מאיר כהן, בעד מירב כהן, בעד מתן כהנא, בעד עופר כסיף, בעד אופיר כץ, נגד חיים כץ, נגד ישראל כץ, נגד רון כץ, בעד יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, בעד יריב לוין, נגד נעמה לזימי, אינה נוכחת אביגדור ליברמן, בעד יאיר לפיד, בעד טטיאנה מזרסקי, בעד מרב מיכאלי, בעד חנוך דב מלביצקי, נגד יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, נגד אבי מעוז, נגד אורי מקלב, נגד יעקב מרגי, נגד שרון ניר, בעד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' בעד יבגני סובה, בעד משה סולומון, נגד לימור סון הר מלך, נגד אופיר סופר, נגד אורית מלכה סטרוק, נגד עידית סילמן, נגד בצלאל סמוטריץ' נגד משה סעדה, נגד גדעון סער, בעד מנסור עבאס, בעד איימן עודה, בעד יוסף עטאונה, אינו נוכח חמד עמאר, בעד צביקה פוגל, נגד עודד פורר, בעד מאיר פרוש, אינו נוכח יסמין פרידמן, בעד אורית פרקש הכהן, בעד מטי צרפתי הרכבי, בעד יואב קיש, נגד גלעד קריב, בעד שלמה קרעי, נגד אליהו רביבו, נגד מירי מרים רגב, נגד שמחה רוטמן, נגד עידן רול, בעד יואל רזבוזוב, בעד אפרת רייטן מרום, בעד יפעת שאשא ביטון, בעד אלון שוסטר, בעד אלעזר שטרן, בעד עמיחי שיקלי, נגד מיכל שיר סגמן, בעד נאור שירי, בעד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת פנינה תמנו, בעד אדוני המזכיר, אנא קרא שוב בשמם של חברי הכנסת שטרם הצביעו. (קורא בשמות חברי הכנסת) בנימין גנץ, בעד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח ניסים ואטורי, אינו נוכח ואליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, בעד יעקב טסלר, אינו נוכח נעמה לזימי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, בעד בנימין נתניהו, אינו נוכח יוסף עטאונה, אינו נוכח מאיר פרוש, נגד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת האם נמצא באולם חבר או חברת כנסת שטרם הצביעו? (קורא בשם חברת הכנסת) נעמה לזימי, בעד מישהו נוסף מעוניין להצביע? לא. אם כך, תמה ההצבעה. אדוני המזכיר, אנא למנות את הקולות. חברות וחברי הכנסת, בגמר ספירת הקולות אנחנו נחדש את ההצבעה. אנא לשבת כדי שנוכל להמשיך מייד, בלי שהיות. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. חבר הכנסת קיש, אנא תעזור לי שם כדי שכולם ישבו. נא לשבת. אם כן, חברות וחברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה על הסתייגות 381: בעד, 53, נגד, 60. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה על הסתייגות מס' 382, של המחנה הממלכתי. הצבעה על ההסתייגות. הסתייגות 382 לא נתקבלה. 50 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 383 עד 400, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות של קבוצת חד"ש-תע"ל. הסתייגות 401 עצמה מוסרת, אני מבין, ומצביעים על לחלופין א'. אם כך, הסתייגות 401 הוסרה, ואנחנו מצביעים על הסתייגות 401 לחלופין א' של קבוצת חד"ש-תע"ל. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 401 לחלופין א לא נתקבלה. 56 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.  אצלי לא הופיע, זה נספר. אה, זה נספר, מאה אחוז. אם כן, הוסרו הסתייגויות חלופיות של 401 ב' עד ו', כולל, וכן הסתייגות 402. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. הסתייגות 403, הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 403 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 404 עד 409 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 410. הצבעה. הסתייגות 410 לא נתקבלה. 53 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 411 ו-412, וגם 413, מוסרות. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 414. הצבעה. הסתייגות 414 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקב��ה. הסתייגויות 415, 416, הוסרו. הסתייגות מס' 417, הצבעה. הסתייגות 417 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 418 עד 423, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 424. הצבעה על ההסתייגות. הסתייגות 424 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 425 עד 430 הוסרו. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 431. הצבעה. הסתייגות 431 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגויות 432 437 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 438. הצבעה. הסתייגות 438 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הוסרו הסתייגויות 439 452. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 453. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 453 לא נתקבלה. 46 בעד. 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 457 471 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 472. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 472 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 473 502, כולל, הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 503. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 503 לא נתקבלה. 51 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 504 528, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 529. הצבעה. הסתייגות 529 לא נתקבלה. 55 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 530 545, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 546, של קבוצת ישראל ביתנו. הצבעה. הסתייגות 546 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, הסתייגויות 547 עד 563, ההסתייגות עצמה וכן לחלופין א', הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 563 לחלופין ב', של קבוצת חד"ש-תע"ל. הצבעה. ההסתייגות 563 לחלופין ב של קבוצת חד"ש-תע"ל לא נתקבלה. 55 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. חברת הכנסת בן ארי. גם 563 ג' ז' החלופיות, עד 566? הסתייגויות 563 לחלופין ג' עד לחלופין ז', כולל, וכן 564 566, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו נצביע על הסתייגות 567, של קבוצת יש עתיד. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה. הסתייגות 567 לא נתקבלה. 55 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 625 568, כולל, הוסרו. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 626. הצבעה על ההסתייגות. הסתייגות 626 לא נתקבלה. 54 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 627 697, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 698. הצבעה על ההסתייגות. הסתייגות 698 לא נתקבלה. 54 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הוסרו הסתייגויות 699 ו-700. אנחנו עוברים להצעה על הסתייגויות של קבוצת ישראל ביתנו. הסתייגות מס' 701, הצבעה על הסתייגות. הצבעה. הסתייגות 701 לא נתקבלה. 55 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגויות 702 745, כולל, הוסרו. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות 746, של המחנה הממלכתי. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 746 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו צריכים לחלק את זה לשני חלקים. רבותיי, נא להיות מרוכזים. הסתייגות 747 והסתייגות 748, כולל לחלופין א' עד ד' הוסרו. לפיכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 1. אם כן, חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על סעיף 1, הצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. 61 בעד, 55 נגד. לפיכך סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. הסתייגויות 749 764 הוסרו. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2, הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. הסתייגות מס' 765 הצבעה על ההסתייגות. הצבעה. ההסתייגות לא נתקבלה. בעד, 54, נגד, 61. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 766 עד 768, כולל, הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 769. הצב��ה על הסתייגות. הסתייגות 769 לא נתקבלה. 49 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגויות 770 777, כולל הוסרו. לפיכך, חברות וחברי הכנסת, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 2, ואנחנו נעבור להצבעה על סעיף 2, על הסעיף כנוסח הוועדה. הצבעה. סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. אם כן, 62 בעד, 54 נגד. אני קובע שסעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 3, בבקשה. הסתייגויות 778 797 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות של קבוצת העבודה. הסתייגות 798, הצבעה על ההסתייגות. הסתייגות 798 לא נתקבלה. 48 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 799 עד להסתייגות 807, כולן הוסרו, כולל 807? עד 807, כולל. הווי אומר שאנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 808, כפי שאני מבין, של קבוצת העבודה. נכון? הסתייגות 808, של קבוצת העבודה. אם כן, הצבעה על הסתייגות 808. הצבעה. הסתייגות 808 לא נתקבלה. 54 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, הסתייגויות 809 851 הוסרו. לפיכך, חברות חברי הכנסת, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 3. משכך, אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה על הסעיף. סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. 61 בעד. 55 נגד. אני קובע שסעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להסתייגויות אחרי סעיף 3. הראשונה שבהן, הסתייגות של חבר הכנסת גדי איזנקוט, מס' 852. לבקשתכם, הצבעה שמית. אני מבקש מהמזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת. 852, הסתייגות. (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, נגד יולי יואל אדלשטיין, נגד אמיר אוחנה, נגד ינון אזולאי, נגד גדי איזנקוט, בעד ישראל אייכלר, נגד ואליד אלהואשלה, אינו נוכח קארין אלהרר, בעד עמיחי אליהו, נגד זאב אלקין, בעד דוד אמסלם, נגד לא, לא. אני אמרתי, והוא לא אמר. אני אמרתי, צעקתי לו: דודי, נגד. ואז אתה אמרת נגד, והוא לא אמר. בסדר, הכול בסדר. כדי לוודא שאף אחד לא יוכל, (קורא בשמות חברי הכנסת) אופיר אקוניס, נגד משה ארבל, נגד יעקב אשר, נגד אוריאל בוסו, נגד דבי ביטון, בעד חיים ביטון, נגד מיכאל מרדכי ביטון, בעד דוד ביטן, נגד בועז ביסמוט, נגד ולדימיר בליאק, בעד מירב בן ארי, בעד רם בן ברק, בעד איתמר בן גביר, נגד יואב בן צור, נגד אברהם בצלאל, נגד אורנה ברביבאי, בעד ניר ברקת, נגד טלי גוטליב, נגד יצחק גולדקנופ, נגד מאי גולן, נגד יואב גלנט, נגד גילה גמליאל, נגד בנימין גנץ, בעד משה גפני, נגד סימון דוידסון, אינו נוכח אבי דיכטר, נגד גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת אלי דלל, נגד דני דנון, נגד שלום דנינו, נגד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח שרן מרים השכל, בעד ניסים ואטורי, אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר, נגד יצחק שמעון וסרלאוף, נגד מכלוף מיקי זוהר, נגד יאסר חוג'יראת, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, בעד אחמד טיבי, בעד יוסף טייב, נגד אוהד טל, נגד יעקב טסלר, אינו נוכח חילי טרופר, בעד אלי כהן, נגד אלמוג כהן, נגד מאיר כהן, בעד מירב כהן, בעד מתן כהנא, בעד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, נגד חיים כץ, נגד ישראל כץ, נגד רון כץ, בעד יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, בעד יריב לוין, נגד נעמה לזימי, אינה נוכחת אביגדור ליברמן, בעד יאיר לפיד, בעד טטיאנה מזרסקי, בעד מרב מיכאלי, אינה נוכחת חנוך דב מלביצקי, נגד יוליה מלינובסקי, בעד מיכאל מלכיאלי, אינו נוכח אבי מעוז, נגד אורי מקלב, נגד יעקב מרגי, נגד שרון ניר, בעד בנימין נתניהו, נגד יואב סגלוביץ' בעד יבגני סובה, בעד משה סולומון, נגד לימור סון הר מלך, נגד אופיר סופר, נגד אורית מלכה סטרוק, נגד עידית סילמן, נגד בצלאל סמוטריץ' נגד משה סעדה, נגד גדעון סער, בעד מנסור עבאס, בעד איימן עודה, בעד יוסף עטאונה, אינו נוכח חמד עמאר, בעד צביקה פוגל, נגד עודד פורר, בעד מאיר פרוש, נגד יסמין פרידמן, בעד אורית פרקש הכהן, בעד מטי צרפתי הרכבי, בעד יואב קיש, נגד גלעד קריב, בעד שלמה קרעי, נגד אליהו רביבו, נגד מירי מרים רגב, נגד שמחה רוטמן, אינו נוכח עידן רול, בעד יואל רזבוזוב, בעד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, בעד אלון שוסטר, בעד אלעזר שטרן, בעד עמיחי שיקלי, נגד מיכל שיר סגמן, בעד נאור שירי, בעד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת פנינה תמנו, בעד המזכיר, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. (קורא בשמות חברי הכנסת) ואליד אלהואשלה, אינו נוכח סימון דוידסון, בעד גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי, נגד ניסים ואטורי, אינו נוכח יאסר חוג'יראת, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח יעקב טסלר, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח נעמה לזימי, אינה נוכחת מירב מיכאלי, בעד מיכאל מלכיאלי, נגד יוסף עטאונה, אינו נוכח שמחה רוטמן, נגד אפרת רייטן מרום, בעד עאידה תומא סלימאן, בעד האם נמצא או נמצאת באולם חבר או חברת כנסת שטרם הצביעו? (קורא בשם חברת הכנסת) נעמה לזימי, בעד עפר כסיף, בעד עוד מישהו שטרם הצביע? אם כן, תמה ההצבעה. אדוני המזכיר, אנא למנות את הקולות. חברות וחברי הכנסת, אני מציע לשבת, כדי שאנחנו נוכל, מייד עם הקראת התוצאות, להמשיך בהצבעה. אם כן, חברות וחברי הכנסת, נא לשבת כדי שנוכל להקריא את תוצאות ההצבעה ולאחר מכן להמשיך. אנחנו בהצבעה על הסתייגות מס' 852, של חבר הכנסת גדי איזנקוט, הסתייגות אחרי סעיף 3. בעד ההסתייגות, 50, נגד, 61. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 853, של קבוצת ישראל ביתנו, הצבעה אלקטרונית. הסתייגות. הסתייגות 853 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 854, כולל ההסתייגויות לחלופין א' עד י', כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 855, של קבוצת חד"ש-תע"ל. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 855 לא נתקבלה. 54 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנא לבדוק את הבעיה. בינתיים אני ממשיך. הסתייגויות 856 עד 890, כולל, הוסרו. לפיכך אנחנו מגיעים להסתייגות 891 של קבוצת יש עתיד. אני רוצה לראות שהסתדרה הבעיה אצל חבר הכנסת כהן. זה בסדר? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 891, של קבוצת יש עתיד. הצבעה על הסתייגות. הסתייגות 891 לא התקבלה. בעד, 55, נגד, 61, בצירוף קולה של חברת הכנסת לימור סון הר מלך. לפיכך ההסתייגות נדחתה. הסתייגות 892 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 893, הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הסתייגות 893 לא התקבלה. 54 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 894 898 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 899, הצבעה על הסתייגות 899, של קבוצת יש עתיד. הסתייגות 899 לא התקבלה. 55 בעד, 61 נגד. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. ההסתייגויות לאחר סעיף 3 נדחו כולן, ובכך תמה ההצבעה בקריאה השנייה. החוק כפי שעבר בקריאה השנייה, מובא עכשיו להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37), התשפ"ג 2022, בקריאה השלישית. הצבעה. חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37), התשפ"ג 2022, נתקבל. בעד, 61, נגד, 55. אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37), התשפ"ג 2022, התקבלה בקריאה השלישית ונכנסה לספר החוקים. אני מזמין את יוזם הצעת החוק, חבר הכנסת איתמר בן גביר, לעלות לברך. בבקשה, אדוני. תודה. תודה, אדוני. שרים, חברי הכנסת, עשינו היסטוריה למען מדינת ישראל, למען משטרה חזקה, למען ביטחון בכבישים, ברחובות. תודה רבה רבה רבה, לא עשית שום היסטוריה. ליקירי אופיר כץ, חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הוועדה, שעשה עבודה נפלאה, לחברי חבר הכנסת יואב קיש, שהוביל וסייע. חברי הכנסת, מספיק עם מחיאות הכפיים. למנהלת הוועדה לאה, ליועצת המשפטית של הוועדה מירי פרנקל שור. תודה לעם ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת איתמר בן גביר. קריאה: אין דבר כזה. זה לא עובד כך. אין בתקנון דבר כזה. חברת הכנסת ביטון, אין דבר כזה בתקנון. אם כן, חברות וחברי הכנסת, אנחנו נצא עכשיו להפסקה ונודיע על חידוש הישיבה בהודעה של חצי שעה מראש. תודה רבה, הפסקה. (הישיבה נפסקה בשעה 11:44 ונתחדשה בשעה 13:02.) חברות וחברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, הסכם קואליציוני לכינון הממשלה השלושים-ושבע בין סיעת הליכוד לבין סיעת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'; הסכם קואליציוני לכינון הממשלה השלושים-ושבע בין סיעת הליכוד לבין סיעת עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר, הסכם קואליציוני לכינון הממשלה השלושים-ושבע בין סיעת הליכוד לבין סיעת נעם בראשות אבי מעוז, הסכם קואליציוני לכינון הממשלה השלושים-ושבע בין סיעת הליכוד לבין סיעת התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הסכם קואליציוני לכינון הממשלה השלושים-ושבע בין סיעת הליכוד לבין סיעת יהדות התורה, וכן נספח אגודת ישראל. כל ההסכמים האמורים הועברו לידיעת חברי הכנסת גם באמצעות הדואר האלקטרוני, ויפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. תודה. תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, טרם סיום הישיבה, עם סיום כהונתי כיושב-ראש הכנסת, אני מבקש לשוב ולהודות לראש הממשלה המיועד חבר הכנסת בנימין נתניהו על האמון שנתן בי. תודה רבה לכלל חברות וחברי הכנסת על העבודה המשותפת ועל האופן המכובד וההולם שבו התנהלה הכנסת בשבועות האחרונים. תודה מיוחדת לחבר הכנסת יואב קיש, לשר זאב אלקין ולחברי הכנסת בועז טופורובסקי ומירב בן ארי על העבודה המשותפת. תודה לעובדות ולעובדי המשכן על העבודה הקשה בימים, ובלילות לא פחות. למזכיר הכנסת דן מרזוק, תודה רבה, אדוני, לך ולכל צוות המזכירות, ליועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפק, וכמובן לכל צוות הלשכה המשפטית, לקצין הכנסת ניצב יובל חן, וכמובן לאנשי המשמר ולסדרנים, למוחמד שמייה מלשכת המנכ"ל, וכמובן לכל צוות לשכתי. אני מבקש לסיום לאחל הצלחה גדולה ליושב-ראש הכנסת שייבחר מחר. אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום חמישי, ה' בטבת התשפ"ג, 29 בדצמבר 2022, בשעה 11:00, כמובן בכפוף לאישורה של הוועדה 
\ No newline at end of file