diff --git "a/106824/raw.transcript.txt" "b/106824/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/106824/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,1388 @@
+על שולחן הכנסת – 
+
+ מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת קטי קטרין שטרית, מיכל וולדיגר ועאידה תומא סלימאן בנושא: מצוקתם הכלכלית של ההוסטלים לבריאות הנפש. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות הצעתו של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא: התנהלות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות; בעקבות הצעתה של חברת הכנסת אמילי חיה מואטי בנושא: פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים – הצורך בפיקוח על מוצרי מזון לתינוקות. תודה. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+
+
+ ממשיכים בסדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת שמעוניינים, נא להצביע. הצבעה. חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, בבקשה. עד שהרשימה תתקבל.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, בנאומי היום אשזור שני אירועים בנאום אחד בן דקה. האחד – אתייחס למנחם בגין, זיכרונו לברכה, שאתמול זכרנו 30 שנים למותו, והשני – יום השנה הבין-לאומי לאישה. אני אחבר את שניהם לנאום אחד, ולהלן. 
+
+
+ אם תרשה לי, אתמול במרכז בגין היה אירוע אזכרה מאוד מאוד מכובד. לצערי רק חבר הכנסת דיכטר ואני, וכמובן ראש הממשלה והנשיא, היינו באירוע הזה. הייתי פונה לחברים אחרים, והמבין יבין. 
+
+
+ כן. אנחנו הגענו. אני הייתי בבית העלמין בהר הזיתים, ביחד עם קבוצת חברי כנסת – – 
+
+
+ יפה. 
+
+
+ – – לכבד את האיש הגדול. 
+
+
+ זכרו. 
+
+
+ ובכן, חוויית הילדות החקוקה בזיכרוני, ושלא תימחה לעולם, הייתה הצעידה המרגשת ברגל בשעות הערב משכונת עמק רפאים בדרום העיר ירושלים לכיכר מנורה במרכז העיר, כל זאת כדי לצפות במופע הטוב ביותר שהיה בעת ההיא בעיר, והוא האזנה לנאומיו חוצבי הלהבות ועוצרי הנשימה של חבר הכנסת ויושב-ראש האופוזיציה דאז מר מנחם בגין. 
+
+כילדים עמדנו בתחתית הבמה, מהופנטים משפתו העשירה והמיוחדת, מהעוצמה ששידר ובעיקר מהיכולת לסחוף בהתלהבותו את אלפי המעריצים שהגיעו מכל רחבי העיר להאזין לאיש הענק הזה. בעיני ישראלים לא מעטים מנחם בגין נחשב לא רק לגדול מנהיגי ישראל אלא גם לגדול הנואמים שהיו בה מאז ומעולם. יש לי התחושה שגם אתה היית שם, זו תחושת הבטן שלי. גדלות אישיותו היא תוצאת החיבור המנצח של מנהיגות פשוטה, צנועה וענווה, שבצידה חוכמה, רגישות, כריזמה ועוצמה פנומנלית. 
+
+ בראייה לאחור אני יכול להגיד היום כי נאומיו של בגין מאז ימי כיכר מנורה המרגשים עיצבו את תפיסותיי הפוליטיות וכיוונו אותי למסלול החיים הציבורי, הרואה בבגין את דמות המנהיג האולטימטיבי הניחן בכל התכונות הטובות שהפכו אותו למנהיג מיוחד במינו המהווה סמל ודוגמה למנהיגות ערכית, מוסרית ויוצאת דופן. מדינת ישראל – ויורשה לי להגיד, אף משכן זה – חסרים מאוד את המנהיגות והמנהגים הבגיניסטיים. חשוב לזכור כי הערכים והממלכתיות תלויים בנו כאנשי ציבור, בדוגמה האישית שלנו ובחינוך שאנו מנחילים לדור ההמשך. אני שמח להיות חלק מסיעה הדוגלת בדרכו של בגין ומאמצת אותה, ופועלת ברוח המיוחדת שהוא הנחיל לנו. 
+
+ ואם אנחנו מחברים זאת ליום האישה, אדוני היושב-ראש, ברשותך עוד כמה שניות. ביום זה, ביום האישה הבין-לאומי, מן הראוי להזכיר את רעייתו האהובה עליזה בגין, זיכרונה לברכה. בנאום הניצחון שלו בליל המהפך ב-17 במאי 1977 ביקש מנחם בגין להודות לעליזה אשתו האהובה על הדרך הארוכה שעשתה עימו – מימי נעוריהם בפולין, בתקופת מאסרו בברית המועצות, בימיו במחתרת ובתקופה הארוכה באופוזיציה. דבריו היו פרפרזה על דברי הנביא ירמיהו, וכך אמר: "זכרתי לך חס�� נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחריי במדבר 40 שנה בארץ זרועת מוקשים". בגין בחר בדברי האלוהים לעם ישראל מפי ירמיהו כדי לבטא נאמנות ודבקות על אף כל מכשול וקושי. עליזה, זיכרונה לברכה, הייתה צנועה, אקטיביסטית אשר עסקה רבות בפעילות התנדבותית ענפה למען החלש בחברה. עליזה נלחמה שנים רבות במחלת ריאות קשה, וזמן קצר לאחר פטירתה מנחם בגין התפטר מתפקידו והחליט לסיים את חייו הציבוריים. אני חושב שיום זה מסמל גם את עוצמתו של האיש וגם את אהבתו האדירה לאישה שהלכה איתו בדרך חתחתים רוויית בקשיים, ואהבה אותו והוא אהב אותה, ושניהם ראויים להרבה הערכה. 
+
+
+ אם יורשה לי, אכן נראה לי שהיינו באותו ערב בכיכר מנורה, באותו אירוע. אני גרתי כאן למטה, בשכונת הכורדים, שכונת הפחים של אותם ימים, שכונת עוני. הייתי קצת יותר קרוב ממך, תוך עשר דקות הייתי בכיכר מנורה, ואכן זו הייתה ההצגה הכי טובה בעיר. ואתמול צפיתי בחלק מנאומיו במוזיאון בגין – אופוזיציונר מאוד קשוח, אבל איזו שפה, איזו שפה מושחזת, איזו תרבות, איזה יופי. להתקנא, פשוט קינאתי באותם ימים. תודה רבה לך. 
+
+ חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. 
+
+
+ אדוני יושב-ראש הכנסת, גברתי השרה, חברי הכנסת וחברות הכנסת, קודם כול, יום האישה שמח לכל הנשים הנפלאות פה במשכן ומחוץ למשכן.
+
+
+ – – – לגברים גם. 
+
+
+ גם לגברים. אבל היום זה היום שלכן, היום זה היום של הנשים. 
+
+
+ כל יום זה היום – – –
+
+
+ אני רוצה לספר לכם משהו שעברתי היום. היום קיימנו בכנסת שדולת נשים בספורט. הגיעו 100 נשים מהמובילות בספורט הישראלי, ודיברנו על המצוקות של הספורט הנשי במדינת ישראל.
+
+אז אני אספר לכם שאנחנו מדברים פה על נשים, ואנחנו רוצים העצמה ומנהיגות, אנחנו רוצים נשים חזקות, ובסוף מגיעים לדבר האלמנטרי ביותר שיש בעולם, שזה פעילות ספורטיבית שאנחנו רוצים בשביל הילדים והנכדים שלנו. אז מתוך 140,000 ספורטאים וספורטאיות שרשומים באיגודים, אתם יודעים כמה נשים ספורטאיות רשומות? 27,000 מתוך 140,000. מתוך 40,000 כדורגלנים כמה כדורגלניות יש? 1,400. 
+
+בזום עלתה ילדה מקסימה מהצפון וסיפרה שכשהיא והחברות שלה משחקות כדורגל הן משחקות בצד של המגרש מחוץ לדשא, בחצץ, ובמגרש הכדורגל בדשא משחקים כל הבנים. זאת הצורה של הספורט הישראלי, וככה מתייחסים לנשים בספורט הישראלי. אני מבטיח לכם שהדבר הזה יהיה על השולחן, ואנחנו נטפל בו, כי לנשים מגיעה הזדמנות שווה בדיוק כמו של הגברים גם בספורט. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת סימון דוידסון. הדובר הבא – חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, גברתי השרה, צר לי, אני לא יכול לעמוד היום בדקה. כמו כל שבוע גם השבוע אני אקריא ואציין את תאונות הדרכים הקטלניות. בשבוע האחרון נהרגו 16 בני אדם בדרכים. 16 בני אדם שכל עולמם נגמר ועולם המשפחה שלהם חרב. 
+
+ ביום שני 28 בפברואר נהרג ילד בן עשר בעקבות תאונה במעורבות אוטובוס בפזורה הבדואית; באותו יום נהרג רוכב אופנוע בן 26 בכביש 4 סמוך לצומת פוריידיס. ב-1 במרץ נהרג הולך רגל נוסף, בן 44, בכביש 31 סמוך למחלף יתיר. ב-2 במרץ נהרג רוכב אופנוע בן 22 – שימו לב לגילים – סמוך לקיבוץ מסילות; עוד באותו יום נהרג גבר בן 66 בתאונה בכביש 55 סמוך לכפר אל-פונדוק שבבקעת הירדן. ב-3 במרץ נהרג בן 50 בכביש 4 סמוך לכפר מסריק; בהמשך אותו יום, 3 במרץ, נהרג יעקב ורטהיימר, רוכב אופנוע בן 18, בכביש 1 סמוך למחלף בן שמן. ב-4 במרץ נהרגו שני צעירים, בני 22 שניהם, בתאונת דרכים בכביש 60 סמוך ליישוב עומר. ב-5 במרץ נהרג בן 20 – תראו, תראו מה זה – בכביש 581 סמוך ליישוב מאור שבגליל; עוד באותו יום נהרגה הדר אריאל צור, בת 17, שנדרסה בדרך נמיר בתל אביב. שלשום, ב-6 במרץ, נהרג רוכב אופנוע בן 48 בדרך בן צבי בתל אביב. אתמול נהרג גבר בן 47 בכביש 444 סמוך לטייבה; עוד אתמול נהרגו בתאונה אחת שלושה אנשים בכביש 60: בן 72, בת 32 ובת שמונה. 
+
+ נערים, ילדים, ילדות, נערות, צעירים, מבוגרים – 16 איש נהרגו, 69 מתחילת השנה. עכשיו אני רצתי לכאן מסיום ועדת המשנה למלחמה בתאונות הדרכים עם המינוי הכל-כך טוב של אבי נאור ליושב-ראש הרלב"ד. אני מקווה שעם המינוי הזה תבוא בשורה ונפסיק עם כל ההרג המיותר הזה, ונתחיל להתייחס למלחמה בתאונות הדרכים כאל מלחמה, ואנשים לא יישנו בלילה על כל הרוג, אנשים לא יישנו בלילה עד שאנחנו נציל חיים. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת טופורובסקי. אני מחזק את ידיך על הדבקות במשימה הזאת של מאבק בתאונות הדרכים לאורך שנים. תודה רבה לך. חבר הכנסת בוסו, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אתמול התבשרנו, לצערנו, שברמלה, עיר מגוריי, נשרף בית כנסת ברחוב הגדוד העברי. גדלתי ברמלה. ידענו לחיות אלה לצד אלה, ומעולם לא הייתה טינה ושנאה. קודם כול, אני רוצה לשבח את ראש העיר מיכאל וידל, שיחד עם עובדי העירייה החזירו את בית הכנסת לקדמותו בפעילות מהירה. יותר מכך אני רוצה להצר על כך שהשר לביטחון הפנים לא מצא לנכון להגיב על כך. בשבוע שעבר ראינו שהוא צייץ בשמחה שימ"ר ירושלים עצרה לפנות בוקר שמונה מתפרעים כביכול, מתנחלים. את זה הוא ידע לצייץ. אבל לומר שהוא כואב שבית כנסת נשרף – אני לא רוצה לחשוב מה חלילה היה קורה שמסגד היה מתלקח ונשרף על רקע לאומני. בינתיים, על פניו, נעצר בן מיעוטים. הוא לא מצא לנכון. הוא צריך לזכור שהוא השר לביטחון הפנים של כלל אזרחי מדינת ישראל, עד כמה שהוא פוליטי. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ אם כך, תמה רשימת חברי הכנסת המבקשים לנאום נאומים בני דקה. 
+
+
+
+ היו"ר מיקי לוי: 
+
+ אנחנו ממשיכים בסדר-היום. על סדר-היום: ציון יום האישה הבין-לאומי – הצעות לסדר-היום מס' 2246, 1220, 1289, 2205, 2242, 2247, 2251 ו-2253. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, היום, 8 במרץ, אנחנו מציינים יחד עם כל העולם את יום האישה הבין-לאומי. יום האישה הבין-לאומי הוא יום חג, ומאידך גיסא – יום של חשבון נפש. מחד גיסא אנחנו חוגגים את ההישגים שלנו כחברה בקידום של נשים ואת ההצלחות וההישגים של נשים, ומאידך גיסא אנחנו עורכים חשבון נפש חברתי. אנחנו מסתכלים ביושר על הפערים שעדיין קיימים, לצערי, בין גברים לנשים ובוחנים את הדרכים לצמצם את הפערים הבלתי-נסבלים והבלתי-מוסריים הללו.
+
+ המאבק למען שוויון נשים הוא תהליך היסטורי וחברתי נגד דיכוי, נגד אלימות, נגד הדרה. כולנו צריכים להיות שותפים בו כי כולנו נפגעים מחוסר השוויון. חברה שבה אין הזדמנויות שוות ליותר ממחצית האוכלוסייה זו חברה שמפסידה יצירתיות ומפסידה צמיחה; זוהי חברה שלא ממצה את הפוטנציאל הגלום בה, חברה שלוקה בעיוורון ומפספסת נקודות מבט אחרות. המאבק לשוויון מגדרי, לצערי, רחוק מלהסתיים. בכנסת הנוכחית מכהנות 35 חברות כנסת בלבד, שהן פחות מ-30% מסך כל חברי הכנסת. הלוואי שנגיע לשוויון או ליתרון של 51%. גם בשירות הציבורי העיווּת הוא גדול: למרות שמעל 60% מההון האנושי הן עובדות, ככל שמטפסים בדרגה מספר הנשים פוחת משמעותית. גם באקדמיה בקושי 20% מהפרופסורים מן המניין הן נשים. אלו הם ראשי החוגים והפקולטות, מובילי דעת הקהל, החוקרים הטובים ביותר, סוכני השינוי והמודלים לחיקוי – כאשר מולם בכיתות הלימוד יושבות בעיקר סטודנטיות, שהן כ-60% ממספר הסטודנטים באקדמיה. וכמובן, יש פערי שכר מכעיסים. נשים מרוויחות 68 אגורות על כל שקל שמרוויח גבר. כולנו מכירים היטב את הנתונים הללו. חלקם אומנם משתפר עם השנים, אך הדרך עוד ארוכה לשוויון המיוחל. 
+
+ אבל כפי שציינתי בפתח דבריי, לצד האתגרים הרבים שמולם אנחנו עדיין נלחמים היום הזה גם מציין את הצלחותיהן של נשים, וחשוב לחגוג גם את ההישגים, בעיקר כדי להראות לנשים ולילדות אחרות שזה אפשרי.
+
+נכבדיי, חובה עלינו להסיר את תקרת הזכוכית כדי שנשים תוכלנה לפלס את דרכן לפסגה ללא מכשולים. חובה עלינו להסיר את המחסומים החברתיים ואת הסטיגמות, את קוביות הזכוכית הסוגרות על נשים ומונעות מהן להחליט בעצמן כיצד לחיות את חייהן. הכנסת היא המקום להסתכל למציאות בעיניים, וכנבחרי ציבור חובה עלינו להוביל במאבק החשוב הזה למען שוויון מגדרי. תודה רבה. 
+
+ הדוברת הבאה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, בבקשה. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, רציתי לפתוח בזה ולהגיד: היום אנחנו מציינות את יום האישה הבין-לאומי, 8 במרץ, בפעם השנייה, כי גם אתמול ציינו, ואני מודה ליושב-ראש על השותפות ועל עצם העובדה שהכרזת אתמול שזה יהפוך למסורת בבית הזה, והיושב-ראש ישדר מסר לכלל אזרחיות המדינה שהנושא של זכויות נשים ושוויון לנשים הוא באג'נדה גם שלו וגם של הבית. 
+
+ נכון, אנחנו מציינות היום את יום האישה הבין-לאומי, אבל המאבק הזה הוא לא מאבק מבודד, הוא לא מאבק סקטוריאלי, והוא אכן מאבק ולא חגיגות. הוא אפילו לא מאבק של נשים, לפחות לא רק של נשים. המאבק הפמיניסטי, כמו שאני מבינה אותו, הוא מאבק חברתי כולל למען שוויון וצדק לכול. בשנת 2022 התנועה למען זכויות הנשים בישראל יכולה להתגאות בהישגים מסוימים. יש לא מעט חקיקה שעברה בשנה האחרונה. שיח זכויות נשים חדר במידה מסוימת למערכות השלטון. כל המנהיגים והמנהיגות כבר מבינים שבלי לשלם מס שפתיים לנשים הם יהיו בבעיה. אבל ההישגים האלה הם מצומצמים. הרבה פעמים הם מסתכמים במס שפתיים. אלה הישגים סקטוריאליים מקומיים, שלא משנים את התמונה הגדולה – התמונה הגדולה, שבה נשים עדיין מרוויחות שני-שלישים מגברים; התמונה הגדולה, שבה נשים הן הרוב המכריע ממי שמרוויחות שכר מינימום ושכר נמוך בכלל; התמונה הגדולה, שבה לנשים אין עדיין את היכולת לשחרר את עצמן מקשר זוגי רע ומשפיל ומאיים; התמונה הגדולה, שבה נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל מודרות כמעט לחלוטין ממנגנוני המדינה ונאבקות על זכותן לאזרחות שווה. היום, באותו יום שאנחנו חוגגות או מציינות את 8 במרץ, יום השוויון לזכויות הנשים, כנסת ישראל עדיין דנה בוועדה בחוק האזרחות, חוק האזרחות שמונע מנשים וגם גברים פלסטינים לחיות את חיי המשפחה שלהם לפי ההחלטה שלהם, ובעצם מדיר את הנשים הפלסטיניות אזרחיות המדינה מקבוצת האזרחים והאזרחיות בכלל; התמונה הגדולה – נשים פלסטיניות נרמסות יום-יום תחת מגף הכיבוש. 
+
+ ומה עושה הממשלה? מה עושה המדינה בהנהגת הממשלה? הממשלה הזו מדברת הרבה פעמים בלשון נקבה, אבל היא גם מעלה את גיל הפרישה לנשים ודנה לעוני אלפי נשים קשות יום. הממשלה הזו אולי מקיימת או מקימה ��בינט מגדרי, אבל היא מפסיקה את התמיכה במפוטרות ובמפוטרים שמצבם התערער בעקבות משבר הקורונה. הממשלה אולי מתהדרת בהרבה נשים שרות, אבל עדיין עלויות החינוך לגיל הרך פוגעות בסיכוייהן של נשים להשתלב בשוק העבודה. ואי-אפשר להפריד גם את השאלה הפמיניסטית מהעובדה שיש פה עדיין מנגנון דיכוי אחד ענק, שקוראים לו הכיבוש. אי-אפשר להיות פמיניסטית בלי להתנגד להחזקה של מיליוני אנשים ונשים בלי זכויות תחת שלטון צבאי וטרור מדינתי. אי-אפשר להיות פמיניסטית בלי להתנגד לחוק האזרחות. הפמיניזם הזה הוא פמיניזם חסר, לוקה, עיוור למציאות. מה הפמיניזם שאנו מציעות? פמיניזם שמתגייס למאבק של עובדים ועובדות מוחלשים ומוחלשות; פמיניזם מגויס למאבק למען שוויון חברתי, כלכלי ולאומי לחברה הערבית בישראל; פמיניזם שהוא חלק מהמאבק בכיבוש ולמען שחרור הפלסטינים והפלסטיניות, אבל גם הישראלים והישראליות, מהמציאות הזו. הפמיניזם שלנו רוצה לשבור את מנגנוני הדיכוי כולם, למען כולם וכולן, גברים ונשים יהודיות וערביות, וליצור מציאות חדשה שבה לכולנו, נשים וגברים, שוויון הזדמנויות להתפתח ולהשיג את הזכויות שלנו. 
+
+ כבוד היושב-ראש, האמת – חשבתי שירדנה תנהל את הישיבה גם היום. איך שאנחנו מכירים את ירדנה, היא עלולה לעשות את זה גם עד הרגע האחרון לפני היציאה לפנסיה, ורציתי לברך אותה. אני חושבת שהשילוב שהיה היום בין הפרידה המאוד-מכובדת מאישה מאוד מכובדת שחנכה את כולנו ויום האישה – אין משהו סימבולי יותר מזה. אני אחסוך במילים בעניין ירדנה ואחכה לרגע שהיא תהיה במליאה כדי להשמיע בפניה את דבריי. תודה. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ יש לנו אורחים ביציע. 
+
+Ladies and gentlemen, distinguished friends, ambassador Ann, welcome to Israel; Health Committee of Parliament of Denmark, welcome to Israel, welcome to Jerusalem, welcome to the Israeli Parliament, the heart of Israeli democracy, welcome to Israel again. 
+
+(מחיאות כפיים)
+
+אנחנו נמשיך בסדר הדוברים. חברת הכנסת ענבר בזק. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, חברותיי חברות הכנסת וחבריי חברי הכנסת, ביום האישה הבין-לאומי אני לא רוצה לדבר על מספרים, על סטטיסטיקות ועל נתונים שצריך לתקן. בנאום הזה, ביום הזה, אני רוצה לפנות אל הבת שלי, רז. רז, את או-טו-טו בת 14, את חיה בעולם שבו נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים גם כשהן מוכשרות לא פחות, חרוצות לא פחות וגם כשיש להן תארים אקדמיים. את חיה בעולם שבו אישה שרוצה לשלב קריירה עם הורות תצטרך לשלם על כך מחיר כבד. את חיה בעולם שבו אם יש לך קריירה תמיד ישאלו אותך: אבל מי מטפל בילדים? מי כמוך יודעת, רז, שכשאני, אימא שלך, יוצאת מהבית ביום שני מוקדם בבוקר עוד לפני שאת מתעוררת וחוזרת רק ביום רביעי בלילה הרבה אחרי שהלכת לישון, אני עושה את זה כדי להבטיח שאת ובנות דורך תחיו במציאות שונה מזאת שאנו חיות בה היום. אני יודעת שאת יודעת שזה לא הופך אותי לאימא טובה פחות. היום שבו ידעתי שאני צועדת בדרך הנכונה היה היום שבו את באת אליי וסיפרת לי שהחלטת להתמודד למועצת תלמידים. זה היה חצי שנה אחרי שהפסדתי בבחירות לראשות מועצת משגב, מה שלא מנע ממך לעשות את הצעד האמיץ הזה, למרות שידעת שההצלחה לא מובטחת. הייתי כל כך גאה בך על ההחלטה, לא פחות מהגאווה שחשתי כשנבחרת ברוב קולות. 
+
+בעיניי, הסוד לקידום נשים צעירות לעמדות מפתח הוא דוגמה אישית. נערות וילדות שרואות סביבן נשים קרייריסטיות מובילות, מנהיגות, משכילות ומסופקות בחייהן המקצועיים והאישיים, הן נערות שגדלות בידיע�� שזה אפשרי. הן הנערות שגם יעזו לנפץ תקרות זכוכית משלהן. בשביל הנערות האלה הגשתי כמה הצעות חוק שנוגעות להסרת חסמים שעומדים בפני נשים בבואן להיכנס לזירה הפוליטית, כי אין לי ספק שככל שנראה יותר נשים פה, במקום שבו מתקבלות החלטות גדולות שנוגעות לחיי כל אזרח ואזרחית, כך תהיינה יותר צעירות שמעיזות לחלום בגדול ולהגשים בגדול. אליס מילר פרצה את הדרך עבור צעירות רבות לתפקידים בצבא שהיו עד אז חסומים בפני נשים. בשבוע שעבר ראינו מספר שיא של חיילות מסיימות בהצלחה קורס חובלות. גלי בהרב-מיארה, היועצת המשפטית לממשלה שנבחרה לאחרונה – אישה ראשונה בתפקיד זה. רב-גונדר קטי פרי – האישה הראשונה שמכהנת כנציבת שב"ס. 
+
+
+ שנייה.
+
+
+השנייה? אוקיי, השנייה. תודה על התיקון.
+
+
+היו ברציפות שתי נשים.
+
+
+שנייה, ברציפות שתי נשים, תודה על התיקון. שרת הכלכלה אורנה ברביבאי – האלופה הראשונה בצה"ל ואחת מתשע שרות בממשלת ישראל, מספר שיא. כל אחת ואחת מהן היא מודל לחיקוי ודוגמה לנערות כמו רז שלי וכמו הבנות שלכם ושלכן. אני מייחלת ליום שבו מינוי של אישה לתפקיד בכיר כבר לא יצדיק כותרת בעיתון או אזכור מעל בימת הכנסת. 
+
+ועכשיו מילה לגברים – גם לך, יואב קיש, כדאי שתקשיב. חלקכם יודעים זאת וחלקכם שותפים מלאים לדרך, אך עדיין חשוב לומר זאת בקול רם מעל כל במה אפשרית: שוויון מגדרי הוא לא נושא שאנו הנשים צריכות לעסוק בו לבד. שוויון מגדרי נוגע לכם, הגברים, לא פחות מאשר הוא נוגע לנו. המאבק לשוויון מגדרי הוא לא מאבק של נשים מול גברים, אלא של נשים וגברים זה לצד זה בחזית אחידה. כי מעבר לכך ששוויון הוא המצב הנכון, הצודק והמוסרי ביותר, שוויון הוא המצב הכדאי ביותר עבור חברה. חברה מגוונת, שנותנת קול וביטוי לכל חבריה וחברותיה, היא חברה שרואה תמונה רחבה יותר והיא חברה מצליחה יותר. זה נכון בעולם העסקי, זה נכון בעולם הציבורי וזה נכון בכל תחום. לכן מקומכם שלכם, הגברים, לצידנו בחזית, ולא בשביל הנשים שלצידכם – בנות הזוג, האימהות והבנות שלכם – אלא בשבילכם ובשביל העולם שסביבכם, כי שינוי עושים ביחד. יום אישה שמח לכולנו. 
+
+
+תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת רות וסרמן, בבקשה. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרים, חברי וחברות כנסת, אתם יודעים, כשרציתי לעלות ארצה בגיל 17 מדרום אפריקה, אמרו לי שישראל זה מקום מאוד מורכב, שיהיה לי מאוד קשה לעלות לבד. ההורים שלי, שעלו מליטא לארץ ואז ירדנו לדרום אפריקה, עברו תהליך לא פשוט. אחרי שעליתי ארצה – באמת זה לא פשוט העסק הזה: לעלות, לקחת הלוואות, לשכור דירה, לעשות את השירות הצבאי לבד, להיות חיילת בודדה, אבל זה עבר – החלטתי שאני רוצה לשרת באמ"ן מחקר. אמרו לי שזה מאוד מאוד מאוד קשה להתקבל לאמ"ן מחקר, כי צריך סיווג של שבע שנים ולא רק ארבע, והייתי בארץ ארבע שנים, אבל זה מה שרציתי. אמרו לי שזה יהיה מאוד מאוד קשה, אחרי שכבר השתחררתי מאמ"ן מחקר בדרגת סרן, לעבוד במקום שבעצם שולח את שליחיו למקומות נידחים בעולם. ואני, כשהגעתי למשרד החוץ, רציתי להגיע לנידח מכולם, למאתגר מכולם, רציתי להיות דיפלומטית ישראלית בקהיר. אז אמרו לי, את נורמלית? אישה, יהודייה, ישראלית בקהיר, כמה שנים – זה נורא נורא קשה. 
+
+ אני זוכרת שהסברתי לכל מי ששאל אותי: בשביל מה עליתי ארצה אם לא לשרת את המדינה ולעשות את זה במקומות המאתגרים והקשים ביותר? אחרי ששלוש שנים הייתי במצרים כדיפלומטית, חזרתי לארץ ובעצם התחלתי לעבוד כיועצת של הנשיא פרס. אתם יודעים, הנשיא פרס היה אדם מאוד אופטימי. הוא דווקא לא ראה קושי כמעט בשום דבר. מבחינתו הכול היה אפשרי. הוא אמר לי: תמיד תמיד תמיד תציבי לעצמך אתגר. במה שאת תראי לנגד עינייך, ותדמייני אותו – את תצליחי, אל תקשיבי לאנשים שיגידו לך שזה מאוד מאוד קשה. ומה אני עשיתי? בחרתי את הקשה מכול. בחרתי ללכת לפוליטיקה. והינה אני עומדת כאן מולכם, במקום לא פשוט, מקום מאתגר, מכובד, שבעצם סולל את הדרך לפחות לניסיון אמיתי וכן לעשות למען אזרחי המדינה שלי – המדינה שאני אוהבת, שעליתי אליה. אמרו לי: למרות הקושי, לפחות תעסקי ותתמקדי בנושאים שתהיה לך בהם פריצת דרך, אל תלכי לנושאים גבריים כמו ביטחון פנים ופשיעה ואלימות בחברה הערבית, תלכי למקומות קלים יותר. אני כבר כמעט שנה עוסקת בנושא שהוא מאוד קרוב לליבי, לא רק בפוליטיקה, אלא גם באזרחות: מיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, כי פשיעה היא פשיעה היא פשיעה, ואין לה גבולות ואין לה כבוד לשום דבר – לא למגדר ולא לגיאוגרפיה, לא לדת ולא לאמונה.
+
+ואני רוצה לעמוד כאן מולכם ולומר לכם: אמרו לי כל כך הרבה פעמים: אל תעשי את זה, זה קשה. אז יש לי רק מסר אחד שאיתו אני רוצה לעזוב את הפודיום: אז אמרו. תודה רבה. 
+
+
+תודה רבה. אני מזמין, בבקשה, את חברת הכנסת אמילי חיה מואטי. אני עושה עליכם טסט עכשיו.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אי-אפשר לפתוח את הדברים לכבוד יום האישה הבין-לאומי בלי לכאוב ולאותת סולידריות כנה כלפי אותן אימהות ואותן נשים שבן לילה הפכו מאזרחיות לכל דבר ועניין לפליטות, כמו גם ילדיהן, בני זוגן, אימהות ואבות, הורים, סבים וסבתות, ילדים וילדות (אומרת מילים באוקראינית ומתרגמת) אנחנו איתכם. אני בוחרת להקדיש את הדברים שלי ביום האישה הבין-לאומי לכל אותן אנשים באזורי סכסוך, נשים שבמשך שנים תחת הפטריארכיה סבלו ונאבקו; לאימהות השכולות, לאימהות הנעדרים, אימהות החיילים; לחיילות ולכן, תלמידות כיתה י"ב, שמתגייסות בקרוב. אני יודעת ומאמינה שיום אחד אצלנו כאן, בשכונה הקשה שנקראת המזרח התיכון, ישכון שלום, כל שכן אם זה תלוי בנשים; ארבע אימהות, תנועת נשים עושות שלום – בזכותכן, חברות, שלא רק אומרות "יום יבוא", אלא מביאות את היום כי לא חלום הוא, אני מאמינה בכל ליבי שנראה את הימים האחרים, שתהיה פריצת דרך מדינית בינינו לבין הפלסטינים, וזו תבטיח פחות לילות ללא שינה, פחות אימהות ובנות זוג שכולות – כמו שעשתה לנו היציאה מלבנון, כמו הסכם השלום עם מצרים. אהוד ברק הוציא אותה לפועל – כמובן, את היציאה מלבנון – אבל אי-אפשר להתעלם מתרומתה של תנועת ארבע אימהות, שדאגה לכך שהנושא לא ירד מסדר-היום. גם אנחנו, ביחד עם נשים עושות שלום, לצד תמיכה נהדרת של גברים מצוינים, נמשיך לחתור לתהליך מדיני, כי אין דרך אחרת. 
+
+אני גאה לעמוד גם כאדם וגם כחברת כנסת מטעם המפלגה הכי פמיניסטית במפה הפוליטית, מפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי, שהכניסה לחיים שלנו נשים כמו מטילדה גז, שושנה ארבלי אלמוזלינו, גולדה מאיר, קולט אביטל, יעל דיין, שלי יחימוביץ', והרשימה ארוכה ומפוארת. העובדה שב-2022 עדיין מציינים את יום האישה הבין-לאומי מעידה בפני עצמה על העובדה שהדרך עוד ארוכה והמאבק בעינו עומד. אנחנו צריכות לזכור, חברות וחברים, ששוויון הוא לעולם לא נגד מישהו, הוא תמיד בעד כולם. 
+
+ זה גם המקום לציין את הנשים בצוות כולן, נשות מזכירות הכנס��, המחלקה המשפטית, מחלקת האתיקה, מזנון הכנסת, את אלו שעוברות איתנו לילות ארוכים. כאן המקום להודות גם לירדנה מלר, שנפרדה היום מתפקיד מזכירת הכנסת לאחר 45 שנות שירות במגוון תפקידים בכנסת, והייתה – והיא – נדיבה בידע, מסבירת פנים, והסבה למקום הזה, למליאה הזאת, הוד והדר גם בימים שכל אלה התרחקו מאיתנו.
+
+התחלתי את הדברים כשאמרתי שאני רוצה להקדיש את הנאום לנשים ולאימהות מאוקראינה, ואני רוצה לסיים אותו בתקווה שבמהרה הן והמשפחות שלהן יחזרו לביתן והמשא ומתן יתממש. זה בדיוק הזמן להזכיר את החלטת 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם מיום 31 באוקטובר 2000, המצהירה על מחויבות של מועצת הביטחון להגן על נשים ולהבטיח את ייצוגן בתהליכי שלום ובפוליטיקה הבין-לאומית.
+
+חברות וחברים, עבודה רבה לפנינו. אני מאחלת לכולנו יום האישה שמח, לכם, חברי הכנסת, ולכן, חברותיי חברות הכנסת, מימין ומשמאל. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת קרן ברק. 
+
+
+כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת המעטים, לצערי, שנמצאים ביום האישה הבין-לאומי, נמצאות איתנו פה למעלה, אני אגיד את השמות – נמצאות פה איתנו חברות מועצות התלמידים והנוער ברחבי הארץ, חלקן יושבות-ראש, מנהלות אזור, סגניות יושבות-ראש, פעילות. הזמנתי אותן היום ליום האישה הבין-לאומי, להצטרף אלינו לכל אירועי היום. היה לנו אירוע מרכזי יפה ומרשים באודיטוריום. הינה חברת הכנסת לימור מגן תלם, שהייתה שותפה לאירוע הזה היום. 
+
+ למרות שהן פעילות פה בכנסת ולמרות שהן מגיעות פה לוועדות, מבחינתן, לפי מה שהן מספרות, זה היה מאוד משמעותי שהן גם יכלו לשמוע חברות כנסת פחות בתפקיד רשמי, יותר מאחורי הקלעים, גם לראות איך המקום הזה עובד מאחורי הקלעים, גם להבין עד כמה הן יכולות וחייבות להיות משמעותיות בתפקידים שלהן, כי אין לנו דור אחר ואין על מי לסמוך, אנחנו צריכים אותן חזקות ופעילות כדי שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינה כמו שהיא – מתקדמת, מודרנית, שתשאף לשוויון. ליהיא ממן, ספיר מוספי, אליה אפוטה אסייג, דורון שחור, תומר לי-נוימן, טליה פרץ וליאל סרוסי, תודה רבה לכן שהגעתן לכאן.
+
+היום, יום שלישי 8 במרץ, מצוין יום האישה הבין-לאומי בכל רחבי העולם. גם כאן בבית הזה, החשוב והיקר לליבי, אנחנו מציינים את היום הזה. כמו שאמרתי, היום הזה צוין באירוע ענק, עם מאות משתתפים, באודיטוריום, האירוע המרכזי, וגם כאן במליאה. כל מי שמכיר אותי יודע עד כמה נלחמתי שנים ארוכות כדי להגיע לבניין הזה, כדי לשרת את העם, את המדינה. לא הפסקתי לרגע להילחם. אצלנו במפלגה זה מאבק, זה פריימריז, זה עוד כנסים ועוד פריימריז, במשך עשור שלם ארבע פעמים, ורק בפעם הרביעית נכנסתי; שלוש פעמים התמודדתי ובפעם הרביעית נבחרתי, ולא הפסקתי להילחם כדי להיות כאן וכדי לשרת. 
+
+אני שומעת בזמן האחרון סביב יום האישה כל מיני תלונות: למה יום האישה? לא צריך יום האישה, זה מקטין נשים. זה לא מקטין נשים. אנחנו עדיין לא נמצאים במקום שבו יש שוויון מלא לנשים. הלוואי שהיינו שם. מי שאומר את המשפטים האלה לא מבין שלא הגענו לשם, ושהמאבק שלנו הולך ומתקדם. עד שלא יהיו פה 51%, שזה גודלנו באוכלוסייה – – –
+
+
+כפיים, קרן.
+
+
+עד שלא יהיו פה – בבניין הזה ובכל מקום אחר שבו יש נבחרות ציבור – 51%, לא נוכל להגיד שיום האישה הוא יום מיותר. כי מי אומר שהוא מיותר? או גברים, או נשים שבעצם לא מבינות את המאבק; הן כבר הגיעו והן סוגרות את הדלת. הן ל�� מבינות שהן צריכות להילחם גם לאלה שלא הגיעו. תפקידנו, למרות שאנחנו הגענו – אני, כמי שבאמת גדלה על ערכי השוויון, כל החיים חשבתי לא רק שאני שווה, שאני אף גבוהה ונעלה מהאחרים. מעולם לא היו לי רגשי נחיתות. תמיד חשבתי ככה. אז מה? אז אם אני שווה ואם אני הגעתי, זה אומר שכך בנויה החברה בישראל? לא, החברה בישראל לא בנויה בצורה שוויונית. ולכן גם אם אני הגעתי, אני צריכה להמשיך להילחם למען שאר המגזרים, למען שאר הנשים, הנערות הצעירות, שגם הן יגיעו. זה לא מספיק שאני הגעתי, אני צריכה שכולן יגיעו. ולכן יום האישה הוא חשוב, חשוב מאוד, וחשוב שנציין אותו, וחשוב שבכל פעם נעשה חשבון נפש מה היה עד היום ומה היעדים שלנו מהיום. כי עד היום – אני לא מזלזלת – עשינו הרבה. עוד קודמותינו עשו הרבה מאוד; קודמותינו עשו ואנחנו ממשיכות את דרכיהן ואנחנו עושות הרבה, אבל זה לא מספיק, הדרך עוד ארוכה. 
+
+אני רוצה רק לסבר את האוזן, יש 257 רשויות מקומיות בישראל, ומספר הנשים שעומדות בראש רשות מקומית הוא זעום ועומד על 15 בלבד. 80% מהפרופסורים באוניברסיטאות הם גברים ורק 20% נשים. השכר החודשי הממוצע במשק של גברים הוא 13,000, לעומת שכר ממוצע של נשים, שמגיע כמעט ל-9,000. אלה הפערים. לכן אנחנו צריכים להילחם גם על המעמד, גם על השוויון, גם על השוויון בשכר. אישה שנושאת באותו תפקיד של גבר, היא צריכה לבקש. 
+
+היום היינו בכנס. הגענו למצב שבו הבנו – –
+
+
+אם אפשר, לסיים.
+
+
+– – שהרבה מאוד נשים לא מבקשות, הן חושבות שהצד השני מבין מה הן רוצות. לא, הן צריכות לבקש.
+
+
+משפט סיום, בבקשה.
+
+
+למען הנערות שנמצאות כאן, למען החיילות שרוצות לשרת בתפקידים הכי בכירים – חיילת שמעוניינת בשירות חובה במדינת ישראל, שמעוניינת לעשות תפקיד, שהיא מעוניינת ויש לה את היכולת הפיזית, הנפשית, המנטלית, הכול, ואותם מבחנים, לא עושים לה הנחות, אבל היא רוצה, היא צריכה לשרת במה שהיא רוצה, במקום שמחייב שירות צבאי. 
+
+למען העצמאיות, אורלי לוי, שיוכלו גם לעבוד, גם לקבל דמי לידה, אבל גם להחזיק את העסק שלהם חי ובועט; שכאשר הן יולדות הן יכולות גם לעבוד במשרה פחותה אבל גם לקבל דמי לידה ולטפל בתינוק, לא לבחור בין קריירה לבין אימהות – חוק של אורלי לוי ושלי, שזה יעבור.
+
+
+נא לסיים, בבקשה, גברתי.
+
+
+למען כל הנשים האלה, העצמאיות, והחיילות והנערות, למען כולן אני קוראת מעל במה זו: תהיו האנשים המשפיעים, תהיו אלה שגורמים לשינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם, שינוי שיתבטא באפשרות שוויונית של כל נערה, של כל אישה, להגיע לאן שהיא בוחרת, לאן שהיא רוצה; להיות פוליטיקאית, עורכת דין, כלכלנית, מנכ"לית, ספרית, מניקוריסטית, מה שהיא רוצה. 
+
+
+תודה רבה.
+
+
+זה בידיים שלנו, נבחרי הציבור. בואו נפעל למען חברה שוויונית וצודקת.
+
+
+תודה רבה לחברת הכנסת קרן ברק.
+
+
+אני רק רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שלאף אחד לא נתנו עד עכשיו זמנים. תודה.
+
+
+ תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת לימור מגן תלם. בבקשה. לרשותך חמש דקות.
+
+
+ אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנו מציינות את יום האישה הבין-לאומי בכנסת בסימן נשים מעוררות השראה. את היום המיוחד הזה יזמתי יחד עם חברותיי חברת הכנסת קרן ברק, חברת הכנסת קטי שטרית וחברת הכנסת ענבר בזק. איחוד הכוחות בבית הזה אינו מובן מאליו. פעמים רבות המחלוקות מפרידות בינינו. אבל היום הוא יום מיוחד לא רק בכותרת היום הרשמי בכנסת אלא גם במהותו – יום שבו אנו, חברות כנסת משלוש סיעות הבית, אופוזיציה וקואליציה כאחד, התאחדנו למטרה גדולה יותר בשם ציבור הנשים שאותן אנו מייצגות בכנסת בגאווה גדולה.
+
+ המאבק לשוויון רחוק מלהסתיים. עם כל ההישגים שהגענו אליהם בנושא קידום נשים, עדיין קיימים פערים בין גברים לנשים. פחות נשים מכהנות בתפקידים בכירים מאשר גברים, וזה ניכר גם כאן בכנסת. פחות נשים עובדות בהייטק, שכרן של נשים פחות מאשר השכר של גברים ברוב המקרים, נשים פחות מוגנות מפני אלימות פיזית, כלכלית, מילולית ומינית. לתיקון העיוותים הללו אני פועלת מאז יומי הראשון בכנסת. אני פועלת כדי למצוא את הדרכים לצמצום הפערים הבלתי-נסבלים הללו. חברה שבה אין הזדמנויות שוות ליותר ממחצית מהאוכלוסייה זו חברה שמפסידה יצירתיות, מגוון וצמיחה, זו חברה שלא ממצה את הפוטנציאל הגלום בה. 
+
+ החברה שלנו צריכה לפעול לאפשר לכל אישה להגשים את עצמה. עלינו לפעול לחינוך מגיל צעיר שכל אישה יכולה להיות מי שהיא רוצה להיות, ועל כל אחת מאיתנו לשאוב מקורות השראה, כדי להיות זו שתהווה השראה בתורה. יש לנו מספיק דוגמאות, סיפורי חיים בלתי יאומנו, נשים שפרצו דרך בהיסטוריה וגם במורשת הפרטית שלנו בישראל; סיפורים שמוכיחים שזה בהחלט אפשרי להצליח ולייצר שינוי.
+
+ אני מצאתי השראה באימא שלי. כל פעם שהתלבטתי, אם זה ללמוד משפטים או בסוגיה אחרת, היא תמיד אמרה לי את המשפט: את ה"לא" כבר יש לך. תנסי, מקסימום יהיה לך "כן". אם לא, תישארי עם ה"לא". מאז, כששואלים אותי מה העצה שהייתי נותנת לנשים צעירות בתחילת דרכן, אני מעבירה אליהן את המסר הזה: תנסי, אולי תצליחי. תאמינו בעצמכן ותנסו. חלק מההצלחה הוא היכולת לקבל דחייה, להתפתח, לגדול, לעמוד על שלכן, להשתיק את רעשי הרקע שרומזים לכן שאתן לא מספיק טובות ופשוט לנסות. אל תפחדו לחלום, תחלמו בגדול ותגשימו את החלומות. מסע ארוך תמיד מתחיל בצעד אחד קטן, אבל הוא יוביל אתכן למסלול של הצלחה. כל אחת מאיתנו היא מגדלור שמאיר את הדרך לדורות הבאים של נשים צעירות, של מובילות דעה, אקטיביסטיות, לוחמות, מדעניות, חברות הכנסת והשרות הבאות של מדינת ישראל. עבורן אנו חייבות להמשיך את המסע, להמשיך להוות דוגמה, להשמיע את קולן בכל דרך שנצעד בה. תודה.
+
+
+ תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אולי עד שאימאן תעלה, נזכיר שבמקורות שלנו דבורה הנביאה הייתה מצביאה, שופטת, משוררת ומנהיגה, ובתקופתה – – –
+
+
+ – – – היא הייתה קודם.
+
+
+ יעל, יש קצת קודם. היו כאלה שלא הייתה להן הכותרת הזאת, אבל מנהיגות נבחנת בסוף במעשים – והמעשים באמת של אימהות האומה שלנו – אין ספק. טוב, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
+
+
+ כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, כן, אני מצטרפת ואומרת שזה יום שאנחנו מציינות ולא חוגגות, כי החגיגה עדיין רחוקה מאיתנו שנות אור. אני רוצה להתחיל בזה שכאשר התנועות הפמיניסטיות במערב קמו וביקשו ודרשו וגם שילמו מחירים על זכויות בסיסיות לנשים –אגב אימהות ושורשים ומקורות ראשונים וראשונות, אני מאוד גאה לחזור תמיד, שאני שייכת לדת האסלאם, שלפני יותר מ-1,400 שנים נתנה מעמד ומקום ואפשרות לנשים. הרי על מה כל התנועה הפמיניסטית מדברת? היא מדברת על הזכות ועל הבעלות גם על הגוף, על הקניין, על הזכות לבחור, על הזכות לחופש. ואם אני חוזרת לאסלאם הראשון – הרי כל זה כתוב ומוסדר שם. הדבר הראשון שקיבלנו כנשים בדת האסלאם זה הזכות לחיים. (אומרת בערבית: בעידן הג'אהליה, הפגאניות, קדם-האסלאם,) כשהבת נולדה ישר קברו אותה, כשהיא עוד בחיים. קיבלנו את הזכות לבחור. (אומרת בערבית: מונח ה"מובאייעה", אשרור מינוי השליט,) הוא בחירה, סוג של בחירות. אנחנו מדברים על נשים שיש להן עסקים היום, וזה כאילו משהו – נכון, בעידן שלנו, כשחזרנו אחורה, זה נהיה משהו מעל ומעבר, אבל הנשים הראשונות של האסלאם ניהלו עסקים.
+
+
+האוניברסיטה הראשונה הייתה במרוקו ונוהלה על ידי אישה מוסלמית.
+
+
+ והדיינית הראשונה בזמן אל-ח'ליף אל-עומר אבן אל-ח'טאב ישבה בשוק העיר בין האנשים, והייתה דיינית בין כולם. ועכשיו אנחנו אומרים: שופטת – כאילו וואו, הגענו, השגנו. אנחנו התרחקנו מהמקורות, ואם נחזור לשם יהיה יותר טוב לכולנו. לפני 1,400 שנה עמד הנביא מוחמד (אומרת בערבית: עליו השלום וברכת האל) ואמר: (אומרת בערבית: תנהגו טוב בנשים.) הלוואי, הלוואי שההמלצה הזאת, היום היו נוהגים בה; לא היינו רואים ורואות נשים ונערות נרצחות – עוול.
+
+ ביום האישה אנחנו מתהדרים כאילו בהישגים אבל אל לנו לשכוח, דווקא במקום הזה, שיש אחוז די גדול של נשים בתוך החברה הישראלית שחיות תחת אלימות, שחיות בעוני, שמודרות ממקומות קבלת החלטות. נסתכל מסביב. אני לא רוצה לחזור על המספרים שהחברות שלי אמרו קודם, איפה הנשים נמצאות בפוליטיקה. ואני רוצה לשים דגש על הפוליטיקה המקומית, כי שם השינוי האמיתי, כי שם הדוגמה האמיתית לשאר האנשים ולשאר החברה. אנחנו לא נמצאות שם. אנחנו לא יכולות להתהדר ביום האישה הבין-לאומי כשאנחנו יודעות שפה על יד, ממש קילומטרים, יושבות נשים תחת כיבוש, סובלות, מאוימות, מפוחדות, משלמות מחירים בחיים שלהן, בחיים של הילדים שלהן. דווקא ביום הזה, בשבוע הזה, מתקיים דיון בכנסת ישראל על חוק האזרחות, שבא כהוראת שעה. כבר 20 שנה הוא ממשיך להתקיים. ועל מה אנחנו מדברים? על הזכות של נשים, של אימהות, להקים משפחה, להתחתן, לחיות עם בן זוג שהן אהבו ובחרו שיהיה להן שותף לחיים. רבותיי, אנחנו עדיין רחוקות מלחגוג, אבל אנחנו נמשיך לציין את היום הזה כיום זיכרון, שמזכיר לכולנו שהדרך עוד ארוכה, לסמן יעדים, לתכנן ולהגיע אליהם. 
+
+ משפט אחרון. אני רוצה להגיד בהזדמנות זאת: בכל זאת יש עדיין נקודות אור שצריך להביא גם אותן. אני שמחה לבשר מעל במה זאת שהצלחתי לגייס סכום של 10 מיליון שקל לתוכניות בונות קהילה ומעצימות לנשים ביישובים באשכולות 1 עד 4, ויפעילו אותן דרך התפקיד של היועצות למעמד האישה. כולי תקווה שלא ירחק היום, ואני מקווה שבמשך השנה הקרובה נצליח במאמצים משותפים של כל מי שמאמין בדרך הזאת שגם התפקיד הזה, של יועצת מעמד האישה, יהיה תפקיד מקצועי, תפקיד שבוחרים אליו נשים מתאימות לפי קריטריונים, שמכוון באמת לבנות קהילה אמיתית; לתת לחברה ולנשים לצמוח, ולהיות משפיעות בחברה שלהן. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. לרשותך חמש דקות. 
+
+
+ כבוד יושב-ראש הכנסת, בהצלחה בתפקיד. 
+
+
+תודה רבה. 
+
+
+כבוד השרות, כנסת נכבדה, מבט חטוף על שורות הפוליטיקה, כולל המוניציפלית, האקדמיה, התקשורת ועוד תחומים רבים ונוספים, יראה כי מספר הנשים בתפקידי מפתח קטן. קולם של כ-50% מהאוכלוסייה פשוט נשמע בקול חלוש בעמדות הבכירות. כמובן, מינוי לתפקידים בכירים דורש כישורים רבים, והוא אמור להתבצע על בסיס מקצועי בלבד, אך אם נציץ וניתן מבט קטן בקריטריונים הנדרשים לתפקידים אלו, נגלה שכמה מהם מדירים את האוכלוסייה הנשית עוד טרם הוגש טופס מועמדות אחד. חלקן של הנשים אומנם אינו מעוניין בכך, וזה בסדר, הן לא חייבות. אבל את האחרות שרוצות בכך, זה מגביל ומצמצם. ניסיון ניהולי, לדוגמה, הוא קריטריון מהותי וחשוב, הנדרש מהמעוניינים לכהן בתפקידים בכירים, תפקידים ניהוליים. אולם אם מדובר בדרישת סף, העובדה כי 35% בלבד מהמנהלים במשק הם נשים תראה בקלות יתרה כי סיכוייהן של נשים להתמנות לתפקידים הבכירים האלה, לתפקידים הניהוליים האלה, הוא קטן ביותר, עוד בטרם הן הגישו מועמדות. היצמדות לניסיון ניהולי היא לא אחת מעין כיסוי להדרה בפועל של נשים, אף אם לא במתכוון. 
+
+מעבר לכך, ניסיון ניהולי אינו ערובה כלל ועיקר לסיכויי הצלחה גבוהים בתפקיד. ישנם בעלי ניסיון בתפקיד ניהולי שהניסיון שלהם היה כושל; יש אחרים שהם חסרי ניסיון אך מוכשרים מאוד, יכולים ללמוד את התפקיד במהירות, ולבצע אותו בהצלחה מרובה. עצם דרישת הניסיון כתנאי סף, כאשר היא עצמה אינה ערובה להצלחה בתפקיד מצד אחד ומהווה מחסום עבור נשים מצד אחר, זאת בעיה שיש להתמודד איתה. הכנסת רוח רעננה בדמות הייחודיות הנשית וביכולתן של נשים להוביל ולשנות עשויה להועיל עשרות מונים יותר ממינויים שגרתיים וצפויים. כחברת כנסת אני מאמינה ביכולתן של נשים לקדם דברים משמעותיים. אני לא דוגלת בשוויון מדומה ומוחלט בין המינים אלא דווקא בהכרה בהבדלים ביניהם, וביתרונות של נשים בדרך החשיבה שלהן, בצורת הפעולה שלהן. יש להכיר בכך שישנם מאפיינים ייחודיים לנשים התורמים ליכולות ניהול וליכולות הנהגה והובלה. יש בהן משהו מיוחד. הבנת התרומה שלהן והיכולת שלהן תוכל לאפשר ייעול תחומים רבים ושינויים עמוקים, שייטיבו עם כולנו. קידום נשים לתפקידים בכירים וניהוליים הוא השינוי שייטיב עם התפקידים הללו וימקסם את יכולת ההשפעה של הארגונים השונים. 
+
+ אני חושבת שמה שחשוב בעיקר זה יכולת הבחירה, לאפשר לבנות, לצעירות ולבוגרות את היכולת לבחור. כשהן בוחרות, הן יכולות לבחור להיות עקרות בית, זה מצוין וזה טוב, אם זה טוב להן; אבל כשהן רוצות להתקדם, אסור שתהיה להן תקרת זכוכית. צריך לבחון אותן על פי היכולות שלהן. בהחלט לא לתת להן קדימות כי הן נשים; צריך לאפשר להן להתקדם כי הן טובות, אבל לפעמים יש מחסום שנוצר מהעבר, כמו ניסיון, שדיברתי עליו. וזה מה שחוסם אותן. 
+
+
+ יש גם מחסום נוסף: בהרבה מקומות לא רוצים שיבואו נשים בגלל שזה כרוך בהיריון, בחופשת לידה ודברים מהסוג הזה. זה מחסום שאף אחד לא קורא לו בשמו, אבל בפועל הוא מתקיים, וזה נורא. 
+
+
+ בדיוק, כבוד היושב-ראש, אתה מדייק. אני חושבת שלא רק הנשים מפסידות, אלא החברה כולה מפסידה. יש נשים שכישרון הניהול שלהן – או לשמש בתפקיד בכיר – רק יעשה טוב לכולנו. לכן, הפנייה שלי היא לכולנו, לדעת ולהבין שאסור לחסום נשים בגלל היעדר ניסיון. צריך לבדוק לגופו של עניין אם יש כאן אישה שמסוגלת להתגבר על היעדר הניסיון. ואז, אם אתה בודק ואתה רואה שהיא תצליח בקלות יתרה להשלים את הפער, בהחלט לתת ולאפשר לה את התפקיד החשוב. 
+
+אני קוראת בהחלט לכל הארגונים שמחפשים אנשים ראויים להסתכל גם על נשים, ואפילו, תתפלאו, אתם יכולים להרוויח פי כמה וכמה. תודה. יום אישה בין-לאומי שמח לכולם. 
+
+
+ תודה רבה. תשיב השרה לשוויון חברתי מירב כהן, בבקשה. 
+
+
+ שלום, כבוד היושב-ראש, מזכירת הכנסת. 
+
+
+ אני מציע הצעת ייעול למזכירות, שבפעם הבאה ידאגו שביום האישה תהיה יושבת-ראש בישיבה.  
+
+
+ נכון, בשביל הסימבוליקה. 
+
+
+אני מצפה שיותר ח"כים יהיו. 
+
+
+אתה יודע מה, זה דווקא יפה שיש גבר חרדי – –
+
+
+אבל בגלל שאני חדש, אז יכול להיות – – –
+
+
+– – גבר חרדי, ששומע את כל התורה הפמיניסטית. אולי בעצם זה יצא ככה כי אתה קהל היעד. 
+
+
+הרבה מהפמיניסטיות כבר מופיעה בתורה. "ומכבדה יותר מגופו", ועוד הרבה דברים. בבקשה, גברתי. 
+
+
+ תודה. בישראל 2020 יש לנו לא מעט במה להתגאות. נשיאת בית משפט עליון ויועצת משפטית לממשלה, עשר מנכ"ליות של משרדי ממשלה, ורבע מהבוגרים בקורס חובלים הן למעשה בוגרות. יש שיסתפקו בזה ויגידו ששברנו את תקרת הזכוכית. אבל המציאות הרבה יותר מורכבת, ובישראל של 2020 יש הבדלים ענקיים בין המעמד של נשים לזה של הגברים. פער של יותר מ-30% בשכר, ובנוסף, קיים מעין קנס אימהות מאוד מאוד גבוה וכבד, של 30%, שאנחנו משלמות ברגע שנולד הילד הראשון שלנו. הסטטיסטיקה מלמדת שאנחנו נסחב את הפער הזה, את הירידה בשכר, במשך עשור שלם. בחברה הערבית המצב עוד יותר מאתגר. כאשר אישה מתחתנת, כבר עם הנישואים שלה, הסטטיסטיקה מלמדת שהשכר שלה יקוצץ ב-35%. אז אם נסתכל לרגע על אישה מהחברה הערבית שגם התחתנה, גם ילדה את ילדה הראשון וגם חיה בפריפריה, נבין שהיא מצויה מראש במצב שהוא פשוט בלתי אפשרי בשוק התעסוקה. 
+
+
+גם באוכלוסייה היהודית אותו דבר. זאת אותה בעיה גם באוכלוסייה היהודית. 
+
+
+ דווקא בחברה הערבית עצם הנישואים, וזה לא מאפיין את האוכלוסייה היהודית – אני רק מסתכלת על מה שיש עליו נתונים סטטיסטיים. 
+
+
+בחברה החרדית יש גם נשים – – –
+
+
+ דווקא בחברה החרדית הנשים יוצאות לעבוד גם כשהן יולדות, והפגיעה היא פחות חדה מבחברה הערבית. הנשים החרדיות עובדות בשיעורים הרבה הרבה יותר גבוהים.
+
+
+כן, זה נכון.
+
+
+מעל 80% מהנשים החרדיות – – – 
+
+
+אני יודע. מעל 80%.
+
+
+ – – – פחות מ-40% – – –
+
+
+ הן באמת עושות את הלא-ייאמן מבחינת – – –
+
+
+לא, אבל אני דיברתי על מתי הן התחתנו. גם הן מתחתנות מוקדם. לזה התכוונתי. 
+
+
+ נכון. השאלה מה קורה להן בשוק התעסוקה ברגע שהן מתחתנות. 
+
+ הנשים החרדיות שוברות את הנוסחה, בעצם, ומצליחות – – 
+
+
+נכון.
+
+
+– – בנוסף לזה שהן יולדות הרבה מאוד ילדים, באופן ממוצע, הן גם ממשיכות לעבוד ולעבוד קשה, אז הן באמת דוגמה יוצאת דופן.
+
+בנוסף, בואו לרגע נסתכל על האקדמיה, ששם יש אבסורד שהוא מדהים. כשמסתכלים לכמה אנשים באמת יש תעודת בגרות בישראל, אז רואים שהרוב זה נשים; כשמסתכלים כמה מהסטודנטים הן נשים, הרוב הן סטודנטיות; אבל כשמסתכלים על הסגל הבכיר ביותר, על הפרופסורים – 20% נשים. זאת אומרת, משהו במערכת, במנגנון, לא עובד. אגב, גם בתוך עובדי המגזר הציבורי: מעל 60% נשים, וכשמסתכלים על התפקידים הבכירים ביותר, רק 24% זה נשים. זאת אומרת, אנחנו נכנסות לתוך המערכת, אנחנו לומדות, אנחנו משקיעות, אנחנו עובדות קשה, ואנחנו לא מגיעות לקצה הפירמידה. אנחנו צריכות לתקן את זה. אגב, לרגל יום האישה הבין-לאומי עשינו ברשות לקידום מעמד האישה סקר – – –
+
+
+ קודם כול, ברכות ליושבת-ראש החדשה של הרשות לקידום מעמד האישה – – –
+
+
+נכון. יש לנו מנהלת חדשה, שאני מקווה שבאמת תביא הרבה מאוד בשורות ונעבוד ביחד. אז מהסקר עלתה תמונה מאוד מדאיגה, שאותי באופן אישי הפתיעה. עלה ש-40% מהנשים, יותר מ-40% מהנשים, אמרו שהן לא מרגישות מוגנות במרחב הציבורי בישראל, כאן, במדינה. זו אמירה מאוד קשה, זה אומר שאישה לא מרגישה בנוח כשהיא הולכת ברחוב או מסתובבת במקום ציבורי.
+
+
+ עשו את אותה בדיקה לגבי גברים – – 
+
+
+לא, הסקר היה על נשים במקרה הזה.
+
+
+– – איך גבר מרגיש – האם גם לגברים יש הרגשה לא – – –
+
+
+נכון. אני יכולה להגיד לך שעשינו בעבר סקר על הטרדות מיניות במקומות עבודה. 44% מההטרדות המיניות מתרחשות במקום העבודה, ושם באמת ראו שלמעלה מ-30% מהנשים העידו שהן חוות הטרדה מינית במקום העבודה, ורק 8% מהגברים. אבל, שימו לב, כשפירטו את השאלה ואמרו: לא הטרדה מינית, אלא האם קיבלתן הערה או ליטוף – הנשים אפילו לא החשיבו את זה כהטרדה מינית, תבינו עד כמה זה חמור – ואז 66% מהנשים אמרו שהן חוו את זה, ו-44% מהגברים. אז זה קיים בהיקפים רחבים גם אצל הגברים.
+
+בסוף, הפתרון יקרה כשאנחנו, כל משרדי הממשלה, נתאחד – גם משרדי הממשלה, גם ארגוני החברה האזרחית וגם המגזר העסקי. רק אז אנחנו נוכל להפוך את מדינת ישראל למקום שוויוני ובטוח יותר עבור כולנו. מעבר לעבודה החשובה שרשויות אכיפת החוק, משרד הבט"פ ומשרד הרווחה, עושים כבר היום כדי למנוע אלימות, הקמנו צוות בין-משרדי שחשב מה עוד אפשר לעשות, ואחת מהתובנות המרכזיות שלנו זה שאנחנו צריכות לעשות עבודה במקומות העבודה, כי בסוף גם הפוגע וגם קורבן האלימות בסוף קמים כל בוקר למקום עבודה, ברוב המקרים, ושם הם מתנהלים בצורה נורמטיבית. אנחנו צריכים לראות איך מגייסים את מקומות העבודה לזהות את אלו שזקוקות לעזרה. הייתה לנו גם חשיבה לבוא ולזהות את סוכני האיתור, כל מיני אנשים שנותנים שירותים ביום-יום, מפקיד של ביטוח לאומי ועד הפקיד בבנק, שיזהו את אלו שבאמת זקוקות לעזרה. אז זאת דוגמה איך אנחנו יכולות לגייס עוד שחקנים גם במגזר הפרטי וגם במגזר הציבורי.
+
+איך שכינסנו את הממשלה בעצם הקמנו את הצוות הבין-משרדי הזה, שפרסם עכשיו את המסקנות והגיש לי אותן. אז יש שם באמת חלק שמדבר על אלימות, שעכשיו התייחסתי אליו; יש חלק שמדבר על ייצוג הולם בתפקידים בכירים, גם במקומות שבהם נשים ממש מודרות, מקומות כמו למשל משטרה, צבא, מוסדות דת, שנראה שם ייצוג בחסר; גם בדגש על אוכלוסיות שמודרות, כמו למשל הנשים האתיופיות, ורואים שבאמת צריך לעשות שם עבודה מאוד מאוד ממוקדת. התפקיד שלנו, וזה מה שאנחנו מתכוונות לעשות עכשיו, ונשמח מאוד לשיתופי פעולה, זה לבדוק בעצם, אחרי שקיבלנו החלטות על ייצוג נשים בתפקידים בכירים ב-50% והעברנו החלטה כזו בממשלה, מה החסמים שצריך להסיר בדרך כדי שזה יקרה. למה זה לא קורה? אולי תנאי הסף לא בסדר, אולי ועדות האיתור לא מספיק מגוונות?
+
+
+– – – אבל כשאת מדברת על 50% נשים, שבעצם – – –
+
+
+התפשרו על איכות. 
+
+
+בדיוק, התפשרו על האיכות. לא תמיד – מה לעשות שלפעמים נשים לא רוצות להגיע. הן לא רוצות. יש בזה בעיה.
+
+
+אז יש פה תהליך שצריך לעשות. אני יוצאת מנקודת הנחה שיש מספיק נשים שמוכשרות לזה, רק צריך לבוא ולפתוח ולהכשיר ולסלול את הדרך. אנחנו לא מדברים על זה – – –
+
+
+ זהו. בנקודת הזמן הנוכחית זה לא בטוח. יכול להיות שבגלל שזה 50% מהאוכלוסייה אז את צודקת בזה.
+
+
+ בדיוק.
+
+
+אז ברור שאת היעד הזה אנחנו לא נשיג לא בשנה ולא בשנתיים. 
+
+
+ לא, אז באמת צריך לבנות את זה.
+
+
+ אה, זו תוכנית לטווח ארוך, חומש. 
+
+
+ זו תוכנית לטווח ארוך. אגב, אני כן אגיד שאחרי לא מעט דיונים וויכוחים הגענו להבנות עם נציבות שירות המדינה שבמקרים חריגים של משרדי ממשלה שלאורך שנים אין בהם ייצוג הולם של נשים, למרות שניתנו התראות ונעשתה עבודה, אז במקרים חריגים גם נוכל לעשות שימוש בכלי של ייעוד משרות, שזה ממש כלי שאומר שהמכרז הבא חייב להיות צבוע לאישה; כי אחרת, בדרך של התחרות החופשית הן פשוט לא מגיעות, וזה תהליך שמזין את עצמו, ובדרך הזו אנחנו פשוט לא נגיע לייצוג הולם.
+
+
+ אבל שוב, השאלה שלי היא איך את דואגת לזה שזה לא יפגע במקצועיות – – –
+
+
+ אנחנו לא מנמיכים את תנאי הסף. אנחנו לא מנמיכים את תנאי הסף, אנחנו לא עושים הנחות לאף אחת, אבל אנחנו בודקות אם יש תנאי סף שמדירים.
+
+
+– – – מספיק גברים שהם על הפנים. 
+
+
+זה גם נכון. אז דיברנו על החלק של האלימות בתוכנית הזו, דיברנו על העניין של הייצוג ההולם בתפקידים בכירים, ואני הרגע מגיעה לחלק שבעיניי הוא הכי חשוב בתוכנית העבודה שלנו, וזה איך אנחנו מכניסים גם את הגברים לתוך המשוואה. בעיניי זו המהפכה, להכניס את הגברים לתוך המשוואה. למה אני מתכוונת? יש גישה פמיניסטית אחת שאומרת, בואו נגן על נשים: ניתן להן חופשת לידה ארוכה יותר, נדאג שיהיה אסור לפטר אותן, נסמן באמת תפקידים רק לנשים, גישה מאוד מגוננת. אני חושבת שזו גישה שצריך לנקוט במקרים מאוד מאוד מסוימים אבל גם צריך להיזהר ממנה, כי בהרבה מובנים – – 
+
+
+ נכון. 
+
+
+ היא חסם.
+
+
+ – – היא הופכת אותנו, הנשים, לעובדות מסוכנות במשק – –
+
+
+ הפוך על הפוך.
+
+
+ – – וזה תהליך מאוד מסוכן, כי מה קורה? ניגשת אישה בת 27 לריאיון עבודה. מי שמראיין אותה לא יגיד לה את זה, אבל מה הוא חושב בראש שלו? הוא אומר: אוקיי, הגיעה אליי אישה, היא עכשיו התחתנה, היא כנראה בקרוב תיכנס להיריון, היא תיעלם לי, למה לי להתעסק איתה, אני אעבור למועמד הבא. זה בסוף מה שקורה, ואנחנו צריכות להיזהר לא להטיל על עצמנו יותר מדי הגנות שבסוף ממרקרות אותנו כעובדות לא אטרקטיביות, וזה עושה פשוט עוול עם הרבה נשים שכן רוצות להתקדם ולתת מעצמן במקום העבודה.
+
+לכן אני חושבת שצריך לעשות כמה שיותר כדי לייצר שוק עבודה שהוא בהגדרה יותר שוויוני. קודם כול, בישראל עובדים המון המון המון שעות, אנחנו מהמדינות שעובדים בהן הכי הרבה שעות במדינות ה-OECD, ואנחנו רואים שזה לא יעיל. הנתונים מראים שהפריון פר שעת עבודה בישראל נמוך, אז זה אומר שאנחנו עובדים יותר מדי וזה לא יעיל. באופן כללי צריך קצת להרגיע את זה, גם כדי שהנשים יוכלו להיות יותר בבית עם הילדים ולחנך – גם הנשים וגם הגברים – לבלות, לצרוך, להוציא כסף על פנאי, וגם במצב הזה הנשים לא יהיו צריכות להיות אלו שמקריבות את עצמן בבית. מה קורה היום? כדי להתקדם אחד מבני הזוג צריך לעבוד המון שעות ואחד צריך להקריב את עצמו ולהיות בבית. אם יש שוק תעסוקה שנמדד על פי תפוקות ולא לפי מספר השעות, אז יוכלו גם הגבר וגם האישה להתקדם מבלי שאחד יהיה זה שצריך לקחת את משרת האם. אז כמה שיותר ללכת לכיוונים האלה, כמה שיותר להתאים את החופשות של הילדים לשוק התעסוקה, כמובן. וגם – ואני חושבת שזה רעיון מאוד מאוד חשוב, אנחנו ננסה לקדם אותו במסגרת התקציב הקרוב – חופשת לידה לאבות. חופשת לידה לאבות זה דבר מאוד מאוד חשוב, שאגב נהוג בכמעט 80% ממדינות ה-OECD, והחופשה הזו צריכה להיות רק לגבר, והוא לא יכול להעביר אותה לאישה. כי ברגע שהוא יכול להעביר אותה לאישה אז בחשבון המשפחתי, כשהגבר מקבל שכר יותר גבוה, יותר משתלם שרק האישה תשב בבית ��תקופה הזו. זה הפסד מאוד גדול לכל הצדדים. זה הפסד גדול לנשים, שבסוף אנחנו רואות את קנס האימהות שהן משלמות; זה הפסד גדול לגבר, כי הוא מפספס הזדמנות מדהימה להיות עם הילד. 
+
+
+  – – – אימא מבחירה רוצה להישאר בבית ארבעה חודשים – – –
+
+
+ מה קורה היום? זה לא במקום, זה בדיוק מה שאני אומרת.
+
+
+ זה לא במקום. זה בנוסף.
+
+
+לאישה יש היום 26 שבועות, מתוכם 15 שבועות בתשלום, כך ימשיך להיות. גבר היום בישראל יכול לקבוע אם הוא לוקח שבוע או עד תשעה שבועות, אבל זה על חשבון האישה. אני לא רוצה שזה יהיה על חשבון האישה. אני רוצה שתהיה לו זכות מוקנית להיות עם הילד שלו שנולד, בלי שום קשר. לקחת – לקחת; לא לקחת – זה יורד לטמיון. וזה גם מה שעושים במדינות בעולם. היום בישראל רק 1% מהגברים נשארים עם הילדים אחרי הלידה; במדינות ה-OECD שעשו חופשות לידה – – –
+
+
+ זאת אומרת שהחופשה תהיה לשני בני הזוג ביחד?
+
+
+ לא. עוקב, אחד אחרי השני, כי – – –
+
+
+לא, אבל בכמות, בסך הכול.
+
+
+היא לא מפחיתה. היא אמרה כמה שבועות – – –
+
+
+ אנחנו גיבשנו הצעה שמדברת על ארבעה שבועות לגבר.
+
+
+זאת אומרת בנוסף?
+
+
+בנוסף לאישה.
+
+
+זה תקציבי.
+
+
+זה תקציבי hardcore.
+
+
+ זה תקציבי, אבל אני רוצה להגיד משהו על התקציבי.
+
+
+ היית באוצר בעניין הזה?
+
+
+ הייתי באוצר. אני אגיד לך שבאוצר הבעיה לא הייתה תקציבית. הייתה בעיה אחרת. אבל אני רוצה להגיד משהו על התקציבי: העלות של שבוע כזה – – –
+
+
+ אולי הבעיה האחרת היא המעניינת ביום האישה.
+
+
+ אנחנו נפתור אותה. אנחנו נפתור אותה. לא נרים ידיים. 
+
+אני רוצה לדבר על התקציבים. אנחנו מעריכות שיש סדר גודל של 90,000 אבות בישראל שיכולים להיות זכאים לחופשת לידה כזו. העלות של זה היא סדר גודל של 107 מיליון שקלים לשבוע לשנה. אם אנחנו עושים ארבעה שבועות, אז זה סדר גודל של 430 מיליון שקלים. החיסכון שזה יביא לנו הוא הרבה יותר גדול. הנתונים מלמדים שאם נקטין את הפערים המגדריים בשכר בין גבר לאישה ב-40% – ואנחנו מאמינים שבאמצעות חופשת לידה לגברים אפשר לעשות את זה – התוצר יעלה בעשרות מיליארדי שקלים בשנה.
+
+
+לא הבנתי.
+
+
+ המחקר של הכלכלנית הראשית מראה שאם נצמצם את פערי השכר בין גברים לנשים התוצר יעלה בסדר גודל של 80 מיליארד שקל בשנה. אני אסביר למה. כי נשים יעבדו יותר, השכר שלהן יהיה יותר גבוה, והעבודות השקופות שהיום לא מתומחרות, כמו לנקות, בייביסיטר, כל מיני דברים אחרים, גם יתומחרו. זה דווקא מגדיל את הצריכה ואת הצמיחה במשק ומקטין את הפערים.
+
+אז בטווח הקצר – נכון, זה עולה לנו. בטווח הארוך זה משתלם לנו – זה משתלם למשק, זה ישפר את החינוך של הילדים שלנו, כי שני ההורים יהיו מעורבים. וזה טוב לגברים – מה, גבר לא רוצה לגדל את הילד שלו? גבר רוצה להיות כספומט משפחתי? גבר רוצה להיות כל היום עד הלילה בעבודה ולא לבלות בחיק משפחתו?
+
+
+ואם הוא רוצה אז הוא יוותר. ולכן זה לא באמת 90,000. 
+
+
+בסדר גמור. אבל אני חושבת שזו זכות שאנחנו צריכים – – –
+
+
+לכן מדובר במספר הרבה יותר נמוך מ-90,000, כי מי שישתמשו בזה זה אולי 10%. אולי לאט-לאט זה יגדל.
+
+
+ נכון. נכון.
+
+
+ זה לא תפס.
+
+
+זה לא המספרים האלה בכלל מבחינת כסף. 
+
+
+ אגב, אני אגיד מה קורה בעולם. היום אנחנו ב-1% מימוש. צודקת חברת הכנסת ברק. את צודקת בזה, היום אחוז המימוש הוא 1% בישראל. ראינו במדינות העולם: שברגע שעשו חופשת לידה לאבות אז הייתה התלהבות, אבל זה נבלם בסביבות ה-30%, 40%. אם נגיע לשם זה י��יה מאוד מאוד יפה, זו תהיה באמת מהפכה.
+
+
+וגם עד שתגיעי ל-30% זה ייקח הרבה זמן.
+
+
+ חד-משמעית. זה ייקח זמן, זה תהליכי. יש פה לא רק עניינים כלכליים אלא גם עניינים תרבותיים, אבל אנחנו באמת מאמינות שזה יעשה שינוי עמוק.
+
+אגב, עוד נתון מדהים: חקרו מה קורה למוח של האישה בתקופת חופשת לידה, ורואים שיש איזשהו חלק גמיש יותר במוח שמתפתח בזמן חופשת ההורות הזו, החלק שיותר קשור לחמלה, לרגישות. ובדקו מה קורה לגברים שלקחו חופשת לידה. ומדהים לראות – יש לך תקווה – – 
+
+
+ יש שיפור? יש שיפור?
+
+
+ – – שגם אצל הגברים המוח משתנה והופך להיות מוח הורי.
+
+
+ אוה, בשורה טובה.
+
+
+ נראה לי שלבעלי יש מוח הורי ממש מפותח.
+
+
+לסבא ולסבתא זה גם קורה?
+
+
+זה דבר מדהים בעיניי. ואנחנו יודעים שברגע שההורה נמצא עם הילד בתקופה הכל-כך קריטית הזו, זה משפיע על כל מערכת היחסים שלהם מעתה והלאה. לכן זה win–win לכולם, לגבר, לאישה, למדינה. וזה מה שצריך לעשות.
+
+
+ולילדים.
+
+
+ ואני עובדת על זה יחד עם השרה מיכאלי, שזה גם נושא שמאוד קרוב לליבה, ואני מקווה מאוד שנצליח להביא בשורה בעניין הזה.
+
+עוד נושא אחד ששווה להזכיר ביום הזה: אנחנו עושות עבודה קשה כדי להטמיע חשיבה מגדרית בתוכניות העבודה של כל משרדי הממשלה. עכשיו, אף אחד לא יודע מה זה הטמעת חשיבה מגדרית. אנחנו מדברים על זה במשרדי הממשלה – אף אחד לא באמת מבין את זה עד הסוף. אבל אני אביא דוגמה, כי דוגמה בסוף מסבירה את זה הכי טוב.
+
+משרד התחבורה, שבאופן מפתיע הוא הראשון שנרתם לאירוע הזה, עושה איתנו עכשיו עבודה של הטמעת חשיבה מגדרית. וזה אומר, למשל, שכשמתכננים תחבורה ציבורית, מתכננים תחנת אוטובוס, חושבים לרגע איך אישה מרגישה בתחנת אוטובוס בערב בחשכה. אולי צריך מצלמה? אולי צריך תאורה? אולי צריך למקם את התחנה באזור קצת יותר הומה אדם? וזה בדיוק אופן החשיבה של איך אנחנו לוקחים את תוכניות העבודה ואת התקציב של כולנו ומשרתים באמצעותו גם נשים, שהן 50% מהאוכלוסייה. זה צריך להיות טריוויאלי. אז באופן הזה גם נעשה עבודה עם השלטון המקומי. באופן הזה, אגב, אנחנו גם הקמנו צוות מגדרי שבוחן את כל תוכנית החומש בחברה הערבית, כדי לראות איך כל פרק ופרק משרת גם את הנשים הערביות. ואני באמת מאמינה שכדי שנרגיש שינוי כנשים במדינה אנחנו נצטרך לעבוד במקביל על כל התחומים – עולם התעסוקה, החינוך והתחבורה – כי זה באמת פאזל שמורכב מהרבה מאוד חלקים. ובהקשר הזה אני יודעת שקואליציה ואופוזיציה, אנחנו נעשה את העבודה הזו ביחד, כי זה באמת בלב של כולנו, ובסוף כולנו עושות את זה גם בשביל הבנים שלנו וגם בשביל הבנות שלנו. אז תודה רבה, ושבעזרת השם, ביום האישה הבא נבוא עם בשורות וקבלות של הרבה עשייה. 
+
+
+ כל שנה אנחנו עוד קצת. 
+
+
+נכון.
+
+
+ עקב בצד אגודל.
+
+
+ תודה רבה. אם יורשה לי לומר, וגם שרת הכלכלה כאן, אז אני לוקח את זה כנושא שקרוב לליבנו בנושא הזה. לפעמים יש דבר שרוצים לעשות כדי לחנך אוכלוסייה בצורה כזו או אחרת. וניקח את נושא המעונות: נשים בחברה החרדית רוצות לפתח קריירה ולעבוד יותר שעות, ובאמת להצליח ולהשתכר יותר, רק בגלל שבאמונתה בעלה יושב ולומד, שזה מה שהיא רצתה וזה מה שהיא חלמה ומה שהיא רוצה היום, אז אומרים: איך נשנה אותו? נעשה את זה דרכה או דרך הילדים שלו. וזה דבר – – –
+
+
+ זו דרך מאוד פשטנית להציג.
+
+
+אבל זה נורא מדויק.
+ 
+
+ אני יודע טוב מאוד, גברתי, שהנושא הזה לא היה עולה בכלל אם א�� היית שרת הכלכלה ושר האוצר היה מישהו אחר, כי את לא היית עושה את זה. אז לכן אני לא באתי כביקורת, אני בא ואומר את זה הפוך. אגב, הביקורת הזאת נאמרה גם בוועדה לזכויות הילד. אמרו: זו גם לא דרך לעשות את זה דרך האישה, ובוודאי לא דרך הילדים. אבל זה יהיה חסם, זה עלול להיות חסם, צריך לקחת את זה בחשבון. אז זה ה-input שאני נתתי לעניין הזה. תודה רבה למציעות, לדוברות ולמשיבה. 
+
+
+
+
+ אנחנו עוברים עכשיו להצעות לסדר-היום: ציון יום המחלות הנדירות, מס' 2087, 2249 ו-2252. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. שחאדֶה שחאדָה? 
+
+
+ שחאדֶה.
+
+
+ שחאדה. אני לומד. יש אפשרות לשים על הכיסא למ"ד כשנמצא סגן יושב-ראש חדש? לרשותך חמש דקות, אדוני. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, בנוסף ליום האישה הבין-לאומי – יום חשוב מאוד, שחשוב גם להמשיך לציין אותו – אנחנו מציינים היום את יום המחלות הנדירות, נושא שהתחילו לעסוק בו אבל הוא עדיין לא מוכר לרוב חברי הכנסת, ובשיח הציבורי מגלים אותו עכשיו, בתקופה האחרונה. המחלות הנדירות – היום לפי הערכות סטטיסטיות יש בישראל כ-6,000 מחלות נדירות. מה זה אומר, מחלה נדירה? זו מחלה שהשכיחות שלה מאוד מאוד נמוכה, אדם אחד לכמה אלפים. עכשיו, יש ויכוח על הכמה-אלפים האלה, אם זה אחד ל-10,000, אחד ל-5,000, אחד ל-50,000, אבל זה בין אחד ל-80 מתוך 100,000 איש, משהו כזה. יש בישראל, אדוני, כמעט חצי מיליון אזרחים שיש להם מחלות נדירות. וזה אתגר ענק. והיום השקנו את השדולה למחלות נדירות, בנוכחות מאוד גדולה כמעט מכל בתי החולים בארץ, ועם מומחים רבים, משפחות וילדים. 
+
+ כשאתה שומע את הסיפורים האלה של החולים ושל בני המשפחות שלהם – קשה מאוד. יש קשיים רבים. לחלק גדול יש פתרונות, ולחלק יותר גדול לא רק שאין פתרונות – יש המון קשיים, וזה מתבטא בכמה דברים. דבר אחד, לחלק גדול מהחולים האלה לוקח כמה שנים להגיע לאבחון נכון. שנים הם מסתובבים. יכול להיות שארבע, חמש, שש שנים הם מסתובבים בין בתי החולים השונים כדי להגיע למקום הנכון, שבכלל רק יאבחנו אצלם את המחלה. לחלק גם אין טיפולים, לחלק יש טיפולים והטיפולים הם בעייתיים, כי רוב המחלות הנדירות פוגעות ביותר מאיבר אחד בגוף. ואז אתה צריך להגיע לבית החולים ולקבל כמה טיפולים בכמה מחלקות שונות, ומזה יש בעיות ביורוקרטיות שקשה להאמין שהמערכת היום לא יכולה להתמודד איתן, אדוני. לחלק גדול מהאנשים – היום שמענו בשדולה על בעיה של טופסי 17. למה יש בעיה של טופס 17? כי המחלה משפיעה על כמה דברים, אז צריך כמה הפניות באותו ביקור. 
+
+
+בכל הפניה יש את מספר הטיפול, ואז זה מתחיל להסתבך ולסבך. 
+
+
+ ואז הוא לא מקבל. אם הוא כבר הגיע לבית החולים, הוא לא מקבל את הטיפול, או שמשגעים אותו או שקופת החולים לא רוצה – דברים ביורוקרטיים. שמענו על המון דברים והמון קשיים היום, אצלנו בשדולה, אדוני היושב-ראש. אני אומר שפוליטיקה הופכת להיות יותר מוסרית ברגע שהיא משרתת את האוכלוסיות היותר-מוחלשות בחברה. אנחנו הופכים להיות אנשים יותר מוסריים ברגע שאנחנו מורידים מסבל של אנשים, מפחיתים סבל של אנשים, של יחידים ושל קבוצות. בנושא הזה של מחלות נדירות, שעסקו בו גם אנשים לפניי, אפשר להגיע לקונסנזוס, גם בקואליציה וגם באופוזיציה – אנשים שפשוט רוצים להפחית סבל של בני אדם. יש המון מה לעשות בנושא הזה בכל הרמות. 
+
+הרמה הכי חשובה שאנחנו יכולים בקלות לעשות בה דברים זה מודעות. כמעט 80% מהמחלות האלה, אדוני היוש��-ראש, הן מחלות גנטיות. חלק לא קטן מהן בגלל נישואי קרובים או בגלל אזור גיאוגרפי מסוים או עדה מסוימת שמחלה מסוימת נפוצה בתוכה. זה דבר שאפשר בקלות להעלות בו את המודעות ולהוריד בצורה דרמטית את אחוז לידת התינוקות עם המחלות האלה. זה לא עולה יותר מדי, זה לא מיליארדים, זה לא קשה. בסך הכול צריך כוונות טובות של משרד הבריאות, של ועדת הבריאות, של כמה גורמים, כדי להעלות את המודעות. משרד החינוך יכול לעשות פה המון. בזה שאנחנו מעלים את המודעות אנחנו מורידים בצורה דרמטית את אחוז לידת הילדים עם המחלות הנדירות והמחלות הגנטיות. 
+
+ יש גם הרבה דברים שפשוט צריך לחבר בהם בין כמה גורמים שעוסקים באותו נושא. במקום שחולה אחד, כדי שיקבל טיפול, יסתובב בין כמה בתי חולים – היום אחד המשפטים הקשים ששמענו הוא שאבא אומר שהילד שלו "מפורק בין כמה בתי חולים"; למה צריך להגיע לדבר הזה? 
+
+
+ בטיפול או באבחון? 
+
+
+ בטיפול. אבחון כבר יש לו, אבל הוא לא יכול לקבל טיפול במקום אחד. הוא צריך ללכת לכמה בתי חולים כדי לטפל במחלה שיש לבן שלו. אלה מחלות שפוגעות ביותר מדבר אחד. אפשר לחלק את זה בצורה שונה בין בתי חולים, כך שקבוצה מסוימת של מחלות תטופל איפה שיש יותר משאבים, יותר מומחים, יותר ריכוז של אנשים. יש דברים שבהם פשוט חיבור החוטים יכול לחסוך המון סבל להמון בני אדם. 
+
+
+ משפט סיום, חבר הכנסת שחאדה. 
+
+
+ כן, אדוני. אז אני אומר: היום בשדולה שמענו המון דברים שאפשר לעשות ולקדם מהר. אני חושב שזה חשוב מאוד פשוט לשים את הזרקור על כחצי מיליון בני אדם שבמשך תקופה ארוכה מאוד, בגלל חוסר ידע, בגלל שהמדע לא היה במצב שבו אנחנו נמצאים היום, בגלל שלא היו מערכות המידע העדכניות והחדשות של היום – יש לנו הרבה דברים. במדינת ישראל יש הרבה כלים טובים להתמודד עם הדבר הזה. אנחנו צריכים לחבר את החוטים ולעזור לאנשים האלה לסבול הרבה פחות. תודה רבה לך. 
+
+
+ תודה רבה, בהחלט נושא ראוי וחשוב. הדוברת הבאה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. לרשותך חמש דקות. 
+
+
+ שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, קודם כול ברכות לכל הנשים במדינת ישראל לרגל יום האישה הבין-לאומי, והיום אנחנו מציינים גם את יום המחלות הנדירות בכנסת. היום הזה חל בעצם ב-28 בפברואר, אבל בכנסת אנחנו מדברים על זה היום. היה לי מאוד חשוב לדבר על הנושא הזה, גם בתור חברה בוועדת הבריאות וגם כמי שעבדה במרכז רפואי בקהילה וליוותה וטיפלה בחולים ובמשפחותיהם. 
+
+כל מחלה בפני עצמה היא נדירה. נדירה בסבל שהיא גורמת לחולים, במצוקה שהיא יוצרת לסובלים ממנה, אבל יחד עם זאת יש כ-8,000 מחלות שנחשבות מחלות נדירות, ובהערכה זהירה, כפי שציין גם חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, מדובר בחצי מיליון איש במדינת ישראל אשר מוגדרים כחולים במחלות נדירות. למערכת הבריאות שלנו יש מוניטין בין-לאומי. אנחנו אלופים בלהציל חיים, לבצע ניתוחים מורכבים, השתלות איברים ועוד; אנחנו חייבים להיות גם מצוינים באבחנות רפואיות. אבחנה, דיאגנוזה נכונה, שנעשתה בזמן, בשלבים הראשונים של המחלה ושל התפתחות המחלה, מאפשרת להתאים טיפול אופטימלי, טיפול נכון, שיקל על החולים ויזרז את ההחלמה במידת האפשר. 
+
+ לאדם שחולה, להורה לילד חולה, יש ציפיות שיקבלו את המענה ההולם במסגרת הרפואית הקונבנציונלית – במרפאה, במרכז רפואי, בבית חולים. אבל מה לעשות כשמסיבות שונות המענה לא ניתן בזמן? לא ניתנה אבחנה, לא הוסבר התהליך, לא הובהרו הזכויות של החולה. את המקום הריק הזה תופסים ארגונים ועמותות שעוסקים בתמיכה בחולים ומשפחותיהם. קיימות גם מסגרות שמתמחות במחלות נדירות. אני מצטערת לציין כי יש חוסר תמיכה של המדינה בעמותות האלה, כיוון שהן אינן מספיק גדולות מבחינת מספר החולים שלהם ניתן השירות. מדי שנה משרד הבריאות כן מקצה תמיכה כספית באמצעות מבחני תמיכה לתמיכה במטופלים במחלות קשות, בהתאם לקול קורא למחלות קשות. המהלך הזה מבורך כשלעצמו, אבל – ויש אבל – חלוקת המשאבים נעשית באופן יחסי למספר המטופלים הפוטנציאליים שיש לעמותות שנמצאו זכאיות לקבלת התמיכה. 
+
+
+היום שמעתי על עמותה שמשרד הבריאות מעביר לה 1,000 שקלים בשנה – – –
+
+
+זה עלוב. גם אני שמעתי, נחשפתי. כשהתכוננתי לנאום נחשפתי לזה. זה פשוט עלוב. וזה תלוי – – –
+
+
+ – – – מחלות נדירות – – – עדיף לא לתת. 
+
+
+ נכון. הקריטריונים האלה מעמידים עמותות הדואגות לחולים במחלות נדירות בעמדת נחיתות שאינה מאפשרת להם לקבל את כספי התמיכה הללו. למשל, אי-אפשר להשוות בין מספר החולים במחלות ותסמונות נדירות, הנאמדים בעשרות עד מאות חולים לעמותה, למספרי החולים למשל בסוכרת או בסרטן שמקבלים שירות מעמותות החולים שמייצגות אותם. מצב זה יוצר אי-שוויון. אני לא רוצה להגיד, אבל זה סוג של אפליה בחלוקת משאבי משרד הבריאות, מבחני התמיכה לגבי מחלות קשות. עלינו לתקן את העוול ההיסטורי הזה ולאפשר לעמותות שעושות עבודת קודש עם החולים במחלות קשות ונדירות לקבל תמיכה ולהמשיך ללוות נאמנה את החולים ובני משפחותיהם. אני באמת מצפה ששר הבריאות, שדוגל בשוויון, עם הצוות של משרד הבריאות, יפעל בנדון. רפואה שלמה לכולם, וברוך רופא חולים. 
+
+
+ תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אני מתאר לעצמי שבביטוח הלאומי בהכרה זה גם הרבה יותר מסובך, בגלל שאין הגדרות ברורות, וזה הולך רק לפי התפקוד ולא לפי המחלה עצמה. זה גם נושא – – –
+
+
+– – – הם לפעמים מקבלים את הזכויות שלהם אחרי כמה שנים. 
+
+אורי מקלב (יהדות התורה): 
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני אברך אותך בברכת הדרך. אין לי ספק – זו אולי הפעם הראשונה שאתה מנהל את הישיבה?
+
+
+ כן.
+
+
+ אז באתי בזמן. אני גם מברך אותך בהצלחה, שתצלח את הקשיים, אם יהיו, בבטחה, במיומנות, במקצועיות. אתה מביא איתך ניסיון רב של יושב-ראש ועדה, זה מאוד מועיל. ישבתי כאן ארבע שנים, ראיתי – – –
+
+
+ אז אתה אומר את זה גם מהניסיון שלך.
+
+
+אז מהניסיון אני יודע בסופו של דבר. אני בטוח שלא כל הישיבות – זו בתור התחלה – יהיו שקטות כמו הישיבה הזו, אבל המיומנות שלך והניסיון שלך ודאי יועילו ובוודאי תצליח בדרכך.
+
+
+ אני שם שעון רק מעכשיו.
+
+
+תודה. עם כאלה ברכות צריך גם תוספת, מס ערך מוסף.
+
+אני רוצה, אדוני היושב-ראש, בראשית דבריי להתייחס ממש בכמה שניות למחלה שהייתה לא נדירה, נהפכה לנדירה וחזרה לעצמה בימים האחרונים, וזה הפוליו. היא הייתה פעם מחלה אולי מאוד מאוד נפוצה אבל הפכה למחלה נדירה, ולצערנו שמענו עכשיו שילדה בת ארבע נפגעה. כמובן שעם כל החקירות שמסביב, את הטיפול הרפואי ודאי ייתנו לה, אבל עצם זה שאנשים לא מחסנים את הילדים שלהם – יש חלק שהם באמת מכחישים כאלה, והם לא מאמינים בחיסון, שזה נושא בפני עצמו ובוודאי צריך גם להגיד להם שהם לא רק הורסים לעצמם, הם בעצם מזיקים לאחרים, מפיצי כזב בנושאים האל��. אבל יש גם כאלה מתוכם, מתוך האחוז הקטן שלא מחסן, שהם שבויים במידע לא נכון, באיזה אמונות טפלות, הם חיים בסביבה אולי עם סוג של קרובים אליהם שנסחפים, ובעצם זה לא שהם מאמינים אלא הם מושפעים לרעה בנושא הזה, ואותם צריכים למפות ולהגיע אליהם. איך שלא יהיה, מדובר באחוזים קטנים מאוד, אבל גם את זה צריך למגר.
+
+אבל אני כן רוצה להגיד איזו תובנה אחת שיש לי מהעניין הזה, וגם מה שידוע לי. הנושא של החיסונים של הקורונה, יחד עם זה היו הרבה הרבה התנגדויות, ועכשיו, כשזה התגבר באופן מיוחד בחיסוני הילדים, זה מאיץ וזה גרם לאנשים לחוסר אמונה בכלל בחיסונים. ואז הוא כבר בכלל לא מתקרב למקום, בגלל שישאלו אותו: לא חיסנת? הוא כבר לא מגיע לטיפת חלב בגלל שהוא לא רוצה להתמודד. אלה קשיים שיש. יש עוד דברים. גם הנגישות – גם ההסברה וגם הנגישות הפיזית. היום, מי שיודע, יש קשיים הרבה יותר גדולים, ויש כאלה שמרוב טרדות זה נשכח ולא עושים את זה. ודאי שיש לנו מה לעשות בעניין הזה. לא לחשוב ולא להניח לדבר הזה לעבור מתחתינו. הינה, אנחנו ראינו שזה יכול להיות מסוכן. 
+
+עכשיו לנושא שעל סדר-היום ביום המיוחד הזה. אני אתחיל בכך שאני נחשפתי למחלה נדירה, מה שנקרא מידע אישי או פנייה אישית. פנה אליי לפני 20 שנה יהודי שראה קשיים אצל הילד שלו. הקשיים התבטאו בקשיים לימודיים לכאורה. הוא בא אליי בתור בעל של מחנכת בכיתה שבנו היה, כיתה ג'. הוא אומר: מה אני יכול לעשות, כך וכך, תשאל את אשתך מה היא אומרת. הוא היה בתחילת הדרך. אני לא אלאה אתכם במה שהילד הזה עבר ומה שעשו איתו, עד שהתברר – הילד הזה לא איתנו כבר עשר שנים, הילד הזה כבר לא נמצא איתנו עשר שנים – התברר שיש לו מחלה נדירה, מחלה שקשורה לשרירים, מחלה נוירולוגית, ואולי אפילו במקרה הזה היא גם הייתה גנטית. במקרה הזה אח שלו, התברר שבגיל שש-שבע התפרצה גם אצלו המחלה הזאת. לפני חודש היינו אצלו לנחם במודיעין עילית – אם אתה יודע למי אנחנו מתכוונים – ילד שני של המשפחה. 
+
+אבל אני ליוויתי את המקרה הזה, את המחלה הנדירה הזאת, בכמה היבטים. אז קודם כול בחלק הזה הילד סבל, ההורים סבלו, עד האבחנה. והאבחנה הזו היא אבחנה קשה מאוד. שנים של אבחנות. אחרי זה ההתמודדויות – קיימנו בנושא הזה העקרוני כמה ועדות כאן בכנסת, כי אז הייתי בפניות הציבור – מביטוח לאומי, כפי שאתה אמרת, ההתאמות, ההכרה, דרך משרד הבריאות וקופות החולים. במקרה השני הוא כבר נסע לחוץ לארץ לטיפול חדשני שהיה, מחקרי, בצרפת, אז זה גם אפילו את אל על הזמנו: מה קורה עם הילדים בגיל כזה, מה צריכים לתת להם – הם בועטים, כל נסיעה כזאת הייתה נסיעה קשה. הסוף הזה גם היה סוף קשה. 
+
+ובחיי היום-יום, כמה התמודדויות. כמה בלי שמכירים את המחלה – כל מחלה נדירה אבל כל אחת היא נדירה בפני עצמה, כי לא יודעים את הכול. קודם כול לא עושים הרבה מחקרים בעניין הזה. כשזה לא נפוץ כל כך אז החברות שעושות את זה מטעמים מסחריים – הן לא עושות את זה. לא שווה להשקיע בתרופה למחלה נדירה כשבסופו של דבר זו לא תרופה שיהיו לה קונים רבים. אז למה לעשות? לוקחים מחלות שהרבה יותר נפוצות, כפי שגם אמרו כאן, דיברתי גם עם כאלה. 
+
+ שאלתי אותו, יש לי כאן עכשיו דיון, מה אתה יכול להגיד לי – עכשיו זה עוד לא השלושים – מה אתה יכול להגיד שאני יכול להגיד? הוא אומר, קודם כול ריכוז – במחלות הנדירות. דוגמה, CF היא מחלה קשה אבל אתה בא לאשפוז יום, ואתה עובר סדרה: רופא כזה, פיזיותרפיסט, רופא משפחה, כל אחד יודע, בדיקת הדם, אתה יוצא. פה אתה צריך לרוץ ואתה לא יודע. אתה צריך להביא לו את הבדיקות של ההוא, להביא לו את הבדיקות של ההוא, ואת זה תעשה קודם, ואת זה תעשה אחר כך, ביורוקרטיה.
+
+אני רק רוצה להתמקד בזמן הקצר, הוא הביא לי דוגמה – – –
+
+
+זה גם זמן האבחון, שלוקח הרבה זמן, שאחר כך הוא גם מחמיר את המצב.
+
+
+המון. אני אתן לך דוגמה של זמן אבחון. הוא אומר שהילד הזה הגיע למצב שהיה צריך תוספת תזונה. התברר שסוג מסוים של מזון זה מה שמתאים לו. הרופא נתן לו, שינסה, זה לא עזר, זה גרם לו לקלקולי קיבה. כל מה שנתנו לו, בסופו של דבר הוא לא ספג את זה. בסופו של דבר הוא הגיע לאיזה סוג של מזון. אמרו לו בקופת חולים: לא, זה מאושר רק למקרים כאלה וכאלה. אז הוא אמר להם: אבל אם לא זה, אין לו מה לאכול, והרופא אמר לתת לו את זה. תהליכים שלמים בין לאשר ולא לאשר, בין 400 שקל השתתפות או 700 שקל או 5,000, וזה גורם למערכת שלמה של קשיים וביורוקרטיה. הרי לטפל בכאלה ילדים זה לא פשוט, וחוסר הידע, כל הדברים האלה, אין ספק שיש הרבה-הרבה מה לעשות. ואתה באמת – – –
+
+
+ תתכנס לסיום.
+
+
+איחדתם את העמותות שטיפלו בזה, זה דבר נכון, אבל כאן צריך התערבות ממשלתית. אי-אפשר להטיל – העמותות עוזרות, עוזרות למשרד הבריאות, מרכזות חומר הרבה פעמים, מביאות חומר. כמו שהגענו – אני חושב שהיו לא מעט מחלות שבהן הגיעו לאיזה סוג של הבנה ושל התקדמות בטיפול. יש היום את האגודות האלה של חולה כזה וחולה אחר, שהביאו התקדמות מאוד גדולה, מכיוון שמשרד הבריאות קיבל את זה והיה להן כוח והיה להן מי שהשקיע. אבל כאן מדובר על אגודות וארגונים, עמותות, שלא מייצגים הרבה, אז האמצעים שלהם גם פחותים. זה לא סוכרת, שהיה, וזה לא CF, שהיה, ולא עוד מחלות שקיבלו.
+
+אני רק אקריא ארבע שורות גם ממכתב פנייה שהגיע לשכתי, שנבין על מה מדובר – – –
+
+
+קשה לי להפסיק אותך, חבר המפלגה.
+
+
+לא, זה בסדר. אני רוצה לנצל את זה, את ההזדמנות הזאת, ובלי שיגידו שאתה מפלה.
+
+ישראל, בן 8, נולד עם רככת קשה בעצמות, עם למעלה מ-100 שברים בדרגות איחוי שונות בכל חלקי גופו, מהגולגולת ועד כפות הרגליים, ונלחם על חייו במחלקת טיפול נמרץ למרות חוסר הסיכוי שהרופאים נתנו לו. אבל הוא נלחם והוא חי. מאז שהוא נולד ועד היום כבר ספרו למעלה מ-80 שברים, בעיקר ברגליים, שהיו יותר חשופות ופגיעות, וגם בשל העיוותים הקשים והיות העצם קלה ושבירה. הניתוח הזה שהוא ביקש אותו, ניתוח שני, ייתן לישראל ביטחון ואמונה בגוף שלו, אבל קופת החולים – אני לא מזכיר את שמה – מסרבת בגלל שזה לא שבר שקרה עכשיו, כל מיני סיבות. כבר לפני למעלה מחודש הם פנו לקשרי לקוחות, חודש ממתינים ועדיין לא אישרו להם. דוגמה קלה שהגיעה ולקחתי למה אנשים סובלים, איזה סבל. ועל פי רוב זה ילדים, כי כפי שאמרו, בגלל שהנדירות – על פי רוב זה מתחיל בגיל קטן שרואים את זה. אז ההורים והילד – אנחנו יכולים לחסוך להם ואנחנו מצווים לעשות את זה, ולשפר את המצב שלהם ולהביא אותם למקום הרבה יותר טוב. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. בשם שר הבריאות תשיב השרה אורנה ברביבאי. בבקשה.
+
+
+שלום, כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אני כשרה תורנית אקריא את התשובה של שר הבריאות, שנמצא בחו"ל, אבל אני לא יכולה שלא להתייחס ליום האישה שאנחנו מציינים היום. אני חושבת שכל עוד אנחנו מצויים בפער כל כך משמעותי בהקשרים של עבודה, של מיצוי, של היכולת להפגיש בין הפוטנציאל של 50% מהאו��לוסייה, נשים, לבין ההזדמנות שאנחנו לא מאפשרים לאותן נשים – אני חושבת שכל עוד זה מתקיים אז ליום האישה יש ערך. יהיה נפלא אם כחברה נצליח לייצר מציאות שבה לא נצטרך לציין את היום הזה משום שנהיה בשוויון מלא. כמי שממונה היום על תחום העבודה אני רואה את הפערים בכל היבט שהוא. אני מסתכלת על הקורונה כעל שיקוף של המציאות שבה אישה נמצאת. עם כל הקדמה, ב-2022 יש פער עצום במה שמצופה ממנה ומה שהיא מצפה מעצמה, גם בהקשרים התרבותיים ובאופן שבו החברה מטילה על הנשים לשאת בהמון המון המון תחומים שהם מעבר להגדרת הצורך במציאות שבה אנחנו נמצאים בכל מה שנוגע לשוויון. ואני מקווה שאנחנו נלך ונצמצם את הפערים גם בעתיד. לנו, כנשים שהגענו לתפקידים האלה, יש חובה עוד יותר גדולה, לא רק במה שאנחנו מייצגות עבורן כאיזה מסלול שעשינו בדרכנו אלא באופן שבו דווקא בצומתי ההשפעה, במקום שבו אנחנו מצויות, אנחנו צריכות לזהות את התחום הזה כנושא שמחייב טיפול ולפעול, כל אחת במקום שבו היא נמצאת, כדי לאפשר את פתיחת החסמים האלה בפני נשים בכל תחומי החיים. 
+
+ לעניין היום המיוחד לציון מחלות נדירות, אני משיבה כמובן בשם שר הבריאות. לפני כשבוע צוין ברחבי העולם יום המחלות הנדירות. ההגדרה המקובלת למחלה נדירה באיחוד האירופי היא מחלה אשר פוגעת בפחות מחמישה אנשים מכל 10,000 איש. מספרן הכולל של המחלות הנדירות הוא רב ולכן יחדיו הן פוגעות בנתח משמעותי מכלל האוכלוסייה, סדר גודל כ-7%. הרבה מאוד. אני חשבתי שאם הן נדירות אז הן הרבה פחות, אבל זה הנתון שמשרד הבריאות שם. משרד הבריאות מצוי בעיצומו של תהליך להקמת רישום לאומי למחלות נדירות, שיאפשר קבלת מידע לגבי מספר החולים בכל מחלה ומחלה בישראל, ניטור התחלואה, הערכת הצורך בשירותי רפואה מתאימים, תיעוד סיבוכי תחלואה וסיוע למחקר. החזון שצריך להיות לנגד עינינו הוא להפוך את המחלות הנדירות לנדירות עוד יותר. זאת ניתן לעשות על ידי מניעה מחד גיסא ומתן מרפא לחולים הקיימים מאידך גיסא. 
+
+שר הבריאות מציין כמה תחומים שבהם עסק המשרד לאחרונה. בשנים האחרונות הכיר המשרד בארבעה מרכזים מקצועיים ייחודיים למחלות נדירות: מרכז רפואי העמק בעפולה, מרכז רפואי סורוקה בבאר שבע, מרכז רפואי שיבא תל השומר ברמת גן ומרכז רפואי על שם אידית וולפסון בחולון. המרכזים, אשר נפתחו בפריסה ארצית, מהווים בית לחולים ומשפחותיהם ומספקים מענה אנושי, מקצועי, עדכני, ולא פחות חשוב – נגיש, לחולים ולמשפחותיהם. כל זאת, כמובן, בנוסף ומבלי לפגוע במרכזים המצוינים הקיימים ברחבי הארץ למחלות הספציפיות השונות. 
+
+דרך מנגנון סל הבריאות הוגדלה היכולת לטפל במחלות הנדירות לאורך השנים והוספו תרופות שונות למחלות נדירות בעלות של מיליוני דולרים. בתחום הגנטי קיימת תוכנית רבת שנים לאיתור זוגות נשאים למחלות גנטיות שונות ורבות, כל זאת כדי להציע להם בירור לפני או במהלך ההיריון וכך למנוע לידתו של תינוק חולה במחלה גנטית קשה. השנה נוספו עוד עשר מחלות חדשות לסל בדיקות הסקר הגנטיות. מדובר בתוכנית ייחודית שאינה קיימת במדינות אחרות בסל הבריאות הממלכתי. בנוסף, במסגרת פרויקט לאומי בשם "בייבי במבי", כל היחידות לטיפול נמרץ ביילודים ופגים בכל בתי החולים בישראל משתתפות בפרויקט של משרד הבריאות שבמסגרתו תינוקות החשודים כלוקים במחלה גנטית עוברים בדיקה גנטית מקיפה. 
+
+בשנה האחרונה קיים משרד הבריאות שלושה מפגשים של שיתוף הציבור. הראשון, עם חולים במחלות נדירות; השני, עם הורים לילדים החולים במחלות נדירות; השלישי, עם האחראים לנושא בקופות החולים השונות. מפגשים אלו הביאו לפעילות לטובת מטופלים כדוגמת מינוי אחראי לנושא בכל קופת חולים, הגברת תחום ההדרכה והלמידה לרופאים ומטפלים, וגם המלצות לשיפור בתחום הביורוקרטיה. 
+
+באשר לשותפות עם משרדי ממשלה נוספים, במשרד הרווחה ממשיכים לקדם ולפתח את תחום מעונות היום השיקומיים. השנה נפתחו 154 מעונות. בנוסף, פועלים בשיתוף פעולה עם המוסד לביטוח הלאומי לטיפול בנושא שינוי ההתייחסות למחלות נדירות בקצבת ילד נכה. 
+
+לסיום, משרד הבריאות מקווה לקדם עוד השנה את הרשם למחלות נדירות וכן להוסיף את המחלות הנדירות לרשימת המחלות הקשות המוגדרות בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. במחצית השנייה של השנה יש כוונה לארגן במשרד הבריאות כנס לטובת המטפלים בחולים ומשפחות עם מחלות נדירות. משרד הבריאות ימשיך להירתם ברצון לכל יוזמה נוספת לקידום הנושא. תודה רבה ובריאות לכולם. 
+
+
+אני חושב שאולי היה גם דבר שצריך לעשות, יגיד את זה משרד הבריאות אבל גם הממשלה אולי יכולה: מאחר שמדובר במחלות נדירות אז גם הידע הוא לא רב. אז צריך לעשות איזשהם שיתופי פעולה בין-לאומיים. 
+
+
+אני מניחה שזה קיים, אבל אני לא יודעת להשיב לך על זה. אעביר את המסר. 
+
+
+תודה רבה לשרה. 
+
+
+מברוכ. מברוכ.
+
+
+עליך נאמר: דברים שרואים מכאן לא רואים כשאני יושב לידך. 
+
+
+ עכשיו נכנסתי למליאה, אדוני היושב-ראש, ולא בגלל שלא רציתי להיות במליאה, אלא בגלל שאנחנו עסוקים בוועדות בזמן מליאה. 
+
+
+ [מס' מ/1440; דברי הכנסת, חוב' ב', ישיבה 59; נספחות.]
+
+
+ברשותך, חבר הכנסת סעדי, נעבור לסעיף הבא בסדר-היום. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת מיכאל ביטון להציג את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 130), התשפ"ב–2022, לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מברוכ, גם אני מוסיף לך. מברוכ. 
+
+
+תודה. תודה רבה. 
+
+
+ יעקב אשר, אתה יודע איך אומרים במרוקאית אשר? אשר במרוקאית זה מסעוד. אשר זה בר-מזל, אז אתה מסעוד במרוקאית, שתדע את זה. מבורך אתה. 
+
+
+תודה רבה על האיחולים. 
+
+
+באשר ליום המיוחד הזה – – – 
+
+
+ מטעם ש"ס, סגן היושב-ראש? שאני אבין. אין לי בעיה, רק לפרגן. 
+
+
+אם זה מסעוד, זה חייב להיות מטעם ש"ס. 
+
+
+יש הרבה ילדים שלסבא קראו מסעוד והנכד נקרא אשר. 
+
+
+ שם המשפחה שלי זה דבר טוב בגלל שזה יכול להיות של כל העדות. אני שמח שיש כאלה שטועים, שחושבים שאני כזה ויש כאלה מהצד השני שחושבים שאני כזה, וזה מצוין, כי בסוף זה הכול. 
+
+
+ יפה. אנחנו ביום מיוחד שעוסק במעמד האישה בישראל ובעולם והרבה מדברים על זה, נשים בישראל השיגו הישגים חסרי תקדים. זכינו לכך שהייתה ראשת ממשלה ישראלית – הקדימה את זמנה, גולדה מאיר – וזכינו שיש לנו שרות ושיש לנו נשיאת בית משפט עליון. אחוז חברות הכנסת עוד לא הגיע ל-51%, אבל לפעמים הוא 30% ו-40%. במגזר העסקי אנחנו גם רואים התקדמות של הדבר הזה, בשכר הנשים ביחס לגברים שעובדים איתן זה פחות. אבל יש נושא שדווקא לא הצלחנו בו, וזה נשים בשלטון המקומי. אתה היית ראש עיר, ואני הייתי, ויש 266 רשויות מקומיות. מספר הנשים שהן ראשי ערים הוא נמוך, זה באזור עשר נשים, ובחישוב מהיר זה 5% מהאירוע. ותראה, בכנסת 30%–40% יכולות להיות נשים, ובשלטון המקומי פחות. אבל יש אישה אחת, טל אוחנה, ראשת העיר של ירוחם, היום קיבלתי סרטון שהיא ��תארסה. זכתה והתארסה. 
+
+
+ נאחל לה מכאן מזל טוב. 
+
+
+ התארסה ראשת העיר, והקדוש ברוך הוא יברך אותה גם בנישואים בקרוב וגם בהקמת משפחה. לא היה לה זמן לדייטים בגלל התפקידים שהיא נשאה בהם. 
+
+
+אני מצטרף לברכות. 
+
+
+אתה מכיר אותה? 
+
+
+מכיר ומוקיר. 
+
+
+יפה מאוד. היא גם דאגה להמשיך את השותפות שלנו, מה שאנחנו מאמינים בירוחם, של קואליציה רחבה, כולם ביחד. 
+
+
+נכון. 
+
+
+ועכשיו לעצם החוק. אני לא רוצה להקריא את ההקראה, הוא ארוך. אגיד לכם בתמצית מה זה החוק הזה, בפשטות. העולם זז לרכבים אוטונומיים. יש כבר חברות שמסוגלות להביא רכב שנוסע בכביש לבד, בלי נהג. זאת הרמה הגבוהה ביותר בעצמאות של רכב. יש מעט מדינות שהגדירו את התנאים להפעלת הרכבים הללו. אנחנו פורצי דרך, עשינו דיונים בוועדת הכלכלה על האישור הראשון לכמה חברות לשים כ-500 רכבים אוטונומיים בישראל, כשהניסוי יכלול את האפשרות שהרכבים האלה יסיעו נוסעים והם יהוו בעצם מוניות נוספות. הדבר הזה עלול לפגוע בקניין ובזכויות של בעלי מוניות שהלכו וקנו רישיון למונית ב-200,000 שקל, ולכן סיכמנו שכל כניסה של המכוניות האלה תהיה באותו מעמד של מונית, וגם חיברנו בין הדור הוותיק של נהגי המוניות והרישיונות שלהם לדור היזמים החדש, מה שיאפשר לרכבים האוטונומיים לפעול ולנסוע ברחבי ישראל.
+
+ההחלטה הזאת שרכבים ייסעו בכבישים ללא נהג היא דרמטית. תחשוב: איפה הוא עוצר? איפה הוא מוריד נוסעים? מה קורה אם הוא בתאונה? מה קורה אם הוא נתקע בכביש? למי מתקשרים? איך יוצרים את הקשר? כל השאלות האלה נדונו בוועדה. שיפרנו את החוק, עשינו אותו טוב יותר. ועשינו עוד משהו: בדרך כלל, היושב-ראש, עושים חוק ואז מחכים לתקנות, אבל אז היינו מפספסים שישראל תהיה ראשונה בעולם – לא ראשונה אבל מהראשונות בעולם – שמאפשרת לרכבים אוטונומיים להסתובב בכבישים, ולכן בגוף החוק כבר שמנו את התקנות שמאפשרות הפעלה.
+
+לכן, ברגע שהצבענו ואישרנו את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית, אנחנו בעצם מאפשרים את הפיילוט והניסוי הזה. יש חברות ישראליות שהן גאווה, ואני לא אנקוב בשמות, שפועלות כאן ופועלות בעולם והן מובילות בעולם ברכבים אוטונומיים.
+
+אנחנו מאחלים גם למשרד התחבורה בהצלחה, גם לחבר הכנסת בועז טופורובסקי, יושב-ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, שנותן את הדגש בכלל בסוגיות של בטיחות בדרכים, אבל גם ברכבים אוטונומיים ובשימוש בטכנולוגיה להצלת חיים בכבישים, ומאחלים ליזמים שנראה בשנה הקרובה את הרכבים הללו ברחבי המדינה, שזה פלא אמיתי, ומשם רק נלך ונתפתח. אז קראנו לזה בוועדה "ואף על פי כן נוע תנועו", הרכבים האוטונומיים בכבישי ישראל. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה על הברכות ותודה על הדברים.
+
+להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות: קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יוסף טייב; קבוצת סיעת יהדות ה��ורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר, יצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר.
+
+נימוקים להסתייגויות – מי הגיש מחברי הכנסת? משה ארבל – לא נמצא. אורי מקלב, בבקשה. לרשותך בסך הכול 30 דקות, אבל יש כאן מחלוקת על מנהגים, האם לעשות חמש דקות כל – – –
+
+
+ אז נעשה פשרה ולא נאריך כל כך הרבה, אפילו שיש בקשות בתוך הבית הזה להאריך בדברים ממי שנמצא פה בגלל סיבות אחרות, ואתה ודאי מכיר אותן, בגלל חוק האזרחות. אז יש כאן – – –
+
+
+זה שני הצדדים.
+
+
+יש לך 30 דקות על פרשת השבוע. נלמד משהו.
+
+
+ אתה יודע כמה פרשות השבוע יש? כל יום יש כאן כמה פרשות. אין פרשות – יש כאן פרשה יומית, פרשה שעתית, לא פרשת שבוע. אבל בכל אופן, אנחנו נמצאים לקראת היום האחרון, שהוא מחר, לקראת סיכום מושב ארוך של כמעט חצי שנה או קרוב לחצי שנה, ואומנם האירועים האחרונים בין רוסיה לבין אוקראינה מסיטים את תשומת ליבנו אבל אנחנו כן מחויבים גם בזמן של חשבון נפש לעשות סיכומים: מה איתנו, איך אנחנו מתפקדים, מה עשינו, מה עשו לנו, כל אחד במסגרת התפקיד שלו.
+
+אני חושב שהגענו למצב הזה, לסיום, עם דברים מהותיים מאוד שמדאיגים מאוד את אזרחי מדינת ישראל, ודאי קודם כול בחלק של עליית מחירים ויוקר המחיה, שעלה מאוד ומשפיע מאוד. לא לפני הרבה זמן, לפני חודשיים-שלושה, כשהיינו בדיוני התקציב, הבטיחו לנו ארץ זבת חלב ודבש, הבטיחו שהתקציב הזה מיטיב עם אזרחי מדינת ישראל, שאין בו שום מיסוי, שלא מטילים שום דבר, שאין קנסות ואין מיסים ואין הטלות מס על הציבור. הכול, איך הוא אומרים, גן עדן. הכול גן עדן. ומה שהתברר בגן עדן הזה הוא שהדרך לגן עדן היא דרך הגיהינום, במקרה הזה, ואנשים מכל הבחינות – סבל רב, סבל רב של יוקר המחיה. לאנשים היום אין ביטחון מחייתי, ביטחון כלכלי, הם לא יודעים מה ילד יום, וזה נמצא בדברים רבים בחיי היום-יום, כמובן ביוקר המחיה, והיום אנחנו כבר לקראת החגים, חג פורים וחג פסח, ו"מבשרים" לנו על עליית המחירים הצפויה. אין דבר – – –
+
+
+אין יום שלא מבשרים על עוד נושא, אבל אתה יודע שהלחימה באוקראינה לקחה את הכותרות הראשיות מהדבר הזה.
+
+
+אני פתחתי כך את דבריי, אתה היית עסוק שם עם המזכירה. אמרתי שאנחנו היום עסוקים בחלק הזה, אבל אסור לנו לשכוח שזה מה שבאמת מעסיק. יש לנו דאגה למה שקורה שם, אם אנחנו יותר משפיעים או פחות משפיעים. אנחנו רק – – –
+
+
+זה אמור להיות הפוך – המלחמה מוסיפה את כל הלחץ שהיה לפני זה – – – היא מעלה את כל המחירים. התרומה שלה יכולה להיות – – –
+
+
+ לכן אנחנו צריכים – ודאי שזה לא מבשר טוב מבחינה כלכלית וההשפעה על העולם. כולנו יודעים שיש לדברים האלה – אנחנו עוד לא יודעים איפה אנחנו נמצאים. ואני חושב שהסטת תשומת הלב הזאת עומדת בעוכרינו. אומנם ראש הממשלה נסע, ולא משנה העיתוי, אם זה היה לתועלת או לא – כל יום שעובר מוכיח שזה לא בדיוק היה לתועלת; זה אולי היה רק לתועלת בשביל פוטין ברוסיה, שהוא קצת הסיט את תשומת הלב ועשה ניסיון כאילו שהוא מנסה בזמן הזה והוא המשיך רגיל. אבל אולי זה השפיע, ואנחנו מוכנים גם לחיות את הספק. אבל לצערנו, בכל יום שעובר נראה שלא, וזה ודאי הזיק לנו מבחינות מסוימות. אבל אני לא רוצה עכשיו לסטות מהנושא שאני רוצה לדבר עליו, שזה באמת חש��ון נפש, מה אנחנו עשינו ומה פעלנו בחודשים האחרונים.
+
+ואם אנחנו דנים על נושא התקציב, התקציב נוגע בהרבה מובנים: יוקר המחיה זה ברור, ולא לזרות חול בעיני הציבור שהבעיה היא עליית מחירים של חומרי הגלם וההובלות – זה גם מחירים, אבל אנחנו יודעים שזה לא נגמר בזה. הרבה יותר מהמרכיב של עליית המחירים האלה אנחנו חוזים. יש לי בדיקה פשוטה; לא צריך להיות כלכלן וגם לא עם תואר בכלכלה כדי להבין שאם בכל רשתות השיווק מראים לך מאזנים שהם רווחיים מאוד, הכפלות של רווחים והרבה יותר מכך – זה לא היה הפער. הרי בחשבון פשוט, במקום הוצאה של 100, בגלל יוקר המחיה זה היה צריך לעלות 110. הרווחים לא היו צריכים לעלות אלא הם פשוט היו צריכים רק לגלם או להעלות את המחיר. איך יכול להיות שהרווח עולה? אם הרווח עולה התשובה היא רק אחת, שיש עליית מחירים והעלייה מופקרת. האווירה שנוצרה פה, הרקע לעליית המחירים – אין שום פחד להעלות מחירים. באיחור, מתעוררים באיחור ושולחים מכתבים לראשי הענפים במשק: תעשו טובה, אל תעלו מחירים. אנחנו יודעים מה ההשפעה הזאת. כוסות רוח למת משפיעות יותר מאשר מכתבים כאלה.
+
+ ואנחנו יודעים שהנושא הזה של יוקר המחירים הוא לא בזה. אנחנו יודעים מה מצב הבריאות. תראו מה שקרה במצב הבריאות – בתי חולים, באיזו מצוקה כספית הם נמצאים, במתן השירותים. אני באמת רוצה להתייחס. קודם דיברנו על קופות החולים ודיברנו על המחלות הנדירות ושיש קשיים לקופות. וכי בשאר הדברים כן הולך בקלות? מי שחולה במחלות – כמה זמן צריכים לחכות לתור לרופא מקצועי, עם ילד ולא עם ילד? הזמנים הם שישה חודשים, חמישה חודשים, ארבעה חודשים – זה השירות שאנחנו מקבלים, וזה במקרה הטוב, וגם זה אחרי ביורוקרטיה. ואם אתה צריך עוד טופס 17, אתה צריך התחייבות, ואתה צריך גם תרופות, ואתה צריך דברים כאלה ובדיקות כאלה ובדיקות אחרות, אתה חי בתהליך ארוך מאוד, מייגע מאוד. רמת השירותים נפגעת מסיבה – הם אומרים בפירוש למה רמת השירותים נפגעת: רמת השירותים נפגעת בגלל שהתקציבים, התקצוב, ההתייחסות הכלכלית וגם הביורוקרטית וההתנהלות של המשרדים, ומשרד הבריאות בראשם, לוקים בחסר מאוד גדול. 
+
+ ונשים רגע את הקורונה בצד, נשים בצד את הדבר הזה. אנחנו צריכים לדבר – שכחנו את ההתנהלות של הממשלה מתחילת דרכה בנושא הקורונה: למה זה הביא, מה הייתה ההתנהלות, איזה חוסר אחריות, איזו ציניות, איזה זלזול, מה הם ביקשו מאיתנו להכיל בנושא הזה. זה שאנחנו היום נמצאים במצב טוב, אף אחד לא יכול להגיד – זה על אף הממשלה, זה לא בגלל הממשלה, זה על אף הממשלה. אנחנו נמצאים היום במצב יותר טוב, וזה נכון שאנחנו מייחלים ומתפללים שזה לא יחזור בצורה כזאת או אחרת, אבל אנחנו יודעים שאם חס וחלילה זה יגיע – אנחנו יודעים מה היה; אנחנו גם לא רואים שלומדים. כשאדם יהיר, אנשים יהירים לא לומדים ויודעים את הכול, בכול הם מומחים, ויש להם ספרים על הכול, והם מבינים את הכול. אנשים כאלה אף פעם לא מתקנים את עצמם, הם לא נמצאים בשלב הזה, הם לא יודעים לתקן את עצמם. הם לא עושים רגע של חשבון נפש, והם עסוקים כל רגע בדברים אחרים, פחות במה שהם צריכים להתעסק בו, או שהם בורחים מהמציאות שיש פה ונוסעים לחוץ לארץ, נוסעים למקומות אחרים, וגם שם ההצלחה לא מזהירה. וכשאנחנו מדברים על בתי החולים ואנחנו מעלים את זה, קואליציה ואופוזיציה – זה לא קשור לקואליציה ואופוזיציה; כולנו חשים, כולנו חווים את זה. ואנחנו יודעים שהמחירים האלה, והשירות שאנחנו מקבלים, והטיפול שאנחנו מקבלים, לוקים בחסר. 
+
+ ואנחנו נגיע גם לדיור. אדוני היושב-ראש, אתה הרבה מדבר על כך, ואנחנו יודעים שאין היום מי שבבית: אנחנו מקיימים ועדות, ועוד ועדה מסוג כזה, מסוג אחר; רק ועדת הכלכלה ישבה אתמול על איך אנחנו מוצאים פתרון היום לזוגות צעירים במודלים כאלה ואחרים. אבל כולם מדברים על דבר אחד: שיתוף הפעולה, והרצון, והמסר שיש – אין מסר שצריך להילחם בהורדת המחירים. המסר הוא שאנחנו נצליח שאנחנו מקווים לעצור את עליית המחירים. אין מסר של מלחמה, שאת כל – – –
+
+
+שהרווחים של מינהל מקרקעי ישראל רק עולים – –
+
+
+ ושם זה טמון.
+
+
+– – בעקבות עליית המחירים, אז השווי של המגרשים שהמדינה מוכרת ומקבלת כסף על זה, גם זה עולה, זאת אומרת, חוטא נשכר.
+
+
+ואולי נגיד כבר שגם על עליית מחירים, חלק מהאוצר – לא אכפת לו, על עליית המחירים יש מיסים יותר גבוהים. כמה זה מס ערך מוסף על סל שעולה 600 או על סל שעולה 400 שקל? כמובן שאז יש מיסים, וההכנסה ממיסים גדלה, וזה בסדר, ואז בזה אולי אפשר לשלם על הבטחות קואליציונית כאלה ואחרות כשלא יודעים מה לעשות עם הכסף כשאחרים נאנקים, ופוגעים בילדים, בשירותי רווחה ובעוד דברים – צמצומים, תראו בתמיכות כמה. 
+
+אני רק רוצה להגיד לך שפעם היה נראה לי שזה סוג של בדיחה גרועה, שהממשלה לא באמת נאבקת בגנבת הרכבים. חשבתי שזאת בדיחה, אבל מאז קצת חקרתי, והתברר, כשישבתי עם אנשים, שלא נותנים למשטרה ולא נותנים לאלה מספיק כלים. למה? רכבים זה הדבר השני אחרי דירות בגובה המיסוי, ובסך הכול זה הכנסות של מיליארדי שקלים. ברגע שיש גנבות רכב, צריך כלי רכב חדש; הרכב החדש מביא מיסים חדשים. עכשיו תשאל אותי: אבל מי משלם את זה? משלמים על גנבות הרכבים חברות הביטוח. לרוב חברות הביטוח או לכולן יש חברות שהן לא בארץ, חברות-אם שהם מבוטחים שם. אז הגלגל הזה – ולכן צריך להשקיע ככה. 
+
+
+העיקר שהאוצר נהנה.
+
+
+הם נהנים מהדבר הזה, ואף אחד לא צריך, אז כן עושים איזה משהו, כאילו שקצת משקיעים. דברו עם אנשים, עם גופי המקצוע – יגידו לכם שבכלל לא, שאין להם משאבים אמיתיים לטפל בזה. אנחנו רואים שסובלים מזה ואנחנו רואים שזה סימפטום כללי. 
+
+אני לא חושב שאנחנו לא צריכים להתייחס, ואני נמצא באופוזיציה, אנחנו נמצאים באופוזיציה. אני חושב שהדריסה של המיעוט פה בולטת מאוד. אנחנו היום נמצאים – היום מייסרים אותנו או מבקרים אותנו על כך שלא קמות ועדות. יכול להיות שיש לנו דעות אחרות בעניין הזה גם כן, אבל בסופו של דבר אי-אפשר להתעלם. האבסורדים שהיום אני שמעתי בוועדת החוקה, שהקימה ועדת משנה שלא קשורה אליה, שקשורה – ויושב-ראש הכנסת בא להשתתף בוועדת המשנה, שזה הרי דבר לא – ממתי ועדת משנה זוכה לביקור של יושב-ראש הכנסת? מדוע? הוא בא שוב לבקר. עכשיו מבקרים: אתם לא עושים, האופוזיציה לא מקיימת את ועדת העלייה במצב כזה קשה, במצב שיש מרחץ דמים וצריכים לעלות לכאן, לארץ. זה המקום לציין זאת אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת. אמרו לי: אתה כאן מתווכח ככה, ושם בחוץ לארץ מי דואג לאנשים באומן, בקייב, שיבואו לארץ. מי? אני מכיר אותם מקרוב, את אלה – – – 
+
+
+נכון.
+
+
+הם עסוקים יומם ולילה במסירות, בסיכון עצמי, בהשקעה, ביצירתיות שאין כמוה, נסעו לשם כדי לשחרר, להביא יתומים, להביא ילדים, להביא זקנים; לא מסתכלים לא על צבע כיפה, לא על צבע הבגד, על שום דבר – יהודי באשר הוא יהודי, וגם כל מי שגם הצטרף. עושים ומייסרים אותנו. אני רוצה לספר לכם שהאנשים קשי היום שאתם פוגעים בהם, האברכים האלה – מגבית אדירה לוקחים מכל אחד. משפחות שצריכות להתמודד בחיי היום-יום נותנות עכשיו, תורמות כדי לעזור לאותם ארגונים, כדי להצליח במאבק הזה, אז מייסרים אותנו? אז מה אתם צריכים לעשות? מה אנחנו מבקשים בשביל להקים את ועדת הקליטה או להקים ועדה אחרת? בסך הכול להחזיר את מה שאתם עשקתם מאיתנו, שזה אי-שוויוניות יחסית, אני אומר, יחסית, בין הקואליציה לאופוזיציה. תראה איך שאתם כאן עומדים על קול אחד. נתנו לכם בוודאי – כל חבר בוועדה הוא הרבה יותר מהאחוז הזה שיש לכם בין הקואליציה לאופוזיציה, ועם כל זה יש לכם תיאבון גדול ואין לכם שום מעצורים לקחת בעניין הזה הפרשים של שניים. ואחרי זה עוד באים לייסר אותנו? 
+
+אבל לא בזה נגמרות הנקודות שלכם. מלחמת ההישרדות שלך עולה לאזרחי ישראל הרבה הרבה כסף. כשלכל אחד יש זכות לתבוע את מה שהוא רוצה והוא מקבל את מה שהוא רוצה – אני מבין שמסתובבים כאן מסביבי ומבקשים שזהו, אז אני אתכנס לסיום. אתה רוצה להגיד שעברו כבר 20 דקות?
+
+
+לא, לא, עכשיו – אני נותן עשר, עשר, עשר.
+
+
+אה, עשר. אז אני ככה אקח באמצע משהו ואני אתחיל לסיים.
+
+
+אני פשוט מתרגל את המחשב.
+
+
+בסדר גמור, מאה אחוז. אנחנו רואים שתפקידים ניתנים לחבר כנסת שפעם מצביע לא כמו הקואליציה; הוא מקבל תפקידים שאחרים חושקים בהם. צריך בשביל זה ניסיון רב, וצריך בזה הרבה השקעה, והם מקבלים את זה בקלות. זה לא נקרא שחיתות שלטונית? על מה? זה לפי התאמה או לא לפי התאמה? ואנחנו שומעים למי הציעו ומה הציעו, ואפשר לשמוע. יש לנו חבר כנסת חדש שנכנס, חבר הכנסת אבידר, ואפשר לשמוע ממנו קצת מה הגלגולים, מה הביא אותו לכאן, כדי שאנחנו באמת נכיר בתוך, בפנים, איך העסק מתנהל. זה מדאיג אותנו. חובתנו לבוא לכאן, להגיד, להכריז על זה ולזעוק על זה, ואנחנו נגיד: תחזרו בכם מכל ההתנהגות הזאת. כשהתנהגות אחת גוררת התנהגות שנייה, זה לא רק דבר אחד. 
+
+ועכשיו אני ודאי צריך להגיע גם לכל הפגיעה בצביון היהודי של מדינת ישראל. ההרס שאתם עושים בחודשים המעטים שאתם בשלטון הוא הרס שלא היה כמוהו. באטרף של דריסה ושל מהפך – לעקור כל דבר קיים בשורשים שלנו, במסורת שלנו, ודאי לא ברצון העם. העם – המדינה ברובה מסורתית, ודאי המפלגה של מי שעומד בראש המשרד לשירותי דת, שהוא נבחר על ידי קולות – ודאי שהוא לקח אותם במרמה לפי ההתנהלות הזאת, ולא נח ולרגע לא שקט. איך עוד הוא פוגע? המעבר שלו בין הרפורמים הוא מעבר – הוא כבר צעד וחצי שם. עוד הרבה יותר גרוע כשהוא עושה את זה, והוא עוד מצטדק שהוא עושה רק לטובה. וכל מה שמוכיחים, כל מי שנמצא – ואני לא ארחיב כאן את הדיבור בכל הנושא כדי לראות כמה זה היה פוגעני, כמה הדבר הזה הרס לדורות, שאי-אפשר, מעוות שלא יכול לתקון בדברים שהם הבסיס וחוזק קיומנו, בדברים האלה שנוגעים בשורשים. את אבני היסוד האלה מערערים בחוסר אחריות, בחוסר ידע, ביהירות שאין כמוה, בדורסנות שאין כמוה. אני יודע הכול, אנחנו יודעים את הכול – זריית חול בעיני הציבור. 
+
+בחוק, זה היה בחוק הכשרות – באיזה עזות מצח לבוא ולהגיד: תשמע, הקטע הזה של שלושה רבנים שייתנו – אני מביא את זה כדוגמה – ועדת כשרות של שלושה רבנים זה רק עז ששמתי, כי אני רוצה לראות: אם ירצו, ירצו, אני לא עומד בזה. ככה אמרו לרבנים, ככה אמרו לנו, ותראה איך שזה נשאר בחוק. מלכתחילה לא חשבו. הכול נמצא ברמייה. אני לא יודע איזו יושרה ציבורית, איך אפשר. אנשים שנבחרו, אנשים צריכים להיות עם מינימום של יושרה ציבורית. הם לא עומדים, הם לא עומדים בזה והם לא עקביים בזה, ולכן יכולים לפגוע בכול. 
+
+ אנחנו רואים את הכותל המערבי, את הניסיונות לפגוע. הרי שם זה המקום המאחד את עם ישראל. כל הזמן מדברים איתנו על אחדות – זה המקום שבאמת מאחד. זה לא לציבור החרדי או לציבור אחר; לכל עם ישראל. זה המקום שהוא באמת – הרגעים המרגשים שיש לאומה, שהם הרגעים שמחזקים ומקשרים את האומה נמצאים שם. ובאיזה דורסנות, באיזה צרות עין באים ובכוח מנסים גם שם את האחדות – לבוא ולהפוך את זה לזירת היאבקות, לזירה של פירוד, לזירה ששם מוציאים את כל הרוע, ולבוא לתבוע את חלקנו, בטל בשישים ולא בטל בשישים. ראינו רק ביום שישי האחרון – נמצא כאן חבר הכנסת פינדרוס, שבאמת פעל בעניין הזה – את 10,000 הנשים, בנות שנמצאות בשקט, בשלווה, באיזו רגישות, באיזו צניעות, באיזו ערגה, נמצאות מול 100 חוליגנים. על זה מתסיסים את כל המדינה, על זה עושים את הקיטוב בתוך העם?
+
+ אלה דברים שגם 30 דקות אני חושב שלא היו מספיקות לי בשבילם, אבל מכיוון שאני מבין שחבריי מבקשים בעניין הזה קצת להתכנס לזמן, אז אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה. ואם אנחנו נמצאים עכשיו בסיום מושב, סיום המושב הזה לא החמיא לקואליציה. הקואליציה באמת נמצאת במאבק הישרדות. אני רק יכול להגיד דבר אחד: מי שכן הצליח בתקופה הזאת – ואני רוצה לסיים עם זה – זו האופוזיציה. האופוזיציה גילתה חריצות, עקביות, אחריות, דבקות במטרה. עם המצב שאנחנו הוצאנו החוצה, לא נרתענו ולא פחדנו להעלות את הדברים. היינו צריכים הצבעות, אולי הציבור בהתחלה לא הבין, בחוקים מסוימים, אבל הצלחנו להציף החוצה את התנהלות הממשלה הזאת. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. לרשותך 30 דקות – לבחירתך. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ כן, אמרת חצי ועמדת בדיוק בחצי. רבע שעה. הרב פינדרוס התנדב לחמש דקות, אז נתחיל עם חמש. מקסימום – תקבל עוד חמש. אין בעיה.
+
+
+ אני אשתדל לקצר. במסגרת של הסכמות אני משתדל לקצר.
+
+אדוני היושב-ראש, ברכותיי בשבתך כסגן יושב-ראש הכנסת. אני מאחל לך הרבה הצלחה ולהרבות כבוד שמיים.
+
+ לפני שאני אתחיל לדבר על הנושא שאני רוצה לדבר עליו – אני רואה כאן את סגן יושב-ראש הקואליציה בועז טופורובסקי. עכשיו, בועז, יש דברים טובים שאתה עושה, אבל יש דברים – אתה מכריח אותי להגן על הדמוקרטיה. אתה מבין לאן הגעת? אתה מבין לאן השיח כאן מדרדר אותנו? אתה מכריח אותי לעמוד כאן כאיש יהדות התורה ולהגן על המוסד הדמוקרטי. אתה יודע, לבוא בסיטואציה ולחטוף הצבעה במסגרת של משא ומתן להגיע להסדרים, זה בטח לא יוצר אמון. והתוצאה של זה – תשים לב לזה, כסגן יושב-ראש הקואליציה – התוצאה של זה בסוף זה איפה שהיינו בחודשיים האחרונים, שבסוף הקואליציה לא הצליחה להעביר פה חוקים. כבר חודשיים וחצי, שלושה חודשים לא האופוזיציה – הקואליציה לא הצליחה להעביר חוקים. תספור, אני חושב שיש יותר חוקים שהאופוזיציה הצליחה. ואני מציע לך לקחת את זה לתשומת ליבך בלי כל קשר. אתה יודע, זה סוג פעולה כזאת – – –
+
+
+מה שהיה מעניין – – –
+
+
+אני ראיתי בסרטון מה שהיה אתמול, זאת תופעה, אתה יודע – לא מוכרת. לא מוכרת.
+
+
+לא. היה שם משהו אחד מאוד מעניין. הבנתי שהוא אמר "פה אחד", אני הבנתי. אבל זה שאתה שואל "מי נגד" – אתה רואה שאתה לבד, איך יהיה נגד?
+
+
+ ויכוח עם עצמי, זה משהו – – –
+
+
+פיצול אישיות, קוראים לזה בעברית.
+
+
+אבל אני רוצה לגשת לעניין שעליו רציתי לדבר. אני באמת מברך את מיכאל, שהביא את החוק הזה. אני חושב שהוא חשוב. הוא נותן באמת – איפה שמדינת ישראל נמצאת בנושא של הרכבים האוטונומיים. אבל זה מביא אותי לעוד נושא, שאני חושב שהוא נורא נורא קריטי, ואני שמח שגם שרת הכלכלה נמצאת כאן. מדינת ישראל גבתה בחודשיים האחרונים 22 מיליארד שקל מיסים עודף. זה אירוע. זה לא אירוע שאפשר להתעלם ממנו. 22 מיליארד שקל מיסים עודף. לא גירעון, לא פחות, לא יותר – 22 מיליארד שקל.
+
+ עכשיו בואו נסבר את האוזן. אם אנחנו מורידים ממע"מ 1%, זה 1.6 מיליארד שקל; 2% זה 3.2 מיליארד שקל. כשאתה גובה עודף מיסים ואתה בא לפה פעם אחר פעם ומסביר שיש בעיה, אי-אפשר להעלות את שכר המינימום – הבנתי; אי-אפשר להוריד את מחירי הדלק בגלל שזה משהו כלל-עולמי – הבנתי. אבל יש משהו שאתה שולט עליו ואתה יכול – לא בתכנון לעתיד, כרגע, במיסים שגבית יותר. אתה יכול להוריד 2% במע"מ, יכול להוריד 2% במס הכנסה. זה אפילו לפי התחשיב הכי מחמיר לא יעבור 6 מיליארד שקל. במקום זה אתם מעסיקים פה את ועדת הכלכלה, את ועדת הכספים, בכל מיני רעיונות שאחד יותר הזוי מהשני. אתם רוצים להקל על המעסיקים? אתם רוצים להקל על התעשייה, שבאים וצועקים בצדק? רק תוותרו על התוספת במיסים על העלאת מחיר, על ה-50% על הדלקים. רק תוותרו על התוספת, עזבו. עד 6 שקלים תגבו 50%, מעל זה אל תגבו מס. מה יקרה? הרי אתם לא מעודדים שימוש בדלק כי הדלק עולה בין כה וכה. המלחמה העולמית עשתה לכם את העבודה. למה לא קצת, טיפ-טיפה? אין ממשלה פה שיכולה לחשוב טיפ-טיפה על האזרחים? תורידו 2% במיסים. היה פה נפתלי בנט, ראש הממשלה – אני חושב שלפי התקנות צריך לקרוא לו ראש הממשלה – אמר ללכת על תוכנית סינגפור. יש לכם את זה מול הידיים, זו לא תוכנית תיאורטית. אתם יכולים כרגע לקחת את הכנסות ינואר, לקחת את ההכנסות פברואר, להוריד 2% במס הכנסה, 2% במע"מ, לא לגבות מיסי יתר לתעשייה על כל מה שעלה בגלל עליות המחירים – ואתם מייצרים מצב אחר בשוק. אתם מורידים מייד את יוקר המחיה, אתם לא עושים משהו תיאורטי – משהו מעשי.
+
+ בואו, אתם כקואליציה תחשבו על זה, תפתחו את העיניים, תראו לאן הבאתם אותנו. זה דבר שאתם יכולים לעשות מחר בבוקר. ובמקום זה אין שום חשיבה יצירתית ובאים עם תוכנית הזויה לגמרי, הזויה לגמרי, שהולכת להיות נדונה עכשיו בוועדת כספים ולהשבית את ועדת הכספים, היא הולכת להיות נדונה בוועדת הכלכלה, היא הולכת להיות נדונה אצל אפרת רייטן בוועדת העבודה והרווחה. היא בזבוז זמן משווע, כשאתם יכולים לבוא עם תוכנית פשוטה, ברורה, ולעשות את הפעולה הפשוטה ביותר למען אזרחי ישראל. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. להצעה זו היו בקשות רשות דיבור. אני מסתכל על הנוכחים, אז אני רואה פה את אוסאמה סעדי. בקשות דיבור. אתה ביקשת? לרשותך חמש דקות.
+
+
+תודה, כבוד היושב-ראש. בהצלחה, מברוכ. בטוח שתמלא את התפקיד הזה בהצלחה יתרה, כפי שאני מכיר אותך מוועדת החוקה, כשהיית יושב-ראש ועדה והייתי חבר ועבדנו בשיתוף פעולה וקידמנו הרבה דברים. אז בהצלחה.
+
+
+תודה רבה. אני מוריד את המחמאות מהזמן.
+
+
+תודה, תודה. לפני שאני אתייחס להצעת החוק, אני רוצה לדבר בערבית. וכדי שלא תגידו מה, על מה ועל מו ועל זה, אז אני כבר אומר שאני הולך ל��בר על ההסכמות וההבנות שהגעתי אליהן עם משרד הבריאות בכל מה שקשור לבוגרי הסיעוד שעשו השלמה באוניברסיטאות והם צריכים להירשם לבחינה הקרובה באפריל. מהבוקר אני מוצף בטלפונים, בווטסאפים, בהודעות, ורוצים תשובות לגבי איך נרשמים, מה נרשמים, מה הם צריכים לעשות. אז אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אנצל את המעמד הזה ואני אדבר בערבית, ואני מקווה שאני אספק תשובות על השאלות של כל הבוגרים והבוגרות. אנחנו מדברים על מאות.
+
+ (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לכל בוגרי הסיעוד ובוגרות הסיעוד אשר סיימו את קורס ההשתלמות אשר סוכם עליו עם משרד הבריאות ועם האוניברסיטאות הפלסטיניות והירדניות – ואני מדבר על האוניברסיטה הערבית האמריקאית בג'נין, אוניברסיטת א-נג'אח בשכם, המכללה לסיעוד באל-מקאסד, אוניברסיטת אל-אהליה בעמאן, אוניברסיטת אל-אסראא, אוניברסיטת א-זייתונה והאוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה באירבד ירדן – סיימתם את קורס ההשתלמות, כפי שנקבע וסוכם עם משרד הבריאות, וקיבלתם תעודות השתלמות בשפה האנגלית. לגבי הרישום, יש שתי דרכים להירשם לבחינה של המשרד בחודש אפריל הקרוב. הדרך הראשונה היא שהסטודנט יאשר את תעודת ההשתלמות שקיבל אצל נוטריון, וישלח את התעודה המאושרת על ידי נוטריון בצירוף בקשת רישום לבחינה הקרובה של המשרד בחודש אפריל באמצעות הדואר, בתנאי שמסמכים אלו יגיעו למחלקת סיעוד במשרד הבריאות עד 13 במרץ לכל היותר, כלומר בתוך פחות משבוע. לאחר פתיחת הפורטל, על הסטודנט להעלות עותק של התעודה הזו לפורטל של משרד הבריאות. 
+
+ הדרך השנייה, שהיא הקלה והפשוטה יותר, והיא עבור הסטודנטים של האוניברסיטה הערבית האמריקאית בג'נין, ומדובר במאות, של אוניברסיטת א-נג'אח וחלק מאוניברסיטת אל-אסראא ומדעים וטכנולוגיה מאירבד אשר ביצעו את ההשתלמות באוניברסיטת א-נג'אח בשכם והמכללה לסיעוד באל-מקאסד – לגבי סטודנטים אלה, סוכם עם מחלקת הסיעוד במשרד הבריאות שיירשמו באמצעות אתר הפורטל של משרד הבריאות ללא צורך לאשר את התעודות אשר קיבלו מהאוניברסיטאות, ללא צורך לאשרן אצל נוטריון, ואני אישית אמסור את התעודות המקוריות אשר קיבלנו במעטפות אטומות מאוניברסיטת ג'נין, מאוניברסיטת א-נג'אח וממכללת אל-מקאסד, אנו נמסור את המעטפות האטומות האלה, עם התעודות המקוריות החתומות על ידי המשרדים הממשלתיים, על ידי האוניברסיטאות, נמסור אותן למשרד הבריאות. לאחר מכן ייפתח הפורטל בפני בוגרים ובוגרות אלו, וכל מה שתצטרכו לעשות זה רק להירשם באמצעות הפורטל ולהעלות את התעודה שיש לכם, לאחר שתעשו סריקה של תעודה זו באמצעות הפורטל. זו הדרך הקלה ביותר עבור האוניברסיטאות, כפי שהזכרתי, הערבית האמריקאית בג'נין, א-נג'אח בשכם, מכללת אל-מקאסד ובוגרים שלמדו באוניברסיטאות הירדניות וביצעו את קורסי ההשתלמות בג'נין ובא-נג'אח. 
+
+ הפורטל ייפתח לאחר שנמסור את המעטפות ואת התעודות המקוריות למחלקת הסיעוד מחר ומוחרתיים. ישנו בירור לגבי מי שעשה את ההשתלמות – – –)
+
+
+ איך אומרים בערבית להתכנס לסיכום?
+
+
+ אני מסיים, אדוני. (אומר בערבית: היו בירורים של הבוגרים והבוגרות אשר סיימו את ההשתלמות וקיבלו תעודות ואינם מוכנים או מוכנות לבחינה הקרובה שתתקיים בחודש אפריל והם מעוניינים לגשת לבחינה בחודש ספטמבר. אין מניעה ואין כל בעיה לגשת לבחינה בחודש ספטמבר – – –)
+
+
+ נא לסיים, בבקשה.
+
+
+ (כל מה שאתם צריכים לעשות זה להירשם לבחינה של ספטמבר כשייפתח הרישום לבחינת ספטמבר בדרך הרגילה: אישור התעודה שבידיכם אצל נוטריון והרישום באמצעות הדואר כשייפתח הרישום. מאחל הצלחה לכל הבוגרים והבוגרות.)
+
+
+ תודה רבה. אני לא כל כך הבנתי, אבל עם רוח הדברים אני מסכים. תודה רבה. עוד בקשות רשות דיבור שביקשו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת כסיף גם כן. אני הולך לפי הסדר שרשום לי כאן. לרשותך חמש דקות.
+
+
+ כבוד סגן היושב-ראש, ברכות.
+
+
+תודה רבה.
+
+
+אני מקווה שתצליח להביא אותנו לדיונים יותר פוריים, יותר ענייניים ויותר שקטים. המליאה תוססת בתקופה האחרונה. האמת – המליאה תהיה יותר שקטה בעוד יומיים. כשכולנו נצא לפגרה ויהיה שקט פה.
+
+ אני בדיוק מדפדפת בפייסבוק, ואני רואה בדיוק עכשיו סטטוס של אישה יקרה שאני מכירה מקרוב, שהיום ביקרה במשרד הפנים. היא ניסתה לעזור לאדם פלסטיני שבינתיים מתאזרח. יש לו אזרחות ישראלית, יש לו בנות, והוא עבר מדורי גיהינום כדי להוכיח את האבהות שלו לילדות האלה. הוא היה צריך כמובן לבצע בדיקת דנ"א, בדיקת אבהות, שכולם יודעים שעולה הרבה כסף – משהו בסביבות 4,500, אם אני לא טועה – כדי לרשום אותן בתעודת הזהות שלו, מאחר שהוא אזרח ישראלי. והאישה שאני מכירה הלכה לעזור לו במשרד הפנים, התלוותה אליו, עד שנקבע לו תור, והוא הגיע והוא הוכיח את האבהות, הביא את כל המסמכים, תוצאות בדיקת הדנ"א, הוכיח שהבנות שלו הן שלו, וביקש לרשום אותן כמו כולנו בתעודת הזהות שלו. התשובה של הפקידה במשרד הפנים – לאחר הרבה התמהמהות בקבלת המסמכים, וכן כדי לבדוק את המסמכים וכן לאשר את המסמכים – בסוף היא אמרה לו: אוקיי, אז אני יכולה להוציא להן תעודת לידה בינתיים, אבל אני בינתיים לא יכולה לרשום אותן בתעודת הזהות שלך. כששאל למה בעצם, כאשר הוא אזרח ישראלי, ושתי הבנות – הוכיח שהן הבנות שלו, אמרו לו שעכשיו צריך להתחיל את המסע להוכיח את מרכז חיים של הבנות שלו. כלומר הוא ואימא שלהן נמצאים בארץ. הוא ואימא שלהן, אשתו – מרכז החיים שלהם בארץ. הוא אזרח מדינת ישראל, אבל עכשיו הילדות צריכות להוכיח שמרכז החיים שלהן במדינה כדי שירשמו אותן בתעודת הזהות של האבא.
+
+וכולנו מכירים מה זה – או שלא כולנו מכירים מה זה – להוכיח מרכז חיים: זה להביא תעודות מבית הספר, זה להביא עוד מסמכים. בדרך כלל, המבוגרים – מבקשים מהם אם יש חוזה שכירות, אם יש בעלות על דירה, אם הם חיים בתוך הדירה. אני אפילו שמעתי סיפורים על אנשים שהוכיחו את כל זה, ואחר כך הלכו ובדקו את שעון המים שלהם, כמה הייתה צריכת המים שלהם באותו חודש, והשוו אותה עם צריכת המים בבתים שיש בהם אותו מספר של דיירים. ואוי ואבוי להם אם צריכת המים שלהם הייתה יותר קטנה משל שאר הבתים – זו הוכחה שאתם לא חייתם באמת בתוך הבית הזה. לא צרכתם מספיק מים, ואז כנראה מרכז החיים שלכם הוא לא בבית הזה.
+
+כשהתעקש האבא וביקש להבין למה לא רושמים את הבנות שלו בתעודת הזהות, באיזשהו שלב הוא אמר לפקידה: אם ככה, אז אני אגיע מחר עם אשתי, ואנחנו נמלא את הטפסים לאיחוד משפחות, כלומר לבקשת שהות של האימא ושל אשרה וגם התאזרחות, ואתם תצטרכו לטפל בזה. והיא אמרה לו: זה בסדר. הפקידה אמרה לו: תמלא מה שאתה רוצה, אבל אתה יודע, הטפסים שלך לא ייבחנו, ואנחנו לא נסתכל עליהם עכשיו, אלא יש לנו דברים יותר דחופים. מה הדברים היותר-דחופים? הפליטים שמגיעים מאוקראינה, זה יותר דחוף. כל המשאבים שלנו, כל העבודה שלנו מתמקדת עכשיו בזה. 
+
+
+ להתכנס לסיכום. 
+
+
+ להתכנס לסיכום, כבר? למה? עברו שלוש דקות? 
+
+
+ חמש. 
+
+
+כנראה כשנהנים הזמן עובר מהר. 
+
+
+ כשיש יושב-ראש כזה זה הולך מהר, אין ספק. אבל בכל זאת. 
+
+
+אוקיי. אף אחד לא מתנגד לסייע לאנשים שעוברים מלחמה, ואנחנו כולנו רוצים. אבל השאלה המהותית: למה הראייה של משרד הפנים כל כך רחוקה, ויכולה לראות את הפליטות ויכולה לראות את הסבל של האוקראינים, ואין להם אפילו היכולת לראות מה קורה בתוך הבית ולפתור בעיות שקורות בתוך הבית, בתוך המדינה או בשטחים הפלסטיניים הכבושים? 
+
+
+ תודה רבה. עוד בקשות לרשות דיבור: חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לרשותך חמש דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, קודם כול גם אני רוצה לברך אותך. בהצלחה רבה. על כך נאמר: יעקב הדין את ההר. 
+
+קודם כול, אני רוצה לאחל לכל הנשים באשר הן יום האישה שמח, מה שאומרים, למרות שבראש ובראשונה זה יום של מאבק. זה גם יום של חג, זה נכון, ועל כך אני מברך, אבל זה גם, ואולי בעיקר, יום של מאבק למען שוויון אמיתי מלא. אני מברך במקרה הזה גם את הנאבקות, בתקווה שגם תצלחנה במאבק הזה. אבל זה לא מאבק רק של נשים למען נשים, זה מאבק שצריך להיות מאבק של בני אדם למען בני אדם. בזמן הקצר שיש לי אני גם מברך, כמובן, את מי שארגן את הכנס שהיה אתמול – את חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שארגנה באופן מופתי, את כל מי שהשתתף וארגן את כל הפעולות הרלוונטיות. 
+
+ אם ביום האישה עסקינן תרשו לי להציג את עמדתי בקצרה כפמיניסט מרקסיסטי גאה, שאם לא אעשה כך אולי לא תהיה לי עוד הזדמנות, לא יודע. אז חברות וחברי הכנסת, לדעתי יש כמה סיבות עיקריות לאי-שוויון ולניצול, לדיכוי של נשים. אבל בזמני הקצר אני רוצה דווקא להתמקד באחת שפחות זוכה לתשומת לב. כדי להמחיש את זה אני אתחיל מהתפיסות המרכזיות או הבסיסיות של הפמיניזם הליברלי. הפמיניזם הליברלי המוקדם, עוד מהמאה ה-18, בעצם עושה הבחנה בין רשות הפרט לרשות הכלל או מה שנקרא רשות הציבור, מכל מיני סיבות. פרידריך אנגלס, מאבות הסוציאליזם המדעי והקומוניזם, מדבר על לידת המשפחה בעידן הקפיטליסטי כאחראית לניצול המרכזי של נשים. אבל אני לוקח את זה לכיוון קצת אחר, כי מה בעצם אומרת ההבחנה בין רשות הפרט לרשות הכלל? מצד אחד, זה כמובן צעד קדימה. אתה מקשיב בועז? אתה איתי? 
+
+
+ אני איתך. 
+
+
+ לא, סתם. הכול בסדר. 
+
+
+ מה המשפט האחרון? 
+
+
+ גם אני לא זוכר אותו, אז לא משנה. 
+
+
+ עופר אומר שהוא מרגיש עכשיו שהוא מדבר לעצמו, כמו שאתה הרגשת אתמול בוועדה. 
+
+
+ רגע, אתה מעיד על עצמך עכשיו? 
+
+
+ לא, עכשיו הצטרפתי. 
+
+
+בכל אופן, מה שהפמיניזם הליברלי תמיד האמין בו זה שצריכה להיות הבחנה בין רשות הפרט לרשות הכלל. אבל הוא גם גזר מזה ששוויון מגדרי ומיני הוא שוויון שהוא בעיקרו בזכות לבחור ולהיבחר – בשלב המאוחר יותר, זכות ההצבעה ושוויון כזה או אחר בחינוך. זאת אומרת, מה שהפמיניזם הליברלי קידם והוביל מצד אחד – ובמובן הזה הוא היה פרוגרסיבי – זה שיהיה שוויון בין גברים לנשים לפחות במובן הפוליטי והחוקי-משפטי. הרפורמות שהפמיניזם הליברלי תמיד ניסה לקדם הן רפורמות פוליטיות, חוקתיות-משפטיות. אבל מעבר לזה שהוא גם לא היה יכול, לטעמי – וגם לא הצליח, בטח לא במאת האחוזים – לקדם שוויון גם במובן החוקתי-משפטי וגם במובן הפוליטי, אך ודאי שעשו הרבה מאוד צעדים קדימה בנושא הזה, הוא לא היה יכול לקדם שוויון אמי��י ברשות הפרט. במובן הזה, בעצם ההבחנה בין רשות הפרט לרשות הכלל גם נשים שיכולות להשיג שוויון ברשות הכלל עדיין המשיכו להיות מדוכאות ומנוצלות ברשות הפרט, שזה אומר בעיקר בבית, במשפחה ובשלבים מאוחרים יותר גם במסגרת העבודה. 
+
+ מה התרומה הגדולה ביותר של הפמיניזם המרקסיסטי? הפמיניזם המרקסיסטי טוען שההבחנה הזאת בין רשות הפרט לרשות הכלל בכל מה שקשור לזכויות הנשים ולשוויון היא הבסיס של הרע. האשליה של שוויון ברשות הכלל היא בעצם מסווה להמשך ניצול ודיכוי ברשות הפרט. ובמה זה בא לידי ביטוי? למשל, בעבודות בית שאין עליהן תשלום, אין עליהן תמורה. זה ניצול שעדיין קיים בחברה הקפיטליסטית. בדרך כלל, כמעט תמיד, אלה שרואים בהן אחראיות לעבודות הבית הן נשים, שלא מקבלות תמורה על כך. ואם לא די בכך, יש הרבה היבטים של החפצה וכן הלאה. אבל אני אסיים בכך שגם הפיצול של האישה בין הפרטית, ששם היא צריכה להרכין ראשה בפני האי-שוויון והניצול, לבין מקומה ברשות הכלל והציבור, ששם אולי מתייחסים אליה באופן שווה – גם זאת בעצם הסוואה להמשך האי-שוויון בין המינים. 
+
+ כאן הזמן להגיד, ביום האישה: הדרך לפתור ולהגיע לשחרור אמיתי של הנשים ולשוויון אמיתי בין המינים והמגדרים הוא לא ברפורמות פוליטיות ומשפטיות גרידא אלא בשינוי רדיקלי במבנה החברה ובביטול החברה המעמדית והפטריארכלית. יום האישה שמח. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת כסיף. אחרון מהבקשות לרשות דיבור: חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברות וחברי הכנסת, הספקתי להקשיב לחבריי עאידה תומא ועופר כסיף, ואני מן הסתם מסכים איתם בכל מילה וגם באוריינטציה. אני רוצה להשלים עוד כמה היבטים שאני רואה כחשובים מאוד בהקשר המאבק של הנשים למען השוויון. 
+
+ אני מאוד מעריך את התפיסה של הבנה, הכלה ואפילו סולידריות. אבל אני חושב שהגישה הנכונה ביותר היא הגישה של האינטרסים המשותפים. שוויון הנשים זהו האינטרס של הגברים, זהו האינטרס של החברה כולה. זה אינטרס בבית הפרטי של הבן אדם, זה האינטרס במקום העבודה, זה האינטרס האמיתי בחברה כולה. זה כמו הגוף: אם לחלק מהגוף לא נתנו לתפקד בצורה נכונה, זאת פגיעה בגוף כולו. כך צריך לראות את התפיסה לגבי כל הקבוצות המוחלשות, כל הקבוצות המוחלשות ללא יוצא מן הכלל – שהשוויון של כל הקבוצות הללו הוא אינטרס אמיתי ועמוק לחברה כולה. 
+
+ ההיבט השני – מה שאמר עופר ואני רוצה להרחיב – אחד הדברים שפוגעים במעמד האישה במשך כל ההיסטוריה זה המלחמות. הספר של נח הררי "קיצור תולדות האנושות" – כשהוא מדבר על הנשים, הוא אומר: ברגע שזה הפך למלחמות, המעמד של הנשים התחיל להידרדר. ואני חושב שהוא צודק. המלחמה מעצימה את מעמדו של הגבר הלוחם על חשבון הנשים. המלחמה, כלומר העברת תקציבים למקומות הלא-נכונים במקום שיהיו מוקצים לחברה, לבריאות, לסוגיות חברתיות, למוניציפלי, לספורט, לחיי היום-יום. והנפגעות העיקריות הן הנשים. מלחמה זאת אומרת אלימות. הקבוצה הנפגעת ביותר מהאלימות היא קבוצת הנשים. לכן עם כל הכבוד לאמירות היפות לגבי שוויון הנשים, מי שלא חותר לשלום, כלומר סיום הכיבוש וכינון שלום אמת בין שני העמים, הוא פוגע במעמד הנשים. מי שלא חותר לדמוקרטיה בכלל במדינה פוגע במעמד הנשים. מי שלא חותר לצדק חברתי כלכלי פוגע במעמד הנשים. הסוגיות הללו שזורות אחת בשנייה. רציתי להסב את תשומת ליבכם למורכבות הנכונה בסוגיה הזו של שוויון הנשים. 
+
+ אני רוצה להשליך את התפיסה הזו לגבי כל מיני מאבקים של קבוצות פה בפרלמנט. אני מסתכל על החרדים, למשל, ואני אומר: קבוצה שנמצאת כמעט ב-80% מממשלות ישראל, משנת 1949 עד עכשיו – למה המצב הסוציו-אקונומי בקרב החרדים עדיין כל כך קשה? אני יכול להסתכל על קבוצות למשל של מזרחים, שתמכו בליכוד משנת 1977 או בש"ס משנת 1984, והם כביכול היו מיוצגים ברוב הממשלות משנת 1977, 1984 והלאה – למה הפער בין עיירות הפיתוח לבין תל אביב הולך וגדל? זו שאלה מאוד חשובה. אנשים שכביכול נמצאים בקואליציות, נמצאים בקואליציות כל הזמן, אבל הפער בין עיירות הפיתוח לבין תל אביב הולך וגדל. 
+
+
+ תתכנס לסיכום. 
+
+
+חצי דקה, כי לא נתת לי את הזמן. 
+
+
+ נתתי לך עוד דקה אחר כך. 
+
+
+יופי. אני חושב שהבעיה פה היא הגישה הסקטוריאלית, להגיד: תן לי את מה שמגיע לי, ולא מעניין אותי הכלל. אבל הכלל מעוניין בך – העלאת מחיר הדלק חשובה לך, העלאת מחיר החשמל חשובה לך. לכן המאבק חייב להיות הוליסטי. יום האישה שמח. זה יום של מאבק על השגת שוויון מלא. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 130), התשפ"ב–2022. אבקש מחברי הכנסת לשבת. 
+
+ לסעיפים 1–3 לא הוגשו הסתייגויות, ולכן נצביע על סעיפים 1–3, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? 
+
+סעיפים 1–3 נתקבלו. 
+
+
+ עשרה בעד, אין מתנגדים, אז סעיפים 1–3, כנוסח הוועדה, עברו. 
+
+ לסעיף 4 יש הסתייגויות?
+
+
+ מסיר. 
+
+
+ מסירים את ההסתייגויות. 
+
+אם כך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 4, לכן נצביע עליו כנוסח הוועדה לקריאה שנייה. מי בעד? הצבעה.
+
+סעיף 4 נתקבל.
+
+
+ עשרה בעד, אין מתנגדים. אם כך, סעיף 4, כנוסח הוועדה, עבר. 
+
+לסעיפים 5–38 אין הסתייגויות, ולכן נצביע עליהם כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. הצבעה. 
+
+סעיפים 5–38 נתקבלו. 
+
+
+תשעה בעד, אין מתנגדים. אם כך, אני קובע שסעיפים 5–38, כנוסח הוועדה, התקבלו בקריאה שנייה. 
+
+נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה השלישית. הצבעה. איזה שבת אחים גם יחד, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+אפשר גם כך. 
+
+
+אפשר גם כך, אה?
+
+חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 130), התשפ"ב–2022, נתקבל. 
+
+
+ תשעה בעד, אין מתנגדים – – –
+
+
+אדוני היושב-ראש – – – קיבל את השרביט – תראה איזה שלום – – –
+
+ידידי, קודם כול, אנחנו באמצע ההצבעה. רגע, אנחנו באמצע הצבעה.
+
+הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 130), התשפ"ב–2022 אושרה, התקבלה ואושרה, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
+
+
+
+
+עכשיו הודעה אישית לחבר הכנסת טופורובסקי. לרשותך חמש דקות. 
+
+
+תודה רבה, אדוני היושב בראש. ברצוני לאחל לך המון הצלחה בתפקיד. גאווה גדולה לכנסת ישראל שאתה מנהל את הישיבות. באמת, אני אומר את זה ומחמיא לך מכל הלב. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+לגבי מה שאמר חבר הכנסת פינדרוס וגם חלק ממה שאמר חבר הכנסת כסיף – אני שמח, חבר הכנסת פינדרוס, על הדאגה הגדולה שלך למען הדמוקרטיה במדינת ישראל. אני באמת חושב שאולי זו בשורה, אולי ליהדות התורה תבוא דמוקרטיה, ואולי גם נזכה לחברת כנסת ביהדות התורה. 
+
+
+ אמן. 
+
+
+ במהרה בימינו. אני כן אגיד שיש לי הרגשה שאם לא הייתי עושה את מה שעשיתי אתמול, לא היינו היום בשבת אחים כזה טוב ונחמד, ואני שמח שאולי המעשה שלי עזר להגיע לזה. 
+
+
+ כן, אבל לפעמים צריך לשאול: למה אתה צריך להיות השליח לעניין הזה?
+
+
+ מישהו בסופו של דבר צריך לעשות את העבודה. 
+
+
+ מגלגלים זכות על ידי זכאי, לא – – –
+
+
+ יש לי הצעת חוק על זה – – – ל��עביר אותה במושב הבא. 
+
+
+נעמה, אנחנו לא הורגים את השליח.
+
+
+ לא להפריע לחבר הכנסת טופורובסקי, ידידי. 
+
+
+ לגבי החוק עצמו, באמת חשוב לי להגיד כמה דברים לגבי הרכבים האוטונומיים. יש לפעמים שעובר בכנסת חוק שהוא היסטורי, ואנשים לא מודעים להיסטוריה שנעשית בעת חקיקת החוק. הרכבים האוטונומיים הולכים לשנות את המציאות של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, הם הולכים לשנות את המציאות בעולם. אני גאה בזה שבמדינת ישראל חוקקנו היום חוק שהוא חוק מהמובילים והמתקדמים ביותר על פני כדור הארץ. הוא יאפשר להביא את הרכבים האוטונומיים למדינת ישראל הרבה לפני רוב המדינות בעולם. זאת תהיה בשורה לכל העולם, אור לכל העולם. אני חושב שזה גם ישפר מאוד את הכלכלה הישראלית, גברתי השרה, כי אנחנו נהיה hub להתפתחות, לטכנולוגיה, להייטק ולסטרטאפים בתחום התחבורה האוטונומית. 
+
+אני חושב שלא רק זה, האזרחים הישראלים גם יגלו את הנגישות והיכולת להגיע ממקום למקום בזכות התחבורה האוטונומית, ואיך שזה יתפתח – תחשבו על רכבים שיישנו בהם, שיעשו בהם פגישות, שיתקלחו בהם וכו' וכו'. וגם השלב הבא בתחבורה האוטונומית, רחפנים או בעצם רכבים מעופפים, שזה נשמע אולי דמיוני לחלק מהאנשים, הוא כבר בהישג יד. יש חברות ישראליות בפיתוח, וזה יאפשר להן גם לעשות ניסויים. אני מעריך שכבר בחודשים הקרובים אנחנו נראה ניסויים בתחבורה אוטונומית בישראל. לכן אני מברך את כל העוסקים במלאכה – את משרד התחבורה, את החברות הטכנולוגיות שעוסקות בזה – ואני קורא מכאן לכל הישראלים ולכל מי שמעניין אותו תחום התחבורה האוטונומית: תחשבו על רעיונות יצירתיים, תובילו סטרטאפים בתחום, ובואו, אנחנו חלק מלשנות את העולם, משינוי עולמי. אני גאה להיות חלק בזה, ואני מאחל הצלחה לכל העוסקים במלאכה. תודה רבה והצלחה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת טופורובסקי. 
+
+
+
+
+ הודעה לסגנית מזכירת הכנסת, בבקשה.
+
+
+ תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק דמי מחלה (תיקון מס' 6), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 260), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת הכספים. 
+
+מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, מוסי רז, אבתיסאם מראענה ואלון טל בנושא: חידוד הליך הרישום לזוגות אשר נישאו מרחוק בחו"ל בזמן מגפת הקורונה.
+
+הודעות שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל רון בן משה, סמי אבו שחאדה, לימור מגן תלם, ינון אזולאי, אופיר כץ וג'ידא רינאוי זועבי בנושא: מרותקי בית לא מקבלים חיסון רביעי; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אוסאמה סעדי ויעל רון בן משה בנושא: טיפול נמרץ בישראל – מעט מדי מיטות, פחות מדי צוותים וחולים שנדחקים החוצה. הודעת שר הבריאות על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אמילי חיה מואטי, אוריאל בוסו, מיכל רוזין, אימאן ח'טיב יאסין ומשה טור פז בנושא: הנגשת מוצרי מזון לתינוקות לכל משפחה בישראל. תודה. 
+
+
+ [מס' כ/883; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 118; נספחות.]
+
+
+ תודה רבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 63), התשפ"ב–2022, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה חברת הכנסת רייטן, ב��קשה.
+
+
+תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 63), התשפ"ב–2022, הצעת החוק הפרטית של חברת הכנסת חברתי אימאן ח'טיב יאסין ושל חבריה לסיעה, חבר הכנסת מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא. הצעת החוק מציעה כי להורה עצמאי שיש לו ילד עד גיל 12 תהיה נתונה הגנה האוסרת על מעסיק לסרב לקבל את אותו אדם לעבודה רק בשל העובדה שהוא אינו מסכים לעבוד בלילה בעת קבלתו לעבודה, ולא לפטרו אם כבר התקבל לעבודה. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד, ואני מבקשת מהכנסת כמובן לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. 
+
+אבל אני רוצה גם, ברשותכם, לנצל את ההזדמנות המכובדת שניתנה לי להביא לאישור המליאה את החוק שעשוי באמת לשלב נשים בעולם התעסוקה קודם כול כדי לאחל בהצלחה רבה מאוד לאימאן עם הצעות חוק רבות וחשובות – ושוחחנו עליהן, ויש לה עשרות הצעות נוספות; אני אשמח להמשיך בשיתוף הפעולה הפורה – הצעות חוק חברתיות ולמען הנשים. אבל גם אספר לכם שהיום, ביום האישה הבין-לאומי, בבוקר בוועדת העבודה והרווחה היינו צריכים לעשות, כפי שעשתה גם חברתי עאידה, מעקב על החלטת הממשלה 4439 – נדמה לי שעשית את זה לפני כמה חודשים – החלטה שעוסקת במניעה וטיפול באלימות במשפחה, ובאמת הייתי רוצה לחגוג את יום האישה הבין-לאומי בישיבה קצת יותר שמחה. נאלצנו לבטל את הישיבה, כמובן, בגלל הלילה שנשארנו כאן להמשך חקיקה. אז היינו רוצים לעשות משהו יותר שמח, אפילו איזו הופעת סטנדאפ של עדי אשכנזי או כל דבר אחר, מורחת קרמים אנטי-אייג'ינג ועוברת איזשהן סדנאות העצמה, אבל למעשה אנחנו לא שם. עדיין אי-אפשר לעשות את זה. אנחנו מאוד מאוד רחוקות משם. אני חושבת שאי-אפשר למרוח את עצמנו, אי-אפשר למרוח אף אחד אחר – ועשינו והשקענו כספים – שאנחנו בדרך, אנחנו שוברות תקרות זכוכית, כי בסוף במבחן התוצאה, אנחנו לא שם. 
+
+הסתכלתי, רציתי להכין ולשבת היום, ולהזמין אותך, עאידה, ואת האחרות, והכנו דוחות והכנו נתונים, וראיתי את הנתונים, ובאמת החזקנו את הראש ולא האמנו. ראינו שלפי הנתונים בשנת 2020 נפתחו למעלה מ-20,000 תיקים בגין אלימות בין בני זוג, ובין שנת 2019 לשנת 2020 חל גידול של 265% במספר הכולל של הפניות למוקד 118 על רקע אלימות בין בני זוג. 265%. המספרים האלה הם לא טעות. הסיפור פה – אחרי שהמשכנו להסתכל, אמרנו: זה כרוניקה של ועדות. בשנת 1998 קמה הוועדה הראשונה לטיפול באלימות במשפחה ולמניעתה. שימו לב, גם בשנת 2012 קמה ועדה, אוי, וגם בספטמבר 2014, לא תאמינו, ניחשתם נכון, והינה, הפתעה – ב-2016 מה קרה? קמה עוד ועדה. קמה ועדה. תוכנית הפעולה אושרה רק ביוני 2017, והפלא ופלא, התוכנית לא תוקצבה. בעקבות לחצים ציבוריים, ורק אחרי עלייה בשיעור מקרי הרצח של הנשים, בשנת 2019 – מה קרה? קמה ועדה חדשה. עוד ועדה, נשבעת לכם. וזה רק על קצה המזלג. הוועדה האחרונה כתבה תוכנית שהפכה להחלטה – כאמור, זו שציינתי קודם – סוף-סוף החלטה, שמתוקצבת ב-155 מיליון שקלים. 
+
+ בוועדה תכננתי היום לעבור, כמו שאת עשית – עברת על הסעיפים של ההחלטה לראות מה קרה ומה לא קרה, תכנון מול ביצוע, מול החסמים בדרך – אבל באמת בגלל המליאה בלילה נאלצתי לבטל. אז שימו לב רק לשלוש דוגמאות חשובות, חמישה סעיפים שלא יושמו בכלל. לדוגמה, הרחבת הפעולות במרכזים למניעת אלימות – בוצע? לא; הקצאה של לפחות שליש מהמענים למגזר הערבי – בוצע? לא; תגבור תחנות משטרה בחוקרי אלימות במשפחה – לא בוצע. אין תוכנית סדורה, אין סעיפים, מדדים ויעדים, וחלוקת התקציב נעשית על ידי תיעדוף לא ידוע של נושאים. לדוגמה, לתחום המניעה מוקצבים רק 2 מיליון שקלים – פחות מ-1% מהתקציב. 
+
+אז אני ממש מבקשת, רבותיי, גבירותיי, אנשים נכבדים, כל מי שיושב כאן, שלא ניפגש פה כל שנה בוועדה בין-משרדית חדשה ובעוד רצח של אישה. חברי האמונים על משרד הרווחה, הרשויות המקומיות, משרד הבריאות, משרד החינוך, המשרד לביטחון הפנים, המשטרה והרשות למאבק באלימות, על הנייר הכול נראה מעולה, נפלא, הכול: תוכנית סדורה, סיוע, אבל בפועל, אני רואה ואנחנו רואים כולנו שאנחנו לא עושים מספיק, לא מצליחים לעשות את השינוי. אז מפה אני פונה, לרגל יום האישה הבין-לאומי, ובעצם לרגל כל יום אחר, יום-יום בשנה הזו: בואו באמת נדבר פחות ונעשה יותר. 
+
+אז אני מאחלת לכולם יום האישה שמח לכולנו. בהצלחה, וכמובן שאני אשמח שכולם יתמכו בחוק של חברתי אימאן ח'טיב יאסין. תודה.
+
+
+תודה רבה לחברת הכנסת רייטן. לחוק זה נרשמו הסתייגויות של קבוצת הליכוד – הם לא נוכחים. קבוצת ש"ס. 
+
+
+ אנחנו מסירים את ההסתייגויות.
+
+
+אני מגיע. טוב, התקנון – אני אפילו ניסיתי לקצר, אבל התקנון מחייב אותי לקרוא בשמות, צר לי. קבוצת סיעת הליכוד: חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מיקי מכלוף זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס: חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו ויוסף טייב; קבוצת סיעת יהדות התורה: חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית: בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר.
+
+חבר הכנסת פינדרוס, מכיוון ששאר הסיעות נעדרות, מול מי אני עובד?
+
+
+כולם מסירים.
+
+
+חבר הכנסת פינדרוס הודיע לי שכל ההסתייגויות מוסרות. 
+
+לכן נעבור לסעיף 1 כנוסח הוועדה. קריאה שנייה – הצבעה.
+
+סעיף 1 נתקבל.
+
+
+בעד – שישה, אין מתנגדים. לפיכך, סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל בקריאה שנייה.
+
+אנחנו עוברים לקריאה השלישית בהצעת החוק. הצבעה.
+
+חוק עבודת נשים (תיקון מס' 63), התשפ"ב–2022, נתקבל.
+
+
+ בעד – שישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שחוק עבודת נשים (תיקון מס' 63), התשפ"ב–2022, עבר בקריאה השלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בהצלחה. 
+
+חברת הכנסת אימאן ח'טיב, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. תוכלי לברך על המוגמר.
+
+
+ כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, חברים, חברות, האמת, אני מאוד מתרגשת. זה החוק הראשון שלי שעבר את כל התהליך, ואני מאוד מקווה שיבואו אחריו עוד הרבה חוקים שייטיבו עם כלל האזרחיות והאזרחים במדינת ישראל. יש לי הרבה דברים להגיד. א. אני חייבת להגיד וגם להכיר תודה לאדם שכבר לא בחיים, שהציע את החוק הזה ולא הספיק להביא אותו, חברנו סעיד אלחרומי, זיכרונו לברכה. אני כל הזמן מרגישה שליחות על כתפיי, בראש שלי ובלב שלי, להמשיך ג�� את המשימות שהוא רצה להביא ולעשות.
+
+ החוק הזה, הצעת החוק – החוק הזה; הוא כבר חוק, לא הצעת חוק, כבר חוק – בהתחלה זה נעשה כדי לעזור לאותה קבוצת נשים שקראנו להן "עצמאיות", אבל הן בכלל לא עצמאיות, אין אפשרויות כדי לעזור להן למלא את התפקיד שלהן כאימהות וגם כנשים עובדות, ולנסות לתת להן, ולו במעט, את האפשרות לאזן בין שני התפקידים, שלדעתי הם טוטליים – האימהות ככה וגם הפרנסה, והדאגה לפרנסת הילדים היא חלק ממנה.
+
+אני מברכת ומודה מקרב לב לכל מי שעזר. תודה רבה ליושבת-ראש ועדת הרווחה. תודה גם לשרת הכלכלה על הדרך. תודה לחברים ולחברות שתמכו, ושנמשיך ונביא דברים טובים. הינה, גם ביום הזה, שהוא מיוחד לנשים, אנחנו מצליחות להביא עוד נקודת אור. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה לך. בהחלט ביום זה, יום האישה, מעמד האישה, ראוי היה שהחוק הזה יעבור. אנחנו מאחלים בהצלחה ומזל טוב. 
+
+
+ [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/897).]
+
+
+ אם כך, אנחנו ממשיכים, חברי הכנסת, להצעת החוק הבאה – הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון מס' 8) (ביטול החרגת העיתונות המודפסת), התשפ"ב–2022, לקריאה ראשונה, של חברי הכנסת עופר כסיף, מוסי רז וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני גאה מאוד להביא את ההצעה הזאת. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת מוסי רז, שהעלה הצעה ברוח זו, הצעה דומה, כבר לפני שנים רבות, עוד לפני שחלמתי אפילו להיות כאן, אז מגיעה לו תודה מיוחדת, ואני גם מודה לו מאוד על שיתוף הפעולה ההדוק והפרודוקטיבי שהיה לנו, וכמובן אני מודה לחבריי לסיעה, שתומכים בהצעה, רשומים עליה, חתומים עליה.
+
+ ההצעה הזאת עלתה בקריאה הטרומית ואז הזכרנו, הצגנו את כל הנזקים המוכרים שיש בעישון. העישון, למעשה, אם באופן עקיף ואם באופן ישיר, הוא אחד מגורמי המוות הראשונים בעולם, שלא לדבר על תחלואה קשה בתחומים שונים, בין שזה בתחומי הריאה ומערכת הנשימה, ובין שזה הלב וסוגים מסוימים של סרטן. כמובן שמאבק בעישון הוא לא רק מאבק בריאותי אלא הוא מאבק פוליטי, חברתי ואזרחי. 
+
+ אני חייב להגיד שהעמדה העקרונית שלי, וכך זה גם מוצג בקריאה הטרומית, שהאיסור או ביטול ההחרגה, שמלכתחילה נולדה בחטא, של העיתונות המודפסת מפרסומים של מוצרי טבק ועישון – אני חושב שהיינו צריכים מיידית, וזאת הייתה ההצעה הראשונית, במקור, לאסור את הפרסום בעיתונות המודפסת באופן מיידי. חברי חבר הכנסת רז ואני הגענו לאיזושהי פשרה עם חלק מהמוציאים לאור של העיתונים, ובכוונתי גם להיפגש עם מו"לים נוספים. הייתה אמורה להיות לי פגישה עם כמה מוציאים לאור של העיתונות המודפסת בערבית, אך זה לא הסתייע מסיבות של אבל של אחד מהאנשים שאמורים להשתתף, ואני שולח לו מפה את תנחומיי, וכוונתי לשבת איתם. אנחנו הגענו לפשרה, והפשרה אומרת כך: הביטול של ההחרגה והאיסור של פרסום מוצרי טבק ועישון בעיתונות המודפסת ייעשה באופן הדרגתי. בסך הכול מדובר על שבע שנים, וזה מחולק לשני חלקי זמן, או שני פרקים: הראשון – שלוש שנים, ובמהלך שלוש השנים האלה על כל פרסום בעיתון מודפס של מוצרי עישון או טבק תהיה חובה לפרסם מודעה על נזקי העישון שגודלה יהיה כפול משטח הפרסומת של המוצר או כלי העישון עצמו; לאחר מכן, בשלב שני, שאמור להימשך על פני ארבע שנים, שטח הפרסום למוצרי טבק ועישון בכל שנה ירד ב-25%, עד שבהדרגה הפרסומים ייעלמו לחלוטין מהעי��ונות המודפסת.
+
+ הייתה ביקורת עלינו מצד כל מיני גופים שמתנגדים לעישון, שיש לי את כל הסימפתיה שבעולם אליהם, כי גם אני ככה, אני איתם לגמרי. הייתה תהייה, במקרה הטוב, וגם ביקורת, אפילו לפעמים ביקורת חריפה, שזה כמובן לגיטימי, עלינו – עליי, לצורך העניין, ואני מניח שגם היו ביקורות שאני לא מכיר על מוסי – מדוע הגענו לכזאת פשרה, והיא הוצגה גם בוועדה. אני רוצה להסביר בקצרה או בזמן שנותר לי מדוע הגענו לפשרה הזאת, ובאמת אני פונה פה בעיקר לאותם אנשים שאולי לא שמעו את הסיבה או לא הבינו את הסיבה, כי חשוב לי שהם יבינו שאנחנו איתם, אחרת לא היינו מעלים את זה מלכתחילה. היו לפחות שתי סיבות שאני אזכיר לפשרה. קודם כול, מה שאפשר לכנות באופן כללי המשבר, שלא לומר אפילו כמעט הקריסה, של העיתונות המודפסת בכל העולם. אני רוצה רק לסבר את האוזן בהקשר הזה. בארצות הברית חלה צניחה של עשרות מיליארדי דולרים בפרסום בעיתונות המודפסת. בתחילת שנות האלפיים ההכנסות של עיתונות המודפסת בארצות הברית מפרסומות עמדו על 45 מיליארד דולר; ב-2018 זה עמד עד 15 מיליארד, זאת אומרת ב-15 שנה זה ירד בשני-שלישים. זו דוגמה. אנחנו לא רוצים שהתקשורת המודפסת תיפגע. אולי יגידו עליי שאני רומנטיקן, אולי בכלל אנכרוניסט, אבל אני מעדיף את העיתונות המודפסת. יש משהו בעיתונות המודפסת, כמו בספר המודפס, שאליי אישית מדבר יותר, ולכן אני מאוד מאוד מקווה שהעיתונות המודפסת לא תגווע. כדי שלא תהיה כזאת פגיעה בעיתונות המודפסת – זאת סיבה אחת שהיינו בהחלט שמחים, או לא שמחים, אבל הסכמנו להתפשר.
+
+ אבל יש עוד דבר שמבחינתי לפחות היה חשוב יותר אפילו בנכונות לקבל את הפשרה. אדוני היושב-ראש, התוצאה של הקריסה הזאת של העיתונות המודפסת והירידה בפרסומים, שזה חלק מזה, ואולי הסיבה המרכזית, היא פיטורים המוניים; קיצוצים. באותן שנים שבהן ההכנסה מהפרסומים ירדה בשני-שלישים בארצות הברית, 30,000 מעובדי הענף פוטרו. זאת אומרת, כמובן שלצד הקריסה – המהירה, יש לומר – של התקשורת המודפסת כתוצאה כמובן מהפריחה של הרשתות החברתיות, וכמובן ממהדורות הדיגיטל וכן הלאה – התוצאה היא שאלפי אנשים נמצאים בסכנת אובדן הפרנסה שלהם. גם פה, מה שאמרתי לגבי ארצות הברית, אותו תהליך מתרחש בישראל. לפי נתונים של חברת בקרה שפורסמו בזמנו בדה-מרקר, רבע מרווחי שוק הפרסום בישראל, שזה למעשה 4 מיליארד שקל, מנותב היום לגוגל ופייסבוק. בעשור האחרון חלה ירידה משמעותית במספר העמודים של עיתונים שעדיין קיימים. מספר העמודים ירד, וגם זה הוביל לגלים של פיטורים מאוד רחבים. יש רשימת עיתונים שנעלמו: עכבר העיר – הופסקה ההדפסה שלו; היו צמצומים במעריב, בטיים אאוט; וסטי, מקבוצת ידיעות אחרונות – העיתון הרוסי שהיה פופולרי ביותר בשפה הרוסית במדינת ישראל – נסגר בדצמבר 2018. כמובן שאנו רואים את זה גם בתקשורת האלקטרונית.
+
+ מה שאני אומר בשורה התחתונה זה שקיימת סכנה מוחשית ממשית לקיצוצים, לפיטורים של הרבה עובדים, מה שאנחנו בשום אופן לא רוצים שיקרה. אגב, גם יכול להיות שזה לא רק הקיצוצים כתוצאה ממה שעשוי להיות צמצום בפרסום; יכול להיות, והיו דברים מעולם בכל העולם, שהשתמשו בצמצום הפרסומות כאמתלה לפיטורים גם איפה שלא היה צורך. אנחנו לא רוצים לאפשר את זה, לכן ניסינו למצוא את האיזון הנכון בין צורכי בריאות הציבור, שכמובן עומדים לנגד עינינו מלכתחילה עם הצעת החוק הזאת, לבין האינטרסים הצודקים והצרכים של אלפי עובדי העיתונות המודפסת. ולכן הגענו למסקנה שלמרות שמבחינה עקרונית, שוב, היינו רוצים שהפרסומים האלה ייעלמו כבר אתמול, הפשרה הזאת היא פשרה ראויה אל מול המציאות, כדי שגם מצד אחד צורכי הבריאות של הציבור לא ייפגעו – ונהפוך הוא, ישורתו – ומצד שני, לא ייפגע ולו עובד אחד בעיתונות המודפסת. לכן הגענו לפשרה הזאת, ואני מבקש שחברי הכנסת יצביעו בעדה. תודה רבה.
+
+
+ אנחנו ניגשים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת רז, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, בשנת 2001, לפני 21 שנה, הכנסת קיבלה בקריאה טרומית פה אחד את הצעת החוק שהגשתי אז לאיסור פרסום סיגריות בעיתונות הכתובה. לפני 21 שנה. לאחר מכן היה תהליך שבו הופעלו לחצים. ההצעה התעכבה בוועדת הכלכלה. ועדת הכלכלה הצביעה נגדה, ולמרות זאת נעשה במליאה הליך נדיר – אני לא יודע אם יצא לך, אדוני היושב-ראש, לראות הליך כזה במליאת הכנסת – שלמרות שוועדת הכלכלה המליצה שלא להצביע בעד החוק, מליאת הכנסת העבירה את החוק בקריאה ראשונה. זה היה לפני 20 שנה, ומאז החוק נתקע.
+
+ לפני שלוש או ארבע שנים חבר הכנסת יהודה גליק, חבר הכנסת אז, וחבר הכנסת לשעבר איתן כבל, העבירו את החוק שאוסר פרסום סיגריות ומוצרי טבק. אלא מה? בדרישת הממשלה אז, ממשלת נתניהו, הוחרגה העיתונות הכתובה, זאת אומרת, בעיתונות הכתובה מותר לפרסם. כבר אז – אני רוצה לשבח את העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, שהגישה, כתבה – – –
+
+
+ שכחתי, אני מתנצל.
+
+
+ אז גם בשם חבר הכנסת עופר כסיף. היא כתבה את הצעת החוק שמבטלת את החרגת העיתונות הכתובה. זו בעצם ההצעה הזאת שעומדת לפנינו. אני רוצה לשבח את חברת הכנסת לשעבר יעל גרמן, היום שגרירה בפריז, שהגישה אותה, ולאחר מכן – חברי חבר הכנסת עופר כסיף, ונדמה לי שחתומים עליה סיעות חד"ש ובל"ד, וגם אני הגשתי את הצעת החוק הזו, שהיא בעצם אותה הצעה מלפני 21 שנה. אז יש לי סבלנות. 21 שנה – אני רואה את זה כאן מתגשם. אני מאמין שזה יעבור בקרוב בקריאה שנייה ושלישית. הפעם זה יעבור, אני בטוח, ללא התנגדות, משום שהגענו לסיכומים עם הגורמים המרכזיים בעיתונות, וגם הם מבינים שהעיתונות איננה יכולה לפרסם כלי רצח. גם הם מבינים שהסיגריות הורגות בישראל 8,000 איש בשנה, והן הרוצחות הגדולות ביותר בהיסטוריה. גם הם מבינים שפרסום משפיע, אחרת לא היו מפרסמים. יש כאלה שאומרים לי: מה, אתה חושב שזה משפיע? חברות לא היו מפרסמות אם היו חושבות שזה לא משפיע, ויש מחקרים שמראים שזה 4% בערך, זאת אומרת, אנחנו מדברים כאן על להציל חיים של כ-300 ישראלים בשנה. על זה אנחנו מדברים.
+
+ אנחנו הסכמנו ללכת לקראת העיתונים כי חשוב לנו גם חופש העיתונות, חשובה לנו עצמאות העיתונות וחשובים לנו העובדים בעיתונות – כל הדברים האלה חשובים – וגם כי ידעתי שמי שנאבק מאבק של 21 שנים יכול להמתין עוד כמה שנים עד שהדבר הזה יצא לפועל וישראל תהיה נקייה מהפרסום הרצחני הזה. תודה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת רז. רשימת הדוברים: חבר הכנסת אוחנה – איננו; אבוטבול – איננו; גלנט – איננו; קושניר – איננו; סילמן – איננה; שחאדה – איננו; קרעי – איננו; אמסלם – איננו; אזולאי – איננו; אבידר – איננו; סמוטריץ' – איננו; חבר הכנסת פינדרוס – איננו; חבר הכנסת כהן – איננו; חבר הכנסת ביטון – איננו; חברת הכנסת ברק – איננה; חבר הכנסת בוסו – איננו; חברת הכנסת דיסטל – איננה; חבר הכנסת יברקן – איננו; חבר הכנסת עודה – איננו; סטרוק – איננה; ארבל – איננו; מלכיאלי – איננו; בליאק – איננו; ישראל כץ – איננו; אבקסיס – איננה; יעקב אשר – איננו; תומא סלימאן – איננה; מגן תלם – איננה; רגב – איננה; פרוש – איננו; טיבי – איננו; חבר הכנסת סעדי – איננו; חבר הכנסת מקלב – איננו; חבר הכנסת בן צור – איננו; טייב – איננו; גולן – איננה. תמה רשימת הדוברים. לפיכך, חברי הכנסת, בבקשה לתפוס את מקומותיכם. 
+
+ אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק איסור פרסומות והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון מס' 8) (ביטול החרגת העיתונות המודפסת), התשפ"ב–2022, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת עופר כסיף, מוסי רז וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה לשבת. הצבעה, בבקשה. 
+
+ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור פרסומות והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון מס' 8) (ביטול החרגת העיתונות המודפסת), התשפ"ב–2022, לוועדת הכלכלה נתקבלה. 
+
+
+הצעת חוק איסור פרסומות והגבלת השיווק, 2022, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה להמשך טיפול. 
+
+
+[מס' מ/1448; דברי הכנסת, חוב' א', ישיבה 56; נספחות.]
+
+
+ אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 13), התשפ"ב–2022, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת ביטון, או לחלופין, בבקשה, חבר הכנסת האוזר. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר התקשורת יועז הנדל, קיבלת משמרת בזמן הנכון – בחוק הדואר, חוק חשוב. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 13) התשפ"ב–2022, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית, שכוללת תיקון מקיף בחוק הדואר. מטרותיו העיקריות של ההסדר המוצע הן פתיחה נוספת של שוק הדואר לתחרות ויצירת איזון בשוק שירותי הדואר ההולך ומשתנה, שיפור טיב שירותי הדואר הניתנים לציבור ושמירה על יכולתה של חברת דואר ישראל לספק שירותים בסיסיים לכלל הציבור תוך מיקוד הרגולציה החלה עליה, הגברת הפיקוח והאכיפה והגדלת סכומי העיצומים הכספיים שניתן להטיל עליה. חלק משמעותי מההסדר המוצע מבוסס על המלצות ועדת רוזן, ועדה בראשות דני רוזן שמינה שר התקשורת לבחינת שירותי הדואר. אגב, אדוני שר התקשורת, אתה יודע שדני רוזן היה מנכ"ל משרד התקשורת כשאני הייתי היועץ המקצועי של שרת התקשורת, אי שם ב-1996. ההמלצות של ועדת רוזן הוגשו בספטמבר 2020. 
+
+ ועדת הכלכלה של הכנסת קיימה שבעה דיונים ממושכים בהצעת החוק, וחלק מהדיונים הוקדש לדיון כללי בסוגיות יסוד הנוגעות לאסדרת שוק הדואר ולשמיעת הערות מצד כל הגורמים. אציין כי במקביל לדיוני הוועדה הכריז השר על כוונתו לקדם הפרטה מלאה של חברת הדואר, ועניין זה הובא בחשבון בעת הדיון בתיקונים המוצעים. 
+
+ אני אפרט את התיקונים העיקריים ואת השינויים, כלהלן: הנושא הראשון נוגע לפתיחת שירותי הדואר לתחרות. פתיחת שוק הדואר לתחרות בין חברת הדואר לגורמים נוספים החלה כבר ב-2003 בצורה הדרגתית. בהמשך למהלך מוצע עכשיו לבטל את הבלעדיות שיש היום לחברת הדואר במתן שירותי דואר במה שמכונה "התחום השמור", כלומר שירותי משלוח של דבר דואר עד משקל של 500 גרם שמחירו עד 5.40 שקלים חדשים, ולמעט שירות דואר כמותי, שזה תחום שפתוח לתחרות. ההסדר המוצע בעניין זה נועד לאפשר איזון בין השחקנים הפועלים בתחום חלוקת הדואר, לאור ההפחתה בכמות המכתבים הנשלחים, ועל מנת לשפר את רמת שירותי הדואר הניתנים לציבור. 
+
+ נושא נוסף הנכלל בהצעת החוק נוגע לאפשרות של חברת הדו��ר להרחיב את פעילותה לתחומים נוספים. ראשית, הכוונה היא לאפשר לחברת הדואר גמישות במתן שירותים ציבוריים ולאפשר לה לתת שירותים חדשים ללא אישור מראש, וזאת למעט שירותים כספיים ושירותי הדפסה, שיוסדרו בנפרד. חברת הדואר נדרשת כיום לקבל אישור מראש של שרי התקשורת והאוצר כדי לתת שירותים נוספים, ולפי המוצע, היא תידרש להודיע מראש לשר התקשורת על מתן שירות כאמור, והשר יהיה רשאי להורות לחברה להפסיק את מתן השירות החדש או להתנותו בתנאים, אם ראה שמתן אותו שירות פוגע או עלול לפגוע במתן שירותי דואר או השירותים הכספיים באופן תקין וסדיר או לפגוע בתחרות בתחום שירותי הדואר. שנית, מוצע לאפשר לחברת הדואר לתת שירותי הדפסה של דברי דואר – נושא שהיה שנוי במחלוקת במהלך הדיונים, בעיקר בגלל החשש מפני ההשלכות האפשריות של כניסת חברת הדואר לפעילות ופגיעה אפשרית בבתי הדפוס. עד היום לא ניתן לחברת הדואר אישור לתת שירותי הדפסה של דברי דואר כמותיים עבור לקוחות עסקיים בשל החשש מפגיעה בתחרות בתחום הדואר הכמותי. חברת הדואר הייתה מנועה מלהעניק שירות אחוד של הדפסת דברי דואר ושליחתם. נוכח השינויים החלים בשוק הדואר והירידה בכמות המכתבים הנשלחים, מוצע לאפשר לחברת הדואר להציע שירות אחוד של הדפסה ומשלוח, וזאת בתנאי שהשירות יינתן על ידי תאגיד שחברת הדואר אינה בעלת השליטה בו, ובכפוף לתנאים והגבלות ששר התקשורת קבע ברישיונה. לחלופין, החברה תוכל לתת שירותי הדפסת דואר בעצמה, אם מדובר בהדפסה של 1,000 דברי דואר למשלוח לכל היותר, ובנוסף – היא ששולחת את דברי הדואר שהודפסו. כמו כן, החזקת שליטה בבית דפוס תתאפשר לחברת הדואר רק באישור של שר התקשורת ובכפוף לתנאיו, ובלבד שאין בכך פגיעה בתחרות בתחום הדואר.
+
+ לגבי השירות הניתן לציבור על ידי חברת הדואר, ובשל החשיבות הרבה שהוועדה רואה בשיפור השירות, החלטנו שלא לאפשר את ביטול סמכות החובה של שר התקשורת לקבוע אמות מידה למתן שירותי דואר בסיסיים כפי שביקשה הממשלה, אלא לסייג אותה כך שתחול אלא אם כן התקיימו נסיבות מסוימות המפורטות בחוק.
+
+ נושא משמעותי נוסף בהצעת החוק נוגע לתשלומים שגובה חברת הדואר בעד שירותי דואר. במסגרת צמצום הרגולציה החלה על חברת הדואר – דבר מבורך בפני עצמו – מוצע להסיר את הפיקוח על מרבית התשלומים שגובה חברת הדואר בעד שירותי דואר. לפי החוק כיום, התשלומים בעד שירותי דואר הניתנים על ידי החברה ומנויים בתוספת לחוק נקבעים על ידי שר התקשורת בתקנות באישור שר האוצר. מוצע לצמצם את הפיקוח על תשלומים בעד שירותי דואר כאמור ולהחליפו בעיקרון הכללי שלפיו חובה על החברה לדרוש תשלום סביר בעבור שירותי הדואר ולפרסם אותו באתר האינטרנט שלה. עם זאת, לשר התקשורת תישאר סמכות לקבוע תשלומים בעד שירותי דואר מסוימים, בהסכמת שר האוצר. הסרת הפיקוח על תשלומים עוררה חששות בקרב חברי כנסת ובעלי עניין, בעיקר מפני קביעת תעריפים לא שוויוניים ופגיעה אפשרית בתחרות. לפיכך, החלטנו לעגן באופן מפורש בחוק כי על התשלום בעד שירותים הניתנים ללקוחות פרטיים להיות אחיד, במטרה להבטיח שלא תהיה אפליה בתשלומים בעד שירותי דואר באזורים שונים בארץ או בין לקוחות פרטיים שונים. 
+
+בשל כך – אפשר לסיים – הנושא המרכזי הנוסף שהיה במוקד הדיונים היה שירות שניתן במרכזי החלוקה שבבעלות הדואר, וגם לכך הוקדשו דיונים גדולים ומורכבים. בעקבות הדיונים בוועדת הכלכלה התווספה להצעת החוק, ביוזמת הוועדה, הוראה המסדירה את נושא חלוקת דברי הדואר במרכזי החלוקה. לפיכך מוצע לקבוע בחוק עצמו כי החברה תהיה מחויבת לתת שירות משלוח דבר דואר למרכז חלוקה ללקוחות עסקיים, וכן הלאה וכן הלאה. 
+
+ לבסוף, הצעת החוק כוללת תיקון למתווה ההפרדה בין חברת הדואר לבנק הדואר, שנחקק בשנת 2012 ומאז נדחה שוב ושוב ולא יושם. לפי המוצע, תוקצב תקופה של חמש שנים לכל היותר ליישום ההפרדה. אם היא לא תיושם בתקופה זו, יתבטלו סעיפי החוק הנוגעים להפרדה.
+
+חבריי חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת חוק זו אכן תסייע בקידום שוק הדואר ובשיפור שירותי הדואר הניתנים לציבור. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות. אני רוצה להודות הן לשר התקשורת על הדברים והן למנכ"לית משרד התקשורת לירן אבישר, שליוותה אותנו בחקיקה, ואני מבקש מכם לדחות את כל ההסתייגויות ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. ובכן, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות דיבור. להלן שמות חברי הכנסת על פי קבוצות. קבוצת סיעת הליכוד: חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, ישראל כץ, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מיקי מכלוף זוהר, אורלי לו אבקסיס, קטי שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס: יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה: משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, יצחק פינדרוס וישראל אייכלר; קבוצת סיעת הציונות הדתית: בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שלמה רוטמן, אורית סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר.
+
+ובכן, חברי קבוצות הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית אינם נוכחים באולם המליאה. לפיכך, הסתייגויות מ-1 עד – – –
+
+
+– – –
+
+
+בקשת דיבור, בבקשה.
+
+
+ עאידה, זה יום האישה היום.
+
+
+בגלל זה אני מאוד – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה, כבוד היושב-ראש. האמת, בגלל שזה יום האישה אני מתעקשת על זכותי לדבר, אז ככה: אני רוצה להתנגד לחוק הזה, ואני מתנגדת עניינית מאוד, לא פוליטית, כבוד השר, כפי שטענת. אני מתנגדת עניינית, כי החוק מאפשר לרשות הדואר לסגור סניפים בטענה שהם כלכלית לא טובים לרשות הדואר. זה אומר שאם יש יישובים שבהם התנועה של הדואר יותר חלשה, שאנשים לא קונים תיבות דואר, שהיישוב מוחלש, אם קשה לחלק את הדואר בתוכו בגלל כל מיני סיבוכים של חוסר בשמות של רחובות – דבר שבמקרה קורה הרבה בכפרים הערביים – אז אפשר לסגור את סניף הדואר מתוך שיקולים כלכליים של רשות הדואר. אני רק רוצה להגיד לכם שאני לא מתארת דברים הזויים שעלולים לקרות; זה כבר קרה. שלוחת דואר שהייתה בעיר העתיקה בעכו נסגרה. כשפניתי לבדוק למה נסגרה, הטענה הייתה שבהתחלה נסגרה השלוחה בגלל שהיו בעיות עם הסוכן שפתח את השלוחה הזו, שקיבל את המכרז, ואחר כך, בשאילתה השנייה, הטענה הייתה שהשלוחה לא טובה כלכלית. רק שתבינו, השלוחה הזו הגישה את שירותיה, הייתה אמורה לתת את שירותי הדואר ל-12,000 איש בעכו העתיקה, כולל הרבה אזרחים ותיקים, שרובם מחכים להגיע לדואר כדי לקבל את קצבת הזקנה שלהם, והם היו צריכים במשך שמונה חודשים לנסוע לחלק אחר מהעיר כדי לטפל, למרות שהם שילמו עבור תיבות דואר שנה שלמה. שלוש שאילתות וכמה שיחות עם השר לא שכנעו את השר, והוא לא היה יכול לקבל את ההחלטה, כי רשות הדואר היא שמקבלת את ההחלטה מה כן כלכלי ומה לא כלכלי. ופתאום נפתרה הבעיה, ותודה שהיא נפתרה – בדרך פלא, פלא, נפתרה הבעיה לאחר כמה וכמה פניות.
+
+מה שאני רוצה להגיד, שלשים כוח בידי רשות הדואר משיקולים כאלה או אחרים, שיקולים כלכליים – אני חושבת שהרשות לא מתנהלת מול כל עיר באופן נפרד אלא היא מתנהלת מול כל המדינה. סניף שמרוויח הרבה, כמו במרכז, שרוצים לתת שם הנחות בגלל שהסניפים כלכליים, אמור להתקזז או לפחות לכסות קצת על איפה שהשירות עולה יותר כסף בגלל מצבים של תשתית שהמדינה בעצמה אחראית עליה, אם זה בפריפריה ואם זה בכפרים או יישובים ערביים.
+
+אני גם חושבת שהאפשרות הזו של הכוח לדרוש מחירים או לקבל החלטות לסגור כי כלכלית זה לא טוב, זה תקדים מאוד מסוכן, ואחריו עלולים גם רשויות אחרות או שירותים אחרים לבוא בטענה שכלכלית לא משתלם לעשות את זה. במדינה שמפריטה את השירותים הבסיסיים לחברות שונות או לרשויות שונות שיכולות להתנהל בהם ולהגיש את השירות, אמור להיות בבסיס ההחלטה שהשירות יהיה שוויוני לכלל האזרחים, והשיקולים הכלכליים ייעשו באופן ארצי ולא באופן נקודתי, כי אז המוחלשים יוחלשו יותר והחזקים יתחזקו יותר.
+
+לכן ההצבעה שלי תהיה נגד החוק הזה, כי אני חושבת שזה מהווה תקדים. עם כל הכבוד, רציתם לעשות רפורמה בשירות הדואר, ששנים לא תפקד כמו שצריך – תעשו את זה לטובת הציבור, לא לטובת הרשות.
+
+
+תודה רבה. אנחנו נמתין. חבר הכנסת האוזר, תשב, בבקשה. חבר הכנסת האוזר.
+
+
+ הוא לא – – –
+
+
+אה, אתה מקוזז? אוקיי. חברים, מכיוון שמגישי ההסתייגויות אינם נוכחים במליאה, ההסתייגויות מ-1 עד 53 מוסרות. 
+
+להדגיש: אנחנו ניגשים להצבעה, הצבעה על סעיפים 1 עד 62, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה, כולל לוח התיקונים.
+
+סעיפים 1–62 נתקבלו.
+
+
+בעד – שלושה, אחת התנגדה. לפיכך, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. 
+
+
+– – –
+
+
+חבר הכנסת סעדי. אני אעבור להצבעה. הממשלה דורשת הצבעה שמית. 
+
+
+ לא, לא, לא, לא. 
+
+
+ חבר הכנסת סעדי, אתה מצביע או אתה מקוזז?
+
+
+מקוזז. 
+
+
+יופי. 
+
+ אם כך, אנחנו ניגשים להצבעה בקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים. הצבעה. 
+
+חוק הדואר (תיקון מס' 13), התשפ"ב–2022, נתקבל.
+
+
+ בעד – שלושה, אחד נגד. לפיכך אני קובע כי חוק הדואר (תיקון מס' 13), התשפ"ב–2022, עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל; כולל לוח התיקונים, כמובן. בהצלחה. 
+
+
+
+
+ הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. 
+
+
+ תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 138), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. 
+
+
+תודה רבה לסגנית מזכירת הכנסת. 
+
+תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ו' באדר ב' התשפ"ב, 9 במרץ 2022, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. בהצלחה. 
+
+הישיבה ננעלה בשעה 19:50.
+
+
+
+
+