diff --git "a/17530/raw.transcript.txt" "b/17530/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/17530/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,1464 @@
+הכנסת, אני מתכוון לחברת הכנסת רחל אדטו, שכן אין חברות אחרות כרגע באולם – אדוני השר, כבוד השר, שרים לשעבר, היום יום שלישי, כ"ד בכסלו, ערב חנוכה תשע"ב, 20 בחודש דצמבר 2011 למניינם. הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. 
+
+ אנחנו פותחים כמובן את ישיבה זו כאשר נתתי אפשרות והסכמה לרבות מוועדות הכנסת להמשיך ולקיים את דיוניהן, כפוף להצבעות וכפוף לאותם אנשים אשר ביקשו להשתתף בנאומים בני דקה. אני מבקש מכם להצביע על מנת לבוא ולראות מי רוצה להשתתף בנאומים. ראשון הדוברים היום יהיה חבר הכנסת עמיר פרץ.
+
+
+סוף-סוף. הוא חיכה לזה.
+
+
+הוא שאל איך עושים שהוא יהיה ראשון.
+
+
+ באצבע הכי מהירה.
+
+
+ עכשיו אני יכול לפרוש.
+
+
+ כיוונתי לדעת גדולים, מה אתם רוצים? בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שהשבוע הזה – והיום באופן מיוחד, כשאנחנו בערב חג החנוכה – ודאי כולנו מצפים שהחג הזה יבשר לנו בשורות טובות. זה חג שמתקרב גם לחגים של אוכלוסיות נוספות, דתות נוספות; זה לא רק ימים טובים ומבשרים טובות ליהודים, זה ימים שיכולים לבשר טובות לכל בני הדתות כולם.
+
+אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו מתחילים את התקופה הזאת עם הדוח הקשה של "מרכז אדוה" על אותם פערים שהולכים וגדלים במדינת ישראל, פערים חברתיים, וקשה מאוד לתפוס איך יכול להיות שהטור הגיאומטרי ההפוך הזה עובד כל כך כל כך בקיצוניות במדינת ישראל: מצד אחד כלכלה צומחת, קבוצה מסוימת מאוד מתעשרת, ומהצד השני ציבור העובדים, האנשים העמלים, אלה שהם המייצרים, הם התשתית, הם המסד של המדינה הזאת, הם שהולכים ומאבדים את יכולתם להתקיים בכבוד, להתפרנס בכבוד.
+
+ אני חושב שהגיע הזמן שגם כלכלנים חשובים – ויושב פה אחד מהם, חברנו אבישי ברוורמן – הגיע הזמן שהכלכלה המודרנית תצליח למצוא נוסחה שקושרת בין הפירות, בין הצמיחה, לבין היכולת של הציבור הכולל ליהנות מהם. לא ייתכן שהחלוקה בנטל תהיה החלוקה שבדרך כלל האוכלוסיות החלשות משלמות את המחירים ואילו חלוקת הפירות נשארת במקום הגבוה ביותר. תודה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נרצה היום להביא כמה דברים שכתבו נשים וגברים במדינת ישראל בנושא הדרת נשים. זה נושא שדיברנו עליו גם אתמול במליאה כשהיית בטקס. אני אקרא מייל שהגיע מאחד האזרחים במדינת ישראל שאליהם פנינו וביקשנו את דעותיהם. 
+
+הכותב הוא דוד, בחור דתי חובש כיפה, סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים, והוא אומר: דווקא כאדם מאמין, המקיים מצוות, אני חרד לנוכח התופעה של הדרת נשים באוניברסיטה שלי ובכלל במדינה. אני לא מבין מדוע היה צריך ללכת כה רחוק וליצור הפרדה לא סבירה ביני ובין נשים אחרות המעוניינות להתאמן אתי בחדר הכושר בקמפוס. אני לא מבין מדוע צריך להשפיל אשה באשר היא אשה, ולמנוע ממנה לבחור את המושב הרצוי לה באוטובוס. השימוש שעושות קבוצות מסוימות בדת על מנת לפגוע בנשים ולדכא אותן הוא זר למסורת היהודית. אני בחור דתי, אבל לא רוצה לחיות באירן. ואני מקווה – כותב דוד – שאורות חג החנוכה יגרשו את החושך המתפשט עכשיו במדינה.
+
+אני מקווה מאוד, אדוני היושב-ראש, אני מקווה מאוד שהכנסת הזאת תדע להעמיד היטב את הדברים במקומם. דיברת אתמול בכנס שהיה פה על חוקי זכויות האדם שנחקקו לפני 20 שנה ויותר. יחד אתי, אני מאמין שאתה מסכים שהחוקים ��ם לא מלה מתה, הם יוצרים הוויה והם חייבים – – –
+
+
+ אין ספק.
+
+
+ ועלינו לנהוג לפי החוקים האלה.
+
+
+ אין בכלל ספק. השאלה היחידה היא רק האם כאשר הכנסת קובעת חוק על-פי הכוונה של המחוקק, יכול בית-המשפט לשנות את כוונתו של המחוקק על-פי כוונותיו. 
+
+
+ הבנתי.
+
+
+ לכן צריך לעשות חוק-יסוד: החקיקה. אבל אין כל ספק – – 
+
+
+ נכון. אתה תיחמת אתמול – – –
+
+
+ – – שאני בין אלה שנלחמים על כך שבית-המשפט העליון הוא-הוא שיהיה בית-המשפט לחוקה. ואז צריכים לקבוע את גבולות הגזרה. 
+
+
+ יפה. אתה תחמת אתמול את הגבול בינינו לבין בית-המשפט העליון, הזרוע השופטת, ואמרת: בואו נגדיר מי אחראי למה. באותו אופן אנחנו צריכים גם להגדיר כלפי הזרוע המבצעת, ולוודא שהחוקים שהכנסת הזאת מחוקקת, כולל חוקי-היסוד, אומנם יישמרו, ויינתן לנשים המרחב הראוי להן במרחב הציבורי, לא רק כנשים, אלא כיצורי אדם, יצורי אנוש, שראויים לכך. תודה רבה.
+
+
+ חבר הכנסת אלדד, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
+
+
+ תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום נדליק נר ראשון של חנוכה, לציין את מרד המכבים ביוונים לפני יותר מ-2,200 שנה. המרד פרץ כזכור בהרי בנימין, הקרויים על שמו של ראש הממשלה שלנו, מר בנימין נתניהו. החוקרים חלוקים ביניהם בשאלה אם רוח המכבים היא המפעמת בלבו של ראש הממשלה שלנו, מר בנימין נתניהו, או שמא להיפך: מנהיגותו היא שהיתה מהכוחות המניעים את בני משפחת החשמונאים. חוקרים אלה מציינים למשל כי כבר בנעוריו, כשהתעמת עם ה"כלניות" הבריטיות ברחובות ירושלים הכבושה, הצליח ראש ממשלתנו, מר בנימין נתניהו, להפיל "כלנית" חצופה במיוחד שהסתובבה בבירתנו האהובה כאילו היא שלו. אותם חוקרים מציעים כי העובדה שמר בנימין נתניהו הצליח להפיל את הגוי שימשה השראה לאלעזר חשמונאי כשהפיל את הפיל. גם אם סוגיה היסטורית זו טרם הוכרעה, אי-אפשר להתווכח עם העובדה שראש ממשלתנו, מר בנימין נתניהו, הוא מר בנימין נתניהו. חג אורים שמח.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת אלדד.
+
+
+ אפשר למחוא כפיים?
+
+
+ אני מזכיר לחברים שאסור למחוא כפיים, כי יש בכך משום הבעת דעה שלא בדרך המקובלת. חבר הכנסת עפו אגבאריה, כל אחד על-פי מראה פניו, אנחנו יודעים כיצד הוא התייחס לאמירותיו של כל חבר כנסת אחר. כן.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה ימים ביקרתי בכפר הלא-מוכר בנגב אום-אלחיראן, ושם, נגד הכפר הבלתי-מוכר הזה, הוציאו צווי הריסה – עליהם להרוס את הבתים ולהסתלק. הם כ-400 נפש, ולידם יש חווה של יהודי שחולש על מאות דונמים, והוא לבד. השבט ששוכן באום-אלחיראן, שבט אבו אלקיעאן, חווה את הנכבה שלוש פעמים: הם היו ליד רהט, והעבירו אותם בזמן הממשל הצבאי; אחר כך ב-1956 העבירו אותם, עד שהגיעו לוואדי-עתיר, ושכנו שם וגרו שם. 
+
+ אדוני היושב-ראש, בנוסף לצווי הריסה הם ניתקו אותם מהמים, וכל זה לטובת תוכנית היישוב חירן היהודי, שרוצים לגור שם.
+
+אדוני היושב-ראש, אני אמרתי את זה בקשר לחינוך וגם בקשר למים: דמוקרטיה, לפני שהיא חופש ביטוי וחופש הצבעה, היא זכות חיים. מים, חינוך – אם אתה לא מכיר במקום, זה לא אומר שאתה מכיר בזכותו של הבן-אדם. אלה זכויות בסיסיות של הבן-אדם, וזו לא דמוקרטיה – שמונעת זכות חיים מאנשים. תודה. 
+
+
+ יהיה אשר יהיה המצב שבו יסכימו בסופו של דבר הבדואים עם מדינת ישראל, והדבר הוא צורך, שכולנו צריכים להגיע להסכמה. יצטרכו הרבה ויתורים. אני ממליץ בפניך לקרוא את דוח מבקר המדי��ה המתייחס היום לזכויות אזרחים, גם אם יש מצב שבו יש מחלוקת קשה לגבי מקום הימצאם, ובקשר לזה המים. כדאי שתקרא את דוח מבקר המדינה. אסור לפרסם אותו עד השעה 16:00, אבל אתה כבר יכול לקרוא אותו. 
+
+ חברת הכנסת אדטו. ואחריה – חבר הכנסת אבישי ברוורמן, השר הנכבד לשעבר, ואולי גם לעתיד. לא אולי, מה זה אולי? 
+
+
+ אולי, רק בקואליציה אחרת. 
+
+
+ למה אולי? בעניין הקואליציות, חבר הכנסת שי, למדתי לדעת שהכול אפשרי. 
+
+
+ ראינו כמה מוזרויות. 
+
+
+ תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, אני שמחה שהרב אייכלר נכנס, כי הדברים מכוונים גם לאוזניו. אתמול שמענו כאן הרבה בנושא הדרת נשים, כאשר ניסו לכוון את הכול לנושא האוטובוסים ולהגיד למה אנחנו מתערבים באוטובוסים. נושא הדרת הנשים בכלל – האוטובוסים הם רק קצה קצהו של נושא הדרת הנשים במדינת ישראל. ואנחנו כל יום שומעים, כמו שילדים בודקים כל פעם את הגבולות – אנחנו שומעים כל יום שגבול אחר נפרץ. 
+
+בחרתי הפעם להתמקד בסיפור שקרוב אלי מאוד, סיפור אירוע של משרד הבריאות. כאשר חילקו בבית-חולים במרכז ירושלים פרסים לחוקרים, שתיים מהחוקרות שקיבלו פרס, פרופסור חני מעיין ואחות בשם נעמה הולצר, שהיו אמורות לקבל את הפרס, התבקשו מלכתחילה לשבת ביציע של האודיטוריום ונאסר עליהן לעלות על הבמה לקבל את הפרס, והן היו צריכות לשלוח מישהו בשמן לקבל את הפרס. זה לא אוטובוסים, זה משרד ממשלתי שמחלק פרס, ואם אנחנו מדברים על דברים שחצו כל גבול אדום, זה המקרה. 
+
+ ולכן, כשמדברים עכשיו על הדרת נשים, אנחנו מדברים על המרחב הציבורי, וזה לא רק שכונות חרדיות. זה פוגע בנו, בנפשנו, זה החברה השפויה שלוחמת על הדמוקרטיה והשוויון במדינת ישראל. תודה רבה. 
+
+
+תודה רבה לך על הערתך. בוודאי חבר הכנסת אייכלר יקבל דקה נוספת להשיב על עניין זה. השר נמצא פה, וגם הוא יוכל להשיב. 
+
+ אין דבר כזה שבשטח הציבורי יכול מישהו להדיר נשים, גם לפי גדולי הפוסקים של היהדות החרדית. מה שנקרא במתחם הציבורי – המתחם הציבורי שייך לכולם. אני רואה רבים מחברי החרדים ביותר מסתובבים בניו-יורק, אין שום בעיה. אין שום בעיה. אבל יחד עם זה, כאשר החברה רוצה, אין כפייה דתית ואין כפייה אנטי-דתית. כאשר החברה רוצה, היא יכולה לנהוג לפי רצונה; לא במתחם הציבורי. 
+
+השר לשעבר, תראה, יש לי פה – בוז'י שר לשעבר, כבל שר לשעבר; רק בן-סימון הוא שר לעתיד. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, אתה מקפח אותי עכשיו. 
+
+
+ אתם בסדר, אל תדאגו, יש אצלכם שרים שלא משתתפים בחוויית הכנסת. השר לשעבר אבישי ברוורמן, בבקשה. 
+
+
+ תודה. חג שמח. 
+
+ ברשותכם, אני רוצה להתייחס לאי-שוויון במדינת ישראל, להערתו של חבר הכנסת עמיר פרץ. בהערה הזאת אני רוצה – מלה מהתנ"ך ומלה ככלכלן שחושב שהשימוש בכלכלה בשנים האחרונות הוא קלוקל. 
+
+מלה מן התנ"ך: הלוא אנחנו יודעים שהמלך עוזיהו – "ויבן מגדלים בירושלים" – הביא לפרוספריטי ביהודה שלא היתה כמותה אולי מימי המלך שלמה. אבל הנביא ישעיהו אמר לו: יש פרוספריטי – "ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה", "ויקו לעשות ענבים ויעש באֻשים". היתה צמיחה, חבורה שלמה למעלה לקחת את הכול, אי-שוויון נוראי, והתוצאה בזמן הצמיחה הזאת היתה התפוררות של החברה היהודית. במקביל היה אותו הדבר עם ירבעם השני, שעליו דיבר עמוס הנביא. 
+
+אני מאוד מאוד לא מרוצה ממה שקרה בעבודה של כלכלנים רבים בשנים האחרונות. אני גם לא אהבתי את המושג "חברתי". יש כלכלה צודקת וכלכלה שאינה צו��קת. כלכלה זה לא רק תוצר לאומי, זה לא רק מספר הסטארט-אפים, זה לא רק האינפלציה. כלכלה זה האי-שוויון, זה העוני, זה רמת החינוך, זה רמת ההשכלה. 
+
+ולכן, ישראל חייבת לחזור בתשובה, והתשובה אומרת: כלכלה שבה מגדילים את ההוצאות הציבוריות, לא את הגירעון; שמובילים רפורמות. הכלכלה הנוכחית בישראל מעשירה קבוצה קטנה, תשבור את הסולידריות החברתית, ועל כך יהיו חלק מהנושאים המרכזיים בבחירות הבאות. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. למרות שאנשים לא הגיעו בזמן ההצבעה, כדי שלא יהיה רצף של חברי מפלגת העבודה – עינת וילף, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת בוז'י הרצוג. 
+
+
+ יצחק.
+
+
+ יצחק הרצוג, הלוא הוא בוז'י. גברתי בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ היושב-ראש, כבוד השר וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הבמה כדי לברך את הטכניון על ההישג המדהים בכך שהוא נבחר יחד עם אוניברסיטת קורנל להקים קמפוס בניו-יורק שיעסוק במקצועות הטכנולוגיים. זהו כבוד גדול לטכניון. ראש עיריית ניו-יורק, שהוא שיזם בכלל את הפנייה מלכתחילה, אמר את הדברים הבאים – הוא דיבר על כך שהטכניון מביא כוח בין-לאומי לניו-יורק, הוא שגרם למדינת ישראל להיות מדינת סטארט-אפ, עם 120 חברות בנאסד"ק, שמחציתן הוקמו או מונהגות על-ידי בוגרי טכניון, עם שלושה חתני פרס נובל ועם הישגים נוספים. 
+
+יש כאן גם מסר מאוד חשוב: אנחנו תמיד מדברים אך ורק על בריחת מוחות, איך מחזירים מוחות. יש כאן בעצם סוג חדש של התנהלות מול העולם בעולם פתוח וגלובלי, סוג של התפשטות מוחות שבה אנחנו משתפים פעולה. זה לא רק לצאת, זה לא רק להחזיר; זה למצוא את הדרך שגם נשארים כאן וגם משתפים פעולה עם העולם, ובדרך מגיעים להישגים מרשימים ביותר. 
+
+ אני בהחלט רוצה לברך כאן מהכנסת את הטכניון על הישגו המרשים, למען מדינת ישראל ולטובת האנושות בכלל. תודה. 
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. האם כבר קראתי? חבר הכנסת הרצוג, יצחק הרצוג. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת כבל. 
+
+
+ אגב, רק להערתה של חברת הכנסת וילף, מחוץ לפרוטוקול: מי שזכה במכרז הזה זאת אוניברסיטת קורנל, שגייסה 350 מיליון דולר והביאה אתה קבוצת אוניברסיטאות. אני מאוד מפרגן לטכניון, אבל זה לא פרויקט של הטכניון. 
+
+אדוני היושב-ראש, אני חושב שמה שקרה אתמול בטקס לחללי אסון השרפה בכרמל היה מביש בצורה בלתי רגילה. אני הרגשתי כאזרח ישראלי מבויש לחלוטין. הנה, נמצאות שם משפחות שעברו את האסון הנורא, באמת נורא מכול. אני מכיר חלק מהמשפחות הללו. אני ליוויתי את משפחת ריבן בעצמי כל השנה, ומשפחות אחרות, והן באמת לא באות לחשוב על ראש הממשלה; הן באות לחשוב על יקירן שאבד להן בשרפה הנוראה הזאת. ומה שהיה אתמול זה סר טעם, זה גס רוח, זה יוהרה. אני חושב שההתנהגות של ראש הממשלה וכל מי שארגן את האירוע, מטעמו ובהנחייתו, היתה מבזה ומבישה. 
+
+ הכי קל בעולם להפיל את האחריות על הש"ג. זה לא נכון. אנחנו יודעים את האמת. בסוף בדברים האלה מישהו נותן הוראה מגבוה, ומישהו נתן הוראה למסע יחצנות פלסטי בלתי נסבל באירוע שכל כולו כאב ואבל וניסיון להקהות את הכאב וליצור הנצחה ראויה לאנשים ששירתו אותנו בכוחות הביטחון והלכו לעולמם באסון נורא ואיום. 
+
+אני חושב שזה ראוי לכל גינוי, והייתי מצפה שראש הממשלה יתנצל ואנשיו יתנצלו, ושלא יפיל את התיק על אחרים. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שוב מוצא את עצמי חולק אתכם את עניין ההתפשטות של הנשק הבלתי-חוקי. הלילה נרצח ילד בן 12 מהכפר ג'דיידה. נורה מישהו, קצת יותר מבוגר, מהכפר טירה, וזה הכול מנשק בלתי חוקי, שכל כך נפוץ במגזר הערבי, ואנחנו בטוחים שזה לא מגיע מחוץ לגבולות.
+
+יש איזו התרשלות, הייתי אומר, או לפחות עצימת עין מהמשטרה ומכוחות הביטחון לדברים כאלה, כל עוד זה לא נוגע לביטחון המדינה. אם זה בתוך המגזר הערבי, אז כנראה אין להם בעיה. כל פעם אני מעלה את זה, ושאילתות לשר לביטחון הפנים, והתשובה תמיד היא חוסר שיתוף פעולה מהמגזר הערבי. משום מה, אם יש איזה פיגוע כזה או פגיעה כזאת על רקע לאומני, אז תמיד אפשר למצוא ללא כל שיתוף פעולה, אבל כאשר הרציחות בתוך המגזר הערבי – אנחנו מבקשים – לא רק אני, גם ראשי המגזר הערבי, ראשי הרשויות, כל בן-אדם מכובד אומר: תוציאו את הנשק הבלתי-חוקי, אתה יודע מה? גם החוקי, מתוך האוכלוסייה הערבית. זה יקטין את האפשרות לנגיעה ולחיצה קלה על ההדק.
+
+
+ תודה רבה. אני חושב שאנחנו צריכים לקיים על זה דיון בוועדת הפנים עם השרים ועם ראשי המשטרה, כדי לראות איך נוקטים שיתוף פעולה עם המנהיגות המקומית, איך דואגים לחברה. הדבר הוא בלתי נסבל. תודה רבה. 
+
+חבר הכנסת איתן כבל, גם הוא השר לשעבר, ואחריו – חבר הכנסת מולה.
+
+
+ מי יודע? אולי גם לעתיד, אחרי יושב-ראש ההסתדרות. 
+
+
+ אם אדוני רוצה לעשות פה – רק יאמר לי, זה לא נוגד? – שאני לא – – – 
+
+
+אחרי שעשית ממנו שר.
+
+
+ אמרתי שר לשעבר.
+
+
+דני שר לעתיד.
+
+
+ אמרתי שהוא היחידי שנותר לו להיות שר לעתיד, כי הם כבר שרים בעבר. הם יכולים גם להיות שרים לעתיד, אבל פשוט לא רציתי לקפח את חבר הכנסת בן-סימון. כל חבריו בסיעה שרים. בבקשה, חבר הכנסת כבל, הבמה לרשותך.
+
+
+ תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני עומד כאן לפניכם בחיל ורעדה, אוחזת בי התרגשות רבה, ואם יורשה לי, גם צמרמורת קלה. לכן, ברשותכם, מכובדי, אקרא את דברי מן הכתב.
+
+ אתמול, בטקס האזכרה לקורבנות האסון בשרפת הכרמל, כששמעתי את הסופרלטיבים האדירים, דברי השבח וההלל המדהימים שנאמרו על ראש הממשלה, נפקחו אוזני ואורו עיני. לפתע פתאום הבנתי שכל אשר אמרתי עד היום בגנותו של ראש הממשלה הוא דברי הבל ושטות. אדוני ראש הממשלה, אני מתנצל בפניך. סלח לי, מחל לי, כפר לי על חטאי. 
+
+ חשוב לי בהמשך לכך להוסיף על הדברים שנאמרו אתמול ולומר לך: אדוני הרם, הבנתי ואני מודה שאין כמוך. אתה גדול, אתה גיבור, אתה מדהים, שרירי, חזק ורגיש; אתה רחום וחנון, נושא חסד לאלפים; שערך שחור ושופע; אתה מכדרר יותר מהר ממסי; אתה קופץ גבוה יותר מג'ורדן; אתה מאמן מבריק יותר מגווארדיולה; אתה חוזה המדינה; אתה מקים המדינה. אתה, אדוני ראש הממשלה, שמש העמים.
+
+בתוך ההתרגשות הזאת, אני מתכוון להניח עוד היום הצעת חוק על שולחנה של הכנסת: מעתה ועד לדיראון עולם יוכרז יום 1 באפריל כיום הודיה, לפאר את שמך, להלל ולקלס את הוד מעלתך. אוהבים אותך, ראש ממשלתנו. אוהבים אותך, ראש ממשלתנו. אוהבים אותך, ראש ממשלתנו.
+ 
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל.
+
+
+ אי-אפשר למחוא כפיים בכל זאת?
+
+
+ חבר הכנסת מולה – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר, שלו תהיה זכות כפולה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אני יכול להתחרות ברטוריקה של איתן כבל, אבל בכל זאת, דברי מכוונים לספסל הזה, אדוני היושב-ראש. הרב אייכלר, אני רוצה שאתה תקשיב טוב. אני פוסח ��ליך, דרך אגב, הרב אמסלם. 
+
+ אני רוצה להקריא מכתב של גברת בשם רונית, שהיא תושבת חוזרת מאוסטרליה, שכתבה אלינו בענייני הדרת נשים: הצעתי את שירותי הייעוץ שלי למישהו בכיר בבית-ספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, שענה לי כך: רעיון מצוין, אבל אני אדם דתי ומעדיף שהייעוץ ייעשה על-ידי גברים בלבד. אדוני היושב-ראש, גברים בלבד. כתושבת חוזרת מאוסטרליה, אחרי 15 שנה, שחזרה על מנת לגדל את שני בני בישראל, אני מרגישה שתגובה כזאת מתאימה לאירן. אני מצטערת שאני עדה לשינוי הקיצוני הזה שבני ייאלצו לחוות. אם לא נבלום את התופעה עכשיו, אנחנו נבכה בעתיד.
+
+ אכן, הרב אייכלר, אני מציע לכם לחשוב אם המרחב הציבורי לא עובר שינויים בגלל הקיצוניות שלכם, והחברה בסופו של דבר לא תסכים אתכם. תחשבו גם על זה, אדוני.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, הנה אתה כבר משיב. קודם יש לך להשיב ולאחר מכן יש לך דקה. איך שאתה רוצה. אתה רוצה בהתחלה לומר את דבריך ולאחר מכן להשיב? 
+
+
+ קודם להשיב.
+
+
+ קודם להשיב. בבקשה.
+
+
+ קודם כול אני רוצה להתייחס לדבריה של ד"ר אדטו. אני אומר ד"ר אדטו מלבד חברת הכנסת אדטו, כי היא, היתה לה זכות גדולה לטפל בהרבה נשים חרדיות ותינוקות חרדים נולדו "באשמתה". את זה אני רוצה לומר לשבחך, בניגוד ליושבת-ראש מפלגתך, שהזהירה אתמול ב"גלי צה"ל" שיש כבר 50% ילדים שאינם ציונים בכיתות א', וזו סכנה שבעוד עשר שנים לא נוכל לטפל בה. אני לא יודע, מה היא מבקשת? שדוקטור תפסיק לילד ילדים חרדים, או שילדים חרדים יקבלו חינוך שהיא קיבלה וייראו כמוה, בניגוד לדעת הוריהם? זה בעניין הזה.
+
+ בעניין הדרת נשים, שאמרת שזה לא רק אוטובוסים, אני חוזר ואומר: במקום שאין צפיפות לא היתה שום בעיה של מהדרין. סבתא שלי מכרה עופות במחנה-יהודה במשך 50 שנה, אני לא יודע אם הכרת אותה. אמא שלי היתה מוכרת רהיטים עד לפני כמה שנים בגאולה, במשך שנים רבות, לגברים ולנשים, ואין בעיה כזאת. כשיש צפיפות – והזכרתי אתמול במליאת הכנסת את המחקר של עיריית תל-אביב, ש-83% נשים התלוננו על הטרדות מיניות בתוך האוטובוסים בצפיפות בתל-אביב – אני מצפה מארגוני הנשים לדרוש את הזכות של נשים ושל גברים לא להידחס באוטובוסים ולהיות באופן נפרד.
+
+לגבי מה שקורה כשאין צפיפות, אין שאלה של מהדרין. הזכרת את הסיפור של מה שהיה במשרד הבריאות. חבל שהרב ליצמן לא נמצא פה ואני לא יכול לשאול אותו מה היה שם. אני בטוח שאם האשה היתה רוצה לשבת איפה שהיא רוצה לשבת הוא לא היה אוסר עליה. כולנו מכירים את הרב ליצמן, הוא לא בן-אדם כזה. 
+
+
+ לגבי חבר הכנסת מולה.
+
+
+ לגבי חבר הכנסת מולה: על אותה מכללה שהזכרת בבית-וגן – פרסמתי ושלחתי ל-120 חברי הכנסת מכתב של אשה שקיבלה אישור ותארים מאותה מכללה והתבקשה להתקבל לעבודה והיא לא התקבלה כי יש לה יותר מדי ילדים. זאת אומרת, יש תופעות כאלה. אם האיש הזה לא רצה אותה כיועצת בשבילו – אני יכול להגיד לך שאיש בכיר מאוד, שחבל שאני לא יכול לומר לכנסת את שמו, כי הוא לא בחיים, אמר לי: הבן שלי לא מעסיק נשים בתוך משרדו, רק גברים, כי הוא לא רוצה בעיות. יש היום מלחמת נשים בגברים וגברים בנשים שאין בחברה החרדית.
+
+
+ תודה.
+
+
+ ולא יצליחו להכניס את המלחמה הזאת אל תוך הבית החרדי.
+
+
+ נאום בן דקה – בבקשה, אדוני.
+
+
+ בבקשה. עכשיו לנושא שרציתי לדבר עליו. היום אנחנו מדליקים נר חנוכה. נר חנוכה היום זה נר שמאיר ומדליק בכל בית וכל נשמה יהודית בישראל. ידועה האגדה על ג'ורג' וושינגטון שבשעתו, בזמן המלחמה, מלחמת השחרור האמריקנית, היה לילה שחור וצברו המון תבוסות, והוא היה שבור לב, והוא ראה נר קטן מבצבץ באחד המחנות באיזה אוהל. הוא חשב שמישהו מסמן לאויב. נכנס לשם ופגש יהודי שהדליק נר חנוכה. הוא שאל אותו: מה זה? הוא אמר לו: היה היו החשמונאים בשעתם, שלא היה להם שום סיכוי מול היוונים והם ניצחו, וכל הסיפור של חנוכה שכולנו יודעים. אמר לו ג'ורג' וושינגטון: אני מודה לך, הצלת אותי. בדיוק עכשיו נקודת השבר שלי, ומעכשיו אני יוצא לניצחון. והוא היה מבקר אצלו הרבה פעמים בחנוכה. 
+
+אני מבקש, בניגוד לאלה שרוצים להוציא מפגן לפידים, לפידי אש, להצית את האווירה נגד הציבור החרדי בימי החנוכה, כמו הלפידים אצל היוונים באגדות – אני רוצה שכולם יאירו בנר הקטן, נר החנוכה, נר המצווה ואור התורה. תודה רבה. 
+
+
+ מאה אחוז. הוא רוצה לדבר? אוקיי. עכשיו אנחנו עברנו לחבר הכנסת אמסלם. אנחנו שומרים את הזכות לחבר הכנסת בן-סימון להיות אחרון, ולכן אחריו – חמד עמאר. ואחריו, אם ירצה מג'אדלה, גם הוא יקבל לדבר. ואחרון ידבר בן-סימון ללא הגבלת זמן.
+
+
+ אחרון או מה? לא הבנתי.
+
+
+ בן-סימון יהיה אחרון היום. לא, אתה תהיה לפניו. והוא יקבל את הזכות, משום שהוא אחרון חביב, לדבר ללא הגבלת זמן. בבקשה.
+
+
+ ואני לפניו?
+
+
+ כמובן, במסגרת דקה, דקה ורבע.
+
+
+ בגלל הגיל? בגלל הגיל?
+
+
+ בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני שכח את רונית תירוש.
+
+
+ לא, לא. לא שכחתי. לא שכחתי. חבר הכנסת אמסלם, הזמן לרשותך, אדוני.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה כמה שבועות שהציבור החרדי בכללותו נמצא במתקפה מצד התקשורת. במרבית התופעות המדוברות מדובר בשוליים קיצוניים בלבד, שאינם מייצגים את הציבור הדתי ואת החרדי השפוי, ואני מדגיש: השפוי. מרבית הציבור סולד מהדברים הללו. חשוב להדגיש זאת.
+
+ אבל, ברשותך, אדוני היושב-ראש, שני סיפורים קצרים. שתי עובדות. האחת, בקשר לגאון עולם, רבי שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק לברכה. מסופר שהרב אוירבך תמיד היה רגיל לנסוע באוטובוס, ולא פעם התיישבה לידו אשה. מעולם הרב אוירבך לא קם בהפגנתיות, מעולם. אם לא היה לו נוח, הוא חיכה לתחנה הראשונה, והוא ירד. כי הוא ידע שדרך ארץ קדמה לתורה, וכבוד הבריות זה חלק בלתי נפרד מההלכה.
+
+וסיפור שני, מספרים על שני רבני טבריה, עלה הראשון מתחנה לאוטובוס שהיה מלא מפה לפה. המקום היחיד לשבת היה ליד אשה. הוא לא ישב. הוא עמד. עלה תחנה אחריו הרב האחר של טבריה, והמקום היחיד היה ליד אשה, והוא ישב. וכשהם ירדו שניהם, אחד הסתכל על השני, ואומר לו: כבודו? הוא אומר לו: כבודו. אומר לו: כבודו רב, אבל אני חכם. 
+
+אני מצטט את אחד הדברים החשובים שלימד אותנו אחד מגדולי הפוסקים, הרדב"ז, רבי דוד בן זמרא, לפני 400 שנה: צריך שיהיו משפטי תורתנו מסכימים אל השכל ואל הסברה. 
+
+ רבותי, בואו נחזור לפרופורציות, ובל נכתים ציבור שלם בחינם בעטיין של תופעות שוליים. הסתה זה דבר מסוכן. בל נשכח: דסני עלך, לחברך לא תעביד – מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, ואת זה אני אומר לכולנו. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת אמסלם. דברים חשובים ביותר. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חברת הכנסת תירוש. אחריה – חבר הכנסת מג'אדלה, ואחרון – יסיים חבר הכנסת בן-סימון. בבקשה.
+
+ אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר נהרגו בכבישי הארץ ארבעה בני-אדם. מהתחלת השבוע נהרגו שלושה בני-אדם. אני משתתף בצער המשפחות. בשנה שעברה נהרגו 378 בני-אדם. מהתחלת השנה נהרגו 373 בני-אדם.
+
+אדוני היושב-ראש, כולנו יודעים שמעורבותם של בני מיעוטים בתאונות דרכים היא כפולה ממספרם באוכלוסייה, היא מגיעה קרוב ל-40%, גם במספרם של ההרוגים מקרב בני המיעוטים. המאבק בתאונות דרכים, אם יתמקד באוכלוסייה המיוחדת הזאת – ואני קורא לה "המיוחדת" – זה יכול להוריד את מספר ההרוגים במדינת ישראל ביותר מ-73 הרוגים, אם נתמקד ונגיע למצב שההרוגים בקרב המגזר הערבי יהיו כמו מספרם באוכלוסייה. לא יותר. לא 40%. ולכן אני קורא לשר התחבורה, בתוכנית שלו, של שנת 2012, להתמקד במגזר הערבי. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת תירוש. חבר הכנסת מג'אדלה.
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש. אני בימים האחרונים שומעת רבות את המלים: שוליים, מיעוט, קומץ. אני חושבת שאסור לנו להיכנס לשלווה ולאופוריה שאכן מדובר בקבוצה קטנה. מדובר בקבוצות הולכות וגדלות. אני חייבת לומר שגם בחינוך הממלכתי-דתי, לצערי אני רואה יותר ויותר התחרדות, יותר ויותר פניות להפרדה, לכיתות הומוגניות לבנים ולבנות, כבר בחינוך היסודי, דברים שאני כמנכ"לית המשרד לא נתקלתי בהם. ואני אומרת לכם, קורה לנו משהו שהולך להקצנה. אני לא רוצה לשפוט את זה לטוב ולרע, אבל אנחנו הופכים להיות יותר ויותר קיצונים.
+
+ ואני אומרת שבכל מה שקשור בהנחיות האחרונות, בתופעות האחרונות, של הדרת נשים והושבתן בירכתי האוטובוס, אלה דברים שהם לא ציווי דאורייתא. אני יכולה להביא הרבה מאוד דוגמאות מהתנ"ך: החל ממרים, תוף מרים, אנחנו יודעים שמרים יצאה במחולות לפני אהרן ומשה ובני ישראל, היא ו-600,000 נשים, ואף אחד לא הלך להטביע את עצמו בים-סוף, ואף אחד לא אטם את אוזניו. וכשדוד וגם שאול חזרו ממלחמותיהם יצאו בנות ישראל בשירה ובמחולות, אף אחד לא נרתע מכך. ושירת דבורה הידועה, ועוד ועוד, כהנה וכהנה דוגמאות.
+
+ אני אומרת לכם, הפרשנויות המחמירות שניתנות על-ידי רבנים שונים, גם בהקשר הזה וגם בהקשרים אחרים, כמו בצה"ל, אני חושבת שיש מי שצריך לקום ולעשות לזה סוף, ולא להתנחם בזה שמדובר במיעוט או בקומץ. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מג'אדלה – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת בן-סימון, גם הוא השר לשעבר.
+
+ אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתי, חברי חברי הכנסת, אתמול, כפי שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, נפגשנו לארוחת ערב – חברי חברי הכנסת פלסנר וחרמש – עם משלחת בכירה מאוד מרומניה, ביקור גומלין. ושאלו אותי על מה שראו בתקשורת, על האוטובוס ועל האשה, ואמרתי להם: אני בתור לא יהודי – ערבי גאה – בבקשה, חברי ישיבו לכם. את השאלה תפנו אליהם. וכמובן, אין תשובות.
+
+ולך אני אומר, אדוני היושב-ראש, הנושא הזה הוא לא לנאום בן דקה, זה נושא שבו כולנו נכשלנו; מהבית עד בית-הספר עד מערכות מסביב. וחבל ששר החינוך לא שומע את זה – בטח יגיע אליו – כולנו נכשלנו. עכשיו, אין שמחה לאיד. אני אומר את זה לחברי עמיר פרץ. כשאני רואה את הקיטוב, מה שקורה בחברה היהודית, אני אומר: אז מה לגבי, בן העם האחר? אני עומד בסימני שאלה קשים, ואני אומר לך, זה נושא שמתחיל במה שהתחיל באוטובוס, זה ממשיך באלימות, זה שסעים בחברה. בסוף כולנו משלמים מחיר יקר. תודה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת בן-סימון. דניאל בן-סימון, אנחנו נותנים לו – – – 
+
+
+ כבוד היושב-ראש – לאור הכבוד שאתה נותן לי, אז גם אני פונה אליך ב"כבוד היושב-ראש", חברי הכנסת והשר לשעבר – –
+
+
+ ברגע זה הכנת לי עוד חוק צינון.
+
+
+ – – ואני לא רוצה להגיד מה לעתיד, זה יישמע כאילו אני מתחנף אליך, אז אני מעדיף שלא. אני רוצה לחזור לאירוע של אתמול. כמי שהיה שם – ישבתי מאחוריך שתיים, שלוש שורות. אתה ראית את פני העתיד, ישבת קדימה ליד המנהיג היקר, לא יכולת לראות מה שיש מאחור. ישבתי בתוך הקהל, ואני חייב לומר לך – רשמים של אדם שישב בתוך עמו, בין קציני משטרה ומשפחות אבלות – אני חייב לומר לך על התחושה של חוסר הנוחות. לא יכולת לראות את זה – וזו הזדמנות גם לומר לך שהדברים שאמרת אתמול נגעו ללב בצורה מיוחדת, יותר מאשר של האחרים – ובעניין הזה היתה תחושה של אי-נוחות. אנשים עם דמעות בעיניים, שפתאום שומעים את הזמירות האלה עבור ראש ממשלה.
+
+וזה קורה, ותסלח לי על האנלוגיה, זה קורה כשיוצא השבוע ספר – מתורגם – של צ'סלב מילוש, סופר פולני שקיבל פרס נובל לספרות. הספר שלו, "הרוח השבויה", ספר מונומנטלי שתורגם לעברית השבוע, כדאי לעיין בו – על מה קורה לחברות שנופלות קורבן לפולחן אישיות; פולחן האישיות הזה, שמתחיל בראש הממשלה האחד והיחיד, ומתפתח להשתקה של ביקורת וחוסר יכולת בעצם לבקר משטר. 
+
+ ולכן, אדוני היושב-ראש, הלקח שלי – ואני לא רוצה להיות בוטה כפי שהאחרים היו – כמי שהיה שם, ושוב, לא יכולת לראות את זה, כי עד כמה שאני יודע אתה לא יכול להסתכל אחורה, אבל האנשים ישבו באי-נוחות. אנחנו לא מורגלים לסגנון הזה, כפי שמקובל אצל "המנהיג היקר" שזה עתה הלך לעולמו, ואצל צ'אושסקו, בחברות אחרות. ולכן, אני מביא את הסופר הזה, שאנחנו מציינים 100 שנה להולדתו, ובצדק, פרס נובל לספרות, שכתב על חברות שגולשות לתוך מקומות שפולחן האישיות במרכזם ואחריתן מי יודע. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה על כך שבאמת לא ניצלת את ההסכמה הגורפת שנתן לך היושב-ראש לדבר בלי הגבלת זמן.
+
+
+ אה, באמת? היית רציני?
+
+
+ כשר לעתיד אתה לא מוגבל בזמן.
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה רבה. לתת לו להתאמן פעם אחת. זה רק יום פרסומת לשרות, אדוני השר.
+
+
+ – – –
+
+
+ נתנו לו רק אפשרות לראות איך ששר לא מוגבל. אני מודה לכל חברי הכנסת אשר השתתפו בנאומים בני דקה. 
+
+
+
+
+ אני מזמין את כבוד השר אדלשטיין לבוא ולעלות על מנת להשיב על שאלות חברי הכנסת בנושאי משרדו, אבל אם ירצה להתייחס לעניין ההדרה, או לעניינים שהועלו כאן על-ידי חברי הכנסת, הוא מוזמן לעשות זאת בראשית דבריו.
+
+ אני רוצה להפנות את תשומת לבם של חברי הכנסת הנכבדים שאנחנו – האם יש כאן הסכמה של כל חלקי הבית? אנחנו העלינו על סדר-היום היום נושא הקשור למועצות המקומיות שקיים בהן נושא האבטחה, ואנחנו מחויבים לעשות זאת לפני ינואר – קיבלו פטור מחובת הנחה – רק השר חתם על זה אתמול, ואני ממליץ שאנחנו נביא את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 126) לקריאה ראשונה בישיבה זו. אם יש מישהו שמתנגד, שיודיע לי. עד רגע זה אמרו לי שיש הסכמה של כל הצדדים. אדוני השר, אתה תציג את החוק אחר כך?
+
+
+ אני אציג.
+
+
+ – – –
+
+
+ אתה תציג?
+
+
+ – – –
+
+ הוא יציג את החוק. בסדר גמור.
+
+
+ אני אציג את החוק, אבל, ברשותך, אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ לא, לא, לא, קודם נתייחס – – –
+
+
+ לא, לא, לא, אני אומר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אקח את הצעתך, ולפני שנעבור לשאלות בנושאי הסברה ותפוצות, אבחר להתייחס בקצרה לכמה דברים. אני גם מאוד אשתדל לא להיגרר לפולמוס או לציניות, אלא ללכת בעקבותיך וגם בעקבות חבר הכנסת הרב אמסלם – –
+
+
+ אמסלם.
+
+
+ – – שדיברתם על החשיבות בהבנה הדדית והידברות. אז רק באמת הערות קצרות. 
+
+ לגבי הטקס אתמול – דיברו על כך כמה דוברים – התחושה שלי, ואני, עוד פעם, אומר את זה מאוד בכנות, התחושה שלי שדווקא כל אלה שטוענים שנפגע זכר הנופלים, שנפגעה הממלכתיות, שנפגעו כל מיני דברים מאוד חשובים לנו, לדעתי עסוקים קצת כרגע בנוהל וידוא הריגה של הטקס והזיכרון והממלכתיות. אני הייתי מציע לכולנו, גם אם התחושות של מישהו, של מאן דהוא, לא נעימות, לשקול עד כמה אנחנו רוצים לעשות סטנד-אפ קומדי מאירוע מסוג זה.
+
+בנושא השני, שגם כן עלה, והוא חלק מאותו עניין ההידברות, אדוני היושב-ראש, אני שמעתי – אם אני לא טועה זה היה חבר הכנסת עפו אגבאריה, שדיבר על הכפר הלא-מוכר בנגב. אני חושב שהמשפט הזה מדבר בעד עצמו, כי אני לא שמעתי את חבר הכנסת עפו אגבאריה מדבר על הכפר הלא-מוכר מגרון, או הכפר הלא-מוכר רמת-גלעד. אני, דרך אגב, לא אסתיר, אדוני היושב-ראש, שאני גם לא שמעתי את משפחת זר היקרה לי כל כך מדברת על הכפר שלו במושגים מאוד סלחניים. אבל אני הייתי מציע לכולנו לנסות, לנסות, ולראות את התמונה הכוללת, ולא ללכת בעקבות אותה מדינה שממנה באתי, שבה תמיד המרגלים שלנו היו לוחמי החזית הנסתרת ופטריוטים, והמרגלים שלהם היו תמיד מרגלים מסריחים. כך אנחנו נגררים מבחינת השפה בוויכוחים הציבוריים, וזה לא מוביל לשום מקום.
+
+ והערה אחרונה, אדוני היושב-ראש, בנושא הרגיש ביותר, כמי שאפילו, מיותר לומר, לא במיוחד נהנה מכל האירועים של מה שמכונה "הדרת נשים". אני הייתי מציע לכולנו – עוד פעם, אף אחד לא שם אותי אלוף על אנשים כאן, ודאי שאני לא מחלק הוראות, אבל הייתי מציע לכולנו להירגע, וזאת משתי סיבות: אחת, הדברים האלה מגיעים בצורה מאוד מעוותת לכל מיני רחבי עולם. הדיווחים, אין להם כל קשר למציאות במדינת ישראל. ובאמת, כשר ההסברה אני יכול לומר שאותה תדמית של ישראל שנוצרת כאילו אנחנו באמת אירן, ואנחנו כולנו מבינים, גם הלוחמים הגדולים, שאין לזה כל קשר, לא לאירן ולא לרוב הדמוקרטיות בעולם. 
+
+ זאת הסיבה הראשונה, ואת זה אני אומר, כנראה, מבחינה מיניסטריאלית. מבחינה הרבה יותר אישית, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, שבסוף אנחנו נשפוך את התינוק יחד עם המים.
+
+
+ נכון.
+
+
+ ומעשה שהיה כך היה: לפני הרבה מאוד שנים הייתי תלמיד בתוכנית מאוד יוקרתית בשם "עמיתי ירושלים", ועשינו שבת ביחד. בתוכנית הזאת למדו רבנים רפורמים, ורבנים קונסרבטיבים, ורבנים אורתודוקסים, ובורים ועמי ארצות כמוני, שהם לא רבנים בשום זרם. ושבת ביחד זה שבת ביחד, וצריך מניין. עשיתי את הכול לארגן את כולם להתפלל ביחד, אבל מה לעשות? צריך גם מחיצה. והכול התפוצץ ברגע האחרון, כשנכנסה מה שנקרא "רבה", אשה מן התנועה הרפורמית, ראתה את המחיצה, ואמרה – אדוני היושב-ראש, אני רואה את הסצנה מול עיני עד היום, ותיכף תבין למה. אמרה: אני לא אכנס לכאן. אני לא כלבה. רק כלבה תסכים לשבת מאחורי המחיצה. ואני הסתכלתי ככה, הפניתי את הראש, וראיתי את – אפילו בציניות אני לא יכול לומר – את הכלבה שישבה שם מאחורי המחיצה. מי שישבה בסבלנות ולא אמרה מלה, וחיכתה לתחילת התפילה, היתה פרופסור נחמה ליבוביץ, מורתי הדגולה, זיכרונה לברכה, זצ"ל, שוודאי מיותר לומר, אדוני היושב-ראש, שאילו היינו מסירים את המחיצה, היינו מונעים ממנה להתפלל אתנו במניין.
+
+אז אני תמיד הייתי מציע לראות, לצד המקרים המזעזעים שלפעמים מתוארים – והם מיותרים ואין להם שום מקום בחברה הישראלית, לא במרחב הציבורי ולא בכלל – שגם מה לעשות? יש צד שני לאותו מטבע. וכדאי לזכור את זה, ואני, את הפנים של נחמה ליבוביץ זצ"ל לא אשכח באותו רגע.
+
+ומכאן, אדוני היושב-ראש, אני מוכן לבקשה. מבחינת הפרוצדורה אני מבין שחברי הכנסת צריכים לשאול את השאלה, ואז אשתדל להשיב.
+
+
+ מייד. אדוני יכול להקדים דברים אם הוא רוצה לומר, או שאתה רוצה ישר?
+
+
+ משרד ההסברה והתפוצות, כידוע לחברים הנכבדים, קם לפני שנתיים וחצי. זאת הפעם הראשונה שקיים במדינת ישראל משרד כזה. מצד אחד, בפעם הראשונה קיים במדינת ישראל משרד ההסברה והתפוצות. היו בעבר, חבר הכנסת נחמן שי, שני ניסיונות להקים משרד הסברה, ותיכף אני גם אגיד למה אני לא מבלבל בין השניים. כי אחת הדילמות – ודווקא הח"כים שנמצאים כעת במליאה, שחלקם בעלי ניסיון עשיר בתחום – אחת הדילמות שלנו היתה מלכתחילה עד כמה אנחנו צריכים ללכת למסלול של משרד שמאגד כמה נושאים, אבל לעשות הפרדה, עד כמה שאפשר ברורה, בין תחום ההסברה לתחום התפוצות, או שאנחנו יכולים וצריכים לשלב את השניים. אני לא חושב שאפילו צריך להתעמק ולהסביר למה. יש מה שמכונה בלעז pros and contras, יש יתרונות וחסרונות לשתי הגישות. 
+
+ קיימנו התייעצויות רבות, הן עם מומחים בארץ והן עם מנהיגי קהילות יהודיות בתפוצות, והגענו למסקנה שהפרדה ודאי צריכה להיות, אבל יחד עם זאת יהודי התפוצות, מנהיגי הקהילות, הביעו כזאת דאגה מן התדמית של ישראל בעולם וכזה רצון להתגייס, שבחלק גדול מן הדברים, כפי שתשמעו במענה לשאלות שלכם, אנחנו בהחלט מערבבים – זאת אולי מלה לא יפה ולא מדעית – אבל מערבבים בין השניים ועושים פרויקטים שקשורים גם לתחום של הקשר שלנו עם יהודי התפוצות, וגם ודאי לנושא של התדמית של ישראל.
+
+הערה אחרונה בהקדמה – אדוני היושב-ראש, אני לא מכיר הגדרה אחת תואמת למושג "הסברה". זה לא אסון. למושג שפה, לינגואה, למיטב ידיעתי, גם אין הגדרה, אבל עדיין, בלשנות קיימת אלפי שנים. כלומר, זה לא אסון. אבל זה מחייב אותנו לדייק. כל פעם שאנחנו אומרים "הסברה", אני לא בטוח שאנחנו יודעים למה בדיוק אנחנו מתכוונים. לכן המשרד ניסה להבין מה תפקידו בכוח ומה הוא מבין, המשרד, כהסברה. ודאי שלצד שאר התחומים אנחנו בחרנו את הנושא שמכונה בלועזית public diplomacy – דיפלומטיה עממית או דיפלומטיה ציבורית – כנושא שמבחינתנו הוא היווה נישה בשביל המשרד לעסוק בו וגם נושא שאין בלתו, כי לעניות דעתי – לא חובה להסכים, אבל זו תחושתי, ותחושתי גם די בדוקה – היום דברים של ראש מדינה, שר, שגריר, נתפסים, קצת אולי הפוך על הפוך, כפחות אמינים מאשר מייל ששלח לך חבר או סטטוס ב"פייסבוק" או משהו שמישהו אמר לך במהלך הנסיעה. לכן, אנחנו מנסים מאוד לפתח את התחום הזה. כמה שאלות מתייחסות לזה – שאלה של חברת הכנסת וילף וגם שאלות נוספות מתייחסות לזה – ואני אשמח להתייחס בתשובות לנושאים ביתר פירוט.
+
+
+ תודה רבה. אנחנו בהחלט רואים גם בדאגה, אם כי לא בבהלה, את האווירה היום בקמפוסים בארצות-הברית ובעיקר במערבה של ארצות-הברית, של עמדות קשות ביותר כלפי מדינת ישראל. כמובן שיכולים להיות אנשים בעלי דעות שאנחנו לא יכולים לשנות אותן, אבל נדמה לי שזה באותם קהלים שאנחנו היינו פעם מאוד מאוד מקובלים בהם. היום נדמה לי שהרצון, או התחושה – שהרצון לקיים מדינה פלסטינית לפעמים בא בלי לקחת בחשבון את הסכנה לקיומה של מדינת ישראל. נדמה לי שאנחנו בכנסת עושים כמיטב יכולתנו, ונמצאים כאן חברי כנסת, ויש גם אחרים שאינם נמצאים, שעושים מאמצים רבים להסביר את עמדתה של ישראל על כל פניה; על כל פנים, את העובדה שבשום פנים אין אדם כאן במפלגות הציוניות שחושב שמדינה פלסטינית, בין שהיא כורח ובין שאינה כורח, אבל על כל פנים גם אלה שסוברים שהיא כורח או צורך, לא חושבים שהיא צריכה לבוא על חשבון קיומה של מדינת ישראל. 
+
+ נדמה לי שהיום בארצות-הברית – אני גם במסעותי, ונדמה לי שהיום המשרד שלך – ואני יודע עד כמה אתה עוסק בעניין זה – צריך לתת את דעתו. היום, מה שהיה פעם בעולם הצורך המוסרי לקיים מדינה כמדינת ישראל, הופך להיות צורך מוסרי לקיים מדינה פלסטינית, כאשר הנימוקים שהביאו להקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מתחילים מעט ולאט להיות כאלה שהם כבר לא באים בחשבון כאשר אנחנו מדברים על הצורך קודם כול בקיומה של מדינת ישראל, ולאחר מכן לשקול את הדרך שבה אנחנו נקיים שלום עם שכנינו.
+
+ בבקשה, ראשון השואלים הוא חבר הכנסת אברהם מיכאלי, אשר יתכבד וישאל. הוא יכול, כשהשר מדבר, גם לשאול אותו תוך כדי שאלות נוספות ולקיים דו-שיח. אחריו – חבר הכנסת אלדד, אחריו – חברת הכנסת וילף, ולאחר מכן – חבר הכנסת נחמן שי. מי שיהיה פה באולם וירצה לשאול שאלות נוספות את השר יוכל לעשות זאת. לאחר מכן נעבור לחקיקה. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. ידידי סגן היושב-ראש, תואיל לבוא ולהחליף אותי. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שאלה ראשונה: כיצד משרדך נערך למניעת ההתבוללות ולחיזוק ערכי היהדות בקרב היהודים בתפוצות? מה הם הכלים והמשאבים שמשקיע משרדך בכך? שאלה שנייה: כיצד משרדך מטפל בדה-לגיטימציה של מדינת ישראל הנשמעת ברחבי העולם ובכלי התקשורת הזרים בעולם? האם יכול השר לתת לנו נתונים באשר לכלים שמשרדך מעמיד לצורך העניין? מה הם ההישגים שהשר יכול להצביע עליהם בשלב זה? תודה.
+
+
+ תודה רבה. אדוני, בבקשה.
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לחבר הכנסת מיכאלי. קודם כול, שני נושאים די ברורים – אני לא חושב שאחדש לך רבות אם אני אגיד שבמאבק שלנו כנגד ההתבוללות, ההתרחקות מהקהילה היהודית הממוסדת, ממדינת ישראל, אנחנו רואים כאן שני מרכיבים חשובים: אחד זה זהות, והשני זה השתייכות. כידוע, אדם הוא חיה חברתית. קשה מאוד לנהל אורח חיים יהודי וזהות יהודית בהיותך מנותק מכל קשר מוסדי, קהילתי, מה שזה לא יהיה. עוד פעם, גם כאן לא אחדש: בעידן המודרני מדובר לא בזהות אחידה אצל כל אחד; בתת-זהויות אצל כל אחד מאתנו. כך מנתחים את זה. אנחנו בוודאי מנסים לחזק את המרכיב של הזהות היהודית בתוך המגוון הזה. במישור השני, של ההשתייכות, כמו שאמרתי הכוונה בוודאי להשתייכות לקהילה, למוסדות היהודיים במקום, וגם לקשר עם מדינת ישראל.
+
+מה שאני לא אסתיר, שמחזק אותנו – ותיכף אציין כמה פרויקטים שאנחנו עושים כמשרד, אבל להקדים ולומר, ולהיות גם כן – מה שמאוד עוזר לנו מבחינת הדור הצעיר, שוודאי מדאיג אותנו מכמה סיבות, זה הנושא של הפרויקטים הגדולים כגון "תגלית" ו"מסע". יש לי הכבוד להיות יושב-ראש ועדת ההיגוי של "תגלית", ובאמת אני חייב לומר שהמספרים – אם לפני 12 שנה, כשהמייסדים שוחחו אתי אז על פרויקט "תגלית", מישהו היה זורק לי את המספר רבע מיליון, הייתי צוחק לו בפנים. אבל עובדה שהפרויקט הזה ממשיך ומצליח. לצערי, יש עדיין רשימות המתנה, למרות שהממשלה העלתה את ההשתתפות שלה בפרויקט בצורה שפשוט לא תאומן.
+
+
+כמה התקציב של – – –?
+
+
+ השנה זה 80 מיליון, וזה יגיע ל-120 מיליון שנתי.
+
+
+ – – –
+
+
+שקל. 120 מיליון שקל.
+
+
+ – – – של הממשלה.
+
+
+ כשהתחלתי, זה היה 65 מיליון שקל מגורד, זאת אומרת זה קוצץ, והיינו צריכים לגרד עד ל-65 מיליון מכמה משרדים.
+
+
+ זה כולל, נכון? זה כולל חלקה של הממשלה או רק – – –?
+
+
+ לא, זה החלק של הממשלה – נחמן שי, זו שאלה טובה – מותנה ביכולת לגייס כסף "מצ'ינג", כסף מקביל, מגורמים לא ממשלתיים. אני אישית חייב להודות שישבתי לא מזמן עם כמה תורמים בארצות-הברית, אתגרתי אותם והסברתי להם שההחלטה הזאת של הממשלה לא תחזיק מים אם לא יהיה מאמץ נגדי שלהם. אני שומע דיווחים חיוביים. יש לנו ועדת היגוי בתחילת חודש ינואר כאן בארץ, ואני מקווה ששם נשמע שבאמת המאמץ של הממשלה והקריאה שלי לפגוש את המאמץ בכסף מתאים, ב"מצ'ינג", הצליחו.
+
+לגבי הפרויקטים של המשרד – לא להישאר במישור הפילוסופי – יש כמה דברים שאני אציין ללא סדר מחייב. בארצות אמל"ט – שעוד פעם, התחושה שלהם, לא התחושה שלי, היתה שהם קצת הוזנחו, וכל המאמץ תמיד היה מרוכז בארצות-הברית ואולי גם בחבר המדינות, אבל לא במדינות אמריקה הלטינית – התחלנו פעילות הרבה יותר נמרצת. כינסנו את כל ראשי הקהילות כאן בירושלים, וההתייצבות היתה – יחד עם משרד החוץ. דרך אגב, אני חייב לציין שבחלק גדול מן הפרויקטים משרד החוץ שותף נאמן שלנו. כינסנו את ראשי הקהילות, יצאנו לדרך חדשה אתם, אני מקווה, עם קהילות באמריקה הלטינית, ועכשיו אנחנו עושים פעילות שוטפת עם מעל 500 מנהיגים, כולל מנהיגים צעירים, יחד עם תנועת "מכבי". היא מוכרת לכולנו ממשחקי ה"מכבייה", אבל זה לא רק ספורט, זו תנועה שפועלת ביום-יום, ובמיוחד החוזק שלה, איפה שהיינו צריכים אותה, הוא באמריקה הלטינית. זה כולל סמינרים שעוסקים בחיבור למורשת, לארץ, למדינה שלנו. הסמינרים מתבצעים גם כאן בארץ וגם בקהילות שלהם באמצעות האנשים שנשלחים לשם. כפי שאמרתי, הפעילות הזאת – מגיעה להם תודה, יחד עם תנועת "מכבי" העולמית.
+
+ פעילות לפיתוח מנהיגות צעירה בארצות אירופה זה פרויקט שאנחנו עושים – השנה זה עם כ-40 צעירים. אני חייב לומר לכם בחצי חיוך, כשסיפרו לי על הגילים של החבר'ה, ואמרו שאני צריך לבוא להרצות בפניהם, אני קצת ריחמתי על זמני. אמרתי: תיכוניסטים, מה אני עכשיו אלך להרצות לכל קבוצה של תיכוניסטים? מה זה? והסתבר שזאת באמת, במלוא מובן המלה, מנהיגות צעירה, חברים שכבר בגיל הזה של תיכון מתחילים לתפוס פיקוד – ודאי לא על הקהילה כולה, על הגילאים שלהם. והסמינרים נועדו, חבר הכנסת מיכאלי, באמת לתת להם גם קצת יותר אוריינטציה לגבי מה שקורה כאן בארץ, אבל גם מסורת, היסטוריה, שורשים, כל הדברים המתבקשים. ההכשרות מתבצעות. כפי שאמרתי, אני פגשתי אותם בארץ, אבל גם בחו"ל זה פרויקט שוטף שאנחנו מבצעים.
+
+פעילות עם "נתיב" בחבר המדינות – ציינתי. ימי ישראל, הכשרות מנהיגות צעירה – הפעם מדובר בסטודנטים, מנהיגים צעירים בקמפוסים שם. זה נושא, דרך אגב, שעולה יותר ויותר. אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה – והיושב-ראש הקודם, כן, יושב-ראש הכנסת ציין את זה: החוף המערבי, ארצות-הברית, דברים שנגיע אליהם ונתייחס אליהם. אבל הדיווחים שאני יותר ויותר מקבל ממדינות חבר העמים – המון סטודנטים ערבים, המון סטודנטים מוסלמים. אווירה שמשתלטת גם, וכל פעם שקורה משהו אצלנו במזרח התיכון אז החברים שלנו קצת פוחדים, ואין להם ודאי כלים להתעמת עם האווירה הזאת, שמספרת ע�� ישראל שהורגת, הורסת, וכל התיאורים שאני לא רוצה לחזור עליהם. 
+
+הכשרת מנהיגות מקרב הסטודנטים – בעיני זה דבר חשוב. אבל עוד הפעם, גם שם – וזה בדגש על השאלה של חבר הכנסת מיכאלי – לא מתחילים מייד אם אבו מאזן הוא טוב ורע, אלא באמת מורשת ושורשים וחיזוק הזהות היהודית, כפי שגם אמרתי.
+
+קהילה נוספת שהייתי מציין כאן, אם כבר אמרתי משהו בנושא חבר העמים, זאת קהילה שדי הלכה לאיבוד במשך שנים. בשנים האחרונות, לא רק הודות למשרד שלנו, יש גם גורמים נוספים, ברוך השם – אני מדבר על דוברי רוסית בגרמניה, נושא מוכר לחלק גדול מחברי הכנסת. סיפור עצוב. אני גם בראיונות שלי לתקשורת בשפה הרוסית בגרמניה אני לא מסתיר שזה אחד הנושאים הקשים לי באופן אישי, הרבה מעבר ליהודי שעזב את ברית-המועצות ולא הגיע לישראל. בכל זאת זה משהו מעבר לזה. אבל יחד עם זה, זה יהודים. וגדל שם דור צעיר שוודאי לא אשם שפעם אספו אותו ההורים והביאו אותו לאיזה פרנקפורט או מינכן. ואנחנו מנסים לפתח שם פעילות. שלחנו לשם תערוכה ניידת של ספרות בשפה הרוסית, ספרות ישראלית מודרנית, ספרות יהודית. ההיענות היתה עצומה. זה לווה בהרצאות של יוצרים. השמות שאולי יותר מוכרים – רועי חן, למשל, שהיה בקרב המשלחת הזאת, ואנשים נוספים, סופרים, מתרגמים, והיתה היענות עצומה, ואנחנו רוצים לחזור על פעילות מסוג זה גם שם, וגם אולי במקומות נוספים.
+
+ ואחרון אחרון, אני באמת לא רוצה ככה להתחיל עם פירוט של כל הפרויקטים. אבל האחרון האחרון, נושא שתיכף יופיע גם באחת השאלות, וגם עלה לכותרות לאחרונה; אם כבר משהו עולה לכותרות בתחום התפוצות, אז זה כשיש סקנדל.
+
+
+ככה זה בחיים.
+
+ ככה זה בחיים. אבל פה, אתה יודע, פה זה בחיים בריבוע בנושא הזה, כמו שאתה יודע היטב. אז הנושא של ישראלים בחו"ל – אנחנו פותחים לפחות בשני פרויקטים. הגדול שבהם – בשיתוף פעולה עם ההסתדרות הציונית העולמית. אני עוד לא רוצה להיכנס לכל הפרטים, כי זה פרויקט שרק יתחיל בעזרת השם בעוד חודש, חודשיים. אבל אנחנו רוצים לפתח את כל הנושא, בדיוק סביב הפרמטרים, חבר הכנסת מיכאלי, שציינתי בהתחלה, של הזהות היהודית והשייכות בקרב ישראלים רבים. אנחנו גם לפעמים מגזימים: מיליונים. אין מיליונים, אבל עדיין יש מספרים מאוד משמעותיים של ישראלים, חלקם הגדול גם ילידי הארץ, שנמצאים במקומות רבים ברחבי העולם, ויש בעיה עם שני הנושאים, גם עם הזהות היהודית וגם עם ההשתייכות לקהילה כלשהי, ואנחנו ננסה לפתח מודלים שיענו.
+
+ משפט סיכום, אדוני היושב-ראש, ברשותך. אני אומר את זה כאן, ואני מתנצל מראש. אני אגיד את זה כמעט בתשובה לכל שאלה שקשורה לנושא תפוצות. אין קשר חד-סטרי. זה אולי באיזשהו סרט שמדבר על אהבה נכזבת. אם אנחנו רוצים קשר אמיתי, הוא דו-סטרי. לצערי הרב, מה שאמרתי לפני שנייה בציניות, והגיב חבר הכנסת נחמן שי, שבנושא התפוצות רק כשיש סקנדל מישהו מתעניין – זאת פשוט קללה. יש שינוי בעמדות הציבור לאט-לאט. אני שמח לומר שעשינו סקר בשנה שעברה, ו-67% מן הציבור בישראל חושבים שצריך להשקיע כספי משלמי מסים בפעילות שקשורה לזהות יהודית בתפוצות ולחינוך ולקשר עם ישראל – נתון שאני מבטיח לכם שלפני עשר, 20 שנה לא היינו מקבלים בארץ. יש שינוי בעמדות הציבור. 
+
+אבל עדיין העניין בתפוצות הוא מינימלי, ואנחנו כל הזמן מנסים ושוברים את הראש – ואם יהיו לאנשים הצעות, נשמח לקבל – מה עוד אפשר לעשות על מנת לחשוף בצורה מעניינת, בצורה לא דידקטית מדי, את הציבור בישראל לחיים המודרניים בתפוצות. השנה, גם בשנה שעברה, קיימנו שני פרויקטים גדולים. אחד, אולי קצת נחשפתם לו, וזה הנושא של גלוית שנה טובה, ברכת שנה טובה. 35,000 איש נענו לקריאה שלנו לשלוח ברכות ליהודים בתפוצות, בתקווה שייווצר איזשהו קשר מינימלי, איזושהי חשיפה מינימלית. הנושא השני זה פסטיבל סוכות. אני שמח לומר – זה היה השנה בנתניה. ביקרו כ-60,000 איש לפי אומדן, גם של המשטרה וגם של הפיקוח העירוני; כ-60,000 איש, משפחות עם הילדים, שבצורה מעניינת נחשפו לחיים יהודיים בתפוצות. היו טריוויות, היו פרסים, היו כל הדברים שמתבקשים בפסטיבל. אני כולי תקווה שזה איכשהו יתחיל להשפיע ואנשים ידעו שחיים בתפוצות זה לא רק מסורת שהעלייה של חבר הכנסת מיכאלי או שלי או של כל אחד אחר משמרת. זה חיים עכשוויים, כאן ועכשיו. לצערי, שם ועכשיו. וצריך להכיר את זה אם אנחנו לא רוצים רק להיתקל בסקנדל התורן. תודה, אדוני היושב-ראש.
+
+
+תודה רבה, אדוני השר. אני מבין שיש לך עוד שאלה נוספת.
+
+
+ אני מתנצל, אני לא התייחסתי לדה-לגיטימציה. כל כך נסחפתי. זו השאלה הראשונה בנושא התפוצות אז קצת נסחפתי, אז אני מתנצל.
+
+דה-לגיטימציה: קודם כול, אמר את זה יושב-ראש הכנסת לפני כמה דקות, המצב בקמפוסים מאוד מדאיג אותנו. לא להיכנס לנוסטלגיה. תשאלו את האנשים שלמדו באותה ברקלי בסוף שנות ה-60, תחילת שנות ה-70. גם אז לא היה פופולרי להיות ציוני ולהיות פרו-ישראלי. זה נגד קצת את רוח החופש. נכון, חבר הכנסת שי?
+
+
+ נכון.
+
+
+אבל יחד עם זה, גם בלי להיכנס לנוסטלגיה יש מגמה מדאיגה. ואסור לשכוח שזאת לא גחמה שלנו לעבוד עם סטודנטים יפים וצעירים, לרבות סטודנטיות, כן? העניין הוא פשוט מאוד. האנשים האלה, שנמצאים כרגע בקמפוסים, בעוד עשר שנים זה עורכי עיתונים, זה אנשי עסקים בכירים, זה אולי חברי קונגרס – עוד לא חברי סנאט בעוד עשר שנים, אבל חברי קונגרס או חברי פרלמנט, אם מדובר לא בארצות-הברית. אז לכן ההשקעה היום זאת השקעה לעתיד. 
+
+ מה שאנחנו מנסים לעשות. קודם כול, שבוע האפרטהייד. אני אגיד לכם בכנות. לדעתי, הנושא הוזנח כמה שנים. כולנו ישבנו וחיכינו – אם זה משהו רציני או משהו לא רציני. ותמיד טוב לומר: בואו לא נעשה להם יחסי ציבור, זה לא רציני, זה בשוליים, זה בפינה. זה התפתח, והחלטנו לתת בזה "פייט". אבל, "פייט" לא תמיד צריך להיות שאתה שם כפפות אגרוף ועולה לזירה. מה שאנחנו עשינו, והמשכנו לעשות, ועכשיו נמצאים בעיצומן של הכשרות למשלחות של צעירים. אני אגיד לכם בכנות, אין לי מושג מה הם הצביעו בבחירות. גם לא בדקתי, וגם לא מעניין אותי. אולי גם אני, בצורה פרוידיאנית, לא רוצה לגלות שחלק גדול מאותם צעירים בכלל לא הצביעו לאף אחת מן המפלגות שמרכיבות את הקואליציה הנוכחית. אבל המכנה המשותף – – –
+
+
+כל עוד הם משרתים את עם ישראל אין שום בעיה.
+
+
+ אבל המכנה המשותף של אותם צעירים הוא שלכל אחד מהם ולכל אחת מהן יש סיפור, ושהם, חלק גדול מהם, משתייכים למה שמכונה בהגדרה מאוד כוללת ורחבה מיעוטים במדינת ישראל: המיעוט הערבי, המיעוט הדרוזי, עולי אתיופיה, עולי ברית-המועצות, כל מיני מיעוטים.
+
+ ואני חייב לומר שההשפעה עצומה, ואם אתם שואלים אותי, האויב מספר אחת שלנו בקמפוסים זה לא חבורה של פלסטינים או פרו-פלסטינים שצועקים "לא למדינת ישראל", "לא לאפרטהייד", "לא לכיבוש", וכן הלאה. האויב מספר אחת שלנו הוא בורות, ואני לא רוצה, מפאת קוצר הזמן, לתת לכם דוגמאות. לאנשים אין מושג שיש ערביי ישראל, והבחורה שנמצאת במשלחת מקבלת בקמפוס שאלה, בשיא הרצינות: למה את מדברת ערבית, איך את מדברת ערבית? וכשהיא מנסה להסביר שהיא ערבייה, לא מאמינים לה. וכשהיא אומרת: אני ערבייה מישראל, אז אחרי כמה דקות אומרים לה: You're a Jewish Arab , את ערבייה יהודית, או ערבייה יהודייה, כן? אני מתנצל על הלועזית.
+
+
+ אני יכול להגיד לך מעדות אישית, לא בטוח שכשאתה אומר: אני יהודי מאתיופיה, שחור, אז מאמינים לך שאתה יהודי.
+
+
+ בדיוק, בדיוק. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, עולה מאתיופיה, בעלת תואר שני, ארכיטקטית במקצועה, שאלו אותה מאיפה היא בארץ, היא אמרה: מתל-אביב. אמרו לה – אדוני היושב-ראש, קשה להאמין, אבל אמרו לה: זה לא יכול להיות, כי את שחורה.
+
+
+ נכון.
+
+
+ אז, חברים, לכן אנחנו נלחמים בבורות, ואמרתי, משלחות זה פרויקט אחד. אתר "מסבירים ישראל", אני מקווה, תורם את חלקו הצנוע, ובאמת, אנחנו כבר משוויצים במיליוני כניסות לאתר ושהייה ממושכת של אנשים שמחפשים אינפורמציה, בכמה שפות כבר. דברים מאוד בסיסיים, דברים שאפילו, אני מניח, חברי הכנסת ייכנסו ויגידו: מה אתם כותבים שם? דברים שכל אחד יודע. לא, זה דברים שלא כל אחד יודע. וודאי ששליחי ההסברה – אנחנו גם משתפים פעולה עם הסוכנות היהודית, מוציאים שליחי הסברה נוספים אחרי הכשרה, אל הקמפוסים. 
+
+ מאבק בדה-לגיטימציה הוא מאבק כולל. הייתי מציין פה שגם ההשפעה – אני דיברתי כל הזמן על דיפלומטיה ציבורית. הדיפלומטיה, או הצורות היותר קלאסיות, כמו תקשורת קלאסית; הבאנו כבר לארץ כמה שדרנים, יש לנו פרויקט שדרנים. זה מושג שאולי פחות מובן כאן, מה שנקרא Host – בעלי התוכניות בארצות-הברית. הם באמת בעלי התוכניות, בעלי השפעה עצומה, שמות מוכרים. הם שידרו במשך שבוע כל אחד, מן הארץ, והרייטינג קפץ והדיווחים שקיבלנו היו מדהימים.
+
+
+ זו תוכנית מלפני שנה.
+
+
+ היו – – –
+
+
+ היא טובה, היא טובה. 
+
+
+ היו מקרים, כן, היו תוכניות כאלה בעבר, אני – – –
+
+
+ זה ועידת הנשיאים, נכון?
+
+
+ אנחנו משתפים פעולה עם ועידת הנשיאים, ושיתוף פעולה זה – דרך אגב, מלה טובה גם להם – שיתוף הפעולה אתם מאפשר לנו ודאי להרחיב את התוכניות. אנחנו חידשנו את נושא השדרנים. ואנחנו הרחבנו נושא אחר, שבדרך כלל מגיע למדורי הרכילות אבל הוא חשוב בצורה יוצאת מן הכלל, וזה נושא הסלבריטאים – שחקנים פעילים שמגיעים. בקבוצה האחרונה היו חמישה שחקנים הוליוודיים צעירים, מתוכם אחד היה יהודי, ארבעה לא יהודים, כולם פעם ראשונה בארץ. והנתון היחידי שאני אגיד כאן – אחד מהם, כשהוא עשה את ה"טוויטר" הראשון שלו מן הארץ ותיאר את החוויה היפה – יש לו 1.2 מיליון איש שעוקבים אחריו ב"טוויטר". אז אלו באמת השפעות.
+
+ נושא אחרון שאני אגיד – יש פה עוד פרויקטים עם פרופסורים מן הקמפוסים, שאנחנו מביאים, וכן הלאה – אבל הנושא האחרון שאני אגיד, בנושא הזה, אנחנו משתדלים רוב הזמן להיות יפים ויצירתיים, וכן הלאה; אבל לא תמיד, והיו מקרים, ואני אתן לכם דוגמה של האינתיפאדה השלישית. בהתחלה הופיע דף ב"פייסבוק", מאות אלפי אנשים הצטרפו אליו. פניתי למר צוקרברג, גרמתי לכולם רגעים טובים של צחוק במדינה הזאת, כל המומחים הגדולים של התחום לא פספסו את ההזדמנות להתבדח על חשבוני: מה הוא חושב שהוא, שר הפרופגנדה הזה, תיכף צוקרברג יקפוץ ויסיר את הדף כי אדלשטיין אמר לו, וכן הלאה וכן הלאה. לאחר שלושה ימים "פייסבוק" הודיעו בהודעה רשמית שהם סוגרים את הדף כי הוא נוגד את העקרונות של "פייסבוק"; לא כי אני ביקשתי – כי הוא נוגד את העקרונות של "פייסבוק". אותו סיפור בדיוק היה עם ניסיון שלהם לעשות אפליקציה ב"אפל". זאת אומרת, הם הצליחו, ופניתי לג'ובס, עליו השלום, ולאחר כמה ימים זה נסגר, הוסר. 
+
+ כך שאני אומר, חברים, לפעמים אנחנו קצת מתמסרים לטיפה המרה ואומרים: טוב, כולם נגדנו, אין מה לעשות, מה זה יעזור אם אנחנו נצעק. זה עוזר מסיבה אחת ברורה: בדברים האלה, כפי שאמרתי, הקריאות לאלימות והקריאות להשמדת ישראל וכן הלאה, זו לא בעיה שלנו, זה מנוגד לערכים של כל אותם גופים שהזכרתי, ואם שמים את זה באור הזרקורים ושמים אותם באור הזרקורים, אז הם גם פועלים.
+
+ דוח מכון "רעות" – דרך אגב, כידוע גוף מאוד לא ממשלתי, גם ודאי לא מזוהה עם הממשלה הנוכחית; הוא פורסם לפני כמה ימים והוא מדבר על כמה הצלחות של הממשלה בשנתיים האחרונות בתחום של המאבק בדה-לגיטימציה. אז תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי.
+
+
+ תודה רבה. בבקשה, עוד שאלה לחבר הכנסת מיכאלי, ואחרי חבר הכנסת מיכאלי – כל מי שנמצא באולם, אם ירצה לשאול, בבקשה. 
+
+
+אדוני השר, אני מודה לך על שהרחבת, ככל שהזמן מאפשר, את הפעילות של המשרד שלכם, כי המשרד שלך, נכון שזה משרד ההסברה, אבל את החלק החשוב יותר במשרד שלך אני רואה בחלק של התפוצות. ומה לעשות, בהרבה מאוד מדינות בעולם יש לפעמים שר שממונה על דיאספורה, ולפעמים שולחים כאילו להחזיר אנשים שעזבו את אותה מדינה, איכשהו לחזור לארץ. אנחנו לא צריכים להתבייש ולומר שיש לנו שר שממונה על הקשר עם העם היהודי, ומה לעשות – יושב פה חבר הכנסת בילסקי, יושב-ראש הסוכנות לשעבר, והסוכנות היהודית היום מודה שבעלייה, לצערה, הם די נכשלים, הם כבר לא מעלים עולים. המטרה היום היא לשמר את הזהות היהודית, כי אם לא נשמר את הזהות היהודית אצל היהודים שלנו בעולם, במדינות שונות, לא נוכל גם להעלות אותם לאחר מכן. 
+
+
+ אני לא חושב שצריך להגיד "העלייה נכשלה", יש עדיין עולים שמגיעים – – –
+
+
+לצערנו, אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ אולי לא בהיקפים גדולים – – – 
+
+
+לצערנו, אדוני היושב-ראש, אותן כמויות, אותם היקפים שהיו – העלייה הזאת כבר לא מגיעה לארץ. אנחנו נלחמים על כל עולה, אבל יש עובדות מסוימות. לכן כל עוד הם שם, צריך לשמר את הזהות היהודית שלהם. אחר כך לא יהיה לנו את מי להעלות, אם הם לא יישארו יהודים. לכן אני מצד אחד מחזק את ידיך – – –
+
+
+בילסקי, אתה יכול לשאול שאלה אחר כך. 
+
+
+אני רק רוצה להגיד: לא הסוכנות נכשלה, העם היהודי נכשל, שהוא לא שולח עולים, אבל הסוכנות בסדר. 
+
+
+ זה הסבר טוב, אני אעביר את זה לידיעת הגורמים. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אתה יודע להגן על המערכת, חבר הכנסת בילסקי. 
+
+
+ אדוני השר, לכן אני מחזק – – 
+
+
+ אם חבר הכנסת זאב בילסקי – – 
+
+
+ – – את המעשים שלך.
+
+
+ – – כיושב-ראש העם היהודי לשעבר ירצה לשאול שאלות, אז הוא יוכל לשאול שאלות, או להתייחס – – – 
+
+
+ מחזק, ואני חושב שאנחנו אולי ככנסת, כגוף שאמור לדאוג גם לתקצובים של משרדים שונים – כשאני מסתובב ברחבי העולם, אדוני השר, אנשים מבקשים שתהיה להם איזושהי כתובת במדינת ישראל, מבחינת ממשלה, שדרכה הם יוכלו להוביל כל מיני פרויקטים כמו אלה שאתה מדבר עליהם. לא בכל מדינה הפרויקטים האלה פועלים, לא בכל מדינה יש אותם סטודנטים יהודים בקמפוסים, ואפילו שיש להם אגודות סטודנטים יהודים צריך איכשהו להגיע אליהם, כדי שנוכל – גם בזהות היהודית וגם בעניין של ההסברה היהודית. תודה. 
+
+
+ בבקשה, אדוני השר. 
+
+
+ לא, אני מוכן, אני פתוח לעוד שאלות – –
+
+
+ כן, האם יש עוד מישהו מהיושבים – – –
+
+
+ – – רק הערה אחת לדברי חבר הכנסת מיכאלי – – – 
+
+
+לשאלת חבר הכנסת מיכאלי, האם יש מישהו שרוצה להוסיף על השאלה הזאת? רק על השאלה הזאת, כי אחר כך אנחנו עוברים לשאלות הבאות.
+
+
+אנחנו לא זוכרים מה היתה השאלה, כי התשובה היתה כל כך רהוטה ומפורטת. 
+
+
+ אוקיי.
+
+
+ – – –
+
+
+ אז אני מציע, השר, שתתייחס, ואנחנו נעבור לשואל הבא. 
+
+
+ רק הערה אחת: חבר הכנסת מיכאלי ציין שבמדינות רבות יש שרי תפוצות או ראש מינהל תפוצות, או סגן שר החוץ שמטפל בתפוצות, וכן הלאה. ומה שאותי מדאיג הוא שלדעתי יש לנו כאן מה שמכונה בלעז know howשאנחנו לא מנצלים מספיק. ואנחנו, בעזרת השם, יחד עם משרד החוץ – עוד פעם אני אציין, בלעדיהם לא היינו יכולים להרים דבר כזה – מכנסים כנס שרי תפוצות וראשי תחום תפוצות מעשרות מדינות, בעוד כחצי שנה, כאן בירושלים, בתקווה גם לפתח כמה נושאים, גם לפתח שיתופי פעולה בתחום הזה. כרגע אנחנו מאוד אמוציונליים, כי אנחנו יהודים וציוניים וכן הלאה. אבל יש גם מקצוע, תחום מקצועי, דיסציפלינה, שאני מקווה שנוכל גם לפתח יחד עם הקולגות שלי מארצות רבות. 
+
+
+ מאה אחוז. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, שאלה נוספת.
+
+
+ברשותך, היושב-ראש, אני רוצה לגעת – אני אשאל אחר כך בנושאים אחרים, אבל נגעת בסוגיה שמשרד החוץ הוא ענק, והגמד לידו הוא משרד ההסברה והתפוצות. אתה לא אשם בפרופורציות. השאלה היא מה הם קווי המגע ביניכם ובאיזו מידה אתם בכלל מתואמים. כי יש במשרד החוץ, למיטב ידיעתי, חטיבת תפוצות, שהיא אחראית על יחסי ישראל והתפוצות. יש להם תשתית פרוסה בכל העולם, יש נציגויות דיפלומטיות. לכם אין נציגויות בחוץ-לארץ. איך אתם עובדים עם משרד החוץ?
+
+
+ תודה. חבר הכנסת נחמן שי, אתה נוגע גם כאן באחת הנקודות החשובות שניסינו להבהיר בהקמת המשרד. אני אגיד לך, אין דרך אחרת כאן חוץ משיתופי פעולה – איגום משאבים, שיתופי פעולה, חלוקת אחריות איפה שאפשר. אמרתי, למשל, יותר בפרויקטים של דיפלומטיה ציבורית, משרד החוץ מסייע לנו בתשתיות שלו, בנציגויות שלו. למשל, העניין של המשלחות לא היה יוצא לפועל אלמלא הסיוע של קונסול הסברה, איפה שיש, ואיפה שאין אז קונכ"ל או דובר הקונסוליה. אלה סייעו לנו בפעילות הזאת, וגם קבעו לחבר'ה הנהדרים האלה ראיונות בתקשורת מקומית, כל מה שמתבקש. לעומת זה, ודאי שאני לא אעלה על הדעת להגיע לאיזשהו מקום ולקבוע לעצמי דברים בלי ליידע את הנציגות. אלה דברים פשוטים.
+
+
+ – – –
+
+
+ לא תמיד הם פשוטים. אני ואתה מסכימים, מנדנדים בראש, אבל לא תמיד הם פשוטים לכל אחד.
+
+
+ אני יודע.
+
+
+ אני כך נוהג, ודרך אגב, אני כבר אמרתי ואני חוזר ואומר, אנחנו מקבלים שיתוף פעולה בצורה מאוד טובה. אני לא אגיד שפה ושם אין איזו חריקה או עימות קטן ברמה מקומית, כי תמיד כשעובדים ביחד יש לפעמים מריבה על סמכויות, אבל עד היום הצלחנו לכבות את זה הרבה לפני שזה הגיע לממדים של אזעקות שרפה או משהו כזה.
+
+יש דברים, כמו שאמרתי, שאנחנו יוזמים בתחומים שונים ונעזרים בתשתית משרד החוץ. אני הזכרתי כנס שרי תפוצות, והיה ברור לנו שלא נעז להזמין לכאן 20 שרים בלי שמשרד החוץ ייתן את כל התשתית המתבקשת. מאבק באנטישמיות, יום השואה הבין-לאומי – אני חושב שכאן הסמכויות די מרוכזות במשרד שלנו, ואנחנו למשל עכשיו, אם ירצה השם – דרך אגב, זה כבר שנה שנייה, לפני שנתיים עשינו את זה באו"ם, בשנה שעברה בפרלמנט האירופי, השנה באיחוד האירופי; יכול להיות שטכנית זה יתקיים גם כן בפרלמנט האירופי, אבל עם כל ראשי האיחוד האירופי, מציינים בטקס מאוד מרשים את יום השואה הבין-לאומי ב-27 בינואר. השנה זה יום שישי, והפרלמנט כבר ביום חמישי לא מתכנס, אז זה יהיה ב-24 בינואר בבריסל, יחד עם גורמים יהודיים מרחבי אירופה ועם כל צמרת האיחוד האירופי וצמרת הפרלמנט האירופי.
+
+אז כאן, עוד פעם, משרד החוץ הוא לפעמים שותף. יש דברים שאנחנו עושים ממש במקביל. למשל, הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות, רשמית, יושבי-הראש העמיתים שלו, אפשר לומר, הם שר החוץ ואנוכי. יש דברים, למשל כל המאבק במרחב האינטרנטי – אז יש לי הכבוד והעונג לעמוד בראש ועדה בין-לאומית שמטפלת בכל הנושא של שנאה ברשת, יחד עם מומחים רבים, וגם עם נבחרי ציבור ממדינות שונות, לאו דווקא יהודים.
+
+אז אני אגיד לך, מוצאים דרכים לשיתוף פעולה. איפה שיש צורך באמת להבהיר ברמה של החלטות, מבהירים; איפה שלא, מנסים לפעול ביחד באיגום משאבים. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת זאב בילסקי – בבקשה, אדוני – גם בעניין הזה, בעניין שאלתו של חבר הכנסת נחמן שי. 
+
+
+ כן, כי יש לנחמן שי שאלה משלו. 
+
+
+ תודה רבה. אדוני היושב-ראש, ידידי השר, קודם כול רציתי להגיד לך הרבה יישר כוח על הפעילות שלך. אני עוקב אחריה, הייתי יחד אתך בקנדה, שמעתי על מה שאתה עושה באירופה, וזו פעילות חשובה מאוד, ואני מברך אותך ומודה לך על כך. 
+
+
+תודה.
+
+
+ לעצם השאלה, לפני שנים העם היהודי למד עברית. לא היה כמעט ילד בדרום-אמריקה שלא ידע קצת עברית; בלגיה – שני בתי-ספר שכל אחד שסיים שם ידע עברית, אבל לא עברית תנ"כית אלא ממש יכול היה לקיים שיחה. 
+
+
+ רבבות גם הגיעו לכאן ללמוד באולפני קיבוץ, דרך אגב.
+
+
+ זה נכון. אבל היום, מה שקורה, לצערנו הרב, לאט-לאט מתמעט לימוד העברית, כי ההורים אומרים: במילא לא נעלה לישראל אף פעם, עדיף שילמד קצת יותר פיזיקה, קצת יותר מתמטיקה; ואנחנו מפסידים דור שלם של ילדים שלא מדברים עברית – רק אתן לחבר הכנסת דודו לעבור. בדרך כלל יש לי פגיעה ממנו, אז אני רציתי לראות שהוא עובר ושהכול בשלום.
+
+
+ – – – שפגיעתו רעה?
+
+
+ לא אמרתי פגיעתו רעה, אמרתי פגיעתו, אבל זה עבר בשלום. ולכן, אני חוזר ושואל. אתה יודע, בתחילת ימי המדינה היו יהודי התפוצות שעזרו ובאמת תמכו בכסף ובמתנדבים ועולים. זה היה פשוט מפעל נפלא של יהודי התפוצות, של הקמת מדינת ישראל. היום, ברוך השם, אנחנו כבר, אתה יודע, מדינה עם אפשרויות רבות יותר ממה שהיה לנו לפני 40–50 שנה, והייתי מאוד רוצה לראות איזושהי יוזמה, שיכולה להיות של הממשלה, של הסוכנות, של ארגונים אחרים, להחזיר קצת עטרה ליושנה ולהביא לכך שילמדו עברית בבתי-הספר, לשכנע אותם. בדרך כלל זה כרוך בעלויות – להביא מורים מהארץ. יש היום אפשרויות לעשות את זה אולי בדרכים אחרות, יותר מתקדמות, העיקר שילדים יהיה להם הבסיס, הקצת עברית, שאם הוא כבר יבוא לארץ לבקר, לפחות זה כבר יחבר אותו יותר מאשר אם הוא בא בלי ידע של השפה העברית. 
+
+
+ אדוני השר, אני רוצה להוסיף שאלה לשאלה של חבר הכנסת זאב בילסקי. היה פרויקט משותף של הסוכנות, נדמה לי, ומשלחות של מורים ממשרד החינוך נשלחו להיות מנהלי בתי-ספר ברחבי העולם, בעיקר בדרום-אמריקה וכן הלאה. האם הפרויקט הזה קיים? נס��ר? אולי אפשר להרחיב אותו? 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, קודם כול אקדים ואגיד שזה נוגע גם לשאלתו הקודמת של חבר הכנסת נחמן שי לגבי חלוקת סמכויות. משרד התפוצות ודאי לא אחראי להוראת עברית בתפוצות. אנחנו ניסינו, אני מודה – אני מקווה שלא יעמידו אותי לדין על כך – ניסינו להתערב בשוליים בניסיונות ככה להשתתף בפרויקטים שונים של כל מיני גופים טובים ונחמדים, אבל עוד פעם, זה לא המנדט העיקרי שלנו. 
+
+הסיבות – קודם כול, גם כאן אני אקדים ואומר שלא כדאי ככה להיכנס לנוסטלגיה. קל מאוד לקחת את הדוגמה של בלגיה, אבל תנוח דעתך, חבר הכנסת בילסקי, ידידי, גם אני, כשהזכרתי עכשיו בתשובה לחבר הכנסת שי שהייתי לפני שנה בטקס יום השואה יחד עם התזמורת הנהדרת של עיר שאתה במקרה מכיר, של רעננה, אז ודאי שגם בשבילי זה לא רק טקסים. אני גם שר התפוצות, אז נסעתי לקהילות שונות, ולבית-ספר, העברתי הרצאה בבית-הספר בעברית, והשאלות של הילדים – השאלה הראשונה היתה: תגיד, אבל איך נגמר הסיפור הזה של מטוס סילון שהאמריקנים לא רצו שתמכרו לסין? זה לא היה ילד של ישראלים שהגיעו לאנטוורפן, זה היה ילד מקומי; והשאלה, אני מתכוון, אדוני היושב-ראש, היתה בעברית. אז זה איזשהו אי שאני לא יודע איך הוא נוצר, ואני מברך על כך.
+
+אבל לאחר שאמרנו את כל אלה, ציינת, אדוני היושב-ראש – היו יותר מנהלים, היו יותר שליחים, שליחים שנשלחו להוראת עברית, גם לטווח קצר, גם לטווח ארוך. הקיצוצים הכלליים בכל מיני גופים – אחד הגופים שעמדת פעם, לא מזמן, בראשו, אתה מכיר את המצב שם – עניין של משאבים. עניין של משאבים. ואני ודאי באופן אישי מאוד מסכים עם זה. אני כבר אומר כאן, מעל במת הכנסת, שבמידה שיהיו יוזמות – וחברי כנסת גם יכולים ליזום דרך דיונים בוועדה – אם יהיו יוזמות אנחנו נוכל להשתתף ביוזמות האלה, אבל אני לא אקח סמכויות ממשרדים אחרים, וגם לא מן הסוכנות, בנושאים האלה של חינוך יהודי בתפוצות. זה לא בסמכות שלי. 
+
+
+ תודה רבה. אנחנו עוברים לשאלה הבאה. השואל הבא הוא חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אריה.
+
+
+ תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כיצד אתה משיב, אדוני השר, כאשר אתה נשאל בחוץ-לארץ על חתימת מגן-דוד-אדום על מזכר הבנות מול הסהר-האדום הפלסטיני והצלב-האדום הבין-לאומי – מזכר הבנות המכיר לכאורה בבלעדיות של הסהר-האדום על שירותי חירום והצלה ביהודה, שומרון ומזרח-ירושלים? 
+
+
+ בבקשה, אדוני השר. 
+
+
+תודה, אדוני חבר הכנסת אריה אלדד, השאלה ודאי נוגעת יותר בתחום ההסברה. יכולתי, בלשון התלמודית, לדחות אותך בקש: לא נשאלתי אף פעם. לא אעשה זאת – – –
+
+
+ – – –
+
+
+לא אעשה זאת, כי באמת הסוגיה שאתה מעלה היא סוגיה רצינית. ההגינות מחייבת אותי להתחיל מכך שפנינו אתמול למגן-דוד-אדום וביקשנו מהם לשמוע את עמדתם. התשובה שקיבלנו: מגן-דוד-אדום פועל כרגיל, ללא כל שינוי, בכל שטחי יהודה ושומרון, עם סמל הארגון, כפי שהיה עד כה. הפרשנות הפוליטית שמנסים להדביק לארגון אינה במקומה ומקוממת. מד"א מעולם לא ויתר על סמלו. הוא גאה בו. השינוי התפעולי של סימול אמבולנסים המוכרים למפעלים ויישובים אינו קשור ליהודה ושומרון, אלא לתפעול המבצעי וכן הלאה.
+
+כלומר, יחד עם זאת אני אגיד לך, שמעתי כמוך וקראתי כמוך את הדברים שפורסמו בנושא הזה. אני לא אוהב את זה. אני לא אוהב את זה לא מכיוון שיש לי איזושהי בעיה עם ארגון מד"א. הם יכולים להתנהל כפי שהם רוצים. אני לא אוהב את ז�� בקונטקסט הרבה יותר רחב. אנחנו מדברים כל הזמן על הנושא של יהודה ושומרון בנימה של התנצלות ובחיוך שהוא חיוך נבוך, ואחר כך עוד כועסים שבעולם לא רוצים להכיר במשהו, או דורשים מאתנו לסגת, או שמכנים את זה "כיבוש".
+
+ תראו, אני רוצה לומר לכם: כשאני מעביר תדרוך תקופתי לעיתונאים הזרים במסגרת תפקידי כשר שממונה על לשכת העיתונות הממשלתית, ואלוף בצה"ל שנמצא לידי – שהוא דובר אנגלית סבירה, אני לא יכול להאשים את השפה שלו, את הכישורים שלו באנגלית – אומר במהלך התדרוך במשך שעה לפחות שש פעמים West Bank; ואני, כשאני עולה לדבר אחריו, לפחות שש פעמים אומר: Judea and Samaria, יהודה ושומרון – מה עיתונאי זר צריך להבין מזה? אני לא יודע, ובוודאי זה לא תפקידי – – –
+
+
+ – – – הפתרון הירדני.
+
+ זה לא תפקידי להעיר לאלוף. יכול להיות שאם יש איזושהי החלטה מחייבת לקרוא לזה "הגדה המערבית", יכול להיות שאני גם, כשר ההסברה, הייתי קורא לזה "הגדה המערבית". אני מסופק בכך, אבל יכול להיות שכן. אבל אני אומר לך, חבר הכנסת אלדד, ולחברי חברי הכנסת, כל עוד שאנחנו בעצמנו מגמגמים ולא יודעים מה אנחנו רוצים, וכן ולא – – –
+
+
+ אבל שניכם נציגים רשמיים. הוא לא יכול להגיד West Bank. אין בטרמינולוגיה הרשמית של מדינת ישראל West Bank, יש Judea and Samaria. זו לא אמירה פוליטית.
+
+
+ יפה. אני מסכים אתך. גם היית דובר צה"ל ואתה מכיר את הדברים מקרוב. לכן אני אומר שאנחנו כאן, בנושא הזה, מגלים יותר מדי – כפי שאמרתי – הבנה, או אי-הבנה, ותורמים בכך לאווירה. 
+
+ עוד פעם, לא ישבתי בחדרים סגורים יחד עם נציגי מד"א ונציגי הסהר-האדום או מה שזה לא יהיה. אני מאוד מקווה שלא יחול ולא חל שום שינוי.
+
+ אם אתה שואל אותי אם נעשה כאן נזק הסברתי – לדעתי נעשה נזק הסברתי. כי ברגע – כפי שאמרתי – שאנחנו מתחילים להתפלפל עם עצמנו, אז קשה מאוד לבקש הבנה מגורמים בין-לאומיים. 
+
+דרך אגב, אם מישהו חושב שאני אומר את הדברים האלה בגלל השקפה אישית שלי או ראייה שלי את העתיד, אני רוצה להבהיר: אני מאוד מקווה שהעמדה הזאת היא עמדה אובייקטיבית. זאת אומרת, לא חשוב מה בסופו של דבר כל אחד רואה בסיומו של משא-ומתן זה או אחר או הסדר זה או אחר, אם אנחנו כרגע, מלכתחילה, מודיעים קבל עם ועדה שיש לנו בעיה עם עצמנו, אז קשה מאוד אחר כך לקוות למשא-ומתן רציני.
+
+
+ תודה רבה. אדוני, יש לך שאלה נוספת? בבקשה.
+
+
+ תודה רבה. ארגון מגן-דוד-אדום, שהעביר לך את התשובה, התייחס בעיקר לשאלת הסמל והשימוש בסמל. אולי על זה נאמר: על ראש האמבולנס בוער הסמל. לא שאלתי אותם על הסמל בכלל. שאלתי אותם על חתימה על מזכר הבנות עם הסהר-האדום הפלסטיני. הם לא ענו על השאלה המרכזית: האם אין בחתימת הסכם כזה משום שינוי סטטוס של ארגון שהוא ארגון הצלה לאומי? אני מבקש שתעיין באותו מזכר הבנות, שלהבנתי הוא רע מאוד, ותנסה לראות אם אפשר לתקן את הנזק שחולל מד"א בחתימה על הסכם כזה.
+
+אמרו לי שמשרד החוץ היה מודע לזה. זה משהו של לפני חמש או שש שנים. זה לא משהו שאירע לאחרונה.
+
+
+ אתה צודק בזה.
+
+
+ לאחרונה באמת רק התלקח הסמל באיזו ביקורת של הצלב-האדום הבין-לאומי.
+
+
+ תודה רבה, אדוני.
+
+
+ אני בדקתי, חבר הכנסת אלדד, בדקתי כרגע, אולי לא קראתי את התשובה במלואה או פספסתי איזה משפט חשוב. אבל אתה צודק, ההתייחסות בתשובה היא רובה ככולה לנושא הסמלים וסוגי האמבולנסים וכן הלאה ולא לחתימת ההסכם. אז נפנה להם שאלה נוספת.
+
+
+ אפשר לבקש אולי להעביר תשו��ה כתובה לשאלתו של חבר הכנסת אריה אלדד.
+
+
+ כן, כן. למרות שלא אני ממונה על מד"א, אבל אני מוכן לסייע בזה.
+
+ יהיה דיון עם נציגי מד"א בוועדת העבודה והרווחה.
+
+ אז זה מתאים לשאול.
+
+
+ אדרבה, אדרבה, מאה אחוז. יש למישהו עוד שאלות בעניין הזה? אם לא, אנחנו נעבור לשאלה הבאה, של חברת הכנסת עינת וילף. בבקשה.
+
+
+ תודה רבה. ברשותך, כיוון שהיום אנחנו קצת פחות פורמליים, לפני השאלה אני אשמח להגיד כמה דברים לגבי הדברים שנאמרו לפני כן.
+
+אחד, לגבי נושא העברית. אחד הדברים שאני אשמח לבחון בשלב מסוים אתך ועם משרדי ממשלה נוספים זה מתכונות שונות של לימודי עברית בישראל. היום יותר ויותר מקובל לנסוע לחוץ-לארץ ללמוד שפה, בין אם זה לקיץ, לחופשה קצרה, ודווקא המנגנון הזה הוא הרבה יותר אטרקטיבי. אנחנו צריכים לחשוב על מנגנונים כאלה, שבהם אנחנו מביאים צעירים לקיץ, או שאנשים יכולים לבוא לחופשה בת שבועיים או ארבעה שבועות בישראל ללמוד קצת עברית או לשפר עברית. אני חושבת שבניגוד לאולפנים – שאנשים באו וירדו מהמטוסים וישבו חצי שנה באולפן – בעולם החדש הרבה יותר מתאים לחשוב על מנגנונים כאלה של לימוד עברית. נראה לי שזה גם ישמש את המטרה של חיזוק הקשר.
+
+ דבר נוסף, לגבי ההתבוללות. הייתי שמחה לשמוע אילו דברים נעשים – אני בכלל לא אוהבת את המלה הזאת – כדי לאפשר לאנשים לקיים קשר עם ישראל שאינו כרוך בלעלות לארץ או בלתת כסף. כלומר, מה אנחנו בונים היום בספקטרום שבאמצע, כדי שלאנשים יהיה קשר מתמשך עם ישראל?
+
+בנושא הדה-לגיטימציה, לבסוף, הייתי שמחה לשמוע – אני בהחלט מאלה שמאמינים שישראל עוסקת יותר מדי בהתגוננות בתחום הזה, ולא די בהתקפה. אנחנו בולמים יוזמות של הצד השני, אנחנו מתגוננים כנגדן, אבל אנחנו בעצם לא יוצאים ביוזמות אל מול הצד השני. הייתי שמחה לשמוע את עמדתך, ואם יש דברים שנעשים בתחום זה. 
+
+ועכשיו לשאלתי הרשמית.
+
+
+ מאה אחוז, מאה אחוז, בבקשה.
+
+
+ השאלה היא כזאת: לאחר עיון באתר ההסברה הישראלית של משרד ההסברה והתפוצות, ניכר כי עדיין חסר המאמץ ההסברתי באמצעות המדיה החברתית. גם אם קיים מאמץ כזה, הוא לא נראה ברשת. ישראל, המוכרת לעולם כמדינת סטארט-אפ בכל הקשור לפיתוח טכנולוגי, נראית כמי שנשארה מאחור דווקא בתחום ההסברה ברשת ומפספסת את ההגעה להמון הבין-לאומי באמצעות כלי כל כך חשוב וחזק היום. הדבר ניכר במיוחד כאשר משווים אותו למאמץ הפלסטיני ברשת. מה הן תוכניות המשרד להפוך את התחום של הדיפלומטיה הציבורית ברשת לכלי יעיל ומשמעותי, כמענה למסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל? 
+
+אציין שבהתאם לתוכן השאלה, היא נשלחה אלינו ב"פייסבוק" כשהזמנו אנשים לשאול את השר שאלות.
+
+
+ תודה רבה. אדוני השר, יש לך שתי אופציות: אופציה אחת לענות גם להערות שלה וגם לשאלה; או קודם לענות לשאלה שלה ואחר כך לשלוש ההערות שלה.
+
+
+ כן, בשמחה.
+
+
+ אתה תחליט מה שאתה רוצה.
+
+
+ אני אבחר בתשובה יותר מסודרת לשאלתה של חברת הכנסת עינת וילף, כי היא גם שאלה – כל השאלות היו חשובות – – 
+
+
+ נכון. בהחלט.
+
+
+ – – אבל כאן ספציפית זה אחד התחומים שגם העיתוי של השאלה – ותיכף אסביר למה – הוא נכון מאוד.
+
+קודם כול, הזיהוי שלך תואם את הזיהוי שלנו במאה אחוז. אמרתי בדברי הפתיחה שהיום התחושה שלי היא שמלים שנאמרות על-ידי ראש מדינה, שר או שגריר נתפסות כפחות אמינות מסטטוס ב"פייסבוק" או מציוץ ב"טוויטר". זה אולי קצת מוגזם, אבל גם לא נורא רחוק מן המציאות. לכן, זיהינו את זה. עיקר הפעילות שלנו היא בוודאי עם גורמים חוץ-ממשלתיים. כלומר, אילו הייתי נותן תשובה לא מעל במת הכנסת, אז אולי הייתי אומר: מה, את לא מזהה את הפעילות שלנו ב"פייסבוק" או ב"טוויטר"? טוב שכך. והמבין יבין.
+
+ אני לא מרמז שיש לי איזה סוכנים שם שיושבים ומפעילים, אבל ודאי שמצד שני יש כמה שפחות אופי ממשלתי לפעילות הזאת, ביום-יום ודאי, אבל גם במשבר או איזשהו אירוע מדיני. אני אתן לך דוגמה. למשל – איך נגיד? כשהיה המשט הטורקי הראשון, אז לא הכול פעל כשורה, בואי נגיד את זה כך, למרות שגם לא כצעקתה. 
+
+
+ בלשון המעטה. 
+
+
+ בלשון המעטה, למרות שאתה, חבר הכנסת נחמן שי, כמו חברת הכנסת וילף, אני מניח, מבינים היטב שעיקר הבעיה לא בדיוק היתה בתחום ההסברתי, בוא נגיד ככה. 
+
+
+ גם בתחום ההסברתי, לפחות בדקות הראשונות של האירוע. 
+
+
+אם היינו – – – שהמשט הוא מאמץ הסברתי של הטורקים, מראש לא היינו מתייחסים אל זה – – –
+
+
+ נכון. אילו היינו מבינים את העובדות, מראש יכול להיות שבאמת ראש הממשלה יחד עם שר ההסברה שלו לא היו שוהים באותו זמן בביקור מדיני מאוד חשוב – ואני אומר את זה בכלל בלי מירכאות – בקנדה, מדינה שהיא – – – 
+
+
+ כולל השר. גם אתה היית שם. 
+
+
+ אני אמרתי: ראש הממשלה ושר ההסברה שלו, לא היו שוהים באותו זמן בביקור במדינה מאוד חשובה כמו קנדה. 
+
+אבל את זה אני אומר, איך אומרים? אני לא מתחמק מביקורת כשיש, גם מביקורת עצמית, כשיש צורך. אבל הפקנו לקחים, ולמשל לפני כמה חודשים, כשהיה מדובר בהתחלה במשט ואחר כך במטס, והיה כבר ברור מה שאת אמרת, חברת הכנסת וילף, שזאת פרובוקציה תקשורתית שמנסים לתת לה נפח גדול, אבל יחד עם זה, כפי שראינו בפעם הראשונה, הפרובוקציה גם גולשת חיש מהר לדברים שהם מעבר למסך טלוויזיה וגם להרוגים, אז נערכנו בנישה שלנו, בדיוק בנושא של האינטרנט ובמיוחד הרשתות החברתיות. 
+
+ ועשינו, אני אגיד לכם, עשינו אפילו תרגיל במהלך כל ההכנות, וסיכמנו – דרך אגב, האנשים, בוודאי, כשזומנו ידעו שזה תרגיל, אבל ידעו בזמן אמת כשהתקשרו אליהם ואמרו: עכשיו אתם צריכים להתייצב בלשכת העיתונות הממשלתית, איפה שהקמנו מעין חדר מצב. הגיעו נציגים של מספר רב של קבוצות. רב – לא בלתי מוגבל, אבל של כמה קבוצות, שכל אחת מהן שולטת על מאות ואלפים של חבר'ה שיכולים להפיץ הלאה את המסרים. ואפרופו השאלה הקודמת של חבר הכנסת שי, במטה נכחו גם נציגת דובר צה"ל, גם נציג משרד החוץ. כלומר, כל הגורמים ישבו יחד, ובדקנו את עצמנו, אם מקבלים תסריט שכתב אחד מעובדי המשרד; אם מקבלים תסריט – מה בדיוק אנחנו עושים. אני חייב לומר שהרושם שלי היה, ברוך השם, שלא היה צריך לבדוק את זה על אמת, ובסוף המשט, אפרופו הצלחות במאבק בדה-לגיטימציה, המשט הזה בכלל לא יצא לפועל, אבל היתה לי תחושה שהפעם היינו ערוכים לציוצים וסטטוסים ברמות מאוד מאוד גדולות. 
+
+יחד עם זאת, אני אוסיף שהגענו לממדים כאלה של פעילות, שהרגשנו שהמשרד כבר לא נותן מענה אמיתי מבחינת כוח-אדם, ולכן בימים אלה מסתיים מכרז לתפקיד אחראי ניו-מדיה, מה שנקרא – אחראי המדיה החברתית במשרד – – – 
+
+
+ חשבתי שיש כזה. איתן, לא? 
+
+
+ לא, זה לא אצלי, זה בהסתדרות הציונית העולמית, בחור נהדר. משתפים אתם פעולה, נהדר, אבל זה לא עובד מדינה. אבל אני מברך אותך על הידע, וגם על – – –
+
+
+ אז תגיד לצופים בבית מה לעשות כדי לפנות. נראה לי שיהיו הרבה – – –
+
+
+ קודם כול, יש אתר למשרד, כבר באוויר, אחרי ויה-דולורוזה שאני לא צריך להסביר לכם שעוברים בשירות המדינה, ולכל הצופים והצעירים שעוקבים באינטרנט ואומרים: אני יודע להקים אתר תוך יום אחד – גם אני יודע להקים אתר תוך יום אחד, אבל לא בשירות המדינה. 
+
+
+אתה יודע להקים והטורקים יודעים להוריד. 
+
+
+ דרך אגב, בשפה אחת בלבד או בכמה שפות? 
+
+
+ לא. קודם כול, "מסבירים ישראל" זה בחמש שפות, אבל האתר של המשרד, האתר כמו שהוא קיים במשרדי ממשלה – אני מקווה שהוא יהיה גם קצת שונה, כי זה משרד ההסברה – – –
+
+
+ אתה יכול להגיד את השפות? 
+
+
+ לא. הוא כרגע עלה בעברית. באנגלית – מוכן, עולה בשבועות הקרובים. בעקבות האנגלית יעלו ספרדית ורוסית. זה מה שאני יודע להגיד עד עכשיו. 
+
+
+ מה עם הערבית? דווקא השפה הערבית, נראה לי שזה מאוד – – –
+
+ 
+ ערבית, אני אגיד לכם, אנחנו נערכים לזה בשיא הרצינות, וגם כאן, אני לא יכול לומר שבימים הקרובים יסתיים המכרז, אבל יצאו מכרזים לעניין הזה. נכון לעכשיו, בכוח-האדם של המשרד אין דוברי ערבית, ואני לא חושב שבנושא כל כך רגיש אנחנו יכולים להפעיל אתר כשלא השר, לא המנכ"ל ולא אף אחד בצוות המקצועי מסתדר עם העניין הזה. 
+
+אז ככה. כמו שציינתי, יהיה אדם שאחראי לזה בפעילות, ואנחנו בודקים עוד כמה פרויקטים בתחום הזה מתוך זיהוי – שהזכירה אותו גם חברת הכנסת עינת וילף – שכרגע זה אולי אחד מאמצעי התקשורת החשובים ביותר. והזכרתי בקונטקסט אחר, אדוני היושב-ראש, שכשאנחנו מביאים לכאן, לארץ, שדרנים, אז אנחנו מאוד גאים בשידורים שהם מעלים מכאן, מישראל, מראיינים אנשים. אבל כשמביאים מה שנקרא ידוענים, סלבריטיס, אז כל אחד לוחץ על כפתור וכבר מאות אלפי אנשים שעוקבים אחריהם מקבלים מידע על ישראל, מידע מסוג אחר. 
+
+רצית התייחסות – – –
+
+
+ כן. להערות של חברת הכנסת עינת וילף. 
+
+
+ אז בקצרה מאוד – השפה העברית. ברמה לא מיניסטריאלית, אלא יותר מקצועית, עסקתי שנים בהוראת עברית, אם מותר לי לומר. אני לא יודע אם קורס של שבועיים – אני לא מאמין בזה מבחינה מקצועית כמורה. בקורס של שבועיים אני לא מאמין. 
+
+
+ מה, לדבר עברית בשבועיים?
+
+
+ לא, הצעה להגיע לארץ לשבועיים, כן. 
+
+
+ זה עוזר לשפר – זה עוזר – – –
+
+
+ או, או. עכשיו את אומרת דברים מאוד נכונים. אם נצליח ונשכיל – ואני אומר אם, אם מאוד גדול, כן? – אם נצליח ונשכיל לעשות איזשהו פרויקט עם יהודי התפוצות, שהם יתחייבו, לא יודע מה, פעמיים בשבוע ללמוד, והשיא של הפרויקט יהיה שבועיים אינטנסיביים בארץ, של שיעורים בבוקר ובערב, או משהו כזה, פלוס סיורים בעברית, פלוס עוד כל מיני דברים, את צודקת שזו יכולה להיות אטרקציה. דבר נוסף שהייתי בודק – ואני מומחה מאוד קטן בתחום זה, כי לא עסקתי אף פעם בהוראה באינטרנט – אבל יכול להיות שגם כאן יש איזשהו שדה חדש שצריך לנסות לנצל אותו. 
+
+קשר עם ישראל – קודם כול, באמצעות העלייה, אני לא אגיד משפט קיצוני שזה נכשל או משהו, אבל המספרים מדברים בעד עצמם, ואת צודקת מאוד שאת הקשר צריך לשמור אם רוצים שפעם יהיו עוד עולים. לגבי התרומות, אני כן אגיד משפט קיצוני: אם לא יתקיים אותו קשר שעליו את מדברת, אז גם לא יהיה קשר באמצעות תרומות של הדור הצעיר. לכן אנחנו שמים את הדגש על קיום הקשר, על-פי רוב עם הדור הצעיר, בשתי צורות: אחת חשפתי, וזה ודאי הכי טוב – לא כולם יכולים, אבל המספרים כבר מאוד גדולים וזה משפיע כבר על שכבות גיל מסוימות – וזה ביקורים בארץ. 
+
+ אבל עדיין, מ��וך הנחה שזה אירוע קצר וחד-פעמי ברוב המקרים, אז גם להוציא את ישראל אליהם. אני דיברתי על הפן ההסברתי של משלחות הצירים, למרות שגם זה קשר, כשמסתכלים עליהם, וגם זה, אחר כך, אפרופו מדיה חברתית, רוב החבר'ה של המשלחת – אני יכול להפנות אלייך את הנתונים – מתכתבים עם עשרות רבות, אם לא עם מאות, ב"פייסבוק" וב"טוויטר", כלומר שומרים על הקשר ועל המכפלות. אבל להוציא את ישראל אליהם בצורות שונות, זה מה שאנחנו מנסים לעשות, החל בפרויקטים ותיקים וישנים וקיימים – פסטיבל סרטים ישראליים בארצות-הברית, שאנחנו הפכנו לשותפים בפרויקט הזה, להוציא אליהם יוצרים צעירים ישראלים עם היצירות שלהם על מנת להציג את ישראל באמת כמשהו קצת שונה ממה שהם מכירים – – –
+
+
+ אבל את זה משרד החוץ עושה, זו עוצמה רכה.
+
+
+ לא. קודם כול, יכול להיות שגם משרד החוץ עושה דברים. למשל, אני אגיד לך – דרך אגב, בעצם מה שיצא, שזה גם יהיה לקראת שבוע האפרטהייד. אני מקווה שלזה תהיה השפעה חיובית, אבל לפני שבוע האפרטהייד יצאו יוצרים, למשל בוגרי "מעלה", שיצרו כמה סרטים על החברה הישראלית, ואנחנו מוציאים אותם יחד עם הסרט לדיון בכל מיני סוגיות כאן בחברה, וכן הלאה. 
+
+אבל, וזו גם התייחסות לנקודה השלילית – זה משפט קצת נדוש, אבל בלועזית זה נקרא beyond the conflict, כן? מעבר לקונפליקט, מעבר לדברים הרגילים בטלוויזיה, אנחנו מאוד מנסים – ודרך אגב, לא כיוון שהגינו את הרעיון הזה; זה מה שסטודנטים בקמפוס אמרו לי פעם אחר פעם: למה תמיד המרצה שמגיע הוא או אלוף בצה"ל או פרופסור למזרח התיכון? מה, אין משהו אחר? ואנחנו עוד מנסים לתת את המשהו האחר הזה מן החברה הישראלית. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני השר. אם למישהו מבין חברי הכנסת יש שאלה נוספת לשר בעניין ששאלה חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. או שיש לך שאלה נוספת. 
+
+
+ אחרי חברי הכנסת – – – 
+
+
+ אחרי זה, אוקיי. אז אנחנו עוברים לשאלה האחרונה, נכון להיום, לשואל האחרון, חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה. 
+
+
+ אדוני השר, בעקבות הדברים שהצגת בפנינו – ואני מודה לך מאוד עליהם, כמובן – התפתחה פה שיחה שהיא קצת לא מקובלת בכנסת, אבל אולי זה יפה. אני רוצה קודם כול להעיר הערה: אם תחייג 144 ותבקש את משרד ההסברה והתפוצות, לא ימצאו אותו.  
+
+
+ אה, באמת? אף פעם לא ניסיתי. הערה חשובה. 
+
+
+ מפנים אותך למשרד החוץ. זה ממש המקום האחרון שהיית מצפה. אז אני מציע שיפור מהיר בהסברה הישראלית. 
+
+
+ אני מודה לך, אנחנו נעשה את זה. 
+
+
+ דבר שני – אפרופו, הייתי רוצה לשמוע גם על התקציב שלכם, כי נדמה לי שכל הדברים הם תלויי תקציב. אולי לא שאלתי, אבל אם אתה כבר עומד על הדוכן, זו סוגיה מאוד חשובה. למותר לציין שאני בעד הגדלת התקציב, בלי לדעת אפילו מה גודלו נכון להיום. 
+
+השאלה הראשונה שלי – אני רוצה קודם להתייחס אליה, האם אתה היית מודע – דיברנו על זה קצת קודם – בקמפיין של משרד הקליטה, נציגך שהיה בוועדת – – – 
+
+
+רגע, אדוני, לפרוטוקול, אתה צריך להקריא את השאלה. 
+
+
+ אני אקרא אותה כמו שהיא. 
+
+
+ בפעם הבאה, כשתהיה לך הזדמנות, אתה תוכל לשאול שאלות נוספות. 
+
+
+ אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. האם השר היה מודע לקמפיין שבו פתח משרד הקליטה להשבת היורדים? האם היה הקמפיין או המסע הזה בתיאום אתך? כיצד לדעתך תרם הקמפיין ליחסי ישראל והתפוצות? 
+
+אתה רוצה שאני אשאל גם את השאלה השנייה? 
+
+
+ כן, תמשיך את השאלה הבאה. 
+
+
+ אוקיי, השאלה השנייה, והיא באה מעולם אחר: מדוע אין ישרא�� משדרת באנגלית ובערבית למזרח התיכון ולעולם כולו, למרות שיותר ויותר מדינות מקיימות שידורים כאלה? תודה. 
+
+
+ בבקשה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת נחמן שי, גם על השאלות האלה וגם על השאלות ששאל במהלך הדיון. לי לא מפריע, זה אומר – התנסיתי במהלך חיי בכנסת גם בפינג-פונג הידוע: חבר הכנסת שואל שאלה, השר משיב, שאלה נוספת, אבל זה שהתפתחה כאן שיחה ואמרתי שהשתתפו בה בדרך חברי כנסת שמבינים עניין ולא סתם שאלו שאלה, מבחינתי זה פורה מאוד. 
+
+לגבי הקמפיין, קודם כול, לא הייתי מודע לקמפיין מעבר לכל אזרח שראה אותו. 
+
+
+ אתה מדבר, כשהכינו את הקמפיין. 
+
+
+כן. 
+
+
+ אתה השר הממונה על התפוצות, יש לזה השלכות. 
+
+
+ אני רוצה כאן לדייק ולומר שגם לנו הציעו פעילויות שונות – תיכף אתייחס לזה – שקשורות להשבת ישראלים לארץ, ואמרתי, גם כשר הקליטה לשעבר – שמאוד לא אהב, והיו מקרים ששרים אחרים בממשלה התערבו בתחום הזה – המשרד לקליטת העלייה, באמצעות המחלקה לתושבים חוזרים, ממונה על התחום הזה. זה התחום שלו. זה שיש משרד החוץ ומשרד התפוצות ואולי גורמים נוספים – הסוכנות היהודית, שהיא גורם לא ממשלתי – שפועלים בתחום הזה, זה בסדר, זה לגיטימי, אבל המנדט הממשלתי הוא במשרד לקליטת העלייה. לא היתה התייעצות. אולי טוב אילו היתה מתקיימת, אבל את זה אני אומר לאחר מעשה. לא היתה. 
+
+הקמפיין, בניגוד לכל מיני שאלות שקיבלתי בתקשורת, שלא היה ברור למי זה מופנה, היה מאוד ברור למי הוא מופנה – זה מופנה לישראלים שמתגוררים בחוץ-לארץ. 
+
+עכשיו, שאל חבר הכנסת נחמן שי, מחוץ לעניין הפורמלי, אם הייתי מודע או לא, אם התקיים אתי דיון, אז התשובה היא לא. אבל שאלה הרבה יותר מהותית, חבר הכנסת נחמן שי, זה מה ששאלת – כיצד זה השפיע על יחסי ישראל והתפוצות. אז כמה דברים. קודם כול יהיה מגוחך לומר שלא היתה שום השפעה, או שהיתה השפעה חיובית. עובדה היא שאני בתור שר התפוצות, אני שמח לומר שכנראה באמת רואים בי כתובת. קיבלתי מכתבים, פניות, מגורמים רבים בתפוצות וקיבלתי גם ודאי העתקים של הדברים שנשלחו לראש הממשלה שלנו. אז היתה סערה. 
+
+ מכיוון שאמרתי את זה לראשי ארגונים – אני במקרה הייתי באותם ימים יומיים בניו-יורק, אז נפגשתי עם חלק מהאנשים שהיו מודאגים מן הקמפיין – מכיוון שאמרתי את זה להם, אז מותר לי לומר את זה גם מעל במת הכנסת: אני חושב שהסערה היתה קצת מוגזמת. כלומר, ודאי וודאי לא היתה לאף אחד שם כוונה, מאלה שיצרו את הקמפיין – ואני לא אחד מהם – לפגוע במאן דהוא מיהודי התפוצות או לרמוז שהם לא ראויים לישראלים לנישואין, כמו שמישהו כתב, או משהו כזה. אבל אני חושב שהדבר הזה נובע ישירות מנושא שקצת נגענו בו היום – מחוסר הבנה. ואתה, שעסקת בתחום הזה וייצגת קהילות יהודיות בתפוצות כאן בארץ, מכיר את זה היטב. יש חוסר עניין, יש חוסר הבנה. זה יכול להיות בתחום הזה: מה הם בכלל אומרים לנו? יגידו לנו מה לעשות עוד? זה לא עניין שלהם. וגם ודאי בנושאים ההסברתיים: איך זה תקפו אותנו והם לא כולם יצאו לרחובות? 
+
+ אז, חברים, אני פונה לא לחברי הכנסת, חברי הכנסת מבינים את זה, אלא עוד יותר לצופים שיש לנו: אנחנו לא יכולים לבוא בשום דרישות שיצאו להפגנה או שיעשו כך או אחרת, אם אנחנו אתמול ושלשום ולפני שבוע לא התעניינו כלל במה קורה אתם, מה הבעיות שלהם, מה הדרישות שלהם, מה היחס שלהם, ופתאום – שיצאו, שיצאו. אז נכון שהגישה הטובה והישנה, שאנחנו כאן מחזיקים להם מדינה שהם יוכ��ו לבוא אליה כשיהיה להם קשה, זו גישה שפעם היתה, אבל היא כבר איננה. ואם אנחנו באמת רוצים דיאלוג מסוג אחר, כדאי לפתח אותו משני הצדדים, יהיו אז אולי קצת פחות אי-הבנות.
+
+נקודה נוספת שהייתי מציין כאן – לא שאלת את זה ישירות אבל אני חייב להתייחס לזה – נקודה שבעצם הקמפיין עצמו הוא פנייה לישראלים בחוץ-לארץ. קודם כול, בשנים האחרונות יש מספרים גדלים של ישראלים, של משפחות ישראליות, שחוזרים לארץ, וטוב שכך. אני לא יודע לאמוד את השפעת קמפיין זה או אחר, אבל המצב הכלכלי, היכולת שלנו להציע כמה החלטות ממשלה בתחום של האקדמיה – – – 
+
+
+הקמפיינים הכי מוצלחים לא יכולים להביא אנשים מהיום למחר לעזוב מדינה. 
+
+
+ בדיוק. 
+
+
+לכן הנתונים והמספרים שהוצגו היו סתם – – – 
+
+
+ לא, זה תהליך יותר מורכב, וודאי שהוא מותנה לא רק בקמפיין. אבל הקמפיין, דרך אגב, כלפי האוכלוסייה הישראלית – אני לא יודע, אני לא איש מקצוע, אבל מה לעשות? כמו כל אחד בתחום שלנו ראיתי קמפיינים, עשיתי קמפיינים, עסקתי בקמפיינים. לדעתי הוא עשוי לא רע, אבל את ההשפעה שלו אנחנו נוכל להעריך רק בעוד זמן מה. 
+
+אבל לגבי ישראלים שמתגוררים ברחבי העולם ולגבי מה שהזכרתי, שאנחנו רוצים לעבוד אתם יותר בנושא של זהות יהודית וקשר עם ישראל, אני אגיד משהו שאולי לא כולם יאהבו, ובוודאי לא כולם יסכימו אתי. לדעתי, המשימה שלנו מולם קשה יותר מאשר מול קהילה יהודית בתפוצות, כי מנגנון ההישרדות, שקיים כמעט כ-DNA אצל יהודי שדורות נמצא בתפוצות – הוא יודע גם לשרוד שם. אני לא בטוח שזה המקרה לגבי הישראלים. ואם נדבר עם ראשי הפדרציות וראשי הארגונים, אחת התלונות שאני מקבל כל הזמן: הישראלים בכלל לא בקשר אתנו. אנחנו רצינו, אנחנו ניסינו; הם לא באים. וזה כבר לא עניין של אין להם תקציב, אין להם כסף. יש אנשים שהתבססו, יושבים, לצערי הרב, אבל יושבים שם עשר שנים, 20 שנה, כבר לא מסכנים, ולא רק הובלות או נהג מונית, גם סוגים אחרים של אוכלוסייה. אין קשר עם ארגון מקומי, אין, כפי שאמרתי, מנגנון ההישרדות. ברגע שלוקחים את העברית ואת המילואים ואת החברה המיידית, אז יש קושי. 
+
+ולכן, אני מאוד מקווה שנצליח, כמשרד, כממשלה, כחברה ישראלית, לפתח מודלים שיחזיקו לנו את האנשים האלה. והתקווה של כולנו – אני מקווה תקווה משותפת – שהם יום אחד יחזרו ויצטרפו אלינו כאן בישראל. 
+
+לגבי השאלה השנייה. קודם כול, התקציב הוא כ-40 מיליון שקל לשנה. אני עוד יותר בעד הגדלתו. מה שזה מחייב אותנו לעשות זה ודאי כל הזמן איגום משאבים; כמעט בכל פרויקט שהזכרתי. אמרתי עכשיו: פעילות עם ישראלים יחד עם ההסתדרות הציונית, שגם הם שמים תקציב; דיברתי על שדרנים וסלבריטיס; גם ועידת הנשיאים – שמים על זה תקציבים; דיברתי על מנהיגות של נוער, "אורט" – שמים על זה תקציב; סטודנטים; "מכבי" – "מכבי" שמים על זה תקציב. כלומר, כל הפרויקטים, אנחנו מנסים להגיע להכפלות תקציביות. עדיין זה בוודאי לא תקציבים שמאפשרים פעילות כפי שהיינו רוצים לראות. גם, אותו דבר, אותו משפט בנושא כוח-אדם, לא כי אין תקנים, אלא בגלל שעד שמגיעים לאיוש תקן, זה כבר משהו קשה. 
+
+עכשיו, לגבי ערוץ טלוויזיה, שאלת את השאלה השנייה. קודם כול נעשים כרגע מאמצים בגוף שגם אתה וגם אני מכירים, וזה רשות השידור. בישיבת הממשלה האחרונה, ביום ראשון האחרון, היו אנשי רשות השידור בישיבת הממשלה בנושא של חוק אחר, שלא קשור לשיחה שלנו. אחד הדברים שדרש לדעת ראש הממשלה זה למה עדיין אין ערוץ כפי שדובר וכפי שהוא הנחה.
+
+אני הייתי מעריך כך, ואני לא אומר את הדברים האלה כתשובה כתובה של הממשלה: אם סוף-סוף תקרה רפורמה ברשות השידור והם יהיו במצב שהם באמת ירגישו שהם גוף יעיל, עצמאי, מתפקד, אז גם הערוץ הזה יקום. אני יודע שד"ר אמיר גילת, בהיותו יושב-ראש המליאה, נפגש לא רק אתי אלא עם כמה שרים – ביטחון, תיירות, חוץ, אני לא זוכר את כולם – וביקש להשתתף בפרויקט מסוג זה. למיטב ידיעתי כולם הביעו נכונות. אני מקווה מאוד שערוץ כזה יקום.
+
+יחד עם זאת, אני הייתי אומר שזה לא פוטר אותנו משני דברים נוספים: אחד זה פעילות אינטרנטית, כי יותר ויותר עוברים לכיוונים האלה. אנחנו מקווים, באמצעות לע"מ – ודרך אגב, בשורה לאלה שמכירים את הגוף הזה: לאחר שעשרות שנים הוא ישב באמצע שום מקום באגרון, שם, במרכז ירושלים, הגוף לע"מ עובר בשעה טובה ומוצלחת למלחה, לאזור שאני אתאר לכם בשפה הכי פשוטה – – – 
+
+אין לך מנכ"ל לעמותה.
+
+ בסדר, אני מקווה, יש כרגע דין ודברים עם הנציבות – – 
+
+
+ הוא כבר פרש.
+
+
+ – – ואני מקווה שזה לא יהיה תהליך של חודשים אלא בימים הקרובים כבר ימונה מישהו, לפחות בפועל. כי אנחנו שם, אני אגיד לך בכאב, חבר הכנסת נחמן שי, אני מאוד שמח על ההתקדמות של המנהל הקודם, וזה מעיד על כישוריו, שזכה בתפקיד רם במכרז כראוי – – –
+
+
+יש מחויבות ציבורית לאדם שבא לתפקיד, הוא לא יכול – – – 
+
+
+ אוקיי. אבל, כן, לאחר שנה. אבל יחד עם זה אי-אפשר להתכחש לכך שיש תחושה של איזושהי תנופה ושינוי אווירה ויהיה חבל נורא לפספס את זה בגלל בעיות כוח-אדם עכשיו. אז אני מקווה שגם המעבר למלחה, שכשאתה נכנס לחנייה ואתה רואה שעשרות מכוניות מסביבך זה מכוניות עם סמלי ערוצי טלוויזיה מרחבי העולם ולא החתולים שמסתובבים – אני מאוד אוהב חתולים – אבל החתולים שמסתובבים במרכז העיר שם, סביב בית-אגרון. 
+
+
+ זה נקרא "כיכר החתולות".
+
+
+ "כיכר החתולות", בדיוק. לכן אני מקווה שהשינויים האלה גם ישפיעו וגם משם, מהמקום החדש, מבחינת היכולת הטכנית, תהיה אפשרות של פיתוח איזשהו ערוץ אינטרנטי שייתן אינפורמציה ברמה שונה. 
+
+הנושא האחרון כאן זה יוזמות פרטיות שמדינת ישראל לא מתערבת בהן. יש ערוץ שנקרא Jewish news network, אם אני לא טועה, או משהו כזה.
+
+
+ הבחורה שעלתה לאוטובוס, טניה רוזנבליט, עובדת ב-Jewish News.
+
+
+ אני מקווה שזה לא מחשיד אותה מבחינת טוהר – – –
+
+
+ – – – בצניעות. 
+
+ אוקיי. תודה רבה, אדוני השר, יש שאלה נוספת? בבקשה. רק רגע, שנייה, חברת הכנסת וילף, רשות הראשונים ניתנת לשואל הראשון. בבקשה, אדוני. אני מציע שאחרי השאלה שלו תוכלי לשאול ואז הוא יענה לשניכם. בבקשה, אדוני.
+
+
+ תודה שוב, אדוני השר. לעניין הקמפיין הזה, הבעיה העיקרית היתה בעיה תרבותית. אתה דווקא, כמי שמחזיק בשתי הזרועות האלה, גם של ההסברה וגם של התפוצות, היית אולי מאתר אותה מראש, כי מי שמנסה לכוון לקבוצה אחת – אבל היא לא גרה בחלל, היא גרה בתוך קהילות אחרות, ובעיקר הקהילה היהודית. לכן, אין מיקוד עד כדי כך שיכול לאבחן כל ישראלי. הפגיעה בקהילה היהודית, אתה קיבלת את מכתבי התלונה, אני קיבלתי מהארגון שנקראJFNA . ברור לי שהם יצאו נפגעים ויצא רווח, אם בכלל היה רווח, בהפסד. לכן, אני מצפה ממך כשר, שאתה תעמוד על משמר האינטרסים של הקהילה היהודית שחיה שם. עם כל הרצון לראות ישראלים חוזרים, אין על כך חולק. 
+
+לעניין האחר שהזכרת, אתה היית תקופה קצרה, ומרצונך ויתרת על רשות השידור, וכנראה ידעת למה. היית השר הממונה והחלטת שאת תפוח האדמה הלוהט הזה אתה לא רוצה אצלך, ותאמין לי, אני מבין היטב למה. היה גם עניין מסוים שבעטיו הלכת. לכן אני ממליץ בפניך לא להמתין להשלמת הרפורמה ברשות השידור, כי הזדקנותי קשורה הדוקות עם הרפורמה הבלתי גמורה הזאת. זו באמת רפורמה בלתי גמורה. אתם חייבים, אני אומר – גם הגשתי הצעת החוק בעניין ודיברתי אתך – אתם חייבים להורות לרשות השידור, בדרך כזו או אחרת, אפילו באמצעים אדמיניסטרטיביים, להקים את השירות הזה, זו אחריות. 
+
+ אגב, בשפה הערבית הם ממילא לא משדרים כמעט, ויש לנו בישראל 1.5 מיליון ערבים. אני לא מדבר על הערבים שנמצאים ביהודה, שומרון ועזה – אתה שם לב שאני נוקט את הטרמינולוגיה היותר מדויקת – וגם מי שרוצה לשמוע את קולה של ישראל באנגלית ובערבית; בביקורים שלי בפרלמנט האירופי – אתה הזכרת שאתה עומד להיות שם – שואלים אותי: למה אנחנו לא יכולים לקבל מסרים ישירים מישראל בשפה האנגלית?
+
+
+ תודה רבה, אדוני. שאלות באמת נוקבות ומאוד מעניינות. לחברת הכנסת וילף שאלה נוספת, ואנחנו נחזור – – –
+
+
+ תודה. ראשית אני בהחלט מבקשת לחזק את עמיתי חבר הכנסת שי, את הדברים שהוא אומר – מאוד מאוד חשוב. 
+
+ לגבי הנושא של הישראלים, זה גם קשור קצת למה שאמרתי קודם לגבי היהודים: חייבת להימצא דרך שהיא לא דיכוטומית, שזה לא רק או שהם פה או שהם שם. אני נמצאת בקשר עם קבוצות גדולות מהם, שמחפשות דרכים אחרות. למשל עכשיו יש פרויקט גדול של משרד החינוך וההשכלה הגבוהה להחזיר חוקרים ישראלים לישראל. אחד הרעיונות שעלה בשיחות שלי עם חלק מהחוקרים האלה, כי הם סיפרו שניגשו אליהם בדרך מאוד פטרונית, שהבהירו להם שמקומם לא באוניברסיטאות היוקרתיות בחו"ל ועליהם לחזור. ואני בעד השאיפה הזו, אבל הם אמרו: לו הייתם לוקחים אפילו 2% מהתקציב הענק שהולך לפרויקט החשוב הזה והייתם מקדישים אותו לכנס מדעי שנתי לחוקרים ישראלים, שיציגו בארץ את מחקריהם, כך הייתם יוצרים את הקשר הזה, והוא גם היה מוביל לדברים טובים בעתיד. כלומר, גם בתחום הזה ומול הישראלים, חייבים למצוא דרכים שזה לא או אחת או אפס. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. 
+
+
+ אין לי, אדוני היושב-ראש, אלא להודות לשואלים. אני כאן, מעבר ללומר "מסכים אני", אין לי הרבה מה להוסיף. הרעיונות, גם של חבר הכנסת נחמן שי וגם של חברת הכנסת וילף, הם גם דברים נכונים, גם דברים שהמשרד מנסה בדרכים אלו ואחרות לפתח. לא תמיד יש 100% הצלחה בעניין הזה. 
+
+ גם בוודאי העניין של השידור. אני נשאל כמוך את השאלות האלה, אני מאוד מקווה שבאמת גם יינתן מענה בקרוב, ולא נצפה רק לסוף תהליכים שונים. אבל כאן פשוט הערתי שאחת השאלות הראשונות ששאל ראש הממשלה את אנשי רשות השידור היתה השאלה הזאת, זאת אומרת שכנראה לפחות מבינים – – – 
+
+
+ הוא רוצה בזה, הוא רוצה בזה.
+
+
+ לפחות מבינים את הצורך, אז אני מקווה שעכשיו גם הדרך תיסלל ולא נמתין לסוף הרפורמה, שכפי שרמזת מי יודע מתי תגיע ומתי תסתיים.
+
+
+ יש לך שאלה נוספת, חבר הכנסת שי? זו תהיה השאלה האחרונה. 
+
+
+ אדוני השר, אני רוצה לנצל את רגע החסד שאתה נמצא פה כדי לשאול אותך שאלה טיפה יותר עמוקה, אבל חשובה. האם המשרד שלך משולב בתהליכי קבלת החלטות מרכזיים במדינת ישראל? אני לא מטיל דופי בהיבטים האחרים. כאשר מדינת ישראל שואלת את עצמה: האם נצא מחר למלחמה?
+
+
+ לא נצטרך לצאת למלחמה. 
+
+
+ ��אם נפעל, המשט וכדומה? – האם אנשים שלך, או אתה עצמך, האם אתה משתתף בישיבות הקבינט הביטחוני? האם דעתך נשאלת ונשמעת בפורומים האלה?
+
+
+ כן, תודה, חבר הכנסת נחמן שי. אני אגדיר את זה גם כן כאחד הלקחים של מה שמכונה המשט הראשון. אז העליתי את הנושא הזה לפני ראש הממשלה, וגם, דרך אגב, אני חייב לומר שגם אנשי מבקר המדינה התייחסו לנושא הזה. מאז בוודאי גם סמנכ"ל המשרד שותף קבוע בפורום של מטה ההסברה הלאומי, שדן בסוגיות האלה, וגם אני באופן אישי, בעקבות הפנייה שלי לראש הממשלה, למשל לגבי סכנות המשט הנוסף וכן הלאה ישבתי בהתייעצויות, גם פורמליות וגם פחות פורמליות בנושאים האלה, מתוך ראייה אסטרטגית שהסברה זה בוודאי חלק חשוב, גם של היערכות וגם של תוצאות של פעילויות מהסוג שאתה הזכרת. וכולנו מצטרפים לתקוות יושב-ראש הישיבה שלא נצטרך.
+
+
+ תודה רבה, אדוני. אני רוצה להודות לך על הסקירה המקיפה והמעמיקה שנתת לנו. באמת, מאוד מלמד. יישר כוח ובהצלחה. 
+
+
+
+
+ אנחנו עוברים לסדר-היום. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת – סליחה, רק שנייה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
+
+
+ תודה. 
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11), התשע"ב–2011; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 68), התשע"ב–2011 – שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
+
+מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בנושא: רצח ואלימות כנגד נשים ערביות בלוד ורמלה, הצעת חברי הכנסת אברהים צרצור, חנין זועבי ודב חנין.
+
+ דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2010. תודה.
+
+
+ תודה רבה, גברתי. 
+
+
+ [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/424).]
+
+
+ אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אורי מקלב להציג את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 34) (פירוט תשלומים שנתי בעסקה מתמשכת), התשע"ב–2011, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מכלב, בבקשה, להציג את הצעת החוק.
+
+
+ מקלב, מקלב.
+
+
+ מקלב. אכן יש לנו כמה נרשמים. בבקשה. מי שרוצה לדבר ולא נרשם, הוא מוזמן. אם לא – אני סוגר את הרשימה. בבקשה, אדוני.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 34) (פירוט תשלומים שנתי בעסקה מתמשכת), התשע"ב–2011, לקריאה ראשונה.
+
+ המשמעות של הצעת החוק הזאת היא חיוב החברות שנותנות לנו שירותים מתמשכים, דהיינו שירותים קבועים, ומחייבות אותנו כל חודש בתשלום עבור הצריכה או עבור השירות שהן מספקות לנו, ונותנות חשבוניות כל חודש או חודשיים – אנחנו מבקשים שבסוף כל שנת כספים ישלחו לנו אותן חברות חשבון מרוכז, שבו יופיע ריכוז כל התשלומים שאנחנו שילמנו או שאנחנו חויבנו בהם באותה שנת כספים; שבסופו של דבר אנחנו נקבל את כל התשלום הזה בדף אחד. דהיינו, חברות כמו "בזק", או תאגידי המים, חברת החשמל, חברות הסלולר, ביטוחים שונים, שירותים שונים שאנחנו מקבלים, שירותי תרבות של חוגים שאנחנו משלמים עליהם כל חודש בחודשו, החברות "הוט" ו-yes, אפילו מנוי לעיתון שאנחנו משלמים כל חודש. בסופו של דבר, בסופה של שנה נקבל ריכוז של כל התשלומים האלה.
+
+ויש בעניין הזה, בהצעת החוק הזאת, שלוש תועלות. התועלת הראשונה זה הריכוז של כל התשלומים. במקום לקבל 12 חשבוניות, אנחנו נקבל חשבונית אחת. לפעמים החשבוניות המלאות הן כמה עמודים. כאן נקבל בעמוד אחד ריכוז של כל החיובים האלה. זה חיסכון במקום, זה גם תועלתי יותר, זה מופיע – הוא זמין יותר. אנשים שרוצים לבדוק רואים מה יש להם. 
+
+ ולא זו אף זו, התועלת השנייה היא ההשוואות. כל צרכן יוכל להשוות את הצריכה שלו במשך השנה. האם הוא צרך יותר מדי, האם התשלום היה מופרז מאוד? מה זה אומר לגבי החודש הקודם? מה זה אומר לתקופות של קיץ, תקופה של חורף? הוא יכול להשכיל ולנהל את כל ההוצאות שלו, ואת החשבונות שהוא מקבל, והצריכה שלו, בצורה הרבה יותר מושכלת, הרבה יותר תחת שליטה. 
+
+ ולא רק שהוא יכול באותה שנה לעשות את הסיכום, הוא יכול גם לעשות את הסיכום על שנים עברו. הרבה יותר קל כשיש לך חשבון מפורט אחד של שנה אחת – והוא, בסופו של דבר, רואה גם מה קרה בשנה שעברה באותה תקופה, איך אני צרכתי; או מה זה אומר לגבי, אני ממעט, אני מרבה להשתמש, אני מרבה לצרוך, ועוד ועוד דברים שהם לא רק – קודם דיברנו על תועלת לצרכן, זה גם הגנת הצרכן.
+
+ והדבר השלישי שבא לידי ביטוי בהצעת החוק הזאת, זה גם האפשרות לראות אם אתה נשארת חייב בחיוב שלך; דהיינו חשבון שלא שולם. לצד החשבונות שיופיעו בטור החיובים, יופיע גם טור של התשלומים. במידה שהחסרת, או שלטענת העוסק, החברה או התאגיד, לא שילמת, לא שולם אותו החשבון, אתה תראה את זה כבר בסוף השנה. ואנחנו לא נגיע למצב, כפי שהרבה פעמים קורה, שצרכנים מקבלים לאחר כמה שנים חיובים על כך שבשנת – לפני חמש שנים, לפני ארבע שנים לא שילמת את החשבון הזה, ויש לך ריביות והצמדות ועורכי-דין. אדם בסוף השנה יראה. אם מופיע בחשבון – יש פירוט החשבון והחיוב לא מופיע, אז הוא ידע באמת ללכת לברר ולעסוק בזה. 
+
+ אנחנו ביקשנו שזה יהיה תוך 45 ימים מסוף השנה, מסוף שנת הכספים – החברות יצטרכו לשלוח לנו את הפירוטים ואת הסיכומים. כמובן, יהיו סיכומים גם על החיובים וגם על התשלומים. אם החוק הזה יחוקק עוד בשנת 2011, וזאת התקווה, או שהחוק הזה יחול גם על 2011, וזאת המטרה שלנו – על 2011 ניתן 90 יום, שלושה חודשים, כדי שיספיקו להיערך יותר.
+
+לקראת הדיון בקריאה שנייה וקריאה שלישית הועלו כמה דברים שאנחנו נרצה באמת להעביר אותם ולדון בהם. אחד, מה קורה בתשלומים שהם קבועים? דהיינו, אתה מנוי על עיתון והתשלום הוא קבוע, האם גם הם יצטרכו לשלוח לנו בסוף השנה? לטענת הגופים האלה, זה מיותר. זה תשלום קבוע, בשביל מה צריך פירוט? לטענתנו, לא ברור שזה מיותר, משתי סיבות. קודם כול, אדם שמשלם כל חודש 120 ש"ח או 130 ש"ח, שלקראת סוף השנה יראה שבשנה זה 1,500 ש"ח. לפעמים הוא מקבל תובנה אחרת, הוא מקבל היבט אחר. הוא רואה כמה זה עולה לו שנתית. יש הרבה דברים שהתועלת בהם היא כשרואים את העלות השנתית, היא יותר מהתועלת החודשית. אבל לא זו אף זו. מה קורה אם אני הפסקתי את המינוי על העיתון – כדוגמה אנחנו מביאים – ואני לא יכולתי לעקוב או לא עקבתי בדיוק אם המשיכו להוריד לי אף שהפסקתי. כשאני מקבל את זה במרוכז, אני אומר: אני הפסקתי ביוני, איך זה חייבו אותי על יולי ואוגוסט? זה נותן בקרה הרבה יותר רחבה – ואנחנו פתוחים לשמוע גם על מה שפנו אלינו.
+
+ והדבר השני שיהיה גם לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית, זה החשיבה והרצון שלנו, שהדף הזה, החשבון הזה, המפורט, יהווה גם כן אסמכתה אם אתה חייב או לא חייב. דהיינו, אם לא יופיע פירוט של חיוב, לא יוכלו בשנה אחר כך לבקש ממך: תשמע, אתה עוד חייב על השנה הזאת. הסיכום יהיה בעצם פירוט וגם אסמכתה על תשלום ועל אי-תשלום. 
+
+הצעת החוק הזו נקראת חוק הגנ�� הצרכן. אנחנו חושבים שזה אחד החוקים – אנחנו משתדלים, עם חברי – בשרשרת חוקים, שמגיע לא כתובנות שלנו, כרעיונות שלנו, אלא זה מגיע מהציבור, ואנחנו שמחים שבאמת אנחנו יכולים להביא את זה לידי קידום, ואנחנו מקדמים את הצעת החוק הזו.
+
+ להצעת החוק הזו יש כמה שותפים: חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת יריב לוין, חבר הכנסת כרמל שאמה. תודה מיוחדת ליושב-ראש הוועדה, שהוא אחד מהיוזמים, חבר הכנסת כרמל שאמה, שנותן לה קדימות. הגענו עד הלום, עד הקריאה הראשונה. אני אבקש באמת מהחברים לאשר את זה בקריאה ראשונה. תודה.
+
+
+ תודה רבה, אדוני. להצעת החוק הזו יש כמה נרשמים; יש גם כאלה שאינם. ישראל אייכלר איננו, אורי אריאל איננו, יעקב כץ איננו. ואכן, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. אדוני, לרשותך שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי השר, ראשית אני רוצה לברך את חבר הכנסת מקלב וקבוצת חברים שיזמו את הצעת החוק. יישר כוח. זה אחד מהתפקידים הייעודיים שלנו, לדאוג לאזרח, במקרה הזה לצרכן, ולנסות להכניס תרבות צריכה לחברה הישראלית. 
+
+ אני מאוד מסכים עם המציעים, שבראשם חבר הכנסת מקלב, שהחשבון הריכוזי יאפשר לאזרח, לצרכן במקרה זה – רק ייתן לו את האפשרות לראות את ההתנהלות הצרכנית שלו כהתנהלות מסודרת, וכך צריך להיות. אין יותר טוב מהעיתוי הזה בחברה הישראלית, לפערים הגדולים, לעלויות משק הבית, למה שקורה לנו בחברה הישראלית, ואני לא צריך לומר יותר מזה, אדוני היושב-ראש. אל תדאג, אני עוקב אחרי הזמן.
+
+
+ לא, לא, לא. אתה בסדר. לא, לא – – –
+
+
+ אני עכשיו שם את עצמי במקומך, בכיסא שלך.
+
+אני רוצה לומר לך שהבנקים הודו באופן ברור שהם מתקיימים ממשק הבית שלנו. לא מהטייקונים; לא מהעשירים; לא מהחברות; לא מהעסקים הגדולים – מהעסקים הבינוניים והקטנים ומהאזרחים שמנהלים משק בית. ואנחנו זקוקים לתרבות צרכנית נכונה וטובה ומושכלת יותר מאשר כל אחד אחר.
+
+לכן, אני חוזר ואומר, חבר הכנסת מקלב, שההשוואה הצרכנית לניהול צורכי המשק באופן מושכל, שיכולה להבטיח לנו הצעת החוק שלכם – יישר כוח לך ולחברים, ואנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת, והלוואי שכנסת ישראל, יהיו בסדר-יומה הרבה חוקים שמקורם בדאגה לאזרח ולצרכן. זה יהיה יותר טוב מחוקים אחרים שהצטיינה בהם הממשלה הזאת, לצערי הרב, ואני לא רוצה להיכנס לאפיקים פוליטיים. כולם יודעים, כולל סגן שר החוץ, שיודע בוודאות למה אני מתכוון. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה, אדוני, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. גם אחד היוזמים של הצעת החוק.
+
+
+גאלב, מה זה – – –
+
+
+ כל עוד אתה מציע הצעות חוק חיוביות, אז – בבקשה, אדוני.
+
+
+ ואחריו אנחנו פשוט עוברים להצבעה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, האמת, אדוני היושב-ראש, הצעות החוק שלי הן באמת חיוביות. לא תמיד כולם רואים את החיוב במבט ראשון, אבל אני בטוח שהתהליך, התנועה הזאת החיובית, מכאן לשם, תתקדם ותגיע בסוף ליעדה.
+
+
+ מאה אחוז.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כול להודות לחברי חבר הכנסת אורי מקלב, שזה לא החוק הראשון שהוא בעצם מוביל והציע לי להצטרף אליו, ולא החוק הצרכני הראשון שלו. רוב החוקים האלה הם תולדה של כהונתו כיושב-ראש הוועדה לפניות הציבור ושל פניות של אזרחים שהגיעו. אני חושב שהצעות החוק האלה הן ההוכחה שהקשר הישיר בינינו, כחברי הכנסת, לבין הציבור, הוא דבר אפשרי שמניב פירות. ובאמת, זו הזדמנות נוספת להזמין את הציבור לפנות גם באופן אישי לחברי הכנסת וגם באופן כללי, דרך הוועדה לפניות הציבור, להעלות בעיות, להעלות הצעות. אני חושב שחובתנו לטפל בדברים האלה, ואכן, לא אחת הדברים מסתייעים, והצעת החוק החשובה הזאת היא דוגמה מובהקת.
+
+אני חושב שאנחנו נמצאים בתהליך חשוב ונכון של חקיקה צרכנית רחבת היקף וחוצת מחנות כאן בבניין הזה; חקיקה שיש בה דגשים לא רק בהיבטים שנראים לכאורה לגמרי ברורים של מחירים ודברים מהסוג הזה, אלא גם חקיקה שנועדה להגביר את הידע ואת המודעות של הצרכן להוצאות שהוא מוציא, לשימוש שהוא עושה בכסף, מתוך הבנה שחלק מניהול נכון של משק בית זה גם הכרה וידיעה מה הן ההכנסות שישנן וכיצד אתה יכול לנתב בצורה נכונה יותר את ההוצאות.
+
+ אני חושב שכאשר אדם מקבל אחת לשנה פירוט מסודר של כל התשלומים שהוא הוציא באופן שוטף, פתאום הוא מגלה שאותם 100 שקלים ועוד 100 שקלים הם למעלה מ-1,000 שקלים בכל שנה, ואותן שלוש, ארבע או חמש הוצאות הן כבר ביחד 5,000 או 6,000 שקל באותה שנה. והנה הוא מגיע למצב שמשכורת חודשית לפעמים מונחת בפניו על השולחן, והוא – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – יכול במצב הזה באמת לנהל את ענייניו ולקבל החלטות בצורה הרבה יותר מושכלת. אני חושב שהדבר הזה בסוף ישפיע כמובן גם על המחירים, כי הרי ברור שכאשר המודעות הצרכנית לתשלום היא יותר גבוהה, כך גם המוטיבציה של אותו עוסק או מספק שירות להוריד מחיר כדי לזכות שהצרכנים באמת יבואו וירכשו את שירותיו, גדלה.
+
+לכן, בעיני הצעת החוק הזאת היא באמת הצעה שמצד אחד היא פשוטה מאוד, בוודאי ללא שום עלויות למדינה, אלמנטרית, ומן הצד השני יש בה בהחלט כדי לסייע. 
+
+ אני חושב שיש בה היבט נוסף שאותו אנחנו נצטרך לחדד בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, והוא הרצון גם לחסוך את התופעה הזאת שכולנו מכירים של תיקים על גבי תיקים עם חשבונות וחשבוניות שנצברים לאורך זמן. אני חושב שברגע שהמסמך הזה יהווה לא רק כלי יידוע, אלא הוא גם יהווה ראיה ברורה לתשלומים ששולמו, ואולי אפילו במידת האפשר גם לחיובים ולמצב החשבון נכון למועד המשלוח – הדבר הזה חוסך, מאפשר לאותו צרכן לדעת ולשמור בקלות את התיעוד לגבי כל התשלומים שהוא שילם לאורך זמן, וכמובן גם יסייע אחר כך בידו בכל מקרה של מחלוקת בינו לבין נותן השירות, שמטבע הדברים נמצא בעמדת יתרון, כי הוא שמנהל את ההתחשבנות ומפיק את הניירת.
+
+ לכן, אני רוצה, שוב, לבקש את תמיכת הכנסת בהצעה הזאת ולקוות שיעלה בידינו להשלים אותה עוד במהלך החודש הזה, כדי שהיא כבר תחול על התשלומים ששולמו בשנת 2011. תודה.
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אנחנו עוברים להצבעה, רק נחכה עד שאדוני יגיע למושבו. 
+
+ אני מבקש, אנא, ההצבעה בבקשה. החלה ההצבעה, כן.
+
+ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 34) (פירוט תשלומים שנתי בעסקה מתמשכת), התשע"ב–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה. 
+
+
+ אם כן, בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 34) (פירוט תשלומים שנתי בעסקה מתמשכת), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי כנסת, עברה בקריאה ראשונה. היא תחזור לוועדת הכלכלה להמשך דיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית.
+
+
+
+
+ הכרזה למזכירת הכנסת, בבקשה.
+
+
+ תודה. 
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011, שהחזירה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. תודה.
+
+
+ [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/640).]
+
+רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה העומדת על סדר-היום, והיא הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 126) (הסדרת שמירה, אבטחה וסדר ציבורי), התשע"ב–2011, לקריאה ראשונה. חוק זה הונח על שולחן הכנסת אתמול. טרם עברו 48 שעות, אבל ועדת הכנסת שחררה אותו מחובת הנחה, בין השאר בגלל שהעיריות מחויבות בחוק זה עד סוף החודש, ולכן ועדת הכנסת החליטה הבוקר לפטור את הצעת החוק מחובת הנחה, ואנחנו יכולים לקיים פה את הדיון.
+
+ אני מזמין את כבוד השר אדלשטיין לבוא ולהציג את החוק. אם יהיו מתדיינים, ודאי ניתן להם לדבר, ולאחר מכן נצביע בקריאה ראשונה על הצעת החוק, לתועלת כל אותן ערים אשר עושות היום שימוש באותן יחידות אשר מביאות רק סדר ורווחה למועצות המקומיות. בבקשה, אדוני השר.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג מטעם הממשלה את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 126) (הסדרת שמירה, אבטחה וסדר ציבורי), התשע"ב–2011. יש כמה תיקונים בסעיפים 1, 2, 3 ו-4 לחוק הקיים, וברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אפרט.
+
+סעיף 1 – מטרת התיקון המוצע היא לעגן בחקיקה באופן מפורש, בסעיף 249(33) המוצע לפקודת העיריות, את סמכותה של רשות מקומית לפעול ולהסדיר בתחומה עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי. התיקון האמור נדרש, בין היתר, כדי להסיר את הספק שהועלה בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 7186/06, מלינובסקי נגד ראש עיריית חולון ואח', בנוגע לגדר סמכויותיה של רשות מקומית בתחומים האמורים, בהתאם לסעיף 249(29) לפקודת העיריות.
+
+למותר לציין שסמכויות אלה אינן באות להחליף את סמכויות המשטרה אלא להתקיים לצדן במסגרת הדין.
+
+ בהתאם לתיקון המוצע, סמכויות הרשות המקומית בענייני השמירה, האבטחה והסדר הציבורי יהיו כפופות לכללים שייקבעו בידי שר הפנים יחד עם השר לביטחון הפנים, בהסכמת שר המשפטים.
+
+ביום כ"ט באדר ב' התשע"א, 4 באפריל 2011, פורסם חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א–2011 – להלן: הוראת השעה. בהוראת השעה, שתוקפה עד יום ה' בטבת התשע"ב, 31 בדצמבר 2011, נקבעה סמכותה של רשות מקומית להסדיר עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בתחומה, בנושאים, בתנאים ובסייגים שקבעו שר הפנים והשר לביטחון פנים כאחד, בהסכמת שר המשפטים. עוד נקבע בהוראת השעה, כי בחוק עזר בעניין זה לא יוטלו אגרה או היטל אלא בסכום שאינו עולה על הסכום שקבע שר הפנים.
+
+מאחר שסמכותה של רשות מקומית כאמור נקבעה בהוראת שעה, יש צורך בתיקון החקיקה וקביעת הסדר של קבע שיסדיר את סמכויות הרשויות המקומיות בעניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי. לפיכך מוצע לתקן את סעיף 249 לפקודת העיריות ולהוסיף בו את פסקה (33), שלפיה עירייה תהיה מוסמכת להסדיר עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בתחומה ולפעול בעניינים אלה, בנושאים, בתנאים ובסייגים שקבעו השר – במקרה זה, שר הפנים בוודאי – והשר לביטחון הפנים כאחד, בהסכמת שר המשפטים.
+
+סעיף 2 – פקודת המועצות המקומיות מכילה הוראות שונות מתוך פקודת העיריות; גם על מועצות מקומיות. לפיכך מוצע לתקן את סעיף 24א לפקודת המועצות המקומיות, ולהחיל את ההסדר שבסעיף 249(33) המוצע לפקודת העיריות, בדבר הסמכויות בעניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי, גם על מועצות מקומיות.
+
+סעיף 3 – מאחר שתוקפה של הוראת השעה הוא עד יום ה' בטבת התשע"ב, 31 בדצמבר 2011, מוצע שתחילתו של התיקון המוצע תהיה ביום ו' בטבת התשע"ב, 1 בינואר 2012 – להלן: יום התחילה, עם פקיעת תוקפה של הוראת השעה.
+
+סעיף 4 – מוצע לקבוע הוראת מעבר לתקופה של שנתיים מיום התחילה, שבמהלכן יוכלו הרשויות המקומיות להמשיך לגבות אגרות והיטלים בעד שירותי שמירה, אבטחה וסדר ציבורי, שנקבעו בחוקי עזר לפני יום התחילה, זאת כדי לאפשר בחינה מחדש של חוקי העזר, בהתאם לנושאים, לתנאים ולסייגים שייקבעו בידי שר הפנים והשר לביטחון פנים בהסכמת שר המשפטים, ותיקונם של חוקי העזר לפי הצורך.
+
+אדוני היושב-ראש, אני מודה לך מאוד, ומבקש מהבית להעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה הראשונה. תודה.
+
+
+ תודה רבה לשר אדלשטיין בשם שר הפנים, אשר הציג בפנינו את החוק, אשר הוא חשוב לאותן עיריות אשר פועלות על-פי תנאי החוק המוצע, כפי שעשו זאת בתקופה הקודמת וכפי שהן מבקשות לעשות זאת בתקופה שמ-1 בינואר בשנה זו, בהוראת מעבר לשנתיים.
+
+אני רוצה לציין גם שהשר ציין שנושא זה בא בהסכמה עם המשטרה, שרואה בכך בהחלט תרומה לסדר הציבורי וליכולת לעזור לחברה בתוך המערכת העירונית או המקומית.
+
+אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת זאב נסים. אחריו – שלמה מולה, ולאחר מכן ביקש גם חבר הכנסת בן-ארי, והוספנו אותו. מי שרוצה לדבר, שיאמר לי עכשיו, כי אני מתכוון בעוד דקה לסגור את הרשימה. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלמה המלך אומר: "אמר עצל, שחל בדרך, ארי בין הרחֹבות". העצל אומר את זה כדי להתחמק מאחריות, מעדיף לשכב במיטה ואומר: יש לי בעיה להגיע לאיזשהו יעד כדי ללמוד או כדי לעשות משהו שמועיל בחיים או לקדם אותי בחיים, כי אני חושש ממה שהולך לקרות בדרכי לעבודה או לבית-הספר. אבל אני אומר לכם: זה כבר לא העצל. אנחנו רואים את העולם התחתון משתלט על חיינו יום-יום. הרציחות פה – אנחנו מעבר למערב הפרוע. אתמול, אני יודע, במקרה איזה יד ימינו של יוסי אבוטבול, אחד בשם איציק גפן, אני יודע, ולא משנה, אז באים על אופנוע ויורים בו למוות. אז אומרים: טוב. חיסלו עוד אחד מעולם הפשע.
+
+
+ אתמול זה היה?
+
+
+ אתמול, כן. אז אני אומר לכם, רבותי: אני לא יודע אם זה ייתן פתרון או מענה שהמשטרה העירונית, כפי שאנחנו בעצם פה מציעים – אולי לסדר הציבורי. אולי אם יש איזו אשה שרוצה לשבת באוטובוס ורוצה לשבת קדימה או אחורה, אולי אותה משטרה תתערב לעשות סדר ציבורי. אבל זה לא נותן באמת פתרונות ומענים לפשיעה הגואה במדינת ישראל. ממש אוי לנו שכך עלתה בימינו. חד-משמעית אני אומר את זה, כי זה קטסטרופה, והחברה פה קורסת. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך שיש מקומות שפעם היה עונג רב להיות שם והיו מרגישים ביטחון. היום אפילו במסעדות הכי פשוטות חוששים. אם אתה כבר גר ליד איזה מישהו שקשור לעולם התחתון, כבר החיים הם בסכנה.
+
+לעצם העניין, אני רוצה להעיר. נכון שזה מ-1 בינואר 2012 לתקופה של שנתיים, ואני רואה בזה חשיבות גדולה, אדוני היושב-ראש, אבל שיהיה ברור: כשבאים היום וקובעים קודם כול הלכה למעשה, ואומרים ששר הפנים הוא יקבע את העלויות שכל אחד ואחד ישלם אגרה עבור השמירה הזאת – שזה לא איזה משהו שניתן כפריווילגיה לתושבי השכונה. התושבים צריכים לשלם, חד-משמעית. זה בדיוק כמו איסוף אשפה.
+
+
+ – – –
+
+
+ ממש ככה. תקרא את החוק ואתה תראה. זה בדיוק ככה. יש כאן עלויות. רק מה? אומרים שהרשות המקומית לא תקב�� את העלויות; מי שיקבע את העלויות ואת הסכומים זה השר לביטחון פנים יחד – שר הפנים בתיאום עם השר לביטחון פנים. זה מקובל עלי. אבל אני מבקש שיהיה ברור שזה לא יהיה סכום שבאמת יכביד על התושבים ושזה יהיה כחלק מהאגרה. אנחנו יודעים איך זה מתחיל. זה מתחיל כאילו כבקשה שבאה מצד האזרחים, ובסופו של דבר אם האזרח לא משלם, האגרה הזאת נכפית עליו, וזה נהפך להיות חלק מהתביעות המשפטיות שאנחנו רגילים אליהן בנושא ארנונה ומים.
+
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. חבר הכנסת בן-ארי אחריו, ויסיים חבר הכנסת מאיר שטרית.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה על ההזדמנות לעלות ולדבר. צריך להגיד ביושר שהצעת החוק הזאת היא עוד מס עקיף על אזרח במדינה.
+
+
+ אבל תמורת שירותים טובים.
+
+
+ שנייה. תמורת שירותים טובים – יש הרבה שירותים. גם ארנונה זה עוד מס. גם החשמל שאנחנו צורכים – אנחנו מקבלים, וזה גם סוג של מס. אפשר לדבר על זה שתשלומי רשות השידור זה גם מס. אדוני היושב-ראש, יש לי בעיה עם מסים עקיפים. זה מס עקיף, וצריך לקרוא לילד בשמו.
+
+אין ספק שהמלחמה בעבריינות והסדר הציבורי – הדברים האלה הם חלק מהשירות שהאזרח צריך לקבל. אין ספק בכלל. השאלה היא, האם המסים האלה צריכים ליפול על האזרח? למה? אני, למשל, תומך בהצעה להקים משטרה עירונית. אם אתה מקים משטרה עירונית, אתה יודע שאתה מתקצב, ואתה מוריד את התקציבים אולי מהמשרד לביטחון הפנים ועוד משרדים אחרים. אתה מעגן ככה – זה לא נופל על האזרח, העלויות האלה לא נופלות על האזרח. 
+
+יש רשויות שאין להן אגרת שמירה, יש רשויות שיש להן. בדרך כלל, אדוני היושב-ראש, מי שיש להן חברות שמירה הן דווקא עיריות חזקות יחסית, לא החלשות. ואז אין לך שם בכל זאת מנגנון של פטור מתשלום לאדם שאין לו. זאת אומרת, זה מס עקיף, ישיר לכולם, ללא מנגנון של הפחתת מסים, כמו שלמשל יש אפילו בארנונה.
+
+אני מודה, הסיעה שלי קיבלה החלטה לתמוך בהצעת החוק, ואני לא אתנגד לחוק. אבל אני אומר לך שאחרי המחאות הציבוריות שהיו לנו בקיץ, לבוא להטיל עוד גזירה על הציבור, זה באמת לא ראוי ולא נכון.
+
+ אני רוצה לומר לך, מחר אנחנו הולכים לדון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, אדוני היושב-ראש, על אגרה נוספת על האזרח. כל מי שיפנה לבית-משפט בכתובים יצטרך לשלם אגרה של 100 שקל. תשלום. זאת אומרת, תחשוב כמה זה עולה. למשל, אני רוצה לקחת את הדוגמה אולי הבעייתית ביותר.
+
+
+דבריך – – –
+
+
+ רגע – – –
+
+
+חבר הכנסת מולה, אני אתן לך, אני אתן לך. אני רוצה להיפך, לפתח. דבריך משכנעים ביותר. יחד עם זה, האזרח משווע למצב שבו יהיה סדר. המשטרה, לצערנו הרב, בגלל סדר העדיפויות בתקציב המדינה, לא יכולה לתת את אותה עזרה אשר הרשויות התארגנו בעצמן. נכון, אנחנו קבענו בזמנו – נדמה לי ששר הפנים היה אז השר שטרית – אנחנו קבענו בזמנו לתקופה מוגבלת. אנחנו היום רק יכולים להפסיק, ואז התוצאה תהיה שהמשטרה לא תוכל לפעול, ואותן העיריות – דרך אגב, אותן עיריות אינן דווקא מהעיריות היותר חזקות במדינה. אלה עיריות שבלי האבטחה הזאת – ואני ביקרתי אצלן – לא יוכלו לקיים. זאת אומרת, הדבר הוא לטובת האזרחים בצורה חד-משמעית. 
+
+דרך אגב, נדמה לי שהחברה החזקה בכל עיר ועיר תומכת בחברה החלשה, משום שהחברה החלשה בלאו הכי לא יכולה לשלם את האגרה הזאת.
+
+
+ לא, אדוני. אני חוזר, אין ספק שהשירות הוא נחוץ, אין ספק.
+
+
+ זה הבעיה. לכן, אנחנו – – –
+
+
+ אין ספק שהשירות הוא ראוי. אני אומר שאפילו צריך לשדרג אותו, אפילו להגיע למצב של משטרה עירונית, אבל בצורה הרבה יותר ממוסדת. אבל כרגע, במצב הקיים, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה מס נוסף.
+
+
+ נכון.
+
+
+מחר, אני התחלתי לומר, הולכים לדון בוועדת החוקה, חוק ומשפט על מס עקיף נוסף שמשרד המשפטים יטיל על האזרחים. כל מי שפונה בכתובים לבית-משפט, כולל אשה שהיא אשה מוכה שרוצה להגיש בקשה לצו הרחקה – לצו הרחקה – יצטרך לשלם 100 שקל. אנחנו היינו עדים להעלאת מחירי החשמל ב-18%. זאת אומרת, מה שקורה בזמן האחרון, אדוני היושב-ראש, ביודעין או לא ביודעין, יש העלאת מסים עקיפים. אפילו ועדת-טרכטנברג תקפה את העניין הזה. היתה מחאה ציבורית. אני לא חושב שזה ראוי להביא מס עקיף, יהיו אשר יהיו סיבותיו, תהיה אשר תהיה הנחיצות להטיל מסים נוספים. 
+
+לכן, אני אמרתי בהתחלה, אנחנו לא נוכל להתנגד, כי יש לנו החלטת סיעה לא להתנגד, אבל אני חושב שהמסים האלה הם מסים עקיפים מאוד בעייתיים. תודה רבה, אדוני.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת מולה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול בדברים של המנחה באירוע לזכרם של הנספים נאמרו דברים כמו: הראשון שזיהה את השרפה. שרפה. רבותי, לא צריך להיות גאון גדול כדי לזהות שרפה. כשהשרפה כבר בוערת זה מאוחר מדי בדרך כלל לבוא ולתקן, כי השרפה כבר בוערת. תפקיד של מנהיגות הוא לזהות מראש את השרפה שעומדת לפרוץ, וראשית, למנוע אותה בכלל. ראשית, למנוע בכלל, שלא ייווצר מצב שנגיע לאן שהגענו לפני שנה. 
+
+אבל אני לא מדבר על שרפה שכבר שרפה, לצערנו ולדאבוננו ולכאב לבנו. אני מדבר על שרפה שרובצת לפתחנו. אני מדבר, אדוני היושב-ראש, שוב על בעיית המסתננים. ראש העיר חולדאי לפני שבועיים ימים פתאום התעורר מרבצו. אני יודע מראשי ערים אחרות – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ מותר לו. הוא אמר: אשר לחוק, אני אדבר. אבל מותר לו. הוא יכול. אדוני יתייחס גם לחוק, רק פשוט – – –
+
+
+ אני מדבר בדיוק בעניין של החוק. 
+
+
+ או, הנה, אתה רואה?
+
+
+ בדיוק. אני בדרך כלל לא מתחייב לדבר בעניין של החוק, אבל פה בדיוק אני מדבר בעניין של החוק.
+
+
+ מצוין. אם כך, אני רגוע.
+
+
+פתאום התעורר מרבצו. גם, התופעה הזאת של עבריינות וכן הלאה, זה תופעה שצריך להיות מוכן אליה מראש. אבל אני תיכף אדבר על עבריינות שכבר רואים את ניצניה, אבל פשוט לא רושמים. אם לא רושמים זה לא נכנס לסטטיסטיקה של הטרדות, של איומים, של גנבות. לא נרשם. אין פשיעה של מסתננים. אבל נשים קשישות בתל-אביב, בדרום תל-אביב, לא מעזות לצאת מביתן וללכת אל השוק כי יעבור מסתנן רעב. והוא רעב, מה לעשות? הוא חייב 3,000 דולר לאנשים ששילמו עבורו לעבור את כל הדרך שהוא עובר בשובה ונחת, בלי שום איומים. בשובה ונחת. 
+
+סיפרה פה חברת הכנסת אורית זוארץ שהיא פגשה ב"סהרונים" מסתנן שגורש מהארץ בחזרה לסודן, ותוך ארבעה ימים מאז שהוא עלה מכאן למטוס, הוא היה בחזרה ב"סהרונים". חברת הכנסת אורית זוארץ.
+
+הפיתוי, אדוני היושב-ראש, הוא פיתוי עצום. אבל התוצאה היא מה? התוצאה היא שחצי מתל-אביב – חצי אני מגזים, אבל חלקים רחבים מתל-אביב היום הם – – –
+
+
+ בעיקר באזורים החלשים של תל-אביב.
+
+
+ בעיקר באזורים החלשים של תל-אביב. – – – הם לא רק "יודנריין". באים אלי אנשים ואומרים: אני היחיד שנשארתי בבניין, אני היחידה. זאת לא הבעיה, הבעיה היא האיום להיכנס. אם אומר לי קצין בילוש, מפקד יחידת הבילוש במרחב יפתח, אומר לי: בן-ארי, שלא תעז להיכנס לתחנה המרכזית לבד. מה זה? אתה אומר לי? אני גדלתי שם עם האופניים, אני הסתובבתי שם. אתה אומר לי לא להיכנס לעיר שבה אני גדלתי? לאן הגענו? לאן צריך להגיע? למצב של צרפת, שרחובות שלמים עולים באש? של אנגליה של לפני כשנה? לאן אנחנו צריכים להגיע כדי שנתעורר? איזה מסים אז יוטלו עלינו כדי לפתור את הבעיה הזאת? רבותי, זו שרפה, זו שרפה שעדיין אנחנו לא רואים את הלהבות שלה, אבל היא כבר נדלקה, ובתל-אביב מרגישים אותה.
+
+ ואני אסיים, אדוני היושב-ראש, בדבר קטן כדי להסביר את המחדל. עכשיו ראיתי מכתב שהגיע אלי מהעוזר של השר לביטחון הפנים על תלונה שלי על אולם אירועים שנפתח ברחוב שיבת ציון. שים לב לאבסורד, רחוב שיבת ציון כולו מסתננים. שיבת אפריקה יהיה שם.
+
+
+ לא, יכולים רק שלוש דקות.
+
+
+אז אני אסיים, ממש משפט אחרון. אחרי תלונות של בעלי הבית במקום פתחו שם אולם אירועים, ללא הכשר, ללא הסדר. ממש לא חוקי לחלוטין. טלפונים שנטרקו במשטרה. לאחר שעשיתי שם הפגנה, והביאו לשם בילוש, ולאחר תלונות נוספות, סוף-סוף התבשרתי שהמשטרה עשתה את המוטל עליה וסגרה את המקום. אז איך אומרים? שאפו. אבל זה היה צריך להיות הרבה מראש, בלי התלונות שלי, בלי התלונות של בעלי המקום, אלא לעשות סדר. יש לכם מנדט. השרפה כבר בוערת. תודה רבה.
+
+
+ חבר הכנסת בן-ארי, רק לא הבנו אם אתה בעד החוק או נגד החוק.
+
+
+ אני תמיד בעד החוק, בטח חוק של – – – 
+
+
+ תודה רבה, תודה רבה. תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת מאיר שטרית – בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מוכן לומר שאני בהחלט ער לסוגיה ולבעיה שקיימת בתוך הרשויות המקומיות, אבל אני לא אוהב את החוק הזה. אני לא אוהב את החוק הזה, כי הוא באמת מטיל עומס נוסף על התושבים, שלא בצדק, לדעתי, והוא בעיקר כלי שרת וישמש בידי עיריות שיכולות להרשות לעצמן לגבות אגרת שמירה, בעוד היישובים החלשים, שבקושי משלמים משכורת, שם לא תהיה שמירה ולא יהיה כלום. 
+
+השמירה שעליה מדובר היא גם לא שמירה על בתי אזרחים, שיש אליהם פריצות, לצערי, כל שני וחמישי, עשרות ומאות פריצות בכל עיר, והמשטרה ידה כנראה חלשה על העבריינים הללו; כשמדובר פה על שמירה, זה בדרך כלל – ראיתי איך משתמשים בזה בזמנו באזור ראשון-לציון, שיש לה אגרת שמירה. זה בעיקר באזור התעשייה, באזור הבילויים בלילה; וגם זה חשוב, שתהיה בלילה נוחות – – –
+
+
+ גם עוזרים לאנשים שהם בודדים.
+
+
+ ודאי, לאבטחה של ילדים וכן הלאה, יש בזה היגיון. ממה נפשך? אם העירייה חושבת שצריך לעשות פעולות קהילתיות וטיפול קהילתי בבודדים, יש לה זכות ואפשרות להגדיל את המסים העירוניים שלה, את הארנונה הכללית, ולכסות עם זה את ההוצאות האלה. לייחד אגרת שמירה, ליצור מין קבוצה קטנה במקומות שיש להם יכולת – זה מאוד בעייתי בעיני. 
+
+ לא רק זאת, אדוני היושב-ראש, אלא יש בעיה נוספת: בגלל החולשה של המשטרה נוצר מצב שבו יישובים אחדים, לצערי, הקימו שער בכניסה ליישוב, עם שומר 24 שעות, שסוגר את הכניסה ליישוב, ובודקים כל מי שנכנס, בלילה. מוקמות עכשיו שכונות שלמות שסגורות לחלוטין בפני זרים, עם שמירה מלאה. התושבים באותן שכונות משלמים כמובן דמי ניהול, או מה שנקרא, ואז כמובן בשכונה הזאת אין גנבות ואין פריצות, כי עומדים בשער אנשים שבודקים; כל רכב שנכנס ויוצא בודקים אותו. אבל מתחיל לקום בעצם מצב של שכונות נפרדות, כל אחד בד' האמות שלו, כאשר בו בזמן אחרים חיים בהפקרות. 
+
+ אני אומר לממשלה: יש צורך בהגדלת כוחה של המשטרה? יש. תוסיפו לה תקציב. 
+
+
+ הלוואי.
+
+
+ תנו לה אפשרות לגייס יותר אנשים, תנו לה תקציב, שתפעיל יותר שוטרים, יותר אנשים ברחובות. 
+
+ אני גם רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, המשטרה יכולה לפעול אחרת. הרי גם בתקציב המשטרה – שאותו אני מכיר היטב, כי טיפלתי בו מכמה זוויות – אין שום חובה במשטרה להעסיק כל פקידה במשטרה בתור שוטרת, ששכרה משתנה בצורה מדהימה לעומת פקידה אזרחית. אין שום דבר שפקידה אזרחית לא יכולה לעשות כפקידה במשטרה, והיא לא חייבת להיות שוטרת. אתה יכול לחסוך הרבה מאוד כסף בשינוי של האכלוס של עובדי המשטרה, להשתמש בו אחרת בתוך המשטרה. 
+
+ הדבר היותר חשוב, זה מגדיל, אני אומר בצער, למרות שאני אוהב את הרעיון – אם הייתי ראש עיר, הייתי מאוד רוצה שתהיה לי אפשרות לעשות שמירה – – –
+
+
+ הבעיה היא שכבר היחידות פועלות – – 
+
+
+ בדיוק.
+
+
+ – – ואנחנו נותנים להן ארכה.
+
+
+ אני ער לזה. 
+
+
+ ייתכן מאוד, כפי שהשר אמר, שבעוד שנתיים כבר לא – – –
+
+
+ אני ער לזה. אני ער לזה, לכן אני חושב שאולי מאחר שהקריאה הראשונה ניצבת, כאילו עשיית חוק שתפתח את הדלת לכולם, יכול להיות שמה שצריך לעשות בתיקון לקראת הקריאה השנייה והשלישית בחוק הזה, זה לגרום לכך שבתיקון אכן יאפשרו את המשך קיומן של היחידות הללו שקיימות היום. 
+
+
+ ולא לאפשר – – –
+
+
+אבל לא לאפשר חדשים. לפחות את זה – – – 
+
+
+ בהחלט.
+
+
+ – – – חצי נחמה, כי אז אתה מרחיב את זה על כל הארץ. נדמה לי שאת זה עדיין אפשר לתקן בקריאה הראשונה, בעיקר חברי ועדת הפנים, ולתת, איך אומרים? זה יוצא שבע וזה יוצא לא חסר. כי אחרת אתה יוצר מצב שאתה פותח דלת שיכולה לשמש בידי קבוצות רבות של אנשים, לאו דווקא למטרה הראויה. 
+
+
+ תודה רבה. כבוד השר לא רוצה להשיב, למרות שהיו פה בהחלט שאלות מאוד רציניות. מה שהציע השר שטרית, שבהכנה לקריאה שנייה ושלישית ניתן את דעתנו להגבלת החוק. בהחלט הדברים ראויים לדיון. 
+
+ אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה של הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 126) (הסדרת שמירה, אבטחה וסדר ציבורי), התשע"ב–2011. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. בבקשה. נא להצביע.
+
+
+ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 126) 
+(הסדרת שמירה, אבטחה וסדר ציבורי), התשע"ב–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
+
+
+ שישה בעד, שניים נגד, אין נמנעים, יש נוכחים ולא משתתפים – שניים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הפנים על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית, תוך שימת לב להערות שהעירו חבר הכנסת מולה וחבר הכנסת מאיר שטרית. תודה רבה. 
+
+ תם סדר-היום – – –
+
+
+מה עם ההערות שלי?
+
+
+ ההערות שלך בוודאי יילקחו בחשבון. 
+
+
+ ההערות שלך כבר – – – 
+
+
+ אבל אדוני תמך, אדוני תמך, הם התנגדו. אני אמרתי: מתוך תקווה שבקריאה שנייה ושלישית אנחנו נוכל להגיע להסכמה מלאה. 
+
+ובכן, רבותי, הערב נר ראשון של חנוכה, חנוכה שמח. מחר אנחנו נקיים ישיבה מוקדמת, בבוקר, שתוגבל גם לכמה שעות, על מנת לאפשר להדליק נר שני של חנוכה בחברת המשפחות. תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, מחר, כ"ה בכסלו התשע"ב. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, לפני שאתה נועל את הישיבה. 
+
+
+ בבקשה, כן. 
+
+
+ לכבוד חנוכה, אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, אם תרשה לי, שני משפטים לכבוד חנוכה. היום אנחנו מדליקים את הנר הראשון של חג החנוכה, ואנשים אולי לא ערים לזה, אבל לפני 2,500 שנה היתה מעצמה עולמית, כמו ארצות-הברית של היום – יוון – שרצתה ליוון את היהודים, לגרום ליהודים להתייוון. החליטה ואמרה: מי שלא יתייוון, הם יוציאו אותו להורג, ואנשים נכנעו; זה כמו שארצות-הברית הולכת נגד איזו מדינה קטנטונת. וקמה קבוצת אנשים קטנה מאוד, לא רציונלית, ממש לא הגיונית, ואמרה: מה זאת אומרת להתייוון? אנחנו לא נתייוון, אנחנו נילחם במעצמה הגדולה הזאת, בארצות-הברית של אז, באתונה, ביוון. ולהפתעת כולם, יצאו למלחמה הזאת והצליחו לגבור עליהם, והצליחו לטהר את המקדש ולחגוג את החנוכה. והיוונים, אותם אלה שרצו לייוון אותנו, נעלמו מהשטח, אבל אלה שלא התייוונו נשארו עד היום הזה במדינת ישראל.
+
+ אני חושב שעם ישראל זקוק, וכבר חזינו כמה פעמים במהלך הדורות, תמיד זה קבוצת אנשים קטנה, שהיא מאוד מאמינה, לא הגיונית, לא רציונלית, אבל עם אמונה חזקה, כדי שהשרשרת היהודית תמשיך להתקיים. חזינו את זה אז, בתקופת המכבים, חזינו את זה כשבן-גוריון היה פה ראש היהודים בארץ והחליט להקים את המדינה על אף הנסיבות הנתונות, כשבמצב של היום מי יודע אם היו מעזים לקבל החלטה כזאת. תמיד אנחנו זקוקים לקבוצת אנשים שיש לה האומץ, אפילו לפעמים אי-הרציונליות, שתוביל, תחליט ותשמור על השרשרת היהודית.
+
+
+ תודה רבה. הרי האמונה היא שהחזיקה אותנו במשך שנים ואלפי שנים. רבותי, תודה רבה, יישר כוח לחבר הכנסת מאיר שטרית. 
+
+ תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ה בכסלו התשע"ב, 21 בדצמבר 2011 למניינם, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. 
+
+הישיבה ננעלה בשעה 15:00.
+
+
+
+