diff --git "a/26773/raw.transcript.txt" "b/26773/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/26773/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,2251 @@
+2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
+
+כבוד השר לביטחון פנים – ראשון העונים על שאילתות דחופות. אנא תפוס את מקומך על הדוכן. ראשון השואלים, אדוני השר – חבר הכנסת עפו אגבאריה. אני מזכיר לכל שואלי השאילתות הדחופות: השאלה הראשונה היא בצמוד לנוסח הכתוב, ולאחר מכן שאלת המשך לחבר הכנסת. עוד שני חברי שירצו בכך יבקשו דרך מזכירת הכנסת את זכות השאלה הנוספת. בבקשה, אדוני. 
+
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, שאלתי היא:
+
+בערב יום שישי האחרון ניסו בני עוולה לרצוח את עורך-דין אחמד גזאווי, שהיה עם אחיו ועם בנו בן השמונה ברכבם. גזאווי הוא תושב קלנסואה, פעיל חברתי ויושב-ראש ועד ההורים בעיר. הפושעים הצליחו לפגוע באחיו שישב ברכב ורק בנס ניצלו השלושה מרצח משולש.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. מה תעשה המשטרה למיגור התופעה?
+
+ 2. אילו צעדים נקטו כוחות הביטחון לפענוח המקרה?
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עפו אגבאריה ביקש לדון בתופעת האלימות במשולש. קודם כול, אני רוצה להתייחס למקרה עצמו. מהפרטים שידועים לי עולה כי ב-8 בפברואר 2013, סמוך לשעה 21:30, נהג ברכב המתלונן מוחמד גזאווי. לידו ישב אחיו, עורך-דין גאנם גזאווי, ומאחור ישב בנו הקטין. במהלך נסיעתם בקלנסואה חלף לידם רכב והחל לירות לעברם. בשעה 21:31 התקבל ממד"א ירקון דיווח על אירוע ירי ועל פציעת המתלונן מוחמד גזאווי. כוחות משטרה שהגיעו למקום פגשו באחיו של המתלונן, עורך-דין גאנם גזאווי. בהמשך אותרה זירה נוספת ובה נמצא הרכב העונה על תיאור הרכב ששימש את היורים, כשהוא עולה באש. בשעה 22:58 מסר עורך-דין גאנם גזאווי עדות בתחנת טייבה על נסיבות האירוע. תיק החקירה מטופל בתחנת המשטרה בטייבה על-ידי האורגן של לוחמה בפשיעה החמורה, שהוקם זה מכבר כדי להתמודד ולטפל באירועי הירי, אמצעי לחימה, כדוגמת האירוע הזה. הטיפול והחקירה של האירוע עדיין בעיצומם, תוך ביצוע מספר רב של פעולות חקירה בזירת האירוע, פעולות מודיעיניות ועוד. 
+
+ עלי לציין, בלי שום קשר לאירוע, שמשטרת ישראל בתחנת טייבה, מרחב שרון ומחוז המרכז משקיעים רבות במאבק נגד אירועי הירי בכלל ובמשולש בפרט, שהובילו לירידה של 21% באירועי ירי בשנת 2012. כמו כן ננקטו מספר רב של פעולות, וביניהן הקמת כוחות משימה, כדוגמת האורגן ללחימה בפשיעה, שעליה דיווחתי לפני יומיים פה בכנסת, הקמת תחנת משטרה חדשה בטירה, הקמת שיטור עירוני בטירה, הפעלת פרויקט "עיר ללא אלימות" בערי המשולש והצבת כוחות משמר הגבול ייעודיים הפועלים במשולש במשך כל שעות היממה. 
+ 
+ עוד אציין בהזדמנות זו כי אחוז פענוח התיקים במגזר הלא-יהודי בשנת 2012 עומד על 60%, והוא מעיד על תוצאות המאמץ המשטרתי בטיפול בפשיעה החמורה. 
+
+ לך, חבר הכנסת עפו אגבאריה, אומר שהחקירה בעיצומה. אני מקווה שיהיו גם תוצאות. אני אדווח לך בהמשך – ברגע שיהיו תוצאות. 
+
+
+ תודה. בבקשה, אדוני, שאלת המשך. 
+
+
+ כבוד השר, כבר יש לנו אולי סטאז' גדול בעניינים האלה של שאילתות בענייני אלימות באוכלוסייה הערבית. פה לא מדובר על ארגוני פשע או על משפחות פשע. פה כנראה יש גם איזה פן קצת אחר של הפשיעה הזאת. עורך-דין אחמד גזאווי – בסוגריים גאנם גזאווי, שזה אותו אדם – אין לו שום קשר לעולם התחתון ולעולם הפשע ולא למשפחות הפשע. כאשר הדבר מתחיל לקבל אותות או סימנים של איזה פן פוליטי, בגלל השתייכות או משהו כזה, לדעתי יש מקום לטפל בעניין ביתר שאת. 
+
+זה ��יש 60% של פענוח זה נכון, אבל ה-40% האחרים הם הקשים ביותר, והם שבאמת צריך היה לגלות אותם. אנחנו רק זוכרים את העניין של המשפחה מאום-אלפחם, של שלושה שנרצחו באותו יום, ועוד הייתה איזו אספה, ממש בהשתתפות השר לביטחון פנים, ראש הממשלה ומפכ"ל המשטרה, ועד היום אנחנו עוד לא קיבלנו שום רמז או שום פתרון לעניין. מיותר לציין שזה לא יכול להיות ששנתיים כבר עברו ועדיין אין פתרון לבעיה הזאת. ידוע שבמקומות אחרים, במקרים הרבה יותר מסובכים, אפילו שקורים במגזר הערבי, אם יש איזו מעורבות של צד של הממשל, אז הפתרון משום מה בא הרבה יותר מהר. אני מבקש לתת תשומת לב לעניינים האלה יותר ולתת לנו את הפתרונות בהקדם האפשרי. 
+
+
+ תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. 
+
+
+ חבר הכנסת אגבאריה, הנושא של האלימות במגזר הערבי – התייחסתי לזה רבות לפני כיומיים. הנושא של תופעות של אלימות, תופעות של פשיעה, של ארגוני פשיעה, של נשק לא חוקי וחוקי שמחזיקים, ירי – כל התופעות האלה, אמרתי ושמתי את זה בעדיפות גבוהה, ואתה מלווה אותי בארבע השנים האחרונות. יש גם תוצאות. אמרתי ודיווחתי גם על ירידה חדה, באחוזים ניכרים, של תופעות של ירי בכפרים. זה לא מספיק, אני מסכים, וצריך להמשיך עם זה. 
+
+ אני גם מלווה את זה. אתמול ישבתי עם מפקד המחוז, דיברנו גם על הנושא הזה, וצריך להמשיך לטפל. יש לנו אירועים נוספים, כמו שהזכרת, אצלך ביישוב אום-אלפחם וגם בצפון. 
+
+ האורגן הבא אחרי כרמיאל, האורגן הבא אחרי כרמיאל – אני רוצה לשים דווקא באזור שלך, של אום-אלפחם – שם אשים את האורגן הבא. אני מקווה שיהיה תקציב לזה, וברגע שהוא יאושר, את האורגן הבא אני רוצה בכפרים עארה, ערערה, אום-אלפחם ומוסמוס. כל האזור הזה – לשים שם אורגן כדי לתת יותר נוכחות ובולטות. זאת אחת התוכניות של המשרד. התופעה היא חמורה וצריך להמשיך ולהתעסק בה. 
+
+ לגבי המקרה עצמו, אתה הזכרת, ואני חושב שאתה מבין לאיזה כיוון החקירה הולכת. יש פה דברים – א. עיסוקו של הנפגע; יש פה דברים שלא תמיד קשורים לעולם הפשע, דברים נוספים. אלה בדיוק הדברים שאני לא יכול לפרט פה מעל הבמה הזאת, אבל יש דברים נוספים, אחרים, שנבחנים בצורה הרבה יותר מעמיקה. אני מקווה שזה לא ייקח הרבה זמן ונוכל לדווח לך גם על הפענוח של המקרה הזה. 
+
+בלי שום קשר, אבל יש קשר, הלילה או לפנות בוקר הוצתה מכוניתו של ראש העיר של חדרה, ואני חייב לגנות את המקרה הזה. זאת לא פעם ראשונה. לא רק בעיר הזאת – בערים נוספות ראשי ערים מאוימים. אני אפגוש אותו, אני דיברתי אתו, אבל חייבים גם את זה לגנות בכל תוקף. משטרת ישראל ומחוז חוף יעשו את הכול כדי לחשוף גם שם את המקרה הקשה של פגיעה ברכבו של ראש העיר ופגיעה במחסנים של אותם ילדים שבעוד יומיים צועדים במסיבת פורים – גם שם הם שרפו. 
+
+ מקרים חמורים של פגיעה בראשי ערים – גם תופעה קשה מאוד, שאנחנו נמשיך ללוות בהמשך. תודה.
+
+
+ תודה. כמובן, מצטרפים לגינוי, אדוני השר. אמירה חשובה. שאלות נוספות: חברת הכנסת זועבי, ואחר כך – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, גברתי, למיקרופון. 
+
+
+ אדוני השר, דווקא הנתונים שאתה מראה לנו פה, שמצביעים על ירידה בפשיעה מדווחת, עלייה בתיקים הגלויים, ירידה בפשיעת נוער, הם מדאיגים. הם מדאיגים דווקא מפני שהם טובים; כי אתה מדבר על סך הכול של ירידה בשיעור הפשיעה, בזמן שאתה לא מבדיל בין החברה היהודית לבין החברה הערבית, וכן, יש הבדל משמעותי. כלומר אנחנו מגיעים לירידה בכך שהירידה מ��מקדת בסקטור היהודי; ודווקא יש עלייה, לפי המעקב אחרי הפשיעה – גם הפשיעה הקשה, גם מקרי רצח – יש דווקא עלייה בחברה הערבית. אז פה אנחנו גם מטעים את הציבור, גם מטעים את עצמנו, גם ככנסת וגם במשרד לביטחון הפנים, כאשר אנחנו מסווים את העובדה האלימה הזאת, ואנחנו לא יכולים לעקוב אחרי הידרדרות הפשיעה בחברה הערבית. אז יש לנו שני סקטורים עם פער הולך וגדל – בין שיעור הפשיעה בחברה הערבית לבין שיעור הפשיעה בחברה היהודית. 
+
+ עכשיו יש לי רק בקשה קטנה: אנחנו פנינו כמה פעמים לכבוד השר ואמרנו, אנחנו צריכים נתונים. בלי אינפורמציה ובלתי עובדות ובלי נתונים אנחנו גם לא יכולים לעבוד, אפילו כחברי כנסת, ובטח גם המשרד לביטחון הפנים לא יכול לעבוד. אנחנו מבקשים שוב, אולי בפעם העשירית, שהדיווחים על מקרי הפשיעה, על מקרי הרצח יהיו ספציפיים לסקטורים שהסטטיסטיקה והפער ביניהם רלוונטיים להם. 
+
+
+ תודה רבה. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ חברת הכנסת זועבי, אני רוצה לומר לך בצורה ברורה וחדה שלא משתמעת – מי שמטעה את הציבור זאת את ולא אני. ואני אגיד לך גם למה. 
+
+
+ כרגיל. 
+
+
+ "כרגיל" אני לא אמרתי. 
+
+
+ חשבתי שאולי – – – בפעם האחרונה – – –
+
+
+ כשאת באה ואומרת למיקרופון שאני מטעה את הציבור – – – 
+
+
+ תודה רבה. גברתי, שאלת את שאלותייך. אני מבקש לתת לשר לביטחון הפנים להשיב לך. 
+
+
+ אני אומר בצורה ברורה: בשנת 2012 יש לנו ירידה של 21% במקרי הירי במשולש. חבל שלא היית בסקירה שנתתי פה רק לפני יומיים – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ יכול להיות שהיית ולא ראיתי. יכול להיות. 
+
+
+ על איזו שנה אנחנו מדברים? 
+
+
+ על 2012 אני מדבר. אני אמרתי שיש ירידה גם בתאונות דרכים במגזר הערבי, מפני שהכנסתי את המגזר הערבי לתוכנית מיוחדת. ציינתי את הכנס הגדול שהיה בסח'נין, הכנסתי את מתנ"א לתוך הערים, ויש לנו קרוב ל-60 הרוגים פחות במגזר הערבי; זה לא דבר מובן מאליו. אני גם אמרתי שהקמתי אורגנים לטפל בפשיעה החמורה, גם באזור כרמיאל, גם באזור נצרת וגם באזור טייבה-טירה, כולל התחנה שהזכרתי עכשיו, שהוקמה, וגם בדרום. הכול לא נרשם, הכול לא מובן – הכול ברור, ולבוא ולהגיד, רבותי, עלייה גם במקרי הרצח – גם שם יש לנו ירידה. גם שיעור העלייה במקרי הרצח המפוענחים הוא דבר שלא היה עשרות שנים – 60% מהתיקים מפוענחים. אז בואו נשים את העובדות ואת המספרים. 
+
+ לגבי הנתונים שאת מבקשת – בפעם העשירית, אני אומר לך בפעם העשירית – אין בעיה לקבל נתונים של המגזר הערבי. 
+
+
+ לא קיבלתי כלום. 
+
+
+ גברתי, אני אומר לך שוב: תפני, תשלחי לי מכתב, תקבלי את כל מה שאת רוצה . אני לא מסתיר שום נתון. בפעם העשירית אני אגיד לך את זה. לא מסתיר, הכול גלוי, הכול ידוע. עיר-עיר, אזור-אזור, מדינה שלמה – תקבלי את כל מה שאת צריכה. בצורה אחראית אני אומר לך את זה. 
+
+
+ תודה. אני מודה לך. שאלה אחרונה – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. 
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה לשאול אותך על תופעה אחרת, שאני שומע עליה יותר ויותר בימים האחרונים. אני אתן שתי דוגמאות לתופעה – אני מקווה שזאת לא תופעה, אבל אדוני יתייחס. התלוננו אצלי בלשכה על מקרה שהתרחש בליל שבת, 8 בפברואר. אני מתייחס לדברים שקורים בשכונות דרום תל-אביב. באותו ערב, בליל שבת, 8 בפברואר, ארבעה מתנדבים בניידת כחולה הכו בחור אריתריאי שיצא מאחד המועדונים שהמשטרה פיזרה בכוח. מדובר, לפי התלונה, בבעיטות, באגרופים, במכות. שבוע לאחר מכן בליל שבת, 15 בפברואר, צוות של יס"מ פרץ לאחד ממקומות הבילוי של האריתריאים בעזרת פטישים, הוציאו משם כיסאות, שברו בקבוקים, הבהילו את האנשים במקום ונהגו בצורה גסה. כמובן, אדוני, אני ער לכך שאדוני בוודאי לא יכול להתייחס למקרים קונקרטיים, ספציפיים, שבוודאי צריכים להיבדק. אבל כיוון שמדובר פה, לפחות ממה שמצטייר אצלי כאיזו תופעה, אני חושב שאם אכן מדובר בתופעה, זאת תופעה מדאיגה. הציבור האריתריאי והסודאני שחי בדרום תל-אביב ממילא חי בתנאים מאוד קשים; יש שם מציאות מאוד מורכבת ובעייתית, וצריך לנהוג, בוודאי באזורים האלה, כמובן, בהקפדה כדי לשמור על החוק, אבל גם בהרבה תבונה ובהרבה סבלנות עם אותן אוכלוסיות ואותם ציבורים שנמצאים בשכונות האלה. לכן אני מנצל את ההזדמנות, אדוני השר, כדי להפנות את תשומת לבך לסוגיה הזאת ולשמוע ממך אם יש איזו התייחסות שאתה יכול להתייחס. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת חנין. אם אפשר, כבוד השר, לנצל את ההזדמנות בהמשך לשאלתו של חבר הכנסת חנין: לפני כשנה הייתה הודעה של משרדך על הגברת הנוכחות המשטרתית בשכונות דרום תל-אביב באותה סוגיה, כמובן, בשל מה שטענו תושבי דרום העיר על הסבל שהם הרגישו בעקבות הנוכחות המוגברת של המסתננים הבלתי-חוקיים. האם אפשר לקבל באותה הזדמנות, באותה תשובה, גם דיווח על נוכחות המשטרה בשכונות הדרום כפי שהודעתם לפני שנה? תודה. 
+
+
+ חבר הכנסת דב חנין, א. אתה צודק. אתה בא עם נתונים מ-8 בחודש ומ-15 בחודש. שני אירועים: האחד זה מתנדבים, האחר זה צוות יס"מ. לבוא לפה ולהגיד לך מה קורה – אני לא רוצה לומר דברים שאני לא בקי בהם, ולכן אני מחויב – כמו שאני עושה לעתים קרובות כשאני לא בקי בפרטים – לחזור אליך ולומר מה קרה בשני האירועים שהעלית. 
+
+ אבל דבר אחד אני יכול להגיד לך בוודאות, חבר הכנסת דב חנין, שאתה מכיר ויודע: אין מדיניות ואין תופעה של רדיפה או ניסיונות לפגוע באריתריאים, במסתננים, במהגרים, בכל האנשים שנמצאים שם בתנאים קשים מאוד. אני מלווה את זה כמוך ומכיר את הדברים, ואני אומר לכם, הרבה פעמים אנחנו מסייעים להם. יש תופעות שגם מתנכלים להם. יש גם תופעות פשיעה שהם מעורבים בהן, ואתה יודע את הדברים. אבל שמתנכלים להם – אני יודע את המדיניות של מחוז תל-אביב, אני אחדד את המדיניות, אבל אין תופעה של מדיניות של הכאה. יש תופעות פשיעה, אלימות, כמו שקיים בכל מדינת ישראל, ודיברנו על זה. המקרים האלה ייבדקו ואני אחזור אליך. 
+
+ לגבי הנושא של נוכחות משטרתית, אדוני היושב-ראש – הקמנו בלוינסקי תחנת משטרה. זה היה לפני כשנה וחצי; התחנה כבר פועלת עם כ-100 שוטרים. הכנסתי פלוגת משמר הגבול לשם כדי לתת תחושת ביטחון כשהיה שם בוער. התחושה שלי כרגע היא שיש עדיין תופעות פשיעה, אבל הנושא הרבה יותר טוב ממה שהיה. צריך לזכור נתון נוסף, שאין כניסה פנימה – צריך להבין את זה. כמעט כל יום הייתה לנו כניסה של מאות מסתננים מהגדר, והם היו יוצרים שם בעיה על בעיה, בתנאים סניטריים מאוד קשים – – –
+
+
+ מהאין-גדר. 
+
+
+ מה? 
+
+
+ כשלא הייתה גדר הייתה תופעה – – – עכשיו יש גדר ואין מסתננים. 
+
+
+ כשלא הייתה גדר. אני דיווחתי על זה לפני יומיים. בחודשיים האחרונים – אפס כניסות.
+
+
+ נכון. 
+
+
+ לפני שלושה חודשים היו שניים או שלושה שנכנסו. הגדר עשתה את העבודה, היא עושה את העבודה, ואין כניסות. אנחנו גם מוציאים מאזור תל-אביב אנשים שמעורבים בפלילים, על-פי תבחינים, ומכניסים אותם לבתי-הסוהר או לבתי-המעצר ולבתי-השהייה שהקמנו בדרום – כל שבוע עשרות כאלה. לכן, ישנה איזו פעילות. יש גם עשרות – אני לא רוצה לומר מאות – שיוצאים כל שבוע, חוזרים לארצם מרצונם. כלומר, יש איזו פעילות. אני לא יכול לומר שזו הפעילות האופטימלית, אבל נוכחות משטרתית מוגברת ישנה שם, ואני יכול גם לומר בצורה מאוד אחראית שרמת הפשיעה ירדה שם, בעקבות המהגרים, המסתננים – ירדה. עדיין יש תופעות ועדיין צריך לטפל בהן.
+
+
+ אני מאוד מודה לשר לביטחון פנים. שר התקשורת והרווחה, אבל הוא נשאל עכשיו בתפקידו כשר הרווחה על-ידי חבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה, חבר הכנסת וקנין, סגן היושב-ראש. 
+
+
+
+ קשישים רבים, ובהם ניצולי שואה ועולים, חיים בתנאים מחפירים וידם אינה משגת לרכוש תרופות ו/או לממן עובד סיעודי.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. מה הם הקריטריונים לזכאות לסיוע סיעודי?
+
+ 2. האם קשיש חסר כול ומוגבל זכאי למימון עובד סיעודי שיסייע לו גם אם אינו מבוטח?
+
+
+ תודה. בבקשה, אדוני.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת וקנין, ראשית, אני מזדהה עם חלק גדול מהדברים שלך. יש מצוקה גדולה של קשישים במדינת ישראל, למרות הפעולות שנעשו, ונעשו לא מעט פעולות. מסתבר שזה לא מספיק, וצריך לעשות עוד. זו אוכלוסייה שאנחנו תמכנו בה, כי עם התקדמות הגיל יכולת ההשתכרות הרי יורדת – כשמתקדמים בגיל אי-אפשר לעבוד. תמיד אמרנו במשרד הרווחה – לפחות בתקופה שאני מכהן שם כשר – מי שיכול לעבוד, יצא לעבודה, אבל אוכלוסיות כמו נכים, כמו קשישים, צריכים לקבל את כל הסיוע ביד רחבה. שם – להיות הרבה יותר קשוחים עם אנשים שיכולים לעבוד ומנסים סתם, כדי לקבל דמי אבטלה, או סתם לשבת בכל מיני מוסדות כאילו, ולהימנע מעבודה. על הרקע אתה צודק, יש הרבה מאוד מצוקות לקשישים.
+
+ כדי לזכות בקצבת סיעוד – עכשיו אני עובר לעצם העניין – יש חמישה תנאים שאדם צריך לעמוד בהם כדי לקבל קצבת סיעוד – כמובן לקשישים, כמו שאתה שואל: הוא צריך להיות קודם כול תושב ישראל. לאחר מכן גיל: כדי להיחשב קשיש אתה צריך להיות – אשה – 62, גבר – 67. הוא צריך לגור בקהילה. אדם שנמצא באשפוז, בית-חולים או משהו, כל זמן שבית-החולים מספק לו את הצרכים הוא לא יקבל כפל קצבה, כי אין לו גם צורך בזה. הוא צריך לעמוד בבדיקות ADL, זו בדיקת תפקוד שכבר הצלחנו להוריד את החלק המשפיל שהיה בה. זה אחד הדברים שאני ממש גאה בהם, שמנענו את השפלת הקשישים. היו בדיקות ממש פולשניות, לא נעימות. היו אומרים לקשיש: תתלבש, תתפשט, נראה איך אתה נכנס לשירותים, נראה איך את פותחת בקבוק. את הדבר הזה אני שמח שהצלחנו להעביר מהעולם, ואדם שמבקש קצבת סיעוד אפשר גם לבדוק וגם לשמור על הכבוד שלו.
+
+ הדבר הנוסף – הוא צריך להיות תלוי בעזרת הזולת. באופן טבעי, אם הוא מבקש קצבת סיעוד הוא צריך להיות במצב שהוא זקוק לסיעוד הזה, הוא צריך להיות תלוי בעזרת הזולת. וכמובן, ההכנסה שלו צריכה להיות הכנסה סבירה – ליחיד זה 8,800 שקל – כדי שיוכל לזכות בקצבת סיעוד. אין עניין לתת קצבת סיעוד לאנשים עשירים שיש להם כל מיני פנסיות והכנסות של 20,000 ו-30,000 שקל, כי זה בא כמובן על חשבון מישהו אחר. אנחנו יודעים שהמספרים הם לא בלתי מוגבלים, ועל הרקע הזה אנחנו קובעים שזה 8,800 שקל ליחיד, 13,000 זה 50% קצבה וכן הלאה.
+
+ הקצבה או הגמלה ניתנת ברוב המקרים בעין, מה שנקרא. יש בעין ויש בכסף. בעין זה – על מנת לוודא שאותו קשיש אכן מקבל את הסיוע, ולא נותנים לו כסף ומישהו בא, לוקח לו את זה או לווה את זה ממנו, או שהוא מלווה. אנחנו מוודאים שיהיה מטפל או מטפלת בבית. התפקיד שלנו כמדינה הוא לתת סיוע לאנשים; לא לתת להם כסף. אנחנו יכולים להגיע למצב שהכסף נעלם לאן שהוא, ואותו קשיש נמצא בבית בלי שהחליפו לו טיטולים או בלי שקילחו אותו או הכינו לו ארוחה חמה, שזה למעשה התפקיד של אותה סייעת או אותה עוזרת. הסיוע הזה מתקבל גם בבית וגם בדיור המוגן.
+
+ שאלתך השנייה, חבר הכנסת וקנין, הייתה: האם קשיש חסר כול ומוגבל זכאי למימון עובד סיעודי שיסייע לו גם אם אינו מבוטח? אז אין דבר כזה. במדינת ישראל כולם מבוטחים, כל הקשישים מבוטחים. אין מצב שקשיש אינו מבוטח בביטוח לאומי, לכן כולם מקבלים.
+
+
+ תודה. בבקשה, חבר הכנסת וקנין. אחריו – שאלות נוספות. נרשמו חברי הכנסת אייכלר ואלעזר שטרן.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לפני כחודשיים סיירתי בקרן לרווחת ניצולי השואה. מאחר שאני מכיר את הפעולות שהם עושים, גם מדיונים בוועדת הכספים במשך השנים, הבנתי שקיים חוסר תקציב מסוים שמונע טיפול בעשרות קשישים ניצולי שואה. האם יש כוונה להוסיף תקציב לקרן הזאת על מנת שלא יהיו קשישים רבים שלא מקבלים את הטיפול? אני לא צריך לומר לאדוני השר עד כמה ניצולי השואה, מלבד הטרגדיה הגדולה שלהם, וגם העניין שבכל שנה, לצערנו, הרבה מהם נפטרים, והקשיים שלהם – נאמר, "ככלות כוחי אל תעזבני". דווקא הציבור הזה, שאנחנו מחויבים לטפל בו כמו שצריך, חוסר התקציב הזה מונע את הטיפול האלמנטרי המינימלי שלו הם זקוקים. אני חושב שגם פה צריך לתת את הדעת.
+
+
+ תודה רבה. אני רואה, אדוני השר, שיושב-ראש הקרן עד לפני חודשיים – אתה ביקשת לשאול שאלה. אולי נצמיד.
+
+
+ מה, אתה כבר לא יושב-ראש הקרן? פיטרו אותך?
+
+
+ בהתנדבות הוא יכול. אחר כך אייכלר. רק שאלה ממוקדת.
+
+
+ לא פיטרו אותי, אבל אם לא הייתי משעה את עצמי לא הייתי יכול לשאול את השאלה הזאת. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת וקנין ולצרף לשאלה – אדוני השר, אני יודע שאתה מכיר את הנתונים, ואני גם מעריך את המעורבות שלך, אבל המציאות היא בלתי נסבלת. אנחנו לא יודעים להסביר את זה, צריך לומר את האמת. גם חברי הכנסת קיבלו פה אתמול פניות. אני מסתובב השבוע ואסתובב גם מחר בבוקר אצל ניצולי שואה שנאלצנו, או נאלצו להודיע להם, שגם תשע השעות שנתנו – זה ירד לשש, ועוד פחות. אתה יודע שהבעיה הקשה שלנו היא שאנחנו לא יכולים – מה לעשות, אדם פתאום נהיה צריך. הוא פתאום מזדקן, הוא פתאום צריך חיתולים. לא יכול להיות המצב הזה שמדינת ישראל, על סכום של 50 מיליון – ובאמת, יש חלון הזדמנויות שעוד מעט ייסגר לנו – לא יודעים לומר, או צריכים לומר לאנשים: מצטערים – וקשה לומר את זה – אין לנו חיתולים, אין לכם שעות סיעוד, ומדובר ב-50 מיליון שקל.
+
+
+ תודה. בבקשה, אדוני השר.
+
+
+ חבר הכנסת וקנין וחבר הכנסת שטרן, הבעיה – המשבר של הקרן, למעשה – מורכבת משני חלקים. חלק אחד פתרנו כשאתה עדיין כיהנת כיו"ר; ועשית עבודת קודש, חבר הכנסת שטרן, אני חייב לומר, זו הזדמנות. אנחנו פתרנו חלק אחד בהתערבות של יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין ושלי. בחלק של התקורות – לא ניגע בזה. מה שפתור פתור, אנחנו מסתכלים קדימה.
+
+הצרכים של הקרן לניצולי שואה – לא של הקרן; הצרכים של הניצולים גדלו. הצרכים של הקרן נשארו אותם צרכים, הצרכים של הניצולים גדלו. ואני כמובן עוסק בזה כמעט מדי שבוע, והיום יש ישיבה עם האוצר בנושא הקרן, עם בר סימן-טוב, רפרנט רווחה, סגן הממונה, ו-50 המיליון האלה הם צרכים לשנת 2013. זאת אומרת שהניצולים, נכון להיום, לא נפגעו. וכשרוני, מנכ"ל הקרן, ישב אצלי בשבוע שעבר והוא אמר שהוא נאלץ להוריד שעה, אדוני היושב-ראש, מתשע לשמונה, ביקשתי ממנו לא להוריד אפילו דקה: אתם לא מורידים דקה; תנו לנו, אנחנו נעשה את כל מה שרק אפשר, ניאבק במי שצריך כדי להשלים לכם את החסר. ונכון לעכשיו הם לא נפגעו, זאת אומרת, מהקיים.
+
+היום יש לנו דיון עם האוצר בנושא הזה, בנושא של 50 המיליון. אני רוצה לומר לך שהאוצר כרגע מבין את הצרכים, אבל אתה מכיר את החיים, והוא רוצה לתת מינימום. היות שהתשלום לקרן, המימון של הקרן, מקורו, למעשה, בשני גופים מרכזיים, שזה ועידת התביעות, שנותנת כמעט 70% או 60% – תקן אותי אם אני טועה באחוזים – וממשלת ישראל, וכרגע 50 המיליון מושתים רק על הממשלה. בא האוצר ואומר: רגע, אם אנחנו שני-שלישים–שליש, ואם חסר בסך הכול 50 מיליון, אז בוא, אנחנו ניתן שליש, אנחנו כממשלה, ושני-שלישים – ועידת התביעות. אבל אני מסכים אתך, חבר הכנסת שטרן, שזה כבוד, לא צריך להתחמק מזה. זה כבוד לתת את הכסף הזה. לא צריך לראות בזה חובה, וזה מה שאמרתי גם לאוצר. הזדמנות, אמרת? כן, זו הזדמנות.
+
+
+ אבל זה גם לא תמיד היה שני-שלישים–שליש, זה רק עכשיו – – –
+
+
+ כן, אבל מה שאני רוצה לומר, שהטיעונים הטכניים הם יבשים – – –
+
+
+ הוא היה אתנו בישיבה – – –
+
+
+ כן, נכון.
+
+
+נכון.
+
+
+ לא, אני אומר שהנתונים הטכניים – האוצר צריך לבוא להגיד: נכון, קיצצתי בזה וקיצצתי בזה, אבל פה לא רק שלא קיצצתי, גם הוספתי. הדבר הזה יביא כבוד גם לאוצר, גם לנו כממשלה, גם לנו פה ככנסת, וכמובן לעם ישראל, שיודע לתת מענה לאנשים במצוקה.
+
+על כל פנים, לעצם השאלה, היום יתקיים דיון, ואני מאמין שאנחנו ניתן מענה לסיפור הזה.
+
+
+ כמובן, הם לא מתנים את זה.
+
+
+ סליחה?
+
+
+ האוצר לא מתנה.
+
+
+ באוצר בינתיים מתנים, אבל אוצר זה אוצר, יש לו הכללים שלו.
+
+
+ אז אולי כדאי לרענן את זיכרונו שיום השואה והגבורה מתקרב. אולי לכבוד יום השואה המתקרב, אולי לא יַתנו. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר.
+
+
+כבוד אדוני השר משה כחלון, חבל שאני לא יכול להגיד לך: חבר הכנסת משה כחלון, שר הרווחה והתקשורת. זה לא חבל בשבילך, כי אתה בעזרת השם תעשה ותצליח, זה חבל בשבילנו שאדם כמוך חסר פה.
+
+אבל למעשה, אני רציתי לשאול אותך לגבי הנושא שכבר טיפלת בו, ולדאבוני לא בהצלחה, וזה התופעה של יתומים, שבדרך כלל מפסיקים להם את קצבת השאירים בגיל 22 אם הם לומדים בהשכלה גבוהה; אבל רק ילדים יתומים, גם אם הם לומדים בישיבה, וגם אם היא בת ולא לומדת בישיבה אבל היא לומדת ב"בית יעקב" בסמינר, מפסיקים לה את קצבת השאירים – מפסיקה להיות ילדה יתומה בגיל 18. השבוע קיבלתי מכתב מהורה נכה שהייתה לו זכאות, לפי הילד שלו, ובגיל 18 הפסיקו לו ואמרו: מכיוון שהילד לומד בישיבה, הפסקת להיות זכאי. מורידים לו 300 שקל לחודש, נכה שהילד שלו זיכה אותו. האם אתה חושב שבימים שאתה עדיין נמצא, אתה יכול לתקן את העוול הזה, שילד יתום הוא ילד יתום, בין שהוא חרדי – כל אזרח שהוא?
+
+
+ תודה. אני רק מזכיר לחברי הכנסת ששאילתת ההמשך היא בנושא השאילתה המקורית, והשר – אם תרצה כמובן אתה יכול לענות, אתה לא חייב, אבל בוודאי לבך הרחב יענה לו.
+
+
+חבר הכנסת הרב אייכלר, אני שמתי לי הרבה כללים בחיים, אבל אחד מהם: עם מי שצודק אני לא מתווכח. אני הרי תמכתי בזה, ואין טעם שאני אתקוף כרגע את מי שהתנגד. אני חושב שמ��ובר בכסף קטן שנתן מענה, ואני מכיר חלק מהמשפחות, שא. כואב לראות את מצבן, וכמובן, מעל לבימה אני לא אגיד את שמותיהן, אבל אתה יודע על מי אני מדבר. אני אנסה להמשיך, אבל את זה כבר צריך לעשות עם השר הבא והממשלה הבאה. אולי בהסכם הקואליציוני, אדוני, יש לכם הזדמנות לקחת – וזה צודק, זה צודק. אני כמובן תמכתי בזה, והייתה התנגדות גדולה מדי, ולא יכולתי לעמוד ולהעביר את זה. כמו שאמרת, טיפלתי בזה לא בהצלחה. אני יכול להגיד אף יותר חריף: נכשלתי בזה. הכישלון שלי למעשה זה צרה של כמה יתומים מסכנים שבאמת זקוקים לכמה השקלים האלה, אבל פה יש איזה אטימות ושרירות לב שלא מובנת.
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – –
+
+
+האוצר, מי זה?
+
+
+חבר הכנסת הרצוג, שר הרווחה לשעבר, שאתה החלפת אותו בתפקידו, רק בקצרה בבקשה, כי – – –
+
+
+מודה באשמה.
+
+
+ סליחה?
+
+
+מודה באשמה.
+
+
+ כן, בבקשה.
+
+
+ מכובדי וידידי השר כחלון, שבאמת אני מאוד גאה בכך שבאת במקומי בהמשך, אני רוצה לשאול בעניין הביטוח הסיעודי הקולקטיבי. הרי אתה לא הכתובת לסוגיית הביטוח הסיעודי הכולל – לא חוק ביטוח סיעוד ולא חוק ביטוח סיעוד של הביטוח הלאומי, אלא הביטוח הסיעודי הקולקטיבי. אני הובלתי כאן מהלך גדול בכנסת הקודמת, כיוון שהתברר שמאות אלפי אזרחים לפתע פתאום חדלה פוליסת הביטוח הסיעודי הקולקטיבי שלהם לפעול, וזה אומר שכשהם מגיעים לדמנציה ואלצהיימר ולמצב סיעודי הם לא מבוטחים. בעקבות לחצים, המפקח על הביטוח שינה את ההוראות, וחלק הוא החזיר במתכונת מצומצמת, ועדיין, כמעט 200,000 קשישים, נמצא שהם לא מבוטחים, ויש לחץ עצום אצל אותם ארגוני גמלאים, בגלל העובדה שהמערכת לא הביאה את המשאבים הנדרשים כדי לפתור את הבעיה. אתה לא הכתובת, זה שר האוצר, אבל השאלה היא האם אתה מודע לזה והאם במשהו אתה מעורב במהלך.
+
+
+ תודה.
+
+
+כן, אני אכן מודע לכך, וקיימנו כמה דיונים. גם ישבנו עם הממונה על הביטוח, וכמו שאמרת, הפערים הצטמצמו. אבל, השר לשעבר הרצוג, יש פה מעשה חמור של חברות הביטוח, והמפקח על הביטוח יצטרך להורות להן כרגולטור לתת את הרצף הזה, כי לא יכול להיות שאנשים שילמו כל השנים וברגע שהם צריכים, כמה שנים קודם, פתאום הם מוצאים את עצמם ללא ביטוח. פה צריכה להיות התערבות רגולטורית של הממונה על הביטוח ושוק ההון. 
+
+ כמו שאמרת, זה לא במשרדי, אבל בכל זאת, אחרי פנייה של ארגוני הגמלאים קיימנו כמה דיונים מול האוצר, וחברות הביטוח יהיו חייבות לעשות את זה. זה אומנם עולה להן כסף, ועולה להן הרבה מאוד כסף, אבל מצד שני זה סוג של תרגיל. אולי, לחברי הכנסת שלא מכירים – כשאדם מבטח את עצמו בביטוח סיעודי, פתאום החברה מפסיקה לבטח אותו. מתי היא מפסיקה לבטח אותו? כשהוא מתבגר. מתי הוא צריך את הביטוח הסיעודי? כשהוא מתבגר. זה נושא שבאמת דנו עליו הרבה והיה בתקשורת. המפקח על הביטוח, הרגולטור, צריך ממש עם מקל עבה לחייב אותם להמשיך את הביטוח לאנשים האלה.
+
+
+ תודה רבה לך, אדוני. תודה. אנחנו כמובן לא נפרדים ממך, משום שאתה עוד לא נתת את הסקירה על שני משרדי הממשלה – – 
+
+
+לא הזמינו אותי.
+
+
+– – וזה בטח יקרה או בשבוע הבא או בשבוע שלאחר מכן – גברתי המזכירה, נא לתאם עם השר – שני משרדים חשובים שבוודאי כולם ישמחו לשמוע את הסקירה עליהם. תודה רבה לך בשלב הזה.
+
+
+תודה לך.
+
+
+ שר התחבורה, חבר הכנסת ישראל כץ, בבקשה. אדוני שר התחבורה, אני מבקש לעלות לדוכן לשאילתות. אני מבקש להזכיר לחברי הכנסת שהשאילתה – הקראתה, המקורית בוודאי, היא בהתאם לנוסח שהונח על שולחן הכנסת, ושני שואלים נוספים לאחר מכן באותו נושא שבו נשאלה השאילתה, ולא בנושאים אחרים. אנחנו לא בשעת שאלות ולא בסיכום סקירה של שר. גם אתה לא נתת עדיין סקירה, נכון? אז גם זה יקרה. בבקשה, אדוני. סליחה, בבקשה, חברת הכנסת זועבי שואלת. בבקשה, גברתי.
+
+ 
+
+
+ תודה. 
+
+ אדוני השר, בימים אלה מתבצעת עבודות הקמת כביש 4, שחוצה את בית-צפאפא. הוא מחבר את ההתנחלויות סביב בית-צפאפא ומחלק את הכפר לשניים. הוא הקטע היחידי שמשלים את כביש בגין שמשסע את הכפר. שאר הקטעים, שעוברים בשכונות יהודיות, עוברים סמוך לשכונות האלה. הכביש מונע גישה מצד לצד של הכפר, ואינו משרת בכלל את התושבים. 
+
+ אני פונה אליך ושואלת:
+
+ 1. מדוע לא הופקדה תוכנית הכביש להתנגדויות? מדוע אין תוכנית מפורטת לכביש? – ואין תוכנית מפורטת לכביש. 
+
+ 2. איך אמור הכביש – כביש אוטוסטרדה – לשרת את הכפר ואת התושבים של הכפר?
+
+ 3. האם בעת התכנון התחשבתם בצורכי התושבים? תודה. 
+ 
+
+ תודה רבה לך. בבקשה, אדוני. בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, קודם כול, ברוך שובך לבניין. 
+
+
+ חן חן. תודה. 
+
+
+ בתשובה במענה על שאילתה דחופה של חברת הכנסת חנין זועבי בנושא כביש חוצה בית-צפאפא – השאילתה הועברה להתייחסות סמנכ"לית תשתיות ותיאום במשרד התחבורה, ולהלן תמצית התשובה שהתקבלה:
+
+הנושאים הנזכרים בשאילתה נדונו והוכרעו לאחרונה על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בעתירה שהוגשה על-ידי 16 תושבים מבית-צפאפא, שאליה הצטרף גם המינהל הקהילתי. אני מפנה לפסק-הדין הארוך והמנומק שניתן בעתירה ביום 10 בפברואר 2013, וכפי שבית-המשפט המחוזי קבע:
+
+ 1. תוכנית 2317 הופקדה להתנגדויות, והתנגדויות רבות לכביש הוגשו עוד בשנת 1985. 
+
+ 2. תושבי בית-צפאפא ייהנו מהדרך הפרברית המהירה, שאליה תהיה להם גישה הן ממחלף דב יוסף והן ממחלף רוזמרין. פתיחת קטע 3 של בגין-דרום לתנועה תביא להקלה משמעותית ביציאה מן השכונה בשעות העומס. בנוסף, כחלק מבניית הכביש, רוב האזורים הסמוכים לכביש עוברים פיתוח והסדרה בסטנדרטים חדשים המקובלים בערים בישראל. 
+
+ 3. טרם הוצאת ההיתרים להקמת הכביש נערכו הליכי בחינה מעמיקים, ממושכים ורחבי היקף של החלופות השונות לביצוע הכביש, שבהם נטלו חלק גם נציגי התושבים. בתהליך בחינה זה ניתנה תשומת לב מרבית גם לצורכיהם של תושבי השכונה, ונערך איזון הולם בין התועלות הרבות הצפויות לכלל הציבור מהשלמת הפרויקט לבין מידת הפגיעה בתושבי השכונה, שנעשו מאמצים רבים כדי לצמצמה.
+
+ סעיף 4 – מדבר עלי. אכן הייתה בקשה של נציגות התושבים להיפגש עמי. זה היה לפני חודשים מספר. כמנהגי, אני קיימתי את הפגישה. 
+
+
+ אפילו יש חבר כנסת – – –
+
+
+ מה?
+
+
+ אפילו יש חבר כנסת – – –
+
+
+אני לא שומע. אתה רוצה לאשר שזה מנהגי או שהייתה פגישה? 
+
+
+ הוא רוצה להגיד שהוא פנה אליך גם בעניין. אם אינני טועה. 
+
+
+ אוקיי. היו פניות, בהחלט. גם מהמינהל הקהילתי פנו, ונפגשתי עם התושבים. קודם כול, חרות בזיכרוני, חבר הכנסת טיבי, יש לך מתחרים רציניים ברמת העברית. מאחר שאתה אחד מדוברי העברית הטובים במשכן הזה, אז הנציגות שם – אני מודה שהופתעתי מרמת העברית, הבקיאות וההתמצאות בשפה העברית – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – בסטנדרטים הגבוהים ביותר. הם הציגו את הטיעונים שלהם בצורה הטובה ביותר. היה אתם ראש המינהל הקהילתי מאיר תורג'מן, חבר מועצת העיר. הצוות המקצועי ישב גם הוא בפגישה, שמע את הדברים, השיב על הדברים. בסופו של דבר, בהסכמת הצוות המקצועי, הוחלט, לפנים משורת הדין, כתוצאה מהפגישה הזאת, חברת הכנסת זועבי, להאריך את הקירוי למנהרה ב-180 מטר – והעלות, שלא יקל בעיניכם, היא 20 מיליון שקלים – הקירוי המקסימלי שאינו דורש עצירת פרויקט ותכנונו מחדש והיערכות חריגה מבחינת מערכות אוורור וכיבוי אש. כלומר, המקסימום שניתן היה בהתאם לשיקול דעת, בהתאם למדיניות קבועה שיש נכונות לשמוע – גם תוכניות שהתחילו כבר לפני הרבה שנים את התכנון שלהן, השימועים, ההתנגדויות. לעתים זה בא על רקע של הגנת סביבה, לעתים על רקע של הפרעה אפשרית לתושבים. העיקרון הוא שלא מעכבים ביצוע תוכנית, לא מפנים אותה לתכנון מחדש, כי, לצערנו, בינתיים כל תכנון כזה לוקח שנים רבות. הכביש הזה הוא כביש חשוב לכלל האוכלוסייה, בוודאי לתושבי השכונה, שראויים לכל מתן שירות. 
+
+ אנחנו, אגב, במשרד התחבורה, בשיתוף עיריית ירושלים, בשנים האחרונות – זה התחיל עוד קודם זמני אבל הואץ בזמני – משקיעים בצורה מאוד משמעותית – כמו שיושב-ראש הכנסת, ראובן ריבלין אומר – לא בעיר המזרחית אלא במזרח העיר. כשאני טועה אתה מתקן אותי. 
+
+
+ ירושלים היא אחת. 
+
+
+ ירושלים היא אחת. במזרח העיר אנחנו משקיעים, אתם גם מודעים לדבר הזה, אני מניח. ויש לנו אינטרס ומדיניות לאפשר לכלל תושבי ירושלים שירותים אחידים ומתן שירות ברמה הטובה ביותר. ולכן, במסגרת הזאת, הכביש הזה, שהוא פרויקט מאוד משמעותי – הארכת בגין דרומה, פרויקט שהיקפו קרוב למיליארד שקלים – הוא פרויקט שמבוצע. הוא בא לשפר ולהיטיב – –
+
+
+ תודה. 
+
+
+– – את מצבם של כלל תושבי העיר. 
+
+
+ תודה. בבקשה, שאלת המשך לחברת הכנסת זועבי. ואחר כך שניים שנרשמו כבר – חבר הכנסת חנין וחבר הכנסת מסעוד גנאים. 
+
+
+ אדוני השר, אני ציפיתי לתשובה לא משכנעת, אבל לא כל כך ציפיתי לתשובה כל כך מרוחקת ומנותקת מהמציאות. אתה מדבר על העיקרון שאנחנו לא עוצרים את הפרויקט. אני חושבת שהעיקרון צריך להיות טובת התושבים. ואם אתה מדבר על צוות מקצועי שהסכים אתך, הנה, יש נציגות מהתושבים. יש תלמידים שהשביתו את בית-הספר. יש התושבים, שלא רק השביתו את בית-הספר, הם עושים הפגנות והם עוצרים את החיים הנורמליים של הכפר. ואני לא מבינה באמת – אוטוסטרדה שאין כמוה חוץ מכביש 6, אוטוסטרדה של שישה נתיבים – בתוך כפר, כאשר בשאר הקטעים של אותו רחוב שעוברים בשכונות יהודיות, בשאר הקטעים ידעו לעבור בסמוך לשכונות היהודיות בלי לפגוע באינטרסים של התושבים, בלי לפגוע – – 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ – – בחיים שלהם ובלי לפגוע באיכות החיים שלהם ובשירות שלהם. אני קראתי את פסק-הדין המפורט, הארוך. ואני ישבתי עם עורכי-דין. העירייה הטעתה את בית-המשפט. 
+
+
+ טוב, מה השאלה, גברתי?
+
+
+ השאלה שלי – הוא אומר שהייתה תוכנית מפורטת. אין תוכנית מפורטת. אני אומרת לשר, לפי חוות דעת, גם של הצוות המקצועי שאתה ישבת אתו, גם של עורכי-דין, שעכשיו יעתרו לבג"ץ, אין תוכנית מפורטת. ועכשיו אתה מדבר על תוכנית משנת 1985. 
+
+
+ מה השאלה?
+
+
+ זו השאלה. אין תוכנית מפורטת. איך משרד התחבורה נותן תקציב לכביש שאין לגביו תוכנית מפורטת? זו עבירה על החוק – – 
+
+
+ תודה, זאת השאלה. 
+
+
+ – – כמו שאני יודעת, זו עבירה על החוק. 
+
+
+ מאה אחוז. 
+
+
+ מדברים על תוכנית משנת 1985, 30 שנה. עכשיו, יש בתים במרחק אפס מהכביש, ואתה מדבר – – 
+ 
+
+ תודה. 
+
+
+ – – על איך הוא משרת את התושבים. כאשר התושבים רוצים לעבור למסגד, הם צריכים לנסוע 30 דקות או 20 דקות – – 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ – – במקום שתי דקות. הכביש הזה משרת את המתנחלים – –
+
+
+ תודה. 
+
+
+ – – המטרה שלו היא לקשר בין ההתנחלויות, בין גוש-עציון לבין רחוב בגין, ולא לשרת את התושבים הערבים. תודה. 
+
+
+ אני מאוד מודה לך. תודה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מאוד מצטער על הסגנון הלא-ראוי לטעמי. ניתנה כאן תשובה מדויקת. מעבר לסיומת – – –
+
+
+ התשובה הכי קלה. 
+
+
+מעבר לסיומת שתיארה – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+– – את הפעילות לפנים משורת הדין ומה שאפשר – – –
+
+
+ למה – – –
+
+
+ תודה. גברתי, אין קריאות ביניים. השר עונה לך. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה. 
+
+
+ תוארו כאן הליכים – – –
+
+
+ הנה התושבים – – –
+
+
+ גברתי, תודה רבה. שמענו. תודה. 
+
+
+תוארו כאן הליכים סטטוטוריים מאוד ברורים, שהחלו מזמן – – –
+
+
+ זה משרת את המתנחלים – – –
+
+
+ סליחה, חברת הכנסת זועבי. טוב, אדוני היושב-ראש, אתה מנהל את הישיבה. 
+
+
+ נא להשיב לה. אתה יכול להשיב גם בקצרה. 
+
+
+ אגב, הכביש הזה הוא לא בים, אין איזה משט כאן שצריך להתנפל. בסך הכול אני נותן תשובה מקצועית – – –
+
+
+ אולי צריך – – –
+
+
+ תודה, ראינו כבר. 
+
+
+ אדוני, אני מוחה על זה שכביכול יש כאן עניין אידיאולוגי, מלבד אידיאולוגיה שמשרתת את כלל התושבים. ואנחנו באופן מעשי – – –
+
+
+ ההפגנות של התושבים הן התשובה. 
+
+
+ אני מבקש ממך. חברת הכנסת זועבי, אני מבין שהתושבים ביציע וזה נורא נחמד. שאלת את שאלותייך – – –
+
+
+ – – – שום הפגנות – – –
+
+
+ הפגנות לא, אבל השר מבקש לתת לך תשובה. אני מבקש ממך לאפשר לסיים את התשובה. אדוני, בעיני נתת תשובה מפורטת. בעיניה של חברת הכנסת זועבי, נתת תשובה לא מפורטת, אז היא תישאר עם מה שהיא חושבת כתשובה לא מפורטת. 
+
+
+ התשובה מטעה, היא לא נכונה. 
+
+
+ טוב – – – מאה אחוז.
+
+
+ אם יורשה לי, אני רוצה להמשיך את דברי. 
+
+
+ מורשה לך ואף מומלץ.
+
+
+ תודה רבה. אני מצר על הסגנון הלא-ראוי שמעבר לוויכוח כאן מטיל דופי בבית-המשפט, משום שהיא מתייחסת בצורה מזלזלת לחלוטין לפסק-הדין של בית-המשפט. הוא גם הטיל עכשיו דופי בעיריית ירושלים; אומרת שהיא הטעתה את בית-המשפט. הוא מטיל דופי בכל מוסדות – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ סליחה. – – – בכל מוסדות התכנון במדינת ישראל, ויש מערערים, וזה לא עניין של מי גר, אלא שסוללים, אז יש איזה איזון שיוצרים. יושבת כאן ראש עיריית הרצלייה לשעבר; אז מה, לא היו לנו דיונים על תוואי שעובר או לא עובר, ואוכלוסייה גרה או לא גרה לידו?
+
+
+ – – –
+
+
+ כל ראש עיר שנמצא כאן, אגב, יודע שאלה הדיונים, וכל אחד ממלא את תפקידו, אם בעיר או בכל מקום. 
+
+מה שאני אומר בצורה ברורה לפי התשובה שניתנה כאן – לפי הנתונים שנמסרו לי מידי הגורמים הכי מוסמכים – שההליך היה הליך שבוצע כהלכה, הדרך באה לטובת כלל התושבים, ובית-המשפט, כשהוא ביסס ונותן פסק-דין, הוא שומע ובוחן את כל הדברים. אני מוחה על זה שמטילים דופי בעיריית ירושלים, בבית-המשפט, אולי כדי לנסות ולהשמיע כאן טיעונים – – –
+
+
+ – – – על בית-המשפט.
+
+
+ ואני מדגיש עוד הפעם, שבאותה ישיבה שהתקיימה – שלא הייתי צריך לקיים אותה, כי ההליכים היו, אבל היא התקיימה, היינו קשובים, לא החלטתי לבד, אלא ביחד עם אנשי המקצוע. ניסו למצוא את כל הדרכים – הוסיפו 20 מיליון שקלים רק לטובת פתרון בעיה מהסוג הזה; לא הייתי מציע להקל ראש בדברים. אני רוצה גם למחות על כל הנימה הזאת כאילו זה קורה בגלל מי שגר שם.  
+
+
+ כן. – – –
+
+
+יודעים כאן גם חברי הכנסת מהסיעות הערביות וגם אחרים: יש מקרה ג'לג'וליה – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – שעמדו להקים מתחם של רכבת ישראל ולהפקיע כ-800 דונם אדמה לצורך המתחם, והם פנו, וישבנו ביחד עם הנהלת הרכבת, ונמנעה הפקעת השטח הזה מאחר שרצינו שהחקלאים יוכלו להמשיך לעבד את האדמה שלהם בגלל החשיבות של שמירת הקרקע הזאת, וניתנה הנחיה למצוא פתרונות אחרים. כך זה קורה בהרבה מקומות, וזה לא קשור לערבים, ליהודים, זה קשור להליכי הפיתוח, ותמיד נוצר איזון בין הצורך לבין הסביבה. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. שאלת המשך, בבקשה. חבר הכנסת חנין, אתה אומנם ותיק בבית הזה אבל אני מרענן את הזיכרון שגם שאלות ההמשך הן באותו נושא שבו נשאלה השאילתה ולא שאלה חדשה. אנחנו לא בשעת שאלות לשר.
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מכיר את הנהלים.
+
+ אדוני השר, בהמשך ישיר לשאלתה של חברת הכנסת זועבי, אני רוצה להוסיף עוד כמה ממדים לדיון הזה. אני מלווה את המאבק הזה שמנהלים תושבי בית-צפאפא בתקופה האחרונה, ויש שם מאבק ציבורי מאוד מרשים. למעשה, אפשר להגיד שכל הכפר, מהילדים ועד הזקנים, נמצאים במאבק ובמערכה. רק כאשר אני הגעתי למקום אני הבנתי למה יש שם התגייסות כל כך גדולה, ולכן, ההצעה הראשונה שלי, אדוני השר, אליך, כמי שבאמת גם מכיר את המציאות גם התחבורתית וגם האחרת, היא לבוא למקום לביקור, כי כשתראה במראה עיניים את מה שגם אני ראיתי – אתה מבין למה אנשים מזדעקים.
+
+אנחנו מדברים בעצם – אומנם הכפר הוא חלק משטחה של ירושלים היום, אבל אנחנו מדברים על כפר, ובאמצעו של הכפר מתוכננת אוטוסטרדה ענקית. 
+
+
+ חבר הכנסת חנין, זה כבר נאמר על-ידי חברת הכנסת זועבי. מה השאלה? שאילתות, אנחנו בשאלת שאילתות.
+
+
+ אדוני, חבר הכנסת אקוניס, אני יודע בדיוק מה זה שעת שאילתות.
+
+
+אני יודע שאתה יודע, ולכן אני מבקש ממך.
+
+
+ אני מסביר את הסוגיה שאני צריך להסביר כדי לשאול את השאלה.
+
+
+אבל הסוגיה הוסברה בשאילתה.
+
+
+ לא, מה שהוסבר הוסבר, עכשיו אני מסביר בסגנון שאני רוצה. 
+
+
+ נא לשאול את השר שאלה. 
+
+
+ אז אני לכן שואל את השר שאלה, ואני מודה לך. 
+
+
+ תודה.
+
+
+ האוטוסטרדה הזאת שנמצאת בתוך הכפר, בעצם שוברת לחלוטין את המרקם הכפרי, לא יהיה שם כפר יותר כאשר באמצעו נמצאת אוטוסטרדה רב-מסלולית שחוצה את הכפר. אי-אפשר לעבור ממקום למקום, אי-אפשר בכלל. זה לא יהיה כפר, זה יהיה קובץ של בתים בצד אחד וקובץ של בתים בצד השני. ולכן הועלו פה כמה שאלות. הועלתה השאלה הפוליטית של החיבור בין גוש-עציון לבין קניון מלחה. אבל אני מדבר קודם כול ברמה התכנונית; יש פה שאלות תכנוניות ושאלות של מדיניות תכנונית מאוד בסיסיות. יש שאלות תחבורתיות, יש שאלות של הגנה על הסביבה ועל הבריאות של התושבים שם – אנשים עלולים להיפגע מתאונות דרכים.
+
+
+ מה השאלה, חבר הכנסת חנין? בשאלת המשך – יש 60 שניות לשאלת המשך, אנחנו לא יכולים לחרוג מהתקנון. בבקשה, אדוני.
+
+
+ לא, אין 60 שניות, אדוני יבדוק. 
+
+
+ בבקשה, אדוני, אנא שאל את שאלתך.
+
+
+ ולכן, אדוני השר, השאלה שלי היא, האם – ואדוני התייחס לפסק-דין של בית-משפט, אני על זה חייב רק לומר משפט אחד. בית-המשפט שואל את השאלה האם זה חוקי, אדוני השר מופקד על השאלה האם זה נכון מבחינת מדיניות. אנחנו לא מדברים על שאלה של חוקיות כאן, אנחנו מדברים על שאלה של מדיניות – האם זה נכון ליצור אוטוסטר��ה באמצע כפר?
+
+
+ זאת השאלה. אני מודה לך, חבר הכנסת חנין.
+
+
+חבר הכנסת חנין ממשיך ושואל, ולא נותר לי אלא לחזור על סעיף 1. תוכנית 2317 הופקדה להתנגדויות, והתנגדויות רבות לכביש הוגשו עוד בשנת 1985, וכן הלאה, כל הסעיפים מראים רק על הליך תכנוני מוסדר. הדברים שאתה מעלה הם חלק מהליך תכנוני, מהתנגדויות. תפסו כאן החלטות שאני לא יזמתי אותן, וכרגע אנחנו נמצאים בשלב של ביצוע, הדברים מתבצעים. אני יכול להביא דוגמה, למשל, רק כדי לסבר את האוזן – מבשרת-ציון, מבשרת-ירושלים, גם יש להם השגות על תוואי הכביש המרכזי לירושלים, כביש 1, היו רוצים שחלק ישונה, ופנו, וערערו, ופנו לבתי-משפט ולמוסדות התכנון. בעיקרון, סלילת הכביש התחילה מבלי שהם הצליחו למנוע את הפרויקט עצמו. מובן שהביאו בחשבון והתחשבו כמידת האפשר. זה לא המקום הראשון, יש בכל אחד מהמקומות, כשכבישים עוברים ליד יישובים – – –
+
+
+ בתוך היישוב.
+
+
+ הכפר הזה כמו שאתם קוראים לו הוא חלק מירושלים, אז יש איזון בין התועלת שבתשתית לבין האוכלוסייה עצמה. כביש 531 שעובר, כביש רוחב שמחבר את כביש 6 עם כביש החוף, עובר ליד הרצלייה, רעננה, גם כן יש לא מעט התנגדויות, והיו הכרעות. גם כן, כאשר באים עוד תושבים, אני מבקש מהחברה, ונדמה לי אפילו היום, יושבים עם עוד תושבים לראות איך תוך כדי הביצוע אולי אפשר עוד לעשות דברים כאלה ואחרים. זה לפנים משורת הדין; זה לא שאני עושה טובה, אני מנסה למקסם את ההתחשבות בציבור. 
+
+ אבל דבר אחד יהיה ברור, לא עוצרים פרויקט. יותר מדי פרויקטים במדינת ישראל לא בוצעו בגלל ויכוחים כאלה ואחרים. הכספים שכבו, 7 מיליארד שקלים. הרשאה להתחייב לסלילת רכבת לירושלים שתביא את האוכלוסייה ב-28 דקות מתל-אביב לירושלים – חמש שנים, ואתה יודע בכובע אחר שלך, הכובע הירוק, חמש שנים זה עוכב בוויכוחי סרק, וכאשר ניצחנו בתחילת הקדנציה הזאת, כשהייתי נחוש להוציא את הפרויקט לדרך, אז הוויכוח על המנהרה שתהיה מתחת נחל-יתלה או שיהיה גשר על נחל-יתלה, הוויכוח הזה הוכרע. היום עומדים שם גשרים, האיילים והאבנים לא נפגעו, העבירו את המכונות, חופרים בהרים, ועוד הפעם – הוויכוח גרם נזק חמור ביותר ברמה הלאומית, כי הקו הזה דרוש. תאר לעצמך, רכבת ב-28 דקות הייתה כבר יכולה לפעול. 
+
+ לכן, אני מכיר את הוויכוחים האלה. כמעט בכל פרויקט יש ויכוח בין האיזון הנדרש, אבל דבר אחד אי-אפשר לעשות כאן, אלא אם כן אתם רוצים באמת להשמיע, וזה בסדר גמור. אי-אפשר לחשוב או להניח שמתחילים עכשיו מההתחלה את התהליך. התהליך הוא תהליך של שנים. אנחנו נמצאים בביצוע שתוקצב, יצא לביצוע בידי גופים שנמצאים בשליטת עיריית ירושלים, וצריך לבצע את הפרויקט כמה שיותר מהר. כל התחשבות שתוכל להיות בתושבים, כל רעיון שיש לכם – הנה, אני אומר –ולתושבים שהוא לא פוגע בביצוע, שהוא אפשרי או תוך כדי, אני פתוח לדבר הזה; נושיב את אנשי המקצוע ונעשה את הדבר הזה. אין כאן שום אפליות, ואני מוחה על הרמזים האלה. אין כאן שום דברים לא תקינים. זה הגיע עד הרמה המשפטית, והדברים נבחנו.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ במסגרת הזאת אני מוכן לנהל דיונים בלי להפסיק את הפרויקט. מתנחלים? כולם נוסעים בכביש בתוך ירושלים.
+
+
+ תודה.
+
+
+ אנחנו נלחמים בתאונות הדרכים, אנחנו רוצים כבישים משופרים, אנחנו רוצים שאנשים יגיעו לעבודה, אנחנו רוצים להאיץ את הפעילות הכלכלית, ואני אומר גם כן: אנחנו גם רוצים לחזק את ירושלים לכלל תושביה, והכביש הזה הוא במסגרת הזאת.
+
+
+ אדוני, תודה. שאלה אחרונה – חבר הכנסת טיבי שמחליף את חבר הכנסת מסעוד גנאים שלא נמצא פה. אני מזכיר גם לשרים וגם לחברי הכנסת שהשאלות הנוספות הן 60 שניות. אני לא מפעיל שעון כי זה לא נראה. זה לא לך בהכרח באופן אישי, חבר הכנסת טיבי, אלא זו הערה כללית. השאלה היא שאלה והתשובה היא תשובה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מלווה את המאבק של תושבי בית-צפאפא כמעט מתחילתו. שוחחתי אתך פעמיים בנושא גם לגבי הפגישה עם אנשי המקצוע, עם אנשי הוועד הציבורי. כשהסברתי לך טלפונית גילית אמפתיה גם למה שהסברתי לך על הפגיעה שעלולה ומתרחשת לתושבים במקום, שהמאבק שלהם הוא מאבק אזרחי לחיים נורמליים. הם רוצים לצמצם את הנזק במידת האפשר. א. לא מקובל להעביר אוטוסטרדה, אדוני השר, עם שישה מסלולים – שני מסלולים יותר מכביש 6 – בתוך יישוב. לא מקובל. לא היה כדבר הזה במדינת ישראל. לא היה. למעשה, זה מחלק – – –
+
+
+ מתי נסעת בכביש 431, שחוצה את ראשון-לציון ואת יישובי הסביבה וכולם מברכים עליו? מה, הוא לא בלב היישוב? הוא לא אוטוסטרדה?
+
+
+ זה לא אותו דבר.
+
+
+ אז אני מוכן לעשות אתך עסקה. תשדרג את מצב בית-צפאפא ותושביה למצב של ראשון-לציון ואז נדבר.
+
+
+ טוב. חבר הכנסת טיבי, מה שאלתך?
+
+
+ זה – – – אחרת.
+
+
+ איך ייתכן, אדוני היושב-ראש, לגבי התוכנית המפורטת, שניתן הכשר לכביש אף שבשתי תוכניות מתאר – תמ"מ 29/1, תמ"מ 30/1 – נקבע מפורשות שיש להכין תוכניות מפורטות לקטע בבית-צפאפא? בקטע ליד הקניון ובגילה יש תוכניות מפורטות, רק כאן אין. בדרך כלל העבודות בכבישים הן עד השעה 17:00. פה קיבלו הקבלנים אישור לעבוד עד השעה 19:00. בימים האחרונים, לאחר הפגנה שערכנו במקום, תוך כדי הפגנה – תקשיב, חבר הכנסת ריבלין, אדוני היושב-ראש לשעבר – – –
+
+
+ חבר הכנסת טיבי, מה השאלה?
+
+
+מייד אני אגיע לשאלה. חשוב שגם אתה תבין. אולי תגלה אמפתיה לצרכים של תושבים שקטים ושלווים.
+
+
+ בהחלט. מקשיב לכל מילה.
+
+
+ תוך כדי הפגנה צצו סמויים – לא ידענו שאלה אנשים סמויים – מתוך תעלות ביוב, שלושה שוטרים שתקפו אנשים. אדוני היושב-ראש, הכול מצולם. תקפו את האנשים ועצרו אותם בצורה ברוטלית. לא היה דבר כזה מתרחש בשום יישוב יהודי. אתה יכול להתריס ולא להסכים על איפה ואיפה. יש כאן יחס מפלה לתושבי בית-צפאפא.
+
+תמשיך לגלות – אתה פתרת את בעיית ג'לג'וליה. כולנו פנינו אליך. תשקול, תבקר במקום יחד עם אנשי המקצוע, תשב עם האנשים הנהדרים האלה, שאגב, הדרישה שלהם היא דרישה צנועה. הם לא דורשים לשנות סדרי עולם. אפשר לעכב פרויקט. יהדות התורה לא עיכבה בגלל שלדים את כביש 6, קטע שלם? עיכבו – נעניתם להם. פה תגלו אותו יחס – –
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – כביכול שוויוני, ותבואו לקראת התושבים, שרוצים לחזור לחיות חיים נורמליים.
+
+
+ חבר הכנסת טיבי, תודה רבה. כבוד השר, בבקשה.
+
+ 
+ הדברים נאמרו, ובגדר הנתונים שהוסיף חבר הכנסת טיבי אני מפנה לתשובות – שכמו שביקשת ממני לא לחרוג ממספר השאלות הקצוב – אני מפנה לתשובות שניתנו. התהליך הוא תהליך מוסדר. התהליך הוא תהליך חוקי. התהליך הוא תהליך מקובל. תוך כדי ביצוע הפרויקט – אני עוד הפעם אומר: אם יש דברים שתוך כדי הביצוע ניתן תמיד לבחון ולשפר, אני תמיד פתוח לנושא הזה.
+
+
+ תודה. אני מודה לך. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. גם כן כמובן לשר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים. זוהי השאילתה האחרונה להיום. אדוני, בבקשה.
+
+
+
+ השאלה שלי עוסקת בכשלי פורים בתחבורה הציבורית. 
+
+ בכל שנה בשבוע הפורים קורס מערך התחבורה הציבורית בערים הגדולות, ובעיקר בערים החרדיות, ונגרם סבל לנוסעים שתלויים באוטובוסים.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. מה ייעשה לאספקת שירותי תחבורה סבירים גם בימי הפורים?
+
+ 2. כמה זמן חיכו בעבר בתחנות בשבוע הפורים? האם יש לכם נתונים?
+
+ 3. מה נעשה מאז לפיקוח על עמידה בלוחות זמנים השנה?
+
+ 4. מה ייעשה במקרה שחברות התחבורה הציבורית לא יעמדו בלוחות הזמנים?
+
+
+ תודה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, השאילתה הועברה להתייחסות מנהל אגף התחבורה הציבורית במשרד התחבורה, ולהלן תמצית התשובה שהתקבלה:
+
+משרד התחבורה מקיים מדי שנה היערכות יחד עם כל מפעילי התחבורה הציבורית על מנת להיערך כראוי במטרה לספק את המענה ההולם לביקושים המרובים בתחבורה הציבורית ביום הפורים. בשנים האחרונות לא ידוע למשרד התחבורה על קריסת התחבורה הציבורית, אם כי נכון הדבר שעומסי תנועה רבים, לאורך צירים מרכזיים בכל רחבי הארץ, גורמים מטבע הדברים לעיכובים גם של הרכבים הפרטיים העושים דרכם בפורים וגם של האוטובוסים. בשנה שעברה בפרט פעלו הסדרים מיוחדים של תחבורה ציבורית כראוי, ואף השנה נערכת ונערכה תוכנית דומה, אשר הובאה בפרסומים רבים גם לידיעת הציבור.
+
+
+ בבקשה, אדוני, יש לו שאלת המשך.
+
+
+ אדוני השר, אני חייב לומר שהתשובה היא מאוד מאוד כללית, וציפיתי, לאחר שבועיים, לתשובה יותר מפורטת. אבל אני רוצה לשאול אותך על מה שהולך לקרות השבת בחיפה. הרכבת עומדת לערוך עבודות תשתית בצומת-וולקן מיום שישי ב-05:00 עד יום א' ב-05:00.
+
+
+ האם עבודות התשתית קשורות ללוחות הזמנים של חברות האוטובוסים בחג הפורים, אדוני?
+
+
+ בוודאי. גם רכבות זה תחבורה ציבורית – – –
+
+
+ כן, אבל זה לא שייך לפורים ולא שייך לעמידה בלוח זמנים בנושא.
+
+
+ לא. זה ממש עכשיו, יום שישי זה. לכן, אני שואל – – –
+
+
+ הבנתי את השאלה. אני מודיע שהשרים אינם חייבים לענות על שאילתות המשך שלא קשורות לשאילתה המקורית שנשאלה. ירצה השר, יענה על עבודות תשתית בשבת; לא ירצה, לא יענה.
+
+
+ אני בטוח שהשר ירצה – –
+
+
+ מאה אחוז.
+
+
+ – – כי הוא קשוב לרגשי הציבור.
+
+
+ נכון.
+
+
+ רכבת ישראל אמורה לשמור שבת בהיותה חברה ממשלתית.
+
+
+ מאה אחוז. נכון. אדוני, בבקשה. אתה לא חייב. אם אתה רוצה. לשיקולך.
+
+
+כפי שרמזת, אני לא מכיר את פרטי המקרה. ככלל, המדיניות שלנו היא לא לעבוד בשבתות. מעבר לזה, מי שממונה על מתן היתרים לעבודה בשבת – נדמה לי שזה משרד העבודה, וזה לא השר – במקרה הזה אני כשר התחבורה. עלו כמה מקרים כאלה בעבר. אני, המדיניות וההנחיה לחברות, שהיא ברורה ומובנת מאליה, היא לא לעבוד בשבת. אני אבקש מהגורמים במשרד לבדוק, ואם אפשר יהיה להעביר באופן יותר ספציפי למשרד, למנכ"ל, את הנתונים, אני אבקש ממנו לבדוק את המקרה הספציפי הזה.
+
+
+ תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחר כך – חבר הכנסת טיבי, ובזה, אדוני, אנחנו נסיים היום. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, נכון ששאלתי היא לא לשאלה המקורית, אבל אם רוצה כבוד השר להשיב – – –
+
+
+ אתה ראית. תשאל – ולשיקולו של השר. גם אתה, חבר הכנסת טיבי.
+
+
+ מניסיוני, אני יודע שכבודו מכיר ומתמצא בכל מה שקורה במשרדו.
+
+אין ספק שנסללו הרבה דרכים, סידור צמתים, נעשו הרבה דברים. נעשו הרבה דברים, את זה אנחנו ראינו, וזה דבר מבורך. אבל ��ש כמה צמתים וכמה כניסות לכפרים שהם מסוכנים מאוד. אני מדבר עכשיו על הכפר דבורייה.
+
+
+ איזה כפר?
+
+
+ דבורייה. זה בגליל התחתון המזרחי. בכניסה הזאת יש הרבה קורבנות. כמה הרוגים צריך, כמה דם צריך, כדי לסדר את הכניסה לכפר הזה, כבודו?
+
+
+תודה.
+
+
+ ככלל, כל מקום שבו מתרחשות תאונות או יש ניתוח תחבורתי מסוים שהופך את המקום למוקד סיכון, מטופל בעדיפות על-ידי הגורמים המקצועיים; אם בין-עירוני – על-ידי חברת "נתיבי ישראל", מע"צ לשעבר, ואם עירוני – אז היישוב עצמו. אני ביקרתי בדבורייה. היישוב מגיש בקשות, מנמק ונבדקים הנתונים, וברגע שזה מאושר זה מבוצע כפרויקט שבא לפתור את הבעיה של הסיכון ושל ההיפגעות של האנשים. אני לא מכיר ספציפית את הבקשה, אם הוגשה כאן בקשה. במידה שלא, אז צריך להגיש את הבקשה – –
+
+
+ תודה. אולי ישאל שאילתה לשבוע הבא.
+
+
+ – – על מנת שהיא תישקל בסדר העדיפויות. 
+
+
+ מאה אחוז.
+
+
+ ככלל, אנחנו באותם יישובים ערביים השקענו בהעדפה לטובה והעדפה מתקנת בפרופורציה מדהימה, כמו שאתם יודעים, סכומים מאוד משמעותיים בשיפור תשתיות הבטיחות, בניסיון להוריד את מספר ההרוגים והנפגעים. בשנה החולפת אכן הייתה ירידה משמעותית, אבל אנחנו ממשיכים, כמובן, ואם הפרויקט יוגש ויעמוד בקריטריונים, ודאי שהוא יבוצע.
+
+
+ תודה. חבר הכנסת טיבי ודאי ישאל בנושא היערכות תחבורה ציבורית לחג הפורים. אין לי ספק, אין לי ספק. אין ספק. 
+
+
+ מעניין לעניין באותה תחבורה ציבורית, אני אמשיך את השאלה הקודמת. אדוני, כדי להיות הוגן, נעשו פרויקטים חשובים על-ידיך במשרד התחבורה בכלל הארץ, ויש להודות על כך. עדיין קיימים צמתים שהם צוואר בקבוק, אדוני השר. טייבה בבוקר, אתה יוצא משם ב-06:00, 06:30, שעה וחצי עד שאתה יוצא מהיישוב.
+
+
+אבל כבודו גר בבית-חנינא, לא? 
+
+
+ גם בטייבה, גם בטייבה. וכשאתה חוזר, 17:00, 17:30, מצוקה אמיתית. כפר-קרע, יש רק כניסה אחת לכפר-קרע, גם צוואר בקבוק. דבורייה – אנשים נהרגים, ילד בן 16–17, נער, הולכי רגל. דרושה השקעה גם בטייבה, גם בכפר-קרע; בדבורייה, ששם אנשים מקפחים את חייהם, ובטייבה, להחזיר את החיים לאופן נורמלי לאנשים – לצאת ולחזור באופן סביר, כמו שקיים בכל יישוב. הנושא נתון בידיך כשר תחבורה, אדוני השר. 
+
+
+ מובן שלא הייתה פה שאלה, חבר הכנסת טיבי. 
+
+
+ לא שאלה. 
+
+
+ הרי השר שיבח אותך על העברית שלך, ואתה בוודאי יודע מה ההבדל בין סימן קריאה – שזאת אמירה – לבין סימן שאלה – –
+
+
+ הכיצד, אדוני השר? 
+
+
+ – – הייתכן, למשל. 
+
+
+ הכיצד?
+
+
+ בדיוק, יפה. בבקשה. תודה.
+
+
+ אני אומנם אחראי אבל זה לא בדיוק בידי. הלוואי שהיה תקציב בלתי מוגבל, אז אנחנו באחת היינו משקיעים עוד יותר. אבל, אני עוד הפעם חוזר: ההשקעה, שציינתם אותה גם, והתוצאות הן בקנה-מידה חסר תקדים. מאז ממשלת רבין השנייה, שהשקיעו גם כן בתשתיות תחבורה, לא הייתה תנופה כזאת, ועכשיו זה בהיקפים עוד הרבה יותר גדולים – גם בכבישים, גם בצמתים, גם במחלפים, גם ברכבות. כמובן, הדברים – אחרי שאמרתי את כל זה – נעשים לאור יכולות ולאור סדר עדיפות, יש הליך תכנוני ולאחר מכן יש סדר העדיפויות והקצאת הדברים, והכוונה והשאיפה לטפל בכל מקום שאפשר, ובמסגרת הזאת, זו האמירה שלי.
+
+אני מכיר את הנושא של טייבה. בהחלט יש מקום לטפל, אנחנו גם מנסים לקדם את זה. אבל אחרי שאמרתי את כל זה אני אומר – אני מניח שבקרוב תוצג ממשלה לאמון הציבור ובכוונתי לכהן כשר התחבורה. אני מזמין אותך להצב��ע אמון בממשלה ולאפשר עוד כמה שנים של המשך עשייה, ואני בטוח שנפתור גם את הבעיה הזאת. 
+
+
+ אני מאוד מודה לך, שר התחבורה, השר ישראל כץ. אנחנו סיימנו את פרק השאילתות להיום. תודה רבה לך, שר התחבורה.
+
+
+
+
+ אני מזמין את השר מיכאל איתן, השר המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור, לדווח על פעילותו, על פעילות משרדו בממשלה ה-32, בבקשה, אדוני, ובעצם – מסכם את פועלו רב-השנים בפרלמנט – –
+
+
+ כן.
+
+
+ – – אם אינני טועה, הוותיק ביותר. אם אני לא טועה.
+
+
+ 28 שנים. 
+
+
+ נו, זה ברצף מ-1984. 
+
+
+ זה כֹח, זה כח. 28 זה כח. 
+
+
+ נכון. בבקשה, אדוני, בכבוד. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני התבקשתי לדווח על הפעילות של המשרד שבראשו אני עומד. ובכן, דבר ראשון, אני חייב לתקן איזו טעות שנפלה בסדר-היום. על-פי חוק-יסוד: הממשלה – ואנחנו חיים מפיו – הקמת משרד, משפטית, טעונה אישור הכנסת והקצאת תחומי פעילות, ואני לא זוכר שדבר כזה נעשה בקשר למשרד שלי, כי פשוט אני מוניתי להיות שר ללא תיק, וראש הממשלה, לאחר שהוא החליט, מטעמים פוליטיים, להקים ממשלה רחבה שכוללת גם שרים ללא תיק, ביקש ממני לעסוק בתחום שהוא ידע שהוא קרוב ללבי, ולכן הוא ביקש שאני אעסוק בשיפור השירות לציבור דרך השימוש במחשוב, באינטרנט, בתקשוב ובטכנולוגיות החדשות. אז כך שעל מנת שנדייק, אין משרד כזה, אין תקציב מיוחד משרדי לעניין הזה, לא היה מנכ"ל, לא היו עובדים. האמת היא שהסתייעתי בצוות שאני קיבלתי כשר ללא תיק על מנת לקדם את המדיניות הזאת, אבל הכול נעשה ללא משרד. החלטה על הקמת משרד טעונה אישור הכנסת, וצריך לדייק. 
+
+אני רואה את זה כעונג רב לבוא הנה ולדווח. דרך אגב – דיברתי על כך שהממשלה הייתה גדולה במיוחד ונשמעה על כך ביקורת ציבורית רחבה. אני רוצה לומר שלא בהכרח העניין של החיסכון – אני שותף לביקורת, אני יכול להבין אותה, אני רק רוצה שנבהיר את עצמנו: לא בהכרח ממשלה בת 30 שרים, שהיא ללא ספק ממשלה מוגזמת וגדולה, לא בהכרח היא יותר חסכונית או פחות, או עולה יותר מאשר ממשלה של 18 שרים, שיכולה להיות הרבה פחות חסכונית, מהטעם שממשלה של 30 שרים מחזיקה מעמד ארבע שנים וממשלה של 18 יכולה להיות, בגלל המבנה הפוליטי, ממשלה יקרה מאוד אם היא חיה רק שנה וחצי. 
+
+הדברים האלה כמובן קשורים למכלול, לוויכוח אחר לגמרי לגבי שיטת הממשל, ואני לא רוצה להיכנס לזה כרגע. אני רק רוצה לומר, הוחלט על – – –
+
+
+ יכולה להיות גם ממשלה טובה עם 18 שרים.
+
+
+ יכולה להיות גם ממשלה טובה עם 18 שרים. אני אמרתי: לא בהכרח. לא בהכרח ממשלה של 30 היא יותר בזבזנית מממשלה של 18 שתחזיק מעמד פחות זמן. אבל, אני רוצה לחזור – – –
+
+
+ – – – שרים. 
+
+
+ זה לא הנושא, אני לא באתי לדבר על זה, רק הערתי הערת אגב כי שמעתי על רעיונות איך לחסוך, ואני רוצה להזהיר שלפעמים מתוך רצון לחסוך עלולים להגיע למצב שיכול אולי לגרום להוצאות כפולות ומכופלות למשק, בגלל הצרכים שעלולים להיווצר לממשלה שלא עונה טוב לשיטה הפסולה שבה אנחנו מקיימים את הממשל בישראל, שצריכה רוויזיה. 
+
+ וגם כאן, אם כבר הגעתי עד הנה, צריך לעשות את הרוויזיה הזאת במשורה ובדאגה, שבצד העצמת הממשל צריך להעצים גם את האזרח. אי-אפשר להעצים את הממשל בישראל בלי לעגן את זכויות האזרח בצורה יותר חזקה, אם בחוק-יסוד: זכויות האזרח לפחות, ואם, יותר טוב, בחוקה שלמה. 
+
+בכל אופן, משהחליטו מבחינה פוליטית על הרכבת ממשלה יותר רחבה, וראש הממשלה ביקש ממני לטפל בנושא, מצאתי לנכון לעשות את זה בשמחה רבה, כי אני חושב שהנושא של מערכת היחסים בין הממשל לאזרח הוא נושא כבד-משקל, הוא לא מצדיק משרד ממשלתי אבל הוא בהחלט מצדיק שהממשלה – כל ממשלה – תיתן לו מקום ותטפל בו. 
+
+השאלה של החזון, של מה זה שירות ממשלתי לציבור בעידן המידע, מחייבת אותנו וחייבה אותי להתייחס לא לגבי מה שאנחנו רואים היום אלא לגבי התהליכים ומה שצפוי לקרות בעתיד, כי ברור לנו שמהפכת המידע תעשה שינויים עצומים בחברה האנושית, והיא תפגע או תשנה – אפילו לא אומַר תפגע – היא תשפר ותכניס תהליכים חדשניים, במיוחד בארגונים עתירי מידע. 
+
+וממשל מול אזרח, הדבר הראשון שבו מדובר הוא בארגון שיש בו הרבה מידע והרבה תקשורת והחלפת צנרת שבה עובר מידע בין אזרח לבין הממשל. וכשיש שיפור וכשיש מהפכת מידע, גם האזרח וגם הממשל, כנראה, יעברו שינוי משמעותי מאוד ביחסי הגומלין ביניהם, והדבר הזה מתיישב עם משבר שקיים היום בכל העולם הדמוקרטי של דמוקרטיה באמצעות נציגים, שגם על כך אני לא רוצה להרחיב את הדיבור. אבל אני רוצה לומר בצורה חד-משמעית: כולנו מבינים וכולנו רואים את השינויים. בגלל היכולות הטכנולוגיות החדשות, האזרחים מול הממשל זה לא כמו שהיה בעבר, שהאזרחים לא היו יכולים להגיע למקומות שהיום הם יכולים באמצעות הטכנולוגיה – מבחינת המידע, מבחינת היכולת שלהם להשפיע, מבחינת הרצון שלהם להיות מעורבים ומבחינת הבקרה שהם יכולים לעשות על הנציגים שלהם שנמצאים בפרלמנט. והם לא יקבלו יותר את העניין: נבחרנו, ניפגש בעוד ארבע שנים. התקשורת תהיה און-ליין, הרבה יותר אינטנסיבית, ומחייבת שינוי במערך היחסים. 
+
+כאשר אנחנו מדברים על שיפור השירות הממשלתי לציבור עם החזון לעתיד, אז אנחנו לא מדברים על זה שאנחנו נעשה אולמות יותר נוחים לישיבה בתור ושנקצר את התורים. אנחנו מדברים על כך שאפשר יהיה לקבל את שירותי הממשל בצורה מקוונת 24 שעות ביממה, 365 יום, מהבית או מהמשרד. אומרים לי: נכון, זה עוד לא היום, יש אוכלוסיות שעוד לא מחוברות, יש משרדים שעוד לא פועלים כך. אבל אנחנו צריכים להיערך כבר מהיום לעידן הזה, וככל שנעבור את התהליך של העברת השירותים באמצעות המחשוב, נוכל כבר בשלבים הנוכחיים לפנות יותר זמן ויותר מקום לאלה שעדיין אינם מחוברים, שמספרם קטן והולך, ובעוד עשור כבר לא יהיו כאלה שלא יוכלו להשתמש בטכנולוגיה על מנת לקבל את השירותים מהממשלה. 
+
+ כשאנחנו מדברים על שיפור השירות אנחנו לא מדברים רק על השיפור בביצוע העסקאות בין האזרח לבין הממשל – תשלום מסים, מילוי טפסים וכל הדברים האלה; אנחנו מדברים גם על הרחבת המושג של שירות. אנחנו, כפי שאמרתי קודם לכן, מדברים כעת על יכולות של דיאלוג און-ליין, הרחבת המרחב של המגע בין הממשל לבין האזרח ושינוי מערכת ההתייחסויות – לא האזרח מול הממשל, אלא האזרח והממשל נפגשים בגובה העיניים ומשתפים פעולה בכל המערך של הממשל מול האזרח. ושיתוף הפעולה הזה מתבצע בצורה שבה אנחנו, אנשי הממשל, זוכרים היטב את האמירה, שלפעמים נראית רחוקה מאוד ממימוש במציאות, שאנחנו קוראים לעצמנו "משרתי הציבור", "שליחי הציבור", "עובדי הציבור", לחלק המינהלי הביורוקרטי של עובדי המדינה, אבל הרבה פעמים אנחנו נוהגים בעצם בצורה שנראה לנו או שאנחנו מרגישים שאנחנו בעצם מכתיבים לציבור, שאנחנו בעלי הסמכות לכפות על הציבור, שאנחנו, בשם אינטרסים מסוימים, יכולים לפגוע בציבור. את הדברים האלה נ��טרך לשנות בתפיסה, בדיסקטים שלנו, כי כרגע, כשיש אפשרות של תקשורת בין האזרחים לבין הממשל, אנחנו יכולים לבצע את תפקידנו בצורה הרבה הרבה יותר טובה, תוך שיתוף פעולה אפשרי שלא היה אפשרי קודם, כשלא הייתה הטכנולוגיה הזאת. 
+
+זאת הייתה התפיסה התיאורטית שעליה התבססתי כאשר באתי לממשלה, מתוך רצון להכין תשתית לעתיד בתחום שעליו אני מדבר. אני יכול לומר היום שנעשו צעדים רציניים מאוד על מנת ללכת בכיוון הזה. הם לא נעשו באיזה משרד שאני יכול לבוא ולומר: רבותי, הנה, תראו, הוקם משרד חדש, הוקם פיל לבן או עדר של פילים לבנים, אלא הגישה הייתה ללכת אל המקומות שבהם הממשלה מטפלת בנושאים הקשורים בעקרונות של ממשל פתוח ולגשת ולחזק אותם ולטעת בהם את השתילים הרכים שמהם יתפתח אותו ממשל שאנחנו רוצים לראות מהר ככל האפשר – ממשל פתוח שמבוסס על שלושה עקרונות חשובים: 
+
+ הראשון – ממשל פתוח מתבסס על הנגשת מידע, על חופש מידע, על זרימת מידע חופשית, כמובן בכפוף למגבלות הקבועות בחוק ביחס לפרטיות, ביטחון המדינה, זכויות יוצרים. אבל אנחנו לא שם. אנחנו מדברים על הרבה מאוד מידע ממשלתי שחייב לזרום, ואנחנו חייבים לפתח את הערוץ הזה של חילופי המידע ולעודד את הממשל להנגיש בעצמו מידע; לא לחכות לבקשות מידע אלא להנגיש את המידע ולאפשר שימוש במידע רב ככל האפשר. 
+
+הציר השני זה שיתוף האזרחים, ודיברתי עליו. הטכנולוגיה היום מאפשרת שיתוף אזרחים גם במישור של הבעת דעה וגם במישור של השתתפות מעשית במשימות ממשלתיות. בעצם הציבור או קבוצות בציבור או ארגונים בציבור יכולים לקחת על עצמם – במיוחד לנוכח התחזקותם של ארגוני החברה האזרחית, שיכולים לקחת מטלות שמסורתית היו בידי הממשלות ויכולות לעבור עכשיו לגופים שהם גם בסקטור הפרטי, גם גופים מסחריים וגם גופים שלא למטרות רווח, אבל הם נעשים מחוץ לממשלה ויכולים להצליח שם בצורה טובה לא פחות מאשר הממשלה. הממשלה היא לא הגורם היחיד שמסוגל לספק את השירותים לציבור. מעבר לוויכוח על ממשלה גדולה או ממשלה צרה, אנחנו יודעים שיש ארגונים, יש יוזמה פרטית, יש ארגונים של חברה אזרחית, ויותר ויותר מטלות יכולות לעבור אליהם כשהממשלה היא גורם מפקח אבל לא בהכרח הגורם המבצע, והטכנולוגיה יכולה לגרום לדברים האלה להתרחש. 
+
+ הגורם השלישי זה אחריותיות, accountability. הטכנולוגיה יכולה לאפשר היום בדיקה יותר טובה, יותר הגיונית של הביצועים, כאשר באמצעות הטכנולוגיה אפשר לייצר תוכניות עבודה, לייצר דברים מדידים, לעקוב אחר ביצוע של דברים. זה הדבר השלישי. 
+
+ העיקרון הרביעי בתחום מדיניות הממשל הפתוח זה חיזוק הטכנולוגיה, שעל גבה יכולים שלושת העקרונות שהזכרתי – חופש המידע, הנגשת מידע, העיקרון של שיתוף ציבור והעיקרון של האחריותיות – הם נעים כולם על בסיס הטכנולוגיה. וממשלה שרוצה שהדברים האלה יתרחשו בתחומה, שהממשל יהיה פתוח, חייבת לפתח את הטכנולוגיות אצלה עצמה. 
+
+ מה עשינו בתחומים האלה? ובכן, הקמנו כמה יחידות ממשלתיות והעצמנו יחידות ממשלתיות שיכולות לבצע את המשימות שעליהן דיברתי, ובראש ובראשונה הטכנולוגיה. ביוזמתי פניתי אל שר האוצר וביקשתי ממנו להקים יחידה של מנהל מערכות מידע ממשלתי, CIO ממשלתי, דבר שלא היה קיים במדינת ישראל. היום, בחברת מידע, לאדם שאחראי למערכות המידע יש תפקיד בכיר וחשוב בכל ארגון. בממשלת ישראל, שכידוע בגלל מבנה פוליטי שיש לנו היא מין ממשלה מאוד מאוד מבוזרת מבחינת העוצמות של המשרדים השונים, לזרועות המטה יש קושי רב ביכולת שלהן לאכוף את המשרדים השונים, שמוגנים במבנה של המשטר הקואליציוני הפרלמנטרי אצלנו. 
+
+ בעצם, כשמדברים על נושא מחשוב וטכנולוגיה אנחנו מגיעים למצב של יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, ואם היא כן יודעת, אז היא לא נפגשת אתה, כי כל אחד מדבר בשפה אחרת, בטכנולוגיה אחרת, בכלים אחרים, ברכש אחר, וכל אחד קובע לעצמו, ואין יכולת אכיפה. 
+
+ מההיבט הזה הייתי בטוח שצריך לעשות שינוי. פניתי אל שר האוצר, ולזכותו ייאמר שהוא הקים ועדה על-פי בקשתי. הוועדה דנה והוחלט על הקמת יחידת תקשוב ממשלתית והענקת מעמד בכיר לה. היחידה הזו כבר קמה, בראשות הגברת כרמלה אבנר, שאחראית, הוגדרו הסמכויות שלה, ניתנו לה סמכויות יותר רחבות מאשר היו בעבר. אני מקווה מאוד שהיא תיכנס לתפקיד והיא תוכל להיות – לשם השוואה, כמו שליועץ המשפטי לממשלה יש יכולת לתאם את עבודות היועצים המשפטיים, שהיא תוכל לתאם את יחידות המחשוב בכל יחידות הממשלה, כי אם רוצים שאדם שיהיה צריך להביא אישור משלושה משרדים ממשלתיים יוכל לקבל אותם, אז צריכים לדאוג לכך ששלוש יחידות המחשוב יעבדו בצורה מתואמת. זה יכול לקרות רק אם יש מישהו מתאם, ואם יש מישהו מתאם הוא צריך להיות בעל סמכות ובעל גיבוי פוליטי. היסודות לעניין הזה הונחו. היחידה הזו קיימת, היא כבר פועלת, היא עוד לא השלימה את כל שלבי הקמתה, אבל אנחנו כבר רואים ניצוצות של תיאומים ושל הצלחות. זו עבודה קשה מאוד, אבל אני מאמין שהכורח והמציאות יכפו אותה על הממשל. 
+
+ היחידה השנייה, שגם לה יש חשיבות עצומה במהפכה הזו, שאנחנו רוצים לעשות – אני פניתי אל שר המשפטים. הייתה בתחילה בקשה להקים נציבות לחופש מידע, מתוך כוונה לקדם את נושא המידע, אבל בסוף, מתוך פשרה, הוחלט שתוקם יחידה במשרד המשפטים שתיקרא "יחידה לחופש המידע". מה החשיבות ביחידה הזו? יש לנו עשרות ממונים על חופש המידע במשרדי הממשלה, אבל לא כולם הבינו שהתפקיד שלהם הוא לא להילחם נגד הבקשות לקבלת מידע, אלא התפקיד שלהם זה לדאוג לשחרר כמה שיותר מידע לציבור, ולא רק לשחרר על-פי בקשות אלא גם לעודד את הנגשת המידע. היום מידע הוא כוח כלכלי, מידע הוא כוח דמוקרטי. היכולת של המדינה להתעשר בפעילות כלכלית נובע בין השאר מהיכולת שלה להעביר מידע, להעמיד את המידע שעומד בידי הממשלה לרשות הציבור, על מנת שהוא יהפוך למוצר כלכלי, יעבור ידיים, יחליף ידיים ויעשיר את הכלכלה ואת המדינה. 
+
+ לצערי הרב, אנחנו נמצאים בתחילת הדרך. גם כאן היחידה הוקמה – ואני גם מודה לשר המשפטים, ובמיוחד למנכ"ל משרד המשפטים, ד"ר גיא רוטקופף, שהבינו את חשיבות היחידה. היחידה הזו קמה באוריינטציה של חופש מידע, של עידוד המידע. מונתה מנהלת ליחידה בשם רבקי דב"ש, ואתם עוד תשמעו ממנה. היא בטח תגיע כאן, לכנסת – עוד מעט יהיה יום חופש המידע – ואני מקווה מאוד שהיא תקבל גיבוי מלא בנושא קריטי לקידומו של ממשל פתוח בישראל. 
+
+ היחידה הנוספת שהוקמה היא יחידת שיפור השירות באמצעות המחשוב. אני לא ארחיב את הדיבור. היחידה הזו, בראשות צופית חי, נמצאת באוצר. היא כפופה ל-CIO הממשלתי, לראש יחידת התקשוב הממשלתית, הגברת כרמלה אבנר. הם עובדים בתיאום והם מפעילים פרויקטים שנכנסים כעת לתחילת הדרך, בין השאר את המדד הממשלתי לציבור, שאני ארחיב עליו את הדיבור בעוד משפט או שניים. 
+
+ אני רוצה לסקור, נוסף על הקמת היחידו��, את הפעילויות שעשינו על מנת להדגים ולהמחיש מה אפשר לעשות עם טכנולוגיות המידע. אז בין השאר קידמנו פרויקטים שנוגעים לשיתוף הציבור. למשל, אני אתן שתי דוגמאות מוצלחות מה זאת אומרת לקדם פרויקטים של שיתוף ציבור: בזמן המחאה החברתית היה ברור שיש צורך לייצר קשר עם אנשי המחאה. איך מייצרים קשר? פיתחנו יישומים טכנולוגיים שאפשרו איזה דיאלוג און-ליין. קיבלנו למעלה מ-3,500 רעיונות, הצעות. הם באו מבודדים ובאו גם מארגונים. הם תוכננו בצורה כזאת שלא היינו צריכים צוות גדול לקרוא אותם, כי כל אחד שפנה ניווט את זה לפי ועדת-טרכטנברג או ועדות המשנה, וזה הגיע אוטומטית לוועדה. הוא קיבל מענה. חלק קטן מהאנשים זומנו לוועדה להשמיע את עמדותיהם, וחלק אחר מהאנשים, או כולם, קיבלו הודעות שהפנייה שלהם הועברה לוועדת המשנה, וביום פרסום הדוח קיבלו הודעה אוטומטית שמסרה להם היכן בדוח נמצא – קיבלו את הדוח, ממש ברגע שהייתה מסיבת העיתונאים, ובתוך הדוח גם את הקטע שמתייחס להערות או להצעות שלהם, והכול כמובן עבד בצורה אוטומטית על-פי היישום הזה שפיתחנו. זה לא עולה הרבה כסף. אתה יכול לקבל פתאום אלפי אנשים, לתת להם תחושה ששומעים אותם, להעביר את העניין שלהם לוועדה המתאימה, לתת להם מענה בסופו של דבר, וזה מה שטכנולוגיה יודעת לעשות – דבר שלא היה אפשר לחשוב עליו אי-פעם בעבר. 
+
+ דוגמה נוספת זה הפרויקט Google street view. זה פרויקט שחברת Google העולמית רצתה לעשות בישראל, פנתה לממשלת ישראל והציעה שהיא תעשה את זה – צילומים של אתרים בארץ שהם שמים אותם. אנחנו היינו כבר במקום 27 בעולם, והייתה מחשבה שיש חשיבות רבה שישראל תיכנס לתוך הפרויקט הזה. הממשלה הקימה צוות שרים – אני הייתי חבר בצוות השרים, הוא היה בראשות דן מרידור – שיקיים איזה דיאלוג ודיון. היו שם כמובן היבטים ביטחוניים והיבטים אחרים. היו גם טענות נגד Google על הפרת פרטיות בפרויקטים קודמים שלה, ואנחנו היינו מודעים לכל הנושאים האלה. הוקם צוות כזה, ואז אני ביקשתי מהצוות, אמרתי: רגע אחד, זה נושא שאפשר לשאול גם את הציבור מה דעתו. הקמנו אתר שנקרא אתר שיתוף הציבור, ובאתר הזה יש אפשרות להציג נושאים, לקבל עמדות ציבור. 
+
+ קיבלנו אלפי התייחסויות של הציבור. לקחנו את העמדות הרציניות או היותר משמעותיות, חמש מכל צד, הנחנו אותן על שולחן הצוות של השרים עם התוצאות של מה אמרו הגולשים. היו אז, נדמה לי, 3,000 מול 1,000 ומשהו אנשים שהשתתפו והצביעו על העניין. אני לא אומר שהוועדה, שצוות השרים הזה היה מקבל הצבעה של אנשים והיה רואה את זה כדבר מכתיב, אבל בנושא כזה ובנושאים רבים אחרים חשוב מאוד שאנחנו נשמע מה יש לציבור להגיד, ואפשר לעשות את זה היום באמצעות הטכנולוגיה. העברנו לאתר שיתוף הציבור עשרות נושאים, והשתתפו בו אלפי אנשים בנושאים רבים ומגוונים. לא כולם היו כמו הנושאים שעליהם אני מדבר. בחלקם היו עשרות שותפים. הקנאביס זכה, כמובן, להצלחה גדולה, כמו בכל העולם, כשאוהדי הקנאביס משתלטים על כל האתרים. יש גם סכנות של הטעיה, אבל עם כל הדברים האלה אפשר להתמודד. 
+
+ בסך הכול, עם צוות מינימלי של אנשים יכולנו לתת מענה, להביא את הדברים, חלקם הועברו גם לוועדות הכנסת, חלק מהאנשים הוזמנו לדיונים מסוימים, למשל על-ידי משרד הבריאות, לדיונים נוספים. הדבר הזה הוכיח שאפשר היום לקדם את החיים הדמוקרטיים גם באמצעות הטכנולוגיה ולעשות שינויים, לעשות את המדינה שלנו מדינה יותר קשובה, יותר דמוקרטית ועונה יותר לצרכים, משתפת את הציבור ולא חושבת שכל החוכמה נמצאת בממשלה ואין מה לשאול את הציבור אלא רק לכפות עליו. 
+
+אני אעבור במהירות כי הזמן שלי – שלכם בטח יותר יקר, אבל הזמן שלי גם כן מצומצם, אז אני אעבור במהירות על הפרויקטים הנוספים. 
+
+בתחום שיפור השירות קידמנו את פרויקט מעש"ה, שזה ראשי תיבות של מידע על שירותי הממשלה, מתוך רצון ליצור קטלוג שהשירותים הממשלתיים יוכלו – כבר יש גרסת אלפא, וניסו עם שלושה-ארבעה משרדים. הפרויקט הזה הוא פרויקט בסיס לפרויקט גדול יותר, שנקרא נמ"ל – נקודת מפגש לאזרח – שגם הוא נמצא בשלבים של אפיון. הכוונה במידע על שירותי הממשלה היא להשתמש כבסיס לנקודה שבה אפשר יהיה לתת מענה על שירותי הממשלה, בשלב הראשון ב-call center ולאחר מכן בדברים נוספים. 
+
+ הקמנו פרויקט עצום, נחמד – לא המצאנו אותו, לקחנו אותו מארצות מפותחות – שנקרא data.gov.il, שבמסגרתו הממשלה מעמידה סדרות נתונים לשימוש הציבור. הכוונה היא כמובן להביא לכך שהציבור יוכל לגשת לסדרות נתונים, לעבד אותם ולהפוך אותם ליישומים שמוסיפים ערך נוסף לציבור. 
+
+דיברתי קודם לכן על החשיבות של שיתוף הציבור ביצירת שירות לאזרח. אני מסתכל על אפליקציה שעשו אותה מחוץ לממשלה, Waze. למעלה ממיליון איש בכל יום מסתכלים אם הדרך שלהם לעבודה היא הנוחה ביותר. לא שהם לא יודעים איך להגיע לעבודה, אבל הם רוצים להגיע בדרכים הפנויות ביותר. אני זוכר שכשהייתי ילד המסלולים היו מלאים שוטרים שכיוונו את התנועה, כי המדינה הבינה שהתפקיד שלה זה בין השאר לווסת את התנועה בדרכים. היום היו צריכים להעמיד אלפי שוטרים שיעשו את הדבר הזה. המדינה לא מסוגלת להגיע ליצירתיות, לקחת סיכון – וזה גם לא תפקידה – והנה יש יוזמה של חברה שפיתחה מוצר שהוא הכי שירות לאזרח שיכול להיות; הכי שירות לאזרח, בלי שר ובלי ממשלה. אבל הממשלה יכולה להכפיל את השירותים האלה עשרות מונים אם היא תיתן מידע על נדל"ן, אם היא תיתן מידע על התחבורה – והיא נותנת. רק הפקידים קשה להם להתרגל לעידן החדש, הם חוששים. אני אראה לכם כמה מכתבי סירוב, כמה טלפונים הייתי צריך לעשות למנכ"לים ולשרים ולהתחנן שייתנו לנו. קיבלנו החלטת ממשלה, אבל הביצוע כל כך קשה, והתוצרים יכולים להיות אדירים. 
+
+ על מנת לעודד את כל הנושא נכנסנו גם בשיתוף עם עיריית תל-אביב לתחרות אפליקציות והצענו פרסים למי שיכין יישומים שמבוססים על המידע העירוני. עיריית תל-אביב היא המתקדמת ביותר מכל הרשויות המקומיות בתחומים האלה במדינת ישראל, היא יזמה את זה, ואנחנו הפכנו להיות שותפים אתה בעניין הזה. הוספנו גם את המידע הממשלתי, זאת אומרת, מי שיבנה אפליקציות מבוססות על נתונים שהעירייה נותנת לציבור, שהממשלה נותנת לציבור – אני יודע שהוגשו 50 אפליקציות לתחרות, והתוצאות תהיינה בקרוב. 
+
+לגבי נושא שיתוף הציבור, אני רוצה לדבר על היבט אחר של שיתוף ציבור, עוד פעם – התקציב הפתוח. יש לנו גורמים בציבור שהם מוכשרים בצורה בלתי רגילה ומוכנים לתרום לפעילויות שקשורות בציבור, ללא תשלום. רק צריך לשתף אותם, להכניס אותם למצבים של שיתוף פעולה. אני מדבר עכשיו על אחת הדוגמאות המאלפות מבחינתי בעניין הזה – הסדנה לידע ציבורי. קבוצה של חבר'ה מפתחים, שמוכנים ועושים פעילות שלא למטרות רווח, שמרוויחים את הכסף שלהם במקומות אחרים, והם נחלצים, פיתחו את הפרויקט של "כנסת פתוחה", שכל אחד מכם מכיר, ועכשיו פיתחנו אתם גם את הפרויקט של תקציב פתוח ופיתחנו פרויקט נוסף של המבקר, שהם פרויקטים שאני לא ארחיב עליהם את הדיבור בגלל קוצר הזמן, אבל הם פרויקטים נהדרים, שאפשר כמותם לעשות רבים, וגם אותם צריך לפתח על מנת לחזק את השקיפות של הממשל, על מנת לחזק את האחריותיות, על מנת שנוכל לוודא שאנחנו – אני אומר אנחנו, אני כבר מרגיש את עצמי בנעליו של האזרח – נוכל לפקח על הממשלה. 
+
+ אבל כשאני אומר אנחנו אני מתכוון גם אליכם, כי בסופו של דבר אנחנו, בעידן הזה שבו אתם יושבים כאן, ואנחנו במשטר של קואליציה פרלמנטרית, והקואליציה צריכה לעשות מה שהממשלה אומרת לה, אני יכול להגיד לכם, כפרלמנטר 28 שנים, שלבית הזה יש יכולת להשפיע גם במצבים שהממשלה יש לה רוב והקואליציה צריכה למלא אחר הוראות קואליציוניות. לא פעם, כשחברי הכנסת יודעים שאסור להם להיות חותמת גומי של הממשל, יש איזה תנועה חוצה מפלגות, חוצה קואליציה ואופוזיציה, שיש לה יכולת להשפיע על עמדות הממשלה, וממשלות, כשהן נתקלות בקשיים מסוימים, גם הן מעדיפות להתפשר ולשנות במשהו. ולכן אני אומר, בכל התחומים שעליהם אני מדבר – של שקיפות, של אחריותיות, של תביעה לשינויים – הבית הזה יש לו הרבה מה לומר, ואני בהחלט מקווה שהוא יעשה את זה. 
+
+ לסיום אני רוצה לומר שהייתה לנו גם פעילות בין-לאומית. הצטרפנו ליוזמת "הממשל הפתוח" וקיבלנו גם הערכה מהאו"ם. האו"ם מקיים מעקב שוטף אחר התפתחות השירותים הדיגיטליים בממשלות העולם. בדוח האחרון – הוזמנתי לניו-יורק, לבניין העצרת, על מנת לקבל ציון לשבח על הפעילות של ישראל. עלינו מהמקום ה-26 בשנים הקודמות לשנתיים של 2010–2011 למקום ה-16. קפצנו עשרה מקומות וקיבלנו בשל כך ציון לשבח. בתוך המדד הזה – וזה הדבר החשוב אולי שאני רוצה לומר – חלק מהמרכיב של המדד, בדקו את שיתוף האזרחים באמצעים דיגיטליים, ושם יצאנו בדירוג העולמי במקום הרביעי. אני רואה בזה זריקת עידוד גדולה לעתיד. 
+
+ אני לא השלמתי את הדברים. הזמן עושה את שלו, אבל אני מוכן ואני מקווה שגם ייעשה שימוש בדברים שנעשו ובידע שצברתי, להעמיד אותו לרשות חברי כנסת והממשלה הבאה, ואני מאחל לכולכם הצלחה גדולה. הצלחתכם היא הצלחתה של מדינת ישראל כולה, של כל אזרחיה. 
+
+
+תודה. רק דקה, כבוד השר. האם למישהו מחברי הכנסת יש שאלה? 
+
+
+ אתה רוצה שאני אשבור פה את השיא שלי היום? זה 11 שעות. 
+
+
+ אני חושב שאתה עוד מרוחק ממנו עשר שעות לפחות, דיברת רק שעה. אם יש למישהו שאלה, בבקשה. לחבר כנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. 
+
+
+ אדוני השר, קודם כול תודה רבה לך. הדברים שמנית הם חשובים לפי כל קנה מידה. מה יקרה עליהם עכשיו? אני מבין שהולכים לחול שינויים במבנה הממשלה, אולי פחות שרים. לאן ייפול התחום הזה שפיתחת אותו, הצגת אותו בפומבי והפכת אותו לעניין מרכזי? ואני אומר את זה בכל הכנות. 
+
+
+ מלכתחילה, כפרלמנטר ותיק ומנוסה, מהיום הראשון ידעתי שביום שאני אלך, הסיכוי שיבוא עוד פעם שר שיתביית על הנושא הזה ויצליח לתחזק אותו הוא סיכוי קלוש מאוד. ולכן כל מה שעשיתי היה לבנות את היחידות בתוך המשרדים הקיימים. יש מערך מסודר, יש תיאומים בין היחידות השונות. ראשי היחידות נפגשים. מרכזת את הפעילות הזאת ה-CIO הממשלתי, כרמלה אבנר, שהיא ראש יחידת התקשוב הממשלתית. הדברים האלה נעשים, הם בהתהוות. אני חושב שהם כבר עובדה שאין ממנה הליכה חזרה.
+
+ אין משרד כזה. אם את הכול הייתי שומר באיזה משרד, נגיד אפילו במש��ד ראש הממשלה, תחת הכותרת "מיכאל איתן, השר ללא תיק", שהקים דברים כאלה, הכול היה נמחק. אבל ברגע שהם יחידות מובנות, בתוך משרד המשפטים, בתוך משרד האוצר, בתוך משרד ראש הממשלה, שחלקן פועלות אבל הם משתפים פעולה, ויש מסגרת-על שאחראית עליה פקידה רמת-דרג עם סמכויות שהיא תקבל, אני מקווה מאוד שזה יצליח. ואתה יודע מה? בטוח שזה יצליח. השאלה היא אם זה יהיה המשך ישיר ממה שנעשה או שכעת תהיה איזושהי רגרסיה. המציאות, בסופו של דבר, תוביל את כולם לאמץ את המדיניות שעליה דיברתי.
+
+הנה, נמצא פה שר האוצר, שהודיתי לו כבר קודם. אני בטוח שאם הוא יהיה שר האוצר, הפרויקטים האלה ימשיכו להתפתח ללא בעיה, ואם יהיה מישהו אחר, הוא יעזור לי לשכנע את השר שיבוא במקומו לעשות את אותו דבר שהוא עשה, ונתן יד לקידום הדברים.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ תודה, אדוני השר. אני מאוד מודה לך. זאת גם הזדמנות – אדוני, יכול להיות שזו הפעם האחרונה שעמדת כאן? יכול להיות? יכול להיות מצב כזה?
+
+
+כן, כן. כנראה שזה יהיה.
+
+
+ אני – – –
+
+
+ואני מאחל – –
+
+
+ אני – – – אני – – –
+
+
+ – – מאחל לעצמי ולמדינת ישראל שזה יקרה מהר ככל האפשר.
+
+
+ אני חושב – כן, זו ברכה חשובה. אני חושב שזה הזמן להודות לך על שירות למען הציבור במשך 28 שנים בבית הזה – – –
+
+
+לא לא לא, לזה אני לא מסכים. אני ממשיך הלאה לשרת את הציבור.
+
+
+ אז, אוקיי, בתפקידך כשר וחבר הכנסת – – –
+
+
+– – – זה בסדר.
+
+
+ לפחות – אולי תחזור עוד בכנסת העשרים.
+
+
+אין לי שום כוונות כאלה.
+
+
+ אוקיי.
+
+
+ – – – שנתיים בנאום אחד.
+
+
+ זה נכון. לא, לא, הוא אמר, חבר הכנסת אורבך, השר איתן ציין שהנאום היה, אחרי כל הוויכוחים שהיו פה, 11 שעות. זה היה הזמן. פתרת לנו את – – –
+
+
+ קצת פחות.
+
+
+ קצת פחות מ-11 שעות. תודה רבה לך, אדוני. אני מאוד מאוד מודה לך. 
+
+
+
+
+אנחנו עוברים לנאומי בכורה. נאום הבכורה – כולם יברכו את השר, ואחר כך יעלה חבר הכנסת שי פירון לנאום הבכורה. אתה יכול לעלות ולתפוס את מקומך, חבר הכנסת פירון. חבר הכנסת גילאון, שיברך אותך, כבר במקום. אז בוא ניתן עוד איזה 30 שניות לברכות, ולאחר מכן תפצח בנאומך.
+
+
+ נתחיל או מה?
+
+
+ לא, אתה יודע, המברכים והמברכות.
+
+
+כן, תשמע – – –
+
+
+ תודה. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת שי פירון, בנאום הבכורה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זכות גדולה היא לעמוד על דוכן הנאומים בכנסת ישראל. 
+
+בחדר העבודה שבביתי תלויה תמונה אחת, צהובה, ישנה, מהוהה. איש ואישה גבוהי קומה, עם תווי פנים מעוררי השראה ובגדים ותספורות של פעם, מוקפים בחמישה ילדים, צעירים, יפים וזקופים. איש מהם לא נותר בחיים. כולם מצאו את מותם במחנות העבודה שבטרנסניסטריה. רק תינוקת אחת, עטופה, אותה עוטפת אם המשפחה, נותרה בחיים, וזו הסבתא שלי, סבתא רחל.
+
+היא נישאה לסבא יעקב, שהיה בעלה הראשון – סליחה, שהיה אח של בעלה הראשון. גם סבא יעקב, שהיה נשוי לאחות של סבתא, איבד את כל עולמו שם, באותם מחנות זוועה. ודווקא שם הם החליטו להינשא ולהקים משפחה. איך היה בהם כוח לאהוב ולכרות ברית עולם? לא פעם אני חוזר בדמיוני אל החופה ההיא, מנסה להבין מה התחולל בין זוג למודי סבל, הבונים יחד עולם חדש דווקא שם. אימא, שיושבת כאן, נולדה בפאתי המלחמה, והייתה פרי הילולים לאהבת האמת שבין סבא לסבתא.
+
+הם תלויים על קיר חדר העבודה שלי משום שהולידו בי את הכמיהה לעתיד. הרב פרופסור יונתן סקס, רבה הראשי של אנגליה, עמד על כך שיש מילים שאין להן תרגום בעברית. אחת מהן היא המילה טרגדיה. מדוע? מפני שהיהדות כמהה לעתיד, לתקווה, לתיקון, והעיסוק בהיסטוריה בא רק כדי להשליך ממנה על העתיד. כל ערכם של השורשים בא להם רק בשל יכולתם להצמיח עץ חזק, עב גזע וגבוה.
+
+בעקבות שנות השואה כעס סבא על האל ופרש מאורח חיים דתי. הוא לא כפר. הוא בחר בדרך קשה ומייסרת: הוא כעס. הוא זעם. לרגע לא שכח. פחח עם אצבעות מחוספסות ולב רגיש, שלא פסק לרגע מלחשב חשבונו של עולם: "על מה ולמה מצאתנו הרעה הזאת?" כחסיד לשעבר הוא בנה את ביתו כמה רחובות מתחת לקריית-ויז'ניץ שבחיפה. סמוך ונראה. נוגע – לא נוגע. הוא היה הראשון שלימד אותי מהי דואליות. חייו היו חידה לא פתורה. היא הייתה עטופה בחן ובחסד, והלכה בדרכם של הסופרים היידיים, שידעו לספר סיפורים כואבים עם חיוך אירוני דק. בשבתות צעד לבית-הכנסת, ואחר כך שמע ברדיו פרקי חזנות וצפה בתחרויות אגרוף בטלוויזיה הלבנונית. זו הדואליות של סבא.
+
+ אבא, שגם הוא יושב כאן, בא ממצרים. בבית אביו, מראשי הקהילה היהודית בקהיר, התארח לתקופה של כשנה מרן הרב עובדיה יוסף, ואבא נחשף להנהגת הקהילה על מורכבויותיה וקשייה. כשבאו לארץ, מרום ההנהגה היהודית, סבלו מחוסר הכרה והערכה. הם לא חשו בכבוד הראשי שהיה ראוי להם, למעמדם. הם הרגישו שיש פערים בין גלויות שונות, בין תרבויות שונות, ותרבותם שלהם לא זכתה לאותו כבוד ואותה הערכה כפי שהיה ראוי להם.
+
+ גם בנשמתו של אבא, שבחר באורח חיים לא דתי, חילוני למהדרין, נצרבה הכמיהה למסורת. וכך, בילדותי מצאנו עצמנו נוסעים ברכב לבית-הכנסת בימי ראש השנה ומועד, כי אי-אפשר שלא להתפלל בבית-הכנסת של סבא.
+
+גדלתי על קו התפר – אימא מארצות אשכנז ואבא מבני עדות המזרח; אבא שלקח אותי על הכתפיים להפגנות שבהן נשא מנחם בגין נאומים מלאי פתוס ואימא חברת מרכז מפלגת העבודה.
+
+כשבחרתי בחירה אישית – פואד, אדוני היושב-ראש, מחייך, כי משם ההיכרות. כשבחרתי בחירה אישית לחיות חיים של תורה המחויבים להלכה, קיבלו אותי אימא ואבא באופן נדיר. לא היו מריבות, צעקות, ואפילו לא תחושה של החמצה, אבל היה ויכוח נוקב. אימא הביאה לי שורה של ספרים. רצתה שאקרא ואלמד עד שאדע למה לא נכון ולא כדאי ולא ראוי להיות דתי. אני זוכר עצמי יושב בכיתה עם המחנך, רב בני-ברקי, אוהב אדם ובקי בתורה, אבל יותר מכך – בקי בתורת החינוך, ואני מקריא באוזניו פרקים מהספר "מרכבות האלים", והוא, בסוג של סבלנות אין קץ, מנסה לפרוך את טענותי אחת לאחת.
+
+כאמור, מצאתי עצמי מילדותי על קו התפר. מצב כזה יכול להוביל אותך לשני כיוונים: אפשר לבחור בקרע, בספקנות, בחוסר ודאות; אפשר לשחק בקרעים, להגדיל אותם, לכער אותם. זו בחירה אנושית, מובנת ולגיטימית. אבל בחרתי לעסוק באיחוי קרעים. בדרכו של חנוך המקראי, שהיה תופר מנעלים ומכוון ייחודים, מצאתי עצמי הולך וסובב מעיר לעיר, תופר ומחבר אנשים ומשתדל לייחד ייחודים.
+
+בשבת האחרונה ישבתי לסעודת שבת בשולחן אחד עם הרב ישראל מאיר לאו ואחיו נפתלי לביא-לאו. שם נחשפתי שוב לעומקו של הקשר בין העם לארץ המובטחת. שוב שמעתי את הסיפור שהתרחש בפאתי המלחמה, במחנה בוכנוולד. נפתלי, אח בוגר, שראה עצמו אחראי לשלומו של אחיו בן השמונה, לקה במחלה. סיכויי ההחלמה התמעטו. מרגע לרגע הוא סבר שאלה רגעי חייו האחרונים. לפיכך, שם, במחנה ההוא, פנה לאחיו הצעיר ואמר לו בפולנית: "לולק, יכול להיות שהמלחמה תסתיים ואני לא אהיה בחיים. אני רוצה ��למד אותך שתי מילים בעברית. אם תינצל, תאמר אותן ורק אותן. ועכשיו, תחזור אחרי: ארץ-ישראל. ושוב, ארץ-ישראל". שם למד הרב לאו את מילותיו הראשונות בעברית: ארץ-ישראל.
+
+לימודי בישיבה הגבוהה לוו בתודעה עמוקה של פעמי משיח, של גאולה קרבה והולכת. פעם אחר פעם למדנו את דברי הרמב"ן, שראה את עיקר מצוות יישוב ארץ-ישראל בהחלת הריבונות. לא עוד יהדות של פרטים, המטילה חובות של חסד וצדקה על הפרט, כי אם אחריות ציבורית-לאומית. ריבונות מולידה אחריות.
+
+ברבות הימים הבנתי שארץ-ישראל השלמה, שעליה גדלתי, היא ארץ חסרה. היא קוראת לנו שלא להסתפק בשיח על גבולות, שלא לשקוע בשפה של טריטוריה. קול קדומים זועק אלינו מן האדמה, קולם של הגר, היתום והאלמנה, המשוועים לאחריות לאומית וציבורית. קולם של המוחלשים, הזועקים לגיבושה של מדיניות כלכלית ראויה ומוסרית. קולם של המבקשים להגיע בכוחות עצמם לכל מקום, שרוצים חברה ומדינה נגישה. קולם של התושבים הלא-יהודים במדינת ישראל, שלא תמיד זוכים לזכויות שוות, מציאות שלא מוסיפה כבוד להגות היהודית לדורותיה. ועל בריאות ציבורית ומערכת חינוך ממלכתית ראוי שלא להרבות במילים.
+
+אי-אפשר להתעלם מהצלחות מופלאות המפארות את מדינתנו. אני גאה להיות יהודי, ציוני וישראלי. ובכל זאת, אל לנו לגנוז את החלום הגדול.
+
+ יהדות עמוקה, המבקשת להחיל ריבונות חדשה, לא יכולה להסתמך על חסד, על ארגונים המיטיבים עם הפרט. יהדות השואבת את כוחה מכוחה של הנבואה מחויבת לבקש לשנות את המרחב ואת הציבוריות. הגיעה העת לתבוע את עלבונה של יהדות שורשית ועמוקה. על האדמה הזאת, בעיר האלוהים, צעדו נביאי ישראל. הם טלטלו את מנהיגי הציבור וסדקו את שלוות הנפש של האזרחים. הם לא הסתפקו בריטואל דתי. להפך, לעתים הם ראו בהקפדה על המצוות סוג של בריחה מאחריות לחיים שלמים וטהורים. לפעמים ההקפדה על כשרות יתרה מזככת ומטהרת עד כדי התעלמות מעובד מנוצל שלא זוכה לשכר מינימום; מאולם חתונות כשר למהדרין המקפיד על "גלאט כשר", אך מתעלם מעקרונות של "גלאט יושר", ולא משלם מסים ולא מנגיש עצמו ולא מקפיד על שעות עבודה ומנוחה; מישיבה או אולפנה שלומדים בהן תורת אמת אך אין בהן נגישות, כך שאנשים עם צרכים מיוחדים מודרים מהן. לצערי, דמותה של תורת ישראל כמקור של צדק והשראה, כמקור של מוסר, כמקור של הכרה בערך האדם, יהיה אשר יהיה, הולכת ונשחקת.
+
+ גם מערכת היחסים שבין דת ומדינה קוראת לנו לבירור מחודש. דווקא בשל מחויבותי העמוקה ליהדות – עלינו להחזיר את ממד החירות הרוחנית לשיח הדתי; לשחרר את האמונה הגדולה, שלעתים הופכת למשותקת ומשתקת בשל הסכמים מימים עברו. דוד בן-גוריון, בחוכמתו הרבה, יזם את הסטטוס-קוו. הוא הבין שאי-אפשר לנהל דיונים עמוקים על זהות כשאויבים אורבים על הגבולות. אבל עתה הגיעה השעה לעמול יחד על זהותה של החברה ודמותה של המדינה. אי-אפשר להפטיר כדאשתקד, ומי שיבקש להגן על הדת בכלים של אתמול, מסכן את היהדות. אכן, זוהי משימה כבדה, הדורשת שיח מעמיק, לא דעות קדומות. אבל למען העתיד של כולנו, אנחנו חייבים לנהל אותו.
+
+פעילותי בכנסת תוקדש למימוש חלום ארץ-ישראל השלמה, ארץ-ישראל שכוללת את כל אותם רכיבים שעליהם דיברתי עד כה. סיוע צנוע בבניית קומה נוספת בארץ התנ"ך, ארץ שהיא אור לגויים, מדינה שמעוררת השראה לא רק בזכות היזמות אלא גם, אולי בעיקר, בשל ההדר המוסרי והיופי החברתי שיאפיינו את מוסדותיה ואזרחיה.
+
+ לכנסת הגעתי מבית-הספר, מהכיתה. כל אחד ואחד מתלמידי מלווה אותי לבית הזה. הם מקור אושרי ומשוש חיי. הסיפור האישי של כל אחד מהם הוא במידה רבה הסיפור שלי. כשהם מוארים וטובי לב, ימי עוברים עלי בנחת, וכשמי מהם סובל, קשה עלי הנשימה כאילו חסר ממני משהו. תלמידים, כבנים, מזמנים חוויות עמוקות, שיחות נפש, התלבטויות וגם אסונות. אין קשה מלקבור תלמידים, לנחם הורים ולשקם את האמון של חבריהם בחיים. אבל אהבת התלמידים צומחת בעיקר מתוך הכמיהה אל העתיד. 
+
+ חינוך הוא המפתח לעתיד. במערכת החינוך הישראלית צעירים נפלאים בעלי כישורים ולא מעט מורים המוכנים להתמסר לשליחותם החינוכית. ואף-על-פי-כן, מערכת החינוך הישראלית מדשדשת מאחור. על אף רפורמות משמעותיות ושיח ציבורי מקיף, טרם התרחשה פריצת דרך משמעותית שתוביל את ילדי עם הספר למקומם הראוי. אף שבכל העולם מערכות חינוך אחראיות לצמצום פערים, מערכת החינוך הישראלית מנציחה ולפעמים אף מגדילה פערים. עתידם של ילדים נגזל מהם בקטנותם. זהו עוול מוסרי, כשל חברתי ומעשה נעדר היגיון כלכלי.
+
+לצד זה, מעמדם של מורים בישראל קורא לשינוי גדול. ראשית, יש לראות בהם מחנכים, לא רק פועלים העמלים בשירות מערכת עצומה של בחינות. שירת הנפש, הרחבת האופקים ועידוד הסקרנות והיצירתיות הם כלי העבודה המרכזיים של המחנך. נשמת החינוך, שיח יהודי, הומני ותרבותי, היכרות עם הארץ על מרחביה ועל מגוון אזרחיה כמעט ונעלמו מסדר-יומם של תלמידי התיכונים בישראל. רק תוכנית לימודית כללית, המקיפה את כלל המגזרים, לימודי יסוד המסייעים לבנייתו של אתוס חברתי, תרבותי ורעיוני משותף, יסייעו לנו להגיע להישגים הראויים לנו.
+
+ אשתדל לתרום להעמקת שילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך. אני רוצה להודות לאברומי, תלמיד כיתת התקשורת, כיתת PDD בישיבה, שכבר שבועיים מתקשר אלי כל יום ושואל מתי אני נואם. אז הוא אורח שלי היום.
+
+חברי הכנסת, אמש ציינו את ט' באדר. לפני כאלפיים שנה, ביום זה, התפרצה המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי. היא התפרצה למחלוקת אלימה. עד אז היא הייתה מחלוקת בונה, מחלוקת לשם שמים, אבל אז הפכה לעימות הרסני, שהוביל למותם של 3,000 אנשים. ב"שולחן ערוך" נקבע היום הזה כיום צום. אני לא רוצה שנוותר על המחלוקת. הבה נמשיך לחלוק, נתווכח בבית הזה, נשמיע דעות שונות, אבל לא נוותר על הדרך, לא נוותר על האופן, לא נוותר על הסגנון, לא נוותר על השפה. אסור שהוויכוח בינינו יהיה בדרך לא ראויה. 
+
+כולנו באים לכאן עם תרמיל ערכים, תפיסות עולם, מורי דרך מעוררי השראה. דברים שבכתב ושבעל-פה מלווים אותנו בכל צעד וצעד. לקראת סיום דברי אני מבקש לשתף בפנינה רעיונית שקיבלתי במתנה מהרב יהודה עמיטל. הרב עמיטל, מחנך, פורץ דרך, איש אמת, איש דגול, היה גם שר באחת מממשלות ישראל, ביקש לסרטט את דמות הבוגר האולטימטיבי של מוסדותיו, וכך הוא סיפר: מסופר על הרבי הזקן, רב שניאור זלמן מלאדי, שהגיע פעם לבית בנו. ישב הוא בחדר הפנימי ועסק בתורה בהתלהבות. בחדר האמצעי ישב בנו, שגם הוא עסק בתורה בהתלהבות, ואילו בחדר הקיצוני ישב הנכד. הוא שכב בעריסה וישן. לפתע התעורר הנכד ופרץ בבכי. הבן, שישב בחדר האמצעי, לא שמע את קולות הבכי, הוא היה שקוע בתורה. אבל הסבא, המבוגר האחראי, שישב בחדר המרוחק, קם וניגש אל הנכד, נטל אותו בידיו והרגיע אותו. וכך, כשהתינוק בידיו הוא ניגש אל בנו ואמר לו: בני יקירי, מי שלא שומע בכי של תינוק אחרי שהוא פותח ספר, עדיף שלא יפתח ספרים אף פעם. לשמוע בכיו של תינוק. להיות מסוגל לשמוע בכי של תינוקות. 
+
+ אני רוצה לאחל לכולנו שתמיד, על אף מכלול תפקידיו של הבית – הוועדות, החקיקה, הנאומים, השדולות – לא ייאטמו אוזנינו מלשמוע בכיים של עשוקים המבקשים לשמוע קול ברור וצלול יוצא מהבית הזה.
+
+בהזדמנות זאת אני מבקש להודות לחברי ורעי יאיר לפיד, ולכל חברי למשפחת יש עתיד – נכון שאנחנו גם מפלגה, אבל למשפחת יש עתיד – על החברות המופלאה והבירור הרעיוני הנוקב שמסייע לנו להגדיר מחדש ישראליות. ישראליות שלא מכירה בשונות, ישראליות שמזככת ומצרפת אנשים שונים מעמדות שונות, מתפיסות עולם שונות, וכותבת יחד אמנה פנימית חדשה לחברה הישראלית. 
+
+נאומי הבכורה של חברי כנסת רבים לוו בתפילות וברכות. אני בכלל מרגיש שלבוא לכנסת הזאת, אין פה אפילו דקה של ביטול תורה. כמות – שעות הקודש שעוברות עלינו כאן, במשכן הזה, הן עצומות.
+
+אני מבקש לא לסיים בתפילה אלא דווקא בפרק תהילים, שהוא, מבחינתי, מקור של השראה: "מזמור לדוד. ה' מי יגור באהלך מי ישכֹן בהר קדשך. הולך תמים ופֹעל צדק ודֹבר אמת בלבבו. לא רגל על לשֹנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרֹבו. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימִר. כספו לא נתן בנשך ושֹחד על נקי לא לקח, עֹשה אלה לא ימוט לעולם". תודה רבה.
+
+
+ אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון לומר כמה מילות ברכה. בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אל תסתכל עלי כאילו אני איזה מברך מקצועי, אף-על-פי שבירכתי כמה אנשים. אני נשבע לך שכל מי שבירכתי אני אוהב אותו מעומק לבי. יש גם כמה שלא יצא לי לברך, ואני אוהב אותם כך. אבל שי פירון זה בכלל סיפור אחר, אדוני, זו בכלל אהבה ממבט ראשון, ובפעם הראשונה שפגשתי אותו הגענו לחנוכה, אדוני, של מעלית. לא של מחלף, לא של כביש, לא של קניון, של מעלית בישיבה של שי בפתח-תקווה, כי הוא הנגיש את הישיבה לילדים שמשולבים בחינוך אצלו במערכת החינוך, שלא יכלו לעלות לקומה למעלה, ואני מתוקף תפקידי שאחראי לנגישות הוזמנתי לחנוכת המעלית הזאת, אדוני, וחנכנו את המעלית עם חיתוך סרט. ומה אני אגיד לך, אני חושב שאנשים שחונכים מעלית הם אנשים שאני לא יכול שלא לאהוב אותם. 
+
+ ואז ראיתי אותו מדבר עם צאן מרעיתו בישיבה, עם התלמידים שלו. זו הייתה פואמה פדגוגית, מייד ראיתי את זה. בכלל, שי הוא איש מתלהב כזה, אבל בעיני הוא המחיש יותר מכל אדם אחר שראיתי עד אז את אמרתו של קורצ'אק על ילדים. פעם שאלו אותו מהם ילדים, אז הוא אמר: ילדים הם כמו כל האנשים, רק שהם יותר נמוכים. וזה אומר שצריך לכבד אותם, כי צריך לכבד אנשים, וודאי שצריך לכבד אנשים שהם יותר נמוכים. ולכן אני מאוד מאוד שמח ששי כאן. 
+
+ עשיתי אתו עוד כמה דברים. נדמה לי ששם ראיתי גם את יעקב פרי פעם אחת. אני חושב בכלל שיש עתיד קמה אצלך בישיבה, לפי דעתי. נכון? יכול להיות דבר כזה? פרי היה שם, אני ראיתי. ואני רקחתי כמה פעמים, רקחנו ריבות לחג. 
+
+ שי, שמעתי את נאומו, ואני חושב שהוא, יותר מכל דבר אחר, ההמחשה שהיהדות היא רוחם של נביאים, מה שה"זקן" קרא: בחזון נביאי ישראל. לדעתי, הוא התייחס לשלושת החבר'ה האלה: ירמיהו, ישעיהו, ואצלנו היו אומרים עמוס. זה הנביא החברתי והמדיני וזה שמאס בזבחיכם, שאתה דיברת עליו. וזה כל כך נכון וזה כל כך מגבש. 
+
+ תראה, אני בן-אדם סטטיסטי וקצת גם ריאלי. לא תהיה לי כנראה בגלגול הזה זכות להרכיב ממשלות. אבל אני אגיד לך wishful thinking, אני מקווה שאני לא אפריע לאף אחד. זאת אומרת, איפה הייתי רוצה לראות את שי. כי הייתי רוצה לראות את שי במקום שהוא יכול להיות הכי טוב בו. יותר מכל דבר אחר, שי הוא מחנך ומורה. נגיד just in case, אני לא רוצה להתערב במה שקורה שם. אם זה יקרה, שי, תזכור שהבעיה המרכזית במערכת החינוך הישראלית, שהייתה פעם מאוד טובה ומאוד מפוארת, היא קודם כול ובראש ובראשונה מעמדו של המחנך הישראלי, ובכך תצטרך לטפל, וגודל הכיתות והמבנה הארגוני – אני אומר סתם, זה לא עליך, אני אומר כללית, אם זה יקרה לך, חס וחלילה, במירכאות כפולות ומכופלות, הלוואי, אבל שתדע. המערכת המאוד מורכבת ומאוד מסובכת – – – 
+
+
+ מה, אתה מוטרד להגיד שאתה היית רוצה לראות אותו שר חינוך?
+
+
+ אני לא רוצה לקלקל לו, אתה מבין? אני לא רוצה, מפאת עינא בישא. אבל אם אני אגיד לך מעומק לבי, זה מה שהייתי רוצה. כי תראה, יש לי כבר נכדים במערכת החינוך, ואני רוצה להיות בהחלט שקט. 
+
+יקירי, טוב שבאת לפה, אנחנו באמת בהתרוממות רוח. גם אתה וגם חבריך. אני בהחלט חושב שחוסר ניסיון פוליטי הוא דבר מצוין ומבורך. אף פעם לא האמנתי במשפט שאומר: אין חכם כבעל ניסיון. יש לנו הרבה הוכחות לבעלי ניסיון לא כל כך חכמים, אתה יודע, ועם המטען שאתה מביא פה אני חושב שאני יכול להיות שקט לפחות לגבי הנכדים שלי. ותראה, אפילו יצאתי אינטרסנט. אוהב אותך.  
+
+
+ אני מודה לך. ועתה יש לי הכבוד המאוד מאוד מיוחד להזמין את חברי וידידי חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. 
+
+
+ נכבדי יושב-ראש הכנסת, במובנים רבים יש לי גם הכבוד לומר מורי ורבי חבר הכנסת פואד בן-אליעזר, חברות וחברי כנסת נכבדה, חברותי וחברי, על שלושה דברים העולם עומד, ועל שלושה טעמים ובשל שלוש סיבות עיקריות אני נכנסתי לפוליטיקה ולחיים הציבוריים, ולמען שלושתם אני מתכוון לפעול כאן בשליחותי בכנסת. אני אספר לכם על שלוש הסיבות האלה, ולאחר מכן ארד מהדוכן. מבטיח. 
+
+ סיבה ראשונה היא שוויון חברתי, אבל לא סתם כססמה ולא כמשהו רחב, אלא בעיקר בהיבט של השוויון בין פריפריה למרכז. ואיך הגעתי לזה? אני אספר לכם. אתם יודעים, החיים שלי זימנו לי באמת ילדות מופלאה ומעניינת, רובה בצפת, לצד ארבעה אחים ואחות אחת, לשני הורים מדהימים, אמי טובה ואבי מימון. מחנכים שניהם, מורים. מסכנים, לא משתלם להיות מורה היום. אבל תאמינו או לא, אף שהורי היו מחנכים, ב-12 שנות לימוד עברתי תשעה מוסדות חינוך ובתי-ספר שונים ומגוונים, בהם גם כמה פנימיות. למעשה אני שיאן הארץ. אם שי פירון יהיה שר החינוך – אני אגלה לך, אני שיאן הארץ במספר מוסדות חינוך פר-12 שנות לימוד. תשעה. ומוסדות החינוך האלה היו מגוונים, שונים האחד מהשני, מקצה לקצה. הם עברו מפנימיית נהלל החילונית, שם חלבתי פרות ורעיתי צאן, ועד ללימודי ב"חדר" או ב"חיידר" בבית-ספר האר"י הקדוש בצפת, שם קיבלתי חינוך תורני כהלכתו ושם גם חטפתי מכות על האצבעות עם סרגל ברזל גדול כשהפרעתי למורה או למלמד. עברתי מבית-ספר שהבוקר שלו נפתח בתפילת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים" ועד בית-ספר שיום הלימוד שלו נסגר בשירה בציבור של שירי ארץ-ישראל היפה והעובדת, ואפילו שירי הפלמ"ח. כיף אמיתי, תענוג אמיתי, מלא חברים, מלא חוויות, מלא תמונות מחזור. 
+
+ אבל באחת הפנימיות שבהן למדתי, מכללת "בזק" בירושלים, שבזכותה התאהבתי בעיר הזאת ועברתי אליה מצפת, היו ילדים מכל רחבי הארץ, ובסופי-שבוע היינו לנים האחד אצל השני. הם היו באים ומתארחים אצלי, בב��ת הורי בצפת, שם נולדתי וגדלתי, ואני הייתי מתארח אצלם, בבתים שלהם בתל-אביב, גבעתיים, כפר-סבא. ולאט-לאט, ביקור אחר ביקור, הבנתי שיש להם שם במרכז דברים שאין לי כאן בצפת. גיליתי מה זה תיאטרון ומה זה קולנוע, נשבע לכם. גיליתי מה זה מתנ"ס עם יותר מחוג כדורגל, חוג כדורסל וחוג ציור. אצלנו מי שלא היה בכדורגל היה בכדורסל, מי שלא בכדורסל – בחוג ציור. היה לנו גם חוג ג'ודו, אבל מה לעשות, גם החליפה הייתה קצת יקרה לרכוש, וגם הלכנו מספיק מכות בשכונה, לא רצינו גם לשלם על זה. אלו החוגים שהיו לנו. וכשהייתי אצל חברי במרכז גיליתי חוגים חדשים, אפילו גיליתי מילים חדשות שלא היו מוכרות לי: מקרמה, קפואירה, טאי-צ'י. לא רק שלא ידעתי שיש חוגים כאלה, לא ידעתי שיש מילים כאלו עד שיצאתי מצפת. חוג שפות, חוג מדע וחלל, חוג רפואה לנוער. ילדים בני 14 במתנ"ס בכפר-סבא לומדים רפואה לנוער. יפה. גיליתי גם שאצל האחות של חבר שלי מהפנימייה, שלמדה בכפר-סבא, יש 20 תלמידים בכיתה, ואצלי היו 40 תלמידים בכיתה. גיליתי שהרחובות שלהם במרכז נאים יותר ומוארים יותר, הכבישים סלולים יותר, שיש דבר כזה תרבות פנאי ושתרבות פנאי זה לא רק לפצח גרעינים על המעקה בשכונה, לשחק בפורפרות וגוגואים. 
+
+ גיליתי שיש להם גנים ציבוריים יפים ופארקים, ובקיצור – שהדשא של השכן במרכז ירוק יותר משלנו בפריפריה, ושאלתי את עצמי למה. ועשיתי משוואה מתמטית בראש: מדינה כזאת קטנה, 600 קילומטרים מלמעלה עד למטה, פלוס המוח היהודי המפורסם, שהמציא כמעט כל דבר בעולם הזה – לא יכול להיות שווה מדינה שבה אם אתה נולד בצפון או בדרום, בכפר או בעיר, אם אתה יהודי או ערבי או עולה מאתיופיה או אוקראינה – לא יכול להיות שתקבל פחות או יותר את אותם תנאים בסיסיים כדי להתחיל את החיים שלך? ברור שיכול להיות. חייב להיות. אנחנו לא ארצות-הברית או סין – מיליוני דונם, מאות מיליוני תושבים. 600 קילומטר, פלוס המוח היהודי – יכול וצריך להיות שווה – שוויון בכל רחבי הארץ. זה באמת הטריף אותי. 
+
+ שאלתי את אבא שלי, מימון, איך משנים? אמר לי, דרך החיים הציבוריים. אמר ועשה. אגב, עבר להיות ממורה לאיש ציבור בצפת. ממנו ינקתי את זה. 
+
+ אז המטרה הראשונה שלשמה נכנסתי לחיים הפוליטיים היא השוואת הפריפריה למרכז עד כמה שאפשר; היא מתן תנאי חיים בסיסיים ושווים, עד כמה שאפשר, לילד שנולד בצפת או בקריית-שמונה או באופקים – כמו אשתי, המוכשרת והמוצלחת ממני בכל היבט אפשרי – לתנאים שיש לילד שנולד בגבעתיים או ברמת-גן או בכפר-סבא. רק הבסיס, לפחות הבסיס. זה אפשרי, זה בידינו – הכול עניין של סדרי עדיפויות: סדרי עדיפויות תקציביים, סדרי עדיפויות מוסריים; אמות מידה אחרות, אכפתיות וסולידריות – מילה ששכחנו ושלי קצת הזכירה לנו בקמפיין האחרון. זה בידינו, ואני מאחל לנו שככנסת נשכיל לשנות בתחום החשוב הזה, של השוואת הפריפריה ושכונות המצוקה למרכז הארץ. אגב, אני עומד בראש שדולה שעוסקת בנושא הזה, ואני מזמין את כולכם להצטרף.
+
+ סיבה שנייה שלשמה נכנסתי לחיים הציבוריים היא שלום-הבית שלנו פה בתוכנו, בתוך החברה הישראלית; בין החלקים השונים שמרכיבים את הבית היהודי הזה שלנו, ולא רק היהודי. ולמה אני אומר את זה? תראו, לפני כמה שנים נפלה בחלקי הזכות הגדולה לנהל פרויקט מדהים, שנקרא "מסע יהודי-ישראלי". לקחתי 30 מנהיגות ומנהיגים מכל קצוות החברה הישראלית: דתיים-לאומיים, חרדים, חילונים, מתנחלים, שמאלנים, ימנים, נשים וגברים. סגרתי אותם בוואקום לשלושה מפגשים של שלושה ימים כל אחד, ואמרתי להם, בלי פייסבוק, בלי טלפון – בואו נדבר. היה כיף, אבל מה גיליתי בסוף ההליך? אוי געוואלד, כמו שהיה אומר סבי הפולני ז"ל – גיליתי כמה מסוכנת ואיומה התהום הפעורה בינינו פה בתוך החברה הישראלית. זה הפחיד אותי יותר מהכול. זה הפחיד אותי יותר מהפצצה האיראנית, זה הפחיד אותי יותר מה"חמאס", זה הפחיד אותי יותר מהמינוי של צ'אק הייגל לשר ההגנה האמריקני. זה הפחיד אותי אפילו יותר ממסיבת העיתונאים המשותפת, אתמול, של ציפי וביבי. 
+
+יותר מהכול הפחידו אותי הפער והקרע שיש לנו בתוך החברה הזאת: חילונים שונאים חרדים, חרדים שונאים חילונים, שמאלנים שונאים מתנחלים, ומנהיגים ימנים לוחשים לרבנים שהשמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים. מה? מה קרה לנו? מה קרה לעם הסגולה הזה? לשנוא חרדים? באמת? הלוא על שום שהיו יהודים חרדים נשלחו סבי יעקב קוטובסקי, זכרו לברכה, וכל משפחתו למחנות ההשמדה ולתאי הגזים באושוויץ. הרי הדתיים והחרדים הם אלה שבשם כולנו, מה לעשות, לפעמים שומרים על הניצוץ שלנו עם הדת, עם תורת ישראל, עם אבינו שבשמים. החרדים גם מנצלים את זה לפעמים יותר מדי, ואנחנו נדבר על זה בהזדמנות אחרת – אבל לשנוא חרדים? 
+
+לשנוא חילונים? הלוא על ערש הציונות החילונית והרבה בזכותה אנחנו הקמנו את המפעל – את המדינה הציונית החזקה והמשגשגת הזאת. הציונות החילונית היא זאת שבנתה את הארץ הזאת והשיגה לה את ההישגים החשובים כל כך. 
+
+גזענות כלפי אתיופים? האם יש כאן מישהו שהוא יהודי או ציוני מספיק שעלה ארצה רק כדי לנשק את אדמת הקודש? האם ככה מנשקת אותו אדמת הקודש בחזרה? גזענות כלפי אתיופים? תאמינו לי, יש לי אחיינית אתיופית, קוראים לה אור, בדקתי אותה מכל הבחינות, ואללה, אותו דבר כמונו בול, רק הרבה יותר יפה וחכמה. 
+
+לשנוא שמאלנים? אופנה. הלוא לעתים השמאל בארץ הזאת נותר כמעט היחיד שמזכיר לנו את המחויבות לשלום, לערכים הומניים של שוויון, של צדק חברתי ושל דמוקרטיה. 
+
+לשנוא מתנחלים? באמת? הלוא אנחנו מהבית הזה שלחנו אותם להתיישב על אדמת אבותינו בעזה, ביהודה ובשומרון; שלחנו אותם להיות העמוד שלפני המחנה, החלוצים שמפריחים שם את השממה. המתנחלים הם ציונים ופטריוטים גדולים, והרבה מאתנו יכולים ללמוד מהם הרבה דברים. אבל אל נא נתבלבל, ידידינו. אחרי שהחמאתי למתנחלים אני גם אומַר להם שכמו שמהבית הזה שלחנו אותם להפריח שם את השממה, יכול להיות שמהבית הזה כדאי – ונוכל – שנאמר להם יום אחד: שובו אל תוך הארץ וגבולותיה החדשים כפי שייקבעו בהסכם שלום או בהסדר עם אויבינו, כי כעת אנחנו חושבים שזה הדבר הנכון לחיזוק עמנו ולהבטחת עתידו. נאמר להם: שובו לגבולותינו, כי חיי אדם וחיי הנצח של המדינה הציונית האהובה שלנו יותר חשובים לנו מבעלות בטאבו ומהחלום – שיש גם לי – על ארץ-ישראל השלמה ועל חיים בין שתי גדותיו של הירדן. 
+
+ אז את כל זה אולי אומר למתנחלים, אבל עד אז וגם אחר כך בוודאי שלא אשנא אותם. לא אסכים לשנוא אף אחד. לכולם יש ייחודיות ותרומה שונה לפסיפס המיוחד והמדהים הזה שמרכיב את העם הקסום הזה, עם ישראל.
+
+ אני לא אשנא, כי כולם שייכים לעם הזה שלי – לעם שלי; לעם אשר שרד רדיפות ופוגרומים וביזה; לעם שלי, אשר נשלח למחנות ההשמדה ולתאי הגזים רק כי הוא שייך לעם שלי. עם סגולה לא יכול להרשות לעצמו לשנוא אנשים בתוכו ולשנוא אנשים שגרים בתוכו. והאמינו לי, ארבע שנים של כהונה במועצת העיר ירושלים – שאותה סיימתי לא מזמן – שמורכבת מכל סוגי היהודים, הנוצרים והמוסלמים, לימדו אותי שכדאי ואפשר לחיות במדינה הזאת ובעיר הזאת אחד עם השני ולא אחד נגד השני. כך רובנו הורגלנו לחשוב. נכבדי חבר הכנסת לפיד, קשה להפנים את זה, אבל אפשר לחיות יחד. זה לא קל, זה לא כיף, לפעמים צריך לוותר, וזה לא כיף לוותר, אבל אפשר וכדאי. בסוף זה אפילו משתלם, ואנחנו יהודים, מה לעשות, אנחנו צריכים שזה ישתלם לנו בסוף. במקרה הזה, של לחיות יחד, נכונה שבעתיים האמרה שאם לא נהיה תלויים אחד בשני נהיה תלויים אחד לצד השני. 
+
+ הסיבה השלישית והאחרונה שבגללה נכנסתי לחיים הציבוריים היא קידום ערך השלום ופתרון הסכסוך בינינו לבין העולם הערבי. חבר'ה, כבר שכחנו שהשלום הוא שאיפה של כולנו כמדינה וכעם. שכחנו. שכחנו שזה חלום שהיה לכולנו, ולא – תרשו לי לא ליפול מהמפגן מלא האמון, התקווה והאחדות שהיה אתמול במסיבת העיתונאים של נתניהו ולבני. עוד לא קניתי כלוב מלא יונים צחורות כדי להפריח בגלל האחדות הזאת ומהמילים "נאום בר-אילן" של נתניהו. אם יצליחו להפריח יונה בכאילו, אני בטוח שבסוף היא, סליחה על הביטוי, תחרבן לנו על הראש; אבל אומרים שזה מביא מזל, ובאמת נצטרך הרבה מזל כדי ששני אלה יביאו לנו שלום. 
+
+ חבר'ה, שלום זה לא מילה בקמפיין; שלום זה חלום שעדיין יש לרוב העם הזה, ולא רק תפילה וחלום בשיר של עוזי חיטמן. שכחנו שאנחנו מתפללים לשלום בכל יום – שלוש פעמים בתפילותינו; שכחנו – אף אחד כבר לא מדבר על זה, אף אחד כבר לא מקמפיין את זה, אף אחד כבר לא שואף לזה. כולה נרצח לנו ראש ממשלה על זה. והכי עצוב הוא שאפילו מנהיגים חדשים שצומחים פה, אלה הכביכול מתקדמים, צעירים, נאורים, היי-טקיסטים, כבר לא מאמינים שזה אפשרי. הם חושבים שהשלום מסוכן לקיומנו.
+
+ נפתלי בנט, למשל, שהוא חבר כנסת שאני מאוד מעריך מהרבה בחינות. תשמעו סיפור – אני חייב לספר לכם על הרומן שלי עם נפתלי בנט ועל הפספוס של בנט. אני לקחתי על עצמי משימה בבחירות האחרונות – אמרתי, אני משכנע את כל בני-הדודים ובנות-הדודות שלי להצביע למפלגת העבודה. זאת תרומתי המשפחתית. על הדודים המבוגרים יותר כבר ויתרתי; לכו תשכנעו מרוקאית בת 70 להצביע למפלגת העבודה. לא פשוט. ניסיתי, אגב, פעם. לא פשוט. יש לי אבא מרוקאי ואימא חצי פולנייה חצי אנגלייה. אני אנגלו-מרוקאי או "ערס מנומס", כפי שהיו קוראים לי החבר'ה בתשעה בתי-הספר והפנימיות שסיפרתי לכם עליהם. המשפחה מצד אמי, כרגיל בבתי האשכנזים, קטנה ומצומקת: שני בני-דודים וכלב או חתול לבחירה לכל אחד משני האחים של אמי – אח ואחות. מהצד של אבי אין כלבים וחתולים, אין דגי זהב, אבל יש הרבה ילדים, ברוך השם – ילדים זה שמחה; יקר לגדל ילד, אבל זה שמחה. 
+
+בקיצור, בצד של אבי אחרי 50 בני-דודות ובני-דודים – כבר הפסקתי לספור, כבר יש בני בני-דודים, נינים לסבתי שמחה, עליה השלום, שיכולים גם הם להצביע. החלטתי לשכנע את כולם להצביע למפלגת העבודה בראשות של שלי יחימוביץ. אני חייב לציין שבצד האנגלי-פולני של אמי זה היה קל – הצלחתי לשכנע את כל ארבעת בני-דודי להצביע למפלגת העבודה. הם היו ממושמעים – חולה על האשכנזים. בצד של אבי, הצד המזרחי, היה קצת יותר קשה, אני מודה, אבל תתפלאו – הצלחתי לשכנע בסוף את כולם, חוץ משני בני-דודים סוררים וחצופים שמתגוררים במושב בצפון. לא הסכימו; אמרו, אנחנו נצביע נפתלי בנט. אח��י שעות של ויכוחים, אידיאולוגיה, שכנועים ושטחים ושוויון בנטל ושתי גדות לירדן וטייקונים וגירעון של 40 מיליארד – נמאס לי. אמרתי להם, חלאס, תצביעו למפלגת העבודה כי אני מבקש; אנחנו משפחה, אני בן-דוד שלכם. 
+
+ גם פה לא התבלבלו שני הסוררים ואמרו לי: תירגע, אתה בן-דוד – בנט זה אח. הרמתי ידיים. בנט זה אח – אח. ויתרתי על שניהם. החלטתי ללכת ולחקור את מצעו של בנט. ואללה, מזדהה עם חלקים גדולים ממנו. אני מזדהה הזדהות אין-קץ עם ההטפה לאהבת הארץ, עם אהבת הצבא שלנו, עם אהבת המסורת והמורשת, עם אהבת התנ"ך, עם ערכי המשפחה, שכולנו אחים ואחיות. כן, אני מזדהה עם זה לגמרי. כל הערכים האלה, אגב – אל תתבלבלו – הם לא נחלתו של הימין הלאומי; הם גם נחלתנו בשמאל ובמרכז-שמאל שאליו אני שייך. 
+
+ אני מזדהה עם סיפור הקידוש בשבת, שהיה כמעט כל הקמפיין של בנט. כל חיי וילדותי עשיתי קידוש בשבת בבית הורי. בני בן השנתיים וחצי הראל, שקרוי על שם ירושלים ועל שם חטיבת ירושלים "הראל", ששחררה את ירושלים, בגיל שנתיים וחצי כבר מדקלם את הקידוש ואת "בואכם לשלום מלאכי השרת". בנט, אם אתה אח שלי, תבוא לארוחת שישי אצלי ותראה בעצמך. אני אפילו בעד לימודי תורה, אולי גם גמרא, כמו שאמר השיר של "הברירה הטבעית", לצד לימודי ליבה של חילונים. אני נהניתי מאוד ללמוד תורה וגמרא כשהייתי ילד, וזה גם תרם לי המון בחיים. מומלץ בחום. 
+
+ אבל כשהגעתי לחלק שמדבר על הנושא המדיני במשנתו של בנט חשכו עיני שזה בא מבן-אדם כל כך מתקדם, ובגילו ובשנים שאנחנו נמצאים בהן: ייאוש מוחלט, התנגדות מוחלטת לכל מהלך והתקדמות מדינית, ויתור על עקרון שתי המדינות, ויתור על הרדיפה אחר שלום. "בקש שלום ורדפהו", תהילים ל"ד, פסוק ט"ו – כתוב במקורות שלנו, חבר הכנסת בנט.
+
+שמע, חבר הכנסת בנט, אני אומר לך, מכיוון שאתה אח שלי, או של שני בני-הדודים שלי לפחות, אני מרשה לעצמי לפנות אליך ישירות ולומר לך: אחי, צא מהסרט שאתה חי בו. אם לא תהיה פה הפרדה בינינו לבין הפלסטינים, אם לא יהיו פה שתי מדינות לשני עמים, אם לא נחתור לשלום עם העולם הערבי הרחב יותר, או אם לפחות לא ננסה – לאן נגיע? באיזו מדינה הראל שלי והבת שלך יחיו? איזה עתיד צפוי להם? זהו? ויתרנו? אגב, אולי ננסה ולא נצליח להביא שלום, אבל אם נפסיק לנסות תיפסק גם התקווה לעתיד טוב יותר ולהבטחת חיינו לנצח נצחים במדינה האהובה הזאת שלנו. 
+
+ 12 שנים אני עוסק בהסברה ישראלית ובדיאלוג עם שכנינו הפלסטינים והערבים. הכרתי קצת את הצד השני, ואני אגלה לכם סוד על הפלסטינים: הם לא מושלמים, הפלסטינים; חלקם מרצחים גדולים וחלקם אנשים מצוינים ואוהבי אדם כמונו. רובם לא אוהבים אותנו ולא רוצים שנהיה פה, וחלקם דווקא כן. דורות שלמים אצלם – זה נכון – גדלים על דמוניזציה ועל שנאה של המדינה והעם שלנו כבר עשרות שנים. לא חידשתי לכם כלום. אבל בדיוק בגלל זה ובדיוק אתם צריך לחתור למגע ולשלום, ובטח לא להפסיק לנסות. אם נפסיק לנסות, נפסיק להיות. אנחנו חייבים להמשיך לנסות בשבילנו כאן וחייבים לנסות גם בשבילם שם בצד השני. אנחנו חייבים להמשיך לנסות בשביל העולם שצופה בנו, ובעיקר, חייבים לנסות כי לפעמים אולי אם באמת מנסים עלולים גם להצליח. פתאום יכול להיות פה טוב יותר; פתאום יכול לבוא שלום עלינו. יש השיר הזה "עוד יבוא שלום עלינו". זה אומר – "עוד יבוא שלום עלינו", לא "עוד יבוא שלום עלינו". צריך לקרוא נכון את השיר, אולי חבר הכנסת בנט לא קרא אותו ��כון. תשאלו את אלה שהיה להם האומץ לנסות להביא שלום, למרות שאותם כבר אי-אפשר לשאול, אבל אפשר בהחלט ללמוד מהם. אפשר ללמוד מרבין ומבגין, זכרם לברכה; אפשר גם ללמוד מסאדאת ומהמלך חוסיין, אללה ירחמם. 
+
+ חבר הכנסת בנט, במקורות שלנו שעליהם אתה מדבר רשום: "דע מאין באת ולאן אתה הולך". החלק של "מאין באנו" עוצב על-ידי דורות על פני אלפי שנים; הוא עוצב על-ידי מנהיגי ענק שעוברים בין שלושת אבותינו וארבע אמותינו, בדוד ובשלמה, במשה ואהרן ויהושע בן נון, ברמב"ם. זה המשיך ביאנוש קורצ'אק ובאחד-העם, בביאליק ובטשרניחובסקי, בבן-גוריון ובז'בוטינסקי, במנחם בגין וביצחק רבין – כל אלה עיצבו את "מאין באנו" עד כה. אבל מי יעצב את "לאן נלך"? אנחנו. אנחנו פה בבית הזה, אתה ואני. אני בעד שנדע מאין הגענו, אבל לא פחות חשוב מכך החלק של "לאן נלך". בלי מאמצים לשלום ובוויתור על חלום השלום, לא נלך לשום מקום. 
+
+ אז זהו, חברים, אלה שלוש המשימות שאני רואה לעצמי בחיים הציבוריים. אלה המשימות שהביאו אותי לכאן לכנסת, להיכנס לחיים הפוליטיים. זה החינוך שלי מבית אבא ואימא; זו המשימה המשותפת שלנו פה בכנסת ישראל. לכך מצפים מאתנו, זאת השליחות שלנו, לשם כך בחרו בנו מי שבחרו בנו: בחרו בנו כדי לשמור על הנפלא הקיים במדינה הקטנה והאהובה הזאת שלנו, שאנחנו כל כך אוהבים ושעליה נשמור מכל משמר. בחרו אותנו כדי לחזק את המדינה, כדי לשפר אותה, כדי לאחות את הקרעים הקיימים בתוכנו, כדי לבקש ולרדוף צדק ושוויון חברתיים בין כל חלקי הארץ – בין מרכז לפריפריה, בין שחור ללבן, בין יהודי למוסלמי לנוצרי, לצ'רקסי ולדרוזי, וכמובן – בין גבר לבין אישה. 
+
+ מה זה הסיפור הזה על היעדר שוויון בין גברים לבין נשים במילניום השלישי? מה ההבדלים בינינו? מה ההבדל בין גברים לבין נשים חוץ מזה שהן יותר מוכשרות, יותר חכמות, יותר אמיצות? אין שום הבדל; חוץ מזה שהן יותר חרוצות עם יותר תבונה ויותר חמלה ופחות אגו – שום הבדל; חוץ מההבדלים הפיזיים, כמובן, שכולנו שמחים שיש. חייב להיות שוויון בין גברים לבין נשים בכל תחום ותחום. 
+
+ ובשביל כל הדברים האלה בחרו אותנו, וזאת השליחות והמשימה המשותפת שלנו פה בכנסת התשע-עשרה, שאני מאחל לה ולכם, חברי הכנסת הוותיקים וחברי הכנסת החדשים, שתהיה כנסת מוצלחת מקודמותיה, כדי שיהיו לנו הצלחה ומזל, וכמו שאומרים, שתהיה לנו "חמסה". 
+
+ אני אסיים בשלושה פסוקים חשובים שלדעתי הם המצפן שהגיע מהמקורות שלנו, ויכוונו אותי, ואני מקווה שגם אתכם. חמישה פסוקים מהמקורות: "ואהבת לרעך כמוך", "דרך ארץ קדמה לתורה", "אם אין קמח אין תורה", "צדק צדק תרדוף", והפסוק שעליו אנחנו חוזרים בכל תפילה והולכים אחורה שלושה צעדים ומסתכלים לצדדים כדי לראות שכולם מתפללים את הפסוק הזה כמונו: עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ואמרו אמן. תודה רבה. 
+
+
+ מכובדי, יש לי הזכות המיוחדת לומר דברי ברכה, כמעט בא לי לומר, לצעיר בני, חיליק בר. עם חיליק עבדתי יחד כמעט עשר שנים. חלקן עשה חיליק אפילו בהתנדבות. חיליק עזב את עבודתו עמי עת נבחר בשנת 2010 לתפקיד מזכ"ל המפלגה, והוא בעצם היה המזכ"ל הצעיר ביותר שהיה בתולדות מפלגת העבודה. 
+
+חיליק החל את תפקידו כמזכ"ל בתקופה הקשה והקריטית שבה הייתה מפלגת העבודה אי-פעם מכל בחינה אפשרית. במהלך שנתיים וחצי של עבודה קשה מבוקר ועד לילה שיקם חיליק את המפלגה מבחינה מוסדית, כלכלית, פוליטית וציבורית והציל אותה מהמשב�� העצום שבו היא הייתה.
+
+ חיליק החיה את מוסדות המפלגה, טיפח דור צעיר וחדש של מנהיגות, היווה אוזן קשבת לאלפי חברי המפלגה והמוסדות, חיבר בין גורמים ושמר על אחדות המפלגה והשיב את המפלגה להיות פעילה, חזקה ומרכזית בזירה הפוליטית בישראל, ועל כך חייבים לו אנו, חברי המפלגה, תודה גדולה מאוד.
+
+ חיליק גדל בבית פוליטי וינק את ערכי המפלגה מבית אבא. אביו, מימון אבוקרט, שימש שנים רבות מזכיר מועצת הפועלים בצפת. הוא עבר את כל שרשרת הפיקוד של תפקידי המפתח הפוליטיים במפלגה ובמנהיגות הצעירה והבכירה שלה. מתפקידיו הבולטים של חיליק טרם בחירתו לכנסת: מזכ"ל מפלגת העבודה, חבר מועצת העיר ירושלים, חבר הנהלת העיר ירושלים ומחזיק תיקי התיירות וקשרי החוץ בעיריית ירושלים, יושב-ראש ומזכיר מחוז ירושלים במפלגת העבודה, יועץ במקרה דנן לי, לשרי התמ"ת, התשתיות הלאומיות, התמ"ס ואיכות הסביבה, יושב-ראש המשמרת הצעירה העולמית של תנועת העבודה הציונית, יושב-ראש ארגון הסטודנטים הארצי של מפלגת העבודה, יושב-ראש תא הסטודנטים של מפלגת העבודה, "תא אופק", באוניברסיטה העברית בירושלים, חניך ומדריך בנוער העובד והלומד, סרן במילואים בצה"ל, ובעל תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בין-לאומיים ותואר שני ביחסים בין-לאומיים, שניהם מהאוניברסיטה העברית. 
+
+ בשנת 2008 אף התקבל ללימודי תואר שני באוניברסיטת הרווארד בארצות-הברית, לימודים שעליהם ויתר לבסוף למען המשך שליחותו הציבורית. חיליק נשוי לאדית ואב להראל הקטן, שהוא לי כנכד. 
+
+אני זוכר את הימים שבהם עזבו אהוד ברק וחבריו את המפלגה, שעת משבר גדולה. חיליק התראיין אז בכל ערוץ תקשורת אפשרי. כולם אמרו לו שם: המפלגה מתה, המסמר האחרון נתקע על ארונה של המפלגה. חיליק, בנחישות ובאמונה מלאה, חדור אידיאולוגיה וממוקד מטרה, השיב לכולם ללא היסוס וללא מצמוץ: המפלגה לא תמות, היא תלך ותתחזק, היא תלך ותפרח, אנחנו נציל אותה ונרים אותה שוב. כך אמר וכך הבטיח מעל כל במה. אמר ועשה, הבטיח וביצע – והמפלגה קמה על רגליה ושבה לחיים, הרבה בזכותו של המזכ"ל הצעיר והנמרץ והדרך שבה הוביל וניהל את המפלגה בימיה הקשים והקריטיים ביותר. חיליק הפגין מנהיגות אמיתית ברגעי משבר וחושך, איחד את השורות, עודד את הפעילים והחברים ורתם אותם לעשייה. הוא לא התייאש מהמפלגה כשרבים אחרים התייאשו, עבד שעות כימים והצליח לעשות את כל אשר הבטיח.
+
+אנחנו בהחלט חייבים לו חוב ענק על מפעלו הגדול ותרומתו הגדולה לשיקום והחייאת המפלגה שהקימה את המדינה, וברגעיה הקשים ביותר. אני מאחל לך, חיליק, הצלחה רבה בתפקידך כחבר הכנסת, ובטוח שאם תבצע כאן את עבודתך כפי שביצעת את משימתך כמזכ"ל המפלגה שלנו, הרי שצפוי לך עתיד מבטיח. בהצלחה רבה, חיליק יקר לי.
+
+מכובדי, אני מתכבד להזמין לנאום בכורה את חבר הכנסת מרדכי יוגב. בבקשה.
+
+
+כבוד היושב-ראש, כבוד השר דניאל הרשקוביץ, כנסת נכבדה, אני עומד כאן לפניכם נרגש מהמעמד, מרגיש, אני מניח, את מה שהרגישו קודמי, וגם חשבתי לבטא, כשליח ציבור של עם ישראל, את הביטוי לתחושות באותן מילים שביטאו גם מי מקודמי בהקדמה של שליח הציבור בימים הנוראים, בתפילת המוסף: "הנני העני ממעש נרעש ונפחד באתי לעמוד ולהתחנן לפניך על עמך ישראל אשר שלחוני". 
+
+ נבחרנו כולנו כשליחי ציבור על מנת לפעול לטוב לעם ישראל ולמדינת ישראל. שאלה מרכזית היא מהו באמת עם ישראל, מה חזוננו וייעודנו, מה הטוב לעם ולמדינת ישראל. נדמה לי, עם חיוך מסוים, שאנחנו מסכימים על עבר גדול מאוד, אני מניח שאנחנו גם מסכימים על עתיד גדול מאוד, ובהווה יש לנו קצת שאלות שאנחנו חלוקים בהן, בעזרת השם. אבל בניסיון להזכיר לעצמנו בתמצית את יסודות אמונת ישראל, עניין בחירת עם ישראל עובר כחוט השני בכל המקורות שלנו, ולכאורה מתנגש בעיקרון של שוויון העמים. אבל נזכור גם שאין פה התנגשות, כי אותה תורה שממנה אנחנו חיים על בחירת עם ישראל, היא גם שהנחילה לנו ולעולם כולו את התפיסה שכל היצור האנושי – בני אב אחד אנחנו, בורא אחד לכולנו, כולנו – בצלם אלוקים ברא את האדם. 
+
+עם סגולה ייחודי, או מתן התורה לעם ישראל, הם קומה נוספת של עם שמקבל מפה להכיר דרך ולממש בכל אורחות חייו הלאומיים והפרטיים את רצון הבורא לפי אמונתנו לתיקון העולם, למגדלור לנו ולעולם כולו, כיוון דרך של טוב לכלל האנושות. בבסיס התורה, המצוות שבין אדם לחברו שבהן אמרה התורה "צדק צדק תרדוף", והנחילה לנו הדרכות מפורטות של יחס לזולת וצדק חברתי. והנביא מיכה שתמצת את הדברים בשלושה: הגיד לך האדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך.
+
+ במישור הזה של בין אדם לחברו אני רואה את עצמי, את כולנו, כפי ששמעתי גם את חברי כולם, מחויבים לפעול בהרבה מאוד שיתוף פעולה בינינו להביא לדיור, ולמוצרי יסוד ולמעליות שתהיינה בנות הנגשה, לכל דבר שיהיה בר-השגה לכול, תוספות של כל הדרוש, מיטות בבתי-החולים, דאגה לניצולי השואה, ליתר הנזקקים, דאגה לנוער בכלל ולנוער שקשה לו בפרט, לצמצום העוני ולהגדלת מספר מקומות התעסוקה בישראל. במישור הלאומי נצטווינו בדברים נוספים, בין היתר ליישב את ארצנו, לבנותה ולחיות בה כעם, חיים שיהוו סמל של אור וטוב לכל העמים. וכך, היסטורית, לפני 3,000 שנה, מאבינו הראשון אברהם והייעוד שלו ללכת לארץ כנען להיות לעם גדול שיביא ברכה לכל האנושות, וכך השליחות הזאת שנקשרת בהבטחה: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם", ובדרך ירידה למצרים, יציאה משם כעם, קבלת התורה ושליחות גדולה להיות בעצם כסיירת, כממלכת כוהנים וגוי קדוש, כאור לגויים. 
+
+ חזרנו לארץ הזאת, התיישבנו, פיתחנו בה ואף בנינו בה לפני 3,000 את בית-המקדש הראשון בהר-הבית בירושלים, ובמשך למעלה מ-830 שנה עמדו כאן שני בתי-מקדש בתפארתם בירושלים. עובדה היסטורית ששמעתי פעם בשיחות שניהל ברק: כשישו הנוצרי הסתובב בירושלים הוא לא ראה בה שום כנסייה, כי הראשונה נוסדה 150 שנה אחריו; הוא גם לא ראה בה שום מסגד, כי הראשון נוסד 600 שנה אחריו. הוא רק ראה את ימיו האחרונים של בית-המקדש השני של היהודים. אבל מפני חטאינו, צרות מבית ואויבים מחוץ גלינו ונחרבו שני בתי-המקדש. אבל הגעגועים, התפילות והקשר האורגני בין ישראל לארצו הביאו אותנו לאחר 1,900 שנה של פיזור לאומי בגלות חזרה לארץ, לתהליך של קיבוץ גלויות ושיבת ציון – תהליך מופלא. 
+
+לפי המסופר גם בספרה של שולמית לפיד – אימא? אז בסדר, "גיא אוני", על תחילת ההתיישבות היהודית בראש-פינה לפני כ-130 שנה – ספרים שאת שניהם יצא לי לקרוא, גם את "חוות העלמות" – ימת החולה הרגה בכל מי שהתקרב אליה, ואילו כאשר יהודים החלו לעבד את האדמה ולטעת בה את הטורייה היא הפכה לגן-עדן חקלאי פורח. 
+
+ ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל באיזה קוד מופלא, סודי, שבין העם ובין הארץ הזאת, שכל זמן שהיינו בגלות הארץ הזאת שממה, ועם חזרתנו אליה הארץ פורחת, כחזונם של הנביא, חזונו של בן-גוריון שהוזכר, וגם הנגב עוד יהיה פורח וכך גם מקומות אחרים; ומגדלים בכל האזורים בארץ יבולים שונים שמעולם, מאז ימי בראשית, לא גדלו בהם. לצערנו, בהיפוכם של דברים – זו מציאות, אינני מדבר רק דברים אמוניים – בכל המקומות שבהם נתנו שלטון לפלסטינים הם הפכו מקומות אלה לא לחממות לגידול ירקות ופירות כי אם לחממות לטרור, מעבדות נפץ וחבלה, בסיס לפיגועים ותוצאות שפגעו בנו.
+
+ לפני כ-65 שנה, במהפך האמיתי, זכינו להקמתה של מדינת ישראל לאחר שואה נוראית שכוונה נגד עמנו, והימצאותנו כאן יחד היום כאומה מאוחדת היא מציאות גבוהה לאין שיעור מכל מקום שהיינו בו לפני ולו 70 שנה. 
+
+ כמה גבוה היום אנחנו נמצאים היום במדינת ישראל, ונמצא פה שר החלל – איני מתכוון לגובה הזה, אבל זה גם גובה שמדינת ישראל נמצאת בו גבוה מאוד; גם בכל מישור, גם של עוני ועוולה, שיש עוד הרבה מה לתקן, אבל אנחנו נמצאים במציאות הרבה הרבה יותר טובה מהמציאות של לפני כמה עשרות שנים. 
+
+ועל כל אלה אנחנו מודים יום-יום לריבונו של עולם. כדרך שאנחנו אומרים "הלל" בפסח ומודים על יציאתנו ממצרים כבר 3,500 שנה, כך אנחנו אומרים "הלל" ומודים לקדוש-ברוך-הוא גם על יום עצמאותנו ועל הצלתנו בדורנו זה משואה לתקומה. 
+
+ זכיתי לגדול בבית ציוני-דתי שורשי. סבי, רבי אריה בן צבי, זיכרונו לברכה, היה תלמיד חכם גדול, מחנך, איש חסד וממייסדי שכונת נווה-שאנן בחיפה. אבי אשר, זיכרונו לברכה, שהיום, י' באדר, כך יצא, הוא גם יום הזיכרון שלו, גם יום ההולדת שלי – כך יצא – היה מנהל שירות המבחן לנוער בחיפה והצפון, ועם פרישתו לגמלאות עסק עוד שנים רבות – לאחר שעסק עשרות שנים בנוער שקשה לו, המשיך לעסוק במאמץ הגדול של קליטת העלייה הברוכה מברית-המועצות וגם בקליטתה של עליית יהודי אתיופיה בשכונת נווה-שאנן בחיפה. היה גם "יקיר העיר חיפה". אמי אלישבע, שתחיה, דור רביעי בארץ-ישראל, פעלה כל חייה בחינוך ילדי ישראל כפעילה ב"בני עקיבא", כמורה, כמנחת מורים, ואף זכתה לתואר "יקירת החינוך". באווירה זו גדלתי והתחנכתי, מחובר מאוד לעם ישראל, לתורת ישראל, לארץ-ישראל ולמדינת ישראל. 
+
+למדתי תורה בישיבת "בני עקיבא" בכפר-הרא"ה, והוספתי על כך – כי כך חשתי שצריך – בישיבת "מרכז הרב" בירושלים. שירתי 30 שנה, מהן 23 שנה בקבע, ומי ממפקדי שהיה מורי בצבא, מפקדי בגדוד 202, שזכיתי אחר כך גם לפקד עליו – שאול מופז; בתנועת הנוער "בני עקיבא", שבה גדלתי וזכיתי גם לעמוד בראשה כמזכ"ל, בפעולות נוספות שלא אפרט, ובחמש השנים האחרונות כסגן וממלא-מקום ראש המועצה האזורית הגדולה בישראל, מטה בנימין, ותודה לעשרות הכיתות, וגם כיתות המעון, של ילדי בנימין, שגדלים בעשרות אלפים, ואנחנו חייבים פה גם לשר התמ"ת לשעבר, יושב-ראש הכנסת. 
+
+ זכיתי כל חיי לפעול במישורי החינוך, החברה, הרווחה והביטחון, וגם בתחום המוניציפלי. ומכל אלה ומהעובר עלינו בשנים האלו חשתי, כמו רבים מאתנו, בצורך להשפיע במקום שבו מתקבלות החלטות – בבית הזה ובממשלת ישראל.
+
+ האתגרים הניצבים לפנינו הם רבים – אתגרים חברתיים, כלכליים, אתגרים רוחניים, שכולנו צולחים אותם ומדברים עליהם, אתגרים מדעיים, ביטחוניים ומדיניים. אשתדל לפעול ולהשפיע בכל אותם תחומים שיצא לי לעבור דרכם ולהכירם, אם בטיפול בסוגיות החברתיות, ואני משוכנע שפה נבין ונדע לשתף פעולה, כבר פירטתי אותן קודם ולא אפרט בנוסף, להביא לדיור בר-השגה – שוויון לכל הצריך, ��כל הנצרך. במישור של חיזוק ההכרה היהודית-ציונית ולימוד התורה בקרב כל תלמידי ישראל, נדמה לי שגם חברי לכנסת מבינים שזה אתגר חיוני, שבו טמונים יסודותינו, שורשינו, מחויבותנו למידות טובות, ליחסינו לזולת, לחיזוק האהבה בינינו, לאחדותנו כאומה, לחיזוק התא המשפחתי בישראל ועוד. גם סוגיית השוויון בנטל, שאני מעדיף לקרוא לה סוגיית הערבות ההדדית, נובעת מאותה תורה גדולה, שיחד עם המחויבות לשמירת עולם התורה, שהוא העתודה הרוחנית של עם ישראל, מאותה תורה עצמה אנו מחויבים שלא לסמוך על הנס ולהתגייס כולנו להגנת העם והמדינה. ניתן לדעתי להגיע מתוך הידברות בנושא זה, וגם ביתר הנושאים, כולל אלה שמייד אגע בהם, להסדרים שייתנו פתרונות מעשיים ומקובלים על כולנו; פתרונות שישמרו על שלמותנו כעם אחד. שמירת שלמותנו ואחדותנו כעם אחד בארצנו, במדינתנו, זה בעיני האתגר הגדול ביותר של אחריותנו הלאומית, אתגר החיוני לזהותנו הרוחנית, גם לביטחוננו הפיזי.
+
+ חזון שתי המדינות לשני עמים קנה לו מקום בלב רבים, כפי שפירט פה קודמי חיליק בר חברי, גם בישראל. אני מבקש לומר שאין בביטוי הזה לא חזון ולא תקווה, לא יציבות, לא שלום ולא ביטחון. ראשית, תפיסה זו עומדת בסתירה לאמונתנו, לשורשינו, ששייכו וקישרו את ארץ-ישראל לעם ישראל. 
+
+ שנית, וכבר אמרתי שאנחנו איננו סומכים על הנס, כל העובדות ההיסטוריות הן בהתאמה – קורלציה בלעז – מראות שכל מתן עוצמה בשטח לערבים בארץ ישראל הולידו רק יותר טרור ושפיכות דמים, מעבדות לנפץ ולא לקידום העולם. לא להוספת חיים אלא לגריעת חיים. שליטה ערבית באזורים של יהודה ושומרון תהווה גם איום ביטחוני מתמיד. 
+
+ לא באתי להפחיד אלא לומר שמכוח אמונתנו ומכוח המציאות על כל יישובי הארץ, מהעמקים דרך שפלת החוף, גוש-דן ונתב"ג, ירושלים והדרום – ואת הדוגמה לכך חווינו לאחר שהסכמי אוסלו הולידו את כל אותם אוטובוסים מתפוצצים, מחבלים מתאבדים, אלפי הרוגים ופצועים בערי ישראל, ותוצאתם לא שלום ולא ביטחון. נדרשנו למבצעים, "חומת מגן" ואחרים, על מנת להשיב אלינו את השליטה הביטחונית ביהודה ושומרון ועל מנת להשיב זמנית את הביטחון לעוטף-עזה, כשחווינו כבר את הטילים עד פאתי תל-אביב, ראשון-לציון ובת-ים, מתהליך שתוצאותיו לא הוכיחו את עצמו, בלשונות המעטה. ואשתף פה גם את תחושותי, שהיו מהקשות, מאלה שצרבו גם את חיי, מחברי זבולון, מעבר להתנתקות ובעיותיה הביטחוניות, את גירושם של תושבי גוש-קטיף וצפון השומרון, ואת חוויותיהם לא אפרט, יחד עם הסיכונים הביטחוניים לאזרחי ישראל. 
+
+שלישית, הערבים עצמם אומרים – איני שונא אותם, ממש לא, ואני חפץ גם בכך שלהם יהיה טוב – שאינם רואים בהסדר עמנו קץ לסכסוך ולתביעות. הם מעולם לא שינו את עמדתם, את אמנת ה"פתח" ואת שיטת השלבים, לסלקנו בשלב ראשון משטחי יהודה ושומרון ובשלבים הבאים גם מהתנחלות תל-אביב ומירושלים. 
+
+ המציאות של התקופה האחרונה, של חוסר יציבות ב"אביב הערבי", מוכיחה מעל לכל ספק שעם כל הביקורת שיש לנו, מדינת ישראל היא אי של יציבות חברתית, כלכלית, מדינית וביטחונית, מגדלור של דמוקרטיה וטוב במזרח התיכון, שהוא רווי סביבנו באכזריות וחוסר דמוקרטיה ובחוסר יציבות שהם, לצערי, מהמאפיינים של חלק ממדינות שכנינו. 
+
+ על יסוד כל זאת אני קורא גם לנו, חברינו כאן בכנסת, אבל גם לאדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, גם לנשיא ארצות-הברית מר ברק אובמה – ברוך בואך לישראל: בואו ותיווכחו בדברים מקרוב. בואו ותראו גם את דברי הנביאים, גם את האמת הנצחית הזאת של עם ישראל ובהתאמה אליה גם את המציאות, ולאורה נגבש יחד את החזון ואת דרכי הפעולה בארץ-ישראל, שבה תהיה מדינה ריבונית אחת, היא מדינת ישראל, שחיה בשלום עם שכניה ומוצאת גם הסדרים הומניטריים לחיי הערבים הגרים בתחומה. 
+
+לחזוננו יש עתיד גדול של תקווה ושלום אנושי עולמי, כדברי הנביא ישעיהו: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים – – – ונהרו אליו כל הגוים – – – כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם – – – לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". חזון של אמת ותקווה גדולה ליציבות, לעתיד טוב, לשלום – בהחלט גם לשלום – לנו, לערבים ולעולם כולו.
+
+אני מאמין בכנסת זאת, בחבריה ובחברותיה, באנרגיות החיוביות שמתחדשות בה ובאות גם לידי ביטוי בכל הנאומים שזכיתי לשמוע – ואת האחרים השלמנו ב"יוטיוב" – שנמצא יחד את שיתופי הפעולה הרבים מאוד, על חילוקי הדעות שבינינו, שנפעל יחד בכל הנושאים שניתן, לאחדות, לטוב, לעם ישראל ולמדינת ישראל.
+
+ אסיים בתפילה – או, אקדים רגע את התחושה של הרגע הזה, כפי שציינו גם חלק מחברי, שאת כולנו מלווים לשליחות הזו בכנסת ישראל גם חברים, מפקדים ופקודים, מגש הכסף שעליו הוקמה המדינה, שלא זכו להיות כאן והם בלבנו ומחייבים אותנו בכל מה שנשתדל בפעילותנו כאן.
+
+אסיים בתפילה: שיוליכנו הקדוש-ברוך-הוא בפעילותנו בכנסת ישראל לשלום וידריכנו לשלום, לפעול יחד לחיזוקה של מדינת ישראל בכל המישורים; ובציטוט מהתפילה לשלומה של מדינת ישראל: "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, הגן עליה באברת חסדך – – – ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך. חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו והנחילם, אלוקינו, ישועה ועטרת ניצחון תעטרם. ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה". תודה.
+
+
+ אני מזמין את חבר הכנסת אורי אורבך לומר מילות הערכה, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שלא ידעתי שאני צריך ללחוץ כל כך הרבה כדי להוריד את המיקרופון לגובה שלי. אני יותר לא אופיע אחרי אנשים כל כך גבוהים.
+
+
+ כן.
+
+
+ ידידי, מוטי מרדכי יוגב – – 
+
+
+ אפשר להחליף את הסדר.
+
+
+ אחריך אני תמיד שמח לדבר, כי יש לי מה להגיב.
+
+
+כי אנחנו באותו גובה, גם בגובה העיניים.
+
+
+ – – "ומרדכי יושב בשער המלך" – אתה נושא את נאומך הראשון בשבוע שבו גם נולדת, וגם אתה מציין היום אזכרה לאביך, זיכרונו לברכה – "ומרדכי יושב בשער המלך", זה מה שקורה לך השבוע. אנחנו, חברי הכנסת, קרובים לשלטון, חלק ממנו, יכולים אולי להשפיע, ואני בטוח שהניסיון הרב שרכשת בשדות הצבא ובעשייה המוניציפלית, וכמובן ב"בני עקיבא", יבוא לתועלת לך ולכלל הציבור.
+
+אמר לי קודם הרב ליצמן משהו יפה מאוד על מרדכי היהודי, ואתה מן הסתם קרוי גם על שמו, אולי, אם נולדת השבוע. כתוב בפסוק האחרון במגילת אסתר, האומר על מרדכי: "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". בפוליטיקה בדרך כלל זה הפוך. אנשים הם דורשים טוב לכל זרעם, למקורבים שלהם, לבני המשפחה שלהם, הם דואגים שלהם יהיה טוב, ואילו לעמם הם דוברים שלום, לעם כולו הם נותנים נאומים, הבטחות, ודברים מהסוג הזה. אבל מרדכי היהודי – מרדכי יוגב, הקשב – עליו נאמר: "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו"; לעם שלו הוא דאג שיהיה לו טוב, ולזרעו, למשפחה הקרובה, לחברים ולמקורבים, להם הוא אמר דברי פי��ס וכיבושין. אולי הוא הסביר להם למה הוא לא דואג רק להם. זה התפקיד של נבחר ציבור.
+
+מהניסיון הרב שרכשת בכל המקומות שבהם היית צריך לדרוש טוב לעמך, יעזור לך גם פה לדרוש טוב לעמנו, להיות קודם כול בשביל כולם. והקרובים, והמשפחה, והחברים, והתנועה – הם גם ייהנו מעצם נוכחותך.
+
+אני חושב שעוד דבר שחשוב להזכיר, בהקשר שלך דווקא – בתעמולת הבחירות, מי כבר זוכר? אתם יודעים, תעמולת בחירות זה הדבר שנשכח הכי מהר בפוליטיקה; על תעמולת הבחירות אפשר לומר משהו שנאמר בהקשרים אחרים: שהרובה לא זוכר, המטרה לא שוכחת. ואתה, מוטי, גם בתעמולת הבחירות של ידידינו או יריבינו, אני לא זוכר ולא שוכח, מהליכוד, הם האשימו אותך והשמיצו אותך, ויש כאלו שאולי ראו בזה מחמאה, שאתה הפרדת את "בני עקיבא", בנים שם ובנות שם. רצו לומר שאתה איזה מישהו חשוך, שמאחוריך מי יודע מה מסתתר. אבל אנחנו, בוגרי "בני עקיבא" וחבריך לתנועה, יודעים שלא הפרדת שום דבר, אלא נהגת בתבונה ובחוכמה בסוגיה מסוימת ועדינה. אתה קידמת את תנועתנו, תנועת "בני עקיבא", בשנים הטובות שהיית שם, והן המשך טבעי, הן היו החוליה בשרשרת מהשירות הצבאי הארוך לשירות האזרחי הארוך, ונהגת בדיוק בתבונה הנכונה.
+
+ואני חושב שמי שצריך לבקש ממך סליחה מידידנו-יריבינו על ההשמצות, שנועדו באמת לצורך קטן שאפילו לא קיבלו אותו, צריכים לבוא אליך ולהגיד: מוטי, נהגת בתבונה כל חייך הציבוריים, בוודאי האישיים, ואני מאחל לך מכאן שתמשיך לדרוש טוב לעמך ותדבר שלום לכל זרעך, וכולנו ניהנה ממך כמו שעם ישראל נהנה ממרדכי המקורי. בהצלחה ויישר כוח.
+
+
+ אני מודה לך.
+
+
+ אבל זה, מתוך גנותו באים לשבחו – אני לא הבנתי.
+
+
+ לא ציפיתי שתבין.
+
+
+ יש לי הכבוד להזמין לנאום בכורה את חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה. ביטאתי נכון?
+
+
+ רזבוזוב, כן. נעלה את זה קצת.
+
+
+ שיהיה בהצלחה.
+
+
+ תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד על בימה זו, מתרגש מאוד, באמת מתרגש, בעיקר מרגיש גאווה גדולה ואחריות עצומה. אני לא מדבר על האחריות שלנו כלפי הבוחרים שלנו, שתלו בנו תקוות. אני מדבר על משפחתי, היושבים כאן בקהל – סבתא שלי פרידה, אימא אירנה, אבא אנטולי, וקודם כול, אני חייב להוכיח להם שכל מה שמשפחתי לדורותיה עברה לא היה לשווא.
+
+המסע של הסבים שלי התחיל כשהם נפגשו על גבול אוסטרו-הונגריה. הם ברחו מהפוגרומים באירופה ולא היה להם מקום בעולם להסתתר. הם חשבו שבברית-המועצות הם יקבלו הזדמנות לחיים טובים יותר ובלי רדיפה, אך בברית-המועצות סטלין הוא שהחליט בשביל היהודים. הוא אמר שאם היהודים רוצים מולדת, אז שייסעו הרחק ויבנו אותה לעצמם. כך נולדה אוטונומיה יהודית שבירתה בירוביג'ן.
+
+נולדתי באוטונומיה היהודית שבמזרח הרחוק של רוסיה, על הגבול עם סין. לבירוביג'ן הגיעו יהודים מכל רחבי ברית-המועצות על-פי החלטת סטלין, וכך גם הגיעו ההורים של סבתא שלי. הם נפגשו ברכבת מאומן שבאוקראינה ונסעו כמתנדבים לבנות בית חדש ליהודים. הם החלו לבנות התיישבות מאפס, כאשר מסביבם ביצות טובעניות, טבע פראי ומזג אוויר קיצוני. עשרות שנים מאוחר יותר נפתח הארכיון של ברית-המועצות, ואתו התבררה האמת המרה על בירוביג'ן: מכל המתנדבים שהגיעו לשם נשארו בחיים רק רבע. השאר מתו בביצות מרעב, קור ומחלות. המשפחה שלי שרדה. הם שרדו כדי שאני אעמוד כאן היום. אני עומד כאן וסוגר מעגל עבורם. במשך דורות משפחתי נדדה ממקום למקום עד שהגענו לישראל ב-1991, ומאז אנחנו בישראל, שהיא הבית, המולדת שלנו, ואין לנו ארץ אחרת.
+
+מעל בימה זו אני מרגיש שליחות בין-דורית. אני מחבר בין דור הסבים שלי, אשר לחמו בנאצים ושרדו את השואה, והיום אינם זוכים להזדקן בכבוד עקב קשיים כלכליים. אני מייצג את הורי, אשר עלו לכאן ומאז לא הפסיקו לעבוד, לשלם מסים ולבנות לעצמם ולנו עתיד במדינה. לצערי, גם הם לא יזכו להזדקן בכבוד, מכיוון שהם לא הספיקו לחסוך לעצמם פנסיה ראויה, מאחר שיעבדו בארץ רק 25 שנה, ויום לאחר שייצאו לגמלאות, ייכנסו לסטטיסטיקה של אלו שמתחת לקו העוני.
+
+אני מייצג את בני דורי, חברים שלי, זוגות צעירים ששירתו את המדינה, ושלצערי קמים ועוזבים את המקום שכל כך שאפנו להגיע אליו. הם עוזבים לא כי הם מפחדים מהמצב הביטחוני – רובם יוצאי יחידות קרביות והם בעלי השכלה גבוהה; הם עוזבים כי הם מרגישים שהמדינה הפקירה אותם ולא נותנת להם הזדמנות שווה להתפתח ולגדל כאן את דור ההמשך. משפחה צעירה עם שני ילדים, שבה שני ההורים עובדים ומרוויחים משכורת מכובדת, לא מצליחה לגמור את החודש, ואני כבר לא מדבר על מחשבה על קניית דירה. 
+
+ למרות כל זאת אסור לנו לאבד את התקווה, ועל כולנו להאמין שיש עתיד במדינה הזאת. אני מבקש לשתף אתכם בסיפור אישי שלי כנער צעיר בן 11, עולה חדש שגר בפריפריה, שרק התחיל את דרכו על מזרן הג'ודו. חודש לאחר העלייה שלנו ארצה, הורי ואני חיפשנו מסגרת ספורטיבית, כי באנו ממדינה שהספורט היה בה חלק מן התרבות. כאחד שרצה להוכיח את עצמו בחברה החדשה, בחרתי בענף הג'ודו במועדון קטן בקריית-ים. 
+
+ אחרי אימונים ספורים ניגש אלי המאמן ואמר שאני ראוי להשתתף באליפות הצפון. המילה "ראוי" עשתה אותי מאושר, אך לרגע אחד. המאמן המשיך לדבר והודיע לי שצריך להגיע בשבת לאולם "ליאו בק" שבחיפה, ואני ידעתי שזאת תהיה בעיה, כי להורי לא היה רכב ואין תחבורה ציבורית בשבת. המשפט השני כמעט הפיל אותי, למרות היותי ג'ודוקא צעיר. הוא אמר לי להביא אתי 15 שקלים דמי השתתפות. ידעתי שלא אוכל לבקש זאת מהורי, כי פשוט לא היה להם. צריך להשיג את הכסף הזה בחמישה ימים. 
+
+ מאוד רציתי לייצג את המועדון, וכך הגעתי לעבודתי הראשונה. גיליתי שישנו שוק בכל יום שישי בקריית-ים, ובו בסטת אבטיחים, ושם בדרך כלל דרושים עובדים. התקבלתי לעבודה כבר ביום חמישי. מ-19:00 עד 01:00 העמסתי שלוש משאיות של אבטיחים. ב-04:00 הייתי צריך לפרוק אותן בשוק. הייתי בן 11. ביום שישי, מהבוקר עד כניסת שבת, עמדתי וצעקתי: "שלוש בעשר". אגב, אלה היו המילים הראשונות שלמדתי לדקלם בעברית. כך עלו האבטיחים גם. אחרי יום עבודה מפרך, הבעלים שאל אותי כמה כסף אתה רוצה? עניתי לו: 15 שקלים. הייתי ממוקד מטרה, ולא ידעתי שיכולתי לבקש יותר. 
+
+ יום התחרות הגיע. הייתי מותש מהעבודה של היום הקודם. תפסתי טרמפ עם הורים של אחד הילדים במועדון. אולם הספורט היה מלא. והדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שכולם באו עם ההורים, ששילמו עליהם והכינו להם סנדוויצ'ים. באתי לבד, אבל עם אש בעיניים. בחימום, ראיתי שכל הילדים מצביעים לעבר ילד אחד ומתלחשים לגביו בכבוד רב. שאלתי, מי זה? אמרו לי זה עומר, שלוש פעמים אלוף הצפון. באותו רגע רציתי מאוד להיות עומר. אחרי כמה קרבות וניצחונות קשים, הגעתי לגמר מול אותו עומר, וניצחתי אותו. עמדתי על הפודיום במקום הראשון, וכולם הצביעו עלי ואמרו: זהו האלוף החדש. 
+
+הניצחון הזה הקנה לי הרבה דברים בחיים, אבל באותה תקופה, הדבר הכי חשוב שהוא נתן לי זו הנחה נוספת בחוג; מה שלא היה להרבה מחברי, שוויתרו על מסגרת ספורטיבית כי להוריהם היה קשה לממן זאת. לדעתי כל ילד במדינה צריך להיות במסגרת ספורטיבית. ספורט הוא כלי ראשון במעלה לקיום אורח חיים בריא, לגיבוש חברתי, להנחלת ערכים של שיתוף פעולה, הזדהות, מצוינות וכיבוד כללי המשחק. חברה המרבה בפעילות ספורטיבית היא חברה בריאה יותר, פיזית ונפשית. לפעילות ספורטיבית נודעת תרומה גדולה לכמה תחומים חשובים במקביל: לחיסכון במערכת הבריאות, להצלחתה של מערכת החינוך, להכנת צעירים לשירות צבאי ולגיבושה של זהות מקומית וחברתית. 
+
+ יש דרך ארוכה שבה אני מתכוון, יחד עם חברי בסיעה, לפעול כדי לשפר את הספורט בישראל, לחובבים ולמקצוענים, לילדים ולקשישים, בתשתיות ובתנאי אימון, בחקיקת חוקים בעלי אופי סוציאלי, וטיפול בהנגשתו של הספורט ושקיפותו לקהל האוהדים ולמשתתפים.
+
+אני לא יכול שלא להתייחס לנושא של האלמנטים השליליים בעולם הספורט, שבכוונתי לפעול למיגורם. לאחרונה אנו עדים למופעים גזעניים המזהמים את הספורט. לא נשכח שהספורט בבסיסו הוא הגשר בין קהילות, גזעים ועדות שונות. אני מגיע מעיר שבה קפטן "מכבי נתניה", אחמד סבע, הוא ערבי-ישראלי וקולגה שלי. חבר מועצת העיר תל-אביב לשעבר, ג'ימי טורק, לבש את מדי הנבחרת בגאווה. אני מתחייב לעשות כל מה שביכולתי להרחיק ככל שאפשר את הרעות החולות של הספורט, ולהביא מהניסיון שצברתי כספורטאי אולימפי לשפר את התחום החשוב הזה לכל בית בישראל. 
+
+ אני מבקש בהזדמנות זאת לברך ולחזק את משטרת ישראל, שעצרה בזמן מהיר את החשודים בהצתת מועדון "בית"ר ירושלים" במתחם בית-וגן. אני מקווה שעתה מערכת המשפט תכביד את ידה על אותם אלה שנוטלים את החוק לידיהם ופוגעים בטוהר של הספורט, שכולנו כל כך אוהבים. 
+
+ אני רוצה להודות ליושב-ראש מפלגת יש עתיד, יאיר לפיד, לכל חברי לסיעה – אמרו לפני, אנחנו משפחה – על ההזדמנות לבוא ולשנות לטובת המדינה כולה. וגם תודה מיוחדת לראש עיריית נתניה, הגברת מרים פיירברג-איכר, שהייתה הראשונה שהאמינה בי ופתחה עבורי את הדלת לחיים הציבוריים. 
+
+ כשאני שומע את המשפט, אתם לא תצליחו לשנות כלום, זה מחזיר אותי אחורה לגיל 18, כשהייתי ספורטאי לא מוכשר במיוחד. אף אחד לא בנה עלי. אף מאמן לא רצה להמר עלי. וביקשו ממני לקבל את העובדה שכנראה אני לא אהיה טוב ולא אהיה בנבחרת האולימפית. אך אני לא קיבלתי את ההנחה הזאת, ואחרי שנתיים הייתי הספורטאי הכי צעיר בהיסטוריה של ענף הג'ודו שזכה בגביע העולם לבוגרים, הניף את דגל ישראל והשמיע את ההמנון באוסטריה, בעיר לינץ, שבה נולד היטלר. בנוסף, גם ייצגתי את ישראל באולימפיאדת אתונה ושימשתי כעשור כקפטן נבחרת ישראל. אין דבר בלתי אפשרי. צריך רק להאמין ולעשות. 
+
+ אבקש לסיים בתודה מיוחדת לאשתי אירה, לשתי בנותי הקטנות, ניקול ואמילי, על כך שאתן תמיד לצדי, אף-על-פי שאני לא נמצא בבית כמו שהייתן רוצות. אני מעריך ומאוד אוהב אתכן. תודה רבה.
+
+
+ אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת רוברט אילטוב. תמתין קצת שנגמור עם הנישוקים והחיבוקים. בבקשה. 
+
+
+ יואל, קודם כול בשעה טובה. 
+
+
+ הו, יפה. 
+
+
+ קודם כול בשעה טובה. אני חושב שהמעמד פה הוא מרגש. אני זוכר את עצמי – זו הקדנציה השלישית, לפני שתי קדנציות – עומד פה ונוגע בערך באותן הנקודות שנגעת בהן. אתה עלית בגיל צעיר, בגיל 11, אני עליתי בגיל 13. לאשתך קוראים אירה, לאשתי קוראים אי��ה. לך יש שתי בנות, לי יש שני בנים. יש קצת פילוג. אבל באופן כללי, יש הרבה מאוד זהות. אנחנו גם מאותה העיר, נתניה. אני התחלתי את הפעילות הפוליטית שלי ממועצת העיר ב-1998. התקדמתי, הייתי חבר מועצה וסגן ראש העיר. אז המסלול הוא בערך אותו מסלול. 
+
+אני חושב שהגעת למקום הנכון לעשות בו. ולא משנה באיזה מעמד ובאיזה תפקיד תהיה פה – בכנסת אפשר לעשות, אפשר לשנות. ואני לא מאמין לכל אלה שאומרים הכול יהיה אותו דבר. זה כאילו נראה אותו דבר, אבל כל הזמן הדברים משתנים. המצב משתנה. אני חושב שנגעת בנקודות מאוד חשובות שצריך לתקן אותן. אני חושב שאנשים ועולים שמגיעים לפה – הם יכולים להגיע למקומות אחרים בעולם – הם ציונים אמיתיים. הם מפתחים את המדינה הזאת. הם מושכים אותה קדימה מבחינה כלכלית. יחד עם כל הקשיים, אין לי ספק שהעלייה הזאת תרמה למדינת ישראל, משכה אותה קדימה. 
+
+ אני רוצה לאחל לך, ולמשפחה שגאה בך – ואני יודע שההורים שלך גאים בך, כי זה לא פשוט לעלות, ומשום מקום, משום דבר, להגיע למעמד כה רם במדינת ישראל. אני חושב שמדינת ישראל זאת המדינה האמיתית שבה האפשרויות הן בלתי מוגבלות. פה ורק פה ליהודים יש המקום לחיות. אני רוצה לאחל לך בהצלחה – לעשות את כל הדברים שאמרת פה. אני יודע שיש לך הרבה מאוד הישגים בספורט – הספורט זקוק לך. בהצלחה.
+
+
+תודה לך.
+
+
+
+
+ יש לי הכבוד המיוחד להזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן לדווח על פעילות משרדו בממשלה ה-32. בטרם תתחיל לומר את שלך – זה לא נהוג; אני חייב לעזוב – תרשה לי לומר לך שמבחינתי יש לך כל הזכויות, כל השבח וכל ההלל. זכיתי להיות בממשלות ישראל מ-1992 עד יום זה, ואני מוכרח לומר לך, גם זכיתי לראות הרבה שרי בריאות; אני חושב שאתה יכול ללכת ולמסור היום את סקירתך ולפחות תדע שאני מוקיר, מעריך ומודה לך על האופן שבו ביצעת את תפקידך, במקצועיות, במסירות ובגאווה רבה. אני מאחל לך כל טוב, ואני מאחל לנו שתמשיך בתפקידך.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה. האם אפשר להסתפק בהודעה שלך?
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מוטל עלי לדווח לכנסת על הקדנציה שעברה, אף שבעצם עשיתי את זה לפני 60 יום, כרגע; בבחירות. דיווחתי, ולא הפסקתי לדווח. לכנסת צריך לדווח את האמת גם, ואת האמת אפשר לדווח – מה שעשו, מה שעושים; תוכניות זה טוב לבחירות. בכנסת, אחרי שעשיתי ארבע שנים, אז – חברי הכנסת החדשים, אני רוצה להפתיע אתכם ולהגיד לכם שכשנכנסתי לתפקיד, הדבר הראשון שקיבלתי כקבלת פנים הוא בג"ץ: למה אני רק סגן שר. זה הדבר הראשון שקיבלתי. למרבה הפלא, בג"ץ אישר אותי כסגן שר. אני מניח שהארגונים שהגישו – לא היו הרבה, אבל אלה שהגישו את הבג"ץ נגדי, היום, אדוני היושב-ראש, אני יודע בבירור שהם לא יגישו את זה עוד הפעם. הם חושבים שהם טעו שהגישו את זה.
+
+ משרד הבריאות היה צריך טלטלה גדולה. בדרך כלל זה היה מעבר. אנשים נכנסו, צריך תפקיד, צריך משרד, היו בפנים שנה, שנתיים, הלכו למשרדים אחרים. ולכן הרפורמות הגדולות לא נעשו. ואני רוצה קצת להרחיב ברפורמות שעשיתי, ולעדכן. 
+
+ דבר אחד – אנחנו נדבר על הרחבת שירותים לאזרחים. כמובן, דבר ראשון שצריך לדבר עליו, וזה הכי פופולרי, זה הנושא של טיפולי שיניים חינם לילדים. זה הדבר הראשון. זה הכי פופולרי. הנתונים – זה ממש מדהים. 3 מיליון טיפולי שיניים לילדים, וכרגע זה עד גיל 12, ביולי, לפי ההסכם עם משרד האוצר. זה עולה: עד גיל 14 – חינם; חינם – זה 10 שקלים או 20 שקל אם יש משהו יותר – ממש חינם. אנשים שהיו רגילים לשלם אלפי שקלים לטיפולי שיניים לילדים, משלמים היום ממש 40 שקל, וגג – 60 שקל. 470,000 ילדים עד גיל 12 קיבלו את הטיפול. כרגע זה מחולק בין ארבע קופות-חולים. בניגוד לכל הטיפולים ברפואה, ידיים, רגליים ושיניים, הסכמתי, וגם דחפתי, אף שזה עדיין לא נעשה, שתהיה קופה ייעודית, שגם רופאים פרטיים יוכלו להשתלב בעבודה. למה הסכמתי? כי אי-אפשר לבוא אחרי כל כך הרבה שנים בבריאות ממלכתית, ורופאים התרגלו להתפרנס, והמון רופאי שיניים, וביום אחד נגיד להם: רבותי, אבטלה. אין. אנחנו עושים את הכול חינם. לכן חשבתי – לא כולם רצו ללכת לקופות-חולים. הסכמתי שאנחנו נעשה קופה ייעודית מיוחדת, ואנחנו עדיין עובדים על זה, בעיקר במישור המשפטי, ולחפש את הדרך איך אפשר לעשות את זה. יש 600 מרפאות שפרוסות ברחבי הארץ ונותנות את הטיפולים. בשינוי ממה שהיה עד עכשיו, ברגע שזה בקופות-חולים, הפריפריה תקבל את אותו שירות שמקבלים במרכז.
+
+ עשינו גם הסכם תלת-שנתי על תוספת טכנולוגיות, מה שנקרא: ועדת סל – 300 מיליון שקל לשנה. אני יודע שדבר ראשון כולם ישאלו – 300 לא מספיק. גם אני חושב שזה לא מספיק, אבל 300 מיליון שקל לסל, אם אני אעשה את זה בצורה שיוסיפו גם את השיניים – עוד 80 מיליון שקל, שזה כמעט 400, שאנחנו, עם היושב-ראש לשעבר חבר הכנסת ריבלין, וחיים אורון, חבר הכנסת לשעבר, עשינו אז בלחץ בוועדת הכספים גם הסכם תלת-שנתי שם – היה 450, 415. יש ועדה שכל שנה מתמנה. אני חידשתי שצריכה להיות רוטציה, וכל שנתיים אני מחליף את האנשים, את המומחים. יש 18 חברים; יש בפעם הראשונה גם מגזר ערבי אצלי, וגם עשיתי – גם נשים יש שם, יש מכל הגוונים, לפי מה שהחוק קובע.
+
+ועדת הסל בישראל – זה הוועדה – הכי מורחב שיש בעולם. אין בעולם כל כך הרבה דברים בסל. אנחנו עושים את כל הדברים, מהתרופות למחלות הקשות – אגב, אני לא מתערב בסל. לא מתערב. חוץ מהמינויים אני לא מתערב, ולא דיברתי מעולם עם חבר ועדת סל על מה להמליץ או לא להגיד. ועדת הסל היא סוברנית לעצמה, להחליט מה שהיא רוצה. כל שנתיים מתחלף היושב-ראש. היה רפי ביאר בתקופתי, מנכ"ל בית-החולים רמב"ם, היום זה פרופסור יונתן הלוי, מנכ"ל "שערי צדק", והוועדה עושה את העבודה. היא מגישה את המסקנות בסוף השנה הלועזית, כדי שיוכלו להכניס את זה מייד בתחילת השנה הבאה, הלועזית. לפני שוועדת הסל דנה בתרופות יש ועדה במשרד הבריאות – מומחים מקצועית – שבודקת כל תרופה, והיא משדרגת אותן, ואז מביאים קלסרים, חוברות גדולות, של אלפי דפים, לוועדת הסל, ודנים תרופה-תרופה. כל שנה זה מכניסים מספר אחר של תרופות. 
+
+ הרפורמה השנייה שהכנסתי זו רפורמת בריאות הנפש. יש כאן איזה דבר נדיר: אני נגד הרפורמה, אבל עשיתי את הרפורמה. הרפורמה צריכה הרבה מאוד שינויים, גם בשיקום. יש הרבה דברים שצריך לשנות ברפורמת בריאות הנפש. אבל מה קרה? קרה שבמשרד הבריאות 17 שנה לא התקדמה שום רפורמה בבריאות הנפש. למה? כל אחד עשה תוכנית, עבד עליה, הוא אומר: התוכנית הקודמת לא טובה, צריך משהו חדש. עבד שנה, שנתיים, הגישו מסקנות, בינתיים הוא עבר תפקיד, בא חדש – לא, לא מוצא חן; לא, גם את זה נזרוק, נעשה חדשה. 17 שנה, עד לרגע זה, עד שאני אישרתי את זה לפני שנה לא התקדם נושא בריאות הנפש. 
+
+הבעיה בזה, בעיקר – לא מדבר על המצב של בתי-חולים, זוועה, עשיתי ביקורי פתע – לא משנה גם הנושא של פריפריה, שבכלל לא הגיעו לנושאים של בריאות הנפש, לא הגיעו בכלל לטיפולים שם, חיכו הרבה זמן. החלטתי – יש תוכנית – עם שינויים קלים, קודם כול נאשר. והבטחתי, בעזרת השם, אם אני אשאר בתפקיד אנחנו נעשה שינויים. התנאי שלי היה שהממשלה חייבת להשקיע הרבה כסף; בעיקר בשיפוצים, בעיקר לפתוח עוד מרפאות ברחבי הארץ, בעיקר בפריפריה. ואני שמח לבשר שאכן הממשלה השקיעה 420 מיליון שקלים רק בזה. הרפורמה מתחילה במאי, אם אני לא טועה, מאי 2015, כי צריך שנתיים להיערך, אבל זה אושר כחוק. עשינו את זה, ואני שמח שאחרי 17 שנה סוף-סוף אנחנו קידמנו את הנושא הזה.
+
+פתחנו מרכז לטיפול בהפרעות אכילה, שאני רואה בזה אחת הבעיות הגדולות – יש בבאר-שבע, אנחנו עושים בעוד מקומות. 
+
+ ביטלנו את ההסטה להוסטלים לניצולי שואה. היו בהוסטלים 250 עובדים, העברנו אותם חזרה להיות עובדי מדינה. 
+
+ השקענו הרבה כסף בפיתוח בתי-חולים, במיגון. 
+
+ הגדלנו את המקורות של קופות-החולים – אני יודע, בטח יותר מאוחר יהיו הרבה שאלות, גם לזה נתייחס. 
+
+ עשינו מבחני תמיכה לפיתוח תחליפי אשפוז בקהילה ושיפור איכויות בטיפול באי-ספיקת לב ושיקום חולי ריאות כרוניים. 
+
+אנחנו פרסמנו בפעם הראשונה נתוני מדד איכות של קופות-החולים, תוך השוואה בין קופות-החולים השונות – היום כולם יכולים להגיע לזה. היום, דרך האינטרנט אפשר לעבור מקופה לקופה, קיצרנו את הדרך. שינינו את נוסחת הקפיטציה לקופות-החולים. הוספנו לראשונה משתנים של פריפריה, תוך הוספה של 160 מיליון שקלים לבסיס התקציב. בימים אלה אנחנו חותמים – חתמנו כבר בעבר, ובימים אלה אנחנו חותמים עוד הפעם הסכמי ייצוב לכל קופות-החולים. 
+
+בבתי-חולים – אני רוצה להעיר כמה דברים. אני יודע שמייד כולם יגידו: חסרות מיטות. אני יודע, אז אנחנו משתדלים להדביק את הפער. פעם ראשונה אחרי עשר שנים, בתקופתי, הוספנו 960 מיטות לחמש שנים, אבל ההסכם אמר שאם נרצה להקדים, אפשר גם להקדים. זאת אומרת, זה לא חייב להיות דווקא בחמש שנים, יכול להיות אפילו בפחות מחמש שנים, לפי הצורך, ואנחנו עושים את זה. חלק גדול מהמיטות כבר נפתחו, זה אני יכול להגיד – – –
+
+
+ כמה נפתחו? בתוכנית חמש-שנים כמה נפתחו?
+
+
+ 960 הבטחנו, אני חושב שחלק גדול כבר נפתחו, זה אני יכול להגיד. את המספר בדיוק אני לא יודע כרגע, אבל אם אדוני רוצה אני אדאג להעביר לו. 
+
+השגנו תוספת של 190 אחיות לחדרי טיפול מוגבר במחלקות פנימיות, שזה בעיה – הנשמה ודברים אחרים. הוספנו תקנים – 1,160 תקני רופאים. הוספנו שמונה מאיצים למרכזי הקרנות בבתי-חולים. התעקשתי שיהיה גם בבית-חולים זיו, השקעתי בזה – זאת אומרת, שמתי, שמרתי במשרד הבריאות עד לרגע זה 10 מיליון שקלים לפתוח מאיץ, חדר לכימותרפיה, רדיותרפיה בזיו בצפת, שלא יצטרכו לנסוע – –
+
+
+ רמב"ם.
+
+
+ – – לרמב"ם, אבל זה היה תלוי גם – הם היו צריכים להביא לי גם מצ'ינג, לא בסכום הזה, הרבה פחות. לצערי, עדיין לא עשו את זה. אני לא יכול – – –
+
+
+ בית-החולים היה צריך? 
+
+
+ בית-החולים. דיברתי גם עם ראש העיר, התחננתי לפניו: תעזור, אני לא יכול לתת את כל הכסף – גם מקצועית, גם מבחינת קריטריונים. נתנו את הכסף, שריינתי 10 מיליון שקלים, זה הרבה כסף מבחינת המשרד, ואני מקווה בסך הכול שנפתח. זה עדיין שמור, הכסף הזה שמור. 
+
+MRI. יש שני דברים שאני רוצה לומר על MRI. א. MRI היה מצרך נדיר במדינת ישראל. ב-OECD היינו מקום אחד לפני אחרון פר-אוכלוסייה. אין שום סיבה בעולם שכל בית-חולים שירצה, לא יקבל MRI. MRI היום – אני אגיד את זה במירכאות – "צעצוע", זה לא דבר הכי מודרני, פחות קרינה מ-CT, הרבה יותר בריא, צריך להגיד את האמת, ואין שום סיבה בעולם – ואני אומר את זה כאן גם; אם יש תלונות, אני מזמין את התלונות אלי – אין שום סיבה בעולם לחכות יותר משבועיים, גג, ל-MRI. אני יודע שמחכים יותר. אני לא מודע לכל מקרה; אני מזמין אנשים, אם יש תלונות, שיזמינו או שיבואו ויגידו לי. אישרנו כמעט לכל בית-חולים שרצה, העברנו את זה – גם עכשיו, בתום תקופת הבחירות שינינו את הקריטריונים, לאפשר MRI לכל בית-חולים, כרגע יש לנו מספיק לכולם. 
+
+ חידשתי גם – אנחנו נכניס MRI ייעודי, מיוחד לבדיקות שד, שאני חושב שצריך לקדם עם פרסום, עם הסברה. אנחנו מדי גבוהים בזה, וצריך להוריד את זה. אני חושב שצריך לעשות הסברה מסיבית וצריך לשכנע את כולם לעשות את הבדיקות.
+
+המקומות שהוספנו MRI, שאישרנו, הם: צפת, טבריה, נהרייה, עפולה, חדרה, רחובות, ירושלים – גם ב"שערי צדק" וגם ב"הדסה הר-הצופים", ב"הדסה עין-כרם" היה להם – אשקלון, יש גם אחד ל"אסותא" עבור יישובי הדרום, וגם לכללית לצפון. אישרנו גם שני PET-CT נוספים, שזה סופר-יקר. צריך לדעת שמשרד האוצר לא רוצה להוריד את הקריטריונים בזה כי הוא אומר שזה מדי יקר, ומייד כשזה יהיה בלי הגבלה, אז כולם יעשו רק MRI. אני לא חולק על זה, אבל קודם כול אין מצב שבכל בית-חולים יהיה ואין מצב שיחכו. משרד הבריאות משקיע גם בכל MRI 3 מיליון שקלים השתתפות עצמית. זה עולה יותר, אבל אנחנו משקיעים כתמיכות לכל בית-חולים 3 מיליון שקלים עבור מי שרוכש את ה-MRI. שילמנו חלק גדול, חלק כבר הזמינו. ברגע שיקבלו, אנחנו ניתן את חלקנו.
+
+אחד הדברים שאני רוצה לדבר עליהם זה הנושא של ביקור פתע. אני, כשנכנסתי לתפקידי, הדבר הראשון שעשיתי – ביקרתי באמצע הלילה בבית-חולים סורוקה, זה היה ביקור ב-01:00, 02:00. אני חשבתי שבן-אדם, בגמרא כתוב: הרוצה לאבד ממונו – רוצה להפסיד את הכסף שלו – ישכור פועלים ואל יעמוד עמהם; לא יעמוד, לא ישגיח על העבודה. חשבתי שהדבר הנכון לעשות – לראות באמצע הלילה איך עובדים. אני לא בא לחפש את החסרונות, אני בא לחפש מה אפשר לשפר, ועשיתי את זה. 
+
+ואז הנשיא פרס אמר לי, ואני רוצה להגיד לכנסת מה הוא אמר לי – כאן אמרתי את זה אבל אני אומר לחברי הכנסת החדשים – שאצל רבין, זיכרונו לברכה, העמידו פעם ראשונה רופא כשר הבריאות, ד"ר אפרים סנה. הנשיא פרס סיפר לי שמישהו קם באמצע ואמר: no big deal, שום דבר; אם אתה רוצה באמת שר בריאות טוב, תיקח פציינט. הוא התחיל למטה, מהדלפק, הוא עבר את האחיות, את הקבלה – הוא יגיד לכם בדיוק את כל החסרונות, את כל הצרות שיש להם. אז פרס אמר לי, שכשאני בא באמצע הלילה זה כמו פציינט. זו מחמאה גדולה בשבילי. אבל עשיתי את זה בכל בתי-החולים כמה וכמה פעמים. אני מבקר, מדבר עם הרופאים, מדבר עם האחיות, מדבר עם החולים – כמה זמן מחכים למד"א, איך הם הגיעו, איפה הם גרים. עשיתי את כל הדברים האלה, רשמתי לעצמי את הבעיות, ומטפלים בשקט, בלי רעש, בלי הדברים האלה. 
+
+ הדבר הבא שאני הולך להגיד לכם – אף שראיתי כבר שהיו דיונים היום, אחד הדברים שהובלתי בסוף הקדנציה הקודמת, ואני מתכוון, אם אני אהיה בתפקיד, ואם אהיה באופוזיציה אני אוביל את זה גם כן – זה נושא הסיעוד. ואסביר גם כן. היום יש סיעוד – ל-70% מהאוכלוסייה יש סיעוד, ל-30% אין. מי ה-30%?
+
+
+ – – – 
+
+
+ אנחנו מדברים על סיעוד, אדוני.
+
+
+ אדוני מתכוון לביטוח סיעודי?
+
+
+ כן. אני רוצה סיעוד לכל החולים. לכן, מה שאני אומר – חייב להיות סיעוד במסגרת בריאות ממלכתית. חייב. עוד הפעם, לא יעזור: חייב, חייב, חייב. הבטחתי את זה, ואני מתכוון – אני לא יודע אם אני אהיה כאן כסגן שר, או שר, או בכל תפקיד, לא משנה, אבל אם אני אהיה בתפקיד אני אעשה את כל הדברים, לדחוף את זה. חייב להיות. אני אסביר כמה פרטים, אדוני. 
+
+
+ זה יהיה התנאי שלכם להיכנס לקואליציה?
+
+
+ אני הבטחתי שאשתדל להכניס את זה בהסכם קואליציוני, ואני עומד על זה. זה מה שאמרתי, ואני יכול להגיד לך שרבתי כבר היום עם פקידי האוצר, אמרתי להם שיתכוננו לזה – אם זה יהיה בקואליציה. 
+
+עכשיו אני רוצה להרחיב כמה דברים בנושא של ביטוח סיעוד. היום יש ביטוח – או יש שב"ן, שזה "עדיף", "שיא", "פלטינום", לא יודע את השמות, או שיש פרטי. משלמים שם מ-800 שקל לחודש, ויש גם 4,000 שקל בחודש. בדרך כלל זה מוגבל לארבע שנים. יש מצב – קוד סיעודי, שהממשלה משתתפת גם – משרד הרווחה, אנחנו, ושם עולה 11,000 ומשהו שקל לחודש. לוקחים את הביטוח הלאומי מהאדם שצריך להיכנס לסיעודי, ואם אין מספיק כסף, לוקחים מהילדים. רבותי – שוד, גנבה לאור היום. אין שום זכות להכניס ידיים לכיס של הילדים. בן-אדם שילם ביטוח כל השנים. אין שום זכות. ולכן צריך לעשות ביטוח סיעודי ממלכתי. אם נרכז את כולם, את הכול יחד, את כל המשרדים שנותנים כסף – כרגע זה מפוזר בין משרד הפנים לאישורים לעובד זר, לבין תמ"ת, לבין הרווחה, למשרד הבריאות, משרד האוצר, בכל המשרדים – אם נרכז, לדעת משרד הבריאות חסר 1.2 מיליארד שקל. את הכסף הזה, שחסר – לפי הצעת משרד הבריאות, אנחנו מתכוונים להעלות את מס הבריאות ב-0.5%–0.6%. מי שמרוויח 9,000 שקל, לדוגמה, זה תוספת של 30 שקל בחודש. כלום. וגם מי שמרוויח הכי הרבה, זה עשירית ממה שהוא משלם היום. 
+
+ אגב, עשיתי סקר כשהייתי במשרד, 93% מהאוכלוסייה דורשת ורוצה את זה. לכן, רבותי, אחד המאבקים הגדולים – ואני אצטרך את הסיוע של חברי הכנסת – נצטרך לעשות ביטוח סיעוד כאן, עם מאבק. משרד האוצר מתנגד בחריפות. ראש הממשלה, מר נתניהו, בזמנו דיברתי אתו. אתם יודעים שהוא שר הבריאות שלי, אני הסגן שלו בסך הכול, אבל הוא דווקא תמך. בדקנו עלות. לפי מה שהוא אומר, אחת הסיבות היא שמשרד האוצר אמר: אנחנו נגד העלאת מסים. ואני אומר: רבותי, זה לא נגד אי-העלאת מסים. זה יורד, כי במקום שהוא ישלם 800 ו-4,000 שקל הוא ישלם הרבה פחות כסף. זו סיבה להיות בעד. 
+
+ אדוני, חבר הכנסת ריבלין, קיבלתי תשובה בינתיים: עד היום נפתחו כבר 350 מיטות. בשנת 2013 יפתחו עוד 100 מיטות. זה 450, חצי כבר בשנתיים. 
+
+
+ מה עם בריאות התלמיד?
+
+
+ אני אגיע, אדוני. מבטיח. אני לא מתחמק משאלות קשות. לא מתחמק. אני יודע שגם מחכים לשמוע על זה. 
+
+ הורדנו גם תרופות גנריות – לחולים כרוניים הורדנו ב-33%, בכלל הורדנו ב-10%; ביטלנו את ההשתתפות בטיפות-חלב – אין היום השתתפות של הורים, לא צריך לשלם השתתפות; מכשירי שמיעה – הכפלנו, הגדלנו את זה בהרבה כסף, אפילו שילשנו; קידמנו תוכניות תמריצים לגיוס אחיות במגזר הבדואי בדרום; לקחנו חלק בתוכנית חומש לשיפור הטיפול באוכלוסייה. אדוני חבר הכנסת מאיר כהן, זה מעניין אותך גם, כראש עיר: פתחנו מלר"דים בפריפריה; בשנת 2012 נפתחו מוקדים – חדרי מיון קדמיים, מה שאני קורא – בערד, בשומרון, במצפה-רמון, בדימונה. בדימונה משרד הבריאות השתתף – קיבלתי בדיוק, כי אני יודע שאתה ער לכך – 800,000 שקל. 
+
+
+ מתוך 14 מיליון. 
+
+
+ 14 אני לא יודע, אבל – – –
+
+
+ זה מה שאני השקעתי. 
+
+
+ כן, ��ז יכול להיות, אבל קודם כול משרד הבריאות, וזה הסכום – – – 
+
+
+ אשרי התושבים שלך שהצלחת להשיג – – – 
+
+
+ בגלל זה הוא נבחר לכנסת אולי. 
+
+ אבל עובדה שהשקעתי 800,000 שקל. 
+
+
+ אני לא מתכחש, זה היה צעד יפה מאוד, ואני שמח שאתה עושה את זה במצפה-רמון. 
+
+
+ עשינו גם – אישרנו גם לאום-אלפחם, לירוחם, לערבה התיכונה – אולי עניין ירוחם יפגע בך, את זה צריך לבדוק – קריית-גת, סח'נין ובית-שאן. 
+
+
+ אדוני השר צריך גם לדאוג לפגיות בבאר-שבע, כי הרבה מהיולדות שלך גם שם. הוא עובד על זה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אני מסיים. רק בריאות התלמיד, ואני מסיים. אני נוגע רק בנושא אחד ואני מסיים. יש לי הרבה להגיד, ואני רוצה לנגוע רק בבריאות התלמיד. יש הרבה שירצו לשמוע. יהיו, אני מניח, הרבה שאלות, וגם ביקורת אני מוכן לקבל, אבל – – –
+
+
+ במידה. 
+
+
+ לא, לא לא לא. אגב, אני גם, ברשותך, אני רוצה – אדוני היושב-ראש, בסך הכול אני גם פוליטיקאי – –
+
+
+ בהחלט. 
+
+
+ – – אז אני רוצה לדבר קצת בעניינא דיומא. גם כמה מילים. 
+
+
+ אז עכשיו אנחנו נדרכים. זה אמירה חשובה. 
+
+
+ כן, אוקיי. בשירותי בריאות התלמיד הייתה בעיה; היו במשרד הבריאות – לא הצליח. עשו הפרטה – לא הצליח. 
+
+
+ גם. 
+
+
+ גם. עשיתי תוכנית חדשה. לקחתי את המקומות שנכשלנו בהם, שהחברות הפרטיות נכשלו, וזה בעיקר בדרום ואצל הבדואים. ושמה לקחתי את זה, סינפתי לזה גם את אשקלון, לקחתי את זה למשרד הבריאות, וביטלתי את ההפרטה. לקחתי את זה על עצמנו. אני יכול לבשר לכם, רבותי: זה הצליח למעלה מהמשוער, אבל לשנה אחת. משנה אחת – אי-אפשר. אני לא כזה פזיז, אי-אפשר לבוא בבת אחת, לבטל ולעשות – על הצלחה פעם אחת. אז מה כן עשיתי? יצאנו למכרז חדש. יצאנו למכרז חדש. לקחנו את כל הארץ וחילקתי לשלוש. לקחנו, משרד הבריאות, דרום – לאשקלון. נתנו גם לשתי חברות אחרות, שאני לא רוצה כרגע לפרט, לא משנה, וחילקנו אותם לירושלים, בערך חצי-חצי, ושני-השלישים שנשארו, שליש כאן ושליש כאן, וחילקנו לכולם, להקל את העומס ולראות איך זה עובד. עכשיו, אם תשאלו אותי בעיקרון – יכול להיות שאני בעד. לא יכול להיות, אני בעד, אני נגד הפרטה. להגיד לכם שנתחיל את זה עכשיו? לא. אי-אפשר לתפוס, אי-אפשר להיות פזיז. צריך עוד שנה-שנתיים. אם יצליח, ימשיך להצליח, אני מבטיח, בעזרת השם – אשתדל, אני לא מבטיח שאני אעשה את זה, אשתדל לעשות הפרטה. 
+
+ אישרנו את תקנות תרומות ביציות, דם טבורי, הוספנו חיסונים והקמנו מוקד – "קול הבריאות". 
+
+ עכשיו, שני דברים אני רוצה להגיד לכם בנושאים של ענייני דיומא. אני רוצה להגיד לכם שני דברי תורה, שלא תתרגזו – מי שלא רוצה לשמוע. במגילת אסתר אנחנו רואים – זה עם סיפור: הברון רוטשילד היה פעם אצל הרבי מגור הראשון. הוא שאל אותו: למה אתם לא לומדים שפות? הוא שאל את הרבי מגור. אז הוא אמר: מה צריך? אז הברון רוטשילד אמר לרבי מגור שאנחנו רואים במגילת אסתר שצריך. מאיפה? היה סיפור, בגתן ותרש, שומרי הסף, רצו להרוג את אחשוורוש, ומרדכי היהודי שמע את זה והוא סיפר למלך, אז סימן שצריך להבין שפות. אמר הרבי מגור, ה"חידושי הרי"ם": משם דווקא לומדים שלא צריך. למה? כי אם כולם היו לומדים שפה, אז הם לא היו מדברים כשהוא שומע; הם היו אומרים את זה בסוד. הם הבינו שבטוח שהוא לא מבין את השפה, ולכן הם הרשו לעצמם לדבר ביניהם. אם לא, הם לא היו יכולים לעשות את זה. עכשיו, מרדכי היהודי, למה הוא כן ידע את השפות? כי כתוב שהוא היה בסנהדרין, ובסנהדרין יש הלכה ש-71 �� ע"א סנהדרין – צריכים לדעת את כל השפות, כי אם שומעים עדות הם צריכים לשמוע את זה לבד, לא מפי מתורגמן. כך כתוב, ולכן הוא למד את זה. סימן שאליבא דקטע הזה, לא נורא. 
+
+ אני רוצה להגיד לכם, חברי הכנסת, אני מקווה שאני, לפי השבחים ששמעתי כאן מהיושב-ראש, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה גם על חברי, למשל גפני, מוועדת הכספים – אתם יודעים ששנינו לא היינו עוברים את ועדת שפניץ? כן. האם זה נראה לכם סביר? תגידו. אם הייתי רוצה, אני או גפני, להתמנות כמנכ"ל משרד ממשלתי. נראה לכם סביר שאני כזה בטלן ולא יכול? אני לא עובר את ועדת שפניץ, אתם יודעים? 
+
+
+ למה? ניסיון זה – –
+
+
+ ניסיון? אז יגידו לי – סגן שר, גם לא ניסיון. תירוצים? אני אתן לך. יש לי בכיס עשרים אלף תירוצים של מי שאני לא רוצה לעזור לו. יש לי כיס מלא מלא תירוצים. אז מה זה אומר? תעזבו. בואו ניקח יושב-ראש לפניו – הרב רביץ, הרב שפירא, הרב לורינץ, הרב פלדמן – תקראו. רבותי, כולם היו טובים. תיקחו את חברי הכנסת של יהדות התורה, תיקחו את זה כדוגמה. רבותי, אין לנו במה להתבייש, כנציגים. יש לנו ויכוח אידיאולוגי, יש לנו ויכוח גדול. 
+
+עכשיו, אני רוצה להגיד לכם עוד דבר: יאיר לא יושב כאן, הוא לא נמצא כאן. אבא שלו הקים מפלגה. הייתה לו כמעט אותה הצלחה. הוא התרסק. על שנאת מגזר חרדים, יהדות – רבותי, על זה לא – – – 
+
+
+ הוא דיבר על השר טומי לפיד. 
+
+
+ איזה – – –
+
+
+ מותר לך קריאות ביניים, כי אני לא חדש. אז מותר לך, אם זה הכללים. כמה שאתה רוצה, אם אתה רוצה להתפלמס אתי. רבותי, יש לי זמן עד הערב, כמה זמן שאתם רוצים. יש לי זמן, מוכן. 
+
+
+ בוא נישאר בנושא הבריאות. 
+
+
+ לא, לא. אני הבטחתי – בנושא הבריאות אני נותן לכם לשאול עוד מעט. 
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, לא. אבל כאן – מותר לי, עם כל הכבוד, אני יכול לדבר כאן שעתיים, אם היושב-ראש לא יפסיק אותי. 
+
+
+ זה נכון. לא, חברת הכנסת קריב, אני אמרתי לסגן השר ליצמן שיש רשימה של שואלים. לכן הוא קיצר את סקירתו בעניין הבריאות וביקש לומר שני דברים בענייני דיומא. 
+
+
+ – – – אני יכול להגיד לך שאני הספקתי ארבעה עמודים – – –
+
+ – – –
+
+
+לא, את צודקת במה שאת אומרת, זה על סדר-היום, אבל זכותו – – –
+
+
+ אז יש לי חדש בשבילך. 
+
+ שמה שכתוב לא רלוונטי? 
+
+
+ אני אסביר גם למה, חכי רגע. בדרך כלל יש שאילתות, ואני מניח שהיית נוכחת היום בשאילתות, בבוקר. כמה שאלות נוספות כאן לא רלוונטיות לשאלה שעל סדר-היום? 90%. 
+
+
+ באנו לשנות. 
+
+
+ לא, אני מסביר. אני חייב לענות על שאילתה שאני מקבל כאן. אחר כך בא – יש עוד שניים, שלושה חברי כנסת שיש להם זכות לשאול שאלה נוספת. עכשיו, היושב-ראש יכול לפסול את זה, אבל בדרך כלל שואלים שלא לעניין, לא בנושא. לכן לא נורא, גם לי מותר לדבר דברים שלא לעניין. ולא תפסיקו אותי, כי אני הולך לדבר. 
+
+
+ – – –
+
+
+ כן. עכשיו, משנאה אי-אפשר לבוא. אנחנו אזרחים כמו כולם. אנחנו לומדי תורה. אתם לא ניסיתם לשבת 8–12 שעות ללמוד תורה. רבותי, זה לא קל. תאמינו לי, זה לא קל. 
+
+
+ לא ניסינו? 
+
+
+ לא ניסיתם.
+ 
+
+ – – –
+
+
+ אל תעשה הכללות. אתה יודע מה שאני עשיתי? 
+
+
+ כן, אבל אתה גם לא יודע מה שאני עשיתי. אבל אני יודע דבר אחד – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, עלי לא, אבל על המגזר שלי דיברתם. מה לא? לא רוצים לשבת אתנו בקואליציה, אמרתם כל מיני דברים. רבותי, פסלתם מגזר. אמרתם – לא רוצים אותנו. 
+
+
+ – – –
+
+
+ כן. אני אשמח מאוד אם תצהירו כאן שאתם רוצים אותנו בקואליציה. אני לא שומע את זה מיש עתיד, לא שומע את זה ממר לפיד. 
+
+ עכשיו, צריך להבין דבר אחד: הציבור החרדי שומר על הגחלת היהודית בישראל, ואתם צריכים לעזור לו בנטל הזה. אתם חייבים לעזור לו, לציבור הזה, להיות שותף בנטל הזה. לא יעזור לכם. כולם, הרבה, לא כולם – ניסו לפני כן. לא הצליחו. גם עכשיו לא תצליחו, כי מי שירצה ללמוד, אדוני היושב-ראש לשעבר – דקה, אני מסיים, אני אתן לך. 
+
+
+ אתה רוצה שחלק מהם יעברו לישיבות? אני לא הבנתי. 
+
+
+ חלק – כן. אני חושב שמר בנט, כשהוא היה בביקור ב"מיר", הוא מאוד התרשם. שמעתי את זה ממנו היום. 
+
+
+ כל מי שלומד באמת, אין שום בעיה. 
+
+
+ כן. אם מישהו מחברי הכנסת – – – ישב 8–12 שעות ביום ללמוד, אני מוכן, פה. אני מזמין אותך – בוא תשב אתי ללמוד עכשיו. אני היום, כרגע מדבר אתכם, כשקמתי ב-03:30 ללמוד. כל יום, 40 שנה, אני קם ככה. 
+
+
+ הרמב"ם היה רופא, אתה יודע את זה. גדולי עם ישראל – – –
+
+
+ את לא יודעת כמה עובדים, את לא יודעת כמה שעושים שירות. אני אומר לכם, אם תבדקו את הנתונים, אם תהיו אמיתיים לעצמכם, אתם תחזרו בכם, תתנצלו. אתם לא בודקים כמה עובדים, אתם לא בודקים כמה עושים חסד, כמה עוזרים ל"עזר לציון", "עזרה למרפא", "רפואה וישועה" ולעוד כמה מגזרים. אתם לא בודקים את זה. אתם לא יכולים לדעת כמה יש שם. זו רק ביקורת. תבדקו. 
+
+
+ אתה בודק כמה הולכים לצבא, באמת? 
+
+
+ אני בודק. אני יכול להגיד לך, אדוני. יש לי הפתעה בשבילך: מפלגתי קיבלה קולות בצבא יותר מקדימה. 
+
+
+ אני, אגב, חשבתי בגלל – – – 
+
+
+ מה אתה רוצה? יותר מקדימה קיבלתי קולות. בקדימה היה שר ביטחון בראש רשימה. ליצמן היה ראש רשימה ביהדות התורה. אני קיבלתי יותר קולות בצבא ממה שהוא קיבל, תגידו מה שאתם רוצים. 
+
+
+ סגן השר, רציתי להגיד לך שלפי העשייה הטובה שלך – – –
+
+
+ זה אמיתי. אני אבקש שאחד מעוזרי יביא – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני לא יודע מי קיבל יותר – הם או קדימה, אני יודע מי קיבל הכי הרבה. זה אני יודע בוודאות. את זה אני יכול להגיד. 
+
+
+ זה ברור. גם כשהם מקבלים הכי הרבה – – –
+
+
+ אבל זה מעניין, אם אפשר היה לבדוק. 
+
+
+ אני בדקתי, אדוני, אני לא אומר בכנסת נתונים שקריים, אני עומד מאחורי כל מילה שאמרתי. קיבלתי, יהדות התורה, במעטפות הכפולות, הרבה יותר קולות מאשר קדימה. ואל תשכחו שבקדימה, מספר שלוש היה זה שהוביל את הקמפיין נגדנו. 
+
+
+ אנחנו ביקשנו שיביאו לנו את הנתונים. 
+
+
+ אני אשמח, הזמנתי. 
+
+
+ איפה הוא? תביא לנו אותם. 
+
+
+ אני שמח שאתה אומר שכל החרדים חולים. אני שמח, אדוני, שכל החרדים חולים, חלילה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אתה אמור לדבר בנושאי בריאות – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ חברת הכנסת קריב, את יכולה לשבת, עדיף לקרוא קריאת ביניים בישיבה, לא בעמידה. כפי שמלמד היושב-ראש של שתי כנסות, סגן השר יכול לדבר מה שהוא רוצה. גם את, גברתי, אם יש לך שאלה, תוכלי לשאול אותו מה שתרצי, בענייני בריאות או בענייני השוויון בנטל. 
+
+
+ מה שתרצי תשאלי. 
+
+
+ כל דבר. 
+
+
+ אולי יהיו לי עוד כמה סיפורים לספר לך על דברי תורה. 
+
+אני רוצה לסכם. רבותי, הסיכום אצלנו ביהדות התורה, לא יהיו פשרות, אנחנו נלמד, מי שירצה ללמוד, ומי שלא ירצה ללמוד, יעשה מה שצריך לעשות, שיצא לעבוד. תתפלאו, ואני מזמין אתכם, תבדקו את הנתונים, תבדקו כמה יוצאים לעבוד, תבדקו כמה רוצים לעשות שירות אזרחי. תבדקו את הנתונים, אני אומר לכם, תופתעו מאוד מהכמויות. אני מודה לכם ובינתיים אני אענה על שאלות. 
+
+
+ תודה. אני מאוד מודה לך, סגן שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן. ואכן, רשימה די ארוכה. כל אחד, חברת הכנסת קריב, יכול לשאול מה שעולה על רוחו בענייני בריאות או בעניינים אחרים שסגן השר ליצמן, אם ירצה, ישיב עליהם. ראשון השואלים, חבר הכנסת רוזנטל – בבקשה, אדוני, מן הצד. 
+
+
+ אני עונה לכל אחד בנפרד? 
+
+
+אני חושב שכן. אני חושב שהתשובה תהיה שאלה ותשובה. 
+
+
+ אוקיי, בבקשה. 
+
+
+סגן השר, קודם כול אני רוצה לברך אותך, אני חושב שעשית עבודה מאוד חשובה במשרד הבריאות. לא שאין ביקורת, אבל אני יודע שחלק מהביקורת היא לא מפני שאתה לא רצית אלא מפני שהאוצר לא רוצה. הם סרבנים גדולים. אבל – – –
+
+
+ כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
+
+
+ בדיוק. באותה מידה ובאותה רוח אני רוצה להגיד לך, שלא כל ביקורת וויכוח הם שנאת חרדים. יש דעות, לפעמים משמיעים אותן, שהן לא נעימות לנו לשמוע אבל לא כולן נובעות משנאה. אני לא מיש עתיד ואני מעריך את פועלך, אני רק רוצה לומר לך את זה בידידות. 
+
+
+ אני אומר את זה גם בידידות, אני מעולם לא אמרתי אני לא אשב אתכם. אתם, בכל מיני קונסטלציות אמרתם – אתם לא יושבים. 
+
+
+ כבוד השר, אני לא מהמפלגה שלהם בכלל, אני ממפלגה אחרת, אני ממפלגת העבודה. 
+
+
+ אני יודע. 
+
+
+ועכשיו לענייני הבריאות שלנו. 
+
+
+ חבר הכנסת רוזנטל, אדוני הסגן, הוא ממפלגת העבודה; מפלגת העבודה לא אמרה את זה. 
+
+
+ אוקיי. אגב, אני ביקשתי מחברת הכנסת שלי יחימוביץ שתיכנס לקואליציה. אני מעריך אותה מאוד. 
+
+
+בסדר. לענייני בריאות, שלוש שאלות, ברשותך. הראשונה נוגעת לרשלנות רפואית – התהליכים של בדיקת רשלנות רפואית במשרד הבריאות הם ארוכים. הסחבת הזאת לא עושה צדק עם המתלוננים וגם לא עם הרופאים. השנייה נוגעת לרופאים מורשעים, רופאים שהורשעו בדין פלילי וממשיכים להיות רופאים וזה חמור מאוד. והדבר השלישי נוגע לתור בחדרי מיון. אלה נתונים שגם אתם מפרסמים מפעם לפעם, והתחושה היא שהנתונים הם אפילו מקלים, כי אנשים מתלוננים אצלי ואני שומע על שעות רבות, זה מגיע לשבע, שמונה ותשע שעות, במיוחד בבתי-חולים לילדים, אגב, שגם לפי המספרים שלכם ערוכים לקבל 18,000 פניות בשנה ובפועל מתקבלות 50,000 פניות בשנה ובית-החולים קורס. בחדר מיון המצב הוא הכי קריטי ואקוטי. אני יודע שהמדיניות היא לתת כמה שפחות כסף למשרד הבריאות. אני אשמח אם תענה – – – 
+
+
+ אני אענה עכשיו על שלוש השאלות. קודם כול – רשלנות רפואית. רשלנות רפואית כרגע – לאחרונה התרבו מאוד התביעות. יש היום חברות, עורכי-דין שבודקים: בבית-חולים נולד ילד עם בעיה פה ושם, פונים למשפחה, אומרים, בואו, אני אייצג אתכם, תגישו תביעה ונתחלק. יש הרבה כאלה. לכן גדל מאוד המספר של תביעות על רשלנות רפואית. בהחלט צריך לבדוק, אנחנו בודקים ויושבים על המדוכה, מה עושים, כי זו גם הוצאה כספית ענקית, מעבר לעצם הדבר. לכן, אם תתאפק קצת, חודש, חודשיים – אני חושב שאנחנו מחפשים פתרון לנושא הזה, מה עושים עם זה. 
+
+ הנושא של רופאים שהורשעו – אם תביא לי דברים קונקרטיים, שאתה יודע, על רופאים שהורשעו ועובדים, בהחלט ננקוט צעדים. אין מצב כזה, אני לא מוכן לשמוע על זה – רופא שהורשע חייב לתת את הדין, נקודה. 
+
+חדרי מיון – עכשיו הבעיה של חדר מיון היא בעיה; לא אכחיש את הבעיה. אני מכיר את הבעיה, וזה נכון. עשינו כמה צעדים, זה לא מספיק. האחד, הוספנו כוח עזר. עכשיו, כשהייתה שפעת, הוספנו לאחיות כוח עזר, להקל כמה שאפשר. אחד הדברים שעשינו בחדרי מיון, ב-12 מקומות כאלה, זה להוריד את הלחץ. למשל, קח את בית-חולים סורוקה, ששם היה לחץ גדול. ברגע שפתחו גם בירוחם, פתחו בדימונה, שאלתי את מנהל בית-החולים, ירד שם הלחץ מחדרי המיון? 
+
+
+ אני יכול לתת לך נתונים מדויקים: זה פחות 12,000 איש בשנה שנוסעים לחדר המיון. 
+
+
+ אתה שומע, הוא אומר 12,000 איש, לגבי דימונה. ואת זה אנחנו עושים בכל מקום כדי שהעומס והלחץ ירדו. 
+
+
+ אבל בפועל, אפילו לפי המדידה שלכם, בשעות שאנשים ממתינים, העומס עולה במקום לרדת. 
+
+
+ אני אתן לך דוגמה. הייתי ב"שערי צדק", ביקרתי אצל המנהל בחדרו, והוא הראה לי לוח אצלו בחדר, נתונים על חדר המיון, כל חולה, הסטטוס שלו, מתי התקבל, מתי טופל ואיפה זה עומד. מדהים. אני חייב להגיד לך שזה סביר. אז יכול להיות שיש ימים של לחץ גדול, בימי שפעת, אנחנו מכירים את זה וצריך לתת יותר, אבל משרד הבריאות פועל במסגרת התקציב שיש לו. בהחלט, בהסכם בריאות–אוצר, בתקציב הבא, אף שאנחנו מתכוננים לקיצוצים גדולים שאני נורא מפחד מהם, אני מקווה מאוד שבנושא הזה של הקלה בחדרי מיון – אגב, בחדרי מיון, במיוחד בילדים, זה נקרא מקצוע במצוקה, הוספנו לשם הרבה כסף, מענקים, כדי שיותר רופאים יבואו, כי יש גם מחסור ברופאים. 
+
+
+ תודה. חבר הכנסת אוחיון. אני רק מבקש מכל השואלים – שאלה אחת, ואם אפשר לרכז את השאלה בשאלה ולא בנאום. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, סגן שר הבריאות, קודם כול יישר כוח על כל העשייה. זה באמת בא לידי ביטוי בכל מה שעשית במשרדך, בכל מה שנוגע לתקנים לרופאים, לשיפור שכרם של עובדים ברפואה, תוספת מיטות. כל הדברים הללו בוודאי תורמים לשירותי הבריאות במדינת ישראל, ועל כך באמת יישר כוח. 
+
+ אני מבקש לשאול בסוגיית בריאות הנפש. השבוע שמענו וקראנו בעיתונות על סגירת ההוסטל "בית-ידידים" בירושלים, על התופעה שמתגלה שם. אתה בעצמך גם הצבעת על כך ש-17 שנה אתה מנסה לקדם גם איזו רפורמה בסוגיית בריאות הנפש והדברים לא כל כך מתנהלים ומסתיימים. לא רק שאנחנו שומעים על עדויות, כמו האחות הראשית, שאומרת שרמת השירות היא באמת בסכנה – מסכנת אנשים – לא רק רמת שירות ירודה, אלא אפילו מביאה אותם לידי סכנה, וכאשר המנכ"ל שלך מחליט לסגור את ההוסטל, ראשי אגפים מעכבים את ההחלטה. אז אולי בעניין הזה באמת צריך התערבות, יותר, של השר. 
+
+
+ תודה.
+
+
+ בבקשה. 
+
+
+ אני מודה לך, אדוני, על השאלה, כי זו שאלה רגישה. בהחלט סגרנו, והיו מקרים שאני אפילו עשיתי ביקור פתע, עם חבר הכנסת אילן גילאון. ואני מזמין כל חבר כנסת שירצה, שיש לו בעיה עם כל מוסד, אנחנו נעשה ביקור פתע בערב, בלילה, אין שום בעיה בזה. אני אשמח לעשות את זה. גם עם ראש הממשלה מר נתניהו ביקרתי בהוסטלים. כשהיה בעיתונות על עניין ניצולי השואה, ביקרנו שם ביקור פתע. גם עם ראש הממשלה, ביקור פתע. זה נדיר, אבל השב"כ היה שם, התחפשו לעובדי ניקיון – עובדה, הייתי שם אתם. 
+
+
+ מתי זה היה?
+
+
+ לפני שנה, שנה וחצי. הייתי אתו, ב-08:00, ב-07:30. משם הוא נסע ללוד כדי לטוס לחוץ-לארץ, אם אני זוכר טוב. אז עשינו את זה, בודקים את זה. גם אני, עם חבר הכנסת אילן גילאון – בדקתי אישית אתו. הוא ביקש ממני, הוא התלונן, ובסופו של דבר המקום נסגר. אני מודע לזה. 
+
+ אחד הדברים שאנחנו מבקשים גם לעשות, שנתתי הוראה ולא הספקנו, כי אנחנו עברנו למשרד חדש, למרכז – סוף-סוף, משרד הבריאות זה המשרד האחרון שעבר משרד – אז לא הגענו לזה. אבל בהחלט אני חושב שאנחנו צריכים להגיע – אין מנו��, לשים מצלמות במשרד הבריאות. לא במקומות אינטימיים, שם על-פי חוק אסור, אלא במקומות לא אינטימיים, לראות בכל מקום איך זה נראה. עצם הדבר שאנחנו נשים את המצלמות האלה – אלי במשרד, לא אישי, אבל מנהל האגף, הוא יבדוק, הוא יסתכל פה ושם כל הזמן – זה לבד יהיה הרתעה. מעבר לדברים, אנחנו ניזונים רק מידיעות. מי שיש לו ידיעות, אני אשמח – אנחנו נבוא ונטפל. עושים את המקסימום שצריך. הרוויזיה של זה – רפורמה. בסך הכול, אם נעשה את הרפורמה, אני מניח שבחלק מהדברים – ישתפרו גם התנאים הפיזיים בבתי-חולים, וגם בזה ישתפר המצב. 
+
+
+ תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר מסיעת יש עתיד – בבקשה, גברתי. 
+
+
+ שלום. תודה, אדוני היושב-ראש. סגן השר הנכבד, קודם כול, באמת, אני רוצה להצטרף לתודות. אני חדשה במשכן הכנסת, אבל בתפקידי הקודם נוכחתי לדעת עד כמה העבודה שאתה עושה היא עבודה רצינית לטובת אזרחי מדינת ישראל. 
+
+ אני בכל זאת רוצה לשאול אותך כמה שאלות קצרות. דיברת קודם – ומאוד שמחתי על כך – שמשרדך העביר חצי מהתקציב הדרוש להקרנות בבית-חולים זיו. אני סבורה – עם כל הכבוד, זה תפקידו של משרד הבריאות – – – 
+
+
+ יותר מחצי. 
+
+
+ גם אם יותר מחצי, מדובר בסך הכול בסופו של דבר באזרחים שנזקקים לטיפולים, והם אזרחים מותשים, שהביורוקרטיה היא לא מעניינם. מה שמעניין אותם זה הטיפול הרפואי, ובצדק. הייתי שמחה לשמוע אם יש איזו אפשרות בכל זאת למצוא את הפתרון היצירתי, כדי שהאזרחים לא יצטרכו להיטרטר בשעתם המאוד-קשה, כשהם נזקקים לטיפולים כימותרפיים. 
+
+ הדבר השני שהייתי רוצה לשאול את אדוני – בנוגע לטיפולים הפארה-רפואיים לילדים על הספקטרום האוטיסטי. לפני שנתיים נכנס תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שבעצם מכיר בילדים על הספקטרום האוטיסטי כילדים שזכאים לטיפולים על בסיס הילדים הסומטיים. אנחנו מבינים שיש מחסור במטפלים פארה-רפואיים בקופות-החולים, ולכן בעצם הפשרה שהושגה כדי ליישם את התוכנית היא, שבמידה שקופת-החולים לא מצליחה למצוא מטפלים בתוך הקופה, יהיה הסדר של השתתפות עצמית של ההורים. עברו להן שנתיים, למרבה הצער קופות-החולים לא משיגות את המטפלים הפארה-רפואיים, ובעצם מה שקורה – ההורים נאלצים להשתתף בהשתתפות עצמית מאוד גבוהה. רציתי לשאול אם בעניין הזה יהיה אפשר להוריד את ההשתתפות העצמית של ההורים לגובה שבאמת יתאים לכל כיס, ולא רק הילדים שנפל בחלקם המזל והוריהם בעלי ממון יוכלו לקבל את הטיפולים הפארה-רפואיים שכל כך נדרשים עבורם. 
+
+
+ תודה. יש לך עוד שאלה? 
+
+
+ אם אפשר, שאלה – – 
+
+
+ אחרונה, אם אפשר. 
+
+
+ – – אחרונה. אדוני בוודאי מודע יותר מכל אחד אחר לפרשה העצובה במכון לבטיחות בדרכים. אני מבינה שכרגע המכון לא מתפקד כל כך, ומה שקורה זה שאנשים שזקוקים למכון, לבדיקות, לאישורים, ובעצם לאישור כדי לקבל את הניידות, את האפשרות להתנייד, לא זוכים למענה. אני אשמח לדעת מה משרדך עושה בנדון. תודה. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ תודה. בקשר לזיו, מאיצים – אני לא יכול. אני אסביר גם למה. כי הכול בנוי סביב קריטריונים; מה שאני אתן לאחד אני חייב לתת לכולם. ואם אמרתי שהוספתי שמונה מאיצים – 10 מיליון זה כבר היה בעבר, אבל אם הוספתי שמונה מאיצים – מה שאני אתן לזיו אני אצטרך לתת לכולם, ואני לא יכול. זה מקשה עלי. אין לי הכסף הזה לתת לכולם. זיו – בהתחלה מה שעשיתי, לקחתי את הצוות המקצועי של רמב"ם, פרופסור ביאר, המנהל, הסכים שהם יעבדו בזיו, בהבטח�� – ובהתחלה אמרו לי שאין שום בעיה – שהם מוכנים לזה, כי זה הרבה יותר מ-50%, אולי אפילו 70%, יותר אפילו, אבל בכל אופן זה הנתון. לא נראה לי שאני יכול. בכל זאת אני אומר, אני לא רוצה להיות שלילי, כי אני חושב שיש לזה חשיבות מיוחדת – אני אבדוק את זה. 
+
+ טיפולים פארה-רפואיים זה סיפור גדול, בכל המקצועות, בכל המקומות. ולכן – אם יש לך משהו, אני מבקש שתכתבו לי את זה, אני אעביר את זה לגורמים המקצועיים שיטפלו בזה. 
+
+ אני לא יודע בדיוק מה קורה במכון לבטיחות. המנכ"ל טיפל בזה, אין לי מושג. סמכתי על המנכ"ל שהוא מטפל בזה. אז אם את רוצה פרטים, אני רשמתי לי, אני אדאג לפרטים. 
+
+
+ מצוין, תודה. 
+
+
+ חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת גרמן. אה, טעות אצלך? אז הזמנו את פנינה, אחרי פנינה תמנו, חברת הכנסת, יהיה חבר הכנסת מרגלית, ואחר כך חברת הכנסת גרמן. בבקשה, גברתי. 
+
+
+ אדוני סגן השר, שתי שאלות לי אליך. השאלה הראשונה, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת שמעון אוחיון, שדיבר על רמת השירות בבתי-החולים לחולי נפש, ואני חושבת שיש בעיה עמוקה יותר, שזה עניין השקיפות. התחושה היא שיש אוטונומיה יתרה לאותם אנשים שעומדים בראש המוסדות של בתי-החולים לחולי נפש, כולל מחלקות של ילדים, מחלקות סגורות. אני לא אומרת שצריך שהמחלקות יהיו פתוחות, אבל מה משרדך עושה כדי שתהיה שקיפות, וגם שבני המשפחה ירגישו שיש להם יכולת לשלוט ולראות מה קורה באמת עם בן המשפחה שלא נמצא במצב של שליטה?
+
+ השאלה השנייה, שאלה שמאוד מכאיבה וקשה להתמודדות בתקופה האחרונה לקהילת יוצאי אתיופיה, ואני חושבת שזה צריך להזיז לכלל החברה הישראלית: משנת 1994 ועד היום נשים אתיופיות מוזרקות באמצעי המניעה דפו-פרוברה. תחקיר שחשפה העיתונאית גל גבאי בתוכנית "ואקום" העלה לפני כחודשיים שהילודה בקרב נשים יוצאות אתיופיה הצטמצמה בכ-50%. כל הפרשה הזאת, נראה משום מה שמישהו מנסה לטייח אותה ולהסתיר אותה. בינתיים, ממה שאני ראיתי, הדבר היחיד שמשרדך עשה זה כמובן להפסיק את הזריקות האלה, על-ידי מנכ"ל המשרד, גמזו, בעקבות פנייה של ארגוני זכויות אדם, ומעבר לכך לא ניתנו תשובות אמיתיות. התחושה היא – וגם בעקבות פניות שאני קיבלתי – התחושה היא שמישהו לא רוצה את הילדים האתיופים. זה לא הגיוני שבעשור האחרון הילודה הצטמצמה ב-50%, תוך התערבות בוטה בתרבות ובהחלטה של אותן נשים, שאגב, תפסו אותן בשעת מצוקה ובמצב נפשי לא פשוט, ומורכב, כשהן נמצאות במחנות המעבר מאתיופיה לישראל. תודה.
+
+ תודה. רק, לפני שאתה עונה, יש עוד רשימה די גדולה, יחסית. אם אפשר, להתמקד בשאלה אחת ממוקדת – ושאלה, פחות נאום.
+
+
+ במקום שזה יגזול זמן – – –
+
+
+ אתה רוצה לשאול שאלה בעניין העדה האתיופית? בבקשה. זה לא יגזול זמן, זה חלק מהזמן. אתה רוצה לצרף פשוט את התשובה.
+
+
+ בסדר. אני גם רציתי לוותר על השאלה, אבל כיוון שאני חדש ואני צריך להתחיל להתרגל לדבר, אני אעלה בכל מקרה.
+
+ אתה לא חייב, דרך אגב.
+
+
+ היו פרסומים בעניין הזה בטלוויזיה בחו"ל וגם בארץ. אני רק רוצה לשאול: מכיוון שזה נוגע במשרד הבריאות, האם מידע כזה גורם לכם לבדוק לעומק אם זה נכון או לא נכון, ואם זה נכון, האם יש כוונה לנקוט אמצעים אישיים? כלומר, את האחראים הישירים – להוריד אותם מהתפקיד? ועדת חקירה? זה דבר שהוא לא כל כך פשוט, והייתי רוצה לשמוע את כבוד סגן השר, מה ידוע לך בעניין הזה.
+
+
+ תודה.
+
+ נלך אחד אחד: בבריאות הנפש, חברת הכנסת פני��ה, עצם הדבר שאנחנו עושים כרגע את הרפורמה, זאת אומרת שהולכת להיות תחרות בין ארבע קופות-החולים. זאת אומרת, אם יש בעיה במקום אחד, אפשר לעבור למקום שני, וזה יביא גם לסיוע במקומות הרחוקים, שלא קיבלו שום טיפול בבריאות הנפש. יתחילו שם לקבל, ועד עכשיו במקומות הרחוקים לא היה שום טיפול בבריאות הנפש. מהיום, מהרגע הזה, הם בתוך תחרות.
+
+
+ האם תהיה חשיבה לצמצם את האוטונומיה של ראשי המוסדות?
+
+ איפה, בבריאות הנפש?
+
+
+ כן.
+
+
+ אני לא יכול לענות לך על זה, אני לא יודע. אני לא חושב. אבל כרגע אנחנו בהתחלה של הרפורמה. כפי שאמרתי קודם, יש לי הרבה תיקונים לרפורמה. נתחיל את הרפורמה, נראה אחר כך מה לעשות. 
+
+ הדבר השני, בעניין יוצאי אתיופיה: כמובן, לי, אישית, לא הייתי מודע לזה, ואני רואה בחומרה את הסיפור הזה, חד-משמעית. את יודעת, חברת הכנסת פנינה, פנית אלי וקבענו פגישה, נכון?
+
+
+היא תתקיים אחרי ישיבת המליאה.
+
+ כן, אבל אמרו לך שאנחנו אמורים להיפגש על הנושא הזה. ביקשת ממני, ובהחלט, אני משתדל להביא את אנשי המקצוע. אם לא בפגישה הזאת, נקיים עוד פגישה. בהחלט, אני לא מוכן לעבור על זה לסדר-היום. אני אבדוק את זה. ועדת חקירה זה מיותר, אבל בדיקה במשרד הבריאות כן. אני לא אתן לטייח.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מרגלית לא נמצא פה, אני רואה. חברת הכנסת – – –
+
+
+ לא לא, אני נמצא.
+
+
+ אתה בתא המומחים, לא ראיתי. הסתכלתי לכיוון מקומך, שאני כבר מתרגל אליו. בבקשה, אדוני.
+
+
+ זה כמו בהוקי קרח, מדי פעם אתה צריך לצאת לפני שאתה חוזר לזירה.
+
+אז, אדוני סגן השר, היום אתה מסיים או בימים אלה אתה מסיים כהונה של ארבע שנים כסגן שר. בעצם אין שר בריאות בישראל בתקופה הזאת – –
+
+
+ יש.
+
+
+ – – יש, עם הרבה אחריויות נוספות. אנחנו קוראים הבוקר ואנחנו שומעים שבעצם תוחלת החיים, גם בגליל וגם בנגב, היא שמונה שנים פחות מתוחלת החיים במרכז. ובכלל, כשאנחנו מסתכלים על הנושא של הרפואה הציבורית באזורים המרוחקים יותר – אני במקרה עכשיו יודע את זה גם כי הבת שלי, שלומדת בתל-חי וגרה במשגב-עם, קבעו לה תור ל-MRI לעוד 26 חודשים. ולקראת זה שהולכת להיות ממשלה חדשה וכנראה הולכים להיות קיצוצים בתקציב בכל מקרה, תחת כל מדיניות, כזאת או אחרת, מה אתה חושב שאפשר לעשות כדי להשוות יותר את שירותי הבריאות במקומות הרחוקים מהמרכז למקומות במרכז?
+
+
+ תודה, אדוני. קודם כול, עשיתי. עד כמה שידוע לי, הנתונים האחרונים, הנתונים שאנחנו קוראים הם מלפני שלוש שנים. הנתונים האחרונים – בהחלט יש צמצום בפערים. אף פעם לא היה שמונה שנים; היה מדובר על ארבע, שלוש שנים, וגם זה הצטמצם. כל פער בתוחלת החיים זה נורא ואיום, אבל בהחלט עשינו את הצעד הזה. פתחנו חדרי מיון, כמו שאמרנו, פתחנו יותר מרפאות, הרחבנו את בתי-החולים – את כל הדברים עשינו כדי שהפריפריה – וגם הבאנו – רופאים שגרים בפריפריה יקבלו מענק מיוחד של 300,000 שקל, 500,000 שקל. יש לנו ויכוח כרגע על המס, אבל בעיקרון, בהחלט, בהסכם הרופאים נתנו את הדעת על הקטע הזה. ולכן אני חושב שזה בסדר – עדיין זה פער, אבל בהחלט, אנחנו מתקדמים ומשתפרים.
+
+
+ אולי עוד הערה אחת, ברשותך: אם אתה מסתכל על מרכזי המצוינות שיש, מרכזים מיוחדים בבתי-חולים כאלה ואחרים, כמעט שאין כאלה בבתי-החולים שבפריפריה. ואז, הרבה מאוד מהשירות – – –
+
+
+ יש הרבה. אני לא רוצה לפרט, כי זה לא תפקידי כסגן שר הבריאות לפרט איפה יש מומחים גדולים, מיוחדים, בפריפריה. תאמין לי ��יש. אני לא רוצה להגיד כרגע איפה, אבל בהחלט יש רופאים גדולים בפריפריה, יותר טובים מבמרכז. זה לא בדיוק. באוזן אגיד לך שמות של רופאים.
+
+ב. בנושא ה-MRI: כפי שאמרתי קודם, אתה תפנה אלי, לא כי זה אישי, כי מגיע לך או לא, ואני אבדוק למה זה לוקח זמן. ואם זה לוקח זמן, יש לי דרכים "לחנך אותם" איך לקצר את הזמן: א. לא אתן להם לעשות כל מיני תיירות מרפא; ב. שיפתחו עוד שעה.
+
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת גרמן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת מאיר כהן.
+
+
+ שתי שאלות קצרות. כבוד סגן השר, יש פער מקומם במחירי תרופות שהן מצילות חיים, בין המחיר שלהן פה בארץ לבין המחיר בארצות-הברית. אני אתן כאן שתי דוגמאות, אבל לדעתי יש דוגמאות רבות. למשל, תרופה בשם "סיפרוליס", שהיא תרופה לסרטן הדם, מחירה בארצות-הברית 11,000 דולר, שזה פחות מ-40,000 שקל; בארץ 104,000 שקל. תרופה אחרת בשם "קסטנדי" לסרטן הערמונית. מחירה בארצות-הברית 9,000 דולר, לעומת 70,000 שקלים בארץ. שאלתי: מדוע אין פיקוח על מחירי תרופות מצילות חיים?
+
+ הנושא השני זה נושא הפלרת המים. מדינת ישראל היא אחת הבודדות שיש בה חובת הפלרה. יש, נדמה לי, שתי מדינות נוספות: אירלנד ואיזשהו מחוז באוסטרליה. בשום מדינה בעולם לא מחייבים הפלרה. מה שקורה במדינה, שאנחנו מוציאים יותר מ-36 מיליון שקלים על הפלרת כל המים במדינת ישראל, כאשר רק 2% מכל המים משמשים לשתייה ולמעשה באמת מועילים בנושא ההפלרה. הרי אין ויכוח – ברור שלא המדיח ולא מכונת הכביסה, לא הכלים וגם לא החקלאות, וגם לא אנחנו שמתרחצים, וזה 68% מהשימוש של המים, אין ספק שלא זקוקים להפלרה. נוסף על זה, החומר שבו אנחנו מפלירים נחשב חומר מסוכן; הוא מובל במכלים, וצריך מאוד מאוד להיזהר בתוספת שלו. הוא מזיק לנשים הרות ולנשים מניקות; הוא מזיק לאנשים חולים. למעשה צריכים אותו אך ורק הילדים, כך שבהחלט היה אפשר לתת לילדים טיפול או על-ידי כדורים, כמו שנעשה בגרמניה, או על-ידי חינוך, וכבוד השר בהחלט יכול להתגאות בכך שהחינוך לבריאות השן הוטמע בבתי-הספר. אמי זיכרונה לברכה הייתה אומרת שאין שוחטים פרה כזו גדולה בשביל שניצל כל כך קטן. ושאלתי היא, מדוע מדינת ישראל ממשיכה עם האבסורד של ההפלרה?
+
+ושאלה אחרונה, קצרה ביותר, בנושא ועדת-מור-יוסף, שהמסקנות שלה ניתנו כבר לפני שנה. הוועדה באה להסדיר את נושא הפריון בישראל, ובמיוחד את נושא הפונדקאות, ואני הייתי רוצה לדעת האם משרד הבריאות מתכוון לאמץ את מסקנות הוועדה, שלמעשה באמת תביא לפתרון לרווקים, לרווקות וגם לזוגות הומוסקסואלים – –
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – שמעוניינים בפונדקאות.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ תודה. לגבי השאלה הראשונה: מחירי התרופות בקדנציה הנוכחית ירדו ב-25%. בתקופתי. 25%. משרד הבריאות מפקח על מחיר התרופות. נכון. הוא יעשה את הכול כדי לצמצם את הפערים, אבל קודם כול הורדתי כמה שאני יכול. מה שיש בסל זה אוטומטית – – –
+
+
+ האם יש פיקוח?
+
+
+ אנחנו מפקחים. אמרתי, כן. משרד הבריאות מפקח. זה לא כמו חלב בפיקוח, או דברים – – –
+
+
+אז איך יש הבדל של 250%?
+
+
+ כי יש הבדל. למה יש הבדל בקוטג', ויש הבדל בכל מיני דברים? לצערי. לצערי. זה – – –
+
+
+ אלה תרופות מצילות חיים.
+
+
+ אוקיי, אז פעם אחת דיברנו על – פעם חשבתי שצריך להוריד מע"מ מתרופות, מי שמביא מחוץ-לארץ. גם זו סוגיה שצריך לדון בה. האוצר נגד זה. גם את זה נצטרך לבדוק במהלך הקדנציה, למה לא – מה שלא בסל. מה שבסל זה לא משנה, זה בסדר, אבל בהח��ט אנחנו מפקחים.
+
+הפלרת המים: את נתת נאום שלם על הפלרת המים – מסוכן, לא מסוכן. לעומת הנאום שלך יש לי נאום ארוך פי-עשרה – הפוך גם כן. ולכן – תפקידי לא להתערב בזה. אני לא מבין בהפלרת המים, אין לי מושג בזה, מי שמטפל זה – – –
+
+
+ אולי צריך להקים ועדה?
+
+
+ רגע, רגע. אני העברתי את זה לאנשי מקצוע במשרד הבריאות, הם מטפלים בזה. הם הגיעו למסקנה – זה המצב, זה טוב. אז אם יש, את רוצה לפנות עוד הפעם, אני אשמח, אני אתן להם את זה עוד פעם לבדיקה.
+
+
+בהחלט. אני אשמח שתהיה ועדת בדיקה בנושא.
+
+
+ ועדת-מור-יוסף: קיבלתי. זה לקדנציה הבאה. נבדוק.
+
+
+ועדת מור-יוסף?
+
+
+אז אמרתי: קיבלתי – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – נבדוק את זה בקדנציה הבאה.
+
+
+ תודה. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה.
+
+
+ אדוני סגן השר, תועלתו הרפואית של צמח הקנאביס להפגת כאבים ולהקלת סבלם של חולים ידועה – –
+
+
+ אוו, וואו.
+
+
+ – – ידועה זה זמן רב. ממשלת ישראל הכירה בכך, ומאז 2001 היא מחלקת קנאביס רפואי לחולים, היום – נכון להיום – לכ-7,000 איש. יתר על כן, ב-2011 החליטה ממשלת ישראל להסדיר את הפיקוח על קנאביס רפואי. עם זאת, החומר עדיין מוגדר בפקודת הסמים חומר ללא תועלות רפואיות, ולכן אין בסמכות רופא לרשום אותו, דבר שמערים קשיים ביורוקרטיים ומהותיים על חולים שנזקקים לקנאביס רפואי. ברצוני לשאול: מדוע לא הוסדר העניין עד היום ומתי מתכוון המשרד לעשות כן?
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ תודה.
+
+
+ לא מתכוון. חד-משמעי.
+
+
+ בניגוד להחלטות – – –
+
+
+ אני אסביר. תנו לי, אני אסביר. אמרתי, אני לא מתכוון לסדר את זה. קנאביס הוא סם. יש אנשים חולים, לא עלינו, שאין להם פתרון, וצריך לתת להם להקל את סבלם. בהחלט.
+
+
+ – – –
+
+
+ רגע. בהחלט כן. ולכן, על-פי מרשם – מרשם על זה, מקבלים את זה. אין שום בעיה.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני אומר, אני בדקתי. זה הנושא הכמעט-יחיד במשרד הבריאות שסירבתי לטפל בו – קנאביס. אני אסביר לכם למה: בא השר לביטחון פנים אלי ואומר לי שאחת הבעיות בקנאביס, כן, שנכון שזה רק מרשם – מגדלים את זה בארץ, ואני לא רוצה להגיד לכם כמה מזה יוצא בכלל לידיים לא רצויות, וזה בעיה. חשבנו גם שאחד הפתרונות יהיה לייבא את זה מוארז, כמו תרופה – יש בהולנד – וחשבנו לתת את זה כמרשם. כרגע מגדלים את זה. מגדלים את זה. זה עושה בעיה גדולה. אני לא רוצה לפרט כאן. זה נושא שאני אישית סירבתי לטפל בו, רק המנכ"ל. אני יכול להגיד לך את זה, אני לא חושב שצריך הרבה – יש הרבה מה לעשות שם. צריך מאוד מאוד מאוד מאוד לפקח שם, בלי לפרט כאן כמה.
+
+
+ יש החלטת ממשלה שהחליטה לפקח – – –
+
+
+ בסדר. הממשלה – יכריחו אותי להוציא קנאביס – –
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – אז שהם יעשו את זה, אני לא.
+
+
+ תודה. חבר הכנסת כהן, אחריו – חברת הכנסת – – –
+
+
+ זו בעיה, אתם מודעים גם כן, אבל אני כרגע לא מפרט הרבה.
+
+
+ – – –
+
+
+ עדיף שלא נפרט.
+
+
+ לא, כי אני חושב שנתת תשובה חדה.
+
+
+ כן.
+
+
+ בין שמוצאת חן בעיני השואלת – –
+
+
+ כן – – –
+
+
+ – – או לא, התשובה היא חדה. בבקשה, אמרתי, חבר הכנסת כהן, ואחריו – חברת הכנסת יפעת קריב. בבקשה, אדוני.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, אני חייב להגיד שכראש עיר הרבה מאוד שנים, מאז – תסתכל עלי, כבוד – אני רוצה – – 
+
+
+ כן, אני רשמתי – – –
+
+
+ – – שלא תגיד שאני לא רוצה לשבת אתך.
+
+
+ רשמתי את השם שלך.
+
+
+ אני רוצה להגיד שבניגוד להרבה מאוד שרים וסגני שרים, אוזנך כרויה לראשי ערים ולציבור, ועל זה תבורך.
+
+
+טוב שאמרת את זה אחרי הבחירות.
+
+
+ בדיוק.
+
+
+ לפני הבחירות זה היה מוריד לי שני מנדטים.
+
+
+ אגב, אמרתי לך את זה גם לפני הבחירות, וזה הוריד לך מנדט.
+
+
+ כן.
+
+
+ לא משנה.
+
+ עכשיו, אני רוצה להגיד שני דברים.
+
+
+רק תוסיף לי – – –
+
+
+האחד – מהר מאוד הבנתי כראש עיר שאחת הבעיות הגדולות של הרפואה הישראלית היא בחלוקה של הכסף על-פי שיטת הקפיטציה לקופות. ואתה יודע את זה, ודיברנו על זה. אני רוצה שידעו חברי חברי הכנסת, ואדוני היושב-ראש, תקשיב: הקופות מקבלות על-פי חלוקה של קפיטציה. ויוצא, נניח, שלנגב או לגליל הן מקבלות מיליארד שקלים, ולגליל עוד מיליארד שקלים. עד כאן הכול טוב ויפה. אין שום רגולציה שבודקת שמיליארד השקלים שאמורים להיות לנגב או לגליל – אכן, הכסף הזה מגיע לנגב ולגליל. ויוצא אפוא – מבדיקה שאני עשיתי – אני יושב-ראש השדולה לצמצום הפערים בנגב, לפני שהגעתי כאן, לכנסת – הסתבר שאנחנו מעריכים שכ-200 מיליון שקלים נגרעים כל שנה מתקציבים שאמורים להגיע לפריפריה, כי הם מוצַאים במרכז הארץ, כי אלה מקומות שהם תלויי – – –
+
+
+ במשרד הבריאות?
+
+
+ לא, אני מדבר על הקופות – – 
+
+
+שר הבריאות – – –
+
+
+ – – על-פי חלוקת – – – לא לא לא לא.
+
+
+אני אומר לך – – –
+
+
+ על-פי חלוקת הקפיטציה. 
+
+
+אבל אני אומר בדיוק הפוך.
+
+
+ לכן – אני קיבלתי הבטחה מהמנכ"ל שלך שיעשו פיילוט אחד, או בנגב או בגליל, על חלוקה אזורית. זאת אומרת שאם בשנת התקציב הבאה – ואני רוצה להעלות את זה בכנסת כהצעת חוק, שמישהו יפקח שאכן קופת-חולים – ב"מכבי", בשאר הקופות, הכסף המיועד לגליל ולנגב אכן יוצא בגליל ובנגב.
+
+אני רוצה לספר משהו שהוא מאוד עצוב: הסתבר לי, כשבניתי את המרכז הרפואי שאתה עזרת לי לבנות, שתושב מרכז הארץ שהגיע בשעות הלילה לקבל עזרה רפואית, הקופה החזירה לאותו מוסד שנתן את העזרה הרפואית 99 שקלים. בגליל ובנגב הם החזירו 49 שקלים. זה דבר איום ונורא. דבר אחד.
+
+הדבר השני – אני מבקש תשובה על זה; ולשמוע כאן שבאמת תהיה רגולציה, כי אתם התחייבתם.
+
+
+ תצטרך על זה – על ה-99, 49 – אני אבדוק את זה אישית. אבל מישהו יכתוב לי את זה.
+
+
+ אתה תקבל את כל הנתונים.
+
+ הדבר השני: יש זליגה נוראה מהרפואה הציבורית לרפואה הפרטית. רופאים טובים מהרפואה הציבורית עוזבים לרפואה הפרטית, ואנחנו מנסים לעשות ההפך. בבית-חולים סורוקה הצליחו לגייס את פרופסור גידי סהר, שעושה עבודה נפלאה, אבל כל פעם שמשכורתו מתפרסמת אנחנו צריכים – ראשי הערים – לצאת ולהגן עליו. אני מאוד מבקש ממשרד הבריאות לנסות לבנות איזו תוכנית חומש איך עוצרים את הזליגה הזאת. אדוני, אני מבקש את התייחסותך. תודה.
+
+
+ תודה רבה לך.
+
+
+אוקיי, אז קודם כול, בהחלט יש זליגה מהממשלתי, מהרפואה הציבורית, לרפואה הפרטית. בהחלט. אנחנו עושים את הכול, כמה שאפשר, להפסיק את זה. אחד הדברים – אנחנו נותנים מענקים לרופאים, להשאיר אותם ולהעביר אותם מהמרכז; שאנשים יישארו, כמה – הרופאים הגדולים, אני מדבר, הטובים. אנחנו מנסים לעודד את המקצועות במצוקה, שיהיה – לעבות רופאים במקצועות האלה. עשינו את הכול שאנשים לא יצטרכו – רגע. אמרתי – – –
+
+
+ ומנכים להם 50% מס – – –
+
+
+ לא לא לא לא, אל תגיד מנכים, עדיין לא מנכים, כי יש ויכוח גדול, ואנחנו בימים אלה דנים – – – כי אני מתנגד בחריפות להורדת מס מהמענקים שמקבלים.
+
+
+– – –
+
+
+אני לא יודע. 
+
+
+ אבל הרופאים לא מגיעים, כי כשמסתבר להם שמנכים – – –
+
+
+ רגע, תתפלא לשמוע, אדוני, השבוע ישבתי על הנתונים העדכניים. המענקים אזלו, יש מקצועות שהתמלאו, מה שהיה במצוקה – – –
+
+
+  – – –
+
+
+ אדוני, תשמע אותי, תאמין לי – – –
+
+
+ בבקשה, סליחה. 
+
+
+ אתה יודע, אני אומר את האמת, לא – קיבלתי תלונה מהרופאים במרכז שרופאים בורחים לפריפריה. יותר הולכים לפריפריה מאשר למרכז בגלל המענקים. למה זה? כי קיבלו את המענקים, מקבלים מענקים. אז אני צריך לשמור שהמענקים של 500, 300, יישארו, כי זו הסיבה שיבואו, כי זה היה כדאי. מ-300, אם יישאר לו 168, לא בטוח שכדאי לו, וזה תפקידי ואני לוחם על זה. הייתה לנו ישיבה בוועדת כספים, ואני מתכוון שברגע הראשון שתהיה ועדת כספים חדשה, אני בהחלט הולך להעלות את זה עוד הפעם – מביא את מס הכנסה; חבר הכנסת גפני עזר לי בזה, אבל לא הגענו לסיכומים. מס הכנסה היו שם, היו הרבה ויכוחים. אני מתנגד להורדת המס לרופאים. אני יודע: 300 זה 300, 500 זה 500, וזה לא מינוס ולא פלוס. אני לא יודע אריתמטיקה, אמרנו שאין לי ליבה, אז אני לא יודע כמה זה פלוס ומינוס; אני יודע – אמרו לי 300 זה 300.
+
+
+ אני אשלח לך את הנתונים.
+
+
+ יש לו, הוא צריך לשלוח לך נתונים.
+
+
+ כן, תשלח את זה. 
+
+
+ תודה. חברת הכנסת קריב, אחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין, אחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואם חבר הכנסת מקלב יהיה פה, הוא יהיה אחרון השואלים. בבקשה, גברתי.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, אדוני סגן השר, שתי שאלות קצרות אשאל. 
+
+ השאלה הראשונה קשורה לנושא האחרון שאתה דיברת עליו – הפרטה של מערכת הבריאות לתלמיד. אני רוצה להתייחס ספציפית לנושא של האחיות בבתי-הספר. אני יכולה להגיד לך, אני אימא מודאגת. אימא מודאגת כבר הרבה מאוד שנים. אין היום שירותי אחיות בבתי-הספר, המערכת הזאת מופרטת. זה נושא שבשנה שעברה התעסקנו בו והתעסקו בו הרבה מאוד גופים ואנשים, ומערכת הבריאות יצאה לפיילוט שאתה גם הזכרת. באשקלון זה במחוז דרום, הפלא ופלא, הפיילוט הצליח, אתה אמרת את זה גם בדבריך. ואף שהוא הצליח, החלטתם בכל זאת לצאת למכרז נוסף של שלוש שנים, ולמרות ההצלחה – לא להשתמש בנתונים האלה, וללכת להפרטה של נושא האחיות בצורה שאינה הולמת את ההצלחה שהייתה בפיילוט. מעבר לזה, בדקתי את נושא התקציב, ואנחנו נשקיע בנושא ההפרטה הרבה מאוד כסף, למעשה את התקציב הגבוה ביותר שהושקע עד היום בנושא הזה, כך שזאת לא בעיה של תקציב. אני שואלת את עצמי פה מה העיקר ומה הטפל. האם העיקר הוא באמת לצאת להפרטה, או העיקר הוא לנסות להתמודד עם התקציב ולתת את השירות הראוי לילדינו בבתי-הספר. תראה, אני אימא לארבעה ילדים, שלושה מהם במערכת החינוך, אני מודאגת יום-יום מה יהיה אתם אם הם יצטרכו אחות. וזה נושא מאוד רחב ומאוד גדול, אני לא אכנס אליו, אנחנו יודעים. זאת שאלתי הראשונה, כי זה באמת סוגיה שמבחינתי היא מאוד חמורה – שפוגעת בילדינו במערכת החינוך.
+
+ השאלה השנייה קשורה לנושא של ילדים אלרגים למזון. אני חושבת שבמהלך הקדנציה דיברתי אתך, או עם משרדך בנושא הזה. תראה, אנחנו יודעים שתופעת האלרגיה למזון הולכת וגוברת בקרב ילדים. בבית-החולים "אסף הרופא" מתקיים טיפול שמציל חיים; מי שמוביל אותו זה פרופסור יצחק כץ. זה טיפול שבעצם מוציא את הילדים מהאלרגיה, ומוציא אותם מסכנת החיים. הטיפול מצליח. בהרבה מאוד מדינות בעולם לומדים מהטיפול הזה ומיישמים אותו. בישראל הטיפול לא מוכר, והוא מיועד כרגע רק לילדים שיכולים להרשות לעצמם. הטיפול נעשה בעצם באופן פרטי בתוך בית-החולים "אסף הרו��א", והוא עולה הרבה מאוד כסף. אם יש לנו טיפול מציל חיים, אם יש לנו פרופסור שבוחר לעבוד ברפואה הציבורית, ולעשות דבר שהוא למעשה מאוד גדול, למה אתם כמשרד הבריאות בעצם לא לוקחים את זה, מאמצים את התוכנית הזאת, ונותנים לכלל הילדים האלרגים במדינת ישראל להיות חלק מהטיפול הזה, לפחות את האפשרות להשתתף? כרגע זה רק למי שיש לו כסף. תודה רבה.
+
+
+ תודה.
+
+
+ נתחיל מאחיות בתי-הספר. כפי שאמרתי, הצליח מאוד. אף-על-פי שהצליח, בשנה אחת אנחנו לא מודדים, אין. צריך לזכור שבריאות התלמיד – היה פעם במשרד הבריאות, לפני כמה שנים, ונכשל טוטלית, ובגלל זה הלכנו להפרטה. לא אני, זה לא היה בתקופתי. בתקופתי, לשמחתי – הראשון שהחזיר, ביטל החלטות. החזרתי את זה למשרד הבריאות, גם זה וגם בנושא ניצולי שואה, בהוסטלים שם. לכן החלטתי ששנה אחת זה לא מספיק, אנחנו נצטרך עוד הסכם – ולראות איך זה עובד. אנחנו עוקבים כל כמה שבועות איך זה עובד. בתקופה הקרובה החברה השלישית, כפי שאמרתי קודם, נכנסת. אנחנו נבדוק ונעקוב, ולכן אי-אפשר כרגע לשנות.
+
+
+ כל שנה כישלון ושנה הצלחה, ולמרות זאת אתם בוחרים להמשיך בדרך שלא הצליחה.
+
+
+ אבל שם זה היה כישלון הרבה שנים, ולכן משנה אחת אי-אפשר להגיד. אנחנו נראה, נבדוק את זה. אי-אפשר מבדיקה של שנה אחת לראות שהכול בסדר, לא.
+
+ דבר שני, ואת זה אני רוצה להגיד לך, הנושא של אוכל ואלרגיות זה שני דברים שונים – א. מה שצריך, צריך להגיד לוועדת הסל. ועדת הסל סוברנית להחליט אם צריך לתת את השירות הזה, אני לא. היא תגיש את זה כפי שהיא עשתה – למשל, ועדת הסל הכניסה מניעת עישון, הכניסה; מטס פצועים, הכניסה. היא סוברנית להכניס את זה. ויכול להיות מאוד שאם תגישי את זה, את או הורים, לוועדת הסל – אבל תזכרי, צריך להגיש את זה עד 1 במרס, כי בוועדת הסל הבקשות נסגרות עכשיו, בתוך החודש הזה, עד סוף החודש. וזה הדרך. 
+
+דבר שני כאן, אני בודק אפשרות – גם בגלל ויכוח עם המשרד וגם בגלל מחיר האוכל. יש כל מיני אנשים שיש להם אלרגיות והם צריכים אוכל מיוחד. אני בודק אם יש אפשרות לעשות על זה ויכוח או לא. אני לבד נפגשתי פעם עם חברת "אסם" והתחננתי לפניהם שיעשו כל מיני – האיש כבר לא בחיים, המנהל שהיה. דיברתי אתו, נפגשתי אתו, ביקשתי שיחייב עבור כל אוכל שיש – לחייב אותם גם לעשות עבור אלרגיות וכל מיני דברים. 
+
+
+ פס ייצור לאלרגנים זה משהו שמקובל בכל העולם.
+
+
+ כן, זה התרחב, אבל לא מספיק עדיין, בהחלט לא.
+
+
+ תודה. חברת הכנסת רוזין, בבקשה. 
+
+
+ כבוד השר, הערה מקדימה. לא כל השירותים החברתיים או הבריאותיים שהופרטו, הופרטו מפני שהשירות נכשל. הרבה פעמים אפשר לתקן שירות, לא חייבים ישר להפריט, להעביר אותו לידיים פרטיות, ואנחנו רואים את זה בהרבה מאוד דברים. האוצר מייבש את השירות, אין מענה הולם, ואז אומרים: חייבים להפריט, כי הוא לא מתפקד מספיק טוב. אנחנו מכירים את זה גם מבריאות הנפש והרפורמה של בריאות הנפש. 
+
+אבל, לשאלתי – ב-2007 גובשה תוכנית בין-משרדית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית. תוקצבו לכך 15 מיליון. לצערנו הרב, בתוך התוכנית נקבע שתוקם חלופת אשפוז לנפגעות תקיפה מינית, והיא לא תוקצבה בתוכנית. בהמשך הדרך ניסינו לטפל בנושא דרך בית-החולים כפר-שאול, זה לא הצליח. ב-2011 הובטח לנו שתוקם מחלקה כזאת בבית-החולים איכילוב. היה סיכום, שיתוף פעולה בין משרד הבריאות לבית-החולים איכילוב. שמונה מיטות שיקום הוסבו ליחידת אשפוז חלופית לנפגעות תקיפה מינית. לצערנו הרב, בשל מחלוקת בין משרד הבריאות לבית-החולים איכילוב, היחידה לא הוקמה. ממה שאני מבינה – היחידה לא הוקמה כיוון שמשרד הבריאות בעצם לא הסכים לתת התחייבות להמשך תקציב היחידה, ובית-החולים איכילוב לא הסכים להקים בלי התחייבות כזאת. 
+
+ אני רוצה בעצם לשאול, מה הולך להיות עם אותן נפגעות תקיפה מינית? אנחנו מדברים על הקצה של הקצה. אותן נשים שנפגעו בעיקר בילדות מקרובי משפחתן, אבא, סבא, דוד. אותן נשים מגיעות למצב שהן אינן מתפקדות, הן נכנסות ויוצאות מבתי-חולים פסיכיאטריים, בתי-חולים שבהם הן מאושפזות ביחד עם גברים. חלקם פוגעים בהן שוב; הן נפגעות שוב בבית-החולים הפסיכיאטרי. יתרה מכך, מי שמטפל בהן, הרבה פעמים אלה הגברים, אחים שקושרים אותן בכוח למיטה, מאכילים אותן בכוח, והפגיעה רק מתחזקת, הפוסט-טראומה רק מתגברת. אותו צוות שמטפל בהן אינו מומחה לטיפול בנפגעות תקיפה מינית. אנחנו יוצרים רק פוסט-טראומה נוספת, יוצרים מצב שהן יוצאות מבית-החולים, מאושפזות שוב בבית-החולים; זה פשוט סכנת נפשות. הנשים האלה פוגעות בעצמן, הן נפגעות שוב ושוב מחוץ לבית-החולים ובתוך בית-החולים ואין להן מענה. תודה. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ לשאלתך – זה פשוט מאוד. בזמנו, ב-2011, מה שהזכרת, אני דחפתי להעביר את התקציב. אני דחפתי את זה, להעביר את התקציב הזה. אני, קשה לי להתחייב כל שנה על כסף שאין לי. קיבלתי כסף; אמרתי: רבותי, תעבירו את זה, תתחילו. אני חושב שהנושא הזה צריך טיפול. אני מוכן לבדוק את זה עוד הפעם, לראות אם אפשר להמשיך את הטיפול. אבל הסיבה – משרד הבריאות לא יכול להתחייב על כסף שהוא לא קיבל, כי אז אני צריך להוריד ממשהו אחר, כשגם את זה אין לי.
+
+
+ אי-אפשר לבקש מבית-החולים לפתוח מחלקה? – – –
+
+
+ בית-חולים, אז זה מתחיל – את מכירה איך הם בבתי-חולים בוכים שאין להם כסף? אני לא רוצה להגיד לך מה יהיה ממילא עם מה שיש לי, על מנות דם וכל מיני סיפורים.
+
+
+אבל הנפגעות נופלות בין הכיסאות.
+
+
+ אז אני, את הכסף הזה, שאת מדברת עליו, אני זה שדחפתי להעביר את זה, התעקשתי שצריך; אני חושב שזה חשוב. בקטע של מה שצריך שם, אז להגיד לך שמשרד הבריאות יכול להתחייב קשה לי, כי אין לי כיסוי לזה.
+
+
+ טוב. תודה. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה.
+
+
+ – – –
+
+
+ חברת הכנסת מיכאלי. יש חבר הכנסת מיכאלי, אבל אתה לא נרשמת, אדוני. ביקשת? לא ברשימה. בכל מקרה, חברת הכנסת מיכאלי היא הבאה בתור, היא השואלת. בבקשה, גברתי.
+
+
+ תודה רבה. כבוד השר – – –
+
+
+סגן השר – – –
+
+
+ כבוד סגן השר, כמובן, אני מתנצלת, לא התכוונתי לעשות נזקים קואליציוניים עתידיים.
+
+ישראל נשארה אחת המדינות היחידות בעולם, ובוודאי בין המדינות המערביות, שאוסרת, מאז שנת 1977, על גבר שקיים יחסי מין עם גבר אחר לתרום דם כל חייו. השאלון של מד"א, למרות פניות חוזרות אל משרד הבריאות, נותר כזה שלא מאפשר להומוסקסואלים לתרום דם. אנחנו מבינות ש-34% מנשאי האיידס בארץ הם באמת הומוסקסואלים, אבל השאלה היא, האם זאת סיבה טובה לפסול באופן כל כך גורף אוכלוסייה שלמה באופן סטריאוטיפי ומזיק? והאם אי-אפשר לייצר איזו בדיקה פשוטה שהגיוני לעשות גם לכלל האוכלוסייה? שכן יש דרכים רבות להידבק באיידס, כולל יחסי מין הטרוסקסואליים, כמובן. האם לא ראוי לבטל את האיסור הזה היום? 
+
+
+ תודה.
+
+
+ אני לא מכיר את הנושא, חד-משמעית, אני לא יודע מה זה. ולכן – – –
+
+
+ מישהו ענה בשם המנכ"ל שלך.
+
+
+ אוקיי, אז תפנו למנכ"ל, שהו�� יטפל בזה. מה שמנכ"ל עושה – – –
+
+
+המנכ"ל, הוא לא עובד אצלך? אני לא הבנתי.
+
+
+כן, אז אני אמרתי, הנה – – –
+
+
+ אז כבר פנו וזה מה שהוא ענה. הוא ענה: 34% מהנשאים הם הומוסקסואלים; זה מספיק טוב בשביל לפסול אותם. אני חושבת שזה לא מספיק טוב. האם תהיה מוכן – – – מזה?
+
+
+אם המנכ"ל חושב שזה טוב, זה טוב.
+
+
+ תודה. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. נרשמו חברי הכנסת מקלב, אגבאריה ואחמד טיבי. אף אחד מהם כרגע לא נמצא באולם. אם יהיו – ישאלו, אם לא יהיו – לא ישאלו. בבקשה, אדוני, ביקשת לברך קצרות. אנא, בקצרה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מכיוון שסגן שר הבריאות, שר הבריאות בפועל, עושה לנו בדבריו סיכום של הקדנציה הקודמת, בוא נזכור איפה הוא התחיל ואיפה הוא נמצא היום. ולדעתי, סגן שר הבריאות הביא מהפכות בכמה וכמה תחומים במשרד הבריאות, וההישגים האלה, תמיד שוכחים אותם, תמיד זוכרים רק את הדברים שנותרו פתוחים.
+
+ואני יודע, אדוני סגן השר, שרצינו עוד כמה וכמה דברים להספיק בממשלה הקודמת, ואני יודע שאתה תמכת בזה גם בשביל לנסות לשנות אותם. גם בתחום של ביקורי פתע שערכת בבתי-החולים הבעייתיים שאנחנו, לצערנו, כנראה לא מספיק טיפלנו בהם, באותם חולים, ובעקבות כך היו כמה וכמה שינויים; וגם בבתי-החולים הכללים. אנחנו יודעים שיש בעיות אשפוז, וחסרות עדיין מיטות, וחסרים עדיין תקנים, ואין רופאים ואין אחיות. אבל אנחנו מאמינים שבעזרת השם העשייה שלך תימשך גם בקדנציה הזאת. תודה.
+
+
+ תודה רבה לך, אדוני. אתה רוצה לענות על הברכה? אתה לא חייב, אתה קיבלת מחמאות.
+
+
+כל המברך – מתברך.
+
+
+ נכון. תודה רבה. אני מאוד מודה לך, סגן שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן, על הדיווח.
+
+ובכן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי ולא ביום שני, ביום שלישי, ט"ז באדר התשע"ג, 26 בפברואר 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
+
+הישיבה ננעלה בשעה 15:55.
+
+