diff --git "a/27426/normalized.transcript.txt" "b/27426/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/27426/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+בוקר טוב. היום כ"ט בניסן תשע"ג, 9 באפריל 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת בפגרה. הישיבה מתקיימת בעקבות קבלת מספר דרוש של חתימות של חברי כנסת מן האופוזיציה. נעתרתי לבקשתם לקיים דיון שלא מן המניין בפגרה. סעיף ראשון, הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, ההסכמים הבאים: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר התיאום של שירותי חיפוש והצלה ימיים ואוויריים, הסכם דו-צדדי בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת איטליה בדבר הכרה הדדית למטרת המרת רישיונות נהיגה, הסכם דו-צדדי לשירותי אוויר בין ממשלת מדינת ישראל לבין מדינת גאורגיה, וכן, הסכם בין מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של בולגריה בדבר הפקה משותפת של סרטי קולנוע. תודה. תודה למזכירת הכנסת. אני מנצל את הישיבה הזאת על מנת לטפל בעניין שלא יכולנו מבחינת התקנון לטפל בו רשמית לפני שיצאנו לפגרה. אני מתכבד להודיע, בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק הכנסת, כי סיעת העבודה, הגדולה בסיעות האופוזיציה, הודיעה לי כי חברת הכנסת שלי יחימוביץ תכהן כראש האופוזיציה. בהתאם לחוק, עם מסירת הודעה זו מתחילה חברת הכנסת שלי יחימוביץ לכהן בתפקיד ראש האופוזיציה. אני מברך את חברתי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ומבקש ממנה, אם היא בוחרת לעשות זאת, לומר דברים מספר מהדוכן. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, ראשית, תודה לכל חברי באופוזיציה, מכל סיעות האופוזיציה, שהביעו בי אמון. אני לא מקבלת את זה כמובן מאליו. אני מודה לכם, ואני מחויבת לכל סיעות האופוזיציה, לייצגן בכבוד ולעבוד בשיתוף פעולה כדי לקדם את האלטרנטיבה השלטונית, שכן זהו תפקידה של אופוזיציה. אני אנצל את כמה הדקות שהענקת לי, אדוני היושב-ראש, כדי לדבר על ממשלה, אופוזיציה, מה זאת פוליטיקה חדשה ומה זאת פוליטיקה ישנה. ואני אדבר על הכוונה להעלות את שכר הלימוד באוניברסיטאות ולקצץ בתקציבי ההשכלה הגבוהה. מתוך המצע של יש עתיד, מפלגתו של שר האוצר יאיר לפיד: "מערכת ההשכלה הגבוהה סבלה במשך עשור מקיצוצים ריאליים נרחבים בתקציב. בנוגע להגדלת ההוצאה הציבורית, מפלגת יש עתיד תפעל להעלאת ההשקעה הציבורית בחינוך בכלל ובהשכלה הגבוהה בפרט, מתוך הבנה שזו ההשקעה החשובה ביותר למדינת ישראל". שתי דקות אתם על הכיסא, ובמי אתם פוגעים ראשונים? באלו שהבטחתם שתייצגו, אתם, בסטודנטים, שמשרתים בצבא, שהולכים למילואים. הם שישלמו את המסים. תארו לעצמכם ששר החינוך ושר האוצר היו מש"ס, והם היו פוגעים דבר ראשון בסטודנטים. ויש עתיד היו באופוזיציה. איזה, את רואה, גם בקואליציה, איזה זעקה הייתה קמה כאן,  אגב, בצדק. בצדק. הייתה הפגנה. גם ככה החיים של הסטודנטים, גם ככה,  בשורה האחרונה. למה את לא מקימה זעקה על זה? חבר'ה, אתם באופוזיציה, לא שומעים אותי בכלל. אתם קוראים לי קריאות ביניים. זו המחאה הראשונה. תראו, גם ככה החיים של הסטודנטים בישראל הם קשים מאוד מאוד, שלא תתבלבלו. זה בסדר. הם מגיעים בגיל מאוחר לאוניברסיטה. כל המחקרים מראים שיוקר המחיה של הסטודנטים עלה מאוד מאוד. הוא בלתי נסבל, גם בגלל העלאת מחירי שכר הדירה. אז עוד לפני שנוגעים במשהו, בפסיק, בהם אתם מעזים לגעת, להפוך את החיים שלהם לעוד יותר קשים? אמר נציג האוצר לסטודנטים: יש לכם שתי אופציות, או שנעלה לכם או שנעלה לכם, או חד-צדדית או במשא-ומתן. להיות באופוזיציה זה לדבוק בשליחות שלך ובהתחייבות שלך לציבור אם אתה לא יכול לממש את השקפת העולם שלך מתוך הממשלה, נורא נורא פשוט, במחיר ויתור על שררה ועל כבוד. פוליטיקה ישנה זה לעשות את ההפך המוחלט, אבל המוחלט, ממה שהתחייבת לציבור שלך שתי דקות, שתי דקות  לפני שנבחרת. מה ציפתה ממך ריקי כהן, אותה מורה דמיונית שמרוויחה 10,000 שקל לחודש ורוצה שהבת שלה תהיה רופאה, כן, יש לה חלום כזה? היא דמיינה בכלל, היא דמיינה שהיא תצטרך עכשיו לשלם יותר מכיסה על הילדים הסטודנטים שלה? היא דמיינה ששר האוצר לפיד ושר החינוך פירון יעשו מה שממשלת נתניהו, שאתם יודעים כמה ביקורת הייתה לי עליה, לא עשתה? לא העלתה את שכר הלימוד. העלתה את ההשתתפות בתקציבי ההשכלה הגבוהה אחרי עשור אבוד וקשה, שבו ברחו לנו מוחות. יש דוגמה רעה מזו לציבור לחוסר אמינות מוחלט? יש דוגמה טובה מזו לאופוזיציה, מה התפקיד שלה? לא רק העלאה של שכר הלימוד, גם פגיעה בתקציבי ההשכלה הגבוהה. תראו מה אתם עושים. אתם גם מגדילים את האי-שוויון, כיוון שאתם הופכים את הלימודים באוניברסיטה למצרך לעשירים בלבד, או מכריחים את הסטודנטים ואת הוריהם להתענות ממש כדי ללמוד. אתם גם פוגעים במדע, גם במחקר, גם ברפואה, גם בצבא, גם בטכנולוגיה, גם בתרבות. בכל מה שעושה אותנו לא רק שורדים, אלא משגשגים וצומחים אינטלקטואלית, מוסרית, תרבותית. אתם. אתם. שר האוצר ושר החינוך מיש עתיד. על זה נאמר, באמת, איפה הבושה? תודה רבה. תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, אפשר לומר, על הנאום הראשון בתפקידה, לפחות באופן רשמי כיושבת-ראש האופוזיציה. אנחנו עוברים לסעיף שלשמו התכנסנו, אפשר לומר, על-פי בקשת 50 חברי כנסת, הצעות לסדר-היום בנושא: הגזירות הכלכליות הצפויות, מס' 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10 ו-11. רק להסביר מבחינה פרוצדורלית, יש לנו שמונה דוברים כי הוגשו 50 חתימות. 25 חתימות מזכות בארבעה דוברים. שנייה אחת. כל דובר יקבל עשר דקות. לא ניתן לחלק את הזמן הזה, עשר דקות נציגי הסיעות יקבלו. חבר הכנסת ליצמן, רצית לשאול אותי משהו? רציתי לשאול, האם שר האוצר יענה באמצעות פייסבוק? סגן שר האוצר יענה, חבר הכנסת לוי. ונמצא גם אתנו,  נמצא אתנו גם השר, אנחנו לא רואים את שר האוצר, אין לי פייסבוק. נמצא אתנו גם השר התורן, כנדרש על-פי התקנות, השר עמיר פרץ. יש שר תורן. יש מי שמשיב, שהוא גם סגן שר האוצר. לכן אין לי שום, לא, אנחנו צריכים לראות את שר האוצר,  אין לי שום סיבה לא לאפשר לחברים שדורשים לדבר בנוכחות הגורמים המוסמכים לעשות זאת. ולכן אני מזמין את חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ראשון הדוברים, סיעת העבודה. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. הנושא הוא, כפי שאמרתי, הגזירות הכלכליות הצפויות. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, לשר האוצר שלנו, טוב, זה כבר ידוע לכולם, הייתה דודה בחדרה, הגברת כהן שמה. ובדומה למה שאירע בפזמון שכתב חיים חפר, גם היא שבקה חיים. בשיר של אריק לביא הדודה היא בחדרה, לפני יומיים נפטרה, ונותרו לה 100 דונם פרדסים, עשר פרות ושישה סוסים, מגרש מול בית-הספר היסודי, ואילו הפיקציה של שר האוצר מתה לפני שבועיים מייד עם היוולדה. היו לה ולמשפחות שלה הכנסות של 20,000 שקל ברוטו, בטח ברוטו, והיא הדמות שביקש שר האוצר לברוא לנו כמי שמייצגת את המעמד הבינוני שעליו יש להגן מפני הגזירות הצפויות של משרדו. יעני, המשפחה הישראלית הממוצעת. הדודה של יאיר מתה בטרם עת מרוב בושה. איך יכול להיות, היא שאלה את עצמה בטרם קפצה אל מותה הווירטואלי, שאני מייצגת את המשפחה הישראלית הממוצעת? איפה הוא חי, האיש הזה? נכון, אמרה לעצמה הגברת כהן מחדרה, גם אני וגם בעלי עובדים קשה, ואחרי תשלום שכר הדירה, והמעונות לילדים, והחשבונות של הארנונה, והחשמל והמים, נותרנו עם מינוס של 3,000 שקל למחיה השוטפת שלנו. צברנו, אמרה לעצמה הדודה מחדרה, המון חובות. אנחנו עדיין משלמים על המכונית הישנה שקנינו ולווינו כסף בגינה, ועל חיסכון אין בכלל מה לדבר, כי האוכל כל הזמן מתייקר, ואין שום קשר בין רמת ההשתכרות שלנו במדינה הזאת ורמת החיים. אז עדיף לסיים את התסריט הדמיוני הזה ולזרוק אותו לפח האשפה של ההיסטוריה, אדוני שר האוצר, ולחזור למציאות. ובחיים האמיתיים יש מיליון ו-800,000 ישראלים ממשיים, אמיתיים, לא וירטואליים, לא קשקושים, שחיים בעוני מחפיר במדינה הזאת. חלק ניכר מהם עני לא מפני שהוא עצלן ולא מפני שהוא פרזיט שמבקש לחיות על חשבון המדינה. חלק ניכר מהעניים הללו הם אנשים שעובדים קשה ולא מצליחים לחיות בכבוד בגלל מדיניות מכוונת, מתוכננת, כזאת שנולדה במשרד ששר האוצר כעת מופקד עליו. נכון, הוא לא היה שם קודם והוא לא אשם בזה, אבל הרוח הזאת והמדיניות הזאת עדיין שורצות שם במשרד האוצר ומכוונות את שר האוצר הנוכחי, לעתים בלי שהוא יודע, לאותם פתרונות עבשים שדרדרו את החברה הישראלית לקוטביות מטורפת. פשוט קוטביות מטורפת. יש שני מעמדות שחיים פה: אלה הנאנקים תחת הנטל מצד אחד ואצולת ממון מצד שני. בין הנאנקים יש כאלה שמצבם יותר טוב, נכון, הם משתכרים שכר הגון, אבל עתידם של כל הנאנקים מעורפל, ורובם עלולים להידרדר לעוני אם תצא לפועל המדיניות שמומלצת כרגע על-ידי הגאונים באוצר: להעלות את המע"מ, להעלות את שכר הלימוד, לפגוע בשכר הצנוע של עובדי המדינה, לקצץ בקצבאות. כל אלה, איזה שכר צנוע? שכר צנוע. רוב עובדי המדינה משתכרים שכר צנוע. אנחנו לא מדברים על הפנסיה של קציני המשטרה הבכירים. אנחנו מדברים על רוב עובדי המדינה. לא אלה שהיו בטלוויזיה. אה, על חשבונך זה היה, אדוני סגן שר האוצר. גם לא על חשבונך, בוודאי ובוודאי. נכון. מחצית מהשכירים בישראל, ואתה יודע את זה טוב מאוד, סגן שר האוצר, מרוויחים שכר עלוב שאי-אפשר לחיות ממנו. הם אפילו לא מגיעים לסף המס. הצעדים האלה שאתם מתכננים עכשיו, הגזירות הרעות האלה, רק ירעו את מצבם של רוב הישראלים. לעומת זאת, באצולת הכסף אתם לא מעזים לגעת. אצולת הממון הזאת כוללת כמה עשרות-אלפי ישראלים שחיים כמו פרות בשן מודרניות, מדושנות עונג, וקולם של הנאנקים בקושי מגיע אליהם. ומה שמקומם אותי במיוחד הוא שרוב-רובה של האצולה הזאת מתעשר שלא בזכות כישרון או יוזמה, אלא על חשבוננו ומהכיס הציבורי, מניצול מחפיר של משאבי המדינה, מהימורים על כספי הפנסיה שלנו, מחקיקה מיטיבה, מנטילת שכר שערורייתי בחברות ציבוריות, מכישלון של הרגולטורים להגן על הכסף הציבורי שנשדד, מתספורות, מקשרים, מכל מה שאתם יודעים. היום הם עובדים אצל מר לפיד ומחר הם עובדים אצל הטייקון שהם מסייעים לו כבר היום כשהם בכובעם הציבורי. ועכשיו אני שומע שיש באצולת הממון מי שמאיים עלינו שהוא יעבור לחו"ל אם אנחנו לא נמשיך להזרים אליו את כל ההטבות המפליגות שהוא קיבל עד היום. עידן עופר מדליף לעיתונות שהוא שוקל לעזוב ללונדון. וואי, וואי, וואי, מה נעשה בלעדיו? אל תעזוב אותנו, בבקשה, עידן, אל תשאיר אותנו לבד. מה אנחנו צריכים ללמוד מהסיפור החצוף הזה של עידן עופר? משפחתו התעשרה אחרי שמצצה את לשדה של המדינה. הם גנבו את "צים" בעודם שותפים בחברה. אם תעיינו בדוחות המדינה תגלו סיפורים מדהימים. הם קיבלו את "בזן" במתנה. הם עשו שקשוקה, הם עשו מטבוחה, הם העלימו תמלוגים מכריית אוצרות טבע ולא שילמו כמעט מסים. ובתמורה לכל הטוב שהרעפנו עליהם, הם מאיימים עכשיו לעזוב. נכון, הייאוש בלונדון יותר נוח, אבל אל תאיים עלינו, מר עופר. לך. בתגובה, אנחנו את כי"ל לא ניתן לך למכור לידיים זרות, ואת החגיגה המופקרת, שלפיה החברות שבבעלותך לא משלמות כמעט מסים, נפסיק. נפסיק בקרוב מאוד. אני לא רוצה לתת ציונים למר עופר, אבל בתור איש עסקים כמעט כל מה שהוא יזם לא צלח. כישלון. את הכסף הוא שאב בעיקר מים-המלח, ואת ים-המלח לא הוא יזם ולא הוא פיתח, הוא קיבל במתנה. אתם, ביש עתיד, הבטחתם שבאתם לשנות. אני מאוד מקווה שלא באתם לרמות. הגעתם לשלטון במידה רבה כי יצאתם נגד מדיניות סקטוריאלית, ועכשיו אתם מנסים לעשות בדיוק אותו הדבר. אז החרדים היו בבת-עינכם ואמרתם שלא בסדר שנותנים למגזר אחד, ועכשיו אתם מכוונים את מאמציכם לשיפור מעמדו של מעמד ביניים דמיוני, והדבר יבוא כמובן על חשבון רוב תושבי מדינת ישראל האחרים, שמסתופפים בתחתית סולם ההכנסות ומעניינים לכם, אני לא רוצה לנקוב במילה מעל הדוכן הזה. לשר האוצר יש את אותן הנחות שגויות כמו לאביו הרוחני נתניהו. ביבי האמין שאם הוא ייטיב עם העשירים, הכסף יחלחל לכלל הציבור, וכמובן טעה והטעה. ולפיד חושב שאם הוא ייטיב עם חלק קטן מהציבור, מעמד ביניים דמיוני כאמור, כולם ירוויחו והמשק ייחלץ ממצוקתו. באמת באמת חבל לבזבז את הזמן על השטויות האלה. אסור לראות את מצוקת הגירעון שאליה נקלע המשק הישראלי במנותק מכל הבעיות של הכלכלה הישראלית. אסור לחזור לאותם פתרונות ישנים ועבשים שמוצעים על-ידי פקידי האוצר תדיר, שנים. הייתה כאן הנהגה כלכלית חלולה וחסרת חזון, ואנחנו קיווינו לרגע שיבוא שר אוצר חדש ויבוא עם פתרונות אחרים, חדשים, מעוררים את הדמיון. מה שקרה זה שאתם באים עם אותו קיבעון מחשבתי ועם אותן גזירות אכזריות, והתקציב צריך לבשר שינוי כיוון ושינוי סדרי עדיפויות. המשימה הלאומית החשובה ביותר בתחום הכלכלי היא לצמצם את האי-שוויון בחברה הישראלית, לא רק להוסיף למעגל העבודה את אלה שנעדרים ממנו, אלא להפוך את העבודה לדרך חיים מכובדת, לא לעבדות מודרנית. חייבים להגיע למצב שהעבודה מפרנסת את בעליה במדינה הזאת בכבוד. מוסכם על כולם, כולל על הנגיד פישר, שצמצום הפערים בחברה הישראלית הוא מנוע הצמיחה היעיל, הברור והטוב ביותר, והוא גם המוסרי ביותר. לנוכח הגירעון האוצר דורש שנידרש לקיצוצים, וראוי לשאול אם קיצוץ עמוק מחויב המציאות או שמא ניתן להגדיל את הכנסות המדינה באמצעות צעדים אחרים, למשל ביטול חוק השקעות הון השערורייתי, ביטול פטורים ממס לחברות גדולות, גבייה של רווחים כלואים, העלאת המס על רווחי הון, הטלת מס על עיזבון. צריך לקחת ממי שצודק לקחת ממנו ולא ממי שקל לקחת ממנו. על-פי ה-OECD במדינת ישראל יש שתי כלכלות: אחת רשמית ואחת שחורה. זו הרשמית, אנחנו יודעים את היקפה, וזו השחורה היקפה 180 מיליארד שקלים. זה נתון של ה-OECD. אין אח ורע בעולם המערבי להיקפים כאלה של כלכלה שחורה. תשימו את היד על הכסף השחור, למה אתה מפחדים? אל תדחפו את היד שוב ושוב לכיס של הנאנקים. הקיצוצים בתקציב יפגעו שוב בשכבות המוחלשות וידחקו עוד ועוד אזרחים לעוני. קל יותר לפגוע בנאנקים, זה נכון, מאשר לקצץ לאלה שיש להם כוח פוליטי רב או לאלה המבוססים, בעצם החברים של מר לפיד. נא לסיים. אני כבר מסיים. הבעיות האמיתיות של ישראל הן לא השוויון בנטל אלא האי-שוויון בחלוקת המשאבים הלאומיים. הקיטוב הוא הבעיה האמיתית, והצעדים שמתכנן האוצר רק יגדילו את הבעיה וידרדרו אותנו למקומות רעים יותר ויותר. אני מצפה משר האוצר לעשות מעשה. נגמר עידן הססמאות. די עם הקלישאות. הגענו למאני טיים. בידך לכונן פה מדיניות כלכליות חברתית צודקת יותר. אל תפספס את ההזדמנות הזאת. זו הזדמנות חד-פעמית. תודה. תודה לחבר הכנסת רוזנטל. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ, נציג סיעת מרצ. עד עשר דקות לרשות אדוני. אחריו ידבר חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו, חבר הכנסת יצחק כהן. אדוני היושב-ראש, שר האוצר הרי שאל איפה הכסף, ואני שואל איפה שר האוצר. מדוע כשהכנסת מקיימת דיון מיוחד בנושא הגזירות הצפויות לרדת על ראשינו שר האוצר לא נמצא? אני מאוד מעריך את סגן שר האוצר מיקי לוי, אבל סליחה, אני שואל איפה שר האוצר בדיון כזה. איפה שר האוצר שיעלה פה וישיב על הדברים? נכון, זה לא פייסבוק, מה לעשות, אבל עדיין, כשמקיימים דיון בכנסת, אני מצפה ששר האוצר יבוא ויגיב על הדברים. עכשיו לגופו של עניין. שבועות ספורים אחרי מינוי הממשלה ומינוי שר האוצר מתברר לנו שאין שום בשורה חדשה. אותה חשיבה, אותו שטנץ, אותו טייס אוטומטי שמשרת אינטרסים מסוימים, קיצוץ במשרדי הממשלה, קיצוץ בקצבאות, העלאת מע"מ, מהלכים שהולכים לפגוע בבטן הרכה של הציבור, וזה חודשים אחרי שהממשלה ויתרה על 30 מיליארד שקל של הרווחים הכלואים, לצד מס חברות, שהוא ממילא נמוך, ומשם היה צריך לקחת את הכסף. אותה רטוריקה ישנה: יש גירעון, נעשה קיצוץ, כאילו זאת הדרך היחידה. אותה רטוריקה ישנה שהוציאה פה מאות אלפי אזרחים זועמים לרחובות, אותה רטוריקה ישנה, כשאפילו קרן המטבע כבר החליפה דיסקט והודתה שהקיצוצים באירופה, הם תמיד מביאים את הדוגמאות של יוון וספרד, הם שפגעו בצמיחה. תמונת המצב הכלכלית שאנחנו עומדים בפניה מאוד בעייתית. החסר התקציבי, ירושה מהממשלה "המוצלחת" הקודמת, אני אתקן, כי בפרוטוקול מופיע "מוצלחת" ואז אומרים לי: קוראים בפרוטוקול. למה אמרת "מוצלחת"? זה מוצלחת, במירכאות כפולות, החסר מוערך ב-39 מיליארד שקל, ולפי אותו שטנץ של הדנ"א האוצרי הזה יכסו אותו על-ידי קיצוץ, או ינסו לכסות אותו על-ידי קיצוץ קשה וכואב בשירותים החברתיים, הקפאת תוכניות פיתוח תשתיות, ואת החשבון ישלמו אותן שכבות חלשות ומעמד הביניים, שישלמו יותר מע"מ ויקבלו פחות קצבאות. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוד נדבר על זה כאן, במהלך הדיונים הסוערים על התקציב, אבל אני כבר רוצה לומר לכם שזה לא חייב ללכת בדרך הזאת. יכולות להיות חלופות, אבל לצערי החלופות האלה בכלל לא עולות לדיון בממשלה, ולא נעשה שום מאמץ לאמץ שיח אחר, מתכונת דיון אחרת, שכוללת הכרעה בין חלופות שונות תוך התחשבות במחיר הכלכלי והחברתי שלהן. המצב הנוכחי, שבו שרים מאשרים, בתיקונים זעירים, הרי בסך הכול אנחנו מכירים את העסק הזה: הצעת תקציב שהיא כבר סגורה, שגיבש משרד האוצר, בלי שיעמדו על המשמעויות וההשלכות, הוא לא תקין, לא מבחינה כלכלית, לא ציבורית וגם לא מוסרית. אדוני היושב-ראש, כשהממשלה באה לקבוע תקציב היא צריכה לומר לנו מה ההעדפות שלה לשנים הקרובות. האם היא בוחרת חלופה ביטחונית? האם היא הולכת על סדר-יום חברתי כלכלי? האם היא הולכת בדרך אחרת? אתה מדבר לקיר, מפני ששר האוצר לא פה. הוא כותב עכשיו בפייסבוק. הוא עונה לי. אז תדבר אתו בפייסבוק. אני, יש גם לי פייסבוק נחמד, אבל אני, הצעה ראשונה של האופוזיציה, בתקציב  שר האוצר לא פה. אתה רואה. אתה יודע שאני, כך זה מתחיל. מה, הוא פחדן? כשאני צריך להגיד לגפני שאני מסכים אתו, כנראה נפל דבר. מה, הוא פחדן? אני מסכים אתך, גפני. הפעם, בעניין הזה, אני מסכים אתך. מה? שנינו באופוזיציה, צריך להתרגל לזה. איזה שילוב מדהים, גפני.  זה לא בסדר. מיקי ידידי, בנושא הכלכלי-חברתי האופוזיציה הזאת תציג כאן עמדה נחושה, מה, הוא מפחד? ואנחנו ננהל כאן מולכם קרב. לא מדובר רק באופוזיציה. מדובר פה על החברה הישראלית, ומה שאתם הולכים להפיל עלינו בתקציב הזה, זה אלוהים ישמור. אבל איך אתה יודע? אבל איך אתה יודע? אלוהים ישמור. אבל איך אתה יודע? איך אני יודע? כי עוד לא התחיל דיון, אני כבר שומע על העלאת שכר לימוד באוניברסיטאות. זה אני יודע. מה, זה לא נכון?  למה אתה מתעלם? למה אתה מתעלם? תבוא פה ותכחיש. תבוא פה, מיקי, ותכחיש שאתם עומדים להעלות את שכר הלימוד באוניברסיטאות, ואז אני אגיד: טעיתי. תבוא פה ותגיד: לא תהיה העלאת שכר לימוד באוניברסיטאות, כי גם ככה הוא גבוה. אני אגיד: מאה אחוז, אולי פה זו איזו בשורה לבאות. עוד לפני שהביאו את הדברים, כבר מביאים לנו עליית שכר לימוד באוניברסיטאות, שזאת מכה לסטודנטים שגם ככה צריכים לשלם שכר דירה והוצאות אחרות. חברות וחברים, אנחנו צריכים לעמוד בפני סדר עדיפויות אחר, סדר עדיפויות שבו לא מקצצים בחינוך, בבריאות, בדיור, בסביבה, ברווחה ובמשטרה, והולכים על תעדוף חברתי אחר. אני אתן לכם דוגמה. אומרים לי: תהיו קונקרטיים. אדוני היושב-ראש, ודאי שמעת שיש דבר כזה נחמד שנקרא ים-המלח, למשל. זה לא רכוש פרטי, זה שייך לך. הנה, אני אגיד לגפני. הנה, גפני: אלוהים ברא אותו. מאה אחוז. הנה אמרתי, נכון. לא שלך ולא שלי. צודק. הוא נתן, למה שמישהו פרטי יכניס לכיסו הון עתק מייבוש ים-המלח ולא יחזיר לפחות חלק, חלק, קצת, לדיור, לדיור בר-השגה, לדיור לזוגות צעירים? מה קרה? זו דוגמה קונקרטית. דוגמה עוד יותר קונקרטית, ובסכומים הרבה יותר גדולים, זה עניין הגז. בדרך הזאת צריך ללכת. התקציב הזה, במקום ללכת באותו שטנץ שאבד עליו כלח של קיצוץ בשירותים החברתיים, צריך ללכת להגדלה של השירותים החברתיים. מי שאומר שהדיבור הזה הוא דיבור דמגוגי, כי אני כבר מכיר שאומרים "כן, אתם רק רוצים להגדיל" תדע לך, אדוני היושב-ראש, שהדיבור הזה של הקיצוצים הוא הדיבור הדמגוגי, הוא המחשבה הישנה, הוא הכלכלה הישנה והוא הפוליטיקה הישנה. אני מקווה ששר האוצר ומנכ"לית משרד האוצר יתעשתו. אומנם מנכ"לית האוצר, שאני מאחל לך הצלחה, באה עם רקע מעט בעייתי, כסגנית הממונה על אגף התקציבים היא הובילה את הקיצוצים וההפרטות במערכת החינוך, הבריאות והרווחה, והיא שדחפה לתוכנית ויסקונסין. הנה, יש לי פה כותרת מהעיתון "כלכליסט": "הדנ"א הקלאסי של משרד האוצר". ולא בדרך הזאת צריך ללכת. אדוני, מילה אחרונה על התיאוריה של שר האוצר, שהיא בסך הכול הדהוד של התיאוריה של ראש הממשלה על הנושא של חלחול הצמיחה. התיאוריה הזאת אומרת שאם יהיו אנשים מאוד עשירים, שאנחנו רק נעשיר אותם עוד יותר ונכניס לכיס שלהם עוד כסף, הכסף מהאנשים העשירים יחלחל למטה וישקה ויזין את כל החברה הישראלית. בקדנציה הקודמת של הממשלה הכושלת שהייתה כאן הוכח שתיאוריית החלחול לא נכונה. כשל מוחלט. הכסף לא מחלחל למטה. הכסף נשאר באותו אלפיון, באותן עשר משפחות עשירות שחולשות פה על 50% ו-60% מהעושר הלאומי, ושם הכסף נתקע למעלה, והוא לא יורד למטה והוא לא מחלחל והוא לא מגיע לאף אחד. כל התיאוריה הזאת שאנחנו נוריד חסמים מהעשירים ביותר, נוריד מסים מהעשירים ביותר, ניתן להם עוד הכנסות מאוצרות הטבע, וככה, כשהם יצברו עושר הם גם יוציאו אותו אחר כך למטה, זה לא עובד. זה לא עובד בארץ ולא עובד בעולם. מדוע? משום שזה נוגד את האינטרס הבסיסי. אדם שמקבל הון עתק לכיסו לא מתנדב לוותר על חלקו ולהעביר אותו הלאה. אדוני, לסיום: חבל ששר האוצר לא נמצא כאן. אני חושב שזה נ' לשר האוצר על ההתחלה לא לבוא לדיון כזה. פייסבוק, פייסבוק. טוב, נראה מה יגיד. פייסבוק. בכל מקרה, אני הבנתי ששר האוצר, היו לו מחשבות נוספות, והוא חושב שתקציב דו-שנתי זה דבר גרוע. בעניין הזה אני מסכים אתו. אבל אני חושב שאנחנו, אם הדברים לא ישתנו, עומדים עדיין בפני תקציב דו-שנתי. תקציב דו-שנתי. וראינו את הכשלים שהדבר הזה גרם. הרי תקציב לתקופה כל כך ארוכה לא מסוגל לצפות את השינויים הכלכליים. צריך לתת אפילו לממשלה שהוא חבר בה את הכלים להתמודד. תקציב דו-שנתי הוא שגיאה. אנחנו חושבים שצריך להיות תקציב חד-שנתי רגיל מייד, ואני חושב ששר האוצר צריך לבוא הנה ולהסביר למה הוא הולך בתלם של הפוליטיקה הישנה ולמה הוא לא משנה כפי שהוא הבטיח. ואני מקווה שהסנונית הראשונה תהיה אותו עניין בלתי נסבל של העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות. גם היום שכר הלימוד גבוה, והוא מטיל מגבלה בלתי נסבלת על סטודנטים. ופה למשל, בניגוד, נאמר, לאברכים, שמקבלים קצבה על הלימוד או איזה סוג של גמלה, סטודנט לא מקבל על זה שום דבר, וצריך לשרת במילואים, צריך לשלם שכר דירה. צריך להקל על הסטודנט. למה להעלות את שכר הלימוד? זאת הבשורה הראשונה של הממשלה, העלאת שכר לימוד באוניברסיטאות? הרי הסטודנטים לא יסכימו לזה, ובצדק. אני מסיים. אני מברך אותך שוב, אדוני, על כניסתך לתפקיד יושב-ראש הכנסת. אני מקווה שתגלה עמידה נחרצת בעניין חוק ההסדרים, שלא ינסו להגניב לנו שוב דברים שהם לא קשורים בכלל לתקציב, כי אני יודע שיש מזימה כזאת. ואנחנו נעמוד כאן באופוזיציה כחזית אחת מול התקציב הרע הזה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת אורי מקלב. אני מקווה שגם קיבלת פתק מחבר הכנסת גפני עם כל הדברים שהוא ביקש לומר מן המקום. עכשיו תוכל לומר אותם בצורה מסודרת מעל דוכן הכנסת. הוא יגיד את דברו לבד. לא, הוא לא יוכל. אם תיתן לו את האפשרות. אבל אני קיוויתי שהוא מסר לך את הדברים להשמיע, בין יתר דבריך, ודאי. אני מקווה שההשערות שלך, שר האוצר לא פה.  טוב, חבר הכנסת גפני, אני רואה, אני מקווה, אדוני היושב-ראש, מילה דבדיחותא לא הולך אתך. חבר הכנסת אורי מקלב ברשות הדיבור בשם סיעתכם. עשר דקות, אדוני. בבקשה. אורי מקלב פה, שר האוצר לא. אני בטוח שחבר הכנסת גפני יגיד את מה שהוא רוצה להגיד וחושב להגיד בעוד הזדמנויות. אומנם אתם לא אפשרתם לחלק את הזמן לשניים, אני לא יודע למה. התקנות לא אפשרו. אתה כיושב-ראש כן יכולת לעשות את הדברים האלה, ואז ממילא יכול להיות שכן היית זוכה לשמוע את חבר הכנסת גפני. אבל בכל אופן, מכובדי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, סגן שר האוצר, וגם מכובדי ��ר האוצר, שלא נמצא פה, שבחר לא להיות פה, אף שהדיון הזה שונה מדיונים אחרים, גם בעניינים כלכליים, שלא תמיד אולי שר האוצר יכול להיות. אבל בכל אופן, המחולל של הישיבה הזאת היה דבריו שפורסמו, דבריו שנכתבו בפייסבוק, וזה מה שהביא אותנו כחברי אופוזיציה להזדעק ואת רוב מדינת ישראל לדאוג ולהזדעק. ואני גם חושב שגם מן הקואליציה יש מספיק אנשים שמייצגים שכבות רבות וצריכים להיות מודאגים מאוד מהדברים שנשמעו משר האוצר. וזה לא רק הדברים, זה המכלול, איך שהוצגו הדברים, מתי שנכתבו הדברים ואיך שנכתבו הדברים. ויותר מכך, ההתכחשות לזה שהוא לא היה מסוגל גם להגיד: טעיתי, ללכת ולברוח לכל מיני פינות, כן נטו, ברוטו, ובעצם התכוונתי שהציבור הזה לוקח את הנטל מן הציבור החרדי. סיפר לי ידיד לפני הרבה זמן, וזה עכשיו התעורר לי מחדש, אחרי שקראתי את מה שאמר שר האוצר, סיפר לי את חוויותיו מטיול בהודו, במדינת הודו. הוא מצא לנכון לספר לי על העוני הגדול והמזעזע שהוא פגש מהרגע שהוא נחת והתחיל לטייל במדינת הודו, אנשים שרעבים באופן אמיתי, לא אחד שרק נראה מוזנח. אתה רואה את הרעב אצלו, אתה רואה את הבקשה שהוא מתחנן בפניך למשהו, לאיזה מטבע הכי קטנה, כדי שהוא יוכל לקנות משהו, לשתות משהו. ילדים, אנשים קטועי איברים, שעשו לעצמם כדי שאולי יותר ירחמו עליהם. תיאורים מזוויעים. בסופו של דבר הוא אומר לי: תראה מה זה עוני, איזה עוני קיים היום בעולם. ואני שאלתי אותו: ותגיד לי, ואתה טיילת וגם נהנית? איך אפשר ליהנות? איך אפשר לטייל במדינה כזאת שזה מה שאתה רואה? ולא סתם, והמדריך אמר להם: אתם לא נותנים אפילו למישהו, מפני שאם אתה נותן אתה לא תוכל לצאת, אתה לא תגמור. אתה גם צריך להתקשח, לשבור את העמדות שלך, גם אם יש לך רגשות. שאלתי אותו: איך עשית את זה? מה הוא ענה לי, איך הוא עשה את זה? הוא אמר: המדריך אמר לי כלל ראשון, אמר לנו: אתם תסתכלו רק למעלה, אתם לא מסתכלים לאנשים בגובה נמוך, לרבדים הנמוכים. אתם מסתכלים רק למעלה. רואים את הנופים שיש, את המקדשים שיש, מה שיש, אתם לא רואים למטה. זה בדיוק מה שעושה שר האוצר: הוא לא רואה את האנשים שנמצאים למטה. לכן הדוגמאות שלו ככה, וזו הדוגמה שהוא מצא לנכון להביא בדבריו בפני פקידי האוצר. יושבים בדיוני תקציב, כל אחד יודע כמה השפעה וכמה חשיבות יש לדברי שר האוצר, וכפי שאני גם קורא, הוא לא מתערב בדיונים. הוא מצא לנכון להתערב והוא מצא לנכון גם להגיע, להגיד מה מטריד אותו, לא שלא צריך לדאוג, לא שאין בעיות כאלה. זה מראה על התנתקות, על אדם מנותק, שלא נמצא ושלא מרגיש, לא רק שלא יודע. זה שהוא לא יודע, הוא גם לא רוצה להכיר את הדברים האלה. ואם עד עכשיו חששנו שאנשים שנמצאים, שגדלו עם כפית של זהב, או שגדלים היום בתוך סיר של זהב, אולי הם מנותקים ולא יודעים. אבל חשבנו, חששנו, יכול להיות שבכל אופן מביאים, שומעים, אנשים שלא שומעים שום דבר ולא מרגישים את ההרגשה שלנו, את החשש שלנו. זה לא רק שלא מרגישים אלא מתנכרים לאלה. אלה אנשים, מי שנמצא ברובד תחתון, אוכלוסיות קשות יותר, שמאבדים את הלגיטימיות שלהם בכלל. זה שיש, צריך לספר על זה שיש קרוב לשלושת-רבעי מיליון ילדים מתחת לקו העוני. זה צריך לזעזע, לזה צריך להביא את הדוגמאות. כל משפחה שלישית נזקקת ללשכות הרווחה. הפערים החברתיים שיש. מה יעשה אותו הילד של ריקי כהן, בסדר. אבל מה קורה לילד של גברת לוי שלומד אתו באותה כיתה? מה הוא מרגיש, שהוא צריך להתחנן על דברים, שהוא לא רואה נסיעות לחוץ-לארץ, והוא לא רואה, הוא יודע כמה שההורים שלו מתקשים בעבודה? אנשים שעובדים באמת, מתאמצים. יש גם כאלה בתוך המשפחות, כאלה שהיו פעם גם בעשירון העליון, כמה עשרות אלפי משפחות, אנשים שפוטרו ולא מצאו עבודה אחרת, והיום משתכרים משכורות שמביאות אותם בקושי בקושי למחיה. החשש שלנו, הדאגה שלנו היום היא הרבה יותר ממה שהייתה קודם, מפני שאתה מרגיש שיש משהו, שהם חיים באיזה בועה, ושלא מעניין אותם השני. ולא יכול להיות שר אוצר, לא יכול להיות שר אוצר שלא שייך, שהוא סקטוריאלי, עד כדי כך שהוא לא מרגיש, ולא אכפת לו, ולא חושב ולא מתייחס גם לאחרים. אפשר לדאוג לכולם. אפשר להיות סקטוריאלי. טענו, אותו שר אוצר טען בכל תקופת הבחירות על סקטוריאליות אצל שרים: על סקטוריאליות אצל שר השיכון, אצל שר הפנים, אצל שר הבריאות. גם אם נניח שהם היו סקטוריאליים, הם היו סקטוריאליים לחצי מדינה. כשנתנו את הבנייה, לכמה נתנו? סקטוריאליות, אבל לרוב המדינה. היום מי מדבר? זה שכאן בא ואמר: 10% לא יקבעו לרוב. ומי, בעשירון העליון, 10% האלה כן יקבעו לרוב? והגרוע ביותר, אנשים שלא מודים בטעות. מנהיג לא יכול להיות אחד שלא מודה בטעות, ובא ואומר באומץ: אני לא התכוונתי, זאת הייתה טעות בחשיבה שלי. צריך להגיד. לא. מנסים למצוא כל מיני תירוצים, להטיל את זה על אחרים. אדם שרוצה להידמות למשה רבנו. בפרשת השבוע, אדוני יושב-ראש הכנסת, בפרשת השבוע הצטערו כולם שהשכינה לא שרתה על המקדש. שבעה ימים חיכו לדבר הזה: עבדו, הקימו, ושחטו, והקריבו קורבנות, והשכינה לא ירדה. בא אהרן, ומה הוא אומר? אני אשם בזה. בא משה ואומר: לא, אני אשם, מפני שאהרן עצמו לא הקריב, מפני שאני הקרבתי. זו דוגמה למנהיגות, שאומר, לוקח אחריות על עצמו, ולא שמתכחשים לעניין הזה. זה סקטוריאלי? באותה פרשה, פרשת השבוע, שמדברת על עופות, על הבהמות הטהורות ושאינן טהורות, כתוב שהחסידה, חסידה, היא עוף לא טהור. למה קוראים לה חסידה? זאת אומרת, למה קוראים לחסידה "חסידה"? מפני שהיא עושה חסד עם חברותיה. חסידה עושה חסד עם חברותיה, והיא עוף לא טהור. למה? אומר רש"י במקום: מפני שעושה רק עם חברותיה, היא לא עושה עם אחרים. לכן, עד כדי כך. היא עושה חסד, חסדים, אבל היא עושה רק עם חברותיה. זה שדואגים רק לאנשים שלהם, ולא חושבים ולא מרגישים. חסרים עוד משפחות, עוד סקטורים למדינה שצריך לדאוג להם? איפה כל הקשישים? מי שקרוב לקשישים שחיים עם השלמת הכנסה, אנשים שעבדו כל החיים שלהם, עם פנסיות קטנות או בלי פנסיות קטנות, שהיו עקרות-בית, ופרנסו ועזרו בכלכלת הבית, והקימו בתים, ילדים, נכדים, שהם צריכים להתקשות לקנות מתנה לנכד, יש להם קושי, איך אפשר בהשלמת הכנסה גם לקנות מתנות לנכד? איפה כל ההורים לילדים נכים? עשרות אלפים. אנשים שהיו גם, גם, שהיו, הרוויחו טוב. אנשים שהיו בעלי השכלה במשרות חשובות, הפסיקו לעבוד כשמגדלים ילד נכה בבית. הם כולם היו פה, קדנציות, ארבע שנים הם היו פה, בכנסת. איפה כל הדאגה? הם מקבלים 2,000 שקל לחודש. אנשים שהפסיקו לעבוד מפני שיש להם ילד נכה. משפחות, נכים עצמם, לא צריך לדאוג להם? כל המשפחות האלה, כל המשפחות שמקבלות הבטחת הכנסה, השלמת הכנסה. אנשים שמקבלים השלמה לשכר המינימום. עשרות אלפי פקידות שמקבלות, גם במגזר הציבורי, בעיקר במגזר הציבורי, השלמת הכנסה לשכר שלהן, הם לא מרוויחים את זה. איפה הדאגה למשפחות האלה? ועל מה הולכים? למה הם דואגים? דואגים ע�� מה שיהיה בעתיד, על מה שהם הולכים, על מה לקצץ להם, בקצבאות הילדים, בתחבורה הציבורית, בהעלאות של מסים, בפגיעה בקרנות ההשתלמות. אנשים שחסכו. איפה הולכים לפגוע לאנשים? אין גבול למה שאפשר לעשות. אדוני היושב-ראש, יש הרבה מה לדבר והדאגה היא מאוד גדולה. וזה מה שעורר, וזה מה שבעצם העצים והציף את החשיבה של שר האוצר. ואנחנו, באמת, בעניין הזה, התפקיד שלנו, מה שאנחנו נוכל לעשות, אנחנו נוציא את זה החוצה. לא נשאיר את זה. לא, זה לא יישאר רק בפייסבוק. הפייסבוק יכול להעלות אנשים, הוא גם יכול להוריד אנשים. ויש לי עוד משהו אחד, אדוני היושב-ראש, לפני שאני מסיים: חלק מההתנכרות הזאת, אני כשקראתי, גם כן, ששר האוצר ויתר על הרכב שלו, באותה דקה חשבתי שיש כאן, אולי, באמת, תסתכלו: הרכב הממשלתי היה מגיע לו, חשבתי שיש כאן, אולי, באמת איזו התנהגות, כפי שאנחנו לפעמים שומעים, מפעם לפעם, ששרים רוצים לשמש דוגמה להתנהגות בצניעות. מה התברר? למה הוא באמת, בסוף ויתר? לא שהוא ויתר, הוא לא ויתר על ההנאות שלו. הוא לא מוכן לוותר על משהו בתוך סיר הזהב, בתוך כלוב הזהב, שנמצא על הרכב שלו. זה לא מספיק לו. הוא צריך להמשיך להתנהג. הוא רואה רק מה שסביבו. הוא רק רואה 4x4, הוא לא רואה 6x6. מה שהוא רואה זה רק 4x4. ומילה, משפט אחרון, אדוני היושב-ראש: חלק מההתנכרות הזאת זה שאדם, היום, כשר האוצר, יכול להמשיך להגיד את דבריו. כאן, בכנסת, הוא לא מציע, הוא לא מגיע, אבל הוא יכול להגיד את דבריו בשבת, במקום, בדבר, במדינה יהודית, כשר האוצר. שר האוצר, שצריך להיות של כולם. גם בזה אין התחשבות? גם בזה יש ציניות כזאת גדולה, לעשות את זה בדווקא, לעשות את זה בשבת. ואני גם מתפלא על השותפים, הברית, ברית השבת, שהקדוש-ברוך-הוא עשה עם ישראל, הברית של הבית היהודי, לא שמעתי מחאה אחת, מחאה אחת על הדברים האלה, תודה. שהדברים האלה יוצאים בשבת, גם כשר האוצר של כולם. דבר אחד שמעתי מהבית היהודי: אנחנו נתמוך, ב"עליהום", בהתקפות על שר האוצר. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת יצחק כהן, סיעת ש"ס, עד עשר דקות. בבקשה, אדוני. יישר כוח.  כסגן שר האוצר? בבקשה? הוא מדבר כסגן שר האוצר? אולי הוא יבחר לתת כמה עצות לשר האוצר החדש. זה אני לא יודע. אני לא מתערב בתוכן דבריו. אז,  בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני, קודם כול, רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש, על תפקידך החדש. לברך את ידידי מיקי לוי על תפקידו כסגן שר האוצר, תפקיד קשה מאוד. אני מקווה, בעזרת השם, שתהיה לך סייעתא דשמיא כמו שהייתה לקודמים. אמן. אבל יש לי בעיה, הרב גפני, שר אוצר חדש, כן, שהודה באחד הראיונות שראיין את ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא אמר לו: אין לי מושג קלוש בכלכלה. זה, אתה יודע, "גוגל" לא שוכח, לא סולח. אין לי מושג קלוש בכלכלה, לא מבין בכלכלה. אוקיי, בסדר. אתה לא מבין, תלמד. התמנית לשר האוצר, תלמד. מה מלמדים, שרת הבריאות, רופא מתמחה שמגיע לטפל בחולה? כלל ראשון, קודם כול, אל תקלקל. אל תחמיר את המצב. כלל, יסוד מוסד. אתה בא לטפל בחולה, אין לך מושג איך מטפלים בו? דבר ראשון: אל תקלקל, אל תחמיר. ופה, האמת שהוא בכלל לא הגזים, ישר קפץ למשה רבנו. הוא לא התחיל, אתה יודע, דרך יפתח, דרך, אני יודע, ירבעם, ישר משה רבנו. יש בדרך עוד כמה מנהיגים. ישר משה רבנו. ושרת הבריאות, היום, כבר נתנה לו את שאול המלך. גבוהה. ישר. תעבור דרך כמה תחנות בדרך. והגברת, שרת הבריאות, אמרה: לא, לא משה רבנו, כבר עברה ��שאול המלך. אתה יודע מה, בואי, אני אספר לך משהו: משה רבנו, אדוני, היושב-ראש לשעבר, הנשיא לעתיד, קודם כול, שמעתי אותה מדברת על האתונות. על האתונות. המרכז היה אתונות ולא שאול המלך. לא, לא, לא, לא, את שאול המלך, שאול המלך. היא אמרה: מאחורי הפייסבוק, מאחורי, אני יודע מה, מסך הטלוויזיה מצוי שאול המלך.  תמשיכו, תמשיכו להשתעשע באשליות. על כל פנים, אם כבר משה רבנו, אדוני חבר הכנסת רובי ריבלין, ידידי היקר, משה רבנו ירד מהר-סיני עם לוחות שהוא קיבל, מעשה אצבע אלוקים. למעשה, הקדוש-ברוך-הוא כתב את הלוחות האלה, הם כתובים משני עבריהם. זה נכס מאוד יקר. הוא יורד והוא רואה את העגל ואת המחולות. מה הוא עושה? עד שהוא לא ראה את המחולות הוא עוד החזיק מעמד. וישכימו בבוקר, זה היה השלב הבא. דבר ראשון, כשהוא רואה את המחולות, הוא כבר לא יכול. הוא כבר משליך את הלוחות מהידיים ושובר אותם. לכאורה, למה? למה? יכול היה לתת את הלוחות ליהושע בן נון, שהיה שומר לו, היה יורד, עושה את הסדר שהוא עשה. הלוא הוא עשה סדר. הרב ליצמן, סך הכול, היה 3% מכל, חצי אחוז. כן. אבל למה לשבור את הלוחות? תעשה את הסדר שעשית, תנקה את אותם מושחתים שעשו את העגל ותחזור ליהושע, תחזיר את הלוחות. כשהוא ראה את המחולות, כשהוא ראה את העם במחולות סביב העגל, אמר: מה שחסר עכשיו, מה שחסר עכשיו, שאול, שיחטפו מידיו את הלוחות, מעשה אלוקים, ויתחילו לרקוד אתם סביב העגל. זה כבר מצב בלתי נסבל. זה מה שאנחנו רואים עכשיו: רואים מין חיבורים מוזרים, מין דברים הזויים לגמרי, במחולות סביב העגל. אתמול שמענו עוד בשורה, וכמובן דרך הפייסבוק, מה, יש מכשירים חדשים: שהוא הולך לבטל את התקציב הדו-שנתי. אז, א. זה לא נכון, כי אתם הולכים להגיש תקציב דו-שנתי. קודם כול, שנה וחצי, כבוד סגן השר לשעבר. השנים 2013 2014, זה תקציב דו-שנתי. אבל 1 חלקי 12, היית במקום, תקציב 2013 2014 יהיה תקציב דו-שנתי, של 2013 ו-2014. אז, קודם כול, אתם מדברים על שנת 2015. אם, חודש. אתם כאלה אופטימיים? אתם תגיעו ל-2015? ל-18'. כבר עברה. 18' יש כזו אופטימיות אצלכם? אתם תגיעו ל-2015? אני חושב, תראה, קודם כול, אתם אוחזים באוצר המדינה, והצלחה שלכם זו הצלחה של הכלכלה הישראלית, וזה נוגע לכל משק-בית בישראל וזה פחד-פחדים, תדע לך. שלום, השר ליברמן. זה פחד-פחדים. אני זוכר את ד"ר יובל שטייניץ כשקיבל את ההחלטה, אחת ההחלטות הקרדינליות שלו, בשעות לפנות בוקר הוא השקיף מחלונו, ראה את האורות, מתחילים להשכים בבתי ישראל, ואז הוא אמר לי, ברגע של גילוי לב: אני דואג, אני מאוד דואג. ההחלטה הזו, לאותם בתים, עכשיו, שקמים, משכימים לשחר חדש, איך היא תשפיע עליהם? אתם לא חוששים? אין לכם חשש? עכשיו, למה לקלקל? נחזור חזרה למתמחה. למה לקלקל? התקציב הדו-שנתי נתן אופק.  נכון. נתן אופק תכנוני, אופן ביצועי, תוכניות. תשאל את כל מנכ"לי הממשלה, אבל הביא לגירעון עצום. דקה, אני אדבר על הגירעון. אני אדבר על הגירעון.  נתן לכל מנכ"לי הממשלה את האפשרות להוציא את תוכניות העבודה שלהם מן הכוח אל הפועל. עכשיו, לגבי הגירעון, דרך אגב, תקציב 2008 היה תקציב חד-שנתי, והגירעון ב-2009 חצה את קו 5.4% תוצר. אחוז יותר גדול מהגירעון שאתם מנפנפים בו עכשיו. ואגב, עכשיו אתם חווים איך גירעון גדל, שלום, פרופסור ברוורמן, תסביר להם. אבל זה נורא קל, אתה היית חלק, אני משבח את החלק שהייתי בו. אני מדבר אליכם, קודם כול, מה שאמרתי לשרת הבריאות. בסדר, אבל היית חלק מהעניין הזה. קודם כול, אל תקלקלו. אל תקלקלו. מה החלק הזה? החלק הזה הוא מצוין, תכף אני אפרט אותו. הלוואי שתהיה לכם אותה הצלחה שהייתה לכלכלה הישראלית בארבע השנים האחרונות. ההצלחה הייתה כל כך גדולה שהגירעון גדל. מה גירעון, כמה גירעון? תגידי לי, גברתי חברת הכנסת. מה גירעון? כמה גירעון, באחוזי תוצר? לא, לא, באחוזי תוצר. אה, המספרים לא משנים. מה שמשנה, מה היה הגירעון ב-2009, את זוכרת, את יודעת? תלמדו. פרופסור ברוורמן, אני בטוח שאתה תהיה מוכן לתת להם שיעורים בכלכלה. דווקא היום הוא, שמעתי אותו, ותקשיבו למה שהוא אומר. תקשיבו. תקשיבו למה שהוא אומר. עכשיו, לגבי ארבע השנים האחרונות. מיקי, כשכל העולם כולו, הורידו את דירוג האשראי שלו, למדינת ישראל העלו את דירוג האשראי. היחידה בעולם המערבי. האבטלה, שבכל העולם, גם באירופה וגם בארצות-הברית, טיפסה לדו-ספרתי, בישראל היא ירדה למספרים היסטוריים, 6.9%, כאשר הכלכלה הישראלית מייצרת 360,000 מקומות עבודה חדשים. מה, ההשקעות, ההשקעות בנכסים ריאליים ובכלכלה ריאלית, בעשרות אחוזים. יחס חוב תוצר, אפרופו גירעון, גברתי, תלמדו: יחס חוב תוצר ירד למספרים, וזה גם נתון היסטורי: 73.2% יחס חוב תוצר. תאמין לי, בהרבה מדינות באירופה וגם בארצות-הברית הגדולה היו קונים את זה ממך בשתי ידיים. הצמיחה בארבע שנות הכלכלה של הממשלה הקודמת הגיעה ל-14.8%. הלוואי שתגיעו לחצי מזה, הלוואי. מדד האי-שוויון: עדיין יש הרבה עבודה לעשות, אבל הוא ירד, בסימן ירידה. אז יש עוד הרבה עבודה לעשות, אבל קודם כול, אנא מכם, לא לקלקל. חבר הכנסת כהן, אתה לא יודע שלסיעת ש"ס יש ביקורת גדולה על הממשלה שאתה זכית לכהן בה כשר במשרד האוצר, אחרי שהסברתי להם, הם ירדו מזה.  הם ירדו מזה. לא, לא שמעתי מזה. הם יודעים את הנתונים. הנה, הרב משה גפני, אני בטוח שגם אתה תהיה מוכן בכל רגע, בכל עת, לתת ממשנתך כיצד לשמור על הכלכלה הישראלית בסביבת משבר גלובלי הולך ומתמשך, וישראל, באורח נס, בסייעתא דשמיא, אבל הוא שותף למשבר הפיסקלי. ובהנהגה נכונה, הצליחה לעשות מה שמדינות ואיחודים ומעצמות לא הצליחו. קודם כול, מיקי, עצה טובה מפה, מעל הדוכן, אתה יודע שאני אוהב אותך: קודם כול, לא לקלקל. לפני שאתם מגבשים משהו, אל תצאו בהצעות בומבסטיות: מבטלים את התקציב הדו-שנתי, אני כבר לא עוקב אחריכם. משה רבנו, שאול המלך, קשה לעקוב אחריכם. קצת בעיה. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, הגירעון, היחס חוב תוצר, הצמיחה, ההשקעות, האבטלה, יותר מקומות עבודה, הלוואי, הלוואי, אני מתפלל שתגיעו לאותה תוצאה. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לחבר הכנסת יצחק כהן, וגם בוודאי על הדיוק בזמנים, העמידה בזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני, רע"ם-תע"ל, עד עשר דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו ערב בניית תקציב, תקציב המדינה. א. טוב ששר האוצר ביטל את התקציב הדו-שנתי. אני חושב שזו החלטה חיובית. כל הכבוד. כאשר יש צורך למתוח ביקורת, מותחים, כאשר אפשר לומר מילה טובה, חייבים לומר אותה. אבל התקציב הזה עומד בפני קיצוצים רבים, קשים. לרוב, מי שנפגע מהקיצוצים האלה זה השכבות החלשות. הפריפריה והפריפריה של הפריפריה, השוליים של הפריפריה. סגן השר לשעבר איציק כהן, אתה מפריע לי.  לכן, אנחנו מתעוררים כל בוקר עם ספין תקשורתי או בעצם סמן: הולכים על מגזר הסטודנטים, הולכים על מגזר, לא יודע מה, עוד מעט, עובדי הרכבת, החקלאים, אימהות עובדות וכדומה. השאלה מה נכון מכל זה. דבר אחד חייב להיות ברור: אפילו בספינים, אי-אפשר להתחיל בציבור הסטודנטים. תהיה התנגדות קשה, רחבת היקף, לכל העלאה בשכר לימוד. היום, מה שמוצע, כביכול, העלאה של 20% בשכר לימוד, דבר נורא. זה דבר נורא שבעתיים לגבי סטודנטים שמקורות המימון שלהם, מלגות בעיקר, מצומצמים מאוד מאוד מאוד. הסטודנטים הערבים למשל. לכן תמוה, אפילו מבחינה תקשורתית, שמישהו הדליף, ואני לא יודע מי הדליף, שהולכים על הסטודנטים. עכשיו, האם התחליף של אי-קיצוץ לסטודנטים זה קיצוץ בתקציב להשכלה גבוהה? זה לא חייב להיות כך. יש מקומות עם הרבה שומן וכסף מבוזבז ולא מוצדק, במיוחד בימים אלה, במיוחד ב-2013, שאפשר לצמצם ולקצץ משם, תקציב הביטחון למשל, התנחלויות. אני שומע וקורא, וגם אני חלק מהמרחב, שבכלל כמעט שאין איומים ביטחוניים. לכן לא רק שלא צריך להגדיל את התקציב, צריך לצמצם ולקצץ בתקציב, אדוני היושב-ראש. קראתי, כמו רבים, על הגברת ריקי כהן, אדוני השר, ואני ער לכך שהכוונה הייתה 20,000 שקל ברוטו. והדבר הזה היה בפייסבוק. אגב, בניגוד לאלה שתוקפים את השר לפיד על שימוש בפייסבוק, אתם טועים. אני חושב שזה כלי חשוב, א. לתקשר עם הציבור, ב. לומר דברים לא מצונזרים, מה חושב אדם. הוא כותב את כל מה שהוא חושב בלי בקשה ל-sound bite של 50 שניות. אפשר להתרחב, להגיד את כל המשנה. ולכן, רבותי, למי שאין פייסבוק, כדאי שירוץ, יהיה לו פייסבוק, למי שאין טוויטר, כדאי שיהיה לו טוויטר. אנחנו ב-2013. אי-אפשר לתקוף מישהו משום שהוא משתמש בפייסבוק. אני אומר את זה מניסיון. לי יש, אבל אני לא יודע להשתמש בו. מה אני אעשה? אתה הנהגת, אדוני יושב-ראש הכנסת השמונה-עשרה, קורסים לחיזוק חברי כנסת וללמד אותם איך להשתמש גם ב-YouTube וגם בפייסבוק וגם בטוויטר. לא הייתי בקורסים. הנה, היושב-ראש החדש פה ואפשר לחזור על זה. אלה כלים, והפסיקו להיות גאדג'ט. זה לא גאדג'ט, זה כלי של קשר עם הציבור. לפי מספר הפעמים שהמילה פייסבוק הוזכרה היום במליאה, אדוני קודמי בתפקיד, אני הולך לבדוק אם מר צוקרברג לא תרם פה משהו במערכת הבחירות, כי כל הסיעות, בלי יוצא מן הכלל, חמש פעמים בכל נאום מופיעה המילה פייסבוק. זאת כבר פרסומת סמויה, אני לא יודע מה לעשות עם זה. אדוני היושב-ראש, אדוני, כבר היה לך בעבר קשר עם צוקרברג ולכן אתה האחרון שצריך למחות. עדיף לשתוק, אתה אומר. נחזור לגברת ריקי כהן. אומנם 20,000 שקל ברוטו, היא ובעלה, עובד ההיי-טק. שניים. הם יוצאים, כמה, מיקי? יוצאים פעמיים בשנה לחוץ-לארץ? לא, אולי פעם בשנתיים. אולי פעם בשנתיים. אז אני רוצה, אפרופו ריקי כהן, אני רוצה לדבר על הגברת פאטמה עבדאללה. הגברת פאטמה עבדאללה, פאטמה, שהיא מטייבה, גם במשפחה, היא מורה בוגרת כבר שמונה שנים והיא לא נקלטה במערכת. היא מובטלת. היא למדה, סיימה סמינר למורים, ומשרד החינוך לא קלט אותה. יש אלפים כמוה, מורים ומורות. בעלה גם מורה. המשכורת שלו, ברוטו, מקסימום בסביבות 9,000, 10,000 שקל ברוטו. הם לא חולמים לנסוע פעמיים בשנה לחוץ-לארץ, אדוני היושב-ראש. מקסימום לטאבה או לירדן, לרוב, בשבתות, לטול-כרם או לג'נין. לרוב. והשאלה, אם צריך לדאוג יותר לגברת ריקי כהן או לגברת פאטמה עבדאללה, או במקביל אפשר לדאוג גם לזאת וגם לזאת, גם לאלה וגם לאלה, עם סדר עדיפויות, עם סדר עדיפויות. למה אני מזכיר את הגברת פאטמה עבדאללה? כי בעלה משלם מסים, מכבד חוק, אבל קשה לפרנס משפחה של שישה אנשים: הוא, אשתו וארבעה ילדים, עם משכורת של מפרנס יחיד, אף שאשתו למדה, והיא מובטלת. רק 28% מהנשים הערביות שותפות בשוק העבודה. 70% מובטלות. רק 8% מהסקטור הציבורי הם מועסקים ערבים. אגב, האחוז הזה של 28% האחוז המקביל אצל נשים יהודיות חילוניות הוא 80% מועסקות, מול 28% של נשים ערביות, פער אדיר שאומר הכול. ולכן נשאלת השאלה למה שיעור האבטלה, למשל, בקרב גברים ערבים הוא כפול משיעור האבטלה בקרב גברים יהודים בארץ. תעסוקת ערבים היא לא רק דרישה של שוויון זכויות, וזאת דרישה לגיטימית, must, מחויבת המציאות, אלא בעיקר, אפילו ברמה התועלתנית של מי שאחראי למשק, זו הכנסה נטו. כוח העבודה של הערבים, החסר למשק הישראלי, גורם להפסד של מיליארדי שקלים. יש סטריאוטיפים, מחשבות, חששות להעסיק ערבים. זה טמטום וטיפשות. למה? אם יש 8%, או שזה גזענות, זה אחד, ואפליה, או שזה חששות וסטריאוטיפים להעסיק ערבים. אבל, מדובר באותם ערבים, אתה יודע שהייתי במערכת שהתחננו שערבים יבואו לעבוד. התחננו. זו מערכת שונה, ואני רוצה, לא במערכת הזאת, לא במערכת הזאת עסקינן. תעשה סדר בכפרים הערביים. לא במערכת הזאת עסקינן. אדוני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה, יש משרדים שאני תובע, יש משרדים שאני לא תובע שיהיו שם ערבים. אבל חברות ממשלתיות, חברת החשמל, משרד החינוך, הרמות הבכירות במשק, אדוני היושב-ראש: בשלוש הדרגות הבכירות בסקטור הציבורי כמעט אין ערבים. אז אם אין שם ערבים יש מעגל קסמים, לא נקלטים, אז לא נקלטים. יש משרדי ממשלה נקיים מערבים, אין ערבים. אז אני קורא לקלוט יותר ערבים, ובעיקר נשים ערביות, אדוני היושב-ראש. עכשיו אומרים, מה התשובה היהודית הישראלית הטיפוסית הקלאסית, הרגרסיבית? יכול להיות שבגלל שיקולי מסורת הנשים אצלכם, לא רוצים, אתם לא נותנים להן. יש דרישה עזה לשילוב נשים ערביות. הנשים רוצות לצאת לעבוד. נא לסיים, אדוני. אין מקומות, אני אסיים, אין מקומות תעסוקה בפריפריה של הפריפריה, ביישובים הערביים, וזו הדרישה העיקרית, שיהיו מקומות תעסוקה, מפעלים בתוך היישובים. נניח שאין, לפחות שתהיה תחבורה ציבורית לשם, למקומות עבודה, אין, לחלופי חלופין. ולכן, אדוני היושב-ראש, טוב לדאוג לגברת ריקי כהן, חשוב לדאוג לפני כן לגברת פאטמה עבדאללה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת טיבי. חברות וחברי הכנסת, לפני שאני אזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה, חובה נעימה לי בשמכם לברך את האורח הנכבד שנמצא אתנו כאן ביציע, שר החוץ של קנדה, מר ג'ון בירד. (מחיאות כפיים) הוא בא, קנדה הנה אחת מידידותיה הקרובות ביותר של ישראל, עם נציג הליכוד ביתנו,  אני אסביר לך, כל אורח, מותר לי למחוא לו כפיים, לא מוכרחים, אבל מותר. לנו אנחנו לא מוחאים כפיים כי אנחנו לוקחים את זה ברצינות יותר מדי, אבל לאורח אפשר למחוא כפיים. קנדה הנה אחת מידידותיה הקרובות ביותר של ישראל בזירה הבין-לאומית, ושר החוץ בירד הנו ממבטאיה המובהקים של ידידות אמיצה זו. כמי שהיה שנים רבות יושב-ראש אגודת הידידות ישראל קנדה בכנסת, ובתפקידי הקודם כשר, אני יכול להעיד מביקורי במדינה זו בשנים האחרונות, ומהיכרות אישית, על הקשרים המצוינים בין שתי המדינות, בין שני בתי-המחוקקים ובין שני העמים. שיתופי הפעולה בינינו חובקים תחומים רבים ומגוונים, אך ברצוני לציין בעיקר את ההבנה ואת שיתוף הפעולה שלהם אנו זוכים מצד קנדה בתחום המדיני, בארגונים הבין-לאומיים ובפיתוח משותף במדינות שלישיות. מנהיגי קנדה, ושר החוץ בירד ביניהם, מגלים עקביות ונחישות מעוררות כבוד בעמידתם לצדה של ישראל במאבקיה הצודקים נגד תופעות מדאיגות כמו האנטישמיות, ניסיונות דה-לגיטימציה והחרמות כלפי ישראל, הכחשת השואה, איומי ארגוני טרור וכמובן הגרעין האיראני. על כל אלה אנו מבקשים כי תעביר לממשלתך ולעמך את תודתנו והוקרתנו העמוקות. אדוני השר, אנו מקבלים את פניך בירושלים בירת ישראל בזרועות פתוחות ובחפץ לב. בשם הכנסת, אני מבקש לברך אותך בברכת שלום וברוך הבאWelcome to the Knesset, the heart of Israeli democracy. מותר למחוא כפיים, מי שרוצה. (מחיאות כפיים) תודה, חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדובר הבא, חבר הכנסת מוחמד ברכה. בזמן שמוחמד ברכה בדרך לדוכן, מזכירת הכנסת תמסור הודעה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הצעת הוועדה המסדרת להרכב ועדות הכנסת, הרכב סיעתי ונציגי הסיעות, וכן הצעתה להקמת ועדות לעניין מסוים, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת, הרכב סיעתי ושמות נציגי הסיעות. תודה. בבקשה, עד עשר דקות לרשות אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל הסימנים מובילים למסקנה אחת, שהתקציב הבא אינו מבשר טובות, במיוחד לשכבות שמשתוקקות לבשורה כלשהי. להפך, יש דאגה עמוקה בקרב חלקים רחבים בציבור מהתוצאות הרות האסון של התקציב החדש: משפחות מרובות ילדים מודאגות, משפחות עניות מודאגות, סטודנטים מודאגים, הפריפריה מודאגת, האנשים שחיים בעשירונים התחתונים, בעיקר ערבים וחרדים, מודאגים מאוד. הדיבורים על קיצוץ בקצבאות ילדים בעצם מעמיקים את הממדים של העוני עוד יותר ועוד יותר. כל הסימנים מובילים למקום חשוך. לבוא ולייחס את זה ליאיר לפיד, אני חושב שיש בזה לא מעט רשעות. זו התוצאה של מדיניות ממשלת נתניהו וגם הממשלות שקדמו לה, שגם לא תשתנה בעידן לפיד, והיא תלך ותעמיק את שעבוד הכלכלה בישראל להון הגדול, בעיקר הזר אבל גם המקומי, ותמשיך לצייר תמונה מעוותת, שקיצוצים זה טובת הכלכלה, רווחה ותקציבים לרווחה זה פופוליזם. זה דבר שאני חושב שהוא לא קשור רק בעולם הטרמינולוגי, אלא זה קשור יותר בעולם האידיאולוגי של שירות ההון ושל מדיניות של "קפיטליזם חזירי", איך שזה נקרא פעם אחת. ראש הממשלה, כבר ביוני בשנה שעברה, אדוני היושב-ראש, אמר שאין עוני במדינת ישראל. הוא באותו יום ביוני נפגש עם מנכ"ל ה-OECD, בעצם השתתף אתו במסיבת עיתונאים, ושם הוא הכריז שאין עוני במדינת ישראל. כנראה נתניהו אינו רואה את העניים ולכן הוא לא רואה את העוני, ובמיוחד כשהעניים הם בעיקר ערבים וחרדים, אז כמובן זה עוד יותר מעוור ומטשטש את הראייה שלו לחלוטין. האוכלוסייה הערבית היא 18% מהתושבים אבל היא 50% מהעניים. גם באבטלה, הערבים מהווים 14% מכוח העבודה אבל הם 47% מהמובטלים. שיעור העוני בקרב הערבים הוא 57%, ובקרב הילדים הערבים הוא 66%. לעומת זאת, בקרב הציבור היהודי העוני הוא 16.5%, ואם מורידים את החרדים, שהם הגורם המשמעותי ל-16%, יוצא שהעוני, חוץ מהחרדים, הוא 11%. העוני בקרב הציבור הערבי הוא לא רק רוחבית גדול יותר ועם אחוזים גבוהים יותר אלא הוא עמוק יותר. כשמדברים על תשלומי העברה, תשלומי ההעברה מעלים 50% מהעניים היהודים מעל לקו העוני, לעומת זאת רק 11% מהעניים הערבים עולים מעל לקו העוני. משמע שהעוני אצל הערבים הוא לא רק רחב יותר אלא גם עמוק יותר. זה לא נושא של סטטיסטיקה, רבותי, כל מספר שאמרתי יש מאחוריו בני-אדם, יש מצוקות, יש נדודי שינה, יש אומללות של ילדים, יש אומללות של משפחות, יש אומללות של הורים. והמדינה צריכה לבחור, הממשלה צריכה ל��חור: או שהיא ממשלת האזרחים, או שהיא הממשלה של השכבה הדקיקה ביותר של בעלי הון ושל מונופולים, של אנשים שמבשרים לנו על גז בעשרות מיליארדים אבל באותו זמן לא נותנים שום בשורה בתחום החברתי. יתרה מזו, המאגר הזה, המאגר האסטרטגי הזה, הוא נחלתם של בעלי ההון, והדיבידנדים אינם מתייחסים לכלל הציבור, אף שאנחנו כביכול חיים באותה מדינה והאוצרות האלה הם אוצרות של המדינה, של כלל האזרחים. ולכן אני חושב שאנחנו עומדים בפני תקופה די קשה ודי קריטית בכל מה שקשור לתקציב החדש ולמדניות הכלכלית החדשה. יאיר לפיד כשר האוצר יכול לבחור אג'נדה משלו, הרי הוא אמר באותו יום שהוא קיבל את משרד האוצר, שאם הוא ייפול, גם ראש הממשלה ייפול אתו. אבל יש לו אפשרות אחרת: אם ראש הממשלה רוצה להפיל את השכבות החלשות ולדפוק אותן עוד יותר, הוא יכול להגיד שידו לא במעש, והוא לא שייך לראייה הזו ולתפיסה הזו. הוא יכול להילחם על אג'נדה אחרת, על סדר-יום אחר, על סדרי עדיפויות כלכליים אחרים. אבל הוא בא כדי לדבר על אנשים עם משכורת של 20,000 שקל, הוא בא לדבר על שכבות הביניים, ובעצם מי שיש לו 20,000 מצבו ישתפר אם יקבל 22,000 ו-23,000, אבל תארו לעצמכם: מי שמקבל 3,000, אם הוא יקבל את אותם 2,000, איזה שינוי משמעותי יהיה בחייו. אבל יאיר לפיד, הוא לובש את הרעלה כביכול של שכבות הביניים אבל בעצם הוא בא לשרת את אותה המדיניות של ראש הממשלה, של ההון הגדול, שיטפטף קצת על שכבות הביניים אבל בעצם יגרוס את השכבות החלשות ויגרום להן לאבד כל אפשרות של תקווה. אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים פורסמה החלוקה של כלל היישובים במדינת ישראל לפי אשכולות, לעשרת האשכולות המפורסמים. הממצאים הם כתב-אישום לא רק כלכלי-חברתי נגד הממשלה, אלא הם כתם של גזענות בכל מובן המילה, כשאנחנו רואים ש-95% מהיישובים הערביים נמצאים בשלושת האשכולות הנמוכים ביותר. רק שני כפרים קטנים, שמספר תושביהם הוא פחות מ-3,000, נמצאים באמצע האשכול החמישי. על-פי הנתונים הקודמים היה כפר אחד שנמצא באשכול 6, כפר מעיליא, הוא ירד, בשעה רעה, לאשכול 5. בעצם כל השנים האלה של, אגב, לא אמרתי שהנתונים מתייחסים לשנות התקציב 2007 2008 שהיו שנים של צמיחה: ב-2008 הייתה הצמיחה 4.1%, ב-2007 הייתה 5% ומשהו. ואף שיש צמיחה, שאמורות ליהנות ממנה כל שכבות האוכלוסייה, יש שכבות שלא רק שלא השתפר מצבן אלא הורע מצבן. בעצם, אדוני היושב-ראש, יש פה מדיניות מכוונת, זה לא תקלה, זה לא תקלה. יש שני מדרגים במדיניות של הממשלה: המדרג הראשון הוא שירות מוחלט להון הגדול ולחברות הגדולות, המדרג השני, שהדיכוי והניצול המעמדיים יכוונו כלפי קבוצת המיעוט הלאומית, כלפי הציבור הערבי. זאת אומרת, יש פה שילוב של חזירות קפיטליסטית ושל חזירות גזענית גם יחד. קברניטי הממשלה, גם הקודמת וגם זו, יכולים לחשוב ויכולים להשלות את עצמם שעיקר הניצול המעמדי כלפי תושבים מכוון כלפי הערבים, ואז הם חושבים שזה מוצר שהוא קביל, מוצר שיכול להיקלט בשוק הפוליטי, הגזעני, הממוצע של מדינת ישראל. אני אומר לכם, זה חומר נפץ. ועל כן אני חושב, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת וקנין, יש מקום ויש צורך שהאופוזיציה, שתנועת המחאה במדינת ישראל, שכל האנשים ששואפים ונלחמים ורוצים צדק חברתי לא יחכו עד שהממשלה תנחית עליהם את המכות, אלא יצאו כבר עכשיו ללמד את הממשלה איך עושים צדק ואיך מתנערים מגזענות ומניצול. תודה רבה, אדוני. תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלק��, ולאחריו  אחרון הדוברים, חבר הכנסת בר-לב. עשר דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, תודה, רבותי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, כמעט בטוח שמשרד האוצר והממשלה הולכים לקצץ בתקציב, וכבר סומנו יעדים מסוימים לקיצוץ בתקציב, רובם ככולם פוגעים בשכבות החלשות. סומנו גם יעדים להגברת ההכנסות, גם הם נעשים באופן שפוגע במוחלשים בחברה או באנשים שקל לממשלה להוציא מהם כסף, יחסית, שזה הסטודנטים. צמצום ההוצאות הממשלתיות הוא מגמה שנמשכת עשרות שנים. בשני העשורים האחרונים ירדה ההוצאה הציבורית יחסית לתוצר בכ-10%, חלק גדול מזה, בצמצום ההוצאה הציבורית ליעדים חברתיים. זה יכול להסביר כיצד קורה שיש צמיחה אבל יותר עוני. זה נשמע כמו חידה: איך יכול להיות שהצמיחה לנפש בישראל בעשורים האחרונים היא 1.8%, ובאותו זמן יש יותר עוני? מה שקורה הוא שהממשלה מצמצמת את הוצאותיה, נסוגה אחורה ונסוגה מהאחריות החברתית שלה בנושא של ילדים, של זקנים, של חינוך, של בריאות, ובכל התחומים החברתיים הידועים. הממשלה באה היום ודורשת, או מציעה, לקצץ בתקציב, ומציעה שורה של גזירות על הציבור. מר בנימין נתניהו, הוא לא המציא את הגלגל, הוא פשוט הולך בדרכו של רייגן והולך בדרכה של מרגרט תאצ'ר שנפטרה. השר עמיר פרץ, מרגרט תאצ'ר נפטרה אתמול, אבל הדרך הכלכלית הפוליטית שלה והמשנה החברתית והמוסרית שלה עדיין חיות ונושמות, ובעיקר סביב שולחן הממשלה הזאת. ומהבחינה הזאת יאיר לפיד לא שונה מביבי נתניהו, בהיותו תאצ'ריסט ובעד צמצום ההוצאה הממשלתית, בעד צמצום מדינת הרווחה. מה היו עושים, מה עשתה תאצ'ר ומה עשה רייגן? הם פשוט הורידו מסים, יצרו גירעון, ואחר כך באו ודרשו קיצוץ בתקציב. אמרו שאי-אפשר לצמצם את ההוצאה הציבורית ככה, איך אומרים, כשהתקציב מאוזן. אז מייצרים משבר, או מנצלים משבר, כדי לעשות שינויים מבניים שיביאו, היה משבר. היה משבר. בסדר. אבל אפשר לטפל במשבר באלף דרכים. אתה יודע שחלק גדול מהגזירות שהיו ב-2003 בתוכנית ההבראה הממשלתית, עבר המשבר ועדיין אנחנו חיים אתן. ואתה יודע היטב שהייתה צמיחה. לאן הולך הכסף? איפה הכסף של הצמיחה? למה האזרחים לא נהנים ממנו? למה האזרחים מקבלים פחות, פחות כסף? ויש לנו היום שר אוצר ששואל כל הזמן איפה הכסף. אז שיבדוק בהתנחלויות איפה הכסף. יותר מ-100 מיליארד דולר הושקעו בהתנחלויות. שיראה כמה המשק מפסיד מכך שנשים ערביות לא עובדות ברמה המספקת, או ברמה השוויונית. 30 מיליארד שקל כל שנה. אז אפשר להביא כסף מכאן. הממשלה צמצמה את המסים על העשירונים העליונים. מסי חברות ומסים שונים ומשונים בוטלו או צומצמו. שם שוכב הכסף הגדול, לא אצל הסטודנט שהממשלה רוצה להטיל עליו יותר כסף, או לקצץ בקצבת ילדים. יכול להיות שמשרד האוצר, או שר האוצר, אומר ש-100 שקל לילד זה לא הרבה כסף. אבל למשפחה בת ארבעה ילדים, כבוד היושב-ראש, שההכנסה של שני ההורים, שעובדים, היא 8,500 שקל, או 8,600 שקל אם לוקחים את שכר המינימום, המשפחה הזאת, לפי הסטנדרטים בישראל, 8,500, שש נפשות, 8,500 שקל זה קו העוני. כל תזוזה קטנה מורידה אותם מתחת לקו העוני. וזה לא עניין סמנטי, זה עניין של פגיעה בדברים שהמשפחה הזאת צריכה לחיות אתם. אם מקצצים, קצבת הילדים נותנת קצת נשימה למשפחה. ובא משרד האוצר ומציע לחנוק את המשפחה הזאת. למה הוא רוצה לחנוק את המשפחה הזאת? כי קל יותר לפגוע בעניים. עובדה, כל הקיצוצים פגעו בעניים. ומי העניים בישראל? בעיקר הציבור הערבי. ולא פלא ששיעור הצמיחה של העוני אצל האזרחים הערבים הוא הרבה יותר גדול מהצמיחה של העוני בארץ. כל הזמן יש יותר עניים, ואנחנו רוצים לעבוד. החסם העיקרי הגורם לכך ששיעור ההשתתפות של הציבור הערבי בשוק העבודה בישראל עומד על 40% הוא שאין עבודה. זה החסם העיקרי. אין עבודה? אין עבודה. יש 300,000 עובדים זרים. תביא, לא, אני שואל. תן לעובד הזר שכר שוויוני, אז המעסיק הישראלי, אותו. חבר הכנסת מאיר שטרית, היא הנותנת, מה שאתה אמרת. 300,000 עובדים זרים, הם תפסו את מקומות העבודה. אתה צודק, אדוני היושב-ראש, אין לי ויכוח אתך, אני רק מציין את זה כעובדה. אין לי ויכוח אתך. לצערי  זה מעבר לזה, זה פיתוח של אזורי תעשייה, זה לא, בסדר, תנו מקומות עבודה. אני רוצה להגיד לך: זה לא נכון, זה לא רק פיתוח. אני נתתי את הדוגמה הזאת כמה פעמים. לא אמרתי "רק". אני מתערב בכוונה בדיון הזה. אני, בדרך כלל בימים שאני נמצא בכנסת, בימי כנסת, אני מתאכסן בבית-מלון "רמדה". פעם כל העובדים שם היו ממגזר המיעוטים, היום כולם אריתריאים, כולם בלי יוצא מן הכלל. כל בית-המלון, כל החדרניות. אין חדרניות כבר, הכול זה עובדים אריתריאים, שגרים פה בירושלים, ותפסו את מקומות העבודה שלהם. ויש צדק גדול בדבר הזה. אני לא בטוח שמקומות העבודה, אני אומר לך. זו דוגמה. הרי אני כבר 18 בבית הזה, ואני 18 שנה ישן בבית-המלון. בארבע השנים, שלוש השנים האחרונות, כל העובדים, עובדי הניקיון, תחזוקה, חדרניות, אין חדרניות, זה חדרנים כולם, כולם אריתריאים. כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על עניין התקציב, כי בציבור השיח הכלכלי-חברתי השולט הוא שיח קפיטליסטי, דורסני, שמשתיק כל קול אחר. ביבי נתניהו, אני עומד על כך, ויאיר לפיד לא המציאו את העניין של הקיצוצים. הססמה הרפובליקנית החבויה הייתה, בשנות ה-80: starve the beast. כלומר, תצמצם את המסים, תיצור גירעון בתקציב, ואחר כך תקצץ בתקציב, וככה מצמצמים את ההוצאה הממשלתית. כל הימין הכלכלי עושה ככה, מה, זה אלף-בית בכלכלה. ובאים עכשיו ועושים לנו דמגוגיה, ומציעים גם שהגירעון יהיה, שהבעיה עד 2020. כלומר, צריך שינויים מבניים. זה כל העניין: מנצלים את המשבר, אפילו אם יש משבר, מגדילים אותו, מנפחים אותו. ומי אמר שהחוב הוא תוצאה של ההוצאות? הוא תוצאה של הגירעון, ובגירעון אפשר לטפל, על-ידי הגדלת הכנסות גם, מהעשירים, על-ידי ייבוש ההתנחלויות. אפשר אחרת. נא לסיים. הדת של המשק החופשי היא לא קדושה, היא מטונפת, כי היא פוגעת בפת לחמם של אזרחים, של זקנים, של חולים. ועל זה צריכים להילחם. אסור לתת לממשלה הזאת להעביר את זממה, לעשות גזירות, כי בגזירות האלה נחיה הרבה זמן. היא תייצר יותר אומללות ולא תאפשר לאנשים, לעניים, לצאת מהמעגלים של העוני, המעגלים של הדלות, המעגלים של השוליים. וזו חובתנו כאן בכנסת: להגן על האנשים החלשים ולתת להם קול, ולא להגן על העשירים, כמו נתניהו וטומי, יאיר לפיד, הבן. תודה. תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת עמר בר-לב, אחרון הדוברים, ואחריו ישיב סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. לרשותך עשר דקות.  אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר  לצערי שר האוצר איננו כאן, חברי הכנסת, לפני 15 שנים פנה אלי חברי בתנועת "דור שלום", טל זילברשטיין, והציע לי להקים ארגון שיסייע לנוער בפריפריה ויחבר אותו למרכז ההוויה הישראלית. בשנים הבאות, שהיו השנים הראשונות של "אחריי!", הכרתי בני-נוער נפלאים שרוצים, אך לא יכולים לה, לתקרת הזכוכית שסוגרת עליהם. גיליתי מצוקות עזות, חוסר צדק, נוכחתי בצרכים שהממשלה לא עונה עליהם, והכרתי מקרוב אלפי בני-נוער ששום מטוס ואפילו לא סוללת תותחים שלמה לא יסייעו להם. השנים האלה הובילו אותי להרהר במה יותר חשוב, הנער או הטנק? ואיך יגיע הנער לטנק אם אין מי שיכוון אותו לשם? הרי ססמת חיל השריון היא "האדם שבטנק ינצח", ומיהו אותו אדם? החוסן הלאומי שלנו אינו רק הטנק. חוסן לאומי הוא בחברה חזקה, חברה בריאה, בתרבות, בחינוך, בערבות הדדית. ולכן אני פונה אליך, שר האוצר, ואל ראש הממשלה: אל תזנחו את הביטחון הלאומי האמיתי של מדינת ישראל, אל תזנחו את אותם בני-נוער שמחר אנחנו רוצים בטנק ומחרתיים באוניברסיטה, אותם נערים ונערות שבעוד עשור ראוי שיהוו את עמוד השדרה של החברה הישראלית: הרופאים, המהנדסים והמורים של ילדינו. נכון, צריך להקטין את הגירעון, צריך לשנות סדרי עדיפויות ולקצץ קיצוץ כואב, אבל עלינו לקצץ במקומות שלא יפגעו בחברה הישראלית ובחוסננו הלאומי פגיעה אנושה. אסור לך, שר האוצר, לבחור בדרך הקלה. עליך להתחיל בקיצוץ מראש הפירמידה ולא מתחתיתה שמשרתת את צורכי הציבור הרחב. ולכן צריך להתחיל בקיצוץ בתקציב הביטחון, בפירוק הריכוזיות במשק הישראלי, מהמעטים ששולטים על אוצרות הטבע שלנו, וכן, גם מהעשירון העליון של המשק הישראלי, שאתה, שר האוצר, ואני משתייכים אליו.  יאיר, אתה שואל איפה הכסף? תשאל היכן הביטחון. וכדי להמחיש איפה נמצא הביטחון האמיתי שלנו, אבקש להקריא כעת את מכתבה של סימה נמיר, חברת מועצת העיר אילת, אותה אילת שחרב הקיצוצים עלולה להשפיע עליה, אולי יותר מאשר על כל עיר אחרת.  לכבוד שר האוצר, חבר הכנסת יאיר לפיד, שמי סימה נמיר. לאילת הגעתי לפני קצת יותר מ-30 שנה, ומאז אני כאן. כאן בזמן התואר שעשיתי באוניברסיטת חיפה, כאן בזמן התואר בתל-אביב, כאן בגאות ובשפל.  ברצוני לספר לך, שר האוצר, כיצד נראית אילת מאחורי האורות הנוצצים של בתי-המלון, שאותם ראית בוודאי כשנחתת פה לאחרונה, בדרך לחופשה שנתית. אילת שבה חיים 60,000 איש, החצר האחורית והגדולה שבה אנו מתקשים יותר ויותר לחיות. לצד ההנאות האין-סופיות שאילת מציעה, כל מי שמכיר, ורבים מנציגי הציבור מודעים ויודעים, אנו מתמודדים עם בעיות ברמה של מגפה האוכלת כל חלקה טובה, ועכשיו מכת בכורות, העלאת הרעיון לבטל את חוק אזור סחר חופשי, הידוע בפטור ממע"מ, באזור אילת. אולי לצערה של מדינת ישראל אנחנו עדיין חלק ממנה, כי נדמה לעתים שהיא הייתה מעדיפה שלא נהיה. ברצוני לספר לך, שר האוצר, על ישיבה שנערכה לפני מספר שנים בוועדת החינוך בעירייה, שבה נתקלנו בבעיה קשה. בעיר אילת היו לנו חמישה ילדים עיוורים שנרשמו ללימודים, אך משרד החינוך לא הסכים לפתוח כיתת עיוורים כי התקן לכיתת עיוורים הוא לפחות שבעה ילדים עיוורים. בישיבה הצעתי בציניות לאנשי משרד החינוך שנעוור עוד שני ילדים כדי שנוכל לתת להם מענה. בסופו של דבר העירייה מימנה את ההפרש עבור הכיתה.  אילת רחוקה, ורחוקה זה טוב לכל מיני אוכלוסיות. ביניהן, 22% מהנשים אצלנו הן אימהות חד-הוריות. העיר עם אחוז הנשים החד-הוריות הגבוה בארץ. רבות מהן ברחו הרחק בשל אלימות, בעיות אלכוהול של הבעל, וחלק סתם רצו התחלה חדשה הרחק מהצרות. לאותן נשים אין היום פתרון עבור ילדיהן, אין תקציב לצהרונים, וכיושבת-ראש סניף "נעמת" העירוני אני קורסת תחת הנטל בניסיון לסייע להן.  בחצר שלנו, שהיא קצת רחוקה מתל-אביב ואפילו מאשדוד, יש בעיות משפחתיות. יש הרבה סמים שמגיעים מסיני במשלוח ישיר אלינו. יש עובדים זרים שמוצאים מקלט ומפלט. יש נוער במצוקה. למעשה, גם אחוז הנערים במצוקה באילת הוא הגבוה בארץ. בעיות יש הרבה, אבל עובדים סוציאליים שמוכנים להגיע לכאן אין. וכך, מערך הרווחה העירוני נמצא על סף קריסה מתמדת. ואם כבר מדברים על חצר אחורית, האם שמת לב בביקורך האחרון כאן, שר האוצר, לשוטפי הכלים במלון, לעובדי הניקיון, לעובדי המטבח? מקצועות אלו נכבשו בידי אלפי עובדים זרים המוצאים מקלט בעיר. כמו במדינה מתוקנת עלינו, תושבי אילת, לנהוג בהם בחסד וברחמים ולספק להם חינוך ומרפא.  אבל בשביל לספק חינוך ומרפא צריך כסף, צריך מורים וצריך רופאים. ואלינו, איך נאמר, לא הרבה רופאים רוצים לבוא. נשארנו בעיקר עם הסטאז'רים שנשלחים לכאן ומספר מצומצם של רופאים ותיקים ומסורים. יחד צריכים אלו לתת מענה ל-60,000 תושבים, ביניהם אלפי עובדים זרים שידם אינה משגת ואלפי ורבבות תיירים השוהים בעיר, וכך נמצא בית-החולים בתפוסה מהגבוהות בארץ, בייחוד בעונת הקיץ.  אם זה לא מספיק, כשיש לנו טיפולים רציניים יותר, עלינו לנסוע במקרה הטוב כשלוש שעות לבאר-שבע, במקרה הפחות טוב לבתי-החולים במרכז הארץ. הקיצוצים האחרונים בתקציבי הבריאות והעלייה במחירי הדלק והטיסות הביאו למצב שקשישים וילדים נאלצים להגיע לבדם לטיפולים מכיוון שקופות-החולים לא מממנות החזר כספי על הנסיעה לבני-משפחה שאינם יכולים להרשות לעצמם את הנסיעה. ואם כבר נגענו באותם קשישים, רבים מהם עוזבים את אילת או אפילו נאלצים לגור אצל ילדיהם. הסיבה היא לעתים לא כלכלית ולא בריאותית, כי אם היעדר בית-אבות שיכול לקבלם בשנות שיבתם. אין מקום בחצר. אין ביקוש. אין סיבה לבית-אבות.  ואם זה לא מספיק, מצב התעשייה והתעסוקה בעיר מוגבל בשנים האחרונות. מוגבל כי עלויות השינוע עלו יחד עם מחירי הדלק ואתם נטשו גם בעלי המפעלים. מוגבל כי הנמל כאן הופרט וכבר לא מספק תעסוקה הוגנת כבעבר. אפילו "כבלי ציון" המיתולוגי פשט את הרגל.  אנו האילתים איננו מסכנים ואיננו נזקקים. אנחנו אוהבים את העיר ורוצים להמשיך לגור בה. רוצים לעבוד ונהנים לארח את האורחים מרחבי הארץ והעולם. אך חשוב להבין שכיום העיר אילת שורדת אך ורק בזכות התיירות. התיירות שמתחרה בטיסות לטורקיה וליוון, התיירות שמכניסה מיליארדים לקופת המדינה. התיירות שהיא כוח הקנייה האמיתי בעיר, שבלעדיו אף בעל עסק לא היה מתקרב לכאן. וכעת, לאחר שקיצצתם לנו ברפואה ובחינוך, ברווחה ובתחבורה, הגיע גם תורה של התיירות.  הפטור מהמע"מ באילת הוא כבשת הרש שלנו. הצ'ופר הקטן חוץ מהשקט שמאפשר לנו לקיים עיר מסחר משגשגת, התוספת הקטנה שמאפשרת לנו לאזן את מחירי השינוע של תוצרת המגיעה ממרכז הארץ, שמאפשרת לאורות הלילה להאיר פנים למבקרים שמגיעים בטיסה לכמה ימים של נופש, שקונים, שמחיים ומנשימים את העיר הזאת. לאחרונה, בעקבות האיומים מסיני, הוצבה סוללת "כיפת ברזל" כאן באילת. אני פונה אליך, שר האוצר: לא "כיפת ברזל" תציל אותנו, לא 1,000 חיילים וגייסות שיוצבו כאן. הבריאות, הרווחה והחינוך, המסחר והתעשייה, הם הביטחון האמיתי שלנו שאילת תשרוד. הם הערובה להגעתם של תושבים נוספים שיחזקו את העיר, הם האינטרס של מדינת ישראל שאילת תשגשג, תכניס כסף ותעמוד כחומה בצורה בגבול הדרומי. אני פונה אליך ומבקשת, אל תגזול את כבשת הרש, אל תייבש את הפריפריה, ואל תשכח את החצר האחורית שלנו. אל תפגע בביטחון ישראל. בברכה, עורכת-דין סימה נמיר, יושבת-ראש סניף נעמת באילת, ולשעבר סגנית וממלאת-מקום ראש העיר, מחזיקת תיק הרווחה וממלאת-מקום ראש העיר בתחום החינוך. נא לסיים. שר האוצר, סימה, שהיא מעמד הביניים האמיתי הישראלי, תיארה כאן במדויק את המציאות של מאות אלפי ישראלים שחיים בפריפריה, שחלקם הגדול נמצאים בחציון הכלכלי התחתון של החברה הישראלית. אתה תשפוט אותם לחסד או לשבט. בידך האחריות לביטחון האמיתי של מדינת ישראל, הביטחון הסוציאלי, הביטחון החינוכי, הביטחון הערכי של כולנו, הביטחון שמשותף למעמד הביניים, לערבים, לחרדים, לחילונים ולבני-הנוער, שנושאים אילך עיניים בתקווה ותלויים בהחלטותיך. אנחנו לא ניתן לך לאכזב אותם. אתה לא רוצה לאכזב אותם, אפשר גם אחרת. יאיר, משה רבנו, שגדל עם כל העושר בעולם אצל בת פרעה, היה כבד לשון. גם פייסבוק לא היה לו. אולי זו הסיבה שהוא נאלץ לכתת רגליו בקרב בני עמו, להקשיב, לחוות ולשמוע את הקשיים של עם העבדים. אני מקווה שבזמן הקצר שנשאר לבניית התקציב תדע יותר להקשיב לעם, כמו משה, ופחות לגמגם בפייסבוק. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. יעלה סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. אדוני היושב-ראש, לא רק ששר האוצר לא בא לדיון הזה ושלח את סגנו, ניחא, מסתבר שבינתיים הוא הגיב לדיון הזה בפייסבוק. כלומר, היה לו זמן לשבת מול הפייסבוק, ובמקום לבוא לכנסת ישראל ולענות כאן על שאלות שהוצגו בצורה מכובדת, כנראה זו הצורה של הדו-שיח החדש, זה הכול דרך הפייסבוק. אני לא מקבלת את זה, ואני מבקשת גם מהכנסת ומיושב-ראש הכנסת לתבוע משר האוצר לבוא ולהשיב על שאלות. לא ייתכן שבינתיים, בעוד אנחנו יושבים כאן, הוא יושב מול הפייסבוק ומתכתב ישירות. תודה. אגב, אמצעי מצוין. גם לי יש עמוד בפייסבוק, אני משתמשת בו. זה לא תחליף לכנסת, לא תחליף לכנסת. ההערה שלך מאוד, היא שכנעה, כן, תודה. אדוני סגן שר האוצר ישיב, הרשות שלך. הוא הקשיב, אמר ששר האוצר לא יכול לבוא משום שהוא עובד. אז מסתבר שהוא עובד, בינתיים, להגיב בפייסבוק לציבור במקום לבוא הנה. אכן עבודה חשובה, אין מה להגיד. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני מבין את העוצמה של הדברים כפי שהם באו לכדי ביטוי במליאה עצמה, ואני אשתדל להשיב. אדוני היושב-ראש, אני מרשה לעצמי להרים גבה על העיתוי המוזר של הדיון הכלכלי שכינסה האופוזיציה כדי לדון בצעדים כלכליים שעדיין לא הוחלט עליהם. הוחלט. שום צעד כלכלי, עדיין לא הוחלט עליו. הרוב מוחלט כבר. אני מבטיח לכם, חבר הכנסת רוזנטל, גם לך אני מבטיח, ולחברי הכנסת האחרים, כאשר נגיש את התקציב לאישור הכנסת נעמוד מעל דוכן זה באומץ ונסביר בצורה ישרה ופתוחה את המניעים להחלטות שנקבל. זו לא פריבילגיה, זו חובתכם. כיום, כיום, רבותי, רבותי, אם אתם מתכוונים להפריע לו אחרי כל מילה, אדוני סגן שר האוצר, האם, רבותי, אני לא אאפשר להפריע לסגן שר האוצר. כיום, חבר הכנסת ליצמן, הסכת ושמע. חבר הכנסת ליצמן, אתם, האחד אחרי השני בהערות. רבותי, תנו לו לסיים משפט אחד. אפילו, יש לי זמן, אדוני היושב-ראש, אם אדוני רוצה לנהל אתו דו-שיח, אין לי בעיה. אבל אני לא מתכוון לתת לזה להפוך, קריאות ביניים. קריאת ביניים קצרה, כן. אבל לא, חבר הכנסת ליצמן, הסכת ושמע. כמו שאמרתי, כאשר נגבש את הצעדים הכלכליים ואת התוכנית הכלכלית, נעמוד מעל דוכן זה באומץ, נפרט ונגיש לבית הזה את כל התוכנית כפי שהתקבלה והיא תאושר. כיום אנחנו נמצאים בשלב גיבוש התקציב, ועומדת בפנינו, אדוני סגן השר. כן, אדוני. אדוני סגן השר, מה שהכנסת מבקשת זה להעיר את תשומת לבו של שר האוצר שלנו, מעשה המתוכנן כרגע, כאשר יבוא לידי ביטוי בהגשת התקציב, להעיר לו כמה הערות. זה תפקידה של הכנסת. זה בסדר גמור, אדוני. אני מקבל את זה. אני מודה לך על ההארה. לנזוף בכנסת. אני מודה לך על ההארה, עם אל"ף. אני תומך בשר האוצר, אבל ודאי שהכנסת צריכה, אני אחזור על המשפט האחרון, ברשותכם. כיום אנחנו נמצאים בשלב של גיבוש התקציב, ועומדת בפנינו שורה של צעדים ורעיונות שאנו בוחנים. יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש שאנחנו מכבדים את הבית הזה ואת האופוזיציה, וכמובן זו זכותה. אדוני היושב-ראש לשעבר, אני מדגיש את זה שכמובן זוהי זכותה המלאה לכנס את המליאה היום ככינוס. חשוב לממשלה. בוודאי. אני, אין לי ויכוח אתך. חבל שחבר הכנסת הורוביץ יצא, וגם חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בכל מקרה, שר האוצר ביקש ממני שאייצג אותו בדיון הזה כי הוא נמצא בעיצומם של דיונים ארוכים, עמוקים, לבניית תקציב שישקף את סדרי העדיפויות שהציבור בחר בהם. ולעצם העניין, לכל אלה שצעקו מעל דוכן זה, וגם מהבית למטה, אני רוצה להתייחס לטענות שהועלו כלפינו כאילו יש בכוונתנו לפגוע בשכר הלימוד של הסטודנטים. חברים, מדובר בספין נמוך ותו-לא. אני מודיע את זה חד-משמעית מעל בימה זו, ואני רוצה להבהיר: אני, מיקי, מיקי, זה לא נכון, אני, אני, אני דיברתי עם האדם שישב, שנייה אחת, הסכת ושמע. אתה לא יודע כל דבר, הסכת ושמע. פוליגרף, שמעתי, שמעתי. שמעתי אותך, שמעתי אותך. הסכת ושמע. גם דיברתי עם הרפרנט ששוחח אתמול, בפגישה שמתקיימת באופן רצוף, מדי כמה שבועות, ובפירוש נאמר שלא תוכננו שום צעדים. הוא לא יכול להתחייב על כן צעדים או לא צעדים. לך תתעדכן ותוודא. תבוא לכאן ומעל דוכן זה תתנצל. אתה צריך להתעדכן. אני חוזר לדברי. אני רוצה להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: לא הוחלט על שום קיצוץ לסטודנטים ואין שום אולטימטום בנושא. רשום לעצמך את זה. מבחינתנו, הסטודנטים הם מעמד הביניים של מחר ומהווים את השדרה המרכזית שעליה יישען המשק בשנים הבאות. הם-הם, אנחנו כבר לא מאמינים לכם, אנחנו לא מאמינים. חבר הכנסת גפני, תרשה לי להעיר את תשומת לבך. הפער התקציבי, אתה היית שותף לו. מה? מה? הם האדם העובד והמשרת. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קל לנקוט צעדים פופוליסטיים ולגלגל את החשבון לממשלות הבאות ולדורות הבאים, כפי שעשו פוליטיקאים רבים בעבר. הבטחנו לכם פוליטיקה אחרת. פוליטיקה אחרת כוללת לקיחת אחריות גם, ובייחוד, כשהמצב קשה, קבלת החלטות שייטיבו עם הציבור בטווח הארוך ולא רק בטווח המיידי. התוכנית הכלכלית שנציג לא נועדה לרצות אף אחד ולא לקצור רווחים פוליטיים בטווח הקצר, מחר בבוקר או בחודשים הקרובים, אלא להוביל לשיפור ברמת החיים של כל אזרחי ישראל בטווח הארוך. נתוני התעסוקה של המשק ב-2012 טובים. שיעור האבטלה, חברי סגן השר לשעבר כהן, האבטלה נמוכה, אכן, מ-7% ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה עולה. אולם המצב המקרו-כלכלי היציב מלווה במצב פיסקלי קשה, שבו ההפרש בין הוצאות הממשלה והכנסותיה היה גבוה ב-21 מיליארד שקל לעומת המתוכנן. מצב זה, של הוצאות הגדולות מהכנסות, רק הולך ומחמיר בחודשים הראשונים של שנת 2013. ללא ההתאמות הנדרשות צפוי הגירעון של השנה להגיע אף מעל ל-4.5% תוצר, חבר הכנסת גפני. זו, חברים, קטסטרופה שאנחנו, כמתווי המדיניות ומקב��י האחריות במשרד האוצר, לא נוכל להסכים לה, ולכן בדעתנו לנקוט את כל הצעדים על מנת לבלום מגמה זו. בשנת 2012 עמד גירעון תקציב המדינה על, חבר הכנסת גפני, תשמע, בשנת 2012 עמד גירעון תקציב המדינה על 39 מיליארד שקל, שהם כ-4.2% מהתוצר, גבוה,  איפה הכסף, חבר הכנסת גפני, אני שואל אותך, היית ראש ועדת הכספים. איפה הכסף, חבר הכנסת גפני? אני אגיד לך בדיוק. אנחנו החזקנו את המשק כשאתם שאלתם איפה הכסף.  הייתה לך אחריות לעניין הזה. אתם שאלתם איפה הכסף, עכשיו אתם דואגים לגברת כהן, 20,000 שקל לחודש. שמעתי אותך, שמעתי, שמעתי. בשבילך אני אחזור פעם נוספת. בבקשה. אני לא דיברתי כשלא ידעתי. חבר הכנסת משה גפני. בשנת 2012, חבר הכנסת גפני, עמד גירעון תקציב המדינה על 39 מיליארד שקל, שהם כ-4.2% מהתוצר, גבוה משמעותית מתקרת הגירעון שנקבע בחוק, 2%. יש בקרב כלכלנים קונסנזוס, ויושב כאן כלכלן בכיר, שלא ניתן לקיים גירעונות מבניים לאורך זמן. המשמעות של גירעון זה היא התפתחות משבר כלכלי שיוביל לאובדן מקומות עבודה ויפגע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. צריך לומר את האמת, חבר הכנסת גפני, אנחנו נמצאים על סף משבר תקציבי. אסור לנו להישען על נתוני המקרו הטובים ולהיות שאננים. אם לא נכין תוכנית כלכלית שתצמצם את הגירעון כיום, ניקלע למשבר כלכלי חריף. אם ניקלע למשבר כזה, הצעדים שנידרש אליהם בעתיד יהיו כואבים הרבה יותר, כפי שהיה במשבר התקציבי ב-2003. אני מבקש להבהיר שהתקציב לשנת 2013 יהיה גדול ב-13 מיליארד ש"ח מתקציב 2012. מדובר בגידול ריאלי של 4.5%, הגידול המשמעותי ביותר בשנים האחרונות. לפיכך, יינתנו לאזרח הרבה יותר שירותים. כדי לאפשר את הגידול בשירותים לאזרח הועלתה כבר ביולי האחרון תקרת הגירעון ל-2013 מ-1.5% תוצר ל-3% תוצר.  בבקשה, אדוני? מה הם המקורות לתוספת? אני אגיע. עם זאת, המחויבויות גבוהות בהרבה מהגידול המותר בהוצאה ויש מחסור בהכנסות. חבר הכנסת גפני, תבין, גביית המסים כרגע היא מאוד מאוד בעייתית. רשימת ההתחייבויות, אדוני היושב-ראש לשעבר חבר הכנסת ריבלין, רשימת ההתחייבויות של הממשלה היא ארוכה מאוד: "עוז לתמורה" בחינוך, "אופק חדש", פיתוח תשתיות, המלצות ועדת-טרכטנברג, הסכמי שכר עם הרופאים ועם האחיות, הסכמי שכר במגזר הציבורי, שיפור תנאי עובדי הקבלן, חינוך חינם מתחת לגיל שלוש, ועוד רשימה ארוכה ארוכה של נושאים. וכל נושא כשלעצמו הוא עולם ומלואו ואני לא מקל בו ראש, וההחלטות האלה התקבלו בממשלות הקודמות. משהו לא בסדר עם הדברים האלה? ולכן, חבר הכנסת גפני,  כיום נדרש, ולכן, חבר הכנסת גפני, כיום נדרש קיצוץ ביחס להוצאות עתידיות, לא ביחס לרמת ההוצאות הקיימת, זה ברור. יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש כי למרות הקיצוצים הצפויים בתקציב המדינה, תקציב המדינה יגדל בצורה משמעותית לעומת השנה שעברה. כל משק-בית מבין כי אינו יכול לחיות באופן קבוע על הלוואות, מכיוון שבסופו של דבר הוא נדרש להחזיר אותן, ולכן בכוונתנו להציג תוכנית כלכלית מאוזנת, שתרסן את הגירעון התקציבי. לצורך בניית התוכנית יש צורך לבדוק את כל הכלים העומדים לרשותנו ולבחון כיצד הם תורמים לצמיחה ולהקטנת האי-שוויון. בצד ההוצאה יש צורך בהתאמות בהיקפים גדולים תוך שמירה על סדר עדיפויות, חבר הכנסת טיבי, דיברת על סדר עדיפויות, נכון, על מנת להבטיח שהמשק ימשיך לצמוח, כדי לצמצם את הפערים בחברה. בצד ההכנסה צריך להעדיף קודם כול הרחבה של בסיס המס, על-ידי צמצום הטבות סקטוריאליות, ��בר הכנסת גפני, ועל-ידי צמצום העלמות מסים ומלחמה בהון השחור. בשבועות האחרונים הקדשנו ביחד עם אנשי המשרד שעות רבות של דיונים. המסקנה היא כי קיים צורך מיידי בקביעת סדרי עדיפויות חדשים. משרד האוצר יציג בקרוב תוכנית כלכלית שתתמוך בהמשך הצמיחה, תוביל לצמצום באי-שוויון ותייצר מקומות עבודה נוספים. בצד הטיפול בבעיות הפיסקליות, על הממשלה לטפל בבעיות היסוד של המשק הישראלי ולתת מענה לאתגרים שלפניו, וביניהם שינויים דמוגרפיים משמעותיים, הכוללים ירידה חדה בקצב הגידול של האוכלוסייה העובדת ושינויים מהותיים בהרכבה, המשפיעים לרעה על פוטנציאל הצמיחה. לכן חייבים לעשות שינוי שיוביל אוכלוסיות שאינן נושאות בנטל הכלכלי אל שוק העבודה, חבר הכנסת גפני. נביא להגדלת ההשתתפות בכוח העבודה ולהגדלת הפריון, במטרה להגביר את הצמיחה, תוך מאמץ לשלב יותר אנשים במעגל העבודה והגדלת פוטנציאל ההשתכרות שלהם. יינקטו צעדים דרמטיים להעמקת גביית המסים והגברת השוויון בנשיאה בנטל הכלכלי. המשק הישראלי ריכוזי, חבר הכנסת רוזנטל, חבל שאתה אינך פה, אני פה, אני פה. אני מתנצל, אני מתנצל, אני מתנצל, מיקי, אני מתנצל.  המשק הכלכלי ריכוזי. נוביל רפורמות מרחיקות לכת להקטנת הריכוזיות וטיפול במונופולים שחיים על חשבון הציבור. נטפל בשוק הדיור, בימים אלה מוקמת ועדה בראשות שר האוצר לטפל בבעיה זו. מהלכים אלו, אשר צפויים להיפרס על פני כמה שנים, ילוו במאבקים לא פשוטים, ואנחנו מצפים דווקא מחברינו באופוזיציה לעמוד מאחורי הממשלה במאבקים הללו. במעמד זה אני יכול לתת לחבר הכנסת ברוורמן ציון לשבח על הדברים שאמר הבוקר ל"קול ישראל" אדוני חבר הכנסת, ממלכתיות ראויה לשמה, ואני מודה לך על כך. לסיכום, חברים יקרים, אם הוא ירצה הוא יגיד, מי שלא האזין. לסיכום, חברים יקרים, רק לפני חודשיים הלך הציבור אל הקלפי ואמר אמירה ברורה: אנחנו רוצים סדר-יום חברתי אחר ממה שהכרנו בעשורים האחרונים. הגיע הזמן לשנות סדרי עדיפויות ופעם אחת ולתמיד לשנות את המאזן המעוות הזה שקיים כאן, שבו דווקא אלה שקמים בבוקר, הולכים לעבודה ונושאים בנטל, הם אותם אלו שהמדינה לוקחת מהם עוד ועוד ועוד. הגיע הזמן שכל הציבור ישתתף בנשיאת הנטל הכלכלי. אי-אפשר שהמצב הנוכחי יימשך, ובכוונתנו לשנות זאת. אנחנו נדאג לחלשים, כן, אנחנו נדאג לחלשים. אבל אל תשלו את עצמכם, כלכלה חזקה ללא מעמד ביניים איתן, ואין דמוקרטיה ללא מעמד ביניים שמרגיש שגם הוא חלק מהמשחק הפוליטי. אגב, הייתי רוצה להגיד לכם שאריסטו בכבודו ובעצמו כתב שמעמד ביניים רחב וחסון הוא עמוד התווך של משטרים דמוקרטיים, ונחשב למרכיב חיוני של כלכלה יציבה וצומחת. הוגה דעות מאוד חשוב. אבל בישראל, חברים, התרגלנו, לאריסטו הגעת? אבל בישראל, חברים, בוודאי, הוא איש חשוב מאוד, הוגה דעות. ראוי שתתכבד בידיעתו. אתה עכשיו, אתם רק ועד, הוועד לישראל, חבר הכנסת גפני. אריסטו, הוגה דעות, חבר הכנסת גפני. הוא הוגה דעות מאוד חשוב, חבר הכנסת גפני. תשובה, חבר הכנסת גפני, שמענו את ההערה שלך. והוא דיבר על מעמד הביניים, מה לעשות. מעמד הביניים. הצחקת אותם. אבל בישראל, חברים, התרגלנו לחיות במצב שבו מי שמקורב יותר, מי שסוחט יותר, מקבל יותר. האדם העובד הפך להיות בשנים האחרונות תחליף למילה פראייר. האדם העובד הפך להיות בשנים האחרונות תחליף למילה פראייר, ואת זה באנו לשנות. הגיע הזמן שנעמיד במרכז את האדם העובד, האדם שתורם למשק, שמשלם מסים, שנושא בנטל הביטחון, שהוא חלק מהציבור היצרני. השינויים שהבטחנו לציבור שנתן בנו את אמונו, תן לי, אני בסיום, מיקי. השינויים שהבטחנו לציבור שנתן בנו את אמונו לא יקרו מחר בבוקר, אבל הם יקרו, אני מבטיח לכם. יש לנו עוד עבודה רבה ואתגרים לא פשוטים, אך עם האמונה שלנו בדרך שהצגנו לציבור, אנחנו נצליח לייצר כאן מדינה שוויונית, צודקת והוגנת הרבה יותר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. יש שלושה חברי כנסת שביקשו עמדה נוספת. הראשון שבהם, חבר הכנסת באסל גטאס. דקה, אדוני, לרשותך. רציתי להבהיר לחברי חברי הכנסת, לאדוני היושב-ראש ולסגן השר שגירעון בתקציב הוא תוצאה, הוא לא משהו קבוע, והוא למעשה ההבדל בין הכנסות להוצאות, על כן אתה הולך ומקצץ בגירעון. אי-אפשר ללכת ולהגיד: אני רוצה לקצץ בגירעון. אתה מקצץ בגירעון, אתה חושב שאתה הולך לקצץ בגירעון על-ידי קיצוץ בהוצאה ציבורית, אבל מי אמר שזה ייתן את אותה תוצאה? ברוב מדינות ה-OECD, א. הגירעון הממוצע מהתקציב, תשמעו טוב, הוא 6.5%. ישראל סיימה את 2012 עם 4.2%. ישראל סיימה את 2007 עם 5.5%, עם גירעון דומה כמו היום, 40 מיליארד שקל, תכננה 6% גירעון ב-2007. כך שהשד הזה שנקרא גירעון הוא לא שד. השד הוא במדיניות, במשנה הכלכלית שאתה רוצה להנהיג. אם אתה הולך על קיצוץ תקציבי כדרך לקצץ בגירעון, משפט אחרון. אתה עלול למצוא את עצמך דווקא עם גירעון יותר גדול, כמו שקורה בארצות-הברית, כמו שקורה באירלנד, בספרד ובכל המדינות האחרות. תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת משה גפני. גם לך עמדה נוספת. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, אני מברך אותך על התפקיד של סגן שר האוצר. ומכאן, לעבודה. עם כל הכבוד, חז"ל אומרים: הרוצה לשקר ירחיק עדותו. להגיע לאריסטו, והבוס שלך, שר האוצר, כבר הגיע למשה רבנו. אתם עכשיו לא בבחירות, אתם עכשיו רואים את המספרים, אתם רואים את הסקטוריאלי, אתם רואים את הכול, הכול נמצא לפניכם. סיפורי מעשיות, ותפסיק לדבר פה בססמאות. תיתן לנו תשובות. מה אתה אומר לשני בני-זוג שעובדים, שמשתכרים 5,000 שקלים, 8,000 שקלים, 10,000 שקלים, ששר האוצר לא מכיר אותם? הוא מכיר את גברת ריקי כהן מחדרה, לא מדימונה, מחדרה. לא, מאה אחוז, אותה הוא מכיר. אגב, תגיד גם לשר שלך, שהנוהג במדינת ישראל כמדינה יהודית זה לא להוציא הודעות בשבת, שר האוצר, ולא בחג. תגיד לו, תעיר לו את העניין הזה. יש פה עוד אנשים שיש להם רגישות למשהו. אגב, גם בסיעה שלך, שלצערי הרב הם לא מעזים להגיד מילה, מפני שלא נבחר אותם בבחירות הבאות, אבל היה ראוי שחברי כנסת אצלכם יגידו: לא מוציאים הודעות בשבת. אבל זה הערת ביניים, היא לא רלוונטית לענייננו. אני לא בונה עליהם. משפט אחרון. אבל, אני נכנסתי לפני ארבע שנים לתפקיד כחלק מהקואליציה הכלכלית. שתקתי, למדתי, לא דיברתי, לא פייסבוק. נכנסנו לתקציב בעייתי, קשה, כאשר סביב ייהום הסער: הכלכלה בעולם התמוטטה, ארצות-הברית ירדה לגירעון נורא, משפט אחרון. אני כבר מסיים. בנקים נפלו באירופה, יוון, ספרד. אנחנו החזקנו את המשק לא בפייסבוק, בתוכניות רציניות, בתוכניות שהזכרת: "עוז לתמורה", ו"אופק חדש", וחינוך מתחת לגיל שלוש, וכל הרפורמות שעשינו. עשינו את זה ושמרנו על הרופאים, שמרנו על העובדים הסוציאליים. אין מקסמי שווא, לא ססמאות, תיתנו תשובה. רק מה? ובזה אני מסיים, משפט האחרון. שר האוצר כנראה למד שהמספרים יותר חזקים מהפייסבוק, ולכן הוא שלח אותך לחזית להתמודד עם חברי כנסת. הוא פחדן, הוא פוחד להתמודד עם המציאות. חבר הכנסת גפני. איפה הכסף? איפה הכסף? זה מה שידעתם להגיד בבחירות. שיבוא לפה להגיד איפה הכסף. אל תדבר אתי על גירעון. תודה. סיים את דבריך, אדוני. איפה הכסף, לפיד? איפה הכסף? בתקציבים סקטוריאליים. מאה אחוז, זה נכון, תודה לחבר הכנסת גפני.  אני יודע שזה הולך להיות קשה מאוד אפילו, לא רק קשה. מה שרואים מכאן לא רואים משם. חכו עוד שבועיים עד שתראו, תודה לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני,  אני אדבר אתך בעוד, אנחנו לא מבוהלים ממך. חבר הכנסת גפני. אתם רוצים שאני איאלץ להוציא אתכם בחוץ? רב יעקב, דווקא לי אתה מפריע?  אני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר, הדובר האחרון שביקש עמדה נוספת. הוא ידבר בעד, כן, הוא בעד הממשלה. על-פי התקנון אין אפשרות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול חגגו רבים מכלי התקשורת את יום השואה. אני אומר את המילה "חגגו" כי הם ניצלו עד תום את הכאב, את הצער, את הזעם, את חוסר האונים, כדי להוכיח שהם לא שייכים לסקטור הזה שהלך כצאן לטבח. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אתמול קראתי, ושמעתי, והאזנתי, והקשבתי לסיפורים מסמרי שיער בפעם האלף, ולא יכולתי להשתחרר מן העובדה שכל הטענה באירופה נגד היהודים הייתה שהם היו סקטור: הסקטור היהודי לא עובד, הסקטור היהודי הוא עצלן, הסקטור היהודי הוא סחטן, הסקטור היהודי שולט על כספינו, הסקטור היהודי לא משלם מסים, הסקטור היהודי עושה מנגלים כשהעם בוכה על תוצאות מלחמת העולם הראשונה, הסקטור היהודי הכניס סכין בגב האומה. כל התעמולה באירופה הייתה נגד הסקטור היהודי, ואני לא מוכן שבארץ-ישראל אני אשמע את הדבר הזה, הסקטור היהודי, החרדי. היהודים אינם סקטור. חבר הכנסת זחאלקה, היום שמעתי אותך אומר דבר נכון. אתה הדמוקרט היחיד בבניין הזה. משפט אחרון. אמרת שאתה רוצה מדינת כל אזרחיה ולא של הסקטור היהודי, נכון? אז יש לנו דמוקרט אחד ואולי עוד עשרה דמוקרטים במפלגות הערביות. תודה. אבל מי שמדבר על מדינה יהודית ומדבר על סקטורים, ידע שהוא משתף פעולה עם התעמולה שגרמה בעבר לדברים נוראיים ופה אנחנו לא נרשה את זה. תודה. אנחנו לא ניתן להם. הם לא ידברו נגדנו על סקטורים. תודה. ועוד משפט אני אומר לכל אזרחי ישראל שאינם מרוויחים 20,000 שקל: אל תשלמו מסים לאותם אנשים שגוזלים ועושקים את כספיכם, תודה. למען הסקטור שמרוויח למעלה מ-20,000 שקל בחודש. חבר הכנסת אייכלר, אתה רוצה שאני אפסיק את, תודה. יש לכם כל זכות מוסרית לא לתת להם מסים. תודה. הם עושקים אותנו, מעבירים את זה לאנשים של העשירון העליון שיוכלו לעבור לאירופה ומשם לעשות כסף. רבותי, אני הודעתי שישראל אייכלר הוא האחרון. אני לא יכול לאפשר עמדה נוספת. אני מצטער. אני עובר להצבעה. אי-אפשר להגיד אמירות כאלה, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בנושא שהובא על-ידי כמה סיעות: הגזירות הכלכליות הצפויות. רבותי, הצבעה, מי בעד? מי נגד? על מה? רבותי, האפשרות שיש כרגע, אני אסביר לכם. מאחר שעדיין אין ועדות, יש אכן ועדת כספים וועדת חוץ וביטחון שהן זמניות. השלב הבא, מייד אחרי הנושא הזה, זה הכרזה של יושב-ראש ועדת הכנסת הזמנית לגבי הוועדות. בעד מה? הברירה שיש: או מליאה. או הסרה או מליאה. או הסרה או מליאה. אומר לי מזכיר הכנסת שאפשר גם לוועדת הכספים הזמנית. אבל מה הבקשה, רבותי? מליאה. מליאה. אוקיי. רבותי, מי שבעד זה מליאה, מי שנגד זה הס��ה. רבותי, מי בעד, מי נגד? ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. רבותי, יש תוצאה, אבל אני בשביל אותם אלה שלא הבינו, רבותי. ניצחון ראשון של האופוזיציה. זה לא ניצחון של האופוזיציה. רבותי, זה הצבעה. רבותי, אני  רבותי. ניצחון ראשון של האופוזיציה. רבותי, אני רוצה, רבותי, אני אחזור על ההצבעה. אני אחזור על ההצבעה. אני חוזר על ההצבעה לאלה שלא הבינו, רבותי. יש רק אחד שמבין: מצנע. רבותי, בדרך כלל הצעה כזאת שמוגשת, אם היא הצעה לסדר-היום, אם אין בקשה לוועדה זה אוטומטית צריך להיות מליאה. מאחר שיש פה עוד בעיה נוספת, יש ועדות לכנסת, הן עדיין לא נבחרו. נכון. זה לא הוועדה הזמנית, עם כל הכבוד לסגן המזכירה. ולכן לא יכולתי להיות, אתה יכול לקבוע שזה יהיה בוועדה. הכנסת יכולה להצביע, אם היא רוצה, אבל אין, כשתקום הוועדה היא תדון בזה. בכל מקרה, רבותי, מה שאני הבאתי זה או מליאה או הסרה. מי שבעד, רבותי, זה מליאה, זאת אומרת מי שמצביע שהנושא הזה יובא לדיון במליאת הכנסת, ומי שנגד, רבותי, זה הסרה מסדר-היום. אז הנושא הזה יוסר מסדר-היום בכלל. רבותי, אנא מכם. רבותי, הדברים ברורים. מי שבעד זה מליאה, שהנושא יובא למליאה, ומי שנגד זה הסרה מסדר-היום. רבותי, זה לא מסובך. מה אתם עושים מזה, רבותי, מה אתם עושים מזה? רבותי, אני חוזר על ההצבעה. רבותי, רבותי, מי שלא יצביע, על אחריותו. מי שבעד, זה דיון במליאה. אני הודעתי שאני חוזר על ההצבעה. חלק גדול מהחברים לא הצביעו. מי בעד, רבותי, מי נגד? אני חוזר על ההצבעה. זה מה שקורה כשלאנשים אין, ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. 59 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הנושא ייכלל בסדר-היום של המליאה באחת מישיבותיה הקרובות.  רבותי, אני ממשיך בסדר-היום: הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת בדבר הרכב, חייבת הצבעה. ודאי. רבותי, נושא הוועדות מחייב הצבעה. רבותי, הודעתו של יושב-ראש הוועדה המסדרת מחייבת הצבעה. אז אני מבקש מחברי הכנסת להישאר נוכחים באולם. חבר הכנסת לוין יעלה. יושב-ראש הוועדה המסדרת יציג את הרכב הוועדות הקבועות והוועדות לעניין מסוים. אם כן, רבותי,  אדוני, רשות הדיבור שלך. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ברוח הדמוקרטיה שאנחנו מצווים בה, כדי לאפשר לדבר בכל עניין, אנחנו גם הרכבנו את ועדות הכנסת בהידברות עם סיעות האופוזיציה. להלן אביא את החלטות הוועדה המסדרת לאישורה של המליאה. אדוני היושב-ראש, יש לי כאן שלוש הודעות, שתיים מהן מחייבות הצבעה והשלישית איננה מחייבת הצבעה. אני אתחיל בהודעה הראשונה. אולי את המיקרופון, אדוני, להגביר קצת. רבותי, אם אפשר להגביר את המיקרופון לדובר. בהתאם להוראת סעיף 2א(ג) לחוק הכנסת, התשנ"ד 1994, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת הצעה בדבר הרכב הוועדות הקבועות של הכנסת כפי שנקבע בוועדה המסדרת לפי העיקרון של נציגות סיעתית, כאמור בסעיף 102 לתקנון הכנסת. יש סיעות שטרם השלימו את איוש החברים בוועדות, ולפיכך בשלב הזה תימסר רק זכאות אותה סיעה למקומות בוועדות, ללא פירוט השמות, וזאת כדי לא לעכב את תחילת עבודת הוועדות. ההרכב הסיעתי והשמי המפורט בכל ועדה מונח על שולחנכם, אבל הייעוץ המשפטי של הכנסת ביקש ממני בכל זאת להקריא אותו וכך אני אעשה. ועדת הכנסת, 17 חברים. מטעם הליכוד, ישראל ביתנו: צחי הנגבי, יריב לוין, משה פייגלין, דוד רותם ורוברט אילטוב. יש עתיד: יפעת קריב, פנינה תמנו-שטה ודב ליפמן. מטעם העבודה: יצחק הרצוג ומקום אחד נוסף. הבית היהודי: איילת שקד. ש"ס: אברהם מיכאלי ויצחק וקנין. יהדות התורה: מקום אחד. התנועה: מאיר שטרית. רע"ם-תע"ל-מד"ע: אחמד טיבי. מטעם בל"ד: באסל גטאס. ועדת הכספים, מטעם הליכוד, ישראל ביתנו: רוברט אילטוב, חמד עמאר, גילה גמליאל, ראובן ריבלין ועליזה לביא. מטעם יש עתיד: עפר שלח, קארין אלהרר ועדי קול. העבודה: שני מקומות פנויים. הבית היהודי: ניסן סלומינסקי וזבולון קלפה. ש"ס: יצחק כהן. יהדות התורה: מקום פנוי. התנועה: אלעזר שטרן. מרצ: זהבה גלאון. רע"ם-תע"ל-מד"ע: אחמד טיבי. ממלאי-מקום קבועים: העבודה: שניים, שמות יימסרו בהמשך. הבית היהודי: איילת שקד ואורית סטרוק. ש"ס: משולם נהרי. יהדות התורה: שם יימסר בהמשך. התנועה: עמרם מצנע. מרצ: עיסאווי פריג'. רע"ם-תע"ל-מד"ע: אברהים צרצור. אני עובר לוועדת החוץ והביטחון, הליכוד, ישראל ביתנו: אביגדור ליברמן, צחי הנגבי, ראובן ריבלין ויריב לוין. יש עתיד: עפר שלח, רונן הופמן ומירי רגב. העבודה: שלושה מקומות, יימסרו בהמשך. הבית היהודי: מרדכי יוגב. ש"ס: אליהו ישי ואריה דרעי. יהדות התורה: יימסר בהמשך. התנועה: מאיר שטרית. מרצ: ניצן הורוביץ. קדימה: שאול מופז. ממלאי-מקום: הליכוד, ישראל ביתנו: רוברט אילטוב, חמד עמאר וגילה גמליאל. ממלא-מקום נוסף, יימסר בהמשך. יש עתיד: שמעון סולומון. העבודה: שני מקומות, יימסרו בהמשך. הבית היהודי: יוני שטבון. ש"ס: נסים זאב. יהדות התורה: מקום אחד, יימסר בהמשך. התנועה: אלעזר שטרן. מרצ: זהבה גלאון. קדימה: ישראל חסון. ועדת החוקה, חוק ומשפט, הליכוד, ישראל ביתנו: דוד רותם ויריב לוין. יש עתיד: עדי קול וקארין אלהרר. העבודה: שני מקומות, יימסרו בהמשך. הבית היהודי: אורית סטרוק ושולי מועלם-רפאלי. ש"ס: אברהם מיכאלי. יהדות התורה: מקום אחד. התנועה: אלעזר שטרן. חד"ש: מקום אחד. בל"ד: ג'מאל זחאלקה. ועדת הכלכלה, מטעם הליכוד, ישראל ביתנו: רוברט אילטוב, גילה גמליאל, צחי הנגבי ומשה פייגלין. מטעם יש עתיד: רונן הופמן. העבודה: אבישי ברוורמן ומקום אחד נוסף. הבית היהודי: איילת שקד. ש"ס: אריאל אטיאס. יהדות התורה: מקום אחד. התנועה: דוד צור. מרצ: מיכל רוזין. רע"ם-תע"ל-מד"ע: אברהים צרצור. ועדת הפנים והגנת הסביבה, הליכוד, ישראל ביתנו: מירי רגב, משה פייגלין וחמד עמאר. יש עתיד: רינה פרנקל ובועז טופורובסקי. העבודה: מקום פנוי. הבית היהודי: זבולון קלפה. ש"ס: דוד אזולאי. יהדות התורה: מקום אחד. התנועה: דוד צור. מרצ: תמר זנדברג. רע"ם-תע"ל-מד"ע: טלב אבו עראר. חד"ש: מקום אחד. ועדת החינוך, התרבות והספורט, הליכוד, ישראל ביתנו: שמעון אוחיון, גילה גמליאל ומשה פייגלין. יש עתיד: רות קלדרון ויפעת קריב. העבודה: מקום אחד. הבית היהודי: יוני שטבון. ש"ס: משולם נהרי. יהדות התורה: מקום אחד. התנועה: עמרם מצנע. מרצ: עיסאווי פריג'. רע"ם-תע"ל-מד"ע: מסעוד גנאים. חד"ש: מקום אחד, יובא בהמשך. הוועדה לענייני ביקורת המדינה, הליכוד, ישראל ביתנו: שמעון אוחיון, צחי הנגבי, גילה גמליאל ומשה פייגלין. יש עתיד: רונן הופמן ורות קלדרון. העבודה: מקום אחד. הבית היהודי: אורית סטרוק. ש"ס: אמנון כהן. חד"ש: מקום אחד. בל"ד: באסל גטאס. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הליכוד, ישראל ביתנו: חיים כץ ואורלי לוי אבקסיס. יש עתיד: רינה פרנקל ושמעון סולומון. העבודה: שני מקומות. הבית היהודי: יוני שטבון ושולי מועלם-רפאלי. ש"ס: יעקב מרגי. יהדות התורה: מקום אחד. מרצ: אילן גילאון. ועדת המדע והטכנולוגיה, הליכוד, ישראל ביתנו: מירי רגב, משה פייגלין ושמעון אוחיון. יש עתיד: בועז טופורובסקי. העבודה: מקום אחד. הבית היהודי: מרדכי יוגב. ש"ס: אברהם מיכאלי. יהדות התורה: מקום אחד. מרצ: ניצן הורוביץ. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, הליכוד, ישראל ביתנו: ראובן ריבלין ורוברט אילטוב. יש עתיד: יואל רזבוזוב ודב ליפמן. העבודה: מקום אחד. הבית היהודי: מרדכי יוגב. ש"ס: אברהם מיכאלי ונסים זאב. קדימה: ישראל חסון. הוועדה לקידום מעמד האישה, הליכוד, ישראל ביתנו: אורלי לוי אבקסיס וגילה גמליאל. יש עתיד: עליזה לביא. העבודה: מקום אחד. הבית היהודי: שולי מועלם-רפאלי. התנועה: דוד צור. מרצ: תמר זנדברג. חד"ש: מקום אחד. בל"ד: חנין זועבי. אני אבקש את אישור הכנסת להצעה הזאת, אדוני, ואחר כך אני אעבור, ברשותך, להודעה השנייה. תודה. תודה ליושב-ראש הוועדה המסדרת, חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, שלושה חברי כנסת ביקשו להתנגד להודעתו של יושב-ראש הוועדה המסדרת. הראשון שבהם, חבר הכנסת מוחמד ברכה, אחריו, חבר הכנסת יעקב ליצמן, ואחריו, חברת הכנסת זהבה גלאון, וגם אדוני חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. רבותי, שלוש דקות לכל אחד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מעשי ההרכבה של הוועדות נעשו על-ידי יושב-ראש הקואליציה הקודם, ולא על-ידי יושב-ראש הקואליציה הנוכחי. אני מתכוון לחבר הכנסת זאב אלקין. להביא את זה כאילו זה פרי של הסכמה זה דבר שהוא מנוגד בתכלית הניגוד לאמת. חבר הכנסת אלקין הביא בפנינו הצעה ואמר משהו כמו take it or leave it. וכשאמרנו שאנחנו לא מסכימים, הוא אפילו גרע מהייצוג שהיה לנו בהצעה הראשונית. יש חוסר איזון, חוסר הגינות, חוסר רוח פרלמנטרית אמיתית בהרכב הזה של הוועדות. אני יכול לדבר על סיעתי, סיעת חד"ש, שמקומה שנפקד מוועדות חשובות מגיע לנו מתוקף הגודל. אנחנו לא מבקשים שום דבר מעבר למה שמגיע לנו. יש דבר אחד שזועק לשמים, למשל בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. עבודה זה הניגוד של האבטלה ורווחה זה הניגוד של העוני והבריאות זה הניגוד של המחלה. האבטלה והעוני והמחלות נמצאים בציבור מסוים, בעיקר בקרב הציבור הערבי. אין אף חבר כנסת ערבי שם. זה דבר שלא יכול להיות. למען גילוי נאות, אני פניתי ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יריב לוין, והוא גילה הבנה למה שאנחנו אומרים. אני פניתי לכבוד יושב-ראש הכנסת, וגם הוא גילה הבנה. אנחנו לא נוכל ולא מסכימים לאייש את המקומות המוקצים לנו כסיעת חד"ש, ואנחנו ננהג ונשתמש בכלים פרלמנטריים נוקבים ביותר על מנת לבטא את זה, אם הדבר לא יבוא על פתרונו. אני מקווה ואני מאמין משיחה גם עם יושב-ראש הכנסת וגם עם יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת לוין, שהדברים יובאו על תיקונם. אבל אם לא, אני אומר לכם, זו מכה קשה לפרלמנטריזם ולזכות המיעוט לבוא ולהתבטא. אני מאוד גאה בחברי הסיעה שלי. כל אחד יכול להיות גאה במי שהוא רוצה, אבל אני גאה בחברי הסיעה שלי. כל אחד הוא קליבר מספר אחת בתחומו, גם חבר הכנסת חנא סוייד, גם חבר הכנסת דב חנין, גם חבר הכנסת עפו אגבאריה, ועל כן אנחנו רוצים, באנו כאן כדי לעבוד ולמלא את השליחות שהוטלה עלינו על-ידי הבוחרים. הקואליציה, בהצעה שעומדת כאן, אינה מאפשרת לנו למלא את תפקידנו הפרלמנטרי ואת שליחותנו כיאות, ועל כן אנחנו מתנגדים להרכב הנוכחי של ועדות הכנסת. תודה רבה, אדוני. תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת יעקב ליצמן. חבר הכנסת יעקב ליצמן, גם לך שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דבר מוזר קרה בחלוקת הוועדות. כנרא�� לראש הממשלה ולשר האוצר אין אמון בוועדת הכספים. כי למה בוועדת הכספים, למשל, החלוקה זה 11 מול שישה, קואליציה אופוזיציה, ובוועדת החוץ והביטחון זה תשעה שמונה? למה אין לשר האוצר אמון בוועדת הכספים? למה אין לראש הממשלה אמון בוועדת הכספים? למה הוא צריך כזה פער גדול, 11 מול שישה? זה לא דמוקרטי, זה לא לפי חלוקה של קואליציה אופוזיציה. עובדה שבוועדת החוץ והביטחון זה תשעה שמונה. אפילו בוועדת הכנסת זה עשרה שבעה. אז איפה שנוח להם הם הרחיבו, ואיפה שפחות אז צמצמו, זאת אומרת הפוך, איפה שלא נוח להם הרחיבו את הפער, איפה שנוח להם אז פחות. זה פשוט אנטי-דמוקרטי, וזה מראה לכם, רבותי, שהקואליציה, אין אמון בין האחד לשני. פשוט, בין ראש הממשלה לבין שר האוצר, הוא לא מאמין שוועדת הכספים תעביר לו מה שצריך להעביר, שזה כנראה גם הולך להיות אנטי-דמוקרטי, אז בגלל זה הוא מרחיב, שלפחות יהיה לו רזרבות אנשים. בגלל זה, אגב, אנחנו נצביע נגד החלוקה של הוועדות הקבועות, בגלל העוול הזה. יש לנו עוד טענות. מעבר לכך, אדוני, אני מקווה מאוד, אני לא יודע את הפרוצדורה של ההצבעות, שאתם תחלקו בהצבעה בין הוועדות הקבועות לוועדות האחרות, שלא יהיה על ההודעה של יושב-ראש הוועדה, כי אנחנו על חלק רוצים להצביע נגד ועל חלק לא. לכן אנחנו מבקשים חד-משמעית שעל החלק של הוועדות הקבועות נצביע בנפרד, שנוכל להתנגד, כפי שהתנגדנו בוועדת הכנסת, בוועדה המסדרת, ועל האחרים נצביע כפי שאנחנו נבין. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת יעקב ליצמן. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון. אני לא חושב שאפשר לפצל את ההצבעה הזאת.  בהצבעה הבאה  לרשותך שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מתכוונת לדבר על החלוקה לוועדות. אני רוצה לדבר, ברשותך, אדוני, על הדיון הקודם שהיה כאן, ואיכשהו עברו לסדר-היום על הדברים החמורים של חבר הכנסת ישראל אייכלר, הדברים המסיתים של חבר הכנסת ישראל אייכלר. אני מודה שנדהמתי שהכנסת ישבה והקשיבה לדברים האלה ברוגע. לא ברוגע. לא ברוגע, אוקיי. תודה, אדוני השר. לומר, אדוני היושב-ראש, היום, יום אחרי שהכנסת הזאת ציינה את יום השואה, שהיהודים הלכו כצאן לטבח, כך הוא אמר, הסקטור היהודי הלך כצאן לטבח, ועכשיו הגזירות האלה שמביאים כאן כנגד הסקטור. מה בדיוק ההשוואה? הגזירות הכלכליות התקציביות שמביאה ממשלת נתניהו הן לצנינים בעינינו, אדוני. יש לנו ביקורת עליהן. חבר הכנסת ניצן הורוביץ עמד היום כאן על הדוכן והסביר את הביקורת שלנו על ממשלת נתניהו החדשה. אבל לעשות את ההשוואה הנלוזה הזו בין הסקטור היהודי שהלך כצאן לטבח לבין הגזירות הכלכליות שבאות לפגוע במגזר החרדי זה מחפיר, זה מבזה. ואני חושבת, אדוני, אני חושבת, אדוני, שחבר הכנסת ישראל אייכלר צריך להתנצל על ההשוואה המקוממת והמחפירה הזו, ואי-אפשר לעבור עליה לסדר-היום. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ואחריו, חבר הכנסת ראובן ריבלין. ואני סוגר את הרשימה עם חבר הכנסת מוזס. שלוש דקות. כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני לא הייתי עולה לבמה אלמלא, אני חש ורוצה לשטוח בפניכם את המצב של סיעת בל"ד בעקבות החלוקה לוועדות. הפגיעה בסיעה שלנו היא קיצונית ביותר, בלתי סבירה, בלתי פרופורציונלית, לא מידתית. פשוט היושב-ראש הקודם של הקואליציה החליט לשתק את הסיעה. אנחנו לא דורשים ועדות נוספות. פשוט שאלו אותנו מה אתה לא רוצה, אנחנו ניתן לך. אני לא רוצה ביקורת המדינה, קח ביקורת המדינה. אני לא רוצה חוקה, קח חוקה. אני לא רוצה שלום הילד, קח את זה. כל הוועדות, למעט ועדה אחת, ועדת מעמד האישה. אי-אפשר להשאיר סיעה שמייצגת ציבור גדול ללא תיק עם בשר, עם תוכן. עם אפשרות לעבוד. לא כלכלה, לא עבודה ורווחה, לא חינוך, לא פנים. הציבור שלנו ישאל אותנו, מה אתם עושים בכנסת בכלל? זו פגיעה חמורה ביותר. דבר שקשור לבעיות היום-יום של האזרח. אני צריך לטפל בזה. אני לא אהיה כתובת מהיום. זו פגיעה לא פרופורציונלית. אנחנו ביקשנו מיושב-ראש הקואליציה הנוכחי לתקן את המצב. אי-אפשר. הוא הבטיח לעשות כמה מהלכים. אני מקווה שיעשו, אבל אם לא יעשו, נוצר מצב, אני לא יודע מה לעשות. אני מודיע, כדי שזה יהיה כלול בפרוטוקול, שלי היו, אני אומר לכם, חברי הכנסת, בואו תהיו במקומי, חבר הכנסת לוין, הנושא מאוד חשוב. אני אאפשר לכבודו, אם ירצה, איך אני יכול לבוא לציבור הערבי היום? להגיב מעל הבמה. להגיד לו חינוך? אני לא בחינוך, אתה יכול להשיב, אדוני.  אני לא בפנים, אני לא בעבודה ורווחה, אני לא בכלכלה, אני לא בכספים. איפה אני? ביקורת המדינה? איך יכול דבר כזה להיות? אמרו שיעשו כמו בפעם שעברה. בפעם שעברה, רק לידיעתם של חברי הכנסת  אנחנו היינו חברים בוועדת החינוך ובוועדת העבודה והרווחה ובוועדה לענייני סמים. אני, יש לי דוקטורט בסמים. PhD בסמים. היחידי בכנסת. אמרו, אתה לא תהיה. והוא יודע שיש לי PhD בסמים. היחידי בכנסת. נושא הדוקטורט שלי היה על סמים. וגם לא. אני מומחה לעניין. למה לא נותנים לי? אני עוסק בענייני חינוך יום ולילה, למה לא נותנים לי? חבר הכנסת באסל גטאס הוא מומחה גדול, הכלכלן הערבי הראשון בכנסת, למה לא נותנים לו? אנחנו רוצים לשרת את הציבור שלנו. לכן אני אומר לכם, חבר הכנסת, אנחנו התנהגנו כמו ילדים טובים. איישנו את הוועדות. דיברנו בנועם. אני לא יודע מה לעשות. אני מבקש מכל חברי הכנסת, חבר הכנסת זחאלקה. לא לשתוק. אני טוען שנעשה דבר, אני משתמש במילה גדולה מאוד, המילה לא הגון. אני חושב שזו ההעלבה הכי גדולה שאתה יכול, חבר הכנסת, להגיד על אדם שטוען שהוא הגון. זחאלקה, הזעקה שלך נשמעה. יעלה חבר הכנסת ראובן ריבלין. שמעתי שהזכירו אותי. לא סגרתי לך את המיקרופון. לא הזכירו אותך, הזכירו את מה שאמרת. אז אני רוצה להגיב. אני לא אאפשר לך להגיב. אדוני היושב-ראש, אני לא אאפשר לך להגיב. על מה אתה רוצה להגיב?  חברי חברי הכנסת, תגיש לי את זה בכתב. אדוני היושב-ראש, דבר שני, לא צריך. אתה דיברת מעל שלוש דקות מהמקום ולא סגרתי לך את המיקרופון. אדוני היושב-ראש, תסלח לי, זה כבר חוצפה, מה שנקרא. גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, בנושא של הרכבת הוועדות, לא יכול להיות צדק אישי. זחאלקה הוא באמת מומחה לסמים, אבל כמובן צריך לקבוע את החלוקה בין סיעות. יחד עם זה, אני אומר לכם, ופונה בעיקר לחברי הכנסת החדשים, יש בכנסת יותר מדי ועדות שחלקן נוצר כדי למצוא פתרונות פוליטיים לחברים שמרגישים את עצמם מתוסכלים שהם רק חברי כנסת. אני חושב שגולת כותרת היא להיות חבר כנסת. זה הרבה יותר טוב מלהיות שר ויושב-ראש כנסת. הייתי. ואני אומר לכם, צריך לחזור להיגיון של האבות המייסדים. יש לנו תשע ועדות בכנסת. נרחיב וניתן באמת פסיפס לכל הדעות בכל הוועדות העיקריות. ואת כל שאר הוועדות, למעט הוועדה למעמד האישה, שאני לא מעז לדבר נגדה, אף שאני חושב שבריאות של אישה היא בוועדת הבריאות, נושאים של טייסות ולוחמות הם בוועדת החוץ והביטחון. אין ועדה שהיא מיוחדת לנשים על כל, כי הן 52% מהציבור. אבל אני לא מעז,  הוועדות הרגילות, אבל אני לא מעז, אבל הנה, אני אומר לך. דווקא, אני לא, אני חושב שכל הוועדות הן של נשים. כל הוועדות של נשים. נכון. נכון. אבל מה לעשות, שיהיו יושבי-ראש, כל הוועדות לנשים. לא שתהיה בריאות מיוחדת לנשים, לא היית בוועדה לקידום מעמד האישה, ביטחון מיוחד לנשים. חבל על הזמן, אני מודה ואומר אני לא יכול, משום שלדבר הזה יש גם אמירה. ולכן הוועדה למעמד האישה היא דבר שאנחנו מחויבים להחזיק בו. יש לו גם עשייה. כל שאר הוועדות אין בהן צורך. מה אתה מציע? אני מציע שנחזור לוועדות של הכנסת המייסדת, שהיו תשע או עשר ועדות,  זה מספר חברים יותר גדול. האם הוועדה לזכויות הילד לא חשובה?  ונרחיב את הוועדות, ואז יוכל חבר כנסת, לא יכול להיות שחבר הכנסת, שלסיעה כמו סיעת חד"ש לא יהיה נציג באמירה הכלכלית, באמירה התקציבית של מדינת ישראל. נרחיב את הוועדות, נצמצם את מספר הוועדות. אני חבר לפי ההכרזה בשלוש ועדות, ולא של מה בכך, כספים, חוץ וביטחון והוועדה לעלייה ולקליטה. למה אתה לא בוועדה למעמד האישה? אני הייתי, גברתי. אני הייתי זה שהביא אדם מסיעתו להיות יושב-ראש הוועדה למעמד האישה, והוא גבר. ועשה את העבודה לא רע. הייתי החבר הראשון בוועדה למעמד האישה, כאשר יעל דיין הייתה היושבת-ראש. זאת אומרת, אני את חלקי כבר, אם ייתנו לי להיות בוועדה למעמד האישה אני אראה בזה כבוד גדול. יחד עם זאת, אני אומר פעם נוספת, הגיע הזמן שנתפטר מהמטלות הפוליטיות וניצור ועדות. חברי כנסת צריכים להתרכז בוועדה אחת או אחת וחצי, להקדיש את כל זמנם לשם. כאשר אנחנו עושים 16 או 17 או 18 ועדות, כשיש לנו פה לובי, אני כבר הייתי השבוע בישיבות של יותר משישה לובים. חברים, בואו נחזור לתבונה ונגבש באמת פוליטיקה חדשה האומרת, נתרכז בנושאים הרציניים, נרחיב את הוועדות, נאפשר באמת ייצוג לכל אחד ואחד מהמגזרים הפוליטיים ואידך זיל גמור, ובואו נתחיל באמת לחשוב. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו, חבר הכנסת אליעזר מוזס. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אשתדל לקצר. אחרי דבריה של חברת הכנסת גלאון אני רוצה לפנות לאחי, לצערי הרב במקרה הזה מהסיעות החרדיות, על הדרדור בשפה. לפני פסח חבר הכנסת ליצמן אמר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם. חבר הכנסת אייכלר היום לקח מושגים של "כצאן לטבח" להתנהגות בתוך הבית הזה. באמצע ראינו ילדים שזוהו כחרדים שעושים "על האש" ביום השואה בגן-סאקר. אני פונה מכל הלב, אני חושב שחשוב לכולנו, יש שפה ויש מושגים שניגשים אליהם בחרדת קודש. השורה האחרונה, גם אני מצטרף למה שאמר חברי חבר הכנסת רובי ריבלין. אני חושב שבוועדת הרווחה, זה שאין נציג ערבי זה לא לטובת כולנו יחד. תודה. תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני חייב להעיר איזה הערה, חבר הכנסת אלעזר שטרן, לך וגם לחברת הכנסת זהבה גלאון. בחוף אכזיב היו כל כך הרבה בני-נוער אתמול שעשו "על האש" ומעניין שאף צלם לא הגיש לשם, רק מחפשים את החרדי הקבוע. הקבוע. אני אומר לך את זה. אני לא חיפשתי, אני מעיר הערה מאחר שאתה אמרת את זה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. אני אומר לך את זה באחריות. בחוף אכזיב אתמול היו כל כך הרבה בני-נוער שעשו "על האש", את זה אף אחד לא מראה. אתה צודק, אני לא ידעתי. אם כך, אתה צודק. תודה. חבר הכנסת מוזס, שלוש דקות. מייד אחרי כן תתקיים הצבעה, אנחנו כבר צלצלנו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דווקא בעקבות דברי היושב-ראש בנושא המנגלים, "על האש", ודברי קודמי חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתמול ב"ידיעות אחרונות" התפרסם עמוד שלם על 200 אברכים ובחורים שעשו מנגל, "על האש" בגן-סאקר, במאמר ארסי של נחום ברנע על זה. אחר כך מתפרסם, היום זה עולם הפייסבוק, הכתב יותם ברזני מ"קול ישראל" יצא לשטח, גם רצה להביא משהו, חומר, אותה סיבה וחגיגה גדולה של 200 בחורים ואברכים שעושים מנגלים בליל יום השואה. ותראו מה הוא מדווח, מילה במילה: ראיתי בגן-סאקר רק מנגל אחד משפחתי. לעומת זאת, במגרש הכדורגל הסמוך היו 30 איש שהתענגו על משחקי כדורגל, ואלה לא היו חרדים. שנאת החרדים כל כך מעצבנת אותי שאני חייב לספר כאן את האמת. אתם שומעים? זה לא אני, זה כתב של "קול ישראל" שרצה לסקר. להפתעתו הוא מצא שם משפחה, שאגב, אחר כך התברר שזו התמונה שהייתה ב"ידיעות", שלא רואים שם בחור אחד או אברך, רק משפחה של אימא עם שני ילדים ועגלת ילדים באמצע, וזה 200 אברכים וזה מזכה אותנו במאמר ארסי, רק תקראו. אתה מגנה את אלה שעשו מנגל? ודאי שאני לא מצדיק את זה, אבל מכאן ועד 200 אברכים, ואז למרוח עמוד שלם ב"ידיעות" נגד החרדים? תראה את המאמר הארסי שלו נגד כל החרדים. אתה מגנה את התופעה? חבר הכנסת מוזס, תן לי רגע אחד. חבר הכנסת עמרם מצנע, אני חייב להגיד לך משהו, קודם כול אני מגנה את התופעה הזאת שביום כזה עושים את הדבר הזה. זה דבר ראשון. דבר שני, אני אומר לך, יש פה דבר מכוון, לקחת אחד בציבור החרדי ולעשות מזה סיפור שלם. וכאשר הדברים האלה נעשים בימים הכי קדושים, אף אחד לא קם, לא "ידיעות אחרונות" ולא אף כתב אחר. ובזה סיימנו את העניין, רבותי. אדוני יסיים את דבריו. אני רק רוצה לומר לך, מר מצנע, אתה הולך להיות יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות. אני חושב שאת הדבר הזה צריך לשרש, שלוקחים אחד והופכים את זה ל-200, שיוצאים בעמוד שלם ומורחים על ציבור. תראה איזה מאמר ארסי. אני חושב שהגיע הזמן לדעת ולהפריד בין היחיד לכלל. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת יריב לוין, אתה רוצה לומר משהו? עוברים להצבעה.  כן, אדוני, חבר הכנסת ברכה. רבותי, אני לא שומע מה שחבר הכנסת ברכה אומר. כן, חבר הכנסת ברכה. היות שהיום 9 בחודש, והכנסת תחזור לפעולה ב-22 בחודש, אני מציע ומבקש מיושב-ראש הוועדה המסדרת לדחות את ההצבעה לפתיחת המושב. יושב-ראש הוועדה המסדרת שמע את דבריך וסימן לי בראשו שהוא מתנגד. אין לי ברירה, רבותי, אלא להצביע על הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת בדבר הרכב ועדות הכנסת הקבועות והוועדות לעניין מסוים. רבותי, הצבעה. מי בעד ההודעה, מי נגד? הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב הוועדות הקבועות של הכנסת נתקבלה. 45 בעד, עשרה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת נתקבלה. אני קורא לך שוב, לגבי ההודעה האחרונה שלך, אדוני יושב-ראש הוועדה המסדרת. ההודעה הזאת לא מחייבת הצבעה, רבותי, מה שהוא יציג כרגע. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני עובר להודעה השנייה שמחייבת הצבעה. הוועדה המסדרת החליטה להציע לכנסת להקים ארבע ועדות לעניינים מסוימים, ועדות מיוחדות לפי סעיף 108 לתקנון. בהודעה הזאת יש הצבעה, רבותי. בהודעה השלישית אין הצבעה.  חבר הכנסת מקלב, כדי שלא תהיינה אי-הבנות, לו הייתם גם מקשיבים זה היה יותר פשוט. אנחנו קודם אישרנו את הוועדו�� הסטטוטוריות, את חברי הוועדות הסטטוטוריות, עכשיו אנחנו צריכים להקים את הוועדות המיוחדות ולקבוע את חבריהן. ולכן, אם תקשיבו אתם תשמעו שאני אקריא את שמות הוועדות, גם את סמכויותיהן וגם את הרכבן. ועל זה אנחנו מצביעים בהצבעה אחת כפי שנהגו גם בכנסת הקודמת. זה הכול. אתה מכיר אותי מספיק טוב, אני מקפיד שהפרוצדורה תהיה מסודרת. היושב-ראש הודיע, רבותי, הוועדה המסדרת החליטה להציע לכנסת ארבע ועדות לעניינים מסוימים, ועדות מיוחדות, לפי סעיף 108 לתקנון. מדובר באותן ועדות שהיו קיימות בכנסת השמונה-עשרה וסמכויותיהן נשארו כפי שהיו בכנסת הקודמת. לאחר שאקריא בפניכם את סמכויותיהן והרכבן, אבקש את אישור הכנסת להקמת הוועדות. להלן הוועדות: הוועדה לפניות הציבור, א. סמכויות הוועדה: טיפול במתן מענה שוטף לפניות הציבור שמגיעות לוועדה מאזרחים וארגונים שונים, קיום קשר שוטף עם משרדי הממשלה ועם נציבי פניות ציבור בגופים שונים תוך הבטחת זכויותיהם וסמכויותיהם לטיפול בפניות הציבור ומוסדותיהם, הסדרת נושאי הטיפול בפניות הציבור, במוסדות הממשלתיים והציבוריים, לשם קביעת נורמות טיפול אחידות בין כל הגורמים שעוסקים בנושא, שמירה והגנה על מקבלי שירותים ציבוריים, יצירת שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה וגורמים שונים בניסיון להיטיב את השירות הניתן לאזרח, קיום דיונים בנושאים מגוונים הנוגעים למצוקות הפרט, הצרכנים ומקבלי השירותים הציבוריים. ב. הרכב הוועדה: הליכוד, ישראל ביתנו, משה פייגלין וחמד עמאר, יש עתיד, עדי קול, העבודה, מקום אחד, הבית היהודי, שולי מועלם-רפאלי, ש"ס, דוד אזולאי, יהדות התורה, מקום אחד. הוועדה לזכויות הילד, א. סמכויות הוועדה: הגנה על ילדים וקידום מעמד ילדים ובני-נוער במטרה לממש את זכויותיהם ברוח האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, לרבות מימוש העקרונות לטובת הילד, אי-אפליה, זכות להתפתחות בתנאים נאותים וזכות של ילדים ובני-נוער להשמיע את דעתם בעניינים הנוגעים להם. ב. הרכב הוועדה: הליכוד, ישראל ביתנו, אורלי לוי אבקסיס, יש עתיד, פנינה תמנו-שטה, העבודה, מקום אחד, הבית היהודי, מרדכי יוגב, ש"ס, יעקב מרגי, יהדות התורה, מקום אחד, בל"ד, מקום אחד. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שבוועדה הזו יש רוב לאופוזיציה, משום שאני עמדתי על כך שהחלוקה תהיה על-פי המפתח שמגיע לכל סיעה חרף המצב הזה, כמענה לחלק מהטענות שנשמעו כאן. נדמה לי שזה מצב שהוא כמעט חסר תקדים. הוועדה למאבק בנגע הסמים, א. סמכויות הוועדה: שימוש בסמים ובסמים מסוכנים, לרבות לצרכים רפואיים, עבירות סמים ועבירות המבוצעות בשל שימוש בסמים מסוכנים, טיפול ושיקום בנרקומנים ונפגעים מסמים, הרשות למלחמה בסמים, מדיניות ציבורית, הסברתית וחינוכית למניעת השימוש בסמים בישראל. ב. הרכב הוועדה: הליכוד, ישראל ביתנו, חמד עמאר וגילה גמליאל, יש עתיד, יואל רזבוזוב, העבודה, מקום אחד, התנועה, דוד צור, רע"ם-תע"ל-מד"ע, מקום אחד, שלגביו קיבלתי הודעה ואודיע אותה בסיום, לאחר ההצבעה, משום שהיא לא היוותה חלק מהחלטת הוועדה המסדרת, סיעת חד"ש, מקום אחד. הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים, א. סמכויות הוועדה: 1. בחינת התופעה רחבת ההיקף של העובדים הזרים בארץ, 2. פיקוח על העסקת עובדים זרים, 3. תנאי עבודתם של העובדים הזרים, לרבות שכר, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות והתנהגות המעסיקים, 4. התנהלות הממשלה ביחס להעסקת עובדים זרים, עבודת משטרת ההגירה וטיפול בבע��ות הקשורות להיתרי העסקה לעובדים, 5. השפעת העובדים הזרים על שוק העבודה והתעסוקה בישראל, 6. ההבחנה בין עובדים זרים שהם חיוניים, למטרות סיעוד וכדומה, לבין עובדים זרים שאפשר להחליפם בעובדים ישראלים, 7. דרכי ההתנהגות ביחס לעובדים זרים בעת החזרתם לארצות מולדתם, 8. חקיקה שנוגעת לעובדים זרים. ב. הרכב הוועדה: סיעת הליכוד, ישראל ביתנו, מירי רגב ושמעון אוחיון, יש עתיד, שמעון סולומון, העבודה, מקום אחד, הבית היהודי, איילת שקד, ש"ס, יצחק וקנין, מרצ, מיכל רוזין. אני מבקש את האישור של הכנסת גם להחלטה זו של הוועדה המסדרת, ולאחר מכן, אדוני היושב-ראש, אם תאפשר לי, להודיע עוד הודעה קצרה אחת של תוספת שם החבר בוועדת הסמים מטעם סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע. תודה. תודה ליושב-ראש הוועדה המסדרת, חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, הצבעה על הודעתו לגבי הוועדות המיוחדות. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב ועדות הכנסת לעניינים מסוימים נתקבלה. יריב, תראה, במקום שבעלי תשובה עומדים, בעד, 47, שניים מתנגדים, ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הודעתו של יושב-ראש הוועדה המסדרת נתקבלה. רבותי, לפני שאני אקרא ליושב-ראש הוועדה המסדרת להציג את הנושא השלישי, אני רוצה לברך את תלמידי ה"אוניברסיטה בעם", מייסודה של חברת הכנסת עדי קול. ברוכים הבאים לכנסת. רבותי, בלי מחיאות כפיים. לא נוהגים למחוא כפיים. אדוני יושב-ראש הוועדה המסדרת. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אבקש להודיע כי במקום הפנוי של סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע בוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים יכהן חבר הכנסת טלב אבו עראר. תודה. תודה ליושב-ראש הוועדה המסדרת, חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ב באייר התשע"ג, 22 באפריל 2013, בשעה 16:00. תם סדר-היום. ישיבה זו נעולה. 
\ No newline at end of file