diff --git "a/42533/normalized.transcript.txt" "b/42533/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/42533/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/972/20 וכלה בהצעת חוק פ/1130/20, הצעת חוק העונשין (תיקון, החזרת הסעיף הסוציאלי כעילה להפסקת היריון), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הצעת חוק החברות (תיקון, פיקוח על הסדרי חוב), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון, סמכות בית-המשפט לענייני משפחה), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק העונשין (תיקון, הטרדת נפגע עבירת מין על מנת שיתראיין), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק הממשלה (תיקון, דיווח שר בדבר אי-התקנת תקנות במועד), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר, הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, איסור עיקול מיטלטלין המשמשים קטינים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (איסור הטלת עיקול על רכוש החייב בשל חובות חניה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון, הצעת חוק איסור הבעת אהדה לשלטון הנאצי או הזדהות עמו (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, תשלום ריבית על גמלאות המשולמות באיחור), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק שכר מינימום (תיקון, אחריות גוף מבוקר), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, מענק לימודים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (ביטול סעיף 7), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (תיקון, אישור המעסיק על סיום העבודה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק הפנסיה (מועד תחילת הביטוח הפנסיוני), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי רוזנטל, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הגדלת קצבת נכות לגובה שכר המינימום), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק איסור הפליה של תלמידים במערכת החינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון, דיווח על נשירת תלמידים וקליטתם), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק ביקור תלמידים במוסדות ומוזיאונים להגנת הסביבה, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק הספורט (תיקון, הסדרת מקצוע מאמן ספורט), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון, שוויון ושקיפות בקבלה למוסד חינוך), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק העונשין (תיקון, עבירות מין במשפחה), התשע"ה 2015, מאת חבר ��כנסת מיקי לוי, הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון, חובת דיון על יעדי תקציב), מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון, דיווח על פריצה למאגר מידע), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, הצעת חוק מסירת מידע להורים בנפרד (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון, הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (העברת נטל ההוכחה בתביעות בגין הליכים משפטיים שהתמשכו), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר, הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון, מניעת ריכוזיות בביקורת על גופים פיננסיים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק-יסוד: ישראל, מדינה דמוקרטית ושוויונית, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון, הגדרת עבודת היועץ הפרלמנטרי כעבודה משפטית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, דב חנין ומנחם אליעזר מוזס, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, מניעת עיקול כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית-המשפט למטרות שחרור ממעצר), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס, קארין אלהרר ודב חנין, הצעת חוק חובת יידוע בדבר הימצאותן של מצלמות אבטחה וסייג למסירת מידע, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק העונשין (תיקון, שינוי הגדרת הגזענות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון, ביטול פסק-דין שניתן בהיעדרו של הנאשם), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, הצעת חוק דמי מחלה (תיקון, סייג לחריג לאיסור פיטורים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון, שלילת הזכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ, הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (התייחסות איש צוות רפואי שלא תשמש ראיה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, שופט אכיפה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס ודב חנין, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי רוזנטל, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, הנחה לסטודנטים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק משק החשמל (תיקון, מניעת הפסקה באספקת חשמל לצרכן נזקק), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק המים (תיקון, הנחות לאוכלוסיות זכאיות), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון, זכות מטופל לקבל רשומות רפואיות), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, מענק לימודים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, נכה שהגיע לגיל פרישה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (עמלת פירעון מוקדם), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי רוזנטל, הצעת חוק הכנסת (תיקון, קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יאיר לפיד, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, קארין אלהרר, עפר שלח, מאיר כהן, יעקב פרי, חיים ילין, עליזה לביא, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, שלי יחימוביץ, באסל גטאס, דניאל עטר, יוסי יונה, מיקי רוזנטל וסתיו שפיר, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון, זכות להשלמת תוכנית הלימודים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק איסור שימוש במידע גנטי (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון, תקופת כהונה מזערית כתנאי למינוי נשיאים וסגני נשיאים של בתי-משפט מחוזיים ושל בתי-משפט שלום), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק העונשין (תיקון, איסור הצבת מכונות משחק של מפעל הפיס), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (ימי מנוחה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון, התיישנות תביעת השתתפות עצמית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון, ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק העונשין (תיקון, ביטול איסור זילות בית-המשפט), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ודב חנין, הצעת חוק החברות (תיקון, צמצום פערי השכר במשק), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, זהבה גלאון, עיסאווי פריג', תמר זנדברג ומיקי רוזנטל, הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014) (תיקון, ביטול פרק הרשויות המקומיות), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד הוצאות החזקת קרוב שהוא אח במוסד), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון, מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק מס נוסף למטרות חינוך, בריאות ורווחה (הוראת שעה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון, זכאות להטבות הניתנות לזכאים לגמלת הבטחת הכנסה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון, טיפול בזמן סביר), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק פירוק החומה, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון, הסמכת מבקרים רשמיים לביקור במקום משמורת), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי לוי, הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון, הורה ליותר מילד אחד), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק שירות חברתי למבוגרים, התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק עובדים זרים (תיקון, נוהל מעבר ממעסיק למעסיק), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון, הגבלת כהונת מפקחים במשרד החינוך), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון, בדיקה לפני מסירה), התשע''ה 2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי ודב חנין, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (ציון מידע על אודות רכיבים אלרגניים), התשע״ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, מירב בן ארי, יואב בן צור, רועי פולקמן, אורן אסף חזן, אילן גילאון, מיקי רוזנטל, נחמן שי, משה גפני, מנואל טרכטנברג, איל בן ראובן, תמר זנדברג, מיכל רוזין, מיקי לוי, חיים ילין, עיסאווי פריג', רחל עזריה, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, עבדאללה אבו מערוף, רויטל סויד, זהבה גלאון, טלי פלוסקוב, דב חנין, מיכאל אורן, אלי אלאלוף, שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, עמר בר-לב, איתן כבל, חנין זועבי, יחיאל חיליק בר, אורי מקלב, אראל מרגלית, אחמד טיבי ויוסי יונה, הצעת חוק הקמת מרכז רפואה דחופה בטייבה, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, גמלה לשמירת היריון בסכום השווה לשכר העבודה של המבוטחת), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס, דב חנין ומיכל בירן, הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון, כרטיס קדימות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (הוראות לעניין בחינות לסטז'רים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לימודי פסיכומטרי, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הספורט (תיקון, קביעת מחיר נקוב לכרטיס לפעילות ספורט מאורגנת), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון, דין-וחשבון), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, דב חנין, מרב מיכאלי, זהבה גלאון, יוסי יונה, עבדאללה אבו מערוף, אורי מקלב ושלי יחימוביץ, הצעת חוק בנק ישראל (תיקון, ועדה לאיתור הנגיד), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי, הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון, תשלום מקדמות בעת מצב מיוחד בעורף), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, דב חנין, מרב מיכאלי, משה גפני, יחיאל חיליק בר ואילן גילאון, הצעת חוק הקרן לעידוד תעשייה נקייה, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, מתן טיפולי שיניים, פה ולסת למבוטח עם שיתוק מוחין), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק משק החשמל (תיקון, ועדה מיוחדת), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת שעות תורנות רצופות של מטפל), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת כהונה של אחות ראשית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת תקופת כהונה של מנהלי מחלקות בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון, פטור מטעמי מצפון), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון, ביטול גיוס חובה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הקדמת מועד תשלום גמלה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הנחה לסטודנטים בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (ציון מידע אודות רכיבים אלרגניים), התשע״ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הגנת השכר (תיקון, פטור מדמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק העברת הכנסות מהימורים לתמיכה במרכזי גמילה מהימורים, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון, איסור הפליה במתן שירותי ביטוח), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, ביטול שלילת רישיונות נהיגה לחייבים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, דב חנין, מיקי לוי, יעקב פרי, עפר שלח, יעל גרמן, שי פירון, שלי יחימוביץ, תמר זנדברג, מיכל רוזין, איציק שמולי, מירב בן ארי, משה גפני ואיתן כבל, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הארכת המועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, המועד לתביעת גמלה והתקופה שבעדה תשולם), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בשל הוצאות אלזכא), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, הודעה במסרון על סיום עסקה לתקופה קצובה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן, רחל עזריה, יואל חסון, יחיאל חיליק בר, מיקי לוי, יעל גרמן, אלי כהן, טלי פלוסקוב, מיכאל אורן ויואב קיש, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול הטבות מס ביישובים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון, פטור מאגרה בשל האטה ממהירות הנסיעה המותרת), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון, תאגיד בריאות המפעיל מעון-יום שיקומי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון, הגבלת מספר התלמידים בגן חובה ובכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת כהונה של מנהל בית-חולים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת הארכת תוקף של תקנות שעת-חירום (יציאה לחוץ-לארץ) (היתר יציאה למדינות ערב), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק חופש המידע (תיקון, בתי-חולים המעניקים שירות ציבורי), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי רוזנטל, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון, חובת עריכת מכרז סגור בחלוקת מגרשים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס ��מענק כספי בשל הישג בתחרות ספורט), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון, הזכות למינוי מתורגמן רפואי), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת באסל גטאס, הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון, שיקול דעת לבתי-משפט במתן צווי מניעה על יצירות אדריכליות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון, איסור עישון בגן-שעשועים ציבורי לילדים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב, הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, יואל רזבוזוב, מיקי לוי, עפר שלח, אלי אלאלוף ואבי דיכטר, הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון, סכום שלא יובא בחשבון במבחן ההכנסה), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון, איסור ייצוג), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון, התקנת מתקן טעינה בבית משותף), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון, הגדלת גמלת הבטחת ההכנסה של מקבלי קצבת זיקנה ושאירים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס ודב חנין, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, פטור מהשתתפות עצמית לחולים כרוניים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס ודב חנין, הצעת חוק רשות סל תרבות ארצי, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עבדאללה אבו מערוף, עאידה תומא סלימאן ויוסף ג'בארין, הצעת חוק אורח חיים בריא, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון, ביטול החוק), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין וזהבה גלאון, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הרחבת הגדרת קרוב משפחה לעניין ההסכם בדבר גמלת ניידות), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת חוק הרשות לוועדות רפואיות, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק עדיפות לאומית בחינוך, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון, פיצויי פיטורים לשאיריו של עובד שנפטר), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון, הוספת סייעת בגני-ילדים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, נחמן שי, אילן גילאון, מיכל רוזין, זהבה גלאון, דב חנין, קארין אלהרר ושלי יחימוביץ, הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ, הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון, איסור על סעיפים שאינם תקציביים בנושאי בריאות בחוק ההסדרים), מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון, ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון, חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, יוסף ג'בארין, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מרב מיכאלי ועאידה תומא סלימאן, הצעת חוק חינוך ממלכתי (מטרות החינוך הערבי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר, באסל גטאס ואוסאמה סעדי, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון, העברת סמכויות הביצוע לשר להגנת הסביבה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הקמת אוניברסיטה ערבית ביישוב ערבי, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, קביעת תורים בטיפולים רפואיים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הכרה בהשתתפות בפעילות בתנועות-נוער לעניין ציונים במוסדות חינוך, התשע"ה 2015, מאת חברות הכנסת רויטל סויד ומירב בן ארי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, הגבלת עיקול מיטלטליו של קשיש), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק מעונות-יום שיקומיים (תיקון, מעון-יום שיקומי ייעודי לילדים עם אוטיזם), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, הצעת חוק הכנסת (תיקון, סדרי דיון מיוחדים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג ואילן גילאון, הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון, הקמת מרכזים למיצוי זכויות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, דב חנין ומנחם אליעזר מוזס, הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון, תוכניות למניעה, חילוץ ושיקום מעוני), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, דב חנין ומנחם אליעזר מוזס, הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (רופא שהורשע בעבירת מין), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, מרב מיכאלי, מיכל רוזין, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, מירב בן ארי וקארין אלהרר, הצעת חוק חובת הדיווח של מוסדות פיננסיים על כספים ללא דורש, התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת עפר שלח, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בגין משיכת כספים מקופת גמל לא משלמת לקצבה שהופקדו לתקופה של 15 שנים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור על הכנסה מריבית המשולמת על כספי פיצויים לעיוור או לנכה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות לצורך טיפול בקשיש), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק הגבלת מימון מפעלים מזהמים (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון, איסור ניצול בעלי-חיים למטרות הימורים), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, חייב משתף פעולה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, דב חנין, מיקי לוי, יעקב פרי, עפר שלח, יעל גרמן, שי פירון, תמר זנדברג, מיכל רוזין וקסניה סבטלובה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, סיעוד על-ידי בן משפחה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון, אובדן היריון), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, הצעת חוק חובת ניהול ופרסום פרוטוקול של ועדות ציבוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הפחתת קצבת הילדים המשתלמת בעד ילד שהורשע בעבירה שבוצעה מתוך מניע לאומני), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מרדכי יוגב, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון, הגנה לעובדת העוברת טיפולי פוריות), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון, הגדרת הוראת קבע כפויה כתנאי מקפח), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ומשה גפני, הצעת חוק החברות (תיקון, ייצוג הולם של בני שני המינים והאוכלוסייה הערבית במינוי דירקטור חיצוני), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4). תודה. תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, אין היום הצעות אי-אמון בממשלה, לכן אנחנו פותחים את סדר-היום עם נאומים בני דקה, ואני מבקש שנצביע לצורך ההרשמה בלבד. מי שמעוניין להשתתף בנאומים בני דקה, יצביע. חברי הכנסת, נרשמנו, תכף יביאו לי את הרשימה, בינתיים אבקש מחבר הכנסת באסל גטאס לפתוח. אחריו, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני יודע שכל החברים שלי בסיעה המשותפת דיברו בנאום בן הדקה בשבוע שעבר בנושא אום-אלחיראן. אני מצטרף אליהם בצורך לדבר על זה, כי היום בית-משפט השלום בקריית-גת דן בסוגיית צווי ההריסה. כדי שהחברים יבינו, בג"ץ דן בסוגיה ונתן את פסיקתו בעניין פינוי התושבים, אבל יש גם צווי הריסה שאפשר להוציא אותם לפועל היום. התושבים ומי שקיבל את הצו עתרו בבקשה לדחות את ביצוע צווי ההריסה. עמדת המדינה, שבאה לידי ביטוי על-ידי נציג הפרקליטות, הייתה שצריך להרוס ומייד, גם כאשר עוד לא הוחלט על הפינוי. כלומר, עומדים על כך שיש להרוס מבלי לתת פתרון של קורת-גג לאנשים. אנשים, הורסים להם את הבתים, הם נשארים על האדמות שלהם כי המדינה לא מפנה אותם. אפילו השופט ניסה להכניס קצת שכל, קצת היגיון, בבקשתו לכרוך את שני הדברים. הוא אמר להם: חכו עם צווי ההריסה עד שיוחלט מה קורה עם האנשים האלה מבחינת פינוי. והמדינה עמדה על זה ודחפה להרוס את הבתים מבלי להתחשב בילדים, במשפחות. איך פותרים את הבעיה הזאת? כל הכוונה להרוס את הבתים, לפנות את הערבים ולהביא יהודים לגור במקומם. תודה לחבר הכנסת גטאס. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. ואחריה, חברת הכנסת יעל גרמן. אדוני היושב-ראש, השרה, חברי הכנסת, רציתי להסב את תשומת לבכם לנושא שדיברנו עליו לפני חג השבועות, וחשוב שנחזור על הדיון בנושא הזה גם עכשיו, מייד אחרי החג. אל לנו להמתין, כי מדובר בנושא שהוא ראשון במעלתו. אני מדברת כמובן על קצבות הזיקנה והקשר הישיר בין קצבאות הזיקנה הנמוכות במדינתנו לבין בעיית העוני בקרב הגמלאים, בקרב בני הגיל השלישי. לפני החג התבטא בחריפות רבה מנכ"ל הביטוח הלאומי, שלמה מור-יוסף, והזכיר את הנושא כשאמר שמדינת ישראל חייבת להעלות את קצבת הזיקנה לפחות ב-1,000 שקלים לכל אחד, וכמובן כאשר מדובר בזוג המספר הזה צריך לעלות על מנת לפתור את בעיית העוני, העוני הקיצוני, בין בני הדור השלישי, בין הגמלאים, בין אנשים שמתקיימים אך ורק מקצבת הזיקנה. אני יזמתי מכ��ב, יחד עם כמה חברי כנסת ועם השר משה כחלון. אני קוראת גם לשרה גילה גמליאל לא לשכוח את הגמלאים, לא לשכוח את האנשים המבוגרים שמתקיימים אך ורק מקצבת הזיקנה. אלה הם אנשים שחיים בעוני קיצוני, מתחת לקו העוני, והם חיים בתנאים מאוד מאוד קשים. הם תולים עכשיו את עיניהם בממשלה החדשה, הם תולים את עיניהם בכם ובנו, שנגן על זכויותיהם ונגן על אורח החיים שלהם, שנאפשר להם להמשיך ולחיות בתנאים מכובדים במדינת ישראל. תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חברת הכנסת יעל גרמן. אחריה, חברת הכנסת סופה לנדבר. אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, במהלך החג האחרון התאבדו שלושה אנשים, שלושה בני-אדם, שלמעשה איבדו את התקווה וסיימו את חייהם. שני קשישים בני 80 התאבדו לאחר ששמו קץ לסבלו של בנם החולה, וגבר בן 46 שהואשם בפוסט כגזען השאיר מכתב ובו כתב, בין השאר: שמי, שאותו עמלתי לבנות במשך שנים, הוא עתה שם נרדף לגזענות. אני מבין שזאת תהיה מנת חלקי מעתה ואילך. אני מנסה להיות שלם ומפויס, ועל כן חשוב לי להדגיש כי איני כועס. היו שלום, הוא כתב, וירה בעצמו. שלושה אנשים נואשים שלא פנו לעזרה ושמרו את מצוקתם לעצמם עד מותם. חיים של שלושה אנשים, שאולי היה ניתן להציל אם היו פונים לעזרה, או אפילו אם הקרובים להם היו יודעים לאתר את אותות המצוקה שבוודאי שידרו. אני רוצה לספר לבית הזה שבדצמבר 2013 העברנו החלטת ממשלה על הפעלת תוכנית לאומית למניעת אובדנות, תוכנית שהוקצו לה 54 מיליוני שקלים לשנים 2014, 2015 ו-2016. חשוב לדעת כי ניתן למנוע מקרי התאבדות ולהציל חיים. משרד הבריאות חייב להמשיך ולהפעיל את התוכנית, להמשיך ולהכשיר שומרי סף שיזהו אותות מצוקה, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שיגישו סיוע בזמן אמת, וחייבים לעשות הכול, ולו לחלק מן המתאבדים, להציל אותם. תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה, גברתי. אחרייך, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, על מהלך ביטול הוויזות עם בלרוס, רוסיה הלבנה. אנחנו בתהליך של ביטול, כאן בכנסת ובממשלת ישראל, ויזות בהסכם עם כמה מדינות, רוסיה, אוקראינה, גאורגיה, מולדובה, והיינו בתהליך של ביטול ויזה עם בלרוס. אני עמדתי בראש ועדה מטעם הממשלה, ועדה כלכלית מעורבת. החתמנו את רוסיה הלבנה וחתמנו על הסכם עם המדינה הזאת, אישרנו את המסמך כאן בכנסת כראוי לדבר, וממשלת ישראל הייתה צריכה לאשר בשלב האחרון את התהליך הזה, ביטול ויזות עם רוסיה הלבנה. אני רוצה להגיד, בזמן הבחירות היועץ המשפטי הסביר למפלגת ישראל ביתנו שאסור לעשות את זה למען הציבור שדורש את ביטול הוויזות. אבל הבחירות נגמרו, ובינתיים שום דבר לא זז. ואני אומרת: אנחנו מדינה קטנה בעולם של אויבים, ואנחנו מחפשים ידידים. אנחנו מחפשים מדינות שיתמכו בנו. יש כאן קהל וציבור רחב שהגיע מהמדינה הזאת. חוץ מזה, זו תיירות שתורמת, טוב. הכנסות גדולות למדינת ישראל. אני שואלת: האם לא הגיע הזמן לעשות תהליך אחרון ולבטל את הוויזות עם רוסיה הלבנה? תודה רבה. תודה לחברת הכנסת לנדבר. חברת הכנסת נחמיאס ורבין, ואחריה, חבר הכנסת סעדי. אני חושבת שאנחנו עדים לתהליך שהחל בהרכבת הממשלה, המשיך בפיטורי מנכ"ל משרד התקשורת, גם אם זה תפקיד אמון, בסופו של דבר אנחנו עדים להליך, לתהליך שבו ראש הממשלה מנהל איזו אג'נדה שנועדה לסתום פיות, להשתיק את כלי התקשורת העצמאיים, בעיניו, במד��נת ישראל, לוודא שלא רביב ולא דרוקר, לא חדשות ערוץ 2 ולא ערוץ 10, כל מה שאפשר לעשות כדי שהתקשורת במדינת ישראל תהיה תקשורת שנועדה לרצות, לשרת, להתרפס, את בלפור 3 בירושלים. אני חושבת שאם אנחנו ככנסת, ופה כמובן אני יכולה להבין את סיעות הקואליציה שלא התגייסו לטובת העניין הזה. רק זכרו שהגלגל הוא עגול, וביום מן הימים אתם עשויים לשבת בצד השני של המליאה הזאת ולגלות שמנסים לסתום לכם את הפיות. אז כיוון שאנחנו עדים לתהליך השחיקה הזה, והבית הזה הוא הראשון שאסור לו לסבול את זה, אסור לנו לשתוק על אף אחד מהמהלכים שראש הממשלה מנסה, להתנהל, ואנחנו יודעים מה עולה היום במליאה, איזה דיונים, איך מזיזים עוד חתיכה של משהו ממשרד של משהו לאיפה שהוא כדי לרצות את קואליציית ה-61. לא נשתוק. תודה. תודה לחברת הכנסת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת סעדי, ואחריו, חבר הכנסת ילין. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכת המדינה של תאונות הדרכים היא מחזה מחריד של יום-יום במדינה. לפני כמה ימים הייתה תאונה קטלנית בצומת להבים, שקיפחו בה את חייהם שלושה צעירים מרהט ושניים מכפר בגדה המערבית. אני רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, היום על כביש 71, שמוביל מעפולה לבית-שאן. אתמול הייתה תאונת דרכים שם, סמוך לכלא שאטה, שנהרג בה אדם אחד וילדה בת שמונה נפצעה באורח קשה ופונתה במסוק לבית-החולים רמב"ם. אני בדקתי והתברר שזה ההרוג מספר 33 בכביש זה בעשר השנים האחרונות, ונפצעו יותר מ-1,000. הכביש הזה, 71, לפי עמותת "אור ירוק", הוא מהכבישים המסוכנים ביותר בישראל. יש לשפר את התשתיות שם, יש לסלול נתיב נוסף בכביש, לבנות קיר הפרדה קשיח כדי למנוע תאונות באופן חזיתי, להסדיר את הכניסות ואת היציאות מהיישובים. וכאמור, כביש 71, עשר שנים, 33 הרוגים, כ-1,000 פצועים, תודה. שר תחבורה אחד. תודה לחבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת ילין, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת בהלול. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-2 ביוני יהיה תרגיל, תרגיל של כל מדינת ישראל, ואני כבר חודש ימים מקבל מכתבים ממרכזי חוסן בעוטף-עזה. במשך כל השנים לא, בתרגילים האלה לא הייתה אזעקת "צבע אדום" בעוטף-עזה, מתוך הכרה עמוקה שהאזעקה הזאת, כשמפעילים אותה, אנחנו מייד מקבלים את הילדים ואת המשפחות לטיפול. זה מעלה את סף החרדה לממדים שאנחנו לא מכירים. מכתב יצא היום לשר הביטחון. בפעם הראשונה לאחר 14 שנה מבקשים להפעיל את האזעקה, כאילו שכחו שלפני שנה היה שם "צוק איתן" במשך 60 יום. הילדים שלנו גדלים על אזעקות "צבע אדום". הילדים שלנו יודעים בדיוק מה המשמעות של "צבע אדום". לא צריך לתרגל אותם על המציאות המלחמתית שיש. אני מציע, כבוד היושב-ראש, ששר הביטחון יטפל בביטחון של התושבים, שראש הממשלה ושר החוץ יטפלו במדיניות של הממשלה. אנחנו, תשאיר לנו את זה, ראשי מועצות לשעבר יודעים לחבק את התושבים ולטפל בחוסן. אבל בלי העזרה, בלי הביטול, לא נוכל לעשות את זה. שכל אחד יעשה את עבודתו. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני, ואחריו, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. לתומי, אדוני היושב-ראש, חשבתי שהמחלה מספר אחת, המחלה הממאירה, או הממארת, במדינת ישראל, כמו בשאר חלקי העולם, היא מחלת הסרטן. אבל חיש קל התבדיתי, מתברר שהמחלה הממארת מספר אחת, לפחות בישראל, היא מחלת הגזענות. אגב, האקדמיה מאפשרת שתי צורות לגזענות: גם גָזענות וגם גִזענות. שתי הגרסאות מותרות. הואיל וזו מחלה שמשוועת לתרופה מצילת חיים, ואנחנו,  אנחנו  כן. לא לא, את טועה. את טועה. אתה לא סומך, ההמלצה היא, האקדמיה על הגזענות, בגזענות, בגלל הפרקטיקה, בגלל,  לאחר שהוא אומר, , בעיני זה קדוש. זה מחלה? זמנו של ד"ר טיבי לא נגרע ממני, אני מקווה. זה הכי חשוב. אני אקח ממנו. ממני. אוקיי. תתחשבן אתו בפעם הבאה. תן לו חצי דקה. על כל פנים, ד"ר טיבי, הואיל והתרופה, אתה הרי רופא, המחלה הזאת משוועת לתרופה מצילת חיים, והיא לא בנמצא, לצערנו הרב. אז מה עושים? מה עושים הבריות? מכלילים. אני איש הוראה ואני יודע: הכללה גם היא מחלה ממארת, מכיוון שבני-אדם רואים באחר, כבר באופן אוטומטי, שגם הוא שד גזעני. אריאל רוניס הוא איש שפועל למען דו-קיום בשנים האחרונות, ואני פגשתיו בתקופה האחרונה בפעילות משותפת, וזו ההזדמנות לומר למשפחתו: צר לי על האובדן, ושיהיה זכרו ברוך, אבל הוא בעצם קורבן של מחלת הגזענות שכבר שוטפת את המדינה. הבחורה שהתלוננה נגדו, אינני מאשים אותה לחלוטין, מכיוון שהיא כבר רואה כל אדם בישראל, שד גזעני. ולכן, הואיל והסיפור הזה, סיפור השיימינג בישראל, הפך להיות אולי לסיפור מספר אחת, לפחות היום הזה, ואתמול ושלשום, אני קורא כאן, מכנסת ישראל, שהיא תעקור מקרבה כל חקיקה גזענית כלפי האחר, אם פעם חשבנו שהקורבנות הם רק ערבים, הואיל ומדובר בהכללות, כל החברה בישראל הפכה להיות קורבן. תודה. אני גם קורא לחברה בישראל שתעקור את הסיפור הזה מקרבה, מהקרביים שלה, ולחזור לשפיות, להפוך את מדינת ישראל לחברה שפויה. זאת הבקשה הצנועה שלי ממך ודרכך, אדוני היושב-ראש. תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. ואחריו, חבר הכנסת חיליק בר. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מחר מציינים בכנסת את יום הסטודנט, ואני בהזדמנות זו רוצה לברך את הסטודנטים ולאחל להם הצלחה בבחינות הסופיות שלהם. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד שייצוגם של הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה עדיין נמוך, ועומד על 11%, ולכן אני חושב שצריך לפעול ולשים למטרה להגביר את שיעור הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בארץ. אני רוצה שנגיע למצב שמוסדות להשכלה הגבוהה יהיו מוסדות רב-תרבותיים במובן הזה שהמוסדות הללו יכירו בייחוד של הסטודנטים הערבים, הן על-ידי הכרה בחגים שלהם, הן על-ידי שימוש בכיתוב ערבי בכל השילוט ובכל שלטי ההוריה בקמפוסים, אבל רב-תרבותיים גם במובן המהותי, שפשוט יהיו קורסים של דיאלוג יהודי ערבי, ובקמפוס, ושיספקו שירותים של תמיכה רגשית ושל ייעוץ אקדמי לסטודנטים הערבים. אבל יכול להיות גם שזה בדיוק הזמן שבו צריך לשוחח גם על הקמת מוסד להשכלה גבוהה בשפה הערבית בישראל. כפי שאולי כבודו יודע, אלפי סטודנטים ערבים לומדים היום בירדן, ואני חושב שזכותם לקבל השכלה כזאת בתוך מדינתם. תודה. תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת טיבי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לשרה לשעבר יעל גרמן ולמה שהיא דיברה פה על הקלות הבלתי-נסבלת של הסתות באינטרנט, של "עליהום" על אנשים, וזה לא משנה אם הם אנשי ציבור או לא. הכרתי את משפחת רוניס, בעיקר את האבא אליעזר. שנינו, גם אני וגם אריאל ז"ל, נולדנו בצפת, גדלנו בצפת. משפחה מדהימה. האיש עצמו, אריאל, זיכרונו לברכה, זאת טרגדיה באמת, אדוני היושב-ראש, מלח הארץ במובן הכי עמוק של המילה. בן-אדם שלא רק נתן את עצמו לביטחון של המדינה ולשלמות החברה, אלא בערוב ימיו הביטחוניים היה מאלה שמחברים בין י��ודים לערבים ודואג לפיתוח הפריפריה, והיה לוחם גדול בגזענות. אגב, אני לא בא בשפיטה, אני לא מכיר את המקרה של אותה אישה, אני לא בא לדבר על מה שהיא כתבה, אלא דווקא על התגובות שהיו, על הקפיצה המהירה של התקשורת כאילו הם מכירים או הכירו את אותו אריאל רוניס ויודעים שהוא הפושע והגזען הכי גדול שישנו, מה שבמקרה הזה היה בדיוק להפך, מה שבדיוק הביא לכאב הכל-כך כן ואמיתי שלו. ואני יודע מי הבן-אדם. אני רוצה לבקש מכולנו להיות טיפה עם יותר חמלה, עם יותר סובלנות, ויותר זהירים, כי כנראה הדברים האלה גם הורגים. אריאל הובא היום למנוחות, ממש בשעה זו, ובאמת, יהי זכרו ברוך. מי ייתן ולא נראה עוד דברים כאלה יותר. תודה לחבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. חבל שאין לי פה חצי דקה על השעון, אבל טוב, ניתן דקה. למען הצלת השלום האזורי תן לי חצי דקה לזמני. יש משבר בכדורגל אזורי, יש תביעה של התאחדות הכדורגל הפלסטינית לסלק את ההתאחדות הישראלית בקונגרס שייערך בעוד שבוע בציריך. כדי להציל את המצב, אדוני היושב-ראש, וזה גם מקובל על מר ג'יבריל רג'וב, נשיא ההתאחדות הפלסטינית, יש לאפשר, ואני פונה לראש הממשלה נתניהו, יש לאפשר חופש תנועה מוחלט לכדורגלנים הפלסטינים, לאנשי ההנהלה, לנבחרת, כפי שמקובל, כדי שהספורט יהיה נגיש לכולם והתחרות תהיה הוגנת ושוויונית. בלי להציק להם במעברים, לעצור אותם במחסומים, להכיר בהתאחדות הפלסטינית ולהכיר בחוק הבין-לאומי שבו קבוצות בהתנחלויות לא אמורות להיות חלק מהתאחדות הכדורגל של מדינת ישראל גופא. הכדור נמצא במגרשו של מר נתניהו, ואני קורא לו: בוא נפתור את העניין הזה כדי שהמשבר לא יתלקח, ונציל את הכדורגל גם בישראל, ונעזור לכדורגל הפלסטיני אף שהשטח כבוש. תודה רבה, אדוני. תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת ברושי, בבקשה, אדוני. ואחריו, חבר הכנסת אראל מרגלית. אדוני היושב-ראש, חברי בכנסת, שנת 2015 מסתמנת כשנה נוספת שבה תירשם עלייה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים. על-פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתחילת השנה אנו עדים לעלייה חמורה של 36% במספר ההרוגים בתאונות הדרכים בהשוואה ל-2014. מדובר ב-150 איש, אישה וטף שקיפחו את חייהם בכבישי ישראל. אחת הדוגמאות הבולטות לצורך בפתרון היא כביש 65 מהקטע בין כפר-תבור לצומת גולני. נתוני עמותת "אור ירוק" מצביעים על כך שלמעלה מ-700 בני-אדם נפגעו בתאונות בקטע הזה בחמש השנים האחרונות, ו-19 קיפחו בו את חייהם. קטע הכביש הזה לא מטופל ומהווה סכנה לכל מי שנוסע בו. בממוצע נהרגים מדי שנה בכביש 65 תשעה בני-אדם. הוא כביש אדום, הוא כביש מסוכן. אני מכיר את פועלו של שר התחבורה, אבל אני רוצה לומר שהממשלה הזאת ניצבת בפני שאלה גדולה, מהו סדר העדיפויות שלה. האם זו תהיה ממשלת יהודה ושומרון, או ממשלת הנגב והגליל? האם יעשו כבישים עוקפים ביהודה ושומרון, או כבישים ראשיים בנגב ובגליל? הממשלה הזאת, גם אם היא ממשלה צרה, חייבת לא להיות ממשלה של צרה צרורה. וחייבים, לפי דעתי, לומר שלישראל יש תמיד שני יעדים: הדגל הביטחוני-מדיני והדגל החברתי-כלכלי. אבל יש שני דגלים ורק קופה אחת, ועם קופה אחת צריך לקבוע סדר עדיפויות, והעדיפות צריכה להיות יותר גליל, יותר נגב, יותר הצלת חיים. תודה. תודה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו, חברת הכנסת רויטל סויד. כבוד היושב-ראש, רציתי להתייחס לעניין של מעונות-היום. ראינו בתקשורת שיש ויכוח לגב�� סבסוד מעונות-היום אם האב עובד, האב החרדי, או לא עובד. ואני רוצה לקרוא, ויושבת פה השרה, חברתי גילה גמליאל, אני רוצה לקרוא לכם להסתכל על הקריטריונים האזוריים. ראינו שיש קו עימות חברתי, לא רק קו עימות ביטחוני. ובצפון, שאליו נדרשנו, בקדנציה הקודמת ראינו שלמשל בעיר קריית-שמונה יותר ממחצית מהאימהות הוציאו את הילדים שלהן ממעונות-היום, של "נעמת" ומהמעונות האחרים. וביקשנו, ודווקא הייתה הסכמה בוועדת הכספים, אני מזכיר לך, כבוד השרה, הייתה הסכמה בוועדת הכספים, להסתכל גם על הנושא הגיאוגרפי וגם על הנושא החברתי, ולהסתכל על אותם אזורים בארץ שאי-סבסוד, בעצם המחיר עלה מ-660 שקל לילד ל-2,400 שקל לילד, זה גרם ליותר ממחצית מהאימהות, שלרובן יש שני ילדים מתחת לגיל שלוש, להוציא את הילדים שלהן מהמעון. בגלל שינוי הקריטריונים, רגע, אני מבין, אבל מה שקרה קודם, שלקחו מהם את עניין קו העימות ולכן הם לא מקבלים יותר את הסבסוד בצפון. אז מה שהייתי רוצה לראות זה קודם כול באותם מקומות שחשבנו שיש עזרה ראשונה, להחזיר להם את הסבסוד, זה ממש נותן לאימהות לחזור לעבוד, ולהסתכל על הרמה הגיאוגרפית שוב לפני שלוקחים להם את העדיפות הלאומית. תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חברת הכנסת רויטל סויד. אחריה, חבר הכנסת עמר בר-לב. אדוני יושב-ראש הכנסת, השרה גילה גמליאל, חברי, לפני כשבוע עסקנו בבית הזה וגם בכלל בתקשורת ובמדינה במשבר התעסוקה בדרום עם חשש לפיטורים של 80 עובדי חברת כי"ל. נדמה ששכחנו כי רק לפני חודשים ספורים עובדי חברת "פרי הגליל" עמדו בפני סגירת המפעל, ושם מדובר על 350 עובדים. לפני כמה שנים התקבלה החלטה על העברת 9 מיליון שקלים למפעל על מנת שהוא יוכל להמשיך לעבוד. אלא מאי? והועברו רק 3 מיליון שקלים, השביתה שהחלה בערך בחודש ינואר השנה גרמה לכך, עמד השר בנט, שר הכלכלה דאז, ואמר שהוא ישב עם השלטון המקומי ויועברו עוד אותם כספים שחסרים, אותם 6 מיליון שקלים. העובדים חזרו לעבודה. יחד עם זאת, למעט ניירת שעברה מכאן לכאן לא הועבר שקל. והיום העובדים, על-פי אמירה שהבעלים אמרו להם, עומדים לפני שוקת שבורה. אז לפני שיהיו שביתות, ולפני שתהיה הכרזה על סגירת המפעל, ולפני שנעמוד בפני 350 עובדים שילכו הביתה, זה הזמן לדון בעניין. יש לנו שר כלכלה חדש, ואני פונה לשר דרעי שיתמודד ויתעסק עם הנושא של עובדי "פרי הגליל', וגם ליושב-ראש ועדת הכספים מר גפני, אשר היה זה, אגב, שחתם וסייע וקיבל את ההחלטה לפני כמה שנים להעביר את אותם 9 מיליון שקלים, בבקשה, בואו מהבית הזה ונסייע למפעל לקבל את מה שמגיע לו על מנת שלא נעמוד מול 350 משפחות מפוטרות נוספות. תודה. תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים השבוע 15 שנים ליציאה מלבנון. כשאני מסתכל אחורה, אנחנו שואלים את עצמנו: מה עשינו שם 18 שנה? מה עשינו שם? האם זה הוסיף ביטחון למדינת ישראל? אני לא מדבר על הסיבות לפרוץ מלחמת לבנון הראשונה. אבל 18 השנים שהיינו שם והיו לנו קורבנות, ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? תמיד היינו בדילמה הזאת. כשהיה שם שקט אמרנו: הנה, זה עובד. כשהיו לנו נפגעים, אמרנו: מה, יש לנו נפגעים, עכשיו אנחנו נעשה איזה מהלך של פחדנות ונצא? וזה נמשך עד הרגע שאהוד ברק, רמטכ"ל לשעבר, במסע הבחירות שלו, הודיע שאם הוא ייבחר לראשות הממשלה, בתוך שנה נצא מלבנון. והוא לא הספיק לסיים את המשפט, והמתמודד מולו, בנימין נתניהו, קיבל את אותה עמדה, וגם הוא הודיע שגם הוא, אם הוא ייבחר לראשות הממשלה, אנחנו נצא מלבנון. ובסופו של דבר, אנחנו יודעים שאהוד ברק נבחר לראש הממשלה ויצאנו מלבנון כעבור, נדמה לי, תשעה חודשים. אני לא מדבר על הצורה שיצאנו. כמובן, בתור ישראלי, כל אחד מאתנו יודע לעשות את זה יותר טוב. אבל השאלה שלי, או האמירה שלי מכאן לראש הממשלה: אנחנו בסיטואציה אחרת, אבל היא מזכירה במידה מסוימת את מה שקורה בדרום, ברצועת-עזה. גלים עולים ויורדים של אלימות. הגיע הזמן שראש הממשלה יעשה מהלך, יחד עם הקהילה הבין-לאומית, לנסות לשנות את המצב הזה. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, אין מה לחייך, אפשר לעשות, כי אם לא נאמין, איך זה יקרה? תודה רבה. תודה. אני מתנצל על כך שאני מחייך, אבל פעם הייתי אורח כבוד בפרלמנט בצ'ילה, וכשהכריזו על נוכחותי, זה היה בערך שנתיים אחרי ההתנתקות, כמה חברי פרלמנט התחילו לצרוח: תצאו מעזה, תצאו מעזה. אמרתי: זה הדבר היחידי שאני לא יודע לעשות, כי כבר יצאנו. אז אולי לכן חייכתי, חיכיתי לשורה התחתונה שתגיע בסוף. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת נחמן שי. תודה, אדוני היושב-ראש. הנושא הוא קבר רחל. תשמעו סיפור חלמאי: לפני חודשיים נשרף ארון החשמל בקבר רחל, וכתוצאה מכך אין תאורה, אין מזגנים במקום ללא חלונות, במקום שאלפי-אלפי יהודים באים לבקר, ואלפי תיירים מכל קצות העולם. יעיד על כך הציבור שהגיע לכאן לחג השבועות, ובא לבקר במקום המתויר, ונוכח בחנק ובמצב הבלתי-נסבל הזה. נשרף ארון חשמל. האם בשנים האלה, בתקופה הזאת, במילניום הנוכחי, אי-אפשר למצוא איזה פתרון ביניים למזגנים? לתאורה מתאימה? איזה מין התנהלות זאת, העניין הזה? אני מעלה את הנושא כאן כי אני משוכנע שאם אני אעלה את זה כאן הנושא יצוף והגורמים שצריכים לתקן את זה יגמרו את המצב הבלתי-נסבל הזה. תודה. תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת מסעוד גנאים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו התעוררנו ביום רביעי שעבר, ערב חג השבועות, עם הידיעה המסחררת על החלוקה בין יהודים לערבים, הפרדה בין יהודים לערבים בקווי האוטובוס. בתוך שלוש-ארבע שעות עשה ראש הממשלה דבר נכון, הוא עצר את ההחלטה הזאת, ואני מברך אותו על כך. אבל שני דברים לא ברורים לי. האחד, איך זה ייתכן שהחלטה כזאת, כל כך חשובה ומשמעותית, מתגלגלת בערוצים שונים, במקומות שונים, בלי שבסופו של דבר היא מגיעה להכרעתו של ראש הממשלה, לידיעתו של ראש הממשלה? הוא הקברניט. דבר כזה צריך לבוא אליו, על שולחנו. אם הוא מחליט לגבות את זה, הוא צריך להביא בחשבון את כל ההשלכות הגרועות שיש לכך. הדבר השני שאינני מבין, אדוני, איך ייתכן שאחרי שראש הממשלה כבר אמר את דברו, התייצב שר הביטחון ואמר: חברים, שום דבר לא מת, אנחנו חוזרים לרעיון הזה, אנחנו נבדוק אותו מחדש ואנחנו ניישם אותו בצורה כזאת או אחרת? זה רעיון רע. כל אחד מאתנו יכול להציע רעיונות יותר טובים איך להבטיח את ביטחונם של המתיישבים ביהודה ושומרון. כל אחד מאתנו יכול, וכולנו רוצים בכך, ולא רוצים שיהיו שם מעשי טרור. לא יכול להיות שזה יבוא על חשבון פגיעה כל כך עמוקה בערכי היסוד של מדינת ישראל, ואת זה צריך להבטיח, ואני מצפה שבאמת ראש הממשלה יורה לשר הביטחון לא להזיז אפילו נמלה אחת קדימה עד שהרעיון הזה מובא אליו ועד שהוא מבטיח שאותם ערכים, שהם כל כך חשובים למדינת ישראל, יישמרו. תודה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו, חברת הכנסת עליזה לביא. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רציתי להגיד שממשלה הלכה, ממשלה באה, שר הלך, שר בא, אבל זו אותה ממשלה, זה אותו שר. אני מתכוון לשר התחבורה החדש-ישן, שאני לא אומר שהוא לא עושה דברים, לא מפתח, אנחנו מרגישים את זה בכל מקום, אבל, לצערי הרב, השינוי הזה במקומות מסוימים הוא או לא נעשה או שהוא אטי. אני מתכוון לכבישים או לכניסות ביישובים הערביים, במיוחד כביש 754, שעובר דרך כפר-כנא, אל-משהד, ריינה. כביש זה גובה קורבנות, גורם סבל יום-יום לאנשים, וצריך פיתוח. וגם הכניסה לכפר דבורייה בכביש 65. אז אני מבקש משר התחבורה הישן-חדש לעשות משהו כדי לשנות את הדברים שם וכדי שלא יהיו הקורבנות שכבישים אלה גובים. תודה. תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה, חבר הכנסת יוסי יונה. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, חג השבועות עבר, והיינו, רבים מאתנו, בתיקונים שהיו פזורים ברחבי הארץ, תופעה מרגשת שהולכת וגדלה. אבל איך שיצא החג שמעתי גם אני על התופעה המזעזעת הזאת, של רצח וירטואלי ברשת. אדוני, על כולנו לבוא ולהתגייס. לעולם תקדים הטכנולוגיה את המחוקק, גם בחוק הסרטונים שחוקקנו פה בכנסת, חברתי חברת הכנסת יפעת קריב, אותו חוק שהרחיב את חוק ההטרדה המינית, שאסר שימוש באמצעים המקוונים של תמונות אינטימיות, של פורנו ועוד ועוד, פגיעה קשה מאוד שהיינו עדים לה, ואנחנו עדים לה גם בבני-נוער ובצעירים, ובטח גם במבוגרים. אנחנו כולנו כאן, בבית הזה, עסוקים בחקיקה ועוד, אבל אני רוצה לדבר על ה"ועוד". אדוני, אנחנו צריכים להקים ועדה שתהיה משותפת לציבור. לא הכול זה חקיקה במדינת ישראל. שכחנו מה זה ערכים, שכחנו מה זה לגלות אחריות. כולנו צריכים לחשוב לפני שאנחנו משתפים, מה אנחנו משתפים. ומכאן אני רוצה גם רוצה לקרוא לחברות הגדולות. בישראל, כשפונים לפייסבוק, אין מענה, לא יודעים בכלל למי אפשר לפנות. אותו הדבר לחברות האחרות, אפשר, יש לכן ידע ומידע אלגוריתמי כזה או אחר כדי להגן. נכון, חופש ביטוי, נכון להעלות מצוקה שעד היום לא הייתה, באמצעים אחרים, כן, אבל בצורה אחראית, בצורה מובנת, ובהבנה שגם במרחב הווירטואלי צריך שיהיו כללי משחק הוגנים. אדוני, זה גם תפקיד ואחריות של הבית הזה, וכדאי שנחשוב איך אפשר לעשות משהו מתוך החברה עצמה ולדאוג לאחריות חברתית וקהילתית. תודה. תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כמה מילים על התפטרותו של פרופסור דיויד גילה. כפי שאנחנו יודעים, האיש ביטא את עמדתו באופן מאוד מאוד נחרץ, ואמר שהמתווה המתהווה בתחום הגז פוגע בתחרותיות ולמעשה יוצר מונופול, והדבר אם כן גם מביא לכך שבסופו של דבר הציבור הוא זה שישלם את המחיר. אז מכאן אני רוצה לקרוא לו, לדיויד גילה, ולכל האנשים או האישים, אישי ציבור ואחרים, שמתנגדים לתהליך הזה שנכסי הציבור שלנו עוברים לידיהם של תאגידים או של אנשים פרטיים, להצטרף לקריאה הזאת אליו ולומר לו שיחזור בו. אני רוצה להזכיר, ובכך אני רוצה לסיים, שהממשלה הזאת חרתה על דגלה את התחרותיות. לכן מביש מאוד שהיא תיתן לאיש הזה ללכת, כשהוא בעצם האיש שעומד כחומה בצורה נגד המונופול ובעד תחרות בשוק הגז. תודה. תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. אין נרשמים נוספים לנאומים בנ�� דקה. אנחנו עוברים לסעיף הבא, חברי הכנסת. המצב הוא כדלקמן: יש כמה הודעות ממשלה על כל מיני שינויים, העברת שטחי פעילות וכן הלאה. אנחנו מקיימים על זה דיון משולב. יש פה שלושה סעיפים מתוך ארבעה שעליהם יתקיים דיון משולב, שדורשים או טעונים אישור בהצבעה במליאה: הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר האוצר את סמכויות שר הבינוי שהוקנו לו בחוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך 1960, הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של רשות מקרקעי ישראל ממשרד הבינוי למשרד האוצר, הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, לחלק את משרד המודיעין למשרד המודיעין והמשרד לנושאים אסטרטגיים. סליחה, שלוש הודעות, טעות. לאחר ההודעות תבוא גם הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), כפי שהכריזה מזכירת הכנסת, לקריאה ראשונה. הצעת החוק תעלה בכפוף לפטור מחובת ההנחה ובכפוף להנחה על שולחן הכנסת. היא הונחה. אני מבין, גברתי המזכירה, שכרגע דנים בוועדה המסדרת, במקום בוועדת הכנסת ודאי, על הנושא של פטור מחובת הנחה. בשם הממשלה, תציג את ההודעה חברת הכנסת והשרה גילה גמליאל. בבקשה, גברתי. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבדת להודיע, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, לחלק את משרד המודיעין למשרד המודיעין ולמשרד לנושאים אסטרטגיים. בהתאם לסעיף 31(א) ולסעיף 31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטתה הנ"ל. אני מתכבדת להודיע, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר האוצר את סמכויות שר הבינוי שהוקנו לו בחוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך 1960. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטתה הנ"ל. עוד החליטה הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של רשות מקרקעי ישראל ממשרד הבינוי למשרד האוצר. הממשלה גם החליטה כי ייבחן הצורך בתיקוני חקיקה הנדרשים כפועל יוצא מהחלטה זו. בהתאם לסעיף 9(א)(11) ו-(ב) לחוק הממשלה, התשס"א 2001, מבקשת הממשלה למסור לכנסת את ההודעה על העברת שטחי הפעולה הנ"ל. היא ביקשה ממני גם את, לא, את החוק לא צריך. בלי סעיף 5? לא, לא, לא צריך סעיף 5. צריך סעיף 5? לא, לא. תודה. חברי הכנסת, אני מודה לשרה גילה גמליאל שמסרה לנו את הודעות הממשלה. בהתאם לתקנון יתקיים דיון. הודעות ממשלה מסוג זה הן כמו קריאה ראשונה של חוק. יתקיים דיון, הוחלט על דיון משולב. כל חבר כנסת או חברת כנסת יקבלו שלוש דקות לרשותם, לפי הרשמה שהתקיימה במזכירות הכנסת. אני לא בטוח שיש צורך אפילו להודיע שהרשימה סגורה, כי אין לנו יותר חברי כנסת באופוזיציה. לא, הרשימה עדיין לא סגורה. אם יהיו חברי כנסת שבדקות הקרובות ירצו להירשם, אז הם מוזמנים. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס יפתח את הדיון. מוותר. מוותר. חבר הכנסת מיקי רוזנטל? איננו. חבר הכנסת מיקי לוי? ישנו, כדרכו. בבקשה, אדוני. ואחריו, חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, נחמן שי. מי שלא יהיה כאן כשאני או יושב-ראש הישיבה, אחד הסגנים, יקרא בשמו או בשמה, בוודאי יפסיד את התור. עד שלוש דקות לרשות אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רצף הסעיפים להצבעה שמביאה לנו היום הממשלה מלמד אותנו יותר מכול על טיב הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, על התאווה של חבריה, על חוסר האמון ביניהם ועל עזות המ��ח במינויים כאלה או אחרים. העברה של סמכויות ואגפים ממשרד למשרד בגלל חוסר אמון בין חלקי הממשלה ופיצול משרדי הממשלה לפיצולי פיצולים, כל זה בסך הכול כדי לתת כיבודים, שמות תואר ומקומות מיותרים בקבינט המדיני-ביטחוני, השמן ממילא, לכל מיני שרים שאינם מרוצים מתפקידם. אז אחרי כל הכיבודים והתפקידים המיותרים, בואו ננסה לעשות סדר ולראות אם אנחנו מבינים נכון את הצורה שבה ראש הממשלה מנהל את המערך הרגיש של יחסי החוץ של מדינת ישראל. בפתח אחת התקופות הקשות והרגישות שמדינת ישראל עומדת בפניה, ראש הממשלה לא מינה שר חוץ במשרה מלאה. באמת, בשביל מה צריך שר חוץ למדינת ישראל? מה כבר יש לשר החוץ לעשות, אדוני? בראש משרד החוץ עומדת בכלל סגנית שר החוץ, שטוענת שהיא האחראית הבלעדית למשרד ולכל יחסי החוץ של מדינת ישראל. הכול, לטענתה, עובר דרכה. אלא שלמשא-ומתן המדומה עם הפלסטינים אחראי בכלל שר הפנים והמשנה לראש הממשלה, ולדיאלוג האסטרטגי עם האמריקנים אחראי שר התחבורה, שמונה לשר המודיעין. אני מקווה שלא יתבלבלו וישאלו אותו על זה, על זמני ה-Subway בניו-יורק בטעות. ויש גם שר לאסטרטגיה, הבנתי היום שראש הממשלה שינה את דעתו שבוע בלבד לאחר הקמת הממשלה, והוא חושב שמשרד העלייה והקליטה פחות מתאים לתכנונים אסטרטגיים, ולכן העביר אותו למשרד לביטחון פנים בעקבות מינויו של השר גלעד ארדן. אז אל תחפשו אסטרטגיה איפה שאין. מדובר בסך הכול בפיצוי לשר החדש שנכנס. אבל אם חשבתם שזהו, תחשבו שוב. לדיאלוג האסטרטגי בנושא האיראני, החשוב, אחראי בכלל שר האנרגיה. לקחו לו את המודיעין, למסכן, והשאירו לו רק חלק מהאסטרטגיה. לא ברור לי איך יתכנן מעתה תכנונים אסטרטגיים כשחלק מהאסטרטגיה עבר לשר אחר. אולי ישבו ביחד בקבינט ויטכסו עצה. וכדי שכל הבדיחה הזו על חשבוננו תימשך, הממשלה באה עכשיו לכנסת בבקשה להפריד את האסטרטגיה מהמודיעין ולהפך, להפריד את המדומה מה"נדמה לי". תודה. ותאמינו לי, איבדתם את הבושה. התבלבלתם? גם אני. תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, איננה. כנ"ל גם חברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אני כבר מודיע שחלק מהאנשים, מסומן אצלי שנמצאים בוועדה המסדרת. אני נתתי אישור לקיום הישיבה בזמן המליאה בגלל הדיון על פטור מחובת הנחה, ולכן לאלה שיחזרו למליאה והם חברי הוועדה המסדרת, אאפשר לנאום. עד שלוש דקות לרשות אדוני, ואחריו, חברת הכנסת קארין אלהרר, או עיסאווי פריג', או אורי מקלב. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שכבר מזמן לא צפינו בהצגה עלובה כל כך של הרכבת ממשלה בישראל. אולי מהפעם הקודמת, אבל אפילו היא הייתה יותר מכובדת מהמחזה העצוב שאנחנו רואים עכשיו לנגד עינינו. תראו מה קורה. עוד לא עברו חמישה ימים מאותו צילום היסטורי אצל נשיא המדינה, וכבר הצילום הזה לא תקף. חמישה ימים. צריך לעקור עכשיו מתוכו, יש עיתונים במגזר החרדי שמתמחים בכך, לעקור עכשיו מתוכו את תמונתו של השר בגין ולשתול במקומה את תמונתו של השר ארדן. שלא לדבר על גברתי, השרה גילה גמליאל, שבכלל לא הופיעה בתמונות האלה. היא הייתה כלא-הייתה יחד עמיתותיה שתי השרות, אני מוחה. הרגליים שלה הופיעו, הרגליים שלה הופיעו. ואיזה ראש הדביקו לרגליים של חברת הכנסת, אה, סגן שר הבריאות, שאסור לו להיות שר, בכל זאת היה שם. אני חושב שהתמונה הזאת, צריך למסגר אותה בתור ציון דרך בהיסטוריה של מדינת ישראל. אבל אנחנו צוחקים, ובסוף העצב הוא שלנו. היה פעם, לא היה. כל המדינה הזאת התקיימה הרבה שנים בלי שיהיה לה משרד לענייני מודיעין ואסטרטגיה. זה לא הזמן שלי, היושב-ראש, לא יכול להיות. אני לא דיברתי שלוש דקות. אתה כן, אבל בסדר. לא, ממש לא. אוקיי, אז אני, לא יכול להיות. פשוט היה נורא מעניין והזמן חלף, לא, הזמן עובר מהר כשנחמד. אבל בכל זאת, לא הספקתי. טוב. בכל מקרה, לקחו את המשרד-לא-משרד הזה, שהיה למודיעין ואסטרטגיה, שהוא לא היה לא מודיעין ולא אסטרטגיה, וחילקו אותו לשניים כדי שיהיה לכל אחד איזה גְזַר משרד. והדבר האחרון, כי אני לא יכול להתייחס לכל החידושים האלה, זה משרד ההסברה. את זה אני מקדיש לך, אדוני היושב-ראש. אתה ישבת בראש המשרד הזה, עשית ככל יכולתך לשמור עליו בציפורניך, סיימת, והופ, המשרד נעלם כלא היה. שנתיים הוא ישן שנת ישרים, ועכשיו היפהפייה הנרדמת מתעוררת. משרד ההסברה חוזר. איך הסתדרנו שנתיים בלי ואיך נסתדר עכשיו עם? רבותי, זה קרקס. תודה, אדוני. תודה, אדוני. יש לי הסבר הגיוני: אני כל כך הצלחתי שלא היה צורך. שנתיים לא היה, פתאום עוד הפעם הופיע הצורך בהסברה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת אלהרר, כנראה גם בוועדה המסדרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.  לגברתי השרה. זה עונג לי לדבר כשאת נמצאת.  אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, באמת אני אמרתי את זה על הדרך כי זה עונג לי שאני מדבר כשאת יושבת כאן. זו תורנות נחמדה, גם שניפגש ביחד. אדוני היושב-ראש, חברי נחמן, חבר הכנסת נחמן שי, סיימת בקרקס. אני לתומי עומד עם חברתי, ידידתי, תמי, ואני אומר, מה יש לי להגיד? איזה מילים יש לנו להשתמש, איך אני אגיד את זה? קרקס מיוחד במינו, כשהמערכה עוד נמשכת. אני שואל את עצמי כמחוקק, מה תפקידי בבית הזה כשאני רואה את הקרקס הזה מול עיני? שואל, מה יש לי לעשות? מה תפקידי? אני רוצה שתהיה לי מהות, שיהיה לי תפקיד, שיהיה לי מה לעשות. אבל, חברים, כשאנחנו רואים ממשלה וראש ממשלה שמה שחשוב לו זה איך להוריד את הלהבות, הפרדת אוטובוסים, היום לא, נדחה את זה למחר; פיפ"א ביום חמישי, כן, לא, נסתדר. כל הדברים האלו הבוערים נמצאים על השולחן, וראש הממשלה והחברים שלו עסוקים איך לבנות את חבילת התארים כדי לרַצות משה וחיים, בלי מוחמד, כי מוחמד אין סיכוי שישב ליד השולחן הזה. אז אני שואל את עצמי שאלה, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך, אני כחבר הכנסת רוצה להרגיש שהציבור בחר בי כאן ונתן לי כלים להשפיע ולקדם. לא לעלות על הדוכן כל יום שני ושלישי להגיד דברים, יאללה, אמר, so what, אמר, יאללה, ילך, והמשילות של 61 חברי כנסת תמשיך להכתיב את הדברים הדורסניים בלי התחשבות באף אחד. אני רוצה לשאול אותך ולשאול אתכם: איך אנחנו מחזירים את הכבוד לעצמנו ולבית הזה? הרי נבחרנו להיות מחוקקים, נבחרנו להעלות דברים על סדר-היום ולהשפיע, אבל השיטה שממשיכה להיות מרוקנת אותנו מתוכן. עכשיו מדברים על ועדת רפורמות, שאפילו כל ועדה שנהיה בה לא יהיה לנו מה לעשות כי ועדת רפורמות תחכה לנו בפינה ותיקח את הסמכות. איפה? לאן זה אמור להוביל אותנו? אדוני היושב-ראש, אני מסיים. אני מצפה שתגן עלינו בבית הזה. תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מקלב, איננו. כפי שאמרתי, אם הוא חבר הכנסת בוועדה המסדרת נאפשר לו בהמשך לדבר. חבר הכנסת זחאלקה, אותו דין. חבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, השרה גילה גמ��יאל, גם לי נעים לקרוא לך השרה גילה גמליאל, ובאמת גם בהזדמנות זו לאחל לך הצלחה בתפקידך. תודה רבה. אכן, מה שמתגלה למול עינינו המשתאות זו פארסה שכנסת ישראל מן הסתם לא ידעה שנים רבות, דיונים על שינוי חוקי-יסוד. כאשר משנים חוקי-יסוד מדי שבוע, המשמעות שמוקנית לחוק-יסוד הולכת ונעלמת. הם הופכים להיות כל כך נזילים, שבואו נאמר שאנחנו כמעט עולבים בהם, עולבים בחוקי-היסוד שאנחנו משנים אותם לפרקים ולבקרים בצורה שכזו. מה שמתגלה למול עינינו באמת מביך, אבל עזבו את המבוכה, אנחנו נבוכים, אבל מה עם המשילות? מה עם ניהול ראוי של ממשלה שבה למעשה מפצלים ומחלקים את המשרדים על-פי צו שעה, את מי רוצים לרַצות אתמול, היום ומחר? והנה יש גוף הזה שנקרא ממשלה, שאפשר לומר שבמידה כזאת או אחרת החלוקה למשרדים, יש בה איזה אלמנט של שרירותיות ונזילות. אבל מידה כזו של שרירותיות, מידה כזו של נזילות, מעולם לא ראינו. לכן אנחנו יודעים שאם זה יימשך כך אין לנו ממשלה שיודעת למשול, אין לנו ממשלה שיכולה להעיד על יציבות שלטונית, יש לנו למעשה פארסה שלטונית, וייטב אם הדבר הזה ייפסק במהירות האפשרית. תודה רבה לך, היושב-ראש. תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת קארין אלהרר אכן הגיעה אלינו מן הישיבה, ואני מאפשר לה לדבר עכשיו. כמו כן, במקום חברת הכנסת מיכל רוזין שנמצאת בוועדה המסדרת ידבר חבר הכנסת אילן גילאון. אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה, גברתי השרה גילה גמליאל, חברי, חברותי, צהריים טובים. אני רוצה לברך את הכנסת העשרים. אנחנו עובדים נורא נורא קשה. הקמתם ממשלה מאוד מהר, חילקתם מאוד יפה את התיקים לשרים, בחרתם ראשי ועדות והוועדות עובדות יום ולילה. מאוד מאוד קשה פה. באמת קשה פה? יותר מדי זמן הכנסת לא עובדת. אנחנו עדיין עסוקים בדברים של פעם: באי-הקמת הממשלה, בחלוקת התיקים, בהסכמים הקואליציוניים, בפגרה, בחופשות ובחגים. עכשיו, כשהממשלה כבר הורכבה, התפקיד של הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה. זה מה שלימדו אותי, זה הרעיון בהפרדת הרשויות. אבל איך אפשר לפקח על הממשלה כשאין ועדות? איך אפשר לבקר את המערכת אם המערכת בכלל לא עובדת? נשאר לנו כל כך מעט זמן עד היציאה הנוספת שלנו לפגרה, שאני לא מבינה למה צריך אותה. זה לא הגיוני שבזמן הכל-כך מצומצם הזה לא הוקמו עדיין ועדות ואנחנו רק עסוקים בהצבעות והתאמות לממשלה שהורכבה. השר לעניינים אסטרטגיים יפוצל מהמודיעין, נפצל בפעם הבאה את השר לענייני השמש מענייני הכוכבים, אחרי זה נפצל את השר לענייני יבשה מענייני ים. באמת, זה אמיתי הסיפור הזה? לא. אנחנו מבזים את המקום שאנחנו יושבים בו. איך אנחנו מצפים מהציבור לתת בנו אמון כשזו ההתנהלות? אני רוצה רק לסבר את האוזן: השכיר הממוצע בישראל, יש לו 12 ימי חופשה בשנה, 18, אם הוא באמת בתנאים טובים. העצמאים לא נהנים בכלל מימי חופשה, ולרוב הם עובדים גם שבתות וחגים. אנחנו כבר סיימנו את החופשה שלנו, היינו אמורים לחזור לעבוד, אבל למעשה אנחנו לא עובדים. אין שום סיבה שאנחנו נפסיק את העבודה שלנו. אין שום סיבה למעשה שלא נתחיל בה. המצב הזה הוא בלתי נסבל. אני קוראת לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, להתניע את התהליך. אנחנו חייבים שיהיו ועדות. חייבים להתחיל לעבוד פה, לפקח על עבודת הממשלה, ולא להיות עסוקים בלתקן חוקי-יסוד בממשלת מעבר ולפטור מחובת הנחה חוקים שהיו צריכים להגיע כבר לכנסת. המנדטים שבחרו בראש הממשלה מצפים שנדאג לציבור, לחינוך, לבריאות, לרווחה, למצוקות היום-יום של האזרחים, ולא למשחק הזה שאנחנו משחקים ב"נדמה לי", כאילו יש פה ממשלה מתפקדת וכאילו הכנסת הזו עובדת. תודה. תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אילן גילאון. סליחה, חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת אילן גילאון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני תמיד כאן, ככה לימדו אותי: לא לזוז מהמקום שאני יושב בו ומתיישב בו. זה גם מסוכן כאן, אתה קם לרגע, אל תדאג, אל תדאג. לך תדע מי ישב במקום. אדוני היושב-ראש, אני באמת חייב להגיד שאני מתבייש. אני לא יודע, כשהמציאו את הבושה, אם קבעו את הגבולות שלה. כי בעצם, ראש הממשלה היום, מה שהוא עושה, הוא משחק עם כולם. עכשיו, תסלחו לי, אני לא רוצה לדבר לא על שמאל, לא על ימין, לא על מפלגות, אני רוצה לדבר על טובת מדינת ישראל והתושבים. הרי אנחנו כל שני בחודש מקבלים משכורת, לא משנה מה אנחנו עושים. יש לנו את הרכב, יש לנו את הדלק, אנחנו מסודרים. אבל אנחנו באנו לשרת ציבור. איך אנחנו משרתים ציבור? מה זה הקרקס הזה? אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להקריא לך, זה סדר-היום שקיבלתי. שימו לב, חברי הכנסת, לסדר-היום כמו שהוא כתוב פה: הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, כי השר זאב אלקין יכהן בתפקיד השר לנושאים אסטרטגיים נוסף על תפקידו כשר העלייה והקליטה. אני מסתכל על התיקון, אין, נמחק. זה בדיוק כמו האוטובוסים של שר הביטחון. תוך כדי דיבור משנים לי את סדר-היום. אני בכלל לא יודע איפה אני נמצא. אני אומר לכם את זה עכשיו מכל הלב, לא מגיע לתושבי מדינת ישראל ראש ממשלה וממשלה שככה מנהלים את המדינה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני. ואחריו, אדוני היושב-ראש, כבוד השרה גילה גמליאל, את לא קשורה לכל הדברים שאני אומר כאן, שיהיה ברור. לא את ולא שר האוצר שאני מאוד חפץ בהצלחתכם. אדוני היושב-ראש, מה שכל הזמן מתגלגל לי בראש זה המשפט, יש כזה משפט: מה אתה חש? מה אתם חשים? אין לכם טלוויזיה, רדיו, כלי תקשורת? פעם ראיתם את עצמכם דרך המסך הזה, לאחרונה? אני אומר לך את האמת, בוא נזכיר לעצמנו, הרי אנחנו יצאנו, אדוני, לבחירות, כי לא הייתה פה מספיק משילות. אני חושב שהמשילות שישנה היום, נדמה לי שאפילו בחלום הגרוע ביותר של ראש הממשלה הוא לא היה חולם עליה. אבל אני מודה שאני, בין מבוכה לבין משילות, יש פתגם כזה ברומנית, אני בא משם, הוא נקרא: המדינה בוערת והסבתא מתאפרת. במקור זה "מסתרקת", אבל זה לא הולך בחרוז, אז אני עושה תרגום חופשי לעניין הזה. לְמה המשילות בכלל? זאת אומרת, מי צריך את כל החארטה הזאת? מה זה בכלל חשוב אם האנרגיה נמצאת בקליטה או המודיעין נמצא במשטרה הצבאית? לא מבינים את העניין הזה. מי שמתבונן מהצד רואה שמדובר כאן בבלגן, או בעגה המאוד-עממית: בחארטה גדולה מאוד, עוד יותר גדולה מאשר הייתה. מדובר בראש ממשלה שעוד מעט עובר את בן-גוריון בשנות משילותו. לכן הדברים האלה כל כך מתמיהים. המדינה באמת בוערת, אדוני היושב-ראש. אני לא יודע עד עכשיו מי יהיה השר שבאופן אמיתי יטפל בגליל ובנגב, מי יהיה השר שיטפל במע"מ אפס, אני לא יודע את הדברים הללו. אני לא יודע מי מטפל בבעיה האתיופית. לכן אני, מראש לא היה משנה לי אם יש 18 שרים או 22 או 24 שרים. השאלה המרכזית היא מה הלכו לעשות עם הדבר הזה, מה הולכים לעשות עם הדבר הזה. השרה גמליאל, השר הכי חשוב שחייבים למנות בדחיפות זה השר לענייני שמות של שרים נוספים, כי ��ראה לי שבתחום הזה ישנו עיקר המאמץ, עיקר השקעת המאמץ בממשלה הנוכחית. זה מה שקוראים בעגה המקצועית, אדוני, פתולוגיה של ביורוקרטיה. כלומר, התפקיד היחיד של הדבר הזה זה לקיים את עצמו, לפצל פיצולי פיצולים על פיצולי פיצולי פיצולים ולעבוד בשיטה של "סכסך ומשול", של הסתה של קבוצות בקבוצות. בצורה הזו אפשר הרבה מאוד זמן להישאר בשלטון, אבל השאלה היא למה למשול. השאלה בסופו של דבר היא למה. הרי כמו עוגת פירורים, זו ממשלת פירורים, אדוני, תסלח לי. אין לה שום אופק, אני לא רוצה לצטט משוררים ידועים מתוך תחום הזמר, אבל אנחנו לא, אני נבוך מאוד להיות אופוזיציונר לדבר הזה. אני מתבייש להיות אופוזיציונר לדבר הזה כי אני לא מבין את העניין. זאת אומרת, אם זו לא הייתה באמת הממשלה שלי, אז הייתי אפילו צוחק. אבל לו ראיתי את עצמי במקום הזה שאני רואה את האנשים בתוך הממשלה הזו, תאמין לי, אדוני היושב-ראש, הייתי חופר לעצמי בור של 50 מטר באדמה ונכנס ל-30 שנה מפאת הבושה, שהשכנים לא יראו אותי לאחר מכן. אז תסלחו לי, ממשלת החארטה, אתם רוצים משילות? משילות לצורך מה? לא אכפת לי בכמה זמן יקבעו את התקציב, אכפת לי מה יהיו התכנים שלו, לא כמה שרים יהיו בממשלה הזאת. אבל לצורך מה ממשלה, אדוני? תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אחרי חג השבועות אין לי שום בעיה עם מישהו שמדבר נגד עוגות פירורים. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני באה עכשיו מהוועדה המסדרת, ביחד עם חברי בכנסת מהאופוזיציה והקואליציה, ושוב נדרשנו לתקן חוק-יסוד. פעם שנייה מאז שהכנסת התכנסה, כבר אנחנו מתקנים שוב חוק-יסוד ושוב ממשיכים הוראת שעה שמתנהלת כבר מ-2009. כן, מ-2009, הוראת שעה. כך שלא ברור מה הדחיפות והבהילות. מ-2009 עדיין לא הגיעו למסקנה שהניסוי נכשל או הצליח, ולא יודעים אם נכון שיהיה תקציב לשנתיים או לשנה ולא משנים את חוק-היסוד, אלא פשוט מאריכים ומאריכים וממשיכים להאריך. אם אתם חושבים, סגן השר, שאכן צריך תקציב לשנתיים וזו ההתנהלות הנכונה במדינה, אני אומרת שלא ואני חושבת שאפשר גם לקבוע לחמש שנים ולעשור שלם ול-20 שנה תקציב, אבל אם אתם חושבים שזו ההתנהלות הנכונה, מדוע בהוראת שעה? מדוע לשנות כל הזמן? מ-2009 להמשיך עם הוראת שעה שמשנה כל פעם לשנתיים, ועוד פעם זה אפילו לא לשנתיים, זה לשנה וחודש בערך, כי עד שיעברו 175 יום, עד שנאשר בכנסת את התקציב, בעצם יישאר חודש לניהול הממשלה. אנחנו גם יודעים שהדבר הזה יוצר קושי רב לממשלה, למשרדי הממשלה, להתנהל. בעצם תקציב 2015 ימשיך להתנהל בחלוקה ל-12. בעצם אין תקציב מאורגן, מסודר. משרדי הממשלה אינם יודעים כיצד להתנהל, מהי תוכנית העבודה שלהם. הדברים אינם מאורגנים, ולכן כל העניין הזה בעצם ממשיך להצביע על ההתנהלות הקלוקלת, לצערי הרב, בכל התנהלות הממשלה. עכשיו, אני מודה שיש דברים שבעיני הם מקודשים, כמו חוק-יסוד, ויש דברים שלא. אני חושבת שבהחלט אפשר לשנות את מבנה הממשלה, לקבוע שרים כאלה ואחרים, לקבוע סמכויות לשרים, אבל כאשר זה נובע מתוך צורך ענייני, מתוך מהות, מתוך כך שאומרים: הנושא הזה לא צריך להיות חלק מהמשרד הספציפי הזה, ומעבירים אותו מכיוון שהוא צריך להיות תחת משרד אחר, ולא מכיוון שצריך להעביר לשר כזה או אחר ולפצות מינויים פוליטיים וג'ובים פוליטיים. אותו דבר, דרך אגב, בכנסת, ועדות הכנסת. אני חושבת שבהחלט יש גם עבודות רבות בעניין הזה של בוגרי מדע המדינה, הצעות מאוד מעניי��ות איך צריך לבנות את הוועדות מחדש בכנסת, כי יש ועדות שאינן פועלות באופן ישיר מול משרד ספציפי, ויותר מכך, יש ועדות שפועלות מול שלושה וארבעה וחמישה משרדים, ואני יודעת שהן מתקשות לפעול ולהדביק את הקצב גם בחקיקה, גם בשינויים, גם בתקנות, ולכן ראוי היה לחשוב על זה, רק שאנחנו תמיד נורא ממהרים, והכנסת מפוזרת ויוצאים לבחירות וחוזרים, מקימים ממשלה, ומקימים כנסת וועדות, והכול נורא מהר, ואף אחד לא מתפנה לרגע לחשוב איך המבנה הנכון והתקין והמינהל התקין שצריך להיות. ודאי שזה לא תקין כשהממשלה מתנהלת, כמו שאמר חברי הטוב אילן גילאון, בפירורי פירורים. מחלקים כל מיני פירורים רק בשביל להשקיט את חברי הכנסת, השרים שנבחרים. זו אינה סיבה מהותית, עניינית, ולכן היא אינה צודקת. תודה. תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת דני עטר, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשות אדוני. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לנצל את שלוש הדקות האלה כדי לגעת בשני נושאים. האחד, הסוגיה של חלוקת התפקידים בממשלה. יש לי תחושה לפעמים שאנחנו שוכחים מה המשמעות של תפקידו של שר ביחס לאזרח הפשוט שמקבל את השירות. אם אני לוקח לדוגמה את שר הכלכלה, שלקח לו שנתיים ללמוד את תפקידו, וכיוון שאני בא מהשלטון המקומי אני יודע כמה שנים בעלי מפעלים שרוצים להשקיע בפריפריה רצים אחרי משרד הכלכלה כדי לקבל את האישורים במה שקוראים במשרד הכלכלה תעדופים; ולקח לשר ללמוד את התפקיד הזה כל כך הרבה זמן, ועד שהוא למד אותו ואפשר לייצר מקומות עבודה שישפרו את החיים בפריפריה, נפלה הממשלה, הרכב ממשלה חדש, משחק הכיסאות הזה של החלפת תפקיד. ועכשיו נכנס לתפקידו שר כלכלה חדש שצריך ללמוד את כל התהליך הזה. רק כדי שנסבר את האוזן: בשרשרת הביורוקרטית של הקמת מפעל בפריפריה יש 93 תחנות שצריך לעבור בעל המפעל ביחד עם ראש הרשות המקומית. וללא שר מקצוען, עם יכולות, שלוקח את הדבר הזה ומשפר אותו, איך נוכל לשפר את זה? איך נוכל לשרת את האזרחים שבשבילם מתקיים כל הפסטיבל הגדול הזה? בסופו של דבר יחליפו תפקידים כי זה יותר מוצא חן בעיניהם, כי זה יותר נחמד להם, כי יותר קל לפרק תפקידים, להרכיב תפקידים, לפרק משרדים, להרכיב אותם מחדש, וכל המשחק הזה הוא אך ורק לשירות הצרכים של ראש הממשלה, ולא מתוך אותה תפיסה שבעצם באה לשרת את האזרח ולשפר את איכות החיים שלו. כל הזמן אנחנו אוהבים להלל את הפריפריה ואת החשיבות של חיזוק הפריפריה, והנה הייתה פה הזדמנות, ובמקום לקחת את הדבר הזה עוד צעד אחד קדימה ולהמשיך את התהליך שבעצם מייצר מקומות עבודה ומחזק את השלטון המקומי, בא הרכב הממשלה הזה ושבר את כל התפיסה הזו. דבר נוסף שאני רוצה, ברשותך, להצביע עליו במעט הזמן שנותר לי, זה הסיפור של תקציב המדינה. יש לי תחושה שאנחנו לא מבינים את המשמעות ואת ההשפעה שלו על השלטון המקומי, כי בשלטון המקומי, כשעובדים, בונים תקציב שיש בו שכר של אנשים, שיש בו שירותי רווחה, שהוא כולו בנוי על תקציב 2015, כשמראש בהנחיות שמקבל השלטון המקומי מהמדינה הוא חייב להעלות בכמה אחוזים בגלל השינויים שמתחוללים במשק הישראלי, ואז מחלקים את זה ל-1 חלקי 15, ואותן 80-70 רשויות שמנהלות תקציב גבולי, מהווה להם סכנה העובדה, יושב פה סגן שר האוצר שכבר בקי בנושאים האלה ויודע על מה אני מדבר, זה מהווה בעיה גדולה מאוד, ולא נתפלא אם בחודש דצמבר שנה זו, 2015, יגיעו עוד כמה רשויות למצב שהן צריכות תוכנית הבראה בגלל ה��ובדה שהתקציב לא אושר בצורה נכונה. תודה. תודה לחבר הכנסת דניאל עטר. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת עפר שלח. עד שלוש דקות לרשות אדוני. כבוד היושב-ראש, תודה, חברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הייתי רוצה להתייחס בנושא חלוקת הסמכויות של השרים לסמכות אחת שראש הממשלה נטל לעצמו, שלדעתי עומדת בניגוד עניינים גמור לאופן שבו הוא קשור לאנשי תקשורת בישראל, והסמכות הזאת היא זו: ראש הממשלה נטל על עצמו את התפקיד של שר התקשורת. במכתב שראש הממשלה שלח ליושב-ראש ועדת הבחירות ב-16 בפברואר השנה הוא אמר: אני, יש לי חברים טובים בתחום התקשורת, אחד מהם הוא שלדון אדלסון, ואני שם את זה על השולחן וגלוי בנושא הזה. ואני רוצה לשאול אתכם, חברי חברי הכנסת, אם מישהו היה אומר לנו שהוא חבר הכי טוב של תשובה, היינו נותנים לו להיות שר תקשורת? והנה, הוא נכנס לתפקידו, והמעשה הראשון שהוא עשה, הוא פיטר בשיחת טלפון את מנכ"ל משרד התקשורת. ואני שואל, אותו מנכ"ל שהיה באמצע רפורמה שדרשה מ"בזק" לשים על התשתיות שלה עוד ספקים של פס רחב, פתאום הולך הביתה. אני אומר לכם, יש פה טעם לפגם, אחת מאושיות הדמוקרטיה במדינת ישראל היא בית-המשפט העליון, והשנייה זו תקשורת חופשית. כל מי שיושב פה בבית הזה וחושב שלראש ממשלה מותר לקחת את הרסן של ערוצי התקשורת, מחר יקבל את זה במקום אחר, ואנחנו נדמה הרבה יותר למדינות אחרות מאשר למדינה חופשית ודמוקרטית. ולכן אני קורא לך, היועץ המשפטי לממשלה, ואני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, שים לעצמך סייג. שים לעצמך סייג כמו ששרון שם לעצמו סייג ולא הצביע על מינהל מקרקעי ישראל, שאמרו שיש לו חברים במינהל, וכמו אחרים, כמו שסילבן שלום ויאיר לפיד לא הצביעו על חוק "ישראל היום" כי הם אמרו שהם קשורים ל"ידיעות אחרונות". וגם אתה, אדוני ראש הממשלה, שים לעצמך סייג, כי אם לא תשים לעצמך סייג, אנחנו כאופוזיציה נילחם ונשים את הסייג בשבילך, כי לא ייתכן שראש ממשלה במעשה הראשון שלו הוא לא הולך על הדיור, הוא לא הולך על הפרדת כרטיסי אשראי מהבנקים, הוא לא הולך על יוקר המחיה, הוא הולך לקחת את הרסן במקום העדין ביותר של התקשורת הישראלית, ולקחת אותו כאילו זו החצר הביזנטית שלו. זה לא יהיה במדינת ישראל. תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה, אדוני. אחריו  חברת הכנסת רויטל סויד. תודה. אדוני היושב-ראש, סעיף מס' 4 בסדר-היום שלנו עוסק בחלוקה שאני מניח שהיא מדירה שינה מעיניהם של הרבה מאוד חברי כנסת, והיא חלוקת המשרד לענייני מודיעין ועניינים אסטרטגיים למשרד לענייני מודיעין ולמשרד לעניינים אסטרטגיים. השר דרעי, אתה ואני ישבנו, בין השאר, בגופים שמפקחים על הקהילה הזאת, אולי אתה תאיר את עיני לאיזה גופי מודיעין אחראי השר לענייני מודיעין, שהרי יש כמה גופי מודיעין במדינת ישראל, אין לך סיווג שאני, כבר אין לי, זה נכון.  אחד מהם שייך לצה"ל, שעליו ממונים הרמטכ"ל ושר הביטחון, ואחרים כפופים ישירות לראש הממשלה. השר לענייני מודיעין איננו אחראי לאף אחד מהם, מה שמצטרף כמובן לשאלה באיזה עניינים אסטרטגיים עוסק השר לעניינים אסטרטגיים. אז יש לנו משרד שפעם היה שני משרדים, זה נכון, בכנסת השמונה-עשרה הוא היה שני משרדים, ואחר כך איחדו אותו ועכשיו מפצלים אותו. זה מזכיר לי, אדוני היושב-ראש, אתה איש משכיל בסוגיות האלה, אתה מכיר את הדיון הסכולסטי הנאה כמה מלאכים יכולים לשבת על ראש סיכה. זה הדיו�� הזה בערך, לכמה חלקים עוד אפשר לחלק את המשרד לענייני מודיעין ועניינים אסטרטגיים ועדיין לא יהיה בו כלום. וכל הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, אני אומר אותו קצת באירוניה, אבל גם קצת בצער,  אוקיי, גם הם כפופים לראש הממשלה, כידוע לך. אבל גם עם כפיפות, מה זה?  כן. כל הגופים האלה מדווחים לראש הממשלה, מציגים את התוכניות שלהם לראש הממשלה, מאשרים את התקציבים שלהם אצל ראש הממשלה. השר לענייני מודיעין למשל יכול לשתות שם קפה מתי שהוא רוצה, ואני מניח שעכשיו שני שרים יוכלו, אחד קפה מודיעיני ואחד קפה אסטרטגי, סגן השר כהן. אני מניח שזאת תהיה החלוקה ביניהם. וכל זה אני אומר בצער, כי אני מצרף לזה עוד דבר, אדוני היושב-ראש, מכל מיני טעמים שאני לא מצליח להבין לא יכולה לדון בזה ועדת החוץ והביטחון שצריכה לקום בכנסת הזאת, כמו שבכל העניינים האחרים לא דנות ועדות הכנסת, כי אנחנו בשבוע השני או השלישי לפעולתה של הכנסת הזאת, הקואליציה כבר קמה, השרים במשרדיהם, וועדות הכנסת עוד לא מתפקדות. ואני חושב, אדוני היושב-ראש, שאת הדבר הזה צריך לתקן מייד, מפני שהבית הזה חייב לעסוק בנושאים האלה, כולל אולי, השר דרעי, עכשיו נצליח למצוא מה עושה השר לענייני מודיעין ואף לברך אותו עם כניסתו לתפקידו. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת עפר שלח. חברת הכנסת רויטל סויד, כאמור, אחריה, חבר הכנסת עמר בר-לב, ותמר זנדברג לאחר מכן. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברתי, חברִי וחברַי חברי הכנסת, וגם אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, כשנבחרתי והבנתי שאני הולכת להיות חברת כנסת, אמרו לי: לא יצא לך הרבה מאוד פעמים לעמוד על דוכן המליאה ולנאום, אז בנאום הבכורה תשקיעי, כי לא יצא לעמוד בתדירות כל כך גבוהה. והנה אנחנו עומדים פה, זה כבר השבוע השני או השלישי, ונואמים ונואמים, ונדמה שלמעט אנחנו פה בבית הזה, אף אחד לא מקשיב. כי מה אנחנו בעצם עושים? אנחנו משנים חוקי-יסוד, אנחנו באים ומשנים סדרי עולם, אנחנו נמצאים פה למעשה באיזו פארסה אחת גדולה, ודי להסתכל על האולם הזה עכשיו, כשהצד הימני, שבו חברי לאופוזיציה שעמם אני נמנית, כמעט בתפוסה מלאה, וחברי בקואליציה  אני יכולה לראות נציגה אחת בלבד, את חברת הכנסת ברקו, וזה אומר את הכול. וכאשר באים ומדברים אתי בציבור, האנשים ברחוב, מה הם אומרים? הם אומרים: אנחנו רוצים אתכם כנים, אנחנו רוצים אתכם, נציגי הציבור, לא ציניים, אנחנו רוצים אתכם, נציגי הציבור, באמת עושים למעננו ולא למענכם, למען כיסאותיכם, למען תרגילים פוליטיים. ולכן אני רוצה עכשיו לא לדבר על פוליטיקה, אני רוצה לדבר עכשיו על משהו שהוא למען הציבור, ואני שמחה שנמצאים פה שני שרים, אני רוצה לדבר על המאבק על צביונו של הדור הבא, דור העתיד. אתמול אירעה התאבדות איומה, טרגית, התאבדות שקרתה אך ורק בגלל הרשתות החברתיות, המרחב הווירטואלי, המרשתת. אני חייבת לומר, אין לי ביקורת על הגברת שכתבה את הפוסט. היא כתבה בנועם, היא חיוותה את דעתה, בין שהיא צודקת ובין שלאו, לא גינתה במובן של גידופים, קללות, נאצות, ואמרה: אני חוויתי תחושת גזענות. עליה אין לי ביקורת, זו מהותה של הזכות לחופש הביטוי. אני מדברת על מה שאירע לאחר מכן, על איך 6,000 אנשים עטו על הטרף כמוצאי שלל רב, לרקוד על הדם, לעשות את השיתופים, אבל לא לעשות שיתופים אובייקטיביים כשהם בוחנים, ורק מציינים תוך גידופים ונאצות וקללות ואיחולים במוות ואיחולים קשים מנשוא. האם אנחנו לא מבינים שהזירה ה��אה או הנוכחית שאתה צריך להתקדם בה היא המרחב הווירטואלי? הנוער שלנו היום גדל במרחב אלים. אנחנו אחר כך מתפלאים שיש לנו הישראלי המכוער? הגשתי הצעת חוק לתיקון חוק איסור לשון הרע. החוק הזה בא וקורא לכל המרחב הווירטואלי ולרשתות החברתיות כחלק מאמצעי התקשורת, עד היום הוגדרו בחוק רק עיתונות, רדיו וטלוויזיה, הקמתי גם שדולה, והשדולה הזאת תילחם בבריונות ובאלימות ברשתות החברתיות, ואני קוראת לכם, חברי, להצטרף, כי אנחנו צריכים לעשות את זה בשלושה רבדים: הראשון הוא כמובן מודעות ציבורית, לצערנו, רק טרגדיה מביאה את המודעות הזאת. השני הוא חינוך, אבל איך נחנך את בני-הנוער ואת נא לסיים, גברתי. הצעירים אם אנחנו לא נהווה דוגמה? והשלישי זה חקיקה, חקיקה כפי שהגשתי וחקיקה נוספת. אני מסיימת, אדוני היושב-ראש. יש פה שני איזונים, ערכים, מאוד חשובים: האחד זה חופש הביטוי, שהוא אחד האדנים החשובים ביותר שלנו כחברה דמוקרטית, והשני הוא זכות האדם לכבודו ולשם הטוב, וצריך למצוא את האיזון בין שניהם. היום האיזון מופר. אני קוראת לחברי בבית הזה להצטרף אלי כדי שנמצא את הדרך למגר את הבריונות והאלימות ברשתות החברתיות. תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת עמר בר-לב, איננו. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. אחריה, חבר הכנסת יואל חסון. אדוני היושב-ראש, תודה, באמת עם כל הכבוד להעברת סמכויות בין משרדי הממשלה, ואפילו עם כל הכבוד לפיצול, איחוד ופיצול בין משרד החארטה למשרד הברטה, כמו שקראה לזה חברת הכנסת זהבה גלאון בדיון בשבוע שעבר, אני רוצה לדבר על הדרמה יוצאת הדופן ובעלת המשמעות הכלכלית של מיליארדים, אם לא עשרות מיליארדים, אם לא מאות מיליארדים, שקרתה היום, והיא דחיקתו וניסיונות הכפפתו עד כדי התפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, שבחודשים האחרונים עמד באופן יוצא דופן, כמו שתפקידו של משרת ציבור צריך להיות. אתם יודעים מה? אני כאזרחית רוצה לדעת שאלה משרתי הציבור שלי, שמייצגים אותי. בשביל זה בדיוק הומצא המונח "שומרי הסף", בדיוק בשביל עמידה כזאת, גם כאשר שאר הפקידים ושאר מקבלי ההחלטות מסביב עושים את העבודה של הטייקונים ולא של הציבור. ואתם יודעים איך אני יודעת את זה? לא מפני שמישהו אמר לי וגם לא מפני שאני כזאת חכמה, בגלל שהמניות של "דלק" ו"רציו" עלו היום, זינקו, ב-3% ו-4% כל אחת עם ההודעה על ההתפטרות הזאת. איזו עדות, אתם, הימין הכלכלי, תמיד אמרו לנו שהשוק יודע, אז השוק יודע. השוק יודע מי עמד לשרת אותו, את אותן חברות גז ואנרגיה, ומי עמד לשמור על האינטרסים של הציבור, ובסוף לזה זה מגיע, לשורה התחתונה. בשורה התחתונה זה או אנחנו או הם, זה או מונופול הגז או הציבור. והיה כאן שומר סף אחד שעמד בפרץ, בפני כולם, כולם עד לדרגות הגבוהות ביותר, עד לראש הממשלה. רק היום ראינו כמה מינויים, שראש הממשלה ממנה מקורבים ומעיף את מי שלא נראה לו, ובואו נדמיין לעצמנו מי עומד להיות הממונה החדש על ההגבלים העסקיים ומה עומדת להיות עמדתו בנושא מונופול הגז. כבר היה לנו משרת ציבור. היה לנו ממונה עם דעה עצמאית, שללכת במתווה שלו, ואתם יודעים מה? אני אפילו חשבתי שהוא לא מושלם, יש בעיה עם המונופול הזה, זה מונופול טבעי, אבל בטח ובטח כשאנחנו נותנים בהתנדבות, בחדווה, את משאב הטבע הכי יקר שלנו, שיכול להעמיד את העתיד הכלכלי של מדינת ישראל במקום אחר לגמרי, להעמיד אותו על הרגליים. אנחנו נותנים אותו בידיים של כמה טייקונים וכמה חברות גז, ואת שומר הסף הראשון שמתריע בשער, אנחנו מחפפים אותו, סליחה? או מוציאים את הדרך לחפף אותו? או מעבירים לו את המסר עד שהוא בעצמו מבין את המסר? אז היום אני רוצה להגיד שני דברים: מצד אחד, כל הכבוד לדיויד גילה. מהצד השני, אוי ואבוי לנו ששומר הסף הזה כבר לא נמצא שם, ומי ישורנו, מה יקרה מעתה והלאה. תודה. תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת איל בן ראובן. אחריו, חברת הכנסת מיכל בירן, אם היא תשוב מהוועדה המסדרת. אם לא, דב חנין. טוב, נראה. בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מציע לממשלה להוסיף תיקון קל אך מהותי בהודעה שלה. אני מציע, לצורך שלום-בית ולמען הסדר הטוב, להוסיף לאלתר משרד ממשלתי לחלוקת תפקידים והעברת סמכויות. חשוב, זה עוד שר, המשרד לחלוקת תפקידים והעברת סמכויות. קודם כול, אני חושב שזה יעשה סדר בבלגן, אני חושב שלראש הממשלה גם תהיה הזדמנות למנות שר נוסף, וגם יהיה שר שיתכלל, יעשה תכלול כולל של כל העברת הסמכויות בממשלה הזאת. בכלל, תגידו לי, חברי הכנסת, האם אתם חושבים, בואו נעשה ניסוי, היו תקופות שדיברו על זה, על מי יכול לענות בלילה, ב-02:00 או ב-03:00, לפנות בוקר. ב-03:00. ב-03:00, לפנות בוקר. מי מוכן לזה? מי ערוך לזה? מי יענה בבטחה ותוך תחושת נחישות וצדק? אז הייתי שואל שאלה כזאת, אדוני היושב-ראש: מישהו מחברי הכנסת כאן מהמר שאם ראש הממשלה מקבל בשעה 03:00 טלפון מראש המוסד, או מהרמטכ"ל, שמעדכן אותו בעניין אסטרטגי לאומי, האם ראש הממשלה ב-03:00 זוכר אצל מי הסמכות האסטרטגית, או אצל מי הסמכות המעשית, השונה, הביטחונית? איך ראש הממשלה בכלל זוכר את מי הוא הסמיך, למי הוא נתן, מי מנהל ומי מוביל? לכן הקמת המשרד היא צורך אמיתי. אגב, למשרד הזה גם יהיה מנכ"ל. יהיה מנכ"ל, יהיה לו רכב, יהיו לו עוזרים, יהיו לו תקנים, והוא יוכל לתכלל את כל העברת הסמכויות ולסייע לראש הממשלה לזכור את מי הוא הסמיך למה. בכל זאת, מדובר כאן במערכת מורכבת ביותר. ובכלל, כשתבוא, מכובדי השר כחלון, שר האוצר, למינהלה הזאת ותשאל מאיפה הכסף למינהלה הזאת, יגידו לך: אדוני שר האוצר, זה כבר סיפור אחר, אנחנו צריכים עוד תקציבים למינהלה הזאת, למינהלת העברת הסמכויות  אם לא היית כאן, אדוני השר, אז אני מעדכן אותך. דרך אגב, זה מאוד חשוב. שתהיה מינהלת שתרכז את כל הסמכויות שחולקו. להפך, אנחנו מצמצמים. אני לא רואה צמצום, אני רואה הרחבה ופירוק, אדוני השר. חבר הכנסת חסון, כשמצמצמים ומאחדים אז חוסכים עלויות בתקורה. אני לא יודע איך זה הולך בתנועה, אבל במפלגה שלנו זה ככה. בתנועה זה מצומצם ומרוכז, אדוני השר. לא, אתם צמצמתם את התנועה עם העבודה, אז חסכתם פעמיים. אבל דווקא יצא משהו רחב וגדול, אדוני. אתה יכול להגיד מה שתגיד, אבל יצא משהו גדול. אבל בכל אופן, בוא נודה על העובדה שבאמת אף אחד כאן לא יודע למה הוא אחראי, אף אחד כבר לא עוקב מה התפקיד של מי ומה התפקיד של מה. לכן ההחלטה הזאת, או הבקשה הזאת מהכנסת, היא חלק מתהליך שהוא בושה אחת גדולה, בטח לממשלה, ולצערנו גם לפרלמנט, שהולך לאשר את זה היום, ברוב דחוק מאוד בכנסת, אבל, לצערי, יאשר את זה. תנו לי גם לנחש שזאת לא תהיה הבקשה האחרונה של הממשלה הנוכחית. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. עכשיו חבר הכנסת איל בן ראובן, וחברת הכנסת מיכל בירן, אם היא נשארת אתנו, היא תדבר אחריו. בבקשה, חבר הכנסת בן ראובן. מזל טוב ליום ההולדת. בסוף השבוע היה לו. בבקשה, אייל. כבוד היושב-ראש, תודה רבה על הברכות, חברים וחברות, על המשפט הזה שאומר לכם אני מניח שלא נתווכח: ממשלה חייבת להיות מנהיגה, דוגמה ליעילות ולאפקטיביות. נדמה לי שהמשפט הזה היה גורם עכשיו בציבור לפרץ של צחוק, כי מה שקורה בהצעת החוק המדוברת הוא מגוחך, וחמור מכך, הוא עצוב. להזכירנו, הממשלה הזאת אמורה להוביל אותנו באתגרים קטנטנים כאלה: איראן, הזירה הצפונית, עזה, מפעלים נסגרים וכדומה. אני רוצה להשתמש בדוגמת משרדי האסטרטגיה והמודיעין. באוקטובר 2006 הוקם המשרד לנושאים אסטרטגיים. המשרד הוקם כדי לאפשר לאביגדור ליברמן להצטרף לממשלת אולמרט. לא הייתה כנראה הצדקה עניינית להקמת המשרד אז, ואכן באפריל 2008, מעט לאחר פרישתו של ליברמן מהתפקיד, המשרד נסגר. במאי 2009 שוב הוקם המשרד, שוב כדי לספק תפקיד שר. באותו זמן גם הוקם המשרד לענייני מודיעין, גם הוא לספק כיסא. בנובמבר 2014 החליטה הממשלה לאחד את שני המשרדים. אני מצטט מהחלטת הממשלה: "איחוד המשרדים ייעל את עבודתם, יגדיל את תפוקתם ויביא לצמצום עלויות. כמו כן מדובר במהלך חיובי ותקדימי שיביא לייעול בשירות הציבורי"; ואני מוסיף שזאת יכולה גם דוגמה לשירות הציבורי שמתייעל. הגיוני? כן, הגיוני. אני רוצה לשאול, כי אני באמת לא מבין: האם הגעתם למסקנה המעמיקה כי החלטת הממשלה מתאריך 26 בנובמבר 2014 היא טעות, חצי שנה אחרי, בתאריך 15 במאי 2015? בשם אזרחי מדינת ישראל שצופים בנו ומסתכלים בנו, האם אנחנו בחלם? מה חושבים האזרחים עלינו? אני תוהה עד כמה יש צורך במשרדים האלה. ובכלל, כאשר הגופים האחראים לאסטרטגיה ולמודיעין בעצם נשארו תחת אחריות ראש הממשלה ושר הביטחון, ואם יש צורך במשרדים האלה, אשר בממשלה הקודמת שניהם הונהגו על-ידי ידידי השר יובל שטייניץ, שבדרכו ללא ספק גם הביא תועלת, אז מה עושים עכשיו? נותנים לשר התחבורה את תחום המודיעין, ואתמול לשר העלייה והקליטה את התחום האסטרטגי, והיום לשר לביטחון פנים. נו, באמת. מילא היו מעבירים את התחומים האלה למשרדים הרלוונטיים, משרד הביטחון, משרד ראש הממשלה, שאמונים על התחומים האלה. חברי וחברות הכנסת, עסקתי בעברי בנושאי ביטחון, מודיעין ואסטרטגיה. העניין שעליו אנו נקראים להצביע כאן היום הוא מגוחך. אנחנו בעצם מעליבים את המושגים אסטרטגיה ומודיעין, כי אלה מושגים חשובים, אלה משרדים שעל-פיהם פועלת מדינה. אני קורא לכם להתעשת ולבטל את הפארסה הזאת. אני לא רוצה לחשוב מה עובר בראשם של מובילי הארגונים שעוסקים באסטרטגיה ובמודיעין, ואני מתכוון לצה"ל, לשב"כ, למוסד ולארגונים נוספים. צריך לסיים. חברים, שום ארגון רציני לא מתנהל כך. גם ממשלה לא צריכה כך להתנהל, ממשלה שיש לה דבר קטן, מדינה, על הראש. אין לי ספק שחברי הקואליציה מבינים זאת, והיה ראוי כי ההצעה הזאת לא הייתה עולה כלל היום. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חברת הכנסת בירן, המיקרופון שלך לשלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם מכירים את זה שיושבת חבורה ישראלית ומישהו אומר ככה משהו חריף, ואז מגיע הביטוי "סתם"? מכירים את זה? בכל חבורה תמיד יש מישהו שככה זורק איזה פצצה ומייד הוא אומר: סתם, כשמטרת ה"סתם" להגיד שלא התכוונתי ברצינות למה שאמרתי. אני כל הזמן מסתובבת פה בכנסת ואני שומעת לחשושים דמיוניים של ה"סתם" הזה. זאת אומרת, מילא שעושים פה חלוקה קיקיונית של משרדים, מילא ש��וקחים כל משרד ומחלקים אותו לחצי, ולרבעים ולשמיניות. אם הייתי יודעת שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים, אז הייתי אומרת: נו מילא, ניחא, הרי זה לא משמים שהחלק הזה נמצא דווקא במשרד כזה או אחר, אפשר שיהיה גם אחרת. אבל יש הבדל אם עושים את זה בתוכנית רצינית שבה עושים איזה שינוי ארגוני, ואומרים: יותר הגיוני שכל הסמכויות שנדרשות כדי לפתור את בעיית הדיור יהיו במשרד אחד. אז זה בסדר, אני לא פוסלת בכל מצב. אבל אני כל הזמן מחכה לראות את ה"סתם" הזה. כמו, בסופו של דבר, ישבה פה ממשלה שלמה, דנה על השוויון בנטל, דנה על שינויים כאלה ואחרים, ומייד שומעים את ה"סתם", "לא התכוונו", "לא היינו רציניים", "לא היינו באמת בעד", "לא היינו באמת בעד מע"מ אפס", "לא היינו באמת בעד השוויון בנטל"; "הנה בואו עכשיו נעשה delete על קדנציה". עכשיו, אני מסתכלת עליכם, חברי הקואליציה, ואני יודעת שאתם מאוד רציניים ואינטליגנטיים, ואתם הולכים להשקיע הרבה זמן ומאמץ בקדנציה הזאת, שוודאי גם היא תהיה קצרה. לא עובר לכם בראש שבשנייה שתתפרק הקואליציה הזאת יגידו "סתם" על כל מה שעשיתם? על כל מה שאנחנו מצביעים עליו עכשיו הולכים להגיד "סתם" ונקבל נייר אחר כזה? אגב, אולי עדיין בקואליציה הזאת נקבל שוב, יהיה איזה שר שייעלב כי לקחו לו, כי זה, אכלו לי, שתו לי. יכול להיות שעוד בקדנציה הזאת נקבל מסמך כזה שיגיד בדיוק ההפך, ויעמדו שוב נציגי הקואליציה ויסבירו לנו למה יש היגיון בדברים החדשים, והדבר הזה, הוא הופך את מה שאנחנו עושים לבדיחה. המינימום של הרצינות של לעמוד מאחורי הדברים שאתה עושה, גם היא חסרה. עכשיו שוב, מילא שאנחנו לא מסכימים אידיאולוגית, זה בסדר, לא על הכול חייבים להסכים. בשביל זה היו בחירות דמוקרטיות ואנשים נבחרו כנציגים של הציבור, וזה בסדר. לא על הכול חייבים להסכים. אבל לפחות תסכימו עם עצמכם. אתם יודעים איך קוראים לזה, זה מצב כמעט קליני שבן-אדם עם עצמו לא מסכים, שבן-אדם סותר את עצמו, שבן-אדם משנה את דעתו כל שתי דקות. יש טיפולים תרופתיים לעניין הזה. זה מאוד מאוד מביך כשזה קורה בכנסת ישראל. תודה. תודה רבה, חברת הכנסת מיכל בירן. אני רוצה לשבח אותך שעמדת בלוח הזמנים. חבר הכנסת דב חנין, אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. הוא לא חייב. לא חייב, אבל רצוי.  אה, דב. אתה רוצה שאני ארד? טוב. אחריו, אחריו. לא, אם כבר. בסדר. נמתין. אוקיי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי ואדוני השרים, חברי חברי הכנסת, תראו, למעשה זה דיון משותף. אז הרבה מילים נאמרו כבר מעל הדוכן הזה על הסיפור ועל האופן שבו הורכבה הממשלה. באמת, שברו פה שיא חדש במידת היצירתיות שבה מחברים את משרד המודיעין למשרד התחבורה, את איכות הסביבה לאלוהים יודע מה. אבל אני רוצה לדבר על הנושא השני, שעדיין לא דיברו עליו פה. גם אלוהים לא יודע. גם אלוהים לא יודע. אני רוצה לדבר על הנושא השני, ברשותכם, שאליו עדיין למיטב זיכרוני, אף אחד לא התייחס, איחוד הסמכויות בתחום של הדיור. קודם כול צריך להיאמר המובן מאליו: כולנו מאחלים מכאן הצלחה רבה למשה כחלון, לשר האוצר, שנטל על עצמו את המשימה הכבירה של הורדת מחירי הדיור. ואני מרשה לעצמי לומר, בהמשך לקו שנשמע מתוך המפלגה שלי, שבמקומות שבהם נחשוב שהמהלכים של הממשלה משרתים את טובת המדינה וטובת החברה הישראלית, אנחנו נדע לתמוך ולתת רשת ביטחון גם בתחומים האלה. וזה נכון במיוחד לנוכח הקטסטרופה שמתחוללת בשוק הדיור. רק נזכיר: מחירה של דירה היום הוא 1.4 מיליון שקל. היום, במדינת ישראל, לאנשים בגילים שלנו נדרשות 242 משכורות כדי להגיע לדירה. ולנוכח הנתונים הבאמת-מזעזעים האלה, אתה צריך לשאול את עצמך איך אתה יכול לעזור ולהירתם למאמצי הממשלה להוריד את המחירים. רק אם יש משהו שאפשר ללמוד מהטעויות של הממשלות הקודמות, זה שבכל פעם שניסו לעקוף את מוסדות התכנון ולהמציא וד"ל, וותמ"ל ואכמ"ל, אז כל הניסיונות האלו בסוף נכשלו. נכשלו גם כי המחירים לא ירדו, ואם אתם שואלים את עצמכם כמה דירות בנות-השגה היו עד היום דרך הווד"ל, התשובה היא: אפס. כדי להוריד את המחירים באלמנט של התכנון, אנחנו צריכים לחזק את המוסדות עצמם. לא לחזק במובן הזה שאותו מביאה היום הממשלה לאישור הכנסת, שיוצרת דיקטטורה, פשוט כך, בעולם התכנון. הרי על מדובר? לוקחים את כל הסמכויות בעולם התכנון, העברת מינהל מקרקעי ישראל תחת משרד האוצר, מינהל התכנון תחת משרד האוצר, הווד"ל והוותמ"ל תחת משרד האוצר. אני מזכיר לכם שיש שליטה עקיפה של כולנו במשרד הבינוי ובמשרד להגנת הסביבה. נציגי המשרדים הממשלתיים בוועדות התכנון, אדוני היושב-ראש, יחויבו להפקיע, להשאיר את שיקול הדעת שלהם מחוץ לחדר. אז אני מסכם, אדוני היושב-ראש, ואומר: גופי תכנון, חברי חברי הכנסת, לא צריכים להיות כפופים לאינטרסים כלכליים או לשיקולים כלכליים גרידא. וכאשר אתה לוקח אותם, את משרד הפנים, ושם אותו דה פקטו במשרד האוצר, זה מה שיקרה. ברגע שאתה לוקח, מקים אימפריה, יש לה נטייה להפוך להיות דיקטטורה. ולבסוף, אדוני היושב-ראש, יש כאן פתח עצום לשחיתות. שר האוצר אומר שהוא רוצה לשווק את הקרקעות בשיטת מחיר למשתכן. אם הוא ביד אחת חותם על זה כשר האוצר וביד השנייה כשר הבינוי, מי יעצור את המהלכים האלה שיש בהם פתח לא קטן לשחיתות? תודה רבה. תודה רבה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת דב חנין, אחריו, חבר הכנסת ישראל אייכלר, חברת הכנסת שלי יחימוביץ וכו'. תודה. תודה לך, אדוני היושב-ראש, תודה על רשות הדיבור. זו ההזדמנות למחות פעם נוספת על החלטתו של היושב-ראש לאפשר ישיבה של הוועדה המסדרת במקביל לישיבת המליאה. הדבר הזה הוא לא תקין, הוא לא ראוי. אנחנו צריכים, נדרשים וחייבים להיות במליאה בעת דיונים, אבל אנחנו גם צריכים להיות חברים בוועדות ולהשתתף בדיונים בהן. מה לעשות שאנחנו לא יכולים להתפצל לכמה חלקים? אני חושב שהנורמה הזאת, שהפכה להיות שגרה, שאפשר לקיים ועדות במקביל למליאה, היא נורמה בעייתית והגיע הזמן לשנות אותה. יש לכם היום רשימה גדולה. אכן. אבל מה לעשות שאני חבר בוועדה ורוצה להיות גם במליאה? בכל זאת, אני חבר ועדה. נכון. אדוני היושב-ראש, אכן, העברת סמכויות התכנון ממשרד הפנים למשרד האוצר היא מהלך בעייתי ומוטעה. זה כמו לעשות למישהו ניתוח, להוציא את המוח ולהעביר אותו לגוף אחר ולקוות ששני הגופים יישארו בחיים. מערכת התכנון היא מערכת מקצועית. היא לא מערכת כלכלית שמסתכלת בעיניים תקציביות. היא צריכה לראות במבט כולל ורחב שאלות תכנוניות, שהן תמיד גם שאלות כלכליות, גם שאלות חברתיות, גם שאלות סביבתיות, גם שאלות של תועלות של אוכלוסיות וקבוצות שונות. ולכן הוצאת מינהל התכנון ממשרד הפנים למשרד האוצר היא מהלך מסוכן ובעייתי. אני חושב שאי-אפשר למצוא היום במערכת התכנון אפילו איש מקצוע אחד שיבין את המהלך הזה או יצדיק אותו. אני חושב שכולם מסכימים שתוצאת המהלך הזה, ברמה המעשית, תהיה קודם כול בלגן, קודם כול בלגן שרק יקשה על הפתרונות של משבר הדיור שאתו אנחנו מתמודדים. אבל יש משהו בהתנהלות של הממשלה הזו שתוקף את המערכות המקצועיות. וכשאני מדבר על התקפה על המערכות המקצועיות אי-אפשר לדלג על התפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה היום, עוד מערכת מקצועית, איש מקצוע, שניסה להתמודד עם מונופול ששולט היום על משק הגז הישראלי. היו לי חילוקי דעות עם מר גילה. אני חשבתי שהדרך להתמודד עם המונופול הזה היא באמצעות חיזוק הרגולציה הממשלתית, באמצעות מנגנונים אפקטיביים של פיקוח על מחירים, פרופסור גילה חשב שהדרך להתמודד עם המונופול היא באמצעות יצירת תחרות. אבל גם הדרך הזו שפרופסור גילה הציע נחסמה על-ידי הממשלה ונחסמה על-ידי ראש הממשלה. והתוצאה המעשית היא שמשק הגז הישראלי הופקר ומופקר לידי מונופול ששולט בדבר הכי משמעותי בכלכלת ישראל. לדבר הזה יש משמעויות כלכליות מרחיקות לכת. כשיחידת אנרגיה נמכרת בעולם במחיר ממוצע של 3 דולר, היא נמכרת למשק הישראלי במחיר של 6 דולר. זה פי-שניים. תודה. לזה יש משמעות למשק החשמל, לתעשייה הישראלית, למחירים שכל אחד ואחת מאתנו משלמים. ולזה, אדוני היושב-ראש, ובזה אני רוצה לסכם, יש גם משמעות לעניין הדמוקרטיה. מונופולים ודמוקרטיה לא יכולים ללכת ביחד. איך אמר פעם השופט העליון האמריקני המנוח ברנדייס, תודה. אפשר שיהיה לנו ריכוז של העושר בידיים מעטות ואפשרי שתהיה לנו דמוקרטיה פוליטית, אבל לא נוכל שיהיו לנו שני הדברים יחד. אז היום אנחנו מוותרים על הדמוקרטיה הפוליטית כשאנחנו נותנים עוד אור ירוק למונופול כל כך גדול והרסני. תודה. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחר כך, שלי יחימוביץ, וקסניה סבטלובה תהיה אחר כך. בבקשה, ידידי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדיון היום מדבר על העברת סמכויות של רשות מקרקעי ישראל לשר האוצר. זאת הזדמנות לחזור שוב על האמת הפשוטה, שרוב אזרחי הארץ מרגישים אותה אבל לא יודעים אותה, מאז הפך מינהל מקרקעי ישראל למינהל מספסרי ישראל, מאז הפכו את הנושא של המכרזים, כביכול לעשות שוויון בין בני-האדם לפי המרבה במחיר, הפכו את המשאב החשוב ביותר במדינה, שזה מקרקעי ישראל, שזה 90% מהקרקעות במדינה בהנהלת המדינה, כפי שאין כמעט באף מדינה שאיננה סובייטית, במקום לאפשר בנייה לאנשים, לזוגות צעירים, לחסרי דיור, הפכו את זה לספסרות. כל המרבה במחיר הרי זה משובח וזוכה במכרז. זה יסוד ושורש הבעיה של יוקר הדיור ויוקר המחיה גם יחד. כי אנחנו הרי יודעים שיוקר הדיור נובע בעיקר ממסים שמוטלים על כל דירה, כמעט 50%, וחלק הארי שהופך דירה למשהו בלתי מושג, מאז החליטה מדינת ישראל, במקום לתת קרקעות לבנות ולהיבנות בהן, לקחו את הקרקעות והפכו אותן לאוצר נוסף למשרד האוצר. מדובר ב-14 מיליארד שקל. הייתה שנה אחת, ויש מספרים פחות גדולים, אבל מדובר במיליארדים שבאים על חשבון האזרח. אם שר האוצר משה כחלון רוצה להביא להורדת מחירי הדיור, דבר ראשון, להפסיק את המכרזים בשיטת המרבה במחיר. תעשו מכרזים לפי מחיר למשתכן, איזה קבלן שנותן דירה יותר זולה יקבל את הקרקע. מחיר מטרה. לא מעניין אותי איך קוראים לתוכנית, ובלבד שיוציאו את השורש פורה, ראש ולענה של כל המרבה במחיר זוכה בקרקע. זה גם לא חברתי וזה גם לא הגון, וזה גם הורס את מחירי הדיור ואת הכלכלה הישראלית. עכשיו, אדוני היושב-ראש, בדקה שנותרה לי אני רוצה להתייחס למשהו נורא שקרה היום. איש שב"כ לשעבר, מנהל מרשם האוכלוסין בתל-אביב, אריאל רוניס, הפך לציד ביער החייתי של האדם האנונימוס, האדם האנונימי שיכול לפגוע בו. השיטה החדשה של, פעם, כשהייתה תקשורת, אז היה שם של הכותב, היה שם של העורך, הוא נשא באחריות. החיה הכי נוראה היא זאת שמסתתרת במארב. "ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן" אם מישהו מכה את רעהו לא בסתר, אפשר לטפל בו, אבל אם זה בסתר, זה נורא ואיום. אני לא מצדיק חס וחלילה התאבדות. זה הפך לדבר נורא. ההצדקה היחידה שאפשר לתת היום למתאבדים היא שדעתם נטרפה. ובאמת, דעתם של אנשים יכולה להיטרף כאשר הם רואים שפתאום מאנשים מכובדים הם הופכים למושפלים ומושמצים עד שדעתם משתבשת עליהם. תודה. ואם, אדוני היושב-ראש, היחיד כך, מה יעשו רבים, ציבורים שלמים שעומדים מול התקפות נוראיות והסתות נוראיות וטוקבקים נוראיים שהופכים את האדם לחיה? על זה אנחנו צריכים לחשוב. אולי צריך אפילו חקיקה למנוע את ההפקרות בציד הזה, בטרף ביער החייתיות האנושית המסתתרת מאחורי העצים ומאחורי האנונימיות. תודה. תודה. צודק. צודק. תודה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את העובדה שהתאפשר לי לדבר כאן ולהפנות קריאה לממונה על ההגבלים העסקיים, פרופסור דיויד גילה, ולבקש ממנו: פרופסור גילה, אנא חזור בך ואל תתפטר מתפקידך. מדובר בפצצה, באירוע מאוד מאוד קשה לציבור הישראלי. העובדה שבכיר הרגולטורים העוסקים בגז הטבעי, הבכיר שבהם, המיומן שבהם, המקצועי שבהם, החשוב ביותר מבחינת תחום העיסוק שלו, הוא הממונה על פירוק ההגבלים העסקיים והמונופולים, מרגיש שהגיעו מים עד נפש והוא פשוט, אין לי מילים יותר עדינות אלא להגיד, גורש במקלות. למה? מה חטאו? חטאו היה שהוא התעקש לגונן על האינטרס הציבורי ועל כך שלא יהיה מונופול על כל מאגרי הגז של מדינת ישראל, שיוחזק בידי "נובל אנרג'י" ותשובה. אנחנו היום אחרי שניתן גזר-הדין במשפט אולמרט, וזה הזכיר לי ידיד שלי, החשב הכללי באוצר לשעבר, הפרופסור ירון זליכה, שגם הוא חשף שחיתויות, וגם הוא היה, ככה, אצבע בעין למערכת מושחתת. ועליו אמרו שהוא אקסצנטרי וכל מיני השמצות שמקובל להשמיץ בהן אנשים שעומדים על דעתם ויוצאים נגד המערכת. אבל דיויד גילה אפילו לא אקסצנטרי. הוא אדם כל כך מתון, כל כך נעים הליכות, כל כך זהיר, כל כך פשרן. על זה היו לי עימותים כל הזמן, על הפשרנות שלו. ובסוף הוא הבין שגם הוא, עם כל פשרנותו, לא יכול לאפשר את המונופול הזה, שמונופול על הכול, על יוקר המחיה, על העצמאות האנרגטית שלנו, על התעשייה, על התעסוקה, על הכול, מונופול כזה לא יכול להישאר בידיים פרטיות. והוא הציע מתווה, מתווה פשרני, מתווה רך. אבל גם זה היה יותר מדי בשביל הציבור ופחות מדי לתשובה ול"נובל". ומה לא עשו לו? דה-לגיטימציה מוחלטת בסיוע אותה מערכת משומנת של ברוני הגז שיש להם הכול. יש להם עורכי-הדין הטובים ביותר, בשעות ללא גבולות ובתשלום ללא גבולות, את היחצנים, את המתדרכים, את המומחים מטעם, ולצערי, גם את הממשלה שלנו, שמשתפת אתם פעולה. אותה ממשלה שנבחרה עכשיו בקולות הציבור מועלת בציבור ויוצקת מים על ידיהם של תשובה ושל "נובל אנרג'י".  מה אמרתי? מה? אני צריכה לתקן משהו? אה, יוצקת גז. טוב, קצת קשה. טוב שלא אמרת. זה נשמע לא טוב. אני חייבת להודות, אכן, בואו נודה  יש לחצים אמריקניים על הממשלה. זה לא סוד. כל מי שמעורב בסיפור הזה יודע. הוא כבר קיבל את הטלפונים שלו. אבל אני שואלת: באמת, ראש ממשלה שנסע לקונגרס על הראש של נשיא ארצות-הברית, האדם החזק ביותר בעולם, ברק אובמה, והכניס לו אצבע בעין, ולא סופר את הממשל האמריקני, מתי שנוח לו; לפעמים הוא כן צועד צעד אחד אחורה, כאן? כאן הוא נסוג בקלות שכזאת? כאן הוא נסוג ומוותר על הכול? איפה העמידה בפני הלחצים מבחוץ? למה כאן היא פתאום נעלמת? ולכן אני חושבת שזה יום רע מאוד לציבור בישראל. אני אנצל את העובדה שנמצא כאן שר הכלכלה אריה דרעי, שהממונה על ההגבלים העסקיים הוא בתחום משרדך: אני מבקשת ממך, קרא לו היום אליך, מדובר באיש טוב, באיש סולידי, קרא לו אליך, תשמע אותו, תבקש ממנו לחזור בו מהתפטרותו. אני חושבת שתצא נשכר מכך, ובעיקר הציבור יצא נשכר מכך. תודה רבה. תודה רבה. כבר ביקשתי ממנו. הוא כבר עשה את זה, השר. וקיבלת תשובה? בינתיים לא. ביקשת ממנו שלא להתפטר? אני נודניק, אני אמשיך ללחוץ עליו, כיוון שאני מסכים אתך, הוא אחד ממשרתי הציבור הטובים ביותר שיש לנו. יפה. אני שמחה לשמוע. תודה. ביקשתי: אפילו באופן אישי, זה לא יפה, רק עכשיו נכנסתי, תן לי להילחם בך שבועיים-שלושה, למה אתה עושה את זה מהר? יפה מאוד. תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, אחריה, חבר הכנסת איתן ברושי, אחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו, חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני רוצה להזכיר לכם תהליך שאנחנו מתמודדים אתו בטבע, ואנחנו כולנו מוקפים כמובן בטבע הזה, אולי אנחנו יכולים להשוות אותו למשהו שעכשיו אנחנו עדים לו בממשלה הנוכחית. אם ככה, אז התהליך הוא של התחלקות אמבה. אמבה, שאנחנו מכירים, שמתחלקת. קודם כול, איך היא מתחלקת ולכמה חלקים. קודם כול היא מכפילה את המטען הגנטי שלה, ואז יוצרת שני גרעינים. אז היא מתחילה ליצור מותניים צרים צרים צרים צרים, ובסופו של דבר התא מתחלק לשתי אמבות. עכשיו, מה שאנחנו רואים פה עם משרדי הממשלה מזכיר את התהליך אצל האמבות, רק מה? להבדיל מהאמבה הרגילה והפשוטה, משרדי הממשלה שלנו פתאום מתחלקים לא לשניים, לא לשני חלקים, לשלושה חלקים ואפילו לארבעה חלקים, ואף יותר. כי כדי לרצות איש כזה או אחר בתוך הקואליציה מובן שצריך להאציל לו סמכויות מסוימות בתוך משרד כזה או אחר, ואז אנחנו מתמודדים עם עניין מאוד תמוה, שמישהו שהיה אמור למלא תפקיד חשוב כמו השר לביטחון הפנים יהיה גם אמון על מערך ההסברה של ישראל בחוץ-לארץ. ואיש אחר, סילבן שלום שמו, יהיה אמון על המשא-ומתן עם הפלסטינים, ובסופו של דבר אנחנו מתמודדים עם העניין של פיצול סמכויות, והסברה אין, וכמובן משא-ומתן עם הפלסטינים גם הוא אינו ברקע. אם ככה, יש לנו ניפוח של התקציבים של אותם משרדים, יש לנו העברה של סמכויות שצריכות להיות מרוכזות בידי אנשי מקצוע שצריכים בעצם לגבש את המדיניות שלנו בנושאים כל כך חשובים, כמו מערך ההסברה, שכמובן צריך להיות מערך הסברה מקצועי, ולענות על הצרכים של מדינת ישראל בעת כל חשובה וכל כך לא פשוטה כמו עכשיו, כשאנחנו מתמודדים עם הצעות נוספות, חדשות, צרפתיות, שעוד מעט יונחו על השולחן של מועצת הביטחון, אנחנו מתמודדים עם מסע חסר תקדים של הפלסטינים נגדנו בעולם הספורט, ולהזכירכם, הסקנדל של הניסיון להוציא את מדינת ישראל מפיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, עוד לא מאחורינו, אנחנו נמצאים עדיין בעיצומו, ואנחנו לא פועלים מספיק כדי ליצור את האווירה המתאימה בעולם ו��הסביר את עמדתנו, וכל זה מתרחש כאשר שר החוץ נמצא, אבל הוא בעצם לא נמצא, כי הוא עסוק בדברים אחרים שמטרידים אותו, כמו ההישרדות של הקואליציה שלו, וכאשר אנשים שונים, שממונים על התפקידים השונים והמשונים, בעצם לא ממלאים את מקומם אלא נאבקים על ניפוח הסמכויות שלהם, כל אחד בתפקידו וכל אחד במשרדו. זה צריך להיפסק. אנחנו צריכים לחזור למקצועיות של אותם משרדים, לצמצום כוח-האדם באותם משרדים, שאלה יהיו אנשים שהם באמת מקצוענים, לא אנשים שפשוט נתנו להם תואר כזה או אחר כדי לרצות אותם וכדי להשאיר אותם בקואליציה. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. אחמד טיבי אחריו, חברת הכנסת חנין זועבי אחריו. סגן שר הבריאות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לשאלה של העברת סמכויות המינהל. אני לא רוצה להתייחס לנושא המודיעין והנושאים האסטרטגיים, זה יותר דומה לטיסה לשום מקום, הסעיף הזה. פשוט טיסה לשום מקום. אני רוצה לדבר על המינהל. לפי דעתי, חבל שהשר כחלון איננו פה, כי נדמה לי שמעולם, מאז הקמת המדינה, לא נתנו לשר אחד כל כך הרבה כוח ואשראי כזה כמו שכחלון קיבל. לפי דעתי, במינהל יש טעות, יש פה נציגות של המפלגה שלו, יעבירו לו, את המינהל צריך לפרק, ולא להעביר אותו ממקום למקום. אם יש גורם שיש לו אחריות ישירה למשבר הדיור והבנייה בישראל, זה מינהל מקרקעי ישראל. גם אם שינו את השם שלו, לא החליפו את הפקידות שלו, לא החליפו את היועצים שלו, ולפי דעתי הבעיה היא לא להעביר אותו ממקום למקום, אלא לפרק אותו. ודאי שיותר טוב שיהיה במתכונת החדשה, אבל העברתו של המינהל, שתהיה גם כרוכה במשברים ובוודאי גם שביתות, לא תפתור את הבעיה. במינהל יש ריכוז של בורות ועוינות כלפי מרכיבים בחברה הישראלית, בתוכם ההתיישבות והתנועה הקיבוצית, ולמינהל יש אחריות ישירה להקפאת בנייה במקומות שמעולם לא היה ויכוח עליהם. צריך לסיים. צריך לסיים את שאלת המינהל, לא את הזמן שלי. ומה שאני חושב, שהכנסת צריכה לדעת שאם היא רוצה לטפל ביוקר המחיה, זה לא להפקיע שטחים חקלאיים, אלא לבנות יותר מהר ויותר נכון, ולא לראות במינהל קופה ב' של האוצר, ולומר לפקידי המינהל שהפקיד, משקלו לא נקבע בכמה הוא מפריע. תודה רבה. יש פקידים שחושבים שאם הם לא מפריעים הם לא חשובים. תודה רבה. יהיה לך עוד המון זמן לדבר על המינהל. אני מסיים ואני אומר שהפתרון שהממשלה מציעה הוא פתרון חלקי, ואולי בסוף שגוי. את המינהל צריך לפרק, ולא להעביר אותו ממקום למקום. תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי ישנו? אני לא רואה אותו. איננו. חברת הכנסת חנין זועבי, איננה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. הקפצתי אותך. טוב, מה יהיה? חברים, ברשותכם. בבקשה, גברתי. לא, אני שואלת את עצמי מה יהיה, אם אנחנו נמשיך להתנהל ככה. אה, רטורית. לא, בטוב, ברע. יושב כאן השר דרעי ויושבת כאן חברתנו השרה גילה גמליאל, ואני אומרת לעצמי: באמת, מה יהיה? מתי אנחנו נעלה כאן על הפודיום ונוכל לדבר על ענייני מהות, על העניינים שחשובים לתושבי מדינת ישראל, לאזרחי מדינת ישראל, שכל יום מצפים מהבית הזה שתצא ממנו בשורה? עכשיו, אני רוצה להגיד לכם משהו. אופוזיציה, כן, אני מסתכלת על מה שמביאה הממשלה מתוך עניין אמיתי, לראות אם מביאים איזו בשורה, באמת, בדברים שקשורים לחיים של כולנו, גם בהקשר של המינהל, בהקשר של הדיור, גם בנושאים אחרים. מאוד מאוד חשוב לי לדעת אם הדברים שהממשלה מבקשת להביא כתיקון, א��י לא מקובעת. אני מוכנה ללמוד על האופן שבו רואים את עבודת הממשלה, כל יום משהו חדש. אבל מה שאנחנו רואים כאן זה איך הביביסיטר שלנו נהפך לבוב הבנאי. בגלל מאמץ לבנות את משחק הלגו המטורף הזה, אנחנו פשוט לא מצליחים לראות אלא סדרות טלוויזיה שהילדים שלי צופים בהן, ונדמה לי, אגב, שהילדים שלי בונים בלגו יותר טוב. אם יותר לי, אולי הם יכולים לבוא לעזור לראש הממשלה בבניית הממשלה הזאת. לא יכול להיות, בסופו של דבר, כשאתה מסתכל על המטרה, והמטרה הסופית משותפת לאופוזיציה ולקואליציה, להיטיב עם תושבי מדינת ישראל, בלי הבדל דת, גזע, מין, סקטור, מגדר, פשוט לא מעניין. אנחנו רוצים לראות איך אנחנו מיטיבים אתם. ואני לא מצליחה להבין איך החלוקה הזאת לחתיכות, לקוביות, של המשרד לעניינים אסטרטגיים והמשרד לענייני מודיעין, שכל אחד, אני אומרת לעצמי, אולי המודיעין זה בכלל 144, כדי שאנחנו נוכל לדעת איזה משרד אחראי למה. ואני מסתכלת על שני אנשים רציניים שיושבים כאן סביב שולחן הממשלה, ובאמת, אני אומרת את זה ללא טיפת ציניות, אני מעריכה אתכם, לא יכול להיות שאתם בממשלה תיתנו את ידכם למשחק הזה, ולא פשוט תתחילו לעבוד, ותתחילו למצות את העניין הזה. אני לא יודעת כמה ימים יש לממשלה הזאת. אני מבינה שהתקציב, אגב, אני לא יודעת מה היה כל כך מסובך להביא תקציב, אני בדקתי, ככה, באוצר, אם אפשר להביא תקציב לאישור מהיר עד סוף השנה, ואז במהלך נובמבר ודצמבר לאשר את התקציב לשנת 2016, וזה לא דבר בלתי אפשרי. תשאלו יודעי דבר, הם יודעים. אבל לא, הנה, אנחנו שוב נהיה בלי תקציב. מי שחושב שהעובדה שלמדינת ישראל אין תקציב כבר קרוב ל-200 ימים אינה משפיעה ולא תשפיע על תושבי מדינת ישראל, טועה ומטעה. ולכן אני, באמת, מתוך עניין אמיתי, מחפשת ומנסה להבין מתי אנחנו נפסיק להתנהל בתחושה של "בצהרי היום". אתם זוכרים את הסרט הזה? נכון, אלי? נכון? "בצהרי היום" מי ממצמץ ראשון. אז בואו נפסיק למצמץ ונתחיל לעשות את מה שתושבי ישראל מצפים מאתנו, וזה לשרת אותם. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת עמר בר-לב. אחריו, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שלפני שבועיים התבשרנו שיש ממשלה, והנה עד היום אנחנו לא מצליחים להבין, לא רק את איוש התפקידים בתוך הממשלה, אלא גם את חלוקת הסמכויות. אני באופן אישי עוקב כדי לראות בעיקר מה קורה עם מינהל תכנון הבנייה ועם רשות מקרקעי ישראל, כי זה אחד התחומים העיקריים שאני רוצה לטפל בהם בכהונתי הנוכחית, בעיקר בכל מה שקשור לבנייה ולהרחבת תחומי השיפוט ביישובים הערביים. ולכן, תרשו לי לומר שהאמת היא שכבר לא משנה מי השר שאחראי לנושא הזה, אם שר הפנים, שר האוצר, מה שחשוב לי יותר, מי השר שרוצה לקדם את הנושאים האלה ורוצה לטפל בהם. ולכן, אם ההצעה הזאת תאושר, וכנראה היא תאושר ברוב דחוק, אני מקווה שהשר שיקבל לטיפולו את העניין הזה ימצא את הזמן לטפל בסוגיות האלה. חברי הכנסת הנכבדים, אני מדבר בעצם על הסוגיה שיכול להיות שהיא כיום הכי חשובה למיעוט הערבי בישראל. זהו מיעוט שגדל פי-תשעה מאז 1948, בדיוק כמו הציבור היהודי, גדל פי-תשעה מאז 1948, אלא שבתוך החברה היהודית נבנו יותר מ-1,000 יישובים, ואילו בתוך החברה הערבית לא נבנה אף יישוב ערבי אחד. ואפילו יותר מכך, האזרחים הערבים בישראל מאז 1948 איבדו יותר מ-50% מהקרקע שהייתה בבעלותם, וזה יצר מצוקת דיור מאוד קשה היום. מכאן, שסוגיית הרחבת תחומי השיפוט של היישובים הערביים בצורה שתוכל לתת פתרון למצוקות הדיור ולמחסור במוסדות ציבוריים ולאפשרויות התפתחות של היישובים הערביים, נראה לי שנהייתה באמת הסוגיה המרכזית. אני מכיר יישובים שאין בתחום שיפוטם קרקע אפילו פשוט להקים בית-ספר, למרות הצורך המאוד-קריטי בהקמת מוסדות כאלה, שלא לדבר על הצורך בהקמת אזורי תעשייה ופרויקטים של דיור לזוגות הצעירים. ולכן, כבוד היושב-ראש, אני חושב שהנושא היותר-חשוב הוא מה תהיה מדיניותו של השר שייקח על עצמו את האחריות למינהל התכנון. אנחנו ברשימה המשותפת יודעים שזה הנושא העיקרי שמעסיק היום את ציבור הבוחרים בחברה הערבית, ולכן הנושא הזה יעמוד בראש בסדר העדיפויות שלנו, כאשר הדרישה היא להרחיב באופן משמעותי את תחומי השיפוט של היישובים הערביים כדי לענות על צורכיהם. תודה. תודה רבה לך. חבר הכנסת עמר בר-לב, איננו. רגע, איפה עמר? סליחה, סליחה, סליחה. מצטער. בבקשה, חבר הכנסת עמר בר-לב. אדוני היושב-ראש, דובר על העברת סמכויות ממשרדים למשרדים, בין היתר ממשרד האוצר, אל משרד האוצר, ושמענו היום שהממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה התפטר. אני חושב שההתפטרות הזאת שלו מעידה יותר מכול על היושרה ועל האמונה שלו כמשרת ציבור. כי מה בעצם קרה? הוא מבין שהמדיניות של הממשלה הזאת לא הולכת בכיוון של טובת הציבור, של טובת אזרחי מדינת ישראל. בחודשים האחרונים הוא ניסה לעשות מהלכים רבים בעניין, והייתי אומר שלפחות בתקשורת היה מסע נגדו, של כל מיני גורמים, בעילום שם ולא בעילום שם, נגד העמדה שהוא הציג, שבעצם משקפת את האינטרסים של רוב אזרחי ישראל אם לא כולם. כששמעתי את זה ברדיו היום, מייד אחרי זה הודיעו שהבורסה מגיבה על ההתפטרות. אני הייתי משוכנע שהמשך המשפט יהיה על ירידות שערים, כי זה שהוא התפטר זה דבר שהוא מאוד לא לטובת הציבור במדינת ישראל, אך המשך המשפט בחדשות היה שכל מדדי הנפט, ובעיקר של תשובה, עלו בצורה משמעותית. איך שהוא התפטר, הם עלו בצורה משמעותית. אני חושב שזה, יותר מהכול, מבטא את האינטרסים המנוגדים בין תשובה ואחרים ובין אזרחי מדינת ישראל. אבל קול אחד לא שמעתי, הקול של שר האוצר. אני שואל, איפה שר האוצר? אחד מהפקידים, אחד משלושת הפקידים, אם אני רשאי לתת דירוג, הכי בכירים במשרד האוצר, מתפטר, ושר האוצר שותק, לפחות בתקשורת. זה לא קשור לאוצר, זה קשור לכלכלה. בעיני זה לא קשור למשרד הכלכלה, זה קשור למשרד האוצר. קודם כול לאוצר, אחר כך לכלכלה ואחר כך לאנרגיה. זה קשור בראש ובראשונה, בעיני, למשרד האוצר, ושר האוצר, שהודיע שהוא שר כלכלי, שר שרוצה את טובת אזרחי מדינת ישראל, חייב להביע את עמדתו בעניין הזה. ומכאן אני קורא לחבר הכנסת דרעי, שר הכלכלה, שזה גם עניינך  קשור בהחלט לנושא משרדך, וגם אתה, אני מבין, רואה את עצמך שר חברתי שרוצה לקדם את האינטרסים של כלל אזרחי מדינת ישראל. ולכן אני קורא גם לך וגם לשר האוצר, שאותו לא שמעתי עד עכשיו, לצאת באמירה ברורה לציבור ולומר מה דעתו. בהנחה שדעתו על התפטרותו של דיויד גילה שלילית, אני מבקש מכם בפומבי לצאת ולקרוא לו לחזור בו מהתפטרותו. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו, חבר הכנסת איתן כבל. אחריו, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. תודה רבה לך, חבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת סעדי, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כנ��ת נכבדה, מה שקורה בימים האחרונים, מאז הושבעה הממשלה הזאת, בהתחלה עסקנו כמה ימים בתיקון חוק-יסוד. אחר כך, עכשיו, מביאים לנו כמה הצעות לשינוי סמכויות והעברת סמכויות בין משרדים, חלוקת משרדים. כאשר עוד לא עברו אפילו ימים בודדים מאז השבעת הממשלה, כבר מתבשרים על שר שמתפטר, על שר חדש שמצטרף, ומכינים לו חבילת תמריצים כדי שיחזור: גם שר הסברה, גם שר ביטחון פנים, גם שר לעניינים אסטרטגיים. הכול יחד. כנראה, על מנת להסביר את המדיניות של מדינת ישראל בחוץ צריכים שר חזק לביטחון פנים, שר משטרה חזק. זה הפנים של המדינה בעולם. אבל מה שמעניין אותנו פה, ואני רוצה להתרכז בו, הוא הנושא של רשות מקרקעי ישראל והעברתה ממשרד הבינוי למשרד האוצר, ובהמשך אנחנו גם נראה שנקבל עוד הצעה ושינוי חקיקתי על מינהל התכנון, שאמור לעבור ממשרד הפנים למשרד האוצר, והכול ירוכז בידיו הנאמנות של שר האוצר שאמור להביא פתרון יצירתי לבעיית הדיור ומחירי הדיור. ואני שואל ותוהה פה בשם המיעוט הערבי במדינה: איפה אנחנו ואיפה רשויות התכנון? אנחנו רוצים תכנון ורוצים לבנות, אבל המדינה מזניחה את המגזר הערבי, לא מאשרת תוכניות מתאר, לא מרחיבה שטחי שיפוט. היום היינו עדים בבית-משפט השלום בקריית-גת, אדוני היושב-ראש, לדרישה של המדינה להרוס את היישוב אום-אלחיראן ולבנות תחתיו יישוב יהודי באותו שם, חירן. האם לא מגיע למגזר הערבי ולמיעוט הערבי, הן במשולש, הן בגליל, בנגב ובערים המעורבות, שיהיו לו תוכניות מתאר? האם לא מגיע לנו תכנון על מנת שהאנשים בכפרים האלה ובערים יבנו ויישנו את הלילות שלהם בלא שמרחפת עליהם סכנה של הריסת בתיהם, הן בטייבה, הן בקלנסואה, הן באום-אלפחם, הן בדהמש והן בנגב? תודה. אנחנו אומרים: צריך לתכנן, אבל יש להביא בחשבון את המיעוט הערבי ואת המגזר הערבי. כי בלי זה, ואם תימשך מדיניות של הריסת הבתים, אז זה קו אדום, ואנחנו לא נרשה זאת ונעמוד בכל תוקף להגן על זכותנו לחיים ולקורת-גג. תודה, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אני רציתי לומר לך כאן, אתה נציג הממשלה עכשיו, חברי אריה מכלוף דרעי, השר: אתה שם לב, אין שום שאר רוח בממשלה. קמה, והכול היא עושה כדי להשתבלל, מה? להשתבלל, כמו שבלול, להיכנס שלא יראו אותה, שלא ישמעו אותה. להשתבלל, להשתבלל. תסתכל, ימים של הקמת ממשלה אלה ימים שמחים. זאת אומרת, גם בצד של האופוזיציה יש איזה סוג של קבלה, של התחלה, התחלות הן שמחות. ואפילו, אדוני היושב-ראש, אתה מסתכל פה, מה? שששש, לא נשמע. בוא  לא, סליחה, שמח בגבעת-רם, ועוד איך, נער הגומי עובד שעות נוספות. אנחנו לא יודעים מה יצא, ראש הממשלה. אנחנו רצינו לדבר פה על העברת תיקים. האם אנחנו יודעים שזה סגור, אדוני השר, או לא סגור? יהיו שינויים? יתפטר השר בני בגין? לא יתפטר? האם הצליח בתקופת כהונתו לעשות שינויים במשרדו  כן או לא? מה הצליח לעשות השר בני בגין, השר, ידידי שר, שר ה"מה שמו", שר ה"מה שמו". נו, מה אתך? התבלבלתי, הם מחזיקים בכל כך הרבה תיקים, בכל כך הרבה עניינים, יריב לוין. או אסטרטגי או איומים. האם כל ההישגים, שמעתי במזנון מרכלים שייתכן שכל ההישגים של המשטרה בימים האחרונים הם בזכותו. למה לא? זאת אומרת, ההספק הוא כל כך גדול, כל כך הרבה עשייה. חבר הכנסת אלאלוף, כשאתה בא אני משוחח אתך, ואני מאוד אוהב ומעריך, לא רק מעריך, גם אוה��, אתה מגיע מלא אנרגיה ועוצרים אותך, אתה רוצה להתחיל לעבוד.  בוודאי, אמרתי לעבוד, לא לבוא לעבודה. ובסופו של עניין, חברת הכנסת נאוה בוקר, יקירתי, את באה לכאן, במקום שהמקום הזה יהיה מלא לוחמים, אנשים שנלחמים על דרכם, על דרך, אז אולי אני נשמע קצת ככה, את יודעת, זה מפני שעיכבתם אותנו בוועדה המסדרת. אני אומר לך ככה: זה לא עניין של לעכב או לא לעכב. בסופו של עניין, גם את יודעת, אין שום שמחה בממשלה הזאת. תאמין לי שעוד תהיה שמחה גדולה, תאמין לי. אין שום כלום. יש. אנחנו קמים כל בוקר, אני מקשיב לכם עכשיו, נו, אני רוצה לשמוע, נאוה,  תגיד לי, אני לא שומע. אנחנו בחבלי לידה, עוד תהיה שמחה גדולה. נו, בסדר גמור, חבלי לידה זה בסדר גמור. יש, יש שמחה. קשה לכם להאמין, קשה לכם להאמין, חבלי לידה זה דבר בסדר גמור. או שתהיה הפלה, זו גם אופציה.  חבלי לידה זה דבר יוצא מן הכלל. אני בעד לידה. ואני, איך אומרים, בעד חבלי, שלא יהיו קשים, ההפך. אני מביט בכם ואני אומר: למה אין שמחה במחוזותיכם? חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי, אתה חוזר לממשלה, לא יפה, אדוני היושב-ראש. למה? ככה, הם חדשים, תן להם הזדמנות. ניתוח קיסרי, ניתוח קיסרי, לא, חס וחלילה, זמנך עבר. זמנך עבר. אני, אדוני, חבר הכנסת עמיר פרץ, אני מאוד מעריך ומוקיר, לכן אני עונה בעדינות, אני ממש בעדינות, בעדינות, חבר הכנסת כבל, זמנך עבר. חבלי לידה? מה זה? מה קורה פה? עוד נכונו לנו ימים, חבר הכנסת אלאלוף, ובעזרת השם סוף-סוף נתחיל לעבוד. תודה רבה לחבר הכנסת כבל. אדוני היושב-ראש, תן לאיתן דקה על חשבוני, הוא יודע להסביר מה זה ניתוח קיסרי, תן לו דקה על חשבוני. לא ידעתי שהוא גינקולוג, יש לנו גינקולוג אחר בכנסת, חבר הכנסת טיבי, שמייד ייתן לנו ניתוח מדויק של מצבה של הממשלה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו, חברת הכנסת עליזה לביא. אחריה, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה, ידידי. כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת פרץ, חברים, זה מפריע לדובר בדוכן, זה מפריע לדובר. חבר הכנסת והשר, השר וחברים אחרים, בבקשה. איתן, חבר הכנסת כבל, בבקשה. אני הייתי בוועדה המסדרת ולכן אני מדבר, במועד אחר. לאחר שנקרא שמי, כלומר, לא בתורי. הוועדה המסדרת החליטה היום את ההחלטה הבאה: בחודש נובמבר 2015 היא תחליט על תקציב 2015. כלומר, הממשלה הזאת המציאה את מנהרת הזמן, בנובמבר נחליט מה יהיה באוגוסט, בנובמבר יוחלט מה יהיה ביולי. קצבאות ילדים, עניינים חברתיים, אני, האמת, חבר הכנסת דרעי, ציפיתי שאתה לא תסכים, שאתה תרעיש, סליחה, אדוני, מילה אחת. סליחה, אני אגיד לך, אני מדבר, סליחה, אדוני, מילה, מילה, מילה אחת. אני פונה אליך כי אני מצפה ממך. יש כאלה שאני לא מצפה מהם כלום. מילה, מילה, מילה. כן. אני אפתור לך את הבעיה. כן. אתה צודק בכל מה שאמרת, רק לגבי קצבאות ילדים, זה יחול ממאי רטרואקטיבית. בסדר, בוא נגיד, אבל זה טייס אוטומטי. תגיד מברוכ. מברוכ. כל העניינים החברתיים, כל העניינים שאנחנו זועקים עליהם, אם אתה בא ורוצה לשנות, לא אתה, חברי הכנסת, אתה תחליט בנובמבר לשנות? מה, יחזירו לאנשים כסף? ייתנו, כן. בחייאת רבאק. כך הוא אמר, כבוד השר. יש גבול לכל תעלול. אני יודע, אני חושב שיש כאן שיאים חדשים של ישראבלוף.  להחזיר כסף. שיאים חדשים של ישראבלוף. אני אפרט בעניין הזה, ועכשיו אני אומר רק שאני הצעתי, כבוד היושב-ראש, הצעה פשוטה, ואפילו הצעה בשם האופוזיציה כולה, לפצל את התקציב. לפצל אותו. לא לאחד 2015 עם 2016. ואנחנו באופוזיציה, היות שהתקציב עד היום הוא מכה קשה, נהיה מוכנים לדיון מזורז על תקציב 2015, כדי שאם אכן הממשלה רוצה לאמץ את דוח המלצת הוועדה למלחמה בעוני, למשל, אז ניתן לה יד. אם היא רוצה לאמץ. אנחנו רוצים שיהיה שינוי בשנה הזאת, ועל תקציב 2016 יהיה דיון בנובמבר. אבל אי-אפשר, מה שהיה היום זה, איך אומרים? ישראבלוף למתחילים. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברת הכנסת עליזה לביא. אחריה, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר וחבר הכנסת עמיר פרץ. היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, עוד מעט אנחנו נתבקש להצביע על החלטות הממשלה להעביר, לפצל, לפרק את משרדי הממשלה. זהו המשך ישיר של הפעולה המיידית והאגרסיבית להגדלת הממשלה שהחלה לפני כשבוע וחצי. שוב אנחנו נתקלים בצורך של הממשלה ה-34 להאכיל את חבריה בכפית. ממש להאכיל, אחד-אחד, חברי ממשלה שאינם יודעים שובע. ואין זה מעניינם מי הם הכורעים תחת הנטל על מנת לממן את הכיסאות שעליהם הם יושבים. תסבירו לי אתם, אולי ככה אני אוכל להבין, מה הצורך לחלק את משרד המודיעין, למשרד המודיעין ולמשרד לנושאים אסטרטגיים? חברי לבית הזה, חבר הכנסת גלעד ארדן הוא זה שביקש ביושר ובאומץ רב מראש הממשלה, אך לפני שנה, לוותר על המינוי שלו כשר להגנת העורף ולהעביר את הסמכויות, את סמכויות המשרד, חזרה לשר הביטחון. הייתי כאן בכנסת כשזה קרה, כמו רבים מהיושבים בבית הזה, גם אדוני היושב-ראש, אתה זוכר בדיוק את הבקשה, את התהליך וגם את התוצאה. אז מדוע עכשיו כל כך דחוף וכל כך חשוב לפצל שוב את המשרד, שמלכתחילה לא ברור לשם מה, בשביל מי, הוא נוצר? הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, לקחה לה חירות להעברה של סמכויות מיותרת במקרה הטוב, וחמורה ומסוכנת במקרה הרע, משל הייתה ממשלה משחק הרכבה של ארמון מחתיכות צבעוניות. זה מזכיר לי מאוד את המשחקים שלי עם הנכדה שלי, שעושה ולומדת ומחברת ומפרקת, ממש כמו שיושבים ומשחקים בלגו, ולא כמו הגוף האחראי על ניהול ענייני המדינה. לפעמים המשחק הפוליטי הוא לא משחק, חברי, הוא ממש חורץ גורלות, ואת זה אנחנו מכירים מקרוב כאן בכנסת שלנו ובמדינה שלנו, כמו למשל נושא שאני ממש מנסה להילחם עליו, ההעברה של בתי-הדין הרבניים ממשרד המשפטים לשליטת משרד הדתות, העברה שמחזירה את ישראל אחורה. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, זה עניין של כולנו, גם של אלו שאינם שומרי תורה ומצוות. זו לא הדרך להביא לאהבת ישראל. זו לא הדרך לחזק את מעמדה של היהדות. זו פגיעה קשה בהתמודדות עם בעיית העגונות, מסורבות הגט, והיא ללא ספק גם תפגע במעמדו של בית-הדין הרבני ובשיפור השירות בו ותמנע פיקוח הכרחי של הרשות האזרחית במשרד המשפטים על הנעשה בזה. אדוני היושב-ראש, ניסיתי במשך שבועיים להעלות הצעה לסדר-היום בעניין הזה, וזאת ההזדמנות לבוא ולקרוא לאחריות על הנושא בכלל, ובפרט בנושא הזה של בתי-הדין הרבניים. תודה, אדוני. תודה רבה לחברת הכנסת לביא. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אחר כך, עמיר פרץ ובאסל גטאס. חבר הכנסת בר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, אני יכול להצטרף לדברים המאוד-חשובים שאמרו כולם על החלמאות והאיוולת הזאת של פיצולי משרדים לחמישיות ורביעיות ושלישיות. אבל אני דווקא רוצה להצטרף לחברתי רויטל סויד, שדיברה פה על המקרה המזעזע שקרה ביום חמישי האחרון. אני הכרתי את משפחת רוניס. אבא של אריאל, אליעזר, היה חבר של אבי, איש מפלגת העבודה, אגב, שנים רבות, שהיה פעיל ציבור, משכמו ומעלה, וכמוהו גם בנו אריאל רוניס היה, אדוני היושב-ראש, מה שכולנו יודעים לכנות "מלח הארץ". בן-אדם שמרגע שנולד תרם ותרם ותרם: במישור הביטחוני, במישור החברתי ובמישור של המלחמה בגזענות, בעיקר גזענות שקיימת בין ערבים ליהודים בישראל, כתב על זה ספר, הקים עמותה שתעסוק בנושא. והאיש הזה, מה לעשות, לא רבים, אדוני היושב-ראש, הם אזרחי ישראל שמחליטים לקחת מזמנם הפנוי והחופשי וגם מכספם ולהילחם בגזענות. ואיש כזה שלחם יום-יום כמעט בגזענות, בזמן הלא-פנוי שהיה לו, הוא היה בשב"כ, הוא היה מנהל במשרד ממשלתי גדול, ברשות האוכלוסין, והוא בחר בזמנו הפנוי להתעסק בדברים האלה. האשמה כנגדו בגזענות, ואגב, אני לא נכנס כרגע להאשמה כלפי אותה אישה שכתבה את זה, בוודאי לא בהאשמה כלפי אותם אלפי אנשים שבחרו לשפוט אדם בכזאת חומרה, בכזה חוסר מצפון, ויש לי גם האשמות לא קטנות כלפי התקשורת, איך התייחסה לזה. אבל הבן-אדם הזה, לחשוב שהוא נפגע כל כך מהאשמה בגזענות, זה מראה רק עד כמה האיש היקר הזה, אריאל רוניס, זיכרונו לברכה, היה אדם שלא הגיעה לו ההאשמה הזאת, עד שלקח אדם חזק, מפותח, אינטליגנט, את חייו בידיו. אני, אדוני היושב-ראש, מאותו יום חמישי שהייתי עד לדבר הזה, לא נרגע מזה, גם כי אני מכיר את משפחת רוניס, מאז הייתי ילד, גם כי הוא צפתי כמוני, נולד וגדל, וגם כי פשוט לא האמנתי עד עכשיו. אתה יודע, גם אתה, אדוני היושב-ראש, גם אני, חווינו הסתה נגדנו על פעילות ישראלית-פלסטינית, על פעילות של מפלגה וכו'. אנחנו יודעים כמה זה כואב, אנחנו יודעים כמה זה לא נכון, אבל יכול להיות שיש אנשים עם עור עבה יותר ועבה פחות. אזרח פשוט מן השורה, עובד ציבור שמתמודד יום-יום עם מאות אנשים ונותן להם שירות נאמן, לא אמור לעבור את מסכת העינויים, ההשפלות וההסתות. אני קורא גם לאזרחי ישראל, יהודים, ערבים, ימין, שמאל וכו', א. שהיד שלכם על המקלדת תהיה טיפה יותר רגועה ועם חמלה, ב. אל תשפטו אנשים, כי אנחנו, מדינת ישראל, החברה הישראלית, איבדה אדם, אתה יודע מה? אני לא יודעת כמה יש כמוהו, שמקדישים את חייהם למלחמה בגזענות ולשוויון.  אני רוצה לומר, יהי זכרו של אריאל רוניס ברוך, ומי ייתן שמותו לא יהיה לשווא ונלמד ממה שקרה פה ונפנים את זה ולא ניתן לעולם שיחזור מקרה מזעזע ועצוב כזה. יהי זכרו ברוך. אכן. תודה. חבר הכנסת עמיר פרץ. אחר כך, חבר הכנסת באסל גטאס. אחר כך, חבר הכנסת מסעוד גנאים. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מאוד שמח לקרוא לך "גברתי השרה". אני מברך על כך שיש שרות בממשלת ישראל. אין לי ספק שאת, כולנו שמחים. תודה רבה. אנחנו בטוחים שאת תעמדי על המשמר, בוודאי תיצקי לתוך ים ההחלטות שעומדות בפנייך ובפני ממשלת ישראל את המרכיבים החברתיים, את הרגישות שלך לפריפריה החברתית. מאוד חשוב לי להדגיש, אני כבר כמה חודשים משתמש במושג הזה, פריפריה חברתית, מכיוון שאינני מאמין במושג של פריפריה גיאוגרפית. פריפריה חברתית כוללת גם תושבי שכונות בתל-אביב, בירושלים, אבל כוללת גם את הערבים, את הדרוזים, את הצ'רקסים. בעצם המושג הזה נותן הזדמנות לחלקים רבים במדינת ישראל למצוא מכנה משותף ולהילחם יחד על הנושאים המרכזיים שהם בהחלט חלק מצו השעה. ואני מוכרח לומר לך, גברתי השרה, אני שמח שאת כאן, אני אינני מתרגש מהטייטל הארוך שיש לך, אבל אני יודע שאת שרה. אבל אני, למרות כל הניסיון שלי בכנסת, האמת, מתקשה לעקוב. אני כבר לא יודע אם תגידי לי מי זה סגן שר, מי שר. אולי ניתן לכם פסק זמן, hold כזה, תיכנסו ל-hold, תגמרו את העניינים, תבואו פעם אחת, תסבירו לנו, אולי נבין. אי-אפשר כל יום להתעורר, פעם לקחו את האסטרטגיה, מה זה? מה, זה קל? כזה זלזול בידידנו אלקין? זה לא הוגן. אם יש מישהו אסטרטג בכנסת הזאת, זה אלקין. אסטרטג פוליטי יוצא מן הכלל, לא? מה זה, עד שהוא קיבל את המשרד לעניינים אסטרטגיים פתאום לוקחים לו את זה? אין יותר איומים אסטרטגיים. לא בסדר. מה? אין יותר איומים אסטרטגיים. אין יותר? הוא הצליח, ביממה הוא הצליח. טוב, אז לכן אני אומר, למה מבלבלים אותנו ככה? זה לא פייר. פתאום חברנו צחי הנגבי, חבר וראש ועדת חוץ וביטחון, אחרי שעה הוא אומר שלא. אחר כך בא ראש הממשלה, אומר שכן. ובני בגין, זה יפה? מה זה? תגיד לי, חבר הכנסת אחמד טיבי, איך אתה שותק? זה יפה מה שעשו עם בני בגין? אני שואל אותך. בני בגין?  לבקש ממנו, ממינהל הרכב, להחזיר את האוטובוס. לא, אבל אמיתי, באמת, ברצינות. אם היה, אם הייתה איזו נקודת אור בממשלה הזאת, עכשיו בלי חיוך, זה בני בגין. סמל של מוסר, מה, סמל באמת של חתירה לשוויון. אם יש מישהו שמייצג את הממלכתיות במובן הטוב של המילה, זה בני בגין.  אז אני מציע לממשלה, ואני מבקש שהיושב-ראש יעביר את בקשתנו לראש הממשלה, אני אעביר. שיגמור לסדר את העניינים, שיבוא פעם אחת, אנחנו נשב, נלמד, נבין, נעיין, נזכור, ואז נאשר. אבל במצב המבלבל הזה אנחנו נצביע נגד, ונצביע נגד עם, מה שנקרא, עם כל העוצמה הנדרשת. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחר כך, חבר הכנסת אחמד טיבי. היה בסדר עכשיו? כן. השתפרתי? מצוין. אתה הולך ומשתפר. אני עובד על זה. כן. אני עובד על זה. הולך ומשתפר. תודה. כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, כבר הרבה זמן אין ממשלה בישראל, אלא ראש ממשלה. בעצם, יש לנו רק ראש ממשלה, ששולט ביד רמה בכול. משטר פסאודו-נשיאותי. כבר הרבה זמן שאין שרים בממשלה, אלא שחקני משנה, שראש הממשלה מתייחס אליהם, במקרה הטוב, כאל פקידים. ראש הממשלה צועד בצעדים, צעדי ענק, אל עבר משטר טוטליטרי, שלטון של איש אחד שלא מעניין אותו כלום חוץ מהתפקיד שלו. הוא מוכן לעשות הכול: לשלוט ביד רמה בתקשורת, ואחר כך מדברים על פוטין, לזרוק חברים טובים מחוץ לממשלה, לסחור בכול, כולל הכול, רק כדי לשמר את שלטונו. אך, אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לדבר על הממשלה ולא על הרכבה, כי זה לא מעניין. כבר הרבה זמן הדיונים על פרוצדורה והרכבי הממשלה הפכו לביזיון וצחוק מהעבודה. שוכחים את האנשים, אנשים שמשלמים את מחיר מה שקורה, את מחיר הסחבת הזאת, את מחיר השחיתות השלטונית, שבמקום שבעלי התפקידים יטפלו בבעיות ובמצוקות שלהם, הם עסוקים בעצמם. כשראש הממשלה עסוק בהעברת סמכויות מינהל התכנון במקום לעסוק בתכנון, לא פלא שמי שמשלם את המחיר הם האזרחים הערבים אשר ממשיכים לחיות תחת איום הריסת בתים; תושבי אום-אלחיראן, לדוגמה, שרוצים לעקור אותם מבתיהם כדי ליישב יהודים במקומם. ואנחנו מגלים היום בבית-משפט שרק שינוי קטן בתכנון היישוב היהודי שאמור לקום על אדמתם היה פותר את הבעיה ומביא להכרה ביישוב אום-אלחיראן. אז בעצם אין לממשלה הזאת שום בעיה לשנות חוקי-יסוד כל שני וחמישי כדי לשמר את ההישרדות של הממשלה, אבל כשאנחנו באים ומבקשים, גברתי, גברתי השרה, להקפיא הריסת בית בכפר ערבי כדי להסדיר את הבנייה, את התכנון שלו, כי יש היתכנות תכנונית לאות�� בית, אז אומרים: לא, יש פרוצדורות. פרוצדורות שרומסים כאן כל שני וחמישי. ואני פונה אלייך, כל תפקידך לא יהיה בו טעם עם הריסת הבית הראשון. אני פונה אלייך שתפעילי את כובד משקלך כדי להביא להקפאה של הריסת הבתים, כדי להביא למניעת עקירה, תודה. של יישוב כמו אום-אלחיראן, תודה רבה.  אחרת אין, כל התקציבים, כל הפיתוח הכלכלי, כל מה שמדברים על עניין השוויון, תודה.  יהפוך, תודה רבה. לפארסה אחת גדולה. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס, ועכשיו, חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה. אחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחר כך, חבר הכנסת זוהיר בהלול. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, שתולים בה הרבה תקוות בגלל העמדות החברתיות שאנחנו מכירים אותן מקודם, אז אני מקווה שהיא באמת תעמוד לצד כל השכבות החלשות, לצד הצדק החברתי והצדק בכלל. אדוני היושב-ראש, בריאיון עם הנשיא האמריקני ברק אובמה הוא אומר: נוצר מצב שאם אתה נכנס למחלוקת עם ממשלת ישראל, אתה נחשב אנטי-ישראלי או אנטי-יהודי. אני דוחה זאת מכול וכול. אז אנחנו אומרים לו: Welcome to the club. זו הבעיה שלנו. כאשר אנחנו מבקרים את מדיניות הממשלה, אם בעניין של הריסת הבתים, הרחבת שטחי השיפוט, המתאר, אם בכל עניין אזרחי שהוא, או פוליטי, אם אנחנו מבקרים, אני מתכוון, אנחנו, חברי הכנסת הערבים, או ההנהגה הערבית, או האזרחים הערבים, אז מה אומרת הממשלה? אתם אויבי ישראל. אתם מסכנים את הביטחון של ישראל, מערערים על יסודותיה. גם אם המחאה היא מחאה לגיטימית, אזרחית. אז זה הגיע גם לנשיא ארצות-הברית, שעד עכשיו ועד היום האמרה של נתניהו, הגזענית, על הערבים הנוהרים באוטובוסים לקלפיות, מכה גלים שם, אצלו, והוא אומר שיהיו לה השלכות. אדוני היושב-ראש, אם ראש הממשלה רוצה לתקן את הטעות, אם היא טעות, זה לא בדיבורים, לא בצילומים ולא בתמונות. לפני כמה ימים הייתה ישיבה של ראש הרשימה המשותפת איימן עודה עם ראש הממשלה. יש שם הצעות. בבקשה, יש הזדמנות לראש הממשלה, שיוכיח שהוא אכן רוצה לתקן את הטעות. אם כי אני חושב שזה דבר מובנה באידיאולוגיה של ראש הממשלה. הייתה הצעה שם. ההצעה: להפסיק את ההריסות. פסק זמן. שנה, שנה וחצי, שנתיים. בשנה הזאת או בשנה וחצי כל הרשויות הערביות לא ייתנו לבנות מחוץ לתחומי המתאר הקיימים, אבל בזמן הזה הממשלה, משרד הפנים, מינהל התכנון, ועדות התכנון והבנייה למיניהן, תודה רבה. יעשו הכול כדי לאשר את תוכניות הרחבת, תודה.  שטחי השיפוט של היישובים הערביים, תודה. ותוכניות המתאר. ראש הממשלה, התנצלות, דיבורים, לא הולך. תודה. מה שהולך זה מעשים בשטח. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אחר כך, חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת זוהיר בהלול וחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת עמיר פרץ, איזה מסר יש לממשלה הזאת למשפחות במצוקה? רק תסביר לי את השר לעניינים אסטרטגיים. מייד אני מגיע לזה, בסוף דברי.  מפני שאתה מכיר אותו יותר מקרוב. בהחלט, בהחלט, זה נושא חשוב שלא אפסח עליו. איזה מסר יש לממשלה הזאת למשפחות במצוקה? לילדים עניים? לנשים מובטלות? איזה מסר יש למשפחה, למוסטפא, שיש לו חמישה ילדים, הבית שלו מאוים בהריסה, המשכורת שלו בקושי מספיקה לפרנס את המשפחה, הוא בחובות, תשתיות הכפר שלו על הפנים, בבית-הספר של הילדים שלו חסרות כיתות לימוד, עשרות כיתות לימוד, השכן שלו מובטל, איזה מסר יש למ��שלה לכל אלה? זאת ממשלה שלא רואה את האזרח ממטר. איזה מסר יש לממשלה שהורסת, מחליטה להרוס כפר ערבי, אום-אלחיראן, בנגב, ולהקים במקום אום-אלחיראן יישוב ליהודים, חירן? זאת גזענות מעל המקפצה. אדוני היושב-ראש, התבלבלנו בשעות האחרונות: שר לענייני איומים, שר לעניינים אסטרטגיים, קודם היה איומים אסטרטגיים, שר במשרד התקשורת. עכשיו, בני בגין, כבר אמרתי, נאלץ להתפטר, כי אין לו רכב, ועכשיו מינהל הרכב מבקש ממנו להחזיר את האוטובוס. יש כמה יצורים, אנדרוגינוס, בממשלה הזאת, ארדן שעלה על עץ גבוה, קפץ קפיצת ראש, ופתאום הוא אחראי לביטחון פנים, הסברה, איומים, נדמה לי, ו-BDS. ה-BDS, גם זה בתחום שלו. ראש הממשלה נתן לו את ההסברה. והשאיר, רגע, רגע, ראש הממשלה נתן לו את ההסברה, ואמר לו: המשימה הראשונה שלך להסביר, איך חזרת.  איך חזרת. ברור. ברור. אני יודע למה הוא נתן לו את ההסברה. בכל זאת, צריך תקציב להסביר את החזרה הזאת. עכשיו, חבר הכנסת עמיר פרץ, ראה זה פלא, ביבי נתניהו שר הבריאות. יש התמחויות ברפואה: התמחות עור ומין, הוא יחלק את זה, שר לענייני עור, שר לענייני מין. נראה לך סביר? ואקוניס, האיש המוכשר הזה, אחד האנשים המוכשרים עלי אדמות, הוא נותן לו להיות שר במשרד התקשורת. תודה. תודה רבה. זה נראה לך הגון? אני מציע שסוף-סוף יגידו אולי: ראש ממשלה במשרד ראש הממשלה. הגיע הזמן, תודה.  שיהיה ראש ממשלה במשרד ראש הממשלה. תודה, חבר הכנסת טיבי. זאת הצעה שלא נדונה עד עכשיו. רעיון טוב. תודה רבה. תציע הצעת חוק. תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אהבתי. חבר הכנסת זוהיר בהלול, חבר הכנסת, איך לא חשבנו על זה קודם, עמיר? עבד אל חכים חאג' יחיא וחברת הכנסת סופה לנדבר. תודה. אני רואה שיש שיח סוער בין חברי הכנסת טיבי ועמיר פרץ. איך לא חשבנו על זה קודם? על הרעיון, הרעיון יפה, הביצוע יותר קשה. שמעתם שאקוניס מתמנה לנציג באו"ם? שמעתי גם אני. אני מודה, בשם העם הפלסטיני, על המינוי הזה. טוב, אני לא אגיב. אדוני היושב-ראש, כן, בבקשה, ידידי. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי בכנסת ישראל, אני יודע שאתם כמעט שמוטי ראש ומדוללי אנרגיות, ואני יודע שהרוח מכם והלאה, ובכל זאת, אשתדל לדבר בשלוש הדקות שניתנות לי על תורת הקוונטים, עמיר, עמיר, מר פרץ, אפשר להאזין ולהקשיב? סליחה, סליחה, סליחה. אני רוצה לדבר על תורת הקוונטים. תורת הקוונטים, גבירותי ורבותי, וחזרתי למקורות, היא תורה פיזיקלית המתארת את התנהגות החומר בסקאלות וגם ב"סירקולות" קטנות ביותר. התורה הזאת מספקת תיאור כמותי של כמה תופעות שאינן ניתנות להסבר במסגרת המכניקה הקלאסית. כלומר, מדובר בתורה מתעתעת, מהתלת, אולי בתיאור העם: מטורפת. כלומר, אם אתם רוצים משהו מוחשי, מכיוון שאולי הקוגניציה שלכם לא ממש פועלת בשעות האלה, אז אני מפשט. למשל, חלקיק יכול להיות בשני מקומות שונים בו-בזמן, או חתול יכול להיות חי ומת בד-בבד, או אדם יכול להיות גם נמוך וגם גבוה בו-בזמן. זאת תורת הקוונטים. תורת הקוונטים תואמת להפליא את ממשלת ישראל העכשווית, מכיוון שזה גם מזכיר לי, אגב, את הסרט החמישי מסדרת ג'יימס בונד, נדמה לי שהשם של הסרט הוא "אתה חי פעמיים". אתם מכירים את הנוכח הנפקד? מה שמדינת ישראל, ממשלות ישראל לדורותיהן ניסו לעשות לערבים הפלסטינים, שהם כן נמצאים ולא נמצאים במחי יד אחת? אז זאת הרולטה הרוסית של ממשלת נתניהו. יש בה שרים, אבל השרים סרים למרותו. הם לא שרים בפועל, הם שרים בפוטנציה. ואני רוצה ל��צל את ההזדמנות הנדירה הזאת שניתנת לי, ויש באמתחתי עדיין 40 שניות, כדי להשיא עצה למר נתניהו, הבעלים, בעל זכויות היוצרים, על כמה מהפטנטים האלמותיים במרחבי המזרח התיכון: שיהיה שר של משרד החוץ והפנים יחד, שייצר משרד לצעירים ולקשישים בו-זמנית, יש, גילה גמליאל. שיהיה משרד השלום והמלחמה, ואינני מדבר על טולסטוי, שיקים משרד לקירחים וגם לשעירים באותה נשימה, שגם ייצר משרד לחידושים ולריאקציוניזם בו-זמנית, ושיהיה שר ללא תיק, תודה, תודה. ויש בני בגין, ושיהיה שר ליתושים ופרעושים, ושיהיה שר, תודה. לשנואים ולאהובים. זאת ממשלת ישראל שהדמוקרטיה הישראלית האחת והיחידה במרחבי המזרח התיכון, תודה. מייצרת אל מול העלטה והחושך, אבל זאת העלטה וזה החושך, במדינה שאין בה, בממשלה שאין בה, תודה רבה.  לא אופק ולא תקווה. תודה רבה. זוהיר, גילה היא גם לקשישים וגם לצעירים. על-אמת, לא בדיחה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אחריו, חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחר כך, חבר הכנסת שרון גל. תראה את ה"טייטל" של, אני מבקש להקפיד על זמנים. תודה. בבקשה. שלוש דקות. אעוד' באללה מן א-שיטאן א-רג'ים. בסם אללה א-רחמאן א-רחים (אבקש מחסה באלוהים מפני השטן הארור. בשם אלוהים הרחמן והרחום). לממשלה הזאת אין גבולות, אין דרך, אין תוכנית עבודה, אין הרכב שיודע לתכנן כלום. כי השרים בממשלה לא יודעים באיזה תחומים הם יעסקו מחר, כי יש פינג-פונג בסמכויות. היום יש סמכויות פה, מחר סמכויות במשרד אחר. השר שעושה ברוגז, או אפילו חבר הכנסת שעושה ברוגז, מקבל אליו סמכויות ממשרד אחר, אבל במשרד האחר יש שר. אחרי כמה ימים השר יבין שרוקנו לו את המשרד מסמכויות, אז גם הוא יתרגז. שר אחר מתרגז, מעבירים אליו סמכויות ממשרד שלישי. במשרד השלישי עוד פעם יתרגזו, ואז הקדנציה תיגמר, ברור שהיא קצרה, מאליה, בלי ששר ידע במה הוא עוסק ומה הוא יכול לתכנן. ואם השרים ימשיכו להתרגז, אוי ואבוי, כי הממשלה יכולה ליפול, וראש הממשלה ייעתר לדרישות כל השרים וייתן סמכויות ממשרד שלישי ורביעי, וכך הלאה, ועוד פעם הממשלה בסכנה, והתהליך נמשך, והעם סובל, כי הוא לא במרכז העניינים. העם לא מעניין. מה שמעניין זה שרידות הממשלה. ובמעשה הזה ובתהליך הזה ראש הממשלה הוא בדיוק כמו באחרונת הדיקטטורות בעולם, כי שם אם המנהיג שורד, אז זאת המטרה העליונה. מחלקים את משרד המודיעין לשניים: משרד המודיעין ומשרד לנושאים אסטרטגיים. סליחה, זה נושאים או נואשים אסטרטגיים? נראה לי שזה נואשים אסטרטגיים, כי לא יודעים מה לעשות. כי לממשלה הזו אין אסטרטגיה בכלום, לכן אין טעם במשרד הזה. בממשלות הקודמות טענו שנלחמים בריכוזיות, והפנים של המדינה כלפי הפרטה, כלפי תחרותיות, והיום מרכזים הרבה סמכויות ביד אחת. מה זה אם לא מונופול ממשלתי? והוא בדיוק כמו רולטה רוסית. למה? כי השר, אם יצליח, הצליח, ואם לא יצליח, אז הרבה דברים נפלו, והעם סובל והמדינה סובלת. אבל אנחנו מכירים את ראש הממשלה: לא מרשה לשרים להצליח, כי הם יכולים לאיים עליו. לא יכול להיות שתכנון, אוצר, מקרקעי ישראל, איכות הסביבה, הכול ביד אחת. לממשלה הזו אין בכלל תוכנית שמתייחסת למגזר הערבי, לאזרחים הערבים בישראל. אין תוכנית לסגירת פערים, אין תוכנית לפתרון למצוקת הדיור, אין תוכניות מתאר, אין הגדלת תחומי שיפוט ואין שוויון לערבים בערים המעורבות. לכן הזיגזוג הזה של הממשלה לא נותן שום תקווה לאזרחים הערבים, ומה שיש זה רק מדיניות הריסה. לה��וס זה לא מדיניות. לכן צריך לבנות, צריך לתכנן. ממשלה כזאת, לדעתי, אין לה זכות קיום. לכן אנחנו מתנגדים להצעת העברת הסמכויות. תודה. תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר, ולאחריה, חבר הכנסת שרון מגל. יש או שרון גל או ינון מגל. שרון גל. מה אמרתי? שרון גל. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לברך אותך. אני מאמינה שבתקופה שלך אנחנו נגיע לבנייה ציבורית. הציבור שלנו זקוק לבנייה הזאת, ואני מברכת אותך. רבותי, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שאנחנו צריכים למסור היום לציבור שצופה בבית שבעצם אנחנו היום עובדים רבע משרה בכנסת ישראל: אין ועדות, אין פעילות, ואנחנו בקושי מתאספים כאן באולם לדבר ולנאום. רבע תפקוד של כנסת ישראל. רק לפני כמה ימים הייתה השבעה של ממשלת ישראל. איזו התרגשות, איזו נסיגה בעקרונות, אבל ראש הממשלה החליט למצוא כמה נושאים וכמה משרדים ולמלא אותם בתוכן, שזה לא כל כך פשוט. ואז, מכיוון שקשה למלא חלק של משרדים בתוכן, הוא החליט לחלק את זה, לשר אחד כמה משרדים. נניח, שלשום הייתה החלטה לתת תוספת לתיק הקליטה, תוסף, תוספת של אסטרטגיה. היום, את המשרד לנושאים אסטרטגיים מסרו לשר אחר. אז אתה יודע, כנראה אין מה לעשות במשרדים העקרוניים של ממשלת ישראל, אז מחפשים תוספת. אבל נושאים אסטרטגיים הם דברים חשובים כנראה למדינת ישראל, וצריך להיות שר לאסטרטגיה, ולא כתוספת לאיזה משרד. ואני כשרת העלייה והקליטה רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שתפקוד של שר במשרד הוא מלא, משרה מלאה, ומשרד לא יכול להצליח ושר לא יכול להצליח אם הוא חלק משרה במשרד אחד וחלק במשרה אחרת. אני רוצה להגיד שבא לי לצטט כאן היום שיר שכולנו כנראה יודעים, על סַפָּר מפורסם, ספר מצטיין, אחד בדורו. אץ רץ ימים ולילות, אתם זוכרים את שמו? פיגארו. הכול עשה, לכול מוכן, פיגארו. איזה טירוף, איזה שיגעון. פיגארו שם, פיגארו כאן, פיגארו פה, פיגארו, פיגארו, פיגארו, פיגארו. כך כנראה מחפשים את השר לענייני פיגארו, שר לסַפָּרות בממשלת ישראל. פיגארו כאן, פיגארו שם. תודה, אדוני. תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. יעלה חבר הכנסת שרון גל, ולאחריו, אבו מערוף עבדאללה. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שלפחות בינתיים, ואני באמת אומר את זה בצער רב, הממשלה הזאת מאתגרת באופן מיוחד את פאנל הכותבים המוכשרים של התוכנית "ארץ נהדרת". כי אפילו שם לא העלו על הדעת לכתוב מערכון שבו שר הפנים  שר הפנים, מקבל את רוב סמכויות שר החוץ, ובמקביל ממנים מעל לראשה של סגנית שר החוץ מנכ"ל שהוא בכלל איש של ראש הממשלה,  שלא לדבר על הבלבול הבין-לאומי בעניין המהותי-עקרוני, עם השאלה שעומדת באוויר, מהי באמת מדיניות החוץ של ישראל. האם להאמין לקול שנשמע לפני הבחירות, שישראל מתנגדת לרעיון שתי המדינות, או בעד רעיון שתי המדינות, הקול שנשמע לאחר הבחירות וביטל את האמירה הקודמת? אגב, שום דבר לא יצא ממשא-ומתן עם הפלסטינים, חבל על הזמן, אבל חייבים מדיניות. ומה נאמר על פיצול המודיעין והאסטרטגיה? איך אתם עושים את זה לידידנו אלקין, שלפי כל הסימנים במשכן נלחם ברגעים אלה בחירוף נפש על שש המשרות שמקנה לו המשרד לענייני אסטרטגיה, אחרי הפיצול מהמודיעין? ואיך אפשר לגבש אסטרטגיה בלי מודיעין? עובדה שאף אחד לא העריך שהפיצול יפוצל. אז לוקחים חצי משרד פה וחצי משרד משם, ועכשיו ישלבו את גלעד ארדן, והמשתלב כבר מבקר, שימו לב, את הפיצולים במשרד הפנים, וגם שר הפנים, שהוא בפועל שר החוץ, מבקר את הפיצול של משרד הפנים עם כל מה שקשור למינהל התכנון. מה, אתם עובדים ב"ארץ נהדרת"? אתם כותבים עבור "גב האומה" או "מצב האומה"? איך קוראים לזה עכשיו, מרב? "גב האומה". "גב האומה". ומה עם אדוני השר בני בגין, שאני באמת מכבד ומעריך? אתה צריך עכשיו להתכונן לוותר על תיק שאין לך, כי יש כבר ידיעות של ממש על איומים לפתוח את כל ההסכמים, ואז ישונה המפתח. ולא הספקת דבר וחצי דבר במשרד שמלכתחילה אין בו דבר וחצי דבר. אגב, ההבדל בין הביקורת שלנו לביקורת של השמאל הוא ברור, וחשוב לציין זאת. אנחנו קיווינו בכל מאודנו שתקום כאן ממשלת ימין לאומית. למרבה הצער, והעם היום מבין זאת, גם אם בימים הראשונים היו תגובות לא נעימות, היום העם מבין שממשלה שהעלימה את חוק הלאום כאילו לא היה, איך תשכנעו את העולם שזאת קודם כול מדינה יהודית, יהודית, אם בקווי היסוד שלכם אתם אפילו לא מוכנים להזכיר את זה? ממשלה שמקפיאה בנייה בירושלים. אני כבר לא מדבר על מעלה-אדומים, על גושי התיישבות. כן, ינון, מקפיאה בנייה בירושלים. אני רואה את החיוך. איך לא נכנסתם לממשלה? איך לא נכנסתם? על איזה בסיס בדיוק זו ממשלה לאומית-ימנית? איפה לאומית-ימנית פה? ממשלה שלא הייתה מוכנה להתחייב בחוקי-היסוד שלה, תקשיבו טוב, על חוק עונש מוות למחבלים. תודה. הוא כבר קיים. לא קיים. קיים. קיים? כמו שהוא קיים, גם לא דנים למוות מ-2003, כשעל מבצעי הלינץ' ברמאללה נגזר ברוב שלא הספיק לשניים נגד אחד. זה מספיק לך? לנו לא. תודה. בקיצור, משפט אחרון, אדוני היושב-ראש, באמת אני מודה לכם בשם, יש לי עוד חברים בתקשורת, בשם הכותבים ב"ארץ נהדרת". הם פשוט צריכים להסתכל על מה שקורה כאן ולהעתיק את מה שמתרחש. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת שרון גל. יעלה חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו, חברת הכנסת מרב מיכאלי. איך אמרת? יא חביבי, אנחנו, יש לנו איזה מקור, מקור אחד. שלוש דקות, ידידי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני לא אדבר כאן על הדברים החוקתיים ועל כל ההיבטים של ההודעות העלובות של הממשלה. עמיתי ברשימה המשותפת קדמו לי והעלו את העניין בצורה נכונה וטובה והכול מובן, אבל אני אדבר על הקרקס שנמשך. המילה שהעליתי מעל במה זו לראשונה הפכה להיות המונח הפוליטי האטרקטיבי של הכנסת ושל הממשלה הזאת, של הממשלה שכמעט לא קיימת ולא מתפקדת כממשלה לטובת הציבור. אני אמשיך לדבר על הקרקס במובנו של ג'וואר א-טושה. בטח אתם לא יודעים מי זה ג'וואר א-טושה, הקומיקאי, שחקן הקומדיה בסוריה שבאמת מבקר את כל המשטרים באזורנו, ולא הצליח לבקר את מה שקורה כאן, במה שנקרא חוות הדמוקרטיה באזור שלנו. באחד הסרטים שלו, שהייתה בו ביקורת, הוא החליף את סיר הבישול בראשו של שר אחד לסיר בישול בראשו של שר שני. כך הוא מתייחס למדינה, כך הוא מתייחס לאנשים, כך הוא מתייחס לממשל. ובאמת זו דוגמה טובה מאוד למה שקורה כאן. לכן חסר לנו קרקס של ג'וואר א-טושה, ואני מציע לכולם לראות את הסרט הזה איך מתייחסים. לכן, ברוכים הבאים לחוות הדמוקרטיה של המזרח התיכון בקרקס הדמוקרטי הזה, ואנחנו באמת נצביע נגד, וזה אכן נגד גם המשרד לעניינים אסטרטגיים וגם לכל עניין. אז ברוכים הבאים לחוות הדמוקרטיה במזרח התיכון. תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי, ולאחריה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי חברות הכנסת, שוב אנחנו עומדות ועומדים כאן, עולות ועולים בזה אחר זה, זו אחר זו, ואומרות את מה שצריך להגיד, הממשלה הזאת פותחת את הכהונה שלה בדריסה ורמיסה של הדמוקרטיה הישראלית. פעם שנייה בתוך שבוע בקושי, בחטף, בלי לתת זמן לדיון ראוי, הממשלה הזאת מביאה על הראש של הכנסת, על הראש של הציבור, שינוי חוק-יסוד, חוק-יסוד שהיא עצמה חוקקה לפני שנה. אפס יחס באמת לעבודה שלה עצמה, אפס יחס לצרכים של הציבור, לחוקים שמחזיקים את הציבור כאן חי בתוך מקום ששומר על החירות שלו ועל הביטחון שלו ושלה. חברות וחברים, פרוצדורה מייצרת מהות. זה לא סתם עניין של מה זה משנה אם נביא את זה עכשיו או נביא את זה אחר כך. החוקים האלה, החוקים הם מה שאמור לשמור עלינו בתור דמוקרטיה, ודמוקרטיה, כזכור, היא בסך הכול כלי כדי לשמור על זכויות האדם של כל אחת ואחד מאתנו, על החירות, על הביטחון האישי, על השוויון. מעבר לזה, צריך להגיד שהחוק הספציפי שבאות ובאים פה לשנות בכזה הינף יד כאילו כלום, מדבר על התקציב שלנו, והתקציב הזה, חברות וחברים, הוא בעצם אין-תקציב. הממשלה החדשה בעצם נמנעת מלהביא תקציב לשנת 2015, אדוני היושב-ראש. היא אומרת: הא, נשארה רק חצי שנה, מה זה משנה? מה זה כבר חשוב? נוכל לחסוך על הגב של האזרחיות והאזרחים שלנו עוד קצת כסף, כי, כידוע לכולנו, כשממשלה לא מביאה תקציב, היא עובדת על הטייס האוטומטי הזה, שכמו שאמר היום חברי דב חנין בוועדה, הוא לא טייס ולא אוטומטי, וזה בפועל קיצוץ. בפועל פחות ופחות כסף להמון אזרחיות ואזרחי ישראל, שיש להם פחות שירותים חברתיים, פחות קצבאות, פחות כסף בשביל לחיות את חיי היום-יום שלהם, והממשלה הזאת מרגישה שהיא חוסכת. היא גם חוסכת עבודה למשרד האוצר, כי למה שמשרד האוצר יעבוד פעמיים, ייתן עכשיו מאמץ מרוכז של חודש וחצי, יביא לנו באמת את תקציב 2015 לאישור עד סוף השנה, ואז נעבוד בנחת על תקציב 2016, כמו שצריך? לא לא, מה זה בשביל כל האנשים האלה, עוד כמה אזרחיות ואזרחים, שבאין-תקציב גם אין להם ולהן חיים? ככה מתחילה הממשלה הזאת את דרכה. זה לא ראוי, זה מסוכן, ואדוני היושב-ראש, זה מבשר שזה רק הולך להיות יותר גרוע. תודה. תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו, חברת הכנסת ציפי לבני. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת. אנחנו לכאורה מתבקשים להצביע על הודעת הממשלה לגבי שינוי תפקידים ושינוי שרים. בפועל, אנחנו מתבקשים להצביע על סידור עבודה לחברי מרכז הליכוד או לשרים של מרכז הליכוד או של שרי הליכוד ותו לא, ובאמת זה ממש לא חשוב מי יהיה השר לעניינים אסטרטגיים או לנושאים של מודיעין. אפשר גם להפריד את העניינים מהאסטרטגיים ואת הנושאים מהמודיעין ועוד ועוד ולחלק עוד ועוד ג'ובים על חשבון הציבור, והציבור גם באמת לא אכפת לו, כי הוא יודע שמדובר בשרים לענייני שום דבר. פשוט שום דבר. האמת שהידיים הן ידי נתניהו, אבל הפנים, הפנים הם של כחלון ושל דרעי, חברינו. איך אתם לא מתביישים, אלה לא פנים יפות?  שהדברים האלה קורים במשמרת שלכם? בוא אני אספר לך סיפור, חברי השר דרעי. חבר הכנסת רוזנטל, אלה לא פנים יפות? להפך, אתם עלה התאנה של נתניהו. השר דרעי, בוא אני אספר לך סיפור. לא מזמן פוטר אבי גבאי, המנכ"ל של משרד התקשורת. אמרו שזה בגלל ככה וככה. בוא אני אספר לך את האמת. ברגר. ברגר, סליחה. תודה רבה לך על התיקון. אני מודה לך. לא, זה מפני שכשאני רואה את דרעי אני נרגש תמיד, מכלוף דרעי. ובכן, השר דרעי, שמע והסכת. האדון ברגר פוטר לא מפני שהוא ניסה לקדם רפורמה חשובה בנושא התקשורת. האדון ברגר פוטר כי נתניהו, כי שר התקשורת ושר האוצר, ביקש ממנו חוות דעת לגבי ה"ביד" של ערוץ 10. ונתניהו רצה להשית על ערוץ 10 סכום מרבי וברגר התנגד ואמר שזה לא ייעשה, ונתניהו פיטר אותו בגלל עמדתו. אני אומר לך שאת מה שאני אומר עכשיו אני אומר באחריות רבה. כל הרצון של נתניהו הוא לנקום בערוץ 10, וכך מתנהלת הממשלה, והידיים כאמור ידי נתניהו, אבל הפנים זה הפנים שלכם, ואתם נותנים לדברים האלה לקרות, וזה רק בשולי הדברים. הדבר הכי חשוב שקרה היום הוא לא מי יהיה השר לענייני שום דבר במשרד לענייני אסטרטגיה, אלא התפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה, והמשמעות היא מאוד דרמטית, אדוני יודע את זה, כי נתניהו מקדם פה את המועדון של הברונים השודדים, ואתם נותנים לו יד בשם החברתיים. מה שנעשה היום הוא רמיסה של כל נורמה ציבורית. כל פקיד ממשלתי מקצועי שיגיד את דעתו האמיתית יפוטר. זה המסר, ואתם נותנים לזה יד ושותקים. ואני מצפה ממך, מר דרעי, וממך, השר כחלון, לעמוד על הדוכן הזה ולהגיד לראש הממשלה: עד כאן. אין פה דיקטטורה כלכלית, לא כל אחד יעשה פה מה שהוא רוצה. רומסים את כבוד הכנסת בחקיקה בדרך, את חוקי-היסוד. כל נורמה שלטונית ראויה נרמסת פה ברגל גסה, ואתם שותקים. והמקום שאתה יושב עליו לא מרשה לך לשנות את דעתך כל פעם לפי המושב שאתה יושב עליו. אתה אדם של עקרונות. עמדת על זה, ואתה מתבקש לענות על הדברים החמורים האלה. תודה. תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. תעלה חברת הכנסת ציפי לבני, ולאחריה, חבר הכנסת יאיר לפיד. אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, במשך כל תקופות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, תמיד היו מגיעים אלי אנשים ואומרים לי: תגידי, הוא לא רוצה לעשות את הדבר הזה שיירשם בספרי ההיסטוריה כמי או כדבר הגדול שהוא עשה? חלק שאלו אותי על הסדר שלום, על תהליך מדיני אחר, על איזה שינוי מהותי שיכול להירשם על שם מי שכל כך הרבה שנים הוא ראש ממשלה במדינת ישראל. ומסתבר, ומערכת הבחירות הזאת מאוד חידדה את זה, שבעצם הדבר היחידי שמעניין את נתניהו זה להיות בשלטון ולעשות מה שהוא רוצה. הוא קורא לזה משילות, הוא קורא לזה שינוי שיטה, אבל בפועל מי שמפריע לו לעשות את מה שהוא רוצה, מי שחושף את הפעולות שהוא עושה, הם אותם אלה שהם גם מה שמפריד בין משטר דמוקרטי למשטר דיקטטורי, החל מהתקשורת החופשית, שאת פיותיה מבקש ראש הממשלה לסתום, זה היה הדבר היחיד שהתעקש עליו ראש הממשלה בהסכמים הקואליציוניים, שאת פירותיהם, אנחנו תכף נצביע על כל מיני מעברים של כל מיני פירורי תפקידים, מתפקיד לתפקיד ומשר לשר, זה ממש לא שינה לו דבר וחצי דבר. אבל עניינו האישי משנה לו. ולכן הוא התלבש על התקשורת, ולכן הוא רוצה שהיא תהיה תלויה בו, ולכן הוא רוצה לפרק אותה. והדבר הבא הוא שומרי הסף האחרים. המעשה הראשון שעושה ראש ממשלה בישראל זה לפטר את מנכ"ל משרד התקשורת. ורק היום שלושה אנשי ציבור, עובדי ציבור טובים, עזבו את תפקידם. האחד, דיויד גילה, רגולטור, מי שאמון על האינטרס הציבורי והביטחון האנרגטי. ואני לא נכנסת עכשיו לשאלה של מהו הסדר הנכון בדיוק. אבל כשבא אדם כזה ואומר: אני לא יכול לעמוד על הדברים שאני מאמין בהם כשאני נטול אינטרס פוליטי כזה או אחר וכשראש הממשלה מכופף את ידי, אני הולך הביתה, זה דבר שצריך להיות תמרור אזהרה מאוד גדול לכיוונים שהממשלה הזאת הולכת. ומנכ"ל משרד החוץ עכשיו, בואו, מנכ"ל זה מינוי של שר, וזכותו של ראש הממשלה לפטר את מנכ"ל משרד החוץ, אף שהוא עובד משרד החוץ והוא לא היה מינוי פוליטי מלכתחילה. אבל בואו נבין מה ראש הממשלה החליט לעשות. מדובר במי שהניח על שולחנו מסמך שמסביר עד כמה ישראל תהיה מבודדת בעולם כתוצאה ממדיניותו שלו. הוא שולח אותו הביתה, כי הוא החליט לצפצף על העולם ולעשות מה שהוא רוצה. אבל את המחיר אזרחי ישראל כולם ישלמו. לכן, כשבאים לנתניהו עם בשורה שלא נוחה לו, הוא מעדיף להחליף את השליח, לפטר אותו או לגרום לו שיתפטר, במקום להתמודד עם המציאות הזאת. כמה ימים מאז הרכבת הממשלה, לשם זה הולך. ואולי הבשורה הטובה היחידה שאני רוצה לומר היא שלפחות לא מתכסים, לא קורצים, לא אומרים "יהיה בסדר" תודה. מה שרואים, זה מה יש. תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. יעלה אחרון הדוברים, יושב-ראש האופוזיציה הוא ביטל את הזכות שלו לדבר. אם כן, יעלה יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. יסכם את הדיון השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, מה שאנחנו רואים בימים האחרונים, זה לא סוד, נתניהו בישל דייסה, ובדייסה נתן לאלקין סמכויות ותקציבים מגלנט, לארדן מאלקין, לכחלון גם מאלקין, לסילבן מחוטובלי, שטייניץ, אותך עוד לא הזכרתי, לשר החלל משר הכוכבים, לשר התקשורת, לשר האס-אם-אסים, ולבני בגין לא נשאר כלום. לא נשאר. והציבור משתאה, מה יהיה עם בני בגין. איך האנשים הרציניים ברשימת הליכוד מוכנים לעבור את מסע ההשפלות שמעביר אותם ראש הממשלה? הוא עשה מכם קרקס של תפקידי סרק, תפקידי שוליות ונושאי כלים. וכולכם שחקני משנה בהצגה גדולה, בפארסה מתמשכת שמביישת את המשכן הזה ואת המוסד שנקרא ממשלת ישראל. זהו תיאטרון הבובות של נתניהו, קרקס שהפך לתיאטרון, וכולכם  כולכם, רבותי השרים, בובות בתיאטרון הבובות של נתניהו. וכנראה איבדתם את עמוד השדרה. ואני אומר כאן לבני בגין ידידי: אני מכיר אותך היטב, אתה איש ישר והגון. אתה ראוי לחזור לזירה, ובאמת. ראיתי אותך בישיבות של קבינט ובישיבות ממשלה, ויש לך תרומה גדולה. אתה לא איש של כבוד מדומה או תארים שטותיים, אתה אדם ששירות הציבור חשוב לו. אז איך נתת שיעבדו עליך, שיביישו אותך בפעם השלישית? על נתניהו אף אחד לא מתפלא, אבל עליך אני מתפלא. נתת את קולך וכובד משקלך גם לליכוד וגם להקמת ממשלה שלא מצליחה להעביר יום אחד בלי סקנדלים ובלי משברים. ולידידי היקר משה כחלון, תודה שנכנסת, אני אומר לך: בשביל ארגז כלים, אל תפרק את בית-המלאכה. האחריות שלך לעם ולמדינה היא גדולה מאוד, ומחייבת אותך להיות השר שיעצור את ההרס הזה, את ממשלת הפירוק הלאומי, את הפיצולים והבלגנים, את הפוטו-אופ, שהפכה לפוטו-שופ, רק כדי לשרוד. חברות וחברי הקואליציה, אני קורא לכם שוב: קחו אחריות, תקשיבו לתחושת השליחות האישית שלכם. אל תיתנו יד למהלכים שיפגעו במשילות, יגזלו עוד כספים מסדרי עדיפויות, מן הנגב, מן הגליל, מן החינוך, מן הבריאות. אל תהפכו את הפוליטיקה והמנהיגות למושמצות ולשנואות עוד יותר ממה שהן היום. לאזרחי ישראל מגיע משהו הרבה יותר טוב מתיאטרון הבובות שאתם חלק ממנו ושאתם תורמים לו תרומה מכרעת וגרועה. תודה ליושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. יסכם את הדיון השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין. טוב, אדוני היושב-ראש, כבו�� השרים, חברות וחברי הכנסת, דיון ארוך התקיים כאן במליאה בעניין שצריך לומר את האמת, לא בו צריכה הכנסת לעסוק באופן הזה, וחבל על הזמן שאנחנו מבזבזים על דברים שהם דברים שוליים לחלוטין. אני לא זוכר מצב שבו הוקמה ממשלה ולא היו שינויים, לא היו העברות של שטחי פעולה ממשרד למשרד, לא היו איחודי משרדים ופיצולי משרדים. הדבר הזה הוא טבעי. חלק ממנו נובע משינויים אמיתיים שנדרשים כתוצאה מהתפתחות כזו או אחרת, וחלק, נאמר את האמת, ואני לא מתבייש לומר אותה גם מעל הדוכן, בגלל הסכמות פוליטיות שיש בין השותפות לממשלה, כאשר כל אחת מן הסיעות מייצגת ציבור מסוים ויש נושאים שקרובים יותר ללבו או פחות, ולכן גם מטבע הדברים לפעמים נדרשת איזו התאמה או נדרש איזה שינוי בדיכוטומיה הזו שבין משרדי הממשלה, שצריך לומר בכנות, ונדמה לי שגם אתם, חברי באופוזיציה, תסכימו אתי, היא הרבה פעמים מלאכותית לגמרי. אני חושב שכל מי שמכיר את העבודה של משרדי הממשלה יודע שאולי אחת הבעיות הכי גדולות היא העובדה שבאותו נושא עוסקים הרבה מאוד משרדים שונים, ונוצר מצב שבו כאשר אתה רוצה לבצע משהו, אתה נדרש לשיתוף פעולה רחב של כמה משרדים, של כמה גופים, של כמה אגפים, של כמה רשויות, וכן הלאה, למה ראש הממשלה צריך להתעסק בתקשורת, תסביר לי.  זה טבעו של עולם. תכף אני אענה גם על זה. ולכן נדמה לי שהניסיון הזה לטעון שהשינויים האלה הם פסולים והותרת המצב הקיים דווקא היא הנכונה, או שיש לדבר הזה איזו משמעות לגבי תפקוד הממשלה, לטעמי אלה טענות לא רציניות. עכשיו אני אומר לך, חבר הכנסת מרגלית, ואני אומר את הדברים בצורה ברורה וחדה, גם בעניין התקשורת, גם בעניינים אחרים. תראה,  חבר הכנסת גטאס, זו כבר לא האחריות שלי. היושב-ראש, טוען חבר הכנסת גטאס שלא שומעים אותי. לא שאני יודע, כך הוא טוען.  חבר הכנסת גטאס, אני יכול להגיד לך שעוד יהיו דיונים סוערים שגם נרים קצת את הקול. בינתיים זה עוד בשקט. מי אצלכם השר שאחראי להגברה, להגברה? אני אומר לך, חבר הכנסת מרגלית, כי אני חושב שאני חייב לך תשובה, כי שאלת שאלה שלפחות נשמעת ככזו שמעוררת איזו תהייה, אבל אני חושב שהיא לא מעוררת שום תהייה, ואני אומר לך מדוע. תראה, אנחנו אומנם נמצאים בבחירות בשיטה פרלמנטרית ובשיטה של מפלגות, ואנשים בסוף, כאן, כאשר הם מצביעים, איך אומרים? כפי שאמר מנחם בגין בשעתו, הם מצביעים מח"ל, הם לא מצביעים לראש המפלגה באופן אישי. אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שבכל אופן מפלגות מובלות על-ידי מנהיגים, ואי-אפשר להתעלם מהעובדה שיש בסוף אדם שנבחר כאן לראש הממשלה וקיבל אמון מאוד גדול מהציבור, ובמידה בלתי מבוטלת גם באופן אישי. ומה לעשות, כמו שלכל אחד מאתנו, מי בכנסת ומי בממשלה, יש אג'נדה, יש נושאים שקרובים ללבו, יש דברים שהוא מבקש לקדם באופן אישי, יש דברים שהוא עוסק בהם בעצמו ולא משאיר את הזירה לאחרים, והרי כך אנחנו עובדים פה, אף אחד מאתנו לא יכול להיות בכל המקומות, ומצד שני, לכל אחד מאתנו יש נושאים מסוימים שחשובים לו באופן מיוחד והוא מבקש לקדם אותם ולעסוק בהם באופן אישי. ואם זה מותר לנו, הייתי אומר לא רק מותר לנו, אני חושב שאפילו הציבור מצפה שכך נעשה, אני מניח שגם כאשר אתה מופיע בסניפי המפלגה ונותן דין-וחשבון לחברי המפלגה, כפי שצריך לעשות, על פעולותיך, הם מבקשים לדעת במה אתה מתמקד, באיזה נושאים אתה עוסק באופן אישי ומנסה לקדם אותם, באיזו ועדה אתה מוצא לנכון לשבת באופן אישי ולא רק לסמוך על עבודתם הטובה והחשובה של חבריך לסיעה, שכל אחד מהם נמצא בתחום שהוא עוסק בו. וכשם שזה נכון לגבינו, זה בטח ובטח נכון לגבי ראש הממשלה. כן, גם לראש הממשלה מותר לבוא ולומר: יש כמה נושאים שאני מבקש לעסוק בהם באופן אישי, לקדם אותם באופן אישי, לעמוד על כך שהדברים יתבצעו בדיוק לפי המדיניות שאני רוצה להכתיב, על-פי המנדט שאני קיבלתי מהציבור, כזה שהוביל את המפלגה הגדולה ביותר וקיבל את אמון הכנסת ונבחר לתפקיד ראש הממשלה. זה נראה לי מובן מאליו, זה נראה לי נכון, זה נראה לי צודק. התרגלנו, וגם זה לא סוד, שראשי ממשלה בדרך כלל בוחרים להם נושא ביטחוני לעסוק בו, נושא של מדיניות חוץ לעסוק בו, לפעמים נושא רגולטורי כזה או אחר. אז ראש הממשלה בחר גם הוא כמה נושאים שהוא עוסק בהם. יש בהם גם נושאים מדיניים, גם נושאים ביטחוניים, חבר הכנסת פרץ, וכן, גם נושא התקשורת. עכשיו אני אומר לך עוד דבר, חבר הכנסת מרגלית. לו היינו, או לו החליט ראש הממשלה לנהוג כך יש מאין, זאת הייתה זכותו, אבל אז היית יכול לשאול אותי: מה פתאום? מה קרה? אבל מה לעשות שבנושא הזה ראש הממשלה עסק גם בקדנציה הקודמת, דיבר עליו בצורה הגלויה והפתוחה ביותר במערכת הבחירות, התחייב לטפל בו באופן אישי ובאופן מעמיק. מה לעשות, קיבל גם רוב. קיבל גם תמיכה, והגיע למצב שבו יש בידיו, בזכות האמון שהציבור נתן בו, בזכות הרוב שהצביע בכנסת בעד הקמת הממשלה, יש לו מנדט ואפשרות לעשות דבר מדהים: לקיים את מה שהוא הבטיח, וזה בדיוק מה שהוא עושה. עכשיו, אתם יכולים לחלוק על המדיניות, זה לגיטימי לגמרי. אתם יכולים לטעון כל טענה בעולם, לא לא, אנחנו לא מדברים, אנחנו מדברים על הדרך. אבל לומר שלראש ממשלה אסור להוביל נושא, מה שמותר לכל חבר כנסת בבניין הזה, נדמה לי שזה לא רציני. זה לא רציני, חבר הכנסת מרגלית. פשוט לא רציני.  ואני מציע, כפי שהצעתי גם בשבוע שעבר, אני מציע לכולנו, בואו נתמקד בעיקר, בדברים המהותיים. תאמינו לי, יהיו לא מעט דברים מהותיים שהממשלה תעשה ויהיו לנו חילוקי דעות אמיתיים לגביהם. אנחנו רוצים לקבל תחושה שהתקשורת נשארת חופשית. זה עניין מהותי, זה לא עניין קוסמטי, והתחושה שלנו, באופן שבו הוא פועל, איננה שהתקשורת נשארת חופשית. תראה, חבר הכנסת מרגלית, אני לא יודע להתווכח עם תחושות, אני יודע להתווכח רק עם עובדות. מה זה תחושות, לפטר מנכ"ל בשיחת טלפון? אני יודע רק להתווכח עם עובדות, ואני אומר לך את מה שאנחנו אומרים, ואני אומר לך את מה שאנחנו אומרים כל הזמן.  את הזיכיון של ערוץ 10, אנחנו רוצים פלורליזם, ואין מספיק פלורליזם. אנחנו רוצים שוק פתוח, והשוק איננו פתוח. אנחנו רוצים מגוון דעות, ואין מגוון דעות מספיק.  יש מגוון דעה, הדעה של נתניהו.  לסתום פיות, אנחנו רוצים להעביר את זכות הבחירה לאזרח, לצרכן. אני אגיד לך עוד דבר שאנחנו רוצים: אנחנו חושבים, אנחנו חושבים שככל שנעבור יותר משיטה של זיכיונות לשיטה של רישיונות כך ייטב, כך נכון יותר, משום שתקשורת צריכה להיות פתוחה, היא לא צריכה להיות מוגבלת. אתם מגבילים אותה.  היא צריכה להיות כזאת, היא צריכה להיות כזאת שיש בה מגוון רחב ולא מגוון צר. וראש הממשלה, שהציב את הנושא הזה כנושא מרכזי, התחייב, וגם יקיים. הוא יעסוק בזה, והוא יוביל שינוי מהותי, שציבור עצום מצפה לו. תודה רבה. למה אתה מפקיר את אלקין? הלכתם יד ביד. למה אתה לא מגן על אלקין? איך אפשר לוותר על אלקין? חברי הכנסת, נא לשבת. שימו לב, שלא תיפול טעות, על מה אנחנו בדיוק מצביעים ואיך אנחנו מצביעים. אנחנו כרגע קיימנו דיון משולב בשלוש הודעות של הממשלה: הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר האוצר את סמכויות שר הבינוי שהוקנו לו בחוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך, כמעט אמרתי התש"ח, כן, 1960. ההודעה הזאת טעונה אישור מליאת הכנסת. הודעה שנייה היא הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של רשות מקרקעי ישראל ממשרד הבינוי למשרד האוצר. הודעה זו היא רק הודעה, ואינה טעונה אישור מליאת הכנסת בהצבעה. וההודעה השלישית היא הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, לחלק את משרד המודיעין למשרד המודיעין ולמשרד לנושאים אסטרטגיים. גם כאן נדרש אישור של המליאה בהצבעה. אנחנו יכולים לקיים הצבעה אחת על שני הסעיפים, אלא אם כן יש חברי כנסת שמתנגדים לקיום הצבעה אחת. לא נמצאו כאלה, לכן אנחנו נצביע על הודעה בהתאם לסעיף 31(ב) והודעה בהתאם לסעיף 31(ג) בהצבעה אחת. הוגשו לי כנדרש חתימות של חברי כנסת לקיום הצבעה שמית, מטעם האופוזיציה, ואנחנו אכן מקיימים הצבעה שמית. גברתי, אנחנו ערוכים. נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף, נגד טלב אבו עראר, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד מיכאל אורן, בעד דוד אזולאי, בעד ישראל אייכלר, בעד רוברט אילטוב, נגד אלי אלאלוף, בעד קארין אלהרר, נגד זאב אלקין, בעד דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד גלעד ארדן, בעד אורי אריאל, בעד זאב בנימין בגין, בעד זוהיר בהלול, נגד נאוה בוקר, בעד דוד ביטן, בעד מיכל בירן, נגד מירב בן ארי, בעד אלי בן-דהן, בעד נפתלי בנט, בעד יואב בן צור, בעד איל בן ראובן, נגד יחיאל חיליק בר, נגד איתן ברושי, נגד עמר בר-לב, נגד ענת ברקו, בעד יוסף ג'בארין, נגד באסל גטאס, נגד אילן גילאון, נגד שרון גל, נגד זהבה גלאון, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מסעוד גנאים, נגד משה גפני, בעד יעל גרמן, נגד אבי דיכטר, בעד דני דנון, בעד אריה מכלוף דרעי, בעד צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, נגד יצחק וקנין, בעד מכלוף מיקי זוהר, בעד חנין זועבי, נגד ג'מאל זחאלקה, נגד תמר זנדברג, נגד עבד אל חכים חאג' יחיא, נגד ציפי חוטובלי, בעד אורן אסף חזן, בעד דב חנין, נגד יואל חסון, נגד אחמד טיבי, נגד מנואל טרכטנברג, נגד מרדכי יוגב, בעד יוסי יונה, נגד שלי יחימוביץ, נגד חיים ילין, נגד משה יעלון, בעד איתן כבל, נגד אלי כהן, בעד יצחק כהן, בעד מאיר כהן, אינו נוכח משה כחלון, בעד חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, בעד עליזה לביא, נגד ציפי לבני, נגד אורלי לוי אבקסיס, נגד ז'קי לוי, בעד מיקי לוי, נגד יריב לוין, בעד אביגדור ליברמן, נגד יעקב ליצמן, בעד סופה לנדבר, נגד יאיר לפיד, נגד ינון מגל, בעד מנחם אליעזר מוזס, בעד ירון מזוז, בעד מרב מיכאלי, נגד אורי מקלב, בעד יעקב מרגי, אינו נוכח אראל מרגלית, נגד אברהם נגוסה, בעד משולם נהרי, בעד איילת נחמיאס ורבין, נגד בנימין נתניהו, בעד קסניה סבטלובה, נגד רויטל סויד, נגד ניסן סלומינסקי, בעד בצלאל סמוטריץ, בעד אוסאמה סעדי, נגד איימן עודה, נגד רחל עזריה, בעד דניאל עטר, נגד חמד עמאר, נגד רועי פולקמן, בעד שי פירון, נגד טלי פלוסקוב, בעד מאיר פרוש, בעד יעקב פרי, אינו נוכח עיסאווי פריג' נגד עמיר פרץ, נגד נורית קורן, בעד יואב קיש, בעד איוב קרא, בעד מירי רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, נגד מיקי רוזנטל, נגד יואל רזבוזוב, נגד יפעת שאשא ביטון, בעד יובל שטייניץ, בעד נחמן שי, נגד סילבן שלום, בעד עפר שלח, נגד איציק שמולי, נגד סתיו שפיר, נגד איילת שקד, בעד עאידה תומא סלימאן, נגד גברתי, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח יעקב מרגי, אינו נוכח יעקב פרי, אינו נוכח מירי רגב, אינה נוכחת חברי הכנסת, האם יש מישהי או מישהו באולם שלא קראו בשמו או בשמה במהלך ההצבעה? אין. ההצבעה הסתיימה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, הודעת הממשלה לכנסת בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה והודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה אושרו על-ידי מליאת הכנסת בתוצאה שלהלן: 58 בעד, 56 נגד. אנחנו עוברים לסעיף הבא, בעצם לשני הסעיפים הבאים, שהם תוספת לסדר-היום: הודעת הממשלה על צירוף שר נוסף לממשלה, לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ועל שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים, לפי סעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, מינוי השר גלעד ארדן לשר לביטחון הפנים במקום השר יריב לוין, ולשר לעניינים אסטרטגיים והסברה. המשרד לעניינים אסטרטגיים ייקרא: המשרד לעניינים אסטרטגיים והסברה. יציג את שתי ההודעות השר יריב לוין. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעת הממשלה. אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה כדלקמן: בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, לצרף את חבר הכנסת גלעד ארדן לממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר גלעד ארדן לשר לביטחון הפנים במקום השר יריב לוין, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לקבוע כי השר גלעד ארדן יכהן בתפקיד השר לנושאים אסטרטגיים והסברה, נוסף על תפקידו כשר לביטחון הפנים. בהתאם לסעיפים 15, 31(א) ו-31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטות הנ"ל. תודה. תודה לשר יריב לוין. כידוע לכל חברי הכנסת, אפשר לקיים דיון אישי בנושא הזה. מי שמעוניין להשתתף בדיון האישי יוכל לעשות את זה אם וכאשר יירשם אצל מזכירת הכנסת כאן בדקות הקרובות. בעוד כמה דקות אודיע על סגירת רשימת הדוברים. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יצחק הרצוג לפתוח את הדיון ולהיות ראשון הדוברים בדיון, ותכף אנחנו נזין את הרשימה לתוך המחשבים. עד שלוש דקות לרשות כל דובר. אדוני היושב-ראש, רק גמרנו פרק אחד בקרקס ואנחנו ממשיכים בפרק השני בקרקס והפרק השלישי בקרקס. עכשיו אנחנו מגיעים לשלב שבו עשו עם ידידנו גלעד ארדן עסקת חבילה יפה שבה לקחו את המשרד לאיומים אסטרטגיים ועניינים אסטרטגיים וחילקו אותו בין המילים "עניינים" ו"איומים" ו"אסט", וכך זה בערך ייראה. ואני אומר לידידי גלעד ארדן: תשמור על כבודך, כיוון שאין זה לכבודך ואין זה לכבודה של ממשלה ושל כנסת שאנחנו נמשיך לראות את הפארסה המגוחכת של קרקס נתניהו. אנחנו רואים מול עינינו מסחרה עלובה, שכל כולה דייסה שנתניהו בישל ואנחנו צריכים להרים עבורה יד. אני קורא לחברות וחברי הקואליציה: אם יש בכם טיפה של כבוד עצמי, אנא, עם כל הכבוד, תצביעו נגד, גם אם חברנו גלעד ארדן אמור להתמנות למשרד לביטחון פנים, שזה משרד מכובד, אבל כל שאר התפקידים, זאת בדיחה עלובה. העניין של ההסברה מזמן היה צריך להיות הן תחת משרד החוץ והן במשרדים שהוא קיים בהם כבר היום. להפוך אותו למשרד עצמאי, שאף אחד לא יודע למה הוא מכוון, הרי זו סתם שערורייה שכל מטרתה בזבוז כספים ותפקידים כדי שגלעד יהיה מרוצה. אז זה לא רציני וזה לא אמיתי, זה לא יתמודד עם הבעיות האינהרנטיות של תדמית ישראל בעמים, וודאי שזה לא יפתור את האתגרים העמוקים והמשמעותיים של ישראל בכל זירה וזירה. כדאי שנזכור, היום יש חרם על ישראל בכל פינות כדור-הארץ, חברות גדולות, קמפוסים, ארגונים בין-לאומיים, ארגוני זכויות שפועלים נגדנו בזירות השונות, בית-הדין הבין-לאומי הפלילי וכמובן התקשורת העולמית. אין לישראל אסטרטגיה אמיתית של הסברה והיא מופקרת לזירה. ועם כל הכבוד לשר לביטחון פנים, שצריך להקדיש את מרב מרצו לטיפול במשטרה שסובלת מבעיות קשות מאוד של תדמית ושל תפקוד, נותנים לו צ'ופר כדי שהוא ייראה חשוב ובעל משמעות. ואני אומר לך: ידידי גלעד, זה לא לכבודך ולא למעמדך. ואני קורא כאן לחברות וחברי הכנסת מן הקואליציה, שוב, לחשוב לפני שאתם מצביעים ולהבין שהציבור מסתכל עלינו ומבין שזאת בדיחה עלובה ומגוחכת. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל לעלות לדוכן על מנת להציג את טיעוניו בנושא המדובר. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אדוני היושב-ראש, שמת לב איך פתאום, אנחנו בכלל דנים, מתכוננים לדיון על חוק התקציב, ולפתע פתאום, אדוני יושב-ראש הקואליציה, שהוגשם חלומו ונהיה יושב-ראש הקואליציה, חלום הביעותים שלו. ואני אומר את זה לכם. בא חבר הכנסת גפני, ואתם יודעים, גלעד, אני באמת כל כך אוהב אותו אישית, אלה לא מילים מן הפה ולחוץ, אבל מה זה חיבוט הערבה הזה? מה זה חיבוט הערבה הזה עם הממשלה הזאת? מה זה חיבוט ערבה? חיבוט ערבה, אני מציע לך, רציתי לבקש ממנו שיסביר, לא כולנו עם גרסא דינקותא. איתן, זו ערבה בוכייה במקרה הזה. זאת ערבה בוכייה. לגמרי ערבה בוכייה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גפני, לאן נכנסת? לאיזו ממשלה? חבר הכנסת נהרי, בשביל מה? בשביל מה? פליק-פלאק עושים בסוף קדנציה, לא בהתחלה. הוא עוד צריך לעמוד בהתחייבויות שלו לכם. אדוני היושב-ראש, אני באמת אומר את זה. ומה יהיה? השר בני בגין יהיה שר או לא יהיה שר? זאת שאלה. למה זה חשוב לך? זה חשוב לי כי, תשמע, אני גר פה. נו, אז? חשוב לי לדעת מי הם שכני. פשוט מאוד אני רוצה לדעת באמת מי שכני. לא נאים השכנים בעיניך? אני רוצה לדעת אם אני אצליח לפגוש עכשיו בתדירות גבוהה יותר את השר לשעבר בני בגין או לא, ואתה יודע שאני אוהב אותך. סליחה, סליחה. אתה תמיד תוכל לפגוש בי בתדירות גבוהה. תמיד, בלי חיבוקים ונישוקים הפעם. אתה מבין למה אני אוהב אותך, בני? מצחיק במליאה, עצוב בבית. בסופו של עניין, אנחנו עומדים כאן, עוד לא התחלנו את הקדנציה. אתם שמים לב, אנחנו כבר כמה שבועות ועדיין אין ממשלה בישראל. אנחנו עוסקים כל הזמן רק בפירוטכניקה, בפירוק והרכבה. פירוק והרכבה. נתנו צעצוע לראש הממשלה, כמו לגו ששמו לו בבית, והוא מפרק ומרכיב, ופעם עובד על זה ופעם על השני ופעם מבטיח לשלישי. זה לגו. חבר הכנסת כבל, לגו, לגו. לגו. אין זכות יוצרים? אני מבקשת לתת לי את הקרדיט.  נכון, לי עוד יש ילדות. ואני אומר את זה לכם: מה הדבר הזה, למען השם? חבר הכנסת, השר יריב לוין, לי אישית כיף להגיד את זה, אבל באמת, התתחילו לעבוד? היגיע היום הזה? נא לסיים, אדוני. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. התתחילו לעבוד? אני באמת שמח היום מכניסתו של ידידי השר גלעד ארדן, אבל באמת, לבי לבי, כי היה לך הספק נהדר, חבר הכנסת, השר יריב לוין, בשבוע הזה שאתה שר נפתרו כל הבעיות, כמה עצרת, ואללה, אז אולי תמשיך בתפקיד. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת יואל חסון. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הנושא של הסברה במדינת ישראל, אולי קודם כול צריך להתחיל בארצות-הברית. יש לנו שגריר שקוראים לו רון דרמר, שמ-2013 לא ביקר בבית הלבן, לפי התרשימים של הבית הלבן עצמו שיצאו עכשיו לאינטרנט. ואני שואל את עצמי, חבר הכנסת צחי הנגבי, אני שואל את עצמי, איך יכול להיות שאתם משאירים בארצות-הברית שגריר שאין לו דריסת רגל בבית הלבן, שאין לו אמירה אחת בתוך כל המגוון הדמוקרטי של המפלגה הגדולה הזאת, ואתם בעצם מפקירים את הזירה והופכים את מדינת ישראל כאילו היא תומכת רק במפלגה אחת, שזאת המפלגה הרפובליקנית. אני מאוד מעריך את הקשרים של כבוד ראש הממשלה עם אנשים מסוימים שמאוד מעורבים במפלגה הרפובליקנית ובאופן שבו נבחרים שם קונגרסמנים ואנשי סנאט לתפקידים שלהם. לא רק זה, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת צחי הנגבי: האדם ששולט בעיתונות החינמונית במדינת ישראל הוא האדם המעורב ביותר בפוליטיקה האמריקנית למען המפלגה הדמוקרטית. עכשיו, מה עושים לנו? לוקחים את מדינת ישראל, צחי הנגבי, תקשיב לי טוב, תאמין לי, כדאי לך להקשיב, לוקחים את מדינת ישראל, לוקחים את שגריר ישראל בארצות-הברית, הופכים אותו לנציג של המפלגה הרפובליקנית עלי אדמות ולעוזרו האישי של ראש הממשלה, והופכים אותו לפרצוף של מדינת ישראל בוושינגטון. ואז, סנטורים יהודים וסנטורים בכלל שתומכים בישראל, גם מהמפלגה הדמוקרטית, עכשיו רואים בכך שראש הממשלה תפס צד, שגריר ישראל בארצות-הברית תפס צד, נכנסים לתוך מערכת הבחירות על הצד הרפובליקני, ואחרי זה רוצים שמדינת ישראל תקבל תמיכה משני צדי הבית, גם מהדמוקרטים וגם מהרפובליקנים, וזה לא קורה. אז עכשיו אני רוצה להגיד לך, יריב לוין, כבוד השר: לא משנה איזה שר הסברה תשימו, ולא משנה איזה משרדים תחלקו לשלושה וארבעה חלקים. אם ישראל לא תציב שגריר שיש לו דיבור גם עם הממשל, גם עם הבית הלבן, וגם עם המפלגה הדמוקרטית, כמו עם המפלגה הרפובליקנית, מדינת ישראל מבודדת את עצמה בארצות-הברית באופן מוחלט ויוצרת סכסוך עם הממשל באופן חסר תקדים. ולכן, את זה, תתחילו לשנות. תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. יעלה חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו, חבר הכנסת חיליק בר. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אי-אפשר לפספס את, נקרא לזה הדיונים המחויכים וקצת מגוחכים שמתקיימים גם כאן במליאה, מתקיימים גם בוועדה המסדרת, אין לנו עדיין ועדת כנסת, אתם יודעים, הכנסת לוקחת את הזמן שלה. כששואלים לפעמים למה האווירה היא כזאת מבודחת, כי האמת שכל הסיפור הזה, אני חושב שהוא יותר מצחיק מעצוב, הוא פשוט יותר מצחיק מעצוב. הרי לא ראינו ממשלה שהחברים שלה עצמה צוחקים על הסיטואציה, צוחקים בינם לבין עצמם. בסיעת הליכוד משחקים מין משחק חדש, מיהו השר, ועושים מין טבלה כזאת: תנחש מיהו שר האיומים, מיהו שר המודיעין, מיהו השר האסטרטגי, שר ההסברה. עכשיו אנחנו יודעים, אבל זה גם יכול להשתנות בשעות הקרובות. בכלל, השר המקשר לוין, אני חייב לומר לך, אני רואה אותך עם קלסר ירוק, ואני מכיר אותך, אתה מסודר לפעמים עד כדי אימה, אני בטוח שיש לך טבלה מפורטת ומסודרת, שגם אם אני אעיר אותך ב-03:00 אתה תדע מי שר לְמה, אני צודק, נכון? בלי טבלה. בלי טבלה. אבל אתה היחיד, אדוני. אתה היחיד. ובכלל, אני רוצה להציע לחברי חברי הכנסת להיעזר בשר המקשר, אני בטוח שהוא גם יסכים שזה יהיה בצורת סמ"ס או ווטסאפ, כשאתם רוצים להגיש שאילתות לשרים, תתייעצו אתו קודם, לפני שאתם מגישים שאילתה, כדי לדעת שאתם שואלים את השר הנכון. חבל, יש לנו מכסות, הרי אף אחד לא באמת יודע מיהו שר למה. אין מכסה לשאילתות. לחלק מהם יש. טוב, אתה לא רוצה להיכנס עכשיו לשיעור פרלמנטרי. בכל אופן, אני אומר, אדוני השר המקשר, כל העניין הזה אולי נחמד לנו בהוויה הפרלמנטרית, בהוויה שבין אופוזיציה לקואליציה, ואתה יודע מה, סביר להניח שרוב מה שאמרתי עכשיו, רוב הציבור לא הבין על מה אני מדבר בכלל. אבל אני אגיד לך מה הציבור כן צריך להבין, וזה מסר שצריך להגיד לו. אני מקווה מאוד שלציבור, אדוני השר, אין ציפיות מהממשלה הזאת, אין ציפיות, כי באמת לחשוב שהממשלה הזאת הולכת לחולל איזה שינוי משמעותי במשהו זה להיות במקרה הטוב נאיבי. הרי אפילו אתה, אדם בוודאי לא נאיבי, עמדת אך לפני שבוע ואמרת שאתה הולך להיות השר לביטחון פנים. הוא לא אמר. אל תגן עליו בבקשה, אני יודע מה אני אומר. הייתה לך אמירה שאתה אומר שבפוליטיקה הזמני הוא הכי קבוע. אמרת או לא אמרת, אדוני? לא. אתה רוצה שאני אגיד לך מה אמרתי? בבקשה. אמרתי שבפוליטיקה לפעמים החלומות הופכים לתוכניות ארוכות טווח. לפעמים, לא תמיד. ואני גם יכול להגיד לך, אדוני השר, שלפעמים חלומות מתגשמים, ולפעמים פחות. זה נכון. לכן אתם באופוזיציה. יפה, החלום שלך התגשם, שלנו, פחות. אבל אמרת שהכול זמני, ואנחנו יודעים שהכול זמני, ואני מציע לך גם לכיסא לא להתרגל יותר מדי. ולסיום, אדוני השר, מה שרציתי לומר זה באמת, וזאת האמת, ואתם יודעים את זה, כל מה שאתם תעסקו בו בחודשים, אולי בשנה וחצי הקרובה, זה קרבות מאסף. תילחמו על ההישרדות שלכם, תנסו לנצח כל הצבעה בקול אחד, בשניים, אבל לא יהיו פה רפורמות, לא יהיו פה שינויים, ולא תהיה פה תקווה לציבור הישראלי. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אחריו, עיסאווי פריג'. אחר כך, זהבה גלאון. בבקשה, חבר הכנסת בר. אדוני היושב-ראש, על גלעד ארדן, שהוא איש נחמד ויקר בהרבה מובנים, אבל עליו המשפט: נלחמת כמו אריה, נפלת כמו זבוב. ממש ככה. ואתם יודעים מה, אני, כשראיתי את גלעד ארדן עומד בנחישות ואומר: אני לממשלה הזאת לא מצטרף, חשבתי שיש גם מהות מאחורי הרעמה הזאת ובאמת נתגלה אריה, אומר: אני רוצה מהות, אני לא רוצה שר בכל מחיר. באמת, חברתי מירב, זה היה ראוי להערכה. וגלעד ארדן, בסך הכול, מההיצע הקיים במפלגה שלו, הוא אחד החבר'ה האיכותיים באמת. לא, חוץ מאילטוב, אילטוב הוא רמה מעל כולם. בליכוד אני אומר, לא בישראל ביתנו. הוא, אבל בכל זאת, אמרנו, לנו הייתה איזו תקווה, וכל כך התאמצנו, אפילו את תמר זנדברג ומיכל רוזין לא שכנענו שהרצוג לא רוצה להצטרף לממשלה, אבל אני אמרתי לליכוד: תשמעו, אל תבנו עלינו, אנחנו לא ניכנס לממשלה, תנו את תיק החוץ. במצב שמדינת ישראל נמצאת בו, שהיא הולכת ונעשית מבודדת יותר ויותר, שאין לנו יוזמה מדינית, אחרי שנים שלישראל לפחות הייתה יוזמה, טובה, רעה, הסכימו לה, לא הסכימו לה, אבל הייתה לנו יוזמה, משהו שניתן אפילו לפלסטינים, לסרב לו. ואנחנו באמת האמנו שהשר ארדן יתעקש, וגיבינו אותו על דבר אחד, להיות שר החוץ. ואת יודעת מה, אני לא הייתי רגוע עם הליכוד בשלטון, שארדן יהיה שר החוץ, אבל אם כבר, אני חושב שהשר ארדן היה יכול לעשות את התפקיד הזה יותר טוב מראש הממשלה נתניהו. גם כי אני חושב שראש הממשלה נתניהו עסוק בדברים אחרים, הוא בכלל ראש הממשלה, וגם כי ראש הממשלה נתניהו, אנחנו יודעים את זה, לא רוצה ולא יכול כנראה לשדרג את מעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית כי הוא משותק מדינית.  אני מקווה, השר ארדן, שלא נעלבת שאמרתי לך, אילטוב, השר ארדן, אני מקווה שלא נעלבת כשאמרתי בהתחלה שנלחמת כמו אריה אבל נפלת כמו זבוב, אמרתי את זה כמחמאה. אני חושב שהמלחמה הזאת שלך, שאפילו, האריה או הזבוב? אתה נלחמת כמו אריה, נפלת כמו זבוב.   ואנחנו תמכנו במלחמה הזאת לא כי אנחנו באופוזיציה, כי באמת ציפינו ממך לקבל את התפקיד הרם והנישא. אתה יודע מה, כמנהיג צעיר שגדל במפלגת העבודה, לראות מנהיג צעיר שצמח בשטח של הליכוד, והובלנו שנינו משמרות צעירות בערך באותן תקופות, מקבל את תיק החוץ של ישראל, זה היה אפילו, ואתה גם דיפלומט טוב, מה לעשות. הזחילה הזאת לממשלה בשביל עוד כמה מיליונים ותיק לביטחון פנים לא למעמדך, לא ראוי לממשלה הזאת. ראוי היה שהיית עומד על משמרתך ועל מעמדך. אולי אפילו היינו מגבים אותך מהאופוזיציה. מגיע לנו טוב יותר. תודה רבה לחבר הכנסת בר. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אחריו, חברת הכנסת גלאון, ואחריה, חברי הכנסת גילאון, תמר זנדברג וכו'. מרצ בתור. מה זה "וכו'"? כולם, מרצ, רשומים. תגיד מרצ. מה, קשה לך להגיד מרצ? חס וחלילה. הנה, התחילו שלוש הדקות. אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, תראה, למען האמת, כשאני קורא את ההצעה, ואכן ראש הממשלה קיבל את העברת הסמכויות, ההחלטה הנבונה ביותר זה שבועיים, והוא אומר את האמת: משרד ההסברה. למה, ברגע שאנחנו מסבירים משהו, אנחנו עומדים לעשות משהו לא בסדר, או עומדים לעשות כלום, צריכים דרך להסביר. יש לנו המון להסביר. צריך להסביר למה לא מקבלים את המשא-ומתן הפלסטיני, יש נושא להסברה. אז השר גלעד ארדן צריך לעשות את זה. צריך להסביר לעולם למה אנחנו מפרידים אוטובוסים. צריך, זה חומר להסברה, זה מחייב, זה משמעותי, יש נתח. צריך להסביר לעולם. יש הצבעת פיפ"א ב-29 בחודש: למה קבוצות מההתנחלויות משחקות בליגה? למה מקשים על שחקנים פלסטינים? צריך להסביר. כל המערך הזה מחייב הסברה. למה? כי יש קיפאון. אין מה לעשות, צריך להסביר את זה. זה החלטה נבונה. אבל אני שואל את עצמי גם שאלות אחרות. השר סילבן, אדוני היושב-ראש, נתמנה לשר האחראי למשא-ומתן עם הפלסטינים, במידה ש-, ואחראי לקשר עם הממשל של ארצות-הברית. השר המיועד גלעד ארדן צריך להסביר את מה שהשר סילבן שלום הולך לעשות. סגנית השר חוטובלי צריכה לתת תורה מסיני, והאדמה האלוקית, ולעשות את הסלט ההסברתי הזה, ולצאת החוצה. זה מאוד מעניין. דבר שני שהכי, גם, אתה שואל את עצמך: מאחר שהאסטרטגיה של ראש הממשלה היא במוקד העניינים, והולכת להיות אסטרטגיה מעניינת, אז אני צריך שר מיוחד לעניינים אסטרטגיים. טוב, מחר הטלפון האדום יצלצל. למי יצלצל? לשר המודיעין? לשר לנושאים אסטרטגיים? לשר הביטחון? למי יצלצל? הטלפון תפוס. באמת, למי יצלצל? אתם רבים כדי שתהיו במסיבות קוקטייל? מה, זה השדרוג שאתם רואים? לזה אתם קוראים שדרוג? אתם עושים מהבית הזה ומהממשלה, חצי הכוס שאני רואה, מסחרה אחת גדולה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. חן חן לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת זהבה גלאון, אחריה, תמר זנדברג, ואחריה  מיכל רוזין. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי, אצטרך להצביע נגד המינוי של ידידי, אני מקווה שאני לא עושה לך נזק בליכוד, גלעד ארדן, ואתה בכלל מתרכז בינון מגל, אני לא מבינה את ההעדפה הזאת. מה אני אעשה. אני מרוכז. יפה. סיעת מרצ תיאלץ להצביע נגד המינוי, גם אם, כמו שאתה יודע, יש לנו יחס חם כלפיך, אני חוזרת ומדגישה. בטח זה עושה לך עוד נזק בליכוד. חבל על הזמן. תגידי שאת צוחקת. אני צוחקת כמובן, את מי מעניין גלעד ארדן? אני מציינת את זה, או בחרתי לפתוח בזה, כי אנחנו לא מדברים על המינוי שלך באופן אישי, אומנם אנחנו אמורים להצביע על המינוי שלך. מה שאנחנו רואים כאן היום זאת פארסה בלתי מתקבלת על הדעת של ממשלה, אני לא יודעת, אני מנסה לחשוב, שעושה שפגאט, או עושה איזה ג'גלינג, על עצם קיומה בכלל. זאת אומרת, ממשלה בוחרת שרים, נותנת להם תפקידים, נותנת להם סמכויות. מה אנחנו רואים פה? קרקס. כבר אמרנו את זה בפעם הקודמת. שרים, אני מצטטת את חברת הכנסת תמר זנדברג, שרים לענייני חארטה ברטה, חלק מהם שרים לענייני חארטה, חלק מהם שרים לענייני ברטה. מה זה? איזה דבר דוחה בהתנהלות של ממשלה שרוצה שהציבור ייתן בה את אמונו, רוצה שהוא יחשוב שהמינויים הם לגופו של עניין, אני לא מדברת עכשיו לגופו של אדם, אבל לגופו של עניין, שהאנשים המתאימים הם בתפקידים המתאימים. ומה אנחנו רואים? שממציאים סמכויות ולוקחים סמכויות. על מה זה מעיד? איך הממשלה הזאת תתנהל? שמעתי את אחרית דבריו של חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג'. למי יצלצל הטלפון? מי הממונה? מי אחראי לאסטרטגיה, גלעד ארדן או יובל שטייניץ? אני לא יודעת, מי אחראי למה? איך אתם יודעים בכלל מי אחראי למה? אני מתבלבלת. אני קוראת את רשימת הסמכויות, אני רוצה לדעת למי לפנות. אדוני היושב-ראש, הראית פארסה שכזאת? לא, אבל הסברה זה ארדן, זה מדבר אל לבי. הסברה זה ארדן. הוא טוב בזה. לא שזה עזר לו אחר כך, אבל הוא טוב בזה. יש שרים טובים בממשלה הזאת. אני אומנם מתנגדת, אבל יש שרים טובים. אבל גררו אותם, השפילו אותם עד עפר, נתנו להם תפקידים שהם לא רוצים בהם, לא מינו אותם לפי הכישורים שלהם. האמת, אני מודה שמביך אותי לעמוד כאן על הדוכן ובכלל להתייחס לצירופו של שר נוסף. זה נופל על הראש של גלעד ארדן, אבל כל ההתנהלות הממשלתית הזאת, מה זה אומר על ראש הממשלה שרוצה להנהיג? מה זה אומר על ראש הממשלה שרוצה לשדר לציבור שהולכת להיות כאן ממשלה אחראית, יציבה, עם האנשים הנכונים בתפקידים הנכונים? יסלח לי השר שיושב כאן במליאה, אף מינוי הוא לא מינוי רציני. זאת אומרת, אני מייחסת חשיבות גדולה למינוי שלך, אבל כל מינוי כאן הוא על העוקם. אף מינוי לא באמת מביא בחשבון מה הכישורים של האנשים. אני, אם זה היה תלוי בי, הייתי נותנת לך מינוי אחר. תודה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג, אחריה, חברת הכנסת רוזין, ואחריה, חבר הכנסת אחמד טיבי, אחריו, דב חנין, קסניה סבטלובה. בבקשה, חברת הכנסת זנדברג. השר ארדן מחכה לשמוע את דברייך. אדוני היושב-ראש, תודה, אני חושבת שמספיק מחברי עד כה, ובטח עוד הרבה מחברי וחברותי לאופוזיציה, מעכשיו ידברו על נושא הפארסה של הממשלה הזאת ועל הפיצולים בין שר החארטה לשר הברטה כמו שאמרה כרגע זהבה גלאון. אני רוצה לפנות אליך, אדוני השר המיועד, היושב כרגע עדיין על ספסלי הכנסת, אבל למרות התנגדותנו העזה, יש לצפות שבעוד כמה שעות אתה תתפוס את מקומך בשולחן הממשלה כשר לביטחון פנים. יש נושא שהשיח הציבורי בו מאוד מאוד משתנה בשנים האחרונות, ועומד להיות תחת פיקודך הישיר, ואני מדברת על מדיניות קנאביס. אני רוצה לקרוא לך מכאן לעשות כבר בתחילת הכהונה שלך, המפכ"ל כבר אמר משהו. את הדבר הראשון, לעשות דבר טוב שיגרום גם לנו לפרק לרגע את ההתנגדות המוצדקת, והעקרונית, והמוסרית, יגרום גם לנו להרגיש שהכול טוב במדינה. לא לא. כמו שאתה יודע, אדוני השר המיועד, זה כבר מזמן לא נושא להתבדחות ולבדיחות דעת. מדובר בנושא מדיניות רציני שהולך ומשתנה לנגד עינינו בכל העולם וגם בישראל. אני לא אצטט את מפכ"ל המשטרה, שעומד לסיים את כהונתו תחת כהונתך העתידית, שכבר הבין והצטרף בזה ליושבי-ראש קודמים של הרשות למלחמה בסמים, ובכירים במשטרה לשעבר, שלאט-לאט, מה שנקרא, מה שרואים משם לא רואים מכאן. אני יודעת שגם אתה כיהנת כיושב-ראש "אל-סם", והחששות שלך, המוצדקים, משימוש לא מבוקר בקרב בני-נוער, מהתמכרויות לסמים וכדומה, הם כבדי משקל, ואסור שלא נראה אותם כל הזמן לנגד עינינו. אבל דווקא עבור השירות הטוב שנעשה לציבור בנושאים האלה, הגיע הזמן שנסתכל בעיניים למציאות בנושא הטיפשות שבהפללת עישון קנאביס בשעות הפנאי. כידוע לך, דווקא מתפקידך כיושב-ראש "אל-סם", יש סמים ממכרים ומסוכנים מקנאביס שהם חוקיים, אף אחד לא מתכוון להפליל בגינם. יש תרופות מרשם ממכרות מקנאביס. תרופות מרשם, שמחולקות על-ידי רופאים ברישיון במינונים הולכים וגוברים, הולכים ועולים, כי הגוף מפתח סבולת לחומרים האלה. ודווקא הקנאביס מצא את עצמו, שלא בצדק ושלא בטובתו, ברשימת העבירות הפליליות. אין איוולת גדולה מזו, בהפללת השימוש עצמו ומבחינת משאבי המדינה שמוּצאים, א. על מאמצי ההפללה המיותרים האלה, וב. על הפנייה המיותרת לחיפוש הפושעים במקומות שבהם הם לא נמצאים. תודה. לשמחתנו, הניסיון בעולם, משפט אחרון, לשמחתנו, הניסיון בעולם בשנתיים האחרונות הוא כמעט מדביק, הוא ממש סוגר את הפער של עשרות השנים בנושא הזה. תודה רבה. אפשר להסתכל, אפשר ללמוד ממדינות ארצות-הברית, מהמציאות המשתנה גם בישראל. יש המון המון מה ללמוד בנושא הזה. תודה. בלדה לקנאביס. כולנו נעשה את זה ביחד. וזה הופך להיות באחריותך הישירה. תודה רבה. אני מבקשת ממך, בשם ציבור גדול, קודם כול, לבוא עם ראש פתוח. תודה. תודה. ראש פתוח. תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין. אחריה, חברי הכנסת אחמד טיבי, דב חנין, קסניה סבטלובה וכו'. בבקשה. בראש פתוח. ראש פתוח לגמרי. כן, בבקשה. גם הראש של מיכל רוזין תכף. כל אחד עם הראש שלו. טוב, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. טוב, אני דווקא רוצה לעשות שירות לציבור שפונה אלי ושואל: על מה, מה קורה פה? מה ראש הממשלה עושה ומה זה בכלל כל המשרדים האלה עם השמות האלה? מה זה המשרד לעניינים אסטרטגיים? ומה זה המשרד לענייני מודיעין? אז אני רוצה לעזור. כי היה פה יריב לוין, הוא יצא, השר יריב לוין, וכנראה הציבור לא הצליח להבין אותו מספיק טוב. אז בשביל זה יש אופוזיציה, שנצליח להסביר לציבור בעצם מה עושה ראש הממשלה. אז המשרד לענייני מודיעין כולל, אולי בענייני מודיעין  את השב"כ, את המוסד. אה, לא, סליחה, זה תחת המשרד של ראש הממשלה. אולי את אמ"ן? לא, זה תחת צה"ל והמשרד לביטחון פנים. אז אולי את המרכז למחקר מדיני? לא, זה תחת משרד החוץ. אז מה נשאר בעצם? נשארה הוועדה לאנרגיה אטומית. אז למה שלא ייקרא השר, במקום השר לענייני מודיעין, השר לאנרגיה אטומית, אם זה הדבר היחיד שנשאר? לא, אבל יש שר לענייני אנרגיה. וזה השר לענייני מודיעין. עכשיו, יש גם שר לעניינים אסטרטגיים. אז קצת היסטוריה: ב-2006 אולמרט מחפש תפקיד לליברמן, שהיום יושב באופוזיציה, ומקים את המשרד לנושאים אסטרטגיים, לטיפול בסוגיית הגרעין האיראני. הוא בקשר רב-עוצמה בלשכת הקשר "נתיב". ב-2009 הממשלה ה-32 מקימה שוב את המשרד הזה ובראשו שמה, לא פחות ולא יותר, את שר הביטחון היום, משה בוגי יעלון. אבל ב-2014 מחליטה הממשלה לאחד את המשרדים ולקרוא אותם בשם: משרד המודיעין. אבל במאי 2015, הנה אנחנו מגיעים לעכשיו  מחליטה הממשלה לפרק את משרד המודיעין לשני משרדים בחזרה. וזה רק משרד המודיעין והמשרד לעניינים אסטרטגיים. מה לגבי מדיניות החוץ של מדינת ישראל? מי אחראי ליחסי החוץ של מדינת ישראל? האם זה ראש הממשלה? האם זו סגנית שר החוץ? האם זה שר ההסברה המיועד החדש? האם זה השר לסחר חוץ? כי יש גם מדיניות סחר חוץ במשרד הכלכלה. מי? האם באמת אתם מוכרים לציבור ולנו, חברי הכנסת, שיש פה איזה דיון מהותי, ענייני, תלוי הקשר, רלוונטי? לא. יש פה דיון שהוא תלוי איומים פוליטיים, צ'ופרים פוליטיים, ומעיד בשוּרה התחתונה על המנהיגות של נתניהו. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת רוזין. החזירה לנו 20 שניות. חבר הכנסת אחמד טיבי, איננו. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, מיקי לוי. איזו ממשלה. איזו ממשלה, איזו ממשלה. בלי שירה בציבור. זה בחוץ, אם אתם רוצים. דב חנין, בבקשה. ירדנה, כמה נרשמו? לא, הוא אמר שדיברו 12 ונרשמו 37. יש עוד 20, יש הרבה עוד. למה? אתה חייב להיות, מה לעשות. א. אני לא חייב להיות פה, אני רוצה להיות פה. סתם התעניינתי. מאה אחוז. יש רשימה ארוכה. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, אדוני השר המיועד, הדיון הזה איננו דיון אישי על השר המיועד גלעד ארדן, כי השר המיועד ארדן הוא הוכחה שגם במפלגה מאוד קלוקלת ומקולקלת יכולים להיות אנשים שהם אנשי עשייה, אמרתי לך שכדאי לך,  אנשים רציניים. מה לעשות, אני לא שותף להשקפותיו של השר ארדן. יש לנו הרבה מחלוקות בהרבה תחומים. אבל אני בהחלט מעריך את עבודתו, את פעילותו ואת המסירות הגדולה שמאפיינת אותו בכל תפקיד שהוא לוקח על עצמו. אבל מבחינתי, הדיון הזה איננו על המינוי של השר ארדן, אלא על שאלה אחרת. כי השר ארדן הולך למלא תפקיד שחייב להתמלא בשר במשרה מלאה, לפי הבנתי. השר לביטחון פנים זה תפקיד רציני, אחראי. ואני, אדוני השר, רוצה להטיל לפתחך שתי סוגיות שאני מכיר היטב ושהגיע הזמן שייעשה בהן שינוי. אני מתכוון ליחסה של משטרת ישראל לציבור הערבי ולמשבר האמון הקשה והעמוק שקיים בין האוכלוסייה הערבית בישראל לבין המשטרה, וליחסה של משטרת ישראל לציבור יוצאי אתיופיה ולמשבר האמון העמוק, הקשה, שקיים גם בין הציבור הזה לבין המשטרה. יש מכנה משותף בין שני המשברים האלה, והמכנה המשותף הוא בהתנהלות יותר מדי רווחת במשטרה, גם בדרגים בכירים אבל גם בדרגי שטח, שמבצעת באופן מעשי סוג של profiling של אנשים לפי המוצא שלהם, ההשתייכות הלאומית שלהם, צבע העור שלהם, ההשתייכות העדתית שלהם, והמצב הזה מייצר תחושה מאוד מאוד קשה. כשאני מדבר על תחושה קשה, אני מדבר על תחושה קשה שמבוססת פשוט על עובדות. זו איננה רק תחושה סובייקטיבית, אלא יש עובדות מאחורי התחושה הזו. אני מדבר על שורה ארוכה מאוד, ארוכה מדי, של מקרים שבהם אזרחים ערבים נפגעים מירי של שוטרים במצבים שונים. לעו��ת השורה הארוכה הזו של פגיעות באזרחים ערבים על-ידי שוטרים, אנחנו לא רואים שורה ארוכה של כתבי אישום, של העמדות לדין, של נחרצות וטיפול חד-משמעי ותקיף מצד צמרת המשטרה. אנחנו לאחרונה, אדוני השר המיועד, ראינו מחאה עצומה, חסרת תקדים, של ציבור יוצאי אתיופיה בישראל, גם כן בשל התנהלות משטרתית, שיטתית, פוגענית, ביחס לציבור הזה. בקדנציה הקודמת השתתפתי בכמה דיונים בוועדת הפנים של הכנסת. לצערי, לא היו בהם חברי כנסת רבים, אבל אנחנו שמענו בהם עדות אחרי עדות, דברים מעוררי כעס וזעזוע של התנהלות של משטרה כלפי יוצאי אתיופיה. אז הנה לך שתי משימות גדולות לתחילת עבודתך כשר: קח את התיקים של אלימות המשטרה כלפי אזרחים ערבים, קח את העדויות של יוצאי אתיופיה על אלימות והתנהלות משטרתית בעייתית כלפיהם, ועשה בתחום הזה שינוי גדול, כי השינוי הזה מאוד מאוד דחוף ומאוד מאוד הכרחי. תודה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אבל הוא הפסיד את התור שלו. אני לא מבין מה קורה פה. (אומר בערבית: הכול חיבורים.( אתה רוצה שאני לא אאפשר לו? זה לא פייר. זה לא הגון. עיסאווי, הוכנסת לרשימה השחורה. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. רבותי חברי הכנסת, אדוני השר לביטחון הפנים, ומורו ורבו שעומד לידו, הרגת אותו עכשיו. למי אתה מתכוון, "מורו ורבו"? אתה מספיק פיקח, עיסאווי. בחברה הערבית יש נושא אחד שהוא מאוד מציק אתה מוכן לסלק את ההפגנה הזאת, אדוני היושב-ראש? אני רוצה לדבר אל השר. אדוני, חבר הכנסת ליברמן, הדובר טוען שזה מפריע לו. מדברים עליו. תודה. הוא רוצה שיהיה לך תא הפרדה, כי כבר אין מקום, הכול, אבל הוא מהאופוזיציה, חבר הכנסת, לא, אני לא אדבר, אני אוסיף לאחמד טיבי את הזמן הנדרש. אני לא מכיר תקדים, אני משמש כסגן יושב-ראש, שבו יושב-ראש ישיבה פונה לחבר כנסת וזה לא שומע בקולו של היושב-ראש ואפילו מפנה לו את גבו. זה עוד לא קרה. אני יודע שיש נדיבות לב אצל חבר הכנסת וקנין, אבל יש גבול. אדוני ימשיך בנאום. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להפנות את דברי לשר המיועד לביטחון הפנים וההסברה והאיומים האסטרטגיים. אחד מהאיומים האסטרטגיים על החברה בישראל, אבל על החברה הערבית בישראל, הוא האלימות הפנימית והנשק שהתפשט בכל יישוב. רמת הפשיעה המכה בחברה שלנו מכה קשה, לעתים אנושה. שוק הנשק, חבר הכנסת ארדן, הוא שוק עם מחירון ידוע. אפילו תלמיד תיכון יכול להשיג אקדח או רימון-יד. בכמה יישובים היה שימוש בטילי "לאו", חבר הכנסת סעדי. היה שימוש, עיסאווי. היה שימוש בטיל "לאו" על משטרת נהריה, רבותי. נכון. גם בנתניה היה שימוש בטיל "לאו", גם בטייבה היה שימוש בטילי "לאו". עכשיו, איך זה שכל הזמן צצים טילי "לאו" והמשטרה לא ידעה על קיומם כאילו? תארו לעצמכם שטילי ה"לאו" האלה היו מיועדים לשינויים בעלי אופי ביטחוני ולא פלילי. מה היה קורה? הרי דקה הוא לא היה נשאר אצל בעליו או מחזיקו. לכן, מכובדי חבר הכנסת ארדן, הנהגת הציבור הערבי, ועדת המעקב, חברי הכנסת, הרשימה המשותפת קראו, קוראים, למשטרה לאסוף את הנשק הלא-חוקי הזה שמכה בנו. היום ישבתי עם שר השיכון. ישבנו, חבר הכנסת ג'בארין, חבר הכנסת סעדי, ודיברנו על ענייני שיכון, דיור. אבל גם גלשנו לנושאים אחרים שחשובים לכל אזרח. לכל שר. הנושא הזה כואב ביותר. כאשר אתה עושה סקר בקרב החברה הערבית, שואל אותם: מה הנושאים שמדאיגים אתכם? לדעתי, אחד משלושת הנושאים הוא אלימות פנימית ופשיעה. זה מדאיג את כל החברה. הראשון, הראשון. בחלק מהנושאים היום, בסקר של השבוע, זה השתנה. זה תלוי. אבל זה עדיין אחד משלושת הנושאים העיקריים. זכותה של כל אימא לצפות שהבן שלה ילך לבית-הספר ויחזור. וזה לא המצב. אומרים לי: חסרים תקנים. השר ארדן, השר לשעבר, השר לעתיד ארדן ניהל משא-ומתן עם ראש הממשלה והשיג תקציבים לתארים הנוספים שלו, גם לביטחון הפנים, גם לאיומים האסטרטגיים, גם להסברה. תודה. אני מקווה שהשגת תקציבים למלחמה בפשיעה ולאיסוף הנשק, ואתה תמצא בנו כתובת שדורשת ודוחקת בך לעשות את הדברים האלה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. תעלה חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה, חבר הכנסת יוסי יונה. שלוש דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני רוצה להשתמש בבמה זאת כדי לפנות לשר המיועד גלעד ארדן, חבר הכנסת גלעד ארדן, שעכשיו עומד להצטרף לממשלה ולשמש גם כשר לענייני הסברה. אז אומנם קיבלת תקציבים נוספים, קיבלת תפקידים נוספים. היה משא-ומתן לא קל, כפי שאנחנו מבינים, אבל במהלך המשא-ומתן הזה תיק החוץ בסופו של דבר לא ניתן לך. ואתה מסתפק עכשיו ברבע או אולי בחמישית, אני כבר לא יכולה לספור את כל אותם אנשים שיעסקו בהיבטים השונים של מדיניות החוץ של מדינת ישראל, אם ציפי חוטובלי ואם סילבן שלום וגם בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. אז אני רוצה לפנות אליך, גלעד ארדן, ואני רוצה לקרוא לך בכל זאת לשקול את החלטתך ולוותר על השררה הזאת, על המשרד הזה, המשרד המנופח הזה, המשרד שבעצם אין לו קיום בפני עצמו, כי הרי אין לנו קיום לתיק הסברה נפרד אם אין לנו מדיניות חוץ, אם אין לנו בן-אדם אחד שמנווט אותנו, את מדינת ישראל, וקובע מה תהיה מדיניות החוץ שלנו גם בנושא האיראני, גם בנושא הפלסטיני, גם בנושא של יוזמת השלום הערבית שעדיין נמצאת על השולחן. וחשוב להדגיש את הדברים האלה. כרגע היא עדיין נמצאת שם. ייתכן שבעוד זמן קצר אנחנו כבר לא נשמע עליה, בין שדברים ישתנו בשטח כאן, אצלנו, בינינו לבין שכנינו הפלסטינים, בין שהדברים ישתנו במסדרונות השלטון בערב-הסעודית, במצרים, בקטאר או במדינות נוספות שכרגע תומכות ביוזמת השלום הערבית. אני קוראת לך לעמוד במילותיך. אני קוראת לך להמשיך ברפורמה החשובה מאוד, וכמו שאמרת, לפרק את המונופול "בזק". הבטחת שתפרק את המונופול הזה במועדיך, אז אני קוראת לך עכשיו ומזכירה לך. כולנו נהיה שותפים לפעילות שלך. כולנו נתמוך בך וכולנו נלך ביחד בעניין החשוב הזה, לא לתת למונופולים המשך קיום במדינת ישראל. לא ניתן לפגוע פגיעה מתמשכת בתקשורת הישראלית, שהיא, כמובן, עוגן מאוד חשוב בדמוקרטיה הישראלית. תודה. תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. יעלה חבר הכנסת יוסי יונה, ולאחריו, חבר הכנסת מיקי לוי. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר גלנט והשר המיועד גלעד ארדן, אנחנו נוהגים להשתמש בביטוי, ביטוי נפוץ, שאומר: השלם גדול מסך מרכיביו. המשפט הזה אינו מתקיים בממשלה המתכוננת. אפשר להפוך את הביטוי ולומר: היחידים גדולים מהשלם. ואכן, בין השרים, השרים שמכהנים והשר המיועד גלעד ארדן, אני פונה אליך, אנחנו לא מכירים. אני מכיר אותך מהתקשורת, וההתרשמות שלי היא כמו ההתרשמות של רבים אחרים, שבאמת מדובר באדם בעל יכולות מוכחות, אדם שעמד לבצע רפורמה שרבים מאתנו סומכים את ידינו עליה. והנה, בפריש-מיש הזה שמתרחש למול עינינו המשתאות, במקום למנות אותך להמשיך ולהיות שר התקשורת, הנה אתה מיועד למשהו אחר. וחלה גם איזושהי פארסה עד שהגעת לתפקידך החדש. ואנחנו רואים איזשהו מהלך שיטתי מאוד מקומם. גם במקרה של משרד התקשורת, שבעקבות עזיבתך אותו בגלל אילוצים אובייקטיביים, הנה פוטר המנכ"ל והנה הלך לו יועץ התקשורת. והנה, היום בתחום אחר, דיויד גילה נוטש את תפקידו. ממשלה שחרתה על דגלה את התחרותיות, ראש ממשלה שנשא את הדגל של התחרותיות כאחד מהדגלים המרכזיים שלו שנים ארוכות, פוגע ברגל גסה בתחרותיות. ואני לא חסיד גדול של התחרותיות, אבל ניחא, אם התחרותיות טובה לדמוקרטיה, אם התחרות טובה לצרכן, אנחנו בעד. והנה, ראש הממשלה פוגע ברגל גסה בערכים שאתה מאמין בהם. אתה אכן מסבירן טוב. ויש כאלה שאומרים, היית גם הגשר שעליו פסע ראש הממשלה חזרה לתפקידו כראש ממשלה. עשית עבודה נהדרת. שאפו. עולה השאלה הטורדנית: כיצד אתה הולך להסביר את התהפוכות הללו במשרד התקשורת? כיצד תוכל להסביר? עזבו את העולם החיצוני. עזבו את העולם הגדול. כיצד תסביר לנו, לחבריך, בשביל זה נתנו לו את משרד ההסברה. סליחה, היושב-ראש? אמרתי, בשביל זה נתנו לו את משרד ההסברה. יפה. ואני לא מקנא בעבודה הקשה שהוא עומד לעשות, כן, איך להסביר את החורבן שנשאר אחריו במשרד התקשורת. אז הנה אתגר מאוד מאוד קשה. היה ותתמנה, ודאי שאנחנו נאחל לך הצלחה, השר המיועד, אבל אנחנו לא מקנאים בחיבוטי הנפש שיתלוו לך בתפקידך החדש. תודה. תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. יעלה חבר הכנסת מיקי לוי, מוותר. חבר הכנסת נחמן שי, ולאחריו, חברת הכנסת יעל גרמן. אדוני השר התורן חבר הכנסת גלנט והשר ארדן, או-טו-טו, אנחנו עדים היום לתחיית מתים. בכנסת מתחוללת היום תחיית מתים, שזה אירוע יהודי חשוב ביותר. ולמה כוונתי? לתחייתו של משרד ההסברה. משרד ההסברה קם ומת כבר שלוש פעמים בהיסטוריה של מדינת ישראל. בכל פעם ניסו להחיות אותו והדבר לא עלה, עד שבסוף ויתרו עליו. וזה קרה בפעם האחרונה אצל השר יולי אדלשטיין. הוא ויתר. השר ארדן, אני אתן לך את הספר שלי, אז אתה יכול להמשיך בשיחה עם חברת הכנסת גלאון. אני אתן לך את הספר, בספר אני מפרט את כל מה שאני אומר עכשיו, זה רק תמצית. תמשיכו, אני לא אקלקל. כשאני דיברתי היא התלוננה עלי. אבל אני אסביר לחברי הכנסת שלא קראו. תמיד יש איזה רצון לעסוק בהסברה. זה נראה כמו איזושהי תרופת קסם לבעיותיה האמיתיות של מדינת ישראל, בעיקר המדיניות. אני האחרון שיזלזל, השקעתי בזה הרבה שנים כדי לטפח את הנושא הזה, ויחד עם זאת אני יודע שהוא מוגבל מאוד, מסובך מאוד, והוא בשום פנים ואופן לא יכול לבוא במקום מדיניות. אין הסברה במקום מדיניות. מדיניות היא במקום אחד, הסברה יכולה לסייע, לעזור, לפעמים לחלץ את המדיניות מבוץ, אבל היא לא יכולה לבוא במקומה. אבל במקום שאין מדיניות רוצים להביא את ההסברה, כאילו ההסברה תשחק במקום המדיניות. וככה אנשים חכמים, באמת חכמים, שקדמו לשר ארדן בתפקיד הזה, נכנסו בציפיות גבוהות ויצאו שפופי ראש. הדבר לא עלה בידם. ולכן אני מציע לך, ידידי הטוב, וכבר קיבלת היום כל כך הרבה שבחים פה בכנסת, שתבחן היטב לאן הכניסו אותך, אם באמת להסברה או לדיפלומטיה הציבורית נותנים את המקום הנכון, את המשקל הנכון, או נותנים לה רק את הכבוד ואת המילים היפות שתמיד מתלוות, אבל בפועל הזירה הזאת לא אפשרית, אם באמת ניתנו הכלים, אם באמת ניתן התקציב, אם באמת ניתן המקום החשוב בעבודת הממשלה, אם באמת ראש הממשלה מצפה שהשר להסברה או לדיפלומטיה ציבורית יהיה האיש שייתן לו עצות איך לעשות את הדברים, או שפשוט נתנו איזה צ'ופר לשר ארדן כדי לקנות את לבו ברגע האחרון. אני רוצה לאחל לך, באמת לאחל לך, שכשתסיים את הקדנציה שלך לא יסגרו את המשרד מחדש, כפי שעשו בעבר, ואתה תאמר למחליפך או למחליף מחליפך: חביבי, תעזוב את זה, כי חבל על הזמן. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן, ולאחריה, חבר הכנסת עפר שלח. אם הוא לא יהיה נוכח באולם, חברת הכנסת מיכל בירן. אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני לא אוסיף למחמאות, מפני שנדמה לי שכבר, איך אומרים  כבר הזיקו לי מספיק. איך אומרים "הגששים"? הראש יעלה לך לדם. אז אני לא אוסיף למחמאות. אבל אני כן רוצה לעשות סדר, קצת, בלוחות הזמנים, כדי שקצת ניזכר, נדמה לי ששכחנו: ב-8 בדצמבר 2014 פוזרה הכנסת התשע-עשרה. ב-17 במרס 2015 היו הבחירות, וב-15 במאי, לכאורה, אני מדגישה, לכאורה, הושבעה ממשלת ישראל השלושים-וארבע. אז איך זה שהיום, 25 במאי 2015, עשרה ימים אחרי שהממשלה הושבעה, שוב אני מוסיפה: לכאורה, אנחנו עדיין עוסקים בהרכב הממשלה? הייתי רוצה לקבל חוות דעת משפטית, האם עצם העובדה שהיום אנחנו מתבקשים לאשר שרים, עצם העובדה שהרכבת הממשלה למעשה לא הושלמה, האם אין זה עומד בסתירה לחוק שדורש מינימום, או יותר נכון מקסימום של ימים עד להרכבת הממשלה? אבקש לקבל גם את התשובה על זו. אבל בואו נראה מה קורה. בינתיים ועדות הכנסת אינן עובדות כי אין ממשלה, מבקשים מחברי הכנסת, הקואליציה, כי האופוזיציה כמובן לא תעלה בדעתה, להצביע בעד חוקי-יסוד בהוראת שעה, את החינוך נתנו בידי מי שמייצגים פחות מ-20% מהבית, את הבריאות נתנו בידי סגן שר שאינו מוכן בכלל להיות שר. וחברי חבר הכנסת גלעד ארדן, השר לשעבר והשר לעתיד, אתה עומד לשבת בממשלה שעומדת לפרק, שהתחילה וממשיכה לפרק אבן על אבן את כל ההישגים של הממשלה שאתה ישבת בה רק לפני חצי שנה, אותם הישגים שאני יודעת שהיית בעדם: צמצום מספר השרים, ביטול שר בלי תיק, השוויון בנטל, הקריטריונים לקבלת זכאות לדיור, קריטריונים לקבלת ילדים למעונות-יום. רק היום, פחות משלושה ימים סגן שר הבריאות נמצא במשרדו, וכבר אחד הדברים הראשונים שהוא עשה זה שהוא גרם לכך שתתפטר אסתר דומיניסיני, מי שעמדה בראש רשות בתי-החולים הממשלתיים. אתה, גלעד ארדן, הוא זה שהרים את היד כאשר כולנו החלטנו, בהחלטת ממשלה, להקים את הרשות, והיום התחילו לפרק אותה. איך, איך תוכל לשבת בממשלה כזאת? אז לא מפני שאנחנו לא מעריכים אותך, דווקא מפני שאנחנו מעריכים אותך, אנחנו נצביע נגד. הממשלה הזאת לא צריכה להתקיים, הממשלה הזאת היא ממשלה רעה. הממשלה הזאת היא ממשלה שמפרקת כל דבר טוב שעשתה הממשלה הקודמת, והממשלה הזאת אינה מייצגת את הציבור. תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. יעלה חבר הכנסת עפר שלח, ולאחריו  חברת הכנסת מיכל בירן. אדוני היושב-ראש, תודה, זכית, גלעד ארדן. נדמה לי שמאז שהספידו פה חבר כנסת שטרם נפטר, לא נאמרו כל כך הרבה שבחים של אדם בפניו. הבעיה היא שהפער בין השבחים האלה שחולקים לך באופן אישי לסיטואציה שבתוכה אתה מוצא את עצמך והסיטואציה שהממשלה הזאת נמצאת בה, הוא פער בלתי נסבל, בערך כמו הפער בין המשרד לביטחון פנים, ואני מניח שאתה כבר חופף לגביו יחד עם מיקי לוי, שהוא בעל ידע נרחב בתחום הזה, לבין המשרד לעניינים אסטרטגיים והסברה. אגב, פה בהודעה נאמר: המשרד לעניינים אסטרטגיים ייקרא המשרד לעני��נים אסטרטגיים והסברה, ובאמת צריך שר מוכשר מאוד כדי למצוא את הקשר, בין השאר, אלא אם אתה מתכוון, גלעד, להשתמש בציוד לפיזור הפגנות הן לעניינים אסטרטגיים והן להסברה. אני חושב שבמצבה של ההסברה הישראלית יכול להיות שציוד לפיזור הפגנות זה בערך מה שהיא צריכה, שום דבר אחר לא עובד. הדרך המגוחכת שבה נפרסים פה משרדים ממשלתיים לחתיכות של פסטרמה ובה נלקחים שרים מוכשרים, ואתה איש מוכשר, מוכשרים יותר, מוכשרים פחות, אבל מחוברים להם דברים שאין ביניהם קשר. אני באמת מנסה להבין איך ייראה יומך. למיטב ידיעתי, המשרד לביטחון הפנים הוא משרד שדורש שבעה ימים בשבוע, שישה, אחרי השר דרעי, שאני לא אגרום פה משבר קואליציוני. שבעה ימים בשבוע, אגב, יש כמובן עניינים של פיקוח נפש במשרד לביטחון הפנים, גם בשבת. זה משרד שחסרים לו תקציבים, שחסרה לו יוקרה, שחסרה לו תוכנית אסטרטגית, שחסרים לו כל כך הרבה דברים, ואנחנו גם יודעים את מצב המשטרה ואת הפרשיות שנחשפו במשטרה במהלך השנה האחרונה. ובתוך כל הדברים האלה אתה אמור לעסוק בעניינים אסטרטגיים, שאנחנו לא יודעים מה זה, אבל אנחנו מניחים שזה דבר חשוב, כי אסטרטגיה זה דבר מאוד חשוב, ובהסברה, שזו אחת הבעיות הקשות של ישראל בעולם. אז איך נראה השבוע? איך? כשקמים בוקר, לאן הולכים? ואתה הרי לא היחיד בסיפור הזה, אתה הרי לא היחיד. בסופו של דבר, האיש שממנו אתה לוקח את המשרד לעניינים אסטרטגיים, וכשיבוא פה ידידי, חבר הכנסת אלקין, מעניין אם הוא ידע להגיד לי מהי כתובת המשרד לעניינים אסטרטגיים שהוא שימש בו מאז שהושבעה הממשלה, האיש שאתה לוקח את זה ממנו תובע עכשיו את ענייני ירושלים, שכנראה תוצא. היא כנראה כבר לא עניין אסטרטגי, ירושלים, ואולי גם לא עניין של הסברה, כי היא תוצא ותועבר לידיו. הסמטוחה הזאת איננה נותנת כבוד לאיש, איננה נותנת כבוד לממשלה, איננה נותנת כבוד לנו, ואני חוזר ומזכיר פה את מה שהזכירה יעל חברתי זה עתה, בתוך כל הזמן הזה הבית הזה איננו מתפקד. לבית הזה אין ועדות, לבית הזה אין סדר-יום. מחר או מחרתיים לבית הזה אין מה לעשות. הוא מעביר את הזמן כדי לפנות מקום לעוד זמן, אולי ימונה עוד שר. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת עפר שלח. תעלה חברת הכנסת מיכל בירן, ולאחריה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר המיועד גלעד ארדן, טוב, נראה שכבר אמרנו הכול ואנחנו בכל זאת נמשיך ונגיד את זה. גלעד, אין ספק פה ואין פה שאלה שאתה גם אחד האנשים הכי מוכשרים בכנסת, וגם יגידו עליך אנשים שלא מסכימים עם שום דבר בדעותיך שאתה גם אחד מההגונים ביותר, וזו שאלה בכלל לא אישית. אבל ההשבעה הנפרדת שלך לא יכולה שלא להזכיר לי את הפארסה שבה נתקלנו אך לפני, מתי זה היה, שבוע? ביום ההשבעה. אנחנו מדברים על הדחייה. יצא לי להיות בוועדה המסדרת. שוב, כבר הודיעו לכולם שמתקיימת השבעת ממשלה בישראל, ופתאום מבקשים דחייה. לראות את המשפחות, היו פה כל כך הרבה שרים שהושבעו לראשונה, היו פה כל כך הרבה משפחות מתרגשות, היו פה ילדים. אני לא רוצה לחשוב על איפה הייתה המשפחה שלך בזמן המשא-ומתן הזה, או אנשים אחרים, שרים אחרים שהושבעו בסוף, והמשפחה שלהם הייתה ב-stand by, הילדים הקטנים שלהם ישבו פה ובטח חיכו  כן תהיה השבעה, לא תהיה השבעה, אימא, אבא, רק המחשבה על כל המשפחות והילדים ממש גורמת לי צמרמורת. כשחושבים על נשיא המדינה שמגיע לכנסת ישראל ואז עושה סיבוב פרסה בגלל השבעה שמתאחרת, זה מביך, זאת פארסה. וזה לא פארסה, בזבוז הזמן הזה? זה, אין מה לעשות, הכלים הפרלמנטריים. להגיד לך שלא הייתי מעדיפה עכשיו להתעסק בענייני תוכן, לשבת באחת הוועדות ולדבר על פנסיה? הייתי מעדיפה, אבל עדיין אין ועדות. טוב, זה, ועדות. בהחלט, מי שלא מקים את הוועדות זה אתם, אוקיי? אנחנו היינו שמחים, ויושבת פה חבורה, שים לב, הספסלים שלנו מלאים. אנחנו נמצאים בוועדות, אנחנו נהיה בכל רגע. אבל מה זה רלוונטי למה שקורה פה עכשיו? אני רוצה לחזור לפארסה, אוקיי? אז אמרנו נשיא שעשה סיבוב פרסה, אמרנו משפחות שהמתינו, חברי כנסת שממציאים מחלות והולכים לאשפז את עצמם בבתי-חולים. כאילו, אם מישהו היה אומר שזה פרק של "פולישוק", היו אומרים לו שהתסריט מופרך מדי וזה לא אמין. המפלגה שלך עוד לא השלימה את הרשימה לוועדות, את מדברת על פארסה? ואללה, אנחנו עוד עובדים על זה, ינון. אנחנו ממש הכי רחוקים מפארסה שיש. עכשיו, מה תהיה התוצאה של זה? התוצאה תהיה, דבר ראשון, כולנו נהיה בעוצר יציאות, וכמו שאומרים בחוקי ניוטון שלמדנו בבית-הספר, בסופו של דבר לכל כוח יש גם כוח נגדי. עוצר יציאות שלכם זה אומר גם עוצר יציאות שלנו. אנחנו מקבלים את זה בשמחה ובהכנעה, כן, במאבק פרלמנטרי, בשביל לשרת כמיטב יכולתנו את הציבור בישראל. כשחושבים על ועדת הכספים, שבפעם הקודמת היו 11 מול שישה, ועכשיו הולכים להיות תשעה מול שמונה, אז כל מי שמכיר את הפרלמנט הולך להבין שכל יום הולך להיות קרב. ובזאת אני אחתור לסיום: ראש הממשלה פיזר את הכנסת הזאת, בדיוק כפי שהוא פיזר את קודמתה, במחשבה שהוא רוצה להגדיל את המשילות, שהוא רוצה לשפר את המצב. ושוב אנחנו עומדים בפתחה של ממשלה חדשה, של כנסת חדשה, ואני לא חושבת שיש אפילו אחד באולם, לא באופוזיציה ולא בקואליציה, שהוא מלא תקווה והתרגשות, רק חששות ומחשבות קשות ביותר. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. תעלה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. גלעד יקירי, אתה ראוי להיות שר, אתה ראוי להיות כל שר בממשלה הזאת, אתה פשוט הולך לכהן בממשלה הלא-נכונה. תודה רבה. קצר ולעניין. כן, זאת האמת. תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת זוהיר בהלול, ולאחריו, חבר הכנסת חיים ילין. איילת, ייתכן שאת תיכנסי לספר השיאים של גינס, אם זו הדרך, גם זו דרך, אתה יודע.  על הנאום הקצר ביותר. אדוני השר המיועד, מר ארדן, אני לא רוצה להחמיא לך מפאת העניין הזה שלא יתפרשו דברי כדברי עוד לקקן, שמא יגידו שגם הערבים מלקקים. אז אני נמנע מהקטע הזה ואני אכנס הישר לעניין. זה כבר עשוי לגרום לו נזק של ממש. כן, בוודאי, כי מחמאה ממני אולי זו קללה. כמה שאת צודקת, את לא יודעת. הוותיקים פה, כשרוצים לפגוע בי, בעיקר חברי הכנסת הערבים, הם מחמיאים לי על המתינות, על, אז נו, אתה מבין. לכן את דעתי עליך אמרתי לך מפה לאוזן באופן ישיר. ועכשיו לענייננו, גבירותי ורבותי. אם הממשלה הזו איננה רפובליקת בננות, אני לא מבין מהי רפובליקת בננות. ואני מזכיר לכם, חברי וחברותי, רפובליקת הבננות נשאבה מהרעיון של סופר אמריקני בשם או. הנרי, אדוני השר אריה מכלוף דרעי, ב-1904, והסיפור בעצם נוצר בשל העובדה שהון ושלטון כרוכים, והם נשאבו מהיצירה מלאת ההומור של האיש הזה, הסופר האמריקני, שדיבר על מדינה במרכז אמריקה, והוא לא נקב בשמה, וכינה אותה "רפובליקת בננות". ורפובליקת הבננות הזו בעצם אפשרה לכמה מהסוחרים האמריקנים הל�� קולוניאליסטים, לא אימפריאליסטים אלא סוציאליסטים, והכול בלשון סגי נהור, לרכוש כמעט 80% ממטעי הבננות של המדינה האקזוטית המקסימה והמהפנטת הזו, שווה-ערך לשני-שלישים מהיצוא של הונדורס. מה זה אומר? זה אומר בעצם שטובת מעטים הכריעה, או מכריעה, את טובת הכלל. מדוע אני מביא את הסיפור הזה, אם אין בכך אסוציאציה לממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו? זה כרוך וזה קשור, אדוני היושב-ראש, מכיוון שאיך אני לא יכול להישען על הסיפור הזה של רפובליקת בננות, ואיך אני יכול להתעלם מהעובדה שכמעט, אם פשוט להיות אסוציאטיבי, 80% מתקציב המדינה הולך לכמה וכמה מפלגות, שהמנעמים של הדמוקרטיה הישראלית והמשילות הישראלית מאפשרת להן להקים ממשלה קואליציונית, והן מעבירות כאוות נפשן את המיטב שבמיטב מהתקציב הזה, שאמור היה ללכת לטובת הכלל, אל המעטים? מי הם המעטים אם לא הבית היהודי ואם לא ש"ס, במטותא ממך, מר דרעי, אדוני הרב, אתה יודע כמה כבוד אני רוחש לך, אבל יופי של עבודה ביצעת, יופי של עבודה ביצע גם השר בנט, והם בעצם שללו מכלל האזרחים את האפשרות לחיות במדינה בעלת גוון סוציאליסטי או צדק חלוקתי, או אתם יכולים לבחור כל מילה שאולי מתאימה לפנתיאון, אבל לא מתאימה למדיניות הממשלה הזאת. אז אני מצר על כך, אבל בכל זאת אני פונה אליך, אדוני השר המיועד ארדן. זכור שאם אתה רוצה להיצרב, אם אתה רוצה שההיסטוריה תצרוב את תודעתה ואת ספריה ופסוקיה במעשיך, אז אנא, בדוק שלוש סוגיות: א. אני מפנה אותך לקרוא פרקים מאלפים מדוח ועדת אור. דוח ועדת אור מפנה אותך לצרכים המיוחדים והייחודיים של הציבור הערבי. אני כן מפנה אותך אולי להפוך את דעתו ופסיקתו של היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק של המוות המוזר והיריות בגבו של ח'יר א-דין חמדאן, ואולי גם למצוא את האשמים ביריות ב-13 אזרחים במהלך אוקטובר 2000. אם אתה רוצה שההיסטוריה תצרוב את שמך באותיות קידוש לבנה ואתה תיזכר בדברי הימים של מדינת ישראל כשר לביטחון הפנים ההוגן והצודק ביותר, אנא בדוק את הסוגיות הללו, שאם לא כן, גם אתה מצטרף כלאחר כבוד לרפובליקת הבננות של ביבי נתניהו. תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. ואחריו, חבר הכנסת רוברט אילטוב. כבוד היושב-ראש, אני מתנצל שוב, אבל סדר-היום, אני רוצה שאתם תקשיבו שנייה לסדר-היום: התחיל סדר-היום בהודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, כי השר זאב אלקין יכהן בתפקיד השר לנושאים אסטרטגיים נוסף על תפקידו כשר העלייה והקליטה. לאחר מכן קיבלנו: נמחק הסעיף הזה. ועכשיו, בפעם השלישית אנחנו מעדכנים את סדר-היום של הממשלה, סעיף 5: הודעת הממשלה על צירוף שר נוסף לממשלה, לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ושינוי בחלוקת התפקידים בין השרים, לפי סעיף 31(א). אנחנו חוזרים לסעיף 31(א) עכשיו בתצורה אחרת לגמרי. אז קודם כול אני רוצה לברך את השר ארדן, ואני מאחל לך באמת הצלחה. אבל אני חייב להגיד משהו: מאוד מציק לי עכשיו, שאלתי גם את חברי, איך יהיה הצילום של הממשלה החדשה. נורא מציק לי. אני לא מצליח להבין מה השתנה, ארדן, אני אומר לך עכשיו בכבוד רב, מהשבוע שעבר לשבוע הזה. הרי זה אותו תיק, אולי קיבלת עוד קצת מפה, קצת משם, יכולת לחסוך עכשיו לכולנו שעתיים של הכנסת, שפה כולם אומרים על מה אנחנו צריכים לדבר, ובעצם להיות שר בממשלה כמו שכולם רצו. אין לי מושג מה השתנה השבוע, אבל אני מאוד מקווה שאתה יודע א�� זה. אני באמת אומר לך, אני מאחל לך הצלחה. בסוף, אני חייב להגיד: אתם השרים, אתה, ארדן, וכל השרים פה, נותנים לראש הממשלה לנהל את הקרקס הזה. אני חייב להגיד לך את זה. אתם אלה שנותנים לו את היד לעשות את זה, אז הוא ימשיך לעשות את זה וימשיך לפרק משרדים בשביל לתת עוד תפקידים ועוד תפקידים. וכואב לי הלב, אני אומר לכם את זה, על בני בגין, הבן-אדם הצנוע הזה, אין לי מושג מה הולך להיות אתו. אז תעשו לי טובה, אם אתם רוצים באמת שיהיה דיון פורה, תחזרו אלינו באמת, לכל הכנסת ולעם ישראל, כשאתם מגובשים ויודעים לאן אתם רוצים להוביל, כי נראה לי שהאסטרטגיה וההסברה, כל דבר לחוד. וכמו שאמרתי היום, האסטרטגיה באה בהמוניה, בכל האוטובוסים. אין אסטרטגיה, אין הסברה, וכנראה גם לא יהיו. אתם צריכים להסביר היום לעם ישראל מה זאת הסאגה הזאת ולמה אנחנו נמצאים פה בלי לעבוד בוועדות, בלי לחוקק חוקים, בלי לעשות את מה שהציבור שלח אותנו לעשות. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, כבוד השרים בינתיים, ולמה בינתיים, תכף אני אסביר. השר זאב אלקין היה השר לעניינים אסטרטגיים בדיוק שבוע, השר יריב לוין היה השר לביטחון פנים בדיוק שבוע, השר בגין היה שר, שר לענייני, טוב, לא נגיד שום דבר, היה שר. עדיין שר. עדיין שר, אבל עתידו לא בטוח, פוליטית, כמובן. וגלעד ארדן, איחולי, שלושה במחיר אחד. איחולי. כבוד השר, אתה שר מוכשר מאוד, אני מכיר אותך מפעילותך, השר המיועד. השר המיועד, השר המיועד  קיבלתי את התיקון. אבל, אני חושב, אפשר אז להודיע שישראל ביתנו תומכת? אבל אני חושב שאתה עשית טעות כאשר החלטת להצטרף לממשלה הזאת, להיכנס לממשלה של מאיימים ומאוימים. מי שמאיים, מקבל תיק, מי שמאיים, מקבל תפקיד, מי שמאיים, מקבל ג'ובים, וכל השאר, מאוימים. מי שלא מאיים, מאוים כי לוקחים לו את התיק, ולוקחים תיק, ולוקחים תיק, ולוקחים ג'ובים. ואחר כך הם מתחילים לאיים, ואז זאת הממשלה. האחד אחרי השני, הגלגל מסתובב. אז יש מאוימים ומאיימים. איוב קרא, היה קצת חולה, קיבל תפקיד של סגן שר. אם היה חולה קצת יותר, היה מקבל שר. אבל יש לו עוד הזדמנות לתקן את זה, וסביר להניח שהוא יקבל שר. העיקר שיהיה בריא. העיקר שיהיה בריא. אין ספק, העיקר שיהיה בריא. הגברת חוטובלי, סגנית שרה. קיבלה תפקיד, נאמר לה שלא יהיה לה שר מעליה, אבל שמו לה מנכ"ל מעליה שידבר ישירות עם ראש הממשלה. מי צריך סגנית שר שהיא בכלל לא בכיוון של ראש הממשלה? הרי מי שיבין את האידיאולוגיה של גברת חוטובלי, יבין שהמקום שהיא הגיעה אליו הוא בכלל סטרטוספירה בשבילה. אבל היא אמרה שהיא תדברר שם את ראש ממשלה, מה זה תדברר את ראש הממשלה? מה, היא דוברת של ראש ממשלה בתפקיד של סגנית שר? תפקיד מאוד מעניין. כבוד היושב-ראש, צר לי להגיד, אבל לממשלה הזאת אין כיוון, אין מדיניות ואין תקווה. חברי לסיעה, חבר הכנסת שרון גל, אמר שאפשר להעביר את התסריט הזה ישר ל"ארץ נהדרת". הבעיה שאי-אפשר להעביר תסריט כי אין תסריט. הממשלה הזאת מתנהלת בצורה ספונטנית מאוד. ולכן, כבוד השר, אני רוצה ברמה האישית לאחל לך הצלחה, אולי בסוף היום, אבל אתה לא בממשלה הנכונה, כי יכול להיות שאתה תהיה אחד מאלה שיהיו במחיר אחד לשלושה. תודה. רגע, אקוניס ביציע אומר משהו, רוברט, שכחת, אלקין מכהן כשר לענייני ירושלים. תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה, אדוני. ואחריו, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אנחנו צופים, לצערי הרב, במחזה אבסורדי שתחילתו כאשר הושבעה הממשלה, ואפילו קודם לכן, כאשר הבאתם את הצעת תיקון חוק-יסוד, ביטול חוק-יסוד ותיקונו, כאשר עוד לא יבשה אפילו הדיו של חקיקתו. ואנחנו חוזים בסדרה, ואנחנו עכשיו בפרק השלישי, שמבקשים לצרף שר כאשר עוד לא עברו אפילו כמה ימים מאז הושבעה הממשלה. ואני שואל ותוהה: מה השתנה, אדוני היושב-ראש? השר המיועד, ארדן, מה השתנה מלפני שבוע, עשרה ימים, כאשר אותן הצעות, השר לביטחון פנים, השר לעניינים אסטרטגיים? אולי ההוספה של משרד ההסברה היא שהכריעה את הכף וחזרת לשולחן הממשלה? ואני אומר לך, כשר לענייני הסברה לא תוכל להסביר בפני העולם את המדיניות הקלוקלת של הממשלה הזו, שהיא חסרת כל אופק מדיני, אין לה שום פתרון באופק, אין לה שום חזון. אנחנו שומעים על הצהרות מצדו של ראש הממשלה, שר החוץ, עם שרת החוץ של האיחוד האירופי, והוא אומר וחוזר שהוא דבק בחזון של שתי מדינות. אבל באותו יום ממש, סגניתו, סגנית שר החוץ, בתדרוך של השגרירים, אומרת שארץ-ישראל, מהנהר לים, שייכת לנו, ואנחנו לא רק צודקים, אלא גם חכמים, והיא מסבירה את המדיניות הזאת. כיצד אפשר ליישב את שתי ההצהרות שלא דרות בכפיפה אחת? מובן שגם בעניינים אסטרטגיים, אין לממשלה הזאת שום אסטרטגיה. האסטרטגיה היחידה, אדוני השר המיועד, שאני מבקש ממך לעשות, זאת אסטרטגיה ושינוי מדיניות של המשרד למשטרה, מה שנקרא בעבר משרד המשטרה, המשרד לביטחון פנים, לשנות את המדיניות כלפי האזרחים הערבים, המיעוט הערבי בתוך מדינת ישראל, אשר עד היום התייחסתם אליו במשטרת ישראל כאל אויב, כאל גיס חמישי, והגיע הזמן לשנות מדיניות ולהסתכל עלינו כעל אזרחים שווים. חברי זוהיר בהלול הזכיר את הרוגי אוקטובר 2000, והפצע עדיין פתוח ומדמם. לא הוגש כתב-אישום אחד לרפואה. ואני אומר, אדוני היושב-ראש, שמאז ועד היום נהרגו מירי שוטרים יותר מ-50 אזרחים ערבים בלי שום כתב-אישום. אני מבקש מכבוד השר המיועד לטפל בעניין הזה, וגם בעניין איסוף הנשק, מה שאמר חברי ד"ר טיבי. זה עניין מאוד כואב, נושא מאוד חשוב לנו, האזרחים הערבים בתוך מדינת ישראל. אז אנחנו נוכל להתייחס ולראות, ואם באמת יהיה שינוי מדיניות, נוכל להתייחס ולהגיד את עמדתנו בעניין הזה. תודה. תודה לחבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. ואחריו, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא ששמעתי דברים בשבח השר הנכנס, אז אני רוצה לנצל את שלוש הדקות שיש לי כדי פשוט להדגיש כמה נושאים מאוד חשובים, בעיקר נושאים שמעסיקים את החברה הערבית, בתחום אחריותו של השר. אני מניח שהשר יישפט בעתיד גם על יכולתו לטפל בנושאים הללו. הנושא הראשון, והוא כבר הוזכר, הוא הנושא של האלימות הפנימית בתוך החברה הערבית. יש "פוודא סלאח" בערבית, פוודא זה כאוס וסלאח זה נשק, אנרכיה. אנרכיה.  נשק שמשתמשים בו כמעט באופן יומיומי ביישובים הערביים, ואני יכול להעיד, כתושב אום-אלפחם, שכמעט מדי יום אני שומע את הקולות של הנשק הזה, וההרגשה היא שהמשטרה לא עושה מה שצריך כדי לאסוף את הנשק וכדי לטפל במקרים הפליליים הללו. התחושה של הציבור הערבי היא שאם אותו נשק ואם אותו מעשה היה מכוון כלפי המדינה, או כלפי האזרחים היהודים, המשטרה הייתה מטפלת בנושא בתוך כמה שעות. לעומת זאת, הרבה מק��ים של אלימות פנימית, מקרים של רצח בתוך החברה הערבית, נשארים בלי שום פענוח והמשטרה פשוט לא לוקחת על עצמה את האחריות, לפי החוק, לחקור ולהעמיד את האחראים לדין. נושא שני, בתקופה האחרונה אנחנו עדים ליותר ויותר מקרים של התקפות על אזרחים ערבים או פגיעות באזרחים ערבים. רק לפני כשעה קראתי שאוהדי טבריה תקפו את קבוצת הנוער מראמה ששיחקה בטבריה, ופשוט זו רק דוגמה אחת מהתקופה האחרונה. אין ספק שהמשטרה כאן לא מטפלת במקרים הללו בחומרה הנדרשת. אני רואה תקיפה של אזרחים ערבים על בסיס לאומי כפשוט פעולת איבה לכל דבר ועניין, והמשטרה צריכה להתייחס אליה כך. נושא נוסף הוא אלימות השוטרים. גם זה הוזכר, הוזכר בהקשר של אלימות כלפי האוכלוסייה האתיופית, וגם, אני מדגיש את זה, כלפי האוכלוסייה הערבית. אלימות שוטרים, לפחות מקרים שהתוצאה הייתה קטלנית. אנחנו עוד זוכרים את המקרה של כפר-כנא, לפני כמה שבועות, ואנחנו גם מבינים שעד היום אין החלטה להעמיד לדין את השוטר שהיה מעורב במקרה ההריגה. ולכן, גם זה נושא חשוב שנמצא על סדר-יומה של האוכלוסייה הערבית, והמשטרה צריכה לקחת אחריות גם כאן. הנושא האחרון, כל ביטויי הגזענות, מגרשי הכדורגל הם רק דוגמה אחת, במקומות הציבוריים בכלל, באמצעי התקשורת, באתרים האלקטרוניים. כל אלה הם נושאים שהמשרד לביטחון פנים צריך לגלות אחריות ויוזמה ולטפל בהם, זה חלק מאחריותו. הרבה אתגרים בפניך, כבוד השר, ואני מקווה שתצליח לעמוד בהם, לפחות באתגרים שעליהם הצבעתי. תודה. תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו, חברת הכנסת מרב מיכאלי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, האש"ל שאנחנו מקבלים כאן, עבור הנוכחות היומית, כאילו, אני הפעם מוותר עליו, כמו כל פעם. למה? כי הבאתי את הלאבנה שלי מהבית, ואני מוותר עליו, ועדיף לתת אותו לאלפי העניים שיש, הילדים בישראל, ולא נבזה את עצמנו ככנסת. ולכן, הדיונים האלה, שאנחנו מבזבזים את הזמן עליהם עקב ההצעות העלובות של הממשלה, המחטפים, אתה לא חייב לדבר. אני חייב לדבר. כן. אכן, עדיף לתת את הכסף הזה לאלפי עניים. ולכן, העניינים האסטרטגיים שאנחנו מדברים עליהם, עניינים אסטרטגיים של שלום, לדבר על שלום צודק, לדבר על הריסת הבתים, ובאמת לדבר על מה שנקרא קנסות רבים, לבטל אותם, שנעשים שלא בצדק נגד מה שנקרא בנייה ללא היתר, שהיא מאולצת באוכלוסייה הערבית, התייחסות המשטרה בכלל לגבי האזרחים הערבים, לכן צריך להפסיק את הקרקס הזה לאלתר. אני שוב פונה לראש הממשלה, אכן, שאין ממשלה, לוותר, לפזר את הכנסת, כי אנחנו רוצים שוב לנהור לקלפיות בשביל לבחור, בשביל להיות בקלפיות במהרה. לכן אנחנו רוצים לפזר את הכנסת כדי לנהור, אכן לנהור, לקלפיות. תודה לחבר הכנסת אבו מערוף. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי, ואחריה, חברת הכנסת סתיו שפיר. תודה רבה, אדוני, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, מר ארדן היקר, השר המיועד, כבודו, קודם כול אני חייבת להגיד שאני לא יודעת איך מרגישות ומרגישים עובדות ועובדי המשרד לביטחון פנים, כשהם יקבלו אותו עכשיו. זאת אומרת, אני בטוחה שהם מאוד שמחות ושמחים לקבל אדם כישרוני ורב פעלים כמוך, אבל הדרך שבה אתה מגיע למשרד שלהם, איך להגיד, טעם של חמיצות ואי-נעימות קלה. בתור עובד ועובדת במשרד לביטחון פנים, אין לי תחושה שבא השר שאומר, זה הדבר שאני רוצה לעשות, זאת המשימה שאני רואה לנגד עיני, אלה האנשים שאני רו��ה עכשיו לבוא לעבוד אתם ובאמת להגשים את כל המטרות הרבות, החשובות, באמת, שאי-אפשר להפריז בחשיבותן, שעומדות בפני המשרד הזה. אז אני רוצה לאחל לך בהצלחה כי אני חושבת שזאת פתיחה לא פשוטה, ורוצה לאחל לך, לעובדות ועובדי המשרד, ולכם ביחד, כמובן, הצלחה גדולה במשימות, כמו שאמרתי, המאוד לא פשוטות שעומדות בפניכם. אני גם חושבת, לפני, כמה זמן זה היה? שלושה, ארבעה שבועות? כשראש הממשלה נתניהו הלך לנשיא ריבלין ואמר לו: עלה בידי להרכיב ממשלה. זה נראה כמו נצח, פשוט, מה שעברנו מאז, כן. מה, למה הוא התכוון? כי מה שברור הוא שהייתה לו קואליציה. אי-אפשר להתווכח ולא צריך לערער על כך. אבל ממשלה? איזו ממשלה בדיוק הייתה לאותו ראש ממשלה נתניהו כשהוא בא לנשיא ריבלין ואמר את הדברים? לא נעים לי להגיד, אבל על פניו נראה שראש הממשלה נתניהו לא אמר אמת כשזה מה שהוא אמר לנשיא ריבלין. מי היו השרים, שרי הליכוד, בממשלה הזאת בדיוק? אני כבר לא מדברת על זה שכנראה לקח הרבה זמן לראש הממשלה נתניהו לשבץ את השרים בדיוק למשרדים שהם הכי לא רוצים, כי בזה ממש אפשר למנות האחד אחרי השני. אני לא ארחיב כאן בדוגמאות כי אני לא רוצה להמשיך ולפגוע. אם יש מישהו או מישהי במשרדים שהגיעו אליהם השרים שלא יודעות שלא רצו אותם, אז עדיף להשאיר את זה ככה. אבל נדמה לי שמספיק מאתנו יודעות ויודעים שבאמת נתניהו הקפיד לשבץ את אנשי הליכוד שלו ונשות הליכוד שלו למשרדים שהם הכי פחות רצו בהם. גם שיטת עבודה, בהחלט, אבל מה בדיוק היה לו בראש כשהוא בא לנשיא ריבלין באותו יום רביעי בלילה ואמר, עלה בידי להרכיב ממשלה? אדוני היושב-ראש, אולי באמת, בהזדמנות, אתה יודע מה? בקצב הזה שבו אנחנו מכלות פה את ימינו ולילותינו, באמת, בביטול זמן לאומי יקר על משוגותיו של ראש הממשלה והרכבה אין-סופית של ממשלה שאמורה כבר הייתה להיות מורכבת מזמן, בקצב הזה אולי נכנס דיון שבו נבקש מראש הממשלה לחשוף בפנינו איזו ממשלה הייתה בראשו או באמת בידיו באותו יום רביעי בלילה, ומה עלה בגורלה, שכך התגלגל גורלה של ממשלה המתהווה, הולכת וממשיכה ומתהווה לנגד עינינו. אגב, עדיין יש סיכוי, אני מבינה, שנשביע הלילה את חבר הכנסת השר אלקין, אה, לא, הוא כבר שר. אנחנו רק נוסיף לו את ירושלים. בסדר גמור. ראו, מה ואיך תיראה בסוף הממשלה הזאת? רק לנתניהו פתרונים. כולנו נמשיך לשבת כאן ולאכול, למרבה הצער, את מה שהוא מאכיל אותנו בו, וזה לא תבשיל ראוי. תודה, אדוני. תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מקווה שגם אנחנו נעמוד בימים הקרובים באתגר הקטן לשבץ את חברי הכנסת לוועדות השונות ולראשי הוועדות.  איכשהו אני שומע שהצרות של חבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש הממשלה, אלה לא צרות ייחודיות. אני מאוד אשמח שסוף-סוף נתחיל לעבוד גם כאן, בכנסת.  לא, לא, אנחנו, באמת. כן. אני גם מאוד אשמח. היושב-ראש יכול להציב לוח, אה? היושב-ראש יכול, היושב-ראש יכול להציג לוח זמנים להקמת, כיוון שהפרוטוקול שותק בנושא, היושב-ראש יכול לפנות לראשי הסיעות ולהציג לוח זמנים. להקמת ועדות. לוח זמנים? אני מקווה שלא נגיע לשם.  יש מסורת ישראל סבא. אבל טוב, נראה. סתיו שפיר, בבקשה, גברתי. איננה. פתח את הנושא. כן. לא, אני בעד. אני מאוד בעד, כי גם לי חורה מאוד שהוועדות לא עובדות עדיין. חברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני. ואחריו, חבר הכנסת איתן ברושי, גם הוא נמצא כאן אתנו. כבוד יושב-ראש הכנסת, חברים וחברות, כבוד השר, כבוד השרים, גלעד ארדן, כבוד השר יואב גלנט, אני, כבוד השר ארדן, אין לי באמת שום דבר נגד היותך השר לביטחון פנים. אני אפילו חושב שהמשרד הזה צריך אותך. אני חושב שכל מה שנמצא מחת למשרד הזה זקוק מאוד לאבא, לאבא חזק, והמשימות שם הן קשות ומורכבות. אין ספק בעניין הזה. אבל אני מאוד מאוד נגד התהליך, שאני חושב שהוא איננו מכבד, לא אותך, לא את הממשלה, שבעצם מצליחה פה לייצר תהליך שהוא בעיני הפוך מהמושג שנקרא מנהיגות והובלה. מנהיגות והובלה הן גם תהליכים, ואני חושב שהתהליך פה הוא תהליך רע מאוד. אני חושב שאחת מהמשימות הלא-פשוטות שיהיו לך כשר הסברה היא להסביר את פארסת המינויים וחלוקת הנושאים שראש הממשלה פה הצליח לייצר לנו בימים האחרונים, שהיא מאוד מורכבת, מסובכת, ואני לא בטוח שהיא מתאימה באמת למה שצריך, למה שצריכה מדינת ישראל. אני מוכרח לומר שמהיכרותי את המושג אסטרטגיה ומה שנובע ממנו, מה שצריך להיות בו, אני קצת מתקשה לראות איך עושים את כל התפקידים האלה כאשר לפחות המשרד לביטחון פנים, אין לי ספק בכלל שהוא תפקיד אדיר ממדים. להוסיף עליו את האסטרטגיה ואת ההסברה, נראה לי שקשה לעשות את הדברים האלה בצורה רצינית ועמוקה. אני מאחל לך הרבה הצלחה בתפקיד, אבל אני אצביע נגד. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. אדוני היושב-ראש, כנסת, נראית משועממת, השאלה מה הקשר בין גודל הממשלה, הרכב הממשלה, לאתגרים שהיא צריכה להתמודד אתם. בכל ארגון נורמלי היה מאמץ להגדיר את היעדים ואת תוכנית העבודה ואת המגבלות שיש לכל גוף על מנת להציג. יושבים פה אנשים שבוודאי מכירים את השאלה: מה הגדרת המטרה? לאן רוצים להגיע? ונראה שהממשלה הזאת החליטה להיות טיסה לשום מקום. אני חושב שבמציאות שישנה, ראש הממשלה בוודאי שוקל את הדברים, גם אם הוא לא נמצא באולם, האם באמת הוא בנה כאן, במלאכת המרכבה הזאת, ממשלה שבהרכב שלה ובאיוש של התפקידים היא באמת מסוגלת להתמודד עם האתגרים של המדינה ושל האזרחים שמצפים מהבית הזה להובלה, לדוגמה ולניסיון להתמודד עם השאלות הגדולות והמרכזיות, לעתים הקשות, ואולי הקשות זה הרבה מאוד שנים שעומדות בפנינו. ראש הממשלה מיטיב לתאר את הקשיים, אבל נכשל בהרכבת הממשלה. לפי הערכתי, במציאות שאנחנו נמצאים בה כרגע, זאת לא ממשלה שיכולה להתמודד עם השאלות המרכזיות. לכן, לפי דעתי, הבעיה היא לא אם ימנו עוד שר לשום דבר, אלא אם לראש הממשלה יהיה אומץ להחליט לבחון מחדש את ההרכב. התוצאה של מה שאנחנו רואים היא לא הבעיה של התמונה מבית הנשיא, אלא שאלת יכולת ההתמודדות עם הנושאים המרכזיים שעומדים לפנינו. כאזרח המדינה, אני בטוח, כמו רבים שצופים בנו עכשיו, וגם היושבים כאן, באולם, נדמה לי שיש סימן שאלה גדול על היכולת של הממשלה בהנהגת נתניהו, הממשלה הזאת, להתמודד ולפתור את הבעיות. מנהיגות צריכה להפוך את סימני השאלה לסימני קריאה. סימן שאלה שמותחים אותו הוא סימן קריאה. נדמה לי שהיום נשארנו עם סימני שאלה, ואני מצפה מהמנהיגות שתהפוך אותם לסימני קריאה. יש כאן קריאה לכיוון אחר. תודה. תודה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת טרכטנברג, איננו. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני. איציק. מה? קראתי לך, אדוני. אם אתה מעוניין להשתתף בדיון. מצטער, לא שמעתי. אני מוותר. מוותר. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, מדובר בהעברת המשרד לעניינים אסטרטגיים. ואני שואל: למה צריך בכלל משרד לעניינים אסטרטגיים? הלוא יש לנו משרד הביטחון ויש לנו משרד החוץ. ואולי באמת החטא הקדמון שלנו הוא שבמדינת ישראל אף אחד לא מסתכל שלושה צעדים קדימה והכול אצלנו טקטיקה. אבל משרד לעניינים אסטרטגיים של מה? זה שוב, או ביטחון או מדיניות חוץ. יכול להיות גם נושאים כלכליים, אבל אז יש לנו משרד הכלכלה. ולכן, אני בכלל, עוד לפני השאלה האם להעביר את המשרד לעניינים אסטרטגיים לשר כזה או לשר אחר, אני ממש לא מבין למה במדינה שאמורה להיות מדינה מתוקנת, מדינה מערבית, צריך משרד לעניינים אסטרטגיים. בכל אחד ממשרדי הממשלה יש נושאים טקטיים שוטפים, יש נושאים אסטרטגיים שהם לטווח הבינוני ולטווח הרחוק, וכל משרד צריך לעסוק בענייניו בנושאים גם לטווח הרחוק. זה שאצלנו כל שנתיים עושים בחירות, במקרה הטוב, אולי הפעם זה יהיה אפילו יותר קצר, זאת לא סיבה שבאמת נושאים שמסתכלים בהם שנתיים-שלוש קדימה, על עתיד הציונות בכלל, על עתידה של מדינת ישראל, בשביל זה יהיה משרד מיוחד. ולכן, אני בכלל מתנגד לכך שיהיה משרד כזה לעניינים אסטרטגיים, ולא צריך להעביר אותו משר כזה ושר אחר. אני במקום השר המיועד גלעד ארדן הייתי מוותר על המשרד הזה. שיעסקו באסטרטגיה כל אחד מהמשרדים האחרים בתחומו שלו. לא צריך משרד לעניינים אסטרטגיים. תודה רבה.  תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת רוזנטל, איננו. חבר הכנסת שרון גל, בבקשה, אדוני. אחריו, יסכם את הדיון מטעם הממשלה השר יריב לוין, ונצביע. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השר המיועד גלעד ארדן, אנחנו גם לא נתמוך במינוי שלך, למרבה הצער, לא כי אתה לא ראוי, כפי שנאמר כאן כבר על-ידי רבים, אלא כי אתה מצטרף לממשלה שהיא לא ממשלה ימנית ולא ממשלה לאומית. מה? היא לא ממשלה לאומית וימנית, כי זו ממשלה שמקפיאה את הבנייה בירושלים, היא לא ממשלה לאומית וימנית, כי היא ממשיכה להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון, היא לא ממשלה לאומית וימנית, כי היא מחקה, כאילו לא היה, את חוק הלאום, שהוא חוק חשוב מאין כמוהו, היא לא ממשלה לאומית וימנית, כי היא ממשלה שמחקה את השוויון בנטל, והיא לא ממשלה לאומית וימנית, כי היא ממשלה שלא התחייבה לתמוך בחוק צודק מאין כמוהו, בטח בעת הזאת, חוק עונש מוות למחבלים. אתה תצטרך, אדוני השר המיועד, לעבוד קשה מאוד בהסברה, בניגוד למה שאמרו כאן רבים מהאופוזיציה משמאל, כי השמאל הפך את השמצת ישראל לאמנות. אני מזמין אתכם לקרוא את דברי הבלע והרשע שנכתבו בפייסבוק בידי חברת הכנסת זהבה גלאון, שמשמיצה באופן בוטה, באופן מכוער את צה"ל וחייליו,  על השמעת, תגיד לי, מה הקשר, מה הקשר, , הלוא אופוזיציה, דעה פוליטית של חייל במדים.  אני אומר לכם, חברי מרצ: תתביישו לכם על השפל המוסרי והערכי שירדתם אליו. כמה זה נמוך, בבחירות האחרונות. כמה זה מכוער,  לפגוע באופן כזה בצה"ל, להשמיץ את צה"ל באופן כזה. כל שבוע תגיד את זה? כל יום? וגם, גלעד ארדן, תהיה לך הרבה מאוד עבודה בהסברה כל עוד יושבים כאן נציגים של הרשימה הערבית המאוחדת שעולים לבמה הזאת, משותפת, משותפת. משותפת או מאוחדת, מה שאתה רוצה. שעולים לבמה כאן בזה אחר זה ומשמיצים את ישראל באומרם שמדובר במדינה גזענית, מנגנים על העניין של חירן, כאילו שבאמת מדובר ביישוב רק ליהודים, וחוזרים אחד-אחד על השקר הזה. עושים את זה כי אתם מסיתים סדרתיים, כי אתם שונאים, אבל לא יעזור לכם שום דבר, לא יעזור לכם שום דבר. האמת צריכה להיאמר כאן: חירן יהיה יישוב לכולם, ומה שהורסים זה יישוב לא חוקי, כפר בלתי חוקי, בלי תשתיות ובלי אמצעים. תודה, אדוני. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. תהיה לך עבודה קשה להסביר לעולם הרבה מאוד דברים, כי חברי הכנסת האלה לא עוסקים בתשתיות אזרחיות, אלא בתמיכה בתשתיות טרור, בזה אתם עובדים. אם הייתם משקיעים קצת יותר אנרגיה בתשתיות אזרחיות, לא היו כפרים לא-מוכרים וכן היו תוכניות מתאר. נא לסיים. ואתה תצטרך להסביר, אם תהיה בנייה בירושלים ובגושי ההתיישבות, למה יש לנו זכות היסטורית על הארץ הזאת. כי באירופה, אדוני השר המיועד, אני רוצה לספר לך, בגלל השמאל הקיצוני כבר מחקו את יהודה ושומרון ממפת הארץ. תודה, אדוני. בכל מקרה, אני מאחל לך הצלחה במשימה הלא-קלה הזאת. תודה. תודה לחבר הכנסת שרון גל. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין לסכם את הדיון, ואז נעבור להצבעה. הרצחת וגם ירשת? גם נותנים לך, מה עוד יש לך לחדש לנו, השר לוין? מה יש לך עוד לחדש לנו? חכה ותראה. תפתיע אותנו. תודיע לנו על צמצום הסמכויות שלך. טוב, אדוני היושב-ראש,  כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, במענה לבקשתו של חבר כנסת חסון, שאני כבר הרבה שנים מקפיד על היענות לבקשותיו, אז לא אסטה מכך הפעם, אני אכן נמצא כאן כדי לשכנע אתכם לצמצם בסמכויותי באופן דרסטי, וכך אני עושה, כפי שביקשת. ואני מבקש ממך לתמוך בהעברת המשרד לביטחון פנים לחברי השר המיועד גלעד ארדן. ועכשיו, משאני מילאתי את חלקי, תורך למלא את חלקך, חבר הכנסת חסון. נעשה התייעצות סיעתית, ברשותך. אפשר להתייעץ התייעצות סיעתית. אני, נביל מנסור. עכשיו, אני אומר לך, חבר הכנסת בהלול, אם הזכרת את נביל מנסור, למי שצופה בנו ולא מכיר, מהחלוצים הגדולים של תקופת ילדותי, בשנות ה-70, ששיחק ב"הפועל עכו", ואתה שידרת אותו. שמע, גם לנביל מנסור, אני חושב, היה קשה להבקיע,  אפשר, אפשר להוסיף גם משרד כזה. חבר הכנסת שלח, תהיה לנו בטח פעם הזדמנות לדון פה בענייני ספורט בכלל, אז יהיה כאן דיון מעניין, אני בטוח. אבל אני יכול לומר שגם,  נביל מנסור, שאם אשתמש בלשונך, חבר הכנסת בהלול, היה וירטואוז לא קטן, נדמה לי שהיה מתקשה לשחק עם שני כדורים ולהבקיע לשני שערים בו-זמנית.  וזהו, ומהבחינה הזאת אני לפחות יכול לומר שכפי שאמרתי, אני יכול לומר שכפי שאני לפחות באופן אישי אמרתי כאשר קיבלתי על עצמי להחזיק כפיקדון זמני במשרד לביטחון הפנים, אני חושב שנכון ששר יהיה אמון על משרד ויקדיש לו את כל זמנו, תסכם, תכף אני אסכם, אל תדאג, חבר הכנסת פריג', אל תדאג.  אני אסכם, תאמין לי, אפילו סיכום רציני, אם רק תרשה לי. ולכן אני חושב שלפחות במובן הזה, אם חבר הכנסת חסון ביקש לצמצם בסמכויותי, אז אני חושב שהצמצום הזה במקום, לכן אני גם אצביע בעדו, כי אני חושב שנכון להחזיק במשרד אחד ולעבוד בצורה מסודרת במקום אחד, וכך יהיה. עכשיו אני אומר לך את האמת, חבר הכנסת פריג', היו לי ימים קצרים, אבל מאוד מעניינים. אני מוכרח באמת לומר לכם, והפעם אני אומר את זה ברצינות גמורה, שהמשרד לביטחון פנים הוא משרד עוצמתי, משרד שלטעמי לא קיבל את המעמד שמגיע לו. אני חושב שבהרבה מאוד מובנים העובדה שחברי גלעד ארדן, מספר שתיים במפלגת השלטון, מקבל על עצמו את התיק הזה התיק הזה אולי מקנה לו סוף-סוף את המעמד והבכירות שמגיע לו לקבל. אני יכול לומר, מה עם אלקין? אני גם על זה אענה לך. חכה בסבלנות, חבר הכנסת פרץ, רגע. אחד שואל, אני עונה לו, השני מפריע לו בתשובה. איזה מין דבר זה? סבלנות, יש זמן. חבר הכנסת פרץ, אתה כל כך הרבה שנים פה, אתה עוד לא יודע שיש זמן? לאט-לאט. ואני אומר לך, חבר הכנסת פריג', ברצינות, אתה יודע, יש כשלים כמו בכל מקום. אבל באמת, אני פגשתי מערכת, גם המשרד עצמו על מערכותיו, גם המשטרה, שירות בתי-הסוהר, מערך הכבאות וההצלה, באמת אפשר להיות גאים בהם. אנשים רציניים, עושים באומץ לב עבודה מאוד מאוד מורכבת. צריך גם לומר בגילוי לב, אלף הצלחות כמעט, ומה לגבי הנשק? רגע, רגע, דקה. אבל תן לי, תאמין לי, אני יודע לאן אתה חותר ואני לא אברח מזה. הרבה פעמים זה גם עניין קצת אכזרי. אלף הצלחות לא מקבלות ביטוי כמו תקלה אחת קטנה, ואני בהחלט רוצה לומר לכם באחריות מלאה, אין לי ספק שחברי גלעד ארדן ישדרג את המערכים האלה, יעשה שם דברים גדולים וחשובים, אבל בהחלט, מגיעה להם מילה טובה, ואני אומר את זה מכל הלב ובאמונה שלמה. עכשיו אני אומר לך, חבר הכנסת פריג', אין ספק, ואני יכול לומר לך שכך גם אמרתי לראש הממשלה, שלו אני הייתי נשאר בסופו של דבר במשרד הזה, אחד הנושאים המרכזיים שהייתי עוסק בהם הוא סוגיית הביטחון האישי ביישובים הערביים בישראל. אני יכול לספר לך יותר מזה, אני קיימתי ביקור במועצה המקומית עילוט, ואני ראיתי שם, אני מניח שאתה היית שם אצל ראש המועצה וראית את החורים של הכדורים שם בלשכה, אחרי יריות שנורו מתת-מקלע מהכיכר שמתחת לבניין המועצה. אני אומר לך שהדבר הזה הוא לא רק עניין אזרחי ממדרגה ראשונה. הוא בעיני בעיה של כלל החברה הישראלית ולא רק של ציבור מסוים. אין שום ספק שצריך להשקיע השקעה מסיבית בשיפור ההיערכות של המשטרה לשיפור הביטחון האישי ביישובים השונים במגזר הערבי, החל מפתיחה של תחנות משטרה נוספות וכלה במבצעים לאיסוף הנשק הבלתי-חוקי וכן הלאה. אני יכול לומר לך שלפחות על-פי מה שאני יודע זה אחד הנושאים שחברי השר ארדן עמד עליהם וביקש לקבל את הכלים ואת האמצעים הדרושים כדי להוביל אותם. אין לי ספק, חבר הכנסת פריג' חבר הכנסת פריג', שאלת, אני עונה לך, אין לי, הוא לא שואל. הוא לא שואל. כולי אוזן. אין לי ספק, חבר הכנסת פריג', שתחת הובלתו של השר ארדן אנחנו נראה שינוי משמעותי ומבורך וחשוב בנושא הזה, שאני אומר לך באחריות מלאה, הממשלה כולה רואה את עצמה מחויבת לטפל בו ותעשה את זה. כך שבעניין הזה אנחנו בהחלט שותפים. מכאן אני אעבור לידידי חבר הכנסת פרץ. מה עם אלקין? מה עם אלקין? הבטחתי לך שאני לא אברח. עכשיו תראה, חבר הכנסת פרץ, יש כאן, תצמיד את השאלה שלך.  יש כאן דילמה שאני נמצא בה. רמת הסקרנות של אנשי האופוזיציה, משהו. אני מעריך את זה. אכפת לנו מכבודו של אלקין. הוא אדם מוכשר. בסדר. אתה מתנגש עם איתן כבל. הוא הודיע שהאופוזיציה מאוד שמחה שאלקין קיבל מינוי לשר. קודם כול, נדמה לי שאני במקומכם לא הייתי מתגעגע אליו כל כך. הוא דווקא הצליח כאן לשבש כמעט כל תוכנית שניסיתם לבצע, אז יכול להיות שכדאי לכם קצת פסק-זמן שיאפשר לכם אולי הצלחות אחרות. אם כי אני יכול לומר לכם, שאם לשפוט על-פי האופן שבו חברי חבר הכנסת צחי הנגבי נכנס לעניין, לא צפויים לכם חיים כל כך קלים כפי שהיו כאלה שחשבו. אבל אני אומר לך, חבר הכנסת פרץ, תראה, אני משיב בשם הממשלה. זה לא תמיד אומר שיש לי בכל זמן נתון מראש את כל התשובות. צריך להשאיר קצת מתח, אתה יודע, איזה משהו בתשבץ לא פתור. אחרת במה יתעסקו? על מה ידונו? תחשו�� שכולם ידעו בדיוק מי השרים בכל התפקידים, מה יעשו? על מה יכתבו? אז אני מניח, ואני מרגיע אותך, חבר הכנסת פרץ, זה ייפתר, והשר אלקין יקבל את המעמד והתפקיד המגיעים לו. וכאשר יושב-ראש הקואליציה יזעיק אותי לדוכן בפעם הבאה, נוכל לסכם באריכות גם את הנושא הזה. תודה. תודה לשר יריב לוין. תכינו שאלות, חבר הכנסת פריג'. תכינו שאלות לסיבוב הבא שלו. אני מחכה בקוצר רוח לשר ארדן, מה יעשה. חברי הכנסת, תם הדיון, לרבות הסיכום של הממשלה. הודעת הממשלה על צירוף שר נוסף לממשלה, לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ושינוי בחלוקת התפקידים בין השרים, לפי סעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, ומינוי השר גלעד ארדן לשר לביטחון פנים במקום השר יריב לוין ולשר לעניינים אסטרטגיים וההסברה, המשרד לעניינים אסטרטגיים ייקרא המשרד לעניינים אסטרטגיים והסברה. חברי הכנסת, בדקתי עם מזכירת הכנסת, לא הוגשו בקשות להצבעה נפרדת על שני הסעיפים האלה. יש מישהו שדורש הצבעה נפרדת על שני הסעיפים? לא. אז אם כן, הצבעה אחת.  על הטקטי או האסטרטגי? הוגשה בקשה להצבעה שמית מטעם האופוזיציה. לכן אבקש ממזכירת הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה, גברתי. (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף, נגד טלב אבו עראר, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד מיכאל אורן, בעד דוד אזולאי, בעד ישראל אייכלר, בעד רוברט אילטוב, נגד אלי אלאלוף, בעד קארין אלהרר, נגד זאב אלקין, בעד דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד גלעד ארדן, בעד אורי אריאל, בעד זאב בנימין בגין, בעד זוהיר בהלול, נגד נאוה בוקר, בעד דוד ביטן, בעד מיכל בירן, נגד מירב בן ארי, בעד אלי בן-דהן, בעד נפתלי בנט, בעד יואב בן צור, בעד איל בן ראובן, נגד יחיאל חיליק בר, נגד איתן ברושי, נגד עמר בר-לב, נגד ענת ברקו, בעד יוסף ג'בארין, נגד באסל גטאס, אינו נוכח אילן גילאון, נגד שרון גל, נגד זהבה גלאון, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מסעוד גנאים, נגד משה גפני, בעד יעל גרמן, נגד אבי דיכטר, בעד דני דנון, בעד אריה מכלוף דרעי, בעד צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, נגד יצחק וקנין, בעד מכלוף מיקי זוהר, בעד חנין זועבי, נגד ג'מאל זחאלקה, נגד תמר זנדברג, נגד עבד אל חכים חאג' יחיא, נגד ציפי חוטובלי, בעד אורן אסף חזן, בעד דב חנין, נגד יואל חסון, נגד אחמד טיבי, נגד מנואל טרכטנברג, נגד מרדכי יוגב, בעד יוסי יונה, נגד שלי יחימוביץ, נגד חיים ילין, נגד משה יעלון, בעד איתן כבל, נגד אלי כהן, בעד יצחק כהן, בעד מאיר כהן, אינו נוכח משה כחלון, בעד חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, בעד עליזה לביא, נגד ציפי לבני, נגד אורלי לוי אבקסיס, נגד ז'קי לוי, בעד מיקי לוי,  נגד יריב לוין, בעד אביגדור ליברמן, נגד יעקב ליצמן, בעד סופה לנדבר, נגד יאיר לפיד, נגד ינון מגל, בעד מנחם אליעזר מוזס, בעד ירון מזוז, בעד מרב מיכאלי, נגד אורי מקלב, בעד יעקב מרגי, אינו נוכח אראל מרגלית, נגד אברהם נגוסה, בעד משולם נהרי, בעד איילת נחמיאס ורבין, נגד בנימין נתניהו, בעד קסניה סבטלובה, נגד רויטל סויד, נגד ניסן סלומינסקי, בעד בצלאל סמוטריץ, בעד אוסאמה סעדי, נגד איימן עודה, נגד רחל עזריה, בעד דניאל עטר, נגד חמד עמאר, נגד רועי פולקמן, בעד שי פירון, נגד טלי פלוסקוב, בעד מאיר פרוש, בעד יעקב פרי, אינו נוכח עיסאווי פריג' נגד עמיר פרץ, נגד נורית קורן, בעד יואב קיש, בעד איוב קרא, בעד מירי רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, נגד מיקי רוזנטל, נגד יואל רזבוזוב, נגד יפעת שאשא ביטון, בעד יובל שטייניץ, ב��ד נחמן שי, נגד סילבן שלום, בעד עפר שלח, נגד איציק שמולי, נגד סתיו שפיר, נגד איילת שקד, בעד עאידה תומא סלימאן, נגד גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר, אינו נוכח באסל גטאס, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח יעקב מרגי, אינו נוכח יעקב פרי, אינו נוכח מירי רגב, אינה נוכחת חברי וחברות הכנסת, האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע ולא קראו בשמו או בשמה? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה, נא לספור את הקולות. בבקשה. חברי הכנסת, בעד הודעת הממשלה, 58 קולות, נגד, 55 קולות. מליאת הכנסת אישרה את הודעת הממשלה על צירוף שר והעברת סמכויות. אני אבקש מחבר הכנסת גלעד ארדן לעלות לדוכן. חבר הכנסת ארדן, נא לקרוא את נוסח ההצהרה. אני, גלעד ארדן, בן יהודית ואבינעם, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) השר לביטחון פנים, אנחנו תכף נארגן ניידת ללוות אותך לשולחן הממשלה על מנת להמשיך בסדר-היום. איפה הסדרנים שלנו, שילוו את השר למקומו? עדיין לא מקום קבוע, אבל מקום אד-הוק. חברי הכנסת והשרים, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הודעה למזכירת הכנסת. תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי על-פי סעיף 96(ה)(1) לתקנון הכנסת, עם מינוים של חברי הכנסת גילה גמליאל ויריב לוין לשרים ביום כ"ה באייר התשע"ה, 14 במאי 2015, ועם מינויו של חבר הכנסת מאיר פרוש לסגן שר ביום א' בסיוון התשע"ה, 19 במאי 2015, נמחקו שמותיהם מהצעות החוק שהם היו שותפים להן עם מציעים אחרים. כמו כן, לפי סעיף 96(ה)(2) לתקנון הכנסת, הודיע חבר הכנסת יריב לוין כי חבר הכנסת ירון מזוז יהיה יוזם של הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון, יום זיכרון ממלכתי), התשע"ה 2015, שמספרה פ/363/20, וחברת הכנסת רויטל סויד תהיה יוזמת של הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון, קיצור תקופות התיישנות ומחיקה ומניעת השגת מידע בדרך לא הולמת), התשע"ה 2015, שמספרה פ/585/20, במקומו. תודה.  חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), לקריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את ההצעה שר האוצר, חבר הכנסת משה כחלון. אייכה? סליחה, סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן יציג את הצעת החוק לקריאה ראשונה. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4) חברי הכנסת, הצעת חוק חשובה, מציג אותה סגן שר האוצר, עוד לא יצא לו בכנסת הנוכחית להציג הצעות חוק במליאה, וחברי הכנסת ילין ופריג' ובהלול, כאילו אין סגן שר על הדוכן. אם לא תקשיבו, איך תדעו? איך תדעו איך להצביע?  לא תדעו מה להצביע. בדיוק. ואותו דבר גם בקואליציה. סגנית שר החוץ, היא עוד לא התרגלה לתואר. סגנית שר החוץ.  תתרגלו. חבר הכנסת מגל, חבר הכנסת מגל, חבר הכנסת מגל, שב.  האמת, גם אני התגעגעתי. איציק, איציק, אל, את זה. אתה לא בנוי לזה. תודה. סגן שר האוצר יציג את הצעת החוק. על כל פנים, מי שלא שמע, הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4). ההצעה מבקשת לדחות באופן חד-פעמי את היום האחרון לאישור תקציב בכנסת לשנים 2015 ו-2016,  2016,  כך שבמקום 100 ימים לאחר כינון הממשלה, יהיה היום הקובע היום ה-175 לאחר כינון הממשלה. במקביל, ההנחה בכנסת תיעשה 101 ימים מיום כינון הממשלה, במקום 55, כקבוע היום בחוק. הדחייה תיעשה במטרה לאפשר דיון רציני ומעמיק, יפה, יפה.  בכנסת בעניין התקציב הדו-שנתי, וכן במטרה לאפשר למשרד האוצר להכין, בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, הצעת תקציב מקצועית, הלוקחת בחשבון את כלל השינויים שהתרחשו במשק מאז התקציב הקודם, וכן את מדיניות הממשלה הנוכחית והאילוצים הפיסקליים הקבועים בחוק. איציק, הביאו לך מים כדי שתוכל לנשום מבדיחה לבדיחה.  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. אמן. איציק, רק נסה למכור לנו שאתה מאמין בזה ככה, נסה לשכנע אותנו. סגן השר, בוועדת הכספים, כשביקרתם את הדו-שנתי, למה, אני תמיד הייתי בעד.  אני תמיד הייתי בעד דו-שנתי. זו המצאה שמגיע לו עליה פרס נובל. חבר הכנסת פריג' חבר הכנסת פריג'. מגיע לשר שטייניץ פרס נובל על ההמצאה הזאת. השתנו הנסיבות, השתנו הנסיבות,  לכלכלה. פרס נובל על הגירעון, לא פרס נובל לכלכלה. לא היה גירעון. תאמין לי, הייתה אחלה צמיחה. בסביבת משבר גלובלי מפחיד הייתה יופי של צמיחה כתוצאה מזה. אבל שים לב ליחס חוב תוצר, שהוא לא פחות חשוב. לא פחות חשוב. אני אוציא את הפרוטוקול, חבר הכנסת פריג', אני מודיע לך, אני, יושב לידך פרופסור טרכטנברג, שיסביר לך שיחס חוב תוצר זה לא פחות חשוב. על כל פנים, חבר'ה, חבר הכנסת הכי נחמד במליאה על הדוכן ואתם מפריעים לו,  על כל פנים, השר שטייניץ. השר שטייניץ. כמו כן, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק מבקשת לקבוע הוראת שעה הקובעת כי תקציב המדינה לשנים 2015 2016 יהיה תקציב דו-שנתי, וזאת לאור המועד המאוחר קלנדרית שבו צפוי להיות מאושר תקציב 2015 בכנסת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לאחר ששכנעתי אתכם, אני מבקש שתצביעו בעד. תודה רבה. תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת איציק כהן. אנחנו פותחים בדיון. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו  חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חמש דקות לרשות כל דובר. עד חמש דקות לרשות כל דובר. כבוד היושב-ראש, קשה להשתמש בסופרלטיבים, אבל ההצעה הזאת היא אחד השקרים הגדולים ביותר שראיתי מעודי. אחיזת עיניים וערימות של שקרים. לא ייאמן. הממשלה באה ואומרת: אנחנו נותנים לאופוזיציה הרבה זמן להתווכח, 175 יום. ואתה אומר: איזו ממשלה, איזו דמוקרטיה. הממשלה אומרת: אנחנו שומרים את התקציב ומקצצים. לפי ההצעה שבפנינו, אנחנו מצביעים על כך שתקציב 2015 ייקבע בנובמבר, בסוף השנה. למה בסוף השנה? כדי לבצע קיצוץ. איזה קיצוץ? כי הולכים על-פי התקציב של 2014, ואז, ככל שמאריכים את הזמן, דופקים את האופוזיציה עוד יותר. דופקים את האזרחים עוד יותר. איזה שימוש, abuse, שימוש לרעה במילה דמוקרטיה ונהלים פרלמנטריים. אתה רוצה יותר זמן, חבר הכנסת הרצוג? קח. כמה שאתה רוצה. ובאותו זמן מתקתק אותו תקציב קודם. אנחנו הצענו, אני מקווה שבשם כל האופוזיציה, לפצל את התקציב. לעשות דיון מזורז בתקציב 2015 לבד ולערוך בו שינויים, להתאים אותו למציאות של 2015 לפחות, ולא על-פי 1 חלקי 12 של 2014, כאילו, לפי התקציב של 2014. אבל הממשלה לא רוצה. לא, הם מתעקשים על דמוקרטיה. הם מתעקשים על כך ששנת 2015 מתחילה בנובמבר. חבר הכנסת, שמעת על זה? השנה, לפי הממשלה הזאת, הם משנים. דרך אגב, כל המהפכות משנות את התאריכים. ככה קדאפי שינה את התאריכים, קבע ששבוע זה עשרה ימים, והמהפכה הצרפתית גם שינתה את התאריכים.  ובאה הממשלה הזאת ואומרת: אנחנו מתחילים ב��ובמבר. ג'מאל, וש"ס, במקום להתקומם, במקום לעמוד על זה, לא יכול להיות, אנחנו לא מסכימים. גם השר כחלון צריך להגיד: אני איש חברתי, לא יכול להיות שיהיה קיצוץ כל כך גדול, במעשה רמייה כזה. אתם מרמים אותנו, זו רמייה. אתה אומר לי: בנובמבר אני אכריז מה יהיה תקציב,  בחייכם, יש גבול לכל תעלול. אבל למה אתה כועס? לא, כי הוא חושב שזה, אני כועס עליך. למה? כי אתה עמדת על הדוכן, אתה לא מאמין למה שאתה אומר. אתה,  הפוך. זה לא שייך, זה לא שייך. אתה לא מאמין. אם היית באופוזיציה, אתה היית עולה לדוכן והיית עושה קציצות מהממשלה. זחאלקה, גם הסגן וגם השר הם מטריפולי. אני יודע. יש יותר מדי טריפוליטאים בממשלה. זה אומר שיש במיה. אני חושב, ברצינות, קודם כול, לא יכול להיות. אני מקווה. אני, עם מי אני מדבר? אתם מסכימים לכך שלא יכול להיות שבנובמבר ייקבע תקציב של 2015? מישהו חושב שזה הגיוני? מישהו חושב שזה דבר נתפס? אז בבקשה, יש לכם הזדמנות לשנות סדרי דברים. בואו נסכים שהתקציב של 2015 יועבר בתוך חודש ותערכו בו את כל השינויים. אל תבואו אלינו בנובמבר ותקבעו מה יהיה באוגוסט ומה יהיה ביולי ומה יהיה, נא לסיים, אדוני. אני פונה אליכם, לפחות לפי השכל הישר בואו נסכים על סדר החודשים ושנובמבר בא אחרי אוקטובר, ואוקטובר בא אחרי ספטמבר, וספטמבר בא אחרי אוגוסט, ואוגוסט בא אחרי יולי, ויולי בא אחרי יוני, לא להפך. ריבונו של עולם, לפחות על זה נסכים. ואז נבוא, נעשה תקציב שיקבע את התאריכים לפי זה. לא בדיעבד, לא בדיעבד. תודה. אנחנו באופוזיציה מוכנים לשתף פעולה עם כך שזמן הדיונים יהיה קצר ונקבע את זה. אפשר אחרת. לא, תודה רבה, אדוני. ודבר שני, לשר האוצר, זה מספיק. את הראשון לא הספקת. שיגיד לנו מה הקיצוץ האמיתי שנערך. כלומר, איזה קיצוץ. היום לפחות שיהיה שקוף איזה קיצוץ אתם עורכים עד סוף השנה, תודה רבה, אדוני.  כי עד נובמבר, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה, אדוני. סגן שר האוצר, כשאתה מסכם את הדיון תתחיל מארבעה ראשי שנה המה. נכון, חבר הכנסת יצחק כהן? תתחיל מארבעה ראשי שנה המה. לגבי נובמבר, אז זה, עד חמש דקות, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הגישה הזו להעברת חוק לשינוי חוק-יסוד היא לא מוסרית. זו גישה של מחטף, לא דמוקרטית, וגם נוגדת את כל ערכי האתיקה. אני אעלה כאן רק עניין אחד בתקציב, עניין הבריאות. איך ישרדו מערכת הבריאות ובתי-החולים עד 5 בנובמבר? איך ישרוד השירות הרפואי בכלל? הרי מערכת הבריאות על סף קריסה. אני כרופא מכיר את המצב הקשה ואת הבעיות הכואבות מאוד. המערכת חייבת הנשמה. הנשמה זה תקציב טוב להצלתה. הרי כבר יש תוכנית, יש החלטה של ועדת השרה לשעבר יעל גרמן להזרים 4 מיליארד שקל למערכת הבריאות. למה זה מתעכב, כולל 350 מיליון שקל לקיצור תורים ו-100 מיליון שקל למה שנקרא הפחתת פערים במגזר הערבי? אומנם זה כסף קטן, אבל כל שקל מערכת הבריאות אכן צריכה. זה לא יחכה עד 5 בנובמבר. איפה אחריות הממשלה כלפי בריאות הציבור? חדרי המיון כבר צפופים ומלאים והשפעת תקדים בטח את התקציב. השפעת תקדים את התקציב והחורף לא יחכה לאישור התקציב. התנהגותה זו של הממשלה היא הפקרה של בריאות הציבור. לכן, במקום שני משרדי ממשלה להבטחת מקומות עבודה לאנשי הליכוד, יש להזרים כסף למערכת הבריאות. ובכלל, התיקון גם מציע תקציב ל-2017 2018. האם הממשלה כל כך אופטימית שהיא תשרוד? אני בספק גדול שזה יהיה. תודה. תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה, חבר הכנסת אראל מרגלית. עד חמש דקות לרשות גברתי. אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, צודק חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, מאוד צודק. אבל אני רוצה להתחיל ולקרוא לכם מה כתוב בהצעת החוק. אני לא יודעת אם מישהו מכם טרח וקרא. בסעיף "כללי" כתוב, אני מקצרת: על רקע האמור לא הושלמה העבודה לגיבושו של תקציב המדינה לשנת 2015 בידי הממשלה היוצאת. לא הושלמה? חברים יקרים, התקציב של 2015 עבר בקריאה ראשונה פה בבית הזה. תקציב 2015 עבר את הממשלה ה-33. הוא אושר וגובש והושלם. אני רוצה לשאול, מדוע צריך להמתין עד נובמבר כדי לאשר תקציב שהושלם ואושר? מדוע צריך להשאיר את משרדי הממשלה ואת כל הציבור שלנו ללא תקציב, ללא אפשרות של עבודה? מדוע משרד הבריאות לא יכול לקבל 350 מיליון ב-2015? הרי אנחנו הולכים להעביר תקציב דו-שנתי. אז מדובר על מיליארד שקלים ל-2014, 15' ו-16', שמיועדים לקיצור תורים, שמיועדים לקיצור זמני המתנה במלר"דים, בחדרי המיון. מיליארד שקל שלא מגיעים ליעדם, מיליארד שקל שאושרו, כמו שאמרתי, גם בממשלה וגם בקריאה הראשונה כאן. מדוע צריך להמתין לזה? מדוע צריך להמתין לתוספת של 3 מיליארד שקל למערכת החינוך? מדוע צריך להמתין לתוספת של 2 מיליארד שקל למשרד הרווחה, שמתוכם 320 מיליון שקל מיועדים להעלות 192,000 קשישים מעל לקו העוני? זה תקציב שאנחנו אישרנו, זה התקציב שאושר על-ידי הממשלה ה-33 ואושר כאן בכנסת התשע-עשרה. מדוע צריך לחכות? מדוע לא מאשרים מייד את התקציבים, ובמקום זאת משאירים את כל המשרדים כמו עניים בפתח, משוועים לכל שקל, עושים חישוב של 1 חלקי 12 פלוס איזו הצמדה כזו או אחרת? בראש ובראשונה יש כאן זלזול בוטה בציבור. אבל כנראה יש כאן דבר נוסף. כנראה הממשלה הזו לא רוצה לאשר את התקציב החברתי שאושר בשנת 2014 על-ידינו ל-2015. כנראה הממשלה הזו רוצה להרוס, אבן על אבן, את כל ההישגים שהושגו למען כלל הציבור. ובאמת ראינו, ראינו איך קודם כול ביטלו את מספר השרים המצומצם, איך ביטלו והחזירו את השר בלי תיק. ראינו איך מתכננים לבטל את השוויון בנטל, איך מתכננים לבטל את ההחלטה שהזכאות לדיור לא תהיה על-פי ותק בנישואין אלא על-פי מיצוי כושר ההשתכרות. ראינו גם איך היום אסתי דומיניסיני, מי שעומדת בראש רשות המרכזים הרפואיים, התפטרה. למה היא התפטרה? תקראו בעיתונים. מפני שכבוד השר, סגן שר הבריאות, הודיע שאין לו שום כוונה להקים את רשות המרכזים הרפואיים, הרשות שאחרי 25 שנה שהממשלות ביקשו להקים, אחרי שלושה דוחות של מבקר המדינה ואחרי שש החלטות של הממשלה סוף-סוף הוקמה, סוף-סוף עמדה בראשה אישה מתאימה, סוף-סוף קיבלה תקציבים, סוף-סוף קיבלה סמכויות. את הרשות הזאת היום ביטלו, וכך החלטה אחר החלטה שאנחנו קיבלנו לטובת הציבור הולכת ומבוטלת. נא לסיים. אז, חברים יקרים, ההחלטה לדחות את אישור התקציב, אנחנו יודעים מה הסיבה. הסיבה היא שרוצים להמשיך ולהרוס את מה שאנחנו בנינו, מפני שרוצים לקצץ, מפני שרוצים לשנות את סדר העדיפויות שרק לפני חצי שנה היה סדר העדיפויות של אותם חברי ממשלה שמכהנים בממשלה ה-34. תודה.  אני סבורה שזו בושה וחרפה, ואין שום סיבה להיענות לבקשה הזו, תודה, גברתי.  וגם אתם בקואליציה צריכים להתנגד לכך. תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה, אדוני. אחריו  חבר הכנסת אוסאמה סעדי. כבוד היושב-ראש, תודה רבה, השר הנכבד, חברי חברי הכנסת, בפעם האחרונה שהיה פה תק��יב דו-שנתי, חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת כהן, בפעם האחרונה שהיה פה תקציב דו-שנתי, ואני יודע שאתה, חבר הכנסת כהן, היית קונסיסטנטי גם כשהיית באופוזיציה והגנת עליו, הגענו לגירעון של קצת יותר מ-50 מיליארד. עכשיו, למה הגענו לגירעון? כי במדינת ישראל, כשנותנים לשרים ולפקידים לעשות תחזיות, אז מה הם עושים? הם לוקחים את ההוצאות שהם רוצים, ואת התחזיות הם מנפחים. עכשיו, זה אצל כל מנכ"ל. כמה שהוא לוקח יותר זמן בעתיד, התחזיות שלו או שלה פחות מדויקות.  היה. בטח שהיה. עכשיו, מה קרה? הממשלה חזתה, חבר הכנסת כהן, הממשלה חזתה הכנסות מנדל"ן, הכנסות ממסים על מכירות דירות, הכנסות ממע"מ שלא היו, הכנסות כאלה ואחרות שלא היה להן שום קשר למציאות, כמה שהלכו יותר רחוק. לכן אני חושב שזו סכנה להחזיר לכם את היכולת לעשות תקציב דו-שנתי, כי אתם הראיתם שכשאתם באים לחזות את העתיד שנתיים קדימה, אתם מפנטזים, אתם לא נותנים תחזיות ריאליות. זה דבר אחד. דבר שני, חבר הכנסת כהן, אתה כל הזמן מתגאה בנושא של חוב תוצר, נכון, מדינת ישראל ופקידי האוצר הולכים במתווה מאוד קשיח של חוב תוצר שמתכנס לקראת 2020 לְמה? ל-60%. זה דבר שהוא טוב מבחינה פיסקלית. אבל כשהייתה קרן המטבע הבין-לאומית בוועדת הכספים ודיברה אתנו, איפה הייתה הביקורת הכי גדולה שלה, דווקא כארגון פיננסי? על האופן שבו אנחנו מתקצבים ומתכננים את התקציב שלנו. היא אמרה לנו בצורה ברורה, ולחלק מהחברים הייתי צריך לעזור בתרגום, היא אמרה לנו בצורה ברורה: מדינת ישראל לא משקיעה במנועי הצמיחה החברתיים שלה. למה הכוונה, חבר הכנסת כהן? הכוונה היא שיש אוכלוסיות שלמות במדינה הזו שלא משתתפות בצמיחה הכלכלית, לא מבחינה חברתית של צדק, אלא אפילו מהבחינה הטהורה של הכלכלה. צפון הארץ מודר מצמיחה כלכלית ביחס למרכזה. דרום הארץ לא מקבל חצי מההשקעות שמרכז הארץ מקבל ברמה הפרטית באופן שבו הממשלה מתמרצת אותו. האוכלוסייה החרדית, בשנה שעברה ראינו מה הממשלה ההיא בחרה לתקצב. הרי יש תוכנית של סטיפנדיה לכל חברה, לכל עובד, ובמקום לתת את זה ב-200 250 מיליון, נתנו את זה ב-50 מיליון שקל במרכז ההשקעות, שחולקו חצי-חצי בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה החרדית. כלומר, את התוכנית שכבר יש, שהיא תוכנית טובה, לא תקצבו. אז עכשיו אתם עומדים פה, וא. אתם לוקחים תקציב של שנתיים במקום, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה הציע הצעה טובה. הוא הציע שתעבירו תקציב מהיר עד סוף השנה, כדי שכבר מהחודש הבא יהיו תקציבים אמיתיים ולא 1 חלקי 12, ושתיקחו את כל הזמן שלכם ותעשו תקציב ל-2016, תיקחו את כל הזמן שאתם צריכים, אנחנו ניתן לכם אותו. אבל עכשיו, לשנת 2015, תסכמו את התקציב בצורה מהירה, תביאו אותו, תיכנסו לעניינים. את המדיניות שלכם, תיקחו את הזמן לפני שאתם קובעים שנה קדימה, ועד אז תיקחו את הזמן שלכם. כך לא נחזור לתקציב הדו-שנתי, שלדעתנו הוא תקציב שהממשלה לא יודעת לשלוט בו לשנתיים, ולא נצטרך לשנות חוקי-יסוד. הדבר השני הוא שנוכל לעשות פה דיון בזמן אמיתי על מה הם מנועי הצמיחה החברתיים שבגינם אנחנו מוכנים לחרוג מהגירעון בכמה, כדי לתת לעוד אוכלוסיות במדינת ישראל את האפשרות להשתתף בצמיחה של הכלכלה של המאה ה-21 של המדינה הזאת. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המחזה הזה שאנחנו עדים לו מאז הבחירות האחרונות והשבעתנו כחברי כנסת הוא מחזה, הייתי אומר, מביש לדמוקרטיה, שממילא ממדיה צרים ביותר במדינה, והוא מהווה כתם שחור גדול מאוד על שלטון החוק. אני אתחיל, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במיוחד בעניין הזה. אם אני מסתכל פה על הלוח, הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות), עוד הפעם הוראת שעה. רק לפני כשבוע, עשרה ימים, הביאה לנו הממשלה הצעת חוק לתיקון חוק-יסוד: הממשלה, תיקון מספר השרים וסגני השרים והחזרת השר ללא תיק, גם, אדוני היושב-ראש, בהוראת שעה. אנחנו שמענו אז הרבה ביקורת על השיטה הזו של תיקון חוקי-יסוד באמצעות הוראת שעה. זה בלתי חוקתי. הפסיקה ובית-המשפט העליון מתחו ביקורת נוקבת על השיטה הזו לתיקון חוקי-יסוד, שהם שלב סופי בדרך לגיבוש חוקה למדינת ישראל. יש להם מעמד חוקתי מיוחד, לחוקי-היסוד, וכל פעם באים ורומסים ברגל גסה את המוסד שנקרא חוק-יסוד על-ידי תיקונם באמצעות הוראת שעה. עכשיו, אנחנו מבינים את הלחץ שנמצאה בו הממשלה כשרצתה לתקן את חוק-יסוד: הממשלה, את הגבלת מספר השרים, ולהחזיר את השר ללא תיק: עמדנו לפני השבעת ממשלה, וראש הממשלה לא היה יכול להביא להשבעת ממשלתו בלי לתקן את חוק-היסוד הזה. לכן הבאתם לנו את זה ונשארנו, אדוני היושב-ראש, עד 06:00 להכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית. אבל אני תוהה ביני לבין עצמי וביני לבינכם מה הדחיפות היום בהצעת חוק-היסוד, להביא אותה להצבעה באמצעות הוראה מיוחדת, הוראת שעה, כאשר לפי חוק-יסוד: הכנסת יש לממשלה 100 ימים מאז כינונה ואנחנו עוד לא עברנו אפילו את השבועיים, אז יש להם, לממשלה, עוד חודשיים וחצי. אם היו נכנסים לדיונים על התקציב והיו רואים שיש בעיות בתקציב, היו רואים שהם זקוקים לעוד זמן, היה נחוץ להם עוד פרק זמן מסוים, היינו מבינים. אבל מראש לבוא ולבקש לדחות את הנושא הזה מ-100 יום ל-175 יום ללא כל סיבה וללא כל נימוק? הנימוק היחיד שאנחנו יכולים להבין מהצעת החוק הזאת, מהאותיות הקטנות, שלמעשה ראש הממשלה והממשלה הזאת רוצים להבטיח את העניין הזה של תקציב לשנתיים, על מנת להבטיח שהממשלה הזאת תאריך ימים לפחות שנתיים, עד 2016, ואז לא יהיו בעיות בתוך הממשלה. אדוני היושב-ראש, התקציב אושר בממשלה הקודמת, אושר בכנסת בקריאה הראשונה, אפשר היה להביא תקציב לשנת 2015. אפילו במדינות המתפתחות ביותר, אדוני היושב-ראש, לא מביאים תקציב לאותה שנה בסוף השנה. במיוחד קראנו בכל ההסכמים הקואליציוניים, במיוחד עם הבית היהודי ועם ש"ס ועם יהדות התורה, תודה רבה. תודה רבה. שיש תוספות של תקציב, אדוני היושב-ראש, של 600 מיליון שקל לתקציב החינוך. תודה. צריך לסיים. מתי לאשר את זה? לאשר את זה בנובמבר? עבור מה? עבור שנת 2015? תודה. ולכן אנחנו נתנגד להצעה הזאת. היא הצעה לא חוקתית, ואנחנו חושבים שצריך להסיר אותה מעל סדר-היום. תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. אני מאוד מבקש להקפיד על זמן הנאום, כי יש לנו לילה ארוך בכל מקרה. חמש דקות לרשותך. אנחנו נעקוב אחרי דבריך. יש לך חמש דקות, חבר הכנסת טיבי, אני משוכנע שתוכל לומר את כל דבריך בחמש דקות. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי השר, אין ספק, כבר היינו, דז'ה-וו, היינו במחזה הזה כאשר הובא לכאן התקציב והוחלט להעביר תקציב דו-שנתי. מה מטרת הממשלה בהעברת תקציב דו-שנתי? לצמצם את האפשרות של האופוזיציה לבקר את התקציב, שהוא הפלטפורמה המדינית, החברתית, האידיאולוגית של כל ממשלה. החשיבות הגדולה ביותר של אופוזיציה בכנסת היא דווקא בעת הצגת התקציב, ערב הצגת התקציב. הממשלה היא ממשלת דוחק, 61 חברי כנסת, והיום הצטרף אליה השר לשעבר, השר לעתיד, חבר הכנסת ארדן, שגם הוא נחשב לאחד הכוכבים העולים בליכוד. אבל משום מה הכוכבים העולים בליכוד תמיד נבלמים על-ידי ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא כמו עץ הברוש, שום דבר לא צומח מתחתיו. שום דבר. (אומר בערבית: כמו הברוש, שום דבר לא צומח מתחתיו.) למה אתה צוחק, חבר הכנסת גפני? הצחוק שלך מאשרר את המשל.  לגבי הברוש. לגבי הברוש. עץ הברושי. ברושי יודע. זה גם המקום לומר שתראה איך הוא מתייחס למדיניות החוץ, אקוניס לאו"ם, חוטובלי למשרד החוץ, יש הצעה. יש הצעה. יש הצעה, כי שר במשרד התקשורת, הוא לא מצליח להתברג שם. מה, זה חדש? הוא יכול לעשות שינוי דרמטי. איך? בוא תסביר, חבר הכנסת כבל. הוא גם שר ללא תיק. במדיניות החוץ? במדיניות החוץ, ודאי. במצבה הבין-לאומי של ישראל? לדעתי גם בעולם, באו"ם, בכל מקום. כן. מצב מאתגר, חבר הכנסת אקוניס. הייתי אומר שעוד מפלה, לא חשוב מה תהיה התוצאה בציריך, חבר הכנסת עיסאווי פריג', זוהיר, אתם מבינים בדברים האלה, גם איתן כבל. כאשר ההתאחדות הפלסטינית מובלת על-ידי אדם נחוש  חבר הכנסת, הגנרל ג'יבריל רג'וב, הוא עדיין לא חבר כנסת. הוא יהיה. הוא יהיה. כשתהיה מדינה אחת כמו שחוטובלי רוצה, אין לי ספק שיהיה לו מקום נכבד בהנהגת המדינה האחת. אני מעכשיו מציב את עצמי כמועמד לראשות הממשלה. זו האופציה היחידה שערבי ינהיג. התיאוריה של חוטובלי, אם תתממש. מדינה אחת. ה"חמאס" ישתלט. מה יהיה ג'יבריל רג'וב? שלא ייקח את ועדת הכספים. העיקר להיות בוועדת הכספים במדינה האחת. גפני, עליך אפשר לומר הכול. עקבי אתה כן. הוא ימשיך להיות יושב-ראש ועדת הכספים גם בממשלה. אני רוצה לומר לך, ומי כמוך יודע, אתה בא מכפר-קאסם, אתה ערבי, כשאנחנו בשלטון אנחנו מגלים נדיבות לב. מי? אנחנו, בשלטון. אז אני רוצה לומר לך משהו. אני לא יודע אם המשפט הזה ידאיג אתכם, תקשיב, זוהיר, אם המשפט הזה ידאיג אתכם, וקנין, או ירגיע אתכם. כשנעלה לשלטון ננהג בכם כפי שאתם נוהגים בנו בדיוק. בחמלה. למה אתה מתחיל לבכות, חבר הכנסת וקנין? את זה הייתי קונה. ינון, אמרתי את זה לשר בכיר בממשלה הקודמת, והוא אמר לי: אחמד, למה אתה כל כך רע? כשאמרתי לו: ננהג בכם כפי שאתם נוהגים בנו, הוא אמר לי: אחמד, למה אתה כל כך רע? מה עשינו לך? שימו את עצמכם במקומנו. אני אחזור לג'יבריל רג'וב וההתאחדות. מה הוא מבקש? הוא מבקש, ואתה מבין בספורט, אדוני היושב-ראש, תנועה חופשית לספורטאים הפלסטינים, הכרה בהתאחדות הפלסטינית על-פי חוקת פיפ"א ושהספורט יהיה נפרד מפוליטיקה, כלומר שהתנחלויות לא יהיו חלק מהליגה. יש חמש קבוצות בהתנחלויות. נראה לכם סביר שבכל פעם שהנבחרת הפלסטינית יוצאת, מעכבים אחד או שניים? תמיד בוחרים אחד אחר. אחד נותנים לו, בעוד חודשיים מעכבים אותו. בעוד חודשיים מאפשרים לו, מעכבים את האחר, אחמד, זה כמו שעיכבו, או, חבר הכנסת מיקי לוי, מעכבים למשל את בגדי הספורט שפיפ"א שולחת, או שנכנסים, צבא נכנס למגרש כדורגל בזמן משחק. ראיתם את התמונות? נראה לכם סביר שצבא נכנס למגרש כדורגל כאשר נערים בני 14 משחקים? עם רובים? כי השחקנים מתפרעים. נראה לכם סביר? או שכדי להראות לג'יבריל רג'וב מי השליט, נכנסים למשרדי ההתאחדות לכדורגל ברמאללה, ואז עופר עיני אומר: לא ידעתי. לא ידעתי? זה על בסיס נבחרת הג'ודו של ישראל במרוקו. חבר הכנסת טיבי, אתה מדבר נהדר, אבל אנחנו צר��כים לסיים. לכן אני אומר, חבר הכנסת טיבי, לסיים בבקשה. בהחלט, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך. לכן צריך להפעיל שיקול דעת. הכדור נמצא במגרשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא צריך לקבל החלטה, לא עופר עיני. עופר (אומר בערבית: אף פעם לא מחליט, לא בזמן מסוים ולא אחריו.). תודה. הוא לא יודע לשחק כדורגל. הוא לא יודע מה זה כדורגל. כדורגל זה תחום חשוב מאוד. תודה. ולכן, כדי שביבי לא יקבל גול עצמי על-ידי ג'יבריל רג'וב, כדאי לו לרדת מהעץ. תודה רבה לך. תודה. תודה. נעשה הפסקה, הדקה התשעים. תודה לחבר הכנסת טיבי. לא הפסקה, הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד עבד אל חכים חאג' יחיא, אחריו, עיסאווי פריג', אחריו, סתיו שפיר. חברים, אני מבקש שוב להקפיד על הזמן אם אתם לא רוצים לחכות לקריאת שמע של שחרית. אולי אתם כן רוצים. לא. אז להקפיד על חמש הדקות שעומדות לרשותכם. אני אתחיל עכשיו להזהיר אתכם כמה שניות קודם. בבקשה, התחלנו. ראש הממשלה שהלך לבחירות הודיע שהוא משנה סדרי עדיפויות, שהוא ייטיב עם האזרחים. ההטבה הראשונה שלו, התקציב של שנת 2014 היה תקציב קשה וביקשו מהציבור לסבול את זה, כי יש תקווה ב-2015. זו התקווה שכולנו ייחלנו לה. ומה עושה הממשלה היום? היא אומרת: רגע, התקציב של 2014 יימשך עוד שנה. למה? כי התקציב הוא 1 חלקי 12 ומאשרים אותו בנובמבר, אז אין מצב שניהנה מהתיקון שייחלנו לו ב-2015. בתקציב הזה הציבור נתן את המקסימום, ואנחנו ראינו את העוני. ראינו את הטבלאות, את הנתונים של העוני במיוחד במגזר הערבי, שיותר מ-50% בו מתחת לקו העוני. והעוני, כפי שאמרתי פעם מעל דוכן זה, זה לא גזירה משמים, זו תוצאה של מדיניות. אני רוצה לשאול, אם אנחנו מגיעים עכשיו עם ממשלה חדשה, עם תקציב ועם כל השינויים שבתוך המשרדים והסמכויות, וחלקי משרדים ורבעי משרדים, ממש רסיסים של משרדים עוברים מפה לשם, איך מעבירים את התקציבים שלהם אם הולכים לחלוקה של 1 חלקי 12? אני לא יודע. אחת הבעיות שעלו לשטח וממש כולם סבלו מהן, ואפילו מבקר המדינה עשה דוח על זה, היא בעיית הדיור. איך ניתן לפתור את בעיית הדיור אם לא מתכננים מחדש, אם לא מקצרים את התקופה של התכנון? אבל כדי לקצר את התקופה של התכנון, ולתכנן נכון צריך גם תקציבים. צריך תקציבים למינהל התכנון. איך יקבלו אותם אם זה 1 חלקי 12? איך נקצר תקופת התכנון? אני פונה אליך, כבוד השר, אנחנו צריכים לקצר את תקופת התכנון, צריכים להגיע לדירה יותר מהר, אבל אם אני בתקציב של 1 חלקי 12 מתקציב 2014, כשאפילו הממשלה, זה לא היה בסדר העדיפויות שלה בשנה שעברה, אז אנחנו מפספסים עוד שנה בטיפול בבעיית הדיור. איך יבנו את התקציב הדו-שנתי? לפי תחזיות. אבל תחזיות האוצר הן בדיוק כמו התחזיות של מזג האוויר. אומרים שרמת הדיוק של תחזיות מזג אוויר מבחינת הגשם היא 75%. ואיך זה? בקיץ הם לא טועים, אז זה 50%, בחורף פעם כן ופעם לא, אז מגיעים ל-75%. אלה התחזיות של הכנסות המדינה שאנחנו ראינו בשנים האחרונות, עד כמה זה מדויק. אנחנו נראה את זה בדיוק כמו את תחזית מזג האוויר. לכן, איך אפשר לבנות תקציב דו-שנתי במצב שאנחנו בסוף 2015 וחיים עם התקציב של 2014? איפה התקציב של סגירת פערים? הרי אמרתי לפני דקה ששיעור העוני במגזר הערבי הוא יותר מ-50%, אז מישהו חושב שהעוני הזה ירד לבד? המצב ישתפר לבד? אז אנחנו מוסיפים עוד ועוד אנשים מתחת לקו העוני בזה שאנחנו לא מאשרים תקציב שיבוא ויתקן את המצב הקיים. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, תקציב זה מדיניות, זה סדר עדיפויות. בשביל מה הלכנו לבחירות אם אנחנו נשארים עם אותן תוכניות, עם אותו סדר עדיפויות לעוד שנה שלמה? בשביל מה? אי-אישור תקציב זה להישאר עם אותה מדיניות. אני חושב שבתקציב הזה, שיאושר בסוף השנה, אין לנו תקווה כאזרחים ערבים במדינת ישראל, כי אני לא רואה תוכנית לסגירת פערים, אני לא רואה טיפול בבעיית העוני, אני לא רואה טיפול בעניין של הבנייה, של מצוקת הדיור במגזר הערבי, כי עוד אין תוכנית. אני לא יכול לראות גם תקציבים, אני רוצה לראות את הצפיפות בבתי-ספר במגזר הערבי שווה לאותה צפיפות, זה אומר לבנות מאות בתי-ספר. אני רוצה לראות את הבנייה הזו. אני רואה את זה בתקציב, התקציב הדו-שנתי זה שרידות בלבד. תודה רבה. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אחריו, חברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה, חבר הכנסת עמר בר-לב, אני לא רואה אותו, בטח יגיע. חבר הכנסת פריג', חמש דקות. אני בטוח שתקפיד על הזמן. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברים, סוף יום. חבר כנסת יצחק כהן, תגיד, אתה גם מפנה עורף, מחזיק פלאפון, באמת, אתה סגן שר, אני מבקש ממך עכשיו שכולך תהיה קשוב, כי אני הייתי קשוב לך. חבר הכנסת גפני, קולגה, אתה תמשיך להיות קולגה, אל תדאג. מה שמשך את תשומת לבי, התנוחה והחיוך המתאים לכבוד הרב שאמר: דיון מעמיק. ורציני. ורציני. אבל אמרת את זה בתנוחה אחלה. עכשיו, ביקשתי מהעוזר שלי שיוציא לי את הפרוטוקול של הנאומים שלכם, אתה וחבר הכנסת גפני, שני החברים, שני הקולגות בוועדת הכספים, כדי שאני אקריא אותם. אני, מטעמי חברות, מטעמי אהבה ונימוס, אשים אותם בצד. לא, לא נעים. לא, לא נעים, נו, באמת, גפני. גפני, עוד הדרך ארוכה, אנחנו בוועדת הכספים ניפגש לדיון בקריאה השנייה והשלישית, לא? אמת דיברת. יפה. אמת? וגם עכשיו דיברת אמת. החיוך שלך הסגיר אותך שכולה פארסה: אני אמרח אותם, הייתי שם, עשיתי, מרחתי, עכשיו אני אגיד מהצד השני. אני רק מציע לך, לפני שאני אכנס לחוק הכחול, היפה, שלא ישתמשו בך. היה חבר הכנסת, סגן השר מיקי לוי, שבתפקידו ישב בדיוק במקום חבר הכנסת גפני, תפקידו של סגן השר מיקי לענות, לתת מנוחה ואתנחתה לשר יאיר לפיד, ועשה את זה, עשה את זה אחלה. ושלא ישתמשו בך כמיקי לוי החדש, אתה הרבה יותר רציני. אתה איש, לא, מיקי אין לו הניסיון שיש לך. אז אני מבקש ממך שלא תיתן להם להשתמש בך כאיש שצריך לעמוד מולנו ולהגיד את דברי הרע ודברי השקר. עכשיו לחוק. אני מצפה ממך, ככה, תהיה כמו שהכרתי אותך: הלוחם, האיש הישר והנכון בוועדת הכספים. זה מה שאני מצפה ממך, כי הכנסת, יש מחר, חבר הכנסת זה לא תפקיד נצחי, דיר באלכ. הנה, הרי הוזהרת. עכשיו לחוק. אצל גפני זה נצחי. נצחי? כן. ימים יגידו. וגם אצל וקנין וגם ואצל איציק כהן. חבר הכנסת גפני, כשאתה הופך להיות, תהפוך להיות האיש המרכזי אחרי שנאשר אותך ביום שני, נאשר אותו ביום שני כיושב-ראש ועדת הכספים, יום שני, לא, שלישי, רביעי, נאשר אותו. עכשיו, אחרי שנאשר אותך, חבר הכנסת גפני, הכול יעבור לידיים שלך בוועדת הכספים, ואתה תהפוך להיות האיש, הכתובת, וכל הזרקור מופנה אליך. עכשיו אני קורא את החוק, קראתי את זה תוך כדי, תראה את הנימוקים המוזכרים לצורך תקציב דו-שנתי. זה התחיל ב-2009. ב-2009 היה בג"ץ נגד התקציב הדו-שנתי, בג"ץ דחה את העתירה, ומה אמר בג"ץ? רק במקרים, מה כתוב? אני לא רואה טוב, רק במקרים מיוחדים, ייחודיים, קיצוניים וחריגים, שלושה, ניתן להביא דו-שנתי. אבל מה קורה? באמת, תסלח לי, מה קורה? כהונת ראש הממשלה ביבי נ��ניהו מ-2009 עד היום כולה חריגה, כולה ייחודית, כולה קיצונית. עובדה, מ-2009 עד היום אותם טיעונים, מעתיקים אותם ומביאים חוק פארסה כדי שנאשרר את זה, ולעשות צחוק מכל החברים. עלו לפני, תקציב 2015 אושר, אחד הנימוקים של 2009 שכתבו בזמנו: להתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי. תראה איזה מלל, איזה נימוקים, המשבר העולמי ב-2009. עכשיו, מה קורה ב-2015? להתמודד עם הכסף הקואליציוני. הוא כל כך גדול, זה מקרה ייחודי, זה מחייב אותי לדו-שנתי. אני שואל את עצמי ואתכם, חבר הכנסת פריג'. אני מסיים, אדוני. זה נאום טוב אבל הזמן רץ. כן, כן. אחד הנימוקים המצחיקים: כדי לעמוד ביעד הגירעון, ויש לי קושי למימוש המדיניות הפיסקלית ולהחזיק את ההוצאות. אני צריך תקציב דו-שנתי כדי להחזיק. תודה. גפני, סומכים עליך, אחי. דיר באלכ, גפני. תודה, אדוני היושב-ראש. דיר באלכ. חברת הכנסת סתיו שפיר. אחריה, חבר הכנסת עמר בר-לב. אחריו, חבר הכנסת איתן כבל, אני לא רואה אותו בינתיים. בבקשה, חברת הכנסת שפיר. יחסית לשעה זה נראה די ערני. כבוד היושב-ראש, תודה, תראו, חייבים להודות שהמצב הנוכחי הוא מאוד, חברים, חברת הכנסת שפיר התחילה בדבריה, אני מבקש להאזין להם בקשב רב. חברי עיסאווי. המצב הנוכחי הוא מאוד טוב לממשלה, שמצליחה איכשהו גם בזמן שיש תקציב בעצם לשנות ולהפוך את כל התקציב הזה לחלוטין. הרי בשנה שעברה העבירה הממשלה מחוץ לתקציב, באמצעות העברות תקציביות של ועדת הכספים, יותר מ-64 מיליארד שקלים, כך שלומר שהתקציב הזה הוא באמת תקציב זה לא לחלוטין נכון. אנחנו כולנו כבר יודעים שבמדינת ישראל במשך שנים ארוכות יש תקציב סודי, תקציב שלם שעובר באמצעות ועדת הכספים ללא כל פיקוח. אנחנו מקווים שהדבר הזה ישתנה כמה שיותר מהר, וסומכים על חברנו באופוזיציה לשעבר ויושב-ראש הוועדה הנוכחי, חבר הכנסת גפני, שיתמוך בשינוי המשמעותי של העניין הזה. נטל ההוכחה עליו קודם כול. לא, לא, גפני לא צריך להוכיח כלום. בואו נראה. אבל בואו נדבר על המצב שמתרחש כרגע. עשרה חודשים שתקציב המדינה מנוהל למעשה על-ידי הפקידות. בידיים של החשבת הכללית מונחת האפשרות, מתוקף חוק-יסוד: משק המדינה, לנהל את התקציב על-פי 1 חלקי 12, בתוספת מה שנקרא ועדת חריגים. אגב, הוועדה הזאת העבירה 4 מיליארד שקלים בחודשים האחרונים מחוץ לתקציב שלה, 1 חלקי 12. אבל לא רק הדבר הזה. החשבת אמורה לדווח לציבור מדי חודש על הוצאות הממשלה. חיכינו את ינואר, חיכינו במשך פברואר, ולא הגיע דיווח כזה. בסוף פברואר אני פניתי לחשבת הכללית, ובאמצע מרס היא פרסמה את הדיווח על ינואר ופברואר. את הדיווח על אפריל עדיין לא קיבלנו. זה נשמע אולי כאילו מדובר בעניין טכני קטן, אבל למעשה מה שקורה פה זה שבמשך עשרה חודשים יש תקציב שמתנהל בסכומים של מיליארדי שקלים, ואנחנו, הגוף שאמון על הפיקוח על עבודת הממשלה, אין לנו שמץ של מושג מה קורה שם. ועדת החריגים אישרה, למשל, אני לא יודעת, אולי זה יעניין אתכם, 9 מיליון שקלים לטיסות לחו"ל של משרדי הממשלה, לא כולל משרד החוץ, 2.5 מיליארד לרשות מקרקעי ישראל, 200 מיליון שקלים למשרד השיכון. כל זה באמצעות ועדת החריגים. מישהו יודע לאן הכסף הזה עבר? מה קורה עם הכסף הזה? כיצד עומדים להשתמש בו? שום דבר, אין פיקוח פרלמנטרי. בעצם, החשבת הכללית, שאינה נבחרת ציבור, יכולה לאשר את הסמכויות האלה. ועדת החריגים לא מפרסמת את השיקולים שלה, את ההחלטות שלה, את הפרוטוקולים שלה, שום דבר. הדבר הזה נראה למישהו תקי��? נראה לכם שככה מדינה יכולה להתנהל, שבמשך קרוב לשנה לא יהיה פה תקציב ולא יהיה פיקוח על מה שקורה בהיעדרו? תראו, כשנכנסתי לוועדת כספים לפני שנתיים, ידעתי שצפויים להתרחש שם כל מיני דברים אולי מעט עקומים בשימושים בכספים, תהיתי לאיפה הולך הכסף של אזרחי ישראל, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה, כמה השיטה הזאת, שבמשך עשרות שנים השתכללה לידי ממש שחיתות בכספי ציבור, לאיזו קיצוניות היא יכולה להגיע. משרד האוצר, לא רק שהוא לא מפרסם פרוטוקולים על אותן החלטות בשווי של מיליארדי שקלים, גם כשחברי הכנסת מבקשים, אני ביקשתי באופן אישי כמה עשרות פעמים לקבל פרוטוקולים על החלטות בנוגע להעברתם של מיליארדים. מעולם לא קיבלתי פרוטוקול כזה, ואני בספק אם הוא בכלל נכתב, שזה מה שבאמת מדהים. גם כשיגיע התקציב לאישורנו, והוא יגיע אי-שם במהלך הקיץ, בזמן הפגרה, קצת לפני החגים, לא יתאפשר לכנסת לקיים דיון משמעותי על אותו תקציב, כמעט כרגיל. נזכיר לכם שתקציב 2015 שלא עבר, הגיע לידינו פחות משבע שעות לפני ההצבעה. זמן מדהים לקריאת התקציב. אני מאוד מקווה שאם הדבר הזה יחזור על עצמו, יראו לנו חברי הממשלה כיצד הם מתכננים לקרוא תקציב כזה בטווח של שבע שעות. אבל לא רק זה. נוסף על כך, התקציב הזה יגיע אלינו בלי שום תוכניות עבודה. אנחנו לא נזכה לראות מה מתכנן האוצר שיגיע כתוצאה מהתקציב הזה. כיצד התקציב ישפיע על מדדי העוני? כיצד התקציב ישפיע על מדדי האי-שוויון? מה התקציב יעשה באמת לאזרחי ישראל? במה הוא יעזור להם? במה הוא יתקן את התלאות ואת הכאבים במדינה היקרה שלנו? כל הדברים האלה צריכים להיות חלק מהתקציב. התקציב הזה הוא חוזה, תודה. רק משפט אחרון, אם תרשה לי. התקציב הזה הוא חוזה בין המדינה לבין אזרחיה, החוזה המשמעותי ביותר שאנחנו עורכים כאן בכנסת, חוזה שאומר: זו ההתחייבות שלנו, זה מה שאנחנו מתכננים לעשות בשבילכם בשנה הקרובה. כחוזה כזה הוא חייב להיות חוזה לשנה והוא חייב להתחדש מדי שנה. בגלל זה החוזה הזה מביא להפלת הממשלה אם אנחנו מצביעים נגדו, הוא עד כדי כך משמעותי. תודה. אם אנחנו מזלזלים בתקציב הזה, בחוזה הזה, חלילה, אם אנחנו מזלזלים במה שקורה בין הדפים שלו, בכל סעיף וסעיף, אנחנו חוטאים בתפקידנו לאזרחי ישראל. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת איתן כבל. אחריו, חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, האמת שאני יכול להבין את השרים. הם רובם שרים חדשים, הלוא שיבצו כל אחד, הם באו לתפקיד שלהם והם אמרו: 100 יום, שעל-פי חוק-יסוד אמורים להספיק להצגת התקציב, לא מספיק להם, והם ביקשו הארכה, 160 יום. 175. רגע, לאט-לאט. 100, שרים חדשים, 160, ועכשיו 175 יום. אתה יודע מה? אני יכול להבין אותם. אני גם חושב שזה שהיום התקציב מנוהל על-פי 1 חלקי 12 כי אין תקציב, זה יתרון כי זה חוסך כסף. חוסך כסף למדינה. הממשלה לא עושה טעויות גדולות כי היא פשוט, איך אמרה חברת הכנסת סתיו שפיר לפני? הפקידים מנהלים את המדינה. אלה שיש להם דעה, מפטרים אותם. יש לי הרגשה שזה יותר טוב מהאלטרנטיבה. הפקידים שיש להם דעה, מעיפים אותם, שמת לב. בדיעבד. בודקים ואחרי זה גם מעיפים אותם, מחליפים אותם. עמר, עמר, זה לא נכון, זה לא נכון. כשמשקיעים פחות, כשמוציאים פחות, הכלכלה יש בה הידרדרות ואז ההכנסות הן פחות. זה לא נכון. אתה צודק. אבל עוד יותר גרוע זה אם הממשלה תנהל את התקציב והשרים האלה שצריכים הרבה זמן להבין מה הם רוצים יתחילו לנהל את זה. זה יהיה עוד יותר גרוע. אני גם יכול להבין שצריכים הרבה מאוד זמן בשביל לדעת איך מסתדרים עם כל ההבטחות הקואליציוניות של ההסכמים הקואליציוניים והתקציבים הקואליציוניים. באמת צריך הרבה מאוד זמן בשביל לפתור את הפאזל הזה. הפאזל הזה הוא לא פתור. אבל אני, בכל אופן, אשתדל להיות טיפה רציני. חיובי, חיובי. לא, חיובי אני לא יודע, אין כאן שום דבר חיובי, לצערי, אבל רציני. יש כאן בעיה אמיתית. הבעיה האמיתית היא שיש לנו כאן חוק-יסוד, וכל שני וחמישי, בשבועיים האחרונים כבר פעמיים שינתה הממשלה את חוק-היסוד הזה. אדוני היושב-ראש, זה קצת מזכיר לי את הדיון הקודם על המשרד לעניינים אסטרטגיים. אני אמרתי כאן, בדוכן הזה, שאני לא מבין למה צריך משרד לעניינים אסטרטגיים. כל משרד יש לו אסטרטגיה שלו, יש לו טקטיקה, יש לו אסטרטגיה, ולמה צריך משרד מיוחד? אבל למה צריך משרד מיוחד? צריך משרד מיוחד כי בעצם מה שקורה פה, במדינת ישראל, הכול מתוכנן מהיום למחר, רק טקטיקה, ולכן החליטו שצריך משרד לעניינים אסטרטגיים. אותו דבר בעניין חוק-היסוד. הבנו שלסמוך על חוק או תקנות כאלו או אחרות שמשתנות מדי שבוע זה לא נכון, ולכן בכנסות הקודמות, לא הכנסת הזאת, חוקקו חוק-יסוד שאומר: בתוך 100 ימים הממשלה צריכה להגיש תקציב. הנה הגיע שר האוצר. בתחילת דברי אמרתי שאני באמת מבין אותך, שאתה רוצה הרבה זמן כדי לעשות תקציב כמו שצריך. אבל לא הכול הולך לפי זה. וחוק-יסוד הוא חוק-יסוד, וצריך בתוך 100 יום להחליט על תקציב, לקבוע תקציב ולצאת לדרך. שלא לדבר, אדוני שר האוצר, על זה שאתה הלוא ידעת שאתה תהיה שר האוצר כמעט מייד אחרי הבחירות. אז מאז עד עכשיו קיבלת עוד חודש, עוד 30 יום קיבלת. אז עכשיו עוד 175 יום? באמת. אז עם כל הבדיחוּת שבעניין, זה לא לעניין. אין מקום לשנות את חוק-היסוד הזה, ואני מאוד מאוד מקווה שהשינוי הזה, התקנה הזאת לא תשתנה, והממשלה הזאת תגיש בתוך 100 ימים את התקציב לשנה הזאת. ואתם יודעים מה? מצדי, גם לשנה הבאה. אבל מהיום. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת איתן כבל, אחריו, חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה, חבר הכנסת איל בן ראובן. לכל אחד חמש דקות. אני מקווה שתקפיד על הזמן. חזרנו  אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, ברשותכם, אדוני השר, אני באמת רוצה לומר לך שאני בכל לבי מאחל לך בהצלחה. אבל כשאנחנו כבר מסתכלים  את זה כבר אמרת קודם. כן. ראינו את הדברים בהתחלה, איך הדברים מתנהלים. גברתי השרה, אני יודע שאת מנצלת כל דקה שאת שרה כדי להחליף מידע, אבל זה מפריע. אין לי בעיה. זה פשוט, המליאה, הצד שלכם כמעט ריק. זה מפריע. ברשותך, אדוני, אני רוצה לומר כך: אני באמת מאחל לך, חבר הכנסת אלי אלאלוף, אתה אומר שאנחנו לא נראים. לא, אמרתי שאין כמעט. אתה, איך אומרים, חבר הכנסת אלאלוף? אתה אחד. אתה מקפיד לשבת פה.  לגופו של עניין, תראה, אני אומר לך כבר בפתיחת הדברים: הרי ברור שהאוצר, יש לו אינטרס להביא את התקציב, מה יותר, אנחנו מכירים את הראש. מעבר לעובדה שאני יכול לבוא ולומר: אוקיי, מי צריך לעשות פעמיים מלחמה פה מול חברי הכנסת? כי כשאתה שר, אז אתה שר. אתה שוכח שאתה חבר כנסת ועד אתמול נלחמת בחפירות. זה בסדר גמור. אבל מצד שני, ברור לי שהשנה הראשונה מבחינתו של האוצר לפחות זה חיסכון נטו. הוא מביא את התקציב לקראת נובמבר, הוא כאילו הביא 2015, אבל אין 2015 באמת. אין 2015 באמת. זאת אומרת, אם אנחנו יודעים שאת כל התקציבים שהרוויחו באוצר, כמו שחבר הכנסת גטאס אמר לפני רגע, עצם העובדה שאין תקציב מסודר זה הרבה מעבר לשאלה אם הוא מנוהל על-ידי פקידים, כן או לא. זה העניין שאין הוצאה למען הציבור במדינת ישראל. בעצם עושים את מה שצריך במקרה הטוב, על משקל "אבנים שחקו מים", אדוני היושב-ראש. לא מעבר. והשאלה הנשאלת היא: האם באמת תדע, אדוני השר, לקחת את הכסף הזה ובאמת לבוא ולומר ששנת 2015 הייתה שנה של אין-תקציב, וניתן את הכסף לתשובה. וניקח את כל הכסף, ניתן לתשובה. והמשמעות היא שב-2016 באמת נקבל תקציב אחר לגמרי? לגבי הדחיפות, לי אין בעיה שאנחנו נשארים בשעה כזו, אבל חברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל גם יציג אחר כך, כשהוא יעלה, את חוות הדעת של היועץ המשפטי, שאומר שעד שלא תקום בכלל ועדת כספים מסודרת, לא הזמנית, לא יהיה אפשר לדון בתקציב לקראת קריאה שנייה ושלישית. בתיקון, בהוראת שעה. בוודאי, בהוראת השעה אני מדבר. הביאו אותנו היום בצהריים, אמרו: חייבים, עכשיו ומהר. ואלה דברים שצריך כבר להעביר אותם מן העולם הזה, השמאל-ימין הזה.  גם אתה מלחיץ אותנו, אדוני השר? רק נכנסת. אני דרוך לשמוע את הסוף. לא, אין מה לשמוע את הסוף. הלוואי שהיה סוף. איזה סוף כבר יכול להיות? איזה סוף יכול להיות? הסוף היחיד שבאמת, שאנחנו מתפללים, ואני גם חבר שלך, מעבר לכול, זה לא סוד, שיהיה סוף לצרותינו. שבאמת, שגם בסוף, הסוף יהיה אחר. כי איך שאני רואה את ראש הממשלה, נער הגומי, איך הוא מסובב ומסתובב, ומסובב ומסתובב, ומסובב ומסתובב, ואיך הוא באמת מסובב את כולם פה סביב שולחן הממשלה, עוד לא היה דבר כזה. עוד לא היה דבר כזה. באמת שאני אומר את זה בהן צדקי. עוד לא היה דבר כזה. זה נהיה עסק פתטי, שמשדרגים את הפתטיות מחדש כל פעם. זה לרגע שר, זה לרגע לא, זה שר לעניינים טקטיים, זה לעניינים אסטרטגיים.  מה זה? מה זה? זה הוא אומר כמו: באימא שלכם, תעזבו אותי, תנו לי רק להיות ראש ממשלה. לא אכפת לו משום דבר כאן. בסוף זה עסק שלנו. זו המדינה שלנו, כל מי שגר בה. אז אפשר לצחוק ואפשר לגחך, צריך לסיים. וצריך לסיים, אדוני השר. ואני באמת מתפלל, יש פה שר לשיחה נכנסת ושר לשיחה יוצאת. ברור לי. דרך אגב, אתה אמרת את זה, אל תתפלא אם זה יהיה. אתה אומר: אל תדבר, יכול להיות, אל תתפלא אם זה יהיה. עוד לא אמרתי לחברתי גילה גמליאל שמספר התיקים שהיא מחזיקה זה פוטנציאל לשלושה שרים בקדנציה הבאה. חבר הכנסת כבל, הזמן תם. אני אומר את זה: זה השר לענייני מגדרים, השר לענייני זה, השר לענייני זה. זמנך עבר. איתן, כמה מנכ"לים יהיו אצל גילה? כמה מנכ"לים? אני מסיים, אדוני היושב-ראש. תודה. אני יודע שיש לך זיקה מיוחדת לשרה גמליאל. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. אחריה, איל בן ראובן, וקסניה סבטלובה אחר כך. תודה.  כן, אני מאיץ בדוברים. כל אחד גולש 15 20 שניות, זה מצטבר. אני יודע, אני יודע. אנחנו נשב פה הרבה שעות היום, כן. בבקשה. חברי איתן כבל, חבר הכנסת איתן כבל, תראה מה עשית לשר האוצר, הוא נעלם. הוא הלך. אחרי הנאום שלך הוא פשוט עזב את המליאה. הוא צריך לנוח. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ישבתי ככה פה עכשיו, ניסיתי להבין מה אנחנו עושים פה בשעה הזו, למה אנחנו נמצאים פה במליאה ועל מה אנחנו בעצם אמורים לדבר. גם אני שואל. ואז אמרתי, מה יותר פשוט מאשר לקחת את דברי ההסבר של הצעת החוק ולראות מה באמת התכוון המחוקק כשכתב את דברי ההסבר, מה הוא רצה? למה אנחנו נמצאים פה? וכך נכתב, ונכתב ככה: חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 ו-2010 נחקק ביום כך וכך על רקע נסיבות חריגות ומיוחדות אשר כללו התמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי ועם חוסר ודאות פיסקלית, שנבעה מכך שתקציב המדינה לשנת 2009 טרם התקבל בכנסת עקב המצב הפוליטי ששרר באותה התקופה. בהמשך: אי לכך נקבעה הוראת שעה לתקציב דו-שנתי. המצב החריג, הנסיבות המיוחדות שכללו התמודדות עם משבר כלכלי עולמי. אבל עם מה אנחנו מתמודדים? למה אנחנו באופוזיציה היום צריכים לקבל החלטה להצביע נגד, אבל הקואליציה מנסה להעביר חקיקה, הוראת שעה, שוב לתקציב דו-שנתי. למה? מה כל כך חריג? מה הכאוס העולמי, המשבר העולמי, שקיים פה? אבל בזאת לא די, כי כשעתרו לבג"ץ, אמר בג"ץ בבג"ץ 4908/10: בהתאם לעקרונות שנקבעו בבג"ץ בר-און לעניין תיקון הוראות חוקתיות בהוראת שעה, יש לצמצם עד מאוד בקביעה של הוראות שעה בחוקי-יסוד רק למקרים חריגים, קיצוניים וייחודיים, וזאת בשל מעמדם של חוקי-היסוד. לפיכך החליטה הממשלה להטיל על שר האוצר ושרת המשפטים לבחון עד סוף שנת 2015 את הצורך בתיקון קבע של חוקי-יסוד. איך אנחנו מגיעים למצב שבג"ץ מורה לנו באמירה מפורשת שיש לעשות רק במקרים נדירים תיקון של חוק-יסוד באמצעות הוראת שעה ויש לחוקק חוק של קבע? ולמה אנחנו שוב נמצאים במצב הזה שאנחנו מחוקקים, לא מחוקקים חוק של קבע אלא עושים הארכה? האמת? קטונתי. אין הסבר, למעט אחד. מה שהביא לפירוק הממשלה בפעם הקודמת היה, בין היתר, בעיית התקציב. אי לכך, ראש הממשלה נמצא בכאוס והקואליציה בחשש, בדיוק כמו אותו חשש עולמי שהיה כאשר נאלצנו להכריז בפעם הראשונה על אותו תקציב דו-שנתי. זה החשש הגדול, זה החשש הלאומי, מפני העובדה שהתקציב לא יעבור שנה ועוד שנה, והכנסת תיאלץ להודיע על פיזורה. ועכשיו, השלב הבא, הארכה מ-100 ימים ל-175 ימים. מדוע? למה שלא נשב פה היום, ובכלל בימים ובלילות הקרובים, ובמקום לכלות את זמננו לריק על כל מיני הארכות תוקף של הוראות שעה, פשוט נשב ונעשה את תקציב המדינה ונעביר אותו בתוך 100 ימים ולא בתוך 175 ימים? מה יקרה ב-75 הימים, שמבקשים את התוספת שלהם, שלא יקרה עכשיו ב-100 ימים? ואם ככה, למה לא 150? ולמה לא 200? ולמה לא 250? ולמה לא 130? מה יש באותם 75 ימים כדי להעביר את התקציב שלא יהיה כדי להעביר אותו גם ב-100 ימים? ולכן, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אולי נשים סוף לכל הפארסה הזו. נקבע ונחליט שבתוך 100 ימים יהיה פה תקציב וזהו. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת סויד. חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחר כך, קסניה סבטלובה, ואחר כך, שלי יחימוביץ. בבקשה, אייל. חמש דקות. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה לרגע לדבר בשם אלו שפועלים מתחת, לאור תקציב מדינה. אני חייתי שנים רבות בארגון כזה שחי לאור תקציב מדינה. במעלה הדרך במהלך השנים הלכו ותכפו להן כל מיני תוכניות, כל מיני צורות של תקציב, שמאוד מאוד הקשו על אלה שחיים מתחת לתקציב הזה. ואני יכול לומר שבמעגל השלם אין בזבוז גדול יותר של משאבי מדינה מלחיות ללא תוכנית וללא תקציב וללא פיקוח על התקציב. כי בסופו של דבר, חלק מהקלקולים צריך לתקן והמבולקה גדולה. אנחנו כמעט שנה עוד מעט חיים ללא תקציב מדינה מאושר ומסודר, ואני שואל: כמה אנשים הלכו לראות מה הן באמת המשמעויות בשטח, לאלו שעובדים בשטח עם התקציב הזה? באיזה נושאים לא ניתן לטפל ואיזה נושאים מהצד השני מטופלים ומתוקצבים במחיר גבוה, הפוך מיעילות וחיסכון? אז גם מבזבזים כסף באמצעות הקמת משרדים מיו��רים והסכמים קואליציוניים בלתי סבירים, וגם הולכים ודוחים קבלת החלטות בנושא תקציב מדינה. ואני שואל, מדוע? אני מציע להסיר את ההצעה הזאת, לשבת ולהכין תקציב, ומהר ולהוציא את המדינה הזאת לדרך חדשה, לדרך מובלת, לדרך מתוכננת. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אייל בן ראובן. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אחריה, שלי יחימוביץ, ואחריה, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. כבוד היושב-ראש, חברי חברי וחברות הכנסת, כולנו מלינים על כך שאנחנו עדיין ללא התקציב של 2015. ובאמת, במדינה מתוקנת לא הגיוני שתקציב יתקבל בחודש אוקטובר או בחודש נובמבר, כבר לקראת סוף השנה. מצד שני, אולי באמת התמזל מזלנו ואנחנו היום חיים על-פי התקציב של הממשלה הקודמת, והמטרות של הממשלה הנוכחית לא מתורגמות בתקציב של שנת 2015. אז אולי באמת רע לנו בלי התקציב החדש, אבל אולי גם טוב לנו, כי בסך הכול לא המאחזים החדשים שמתכננים לבנות בין חברון לבית-לחם, לא המוזיאון החדש, הרביעי במספר, להנצחה של מורשת גוש-קטיף ולא מטרות אחרות שמצוינות בהסכמים הקואליציוניים, שהם מוגזמים לכל דעה, המטרות האלה לא יתורגמו בתקציב של 2015. מצד שני, כל זה, כמובן לצד שיקולים שהם שיקולים עדכניים ביותר ורלוונטיים ביותר. יש לנו 100,000 נכים בישראל שזקוקים באופן מיידי לתוספת תקציבית, לתוספת לגמלה החודשית שלהם שתאפשר להם להתמודד עם העלאת שכרם של העובדים הזרים שעובדים אתם, יש לנו זקנים שמקבלים וחיים רק מקצבת הזיקנה, שעומדת כיום על 2,200 שקלים בלבד, והם זקוקים באופן נואש ודחוף לתוספת תקציבית ולשיפור ברמת החיים שלהם, יש לנו, כמובן, ילדים שהולכים לישון בלילה רעבים, והם כמובן זקוקים לכל עזרה אפשרית שאנחנו יכולים להעניק להם במסגרת התקציב. והדברים האלה נדחים לחודש נובמבר כי כנראה הם לא חשובים מספיק. אז לצד הדברים שלא יתגשמו בשנה הזאת, שהיו אמורים להתגשם לפי מה שאנחנו רואים בתכנונים של ההסכמים הקואליציוניים, יחד עם זאת, גם הדברים הטובים שאנחנו כבר שמענו את ההבטחות לגביהם ואנחנו ראינו את מי שמבטיח, יושב פה, כבר לא יושב פה, השר משה כחלון שמתכנן דברים טובים למדינת ישראל. גם הם לא יתגשמו ולא יתבטאו בתקציב של 2015, כי אנחנו כנראה נועדנו לחיות ללא תקציב כמעט עד סוף השנה הזאת. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. אחריה, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, ואחריו, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל היום יום המגבת הבין-לאומי על-שם דאגלס אדאמס, שהיה שדרן רדיו בריטי ואחר כך כתב סדרת ספרי science fiction. אמרת מגבת? כן. יום המגבת הבין-לאומי. שלי, אבל היית צריכה לעלות לנאום עם, הייתי אמורה לעלות לנאום עם מגבת. זה נכון. אסור. הגיבור של אדאמס נהג להסתובב במרחבי הגלקסיה כשרק מגבת לצווארו. וכך נכתבה סדרת הספרים המופלאה: "היו שלום ותודה על הדגים", "המסעדה שבקצה היקום" ו"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". במהלך כל סדרת הספרים הזאת נוטים לחשוב שמי שהיו הגזע הראשון שממנו צמח ההומו-ספיאנס שאנחנו מכירים היום הוא אדם קדמון טוב לב ופשוט הליכות. אבל באחד הספרים מתברר שאלה בכלל לא היו אבות אבותינו, זה היה שבט שהוכחד, הוא היה חביב מכדי להישרד, ובעצם אוכלוסיית כדור-הארץ מורכבת מפסולת גלקטית אנושית, כל מיני מקצועות מיותרים שהועמסו מכל מיני כוכבים במרחבי הגלקסיה, ובין המקצועות המיותרים האלה, לבושתנו, פוליטיקאים, עורכי-דין, יחצנים, יועצי תקשורת, ברוקרים, מתווכים, כל המקצועות הלא-מועילים האלה. ולא יכולתי היום, במיוחד מכיוון שמדובר, באמת ובתמים, אגב, כיוון שהיום מדובר ביום המגבת הבין-לאומי, לא יכולתי שלא לחשוב על כל התפקידים המופרעים, סליחה, לא המופרעים, זאת הייתה פליטת פה בשל השעה המאוחרת, המופרכים, התכוונתי לומר, כל התפקידים המופרכים, חסרי המשמעות, המצועצעים, עם השמות הגנדרניים, וגם על כך שאנחנו מתפקדים בתקציב של 1 חלקי 12, וכבר אמרו כאן קודמי בתבונה, אני לא באמת מתכוונת לזה, אבל אי-אפשר שלא להעלות הרהור, שאולי באמת צריך להמשיך לנהל את המדינה הזאת עם תקציב של 1 חלקי 12, בלי שרים במשרדים, והכול יתנהל באופן הרבה יותר טוב, כי גם לא ייעשו שגיאות ולא ייעשו דברים איומים ונוראים. יכול להיות שאפשר בכלל לגלח שכבה ענקית של כל מיני בעלי תפקידים פיקטיביים, שלפעמים לא רק שאינם מועילים, הם אולי אפילו מזיקים. אגב, גם בחברות גדולות, כל המנהלים שמרוויחים מיליון שקלים לחודש על כישרונותיהם הלא-מפוענחים, נגיד שהם ייסעו לכמה חודשים ולא יקבלו שכר, ובמקומם יעבוד הדרג הניהולי, דרג הביניים, משהו יקרה לחברות האלה? לא באמת, בואו נודה. אז השעה המאוחרת הזאת ואוסף התפקידים המוזרים והתקציב של 1 חלקי 12, שנדחה בעוד 175 יום, כל אלה באמת נותנים לנו רעיונות חדשים, ואני מאוד מקווה שהם לא ייתנו רעיונות חדשים גם לציבור, כי יכול להיות שהציבור יחליט שבכלל אין בנו צורך. ולכבוד הצעתו של שר האוצר החדש משה כחלון, שיהיה, אני לא יודעת אם שמעתם את קריאת הביניים שלו, שיהיה שר לענייני שיחות נכנסות ושר לענייני שיחות יוצאות, אני רוצה לסיים את דברי בשיר שכתבה, אולי גם שר לענייני שיחות תפוסות. שר לענייני שיחות תפוסות וכן הלאה. אני רוצה לסיים את הדברים בשיר שכתבה אפרת שטרן, השר לענייני: "השר לענייני עננים / רבץ בכורסה, נים-לא-נים / הוא פיהק ושיהק וגיהק, / הוא עלעל בעיתון, וצחקק. / אחר כך הוא הבריש נעליו / ושייף בקפידה ציפורניו / ודרש במפורש: שום שיחות טלפון / אני לא מקבל מעכשיו. / תוך פחות מדקה, נשמעה לה דפיקה / על דלתו של השר לענייני עננים, / ובפתח ניצב, עם שקית גרעינים, / השר לענייני גינונים. / מייד אחריו, בפרצוף משולהב, / הגיע השר לענייני הפתעות / והגיע השר לענייני מחמאות / ואתם גם הופיע, כולו מבודח, / אוחז בבקבוק של ליקר משובח / השר האחראי על עוזר היחצן / של יועץ הדובר הראשי של הסגן / של מנכ"ל משאבי האנוש בלשכה / של מומחה לדברי מתיקה. / עכשיו, כשהתכנסו בחדר נבחרי העם, / פנה המארח אל כולם בקול נפעם: / הנוהל, רבותי, הרי ידוע ומוכר, / אז בואו ונתחיל מייד, / את הזיעה מחה / והודיע במבוכה: / רבותי, עמכם הסליחה, / אך עלי להשבית ת'שמחה, / כי מחר מחכה לנו שוב יום לא קל / וזאת מכיוון שעלינו מוטל / כל הבוקר, על-פי פרוטוקול, / לשחק במשרד 'מונופול'; / בהמשך, ישיבה חשובה / שתוקדש ל'אמת או חובה'; / ולמרות שנהיה יגעים / לאחר כל אותם מבצעים, / גם רצוי שנכריז על גיוס / ארבעים חטיבות מילואים". אני מקווה שהסיפה הזאת לא תתרחש. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת פרופסור מנואל טרכטנברג. אחריו, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה, חברת הכנסת זהבה גלאון. אדוני היושב-ראש, חברי לכנסת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חבל שלא היה פה השר לענייני חלל כדי שייהנה מהסיפור שסיפרת. אדוני היושב-ראש, כמה פעמים עמדתי ל��אום כאן, על הדוכן הזה, ועדיין לא נאמתי את נאום הבכורה שלי. אני מתאר לעצמי שאני אנאם אותו לקראת סוף הקדנציה, וזה מסתדר היטב עם מה שקורה כאן, שכנראה חוק התקציב ל-2015 יחוקק לקראת סוף 2015, אז הדברים איכשהו מסתדרים. אני התעניינתי בזה, מן הסתם, וקראתי את דברי ההסבר להצעת החוק, ונדהמתי לגלות שהדרג המקצועי באוצר, לפי מה שכתוב כאן שחור על גבי לבן, לא מסכים, בעצם, להצעת החוק. והנה, הם כותבים כך: "לדעת גורמי המקצוע במשרד האוצר" אני מבקש מחברי לספסל הסיעה, חברי הכנסת. השר סילבן שלום, בבקשה ממך.  תקשיבו, כי כדאי לקרוא את מה שכתוב כאן. אנא האזינו לחברנו. בבקשה. "לדעת גורמי המקצוע במשרד האוצר, יש צורך לקבל כבר עתה את ההחלטות הנדרשות הן לגבי שנת 2015 והן לגבי שנת 2016" כבר עתה, לא בעוד כמה חודשים. גורמי המקצוע במשרד האוצר טוענים כך. כנראה השר כחלון, ידידי, לא הספיק לקרוא את אשר אנשי המקצוע אמרו לו, כי הם מבינים היטב, במשרד האוצר, שאי-אפשר להמשיך להתנהל בצורה כזאת. אז אחת מהשתיים, או שנכון מה שכתוב כאן על-ידי הדרג המקצועי, או שלא, אבל זה דורש הסבר כלשהו. תראו, אנחנו מנסים להעביר את הזמן בשירה וכו', וזה מצוין, אבל כולנו מבינים על מה מדובר כאן. מדובר על כך שלדעת כל בר-דעת אי-אפשר להתנהל בצורה כזאת, והוותיקים כאן יגידו, אני לא יודע, אבל נדמה לי שאין תקדים לכך שתקציב המדינה חוקק ביום האחרון של השנה החולפת. אז אני קודם כול שואל את השאלה הזאת, אדוני היושב-ראש, וכדאי לבדוק את זה. זה דבר חסר תקדים, וצריך להגיד זאת. לא ייתכן, במדינה מתוקנת, ברור שזה לא נכון, ברור שאפשר אחרת, והסיבה היחידה לכך שזה קורה היא שראש הממשלה חושש להתעמת עם כנסת כזאת כאשר יש לו בקושי שוליים של רוב. אבל לא ייתכן שמדינה שלמה תיפגע בצורה כזאת בשל צורך או חולשה פוליטית שמתגלה לעת עתה. אני רוצה לסיים ולהגיד שתקציב זה לא מסמך כלכלי, בעיקרו, וזה כמובן לא מסמך חשבונאי, זה מעל הכול תוכנית-אב למדינת ישראל, שצריכה להנחות איך להתנהל בכל הקשר והקשר, ואנחנו יתומים כבר שנה תמימה כמעט, וכך נמשיך ונהיה עוד זמן רב. עשיתי חישוב שבעשור האחרון התנהלנו ללא תקציב יותר משנתיים וחצי. אני חוזר: בתוך עשור התנהלנו ללא תקציב יותר משנתיים וחצי. חיסכון גדול. אם אכן תתממש הבקשה של הקואליציה, תתווסף עוד חצי שנה לחשבון הזה, אוקיי? כלומר, בעשור האחרון קרוב לשליש מהזמן אנחנו מתנהלים, בעשור האחרון, ללא תקציב. רבותי, הפגיעה בעשייה, לא רק הממשלתית, בכלל במה שקורה במדינה, היא פגיעה אדירה, ולא ייתכן שזה יקרה. אני מקווה שהשכל הישר יגבר, והדרג המקצועי באוצר יצליח לשכנע את הדרג הפוליטי, לפי מה שכתוב כאן, שהתקציב ל-2015 צריך לעבור מייד, ולא לחכות עד סוף השנה. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אחריה, חברת הכנסת גלאון, אחריה, חבר הכנסת יואל חסון, ואחר כך, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה. חמש דקות. אני אשתדל גם הפעם לא לנצל אותן במלואן מחמת דאגתי העמוקה לחברי האופוזיציה ולחברי הקואליציה. אני אשתף אתכם, ככה, במחשבות שחולפות לי בראש, נוכח המצב האבסורדי הזה, אז אני אתאר לכם את העולם הדמיוני שבו אני חיה: כשנסעתי הבוקר בדרכי ברכבת הפרברים בגוש-דן, אבל רק בדמיון שלי, בפנטזיה שלי נסעתי ברכבת הפרברים הזאת, או: כשהתחילו להזיז בשבוע שעבר את מכל האמוניה ממפרץ חיפה, אבל רק בדמיון שלי התחילו להזיז את מכל האמוניה ממפרץ חיפה, כשבשבוע שעבר הסיע�� שלי החלה את השבוע בדימונה וראינו את כל המפעלים החדשים שמוקמים שם, אבל רק בדמיון שלי המפעלים החדשים מוקמים שם. אני חייבת להגיד לכם דבר אחד. אני מגיעה מהמגזר העסקי, איפה ראיתי את אלי כהן? איפה אלי? אתה עדיין פה. אני לא יודעת, אבל אני מחשיבה אותך כבן-אדם רציני. בעולם התאגידי אין מצב שחברה רצינית מתחילה את השנה בלי תקציב. אני לא מכירה, לא מכירה חברות שמתנהלות בתקציב של 1 חלקי 12, ואני רוצה להזכיר לכם שבעולם יש חברות שתקציבן גדול מתקציבה של מדינת ישראל, ולא מעט כאלה, כי מה שאומר תקציב, תקציב מצביע על תפיסת עולם. תקציב הוא תוכנית העבודה שלך, תקציב אומר מה אתה רוצה ולאיזה כיוון אתה מכוון את הספינה המטורפת הזו שנקראת מדינה או חברה. תקציב, אתה יודע, כבר נמאס לי מהמילים על אסטרטגיה, כי כבר דיברנו היום מספיק על אסטרטגיה. אבל עזבו, אנחנו מדברים על בני-אדם. כשאין תוכנית עבודה אין מדיניות, לא בחינוך, לא ברווחה, לא בבריאות, לא בתשתיות, לא בתחבורה, לא בתיירות, לא בחקלאות, לא בביטחון פנים, לא בבני-אדם, לא בקשישים, לא בילדים ולא בחיים עצמם. כל פעם אני חוזרת לאותו ראש ממשלה שדיבר בבחירות על איראן, כי זה החיים עצמם, ואני אומרת: איפה החיים עצמם? איפה הוא רואה אותם? אם שום חברה עסקית לא יכולה להתנהל בלי תקציב, עם כל הכבוד לפקידות, ובישראל יש פקידות מעולה, ואולי אפילו מצטיינת, עם כל הכבוד, אני לא רואה את זה שהחשכ"לית שבאמת באמת רואה לנגד עיניה את טובת ישראל, ואני יודעת את זה ממנה, אני יודעת שהיא מוציאה תקציבים לחינוך ולדברים שצריך אותם מתוך 1 חלקי 12 כי גם היא חושבת שהמדינה הזו צריכה להתנהל והיא בן-אדם אחראי. פשוט לא ייתכן הדבר הזה. תגידי לי, גם לא למדנו שום דבר מהתקציב הדו-שנתי שכבר היה פה? פשוט, שמים אותנו לצחוק, לקלס, והנה אנחנו עומדים פה, כמעט חצות, ואנחנו מבינים מה צפוי לנו בדיונים על התקציב. חברים, אנחנו נהיה שם בכוחנו, בהסתייגויותינו, ללא פחד, ללא מורא, אופוזיציה חזקה. כן, מסייה אלאלוף היקר, שיושב באדיקות בדיונים, ואנחנו רואים את זה ומעריכים את זה, ככה זה צריך להיראות, קואליציה שמקשיבה גם לאופוזיציה. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. יואל חסון, מיקי רוזנטל, אילן גילאון וכו'. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סגן שר האוצר איציק כהן הציג לנו את התקציב, או את הסיבות שבגינן חברי הכנסת מהאופוזיציה שעלו לדבר פירטו למה צריך להאריך את התקופה לאישור התקציב. אין דרך אחרת להגדיר את זה אלא שזה מריחת זמן. זה מריחת זמן מטעמים פוליטיים, ואי-אפשר להגיד שהאינטרס הציבורי עמד לנגד עיני הממשלה, שר האוצר, סגן שר האוצר, כשהם הגישו את התקציב למליאה, ואני רוצה להקדיש את הדברים שלי, אדוני היושב-ראש, ברשותך, בזמן שיש לי, למה זה נקרא אינטרסים ציבוריים. אם שר האוצר היה, ביחד עם ראש הממשלה, מחשיב את האינטרס הציבורי, הוא היה צריך לקצר את הזמן להגשת התקציב. רצה הגורל, חברי חברי הכנסת, שהיום קרו שני אירועים שככה, כל אחד, בדרכו, חושף עד כמה קל לראשי ממשלה בישראל לשים בצד את האינטרסים של הציבור ולדאוג רק לעצמם ורק למקורבים שלהם. אני כמובן מדברת על שתי פרשות גדולות, לא דומות, לא זהות, אבל גדולות. האחת זה גזר-הדין במשפטו של בכיר נבחרי הציבור, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בפרשת טלנסקי, אותו ראש ממשלה שהעביר מעטפות עם מאות-אלפי דולרים מכיס לכיס, או שקיבל מאות-אלפי דולרים ב��עטפות, ונגזרו עליו בפרשה הזו שמונה חודשי מאסר וקנס גבוה. אני אומרת את זה כי מה לא היה כאן בתקופה הזו שנמשך המשפט שלו? עדת ספינולוגים ויחצנים ודוברים מטעם, ועיתונאים בהווה, ועיתונאים לשעבר, ומקורבים, כולם התגייסו להגן על אותו אחד שהם חשבו שהנה, או-טו-טו הוא מצליח לתעתע בכולם, והנה, או-טו-טו הוא יוצא מזה, והוא בכלל חוזר להנהיג את המדינה. השחיתות במירעה. ובמקום שכל אותם גורמי אכיפה יוכלו לעמוד איתן, ואני רוצה לברך בעניין הזה את הפרקליטות, שלא נכנעה למרות הביקורת הקשה נגדה, כל אותם, הייתי אומרת, שומרי הסף היו בסיטואציה קשה ביותר, כשגם התקשורת שהייתה או שנחשבת לכלב השמירה של הדמוקרטיה הפכה בהקשר של אהוד אולמרט ל"פודל", הייתי אומרת, ולא לכלב השמירה. אני מציינת את זה כי ראינו איך ראש ממשלה, לא מעניין אותו דבר וחצי דבר מהאינטרס הציבורי. אני רוצה להגיד את זה גם לראש הממשלה נתניהו, שזרק לכלבים, אין לי דרך אחרת להגדיר את זה, את הממונה על ההגבלים העסקיים פרופסור דיויד גילה, איש אמיץ עם אינטגריטי, ישר, שלא נכנע לכל השטיקים והטריקים, הייתי אומרת, ולניסיונות של ראש הממשלה לצ'פר ולטפח את אותם מקורבים, במקרה הזה את תשובה, הציג מתווה שלא התקבל, ובאומץ החליט לפנות את מקומו ולא להשלים ולא להיות שותף ולא להשלים עם המהלך שמקדם ראש הממשלה בכל הקשור לאסדת הגז או לאסדות הגז. אני מציינת את זה כי אנחנו רואים בעצם שני מהלכים שקרו היום, אני חוזרת ומדגישה, שונים בדרכם. גם המעטפות של אהוד אולמרט, גם אסדות הגז של נתניהו וגם התקציב שמונח כאן היום בפני מליאת הכנסת, לכאורה, מה הקשר? תקציב, צריך לדון בו. כבר נאמר, יש תקציב שעובר במליאה, ואחר כך יש תקציב שחור שעובר בוועדת הכספים ו-1 חלקי 12, ואנחנו מכירים את כל הטיעונים, ולמה לא ולמה כן, והציגו את זה. לכאורה, מה הקשר לאותן שתי פרשות? זו אותה פרשה, אדוני היושב-ראש, זה האינטרס הציבורי. מי שהאינטרס הציבורי אינו לנגד עיניו ומי שמורח זמן בדיונים על תקציב במקום לקצר אותם, מפקיר את האינטרס הציבורי. זה לא מפתיע. ראינו את הממשלה הזו רק בשבוע שעבר נותנת שוחד פוליטי, מרפדת מפלגות וחברי כנסת שהם חברים בקואליציה, ועכשיו היא מבקשת שנצביע על הארכת מועד הדיונים על התקציב? זה נקרא, אדוני, הפקרת האינטרס הציבורי. הפקרת האינטרס הציבורי. ראינו לאן זה הביא אותנו. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת מיקי רוזנטל וכו' אילן גילאון, דני עטר, תמר זנדברג. בבקשה, לרשותך חמש דקות.  אני מנצל את ההזדמנות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חלקכם מכירים לאורך השנים מה המשמעות של תקציב 1 חלקי 12. כולנו יכולים לתאר לעצמנו כמה רפורמות, כמה תהליכים, כמה תקווה, בכל כך הרבה פרויקטים, נבלמו, נהרסו והלכו לכל עבר. כשאין תקציב, זה אומר שאין הרבה דברים, זה אומר שפרויקטים תקועים, זה אומר שמערכות המדינה לא מתפקדות באופן רגיל ובאופן שוטף. ומה קרה כאן לפני חצי שנה? לפני חצי שנה חשבנו שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עושה מעשה פוליטי אמיץ, הירואי, מחליט לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. האמת, אני הופתעתי. לא הגיוני. בוודאי לא מתאים לראש ממשלה כזה. יכול להיות, חלק מזה יצא לטובה, אתה רואה. אבל בכל אופן, אתה אומר לעצמך: למה ראש הממשלה עושה דבר כזה? זה לא הגיוני. ואז אתה רואה שראש הממשלה, אתה מגלה את זה כמובן, בואו נגיד, התמימים פ��ות ידעו שכנראה זו הסיבה והתמימים יותר גילו את זה יותר מאוחר, שראש הממשלה סגר כבר דיל, והיה לו הסכם עם המפלגות החרדיות, וככה הם התחייבו לו להיכנס לממשלה בכנסת הקודמת, וככה נוצרה הסיטואציה של בחירות. אבל מה קרה בדרך? האם בדרך ראש הממשלה העלה על דעתו שהוא הולך להשאיר תקופה כל כך ארוכה את מדינת ישראל ללא תקציב? האם הוא חשב או העריך את הנזק הגדול שהוא עושה לכלכלת ישראל? האם זה עניין אותו? ודאי שלא. ודאי שלא. הרי מדובר במהלכים פוליטיים ציניים ברורים, של ראש ממשלת הציניות. אין ציניות יותר ממה שמייצג ראש הממשלה נתניהו. פשוט, ממשלה לא טובה לי? נסגור עם האחרים שיחכו לי, נעשה בחירות, נקווה שננצח, יחזרו, ניתן להם את מה שהבטחנו, חלק לא ניתן, הכול ככה, ומה שקורה בדרך, שיש מדינה, שיש צורך לנהל פה מדינה, חצי שנה המדינה הזאת לא מתפקדת. חברים, יותר מזה, ב-31 במרס כולנו נשבענו אמונים לכנסת, עד היום הכנסת לא קיימת. כלום לא קורה. כלום לא מתפקד. ממשלה הוקמה רק לפני ימים ספורים. וכל זה תוצאה של מהלכים ציניים, הישרדותיים, של נתניהו, שהם נטו פוליטיקה. הם נטו פוליטיקה. ואתה יודעים מה? אנחנו יושבים באולם הזה, באמת יושבים פה חברים, באמת, קבוצה קטנה מאוד מאוד מאוד מהקואליציה, מובן שאנשי הליכוד לא יושבים כאן. למה שישבו? הם קיבלו 30 מנדטים. חטא ההיבריס כבר אמרנו? הם קיבלו 30 מנדטים, למי הם צריכים לתת דין-וחשבון בכלל? שהאופוזיציה תשחק, שהאופוזיציה תקשקש. אז אנחנו באופוזיציה עושים את מה שצריך לעשות, וגם בשעה כזאת, ואני לא בטוח כמה שומעים, או יודעים, או מסקרים את מה שאנחנו עושים פה עכשיו, אבל אני אומר לכם, כמי שלצערו יש לו ניסיון באופוזיציה: הדברים האלה הם חשובים, בוודאי כשמדובר בכנסת של 61 מול 59, ולאופוזיציה יש פה כוח משמעותי וחשוב, והכוח המשמעותי החשוב שלנו לא יהיה רק בנאומים כאן, הוא יהיה בעיקר בוועדות, ובעיקר בוועדות הרלוונטיות, ודאי בוועדת הכספים, כשנדון בסעיפי התקציב. אני אומר לכם, שם המאבק האמיתי שלנו, ושם ניאבק, שלפחות בתקציב הכי לא הגיוני, של שנה וחודש, לפחות בתקציב כזה, נקווה שיבואו בשורות כלשהן ורפורמות, ודברים אמיתיים, תודה רבה. והדברים הפחות טובים, אדוני, אנחנו נצביע עליהם, ניאבק עליהם, ובעזרת השם גם נצליח להסיר אותם מסדר-היום. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת אילן גילאון וחבר הכנסת דני עטר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עד כמה מופרך המהלך הזה אני יכול להדגים לכם ממה שקרה רק היום: ועדת ההסכמות התכנסה היום, הופיע בפניה נציג האוצר והסביר את הדחיפות הרבה שהאוצר רואה בהעברת החוק הזה, ולכן הממשלה מבקשת פטור מהנחת החוק, דהיינו, צריך לעשות את זה בתוך יום-יומיים. אבל מה לעשות, אנחנו פנינו, חברת הכנסת גרמן ואנוכי, ליועץ המשפטי של הכנסת, מר איל ינון, והוא קבע בחוות הדעת שלו שמפאת חשיבות הנושא, הכנסת לא יכולה לדון בכלל בהצעת החוק הזאת בוועדה זמנית, ועד שלא תקום ועדת כספים קבועה לא יכול לקרות שום דבר, לא יהיה דיון בחוק, וכל הפטפטת והקשקשת הזאת של כמה דחוף לעשות את זה, ולכן לבקש פטור מחובת הנחה, זה בין יתר דיבורי הסרק של הממשלה. מה שמטריד אותי מאוד בהקשר הזה זה ההתקפלות הטוטלית של הפקידות המקצועית בפני הדרג הפוליטי. הדבר הזה קורה בימים האלה, והם ימים קשים מאוד. אתם תיזכרו בהם כימים שבהם התחילה הדיקטטורה הכלכלית של נתניהו, שבעצם ה��פך גם את הדבר החשוב ביותר בציבוריות הישראלית, את ההסכם הזה שבין הציבור לנבחריו, פלסתר, את תקציב המדינה, שהוא המכשיר המשמעותי ביותר לקביעת מדיניות, לבדיחה, ואת תפקידה של הכנסת כמפקחת על עבודת הממשלה, לצנינים ולצחוק. זאת המשמעות של מה שקורה פה עכשיו, וחבל שחבר הכנסת כחלון, שר האוצר, לא נמצא פה, כי גם הוא מריונטה במשחק של נתניהו. הוא אפילו עוד לא הבין את זה. ליאיר לפיד לקח שנה וחצי להבין את זה, גם הוא יבין את זה בשלב מסוים. נתניהו משחק בו. הדברים נראים בערך כך: הפקיד הזה, שאני לא רוצה אפילו לנקוב בשמו כי אני לא רוצה לפגוע בו, שטען היום בלהט, בתרתי דסתרי, הרי אם צריך כל כך מהר, למה לדחות את זמן הדיונים? אני באופן עקרוני, אגב, חושב שראוי מאוד שהכנסת תדון יותר על התקציב, אבל לא בשנה שהייתה שנת בחירות, כשהתקציב מאושר מנובמבר. ואני רוצה עכשיו להגיד לכם בפרגמנטים כמה דברים על המשמעות האמיתית של הדחייה הזאת. ראשית, ההמצאה הזאת של 1 חלקי 12 זה הבלוף הכי גדול: מדובר בקיצוץ של 2% מתקציב המדינה. זאת המשמעות, כי יש גידול של האוכלוסייה ב-2% בשנה, ותקציב משרד הבריאות, למשל, או החינוך, או כל תקציב אחר, בנוי על גודל האוכלוסייה, ובכל תקציב מעדכנים את זה. וכשיש תקציב של 1 חלקי 12 לא מעדכנים את זה, והמשמעות היא שתקציב המדינה מקוצץ בפועל בכ-2%. וזה בלי השינויים. וזה בלי השינויים, זה רק מה שהיה. צודקת חברת הכנסת גרמן ואומרת: רגע, אבל איפה החזון פה, ומה עם הרפורמות וכו'? אבל עזבי רגע את זה, כי על זה לפעמים יש חילוקי דעות. על מה שמניתי עכשיו אין חילוקי דעות. מדובר בקיצוץ בפועל של 2% מתקציב המדינה, זאת המשמעות. וכל ההבטחות, והשקופים, ואנחנו חברתיים, והקשקשת הזאת, בסוף נותנים יד לקיצוץ של 2% בתקציב המדינה. ומי נפגע מזה כולנו יודעים. זה דבר אחד. דבר שני, הפגיעה בדרג המקצועי, השיטתית, שנועדה לסמן לכל פקיד שיש לו דעה עצמאית: עד כאן, זה חלק מהמדיניות השיטתית של נתניהו. הוא פיטר את אבי ברגר, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת, כי הוא לא הסכים לדעתו, הוא גרם לדיויד גילה להתפטר, כי דיויד גילה מתנגד לדעתו, וכל מי שיתנגד לדעתו בעתיד, גורלו יהיה בהתאם. והפקידות המקצועית, שפעם הייתה לתפארת מדינת ישראל, הגנה על האינטרס הציבורי ללא כחל ושרק, לעתים הביעה עמדות שנויות במחלוקת, שאני בוודאי לא הסכמתי עם חלק מהן, אבל לפחות לא הייתה לה עמדה פוליטית, הייתה לה עמדה מקצועית שהיא הייתה יכולה להגן עליה, הדבר הזה נסדק, מתרסק, בעידודו של נתניהו, ואנחנו צריכים לעצור את התהליך הזה. תודה. והדבר האחרון שאני רוצה להתייחס אליו זה כמובן המהות של איך ממשלת ישראל הנוכחית פתחה את מהלכיה בכנסת ישראל: ברמיסה טוטלית של כבוד הכנסת, רמיסה טוטלית של תהליכי חקיקה של חוקי-יסוד. המסר הוא: אני ואפסי. ואנחנו ניאבק בדבר הזה, לא נאפשר אותו, ולא ניתן לנתניהו להרוויח זמן, כי בסוף הוא מבקש 175 יום לא כי הוא חושב על התקציב, כי הוא חושב רק על ההישרדות הפוליטית שלו וכמה זמן דרוש לו כדי להגדיל את הקואליציה שלו, והלוואי שייכשל. תודה רבה לך. חבר הכנסת אילן גילאון. אחריו, דניאל עטר, תמר זנדברג. אחר כך, יחיאל בר. אדוני היושב-ראש, חברתי השרה וכבוד השר, אתם יכולים לשבת בשולחן הממשלה, זאת לא בושה, זה גם לא כבוד גדול, אבל אתם יכולים לשבת שם. אדוני היושב-ראש, השעה דוחקת, עוד מעט כמעט חצות, ואני, נער הייתי ולא הפכתי לציני, אני חושב שיש כאן איזה סטרט-אפ, הרעיון של לקבוע את התקציב בסוף שנת התקציב הוא דווקא הגיוני לגמרי בעיני. רואים מה היו ההוצאות ואז בונים את התקציב, וזה לגמרי יפה. ואתם יודעים מה? לי אין התנגדות לתקציב דו-שנתי. להפך, אני אפילו בעד תקציב של חומש, אפשר לתכנן מראש, והלוואי שהיינו מתכננים מראש את הדברים האלה. אבל למה דרושים 170 ימים? בשביל מה? כאילו, מה הולכים לעשות עם הדבר הזה? אם אני הייתי יודע שהיום הממשלה לוקחת את ספר התקציב והופכת אותו על ראשו ועוסקת בחלוקה המרכזית המעוותת שיש במדינת ישראל, שנותנת כל הזמן פחות ליותר ויותר לפחות, הייתי אומר, בואו נלך על הדבר הזה. אבל על מה אתם מדברים? מה יהיו עקרונות התקציב הזה, שאתם צריכים 170 ימים ואתם לא יכולים לעשות ב-110 ימים או ב-80 ימים או ב-20 ימים? מה הם העקרונות הנשגבים האלה שאתם מביאים לכאן? ואני רוצה רק להראות כמה דברים שנשמעים מהמוזיקה של התקציב הזה, שעומד לחול ולהגיע אלינו, כל מיני הבטחות של בחירות. קודם כול, אני רוצה לגעת בנושא של מע"מ אפס. מע"מ, שהוא מכשיר רגולטורי ממדרגה ראשונה, באים אנשים גאונים מתחום הכלכלה, אחד מהם פרופסור מואב, שהיה יד ימינו של שטייניץ, ועל כן גם אפשר להבין כמה עצותיו היו טובות לשר האוצר שטייניץ, אומר: חס וחלילה, אם יהיה מע"מ אפס על מוצרי יסוד, הדבר הזה יעשיר את אלה שקונים הרבה יותר. כלומר, בעצם תיזהרו כי אתם הולכים לממן את תשובה ואת עופר בסל שלו, משום שהסל של עופר מלא במוצרי יסוד, באופן יחסי. אין משהו יותר חשוב מהלחם האחיד ומהמרגרינה ומהסוכר בסל של עופר. לכן, זו שטות וגבבה, זאת פשוט שטות מוחלטת לומר את הדברים כך. זהו מס, מס ערך מוסף, שהוא מס רגרסיבי, הוא מס שאפשר לכוון אתו דברים, בעיקר בתחום יוקר המחיה, והוא תופס נפח הרבה יותר גדול בסל של המשפחה החלשה מאשר אצל הטייקונים הגדולים האלה. ולכן, אל תקבלו את הטעות הזאת, כי יש פה איזה פופוליסטיקה שכל הזמן אומרת את הדברים האלה. מס הירושה, חברים, זה דבר בסיסי ביותר לנסות להתמודד באמצעותו בפער שהולך ומתפער, מבחינת פער, ומרחיב את עצמו בדורות הבאים, פער שמוליד עוני אחרי עוני אחרי עוני. צריך לעשות אותו, בכל חברה מתוקנת עושים רוויזיות כאלה, עושים תיקונים כאלה. גם בתחום האקטואריה צריך לעשות דברים כאלה, אבל כאן בוודאי ובוודאי. מונופול הגז, מה יש לי להוסיף, אמרו כאן קודמי, זה דבר פנטסטי, איך אנחנו מוכרים את מדינת ישראל לכל הממעיט במחיר. יש לכם מה לומר, בשורה בתחום הזה? דיויד גילה היום הוא בעצם ריאקציה של המציאות שקרתה כאן. והנה, אני רוצה להראות לכם בקליפת אגוז, משום שהזמן ממש נגמר, חוץ מנושא האתנן, שחייבים למסד אותו בתוך התקציב, אתנן, אתנן בתוך התקציב, שעולה מיליארדים. שימו לב על מה מתעקשים אנשים בתוך הקואליציה: להוריד את סעיף הנגישות. חברים, נגישות היא קיצור תולדות הזמן החברתי בכל התחומים, היא המאפיין המרכזי של כל מה שנקרא חלוקה הוגנת וצודקת, שמאפשרת ונותנת לאנשים להגיע למחוז חפצם בצורה מכובדת ועצמאית, וזה כל-כולו של תפקיד המדינה, אדוני היושב-ראש. ואתם קוראים לי שאתם היום ממשלה יותר חברתית ודרוש לכם זמן? הייתי נותן לכם את כל הזמן שבעולם, אני לא מתקטנן על זה, כמו שלא התקטננתי על 18 שרים, אבל השאלה, לכל הרוחות, לצורך מה הדבר הזה, ואנה הדברים האלה צריכים להוביל? אני בכלל רוצה להציע מס חדש, אני מציע שיוטל מס ערך מוסף על הבטחות, אוקיי? והוא לא יהיה מס אפס, הוא יהיה מס ערך מוסף על הבטחות שאנשים מבטיחים לפני הבחירות. כי, שימו לב, אם לחזור להתחלה, הנושא של מס ערך מוסף, מס אפס, הובטח על-ידי ראש הממשלה, על-ידי שר הכלכלה, על-ידי שר האוצר, תגידו לי, מי לא דיבר על הדבר הזה? ופתאום, אופס, מה קרה? פוף, הדברים האלה נעלמים. תודה רבה. יש לי עוד שש שניות, ולכן אני אומר, הים הוא אותו ים והתקציב הוא אותו תקציב, אל תבלבלו את המוח, אתם לא צריכים אפילו שמונה שעות כדי לקבוע אותו. חבר הכנסת דניאל עטר. איפה הוא? איננו. טוב. הוא היה פה. הוא היה, אבל אני לא רואה אותו. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. שלום, גברתי. חמש דקות לרשותך. בבקשה. הדיון שהיה כאן בנושא הממשלה הזאת וכל קורותיה מיום שהושבעה, אתם יודעים שחלק מהכתבים הפוליטיים, אחרי תקופה כזאת ארוכה של בחירות ואחרי זה הרכבת קואליציה והרכבת ממשלה, יצאו לחופשה, נסעו לחו"ל, אמרו, אחרי חצי שנה שעובדים פה, מגיעה לנו חופשה, ולא תיארו לעצמם שהדרמה הולכת להימשך כל הזמן ואין פה רגע דל. כל מה שקרה כאן בממשלה הזכיר לי את תחזית מזג האוויר להשבוע. אני לא יודעת אם עקבתם, אמרו ככה: שני-שלישי יהיה שרב, ברביעי התחממות, ובחמישי יגיע לטמפרטורות קיצוניות. זאת הפארסה שהייתה כאן עם הרכבת הממשלה: זה התחיל בבדיחה, זה המשיך בגיחוך וזה הגיע למחוזות האבסורד מאוד מאוד מהר, וזה ייגמר בבכי. בדיוק. והשאלה, במה זה ייגמר, השאלה, מה הטמפרטורות הקיצוניות שזה יגיע אליהן. האמת, רציתי לנצל את הזמן הזה, אם כבר כולנו כאן בשעת לילה מאוחרת, מבלות ומבלים אלה בחברתם של אלה, רציתי לעדכן אתכם במשהו שמתרחש בכל זאת בימים אלה ונעשה בשמנו, בנימה רצינית לחלוטין. אני לא יודעת אם ידעתם, אבל ישראל נוהגת לייצא נשק, מייצאת נשק, טכנולוגיות ביטחוניות, במסגרת מה שנקרא היצוא הביטחוני. בשנת 2014, לא מזמן, התפרסם דוח של משרד הביטחון, מה עולה בגורל היצוא הביטחוני מדי שנה. והנה, הסתבר שבשנת 2014 ירד היקף היצוא הביטחוני בכמעט מיליארד שקלים, אבל זינק ב-40% למדינות אפריקה. עכשיו, במדינות אפריקה, בהרבה מהן, כמו שלחלקנו ידוע, מתנהלים סכסוכים לאומיים, אתניים, מלחמות אזרחים ומלחמות כאלה ואחרות, בין היתר במדינת דרום-סודאן. זו מדינה שהכריזה עצמאות ב-2012, ומאז מתנהלת בה מלחמה קשה מאוד, הממשלה נגד כוחות האופוזיציה, ומשני הצדדים מתנהלים שם דברים קשים וחמורים, הפרות חמורות של זכויות אדם, פשעים נגד האנושות, אונס, הפעלת צבאות של חיילים ילדים, שנלחמים, כמובן פגיעה ולקיחת חיים של חפים מפשע, עשרות-אלפים שהפכו לפליטים ועקורים בעקבות המלחמה הזאת, והסוף לא נראה באופק.  ולמה הסוף לא נראה באופק? כי שני הצדדים, ובעיקר הממשלה, חבר הכנסת מגל, ניזונים מהזרמת נשק למדינה, שממשיך ומזין את אותה מלחמת אזרחים שממשיכה כל הזמן להתנהל, ואין אינסנטיב, אין תמריץ, להגיע לשיחות שלום ולאיזו פסגה שהאו"ם מאוד מאוד מנסה לדחוף, מכיוון שכל הזמן יש עוד ועוד נשק, טכנולוגיות, אמצעי מעקב, עכשיו אני אסביר לך למה. לא יודעת אם ידעת, בתור אזרח ישראלי ובתור חבר כנסת ישראלי, שבעוד האיחוד האירופי הפסיק, הטיל אמברגו נשק על המדינה, וכל המדינות החברות באיחוד האירופי לא מוכרות נשק לשום צד בדרום-סודאן, ובעוד הממשל האמריקני הטיל סנקציות על הנשק לדרום-סודאן, ובעוד במועצת הביטחון של האו"ם הולכת ומקודמת החלטה, להטיל אמברגו על הכנסת נשק, לדרום-סודאן, מדינת ישראל נשארה מדינה, אחת היחידות בעולם, אני ��א אציין כאן בחברת אילו מדינות, שעדיין מוכרת נשק למדינה.  ואני, אני מאוד מוטרדת, ואני חושבת שגם אתה צריך להיות מודאג, וגם אתה, אדוני, צריך להיות מודאג מהעובדה שיש חשש כבד שנשק ישראלי משמש לביצוע אותם פשעים נגד האנושות והפרות חמורות של זכויות אדם. הדבר כמובן מטריד אותנו מאוד. אבל מכיוון שאני לא חברת פרלמנט באיראן, האחריות שלי,  האחריות שלי היא לישראל. כן, מצאנו, מצאנו בהחלט משהו שקשור לאיראן. בוא, אני רוצה לעדכן אותך מה האחריות שלנו. כן, ישראל חוקקה לפני כמה שנים את חוק הפיקוח על היצוא הביטחוני. והחוק הזה, בסעיף 9 שלו, מקנה לשר הביטחון אפשרות להגביל או לבטל רישיונות ייצוא נשק מטעמים של השימוש הסופי שנעשה באותו נשק. ואני חושבת, אנחנו, שבמקרה הזה, תודה רבה. שנייה, רגע. דקה. חצי דקה. במקרה הזה, לא רק מסמכותו של שר הביטחון אלא מחובתנו שלנו, כל אזרחיות ואזרחי המדינה, קודם כול לדעת מה נעשה בשמנו ומה נעשה עם הנשק שאנחנו מייצאים,  וחתומים על הרישיון. כי אנחנו לא איראן, אנחנו ישראל. אנחנו דמוקרטיה שוחרת שלום שאינה רוצה להשתתף, לא בהפרות זכויות אדם ולא במלחמות מיותרות שהיו יכולות להיגמר אם לא, תודה. המצב הזה. ולכן אני מעדכנת אתכם שפניתי היום, הבוקר, לשר הביטחון. ביקשתי ממנו להפעיל את סמכותו לפי החוק. ואני מצפה, קודם כול, שכל אחת ואחד מאתנו, קודם כול נדע מזה, תודה. ודבר שני, נשתתף במאמץ לעצור את זה. תודה. חן חן. תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אחריו, חבר הכנסת יוסי יונה,  עם איראן, ראש הממשלה.  אחרי שהוא יסיים את שיחתו עם חבר הכנסת איציק שמולי. אחר כך אני אצטרך לדבר אבל אני אדלג. שאני אחליף אותך, נחמן? באסל גטאס יבוא אחר כך. עוד יש זמן. עוד יש זמן, באסל. גטאס, יש זמן.  ההתרגשות גבוהה, זה מאוד מעודד אותי. אבל אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת יחיאל בר, חיליק, להתחיל בדבריו. בבקשה. עיסאווי, זה נחמן ביקש. לא, לא אני. אני מבקש, עיסאווי. עוד מעט יהיה פה, עיסאווי, אתה יודע, בידור. דיברו פה בערך 50 חברות וחברי כנסת לפני, 26, על כך שזה משחק פוליטי מגעיל. כל ההארכה הזאת מ-100 יום ל-175 יום, זו הארכת זמן, אמר אילן גילאון ידידנו, קומבינה פוליטית שאין בארץ ובשום מדינה מתוקנת. אז ברור שלא ניתן לזה יד, וברור שלא ניתן יד למשחק המגעיל הזה, ונעשה הכול בשביל למרר להם את החיים. על זה שבעצם מה? שהם, בתקציב הזה, וזה מה שאני רוצה לדבר עליו, עיסאווי, שבתקציב הזה בעצם יהיו 100 יום, יהיו 175 יום. השאלה החשובה באמת היא: מה יש בתקציב הזה? עכשיו, כולנו ראינו מה יש בתקציב הזה. אגב, קסניה סבטלובה חברתי אמרה, באמת, רק שתדע: מוזיאון רביעי למורשת גוש-קטיף. יוסי, מוזיאון רביעי למורשת גוש-קטיף. זה בסדר. אגב, אני לא נגד. הייתה שם מורשת, היו שם אזרחים. צריך שיהיה. מוזיאון רביעי אפשר לחשוב אם צריך או לא, אבל בסדר. אבל השאלה היא: מה אין בתקציב הזה? ועל זה כולנו צריכים לזעוק. איפה בתקציב הזה יכולים להראות לי ינון מגל וחבריו, ינון, אני רואה אותו איך הוא מגן בחירוף נפש על דברים שהוא לא מאמין שהוא צריך להגן עליהם, ושככתב הוא היה נכנס באמ-אימא של הממשלה על תקציב כזה. איפה, ינון, יש בתקציב הזה בשורה,  לילדים הרעבים? אני אשמח לקחת כל אחד ואחת מכם. אלי אלאלוף הוא אולי היחידי שבאמת מכיר את זה. לא רק במפעלי ההזנה, אלה שלא מגיעים בכלל למפעלי ההזנה. איפה הילדים הרעבים יכולים להגיד: אני, בתקציב הזה, אחרי 175 ימים הולך לר��ות בשורה שאני לא אחזור רעב הביתה, ושאח שלי, בגן השני, לא יחזור רעב הביתה? לא, רחל עזריה, את יכולה לצעוק, אבל אני יודע על מה את נאבקת כשהיית חברת מועצת עיר, ולהרבה מהמאבקים שלך הייתי שותף והצדעתי להם. אז חכה, אין בשורה, אין בשורה לילדים רעבים בתקציב הזה, כי אין שום סעיף יצירתי, שלא נותן להם דגים, שנותן להם ולהורים שלהם, חכות כדי שהם לא יהיו רעבים. עוד אין תקציב. עוד אין תקציב. איפה, ינון, אתה רוצה שאני אגלה לך איך התקציב הזה נראה וייראה? אנחנו, כנראה יותר טוב ממך. איפה קשישים נזקקים יראו בשורה, אנשים שרוצים לסיים את חייהם בכבוד? איפה שירותי הבריאות של מדינת ישראל, שהולכים וקורסים, רואים בשורה בתקציב הזה? אלי, אני מכבד אותך. אתה יכול לחייך. אני מבטיח לך שמערכת הבריאות, מערכת הבריאות לא תראה מזור,  אפילו לא תחת ליצמן. עשיתי סיורים יחד עם חברים אחרים בסיעה בבתי-החולים. התביישתי לראות מדינה שמדברת על זה שהיא שרדה את כל המשברים הכלכליים והכול, ואנשים ישנים במסדרונות. אנשים חולים, אנשים זקנים, נשים זקנות, ישנים במסדרונות, כי אין לנו בתקציב הזה ולא תהיה לנו, ינון, בתקציב הזה תוספת לדברים שבאמת חשובים, למשל להרחבת בתי-חולים. כי מה לעשות, גם אנחנו מתרחבים. אנחנו כבר לא 5 ו-6 מיליון. אתה יודע, עד היום אתה שואל ישראלי, כמה? הוא אומר לך: 6 מיליון אזרחים. שוכחים שזה כבר 8 מיליון אזרחים. וככה גם מערכת, סליחה? קרוב ל-9, קרוב ל-9. וככה גם מערכת הבריאות צריכה להתפתח ביחד עם,  תצטרף לקואליציה, אני לא אצטרף לקואליציה כזאת, גם אם מאוד תשכנעי אותי. ותאמין לי, כשהיו הזדמנויות, וניסו לשכנע, הייתי נגד.  איפה רחל עזריה? את מכירה את זה. יש או יהיה פתרון לצפיפות בכיתות? ישבנו בשדולה שפתחתי עם גילה גמליאל למאבק בצפיפות בכיתות. היית בישיבות האלה, שדולת הסרדינים, ואמרו שם: אין כסף לבנות כיתות. צריך כסף לבנות כיתות. לא יהיה כסף לבנות כיתות. ואת יודעת מה? כשתראי את סעיפי התקציב, גם את תודי שאני צודק. אבל את יודעת מה, טוב, איפה, מדברים על החכות, לא על הדגים. איפה דברים שבמהות של החברה הישראלית, כמו תוספת שכר אמיתית לשכירים שמחזיקים את החברה הזאת, לשוטרים, למורות והמורים? שכל הזמן מדברים עליהם גדולות-גדולות ברפורמות. לאחיות. אימא שלי אחות. אימא שלי היא המקרה הכי טרגי. היא הייתה 20 שנה מורה, ואז היא אמרה: נמאס לי, אני לא יכולה ככה לכלכל. עשתה הסבה לאחות. את מבינה? זה מן הפח אל הפחת. והיום היא כבר כמעט 20 שנה, גם לעובדת סוציאלית אולי.  אחות. להיות אחות היום בישראל זה לא מכבד, ובטח לא מורה. האנשים שמחנכים את הילדים שלנו, לא, מכבד, שמחנכים את הילדים שלנו, זה המקצוע הכי לא נחשק בישראל, אף שיש דור שלם של אנשים צעירים שרוצים. איפה התקציב הזה ייתן להם ויגיד להם: בואו, הנה אנחנו הולכים להפוך את מקצועות הליבה האלה, ששומרים את יסודות החברה שלנו, למקצועות מכובדים? תודה רבה. איפה התקציב הזה? תודה רבה. פתרון לדיור. רק משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. מה קורה לכם? התקציב הזה אין לו, לא דגים ולא חכות לתת לציבור, ואת זה את צריכה לזכור, רחל. אין בו בשורה. אין בו יצירתיות. והייתי מצפה ממך ומשכמותך, שעם הרוח החדשה הזאת שעמה באתם לכנסת, לדאוג שבתקציב הזה תהיה טיפה יצירתיות שתביא מזור אמיתי לחברה נאנקת שלא יכולה לחיות, לא מהמחלפים ולא מהגרפים של נתניהו. מזה ילד רעב לא יכול לאכול ומזה מורה לא יכולה לכלכל את ה��לדים שלה. תקציב פשוט בושה. והייתי מציע לכם, עד שיהיו אותם סעיפים של התקציב, ינון ידידי, תודה. ינון ידידי, ורחל, שתעשו הכול, תודה רבה. תודה רבה לך.  בשביל לתת יותר חכות לציבור הישראלי בתקציב הזה. תודה רבה.  תודה רבה, ידידי חבר הכנסת חיליק בר. עכשיו חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו, אני, אבל אני לא יכול, אז באסל, באסל גטאס, אחרי חבר הכנסת הבא. טוב. אחרי יוסי יונה. אדוני היושב-ראש, תודה. ההתרגשות גדולה, אני מניח, אבל חבר הכנסת בר, בבקשה, הבעיה היא באמת, אדוני היושב-ראש, שאין תקציב. ולמה זו בעיה? מאוד פשוט: כי חוק-יסוד: משק המדינה קובע באופן חד-משמעי שמדי שנה צריכים להציג תקציב בפני המחוקקים. עכשיו, החשיבות של הדבר הזה, יש לה שני היבטים. האחד, זה בעצם לבוא ולהגיד לציבור: הנה, זה התקציב, או למחוקקים זה התקציב, דונו בו ואשרו אותו. אנחנו יודעים שהתקציב הדו-שנתי, שדרך אגב, היה כבר בעבר.  לא, אבל גם בהצעת חוק-היסוד זה בעצם תקציב דו-שנתי, 2015 2016, נכון? אני לא טועה בעובדות האלה, ינון? אומנם, נכון? זה דו-שנתי. 2015 2016. 2015 2016. שנה וחודש. שנה וחודש. בסדר, שנה לא הייתה לנו ועכשיו, כן, דו-שנתי. דו-שנתי. דו-שנתי. עכשיו, יש עיקרון אחד של ממשל דמוקרטי, שאומר את הדבר הבא: אין מסים ללא ייצוג ואין תשלומים בהיעדר הסכמה. עיקרון מאוד מאוד בסיסי. שוב, להזכיר לכם, אין מסים ללא ייצוג. זאת אומרת, אין המדינה יכולה לגבות מסים מאזרחיה בלי שמתקיים איזה דיון ואישור עליו, והיא גם לא יכולה להתחייב לתשלומים, כן, ללא התהליך הדמוקרטי הזה. זה בעצם היסוד של הדמוקרטיה, ולכן זה גם חוק-יסוד. והנה, אנחנו רואים למול עינינו המשתאות, כפי שציינו גם לפני כן, שחוקי-יסוד הופכים להיות כל כך נזילים, שהמשמעות של חוק-יסוד אובדת להם. אין חוקי-יסוד. גם אם אנחנו יודעים שהיום חוקי-יסוד שבעצם חוקקו אותם הם כאלה שלא צריך איזה רוב מיוחס כדי לשנות אותם, עדיין, עדיין, נורמטיבית, אנחנו מתייחסים אליהם כאל חוקים בעלי חשיבות ומשמעות מיוחדת, ומשעה שאנחנו בקלילות כל כך גדולה מפֵרים אותם, הדבר מעיד, אני חושב, בראש ובראשונה על חוסר יציבות, חוסר משילות, והייתי גם ממשיך ואומר, חוסר לגיטימציה של הממשלה. משעה שהממשלה מחוקקת או רוצה להעביר חוק תקציב דו-שנתי, היא בעצם מעידה על כך שהיא חוששת לגורלה, שהיא יודעת שהלגיטימציה הציבורית שלה היא בעייתית, ולכן היא מבקשת לעשות זאת. ולכן, זה עוד אחד מהביטויים לפיאסקו הזה, לאופן שהממשלה הזאת כוננה. ודיברנו על כך, אם תרצו, בסיבוב הקודם, על הבעיות המהותיות שאנחנו נתקלים בהן עם הממשלה הזאת, ובעיקר, ובעיקר  מה שקרה היום, מה שקורה כל הימים האחרונים, שממשלה שדוגלת ומעלה על נס את החשיבות של כלכלת שוק חופשי חוזרת ופוגעת באופן שיטתי באידיאולוגיה שבה היא מאמינה. ראינו את זה במשרד התקשורת, ראינו את זה, אם כן, גם בממונה על ההגבלים. בשני המקרים הללו ממשלת נתניהו, נתניהו בעצמו, האיש שמניף את הדגל של הכלכלה החופשית, במו-ידיו פועל כדי לפגוע בכלכלה החופשית. חלקים מאתנו כאן לא חסידים גדולים של הכלכלה החופשית, ויש לנו המון השגות וביקורות על הכלכלה החופשית, אבל לפעמים זה בסדר, כל מקרה לגופו. ואנחנו באים ואומרים: אוקיי, כל מקרה לגופו: לפרק את המונופול על הגז, בוודאי, בשם הכלכלה החופשית בואו ונעשה את זה, לעשות רפורמה בתקשורת, בואו ונעשה את זה. ומי בעצם מסכל את העשייה הזאת? למרבה ההפתעה, ראש הממשלה בעצמו. הכיצד יכול להיות דבר כזה? אני לא חושב שיש היום בציבוריות הישראלית, בפוליטיקה הישראלית, אדם שמזוהה עם הכלכלה החופשית יותר מאשר ביבי נתניהו. והנה, ביבי נתניהו, הוא בעצמו, עושה כל שיש בידו כדי לסכל את הכלכלה החופשית במדינת ישראל. האם האיש שינה את דעתו? האם אנחנו רואים כאן איזו מטמורפוזה? הוא לא מאמין בכלכלה החופשית? הוא הפך להיות סוציאליסט. בדיוק. אה, קשה להאמין שביבי נתניהו הפך לסוציאליסט. אז היכן טמון הסוד? היכן קבור הכלב? לעתים השרידות של הממשלה לא עולה בקנה אחד גם עם כלכלת השוק, ואז לכל הרוחות כלכלת השוק. ואולי באמת אנחנו רק צריכים לדאוג, אנחנו, המחנה הציוני, אנשים שאמונים על התפיסה הסוציאליסטית, ליצור אולי מצב שבו שרידותה של ממשלת נתניהו תעלה בקנה אחד, לא כולנו. חלק ניכר מאתנו מאמינים בסוציאל-דמוקרטיה. ואולי יכול להיווצר מצב שכזה, תחשבו, ואולי זאת אחריות שלנו ליצור מצב כזה, ששרידותו של נתניהו תהיה תלויה בקיומה של מדינת רווחה פרוגרסיבית. אולי זה האתגר שעומד בפנינו. בקיצור, הממשלה הזאת תחזיק מעמד הרבה זמן. סליחה? הממשלה הזאת תחזיק הרבה זמן. מה זאת אומרת? אם,  זהבה, היה והממשלה הזאת מחויבת לסוציאל-דמוקרטיה, הם חייבים להחזיק לפחות,  והם יתקדמו בהסכמי שלום, אנחנו מוכנים לתמוך בה גם מהאופוזיציה. אנחנו צריכים, לסיים את דבריך. נכון? כן, בטח. כן, לגמרי. נכון? אנחנו נתמוך. חבר הכנסת יוסי יונה, עליך לסיים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה. חן חן, תודה. עכשיו נכנסת לתחום שהוא לא התחום. חברים, אנחנו נתסיס את הדיון קצת, כדי שיהיו אנרגיות חיוביות. חבר הכנסת באסל גטאס. אחריו, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אחריו, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אחריה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. עוד לילה ארוך לפנינו. כולנו, בסבלנות. בבקשה, חבר הכנסת גטאס. טוב, כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת עיסאווי, חברי הכנסת,  חברי חברי הכנסת, אני יודע שקשה להאזין ולהתרכז בשעה כזאת, לא, נו, זה לא קשור. אבל זאת הייתה בחירתנו, לדבר ולשפוך את כל מה שאנחנו חושבים על התנהלות הממשלה, ביציאתה לדרך, כנראה לדרך שאבדה לה. אני עמדתי כאן בשנתיים וחצי האחרונות ודיברתי על התקציב. אם עבדאללה אבו מערוף, חבר שלי, טוען לזיכיון על שימושו במילה קרקס לגבי התנהלות הממשלה, אני השתמשתי בה כמה פעמים בעבר בנושא איך התקציב, אופוזיציה. איך התקציב, קרקס התקציב. עכשיו, קרקס התקציב זה כשמביאים תקציב, אבל כשמנסים לדחות את תקציב 2015, להחליט עליו בנובמבר, זה כבר לא קרקס, זה כבר אפילו לא להיכנס לאותו קרקס. זה למנוע מאתנו את החוויה המבישה השנתית, הריטואל של איך כנסת, איך פרלמנט באמת דן בדבר הכי חשוב שהוא אמור לדון בו, וזה תקציב המדינה. אבל אתם יודעים מה, חברי מהאופוזיציה, הדבר הראשון שעלה בדעתי לדבר עליו הוא מושג מעולם הרפואה. יש מושג שהשתמשתי בו גם מעל הבמה הזאת כשהביאו לנו את חוק ההאכלה בכפייה לשבירת שביתת רעב של אסירים. והמושג הלטיני אומר, ברפואה, נקרא ככה: Primum non nocere, כלומר, אתה בתור רופא, קודם כול, אל תגרום נזק. לא להזיק. אל תגרום נזק, ואולי, אולי, בעצם, דחיית תקציב 2015, לפחות אנחנו יודעים שנזק לא יהיה. נזק לא יהיה במה? במה שיוצע לנו כתקציב 2015. חברי יצחק כהן אמר לי כשתפסתי אותו בצד, אמרתי לו: איך אתה מסכים לדבר הזה? הוא אומר לי: אתה יודע מה, לפחות לא יהיו קיצוצים. 2015, נעבור אותה בלי קיצוצים. זה, קברניט הוא היום, הוא לא מהאופוזיציה. הוא מדבר בתור חלק מהממשלה. אבל זה אומר דורשני אם שר במשרד האוצר מדבר ככה. אבל, רבותי, מה קורה כאן, במושגים בסיסיים במקרו-כלכלה מנסים למרוח את הכנסת. מה זה אומר להתנהל על בסיס 1 חלקי 12 מתקציב 2014? מילא אם היה תקציב 2014 תקציב מוצלח, משהו שתוכנן טוב, משהו שהוכיח את עצמו ונאלצים לתקופת-מה לעשות 1 חלקי 12, מילא. אבל לאמיתו של דבר, היום זה הופך  להתנהל על-פי תקציב 2014, זה אומר מדיניות כלכלית מכווצת, מדיניות כלכלית שלא רק שלא מעודדת צמיחה, אלא תופסת את המשק, מנציחה את הפערים, מגדילה את הפערים, מגדילה את העוני. אנחנו נראה אותו בכל הנתונים הכלכליים.  אתה מסכים או לא מסכים? לא מסכים. לא מסכים? כשבמקום לבנות על צמיחה, על השקעות, איך ההכנסות? איך באות ההכנסות? אם אתה לא מוציא כסף, אם אתה לא משקיע, מאיפה יבואו ההכנסות? אם הכלכלה לא מתרחבת, איך יהיו הכנסות ממסים? אולי אתם, יש לכם במגירה דברים שאנחנו לא יודעים עליהם. אולי. אולי מכינים לנו שורה של אסונות, שורה של קיצוצים, שורה של דברים שכנראה, לא יודע, השר כחלון הבטיח שלא יהיו קיצוצים. אבל ראינו מה קרה עם כל ההבטחות, אלי. הדבר המהותי שאפשר לסכם בו את המדיניות, את ההתנהלות התקציבית, זה שלא מפנימים לקחים. אין, אפילו בסעיפים הפשוטים ביותר לא מפנימים. אתה עוד תראה איך מדקלמים, תודה רבה. חברים, להקפיד על זמן.  איך משכפלים תקציב, מתחילים יום למחרת לשנות אותו, כפי שהסבירה חברתי סתיו שפיר. תודה, חבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אני מציע שתנועו במרץ, תנהרו לכיוון המיקרופון. אחריו, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה, אורלי לוי אבקסיס. ואנא, הקפידו לא לחרוג ממכסת הזמן, אם אתם עוד רוצים לראות את הזריחה בבית. בבקשה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עד לבחירתי לכנסת עמדתי בראש עמותה לקידום מדיניות חברתית, והאמת היא שאם היינו מגיעים לאמצע השנה, כמו עכשיו, כשאנחנו באמצע 2015, אם לא הייתי מכין תקציב לשנה שלאחר מכן, 2016, עד אוקטובר, עד נובמבר, הנהלת העמותה הייתה נכנסת ללחץ והיו שואלים אותי: נו, איפה התקציב? מה נעשה? ככה לא מנהלים עמותה. אז אם ככה בעניין עמותה, כנראה הכללים כאן שונים לגבי תקציב של מדינה. חוק-יסוד: תקציב המדינה נותן בעצם 100 ימים אחרי הקמת הממשלה כדי לאשר את התקציב. כאן מבקשת הממשלה להוסיף עוד 75 ימים, שזה עוד כחודשיים וחצי, ובהצעת החוק עצמה מצוטטת הלכת בית-המשפט שאומרת ששימוש בהוראת שעה כדי לתקן חוק-יסוד צריכה להיות שמורה רק למקרים ייחודיים, קיצוניים ומאוד חריגים. אני מחפש בהצעת החוק מה הן הסיבות החריגות, מה הם המקרים הקיצוניים שמצדיקים את תיקון חוק-יסוד: תקציב המדינה על-ידי הוראת שעה, ואני לא מוצא שום סיבה שמופיעה שם. ואני חושב שאמרו חברי קודם, מבקשים עכשיו להוסיף 75 ימים, כשאנחנו עוד בתחילת התקופה הזו, ולא ברור מדוע צריכים כל כך הרבה זמן. אני מניח שכנראה הממשלה או, ראש הממשלה מודע לכך שהוא צריך בעצם לרצות את השותפים הקואליציוניים, הוא צריך הרבה יותר זמן מ-100 הימים שכבר מובטחים. ההיגיון היה אומר שאפשר לנסות לקדם, לעמוד אולי בדברי החוק, ורק אם לא מצליחים לעשות את זה לבקש, אז, ארכה של 75 ימים, שהיא בעצם ארכה של כמעט פי-שניים מהתקופה. 1 חלקי 12 נותן לו עודף תקציבי. כנראה. אבל האמת היא שאני גם רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולהגיד כמה מילים, כבוד היושב-ראש, בגנות התופעה הזו שאנחנו עדים לה בשבועיים האחרונים של שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק. ואנחנו מדברים כאן על חוקי-היסוד. זה התחיל כשנאמר לנו שראש הממשלה הכריז שיש לו ממשלה, אבל הסתבר אחר כך שלא ממש יש ממשלה, ולפני שהושבעה הממשלה נכנסה כאן הוראת שעה שביקשה בעצם להרחיב את מספר השרים של אותה ממשלה שעוד לא קמה. ולכן היה בעצם שינוי של כללי המשחק בדבר מספר השרים עוד לפני שקמה ממשלה. ולכן היה שינוי של חוק-יסוד תוך כדי התקופה שהיינו אמורים לפעול בה לפי חוק-היסוד הקודם. אני חושב שאותה בעיה חוקתית חוזרת כאן על עצמה גם עכשיו, במובן הזה שאחרי שקמה הממשלה ואחרי שהושבעה הממשלה, ולפי חוק-יסוד: תקציב המדינה יש לממשלה 100 ימים, רוצים עכשיו בעצם לשנות את הכלל שמלכתחילה הממשלה נבחרה לפיו. כבוד היושב-ראש, בדרך כלל בנושאים החוקתיים אנחנו, אני אומר אנחנו, כי אני מלמד את הנושאים הללו סטודנטים למשפטים, אנחנו מדגישים שני עקרונות מרכזיים. עיקרון ראשון, שבעצם לא משנים כללי משחק באופן רטרואקטיבי כזה, ועיקרון שני, שצריך לכבד את מילות המשפט, ורק במקרים חריגים קיצוניים עושים את הדבר הזה. לצערי, במשך השבועיים האחרונים מה שאנחנו עדים לו זה פשוט היפוך שני הכללים הללו, ובמקום לחנך את האזרחים לכבד את החוק, במיוחד אם מדברים על חוקי-יסוד, אנחנו בעצם מחנכים אותם לזילות החוק ולחוסר כבוד לחוק. כמובן, הדבר חשוב שבעתיים כשאנחנו מדברים על חוקי-יסוד שבאים לתקן אותם על-ידי הוראת שעה. תודה. תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. אחריה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. כבוד היושב-ראש, בוקר טוב. עדיין לילה. לא, אבל זה כבר מתחיל. האמת, אני רוצה להצטרף לפתיחה של חבר הכנסת ג'בארין, שהתחיל מהניסיון האישי בניהול עמותה. ואני בדיוק חשבתי על זה כל הזמן בדיון הזה, כמי שניהלה עמותה 20 שנה, איך באמת התנהלנו עם העניין של התקציב ועד כמה החמיר אתנו רשם העמותות בעניין של אישור תקציב לפני תחילת שנה. ושאלתי את עצמי מי ייתן את אישור הניהול התקין לממשלה הזו, כמו שפעם היו עושים אתנו בעמותות. אם אנחנו לא היינו מאשרים את התקציב ולא היינו מתנהלים לפי תקציב מאושר מראש, שעבר תוכנית, שבירר מה באמת סדר העדיפויות, לא היו נותנים לנו אישור ניהול תקין. ושאלתי, באמת, האם יש או קיימת אפשרות כזאת, לתת אישור ניהול תקין לממשלה שמתנהלת בעצם על-פי תקציב, או רוצה להתנהל על-פי תקציב, שיאושר לקראת סוף השנה הראשונה של תקציב של שנתיים? בעצם אנחנו אמורים לאשר את התקציב הזה, של 2015 2016, בסוף שנת 2015. כמי שחדשה במשכן הזה, הסתובבתי קצת ושמעתי את כל ההתבדחויות על עצם העובדה שבאמת, מה אנחנו עושים עד שעה כזו, למה צריך למשוך את הדיון הזה ולמה אנחנו מטריחים את עצמנו כל כך. אני חושבת שבלתי אפשרי לא להזכיר לעצמנו, שבעצם זה לא עניין של הצגה, וזה לא עניין של למשוך את הזמן, רק, אלא באמת לקיים דיון רציני, אם אפשר להסכים למצב כזה, שהמדינה והממשלה יתנהלו לפי תקציב שכולם אומרים שהוא לא מסודר, לא אושר, לא בנוי טוב, ובעצם הכול לא נכון. זה תקציב שכן בנוי, זה תקציב שכן יאושר לקראת סוף השנה, וזה תקציב שמישהו שם אותו לפי סדר עדיפויות מסוים, לפי חלוקת משאבים מסוימת ולפי אינטרסים מסוימים. אני מצפה שלאחר שנבחרתי, כולנו נבחרנו כדי להשפיע, כדי לשנות, כדי לנסות באמת להוביל למהלכים שישרתו את האינטרסים של כלל האזרחים וגם של הבוחרים שלנו. ובעצם מה אנח��ו אומרים הלילה? תשכחו מזה, אתם לא באתם כדי להשפיע, אתם באתם להשתתף כאילו בהצגה מסוימת פה, כי בעצם על מה אנחנו מנסים להשפיע? אנחנו לא נוכל להשפיע רטרואקטיבית, אנחנו לא נוכל לשנות את סדר העדיפויות לאחר שנה שכבר מבצעים את סדר העדיפויות הזה, ולאחר ששנה הממשלה מיישמת בעצם את הרצונות שלה ואת ההחלטות שלה, ובדיעבד אנחנו צריכים להסתכל אחורה ולהגיד: אוקיי, אנחנו מאשרים את 2015 לאחר שביצעתם אותה, ואנחנו צריכים לאשר גם את 2016, ולא להביא בחשבון את הצרכים של קבוצות שהן מוחלשות, קבוצות שהן מודרות, קבוצות שבעצם לא הביאו אותן בחשבון כאשר חילקו את העוגה, וחילקו את התקציב של המדינה, כי בעצם לקחו מאתנו את האפשרות הזאת, להביא את הקול הזה. לפי הסדר שמוגש לנו, אנחנו אמורים לאשר את התקציב בסוף נובמבר. מדינה שאמורה להתנהל בצורה לפחות רציונלית לא לוקחת על עצמה את הסיכון הזה, לאשר רטרואקטיבית תקציב, ולאשר, ולחתום רק, על הרצונות של ממשלה, שבעצם מביאה תקציב שיוכן לפי רצונה, ובלי אפשרות להתדיין לעומק ולנסות לשנות בו כמה דברים. אבל אני, כנראה, כמו הרבה מחברי החדשים בכנסת הזאת, למדתי ששבירת כלים היא שם המשחק הפעם, שבירת כלים, אם חוקי-יסוד, משנים אותם בלילה אחד, כהרף עין, ומביאים תקציבים, להחליט עליהם בצורה כזאת, אז בעצם אנחנו שוברים את כל הכלים, או הממשלה רוצה לשבור את כל הכלים, ועל חודו של קול אחד. אני מאוד מצטערת, אני לא יודעת איך להסביר את זה לבוחרים, שבעצם התקציב שאמור להכריע בהרבה שאלות מהותיות ביותר בחיים של הבוחרים, של יום-יום של האזרחים, מתנהל באולם חצי ריק, בשעות כאלה, במחטף כזה, אני חושבת שזה מביש. תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה, חבר הכנסת נחמן שי.  בבקשה, גברתי. עד חמש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני רוצה לצאת קצת מהקופסה ולבוא לומר כמה דברים שאולי קצת יהיו שונים, למי שמדבר מהאופוזיציה. כי אני אגיד לכם את האמת, יש היגיון, כאשר שר האוצר החדש נכנס ואומר: אני צריך ללמוד את התקציב, אני רוצה להגיש משהו שישתלב באמת בצורה קצת יותר נכונה עם ה"אני מאמין", עם ההבטחות בבחירות. הרי זה די הגיוני שכאשר כחלון מגיע והופך להיות שר האוצר, הוא לא יכול להגיש את תוכנית התקציב של יאיר לפיד. יש פה איזה שינוי באג'נדה. אין ספק, כחלון דיבר אל מעמד הביניים, אל המעמד הנמוך, כאשר התקציב הקודם, בעיקר בממשלה הקודמת, היה בעייתי לפחות בעיני, כמי שמייצגת את הנושאים של הרווחה. אמה מה, הזמן הזה הוא קריטי, כאשר אתה בא להבשיל תוכניות חדשות, לשנות את הדיסקט. כשאני מתעוררת הבוקר, ואני פותחת את העיתונים, אני מגלה תמונה שונה לחלוטין, פתאום האג'נדה שעליה דובר במהלך הבחירות, שאומצה בצורה מדהימה על-ידי ביבי נתניהו, ראש הממשלה שלנו, כן, פתאום היא לא חלק מאותו שיח של האוצר בגיבוש התוכנית, התקציב לשנה-שנתיים הקרובות, ויותר שנה וחצי, שנה ושליש. עכשיו, אני רוצה להקריא לכם משהו לגבי מע"מ אפס על מוצרי יסוד: "זו הטבה שתגיע למיליוני אנשים. זה הצורך הבסיסי ביותר של אנשים, לחם, חלב, ביצים. התוכנית הזאת תאפשר לחסוך מאות עד אלפי שקלים בשנה. זו הפחתה מיידית של 15% במחירי המזון המפוקחים. כל ההנחה הזאת תגיע לאזרחים, וככל שהמשפחה חלשה יותר, החיסכון יהיה משמעותי יותר. זה צדק חברתי". מי אמר את הדברים האלה, אדוני היושב-ראש? לא כחלון. לא. ביבי נתניהו במערכת הב��ירות. נא לדייק. קצת מוזר, לא? אז בסדר, כולם מגחכים, יודעים מה ראש הממשלה אומר מצד אחד, מצד שני, למחרת, הוא אומר דברים הפוכים. זה יותר עצוב מאשר מצחיק. אבל אמר את הדברים האלה ראש הממשלה ביבי נתניהו. אמר את הדברים האלו גם שר האוצר כחלון. ממש לא. והיום אנחנו, מתברר, תראי, במשא-ומתן הקואליציוני ישראל ביתנו העלתה את הדרישה של 0% מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים. זה המשיך את הקו שנהגנו בו גם בכנסת הקודמת. ניסינו להכניס את הפירות והירקות לפיקוח, לא עלה בידנו, הייתה התנגדות של האוצר. אחר כך העברנו את זה בקריאה טרומית, לא הספקנו לחוקק. אבל הרציונל שעומד מאחורי הדברים הללו הוא באמת נכון. מה שאמר ביבי נתניהו זה אחד לאחד נכון, זה יעזור למשפחות החלשות. הרי רוב המחיה שלהן מתבססת על מוצרי היסוד. אז היום אנחנו מגלים שפרט לכך שאריה דרעי הכניס את זה בסעיפים של הקואליציה, וקיבלו את ההסכמה הן של שר האוצר והן של ראש הממשלה, פתאום חברים באוצר באים ואומרים: זה לא הגיוני, זה לא נכון, תשובה ייהנה מזה, אקירוב ייהנה מזה, ולא האוכלוסיות החלשות. חבר'ה, האוכלוסיות החלשות ייהנו מזה. ואם באים ואומרים לנו שיש פה בעיות של פרוצדורה, איך לעשות את זה, המדינה יודעת טוב מאוד איך לבנות את הדברים האלה. השאלה היא אם רוצים או לא רוצים. אני רוצה לומר עוד משהו. אתם יודעים, ברוב מדינות ה-OECD יש מס על ירושות. עכשיו, בארצות-הברית, למשל, המס הזה הוא בסביבות ה-40%. היום אנחנו מגלים שוב, שראש הממשלה כנראה הוריד גם הנחתה לשר האוצר, אני לא יודעת איך זה יהיה, אבל פתאום נגנזת גם התוכנית לגבי מס ירושה, ואנחנו מדברים פה על ירושות של 20 מיליון שקלים. הרי הפערים החברתיים הם פועל יוצא של מה שאתה מעביר הלאה, לפי מה שנחתך בעבר. האיזונים צריכים להיות כאלה, שמי שיש לו יותר, אדוני שר האוצר לשעבר, יישא קצת בנטל של אלו שיש להם פחות. וזה עובר בירושה: אתה מוריש לא רק את העושר שלך, אתה מוריש גם את החובות שלך ואת המצוקות שלך. והיום קיבלו רגליים קרות, הן במשרד ראש הממשלה, ובעיקר כנראה במשרד ראש הממשלה, אבל השקט הזה שאנחנו שומעים משר האוצר, זה מעניין, כי במשרד האוצר, אז מסתבר שהיום באוצר, לפחות אלו שדיברו עם העיתונאים, לא כל כך רוצים את זה. נא לסיים, גברתי. זה נורא פשוט ליצור את הפרוצדורה, נא לדייק, תקשיבו, אתן מתחילות להיראות כמו עדי קול וחבריה בכנסת הקודמת. אל תהיו להקת מעודדות. תאמינו לי, אני עניינית. אני עניינית. חבר'ה, מי שרוצה להיטיב עם השכבות החלשות ומעמד הביניים, יש איך לעשות את זה. צריך להחליט אם רוצים לעשות את זה. עכשיו, לדעתי, כולנו, זה החמצן שלכם. היה ותשכחו את זה, לא תהיה לכם זכות קיום. ואני אהיה פה להזכיר לכם את זה. תודה. אני עדיין מאמינה שאתם תלכו על זה. היה ולא, אנחנו יודעים להיות פה ולא להביך רק את ראש הממשלה, גם אחרים. אני מקווה מאוד שמה שישראל ביתנו ניסתה לעמוד עליו במשא-ומתן הקואליציוני, פטור על מוצרי יסוד בסיסיים ופיקוח על מחירי פירות וירקות, שלא יקפיצו את המחירים, כי זה האוכל הבסיסי ביותר של הילדים, וללא תזונה נכונה הילדים לא מתפתחים נכון, תודה. ואנחנו נשלם על זה גם במערכת הבריאות. אז אני מקווה שהזמן הזה שלוקח לשר האוצר להגיש תקציב חדש הוא באמת כדי להביא אג'נדה חדשה, אג'נדה חברתית. אם כך יהיה הדבר, אני אתמוך, אם לא, אני גם אדע להתנגד. תודה. תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. ואחריו, חברת הכנסת חנין זועבי. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני מוכרח לציין בצער שמלווה אותי איזו תחושה של אובדן שליטה. עוד לפני שהממשלה הזאת יוצאת לדרכה היא כבר מתפוררת ומתפרקת. רק לפני שבוע כולנו עמדנו פה בשורה ולחצנו ידיים, ואפילו חיבקנו, הייתה ביקורת על כך, את השרים החדשים, ואמרנו: צאו לדרך. אפילו יש איזו ברכה מסורתית, תלכו בדרככם, נראה, אנחנו לא מכשילים אתכם בצעד הראשון. ואילו הממשלה שמה רגל לעצמה, בלי בכלל להתבלבל. אנחנו עומדים שבוע אחרי, ואנחנו לא יודעים מי הממשלה, אנחנו לא יודעים מי חבר בממשלה ומי לא, אנחנו לא יודעים מה חלוקת התפקידים בתוך הממשלה, משרדים ננסיים מתחלקים לשניים ולשלושה, ורבים עליהם, כל שר, בעבר הייתה איזו שאיפה לקבל תיקים ביצועיים, למי שעוד בבית הזה זוכר. רצו תיק ביצועי. לתוך התיקים הביצועיים האלה עכשיו יוצקים איזה תיקים מדיניים קטנים כאלה, כדי שתהיה איזו ארומה, תתווסף איזו ארומה. זה כבר לא מספיק להיות שר התחבורה והתשתיות, זה לא מספיק, צריך איזה משהו אסטרטגי קטן, איזה הסברה, שזה יהיה, כולם רוצים להיות שרי חוץ וראשי ממשלה ביום מן הימים. וזה מגחיך, אני אומר לכם, זה מגחיך את הפעילות של הממשלה הזאת. עכשיו, זה היה מצחיק אותי לולא הייתה זו הממשלה שלנו והמדינה שלנו והמדיניות שאנחנו צריכים לראות בסופו של דבר יוצאת לפועל. וזה התקציב של מדינת ישראל שעומד עכשיו על סדר-היום, זה לא תקציב של מפלגה זו או אחרת. ואני רוצה, באמת, למנות כמה מהדברים שהדאיגו אותי, אני מאמין שאת כולנו, בימים האחרונים: ההסתערות על הדרג המבצע, תראו, אי-אפשר להוציא שום דבר לפועל, כולל בתקציב, אם סוף-סוף, בעזרת השם, נראה אותו, אי-אפשר לעשות אותו בלי שיהיה דרג מבצע. ודרג מבצע מתחיל במנכ"לים. אם מפטרים מנכ"לים כמו זבובים במדינת ישראל, בשבוע האחרון פיטר ראש הממשלה שני מנכ"לים. שני מנכ"לים. אני לא יודע למה הוא פיטר אותם, גם לא ניתנו הסברים. אחד פוטר בטלפון, אחר פוטר בשיחה. הראשון היה במשרד התקשורת, השני היה במשרד החוץ. למה? מה המסר שעובר מפה ואילך אל מנכ"לים אחרים, אל עובדים בכירים בשירות הציבורי? האם הם צריכים לעמוד על דעתם, אם יש להם דעה בכלל? האם הייעוץ המקצועי שלהם חשוב או לא חשוב? זה לא יכול לעבור. אנחנו צריכים לתת כבוד והערכה לדרגים המקצועיים, כי בלעדיהם כל הרעיונות הטובים שמעופפים בבית הזה לא יצאו לעולם לפועל. מטריד אותי לחלוטין היעדרו של השיח המדיני במדינת ישראל היום. אני יודע, על סדר-היום עומד תקציב, אבל התקציב, בין היתר, בין היתר, צריך להתלוות אל שיח מדיני בין ישראל לבין הפלסטינים, בין ישראל לבין העולם. ואנחנו רואים שם עננים שחורים, בגזרה הזאת. ואני לא רואה לא שמעתי עדיין שום אמירה, להוציא משפט אחד מפי ראש הממשלה, שאני חושב שחבריו עוד כועסים עליו, על זה שהוא חזר, לא יודע למה הוא חזר, אם הוא חזר, על שתי מדינות לשני עמים. אני לא שומע יותר התבטאויות בכיוון הזה, ואני לא רואה את הממשלה מסתערת לעבר הדרך המדינית. מטריד אותי גם שכשמדברים על התקציב אני לא שומע ואני לא רואה מטרות כלשהן לאן הממשלה הזאת מוליכה את עצמה. היא לוקחת הרבה זמן, זה בסדר, זה לא מפריע לי שייקחו הרבה זמן, צריך זמן בשביל להכין תקציב, בטח אם רוצים לעשות אותו לשנתיים. אבל עוד לא שמעתי אמירה אחת, כולל לא משר האוצר החדש, שבאופן אישי אני כמובן מאחל לו, שוב, אמרתי, הצלחה, לאן הוא רוצה להוליך כלכלית את המדינה. אני מחכה לראות. אני מכיר את ההצהרות מתקופת מערכת הבחירות, אבל עכשיו אנחנו נכנסים סוף-סוף, הוא גם נמנע מלעלות על הבמה היום, הוא נתן לסגנו. לפי המסורת הנהוגה במשרד האוצר, נותנים לסגן את העבודה אני לא אגיד השחורה, חס וחלילה, את העבודה הזאת. עוד לא ראיתי את שר האוצר עולה על הדוכן ומתחיל להסביר לנו מה הם היעדים הכלכליים שהוא רוצה, שהוא מציג ורוצה להוביל את מדינת ישראל אליהם. אני, בסופו של דבר, רוצה לומר שאנחנו מתחילים ברגל שמאל. מדינת ישראל מתחילה ברגל שמאל. זה מדאיג, זה מפריע, זה כואב, וזה לא יכול ללכת כך. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה, גברתי. ואחריה, חבר הכנסת דב חנין. הם החליטו כולם לדבר? אני זוכר, חבר הכנסת גפני, שכשאתה היית באופוזיציה היית לוחם לא קטן. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני לא אדבר על הנושא הזה שהממשלה החליטה שתקציב המדינה יאושר בכנסת רק בנובמבר. אבל אני לא מבינה את ההסבר, ואיך המדינה, הממשלה, אמורה לנהל את התקציב. ההסבר אומר שמשרדי הממשלה, כוח העבודה הממשלתי והציבורי, הפרויקטים למיניהם, ימשיכו לפעול על בסיס התקציב של 2014. ואני רוצה לשאול שאלה שאף אחד לא שאל: האם יש בסיס לתקציב של 2014? מישהו חושב שבאמת יש בסיס לתקציב הזה? בתחומים מסוימים בתקציב יש חריגה של 1,000% מהתקציב של הבסיס הזה, ובסעיפים אחרים יש ניצול של 10% 30% מהתקציב. זאת אומרת שלא רק מבקרים את התקציב עצמו ואיך אנחנו מממשים פוליטיקה, מדיניות שהיא רחוקה מצדק חברתי ורחוקה מצדק פוליטי, אבל גם במימוש של סעיפי התקציב הממשלה עצמה חורגת ואין שום ביקורת. רק מבקרים את התקציב כאשר הם מחליטים על התקציב, אבל אין שום בקרה על איך מנהלים, איך מנצלים את התקציב. לפעמים אני תוהה גם איזה אפקט יש לביקורת שלנו פה ומה הביקורת שלנו עושה לגבי כל העוולות הנוראיות שהתקציב הזה גורם לחלקים גדולים מהאוכלוסייה. ואני ממשיכה ושואלת עד כמה אפשר למחות, עד כמה אפשר לדבר נגד ממשלה שתקועה באידיאולוגיה אשר מגלמת את ההפך הגמור מצדק חברתי ומגלמת את ההפך הגמור מצדק פוליטי. אנו מבקרים ומבקרים, עד התחושה שנמאס מהביקורת. וכשמיצינו את הכול, מיצינו את כל מה שנותר לומר, אז מסתבר שלא, עוד לא אמרנו את הכול, והביקורת שאנחנו מביעים כל פעם כשאנו עולים על הבמה איננה מספיקה וגדול הנסתר על הידוע. אני רק רוצה להביא כמה דוגמאות מהאופן שבו הממשלה ניצלה את התקציב של 2014. סכום הניצול של פיתוח תשתיות יישובי ההתנתקות גדול פי-תשעה מהתקציב שאושר. החטיבה הכי לא לגיטימית, התחומים הכי לא לגיטימיים, הקשורים לכיבוש, חורגים בממוצע של 800% מהתקציב הראשוני שאושר להם. המשרד לפיתוח הנגב והגליל חורג ב-300% מהתקציב הראשוני שאושר לו, והגידול הזה כלל, מה כלל הגידול הזה? בנייה ליהודים והריסה לערבים. התקציב שתפח ב-300% נועד לבולדוזרים, להרס, לרדיפה של האנשים שחיים בנגב, ונועד לבנייה לקבוצה, אדוני, צריך להצביע, בשעה כזו אין רייטינג, אפשר לדלג. חלאס, חלאס, חלאס. נמאס לנו, נמאס לנו מהמנטרה שלך. חלאס. אמרתי לך, אתה יכול כל פעם לצאת מהאולם. אני, תקציב המשרד לביטחון פנים עלה ב-175% מהתקציב הראשוני שלו. אחוז פענוח תיקי הרצח בחברה הערבית יורד, המלחמה באלימות ובפשע כאילו יצאה לפנסיה, אבל התקציב למשרד ביטחון הפנים עולה, ב-300%, ואין שום יעילות, האלימות עולה, והתקציב עולה. ה��לימות שהמשרד לביטחון פנים  אחראי לה עולה, הפשע עולה, והתקציב עולה. עכשיו, אחוז, לעומת זאת, השרה גילה גמליאל, אם עודנה פה, לעומת זאת  גילה פה, הנה היא פה.  הניצול של עידוד תעסוקת אוכלוסיות ייעודיות, הערבים, החרדים, אנשים עם מוגבלות, אימהות חד-הוריות, אחוז הניצול של התקציב, 63%. נא לסיים, גברתי. אני מסיימת, אוקיי. עוד שני נתונים, ברשותך, אדוני היושב-ראש. מתוך,  לא, זה קשור. אמורים לנהל את, גברתי, את צריכה לסיים. את רוצה למסור איזה נתון, כן, כן. אז בבקשה, אבל לא לנהל ויכוחים. מבקשים לנהל את 2014 על בסיס התקציב הזה, כשהתקציב של החינוך לא מנוצל, של הבריאות לא מנוצל, התקציב החברתי לא מנוצל, והתקציב הביטחוני תופח עד ל-1,000%. תודה. אדוני היושב-ראש, משפט אחרון. חברות וחברי הכנסת, אין משמעות לתקציב, אין משמעות למספרים. הכול סדרי עדיפות, הכול פוליטיקה. מדובר בפוליטיקה דוחקת, מדירה ומעליבה, ומול פוליטיקה כזאת אפשר וצריכים רק להיאבק. תודה לחברת הכנסת זועבי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו, חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך.  חברת הכנסת זועבי, אני מאוד רוצה לשמוע את חבר סיעתך חבר הכנסת דב חנין. אני מאוד מעוניין לשמוע אותו, ואת כרגע מפריעה לו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. הוא מפריע. אל תענו, אז הוא יפסיק להפריע. זה פטנט של עשרות שנים בכנסת. תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר אקוניס, אני מבין שאתה בוחר כבר לעבור לספסלי האופוזיציה, אני מבין את זה, אני חושב שזה הדבר הנכון לעשות. את ישראל ביתנו.  בסדר, בין ישראל ביתנו לרשימה המשותפת יש עוד מקום אפילו לחבר הכנסת אקוניס. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, על מה בעצם מתנהל הדיון היום? על מה בעצם מתנהל הדיון היום? במילה אחת, עמיתי חברי הכנסת, הדיון היום מתנהל על דמוקרטיה. השאלה הבסיסית שנמצאת בוויכוח כאן היא שאלת הדמוקרטיה. במישור הראשון אנחנו עוסקים בכללי התנהלות. הממשלה הזאת היא ממשלה צעירה וטרייה, אבל הדבר היחיד שהיא הספיקה לעשות בינתיים זה לשבור פעם אחר פעם את כללי ההתנהלות הבסיסיים ביותר, כללי ההתנהלות שהכנסת קבעה בחוקי-יסוד. הפעם שוברים את כללי ההתנהלות ביחס לצורה ולזמן של אישור התקציב בכנסת. חוקי-יסוד הם כללי התנהלות בסיסיים ביותר. מה שבעצם הממשלה אומרת לנו, כשחוקי-היסוד לא נוחים, אין בעיה, אפשר, אולי אפילו מומלץ, לרמוס אותם, להתגבר עליהם, לשנות אותם, לבטל אותם, בהליך מהיר, בהוראות שעה. כך לא נראית דמוקרטיה. אנחנו עוסקים בשאלות של תקציב. אמרו לפני, וזה נכון: תקציב 2015 לפי הצעת החוק הזאת הולך להיות מאושר בתחילת נובמבר 2015. מי מכם שמכיר את צורת ההתנהלות והעבודה של משרדי הממשלה יודע שלתקציב שמאושר בנובמבר של שנה מסוימת אין שום משמעות לגבי אותה שנה. עד שהמשרד יודע להתחיל לעבוד עם התקציב הזה, השנה כבר מסתיימת. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, מה שיש לנו כאן באמת זה לא תקציב דו-שנתי, אלא תקציב חד-שנתי, תקציב 2016. ל-2015, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, אין תקציב שאושר על-ידי הכנסת. שנה ללא תקציב שאושר על-ידי הכנסת. עמיתי חברי הכנסת, ההחלטה על התקציב היא מרכז העשייה הפרלמנטרית בכל מערכת פרלמנטרית. אני לא מדבר רק על מערכת פרלמנטרית בשיטה פרלמנטרית, גם במערכת פרלמנטרית בשיטה נשיאותית, מרכז העשייה הפרלמנטרית הוא החלטה על התקציב, וזה מכוח העיקרון הבסיסי שאומר שמי שמחליט על כס��י הציבור הם נבחרי הציבור. את העיקרון הבסיסי הזה אנחנו שוללים, ושוללים את זה בפעם הראשונה בהיסטוריה של הכנסת. עמיתי חברי הכנסת, התקדים הזה הוא תקדים מסוכן, והוא מתחבר למגמה כללית שמאפיינת את הממשלה החדשה הזאת, בשורה ארוכה של נושאים הממשלה הזאת מגלה עוינות לשיטה הדמוקרטית, עוינות למערכת הדמוקרטית. זה מתבטא עכשיו בזלזול בחוקי-היסוד, ברמיסת העיקרון שנבחרי הציבור הם שמאשרים את התקציב הציבורי, וזה מתבטא גם בדברים אחרים, זה מתבטא בנכונות לרמוס את התקשורת, זה מתבטא ברעיונות של למחוץ את ארגוני החברה האזרחית, אותם ארגוני חברה אזרחית שיש להם ביקורת כלפי השלטון.  עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת מסוכנת לדמוקרטיה, ואנחנו רואים הוכחה נוספת לסכנות שבה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי, ואחריה, חבר הכנסת איתן ברושי. עד חמש דקות, גברתי. אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי חברי הכנסת, כן, הארכת מועד התקציב אינה טובה לנו. היא רעה, היא רעה מאוד. היא גורמת לכך שלמעשה בשנת 2015, כמו שאמרו קודמי וקודמותי, מדינת ישראל פועלת ללא תקציב. כל התוכניות ימשיכו להיתקע, לא להתקדם. האזרחים שלנו לא יקבלו את השירות שמגיע להם בצדק. לא יעלו קצבאות לקשישים, לא יורחב פרויקט קייטנות החופש הגדול, ועוד הרבה הרבה דברים טובים. באמת, בואו נודה, ובואו נהיה כנים עם עצמנו: אין צורך בהארכת מועדי התקציב. על שולחנה של הכנסת מונח התקציב החברתי ביותר שהוגש פה, במדינת ישראל, והוא כבר עבר, והכנסת הצביעה עליו, כולל ראש הממשלה. הארכת מועד התקציב נחוצה רק כדי לבטל את כל ההישגים של יש עתיד. בואו נהיה כנים. את הזמן הזה אתם צריכים כדי להרוס, כדי לבטל: השוויון בנטל, לימודי הליבה, יציאה לעבודה של חרדים, הוועדה למלחמה בעוני, הרפורמות בבחינות ובבריאות. אבל זאת אינה סיבה מספיק טובה. התקציב הוא כלי חשוב מאין כמותו, ואסור לכם, אסור לכם להקל בו ראש. אבל יש משהו אחד שאני רוצה לבקש מכם. אדוני, השרה לשוויון מגדרי, השרה התורנית, כאן? אשמח מאוד אם היא תהיה כאן כשאני מדברת. לא חשוב, אני אגיד לה. לא. אני רוצה, הדברים מכוונים אליה. בואו נגיד ככה, היא לא מחויבת להיות פה. יש שר תורן, שזה השר אופיר אקוניס. אתה השר התורן? טוב, אם היא לא מחויבת, אז אוקיי. למה הגדלתם את זה מ-45 ימים ל-100 ימים? למה? אני פונה גם אליך, יושב-ראש ועדת הכספים. אני מאוד שמחה, חבר הכנסת גפני, אני אשמח מאוד שגם אתה תשמע את הדברים, וברשותך, אשמח אם תקפיד עליהם. אבל אדוני זוכר שאחד המהלכים החשובים ביותר שהובלנו במסגרת התקציב היה באמת הנושא של התקציב המגדרי. תקציב מגדרי בתקציב מדינת ישראל, הפנייה שלי היא לשר האוצר לשעבר, חבר הכנסת יאיר לפיד, שאימץ באחת את התקציב המגדרי של מדינת ישראל, ובפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, תקציב 2015 הוגש כתקציב מגדרי. לכל מי שלא היה כאן, זה בעצם, למעשה, תקציב שמגיע בפן ובפילוח מגדרי, בשנה הראשונה ב-30%, לאחר מכן ב-50% וב-100%, שהיה אמור להיות מוגש בתקציב 2017. אז, כשהייתי יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת הקודמת, העברנו בהחלטת ממשלה את הצגת תקציב המדינה בזווית המגדרית שלו. הוועדה לבחינת תקציב המדינה, מה זה תקציב מגדרי? אני אסביר לך. אני אסביר לך. אני אשמח מאוד לשבת, להסביר ולבקש ממך להצטרף לכך שתהיה דרישה, גם בתקציב הבא, להגיש את תקציבי משרדי הממשלה בראייה ��גדרית, בפילוח מגדרי. למשל, תקציב משרד התחבורה: תקציב משרד התחבורה מוגש בהתאמה ובהבנה איך נוסעים, מי נוסע באוטובוסים, באילו שעות יש אוטובוסים, את מי זה משרת. למשל, תקציב משרד הספורט: מי מקבל ומה, כמה כסף במשרד הספורט מוגש לספורט גברים וכמה לספורט נשים  מי כמוך, שהנושאים הללו מאוד מאוד קרובים אליה ופעלה בהרבה תחומים, אבל בסוף הדרך, בסוף הדרך, כשראית את הפערים, כשראית את ההבדלים בקבוצות, בעידוד, במי מקבל ומי לא מקבל, מי מקבל ומי לא מקבלת ולמה, צריך לבדוק בתחילת הדרך. תקציב צריך להיות שוויוני. איך התקציב, כלומר, מה שאנחנו מבקשים בתקציב מגדרי זה לחבוש את המשקפיים המגדריים ולבחון בראשית הדרך, בחלוקה עצמה, איך הכסף מתחלק בהיבט המגדרי. ואת זה יישמנו. החלטת ממשלה, הקמנו ועדה לבחינת תקציב המדינה במשרד האוצר, עם שותפות, גם מהאקדמיה, גם מהמרחב הציבורי, ויחד הם בנו גם את הכלים, גם את הכללים, ומשרדי הממשלה חויבו. אני יכולה לציין את משרד התחבורה, שהגיש בצורה, כמה מחמישה שרים שיש, אדוני, זה הזמן, אדוני, זה לא על חשבוני, אדוני. כן, אבל זמנך תם. משפט אחרון. זאת הפעם הראשונה שבאמת משרדי הממשלה עשו את העבודה הזאת. אני רוצה לבקש מכם, זה לא נושא של אופוזיציה וקואליציה, זה נושא של חברה מתוקנת ושוויונית יותר. התחלנו מהלך, וצריך להמשיך ולהיצמד למדינות מערביות שעושות את התהליך הזה. תקציב מגדרי צריך להיות מוגש במדינת ישראל. יש ההחלטה הזאת, ההחלטה הזאת עברה בממשלה בכנסת הקודמת. קחו את זה, תמשיכו את זה, ויחד, לפחות בדברים מסוימים, ננצח. תודה. תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו, חברת הכנסת מרב מיכאלי. אדוני היושב-ראש, כנסת מנומנמת, לפי דעתי, הדיון היום הוא לא על התקציב. יש פה חברים שיש להם מה לומר על התקציב, אבל זה לא הדיון. הדיון הוא על מסגרת לוח הזמנים והכנת התקציב של 2015 2016, ולפי דעתי, השאלה שנשאלת היום, למה נחוץ הזמן? והתשובה, לפי דעתי, היא השאלה אם הבעיה היא שחסר, או מהו חוט השדרה של הממשלה שנבחרה לאחרונה, שאמורה להביא תקציב שהוא ביטוי למדיניות. השאלה היא מהו סדר העדיפויות שאתו הממשלה הזאת רוצה להנהיג את מדינת ישראל בשעות האלה, בימים האלה. השאלה, אם הולכים לשתי מדינות לשני עמים, ולאחרונה ראש הממשלה חזר על זה, אם הולכים למשא-ומתן ולניסיון להסדרים, או שהולכים לשנים של עימות ושל חירום, ואולי, חס וחלילה, מלחמה. השאלה היא אם הולכים לפתח את הנגב, את הגליל, או שהולכים לתת עדיפות, פעם נוספת, ליהודה ושומרון, אם הולכים למדיניות ברורה בכיוונים שאנחנו למדנו עוד מזמנו של יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ששינה את סדר העדיפויות, שנתן עדיפות לנושאים חברתיים, תשתיות, או שאנחנו הולכים רק למלא את הימ"חים בציוד לשעת חירום ואולי יותר מכך. לפי דעתי, אם יש משהו בזמן הזה, שעומד לרשות הממשלה, ובעיני יש לזה גם הצדקה מסוימת, זה ניסיון לא להעתיק תקציב, אלא לבנות אותו מחדש על בסיס תפיסת עולם שעומדת למבחן, והתקציב הוא ביטוי מספרי ליעדים ולערכים. ואני חושב שפעם נוספת צריך לומר, ודאי לחלק ששכחו, שבישראל לכל ממשלה היה יותר מדגל אחד. לפחות שניים, דגל חברתי-כלכלי ודגל מדיני-ביטחוני. אומנם שר האוצר לא פה, אבל הוא יסכים שיש רק קופה אחת, ואי-אפשר תמיד גם וגם וגם. נכון, ב-2015, ובדקתי את זה עם שר האוצר, יש חיסכון של כמה מיליארדים מתקציב 1 חלקי 12. אבל לפי דעתי, לא זאת הייתה ה��וונה במציאות שנוצרה. לכן, לפי דעתי, למרות השעה המאוחרת, מה שעומד על סדר-היום הוא סדר עדיפויות של החברה והמדינה. השאלה אם התקציב יהיה בנובמבר או חודש קודם היא לא שאלה שצריך לעסוק בה בשעה כזאת. השאלה שעומדת לפתחנו היא מה המדיניות שראש הממשלה רוצה להוביל. עד עכשיו זה לא ברור. מה שתלוי בי, מה שתלוי בנו, אני חושב שצריכה להיות מדיניות שתבטא השקפת עולם של חתירה להסדרים, חתירה של מתן עדיפות לנגב ולגליל, לחזק את החקלאות ואת ההתיישבות, לחתור לשלום ולחתור ליציבות. לכן, בעיני, בתקופה שנותרה עד הגשת המספרים יש לחזור ולדון בערכים, לחזור ולדון במטרות וביעדים. התקציב הוא חשוב, אבל קודם כול צריך להחליט לאן רוצים להגיע, ונדמה לי שכאן יש ערפל כבד. לכן הבעיה היא לא המספרים, אלא הערכים. אני קורא לממשלה להציג תפיסה שלמה, ולא רק לחזור למספרים. תודה. תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה, חבר הכנסת חיים ילין. אם חיים ילין לא יהיה  אני לא רואה אותו באולם, חבר הכנסת מיקי לוי. תודה. חברת הכנסת מרב, שגם אותו אתה לא רואה באולם, האמת. אני מקווה שהם ייכנסו. הם נמצאים. אנחנו נסמוך על זה. מעולה. חברי וחברותי חברות הכנסת, תראו, תקציב הוא למעשה הצהרת הערכים האמיתית היחידה שאנחנו עושות ועושים. זה בפינתנו "שימו את הכסף שלכם איפה שהפה שלכם", כמו שאומר הביטוי האמריקני הידוע. אז תקציב הוא באמת, זה ה-hardcore, הדבר עצמו, איפה אנחנו באמת שמות ושמים את הכסף שלנו, זאת התמונה האמיתית של הערכים שלנו. באה הממשלה החדשה, באמת עוד לא גמרה להיות ממשלה, זאת הממשלה המתהווה החדשה, הממשלה הלא-גמורה החדשה, ומתחילה את התקציב הזה בהצהרת ערכים לא דמוקרטית, חגיגית, חד-משמעית, גורפת, בוטה, דורסנית, מזיקה, מסוכנת. על ההתחלה היא באה, ובאבחה, באמת, בצורה מכוערת אפילו, לא סתם מסוכנת ולא דמוקרטית, אלא באמת מכוערת, מביאה שינוי בחוק-יסוד, ועושה בתוכו, ככה סתם בשביל הקישוט והסלסול, עוקף עוד חוק-יסוד בתוכו, ככה. צריך לחזור ולהזכיר שזה חוק-יסוד שחלק מהממשלה הזאת, למעשה ראשה, קיבל את ההחלטה על שינויו אך לפני שנה או כמה. אז זה הוצג לנו שוב כנפלאות הבריאה. גם אז זה נעשה בצורה דורסנית, גם אז התנגדנו, גם אז עמדנו כאן ופרסנו את ההתנגדות שלנו, גם אז עמדנו כאן ופירטנו את הדאגה שלנו לדמוקרטיה הישראלית. הדאגה הזאת, חברות וחברים, לא זאת בלבד שהיא עוד בתוקף, היא רק הולכת ומתעצמת מאז. הדאגה הזאת, חברי וחברותי, הולכת והופכת יותר ויותר רלוונטית עם כל יום וכל מופע חדש של ראש הממשלה עם הממשלה הרביעית והלא-דמוקרטית שלו. אין לנו אלא לקוות שכשהתקציב אכן יגיע, אם יצליחו הקואליציה והממשלה להעביר אותו הערב, הערכים שיהיו בתוכו יהיו טובים יותר מאלה שמוצגים באופן שהוא עומד להיות מועבר כאן הערב. תודה, אדוני. תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו יעלה חבר הכנסת מיקי לוי, אם לא יהיה נוכח, חברת הכנסת קארין אלהרר. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, למרות השעה אני אנסה להגיד כמה דברים שלדעתי כולנו צריכים לנסות ולהבין אותם. א. השלטון המקומי, עכשיו אני מדבר כראש מועצה לשעבר, יש פה גם דני עטר, שלא נמצא פה כרגע, אבל אני יכול להגיד לכם שני דברים. טלי פה, את יכולה לספר לכל החברים שלך מה קורה אם ראש עיר או ראש מועצה לא מאשר תקציב עד 31 בדצמבר. אין. לא יעלה על הדעת דבר כזה. מה קורה אם צו המסים לא מאושר עד 30 בנובמבר, מה קורה אם יש סדר-יום ומישהו בשנייה, במילימטר, זז הצדה מסדר-היום של המליאה בשלטון המקומי, כל המליאה פסולה, כל ההחלטות פסולות. תלוי איפה. תלוי איפה. ידידי, תאמין לי, ב-80% של המועצות האזוריות והערים שאמרתי זה מתקיים, ומי שלא מקיים את זה, זו בעיה שלו, ומשרד הפנים מטפל בזה. אבל במהות.  לא, עזוב. במהות. בוא נראה עכשיו, זה שלטון מקומי, בוא נראה עכשיו את ממשלת ישראל, איפה התקציב, איפה סדר-היום. היום הקראתי שלוש פעמים, כי סדר-היום השתנה שלוש פעמים. רק ממשלת ישראל מסוגלת לעשות דבר כזה. היא הריבון, ממשלת ישראל, היא צריכה לתת דוגמה לכל עם ישראל, לשלטון המקומי. עכשיו תבינו למה הממשלות לא שורדות במדינת ישראל, למה השלטון המקומי, יכולים להתקיים שם אנשים, להיות שם חמש, עשר ו-15 שנים, כי הם עומדים בסטנדרטים שממשלת ישראל קבעה, אבל היא לא עומדת בהם. לא מדובר פה לא על הליכוד, לא על זה ולא על שום דבר. בסדר? אני מדבר עכשיו על ניהול של ממשלה. בואו אני אספר לכם את הסיפור, מה זה, שיטת הבחירות לא משפיעה? אלאלוף, בוא אני אספר לך עכשיו את הסיפור של התקציב, שיטת הבחירות, זה לא משפיע? איך? שיטת, הבחירות. אני לא אמרתי שלא. תקשיב, אפשר תמיד להסתכל על המחלה ולהגיד: זאת הבעיה. אם זאת הבעיה, גם בניהול מדינה צריך להגיד, אוקיי, צריך לשנות את זה. אבל אף אחד לא עושה את זה. יש לנו דוגמאות. זה לא שנחתנו מהירח. אנחנו לא עב"מים, ראשי מועצות וראשי ערים לשעבר. הנושא השני החשוב הוא התקציב שצריך להיות מאושר בנובמבר. הרי זה מה שאתם מבקשים מאתנו, אתם מבקשים מאתנו 175 יום. אני אסביר לכם משהו, כבוד היושב-ראש, עשה סדר שם. חברי הכנסת, אתם מפריעים לחבר שלכם. אני מנסה להסביר משהו חשוב. נגיד שבנובמבר מאושר התקציב, כולנו מכירים את זה. עכשיו בנובמבר מאושר תקציב. אין תקציב עדיין. מי שחושב שיש פה תקציב, טועה. נכון, אין תקציב, זה הם, לא, לא, לא, גם בנובמבר לא יהיה תקציב. עכשיו אני אלמד אותך משהו. עכשיו מזרימים, החשבות מזרימה את התקציבים למרכב"ה. אולי, אולי, אולי, בתחילת דצמבר, ראשי מועצות וראשי ערים יראו את התקציבים. תסבירו לי עכשיו איך את תקציב 2015 הולכים להוציא ב-30 יום. אין חיה כזאת, עובדים עלינו בעיניים, ולא משנה מי תהיה הממשלה. אני אומר לכם את זה עכשיו. ואז, מה יקרה? אני אגיד לכם עכשיו מה הטריק הידוע לכולם. משרד החינוך, משרד הרווחה, כולם מוציאים הרשאות. מה זה הרשאות? זה נייר, נייר שיש בו כסף, אבל אף אחד לא יכול להוציא אותו. אפילו יותר חכם לקחת את הכסף הזה, להקטין את החובות של מדינת ישראל, לחסוך בעלויות, ולהכניס לקופה של המדינה עוד 2 3 מיליארדי שקלים, אבל גם על זה אתם לא חושבים. איפה זה נמצא? זה לא שייך בכלל אם אתם רוצים מדינה קפיטליסטית, סוציאליסטית, או אם אתם רוצים משהו אחר. זה ניהול בסיסי, ונכשלתם בזה, נכשלתם לחלוטין. ובמקום 175 יום הייתם צריכים לקחת שלושה סעיפים חברתיים, להריץ אותם, לבוא ולעשות את הדבר הזה ולבקש אחרי זה ארכה לגבי התקציב של מקומות אחרים. כי מי מרוויח מזה? אני אגיד לכם מי מרוויח מזה. משרד הביטחון, שהוא לא צריך מועצות אזוריות, הן הזרוע הביצועית של עצמן, וכל משרד שיש לו תקציב מבצע בעצמו. כל תקציב שעובר דרך משרד הרווחה, חינוך, כל אותם תקציבים חברתיים שצריכים לעבור דרך השלטון המקומי, אף אחד לא יוציא אותם. עובדים עלינו בעיניים, אבל זאת האמת. לא יעזור כלום. הם פועלים עכשיו 1 חלקי 12. אני מנסה להסביר. אל תבקשו 175 יום, תודה. תודה, אדוני. תבקשו 30 יום, רבותי, זמנו תם.  ואז תהיה חצי שנה להוציא את התקציב. זה בדיוק מה שנדרש. כבוד היושב-ראש, אני חייב להגיד פה משהו. על הצבע של הנייר? לא, לא. יש פה הצעת חוק. אני רוצה להקריא לכם. יש פה הצעת חוק של הממשלה, מס' 916, זה החוק שאתם הבאתם. כתוב מאחור: "המחיר 3.24 שקלים". חבר'ה, יש לי פה שטר של 20, תנו לי עודף על תקציב המדינה. תודה לחבר הכנסת חיים ילין. יעלה חבר הכנסת מיקי לוי. ואחריו, חבר הכנסת זוהיר בהלול. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, השעה 01:18, לאחר חצות, תקציב אין. רואים שזה משפיע עלינו. תקציב אין. לא, אנחנו מלאי אנרגיה ומרץ. הכול בסדר. הלילה עוד צעיר. הלילה עוד צעיר, מה שנקרא. באמת, אני שואל את עצמי, ואני יכול להבין את הבעיה שנכנסה אליה הממשלה הנוכחית, אני באמת יכול להבין, אבל לבוא ולדרוש 175 יום? למה? בשביל מה? אדוני סגן השר לשעבר, כמה אתה צריך לממשלה שלמה? הנה, אני אומר לך, אלי, ידידי היקר: 130. הנה אני אומר לך: 130. נו, אז זה עוד, אבל אתה, תקשיב, תקשיב. מוטב היה אילו הממשלה הזאת, אה, עוד 40 יום זה ככה, אני מבין, זה מה שנקרא ביידיש, רבותי, מה קורה לכם? 40 יום זה מה שנקרא ביידיש כלאם פאד'י, זה לא נחשב, חודש וחצי. אתה צודק, מה זה חודש וחצי? לאבד שנה כלכלית שלמה זה לא נורא. 1 חלקי 12, מה משמעותו כדי דחיית התקציב לסוף השנה? מיקי, אתם שברתם את הכלים ויצאתם לבחירות, יכולנו לא להיות פה עכשיו אם הייתם מעבירים תקציב. יש אילוצים. אז הנה, יש לי הצעה בשבילכם, ואני אומר לכם, אני אצביע, אפילו אם תהיה משמעת קואליציונית, אני אצביע בעד. קחו את תקציב 2015, קחי את תקציב 2015, תוציאו ממנו אפילו מה שלא נוח לך,  הנה, אתם לא שומעים. חברות הכנסת. קחו את תקציב 2015, הרי 70%, כולל ידידי השר ללא תיק במשרד התקשורת אופיר אקוניס, שאני מאוד מעריך אותו, באמת, אנחנו חברים טובים, אבל לבי עליו, כל השרים, 70% מהשרים שישבו פה, הם אותם שרים שהצביעו בישיבת הממשלה על התקציב של 2015, והם אותם שרים שהצביעו פה במליאה בקריאה ראשונה על תקציב 2015. המשמעות של אי-העברת התקציב היא אובדן שנה כלכלית שלמה. אתה, אז אני אומר, תראי, הנה, תעבירי את ההצעה, הנה, נמצא כאן אלי כהן, אדם מבין, מבין כלכלה, עם ראש פתוח, אני מאוד מעריך אותו, מאוד, ואני לא אומר את זה מהפה ולחוץ. קחו את תקציב 2015, שימו אותו על השולחן, תוציאו את המרכיבים או את הרכיבים שאינם מוצאים חן בעיניכם, ותעבירו, המשמעות היא אובדן שנה כלכלית שלמה. המשמעות היא שאי-אפשר לתכנן. המשמעות היא ש-1 חלקי 12 זה כדי לצבור כספים לסוף השנה. עכשיו, אני מבין את שר האוצר, הוא מסכן, כל הכספים הקואליציוניים האלה, שעלו כ-10 מיליארד שקלים, צריכים להיות ממומנים מאיזה מקום.  אז אני ממליץ לך ללכת לבדוק, לא טעיתי.  כל כך הרבה, לא שמעתי. בבקשה, אלי. איך ידעת לבדוק משנה שוטפת, מתקציב שוטף של 2014, 8 מיליארד שקל? תיקח את כל ההסכמים הקואליציוניים, הם מעל 9 מיליארד שקל. מעל 9 מיליארד שקל. ההסכם הקואליציוני, חברים, הרי התקציב נפרץ, המספרים האלה לא התכנסו, אתם יודעים את זה היטב, אז מה עשו עכשיו? לקחו 1 חלקי 12 כדי שכל הכסף יתכנס ויהיה מה לבזבז בשנה הבאה. זה בסדר, רק תבואו ותגידו.  חברים, התקציב של 2014 היה התקציב החברתי ביותר שעבר כאן בשנים האחרונות, ואתם יודעים את זה יפה מאוד. אובדן של שנה כלכלית, יש לך מזל שאנחנו עייפים מכדי להפריך את הדבר הזה, שאין לו יסוד במציאות. שלי, עם כל הכבוד, אז, באמת. עם כל הכבוד, מעמד הביניים חש על בשרו. שמענו, שלי. שלי, שמענו, באמת, בעניין הזה, העניים רוקדים ברחובות. ראוי שתיקחי את תקציב 2015, ואחת ולתמיד תבדקי אותו, כי בתקציב 2015, בעקבות ועדת אלאלוף היו 1.7 מיליארד שקל בתקציב למאבק בעוני, כבר עשיתי את זה. והיו 1.2 מיליארד שקל לטובת המשרד לביטחון פנים, והיו כ-4 מיליארד שקל לנושא הבריאות ו-2.2 מיליארד שקל לתוספת לחינוך.  ובתקציב הזה, אדוני חבר הכנסת מיקי לוי. לא, היא הפריעה לי, אדוני. אני מבקש. בסדר, אבל אתה מנהל דו-שיח, הזמן שלך עבר מזמן. זה לא זמן בלתי, תן לי בבקשה עוד דקה, אני אבקש. ובתקציב הזה, בשנת 2014 היה 2.8% גירעון ו-67.3% חוב תוצר, הטוב ביותר ב-20 השנים האחרונות. אז לכי תבדקי את המספרים האלה ואחר כך תבואי, מיקי, אני, תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. תודה רבה. תודה, אדוני. יעלה חבר הכנסת זוהיר בהלול, ואחריו, חברת הכנסת מיכל בירן. חמש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, האם אני יכול לשתף את כבודך בייסורי האישיים? אני יכול? תמיד. לא להיסחף יותר מדי. עבדך הנאמן, בשעה כזו של הליל, או השחר, כבר מזמן עלה על יצועו, אבל הואיל וחברי הכנסת, ידידי וחברי, מהלכים עלי אימים בימים האחרונים ואומרים לי שבכנסת נהוגים לילות שימורים, וזה חשוב וערכי, קיבלתי בהכנעה את השיבוש בסדרי בראשית של חיי האישיים. על זה נאמר: "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'". זו הסיבה שאתה מסעיר את מוחי ומפרה את רוחי, אדוני היושב-ראש. ברוכים הבאים. כן, מה לעשות, אני מקבל השראה מאנשים שמעוררים את השראתי. בשעות כאלה, אדוני היושב-ראש, אני בעצם חולם חלומות פז ונוחר, חלום מלא בלהות. אבל מה לעשות, כמו שאמרתי, חברתי לכנסת, כך, על-פי הקודים הערכיים שלי, והדמוקרטיים, זו כנסת מאוד ערכית, אבל לא העליתי בעיני רוחי שהכנסת בעצם דנה בסוגיות רטרואקטיביות שעבר זמנן ובטל קורבנן, ולא הבנתי שהכנסת בעצם חוזרת אל העתיד במנהרת הזמן. זה מעל לבינתי ומעל ליכולתי הקוגניטיבית, ובכל זאת, אני עדיין מנסה, אדוני שר האוצר לשעבר, אתה רואה? יש עתיד לכנסת. יש עתיד, הוא חלף כאיילה שלוחה, ולכן אתה נזכרת ביש עתיד עכשיו. כנסת. כתבו עלי הרבה דברים, זוהיר. איילה שלוחה, זו הפעם הראשונה, כמתאגרף לשעבר. חברות וחברים, תסלחו לי אם אני מחזיר אתכם לספסל הלימודים ומזכיר לכם שאדיסון המציא את החשמל, ניוטון גילה את כוח המשיכה, האחים רייט המציאו את האווירון, וגם פלמינג, אם זיכרונכם עדיין בקרבכם, אלכסנדר פלמינג, יצר את הפניצילין, גלילאו גליליי יצר את הטלסקופ, וכך הלאה וכך הלאה. בנימין נתניהו, שדברי הימים מבחינתו זה יותר ממשאת נפש, רוצה להיכנס אל הגלריה האקסקלוסיבית הזאת אחר כבוד, והוא רוצה להיות הראשון עלי אדמות בציוויליזציה המודרניסטית לנהל מדינה עם תקציב של בדיעבד, ושל מנהרת הזמן לאחור, ולאשרר תקציב שכבר נגמר. איפה שאר הרוח, מר בנימין נתניהו? תקציב זה ערכים, תקציב, כן, בסדר, על יצירתיות אפשר לדבר. אבל נדמה לי, חברות וחברים, שתקציב, שלי, ואת יודעת יותר ממני, זה תפיסת עולם, תקציב זה ערכים חברתיים קיומיים אקוטיים. לכן לא, איך אפשר לסרטט תקציב לאחור, כאשר זונחים את הצרכים האמיתיים של האנשים, שכבר נעשו, הדברים כבר נעשו והתקבלו? אני תוהה, האם בנימין נתניהו וחבריו בספסל המכובד לשמאלי קראו את הספר האלמותי "מסביב לעולם ב-80 יום" ושדרגו את הספר הזה בצורה מדהימה לכדי "מסביב לעולם ב-175 יום"? נדמה לי, נחמן ש��, חברי וידידי, שמן הדין היה, אם היו מבינים היטב את תורת היחסות של אלברט איינשטיין, שדווקא היחסות של הזמן הייתה אמורה לקצר אותו דווקא כאשר אנחנו מתקדמים קדימה. אבל מה לעשות שנבחרתו של בנימין נתניהו חוזרת רק לאחור? אדוני, מר בנימין נתניהו, הניתוח אומנם הצליח אבל החולה מת. אללה ירחמו. תודה רבה לכם. תודה. תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. תעלה חברת הכנסת מיכל בירן, ואחריה, חבר הכנסת יאיר לפיד. אני מוותר. אדוני מוותר? אם כך, חברת הכנסת סופה לנדבר. לא עכשיו, אחרי חברת הכנסת מיכל בירן. חמש דקות לרשותך, חברת הכנסת מיכל בירן. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כן, הנאום השלישי היום. מעניין אם מישהו כבר השתמש בדוקטורט שלו בניסיון לבדוק מה היחס בין השעה המאוחרת לבין התוכן הקוהרנטי בנאומים בכנסת. אני חושבת שיכולות להיות תוצאות מעניינות. כמה בעיות עומדות בפני בבואי להצביע על העניין שעומד בפנינו היום. לכאורה, זה נשמע כמו הצעה טובה: נותנים יותר זמן לכנסת כדי לעשות דיון יותר מעמיק בתקציב. מי יכול להתנגד לזה? הרי רק בפעם הקודמת התמרמרנו, ובצדק, על זה שקיבלנו פה תקציב בהפתעה, שלא הספקנו לקרוא אותו לפני הקריאה הראשונה. והנה, הולכים לכיוון אחר לגמרי, מאריכים את התקופה. חברי הכנסת חיים ילין ועפר שלח, לא. אתם מפריעים לדוברת. אתם מפריעים לי, עפר. המסקנה, איך שלא עושים זה לא טוב. מפנים אליה את הגב וגם עומדים וגם מדברים בקול רם, וזה מפריע לדוברת. לכאורה זה נשמע כמו הצעה טובה, לכנסת יהיה יותר זמן. אבל כשמפשפשים קצת בהצעה הזאת מתגלים כמה דברים. דבר ראשון, ה"יותר זמן" הזה בעצם קורה בחגים והוא למעשה לא יהיה באמת יותר זמן אמיתי וריאלי לדון ביסודיות בתקציב. בעיה שנייה היא, שככל שמורחים את תקציב 2015, כל עוד לא מעדכנים אותו, המשמעות היא קיצוץ דה פקטו. מה שחייבים להסביר למי שלא מכיר את העניין, לצופינו בבית, זה שברגע שהממשלה התפזרה התקציב ממשיך על-פי 1 חלקי 12 של התקציב הקודם. מה הבעיה עם זה? שאוכלוסיית מדינת ישראל ממשיכה לגדול, בלי העדכון הדמוגרפי הבסיסי שאפשר היה לעדכן באופן כמעט אוטומטי, כל עוד לא מעדכנים את זה, המשמעות היא קיצוץ רגרסיבי דה פקטו שמונְחָת יום-יום על אזרחי מדינת ישראל. עכשיו דמיינו את זה. משרד שיש לו הרבה מה לעשות, עובדים סוציאליים וכל זה. אבל שוב, האוכלוסייה גדולה יותר מרגע לרגע, זה קורה כל שנה. כשלא מגדילים את התקציב, יודעים כל השרים וכל מי שיצא לו לעבוד בעבודה מיניסטריאלית, שאם על אוכלוסייה יותר גדולה נשאר אותו תקציב, גם אם לא קוראים לזה ככה, דה פקטו מדובר בקיצוץ. וכשאומרים שעכשיו ממסמסים את תקציב 2015 בעוד כמה חודשים, חשוב להבין שאנחנו מנחיתים קיצוצים על הציבור. עניין נוסף שמפריע לי הוא עניין הוראת השעה. שוב ושוב ושוב באים ומתקנים את עניין התקציב הדו-שנתי. התקציב הדו-שנתי הוא רעיון גרוע. גם לא שמעתי מישהו שיגיד: עכשיו, מכיוון שזה מה שנקרא "מיטה וחצי", תקציב וקצת, זה יהיה ביחד אבל התקציב הבא יהיה בנפרד, כי ראינו שכבר יש הארכות לתקציבים 2017 ו-2018. התקציב הדו-שנתי הוא מופרך. דוגמה קטנה שממחישה כמה הוא מופרך: לפני הבחירות הקודמות הגיע שאול מופז ואמר שהולך להיות גירעון של 40 מיליארד שקלים. אמרו לו: אתה הוזה, אתה טועה. אני חושבת שאפילו כמעט פיטרו את פקיד האוצר שהביא את הנתונים האלה. כי לפני בחירות, להגיד שיש גירעון גדול, מה זה אומר? זה אומר שנתפסה הממש��ה עם המכנסיים למטה. אז אמרו: לא, לא, אין גירעון של 40 מיליארד. אבל אז, כשבאו להעביר תקציב והיה צריך להטיל גזירות קשות אמרו: לא, לא, עכשיו כן, כן יש גירעון של 40 מיליארד, אין מנוס, צריך להדק את החגורה, צריך לחתוך בבשר החי. אבל היופי הפלאי, הכמעט-קוסמי, זה שמייד לאחר שעבר התקציב והנחית על הציבור גזירות, נעלמו 40 המיליארד של הגירעון, והוא שוב הצטמצם באופן מיסטי כדי לתת הקלות למי שרצו לתת הקלות. כך שאני מוטרדת מאוד שוב מהתקציב הדו-שנתי הזה. הייתי מאוד מקווה ששר האוצר משה כחלון יודיע כבר עכשיו, כפי שהודיע שר האוצר הקודם יאיר לפיד, שהוא מבין שתקציב דו-שנתי זה רעיון לא טוב, שאי-אפשר באמת לחזות שנתיים מראש, לא את ההוצאות ולא את ההכנסות. זאת יומרה מגוחכת להניח את הדבר הזה. אני חושבת שכולנו היינו מקבלים את זה בקלות רבה יותר אם היינו יודעים שהתקציב הבא יהיה תקציב חד-שנתי. והערה אחרונה. מיקי לוי, אתה עוד כאן? מיקי לוי שדיבר קודם על נפלאות התקציב של יש עתיד. אז הערה קטנה לסיום. באמת אתם אתנו עכשיו באופוזיציה, אבל זה לא אומר שאפשר לשכתב את ההיסטוריה. אתם הכרזתם מלחמה על המבנה של מדינת הרווחה האוניברסלית במדינת ישראל. אתם ביטלתם את האוניברסליות של קצבאות הילדים. תודה. משפט אחרון. אתם ביטלתם את האוניברסליות של קצבאות הילדים. את לא מבינה על מה את מדברת. אין לך מושג וחצי מושג. אין לך חצי מושג. את לא מבינה מה את מדברת. אתם רציתם לבטל את האוניברסליות של מערכת הבריאות הציבורית, והדרג המקצועי עצר בעדכם. אתם רציתם לבטל את האוניברסליות של קצבאות הזיקנה, והדרג המקצועי עצר בעדכם. אתה לא יכול, תודה רבה. את משחררת את השטויות שלך. תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. תודה לחבר הכנסת מיקי לוי, שקשה לו לשמוע את הדברים, אני מבין. תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה, אחרון הדוברים מטעם האופוזיציה, חבר הכנסת חמד עמאר. חמש דקות לרשותך, חברת הכנסת סופה לנדבר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רציתי לפנות לשרים בממשלה, אבל הם לא נמצאים כאן ליד השולחן. יש, יש. השר אופיר אקוניס נמצא פה כל הזמן, והשר בגין והשר גלנט. השרים לא נמצאים מפני שהם נמצאים במבוכה. הם מתביישים מהמצב הנתון, מהמצב שהיום אנחנו צריכים לאשר את תקציב המדינה בלי תקציב שנתי לשנת 2015. אפילו שר האוצר נמצא פה, משה כחלון. טוב. אני חושבת שגם שר האוצר נמצא במבוכה, מפני שאתה מבין בדיוק. אתה חבר כנסת לא חדש, ואנחנו ישבנו יחד בוועדות הכנסת, ואתה יודע בדיוק שלהשאיר מדינה שלמה בלי תקציב לשנת 2015 זה לא רק בושה, זה אסון כלכלי למדינת ישראל. בחוק שהונח היום כאן, אישור תקציב 2015, כתוב כך: יאושר במועד מאוחר יותר. יש שם משפט נורא מרגיז: כדי לאפשר לממשלה לקיים הליך מקצועי. אני שואלת אתכם כאן, רבותי, אישור תקציב לא בא לשרת את הציבור במדינת ישראל, לנהל חיים נורמליים במדינת ישראל, לנהל חיים אנושיים במדינת ישראל? אני חשבתי שבתקציב הזה חייב להיות משפט: התקציב הזה בא לשרת חיים של אזרחי מדינת ישראל, חיים נורמליים של מדינת ישראל. אתם יודעים שכולנו הגענו היום לכנסת ישראל, ובכביש יש תמרור "עצור", עצור בתנועה. אבל אני חושבת שלאזרחים של מדינת ישראל, בכביש החיים, בדרך החיים, אסור שיהיה תמרור "עצור", מפני שהתמרור הזה יכול לעצור את החיים של ניצולי שואה. מה הם יעשו, רבותי, בלי תקציב? או ילדים במערכת חינוך, מה הם יעשו בלי חינוך, בלי מערכת חינוך עם תקציבים? ובחדרי מיון? כבר נאמר כאן שאנשים ממתינים בתור בחדרי מיון 12 שעות עד שמגיע רופא לטפל. רבותי, 12 שעות. ולפעמים עוברים יומיים עד שמכניסים אותם למחלקה מפני שאין מיטות. ואני שואלת, גם לאנשים האלה אנחנו יכולים להגיד: עצרו, אתם יכולים לחכות ולהמתין? ופרויקטים ביטחוניים, רבותי, לעצור אותם בלי תקציב? ותרופות מצילות חיים, גם תמרור "עצור"? ופרויקטים לעולים חדשים, לעולים חדשים, אנחנו יכולים להגיד: אל תגיעו למדינת ישראל? אתם יכולים לעצור, אתם יכולים לחכות בצרפת ובמדינות בעולם. אתם יכולים להמתין. מדינת ישראל נמצאת בלי תקציב ואז לא יכולים לנהל את הפרויקטים שקיימים במדינה כבר במשך שש שנים. וזוגות צעירים בלי דיור? אדוני שר האוצר, הרי הבטחתם בזמן הבחירות, הבטחתם לקיים כאן חיים, לבנות בתים, לבנות דיור ציבורי, לתת לצעירים של מדינת ישראל גג מעל הראש. הבטחתם. ומה יהיה בשנת 2015? שיעצרו, לא יקבלו דירות. שלא יעצרו, רבותי, שלא יעצרו, לבנייה, לזוגות צעירים, לזוגות של קשישים, למבוגרים, לניצולי שואה, לילדים, לאזרחי מדינת ישראל. תעצרו. ממשלת ישראל החליטה לעצור כאן חיים במדינת ישראל. ואני הייתי רוצה לפנות לראש הממשלה, אבל בינתיים הוא עוד לא הגיע, לפנות אליו ולהגיד: ראש הממשלה, אומנם רק שבועיים לממשלה שלך, אבל תן גז, אין בדרך של החיים תמרור "עצור". תן גז, מכיוון שאנשים במדינת ישראל, אזרחים במדינת ישראל, דורשים תקציב כדי לקיים חיים נורמליים, אנושיים, במדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת ינון מגל. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תאמין לי, הסתכלתי על השעה ואמרתי: שעה מאוחרת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לוותר, לתת לאנשים ללכת לישון. חלק גדול דיבר על שינה, על שעות-לא-שעות. אבל שמעתי כמה חברי כנסת שאמרו שמה שמתרחש כאן זה קרקס. אמרתי: אני לא יכול לא לעלות ולהגן קצת על הקרקס. בקרקס, אדוני היושב-ראש, כל אחד יודע מה הוא עושה, ואף אחד לא יכול לטעות. כי אם אחד טועה, יש לך אסון שם. ואני לא רואה קרקס כאן, כי אני לא רואה עדיין מישהו מהשרים כאן או מישהו מחברי הכנסת שמכיר את התארים של השרים שיש. אני לא יודע אם השרים בעצמם יכולים לזכור את התארים. כי יש שרים עם כל כך הרבה תארים, שהוא צריך לרשום את זה באיזה מקום, כי כשישאלו אותו באיזה צד אתה, הוא יוציא את הדף ויגיד בדיוק איזה תפקידי שרים הוא ממלא ואיזה תפקידים הוא ממלא ולאיזה משרדים הוא אחראי. אני לא מבין עד עכשיו איך הממשלה הזאת, ואולי אתה יכול לעזור לי, אדוני היושב-ראש, אתה בכל מקרה יותר ותיק ממני בכנסת. אני חושב שהממשלה הזאת שוברת כל שיא. היא הצליחה לפני שהיא הקימה ועדות לשנות שני חוקי-יסוד. שינתה חוק-יסוד אחד, ניפחה את הממשלה, ביטלה חוק קיים בהוראת שעה, ועכשיו היא עוד הפעם, בהוראת שעה, מחוקקת חוק של תקציב לשנתיים. אבל בעצם התקציב הוא לשנה אחת, לשנת 2016. ב-2015, בנובמבר, אתה יודע כמה כסף יישאר בכל משרד ומשרד ממשרדי הממשלה? המון כסף. למה ינצלו את הכסף הזה? להסכמים הקואליציוניים שהיו. איך שר האוצר יכול לעמוד בכל ההתחייבויות שהיו? הרי היו התחייבויות במיליארדים, קרוב ל-12 מיליארד שקל. אם הוא יאשר את התקציב באוגוסט, אז יש מצב שהמשרדים יצליחו לבצע את כל התקציב של 2015. אבל אם יאשר את התקציב בנובמבר, זה בטוח שלא יצליחו לנצל את התקציב בכלל. אני לא יכול לעלות לדבר כאן בלי להזכיר את הנושא של העדה הדרוזית. והבטחתי לשר השיכון, שנמצא כאן, והוא אמר שיישאר וישמע אותי, להסביר לו בדיוק מה שהצלחנו להשיג בממשלה הקודמת. הצלחנו להשיג הנחה של 90% גם בפיתוח של חלקות לחיילים משוחררים וגם בקרקע. ונאמר: ברגע שיאושר התקציב, יקבלו את ההנחה. בינתיים התקציב יאושר בנובמבר. אתה בעצמך אמרת לי שהריבוי הטבעי אצל הדרוזים כמעט אפסי, ואני הסברתי לך למה אפסי, מפני שלא מצליחים לבנות את הבית שלהם. ואין מה לעשות, יש לנו מורשת שאנשים נכנסים לבית שלהם. ואין לנו האפשרות הזאת. לכן הריבוי הטבעי שלנו היום כמעט שואף לאפס. והנקודה השנייה, והסברתי אותה ואני אסביר אותה עוד הפעם, התקציב של המועצות המקומיות הדרוזיות נבנה מתוכניות חומש, ותוכנית חומש הסתיימה בסוף שנת 2014. לכן כל המועצות המקומיות עכשיו, אין להן תקציב, כי לחלק ל-12 בשנת 2015 זה אומר שהן לא כלולות בתקציב של 2014, כי הן בתוכנית חומש. זה אומר שאין להן שקל אחד בתקציב בפיתוח. זה אומר שלא יכולים, לא לבנות בתי-ספר אם חסר, לא לבנות גני-ילדים, לא לסלול כבישים ולא לעשות כלום. זה מה שזה אומר כשאתה דוחה את התקציב עכשיו לנובמבר 2015. זה אומר שאני צריך ללכת להסביר לצעיר הדרוזי עכשיו שהממשלה והאוצר לא הצליחו ולא מצליחים להעביר את התקציב באוגוסט וכמה שיותר מהר אחרי הבחירות, וצריך לחכות לנובמבר. וזה אומר שהמועצות שלהם יתקיימו ללא תקציב וללא פיתוח, וללא אפשרות לבנות את הבית שלהם בשביל לקבל את ההנחה של 90%. נא לסיים. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שמה שקורה עכשיו, צריך למצוא מילה אחרת חוץ מקרקס. חשבתי וחשבתי ולא הצלחתי למצוא. אולי אני איעזר בזוהיר בהלול, כי שמעתי ממנו כל מיני משפטים. אולי הוא ימצא את המשפט הנכון מעבר לקרקס. תודה. תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. עד כאן רשימת חברי הכנסת שהשתתפו בדיון. ואני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, שהציג לנו את החוק, גם לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר שאני כל כך שמח על ההשתתפות הערה סך הכול, לא כל כך ערה. בבקשה? לימדת אותנו באופוזיציה, איציק. רגע, ד"ר טיבי, מה אמרת? ערנות זה לא, חפש מילה אחרת במקום ערה. כלומר, השתתפות, כן, אבל ערה? אני לא יודע. אני שמעתי את הנאומים של כולם, חלק פה באולם, חלק בחדר. אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאתה יכול להיות גאה בבית הזה. מי אמר שקואליציה של 61 אין לה יתרונות? לדעתי זה יתרון עצום. אתה רואה, כולם פה, כולם נואמים, כולם מדברים, כולם משתתפים. וכולם דיברו דברי טעם, אני חייב לומר. אבל סך הכול מה ביקשנו? ביקשנו הארכת מועדים, וכבר היה כזה דיון סוער,  סך הכול מה ביקשנו?  אני שמעתי גם את הנאום שלך. גם את נאום המנכ"לים שלך שמעתי. היה לך נאום מצוין. טעית בכמה דברים, אבל סך הכול היה נאום מצוין. איציק, אל תיתן ציונים.  על כל פנים, אדוני היושב-ראש, ננצל את הזמן עד שראש הממשלה יגיע ונאמר לכם שצפויים לנו עוד הרבה לילות כאלה. תאזרו כוחות. זה איום או הבטחה? אל תאיים. אל תאיים. זו מציאות, לא איום ולא הבטחה. אם על דבר כל כך קטן ישבנו לילה שלם, מה יהיה כשיגיעו הסעיפים הגדולים, כשתגיע הרפורמה בדיור, למשל? שאלה טובה. אתה רוצה עוד 100 ימים? שיהיה לכם זמן. לא, ממש לא. 5 בנובמבר תאריך מצוין. שיהיה לכם זמן. ואני שואל ותוהה מה יהיה כשתגיע הרפורמה בדיור. חכה, חכה. אוה, אני בטוח. אין לי ספק. גם לשר האוצר אין ספק שהתמיכה תהיה מקיר לקיר. מה, לא? אתה לא תתמוך ברפורמה בדיור? לא יודע, נשמע את הפרטים. מה יהיה, זה כבר היסטוריה, חיים. זה היסטוריה. אתה יודע מה? תשאל את זה שיושב לידך מצד ימין. רגע, זה אפס מע"מ? זה אתם? אפס מע"מ זה אתם? סגן השר, שיחליפו אותך. אל תעשה את העבודה המלוכלכת. האמת, אתם עושים לי את העבודה. אל תהיה קול של, בהחלט. בהחלט. יש לי הנאומים שלך, מיקי. אני אוציא אותם. אדוני היושב-ראש, צפויים לנו עוד הרבה דיונים ערים כאלה, עוד מספר רפורמות לא קטן שבדרך לפה, כולל תחרות בבנקים. בגז, בגז. כולל נושא הגז. זה נושא מאוד כבד. אתה צודק. אתה מאוד צודק. כולל נושא הגז. חבר הכנסת כהן, משנה מקום זה לא תמיד משנה מזל. על כל פנים, לספר להם על הרפורמה בנדל"ן? משה, שר האוצר, לא לספר? נשמור את זה בסוד. מה עם מס הירושה? מה עם מס הירושה? על האשראי החוץ-בנקאי, תראה מה כתב זוהיר: אם המילים נוצקו מכסף, השתיקה שווה זהב. שתיקה שווה זהב, זה כתוב במקורותינו. הוא לקח את זה משם. הוא ציין מקורות, זוהיר? טוב, רבותי. איפה ראש הממשלה? ראש הממשלה עוד עם אלקין על ענייני השר לירושלים? לא, לא. זה הסתדר. זה הסתדר? הכול? אני רגוע. עכשיו אני רגוע. הסתדר. ירושלים נשארה מאוחדת. אני רואה שאתה מחפש, ספר לנו. אני לא שומע, אורלי. בדרך כלל את אומרת דברי טעם. אני רואה שאתה מחפש את, לא, לא. מה פתאום? מה פתאום?  זו שאלה טובה. לא, למה באמת? תענה לה. תענה לה. למה אתם צריכים פתאום 175 יום? כל כך הרבה רפורמות, מה קרה? יכולת לאחר, אם שאלת ברצינות, יש מספר רפורמות לא קטן שעובדים עליהן כרגע. ואין לי שום ספק שכשהן יגיעו לכאן לא רק הקואליציה תצביע בשבילן, גם האופוזיציה תצביע, והיא תתמוך בהן. רגע, ש"ס ויתרה על מוצרי יסוד ללא מע"מ? כן. ויתרה? אם יהיה אפס מע"מ על מוצרי יסוד? כן. אכן כן. זו הבטחה שהבטיח. שר האוצר יודע? מה נורא מעניין, חבר הכנסת פריג', מה קרה לך? זה נורא מעניין. אני לא יכול להבטיח. שותה בצמא כל מילה. אני לא יכול לענות לכם. אחד-אחד. בואו ננהיג בפעם הראשונה בבית הזה הצבעות. מי שרוצה לדבר, שיצביע. כן, אילן.  היא מדברת, חברה שלך. תן לשמוע אותה. אורלי, שאלת. קיבלת תשובה? השאלה היא אם ראש הממשלה ושר האוצר, לא, לא. למה, אורלי? זה זמני. לגמרי זמני. לאן נעלם ראש הממשלה? אני רוצה שתפתור לי את הבעיה עם הגמלאים שעדיין לא קיבלו, דיברנו. הבטחתי לך שאני אדבר עם מנהל רשות המסים. דיברנו אתו כבר, כן, שיגלה רגישות מיוחדת, שיבדוק את 800 התיקים האלה ושהאצבע לא תהיה קלה על ההדק. והוא אכן הבטיח לעשות את זה. כן, עוד שאלות.  לא, אתה כבר שאלת. איציק, אין לך מה להגיד, מיקי, מה ביקשנו סך הכול? להאריך מועדים. כמה אפשר לדבר על זה? התחלנו לפני חמש שעות. כולה הארכת מועדים. איציק, איפה אלקין? איפה אלקין? אני מוכן לעלות לדבר במקומך. לא, זו הפריבילגיה שלי. יש לנו פה קרקס. אדוני היושב-ראש, איפה אלקין? איפה אלקין? חבר הכנסת כבל, אני מבקש לא לפנות אלי כי אני במצב של דיכאון. אני פתאום הבנתי כרגע שב-1999, כשניהלתי כאן ישיבות ליליות בתור סגן יושב-ראש הכנסת, הייתי הרבה יותר ערני. פתאום נפל לי האסימון שעברו הרבה שנים, ואני בדיכאון. אז אל תהרגו אותי בדיון הזה. תעזרו לסגן השר. אדוני היושב-ראש, וזה רק הפרומו, אדוני היושב-ראש. הבעיה שגם אנחנו בדיכאון. אדוני היושב-ראש, מסיבות הומניטריות אני מוכן להחליף אותו. אין לו מה להגיד. אולי אפשר לשאול איפה אלקין. לא, לא. אני עוד לא מכיר מאז מצב שליצחק כהן אין מה להגיד. מה שאני מציע, אתה יודע מה? אני מציע הצעה פשוטה. איתן, אנחנו נביא את הנושאים שבקונסנזוס. נתחיל אתם. ואני באמת רוצה לבחון אתכם אם אתם באמת תתמכו בהם. נתחיל קודם כול בנדל"ן, בדיור. תתמכו בזה? יפה מאוד. אולי נקריא נאומים שלך מהאופוזיציה? אבל עד שתביאו את זה לא יהיה כסף. לא, זה הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב. מה עם השרים, השר אקוניס עושה את זה יותר טוב. אל תיתן לו רעיונות. השר אקוניס. לא, לא, לא, לא. הבטחת להסביר לגבי ארבעת ראשי השנה, רק במוצאי-שבת היה תיקון ליל שבועות. אתם רוצים שנשחזר אותו? כן? הנה, אלקין הגיע. אלקין נכנס. השר לענייני ירושלים נכנס. המשיח הגיע ולא על חמור. השר אלקין, זה בסדר? קיבלת את ירושלים? אנחנו פה תושבי ירושלים במתח לראות מי יהיה השר לענייני ירושלים. טוב, לאלה ששכחו מה ביקשנו נחזור על עיקרי הדברים.  לא, לא, לא. הצעת חוק-יסוד זו מבקשת לתקן את חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות). הוא הגיע. אתה יכול להפסיק. הוא הגיע. הוא הגיע. עכשיו כולם מבינים. לא, עכשיו אני אקריא את הכול. תמתינו עד שאני אגמור לקרוא את כל החוק. איציק, נאום הפתיחה שלך היה שתי דקות. מה קרה? מה קרה? איציק, תסתכל מאחורה מה כתוב על הפתק פה. כתוב פה: המחיר 3.24 שקלים. זה מה שאומר לך החוק. תודה, אדוני היושב-ראש. מכיוון שכולם כבר הבינו מה רצינו, אני מבקש לגשת להצבעה. תודה. תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. גם הפעם יש בכנסת אחדות דעים, גם האופוזיציה וגם הממשלה מבקשות הצבעה שמית. אנחנו ערוכים לקיים הצבעה שמית, ולכן אבקש מכולם לשבת על מנת שמזכירת הכנסת והסגן יוכלו להתחיל בהצבעה. בבקשה, גברתי, נתחיל. אדוני היושב-ראש, אפשר להתחיל פעם אחת מהסוף? כל עוד שם היושב-ראש מתחיל באל"ף, זה לא יקרה בכנסת. פעם שיבחרו איזה ששינסקי או משהו כזה, אולי זה יקרה סוף-סוף. בבקשה, גברתי. (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף, נגד טלב אבו עראר, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד מיכאל אורן, בעד דוד אזולאי, בעד ישראל אייכלר, בעד רוברט אילטוב, נגד אלי אלאלוף, בעד קארין אלהרר, נגד זאב אלקין, בעד דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד גלעד ארדן, בעד אורי אריאל, בעד זאב בנימין בגין, בעד זוהיר בהלול, נגד נאוה בוקר, בעד דוד ביטן, בעד מיכל בירן, נגד מירב בן ארי, בעד אלי בן-דהן, בעד נפתלי בנט, בעד יואב בן צור, בעד איל בן ראובן, נגד יחיאל חיליק בר, נגד איתן ברושי, נגד עמר בר-לב, נגד ענת ברקו, בעד יוסף ג'בארין, נגד באסל גטאס, נגד אילן גילאון, נגד שרון גל, נגד זהבה גלאון, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מסעוד גנאים, נגד משה גפני, בעד יעל גרמן, נגד אבי דיכטר, בעד דני דנון, בעד אריה מכלוף דרעי, בעד צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, נגד יצחק וקנין, בעד מכלוף מיקי זוהר, בעד חנין זועבי, נגד ג'מאל זחאלקה, נגד תמר זנדברג, נגד עבד אל חכים חאג' יחיא, אינו נוכח ציפי חוטובלי, בעד אורן אסף חזן, בעד דב חנין, נגד יואל חסון, נגד אחמד טיבי, נגד מנואל טרכטנברג, נגד מרדכי יוגב, בעד יוסי יונה, נגד שלי יחימוביץ, נגד חיים ילין, נגד משה יעלון, בעד איתן כבל, נגד אלי כהן, בעד יצחק כהן, בעד מאיר כהן, אינו נוכח משה כחלון, בעד חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, בעד עליזה לביא, נגד ציפי לבני, נגד אורלי לוי אבקסיס, נגד ז'קי לוי, בעד מיקי לוי, נגד יריב לוין, בעד אביגדור ליברמן, נגד יעקב ליצמן, בעד סופה לנדבר, נגד יאיר לפי��, נגד ינון מגל, בעד מנחם אליעזר מוזס, בעד ירון מזוז, בעד מרב מיכאלי, נגד אורי מקלב, בעד יעקב מרגי, אינו נוכח אראל מרגלית, נגד אברהם נגוסה, בעד משולם נהרי, בעד איילת נחמיאס ורבין, נגד בנימין נתניהו, בעד קסניה סבטלובה, נגד רויטל סויד, נגד ניסן סלומינסקי, בעד בצלאל סמוטריץ, בעד אוסאמה סעדי, נגד איימן עודה, נגד רחל עזריה, בעד דניאל עטר, נגד חמד עמאר, נגד רועי פולקמן, בעד שי פירון, נגד טלי פלוסקוב, בעד מאיר פרוש, בעד יעקב פרי, אינו נוכח עיסאווי פריג' נגד עמיר פרץ, נגד נורית קורן, בעד יואב קיש, בעד איוב קרא, בעד מירי רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, נגד מיקי רוזנטל, נגד יואל רזבוזוב, נגד יפעת שאשא ביטון, בעד יובל שטייניץ, בעד נחמן שי, נגד סילבן שלום, אינו נוכח עפר שלח, נגד איציק שמולי, נגד סתיו שפיר, נגד איילת שקד, בעד עאידה תומא סלימאן, נגד גברתי, נא לקרוא בשמות חברי וחברות הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר, אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח יעקב מרגי, אינו נוכח יעקב פרי, אינו נוכח מירי רגב, אינה נוכחת סילבן שלום, אינו נוכח חברי הכנסת, האם יש מישהו שמעוניין להשתתף בהצבעה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמו או בשמה? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה. גברתי, נא להגיש לי את התוצאות. אדוני היושב-ראש, אפשר לבקש רוויזיה? חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), קריאה ראשונה, ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. תוצאות: 57 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכספים של הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, ח' בסיוון תשע"ה, 26 במאי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. 
\ No newline at end of file