diff --git "a/128497/raw.transcript.txt" "b/128497/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/128497/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,657 @@
+שעל סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי כנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. 
+
+עד שאקבל לידיי את הרשימה אני מבקש להשתתף בצערו של חברנו חבר הכנסת הרב אריה דרעי, על פטירתו של אחיו הרב יהודה דרעי, שנודעה לנו זה עתה. אנחנו נמסור לרב אריה: תנוחמו מן השמיים. אנחנו משתתפים בצערכם. 
+
+אין רשימה? טוב, אז ראשונת הדוברים תהיה חברת הכנסת קטי שטרית. בבקשה.
+
+
+תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גם אני מבקשת להצטרף לניחומים, ותודה רבה לך שהזכרת זאת. היום אני התכוונתי לעלות לדבר על החוסן הלאומי של משרתי המילואים, ואנחנו נעשה את זה אחר כך, בהמשך, אבל איך אני יכולה לגשת לנושא הזה אחרי מה שקרה אתמול, כשחלילה וחס גורמים בקואליציה שלנו מתנהגים כפי שהם התנהגו? אני שלחתי את שני ילדיי למילואים, ועבור מה? עבור המדינה הזאת. המהות שלנו בארץ ישראל זו האמונה בצדקת הדרך. וממלחמת העצמאות ועד היום אנחנו תובעים את זכותנו ואת קיומנו כאן, במדינה שלנו. איזו זכות יש לנו לערער על היציבות של הממשלה בזמן שלוחמינו נלחמים עבורנו ושואבים את הכוח מאיתנו?
+
+בראשון האחרון העברתי חוק חשוב, שאין כמותו, בוועדת שרים לענייני חקיקה, וקיבלתי את תמיכת הממשלה לכך שתינתן העדפה מתקנת במוסדות להשכלה גבוהה למען משרתי המילואים, ואני רוצה לעשות את זה עוד במושב הזה. אם מישהו זקוק לתזכורת – בשביל זה אנחנו נמצאים כאן. כאשר הגיבורים שלנו נלחמים כעת בחזית ובעורף, עלינו להילחם למענם במליאה, בוועדות, בדיונים. לא באמצעי התקשורת, אלא באמת בעבודה הפרלמנטרית. לשם מה הביאו אותנו לכאן? בזכות הבוחרים שלנו שבחרו בנו.
+
+ואני יוצאת מכאן בקריאה לכל חבר וחברה בקואליציה: אנחנו כאן כדי לשרת את הציבור. גלו אחריות, תתנהגו ביראת כבוד בעבודה המקודשת שנבחרנו למענה. יש לנו תפקיד והוא אחד – לדאוג לעם ישראל, מדינת ישראל ומסורת ישראל. זו קריאת חובה מוסרית. החיילים שלנו נלחמים זה לצד זה באחדות מלאה, ואנחנו כאן מחויבים לשמש להם דוגמה. תודה.
+
+
+תודה רבה לחברת הכנסת שטרית. אני רק אציין שהנושאים הבאים על סדר-יום הם שלושה ימים מיוחדים: יום חוסן נפשי והשלכות הלחימה על חיילי צה"ל ומשרתי המילואים, יום ציון יהודי תימן ותלאותיהם במסע עלייתם לארץ ישראל ויום ציון חודש המודעות לקטועי הגפיים. 
+
+ אני רוצה לקדם בברכה את האורחים שלנו שנמצאים כאן בכנסת. ברוכים הבאים לכנסת, מי שקשור לימים המיוחדים ומי שלא קשור לימים המיוחדים.
+
+החבר הבא שידבר הוא חבר הכנסת בועז טופורובסקי. אחריו – חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה, אדוני.
+
+
+תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברות וחברי הכנסת, כמובן, אנחנו חייבים לזכור, 277 יום שיש 120 חטופים וחטופות שעוד לא שחררנו. ואני חוזר לנאום בן דקה הרגיל שלי שמדבר על ההרוגים. גם עכשיו עברנו שבוע נורא בדרכים. הקטל בדרכים לא מפסיק.
+
+ביום שני 1 ביולי נהרג רוכב אופנוע בשנות העשרים לחייו בתאונה קטלנית על כביש 854. ביום רביעי 3 ביולי נהרג גבר בשנות השלושים לחייו בתאונה קשה, במעורבות משאית ורכב בכביש 6. ביום חמישי 4 ביולי נהרג רוכב אופנוע נוסף בשנות השלושים לחייו גם כן בתאונה קשה בחיפה. בהמשך אותו יום נהרג גבר בשנות הארבעים לחייו במעורבות שני כלי רכב על כביש 65. הוא קיפח את חייו. עוד באותו יום נהרגה פעוטה בתאונה מחרידה לאחר שנסעה על קורקינט ונפגעה מאוטובוס בחניון בבית שמש. ביום שישי 5 ביולי נהרג אופנוע בן 17 בלבד, אחרי שרכב פרטי פגע בו על כביש 7276. זה אחרי שדיברנו על הפעוטה. ניצן צרויה, בן 25 ממושב עמיעוז, נהרג בתאונה בצומת גבולות שבנגב באותו יום, יום שישי נורא. לא נגמר יום שישי ונהרג גבר נוסף בשנות ה-30 לחייו בתאונה קטלנית על כביש 25. ביום שבת 8 ביולי נהרגה תיירת מרוסיה לאחר שרכב של שב"ח שנגנב מרחובות פגע בה.
+
+243 בני אדם נהרגו מתחילת השנה – זה שיא שלא עברנו אותו 20 שנה – 11 מהם רק בשבוע החולף. ואדוני היושב-ראש יודע, יכולנו למנוע חלק מהתאונות האלה. תודה.
+
+
+תודה רבה לאדוני. חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חבר הכנסת יונתן מישרקי.
+
+
+תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, ברוכים הבאים לקהל המיוחד שלנו היום, לכבוד הוא לנו. אני חייבת להגיד שאני די נדהמת. באתי מוועדת הנגב והגליל, שממש עכשיו התכנסה, ונדהמתי לשמוע מספר נתונים. קודם כול, שאלה פשוטה: איפה הפרויקטור לצפון? הוא טרם מונה. הצפון בוער. קריית שמונה במצב באמת מזעזע. מרבית התושבים פונו בפריסה מאוד גדולה. ישנם עדיין תושבים שכן חיים בתוך העיר וראש העיר יושב שם וזועק את זעקתו. התקציב החודשי שהתקבל בהחלטת הממשלה, של 10 מיליון שקלים בחודש, צומצם ל-8.5 מיליון שקלים, וכעת הוא יצומצם ל-4 מיליון שקלים, והוא נותר חסר אונים. 
+
+ הוא מספר לנו שהוא צריך לדאוג לאוכל לתושבים שכן נמצאים בעיר – כשכמובן העיר מושבתת, ובקושי יש עסקים פתוחים – והוא צריך לדאוג לתקציב לדבר הזה בעצמו. הוא לא מקבל שום שיפוי מהממשלה על זה. בחודשים הראשונים למלחמה הוא נסמך על תרומות. ארגונים תרמו לו את האוכל או את הכסף, וכעת אין לו את התרומות האלה ואין לו שום שיפוי מהממשלה. אז ישנם תושבים בקריית שמונה שלא דואגים להם למזון. זה יושב על ראש העיר. פשוט נדהמתי לראות את כל הנתונים שהוצגו שם בוועדה ומהעובדה שאנחנו פשוט מפקירים אותם. אנחנו מפקירים את קריית שמונה, אנחנו מפקירים את הצפון. הפרויקטור, שבאמת היה צריך להתמנות כבר מזמן ולסייע לתושבי הצפון ולמפונים וכו' איננו. איננו. פשוט לא בנמצא. 
+
+אז אני רוצה לקרוא לראש הממשלה לעסוק בנושא קריית שמונה באופן אישי, וכמובן לשאר חברי הממשלה והשרים – לדאוג לעיר קריית שמונה, לדאוג לתושבי הצפון. ואני באמת חושבת שזה לא צריך להיות קשור לאם הוא מקורב או לא מקורב. להגיע לסיור בעיר קריית שמונה ולא להזמין את ראש העיר מצביע על בעיה קשה מאוד. לא צריך להיות יהלום כדי לקבל את מה שמדינת ישראל צריכה לתת לראש העיר קריית שמונה, ואני קוראת לממשלה להתעשת בנושא הזה. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת יונתן מישרקי, ואחריו – חבר הכנסת משה סולומון. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש לנצל את הדקה הזו שעומדת לרשותי ולהביע צער והשתתפות בצער משפחת דרעי ויושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי על פטירתו של הגאון הגדול, רבה של באר שבע, חבר מועצת הרבנות הראשית, הרב יהודה דרעי. הרב, שעלה בגיל צעיר, חתר תמיד לחיבור לתורה, עשה הרבה מהלכים עם עצמו וקידם את עצמו לשם, והגיע להיות דמות מופת של מנהיגות רבנית מכילה ומחברת יחד עם ידע רחב ועצום בכל מכמני התורה. ידע לשלב בין האתגרים במציאות הנוכחית לבין שמירה על כבוד התורה. זכה לכך שספריו הודפסו לאחרונה, כך שבעזרת השם דורות קדימה עוד יזכו ללמוד בהם.
+
+הפטירה הזו היום היא אבדה גדולה לעולם התורה, לעולם הרבנות, לכל עם ישראל. אני מבקש לשלוח מכאן תנחומים, מן הסתם גם בשמכם, לכל משפחת דרעי, ובפרט ליושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי. יהי זכרו ברוך.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון, ואחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה, שראיתי קודם.
+
+
+תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מצטרף לניחומים הכנים והכואבים והמאוד-מאוד מפתיעים על לכתו של מורנו ורבנו הרב יהודה דרעי, רב העיר באר שבע, שבאמת עשה הרבה מאוד בבאר שבע ובסביבה בכלל.
+
+נעבור לשגרה. גם השבוע, אדוני היושב-ראש, נזכיר כאן: בן הקהילה האתיופית, שאיבדה 30 מבני הקהילה במלחמה הזאת, רב-סמל ראשון במילואים קאלקידן מהרי, זכרו לברכה, נפל בחג החירות האחרון בעת שנלחם על חירותנו כאן בארץ הקודש. בן 37 בנופלו. לוחם אמיץ, עם חיבור עמוק לשורשים, לתרבות, לערכים, עם גאווה לשרת את המולדת. איש חרוץ, קשוב, לא מקטר ולא כועס, תמיד בשמחה, עם ניצוץ בעיניים ואהבה לחיים. זכה להפיץ אור גדול כאן לכל הסובבים אותו. עם פרוץ הלחימה הוא יצא להילחם עם הגדוד שלו, גדוד בגולני. תחילה שירת בגזרה הצפונית, אך בחודש האחרון לפני נפילתו עבר עם הגדוד שלו דרומה לרצועת עזה. מבחינתו, להיות במילואים היה חשוב, כי המדינה הייתה חשובה לו, ואף פעם לא היסס לצאת למילואים גם במחיר של סיכון אישי.
+
+ אחותו אלזה ספדה לו וסיפרה: כילדים גדלנו בידיעה שיש לנו אי שם באתיופיה אח, והחלום של אבא היה להביא אותך לארץ הקודש, מדינת היהודים, כדי שתהיה כאן איתנו. החלום התגשם וקאלקידן הגיע לבדו לארץ בגיל 19 כדי להתגייס, להגן על הארץ – הגנה ששילם עליה בחייו. יהי זכרו ברוך.
+
+
+תודה לחבר הכנסת סולומון. וכעת חבר הכנסת יוסף עטאונה – נמצא איתנו? לא. אם כן, חברת הכנסת מתי צרפתי הרכבי, בבקשה. אחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת פורר.
+
+
+תודה רבה, אדוני יושב הראש. 277 ימים למלחמה ו-120 חטופות וחטופים עדיין בשבי החמאס. השבוע ציינו גם בכנסת, במסדרונות, תשעה חודשים לאותה שבת ארורה ושחורה. אתמול התקיים כאן, בכנסת, אירוע מטלטל של אימהות החטופים והחטופות תחת הכותרת "אימא לעולם לא מוותרת". בפנייה לראש הממשלה אמרה דבורה, אימא של צחי עידן, החטוף בעזה: "אנחנו רוצים להאמין שאתה תעשה סוף למציאות ההזויה שאנחנו חיים בה כבר תשעה חודשים. תעשה סוף-סוף את התיקון, תוביל את המהלך הנדרש. יש לך את המנדט ואת כל הכלים והיכולת. תחליט שאתה רוצה, מלא את התפקיד שלך ושחרר את כולם".
+
+אז אני תהיתי מה אתה עשית אתמול, ראש הממשלה, למען החטופים. אולי אתה צריך לספר לנו ולציבור, כי מפה, מה שראיתי זה שהתעסקת רק בניסיונות לשמר את הקואליציה בכל מחיר, סביב הגחמות של בן גביר והחקיקה המושחתת לג'ובים של ש"ס וחוק ההשתמטות. מתי אתה מוצא זמן לעסוק במטרה החשובה מכול, שחרור החטופים? אז תשחרר את כולם עכשיו.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
+
+
+תודה, אדוני. אחרי שבשבוע שעבר נחשף שהחליטו לחבר את רצועת עזה לחשמל וששר הביטחון הורה לעשות זאת, כינסנו דיון בוועדת הכלכלה, דיון מיוחד שהתקיים אתמול, ובדיון נחשף שעל דעתו של שר הביטחון וראש הממשלה הוחלט לחבר את רצועת עזה לחשמל, ובעצם לחבר שם את מתקני ההתפלה והביוב.
+
+הדבר הזה הוא פשוט שערורייה, שבזמן שהחיילים שלנו נלחמים, האויב שלנו מקבל חשמל מאיתנו. יותר מזה, מי שאמור לשלם את חשבון החשמל הזה זה אזרחי ישראל. אז אני לא יודע מה צריך לקרות כדי שבממשלת ישראל יבינו שאנחנו במלחמה מול האויב. האויב זו מדינת עזה, ואת האויב בזמן מלחמה לא מתדלקים, לא מציידים בציוד ולא נותנים לו חשמל. כל הטענות שבאות מכיוון הממשלה לכל העולם, להאשים את כל העולם – כדאי שתסתכלו טוב בממשלה איזה הוראות אתם נותנים ואת מי אתם מחברים לחשמל, לדלק ולציוד.
+
+
+תודה רבה לחבר הכנסת פורר. ואעיר בהערת אגב ששר הביטחון יגיע מחר לענות על שאילתות כאן במליאה, בין היתר גם בנושא הזה. ואני מזמין אותך, חבר הכנסת פורר, לשאול את שאלתך במסגרת שאלה נוספת, אלא אם כן יינתן לה מענה כבר קודם לכן.
+
+
+
+
+הנושא הבא שעל סדר-היום: ציון יום חוסן נפשי והשלכות הלחימה על חיילי צה"ל ומשרתי המילואים. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום אשר יזמה את היום המיוחד לשאת את דבריה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
+
+
+תודה רבה, אדוני יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, ראשית, אני רוצה להצטרף לתנחומים לחבר הכנסת דרעי על מות אחיו. 
+
+אני רוצה גם לציין בתחילת דבריי את המספרים האיומים שאנחנו נאלצים לספור מדי יום: 277 ימים למלחמה, 120 חטופים, שכולנו מייחלים שאולי הפעם הזו – זו אולי ההזדמנות האחרונה שישובו הביתה. מעל 760 חללים ואלפי פצועים – פצועים בגוף ופצועים בנפש. והנפש הזו שאותה אנחנו קידשנו ביום המיוחד הזה – היום המיוחד שאותו הקדשנו לחוסן נפשי והשלכות הלחימה על חיילי צה"ל ומשרתי המילואים היה בהחלט יום מאוד מאוד מיוחד.
+
+אני רוצה לומר תודה לחבריי לשדולה, לחבר הכנסת קרויזר וחבר הכנסת ביטון, שביחד איתי כינסו את השדולה בצוהריים, ול"בשביל המחר". בשביל המחר, עמותה מדהימה שמעבירה את חיילי המילואים תהליך עיבוד של מניעה כדי לסייע להם לעבור את החוויות הקשות, את התמונות, את התחושות שכל אחד ואחד מהם סוחב עימו. כפי שאמר אחד החיילים שפגשתי ביום שישי מחטיבת כפיר, שעבר את המסע הזה: שק האבנים שהוא סוחב עם עצמו, שכולם סוחבים עימם; להסיר את האבנים כדי להתמודד עם החיים, ולחזור הביתה, לפעמים לאישה, לפעמים לילדים, ובוודאי לעבודה, עם אולי אבן אחת פחות.
+
+אני רוצה גם לומר תודה לארגון נכי צה"ל שעושה עבודה מדהימה. וזו באמת עבודה יוצאת דופן. וכל העולם כולו נושא עיניים ומתייעץ היום עם מערך השיקום ועם ארגון נכי צה"ל איך אפשר להתמודד עם מלחמה כל כך עצימה, במשך כל כך הרבה זמן, עם מראות בלתי נסבלים, חסרי תקדים באכזריותם, שגם חיילי צה"ל וגם אזרחים רבים ראו במהלך הלחימה הזו, והעולם שוב לומד מאיתנו.
+
+אני רוצה לשתף אתכם בעניין אישי שלי. אבא שלי, זיכרונו לברכה, היה איש צבא קבע הרבה מאוד שנים בחיל הים. היה איש חמוד וחם ומקסים שמעולם לא דיבר על הדברים שהוא עבר, והינה במקרה, או שלא במקרה, ממש לפני שערכתי את הכנס הזה, מצאתי אי-שם, ממש בקצה של הארון, דברים שהוא כתב. שהאמת, כתב לנו בתור ילדים ולא ממש שמנו לב לזה כי היינו קטנים מדי.
+
+ שימו לב למילים המצמררות שאיכשהו גם היום ככה ממש מצטרפות למראות ולתחושות שכולנו חווים בתקופה הזאת. אנחנו מדברים על אי-שם, על מלחמת ששת הימים. וכך הוא כותב: במלחמת ששת הימים שירתי כקצין מטה במפקדת חיל הים בחיפה. לאחר היום השני של המלחמה נכבשה רצועת עזה על ידי הכוחות של האלוף טל. עליי הוטלה המשימה לבדוק את אפשרויות העגינה לכלי השיט שלנו בחופי עזה, חאן יונס ואל-עריש. יצאתי בבוקר מוקדם עם רכב ונסעתי לכיוון הרצועה. כאשר הגעתי למחסום, הגבול הישן, נראו שיירות של צבא ישראל שנעו לכיוון דרום. לצידי הדרך נראו עשרות כלי רכב שרופים וגופות של חללים. בדרך, ליד המעבר שבו התנהלו קרבות שריון עזים 24 שעות קודם לכן, עדיין נשמעו פיצוצים ויריות, וטנקים של האויב בערו. מזעזע היה לראות כל כך הרבה בני אדם מרוטשים. מעברו השני של הכביש ראיתי חייל מצרי נשען בישיבה על גזע עץ דקל וראשו שמוט על חזהו, ללא רוח חיים. 
+
+ כאילו לא עברו כל כך הרבה שנים. ואבא שלי, כמו רבים אחרים ואותם אנשים שאני פוגשת לא מעט בוועדות הכנסת, ועוד כשהייתי יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, נושאים את הפצעים ממלחמת יום כיפור, ממלחמת ששת הימים, ממלחמות לבנון, מכל המבצעים, והינה עכשיו מחרבות ברזל. והפצעים קיימים. הפצעים קיימים ומשפיעים על כל כך הרבה רבדים בחיים. ועלינו לעשות הכול כדי לסייע, כדי להחלים, כדי לתת להם את כל המענים, כי ישראל כבר לא אותה מדינה של שנות השישים ושנות השבעים. ישראל התפתחה, ישראל חזקה, ישראל מיוחדת, ישראל באמת נמצאת עם האנשים הטובים ביותר ועוזרים אחד לשני. וכמו שאמרתי, העולם כולו נעזר בנו ובידע שלנו. ואנחנו נמצאים היום בימים שבהם אנחנו יכולים למנוע הידרדרות, למנוע את הפוסט-טראומה, לתת את המענה כולו למי שצריך, לחיילים, משפחותיהם, כדי שלא יישאו את הפצעים, או לפחות, לפחות, על מנת לצמצמם. 
+
+אז פגשנו היום אנשים מדהימים: פגשנו את ג'ני, אימא של אלירן מזרחי, ששם קץ לחייו בגלל שאי-אפשר היה להגיע אליו. ופגשנו סגן אלוף מדהים מהחברה הבדואית, שסיפר איך החברה הבדואית עושה את כל המאמצים. ועוד הרבה הרבה אנשים טובים שעושים את כל המאמצים כדי להחלים, כדי לעבור על הפצעים שכולנו חווים. 
+
+אז סיימתי את היום בתחושה של עצב בגלל הנתונים הקשים מאוד שאיתם אנחנו מתמודדים. אבל אומר לכם את האמת גם באופטימיות גדולה, כי החברה הישראלית, בניגוד למה שחושבים אויבינו, היא חזקה, ויש לה יכולות, ויש לה שכל, ויש לה רגישות, ויש לה חמלה, ויש לה כל כך הרבה דברים כדי לשמור אחד על השני, כדי לא להיות קורי עכביש, כמו שחלק מאויבינו חושבים, ממש-ממש לא. יש לנו הכול. אנחנו יכולים לעשות את הדבר הזה, לעבור את התקופה הקשה הזאת ביחד, ובראש ובראשונה לראות את האזרחים, לראות את החיילים ואת בני המשפחות. ניתן להם ביחד את הגב – אנחנו העורף. תודה רבה. 
+
+
+תודה לגברתי. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לשרה ולחברי הכנסת. מה אומר ומה אגיד? היום הזה הוא יום מיוחד, ותודה לאפרת על הציון של היום הזה ועל החשיבות של היום לחוסן הנפשי, עם השלכות הלחימה על חיילי צה"ל ועל משרתי המילואים. זה יום מיוחד מאוד מאוד גם עבורי - - - 
+
+
+יש לך שניים כאלה בבית. 
+
+
+ יש לי בבית – לא בבית, לצערי; אחד מ-7 באוקטובר, והשני לפני ארבעה חודשים, ואין גם תאריך יעד לסיום. במקום שאחזק אותם, הם מחזקים אותי כל פעם שהם יוצאים לשעה-שעתיים של התרעננות. 
+
+אדוני היושב-ראש, אני גם מכהנת כיושבת-ראש השדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות. היום גם ניחמתי אב שאיבד את בתו, שהתאבדה, והמעמד הוא מאוד מאוד קשה. אין מילים ואין מה להגיד לאותו אב שעשה את המקסימום, הוא וכל המשפחה. 
+
+יש לי את הזכות לקחת חלק במאבק על בריאותם הנפשית של הגיבורים שבזכותם אנחנו נמצאים כאן. בחודשים האחרונים כינסתי את השדולה, בשיתוף פעולה עם ארגוני הבריאות והנפש. כל זאת כדי לומר בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: אנחנו רואים אתכם. כי הבעיה במחלה שמתפתחת כתוצאה מטראומה, מפוסט-טראומה ומדיכאונות, היא שה�� מרגישים – מסתכלים עליהם והם נראים הכי בסדר שבעולם, אבל בפנים הכול כל כך טעון, כל כך קשה, שצריך להגיד להם שאנחנו רואים אותם. קל לנו כעם לספר כמה אנחנו מעריכים את חיילי צה"ל. אנחנו עושים את זה. אנחנו שולחים להם לפעמים חבילות, מכתבים, מרימים טלפונים, אבל זה לא מספיק. צריך ממש ממש לעבור למעשים. וזה מצופה מאיתנו, לשמור על הבריאות שלהם, לא רק הגופנית, אלא גם הנפשית. 
+
+לפני כמה שבועות, אדוני היושב-ראש, החלטתי שאני יוצאת לבתי החולים ומבקרת את הפצועים שלנו. ראיתי שם מחזות מדהימים. פצועים קשה מאוד, לפעמים ללא גפיים, לפעמים איבדו את מאור עיניהם. כל אחד והפציעה שלו. אבל מה שחזר על עצמו – שני דברים שמאוד הטרידו אותי. האחד – השקט. כשראיתי חייל פצוע קשה ששותק ולא אומר כלום ושום דבר, לקחתי את ההורים הצידה ואמרתי: צריך לטפל בבריאות הנפשית של הילד. ההורים אומרים לי: קטי, הם רוצים לחזור לקרב. הם רוצים לחזור. הם טוענים שהם השאירו את החיילים, את החברים שלהם. הם מתייחסים אליהם כמו אחים. הם רוצים לחזור לשם, אבל הם פצועים קשה, והם לא יכולים לחזור לשם. ולצערנו הרב, זו תחילתה של פוסט-טראומה. אותו חייל לא מבין שהחזרה לקרב כשאתה נמצא במצב בריאותי קשה – זה לא פשוט, זו בעיה. 
+
+ אנחנו לא יכולים לפספס אפילו לא לרגע את החיילים ואת החיילות, את הלוחמים ואת הלוחמות, שאת הפציעה שלהם לא ניתן לראות בעיניים. לצערי הרב, מתוך ניסיון אישי – אני מכירה חיילים שאומרים לי: אנחנו צריכים טיפול נפשי, והם מקבלים בסך הכול סכום מאוד פעוט, שווה ערך לשלושה טיפולים. שלושה טיפולים. מי שמבין בעניין של פוסט-טראומה או של התחלה של פוסט-טראומה – זה כלום ושום דבר. זה בסך הכול שלושה טיפולים. אני חושבת שהצבא מתחיל באיזשהו תהליך של לבדוק את זה. עושים להם סוג של סדנאות, מרכזים אותם בסופי שבוע, מנסים לשקם אותם. אבל לצערנו הרב, רק 14% ממי שבאמת זקוק משתמש בכלים שהצבא מקצה לו. זה לא מספיק, וזה תלוי בדבר אחד: במצב שבו החייל צריך להפסיק להתבייש, צריך לשבור את הסטיגמה. צריך לקום ולהגיד: אני זקוק לטיפול. אני צריך לדעת איך אני מתמודד. עד לפני מספר שנים אף אחד לא דיבר על טראומות כאלה ואחרות שהיו כתוצאה מהלם קרב כזה ואחר, בעקבות המראות שהם ראו, כי זה כאילו לא גברי. אני מצ'ואיסט. אני צריך לשמור על הגבריות שלי, שאני לא איראה חלש. לא, לא. צריך להגיד להם חד וחלק: כמו שיש טיפולים לאנשים שחטפו סוג של פגיעה בעיניים או ברגליים או בידיים או בגוף – זו גם פגיעה. היא כרגע לא נראית לעין, אבל מאוחר יותר היא תהווה עבורו בעיה רצינית. לכן צאו, תבקשו את הטיפולים הללו. הטיפולים האלה מגיעים לכם בזכות ולא בחסד. אני קוראת לכל אחד ואחד מהלוחמים שלנו – ואם לא הלוחמים, אז בני המשפחות שלהם: תעודדו את החיילים הנפלאים שלנו, את המלאכים בירוק, שאם יש בעיה כזאת או אחרת, אז לצאת ולקבל את הטיפול. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת שטרית. אני רק רוצה להזכיר, אגב דברייך, את סגן יונתן בן חמו, קצין שנפצע בימים הראשונים של הלחימה הקרקעית – ביקרתי בסורוקה – והוא איבד את הרגל, הוא קטוע גפיים. זה גם קשור ליום המיוחד הבא שלנו. החוסן הנפשי שלו, האופטימיות, הארת הפנים – כל מי שצריך קצת אופטימיות וחום ועידוד, שילך ליונתן בן חמו. זה הגיבורים שיש לנו היום. תודה לך, חברת הכנסת שטרית. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. 
+
+
+ת��דה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני מרגישה גאווה גדולה לדבר בנושא היום המיוחד הזה. קודם כול, נתחיל בלמסור תנחומים ליושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי ומשפחתו כמובן. אנחנו משתתפים בצערו בשעה הקשה הזאת. נציין שהיום הוא היום ה-277 למלחמה ויש לנו 120 חטופות וחטופים. זה שבוע מאוד קשה רגשית בגלל שציינו תשעה חודשים, וגם פה בכנסת ציינו את זה בהרבה דרכים, כולל צעדה שהייתה פה עם אימהות של חטופים. זה היה באמת באמת אחד הדברים היותר קשים רגשית שעברתי פה במלחמה, ועברנו פה הרבה. 
+
+ אני רוצה, קודם כול, להודות לכם שאפשרתם לאימהות החטופים לעשות את הצעדה החשובה הזאת. זה היה שובר לב, שובר לב ללכת יחד איתן, עם האימהות היקרות האלה. ככה, הן החזיקו את השלט "אימא לעולם לא מוותרת". כאימא אני רק יכולה להזדהות ולתמוך בהן. וכמובן שכולנו מתפללים כל יום שזה יהיה היום האחרון שלהם שם בשבי החמאס ושהם יחזרו אלינו בריאים בגופם ובנפשם, עד כמה שאפשר. החיים לשיקום, והחללים לקבורה. 
+
+
+ אמן ואמן.
+
+
+היום המיוחד הזה – אני רוצה להודות קודם כול לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום ולחבריה, חבר הכנסת קרויזר וחבר הכנסת ביטון, שיזמו את היום המיוחד החשוב מאוד הזה. אני חושבת שגם היום המיוחד שבא אחריו הוא נורא נורא חשוב. יש לנו גם אורחים מאוד מכובדים פה ביציע ואני שמחה שהם איתנו.
+
+ אחד הדברים הקשים בנושא של בעיות רגשיות ומוגבלות רגשית ונפשית זה שזה באמת לא נראה לעין. הרבה מאוד פעמים מסתובבים בינינו אנשים שיש להם בעיות, אבל אנחנו לא יודעים על זה. והרבה פעמים מתלווה לזה גם תחושה של בושה. והרבה פעמים קשה להודות בזה. וקשה להבין את זה, גם עם עצמך, ובטח כלפי חוץ. זה נושא שאנחנו חייבים לעסוק בו ולשים אותו על סדר היום הציבורי. 
+
+אני יכולה אפילו לשתף, כמובן ברשותו, שאחד היועצים שלי נכנס ויוצא מעזה כל הזמן. עכשיו הוא עוד פעם נמצא במילואים. הוא שיתף אותי בתחושות שלו ובמה שהוא עבר, גם מהשירות הסדיר שלו כשהוא היה בצבא וגם כעת במילואים, במלחמה, על הקושי הרגשי והנפשי, על הקושי לחזור חזרה לחיים. הסוויץ' הזה שצריך לעשות בין הרגע שאתה שם לבין הרגע שאתה חוזר חזרה לאזרחות. ואיזה פערים עצומים יש בין להיות בעזה ובין, ביום אחרי, להיות פה בכנסת ופתאום לעסוק בדברים. זה כל כך רחוק האחד מהשני, והקושי שמלווה בזה. 
+
+ הסתכלתי קצת על נתונים. קראתי על מחקר חדש מסוגו שיצא, של הפסיכיאטר ד"ר עידו לוריא, יושב-ראש החברה הרפואית לבריאות הנפש בקהילה בהסתדרות הרפואית, ושל מיכל גרידינגר, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, שמצאו במחקר שלהם שהטראומה של אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה – יש הערכה ש-520,000 בני האדם במדינת ישראל נמצאים בסיכון לפוסט- טראומה. וזו הערכה שמרנית. 
+
+אני רוצה להזכיר לכולנו שיש הרבה מאוד מעגלים שסבלו ב-7 באוקטובר. יש כמובן את האנשים שנפגעו בגופם, או שהיו נוכחים באירועים האלה בעוטף, בערים בנובה ובכלל; יש את בני משפחותיהם; יש את הניצולים מהאירועים האלה; יש את החטופים, כמובן; יש את בני משפחות החטופים, ויש אזרחים במדינת ישראל שסובלים מטראומה בעקבות האירועים האלה. אז המעגלים הם באמת עצומים. ולצערי, מדינת ישראל עומדת בפתח של גל של אנשים שיזדקקו לסיוע הזה. לכן אנחנו חייבים לעסוק בזה. 
+
+והיום הייתה לי זכות מאוד מאוד גדולה לנהל את הוועדה לקידום מעמד האישה בנושא החוסן הנפשי. ואני רוצה לציין פה שהחוס�� הנפשי של לוחמינו, כמובן בסדיר ובמילואים, זה הכי חשוב בעולם. אבל אל לנו לשכוח את בני משפחותיהם, שהם חלק מהדבר הזה. זו התמודדות משפחתית לחלוטין. אחד משפיע על השני. החוסן הנפשי של החייל או המילואימניק משפיע על משפחתו, על בת זוגו, על הילדים שלו, ולהפך. ולכן אנחנו צריכים להתייחס לכולם בנושא הזה ולתת לזה מענה. 
+
+ועוד דבר אחד – אני רואה שהזמן מסתיים, אבל חשוב לי מאוד להגיד – יצא לי להיות גם בוועדה לביקורת המדינה, בדיון שהיה בנושא הלומי הקרב, וישבו שם גיבורים. באמת, זה אחד הדיונים היותר משמעותיים שהייתי בהם בכנסת ישראל. והם זעקו, זעקו מדם ליבם. חלקם הלומי קרב, כמובן ממאורעות קודמים, מלחמות, שירות צבאי. חלקם עוד חזרו לשירות מילואים. אני מאוד רוצה לקוות שלא יהיה לנו גל עצום עכשיו של הלומי קרב בעקבות המלחמה הזאת. אבל אסור לנו, אסור לנו להפקיר אותם. אנחנו חייבים להקצות לזה יותר משאבים. אנחנו חייבים לעשות אקטיבית, פרואקטיבית, הרבה יותר, כדי למנוע את ההתרחבות העצומה שעשויה להיות לפרקנו. אני ממש-ממש קוראת לממשלה להקצות לזה משאבים ולמנוע את הגל הגדול הזה שעומד לפתחנו. 
+
+ ולחזק מכאן את חיילינו ואת המילואימניקים שלנו ובני משפחותיהם, ואת כל הפצועים שלנו שנמצאים כרגע בבתי החולים ובשיקום, ואת כל מי שהמלחמה הזאת גבתה ממנו מחיר פיזי ונפשי, ולהודות להם מכאן בשם בני הבית. תודה רבה. 
+
+
+ אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. את חבר הכנסת ביטון אנחנו נעביר לסוף, לבקשתו. 
+
+
+ זה הסדר שכתוב פה בכל מקרה.
+
+
+יכול להיות ששינו את זה כבר במחשב. בסדר, מאה אחוז.
+
+בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, גברתי השרה, להתייצב לשירות מילואים, כך, פשוט באמצע החיים – אתה יודע, אומרים, כך נהוג לומר: באמצע החיים קראו לי למילואים. חברים, כל משרת מילואים, לוחם, תומך לחימה – הם גיבורים. לא פשוט לעזוב משפחה, עבודה, סדר יום שאנחנו כל כך רגילים אליו. קושי גדול. 
+
+אדוני, אני זוכר שהתמחיתי במשפטים ב-2002 וקראו לי למילואים, בחומת מגן. לא הייתי ביהודה ושומרון – הייתי בעוטף ירושלים. 
+
+
+אחרי הפיגוע הזכור לרעה במלון פארק. 
+
+
+ כן, בנתניה, בליל הסדר. האמת היא שהייתי רק עשרה ימים, לא יותר מזה. אבל לעשות את הסוויץ' הזה מהיום-יום שלך, סדר יום, משפחה מצומצמת, עם בן בכור בלבד, אישה, חברים, והעבודה, ולצאת למילואים – אתה חוזר ואותם תיקים ממתינים לך – זה לא פשוט, באמת לא פשוט. כמה שאני מבין ומזדהה עם אותם גיבורים שיוצאים לחודש, חודשיים. חבר שלי אפילו קיבל פעם שלישית – לא מזמן, לפני שלושה שבועות, הוא קיבל עוד פעם.
+
+כאשר איש המילואים יוצא מהבית הוא לא מתנתק מסביבתו הקרובה. קיים קשר הדוק, חברים, בין המצב בבית לבין מצבו הנפשי, המורלי, של אותו חייל שמשרת ביחידה, ובוודאי משדר להם את המצב שלו. עלינו לתמוך, לסייע, לעזור, ככל יכולתנו, כפי ששלי ציינה קודם, גם לאנשי המילואים. ולא פחות חשוב, להיות עזר לבני משפחותיהם. 
+
+לפני כחצי שנה יזמתי דיון בוועדת הכלכלה בעניין מצוקת אנשי המילואים. סיכמתי באותו דיון עם יושב-ראש התאחדות הבנקים ליתן פטור מתור לכל משרתי המילואים. חברים התלוננו בפניי, אדוני, שהם יוצאים, אז הם צריכים – אתה מזמין היום באופן מקוון, אבל בכל זאת, הם לא יודעים לפעמים מתי הם יוצאים, אז הם רוצים לנחות בבנק ושיקבלו אותם. זו עזרה קטנה, אבל היא גדולה. 
+
+ אדוני, היום, ביום המיוחד הזה, אני מבקש להודות לצה"ל על החמ"ל שהקים עבור כל משרתי המילואים. במהלך חודש מרץ הוקם בתל השומר מרכז שליטה שעוסק בחוסן ועיבוד חוויות לחימה. צה"ל זיהה את הצורך והקים את חמ"ל החוסן כמעט ב-100% על ידי אנשי מילואים. המנגנון החדש, המפקדים ונציגי היחידות יוצרים קשר עם החמ"ל, יחד הם ממפים צרכים ומאפיינים של היחידה, והחמ"ל מתאים להם את העיבוד בטרם יציאת הכוחות הביתה. לראשונה ניתן מענה, ומתקיימים עיבודים גם לאותן יחידות תומכי לחימה, ולא ללוחמים בלבד – מפקדות תקשוב, תצפיתניות, סמב"ציות, אנשי מודיעין וכדומה, שעסוקים גם הם בלחימה מזווית אחרת מסביב לשעון מאז אותו 7 באוקטובר, וגם הם חוו חוויות קשות מאוד מאוד. בחמ"ל הזה במקום לנתח מידע הם מנתחים רגשות. 
+
+חברים, פצועי הנפש חבולים לא פחות מפצוע פיזית. אני מודה למשרד הביטחון בהזדמנות הזאת, ובאותה הזדמנות אני מבקש גם לשלוח תנחומים ליושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי על פטירת אחיו הגאון רבי יהודה. כמה סמלי, אדוני, שרבי יהודה המנוח חיבר בין עולם התורה לעולם המעשה. אני מכיר מישהו שהרבה זמן לא ראיתי – באר שבעי, מהיכן שרבי יהודה שירת את עם ישראל כרב ראשי, היה מרא דאתרא של באר שבע – שדיבר עליו; הוא ידע לקרב כל אחד ואחד. יהי זכרו ברוך. תודה רבה.
+
+
+ תודה לך. אגב, ראה איזה צירוף מקרים – היום ג' בתמוז - -
+
+ פטירת הרבי מלובביץ'.
+
+
+- - הוא גם היום שבו אנחנו מציינים את השפעתו העצומה של הרבי מלובביץ' - -
+
+
+30 שנה, בדיוק 30 שנה.
+
+
+- - על עם ישראל, היה מנהיג גדול שהשפיע על יהודים ולא יהודים בארץ ובעולם.
+
+
+ מאוד. היום הסברתי למישהו, אמרתי לו שאני רחוק – לא כמזרח ממערב, אבל רחוק מאידיאולוגיית חב"ד, כי אני תופס את זה בצורה אחרת - -
+
+
+ אי-אפשר להיות רחוק, כי כל-כולם רק לקרב, ולאהוב כל יהודי. 
+
+
+- - אבל יהודי כזה, שהיה עסוק בלקרב כל יהודי ולגעת באותו נים שאותו יהודי ביקש שייגעו בו, בלי בקשה אפילו – כך הוא ידע לגעת באותה נקודה, יהודי ענק, שבל נקל.
+
+
+אכן, אכן כן. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברים נכבדים, ראשית, אני משתתפת בצערם הרב והעמוק כל כך של משפחת דרעי על הסתלקותו של הרב יהודה דרעי, רבה של עיריית באר שבע. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
+
+ כמובן, גם יום פטירתו של הרבי מלובביץ', כמו שאמרתם, לפני 30 שנה – בהחלט יום משמעותי. אני רוצה להודות לך, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, לחבר הכנסת יצחק קרויזר, לחבר הכנסת מיכאל ביטון, שיזמו את היום החשוב הזה.
+
+התחום הזה של בריאות הנפש או הבריאות הנפשית של כולנו הוא בדמי, ובגינו הגעתי לכנסת. יזמתי והקמתי יחד עם חברי חבר הכנסת ירון לוי, שאני לא רואה אותו פה, אבל אני בטוחה שהוא פה בנשמתו - -
+
+
+ ברוחו.
+
+
+- - וברוחו, את השדולה לחיזוק החוסן הנפשי לישראל – ולא בכדי. בעיניי אין דבר חשוב מזה – ללא חוסן נפשי לא נוכל לקיים פה חברה חזקה, בריאה ומשמעותית. בכלל, חשוב לי לומר שהחוסן הנפשי הפך להיות הזווית שדרכה אני רואה את הכול – את המצב הביטחוני, החברתי, הכלכלי, את הסוגיות המדיניות ואפילו את היום-יום של משפחתי, שלצערי עוברת דברים לא פשוטים בתקופה האחרונה.
+
+חוסן הוא לא הפתרון לכל דבר, אבל הוא בהחלט הדרך לשם, הדרך שבה יש ללכת, הצעידה הראשונה שצריך ברגעי משבר. את החוסן לא מפתח��ם כשהמצוקה כבר כאן, לא מצמיחים אותו בעת משבר. אז כשהמצוקה כאן ואנחנו במשבר, אנחנו משתמשים במצבורי החוסן שצברנו, ובאם אין לנו די, אנחנו עלולים להישבר. פיתוח החוסן הוא תהליך שעמלים עליו בזמן שגרה ולאורך חיים שלמים; רוכשים כלים, משייפים מיומנויות, לומדים לווסת רגשות, לומדים איך לצעוד בדרך, איך לרוץ, וכן, גם איך ליפול ולקום חזרה.
+
+ כמדינה וכפרטים עלינו להשקיע בפיתוח צמיחה ואימון החוסן כבר מגיל לידה אצל כולם בלי יוצא מן הכלל, לא רק כדי למנוע משברים נפשיים, אלא בעיקר כדי לצמוח, כדי לחלום ולדעת איך לממש את החלומות שלנו. משפחה תומכת, כתף של חבר, משמעות בחיים, טיפול נפשי, כמובן, ואפילו לימוד רוחני הם אמצעים להצמחת חוסן וחיזוק נפשי.
+
+באחד הדיונים היום בוועדת החינוך נאמר כי כולנו בטראומה, ואז מישהי תיקנה שזה ממש לא נכון, לא כולנו בטראומה, וגם אלה שכן, לא כולם יעברו לשלב של פוסט-טראומה. מדויק יותר לומר שכולנו חיים במציאות טראומטית, אבל אפשר להתגבר, אפשר לצאת, אפשר לפרוח.
+
+היום אנחנו מדברים על חוסן נפשי של חיילי צה"ל ומשרתי המילואים, שלהם ושל בני המשפחה שלהם. אין ספק שזו לא תקופה רגילה, והמאגרים לשעת משבר מתכלים. ובכל זאת, דווקא בגלל שההתעסקות שלי בחוסן נוגעת בכל היבטי החיים, אני מבקשת להנכיח ולחזק את צמיחת החוסן ביום-יום, גם של מי שעומדים בחזית בשעה זו של מצב חירום ביטחוני וחירום לאומי.
+
+אני רוצה לחזק ולומר תודה לכל אנשי כוחות הביטחון והאכיפה, שעמלים על הקשר עם משפחתם ועל השגרה הביתית למענם ולמען מי ששומרים על העורף; אני רוצה לחזק את כל אנשי המילואים והקבע שנלחמים על הזוגיות שלהם ועל הילדים שלהם, למרות שכבר תשעה חודשים הם ובני ובנות הזוג שלהם חיים בסיפור נפרד ובמציאות אחרת;
+
+אני רוצה לחזק את כל משרתי ומשרתות המילואים, שעזבו לימודים ועבודה ומנסים למצוא דרך להמשיך ללמוד ולהמשיך לתפקד בעסק ובכל מקום אחר ולפתח את עתידם המקצועי; אני מחזקת את כל אנשי החזית, שממשיכים לשמור חיים רגילים אחרים גם בשדה הקרב, עם לימוד תורה בהפוגות, עם בישול או התעמלות בין השמירות. זה חוסן – לשמור על שגרה גם בתוך תקופת חירום; אני מחזקת את כל מי שקשה לו, שנשבר, שמתקשה לשמור על אופטימיות ובכל זאת ממשיך למעננו, למען המדינה, אבל גם את מי שדווקא החליט להפסיק ולהתרכז בעצמו כדי לא להתפרק – כל האנשים והנשים הללו, חיילי צה"ל, אנשי הקבע, משרתי המילואים, שלמרות הפצע שנפער בנו ב-7 באוקטובר – מנצחים; ששומרים עלינו ועל החוסן שלנו ויציבות החיים שלהם ושלנו למרות תקופות לחימה ממושכות, למרות שהם לא רואים בית או עבודה, ואולי גם למרות שאיבדו את היקרים להם – ובוחרים בחיים, בוחרים להסתכל על האופק – ולנצח. תודה לכם, שנהיה ראויים לכם.
+
+
+תודה, גברתי. כעת תעלה ותבוא חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ולאחריה – חברת הכנסת שרן מרים השכל. עד חמש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.
+
+
+תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת דרעי על פטירתו של הרב יהודה דרעי, שבאמת היה דמות מופת של מנהיג רוחני, שהקדיש את חייו לתורה, הלכה וקירוב לבבות, ובאמת גם לציין את יום פטירתו של הרבי. 
+
+ היום אנחנו מציינים יום חשוב מאין כמותו: יום החוסן הנפשי והשלכות הלחימה על חיילי צה"ל ומשרתי המילואים. ראשית, ברצוני להביע את הערכתי העמוקה ותודתי לשדולת המילואים של הכנסת – לחברי יצחק קרויזר, שעומד בראשה יחד עם חברי הכנסת שרון ניר, משה סולומון, משה טור פז ואלון שוסטר, וכן לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום על היוזמה של היום החשוב הזה. 
+
+ יום זה מהווה הזדמנות קריטית להכיר בגבורתם יוצאת הדופן של לוחמינו, ולהדגיש את החשיבות העליונה של שמירה על בריאותם הנפשית. חיילי צה"ל הם מגיני ישראל, חומת המגן שלנו. מאז הקמת המדינה ובמיוחד מאז 7 באוקטובר ועד היום הם מפגינים אומץ לב, נחישות וגבורה שאין דומה לה. הם עומדים בחזית, מגינים על אזרחי ישראל במסירות נפש אין קץ ולעיתים קרובות תוך סיכון חייהם. 
+
+ המחיר הנפשי של הלחימה הוא כבד מנשוא – רבים מהלוחמים שלנו מתמודדים עם צלקות נפשיות עמוקות. הם נושאים עימם זיכרונות טראומטיים, קולות ומראות שרודפים אותם יומם ולילה. עבור חלקם המאבק היום-יומי מתחיל כבר ברגע שהם פוקחים את עיניהם בבוקר, במאמץ העצום לקום מהמיטה, להתגבר על הכאב הנפשי, ולהמשיך בשגרת החיים למרות הקשיים העצומים. בנוסף, גם בני משפחותיהם של אותם הלוחמים משלמים מחיר נפשי גדול, והמחויבות שלנו היא גם כלפיהם וכלפי הבריאות הנפשית שלהם. חובתנו כמדינה וכחברה היא לא רק לשלוח את חיילינו להגן עלינו, אלא גם להבטיח שהם יחזרו הביתה בשלום, הן פיזית והן נפשית. זו אחריותנו המוסרית, היהודית והלאומית להעניק להם את כל הכלים והתמיכה הנדרשים כדי להתמודד עם ההשלכות הנפשיות של הלחימה. 
+
+ סיפור שנגע בי עמוקות הוא סיפורו של גיבור ישראל, אחד מתוך רבים, אלירן מזרחי, זיכרונו לברכה. אלירן בן ה-40 היה לוחם מסור, בעל ואב לארבעה. הוא שירת כמפעיל D9 בחיל ההנדסה הקרבית, ובמהלך המלחמה האחרונה שהה 78 ימים ברצועת עזה. אלירן היה עד למראות קשים ביותר ב-7 באוקטובר ולאורך חודשי המלחמה. הוא סבל מפוסט-טראומה, אך למרות זאת הוא המשיך להתנדב ולשרת. יומיים לפני שהיה אמור לחזור לרצועת עזה, הכאב הנפשי גבר עליו – והוא שם קץ לחייו. בלוויה של אלירן נאמר כמה פעמים על ידי הדוברים משפט שמלווה אותי ללא הרף: אף אחד לא יכול לך חוץ מאתה עצמך. 
+
+ סיפורו של אלירן מדגיש את הצורך הדחוף לשפר את הטיפול בבריאות הנפש של חיילינו. הוא היה גיבור שנלחם לא רק באויב החיצוני, אלא גם במלחמה פנימית. לצערנו, במקרה שלו לא הצלחנו להושיט יד בזמן. המאבק של משפחתו להכיר בו כחלל צה"ל מדגיש את החשיבות של הכרה בקשיים הנפשיים של חיילינו כחלק בלתי נפרד מפציעות המלחמה. 
+
+ כחברת כנסת, כיושבת-ראש הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל וכחברת ועדת הבריאות פעלתי ואמשיך לפעול ללא לאות לקידום הטיפול בבריאות הנפש של חיילינו ושל כלל אזרחי מדינת ישראל. מייד אחרי כניסתי לכנסת ולוועדה הבנתי שבכל מה שקשור לבריאות הנפש, אל לי לסמוך על אף אחד. ביקשתי לשנות פרדיגמות של שנים רבות – שינוי הקונספציה, אם תרצו – הבנתי שנדרשים רעיונות מהפכניים, חקרתי וחקרתי והבנתי שהבתים המאזנים יכולים להוות פתרון ראוי ומכבד. הם מציעים סביבה תומכת, מכילה וביתית בקהילה המאפשרת למתמודדים עם קשיים נפשיים, לקבל סיוע מקצועי ואיכותי מבלי להזדקק לאשפוז פסיכיאטרי. זוהי גישה חדשנית המכבדת את האדם, מעצימה אותו ומסייעת לו לחזור לתפקוד מיטבי בסביבתו הטבעית. לאחר עבודה מאומצת הוועדה בראשותי הקצתה 30 מיליון שקלים לבינוי של בתים מאזנים. בנוסף, קיבלנו הבטחה ממנכ"ל משרד הבריאות ליעד של עוד 100 בתים מאזנים בארבע השנים הקרובות. זהו צעד משמעותי לקראת הרחבת המענה הטיפולי בקהילה, צעד שיסייע לרבים מחיילינו ואזרחינו להתמודד עם הקשיים הנפשיים בדרך מכבדת – במיוחד בעת הזו. 
+
+ לאחרונה ביקרתי בבית מאזן ייעודי ללוחמי צה"ל בבית החולים שיבא, בית שבו מקבלים הלוחמים את המענה המכבד, המקצועי והראוי. זוהי דוגמה מצוינת לכיוון שאליו אנחנו שואפים. אני קוראת למשרד הבריאות להרחיב את המודל הזה ולהקים בתים מאזנים נוספים לחיילים בכל רחבי הארץ – גם למשרד הביטחון – בצפון, בדרום, ביהודה ושומרון ובירושלים. עלינו להבטיח כי כל חייל וכל אזרח הזקוק לסיוע נפשי יוכל לקבל אותו בקרבת מקום מגוריו ובאופן המשקם והנכון ביותר. חיילינו ולוחמינו הם הטובים והאיכותיים ביותר שיש. הם מקריבים כל כך הרבה למעננו, ועתה הגיע תורנו להיות שם עבורם. אם נדע להקשיב להם, להבין את הצרכים שלהם ולסייע להם בזמן, נוכל לעזור להם להתמודד עם הקשיים ולחזור לחיים מלאים ומספקים. זו לא רק חובתנו, זו זכותנו וזה כבודנו לעשות זאת עבורם. יחד נוכל להבטיח כי חיילינו האמיצים לא רק יחזרו הביתה בשלום, אלא גם יזכו לתמיכה ולטיפול הנפשי הטוב ביותר שאנו יכולים להעניק. זוהי משימה לאומית ממדרגה ראשונה, ואני קוראת לכולם להירתם למאמץ הזה, להמשיך לעמוד לצד לוחמינו, לתמוך בהם ולחזק אותם, כפי שהם עומדים לצידנו ומגינים עלינו. בעזרת השם, יחד נבנה חברה חזקה יותר, בריאה יותר ומלוכדת יותר. תודה רבה.  
+
+
+ תודה לגברתי. חברת הכנסת מרים שרן השכל, ואחריה – חבר הכנסת מיכאל ביטון, בזמן. עד חמש דקות, לרשותך, בבקשה.
+
+
+ תודה רבה. אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, קודם כול, אני רוצה להודות לחברת הכנסת אפרת רייטן ולחברי כנסת נוספים שיזמו את היום החשוב כל כך הזה. לחבר הכנסת מיכאל ביטון - - 
+
+
+ ויצחק קרויזר. 
+
+
+ - - ויצחק קרויזר, שכרגע לא נמצא – היום הבאמת-חשוב הזה. יש חשיבות עצומה וצורך אמיתי בתמיכה ובסיוע שלנו, חברי הכנסת, לחיילי צה"ל ולמשרתי המילואים, שמקדישים את עצמם לשירות המדינה בכל עת ובכל מקום. ההקרבה, הפציעות, הלילות חסרי השינה – הם נתנו לנו הכול על מגש של כסף. הם נתנו הכול למדינה, הכול כדי להגן עליה ועל אזרחי מדינת ישראל. 
+
+ רבים חוזרים עם פציעות שניתן לראות, אבל רבים עוד יותר חוזרים עם פציעות שקופות שאף אחד לא יכול לראות. הזמן הוא עניין קריטי. בלי טיפול מהיר הפציעה תחמיר, ממש כמו פציעה בגוף. התסמינים יחמירו, וההחלמה תהפוך קשה יותר, אם בכלל תהיה אפשרית. לכן, מתוך הכרה בבעיה הכל-כך גדולה הזו הקמתי עוד ב-2017 את השדולה לנפגעי הלם קרב כאן בכנסת, כשנכנסתי ממש בהתחלה. אחרי שנחשפתי לסיפורים רבים של הלומי קרב ולחוסר הטיפול בהם, הבנתי שאנחנו כאן בכנסת הזו חייבים להילחם למענם ועליהם, בדיוק כפי שהם נלחמו למעננו. 
+
+ משיחות שלי עם פצועים ממש בשבועות האחרונים מתגלה הבעיה כקריטית וחמורה: כאשר הם נמצאים בהלם קרב ומנסים לקבל את הטיפול, חלקם גם בבית החולים – כמות הסמים הנרקוטיים שנותנים להם כדי לנסות ולטפל באותו הלם קרב, באותה פוסט-טראומה, היא משהו פשוט בלתי נתפס. ההחלמה לאחר מכן, או יותר נכון השיקום והגמילה מאותם סמים קשים, מהווים עוד אתגר בלתי רגיל נוסף, לפעמים בנוסף לפציעה גופנית ולפציעה הנפשית. רבים מהם מספרים גם לאחר טיפול שהדבר היחיד שסייע להם הוא קנביס רפואי. לצערי הרב, רוב הלוחמים שנמצאים היום בפוסט-טראומה, חלקם בבתי החולים, לא מקבלים את התרופה שהם צריכים; תורים ארוכים של כמה חודשים בגלל שיש רק ארבעה רופאים במשרד הביטחון שמאושרים כדי לתת את הטיפול בקנביס רפואי. המשמעות היא שחיילים לא מסוגלים לישון בגלל סיוטים חוזרים ונשנים שחוזרים אליהם, כאבים בלתי רגילים שהם בקושי מסוגלים להתמודד איתם, ופציעה נפשית – הזוועות, המראות שחוזרים אליהם יום-יום, וההשלכות לכך. 
+
+ הדבר הזה פשוט בלתי נסבל, ואני קוראת כאן לחברי הקואליציה: כבר בכנסת הקודמת היה חוק טוב – ושר הבריאות, פניתי אליך גם בעניין הזה – היה חוק כדי לשחרר את הנושא הזה של קנביס רפואי מתוך הבנה שהתרופה הזו היא קריטית וחשובה גם להחלמתם של נפגעי הפוסט- טראומה, אבל גם לחולים נוספים. כשעמדתי כאן, מעל הבמה הזו, אמרתם שכשתהיו בקואליציה, אתם תביאו את החוק הזה ותעבירו אותו. אם יש משהו שאנחנו חייבים לעשות עכשיו למען הלוחמים האלו, למען החיילים האלו, הוא לשחרר את הפקק הביורוקרטי הזה ולתת להם את התרופה שלה הם כל כך זקוקים. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת – לוחמים שבורי לב – ויש לי מקרים פרטיים אצלי שאני מנסה לקדם מול משרד הביטחון עוד ללא הצלחה כרגע, משום שנדרשים חודשים רבים לפני שיראו את אותו רופא. 
+
+ וספציפית בעניין הזה אני רוצה לתת דוגמה שפורסמה ממש השבוע, של שוטרת מג"ב שניצלה מהטבח הנורא בנובה: לוחמת מג"ב שאיבדה את בן זוגה שנרצח שם, שחוותה הלם קרב ועדיין חווה פוסט-טראומה, פנתה לקב"ן – ללא סיוע. הדבר היחיד שעזר לנו, לצערנו, הוא קנביס רפואי. זה הרדים את אותם סיוטים, זה הרגיע את הכאבים, זה הרגיע את אותן הזיות – לא הזיות, אבל כאבים. ברגע שחווים פוסט-טראומה, יש לזה השלכות רבות בנפש, בגוף, לחברה, למשפחה, לכל המעגל הפנימי והחיצוני. בלית ברירה היא פנתה כדי לרכוש סמים באופן בלתי חוקי, משום שהמערכת לא אפשרה לה לקבל את התרופה. הפרקליטות החליטה להעמיד אותה לדין ולתת לה 35 ימי מחבוש. 
+
+תחשבו על אותה לוחמת בתוך המחבוש חודש שלם בלי טיפול. איך אפשר לעשות דבר כזה? זה פשוט בלתי נתפס, בלתי מתקבל על הדעת. 
+
+ החוק שלי להלומי קרב שהעליתי כאן – בבקשה, להעביר אותו – אמור לתת טיפול ראשוני, טיפול חירום, כמו חדר מיון לאותם נפגעים כל כך קשים שזקוקים לזה. החובה שלנו כנבחרי ציבור היא להילחם למענם, בדיוק כפי שהם נלחמו למעננו. אני מבקשת מכם לקחת בחשבון ולשקול באמת להעביר את חוק הקנביס הרפואי ואת החוק לנפגעי הלם קרב. אנחנו זקוקים לו באופן חירום כרגע. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז לא איתנו, עד כמה שאני רואה. אם כן, אחרון הדוברים – חבר הכנסת מיכאל ביטון. לאחר מכן תשיב כבוד השרה גילה גמליאל. עד חמש דקות, אדוני, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, היום ציינו יום מיוחד בסוגיית החוסן הנפשי וההשלכות של הלחימה על חיילי צה"ל ומשרתי המילואים, יום שיזמנו – יזמה חברת הכנסת אפרת רייטן יחד עם חבר הכנסת יצחק קרויזר ואנוכי; יום שהוא המשך לשדולה שלנו למען הלומי קרב ולחמש שנים של עשייה. החוק הראשון שהגשתי היה הגבלת שכר טרחה לנכי צה"ל, כי לשאר הנכים יש הגבלת שכר טרחה – לניצולי שואה, לתאונות עבודה, לתאונות דרכים – רק לנכי צה"ל אין. 
+
+אז כינסתי ועדה בכנסת, והייתי כמעט לבד בחדר. בקושי באו אנשים. משרד הביטחון לא בא, ומאז עשינו דרך ארוכה למען נכי צה"ל. אגב, היום להוקרת נכי צה"ל נוצר בסניף בני עקיבא בירוחם על ידי אליעד אברקי, עובד של בני עקיבא, עם יהודית לביא, שאחיה היה הלום קרב. היא שאלה שאלה פשוטה: איך המדינה לא מוקירה את נכי צה"ל? יש לה יום זיכרון לאלה שנפלו בקרב, ואין לה יום הוקרה לנכי צה"ל? הבאנו את היום הזה לכנסת, לממשלה, ומאותו יום יש יום קבוע בלוח השנה להתחיל להתייחס אחרת לנכי צה"ל. 
+
+גם ביציע נמצאים נכי צה"ל ופצועים. מפה אני רוצה להצדיע לכם, להגיד לכם שאנחנו אוהבים אתכם, ושאנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים, חברי הכנסת שבשדולה, למען נכי צה"ל. 
+
+ היום שמענו דבר שפשוט נגע ללב של כולנו – זכינו לארח את ג'ני מזרחי, שהיא אימא של רס"מ אלירן מזרחי, זיכרונו לברכה. אלירן מזרחי נקרא לעזה, פיקד על תשעה D9, פרץ את הדרך לכל הכוחות. אתה יודע, יש לך גם ניסיון בביטחון ובצבא – הצבא לא זז בלי D9, במיוחד באזור בנוי. פיקד על תשעה D9.
+
+
+כמה חיים הצילו ה- D9האלה, גם המפעילים שלהם. 
+
+
+הם משהו. אנשי ה- D9הם צל"ש בפני עצמו. ראשונים, בסיכון הכי גבוה, בולטים בשטח, לא פוחדים, עושים את העבודה, מסירים את המטענים וחשופים בצריח, חשופים בקבינה. 
+
+
+ הזכרתי קודם – זה על חשבון זמני - - - 
+
+
+ לא, אתה יכול, היושב-ראש. הפוך, אני בעד השיח המפרה במליאה. אני בעד. 
+
+
+ אתה לא היית, הזכרתי את סגן יונתן בן חמו, שפגשתי בסורוקה, מפעיל D9 – קצין, סגן יונתן בן חמו, שאיבד את רגלו. ואמרתי, מי שצריך אופטימיות – אגב, זה קשור גם לנושא של היום הבא, דיברת על קטועי הגפיים – מי שצריך אופטימיות, עידוד ורוח, שילך ליונתן בן חמו. אגב, אצל אלירן מזרחי גם אני ביקרתי - -
+
+
+ניחמת. 
+
+
+- - ואני יודע איזה מראות קשים הוא ראה ומה הוא עשה, וכמה חיים הוא הציל. 
+
+
+קודם כול, אשריך. ובהיבט האישי, אתה יודע, יש לי שני אחים - - -
+
+
+נודה למשרד הביטחון, שקיבל את הבקשה של כל כך הרבה חברי כנסת. 
+
+
+נכון, אני אציין את זה. יש לי שני אחיינים שפונו מגוש קטיף – יש שיאמרו גורשו, לא חשוב – הם היו נערים ועברו משבר. שניהם נהגי D9 במילואים, ונלחמו בעזה, אז הדבר הזה נמצא בבית. אבל ג'ני באה ודיברה והסבירה, היא אמרה, אלירן היה בן אדם שמח, חיוני, ולא היית מדמיין שהוא יפגע בעצמו. המפקד שלו אמר, אלירן, כן, הוא היה כזה מנהיג, אבל הוא לא דיבר על הקשיים. לג'ני היו כוחות נפש לבוא לפגישה היום, ולמרות האובדן והכאב היא לא דיברה על עצמה. היא אמרה, אני רוצה למנוע, אני צריכה שידברו עם הלוחמים כשהם יוצאים מהקרב. 
+
+אחת המלחמות שניהלתי כשר במשרד הביטחון הייתה שלא נפגוש את הלום הקרב פתאום אחרי שלוש שנים. לוחם, יפגוש אותו מישהו, ישמע אותו, יעשו עיבוד של החוויה הצבאית, ונזהה כבר ביציאה מהצבא על חשבון הזמן הצבאי. הדבר הזה, עשינו אותו פיילוט עם עמותות שונות – "בשביל המחר" וגופים אחרים, נט"ל. עכשיו זה צריך להיות סטנדרט. כל לוחם ולוחמת זכאים לזמן הזה של עיבוד חוויית הלחימה, זיהוי פוטנציאל לטראומה ולפוסט-טראומה – ולהציל נפשות. 
+
+ אז מכאן אני רוצה להצדיע לג'ני מזרחי, שלקחה את הכאב והאובדן למקום של הצלת נפשות של אחרים. מה שהמלחמה הזאת תלמד אותנו, גם על פי מחקר של האוניברסיטה העברית בשילוב אוניברסיטת קולומביה, בית החולים שלוותה וארגון אלטרואיזם אפקטיבי, הוא שמדברים על כחצי מיליון אזרחים בסיכון גבוה לפוסט-טראומה. משך המלחמה הזאת – מלחמת ששת הימים – שישה ימים; יום כיפור – שבוע-שבועיים של חרדה, אחרי חודש כבר כיתרנו את הארמייה המצרית. מלחמה של תשעה חודשים עם 80,000, 100,000 מפונים? של איום על כל בית בישראל כמעט? שכל בנינו שם, של מאות אלפי מילואים, אנשים עושים מילואים תשעה חודשים? לא היה כדבר הזה. המראות של 7 באוקטובר ואלפים שנחשפו למראות ואלפים שהם קרובי משפחה של נופלים ושל פצועי צה"ל וחטופים – אנחנו במצב של מאות אלפי אנשים בסכנה לטראומה. 
+
+ תחשוב שלפני המלחמה נלחמתי מתוך הממשלה כשר, שנקים בצפון שני מרכזי חוסן. היו מרכזי חוסן בצפון כלקח ממלחמת לבנון השנייה, רק שנתנו אותם לעמותות בתרומה ובהשקעה ממשלתית. נגמר הכסף – נסגרו מרכזי החוסן. בדרום נתנו את זה לרשויות, וזה המשיך לעבוד, כי הן לקחו אחריות על השירות הזה. מרכז החוסן בשדרות ובאשכול ובעוטף היו מרכזי חוסן שעבדו. בצפון בשנת 2019 – אין מרכזי חוסן. 
+
+אני הולך ומקים שניים בתנאי שזה יהיה של הרשויות. וכדי שהן לא יריבו מי מקבל את מרכז החוסן – אשכול גליל מערבי, גליל מזרחי – שני מרכזי חוסן – מימון מלא של משרד הביטחון, למרות שזה לא התפקיד, כי זה בריאות ורווחה. תתחילו, והאמת היא שרווחה ובריאות הביאו את הכסף, ועכשיו הבטחנו את העתיד שלהם. 
+
+ אבל הכסף שנתנו להם הוא למצב אחר. עכשיו הם הולכים לטפל במאות אלפי אנשים. מי שמטפל ונדבר איתו עכשיו – נציל אותו; מי שלא נדבר איתו עכשיו, נפגוש בפוסט-טראומה – הוא יהיה נכה צה"ל או נכה ביטוח לאומי – הוא יעלה 4-3 מיליון שקל. מי שנשקיע בו 5,000 שקל לעשרה מפגשים עם פסיכולוג – אולי זה לא יעלה לנו בסכומים האלה. 
+
+ ומשפט אחרון: בצוק איתן ירוחם לא חשבה שהיא תחטוף טילים. נפלו מסביבנו, מסיבות שונות – כי פתאום בנו בסיס גדול לידנו, ויש לידנו עוד דברים חשובים. בצוק איתן – 12 נפילות במרחב הפתוח. וירוחם לא הייתה בנויה למלחמות אף פעם, לא היו לנו מקלטים כמו שצריך, לא ממ"דים. פתאום אנשים בחרדה – דרך אגב, אדם בשדרות ששומע צבע אדום לא מאבד את זה. מישהו במקום אחר היסטריה בפעם הראשונה, ואז מה שקורה, בא אמבולנס ומפנה אותו, הוא חייב. אם מישהו אומר, אני בחרדה, בא אמבולנס ולוקח אותו לבית החולים, והוא נהיה בחרדה, וזה לכל החיים. 
+
+לקחתי פסיכולוגים יוצאי צבא, כאלה שמבינים מצב חירום, שתי משרות מלאות בכל צוק איתן במשך חודש. כל טלפון – חרדה – אצלך בבית בתוך עשר דקות. שיחה עם הפסיכולוג הזה – לא הולך לבית החולים. אם הוא צריך המשך, הוא ממשיך איתו. זו מניעה, זו הצלת נפשות. היום הזה מלמד אותנו שאנחנו חייבים לעשות את המעשה – אני רוצה להגיד לשר הבריאות בוסו, שהוא מבין את הדבר הזה, הוא הגדיל את ההשקעות לטיפולים נפשיים, הגדיל את המאמצים למרפאות של טיפול נפש ולספקים של טיפול נפשי – אני חושב שעוד משרדים צריכים להיות איתו במינהלת כללית שעוסקת בחוסן נפשי – גם רווחה, גם צבא, גם פיקוד העורף, גם גופים אחרים – מינהלת של החוסן הנפשי לקראת הבאות כדי להציל אנשים מפוסט-טראומה. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת ביטון. לפני שאזמין את השרה לענות בשם הממשלה, אני רוצה לציין שחברי תנועת "הצעד הבא" נמצאים איתנו כאן ביציע. אנחנו מקבלים אתכם בברכה. מכיוון שאני אצטרך מייד לקום לפגישה, אני רוצה לציין גם את חברת הכנסת לשעבר נורית קורן ובעלה אלי, שנמצאים כאן לכבוד יום לציון יהודי תימן ותלאותיהם במסע עלייתם לארץ ישראל. נורית, פעלת הרבה למען יוצאי תימן. זכינו לפעול יחד בוועדה המיוחדת שקמה באחת הכנסות הקודמות, בכנסת ה-20, לחקר חטיפתם של ילדי תימן, המזרח והבלקן. אני מודה לך שאת מכבדת אותנו בנוכחותך. 
+
+כעת אני מתכבד להזמין את כבוד השרה גילה גמליאל להשיב בשם שר הביטחון.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד שר הבריאות, תכף אני אשיב בשם שר הביטחון, מפאת העובדה שהנושא המדובר הוא ציון יום חוסן נפשי והשלכות הלחימה על חיילי צה"ל ומשרתי המילואים. אבל לפני זה, העלו כאן בשיח החשוב הזה – ואני רוצה לברך את היוזמת, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, יישר כוח גדול, זה דיון מאוד מאוד חשוב – אני חושבת שעלו כאן כמה דברים דרמטיים ומשמעותיים על ידי חברות וחברי הכנסת, שצריכים להתחיל ולקדם. הראשון שבהם הוא אכן הטיפול, כבוד השר, בנושא של הקנביס הרפואי. אני אומרת לך, אנחנו במדינה שכרגע בטראומה, וצריכים למנוע את הפוסט-טראומה שעלולה להיות בחלקים נכבדים בקרב האוכלוסייה שלנו. 
+
+המענה של הקמת מרכזי חוסן, כפי שאמר כאן חברי, חבר הכנסת מיכאל ביטון, מה שדיברה כאן חברת הכנסת שרן השכל, על הקנביס הרפואי – כל הדברים הללו הם חשובים ביותר על מנת לתת את המענה. ממש בתחילת המלחמה פניתי לאוצר בדרישה ממוקדת לדאוג לחוסן הקהילתי של אזרחי מדינת ישראל, כי בעקבות הטבח והטרגדיה אנחנו רואים את זה מגיע מכל כיוון: מכל אותם נפגעי הנובה, מהחיילים שחוו על גופם חודשים של שירות צבאי בתוך מלחמה, כמו שאמרו כאן קודם, בתשעה חודשים שאנחנו נמצאים בהם – אם זה משפחות החטופים, החטופים והחטופות שחזרו, וכלל הציבור, שנאלץ להתמודד עם זה, המפונים והמפונות – שלדבר איתם ולהבין משמעויות של להיות עקורים מהבתים שלהם, דבר שהוא לא נתפס, וזה קורה לנו, וצריך לתת את המענה הנפשי. כשלנו יהיה את החוסן האישי כלפי האזרחים שלנו, נוכל להוביל בסופו של דבר את כל שאר הצרכים המתבקשים.
+
+ וכמובן, אם כבר דיברנו על החטופות והחטופים, בוודאי יש לנו את החובה לפעול על מנת להחזיר את כולם במהרה. כולי תקווה שעכשיו במשאים ומתנים האלו נצליח לממש זאת כמה שיותר מהר.
+
+ אני רוצה גם לנצל את הבמה לנחם את משפחת דרעי על פטירתו טרם עת של הרב הצדיק יהודה דרעי, רבה של העיר באר שבע, חבר מועצת הרבנות הראשית. יהי זכרו ברוך.
+
+ ולהבדיל, אני רוצה לברך את חברת הכנסת לשעבר נורית קורן ובעלה אלי. נורית, את עשית פה עבודת קודש בכנסת ישראל – אומנם בצניעות מרובה, אני חייבת לציין, ואולי לא כולם ידעו להעריך ולהוקיר, ובגלל זה את לא יושבת כאן, אלא את יושבת שם. אבל את יודעת, ממרומי מקומך משם לצפות לפה, זה מעיד על היכולת המדהימה שלך, פעלת על מנת לקדם פה את הנושא שנדבר עליו בדיון הבא של חטופי תימן. לדבר על חטופים ולדבר על חטופי תימן, זה רק מראה את המורכבות שקיימת בפני משפחות שלאורך שנים אף אחד לא נתן להם את המענה, ואת, כשהגעת להיות חברת כנסת, עשית את זה במלוא המרץ שלך, בדבקות מעוררת השראה. אני רוצה להודות לך בשם כולם על כל מה שעשית. 
+
+ בראשית דבריי אני אשיב מהדברים של שר הביטחון לתת את המענה, ולאחר מכן אומר בקצרה עוד דברים שאנחנו מקדמים בנושא של בריאות הנפש מטעם המשרד לחדשנות, מדע וטכנולוגיה.
+
+ העלאת מודעות לחוסנם הנפשי של חיילינו היא משימה ראשונה במעלה. מאז 7 באוקטובר אנשי מערך בריאות הנפש פועלים במסירות רבה על מנת להעמיד מענה מקצועי רציף, נגיש וזמין הניתן על ידי טובי המטפלים בסדיר ובמילואים לחיזוק חוסנם הנפשי של המשרתים. מתחילת המלחמה הוחלט לפתוח קו סיוע בתחום בריאות הנפש. לראשונה הוא מאויש על ידי קצין בריאות נפש 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. הופעלו מאות רבות של קציני בריאות הנפש במילואים ובסדי�� על מנת להבטיח מענה מקצועי למשרתים, ולראשונה התלוו קציני בריאות הנפש לכוחות המתמרנים, והעניקו סיוע ותמיכה למסגרות הלוחמות בתוך שטח הלחימה. לטובת טיפול מיטבי בכוחות צה"ל נפתחו צוותים לטיפול בתגובות קרב בפיקוד הצפון ובפיקוד הדרום, שם ניתן מענה באבחון, טיפול, ובמידת הצורך השהייה בנפגעי תגובת קרב.
+
+ יש לציין כי מתחילת הלחימה כ-85% מהנבדקים בצוותי הטיפול הוחזרו לשירות בצה"ל תוך ליווי ומעקב מקצועי, ועל כך התודה למטפלים המסורים והעוסקים במלאכה. על מנת לאפשר טיפול גם במשרתים אשר פיתחו תסמונת דחק, הוטמעה מראשית הלחימה מסגרת לשיקום עורפי, שבה משרתים טובי המטפלים והמומחים בישראל בתחום תגובות הקרב. בנוסף, הוקם מרכז לשירותי בריאות הנפש והחוסן בצה"ל, ובראשו עומד מפקד בדרגת אלוף משנה. המרכז נפתח בחודש מרץ אשתקד, ומונה שישה ענפים. ביוני האחרון הוקם ענף תעצומות כחלק מהמרכז, ובמסגרת ענף זה פועלת מרפאת מומחים ייעודית לטיפול בתסמונת דחק.
+
+ ענף נוסף אשר הוקם תחת המרכז הוא ענף חוסן נפשי. ענף זה יעסוק בפיתוח כלים חדשים וחיזוק החוסן הנפשי בשיתוף עם תעשיות עתירות ידע ומומחים מהאקדמיה בעיקר בהקניית כלים פרקטיים ומיומנויות בסיס לחיזוק החוסן הנפשי ביחידות השונות.
+
+מלבד מתן מענה ומעטפת לאחר הפגיעה, קציני בריאות הנפש עוסקים בהכנות מנטליות של הכוחות טרם ביצוע פעילותם המבצעית תוך תמיכה במפקד כגורם מחולל חוסן ביחידה, זאת על ידי הדגשת משמעות המשימה, חיזוק האמונה ביכולות ההתמודדות של הפרט והמסגרת, הדגשת מסוגלות, לגיטימציה לביטוי רגשי ועוד. 
+
+בנוסף, לוקחים קציני בריאות הנפש חלק משמעותי מאוד בתהליך "עיבוד משימה" בהובלת המפקדים. לתהליך זה חשיבות מכרעת בהבניית יכולת ההתמודדות עם מעבריות בין המצבים, המאפיינת לחימה מתמשכת וכן מאפשרת מסגרת מקצועית לעיבוד חוויות חריגות לרבות סכנת חיים ואף אובדן.
+
+ פעולות אלו מבטאות השקעה מתמשכת של משרד הביטחון וצה"ל עוד לפני פרוץ המלחמה. בשם כולנו אני מבקשת להודות מקרב לב לכל העוסקים במלאכת קודש זו. חובתם המוסרית של צה"ל ומשרד הביטחון היא לשמור על ביטחון חיילינו ולהבטיח את בריאותם הפיזית והנפשית. 
+
+כבוד היושב-ראש, אני חייבת להמשיך ולציין שמלחמת חרבות ברזל הותירה צלקות עמוקות מאוד בחברה הישראלית, ולצד האבדות הקשות והפגיעות הפיזיות רבים סובלים גם מפגיעות נפשיות כתוצאה מהטראומות במהלך המלחמה, כפי שציינתי בתחילת דבריי. על כן משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ורשות החדשנות – אנחנו רואים חשיבות רבה במתן מענה הולם לצרכים האלו, ואנחנו פועלים גם בכמה אפיקים: רשות החדשנות פתחה קול קורא לחברות טכנולוגיות ישראליות לפתח פתרונות חדשניים בתחום בריאות הנפש במטרה לשפר את איכות וזמינות שירותי בריאות הנפש בישראל. 
+
+ הבעיה של הטיפול בבריאות הנפש בישראל עוד טרם המלחמה היא שהוא לקה בחסר, קל וחומר עכשיו. ועל כן, אנחנו מנסים לעודד פיתוח טכנולוגיות שיסייעו לאבחון, טיפול ומניעת מצבי טראומה ופוסט-טראומה תוך מתן מענה יעיל, נגיש ואיכותי יותר למטופלים. התוכנית תוקצבה ב-6 מיליון שקלים – גם 3 מיליון שקלים מטעם רשות החדשנות, שאני עומדת בראשה, וגם 3 מיליון ממשרד הבריאות. אנו מאמינים שבשיתוף הפעולה עם חברות פרטיות, עם המוח שקיים בהייטק הישראלי, יהיה ניתן להוביל לפריצת דרך משמעותית בתחום הזה. 
+
+בין תחומי הטכנולוגיה הרלוונטיים ניתן למנות טכנולוגיות של בינה מלאכותית, למידת מכונה ועיבוד שפה טבעית לניתוח דפוסי התנהגות וסיוע באבחון של מצבים נפשיים, מציאות מדומה לפיתוח סביבות טיפוליות בטוחות ומותאמות אישית ואפליקציות סלולריות למעקב אחר תסמינים, תמיכה רגשית וסיוע בהתמודדות עם קשיים. בנוסף לזה, כבוד היושב-ראש, אנחנו מעודדים מחקר יישומי באקדמיה. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה בראשותי – אנחנו משקיעים משאבים משמעותיים בקידום מחקר יישומי באקדמיה, ונפעל גם בתחום בריאות הנפש. המשרד מתכוון לתמוך במוקד ידע בסכום של 3 מיליון שקלים לעידוד מחקרים העוסקים בפיתוח טיפולים חדשים, שיפור שיטות אבחון קיימות והבנה מעמיקה יותר של ההשלכות הנפשיות של טראומות. 
+
+שיתוף הפעולה בין חוקרים מהאקדמיה, מומחים ממערכת הבריאות ויזמים מתחום הטכנולוגיה חיוני להובלת פריצת דרך משמעותית בתחום הזה, ואני מאמינה כי מחקר יישומי יאפשר פיתוח פתרונות חדשניים ויעילים יותר לטיפול במצבי טראומה ופוסט-טראומה. אנחנו מחויבים לפעול למען שיפור בריאות הנפש של אזרחי ישראל, בפרט בעקבות אירועי הטראומה הקשים ביותר שחווינו ועדיין חווים במהלך מלחמת חרבות ברזל. 
+
+ אני מאמינה כי שילוב של טכנולוגיות חדשניות ומחקר יישומי יוביל למהפכה של ממש בתחום הזה, ויאפשר לספק מענה הולם ואיכותי יותר למטופלים. אז חברת הכנסת אפרת רייטן, אני מאמינה שעם הפיתוחים הטכנולוגיים שאנחנו מובילים, זה יוכל בהמשך לתת גם מענה לחיילים שלנו, כמובן. תודה רבה.
+
+
+
+
+הודעה למזכירות הכנסת. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק מחיקת רישומים פליליים ומשטרתיים של יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה.
+
+ ציון יום יהודי תימן ותלאותיהם במסע עלייתם לארץ ישראל 
+
+
+נעבור לנושא הבא על סדר-היום: ציון יום יהודי תימן ותלאותיהם במסע עלייתם לארץ ישראל. הדובר הראשון – חבר הכנסת יונתן מישרקי.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, איפה נורית? השאירה אותך לבד – בסדר.  אני מבקש לפתוח את הדברים שלי עכשיו עם הידיעה הקשה על פטירתו של הגאון הגדול, רבה של באר שבע, חבר מועצת הרבנות הראשית, הרב יהודה דרעי. קודם, בנאומים בני דקה, הזכרתי בקצרה את פועלו הגדול במשך הרבה שנים לקירוב לבבות. אני מבקש לשלוח מכאן תנחומים למשפחתו, למשפחה דרעי, וכמובן, ליושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי. 
+
+נורית, הזכרתי אותך. ברוכה הבאה.
+
+ סיפורי העלייה מתימן הם חלק בלתי נפרד מזיכרונות הילדות שלי ושל רבים מבני דורי. שוב ושוב שמעתי מסבא וסבתא על המסע המפרך מתימן לארץ ישראל. הסיפורים הללו היו מלאים בתיאורי חיים קשים ואתגריים שחוו העולים בדרכם ארצה, לצד אמונה חזקה שליוותה אותם לאורך כל הדרך, כאשר מעל הכול בלטה האהבה והכמיהה שלהם לארץ ישראל.
+
+ יהדות תימן היא אחת מהקהילות העתיקות ביותר בהיסטוריה היהודית. כבר במאה הראשונה לספירה יהודים התיישבו בתימן והקימו קהילה שורשית וחזקה, קהילה ששמרה על אורח חיים מסורתי, עם לשון הקודש, על קשרים הדוקים עם מרכזי הלימוד היהודיים בעולם. למרות היותם מיעוט בתוך סביבה מוסלמית הצליחו יהודי תימן לשמר את זהותם הייחודית ולהעביר מדור לדור את המורשת המפוארת של העדה. במשך השנים סבלו יהודי תימן לא מעט מהשלטון האסלאמי, שבתקופות מסוימות הטיל גזרות שמד וגירוש על היהודים. אחת התקופות הקשות ביותר ופחות מוכרות פה, לצערי הרב – הזכרתי את זה לא מזמן כאן על הדוכן – הייתה לפני 350 שנה – גזרות נוראיות שהומרו בסופו של דבר לגלות – אחת הגלויות הקשות ביותר נקראת גלות מוזע. באותה גלות מתו כ-80% מהגולים, ונשארו מעטים ממש – כאלה שמתו בצמא וברעב ומכל מיני מחלות קשות. בימים אלו אני גם כן מקדם הצעת חוק יום לציון גלות מוזע, שכאמור היא אחד מהאירועים הקשים ביותר בהיסטוריה של יהדות תימן, עם השפעות מרחיקות לכת במהלך הדורות על התרבות והעתיד של היהודים בתימן.
+
+ עליית היהודים מתימן הגיעה לשיאה למעשה במבצע "על כנפי נשרים" ב-1949; היא עלייה שנמשכה במשך שנה וחצי, במהלכה עלו עשרות אלפי יהודים ארצה. כאשר העולים הגיעו לארץ, הם נישקו את אדמת הארץ ברגע שהניחו עליה את רגליהם כביטוי לאהבתם ולכמיהתם לארץ הקודש. הרגע הזה שבו הם נישקו את האדמה היה מלא בדמעות של שמחה והתרגשות. לצערי הרב, הם שוכנו באותם זמנים באוהלים ופחונים בצפיפות נוראה, ללא תשתיות, והתמודדו עם מחסור במזון ותנאים סניטריים ירודים ומחלות שפרצו לעיתים קרובות. 
+
+פרשת ילדי תימן היא אחד מהאתגרים הקשים שנאלצו יהודי תימן לעבור; פרשת היעלמותם של ילדים רבים מבין עולי תימן היא חלק בלתי נפרד מסיפור העלייה, לצערנו הרב. בשנת 2016 המדינה הכירה באופן רשמי בצורך לחקור את הפרשה לעומק. לאחר שכולם הבינו שלא ניתן עוד להסתיר את הפרוטוקולים והעדויות, ולאחר שהממשלה אישרה את פרסום הפרוטוקולים של דיוני ועדת החקירה הממלכתית, אמר יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי: מדובר בפרשה חמורה מאוד, וכעת כולנו מבינים שנעשו דברים נוראיים, וצריכים לחקור את כל הפרשה המזעזעת הזאת – מה קרה לילדים ולאן הם נעלמו. 
+
+ היום בבוקר קיימנו דיון בוועדת המדע, שעסק בנושא התרשלות המדינה בשמירה על חומרים בפרשת ילדי תימן. אומר כאן את מה שאמרתי היום בוועדה: על המדינה להכיר בעוול שנגרם לאותן משפחות, בעיקר לקחת אחריות, לתת להן גושפנקה רשמית על כאבן וסבלן שנשאו במשך שנים רבות לבדם, לצערנו הרב. הכאב הזה זכה ללעג הרשויות, כאב שלא קיבל את הביטוי הציבורי המגיע לו, כאב על עוול שנעשה להם, עוול כבד מנשוא, שרובץ על כתפיהן של המשפחות. 
+
+ אני מודה לכל השותפים, חלקם יושבים כאן ביציע. לך, חברת הכנסת לשעבר נורית קורן על הובלה של התהליכים האלו כאן בכנסת. עבודה רבה מאוד מאוד לפנינו בהקשר הזה. הדרישה היא חד-משמעית, וכפי שאמרתי ואני אומר את זה גם כאן מעל הדוכן: עלינו להתאחד, הציבור התימני על כל שלוחותיו ואגפיו ודעותיו השונות, למטרה אחת ברורה עם דיבור אחד שיחדד את המסר: אנחנו מבקשים ודורשים מהמדינה לקחת אחריות על אותם עוולות שנעשו לאותן משפחות. 
+
+ לצערנו הרב, הוויכוחים הפנימיים בינינו לפעמים גורמים לכך שאנחנו נדחקים לקרן זווית, ולוקחים אותנו פחות ברצינות. אבל המסר המרכזי שלי היום – נתאחד אנחנו עם המסר, נצא אליו, נדרוש אותו, ובעזרת השם – גם כן נקבל אותו.
+
+ אני מודה לחנניה כורש, מנהל מרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל. היום ראינו למטה, בקומת הסיעות, הצגה של תמונות וזיכרונות מהעלייה של יהדות תימן. תודה רבה על כך ועל ההתנדבות. נמשיך הלאה לפעול בעניין, ולא נוותר. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. אני מזמין את השרה חברת הכנסת גילה גמליאל. אני רוצה לציין את חברת הכנסת לשעבר נורית קורן, שעסקה בזה רבות בכנסת הקודמת ופעלה למען יהודי תימן והילדים הנחטפים, ואלי, כמובן, שמלווה לאורך כל הדרך, חברי היקר. 
+
+ כבוד השרה, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברת הכנסת לשעבר נורית קורן, חברי הכנסת, אני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יונתן מישרקי, שנמצא פה, על היוזמה החשובה ועל כך שהבאת את הנושא לדיון במליאת הכנסת – יישר כוח. אנו מציינים השנה 143 שנים, ושוב אני אציין – 143 שנים לעליית "אעלה בתמר". טוב, את זה, לצערנו, עד היום לא לומדים בבית הספר. כשמדברים על העלייה הראשונה, זה לא מוזכר, שעוד היו פה מי שבאו מטעמי ציונות ועלו למדינת ישראל עוד הרבה קודם. ו-86 שנים לגירוש מכפר השילוח. כצאצאית ליהודי תימן היום הזה, אשר שזור בשורשיי המשפחתיים, נושא משמעות אישית רבה בעבורי. בספר שמות נכתב: " וָאשא אתכם על כנפי נשרים ואבִא אתכם אלי"; אבי, יוסף גמליאל, שייבדל לחיים ארוכים, נולד בתימן ועלה לארץ במהלך מבצע מרבד הקסמים ב-1949. הוא היה אחד מהצעירים שעזבו את משפחתם ועברו מסע קשה כדי להגיע לארץ ישראל. הם הגיעו לירושלים עם תקווה, עם מורשת עשירה, והתמודדו עם אתגרים רבים בקיבוץ גלויות. 
+
+עליית "אעלה בתמר" הייתה תהליך ארוך ומורכב, מלא בקשיים ואתגרים. בכלל, חברי חבר הכנסת יונתן ושר המורשת – הגיעה העת גם להנציח את כל אותם עולי תימן שבדרכם לארץ ישראל מקום קבורתם אינו נודע. והדבר הזה – במשך שנים היו לנו הרבה ניסיונות על מנת להוביל את זה, וזה לא הצליח. אני קוראת לך, ואני מאמינה בדרכך המאוד-חשובה, שביחד עם חבר הכנסת יונתן כן נצליח להוביל את זה הפעם ולהצליח בזה, כי דמם, הרצון שלהם גם כן להנצחה, זועק. הגיעה העת לעשות זאת.
+
+ אבותינו התגברו על המכשולים בזכות האמונה, בזכות התקווה, בזכות ההתמדה. חזונם להגיע לארץ הקודש, ארץ ישראל, היה אור עבורם ועבורנו בעת הזו. כשהגיעו יהודי תימן לירושלים, אנשי העיר נדהמו, וחזון לקיבוץ גלויות החל להתממש. בשיר השירים נכתב: "אמרתי אֶעֱלֶה בְתמר" – המילים האלו קרמו עור וגידים וליוו את העלייה. עלייתם של יהודי תימן ארצה הייתה אירוע משמעותי ביותר בהתפתחות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הרוח הציונית שלהם הייתה עוצמתית ומרגשת; אנשים צנועים שבאו לכאן מאהבת הארץ, מאהבת האדמה, הם עלו מתוך ציונות, מתוך שליחות אמיתית ורצון עז לבנות ולהיבנות בארץ הקודש. הם השתלבו בעבודות הרבים כדי להקים את המדינה הזו, וזכויות רבות בעבורם לעצם השכונות ופיתוח המושבות. הם הוכיחו את היכולת להתמודד עם הקשיים ואת הנכונות לתרום לבניית הארץ ולחיזוקה. שכונת כרם התימנים, שהוקמה על ידי העולים, ממשיכה להיות סמל למורשת ולסיפור המיוחד. אנשי הגל השני של העלייה הגיעו לשכונת כפר השילוח, אך נאלצו לעזוב בעקבות הגירוש לפני 86 שנים, כאשר רכושם נבזז ובתיהם נהרסו. על אחת הזוועות שהתרחשו לאחר הגירוש נכתב כי ספר התורה הכתוב על קלף אדום, הוצא מנרתיקו ופוזר על הרצפה בצורה פרועה ומלוכלך בצואת אדם.
+
+לצערנו, העדות הזו מאירועים שהתרחשו לפני 86 שנים, חודרת עמוק ללב השנה – המתקפות הפרועות, האלימות, האכזריות, האנטישמיות, שנאת היהודים ו��רוע האנושי שכל פעם צף ועולה מחדש. כמו העולים אז כך גם עלינו הצאצאים לעמוד על המשמר ולהיאבק במבקשי רעתנו. גם היום ובכל יום עלינו לעשות הכול על מנת להשיב הביתה את 120 החטופות והחטופים ולפעול למען מיטוט שלטון החמאס ולשמור על ביטחונה של מדינת ישראל וביטחונם של אזרחינו. זוהי חובתנו המוסרית כלפי כולם.
+
+חברות וחברי הכנסת, כבוד השרים, לא נוכל לציין את היום מבלי להזכיר את סיפורו של יחיא יוסף חמדי, אחד מאחרוני היהודים מתימן, שנפטר בחודש שעבר והובא לקבורה בידי שכניו המוסלמים בבירת תימן. חמדי רצה לעלות לישראל לאחר שנים רבות, אך משפחתו סיפרה על קשיים שחווה מצד המדינה. מותו מדגיש את המציאות הקשה של יהודי תימן שנותרו שם, חמישה בסך הכול, ביניהם לוי מרחבי, שמוחזק בידי החות'ים בכלא תחת עינויים. בנוסף להם, קרוב ל-100 יהודים שחולצו מתימן וחיים היום במתחם סגור בקהיר, מבקשים לעלות לישראל. סיפורם מדגיש את האחריות שלנו כמדינה יהודית לקלוט את כל אחינו ואחיותינו מהתפוצות. עלינו להמשיך ולהיאבק באנטישמיות, לחזק את הקשר בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות, ולהבטיח – כבוד שר המורשת, אני ממש שמחה שאתה כאן, ואתה זה שתשיב לכל חברי וחברות הכנסת, כי כפי שאמרת לי, אתה רוצה להראות שעצם היום הזה הוא חשוב לכלל עם ישראל – שהמורשת של יהדות תימן תמשיך להוות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. 
+
+ לאורך השנים השתתפתי במאבק לחשיפת האמת בפרשת ילדי תימן בהובלתה של חברתי חברת הכנסת נורית קורן. אחת הדמויות גם שמזוהות במאבק היא הרב עוזי משולם. הרב משולם היה פעיל זכויות אדם שהקדיש את חייו ושילם מחיר כבד למען השגת צדק לילדי תימן החטופים. לצערנו, עוזי משולם נרדף, כי המדינה רצתה להשתיק את הפרשה.
+
+בזמן היותי שרה לשוויון חברתי פעלתי על מנת לקדם חנינה לרב משולם, זיכרונו לברכה, ויחד עם משפחתו סברתי שהכרה של מוסד הנשיאות – ידאג לכך, שלצערנו, נוכל להנציח אותו על ידי זה שיחננו אותו, אבל לצערי הדבר הזה לא צלח בידינו.
+
+מה שכן, אני רוצה לומר: העבודה הברוכה של חברת הכנסת נורית קורן בפרשת החטיפה של ילדי תימן ועצם ההתנהלות בכלל של המוסדות כנגד אותן משפחות, אותן אימהות, שפשוט ביום אחד נעלם כל זכר מהילדים שלהם – אני חושבת כמה זה זועק בימים האלה, בשנה הזו, חברת הכנסת נורית קורן. ואני חושבת שהתרומה שלך הייתה כל כך עצומה על מנת לקדם אותם, ואני באמת יכולה רק לייחל ולאחל שכמו שאת עושה, כמו שאני גם יודעת, למרות שאת לא בכנסת – להמשיך את התרומה המיוחדת שלך לעניין הזה.
+
+השאיפה שלנו בעם ישראל צריכה להיות לאחדות, במיוחד בבית הזה. חובתנו להבין שאנחנו קיבלנו פריבילגיה לחיות במדינת ישראל. את הפריבילגיה הזו – היו מי שחלמו במשך 2,000 שנה להגיע לארץ הקודש. ב-2,000 שנה שמרו על היהדות שלהם בדרכים הכי קשות שיכולות להיות, ועם עבודה מאוד קשה הגיעו להקים את מדינת ישראל, בדיוק כפי שמובטח לנו במקורות שלנו. לנו אין את הזכות הזו לבוא ולהרוס את מה שהם בנו. על כן אני יוצאת בקריאה מהבית הזה: תתחילו לשמור על שיח מכבד, תתחילו לדאוג לנהל פה שיח אחר. אפשר להתווכח ולא חייבים להסכים על הכול, אבל חובתנו לשמור על אחדות בעם שלנו, במיוחד במצבים שבהם אנחנו נמצאים במלחמה על קיומנו.
+
+אז אני רוצה להודות באמת שוב לחברי חבר הכנסת יונתן על עצם העלאת הנושא. הוא כל כך חשוב, וממחיש הרבה איך כל הזמן ההיסטוריה חוזרת, וכשאנחנו לא משכילים להוביל ולשמור על הבית הזה, הוא לא מובן מאליו. על כן אני מאחלת לכולנו שתהיה לנו שנה טובה יותר, שנצליח למגר את כל הסיכונים שעומדים לפתחנו ברב-זירתיות וסביב גבולותינו, ונוביל בחזרה את הביטחון האישי של כלל האוכלוסייה. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת משה רוט.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד שר המורשת, שר הבריאות, כבוד חבר הכנסת יונתן מישרקי, ראשית, אני רוצה להביע תנחומים. היום שמענו בשורה קשה – קשה לעולם הרבנות, קשה לאנשי באר שבע והדרום וקשה גם לכל עם ישראל – על פטירתו של הרב הגאון הצדיק, רבי יהודה דרעי, זיכרונו לברכה. תנחומים לרבנית דרעי, שליוותה את בעלה והשתתפה בפעילות שלו בקירוב, לאחים החשובים, חבר הכנסת רבי אריה, יושב-ראש תנועת ש"ס, הרב הגאון, מרביץ תורה ברבים, רבי ניסים דרעי, רבי שלמה דרעי – תנוחמו מן השמיים.
+
+מציינים היום את יום יהודי תימן, את התלאות שלהם בעלייה לארץ ישראל. יהדות תימן – קהילה עתיקת יומין, צנועה, מפוארת מאין כמוה, עם כיבוד הורים, כיבוד מורים, ישרות, צדקות; קהילה שעמדה בניסיונות קשים ומרים במסירות נפש מאות שנים, עמדו בניסיונות האלה. עלייתם לארץ ישראל הייתה מתוך אהבה, מסירות נפש בפועל ממש. הרב קוק כותב במכתב על יהדות תימן, כשהם הגיעו לארץ ישראל – הוא כותב בהתפעלות: כולם בני תורה, מסתפקים במועט. אני אישית זכיתי ללמוד ביחד בישיבה בקריית צאנז בנתניה עם בני קהילה שהקימו משפחות לשם ולתפארת. אני מודה לחבר הכנסת יונתן מישרקי שהעלה את היום הזה. כך צריך להיות – לציין בכל דרך. 
+
+ אהוביי, אחיי ורעיי בני קהילות תימן מחזירים עטרה ליושנה גם היום, שולחים את ילדיהם לתלמודי תורה ובתי ספר שמחנכים לתורה ולצניעות. חזקו ואמצו; חזקו ואמצו בדרך הזאת, ועוד יישמע קולכם בציון לשם ולתפארת כמסורת הקדושה של יהדות תימן לדורותיה. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לא פעם שאלתי את עצמי איך עמדנו בכל תלאות הדרך ולא נשברנו. האמת היא שכאשר עזבו יהודי תימן את מקומות מושבותיהם בתימן, הם היו מוצפים בשמחת הגאולה שציפו לה אלפי שנים. על כן הם קיבלו את תלאות הדרך באהבה רבה, ונשאו בשקט את סבלם. רבים איבדו את יקיריהם, בני משפחה, בתלאות הדרך. כך כתבה המחברת נעמי חובארה בספרה: "מפאתי תימן – מסוק אלאת'ניין עד מושב נחם", שבו היא גם מתארת את המפנה הגדול בחיי משפחתה, הנפרדת מארץ שמרנית, רחוקה מקדמה, היישר למעבר לחיים במושב נחם בארץ ישראל.
+
+אז מה היה כל כך מיוחד במסע של יהודי תימן לארץ, ועל אילו תלאות מדובר? יהודי תימן הגיעו לאורך כל חמש העליות. עד ראשית ימי השלטון הבריטי עלו כ-5,000 יהודים מתימן; בין שתי מלחמות העולם עלו כ-8,000 יהודים מתימן; במסגרת מבצע "על כנפי נשרים", בין דצמבר 1948 לחודש ספטמבר 1950 – במבצע זה הייתה העלייה הגדולה והמרכזית, ובמסגרתה עלו 48,412 יהודים מתימן. יהודים אלו היו פזורים ביותר מ-1,000 עיירות וכפרים נידחים ברחבי תימן, מנותקים מן העולם הגדול ומן המרכזים היהודיים ללא שום אמצעי תקשורת ותחבורה, ללא רדיו או עיתונים, ללא רכבות או מכוניות נוסעים. 
+
+כששמעו על דבר קום המדינה, הם קמו ונטשו את בתיהם וכל רכושם, והגיעו היישר אל העיר עדן, החוסה בשלטון אנגליה, כדי להגיע משם לארץ ישראל, על אף האיסור שהיה מוטל במשך זמן רב מטעם שלטונות תימן על יציאת היהודים מן הארץ. שום דבר ��א עצר בעדם. הם גרפו את המחסומים ויצאו בדרך גאולים. המטוסים של הג'וינט והסוכנות היהודית שיצאו לקראתם הם אלו שהביאו אותם לארץ ישראל. המבצע הזה היה אחד החזיונות המרהיבים והמופלאים ביותר של גאולה יהודית ואנושית. יהודי תימן עלו מתוך אהבת הארץ והמולדת, והיו מוכנים לשלם מחירים כבדים על כך למען הזכות להגיע אל הארץ, לחיות בה ולגדל את מיטב בניה ובנותיה. 
+
+תלאותיהם של יהודי תימן באו לידי ביטוי בפרט בהשתלבותם היום-יומית. בשנים הראשונות הם סבלו מקשיי קליטה, לא בגלל שפת הדיבור שבה הם היו בקיאים ומצוינים, אלא בגלל השוני התרבותי שבלט עד מאוד, ממנהגי המסורת ועד למנטליות המקצועית וההשתלבות בשוק העבודה, בהיעדר ידע מקצועי מפותח ובקושי לפרנס את המשפחה. הם חיו חיים דלים עד מאוד בשנים הראשונות, ואף התיישבו במעברות כדי לשמר את הקהילתיות הידועה של העדה היקרה הזו. 
+
+המסר הערכי של עליית יהודי תימן הוא שהושקעו מאמצים כבירים בעלייתם כדי להגשים את החלום הציוני. השורשים העמוקים, נאמנותם לדת, והאמונה הגדולה בעם ישראל בארץ ישראל, ותחושת האחווה שליוותה את כל היהודים שעלו, מהווים מופת של ממש, כמו גם תרבותם, שנתגלתה כתרבות יהודית שורשית, עשירה ומקורית מימי קדם. 
+
+בהזדמנות זו אני רוצה לציין את חברת הכנסת לשעבר נורית קורן, ששימשה כיו"ר הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן. היא כתבה ספר חשוב מאוד, "שקופים זקופים", שמספר את סיפור קליטתם של עולי תימן. לא היה נבחר ציבור שפעל למען חשיפת המחדל והנושא הכאוב הזה יותר ממנה. חשוב לי להמשיך לעסוק ולחקור את הנושא, ולומר לבני העדה היקרה והמפוארת הזו שלחברי סיעתי, הימין הממלכתי, ולי, יש אהבה גדולה ומחויבות להמשיך לפעול ולחקור את האמת בפרשת ילדי תימן, מזרח וארצות הבלקן. תודה רבה. 
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. אני מזמין את שר המורשת עמיחי אליהו להשיב. 
+
+
+אפשר להביא את זה?
+
+
+כן, אין בעיה. יש פה מישהו שעולה עם זה אפילו עם שלט מחאה.
+
+
+ זה ימים מיוחדים, אדוני היושב-ראש. לא להגיד דברים כאלה. 
+
+
+לא, הכול מיוחד. בסדר גמור.
+
+
+אדוני היושב בראש, קודם כול מזל טוב גדול לרגל הנישואים. אז ברכה גדולה, שתזכו לראות נחת גדולה מהילדים ולהביא שמחה גדולה לעם הזה. אהבה – הקדוש ברוך הוא מברך את עם ישראל, ואני אברככם. כשיש אהבה, אנחנו שמחים בזה.
+
+
+תודה רבה.
+
+
+חבריי, שרי הממשלה, חברי הכנסת, בניהם של יוצאי תימן, קודם כול אני רוצה לפתוח בתנחומים למשפחות דרעי על פטירת הרב יהודה דרעי, רבה של העיר טבריה. שהקדוש ברוך הוא ישלח לכם - - -
+
+
+באר שבע.
+
+
+ באר שבע, סליחה. הרב הגאון, הרב יהודה דרעי, שהקדוש ברוך הוא ישלח תנחומים בבניין ירושלים. 
+
+בשנה האחרונה נדמה שחושך גדול ירד על העם היהודי, ולא פעם אנחנו שואלים את עצמנו מאיפה שואבים כוח ועוצמה אל מול האפלה הגדולה הזו. אפלה שרצינו שכבר לא תחזור. בזמנים הללו אני נוהג להישען על העוצמה הגדולה שנמצאת בסיפורי המורשת של העם היהודי, על השורשים העצומים שלנו, שיכלו לעמוד באתגרים שהאנושות ידעה והשטן המציא. והסיפור של העם הזה הוא סיפור עם שורשים מפותלים שעוברים היסטוריה של 3,700 שנה, מימי אברהם אבינו ועד ימינו אנו. גם אנחנו כותבים את החלק. כל חלק בפאזל הזה הוא משמעותי. כל חלק מעצב את השלם הגדול – הגדול, משום שהוא בנוי מסך כל חלקיו. 
+
+ עלייתם של יהודי תימן, לצד הסיפורים הקשי�� שדיברו עליהם קודמיי, היא עלייה של תפוצה מעוררת השראה. אם כי אני גם בתפקידי כשר המורשת מרגיש לא פעם שהסיפור הזה לא סופר מספיק בספרי ההיסטוריה שלנו כמדינה. ב-1981, עוד כשחוזה המדינה היה בן 21, כשעדיין הוא לא ידע שהוא יודע שהוא אוהב את הרעיון הציוני, עלו כ-300 נפשות מתימן. עלו יותר. למרבה הצער, מתו בדרך, נהרגו. הגיעו לארץ ישראל כ-300 משפחות. אני מזכיר שבעלייה של ביל"ו היו הרבה פחות. 300 נפשות, סליחה. 81 משפחות, 300 נפשות התיישבו בירושלים וביפו. 
+
+למרבה הצער, היהודים שחיו בירושלים, האשכנזים והספרדים, לא ידעו איך להתייחס לעלייה מתימן. ותקשיבו טוב, עולי תימן נשלחו לגור במערות. נשלחו לגור בסלעים, במה שהיום מוכר באזור של הר הזיתים, זה כפר התימנים. רק מאוחר יותר פרומקין, שהקים את חברת עזרת נידחים, הקים את שכונת כפר התימנים. ואני שואל את עצמי: מה עובר על יהודי שעלה מתימן או מכל מקום ומגיע לפה לארץ, ואחים שלו במקום לפתוח את הידיים ולחבק אותו, ולהתרגש, ולבכות איתו, דוחים אותו לגור במערה? ואני שואל מאיפה הכוח להמשיך לדבוק באהבת הארץ הזו? 
+
+גם מאוחר יותר, כשהתחילה ההתיישבות בכינרת – סיפור עצוב שלמרבה הצער אנשים לא מכירים אותו, אתם מכירים? סיפור על מושבה כינרת? ההתיישבות שם. כשהביאו את העולים התימנים להתיישב במושבה כינרת, רצו שהם יוכלו לעבוד בחום, והתייחסו אליהם בצורה מזעזעת. לא כיבדו לא את המסורת ולא את התנאים האנושיים שלהם. אני אקרא לכם אפילו משהו קטן שכתב בשנת 1923 הרב דוד צאירי להנהלת הציונות הדתית בארץ ישראל: "זה לי 11 שנה שעזבתי את ארץ מולדתי תימן, ואבוא ארצה ישראל. ופה אני מתגורר במשאבת המים אשר על יד המושבה כינרת, ואני סובל פה הרבה מאוד. כל חמוריי נגנבו לי על ידי גנבים שחדרו לתוך הבית, וגם עופות אי-אפשר לי לגדל פה, יען שהשועלים אוכלים אותם. וגם בלילה לא אנוח כי קול המכונה מנדדת את שנתי מעיניי. ומחלת הקדחת תוקפת אותי לפרקים. זהו מצבי העגום פה, בבית החרב הזה. בבית הזה נפלה בתי מהסולם ומתה. כי הלוא חורבה היא, ואין אדם יכול לגור בחורבה. ובכן" – ככה כותב הרב דוד צאירי – "בהיות שההנהלה הציונית נזקקת תמיד לעזרתם של התימנים, לכן הינני מבקש מאת כבודו לחוש לעזרתי ולגאלני מחורבה הזו שהביאתני עד כה". זה פשוט מדהים לראות את זה. "שאוכל להתיישב ביישוב של יהודים בבית אשר יסכון לדירה". אתה עומד מול הדברים הקשים האלה, מול העלייה של התימנים, ואני שואל מאיפה הם לקחו את הכוח? מאיפה הם שאבו את הכוח? 
+
+ אני מסתכל על המורשת האדירה שהשאירו לנו יוצאי תימן, ואני קודם כול אומר: אנחנו במשרד מורשת, כמו שאנחנו מחויבים לספר את הסיפור של עולי ברית המועצות, אנחנו מחויבים לספר את הסיפור של עולי תימן. הפאזל שלנו לא יהיה שלם בלי לספר את זה. הפאזל שלנו, המורשת שלנו – אני רוצה לומר משהו – היא לא רק סיפור, היא לא רק היסטוריה. המורשת שלנו זה הדנ"א שמרכיב אותנו, זה הקוד הגנטי שמרכיב את העם היהודי. ואתה לא יכול להתעלם מקוד גנטי כל כך משמעותי שנצרב בדנ"א של העם הזה.
+
+וכשאני מסתכל על העלייה של עולי תימן אני יכול להבין מאיפה הגיבורים שלנו היום שואבים את הכוח. איפה כל גיבורי המורשת שלנו – מאיפה הם מקבלים עוצמה? מאיפה איריס חיים מקבלת את הכוח? יהודה בכר, רמי דוידיאן? מה הקוד שמרכיב את ענר שפירא, שתופס את הרימונים וזורק אותם החוצה מהמיגונית כדי להציל את החברים שלו.
+
+ ימי העץ, ימי עמי, אומ�� הנביא, והעץ הזה זה העץ המשותף של כולנו. ושום ספר שיספר את המורשת לא יהיה שלם בלי הסיפור המפואר של עליית יהודי תימן. 
+
+אני גאה בכנסת הזאת על כך שהיא מציינת את זה, ומבטיח לעשות הרבה גם בכפר התימנים, שלמרבה הצער, נמצאים במשפטים כבר שנים מול עמותות פרוגרסיביות שעוצרות אותנו מלהנציח את הסיפור; אבל לא רק שם, כי כל ילד יהודי צריך לגדול על סיפורי הגבורה האלה. תודה רבה לכם, חברי הכנסת, שהובלתם את המהלך הזה.
+
+
+תודה רבה לשר, ותודה רבה ליוני מישרקי שהוביל את הדיון הזה.
+
+
+
+
+נעבור לנושא הבא, חבריי חברי הכנסת – ציון חודש המודעות לקטועי גפיים. אני מזמין את חבר הכנסת שרון ניר כראשונת הדוברות. נמצאים איתנו חברי ארגון הצעד הבא ומכבדים אותנו בנוכחותם. ברוכים הבאים לכנסת ישראל.
+
+
+אדוני היושב-ראש – אדוני שר הבריאות, שאני כל כך מעריכה, אוריאל בוסו, תודה שבאת לכאן. אנחנו מאוד מעריכים את זה. 
+
+חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת מציינת יום מיוחד להעלאת המודעות לקהילת קטועי הגפיים במדינת ישראל, שלדאבון הלב התרחבה בחודשים האחרונים על רקע מלחמת חרבות ברזל. על פי ההערכה, יש במדינת ישראל כ-30,000 קטועי גפיים. מרביתם הם קטועי גפיים תחתונות. במונחים של מגדר, 74% הם גברים ו-26% הן נשים. לקטיעות יש סיבות רבות. קטועים כתוצאה מפציעות מלחמה; פציעה כתוצאה מפעולות טרור; קטיעה כתוצאה מתאונות דרכים או מתאונות בעבודה; ישנן גם קטיעות כתוצאה ממחלות, כמו סרטן וסוכרת, ויש גם קטיעות גפיים מלידה.
+
+איבוד גפה הוא נכות שאפשר להתגבר עליה באמצעות מגוון דרכים, אבל אחת הדרכים החשובות ביותר היא קיומן של תותבות, פרוטזות מתקדמות, שיאפשרו לקטועים חזרה לחיי שגרה ככל שניתן. קיימת חשיבות מרובה לא רק לשיקום הקטועים, אלא אחר כך להשתלבותם המיטבית בחברה ובחיי היום-יום, וזה באחריות החברה כולה.
+
+אירועי 7 באוקטובר העבירו שוב לקדמת הבמה את אוכלוסיית קטועי הגפיים. היום כשנפגשנו בפגישה בסיעה שלי, אז אחד מהקטועים אמר לי שזה סוג של מומנטום – מומנטום חדש, מבחן לחברה הישראלית באופן שבו אנחנו מתבוננים על קטועי הגפיים ומשלבים אותם בכל תחומי החיים.
+
+בנימה אישית אני רוצה לומר שאני נחשפתי לאוכלוסייה בשבועות הראשונים למלחמת חרבות ברזל במסגרת ביקוריי התכופים במחלקות השיקום השונות בתל השומר ובאיכילוב. פגשתי חיילים גיבורים שנפצעו קשה בשדה הקרב ונותרו קטועי גפיים. פגשתי אותם כשהם נכונים לצאת למסע – מסע שיקום והשתלבות מחודשת בחברה ובכל תחומי החיים.
+
+מי שביקר במחלקות הללו יודע שהמסדרון מלא בחבר'ה צעירים עם ברק בעיניים, שבגיל צעיר מצאו את עצמם באחת עם קטיעת גפיים בעקבות המלחמה. הפציעות שלהם קשות מאוד, אבל הם הביאו צבעים רבים ובעיקר המון שמחת חיים לתוך המחלקה. מעל כל מיטה של לוחם ראיתי את דגל החטיבה מונף בגאווה. החדרים מלאים במכתבים, בלונים, מתנות מהמפקדים, מהחיילים ומהמשפחות. החברים ובנות הזוג לא עזבו אותם לרגע. הם עזרו להם להתרגל למציאות החדשה והקיפו אותם בחום ואהבה. הצוותים הרפואיים, שזה המקום להגיד מילה טובה גם עליהם, הם מלאי השראה באופן שבו הם מטפלים בהם.
+
+ משיחותיי עם קטועי הגפיים הטריים אני יודעת שהבשורה קשה מאוד לעיכול, אבל זה רק תחילת הדרך. קשה מאוד להפוך בן לילה מבחור צעיר וחסון ולוחם בחסד לאדם קטוע רגל או יד שזקוק לעזרה בתחילת הדרך בפעולות הבסיסיות. אבל מה שמאפיין את כולם – ואני רוצה להגיד שההבנה הזו התרחבה אצלי יותר היום, כי ראיתי את קבוצת קטועי הגפיים מכל הסקאלה, מכל הקשת, גם ילדים, גם לוחמים, גם קטועים מפעולות איבה, גם מבוגרים וגם צעירים, גם נשים וגם גברים, וראיתי קהילה של אנשים בריאים. אמרתי לכם את זה. אני רואה לנגד עיניי אנשים בריאים, אנשים שרוצים להשתלב, שמושיטים את היד, והחובה שלנו היא להושיט לכם את היד חזרה.
+
+אני חושבת שאם אנחנו כחברה נעשה הכול כדי לאפשר להם לחזור ללכת, לתת להם את התנאים הנדרשים כדי לחזור לפעילות ולחיי שגרה, לפעילות ספורטיבית ולאימונים – יש כאלה שכבר מתכננים לשוב למלחמה – אם אנחנו נאפשר להם לזכות בחיים, הם ייקחו את זה קדימה. במלחמה האחרונה נוספו עוד 65 קטועי גפיים לקבוצה הזאת של ה-30,000. אובדן של גפה הוא נכות, אבל ככל שניטיב לשלב אותם בחברה ולקבל את השונה והאחר, אנחנו נהיה חברה טובה יותר. 
+
+ אני רוצה בהזדמנות הזאת לפנות אליכם באופן אישי, לאלה שהגיעו היום ולאלה שמתבוננים עכשיו בערוץ: רק בעזרת אנשים טובים כמוכם, באמצע הדרך – ואני רוצה להגיד את זה לעמותה הנפלאה, לעמותת הצעד הבא שנמצאת כאן, למנכ"ל העמותה ולכל הוועד המנהל, שהם בעצמם קטועי גפיים. למנכ"ל, רונן ליטבק, לרוני פרמינגר, ולכל מי שנמצא כאן. זו עמותה ללא מטרות רווח שכל הוועד המנהל שלה הם קטועים בעצמם, ששמה לה למטרה לפעול ולסייע בכל התחומים, ובעיקר בהצבת הנושא בפרונט.
+
+אני רוצה לומר לכם תודה. האתגרים הם מרובים, אבל כולכם מגלים כל יום מחדש את הכוחות הפנימיים גם עבור עצמכם וגם עבור אלה שהצטרפו למעגלים. זה מתחיל מתמיכה רפואית ושיקומית, אבל ממשיך אחרי זה בתמיכה תעסוקתית, נפשית ובעזרה בהשתלבות קלה ונוחה וחזרה לשוק העבודה.
+
+אני רוצה לומר עוד מילה גם לחיילינו הגיבורים: אין מילים לתאר את הכאב וההקרבה שלכם. אנחנו זוכרים תמיד את המחויבות שלנו אליכם. נפעל להבטיח שאתם תקבלו את כל הכלים לשוב לחיים מלאים. תודה לכם. ואני אומרת לכם, נמצא כאן שר הבריאות שגם יתייחס עוד מעט, וכבר דיברתי איתו בנפרד – יש כאן מומנטום נפלא כשיש כאן שר בריאות כזה. ואתם עם המורכבויות ועם זה שזה חזר לקדמת הבמה – אנחנו נעשה ונצליח, ונפעל כדי לשלב אתכם כמו שצריך ולתת לכם את כל התנאים הנוחים והטובים. תודה לכם ותודה שבאתם אלינו היום.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
+
+
+תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברת הכנסת שרון ניר, תודה על קיום היום הזה. אני רוצה להתחיל בהשתתפות בצער משפחת דרעי ובצער הרב דרעי על פטירת הרב יהודה דרעי – שלא תדעו עוד צער, מכל ליבי.
+
+אני רוצה לספר לכם על משהו שפתח את ליבי. אתה יודע, בחיים אתה נתקל באנשים שאחרי שאתה מבין מה הם עושים למען הציבור, אתה רוצה לעזור, אתה רוצה לתמוך. לפני חודשיים קיבלתי טלפון מאדם בשם שרון פז. זה היה לפני נסיעה של נבחרת ישראל בכדורגל לקטועי גפיים לאליפות אירופה, עם קשיים רבים וכמעט ללא עזרה של מדינת ישראל. מייד נרתמתי, אבל אחר כך רציתי גם לפגוש אותו. פגשתי אדם מדהים שכל-כולו בעשייה למען אנשים קטועי גפיים, והדבר שבאמת מציל את נפשם הוא הכדורגל, הוא הספורט.
+
+ אני מלווה במשך שנים את הנבחרת הפראלימפית, בעיקר בענף השחייה, אבל לא רק, ואת איגוד ארגון נכי צה"ל בכל הענפים. אני רוצה להגיד לכם משהו. לפני שבועיים אירחתי את נבחרת ישראל בכדורגל לקטועי גפיים. הכרתי אנשים מדהימים. ראיתי את הכאב בעיניים, אבל הבנתי שהם נמצאים במסגרת שבאמת עושה להם כל כך טוב. אירחנו אותם בוועדת הספורט, ולאחר מכן הם הגיעו לפה, לכנסת. בירכנו אותם. חברי הכנסת עמדו, כולל היושב-ראש אוחנה, ומחאנו כפיים עם כבוד רב לאנשים האלו.
+
+ואני רוצה לספר לכם שבנבחרת הזאת יש שלושה שחקנים שהם פצועים מ-7 באוקטובר – שני לוחמים מהמלחמה ואחד ממסיבת הנובה. אני רוצה לספר לכם ולהקריא לכם מהמילים של אחד השחקנים. הוא אומר כך: עד לפני שמונה חודשים הייתי לוחם ומפקד בחטיבת גבעתי. נפצעתי בכניסה הקרקעית לעזה ואיבדתי את רגל ימין. אחרי שבוע בטיפול נמרץ הועברתי למחלקת הטראומה בתל השומר.
+
+אומנים באו לבקר אותי. שלישיית מה קשור באה לבדר אותנו וסיפרו לי על נבחרת קטועי הגפיים. אני שבוע וחצי אחרי הפציעה – הייתי בטוח שזה חלק מהסטנד-אפ שלהם. לא האמנתי להם. כבר באותו הערב הם דיברו על צח, קפטן הנבחרת. באותו היום צח הגיע אליי למחלקה עצמה, מחלקת הטראומה, והראה לי סרטונים של החבר'ה בקבוצה משחקים כדורגל. בהתחלה חשבתי שמה שאני רואה זה הזיה של משככי הכאבים. הייתי בטוח שכל חיי אהיה על כיסא גלגלים, צמוד לאימא שלי, ורק התחלתי את חיי. אני רק בן 20. חודשיים אחרי הפציעה כבר נכנסתי לנבחרת – יש לי צמרמורת – והיום עקפתי את כל שאר חברי המחלקה שלי בשיקום. תוך חודש וחצי הפצע שלי נסגר. את הדברים האלו אמר לי אחד מחברי קבוצת נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים, שקד ביטון. בחור צעיר, בן 20 בלבד, שנפצע בסוף חודש אוקטובר והיום הוא שחקן בנבחרת ישראל. 
+
+אני רוצה לספר לכם סיפור נוסף, ואני מצטט: שיחקתי כדורגל כל חיי – השר בוסו, תקשיב, זה בחור מאוד מעניין – שיחקתי כדורגל כל חיי, כולל בליגה הלאומית וליגה א'. עשרה ימים אחרי הפציעה – הוא נפצע במסיבת הנובה –שרון, המאמן ואנשים נוספים ביקרו אותי. עד אז לא הכרתי את הדבר הזה. לא חשבתי שבכלל אי-פעם אקום מכיסא הגלגלים. מהרגע ששרון הגיע הוא גרם לי בפעם הראשונה לחייך. הבנתי שאוכל לחזור לשחק. לא הבנתי שזה יהיה מהר כל כך. הייתי בטוח שנה לפחות. זה מה שגרם לי לחזור לעצמי. זה הרים אותי למעלה, החזיר אותי לחיים הקודמים שלי ונתן לי כוח להמשיך. 
+
+הם לא היחידים – יש נוספים. את הסיפור האחרון סיפר בן בנימין, שהוא וארוסתו נפצעו במסיבת הנובה וקטעו את רגל ימין של שניהם. שניהם ללא רגל ימין. ויש עוד סיפורים רבים. אחד מהם יושב פה – תרים את היד – שחקן הנבחרת. אתמול אנחנו נפגשנו והיה ערב לכבוד שחקני הנבחרת. אחד האנשים המעניינים ביותר שהיה שם היה יענקל'ה שחר, שתורם מכל ליבו וכספו, והגיע לאירוע הזה לחבק את השחקנים ואת הקבוצה, ואני רוצה להגיד תודה ליענקל'ה. 
+
+אני רוצה לסיים ולספר לכם שבעוד חודש נבחרת ישראל הפארלימפית יוצאת למשחקים האולימפיים. אנשים, חלקם עיוורים, חלקם ללא יד, ללא רגל, הולכים לשחות, לחתור בקיאק ולהתחרות מול כל העולם. באולימפיאדה האחרונה זכו הספורטאים בלא מעט מדליות. ואני חושב שחשוב שמהבית הזה קודם כול נברך אותם. נאחל להם הצלחה. 
+
+אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש, ואני שמח ששר הבריאות נמצא פה. אנחנו כמדינה באמת משתדלים לעזור ולעשות, ולמרות שאני מהאופוזיציה אני אומר שבאמת משתדלים, אבל לפעמים אנחנו לא נוגעים בנקודה עצמה. הדבר שהכי חשוב לאותם קטועי גפיים – ואני מבקר אותם ואני פועל מולם ואיתם – הוא קודם כול לצאת לאיזושהי מסגרת. לא כולם יכולים להיות בספורט, זה נכון, אבל הספורט הוא באמת נקודת אור לאותם אנשים. אותו אדם שנפצע ואיבד את רגלו, ואחרי זה הוא שוחה, או שהוא בכדורגל, או שהוא משחק טניס, והוא נמצא בחברה ומסגרת – זה מחזיר אותו לחיים, מחזיר אותו לשפיות, גורם לו לחייך. 
+
+אני חושב שהמדינה צריכה להשקיע בזה עוד ועוד ועוד כדי שהאנשים האלו באמת יחייכו. אנחנו רוצים שתחייכו. אז אני אוהב אתכם, אני אוהב את נבחרת הכדורגל, ואני מבטיח לכם, כמו שאמרתי, שתהיה ליגה לכדורגל קטועי גפיים במדינת ישראל. חותם על זה. תודה.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל – אינו נוכח. חברת הכנסת שרן מרים השכל. 
+
+ סימון, אתה נפגשת עם חבר של הבן שלי, אסף יסעור – שכן ממול, חברים שלי.
+
+
+ הוא קיבל אצלי תעודה - - -
+
+
+כן, הוא איבד את שתי ידיו בהתחשמלות.
+
+
+ הוא מתחרה בטאקוונדו ואתה תראה שהוא יחזור עם מדליית זהב אולימפית.
+
+
+בעזרת השם. שיהיה בהצלחה לכל המתמודדים. ודרך אגב, הוא אלוף אירופה. הוא זכה בהמון תחרויות. ואני הגעתי אליו בפעם הראשונה, כשהוא נפצע, דרך אגב. זה היה בשבת, אני לא אשכח את זה לעולם. 
+
+
+ תמסור לו את אהבתי. הוא התחשמל. 
+
+
+אני אמסור לו. הגעתי לשם ראשון. עשינו בדיוק טיול של שבת. הגעתי לעמוד חשמל כשהוא התחשמל.
+
+
+ ניצחון הרוח.
+
+
+ ממש.
+
+
+ גבורה אמיתית. הם גיבורים אמיתיים פה, יום-יום.
+
+
+ אשריכם, כולכם גיבורים, ספורטאים, וגם אלה שחווים את היום-יום ופועלים באמת אולי לפעמים גם יותר טוב מאיתנו. תודה. בבקשה, חברת הכנסת. 
+
+
+ גיבורים אמיתיים. 
+
+אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה על היוזמה של היום הזה. אני יודעת שזה מגיע מהלב והנשמה, מהמקום הכי עמוק, ותודה על הפעילות החשובה. התכנסנו היום כדי לדבר על נושא חשוב וכואב – העלייה המשמעותית במספר קטועי גפיים בישראל בעקבות מלחמת חרבות ברזל. המלחמה הזו הביאה עמה פצועים רבים, חיילים ואזרחים כאחד, אשר הקריבו מגופם ונפשם למען ביטחון המדינה. 
+
+במהלך השנה האחרונה אנו רואים עלייה ניכרת במספר הקטועים, וזו לא רק סטטיסטיקה יבשה, אלא שינוי של ממש בנוף הציבורי – ברחוב, בסופר, בים, במועדוני הלילה. מדובר באנשים אמיתיים, לוחמים אמיצים, גיבורים שמסרו את גופם ונפשם בשדה הקרב, או שרדו את הטבח של 7 באוקטובר. המשימה להתגייס למען הקטועים היא של כולנו. אנו כחברה חייבים לעמוד לצידם, לתמוך בהם ולהכיר בהם, ולא רק כמי שנפגעו, אלא כמי שניצחו – ניצחו את הפחד, ניצחו את הכאב וניצחו את כל המכשולים בדרכם לשיקום ולחיים מלאים.
+
+בשבוע שעבר ביקרתי במחלקת השיקום בשיבא, ואני מוכרחה להגיד לכם: הסיפורים של החבר'ה הללו הם מקור השראה לכולנו. הם מזכירים לנו את המחיר הכבד של הלחימה, את ההקרבה הגדולה של הלוחמים ואת החובה שלנו כלפיהם. אלה אנשים שנלחמים למעננו ואנחנו חייבים להילחם למענם – לשקם, לתמוך ולהחזיר להם את התקווה והאור לחיים. 
+
+אני רוצה להקריא לכם כמה מילים שכתב שגיא דובב. שגיא עובד יום-יום עם פצועים ועם קטועים בשיבא, במחלקת השיקום בבית החולים. המחלקה הזו מספרת על מפגש יום-יומי עם החבר'ה האמיצים והחזקים האלה ועם החיים מחדש. והוא אומר כך: כולם פה עובדים קשה, נלחמים יום-יום בשיקום, וחשוב שגם במדינה שלנו יראו את זה, את מה שקורה בבית החולים, מה שקורה עם הפצועים ומה שקורה עם המשתקמים. זה דבר שכל המדינה וכל העולם צריכים לראות. איזה מדינה יש לנו ואיזה חוסן יש לעם שלנו. 
+
+החיילים המדהימים האלה נלחמים יום-יום על מנת להחלים ולהשתקם כמ�� שיותר מהר כדי שיוכלו לחזור ללחימה, כדי להגן על המדינה שלנו, על העם היהודי ועל העולם המערבי בכלל. החיילים האלה הם חומת המגן של העולם כולו, ונמאס להם שמתעסקים בשטויות, ונמאס להם שמתעסקים בפוליטיקה זולה, ונמאס להם מהשיסוי, מהקיטוב ומהקיצוניות. אנחנו רוצים להראות שאנחנו עם חזק ומאוחד, שהאמרה "ביחד ננצח" היא לא רק מן השפה אל החוץ. ומי שרוצה להבין באמת מה קורה במדינה שלנו, בצפון, בדרום, צריך לבוא לבקר במחלקה. מי שרוצה להבין איזה עם יש לנו צריך לבוא למחלקה ולראות בעצמו את החומר המיוחד הזה שממנו קורצו הלוחמים שלנו.
+
+תודה רבה לך, שגיא דובב. תודה רבה לכל הלוחמים האמיצים. תודה רבה לעם הנפלא, הגיבור הזה. אתם באמת הגיבורים שלנו.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת אוריאל בוסו, שר הבריאות, ישיב.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – חברת הכנסת שרון ניר, יישר כוח על היוזמה – החברים שנמצאים פה, חברי "הצעד הבא" ועוד, קודם כול אפתח בדבריי, כמובן, במילים של הספד. הרב הראשי וראש אבות בתי הדין למעלה מחצי יובל שנים, הרב יהודה דרעי, רבה של באר שבע – באמת לא היה עוד רב שהיה ספון בארבע אמותיו עם גדלותו בתורה. היה אדם של אנשים, הסתובב באזכרות. כל שנה היה עושה אירוע סליחות באצטדיון בבאר שבע, 10,000 איש עומדים שם וזועקים "שמע ישראל"; חולל מהפכה של כשרות בכל הדרום, בנגב, היה משכין שלום בן אדם לרעהו ובין איש לאשתו. מלבד היותו רב העיר מכהן בתוקף תפקידו גם כן כראש אבות בתי הדין וחבר מועצת הרבנות הראשית, כי באר שבע היא אחת הערים שנמצאות שם.
+
+זו אבדה, אבדה אמיתית לעולם הרבנות, לעולם הדיינות, ואבדה ליושב-ראש התנועה, הרב אריה דרעי, שאנו משתתפים בצערו. משפחת דרעי עלתה ממרוקו לבת ים. הרב אריה היה בן פחות מבן עשר בערך, והאח הגדול הוא הרב יהודה דרעי. אז זו משפחה שמגיעה, אין מי שינווט אותם. אתה יודע מה יכול להיות בין אפס ל-100, או שמי שמצעיד אותם – והרב יהודה באמת לקח את המשפחה ושם אותם במסלולים, כל אחד במקומו, וכולם זכו להגיע באמת למעמדות ממקומות שלא תמיד מצליחים. לכן מדובר באבדה אמיתית של מי שהיה למשענת ולאוזן קשובה. בעזרת השם, שיהיה מליץ יושר. אדם עם זכויות כאלה מגיע לשמיים בזמן הקשה שעם ישראל נמצא בו, והוא, יש לו את היכולות לומר לקדוש ברוך הוא – שיאמר לצרותינו די. אמן ואמן.
+
+
+ אמן.
+
+
+אז כמובן, כפי שאמרנו, אני רוצה לברך את חברת הכנסת שרון ניר, שיזמה את היום המיוחד בכנסת למען ציון חודש המודעות לקטועי הגפיים. יישר כוח על היוזמה. האמת היא שלפני שנכנסתי לכהונת שר הבריאות, וגם הייתי יושב-ראש ועדת הבריאות, אני לא יודע – אם הייתי קורא את השורה הזאת, הייתי אומר, נו מה, לציין יום מיוחד בכנסת, חודש מודעות? לא נסחפת?
+
+בשנה האחרונה שבה אני מכהן כשר בריאות, מלבד האירוע של המלחמה הקשה הזו שנכפתה עלינו, ואני מסתובב במחלקות השיקום בכל רחבי הארץ, פוגש את הגיבורים כפי שציינתם – קודם כול, סיפורי גבורה שעוד ילמדו הרבה שנים, אתה יושב עם חיילים, מתחילים לספר לך סיפורים, עשיתי ככה וככה – מה זה עשיתי ככה וככה? אתה, בן כמה אתה כולה? ילדים. איזו תעוזה.
+
+ צריך לזכור שיש המון פצועי גפיים במלחמה האחרונה. כביכול זה נראה, ואו, כמה פצועים, אבל אני יכול להגיד לכם מה שהקרפ"ר של צה"ל אומר, בהערכות היינו אמורים להיות עם לפחות עוד 300 חללים במלחמה הנוכחית, בדומה למלחמות קודמות, לולא המגיני��, האפודים והפעילות המהירה של כוחות הרפואה. אבל זה יוצר לנו הרבה פצועים, ללא ספק, וזה אחד מהאתגרים הגדולים של מערכת הבריאות.
+
+ כידוע, שיקום הוא תהליך טיפול מתמשך של אדם שתפקודו הידרדר או נפגע כתוצאה ממחלה או מחבלה, צריך לזכור, אנשים שוכחים לרגע גם. מטרת השיקום היא שיפור תפקודים מוטוריים, קוגניטיביים, חושיים, לשוניים ורגשיים, וזה לא רק במטרה לשפר את תפקודו הפיזי, אלא גם להרחיב את עצמאותו של האדם תוך שילובו במסגרות בית, הקהילה, החברה והעבודה, ולהבטיח לו אורח חיים פעיל ובריא ככל שניתן. סל המענים בשיקום מורכב משירותים ברמות אינטנסיביות שונות, החל מאשפוז בבתי חולים דרך מסגרות אשפוז יום בבתי החולים ובקהילה ועד לטיפול שיקומי משולב בבית המטופל. מסגרת הטיפול נקבעת תוך התחשבות במורכבות המצב הרפואי והתפקודי ותוך התחשבות בהעדפותיו. לעיתים יעבור המטופל דרך כמה מסגרות שיקומיות, זאת בהתאמה לתהליכי ההחלמה העוברים עליו לשיפור התפקודי המתרחש וליעדי הטיפול המשתנים.
+
+אירועי השבת השחורה במלחמת חרבות ברזל שפרצה, הציבו אתגר קשה בפני המערכת, אשר חוותה עלייה ניכרת בביקוש בתוך כמה שבועות, כמובן, עם הסיום הראשוני של הטיפול הכירורגי, בשחרור הראשון של המטופלים מהמחלקות הכירורגיות והאורתופדיות. במקביל לצורך לתת מענה שיקומי מהיר לחיילים ולנפגעי פעולות האיבה, נותר על כנו הצורך להמשיך במתן טיפול שיקומי לכל אותם חולים אשר נזקקים לשיקום מכל הסיבות שאינן קשורות למצב המלחמה. המענה הראשוני לביקוש המוגבר ניתן על ידי ההרחבה של מסגרות השיקום הקיימות בבתי חולים שונים ובתמיכתן. במקביל לכך התקבל אישור להקדמת פתיחה של מיטות שיקום מתוך התוכנית הרב-שנתית, כך שכבר בשנת 2024 ייפתחו למעלה מ-150 מיטות שיקום נוספות בפיזור ארצי, ומיטות נוספות נפתחו בערוץ אחר.
+
+חיזוק שירותי האשפוז הינו צעד חשוב, אולם חשוב לא פחות לחזק את שירותי השיקום בקהילה. לצורך זה תינתן תמיכה בקופות חולים לשם פתיחת מרכזי יום חדשים בפיזור ארצי תוך שימת דגש על אזורי הפריפריה, וזה כבר נמצא במבחני תמיכה של קופות החולים. הרחבת השירותים מחייבת הגדלה של כוח אדם במקצועות השיקום השונים. לשם כך נבנים כמה מהלכים למשיכה של אנשי מקצוע לתחום: רופאים, עובדי מקצועות הבריאות, פסיכולוגים ועובדים סוציאלים.
+
+בין פצועי המלחמה ניתן היה לראות פגיעות מסוגים שונים, כולל פגיעות ראש ועמוד שדרה, אולם שיעור גדול מתוכם סבל מפגיעות בגפיים. כפי שאמרת, מעל 60 פצועים סבלו מקטיעה של גף אחד או יותר. תוכנית הטיפול השיקומי מותאמת אישית לכל מטופל ומטופל לאחר ביצוע הערכה תפקודית מפורטת של כל אנשי הצוות המעורבים: רפואה שיקומית, סיעוד, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הפרעות בתקשורת, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית ותזונה.
+
+הטיפול בקטועי גפיים מציב קשיים ייחודיים, ומחייב מתן מענה מותאם של מערכת השיקום. בשלבי השיקום המוקדמים ניתן דגש להיבטים הרפואיים של הפציעה, לטיפול בגדם ולתרגול היבטים בסיסיים של התפקוד היום-יומי. בהמשך הדרך, לאחר החלמת הגדם, ניתן להתקדם עם התאמת התותבת, להתחיל בלימודי השימוש בה, אם לצורך ניידות בקטועי גפיים תחתונים, ואם לצורך שימוש מנואלי בקטיעה של גף עליון. בתהליך זה עובדת מערכת הרפואה הציבורית יחד עם בתי מלאכה בבעלות פרטית ליצור תותבות על מנת לתת את המענה הטוב והמותאם ביותר לקטוע.
+
+ לאחר סיום ה��יפול השיקומי האינטנסיבי במסגרות האשפוז – תכף אתייחס גם למה ששאלת אותי – אשר לעיתים קרובות היו סמוכות למחלקות שבהן ניתן הטיפול האקוטי, ממשיכים רוב המטופלים את הטיפול במסגרת אשפוז יום, לעיתים קרובות בבתי חולים שונים שבהם אושפזו, קרובים יותר למקום מגוריהם. מעבר לטיפול הרפואי ולהתייחסות להיבטים הפיזיקליים של השיקום, התייחסות להיבטים פסיכולוגיים וסוציאליים הינה רכיב חיוני של כל התערבות שיקומית גם בתקופת רגיעה ועל אחת כמה וכמה בפציעות שנגרמות בסיטואציות טראומטיות במיוחד, כפי שלצערי אנו חווים בתקופה זו. משום כך, החליט משרד הבריאות לתגבר את המערך הפסיכו-סוציאלי בכל מחלקות השיקום בארץ, כפי שאכן נעשה.
+
+במקביל להתמודדות עם אתגרי המלחמה היה על המשרד להמשיך לקדם מהלכים חשובים אשר אנו רואים בהם חשיבות מערכתית רבה. בהקשר זה יש לציין, להסביר, למרות החששות – הרפורמה במכשירי השיקום והניידות אשר במסגרתה עברה האחריות הביטוחית ממשרד הבריאות לקופות החולים. מכשירי השיקום והניידות מהווים חלק אינטגרלי של הטיפול השיקומי, והעברתם לאחריות הקופה, אשר אמונה גם על מתן כל היבטי הטיפול האחרים, תביא לאינטגרציה של הטיפול, להפחתת הביורוקרטיה למטופלים, לשיפור בשירות, ליעילות תפעולית מוגברת.
+
+הפעימה הראשונה של הרפורמה בוצעה באפריל 2024, במסגרתה הועברה האחריות על פריטי ציוד רבים מאוד. בשלב זה מתבצעת עבודה אינטנסיבית עם קופות החולים על הפעימה השנייה של העברת האחריות הביטוחית, שבמסגרתה תעבור האחריות על כיסאות גלגלים ממונעים, זחלילים, מערכות תקשורת תומכת וחלופית, סדים להליכה ונעליים רפואיות בהתאמה אישית. משוכנעים שבהשלמת התהליך נראה שיפור ניכר של השירות לאזרח בתחום זה.
+
+אזכיר ואומר: משרד הבריאות כמו כל משרדי הממשלה בשנים האחרונות – לא נקרא לזה הפרטה, אבל מעבירים את הטיפולים למי שיבצע את זה כגורמים, במקרה הזה הזרוע המבצעת של משרד הבריאות היא קופות החולים. תארו לכם שמערך בריאות הנפש שהיה במשרד הבריאות באירועי 7 באוקטובר – איך היינו יכולים לתת מענה לעשרות אלפים? היום זה נעשה דרך הקופות, וזה המזל. נכון, עד לאחרונה כל נושא שיקום הניידות היה במשרד הבריאות. בבדיקות שלנו, כמו כל רפורמות שמתבצעות, זה קשה, אבל למעלה מ-30% מהזכאים לא מימשו את הזכאות שלהם בגלל ביורוקרטיה כזו או אחרת. בסוף זה משרד שלא יכול לטפל ביותר מדי מענים.
+
+ וזאת המטרה של העברת האחריות. אבל זה לא נטילת האחריות מאיתנו. כל המחלקה שטיפלה בנושא השיקום בהפעלה ישירה – כעת היא נהייתה מחלקה רגולטורית מול קופות החולים, לראות שזה מתבצע. איך אומרים? זה חבלי לידה של דברים שלפעמים נראים מוזנחים. אתם פונים אלינו – יש אצלנו ישיבת סטטוס לפחות פעם בחודש, לפעמים יותר, ביחד עם ארגוני הנכים שמלווים. וכמובן שאני אשתף בנושא הזה גם את ארגון הצעד הבא, לדעת שמקבלים מענה אמיתי. חלק היו רגילים למזרן כזה או אחר, חלק היו רגילים לסעדים כאלה. וכרגע הקופות עושות הסכמים עם קופות אחרות. ביקשתי מחברת הכנסת שרון ניר שתביא לי את הרשימה. אם יש בעיות כאלה ואחרות, אנחנו מעלים את זה בישיבות, מציגים את זה בפני הקופות ועוקבים אחרי זה. אנחנו נדע לתת מענה. 
+
+ הכסף שהעברתי לקופות החולים במסגרת הרפורמה הוא שליש יותר ממה שהמשרד ביצע, 250 מיליון שקלים הועברו לקופות. הלוואי שהן יצליחו לממש את כל הסכום הזה במתן ש��רותים לאזרח. אבל לפחות ראיתי שהשלב הראשון, שעבר באפריל 2024 – אנחנו יודעים ועושים הערכות, אני מקבל את הפידבקים – עובר בצורה נינוחה, תוך כדי התאמות, תוך כדי תנועה. וזה בסדר, זה קורה וזה נורמלי. אני שומע שיש פה חברי כנסת שנעזרים בשירות הזה. אני שומע אותם ומעביר את הפניות, גם אם יש כאלה בעיות. אף אחד לא יהיה החצר האחורית של משרד הבריאות ושל מדינת ישראל. אני אומר את זה במפורש. אם מישהו הרגיש שהוא לא מטופל מספיק טוב, או שהתותבת שלו לא מספיק נכונה, אנחנו מחויבים לכך שיקבלו את השירות הנכון. כמובן, גם משרד הביטחון שעובד איתנו בשיתוף פעולה במתן מענים. 
+
+ אני אסביר, וכפי שאמרתי, תהליכי שיקום הם ממושכים מטבעם, ולכן יהיה על מערכת הבריאות, יחד עם משרדים נוספים שמשתלבים בטיפול באדם המשתקם בשלבים מאוחרים, להתמודד עם העומס המוגבר על המערכת גם בעתיד, להתייעל ולהשתפר גם לאחר שאחרון המטופלים ישתחרר מאשפוז ויחזור לביתו. 
+
+ אני מבקש להדגיש בפניכם, מכובדיי, כי משרד הבריאות בראשותי רגיש, ער וקשוב לצורכי קטועי הגפיים בפרט, ולפצועים ולמשתקמים בכלל, וימשיך ברגישות זו גם בהמשך. דלתי תמיד תהיה פתוחה בפניכם. תודה רבה על היום הנפלא הזה. יישר כוח לכולם. 
+
+
+ תודה רבה לשר הבריאות אוריאל בוסו. תודה לכולם. 
+
+ חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ד' בתמוז התשפ"ד, 10 ביולי 2024, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. 
+
+ הישיבה ננעלה בשעה 18:32. 
+