diff --git "a/115283/normalized.transcript.txt" "b/115283/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/115283/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+היום על שולחן הכנסת, מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, משה ארבל, חוה אתי עטייה, אימאן ח'טיב יאסין, אפרת רייטן מרום ויוסף עטאונה בנושא: רצח ואלימות כלפי נשים; מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ינון אזולאי, יוסף עטאונה, ולדימיר בליאק, אליהו ברוכי וואליד אלהואשלה בנושא: המחסור הצפוי בחומרי הגלם לבנייה, אשר ישפיע על המחירים ועל קצב הבנייה בישראל. החלטות ועדת האתיקה בקובלנות נגד חברי הכנסת איימן עודה, טלי גוטליב, חנוך מלביצקי ואריאל קלנר. עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת אליהו רביבו כי הוא חוזר בו מהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון, בחירה ישירה לראש הממשלה וחלוקת מנדטים לסיעות הקואליציה), שמספרה פ/89/25. תודה. תודה למזכיר הכנסת. הנושא הראשון על סדר-היום, נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשונת הדוברים, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. כבוד היושב-ראש, לפני יומיים הותקפה כנסייה בירושלים המזרחית. הכנסייה הותקפה על ידי שני צעירים, שני גברים יהודים. כנראה שהאידיאולוגיה שלהם הובילה אותם להיכנס, לנסות לשבור דברים במקום ולנסות, כנראה התכנון היה של משהו יותר גדול. לצערי, זאת לא פעם ראשונה שכנסיות בירושלים המזרחית מותקפות על ידי אנשים שכנראה מאמינים באידיאולוגיה משיחית, שונאים, גזענים ששונאים את מי ששייך לדת אחרת. יהיו מה שיהיו המניעים, בעיניי הגיע הזמן לשים לב שמתקפות כאלה על בתי תפילה הן דבר שמעורר רגשות מאוד עזים אצל המאמינים של אותה דת, וזה מעורר יחסים מאוד מתוחים אצל אנשים שבשבילם אלה מקומות קדושים. הנוצרים בירושלים המזרחית כבר סובלים מזה תקופה ארוכה. אני חושבת שהגיע הזמן שרשויות האכיפה, שלא יגידו לנו עוד פעם שיש מישהו שלוקה בשכלו או משהו כזה, אלא שיעשו את העבודה שלהן, לאכוף את החוק. תודה לגברתי. תעלה ותבוא חברת הכנסת דבי ביטון, ואחריה, חבר הכנסת סימון דוידסון. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים טרופים אלו ברצוני להזכיר למה אנחנו צריכים את בג"ץ עצמאי, ללא שום התערבות. ברשותכם, אני אתייחס לבג"ץ 153/87 לאה שקדיאל נ' השר לענייני דתות. זו עתירה כנגד ההחלטה שלא לדון במועמדותה של לאה שקדיאל, חברת המועצה המקומית בירוחם, למועצה הדתית ביישוב בשל היותה אישה. לאה שקדיאל טענה כי מועמדותה נפסלה בשל שיקולים שאינם ענייניים. כמו כן היא טענה כי היות שהמועצה הדתית הינה גוף מינהלי שאינו פוסק הלכה, אין לפסול נשים מלכהן כחברות בו. בית המשפט העליון קיבל את העתירה של לאה שקדיאל וקבע כי אי-הכללת מועמד למועצה דתית משום שהמועמד הוא אישה נוגד את עקרון היסוד של מערכת המשפט הישראלית שלפיו אסורה אפליה מטעמי מין. גם אם מבחינה הלכתית אישה אינה יכולה לכהן בגוף מינהלי במועצה דתית, אין נימוק זה יפה כאשר דנים בהרכבו של גוף מינהלי שכישורי חבריו צריך שיוכרעו לפי החוק והפסיקה של המערכת המשפטית הכללית ועל פי אלה בלבד. בהקשר רחב יותר, בג"ץ שקדיאל הוא אבן דרך במאבקן של פמיניסטיות מכל הדתות על זכותן להיכנס לתפקידים שבאופן מסורתי בחיים הקהילתיים הדתיים היו שמורים רק לגברים. בעקבות בג"ץ נשים מכהנות בתפקידים כמו טוענות רבניות או יועצות הלכה בהלכות טהרה משפחתית. תודה. תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת סימו�� דוידסון, ואחריו, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני כשליחו של חבר הכנסת בועז טופורובסקי היום. בהזדמנות זו נאחל לו בריאות ושיחזור אלינו במהרה. כמו בכל שבוע, גם הפעם אקריא את שמות ההרוגים ואציין את תאונות הדרכים הקטלניות שהתרחשו בשבוע החולף. לצערי הרב, הרשימה ארוכה. ביום חמישי 16 במרץ נהרג פעוט בן שנה בתאונה מחרידה כאשר רכב פרטי פגע בו סמוך לרהט. ביום שישי 17 במרץ נהרג רוכב אופנוע בתאונה בראש העין. ביום ראשון 19 במרץ נהרג גבר בן 45 מפגיעת אוטובוס סמוך לכפר שמריהו, בהמשך אותו היום נהרגה אישה בת 60 בתאונה מחרידה כאשר אוטובוס פגע בה בעיר חדרה. עלינו להבין שאנחנו נמצאים במלחמה, ובמלחמה אף אחד אינו חסין. הדרך היחידה למגר את הקטל בדרכים היא לקחת אחריות, כולנו. אני מבקש מכם, בפעם הבאה שתעלו על ההגה בדרך להוריד את הילדים במסגרות הלימודים, בדרך הפקוקה לעבודה, בערפל בשעות הבוקר, זכרו לנהוג בזהירות. בשביל הילדים והילדות שלנו, בשביל המשפחות שמחכות שנשוב הביתה, בואו נמנע עוד מוות מיותר. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דוידסון. אני מצטער שחבר הכנסת יוראי להב הרצנו לא יוכל לדבר בשל הסנקציה שהוטלה בוועדת האתיקה. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, ואחריו, חבר הכנסת יונתן מישרקי. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, בדיון אשר התקיים בוועדת הכלכלה, שבה אני חבר, נוכחנו לדעת כי המדינה השקיעה בעניין הגז הטבעי, הן בחיפוש הגז הטבעי והן בחלוקת הגז למוסדות. ממשלת נתניהו השכילה להבין את חשיבות הגז הטבעי הן לכלכלת המדינה והן לבריאות האזרחים ולאיכות הסביבה. בדיון עלה בין היתר נושא אי-חיבורם של בתי החולים הממשלתיים, וביניהם בית החולים רמב"ם בחיפה. כולי תקווה כי לכל הפחות העיר חיפה, שידועה כאזור עם מפעלים מזהמים רבים, תשכיל לחבר את בתי החולים הממשלתיים בה, בתחילה בית חולים רמב"ם, שהוא בית חולים גדול מאוד, וגם מבחינה טכנית קל מאוד לחבר אותו, שהמדינה תעשה זאת במהרה. זיהום האוויר, וגם כלכלת המדינה תחסוך כסף רב. תודה רבה לאדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת יונתן מישרקי, ואחריו, חבר הכנסת אבי מעוז. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מוחרתיים אנחנו ניכנס לחודש ניסן. בחודש ניסן הוקם משכן העדות. המשכן היווה עבור עם ישראל סמל לאחדות, ובו היו מיישבים נושאים שהיו במחלוקת. בעוד פחות מחודש אנחנו נחגוג את חג הפסח. בהגדה של פסח שנקרא סביב השולחן, אנחנו נקרא גם על ארבעת הבנים שעליהם דיברה התורה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. מדובר בארבעה בנים שלכל אחד מהם סגנון אחר, בעלי דעות והשקפות שונות, אבל לכולם יש מקום סביב שולחן הפסח. גם הבן הרשע, שהגיע להתריס בכך שהוא שואל "מה העבודה הזאת לכם?" עדיין אנחנו מנהלים איתו דיאלוג ושיח. חז"ל מדגישים "כנגד ארבעה בנים", ללמדנו שגם רשע הוא בן, גם כנגדו דיברה תורה. חג הפסח הוא חג שבו נהיינו לעם. החג הזה מסמל אחדות. אנו נשב סביב שולחן הפסח משפחות-משפחות, חילונים, דתיים, חרדים ושאינם חרדים. חבריי חברי הכנסת, זה אפשרי. וכבר אמרו חז"ל: אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום. בהזדמנות זו אני רוצה לברך את משפחתו של ידידי חבר הכנסת צבי סוכות, ברוכים הבאים. שיהיה לכולם חג כשר ושמח. תודה לחבר הכנסת מישרקי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו, חברת הכנסת לימור סון הר מלך. תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 82, והפעם על עידוד התבוללות במשרד החינ��ך. שלשום הפיץ אחד ממנהלי המחוזות במשרד החינוך מכתב למנהלים ולצוותי החינוך לקראת חג הפסח והרמדאן, שבו הוא כותב כך: מערכת החינוך רואה חובה לעצמה לקדם הזדמנויות להיכרות ולחיים בשותפות. ובשביל מה? למען יצירת זהות אזרחית משותפת. ובהמשך הוא מדבר אפילו על שותפות גורל. זוהי מכבסת מילים והנדסת תודעה שמכוונת בעצם למחיקת הזהות היהודית. מדינת ישראל היא מדינה יהודית שקמה עבור העם היהודי, ששמר במסירות נפש במשך שנות הגלות הארוכות על זהותו ועל השמירה מהתבוללות רוחנית ופיזית. אוי לנו אם משרד החינוך דוחף את ילדי עם ישראל לחיים בשותפות, לזהות משותפת ולשותפות גורל עם המיעוטים שבקרבנו. אני ממליץ לשר החינוך לעשות בדק בית במשרד ולהתחיל לנקות אותו מכל האג'נדות הזרות שחדרו אליו. תודה רבה. תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ואחריה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום קול המושתקים מס' 14. השבוע התרחש בחווארה נס גדול. מחבל חמוש ניסה לחסל מטווח אפס את דוד שטרן ואשתו, תושבי היישוב איתמר. ברחמי ה' העצומים, דייוויד שטרן, שהינו לוחם מארינס לשעבר, מיומן ביותר, הגיב בקור רוח והשיב בירי לעבר המחבל, תוך שהוא מטפל בפצעיו, עד להגעת כוחות רפואה למקום. הפיגוע הזה נגמר בנס ללא נרצחים בנפש. אבל אדוני שר הביטחון גלנט, לא כל תושבי ותושבות השומרון הם לוחמי מארינס לשעבר, וקופת הניסים הולכת ונמוגה. תפקידה של מערכת הביטחון להגן על אזרחי מדינת ישראל, ובכללם תושבי השומרון, אולם נראה שמי שממונים על כך מועלים בתפקידם. אתמול בבוקר פרסם הלל ביטון רוזן מערוץ 14 את רשימת המשימות שהוציא מח"ט שומרון לחייליו לאחר הפיגוע בחווארה. אף אחת מהן, באופן מחפיר, לא כללה משימת הגנה על התושבים היהודים בשומרון, אלא רק הגנה על תושבי חווארה והכפרים הערביים מסביב מפני פעולות תגמול של אזרחים יהודים. גם לכפרו של המחבל, מדמא, לא נכנסו כוחות צה"ל באותו הלילה, למרות שלאורך שעות ארוכות חגגו תושבי הכפר בשאגות הסתה והיללו את ניסיון הרצח בחווארה. קיום הזכות להגנה ולביטחון הוא חובתה של מערכת הביטחון כלפי כל אזרח במדינת ישראל, והבלבול העמוק ששורר במערכת דורש תיקון דחוף. אינני יודעת כיצד אותם קצינים, בכירים ככל שיהיו, יכולים להרשות לעצמם להותיר את המציאות ההזויה הזאת, שבה חיי יהודים מופקרים. כולם חוששים מבית הדין בהאג ומה יגידו בגויים, ואני שואלת: מתי נתחיל לחשוש מאי-מילוי חובתנו כלפי תושבי יהודה ושומרון, שמצפים מאיתנו לשקט וביטחון? תודה רבה. תודה. אני רוצה לברך את האורחים שנמצאים איתנו כאן, ביציע, ממגן דוד אדום. אני מבין שמדובר באורחים מצרפת שבאו להשתלם במגן דוד אדום. (אומר בצרפתית ומתרגם:) ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, ואחריה, חברת הכנסת שלי טל מירון. אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, דמיינו מציאות שבה כלי תקשורת במדינה דמוקרטית משתיק אוכלוסייה שלמה כי לתפיסתו קולה אינו צריך להישמע. נשמע מופרך? אז זהו, שלא. עד לפני כמה שנים תחנת הרדיו קול ברמה הדירה באופן מוצהר ומכוון 51% מהאוכלוסייה על רקע מגדר. ב-2012 זכה ארגון קולך בתובענה ייצוגית שלפיה הדרת הנשים מפירה את חוק איסור ל אפליה. התחנה טענה בתגובתה שנשים בקהל היעד שלה אינן מעוניינות להשמיע את קולן. כך, גברים לא רק השתיקו נשים אלא גם קבעו בשמן שהן מבקשות להיות מושתקות. בערעור ��הגישה התחנה פסק בית בית המשפט העליון שהדרת הנשים היא אפליה חמורה ופגיעה בחופש הביטוי. אלמלא בג"ץ קול ברמה, ייתכן שקולן של נשים בתחנה זו היה מושתק עד היום. תודה רבה. תודה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, אני בחרתי להקריא חלק ולדבר על בג"ץ אליס מילר, בתור קצינה בחיל האוויר כמה שנים ובמילואים, וכמי שרוצה להודות למישהי שפתחה את הדרך, אולי גם לבנות שלי, לתפקידים בצבא. בג"ץ אליס מילר פרץ את הדרך לנשים להתגייס לתפקידי לוחמה שעד היום היו פתוחים לגברים בלבד: קורס טיס, קורס חובלים, משמר הגבול, הקמת גדוד קרקל בחי"ר. באותו פסק הדין שופטי בג"ץ פוסקים שיחס מפלה הוא משפיל ופוגע בכבודן של הנשים, והם עושים זאת בהתבסס על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. השופטים פוסקים כי נשים שוות וזכאיות לשוויון הזדמנויות. הפסיקה הזו אומנם תקדימית, אך היא לא סוטה מהמורשת של התנועה הציונית. עוד לפני הקמת המדינה נשים שירתו בהגנה ובפלמ"ח, גם בתפקידי לוחמה בחזית וגם כטייסות. בלי בית משפט עליון עצמאי ובלתי תלוי מי יגן על זכויות נשים בצבא, באקדמיה, בשוק התעסוקה, בחיי המשפחה? מי? תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. גברתי היושבת-ראש, ראשית, אבקש להגיב על נאום השנאה והקנאות של חבר הכנסת מעוז. חבר הכנסת מעוז שכח שמטרות החינוך הממלכתי הקבועות בחוק כוללות "וכן לחנך, לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים", וכן "להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית". חבר הכנסת מעוז רשאי לחנך את ילדיו ברוח של שנאת האחר ותרבותו, שלא יתערב ושלא יציע לאחרים להתערב בחינוך הממלכתי של ילדינו.  ובשניות שנותרו לי אציין שלפני דקות אחדות המכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS, מכון המחקר הבכיר בסוגיית הביטחון הלאומי, פרסם התרעה אסטרטגית תחת המילים: השינויים המשפטיים במתכונתם הנוכחית יפגעו קשות בתפקוד צה"ל, יפחיתו מיכולותיה של ישראל להתמודד עם אויביה" ו"יסכנו את היחסים עם ארצות הברית". אני קורא לראשי הליכוד ואומר להם את מה שאמרו עבדי המלך פרעה למלכם: "הטרם תדע כי אבדה מצרים"? תעצרו בטרם ניפול לתהום. תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. "לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול שמחה. לפעמים העיגול קטן, אך הוא יכול לגדול, לגדול ולגדול. כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף, מקומות שלפעמים כואבים". מתוך שירה של דסי רבינוביץ'. כבוד היושבת בראש, כבוד השר, חברי הכנסת, משפחות השכול היקרות, את השיר המפורסם והמוכר הזה רובנו מכירים, אולם לא כולנו יודעים שמי כתבה אותו זו דסי רבינוביץ', שנפטרה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. פיני רבינוביץ', אביה של דסי, בחר לנתב את העצב והכאב לאחר פטירתה, ומהמקום שהכיר היטב הבין עד כמה משפחות השכול האזרחי, משפחות אשר איבדו את יקיריהן ממחלות או תאונות, זקוקות לתמיכה. אולם במדינת ישראל רוויית ההתמודדויות והשכול, מדינה שמכירה לצערנו את השכול מפעילות צבאית ומפעילות טרור, לא מכירים מספיק את הצורך בתמיכה במשפחות השכול האזרחי. דסי, שנפטרה ב-1996, לימדה את כולנו מהו מאבק אמיץ ועיקש במחלת הסרטן. היוזמה של פיני רבינוביץ' להעלאת המודעות לנושא באה ממקום של כאב, אהבה וערבות הדדית, זו הדרך שבה בחר אביה של דסי להנציחה. עמותת יקיר לי מקיימת השבוע את שבוע המודעות לשכול האזרחי, ש��סיומו שבת ראש חודש ניסן. במדינת ישראל חסרה המודעות לשכול האזרחי, וקיימת אפליה בין אזרחים, הורים שכולים, לפי נסיבות אירוע הפטירה. לצורך כך הוחלט להדליק נר של אכפתיות היום, נר כדי לזכור את אלה שאינם, כדי לומר למשפחות השכול: אנחנו איתכן, וכדי לצרף את כל הנרות לחיבור גדול שכולו אור. אני קורא מעל בימה זו לכלל אזרחי מדינת ישראל להדליק נר, לפקוח מעט את העיניים ולראות אם יש סביבנו משפחות שכולות אשר איבדו את יקיריהן, ולנסות ככל שביכולתנו להיות איתן, לתת להן את המקום והתמיכה להתמודד עם המשא שאותו הן נושאות כל יום, כל היום, כל השנה, עד יומן האחרון. יהי זכרה ברוך. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, את פסק דין בג"ץ אליס מילר כולנו מכירים, כמובן, הפתיחה של קורס טיס לנשים כטייסות. אני רוצה להביא לכאן פסק דין מוכר פחות, בג"ץ אורית גורן נ' הום סנטר. אורית גורן עבדה במחלקת כלי עבודה ברשת הום סנטר, והיא גילתה שהיא מרוויחה סכום נמוך משמעותית מגבר קולגה שלה לעבודה, שעושה בדיוק את אותה עבודה שהיא עושה. בעקבות עתירתה של אורית בג"ץ קבע כי אי-אפשר להפלות אישה בשכר, גם אם דרישות השכר שלה במסגרת ריאיון העבודה היו נמוכות יותר, וצריך לשלם לה את אותו השכר של הקולגה הגבר שעובד לצידה באותו תפקיד. כשרוצים לעקר את בג"ץ מתוכן, למנוע ממנו להתערב, זו המשמעות. בג"ץ מגן כאן על אוכלוסיות מוחלשות מכל הסוגים והמינים. החלשת הצד הליברלי מחלישה את האוכלוסיות המוחלשות בישראל, ועל כך יש להילחם. תודה. תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת רון כץ. בבקשה. כנסת נכבדה, אני מנצל את ההזדמנות החגיגית ששר האוצר נמצא איתנו, ואני רוצה גם מפה לקרוא לו שוב לעצור את הרס הכלכלה הישראלית. רק היום בבוקר דווח שכל צמרת משרד האוצר הניחה מסמך על עלות של מאות מיליארדים נזק למשק הישראלי לנוכח ההפיכה המשטרית הזו. מפה אני רוצה לפנות בפנייה אישית, למען מדינת ישראל: תעצרו את הטירוף הזה. מה שקורה פה הוא לא הגיוני. אי-אפשר להמשיך בחקיקה הזו, שמשמידה כל חלקה טובה. ואני אומר לך, אני מנצל את ההזדמנות שאתה פה שיניתי את כל מה שרציתי להגיד. אנא ממך, גלה אחריות. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ. היושבת-ראש, שר יכול להתערב בדיון ולהשיב? לא, אבל אתה תוכל אחר כך, כשאתה תעלה לכאן כדי לברך את חבר הכנסת סוכות. אני אשמח לשמוע תשובה, כשאני מברך אותו, אני מברך אותו, אני אשמח לשמוע תשובה בלי קשר. תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום, נאום הבכורה של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. לאחר מכן יברך שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמעט 60 שנה עמד סבא, הרב דוד הלר, זיכרונו לברכה, בנמל התעופה בן-גוריון עם מזוודה אחת קטנה. בתוך המזוודה היו לסבא רק תפילין, בגדי החלפה ופיג'מה אחת. סבא לא הכיר אף אחד בארץ. סבא, שהתייתם בגיל צעיר, הגיע מארצות הברית, ובדרך לנמל התעופה בארצות הברית עוד ניסה מי שגידל אותו, סבא של סבא, לשכנע אותו להישאר בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות ולוותר על חלום הדורות. סבא מצידו חיבק אותו חזק בחזרה ואמר לו: אני עולה למטוס לארץ ישראל, וכך אכן עשה. כאן בארץ הוא הכיר את סבתא ציפורה, שעלתה גם היא יחידה מכל משפחתה. כיום, נכון לדקות האחרונות לפחות, מונה שבט הלר 132 צאצאים, וביניהם גם נכד שמכהן בפרלמנט היהודי. אגב, אחותו היח��דה של סבא, זלדה, עלתה כמה שנים אחר כך, והיא אימו של חבר הכנסת יצחק פינדרוס. ולמי שתהה, אין לנו שורשים נורבגיים. זהו סיפורו של עם ישראל כולו, "כֻּלם נקבצו באו לך". אבל ברשותכם, אדבר מעט על הדרך. מייד כשיצאנו לגלות, הגדיר אותנו רבי סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה", ומאז, בכל פינה בגלובוס כל יהודי שחשקה נפשו להידבק בכלל ישראל, ירד לעמקי סודותיה של התורה הקדושה. אבל אז תכפו הצרות, נחלשה המסורת ונחלקו החכמים בפירוש התורה. אבל אף שהיו אלו אוסרין ואלו מתירין, אלו מטמאין ואלו מטהרין, לא נמנעו לישא נשים אלו מאלו. בסופו של דבר, עם אחד אנחנו, עוסקים באותה התורה. תורת הרוח של עם ישראל פרחה, והפילוסופים הגדולים בעולם היו בני עמנו. אבל חלק נכבד היה חסר מהספר. בגלות המרה, בין מסעות הצלב והפוגרומים, הפריצים, הפרהוד והשכנים הרעים, לא יכולנו לקיים חיים משותפים מעבר לניהול הקהילות. גם לא נצרכנו להתמודד עם אחריות מדינית, צבאית, כלכלית וביטחונית למיליוני יהודים. חיי עמנו עוצבו בעיקר על פי התורה ולומדיה. זכינו וקול התור דפק, הפלא קרה. וכמו שניבא ישעיהו לפני 2,700 שנה, "ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גֹּלה וסורה ואלה מי גִדל". הארץ משפשפת את עיניה בתימהון מול הנס הגדול, שעדיין מתרחש, והיום מי שמופקד על הנס הוא ידידי שר העלייה והקליטה אופיר סופר, בהצלחה לך, אופיר. עלינו מקצות הארץ, ואיש מנהג עדתו בידו ופלפולו לצידו. הוצרכנו לקיים מדינה וצבא, כלכלה, חברה, חינוך, ביטחון לאומי. נרצה או לא נרצה, לא הייתה לנו ברירה. אנחנו כאן ואנחנו צריכים לנהל את זה. הוצרכנו, ואולי זה גם הכי חשוב, ללמוד לנהל חיים משותפים והוגנים יחד עם מיליוני יהודים כאן, בארץ הזו. בלי שאנחנו יודעים להסכים כמעט על שום דבר, אנחנו צריכים לדעת להסתדר ביחד, זה משהו חדש שקרה פה. ניקח אחורה. מייד לאחר מתן תורה, מוסר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו בפרשת משפטים 105 פסוקים של הלכות  הלכות שומר חינם ושוכר, מדליק גדיש ובא במחתרת, ובעיקר כל מיני חוקים שמסדירים את החברה, שמגדירים איך חיים יחד. את המצוות שמגדירות את הקשר בינינו לריבונו של עולם, כמו תפילין, מקדש וקריאת שמע, קיבלנו רק אחר כך. בהתחלה קיבלנו את החוקים הראשונים, שמסדירים איך אנחנו חיים כאן ביחד, איך חיים היהודים בחיים משותפים, חוקים שיצרו תרבות של עם עד היום. הבית הזה מייצר חוקים. עיני כל ישראל נשואות אליו. אבל היום אני רוצה לדבר על קומה נוספת. אני שייך למפלגה שחרתה על דגלה ללכת בדרכו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, זכר צדיק לברכה. כשהרב הראשי הראשון לישראל ראה את אין-סוף הגוונים והצבעים שעולים לכאן לארץ מכל הסוגים, הרב קוק לא ראה כאן איזושהי בעיה אקוטית שצריך לראות, וואו, איך מסתדרים פה ביחד כל הדברים האלה, הרב קוק ראה את ההפך. הרב קוק הסתכל ואמר: וואו, יש פה כל כך הרבה גוונים, כל כך הרבה צבעים, זאת יכולה להיות יצירה כל כך מושלמת. הרב קוק ראה את כל הגוונים והצבעים מכל קצות הארץ שהגיעו לכאן. הרב קוק מסתכל ואומר: עוד תו ועוד תו, ואין-סוף תווים שיכולים ליצור ביחד ניגון מושלם שיכול לסחוף אחריו את כל העולם. הוא ראה הגדרה עתיקה יותר מרבי סעדיה גאון, הגדרה שכתובה בתורה: "היום הזה נהיית לעם" במעמד הר עיבל שבשומרון. הוא ראה את הערבות ההדדית והשבועה שבה נשבע כל יהודי לדאוג לכל יהודי אחר. זו הגדרה חדשה ליסודות החברה, הפוכה לגמרי. היא איננ�� רק לוועד בית, כדי להבטיח את קיומו של היחיד, היא הפלטפורמה עבור היחיד לסייע ליחידים האחרים. ותראו, אין בכל העולם עוד עם שבניו מתרגשים כל כך לחיות בשביל. זה קורה בצבא, במשטרה, בארגוני ההצלה והחסד, בשירות הלאומי, ואפילו במקצועות כמו רפואה, וגם בתקשורת. בכל מקום בישראל שאליו תלכו ותדברו עם אנשים, הם יספרו לכם שהעבודה שלכם היא בעצם שליחות. זה קורה רק כאן, בארץ. כאן אפילו בוויכוח על הרפורמה המשפטית עכשיו טוענים שני הצדדים כי הוויכוח הוא על הביחד, על איך עושים את הביחד. כאן, בבית הזה, נכתבים החוקים, כאן נכתב החוזה שמגדיר את העם שמתהווה כאן בשנים הללו בארץ ישראל. ו-70 שנה במונחים היסטוריים זה כמעט כלום. אנחנו עדיין בונים את החברה, עדיין מייצרים את עתיד עם ישראל כאן. לפני 18 שנה, בהפגנות נגד הגירוש הנפשע מגוש קטיף וצפון השומרון, אני, כנער צעיר בן 14, חטפתי מכות משוטרי משטרת ישראל. הושלכתי למעצר במגרש הרוסים ביחד עם חברים כי מחינו נגד הפשע הזה וחסמנו כביש. יחד עם מה שראינו כהפקרות ביטחונית, בכלל ביהודה ושומרון ובכל הארץ, התנהלות מערכת המשפט בישראל וייבוש הבנייה ביהודה ושומרון למשך שנים, לצערי, האמון שלנו נפגם. ואני עומד כאן היום בהמון תפילה לזכור שמעל ה"מה" עומד ה"איך" וה"למה"; שאנחנו ניצבים קטנים בסיפור העם היהודי, ארוך השנים והגדול, שלצד כל פעולה ואמירה כאן, נזכור שתפקידנו, בסופו של דבר, הוא לאסוף את הצבעים שמרכיבים את העם הזה ליצירה מושלמת, ואת התווים  לניגון נפלא. אני נזכר בסיפורים של סבא אליהו וסבתא מרים סוכות, שנמצאים איתנו כאן, שלא הכירו כלום על היהדות. סבא וסבתא פגשו את רֶבּ שלמה קרליבך בקצה העולם, באיזשהו פסטיבל בארצות הברית, בלי להכיר כמעט כלום. ורֶבּ שלמה פגש אותם באמצע הלילה בקצה העולם, והוא מספר להם על אברהם ושרה, עם האוהל וארבעת הפתחים, שכל מי שרצה יכול לבוא ולאכול ולשתות, מה שאנחנו למדנו בכיתה א'. אבל הוא מספר להם את זה לראשונה קצת אחרי כיתה א', והוא מספר את זה עם הניגון והצבע המיוחד שהיו לרֶבּ שלמה. ובאותו הבוקר, סבא הניח תפילין לראשונה, עד היום. כולי רצון, בשליחות בבית הזה, להצליח להחזיר את האמון בקרב הציבור שממנו אני בא לכלל המערכות בישראל. ויש שבר. אנחנו צריכים להחזיר את האמון, להחזיר את האמון בבתי המשפט, להחזיר את האמון במשטרה, להחזיר את האמון בקציני הצבא הבכירים, להחזיר את האמון בפוליטיקאים, להחזיר את האמון אפילו בתקשורת ואפילו בשירות הביטחון הכללי. כן, מגיע לכולנו אמון במדינה שלנו ובמערכות של המדינה שלנו, ואת זה אנחנו צריכים לעשות כאן. ארוכה הדרך, האמון נפגם פעמים רבות, אבל זו השליחות, באחריות ובמינימום סיכון, במחשבה לטווח הארוך, בנחישות, ברוב יועץ, שיתופי פעולה, דעת תורה, זקיפות קומה, והעיקר, לא לפחד כלל. זו היהדות שלי. תודה רבה לחיה, אשתי היקרה, על שותפות אמת ומצפן מלא בלב, לבנותיי היקרות אילה, טליה, שיר ציון, מעין אהבה ושלהבת, שצריכות לפעמים להסביר את אבא בכיתה, ועבורן אבא של שבת זה לא רק בגן. בננות, אוהב אתכן. תודה רבה ליושב-ראש המפלגה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', רבי בחיי הציבור, שהכניס אותי לנבחרת הציונות הדתית בכנסת, לחבריי לסיעה, לשרים אופיר סופר ואורית סטרוק, סגנית השר מיכל וולדיגר, יושב-ראש ועדת החוקה, שעומד בחזית, שמחה רוטמן, ולאחיי הלוחמים בוועדות אוהד טל ומשה סלומון, על החיבוק, הזמינות והליווי לאורך ��דרך, לחברי המנכ"ל יהודה ולד, וכמובן גם לצוות הסיעה אורי בנק ויוסי כהן, הרודים במלאכה. תודה לאבא ולאימא, לסבא וסבתא, לאחים, לאחיות, לגיסים ולגיסות ולכל מי שהגיע לכאן היום להיות איתי במעמד הזה על פרגון ותמיכה רצופים לאורך כל הדרך. תודה לצוות שלי אריה, רפאל וחנה. לא יכולתי לקבל צוות טוב יותר. תודה לקדוש ברוך הוא, שהכול שלו. אסיים באמרתו הידועה של רבי נחמן מברסלב: "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל". תודה רבה. תודה ובהצלחה לחבר הכנסת סוכות. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת הצעת ועדת העבודה והרווחה בדבר פיצול הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 33), התשפ"ב 2022. תודה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בבקשה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישראל ורחל, ההורים, ברשותכם, הרב אליהו סוכות, הרבנית ציפורה הלר, חיה והבנות אילה, טליה, שיר ציון, מעין אהבה ושלהבת, חיה, אצלנו היו חמישה בנים ואז הגיעו שתי בנות, אז יש סיכוי. נא לא להתייאש. יבואו גם בנים, בעזרת השם. איזה כיף לשמוע אותך, צבי. איזו רהיטות, איזו חדות, אילו נעימות ומתיקות. יצא לי כבר, אני חושב, להזכיר כאן יותר מפעם אחת על הדוכן איגרת מאוד יפה של הרב זצ"ל. אני אומר אותה עכשיו בעל פה. הרב מדבר על זה שאם גזרה החוכמה העליונה שבדורות שלנו, בתקופה של עקבתא דמשיחא, דברים יופיעו בעולם דרך הביטוי המוכר לכולנו "חוצפה יסגא", כך הקדוש ברוך הוא גזר. זו תקופה כזאת שדברים מתבררים בדרך של חוצפה. מה זה חוצפה? זה שבירת מוסכמות, קצת שחיטת פרות קדושות, אומץ, לא תמיד פוליטיקלי קורקט, יכולת ללכת נגד הזרם, לפרוץ, לחדש. אומר הרב: לפחות לא תהיה החוצפה דקדושה פחותה מהחוצפה הירודה. המושג הזה של "חוצפה יסגא", שנמצא שם במשנה בסוף סוטה, שמתארת את כל האתגרים שאנחנו זוכים להם, ברוך השם, נכון? "אזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה". אנחנו זוכים לראות בתקופה הזו את המשברים הכלכליים, החברתיים, החינוכיים, הערכיים והביטחוניים. הכול כתוב שם, ובתוך זה ה"חוצפה יסגא" מיוחס עכשיו לכוחות השליליים. אומר הרב קוק: שלא יהיה מצב שהצד של הקדושה, שרוצה להרבות אור, להרבות תורה ולהרבות אמת, יהיה פחות באומץ שלו, בתעוזה שלו, בפריצת הדרך והחדשנות, וכן, ולפעמים גם ביכולת לבעוט, כי ככה, ככה ריבונו של עולם רוצה שהדברים יתבררו בדור הזה. אבל זה מדהים שהרב כותב: לא מתוך חלישות הדעת, אני אומר במילים שלי כי אני לא זוכר את המילים המדויקות, לא מתוך מרירות ותסכול. זה לא איזה בעיטה במוסכמות מתוך כעס אלא מתוך, כותב הרב, עליצות קודש של ישרי לב. אני חושב שאם לומר את זה בשלוש מילים, זה להיות חצוף עם חיוך, להגיד את האמת, לעמוד על שלך, להתעקש, להתמיד, לחתור באומץ ובנחישות, אבל בשמחה, בחיוך, באהבה גדולה, באופטימיות גדולה. וכשישבתי עכשיו בכיסא והסתכלתי על צבי נואם פה, זה בדיוק, אני חושב, התיאור, צבי. להגיד את הדברים באמת הנכונים, החדים, החודרים, לפעול לממש אותם. וצבי עושה את זה שנים באמת בהמון המון המון מסגרות, בהרבה אומץ, בהרבה יכולת לחדש, אבל עם חיוך וקלאס. זה נכון, אמיתית, מכיוון שאדם מאמין, וצבי, אני חושב שזה אולי המסר המרכזי שאני חולק איתך מהתובנות ומהחוויות שלי כאן בבית הזה, אדם מאמין משלב את הנוסחה שחז"ל הגדירו במשנה במסכת אבות, "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה". מצד אחד מאה אחוז לקיחת אחריות, עבודה קשה, עד כדי מסירות נפש, כדי לקדם את מה שאנחנו מאמינים שנכון וטוב לעם ישראל, למדינת ישראל, אבל מצד שני אפס תסכול ומרירות, וברור שלא ייאוש כשדברים לא תמיד עובדים לפי התסריט שאנחנו חשבנו שצריך לכתוב בהצגה, מכיוון שאנחנו יודעים שריבונו של עולם בסופו של דבר מנהל את המציאות. הוא תובע מאיתנו. אני לא רוצה להאריך עכשיו, אבל הדואליות הזו שזורה ממש בכל מלאכת המשכן שסיימנו לקרוא בשבת האחרונה. מצד אחד, השתדלות אנושית לעילא ולעילא, "מרבים העם להביא", "הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר" התגייסות מלאה של כל הכוחות, של כל היכולות, של כל הכישרונות, קמים ותיקין להביא נדבה למלאכת המשכן, רותמים את כל החכמים ואת כל המוכשרים, חצי שנה שלמה, ממוחרת יום הכיפורים ועד א' בניסן, של מסירות נפש עילאית של עם ישראל והקפדה על פרטי-פרטים בפאר, בהדר ובאמת בהתנדבות אדירה, עד כדי שצריך כמעט לכלוא אותם שיפסיקו, "ויכלא העם מהביא". ורק על זה יכולה לשרות שכינה, רק על זה משה רבנו יכול בסוף לומר: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". שום דבר בעולם שלנו לא קיים שלא על גבי מאמצים והשתדלות אנושית, לא איזה "השתדלוס" כזאת, "יויצא זאיין", אלא ממש בעמל ובמסירות גדולה. רק על זה יכולה להופיע ברכת שמיים. אבל הצד השני, בסוף פרשת פקודי, באחד לחודש הוקם המקדש. תראו ברש"י וחז"ל: מה זה "הוקם"? הרי אנחנו הקמנו, אנחנו מסרנו את הנפש. רש"י מביא מחז"ל: משה רבנו מנסה להקים ולא מצליח. האמת, משימה הנדסית קשה מאוד. קרשים, לא משנה, לא ניכנס עכשיו לגיאומטריה שלהם ואיך הקימו בדיוק, לא התחילו מהפינה כמו שקבלן רגיל היה מתחיל. משה מנסה ולא מצליח, והקרשים נופלים והוא מתוסכל. כל המאמצים הכבירים האלה של עם ישראל עומדים עכשיו מפוזרים על הרצפה כמו חלקים של לגו ולא שווים כלום. ואז הקדוש ברוך הוא עושה נס: משה עושה עם הידיים בכאילו והמשכן הוקם מאליו. וזו בדיוק הנוסחה. אנחנו משתדלים, מתאמצים, עובדים קשה, מוסרים את הנפש, עושים כל מה שאנחנו מבינים וחושבים שהוא טוב ונכון, כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אבל אנחנו יודעים שבסוף יש מנהיג לבירה, ומי שלוקח את אוסף המאמצים וההשתדלויות שלו, יוצק להם תוכן, נותן להם משמעות, הופך אותם למשכן ומשרה בהם שכינה, זה ריבונו של עולם. לפעמים אנחנו מייצרים איזה בלוק, איזה חלק, ובטוחים שהוא צריך להיות ממוקם בדיוק בנקודה הזאת בבניין, וריבונו של עולם חושב אחרת. אנחנו יודעים שאף תפילה לא חוזרת ריקם ואף השתדלות ומאמץ לא חוזרים ריקם, אבל זה מה שנותן לנו את הכוח. עוד פעם, המון אחריות, כובד אחריות גדול של השתדלות, של מאמצים ושל עבודה קשה, אבל בשמחה, ברוגע ועם אפס מרמור, תסכול וייאוש. אני אומר, צבי, שקל בבית הזה ליפול גם לתסכולים. רציתי להגיד שלא תמיד מצליחים, ואולי יותר גרוע מזה. יש אתגרים וקשיים והמציאות מורכבת, אבל יש אמונה ברורה שריבונו של עולם מנהל את העולם ולוקח אותו למקומות טובים, ולכן את החוצפה הגדולה והנפלאה הזאת של הקדושה עושים עם המון המון חיוך. אז אני מאחל לך ולכולנו הצלחה אדירה, ואנחנו שמחים מאוד מאוד שאתה איתנו. אני מאחל להורים ולסבים ולסבתות הרבה נחת, בעזרת השם, והרבה זכויות. בנים גידלתם ורוממתם והם עושים את מה שצריך, ברוך השם ובעזרתו. ברשותך, היושבת-ראש, אני אגיד מילה בתשובה על נאום שנאמר פה קודם על הכלכלה ועל השפעת הרפורמה. אני אתחיל בזה ש��ני מאמין בכל מאודי שהרפורמה הזאת טובה לכלכלה. היא טובה מאוד לדמוקרטיה, והיא תייצר מערכת איזונים הרבה יותר נכונה בין כנסת, ממשל ובית משפט, ובכלל מערכת משפטית, כנסת תחוקק, ממשלה תמשול ומערכת משפטית תשפוט ותכריע בסכסוכים. היא תייצר דינמיקה הרבה יותר נכונה, תחזיר את האמון, הרבה פחות מתחים. אבל היא טובה לכלכלה, היא טובה לכלכלה מכיוון שהיא תחזיר את הוודאות שהפרשנות התכליתית, שהתחילה אי אז בפסק דין אפרופים, ששיבש לחלוטין את הוודאות בדיני החוזים, חופש החוזים, גמירות הדעת ועקרון המסוימות, אותם שלושת עקרונות הליבה של דיני החוזים, שהם בבסיס חופש החוזים, סוכלו לחלוטין ביכולת של בית משפט לקחת חוזה שהלשון שלו ברורה וכוונת הצדדים ברורה ולהכניס פנימה איזה כוונות מופרכות לחלוטין, שמישהו החליט שהוא שואב אותן מאיזה סט ערכים שהוא המציא לעצמו. הדבר הזה יצר חוסר ודאות אדיר בשווקים. כל הכלכלה היא עסקאות חוזים, וכשיש חוסר ודאות זה מייצר עלויות נוספות שמגולגלות על מחיר העסקה, ובסוף מייקרות לכולנו את החיים. לא סתם מדינת ישראל היא אחת המדינות עם הכי הרבה עורכי דין פר נפש. אנחנו מוציאים הון תועפות כדי לגדר את הסיכונים המשפטיים האלה בעוד ועוד ועוד עורכי דין והליכים משפטיים. משך הזמן לאכיפת חוזה במדינת ישראל הוא 947 יום, פי שניים מהממוצע בארצות הברית ובאירופה. רפורמה תחזיר אותנו לשיח שמרני, ושמרנות זה גם, בציר הפרשנות, להיצמד הרבה יותר ללשון החוק או החוזה, לכוונת המחוקק או הצדדים שכרתו את החוזה, והרבה פחות מאיזה ריחוף בעולמות עליונים ערכיים שמישהו מחליט שהוא צריך להמציא לנו, הדבר הזה מחזיר ודאות ומאוד מייעל את הכלכלה. אבל הרבה למעלה מזה. אחד המאפיינים של האקטיביזם של העשורים האחרונים זה להעביר את מרכז הכובד של קבלת ההחלטות מנבחרי הציבור בכנסת ובממשלה אל שורה של גופים לא נבחרים, ואגב, לא רק יועצים משפטיים ושופטים. הדבר הזה מייצר ניתוק לא בריא בין סמכות לאחריות. ניתוק בין סמכות לאחריות, אדוני השר, אתה, אני כבר מסיים.  תמיד מייצר מודל סיכונים שמרני. כשאני אביא לפה עכשיו, למשל, את הרגולטור, גברתי היושבת-ראש, זה חשוב מאוד, של כיבוי אש, הוא יגיד לי: עושים פה עכשיו ב-2 מיליון שקל ספרינקלרים כאלה. למה? ככה, כי הוא צריך לחזור הביתה בשלום ושלא תהיה שרפה, חס וחלילה, במשמרת שלו. לא מעניין אותו מה זה עושה ליוקר המחיה, מה זה עושה למדדי ה-Doing Business שלנו, אין לו אחריות לזה. כשאת, גברתי, או אני נצטרך לקבל את ההחלטה, הרי על יוקר המחיה באים אליי כשר אוצר בטענות. חס וחלילה, אם יהיה אסון, גם יבואו אליי בטענות. כאשר אנחנו נחבר מחדש, נייצר סינרגיה בין סמכות לאחריות, והסמכות, המקום שבו מתקבלות ההחלטות, תהיה המקום שבו נמצאת גם האחריות, זה בהכרח יביא למודל ניהול סיכונים יותר גמיש, שמאזן בין האינטרסים השונים. הדבר הזה יפחית בצורה דרמטית את הרגולציה והביורוקרטיה, ואין דבר שחונק יותר את המשק, את הכלכלה הישראלית, מהרגל הזאת שדורכת על הקפיץ הזה, ביורוקרטיית היתר שיש במדינת ישראל. אגב, הכלכלה הישראלית היא נס. היא נס מכיוון שהיא מתפתחת וצומחת בממדים עצומים למרות הרגולציה והביורוקרטיה. בשבוע שעבר הייתי בארצות הברית. פגשתי ישראלי לשעבר, אחד הקבלנים הכי גדולים במנהטן. הוא אומר לי: אני אעשה מה שאתה רוצה למדינת ישראל, אני לנדל"ן בארץ לא נכנס עם הרגולציה. לא נכנס. אדוני השר, גלשת מהערה שהוא נתן, אני כבר מסיים.  שבכלל לא התייחסת אליה, לא לא לא, אבל הטענה הייתה שהרפורמה תפגע בכלכלה. אז כן, יש קמפיין הפחדה שקרי ומגמתי, לא, ההתייחסות הייתה לתחזיות, אבל אוקיי.  שטוען שזה פוגע בדמוקרטיה ושזה סיפורה של שפחה, ואז הולכים לעולם ואומרים לי: תקשיב, אם תהיה פגיעה בדמוקרטיה, ירדו הדירוגים במדדים. הדירוג ירד, הריבית תעלה והמשק ייפגע. מניחים את המבוקש ואז מייצרים תבהלה והפחדה. הרפורמה תחזק את הדמוקרטיה. תודה רבה. אני אומר לכם, אזרחי ישראל, באחריות: סוכנויות הדירוג, אני מסיים, היושבת-ראש, הבנקים הבין-לאומיים, האנליסטים וגופי ההשקעה הגדולים קוראים מספרים, וכאשר האבק ישקע והקמפיין יסתיים, הם יראו את האיתנות של הכלכלה הישראלית, בעזרת השם. הם יראו שהדמוקרטיה חזקה, תוססת, שאנחנו מגינים על זכויות אדם ואזרח, זכויות קניין וחירות וכו', והדירוג של ישראל יעלה והכלכלה הישראלית תצמח ותתפתח, בעזרת השם, כחלק, אגב, נכון, צבי, מאותו תהליך נפלא של שיבת עם ישראל לארצו, שמאירה פניה לבניה בעין יפה כי קרבו לבוא. תודה רבה. תודה רבה, אדוני השר. נתתי לך אפשרות להשיב על מה שהיה כאן. תשובה לא קיבלנו, אבל אני בהחלט מודה לך לפחות על הברכה לחבר הכנסת סוכות. לא הבנתי. תשובה לא קיבלנו? הסברתי, גאון, גם כשקיבלנו, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום, ציון יום האישה, חבריי חברי הכנסת, יותר מדי רועש כאן. תודה. נעבור לנושא הבא על סדר-היום, ציון יום האישה הבין-לאומי. אני מזמינה את, חשבתי שאולי ברעש תביני.  חברת הכנסת קטי שטרית. לא. חבר הכנסת פינדרוס אמר שהתחושה הייתה שהוא עומד במבחן, אז את יודעת, זה נראה כאילו, זה היה קצת משעשע. אחרוג ממנהגי כשאני כאן. פעם מורה, תמיד מורה. תמיד, נכון, זה בדנ"א. אני מזמינה את חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, מי שמובילה את היום המיוחד הזה. בבקשה, גברתי. שלום, גברתי היושבת בראש. חברי כנסת, חברות כנסת נכבדות, שרות ושרים, סגנית השר, לפני כשבועיים העולם ציין את יום האישה הבין-לאומי, וכמובן שאנחנו לא מוותרים על לציין זאת גם כאן, בכנסת ישראל. נמצאת איתנו כאן מנהלת הוועדה דלית, והייתה לנו את הזכות לפני כשבועיים, כמי שעומדת בראש הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, להוביל כנס, אירוע גדול, שבו נכחו מאות נשים מכל הארץ, מכל המגזרים, מכל חלקי החברה הישראלית, כדי לציין את מעמדן של נשים בישראל בשנת 2023. גם היום, כאשר אני עומדת כאן יחד עם חברותיי נבחרות הציבור, אנו זוכרות שהגענו למעמדנו היום כנשים חזקות העומדות זקופות, בוחרות ונבחרות בכל תחומי החיים, לאחר מאבקים ופריצות דרך משמעותיות של נשים שלאורך ההיסטוריה נאבקו על הזכויות הבסיסיות של נשים. המאבק על שוויון ועל מקומן של נשים תחילתו עוד בימי התנ"ך. אולי אחד הסיפורים המוכרים הוא שבנות צלופחד הובילו להכרה בזכותן של בנות, נשים, לרשת את נחלת אביהן בארץ ישראל. מאז ועד היום רבות הן הנשים שעשו חיל, תוך הקרבה אישית גדולה, כדי להגן, לשמור ולקדם באומץ את מה שהיה אמור להיות מובן מאליו: שהאישה אינה פחות מהאדם. גיבורות רבות פזורות בהיסטוריית עמנו וראויות לציון מעל במה זו, בין היתר חנה סנש, שהראתה מהי גבורה נשית בשעת מלחמה ומצוקה של העם היהודי, גולדה מאיר, ראשת הממשלה הראשונה, שהייתה ממקימי מדינת ישראל וגם הראשונה לכהן בין המדינות הדמוקרטיות הנאורות, דליה איציק, שהייתה היושבת-ראש הראשונה של כנסת ישר��ל, חברות הכנסת לשעבר יעל דיין ושרה דורון, ממקימות הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת השתים-עשרה, רוני צוקרמן ויעל רום הטייסות. אגב, את השם של יעל פחות מכירים, אבל היא גם טסה מעבר לקווי האויב, חברתנו כאן אורנה ברביבאי, שהייתה האלופה הראשונה בצה"ל, ועוד רבות, מנכ"ליות בנקים, וכמובן נשיאות בית המשפט העליון ועוד ועוד, גלי מיארה, האישה הראשונה שהיא היועצת המשפטית לממשלה; כמובן, גם המנכ"לית של משרד ראש הממשלה היוצא נעמה שולץ, וכאמור רבות. בזכות נשים אלו ואחרות בנותינו מרגישות היום הרבה יותר שוות. אבל החשוב מכול, בכל פעם שאנחנו עושים צעד אחד לקידום מעמד האישה, אנחנו מקדמים את מדינת ישראל להיות מקום טוב יותר ובטוח יותר. אין ספק שאם רוצים לדעת את טיבה של חברה ואיכותה של חברה ספציפית ומדינה ספציפית, אחד המדדים הבולטים ביותר הוא מעמדה של האישה. במקום שבו נשים, חלילה, מודרות, לא בטוחות, מופלות, סובלות מאלימות, סביר להניח שגם ילדים וילדות ומיעוטים נפגעים. ועדיין, לצערנו, יש מי ששואלים אם עדיין יש צורך להיאבק על מעמד האישה בשנת 2023. ולאלה אני אומרת, ואני חושבת שכולנו אומרות: בוודאי. לנו התשובה היא ברורה. בספר קהלת בפרק א', פסוק ט', נאמר: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה". לכן אנו חייבות וחייבים לא לקחת כמובן מאליו את מה שקיים וליצור עולם מתוקן יותר המתמשך על פני הדורות. זאת עבודה מתמשכת, עבודה שצריך בה התמדה, תוך זיכרון שמה שכבר קרה בחברות האנושיות בהיסטוריה יכול לחזור. מה שהיה תמיד יכול לחזור. בגלל זה זאת עבודה שהיא באמת עמידה על המשמר. ץץץלכן נדרש מאיתנו להסתכל על המציאות ולפעול ביתר שאת לתקן, ובטח לא לחשוב שזה החצר האחורית של החברה הישראלית. לצערנו ביום שישי האחרון נרצחה אישה שהייתה עולם ומלואו, דריה לייטל, רק בת 31, אימא לשלוש בנות קטנות. היא נרצחה בדם קר על ידי בעלה. זה קול זעקה של נשים רבות שנרצחות כאן בישראל. בישראל של היום, 2023, למעלה מ-20 נשים נרצחות מדי שנה. אין זו גזרת גורל, ואנחנו נמשיך לומר את זה. הפשע הנורא שבו חוות נשים התעללות ואלימות רק בשל היותן נשים חייב להיפסק. כל כך הרבה נשים נמצאות במקלטים. בעל כורחן הן בורחות. יש גם רבות שלא יכולות להגיע למקלטים כי אסור להן להגיע עם הילדים הבגירים, והן עומדות בפני משפט שלמה. לנו החובה לעשות הכול בלי להתמהמה, להפסיק את המציאות הנוראה, לאשר חקיקה מצילת חיים, כולל החוקים שעכשיו יושבים על שולחן הכנסת: חוק האזיקונים, טיפול בתוקפים אלימים וסיוע לנשים שנמצאות תחת צל האלימות. אינני יודעת איך אפשר לסרב לתת מענקים מוגדלים לנשים שיוצאות ממקלטים. כל כך הרבה נשים בוחרות להישאר במעגל האלימות כי הן דואגות שלילדים יהיה פת לחם, שתהיה קורת גג. זה לא יכול להוות שיקול, והמדינה צריכה להיות שם כסלע איתן ולעזור להם בעניין זה. אין זו גזרת גורל, כפי שאמרתי. זה נושא שיושב, כמובן, על שולחן הוועדה בראשותי. אנחנו מקיימים דיונים אינטנסיביים בעניין הזה כדי להציל את נפשן של נשים. אני שמחה גם לבשר שלא הכול רע. בסוף יש גם שיתופי פעולה שהם חוצי אופוזיציה-קואליציה. שר הרווחה עדכן אותי השבוע שהוא הולך להגדיל את המענקים של נשים שיוצאות ממקלטים ולהכפיל את הדירות של הקלט מ-21, עאידה, את היית יושבת-ראש, זה יוכפל מ-21 ל-45 דירות, כולל המענקים, אגב, שבאופן אבסורדי פשוט לא עדכנו אותם מ-2012. באמת, תודה רבה שנזכרו לעדכן. אבל אנ�� באמת סומכת על שר הרווחה שיעבוד איתי בעניין הזה בשיתוף פעולה הדוק. אני חייבת לומר שקודם הלכתי למסך, כי כבר התבלבלתי: כמה נשים יש בכנסת? כל פעם זה משתנה, בגלל הנורבגי. עדיין לא מספיק. אני ספרתי על המסך כמה אנחנו, ואנחנו רק 30 נשים. כל פעם שמדברים על ייצוג הולם, שלא ידברו איתנו ב"כאילו" ו"אולי" ו"ליד". 20%, 30% לא. ייצוג הולם זה כגודלנו באוכלוסייה, ואנחנו למעלה מ-50%. אנחנו צריכות שבכנסת ישראל יהיו 50% נבחרות, לא 30 מתוך 120 חברי כנסת. וגם בממשלה, שש שרות זה תעודת עניות, אבל מנכ"לית אחת מתוך 32 משרדים זה פשע, זה פשע ומסר כל כך קשה לבנות שלנו, לבנים שלנו. ואני אומרת, הממשלה הזאת חייבת להתעורר. אין דבר כזה, לא עושים לנו טובה. גם אנחנו כנשים, גברתי היושבת-ראש, צריכות לעשות חישוב מסלול מחדש. לא הגיוני שאנחנו מביאות תוצאות נהדרות, כל מי שמרוויח מהתנובה של הפעילות הנמרצת שלנו, את, שהיית שרת החינוך, ואחרות פה שנמצאות בוועדות ואנוכי כשרת העלייה והקליטה, הרי הרווח הוא של כלל החברה הישראלית ולא רק של נשים, ועדיין, כשנכנסים לחדרי ההכרעה, את מי אנחנו רואים? הסכמים קואליציוניים, אנחנו רואים את הגברים, במשאים ומתנים אנחנו רואים את הגברים. מצד אחד אנחנו צריכות להביא את המנהיגות שלנו כפי שאנחנו, לא רוצות לשחק את כללי המשחק שלהם. כנראה גם נצטרך לשנות חלק מכללי המשחק. אבל אנחנו צריכות להגיד את זה בלי כחל וסרק: אנחנו, הנשים, חלק מכל כללי החיים, מכל ניהול החיים בחברה שלנו. החברה הישראלית תמשיך לעבוד יחד לטובת נושאים שהם כל כך חשובים, בין שזה על הסקלה של קידום ייצוג הולם של מנכ"ליות, דירקטוריות ועוד ועוד, ובין שזה שאנחנו חייבות לסייע לאחיות שלנו שנמצאות במדרג הכי נמוך בכך שהן חוות קשיים יום-יומיים. אז תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. שבפעם הבאה שנציין את כי את היום הזה נהיה בעוד התקדמות, כי אנחנו לא יכולים להתבטל מהמלאכה שאנו מחויבות בה. תודה רבה. תודה רבה, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, גם על הובלת היום החשוב הזה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, היה שינוי? סליחה, אז חברת הכנסת קטי שטרית. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, וכמובן יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה, חברתי היקרה פנינה תמנו שטה ואנחנו חברות טובות, כי אני יודעת כמה עשייה נהדרת את עושה. ודווקא יושבת פה יושבת-ראש שגם לה יש עשייה לא קטנה, ואני יודעת שהיושבת-ראש שלנו נראית מאוד עדינה ושקטה, אבל אסרטיבית ונמרצת, והייתי קוראת לה אישה חזקה. תודה רבה. אבל אני אדבר על אישה חזקה אחרת, שמבחינתי מהווה מודל חיקוי, מרגרט תאצ'ר. למה אני אוהבת לדבר על מרגרט תאצ'ר? אני קטונתי מלהשוות את עצמי אליה, אבל קורות החיים שלה החלו כשהיא בעצם הייתה במעמד פועלים, והתייחסו אליה בצורה מאוד מזלזלת. ומי שלא מכיר את הספר שלה, שבו היא מתארת עד כמה התייחסו אליה בזלזול, זה מחזיר אותי אחורה, לימים שלי במעברה. הוריי מגיעים ממרוקו, אנשים שהגיעו ממעמד סוציו-אקונומי גבוה למעברה. כשנולדתי, הדבר היחיד שאני זוכרת זה את אימא שלי בוכה ללא הרף. אימא, שהייתה רגילה לעיר הגדולה, לקזבלנקה, הייתה מנהלת בכירה, ופתאום היא מגיעה למעברה שבחורף היא מוצפת במים שעולים מהנחל שהיה שם, והיא אמורה לקחת את שתי הבנות הקטנות שלה לבית ספר סמוך, ששם היו מזרנים. זה היה בשבילה עוול בלתי רגיל. אבל אבא היה כל כך ציוני, והיה אומר לה: מפה אנחנו לא נזוז. אבל כל משפחתה היגרה ממרוקו לקנדה, והיא רואה את עצמה כמישהי שמגיעה למקום כל כך לא מתאים, לא לאופי שלה, לא לריקודים בימי שישי במועדון המקומי, לא שום דבר. פתאום הכול נראה לה כל כך לא טוב. אבל זה הפך אותנו לכל כך חזקות כדי להאמין במה שאנחנו עושות. אנחנו ארבע בנות ובן, וכל הארבע הן עם קריירה שיש בה המון נתינה ושירות ציבורי. זה מזכיר לי שמרגרט תאצ'ר נולדה ב-1925, ובערך עשר שנים, עשור שלם, היא הייתה ראש ממשלה, והיא הייתה מוכרת כ"אשת הברזל". וכשאני שאלתי את עצמי מה זה אשת הברזל, מלבד זה שהיא עשתה רפורמות וכו', נזכרתי שלמרגרט תאצ'ר תמיד אמרו מה היא לא תהיה. ואני בטוחה שכל הנשים שיושבות פה נפגשו בחייהן עם המשפט הזה: היא לא תהיה, עזבי בגרות, אולי תלמדי מקצוע. וכשאתן מגיעות לתואר ראשון, עזבי תואר ראשון, מה את צריכה את זה? למה את צריכה את זה? תלמדי מקצוע ותצאי. תמיד אמרו לנו מה אנחנו צריכות לעשות. אני תמיד אומרת לבנות: תאמינו בעצמכן, כי גם אם יש כישלון, והוא קיים, אף אחד מאיתנו לא חווה רק הצלחות, חווים גם כישלונות. ואני תמיד אומרת שהכישלון הוא אפשרות שהיא לא קיימת, כי אחרי כישלון, ואם נכשלת פעם-פעמיים, תמשיכי ותגיע הצלחה. רצה המקרה ויום האישה הבין-לאומי, כמו שאמרה פנינה, הוא ב-8 במרץ בעצם, ואנחנו חוגגים אותו בסמיכות לפורים. הצירוף הזה ממש מאפשר לנו ללמוד את הקשר בין פורים לבין נשים. הרי החודש הזה, חודש מרץ, אני קוראת לו החודש הפמיניסטי, הנשי, היהודי. למה? כי אם אנחנו פותחים את מגילת אסתר, אנחנו רואים שם שתי נשים. במגילת אסתר יש לנו סיפור של שתי מלכות, המלכה אסתר והמלכה ושתי. האחת שגורשה, שבעצם היא העזה להגיד את ה"לא" שלה באופן מאוד נחרץ, ואז היא גורשה. ומגיעה אישה שבעצם עושה את הכול בערמומיות, והרי היא גם מתקבלת בצורה ערמומית להיות המלכה. היא מגיעה לאחשוורוש ורוצה להציל את העם שלה, והיא אומרת: איך אני אסביר למלך שיש גזרה שעומדת עכשיו על כל העם שלי? אני אעשה את זה באופן כזה ערמומי, והיא בעצם מצליחה, בערמומיות שלה היא מצליחה. וכאן אנחנו רואים דגם אחד ודגם שני, אבל בסך הכול הכללי, שתיהן נשים חזקות. ומכאן אני עוברת למה שאנחנו או-טו-טו חוגגים, את חג הפסח. גם שם יש לנו נשים מאוד חזקות. יש לנו נשים שבזכות הצדקנות שלהן נגאלו ישראל ממצרים. הרי לולא יוכבד, לולא מרים, לולא בתיה, אני לא יודעת איפה היינו היום. אולי לא היינו קיימים בכלל, אולי לא היינו קיימים כעם שהגיע ארצה. ואותן נשים טובות, חזקות, מהוות עבורנו מודל לחיקוי. מכאן אני עוברת, רק במשפט אחד, לנשים במחתרת האצ"ל והלח"י. הייתה תחנת רדיו ושם העבירו את המסרים, וזה נקרא "קול ציון הלוחמת". משם אנחנו מכירים את אסתר רזיאל נאור, את שלומית כצנלסון, דבורה ליפשיץ, דבורה שמחון, אסתר אורן ועוד הרבה אחרות. ואני אומרת לעצמי: חברים יקרים, הן היו צדקניות, הן היו לוחמות. אנחנו, נשים חזקות, צריכות לשמור על הבית הזה, על השיח, על האיחוד בין כל הקצוות. אני בטוחה שאנחנו כנשים נוכל לעשות את זה לא פחות טוב ואולי יותר טוב. אני אסיים במשפט של מרגרט תאצ'ר. מרגרט תאצ'ר, שאני מעריצה מאוד מאוד, אמרה פעם, שימו לב: בפוליטיקה, אם אתה לא רוצה שייאמר שום דבר, תשאל גבר, אם אתה רוצה שהכול ייעשה, תשאל אישה. זהו. תודה. תודה רבה, חברת הכנסת קטי שטרית. תעלה חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. ואנא, תשתדלו לעמוד בלוחות הזמנים. אתם יודעים שאימא של מיקי הייתה לוחמת אצ"ל והיה לה פעם הכינוי "ירדן"? א�� זה לא ידעתי. חמש דקות לרשותך, בבקשה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברים יקרים, כבר נאמר, אבל החודש ציינו את יום האישה, יום שאנחנו ניאלץ להמשיך ולציין כל עוד שוויון מגדרי לא קיים. בממשלה השלושים-ושש, הקודמת, כיהנו תשע שרות, ובמשרדי הממשלה כיהנו תשע מנכ"ליות. לראשונה אפילו כיהנה אישה בתפקיד מנכ"לית משרד ראש הממשלה, והיא הייתה מצוינת. אך למרבה הצער, מאז שקמה הממשלה השלושים-ושבע המגמה הזו התהפכה. בקואליציה הנוכחית חברות עשר נשים בלבד, שהן 15.5%. במשרדי הממשלה לא מונתה ולו מנכ"לית אחת, או מדברים על איזה אחת, אני לא יודעת, לא מונתה מנכ"לית אחת לרפואה, וגם מספר השרות ירד, למרות שהממשלה דווקא גדלה במספר חבריה. הקואליציה דלה בנשים, וחלק נכבד מחבריה הם מיזוגנים מוצהרים ומדירי נשים עקרוניים שמאמינים שמקומן שלנו, של הנשים, הוא בבית, שתפקידנו מסתכם בהבאת ילדים לעולם, שאין לנו מקום בצבא, שאין לנו מקום באקדמיה ושאין לנו מקום בפוליטיקה. זו ממשלה שמתנגדת לחוקים שיקדמו נשים, כמו הצעת החוק שלי, שהגשתי, להסרת חסמים בפני נשים המתמודדות בבחירות מוניציפליות, שאפילו לא הגיעה לדיון, ממשלה שמפקידה בידי גדול המיזוגנים והלהט"בופובים את האחריות לתוכניות חינוך חיצוניות לילדינו, גברתי מכירה, ממשלה ששריה מעכבים חוקים כמו חוק האיזוק האלקטרוני, חוק שיישומו היה יכול להציל את חייהן של רבות, ואולי גם את חייה של דריה לייטל, זיכרונה לברכה, שבן זוגה רצח אותה השבוע ושנגדו הוגש בעבר כתב אישום על אלימות כלפיה, ממשלה שעסוקה רק בעצמה ופועלת מאה אחוז מהזמן בקידום חקיקה שתשנה את פני המדינה אבל אפס אחוז מהזמן לטובת האזרחים והאזרחיות, ממשלה ששוויון מגדרי וטובתן של נשים לא נמצאים אפילו בתחתית סדר העדיפויות שלה, כי הן פשוט לא נמצאות שם כלל. נשים יקרות, אנחנו מהוות יותר ממחצית מהאוכלוסייה, אך ייצוגנו במוקדי קבלת ההחלטות לוקה מאוד בחסר. אנחנו מופלות לרעה בשוק התעסוקה ובשכר, נשלחות לחלקו האחורי של האוטובוס, נמחקות מהמרחב הציבורי, מושתקות ומודרות, נאלצות להתמודד עם הטרדות מיניות ועם אלימות קשה, אנחנו נאנסות ונרצחות. בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה קיימת כוונה לאפשר הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, שמשמעה בפועל הוא פגיעה בשוויון ובכבודנו. ההפיכה המשטרית, שאותה מכנה ממשלת החיסול "רפורמה", כוללת שינויים לשם הפיכת הוועדה לבחירת שופטים לוועדה פוליטית, ועדיין פחות ייצוג נשי, ובוודאי בחירת שופטים מיזוגנים ושמרנים מטעם. ביטול עילת הסבירות לא יאפשר ביקורת שיפוטית על החלטות וחוקים לא שוויוניים שיקדמו אנשים חשוכים שלא מאמינים בשוויון מגדרי. מי יבטיח שנשים לא יוצאו מתפקידיהן המשמעותיים בצבא או מלימודי חמש יחידות במתמטיקה? מי יבטיח את השתלבותן של נשים בדירקטוריונים ובפורומים משמעותיים? מי ימנע הדרת נשים מהמרחב הציבורי? בהיעדר חוקה בישראל המעגנת את הזכות לשוויון ואת זכויות הנשים, מי יגן על זכויותינו? התשובה ברורה מאליה: כמובן, בג"ץ, אותו בג"ץ שלאורך השנים נחלץ לא פעם ולא פעמיים כדי להגן על זכויותיהן של נשים, אותו בג"ץ שהממשלה מבקשת לדרוס ב-D9. נשים לא נמצאות בסולם העדיפויות של הממשלה הזאת, אבל הרס הדמוקרטיה ובית המשפט העליון, זה במקום הראשון. אני רוצה לקרוא שיר מאת נעם חורב לסיכום, לזכרה של דריה לייטל, האחרונה שנרצחה  לשיר קוראים "האישה האחרונה": "וכשתהיה לי ילדה קטנה / והיא תשאל: / מי זאת האישה המחייכת בתמונה / אני אשיב לה: / זאת הייתה האישה האחרונה. // כי מאז אותם ימים רחוקים / נחקקו כאן חוקים / נשלפו אזיקים / וכל הקולות שהיו מושתקים / הפכו לצרחה / שחתכה / וחרכה / כל חדר חשוך / והייתה הסברה, / והיה גם חינוך. // והיא תמשיך ותשאל, / אבל איך זה קרה / ואת מי בדיוק צריך להאשים / ואחניק בתוכי את האמת המרה, / פעם היו רוצחים כאן נשים. // וכשהיא תגדל, / אני לא אצטרך לדאוג לה בכלל, / כי מאז לא השארנו מקום לסכנה / והפכנו ת'מדינה / והאישה המחייכת בתמונה / הייתה / האישה / האחרונה". אמן. תודה, גברתי. תודה רבה לך. חבר הכנסת אברהם בצלאל, אינו נוכח. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. כבוד היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, גם בדיון לציון יום האישה הבין-לאומי קשה להתעלם מנושא שבוער כל כך בסדר-היום הציבורי. מה שלא קשה זה לקשור את נושא הדיון לנושא הבוער. בליץ של חקיקה בנושאי דת ומדינה, כך דווח לפני שבועות ספורים. מה נמצא בבליץ? ובכן, חוק החמץ ותקשיבו טוב, חוק ההפרדה המגדרית בשמורות הטבע. להגיד שחוק החמץ, שבסך הכול מסמיך את מנהלי בתי החולים לנהל את נורמות הכשרות, להגיד שזו כפייה דתית, זה כמובן לא נכון. אבל עכשיו אנחנו בדיון לרגל יום האישה ולא לרגל חג הפסח, אז אני רוצה לדבר על החוק השני, חוק ההפרדה המגדרית בשמורות הטבע. שמורת הטבע עיינות צוקים, שנמצאת בצפון ים המלח, היא אחד המקומות היפים שהתברכה בהם ארץ ישראל. שלוש בריכות רחצה נמצאות שם, בשמורה. ברשות הטבע והגנים החליטו לנסות למשך חודש אחד בלבד פיילוט עדין, מרוכך, כמו שאומרים בימים אלו, שיאפשר רחצה נפרדת בשעות מסוימות בשתיים מתוך שלוש הבריכות, זה הכול. למה רק בשתיים? כדי שבמקביל לשעות השחייה הנפרדת, הבריכה הגדולה תמשיך לפעול כמו שהייתה עד לתקופת הפיילוט. בקיצור, הבנתם, מדובר בפיילוט צנוע, תרתי משמע, פיילוט שמאפשר לאישה וגם לגבר שומרי המצוות, והאמת, גם כאלה שאינם שומרי מצוות, לגעת במים. אבל במשרד המשפטים היו כמה אנשים שלא אהבו את זה. לאחר שהפיילוט המדובר אושר ואומץ בהתלהבות על ידי היועץ המשפטי של רשות הטבע והגנים, הגב' דינה זילבר, שכיהנה אז כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ביקשה לקיים דיון מעמיק בהשלכות המשפטיות לפני קיומו של הפיילוט. הדיון המעמיק הוביל למסקנה שיש להקפיא את הפיילוט. שוב, מדובר היה בפיילוט בלבד בשתיים מתוך שלוש הבריכות בשעות מסוימות. אין חוק שאוסר זאת, אין גם עילת סבירות. כל אחד שחפץ בטובתן של הנשים מבין שזה מינימום. אבל יש את מה שאנחנו מבינים ויש את מה שדינה זילבר חושבת. והיועץ המשפטי, אם לא שמתם לב, הוא הרבה יותר מאדם שנותן ייעוץ, כך גם כנראה המשנה שלו. כבוד היושבת בראש, זו רק דוגמה אחת. ביום הזה חשוב לציין כאן בדיון שבשם הפרנויה מהדרת נשים פוגעים בזכויות המינימליות של עשרות אלפי נשים שכל חטאן הוא שעולם הערכים שלהן שונה מעולם הערכים שדינה זילבר מנסה להשליט בכוח. בימים אלה, כחלק מהמחאה הכביכול-ספונטנית, אנחנו נחשפים, ביום האישה בחרת להשתלח באישה? ביום האישה בחרת להשתלח באישה? שהיא פוגעת בעשרות אלפי נשים, בזכויות המינימליות שלהן. פשוט בושה, פשוט בושה, אני יכול לקבל את זכות הדיבור? חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אישה שפוגעת בשם עולם ערכים מדומה בזכויות של עשרות אלפי נשים, חוצפה, חברי הכנסת, אני מבקשת שקט במליאה. כן, יש לה עולם ערכים מעוות, ובשמו היא ��וגעת בעשרות אלפי נשים. למה ילדה בת 13 לא יכולה לשיר? מקדיש לי נאום, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בואי נאפשר לו להשלים את דבריו, בבקשה. זכויות נשים, חברת הכנסת רייטן, תודה. חברת הכנסת תמנו שטה, תודה. בימים אלה, כחלק מהמחאה הכביכול-ספונטנית, אנחנו נחשפים למראה של מאות נשים, לא בדקתי, אולי גם גברים ביניהם, שמחופשות לשפחות כדי להזהיר אותנו מפני ההשלכות של הרפורמה המשפטית על זכויות נשים. ברשותכם, אני רוצה להקריא כאן תגובה שכתבה יעל שבח. אנא לסכם. יעל היא אלמנתו של הרב רזיאל שבח, השם ייקום דמו, שנרצח בפאתי חוות גלעד לפני כחמש שנים. מאז הרצח יעל מגדלת לבד את ששת ילדיהם. "משהו קטן על המיצג 'סיפורה של שפחה'", כותבת יעל, כאישה שמרנית שמכסה את ראשה ולבושה בצניעות, "לראות את זה בהפגנות האלו זה כמו לומר לי" כך היא כותבת, "כך את נתפסת בעינינו. וכמה שאני אנסה להתווכח עם התחושות האלה, בסופו של דבר זה פשוט מעליב". יום האישה. כדאי שניזהר לא לפגוע בנשים שלא חושבות בדיוק כמונו. תודה רבה. תציע לה לקרוא את סיפורה של שפחה, היא תשנה את דעתה. תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. חמש דקות לרשותך. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברים, חבר הכנסת ברוכי, חברת הכנסת רייטן, אם אתם רוצים לנהל את הדיון הזה, אנא, בחוץ. חברת הכנסת רייטן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. מדברים בשם נשות ישראל. אתם עושים את זה כל הזמן. לא, אני מדברת בשמי, לא בשמך. חברת הכנסת רייטן, תודה. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הוא אומר לו: תודה בשם נשות ישראל, חברת הכנסת רייטן, בואי, זה הדבר היחידי שהרגיז אותך? על זה את עכשיו מעכבת את הדיון? מדבר בשם נשות ישראל, בבקשה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ביום האישה הבין-לאומי אני מבקשת להקדיש את הנאום שלי לאישה הבין-לאומית שלי, האישה שהיא המודל שלי לעוצמה נשית, לגבורה נשית, לחוסן נשי אמיתי, לאישה שהיא מנהיגה, והיא סבתא שלי, סבתא שולמית, המכונה בפי כול "סבתא שולה", האישה שהאכילה מדי יום שישי רבים מעניי ירושלים, כמו כלבא שבוע. כל מי שנכנס אליה רעב יצא שבע. היא לא עשתה זאת כי היא לא הרגישה משמעות בחייה או כי היא רצתה לממש את עצמה, היא עשתה זאת כי זה היה הדבר הנכון, כי היא רצתה לעשות את רצון השם, כי כל-כולה הייתה נתינה והשפעה, כי זה פשוט היה הטבע שלה. סבתא שולה עלתה לארץ ישראל בגפה מעיראק, צעירה בת 16, בדרך-לא-דרך, בנסיעה בת שלושה ימים במסע בתוך משאית דגים. סבתא שולה עלתה לישראל רק כי בחג הפסח, במהלך ליל הסדר, הקניט אותה אחד הדודים, זאת המרדנות שלה. בזמן ששרו את השיר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", היא שרה ואז הוא אמר לה בגיחוך: את? בשנה הבאה בירושלים? אז היא אמרה: כן, והלכה בדרך-לא-דרך, ומכרה את כל מה שהיה לה ועלתה לכאן לבד רק כי מישהו אמר לה: את? בירושלים? והיא אמרה לו: אתה תראה, אני בשנה הבאה בירושלים. סבתא שולה הגיעה לארץ ללא כול. בעשר אצבעותיה, בעמל, במסירות בלתי נתפסת, הקימה בית, גידלה שבעה ילדים ועשרות נכדים ונינים. סבתא שולה שלי קברה ילדים, קברה את בעלה, אבל לא פסקה לרגע מלהיות לפיד של אמונה ואהבה, לפיד של נתינה ועין טובה. גם היום, בגיל 90, לא בדיוק ידוע, אנחנו לא סופרים, היא המרכז המשפחתי, אשת השיחה שלי. כל מי מבני המשפחה שמבקש עצה טובה, מבט, עידוד, אמונה, להתברך בברכתה, פשוט היא הכתובת. מדי שבת בהתמדה קמה בנץ, מתפללת את כל תפילת שחרית, גם את החלקים שכולנו מדלגים ��ליהם, ומסיימת ספר תהילים שלם, ועד שהיא לא מסיימת, אין עם מי לדבר. היא מתפללת עבור ילדיה, נכדיה, עבור העם ישראל, עבור החיילים, ככה, בפשטות. אני זוכרת את עצמי אימא בהיריון ראשון, כולי הולכת ככה, עוד בחלקים הטובים של ההיריון, סוף ההיריון, בלי בחילות, בלי כל הסבל של ההיריון. אני הולכת באיזושהי תחושת חשיבות כזאת. יש לי ככה, כל העולם לפניי, ותינוק, ולהביא חיים לעולם. אז סבתא שלי ככה קולטת מהצד ואומרת לי: נכדה שלי, אהובה שלי, תדעי לך, לא את, לא את תגדלי את הילד הזה, רק התפילות שלך. רק התפילות שלך. ואת השיעור הזה, הסבתא החכמה הזאת, כל פעם בשקט, בענווה, יודעת לשלוח אליי. את הדבר הזה אני זוכה לקבל. ממש זכות גדולה ועצומה להיות הנכדה של האישה המדהימה הזאת. כשאני מבקשת לעצמי מודל של אישה, סמל של תעצומות נפש, אהבה שאין בה תנאי, אישה שהיא סמל לחוסן ואמונה אמיתית, אני מביטה בה, נושאת אליה את עיניי ומבקשת חרישית להיות פשוט כמותה, בפנים כמו מבחוץ. תודה רבה. תודה רבה לך. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, חמש דקות לרשותך, בבקשה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, אני מאוד מעריכה את עבודתך. באמת, יום האישה הבין-לאומי שאנחנו מציינים כאן היום הוא ההזדמנות עבורי להשמיע את קולן של נשים חזקות שעל פיהן עוצבה דמותה של לוחמת בחברה הישראלית. כולנו זוכרים את סיפורה ואת תבונתה של דבורה הנביאה אשת לפידות. דבורה הייתה דמות כריזמטית ודומיננטית, ובני ישראל נהגו לפנות אליה לעצה טובה. סיפורה של דבורה הוא דוגמה ומופת לכולנו ודוגמה מאלפת למעמדה של האישה בשדה הקרב עוד במקורות, משום שנס הניצחון על צבאו של סיסרא יוחס לדבורה הנביאה, כזכור, וראיה לכך, שירת דבורה, אשר נקראה על שמה. בהמשך, אגב, גם נבואתה, כזכור, התגשמה, וסיסרא עצמו נפל בידי אישה אחרת, יעל אשת חבר הקני, שעליה נאמר "תבֹרך מנשים יעל". במרוצת השנים, בהיסטוריה של ימינו הגדיר זאב ז'בוטינסקי את דמות האישה ככזאת שנפשה ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי. זאב ז'בוטינסקי, שהיה אחד הדמויות הליברליות בדורו, היה לוחם גדול למען זכויות נשים ושוויון נשים, וראוי שכולנו נישא עינינו למשנתו. אני מחזיקה כאן ספר שלו, וסתם בא לי לצטט לכם את מה שהוא אמר עוד בשנת 1929. גברתי, אסור, אוקיי, היא מקריאה מתוך זה. רק אל תחשפי את, בסדר? אוקיי. מה שהוא אמר עוד בשנת 1929 לוועד העיר בירושלים: "בכל ליבי הייתי רוצה להשתתף בהוצאות ועד העיר, אבל עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי העדה, שמי לא יימצא ברשימת משלמי המיסים של מוסדכם". אחד הציטוטים הידועים של זאב ז'בוטינסקי הוא שאין תפקיד ומקצוע שהוא לא היה מעדיף לקחת את האישה על הגבר. אני מצרה על כך שדווקא בעת הנוכחית, קואליציה בהנהגת הליכוד, שאין חולק על כך שז'בוטינסקי הוא מנהיגה הרוחני, מציגה שיא שלילי בייצוג נשים בממשלה ובכנסת. כיום, כפי שצוין כאן על ידי נואמות לפניי, יש שש שרות בממשלה, תשע חברות כנסת בלבד ורק מנכ"לית אחת במשרדי ממשלה. תמונת הניצחון הבאה שאותה אני רוצה להזכיר היא סיפור על ילדה ושמה מירה. מירה עלתה לארץ מברלין בגיל שש בשנת 1933. היא עלתה עם המשפחה שלה ולימים נישאה לאליקים. בגיל 19 מירה ילדה את בנה דני. מירה ואליקים היו ממגיני קיבוץ ניצנים. בקיבוץ מירה עבדה בעבודה קשה מתוך הכרה כי זו דרך חייה בארץ. בבוא ימי המאבק על העלייה, נשלחה מירה לקורס אלחוטנים, והייתה מקשרת בין ספינות העולים שהיו מתקרבות לשם עגינה בחוף הדרום לבין המחכים להם על החוף. ב-7 ביוני 1948 שידרה מירה בן ארי את העדכונים האחרונים על אודות הקרב העקוב מדם על ניצנים. לאחר שבנה דני פונה עם הנשים והילדים, מירה סירבה להתפנות ונשארה עם הכוח המגן, כי הבינה שיש לה תפקיד חשוב כאלחוטנית בהגנה. עם פלישת הכוח המצרי לניצנים נהרג מפקד המוצב על ידי קצין מצרי, ובתגובה לכך, בסיפור הירואי מאוד, מירה ירתה בראשו של הקצין המצרי. הקצינים המצרים היו בשוק, והם בתגובה לכך הרגו גם אותה. בפתק שאותו תחבה מירה לכיס מעילו של הבן שלה בן השנתיים ערב הקרב, כשהיא נפרדה ממנו, היא כתבה לבעלה: "אני רק אכתוב כמה מילים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכול. אולי בעבור יכולתו של עם ישראל לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנחנו, אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען הוא יגדל במקום בטוח ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאימא שלי הרבה נשיקות ובקש מהם בשמי סליחה". מירה בן ארי, כידוע, לא שבה מהקרב, ובנה דני גדל יתום, אך על מורשתה של מירה ומסירות הנפש של חונכו דורות של לוחמים ולוחמות. תודה רבה. נא לסיים. אני אסיים בסיפור על גבורה של גיבורה בת ימינו, המיועדת להיות האישה הראשונה, רק בקצרה. בקצרה מאוד. אישה שהייתה לוחמת כל שירותה הצבאי, וסוכם שתהיה מג"דית חי"ר, הראשונה בצה"ל. ב-22 באוקטובר 2014, שעה שתצפיתניות זיהו רכב חשוד שנוסע בגבול המצרי, יצאו שני רכבי גדוד קרק"ל לאזור האירוע. המ"פית אור בן יהודה, שעליה אני מדברת, שעטה לכיוון הרכב החשוד, שעליו היו 23 חמושים. זה היה בגבול מצרים. במהלך הקרב בן יהודה לא היססה, הורתה להשיב אש כלפי המחבלים, ובחילופי הירי נפצע הקשר שלה. היא חתרה למגע, סיכנה את עצמה, הגנה עליו וחילצה אותו. בפעולה ההירואית שלה הצליחה לחסל שני מחבלים ולפצוע נוספים. על הפעילות הזאת הוענק צל"ש ובו הודגש שהפגינה אומץ לב, דוגמה אישית, אחריות ורעות במעשיה. אני מצדיעה לאור ואני מצדיעה לכל הנשים החזקות בחברה הישראלית. אני מברכת את כולנו שנדע ימים טובים יותר. אמן. תודה רבה, חברת הכנסת שרון ניר. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ביום הזה, כשהעולם מציין את יום האישה וגם את יום האם, אני אחזור למקורות שלי, (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: למקורות שלי ולקוראן הטהור שלי. אני קוראת מפרק אלניסאא' את דברי האל: "בשם האל הרחום והחנון, הוי אנשים, עליכם ביראת האל אשר ברא אתכם מנפש אחת, וברא ממנה את זוגה, ושידר ממנה גברים רבים ונשים, ועליכם ביראת האל אשר אתם נשאלים עליו, וקרובי הרחם, האל צופה בכם".) למי שלא הבין, אני קראתי פסוק מהקוראן, מן סורת א-נסאא, שבה מצוין שנבראנו מאותה נפש, מאותה נשמה, ושממנה יצאו כל האנשים לעולם, ושבעצם אמורה להיות בתוכנו יראת האל. האל רואה, שומע ומבקש מאיתנו להיות קודם כול אנושיים ובני אדם ולהתייחס אחד לשני כמו שצריך. איך שאמרתי, אני תמיד אחזור לגיבורות שלי, לדוגמה האישית שלי, ואני רוצה להזכיר כאן כמה דוגמאות מהנשים הראשונות באסלאם. אני רוצה להזכיר קודם כול את (אומרת בערבית: גברתנו ואימנו ח'דיג'ה בת ח'ווילד, אם המאמינים,) שהייתה גם אשתו של הנביא מוחמד. כשאנחנו היום מדברות על פריצת דרך ועל נשים מובילות, ויש נשות עסקים, היא הייתה אשת עסקים הכי מוצלחת. אני רוצה לחזור ולהזכיר לכולנו את ח'אולה בינת אל-אזוואר, שהייתה מנהיגה גיבורה שליוותה את הנביא מוחמד בדרכיו. אני רוצה להזכיר את שיפא בינת עבדוללאה, הקאדית הראשונה באסלאם, במאה השביעית. ואני רוצה להזכיר את עאישה בינת אבו-בכרף, שהייתה המופתית, שבאו אליה גברים כנשים וביקשו ממנה פסיקה, פתווה, פסיקות. (אומרת בערבית ומתרגמת:) שתבינו, הנביא מוחמד, (אומרת בערבית: עליו התפילה והשלום,) בנאומו האחרון הזכיר את הנשים וביקש שיתייחסו אליהן בכבוד וברחמנות, ואמר: מי שמתייחס לנשים בכבוד הוא בן אדם מכובד, ומי שמתייחס אליהן בצורה לא ראויה, הוא בעצמו לא מכובד. בעולם מציינים את יום האישה הבין-לאומי כדי להזכיר לכולנו את מעמדן ומלחמתן של הנשים, וכאן, במדינה שמחשיבה את עצמה כנאורה, חשוב להזכיר לכולנו את הנתונים הקיימים לגבי נשים. חשוב להזכיר שבמדינת ישראל חיות כיום יותר מ-460,000 נשים עניות שחיות מתחת לקו העוני, חשוב להזכיר שבשנה שעברה נרצחו 24 נשים, חשוב להזכיר שאנחנו עוד בתחילת השנה וכבר יש לנו שש נרצחות. מילה לסיכום. שלא לדבר, ברשותך, דקה, שלא לדבר על כל הסוגיה של הייצוג של הנשים בכל העמדות של קבלת ההחלטות, שאנחנו שם במצב מאוד מאוד נחות, שלא לדבר על הפרשי השכר, כמעט 30% הפרשי שכר על אותה משרה ואותם נתונים. אז בואו לא נשלה את עצמנו ונגיד שהמצב טוב. בואו נזכור את היום הזה כיום שמחייב ומדרבן את כולנו לפעול ולנהוג כבוד בעצמנו ובנשים ובבנות ובאחיות שלנו. תודה. תודה רבה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. אני חייבת להגיד, הרבה מתייחסים ליום האישה כיום של חגיגות. הרבה מתייחסים ליום האישה כיום של חג. אני מקווה שנגיע ליום שיום האישה יהפוך להיות יום חג, לאחר שנזכה לחיות בחברה שוויונית, שנותנת לנו את אותן ההזדמנויות והאופציות שקיימות בחברה. אני, לצערי הרב, במיוחד השנה, עומדת על הדוכן הזה ומסתכלת מסביב ורואה כמה זה לא יום חג, כמה אנחנו ניגשות ליום הזה בלב כבד, בהרבה דאגה ובחשש אמיתי למעמד שלנו, להישגים שלנו ולכל המאבקים שניהלו אלפי נשים, לא רק בישראל ולא רק באזור אלא בכל העולם, כדי שנגיע למצב הזה שכל אחת מאיתנו, יש לה את הכוח לעלות על הדוכן הזה. כל אלה שנמצאות על הדוכן ומדברות מהדוכן על מאבק הנשים ומעבירות ביקורת גם על הפמיניזם וגם על המאבקים של הנשים, צריכות לזכור שלא הייתה יכולה להיות להן הזכות והפריבילגיה לעמוד על הדוכן, לייצג נשים ולהיות חלק מהכוח הפוליטי לולא המאבקים שהובילו נשים אחרות, שאף אחת מאיתנו, יכול להיות שלא מכירה את השמות שלהן, והן נשמעות כמו, לא רוצה להשתמש בחייל נעלם, כי אני, בשבילי, לא רוצה להשתמש בשום דבר מיליטריסטי, אבל אני חייבת להגיד, אי-אפשר לדבר על מאבקן של נשים בשפה של יחידה, בשפה של מאבק כאילו אישי והעצמה אישית לכל אחת מאיתנו. אנחנו במצב שאנחנו נמצאות בו כי מבנה הכוח בתוך החברה, בפוליטיקה, בכלכלה, גורם לזה שאנחנו נהיה במעמד נחות. ואם אנחנו לא ננהל מאבק לשנות את מבנה הכוח בתוך החברה, בכלכלה, בפוליטיקה, המצב של כולנו לא ישתנה, ולכן אנחנו לא רוצות רק שוויון ככה, עם גברים. לא, אני לא רוצה שוויון עם גברים, הינה, אני מצהירה. אני לא חושבת ��הם במצב הכי טוב. דווקא בימים האלה אני לא חושבת שהגברים הם במצב הכי טוב. יש פערים, נכון, והם פריבילגים בהרבה נושאים, אבל אני רוצה לבנות חברה שהיא מיסודה שוויונית ודמוקרטית. אני רוצה שלכולנו תהיה אותה הזדמנות. והיום אני רוצה להקדיש את הדברים, בזמן שנשאר לי, להקדיש אותם לכל הנשים שעדיין ממשיכות להיאבק, לנשים שנמצאות ברחובות בימים האלה, בכיכרות, נאבקות על זה שההישגים שלהן יישמרו ולא יפגעו בהן, לא בהפיכה שלטונית ולא בהפיכה משפטית ולא באלימות ולא בגחמות של שרים. אלה נשים שאני מורידה לפניהן לא רק את הכובע, אני מורידה את ראשי מולן ואני אומרת: תמשיכו להיאבק. אתן נאבקות למען כולן ואנחנו חלק מהמאבק הזה. אני שולחת את הברכות שלי לנשים הערביות הפלסטיניות, אזרחיות מדינת ישראל, כבוד השר, שתכף תעלה לענות לנו. כן, אנחנו פלסטיניות ואנחנו חלק מעם, עם שיש לו תרבות, עם שיש לו היסטוריה. אתה יכול להמשיך לחייך ולגחך ולעשות מעצמך בדיחה בעולם כולו כאשר אתה אומר את הדברים הגזעניים. ואני שולחת את הברכות שלי לנשים שזוקפות קומה ונאבקות למען המקום שלהן בחברה ובמדינה שמתייחסת אליהן כפחות מאזרחיות שוות. ואני שולחת את ברכותיי לבנות העם שלי שנאבקות בעוול הכי גדול בהיסטוריה, עם שנאבק בכיבוש ורוצה להשתחרר מכיבוש. תודה רבה. רק כאשר ייסגרו שלושת המעגלים האלה ונשתחרר מכל סוגי האפליה, נוכל לחגוג את יום האישה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, איזו מילה עוצמתית היא המילה "אישה". יש בה אש, חום ואור, יש בה איש עם ריבונו של עולם, ה', הה"א בסופה, יש בה את המילה יש, כי יש בה המון. כשאני חושבת על אישה חזקה, דמות להשראה, אני רואה, כן, גם אני, כמו לימור, את סבתי, סבתא יהודית טרופ לבית וינוגרד, עליה השלום, אישה שהייתה בת של רב ואשתו של רב, שנפטר בדמי ימיו, והיא גם קברה אותו וגם קברה בן. היא המשיכה לגדל את ילדיה, הכניסה לביתה הצר והקטן, עם העוני ועם החוסר, את האחיינים שלה, שגם להם בית לא היה, עבדה כל חייה, התנדבה, לרגע לא נחה. היא ראתה את משימת העם היהודי מול עיניה. חייה היו חיים מלאי משמעות וריבונו של עולם היה עימה בכל צעד ושעל. אז כן, מבחינתי, כל יום הוא יום האישה. לא מפני שיש כל כך הרבה מה לתקן, ויש מה לתקן, אלא מפני שאין סוף לכמות התודה וההוקרה שלהן ראויות נשים. אישה התברכה ביכולות עוצמתיות, בראייה מרחבית, ביכולת ניתוח, בהתמדה, אישה התברכה בהבאת חיים לעולם, בדאגה אין-סופית ובכמויות של נתינה. לכן אני פונה אליכם הגברים כאן ואל מי שצופה בו כעת: תאמרו תודה לנשים בחייכם, לאימא, לרעיה, לסבתא, לבת. אמרו להן תודה מפני שמגיעה להן ההוקרה כל יום מחדש. אני שומעת בעולם ובישראל בשנים האחרונות שיח שמאוד מדאיג אותי, שיח שמרחיק את השוויון, שמייצר לצערי שנאה וכעס של נשים כלפי גברים, ומנגד, של גברים כלפי נשים. אני שומעת שיח דיכוטומי של רעים וטובים. יצירת הכללות מכניסה לקיטוב ומייצרת הבניה של שנאה וריחוק, היעדר חיבורים טבעיים ומניעת שיח בריא על מגדר, על אהבה, כבוד ותרבות. כשמחלקים את העולם לאנחנו והם, אף צד לא רוצה לבוא לקראת הצד השני. זה נכון גם לרפורמה, זה נכון לחיים, זה נכון גם לזוגיות. ברור לי שאין צורך לומר את הברור מאליו, ובכל זאת, אנשים אלימים צריכים להיענש במלוא חומרת הדין. אסור שיהיו הקלות בעניינים הללו. אלימות, בי�� שהיא כלכלית, בין שהיא מילולית, בין שהיא פיזית, אסורה בתכלית האיסור. את האלימות בכלל, וקל וחומר את האלימות בתוך המשפחה, יש לגדוע באופן מיידי ולפעול בכל האמצעים האפשריים כדי למנוע את האלימות הזאת, ובדיעבד, כדי להעניש ולהרתיע. לצערי, היום הובאה לקבורה דריה לייטל, שנרצחה בדם קר על ידי בעלה. לפני כחודש הלכתי לנחם את המשפחה של לידר סויסה, שנרצחה על ידי שכן, שכן שלה, בעיר לוד. כמו דריה, כמו לידר, סיימו את חייהן עוד נשים בצורה טרגית וכואבת, על ידי בעליהן, על ידי שכניהן, על ידי אנשים שהכירו. עלינו כמדינה להגן עליהן, אבל לא רק עליהן. בשנת 2018 השתזף בחוף הים של תל אביב באשיר פאדול. יודעים מי זה באשיר? מסתנן מסודן. בשנת 2010 הוא רצח במכות את אסתר גלילי, ניצולת שואה בת 68. הוא רצח אותה במכות כשהיה שיכור. גופתה נתגלתה כעבור כמה שעות ומותה נקבע בבית החולים. אסתר התבוססה בדמה והלכה לצערי לעולמה. בית המשפט גזר על באשיר שמונה שנות מאסר. שמונה שנים. בשנת 2018 הוא כבר השתחרר וחי את חייו. הבת של אסתר אמרה בהקראת גזר הדין כי הרוצח קיבל פרס, ואני מסכימה איתה. הנשים בדרום תל אביב סובלות כבר שנים רבות. חייהן התערערו לבלי היכר. הן מפוחדות ומאוימות, כמעט לא יוצאות מהבית. הן ביקשו אין-ספור פעמים להרחיק את המסתננים שהפכו את חייהן לגיהינום. קולו של בית המשפט העליון נדם, או בעצם לא נדם אלא מנע מהרשות המבצעת לבצע את המוטל עליה, אולי דלקת מיתרים, אולי דלקת בחוש הצדק. ביום האישה הזה, אל תדברו איתי על כך שהרפורמה תפגע בנשים בישראל. רק אנא, לסיים. אני מסיימת. אין זה נכון כלל ועיקר. היעדר הרפורמה פוגע בנו יותר. אין מי שיגן על נשים כשהן לא בצד הנכון, והן משלמות מחיר כבד. על הבמה הזאת אני אומרת בפה מלא: מספיק עם השיח המפלג הזה. מספיק. אני אמשיך להגן על נשים בפרט ועל אזרחי המדינה בכלל. אני אמשיך ואשמש פה עבורן ועבור כולן כדי לתקן את העולם. אוהבת אתכן, אחיותיי. תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. אגב, נתחיל בזה שהנושא של האיזוק האלקטרוני, שמעתי שיו"ר הוועדה אמר, לשמחתנו, שהוא יקדם את זה. אכן התקדם. זה נחמד להיות בעד כולם, רק צריך גם לעשות את הדברים הלכה למעשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. גברתי יושבת-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, אני מסתכלת על היום הזה ואני עם עיניים פקוחות, בניגוד לממשלה, שהיא עם עיניים עצומות. חשבתי לעצמי, אולי את כל הנאום הזה אני צריכה לעשות בעיניים סגורות. לא, עם כזה אדום וכובע, תמונה של שפחה. אני לא אעשה את זה, ואני גם לא אתייחס למילים המזלזלות שלך, אדוני שר האוצר. הדמגוגיה שלכם היא מזלזלת. כי בעניין שלך, אתה הראשון שצריך לפקוח עיניים, השר סמוטריץ'. ולראות, דבר ראשון, שארץ ישראל או מדינת ישראל, מסע דמוניזציה אתם עושים,  הגבולות שלה הם אחרים ממה שאתה, השר סמוטריץ'. מסע דה-הומניזציה לכל הנשים. ומהדבר השני, זה שכן, יש פה פלסטינים,  וגם אם אתה לא רואה אותם, הם קיימים. השר סמוטריץ'. תתביישו לכם, לפחות אותה אני מכבד, וזאת הבעיה. אתה, אדוני, הראשון שצריך לפתוח את העיניים שלך, כי הן כל כך עצומות, יחד עם הלב האטום בפני עניים, בפני אנשים מסכנים, בפני נשים, בפני יוקר המחיה. הדבר היחידי שמעניין אותך זה ארץ ישראל השלמה. שנה וחצי הייתם בממשלה. עשיתם משהו? באמת, השר סמוטריץ'. מה שמעניין אותך זה רק פילוג במדינת ישראל, מדינת הלכה. מי שמפלג, באמת, לבוא, סליחה, חברת הכנסת רייטן. אין צורך, אני לא צריכה עזרה. הכול בסדר. אני יודעת להתמודד גם עם גברים חשוכים שיש להם כרגע איזושהי שעת רצון קטנה. אבל אני מאוד מאוד מקווה שהיא תסתיים במהרה, כי אנשים קיצוניים לעולם לעולם לא יוכלו להישאר בשלטון הרבה מאוד זמן. נהפוך הוא, הם אלה שמביאים לחורבן הבית, וחורבן הבית כבר ממש נמצא מעבר לפינה, והוא האחרון בבית הזה שיכול ללמד על דמגוגיות. האחרון שיכול ללמד על דמגוגיות. וכן, הממשלה הזאת היא ממשלה שפשוט חיה עם העיניים עצומות. טוב לה. היא מסמנת לנשים: הכול בסדר. כן, זה בסדר, ממשלה עם מעט מאוד נשים, ככה זה צריך להיות, כן, זה בסדר שיש מאות אלפי אזרחים מודאגים שיוצאים כל שבוע לרחובות, וביניהן נשים שממש מקריבות את החיים שלהן ואת הקריירה שלהן עכשיו בשביל להעביר מסרים מאוד מאוד ברורים לממשלה שלא רואה אותם. כי הממשלה הזאת, עם כל זה שהעיניים שלה עצומות, אנחנו רואים מה היא עושה כדי להדיר נשים, מה היא עושה בשביל לעשות כאן הפרדה מגדרית ואפליה, מה היא עושה בשביל שנשים ירגישו פחות, ייכנסו מכניסה צדדית, יהיו במקומות עבודה אולי לא באיזשהו שוויון. כל העניין והעיסוק שלה בצבא ונשים, פשוט אפליה מטורפת. הם אומרים את זה בפה גלוי, הם לא רוצים נשים בצבא. הם אומרים זאת. למה לא להקשיב לעצמם? די, די. הם אומרים את כל הדברים האלה בפה מלא, אבל עם עיניים עצומות, כי הם לא רוצים לראות את עצמם, לא רוצים שאנחנו נשקף להם את הבבואה הזאת ולא רוצים לראות את עצמם במראה. אז כן, האזרחים והאזרחיות יוצאות ועושות מיצגים יוצאי דופן, יוצאי דופן, כדי שהתמונות הקשות האלה יזעזעו. אנחנו יודעים שזה לא מזעזע אתכם, כי אתם בחרתם לעצום עיניים, לאטום אוזניים. יש מספיק אנשים שזה מזעזע אותם, אותם אנשים שהם לא המשוכנעים כמוכם, אותם אנשים שעדיין לא יודעים, שעדיין לא שומעים. הרבה מאוד כאלה יש שלא סגורים על מה שאתם עושים כאן, ועבורם אנחנו נלחמים, ומנסים להסביר להם, כן, את כל הרשימה הארוכה הזאת של החקיקה שלכם, שאגב, היא אך ורק עלולה לפגוע בנשים, לא בקהל הרחב, בנשים עצמן. אין ספק שכאשר קוראים את ההסכמים הקואליציוניים, אנחנו רואים את סדר העדיפויות שלכם. אני אפילו, לצערי, לא רואה כאן את יו"ר הכנסת, שבדרך כלל אמור להגיע ולברך בימים מיוחדים כאלה. למה הוא לא בא? למה ביום הזה הוא לא בא? יש פה שאלות שצריכות להישאל בעיניים פתוחות כדי לראות אם הנשים לא נמצאות במקום האחרון מבחינת סדר העדיפויות של הקואליציה הזו. והאמת היא ברורה, היא ברורה מספרית, היא ברורה מבחינת החוקים, היא ברורה מבחינת כל דבר שהממשלה והקואליציה הזאת לא רק מקדמת, באיך שהיא נראית ובמה שהיא מציגה החוצה לציבור. אז תמשיכו לעצום עיניים ולאטום את האוזניים שלכם. בסוף יש כאן יותר מדי אנשים שרואים את זה, ורואים ולא יושבים יותר בשקט, לא בארץ ולא בעולם. וזה מתחיל, זה מתחיל, השינוי הזה מתחיל, ואתם תראו שהימים של הממשלה הזו, שלא מוסיפה דבר חיובי אחד, לא לנשים ובכלל לא לאזרחי מדינת ישראל, ובוודאי לא לאחדות ולא לחוסן הלאומי, הימים שלה הם ספורים. תודה רבה, חברת הכנסת רייטן. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. אבי עכשיו הולך להגיד שכל הנשים צריכות, כולן. הכול בסדר. תסגרו את תפקידי הבחירה לנשים. חמש דקות לרשותך, בבקשה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אלפי שנים לפני התביעה שצמחה בתרבות המערבית להכיר באישה כיצור אוטונומי ועצמאי, נכתב בתחילת תורת ישראל: " ויברא אלהים ��ת האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם". ובהמשך: "זכר ונקבה בראם ויברך אֹתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם". בריאה אחת, בצלם אלוקים, שמתפרטת לשתי הופעות, זכר ונקבה, איש ואישה, שבבגרותם מתאחדים מחדש מתוך בחירה להופעה של יצירה חדשה, המשפחה. קרוב לאלפיים שנה לפני שקמו התנועות שקראו לשוויון בין גברים לנשים נכתב בתורה שבעל פה שלנו: "השווה הכתוב אישה לאיש, לכל דינין שבתורה", כי היחס הבסיסי הוא שוויון, לא שוויון מדומה, אלא שוויון ביחס כברואים בצלם אלוקים, בלי לטשטש לרגע את ההבדלים המולדים, הטבעיים והמהותיים שישנם בין האיש לבין האישה, הבדלים שבאים לידי ביטוי בעולם הפיזי, הרגשי, הנפשי, הרוחני והתורני. דורות רבים לפני שקמו סדנאות לזוגיות ושהומצא התפקיד של יועצים זוגיים ציוו חכמינו זיכרונם לברכה על האיש לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו. בעולם תרבותי שבו אלו לא הנחות היסוד, מעצימים ללא הרף מאבק ומלחמה בין המינים בדמיון ובהזיה כאילו כך יושג האושר. ביהדות המגמה האישית להתעלות ולהתקדמות רוחנית ללא הרף משולבת עם המגמה הזוגית להקים משפחה ולהביא חיים לעולם, ושתיהן משולבות במגמה הלאומית להאיר את האור המיוחד של עם ישראל לטובת האנושות כולה. בעולם שבו מה שנחשב להצלחה זה כסף, כוח וכבוד, מסלילים את הדור הבא לחיים של תחרות בלתי נגמרת להשגת הדברים הללו, מה שפוגע בכל המין האנושי. בתורת ישראל מה שנחשב להצלחה נמצא בעולמו הפנימי של האדם. העשיר הוא לא בעל הממון אלא זה השמח בחלקו, הגיבור הוא לא בעל הכוח והעוצמה ביחס לאחרים אלא זה הכובש את יצרו, המכובד הוא לא מי שמצליח לסחוט כבוד מאחרים אלא זה המכבד את הבריות. באטמוספרה תרבותית כזאת ההתקדמות וההצלחה של האחד לא מאיימים על אף אחד אחר, והנשים והאנשים שומרים על ייחודם הפנימי ועל תפקידם המיוחד בעולם. תרבות שהשדר שבה לנערות ולנשים הוא שזוגיות ומשפחה זה דבר כובל, ושיש בה קמפיינים שהמסר שלהם הוא שגברים ככלל הם יצורים אלימים, שצריך להיזהר ולהישמר מהם, מובילה לפגיעה במוסד המשפחה, ומתוך כך מאמללת גברים, נשים ובעיקר ילדים. התרבות של עם ישראל, שרואה במשפחה דבר מקודש, שאומנם לא שוללת את אפשרות הפירוק של הנישואים, אבל רק כמוצא אחרון, כשאין ברירה אחרת, מובילה לנשים, אנשים וילדים מאושרים. כי משפחה היא, כידוע, מקור לחוסן פנימי ולאושר, ומסתבר לומר שיש קשר הדוק בין העובדה שישראל היא המובילה בפער ניכר בילודה בעולם המערבי לבין מה שהתפרסם השבוע, שישראל היא במקום רביעי בעולם במדד האושר של האו"ם, למרות כל האתגרים והקשיים שאנחנו מתמודדים איתם מאז קום המדינה. בידינו הבחירה אם החברה בישראל תהיה תרבות שהיא חיקוי לתרבות מערבית, שבה מגמות פמיניסטיות רדיקליות הובילו לכך שבמדינות המערביות מוסד הנישואים קרס והילודה ירדה למצב של התקטנות האוכלוסייה, או שמא היא תמלא את ייעודו של עם ישראל להיות אור לגויים על ידי יצירת דגם של חברת מופת רוחנית-תרבותית שבנויה מתאים משפחתיים שבהם נשים, אנשים וילדים מאושרים. תודה רבה.  תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל, אחרון הדוברים. בשמחה ובכבוד. חמש דקות לרשותך, בבקשה. אדוני היושבת-ראש, גברתי. גברתי היושבת-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, במסגרת ציון יום האישה, אני רואה לנכון להצדיע מעל במה חשובה זו לנשות האברכים ובני התורה על הקרבתן ומסירותן לבעליהן ולמשפחותיהן. לימוד התורה ה��א ערך עליון בחברה החרדית המשליך על כל חיי המעשה. האידיאל המנחה את דרך החיים שלנו הוא השקעת זמן רב ככל האפשר בלימוד התורה, כי אנחנו מאמינים שמי שמחזיק את העולם זה אברכים ובני התורה.  כידוע, "חכמות נשים בנתה ביתה". הזכירה פה קודם לימור את הסבתא, ואני נזכר בסבתא שלי, סבתא שרה, אחותו של הרב בן ציון אבא שאול, שאמרו שאם היא הייתה גבר, היא הייתה יוצאת אחד מגדולי הדור. הייתה לה חוכמת חיים. בתור אישה היא לא הייתה יכולה להיות חברת כנסת, הסבתא שלך? סבתא שלך הייתה אישה חכמה, נכון? כן. בתור אישה חכמה, היא לא הייתה יכולה להיות חברת כנסת? היא העדיפה לגדל את הבית שלה ולתת מהזמן שלה למען המשפחה ולמען אנשים מסביב. ואני חושב שהחוכמה שלה, כן, באמת הייתה מעל ומעבר.  אבל נתתם לה את האפשרות? אני פוגש עד היום אנשים שאומרים: המשפט שסבתא אמרה לנו פה. הסבתא שלך, הצורה שבה היא ידעה לתת לאנשים, בצורה שקטה ובכל מיני צורות אחרות, שזו פשוט החוכמה, ולכן כתוב באמת "חכמת נשים בנתה ביתה". משפחות בני התורה דוגלות בהסתפקות במועט, צניעות והתרחקות ממותרות, מתוך רצון ומוכנות להקריב את כל חייהן למען התורה הקדושה. משפחות חרדיות רבות מעדיפות לבסס את משק הבית שלהן על הכנסה מינימלית מאשר להגדיל את הכנסותיהן על חשבון הזמן שהן מקדישות לטיפול בילדים ולימוד התורה. ישנן מאות אלפי נשים אשר אינן פותחות דף גמרא, אבל הן אלה ששולחות ותומכות ומגבות ודוחפות את בעליהן ואת הילדים שלהן ללמוד תורה. וזה מה שכתוב בגמרא: "נשים במאי זכיין?" מה הזכות הגדולה של האישה? שהיא שולחת את הילדים שלהם ללמוד תורה ושהיא מחכה לבעל שיחזור מבית המדרש בלילה. הרצון של הנשים במגזר החרדי הוא לבנות בית של תורה ושהבעלים שלהן ישבו וילמדו תורה, ובשביל זה הן מוכנות להקריב ולהתאמץ. הוא הולך כל יום הביתה? בהמשך הגמרא כתוב: "גדולה ההבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים". שמעתי הסבר נפלא מהרב אביגדור נבנצל שליט"א, רב העיר העתיקה בירושלים, שכאשר האיש הולך ללמוד תורה, שכרו הוא נטו הזמן שהוא לומד בפועל ועל פי הזמן שהוא מעמיק. אבל אצל האישה, ששולחת את הבעל והילדים שלה ללמוד תורה, לא מסתכלים על הנטו של הזמן אלא על הברוטו של הזמן, ולכן שכרן של הנשים הרבה יותר גדול משל האנשים. כל התפקיד של האישה הוא סביב הגבר? הילדים לא, לא. בצלאל, היא מחכה גם עם הארוחה. אתה יודע, באתיופיה הן גם שוטפות את הרגליים. מה? חברת הכנסת תמנו, הנשים מגדלות את הילדים, הנשים יוצאות לעבודה. הנשים, הו. מה "הו"? הן המפרנסות היחידות. כתוב: "אוקירו לנשייכו". אצלנו לומדים בתלמוד שחשוב מאוד לייקר את הנשים, וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות. אומרים שמאחורי אדם גדול עומדת אישה גדולה. בסוף, כל ההצלחה שלנו זה הנשים שלנו, שעוזרות לנו, תומכות בנו והן המשענת שלנו. ולכן, למרות שהגעתי קצת באיחור, אני פשוט החלטתי שאני חייב לעלות בשביל לייקר את הנשים, גם את הנשים החרדיות וגם את הנשים בכלל. אה, אוקיי. כי הרגשתי כמו שתי מדינות לשני מגזרים. זה הכול היה על נשות משרתי הקבע? לא, הרגשתי חובה לייקר את הנשים החרדיות, כי לצערי הרב, זה נראה שכביכול אישה חרדית היא סוג של שפחה, חס ושלום, או עושים ממנה איזה סוג ב', ולכן הגעתי לפה,  את השכר.  להוקיר ביום הזה את הנשים החרדיות. כי לצערנו, פחות מסתכלים עליהן בצורה מאוד מאוד חיובית. אבל אין ספק שיום האישה הבין-לאומי הוא של כל הנשים בישראל. יום האישה הוא כדי לייקר את הנשים עצמן, שעושות מעל ומעבר למען הקיום שלנו בעם הזה, במדינה הזו, למען הקיום של האברכים, של הילדים שלנו שהן שולחות. הן דואגות במשך כל היום לבית עצמו, גם בבית וגם בעבודה בחוץ, ולכן באתי להוקיר אותן. שנזכה, בעזרת השם, להידבק בתורה הקדושה, בלימוד התורה, ונחזק את לומדי התורה ואת נשות החיל. שאו ברכה. תודה רבה. נחזק גם את הנשים ששולחות את ילדיהן ואת בעליהן אל הקרב ומחכות שהם ישובו. ויום האישה הוא באמת יום של כל הנשים כאן בישראל ובכלל, וייטב שכך נראה זאת. השר עמיחי שיקלי, השר לשוויון חברתי, בבקשה. כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מודה על הזכות לסכם את הדיון החשוב הזה. מאבקן של נשות ישראל לשוויון הוא לא מאבק חדש. הוא מופיע כבר בתנ"ך, אצל חמש בנות צלפחד שנאבקו לקבל נחלה, נאבקו וזכו לכך. ראינו כבר בעת העתיקה הנהגה יהודית: דבורה אשת לפידות, השופטת שמובילה את עם ישראל במערכה מול צבא סיסרא.  תגיד גם מה יקרה להן אחרי המהפכה השיפוטית עם בג"ץ, שהגן על הזכויות שלהן. בימי הביניים הייתה זו דונה גרציה, ילידת ליסבון שבפורטוגל, בת למשפחת אנוסים, שהובילה מאבק למען עמה, שבה אל חיק היהדות, הקימה מוסדות, מוסדות חינוך, בתי חולים, והייתה מראשוני גואלי האדמות בארץ ישראל, רכשה את אדמות טבריה כבר במאה ה-16 כדי שישבו בהן יהודים לבניין הארץ. מאוחר יותר היו לנו שרה אהרונסון ממחתרת ניל"י, המשוררת רחל, אשת העלייה השנייה, צנחניות היישוב חנה סנש וחביבה רייק, שלא שבו, ולא רחוק משם הייתה זו צביה לובטקין, שלחמה במסגרת ארגון אי"ל לצד אנטק צוקרמן, מי שלימים יהיה בעלה, ויחד יקימו את קיבוץ לוחמי גטאות, ומרדכי אנילביץ'. לובטקין, האישה המדהימה הזו, הלוחמת המדהימה הזו, שזכתה גם להגיע לארץ, וכפי שאמרתי, להקים את קיבוץ לוחמי הגטאות, זכתה גם להקים בית ומשפחה, ונכדתה הייתה לטייסת הראשונה בצה"ל, רוני צוקרמן. ועתה לימינו אנו. זה נכון, אין ייצוג מספיק לנשים בממשלה, ואי-אפשר לסובב את הנתון, וזה נתון לא טוב. אבל בישראל נשים מכהנות במשרות הרמות ביותר: כבוד היושבת-ראש, שרת החינוך עד לא מזמן, ראש הממשלה גולדה מאיר, נשיאת העליון, יזמיות מופלאות כמו עדי אלטשולר, נשות עסקים, ממנכ"לית פייסבוק ישראל עדי סופר תאני עד ראשות בנק, וכדומה. אני חושב שאנחנו נמצאים במקום טוב. אבל עכשיו, כמי שגם אמון, אבל אתה נמצא בממשלה הזאת. בעצם אתם לא יכולים, על המשרד לשוויון חברתי. אני אשים את הנתונים ואת הפערים. הוא אמר את זה, הוא אמר. הוא גינה את זה. אתה יודע כמה בג"ץ הגן על הנשים? לכמה תפקידים נשים הגיעו בזכות בג"ץ? תכף נתייחס לבג"ץ. בג"ץ במתכונת הנוכחית. נתונים, חברים. כדאי לך, כדאי לך. מרבים להכפיש את הנשים ואת הציבור החרדי, אבל צריך לומר שדווקא הנשים החרדיות מובילות בשוק התעסוקה, עם כ-80% ברור, כי הן המפרנסות היחידות. הם לא עובדים, הגברים. עם חיזוק, עם חיזוק המגמה במקצועות ההייטק. ואני רוצה מכאן, שיקלי, דיברו על זה. תדבר על נשות משרתי הקבע. די כבר, דיברו. ואני רוצה מכאן, ואני רוצה, די, כבר דיברו.  מפילים את זה על האישה. מה היא תעשה? ואני רוצה מכאן גם לברך את הבוגרות של איגוד הסמינרים בית יעקב, שהשבוע ראינו שהובילו במבחנים, די, שיקלי, לא מתאים לך. שיקלי, לא מתאים לך.  לראיית חשבון, שזה דבר מרשים. תתחיל עם נשות משרתי הקבע, עם הטייסות, עם הנווטות. מה קרה לך? אני ממשיך. אתה מתחיל עם נשות האברכי��, בסדר. אל תתחיל. אני לא מתחיל, אני מציין שבשונה ממה שמקובל לחשוב, בחברה החרדית יש בשורה בנושא של תעסוקה, מכרת את נשמתך לשטן. אתה מכרת את הבית שלך אתה יודע למי. עכשיו בוא נמשיך. לא, למי? תגיד למי. תגיד למי. לא, לא, בוא נמשיך. תגיד למי. תגיד למי. בוא נמשיך. לא אגיד. למה לא? אתה, אתה מדבר על מכירות. בסדר, אני ממשיך. תגיד למי. תגיד למי. 57% מהנשים מועסקות. הנתון הכללי הזה הוא לא מספיק טוב. אמרתי על המגזר החרדי. 83% מהנשים היהודיות. הפער המרכזי שלנו כחברה הוא דווקא במגזר הערבי, 40% בלבד מקרב הנשים הערביות, ובחברה הבדואית האתגר הוא הכי גדול: רק 21%. לשמחתי יש לנו גם את הרשות לפיתוח כלכלי-חברתי במגזר הבדואי וגם את רשות ההסדרה, ויש לנו כוונה לסייע בפיתוח אזורי תעסוקה. הדבר הזה הוא מאוד מאוד חשוב, וראינו שליד רהט, אזור התעשייה עידן הוביל לשינוי מאוד מאוד משמעותי, מ-30% ל-9% אבטלה. הדבר הזה הוא דבר חשוב מאוד. הנושא של תעסוקה של נשים במגזר הערבי הוא יעד מרכזי גם במשרד לשוויון חברתי, גם בנושא של רשויות הבדואים. הלאה. נתוני אלימות, זה אחד הנתונים הכי מחרידים. יש פה גם רווחה, יש פה גם ביטחון לאומי, אבל בסופו של דבר, אנחנו כמדינה בסיטואציה לא טובה, וגם הממשלה הזו בראשית דרכה מתמודדת עם גל של אלימות שהוא גל חסר תקדים. יש לנו שש נשים שנרצחו מתחילת השנה. אחת מהן הובאה רק היום למנוחות, דריה לייטל, יהיה זכרה ברוך. בנושא האיזוק האלקטרוני צריך לבוא ולומר, א. ברמה האישית עמדתי היא בעד. דבר שני, הממשלה התחייבה תוך חודש לתת מענה לדבר הזה וכן לפעול לקידום הנושא. זה לא כמו שנאמר ודווח שכאילו זה בכלל ירד מסדר-היום. זה לא ירד מסדר-היום. לא ירד, רק הוא צריך לפגוע בשתיים בשביל להמשיך לשלישית. אני ממשיך הלאה ואומר עוד כמה, אנחנו הבאנו החלטת ממשלה להקים ועדת שרים לקידום מעמד האישה בראשות השרה גילה גמליאל, שגם תרכז את הנושא של הפעילות במאבק באלימות נגד נשים וגם בגיבוש מדיניות וקידום מגוון נושאים הקשורים במעמד האישה ובשוויון הזדמנויות. נושא אחד אחרון ששמנו אותו בסדר העדיפויות זה הנושא של פוליגמיה. הנושא של פוליגמיה הוא נושא מאוד מאוד מדאיג ומטריד. זה בעיקר, למעשה זה בלעדי לחברה הבדואית בדרום, בצפון זה פחות קיים. יש לנו דיווח על כ-6,800 גברים במשפחות פוליגמיות, והמחקרים האקדמיים שנערכו בשנים האחרונות מעריכים את היקף התופעה ב-20% עד 40% בקרב האוכלוסייה. הבעיה בנושא הזה, שזה מלווה פעמים רבות גם בתופעות של סחר בנשים, גם בתופעות של ניצול וגם בתופעות של הזנחה. במרבית המוסדות שעוסקים בנוער בסיכון או בנשים שחוו אלימות מהחברה הבדואית בנגב, אלה נשים שבאות ממשפחות פוליגמיות, ולכן זו תופעה שאני קורא גם לחברי הכנסת של רע"מ לסייע בנושא הזה. כרגע אנחנו בסיטואציה לא טובה בנושא הפוליגמיה. עד כאן לגבי נושא מעמד האישה, ותודה על הזכות לדבר. תודה רבה לך, השר שיקלי. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום. לפני שאנחנו עוברים לנושא הבא, תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, גם על הובלת היום וגם על העיסוק בנושאים החשובים במסגרת הוועדה. יישר כוח.  הנושא הבא על סדר-היום, הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הארכת השעיה של עובד מדינה ופיטורין של עובד הוראה לשם הגנה על קטין או חסר ישע (תיקוני חקיקה), התשפ"ב 2022, כ/919. מציג, חבר הכנסת יוסף טייב, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. בבקשה. גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 97(ד) לתקנון הכנסת, הריני להודיע כי ביום כ"ח באדר תשפ"ג, 21 במרץ 2023, החליטה ועדת החינוך, התרבות והספורט להחיל דין רציפות על הצעת החוק הארכת השעיה של עובד המדינה ופיטורין של עובד הוראה לשם הגנה על קטין או חסר ישע (תיקוני חקיקה), התשפ"ב 2022. הצעת החוק האמורה, אשר התקבלה בכנסת בקריאה ראשונה ביום כ"ו בסיוון התשפ"ב, 28 ביוני 2022 ומספרה 919, נדונה בוועדת החינוך, והיא הכינה לקריאה לראשונה את הצעת החוק הטרומית שיזמה חברת הכנסת שרן השכל, שמספרה פ/3571/24. בהצעת החוק מוצעים תיקונים לחוקים קיימים שנועדו לייעל את הליך הפיטורים וההשעיה של עובדי הוראה שיש בהתנהגותם כדי לסכן את שלומם של קטינים או חסרי ישע השוהים בבתי ספר ובמוסדות אחרים ולמעשה להרחיק מסביבת הילדים עובדים כאמור. מדובר במצבים שבהם למערכת שמטפלת באותם מורים חסרים הכלים להרחקתם המהירה מבתי הספר, למרות שבהתנהגותם של אותם מורים יש הטרדה או פגיעה מינית ואפילו אלימות חמורה. התיקונים למעשה סוגרים את הפערים ומעניקים למשרד החינוך ולנציבות שירות המדינה את הכלים המתאימים להרחקתם של מורים אלה מהילדים. ההסדרים המרכזיים בהצעת החוק, יכולים לפטר פיטורים מינהליים מורים עובדי משרד החינוך שיש בהתנהגותם השפעה מזיקה על קטינים או תלמידים או שהתנהגותם חמורה ויש לכך ראיות ברמה מינהלית, גם אם מסיבות שונות המקרה לא הבשיל לכדי כתב אישום. יצוין כי הסדר כאמור קיים גם לגבי מורים המועסקים ברשויות המקומיות ובבעלויות פרטיות, אך לא היה קיים עד היום לגבי מורים עובדי משרד החינוך. הסדר מרכזי נוסף, אפשרות לנציב שירות המדינה ולשר החינוך להאריך את תקופת ההשעיה הדחופה של מורה או עובד מדינה שעובד במוסדות שונים שבהם שוהים ילדים עד ל-90 ימים, ולא כמו שאפשר היום עד ל-30 ימים. זאת, על מנת להשלים את הבירור הפלילי ולמנוע מצב שבו המורה או העובד חוזר לעבוד עם הילדים למרות שעומד להיות מוגש נגדו כתב אישום. תודה רבה. תודה רבה לך, חבר הכנסת יוסף טייב. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי כ"ט באדר התשפ"ג, 22 במרץ 2023, בשעה
\ No newline at end of file