diff --git "a/60190/raw.transcript.txt" "b/60190/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/60190/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,14802 @@
+לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל, התשע"ו–2016.
+
+ לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3635/20 וכלה בהצעת חוק פ/3648/20 – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – צמצום הסייג לזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – העברת כספי פיקדון שלא נוצלו לחשבון הבנק של הזכאי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (הגדרת אדם כשיר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, יעקב מרגי, נורית קורן, נאוה בוקר, איתן כבל, דב חנין, עמיר פרץ, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, יוסי יונה ונחמן שי; הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – עריכת בדיקה גנטית לאיתור בן משפחה שעלתה בין השנים 1948 ו-1959), התשע''ז–2017, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, נורית קורן, משה גפני, יעקב אשר, יפעת שאשא ביטון ואלי אלאלוף; הצעת חוק הבנקאות (הגבלת שיעור המימון בהלוואה לרכישת דירה להשקעה) (הוראת שעה), התשע''ז–2017, מאת חברי הכנסת אלי כהן ואכרם חסון; הצעת חוק מרשם שמות המתחם בישראל, התשע''ז–2017, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי תשלומי שירות של צהרון), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, יפעת שאשא ביטון, איילת נחמיאס ורבין, אברהם נגוסה, מירב בן ארי, נאוה בוקר, מיכל רוזין ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק חובת שקיפות להסדר ניגוד עניינים של שר או ראש הממשלה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל ואיתן כבל; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מניעת פעילות ארגונים הפועלים נגד מטרות החינוך ונגד צה"ל), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בצלאל סמוטריץ, יאיר לפיד, אמיר אוחנה, יואב קיש, מירב בן ארי, דוד ביטן, עודד פורר, אלעזר שטרן, יואל רזבוזוב ויעקב מרגי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עידוד השתלבות בעבודה במתן פטור מנסיעות בחישוב הזכאות לקצבה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק להטבת נזקים והשבת עלויות טיפול רפואי בשל שימוש בטבק, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, רויטל סויד, יעל כהן-פארן, זהבה גלאון, איציק שמולי, מאיר כהן, תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, יעקב פרי, עפר שלח, אילן גילאון, קארין אלהרר, עיסאווי פריג', חיים ילין, זוהיר בהלול, יואל חסון, איתן ברושי, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, נחמן שי, מיקי לוי, איימן עודה, יוסי יונה, מסעוד גנאים, דוד ביטן, אלי אלאלוף, מירב בן ארי, זאב בנימין בגין, רוברט אילטוב, עבדאללה אבו מערוף, יואב קיש, אורלי לוי אבקסיס וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הרשאה אישית לבעל תואר שני או שלישי ברוקחות קלינית), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הרחבת חופשת אבהות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (היתר ייצוא של קנאביס רפואי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, אורי מקלב, נאוה בוקר, ענת ברקו, רועי פולקמן, אלעזר שטרן, יגאל גואטה, יהודה גליק, חיים ילין, איתן ברושי, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, טלי פלוסקוב, אכרם חסון, יחיאל חיליק בר, מיקי לוי, דוד ביטן, מיכל בירן, נחמן שי, אילן גילאון, מיכל רוזין, זהבה גלאון ודוד אמסלם. 
+
+עוד הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016.
+
+ מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, נחמן שי, יעל גרמן, ישראל אייכלר, אחמד טיבי ונאוה בוקר בנושא: המדינה מנהלת מאבקים על חשבונם של ניצולי השואה. 
+
+מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, בצלאל סמוטריץ, ענת ברקו, מיכאל מלכיאלי ואלי כהן בנושא: הטרדות מיניות ביישובים מעורבים.
+
+ תודה למזכירת הכנסת.
+
+ אנחנו גם חוזרים על ההודעה שלנו מלפני כמה ימים, שאת כל החקיקה הפרטית תוכלו למצוא בקלות מעכשיו באתר הכנסת, ולעיין בהצעות החוק.
+
+
+
+
+ סדרת הצעות אי-אמון לפנינו. הראשונה שבהן – המחדל המדיני של ממשלת ישראל שהוביל להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם, מטעם המחנה הציוני. ינמק את ההצעה חבר הכנסת חיליק בר. לאחר מכן נשמע את חברי הכנסת עפר שלח ומיכל רוזין. ישיב על שלוש ההצעות בנושאים המדיניים הקשורות לאו"ם – השר צחי הנגבי. בבקשה, אדוני. תזכה לראות את נציגות הממשלה? יש – השר אזולאי נמצא כאן. בבקשה.
+
+
+ מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת, אני באמת נפעם ונדהם בכל פעם שאני עד לתבוסתנות המדינית של הממשלה שלנו, שמביאה לעוד מכה ועוד מכה בפרצופה הכואב גם ככה של ישראל – גם בעולם, אבל זה, נניח, פחות אכפת לנו – אבל גם לתוך עצמנו. ואני שואל אתכם, מתי תסתיים התבוסתנות המדינית הזאת? מתי תחליט ממשלת ישראל – הנה, הממשלה הימנית ביותר בהיסטוריה של עם ישראל; אנחנו במחנה הציוני, במרכז-שמאל, הפסדנו. מודה ועוזב ירוחם. נתנו לממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל להוביל את המדיניות שלה, והנה, תחתיה ותחת ממשלת בנט-נתניהו האו"ם מקבל את אחת ההחלטות הקשות ביותר נגד מפעל ההתנחלויות, נגד ההתיישבות, בעצם נגד מדינת ישראל. ואני אומר לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, שההחלטה הזאת שהתקבלה באו"ם היא רק התחלה; ואני יודע, כי בניגוד לאנשים בממשלה הזאת, או בימין, יש לי תחביב כזה, לדבר עם אנשים שבאים מבחוץ, כולל ממדינות ערב, אגב, כולל – חס וחלילה – גם פלסטינים, אבל בעיקר עם אנשים מהאיחוד האירופי, מאותן מדינות שהצביעו נגדנו, וגם מארצות-הברית. 
+
+אני הייתי לא מזמן – אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש – נאמתי בפני הפרלמנט האירופי על דרכים להתמודדות עם הטרור. הם ביקשו, שאלו: How can the UK learn from Israel? – איך הם יכולים ללמוד מאתנו; א. גיליתי שם 250 חברי פרלמנט של האיחוד האירופי שהם אוהדי ישראל, והם אומרים לי: תשמע, המדינה שלך התייאשה מאתנו לגמרי. שאלתי: מה זאת אומרת? הם אמרו: אתה יודע מי ראש הממשלה האחרון שבא לדבר לפני האיחוד האירופי? אתה יודע? לא תנחש. יצחק רבין, לפני 21 שנה.
+
+
+ מה זה לדבר בפני האיחוד האירופי – הפרלמנט האירופי?
+
+
+ כן, הפרלמנט האירופי בבריסל. דיברתי לפניו לפני שלושה שבועות – בהזמנה, אגב, של אחת המפלגות הימניות של הבית דווקא. ואני מגלה שוב ושוב, אני באמת אומר לך, אדוני היושב-ראש, ויתור ישראלי – עזוב תוכנית מדינית, כי זה אני מבין שעם הפוליטיקה ועם ההרכב של הממשלה הזאת, לשם חלילה לא נגיע; לאומץ מדיני כמו שהיה לימין פעם, של לדעת מה טוב לנו, לא נגיע, אבל הם גם מוותרים על להסביר את ישראל. ההסברה הישראלית נכשלת. ההסברה הישראלית מתה. וזה בסדר שראש הממשלה עומד פה חדשות לבקרים ונותן לנו את כל ההצהרות של אותן מיקרונזיה ומוזמביק, שתומכות בנו ועושות אתנו הסכמי סחר – אנחנו קיבלנו סטירה לא מאינדונזיה ולא ממוזמביק, איתן; קיבלנו סטירה מהידידות ובעלות הברית הכי טובות שלנו, הכי חזקות שלנו, ואני אפילו לא מדבר על ארצות-הברית; אני מדבר על מעצמות אירופה, שעמדו והצביעו, ואם אנחנו לא מבינים שזו רק ההתחלה, אנחנו בבעיה קשה. אנחנו מוותרים על העולם, ובעצם, אדוני השר, אנחנו מוותרים גם על עצמנו. 
+
+ ואני רוצה לומר לך שכילד גדלתי על מנהיגות מדינית אמיצה של ימין פרגמטי אחראי, ציוני, מנחם בגין, שידע מה טוב לדורות הבאים, וחלקם יושבים פה בקהל, מה צריך לעשות בשביל להבטיח את העתיד שלנו, וכן, לא יאהבו את זה חברי בסיעה הערבית – גם להבטיח את הרוב היהודי בארצנו. מה לעשות, אנחנו הקמנו מדינה – לא חלילה נגדכם – כי הבנו שאנחנו כאלה – יהודים, כאלה מעצבנים, לא יכולים לסמוך על אף אחד שישמור על הביטחון שלהם – לא מדינות ערב, שאבא שלי הגיע מהן, ולא ממדינות אשכנז, פולין, שאימא שלי הגיעה מהן, ואפילו לא על ארצות-הברית, אז עלינו ובנינו פה מדינה. פיתחנו אותה, חיזקנו אותה. היום, בתבוסתנות המדינית שלנו, אנחנו צועדים בבטחה לעבר מדינה דו-לאומית, שבה אתה, ידידי מסעוד גנאים, כנראה תהיה שייך – בעוד 20, 30 או 40 שנה – לרוב. היום אתה רק 20% פה.
+
+
+ למה לא?
+
+
+ אתה שואל למה לא. אגב, יותר ויותר פלסטינים – ואמרתי קודם: אני גם מאלה – חלילה – שמדברים עם הפלסטינים; פעם דיברו עם האויבים כדי להשיג שלום. היום אם האויב שלך הוא לא פרטנר, אתה לא מדבר אתו, כי אתה צריך להשיג שלום עם האח שלך או עם האחות שלך. עם מי מדברים בשביל להשיג שלום? עם האויבים, והפלסטינים הם האויבים שלנו, ואנחנו שלהם. אבל יותר ויותר פלסטינים אומרים לי מה שאתה אומר, מסעוד: מה רע במדינה דו-לאומית? מצוין. אנחנו לאט-לאט נגבש רוב בפרלמנט.
+
+
+ דברים משתנים. מה שרואים במאה ה-19 לא רואים במאה ה-21.
+
+
+ יפה. הנה. יודע מה יפה? תראה לאן הביאה התבוסתנות המדינית של הימין היום בישראל – לזה שהם הלכו כל כך לקצה, שהימין הקיצוני של היום והשמאל הקיצוני של היום, שאתה שייך אליו, נפגשים באותה נקודה: שניהם רוצים מדינה אחת.
+
+
+ אין מה להתבייש בשמאל, שמאל זה דבר טוב, אני יודע.
+
+
+ לא, אגיד לך למה – אני ודאי שמאל. אני אמרתי שמאל קיצוני – אומר לך למה: אנחנו במפלגת העבודה תמיד ראינו את זה באלה שרוצים מדינה אחת – יש בשמאל כאלה – מדינת כל אזרחיה. זה משהו שלא רק סמוטריץ ובנט מקדמים; זה משהו שמקדמים גם בשמאל היותר-קיצוני. למה? אלה מאמינים שאנחנו, יהודים ופלסטינים, יכולים לחיות פה יחד, תחת גג אחד, ומנגינה אחת ולרקוד הורה עד הבוקר מתוך באמת טוב-לב. הימין הקיצוני יאמר לך: אנחנו רוצים מדינה אחת, כי אנחנו לא מוכנים להחזיר שעל מאדמתם של היהודים לשום אדם – לא פלסטיני, ולא ערבי ולא מצרי. 
+
+ שתי הדעות לגיטימיות, רק שים לב, מסעוד גנאים, אתה, במקום שלך, והרבה מהפלסטינים היום, נמצאים באותה נקודה של הימין הקיצוני בישראל: שניכם רוצים מדינה אחת לכל אזרחיה. תודה. 
+
+
+ לא, לא, לא.
+
+
+ לא, לא, בנקודה הזאת. 
+
+
+אני עדיין מאמין בשתי מדינות, ואני רוצה לחיות פה בשוויון. 
+
+
+ או, יפה, אז אני שמח. 
+
+
+ אני עדיין מאמין בשתי מדינות. 
+
+
+ אני שמח שאתה מאמין בשתי מדינות, ��פה, אבל קודם שאלת אותי למה לא.
+
+ולכן אני רוצה להגיד, חברים, ההחלטה הזאת של האו"ם – באמת, אנחנו נשרוד עם ההחלטה הזאת של האו"ם, אבל זאת רק ההתחלה. ומה שאני קורא לממשלת ישראל לעשות – אתם יודעים, אני מדבר עם שרים בליכוד לפעמים והם, אומרים לי: חיליק, תירגע עם השדולה שלך לפתרון הסכסוך. לא צריך לפתור שום סכסוך, אנחנו ננהל את הסכסוך. ננהל, כאילו זה איזו חנות מכולת. 
+
+אני אומר להם, בשביל לנהל סכסוך מול אויבינו –יש לנו צבא חזק, ברוך השם, וחיילים אמיצים וחיילות אמיצות, יש לנו משטרה, יש לנו שב"כ, יש לנו מוסד. הם ינהלו את הסכסוך מול האויבים שלנו. מנהיגים אנחנו בוחרים כדי שיפתרו את הסכסוך או לפחות שינסו לפתור אותו. היו פה גם מנהיגים, ומנהיגים גדולים אגב, שבאמת ניסו ונכשלו; נכשלו בגלל הצד השני, נכשלו בגלל סיבות מסוימות בצד שלנו. בסדר, אחד הלך לחקירות, אחד קיבל שבץ, אחד נרצח. 
+
+אבל אף פעם לא פקפקנו ביכולת שלהם להבין שהם מנהיגים שבחרנו בהם כדי שינסו לפתור את הסכסוך הזה. ואת החדווה הזאת, אדוני היושב-ראש, לפתור סכסוך, המנהיגות שלנו איבדה. המנהיגות שלנו רוצה לנהל את הסכסוך וניהול הסכסוך נכשל. ולכן אני רוצה שראש הממשלה יתעשת ויחליט אם הוא רוצה להיות בגין הבא או פייגלין הבא; אם הוא רוצה מדינה אחת או שתי מדינות. ובעיקר, אדוני היושב-ראש, אם הוא רוצה שאנחנו נהיה אור לגויים, כפי שאנחנו היינו אמורים להיות לפחות, לפי אבותינו ונביאינו, או שאנחנו רוצים להיות מדינה שהולכת ונהיית קיצונית יותר, מבודדת יותר, וכן, שום הסכם סחר עם מוזמביק או אינדונזיה לא ישכנע אותי שלנו אין היום בעיה בקרב טובות ידידותינו. אני רואה את זה, אני מדבר אתם ואני שומע מהם, כולל עכשיו מקבוצה אחת של איפא"ק שאתה דיברתי בחוץ, אדוני. 
+
+ ולכן, בשל התבוסתנות הזאת, ומכיוון שנגמר לי הזמן, אני מבקש מהכנסת להצביע אי-אמון בממשלה ולתת לממשלה אחרת עם יותר אומץ ויותר תקווה להחליף את הממשלה הכושלת הזאת ולנסות לחתור להסכם מדיני. תודה, אדוני. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. 
+
+ אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עפר שלח לנמק הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד. הכותרת היא: החלטתה של ממשלת ישראל להיעדר מההצבעה באו"ם על איסוף ראיות לפשעי מלחמה בסוריה. עד עשר דקות לרשות אדוני. 
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשבועיים הצביעה העצרת הכללית של האו"ם על הצעת החלטה שלפיה יוקם מנגנון בין-לאומי לאיסוף ראיות לפשעי מלחמה בסוריה. אפשר לומר בצדק שמדובר במקרה קיצון של מעט מדי ומאוחר מדי. יותר מחצי מיליון הרוגים, מיליוני פצועים ויותר מאחד מכל עשרה סורים שנעקר מביתו ביותר מחמש שנים של מלחמת אזרחים. כל אלה הם כל הראיות שהעולם צריך כדי לדעת שמתחוללים פה פשעי מלחמה. 
+
+מה עוד צריך, מעבר לתמונות שמגיעות מדי יום מחאלב ומאידליב ולעדויות של מיליוני הפליטים הנמלטים לירדן, ללבנון ולאירופה? מה מעיד יותר מההוכחות החד-משמעיות לשימוש בחומרי לחימה כימיים, להפצצות חסרות רחם – רסן – ומכוונות על אוכלוסייה אזרחית – –
+
+
+גם חסרות רחם. חד-משמעית. 
+
+
+ כן. – – ולטיהור אתני של יישובים כדי ליצור רצף טריטוריאלי, אם על-ידי המשטר הסורי ואם על-ידי כוחות הרשע של "דאעש" ודומיו. 
+
+ העולם כולו, חברי חברי הכנסת, עוד יצטרך לבוא חשבון עם עצמו על מעשיו ומחדליו במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, שטרם הסתיימה. גם אנחנו נצטרך לשאול את עצמנו אם ואיך יכולנו לעשות יותר. איני תומך ולא תמכתי מעולם במעורבות צבאית שלנו מעבר לגבול, שקרוב לוודאי הייתה מביאה יותר נזק מתועלת, אבל נצטרך לשאול את עצמנו אם היה די בהקמת בית-חולים שדה ובקבלה לטיפול של פצועים. ועוד לפני כן, אנחנו צריכים להתמודד עם הבושה שבאין כי, חברי חברי הכנסת, בהוראתו של ראש הממשלה, שהוא גם שר החוץ, ובניגוד לעמדתו של הדרג המקצועי במשרד, נעדרו נציגי ישראל מן ההצבעה באו"ם. 
+
+ההצעה עברה ברוב גדול. 15 מדינות ובהן ישראל נעדרו מההצבעה. מי עוד ברח, אתם שואלים? מדינות כמו רואנדה, אריתריאה, לוב ואנגולה – כולן מדינות שבהן בוצעו פשעי מלחמה ולכן הן חוששות מן התקדים: היום בסוריה, מחר אצלן. הן סירבו להצביע בעד חקירת פשעי המלחמה בסוריה. הן וישראל הנלחמת מדי יום בטענה הכוזבת שגם אנחנו מבצעים פשעי מלחמה. האקט הפחדני והחנפני של נתניהו העמיד אותנו, מדינה דמוקרטית שצבאה מקדיש מאמץ שאין שני לו בעולם לשמור על התנהגות מוסרית, בשורה הראשונה של הצבועים וחסרי המוסר בעולם. למה? כמו בכל אקט מביש, חברתי חברת הכנסת מיכאלי, מתוך פחד וחשבון. 
+
+ההצבעה הזו הייתה יומיים לפני ההצבעה במועצת הביטחון על ההתנחלויות וראש הממשלה אולי קיווה שרוסיה, הכוח המניע כנגד ההחלטה בעניין סוריה, תעזור למנוע את הכישלון הדיפלומטי החריף שהוא אחראי לו. ומתוך אותו חוסר כבוד לאומי, חוסר משמעות למילה שלו עצמו, שבהם מר נתניהו נוהג בכל דבר ועניין – כשביקר את החלטת מועצת הביטחון על ההתנחלויות טען ראש הממשלה שיש חוסר פרופורציה בעיסוק בהתנחלויות, בעת שהמזרח התיכון בוער ובסוריה נרצחים אזרחים באלפיהם ובמאות-אלפיהם. יש, כמובן, צדק בטענה הזו, אבל הצדק הזה נעלם כשישראל, מתוך חשבון פוליטי קטנוני ועלוב, מסרבת אפילו להתייצב במקום הסמלי לפעולה לעצירת רצח העם הסורי. במחי המעשה הפחדני ונטול הכבוד העצמי הזה עקר ראש הממשלה את הבסיס שעליו עומדות רוב טענותינו אל מול המערכה נגד ישראל בעולם. הוא שם טיעון בפיו של מי שמבקש להכתים אותנו כפושעים או מסייעים לפשע.
+
+מדינה שקמה על אפרו של העם היהודי לאחר השואה, ששואלת בכל פעם איפה היה העולם באושוויץ, המדינה הזו ברחה אפילו מן החובה להרים אצבע בעד חקירה ראויה של פשעי המלחמה שמבצעים אסד ומסייעיו, מטהראן ועד מוסקבה, במרחק של כמה קילומטרים מהגבול שלנו. וכמובן, כפי שקורה בכל פעם לפחדן, כל זה היה לשווא: רוסיה הצביעה נגדנו במועצת הביטחון. ההחלטה נגד ההתנחלויות עברה פה-אחד, כי דינו של חסר המוסר הוא גם לאכול את הדג המבאיש וגם להיות מגורש מהעיר.
+
+ראש הממשלה, חברי חבר הכנסת בר-לב, מרבה להשוות את עצמו, בצניעות אופיינית, לווינסטון צ'רצ'יל. הנה משפט של צ'רצ'יל שהוא ודאי מכיר: "ניתנה לך הבחירה בין חרפה למלחמה", אמר צ'רצ'יל לצ'מברליין אחרי הסכם מינכן, "בחרת בחרפה ותקבל מלחמה". בהצבעה על סוריה בחר נתניהו בחרפה, וקיבל בתמורה גם אותה וגם כישלון דיפלומטי מהדהד.
+
+בשבועות האחרונים בא לידי ביטוי מלא כישלונו המוחלט של ראש הממשלה כאיש המוביל את מדיניות החוץ של ישראל. בכל פעם שהוזהר מהשלכותיו של המשבר החריף והמתמשך עם הממשל בארצות-הברית, ענה ראש הממשלה ביהירות שהוא מכיר את אמריקה ויודע מה הוא עושה. בכל פעם שנאמר לו שמי שאינו מקבל החלטות, העולם יחליט בשבילו, הוא הצביע על ביקור של ראש ממשלת סווזילנד כהוכחה לכך שמעולם מצבנו לא היה יותר טוב. וכשנפלה, בסופו של דבר, ההחלטה העוינת והחד-צדדית במועצת הביטחון, בתמיכתן של המעצמות החזקות בעולם והידידות הגדולות ביותר של ישראל, נתניהו הגיב ברמה של גן-ילדים: ביטול פגישות – שחלקן לא ברור אם אכן נועדו בכלל להיערך – עם ראשי מדינה, טקסי זובור מדומים לשגרירים ושאר הפגנות ריקות של כבוד עצמי לאומי, שנועדו כולן לצורכי כותרות בתקשורת שלנו. 
+
+לעולם, חברי חברי הכנסת, אין כבוד כלפי מי שאינו מכבד את עצמו. ויותר מכל דבר אחר, ההוראה החנפנית להיעדר מן ההצבעה על סוריה היא עדות לחוסר כבוד עצמי. ריקוד ה"מה יפית" אל מול האיש במוסקבה במחיר של ויתור על הערכים הבסיסיים ביותר שלנו, הגחכה של הנימוקים הצודקים ביותר שלנו במלחמה נגד האנטי-ישראליות והאנטישמיות, כל אלה שמים ללעג את כל הפראזות הריקות של נתניהו על הצורך להיות חזקים מול העולם. 
+
+אדוני היושב-ראש, לפני 75 שנים, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, פרסם נתן אלתרמן את קובץ השירים האלמותי "שמחת עניים". פעם, בימים שבהם תרבות לא הייתה cut the bullshit, זה היה טקסט מכונן של האתוס העברי, רוח גדולה, שבכוחה צמחו כאן מדינה וצבא ותודעה לאומית. השנה הייתה 1941, השנה שבה היטלר פלש לרוסיה, ובימים האחרונים שלה נערכה ועידת ואנזה, שבה הוחלט על יישום הפתרון הסופי. באוויר היו רוחות של אסון, אבל אלתרמן הרחיק לראות מעבר להן, אל מה שיהיה בימים שיבואו. הזמן, כך ידע היטב, יביא לקצם גם אירועים איומים, אבל לא ירפא את נפשו של מי שעמד מנגד, מי שמכר את המוסר שלו עבור בצע כסף של תועלת מדומה. לו תישמר רק הבושה.
+
+וכך כתב אלתרמן במילים שכל ישראלי צריך להרגיש אל מול הציניות וההתרפסות של ממשלתו: לנשכחים ירווח, ולחיים ירפא / וארץ עוד תחליף קיצה וגם חורפה / ותימלא קול אבל ונגינות חופה / אבל לאן נוליך את החרפה?
+
+אני קורא להביע אי-אמון בממשלה הזאת ובעומד בראשה, שהביעו אי-אמון בערכי היסוד של מדינת ישראל. תודה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת עפר שלח. 
+אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מיכל רוזין. הצעת אי-אמון מטעם סיעת מרצ: כישלון מדיניות החוץ של ישראל.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מנסה, באמת, לפענח בשבועות האחרונים את ההתנהגות של ממשלת ישראל והעומד בראשה, ואולי החקירות שמתנהלות בימים אלה יכולות להסביר ולהבהיר חלק מאותה התנהלות.
+
+ אני רוצה להזכיר לכם מה שאמר בנימין נתניהו, שעוד לא היה ראש ממשלה, והיה פה ראש ממשלה אחר, אולמרט, בזמן החקירות שלו. הוא טען בתוקף שעלול ראש הממשלה, כשהוא תחת חקירות, לבצע מהלכים, בין מדיניים ובין לאומיים או אחרים, שיסכנו את מדינת ישראל, ולכן הוא צריך להשעות את עצמו. אולי כדאי באמת שאת ההמלצה הזאת ייקח בנימין נתניהו לעצמו, מכיוון שאי-אפשר להסביר את השבועות האחרונים ואת מה שקורה כאן – ההיסחפות אחרי מיעוט קיצוני, מתלהם, מתנחל, משיחי, בבית הזה.
+
+ הרי ראש הממשלה הלך לבחירות והצהיר על פתרון שתי מדינות. אפשר לתהות אם דיבר אמת או לא, אפשר לשאול מה אני חשבתי על האמירות האלה שלו, אבל הוא הלך עם ההצהרה הזאת; זו הצהרתו, ועם זה הוא הלך לבחירות, ועל זה הצביעו לו. ואומר ראש הממשלה: אנחנו הרוב, אנחנו קיבלנו את רוב הקולות – וזה נכון, אבל הוא קיבל על סמך הצהרות מסוימות, על סמך זה שהוא הלך לציבור ואמר: זוהי משנתי, ועל כך אתם צריכים לתת לי את האמון, והאמון ניתן לו על כך. 
+
+ אבל כל התנהגותו, והתנהגות הממשלה שלו בעיקר, הדברים שיוצאים מהשרים שלו, כולל סגנית שר החוץ שלו, הדברים שאנחנו שומעים משר החינוך, הדברים שאנחנו שומעים מבצלאל סמוטריץ – שמעתי פה לפני חצי שנה ואמרתי: בצלאל סמוטריץ מנהל את הממשלה. קפצו עלי כולם, כולל בנט, שהסתכל עלי בבהלה, ואמרו: איך את אומרת כזה דבר? לא חלפו חודשים מספר, והנה אנחנו רואים – אנחנו רואים את חוק ההסדרה, אנחנו שומעים הבוקר על סיפוח מעלה-אדומים, אנחנו שומעים עוד ועוד הצעות, תחרות בין מפלגות הימין מי יותר ימני, מי יותר מתלהם, מי יותר מקצין. 
+
+אז יתכבד ראש הממשלה ויפנה לציבור ויגיד: פתרון שתי המדינות, לא שהוא לא יכול להתקיים כי אין פרטנר – יש פרטנר, זה לא הרגע, זה כן הרגע – יקום ויגיד את האמת לציבור: אני לא מאמין שזה הפתרון, מדינה פלסטינית – כמו שאומר חבר הכנסת קיש באומץ – לא תקום כאן, אבל זה לא מה שראש הממשלה אמר לציבור, ומה לעשות – –
+
+
+ לא צריך אומץ.
+
+
+ – – חבר הכנסת קיש, לא בך בחרו להנהיג את הליכוד ולהנהיג את הממשלה.
+
+
+ זה נכון.
+
+
+ ולכן, יתכבד ראש הממשלה ויפנה לציבור ויבקש את אמונו מחדש, מכיוון שכרגע הוא מטעה את הציבור. הוא טועה, כמובן, על-פי תפיסת עולמי, אבל הוא בוודאי הטעה את הציבור. וההחלטה הזאת שהתקבלה באו"ם – שכולנו קפצנו ישר, או חלקנו קפצנו, ואמרנו: מדובר בפגיעה במדינת ישראל – ההחלטה הזאת באה להציל אותנו מעצמנו, באה להציל אותנו מההחלטות השגויות שאנחנו עושים.
+
+אנחנו ישבנו פה בכנסת והתרענו ואמרנו – ולא רק אנחנו, יועצים משפטיים: היועץ המשפטי לממשלה, והיועץ המשפטי של הכנסת, והיועצים המשפטיים של משרד המשפטים ומשרד הביטחון – התריעו שמדובר פה בהחלטה אומללה, החלטה שתסכן אותנו ברמה המדינית והבין-לאומית, החלטה שתביא אותנו לבית-המשפט הבין-לאומי בהאג, שתגרור אחריה החלטות קשות מאוד של מועצת הביטחון ושל האו"ם. זה לא איחר להגיע, ואכן הגיע, וההחלטה אומרת למדינת ישראל חד וחלק: הגזמתם, הגזמתם, הפעם עליתם על המקפצה בבריכה כדי לעשות את מה שאתם עושים. הגזמתם. מה שעשיתם בניסיון להעביר את חוק ההסדרה, בניסיון לגזול ולגנוב קרקעות פרטיות של פלסטינים – הגזמתם. אתם לא יודעים גבול, אתם לא יודעים שובע. 
+
+ והבוקר כבר יש לנו רעיון חדש: בואו נספח את מעלה-אדומים. אנחנו יודעים שברוב התוכניות סביר להניח שמעלה-אדומים היא חלק ממדינת ישראל, בסופו של דבר, אבל אל לנו לעשות את זה שלא בהסדר, אל לנו לעשות את זה בצעד חד-צדדי. פעולה חד-צדדית – אנחנו כבר ראינו מה קורה. כשאנחנו עושים חד-צדדי, מחליטים ועושים ואין לנו פרטנר בצד השני להידבר אתו, והעולם לא מכיר בהחלטות האלה שלנו. אנחנו צריכים לעשות את ההחלטות האלה בצורה של הסדר מדיני. וכאשר יהיה הסדר מדיני, כך ייטב למדינת ישראל, גם מעמדה המדיני פנימה, וגם, כמובן, החוצה, ברמה הבין-לאומית.
+
+ נתניהו עמד לפני כשלושה-ארבעה חודשים על בימת האו"ם והצהיר שהאו"ם ישנה את יחסו למדינת ישראל בשנה הקרובה. הוא צדק, הוא רק טעה בכיוון שבו האו"ם שינה את עמדתו. האו"ם בצורה ברורה אומר לנו שנמאס להם מכך שאנחנו מרמים אותם שוב ושוב. אנחנו חושבים שאם אנחנו לא נספר, אנשים לא ילכו בעולם ויספרו דברים, אז הם לא קרו. אם נעשה חוק הסדרה בשקט בכנסת, אז לא ישמעו על זה במדינות העולם, כי אף אחד לא יודע. 
+
+ כל הדברים האלה שאנחנו מפחדים, כביסה מלוכלכת – זוהי הכביסה המלוכלכת ביותר שמוציא בית-הנבחרים של ישראל החוצה. חוקים כאלה שאומרים: בואו נגזול בתום לב. בכלל, כל הגישה עכשיו – התנהלות לבבית, תום לב. המון המון תמימות לבבית יש בזמן האחרון פה, בבית-הנבחרים. תום הלב שבו נגזול אדמות – כמדינה, אפילו לא רק כפרטים, כמדינה – אם גזלנו בתום לב, הרי זה הפך להיות שלנו.
+
+אז הגיע הזמן להבדיל קצת מהי טובתנו ומהו האינטרס שלנו. והאינטרס הזה הוא ברור; האינטרס שלנו, כדי לשמור על החזון הציוני, וכדי שלא ליפול בביצת המשיחיות של חזון ארץ-ישראל השלמה, ולהצליח לשמור על מדינת ישראל ריבונית ועצמאית, ולשמור על מעמדנו בעולם ועל יחסים עם מדינות העולם, אנחנו צריכים להיפרד מהפלסטינים לשלום. אנחנו חייבים להגיע ולקדם את פתרון שתי המדינות, כי במהלכים האלה, של חוק ההסדרה וסיפוח מעלה-אדומים, אנחנו אומרים בעצם שאנחנו לא פרטנר. אנחנו, מדינת ישראל, וממשלת ישראל, לא פרטנר. העולם מעמיד לנו מראה מול פנינו ואומר: שימו לב, אנחנו שומעים מה אתם אומרים לנו. אתם אומרים: אנחנו לא פרטנר להסדר מדיני, ולכן, אחרי 50 שנות כיבוש, אחרי 50 שנה שבה אתם מחזיקים שטח בתפיסה לוחמתית, אם אתם רוצים לשנות את העמדה הזאת, תתכבדו ותשנו, אבל יש לכך השלכות. יש לכך השלכות. 
+
+ולא עושה עלינו, תסלחו לי, דאווינים, ראש הממשלה, שהוא פועל מול ניו-זילנד וסנגל – עם כל הכבוד, הוא לא פועל, עם כל הכבוד, לא נגד בריטניה, לא צרפת ולא גרמניה – וטוב שכך – מידידותינו הגדולות ביותר – כל באמת השופוני, אני אראה לכם, אני אפעל נגד מדינות מוחלשות שצריכות אותנו.
+
+ אולי כדאי שתקשיב קצת לעולם, אולי רגע תסתכל מה אתה גורם למדינת ישראל וכיצד אתה מדרדר את מעמדנו הבין-לאומי. מדי פעם הוא משחרר סרטונים לפייסבוק שמראים לנו איך אנחנו במצב נפלא עם אפריקה, ודרום-אמריקה, ומדינות המזרח הרחוק – הכול טוב ונפלא. אפילו עם פוטין יחסים מדהימים, רק שהוא שוכח להזכיר שבסוף כולם מצביעים נגדנו. כולם מצביעים נגדנו, כי הם מאוחדים בדבר אחד חד-משמעי: השטחים שתפסנו אחרי מלחמת ששת הימים הם שטחים בתפיסה לוחמתית, והמטרה הסופית שלהם היא להחזיר אותם לידי הפלסטינים, להקמת מדינה פלסטינית. 
+
+ אם אנחנו רוצים לשנות את זה, יתכבד ראש הממשלה, ילך לבחירות, יכריז את הדברים בפני האזרחים והאזרחיות בישראל ויקבל את עמדתם החד-משמעית. יקבל את עמדתם בצורה ברורה – והדברים צריכים להישאל בצורה ברורה. כי להגיד רק: בואו נספח את מעלה-אדומים, איזה בעיות זה ייצור, זו שאלה אחת, אבל אם אתה שואל את הציבור: בואו נספח את מעלה-אדומים אבל זה יגרום לכך שנהיה בבידוד בין-לאומי, האו"ם לא יכיר בנו ויהיו סנקציות כלכליות על הסחר עם מדינת ישראל ואנחנו נשלם מחיר מאוד כבד כאזרחים ואזרחיות – אני בטוחה שהתשובה תהיה שונה.
+
+אז במקום להמשיך לרמות את הציבור ולהטעות אותו, ולהמשיך להגיד במתק שפתיים באנגלית ובעברית ובכל מיני שפות מתורגמות בעולם – כי הוא בעיקר מתראיין מול העולם, לא מול אזרחי ישראל – להגיד: פתרון שתי המדינות, ואנחנו – בוא, אבו מאזן, רק תבוא, נשב ונדבר, הגיע הזמן להפסיק את המשחק הכפול, הגיע הזמן שראש הממשלה ינהיג בעצמו. וכמו שהוא אמר, אם הוא לא מסוגל – השר הנגבי – כמו שהוא אמר על אולמרט, אם בתקופה שראש הממשלה נחקר יש חשש שהוא יטה את החלטותיו, שהוא ייטה להחלטות שגויות, מן הראוי שישעה את עצמו בתקופה זו. תודה.
+
+
+ תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין.
+
+ישיב במשולב על שלוש הצעות האי-אמון – השר צחי הנגבי.
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מגישי האי-אמ��ן, היה מאוד מאוד מוזר, שדווקא בחג החנוכה זכינו לשמוע נאום תוכחה ממזכיר המדינה האמריקני, שעיקרו ההגדרה של ישראל כמי שמהווה כוח כובש בארץ-ישראל. 
+
+
+ – – – נכון.
+
+
+ זה תמיד דבר מופרך, אבל דווקא בחג שאין – – –
+
+
+ אם אנחנו לא כובשים למה אתה בעד פתרון שתי המדינות?
+
+
+ שנייה, שנייה. אני חושב שהיית פה ואת לא שמעת קריאות ביניים שלי, אז קצת סבלנות. ולכן, דווקא בחג שההיסטוריה שלו מלמדת על המערכה שניהלו היהודים נגד הכובש באמת, הכובש דאז, היוונים – איפה נוהלה המערכה הזאת? איפה נלחמו המכבים? איפה היו החשמונאים? איפה היו הקרבות הדרמטיים של ימי החנוכה? במעלה-לבונה, בבית-חורון, בבית-צור, בחדשה. זאת ההיסטוריה של העם שלך, חברת הכנסת רוזין. על זה אנחנו אלפי אלפי שנים מטפחים – – 
+
+
+ – – – גרמו לנו להחריב את הבית פעמיים כבר – – –
+
+
+ – – ומגדלים את הבנים ואת הבנות שלנו – על ההיסטוריה, על השורשים, על המורשת, על הצדק, על הזכות. 
+
+ אז אפשר להתפשר, אפשר להגיע להסדרים, המציאות השתנתה, אין רק חשמונאים ומכבים ביהודה ושומרון, ויש מיליוני פלסטינים שהיו רוצים לזכות בחיים עצמאיים. זה הכול נכון והכול לגיטימי, וזה טיבו וטבעו של הוויכוח המדיני שמתנהל מאז קמה מדינת ישראל – לגבי גבולותיה, לגבי עתידה, לגבי הדו-קיום בינה לבין שכניה. 
+
+אבל להגדיר אותנו כובשים – אומר את זה מזכיר המדינה שמרבית אזרחיה מאמינים בתנ"ך, בצורתו המודרנית, הברית החדשה, וקשורים בנימי נפשם לסיפור ההיסטורי של הנצרות שבאה מתוך היהדות. פעם היו צריכים רק לפתוח את ה-Bible כדי לדעת איפה מעלה-לבונה ובית-צור ובית-חורון, היום יש לנו סוף-סוף – תנא דמסייע ל-Bible, יש לנו גוגל וויקיפדיה, אז כל מה שקרי היה צריך לעשות, קצת לפני שהוא נכנס לנאום נגד העם היהודי ואחיזתו בארצו העתיקה – אם היה עושה גוגל היה רואה מה זה עבורנו חג המכבים, חג החירות של שמונה ימים שבהם דלק פך השמן בבית-המקדש. גם בית-המקדש הוא חלק מהמקום הכבוש, אליבא דג'ון קרי, גם הר-הבית, שטוהר ושוחרר מיד זרים בחג החנוכה – גם הוא עבורם מקום כבוש.
+
+ עבור ממשלת ישראל הנוכחית, אני חושב שגם – ממשלת ישראל בהקשר הזה מייצגת את הרוב המכריע של אזרחי ישראל – יהודה ושומרון אינם שונים מבית-שמש, ובאר-שבע, וחיפה או כפר-סבא – הם ארצנו. אבל אנחנו מאמינים שיש אפשרות סבירה וריאלית להגיע גם להסדרים, ואנחנו מחכים לצד השני שיקום וישוב בו מסרבנותו הכל-כך קנאית. 
+
+ ואני שומע פה האשמות בדברי הדוברים באי-אמון, שהסרבנות היא דווקא אצל הממשלה, ומדינת ישראל היא זו שמסרבת להגיע להסדר. אני חושב שכל אחד בבית הזה יודע מה משמעות התאריך אפריל 2014. מיכל, את יודעת? מה קרה באפריל 2014?
+
+
+ אני מדחיקה. יש דברים שאני מעדיפה להדחיק.
+
+
+ אוקיי, אז אני אזכיר לגברתי. 
+
+
+ אולי בקרוב זה ישתנה, אז אני – – –
+
+
+ אילו ציפי לבני הייתה פה, אני בטוח שהיא הייתה מרימה את היד ואומרת: אני יודעת. 
+
+
+ זה היה מרס – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא. באפריל הסתיימו תשעת החודשים. ב-1 באפריל הסתיימו תשעה חודשים של המשא-ומתן שניהלה השרה דאז ציפי לבני, ברשות ובסמכות של הממשלה, של הכנסת הזאת, של ראש הממשלה, במטרה לשים קץ להרבה מאוד שנים של היעדר דיאלוג.
+
+אבל אחרי תשעה חודשים שבהם הושגה התקדמות מסוימת, שבהם נראה היה – לפחות למי שניהלה את המשא-ומתן, לשרה דאז ציפי לבני – שבכל זאת פערים קצת מצטמצמים, שני הצדדים מבינים יותר את ��כאבים, את החזון, את הפרנויות, את התסביכים, את התקוות של הצד השני, אבו מאזן קיבל החלטה, אולי אחת הטרגיות בתולדות החיים המדיניים הפלסטיניים.
+
+ כבר אמר פה בשעתו שר החוץ המיתולוגי שלנו ממפלגת העבודה, ממפא"י דאז, אבא אבן, כדרכו השנונה הוא טבע את הביטוי הזה, הכל-כך פשוט ותמציתי: הפלסטינים מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות. 
+
+ וזה קרה ב-48', זה קרה ב-67', זה קרה ב-1978, בהסכם בין ישראל למצרים, זה קרה אחרי אוסלו, כשערפאת קיבל היתר כניסה למדינת ישראל ובפועל קרץ ל"חמאס" להתחיל במסע אין-סופי של מעשי קטל המוניים אכזריים וברוטליים, וזה שוב קרה באפריל 2014: אבו מאזן נטש את שולחן המשא-ומתן, יצא מן החדר ופצח בסדרה של תעלולים בין-לאומיים שהוא האמין שמשפרים את מצבו של העם הפלסטיני. הוא רץ מבירה לבירה כדי לקבל החלטה בפרלמנט הזה ובפרלמנט ההוא, במועצה הזאת, במועצה ההיא, כתב מכתבים לכל מוסדות האו"ם שבהם הוא מבקש לקבל את הפלסטינים כחברים, הלך לעצרת האו"ם כדי להיות מדינה לא חברה, משקיפה בעצרת האו"ם, וניסה במועצת הביטחון – ואפילו הצליח לאחרונה – להעביר החלטות שמבודדות את ישראל. 
+
+רק דבר אחד הוא לא עשה, הוא לא סלל את הדרך לאמון של אפילו עוד אזרח ישראלי אחד. זו הדרך היחידה, אדוני היושב-ראש, שבאמצעותה אפשר להשיג הסדר מדיני בישראל. עשה את זה הנשיא סאדאת, עמד כאן על הדוכן הזה, פנה אל העם בישראל ואמר: No more war, no more bloodshed; אני איאבק כדי לקבל את כל התנאים שלי, את כל סיני, עד הרגב האחרון, אני לא אוותר על האינטרסים של מצרים, אבל אני לא רוצה יותר להגיע למלחמה בינינו המצרים לבינכם היהודים. זה היה ב-78', אימא שלי ישבה פה באחד הכיסאות, קרעה לגזרים את ההסכם בין ישראל למצרים, האמינה שהוא הסכם שלא משרת את עם ישראל. גם אני חשבתי כמוה. היא טעתה, אני טעיתי – ההסדר הזה עובד 40 שנה כמעט. 
+
+
+ דעה יפה. 
+
+
+כן. 
+
+
+ זה מעניין. 
+
+
+ תמיד טוב להתוודות לטובה, עדיף על המצב ההפוך. ויש לנו היום יחסים עם מצרים, ואתמול ישבתי לפגישה עם קונסול מצרים בישראל, במשרד ראש הממשלה, במשרד שלי, כדבר שבשגרה. כי יש דברים שעובדים. כשאתה באמת מצליח לנהל דיאלוג כן, אמיתי, לא מתוך איזה מניפולציה, אלא מתוך הכרה פנימית, עמוקה, אתה יכול להגיע ליחסי שכנות טובה. והיום, אין להכביר מילים על היחסים בין ישראל למצרים, היחסים בין ישראל לירדן. רק עם הפלסטינים – עדיין הם לא מבינים, אף שהם חיים אתנו, חיים בתוכנו, חצי ישראלים, הם לא מבינים שאין שום דרך לכפות עלינו שום מהלך באמצעות תכתיב חיצוני. לא מועצת הביטחון ולא ארצות-הברית ולא אירופה – שום גורם לא יצליח לכפות עלינו הסכם שלא משרת את האינטרסים העמוקים והבסיסיים של העם הזה. 
+
+ ולכן אני באמת מקווה שהחלטת האו"ם החדשה לא תהיה לרועץ לסיכוי לחדש את המשא-ומתן המדיני, כי אם אבו מאזן באמת יראה את זה כהישג ולא ככישלון, יראה את זה כניצחון ולא כניצחון פירוס, התוצאה המעשית תהיה שעוד אפריל, גם ב-2017 ו-2018 – אפריל אחרי אפריל אחרי אפריל יעברו, ועדיין הפלסטינים לא יזכו להגיע למימוש החלומות שלהם. 
+
+ אנחנו נמשיך לחיות. אנחנו נמשיך להתקדם. אנחנו נמשיך לבסס פה מדינה בעלת הישגים מופלאים, קסומים, בכל תחום של חיינו, ונתמודד עם הטרור, ובאויבים שלנו נכה כפי שעשינו 70 שנה, אבל עדיין התקווה שלנו היא שאכן נוכל להגיע לחזור לשולחן המשא-ומתן ולחדש את התהליך המדיני. 
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה, ואבקש כמובן מן הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. 
+
+
+תודה לשר צחי הנגבי. 
+אנחנו נעבור להצעת האי-אמון של סיעת חד"ש, רע"ם, בל"ד ותע"ל – של הרשימה המשותפת: התקציב משקף המשך כישלון המדיניות החברתית כלכלית של הממשלה. כפי שציינתי, ינמק את הצעת האי-אמון חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. היה פה שר האוצר, הוא תכף ייכנס, הוא אמור להשיב לך. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, שר הדתות – – 
+
+
+ הנה, שר האוצר נכנס. 
+
+
+ – – וכבוד שר האוצר הנכנס, כבודו במקומו, משה כחלון, השנה האזרחית הסתיימה, בהזדמנות הזאת דברים שמחים חלפו, נקווה לשנה של שמחה, של תקווה לשלום, של רגיעה. אבל מצד שני, בשנה הזאת, בערב ראש השנה, קרה מעשה נבזי, טרוריסטי, באיסטנבול, שהיו בו קורבנות. אחת הקורבנות הייתה בחורה צעירה מטירה, המשולש, ליאן נאסר, שהיא קורבן לפשע הזה, הנבזי, הטרוריסטי. בהזדמנות הזאת אני מוסר תנחומים למשפחה שלה, וכמובן מגנה את המעשה הטרוריסטי הזה, הנבזי. אבל החיים נמשכים, והטרור – יש טרור בכל מקום, ואותו צריך להכות בכל הכוח. 
+
+ השנה הסתיימה, והתקציב של הממשלה אושר. אישרנו את התקציב – הכנסת הנכבדה הזאת אישרה את התקציב לשנים 2017–2018 ב-21–22 בדצמבר 2016, ברוב של 60 חברי כנסת בעד ו-50 נגד התקציב – 50 חברי כנסת שראו כי אכן התקציב הזה לא משקף מדיניות של רווחה, של בריאות, של חינוך, ולכן, לצערנו הרב, התקציב הזה, שלא משקף מדיניות של רווחה, עבר. עקב זה, בשיא הדיונים של התקציב, אנחנו מביאים את הצעת האי-אמון הזאת בממשלה – לא כי זה קרוב וזה טרי, אלא כי אכן, הממשלה נכשלה בתחומים האלה, אין לה קו מדיני כלכלי מנחה שייתן תקווה – אולי איזו תקווה קצרה בקצה המנהרה – לאזרחים בעניינים חשובים ביותר: רווחה, חינוך, בריאות, וכמובן דיור והכול. 
+
+ התקציב לא הספיק להיות מאושר בכנסת, שלושה ימים אחרי כן הופתענו בוועדת הכספים, בוועדת הכספים חווינו קרקס מבזה. אנחנו, חברי האופוזיציה, חווינו את הקרקס הזה, וההצגה הייתה של חברי הקואליציה, ואנחנו כולנו, רוב חברי הכנסת, מי שהשתתף בדיונים על התקציב, חווה את זה, ואני מדבר על זה בכאב רב, איך ועדת הכספים של הכנסת, הממשלה – משרדי הממשלה מביאים את הדיונים בצורה הזאת. אני לא אדבר על העסקאות האישיות של חברי הכנסת, שאנסו את ועדת הכנסת ואת הקואליציה להפריש להם באופן אישי כספים שישתמשו בהם – שימושים אולי פוליטיים, אולי לא פוליטיים, אבל זה עוגן בתקציב, לצערנו הרב. זה גם כישלון של המדיניות הכלכלית הזאת, שאכן תקציב של כמעט 370 מיליארד שקל אושר. 
+
+ לא רק זה, בשיא דיוני התקציב ממש, הממשלה מחליטה לעשות קיצוצים רוחביים בתחומים חשובים מאוד שאנחנו מדברים עליהם, והצעת האי-אמון הזאת היא בגללם – רווחה, חינוך ובריאות – קיצוץ 27 מיליון שקל מתקציב הצהרונים, 4 מיליון שקל כמעט מתקציב מערך הכבאות – יש שרפות, יש דברים מסוכנים, ומקצצים. 36 מיליון שקל ממשרד הבריאות – כל הזמן מדברים על הבריאות, לשפר, קיצור תורים לניתוחים, הוספת מומחים, הוספת מתמחים, הוספת תקנים לאחיות – מקצצים באופן פתאומי 36 מיליון שקל. וקיצוץ של 20 מיליון שקל מבתי-הספר היסודיים. 
+
+וכמובן, הקיצוצים האלה לאן מועברים? לא מועברים לאזרח הפשוט, לא לחינוך מצד אחר, גם לא לרווחה ולא לבריאות, כמובן. פתאום יש 130 מיליון שקל למפוני עמונה. 130 מיליון שקל. הממשלה מחליטה ש-40 משפחות מועדפות על כלל אזרחי המדינה. הן יושבות בשטח כבוש כמובן. מה עוד? 40 מילי��ן שקל מועברים לחטיבה להתיישבות. עוד פעם, מעדיפים את הכיבוש ואת הנצחת הכיבוש וההתיישבות על אינטרס אזרחי המדינה בכלל. 
+
+חלפו רק עוד כמה ימים, יום שני הקרוב לאחר אישור התקציב, וועדת הכספים מביאה עוד מחזה, שגם הוא ביזיון, של שינויים בתקציב. את הניירת השארתי שם, לא רציתי להביא את זה לכאן, אולי זה לא כל כך אתי – ערימה גדולה מאוד של שינויים בתקציב, בקשות ממשרד האוצר, שהתקבלו בוועדת הכספים ב-22 בחודש, שיצאו שבוע לפני או שבועיים לפני. יש רק שתי בקשות שיצאו אולי ב-25 בנובמבר. זאת אומרת, כל הקרקס הזה מתוכנן לשינויים בתקציב, אף-על-פי שאושר התקציב של 2017–2018, ועכשיו באים, בסוף 2016, לעשות שינוי בתקציב.
+
+ עודפים, רזרבה, לא חשוב – יש כסף, והכסף הזה לא מנוצל. לא נוצל בתקציב, נשאר, לא יודע איפה הוא. ועכשיו פתאום בא האוצר, מביא – דרך אגב, התברר לי, אני חדש בוועדת הכספים, לא משתתף תמיד – שזה המנגנון שישנו ועובד. אני לא מדבר עכשיו על חוק ההסדרים, שהוא פסול, ורוב חברי הכנסת גם לא בעד שיהיה חוק ההסדרים עם התקציב. אבל אני מדבר על המנגנון הזה, לא יודע אם חלק מחברי הכנסת מכיר את המנגנון הזה, שזה תמיד ישנו. אחרי אישור התקציב מביאים ערמה, ושם 60 מיליארד שקל. 60 מיליארד שקל, אני יכול לפרט גם – זה לא לקח הרבה זמן; לי ייקח חצי שעה, אם אפשר – לשינוי בתקציב, מטרות שונות. יכול להיות שהמטרות מוצדקות. יכול להיות, בסוגריים אני אומר, לא נגיד שלא. אבל איך המנגנון הזה עובד? אחרי שמאושר התקציב כולו במליאת הכנסת, אחרי יומיים מביאים ערמה של 60 מיליארד שקל לשינוי בתקציב. האם זה עומד לפני בג"ץ? אני חושב שכמובן שלא. אבל זה מנגנון וזו הממשלה מחליטה על הדרך הזאת, הדרך הלא-נכונה, הדרך הפסולה, להעברת תקציבים, לשינוי בתקציבים, למרות שהתקציב אושר.
+
+אם לפרש את התקציבים האלה, לאן הועברו ולאן יועברו השינויים בתקציבים, זה כסף שהיה אמור להיות – חלק ממנו, רק חלק ממנו, חלק, 5% או כמה מיליארדים – אפשר היה לשפר את הבריאות, לתת את המענקים לרופאים בפריפריה, שעליהם מדברים הרבה זמן; להוריד מחירי הדירות, כמה שאפשר להוריד, כי מחירי הדירות עדיין מזנקים, הממשלה נכשלה בתחום הזה. והפתרון מאוד קל, כבוד שר האוצר: 93% מהקרקע הם בבעלות המדינה. האם זה קשה? אתם רוצים את רווחת האזרח הפשוט, אז בבקשה, למה לא הוריד את מחירי הקרקעות? מה השמאי, השמאי יחליט? אנחנו נחליט. אתה תחליט כמה עולה הקרקע. עם זה באופן דרסטי, בתוך שישה חודשים מחירי הדירות ירדו. זה דבר פשוט מאוד. לא צריך בשביל זה כלכלן, לא אקונומיסט, בכלל. דווקא להפך.
+
+היה שם הלהיט שהוא מס על דירה שלישית, שלפי כל חוות הדעת של המומחים זה לא מוריד את מחיר הדירות, כבוד שר האוצר. הוכח שזה לא מוריד את מחיר הדירות. זה דווקא מעלה.
+
+
+ – – –
+
+
+ זו לא השיטה הנכונה להורדת מחירי הדירות. זו לא השיטה הנכונה.
+
+
+אז מה השיטה? מה השיטה – – –
+
+
+ להוריד את מחירי הקרקע.
+
+
+ – – –
+
+
+ להוריד – –
+
+
+ – – –
+
+
+– – את מחירי הקרקע, ולבנות ולבנות ולבנות ב"מחיר למשתכן".
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ זו השיטה.
+
+
+ – – –
+
+
+ זה כבר הוכח.
+
+
+ והשיטה – – – זה לא הוכח בכלל. דווקא להפך.
+
+
+ אבו מערוף, אבו מערוף.
+
+
+ זה גם לא זה או זה – – –
+
+
+ מה? במה הממשלה – –
+
+
+ – – – שרים ואתם – – –
+
+
+
+– – לא נכשלה, יכול להיות: לא נכשלה הממשלה בהצלחת – –
+
+
+ – – – תודה רבה.
+
+
+ – – ההתיישבות, ההתנחלויות והצל��ת – רוצים עכשיו לספח את מעלה-אדומים.
+
+
+ זה תחום שיכול להיות, במירכאות, שבו הממשלה לא נכשלה. כי בשבילה הצלחת הכיבוש, העדפת הכיבוש – הוא עדיף על הבריאות, עדיף על החינוך, עדיף על הרווחה. ומה הכישלון הגדול ברווחה? אני לא אפרט ברווחה מה – אחרי התקציב יצא דוח העוני, גם של הביטוח הלאומי וגם של הארגונים החברתיים. דוח העוני הוא המעיד בבירור, לא צריך להתווכח הרבה, לא צריך לתת דוח, כמה זה כישלון בתחום הרווחה.
+
+הממשלה הזאת לא מתכננת, לא לטווח קצר – עצם העובדה של השינויים בתקציב של 60 מיליארד שקל – לא לטווח הבינוני, וכמובן לא לטווח הארוך ולא הטווח הארוך ביותר. ולכן אני קורא – – 
+
+
+ נא לסיים.
+
+
+ – – להביע אי-אמון בממשלה הזאת, שהיא לא – שאיבדה את האמון של הבוחר, ומציע שאכן ניתן את המנדט לבוחר להביע אמון בממשלה אחרת, שאכן – –
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – תיתן מענה לכל משבר הדיור, מענה לרווחה, מענה לבריאות ולחינוך. תודה.
+
+
+ תודה, אדוני. יענה לחבר הכנסת אבו מערוף שר האוצר, משה כחלון – בבקשה, נכבדי. לאחר מכן אנחנו נעבור לדיון הסיעתי. בבקשה, אדוני.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי המציע, קודם כול, אני אשיב לך על כמה דברים. דיברת על מחירי הקרקעות. אתה צודק. רק בכפר שלך, איפה שאתה גר, בירכא – נכון, אתה גר בירכא? שם – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ליד ג'וליס.
+
+
+ – – – לג'וליס.
+
+
+ מסופחים לג'וליס. – – 90% הנחה בקרקע לחיילים דרוזים.
+
+
+ אנחנו מחכים לזה. זה עדיין לא בוצע.
+
+
+ 90% – אושר. אושר, אושר.
+
+
+ לפני שבועיים – – – 320,000 שקל עבור – אני יודע – – –
+
+
+ אבו מערוף – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אז בוא – – –
+
+
+אבו מערוף, מה אכפת לך גם כשאומרים את האמת, אחי?
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ יש לך 90% הנחה, ואני אומר לך כראש רמ"י. אז מחירי הקרקעות – הן מזמן כבר לא מסופסרות. הקרקעות לא מסופסרות מזמן, אתה רק לא מעודכן. סליחה שאני אומר לך את זה. בוודאי בקרקע רוויה, בוודאי בקרקע רוויה. נכון, יש קרקעות יקרות באזורים מסוימים. אז כן, מוכרים אותן. בכל זאת, המדינה צריכה כסף.
+
+לגבי לאן הלך הכסף, נכון שהלכו 100 ומשהו מיליון לעמונה, אבל חשוב גם שתדע: 66 מיליון מה-flat הלכו לניצולי השואה. 150 מיליון הלכו להפחית מסים ביישוב שלך, בצפון, בפריפריה, מ-9% ל-7.5%. 150 מיליון – – –
+
+
+ – – –
+
+
+אסמע מני. אתה, הקשבתי לך, לא? 150 מיליון הלכו לתוכנית הצפון, שזה גם – אני חושב שירכא זה בצפון, לא? גם בצפון. ו-230 מיליון – לדמי לידה. שאני מניח שגם – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – מן הסתם, המשפחות שלנו ייהנו מזה.
+
+זאת אומרת, כשאתה בא ומדבר על נתונים – בחייאתכ, תבדוק אותם. במקום לעמוד פה ולהגיד: קיצצו בזה. וכל הקיצוצים זה מהגידול. אין משרד אחד – יש גידול ברווחה ויש גידול בבריאות ויש גידול בחינוך.
+
+אז ככה, פעם אחת, ספסרות בקרקעות, בקרקע רוויה – מזמן אין. חיילים מקבלים, דרוזים – 90% הנחה בקרקע. ואין קיצוצים. יש קיצוץ מהגידול, וזה קורה. יש גידול גדול ויש קיצוץ. אנחנו במהלך השנה גם יודעים להוסיף. זה לגבי הנושאים שהעלית.
+
+האמת, אני רוצה לומר לכם שאני מתחיל ליהנות מהאי-אמון הזה. כל פעם אני חוזר על ההישגים שלי. מתחיל להיצרב – כל הזמן אומרים: תשמע, אתם עושים, עושים ואתם לא מפרסמים. אפילו קיבלתי ביקורת כזאת מחבר חיפאי שיושב בשורה הראשונה. הוא אומר: תגידו מה אתם עושים.
+
+
+ בשורה הראשונה – – –
+
+
+ אז הנה הזדמנות להגיד מה אנחנו עושים.
+
+
+ השורה הראשונה – – –
+
+
+ ��יום בבוקר הייתי בבית-החולים וולפסון, וקלטנו עובדי קבלן. קלטנו עובדי קבלן. אתם מכירים את המשמעות של עובדי קבלן. כשאני בדקתי – כשמישהי ניגשה באמת בהתרגשות להגיד: תודה, תודה, תודה, שאלתי אותה: מה, מה כל כך? מה הפעולה שנעשתה? בסך הכול, אתם יודעים, הפער בהעסקה של עובד קבלן או עובד מדינה הוא לא גדול בשכר. זה לא פתאום אתה מכפיל להם את השכר. אז היא אומרת לי: תשמע; אמרתי לה: מה זה עשה לך? אז היא אומרת: תשמע, אני הייתי קמה כל בוקר ב-04:00, מכינה אוכל, ב-05:00 עולה להסעה, ב-06:00 מגיעה לבית-החולים ומתחילה לעבוד. במהלך הצהריים, מחפשת איזה מקום לאכול. יש מקום באיזה שולחן? יש. אם לא, לפעמים גם על הרצפה. היום אני אוכלת צהריים עם הרופאים, עם האחיות, עם הרנטגנאים, עם העובדים, אני מרגישה בן-אדם. אני יוצאת ב-05:00, ב-06:00 מגיעה לעבודה, שמה את החלוק, אני עובדת מדינה. והוסיפו ואמרו שברגע שהגענו עם הבשורה הזאת, הדלקנו להם את נר תשיעי של חנוכה. זה מה שזה עשה לאנשים האלה.
+
+ ואני אומר לכם שאלה בין הפעולות שאני גאה בהן כשר האוצר; ותאמינו לי, המשרד שלי עוסק בכול. לבוא ולהדליק לאנשים נר תשיעי של חנוכה – ולא חשוב כרגע: יהודים, ערבים, עולים, ותיקים – זאת משימה חברתית לאומית ממדרגה ראשונה, שאנחנו עושים. אני מקפיד כמעט בכל שבוע. הייתי ברמב"ם, הייתי באשקלון, הייתי בפוריה, הייתי בצפת והיום בוולפסון, הייתי בהלל יפה, ובעיריית ירושלים בשבוע שעבר קלטנו כ-90 עובדי קבלן יוצאי הקהילה האתיופית. אלה הדברים שאני גאה בהם ואני חושב שעבדאללה אבו מערוף לא רוצה להגיש על זה אי-אמון; זה בסדר, נכון? אם לא, אני אתן לך נתונים גם כמה לא יהודים. גם זה יש לי. 
+
+
+ – – –
+
+
+ גם זה יש לי. במקרה בנתח הזה, היות שהרבה מאוד ערבים וערביות הם עובדי קבלן, הם הנהנים והנהנות העיקריים, וביני ובינך – סחתין. התחלנו בבתי-חולים, ואנחנו ממשיכים בעוד הרבה מקומות, אבל נכון להיום זה 3,000. זה מספר גדול. שנים לא קלטו פה עובדי קבלן. 
+
+דבר נוסף שאני יכול להיות גאה בו זה הנושא של מכונות המזל, אני קורא להן "מכונות הרוע", יש כאלה שקוראים להם "מכונות מזל". חברים, היום, או אתמול ב-24:00, חיסלנו תופעה איומה שהייתה בחברה הישראלית.
+
+
+ מברכים, מברכים. 
+
+
+חבל שמרב מיכאלי לא פה, הייתי אומר עליה כמה מילים טובות, כי גם היא דחפה את זה כל הזמן. מגיע לה, זה בסדר גמור. היא דחפה, היא ניסתה בהצעת חוק. אבל בסוף צריכים להיות בממשלה. אולי זאת הזדמנות, לחברי מפלגת העבודה: אם אתם רוצים באמת לעשות משהו אז תבואו לממשלה. שם עושים. 
+
+אבל לעצם העניין, חברים, מכונות המזל האלה הרסו משפחות. מכונות המזל האלה גרמו לאנשים למכור נכסים, להתגרש, להרוס את החיים שלהם. לצערי, רוב המכונות היו ממוקמות באזורים של השכבות החלשות. שכנעו אותם: יהיה לכם יותר קל; מפרסמים להם: תקנה יאכטות, סיפורים, מיקונוס, וילות, בריכות – הונאה אחת גדולה. כשנכנסתי, אמרתי: זה לא יהיה. אני שמח שהצלחתי והצלחנו יחד לחסל את התופעה הזאת. 
+
+ יש לי עוד בשורה: המכונות האלה לא יישארו בארץ – ייגרטו או יחזרו לאותה מדינה שייצרה אותן. הן לא יימכרו פה למישהו אחר; הן לא יינתנו לשום מקום. הודעתי היום: או חזרה לאונייה מאיפה שבאו או לגרוט אותן. אסור שמכונות כאלה יסתובבו בחברה שלנו. אומרים לי שיש סיכוי שזה יגיע לעולם תחתון. לא עולם תחתון. רבותי, יש לנו משטרה מצוינת, יש לנו גופי אכיפה מצוינים. אם העולם התחתון משתלט על איזה מ��ום, זה התפקיד שלו. אני סומך עליו ואני סומך על גורמי החקירה והמשטרה שיטפלו בזה. 
+
+ שמעתי שנולד נכד לרב דרעי אז שיהיה לו מברוכ, אבל הוא גם התחיל עם תוכנית חיסכון לילד. אתמול התחלנו בתוכנית "חיסכון לכל ילד" במדינת ישראל. האמת, באחד המקומות ראיתי שגם בוז'י רצה לעשות את זה כשהיה שר הרווחה. אז יש לנו פעם מרב מיכאלי שאני מברך אותה, וגם את בוז'י אני מברך – אבל מה לעשות, בשביל לעשות צריך להיות שר.
+
+
+ הם צריכים הרבה ברכות. 
+
+
+ אנחנו רוצים אותם. אני חושב שמפלגת העבודה היא מפלגה חשובה, והלוואי שתבוא ותצטרף. 
+
+
+ יושב-ראש האופוזיציה כבר אמר שתם פרק ממשלת האחדות. אז אני מבקש שלא לשכנע אותו לחזור לחוויה הזאת. 
+
+
+ תשמע, אנחנו – – –
+
+
+ עבדנו קשה כדי לסיים את זה. בוא, אל – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ תשמע, אני רוצה לומר לך שאנחנו לא מתייאשים בקלות. כמו שאתה רואה, אנחנו אנשים נחושים – –
+
+
+ גם אנחנו לא. 
+
+
+ – – ואולי בסוף תגיעו. 
+
+
+ – – – מתי יהיה – – –
+
+
+ מה הפער, אתה היית ראש אכ"א, תסביר לי מה הפער. 
+
+
+ יש פער באחוזים. אין להם 90%. יש להם 50% ו-35%. 
+
+
+אתה מדבר על הקרקעות? 
+
+
+ לא, על הנחות מינהל. 
+
+
+ כן, על הקרקע. 
+
+
+ כן. 
+
+
+ לא מכיר את זה. 
+
+
+ בגלל שירות חובה. 
+
+
+ הנה, אכרם פה – הוא ייתן לכם את כל התשובות. 
+
+
+ אני אדבר עם אכרם. 
+
+
+ חשבתי שאתה מדבר על השכר, על ההפרש של החיילים. 
+
+
+ – – – לא שייך – – –
+
+
+ אנחנו לפעמים שוכחים ששטרן היה אלוף בצבא. 
+
+ ראיתי שאתה מוטרד מדוח העוני, חבר הכנסת אבו מערוף, אז אני רוצה לומר לך שהוספנו בקדנציה שלנו 6 מיליארד שקלים לדוח אלי אלאלוף, שהוא חבר סיעתנו, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. הפחתנו גם מסים למעמד הביניים, הפחתנו מע"מ, הפחתנו מס חברות. גם הגבלנו את שכר הבכירים. גם, שלי יחימוביץ – – –
+
+
+ – – – שלנו. 
+
+
+ הנה, תראי, איפה תמצאי דבר כזה? רק חבל שלא עשיתם. אני אתכם. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אני אתכם. אני חושב שאתם מפלגה מצוינת. 
+
+
+ אז יאללה, בואו תשב אתנו יחד. 
+
+
+ בואו. 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, היא רוצה להגיד – – – שאנחנו נצטרף לממשלה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אני חושב שבסיס הסכמה רחב צריך להיות, כי אני בדרך כלל אוהב גם לפרגן למי שדיבר על הדברים האלה והיה אכפת לו. 
+
+ לגבי יוקר המחיה – דוח קרן המטבע העולמית מציין את ישראל כאחת המדינות הבולטות שבהן מדיניות הממשלה הביאה לירידה – למי שכתב לי פה, צריך: התערבות מדיניות הממשלה. מי שכתב את זה צריך היה לכתוב: התערבות – הביאה לירידת מחירים. אתם זוכרים את משבר העגבניות המפורסם – 17–18 שקלים לקילו עגבניות ירוקות. פתחנו את השוק ליבוא. נכון, חטפנו; הסתדרנו בסוף, ואני שמח, עם החקלאים. אבל היום אפשר ללכת לסופר ולקנות ירקות, דגים ובשר במחירים נורמליים. 
+
+ אתמול חתמנו על צו שמפחית את מחירי תרופות המרשם ב-3.5%. חברים, כל זה במקום שזה יעלה; במקום שהדברים יעלו, הכיוון הוא הפוך – הם יורדים. 
+
+
+ – – – 15 שקל לכל הדברים.
+
+
+ בימים הקרובים נסיים גם את המהלך של הפחתת מחירי המים שיזם השר דרעי. זה יוצא כמעט 14.5%. 
+
+
+ אתם תסכימו לפצל את החוק עם החקלאים, אדוני השר? לפצל את זה.
+
+
+ מה הבאת לי את החקלאים עכשיו?
+
+
+ שזה יהיה 15. 
+
+
+ יחד עם השר דרעי הוזלנו את מחירי התחבורה הציבורית, והקמנו קרן ארנונה ממשלתית לצמצום הפערים בין רשויות חזקות וחלשות – גם דבר שדיברו עליו שנים. 1.2 מיליארד שקלים נוספים שיגיעו מחוק המכר ומהנפקת אג"ח ישמשו גם הם להגדלת מאגר הדירות בדיור הציבורי ולצמצום תור הממתינים, נוסף על 600 דירות שרכש ושיפץ השר גלנט בתקציב 2015–2016. 
+
+ חתמנו עם ההסתדרות על הסכם שכר אשר במסגרתו בפעם הראשונה אלה שמרוויחים פחות יקבלו יותר. אני מתכוון לכך שבפעם הראשונה התוספות היו דיפרנציאליות, ולא מי שהשתכר 40,000 קיבל 4,000, וזה שהשתכר 4,000 קיבל 400. זה דיפרנציאלי, זה היה 50% שקלי. אנחנו עוד נמשיך עם זה. 
+
+תוכנית החומש למגזר הערבי – דיברנו עליה; עובדי קבלן מהמגזר הלא-יהודי – דיברנו. 
+
+ הנתונים של המשק, למי שדאג: המשק צמח ב-3.8% השנה – האומדן עדיין לא סופי, זה יכול עוד להשתנות. הצמיחה היא לא רק על הנייר, הפעולות שמניתי כאן מראות שהצמיחה חלחלה. ברגע שהוספנו לרווחה והוספנו לחינוך והוספנו לבריאות וקלטנו עובדי קבלן והוספנו כסף לחיילי החובה בצה"ל, זה מראה שהצמיחה ירדה למטה, לא השארנו אצלנו את הכסף. הוגדלה ההוצאה הציבורית; כפי שאמרתי, היא גדלה. כשאני מדבר על הוצאה ציבורית, אני מדבר על יותר מורים, יותר רופאים, יותר אחיות, יותר עובדות סוציאליות, יותר עובדים סוציאליים – זו הגדלת ההוצאה הציבורית – יותר כיתות. זו הוצאה ציבורית. לא כולם אוהבים את הנושא של הוצאה ציבורית, אני לא דואג מהוצאה ציבורית, אני חושב שהוצאה ציבורית זה שירות לאזרח ולכן אני תומך בה, ואנחנו גם דוחפים כל הזמן ליותר הוצאה ציבורית. זה גם יותר כבישים, יותר מחלפים, יותר רכבות, יותר שוטרים, יותר אחים, אחיות, כמו שאמרתי. 
+
+ המדיניות שלנו הורידה את האבטלה, וכל מה שאני אומר זה עובדות, זה מספרים. 
+
+הגירעון המצטבר ב-12 החודשים האחרונים עומד על 2%. שוב, אומדנים; עוד לא סיימנו, יגיע הסופי, אבל זה מה שיש כרגע. 
+
+ המדיניות הכלכלית של 2015–2016 הוכיחה את עצמה. הוכיחה את עצמה. מצב המשק הוא מצוין, אבל לא שמרנו את הכסף אצלנו, העברנו אותו – נתנו יותר לקשישים, נתנו 300 מיליון לנכים, נתנו לחיילי החובה, הורדנו את המחירים, כפי שאמרתי, יוקר מחיה. יש פה נתונים של מחלקת המחקר שיצאו ממש היום – נראה אם זה קיים; לא, זה לא פה, אבל אני יכול להגיד לכם מהזיכרון – אתה רוצה להקריא לי את זה משם, אולי? אני רוצה להגיד לכם מהזיכרון: המזון ירד, סעיף התקשורת ירד, תחבורה ציבורית – ירד. בקיצור, חוץ מדיור הכול ירד ועוד ימשיך לרדת. 
+
+
+ – – –
+
+
+ וגם הדיור ירד. אמרתי, אנחנו נבנה – תראה, אבו מערוף, תקשיב. שנים הכול עולה, אז שנה וחצי זה יורד. לא חשוב כרגע, הכיוון השתנה, שינינו כיוון, בסדר? שינינו כיוון. צריכים להודות, יוקר המחיה עלה כל השנים, המים עלו, התחבורה הציבורית עלתה, עכשיו אני מדבר אתך על ירידה במחירי המים, אני מדבר אתך על ירידה במחירי התחבורה הציבורית, אני מדבר אתך על ירידה במחירי המזון: ירקות, בפירות, דגים. נכון, זה לא ירד ב-100%; זה ירד ב-4%, ב-6%, ב-5%, ב-1.5%, שינה כיוון. יש שינוי בכיוון, רואים שהעסק הזה עובד. 
+ 
+ להפיל עלינו את כל הפערים של 60 שנה אחורנית, אני חושב שזה אפילו טיפה לא הגון. אני לא אומר לפרגן, חס וחלילה, אני לא אומר להודות: עשיתם דברים טובים, לא צריך, אבל לפחות – אתה יודע: בסדר, עשיתם בסדר, נהיה רגע בשקט. 
+
+זה מה שאני רוצה לומר לכם, וכמובן אנחנו מתכוונים להמשיך במדיניות הזאת, במדיניות של הגדלת ההוצאה הציבורית, כמובן שמירה על ריסון תקציבי, שמירה על כללים פיסקליים. חשוב שהמדינה שלנו תהיה מדינה יציבה עם כלכלה טובה, שיהיו בה השקעות. זה מה שקורה היום, ואין ל�� ספק שזה ימשיך גם בשנים הקרובות. 
+
+ הנה, מצאתי את זה, מחירי פירות וירקות: מינוס 6.6, אתה רוצה לשמוע, לא?
+
+ מתי יוקר המחיה ירד? 
+
+
+ יֵרד עכשיו, ירד כל רגע, רק המשכורת שלך עולה ושלי יורדת. 
+
+
+ למה מרגישים פה?
+
+
+ בטח לא מרגישים, כי אתה לא קונה ירקות, אתה קונה כנראה – מנגו, אנא עארף? מנגו לא ירד, עגבניות ירדו.  
+
+מחירי התחבורה הציבורית – לא, עכשיו אני רציני, ידידי פריג'. 
+
+
+– – –
+
+
+אה, בכפר-קאסם – – –
+
+
+ – – – אני מדבר על הקולקטיב. 
+
+
+ בואו נאפשר לשר לסיים. 
+
+
+ מה? לא שמעתי.
+
+
+ כפרט אני מסתדר, אני מדבר על הקולקטיב. 
+
+
+ אז הקולקטיב קיבל מחירי פירות וירקות: מינוס 6.6%; מחירי תחבורה ציבורית ותקשורת: מינוס 2.3%; מחירי מזון, ללא פירות וירקות: מינוס 1.6% – אלה נתונים אחרונים. בוא נהיה באמת הגונים, זה שנים רק עולה, זה שנים רק עולה. זה שינה כיוון, ואנחנו נמשיך בכיוון הזה, ואני מקווה ששכנעתי אותך, חברי אבו מערוף, לתמוך בתקציב, לתמוך בממשלה ולהסיר את האי-אמון. תודה. 
+
+
+ זה לא שינה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה רבה, אדוני שר האוצר. עיסאווי, אתה רוצה שנארגן לך פלאפל בחוץ עוד פעם? תגיד, נארגן לך פלאפל. 
+
+
+ – – –
+
+
+חברות וחברים, אנחנו מודים לשר האוצר על התשובה.
+
+אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת יעל כהן-פארן מהמחנה הציוני. 
+
+
+ – – –
+
+ פּארן, פּארן סליחה, מהמחנה הציוני, ולאחר מכן – איימן עודה מהרשימה המשותפת ויעל גרמן מיש עתיד. כל אחד שלוש דקות, בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש שר, השר עדיין אתנו? 
+
+
+ השר, ראיתי אותו יושב פה. איפה השר?
+
+
+הדיון אמור להתקיים עם שר, נכון? 
+
+
+ אה, שר האוצר פה. 
+
+
+כן, הוא רק לא מקשיב, ואני דווקא רוצה להגיב על דבריו. אם אפשר היה שהוא יקשיב, אני אשמח. 
+
+
+ אני מבקש להפסיק את ההתקהלות של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת ושל שר האוצר שאמור להקשיב לדיון. 
+
+
+ הוא מקשיב, הוא multi-tasking. 
+
+
+ שר האוצר – – –
+
+
+ הערבים נוהרים לשר האוצר. אני מבקש להפסיק את נהירת הערבים לשר האוצר. 
+
+
+ טוב שר האוצר, אני שמחה שהעלית פה לדיון את הנושא. 
+
+
+ רגע, אני לא מתחיל לך עוד את הזמן. 
+
+
+ כן, אני אמתין. 
+
+
+חבר'ה, באמת. תודה רבה. הנה, השר מקשיב לך. בבקשה, אני מתחיל לך את שלוש הדקות. 
+
+
+ תודה רבה. טוב, חברי, חברות וחברי הכנסת, שר האוצר, הבוקר נערך דיון בוועדת הכספים עם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, והיה דיון באמת מאוד מעניין. חבל שלא הגיעו כל חברי הכנסת, אבל הייתה נוכחות די יפה. בסופו של דבר, המסקנה שלה היא שהמצב סבבה, אבל האנשים מסכנים. 
+
+ איך אנחנו מיישבים בין שני הדברים האלה? יש צמיחה, 3.8%, כמו שאמרת, גם היא אמרה הבוקר – אגב, היא אמרה שהרבה נובע מגידול בקניית מכוניות פרטיות, ואנחנו יודעים שזה לא כל כך טוב גם למשק; כולנו עומדים בפקקים האלה כל בוקר בכניסה לירושלים. יש לזה גם השפעות שליליות. אבל בסופו של דבר הצמיחה בסדר, המדדים הגלובליים המקרו-כלכליים בסדר, אבל הפערים, הפערים, מה עם הפערים? 
+
+ ופה באמת העניין – וזה נאמר בצורה מאוד עדינה, בוא נגיד ככה, על-ידי הנגידה – שוואללה, לא עושים מספיק; הממשלה והמדיניות הכלכלית לא מכוונת לשם. אותנו כאן זה לא מפתיע, מי שנמצא כאן בכנסת ומדבר על הדברים האלה יום-יום. אבל אדוני שר האוצר, אני רוצה לשאול אותך, בבקשה, אתה מתייעץ עם הנגידה, אתה שואל אותה? כי הדברים שהיא אמרה הבוקר בוועדת הכספים היו באמת מאוד בעדינות, אבל שלא מבוצעת מדיניות שצריכה להתבצע כדי לצמצם את הפערים החברתיים. אז נכון, עמדת כאן לפני דקה ופירטת דברים מאוד חשובים ויפים – מכונות מזל, מכונות רוע ודברים אחרים שייטיבו עם האוכלוסיות החלשות, גם לדעתי וגם לדעתך. אבל איפה הנגיעה בדברים האמיתיים: בפערים בחינוך, בנגישות לעבודה, בפריון, בין אוכלוסיות שונות, בפערים החברתיים? אנחנו המדינה הראשונה בעולם בממדי העוני – הראשונה ב-OECD סליחה, לא בעולם – אבל גם הראשונה או השנייה בפערים החברתיים, אנחנו לא במקום טוב בכלל. אנחנו לוקחים ממקום קרוב לממוצע לפני מיסוי ותשלומי העברה למקום גרוע מאוד אחרי, זאת אומרת שהמדיניות הממשלתית שמנסה לצמצם פערים כמעט לא קיימת, היא לא מצמצמת אותם. אלה הדברים, אלה הדברים בצורה הכי ברורה. 
+
+אז אם המצב סבבה, הצמיחה סבבה, אבל האנשים מסכנים, אז בואו נראה איך פותרים את זה, והדיון הזה בוועדת כספים עם הנגידה, היה צריך להיות שם שר האוצר, שלצערי, גם עכשיו לא מקשיב לי, והיו צריכים להיות שם ראש הממשלה ושרים אחרים, ולא רק אנחנו חברי הכנסת שבאנו להקשיב לה. 
+
+ אבל באמת, אני אסיים בקריאה להצביע בעד האי-אמון, להפיל את הממשלה הכושלת הזאת, שבכל תחום – בכלכלי, בחברתי, במצב המדיני שמוביל אותנו לבידוד עולמי, ובואו נשים את זה על השולחן: לשם אנחנו הולכים, לשם מוביל אותנו נתניהו. וחבל מאוד, שר האוצר – שאתה יותר מתון בדעותיך מהימנים הקיצונים בממשלה שיושבים לצדך – חבל מאוד שאתה לא מוביל את הממשלה שאתה חבר בה, שתיקח אותנו, את עם ישראל, למקום טוב יותר ולמקום שאנחנו צריכים ללכת אליו, ולא לבידוד עולמי. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לרבה, חברת הכנסת פארן.
+
+ חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת גרמן. אחריה – חבר הכנסת פולקמן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו לא נמצא ולא יהיה היום במליאה, כי הוא מכין את עצמו לחקירה, ובוודאי אפשר להבין אותו, כי יכול להיות שעוד כמה חודשים הוא, אפילו אם ירצה, לא יוכל להגיע למליאה הזאת כלל וכלל. 
+
+אני זוכר שבתקופת ההתנתקות אמרו שכעומק החקירה עומק ההתנתקות. אני רוצה להזהיר פה ולהגיד: כעומק החקירה, עומק ההסתה נגד אוכלוסיות במדינה, ובעיקר האוכלוסייה הערבית. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבכל בוקר עומד ומסתכל במראה ואומר: מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר? – בן-אדם שכל כך אוהב את התפקיד שלו – נראה לי שהוא ילך בגישה של סמואל ג'ונסון, שהפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל. 
+
+ראש ממשלה כמו נתניהו, שהוא נבל ומנוול, אני בטוח שהוא ינצל – – –
+
+
+ אדוני, אני מבקש – – 
+
+
+ תפסיק לקלל, זה נראה לך רציני? אולי תפסיק לקלל, זה נראה לך מכובד? זה נראה לך מכובד?
+
+
+ – – לרסן את השפה. גם אם לא מסכימים עם ראש הממשלה, זה לא מקובל. 
+
+
+ זה נראה לך מכובד לקלל? 
+
+
+ אני מבקש שתמשיך בלי מילות – – –
+
+
+ חוצפן. 
+
+
+ אני רוצה להקדים כאן תרופה למכה – – 
+
+
+ אה, תרופה למכה? אתה המכה. אתה המכה.
+
+
+ – – ולהבהיר ולומר לכם כי הוא עוד יסית נגד המגזר הערבי.
+
+
+ אתה המכה.
+
+
+בתקופת הבחירות הוא דיבר על זה שהערבים נוהרים לקלפיות. בתקופת אוסלו הוא דיבר עם הרבנים ואמר להם – –
+
+
+ – – – חוצפן.
+
+
+ – – שבשמאל שכחו מה זה להיות יהודי. בתקופת השרפות הוא הסית נגד המגזר הערבי. אני מזהיר אתכם, אני אומר לכם שהוא עוד יסית נגד המיעוט, הוא עוד יסית נגד האוכלוסייה הערבית. 
+
+אבל בעיקר, צריך להדיח את ראש הממשלה לא בגלל הסיבה הזאת, אלא בעיקר בגלל המדיניות שלו, הן המדינית, הן החברתית, הן הכלכלית – זה הדבר העיקרי. 
+
+ בסוף אני רוצה לומר לכם, זה לא מזרח אירופה, זו לא אפריקה, בוודאי לא מדינות ערב; כאשר זה מגיע לבריטניה, לצרפת, לארצות-הברית, כאשר סנטה-אובמה משחיל מתנה דרך הארובה ברחוב בלפור עם החלטת מועצת הביטחון, כאשר זה מגיע אליהם, כולכם צריכים להבין את המסר. בספרות הרוסית נאמר פעם: אם מישהו אמר לך שאתה שיכור, יכול להיות שהוא לא צודק; אבל אם שניים, שלושה, ארבעה אומרים לך שאתה שיכור, אז אני מציע לך ללכת לישון. ממשלה כזו צריכה ללכת לישון ולהתפטר לאלתר. תודה. 
+
+
+ תודה, חבר הכנסת עודה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, ואחריה – חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי, חברי הכנסת, וכך אמר ראש הממשלה אחרי החלטה 2334: תחשבו על האבסורד הזה – חצי מיליון בני-אדם נטבחים בסוריה, המזרח התיכון כולו עולה בלהבות, וממשל אובמה ומועצת הביטחון בוחרים להיטפל דווקא לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. 
+
+ולאחר נאום קרי – מה הוא אמר? אני מוכרח לומר שהופתעתי. זה מה שיש לשר החוץ של ארצות-הברית, המעצמה הגדולה ביותר בתבל, זה מה שיש למזכיר המדינה להתמקד בו באחד הנאומים המסכמים? המזרח התיכון כולו עולה בלהבות, מדינות שלמות קורסות. כן, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, המזרח התיכון עולה בלהבות, ובסוריה הנתונים מבהילים: למעלה מ-300,000 איש נהרגו ויש שאומרים שזה הגיע גם ל-500,000, בתוכם אלפי ילדים; למעלה משני מיליון פצועים ו-11 מיליון פליטים, גם בארצם וגם מחוץ לארצם – וכל זה סמוך לגבול שלנו מצפון. 
+
+והנה, יומיים לפני החלטת 2334 באו"ם יזמה העצרת הכללית של האו"ם דיון בכל מה שמתרחש בסוריה – כן, אותה סוריה שכל כך הזדעזעת ממה שנעשה בה, אותה סוריה שרצית שהאו"ם ידון בה. והנה, יומיים לפני כן האו"ם דן במצב של סוריה, בטבח שנערך בחאלב ובכלל בכל סוריה. ואיפה אנחנו היינו? איפה מדינת ישראל הייתה בדיון הזה? מה הייתה ההמלצה שלך, אדוני ראש הממשלה, לנציגים שלנו באו"ם? מפני שהנציגים שלנו באו"ם לא היו בדיון הזה, אף שבמשרד החוץ האנשים המקצועיים המליצו לבוא ואמרו שזה חשוב מאוד שישראל תשתתף בהחלטה הזו ובדיון הזה. אבל רוסיה הפעילה לחץ ואנחנו לא הגענו; אותה רוסיה שיומיים אחר כך הצביעה בעד החלטה 2334. 
+
+כן, אדוני ראש הממשלה, אתה מדבר על בושה? זו בושה. בושה שמדינת ישראל, שנמצאת ליד הגבול הסורי, לא טורחת להגיע לדיון באו"ם שמדבר על הטרגדיה האנושית הגדולה ביותר שמתחרשת היום בגבולנו. בושה, אדוני ראש הממשלה, שאתה לא שומע ליועצים שלך, ממש כמו שלא שמעת ליועצים שלך בחוק ההסדרה ולא אכפת היה לך שגם היועץ המשפטי לממשלה וגם היועץ המשפטי למשרד הביטחון וגם המשנה ליועץ המשפטי וגם היועץ המשפטי של הכנסת וגם היועץ המשפטי של ועדת החוקה, חוק ומשפט – כל היועצים המשפטיים באו ואמרו: לא להעביר את חוק ההסדרה. אבל אתה העברת את חוק ההסדרה, ומי יודע אם ההעברה הזו לא תרמה, ולו במשהו, לאותה החלטה איומה, אומללה ומסוכנת למדינת ישראל, החלטה 2334. 
+
+אז אתה מדבר על בושה, אדוני ראש הממשלה? אני מדברת על בושה. תתבייש אתה. 
+
+
+ תודה רבה, חברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת מירב בן ארי? מירב? לא פה? טוב, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ.
+
+
+ – – –
+
+
+ בסדר, אבל צריכים להיות פה בזמן, נו, באמת. 
+
+
+ הוא בסיפוח. 
+
+
+ מה? הוא מספח משהו?
+
+
+את מעלה-אדומים. 
+
+
+ אה, את מעלה-אדומים. אז אוקיי. 
+
+
+ למה שיבואו לפה? ממתי מחכים לך?
+
+
+ אז אולי כדאי שיבוא. 
+
+
+ טוב, חבר הכנסת סמוטריץ לא נמצא. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. אני מציע להגיד להם שאם הם רוצים לדבר אז שיבואו, כי אנחנו לא נמשיך ככה. חבר הכנסת מרגי, ואחריו – – –
+
+
+ לי לא מחכים אף פעם. 
+
+
+ לא, הוא אומר שצריך לתת לדבר כי זה דיון סיעתי. בסדר, אבל אם הם לא יגיעו בזמן הקרוב – – –
+
+
+ חיים, יש הזדמנות להפיל את הממשלה. 
+
+
+ חיים, גם לך – אתה יודע מה, אז עזוב, בוא נעבור להצבעה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה – –
+
+
+ בבקשה, אדוני. 
+
+
+ – – החלטות האו"ם, אם יש מישהו שראוי לגינוי או משהו שראוי לגינוי, אלה החלטות האו"ם. החלטות האו"ם הן שראויות לגינוי, ואי-אמון צריך להגיש כנגדן, אם היה אפשר, כמובן. החלטת מועצת הביטחון של האו"ם היא המכשול האמיתי לשלום ישראלי-פלסטיני. אם עד היום הפלסטינים סירבו להיכנס למשא-ומתן מדיני, למה שייכנסו היום, עם האשליה הזאת והרוח הגבית של ההחלטה האומללה הזאת של מועצת הביטחון? זו אותה מועצת ביטחון של האו"ם שקיבלה את ההחלטה הצינית הזאת; זו החלטה אחת מני רבות שהארגון הזה היה אמור למנוע; אותו ארגון שהיה אמור להיות מכובד ביותר, ארגון בין-לאומי רציני. 
+
+רק שבועיים קודם לכן מזכ"ל האו"ם הפורש באן קי מון הודה בפעם הראשונה שבעשר שנות כהונתו בארגון הזה שולטת באו"ם הטיה מובנית נגד ישראל. כן, זו אותה קהילה בין-לאומית שלא שמענו את קולה כשהטרור הפלסטיני השתולל ברחובות ישראל; זו אותה קהילה בין-לאומית שלא שמענו ולא שומעים את קולה על הטבח, טבח העם המתחולל בסוריה, ומיליוני הפליטים הנוהרים לכל עבר, כן; לא שמענו את קולה על פשעי המלחמה המתרחשים שם יום-יום נגד אזרחים ובלתי מעורבים; זו אותה קהילה בין-לאומית שלא שמענו את קולה על המשבר ההומניטרי שקורה שם, בחורבן הגדול והנורא שיש בסוריה; זה אותה קהילה בין-לאומית שלא שמענו את קולה בעניין הזרמת הנשק למרצחים בדרום סודאן. והנה, הקהילה הזאת, שיכולה בהינף אצבע להתכחש להיסטוריה, להתכחש לערכים הארכיאולוגיים, להתכחש לדוקומנטים אותנטיים, ולקבוע שאין שום קשר היסטורי בין העם היהודי לבין ירושלים, לבין הכותל המערבי – אז אם לקהילה הבין-לאומית אין כבוד למוסד המכובד הזה, שנקרא האו"ם ומועצת הביטחון, ופעם אחר פעם מדרדרת את מעמדו וכבודו לתחתית שלא הייתה כמותה, מה לנו להתרגש מעוד החלטה עוינת שמונעת ממשוא פנים ואג'נדות פוליטיות צרות, ולא מהאינטרסים הגלובליים לקיים את העולם כעולם שלו, כעולם שפוי ורגוע. 
+
+לסיכום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, צר לי גם שהשמאל הישראלי, שהיה צריך להתייצב כחומה בצורה מול החלטה אומללה זו, ולשים כרגע אינטרסים פוליטיים צרים הצדה, צהל ורקד על הגגות. ולא דיברנו עוד, לא הספקתי, כי יש רק שלוש דקות, על הצמד אובמה וקרי. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חמד עמאר, ואחריו – מירב, אני אאפשר לך. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, בסוף השבוע ביקרתי ביישוב ירכא. כבוד השר מכיר את היישוב טוב מאוד, אחרי שמשפחת זיאן קיבלה צו הריסה לבית שלה. אני לא מצליח להבין, הגיע הזמן לטפל בדרוזים עכשיו? הגיע הזמן להרוס את הבתים אצל הדרוזים? זה מה שעושים עכשיו? זה מה שעושות ועדות תכנון ובנייה? זה התפקיד שלהן? 
+
+בפעם הקודמת שהגשנו הצעה לדיון מהיר כאן, אדוני היושב-ראש – הגשנו דיון מהיר כאן, בכנסת, על הנושא של הריסת בית ביישוב חורפיש. נאמר לי כאן, על-ידי סגן השר, שר האוצר, שהבית שנהרס הוא מעבר לקו הכחול המתוכנן. הבית שנהרס לא ייכנס לעולם לתוכנית ההרחבה של היישוב חורפיש. אני ביקרתי בסוף השבוע בירכא. הבית ייכנס, הוא בתוך הקו הכחול, הבית ייכנס לתוכנית המתאר העתידית של היישוב ירכא. מעבר לבית מתוכננת שכונה ענקית, ועכשיו מתכננים אותה, אבל למה לבוא ולהרוס את הבית הזה? למה להכניס את כל היישוב ירכא, בעצם את כל היישובים הדרוזיים – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – כל היישובים הדרוזיים עכשיו בנושא של הריסה. הרי לפני שבועיים קיימנו ישיבה, אדוני היושב-ראש, עם מינהל התכנון. חברי אכרם ואבו מערוף היו שם, ונאמר לנו באופן ברור שאנחנו הולכים להסדיר את כל הנושא של היישובים הדרוזיים, אז מה פתאום עכשיו מתחילים עם כל צווי ההריסה? אתם יודעים מתי בפעם האחרונה, אדוני היושב-ראש, אושרה תוכנית מתאר בירכא? בשנת 1985. יותר מ-30 שנה לא אושרה תוכנית מתאר ביישוב ירכא, 30 שנה לא אושרה, 32 שנים לא אושרה תוכנית מתאר ביישוב ירכא; לא חולק מגרש לחייל משוחרר אחד משנת 2000. עכשיו אפילו המכרז שיצא בירכא בוטל, כי לא הייתה הנחה של 90% – שבזכות השר יאיר לפיד, שאני חתמתי אתו על ההסכם, הצלחנו להוריד את זה ל-90%. החתימה הייתה לפני יותר מארבע שנים, שלוש שנים בעצם – שלוש שנים, ועד היום, עד היום, המכרז בירכא לא יצא לפועל, כי לא הוסיפו את ה-90%. 
+
+ אני שמעתי את שר האוצר עכשיו, והוא אמר שתהיה הנחה בירכא ב-90%. נחכה למכרז הבא. כי אני מנהל עכשיו, אדוני היושב-ראש, בבית-המשפט המחוזי בחיפה, משפט – לעצור את המכרז בשפרעם לשכונת חיילים משוחררים, כי הוא יצא במחיר מלא, ובירכא אנשים לא ניגשו, כי יצא במחיר מלא. בואו נוריד את המחירים, בואו ניתן מה שממשלת ישראל הבטיחה ומה שהגענו להסכם עם יאיר לפיד, על 90% הנחה בפיתוח קרקע ועל 90% במחיר הקרקע. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. 
+
+
+ אתה קואליציה, חמד? אתה בקואליציה.
+
+
+תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. תעלה חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. שלוש דקות לרשותך.
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש – אין שר, נכון? כנסת נכבדה, ראשית, אני חייבת לומר לך משהו, ידידי חבר הכנסת אבו מערוף, שאתה באמת חברי הטוב – נראה לי שכל ההצעה פה – לבוא דווקא לשר אוצר שהוא כל כך מגויס, אתה יודע, גם – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ לא, אני חייבת לומר, באמת, גם למגזר הערבי, גם למגזר הדרוזי – רק בשבוע שעבר שמענו באמת על ה-90% לחיילים המשוחררים הדרוזים. זאת אומרת, להגיש הצעת אי-אמון בעניין הזה, של התקציב, ובסופו של דבר כשהשר עולה – אני שמחה שהוא עלה, כי ככה הוא הציג את ההישגים שלנו, אבל אני אומרת לך, כמובן, אתה יודע, צריך לומר מה שחושבים, אבל בעניין הזה באמת יש שר אוצר שמגויס למגזר הערבי בכלל.
+
+
+ – – –
+
+
+ואני רוצה לומר עוד משהו – חבר הכנסת טיבי, תפנה רגע, שנייה, אני רוצה רגע להגיד משהו לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, רק משהו על הדיון שהיה היום בוועדה לקידום מעמד האישה, ולהגיד לך תודה על הדיון החשוב. אני רק במהלכו הבנתי שזו הייתה מין הצעה לסדר-היום. אבל מה שהדהים אותי זה כמות – –  
+
+
+ – – – 
+
+
+ כן. – – התגובות שהיו על העניין. אבל אני חייבת לומר לך, אדוני, שהיה דיון מאוד חשוב. אומנם אני הייתי חברת הקואליציה היחידה בדיון, אבל אני מניחה שכל נשות הקואליציה, ואני מניחה שגם הרבה, שלפחות חלק מהגברים די נדהמו מההצעה הזאת של לבוא ולשים – אני מניחה שאת בטח יודעת – איש דת וקאדי בוועדה להפסקת היריון.
+
+ אני חושבת שאישה – – –
+
+
+ גם לשם הם צריכים להגיע, לרחם של הנשים – – –
+
+
+ גם לשם.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני חושבת שאישה שמגיעה כבר לסיטואציה הקשה הזאת – ואני באופן אישי, גם היה לי קשה לשבת שם, אני מודה, בעיקר בגלל המצב האישי שלי.
+
+
+ – – –
+
+
+אישה שמגיעה – – –
+ 
+
+– – –
+
+ – – – זה מה שחסר?
+
+
+חבר הכנסת סמוטריץ, אישה שמגיעה כבר לנקודה שבה היא מחליטה, בכאב עצום, להפסיק היריון, אם בגלל שיקולים של – חלילה – של מקרים קשים, או אם חלילה בגלל, אתה יודע, שיקולים של בריאות, אני חושבת שכשהיא מגיעה, הדבר האחרון שהיא צריכה זה עוד הטפות מוסר. מה שהיא צריכה זה אנשים שיעזרו לה לעשות תהליך קצר ומהיר.
+
+
+ רופא צריך להיות שם? – – – 
+
+
+ רופא יש, רופא יש. עובד סוציאלי יש.
+
+
+– – –
+
+
+ – – –
+
+
+ כי אתה יודע ואני יודעת בדיוק מה ההשפעה שיש לאותה אישה. 
+
+אני לא רוצה להאריך, אני רוצה להגיד לך תודה על הדיון החשוב הזה, ותודה לך שלא הייתה התנגדות אחת לעניין הזה. התנגדות – זאת אומרת, מהמקום שכולם הסכימו שההצעה הזאת מיותרת. תודה רבה.
+
+
+תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. יעלה בצלאל סמוטריץ. אתה יכול להתחיל מאיפה שהיא עצרה.
+
+
+ הצעה טיפשית, טיפשית.
+
+
+ ברור, בגלל זה אמרנו – – –
+
+
+ כאילו אולי – – –
+
+
+מירב, אני אענה לך בהזדמנות אחרת, בלי נדר.
+
+אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני חוזר עכשיו ממעלה-אדומים, שם קיימנו את ישיבת – – – 
+
+
+ נו, סיפחתם או לא? אני מחכה לראות אם סיפחתם או לא.
+ 
+
+ אני רק אציין שאחריך יעלה משה גפני. חבר הכנסת משה גפני נמצא פה?
+
+
+ – – –
+
+
+ תציין שהשרה יודעת – – – שהגישה את החוק – – –
+
+
+ אני מתחיל מההתחלה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חוזר עכשיו ממעלה-אדומים, שם קיימנו את ישיבת הסיעה שלנו, של הבית היהודי, ואני חושב שהוצאנו את הרכבת, הרכבת של חוק החלת הריבונות הישראלית על מעלה-אדומים, מהתחנה, ולהערכתי היא תגיע ליעד הסופי שלה הרבה יותר מהר ממה שאפשר לחשוב.
+
+ זה מחבר אותי לנושא של הצעת האי-אמון של המחנה הציוני – יואל, אתה שומע, המחנה הציוני, יש דבר כזה: המחדל המדיני של ממשלת ישראל שהוביל להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם. אני רוצה לדבר על המחדל המדיני הזה, שהביא את החלטת מועצת הביטחון ועל המחדל המדיני ארוך השנים שמביא עלינו את מערכת הלחצים המאוד-גדולה מצד הקהילה הבין-לאומית להתאבד ולהקים מדינת טרור ערבית בלב-לבה של ארץ-ישראל. המחדל המדיני הזה הוא העובדה שממשלת ישראל, בדגש על ממשלת הימין בראשותו של בנימין נתניהו, מדברת על חזון שתי המדינות כחזון וכביכול משדרת איזה קונסנזוס מעוות, מזויף, שקרי בחברה הישראלית, כאילו יש הסכמה מקצה לקצה שהפתרון לקונפליקט היהודי–הערבי שמתנהל כאן למעלה מ-100 שנות ציוני עובר דרך חלוקת הארץ.
+
+ אז אדוני היושב-ראש, מה אנחנו רוצים מהעולם? אומר לנו העולם: הרי אם אתם מודים שלשם צריך לחתור, שזה הפתרון הצודק והראוי והמוסרי, אז תפסיקו בבקשה להתעסק בתירוצים של למה כן אבל לא עכשיו, כי ביטחון. אז במשך שנים הערבים מדברים על נרטיב של צדק ושל מוסר ואנחנו מדברים על תירוצים של ביטחון. על תירוצים של ביטחון יש תשובות: אפשר לתת עוד מטוסי F-35 ואפשר להגדיל את חבילת הסיוע ואפשר לממן את החץ ו"שרביט קסמים" ו"כיפת ברזל", אפשר לתת תשובות על בעיות ביטחון. זה מה שהביא את החלטת מועצת הביטחון.
+
+ביום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שאנחנו נחזור לדבר על צדק ועל מוסר; נדבר על הזכויות ההיסטוריות והדתיות שלנו ביהודה ושומרון; נדבר על אבות האומה שלנו שקבורים במערת המכפלה; נאמר את האמת הפשוטה שזו ארץ שלנו – היינו בה, גדלנו בה, גורשנו ממנה בכוח הזרוע, ובחסדי שמים אדירים אנחנו חוזרים ומתקבצים אליה מארבע קצוות הארץ. ואנחנו מכניסי אורחים גדולים. אנחנו מתנהגים יפה גם למי שנמצא כאן יחד אתנו אף שהוא איננו יהודי והארץ איננה שייכת לו, אבל זו הארץ שלנו ואין ולא תקום מדינה ערבית בלב-לבה של ארץ-ישראל. אין מקום להגדרה לאומית אחרת בין הים לירדן מלבד זו היהודית. האחת היחידה ואין בלתה. העולם הוא בחלקו הגדול דתי, זה כתוב גם בכתבי הדת שלו, הוא יכיר בזה. 
+
+
+ זו דעתו של – – –
+
+
+ חלקים אחרים של העולם יכירו את האמת שיש בזה. העולם מעריך אמת, הוא מעריך צדק, הוא מעריך טיעונים נכונים, הוא שונא תירוצים, ובצדק. יש משפט ידוע: אפשר לעבוד על קצת אנשים הרבה זמן, על הרבה אנשים קצת זמן, אי-אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. אי-אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. אי-אפשר להגיד שאנחנו רוצים מדינה פלסטינית אבל לא לעשות את זה, ואחר כך להתפלא כשהעולם מעביר החלטות שקוראות לנו לעשות את זה.
+
+ אז רק אם אנחנו נחזור – ואני מקווה, אגב, שהממשלה הזאת – אמרתי שאני חוזר עכשיו ממעלה-אדומים – – 
+
+
+ תודה, אדוני.
+
+
+  – – הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, תתקן את המחדל המדיני הזה. היא תחיל את הריבונות על כל מרחבי יהודה ושומרון, תבהיר לערבים ולעולם שאין ולא תקום מדינה פלסטינית. אתם תראו שהעולם יקבל את זה. תודה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. יעלה יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני אנסה לתמצת את הדברים שלי. כשאני שומע את חבר הכנסת סמוטריץ אומר שהארץ שלנו, אני רוצה להגיד לכנסת: גם כששמעתי על החלטת האו"ם וגם כשאני שומע את כל ההחלטות האחרות, אני מודאג. מכיוון שבדיוק באותו זמן מקבל בג"ץ החלטה לפתוח מרכולים בשבת וגם הממשלה לא עונה תשובה על הדבר הזה. 
+
+מכיוון שחבר הכנסת סמוטריץ דיבר על כתבי הקודש אני רוצה להגיד בכנסת מה כתוב בתורה. בתורה כתוב: "אם בחקתי תלכו – – – ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד". המציאות הזאת שבה הארץ מובטחת לנו, לעם היהודי, זה בתנאי שנשמור את החוקים של התורה. לכן כל הדיבורים שהארץ שלנו ולא שלנו – ברגע שלא מדברים מילה על הנושא הזה של המרכולים שהולכים להיפתח בשבת או דברים נוספים, מתערערת זכותנו על ארץ-ישראל והטענות נגדנו למה אנחנו כאן מקבלות ביטוי מאוד חריף ומאוד חמור מבחינת הדיאלוג שאנחנו מנהלים עם אומות העולם.
+
+אבל אני רוצה לדבר על החלק הפשוט: מה המשמעות של העניין שהמרכולים בתל-אביב או בכל המקומות בארץ חס וחלילה ייפתחו בשבת? אנחנו נהיה פה שני סוגי אנשים; גם ככה היום היה דיון בוועדת הכספים על פערי המעמדות בחברה: יהיו האנשים העשירים שהם יפעילו את המרכולים, הם ישבו בבית. הם לא יצטרכו לבוא לעבוד. הם יעסיקו אנשים בשבתות שלא יהיו להם לא משפחה, לא בית, לא ילדים, לא חיי חברה, לא שום דבר. אם הם לא יעבדו בשבת, הם לא יתקבלו לעבודה. 
+
+אני מודאג מההיבט הדתי. אני מודאג מההיבט שהארץ היא שלנו, שעומד פה חבר הכנסת סמוטריץ ואומר שהארץ שלנו – על סמך מה? איפה "אם בחקתי תלכו"? איפה כל הנושא הזה שבעצם הולכים להפוך את מדינת ישראל למדינה שאין לה שום זיקה ליהדות? שבת היא הסמל של היהודים, שבת היא הסמל של היהדות, הולכים לפרוץ את זה. ושקט. ממשיכים להתווכח מה אמרו באו"ם. בכלל לא חשוב מה אמרו באו"ם. השאלה היא אם יש לנו זכות כאן?
+
+ אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מוטרד לא בגלל מה שקורה מסביב, לא בגלל מה שהאו"ם מחליט; אני מוטרד בגלל מה שקורה בתל-אביב. אני מוטרד בגלל מה שקורה בממשלה, שזה עובר לידה, החלטת הבג"ץ לפתוח את המרכולים בשבת ולהפוך את העובדים היהודים, להפוך אותם לעבדים, שלא יהיו להם לא משפחה, לא בית, לא ילדים, לא שבת, לא יהדות. מזה אני מוטרד לא מכל הדברים האחרים, שהם לא רלוונטיים לעניין הזה. מה שרלוונטי זה "אם בחקתי תלכו – – – ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד – – – וחרב לא תעבר בארצכם". יהיה שלום כאן אם תהיה שבת. אם אין שבת יש מאבק. מאבק נורא בין הערבים ליהודים, בין היהודים לבין עצמם. 
+ 
+
+ בגלל השבת?
+
+
+ בגלל השבת. אני מבקש, אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ משפט אחרון.
+
+
+  אני מסיים. אני רוצה לפנות – – – 
+
+
+ תן לו שתי דקות להסביר את ההיגיון.
+
+
+ את ההיגיון אתה יודע, תאמין לי, אתה בחור חכם. אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להגיד מילה ליאיר לפיד. מילה. בשבוע שעבר היה פה חוק, והחוק הזה בעצם היה חוק בקונסנזוס: לתת ללומדי תורה וסטודנטים נזקקים, לתת להם מלגה – שזה דבר הומני, חברתי, מהמדרגה הראשונה, בלי אפליה ובלי כלום. 
+
+ יאיר לפיד אומר כל הזמן שהוא טעה עם החרדים והוא רוצה לתקן את זה. הוא רוצה לתקן את זה, וזאת הייתה הזדמנות הכי טובה שלו. רוב חברי הכנסת – – –
+
+
+ הוא טעה גם לפני.
+
+
+ לא חשוב. רוב חברי הכנסת הצביעו בעד; זה באמת הומני, זה דבר שגם מעיד שאין לך שנאה כלפי קבוצה כלשהי. באמת, בוועדת הכספים כולם הצביעו בעד. הוא נתן הוראה, נדמה לי שזה הוא, הוא נתן הוראה שיש עתיד יצביעו נגד. 
+
+ משל למה הדבר דומה? אומרים חז"ל – חז"ל, נדמה לי – לצפרדע שרצה לעבור את הנהר עם העקרב. העקרב היה על הגב של הצפרדע. אמר לו הצפרדע, אבל אל תנשוך אותי באמצע. הוא אמר לו, לא, גם אני רוצה לעבור את האגם. נסעו שניהם באגם ובאמצע האגם העקרב נושך אותו, את הצפרדע, ושניהם טובעים. לפני שהם טובעים אומר לו הצפרדע, למה נשכת אותי? הוא עונה, אבל אני עקרב.
+
+כולם היו בעד. אתה אומר שאתה לא שונא אף אחד. זה החוק שבו יש לך הזדמנות להוכיח – – 
+
+
+ תודה, אדוני.
+
+
+ – – קבל עם ועולם שהכול בסדר.
+
+
+ המשל מובן.
+
+
+ אבל עקרב הוא עקרב. 
+ 
+
+ תודה לחבר הכנסת משה גפני. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת אבי דיכטר. שלוש דקות לרשותך, אדוני. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מכובדי השר יובל שטייניץ, מגיעה לך תודה על הביקור שערכת, ולא נרחיב, אבל עכשיו אתייחס לנושא אחר. אני, חברים, שמעתי את חבר הכנסת – – – 
+
+
+ דווקא תמשיך, עד שמישהו אומר לי תודה. 
+
+
+ אבל סמוטריץ מחייב, והוא גנב את ההצגה. 
+
+
+ סמוטריץ זה לא כמו – – –
+
+
+ שמעתי את חבר הכנסת סמוטריץ, שהכריז כאן, חבר הכנסת סמוטריץ הכריז שהרכבת יצאה מהתחנה. 
+
+
+ יצאה מהפסים.
+
+ לא, מהתחנה. עלתה על הפסים מזמן.
+
+
+ – – –
+
+
+עלתה על הפסים מזמן. יצאה מהתחנה, והיא אמורה להגיע ליעד בקרוב, והבית הזה אמור להתחיל. 
+
+ תראו, חברים, אני רוצה לחשוב אתכם קצת בראייה רוחבית: מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה החלטה. הממשל האמריקני לא הטיל וטו, תרגם את המתווה, מה שהוא חושב, הלכה למעשה. כמה בימין – רק לא הטיל וטו – קמו והתחילו לדבר עם עצמם. 
+
+עכשיו, מה התשובה של הסיעה השלטת בממשלה? ראשי הממשלה בפועל, השר בנט והבית היהודי – התשובה שלהם נתקבלה. היום הסיעה קיימה את ישיבתה במעלה-אדומים. איזה התגרות, איזה תחרות, יפה. הבית היהודי קיים את הישיבה, ישיבת סיעתו, במעלה-אדומים, כדי להכריז שהרכבת יצאה מהתחנה. 
+
+הוא אומר לעולם ולממשל האמריקני: על כל החלטה שאתם עושים, אנחנו נביא עוד הצעת חוק של סיפוח. עשינו חוק ההסדרה, החלטתם מה שהחלטתם? אצבע בעין, נביע את הסיפוח השני. תקבלו עוד החלטה? נביא עוד סיפוח. 
+
+על זה אני אומר לכם – אדוני היושב-ראש, אני לא אאריך – שיש שני דברים שקשה לשנות אותם: היקום, והטמטום. חבורת מטומטמים. תודה, אדוני. 
+
+
+ – – –
+
+
+ מה לעשות? ככה – – –
+
+
+לא יפה – – –
+
+
+ זה ביטוי לא פרלמנטרי. מה לעשות. אדוני, חבר הכנסת עיסאווי פריג', יש ביטויים יותר יפים להשתמש בהם. להגיד: חבורת מטומטמים – רק תגיד את מי כללת, מי בחבורה, מי לא בחבורה. 
+
+
+ מכניסים אותנו לתהום. 
+
+
+ תודה, אדוני. תודה. ביטוי לא מכובד. תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה חבר הכנסת אבי דיכטר, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אחריו – יסכם את הדיון חבר הכנסת נפתלי בנט. אם הוא לא יהיה פה, נחפש שר אחר שיסכם את הדיון. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו רואים בהצעות האי-אמון האלה, שומעים את הזעקה של המחנה הציוני – מחדל ביטחוני, ושומעים על פשעי מלחמה בסוריה – צועקים יש עתיד; כישלון מודיעיני של מדיניות החוץ – מייללים במרצ, אבל כולם מסרבים להצביע על הסכנה כאן, בבית, אדוני היושב-ראש, בבית הזה, בכנסת ישראל. 
+
+אני אומר לך, הונח צלם בהיכל. נזרק לכאן ראש חזיר לתוך מסגד. מדי יום שני נכנס למליאת הכנסת מחבל, מתיישב מטרים ספורים מאחורי גבו של ראש ממשלת ישראל. שעות אחדות קודם לכן, אותו מחבל נופל על צווארו של רב-מרצחים שרצח ישראלים, יושב בכלא, והמחבל הזה מגיע לבקר אותו, יעני מגיע לבקר אותו בכלא. 
+
+
+ אתה מדבר כמו דוקטור. בית-משפט עוד לא הרשיע אותו. תתבייש, באמת טמטום. 
+
+
+בשני המקרים מנצל המחבל, נקרא לו להלן "המח"כבל", באסל גטאס, מנצל את חסינותו כדי להיכנס ללא בדיקה ביטחונית. 
+
+
+ – – – 
+
+
+כמה פעמים הבריח – – –
+
+
+ נא לא להפריע לדובר. 
+
+
+כמה פעמים הבריח אותו מחבל – – –
+
+
+ נא לא להפריע לדובר.
+
+
+ אבל מה שהוא אומר זה הסתה. 
+
+
+ זכותו הלגיטימית לומר מה שהוא חושב. 
+
+
+ שידבר לפחות – – –
+
+
+כמה פעמים, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמה פעמים הבריח אותו מחבל כלי טרור לרב-המחבלים בכלא? איזה פיגועים ביצעו מחבלים שקיבלו הנחיות באמצעות מכשיר הסלולר שהבריח אותו גטאס לכלא?
+
+
+על מה הוא מסית? אדוני היושב-ראש, זו הסתה. זו הסתה.
+
+
+אדוני, לא תפריע לו לדבר. 
+
+
+ אבל הוא מסית. 
+
+
+ אתה לא תפריע לו לדבר. אני אוסיף לו זמן, ואני אבקש לא להפריע. זאת זכותו הלגיטימית לומר את מה שהוא רוצה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+הסתה פרופר.
+
+
+ – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני שואל ותוהה מה עוד העביר המחבל גטאס לרב-מרצחים בכלא לפני שנתפס על חם כאחרון העבריינים. 
+
+במכתב ליושב-ראש הכנסת כותב היועץ המשפטי לממשלה: ב-20 בדצמבר התייצב גטאס לחקירה בלהב 433, ולאחר שהכחיש כי העביר דבר מה לאסירים, הוטחו בפניו הממצאים. ממשיך היועץ המשפטי וכותב: בחקירתו מסר גטאס את הדברים הבאים: הוא אישר כי העביר מעטפות לאסירים הביטחוניים, אבל לא היה מודע לכך שהמעטפות הכילו סלולריים. אני אומר לך, אם הוא מדבר אמת, אז מצבו ומצבנו חמור שבעתיים; האיש ניצל את חסינותו כדי להעביר – או להיות תיבת דואר – למפעיל חבלה, ואני שואל: אם היו נותנים לו חומר נפץ, הוא היה מעבר? מעביר. אם היה מקבל חומר כימי כדי לנטרל סוהרים ולארגן בריחה המונית של מחבלים מהכלא, הוא היה מכניס? מכניס, והיה חי עם זה בשלום. ואם לכנסת – לכנסת, אדוני היושב-ראש – היו נותנים לו מעטפה עם אקדח? אני בדקתי, אקדח שוקל כמו 12 מכשירי סלולר. ואז אני שואל, איך המחבל גטאס לא מעז לבדוק בציציות, לא של המוֹסר, ולא של המוּסר, ומעביר את הדברים כמות שהם?
+
+תראה, בכל פרלמנט בעולם לא היו דנים בהסרת חסינותו, היו דנים בהסרת ראשו, אם בכלל היה מתקיים שם דיון על הדבר הזה. 
+
+אדוני היושב-ראש, הפתגם בערבית אומר בשפה הכי פשוטה: (אומר בערבית ומתרגם:) זנב הכלב נשאר עקום גם אם ינסו ליישר אותו ב-100 תבניות. 
+
+
+ נא לסיים. 
+
+
+אני תוהה רק, איך זה שבאופוזיציה פה – אף מילת גנאי, אף מילת אי-אמון בחבר הכנסת הזה שהפך להיות מחבל?
+
+
+ למה אתה מכליל? אל תגיד שכל האופוזיציה. 
+
+
+ תודה, אדוני. 
+
+
+ ואני שואל, האם אין לכם קווי יסוד? כל דבר אתם יכולים לעכל? אתם יודעים מה? מילה אחת: תתביישו. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ תודה לחבר הכנסת דיכטר. יעלה שר החינוך, השר נפתלי בנט, ויסכם את הדיון. 
+
+  – – – סיפוח עכשיו.
+
+
+ – – –
+
+
+ יאללה, לספח. 
+
+
+ בנט, לא רק מעלה-אדומים, הכול. ב-20 בחודש זה רק ייתן לך אישור אולי, תספח. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. צעקות הסיפוח אינן במקום, כי אתה לא יכול לספח משהו ששייך לך. סיפוח – הטרמינולוגיה הבין-לאומית מדברת על סיפוח של מדינה שהיא לא שלך. 
+
+ עכשיו, אולי אני ארענן את זיכרונכם, אנשי המחנה הציוני, זה די מפתיע שאני צריך לרענן, כי סך הכול, אבות התנועה, תנועת העבודה, ידעו את הדברים היטב, אבל אם יש צורך, אני אשמח לעשות את זה – גם מבחינה חוקית, ובוודאי ובוודאי מבחינת הזכות ההיסטורית, ארץ-ישראל כולה היא שלנו. 
+
+ אני אזכיר לכם. ב-1917 הבריטים שחררו – ניצחו במלחמה את האימפריה העות'מאנית, שחררו את הארץ הזאת, והזכויות המשפטיות עברו בעצם אליהם. העות'מאנים התאדו. ב-1917, בהצהרת בלפור, הם העניקו גם את עבר הירדן המערבי וגם את עבר הירדן המזרחי לעם היהודי, אבל הסיפור הזה אושרר ב-1920, וחבר הלאומים העניק את זה לעם היהודי. אגב, גם את הצד המזרחי. ב-1922, צריך לדעת, ששר המושבות – נדמה לי שר המושבות דאז צ'רצ'יל חתך, ובעצם ויתר על 70%-60% מהשטח, והעביר את זה למה שנקרא טרנס-ג'ורדן. 
+
+ אוקיי. אז התקדמנו, ובעצם מבחינת הזכויות החוקיות של ארץ-ישראל המערבית – שייכות ליהודים מהירדן ועד הים. ב-1947 הייתה הצעה, הצעת חלוקה, אבל כמו כל חוזה, אם יש הצעה ואין קיבול, יודעת את זה חברת הכנסת סויד, אין עסקה. למעשה, הערבים ביטלו את האפשרות הזאת, לכן, לא הייתה עסקה והייתה מלחמה. בתום המלחמה הגענו לגבולות של 1949, סוף מלחמת העצמאות, תחילת 1949. במהלך מלחמת העצמאות, ירדן, שלא היו לה שום זכויות על ארץ-ישראל, הרי היא עצמה הייתה יצירה מאוד מלאכותית וחדשה, כבשה בלא דין את השטח. 
+
+ 19 שנה אחר כך, מדינת ישראל שחררה את השטח, שהיה כבוש בלא משפט, ��הירדנים, ולכן אין בכלל בסיס לטיעון פלסטיני בעניין הזה, וזה על-פי החוק הבין-לאומי. כמובן, יש משהו שקודם בהרבה לחוק הבין-לאומי, וזו הזכות ההיסטורית. אני מזכיר לכם שבמגילת העצמאות דוד בן-גוריון מדבר על זה, נכון? מתוקף זכותנו ההיסטורית. עכשיו אם מישהו היום עולה ל-CNN וחלילה מדבר על זכות היסטורית, אומרים: אתה משיחי, אתה לא רציונלי, אתה הזוי. מה זה התנ"ך?
+
+
+ מה היית עושה עם 2.5 מיליון – – – מה אתה עושה אתם? 
+
+
+ – – –
+
+
+אני אומר לך, חברת הכנסת סויד, לכו לאבות תנועת העבודה, תלמדו מהם מה זה הבסיס התנ"כי. 
+
+
+מה אתה עושה אתם?
+
+
+אתם שואלים שאלה לגיטימית – שלום לך השר. אתם שואלים שאלה לגיטימית: מה עושים עם הערבים, מה עושים עם הערבים. אז אם אתם עוד לא מכירים את התוכנית, הנה, להלן תוכניתי – תוכנית הריבונות. היא מורכבת מארבעה יסודות. היסוד הראשון הוא החלת החוק הישראלי על השטחים הישראליים, מה שנקרא שטחי C, ששם חיים 450,000 יהודים, ורק 70,000–80,000 ערבים. שם אנחנו – – –
+
+
+רגע, היית נותן להם תעודת זהות?
+
+
+המתיני. להם את מציעה אזרחות ישראלית מלאה. 70,000 על שמונה מיליון, זה פחות מ-1%. זה לא מזיז לדמוגרפיה, לא כלום. הלאה, שטחי A ו-B. רגע, נלך לעזה. בעזה יש לךְ פלסטין.
+
+
+נשמע רע.
+
+
+בזכות אנשים טובים בקדימה שתמכו בלהעביר את עזה, לסגת לגבולות 1967, לגרש – הנה, גם צחי הנגבי מקדימה היה בעד הדבר הזה – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ זה נשמע רע. 
+
+
+ – – העברנו – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ מה עם נתניהו, מה עם ביבי?
+
+
+ – – –
+
+
+ אתם אמרתם. זה – אתם אמרתם. 
+
+
+ – – –
+
+
+צחי. הליכוד – צודק, אני מתקן את עצמי, צודק. השר צחי הנגבי צודק, זה היה הליכוד. הליכוד הקים בעזה מדינה פלסטינית, נכון.
+
+ עכשיו, מה זה תנאים של מדינה, בואו נחשוב ביחד. התנאים הם: גבול מוכר ומוגדר – יש את זה בעזה, אין את זה ביהודה ושומרון; יש גבול. חזרנו לגבולות 67', הוצאנו את הצבא – זה התנאי השני. מה התנאי השלישי: גירשנו 8,000 יהודים בצורה נבזית. 
+
+
+ לא ענית מה אתה עושה עם 2.5 מיליון – – –
+
+
+ תכף אני מגיע. והרביעי: כוח צבאי, ואכן יש להם כוח צבאי. לכן יש פלסטין. יש שתי מדינות לשני עמים: יש פלסטין ויש ישראל. 
+
+ המרכיב השלישי, רבותי, זה אוטונומיה מורחבת ביהודה ושומרון, בשטחי A ו-B. 
+
+
+באיזה זכות – – – 
+
+
+ עכשיו למה, למה לא מדינה? אתם אומרים מדינה, גם ראש הממשלה אומר מדינה, גם לפיד אומר מדינה – כולכם אומרים מדינה. כמה דברים: הרי תשאלו מה כבר ההבדל בין מדינה מפורזת לאוטונומיה מורחבת, נכון? שאלה. בואו ואגיד לכם בדיוק, וחשוב שכולם יודעים כי אני לא חושב שאנשים מכירים. 
+
+מדינה היא מדינה היא מדינה. מדינה, once היא נוצרה – זה כמו ביצה קשה, אתה לא יכול to unboil, אתה לא יכול להחזיר את זה אחורנית. עכשיו, גם אם קמה מדינה, תקשיבו טוב, קמה מדינה, תוך התחייבות – חבר הכנסת לפיד, אני חושב זה מאוד חשוב, מה שנקרא אח. אני מסביר פה את הסוגיה של המורכבות למה אי-אפשר ללכת על מדינה פלסטינית.
+
+
+ – – –
+
+
+ מה הבדל – – –
+
+
+ – – –
+
+
+– – –
+
+
+לא, לא. זה חשוב.
+
+
+ – – –
+
+
+ זה חשוב. ראו, שואלים: אתה, בנט, אומר: אוטונומיה מורחבת, אתם אומרים: מדינה מינוס, מה ההבדל? יש הבדל עצום. יש הבדל. 
+
+
+ 2.5 מיליון – – – 
+
+
+ הם יחיו ברשות הפלסטינית. 
+
+ מדינה, גם אם היא לוקחת על עצמה מחויבות להיות מפורזת, ואז היא קמה, ואז היא מפרה את המחויבות – כמו כולנו; אגב, כל מדינה היא בהפרה של עשרות אמנות, זה מקובל – היא עדיין נשארת מדינה. you can't undo it, אתה לא יכול לעשות כפתור undo אם היא מפרה את תנאי הפירוז. אז חטפת מדינה וזהו. אז בסדר, היא אמרה שהיא תהיה מפורזת, בפועל היא לא מפורזת – מה תעשו? 
+
+עכשיו, אני יודע שיש לכם במפלגת העבודה אמון עצום בפלסטינים, שהוכיחו את עצמם פעם אחר פעם. אבל האמת, כולנו יודעים: לא תקום מדינת פלסטין. על מי אנחנו עובדים? ועוד בהסכם. תראו לי, עכשיו או בעוד 1,000 שנה, את המנהיג הפלסטיני שיוותר על ירושלים ואת המנהיג הישראלי שיוותר על ירושלים – אף שהיה, אהוד ברק, אבל זה לא יקרה. 
+
+ אני יודע שהנושא של הצעת האי-אמון זה ההידרדרות הבין-לאומית שלנו. רבותי, אני אגיד לכם מהיכן ההידרדרות הבין-לאומית שלנו: זה נובע מסכיזופרניה; זה נובע מזה שמצד אחד אנחנו אומרים: פלסטין, פלסטין, פלסטין, ומצד שני בונים. אני מבין את זה. והעולם – רבותי, חייתי חמש שנים בארצות-הברית. הייתי באוקלהומה, ובג'ורג'יה, ובנברסקה, ובוויסקונסין. אני מכיר את אמריקה. זה בסדר גמור להגיד באמריקה דברים קשים; אתה יכול להגיד משהו שלא מוצא חן. איפה אתה נופל? כשאין לך האינטגריטי, כשאתה מזגזג ולא אומר את האמת. הגיע הזמן לומר את האמת. 
+
+ולכן, כל סיעות הקואליציה מובילות עכשיו מהלך – זה לא מהלך של הבית היהודי, רבותי. זה לא מהלך של הבית היהודי, זה מהלך של הליכוד, וישראל ביתנו, וכולנו וש"ס.
+
+
+ זה מהלך מטורף. 
+
+
+ והמהלך נקרא: מעלה-אדומים תחילה.
+
+
+ מהלך מטורף.
+
+
+מה הרעיון? הרעיון הוא פשוט: 50 שנה אנחנו יושבים במעלה-אדומים ובשטחי C תחת שלטון צבאי. המהלך בסך הכול אומר: רבותי, אחרי 50 שנה הגיע הזמן לקבל החלטה להפסיק את הדבר המוזר הזה של שלטון צבאי על כמעט חצי מיליון ישראלים. ואני מצפה מכל שרי הממשלה – אני אומר את זה גם לך, ידידי צחי הנגבי; אנחנו מצפים מכל שרי הממשלה להתקדם במהלך הטבעי הזה. לא ראוי ששרי ממשלה שהיא ממשלה לאומית לא ילכו לאור הקו הלאומי הטבעי כל כך. 
+
+
+ תלמד את צחי – – – 
+
+
+ עכשיו תראו, שלושה תקדימים יש לנו: לוי אשכול – לא מהליכוד, מהעבודה, מהמערך, ממפא"י – החיל את החוק הישראלי על ירושלים, והעולם צעק וצעק, אבל ירושלים שלנו. אחר כך בא יצחק רבין; יצחק רבין – לא יצחק שמיר. מי הקים את מעלה-אדומים? יצחק רבין הקים את מעלה-אדומים. אתם מעלים על דעתכם שהוא לא היה מחיל את החוק הישראלי על מעלה-אדומים? מה אתם מדברים, מזמן. הבן-אדם השלישי זה מנחם בגין. מנחם בגין, באומץ לב נגד אומרי השחורות, רואי השחורות – עמד פה: שמעון פרס, זכרו לברכה, ואמר, אתה מביא אותנו להיות מדינת פַּריה, מדינה מצורעת, יחרימו אותנו. זה מהדהד, ואני מאוד מכבד, ומאוד כיבדתי ואהבתי את שמעון פרס. הייתה פה להקה שאמרה לבגין: שלא תעז להחיל את החוק על רמת-הגולן, יהיה בידוד בין-לאומי. אבל הוא לא פחד. ולכן, היום אנחנו חוזרים לדרך אשכול, היום אנחנו חוזרים לדרך רבין, היום אנחנו חוזרים לדרך בגין.
+
+
+ דרך האבות.
+
+
+ ועוד בחודש הזה אנחנו, כל סיעות הקואליציה – הנה יואב קיש, אחד מהמובילים הגדולים של החוק הזה – – 
+
+
+ צריך רק לחכות ל-20 בינואר, זה הכול.
+
+
+– – מביאים, ובעזרת השם נביא להחלת החוק במעלה-אדומים תחילה, אחר כך בבקעת-הירדן, וגוש-עציון, ואריאל, ועפרה, ובית-אל, ועל כל שטחי C, כי הגיע הזמן לקחת את גורלנו בידנו.
+
+ עכשיו אני רואה את הסכמי עזה ויריחו תחילה. הופיעה שם התחייבות של הערבים להפסיק את הטרור, לסיים את הסכסוך בדרכי שלום, לשנות את האמנה ��פלסטינית. מה קיבלנו? טרור, מלחמה ואמנת "חמאס". אז עכשיו הגיע הזמן לעשות rewind. רציתם עזה ויריחו תחילה? נקבל מעלה-אדומים תחילה. רציתים שנברח בגלל הטרור? אנחנו נחזור לכאן בגלל הצדק. רבותי, אחרי 50 שנה, בואו נגיד את האמת – זה או ריבונות או פלסטין. או ריבונות או פלסטין. כולם פה בחדר יודעים את זה. הגיע הזמן להפסיק את המשחקים – או ריבונות או פלסטין.
+
+
+ – – –
+
+
+ אנחנו היום מתחילים לתקן את תבוסתנות אוסלו, את חרפת ההתנתקות ואת נזקי נאום בר-אילן. זה או ריבונות או פלסטין.
+
+ אבל יש פה גם גמילה – תהליך גמילה ממשיחיזם. במשך 23 שנה יש משיחיות מסוכנות שאחזה בנו, משיחיות אוסלו, משיחיות הזרקת מדינת פלסטין ללב הארץ שלנו, ואני מאוד שמח שהציבור נגמל, וברוב מוחץ הציבור תומך – – 
+
+
+ – – –
+
+
+  – – ולמעשה – למעשה, חבר הכנסת חנין, אני מאוגף – 40% מהציבור איגף אותי מימין; הם בעד החלת החוק לגמרי, על כל יהודה ושומרון. אני חושב שזה שגוי.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אבל אתה יודע, אתה נמצא באמצע, בין הימין לבין השמאל, לכן היום אני מוצא עצמי היום במפלגת מרכז, כי אלה בימין רוצים סיפוח מלא; אלה בשמאל – פלסטין. דרך האמצע – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – דרך המלך היום זה החלת החוק; הפסקת השלטון הצבאי בשטחי C ובכלל ביהודה ושומרון.
+
+
+ מי אמר?
+
+
+ לא הגיע הזמן להפסיק את השלטון הצבאי? 
+
+
+ איך אתה יודע?
+
+ 
+ אני רואה. 40% ביום שישי בסקר רשת ב', 40% מהציבור בעד סיפוח מלא. אני מתנגד. אני בעד החלת החוק רק בשטחי C.
+
+
+ במקום שנלך יחד על שתי מדינות, על שלושה גושי התיישבות, ואנחנו ניתן את הכתף, עם פול ביטחוני בירדן – – –
+
+
+ אני לא מעלה על דעתי, חבר הכנסת מרגלית, שאתה, איש מפלגת העבודה – אתה באמת מביא את המסורת, את המורשת של מפלגת העבודה. תראה לי פעם אחת שאַלון – תראה לי פעם אחת שרבין דיבר על מדינת פלסטין. פעם אחת. תראו לי.
+
+
+ רבין דיבר.
+
+
+ מישהו פה מוכן לומר שרבין רצה להקים מדינת פלסטין בלב הארץ? תראו לי פעם אחת שרבין היה מעז לדבר על מסירת העיר העתיקה.
+
+
+ – – – זמן – – –
+
+
+ לאן הגעתם? שאהוד ברק שלכם הולך ומחלק את העיר העתיקה, מוכן למסור את זה? על איזה סרט אתם מדברים?
+
+
+ את הר-הבית.
+
+
+ – – –
+
+
+ את הר-הבית הוא היה מוכן. למה אנחנו פה? אנחנו פה כמו שבדיה? אנחנו פה – מה קרה לכם? לאן הגעתם?
+
+
+ – – –
+
+
+ אנחנו המפלגה – – – 
+
+
+ לאן הגעתם? אנחנו עכשיו מציינים 50 שנה לשחרור ירושלים. איך יכול להיות שמפלגת העבודה, אנשים שהולכים בדרכו של בן-גוריון, איך יכול להיות? תצאו – יש לכם הזדמנות לצאת מהמשיחיזם המסוכן הזה, וההזדמנות הגיעה. 
+
+יש חיבור של שלושה כוחות: שינוי מנהיגות בארצות-הברית, התפרקות העולם האסלאמי והערבי והיחלשות מערב אירופה, והם יוצרים לנו חלון מאוד מאוד קצר. אבל אני רוצה לספר לכם על רגע היסטורי, רגע לא רציונלי – תראו איך הלא-רציונלי הוא הכי רציונלי. במרס 48' – – –
+
+
+מה עם השביתה מחר? אתה שר החינוך, לא?
+
+
+ תקשיבי.
+
+
+ מחר השביתה. מה עם השביתה?
+
+
+אנחנו מטפלים גם בזה, ותאמיני לי – רוצים קצת חינוך? אני אגיד לכם מה קורה בחינוך.
+
+
+ – – –
+
+
+בחינוך, אחרי עשור של הידרדרות במדעים ומתמטיקה, אנחנו בזינוק. יש לי כבר תוצאות ראשוניות; לראשונה אנחנו מכניסים בחינוך אנגלית דבוּרה בהיקף גדול; השקעה מסיבית במגזר הערבי, כי הזנחנו – הזנחה של שנים של המגזר הערבי.
+
+
+ מה עם ערכים?
+
+
+ אנחנו גם מכניסים ערכים, ערכים מצוינים, של ציונות, של יהדות, של דמוקרטיה.
+
+
+משכורת – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אני חושב שאחרי עשרות שנים של בעיות קשות בתשלומי משכורת אנחנו היום מצמצמים – לא נפתור את זה לגמרי, כי זו המערכת הגדולה ביותר. 
+
+אבל אני רוצה לחזור לספר לכם על דוד בן-גוריון – חודש מרס 48' היה חודש שחור. לא צריך? אני אשאיר את זה לפעם הבאה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ השר משאיר את כולנו במתח, אבל נכבד את רצונו.
+
+
+ – – – אל תזוז.
+
+
+ לא לזוז? לא לזוז.
+
+תראו, אני יודע, אתם רוצים בחירות. בוז'י, חבר הכנסת הרצוג, קרא לגשת לבחירות. הרי למה הולכים לבחירות? כדי לממש מצע, נכון? מה היה השלט המרכזי של מפלגת העבודה בבחירות הקודמות – ראיתי אותו בצומת רעננה? סייעת שנייה בגני-הילדים. ראיתי את זה בכל מקום: תבחרו מפלגת העבודה בשביל סייעת שנייה. מה תעשו בבחירות הקרובות? הבאנו סייעת שנייה לכל גני-הילדים, מה תעשו?
+
+
+ – – –
+
+
+ אמרתם: צמצום פערים. מה לעשות? אנחנו מצמצמים את הפערים.
+
+
+ – – –
+
+
+ מה תעשו? נגמרה לכם האג'נדה.
+
+
+ – – –
+
+
+ אז אני מציע, חבר הכנסת מרגלית, חברת הכנסת נחמיאס: תגישו לי את המצע שלכם, ונממש, כי אנחנו יודעים לעבוד. זה מה שאנחנו עושים. כאן אנחנו עובדים. 
+
+
+ – – –
+
+
+אז תגישו לנו את המצע. אנחנו נממש. ביטן, אני יכול לרדת?
+
+
+ יכול. רצוי אפילו.
+
+
+ איפה הילדים מחר בבוקר? מה נעשה מחר בבוקר?
+
+
+ לסיכום, אני רוצה לברך את כל חברי הקואליציה, ואני גם מצפה ממפלגות האופוזיציה – יחד, כולנו יחד, בסוף החודש הזה נחיל את החוק הישראלי על מעלה-אדומים, ונסיים – אני בטוח שבוז'י יתמוך, ואראל מרגלית יתמוך, וגם את. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אני בטוח שיאיר לפיד ומאיר כהן יודעים שזה הדבר הנכון. אנחנו נסיים את השלטון הצבאי ביהודה ושומרון. תודה רבה.
+
+
+ המנהיג שלכם הולך לחקירה.
+
+
+ – – – מה עם הילדים מחר?
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה לשר נפתלי בנט.
+
+אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על סדרה של הצעות אי-אמון לפי סדר הגשתן ונימוקן. הראשונה – המחדל המדיני של ממשלת ישראל שהוביל להחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם – מטעם המחנה הציוני. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
+
+הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 33, נגד – 50, עשרה נמנעו. אי קובע כי הצעת האי-אמון לא נתקבלה.
+
+
+ – – –
+
+
+ מה? 
+
+
+ – – –
+
+
+ חברי הכנסת, ההצעה הבאה היא מטעם יש עתיד: החלטתה של ממשלת ישראל להיעדר מההצבעה באו"ם על איסוף ראיות ופשעי מלחמה בסוריה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
+
+הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 35, נגד – 52, שישה נמנעו. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה. 
+
+ כישלון מדיניות החוץ של ישראל – מטעם מרצ. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 
+
+הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 37, נגד – 52, חמישה נמנעו. גם הצעת מרצ לא התקבלה. 
+
+התקציב משקף המשך כישלון המדיניות החברתית-כלכלית של הממשלה – מטעם הרשימה המשותפת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 
+
+הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 
+
+
+ חברי הכנסת, 36 בעד, 52 נגד, שלושה נמנעו. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת לא התקבלה. מליאת הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה.
+ 
+
+
+
+ הודעה למזכירת הכנסת. 
+
+
+ תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת המ��טרה (מס' 32), התשע"ז–2017, וכן הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 77), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. 
+
+
+ תודה למזכירת הכנסת. 
+
+
+ [מס' מ/1102; "דברי הכנסת", חוב' ט', עמ' ; נספחות.]
+
+
+ חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, ואנחנו נשמע את יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל, חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה, אדוני, נא להציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. 
+
+
+תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ושלישית. 
+
+ביום 11 באוגוסט 2014 פורסם חוק השידור הציבורי הישראלי. עניינו של החוק בהקמת תאגיד שידור ציבורי ישראלי שיחליף את רשות השידור הפועלת מכוח חוק רשות השידור. בחוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, תוקן סעיף 92 לחוק, הקובע את יום תחילתו של החוק, כך שיום התחילה, הוא המועד שבו אמורים להתחיל שידורי תאגיד השידור הישראלי ולהסתיים שידורי רשות השידור, יהיה יום ד' באייר תשע"ז, 30 באפריל 2017. 
+
+נוסף על כך נקבעו בסעיף קטן (ב2) של סעיף 92 לחוק חלופות המאפשרות לשר התקשורת ולשר האוצר להקדים את יום התחילה. זהו. אלה התיקונים, אין תיקונים נוספים. 
+
+להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. מאחר שהצעת חוק זו הוגשה בהסכמת שני השרים וכל חברי הממשלה, אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. תודה, אדוני. 
+
+
+ אני מודה לחבר הכנסת אלי כהן, שהציג לנו את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6).
+
+חברי הכנסת, כפי ששמענו, יש סדרה ארוכה של הסתייגויות. יש פה חלוקת הזמנים הראשונית שקיבלתי. בבקשה, חבר הכנסת איתן כבל. לרשות אדוני עד 50 דקות. הוא שנאמר: יוחזר חבר הכנסת מיקי איתן. 
+
+
+באמת, עוד אין לי מושג על מה אני הולך, אבל – – 
+
+
+מה זה משנה?
+
+
+– – נתקדם.
+
+
+דברי תורה גם – – –
+
+
+כן, גם כן. אדוני היושב-ראש, רשמת נכבדה, חברותי וחברי חברי הכנסת, שרים נכבדים, אני מקווה ששלומכם טוב. אתה יודע, אני כבר אמרתי: איך אני אתנהל? אמרתי: תחשוב על זה, כשאתה יוצא מהבית אתה אומר: בעוד שעה ו-40 דקות אתה מגיע לכנסת; מרפה שרירים, נותן לזמן, אתה יודע, לעשות את שלו. מה שיהיה יהיה. אתה יודע, כל בוקר אתה נכנס לדיכאון מהמחשבה הזאת שכשאתה עולה בבוקר – תחשוב על זה – כשאתה נכנס לאוטו, ה-Waze, לא אני, כבר מודיע לך: שעה וחצי. זאת אומרת, אתה יודע, פחות משעה ו-40, שעה ו-45, אין מצב שהגעת לכנסת. 
+
+
+ רק עד שער-הגיא. 
+
+
+ זה נכון. הנאום יהיה שאני אגיע לשער-הגיא, והוא יגיד: מסתמן – אתה מכיר שהוא קופץ ואומר: מסתמן שהולך ונהיה פקק בכניסה לעיר? אבל, אדוני היושב-ראש, לפני שבאמת נעסוק בעניין שלשמו התכנסנו, חבר הכנסת יריב לוין, אני באמת אומר, אתה יודע, זה נהיה מטורף בבוקר להגיע לפה. אדוני היושב-ראש, זה איבוד פרופורציות. אתה יודע, אתה יוצא מפה הערב – כשנצא מכאן מתי שנצא – ואני אומר את זה על-פי כל דין, לנהוג בצורה כמו שהחוק מחייב. שעה – אני כבר, איך אומרים, נסעתי, ואני בבית. ההגעה בבקרים – אני כבר לא מדבר עלייך, יעל, או אנשים – יש כאלה שמקפידים כמוני לנסוע כל יום הביתה. 
+
+
+ כל יום.
+
+
+ כן, גם אני. לא משנה באיזו שעה, גם אם אני צריך לשוב לאחר שעתיים. 
+
+
+ גם אני. כל יום. 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – הפרוטוקול לא חייב – – –
+
+
+ כל יום. 
+
+
+ כל יום. 
+
+
+ צריך שידור ציבורי מתאים שתעביר את הזמן באוטו. זו הסיבה. 
+
+
+ בסדר. האמת, לגילוי הנאות, אני מאזין קבוע ל-88FM.
+
+
+ אני ל"קול ישראל". 
+
+
+ אני מאזין קבוע. אני כמעט לא – אלא אם כן יש איזה משהו. 
+
+
+ אתה לא מקשיב לאריה גולן?
+
+
+ אריה גולן – אני עדיין מכין את הסנדוויצ'ים בבוקר לילדות שלי. לא לא, אני יוצא – כדי שאני אוכל לעמוד, אין מה לעשות.
+
+
+ השאלה המתבקשת: איך הילדות לא דורשות שהוא ישים את אריה גולן באותו זמן?
+
+
+ איך יעלה על הדעת כזה בכלל?
+
+
+ נכשלת בחינוך. נכשלת. 
+
+
+ כן. האמת היא, אני, הקו שלי הוא 07:30; אם כבר עברתי את 07:45 אין לי סיכוי. העניין הוא שאני לא יכול לשים את הבנות שלי לפני 07:30. הרי פותחים את השערים – את מכירה את זה, נכון? אז אין לי ברירה, אלא גם כן איכשהו – איך אומרים – חבר כנסת, אבל אנחנו לא יכולים להפעיל את כל העולם. כשאתה נכנס לאוטו – אני מקשיב ל-88FM, דרך אגב, רשת שאני ממליץ עליה בכל לב, בכל לב. 
+
+
+ "אמצע הדרך". 
+
+
+ "אמצע הדרך" – מה שבמקור נקרא "אמצע הדרך". זה היה בתחילת דרכה. 
+
+
+ שידור ציבורי. 
+
+
+ נכון. והדבר שבכלל מרתק אותי בה, שקודם כול יש בה מוזיקה, ולא רק מוזיקה של צעירים – ואני האחרון שמזלזל בזה – אבל יש בה גם מוזיקה של אנשים שרגילים לשירים נוספים: שירי שנות ה-60, ה-70, ה-80. 
+
+
+ צעירים ברוחם. 
+
+
+ לא, שנות 80 ו-90, בעיקר 80, אלה לא שנים שאנחנו נוהגים לספר עליהן במוזיקה. אבל בעיקר שנות ה-60 ושנות ה-70. אני תמיד אומר על הבנות שלי – אני מאזין מושבע של רדיו 103FM בשישי-שבת, מוזיקה ישראלית טובה. הבנות שלי, כשהתחלנו, היו אומרות לי: מה השירים של הזקנים האלה? כל הזמן השירים של הזקנים והשירים של המבוגרים האלה. הדבר שמשמח אותי היום – – –
+
+
+ אתה מקשיב לבן כספית?
+
+
+ אני לא מקשיב לבן כספית. 
+
+
+ ולישראל אלדד. 
+
+
+ אני מקשיב ל-103 בשישי-שבת, משעה 18:00 מתחילה המוזיקה של שבת, שאתה בעצם מקבל אותה, את שבת – מה שפעם היה, דרך אגב, ברשת ב'. היה בשעה, כמדומני, 18:00 או 19:00. אתה מקבל את השבת – איך קראו לתוכנית הזאת? עידית בן-יעקב הייתה – כן, מדהימה, אין דבר כזה. אין יום שישי שלא קיבלתי עם עידית בן-יעקב. אין דבר כזה. זה היה חלק בלתי נפרד ממני. 
+
+
+אז אולי אתה גם זוכר את הסרט הערבי?
+
+
+הי, גברת, אל תתבלבלי, אני רק נראה טוב, אבל אני כבר לא צעיר.
+
+
+ אז אתה זוכר את הסרט הערבי.
+
+
+ ודאי שאני זוכר את הסרט הערבי.
+
+
+שידור ציבורי.
+
+
+ מה זה, בשביל דיכטר זה היה תוד"א, תודעת אויב – דרך הסרט בערבית הוא היה מאתר מפגעים בימי שישי – –
+
+
+ הוא היה מגייס.
+
+
+ – – או מגייס בימי שישי דרך הסרט בערבית – איך הוא התקדם?
+
+
+ שאלה טובה.
+
+
+ אה, דיכטר?
+
+
+ – – –
+
+
+– – – "סמי וסוסו".
+
+
+ ודאי. יש "המסעדה הגדולה", "סמי וסוסו".
+
+
+אתה יודע שהוא נפטר?
+
+
+ אני יודע. שני השחקנים המרכזיים, גם בסאם זועמוט – –
+
+
+ זכרו לברכה.
+
+
+ – – זכרו לברכה, היה שחקן גדול, וגם, כמובן, זכרו לברכה, נפטר לא מזמן – –
+
+
+ ז'אק כהן.
+
+
+ – – ז'אק כהן. עכשיו, לא מזמן.
+
+
+ השידור הציבורי.
+
+
+ נכון. אפרופו, דרך אגב, מדברים על רייטינג, וזה, תחשבי על זה – אני זוכר – – –
+
+
+ רייטינג של 60%.
+
+
+ כי לא היו ערוצים נוספים. כן, זה נכון. זה רייטינג פשוט מאוד.
+
+
+ זה היה 100%, לא היה משהו אחר.
+
+
+ אלה מספרים שאתה בכלל לא יודע לקלוט, והאמת היא שגם מחוץ לדלת הבית ��א היה מה לעשות אחרי שעות מסוימות. זאת אומרת, גם אם רצית. זה לא כמו היום שיש לך מהפיצוצייה ועד בית-הקפה והמסעדה. מה היה? ראש-העין, מנקודת זמן מסוימת, לפחות אני יכול להגיד, כבר שמעת את הקריאות שאתה כבר לא שומע אותן היום, את ההורים מהחלונות והדלתות, כל אחד קורא לילד שלו – –
+
+
+ תחזור הביתה, מספיק עם הכדורגל.
+
+
+ – – תחזור הביתה, מספיק עם הכדורגל – כל אחד עם המשחקים שלו.
+
+
+ ואת התנים.
+
+
+ ואת? 
+
+
+התנים.
+
+
+ התנים, בוודאי. אצלנו, באזור שלנו, עד היום יש.
+
+
+גם אצלנו.
+
+
+ בראש-העין, באזור, הם מגיעים מעת לעת, הם מגיעים, גם יש לי אוכל – – –
+
+
+ אבל זה לא שידור ציבורי.
+
+
+ זה לא שידור ציבורי, זה משהו אחר. היו גם סדרות טבע בשידור הציבורי. היו תוכניות שהטביעו חותם. הסדר לא – לא היה, נכון? אבל בשורה התחתונה, השידור הציבורי – זאת אומרת, אדם כמוני, כמוך, אני מניח, גדל על השידור הציבורי. ממש. 
+
+אני זוכר את החוויה הראשונה – לנו לא הייתה טלוויזיה, אנחנו לא היינו בין הראשונים בשכונה שהייתה להם טלוויזיה. אני זוכר, הלכנו, כמדומני, למרדכי יצהרי – הייתה לו הטלוויזיה הראשונה בשכונה, וכולם הלכו לראות את המצעד. המצעד שודר בשידור ישיר, זו הייתה חגיגה עצומה, וכולם באו לצפות. היית בא לראות טלוויזיה כאילו אתה באולם קולנוע. כל השכונה – אני זוכר, משפחת דוראני, לידנו, הייתה להם גם כן טלוויזיה, שעות אחר הצהריים – –
+
+
+שחור-לבן.
+
+
+ שחור-לבן, בוודאי. – – כל השכונה, כל הילדים של השכונה, היינו עושים את ההפסקה לכל מיני סרטי ילדים כאלה, שאנחנו מכירים, נכנסים פנימה אל תוך החדר של המשפחה – האמת, אני מנסה לחשוב על זה היום. את מדמיינת לעצמך נניח ש-20 ילדים, 30 ילדים, כך, באמצע היום, אדוני היושב-ראש, נכנסים לאיזה בית בשכונה, מתיישבים מול הטלוויזיה – –
+
+
+ לא אומרים מילה. שקטים.
+
+
+ – – מסיימים והולכים. כמעט בכל יום. אני מנסה לחשוב על זה עכשיו תוך כדי זה שאני מדבר אתך. אין סרט כזה. אין סרט כזה. היום, אם אני רוצה שהילדה שלי תלך למי מהבנות או מהבנים, או הפוך – תיאומים, והודעות מראש, וקבוצת ווטסאפ, ואפשר, ואי-אפשר, ועד איזה שעה, ומי יאסוף, ומי ייקח – הכול נהיה יום לימודים ארוך.
+
+אדוני היושב-ראש, אתה ככה נוטש אותי? עד שאני ככה קצת – נוסטלגיה, רשות השידור, וזה?
+
+
+ וקנין התקנא בי, הוא אמר: אני גם רוצה לשמוע. נתתי לו.
+
+
+ בסדר, אז אין לי ברירה. בקיצור, מה שאני אומר לך – האמת היא, אני לא מתגעגע לעבר. אני בן-אדם שכל יום שבא – אני גם חושב שהדור הזה לאין-שיעור טוב מאתנו – בכל הכבוד, וזכרנו את השומים ואת הבצלים שאכלנו במצרים – ותמיד: בתקופתנו זה היה בכלל, תמיד – בתקופתנו.
+ 
+ אני גאה על זה שהילדים שלנו – אני בטוח שעפר, שהוא בן גילי, וגדלנו יחד, חלק ניכר מהזמן, גאה שהילדים שלו טובים ממנו, כמו שאני – אין מצב שאני אגיד – – –
+
+
+ הוא גדל בראש-העין?
+
+
+ לא לא לא, לא, תשמע, היינו חבר'ה – בקווטות שקיבלו בצנחנים, סידרו לנו מחלקה, של תימנים, ודחפו אותי שם.
+
+
+ – – –
+
+
+ עפר היה במחלקה של החכמים, אתה מבין? היה – עפר היה חכם תמיד, והיה עם המחלקה של החכמים, שיודעים הכול. אנחנו – המחלקה ששרנו. הם המחלקה שכל הזמן דיברו.
+
+
+ – – – מתחת לקורה.
+
+
+ אנחנו כל הזמן היינו מתחת לאיזו קורה.
+
+
+  – – –
+
+
+ נשמה, עוד 38 דקות. עוד נגיע.
+
+ תחזיקי מעמד.
+
+
+ תחזיקי מעמד. עוד נגיע לשידור הציבורי, אל תהיי מודאגת. תכף נעשה סקירה של כל השידור הציבור מתחילתו.
+
+
+ "הצריף של תמרי".
+
+
+ אה?
+
+
+ "הצריף של תמרי".
+
+
+ "הצריף של תמרי", בוודאי, ודאי. ודאי. "סמי וסוסו" באמת היה להיט. היו כמה נכסי צאן ברזל. האמת, לדבר עם הילדים שלי, להגיד להם: שבת – סרט – דרך אגב, את יודעת, אפרופו – – –
+
+
+ הסרט היה בשישי.
+
+
+ כן, שישי. אתם יודעים למשל שראש-העין, אני זוכר כילד, הייתה נסגרת בשעה 16:00 – היה שידור ישיר של אום כולתום. תראו, כשאני מסתכל על זה היום, אני רואה את השוק של ראש-העין בעיני רוחי, כילד, ובאמת עד היום אני זוכר כל חנות במה שהיה אז מרכז העסקים של ראש-העין. אני זוכר – אום כולתום, פיירוז – זה היה השידורים הישירים. באמת, זו הייתה חגיגה.
+
+
+ היה זוזו מוסא.
+
+
+ ולהקת זוזו מוסא. לך תסביר את זה היום, אה, עפר? לך תסביר. לך תגיד למישהו – לילדות שלי אני אגיד: מה עם להקת זוזו מוסא?
+
+
+ לפניו היה – – 
+
+
+ נעים ארדואן? ואללה, בחיי – אתם זוכרים את האנטי-מחיקון?
+
+
+ אדוני חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכלכלה, תגיד לנו משהו בפרשת השבוע.
+
+
+ תכף, נשמה, עוד מעט נגיע. 
+
+
+ יש לנו הרבה זמן.
+
+
+ "ויגש אליו יהודה" – תכף – נכון, אדוני?
+
+
+ אתה רואה? אני אפילו לא צריך להתקיל אותו. אתה רואה?
+
+
+ הוא הולך לדבר עד כניסת השבת.
+
+
+ אי-אפשר להתקיל תימנים. אי-אפשר להתקיל תימנים.
+
+
+ אני אומר, חברים, מי שרוצה שאני אדבר גם את החלק שלו, שיירשם כבר עכשיו. אין לי בעיה.
+
+
+ מה יהיה עם מיקי, איתן כבל?
+
+
+ לפחות האיתן – כבר לא צריך – – – 
+
+השידור הציבורי השאיר פה מורשת מדהימה. ואני זוכר את מוצאי שבת; היו השידורים של מלווה מלכה. במוצאי שבת, אני זוכר, הייתי מגיע מהחדר בישיבה, כשלמדתי במדרשייה, הייתי בא הביתה, מדליקים את הטרנזיסטור, ואז – מלווה מלכה. אנחנו בישיבה לא מקשיבים, חס וחלילה, לדברים אחרים, שזה לא מלווה מלכה.
+
+
+ "ממגרש הספורט".
+
+
+ זה כבר דיווחנו, אחרי-הצהריים.
+
+
+ תחשוב, איתן, התוכנית הייתה בערב, ב-20:30, המשחקים היו ב-16:00, וזה היה בסדר גמור שעד 20:30 לא ידעת את התוצאה – –
+
+
+נכון.
+
+
+– – שרק ב-20:30 היו אומרים לך את התוצאה.
+
+
+ נכון, כי מבחינתך, תקשיב – דרך אגב, "שירים ושערים", אפרופו, הייתה, באמת – היא עדיין – זאת לא קלישאה להגיד, נכס צאן ברזל של רשות השידור, שנים. היה "מכבי" בערוץ הראשון, ו"שירים ושערים", והכול היה בסדר גמור, שיחקו כולם, וב-20:00 – – –
+
+
+ הם ניצחו אז.
+
+
+ הם ניצחו, נכון, ולא תקציב של 100 מיליון, גם בתקציב קטן ניצחו. מה שאני מנסה לומר, שרשות השידור – השידור הציבורי ליווה ממש – יש פה דור שלם שגדל עם השידור הציבורי, עד שהגיע השלב שההצלחה שלו עברה דרך – – –
+
+
+ "חדווה ושלומיק".
+
+
+ "חדווה ושלומי", נכון.
+
+
+ זה היה שלומיק.
+
+
+ שלומי או שלומיק?
+
+
+ שלומיק.
+
+
+ עם קו"ף, כן.
+
+
+ היה אז מנחם זילברמן.
+
+
+ "הבוקר בא כל כך מהר" – – –
+
+
+ הספר היה הכי טוב – – –
+
+
+ הספר "חדוה ואני", נכון.
+
+
+ הספר של אהרן מגד נקרא "חדוה ואני" – – –
+
+
+ נכון, זה "חדווה ושלומי" – שלומיק. נכון.
+
+
+ "הבוקר בא כל כך מהר – –
+
+
+ נכון, זה הם.
+
+
+ – – ואי-אפשר להישאר" – – 
+
+
+ וכמובן שירים בנוסח עדות המזרח. איך זה היה? פסטיבל. 
+
+
+ פסטיבל הזמר המזרחי. 
+
+
+פסטיבל. זה היה – לא, זה לא היה פסטיבל, לא היו קוראים לזה – בחייאת דינכ, תגגל, תגיד לי איך זה היה. 
+
+
+ פסטיבל עדות המזרח. 
+
+
+ זה לא היה פסטיבל זה, זה היה – – – 
+
+
+ מצעד הפזמונים. 
+
+
+ לא. היה לזה – בנוסח, משהו כזה. 
+
+
+ פסטיבל הזמר המזרחי. 
+
+
+ כן, משהו כזה. 
+
+
+ הנה, בין 1971 ל-1981 – – – 
+
+
+ נו?
+
+
+ פסטיבל הזמר המזרחי. 
+
+
+ ואללה?
+
+
+ כן. 
+
+
+ כך קראו לו?
+
+
+ והיה גם החסידי. 
+
+
+ החסידי, כן. אני זוכר גם את חידון התנ"ך. 
+
+
+ פסטיבל הזמר והפזמון 1975. 
+
+
+על זה נאמר, טוב להיזכר בימים מאשר לחיות אותם. 
+
+
+ אתה יודע שהיועץ המדיני לכנסת, עודד בן-חור, זכה יחד עם עוזי חיטמן בפסטיבל הזמר החסידי בשיר "אדון עולם". 
+
+
+ ואללה. 
+
+
+ עודד בן-חור ועוזי חיטמן. 
+
+
+ אה, ואללה. עכשיו אני עושה את השיוך. 
+
+
+ זה מפרשת השבוע? 
+
+
+ תן כבוד. תן כבוד. 
+
+
+ פסטיבל הזמר והפזמון שודר מ-1960 עד 1980. 
+
+
+ נכון. וחידון התנ"ך. חידון התנ"ך. אז זכה חכם, איך קראו לו?
+
+
+ עמוס חכם. 
+
+
+ עמוס חכם. עמוס חכם, כן. 
+
+
+ עמוס חכם, נכון. 
+
+
+ ונדמה לי פרופסור יוסף שטרית. 
+
+
+ שמעון. 
+
+
+ שמעון שטרית. 
+
+
+ נכון. ואני רוצה להזכיר לכם את "מחפשים את המטמון". שם קיבלנו על ידע אישי 50 לירות.
+
+
+ אני קיבלתי. 
+
+
+ על מה? ידע אישי?
+
+
+ כן. 
+
+
+ ואללה. 
+
+
+ אני מצאתי את המטמון. 
+
+
+ נחמן, כמה קיבלת?
+
+
+ אני מצאתי את המטמון. 
+
+
+ אה, מצאת את המטמון. איפה?
+
+
+בירושלים, ברחוב בן-מימון. 
+
+
+ חבר הכנסת כבל, תסכית המתח "פול טמפל" – – – 
+
+
+כן, סיימון טמפלר. אני זוכר, הייתי הולך למשפחה שלי – אנחנו מהאחרונים בשכונה שהייתה להם טלוויזיה – הייתי הולך לראות את סיימון טמפלר אצל המשפחה שלי, לא רחוק מהבית, משפחת חללי. שייכנסו לפרוטוקול, נו.
+
+
+ לא, אבל "סיימון טמפל" היה ברדיו, לא בטלוויזיה. 
+
+
+ – – – "פול טמפל".
+
+
+לא. היה גם כן, סליחה, היה כל יום ב-14:10.
+
+
+ – – –
+
+
+ נכון, לא רק. אני הייתי מקשיב: "סיפור נספר על רועה אווזים". אני זוכר עד היום את המנגינה: "סיפור נספר על רועה אווזים" – זה הסיפורים של שתיים. 
+
+
+ יותר מהסיפורים של שטייניץ. יותר קצר גם. 
+
+
+ איזה עוד – כן. היו תסכיתים מדהימים. 
+
+
+ ברווזי הבר. 
+
+
+ ברווזי הבר, נכון. ברווזי הבר. זה היה הפתיח של השיר. היה: "סיפור נספר על רועה אווזים, שמו נילס הקטן". 
+
+
+ אה, נילס הולגרסן. 
+
+
+ בדיוק, נילס הולגרסן. צודקת. 
+
+
+התחרפנת לגמרי?
+
+ למה? זה היה מתוך זה. 
+
+
+ לא, חשבתי שהתחרפנת. 
+
+
+ לא, לא, באמת לא. זה היה זה. היה כל יום ב-14:10. 
+
+
+ ואת ג'ק והאפרסק. 
+
+
+ נכון, נכון. 
+
+
+ אם הוא מדבר ככה, אפשר לדבר שלוש שעות. 
+
+
+ נכון. 
+
+
+ פרשת שבוע. 
+
+
+ תכף. יש לי, אדוני, עוד 31 דקות. אני עוד לא הגעתי לשער-הגיא. 
+
+
+ אני הולך לטדי. 
+
+
+ בהצלחה שיהיה לנו, בעזרת השם. אפרופו צחי. אמן. יש לנו הזדמנות להוריד לחמש נקודות. 
+
+
+ למנצח שיר מזמור. 
+
+
+ נכון. למנצח – נכון, ואללה. אה, אתה היית מקשיב לרדיו של חילונים. תפסנו אותך, יעקב אשר. 
+
+
+ אתה חייב להיזכר. כל הסיפורים היו באמת קצרים, אבל היה סיפור אחד על, נדמה לי, הדוד נסים. 
+
+
+ אדון נסים, נכון. 
+
+
+ נכון? הוא היה מספר. אז הדוד נסים אומר, אומר הדוד נסים – – – 
+
+
+מה עם פרשת שבוע, איתן? אני רוצה ללכת. 
+
+
+ בואו, אני אחזור אתכם לשידור הציבורי. חברים יקרים – דוד ביטן, אני מדבר על השידור הציבורי והתאגיד. שלא תהיה לך פריחה, שב. 
+
+
+ אל תדאג. 
+
+
+ אני דואג לך. אתה יודע שאני דואג לך. 
+
+מה שאני מנסה לומר, אם אני אנסה, ברשותכם, להציג בפניכם את כל השתלשלות העניינים, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, איך הגענו עד הלום בכל הנוגע לשידור הציבורי. אבל אני רוצה בדיוק לספר לכם: המאבקים שלי אל מול השידור הציבורי התחילו עם סיפור ג'ו בראל – ג'ו בראל, איש הברזל, ששלט ביד ברזל ברשות השידור ועשה לה בתקופה ההיא חיבוט ��רבה משודרג. בעצם, בתקופה ההיא, כשהייתה הזדמנות לשידור הציבורי, אדוני היושב-ראש, לשמור על מעמדו אל מול ערוץ 2 שקם אז, הם חיו להם כל כך בספֵרות שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים ואת אשר הם רוצים, במקום להתמודד עם המציאות המתקיימת ולהיות אלטרנטיבה ראויה. 
+
+
+ ואז הרייטינג היה ככה. 
+
+
+ ואז הרייטינג – נכון. עכשיו, מה העניין? הוא חשב שכל דבר זה עניין של מחיר. הוא עשה, והיה שליחם של פוליטיקאים. כל היום פוליטיקאים עשו את החשבון כמה הופיעו, באיזה תוכניות הופיעו. לי יצא, אני כאיש צעיר עוד בבית הזה, אין כמעט שבוע שלא מצאתי את עצמי מזמן אותו, כחבר כנסת, במסגרות של הצעות לסדר-היום, דיונים מהירים – לא דיונים מהירים, בכלים שעמדו לרשותנו אז – אל ועדת הכלכלה. 
+
+כבר אז היה ברור שרשות השידור צריכה לעבור טלטלה מן היסוד. תמיד ידענו שיש בה אנשים – אני אומר את זה, כדי שחס וחלילה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת רוזנטל, שלא נמצא את עצמנו, חס וחלילה, פוגעים בעובדים מסורים ונאמנים, שחלקם אבן יסוד באמת של התקשורת הישראלית, באמת אבן הראשה של התקשורת במדינת ישראל, וחלקם היום מאכלסים כמעט את כל ערוצי התקשורת במדינת ישראל, אם ערוץ 2, אם ערוץ 10, אם תחנות רדיו אזוריות. אין כמעט מקום שבו יוצאי רשות השידור לא מהווים אבן יסוד באותו ארגון. בוא, קח את ערוץ 2, שהוא מדורת השבט, מה שנקרא; חלק ניכר מהעובדים שלו, מהשדרים והטכנאים והצלמים – כמעט כל המערכות, שלא לדבר על שלום קיטל כמנכ"ל וכו'. 
+
+
+ דן שילון, קירשנבאום. 
+
+
+ נכון. אין כמעט – – – 
+
+
+ חוץ מזה, אם לא היה הערוץ הראשון, איך ערוץ 2 וערוץ 10 היו יודעים מה לא לעשות?
+
+
+גם זה נכון. גם זה נכון. אף שאני יכול לומר לך, אז – אני אספר לכם. ואז התחלנו, מיקי, דורון צברי הזמין אותי. 
+
+
+ אני זוכר. בסרט שגם אני מופיע. 
+
+
+נכון. הוא יצא לתהליך הזה. עכשיו, אני אספר לכם את הסיפור שגם מופיע בסרט. אני אפילו לא העליתי בדעתי. פתאום אני מקבל טלפון, ומזמינים אותי להופיע בתוכנית. הייתה תוכנית ליהורם גאון, הוא קיבל תוכנית מיוחדת, כמו שבת כזה, אתה יודע, כמו "סיבה למסיבה" וכל מיני כאלה, והוא עשה אותה ברוב חן וקסם, למרות שהפורמט, כבר פג תוקפו באותו זמן, אבל הוא עשה את זה ממש בצורה חמודה. ופתאום מזמינים אותי. אני בכלל עוד לא הבנתי את זה. אני באמת, בתום, חשבתי שזה בגלל אישיותי. באמת, לתומי שחתי שהוזמנתי בגלל אישיותי. ובסרט כבר דורון מתאר את המצב, שכשהם רואים אותי מופיע בתוכנית חשך עליהם עולמם, חרב עליהם עולמם. הם היו בטוחים שכבר קנה אותי. אבל אם אני אדלג, אני חייב לספר לכם את הסיפור שכבר סיפרתי בכמה הזדמנויות, אבל אני חייב, לפני שאנחנו עושים – אתה יכול, אדוני, להמשיך בדרכך. 
+
+
+ תקשיב, אנחנו להקת המעודדות שלך, שלא תירדם. אנחנו דואגים שלא תירדם. 
+
+
+מיקי, אני רוצה לספר לך את הסיפור איך אני מקבל יום אחד טלפון מג'ו בראל. דרך אגב, אני בכאסח אתו, לא מדבר אתו. אני יושב-ראש סיעה אז, והוא מבקש ממני, אתה שומע – – – 
+
+
+ – – – רמאות. 
+
+
+  ביטן למה אתה מפריע?
+
+
+ קבענו עשרה דוברים בוועדה. 
+
+
+ לא, אבל עכשיו זה הקטע הדרמטי. 
+
+
+ אז אתם באים, עובדים על עצמכם?
+
+
+ אבל למה אני? מה אתה רוצה ממני? אל תפריע. דוד, אני לא הייתי שותף בעניין הזה. 
+
+
+אבל יש החלטת ועדה. 
+
+
+ אבל לא אני, מה אתה רוצה ממני?
+
+
+ בחייך, מה העניין הזה? אני לא מבין. מה, אין מילה פה לאף אחד? אין הסכמים בין מפלגות? 
+
+
+ אבל אלה היו הה��כמים, דוד. 
+
+
+ אין בעיה, אתה צודק. מעכשיו והלאה זה מה שיהיה גם. אני אגיד לכם "כן" ואני אעשה "לא".
+
+
+ דוד, נשמה, יש דברים – איך אומרים? זה גדול עלי. 
+
+
+ מה זה? היו עשרה דוברים, זה מה שסוכם. 
+
+
+ גדול עלי. תבררו את זה, אני לא יודע. 
+
+
+ לא, ביררנו את זה. אדוני היושב-ראש, ברגע שיש לך הסתייגות בשם כל הסיעה, אז זה כפול 24. זה לפי התקנון. הוא טוען שאנחנו הסכמנו משהו אחר. 
+
+
+ איזה תקנון? בוועדה סיכמנו עשרה דוברים. 
+
+
+ לא, סליחה, אדוני יושב-ראש הקואליציה – –
+
+
+ – – –
+
+
+– – לא מקיימים את הדיון הזה במליאה. לך ליושבת-ראש האופוזיציה ותדבר אתה. תודה רבה. 
+
+
+ אין בעיה, אנחנו מכנסים את ועדת הכנסת. 
+
+
+ תודה רבה. לא מנהלים את זה כאן. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אני מציע – דוד, יש דברים שאני לא יודע להגיד. 
+
+
+ חבר הכנסת כבל, אל תתייחס לזה. 
+
+
+ אתה תעשה את שלך. 
+
+אני עושה את העבודה שלי. אני לא יודע להגיד – – – 
+
+
+ אתה עושה אותה טוב, תפסיקו – – – 
+
+
+ מה אני בעצם אומר לכם, מיקי? ג'ו בראל מזמן אותי אליו – בא, מבקש להגיע אלי. אני זוכר, היה איזה דיון סוער בענייני סיעה וזה, לא משנה. הוא ביקש לשבת. 
+
+
+ אני לא מסכם אתכם כלום עכשיו, תשכחו מזה. 
+
+
+ אני לא רוצה לראות אותו בכלל. היה לי כאב ראש גמור. בא ג'ו בראל אלי לחדר – סליחה, בנות, סליחה. 
+
+
+ לא ג'ו, ז'ו. 
+
+
+ ז'ו. בסדר, לא משנה. הוא בא, אומר לי: תשמע, אח שלי – עכשיו, אני בקושי מדבר אתו. אני אומר, אין לאנשים בושה? 
+
+
+ הוא לא אמר לך אח שלך. 
+
+
+ תקשיב. הוא אומר לי: תקשיב, האשכנזים האלה, תראה מה הם עושים לי. אני אביר מסדר הכבוד של הלגיון, המסדר הצרפתי. 
+
+
+ יפה. איך אתה זוכר את זה?
+
+
+ אני זוכר. 
+
+
+ היה לו קטן כזה על הז'קט. 
+
+
+את זה עכשיו אני שומע לראשונה. אבל אני אומר לך מה הוא אמר לי: הם מחפשים אותי, והם רוצים לדפוק אותי רק מפני שאני ספרדי. בסוף הוא בא ואומר – עכשיו; אני אומר לו: מה אתה רוצה? הוא אומר לי: תגיד לי, מה אתה רוצה, איזה תוכנית? אמרתי לו: אבל אני לא רוצה שום תוכנית, אני, לא רע לי. שמעת אותי פעם מתלונן שמישהו לא נותן לי את מה שאני – זה? אני חבר כנסת, משתדל להוציא את עמלי, לעשות את עבודתי כמו שצריך, ומה שיש, אני לא בוכה. אמר לי: לא, לא, עזוב, בוא תגיד לי עכשיו מה אתה רוצה. תגיד לי, אני אסדר. אני אומר לו: באמת שאני לא רוצה. זה הביך אותי, זה בכלל גם בייש אותי. בסוף בסוף הוא אומר לי: אח שלי, אל תדאג. 
+
+
+ אי-אפשר להחליף יותר משלושה יושבי-ראש בזמן נאום אחד. זה תקנון הכנסת. 
+
+
+ זה מנוגד לתקנון. 
+
+
+ כמה יושבי-ראש אפשר להחליף בדיון אחד? האם אין הגבלה בתקנון?
+
+
+ אין הגבלה. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ כפרה עלייך, אני טוחן את זה עד תום. 
+
+
+ רגע, אין הגבלה בתקנון?
+
+
+ אני ביקשתי גם את אלה שאחרי, אם רוצים. יש לי זמן לדבר. 
+
+
+ אנחנו עם יוסי יונה לא מדברים יותר על שום הסכם. אתה יכול להגיד את זה ליוסי יונה. הוא פגע בעצמו, יוסי יונה. 
+
+
+דוד – בקיצור, מה שאני אומר לכם – תקשיב. בסוף, לפני שהוא הולך, הוא ככה נעמד, והייתה לו קלאסה, אי-אפשר לקחת את זה ממנו, הייתה עליו קלאסה, הוא מוציא לי – חבר'ה, אתם, עד שאני מארגן את הנאום שלי. דוד ויוסי, זה דברי אלוהים חיים. יוסי ודוד. 
+
+
+חבר הכנסת יוסי יונה. 
+
+
+ אני קוראת אותך לסדר. תגידי. 
+
+
+ איתן, תעמוד על זה שיעצרו את השעון. 
+
+
+ אתה מתנהג כל כך יפה. 
+
+
+ גברתי תעצור את השעון. 
+
+
+ לעצור את השעון. הם מפריעים לו באמצע הנאום. 
+
+
+ מה שאני מנסה לומר, ג'ו בראל קם – – – 
+
+
+ אבל ב��יזו שנה אתה?
+
+
+אני מדבר אתך – מתי הבלגן עם ג'ו בראל? ראש הממשלה שרון. 
+
+
+ תחילת שנות ה-2000. 
+
+
+ כן, תחילת שנות ה-2000. ראש הממשלה שרון. 
+
+
+ דילגת על איזה 20 שנה בסיפור. 20 שנה דילגת. 
+
+
+ איפה קדנציה שלמה של מוטי קירשנבאום?
+
+
+ קודם כול, אח שלי, קודם כול אתה לא היית פה. דיברנו על זוזו מוסא ועל "סמי וסוסו". העברנו פה מורשת, מור"קים מפה עד להודעה חדשה, על הסרט – – 
+
+
+ והסרט הטורקי של יום שישי. 
+
+
+ – – הסרט הערבי. אולי בירושלים, אולי אצלכם קלטו טורקי. אצלנו קלטו ערבי. 
+
+
+ ולמה בראל קנה רק סרטים מצריים?
+
+
+ למה באמת?
+
+
+ יש לי גם לזה הסבר. יש לי רקע. יש לי "מחפשים את המטמון" על זה. 
+
+
+ בסדר גמור. עסקנו בכול. בקיצור, עפר, קם ג'ו, והוא, אי-אפשר לקחת את זה ממנו – – – 
+
+
+ הוא היה אפנדי. 
+
+
+הוא היה אפנדי, אי-אפשר לקחת את זה ממנו – ככה בודק מאחור, מסתכל כך, מוציא לי מהכיס האחורי כרטיס ביקור, הוא אומר: אלה טלפונים, יש פה הטלפון שלי, אף אחד לא מכיר אותו; כל מה שאתה צריך, בכל זמן, בכל שעה – תתקשר לטלפון הזה. אני אומר לו: אבל אני לא רוצה כלום, באמת שאני לא רוצה. ודרך אגב, לא שהיו לי קודם ספקות שהוא צריך ללכת, אבל אם היה עוד משהו שהבנתי, כמה המקום הזה כבר נמצא בתהום תחתיות – זה היה ברור לי באותו יום. ובעצם כשהייתה הישיבה מפורסמת להדחתו, כן או לא, ואהוד אולמרט, אז השר הממונה, מביא את זה לדיון, וג'ו בונה על ראש הממשלה אריק שרון שישמור עליו בתהליך הזה, בסוף אני עולה לשידור, בשידור חי, ואני מספר את הסיפור בצורה הרבה יותר מפורטת אצל רפי רשף, בתוכנית שלו בגלי צה"ל בין 08:00 ל-09:00. אני מספר את כל הסיפור הזה מאלף ועד תיו, והסוף כבר רשום לנו בספרי הימים, הזיכרון. 
+
+אבל מאז – בעצם קמה ממשלת אולמרט, אני שר ממונה, ואני מקבל על עצמי לכתוב את החוק החדש. ובעצם במו-ידי, יחד עם מי שהיום – דרך אגב, היא הייתה עוזרת, היום היועצת המשפטית של משרד הכלכלה, דנה נויפלד, התותחית, היא הייתה עוזרת של מי שהייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה; חריפה, שדה. 
+
+
+ דידי לחמן-מסר. 
+
+
+דידי לחמן-מסר, שהייתה אימת הבית הזה. 
+
+
+ גם על זה אפשר לדבר, אם אתה רוצה. 
+
+
+נכון, אפשר גם כן יותר מזה. דידי לחמן – הייתה לה לשון שהיא הייתה משייפת אותה כל בוקר לפני שהייתה יוצאת לעבודה, ואוי ואבוי למי שהיה – – 
+
+
+ ניבים היו לה.
+
+
+ממש. – – למי שהיה נתקל בדידי. תותחית מן המדרגה העליונה היא הייתה, אמיתית, תותחית, שידעה והכירה והבינה והייתה אימתם של הפוליטיקאים, אבל עוד יותר – אימתם של כל אלה שהיו מסתובבים בתוך המסדרונות של ועדת הכלכלה, שאז הייתה למטה, איפה שהיום נדמה לי ישראל ביתנו. החדר הראשון, איזה סיעה היום שם? היא הייתה ממש אימתם. 
+
+
+ הראשון זה מרצ. 
+
+
+ ישבנו לכתוב את החוק. 
+
+
+תגיד מי. 
+
+
+ ישבה – דידי לחמן-מסר, שהייתה המשנה ליועץ המשפטי, דנה נויפלד, שהייתה העוזרת שלה, ועבדכם הנאמן. ישבנו, כמו שאני אומר, עם עט כדורי, לא עם מקלדות ולא עם אייפונים ולא אייפדים. ישבנו לכתוב את הדברים, והיינו נחושים. הייתי, כשר ממונה, חבר הכנסת מיקי לוי, באמת – לשנות את החוק. והבסיס של החוק של היום, בעצם, המשמעות שלו הייתה הוצאת הפוליטיקה מתוך השידור הציבורי, פשוט מאוד. לא ליד, לא כאילו. 
+
+ דרך אגב, בבסיסו, החוק המקורי הוא לאין-שיעור יותר דרקוני, יותר ברור ויותר חד מהחוק הקיים. זה לא שאנשי המקצוע, אין אתם בעיות; אנחנו רואים חברות פרטיות קורסות. אבל נקודת המוצא הייתה שמה שהוריד, ריסק, את השידור הציבורי, הייתה הפוליטיקה המפלגתית. ודרך אגב, אף מפלגה לא הייתה חפה מהרס השידור הציבורי. לא הייתה אף מפלגה. 
+
+
+ נכון. 
+
+
+כל המפלגות, כל אחת ואחד בתורו תרם את חלקו לריסוק השידור הציבורי. נכנס שר, חשב שזה העסק הפרטי שלו. אם לא הראו אותו פעם אחת ביום ב"מבט" – תקלה; לא הזכירו את שמו פעם בשעה באחת מתוכניות הרדיו ואמרו איזה תותח הוא – תקלה. וכך היה. וקמו שרים וקמה ממשלה שביקשה לרסק את השידור הציבורי. הם ראו בו באמת צעצוע פרטי. צעצוע פרטי. חלק מהעובדים הורידו ראש, כולל אנשים מהשורה הראשונה, שאף אחד לא ייתמם. כולם כמעט היו נגועים בתהליך הזה והפכו להיות עושי דברם של אנשים. וזה דבר שלא יכולנו להרשות לעצמנו שיימשך, מקופתה של המדינה – – – 
+
+
+ אתה מדבר כמוני. 
+
+
+ זה לא יכול היה להימשך יותר. לצערי, כשהייתי בתפקידי כשר ממונה שנייה וחצי – – –
+
+
+ נכון.
+
+
+ איך אמר לי את זה – דרך אגב, חבר הכנסת נחמן שי, סיפר לי הכתב המיתולוגי בכנסת זרחיה, שמכיר את זכויות חברי הכנסת יותר משהם מכירים את הזכויות שלהם – זרחיה אמר לי, תגיד לי, אתה אידיוט, מה התפטרת, היית צריך להתאפק עוד חודש, היית מקבל פנסיה תקציבית של שר. ואז אני המצאתי: לגלוש בזרחיה. הוא יודע על זכויותינו כחברי כנסת יותר טוב מכל אחד אחר. 
+
+ ולצערי, לאחר מכן היה השר הממונה יצחק הרצוג והוא לא העביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, העביר אותו רק בקריאה ראשונה, והגיע משטרו של בנימין נתניהו. בא השר ארדן – ואני ממש מדלג כי נשאר לי לצערי עוד מעט זמן – בא השר ארדן, ובאמת ביושר ציבורי רב, צריך שהדברים ייאמרו, גברתי היועצת המשפטית והמשנה ליועץ המשפטי אתי בנדלר, ביושר רב מביא את החוק ואומר: חברות וחברים, זה לא יעבוד בשיטה הנוכחית. ואני רוצה להזכיר, הייתי בין הבודדים, גם בתוך האופוזיציה בזמנה, כולל מול סיעתי, שסברו שאם הממשלה, אין לה היכולת להוציא את הרפורמה מן הכוח אל הפועל כפי שהכתבנו בתקופתי, עדיף ללכת למהלך הזה, חבר הכנסת דב חנין, מאשר להרוג לגמרי את השידור הציבורי.
+
+ובסופו של תהליך מקימים ועדה מיוחדת בראשותה של חברתי, באמת חברתי, קארין אלהרר, והיא עושה את המיטב וכולנו מתכנסים ומנסים לתת מעצמנו את המיטב כדי שיהיה שידור ציבורי – – 
+
+
+ ראוי.
+
+
+ – – הולם, והוסיף השר אקוניס את המילה "ישראלי" – בדיוק אתה נכנס.
+
+
+ נכון. כי אני שר תורן. 
+
+
+ אין לי תלונות אליך. רק במקרה נכנסת כשאני מצטט, איך אומרים, עובדה.
+
+
+ טוב מאוד.
+
+
+ דרך אגב, השר אקוניס התנגד מלכתחילה – –
+
+
+ נכון.
+
+
+ – – אבל נסענו. די. העגלה נסעה. חברת הכנסת קארין אלהרר, העגלה יצאה, הסוסים יצאו.
+
+
+ זה נכון.
+
+
+ ואני רוצה להזכיר שמי שהכתיב את החוק מא' ועד ת' ולא הרשה לנו לגעת היה ראש הממשלה, וצוות משרדו. אפילו כשהשר אקוניס, אז חבר כנסת, חפ"ש מן השורה – – –
+
+
+ סגן השר הייתי.
+
+
+ סגן השר, סליחה.
+
+
+ הייתי כבר סגן.
+
+
+ סגן שר, סליחה. סגן השר ניסה לשנות – –
+
+
+ נכון.
+
+
+ – – משהו, כמעט תלשו לו את הבלורית השופעת שלו. 
+
+
+ בהחלט. 
+
+
+ לא הסכימו בשום פנים. אתה זוכר? אפילו על ה"ישראלי" – שתו לו את הדם עם קשית על ה"ישראלי" הזה. 
+
+
+ והצלחנו.
+
+
+ ופתאום, אנחנו נחשפים למצב שבו ראש ממשלה אומר – חמק לו. 
+
+
+ לא בא לי.
+
+
+ במקום להגיד: לא בא לי כי גלעד ארדן העביר את זה, במקום להגיד את זה: גלעד ארדן כבר לא במיליה שלי, גלעד ארדן כבר לא רוקד לפי החליל שלי, ל�� מתאים לי, גלעד ארדן עצמאי מדי לטעמי והאנשים שהוא הביא, ויצר את זה, לא מתאימים. 
+
+דרך אגב, השופט הוא לא מבית אבי, לא מבית אמי, אין סיכוי אפילו, הוא פר-אקסלנס מזוהה עם הצד שלהם, וכמעט כל ועדת האיתור, הכול הכול מעשה ידיהם להתפאר, ובאמת הוציאו תוצאה לא רעה; צריך שהדברים גם ייאמרו. 
+
+והם מחליטים שלא מתאים להם. יש מי שסבר ברוב טיפשותו או תמימותו שזה עניין של – בהתחלה דיברו: נקלטים בתאגיד יותר מדי שמאלנים. זה עניין את מר נתניהו כשלג דאשתקד. מה זה מעניין אותו שמאלנים, ימנים? זה מעניין אותו בכלל? זה האנשים שעושים את מה שאני צריך ומבקש או לא – זה מה שעומד למבחן. מה זה להגיד לבנימין נתניהו: הם אנשי ימין או מזוהים עם הימין. ונותנים לו רשימה, ופובליציסטים מן השורה הראשונה מפרסמים שמות של כתבים ופרשנים שהוכנסו לתאגיד, התקבלו לתאגיד. והם לא מבינים שזה בכלל לא מעניין, זה מעצבן אותו עוד יותר כי הכניסו לו אנשי ימין שהם לא ת"ס-תס"ח שלו, הם לא עושים תרגילי סדר לפי החליל, כשהוא מבקש. זה מעצבן עוד יותר שיש מי שאומרים שמזוהים עם גורמים אחרים בקואליציה.
+
+
+ חלילה.
+
+
+ חלילה, חלילה, חס וחלילה.
+
+
+ חס וחלילה.
+
+
+ חס וחלילה.
+
+
+ וחלילה.
+
+
+ וחלילה. ולכן מה שאני אומר לכם, זאת בכלל – – –
+
+
+ חלילה.
+
+
+ כל השיח הזה של: חמק לי, נשמט לי. הרי אם מספרים לי שהוא רב עם צזנה מ"ישראל היום", שאם הוא היה צריך לכתוב את זה על עצמו הוא לא היה כותב יותר טוב ממה שהם כותבים עליו; כאילו, אני מניח שהוא היה מסמיק, אני נותן לו קרדיט. 
+
+
+ אל תגזים.
+
+
+ מה אכפת לי, בשביל העניין. הוא רב, כי הם לא כותבים בדיוק דבר דבור על אופניו, להגיד: אדוננו בנימין נתניהו, מורנו ורבנו, ראש וראשון, אנחנו אסקופות נדרסות לרגליך. אתה, כוחך הוא בכל מקום, אתה מופיע בכל מקום. אם זה לא נכתב כל בוקר – זה כמעט כמו שלגיה ושבעת הגמדים; "ישראל היום" זה כמעט כמו: מראה, מראה, מראה, מי היפה בעיר. מבחינתו של נתניהו זה לעמוד מול "ישראל היום", וכך הוא רוצה את התאגיד, שכל בוקר הוא יקום, יפתח את הרדיו, את הטלוויזיה ויגיד: טלוויזיה, טלוויזיה, מי האיש החכם בעיר. ואז יענה לו הקול מן הצד השני: אתה בנימין נתניהו, ראש וראשון, הגדול מכולם. 
+
+ואם העיתון היה יכול לדבר, ב"ישראל היום", הוא פותח את העיתון, רואה את הכותרת, אם חס וחלילה כותבים את השם שלו באותיות "דוד" – שהן גדולות. אז מה כולם מספרים לי שהוא רוצה שידור ציבורי. הוא רוצה שידור ציבורי לא מולנו. השר אקוניס, כל הדיבור הנגוע הזה, גברתי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, שיש מי שחושב שמי שאמור להיפגע משליטתו בשידור הציבורי זה אנחנו – אין טעות יותר גדולה מזו. 
+
+
+ איתן, אני לא הבנתי משהו מהתחלת הנאום. אתה יכול רגע לחזור להתחלה?
+
+
+ תקרא את הפרוטוקול, הוא יוצא בתוך 24 שעות. 
+
+
+ אה, אוקיי. לא, כי היה משהו שלא הבנתי. 
+
+
+ אני אומר לך ברצינות עכשיו. יש כאלה – –
+
+
+ לא רוצה לגזול מזמנך. 
+
+
+ – – שסבורים שכאילו התאגיד אמור להיות זרוע שלו, לעשות מול האופוזיציה קרב או מלחמה על דעותיו או דרכו.
+
+
+ מה שווה התאגיד – – –
+
+
+ אין שקר יותר גדול מזה – –
+
+
+ מה שווה התאגיד – – –
+
+
+ – – בראש ובראשונה, זה כלי החיסול המרכזי שלו נגד יריביו, קודם כול בתוך הליכוד. כל בוקר, כל אחד יודע שהוא עלול לקום בבוקר – אתם יודעים, יש המדור של המתלבש, המתלבשת; האם אתה עם v או x. האם אתה קיבלת, כמתלבש הגרוע בשיכון – – –
+
+
+ זה "שיק או שוק". 
+
+
+ אומרת חברת הכנסת אלהרר.
+
+
+ ולכן, אני אומר, הוא בא, אלוהים ישמור: הוא רואה ליד התמונה שלו חבר כנסת מהליכוד – x. מישהו דאג לעשות עליו x בישראל היום, "רחת פלסטין", הלך עליו.
+
+את אותו דבר הוא רוצה בתאגיד. ואם הוא לא יודע לקבל את זה בתאגיד, וכנראה הוא לא יקבל, כי מי שצריך לעמוד על רגליו האחוריות – אלה ש"ס, אלה בנט וחבורתו – –
+
+
+ – – – אנשים – – –
+
+
+ – – כי הם אלה שאמורים לשלם בראש וראשונה על השתלטות של נתניהו על התאגיד. מי, אנחנו? ממש לא. לכן, רן, הדבר החשוב הוא, שקודם כול נכניס את הדברים לפרופורציה. אני אומר את זה גם לך, אני אומר את זה לכל מי שרוצה לשמוע. אם אני יודע, כמי שהגיש גם את הבג"ץ, יחד עם אלדד יניב ועמותת "הצלחה", שאם באמת התאגיד הולך לקום ב-30 באפריל, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני מוכן לחתום על זה עכשיו. 
+
+
+ כן. 
+
+
+ אני מוכן, אבל אנחנו היום ב-2 בינואר, עד 30 באפריל, אלוהים גדול, הם יכולים, כיוון שאנחנו מכירים, ואין בית-חולים שיכול לאשפז חלק מהשיגעונות שלהם, אני לא יודע מה יהיה עד אז. הם יכולים לרסק כל חלקה טובה, לרסק את הכול, חבר הכנסת אלי כהן. 
+
+ לכן, מה שאני אומר לכם – במה שתלוי בנו, כאופוזיציה, צריכים לעשות את כל אשר לאל ידינו, חבר הכנסת מיקי לוי – אני מתנצל שאני מפריע לכם לשמוע – – – 
+
+
+ דווקא נעים לי לשמוע אותך. 
+
+
+ לא, לי אין בעיה, השר מפריע. 
+
+
+ השר אומר שזה – – – 
+
+
+ שר המדע, נשמה, עד שיש לי זכות לדבר, הזמן שלי עומד להיגמר. 
+
+
+ מסכן, אתה מסכן, אף פעם לא מדבר. 
+
+
+ שלוש דקות נשארו לי, בחייך, אני כבר מחפש מילים מה אני אגיד ומה אני אספיק להגיד בשלוש הדקות האלה. 
+
+ ולכן, חבר הכנסת יוסי יונה, אני מציע, בכל מקרה, יש דברים, יוסי, שצריך להביא אותם להסדרה, צריך למצוא את הדרך, באמת, יש דברים שצריך להסדיר אותם. אני לא יודע, אני לא הייתי בתוך – – – 
+
+
+ אבל אתה, אדוני, המון שנים בכנסת, ואתה יודע איך התקנון עובד. כאשר נקבע שיש עשר הסתייגויות, ההסתייגויות הן – – – 
+
+
+ לא, אין ויכוח על הכללים האלה. הטענה שלו היא אחרת, שהגיעו להסכמות על סדרי דיון, אני לא יודע. 
+
+
+ על עשר הסתייגויות, זה מה שהגענו. 
+
+
+אני לא יודע, אני לא יודע לענות לך, יכול להיות שהגיעו להבנות על הסדרי דיון. אוקיי, חברים יקרים, נשארו לי 2:39 דקות, ובאמת, אחרי 50 דקות שאני מדבר אני כבר לא יודע, יש מישהו שרוצה למכור לי את הזמן שלו? נחמן? 
+
+
+ גם אני רוצה 50 דקות. 
+
+
+ יש לך גם 50? כמה יש לך? 
+
+
+ אני מקווה. 
+
+
+ אתה לא יודע כמה יש לך? 
+
+
+ כמה שייתנו לי, אני אוכל לדבר. 
+
+
+ברור, אתה יש לך עוד לספר לנו – – – 
+
+
+ יש לי זיכרונות. 
+
+
+ מה, זיכרונות מבית אבא, נחמן, אתה יש לך פה על רשות השידור, חסר? מלאן-ת'לפים, היית יושב-ראש הרשות. 
+
+
+ הגעתי ב-1968. 
+
+
+ וואו, וואו, אתה נראה במצב מצוין, אח שלי. באמת, בחיי, לגיל שאני חושב שאתה, אח שלי, אתה שמור במצב מעולה. 
+
+
+ בוא נעזוב את הנושא הזה. 
+
+
+ לא, כשמתחילים לספר לי שאתה ניהלת דיונים כראש המליאה, כבר בשנים האלה, זה יפה. טוב, אני ממש צריך להתחיל להתקדם בצעדי ענק לסיום. 
+
+
+ לא, יש לך עוד דקה ו-40, אל תגזים. 
+
+
+ נו, אני יודע, זה לא מעט זמן, עוד אפשר להגיד הרבה דברים בזמן הזה. אבל אני באמת אומר לכם, ככה, לסכם את הדברים. אני מאלה שבאמת מאמינים שצריך שידור ציבורי. נכון, יש כאלה שסבורים שפג תוקפו של השידור הציבורי, ויכול להיות, דרך אגב, שאם הם ישבו אתי כל הלילה אולי הם ישכנעו אותי שבאמת פג תוקפו של השידור הציבורי, וכבר לא צריך שידור ציבורי. אבל כל עוד אנחנו מסכימים שצריך שידור ציבורי, חובה עלינו לעשות את כל אשר לאל ידנו כדי שהשידור הציבורי יהיה חף מפוליטיקה ומהשפעות פוליטיות או כל השפעה הרסנית, שהיא בסוף חרב פיפיות.
+
+ אני יודע שהליכוד בטוח וראש הממשלה בטוח שלנצח הוא נבחר. הרי תמיד אומרים לו: ומי יחליף אותך? מי יכול להחליף אותך? האם יש בנמצא מישהו שמסוגל להחליף אותך? אני זוכר כשהוא הגיע להחליף את פרס ב-1996 אמרו: זה שהיה סמנכ"ל ב"רים", או סמנכ"ל מכירות, יכול להחליף את פרס? החיים מזמנים לנו הפתעות; ממוכר רהיטים התקדם בסולם והגיע, עובדה. 
+
+ ולכן מה שאני אומר לכם – תדעו לכם, כל מי שנדמה לו שהוא יוצר, חבר הכנסת חנין, מצב שבו הוא לעולם יהיה בתפקיד, טועה, ובסוף צריך לזכור גם איך ההיסטוריה שופטת אותך. אף אחד מאתנו לא יוכל להתעלם משר ההיסטוריה. תודה רבה, גברתי. 
+
+
+תודה, חבר הכנסת איתן כבל. אחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה. 
+
+
+ כל הכבוד, איתן כבל, פתיחה מפוארת. 
+
+
+ יפה מאוד, איתן, היה נאום חוצב להבות, ואני למדתי דברים על רשות השידור שלא ידעתי. 
+
+
+חמש דקות לרשותך. בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה, גברתי יושבת-הראש, האמת, חבר הכנסת רוזנטל, שרציתי לדבר 50 – – – 
+
+
+ אני רואה שאני הקיק-סייד, אבל בסדר. 
+
+
+ לא, אני אגיד לך, רציתי לדבר 50, ורצה הגורל שהגרון שלי רוצה פחות. 
+
+
+ אנחנו מכבדים את זה. 
+
+
+גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, תראו, אני אדבר בקצרה. הדבר המשמעותי פה – שאין פה באמת תיקון חקיקה, אין פה איזה משמעות לדבר; יש פה דיל פוליטי, ואמר את זה בהגינות מנכ"ל משרד התקשורת. הוא אמר בדיוני הוועדה את הדבר הבא: זה לא עניין של מדיניות, זה עניין של הסכמה בין שר האוצר לשר התקשורת. תראו, זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות שהדיל הפוליטי הזה עולה, בהערכה זהירה, 160 מיליון שקל. 160 מיליון שקל, כשאדוני שר האוצר מתהדר בתקציב חברתי. אם היית כל כך חברתי לא היית נותן 160 מיליון שקל לגחמה של שר התקשורת. זה לא ראוי. 
+
+הדבר השני – זה לא באמת פותר שום דבר. אנחנו כולנו נתכנס כאן שוב ב-30 באפריל. זה לא כי אני נביאה, אלא כי זה דפוס פעולה, וזה חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים, כי מישהו החליט שלא להחליט, מתוך איזו תקווה שמתישהו יתייאשו, ויגידו: טוב, לא רוצים את התאגיד. 
+
+ עכשיו, יש לי הרבה מה להגיד על איך התאגיד הזה הוקם, בסיועו ובעידודו של שר התקשורת בכובעו כראש הממשלה. שר ממפלגתו היה היוזם. לא רק שהיה היוזם, היה מגיע לכל דיוני הוועדה המיוחדת, ומנהל שיח עם חברי הכנסת בוועדה, ונמצא זמין לכל שאלה. הדבר היחיד שמפריע לממשלה, לשר התקשורת, בעיקר, זה הניתוק מהפוליטיקה. זה לא באמת מפריע לו איזה עיתונאי – קשה לי מאוד לראות את זה קורה – העובדה שהוא כבר לא יכול שתהיה לו מוטת השליטה בשדרת הניהול של גוף התקשורת, זה מה שאוכל מבפנים. ואני באמת – אני לא מבינה את חברי הקואליציה ההגונים. יש חברי קואליציה הגונים, איפה אתם? איפה הקול שלכם? 
+ 
+ עליזה, את גם חברת קואליציה. 
+
+
+ היא הקואליציה.
+
+
+ היא הקואליציה, בואו נודה על האמת.
+
+אלי, ידידי, אתה, אני חושבת, ההגון מכולם. 
+
+
+ אלי ידידנו. 
+
+
+ ידידנו שלנו. הוא ידיד של כולם, אבל שלי הוא חבר טוב. 
+
+
+ גילוי נאות. 
+
+
+ אלי, אתה יודע – אתה יודע, אלי, מה יכולנו לעשות עם 160 מיליון שקל לטובת ציבור הנכים. אתה זוכר, דיברנו בוועדה, ואמרת: עכשיו יש רק 320 מיליון. 320 מיליון. יכולנו להוסיף עוד קצת ע�� עוד 160, קצת, אבל עוד משהו. למה לתת את זה סתם? וזה סתם, כי זה עכשיו 160 וזה יהיה עוד 100 ועוד 200, וכל זה בשביל מה? צריך לגמור עם הדבר הזה; להפעיל את התאגיד, לתת לאנשים להבין שיש להם עבודה. אי-אפשר להמשיך עם המשחק הזה. אתם עושים עוול לעובדים שם, ובעיקר – אתם מוציאים שם רע מאוד לעצמכם. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אחריה – חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, לרשותך עשר דקות.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, א. אדוני השר, תמסור בזאת לראש הממשלה, שיושב היום בצהריים, מחכך ידיים ומשתלח – הוא כהרגלו מסית כנגד מפלגות אחרות – תמסור לו שאנחנו מתפללים מעומק לבנו ובשיא הרצינות שאכן הוא יצא נקי מהחקירות האלה. מעומק הלב שלנו. בניגוד אליו, אנחנו לא עסוקים בהסתה ולא עסוקים בחיכוך ידיים. אנחנו מתפללים לאלוהים שאכן העננה הזאת שרובצת מעליו תחלוף כלא הייתה. ואני אומר את זה מעומק לבי ובשם חברי.
+
+גברתי היושבת-ראש, מנכ"ל רשות השידור קבע בדיון בשבוע שעבר שהם מוכנים לשדר כבר מאתמול, מ-1, אלי, מ-1 בינואר. מסתבר שכולם מוכנים לשדר פרט לאיש אחד, שהוא שר התקשורת, שהוא ראש הממשלה. הוא פשוט לא מוכן. לא מקובל עליו שהתאגיד יתחיל לעבוד. רוצה אדוננו, הקיסר ביבי ירום הודו, שהשידור הציבורי יהיה כלי בידיו; הוא יעצב אותו, הוא יעצב מה יגידו, הוא יעצב מי ידבר, איך הערוצים ישדרו, מה הם יגידו, מה הזכויות של עיתונאים. וככה אנחנו, לאט-לאט, השמים מתקדרים ולאט-לאט אנחנו מתחילים לחוש באיזו אווירה: יש כאן מישהו שמכוון, יש כאן מישהו שמחליט, ואוי לו לזה שיחשוב אחרת מדעותיו, ואוי לו לזה שיעביר ביקורת, ואוי לו לאותו חבר או חברת אופוזיציה – אוי להם אם הם רק ידברו על חזון של שתי מדינות או רק ידברו, רחמנא ליצלן, בזכותם של האזרחים הערבים במדינת ישראל. מייד בוגדים יקראו להם; מייד שמאלנים אוהבי ערבים יקראו להם. זאת האווירה, אלי אלאלוף, יקירי. זאת האווירה שאופפת אותנו, וחבל על כך. חבל על כך. ואני שמח שיש גם באופוזיציה וגם בקואליציה קולות שמוכנים לתת את נפשם בכדי שאנחנו נטהר את האווירה הזאת.
+
+אני רוצה לספר לכם, ידידי מהאופוזיציה ואלי מהקואליציה: אתמול ועדת השרים, מירב, דחתה הצעת חוק. עכשיו, שימו לב: הצעת החוק שאני הגשתי ביקשה להעמיד הגנה משפטית – וזאת בעקבות ההחלטה באו"ם מיום שישי לפני שבועיים – להעמיד הגנה משפטית לחיילי צה"ל ומפקדיו שייתבעו בחו"ל על אירוע שהם עשו במסגרת הפקודות, ובוודאי במסגרת הפקודות החוקיות של צה"ל. אתם לא תאמינו מה הציניות של הממשלה הזאת. דחו את ההצעה הזאת. כלומר, כל חוק – – –
+
+
+ הם יביאו אותם להאג, אבל לא יאפשרו – – –
+
+
+ בוודאי. הם יביאו אותם להאג, הם ידחפו אותם לפי התהום, אבל חס ושלום שאנחנו נתחייב להגן עליהם. אלי, אתה לא מאמין. אתה לא ידעת, נכון? לא להאמין. איזו ציניות. עד לאן מגיעים חברי הממשלה? איך אפשר? היום בבוקר לדבר על חוק שמגן על ביבי, שחלילה לא יחקרו אותו, לא יחקרו ראשי ממשלות; כולם נזעקים: פטור מהנחה. שמים את זה על שולחן הכנסת, כותרות בעיתונים. ואתמול, בשקט-בשקט, ראש הממשלה ושריו מצביעים כנגד חיילי צה"ל. ניחא שהצביעו כנגד הילדים האוטיסטים – ככה הם אומרים: אנחנו נתקן את זה. ולהצביע כנגד העניים – אנחנו נתקן את זה; ולהצביע נגד החד-הוריות – אנחנו נתקן את זה. אבל להצביע על חוק שבא מהמקום הטוב ביותר, לא התגרות ולא קנטרנות. יש לכולנו ילדים חיילים. וגם אם הם לא בנינו, הרי ודאי שכל מי שנמצא בצבא וכל מי שנמצאת בצבא הם ילדינו. שמים על שולחן הממשלה הצעת חוק שבאה ואומרת: בואו נתחייב, בגלל המדיניות הקלוקלת שלנו, בואו נתחייב שבצר להם אנחנו נהיה שם כמדינה, לעזור להם. ומצביעים, חברי ועדת השרים לחקיקה, כנגד החוק. 
+
+אגב, אין שום הסבר להוציא הסבר אחד: האופוזיציה לא תעביר חוקים אצלנו. הכוחניות הזאת. מטיילים כאן חברי כנסת, ואני מסתכל עליהם, כמו בלוני הליום, שהכוח קצת העביר אותם על דעתם. לא משנה מה קורה, הם מטיילים להם שם, פה למעלה, כאילו "לשלטון בחרתנו" – –
+
+
+ יפה, מאיר.
+
+
+ – – לא היה שום דבר לפנינו ולא יהיה שום דבר אחרינו. אנחנו האימפרטורים של המקום הזה. ולכן לא משנה מה החוק – האופוזיציה לא תעביר חוקים. איזו מין דמוקרטיה זאת? הייתי בממשלה. ישבתי פעמים רבות בוועדת השרים לחקיקה. היה דיון סביב כל חוק, ומצאתי את עצמי, אני וחברי, מצביעים נגד, כי חשבנו שיש חוקים שאויה לנו אם אנחנו נצביע נגדם. וכאן הכוחניות הפכה להיות לסמל המוסד הזה. אנשים שהגיעו לכאן וחושבים שהם מנהלים את המדינה, והכול מותר. בקיסרות הזאת הכול מותר.
+
+אני תובע מכם את עלבונם של חיילי צה"ל. אני תובע מכל שר שהיה שם והצביע נגד – אני תובע את עלבונם של חיילי וחיילות צה"ל. אתם אלה ששמים אותם בקו החזית. לא רק כאן, בארץ; כל תרמילאי וכל מי שהיה בצבא וכל קצין שיטייל בדרום אמריקה ובאירופה ובכל מקום, יכול היום, בעקבות ההחלטה האומללה הזו, למצוא את עצמו עצור ועומד לפני כתב אישום. ואל לנו לחשוב שזה לא יקרה באירופה. זה יקרה במדינות הכי-הכי מבחינתנו. אין שום ערובה שזה לא יקרה באירופה ובארצות-הברית ובארצות דרום אמריקה ובאסיה. זה יקרה, כי במידה לא מבוטלת אנחנו, במדיניות הקלוקלת שלנו, התרנו את דמם. אז לפחות, אם יד אחת גורמת למציאות הקשה הזאת, שהיד השנייה תתקן ושנתחייב להגן עליהם. חבל שאין לי רשימה של כל השרים שישבו בוועדת השרים, כי הייתי קורא אותה. ואני אמצא את ההזדמנות לעלות לכאן, לקרוא בשמם ולתבוע את עלבונם של חיילי צה"ל מכל שר ושרה שהיו שם והצביעו נגדם. ואני מחכה לשר או לשרה שיטילו וטו על ההחלטה הזאת, כי מדובר בילדים ובילדות שלנו.
+
+ואני רוצה להוסיף עוד משהו בדקה שיש לי, אלי, וזה לא ינעם לאוזניך, ידידי הטוב. עליתי כאן בערב התקציב ודיברתי על תוכנית הצפון, ועלה שר האוצר ואמר לי: תבוא ותבדוק ותראה. הלכתי ובדקתי את כל הסעיפים, אחד לאחד, ודיברתי עם שרים שאחראים לחלק מהתוכנית. אלי, כשאתה אומר לי, מאיר, השקענו בעוני, אני מאמין לך, כי אני יודע שאתה שם, ואני מכיר את הרגישות שלך; וכשאתה אומר לי: מאיר, אני הבאתי כסף תוספתי, אז אני, לך, מאמין שזה כסף תוספתי. אבל בתוכנית הצפון הרוב היה לתשתיות; הרוב היה חלק מהתקציב ממילא, כולל מין טייס אוטומטי, כולל תוכניות שאומרים לי שרים בממשלה שהן תוכניות חומש שהתחילו לפני חמש שנים. 
+
+אז אני חוזר על דברי לאנשי הצפון: שלא יעבדו עליכם; שלא ייקחו סעיפים שממילא היו בתקציבים, ויבודדו אותם ויגידו: אנחנו משקיעים 14 מיליארד שקלים. אני מוכן להתעמת עם שר האוצר, לשבת אתו סביב שולחן ולבדוק סעיף-סעיף כמו שאני עשיתי, ולהוכיח קבל עם וצפון שאין שם כסף תוספתי. יש שם כסף, אכן – 400 מיליון שקלים מקק"ל, ויש עוד 300 מיליון שקלים. אבל האם ב-700 מיליון שקלים אנחנו נפתור את בעיית הצפון? – אלא אם כן אנחנו באמת מוליכים את האנשים האלה, את הציונים האמיתיים מקריית-שמונה ומחצור, מקיבוצי הצפון וממושבי הגליל – –
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ – – אלא אם כן אנחנו חושבים שהסיפור הציוני שלהם הוא לא מספיק בשבילנו, אז אנחנו יכולים לרמות אותם. תודה, גברתי. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, 15 דקות לרשותך. בבקשה.  
+
+
+ תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, יש ממשלה בישראל בימים האלה? אני מתרשם שאין ממשלה בישראל. יש פה שר, באולם הזה? אם אין שר, אני מוכן לקחת את הזמן על חשבון הממשלה ולנאום עד שיגיע שר. הממשלה הזאת היא ממשלה כל כך גדולה ומנופחת, אבל היא לא טורחת להגיע לדיונים בכנסת. אז אני, ברשותך, גברתי היושבת-ראש – – –
+
+
+ השר אופיר אקוניס כאן? הנה, השר כאן. 
+
+
+ הגעתי. הייתי במקום החשוב. 
+
+
+ קודם כול, אני שמח שהשר אופיר אקוניס הצטרף אלינו, כי הוא שר מתאים מאוד לדיון הזה. 
+
+
+ גם אני מאוד שמח. 
+
+
+ אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, כל החוק הזה הוא דוגמה להתנהלות מבישה. וכדי שאני אהיה ברור, ולא יהיו סימני שאלה, אני אומר מייד התנהגות מבישה של מי: ההתנהגות המבישה במקרה הזה, עמיתי חברי הכנסת, היא של ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. 
+
+תקציר הפרקים הקודמים, למען אלה שכבר התעייפו מהעלילה המפותלת: פרק א' כותרתו הייתה: פירוק רשות השידור. הסבירו לנו – רשות השידור רקובה, רשות השידור מסואבת, רשות השידור מיותרת, ולכן, אמר ראש הממשלה נתניהו מפי שליחיו, צריך לפרק מייד את רשות השידור.
+
+ נגמר פרק א' – פורקה רשות השידור; הוקם תאגיד השידור הציבורי. והנה, הגענו לפרק ב', וכותרתו של פרק ב': פירוק תאגיד השידור הציבורי. עכשיו, מסבירים לנו, תאגיד השידור הציבורי בעייתי, יש בו יותר מדי חובשי כיפות סרוגות, יש בו יותר מדי אנשים שאינם נאמנים לנתניהו. בואו נחזור לרשות השידור. עושים rewind, אחורה, מוחקים את כל מה שהיה קודם – נבטל את תאגיד השידור הציבורי, ונחזיר את רשות השידור. 
+
+עכשיו פרק ג' – לא מבטלים את תאגיד השידור הציבורי, לא מחיים את רשות השידור, אלא משאירים את כולם באוויר, במצב של חצי חיים וחצי מוות, כדי שגם העיתונאים – גם פה וגם שם – יבינו בידי מי מופקר גורלם, וגם פה וגם שם ידעו שהם צריכים להיות מאוד נחמדים ומאוד נאמנים לשלטון. 
+
+פרק ג', עמיתי חברי הכנסת, הוא לא סוף הסיפור, כי יהיו לנו גם פרק ד' ופרק ה'. מאחורי כל הפרקים האלה יש קו אחד מאוד ברור: ראש הממשלה נתניהו לא רוצה שידור ציבורי. הוא לא רוצה שידור ציבורי. זה לא רשות ולא תאגיד – לא שם הבעיה. הבעיה היא שהוא נגד שידור ציבורי. הוא רוצה שידור של "ישראל היום", בידי מיליארדר, תושב חו"ל, ידידותי למערכת, מטפח את ראש הממשלה. זאת דמותו של השידור שראש הממשלה נתניהו היה רוצה לראות. ובדרך הוא מחליף מדי פעם את האנשים שבהם הוא משתמש. אגב, הוא משתמש באנשים מאוד מוכשרים, בדרך המפותלת הזאת. השר גלעד ארדן נשלח לכאן, לכנסת – אני זוכר אותו בדיונים, משקיע שעות ויושב בדיונים ומלווה אותם. השר אופיר אקוניס, שעכשיו מצטרף אלינו, גם הוא ליווה דיונים בפרק ארוך והקדיש הרבה מזמנו. אני זוכר את הוויכוחים שהיו בינינו, והוא באמונה ובמרץ ניסה להילחם על דברים. גם השר ארדן וגם השר אקוניס – אני אומר פה את דעתי – לא הבינו שלא זה ולא זה הולכים לקדם מהלך אמיתי שיתרחש במציאות. 
+
+אגב, לא רק חברי קואליציה, השתמשו בהם. חברת הכנסת קארין אלהרר שדיברה לפני – אני זוכר את השעות שהיא הקדישה לנושא הזה. חבר הכנסת איתן כבל, ידידי יושב-��אש ועדת הכלכלה, הקדיש לדיונים האלה שעות רבות וארוכות. עמיתי חברי הכנסת, אני אמרתי מהרגע הראשון – נתניהו שם למטרה את השידור הציבורי, והוא לא ינוח עד שהשידור הציבורי לא ייהרס – עד שהשידור הציבורי לא ייהרס. לכן התנגדתי לפירוק רשות השידור, ואני היום מתנגד לפירוק התאגיד. כי אני מבין שלא רוצים לא רשות ולא תאגיד – לא רוצים שידור ציבורי. 
+
+את המחיר של תעלולי נתניהו משלמים אנשים רבים מאוד. בואו נתחיל בעובדים – מאות עובדים של התאגיד, שגויסו לתאגיד, נשארים עכשיו בין שמים וארץ – לא ברור מה יהיה. מישהו מכם יודע להגיד מה יהיה ב-30 באפריל? אף אחד לא יודע את זה; עובדי רשות השידור, גם הם לא יודעים מה יהיה גורלם, לאן הם הולכים, מה יקרה. אז העובדים לא חשובים, בוודאי לא לנתניהו. אבל גם הכסף לא חשוב לנתניהו – הרי כל המהלך הזה עולה המון כסף; עכשיו יש לנו גם רשות שידור וגם תאגיד שידור ציבורי, ושניהם פועלים במקביל, וזה עולה המון המון כסף – גם כסף לא חשוב. אין כסף לתרופות? סל התרופות היום נסגר? אין כסף לתרופות, נכון? 
+
+
+ דווקא יש – – –
+
+
+ אבל תאגיד השידור הציבורי ותעלולי נתניהו חשובים כנראה יותר. אז זה עולה המון כסף. וגם הכסף הוא לא שיקול, וגם הדמוקרטיה היא לא שיקול, כי עושים צחוק מהכנסת – מעבירים חוק ומבטלים אותו, אחר כך מבטלים את הביטול, ואחר כך מבטלים את הביטול של הביטול. עושים צחוק מהכנסת, עושים צחוק מההליך ועושים צחוק מהתוכן. 
+
+ וכשאנחנו פה עוסקים בתרגילי נתניהו בשידור הציבורי, גברתי היושבת-ראש, במה אנחנו לא עוסקים? אנחנו לא עוסקים בזה שמחירי הדירות בישראל ממשיכים לנסוק – זה לא באמת מעניין את הממשלה הזאת; זה באמת לא מעניין את ראש הממשלה. הוא פעם הבטיח "סופר-טנקר", אבל עכשיו הוא עבר לתפקידו החדש כנותן עצות להשקעות לציבור. הוא בא בטענות לאנשים, למה לא קניתם דירות כשאמרתי לכם? אני יודע שמחירי הדירות ימשיכו לעלות, ואני מציע לכם, תקנו היום דירות. לראש הממשלה נתניהו יש כל כך הרבה דירות – ודירות יקרות, אגב – שזה ממש נראה לו דבר מאוד פשוט – פשוט להגיד לאנשים: תשקיעו, תקנו דירות – מה יש? 
+
+ ראש הממשלה הזה ממש לא רואה את הציבור הישראלי. הוא לא רואה לא רק את אלה שנמצאים בעוני, הוא לא רואה גם את אלה שנמצאים בשכבות הביניים הנשחקות, הוא לא רואה את הצעירים שמחפשים דירות להשכרה ואפילו לשכור דירה לא יכולים היום, במחירי השכירות הקיימים. מחירי הדירות ממשיכים לנסוק, אבל בזה אנחנו לא מתעסקים. 
+
+ מערכת הבריאות במשבר קיצוני. אנחנו רואים את התמונות מבתי-החולים, של התפוסה בחדרי מיון – 180% תפוסה ברמב"ם; מד"א מעבירה אנשים לבתי-חולים אחרים. זה מעניין מישהו? מישהו רוצה להשקיע את הכסף בזה? מה פתאום. יש לנו כסף מיותר – נשקיע אותו בתרגילי תאגיד השידור הציבורי. 
+
+ מערכת החינוך, עמיתי חברי הכנסת – מחר יש שביתה בבתי-הספר משעה 11:00, ולמה יש שביתה? יש שביתה כי מורים לא מקבלים שכר. מורים לא מקבלים שכר, ולכן מערכת החינוך מחר, משעה 11:00, תשבות. זה דבר דרמטי, הכנסת לא מתעסקת בזה. ושר החינוך דווקא עמד כאן על הדוכן הזה, שאני מדבר עליו עכשיו, ונאם כאן קרוב לשעה. על מה הוא לא דיבר? על מערכת החינוך. שכר למורים? זה ממש לא מעניין את השר בנט. הוא נזכר בחינוך רק כשזה מגיע לאפשרות של סתימת פיות. יש לו הזדמנות להתנגש עם איזה מנהל בית-ספר תיכון שהזמין את "שוברים שתיקה"? או, זה הנושא המתאים לשר ב��ט; לא שכר למורים, לא תנאי עבודה למורים, לא דמותו של החינוך בישראל, כל הדברים האלה לא מעניינים. 
+
+ אבל עמיתי חברי הכנסת, שימו לב, מה שהשר בנט עשה עכשיו בנאום שלו היום בכנסת זה בדיוק השיקוף של מעשה הממשלה הזאת. הממשלה הזאת בשום תחום לא נותנת פתרונות אמיתיים. היא לא נותנת פתרונות אמיתיים בדיור, היא לא נותנת פתרונות אמיתיים בבריאות, היא לא נותנת פתרונות אמיתיים בחינוך. במקום זה, הממשלה הזאת מתמחה בתחום אחד: לחפש, לסמן ולתקוף אויבים פנימיים. 
+
+ בהסתה הזאת הממשלה הזאת היא אלופת העולם, וההסתה הזאת נעשית, עמיתי חברי הכנסת, לא במקרה – כי כשאין לך תשובות אמיתיות, אתה פונה לתשובות מזויפות. ברוסיה הצארית בתחילת המאה ה-20 הייתה נפוצה הססמה האנטישמית "הכו ביהודים והצילו את רוסיה", זו ססמת המאה השחורה. היום הססמה של ממשלת נתניהו היא "הכו בערבים והצילו את ממשלת נתניהו". זו הדרך היחידה שהממשלה הזו רואה לעצמה עתיד, זו דרך היחידה שהממשלה הזו רואה לעצמה אופק. 
+
+ אז שר החינוך לא דיבר כאן, גברתי היושבת-ראש, על מערכת החינוך, כי מערכת החינוך לא מעניינת אותו, אבל הוא נשא נאום מדיני לתפארת, והוא נשא את הנאום הזה בשם הממשלה. ואני רוצה רק לצטט בקצרה מה שאמר כאן שר החינוך מעל לדוכן הזה. הוא דיבר על נזקי נאום בר-אילן. מי נשא את נאום בר-אילן, מישהו זוכר? אתם זוכרים כזה נאום? נאום בר-אילן, אם אני זוכר, גברתי היושבת-ראש, תקני אותי, היה של אחד, בנימין נתניהו, לא? מפי הממשלה, כאן מעל הדוכן הזה, יכול שר החינוך לדבר בשם הממשלה על נזקי נאום בר-אילן? אתם ראיתם פעם ממשלה כזאת? מדברים על משילות, אתם ראיתם פעם משילות כל כך עלובה? ושר החינוך בנט לא עצר בזה. הוא לא רק דיבר על נזקי נאום בר-אילן, הוא יצר פה תוכנית מדינית שלמה, הוא אמר: או פלסטין או סיפוח. ולכן אמר בשם הממשלה: צריך לספח ולהתחיל בשטחי C – זה מה שהוא אמר לנו בשם הממשלה. 
+
+ אז אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, או שהממשלה לא מתייחסת ברצינות לעצמה, או שהממשלה לא מתייחסת ברצינות לכנסת, אבל הממשלה בוודאי לא מתייחסת ברצינות לציבור. כי ראש הממשלה מוכן להגיד בבר-אילן שהוא בכלל בעד מדינה פלסטינית. כל שרי הממשלה שעולים כאן על הדוכן הזה נשבעים אחד אחרי השני שמדינה פלסטינית היא הרעיון הכי גרוע שקיים עלי אדמות, אז איך ראש הממשלה אומר את זה? מה זה, כולנו מסכימים שבנימין נתניהו הוא שקרן, אפילו שרי הממשלה חושבים שבנימין נתניהו הוא שקרן והוא לא מתכוון למדינה פלסטינית, כשהוא אומר "מדינה פלסטינית", ואומרים לנו כאן מעל לדוכן הזה בדיוק את ההפך?
+
+ בכל זאת גברתי היושבת-ראש, אי אפשר הערב הזה לסיים את ההתייחסות לחבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש הממשלה, מבלי להתייחס להאשמות שפורסמו ביחס לראש הממשלה. ואני רוצה לומר את הדברים בצורה מאוד מאוד מדודה ועקרונית, והם משקפים את גישתי לאורך כל הדרך, ובכל המקרים ובכל המצבים. ההאשמות שפורסמו ביחס לראש הממשלה הן האשמות חמורות. הן האשמות חמורות. לפי ההאשמות שפורסמו בתקשורת, ראש הממשלה קיבל מאות-אלפי שקלים בתור מתנות מבעלי הון. זו האשמה חמורה, וההאשמה הזו צריכה להתברר בחקירה, בחקירה משפטית, ואם יהיה צורך – בבית-המשפט. 
+
+ אני בצער גדול שומע על כך – ואני מקווה שזה לא מדויק, אבל אני שומע על זה מיותר מדי מקורות – שראש הממשלה מושך זמן בחקירתו ומנצל את החסינות שיש לו כחבר כנסת וכראש ממשלה. אני מצטער על כך מאוד, מאוד מצטער על כך.
+
+
+ מי שמנצל את החסינות זה החבר שלך גטאס.
+
+
+ אבל אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת ברקו, בצורה מאוד ברורה: אני מתנגד להסרה מיידית – – –
+
+
+ הוא היחיד שמנצל, חבל שעליו אתה לא מדבר. 
+
+
+ אני מתנגד להסרה מיידית של החסינות של ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, מפני מעצר וחיפוש, אני מתנגד להסרה מיידית של החסינות הזאת. גם בעבירות חמורות לא מסירים את החסינות כך בצורה כזאת, מכיוון שהחסינות היא כלי משמעותי של כולנו. 
+
+
+ הכול – – – בשביל להרוויח זמן?
+
+
+ ואני גם מתנגד להשעות את ראש הממשלה מהכנסת לפני שהוא מורשע. אני חושב שזה דבר חמור מאוד להשעות חבר כנסת מהכנסת לפני שהוא מורשע. 
+
+
+ אז תדבר על החבר שלך, על החבר שלך גטאס.
+
+
+אני מתנגד. לפחות אני עקבי. לפחות אני עקבי, חברת הכנסת ברקו. 
+
+
+ החבר שלך גטאס, תדבר עליו, למה אתה לא מדבר עליו?
+
+
+ אני מתנגד להשעות את חבר הכנסת נתניהו מהכנסת לפני שהוא מורשע.
+
+
+ הוא מצולם בפוטו-רצח, מה שנקרא, החבר שלך גטאס. 
+
+
+ כי זה לא יכול לעבוד ככה, זה לא יכול לעבוד ככה.
+
+
+ – – – על המחבל הזה. 
+
+
+לא יכול לעבוד ככה, חברת הכנסת ברקו. 
+
+
+ זה לא מטריד אותך. 
+
+
+ קודם כול בירור, קודם כול העמדה לדין. 
+
+
+ יש לך עניין עם ראש הממשלה, לא עם החבר שלך גטאס. 
+
+
+  ואחר כך, ורק אחר כך הליכים פרלמנטריים, כולל השעיה מהכנסת. אי-אפשר להפוך את העגלה כשזה נוח למישהו ולהגיד: עבר ראש הממשלה לכאורה עבירות חמורות, ולכן נרשיע אותו בלי משפט, ולכן נשעה אותו באופן מיידי ולכן נסיר את החסינות שלו בהליך מהיר בכנסת. 
+
+ אני אומר את הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, כי לכולנו צריכות להיות ברורות נורמות שצריכות להיות משותפות לכל הכנסת: אם יש נגד מישהו טענות, הטענות האלה חייבות להתברר בהליך הוגן ורק בהליך הוגן, ואי-אפשר את הכנסת להפוך לטריבונל שדה, לאף אחד. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון, 30 דקות לרשותך. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, השר אקוניס שנמצא בתאי המומחים, ראוי שתשב אולי בשולחן הממשלה. חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת המצטיינת ברקו מהקואליציה, שראוי – – – 
+
+
+ גם אתה מצטיין. 
+
+
+ לא אמרתי את זה כדי לחלק ציונים, אלא כדי להגיד שראוי שאת נמצאת כאן, כשכל חברי הקואליציה בוחרים שלא להיות כאן – וחבל, אבל הציבור אתנו והציבור שומע ומקשיב, ואנחנו מקיימים כאן דיון שהוא דיון חשוב, שהנושא שלו, או העובדה שהוא עולה לדיון היום זה מין סימפטום כללי לצורת המשילות של הממשלה הזאת, של הכנסת הזאת. 
+
+ גברתי היושבת-ראש, אנחנו בעוד חודש נציין שמונה שנים לכהונת נתניהו כראש ממשלה ברציפות. ובשמונה שנים, מה החזון שנתניהו מציג לנו, לפחות החזון העדכני לעכשיו? הפך אותנו, חברת הכנסת ברקו, למדינה פושטת יד. ניסיתי היום להחתים אותך על מכתב ענייני לראש הממשלה, שמבקש ממנו: אנא ממך, תחזור בך מההחלטה הזאת לגייס את הכסף עבור חגיגות ה-70 מתורמים פרטיים. הרי מדובר כאן על בין 70 ל-100 מיליון שקלים, שכל מי שהוא קצת בר-דעת ומבין איך המדינה הזאת עובדת, מדובר בעפר של כסף במושגי תקציב מדינה. עפר של כסף. ובשביל העפר של כסף הזה הולכים עכשיו להמציא את הגלגל ולגייס את הכסף לחגיגות ה-70 למדינת ישראל מאנשים פרטיים? תגידו, מה עובר עליכם? מה עובר עליכם? אזרחי מדינת ישראל צריכים להרגיש ב-70 שנה למדינת ישראל שהם חוגגים את החגיגה הזאת באיזה טובה של איזה נדבן? זה החז��ן שלכם, השר אקוניס? זה החזון אחרי שמונה שנים?
+
+
+ אני לא תמכתי בהצעה הזאת. 
+
+
+ טוב מאוד שלא תמכת, אבל לא שומעים את קולך. למה לא שומעים את קולך?
+
+
+ למען הדיוק, הממשלה, על סעיף ה', שמתבסס על כספי תרומות לחגיגות ה-70 – לא הצבעתי בעד הסעיף. 
+
+
+ לא ראוי, אדוני השר, לתמוך בדבר כזה. וכנראה עדיין ממשיכים ביוזמה הזאת. 
+
+הרי אפשר – הרי ראש הממשלה, אני דווקא, הנה, נותן נקודה לזכותו. השר אקוניס, תקשיב רגע, תפסיק רגע להתנהל עם ענייני עוזריך, ותקשיב לי, כי אחרת זה כאילו אתה לא פה.
+
+
+ אתה רואה שהקשבתי לך?
+
+
+ העוזר נדב, אני מבקש. 
+
+
+ הקשבתי לך וגם רציתי – – –
+
+
+ אז יפה; אז אני אגיד לך משהו. תראה, אני אתן אפילו איזו נקודת זכות לראש הממשלה, בעובדה שבאותו דיון מפורסם שהיה, הוויכוח הזה בין השרה רגב לשר כחלון, על העניין הזה שהיא כביכול ברגע האחרון נזכרה שצריך עוד תקציב לחגיגות האלה, ואז ראש הממשלה, מתוך איזה רצון לפתור את הבעיה, להתקדם, אמר לה: עזבי, השרה רגב, תני לי, אני אגייס כסף למטרה הזאת. נגיד שאני נותן פה נקודת זכות לראש הממשלה, שרצה להראות כאן מין מסלול של פתרון, בסדר?
+
+אבל יש לך – מאז ועד ללכת להצעת החלטה ממש, ולהמשיך עם הרעיון – הרי בין הזמן הזה לזמן אחר כך, ראש הממשלה, מספיק שהיה מרים טלפון לשר האוצר – ותאמין לי, השר אקוניס, אתה יודע, אני עבדתי שש שנים עם ראש ממשלה, עם אריק שרון, ואני ראיתי שראש ממשלה מתקשר לשר האוצר ואומר לו: תשמע, שר האוצר, תקצה לזה 100 מיליון שקל, בסדר? אני מבקש ממך, תמצא 100 מיליון שקל עבור הדבר הזה; 100 מיליון, לא 200 מיליון, לא 300 מיליון, לא 400 מיליון ולא מיליארד – 100 מיליון. תאמין לי, אין שר אוצר שהיה אומר על זה לא. 
+
+ולא רק שלא עושים את זה – ממשיכים ורותמים לזה את היועץ המשפטי לממשלה, שאגב, לפי המכתב שאני קיבלתי ממנו – כי אני כתבתי לו והוא השיב לי – כל ההגבלות שהולכות להיות סביב הדבר הזה, אני לא בטוח שתהיה לזה היתכנות בכלל, ויכולת, באמת – הולכים להקים מינהלת, והמינהלת צריכה לוודא שאלה אנשים שאין להם עניין עם המדינה, והמדינה, מצד שני, מול כל התורמים שייתנו את הכסף, צריכה לוודא שהם לא יקבלו שום הטבות בתמורה, איזה כאב ראש – תגיד לי, זה מה שיש לכם להתעסק כל היום? בזה אתם מפעילים עכשיו את כל הייעוץ המשפטי של מדינת ישראל?
+
+אז אני אומר לך, השר אקוניס, אם אתה באמת היית נגד, תציע הצעת מחליטים בממשלה, תיכנס לראש הממשלה, אתה נחשב מקורב שלו – אפילו שמעתי שאחיך הפך להיות היועץ הפוליטי שלו, אז שאחיך ייתן לו עצה פוליטית כמה זה לא נכון, אפרופו ההסתבכויות, גם של ראש הממשלה, הנוכחיות, לדעתי, להתעסק עם כספים, תרומות – לא הייתי ממליץ לראש הממשלה, אם הייתי בעדו ומחבב אותו. אבל זה באמת סימפטום להתנהלות הכוללת של הממשלה הזאת, שהופכת את כולנו לפושטי יד. 
+
+ובכל הדבר הזה, גם, העניין הזה שמדינת ישראל – ראינו את התגובה ההיסטרית, את התגובה – אתם יודעים מה – אפילו קצת ילדותית, של ראש הממשלה, על החלטת מועצת הביטחון. החלטת מועצת הביטחון היא החלטה לא טובה, לא הייתי רוצה שתתקבל. קודם כול, מכיוון שהיא עושה הכללה. היא עושה הכללה לגבי כל ההתנחלויות, היא עושה הכללה לגבי המצב, היא לא מאזנת, היא לא מאוזנת, אין ספק.
+
+אבל מכאן ועד התגובה של ראש הממשלה? אגב, תגובה פחדנית, כי לא ראיתי אותו עושה מהלכים כאלה מול רוסיה, לדוגמה. כי זה בעל-הברית החדש, רוסיה הפכה להיות הברית החדש�� שלנו. באמת. ומול ארצות-הברית מחכים למשיח, לטראמפ; כולם מחכים למשיח, לנשיא טראמפ. מעניין. אף אחד באמת לא יודע איזה סוג נשיא הוא יהיה, מה תהיה המדיניות שלו; אנחנו לא יודעים באמת אם הוא רפובליקני יותר או דמוקרטי יותר. הוא בעיקר טראמפ, איש עסקים שהפך להיות נשיא ארצות-הברית ואף אחד לא באמת יודע איך הוא יתנהל ומה תהיה המדיניות שלו. 
+
+אבל התגובה הזאת והקריאה הזאת לשגרירים – איפה הימים האלה, שבהם מנהיגים יכלו לדבר באינטימיות – יכלו לדבר באינטימיות עם מנהיגים אחרים ולשנות מציאות? אתם יודעים מה, לא יכולנו לדבר על זה הרבה, אבל דווקא בסוף השבוע הנוכחי, בעיתון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", התפרסם ריאיון מרתק עם מי שהיה ב-CIA, או בגופים החשאיים של ארצות-הברית, והוא מספר, השר אקוניס, על ההתנהלות מול ממשלת ישראל, על ההתנהלות של ממשלת ישראל של אהוד אולמרט בהקשר של הכור הגרעיני בסוריה. והוא מתאר שם, חברת הכנסת גרמן – אני לא יודע אם קראת את הכתבה הזאת – – – 
+
+
+ איזה כתבה?
+
+
+ כתבה שהייתה ב-"7 ימים" על אחד מאנשי ה-CIA, השירותים החשאיים של ארצות-הברית, שמספר על ההתנהלות של ממשלת אולמרט בעניין של הכור הגרעיני של סוריה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ לא משנה, אז אני אספר לך, אני אספר לך. 
+
+
+ 22 דקות, יש לך זמן. 
+
+
+ אני אנסה בפחות. מה מתואר שם, בכל הכתבה הזאת? התנהלות בריאה בין שתי ממשלות: לא נאום בקונגרס, לא הודעות לתקשורת, לא פגישות עם סנאטורים רפובליקנים או דמוקרטים, אלא אהוד אולמרט, ברגע שמגלים שבסוריה יש כור גרעיני שעלול לסכן את מדינת ישראל, שולח את ראש המוסד, עם עדויות – הכול אני אומר לכאורה, זה מהעיתונות, בסדר? אני לא רוצה פה להוציא דברים שאני לא צריך להגיד – מה שקראתי בעיתון. כל מה שאני אומר פה קראתי בעיתון. 
+
+
+ זה לא אומר שזה נכון, אתה יודע. 
+
+
+ אבל אל תוציאי ממני דברים שאני לא – אני, כזכור לך, הייתי אז ראש הקואליציה, וידעתי דברים, וישבתי בוועדת החוץ והביטחון, אז תתארי לך שמה שאני אומר אלה דברים שאני קראתי בעיתון ונוטה לחשוב שיש בהם מן הבסיס. 
+
+ומה עשה אז ראש הממשלה אולמרט? שלח, חברת הכנסת ברקו, את ראש המוסד, והציגו את הנתונים, והציגו את המידע המודיעיני, וחשפו בפני הממשל האמריקני, והתקיים דיון; דיון ראשון, דיון שני, שלושה דיונים בראשות נשיא ארצות-הברית – והכול בשקט, אף אחד לא שמע, אף אחד לא ידע. הכול בשקט. אף אחד פה, בציבור הישראלי, לא מגייסים אותו לפחד, ולא משתמשים בדבר הזה כדי להפחיד וכדי להסית; בשקט בשקט מטפלים בבעיה. 
+
+ וברגע הקריטי באמת מתקשר ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט לנשיא ארצות-הברית ואומר לו, בטלפון האדום: מה אתה עושה בעניין הזה? האם אתה מתכוון לטפל בבעיה או לא? והכול בשקט ובצורה חשאית. וכשאומר לו נשיא ארצות-הברית שלא, ארצות-הברית לא מתכוונת לטפל בבעיה, אז אומר לו ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט: אם כך, אני אצטרך לטפל בבעיה. ואומר לו נשיא ארצות-הברית: תעשה מה שנכון למדינה שלך. ועל-פי מקורות בין-לאומיים, אכן הכור הזה הושמד. 
+
+כמה זמן אחרי אותה השמדה, חברת הכנסת ברקו, הציבור הישראלי ידע על זה? מי ידע ומי שמע? הנה, ממשלת אולמרט, ממשלת קדימה, הסירה איום משמעותי מוחשי – הרבה יותר מוחשי, אגב, מהאיום האיראני. אף אחד לא ידע, ואף אחד לא שמע, ולא הלכו לנאום בקונגרס, ולא הלכו לנאום בסנאט, ולא כינסו מסיבות עיתונאים, אלא טיפלו בבעיה בשקט. ויותר מזה, גברתי סגנית היושב-ראש – ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, אפילו שהוא ידע שאם יוציא את זה בזמן אמת, פוליטית זה יכול לשרת אותו מאוד, לא הוציא את זה ציבורית, לא חשף את המידע הזה – לא חשף את המידע הזה בין השאר כדי למנוע ולהימנע מהסלמה ועימות עם סוריה. 
+
+ והמדיניות שאנחנו רואים היום היא הפוכה לחלוטין; לא רק רעש וצלצולים ונזקים בין-לאומיים, גם בסוף אפס תוצאות, אפס תוצאות. הדבר הזה, ברור שהוא נכשל. המאבק הישראלי בתוכנית הגרעין האירני נכשל; נחתם הסכם שהוא לא טוב למדינת ישראל, הסכם שיעיר אותנו בעוד עשר שנים, שרק אז נגלה אם הוא עבד או לא עבד, אבל לראש הממשלה לא באמת היה חשוב למנוע, אלא היה לו חשוב לנאום בקונגרס, והיה לו חשוב לייצר תעמולה של הפחדה. וזאת המדיניות, זה ראש הממשלה שיש לנו. זה מה שיש לנו. 
+
+ואם אנחנו עוסקים גם בהצעת החוק הנוכחית, אני יכול להגיד באופן כללי על כל נושא עולם התקשורת – קודם כול, לבי-לבי, שנים, עם עובדי רשות השידור, שראש הממשלה מתעלל בהם הלכה למעשה, פעם רפורמה, פעם תאגיד – אנשים טובים, מסורים, שעובדים עשרות שנים במקצוע העיתונות, בתנאים לא תנאים, שידור ציבורי שהוא חשוב לכולנו. ונתניהו, רק נתניהו, ברצון האובססיבי שלו לייצר שירות ציבורי שיקראו לו ביבי נתניהו, שהוא ה-ביבי.סי של מדינת ישראל, בכל מחיר, לא משנה מה הפגיעה בעובדים האלה.
+
+ואנחנו נכנסים, אדוני השר, בחזון הזה של שמונה השנים, שלכם, אנחנו נכנסים גם לחזון שבו אתם הופכים את ישראל לפחות דמוקרטית. כי מה היום נתניהו אומר לכולם? שדמוקרטיה היא ניסיון להפיל ראש ממשלה. זו, אגב, המצאה של נתניהו. פעם דיברו על זה שמחליפים ראש ממשלה. מחליפים – לגיטימי. החליפו פה כמה וכמה ראשי ממשלות. אבל מאז נתניהו זה הפך להיות, חבר הכנסת קיש וחבר הכנסת ביטן – זה הפך להיות: מפילים ראש ממשלה.
+
+
+ כן – – –
+
+
+לא, חבר הכנסת קיש, אני אלמד אותך שיעור מספר אחת בדמוקרטיה – שראש ממשלה מחליפים, ולא מפילים. אני לא מפיל אותו משום מקום; אני לא אוחז בכיסא שלו ומפיל אותו מהכיסא. אנחנו לא עושים הפיכה ונכנסים לבית ושולפים אותו ממיטתו, כי זה לא דמוקרטיה, אלא אנחנו פועלים באופן דמוקרטי – להחליף את ראש הממשלה, ולא להפיל. אבל אצל ראש הממשלה נתניהו הכהונה, כהונת ראש הממשלה, זה משהו אין-סופי. זה אין-סופי. אין לזה תאריך תפוגה, זה אין-סופי. מי שמנסה לקטוע את הכהונה הזאת – הוא מפיל ראש ממשלה; מפיל ראש ממשלה. הוא בוגד, הוא שמאלני, אלוהים ישמור. לא משנה שאם נחשוף כאן את האמת, 70% מהמפלגה של ראש הממשלה עצמו היו רוצים לראותו הולך הביתה. אבל בעיניו גם הם שמאלנים, בעיני נתניהו גם הם שמאלנים. וגם בנט שמאלני. כל מי שחס ושלום מבקש להפיל את נתניהו – הוא בוגד, הוא שמאלני. 
+
+ והדבר הנוסף, אתם יודעים, באמת, אמרתי קודם, אני, באמת, עבדתי עם ראש ממשלה שהיה אפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל הוא היה ראש ממשלה – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – שמה שהוא רצה לעשות הוא עשה. הוא עשה. הוא קיים את הדברים שהוא האמין בהם. גם אם לא היה לו רוב. אפילו פיטר שרים בממשלה בלי לחשוש שהממשלה שלו תיפול.
+
+
+ תגיד לי, גם על אולמרט דיברת כך? – – –
+
+
+ חבל, פספסת. פספסת.
+
+
+ לא, רק שהוא לא יחזור. עזוב. הלוא הוא יראה בערוץ 99 שידור חוזר.
+
+
+לא, זה סתם מעניין – – –
+
+
+– – – אל תפריע.
+
+
+ תן לו שידבר כמה שהוא רוצה, מה זה מעניין אותי.
+
+
+אל תפריע לי.
+
+
+מה זה מעניין אותי? היית גורו של אולמרט, אז מה?
+
+
+ השר אקוניס, אם ��ני ארצה לחזור, אני אחזור.
+
+
+ קודם כול, אתה יכול לחזור על הרבה דברים. אתה יכול לחזור על הרבה דברים, רק שאתה חופר.
+
+
+ זכותך לחזור, זכותך.
+
+
+ תודה רבה על הציון, אדוני. 
+
+
+חן-חן.
+
+
+ אבל אם כבר, למדתי כבר מהטובים ביותר.
+
+
+זה נכון.
+
+
+ בכל אופן אני אומר, השר אקוניס, ששכח כנראה מה זה – אה, האמת היא שלא היית אופוזיציה אף פעם.
+
+
+מעולם. נו, מה אני אעשה.
+
+
+ אני מאחל לך לחוות את זה.
+
+
+אגב, יכול להיות. אתה יודע שאני – – –
+
+
+ אני מאחל לך לחוות את זה. אני זכיתי להיות גם וגם, אני זכיתי להיות גם וגם. אני מאחל לך, תאמין לי, דווקא מתוך אהבה, להיות באופוזיציה.
+
+בכל אופן, אני אומר, אדוני השר, מילא היינו חשופים לראש ממשלה שמבצע מדיניות שהוא מאמין בה, שנלחם על המדיניות שלו. מי זה נתניהו היום? נתניהו היום הוא קבלן הביצוע של הפריבילגים – של הפריבילגים; מי אלה הפריבילגים? הפריבילגים היום הם אותה מפלגה שמייצגת את המתנחלים, הבית היהודי, שהם – ביעילות, אני חייב לומר, ביעילות רבה מאוד – מצליחים לכפות מדיניות על ראש הממשלה. הממשלה כולה מנוהלת על-ידי מנהיגות הפריבילגים הזאת – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא משנה – – –
+
+
+ זה מה שאני אומר.
+
+
+ עזוב אותך.
+
+
+את יכולה לדאוג פה לשקט?
+
+
+ אתה מציג את זה בצורה כזאת – – –
+
+
+ אני מציג. סוכם עשרה דוברים.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – שקרן?
+
+
+ את יכולה לדאוג פה לשקט?
+
+
+ חברים. לא צריך להוסיף לך זמן. דיברת יפה מאוד.
+
+חבר הכנסת יוסי יונה וחבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. אל תאשים רק אותו.
+
+
+ לא, את צריכה להוסיף לי דקה.
+
+
+ נוסיף לך דקה, לא להתקמצן. תמשיך.
+
+
+ תוסיפי לי דקה. איבדתי דקה. לא, זה חשוב.
+
+
+ חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה.
+
+
+ שתי דקות. שתי דקות אני צריך. זה לא – – –
+
+
+ תמשיך. נו, בחייאת.
+
+
+ בכל אופן, אני אומר – זה לא ייאמן. חבר הכנסת ביטן, אתה, אתה – – –
+
+
+חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – לא היה – – –
+
+
+ אמרתי לו. יואל, תמשיך, חבר הכנסת יואל חסון.
+
+
+ אני עוזר לך, נותן לך אתנחתה, שתוכל לחשוב מה אתה הולך להגיד. 
+
+
+ אבל הבעיה, שהיא לא נותנת לי עוד זמן.
+
+
+תני לו, מה הבעיה?
+
+
+ חבר הכנסת יואל חסון, אתה מוזמן להמשיך.
+
+
+ אני מבקש תוספת זמן. שלוש דקות אני איבדתי כאן, ויש לי פה מסר להעביר, גברתי.
+
+
+ אני נותנת לך שתי דקות תוספת זמן.
+
+
+לא לא, שיושב-ראש הקואליציה לא יסתום את הפה לאנשי האופוזיציה.
+
+
+ שתי דקות תוספת זמן. שתי דקות תוספת זמן. בבקשה.
+
+
+ תודה רבה, אני מודה לך. לכן אני אומר – לכן אני אומר, בסופו של דבר הפריבילגים האלה, אותם פריבילגים מנהלים היום את הממשלה הזאת. הם מנהלים את האג'נדה. הם יוצרים מציאות שבה מיעוט מוביל ומנהל את הממשלה הזאת והופך אתכם, כל חברי הכנסת של הליכוד, לעוזרים הפרלמנטרים של בצלאל סמוטריץ; כולכם – חברת הכנסת ברקו, את, דוקטור, באמת, מהמדרגה הראשונה, הפכת להיות מה, מה, מכונת ההצבעה של סמוטריץ? כזאת שנקראת כל רגע לוועדות הכנסת כדי לאשר את מה שצריך לאותם פריבילגים? איפה, איפה החזון המשותף של כלל הציבור? איפה החשיבה מעבר לסקטור? אנחנו רואים מצבים שבהם תקציבים חשובים לחינוך, לחברה למתנ"סים, למטרות חשובות, לא עוברים או שעוברים במאמץ גדול, וכל איזה קרוון או כל איזו בטונדה באיזה מאחז לא קשור, בעשרות מיליונים, עובר בוועדת הכספים בלי שום בעיה, ולא רק שם. ואתם יודעים מה האסון הכי גדול? חברת הכנסת ברקו, אני אגיד לך: האס��ן הכי גדול שאתם עשיתם זה שחיברתם את קידה ואת אש-קודש למעלה-אדומים ולאריאל. אתם מסכנים את גושי ההתיישבות באמת, אתם, ברגע שלא עושים את ההפרדה הראויה והנכונה בין גושי ההתיישבות לבין היישובים המבודדים, אתם גוזרים עליהם דין מוות, ממש, של אפס בנייה, הקפאה.
+
+ חברת הכנסת ברקו, חבר הכנסת ביטן, אתה דיברת על אהוד אולמרט, אז בוא אני אגיד לך משהו. תחת ממשלת אולמרט היה גם משא-ומתן מדיני, וגם לא הוקפאה הבנייה בשום מקום בגושי ההתיישבות, אתה יודע את זה? ואתם הקפאתם את הכול. הכול מוקפא. הכול מוקפא, הכול מוקפא.
+
+
+ – – – מה יצא ממנו? מה יצא ממנו? מה יצא?
+
+
+ לפחות בנו, בנו. 
+
+
+אה, בנו.
+
+
+אה, תודי שבנו.
+
+
+בנו – –
+
+
+ אבל גם בנו וגם עשו תהליך מדיני.
+
+
+ – – אבל דיברו. דיברו. ומה יצא מהתהליך המדיני?
+
+
+אתם גם לא בונים וגם מבודדים את מדינת ישראל – – 
+
+
+ מה יצא מהתהליך המדיני?
+
+
+  – – ויוצרים כאן סכנה אמיתית למדינה דו-לאומית. 
+
+
+ לא תהיה מדינה דו-לאומית.
+
+
+ חברת הכנסת ברקו, את יכולה להצהיר הצהרות מכאן ועד באר-שבע. גם ראש הממשלה אמר לפני הדיון במועצת הביטחון, יום לפני: לא יהיה דיון, לא תהיה החלטה, ירד מסדר-היום. קמנו בבוקר, מציאות אחרת לחלוטין. המציאות הזו תטפח על פניכם, וגם על פנינו כי אנחנו אזרחי המדינה הזאת והמדינה הזאת חשובה לנו. אבל זה כנראה מאוחר מדי, זה יהיה מאוחר מדי.
+
+אני חייב לדבר, בנוסף, גם על הסיטואציה הנוכחית שאנחנו חווים אותה עכשיו, שראש הממשלה נמצא בביתו, בבית ראש הממשלה, ועובר חקירה משטרתית. קודם כול אני רוצה מאוד שהאמת תצא לאור. חשוב לי שהאמת תצא לאור. אני מקווה גם שראש הממשלה רוצה שהאמת תצא לאור. אני גם מבין ומקבל את זה שראש הממשלה נאבק על חפותו. זה הגיוני ונכון וזה ראוי שיעשה את זה. אבל צריך להגיד כמה דברים, חבר הכנסת יוסי יונה, שגם אתה תדע, כי אוהבים בתקשורת, ביום-יומיים האחרונים, לעשות חיבור – או איך שאתה אוהב לומר, הלימה – בין סיפור אולמרט ופרשת נתניהו. פרשת אולמרט ופרשת נתניהו.
+
+פרשת נתניהו הנוכחית, ואגב, גם בפרשות נתניהו הקודמות, כאלה שנסגר עליהן התיק בסופו של דבר – היה הבדל גדול ביניהן לבין פרשות אולמרט. כל העבירות לכאורה שנתניהו נחשד בהם, על-פי מה שאנחנו שומעים מאמצעי התקשורת, ואני אומר לכאורה גם, הן עבירות שלכאורה נעברו או נעשו בזמן כהונתו כראש הממשלה. זה, גבירותי ורבותי, השינוי, חברי חברי הכנסת, הגדול ביותר במקרה הזה. 
+
+כי אני בטוח, גברתי היושבת-ראש, שגם אם את, שאת חברת מפלגתו של ראש הממשלה, תשמעי, או יוכח אדוני השר, שנתניהו בכיסאו כראש ממשלה עבר על החוק, הפר אמונים בזמן כהונתו כראש ממשלה – אני בטוח שזה לא יהיה נסלח בעיניכם. זה לא יכול להיות נסלח בעיני אף אזרח שאוהב את המדינה הזאת, שראש ממשלה שיושב על כסאו ותוך כדי כהונתו עובר על החוק. אם הדבר הזה יוכח, חברים, אין לזה אח ורע. זו עליית מדרגה דרמטית וקיצונית שאין לתאר אותה. אנחנו מורגלים לראות הכול, לצערי, אבל זה משהו שצריך להבהיר אותו ולהגיד בצורה ברורה.
+
+אגב, גם החוק המפורסם של חבר הכנסת אמסלם, שמתיימר לומר שהוא לוקח דוגמה, חבר הכנסת רוזנטל, הוא אומר שהוא לוקח דוגמה מהחוק הצרפתי.
+
+
+ החוק הצרפתי לא דומה. 
+
+
+ בדיוק.
+
+
+ החוק הצרפתי חל רק על עבירות שהיו טרם נבחר לתפקידו הציבורי.
+
+
+ שהיו לפני, בוודאי. אין חוק בעולם, בעולם, שמגן על מנהיג כלשהו שעובר על החוק בתקופת כהונתו כמנהיג, אם כנשיא, או ראש ממשלה – אין חוק שמגן עליו ופוטר אותו מחקירה או מבדיקה או מכתב אישום. אין דבר כזה. אני אומר לכם, אני גם יודע בוודאות שגם לא יהיה פה דבר כזה. זה לא יעבור. החוק הזה לא יעבור. זה לא יקרה וזה לא יעבור וזה לא יהיה. 
+
+אני אגיד לכם יותר מזה, ואמרתי את זה היום בכמה וכמה הזדמנויות. החוק הזה של חבר הכנסת אמסלם הוא לא איזה חוק תמים. יש פה תוכנית סדורה. אגב, רוב הרעיונות האלה, או שמגיעים מראש הממשלה או שראש הממשלה מאמץ אותם מאוד מהר. הכוונה היא מאוד ברורה. חברת הכנסת ברקו, את לא עברת פריימריז, יכול להיות שבקרוב תצטרכי לעבור פריימריז. אני אגיד לך משהו, ראש הממשלה, יש לו תוכנית סדורה.
+
+
+  – – – 
+
+
+ יש לו תוכנית סדורה. אם החוק של אמסלם יעבור, ראש הממשלה מייד יפזר את הכנסת כדי לגלוש לקדנציה השנייה. הוא כמובן ינסה להיבחר לראש ממשלה – אני כמובן מקווה שהוא לא ייבחר – ואם הוא ייבחר לראש הממשלה בפעם הנוספת, הוא יימנע מהחקירה.
+
+
+ אין שר, תבקש שיעצרו את הזמן.
+
+
+ נא לעצור את הזמן, אין שר. תודה רבה. 
+
+
+אין שר?
+
+
+ עכשיו השר נכנס.
+
+
+ חזר? המשך.
+ 
+
+צריך להחזיר לו שלוש דקות.
+
+
+ יקבל שלוש דקות. 
+
+
+ כן, מגיעות לי עוד שלוש דקות. לא היה פה שר, תוסיפי שלוש דקות. 
+
+את מוסיפה לי?
+
+
+ כשתסיים, אני מוסיפה.
+
+
+  – – – 30 דקות – – – אני רוצה הארכה בממשלה.
+
+
+ את מי זה מרשים? לא מרשים אף אחד.
+
+
+ תראו – אתה יודע, השר אקוניס, אני אגיד לך משהו. אני אגיד לך משהו, אדוני השר. אתה יודע מה, האמירה המזלזלת הזאת שלך, שזה לא מרשים אף אחד – זה גם לא מרשים אותי שאתה אומר את הדברים האלה. אתה יודע למה זה לא מרשים אותי? כי המינימום הנדרש מפרלמנטר – ואני יודע שאתה רצית להיות פרלמנטר, אדוני השר, ואתה גם היית פרלמנטר – זה להעריך את הכלל המרכזי הזה שהפרלמנט הוא שמפקח עליך, אדוני, והאופוזיציה ודאי שמפקחת על הקואליציה ועל הממשלה. אז מן הראוי לשדר פחות התנשאות וזחיחות וקצת יותר להכיל ביקורת של אופוזיציה – – 
+
+
+  – – – 
+
+
+ – – קצת יותר להכיל ביקורת של אופוזיציה. ותאמין לי, לא חבר הכנסת בר ולא חבר הכנסת רוזנטל ולא חבר הכנסת יונה ולא חבר הכנסת לוי, אף אחד מאתנו לא רץ והתמודד לעמוד בראשות האופוזיציה, בסדר? 
+
+
+ זה דווקא לא רעיון – – –
+
+
+ אבל מרגע שנבחרנו ואנחנו יושבים באופוזיציה, אנחנו נמלא את חלקנו באמונה וניאבק בכל מה שנראה לנו לא טוב. ואתה יודע מה, אדוני השר, יש כל כך הרבה דברים לא טובים כאן ואתה יודע את זה, כי גם לך יש אף פוליטי ואתה בעצמך מריח את הריח הזה; את הריח הזה של הבלגן, את הריח הזה של איבוד השליטה, את הריח הזה שראש הממשלה מאבד את זה. כי ככה זה כשאדם יושב יותר מדי זמן בכיסא ויותר מדי זמן הוא מאבד את הקשר למציאות והרגליים כבר לא תמיד נוגעות ברצפה והן כבר למעלה גבוה-גבוה. כמו שאתה יודע אדוני, גבוה-גבוה החמצן קצת מופחת.
+
+
+ דליל.
+
+
+ דליל מאוד. לכן, זה עושה השפעות. היו מחקרים. אתה יודע, אדוני, היו מחקרים שאנחנו מושפעים מחמצן דליל. אתה יודע, זה קורה בפסגה. אתה אומנם לא ממש בפסגה, אצלך עדיין החמצן כנראה פחות דליל, אבל הייתי מצפה ממך – – –  
+
+
+ הוא היה שר החלל, הוא מבין בחמצן. 
+
+
+ הוא עדיין שר החלל. 
+
+
+  – – – 
+
+
+ אבל הוא כבר לא נקרא שר החלל. הורידו את החלל. 
+
+
+ אה, הורידו את החלל?
+
+
+ הורידו את החלל. כבר אין אחראי לחלל. החלל הופקר על-ידי הימין בישראל.
+
+
+ מילא אתם מפקירים את הארץ, אבל להפקיר גם את החלל? זה באמת נורא.
+
+
+ אף-על-פי שכששאלתי אותו, הם אמרו שהם אחראים רק לגלקסיה שלנו. הגלקסיות השכנות זה לא – – –
+
+
+ אתה רוצה לתת להם לנהל את הגלקסיות? את המדינה הם לא מנהלים, אז את הגלקסיות אתה רוצה שהם ינהלו? 
+
+ אז אני אומר, באמת, למדתי שהציבור הישראלי באמת בסופו של דבר רוצה שבראשות הממשלה יהיה אדם שקצת מחובר למציאות והוא אדם שמבין את לבו של העם, ואדם שמחובר ליום-יום ולא זורק כל מיני אמירות מנותקות, מנותקות מכל עניין. לכן אני יכול לומר שהפרשה הזאת, כפי שהיא תהיה – אם אכן ראש ממשלת ישראל עבר עבירות תוך כדי ישיבה בכיסא ראש הממשלה, זה דבר, אדוני, שגם כל אחד מחברי הקואליציה לא יוכל לקבל ולא יכול לשאת. זה כבר מעבר לענייני נתניהו. 
+
+ עכשיו אני אגיד מילה אחרונה בשתי הדקות שנותרו לי, קצת לחברי בליכוד.
+
+
+ אני מוסיפה לך שתי דקות.
+
+
+ תראו, כל מפלגה צריכה לזכור – גם מפלגה כמו הליכוד, שביחס למפלגות אחרות לא החליפה יושבי-ראש יותר מדי – שהמפלגה זה לא היושב-ראש. אתם לא חברי מפלגת נתניהו, אתם חברי מפלגת הליכוד ועומד בראשכם כרגע נתניהו. אבל אני מאמין שזה לא לעד ואתם צריכים לחשוב גם על התנועה; תנועה מפוארת, שהייתה פעם לפחות תנועה מפוארת עד שהשתלטו עליכם כל הפריבילגים האלה והפכתם לתנועה ימנית קיצונית, שזרקתם את הליברלים, שהלמ"ד שלכם כבר לא יכולה להסתלסל כמו שהייתה מסתלסלת בעבר. 
+
+לכן אני אומר לכם, בכנסת הזאת יש אפשרות לייצר ממשלה חלופית, אחרת, לא בראשות נתניהו. זאת אמורה להיות המשימה שלנו. בוודאי אם הדברים, כפי שהם נראים, כלפי ראש הממשלה יהפכו להיות חד-משמעיים ונתניהו לא יוכל להמשיך לכהן כראש ממשלה. אנחנו נצטרך להקים ממשלה חלופית ואנחנו נצטרך לייצר מציאות חדשה למדינת ישראל. זה אפשרי, זה נחוץ.
+ 
+
+ – – –
+
+
+ בשביל זה צריך לאחד כוחות ולעבוד ביחד כדי לייצר מציאות טובה יותר וגם כדי להוכיח לכמה אנשים שאתה פוגש לפעמים ברחוב, ואומרים לך: אני לא סובל את נתניהו, אבל אין אופציה אחרת. אז אנחנו צריכים כמה חודשים שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה, ואז ציבור רחב יגלה ששום דבר לא קרה, השמש זורחת, הירח מגיע בלילה, הכול מתפקד – – 
+
+
+ נא לסיים. 
+
+
+ – – הכול עובד, אולי אפילו, גברתי, יותר משגשג. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון. אחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה, 20 דקות לרשותך. בבקשה. 
+
+
+תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר אקוניס, אני לא רוצה לדבר על החקירה כי אני לא יודע מה קורה בה. האמת היא שאני יודע קצת אבל זה לא מבוסס. אני רוצה לדבר, זה מה שקורה, מסביב לחקירה הזאת, כי הדברים שקורים מסביב לחקירה הם חמורים ביותר, חמורים ביותר.
+
+ההאשמות האלה, שיוצאות מפיו של ראש הממשלה באופן מפורש ומפי מלחכי הפנכה שלו בכנסת, הן אמירות חמורות ביותר. מה הם אומרים? אתם השמאל רוצים להחליף את ראש הממשלה שלא בקלפי; אתם לא מצליחים בקלפי אז אתם רוצים להחליף אותו באמצעות חקירות משטרה. 
+
+אז, קודם כול, היסטוריה. ראש הממשלה היחידי שהופל פה שלא בקלפי הוא יצחק רבין. בואו נזכור את זה. היחידי, בינתיים, ואני מקווה שזה לא יקרה יותר. ראש ממשלה מחליפים רק בקלפי. זה דבר אחד. הדבר השני, והוא חמור מאוד, זה איבוד שאריות הממלכתיות של ראש הממשלה וחבר עוזריו וחברים רבים בליכוד, לצערי, גם את, גברתי היושבת-ראש. להגיד שהחקירה הזאת נעשתה ביוזמת השמאל והיא מתנהלת בניהול של השמאל או האופוזיציה – – 
+
+
+ – – – יכולה להגיד לך. 
+
+
+  – – כאילו המשטרה עובדת אצלנו, מנדלבליט הוא חבר ב"שוברים שתיקה" והמפכ"ל הוא בכלל בארגוני השמאל. אין לכם גבול לחוצפה, תגידו? מה זה, אתם רוצים להפוך – גם את המשטרה אתם רוצים להרוס? גם את הפרקליטות? גם את שלטון החוק?
+
+תגידו שההאשמות הן האשמות שווא. תגידו שראש הממשלה זכאי. תגידו, הכול בסדר, אין שום בעיה. אבל להאשים את המשטרה שהיא עובדת אצל האופוזיציה? אין לכם גבול? מי מינה את המפכ"ל הזה? אני? מי מינה את היועץ המשפטי לממשלה? יש גבול. ראש הממשלה מינה אותם. יש תהליך ששמור פה במדינה רק למיוחסים ולנבחרי העם והוא תהליך שנקרא בדיקה. כדי שלא תהיה תלונת שווא או תלונת סרק נגד ראש ממשלה, אז יש תהליך בדיקה. לדעתי הוא ארוך מדי ומסורבל מדי ומשתמשים בו למרוח חקירות, אבל הוא זה שמאפשר באמת לבדוק אם מדובר בתלונות סרק או בראיות ממשיות. 
+
+לצערי הרב, ואני אומר את זה בכנות – אני מייחל שראש הממשלה יצא זכאי מהחקירה. אני מייחל לזה. באמת, בשביל מדינת ישראל. כי לא יכול להיות שיש פה ראש ממשלה אחרי ראש ממשלה, אחרי נשיא, שחלילה מורשעים. אז אני מייחל בשביל מדינת ישראל שראש הממשלה בנימין נתניהו יצא זכאי מהחקירה הזאת. אבל כשיש חקירה, לטנף ככה על הפרקליטות, על המשטרה, על כל המוסדות הממלכתיים של מדינת ישראל כאילו אין מחר? מה קרה לכם, איבדתם את שאריות הכבוד שלכם? והכול כדי להיאחז בשלטון? אני ממש מתבייש. זה לא שייך לא לאופוזיציה ולא לקואליציה. ההאשמות האלה כאילו האופוזיציה מפעילה את המשטרה, כאילו ראש אגף החקירות עובד אצלנו – מה קרה לכם? איבדתם את שארית הכבוד העצמי, שלא לדבר על הממלכתיות. באמת, משהו רע מאוד עובר על הממשלה הזאת ועל ראשה. 
+
+ עכשיו, ניחא. מילא חברי הכנסת בספסלים האחרונים של הליכוד שרוצים להביע תמיכה בראש הממשלה וקצת נסחפים. אבל ראש הממשלה עצמו? הוא בקולו אומר שזאת חקירה שמשרתת את השמאל, נולדה בשמאל. כאילו לא הוא מינה את האנשים, כאילו אין פה משטרה ופרקליטות שפועלים באופן עצמאי. כאילו לא חקרו פה אף פעם ראש ממשלה. את ברק לא חקרו? ואת אולמרט לא חקרו? אנשים אחרים לא חקרו? חקרו את כולם, לצערי, כי יש לנו בעיה של שחיתות שלטונית ואנחנו עוד נדבר על זה. 
+
+ נלווה לזה מהלך עוד יותר חמור, של חברי כנסת אמסלם וביטן, שראש הממשלה משסה אותם בשלטון החוק, כך ובפשטות. הוא אומר להם: תגישו הצעת חוק שראש ממשלה במדינת ישראל, לא יהיה אפשר לחקור אותו במהלך כהונתו. הצעת חוק מופקרת, חצופה, חסרת אחריות. כי מה הגאונים באים ואומרים? תראו, יש גם מדינות שיש בהן חוק כזה, בצרפת, למשל. להבדיל אלף אלפי הבדלות, בצרפת יש חוק כזה, אכן, אבל יש שני הבדלים מהותיים בין צרפת לישראל: האחד, בצרפת נבחר נשיא, רק הנשיא מוגן; והוא נבחר באופן אישי, הוא לא נבחר בבחירות ייצוגיות כמו אצלנו. ההבדל השני, והוא מהותי עוד יותר, זה שבצרפת החיסיון של ראש הממשלה, או של הנשיא, חל רק על עבירות שהוא עשה טרם היבחרו לנשיא. 
+
+
+ וגם לא על כל העבירות. 
+
+
+ וגם לא על כל העבירות. כאן הם רוצים הכול. בעיקר – שמעתי היום את הגאון אמסלם, חבר הכנסת אמסלם, אומר: אני מבקש בעיקר לעשות את זה לא על הטרדות מיניות חלילה או משהו כזה, אלא רק על מה שנקרא עבירות צווארון לבן. 
+
+מדהים. מה זה עבירות צווארון לבן? שוחד, הפרת אמונים – – 
+
+
+ מרמה. 
+
+
+ – – מרמה – כל העבירות שלצערי ראש הממשלה חשוד בהן. אני אומר לכם את זה בצער רב. לפי החקירה, הוא משרתם של שני אדונים, שני אדונים. הוא נתן טובת הנאה בזמן קריטי. אני אומר פה אולי משהו שלא צריך אבל כבר אמרתי: בזמן קריטי לתפקידו, לאדם שהוא חפץ ביקרו והיה צריך את שירותיו. זה לא עניין פעוט, זה לא עניין פעוט. זה עניין של קבלת טובות הנאה והפרת אמונים במינימום, במינימום. 
+
+ ועכשיו מבקש חבר הכנסת אמסלם, בעזרתו של חבר הכנסת ביטן – שלא לדבר על שרת המשפטים, שתכף נגיד גם עליה איזו מילה בענייני טוהר מידות ועידוד השחיתות – לבטל את החקירה של ראש ממשלה מכהן בעבירות שהוא עושה תוך כדי כהונתו. המסקנה היא שגם לשכת ראש הממשלה, בסופו של יום, יכולה חלילה להפוך למעון מפלט של פושעים וארגוני פשע, כי אסור יהיה לחקור אותם חלילה. עד כדי כך האבסורד גדול. 
+
+ עכשיו אני רוצה להמשיך ולומר, חבר הכנסת גליק – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ לא, השבח – אני שמח שכבודו הגיע לדיון. אני שמעתי היום את חברת הכנסת ושרת המשפטים איילת שקד, והיא אומרת שהיא שוקלת אולי כן לקדם קטע מהחוק הזה המדובר, שדיברתי עליו, שימנע חקירות של ראש הממשלה, בשם המשילות, בשם המשילות. 
+
+ אני אומר לעצמי – תראו, אני אספר לכם סיפור שקרה אתמול, רק אתמול. אני הצעתי הצעת חוק שלוביסטים לא יוכלו לתרום לחברי כנסת. מה יותר אלמנטרי מזה? הרי באמת, זה כל כך מתבקש, אני לא חשבתי שמישהו יכול להתנגד לדבר הזה. מה גם שבכללי האתיקה של חברי הכנסת אסור לקבל מתנות מלוביסטים, זה סעיף מפורש. אסור לקבל מתנות מלוביסטים, כתוב במפורש. אסור לקבל מתנות אלא בגבול מסוים, אבל מלוביסטים אסור בכלל. אלה תקנות האתיקה שחברי הכנסת קובעים. 
+
+אבל, לעומת זאת, יש פרצה בחוק מימון מפלגות, וכן אפשר לקבל מכל אדם פרטי גם אם הוא לוביסט. אסור, למשל, לקבל מתנות מחברות עסקיות אגב, גם את זה הצוות ביטן ואמסלם רוצים לשנות. הם רוצים גם לשנות את הנושא של הדירקטורים. הם רוצים להשחית את המדינה בחוק. לא ככה, לא מאחורי הגב, לא בהסתר, לא מתחת לשולחן אלא מעל השולחן. 
+
+ובכן, אני חוזר להצעת החוק הזאת, כי זה מקומם. איילת שקד, אתמול בוועדת השרים, אמרה שאין צורך בחוק הזה. היא רק שכחה לספר לשרים, שרת המשפטים שאמורה להגן על שלטון החוק ועל טוהר המידות, שהיא עצמה קיבלה מתנה מלוביסט וקידמה חוק שלו. התורם שתרם לה 10,000 שקל הוא חבר הכנסת לשעבר אברהם פורז, שהיום הוא לוביסט, והוא ביקש באמצעותה לקדם הצעת חוק שאכן מקודמת, עברה בוועדת השרים שהיא עומדת בראשה. היא קידמה את החוק הזה עוד לפני שנהייתה שרת המשפטים, והיא מקדמת את החוק הזה, והוא נתן לה 10,000 שקל מתנה. 
+ 
+ עכשיו, אני לא רוצה להגיד ששרת המשפטים מושחתת, אבל יש דברים שהם done not, פשוט not done, לא עושים דברים כאלה, ואם עושים, לפחות עושים גילוי נאות. אם היא הייתה מספרת אתמול לשרים ואומרת להם: תראו, אני קיבלתי כסף מלוביסט, וקידמתי חוק שלו, ואני לא חושבת שיש בעיה, אני מספיק בוגרת ויכולה להבחין בין האינטרסים שלו לאינטרסים שלי, וכל מיני בלה-בלה – ניחא. אבל אפילו את המעט הזה, את הגילוי הנאות הזה, היא לא עשתה לשרים בשעה שהיא אמרה להם שזה חוק מיותר. 
+
+ואני שואל אתכם, לאן נוליך את הבושה? לאן נוליך את הבושה? הממשלה הזאת – הממשלה – היא משחיתה ומושחתת. הצעות החוק שלה – אני לא מדבר על אנשים שנופלים, אני לא מדבר על אנשים שטועים, אני מדבר על ההליך הממוסד של השחתת המדינה באמצעות מהלכים – יש כל מיני סוגי שחיתויות, אגב, אם את רוצה לדעת, חברת הכנסת גרמן. אנחנו, האנשים שעוסקים בשחיתויות, מפרידים, או מבחינים בין שלושה סוגי שחיתויות. יש מה שנקרא שחיתות שחורה, יש שחיתות אפורה, ויש שחיתות לבנה – מה ההבדל ביניהם? שחיתות שחורה היא שוחד, מרמה, הפרת אמונים וכו'. שחיתות אפורה – זה מהמקום הזה שזה לא ברור לגמרי, יש דברים שהם על הגבול, ואני רוצה לדבר דווקא על השחיתות הלבנה. 
+
+מה זה שחיתות לבנה? זו שחיתות חוקית, שהיא מותרת בחוק, אבל היא לא ראויה, ואני אדגים איך זה עובד. למשל, ראש הממשלה, שמנוע – היועץ המשפטי אסר עליו לעסוק בענייני "בזק", כי הוא חבר של אלוביץ, והוא גם שר התקשורת, וראש הממשלה מנוע מלעסוק בזה. לפתע פתאום צצה בשבוע שעבר ידיעה ש"בזק" מקבלת איזו הטבה חסרת תקדים של הפרדה תאגידית, אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה, אבל אני רוצה להגיד לכנסת באחריות מלאה שאני יודע שראש הממשלה ממשיך למשוך בחוטים, אף-על-פי שהדבר נאסר עליו. 
+
+ואני רוצה לומר עוד משהו, באחריות מלאה, שהיום, בדיון שעשינו בוועדת הכלכלה בסוגיה הזאת, כל הגורמים הממשלתיים, כל הרגולטורים, התנגדו למהלך של משרד התקשורת. משרד המשפטים אמר שזה לא על דעתו. משרד האוצר – הממונה על התקציבים אמיר לוי אמר שהוא מתנגד למהלך; זה מהלך שייטיב עם "בזק" וידפוק את הצרכנים, יעלה להם את המחירים – הוא מתנגד. באה הממונה על ההגבלים העסקיים ואמרה: אנחנו מתנגדים למהלך, זה מוקדם מדי, זה לא ראוי, צריך לבדוק. "בזק" מקבלת בין כה וכה, שולטת ב-90% ומשהו מהרווחים בשוק התקשורת. אי-אפשר לתת לה הטבות בלי שמבינים איך זה משפיע על שוק התקשורת. 
+
+כל רגולטור שהופיע אמר: אנחנו מתנגדים למהלך. מבקר המדינה ביקש ממשרד התקשורת שלא לעשות את המהלך בטרם מסתיים הליך הבדיקה שלו בסוגיה הזאת, של התקשורת הקווית, והרפורמה, מה שנקרא השוק הסיטונאי, כי הוא עושה מהלך בדיקה. מבקר המדינה כתב למנכ"ל משרד התקשורת שהוא מבקש לעכב את ההחלטה. למרות העמדות של כל הרגולטורים שכפי שאמרתי באו לידי ביטוי היום בגלוי בוועדת הכלכלה, מנכ"ל משרד התקשורת, מר פילבר, שהוא איש פוליטי, הוא מינוי פוליטי אישי של ראש הממשלה, טרח לצ'פר את "בזק" במיליארד שקלים – ככה, בהינף יד, בחוסר אחריות. הנימוק הוא בכלל מטורלל – הוא אומר: תראו, זה לא קשור בכלל למחירים, זה קשור לשיפור התשתיות. 
+
+ המשמעות היא שעושים רפורמה שתעלה לציבור הישראלי כסף רב. מי שירוויח ממנה זה החבר של ראש הממשלה, וראש הממשלה מגלגל עיניים לשמים – הוא לא ידע, הוא לא שמע, הוא לא מבין, הוא לא יודע, הוא לא בעסק, הוא לא זה. זה מזכיר לי עוד סוגיה שקשורה לראש הממשלה שאנחנו נמנעים מלעסוק בה בכנסת כי היא לא נעימה לנו, באמת, וזו הסוגיה הזאת, למשל, של בתי ראש הממשלה – הכול נעשה כחוק. החוק מאפשר לממן גם את הבתים הפרטיים של ראש הממשלה. לדעתי זה לא בסדר, אבל זה החוק. 
+
+אבל אז, בין החוק לבין מה שקורה בפועל, הביזיון הוא כל כך גדול, והשחיתות היא כל כך נוראית, שראש הממשלה משתכשך בביתו בקיסריה בבריכה, וממלא אותה במים על חשבוננו – למה? מה קרה? וכשהתריסים מתקלקלים בבית שלו, אז מביאים את החשבון למדינה. אני לא מדבר על אירוח, נורא, יאללה, אוקיי. הוא מארח שם, בסדר. אבל יש כל מיני דברים שהם חד-משמעית השתה של הכסף, של ההוצאות הפרטיות של ראש הממשלה, על חשבון הציבור – כחוק, חברת הכנסת גרמן, כחוק, הכול כחוק, ועדיין אתה אומר, רגע, זה לא מגעיל? זה לא דוחה? זה ��א פגיעה בטוהר המידות? האם ראוי לעשות את זה? – התשובה היא לא, לא ולא. 
+
+לי זה ברור; רק לאדם אחד זה לא ברור – האיש הזה שיושב בראש ממשלתנו הפך להיות כל כך זחוח וכל כך בטוח בעצמו, וכל כך מזלזל בכל היתר, והוא חושב ששלטונו יימשך לנצח, שהוא גם איבד את הכיוון ואת הדרך, וגם, בעיקר, את המצפן המוסרי; הוא חושב שהוא יכול לעשות כל דבר במדינה הזאת, והכול יסולח לו, כי אם מישהו יאשים אותו במשהו, הוא יגיד – שמאלני, ואם מישהו יתלונן עליו, אז הוא יגיד שהוא ערבי. ואם מישהו לא ימצא חן בעיניו, הוא ימשיך להסית נגדו. 
+
+מה קרה? יש בעיה. הבעיה היא שהאנשים שהוא עצמו מינה, אנשי האמון שלו, הפרקליט, מפכ"ל המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה, אלה האנשים שהוא מינה. הוא כנראה גם אמר להם מה שהוא אמר לראש המוסד שהוא לא מינה – האם תהיה נאמן לי, או לא? והם כנראה הבטיחו לו שהם יהיו נאמנים לו, לא למדינה. ובכל זאת, הראיות מצביעות על זה שיש בעיה עם ראש הממשלה, כי כאמור, הוא איבד דרך וכיוון. 
+
+ עכשיו נחזור רגע לרשות השידור, יש לי מעט זמן, חמש דקות. תראו מה קורה ברשות השידור. מי גרם לרשות השידור להגיע למצבה? פוליטיקאים, לא רק ראש הממשלה, אגב, כל הפוליטיקאים, לאורך הדורות, בחשו בדבר הזה שנקרא רשות השידור, הצליחו להרוס אותה למדי, ואז הגענו למצב העגום שהגענו אליו. אני מצר שהגענו אליו, אבל כנראה לא היה מנוס מהדבר הזה. ואז בא ראש הממשלה, באמת, תראו, כסף ציבורי, המשמעות של הדחייה הזאת מינואר, שהתאגיד אמר שהוא מוכן, לסוף אפריל, שזה התאריך שעכשיו מביאים בחוק שמונח לפנינו, והוא לא החוק האחרון, כמו שאתם יודעים, היא 140 מיליון שקל, 140 מיליון שקל שמממנים את שני הארגונים, גם את שידור השידור וגם את התאגיד – 140 מיליון שקל שזורקים לפח, לפח.
+
+ עכשיו, מה היה אפשר לעשות ב-140 מיליון שקל? אתם יודעים, אפשר היה לקצר תורים בבתי-חולים, אפשר היה לתת עוד תרופות לאנשים שחולים, אפשר היה לתת אולי עוד קצת כסף לנכים קשים שמרותקים למיטותיהם, או לילדים נכים – אפשר לעשות כל כך הרבה ב-140 מיליון שקל, אבל את ראש הממשלה זה לא מעניין. זה כסף ציבורי, והוא יש לו גחמה נגד רשות השידור, שגם, בפרנויה שלו הם שמאלנים, הם משרתים את האופוזיציה. 
+
+ יש לו בכלל איזו בעיה, שכל מי שלא אתו, אז הוא חושב שהוא נגדו. הוא לא מבין שבעולם יש דעות שונות וכו' וכו', אבל אני עוזב את זה רגע, כי באמת, יש לו איזו אובססיה עם התאגיד בגלל איזה מינוי, זה ממש לא חשוב. שר בממשלתו – והוא בראשות הממשלה – קידם את הרפורמה הזאת ואת החקיקה הזאת. ועכשיו, היחידה שאמרה אמת סביב התאגיד זו באמת השרה מירי רגב, שלפעמים יוצאת לה האמת – לא בכוונה, אבל זה יוצא לה. היא אמרה, מה שווה התאגיד אם אי-אפשר לשלוט בו. 
+
+אז בניגוד למה שאמרו פה דב חנין ואחרים, ראש הממשלה לא רוצה לסגור את התאגיד; מה פתאום, הוא גם לא נגד שידור ציבורי. הוא בעד שידור ציבורי נשלט, נשלט על-ידי ראש הממשלה, אבל זה מה שהוא רוצה. לא אכפת לו אם קוראים לזה רשות השידור, תאגיד או סבתא של מנשה; לא משנה איך תקראו לזה, אבל הכוונה היא אותה כוונה – הוא רוצה להחליש את השידור הציבורי, ובעיקר לשלוט בו.
+
+ ואני אומר לכם, אחרי החוק הנורא הזה, שהוא כאילו רק דחייה טכנית, יבואו החוקים הבאים שיגידו: התאגיד לא יהיה בזה, המינויים לא יהיו ככה, הם יהיו תחת שר התקשורת וכו', ואם זה יעלה עוד 140 מיליון שקל, עוד חצי מיליארד שקל, לראש הממשלה זה ממש לא אכפת. ה��סף הציבורי לא מעניין אותו. האינטרס הפוליטי וההישרדותי שלו גובר על כל שיקול ענייני ציבורי ו/או ממלכתי. לכן הוא מרשה לעצמו לסגור את התאגיד, לפתוח את התאגיד, שזה יעלה 140 מיליון, שזה יעלה 200 מיליון – זה לא חשוב בכלל. והכול באיזה סוג של תחמנות וגחמות, ושום דבר כמעט לא ענייני, והכול הופך להיות אישי, כאילו המדינה זה הוא והוא זה המדינה ואין בלתו. ואני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, בהכירי מעט מהפרטים שעליהם אתה נחקר, לדעתי, מפני שהדבר ההוא עלה לך לראש, איבדת גם את הדרך ובעיקר את המצפן המוסרי.
+
+ אני לא יודע אם זה פלילי, על זה יחליטו אחרים. אבל אני אומר לך כאן ועכשיו באחריות, שהמתנות שאתה נתת לאיש מסוים בזמן מסוים, בעיתוי קריטי – הוא תלוי בתפקיד שלך, ואתה קיבלת ממנו דברים – הוא מעשה שלא ייעשה במדינת חוק, במדינה מתוקנת. אתה עכשיו מנסה במקום להגיד: אוי, התבלבלתי, סליחה, טעיתי, לא התכוונתי, בטח לא הייתה פה כוונה פלילית, אתה פשוט מנסה לרמוס גם את שומרי הסף, גם את שומרי החוק, גם את החוק עצמו, ומגייס לך כל מיני אמסלמים וביטנים כדי שישנו פה את החוקים, הכול כדי לשרת מטרה אחת – שאתה תוכל להמשיך לשלוט פה.
+
+ אני אגיד לך משהו. שלמה המלך היה חכם ממך; דוד המלך היה שליט מוכשר ממך, וגם הם כבר לא שולטים, וגם ממך, ברוך השם, עוד מעט ניפטר. תודה רבה.
+
+
+ חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, עשר דקות לרשותך. מה קרה? יש תקלה בהפעלת מערכת המיקרופונים.
+
+
+ הכול בסדר? אני שומעת דווקא טוב מאוד.
+
+
+ בסדר גמור. שומעים אותך היטב. אין בעיה.
+
+
+ תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, ואדוני השר, היכן שאתה נמצא – אין שר – –
+
+
+ אז את יכולה לדבר כמה שאת רוצה.
+
+
+ כמה שאני רוצה. אני לא רוצה הרבה, אז זה בסדר.
+
+
+ נא לקרוא לשר אופיר אקוניס, בבקשה.
+
+
+ אני בטוח שתגידי – – –
+
+
+ – – וחברי הבודדים שנשארו במליאה, אני דווקא רוצה כן לדבר על השידור הציבורי. אני חושבת שכל כך מגיע לו לשידור הציבורי שנדבר עליו. אני מאוד מאוד אהבתי את הנאום של איתן כבל, שהעלה את הזיכרונות של ערש השידור הציבורי – גם הטלוויזיה, גם "קול ישראל", רשת ב', מה שאנחנו קראנו לה, ואני חושבת שהוא נתן ביטוי לאהבה של הציבור את השידור הציבורי, את רשות השידור בכלל והשידור הציבורי. 
+
+השידור הציבורי למעשה זה ערש התרבות של התקשורת. אני חושבת שכל העיתונאים המבריקים, שהיום נמצאים בכל ערוצי התקשורת, לרבות העיתונות ולרבות כמובן ערוץ 2 וערוץ 10, בכל מקום, גדלו על המסורת ולמעשה ממש על כך שהם התחילו את דרכם בשידור הציבורי, כי לשידור הציבורי היו ערכים. 
+
+השידור הציבורי קודם כול דיבר על דבר אחד נורא פשוט: על שפה עברית תקינה. לא היה דבר כזה שהשדרים ידברו בשפה שגויה. זה ערך בפני עצמו. השידור הציבורי הקפיד ומקפיד עד היום לשמור על הרשת אובייקטיבית. אם אתם שומעים בבוקר – דיברנו על אריה גולן; אתם שומעים בבוקר את אריה גולן או כל מגיש חדשות אחר, אתם רואים איך הם משתדלים להביא את שני הצדדים. אין דבר כזה שיביאו רק צד אחד, ויציגו רק את הדעה האחת שיש למישהו. לא, מציגים דעה אחת – מייד חייבים להציג את הדעה האחרת. 
+
+יש בשידור הציבורי, או יותר נכון היה – היום כבר קצת פחות – כבוד למרואיינים. מקשיבים, מאזינים, פחות קוטעים. נכון שהיום יש לנו גם דברים אחרים, ויש שם – אני חושבת שזה גם מאוד לגיטימי שיהיו מגישים שמביעים את העמדה שלהם, את האג'נדה שלהם. אני באמת לא חושבת שהשידור הציבורי צריך רק לדווח; אני בהחלט חושבת שהוא צריך להביא מגוון דעות, והוא צריך לפעמים גם להביע דעה. 
+
+השידור הציבורי הביא לנו לראשונה את הסאטירה. השידור הציבורי נתן ביקורת והעביר ביקורת על כל הממשלות, גם ימין וגם שמאל, וזה היה לגיטימי. השידור הציבורי הביא לנו את התוכנית של "לאם ולילד", והיום נזכרנו יחד עם איתן כבל, איך בשעה 14:00, אני כאם צעירה, הייתי עוצרת, קוראת לילדי, מושיבה אותם, והיינו יחד מאזינים לסיפורים, ואת האהבה שלהם לספרות ולקריאה הם קיבלו מהשידור הציבורי, מהתוכניות שהיו בשעה 14:00, "לאם ולילד". השידור הציבורי מביא לנו תוכניות של מדע ואוניברסיטה פתוחה. הוא מביא לנו את החדשות של העולם. הוא למעשה חושף בפנינו את כל התקשורת, וכפי שאמרתי, על ברכיו גדלו כל העיתונאים. 
+
+אז למה? אולי תאמרו לי, חברי הבודדים, ואת, גברתי היושבת-ראש, מדוע ראש הממשלה רוצה לחסל את השידור הציבורי? מדוע ביד אחת – שכחתי, זה חמק לו, אבל בכל זאת הוא החליט על הקמת תאגיד השידור הציבורי, ופתאום היום הוא אומר: לא, לא התכוונתי: הייתה מלחמה, היה מבצע, לא שמתי לב, וזה החליק ממני ולא שמתי לב בכלל שהקמתי את זה. למה? האם מבחינה כלכלית? לא, הראו לנו איך התאגיד החדש יביא לחיסכון רב. האם מבחינה ארגונית? האם באמת רשות השידור, התאגיד הציבורי לא מוכן לצאת לאוויר? לא, אנחנו יודעים שהוא היה מוכן היום, בינואר, לצאת לשידור, לעלות לאוויר. אז למה? למה ראש הממשלה מתנכל לשידור הציבורי ולתאגיד השידור?
+
+ הוא אמר את זה במפורש. לא תאמינו, אבל לתאגיד השידור הציבורי הסתננו אנשים מ"שוברים שתיקה". הסתננו, אני לא יודעת איך, וראש הממשלה גילה את זה, ש"שוברים שתיקה" השתלטו על התאגיד, רחמנא ליצלן. הגדיל לעשות אחד מחברי הכנסת, שאגב, אני מאוד מחבבת ומאוד מעריכה, והוא סיפר בגילוי לב באחד מצהרי "שבתרבות" שריגלו וחיפשו בכל אתרי האינטרנט של העיתונאים שהיום נמצאים בתאגיד השידור הציבורי, ומצאו שהם שמאלנים. חברים יקרים, שמאלנים השתלטו על התאגיד. אתם יודעים מה זה? לא, אל תתרגשו, כי גם מרים נאור, נשיאת בית-המשפט העליון, היא שמאלנית. והיה גם, לא חבר כנסת אלא שר שאמר שאם ייערכו בחירות בבית-המשפט העליון, השמאל ינצח. אני חושבת שגם היועץ המשפטי לממשלה, ברגע שהוא התנגד לחוק ההסדרה, גם הוא שמאלני. בוודאי בני בגין, שלא הסכים להצביע עבורו, הוא גם שמאלני. מי עוד שמאלני? אלעזר, תעזור לי.
+
+
+ מי שלא הצביע בשבילם.
+
+
+ יפה. לא חשבתי על זה. כל מי שלא הצביע עבור הליכוד או עבור הקואליציה, הוא שמאלני, ושמאלני אצלם זה בוגד. אין דבר כזה שמישהו אוהב את המדינה ויש לו דעות אחרות מאשר לראש הממשלה. אבל זה כל העניין, אדוני ראש הממשלה, שיש דעות אחרות, והן לגיטימיות. ויש דעות אחרות, שאוהבות את המדינה. ויש אנשים שרוצים בטובת המדינה ולא הצביעו לך, ויכול להיות שהם נמצאים גם בתאגיד השידור – אני מאוד מקווה שהם גם נמצאים בתאגיד השידור הציבורי. כי אם אנחנו חפצים באמת בחופש הבעת דעה, אם אנחנו רוצים אכן לשמור, לפחות למראית עין, על דמוקרטיה, אני חושבת שאנחנו צריכים לשמור על שידור ציבורי ועל תאגיד השידור הציבורי, ולדאוג לכך שיהיה שם פלורליזם, שיהיו דעות גם מהימין, גם מהשמאל וגם מהמרכז, מכל מגוון הקשת הפוליטית.
+
+ ואסור לך, אדוני ראש הממשלה, לבטל את אחד הדברים היפים שיש לנו במדינת ישראל. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. בבקשה, עשר דקות לרשותך. 
+
+
+ תודה, גברתי. כשאנחנו באים, חברי חברי הכנסת, לדון – מהו שידור ציבורי, אני שייך לקבוצת חברי הכנסת שיודעת להעיד על זה קודם כול מהצד של מהו שידור. אני לא עבדתי – יעל, עבדתי, לדעתי, ברוב גופי השידור במדינת ישראל – לא עבדתי אף פעם בשידור הציבורי, וזה למרות העובדה שעל-פי טבעי והדברים שעניינו אותי בתור עיתונאי, יכול להיות שהשידור הציבורי היה ביתי הטבעי. שידור ציבורי חזק, עצמאי, שלא כפוף לשיקולים מסחריים, שבעלי-הבית שלו הם לא חברות או אנשים – שאין לי שום דבר נגדם, הם שילמו לי יפה מאוד לאורך השנים, אני חושב שכוונותיהם של רובם היו טובות, אבל בסופו של דבר הם אנשים פרטיים עם אינטרסים פרטיים – זה החלום של עיתונאי. 
+
+וצריך להגיד את האמת. רשות השידור, שהתחלנו את אחר הצהריים הארוך הזה באזכור נוסטלגי של כמה מתוכניותיה, על-ידי חברנו איתן כבל וכן הלאה, עם השנים הפכה להיות הכול חוץ מהשידור הציבורי שרצינו ושעליו חלמנו, מסיבה נורא פשוטה – הפוליטיקאים התלבשו עליה. הפוליטיקאים החליטו – אני יכול לספר לכם – מאיר, אני חושב שתשמח לשמוע את הסיפור – שפעם פוליטיקאי מהמפד"ל אפילו התערב בסוגיה מי יהיה פרשן הכדורסל של הערוץ הראשון. 
+
+הדברים האלה הפכו את רשות השידור, בעיקר בכהונה של מנכ"לים מסוימים, שחלקם שמותיהם הושמעו, לבית למיקח וממכר פוליטיים הרבה יותר מאשר לתחנת שידור ראויה. ועם זה שהיו בערוץ הראשון לאורך השנים תוכניות, כשלעצמן, כאלה ואחרות, טובות מאוד, ואנשים מאוד מוכשרים ואנשים טובים שבאו לעבוד, לאט-לאט הלכו הפוליטיקאים וסיאבו את הגוף הזה, באופן מכוון לחלוטין, במעורבות יומיומית, במעורבות במה שנקרא ליין-אפ בתוכנית, זאת אומרת מי יופיע ומתי, במעורבות בדברים שייאמרו, בהתעסקות אין-סופית בדברים שנאמרים ולא נאמרים בתוכניות האלה, בכל הדרכים שבהן אפשר להפוך את השידור הציבורי מהפנינה, מאבן הפינה של שידור, ממה שכולנו חולמים עליו, ממה שהדוגמה שלו, אולי הדוגמה הטובה ביותר שיש בעולם, שזה ה-BBC באנגליה, הטלוויזיה הטובה ביותר בעולם, שמשלבת גם תוכן מרתק, וגם תוכן בידורי, וגם תוכן מאתגר, ועושה את כל זה עם רייטינג טוב ותוצאות טובות ונושאת את עצמה, ומהווה בסיס שעליו נוסדה הטלוויזיה בכל העולם כולו. 
+
+רשות השידור, או יותר נכון הערוץ הראשון, כי הרדיו היה חיה אחרת, וגם נשא את עצמו יותר טוב וגם שמר על עצמאות יותר גדולה, אבל בעיקר הטלוויזיה, שלגביה, בואו נגיד, לפוליטיקאים מכל הצדדים הייתה פיקסציה – היה עיסוק באמת – בעוד הערוץ הראשון הולך ויורד ברייטינג שלו, ופחות ופחות אנשים רואים אותו – אגב, סיפור אמיתי, למיטב ידיעתי, אדוני היושב-ראש החדש, כשעברו למדוד את הרייטינג במכשירים – פעם היו מתקשרים לאנשים, היו עושים מין סקר דעת קהל כזה ולפי זה קובעים את הרייטינג. אחר כך עברו לבדוק את הרייטינג במכשירים; זאת אומרת, לקחו 500 ומשהו משפחות, שמו להן מכשיר שמחובר לטלוויזיה, וכל פעם שהם מחליפים ערוץ זה רושם את זה. אפשר לראות בזמן אמת מה הם רואים. ואז התגלה דבר מעניין, שהרייטינג של הערוץ הראשון היה קרוב לאפס בשעה 24:00, ובערך 1 בשעה 01:00. זאת אומרת, הוא עלה. 
+
+מה הדבר המעניין בסיפור, יעל? שהשידורים שלו נפסקו ב-24:00. זאת אומרת, יותר אנשים עברו לראות את הערוץ הראשון כשהוא לא שידר מאשר ראו אותו בקצה השידורים שלו. תשאלי אותי למה – אני לא יודע. אולי זה ה-multi-bars האלה, הפסים הצבעוניים האלה, זה טוב בשביל לישון לידם. 
+
+
+ זה מרגיע, מרגיע. 
+
+
+ זה מרגיע, כן. כמו ערוץ הדגים שהיה פעם, אתה זוכר? אבל הדבר הזה באמת, ככל שראו אותו יותר ויותר אנשים, העיסוק בו, הקיבעון לגביו, הטירוף לגביו, רק הלכו וגברו, והם מגיעים לשיאם בשנים האחרונות, שנים שעיתונאים, וכמובן אנשים בבית הזה – אני חושב שאיתן, שפתח את הדיון הזה, היה מהבולטים שבהם – מנסים להציל את השידור הציבורי, ומנסים להעמיד אותו על פסים ראויים, ומנסים שיהיה פה באמת שידור ציבורי, ויש פה אנשים בשביל זה – יש, אגב, הרבה מהאנשים האלה בתוך רשות השידור הקיימת.
+
+  אבל המסגרת – אמר לי את זה חברי מוטי קירשנבאום, זיכרונו לברכה, לפני הרבה מאוד שנים – למי שלא זוכר, היה מנכ"ל רשות השידור בשנות ה-90. איש טלוויזיה משכמו ומעלה, שגויס – אני לא יודע אם אתה יודע את זה, אלעזר – מוטי קירשנבאום למד טלוויזיה ב-UCLA, ולמד בכיתה עם כרים עבדול-ג'באר – תמיד היה מתגאה בזה באוזני, שהוא למד עם ג'באר בכיתה. וכשאליהוא כץ הקים את הטלוויזיה הישראלית הוא נסע, בין השאר, ללוס-אנג'לס, לבקש ממוטי לחזור לפה. זאת אומרת, הוא היה פה מהיום הראשון. ובגיל פחות מ-40 היה חתן פרס ישראל, על "ניקוי ראש", ובאמת, תולדותיו הם תולדות הטלוויזיה בארץ, וכל יום אני מתגעגע אליו, אללה ירחמו – מוטי אמר לי לפני הרבה מאוד שנים: את רשות השידור צריך לסגור ולפתוח. אי-אפשר, במבנה הנוכחי, שעוות כל כך – לא באשמת האנשים שעבדו, באשמת המעורבות הפוליטית הזאת – עוות כל כך, אי-אפשר כבר להציל אותה. 
+
+וזה מה שבא לעשות השר ארדן, ובאה לעשות הוועדה בראשות רם לנדס, ובאנו לעשות אנחנו, בוועדה שקארין אלהרר עמדה בראשה והיה לי הכבוד לנסות לעזור לה ולמהלך הזה בכנסת הקודמת – פעם אחת לקחת את הדבר הזה ולהעמיד אותו על הבסיס הנכון. כי הדיון שהיה פה קודם על הכסף הוא נכון, אבל מעבר לכסף, מעבר לזה, כן, טלוויזיה ציבורית ראויה שווה את הכסף שאנחנו נשים. טלוויזיה ציבורית ראויה זה אחד ממוצרי היסוד שהשלטון צריך לתת, כמו שהוא נותן – לא יודע – כל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו. זה מוצר יסוד של הרוח הישראלית. 
+
+והדבר הזה עמד לרגע על הרגליים. עכשיו, אני אספר פה, מעל במת הכנסת, שכשהשר ארדן, בממשלה הקודמת, בא אלי, בתור יו"ר סיעת יש עתיד, כי אנחנו, כמו שאתם יודעים, תמכנו בחוק הזה – יאיר לפיד תמך בו כשר האוצר, אנחנו תמכנו בו לכל האורך ותמכנו בפעולה של גלעד ארדן – הוא בא אלי, שאני אעזור לו להקים את הוועדה של קארין, ואז הוא אמר לי דבר מאוד פשוט. הוא אמר לי: תבין, אני צריך להעביר את החוק הזה, השר הזה, השר אקוניס, במושב הזה של הכנסת, כי אחרת ראש הממשלה יטרפד לי אותו. אמר לי השר הממונה, כשהוא בא לעשות את המהלך הזה בכנסת. כי הוא הכיר היטב את הקיבעון ואת הטירוף שקשור לשידור הציבורי המוכה, מועט הרייטינג, הלא-קיים על המפה, שקשה לטובי הזיכרון מאתנו אפילו לזכור תוכנית אחת מאלה שמשודרות בו, את הקיבעון שיש לזה אצל ראש הממשלה הנוכחי. 
+
+וכך היה. וכך היה. עשינו חוק – העברנו חוק טוב, העברנו חוק שבסופו של דבר, עם הרבה כאב, עם הרבה כאב לעובדי רשות השידור הקיימת – אני ממש ממש לא מזלזל בזה, אבל בסופו של דבר גם במעורבות של חברי כנסת, גם במעורבות של אנשים שאפילו התנגדו לחוק, כמו יריב לוין ואחרים, אבל באו לעבוד עליו כדי לעשות אותו יותר טוב – הלך יותר לקראת עובדי רשות השידור. הלך בסו��ו של דבר לבנות את השידור הציבורי הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות. ושמו את התאגיד, שמו בראשו שני אנשים, השר אקוניס, אני ערב לאנשים האלה בראשי. אני מכיר את גיל עומר למעלה מ-20 שנה; אני מכיר את אלדד קובלנץ – אותו דבר. אנשים ישרים, ענייניים, מקצועיים, באו נטולי כל – אתה יודע, אחד הדברים המגוחכים ביותר שקרו בתהליך הזה – לקחו את גיל עומר, נגיד, וצבעו אותו כאיש של נוני מוזס, כי הוא עבד ב"ידיעות אחרונות" שנה לפני 15 שנה. באיזה ציד מכשפות. מישהו יודע איך גיל עומר עבד ב"ידיעות אחרונות"? איך הוא עזב את "ידיעות אחרונות"? זה הרי הכול קמופלז', זה הכול הסוואה לרדיפה של השידור הציבורי, כדי שהשידור הזה לא יקום, או גרוע מזה – שיחיה כיצור מוכה, רמוס, על הרצפה, ללא תקציבים, ללא כוח, ונמשיך וננשים – מה שראש הממשלה קרא מעל הבמה הזאת, "נשקם את רשום השידור" – נמשיך וננשים אותם ויעלה כמה שיעלה, העיקר שלא יהיה שידור ציבורי במדינת ישראל.
+
+ והדבר הזה, ברור לכולנו שהוא פחות ופחות מעניין את הציבור. וזו קללה, כי כמו שאמרתי, שידור ציבורי זה מוצר יסוד של תרבות הפנאי בישראל. אבל הדבר הזה, העובדה שאנחנו מסכימים – העובדה שהוא עובר כאן בעוד איזה תרגיל – לדחות את זה לארבעה חודשים, בניגוד לדעתו של שר האוצר, בניגוד להכרזות של התאגיד שהוא מוכן, רק כדי עוד יותר להאריך את הייסורים, אולי יימצא איזה נס ואפשר יהיה לתקוע את השידור הציבורי הזה עוד יותר – הדבר הזה הוא חרפה, עוד אחת מהחרפות שממיטה עלינו הממשלה הנוכחית. אבל מה נעשה, בשלב הזה הרייטינג באולם הוא כנראה דומה לרייטינג של הערוץ הראשון. תודה רבה, אדוני.
+
+
+ תודה רבה, אדוני.
+
+
+ אבל איכותי, תודה.
+
+
+ חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. יוסי יונה אחרי מיקי לוי. בבקשה. מיקי, עשר דקות, ולאחר מכן יוסי יונה ינעים לנו בקולו 50 דקות. בבקשה, אדוני.
+
+
+ תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שוב אנחנו מוצאים את עצמנו מצביעים על תיקון חוק שכולו גחמה פרטית של איש אחד, גחמה פרטית של ראש הממשלה ושר החוץ ושר התקשורת, מר בנימין נתניהו. האיש נושא במשרות רמות, שני שרים וראש ממשלה. היכן יש לו זמן להתעסק עם ענייני המדינה? רק אלוהים יודע.
+
+תיקון לדחיית פתיחת תאגיד השידור הציבורי, אף-על-פי שראשיו אומרים כי התאגיד ערוך ומוכן לפעול מחר בבוקר והצהירו לא אחת: אנחנו מוכנים, רק תגידו לנו להתייצב, הכול מאורגן, בעלי התפקידים בעמדותיהם, אנחנו מוכנים לשידור. ולמה הם לא מופעלים? כי ראש הממשלה לא רוצה שידור ציבורי עצמאי כפי שקבעו הממשלה והכנסת; הוא רוצה שליטה מוחלטת בשידור הציבורי. וכבר אמרה השרה מירי רגב: מה זה שווה שאנחנו משלמים ולא שולטים. זה חרוזים, אדוני היושב-ראש. משלמים ולא שולטים. 
+
+וכמה עולה הגחמה הפרטית הזאת של ראש הממשלה? אני אגיד לכם, כי חפרתי במספרים. 35 מיליוני שקלים לחודש דחייה. זו העלות לחודש. ועבור אותה תקופת זמן שהחוק הזה בא ודוחה את פתיחת התאגיד – מעל 140 מיליוני שקלים. חבר הכנסת יוסי יונה, אתה מתעניין בכל נושא העוני ועזרה לציבור. מה היית עושה ב-140 מיליוני שקלים? מזיז הרים וגבעות. אבל זה מה שעולה הדחייה הזאת של תחילת עבודתו של השידור הציבורי.
+
+ רק לפני שבועיים ימים קיצצה הממשלה בחינוך, ברווחה, בבריאות, בביטחון הפנים, בשירותי הכבאות וההצלה, וכבר אמרתי מעל דוכן זה: 5.6% לשנה, זה הקיצוץ הרוחבי. השרים עצמם, כשנשאתי את הדברים האלה אמרו: לא ��כול להיות – סליחה, 5.8% לשנה, טעות שלי, שזה 11.6% קיצוץ רוחבי לשנתיים. בשביל מה להכניס את זה לבסיס התקציב אם הולכים למחרת לקצץ? בעיני מי אתם זורים חול? בעיני הציבור? הייתכן?
+
+ הניסיונות לדחות את הקמת התאגיד עולים לנו בחיים של אזרחים, כי הכסף הזה, של 130 מיליון שקלים, הוא פחות תרופות, פחות מיטות בבתי-החולים, פחות עובדים סוציאליים, פחות ניידות בכבישים, פחות ופחות ופחות כבאיות. חברים, בעל-הבית השתגע. הכול מותר. הממשלה הזאת והעומד בראשה מצהירים הצהרות, מקבלים החלטות, מחוקקים חוקים ומכלים את הזמן היקר של הבית הזה, זמן שהציבור העניק לנו על מנת שנעבוד בשבילו. 
+
+ובלי למצמץ, אחרי תקופה קצרה באים לבית הזה ומבטלים הכול בגלל שיקולים פוליטיים צרים. תראו את רשימת הקלון הזאת. חוקקנו את חוק השוויון בנטל, וביטלתם אותו. חוקקנו את חוק המשילות, וביטלתם גם אותו. חוקקנו את חוק הספרים, גם אותו ביטלתם. הקמנו חוק רשות אשפוז, סגרתם אותה. הגעתם להסכם היסטורי בכותל עבור יהדות העולם, וביטלתם גם אותו. הוקמה נבחרת הדירקטורים – גם אותה אתם מתכוונים לבטל, כי זה מה שהתקבל על-ידי הוועדה המיוחדת שהקים ראש הממשלה, ותחתם למנות מינויים פוליטיים. אתם לא מתביישים?
+
+ שמעתי את חבר הכנסת דודי אמסלם אומר: לפיד מינה את אורי יוגב. אז אם חבר הכנסת אמסלם צופה בי עכשיו בטלוויזיה, או ייקח את הפרוטוקול, כי דברי מכוונים לפרוטוקול: מי שהביא את אורי יוגב – ואני איני מטיל ספק בכישוריו וביושרו, זה לא תפקידי – מי שהמליץ על אורי יוגב ללפיד, ואני הייתי שם, לא חבר הכנסת אמסלם, לך, צא ולמד, הוא ראש הממשלה שלך, חבר הכנסת אמסלם. כדאי שתלך ותשאל את ראש הממשלה מי המליץ והביא את אורי יוגב, כדי שיעמוד בראש נבחרת הדירקטורים – והיא ראויה. 
+
+ תשאלו את האנשים שם, אני הייתי שם. לא מינינו אף אחד, לא המלצנו על אף אחד, לא ידענו מה מהות המבחנים, לא ידענו מי מונה. אנשים ראויים, אנשים מהדרג הבכיר ביותר של הניהול במדינת ישראל שאמורים להציל את החברות הציבוריות. ואנחנו רואים שהחברות הציבוריות – חלקן יצאו לדרך חדשה. אז לבוא ולהאשים בצורה בוטה, לא אחראית, את יש עתיד ואת השר לשעבר לפיד: אתם הבאתם את אורי יוגב – שקר וכזב; חד-משמעית שקר וכזב, חבר הכנסת דודי אמסלם. לך תשאל את ראש הממשלה.
+
+ ועכשיו, אחרי שהחליט הבית הזה, וראש הממשלה הזה, על סגירת רשות השידור והקמת תאגיד שידור ציבורי עצמאי ומנותק לכאורה מהפוליטיקה, אתם פשוט מנסים לפגוע בו. פשוט בושה וחרפה. אתם עסוקים רק בעצמכם, והאזרחים והבעיות שלהם פשוט לא מעניינים אתכם – לא הצפיפות בבתי-החולים, לא מספר ההרוגים בדרכים, לא הצפיפות בכיתות, העוני המחריף, הפערים החברתיים. אתם עוסקים בתאגיד השידור הציבורי כאילו זה הדבר המרכזי שיש לנהל במדינת ישראל. כבר פתרתם את כל הבעיות? החלשת התקשורת והכפפתה לפוליטיקאים היא בראש מעייניכם. רק תראו עד כמה אתם מנותקים ועד כמה אתם מבזבזים כספי ציבור שוב ושוב בלי להסתכל לציבור בעיניים.
+
+ אני רוצה לספר לכם כאן סיפור אישי של בחור חולה בסיסטיק-פיברוזיס, שפנה אלי מוקדם יותר וקבל על המחסור בתקציבים כדי לטפל ולהוסיף לסל התרופות; מחסור בתקציבים שנובע בין היתר מהשיגעון לדחות שוב ושוב את פתיחת התאגיד. אותו בחור מספר לי כי משרד הבריאות לקח על עצמו לקדם את הנושא של המחלות הנדירות והוחלט להשקיע בידע ובמחקרים בתחום כדי להגביר את המודעות. ועדת הסל לא מכניסה את התרופות שחולים במדינות אירופה וארצות-הברית כבר נהנים מהן, אבל למה היה לכם כסף? מעל רבע מיליון שקלים לאותם חברי כנסת, דמי לא יחרץ, כדי שיתמכו בתקציב. אין לכם כבר בושה? ואין לי, זה אפילו לא כספים קואליציוניים. זה כספי שוחד, לכאורה על השולחן, דמי לא יחרץ. כספים קואליציוניים שנחתמים בהסכם קואליציוני, בסדר, אפילו שמפלגתי לא חתמה על הסכם כזה ולא נטלה אפילו שקל אחד. 
+
+ השמיכה קצרה, ותקציב הסל לא מספיק גדול, כי פשוט אין כסף. רק בחודש שעבר, אמרתי, חברי כנסת שוחדו וקיבלו כסף לטובת הנושאים האישיים שלהם. אתם שכחתם עבור מי אתם עובדים, אז אני רוצה להזכיר לכם: אתם עובדים עבור הציבור, ולא עבור ראש הממשלה, וההצעה הזאת, טוב אם תוסר מסדר-יום.
+
+ בשעה זו, אדוני היושב-ראש, נצפו חוקרי משטרת ישראל נכנסים למעונו של ראש הממשלה. אני מקווה בכל לבי, אני אומר לכם את זה, כי ראש הממשלה, וככה אני מאחל לו, יצא מהחקירה ללא רבב. ראש ממשלה מחליפים בקלפי. די לבושה הזאת שכנסת שלמה עוברת דרך חדרי חקירות ובתי-סוהר. די, זה לא המודל הדמוקרטי שאנחנו רוצים לראות פה.
+
+הוסיפו את הצעת החוק הלא-ראויה הזאת, שראש ממשלה, אם מתגלים נגדו חשדות לפלילים, ייחקר רק בסוף הקדנציה. אני מודיע לכם – זה לא ראוי, זה לא יאה – – 
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – כי בתקופה הזאת אפשר לשבש הליכי חקירה, אפשר לתאם עמדות, ואני מקווה שהחוק הזה לא יבוא לעולם. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסי יונה. אדוני, 50 דקות לרשותך. 
+
+
+ ואללה, איך אני מקנא בך. 
+
+
+ איך אתה מקנא בי, 50 דקות. אני לא רוצה לדבר 50 דקות, אני – – –
+
+
+ עד 50 דקות. 
+
+
+ עד 50, ואני שמח שהשר אקוניס נמצא כאן, אז אולי גם ננהל איזה – – –
+
+
+ בהיכרותי את פרופסור יונה, הוא יכול לדבר 50 דקות. 
+
+
+ יכול, לא אמרתי שלא. לא אמרתי שלא. 
+
+
+ נכון. לא, אני שמח, ואני מקווה גם שחלק מהנאום שלי יהיה למעשה דיאלוג כלשהו שאנחנו ננהל כאן עם חברות וחברי הכנסת והשר, ואז זו בכלל יכולה להיות לנו חוויה דיאלוגית מאוד חביבה, מעניינת ותורמת.
+
+ תראו, בהמשך ישיר לדברים שאמר חברי מיקי לוי מיש עתיד, אנחנו בעצם מתכנסים פה בפיליבסטר המאוד-ארוך ומתיש הזה, שנעשה למעשה, אפשר לומר, בחלקו – – –
+
+
+ למה אתה אומר פיליבסטר? זה כל כך ענייני. פיליבסטר זה כאילו מפחית את זה.
+
+
+ תודה, איילת, על התיקון. בסדר. אנחנו עכשיו מתנהלים בניחותא, אז אני מזמין, אפילו, הערות ביניים, אדוני היושב-ראש.
+
+ אז חזרה, אם כן, לנושא שעליו אנחנו התכנסנו פה ואליו אנחנו מתייחסים, בוודאי זו הצעת החוק בעניין של התשדיר – או רשות השידור הישראלי, כפי שהשר אופיר אקוניס ביקש להדגיש, בזמנו, שזה יהיה "הישראלי".
+
+עכשיו, ראו, אני ישבתי בוועדת הרפורמות, אני חבר בוועדת הרפורמות, וכפי שהשר אקוניס ציין, זה כולה משפט אחד, הצעת חוק שכוללת למעשה משפט אחד, ועליה היינו אמורים להסכים. והמשפט אומר: במקום שהתאגיד יחל את עבודתו ב-1 בחודש ינואר, הוא יידחה עד סוף מרס, לתחילת אפריל. 
+
+והנה התמיהות שלנו. הסאגה הזאת של התאגיד כבר נמשכת תקופה ארוכה, ארוכה מדי. כל חברות וחברי הכנסת, כל אלה שהיו חברי כנסת כבר אינם חברי כנסת; שרים שעסקו בנושא, בסוגיה הזו, כולם – כולנו יחד אמרנו – אתם יודעים מה, אכן, יש מקום לרפורמה הזאת. אנחנו בעד הרפורמה, אנחנו בעד השדרוג של רשות השידור, על כך לא הייתה מחלוקת. והנה הגענו לישורת האחרונה, ותמיהתנו הולכת וגדלה, מדוע צריכים לדחות את פתיחתו, את תחילת פעילותו של התשדיר לתחילת אפריל, כאשר יושבים שם הנציגים, המפעילים, של ההנהלה של התאגיד, ואומרים: הדבר מוכן להפעלה מיידית, אנחנו יכולים לעלות לשידור מחר. 
+
+ וכאשר אנחנו שואלים: אוקיי, אז מה הבעיה? אם בעצם התאגיד יכול לפעול מייד, מדוע הדחייה הזו, מדוע עוד בשלושה חודשים? ואז נאמר לנו, למעשה נאמר לנו, אדוני השר – לא נאמר לנו, אין הסבר לדחייה, אלא שיש מחלוקת בין ראש הממשלה לבין שר האוצר, שאפילו על תכניה ופרטיה לא קיבלנו פרטים. שואלים את המנכ"ל של משרד התקשורת: אדוני, האם אתה יכול להרחיב ולומר לנו לשם מה נחוצה הדחייה הזאת? והוא אומר: אני לא יכול לומר יותר מאשר אני אומר עכשיו, קיימת מחלוקת בין ראש הממשלה לבין שר האוצר, ובכך תם הדיון. אפילו היועצת המשפטית לוועדה ציינה שזה תמוה שאין דברי הסבר לבקשת הדחייה.
+
+והנה, באמת, הדבר שמעסיק אותנו, בוודאי בראש ובראשונה שירות שאמור להינתן לציבור הרחב, כן, שזה תאגיד ציבורי שעושה את עבודתו נאמנה, ללא שיקולים מסחריים כאלה ואחרים, זה הדבר הראשון שמעניין אותנו, ואנחנו רוצים בו, ורוצים בו מאוד, רוצים בו מאוד. ודבר שני זה העובדים – החרב המתהפכת של חוסר הביטחון התעסקותי. וכמה עבדנו, אדוני השר, כדי שנגיע לאיזו מזיגה אופטימלית בין העובדים של התאגיד הישן או של רשות השידור הישראלית הישנה לבין התאגיד הזה. 
+
+ ואמרנו, יאללה, בא גואל לישראל, נגיד ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לרגע המופלא הזה, שרשות השידור או התאגיד החדש עולה לאוויר, והנה אנחנו שוב נתקעים עם איזו הסכמה שאנחנו לא יודעים – אנחנו יכולים לנחש את פרטי האי-הסכמה בין השרים, אנחנו לא יודעים לחלוטין מהם הנימוקים, מהן הסיבות שהדבר הזה הולך ונדחה. ברור שיש חרושת שמועות, ברור שיש שיקולים כאלה שנדמה שאנחנו יודעים עליהם, שזו שוב איזו גחמה של ראש הממשלה, והדיון מי יהיו האנשים שם, האם הם אנשי שלומנו, האם הם שמאלנים מדי, האם הם ימניים מדי, ועוד כהנה וכהנה שיקולים שהם לחלוטין זרים לעניין.
+
+לכן גם הבאנו את הדיון לכאן, אדוני היושב-ראש. אנשי הקואליציה מאוד כועסים וזועמים מדוע אנחנו מאריכים בדיון שכזה. ריבונו של עולם, אנחנו יכולים לשאול את השאלה שהיא הרבה יותר מהותית – מדוע אתם דוחים חודשים ארוכים, ואולי שנה, ויש כאלה שחוששים שאולי בכלל התאגיד לא יבוא לעולם בכלל, אז זה מה שמפחיד את אנשי הקואליציה? זה מה שמטריד אתכם? העובדה שאתם תצטרכו לשבת אתנו, לשהות לאורכו של הלילה, כאשר הדחיות החוזרות ונשנות כבר מתקיימות על רצף של חודשים ושל שנים? הייתי אומר שהטרדה הקטנה הזאת שאנחנו לכאורה מטרידים אתכם, להישאר אתנו כאן בלילה, לאורכו של הלילה, היא כאין וכאפס לטרדה שאתם מטרידים את הציבור תקופה כל כך ארוכה, ולא מאפשרים את עלייתו של התאגיד החדש לאוויר. 
+
+אם כן, הסוגיה הזאת, הסוגיה הראשונה שאני מדבר עליה והיא קשורה לראש הממשלה, היא קשורה לראש הממשלה והיא קשורה לשיקוליו, שלעתים אנחנו באמת יודעים את חלקם ולעתים אנחנו צריכים לנחש מה הם. 
+
+ואני רוצה לנצל את ההזדמנות – אכן יש לי כברת זמן מאוד מאוד ארוכה, אדוני השר – – – 
+
+
+ אתה לא חייב לנצל אותה. 
+
+
+ כן, אבל אתה יודע, למה לא? 
+
+
+ – – –
+
+
+ נכון, למה לא? אני רוצה לנצל אותה, כי זו בימה מאוד חשובה ואני מעריך מאוד את הבימה הזאת, הגם שספסלי הכנסת ריקים. אבל בכל אופן, אני עדיין מכבד את הבימה הזאת, זו בימה מאוד חשובה להביע בה את עמדתנו. נכון, אדוני? 
+
+
+ על זה נאמר, אף שהם אינם כאן, כבודם כאן. 
+
+
+ כבודם כאן, בדיוק. אני מדבר לכנסת ישראל, אני מדבר גם לכיסאות הריקים של כנסת ישראל, אבל עדיין אנחנו מייחסים חשיבות רבה לדיון במליאה. והנה נכנס גם יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן. חברי דוד ביטן, אני שמח שנכנסת עם חיוך רחב על פניך. 
+
+
+ אני תמיד מחייך. 
+
+
+ אני שמח שאתה מחייך, כי אז אנחנו יכולים להמשיך את הדיון בינינו בחיוך רחב. אז כפי שאמרתי, אני מנצל את ההזדמנות הזאת גם להזכיר שתי סוגיות שקשורות בראש הממשלה או לראש הממשלה. 
+
+אנחנו לא יכולים, בוודאי כל חבר וחברת כנסת, לעבור לסדר-היום על מה שקרה בשבוע שעבר באו"ם במועצת הביטחון. אני רוצה לומר באופן חד-משמעי, נכון שאפשר לחשוד בנו קצת בציניות, שאפשר לחשוד בהיעדר תום לב, אבל אני רוצה לומר באופן חד-משמעי: מה שקרה במועצת הביטחון זה פגיעה במעמדה של ישראל. אולי יש כאלה שרוצים לשמוח לאידו של ראש הממשלה, וגם הם צריכים להתגבר על כך, משום שאנחנו צריכים להפריד בין ראש הממשלה לבין מדינת ישראל. וההחלטה שהתקבלה על-ידי מועצת הביטחון היא פגיעה בישראל, היא פגיעה במעמדה של ישראל, היא פגיעה במעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל – ועל כך, אופיר, כולנו מסכימים בעניין הזה, וכולנו, לא שאנחנו מסכימים, כולנו גם מצרים על העובדה הזאת. 
+
+
+ אדוני השר, שומעים אותך. אדוני השר. השר אקוניס. 
+
+
+ אה, חשבתי שהוא מנהל אתי – – – 
+
+
+ לא, לא, הוא מנהל עם עצמו. השר אקוניס. 
+
+
+ אתה אתי? חשבתי שאתה מנהל אתי דו-שיח. 
+
+
+ השר אקוניס, כשאתה שם אוזניות ומדבר, שומעים את כל שיחתך כאן. 
+
+
+ את שיחתי? 
+
+
+ מה שאתה אומר, לפחות. 
+
+
+ רציתי להסב את תשומת לבך. 
+
+
+ בבקשה, אדוני, תמשיך. 
+
+
+ אדוני השר, באמת רציתי להסב את תשומת לבך לדברים שאני אומר כאן. אמרתי, שכולנו – שמאל, ימין, מה שנחשב שמאל וימין – מצרים על מה שקרה בשבוע שעבר במועצת הביטחון ואנחנו כובשים את השמחה לאיד. אנחנו לא רוצים לשמוח לאידו של ראש הממשלה, משום שהפגיעה המשמעותית היא פגיעה במדינת ישראל, לא בראש הממשלה. אבל ברור שבעת ובעונה אחת אנחנו יכולים לומר שהפגיעה במדינת ישראל היא פועל יוצא של אופן התנהלותו של ראש הממשלה, ולכן אנחנו מבקרים את ראש הממשלה. אנחנו אומרים לו: שמע, אדוני ראש הממשלה, אתה אחראי לכך שמעמדה של מדינת ישראל נפגע באופן שבו הוא נפגע. 
+
+ואתה יודע, אופיר, שפה, בספסלי האופוזיציה, לפחות בחלקם, ההסכמות שהגענו אליהן עד כה עם האמריקנים ועם הקהילה הבין-לאומית לגבי גושי ההתיישבות, לגבי השכונות היהודיות – – – 
+
+
+ זה לא נאמר בנאום של ג'ון קרי: כל גושי ההתיישבות. 
+
+
+ לא, אני יודע, אני מסכים, אופיר. 
+
+
+ אז הם מתכחשים בכלל. 
+
+
+ לא, אופיר, אני לא מתכחש, אתה רואה, מעל בימה זו אני אומר: ראה בעצם מהם התכנים. חלק מהתכנים שהיו בנאום הזה – אכן, אתה צודק לחלוטין לגבי דברים שלנו ולכם יש הסכמה עליהם. לכם ולנו יש הסכמה לגבי השכונות היהודיות שסביב ירושלים, שהן צריכות להישאר חלק מירושלים. בינינו יש הסכמות לכך שגושי ההתנחלויות אמורים להישאר כחלק ממדינת ישראל הריבונית. 
+
+ והנאום הזה, כשאני אומר שפוגע במעמד – אכן, אתה צודק, יש נסיגה אפילו מההסכמות הללו. אנחנו מסכימים על כך, וחבל שזה כך ואנחנו מצרים על כך. אבל כפי שהדגשתי ואמרתי, העובדה שזה קרה היא בגלל המדיניות של ראש הממשלה. הוא עמד כאן והוא עמד במקומות אחרים – ואתה יודע זאת היטב אופיר, שהוא בא והזהיר את הימין הקיצוני, את בנט ואת חבריו, הוא אמר: חבר'ה, הסיפור של עמונה, חוק ההסדרה יעלה לנו ביוקר. אנא, אני מבקש מכם, חשבו, התפכחו, התעשתו, הדבר הזה יכול להביא להחלטות שאינן מטיבות עם ישראל ומעמדה בעולם. ההחלטות האלה יכולות לגרום נזק, הן יכולות לגרום לכך שחיילינו יעמדו בבתי-משפט בין-לאומיים. 
+
+ובסופו של דבר לא היה בידו הכוח המנהיגותי לגרום לכך, שהצדדים הללו, החלקים הקיצוניים בממשלתו, יקשיבו לו, ישעו לעצותיו. ובסופו של דבר הוא תמך בחוק ההסדרה. עכשיו בוודאי יש איזה דיבור שאומר: לא, הביטו, בכל מקרה האמריקנים היו בעצם נמנעים בין שהיה חוק ההסדרה ובין שלא היה חוק ההסדרה. אבל מישהו יכול להכחיש שחוק ההסדרה נתן עידוד למדינות שאולי היססו? 
+
+אתה יודע, אופיר, מהו הדבר הכי מעציב באמת, אני צפיתי בישיבה המיוחדת הזאת של מועצת הביטחון? לראות את נציגי כל העולם מוחאים כף כאשר עולה החלטה נגד מדינת ישראל. כמה פעמים ראינו את הדבר הזה במועצת הביטחון? 14 חברות מועצת הביטחון וכל הציבור, כל הקהל מסביב מוחא כף כאשר ההחלטה הזאת מתקבלת. זה לא צורב לנו? זה לא פוגע בנו? 
+
+
+ אכן רגע כואב מאוד. 
+
+
+ זה לא היה מחמיא לנו, זה לא היה נעים לנו, זה מאוד ציער אותנו. זה מאוד ציער אותנו, ולכן גם בפעמים רבות שאני התייחסתי, חברי התייחסו, לנושא הזה – אני אמרתי באופן מפורש: למרות שיש כאלה שאומרים, לא עושים קואליציה עם נתניהו, אמרתי, חבר'ה, לא מחרימים אדם. אני באופן אישי אמרתי: אני מתנגד להחרמה של מנהיג כזה או אחר. אבל על מה ניכנס לקואליציה? היה ובא ראש הממשלה אלינו ואומר, הביטו, אני מגיע אתכם להסכמות עקרוניות, כן משא-ומתן רציני, יש מכנה משותף גדול בינינו, יש מכנה משותף מאוד רחב בינינו ואנחנו הולכים הלאה ואנחנו נלך אתכם יחד הלאה – למשא-ומתן, כן, לחלוקת הארץ. נאמרו כאן דברים, אני גם מסתייג – עמד השר נפתלי בנט, שר החינוך, ואמר על מה אתם מדברים, כיבוש? לא נדבר כיבוש, אני לא מדבר כיבוש. לא מדבר כיבוש. 
+
+אני מסכים אתך, חברת הכנסת מועלם, אני מסכים אתך, השר אופיר אקוניס: יש לנו זכויות היסטוריות. אבל הסיפור הוא לא זה, הסיפור זה לא אם יש כיבוש או אין כיבוש. על האדמה – יאללה, אין כיבוש, אבל בכל אופן, יש שם אנשים. אף אחד לא יכול להכחיש את העובדה שיש ציבור שכבוש. 
+
+
+ לא נכון.
+
+
+ אה, אין? אוקיי. 
+
+
+אתה יודע את העובדות, אתה פרופסור. אתה קראת את הסכמי אוסלו? 
+
+
+ כן. 
+
+
+בהסכמי אוסלו, בעצם מאז הנסיגה, סוף 1995, תחילת 1996, מאז, על-פי משנתו של יצחק רבין, 97% מהפלסטינים חיים תחת שליטתה של הרשות הפלסטינית ואינם רואים חייל אחד אלא אם הם מתקרבים ל-check points מפני שהם רוצים – – –
+
+
+ וגם אחרי החלת הריבונות, גם אחרי החלת החוק הזה, הם לא – – –
+
+
+ אלא אם כן הם צריכים לטוס לפריז, אלא אם כן הם צריכים לצאת לחוץ-לארץ, אלא אם כן, אלא אם כן ואלא אם כן. 
+
+
+ בסדר. הם יכולים לצאת דרך ירדן.
+
+
+השר אקוניס – – –
+
+
+ אתה יודע כמה ישראלים יוצאים דרך ירדן? 
+
+
+ אתה יודע, אדוני השר, שאתה היית צריך להגיד "אלא אם כן" המון פעמים. 
+
+
+ לא נכון. 
+
+
+ כן, אתה צריך להגיד המון פעמים "אלא אם כן". 
+
+
+ לא. 
+
+
+ בכל אופן, המחלוקת בינינו – ופה גם אני אומר לך, אדוני השר, באמת, כחבר, אני יכול להגיד? 
+
+
+ לגמרי. 
+
+
+ יפה, כחבר. רוב האנשים שיושבים כאן, אין להם מחלוקת אתך על המושג של ציונות או לא ציונות, דברים כאלה. אנחנו ��סכימים. אבל לנו יש תפיסה אחרת של מה יבטיח את קיומה העתידי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אלה התפיסות שלנו. זאת אומרת, החרדה או הדאגה או נקודת המוצא של הדיון אתך ועם חבריך, הן על זה; על זה המחלוקת. אף אחד לא נחפז, אף אחד לא אץ ואף אחד לא רוצה לוותר על חבלי מולדת. ואתה צודק, ויגידו אנשי הימין: אתם יודעים מה, דין שכם כדין חיפה, מבחינת המעמד שלה, ההיסטורי. דין חברון כדין – אולי הוא אפילו גדול יותר מתל-אביב. אבל לו זו הסוגיה. השאלה המרכזית שניצבת בפנינו היא כיצד אנחנו יכולים להבטיח את עתידה של מדינת ישראל פה כמדינה יהודית ודמוקרטית. זו הסוגיה המרכזית, לא השאלה אם השטח כבוש או לא כבוש. ומזה אתם מתעלמים באופן עקבי. וגם פה יכולה להיות לראש הממשלה, שמדמה עצמו ורואה את עצמו כמדינאי-על, כמי שמתהלך בטרקליני עולם, כמי שיודע להתנהל בצורה מיטבית עם מנהיגי עולם; הייתה מישהי שאמרה, בלי לנקוב בשמות, שלו ראש הממשלה היה חי בארצות-הברית, מן הסתם הוא היה מתמודד על מועמדות המפלגה – אולי הרפובליקנית – לנשיאות בארצות-הברית. 
+
+אפשר לומר שהיומרות הללו והשאיפות האוטופיות הללו, אדוני היושב-ראש, לא עולות בקנה אחד עם הכישלונות המהדהדים של ראש הממשלה בזירה הבין-לאומית. זה החל, אולי לא החל – אפשר לפרוס את ההיסטוריה לאחור במידה רבה יותר, אבל נקודות ציון חשובות: הסכם הגרעין, שבו כשלנו, ואני שוב אומר לאופיר אקוניס השר: כשלנו. כי כישלונו של ראש ממשלה זה כישלונה של מדינה. לכן אני אומר: כשלנו, כישלון מהדהד שהיה נוגע להסכם הגרעין. והנה כישלון צורב ומהדהד, כפי שהדבר בא לביטוי לפני שבוע באו"ם.
+
+אז שוב, הנקודה הראשונה שהזכרתי, שעוסקת בנושא של התאגיד החדש, הבעיות והמשברים והדחיות הבלתי מוצדקות שכרוכות בהתנהלותו של ראש הממשלה. הנקודה השנייה, שוב, שעוסקת בהחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, כרוכה באופן התנהלותו של ראש הממשלה. וגם הנקודה הנוספת, שבה אני רוצה לעסוק, אדוני היושב-ראש, קשורה בהתנהלותו של ראש הממשלה. יש לנו זמן, אדוני יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, ואנחנו יכולים להרהר קצת בהיסטוריה.
+
+
+ דבר על החוק. למה – – – בוא נראה אותך, מה יש לך להגיד על השידור הציבורי.
+
+
+ אני דיברתי. רק אדוני חמק לו מן האולם, ולכן לא שמע את מה שיש לי להגיד על התאגיד.
+
+
+ יצא. לא חמק. למה חמק?
+
+
+ אבל אתה יודע – – –
+
+
+ חבר כנסת יכול לדבר על מה שהוא רוצה – –
+
+
+ אני יודע.
+
+
+ – – כשהוא עומד על הדוכן.
+
+
+ אני יודע. אני יודע.
+
+
+ אני גם – ובכל זאת.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – על התאגיד.
+
+
+תודה, חברתי שלי יחימוביץ. אני אומר לך. בכל אופן, דיברתי. רק אתה בחרת בפרק הזמן שהתייחסתי – – –
+
+
+ דבר על – – – על ההסכמים שצריך לכבד. דבר – – –
+
+
+ אז אני מדבר. אדוני – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – דוד ביטן – –
+
+
+ שמענו, שמענו.
+
+
+ – – אני עמדתי בהסכמים אחד לאחד.
+
+
+ לא עמדת בשום הסכם.
+
+
+אתה עכשיו מנסה להתחמק מאחריות. מאוד יכול להיות שנרדמתם בשמירה באשר למה שקרה בוועדת הרפורמות.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני – אז אני אומר לך: בדקנו את הנושא הזה שוב ושוב.
+
+
+ עם מי בדקת? עם עצמך?
+
+
+ אם – בדקתי – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ בדקתי. לא, בדקתי עם היועצת המשפטית, וזו המסקנה שהגענו אליה, שאנחנו דיברנו על עשר השגות עם רשות דיבור ועשר השגות בשם כל חברי המחנה הציוני.
+
+
+לא היה – – –
+
+
+ אז אני רוצה לומר לך כאן – –
+
+
+ לא היה – – –
+
+
+– – אני אומר לך כאן מעל הבימה הזאת: אל לך, חברי היקר דוד ביטן, להטיל ספק באינטגריטי שלי וביושר שלי.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני עומד בכל הסכם שאנחנו הגענו אליו מאז כניסתי לכנסת ועד היום. ואנא, ואנא, אל תפיל את אולי ההירדמות שלכם בשמירה על כך שאנחנו לא עמדנו בהסכם.
+
+ועכשיו אפשר לי בבקשה לזלוג לתחומים ונושאים שעליהם אני חפץ להמשיך ולדבר, אדוני היושב-ראש. אמרתי: שתי הנקודות שעסקתי בהן עד כה, גם בסוגיה של התאגיד וגם בסוגיה של ההחלטה של מועצת הביטחון לפני שבוע, קשורות באופן התנהלותו של ראש הממשלה. הנושא הבא שאני רוצה לדבר עליו הוא העניין של המשילות. עמדה כאן או לא כאן או במקומות אחרים שרת המשפטים, הגברת איילת שקד, ואמרה: הביטו, אולי אנחנו צריכים לקדם יוזמה שאין להעמיד לדין ראש ממשלה או אין לחקור אותו בפלילים בעת שהוא משרת בתפקידו כראש הממשלה. וזאת מדוע, אדוני יושב-ראש הקואליציה? כדי להבטיח משילות. מעניין. זה רעיון מעניין. גם הבנתי שיושב-ראש ועדת הפנים דוד אמסלם חושב על יוזמה מסוג זה: לפטור את ראש הממשלה מחקירות כאלה ואחרות, כאשר עולים חשדות לפלילים. מעניין. 
+
+אולי צריך להרחיב את היריעה, אדוני היושב-ראש. אולי גם שרים. הרי אם אתה חוקר שר או שרה, גם אז אתה פוגע במשילות, לא? אם – אולי גם ראשי ערים. אולי גם אותנו, חברי הכנסת, צריך לפטור מחקירות משטרה אם עולים חשדות כאלה ואחרים, כי זה פוגע בהתנהלות של הכנסת. אז היכן עוצרים את הדבר הזה? מה יש לעשות כדי להבטיח את המשילות?
+
+אני רוצה לספר לכם משהו מההיסטוריה האמריקנית. לפני כמה ימים יצא לי לצפות בתוכנית דוקומנטרית על ארצות-הברית שנקראת "שנות ה-70", ועסקו שם בנשיא רייגן – סליחה, בנשיא ניקסון, והפרשה שערערה והסעירה את אמריקה. לפני שאני אמשיך, אני רוצה לומר, באמת באופן חד-משמעי, שאני, אנחנו כולנו, מקווים שראש הממשלה יצא זכאי בחקירות שלו. עוד הפעם: לא בשל אמפתיה או היעדרה. לא בשל חיבה או היעדרה. כאשר נשיא מדינה, כפי שקרה, נכנס לכלא באשמת אונס, זו פגיעה במדינת ישראל. זאת אומרת, לא במובן זה שלא היינו צריכים לקיים את ההליך של החקירה והתהליך המשפטי או המאסר; ודאי שכן. כאשר ראש הממשלה אהוד אולמרט הוכנס לכלא, זו פגיעה קשה במדינת ישראל, וגם אז רבים מאתנו אמרו: הלוואי, הלוואי שהאיש הזה יצא זכאי.
+
+כי חִשבו על מה אנחנו מדברים, חִשבו על הילדים. אני זוכר, כשהייתי ילד בבית-הספר והיינו נכנסים לאולמות המרכזיים של בית-הספר – מה יש שם? התמונה של הנשיא והתמונה של ראש הממשלה – מבחינתנו, וכך זה נכון, האנשים שהם מורמים מעם. הסמלים האולטימטיביים, המדינה כפי שהיא מתגלמת בשני האישים החשובים הללו: ראש ממשלה או נשיא, בסדר הזה – נשיא המדינה וראש הממשלה. חשבו מה זה עושה לילדים בבתי-ספר כאשר ראש ממשלה ונשיא יושבים בבית-הסוהר. חשבו על הלגיטימציה של מדינה בעיני אזרחיה כאשר נשיאים וראשי ממשלות נכלאים. הפגיעה היא פגיעה אקוטית. הפגיעה היא פגיעה קשה. לכן, כאשר אני אומר: אנחנו מצרים על כך, או שאנחנו מקווים שהוא יצא זכאי, זה לא מפני שאנחנו משופעים בחיבה אליו, אלא משום שאנחנו אומרים: פגיעה בראש ממשלה זו פגיעה במדינה עצמה. זו פגיעה בלגיטימיות שלה. זו פגיעה בנאמנות וביכולת של ילדים לפתח נאמנות למדינתם.
+
+אבל אני רוצה לחזור למה שהתכוונתי לעשות ולספר קצת על אמריקה. אני רוצה לספר קצת על המעבר מניקסון לנשיא האחר שנחשד בפלילים, וחלקכם בטח מכיר את הפרשייה ��זו. זו הייתה הפרשייה של רייגן. שבעצם גם הוא נחשד בכך שהוא עבר על החוק. בזמנו, הקונגרס האמריקני הטיל וטו, אסר על מכירת נשק ל"קונטראס" במרכז אמריקה. הדבר המעניין בקשר לסיפור הזה עלה עשר שנים לאחר חקירתו של רייגן או לאחר חקירה שהתקיימה בקונגרס האמריקני. אז שוב, חשבו על שני תאריכים, על שני מועדים: 1974 – הנשיא ניקסון עוזב את הבית הלבן בבושה ובקלון, לאחר שהחלו, או נפתחו תהליכי הדחה נגדו; ב-1985 נפתחת חקירה בקונגרס האמריקני נגד הנשיא רייגן: הקונגרס אסר על מכירת נשק ל"קונטראס" שפעלו בניקרגואה, והנה, הנשיא בכל זאת אישר, בדרכים עקלקלות, מכירת נשק. את זוכרת? שלי מחייכת.
+
+עכשיו, מה מעניין בפרשייה הזאת? לימים, כעשור לאחר מכן, שאלו חברי קונגרס, אמרו להם: תגידו, חקרתם את הנשיא והוא יצא זכאי – הוא אמר: No recollection, לא זוכר, לא היה לי שום קשר לעניין הזה, לא עברתי על החוק. ושאלו את חברי הקונגרס ואמרו להם: תגידו, האמנתם למה שהנשיא אמר? כי אני לא יודע, אלה מכם שזוכרים את אוליבר נורת', העוזר הצבאי שלו, שאמר: הנשיא לא ידע, הכול אחריותי. הדבר פעל בצורה מאוד יפה. הנשיא היה מזמין אליו כל מיני טייקונים לבית הלבן, לחדר הסגלגל, אומר להם מה הסכנות הגדולות אם ניקרגואה תיפול בידיהם של הסנדיניסטה – זו תקופה שחייתי בארצות-הברית, לכן אני מכיר את הפרטים די טוב – אז הוא היה אומר להם: תשמעו, סכנה מאוד גדולה, ניקרגואה הולכת ליפול בידי הקומוניסטים, ועוד דברים כאלה ואחרים, אנחנו צריכים לעזור ל"קונטראס", לגוש הימין שהיה שם. אז אוליבר נורת' – הנשיא מסביר את החומרה של הדבר, לא אומר כלום. אז האנשים האלה יוצאים מהחדר הסגלגל ומגיעים לאוליבר נורת', ואוליבר נורת' אומר להם: אתם יודעים מה הוא התכוון: We need money, אנחנו צריכים כסף, משום שאנחנו לא יכולים להקצות לזה כסף מהתקציב האמריקני. 
+
+
+ הוא היה העוזר שלו, נכון? יועץ. 
+
+
+ הוא היה יועץ שלו לעניינים צבאיים, אלוף-משנה אוליבר נורת'. אז ככה זה פעל: הנשיא לא ידע, ואוליבר נורת' לקח את זה על עצמו. לימים, כפי שאמרתי, באו עיתונאים וחקרו, ביקשו לתחקר את חברי הקונגרס שישבו בוועדת החקירה, ואמרו להם: תגידו, האם אתם באמת האמנתם לנשיא? דרך אגב, לפני שאני אגיד אם הם אמרו כן או לא, והתשובה המאוד-מפתיעה שלהם, אולי רק 15% מהציבור האמריקני האמין לנשיא רייגן שהוא אכן לא ידע. אבל ועדת הקונגרס הכריעה בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, שהנשיא לא ידע – שהנשיא לא ידע. 
+
+ואז, לימים, כאשר שאלו את חברי הקונגרס: תגידו, אתם באמת חושבים שלא ידע? ואז אנשי הקונגרס – אחד מהם אמר את המשפט האלמותי הבא: אמריקה לא יכולה להרשות לעצמה הדחה של שני נשיאים בפרק זמן של עשר שנים. מדהים, נכון, אדוני היושב-ראש? תשובה מדהימה: אמריקה אינה יכולה להשלים עם מציאות שבה שני נשיאים בתוך עשור מודחים על כך שהם עברו על החוק. העלמנו עין. היה ברור לנו שהוא יודע. הסיפור הוא לא אמין. הנשיא ידע, אבל מה, נפיל אותו? דאגנו לאמריקה. זו הייתה הדאגה שלהם לאמריקה. זה מאוד מעניין, השיקול הזה, כן? שיקול שהוא כזה אינסטרומנטלי, תועלתני, שהמשילות באמריקה בעצם מחייבת אותם להעלים עין. 
+
+ חזרה לעניין שלנו. אני באמת ובתמים אומר: הלוואי שהמשטרה לא צריכה להעלים עין, אדוני היושב-ראש. הלוואי שהחקירות יסתיימו בסופו של דבר באין אשמה, בהיעדר אשמה פלילית. לכן אני באמת חוזר ואומר, כשראש ממשלה, או נשיא, מופלל, הרי זה כתם על המדינה. ולכן אנחנו לא שמחנו לאידו בהקשר אחר של ראש הממשלה, באשר לכישלון באמת מהדהד וצורב שהיה לנו באו"ם, משום שזו פגיעה במעמדה של ישראל, ואנחנו גם במקרה הזה לא שמחים לאידו ולא רוצים שהוא יופלל, משום שזה יהיה כתם על מדינת ישראל. כי יש אינטרסים משותפים. 
+
+ ואני רוצה לחזור ולדבר שוב, כי חברי הכנסת פה משתנים, אני רוצה לציין דווקא – חברת הכנסת ברקו, לפני כמה ימים, את יודעת, את והאיש שלך, ראובן, ואני, חולקים פאנלים בשפה הערבית ב-"i24". קוראים לנו: הצוות המתמשך. יש לנו כבר איזו מסורת. 
+
+
+ שמעתי שהיה לכם פאנל מעניין.
+
+
+ נכון. היה לנו פאנל מאוד מאוד מעניין. 
+
+
+ בערבית צחה. 
+
+
+ נכון. אנחנו שנינו דוברים ערבית צחה, ב-"i24", וראובן מייצג באופן מאוד חד-משמעי, נחוש ומרשים את עמדת הימין. כן, נראה לי שאתם עושים המון עבודת בית משותפת. 
+
+
+ יש לנו חמ"ל בבית.
+
+
+ כן, אני בטוח שיש לכם חמ"ל בבית, ופה אני יכול להחמיא לאישך על הערבית המאוד-משובחת שבפיו. 
+
+
+ וההבנה. 
+
+
+ ועל ידיעת הקוראן. האיש מצטט מהקוראן בנונשלנטיות, שבואו נאמר, שומעיו מקשיבים לו בפה פעור ולסת שמוטה. 
+
+
+ יוסי, מהיכרות, כל פעם – הוא היה יועץ לענייני ערבים, שלי, גילוי נאות – וכל פעם שהיינו הולכים בין המכובדים, הוא היה מדהים אותם בפסוקים שהיו נשפכים ממנו.
+
+
+ חד-משמעית.
+
+
+ לא הבנתי. אמרת שהוא היה יועץ לערבים של גילוי נאות? 
+
+
+ יועץ לענייני ערבים שלי.
+
+
+ שלך. אה. לענייני גילוי נאות. 
+
+
+ידיעותיו מופלגות.
+
+
+ ידיעותיו מופלגות, בשפה הערבית, וגם היכולת שלו לצטט. 
+
+
+אני מקווה שהוא צופה בנו, אבל כנראה לא. 
+
+
+ לא, את יכולה להגיד לו שהכול מצולם, ואנחנו נשלח לו סרטון קטן שבו יראה שאין לנו בעיה לשבח אנשים ששייכים גם לימין הקיצוני. 
+
+
+ אה, כבר הפכת אותו לימין קיצוני, אה? 
+
+
+ברור. ואני אמרתי לאיש שלך באמת, תגיד, והוא חזר והדגיש את העניין הזה – – – 
+
+
+ אמרת לו: לא נורא, אתה מהימין, אני מהשמאל הרדיקלי, אבל לא נורא, הכול בסדר. יאללה משינה – – –  
+
+
+תשמעי, אבל באמת אני חושב, את יודעת מה, שהוא מהימין הקיצון. כי – תראי, אני אגיד את העמדות שלו ואת תגידי: אכן. 
+
+
+ בוא אני אשאל אותך שאלה. מאחר שהוא לא פה, נראה לי לא נכון. אני לא המדיום. אני אומנם אשתו, אבל – – 
+
+
+ יש לכם חמ"ל משותף, אמרת. 
+
+
+ – – אני לא המדיום להעביר דרכו.
+
+
+ – – –
+
+
+ אז לדעתי תמשיך את ה"דיבייטים" אתו בערבית, כשזה מצולם וכשהוא עונה לך, ועונה לך כמו שצריך.
+
+
+ הוא עונה לי כמו שצריך. 
+
+
+ נראה לי שזו הדרך היותר-מכובדת לעשות את הדיון הזה. 
+
+
+לא, בהחלט. 
+
+
+ רצוי. 
+
+
+אבל שוב, הדיון העקרוני שפתחתי בו לפני כרבע שעה, גברתי חברת הכנסת ברקו ובאי הבית המעטים שיש אתנו כאן, לגבי סוגיה מאוד מרכזית שמפרידה בינינו. הרי אף אחד – לא נגיד אף אחד – קחי את המחנה הציוני, אף אחד לא חושב שאין לנו זכות להיות בחברון או בשכם, אבל הבעיה היא לא שטח. הבעיה, אני אומר לו ואני אומר לאחרים: תראו, בהנחה שאין להם שום זכויות על המקום, בכל אופן הם שם. וכאשר אנחנו מדברים על כיבוש, אנחנו מדברים על כיבוש של עם. איך אתם, אנשי הימין, יכולים להסביר לי, גם כאשר אתם באים ואומרים את הדבר ש"אנחנו בני המקום". הי, אני מסכים עם האמירה הזאת, גם אני בן המקום. אבל איך אתם יכולים להסביר את העמדה שלכם, מהו הפרוספקט העתידי שלכם כאשר במקום הזה, גם אם הוא יהיה שאגאלי – פעם כשפרס דיבר על העניין של אנשים, שנפגעים, ומישהו אמר: אני יורה למ��ה, על הקרקע, הוא אומר לו: אבל איך פחות פגעת באנשים. אז איך אנחנו עושים את ההפרדה הזאת בין האנשים לבין שטח? נניח שאין שטח כבוש, אבל יש עם כבוש. ומהו הפתרון שאתם מציעים לגבי הסוגיה הכאובה המתמשכת הזאת? אף אחד מנציגי הימין שכאן עלה על הפודיום, ודיבר והציג את מרכולתו האידיאולוגית המדינית, לא התמודד עם הסוגיה הזאת, של מה עושים עם העם הפלסטיני שנמצא בשטחי יהודה ושומרון. 
+
+
+נותנים להם אזרחות. 
+
+
+ סליחה?
+
+
+ אזרחות. 
+
+
+ ניתן להם אזרחות. 
+
+
+לא, לא ניתן להם אזרחות. 
+
+
+ אז יופי. הנה, הנה חברת הכנסת ברקו אומרת – – – 
+
+
+ נצטרך לעשות באמת הפרדה, ושלא תהיה להם מדינה. 
+
+
+ תהיה להם מדינה. 
+
+
+ אני לא דוגלת בגישות שלך. 
+
+
+ אז אני כן דוגל, ואני מבקש – – – ביהודה ושומרון. 
+
+
+ אז בסדר, אתה רוצה מדינה דו-לאומית, בבקשה. 
+
+
+ אנחנו מדינה דמוקרטית ונותנים זכויות לכולם. 
+
+
+ הנה, אם כן, חילוקי הדעות המאוד-עמוקים והמהותיים שמתגלעים פה למול עינינו הלא-משתאות, אפשר לומר, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת ברקו אומרת: זה הבית שלנו, כל השטחים שלנו – אין אזרחות – – –
+
+
+ זה מה שאמרתי? 
+
+
+ אז את בעד חלוקת הארץ? 
+
+
+ אני, כן, אני בעד שתי מדינות, אתה פשוט לא מקשיב לי, אני נורא מצטערת. אני מקווה שבערבית אתה מקשיב יותר. 
+
+
+ אז אני אומר לך מעל בימה זאת, אני מתנצל. כל באי הבית, דעו לכם, חברת הכנסת ברקו מצדדת בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. נכון? יפה. 
+
+
+ שני עמים. אחת מהן היא מדינה יהודית. כי זה הם לא מוכנים להגיד, אלה שיושבים שם. 
+
+
+ אבל עכשיו את מדברת אתי. אני מוכן להגיד. בסדר? 
+
+
+ אני מדגישה את העניין. 
+
+
+ תעשו שלום ביניכם, וגמרנו. אנחנו – – – שלום עם העם הפלסטיני. לא – – –
+
+
+ בסדר. אני חושב, שוב, שאנחנו כאן פורצים את המחלוקות.
+
+
+ אנחנו לא נעשה שלום, נעשה מה שטוב לנו. 
+
+
+ שאנחנו פורצים את המחלוקות – אני שמח לשמוע את דבריה של חברת הכנסת ענת ברקו. אני אומר את זה ברצינות ללא שום בדל של אירוניה. באמת. 
+
+
+ זה מפתיע אותך, בדאלכ? 
+
+
+ בדאלי – מפתיע אותי, אבל אני מייחל לעצמי עוד הפתעות כאלה. 
+
+
+ אל תדאג היא במיעוט בטל בקואליציה. 
+
+
+ סליחה?
+
+
+ היא במיעוט בטל בקואליציה. אין הרבה כאלה שחושבים ככה.
+
+
+ טוב. אז הנה, כפי שאמרתי, פה מתגלעות להן מחלוקות מאוד מאוד עמוקות בתוך הקואליציה – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – אבל ודאי שאני מצדד או תומך בעמדה, שמוצגת כאן – – –
+
+
+ אנחנו מפלגה דמוקרטית – – – 
+
+
+ נכון, נכון. נכון. אבל שימי לב, באמת, חברתי חברת הכנסת ענת ברקו, לגבי העמדה הזאת. את הבעת גם את החששות שלך, נכון? כאשר חבר הכנסת יהודה גליק מציג כאן את הפרוספקט שלו, ואת אומרת – – –
+
+
+ בדאלו.
+
+
+ בדאלו. אתה יודע, אתה סופחת לתפוצה העיראקית פה. אתה יודע מה זה "בדאלו" בעיראקית?
+
+
+ לא. 
+
+
+ אנחנו יכולים לסבר את אוזנם של חברי הכנסת בבְּדַאלֺה, כי כולם שומעים את הביטוי הזה, ואולי לא יורדים לעומקם של דברים. "בְּדַאלֺ" בא מהעניין של "במקום" – בַּדִיל בערבית. "בָּדַלַ" זה להחליף. כך, מי שאומר "בְּדַאלֺה" זה אומר: אני מוכן להיות כפרה עליך.
+
+
+ בדיל כזה או בדיל אחר – – –
+
+
+ בדיוק. אבל עדיף לאמץ את הדיל העיראקי. 
+
+
+ בחייאתכ. 
+
+
+ זה "בדאלכ". נכון, ענת? מעכשיו, מי שאומר לך "בדאלכ", תדע שהוא מוכן להחליף את עצמו בשבילך. 
+
+
+ חבר הכנסת גליק, בשלב הבא אתה תקבל קלטות של נאזם אל-ע'זאלי. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ חברת הכנסת ברקו, תדאגי לו להקלטות. 
+
+
+ – – –
+
+
+ משהו בערבית – – –
+
+
+ עכשיו ירדנו לעומקן של מילים, והסברתי לבאי הבית מה המשמעות של המילה העיראקית "בדאלכ". אתה יודע, יעקב? אני צריך לחזור על ההסבר? 
+
+
+ לא, לא. 
+
+
+ אוקיי. חשבתי שאתה רוצה משהו בערבית צחה. 
+
+
+ – – – להציג משהו ספרותי כזה – – – 
+
+
+ לא, אני לוקח את הדברים האלה ברצינות יתרה, ואז אם אני צריך להציג משהו ספרותי, שאר רוח, אז אני טורח להתכונן לפני כן כדי להביא בפני הבית מלאכה מוגמרת, ולא באופן פרטיזני שכזה. 
+
+ אם כן, אדוני היושב-ראש, לגבי חילוקי הדעות שמתגלעים – יהודה גליק נשאר אתנו וחברת הכנסת ברקו נטשה אותנו.
+
+
+ – – –
+
+
+ אה, נכון, עליזה. את לא מחליפה אותה. 
+
+
+ חברת הכנסת ברקו כאן. 
+
+
+ אה, היא כאן? 
+
+
+ אני אציין לזכותה את ההקשבה היוצאת-דופן לכל מילה שלך. 
+
+
+ ענת, את פה, נכון? לא הלכת. 
+
+
+ אני פשוט משתעלת. אני מתנצלת. אז הלכתי לשתות. 
+
+
+ לא, זה בסדר, את יודעת, אדרבה, אני מעריך מאוד את העובדה שאת נוכחת כאן באולם. חשבי על דלות הנוכחות כאן – – –
+
+
+ סליחה, סליחה, יש פה נוכחות. 
+
+
+ אה, אוקיי. 
+
+
+ יש פה איכות. 
+
+
+ לא סתם, איכות רצינית. 
+
+
+ נמצא פה חבר הכנסת דב חנין. 
+
+
+ אז אני בהחלט רוצה להצטרף, כי אני גם נמנה עם המעט שנשארים כאן, ואני מבין שהמחמאה חוזרת לכולנו. נכון, אדוני היושב-ראש? 
+
+
+ ודאי. זה לכולם.
+ 
+
+ אני לא. 
+
+
+ את לא? 
+
+
+ אני לא ראויה למחמאות. 
+
+
+ אז שלי מסתייגת מהמחמאה הזאת. אנחנו מוציאים אותך מכלל עם ישראל, רק בהקשר הזה, בסדר? 
+
+
+ היא יודעת שאין מחמאות חינם. 
+
+
+ המחמאה מגיעה לרובנו. 
+
+
+ המחמאה מגיעה לרובנו, ואף שחברתי שלי יחימוביץ מסרבת לקבל את המחמאה אני עדיין רוצה להרעיף אותה עליה. אני מקווה שבסופו של דבר תתרצי ותקבלי את המחמאה, כי מגיע לך. 
+
+ אז איפה היינו? אדוני היושב-ראש, תזכיר לי. היינו במחלוקות שהתגלעו בינך לבין יהודה גליק באשר לשאלה איפה אתם עומדים, וראינו שלמעשה – – –
+
+
+ שיעור ההיסטוריה משנות ה-70 בארצות-הברית היה מרתק. 
+
+
+ נכון? אבל מה אפשר לעשות, הוא היה שיעור מאוד תמציתי, נכון, מאוד מעניין. האמת, השארתי את סופו קצת עמום ועלום, אדוני היושב-ראש, משום שאין לדעת מהן ההשלכות והמסקנות שיש לגזור מתוך הסיפור הזה. זאת הייתה התהייה שלי. 
+
+ יהודה, אני חשבתי שאנחנו מנהלים כאן סימפוזיון, ומסתבר שדעתך הוסחה ממני והלאה, ואני רוצה – – –
+
+
+ אדוני, אתה מאשים אותי בהסחת דעת? 
+
+
+ שימי לב, עליזה, שאמרתי שדעתו הוסחה ממני והלאה, ולא ציינתי את הגורם להסחת הדעת. 
+
+
+ כשאתה אומר "הסחת דעת" זה אומר – – – הוא המרכזי – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, אני לא אכנס לתא הזה של הנאשמים, גברתי, עליזה לביא. 
+
+
+ הבמה היא שלך. 
+
+
+ בדיוק. 
+
+
+ אתה מוזמן להצטרף אלינו לפתרון – – – מתוך זה – – – עם הפלסטינים בחברון – – – יחד עם בני-דודינו מטייבה. כולם צריכים לקבל אזרחות ישראלית מלאה. אין שום סיבה שלא. זה הפתרון הכי צודק שקיים. 
+
+
+ בסדר, תראה, יש כאן עמדה מאוד פרוגרסיבית, מאוד ליברלית. אבל אני מתאר לעצמי שעם העמדה הזאת תרצה לשמר, כמו רובם של אנשים שיושבים כאן, חברות וחברי הכנסת, את האופי הלאומי של המדינה. נכון? 
+
+
+ מה הבעיה? יש חוק השיפוט. חוק שחל על יהודים; הוא לא חל על אוכלוסיות אחרות, זה הכול.
+
+
+ אבל אתה אומר, אנחנו רוצים שבסופו של דבר זאת תהיה מדינה של העם היהודי שמשתרעת מהירדן עד – – –
+
+
+ כמו שבן-גוריון הסכים שבחצי היהודי של תוכנית החלוקה יהיו 55% יהודים ו-45% ערבים. לא הייתה לו בעיה עם זה. פה אנחנו אומרים להם: 60%, 65% ו-35% – לא נורא, נסתדר. 
+
+
+ אתה יודע, אחת הבעיות היא אולי – אני לא אמנה את כל הבעיות, אבל מן הסתם אחת הבעיות הקטנות, אדוני היושב-ראש – הזניחות, השוליות, המזעריות שניצבות לפתחו – – –
+
+
+ חבר הכנסת גליק, אתה לוקח את הרעיון, ואתה מתעלם מהרקע. 
+
+
+ כן, מרעשי הרקע. 
+
+
+ההשוואה הזאת – – – 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאני לא שומע רעשים. אני שומע רק מתיקות.
+
+
+ לפחות תגיד, רחשים מתוקים. אז כולנו מתכנסים תחת מלל מוסכם. בכל אופן מה שהתכוונתי לומר הוא שהבעיות הזניחות, הקטנות והשוליות הן שהפלסטינים לא כל כך מתלהבים מהפתרון הזה, נכון? 
+
+
+ הם מתלהבים מאוד. 
+
+
+ אה, הם מתלהבים מאוד? 
+
+
+ הפוליטיקאים שלהם לא מתלהבים מזה. אני נפגש מדי יום עם השכנים שלי, בעתניאל, מדאהריה, מסמוע, מיטא – הם מתים לזה. הם אומרים, תביאו לי תעודת זהות כחולה מחר. 
+
+
+ והם רוצים מדינה אחת – – –
+
+
+ הם יודעים מה הם רוצים. מה אתה חושב, שהם רוצים לחיות תחת שלטון שמשפיל זכויות אדם? אתה חושב שהם רוצים לחיות תחת שלטון שבו מוציאים להורג כל שנה אלפי אנשים? הם לא רוצים. הם מעדיפים לחיות במדינה מסודרת. 
+
+
+ העניין הוא, יהודה – אני בהחלט מאמין לדיווחיך, אבל אתה יודע, בעניינים האלה בסופו של יום נשאל הבן-אדם עם מי הוא דיבר. אנשים שאני דיברתי אתם אומרים אחרת, אז אני לא יודע, אתה מבין, עד כמה הדברים שאתה אומר אכן משקפים את רובה של האוכלוסייה שחיה בין הירדן לבין הים.
+
+
+ הוא מדבר עם המתוקים שבהם. 
+
+
+ אתה מדבר עם המתוקים שבהם. אתה מבין?
+
+
+ השכנים שלי. 
+
+
+ הם לא כולם מתוקים, יהודה. תסכים אתי על זה. 
+
+
+ הם השכנים שלי – אלה שעושים אתי קניות – – – בצומת גוש-עציון; אלה שעובדים אצלי ביישוב; אלה שאני פוגש אותם ביום-יום – – –
+
+
+ תשמע, יהודה, אתה מזכיר לי זה בדיחה.
+
+
+ כמה אנשים נרצחו בעתניאל? 
+
+
+ יש איזו בדיחה על מישהו שבשנות ה-70 או יותר מאוחר – בביאפרה סבלו שם מבצורת ומרעב נורא. שאלו מישהו ואמרו לו: תגיד, שמעת על בצורת ורעב בביאפרה? הוא אמר: מה אתה מדבר? אתמול פגשתי מישהו בביאפרה, שמן כזה. אתה מבין? אז אני לא יודע אם האנשים שפגשת הם השמנים, ועד כמה ועד כמה הם מהווים איזו אינדיקציה לתיאור שהוא כולל יותר. 
+
+
+ גם הם יודעים את מה שא.ב. יהושע יודע, שהאופציה של שתי מדינות לא קיימת, היא לא אופציה קיימת – – –
+
+
+ אני לא יודע, יהודה. באמת, אני קורא, נניח, את שאול אריאלי ואת מחקריו המאוד-מעמיקים והמאוד-נרחבים. כפי שהוא מראה לנו – דרך אגב, אני חושב שגם השר בנט בהיפוך של היוצרות אומר שרובם של היהודים שמתיישבים בחבלי יהודה ושומרון מתרכזים בסביבות הגושים הגדולים, ולכן גם האפשרות לכונן פה שתי מדינות לשני עמים היא די סבירה, משום שבמקומות הללו, שלא בגושי ההתיישבות, יש מספר מאוד מאוד מועט – – –
+
+ 
+ שאול אריאלי. 
+
+
+ שאול אריאלי, כן.
+
+
+ הם סירבו לקבל את ההצעה של אהוד ברק ושל אהוד אולמרט, שהייתה נדיבה פי כמה וכמה. 
+
+
+ תראה, אני אגיד לך, אני רוצה להתייחס, אולי במובלע, לנקודה הזו, יש לי עוד שלוש-ארבע דקות. אנחנו הלכנו ופגשנו – אכרם חסון נמצא כאן במליאה, וביחד נפגשנו עם נציגים של הרשות הפלסטינית לפני כחצי שנה, אני חושב שזה היה בווינה, נכון? וגם נפגשתי עם אבו מאזן לפני כמה שבועות, ותמיד עולה התהייה הזאת; באים ואומרים: תגידו, יש פרטנר לשלום? האם אבו מאזן הוא פרטנר לשלום?
+
+ עכשיו אני אומר: יכול להיות, מי יודע להיות בוחן כליות אדם, אולי לא, אולי הוא לא. הוא עשה עלי רושם שכן. המנהיגים שפגשנו, חבר הכנסת אכרם חסון, מה אתה אומר? הם הרשימו אותך שהם – – –
+
+
+ שהם רציניים. 
+
+
+שהם רציניים, אבל לך תדע, אולי הם עבדו עליו? אולי הם עבדו עלי?
+
+ אבל אתה פוגש את הפוליטיקאים, אני אומר לך, תפגוש את ה"עמך". 
+
+
+לא, אבל אנחנו פוגשים אנשים שמעוניינים במשא-ומתן. 
+
+
+שמעוניינים בשתי מדינות, אלה הפוליטיקאים. 
+
+
+ בסדר, אבל עכשיו אני מדבר עליהם. אני רוצה להגיד לך משהו, חכה, תקשיב לאיפה אני לוקח את הדיון ותראה, יכול להיות שאנחנו נהיה חלוקים, אבל רק המתן שנייה, ברשותך. אז אומרים: תשמע, יכול להיות שהם לא רציניים, יכול להיות שהם סתם מהתלים בנו, יכול להיות שכאן מדובר באיזושהי מזימה שטנית שכזו, של דונם פה ודונם שם, אולי הם אימצו את האידיאולוגיה הציונית של פעם: בוא ניקח קצת עכשיו – – –
+
+
+ רגב אחר רגב.
+
+
+כן בדיוק, ואז אני אומר: יכול להיות, who knows, אבל מה הפתרון שאנחנו צריכים לנסות, לגבי השטחים, לגבי חבלי הארץ הללו? בואו נשמור אותם לפיקדון, לא ניישב בהם יהודים, כן, כדי שהאופציה הזאת של שתי מדינות תעמוד בפנינו. אבל מה, אנשים מהימין הקיצון, אפילו אנשים שיושבים כאן במליאה, מה הם אומרים? מכיוון שאני לא מאמין להם, אני אעשה עוד התנחלויות. איך נובע זה מזה? למה אתה עושה את זה? הרי ברור לכל אלה שמרחיבים את מפעל ההתנחלויות שזה הורס את הסיכוי בסופו של יום לשתי מדינות לשני העמים. זה הורס את הסיכוי הזה. אני יודע שבעיניך, יהודה, ששם אתה מציג עמדה – בוא נגיד, שהיא מעניינת; לטעמי או לדעתי, לעניות דעתי אני אגיד, לא כל כך ברור כמה היא קבילה על הציבור שחי שם, שקוראים לו העם הפלסטיני. אני לא יודע עד כמה היא קבילה, אבל אני חושב שהרחבת מפעל ההתנחלויות בחבלי הארץ הללו פוגעת באופן אנוש באפשרות שאנחנו נגיע להסדר בעתיד, גם אם לא היום, גם אם לא מחר, גם אם אתה חושד שאין מנהיג, גם אם יש כאלה חושדים שאין מנהיגים אמיתיים, לפחות בוא נשמור על האדמות הללו כפיקדון לאלה שאומרים שאבו מאזן, לדוגמה, הוא לא – – – 
+
+
+ אבל כל זמן שגם לא יבנו הפלסטינים על השטח הזה. בוא נשמור את זה לאופציה שתהיה מדינה אחת. אתה לא יכול – – –
+
+
+ אדוני, אתה מסיים עוד חצי דקה, חצי דקה אדוני. 
+
+
+ אתה לא יכול – – – בשני הקטבים. אני מוכן. אם לא יבנו כל הצדדים, לא הפלסטינים ולא הישראלים – אני מוכן.
+
+
+אוקיי – – –
+
+
+ זה – אתה לא מוכן. 
+
+
+ עוד פעם, לְמה אני לא מוכן?
+
+
+אתה אומר שלקבוע עובדות אתה מוכן?
+
+
+ לא, אני לא רוצה לקבוע עובדות, אני רוצה להשאיר פתוחה את האופציה להקמתן של שתי מדינות לשני העמים – –
+
+
+ – – – 
+
+
+– – כך שאם גם יש חשד של מישהו, שהמנהיגים הפלסטינים של היום הם לא אמיתיים, אתם יודעים מה, נעודד ונחכה לאלה שיהיו אמיתיים, אבל מי שהולך ובונה שם, למעשה פוגע – –
+
+
+ תודה רבה, אדוני. 
+
+
+– – בפרוספקט הזה, ופוגע ביכולותינו, בסופו של דבר בעתיד, ולא בעתיד הרחוק מי-יודע-מה, להבטיח את קיומנו כאן כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+מה אתה אומר על חוק השידור הציבורי?
+
+
+דיברתי. לא היית פה. 
+
+
+ תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. לרשותך יעמדו – – 
+
+
+ עשר. 
+
+
+– – עשר דקות. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אין שר? לא צריך? 
+
+
+יש שר? יש. 
+
+
+ יש שר? יש שר?
+
+
+ לא. דבר, אדוני. אני אב��ש מהמזכירות. תתחיל לדבר. 
+
+
+ תעצרו את השעון. 
+
+
+ בסדר, תדבר. 
+
+
+כל הלילה, המטרה שלו פה זה לעצור את השעון, להתיש אותם.
+
+
+ – – –
+
+
+לא – כן, מה אנחנו עושים פה? 
+
+אני אעצור את הזמן ותתחיל לדבר, בבקשה. 
+
+
+ דבר ללא זמן. 
+
+
+ שלום, גברתי. בבקשה, עשר דקות לרשותך. חברים.
+
+
+ תראו, מה אנחנו עושים פה? כל פעם נכנס חבר כנסת מהקואליציה או נכנס שר, או שרה, ומבקשים קיזוז, ושואלים: למה אתם צריכים למשוך את הזמן? כאילו, מה אתם עושים פה? הרי בסוף לקואליציה יש רוב. אז אני אומר: מה שאנחנו עושים פה, מה שנקרא פיליבסטר, זה באמת במקום ללכת לזעוק בכותל. יש כאלה שכשכואב להם משהו, הולכים לכותל ושמים פשקווילים – – 
+
+
+ איפה?
+
+
+ליד הר-הבית.
+
+
+ – – –
+
+
+ יהודה, זה בסדר, אני ידעתי. – – ומקימים קול זעקה. 
+
+
+ אנחנו פשקווילים חיים, אני פשקוויל. 
+
+
+ מרב, את יודעת, יש כאלה שעושים הפגנות, ואנחנו מעריכים אותם. 
+
+
+ אני פשקוויל. 
+
+
+ביום שני, באנו הבוקר לכנסת, ויש פה – אני ראיתי את תת-אלוף אמיר השכל מחיל האוויר, תת-אלוף עומד פה עם שלט. נמאס לו מראש הממשלה. תבינו, תת-אלוף בחיל האוויר, זה מה שהוא בוחר לעשות. תבינו לאן הגענו. אז אנחנו מה, אנחנו יכולים לצאת אליו וללחוץ לו את היד. אבל אנחנו יכולים לעמוד פה ליד הפודיום הזה באמת ולהגיד לחברים שלנו בקואליציה: תתעוררו. כן העברתם תקציב, אז מה? 
+
+
+ חבר הכנסת גליק, בבקשה. אתה רוצה לדבר – בצד.
+
+
+ העברתם תקציב, על מה? יש לכם כורסאות – בסדר, אבל המדינה הולכת ומידרדרת – – –
+
+יש פה שר?
+
+
+ יש, יש. 
+
+
+ שרה, שרה. 
+
+
+ השרה מירי רגב כאן. 
+
+
+ – – – והמדינה הולכת ומידרדרת.
+
+אבל אני רוצה קצת לדבר על שני אירועים שקרו לנו עכשיו, על מה זה נקרא מנהיגות. אנחנו דנים פה בחוק השידור הציבורי, ואנחנו עוד לא התאוששנו מחוק ההסדרה, אבל בואו נדבר רגע על חוק השידור הציבורי. יש שרים בממשלה, יש שר בממשלה, השר ארדן, שאמר אז שצריך להעביר את זה באמת בקדנציה הקודמת, שעשה, יחד עם ועדה פרלמנטרית בראשותה של קארין אלהרר, עבודה מאוד רצינית. אני, יצא לי לבלות שם כמה שעות, אבל היו שמה לדעתי בסוף מאות שעות של דיון רציני. 
+
+ ובסוף יצא החוק, שבא לגשר על פער, שבא להבטיח שידור ציבורי במדינת ישראל ברמה שאנחנו נרצה לראות ושימלא את התפקיד של שידור ציבורי. ואז יום אחד בא ראש ממשלה, שהיה שותף, ונתן כאילו גיבוי להליך הזה, התעורר, והוא – לא אכפת לו שעות העבודה שלנו והלילות של הוועדות, והוא גם לא חייב הסבר לאף אחד, וגיבוי – לשרים שלך – כאילו השרים שלו נגדו. זאת אומרת, איך אפשר לנהל מדינה כשאתה חושב שהשרים שלך פועלים נגדך? ואם השרים שלך לא פועלים נגדך, אז למה אתה לא נותן להם גיבוי? ואני כבר לא אומר שאתה הופך את השרים שלך לחסרי חוליות. הרי בסוף מה קורה? אותם שרים, שעמלו ימים כלילות על החוק הזה – בא ראש הממשלה ואומר להם: סליחה, התבלבלתי. אבל נתת להם גיבוי.
+
+ועכשיו, מה קרה? הסברים לא צריך? לעם לא צריך לתת – מה אנחנו יכולנו לעשות באותן שעות? או שכבר יכול להיות שמה שאומר הציבור על מה שהקואליציה הזאת עושה מהכנסת הוא שיותר טוב שיעשו דברים ויבטלו אותם, יעשו דברים ויבטלו אותם, יעשו דברים ויבטלו אותם, יותר טוב משיעשו לנו נזקים. ככה לפחות הם מבטלים את מה שהם עושים. ואולי זה יותר טוב שהממשלה מבטלת את מה שהיא עושה, ואולי זה מה שראש הממשלה חושב, שצריך להרגיע את העם ולבטל את מה שהממשלה שלו עשתה. אנחנו, כבר יש ל��ו ניסיון עם זה, שהוא נותן לעבוד, לא משנה על מה – אם על חוק הגיוס, או על חוק הגיור, או על ממשלה של 18 שרים, על כל מה שאתם רוצים כאילו; אז הכנסת עובדת, ממשלה עובדת, ובא ראש ממשלה אחד והוא מחליט שעכשיו הוא קם על הצד הלא-נכון ועכשיו הוא יבטל את הכול. 
+
+אבל מילא הייתי חושב שהוא מצליח לעשות את מה שהוא רוצה, אבל הוא מצליח לעשות את מה שהוא רוצה רק בדברים שבאמת הם ברמה הכי נמוכה. ניקח את חוק ההסדרה: אומר ראש הממשלה שחוק ההסדרה הוא חוק לא טוב, אסור שיעבור, יקראו לנו להאג. אז מה אם הוא אמר? אחד השרים שלו חושב שמה שעושה ראש הממשלה הוא לא נכון, אז ראש הממשלה משתפן בפני אותו שר, מכל מיני סיבות שאני לא מצליח להבין אותן, ובסוף הוא מצביע על חוק, ולא משנה כרגע באמת למה הייתה ההחלטה, אבל אין ספק שהיא עושה לנו נזק. ויכול להיות שחוק ההסדרה תרם לזה, ואתה הרי היית נגד זה, ראש הממשלה. אז אם אתה מנהיג חזק, יודע להוביל, אז איך זחלת? איך כופפו אותך? על מי אתה חזק? באמת, על מי אתה חזק?
+
+עכשיו, אני אומר לכם שזה מה שאנחנו עושים פה. עכשיו, אני אגיד לכם על ראש ממשלה חזק וממי אולי ראש הממשלה יכול לקחת דוגמה. תראו, אתמול אני ראיתי באחד העיתונים שיש דיון שכאילו הרמטכ"ל במתח מה יהיה במשפט של החייל, ואנחנו כמובן לא שופטים ואנחנו גם כואבים את כאבם של ההורים שלו בכל מקרה, לא משנה מה יצא. אבל ראש הממשלה חכם בלהתקשר להורים שלו. שמעתי שיש אב שכול שהבן שלו נהרג בתאונת אימונים והוא כתב אחרי כמה ימים, בשבעה, שראש הממשלה עוד לא התקשר אליו, באירוניה. אז אחרי זה ראש הממשלה התקשר. אבל למי ראש הממשלה מתקשר? למי שיועצי דעת הקהל שלו אומרים לו, לא משנה אם תפרק את רוח צה"ל ואם תפגע בצבא ואם תפגע ברמטכ"ל, מה שאנחנו רוצים זה שתעשה מה שסקר דעת הקהל אומר. 
+
+ עכשיו, למה אני אומר את זה כאן? כי דיברנו על מנהיגות. ותסתכל, אדוני ראש הממשלה, איזה מזל שיש לנו רמטכ"ל כזה. איזה מזל שיש לנו רמטכ"ל שיש לו עמוד שדרה, שגם יכול להיות שהוא קורא חלק מהכותרות בעיתונים שיוצאות מהבית הזה, לצערנו הרב. יש לו עמוד שדרה. ומי שלוחם הוא לוחם הוא לוחם. ומי שיודע להוביל פקודים שלו ומי שמחזיק ביד – איך אמר פעם שר הביטחון הקודם – מצפן ולא שבשבת; שיש לו כיוון, והוא לא מתבלבל מכל סקר דעת קהל וכל – איך קראו לזה – הכריזמה של הטיפשות, קרא לזה פרופסור הלברטל, או הכריזמה של סקרי דעת הקהל. וככה אנחנו נראים. אנחנו הרי לא יודעים למה אנחנו קמים, כי עוד לא עשו את סקר דעת הקהל. 
+
+ובהקשר הזה אני אוהב תמיד לחזור על מה שכותב אייזקסון בביוגרפיה של סטיב ג'ובס, שאם הוא היה שואל אנשים בדור שלו – שהנרי פורד אמר שאם הוא היה שואל אנשים בדור שלו: מה אתם רוצים שאני אייצר לכם? – שלי, את יודעת? – הם היו אומרים לו: סוס מהיר יותר. הוא לא שאל. עשה לנו מכוניות. 
+
+יש שרים בממשלה הזאת, ושרות, שמסתכלים ככה, מה ההמון רוצה שנצרח – וצורחים. אז זה בסדר. אבל אנחנו, יש לנו ראש ממשלה שהוא של כולנו, ואנחנו באמת היינו רוצים שראש הממשלה הזה יעשה את מה שנכון. דרך אגב, ראש הממשלה, יכול להיות ששינית את דעתך ואתה חושב היום שתאגיד השידור הציבורי הוא לא טוב; אז מה? בשביל זה להרוס את השרים שלך? בשביל זה להרוס את המשמעות של החלטה של כנסת?
+
+ובאמת, אני אומר את האמת, אני גם יש לי שאלות ליושב-ראש הכנסת. זה לא יכול להיות שאנחנו פה יושבים ועושים חוקים על-תנאי, באיזה צד ראש הממשלה יתעורר. חו�� אחרי חוק אחרי חוק. אז מילא אנחנו, חברי כנסת באופוזיציה, אבל השרים, מה יגידו? מה יגיד השר גלעד ארדן, לדוגמה? בסדר, אז השר אקוניס לא הסכים לעשות את מה שראש הממשלה רצה. באמת, צל"ש. אבל עכשיו הם שותקים, כאילו. הם לא רוצים לעשות, אבל הם יצביעו בעד. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני. 
+
+
+ אדוני ראש הממשלה, אני לא יודע אם אתה יכול עכשיו להתעורר, אם זה כבר לא מאוחר מדי, אולי לא, אולי כן – אבל אם כן, תגלה את המנהיגות שמדינת ישראל זקוקה לה. תודה. 
+
+
+ תודה רבה. תודה לך, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. ואחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. עשר דקות, גברתי. 
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת – אין שר? אנחנו מדברים בלי שר?
+
+
+ יש, יש, השרה יושבת.
+
+
+ אה, השרה יושבת שם, אוקיי, טוב, בסדר. 
+
+היום, 1 בינואר 2017, יכול היה להיות לנו תאגיד שידור. תאגיד שידור משדר. יכולנו לחיות במציאות חדשה, מאפשרת. עבדנו הרבה מאוד בשביל זה. אבל במקום זה אנחנו יושבים כאן, בשעות הקטנות של הלילה, ומביעים את המחאה שלנו בכלים האופוזיציוניים שיש בידינו. צריך היה להיות אחרת. לא זו הדרך, ואנחנו מבקשים מכאן להשמיע את הצעקה. 
+
+היה אפשר להכניס את המפתחות, להדליק את האורות, להתאפר, להתחיל לעבוד; לעשות תקשורת טובה יותר, נכונה יותר, ראויה יותר, יצירתית, מאוזנת יותר. בואו נודה על האמת, הגוף הזה כבר עובד, מפיק, מייצר תוכן, סרטונים, עובד על הפקות מקור. היה היום אפשר לגזור את הסרט הלבן כמו שצריך ולצאת לדרך באופן רשמי. אבל פתאום נעצרנו; גחמה של איש אחד, רצון של איש אחד, שעצר את המהלך הזה כולו. בעקבות איש אחד נסחפה ממשלה שלמה, שבצורה עיוורת הלכה והולכת כעדר אחרי צעד שכולם, אבל כולם, בלי יוצא מהכלל, בתוך-תוכם יודעים שאסור היה לתת לזה לקרות; שהצעד הזה הוא צעד שגוי. 
+
+כי מה קיבלנו בסוף? בואו נודה ונתוודה, מה קיבלנו בסוף? גם יהיה תאגיד, גם באיחור, גם הפסדנו כולנו 150 מיליון ש"ח. אדוני היושב-ראש, 150 מיליון ש"ח. הרבה מאוד כסף התעופף ומתעופף ויתעופף פה מיד ליד, אבל זה לא רק הכסף הזה שעובר מיד ליד – זה כסף שנזרק לפח, זה כסף שהיינו יכולים לעשות אתו הרבה מאוד דברים. כמה מיטות אפשר היה להוסיף לבתי-החולים? כמה הבטחות להשלמה של מיטות בבתי-חולים? שמענו לא מזמן על הבטחה שלא מומשה בדרום ועל הבטחה שמבטיחים לחינם בצפון. ואין מספיק מיטות, ואין מספיק שירותים רפואיים, ואין מספיק רופאים, ואין מספיק אחיות, וסטודנטים לרפואה שלנו נאלצים לבחור ולצאת החוצה כי אין מספיק מקומות ללמוד רפואה במדינת ישראל. כמה שיעורים פרטיים היה אפשר לתת? כמה סייעות היה אפשר להוסיף בצהרונים? ואפשר גם היה כנראה למנוע את השביתה מחר בבוקר. שוב שביתה ושוב טלפון מהבת שלי: אימא, אין לי גן מחר לקטנות, מה אני עושה? בואי לעזור לי. איך אני יכולה לבוא לעזור? לצערי, אני לא יכולה לבוא לעזור. ב-09:00 – שדולה, כנס, על הספרים שנכתבים בסיוע אונר"א כאן, בצד הפלסטיני, ומכחישים ומדברים רע על מדינת ישראל ומבטלים את תל-אביב; במקומה צומח לו כפר, עיר, מטרופולין בשם שאנחנו לא מכירים והיא לא קיימת, אבל בטח לא תל-אביב. אתם מוזמנים להצטרף אלינו, אגב, מחר ב-09:00. 
+
+אז אפשר היה לעשות את זה אחרת, ויש דברים שמשתנים. וגם אשת בשורה אני רוצה להיות בלילה הארוך הזה. היום התבשרתי שאחרי שלוש שנים יהיה עירוב בים-המלח. לפני שנה, בשבת חנוכה, ביליתי עם משפחתי בים-המלח, ולצערי הרב, כשיצאנו לטייל בבוקר גילינו בפתח המלון שלט שאסור לצאת החוצה למי ששומר שבת עם עגלות, עם ספרים. אין עירוב בים-המלח. פניתי לשר הדתות, פניתי למועצה הדתית – גיליתי שהיא בעצם לא קיימת. פניתי ופניתי ופניתי, והסתבר לי ששלוש שנים אף אחד לא מטפל בסוגיה הזאת. ובשנה האחרונה, בעקבות שאילתות, בלבול מוח חוזר וחוזר וחוזר לכל מי שנוגע בדבר, באמת התבשרנו שהעירוב הושלם, וסוף-סוף אפשר לבוא, וגם אנשים דתיים יכולים לבוא בשבתות ולהיות באזור מלונות ים-המלח. אני מספרת את זה כי אפשר לתקן, אפשר לשנות. צריך להיות עקביים וצריך לרצות לעשות את זה. זה לא מה שקורה כאן בתאגיד של השידור הציבורי.
+
+ ואני רוצה לשתף אתכם בדיון ארוך שקיימנו הבוקר בוועדה לקידום מעמד האישה. לצערי הרב, נחשפתי לזה. שני חברים שלי כאן בכנסת רוצים להוסיף איש דת לוועדה שבוחנת את הבקשות להפלות במדינת ישראל. לא הבנתי מאיפה זה מגיע ומי בעצם רוצה להוסיף איש דת לוועדה שגם ככה היינו רוצים לראות אותה אחרת. צריך להחזיר את ההבנה שאישה אחראית לגוף שלה, שאישה אחראית להחלטות שלה, ובטח לא איש דת, בוועדה שהיא ביורוקרטית. מי שרוצה להתייעץ עם איש הלכה, עם איש דת – אם אישה יהודייה, אם נוצרייה, אם מוסלמית – תעשה את זה, תאמינו לי, הרבה לפני שהיא מבקשת להגיע לוועדה. 
+
+אז אני מאוד מאוד שמחה שהסרנו את הבקשה הזאת מסדר-היום, ומאוד מאוד מאוד רוצה שנחזור ונדבר על כך שהמצב החוקי שקיים היום כבר רומס את החירות ואת הזכות של אישה לקבל החלטות. ואת זה אנחנו צריכים לבוא ולתקן בחקיקה, ואני יודעת שרבים ורבות יצטרפו אליה. אפשר לראות איך עושים את זה נכון יותר וטוב יותר וראוי יותר. 
+
+אדוני, אתה יודע, נושאים רבים מעסיקים אותנו בבניין הזה, אבל אני רוצה לנצל את הדקות שנשארו לי ולדבר על אדם יקר שהרבה התייעצתי אתו בפעמים שלא תמיד ידעתי איך לקרוא את המציאות וגם בסוגיות שהתגלגלו ובאו, ואני מדברת על השר לשעבר יעקב נאמן, שנפטר אתמול בגיל 77; אדם יקר, שתמיד נתן מהכישרון שלו לטובת המדינה. תמיד כשהוא נקרא לבוא, לסייע, לעזור, גם על חשבון זמנו הפנוי, וגם עם הידע הרב, הקשרים. היכולת שלו למצוא – בכל קונפליקט, משבר, ויכוחים ומקומות שהיה נראה שאי-אפשר למצוא בהם את היחד, ידע יעקב נאמן לעשות את זה נכון ולעשות את זה ראוי. הוא היה שר, הוא כיהן בוועדות רבות, אבל יותר מהכול אזכור לו את ועדת נאמן ואת הניסיון שלו לבוא ולמצוא פתרון בסוגיה הכואבת של הגיור במדינת ישראל. הוא אבי החלטת ממשלה שביקשנו להעביר וביקשנו לראות איך עושים את זה נכון, ולצערי הרב, לצערי הרב, הדרך הזאת לא הסתיימה ולא צלחה. ואם אני מצטטת את הדברים שהוא אמר, הוא אמר שאם אנחנו לא נדע לבוא ולתת מענה לנושא הזה של הגיור, זה יהיה אסון לאומי. בשתי המילים האלה הוא הגדיר את המציאות במדינת ישראל נוכח האטימות וחוסר הרגישות ואי-ההבנה בסוגיה הזאת של הגיור, של קבלת הפנים לאחים ולאחיות שלנו שמגיעים לכאן אחרי הרבה מאוד שנים שלא הייתה להם אפשרות להיות בקשר, ואנחנו סוגרים פעם אחר פעם את הדלת. "אסון לאומי", הוא קרא לה. ובצוואה הזאת שלו, בדרך שלו לבוא לנסות לפתור, ידע לתת לנו את הכלים. אני רוצה להעלות את זכרו ולהזכיר אותו, השר לשעבר יעקב נאמן, שעזב לבית עולמו. תודה, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+תודה רבה, גברתי.
+
+
+
+
+ הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה.
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת ה��לטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת באסל גטאס. תודה.
+
+
+ תודה רבה, אדוני.
+
+
+
+
+ חברת הכנסת שלי יחימוביץ – בבקשה, גברתי.
+
+
+כמה זמן יש לי?
+
+
+  30 דקות, גברתי.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו לא היינו יושבים כאן בדיון הממושך הזה על חוק שנוצר מסיבות פיקטיביות, הארכת התקופה שעד אליה יתחיל לפעול תאגיד השידור הציבורי, אלמלא הגחמנות והקפריזות של אדם אחד, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. ועל כן, אני אייחד לראש הממשלה את דברי, ואני אתחיל בחקירתו של ראש הממשלה, שככל הנראה נמשכת גם בשעות האלה.
+
+ אני לא מאמינה ללוחמים בשחיתות שרוצים למצות את מלחמתם בשחיתות סביב סוגיית החקירות של ראש הממשלה נתניהו והיו סנגוריו הנלהבים ביותר של אהוד אולמרט כשהיה ראש ממשלה, ואז הם חיפו עליו בכל כוחם. מאבק בשחיתות לא יכול להיות סלקטיבי, ובטח שהוא לא יכול להיות פוליטי. אלה שהיו מגיניו, משמניו, מאתרגיו של אהוד אולמרט אין להם say ואין להם case לבוא עכשיו ולהיות לוחמים בשחיתות כשזה מגיע לנתניהו, ממש כשם שאני לא מאמינה לשרי הליכוד שמתייצבים בזה אחר זה ומשמיעים דברי הבל ורעות רוח על כך שלכאורה התקשורת היא זו שאשמה בכך שראש הממשלה הנרדף עד צוואר נחקר עכשיו על-ידי השוטרים. יש כאן איזה ניסיון מלאכותי לייצר קטטה.
+
+ אדוני היושב-ראש, יו"ר הקואליציה – – –
+
+
+כן, כן. אדוני יושב-ראש הקואליציה, חברים בצד שמאל, הגברת עליזה בראשי, חברים, חברים שם, זה מפריע לחברת הכנסת. חבר הכנסת ביטן, זה – – –
+
+
+ביטן, בוא שב. קח כיסא, שב. תרגיש בנוח.
+
+
+ – – – מה אתם רוצים?
+
+
+ מאה אחוז. 
+
+
+ בוא, בוא תיכנס.
+
+
+ כמה עבר? 23.
+
+
+ זה לא נספר לי. אני סומכת על יושרו של היושב-ראש.
+
+
+אתה יודע מה? תן לה עוד שלוש דקות – – –
+
+
+ היא קיבלה, היא קיבלה.
+
+
+ ואללה, תודה. איזה נדיבות, איזה נדיבות. 
+
+
+ בבקשה, גברתי.
+
+
+יש כאן איזה ניסיון מלאכותי לייצר קטטה, כאילו זאת קטטה בין ימין ושמאל, קטטה בין ראש הממשלה ובין התקשורת. זו לא קטטה, זה חשוד בפלילים שנחקר על-ידי המשטרה. כשם שאדם שחשוד בפריצה לרכב ונחקר על-ידי המשטרה – זו לא קטטה בינו לבין המשטרה, ולא קטטה בין ימין ושמאל. מושחתים יש בימין ובשמאל וראש הממשלה חשוד עכשיו בשחיתות והוא נחקר על-ידי המשטרה. הוא לא מתקוטט עם אף אחד ובמקרה הזה גם ראש הממשלה הוא אזרח ככל אזרח. נכון, יש לו פריבילגיות. נכון, מתאמים אתו את החקירה. נכון, נזהרים מאוד בכבודו. נכון, מהססים מאוד לפני שפותחים בחקירה. אבל בסופו של דבר, ככה זה בדמוקרטיה: הוא אדם שחשוד בפלילים ונחקר כעת באזהרה על-ידי המשטרה, כמו כל אדם אחר שחשוד בפלילים. אין כאן שום קטטה. זה לא על ימין ושמאל. זה לא דיון פוליטי. זה על שחיתות ועבריינות, כן או לא; על שלטון החוק, כן או לא.
+
+ יש לי עצה אישית לכל הפוליטיקאים שמתבכיינים על זה שרשויות החוק רודפות אותם והתקשורת רודפת אותם ואי-אפשר לזוז כאן בלי שיחקרו אותך. יש לי עצה נורא נורא פשוטה: אל תהיו מושחתים. מין עצה פשוטה כזו. אל תיקחו מתנות, אל תיקחו טובות הנאה, אל תעשו עסקאות מפוקפקות. תחיו כמו בני-אדם נורמליים, תאכלו אוכל נורמלי, תיסעו ברכב נורמלי, תקיימו חיים רגילים. העובדה שאתם רואים אנשים נורא עשירים סביבכם לא הופכת אתכם לאנשים עשירים כמותם. נכון שיש כאן אנשים יותר אמידים. פשוט תשמרו על החוק, מה הבעיה, אני לא מצליחה להבין את נבחרי הציבור שחיים כל הזמן על הסף, במין אימה תמידית שיעלו עליהם, שיגלו שהם קיבלו טובת הנאה, שיגלו שהם קיבלו מתנה שהיא כבר אולי בגדר שוחד ושכבר אולי היא בגדר הפרת אמונים, שהם עשו איזה עסקה מפוקפקת. בשביל מה? מה יוצא מזה? לא יותר פשוט לחיות בשקט ולדעת שגם אם המשטרה תרצה לתאם אתך פגישה ולחקור אותך אתה יכול להיות בטוח ורגוע שלא ידבק בך דבר? פשוט לא להיות מושחתים. מין עצה פשוטה שכזאת.
+
+אנחנו נמצאים בתקופה שבה להגיד על אדם שהוא ישר – למשל, בשבוע שעבר הצטרף למפלגתי, לשמחתי, השר לשעבר אבי גבאי, ובין היתר, ואני מודה שגם אני נפלתי במלכודת הזאת, אחת התשבחות שהוענקו לו זה שהוא אדם ישר ונקי כפיים. איך פתאום יושר וניקיון כפיים הפכו לתכונה אקזוטית? תסבירו לי את הדבר הזה. ממתי היא הפכה לתכונה כל כך נדירה ויוצאת דופן שצריך לציין אותה בריש גלי ולחזור ולדבר עליה? מה הבעיה להיות נקי כפיים ולא לעשות לביתך? זאת דרישה בסיסית משליח ציבור. בסיסית לגמרי. אחר כך הוא יכול להיות גאון וכריזמטי וסוחף אחריו המונים ואיש ביצוע מדהים ואיש חזון מדהים, אבל קודם כול תהיה ישר ונקי כפיים, זו לא איזו דרישה מופרזת. כמו רוב בני-האדם שלא עוברים על החוק ולא משחקים כל הזמן על הגבול וחוצים אותו מדי פעם, בהנחה שהם לא ייתפסו מעולם כי הם נעלים מהחוק. 
+
+אתם מבינים, אין שום כישרון ושום תכונה נשגבה שמהווים איזה אליבי ואיזו הצדקה לשחיתות. אולמרט טען בשעתו שמוסדות שלטון החוק רודפים אותו. המשטרה, הפרקליטות, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, כולם רדפו אותו והוא רדף אותם וניהל נגדם מלחמת חורמה. ניסה לא להותיר מהם מאומה, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים", אולי אני אפול אבל גם אתם תיפלו.
+
+לנתניהו אין אפילו התירוץ הזה. מה הוא יגיד? הוא מינה את מפכ"ל המשטרה, הוא מינה את מבקר המדינה, הוא מינה את היועץ המשפטי לממשלה. מה הוא יגיד עכשיו? שהם רודפים אותו ממניעים פוליטיים? שהם אולי שמאלנים? שהם זממו נגדו מזימה?
+
+
+ כן, זה מה שהוא אומר.
+
+
+כן. אבל מה הוא יעשה? הרי הוא מינה אותם במו-ידיו והוא גם יודע שהוא לא יכול לקלל אותם בקללה הנוראה מכול – שמאל. לכן הוא נטפל לתקשורת, מה נשאר לו להגיד? עכשיו, מה אתה מנסה להגיד בזה, אדוני ראש הממשלה? שאותם אנשים שמינית, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ומפכ"ל המשטרה, הם כל כך רופסים וכל כך עלובים עד שהם פוחדים מאיזה מאמר שנכתב עליהם? או שהם מבקשים – בכלל, אתה מזומן לחקירה באזהרה בשביל שהם יקבלו כותרת אוהדת. זה הקרדיט שאתה נותן לאנשים שאתה עצמך מינית? 
+
+מה אתה חושב, שהיועץ המשפטי לממשלה ישים את כל הקרדיט שלו, את כל שמו הטוב והמצוין על קרן הצבי בשביל לרצות איזה עיתונאי? ככה אתה מזלזל במוסדות שלטון החוק ובאנשים שאתה בעצמך מינית?
+
+צודק ראש הממשלה נתניהו, בדמוקרטיה מחליפים ראש ממשלה בבחירות. לצערנו זה לא תמיד קרה כך במדינת ישראל, אבל זה כבר סיפור אחר. אבל בדמוקרטיה, ראש ממשלה שיש חשד שהוא עבריין סדרתי – חשד, אני לא מכירה את הפרשה ואני לא יודעת את פרטיה; אבל בדמוקרטיה, כשיש למשטרה חשד מבוסס עד כדי כך שהיא מרשה לעצמה לקרוא לראש ממשלה לחקירה באזהרה, בדמוקרטיה הוא גם נחקר על-ידי מוסדות שלטון החוק. כי שוויון בפני החוק הוא ערך בסיסי בדמוקרטיה. בסיסי. וגם אם יש אדם רם ונישא ובתפקיד הכי בכיר והוא הכי חזק והכי עשיר והכי מקושר, גם אז, בסוף, בבואו בפני מוסדות שלטון החוק, דינו כדין אדם רגיל. זאת דמוקרטיה. 
+
+אני מצפה משרים בממשלה ומחברי כנסת בקואליציה להפסיק לשתוק כמו דגים, או לחלופין להפסיק לגונן על ראש הממשלה נתניהו בטיעונים מופרכים וחסרי קשר למציאות; אם כי אני חייבת לומר ביושר: גם כשאולמרט נחקר, השרים סביבו שתקו כמו דגים, איש לא תבע שהצדק ייעשה וייראה. אני הייתי אז, זו הייתה הקדנציה הראשונה שלי בכנסת, הייתי חברת כנסת בקואליציה, כי מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ ישבה בקואליציה עם אהוד אולמרט, ותאמינו לי שהייתי בבדידות מזהרת. כך שאותה התנהגות נואלת, לא מנהיגותית, לא אמיצה, של השרים שמקיפים עכשיו את ראש הממשלה ומגוננים עליו ויודעים שהם עושים צחוק מעצמם, היא הייתה גם אז, אז בואו נשמור על פרופורציות.
+ 
+כיוון שהייתי כאן ב-2007, בקדנציה הראשונה שלי, כאמור, עברתי על כמה נאומים שנאמתי כאן במליאה בזמן חקירות אולמרט. זה היה יכול להיות משעשע אלמלא זה היה כל כך עצוב, אבל הדברים פשוט יכולים להיאמר שוב ושוב ושוב. אוקטובר 2007, דיון במליאה בעקבות הצעה לסדר-היום של כמה חברי כנסת, אחרי שהשר לביטחון פנים דאז אבי דיכטר שולף הצעה להצעת חוק שלא לחקור ראשי ממשלה מכהנים. אני אקרא את הנאום כאילו הוא נכתב היום, אבל הוא נכתב ב-2007: "אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר לביטחון פנים אבי דיכטר, אני מעריכה ומחבבת אותך ואף בטוחה שאתה אדם ישר ונקי כפיים, בשונה מאנשים אחרים שמכהנים, לצערי, בממשלה הזאת, אלא שלפעמים אנשים ישרים ונקיי כפיים נעשים בלא משים כלי שרת בידיהם של מי שידיהם פחות נקיות, בלשון המעטה. אני סבורה שבשבוע שעבר" – זה השבוע שבו אבי דיכטר הניח את הצעת החוק הזאת – "היינו עדים למקרה מצער שכזה".
+ 
+ "ראש הממשלה" – נתניהו/אולמרט, כאמור הדברים נאמרו ב-2007 – "נמצא תחת חמש חקירות שונות בשלבים שונים. המכנה המשותף לכולן הוא שיש חשד שראש הממשלה קיבל כסף או שווה-כסף לעצמו או למקורביו. אלה פרשיות חמורות ביותר, ושתיים מהן כבר נחקרות בפועל במשטרה בשלבים מתקדמים ביותר. 
+
+ "אם הדבר הזה נכון, אם יש אפילו באחת מהפרשיות האלה ממש, אסור לו להמשיך לכהן כראש ממשלה. למדינת ישראל מגיע ראש ממשלה נקי כפיים. אם הדבר אינו נכון חלילה, והוא נקי מכל רבב בפרשיות האלה, אסור שהעננה הזאת תמשיך לרבוץ מעליו בהמשך כהונתו. אתה עצמך אומר שהדבר מפריע" – את זה אמרתי לשר לביטחון פנים אבי דיכטר – "ומה ראוי יותר מחקר האמת, חקר מהיר של האמת וידיעה צלולה וברורה של אזרחי מדינת ישראל, האם ראש הממשלה הוא איש ישר ונקי כפיים או שמא אדם מושחת ואולי אפילו עבריין פלילי, שכן הוא חשוד בעבירות פליליות" – כאמור, אוקטובר 2007, אולמרט. מה נשתנה בינואר 2017? כמעט דבר לא השתנה.
+
+ "הדיון, האם אפשר שחקירת משטרה תתנהל נגד ראש ממשלה מכהן, הוא דיון שאותי באופן אישי מכעיס מאוד. אני סבורה שכן, שראוי שתתנהל ומהר. הוא מכעיס אותי, אבל אני מודה שהוא לגיטימי – – – הוא אינו לגיטימי כשזה מגיע מפיך, אדוני השר לביטחון פנים אבי דיכטר", בשנת 2007, "הממונה על משטרת ישראל. זה בלתי לגיטימי וזה זורע מבוכה קשה בעיקר בקרב החוקרים שבעיצומם של ימים אלה עסוקים בחקירת ראש הממשלה". 
+
+ זה בלתי לגיטימי כשזה בא ממך, שרת המשפטים איילת שקד, ב-2017, מי שממונה על שלטון החוק, שבעוד החקירות האלה מתנהלות, את גם מפיחה רוח חיים באותה הצעה נואלת שלא לחקור ראש ממשלה מכהן. לא הצעה שנולדה מתוך איזו חשיבה פילוסופית או בדיקה של החוק. לא, היא נולדה בעיצומן של חקירות נגד ראש הממשלה. איך אמורה לפרש זאת הפרקליטות, כששרת המשפטים מפיחה רוח חיים בהצעת חוק כזאת? איך אמורים לפרש זאת השוטרים? יכול להיות, כמו שהכנסת הזאת מתנהלת, שבתוך שנייה יהיה פטור מחובת הנחה ושלוש קריאות, ויעבור חוק בשנייה אחת שאוסר חקירת ראש ממשלה. מה הם אמורים לחשוב עכשיו, כשהם בחדרי החקירות, מתאמצים, מגייסים את מלוא כישוריהם כדי לשמור על המדינה, כדי לגונן על שלטון החוק? באים עם פיק ברכיים, עם כבוד מסוים, אחרי שעשו עבודה מאומצת. מה הם אמורים לחשוב מאחורי הראש כשהם יודעים שהכנסת כבר זוממת, בעיצומן של החקירות, באופן הכי בלתי תמים, הכי ציני, לחוקק חוק שיפסיק אותם באמצע החקירה? הרי זה דבר מטורף לחלוטין. 
+
+ "ואני מאמינה", אני ממשיכה לקרוא מהנאום של 2007, "אני מאמינה שזאת חקירה יסודית, אמינה, מעמיקה, מאומצת, לא פשוטה וממילא אני מניחה שאצבעם לא קלה על ההדק ומתייחסים אל החקירה הזאת ברצינות רבה. לשמוע את השר הממונה עליהם אומר שראוי שלא יתקיימו חקירות נגד ראש ממשלה – – – הטיימינג כאן הוא כל כך משמעותי והמסר לשוטרי משטרת ישראל הוא כל כך בוטה וכל כך קלוקל וכל כך לא מתאים לך, אדוני השר" – וגם לא מתאים לך גברתי השרה, שרת המשפטים – "פשוט לא מתאים". "אני מצפה ממך", אמרתי אז לשר לביטחון פנים, ואני אומרת את זה היום לשרת המשפטים איילת שקד, "להעביר מסר צלול וברור לשוטרי משטרת ישראל" – לפרקליטות – "עשו עבודתכם נאמנה והגיעו מהר לחקר האמת". אני קוראת לכם לחזור מהצעות החוק הנואלות האלה. 
+
+ עכשיו אני מגיעה לרשות השידור, והדברים האלה הם לחלוטין לא נפרדים זה מזה, תאגיד השידור הציבורי ורשות השידור. כאמור, הסיבה שאנחנו ניצבים כאן היא קטטה מדומה, מתוקשרת, שיצר ראש הממשלה עם התקשורת כולה, אלא כמובן היא משרתת אותו במלוא מאת האחוזים. לא מספיקה לו תקשורת שאוהדת מדי פעם או שמסקרת את פועלו אבל מרשה לעצמה מדי פעם גם איזה תחקירון קטן, או אולי איזו עקיצה, רחמנא ליצלן, כי מדובר באדם שהוא נישא ומורם מעם, בכלל מלך. איך יכולים הנתינים בחוצפתם לעביר עליו ביקורת, לתחקר את מעשיו, לכתוב עליו כתבות לא מחמיאות? הרי לא לכך נועדה התקשורת. התקשורת נועדה לחלות את פניו של ראש הממשלה ולהשתחוות לו שלוש פעמים ביום ולצלם אותו ואת משפחתו בזוויות מחמיאות בלבד. לכך נועדה התקשורת בעיני ראש הממשלה.
+
+ לכן אנחנו נמצאים בעיצומה של מתקפה שהיא גם מבנית וגם חוקית על כל גוף משדר שמסתובב בשטח. היא גם פרסונלית. היא פרסונלית על העיתונאים המרכזיים והחשובים במדינת ישראל, שאיש לא חושד בהם במשוא פנים ואף אחד לא מעלה על דעתו שהם יעזו להביא גרגר של מידע שלא הוכח ונבדק אלף פעם. דווקא על העיתונאים עם האתוס העיתונאי, כמו אילנה דיין ורביב דרוקר; בכוונה, כדי לכוון את הירי אל המרכז, אל הליבה, אל העיתונאים האהודים, האהובים, שהם בקונסנזוס, והכול כדי לשרת את הצרכים והאינטרסים האישיים של אדם אחד שמתבלבל ולא מבין שהמדינה זה לא הוא. הוא ראש הממשלה שנבחר והמדינה היא ישות בפני עצמה, הריבון, היא ביטוי לרצון העם. יש לה מוסדות משלה שאינם סרים למרותו. לא מדובר במלך שמצווה אלא באדם שמתכלל ומנהיג את מה שמתרחש במדינה, אבל בכל זאת המדינה היא חזקה ממנו והיא חשובה ממנו. 
+
+הדבר הזה לא מצליח לחלחל בתודעתו ולכן לפני שהוא מינה את ראש המוסד, הוא שאל אותו שאלה קטנה: האם תהיה נאמן לי, שאל המלך את הנתין. לא, אמר הנתין, אני אהיה נ��מן למדינה. תשובה לא טובה, אמר המלך. את אותו סיפור בדיוק אנחנו רואים ברדיפת התקשורת. אנחנו רואים אותו עכשיו בסיפור התאגיד.
+
+ אני גדלתי מקצועית ברשות השידור. התחלתי ככתבת בדרום, בבאר-שבע, ואחר כך עשיתי את כל קשת התפקידים: כתבת פוליטית וכלכלית והגשתי את יומן הכלכלה. הגשתי וערכתי את התוכנית "הכול דיבורים" במשך שבע שנים ואהבתי את המקום הזה אהבת נפש. 
+
+ דווקא אחר כך, כשעברתי לסקטור הפרטי, לחדשות ערוץ 2, לשידור שהבעלים שלו הוא לא הממשלה אלא בעלי ההון, היה לי קנה מידה להשוות קצת. לחצים יש פה ולחצים פה. את שני מקומות העבודה האלה מאוד אהבתי ואני מכירה אותם ואוהבת אותם עד היום, אבל תאמינו לי, שלחצים מכיוונם של בעלי ההון הם אפילו עוד יותר מצמיתים ומטרידים מאשר לחצים מהדרגים הפוליטיים. הכרתי גם את זה וגם את זה. 
+
+דווקא בגלל העובדה שבערוצים המסחריים הלחץ הוא מאוד גדול מצד הזכיינים ומצד הבעלים ולעתים קרובות החומה הסינית לא נשמרת – כשאתה פוגע במפרסם גדול, או באחד הזכיינים שיש לו אלף אינטרסים אחרים, אתה הופך להיות יעד לחשדנות תמידית וגם רוצים לסלק אותך מהדרך – דווקא על הרקע הזה, חשיבותו של השידור הציבורי היא כל כך כל כך גדולה. שידור אחד, אחד, ערוץ אחד, רדיו אחד, שאינו נתון לשליטת ההון הגדול. זה דבר כל כך בסיסי בדמוקרטיה, כל כך בסיסי ויסודי. הדבר הזה נחרב ונותץ בשנה האחרונה. 
+
+ אני לא אומרת שרשות השידור נקייה מפגמים, אבל הניסיון לצייר אותה כשורש כל רע הוא כל כך כל כך לא הוגן. אני מודה שיש לי סנטימנט. אני מודה שאני חייבת למקום הזה הרבה מאוד מתפיסת העולם שלי, מערכים שרכשתי. העברית הטובה שלי מגיעה משם, מחינוך מצליף מאוד של הלשונאיות של רשות השידור; אתוסים פשוטים כמו שמירת סוד, שמירה על חסיון מקורות, דברים נורא בסיסיים שהפכו למרכיב באישיות שלי. הילדים שלי נולדו כשעבדתי שם. ולכן גם יש לי סנטימנט חזק, אבל גם אני יודעת להעריך את העבודה הטובה שעושים האנשים הנפלאים שעובדים שם, שנתונים להנהלות מתחלפות עם גחמות מתחלפות, ומצליחים לשרוד ולשמור על חוט שדרה מקצועי ועל גב זקוף. ולכן אני התנגדתי לסגירת רשות השידור, הייתי מהמעטים שהצביעו נגד. ולמה התנגדתי, בין היתר? כי אמרתי, וחזרתי ואמרתי – כבר קראתי נאומים מהעבר, אני לא אכביד בעוד נאומים מהעבר – חזרתי ואמרתי: קל להרוס, קשה לבנות. אתם תהרסו את רשות השידור, ולא יהיה תאגיד שידור ציבורי, כי קל מאוד לחרב, אבל אחר כך – אחר כך הגחמות שולטות, הקריזות, מצבי הרוח ההפכפכים, הזעם של הוד מעלתו, הנהלה שהיא לא מספיק משרתת את גחמותיו של המלך. ואז אותו תאגיד חדש, שכבר פועל ועובד – ואגב, היה יכול לפעול כבר היום, הוא היה יכול להתחיל את שידוריו היום, אין סיבה לכך שאנחנו דוחים את השידורים כאן בחקיקה אלא אותה גחמה; אין שום סיבה לכך שאנחנו יושבים כאן עכשיו ודנים על החוק הזה בכלל. 
+
+ואז, כשהתאגיד הזה לא משתחווה לפני ראש הממשלה שלוש פעמים ביום, ולא אומר לו: שלום, אדוני המלך, מה תרצה שנשדר היום – פתאום גם הוא לא מספיק טוב, ופתאום חוזרים לרשות השידור, שכבר מוכה וחבוטה, וחלק מאנשיה כבר פורשים, וכבר מחפשים מקומות עבודה אחרים. וכך מחסלים לחלוטין שידור ציבורי במדינת ישראל, בגלל גחמות, ובגלל תאוות שליטה בלתי נשלטת. 
+
+ אני מאוד עצובה על היום הזה שבו אנחנו דוחים את שידורי התאגיד, ולא מפני שאני שותפה לביקורת כלפי רשות השידור. רש��ת השידור, כאמור, יקרה לי, ואני מודעת למעלותיה, אלא בגלל העובדה שזה הפך גם לסימבול – איך מדינה שלמה מיטלטלת, על-ידי גחמות, בלי היגיון; זה אפילו לא אידיאולוגי, זה לא שיש כאן קרב בין אידיאולוגיות, יש כאן פשוט גחמות שהן בלתי נתפסות, ושכולנו קורבן שלהן. 
+
+ בזמן שנותר לי, חמש דקות, אני רוצה לדבר על שני עניינים נוספים. אני לא התייחסתי ליוזמת גליק-חאג'-יחיא לנסות ולהשיג שליטה ברחמן של נשים אחרי שהן כבר מחליטות לבוא ולבצע הפלה ולהושיב רב וקאדי בוועדת ההפלות – איזה רעיון הזוי ומטורף ומטורלל לחלוטין, ריאקציונרי. לא השתתפתי, גם לא באתי לדיון היום, כי אמרתי: זה כל כך מטורף ומופרע, עד שאני לא רוצה אפילו להיות זאת שתוסיף עוד איזה רוח חמימה בכנפי הדיון הזה, שהזוי שהוא בכלל מתקיים. 
+
+כל ההתבטאות שלי בעניין הזה עד עכשיו הייתה ציוץ אחד קטן בטוויטר שמסביר למה אני לא עוסקת בזה. אז ענתה לי אישה שאני מאוד מעריכה, יהודית שילת, שהיא חברה בפורום "תקנה", פורום שאני מוקירה מאוד, והיה חלוץ ופורץ דרך בציונות הדתית; היה הפורום הראשון שבעצם הקשיב לנשים נפגעות תקיפה מינית. והיא ענתה לי שכיוון שיש דיון עמוק על הסוגיה האם העובר הוא בר-חיים, יש כאן סוגיה פילוסופית שחייבים לנהל אותה, וגם לאנשי דת, שהם רלוונטיים לרוב אזרחי מדינת ישראל, יש מקום לקיים את הדיון הזה.
+
+אני השבתי לה שעם כל הערכתי והוקרתי אליה, והעבודה הנפלאה שפורום "תקנה" באמת עושה – אני עוקבת אחרי הפורום הזה שנים, אפילו מעריצה את העבודה שלהם; עכשיו קל לבקר, כי אנחנו כבר בעידן אחר, אבל בעידן שהם קמו והתחילו לשמוע את התלונות זה היה מהפכני לחלוטין. אז עניתי לה שגם העבודה הנפלאה שלה בפורום "תקנה" היא לא תוצאה של החלטה של מוסדות דת, היא תוצאה של הפמיניזם החילוני, ממש כך. ולכן, אחר כך, אחרי שקמו מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשנות ה-70 במדינת ישראל, על-ידי פמיניסטיות חילוניות, הדבר הזה חלחל אל הציונות הדתית, ואז הוקם פורום "תקנה". היא ענתה לי: נכון, אבל זאת סוגיה פילוסופית שצריך לדון בה. 
+
+ודאי שזאת סוגיה פילוסופית שאפשר לדון בה. רק אתמול הבן שלי, שלומד כמה דברים באוניברסיטה, וביניהם גם פילוסופיה, ממש במקרה, הראה לי מאמר של ג'ודי תומפסון על הפלות, במסגרת לימודי הפילוסופיה. לגיטימי לגמרי לדון בזה דיון פילוסופי אבל בוועדת הפלות, שאליה כבר מגיעות הנשים בשיא מצוקתן ואחרי ההחלטה שהן החליטו לבצע את ההפלה – מה הקשר לדיון הפילוסופי? שם נקיים את הדיון הפילוסופי? אולי נקרא שם את ג'ודי תומפסון, בוועדת ההפלות. 
+
+
+ לימדתי את המאמר. 
+
+
+לימדת את המאמר? ממש, באמת, צירוף מקרים. אתמול הוא ביקש ממני לעבור על זה, לראות איך המאמר שהוא כתב על המאמר שלה.
+
+
+ – – –
+
+
+לא. זה במסגרת עבודה בפילוסופיה על המאמר של ג'ודי תומפסון. כן, נכון, מאוד לוגי, מאוד שיטתי, מפריך כל טענה – אבל אני לא אסביר לך אם אתה לימדת אותו. זאת סוגיה אחת שרציתי להתייחס אליה. 
+
+ סוגיה נוספת היא האירוע המזעזע, המחריד, הנורא, שקשה אפילו לחשוב עליו, שאירע אתמול בירושלים, של אותה אם ששרפה את בנותיה למוות והתאבדה. צריך לומר, המקרים האלה מגיעים לידיעתנו כשהילדים נרצחים על-ידי הורה אלים, או הורה שאיבד את שפיות דעתו.
+
+אבל מעבר לכך שילדים נרצחים בידי הוריהם, הרבה מאוד ילדים מוכים על-ידי הוריהם, והרבה מאוד ילדים הם קורבן להתעללות מינית בתוך הבית על-ידי ה��רים. לעתים מאוד קרובות, יותר ממה שאנחנו משווים בנפשנו, המקום שאמור להיות המקום הכי בטוח והכי מגונן הופך להיות למקום הכי מפלצתי ונורא, והאדם שאמור לגונן על היקר לו הופך להיות התוקפן האכזרי. זה דבר שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת. קשה לטפל בזה. ככל ששירותי הרווחה נפגעים יותר, והקיצוצים מתרבים, ויש outsourcing של עובדים סוציאליים, והם כבר עובדי קבלן, אז כך הנגישות לילדים, והזיהוי של ילד כזה נעשים קשים יותר ויותר. 
+
+אבל גם בשולי הדברים אני אומַר, מדי פעם הארץ רועשת אחרי שהורים שמים מצלמה ורואים מטפלת שפגעה בילד או גננת שפגעה בילד. הדברים האלה איכשהו הם הרבה יותר "סקסיים", במירכאות כפולות ומכופלות, תופסים כותרות נורא גדולות כאילו כל הגננות מתעללות בילדים, או כאילו זו תופעה מאוד נפוצה. 
+
+צריך לומר את האמת, המקום היותר-מסוכן לילדים זה המקום שבו הם אמורים להיות הכי בטוחים. זו סוגיה מאוד קשה, מאוד מכאיבה, מאוד קשה לטפל בה כי היא קורית בין קירות סגורים, אבל מן הראוי לציין את העניין הזה היום. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. איילת.
+
+
+ – – –
+
+
+זה אכן נכון, חברת הכנסת יחימוביץ, מרחב הבית הוא המרחב המסוכן ביותר, עם הילדים הכי פגיעים. בני-המשפחה הם הפוגעים.
+
+
+ לא, אני יודעת – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אוה.
+
+
+ תקשיבי, זה פשוט נראה מצוין. אני הבאתי פה מגוון מהספרים אצלי בחדר: "הטור השביעי" של נתן אלתרמן, "אומץ ופוליטיקה" של ג"פ קנדי, שזה ספר שהוא כתב לפני שהוא נבחר להיות נשיא ארצות-הברית.
+
+
+ רק גברתי את התקנון שאת לא יכולה – – –
+
+
+אבל לקרוא מספר מותר.
+
+
+ בוודאי. 
+
+
+ לקרוא. חס וחלילה, אדוני היושב-ראש, אני אפגע בתקנון הכנסת, לא יעלה על הדעת. 
+
+
+ בבקשה, יקירתי, בבקשה. 30 דקות לרשותך. 
+
+
+ אני מאוד מודה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לחברי שנושאים בעול המאוד-חשוב הזה של הפיליבסטר. אני קודם תיקנתי את חברי חבר הכנסת יוסי יונה, ואמרתי, אנחנו עושים את הפיליבסטר הזה; אמרתי לו, אתה יודע מה, אתה מפחית מגודל המעמד, לא בגלל שפיליבסטר זאת בושה; זה מין סוג של מהלך מאוד מאוד מתקבל על הדעת בפוליטיקה, בפרלמנטריזם, אבל בכל מה שקשור לשידור הציבורי, מי שעושה את הפיליבסטר האמתי זאת הקואליציה לאורך שלוש שנים אחרונות בצורה מבישה, מכפירה, מעיכת עובדים ברשות השידור, מעיכת עובדים בתאגיד בצורה מחפירה. 
+
+ מעבירים מכאן לכאן חוקים, עושים מכל האנשים האלה כאילו הם משחק של לגו. איזה ביזיון, איזה עצב אוחז בי, בכל פעם שאני עליתי פה בשנתיים האחרונות, כמעט השנתיים אחרונות, והייתי צריכה לדבר על תיקון החקיקה הזה שקשור לתאגיד השידור הציבורי, ותיקון החקיקה הזה שקשור לתאגיד השידור הציבורי – אני פשוט התביישתי, באמת, וגם הערב אני מתביישת. ואני גם אספר לך מדוע, אדוני היושב-ראש.
+
+ לאורך השנה הראשונה שבה עסקנו בנושא הקמת התאגיד – וכמו שאמרתי כל הזמן, באתי לדיון הזה כשידי נקיות. מה זאת אומרת? אני לא הייתי כאן בתהליך החקיקה. ב-2014 לא הייתי חברת כנסת. לאורך השנים עקבתי אחר ההתנהלות ברשות השידור, ואני יכולה להגיד שמבחוץ באמת נראה שבעיות הניהול שם הן עמוקות, באמת עם שורשים מאוד מאוד בעייתיים, שיהיה קשה לשנות את התרבות הארגונית ברשות השידור. אמרו שמקימים את התאגיד. באתי והתוודעתי לתהליכים שמנסים לעשות על מנת להקים את התאגיד, למנהלים, ואני מוכרחה ��הגיד שלא בכל התהליכים שמחתי. לא את כל התהליכים אהבתי – לא בהכרח את תהליכי קליטת העובדים ולא את תהליך המריבה ההזוי והעלוב של האם תאגיד השידור הציבורי ישדר מירושלים או ממודיעין; האי-סנכרון, האי-תקשורת, נקרא לזה, בין התאגיד החדש לבין רשות השידור. ותשמעו, לא יודעת מי מכם צופה בלילה – אם לא זיהיתם אותי עד כה, אני אדם קצת אנרגטי ולכן יש לי בעיה להירדם בלילות. לכן אני מוכרחה לומר לכם, אני פותחת את ערוץ 1, ותאמינו לי – איזה תענוג, איזה נכסים. חבר הכנסת נחמן שי, שישה עולמות של נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית, כולם על המסך. תקשיב, נחמן.
+
+
+ הפסטיבל?
+
+
+ טוב שאתה מזכיר לי. אתה לא מאמין. אני כל כך נהניתי מהשידורים של הלילות האחרונים. הפסטיבל.
+
+
+ רבקה מיכאלי.
+
+
+ פסטיבל שירי ילדים. אם היה מותר לשיר במליאה, הייתי שרה עכשיו. לא זו אף זו, הם עשו יותר מכך, נחמן. הם לא שידרו רק את הפסטיבלים הנפלאים של שירי הילדים בדיוק בעיצומם של ימי החנוכה, שבהם הורים פושטים רגל ויד כדי לממן את הפסטיגלים של היום; הם שידרו דבר שאף אחד לא זוכר אותו, שנקרא ה"שירוויזיון". זה גם היה. היה דבר כזה של ילדים. כשילדים מופיעים, איזה תענוג, איזה שירים. פשוט להשתגע. תענוג אמיתי. 
+
+ אבל מדובר באלף ואחת סדרות ותוכניות ראיונות וכל מה שעשה באמת באמת באמת את התרבות הישראלית החיננית, האיכותית, המעניינת, הלא-צהבהבה, באמת איזה יופי.
+
+ אבל בתאגיד לא כל כך רצו לתקשר עם רשות השידור, ואני מאוד לא אהבתי את זה באופן אישי, ואני כל הזמן הבעתי דאגה חוזרת ונשנית, ולא הייתי היחידה, אגב, חלק גדול מהדיונים האלה נוהלו בוועדת הכלכלה בראשותו של חברי איתן כבל. אמרתי, אני נורא נורא מפחדת מזה שאף אחד בתאגיד לא מדבר עם רשות השידור. כי אמרתי לעצמי, הרי לא יכול להיות שברשות השידור יש רק דברים רעים. עינינו הרואות. אנחנו רואים את האנשים שנקלטים לעבודה בתאגיד השידור הציבורי, ומטבע הדברים נקלטים שם גם לא מעט אנשים מרשות השידור, וטוב שכך. ואמרתי: אני מודאגת ממה שאני רואה בהתנהלות התאגיד.
+
+ ואז, לפני שמונה חודשים, שעתיים לפני שראש הממשלה עולה לשעת שאלות במליאה, אני אומרת במקרה לאחד העיתונאים: תשמעו, יש לי הרגשה מוזרה מאוד – הולכים לדחות שוב את הקמת התאגיד. הוא אומר לי: לא, מה פתאום? וכך היה. עולה ראש הממשלה, אחרי שאמר יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, אמר ככה בשקט, כדי שאף אחד לא ישמע, אבל כולנו מכירים – מסכן, חבר הכנסת דוד ביטן, גם כשהוא מנסה לומר משהו ממש ממש בשקט, זה לא הולך לו – אמר בשקט: אם יקום תאגיד השידור הציבורי. כמעט אף אחד לא שמע. אני שמעתי וקפצתי ואמרתי: מה זאת אומרת אם יקום תאגיד השידור הציבורי? ובמידה מסוימת אני לא אסלח לראש הממשלה על זה שהוא גרם לנו להילחם על תאגיד השידור הציבורי כאילו חיינו הדמוקרטיים תלויים בכך. ולא בהכרח חיינו הדמוקרטיים תלויים בכך שיהיה תאגיד. חיינו הדמוקרטיים, חבר הכנסת נחמן שי, בעיני, ואני מאמינה שדעתי כדעתך וכדעתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, תלויים בכך שיהיה שידור ציבורי – חיינו הדמוקרטיים. ההזדמנות לשידור ציבורי נקי, חף מאינטרסים, חף מקוניונקטורות, זו צריכה להיות שאיפתו של כל אזרח במדינת ישראל; שתינתן במה לקולות מגוונים ככל הניתן מכל המגזרים. זו הרי עוצמתה של מדינת ישראל.
+
+ הרבה פעמים, אדוני היושב-ראש, אני אומרת – הגעתי למסקנה שהצד הזה של המליאה, שקוראים לו בגינוי "השמאל" או "המרכז-שמאל", או איך שלא תרצה, יודע שמדינת ישראל חזקה הרבה יותר מאשר הצד הזה. באמת. אני לא יודעת להסביר לך, אבל כולם פה מפחדים. כל הזמן עסוקים בפחדים. או שמהלכים עליהם אימים, או שהם מפחידים, או שהם מחפשים איזה פועל אחר של המילה "פחד". במקום להסתכל, להישיר מבט אל המציאות, להגיד: תראו, אנחנו החלטנו לסגור את רשות השידור – טוב; החלטנו להקים את התאגיד – טוב; אז בואו באמת נקים את התאגיד, בואו ניתן לו לחיות, בואו ניתן לו להתקיים. בואו ניתן לו להוכיח שהוא באמת יודע לייצר שידור ציבורי ישראלי מהזן שלו התרגלנו.
+
+ חלק מאתנו, אגב, עוקבים אחר מה שנקרא שידורי תאגיד השידור הציבורי ב"טוויטר", נכון? אנחנו רואים אותם ברשתות החברתיות. בעיני הם עושים עבודה משגעת. זה לא מספיק בעיני – חובת ההוכחה בעניין ייצור התוכן עדיין מוטלת עליהם, והיא רחוקה מאוד מכדי לשמח אותנו, כי אנחנו גם יודעים שיש הרבה יוצרים ישראלים שהם לא חלק מהתאגיד וצריך לדאוג להם, אבל אני רוצה לקוות שאם הם יודעים לדבר את השפה הזאת, את השפה המעניינת הזאת של איך ניגשים לתקציב ואיך ניגשים לבעיות, ואיך מדברים על הבריאות בישראל ועל הרווחה ועל החינוך, באמת באיזו בשפה אחרת – אני רוצה באמת להאמין ולקוות שהם ידעו לתת לנו שידור ציבורי ואמיתי וחף מאינטרסים.
+
+ אבל ראש הממשלה לא רוצה שידור ציבורי חף מאינטרסים. ראש הממשלה פתאום נזכר שמה שהיה ברשות השידור היה נהדר. אני לא מבינה, איפה הייתם כולכם בכנסת ההיא, בכנסת התשע-עשרה? הכול היה נהדר ברשות השידור. הכול היה נפלא. עכשיו הוא נזכר, אחרי שהוא וממשלתו נסוגו מהרפורמה. איפה הם חיו? אה, סליחה. זה ברח לו תחת "צוק איתן". הייתי עסוק בלחימה ב"צוק איתן", אז זה ברח לי. כן? תהליך כזה? למי שכל היום מסתכל במה שקורה בתקשורת? למי שכל היום מאשים את התקשורת במה שקורה לו? למי שכל הזמן מאשים עיתונאים במכתבים – ממש של הכרזת מלחמה, "קאזוס בלי", מניפסטים שלמים, ה"מגנה כרטה", כל תגובה שלו לעיתונאי זה "מגנה כרטה".
+
+ ואתם יודעים, אני מוכרחה לומר משהו – לא בשולי הדברים, כי זה נאום ארוך – משהו שחשוב לי לומר. העובדה שראש הממשלה מאמין באמת שמישהו מאתנו שמח על כך שעוד ראש ממשלה נמצא בחדר החקירות, או בחדר החקירות שבו ראש ממשלה נחקר, כי הוא הרי לא נחקר בחדר חקירות ממש, ההאשמה העלובה הזאת, המעליבה הזאת – אתם יודעים, צריך לבחור להיעלב, אז אני לא נעלבת כי אני בוחרת לא להיעלב, אבל ההאשמה העלובה הזאת שאנחנו שמחים מזה שהוא נחקר. באמת.
+
+ אני כל הזמן עומדת פה ואומרת: יש גבול; לא, אין גבול, מסתבר. אין גבול, אין גבול. אנחנו שמחים. אתמול בטלוויזיה בבוקר עמדתי מול חבר הכנסת אמיר אוחנה, במענה לעיתונאי גיא מרוז, ששאל אותי, במין ספקנות כזאת: את באמת לא שמחה? אמרתי לו: כן, מה, זה באמת מפתיע? מה זאת אומרת, ראש הממשלה הזה, שלא אני בחרתי בו – הוא לא ראש הממשלה שלי? זה לא מביך אותי באותה מידה שהוא נחשד בהאשמות כאלה, בקבלת טובות הנאה, בקבלת דבר במרמה, חס וחלילה בשוחד? מה, זה לא מביך אותי? מה זאת אומרת? אולי גם זה ברח לו ב"צוק איתן", כל טובות ההנאה האלה. אני לא יודעת. אבל שמחה אין כאן, ואפילו לא שמחה לאיד. מי שמח? בליכוד אולי שמחים. אני לא שמחה, ואני לא מכירה מי מחברי ששמח כתוצאה מזה שראש הממשלה נמצא בחדר החקירות. איזה שטויות. אתם יודעים מה, באמת, על זה נאמר הבל ורעות רוח, ואפילו האשמה מסוכנת.
+
+ אבל אני חוזרת לעיתונאים, כי העיתונאים הם האשם המרכזי בכל מה שקורה לנתניהו. אם חס חלילה מישהו מהעיתונאים מעז להחמיא למי משרי הממשלה, הרי אנחנו יודעים מה קורה לו מייד אחרי זה. מה זאת אומרת? או, החמיאו לשר בממשלתו של נתניהו? 
+
+ואני כן, אני נמנית עם אלה שחושבים שאם שר עשה משהו טוב, זה גם קשור לראש הממשלה, בסדר? בואו נוריד את זה מהשולחן כי זה כן איזה עניין של תהליכים. אבל העובדה שאנחנו נמצאים פה עוד פעם, נדמה לי חמש או שש שנים אחרי שהוחלט לקבור את הרפורמה ברשות השידור, רפורמה שהובילה ממשלתו של נתניהו – הרי ממה נפשך? הרי אם היה נותן להעביר את הרפורמה היינו כבר בעולם חדש של שידור ציבורי, בעולם שבו אנחנו באמת יכולים לשמוח שגם הייתה התייעלות. גם אולי הצליחו לגבות פחות אגרה. הרי אנחנו מצאנו את עצמנו במצב שבו פתאום אין איך לממן בכלל את השידור הציבורי, כי מיהרו לבטל את האגרה. 
+
+אני מצביעה על כך שאין שר במליאה, ידידי היושב-ראש. השרה יצאה. אני כנראה הרגזתי אותה, אף שאני חושבת שאני מדברת מאוד מאוד יפה ובנימוס. אבל למרות זאת, נראה שהרגזתיה. 
+
+
+ יבדקו את זה. בסדר, תמשיכי. 
+
+
+ כן, כן, כן. אני ממשיכה. אני ממשיכה. שמע, יכול להיות גם שצריך ללכת להתפנות. אתה יודע, יש מקום שאליו גם השרה הולכת לבדה. 
+
+ואני אומרת לך את הדבר הבא: הרפורמה ברשות השידור הייתה יכולה לפתור את הבעיה, זאת האמת, זאת האמת, אילו לא היו מעבירים את הכנסת הזאת שוב את התהליך הביזיוני הזה, של חקיקת חוקים וביטולם. ולך, אדוני היושב-ראש – רציתי לומר "השר", אבל שר הרווחה לשעבר – לך ולמפלגתך אני לא צריכה להגיד כמה חוקים הכנסת הזאת העבירה וכמה חוקים הכנסת הזאת ביטלה. ואחר כך אתם תשלחו אותנו להגן על כבודה של הכנסת ועל מעמדה? על מה? על איך ולמה? איך אנחנו נגן על כבודה של הכנסת ומעמדה כשזה המצב? איך אנחנו נוכל לעשות זאת? 
+
+ בואו, בואו נדבר על זה. אם חוק הוא לא טוב, אל תחוקקו אותו. אני אומרת זאת בכל פעם, בכל תהליך חקיקה. אם החוק אינו בשל והובא לא בשל, אל תביאו אותו למליאה. אל תעבירו אותו בוועדה. תנו לו לעבור את הדינמיקה. אבל לא, העבירו את החוק. אה, שוב, זה חמק מתחת לרדאר ב"צוק איתן". חבל, אגב, אדוני היושב-ראש שמתגורר בדימונה, חבל שלא חמקה לו החלטה אחרת, מאוד מאוד חשובה, שהתקבלה דווקא בסוף "צוק איתן", וזה הרחבה של סורוקה ב-117 מיטות. חבל שהיא לא חמקה לו דרך התקציב, כי ההחלטה הזאת, למשל, עד היום לא יושמה. ואנחנו יודעים ששורה ארוכה של החלטות שהיו אחרי "צוק איתן" לא יושמו. 
+
+ואני נוהגת בשבועות האחרונים – אני מזכירה שוב ושוב את ההחלטה הזאת בעניין בית-החולים סורוקה. ואגב, אנחנו רואים באופן כללי בשבועות האחרונים את הקריסה הטוטלית של מערכות המיון במדינת ישראל. הם פשוט קורסים. 
+
+
+ איילת, סליחה שנייה, אדוני היושב-ראש, אתה רואה שר באולם?
+
+
+ אני הערתי על העניין הזה. הלכו לבדוק. ואני הצעתי שיש אפשרות שיש מקום שהשרה הלכה אליו לבדה. 
+
+
+ בודקים את זה. בודקים את זה במזכירות. 
+
+
+ אני ביקשתי לבדוק זאת. תודה רבה, חברתי יושבת-ראש הסיעה. אתה רואה איזו ערנות יש באופוזיציה? חד-משמעית ערנות. 
+
+
+ לא, כל הזמן אני אומרת: אולי היא מאחורה – – –
+
+
+ לא, לא, עד לפני כמה דקות הייתה כאן השרה רגב. 
+
+
+ לא, לא, את לא טעית. אני הערתי. יקירתי, אני הערתי בזמן – – –
+
+
+ הודיעו לנו שהשר שטייניץ בדרך. 
+
+
+ בדרך? 
+
+
+ כן, אני מקווה – – –
+
+
+ פעם אחרונה שהוא בא בלילה זה ה��ה מחזה מזהיר, עם נעלי בית. 
+
+
+ סליחה, זה היה כמעט כמו עם גופייה. זה היה כמעט כמו עם גופייה. עם פנטופלך, עם פנטופלך הוא הגיע אז. כן, הקפיצו אותו. אני זוכרת. כן, אז. אבל אז, בלילה ההוא, זה לא היה הלילה של התקציב, זה היה הלילה של החטיבה להתיישבות. אז אני הקראתי סיפורים לפני השינה לילדים שלי. כן, זה היה לילה נחמד. אבל עכשיו הילדים שלי, אני מקווה מאוד, ישנים, למרות שספק. בלילה אין לי סיפורים לפני השינה להקריא. זאת האמת, כי כבר זה די עצוב. זה די עצוב. אני אומרת לך דוגרי, זה די עצוב. מה, עוד פעם אני אקרא להם את "דירה להשכיר"? אני אקרא להם את "מעשה בשלושה אגוזים"? אני כבר הקראתי להם את כל לאה גולדברג, ועברי, בעלי שיחיה, הקריא להם את כל אגדות העם של הילדים. 
+
+ אבל אני רוצה להגיד לך משהו. אני מאוד מאוד מנסה לכוון את ילדי לצפות בשידור הציבורי. 
+
+
+ לשיר, לשיר להם. 
+
+
+ אדוני, אדוני היושב-ראש, זה יפה לגלות לציבור שצופה בנו שאני אוהבת לשיר. אבל אני אומרת לך, ברגע זה במליאה אסור לשיר אז אני לא אשיר, למרות פסטיבל שירי הילדים. 
+
+אבל באמת, אני אומרת לך, זה משהו מדהים. איזה החלטות חומקות לו תחת הידיים ואיזה החלטות – איכשהו, איכשהו החלטה על עניין הרחבת סורוקה ב-117 מיטות, איכשהו ההחלטה הזאת אף פעם לא מצליחה לחמוק דרך שום חרך, דרך שום סדק בתקציב. זה פשוט משהו מדהים. איזה חוסר ענייניות. איזה שטויות. באיזה שטויות הממשלה הזאת מעסיקה אותנו בלי להתבלבל ובלי להתבייש. 
+
+ואני מוכרחה להגיד, אדוני היושב-ראש, שבמידה מסוימת אחד השיאים נשבר אתמול. אני, כמובן, לא אציג שום דבר, משום שזה אסור במליאה, אבל אני רוצה לשתף אתכם בתהליך שאני התחלתי היום. אני גיליתי, אגב, נדיבות במשכן הכנסת שקשה לתאר. כיוון שמדינת ישראל, הסתבר, היא מדינה נזקקת – אנחנו אומת הסטרט-אפ, יש לנו גז בים, בעיקר בים, לצערנו, אגב, בגלל התנהלות הממשלה; יש לנו פה חקלאות מתקדמת מהטובות בעולם ועזוב את הפרט השולי שמנסים להרוג אותה, תעשייה חדשנית בצורה מטורפת. אבל הגיעה השעה לגייס כסף. זה באמת חשוב. 
+
+אני, אגב, למשל חושבת שהיו שנים שבאמת גיוס כספים עבור מדינת ישראל – למשל מפעל ה"בונדס" הוא מפעל מאוד מאוד חשוב. בהיבט של גיוס הכספים בעיני הוא פחות חשוב; הוא הרבה יותר חשוב בעיני בהיבט של הקשר בין התפוצות לבין העם בישראל. אבל לגייס כסף ליום הולדת ה-70 של מדינת ישראל? החלטת ממשלה, הצעת מחליטים ובמידה מסוימת אני שמחה שהשרה רגב לא כאן, כי שאלתי אותה קודם. אמרתי לה: השרה רגב, איך אני יכולה להוציא לך את הערמונים מהאש? איך אני יכולה לפטור אותך מהדבר המעליב הזה, מהדבר הלא-ענייני? 
+
+
+ תתרמי. 
+
+
+ אז לא, אני אגיד לך, נחמן. אתה יודע שאני היום התחלתי בגיוס כספים עבור מדינת ישראל. 
+
+
+ אני הפסקתי את השעון, גברתי. 
+
+
+ אוקיי. אז אני רוצה לומר לך, נחמן, אני זוכרת שאתה היית, לא בקרן היסוד. 
+
+
+ אני עסקתי בזה הרבה שנים ב-UJC, באיחוד הקהילות. 
+
+
+ ב-UJC. בדיוק. אז אני רוצה להגיד לך, נחמן, שאני הדפסתי היום שלושה פנקסי התרמה ממש כמו שאנחנו היינו ילדים. אני לא יודעת אם אתה הספקת לעשות את זה. אני, אגב, אפילו מסתובבת עם עודף, רחמנא ליצלן, עם 120 שקל וגם קצת אגורות, כדי שאם חס וחלילה מישהו נותן לי מיליון שקל, נניח – רב תודות, אני מסודרת – – –
+
+
+ מי אמר שאין פה שר?
+
+
+ אני אמרתי שאין פה שר. עכשיו יש פה שר. 
+
+
+ אני רוצה לומר לך, השר שטייניץ, רק אמרתי "גז בים" – הגעת. 
+
+
+ אנחנו נחדש את השעון.
+
+
+ ודאי, מה?
+
+
+ אתה יודע מתי להיכנס. זה מאוד מאוד יפה. 
+
+
+ אפילו לא שמעתי אותך. כנראה הייתה בינינו טלפתיה. 
+
+
+אני יודעת. השר שטייניץ, אבל עכשיו אני רוצה לשתף אותך במשהו נפלא. אני החלטתי, אתה הולך להיות שותף לאחד מהמבצעים הגדולים של מדינת ישראל. 
+
+
+ יש. מה המבצע?
+
+
+ חד-משמעית, תקשיב. כיוון שממשלת ישראל, שיש לה גז בים, כמו שאנחנו אמרנו, והיא אומת הסטארט-אפ – – – 
+
+
+ למדינה יש גז בים. של האזרחים. 
+
+
+ למדינה יש גז בים. לא, התיקון הוא במקומו. ואנחנו אומת הסטארט-אפ ואנחנו – innovations ברמות, באמת, חדשניים בצורה בלתי רגילה. אבל מסתבר, אדוני השר, שלחגיגות ה-70 של מדינת ישראל אין כסף. לא נמצא תקציב לחגיגות ה-70 של מדינת ישראל ועל כן אנחנו נלך לקושש ונחפש את מזלנו בקרב אומות העולם על-פי הצעת המחליטים של הממשלה. 
+
+
+ אני רוצה רק להזכיר לך ששר אוצר הייתי מ-2009 עד 2013. עכשיו אני כבר לא שר אוצר. מבחינת כסף – – –
+
+
+ לא, רגע. אבל השר שטייניץ, אני רוצה לספר לך איך התגייסתי למבצע. אתה בדיוק נכנסת כשאני מתארת. 
+
+
+ לא אכפת לך שבינתיים אני אחליף איזו מילה עם מרב מיכאלי?
+
+
+ לא, אני יודעת, אתה מתגעגע אליה. השר שטייניץ, אבל חשוב שלפני שאתה מחליף אתה מילה או שתיים – אתה יכול גם להחליף משפטים ואפילו פרקים שלמים.
+
+
+ מה את אומרת?
+
+
+ כן. אני הדפסתי היום פנקסי התרמה. 
+
+
+ את מייחסת לי כישורים שלא מקובלים בין שרים. 
+
+
+ אני הדפסתי פנקסי התרמה. פנקסי התרמה. אני לא מציגה אותם ממש כי אסור, אתה יודע, מעל הדוכן. פנקסי התרמה. הסכומים הם חצי מיליון, מיליון, ו-2.5 מיליון שקלים. התחלתי – אני מוכרחה – אתה יודע, נדיבות מתחילה בבית. אז התחלתי בסיעה שלי. בישיבת הסיעה באתי לבוז'י הרצוג, לאראל מרגלית, לחיליק בר, לחברת הכנסת מיכאלי, שצריך לומר, בנדיבות גדולה תרמה חצי מיליון שקל. באמת. וקיבלה קבלה ואפילו עודף. 
+
+
+ את רואה, אצלכם יש אנשים שיכולים לתרום מיליון. אצלנו בליכוד אין טייקונים כאלה. 
+
+
+ לא, אנחנו יודעים שאצלכם אין טייקונים. אני יכולה לספור לך כמה טייקונים, אני יכולה לספור לך כמה טייקונים, אבל אנחנו לא ניכנס. אתה יודע משהו? אם דבר אחד אני למדתי אתך, אני לא דורכת לך על הבהונות. אני לא נוהגת לעשות את זה. זה לא יפה. 
+
+
+ גם אני לא אדרוך לך על הבהונות. זה הדדי. 
+
+
+ אני מודה לך. אני מודה לך. אני לא בטוחה שאני אשרוד את זה. אבל אני אמרת לך באמת, החרפה – – –
+
+
+ אני לא כל כך כבד. 
+
+
+ לא, אתה לא כבד. אתה פילוסוף. זה מההגות, אני חוששת, שאני לא אעמוד בזה.
+
+אני רוצה לומר לך שאני לא מצליחה להבין איך נתתם להחלטה מטורפת כזאת לעבור. איזו – מדינה כמו שלנו. אתה יודע מה מדאיג אותי באמת, אגב? אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה מדאיג אותי? הרי איפה אנחנו בדרך כלל הולכים לגייס כסף? יש אומה אחת, צריך להגיד את האמת, ידידתנו הטובה ביותר בעולם, 38 מיליארד דולר בסיוע, ואנחנו – השר שטייניץ, אני מוכרחה להגיד, אותו לא שמעתי מדבר בצורה כזאת והערכתי את זה דווקא, אבל כל שרי הממשלה הזאת, חלק גדול משרי הממשלה אמרו: אובמה הוא היסטוריה, וג'ון קרי הוא היסטוריה, וכולם היסטוריה, הם היסטוריה, ואנחנו נלך לשם לקושש את המעות שלנו.
+
+ ואני רוצה להגיד לכם משהו, לא בטוח שמצבה הכלכלי של ארצות-הברית הרבה יותר טוב משלנו. אני אומרת לעצמי: אולי לא יהיה להם כסף לתת לנו בשביל חגיגות ה-70 שלנו, ואחרי הכול הם כבר נתנו לנו 38 מיליארד והתחי��בנו לא ללכת לקונגרס ולסנאט על מנת לקבל עוד סיוע, הרי, ההתחייבות שאדוני השר אישר אותה בממשלה, משום שהיא באמת חבילת סיוע נכבדת. 
+
+זה מדהים אותי איך הממשלה מצליחה להחזיק במקל בשני קצותיו. מצד אחד היא מחכה לממשלת דונלד טראמפ, ל-20 בינואר, מצד שני היא אומרת שאובמה הוא היסטוריה, מצד שלישי, 38 מיליארד דולר זה לא אובמה נתן, זה ראש הממשלה השיג. זאת אומרת, מספרים לנו את הסיפור בדיוק איך שנוח, ואנחנו צריכים גם לשבת, להקשיב, להיות סטטיסטים בהצגה של הממשלה הזאת. 
+
+לא מכובד, אדוני השר. אני אומרת לך באמת, לא מכובד. אנחנו יכולים לממן לעצמנו את חגיגות ה-70, ואתה יודע מה, אני בטוחה שאנחנו נסכים על זה שאנחנו גם רוצים להיות מסוגלים לממן את חגיגות ה-100 שלנו. יכול להיות שבעזרת הגז שיצא מהים, יכול להיות שבאמצעים אחרים, כי אני מאמינה שאם ההשקעות הנכונות יבוצעו כאן, אולי אנחנו גם נהיה מסוגלים להמשיך ולייצר את מה שהפך אותנו לאותה אומת סטארט-אפ גדולה וענקית. אבל אני אומרת לך באמת, אני לא בטוחה, אני לא בטוחה. 
+
+ואתה יודע, סיפרתי כשלא היית פה, ואני רואה שיושבת-ראש הסיעה שלי לא מתפנה אליך, אז אני מרשה לעצמי להמשיך להפריע לך.
+
+
+ אני מוכרח רק להגיד לך שכשר אנרגיה אני מתפעל מהאנרגיות שלך בחצות הלילה. זה נשמע כאילו יש לך מנוע של אנרגיות מתחדשות.
+
+
+ לגמרי אנרגיות מתחדשות. עבדתי על זה. אני רוצה להגיד לך: יש לי סוללות בהטענה. כולם עסוקים פה בלהטעין את הסלולרי, אני עסוקה בסוללות ההטענה שלי. תאמין לי. אני מוכרחה לומר לך שהעובדה שאנחנו מוצאים את עצמנו בכל פעם מתעסקים מחדש בתאגיד השידור הציבורי – ואני יודעת, השר שטייניץ, אתה קרוב לראש הממשלה, ואני מעריכה אפילו חברות ולהיות עמית בפוליטיקה – אני לא מזלזלת בדברים האלה. אבל אני רוצה להגיד לך שההתעסקות בתאגיד השידור הציבורי היא פשוט הזויה.
+
+ באמת, אני מתקשה להאמין שאתה חושב ששידור ציבורי זה לא דבר חשוב. אני מתקשה להאמין. אני מקשיבה לנאומים שלך. אתה יודע מה, אני גם מתקשה להאמין שאתה חושב שהתקשורת אשמה בכל מה שקורה לנו – – –
+
+
+ אני חושב ששידור ציבורי זה דבר חשוב מאוד. לא רק חשוב, אלא חשוב מאוד. טוב שיש תקשורת מסחרית, אבל המסחור, יש לו גם הרבה מחירים, ולכן טוב שיש גם תקשורת ממלכתית לא ממוסחרת.
+
+
+ אני רוצה להגיד לך משהו. כיוון שאנחנו מסכימים, אני לא מצליחה להבין איך אנחנו שוב הגענו לדיון הזה בדבר הצדקת קיומו של התאגיד – תאגיד שאתם הקמתם בממשלה הקודמת. אדוני השר אומנם היה שר במשרד אחר, אבל עם כל הכבוד, אתם הקמתם את התאגיד הזה. למה אתם מתעללים באנשים שעובדים במקומות האלה?
+
+אדוני השר, כל אחד מאתנו שהולך מעת לעת לשידור בערוץ 1, ברשות השידור, או ברדיו, ברשת ב', ברשת א' – אתה אומר לעצמך: זה לא יכול להיות שאנשים מוחזקים בצורה כזאת כמו – אתם יודעים כמו מה? כמו מריונטות בקשירה, זאת האמת, וממשיכים לעשות שידור ציבורי, בעיני מעורר השתאות, באמת; בנסיבות בלתי אפשריות ממשיכים לעבוד בכל הכוח, בכל המרץ. 
+
+ אני רואה אותם פה, אני מסתכלת עליהם, חלקם כבר לא ילדים צעירים, אני גם כבר עוד מעט בת 46. לפעמים כשאני אומרת שאנשים מבוגרים ממני, אני צריכה להזכיר לעצמי שגם אני כבר בת 46, אבל אני מסתכלת על האנשים האלה, שלא יצאו עם פנסיה כלשהי, עם איזה דמי פרישה מוגדלים. אני רואה לפעמים, אתה יודע, חבר הכנסת נחמן שי, אני רואה שחלק מהאנשים האלה יצאו עם סכומים עלובים כל כך בגיל הפרישה, ולא יהיה מי שיעסיק אותם. לא יהיה מי שיעסיק אותם, אז מתעללים באלה, ואז גם מתעללים באלה שמתקבלים לתאגיד השידור הציבורי.
+
+ מה מעניין בתאגיד השידור הציבורי? הלכו מראש על המכנה המשותף הרחב, במובן הזה שמראש בחרו לתאגיד אנשים מכל, מכל, מכל הציבורים בישראל, באמת – מהערבים, מהחרדים, נשים, דתיים-לאומיים – עיתונאים. באמת, אני לא מבינה, עיתונאים שחלקם באמת באמת, ככל שיש דבר כזה עיתונאי חצר ופוליטיקאים – ממש עיתונאי חצר של ראש הממשלה, אבל שום דבר לא מספיק; כאילו רוצים את הראש של מנהל התאגיד ושל היושב-ראש שלו.
+
+ ואני בעניין הזה רוצה לומר כמה מילים. נחמן, אני הבטחתי לך שבשל מומחיותי הקודמת בממשל תאגידי, אני אסביר משהו על משהו שראש הממשלה כנראה לא מבין, וזה נקרא עצמאות הדירקטוריון. על-פי חוק תאגיד השידור הציבורי מוקם לתאגיד דירקטוריון. להקים אותו – עכשיו תשמעו, זה פשוט מטורף – זה לקח שנה, אולי אפילו טיפה יותר, להקים לתאגיד דירקטוריון. התהליך של החיפוש היה ארוך, התהליך של האיתור ומי יהיו הדירקטורים היה ארוך, התהליך של האישור שלהם היה ארוך והתהליך של החתימה על-ידי ראש הממשלה ארך חודשים, ממש חודשים. היו מגיעים אנשיו של ראש הממשלה ממשרד התקשורת והיינו שואלים אותם: אבל מה יהיה עם הדירקטוריון? כי הם בעצם היו מאיצים. אנחנו היינו מנסים לעקוב אחרי מה שקורה עם התאגיד, אנחנו היינו מנסים לסייע – פעם זה היה בעניין ירושלים, פעם זה היה בעניין היוצרים, פעם זה היה בעניין הזה, פעם זה היה בעניין העובדים – מנסים לסייע ואומרים: אבל מה יהיה עם הדירקטוריון? בסופו של דבר נחתמו המינויים. מאותו רגע לא חדלה ההתערבות.
+
+ עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני מומחית לממשל תאגידי. מה לעשות, כל אחד והמומחיות שלו. אין דבר יותר חשוב בדירקטוריון של חברה, בין שהיא חברה ממשלתית ובין שהיא חברה ציבורית, אין דבר יותר חשוב מעצמאות שיקול הדעת של הדירקטוריון. כלומר, מאותו רגע שיש דירקטוריון, אתה חייב לתת בידו רק דבר אחד, את היכולת לעבוד, לתפקד ולהיות עצמאי בהחלטותיו, להפעיל שיקול דעת. 
+
+ אתה יודע, שאלתי בשלב כלשהו, תוך כדי הדיונים על התאגיד, ניסיתי באמת להבין איך נקלטים עובדי הרשות בתאגיד. זה דבר שהציק לי והטריד אותי, כי למשל יש בעיות, מורכבויות שקשורות לזוגות נשואים ברשות השידור וכל מיני דברים מורכבים מהסוג הזה, ואתה הרי לא רוצה שמשפחה אחת ביום אחד תאבד את שני מקורות ההכנסה שלה. שאלתי שאלה שממנה ניסיתי באמת להבין איך נקלטים העובדים בתאגיד. עצר אותי בצדק רב איתן כבל, ואמרתי לו: תאמין לי, אני לא מאמינה שאני נפלתי בשאלה כזאת. הוא עצר אותי בצדק רב, ואמר לי: איילת, אסור לנו להיכנס לדברים האלה. וזה נכון, וזה נכון, כי אין דרך אחרת לייצר תאגיד עצמאי אלא אם לא מתערבים בהחלטות הדירקטוריון שלו, לא מתערבים במינויים של הדירקטוריון שלו. ומרגע שמונה הדירקטוריון – ואני מזכירה לכם את תחילת הסיפור שלי מלפני כמה דקות, שלחצו עלינו לקדם ולקדם ולקדם, ואנחנו לחצנו לקדם ולקדם ולקדם, ולדעתי, גם חבר הכנסת אראל מרגלית אפילו הגיש בג"ץ בעניין הזה. אתה מוצא את עצמך, באמת – אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. מה לעזאזל רוצים כאן? לא רוצים שידור ציבורי, אין מסקנה אחרת. אין מסקנה אחרת, אדוני היושב-ראש, לא רוצים כאן תאגיד שידור ציבורי, לא רוצים כאן עצמאות.
+
+למה היושב-ראש צוחק כשנכנסת חברת ה��נסת מועלם-רפאלי?
+
+
+אני ממש לא.
+
+
+ אותי זה לא מצחיק, אותי זה משמח.
+
+
+ בדיוק.
+
+
+ בכל אופן, טוב שנכנסת, חברתי. טוב שנכנסת.
+
+
+התחלנו ב-08:00, היא לא גמרה עד עכשיו.
+
+
+ אני תמיד שמח לראות – – –
+
+
+ טוב שנכנסת. למה? אבל הייתי דווקא מאוד שקטה היום יחסית.
+
+
+ ברור. כן ירבה שקט כזה.
+
+
+ אני רוצה לומר לך, שולי, טוב שנכנסת בדיוק כשאני מסבירה שהממשלה לא רוצה שידור ציבורי, וזה אף שכל מי שצופה ב"פסטיגל" בלילות מבין שאין כמו השידור הציבורי, באמת, וגם תוכניות היסטוריה – ואני יודעת, אדוני השר, שאתה אוהב היסטוריה אמיתי. אני יודעת, נו, אדוני השר, באמת – אני אגיד את זה ככה: אם אתה לא תאהב היסטוריה, מי יאהב היסטוריה? זה בעיה.
+
+
+ זה הזמן להמליץ על הסרט "הכחשה".
+
+
+הסרט "הכחשה" זה סרט מצוין. נכון, הסרט "הכחשה" הוא סרט מצוין. אבל אני אומרת לכם, תסבירו לי מה המשחקים האלה. עכשיו, אין תשובה אמיתית. אין תשובה אמיתית חוץ מאותה "מגנה כרטה" שראש הממשלה אוהב לשלוח לעיתונאים אחרי שידור של תחקירים, ולא משנה איזה תחקירים, אגב. אתה יודע, זה פשוט, הוא אוהב לשלוח גיליונות, גיליונות של האשמה – תשתי לרוויה, חברתי – באמת גיליונות של האשמות. תגידו לי: זה הדבר היחיד שאני יכולה להסתכל ולהגיד: אין, ראש הממשלה – אולי לא הממשלה אגב; אתם יודעים מה, אנחנו הרבה פעמים חוטאים לעניין ואומרים "הממשלה". לא. אולי זה רק ראש הממשלה, אבל ראש הממשלה, ולצערי, שריו נשרכים אחריו ונשרכים ונשרכים – נשרכים לגייס תרומות למדינת ישראל ליום הולדת ה-70, ונשרכים לשחק במשחק הלגו המטופש הזה של השידור הציבורי – – 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ – – ונשרכים לקבל החלטות בלתי אפשריות שפוגעות באנשים ללא הפסקה. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה, גברתי. תודה רבה לך. 
+
+
+ רגע, ייקח לי זמן להוריד את הכול. 
+
+
+ כן. 
+
+
+אני מצחיקה את הרשמת הפרלמנטרית, זה באמת שיא. 
+
+
+ הקראת את כל החומר הזה? 
+
+
+ כן. 
+
+
+ אולי החלפת את השר שטייניץ.
+
+
+ למה – – – 
+
+
+ לא, הכול אצלך בראש – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אז אני רוצה להגיד לך – – – חוץ מ"הטור השביעי" של אלתרמן – – – 
+
+
+ אדוני, עשר דקות לרשותך. 
+
+
+ לא, מה פתאום, לנחמן יש יותר. 
+
+
+ עשר דקות. רשום עשר דקות. ולאחריו – רויטל סויד, 20 דקות. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ לא. יש כאן רישום מהמזכירות, ואני מכבד אותו. עשר דקות לחבר הכנסת נחמן שי. אדוני. 
+
+
+ לא, 50 דקות. 
+
+
+ אז אנא תתקנו. בבקשה. סליחה, גברתי, רגע, אדוני, 50 דקות. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני שמח על תוספת הזמן, שתאפשר לי קצת יותר להאריך בתיאור של המהפכה המדומה שמבקשים לעשות בשידור הציבורי במדינת ישראל, מהפכה שמתנפצת בימים האלה לרסיסים. 
+
+אבל קודם אני רוצה לומר כמה מילים על הנושא האקטואלי ביותר. לפני שעה קלה, אני מבין, הסתיימה חקירתו של ראש הממשלה בירושלים. אני לא מתייחס לנושא הזה כפוליטיקאי, אני מתייחס אליו כאל אזרח ישראלי, וזה עוד רגע עצוב בהיסטוריה שלנו, שראש ממשלה עומד לחקירה. אינני יודע איך היא תסתיים ואיש לא יודע איך היא תסתיים. אני, מבחינתי, חושב שעדיף שהיא תסתיים בלא כלום, כי אנחנו רוצים להיאבק פוליטית בממשלה, במפלגות היריבות, ולא להיזקק לאמצעים אחרים. אני חושב שזו צריכה להיות הגישה הנכונה, ככה צריך להחליף שלטון. אבל לצערנו הרב, ב-20 השנים האחרונות כל ראשי הממשלה עמדו לחקירה, ונוכחות של חוקרים בבית ראש הממשלה או בלשכתו היו לעניין של שגרה. מה זה אומר על מדינת ישראל? מה זה אומ�� על התרבות הפוליטית שלנו? מה זה אומר על המקום שנבחרי הציבור תופסים בהוויה הישראלית? מסקנות מאוד קשות. וכל ישראלי שהולך לישון עוד מעט, אולי הוא כבר ישן, הישראלי והישראלית, הולך לישון בלב כבד, במחשבה שאנחנו לא יודעים מהם החשדות, אנחנו לא יודעים מהן השאלות ומהן התשובות. ועדיף מאוד, לטובת טיהור האווירה, שנדע כמה שיותר. זה אולי יביא אותנו תכף למקום שבו עומד השידור הציבורי. 
+
+ שידור ציבורי הוא אבן היסוד לדמוקרטיה, כי הוא מביא לידי ביטוי את חופש הביטוי, כי הוא מאפשר לציבור לדעת. כל אחד מאתנו שחי בדמוקרטיה הישראלית במדינת ישראל, זכאי, רשאי, ואני אומר שזו לא זכות, אלא חובה: חופש הביטוי הוא חובה והזכות לדעת היא זכות מוקנית. אז אנחנו לא יודעים על החקירה הזאת, ואמרתי קודם: מבחינתי שתסתיים בכלום ונוכל לחזור למאבק הפוליטי הקשה שיש לנו עם הממשלה הזאת, במישור הפוליטי. אבל אני חושב שעלינו, מהבית הזה, לעשות כל מאמץ כדי לשמור על השידור הציבורי. 
+
+ אני רוצה לחלוק עם חברי פה בכנסת את הסיפור של השידור הציבורי, שבנקודות כאלה ואחרות הוא גם הסיפור האישי שלי. הקשר שלי לרשות השידור מתחיל ב-1968. ב-1967 הייתה המלחמה של הרדיו במדינת ישראל. כבר אין כל כך הרבה אנשים שזוכרים את זה, מה לעשות. לא רק שהיא הייתה מלחמה גדולה בממדיה והיסטורית, אלא היא העניקה לרדיו מקום של כבוד בהוויה הישראלית. הרדיו העביר את הקולות – – –  
+
+
+ למה היה צריך מלחמה? 
+
+
+למה הייתה מלחמה ב-1967? המלחמה של 1967 הייתה מלחמת הרדיו. פעם ראשונה במדינת ישראל ששדרים וכתבים – – –
+
+
+ אנחנו רגילים למלחמה על התקשורת. חשבתי על מלחמה על הרדיו. זה בשנה שנולדתי – – – 
+
+
+ לא, אני תכף אספר איך הרדיו עולה ויורד כמו ברכבת הרים – התקשורת, השידור הציבורי – אבל הרגע הגדול היה ב-1967 והזיכרונות שלנו הולכים לאותם רגעים מופלאים, של המלחמה, של הניצחונות, של הכותל, של החזרה לשורשים, למקומות של אבותינו. את זה הרדיו עשה, ועשה בצורה מופלאה. אני הגעתי לשם בשנת 1968 וגדלתי על ברכיהם של האנשים שהובילו את הרדיו באותן שנים ושינו את השידור, והייתי אומר את התקשורת בכלל במדינת ישראל, שינוי דרמטי. בפעם הראשונה נכנסו לעולמנו שידורים חיים, דבר שהיה אסור על-פי הכללים הקודמים. בפעם הראשונה, בהדרגה, שדרים יכלו לומר את מה שהם חושבים, את מה שהם מאמינים בו, כי המלחמה הזאת העבירה את רשות השידור מהעידן של שידור ממשלתי אל העידן של שידור ציבורי, ממלכתי, שאליו אנחנו מתגעגעים ובו אנחנו רוצים. החופש הזה, תחושת החופש שהייתה לנו באותן שנים ראשונות של הרשות החדשה, רשות השידור, ושל הרדיו החדש, הייתה לדעתי בשורה גדולה באותה דמוקרטיה ישראלית שאנחנו גאים בה ואנחנו זקוקים לה. 
+
+עוד חידוש התחדש באותן שנים ראשונות –כניסת הטלוויזיה. גם את זה כבר, מה לעשות, לא זוכרים כל כך, כי עברו כמעט 50 שנה. ב-1968 היה שידור הטלוויזיה הראשון במדינת ישראל, מפה, מירושלים, ממצעד צה"ל. הרכיבו אותו די באלתור, עוד לא ידעו איך לשדר בדיוק. הביאו איזשהן מכונות מחוץ-לארץ, כמו שעושים במדינת ישראל, הכול ברגע האחרון, קצת פרטאצ'י, אבל התמונות עלו לאוויר ומצעד צה"ל הראשון של אחרי המלחמה, של 1968, כבר עבר בטלוויזיה. 
+
+אלה היו ימים מאוד חשובים לשידור מפני שהם יצקו את היסודות של שידור ציבורי במדינת ישראל, שידור ציבורי ששמר על זכות הציבור לדעת וסיפק לו מידע על מה קורה, לא רק בממד הקול��, אלא גם בממד הוויזואלי. 
+
+ אבל יחד עם זאת, אני מוכרח לציין, וצריך לומר את זה גם מבחינה היסטורית, שהרבה מהדברים שקרו אחר כך ברשות השידור – בעצם ההתחלות שלהם, גם הטובות וגם הרעות, היו שם, כי תוך כדי ההתנפלות הזאת על הממד החדש נעשו המון טעויות. זה כבר לא כל כך נמצא בעולמנו, אבל המבנה הזה של השידור החדש, כולל הטלוויזיה, היה על רגליים רעועות. אם היו מתכננים את זה כמו שצריך, ייתכן, ייתכן, ייתכן ששנים אחר כך היינו מוצאים מבנה מוצק ולא את ההיטלטלות הזאת שהשידור כולו עבר, ובעיקר הטלוויזיה. 
+
+את מלחמת 1973, מלחמת יום הכיפורים, כבר עשתה הטלוויזיה. הייתי אז הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית. יחד עם קבוצה גדולה של שדרים, כתבים, יצאנו לדרום, יצאנו לצפון, וליווינו את הקשה במלחמות ישראל. הקשה במלחמות ישראל. 
+
+
+ספר איך התחילו השידורים ביום השידור עצמו עם שידורים של הססמאות.
+
+
+ איך התחילו השידורים – ב-13:00, ביום הכיפורים, הוזמנו ללשכתו של ראש אמ"ן דאז אלי זעירא. הוזמנו, הכתבים הצבאיים, די בדחיפות. זה היה יום כיפור, לא הבנו בדיוק למה, אבל כשנכנסנו לחדר כבר ידענו שמשהו גדול קורה. אלי זעירא אמר לנו: רבותי, בשקיעה תתחיל מלחמה. בואו נאמר שזה לא דבר שאפשר לשכוח אותו. ותוך כדי השיחה אתו התחילו לזרום פתקים לתוך החדר. בפתק הראשון הוא ביקש מראש לשכתו לא להעביר עוד פתקים, אבל הפתק השני, הוא קרא אותו ואמר: המלחמה התחילה, ויצא. 
+
+ואז הדבר הראשון שאני עשיתי, בזמן שכבר התחילו צופרים, זה להתקשר למנהל שלי אז, צבי גיל, ולומר לו: צבי, תתניע, תתניע כי אנחנו נכנסים למלחמה והטלוויזיה צריכה להתחיל לעבוד. ואז לא היה איש בבניין כמובן, כולם הלכו הביתה. היום כבר ברור שגם ביום כיפור צריכים להיות בכוננות, בעיקר ביום כיפור. ואז הטלוויזיה – כל שנה חוזרים על התמונות שכולם יוצאים מבתי-הכנסת ורצים ומכוניות מתחילות לנסוע, וכן הלאה. ואז גם התחילו להעלות – לא מייד, מרב, כי לא היה מי שיעשה את זה – התחילו לקרוא את הססמאות ואחר כך להעלות אותן. בשעה 19:00 או 20:00 כבר הופיע בטלוויזיה משה דיין ודיווח על התחלת המלחמה, וגולדה מאיר דיברה והסבירה שהותקפנו וכדומה. את ההיסטוריה של מלחמת יום הכיפורים לא נגלגל עכשיו, ושעה-שעתיים אחר כך כבר כולנו יצאנו לחזיתות השונות כדי להתייצב עם הלוחמים ולדווח.
+
+את הלילה הזה אני לא אשכח, מפני שאיבדנו בו את הצוות שלי בתאונת דרכים קשה עם אחד מהטנקים שירדו מהר מאוד. איבדנו את – – 
+
+
+ בדרום?
+
+
+ – – טכנאי הקול שלנו, את עופר הרשקוביץ, זיכרונו לברכה, את חברי עודד חרמוני, זיכרונו לברכה, ועוד אחדים מהנוסעים ברכב שנסענו, ונשארנו מבחינה טלוויזיונית רק צלם ואני, והחלטנו להמשיך ולדווח על המלחמה, כי חשבנו, כפי שהבטיחו לנו, שהיא תימשך 24 שעות. אמרנו שנחזור, אבל המלחמה נמשכה 21 יום כידוע. ואם נחזור מהצד האישי לצד הציבורי – – –
+
+
+ נחמן, וכל הזמן שידרתם ודיווחתם?
+
+
+ בוודאי, אנחנו שידרנו. האמצעים של השידור היו הרבה יותר דלים מאשר היום. הטכניקות היו מבוססות על פילם, על סרטים שהיו טעונים פיתוח וגם היו מוגבלים. לא היה אפשר, זה לא כמו שאנחנו רגילים היום לצלם כמה שרוצים וכדומה. אז היינו צריכים להשתמש נגיד ב-x סרטים שהיו לנו ולשלוח אותם לעורף במסוקים; בדרך כלל כשהם באו לעשות פינוי רפואי היינו מעמיסים עליהם את הסרטים והם היו מגיעים לבניין התחנה. שם היו עורכים אותם. הצנזורה היית�� בדרך כלל קורעת אותם לגזרים. היו מראים מעט מאוד ומדווחים מעט מאוד, גם מהדרום וגם מהצפון, אבל אנחנו נשארנו בדרך כלל, והיו אחר כך שולחים לנו בחזרה סרטים כדי שנוכל להמשיך ולעשות את העבודה שלנו.
+
+
+ ואתם כל הזמן הייתם במקום – – –
+
+
+ כל אחד מאתנו בחר איפה הוא רוצה להיות. זו בחירה מאוד קשה, כי למשל אמרתי קודם שטכנאי הקול שלנו נהרג באותה תאונה; אחד הכתבים של רשות השידור, רפי – תכף אני אזכר בשמו – נהרג בזחל"ם של האלוף מנדלר, מפקד אחת האוגדות; כתבים אחרים נפצעו – חברי רון בן-ישי, בניה בן-נון ואחרים – תוך כדי העבודה העיתונאית. ההחלטה איפה אתה תהיה בתוך האש היא החלטה מאוד אישית. אתה מתלווה אל הכוחות ומחליט, וזה בהחלט יכול להיות גם המקום שאתה לא חוזר ממנו, בלי לעשות שום גלוריפיקציה, זה התפקיד שלך בסופו של דבר.
+
+גם בדרום וגם בצפון – אמרתי, שם התנהלה המלחמה; הטלוויזיה הייתה בקו הראשון והיא הביאה את המלחמה לבתיהם של אזרחי מדינת ישראל, לא ממש בשידור ישיר אבל בפרקי זמן יחסית קרובים. וגם האסון הגדול, כללית, שפקד אותנו, של מלחמה שהופתענו בה ושישראל עמדה בה בסכנה גדולה, גם את המסר הזה הצלחנו להעביר. אחר כך, כשהיא הסתיימה, נשארנו עם הלוחמים, העברנו את התרעומת והכעס הגדולים שהיו להם על ההנהגה, ולימים – לא בבחירות שהתקיימו באותה שנה אלא ב-1977 – הלך הרוחות הזה תורגם באופן ברור למהפך המפורסם שהביא לשינוי פוליטי גדול וחשוב בהיסטוריה של מדינת ישראל. 
+
+ואני חושב שאילולא אותם דיווחים ואילולא אותה יכולת להעביר את רוח הלוחמים, את הכעס הגדול שלהם, את ההפתעה שהם הופתעו, את האבדות האיומות שצה"ל ספג אז, למעלה מ-2,500 הרוגים ומשהו כמו 10,000 פצועים ועוד טראומה לאומית גדולה, אילולא התקשורת זה לא היה קורה, וגם השינוי הפוליטי, לדעתי, לא היה מתחולל.
+
+ב-1974, אחד הדברים – גם הטלוויזיה אז הגיעה למסקנה שהיא צריכה להשתחרר מהפיקוח הפוליטי החמור שהיה מוטל עליה. ככתב צבאי, למשל, וזה דבר שכבר לא מוכר היום, תודה לאל, היינו צריכים להציג כל דיווח עיתונאי שלנו בפני נציגים של דובר צה"ל, לא במלחמה אלא בעבודת היום-יום. כלומר, היה מגיע נציג של דובר צה"ל לאולפן הטלוויזיה – לא צנזור אלא נציג של דובר צה"ל – הוא או היא היו צופים בכתבה ומחליטים אם היא תשודר, ואם כן, איזה שינויים צריכים לעשות בה. 
+
+זה היה עד 1973. ב-1973, ברוח של המרד גם אנחנו מרדנו, ואחד הרגעים שאני זוכר הוא שביום העצמאות 1974 הרמטכ"ל מוטה גור בא לאולפן שלנו להתראיין. יש טקס מסורתי בכותל ומשם הוא הגיע לאולפן, והוא מתיישב, מנהל החדשות היה דן שילון, מנהל הטלוויזיה היה ארנון צוקרמן, ואני הייתי ועוד מישהו, ויחד היינו אמורים לראיין אותו. והוא אמר לנו: אני מקווה שמפה זה הולך לדברור של שר הביטחון. ואז דן שילון אמר לו: מפה זה הולך לעריכה ומעריכה זה הולך לשידור, אין דברור. אז הוא אמר, מה זאת אומרת? הוא אמר לו, זה נגמר, אנחנו משדרים עכשיו את החומרים העיתונאיים שלנו. אם יש משהו שאסור לך להגיד אל תגיד אותו, אבל אתה לא יכול לסמוך על זה שמישהו יראה את החומר ויחליט בשבילך. ואז הוא קם והלך וביטל את הריאיון. היום כבר לא, אבל ריאיון רמטכ"ל ביום העצמאות היה אחד הדברים החשובים. 
+
+ כתוצאה מזה צה"ל הטיל עלינו חרם ואסר עלי ועל חברי להיכנס לצה"ל, לא יכולנו לדווח. גם זה דברים שכבר חלפו מן העולם. צה"ל החליט שהוא סוגר את שעריו בפני התקשורת, וככה במשך חודשים ארוכים היינו צריכים לדווח על צה"ל, מחוץ לצה"ל, אבל היינו חדורי הרגשה שאנחנו ממלאים פה איזושהי שליחות שהוטלה עלינו, וגם אם זה כרוך בחיכוך עם הרמטכ"ל או עם צה"ל, המחיר שווה כי אנחנו ידענו שבסופו של דבר זה התפקיד שלנו, אין לנו תפקיד אחר אלא להעביר את מה שקורה בצה"ל או בכלל במערכת הביטחון החוצה. 
+
+ וכמובן, ליווינו כך את צה"ל שעבר אז מהפכה גדולה בכל התחומים, כולל פרסונליים כמובן – רמטכ"ל, אלופים חדשים וכדומה, כדי לשקם אותו. 
+
+הרשות, רשות השידור, שעכשיו מראה בצדק לאורך החודשים האחרונים בגאווה את ההישגים שלה, והיו לה הישגים נפלאים – גם בתחומי החדשות, גם בתחומי האקטואליה, גם בתחומי הדוקומנטציה, גם בתחומי התרבות, וכן הלאה וכן הלאה, תוכניות יפות, גם הזכירה חברתי איילת או איתן בתחילת הערב את תוכניות הבידור ושידורים בערבית וכדומה, אבל הדברים אז הלכו והסתאבו ברשות השידור, צריך להודות. והתהליכים הפוליטיים, אחד הדברים הראשונים שאמר בגין כשהוא נכנס לתפקיד ראש הממשלה זה שצריך להשתלט – אני לא יודע, זה אולי לא המילים המדויקות – אבל סוף סוף לעשות סדר בתקשורת. עברו 40 שנה, 40 שנה ואנחנו שומעים את אותם דברים גם היום. 
+
+
+ תגיד לי, כשאתה אומר התחילו הדברים להסתאב, למה הכוונה?
+
+
+ התחילו להסתאב בכך שהשכר עלה והכספים שהוקצו להפקות התכווצו והלכו. כשאני נכנסתי לתפקידי כיושב-ראש רשות השידור בשנת 2000, בערך 80% מהתקציב היה לשכר ו-20% הלך להפקות. 80% לשכר ו-20% להפקות. זה לא יכול לעבוד בארגון – מילא, ברדיו שיש בו קצת יותר מרכיבים של כוח אדם, אז זה בסדר משכורות – אבל הטלוויזיה צריכה להפיק הפקות, ואם רוב התקציב משועבד למשכורות, אז אין בה יכולת יותר להפיק הפקות. אבל לא זה העניין. העניין הוא – – –
+
+
+ מה שאתה אומר – שהשידור הציבורי הביא את זה על עצמו? 
+
+
+כן, במידה מסוימת. כן. 
+
+
+ מה שאלת? 
+
+
+ שואל היושב-ראש אם השידור הציבורי הביא את זה על עצמו? במידה מסוימת כן. היום הם מתפכחים. היום כל מי שבא לבניין שומע דברים אחרים לגמרי. עשינו ניסיונות, אני אומר, כיושב-ראש, מ-2000 עד 2002 הייתי יושב-ראש עד שהדיחו אותי, אז עשינו – – – 
+
+
+ תוכניות הבראה. 
+
+
+ כן, עשינו תוכניות וסירבנו לאשר. התברר לנו, שהמשכורות שאנחנו מאשרים הם רק בסיס, כי עליהן מצטרפות שעות נוספות בכמויות פנומנליות. עכשיו, אני זכרתי את זה גם. גם אני נהניתי משעות נוספות כשהייתי כתב שם, אבל חשבתי שחל איזשהו תהליך שהבינו שימי עבודה – היו הסכמי שכר מבולבלים מאוד: איך מחשבים יום עבודה של עיתונאים וכדומה. בסופו של דבר – תכף אני אומר את זה, יש לי עוד קצת זמן – אילו עובדי הרשות אז היו מוכנים לכל אורך השנים האלה למה שהם מוכנים היום – – – 
+
+
+יש לך עוד חצי שעה אדוני. 
+
+
+ אני יודע, יש לי עוד הרבה מה לספר. זה כל עולמי, היושב-ראש, אני מספר את סיפור חיי בהזדמנות חגיגית זו.
+
+
+ בהחלט. זה מרתק.
+
+
+ אין לי הרבה פעמים שאני יכול להתוודות בפני אולם מלא ומרגש כל כך. 
+
+
+ סליחה, זה לא הכמות פה, זו האיכות. 
+
+
+ אני בטוח, אני בטוח.
+
+
+ זה בדיוק הטקסט שאני אמרתי כשמי היה הדובר? מי התלונן על זה קודם? אתה. אתה היית – – – בתור דובר, נכון?
+
+
+ לא, לא התלוננתי עלייך. אני ממש לא התלוננתי על האיכות, אז אנא ממך. 
+
+
+ זה היה יוסי יונה. 
+
+
+ נכון. 
+
+
+ אתה מפסיד. נחמן מספר דברים מאוד מרתקים. 
+
+
+ יובל, ידידנו השר שטייניץ היה באותם ימים ב"שלום עכשיו". מאותם הכוחות שקמו כדי לעשות את השינוי הפוליטי במדינת ישראל. גם הם באו אחרי 73'. 
+
+
+ וכמו שאתה רואה, השר מחזיר את אוזניותיו. 
+
+
+ רק באחת. אוזן אחת – – – אוזן שנייה לנחמן.
+
+
+ הוא לא מתבייש בפרק הזה של חייו, הוא התאושש. 
+
+
+ אני לא מתבייש. 
+
+
+ אני יודע שלא.
+
+
+ כל דבר שעשיתי, עשיתי באמונה שאני עושה את הדבר הטוב והנכון ביותר, גם אז וגם היום. 
+
+
+השר שטייניץ הוא לא נושא שיחתנו היום, אבל מותר לאנשים לעשות שינוי. 
+
+ בכל מקרה, לשאלתך, היושב-ראש, זה לא רק העובדים. אני רחוק מאוד מלהטיל עליהם את האשמה הבלעדית. לאורך השנים הממשלה גילתה תיאבון בלתי ניתן לסיפוק, נקרא לזה כך, לנהל את רשות השידור. החל מאביו של יאיר לפיד טומי, זיכרונו לברכה, שנכנס לרשות במצוותו ועל-פי מינויו של מנחם בגין, וישר התחיל לעשות שם שינויים מפורסמים וידועים, זה לא חדש, בכיוונים הפוליטיים שהוא רצה בהם. הוא היה עיתונאי והוא הבין בתקשורת. מאז התופעה הזאת חזרה ונשנתה מחזור אחרי מחזור, גם בוועד המנהל, גם במליאת רשות השידור וגם בהשפעות שחלחלו והלכו לתוך הדרגים המשדרים. 
+
+ זה תהליך ארוך. זה לא קרה ביום אחד. גם כשהתחלפו השרים וגם כשהתחלפו הגופים הציבוריים, הרוח נשארה אותה רוח והעובדים ידעו שבאיזה מקום הם צריכים להתכוונן לגורמים הפוליטיים שממונים עליהם. זה לא היה דבר פשוט כל כך, היו מאבקים – היו כאלה שהסכימו, היו כאלה שלא הסכימו, אבל התיאבון היה קיים כל הדרך – אף אחד לא יצא ממנו נקי, לא ממשלות ליכוד, לא ממשלות עבודה, לא ממשלות קדימה. כולן היו שם.
+
+ לשם המחשה אני יכול לומר שהיו 14 דוחות במשך התקופה הזאת על מצב רשות השידור. אני חושב, שאם תשים אותם אחד על השני, זה יגיע לגובה של הקיר הזה, אולי יותר. 14 דוחות. 
+
+
+ הדוח האחרון עשה סיכום בהשוואה של כל הדוחות שלפניו. 
+
+
+ מי עשה? 
+
+
+ הדוח האחרון. 
+
+
+ האחרון של רם לנדס – – – 
+
+
+ לא, לא של רם לנדס, לפניו. 
+
+
+ כן, הוא ולבני ואחרים. כל כמה שנים מינו ומינו. אני זוכר את אחד הדוחות הראשונים. הביאו מומחה מה-BBC והוא כתב דוח, עוד פעם, קשה. אז הוא אמר: עכשיו כשהגשתי את הדוח הגיע אלי צוות של רשות השידור לראיין אותי. היה שם טכנאי עם מכשיר הקלטה ולידו כתב. היה שם צוות טלוויזיה שכלל בעל תפקיד זה, בעל תפקיד זה, בעל תפקיד זה והוא מנה כמה תפקידים. אף טלוויזיה או רדיו לא יכולים לשרוד בבזבוז כזה גדול של כוח-אדם. זה מה שהוא אמר. 
+
+אנחנו שנים התנהלנו בעבודת הרדיו – כי התחלתי את עבודתי ברדיו עוד לפני שעברתי לטלוויזיה – עם טכנאי שהלך עם מכשיר הקלטה. אסור היה להפעיל מכשיר הקלטה. כשאני התמניתי למפקד גלי צה"ל ב-1985, אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה לאמץ את מכשירי הטלפון הניידים, הם עוד לא היו כאלה, הם היו בגודל של בננה כזאת – – – 
+
+
+ הייתי באותה תקופה שדרית. 
+
+
+ נכון. חברת הכנסת מרב מיכאלי הייתה באותה תקופה שדרית, קריינית. 
+
+
+ קריינית. 
+
+
+ קריינית בגלי צה"ל. 
+
+
+ חיילת. 
+
+
+ חיילת בגלי צה"ל. חיילת משתעלת. אני יכול לספר את הסיפור על החיילת המשתעלת. לספר? 
+
+
+ כן, בטח. 
+
+
+ זה גלי צה"ל, זה משהו אחר. 
+
+
+ בטח, זה באווירה אינטימית. 
+
+
+לא, כי פעם ב-02:00, בלילה, כשהייתי בביתי ישן שינה טובה, התקשרו מהתחנה והסבו את תשומת לבי שיש – לא בדיוק הסיפור? 
+
+
+ התקשר אליך למחרת בבוקר העיתונאי רוני רחמני מ"כל העיר" ואמר לך: מה היה אתמול, משהו לא בסדר עם המבזקן? הוא היה חולה? היו שיעולים. אמרת לו: אני לא מאמין. הוא אמר: במקרה הקלטתי, אני אשמיע לך. 
+
+
+ אה, אוקיי.
+
+
+ ואתה, יצא לך קיטור מהאוזניים מזעם. 
+
+
+ואז התברר שהקריינית מרב מיכאלי החיילת הרשתה לעצמה להשתעל. 
+
+
+ מזכירת הכנסת מזכירה שהעיתונאי שנהרג בסיפור הקודם הוא רפי אונגר. 
+
+
+ נכון, רפי אונגר, זיכרונו לברכה, ששמו בשנייה אחת נשכח. רפי היה חבר טוב שלי. נכון, רפי אונגר, תודה לך, חברתי. 
+
+ ואז נאלצנו לנקוט אמצעים משמעתיים כמובן כלפי החיילת – – – 
+
+
+ השעיה לא מוגבלת בזמן. 
+
+
+ או-אה. 
+
+
+ היא השתעלה, מה היא יכלה לעשות? 
+
+
+ היא לא השתעלה, זו הייתה קלטת עם לופ של שיעולים של השר נחמקין, שהיה משמש ל"דאחקה" למצעד העברי ששודר לפני כן. החברה שכחה אותה באולפן. המבזקן היה נפתלי יניב שהיה בשעתו דובר משרד החקלאות והיה בגלי צה"ל. הוא בא וחמדנו לצון, ובין ידיעה לידיעה השמענו שיעול. אלא שהמבזקן נפתלי יניב התלהב מאוד וכל הזמן התחיל להגיד: "שיעול נוסף, בבקשה. מבזקים ושיעולים נוספים בשעה הבאה". היה נורא כיף עד שהגיע הבוקר. 
+
+ החיילת המשתעלת נענשה, כמובן. 
+
+
+ נחמן, יש לי רק דבר אחד להגיד לך – מרב, עכשיו את יכולה להשעות אותו, כן? 
+
+
+ יכולה. 
+
+
+ הוא לא משתעל. 
+
+
+ משתעל, משתעל. 
+
+
+ גם נחמן מושלם. מי יכול להשעות אותו? 
+
+
+ זה מזכיר סיפור אחר מגלי צה"ל – אם כבר אני יכול, אקח עוד דקה, ברוך השם יש לי מספיק זמן – שלילה אחד באמצע הלילה התקשרו מחיל הים, קצין בחיל הים. קצין תורן מחיל הים אומר לי: אתה מפקד גלי צה"ל? אני אומר לו: כן. הוא אומר: אתה שומע גם את השידורים? אמרתי לו: ב-02:00, בלילה, אני לא שומע את השידורים, אני מאמין שזה בסדר. אז הוא אומר: אולי תאזין לשידור. ואז שמעתי מהשידור כל מיני נהמות לא ברורות כאלה: בלו-בלו-בלו. אמרתי: מה זה הבלו-בלו-בלו הזה? התקשרתי לפיקוח של התחנה, שאלתי: מה קורה פה? אמרו לי: יש תוכנית מיוחדת של חברנו יואב קוטנר. אמרתי: בתוכנית הזאת שומעים רק בלו-בלו-בלו. אמרו לי: כן, יואב אמר ככה: מ-24:00 עד 01:00 נשדר את התוכנית ב-forward ומ-01:00 עד 02:00 נשדר אותה ב-backward. הוא אמר: יש משמעות גם כשמשדרים בחזרה. אני חשבתי שהתחנה נכבשה על-ידי האויב, אבל לא – זו הייתה התוכנית ששודרה. אותה תוכנית מ-12:00 עד 01:00 שודרה בהפוך. וגם יואב קוטנר, אחר כך היו לו כמה ימים חופשיים, כמובן.
+
+אבל בואו, בואו נחזור. מה אני אעשה.
+
+
+ נחמן, אתה יודע, זה כמו "ציפורי לילה" עכשיו – – –
+
+
+ זה כמו. זה אצל – – –
+
+
+ – – – "ציפורי לילה".
+
+
+ את הסיפורים האלה, אנחנו מצלמים – מספרים אחר כך אצל יוסי – – 
+
+
+ לא. זה טוב.
+
+
+ – – במספרי סיפורים. כן. הוא מזמין שישה אנשים ונותן לנו לדבר.
+
+אבל אני רוצה לחזור קצת יותר לדברים הרציניים. כי במשך כ-15 שנה הבשיל בישראל הרעיון – הנכון – לבטל את המונופול של רשות השידור ולהכניס לעולם הזה שידור מסחרי. השר אמנון רובינשטיין וחבריו למפלגה, כולל אברהם פורז, הובילו את היוזמה הזאת. ובאמת, בשנת 91' התחיל – סוף-סוף הממשלה סיימה את דיוניה. הכנסת סיימה את דיוניה. היה לחץ גדול מאוד של רשות השידור למנוע את זה, והוחלט להקים את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. ולי היה הכבוד לעמוד בראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. תכף אני אתייחס לזה. 
+
+זאת הייתה הפעם הראשונה שבעצם מדינת ישראל הבינה שהעולם המודרני דורש יותר מגוף משדר אחד, ושלא נוכל עוד לחיות על מונופול של טלוויזיה אחת ורדיו – שניים. נכנסו בהדרגה גם ערוץ 2 עם שלושה גופים משדרים – קשת, רשת וטלעד, וגם תחנות ��רדיו המסחריות.
+
+אני מזכיר את זה מפני שמאותו יום הצניחה של רשות השידור כבר הייתה ברורה. לא היה יום אחד מאז עלה השידור לאוויר ב-4 בנובמבר 1993, שרשות השידור הצליחה לעבור ברייטינג שלה את השידור המסחרי. את ערוץ 2. לימים היה גם ערוץ 10. זו הייתה בשורה גדולה בעיני, שגם את הקרדיט לה צריך לתת, גם לממשלה ולכנסת הזאת שהבינה שבחברה פתוחה, חברה דמוקרטית – אני אומר את זה שוב ושוב כדי להדגיש את החשיבות – צריך להיות שידור מגוון ורב-קולות. אי-אפשר יותר לחיות על רייטינג של 90%. לנו זה היה כיף גדול כשדרים. נהנו מכל הרייטינג. מאותו רגע, הרשות כבר לא הייתה שם. אבל זה לא עצר את המהלכים הפוליטיים ואת הניסיונות הבלתי-פוסקים של הממשלה ונציגיה השונים – בכל גלגול וגלגול – להשתלט על רשות השידור ולהיות בה בעלי-בית. זה לא הצליח כל כך בטלוויזיה המסחרית. בנינו מערכת שידעה לחסום את כניסת הפוליטיקאים לתוכה.
+
+לספר עוד סיפור?
+
+
+ כן. ברור. "ציפורי לילה", אמרתי לך.
+
+
+ "ציפורי לילה". אז מועצת הרשות השנייה יצאה לדיונים כדי להחליט מי יקבל את הזיכיון. עוד לא ידענו שזה הולך להיות בוננזה כל כך גדולה, אבל היו חמש קבוצות, נדמה לי, והיה צריך להחליט. ממש על סף ההחלטה – כשנפלה ההחלטה – התקשרתי לשר הממונה – זה היה חברי משה שחל – ודיווחתי לו שקבוצות אחת, שתיים, שלוש זכו. הוא שמח מאוד. הוא אמר: היינו בטבריה. תחכו לי, אני בא אליכם. כי שר אוהב להיות ברגעים האלה ליד ההצלחה, וזה בסדר גמור. ואז התחלתי להתקשר לשיחות הנעימות והפחות-נעימות; הנעימות – לאלה שזכו, והפחות נעימות – לאלה שלא זכו. והתקשרתי לאחת הקבוצות, ואני אומר: אני רוצה להודות לכם שהתמודדתם במכרז – אני שומע קולות שמחה גדולים ברקע וכן הלאה – ואני אומר להם: אני רוצה להודות לכם שניגשתם, אבל לצערי, לא זכיתם. הם אמרו לי: מה זאת אומרת? אני אומר: לא זכיתם. מה לעשות? אז אמרו לי: אבל השר שחל הודיע לנו זה עתה שזכינו. אז אמרתי: השר שחל אמר. השר שחל – נכבד את דבריו. אבל אני מצטער מאוד – לא זכיתם. והיו לנו שלושה. גם הקבוצות האחרות ודאי היו טובות. כבר זה רחוק, אבל עברו כבר הרבה שנים. אבל השלוש, שלושת הזכיינים היו טובים מאוד, ועשו שינוי גדול במדינת ישראל.
+
+אלה מכם, כמוני, שהולכים היום לסרט ואומרים: איזה סרט ישראלי מוקרן, ולא עושים טובה לאף אחד. הם יודעים שהסרט הישראלי שהם הולכים לראות יהיה סרט טוב, יהיה סרט ששווה לראות. אני זוכר את השנים שהיו סרטים ישראליים בודדים שאפשר היה להסתכל בהם. רובם היו סרטי בורקס כאלה וכן הלאה. מגוחכים. גם מבחינה טכנית וגם מבחינת המשחק וגם מבחינת הצילום. כלום. היום יש, עכשיו, בכל בתי – יש פה בתי-קולנוע ממול. אפשר ללכת אליהם לראות סרטים. ההצלחה של הקולנוע הישראלי, בין השאר, תודות לטלוויזיה. כי אנחנו כפינו, קודם כול בכוח, על הזכיינים לשדר דרמות, להשקיע בסרטים, ומזה צמחה תעשייה שלמה: גם של משחק, גם של צילום, גם של שיווק. הבינו בעצם. ואחר כך גם קמו גופי קולנוע מובהקים ותעשיית הקולנוע זינקה הלאה.
+
+אבל לא רק זה – – –
+
+
+ אנחנו עדיין אסירי תודה לבמאים שעשו את סרטי הבורקס. הם היו חלוצים.
+
+
+ אני לא מבטל אותם. הם כמו תמיד היו הנחשונים.
+
+
+הם היו חלוצים.
+
+
+ החלוצים. אבל כיום, כשאתה מסתכל על זה, זה סרטי קאלט כאלה. זה נחמד לראות את זה. כל מיני סרטים שאנחנו זוכרים. אבל סרטים ישראליים היום מתמודדים בזירות בין-לאומיות וזוכים בתחרויות ומשדרים גם ומביאים נושאים שהם נושאים אוניברסליים. לאו דווקא תמיד יהודים וערבים ומלחמות וכדומה. עכשיו יש גל של יוצרים ערבים ושל יוצרות ערביות, דברים שאיש בכלל לא האמין שהם אפשריים. 
+
+אני חושב שהטלוויזיה הישראלית בדרכה, היא שפרצה את המחסום הזה ועליו עולה גל גדול. אגב, בתאגיד החדש, אם יגיע לשידור – יש לי ספקות כבדים, כי אני באמת לא יודע מה כוונותיה של הממשלה – כבר מושקעים מאות מיליונים מלכתחילה בהפקות חיצוניות לטובת אותו שוק, שהוא לא – עוד פעם: לא עושים לו טובה, כי הוא הוכיח, השוק הפתוח, החופשי, שוק היוצרים, שיודעים לעשות את כל סוגי הסרטים: גם דוקומנטריים, גם עלילתיים, גם סדרות. הכול כבר אפשר לעשות, גם בתוך רשות השידור, כפי שזה נעשה בשנים האחרונות, אבל גם מחוצה לה.
+
+אני רוצה לומר משהו על איפה אנחנו עומדים היום. הממשלה יזמה את אותו דוח שדיברנו עליו, האחרון, שהוביל לביטול רשות השידור – ועדת לנדס – ולהקמת התאגיד. אפשר היה להגיע לרפורמה – בכוח. ואפשר היה להבהיר לעובדים שאם לא תהיה רפורמה, לא יהיה כלום – – –
+
+
+ אבל הם כבר חתמו.
+
+
+ הם היו בדרך.
+
+
+ הם חתמו.
+
+
+ נכון. הם היו בדרך. כן. 
+
+
+ הם – – –
+
+
+ אחרי מאמצים גדולים. כי בתקופה שאני הייתי יושב-ראש – אמרתי כבר קודם – זה לא הצליח. לא סיפרתי על ההדחה, אבל נעזוב את זה עכשיו, כי אני רוצה לדבר קצת על האקטואליה.
+
+
+ איזו הדחה? שלך?
+
+
+  שלי, מרשות השידור. כן.
+
+
+ למה? תספר.
+
+
+ ספר.
+
+
+ ספר.
+
+
+ ספר.
+
+
+ – – – לך 15 דקות. מה, יש לך זמן. תספר על – – –
+
+
+ תן שתי דקות על ההדחה. יאללה. 
+
+
+ לא, לא. תן חמש.
+
+
+ אתה רוצה לדעת איך מדיחים. הם – – –
+
+
+ לא. הם אמרו חמש – – –
+
+
+ איך מדיחים מרשות השידור?
+
+
+לא הבנת. הם רוצים – – 
+
+
+ אז זה היה ככה. אני אספר לך.
+
+
+ – – להדיח אותך מהסיעה.
+
+
+ אני אספר לך: זה כיף להדיח. אני ישבתי בתפקיד שלי כיושב-ראש. התמניתי על-ידי דליה איציק, שהייתה השרה הממונה, ואהוד ברק, שהיה ראש הממשלה. הם כבר היו בממשלת מיעוט למעשה. הם הלכו לבחירות. אחרי הבחירות קמה ממשלה חדשה. אריק היה ראש ממשלה ופואד היה שר הביטחון ומתן היה השר הממונה. ואז האחריות עברה – הייתה אמורה לעבור – למתן וילנאי. שר ממונה. ואז יום אחד בבוקר, בשעה 08:30, עשו משאל שרים. ואריק עשה משאל שרים. לא היה לו זמן והוא העביר את האחריות לרשות השידור ממפלגת העבודה לליכוד. אני הבנתי שזה הולך להיות דרמטי, כי ידעתי שאחרי שיעבירו את האחריות כבר יחליפו גם את האנשים המובילים. ואני הייתי בתפקיד ציבורי – לא הייתי מנכ"ל, הייתי יושב-ראש. 
+
+ ובאמת, זמן קצר אחר כך התחילו לדבר אתי על סיום תפקידי. שאלו אותי מתי אני מסיים את תפקידי וכדומה, אמרתי: אני מסיים את תפקידי בעוד שנתיים. לא, אתה לא מתכוון להישאר תקופה ארוכה כל כך. אמרתי: למה? אני נהנה מאוד מהתפקיד. זה עמדה חשובה וזאת שליחות ציבורית ואני חייב לעמוד בה. אמרו: כן, אנחנו יודעים את הדברים האלה. כל השיחות, אגב, התנהלו בבלפור, במקום שהיו בו חוקרי המשטרה הערב, באותו בית. שם ישב בנו של ראש הממשלה, שהיה לימים גם חבר כנסת, והוא ניהל אתי את השיחות האלה: כמה זמן אני מתכוון להיות, מה התוכניות שלי, מה המחשבות שלי וכן הלאה. מעולם לא דאגו לי כל כך לעתיד שלי. באמת זאת הייתה דאגה יפה. 
+
+
+ כנה, כנה. 
+
+
+דאגה כנה. בשלב מסוים הוצעה לי עבודה בארגון אמריקני גדול, וקיבלתי אותה, ואז אמרתי: אני רוצה ואני מוכן להמשיך בתפקידי כיושב-ראש רשות השידור ללא שכר. זה תפקיד ציבורי, ואחת הבעיות של רשות השידור לאורך כל הדרך הייתה החיכוכים בין המנכ"ל לבין היושב-ראש. אגב, ברוב הארגונים הבעיה הזאת קיימת. כשיש לך יושב-ראש שמגיע כל יום לעבודה, ובחדר הסמוך יושב המנכ"ל, אז המלחמות – ובחיינו הישראלים זה מקובל מאוד שרבים אחד עם השני, אז גם שם היו מריבות – ולצערי הרב גם היו מריבות ביני לבין המנכ"ל של הרשות, אורי פורת, זיכרונו לברכה. 
+
+
+ אני מתקשה להאמין שרבת. 
+
+
+ מה?
+
+
+ אני מתקשה להאמין שרבו אתך. 
+
+
+ לא, לא. אני יודע לריב. 
+
+
+כולם זיכרונם לברכה. 
+
+
+ יש הרבה אנשים שנפרדתי מהם במהלך חיי. אורי נפרד מאתנו בגיל צעיר. אורי נפרד בגיל צעיר יחסית. ואז אמרתי: אני אשאר בתפקיד יושב-ראש. הארגון שקיבלתי את הצעת העבודה ממנו הסכים שאני אמשיך בתפקיד ציבורי. זה מקובל שאנשים – יש להם תפקיד שעליו הם מקבלים שכר, והם עושים את תפקידם – לחסוך לרשות השידור כמה מאות-אלפי שקלים. ואז יושב-ראש צעירי הליכוד גלעד ארדן – השם אומר לכם משהו? גלעד ארדן. יש פה מעגלי חיים שחוזרים לעצמם – הוא פנה לבג"ץ. 
+
+
+ אבל יש חוק נגד זה שחברי כנסת ייגשו לבג"ץ. 
+
+
+הוא עוד לא היה חבר כנסת, הוא היה יושב-ראש, והוא נורא רצה להתבלט. הוא פנה לבג"ץ, יחד עם אחרים, והמדינה הודיעה לי שהיא לא תגן עלי בבג"ץ. אז קיבלתי הודעה מראש הממשלה שהוא נותן לי 24 שעות או 48 שעות – – 
+
+
+ לבחור. 
+
+
+ – – לסיים את תפקידי. המכתב הרשום הגיע לשלושה מקומות: למשרדי ברשות השידור, לביתי ולמכון הכושר שבו התאמנתי. כשיצאתי מהמים, מהבריכה, אמרו לי: כרגע היה פה שליח והשאיר לך מכתב. 
+
+
+ זה לא נרטב?
+
+
+ זה נרטב אחר כך, אבל באותו רגע היה כתוב שעלי להחליט אם אני מסיים את תפקידי או אם אני מוכן להשקיע את כל זמני. נוסח המכתב היה מעניין מאוד, כי הוא אמר לי: רשות השידור נמצאת עכשיו בעיצומה של רפורמה מקיפה – מדובר על 2001 – ומוכרחים יושב-ראש במשרה מלאה. ואם אתה לא מוכן להשקיע את כל זמנך, תצטרך לסיים את תפקידך. 
+
+
+ נחמן, הממשלה שקיבלה החלטה השבוע בעניין יאיר שמיר לא שמעה על המכתב שאתה קיבלת. 
+
+
+ למה? שגם הוא לא מתכוון להשקיע את כל זמנו. 
+
+
+ יאיר שמיר יכול להיות גם יושב-ראש נת"ע, גם יושב-ראש התעשייה האווירית וגם בעסקים פרטיים. 
+
+
+ גם הוא לא מתכוון. אז אני הסתכלתי על המכתבים, ראיתי שהמדינה לא מוכנה לתת לי את האמצעים המשפטיים כדי להתמודד בבג"ץ נגד גלעד ארדן וחבריו בליכוד. אמרתי תודה רבה, ומיד במקומי מונה פעיל ליכוד מוכר וידוע, והוא המשיך בתפקיד היושב-ראש. אחרי תקופה מסוימת – ויתר הסיפור הוא כמובן שההתגלגלות הזאת של רשות השידור נמשכה והלכה הרבה שנים קדימה. 
+
+
+ מי זה פעיל הליכוד? אני מבין שאתה היית פעיל נייטרלי. 
+
+
+ לא, אני לא הייתי חבר מפלגה.
+
+
+ אצלכם זה עובד ככה: אצל הליכודניקים זה העסקנים, אצלכם זה הגאונים.
+
+
+ לא, מי שנכנס לתפקיד לא יכחיש שהיה איש ליכוד, נקודה. מובהק. 
+
+
+ אתה הדגשת את זה. 
+
+
+ לא תמיד היו שם. אני – – – 
+
+
+ הרי לא הדגשת. מה השם שלו?
+
+
+ אני מעולם לא הייתי איש פוליטי, עד – – – 
+
+
+מה השם שלו?
+
+
+ אברהם נתן. 
+
+
+ עד שנכנסתי לפוליטיקה לא הייתי איש פוליטי. 
+
+
+ אני מעולם לא הייתי חבר מפלגה, עד שנכנסתי למפלגה בשם קדימה בכלל. זה היה הרבה הרבה שנים אחר כך. ולא הייתי פעיל אף פעם בחיים הפוליטיים. הייתי איש מקצוע. אבל זה היה בעיני דוגמה למה שרוצים לעשות ברשות השידור. אנחנו אומרים את זה בחיוך, אבל זה רחוק מלהיות מצחיק. הדוח של לנדס ביטל את האגרה. זו הייתה מתנה נחמדה להרבה בתי-אב בישראל. החזירו להם 500 שקל. 
+
+
+ למה לא הסכמת להישאר ברשות השידור במשרה מלאה, כמו שנהוג? למה, מפני שהציעו לך משכורת גבוהה יותר בחוץ?
+
+
+לא. אני אגיד לך. המריבות היו קשות מאוד, לא רק אצלי. גם אחרי וגם לפני, יושב-ראש ומנכ"ל ברשות השידור, זה היה ידוע שזו יריבות עצומה וסכסוכים יומיומיים. גם בגלגולים האחרונים. עוד פעם, לא נעים להזכיר שמות. 
+
+
+ אתה תיארת איזה מכתב שקיבלת, ישב אתך בבלפור הבן של ראש הממשלה – – 
+
+
+ ולמה לא הסכמת להיות במשרה מלאה. 
+
+
+ – – אני שואל שאלה. אני מציע לך הצעה שהלוואי שהמפא"יניקים היו מציעים אותה לליכודניקים: או שתישארו בעבודה במשרה מלאה, או שתלכו. 
+
+
+ לא, דודי. רוח הדברים – – – 
+
+
+אבל אתה – הציעו לך אחלה הצעה: תישאר, רק תעבוד. אמרת: לא, אני הולך. 
+
+
+ לא. קודם כול, תיארתי את רוח הדברים. רוח הדברים הייתה: עכשיו התיק הזה בידינו ואנחנו רוצים את האנשים שלנו. אלה היו רעיונות מפורטים. 
+
+
+ אבל עדיין הסכימו להשאיר אותך. זו הצורה שרק הליכודניקים עושים אותה, דרך אגב. המפא"יניקים מעולם לא השאירו איש ליכוד. 
+
+
+לא היית, אולי, כשאמרתי שכל ממשלות ישראל בחשו בענייני רשות השידור. כולן. כשהייתה העבודה וכשהיה מפא"י, תמיד נכנסו למוסדות ותמיד ניסו להשפיע על השידורים ותמיד לא היו מרוצים ותמיד ניסו למנות את הכתבים שהם רוצים. תמיד, תמיד. ואני חושב שאני לא הייתי יחיד, היו עוד כאלה. 
+
+
+ דרך אגב, אז מה הטרוניה שלכם ששמעתי נגד ראש הממשלה בעניין הזה בתקופה האחרונה. הרי אם זה מסורת – – – אז מה הייתה הבעיה? 
+
+
+ אני אסביר לך: א. צריך להפסיק את זה; ב. הרי אחד מהחוליים – – – 
+
+
+זאת אומרת, אתה מודה שאנחנו לא המצאנו את זה, לכאורה. לשיטתכם, אנחנו בעצם למדנו – – – 
+
+
+ ברור שלא. אבל זה לא עושה את זה נכון. עכשיו, כשרוצים לעשות סוף-סוף – – 
+
+
+ זה ליגה אחרת, אתם ליגה משל עצמכם. 
+
+
+– – גוף חדש ורוצים להבריא. הלוא מה בא גלעד ארדן – נעשה ערוץ, נעשה שידור ציבורי חדש. אז חלק מהעניין היה לנקות אותו מהפוליטיקה. זה חלק מהעניין. אם לעשות אותו דבר שהיה, אז בשביל מה אתה מבטל? זו הנקודה המרכזית. בשביל מה לזרוק 1,600 איש הביתה, ובסוף להביא במקומם אותו דבר? זו הבעיה. וכשראש הממשלה גילה שם שהוא הולך לקבל זה בערך אותו דבר, אז הוא אמר: בשביל מה לעשות את זה? ואתה יודע מה, הוא צודק במידה מרובה. בשביל מה לעשות את זה? אם זה הולך להיות אותו דבר, לפי תפיסתו, אז לא צריך לעשות את זה. אני חושב שזה יכול להיות שונה, ואנחנו נמצאים עכשיו באמת – – – 
+
+
+ אם אתה לא חושב שהוועדה קיבלה את ההחלטה שלה בזמנה, מפני שהיא בעצם הבינה שיש פה טעות ארגונית, זה לא הסיפור של פלוני אלמוני לכן צריך לבנות פלטפורמה חדשה, בעיקר כדי לעקר את התרבות הארגונית.
+
+
+ אני חושב שהייתה הזדמנות. כשכבר החרב הייתה על הצוואר ועובדי רשות השידור הבינו, היה צריך להיכנס אתם. 
+
+
+ הייתה. 
+
+
+ומזכירה לי מרב שכבר חתמו – שאפשר היה – עכשיו הם כמובן מוכנים עוד יותר – להוריד בשכר, לוותר, לעשות גמישות וחתימה וכל הדברים שנדרשים ולהבריא את הארגון. ואני חושב שהגיעו לנקודת הזמן הזו, וזה היה בשל.
+
+
+ נכון. 
+
+
+ ועכשיו, בשידור החדש, אני מודה שאני כבר באמת לא מצליח להבין גם את ההיגיון של הממשלה לאן היא חותרת. האם היא רוצה שידור חדש? האם היא ר��צה להחזיר את הישן? מה שאני הייתי מייעץ לעשות – אני עכשיו על תקן מקצועי, לא על תקן פוליטי. על תקן פוליטי אני רק יכול להצביע על המחדלים. 
+
+
+ עכשיו הייעוץ הוא בהתנדבות?
+
+
+ הייעוץ ללא תשלום. לדעתי אי-אפשר לבטל את מה שכבר עשו, אי-אפשר לסגור את התאגיד ולשלוח חלק מהאנשים הביתה. חלק חוזרים לרשות השידור, כי הם עובדי רשות השידור. חצי מהעובדים בערך. 51% מהעובדים החדשים של התאגיד יהיו עובדי רשות השידור. נדמה לי שיש 250 כאלה שעברו כבר או שעוברים. אני חושב שצריך לקחת את שני הארגונים האלה ולמזג אותם. אגב, שדדו אותם. בהזדמנות זאת שדדו אותם לגמרי. לקחו את הקרקע שלהם, שזה הדבר הכי יקר במדינת ישראל, את מתחם שרונה של הרדיו בתל-אביב – שם פגשתי את אשתי לפני הרבה שנים, את זה לא סיפרתי לכם בהרצאתי המפורטת – מכרו כבר, והולכים להקים שם בתים, כרגיל, גבוהים, ואת הטלוויזיה זורקים משם. 
+
+
+ אתה בעד בתים גבוהים או לא? 
+
+
+ מה? 
+
+
+ אתה בעד בתים גבוהים או לא? 
+
+
+ הכול שם בתים גבוהים עכשיו. כל המתחם. היום יש קסם מיוחד לבתים הנמוכים של שרונה. 
+
+
+ בוא נדבר כמה דקות מה זה גבוה. 
+
+
+ 40 קומות כאלה, זה גבוה. אני לא רוצה לראות בתים כאלה בירושלים – שלך ושלי. אני לא רוצה לראות. אבל שם – כל האזור נעשה. למה שילמו מיליארד שקל על האדמה הזאת? כי יבנו שם בתים גבוהים. יופי, בסדר, אין לי התנגדות. אבל אני חושב שאם יש מיליארד שקל ביד – גם פה הולכים למכור את השטח לא רחוק מאתנו ברוממה במאות מיליונים – קחו את זה ותשתמשו בזה כדי לשקם את הרשות ולבנות אותה מחדש, ולא לשדוד אותה מהנכסים שלה. 
+
+ אני קרוב לסיום. אני רוצה לומר ככה – אני רוצה להביע, קודם כול, הערכה גדולה לאנשי הרדיו והטלוויזיה שממשיכים בשידור כשהם לא יודעים מה יקרה מחר בבוקר. באמת מטלטלים אותם כבר שנתיים. מטלטלים מאות אנשים. אתה ישבת אתי בדיונים על עניין ירושלים – גם זו סוגיה בפני עצמה, עד שהצלחנו לקבע את זה בירושלים. 
+
+
+ – – – את חוות הדעת שלי לגבי ירושלים. זאת תפיסת עולם. 
+
+
+ יש לי דקה? אני לא יכול. הוא יפסיק אותי. אני מכיר אותו, היושב-ראש, הוא יפסיק אותי. 
+
+
+
+ לא עכשיו. עוד דקה ושבע שניות. 
+
+
+ אז קודם כול, אני רוצה להביע הערכה לעובדי הרשות – גם הרדיו וגם טלוויזיה שממשיכים עד הרגע האחרון בחוסר ידיעה, בדאגה גדולה להם עצמם ולמשפחות שלהם; אני רוצה גם להביע הערכה לאנשי התאגיד שהצליחו כבר להקים את המערכת, אבל עדיין הם דורכים במקום כי הם לא יכולים להפעיל אותה. אני רוצה לצפות שיהיה שכל בתאגיד לקחת גם 75% מעובדי רשות השידור – כמה שאפשר יותר – שעדיין יש שם – להתייחס אליהם, עם כל הכבוד, לא רק כאנשי מקצוע, אלא גם כאל בני-אדם שהשקיעו את מיטב חייהם ושנות עבודתם שם, ויחד להקים תאגיד ציבורי חדש. ישראל זקוקה לשידור ציבורי. אמרתי את זה בתחילת דברי. אני רוצה לסכם: שידור ציבורי שווה חופש ביטוי, שווה דמוקרטיה, ולכן צריך לקיים אותו. אני מחזיר לך שמונה שניות, אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. 
+
+
+ אני מודה לך על רוחב הלב שלך, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, עד 40 דקות לרשותך. 
+
+
+ כל הכבוד, נחמן. 
+
+
+ נחמן, מרתק. 
+
+
+ נחמן, דיברת את כל ה-50. 
+
+
+ כן, ברור. 
+
+
+ אני מקווה לשרוד כמוך. 
+
+
+ ואם היו לו עוד – – –
+
+
+ ואין לו שריון בפריימריז. 
+
+
+ דודי, נתנו לי 50, והבטחתי לשומרים בחוץ שאני לא מדבר יותר מ-48 דקות. 
+
+
+ צריך לתת לו שריון בחמישייה. 
+
+
+ אני אף פעם לא נהניתי ��� – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, יש פה בעיה שזוהיר בהלול לא נמצא – – – זה בעייתי. 
+
+
+ זוהיר עוד מעט יבוא. תנוח דעתך. 
+
+
+ – – – של סיעת המחנה הציוני. 
+
+
+ תנוח דעתו של אדוני. 
+
+
+ – – –
+
+
+ למה חצי שעה? 40 יש לי? לא 50? אוקיי. יש לי עד 50. 
+
+
+ לא. רשום פה 40, נכון? 
+
+
+ מוזר מאוד. 
+
+
+ בתור יושבת-ראש סיעה תן לה עוד כמה דקות. 
+
+
+ אני נותן לך עשר מברושי. אין בעיה. 
+
+
+ מרב, זאת אפליה נגד נשים – – – זאת באמת אפליה. 
+
+
+ אף-על-פי שנחמן נתן טקסט שהוא נורא נורא רלוונטי, גם מרתק, גם חשוב, אני רוצה קודם כול לפתוח ולהגיד שהחוק הזה, הסיבה שאנחנו טורחות וטורחים להשקיע כל כך הרבה זמן ומאמץ להתנגד לו, זה משום שהוא גם נועד לרמוס את השידור הציבורי – הוא רומס בפועל את השידור הציבורי – דבר שהממשלה הזאת עושה שוב ושוב כמו שנחמן תיאר ותיארו לפני חבר הכנסת איתן כבל; וקארין אלהרר עושה כבר הרבה זמן. אבל גם על הדרך לירוק בפרצופו של בג"ץ, כי הרי הוגשה עתירה על-ידי חבר הכנסת איתן כבל נגד הממשלה, לא נגד הכנסת. למה הממשלה לא מקיימת את החוק שעבר בכנסת ביוזמת הממשלה, שאמר שהתאגיד לשידור ציבורי צריך להתחיל לשדר ב-1 בינואר והוא לא מתחיל לשדר. ובכן, כדי שתהיה לממשלה תשובה לבג"ץ היא מעבירה – דחוף דחוף, מעכשיו לעכשיו, בהליך מזורז ובלתי סביר – דחייה של התאריך, ככה שהכול גרוע בחוק בן השורה וחצי הזה. 
+
+ אבל לי יש תיאוריה, חברות וחברים, היום כשעברתי על קורותיו של הערוץ הראשון ועל קורותיה של רשות השידור שנחמן פה פירט וסקר בהרחבה, פתאום הבנתי שאני חושבת שאני מבינה איפה נעוצה הטינה העמוקה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לרשות השידור ולערוץ הראשון שהביאה את כולנו למקום הזה. 
+
+אני רוצה לקחת את כולנו לקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה – לממשלתו הראשונה של נתניהו – –
+
+
+ כולנו לא היו אז. 
+
+
+ לא. כל אחת ואחד מאתנו היה איפה שהיה. 
+
+
+ כולנו לא היו. אמרת "כולנו". 
+
+
+ בסדר גמור. אז אני רוצה לקחת אותנו אל הימים ההם, ולהזכיר לנו שאחת הרפורמות המרכזיות של נתניהו אז באותם ימים הייתה שהוא העביר את ישיבות הממשלה לימי שישי. הזכרת את הדבר הזה, חבר הכנסת אמסלם? 
+
+
+ אני זוכר את הריח של הבורקסים. 
+
+
+ בינואר 1997 ביום שישי מתכנסת ישיבת הממשלה, ולקראת סופה בסעיף "שונות" הציג שר המשפטים צחי הנגבי מינוי של יועץ משפטי חדש לממשלה. זה עוד לפני ועדת שמגר, עוד לפני הנהלים החדשים העכשוויים שיש למינוי יועץ משפטי לממשלה. ככה זה היה קורה. פשוט שר המשפטים היה ממליץ על מועמד; הוא היה מביא אותו לממשלה, והממשלה הייתה מצביעה.
+
+ובכן, שר המשפטים בינואר 1997 צחי הנגבי, הציג את מועמדו ליועץ המשפטי לממשלה – עורך-דין אנונימי בשם רוני בר-און. רוני בר-און היה, כאמור, עורך-דין ירושלמי אנונימי, בין השאר חבר ליכוד. אני לא אגיד "עסקן", אני רק אגיד "חבר ליכוד" – –
+
+
+ דרך אגב, "עסקן" הייתה פעם מילה יפה לתאר איש ציבור. 
+
+
+ אני רק מודיע, מרב, שעדכנו לך ל-59 דקות. הוספתי לך עשר. 
+
+
+ ובכן, רוני בר-און, איש פעיל בליכוד – כאמור, מוזר; בחירה מוזרה של שר המשפטים. בעיקרון יועץ משפטי לממשלה אמור להיות אדם ברמתו המשפטית של שופט בית-המשפט העליון; אדם ששמו הולך לפניו, שהמשקל הסגולי המקצועי שלו הוא כזה שיאפשר לו להיות ראש כל התביעה במדינת ישראל וראש המערכת המשפטית. ובכן לא. רוני בר-און – איש שאגב אני מחבבת עד מאוד ומעריכה – –
+
+
+ היום את מחבבת אותו. 
+
+
+ – – אבל, איך להגיד, אז, ב-1997, להביא אותו כמועמד ליועץ משפטי לממשלה היה דבר בלתי סביר בעליל.
+
+
+ בעיני מי?
+
+
+ ובכן, השרים בממשלה – – – 
+
+
+ בעיני מי? 
+
+
+ השרים. השרים בממשלת נתניהו ב-1997 אמרו בישיבה – –
+
+
+ מי אמר? 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אתה יכול לעשות שקט בצד הזה? 
+
+
+ כן. חבר הכנסת מקלב, מקלב, מקלב – מישהו יכול להעיר אותו שם? חבר הכנסת מקלב, אתה מפריע מאוד. 
+
+
+ עד כדי כך?
+
+
+ כן. אמרה הדוברת, אז אני מאמין לה. גם שומעים מפה. חבר הכנסת כהן, אתם יכולים לצאת לפרסה לדבר בכיף. יש כורסאות.
+
+
+ ובכן השרים בממשלת נתניהו בזמן אמת בינואר 1997 אמרו בעצמם: אי-אפשר למנות ככה יועץ משפטי לממשלה שהוא פעיל ליכוד ושאיש איננו יודע מיהו ברמה המקצועית. זה לא עובד ככה. זה לא בסדר. זה ימים אחרים – אנחנו מדברות על לפני 20 שנה. אלה ימים אחרים. היו סטנדרטים ציבוריים אחרים. הייתה בושה. דברים לא נעשו כמו היום ככה. אני מספרת. 
+
+
+ מי בליכוד התנגד? איזה שר? תגידי לי. 
+
+
+ אני אבקש ממקורותי, שאני רוצה לקוות שעוד לא הלכו לישון וצופות וצופים בי, שיחפשו לי את הפרטים האלה. 
+
+
+ אז אולי חלק מהם – זה היה בגלל פוליטיקה פנימית בתוך הליכוד? 
+
+
+ יכול להיות. אמר שר המשפטים צחי הנגבי: אל תדאגו, אני דיברתי עם אנשים רציניים, דיברתי על זה אפילו עם אהרון ברק; ונתן שר המשפטים צחי הנגבי את התחושה שאהרון ברק בירך על המינוי – דבר שלא היה נכון. התברר לימים שהיה מדובר בסוג של הטעיה, כי בפועל ברק אמר: ממש לא ולא, לא היה ממנה את רוני בר-און בשעתו ליועץ משפטי לממשלה. אגב, התברר בדיעבד שצחי הנגבי התמחה כעורך-דין במשרדו של רוני בר-און.
+
+  ובכן, לאחר הדין-ודברים המסוים שהיה בעניין, הממשלה בכל זאת אישרה את המינוי שהובא בפניה: יועץ משפטי חדש לממשלה, רוני בר-און – שנועד, אגב, להחליף את היועץ המשפטי מיכאל בן יאיר, אם אתם זוכרות וזוכרים אותו, יועץ משפטי מתקופת יצחק רבין. אגב, היחיד שנמנע בהצבעה היה דן מרידור. 
+
+
+ לא היה גליק גדול, לא היה כוכב גדול. 
+
+
+ לא היה כוכב גדול, דן מרידור, לשיטת אדוני. 
+
+
+ לא, היועץ המשפטי הקודם. 
+
+
+ אה, מיכאל בן יאיר לא היה כוכב גדול. חשבתי שאתה אומר על דן מרידור שהוא לא היה כוכב גדול. 
+
+
+ אמרתי שדן מרידור זה סיפור פנים-ליכודי.
+
+
+ סיפור פנים-ליכודי, דן מרידור.
+ 
+
+התנגד לא בגלל העניין אלא בגלל סיפור אחר לגמרי. 
+
+
+ כל זה היה כאמור בישיבת הממשלה ביום שישי, וממש למחרת, במוצאי שבת, אופיר פינס, אז חבר כנסת באופוזיציה, עתר לבית-המשפט העליון, לבג"ץ, נגד המינוי וביקש צו ביניים. 
+
+
+ באיזה טענה? 
+
+
+ לא ידעתי לאתר את זה היום. 
+
+
+אגב, עד היום אתם פונים לבג"ץ על כל דבר בלי קשר. 
+
+
+ לא בלי קשר, עם קשר. 
+
+
+הרי אם זה בסמכות – באיזו טענה?
+
+
+ השופטים הורו למדינה להגיב עד יום ראשון בבוקר, ובפרקליטות התחיל רחש-בחש, והתחילה תחושה שמשהו לא בסדר קורה. ביום ראשון, למחרת אותם מוצאי שבת, רוני בר-און, היועץ המשפטי שזה עתה מונה, לא הגיע למשרד המשפטים לעבודה, וביום שני, חברות וחברים, הודיע על התפטרותו. אגב, זה דבר מדהים שקרה – הממשלה מעולם לא ענתה לבית-המשפט העליון, לא ענתה לבג"ץ, משום שהעתירה התייתרה, כי רוני בר-און התפטר מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ולכן, אין פה אפילו הלכה. העתירה נמחקה, ובזה זה נגמר, כי היה הדבר הציבורי הזה, שהתברר שממש יש משהו לא בסדר וזה לא יכול להסתייע. 
+
+ שבועיים אחר כך, חברות וחברים – הימים, כמו ש��מרנו, שנת 1997 – ערוץ 2, שהזכיר כאן נחמן שי, התחיל לשדר בשלהי 1993, ולקח לו קצת זמן, אבל אז הוא תפס תאוצה מדהימה. הוא היה הצלחה מסחררת, היה לו רייטינג אדיר, והערוץ הראשון באותם ימים ממש התרסק. היו לו ימים קשים מאוד מאוד. הייתה תחושה שכל הטלנטים וכל הטלנטיות – כולם נמצאים בערוץ 2. אם אתם זוכרות וזוכרים את הקמפיין של ערוץ 2 שהיה: איפה כולם? כולם ב-2, ואכן הייתה תקופה שכולם היו ב-2, והערוץ הראשון באמת היה בתקופה קשה מאוד. 
+
+ ובכל זאת, במהדורת "מבט", שבועיים אחרי האירוע הזה, באייטם מס' 4 ב"מבט", שסבל באותם ימים מאחוזי צפייה לא בשמים, הודיע חיים יבין שיש להם סיפור בלעדי של איילה חסון, הכתבת איילה חסון – כתבת מדינית, למיטב זכרוני – והיא מביאה סיפור – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ כן, כל הכבוד לגמרי, איילה חסון עיתונאית באמת ראויה ביותר. יושבת איילה חסון באולפן, במה שבעגה המקצועית מכונה sit up, זאת אומרת זאת לא כתבה, אין לה אינסרטים, אין מרואיינים, היא פשוט יושבת ומדווחת דיווח. מספרת סיפור. וזה הסיפור שמספרת איילה חסון – אני רוצה להזכיר שבאותם ימים ש"ס מונה 17 מנדטים, חברות וחברי הכנסת, אריה דרעי, ראש המפלגה, הוא בהליך משפטי ולכן איננו שר – והנה דיווחה של איילה חסון מילה במילה: "מי שרקם ותבע את מינויו של רוני בר-און ליועץ משפטי איננו שר המשפטים צחי הנגבי. הנגבי קיבל עליו תיק, כולל ביקורות נוקבות מתוך נאמנות פוליטית מוחלטת – נשמע מוכר? – וזוהי השתלשלות העניינים, כפי שהיא הגיעה לידינו: לפני חודשים ספורים, בזמן שמיכאל בן יאיר עדיין משמש יועץ משפטי לממשלה, נפגש איש העסקים דוד אפל עם חברו אריה דרעי. 'יש לי בשבילך יועץ משפטי מושלם', אמר אפל לדרעי. 'מדובר בעורך-הדין רוני בר-און, והוא בעל סגולות מופלאות מבחינתנו: 1. הוא יהיה שלנו; 2. הוא עסקן ליכוד; ו-3. הוא היה מאמנו של צחי הנגבי. שתי הסגולות האחרונות מסירות כל חשד של מעורבות מצדנו במינוי' – דבריו של אפל לדרעי. ככה סיכמו לעצמם דרעי ואפל. דרעי הכניס את אהוד אולמרט לסוד העניין ועודד אותו לראות בבר-און מינוי מושלם. עוד נפגש דרעי עם בר-און, וזה מאושר מהמינוי המכובד שייפול בחלקו, הבטיח לדרעי עסקת טיעון שאין עמה קלון, כדי שדרעי יוכל להמשיך בקריירה הפוליטית שלו. לפני שניים מנאמניו טען דרעי שהוא הקליט את בר-און מבטיח את ההבטחות האלה. צחי הנגבי, מיותר לציין, לא היה בסוד העניינים. במקביל, המתינו בקוצר רוח בממשלה להתפטרותו של בן יאיר, וכשזו הגיעה, התחיל הטיפול המואץ בעניינו של בר-און. דרעי בא לראש הממשלה בנימין נתניהו ואל מנכ"לו איווט ליברמן ומודיע להם: אם בר-און לא ימונה, ש"ס תפרוש מהממשלה. ראש הממשלה ומנכ"לו מודיעים לשר המשפטים שרוני בר-און הוא המועמד לתפקיד הנכסף. בתוך כך מגיעים אל ראש הממשלה שלושה ממקורביו" – שימו לב מי הם – "עורכי-הדין מולכו, שמרון ואבי-יצחק. כל אחד מהם בנפרד מזהיר את נתניהו ממינויו של בר-און. הם מתריעים בפניו, שמינוי כזה יחזור אליו כמו בומרנג. אתה, הם אומרים לו, שהסתייגת משחיתות, לא יכול לתת יד למינוי שכזה – הם אומרים לו. נתניהו משתכנע ומסיר את מועמדותו של בר-און. יום שני, 6 בינואר השעה 08:00, בבוקר. אל ביתו של ראש הממשלה בבית-הכרם מגיעים איווט ליברמן, צחי הנגבי ועורך-הדין אבי-יצחק. ברגעים האלה דן אבי-יצחק הוא המועמד להיות היועץ המשפטי לממשלה. כל הנוכחים בחדר יודעים שדרעי מתנגד למינויו של אבי-יצחק, לא מש��ם שאינו מעריך אותו, אלא משום שזה, כסנגורו לשעבר, לא יוכל לתת הכשר לעסקת טיעון בעבור דרעי. נתניהו עוזב את הפגישה וממהר לכור בדימונה. הנגבי וליברמן שולחים את אבי-יצחק לשכנע את דרעי להסיר את התנגדותו למינוי. אבי-יצחק מסרב. הימים הם ימי טרום הסכם חברון, וש"ס מודיעה על התנגדותה להסכם. ליברמן רץ לרצות את דרעי ומבטיח לו שבר-און ימונה בכל זאת. ש"ס מסירה את התנגדותה מהסכם חברון. זו העסקה, יועץ תמורת הסכם. בסופו של דבר, קמה המהומה, ולא בלתי צפויה אפשר לומר. בר-און, למי ששכח, התפטר." זה היה הדיווח של איילה חסון במבט לחדשות בערוץ הראשון של רשות השידור, עם כל הלחצים הפוליטיים שהיא כבר הייתה נתונה בהם אז זמן לא קצר. 
+
+ בעקבות הדיווח של איילה חסון נפתחה חקירה פלילית – חקירה, חברות וחברים, לא בדיקה, חקירה פלילית – שהחליטה עליה ממלאת-מקום היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה עדנה ארבל. כשמונה היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, אחרי תקופה מסוימת הוא סגר את התיק נגד כל המעורבים בסיפור הזה, ועשה מין דוח ציבורי שכזה, ובזאת נסגרה פרשת בר-און–חברון.
+ 
+ אם תשאלו אותי, בהיכרותי את האופן שבו פועל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שם נזרע זרע הפורענות שגרם לו להבין ששידור ציבורי לא טוב לו. לא טוב לו. עכשיו צריך להגיד, שכמו שאמר חברי נחמן שי, באמת לאורך השנים מאז – ויכול להיות שעוד לפני כן – רשות השידור באמת עברה תלאות שאין לתאר. האמת שהיה קשה מאוד מאוד מאוד לדבר עם הציבור על רשות השידור, כי בכלל את מי עניינה רשות השידור, ברגע שהיה ערוץ 2 ואחר כך ערוץ 10? מי בכלל צופה בערוץ הראשון, המוכה והמוזנח הזה?
+
+ובכן, חברות וחברים, בואו נשים לב לזה. שנים ארוכות שממשלות ישראל הקפידו למנות לניהול רשות השידור, כמו שאמר נחמן שי, אנשים פוליטיים. אני חושבת שזה באמת התחיל ביתר שאת עם טומי לפיד, שבאמת, ההתמחות שלהם הייתה קרבתם לשלטון, ולא בהכרח ניהול מקצועי, איך לומר. 
+
+עוד דבר שעשו ממשלות ישראל בשנים האלה, זה את הנוהג של למנות מנכ"ל ויו"ר צהובים זה לזה, ככה שאפשר היה – בוודאות לא היה אפשר לנהל שום דבר, כי כל מה שרצה היו"ר, המנכ"ל לא הסכים ולהפך; כל הזמן דברים נפלו ככה בין הכיסאות. ככה התדרדר מצבה של רשות השידור לשפל נוראי של פיגור טכנולוגי; ארכאיות גם בתכנים וגם באופן שהדברים נראים; הצטברות אדירה של עובדות ועובדים מתוסכלים, מובטלים בפועל; כמו שדובר כאן – טכנאים ואחרים בהסכמי שכר מופרזים, ואגב, הרבה פעמים שעות נוספות וכל מיני תוספות שנועדו בעצם לפצות על שכר בסיסי עלוב למדי. היה חוסר סולידריות – – –
+
+
+ בעיקר של העיתונאים.
+
+
+ בעיקר של העיתונאים אתה אומר? בעיקר של העיתונאים.
+
+ היה חוסר סולידריות נורא בין העיתונאים לטכנאים – ממש אבל, ממש; חוסר סולידריות ומאבקים פנימיים שרק הזיקו גם הם, והתוצאות כאמור בהתאם. 
+
+אני רוצה להגיד לכם ולכן, שהייתה לי זכות בקריירה התקשורתית ארוכת השנים שלי, לעבוד פעמיים ברשות השידור, בשתי תקופות שונות. אחת, בסוף שנות השמונים, ארבע שנים וחצי הייתי הקריינית של הספורט. 
+
+
+ את זוכרת את אות הפתיחה?
+
+
+סליחה? את אות הפתיחה? לא. אתה יכול לשיר לו אותו נחמן?
+
+
+ לא. 
+
+
+ חבל. 
+
+
+ נחמן, תשיר, אני אוסיף לה דקה אם תשיר. 
+
+
+מרב, רק שיבינו שמי שעסק בספורט נועד לגדולות. 
+
+
+ מי כמוך יעלה ויוכיח את זה בקרוב, זוהיר.
+
+ אגב, זה מקום ראוי לספר איך התקבלתי להיות הקריינית של הספורט. קודם כול, אם יש צופות וצופים צעירים בינינו, אז הבה נזכיר את "מבט לחדשות", שהיה באולפן על מה שקוראים היום מסך כחול. זאת אומרת, את יושבת בעצם ומאחורייך מסך – היום עושים את זה על ירוק, אבל אז זה היה כחול – ומקרינים מאחור כל מיני תמונות, וזה כזה חותך אותך בצורה לא לגמרי טובה, ואם חלילה בשיער יש פריזים או משהו, אז זה גם עושה תקלות במסך. מצחיק מאוד. אגב, אסור לבוא עם בגדים כחולים, חלילה, כי אז זה צובע גם אותם. בכל אופן, היה יושב כל ערב חיים יבין, מר טלוויזיה, מגיש "מבט". לידו הייתה הבחורה, הקישוט התורנית, התחלקו בתפקיד הזה – – –
+
+
+ יש ביוטיוב.
+
+
+ ביוטיוב – אבל אסור בכנסת עזרים טקטיים. 
+
+ היה יושב חיים יבין, ולידו בתפקיד הקישוט או דליה מזור, או שרי רז – שהן היו נפלאות, אגב, בתפקיד. אחר כך, בימי חמישי ובשבת – – 
+
+
+ וגם היו מתולתלות. 
+
+
+שרי רז הייתה מתולתלת. 
+
+
+ נכון, אבל בלי להתבייש. 
+
+
+ זה, כן. תכף נדבר על המתולתלת האולטימטיבית שהייתה בטלוויזיה. שנייה, אני מגיעה לזה – – 
+
+ בבקשה. תודה רבה.
+
+
+– – בחמישי ובשבת, אחרי מבט לחדשות, היה "מבט ספורט" – אותו אולפן, אותו שולחן, אותו מסך כחול, רק היו מקרינים עליו תמונות אחרות. במקום חיים יבין, יורם ארבל, מר ספורט, ולצדו הקישוט, כמה שנים טובות – המתולתלת, הנסיכה, המהממת, הקריינית המושלמת בעלת הקול, לדעתי, הטוב בישראל, אורלי יניב. 
+
+
+ איי, באמת. משהו.
+
+
+ בלונדינית, עיניים כחולות – באמת מהממת הורסת. היא הייתה הקריינית שלצדו של יורם ארבל. יום בהיר אחד, אורלי יניב – נחמן, אל תלך. זוהיר היה ברדיו, זוהיר היה ברדיו, תנוח דעתו של אדוני. יום אחד הכריזה אורלי יניב שהיא עוזבת; מאסה בטלוויזיה והחליטה לנטוש אותה. הבנים – והיו רק בנים, חוץ מאורלי יניב, במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – היו שבורים, שבורים, הרוסים, שבורי לב, ממוטטים לחלוטין. לקח להם שנה להתאושש מעזיבתה של אורלי יניב – ובצדק, היא באמת הייתה נסיכה בטלוויזיה. אז ממש כמו הנסיך של סינדרלה בשעתו, הם התחילו לחפש אחרי המחליפה לאורלי יניב. 
+
+עכשיו, אני, כאמור, הייתי קריינית בגלי צה"ל, השתחררתי מהצבא, ושלושה חודשים קודם לכן התמודדתי על תפקיד המגישה לתוכנית "עד פופ" – זוכרות וזוכרים את המגזין "עד פופ"? ובכן, באיזה שלב החליפו את המגישים של "עד פופ", בחרו באברי גלעד, וחיפשו את המגישה שלצדו. זה מין פורמט כזה, כבר הבנתם, נכון, יש מגיש, איש מקצוע, איש רציני, גבר, ומחפשות את הקישוט, את הבחורה שלצדו. 
+
+ אז באנו המון בחורות ונבחנו לאירוע, ואני לא התקבלתי. התקבלה חברתי המנוחה המהממת מיכל ניב, ואני לא. שיברון לב, אני אומרת לכם חד-משמעית, שיברון לב טוטלי. לא חלף חודש, ואני מוצאת על הקליפס שלי – אתה זוכר, נחמן, את הקליפס במחלקת הקרייניות והקריינים של גלי צה"ל? היו לנו קליפסים שהיו משאירים לנו עליהם הודעות, ושם היה בכתב ידו של מנהל המחלקה, מפקד גלי צה"ל נחמן שי – לא, בכתב ידך, סליחה, נחמן: מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית יואש אלרואי מבקש להזמין אותך לאודישן. אתה כתבת – לא רק לי, לכל הקרייניות, לא היה אישי. וזה למה? כי הבנים בספורט – יואש אלרואי, מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית, כמו הנסיך של סינדרלה, עשה נשף גדול והזמין את כל הבנות בשביל לבחור את זאת שתיבחר להחליף את אורלי יניב. 
+
+ אז באתי למשרדי הערוץ הראשון, הטלוויזיה הישראלית, בקריה בתל-אביב. היינו שם אולי 50 בנות – ואני אומרת בנות, אף שהיו שם נשים מבוגרות. אני הייתי צעירה מאוד, כולה בת 21 וחצי, או מה, 21, אבל היו המון נשים – פנינה רוזנבלום הייתה, למשל. אני זוכרת את זה. 
+
+
+ היא טובה בכדורגל. 
+
+
+ היא מצוינת באופן כללי. פנינה רוזנבלום היא אישה נהדרת, מצליחה, שבאמת, עשתה דברים מרחיקי לכת בחייה, והיא – יש לי כבוד גדול אליה. 
+
+פשוט היינו המונים שם. יורם ארבל לא היה, היה אורי לוי. הכניסו אותנו זו אחר זו. עכשיו, אני באתי שלושה חודשים קודם לאודישן ל"עד פופ". באתי בחיל ורעדה, כי באמת, נורא רציתי את זה. חודש אחרי שלא התקבלתי, אמרתי לעצמי: לפני חודש לא התקבלתי לטלוויזיה, ברור שאני לא אתקבל לטלוויזיה, אבל בסדר, מה יכול להיות? נבוא. ככה באתי, sure enough כמובן – ככה גם התקבלתי. נתקבלנו שתיים – –
+
+
+ כשאת אומרת ככה, למה את מתכוונת? 
+
+
+ ככה שכאילו את לא משקיעה, את לא משתדלת – את אומרת: מה יש לך להפסיד – את באה.
+
+
+ ככה בכיף.
+
+ אז באנו, התקבלנו אני ואורית כסיף. אורית כסיף, בהחלט. אורית כסיף, אם את צופה, היי. אני מקווה שאת בטוב. 
+
+
+ היא לא הייתה מתולתלת, לעומת זאת, היו לה שפיצים בשיער. 
+
+
+ היא לא הייתה מתולתלת, נכון, היו לה שפיצים בשיער, ולי היה קארה. 
+
+
+ זה היה לך יפה מאוד, אגב. 
+
+
+ וכך עשינו שבוע-שבוע, כמו טבחיות בצבא. 
+
+שבוע-שבוע; שבוע אורית כסיף – שבוע אני. כך שרדתי בתפקיד הקריינית של הספורט, שלא הרשו לי בדרך כלל אפילו לא לתקן את התחביר, ודיברנו אז ברי"ש. אני לא יודעת אם אתם זוכרות וזוכרים את זה, אבל קריינים דיברו אז ברי"ש. כשדיברתי עם רבקה מיכאלי, גם היא הזכירה את האופן שבו דיברו אז ברי"ש. כך קראנו טקסטים ארבע שנים וחצי, שתי אולימפיאדות הגשתי ככה, שתי אולימפיאדות – את אולימפיאדת סיאול ב-1988, עם השיר הנפלא, אתה זוכר אותו? שיר hand in hand we stand – שיר יוצא מן הכלל. 
+
+
+ נכון. 
+
+
+בהחלט כן. 
+
+
+  אבל דודי, היה דומה לך, דודי – איזה דובי נהדר היה לסיאול. לא, אתה לא מבין, ממש, זה היה פשוט סמל נפלא. 
+
+
+ אז זאת תקופה ראשונה שעבדתי בערוץ הראשון. התקופה השנייה הייתה ב-1996–1996. אז, כאמור, הערוץ הראשון היה במשבר גדול מאוד אחרי ההצלחה הפנומנלית של ערוץ 2, וניסה להקים את עצמו, ואז הזמינו אותי. היה באמת רגע מדהים שבו מוטי קירשנבאום המנוח, האהוב, המהמם, הגאון והמדהים, היה יושב-ראש רשות השידור. מנהל החדשות היה דודו גלבוע ומנהלת התוכניות הייתה המחוננת דליה גוטמן – האישה שעשתה באמת, יצרה כל כך הרבה יצירה מדהימה ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית. הם הזמינו אותי לבוא ולעשות תוכנית יומית – בעצם, התוכנית היומית הראשונה בטלוויזיה הישראלית, ששודרה מדי ערב בשעה 19:30, ונקראה "כל ערב", בשידור חי, ועשתה את האקטואליה הרכה שהקדימה את החדשות.
+
+ככה, אגב, לא נתנו לנו לשדר אחרי רצח רבין. שידרו פחות או יותר רק חדשות ותוכניות עצב, ואנחנו פשוט היינו באות – היינו בעיקר נשים, כמובן, במערכת, ולכן היינו באות – מדי בוקר למערכת של רשות השידור של הטלוויזיה הישראלית, למבנים הטרומיים האלה שם בקריה בתל-אביב, ופשוט יושבות ובוכות והולכות הביתה. זה פחות או יותר מה שעשינו עד שהרשו לנו לחזור לשדר.
+
+בתקופה הזאת רשות השידור באמת כבר הייתה – המשבר כבר התחיל לתת את אותותיו, ועדיין, אני אומרת לכם, אפשר היה לעשות ברשות השידור דברים מדהימים, כי היו שם ועודם שם – אגב, יש שם עדיין, מר אמסלם, אותם אנשים שאם הייתם מוציאים לפועל ��מקיימים את הרפורמה שממשלת נתניהו הקודמת חתמה עם האנשים האלה, הסכם שהם חתמו עליו – והיה מדובר בזה שבאמת חצי מהם כמעט ילכו הביתה. אפשר וצריך היה לקחת את כל הכישרון, הניסיון, הידע, האחריות הממלכתית, המחויבות המקצועית העיתונאית שיש ברשות השידור עד עצם היום הזה, אפשר וצריך היה לקחת את זה ולהפוך את זה לשידור הציבורי שמגיע למדינת ישראל; שידור ציבורי עם כל הדברים האלה – עם הידע, עם הניסיון, עם הכישרון, עם המוטיבציה, עם המחויבות, עם האתיקה העיתונאית הראויה באמת באמת שהייתה ברשות השידור. הייתה שם תחושת אחריות עמוקה. הדברים שנחמן תיאר פה, המאבקים של העובדות והעובדים נגד לחצים פוליטיים שהיו מופעלים עליהם, הם באמת תוצאה של אתיקה עיתונאית ממדרגה ראשונה.
+
+אבל מה שקרה לאורך השנים – זה כמו שהתחלתי לתאר קודם: מינוי של מנהלים פוליטיים במהותם. מינו – ככל שנקף הזמן מינו פחות ופחות, כלומר, יותר ויותר אנשים שהיו תלויים בהם תלות מוחלטת. כלומר, ברבות השנים, בכל פעם שהיו מצטטים את הנהלת רשות השידור, זה היה ממש ממש מגוחך. למה? משום שלא מונו מנהלות ומנהלים חדשים, כי לא הוציאו מכרזים, אלא כל פעם היו מפרישים מישהו או מפטרים אותו או מעבירים אותו מתפקידו בניהול וממנים ממלא-מקום. מה המשמעות של ממלא-מקום? הוא לא נבחר במכרז, הוא ממונה על-ידי המנהל הפוליטי ואפשר להעיף אותו, מפני שהוא לא נבחר במכרז. זאת אומרת, המחויבות שלו לציית למי שמינה אותו ולרצות אותו היא בשמים. היא הרבה יותר גבוהה מאשר מי שבאמת קיבל מינוי בדרך הראויה ויש לו עצמאות ויש לו הגנה. ולכן, מהר מאוד – – –
+
+
+ – – – השר שטייניץ העיר עכשיו שהוא רואה שבינתיים כל מפלגת העבודה, היו כולם ברשות השידור. כל מי שעלה בינתיים.
+
+
+ השר שטייניץ העיר – – –
+
+
+ – – – ששלושת הנציגים האחרונים והמכובדים כולם של מפלגת העבודה, ד"ר נחמן שי ידידי ומרב מיכאלי, וגם יושב פה זוהיר בהלול – –
+
+
+ שתכף יעלה לדבר.
+
+
+ – – כולם היו מנהלים או עיתונאים ברשות השידור – – –
+
+
+ ובסוף אתם מספרים שליכודניקים עבדו שם – – – אתם מבינים? אתם מבינים? 
+
+
+ לא השארתם לנו ברירה אלא לבוא לכנסת.
+
+
+ אתם מבינים בסוף איך השיווק שלכם עובד? אנחנו בבית ואתם עובדים שמה ואתם מספרים שזה אנחנו משפיעים שם.
+
+
+ לא, אבל זה נכון, כי אתם התחלתם למנות אנשים שחירבו את זה, מה לעשות?
+
+
+ – – – תהיי לי בריאה.
+
+
+ עם הזמן נהיה ממלא-מקום מנהל טלוויזיה, ממלא-מקום מנהל רדיו, ממלא-מקום מנהל תוכניות, ממלא-מקום מנהל חדשות. גם ברדיו, גם בטלוויזיה, כולם ממלאי-מקום, תלויים תלות מוחלטת במי שמינה אותם.
+
+עכשיו, מה היה מגוחך? שהכאילו-הנהלה הזאת, ממלאי-המקום האלה, הם אלה שהיו אמורים לנהל את המשא-ומתן על הרפורמה כשיש להם באמת אפס עצמאות. בכל זאת, בסופו של דבר, הביאו את כל עובדות ועובדי הרשות לחתום על הרפורמה.
+
+תראו, עכשיו צריך להגיד דבר: אתה יודע מה, מר אמסלם, אני אגיד לך דבר אחד, כן נכון: אתם לא הראשונים שלא ערכתם את הרפורמה, אף שהרפורמה שאתם לא ביצעתם, הייתה הראשונה שהייתה חתומה. ואחד הדברים הנוראיים שעשיתם בביטול רשות השידור – מר שטייניץ, יש לי הפרעת קשב קשה מאוד.
+
+
+ אנחנו רוצים לעזור לך.
+
+
+ לעזור לי. תודה. אין צורך לזרז אותי, יש לי 18 דקות.
+
+
+חס וחלילה לזרז אותך, את השתגעת? אנחנו?
+
+
+ אנחנו דנים בדבריך בעודם נאמרים – – –
+
+
+ כן. אנחנו מעמיקים – – –
+
+
+  – – – 18 דקו��.
+
+
+ שמונה-עשרה, כן. ח"י. ח"י דקות יש לי.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני רוצה להגיד שהרפורמה שאתם ביטלת – ההבדל בינה לבין כל הרפורמות שקדמו, שהוצעו ולא יצאו אל הפועל, הוא שזאת הייתה רפורמה חתומה. זאת הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שממשלת ישראל מבטלת הסכם חתום בחקיקה, גם מבחינת יחסי עבודה. על זאת שאתם ביטלם, הרפורמה שכבר רשות השידור חתמה עליה, עובדות ועובדי רשות השידור, זה היה בממשלה הקודמת – – –
+
+
+ אני יכול להגיד לך שאני כשר אוצר חתמתי על רפורמה ברשות השידור, הגעתי להסכם עם ההסתדרות שייצגה אז את רשות השידור, חתמנו בראשי תיבות, ואז אחד הוועדים – מתוך 17 הוועדים – פוצץ את ההסכם. אחרי שכבר היה הסכם הבראה לכל רשות השידור, הוא פוצץ את ההסכם.
+
+כלומר, המטרה שלנו בממשלה – אני מדבר על 2009 עד 2013, זה היה ב-2010 או 2011 – הייתה להציל את רשות השידור, לעזור לה להשתקם. הגענו לסיכום עם ההסתדרות הכללית, זה עלה הרבה כסף, מאוד התלבטתי כשר האוצר אבל החלטתי ללכת על זה. ואז, לצערי, אחד הוועדים אמר: רגע, אולי אפשר לקבל יותר. ופתאום חזר בו או לא הסכים לחתום – – –
+
+
+ אבל בממשלה שהוקמה ב-2013, רשות השידור כבר חזרה בה מהפיצוץ הזה ואפשר היה להוציא לפועל את הרפורמה הזאת.
+
+
+ אני לא הייתי אז שר אוצר.
+
+
+ אבל אז הממשלה, ב-2013 – – –
+
+
+ – – – מתווה הגז – – –
+
+
+ לא, לא, לא.
+
+
+ כן. אבל אז, הממשלה, ב-2013 – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אבל אז הממשלה, ב-2013, במקום לקיים את הרפורמה החתומה, ביטלה אותה באופן חד-צדדי בחקיקה. גם מבחינת יחסי עבודה וגם מבחינת אמון הציבור בממשלה, בהסכמים שהממשלה עצמה חותמת, זה דבר שהוא מזעזע ממש, לא פחות מזה, ואגב, צריך להגיד בהקשר הזה – משאיר אלפי עובדות ועובדים במצב של אי-ודאות. זאת אומרת, יש לנו היום מצב של עובדי ועובדות התאגיד במצב של אי-ודאות מה יהיה אתם; יש לנו עובדות ועובדים ברשות השידור שהם במצב של אי-ודאות, כי חלקם כן עובדים, לא עובדים, כן יישארו, לא יישארו. כי עדיין, בסופו של דבר, לא באמת, כמו שאמר חברי נחמן שי בצדק, לא באמת ברור מה הממשלה הזאת רוצה להשיג. לא ברור מה יהיה. בכלל לא ברור מה עומד פה על הפרק ומה יהיה גורלם של העובדות והעובדים האלה.
+
+אני רוצה לספר לכם דברים שקרו ברשות השידור, אוקיי? קרה מצב, וזה דבר שאני פרסמתי בשעתי במאמרים שלי ב"הארץ" – שדובר ראש הממשלה, ראש הממשלה, אותו ראש ממשלה, מרים טלפון לתוך משדר חדשות ועומד על כך שהבוס שלו יעלה לשידור כאן ועכשיו, בניגוד לעמדת העורך, בניגוד לכל שיקול חדשותי שהיה, ופשוט כופה את נוכחותו של ראש הממשלה בתוך השידור. ככה קרה מהר מאוד שכתבים וכתבות הבינו שכדאי להם לשקול מילים, כי אחרת אחד-אחד הם ימצאו את עצמם בחוץ. ואז היה כל ההליך הזה שתיאר פה איתן כבל, היה ניסיון – שאיתן כבל אז כשר ממונה על רשות השידור הוביל – באמת לחוקק חוק שיוציא את הפוליטיקה מהשידור הציבורי. 
+
+
+ מרב, רק הערת ביניים קצרה.
+
+
+ באמת יתקן, רפורמה לא רק בשכר, לא רק במספר העובדות והעובדים, לא רק בשדרוג הציוד, אלא גם בהוצאת הפוליטיקה.
+
+
+ רק הערת ביניים קצרה: אין נסיעה של ראש ממשלה – לא חשוב איזה ראש ממשלה, מהימין, מהשמאל, מהמרכז – אין נסיעה של ראש הממשלה לוושינגטון שהיא לא חשובה. כל נסיעה של ראש ממשלה ישראלי לוושינגטון לפגוש את נשיא ארצות-הברית או להופיע בקונגרס היא חשובה מאוד.
+
+
+ אז אתה אומר, סתם הערוצים האחרים – – –
+
+
+ לא, כי אמרת שהייתה נסיעה לא חשובה לוושינגטון – –
+
+
+ אמרתי שהייתה כנראה – – –
+
+
+– – ובכל זאת רשות השידור שלחה צוות. אין נסיעה לא חשובה לוושינגטון.
+
+
+ אמרתי שהיא היחידה. אמרתי שאיכשהו רק הערוץ הראשון, שהוא על פניו זה שאין לו כסף לעשות את זה, היחידי ששלח צוות לסקר את הנסיעה הזאת.
+
+
+ אז זה מעורר כבר שאלה – אולי זה מעורר דווקא את הביקורת שצריך לבקר את ערוץ 2 ו-10 שלא שלחו צוות. 
+
+
+ כן. אנחנו שוב חוזרות וחוזרים למצב שבו, הנה, נציגיו של ראש הממשלה מבקרים את התקשורת.
+
+
+ אז אולי לחזור – – –
+
+
+ המסקנה היא שהתקשורת לא בסדר.
+
+
+ דרך אגב, זה לא תקשורת, זה אנשים. היות שאנשי התקשורת – – – 
+
+
+ וכל האנשים שעובדים בתקשורת רוצים לנגח את ראש הממשלה?
+
+
+ לא, לא, אני אגיד לך מה הבעיה. אני מתחבר למה שאמר השר שטייניץ. הרי אם ראש הממשלה נוסע לביקור ממלכתי בוושינגטון, הרי זה ברור שזה אמור לפתוח את כל מהדורות החדשות, וזה אירוע דרמטי. 
+
+
+ לא, זה לא ברור שזה אמור לפתוח את כל מהדורות החדשות.
+
+
+ לי זה ברור. זאת הבעיה. 
+
+
+ לא נעים לי – – –
+
+
+דרך אגב, לדעתי, זאת הבעיה המרכזית בדיוק. מה אני טוען? 
+
+
+ לא, אין לתאר. זה נפלא, הטקסט שלך הזה, כן.
+
+
+היות שבעצם התקשורת לא מצאה לנכון לנסוע לשם, זה מעיד מי בתקשורת, איזה אנשים בעצם נמצאים בעמדות המפתח בתקשורת. לכן, כשאנחנו מזהים את זה אנחנו בבעיה. אנחנו מבינים, דרך אגב – – 
+
+
+ שימו לב, למי שמכם – – – 
+
+
+ – – מה הבעיה שלנו אתכם. 
+
+
+ הנה, אז, א. – – –
+
+
+ מרב, התחיל עם פיליבסטר על הפיליבסטר.
+
+
+ פיליבסטר על הפיליבסטר. 
+
+
+ תביני, את צריכה להבין מה קורה פה.
+
+
+ הנה, הנה.
+
+
+ רגע, רגע, אני מסתייג מדבריו של – – –
+
+עכשיו אתם הקוזק הנגזל. 
+
+
+ או, אני שמחה.
+
+
+אתם בעצם משתלטים על התקשורת, לא רוצים שאף אחד יזיז אתכם, מפני שאסור להתערב. אתם פועלים נגד הממשלה – זאת אומרת, אלה שנמצאים שם – ובסופו של דבר אתם שואלים למה הממשלה אמורה להגיד: הלו, רבותי, אתם עובדים פה בסטנדרטים שלא קיימים כמעט באף מקום בעולם. 
+
+
+ רגע, עד פה – – –
+
+
+ אני מוכרח להסתייג מדבריו של – – 
+
+
+ השר שטייניץ, כן, בבקשה.
+
+
+ – – חבר הכנסת דודי אמסלם. אנחנו כולה ליכודניקים, אנחנו לא ברמה שיכולנו לעבוד בתקשורת, לא אתה ולא אני, אנחנו לא מתאימים מבחינת הרמה הנמוכה שלנו – –
+
+
+ כן, אני מבקש, ירדנה, ירדנה, אתן ממש מפריעות פה.
+
+
+ – – אז לכן מותר לנו לבקר את התקשורת, אבל בדחילו ורחימו, כי עובדה שאין כמעט ליכודניקים בתקשורת. זה כנראה אומר שאנחנו לא ברמה המתאימה.
+
+
+ יכול להיות שיובל צודק. אני גם מתנצל, דרך אגב, על מה שאמרתי והעלבתי אותך. 
+
+
+ לא, לא.
+
+
+ אנחנו פשוטי העם, וקשה לנו. באמת הוא צודק, לא חשבתי על זה.
+
+
+ לא, אבל הטיעון – – –
+
+
+לא, באמת. 
+
+
+ לא, אבל, חבר הכנסת אמסלם – – –
+
+
+ דרך אגב, זה מה שאני טוען – שהימין מעולם לא היה בשלטון. באופן פורמלי – – –
+
+
+ חבר הכנסת אמסלם.
+
+
+באופן פורמלי הוא נמצא, אבל – רק שנייה – אבל בעצם מה שקורה זה השמאל שולט בכל העמדות במדינת ישראל. לשם אני מושך. אני חושב שמי שהעם בוחר בו צריך לתת לו את הכלים באמת למשול, ולא מה שקורה היום, כמעט בכל המערכות הציבוריות. 
+
+
+ טוב, תודה, חבר הכנסת אמסלם.
+
+
+ חבר הכנסת אמסלם, אני רוצה, א. לחזור לטובת הצופות והצופים שלנו שלא שמעו אותך, כי אתה – – –
+
+
+ – – – להוריד את – – –
+
+
+לא קיבלת מיקרופון, לצערי. 
+
+
+ דרך אגב, את קיבלת בפעם הקודמת.
+
+
+ קיב��תי בהצבעה של התקציב, בהחלט כן.
+
+
+את רואה? זה עוד פעם, ממשלת – – –
+
+
+ הנה, שוב, אין, אין, אפילו הימין דואג לשמאל יותר ממה שהשמאל דואג לשמאל. 
+
+
+ עובדה. ברמת העובדה רק לך היה מיקרופון, לאף אחד פה לא היה מיקרופון. 
+
+
+ אני רוצה רגע לחזור לטיעון שלך. הטיעון שלך היה: הנה, עובדה, הטלוויזיה לא סיקרה את החדשות – החדשות לא היו מה שאנחנו חושבים הם צריכים להיות – – 
+
+
+ לא אני. הציבור.
+
+
+ – – ולכן ברור שהיינו צריכים – לא אתה, לא הציבור. מה שאתה.
+
+
+ בואי נלך למבחן הנכון.
+
+
+ אתה אמרת: עובדה שאת בעצמך אומרת שהטלוויזיה לא סיקרה את מה שאני חושב שצריך להיות – – 
+
+
+ שראש הממשלה נסע לביקור ממלכתי – – –
+
+
+ – – ולכן צריך להחליף את הטלוויזיה, זה ברור.
+
+
+את אמרת.
+
+
+ אני לא יודעת אם זה ביקור ממלכתי לוושינגטון. אני לא אמרתי – – –
+
+
+ תודה, חבר הכנסת אמסלם.
+
+
+כשראש הממשלה מגיע – את אמרת שראש הממשלה נסע לוושינגטון.
+
+
+ אני לא אמרתי שזה היה ביקור ממלכתי. אני אמרתי שזאת הייתה נסיעה לוושינגטון.
+
+
+– – –
+
+
+ לא, אם היא מסכימה, בסדר. אבל – את מסכימה שזה יהיה דיאלוג? אלא אם כן אני – – –
+
+
+ כן, כן. אתה יודע, אני – – –
+
+
+ בוא נסכם שאם היא לא מסכימה היא תגיד לי.
+
+
+ סליחה. בבקשה.
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הדאגה, זה נוגע ללבי.
+
+
+ תודה רבה. תודה רבה.
+
+
+ ועכשיו הוא יגיד שזה בגלל שאתם המפלגה שלי, אז אתה דואג לי וזה וזה.
+
+
+ אני אדאג גם לחבר הכנסת אמסלם כשהוא ידבר.
+
+
+מר אמסלם.
+
+
+ דודי. תקראי לי דודי, זה יותר נוח לי, בלי מר.
+
+
+ חבר הכנסת אמסלם, כל הרעיון הוא שזו פררוגטיבה של עורכות ועורכי החדשות – שאגב, אני אישית הרבה פעמים מסתייגת מסדר העדיפויות שלהם, אבל זאת פררוגטיבה מקצועית שלהם להחליט מה הוא הליין-אפ של החדשות, מה חשוב, מה צריך לבוא קודם, מה מעניין יותר, מה. זה בדיוק העניין. גם כשזה לא מוצא חן בעיני מה שהם עושים, המסקנה שלי היא לא שצריך להחליף אותם. מה לעשות? אם אתם לשיטתך 40 שנה בשלטון – –
+
+
+ אז מה המסקנה? מה המסקנה שלך?
+
+
+ – – ולא הצלחתם, לא הצלחתם למשול, אז אתם כנראה לא יודעים למשול, מה יש לעשות? אתה יודע, עכשיו, אגב, מצבה של מדינת ישראל מעיד כאלף עדות ועדים על זה שאתם לא יודעים למשול. העוני המחריד, המרוד, ההולך וגדל – – 
+
+
+לכן?
+
+
+ – – הפערים ההולכים – –
+
+
+ לא, לא. לכן אני מציע לכם – – – 
+
+
+ – – ומעמיקים; השכר התקוע; המצוקה הכלכלית של אלה שהם לא בקו העוני; המצב הביטחוני הירוד שלנו; המצב שלנו בעולם; המחדל המדיני האחרון – באמת, אלף עדות ועדים לזה שאתם לא יודעים למשול. אני אומרת, אדרבה, הגיע הזמן להחליף גם אתכם ללא ספק. ללא ספק. 
+
+ טוב. אני אסיים בכמה אנקדוטות. 
+
+
+ לצערנו הרב, אנחנו לעולם לא נדע אם אתם יודעים למשול או לא, כי לא נראה שהציבור מתכוון לתת לכם – – –
+
+
+ חכה, חכה.
+
+
+אולי זה יותר קרוב ממה שאתה חושב. אולי זה יותר קרוב.
+
+
+ מר שטייניץ, תאמין לי, ככל שאתם מתייהרים יותר, ככה זה מעיד שאנחנו נמשול בקרוב יותר, ברוך השם.
+
+
+ חכה, חכה.
+
+
+ אז ככה שאדרבה, אני מעודדת אותך להמשיך ולהגיד דברי יוהרה שכאלה. זה מעיד על הניתוק. 
+
+ אני אספר כאמור כמה אנקדוטות לסיום. למשל, הידעתן וידעתם שבן-גוריון התנגד להקמת הטלוויזיה? אתם יודעים למה? אתה רוצה לנסות לנחש? 
+
+
+ הוא לא מרשה לי להפריע לך.
+
+
+ זה דווקא מעניין – הוא פחד שהילדות והילדים לא יקראו ספרים.
+
+
+ מה?
+
+
+ בן-גוריון.
+
+
+ ה��א צדק, דרך אגב.
+
+
+ צדק, ועוד איך צדק.
+
+
+ מאז הטלוויזיה – –
+
+
+ מאז המסכים.
+
+
+– – וכל אמצעי המחשוב, קוראים פחות ספרים.
+
+
+ אגב זה, אתם יודעות ויודעים שאתמול, כשהתארחתי בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" – אבל לונדון – היה שם אנתרופולוג – איך הוא קורא לעצמו? אנתרופולוג יישומי, שדיווח על מחקרים בארצות-הברית שמראים שיש ירידה דרמטית בהתמכרות ובשימוש של נוער בסמים. אתם יודעים למה? כי ההתמכרות לסמים הוחלפה על-ידי התמכרות למסכים. זה דבר מדהים, והנזקים של זה הם פשוט, הם ממש – א. עלייה ברמת האוטיזם, בשיעור מקרי האוטיזם, גם בארץ; ב. אובדן הכישורים החברתיים התקשורתיים הבסיסיים בין בני-אדם, שזה דבר שהוא למשל הכרחי בעבודה. לא משנה כמה גאון אתה, אם אתה לא יודע לתקשר עם אנשים, איך תבוא למקום עבודה? ככה שכן היה היגיון בחשש של בן-גוריון מזה שאם תהיה טלוויזיה הילדים לא יקראו ספרים.
+
+ ובכל זאת, השידורים התחילו שלוש פעמים בשבוע ולאט-לאט הפכו לשבוע מלא. אגב, תנוח דעתכם, גם אז המפד"ל איימה לפרק את הקואליציה אם הטלוויזיה תשדר בשבת, אבל – – – 
+
+
+ דרך אגב, מי שכתב על זה ספרים מעולים זה הפסיכולוג האמריקני ניל פוסטמן.
+
+
+ על מה זה, על זה?
+
+
+ אני ממליץ לך לקרוא את הספר שלו "אובדן הילדות", שבו הוא מתאר כבר לפני עשרות שנים איך התפתחות הטכנולוגיה, בעיקר הטלוויזיה, גורמת לנזק של ממש לרמה האינטלקטואלית ולתרבות האנושית.
+
+
+נו, ברור, כי אתה יודע שבזמן צפייה בטלוויזיה המוח בעצם כמעט לא עובד.
+
+
+ פחות מאשר בשינה.
+
+
+ כן, בדיוק. ברור, כי בשינה הוא חולם. 
+
+בקיצור, רציתי להניח את דעת כולן וכולם שגם כבר אז היה כמעט כמעט משבר קואליציוני כשהטלוויזיה רצתה לשדר בשבת. מי שאחראי לעובדה שהטלוויזיה משדרת בשישי-שבת – זה בזכות פסיקה של בית-המשפט העליון – הוא שופט העליון ברנזון, שהחליט את ההחלטה הזאת, ובזכותו יש לנו טלוויזיה בשישי-שבת. 
+
+
+ את מתכוונת לחובתו, לפי מה שאמרת לפני כמה דקות.
+
+
+ שמה?
+
+
+שההתמכרות הזאת ממשיכה גם בשישי-שבת. 
+
+
+ מצד שני – – – 
+
+
+ ככה שלא קוראים ספרים גם בשישי-שבת.
+
+
+ הקמת רשות השידור איגדה לתוכה את הטלוויזיה והרדיו הממלכתיים. האם זכרתם שהרדיו הישראלי היה בזמנו חלק ממשרד ראש הממשלה? על פניו היה נדמה שכשהעברנו אותו – הוצאנו אותו ממשרד ראש הממשלה – העברנו אותו לתוך רשות ממלכתית, רשות ממלכתית שאתם ביטלתם בחוק – לא ייאמן שביטלתם דבר שהוא כזה, באמת אושיה ואבן בניין במדינת ישראל, בישות הציונית שבנינו כאן. לא ייאמן שביטלתם את זה בחוק. 
+
+ אני רוצה להזכיר את היצירות התרבותיות של הטלוויזיה הישראלית, למשל האירוויזיון. האם אתם זוכרות וזוכרים את האירוויזיון שאירחנו בארץ, עם העיגולים האלה שהסתובבו? וגם זכינו בו.
+
+
+ ב-1977.
+
+
+ זה 1978. ב-1978 "אבניבי" זכה במקום אחר בעולם. 
+
+
+ 1978. "הללויה".
+
+
+ האם זכרתם שכש"אבניבי" זכה בפסטיבל הזמר והפזמון הוא לא היה היחידי שזכה ושני שירים הגיעו למקום הראשון עם אותו מספר נקודות – "אבניבי" ושירה של חדווה עמרני, "בוא תאמר שלום"? שניהם קיבלו את אותו מספר נקודות והייתה ממש מהומת אלוהים. אגב, אחד האמרגנים – אני לא זוכרת אם זה היה האמרגן של יזהר כהן או של זה – איים לפנות לבג"ץ, ואחד אחר איים לשרוף את המועדון. מה שהוכרע – חנוך חסון, שהיה אז המנהל המיתולוגי, העורך המיתולוגי של פסטיבל הזמר והפזמון וגם מנהל מיתולוגי של מחלקת הבידור של הערוץ הר��שון, הכריע שהשיר שקיבל הכי הרבה הצבעות למקום הראשון יזכה, והשאר כאמור היסטוריה: "אבניבי" זכה באירוויזיון והביא את האירוויזיון לארץ. האירוויזיון נערך בירושלים, והעיגולים המסתובבים, שהיו פסגת הטכנולוגיה – – – 
+
+
+ בבנייני האומה.
+
+
+ בנייני האומה.
+
+
+ דניאל פאר הנחה את זה.
+
+
+ וירדנה ארזי. והזוכה: להקת "חלב ודבש" עם השיר "הללויה". צחוק צחוק. תחשבו על פסטיבלי הזמר והפזמון, תחשבו על תוכניות כמו "ריץ'-רץ'". עמיתי איתן כבל הפליא לעשות ושר פה את נילס. אני קצת לא אעז לשיר פה "את הריץ' את הרץ', את הריץ'-רץ' נפתח", אבל אלה שחף, במאית מחוננת, שיצרה את "ריץ'-רץ'" ואחר כך יצרה – אתם זוכרות וזוכרים את "שיחת ועידה" של נסים משעל? אתם זוכרים את זה, שהוא היה עושה ריאיון אחד על אחד עם פוליטיקאים. היה שם סטארט-אפ, שהיא הייתה מצלמת את הידיים, את הזיעה – קלוז-אפים כאלה היסטריים.
+
+
+ אחד הראיונות הבלתי-נשכחים היה עם אהוד ברק. 
+
+
+ עם אהוד ברק, עם הלבן בעיניים. 
+
+
+ מיתולוגיה למיטיבי התקשורת. 
+
+
+ מיתולוגיה למיטיבות לכת. 
+
+
+ היה גם "מוקד". 
+
+
+ באמת, "מוקד". אגב ירון לונדון, דיברנו על "עלי כותרת". 
+
+
+ "זה הסוד שלי".
+
+
+ התחלתי ולכן אסיים. התחלתי ולכן אסיים. אני רוצה להודות לחברי נשיא שידורי "קשת" היום ואז האיש שהפיק את ביקור סאדאת והפיק את האירוויזיון, אלכס גלעדי, שתרם חלק מהאינפורמציה, ולרבקה מיכאלי, שהזכירה היום כל מיני דברים נהדרים שנעשו ברשות השידור. אני רוצה להתגעגע למוטי קירשנבאום, שהיום אמרתי לעצמי: הלוואי שהיה אפשר פשוט להתקשר למוטי קירשנבאום והוא היה כותב לי את תולדות הטלוויזיה הישראלית והערוץ הראשון ורשות השידור ב-50 הדקות המושלמות. נאלצתי לעשות את זה בלעדיו.
+
+אני רוצה להגיד לכם, חברי מהקואליציה ומהממשלה, שמעבר לנזקים האמיתיים והקשים באמת שאתם עושים פה לשלטון החוק ולחופש הביטוי, זה בעיקר כאב לב נוראי. פשוט כאב לב נוראי. 
+ 
+
+תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי, שנאמה רק 49 דקות ו-45 שניות.
+
+חברת הכנסת רויטל סויד, יש לך עד 20 דקות לפרוס את משנתך בנושא התאגיד או בנושאים החשובים לך. בבקשה, גברתי. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, המזכיר, אדוני השר, חברי חברי הכנסת. קודם כול זה בכלל לא ודאי שבשעה 01:15, בלילה – – – 
+
+
+ למה את רק 20 דקות?
+
+
+ כי ביקשתי. 
+
+
+ אני מציע לך, קחי 50 – תגמרי ב-20.
+
+
+ זה בכלל לא ודאי שב-01:15, בלילה, יש קהל כל כך מכובד. אני מודה לכם על זה.
+
+
+  – – – אני נכנסתי במיוחד, ידעתי – – –
+
+
+ אתה מתחייב להישאר לנאום שלי ב-03:00, חבר כנסת פורר? 
+
+
+ יש משהו סמלי מאוד – סמלי דווקא בעצב, שדווקא ביום שהוא עצוב לכולנו, אגב, אין בו שמחה; יום שבו ראש הממשלה נחקר באזהרה, שזה מבחינתי דבר שאמור לטלטל את כולנו, את כל אזרחי מדינת ישראל; אף אחד לא רוצה שראש הממשלה שלו ייחקר באזהרה – עולה החוק הזה, עולה החוק שקשור לתקשורת; עולה חוק שקשור לאיזושהי מתקפה או אג'נדה אישית מאוד שראש הממשלה סוחב ונושא אתו בשנים האחרונות. 
+
+אם אנחנו מסתכלים אנחנו רואים שבעצם ראש הממשלה שלנו אוהב מאוד תקשורת. הוא אוהב תקשורת, היא חשובה לו – – – 
+
+
+ התקשורת לא כל כך מחזירה לו אהבה. 
+
+
+ לא, לא, לא.
+
+
+ זה מה שעושה את האהבה יותר נואשת. בכל תחום.
+
+
+ בדיוק. הוא אוהב שכותשים את האויבים שלו בתקשורת, אבל זה לא תמיד קורה. הוא רוצה לראות מה קורה עם מנהיגים יריבים בתקשורת, אבל גם זה לא תמיד קורה. אז הוא הופך את העיתונאים ואת המו"לים ��את העורכים – ולפעמים עורך אחד מסוים – אותם הוא הופך לאויבים שלו.
+
+ראש הממשלה שלנו לא רק אוהב את התקשורת, יש לו אובססיה. הוא אוהב את החשיפה התקשורתית, וכמו שהוא אוהב אותה, הוא משקיע בזה. הוא משקיע במשפטים המדויקים. כל תנועה ותו אצלו – אנחנו יודעים את זה – היא מתוכננת מראש ונעשו עליה חזרות. אין שום דבר שהוא לא עבד עליו מראש. המסרים שלו הם קצרים וקליטים. הוא מדבר טוב. הוא נואם טוב. בטח ובטח כשהוא עושה את זה באנגלית. 
+
+אחד מהמאפיינים של התקופה הזאת, הוא באמת שאנחנו לצערנו הרב, הפסקנו בגלל זה להבחין בין מציאות לריאליטי. אנחנו בעצמנו כבר לא ממש יודעים מה פה ההזיה ומה לא. איזו חקיקה עולה פה והיא הזויה ואיזו לא. כמו למשל היום. אנחנו מנהלים דיון על החלת הריבונות במעלה-אדומים, כשאני שומעת את השר צחי הנגבי מדבר ואומר איך אתם נגד התהליך הזה באופן הזה, באמצעות חקיקה וחד-צדדי ולמה רק את מעלה אדומים ולמה לא בצורה מסודרת. אחר כך אתה בא לדיון והוא משום מקום, הוא הזוי לחלוטין. גם פה, לצערנו, קצת אבדנו את הקשר בין המציאות ובין הדמיון. מה ריאליטי ומה מציאות. כל גימיק ככה הולך ותופס את הדבר הזה.
+
+ראש הממשלה – שכמו שאמרנו אוהב את התקשורת ושונא את התקשורת ומרוב שהוא אוהב אותה, מכיוון שהיא לא מחזירה לו אהבה אז הוא גם שונא אותה – ראש הממשלה גם הפיל ממשלה בגלל התקשורת. הוא הגיע למצב שבגלל עיתון ישראל היום הממשלה הקודמת נפלה. בגלל שניים, שלושה, ארבעה שקלים לעיתון הממשלה נפלה. אם אנחנו לוקחים את זה ואנחנו באווירה קצת יותר רפויה עכשיו, אבל אם אתה מסתכל על כל הסיפור הזה אתה רואה פה יחסים שהם מאוד מאוד – אני לא אגיד את המילה מעוותים, הם גם מסוכנים, כי לא ככה אמור להתנהל ראש ממשלה.
+
+שמענו פה את נחמן, ד"ר נחמן שי, חבר הכנסת, שמענו את האמביוולנטיות שהייתה בין ממשלות כאלה ואחרות, בין פוליטיקאים לרשות השידור. שמענו על מאבקים כאלו ואחרים. לא שמענו בשום שלב, עד היום – ואגב, הוא גם סיפר שגם כאשר מנחם בגין עלה לשלטון הוא אמר: בוא נטפל בעניין המסואב הזה ברשות השידור. אבל לא שמענו בשום דרך וצורה שהיא שהוכרזה מלחמת חורמה, מלחמת חורמה על התקשורת. וזה המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו.
+
+
+ אגיד לך למה, רויטל. מעולם לא הייתה חוצפה ועזות מצח וחוסר כבוד לראש ממשלה במדינת ישראל כמו שזה קורה בשנים האחרונות. לכן, ראש הממשלה, לדעתי, רואה את עצמו במצוקה עצומה ולא הוגנת. קחי לך סתם, דוגמה, לגבי החקירה. חשבתי על זה כמה ימים. תראי, לפני כמה שנים עשו מסיבת יום הולדת לנשיא פרס, זיכרונו לברכה, בגיל 90. המסיבה, זכרתי מהתקשורת, עלתה כמעט 3 מיליון דולר. אני מניח שאם היו עושים מסיבת יום הולדת לראש הממשלה בנימין נתניהו ב-20,000 דולר – – 
+
+
+ תראה – – –
+
+
+ – – מר יצחקי היה מגיע עם ארבע ניידות, וגם כנראה אוזק אותו ברגליים.
+
+
+ אני רוצה לומר – – –
+
+
+רק שנייה.
+
+
+ לא, אבל יש לנו מצוקת זמן. זה לא כמו עם מרב. אבל הבנתי את הפואנטה.
+
+
+
+ יש לך 14 דקות.
+
+
+ לא, לא, לא. אבל אנחנו לא – ואני רוצה לענות לך על זה.
+
+
+ את יכולה לקבל יותר.
+
+
+ אני גם רוצה להמשיך ואני גם רוצה לענות לך.
+
+
+ את יכולה לקבל יותר.
+
+
+ כן? אז שיוסיף. אז תוסיף.
+
+
+התחושה תמיד של הכעס היא – – – השוויוניות. את מבינה? לכן אני אומר – – –
+
+
+ מרב, תוסיפי ל-50.
+
+
+ תראי, אני רואה למשל בעיתונים גם את לפיד, גם את ציפי לבני – – 
+
+
+ בסדר, אוסיף לך.
+
+
+ תוסיף לי ל-50.
+
+
+ לא ל-50, אי-אפשר. צריך אישור מזכירות. אבל אוסיף.
+
+
+ – – משוטטים בכל מקום בעולם.
+
+
+ רק שתדע שאנחנו מוסיפים לה זמן, בגלל הוויכוח.
+
+
+ כן.
+
+
+ כי היא מבקשת את זה.
+
+
+ לא, היא רוצה 50.
+
+
+ תוסיף.
+
+
+ שתדע את ההשלכות.
+
+
+ תוסיף 50.
+
+
+ אז אני כרגע מוסיף לך חמש דקות.
+
+
+ לא.
+
+
+ לא, היא רוצה לקבל – – – 50.
+
+
+ אז דברו עם המזכירות. זה אישור מזכירות.
+
+
+דוד, אתה שומע מה אתה עושה?
+
+
+ עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו על זה, דודי.
+
+
+ הוספת לה ברגע זה חצי שעה.
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, לא, חצי שעה.
+
+
+ אני רוצה להגיד לך משהו. דודי, אני רוצה לענות לך.
+
+
+ ראיתי שהוספת לה חמש דקות?
+
+
+ אני צריך להוסיף לה חצי שעה בגלל זה עכשיו.
+
+
+ ראיתי שהוספת לה חמש דקות.
+
+
+ אני אומר לך, הם ביקשו חצי שעה להוסיף לה עכשיו. 50 דקות.
+
+
+ בוא תשב, ארצה לענות לך על זה, דודי.
+
+
+ אולי תשב, תשמע את הנאום שלה 20 דקות, וזהו.
+
+
+ תקשיב.
+
+
+ הוא לא נותן לי לדבר אתך, אז מה?
+
+
+ אבל אנחנו עכשיו מנהלים. בוא, תשב.
+
+
+ אבל הוא אומר לי זה על – – – 
+
+
+ כי יש נהלים, אני לא – – –
+
+
+ אבל היא מסדרת את זה. בוא. אבל חבל, כבר עליתי. עכשיו תקשיב. 
+
+
+ יש פה יושב-ראש מהמפלגה שלך, יש לו משימה.
+
+
+ דודי, אני רוצה להגיד לך משהו.
+
+
+ דודי.
+
+
+בדיוק כמו שאני אומר. כן, את מבינה?
+
+
+ דודי, אבל עכשיו תקשיב: אני מקבלת את העובדה – – 
+
+
+זה חוסר ההגינות הבסיסי אצלכם.
+
+
+ – – אני מקבלת את העובדה – – 
+
+
+ זה הנחיות מזכירות. זה לא פייר מה שאתה – – –
+
+
+ – – שיש חוסר כבוד מהותי לראש הממשלה. אני מקבלת את העובדה שיש "עליהום" על ראש הממשלה. אבל אני רוצה לומר לך משהו: בניגוד לתפיסה שלך, כפי שהצגת אותה פה, שהוא מגיב לזה – אני אומרת שהוא הרוויח את זה ביושר, כי איך אומרים: הוא התחיל קודם, הוא התחיל קודם.
+
+
+ אני רוצה לשאול אותך שאלה.
+
+
+ לא יכול להיות – – –
+
+
+שאלה אחת.
+
+
+ לא, דודי.
+
+
+– – – 
+
+
+ שנייה, רגע. רגע. לא יכול להיות – – –
+
+
+ יש לך.
+
+
+ לא יכול להיות שבאמת יהיה לנו ראש ממשלה במדינת ישראל – והוא לא ראש ממשלה מעכשיו, וה"עליהום" הזה לא התחיל מעכשיו, והעובדה שהתקשורת יורדת עליו לא התחילה מעכשיו – לא יכול להיות שנהיה במצב שראש ממשלה שבע שנים מחרב כל דבר שבאיזו דרך פוגע בהישרדות שלו – ולצורך העניין, הדיון שלנו פה עכשיו הוא על התקשורת.
+
+עכשיו, תראה, אף אחד מאתנו לא רווה נחת מהתקשורת. פעם היא יורדת על זה ופעם היא יורדת על זה, וכל אחד מאתנו חוטף בדרך זו או אחרת. אף אחד מאתנו לא חסין. אבל אף אחד מאתנו לא חשב לשנייה, באיזה אופן, לעשות אקט בריוני כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתקשורת. לפזר כנסת בגלל חוק "ישראל היום"? באמת, איפה אנחנו נמצאים? הרי לא יעלה על הדעת דבר כזה. כי לא נותנים לך, או כי חס וחלילה אתה אמור – את הכלי, את השופר שמשמיע רק את דעתך?
+
+דודי, אם אתה לוקח כותרות של עיתונים ומשווה ביניהם, אתה לפעמים לא חושב שאתה שומע את אותן החדשות. ואתה רוצה לשמוע משהו? זה לא בסדר. אנחנו לא אמורים לחיות את הסיטואציה הזאת בשום דרך וצורה שהיא.
+
+
+ אני רוצה לחזור לשאלתי הקודמת, באמת, שהיא מעניינת אותי כאזרח, וכמה ימים היא מטרידה אותי. על רקע חקירת ראש הממשלה, וכששואלים אותי, למשל, אם יש לי אמון במשטרת ישראל: שמעון פרס – לפני שלוש, ארבע שנים נחגג לו יום הולדת – –
+
+
+ איך הגעת לאמון במשטרת ישראל משמעון פרס?
+
+
+אסביר. – – ב-3 מיליון דולר. כנראה קראתי את זה בעיתון, וגם כנראה סגלוביץ או יצחקי. אני מניח שאם זה היה דודי אמסלם, הם היו קוראים על זה בעיתון – היו קוראים לי לחקירה למחרת. היו אומרים לי: רק שנייה, אדוני, קודם כול, מי מימן את זה? על מה? על סמך מה? דקה, למה אני אומר את זה? יש פה משהו דרמטי שקרה. והוא לא קיבל מתנה קטנה. היה בכל העיתונים; הועבר בשידור חי בטלוויזיה. אני שואל – הייתי בהלם. אם זה היה אני – ארבע ניידות למטה, יצחקי שם – – –
+
+
+לא, למה אתה אומר את זה?
+
+
+רק שנייה.
+
+
+ סליחה, למה אתה אומר את זה? לא, אתה ממש – – –
+
+
+תקשיבי.
+
+
+ – – לא, לא, אתה לוקח – לא, אני לא מסכימה. בוא נתחיל קודם כול – – –
+
+
+מה קרה?
+
+
+ בוא נתחיל קודם כול – – –
+
+
+ בכל העיתונים הוא קיבל כפיים. הכול בסדר.
+
+
+ בוא נתחיל – – –
+
+
+אני שואל: האם למישהו במדינת ישראל נחגג יום הולדת פרטי על-ידי גופים, כולל גופים ממלכתיים, ב-3 מיליון דולר, ומשטרת ישראל – איך אומרים "הגשש": לא משמיעה אפילו משרוקית של מארש? כלום?
+
+
+ טוב.
+
+
+אז איך אני אמור לחשוב על המשטרה?
+
+
+ בוא, בוא נדבר רגע על משטרת ישראל, אוקיי?
+
+
+ יש פה חוק הרעש.
+
+
+ תכף נדבר על הוועדה להפסקת היריון.
+
+
+את מדברת על צביעות של המערכות.
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת גליק, תכף נדבר על הוועדה להפסקת היריון.
+
+
+– – – 
+
+
+ אבל לא – – –
+
+
+– – – בעיתון, נסעו – – 
+
+
+ הוא לא הוסיף לי את הזמן כדי שאתה רק תשאל.
+
+
+ לא, לא, לא. תסתכלי על השעון. תסתכלי על השעון.
+
+
+– – עשרות חוקרים – – –
+
+
+ הוא לא הוסיף לי את הזמן כדי שרק תשאל.
+
+
+ תסתכלי על השעון. תסתכלי על השעון.
+
+
+ אתה חייב גם לקבל תשובות.
+
+
+– – – עשרות חוקרים בארצות-הברית אספו עדויות – –
+
+
+ רגע, רויטל, תסתכלי על השעון.
+
+
+ האם הבן שלו כנראה קיבל איזה מלון?
+
+
+ כן, הסתכלתי.
+
+
+ לא, לא, תסתכלי.
+
+
+ ראיתי.
+
+
+ יש לך 44 דקות.
+
+
+ כן, בסדר, אז לתת לו לדבר?
+
+
+ לא, אז אין בעיה. רק שתדעי.
+
+
+ לא הוסף הזמן כדי שרק תשאל. אתה צריך גם לקבל תשובות. ואני רוצה לדבר אתך רגע על משטרת ישראל.
+
+
+בגללך הוסיפו לה 40 דקות.
+
+
+ בדיוק.
+
+
+ 30, 30. זה לא אני, דודי.
+
+
+ מי זה מוסיף?
+
+
+ דודי, יש הוראה מהמזכירות, מגיעות לה 50 דקות. היא ביקשה 20 דקות, ובגלל הוויכוח אתך היא ביקשה את כל ה-50 – נזק. אז תבין את הנזק שעשית פה.
+
+
+ ועכשיו אתה גרמת לכך שחברי הכנסת יישנו פחות זמן.
+
+
+ בחנוכה פסקו: מוסיף והולך.
+
+
+ ואני רוצה שתדע לך, דודי, זה שאתה מאשים – –
+
+
+ אבל אנחנו לפי בית שמאי – – – פוחת והולך.
+
+
+ חבר הכנסת גליק. זה שאתה מאשים אותי שאני עושה לה תיקון – – –
+
+
+ אני לא האשמתי אף אחד.
+
+
+ לא אתה.
+
+
+ לא האשמתי. אמרתי – – –
+
+
+ יהודה, תשאיר את רגשי הנחיתות שלך שנייה בצד.
+
+
+עשיתי דיון בוועדה.
+
+
+ אני רוצה להגיד לך משהו: כשאתה מאשים אותי שאני מוסיף לה זמן – – –
+
+
+ אבל אני רוצה לענות לך.
+
+
+שאלתי את ניצב יצחקי למה הוא אוסף חומרים על חברי כנסת ושרים.
+
+
+טוב, עכשיו אתה שותק.
+
+
+אני כותב מכתב למבקר המדינה, הוא אומר לי – – –
+
+
+ עכשיו אתה שותק.
+
+
+תביני טוב מה עושה ניצב במשטרה.
+
+
+ תקשיב.
+
+
+ואת שואלת למה אני לא מאמין למשטרת ישראל?
+
+
+ עכשיו אתה שותק. עד שאני לא מסמנת לך שאתה יכול לדבר, אתה נותן לי לענות, בסדר?
+
+
+טוב. טוב.
+
+
+ כי העלית הרבה נושאים – –
+
+
+ אחרת אוסיף לך 100 דקות.
+
+
+ – – והם מהותיים מאוד, אוקיי?
+
+
+ נוסיף לך 100 דקות.
+
+
+ בבקשה.
+
+
+ תביני שכל לילה שאתם משאירים אותנו, אני עולה עוד כמה קילו.
+
+
+אמרתי בדיון, אמרתי לאחד מחברי הכ��סת: תיכנס לדיון. מה הוא אומר לי? עזוב אותך, דודי, עוד אסתבך עם המשטרה. אמרתי למפכ"ל: תבין טוב מה קורה פה. חוצפה. תראה לאן הגעתם: חברי כנסת מפחדים לבוא לדיון כי ניצב יצחקי אוסף עליהם חומרים ובונה להם תיקים. מפני שהם מפחדים ממנו.
+
+
+ דודי, אתה אומר דברים חמורים מאוד מאוד.
+
+
+כן. אמרתי את זה גם בוועדה. 
+
+
+ אתה אומר דברים מאוד מאוד – – –
+
+
+ היית שם.
+
+
+ נכון, הייתי שם. ואתה יודע שלא חששנו להעלות את השאלות הנוקבות, והעלינו שאלות נוקבות.
+
+
+ אני אומר לך שאני בדרך – הרי אמרתי, חבר'ה, בדרך לכאן, קראתי לכמה ח"כים להיכנס – פחדו. אמרו לי: עזוב, דודי, מה אנחנו צריכים להסתבך? תבינו לאן הגענו.
+
+
+ דודי, אני רוצה לומר לך משהו, אוקיי? בתור אחת שמכירה את משטרת ישראל מצוין, אמרת דברים חמורים מאוד מאוד פה. ואני רוצה – סליחה, חבר הכנסת גליק, אתה יכול לשבת, לתפוס מקום ולהקשיב?
+
+
+
+ נתתי לכמה חברי כנסת רשות דיבור. אמרו לי: אנחנו לא רוצים לדבר. פעם ראשונה בוועדה שחבר כנסת לא רוצה לדבר.
+
+
+ עכשיו שקט.
+
+
+ טוב, אבקש לתת לחברת הכנסת סויד לסיים בסך הכול את 42 הדקות שנותרו לה.
+
+
+ אני חייב להספיק להגיע הביתה לשבת.
+
+
+ זה לא יקרה אם דודי ימשיך להתווכח בהתפרעות כזאת. אני כבר אומר.
+
+
+ אין גוף, אין גוף – גם לא משטרת ישראל – שהוא לא "בקיר", מלשון ביקורת. אין גוף כזה.
+
+
+ שהוא לא מה?
+
+
+ שהוא לא חף מביקורת – –
+
+
+ אה. כן, כן.
+
+
+ – – שהוא לא חף מכשלים. אין דבר כזה.
+
+
+ – – –
+
+
+ סליחה, יהודה, בבקשה. אבל העלית פה טענות שהן הרבה מעבר לביקורת נקודתית זו או אחרת. אתה מדבר פה עכשיו ממש על משהו שהוא תפיסת עולם.
+
+
+בוודאי.
+
+
+ עכשיו, כשאני עומדת כאן היום, אני באה ואומרת לך בלב שלם: המשטרה עושה טעויות, אבל המשטרה – אין לה אג'נדה של לבוא, לקחת את ראש הממשלה ולשפד אותו. אין דבר כזה.
+
+
+ מה זה המשטרה?
+
+
+ אין דבר כזה. תקשיב לי עכשיו עד הסוף.
+
+
+מעבר לסמל על הכובע – – –
+
+
+תקשיב לי עכשיו עד הסוף ותרשום את השאלות שיש לך. כי אמרת דברים חמורים.
+
+
+ נכון. אמרת דברים חמורים.
+
+
+ עכשיו – אמרת דברים חמורים, באמת. עכשיו, אני מאמינה לך באמונה שלמה שזה מה שאתה מאמין בו.
+
+
+ אבל אמיתיים. דרך אגב, הם חמורים מפני שהם אמיתיים.
+
+
+ ולכן בוא תקשיב – אני מאמינה שזה מה שאתה מאמין בו.
+
+
+ למה לשמעון פרס עשו מסיבה ב-3 מיליון דולר, ויצחקי – – –
+
+
+ אתה לא יכול לקחת מסיבת יום הולדת של אדם בן 90, שנחגגה ברוב עם והדר – ואין לי מושג אם זה היה הסכום, אבל אם אתה אומר אתה כנראה יודע – – 
+
+
+ זה היה בדיוק הסכום.
+
+
+ – – לחשדות שעולים כנגד חברי כנסת, או כנגד שרים, או כנגד ראש ממשלה, על שוחד, על הפרת אמונים, על ענייני זיוף. אתה לא יכול להשוות את זה. אתה לא משווה מסיבה, שאתה אומר שהמקור של הכספים שלה, אתה לא יודע מנין הוא – ולי אין ספק שאם הייתה נשאלת שאילתה, ויכול להיות שגם נשאלה, ולי אין מושג – – –
+
+
+ נשאלה.
+
+
+ נשאלה. ולי אין מושג על זה. בית הנשיא באותה העת – אם היה נשאל מה המקור, היו יודעים. אבל פה אתה מדבר על העברת מידע למשטרת ישראל. משטרת ישראל חייבת לבדוק אותו. כשאני רואה את הצעת החוק שלך – ועכשיו תרשה לי לדבר, אחר כך אני אשמח לשמוע אותך – אני רוצה לומר לך שהיא סוג של איום. אני אגיד לך על מה היא סוג של איום. הצעת החוק הראשונה שאתה הגשת, שלא לחקור ראש ממשלה תוך כדי תקופת כהונה, הייתה על משהו שבגדול הכוונה הייתה זוטי דברים. אחר כך אתה הגשת את הצעת החוק הזאת, שהוגשה השבוע. הצעת החוק הזאת אומרת כך: ראש ממשלה מכהן לא ייחקר אלא אם כן מדובר בעבירות אלימות, בעבירות סמים, ביטחון המדינה או בעבירות מין. זאת אומרת שמה שאתה אומר זה שעל שוחד, על גנבה, על זיוף, הוא לא ייחקר. 
+
+ עכשיו, המסר שאתה מעביר פה הוא – שניים. שני המסרים – מעבר לזה שאני לא מסכימה להצעת החוק, אבל אני מדברת על המסר, כי הרי בסוף זה לא יחול על ראש הממשלה בנימין נתניהו בקדנציה הזאת ועל הקדנציה הזאת, ולכן זה לא יחול עליו בכלל, כי הוא גם לא יהיה בממשלה הבאה. מה שאני אומרת זה ששני המסרים שאתה העברת הם מסרים חמורים מאוד מאוד. אתה קודם כול עשית הבחנה בין עבירות – – 
+
+
+ כל מה שאני עושה הוא חמור בעיניך.
+
+
+ – – ואמרת שלכאורה עבירת מין, סמים – ביטחון המדינה זה ברור – ואלימות הן יותר חמורות מעבירות שוחד. זה דבר שאי-אפשר לומר. זה לא יכול להיות. איך אנחנו מציבים רף כזה כשאתה אומר שעבירת שוחד בעיניך היא חמורה פחות, ולכן לא נחקור עליה בקדנציה, למעט העבירות החמורות, שהן עבירות מין, סמים ואלימות? ומסר שני שהעברת – ואם אני לא טועה, אתה גם אמרת אותו אפילו, או אמרת אותו בשפה רפה – הדבר השני שאתה אמרת הוא שידעו שם החוקרים שחוקרים עכשיו את ראש הממשלה, שידעו שזאת הצעת החוק שאני מגיש; שידעו שמה שאנחנו עומדים לעשות עכשיו, שמה שהם עושים, יהיה לא חוקי, יהיה מנוגד לחוק. ואני רוצה לומר לך, דודי, שבנסיבות מסוימות, כמו שיש אבק רכילות, אבק לשון הרע, יש בזה אבק שיבוש הליכי חקירה. יש בזה אבק – אולי אפילו לא אבק – של הטלת אימה על החוקים, להעביר להם מסר. ואני ראיתי את זה כדבר מאוד חמור. 
+
+הצעת החוק שלך היא נכונה וטובה אולי למשטרים אחרים, היא לא נכונה וטובה למשטר שלנו. כי במשטר שלנו – – –
+
+
+ תגידי לי מתי אני יכול לענות לך. 
+
+
+ עכשיו אני אסיים, ואחר כך אתה. כי במשטר שלנו, ראש ממשלה – כמו שאנחנו רואים – יכול לכהן גם כעשר שנים, גם אם לא ברצף, שבע שנים ברצף. כשאתה מדבר, אתה משווה את זה למשפט הצרפתי. במשפט הצרפתי יש שתי קדנציות, אנשים יושבים שמונה שנים, אחר כך הם הולכים. גם אז הם לא נחקרים על הכול, אלא רק על מה שהם עשו בתקופה שלפני.
+
+
+ שתי קדנציות שם כמדומני זה 14 שנים.
+
+
+ איפה?
+
+
+ במשטר הצרפתי.
+
+
+ לא, שמונה. שמונה שנים. שתי קדנציות. שתי קדנציות. ולכן הצעת החוק שלך, שאתה הגשת, והיא מתחברת מאוד למה שאתה אומר. האמת היא שעכשיו אני שומעת את זה בפעם הראשונה ממך במהות. אתה אומר אין לי אמון במשטרה בכלל. אתה אפילו אומר, באיזה מקום הם העבריינים, או הם המסוכנים, ואני צריך להתגונן מפניהם באמצעות הצעת חוק שראש הממשלה לא ייחקר. תקשיב מה אתה אומר.
+
+
+ אני אענה לך.
+
+
+ כשאומר לך פה על ראש הממשלה שלנו, שבצער גדול אני יודעת שהוא נחקר היום, לא מפני שאני לא רוצה להחליף אותו, אני מאוד רוצה להחליף אותו. אנחנו גם, בעזרת השם, נחליף אותו, אבל נעשה את באמצעות דרך אחרת, ולא בגלל חקירת משטרה. זה מבזה ומביש אותנו במדינת ישראל שנשיא שלנו ישב בבית-סוהר, שראש ממשלה שלנו יושב בבית-סוהר, שראש ממשלה שלנו נחקר. אבוי לנו שאלה מנהיגי הציבור שלנו. אבוי לנו שככה אנחנו נראים. מה שאתה אומר פה – ואנשים שומעים את זה – אתה גורם לציבור לאבד אמון בגוף שיכול להיות שיש בו דברים שצריך לתקן, אבל לא עד כדי כך שהם תופרים תיקים לראש ממשלה. וזה מה שאתה אומר.
+
+
+ אני יכול לענות לך? תראי, לפי תפיסתי, מהפכות צבאיות בכל מיני מדינות עולם שלישי מתבצעות על-ידי הצבא. הצבא משתלט על הטלוויזיה, מדיח את השליט וממנה שליט חדש. אנחנו במדינה שכללנו את זה קצת. אנחנו עושים את זה דרך משטרת ישראל. אנחנו לא משתמשים בצבא, אנחנו משתמשים במשטרה. במשטר דמוקרטי ראש הממשלה נבחר בבחירות והתפקיד המרכזי שלו הוא לנהל את המדינה. זה התפקיד שלו, המרכזי, וזו אבן הראשה. ולא צריך להפריע לו. אני אומר, במידה שיש – – –
+
+
+ מה זה לא צריך להפריע לו? אם הוא גורם נזקים, ברור שצריך להפריע לו, זו חובה קדושה.
+
+
+ תני לי רק שנייה. אני אומר – – –
+
+
+ על אחת כמה וכמה אם הוא מבצע עבירות פליליות.
+
+
+ כן, חד-משמעית.
+
+
+ בסופו של דבר, אני חושב שצריך לאפשר לו גם את הקשב הניהולי.
+
+
+ מה זה לא צריך להפריע לו?
+
+
+ רק עכשיו מנדלבליט הודיע שהוא סגר לו שבעה תיקים רק בשלושה-ארבעה החודשים האחרונים. תביני, כל פירור של איזו רכילות, ראש הממשלה אמור להיחקר עליה. תבינו מה קורה כאן. לכן אני שאלתי – – –
+
+
+ מה רכילות?
+
+
+ רגע, נענה לו. נענה לו.
+
+
+ לכן אני באופן אישי רואה שמשהו פה לא בסדר. יש פה איזושהי רדיפה שהיא לא מן העניין. זה אומר: בואו נזרוק הרבה מאוד תיקים, אולי ייתפס משהו. אולי משהו.
+
+
+ תגיד לי, דודי, אני רוצה – – –
+
+
+ תקשיב רק שנייה. תקשיבי. אני עקבתי אחרי מה שקרה, דווקא אחרי מנדלבליט בחודש האחרון. אני קורא כתבות בעיתון "הארץ" שלוחצות אותו, משפילות אותו, אומרות לו שהוא לא מקצועי. עוד אומרים שהוא ייתן את הדין, ואנשים אפילו לא יודעים על מה מדובר. אנשים כמעט רצו לבג"ץ בלי להבין על מה. אז אני מבין שיש פה מוטיבציות שלא קשורות לעניין, מפני שאף אחד לא יודע על מה מדובר. לכן אני מזה מקיש שיש פה בעצם – איך אמרת? – צבא עצום, רציני מאוד, שכל תפקידו בכלל ליירט את הימין מהשלטון באמצעות זה שהוא מבין שאם הוא פוגע בראש הממשלה ומצליח להדביק לו איזו עבירה, באותו רגע יכול להיות שיש לו סיכוי לחזור לשלטון. 
+
+אני אומר שייקחו את אמות המידה שמודדים את ראש הממשלה, שיבדקו את לפיד, את הנסיעות שלו; את ציפי לבני, מי מממן, מה הם עושים בכספים של המפלגות שלהם. בבקשה, שיבררו. אבל לא יעשו את זה. למה? ככה. גם אם אני אכתוב לו מכתב. יצחקי לא ייגע בו. לא אמרתי שמעון פרס, שאני קראתי את זה בעיתון. 
+
+
+ אתה ממש ממש טועה ולא מבין את עבודת המשטרה. ממש טועה.
+
+
+ כשראיתי – – – 
+
+
+ יש לכם גם משהו על התאגיד או רק על החקירות?
+
+
+ אני התחלתי בתאגיד, הוא לקח – – –
+
+
+ כשתעברו לתאגיד – – –
+
+
+ סליחה, התחלתי על התאגיד, והוא לקח את זה לחקירות.
+
+
+ לא, גם אדוני לא היה פה עכשיו שלוש שעות – – –
+
+
+ בדיוק.
+
+
+ חבר הכנסת ביטן נכנס ברוח סערה, ומסיט לנו פה את הדיון. באמת.
+
+
+– – – מדוע לא חקרו את מסיבת יום ההולדת של שמעון פרס?
+
+
+ למה, מישהו הגיש תלונה? למה, מישהו הגיש תלונה? אתה יודע אם לא ביקשו פירוט וקיבלו? מה, כל דבר צריך לחקור אותו כי זה נראה לך סכום גבוה? 
+
+
+ לא ראיתי שמישהו הגיש תלונה נגד ראש הממשלה, אלא כנראה מישהו יזם את זה. לכן אני אמרתי כאן כשהיה דיון על איסוף התיקים – – – זה דבר חמור. עניתי לראש יאח"ה, ניצב יצחקי, זה שהמפכ"ל יודע – – 
+
+
+ רגע, דודי צועק.
+
+
+ – – היועץ המשפטי יודע. אתה אוסף חומרים על – – – זה מתאים יותר למשטרים אפלים, שאוספים חומרים לעת מצוא. אני מחבר את – – – דרך אגב, אני אספר לך משהו, אני שלחתי מכתב, את יודעת את זה. אני הגשתי את זה כמה חודשים לפני זה, אמרתי את זה בוועדה. שלחתי מכתב למשרד המשפטים – – 
+
+
+ סליחה, אני עליתי וירדתי? 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – ואני שלחתי להם את המכתב, אם יכול להיות מצב – ביקשתי לדעת האם ראש יאח"ה אוסף חומר על חברי כנסת. הם ענו לי: לא היו דברים מעולם. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תשתיק אותו. אני לא שומעת. 
+
+
+ אז את מבינה איפה אני בא? אני אומר לך שיש לי שבר עם האמון במערכת. לא רק אני – – – אנשים שהולכים ברחוב וקוראים עיתונים ובאינטרנט – – – 
+
+
+ תראה, בוא נתחיל רגע ביועץ המשפטי – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אמסלם, תשתיק אותו. 
+
+
+ מרב, הוא מדבר על איילת שפיצלה – – –
+
+
+ – – – להגיש הצעת חוק שמי – – – מרגיש מאוים כתוצאה מהצעת החוק שלי. 
+
+
+ לא, זה לא מי שמאוים. אתה מעביר מסר – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – אתה יודע, זה בדיוק אותו דבר כמו שעשה חבר הכנסת אילטוב עם השופטים. לבוא ולקדם הצעת חוק, ערב מינוי ארבעה שופטי עליון, כשרוצים לערער את המאזן שם, זה כמו שאמרה נשיאת בית-המשפט העליון: הצבת אקדח על השולחן. כשאתה מגיש הצעת חוק, עכשיו, בדיוק כשראש הממשלה צריך להיחקר, וכשאתה בא ואומר, אני רוצה לגרום לכך שראש הממשלה לא ייחקר, אתה בעצם מעביר לחוקרים מסר. תקשיב לי, זה מה שעובר – שידעו שם שאנחנו נהפוך את זה ללא חוקי. אנחנו נהפוך את זה למשהו שהוא מנוגד לחוק. שידעו שמה שהם עושים, עוד מעט לא יהיה בסדר. זה מרפה את ידי החוקרים. 
+
+
+ שני דברים אני רוצה לומר לך: 1. שאני הגשתי את ההצעה לפני כמה חודשים – – –
+
+
+ תיקנת אותה. 
+
+
+ רק שנייה. דבר שני – –
+
+
+ אתה הגשת אותה אך ורק כשהתחילו כל החקירות של ראש הממשלה. 
+
+
+ דבר שני, את יודעת יפה מאוד שההצעה שלי בכלל לא רלוונטית לגבי החקירה הזאת – – –
+
+
+ אבל זה מה שאני אומרת – אדרבה. מכיוון שהיא לא רלוונטית לחקירה הזאת – – 
+
+
+ אני רוצה לדבר, תני לי להשלים. 
+
+
+ – – ולקדנציה הזאת, המטרה שלה היא בדיוק מה שאתה רוצה לעשות – להטיל אימה על החוקרים. 
+
+
+ אני בעצם לא הבנתי מה זה להטיל אימה. מה, אנחנו אומרים לחוקרים – – –
+
+
+ מסרים סמויים. 
+
+
+ רק דקה. 
+
+
+ מה אתה חושב, שהמשטרה שם לא יושבים ולא מקשיבים? 
+
+
+ רק שנייה, אני רוצה להסביר – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – כמובן ייקח את זה אישי – – – יש לחלק מהם יש גם מוטיבציות אישיות. אולי – – – בדיוק מה שאמרת. אבל אני חושב שאם יש חוק, תעבוד לפי החוק. מה הבעיה? אני מאיים עליו גם בגלל מה שאמרת. אני מאיים עליהם במוטיבציות שהן לא רלוונטיות לגבי אזרח רגיל. 
+
+
+ אבל נקודת המוצא שלך מעוותת. נקודת המוצא שלך היא כזאת – שוטרי משטרת ישראל, יש להם מוטיבציה. המוטיבציה שלהם היא להפיל שלטון. זה מה שאתה אומר – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אבל זה מה שאתה אומר פה. הדבר הזה לא נכון. תראה, אתה דיברת קודם על מנדלבליט – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא אני רוצה לדבר – – –
+
+
+ במשטרת ישראל יש 35,000 שוטרים. אני בוודאי לא מדבר על כל משטרת ישראל. יש שם גוונים. יש כמה אנשים במשטרת ישראל, כנראה בדרגים הבכירים ביותר שיש להם גם מוטיבציות אישיות – – –
+
+
+ תגיד לי, מה אתה מדבר? מפכ"ל המשטרה זה מינוי – – –
+
+
+ – – – מאיפה את יודעת שלא? 
+
+
+ כי אמרתי, יכול להיות – – –
+
+
+כי מדובר בנתניהו. 
+
+
+ לא. אני מכירה את משטרת ישראל. יש לה הרבה מה לתקן – – –
+
+
+ את מכירה את כולה?
+
+
+ תקשיב. 
+
+
+ לא הבנתי, את כל קציני המשטרה את מכירה? 
+
+
+ – – – יש לה הרבה מה לתקן. אין לה אג'נדה לבוא ולקחת ראש ממשלה ולחקור אותו – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – אתה עכשיו אומר ככה – אתה הכנסת לזה גם את הסיפור של מנדלבליט. הרי מה אתה אומר? אתה אומר – – –
+
+
+ – – – אני לא האמנתי – – –
+
+
+ נכון. ואתה שמעת אותי מה אני אמרתי על זה? 
+
+
+ – – – אבל אני רואה – – – 
+
+
+ אתה שמעת מה אני אומרת על זה? 
+
+
+ – – – מהמחנה שלך – – –
+
+
+ אבל אני אגיד לך מה אני אומרת – – –
+
+
+ – – – הוא כותב אתמול או שלשום, אנחנו מפעילים את דרוקר בטלוויזיה, ומנדלבליט מחליט לפתוח חקירה. 
+
+
+ אתה תקשיב עכשיו. עכשיו אתה תקשיב לי. היועץ המשפטי מנדלבליט, כשהוא מונה, הייתי בטוחה שמדובר במשחק מכור, וגם אמרתי את זה. במשך הזמן ראיתי את ההתנהלות של מנדלבליט – ואני ראיתי את ההתנהלות שלו בכל מיני מקרים, ואני רוצה לומר לך, שהאיש הזה, היועץ המשפטי הזה, לא נוקט איפה ואיפה, והוא לוקח עניינית את הדברים, והוא בוחן אותם. הוא גם זהיר מאוד.
+
+כשהוא בא וסוגר היום שבעה תיקים אתה אומר: מה זה הדבר הזה? ואני אומרת לך שיכול להיות שסוגרים תיקים כשזה לא אומר שבוצעה עבירה או לא בוצעה. זה אומר שלא הייתה תשתית ראייתית מספקת. כמה פעמים סוגרים תיקים כי אין תשתית ראייתית מספקת? זה לא משקף את מה שהיה או לא היה. זה דבר אחד. 
+
+
+ רויטל, אני רק מבקש את סליחתך שנייה. אני עוצר לך את הזמן. מאחר שיו"ר הקואליציה וראש הממשלה בפועל דוד ביטן עשה פה מהומה על משהו, אני רוצה להקריא לך מהתקנון: "הסתייגויות ינומקו לגבי כל סעיף של הצעת החוק בנפרד, לפי הסדר שבו נרשמו בנוסח שהונח על שולחן הכנסת. ואולם רשאי יושב-ראש הישיבה, בהסכמת המסתייג" – –
+
+
+ – – –
+
+
+ שנייה, ביטן. – – "לקבוע כי מסתייג, לרבות מי שנרשמה לו הסתייגות לנושא ינמק כל הסתייגות במרוכז". 
+
+לאיילת נחמיאס היו עשר הסתייגויות של חמש דקות. היא הייתה יכולה, לצורך העניין, לעלות ולרדת עשר פעמים, ולנמק חמש דקות. היא בחרה – – –
+
+
+ תסתכל בדף הצהוב – – –
+
+
+ אבל ביררנו בלשכה המשפטית וקיבלנו תשובה – – 
+
+
+ תסתכל בדף הצהוב. 
+
+
+ – – אז לפחות תתנצל על המהומה. ביטן, זה לא בושה להודות שטעית. 
+
+
+ תסתכל בדף הצהוב. 
+
+
+ זה לא בושה – – –
+
+
+ זה לא בדף הצהוב. היא יכולה לעלות עשר פעמים – חמש דקות לנמק כל אחת. 
+
+
+ – – – לא נכון. 
+
+
+ סעיף 92. אתה רוצה לקרוא? נו, באמת. 
+
+
+ גם סעיף 98 – – –
+
+
+אז היא ריכזה את זה בשתי הסתייגויות ולא באחת. אני, את כל 50 הדקות שלי עושה ביחד. 
+
+
+ לא – – – היא לא ביקשה. 
+
+
+ היא ביקשה בשתי פעמים. היא ביקשה כשיש הסתייגויות 30 דקות ועוד – – – 
+
+
+ לא, היא רשומה בסוף להסתייגות, דיבור על הכול. כן או לא? 
+
+
+ לא. 
+
+
+ תסתכל על הדף הצהוב. 
+
+
+לא. היא פיצלה את זה ל-20 ו-30. 
+
+
+ אתה יודע מה – – –
+
+
+ ביטן, אתה יודע שעשית פדיחה. שחרר. 
+
+
+ לא נכון. לא עשיתי שום פדיחה. היא עלתה למעלה לדבר, ועכשיו היא מפצלת. 
+
+
+ אבל זאת זכותה – –
+
+
+ לא, היא נרשמה אחרת.
+
+
+ – – היא רשאית להגיש את זה במרוכז. 
+
+
+ היא רשומה אחרת. תסתכל. 
+
+
+ היא לא נרשמה אחרת. יש לה עשר הסתייגויות של חמש דקות. היא יכולה לעלות עשר פעמים. 
+
+
+ אז תעלה אותה כל חמש דקות. זה מה שאתה אומר – היא תעלה ותרד? נו, באמת. 
+
+
+ נו, ביטן, עזוב. אתה יודע שטעית. בקש סליחה ממזכירת הכנסת על ההאשמות החמורות נגדה.
+
+
+ – – –
+
+
+ לא צריך לבקש סליחה – – – לא עלתה. 
+
+
+ ביטן, ראוי גם שתחזור בך מדבריך על מזכירת הכנסת. 
+
+
+ לא חוזר בי. מזכירת הכנסת עובדת בשביל האופוזיציה. לא חוזר בי. 
+
+
+ ביטן, זה ממש לא מכובד מה שאתה אומר על מזכירת הכנסת, ואני פה תובע גם את כבודה וגם את עלבונה. אני מבקש ממך להתנצל על זה. אני לא חבר בקואליציה. אני לא חייב לקבל – – –
+
+
+ אתה בסדר. אומר את זה גם, בוויכוח שהיה לי בהצבעה על הנכים – – –
+
+
+ – – – כמי שעובד אתה ארבע שנים כסגן יושב-ראש – אם לטובת הקואליציה או לטובת האופוזיציה. מה שאמרת פה לא במקום. בכל הכבוד. 
+
+אני מתנצל, גברתי חברת הכנסת. לפעמים נדמה שאפשר לעשות הכול אם אתה יו"ר הקואליציה, אבל פה עכשיו אנחנו קובעים, לא אתה, ביטן. 
+
+
+ אין שום בעיה. אנחנו יש לנו זמן. רק אני שואל אותך שאלה – –
+
+
+ נו. 
+
+
+ – – כשהיה תקציב לא עשיתם את זה, אז כנראה, התקשורת – התאגיד חשוב יותר מהתקציב של המדינה אצלכם וחוק ההסדרים.
+
+
+ מה זה קשור? 
+
+
+ אז אתם תמשיכו לרדת במנדטים. 
+
+
+ אבל מה זה קשור עכשיו הדיון על המנדטים? ביטן, התעייפת, התחרפנת? 
+
+
+ זה מה שיש לי להגיד לכם. 
+
+
+ אבל מה זה קשור? 
+
+
+ – – – על מה אתם עושים את המהומה? על התאגיד, אתה מבין על איזה – – –
+
+
+ אבל ביטן, אם אתה עייף, כפרה, לך לישון. מה אתה רוצה ממנו? 
+
+
+ על התקציב לא עשיתם את זה. אז זה אומר דורשני – – –
+
+
+ נו? אז חסכנו לך לילה – – –
+
+
+ – – – מה חשוב למפלגת העבודה. מה חשוב לה – התקשורת, התאגיד או תקציב המדינה או תושבי המדינה? 
+
+
+ תקשורת חופשית בישראל חשובה לנו מאוד. כן, לא מתביישים בזה.
+
+
+ – – –
+
+
+ לא מתביישים. 
+
+
+ אבל על מה אתה מתרעם? 
+
+
+ על מה אתה מתרעם? בא לך לישון – תישן. פרוס שלושה כיסאות ותישן. 
+
+
+ לא, אבל באמת. 
+
+
+ מה אתה רוצה? 
+
+
+ – – – תמשיכו לרדת משמונה גם לשניים. 
+
+
+ אתה אל תדאג למנדטים שלנו, תדאג למנדטים של הליכוד שאנחנו נראה בבחירות הבאות. אבל מה זה קשור לדיון הזה? 
+
+
+ אבל למה אתה מתרעם על זה? 
+
+
+ מה זה קשור לדיון הזה, ביטן? אנשים, מותר להם, לפי החוק, לדבר על עשר הסתייגויות – מדברים. מה אתה רוצה? 
+
+
+ לא, באמת, למה אתה מתרעם? 
+
+
+ הנה, אני בשביל הכבוד שלך אמור לדבר 50 דקות ומדבר רק 48. איך אני? 
+
+
+ כנראה, מה שחשוב לכם זה הנושא של התאגיד. 
+
+
+זה תקשורת חופשית. אני יודע שלכם תקשורת חופשית לא כל כך חשובה. אבל לנו זה חשוב.
+
+
+ אז בבחירות – – – תתחילו לבחון את עצמכם מה טוב. מה טוב למדינה ומה לא. 
+
+
+ ביטן, אבל יש לך זמן – לך לישון. למה אתה מתעצבן עכשיו? 
+
+
+ אבל דוד, כשאנחנו לוקחים נושא שהוא נושא מהותי לנו – – –
+
+
+ – – – חוק ההסדרים לא היה מהותי לכם. 
+
+
+ אני לא מבין את הדבר הזה. אני לא מבין מה קרה פה עכשיו. 
+
+
+ בוא, אני רוצה שנמשיך את זה. 
+
+
+ – – – סגלוביץ ומזרחי, שני אנשים שניהלו את יאח"ה, בסופו של דבר הגיעו רק לשמאל – רק שתביני מה הראש. כשהם היו במשטרה הם היו אובייקטיבים מאוד. 
+
+
+ לא, אתה לא יכול לעשות דבר כזה. אתה לא יכול לעשות דבר כזה. 
+
+
+ חבר'ה, אתם החלטתם היום להתחרפן, לצאת במתקפה כוללת על כולם – על השמאל, על התקשורת, על ירדנה מלר-הורוביץ.
+
+
+ אני רק אומר לכם – – – 
+
+
+ זהו, אין גבולות פה. 
+
+
+ אבל דודי, אתה שומע מה אתה אומר?
+
+
+ למה אתה מדבר ברבים? אני אמרתי משהו?
+
+
+ אתה שומע מה אתה אומר?
+
+
+ לא, עליך אני כועס על מה שאמרת על ירדנה. זה לא מקובל עלי. 
+
+
+ דודי, אתה כאילו אומר ששוטרים חוקרים בגלל תפיסת עולם.
+
+
+ לא. 
+
+
+ אם הם שמאלנים – – –
+
+
+יש להם מוטיבציות אישיות. אנחנו בני-אדם. 
+
+
+ כל אחד. לכל אחד יש מוטיבציה אישית. 
+
+
+דרך אגב, הייתי מצפה מהם – – – 
+
+
+ אבל להפליל מישהו?
+
+
+תקשיבי – – –
+
+
+ מוטיבציה אישית להפליל? אגב, סגלוביץ הלך ללפיד, ועכשיו לפיד יותר ימני מימני. 
+
+
+לא, אני אסביר – – – 
+
+
+ סגלוביץ הלך ללפיד. הוא ישב אתכם בממשלה. 
+
+
+זה לא ככה, אני רוצה להסביר לך. תראי, בן-אדם בסופו של דבר מחליט איפה הוא משקיע את הזמן שלו בחקירה. אני יכול להחליט שאני חוקר אותו או אותך ואיפה אני משקיע את הזמנים. דרך אגב, זה יושב לי בראש. כל דבר אני יכול להצדיק, גם אותו וגם אותך. אני בוחר. אם אני הייתי מפקד החקירות, לא הייתי נכנס אחרי זה לפוליטיקה. זה תפקיד הכי רגיש במדינת ישראל. הייתי מסיים אותו והולך לעבוד בשוק הפרטי או יוצא לפנסיה, בוודאי לא אחרי שבוע הייתי מתמודד בתוך מפלגה, מפני שאני מבין – עכשיו, מאיפה באת ולאן אתה הולך. דרך אגב, עם המפכ"ל אין לי בעיה, עם מפקד מחוז אין לי בעיה. מפקד החקירות זה בן-אדם שהכול יושב לו בקופסה. כל מה שהוא יחליט זה נכון, אתה לא יודע מה עובר לו בראש.
+
+לכן, כשאני התלוננתי, או בעצם השגתי על הסיפור של יצחקי בוועדה – שהוא אסף חומרים, אני הייתי בשוק. מה, אתה לבד, בראש שלך? אתה עושה לבד? לא התייעצת עם המפכ"ל? לא יידעת את היועץ המשפטי? לבד? נשמע הגיוני? זו עוצמה בלתי סבירה שיושבת אצל בן-אדם וכל מה שהוא יעשה, תמיד הוא יכול להגיד: מה, אתה לא רוצה שנחקור את ההוא? מה, אתה לא רוצה שנחקור את ההוא?
+
+
+ תראה, אני אגיד לך מה ההבדל – – – 
+
+
+אז לכן זה הפחיד אותי. דרך אגב, שם הסתובב לי הראש. 
+
+
+ אז עכשיו אני רוצה להגיד לך – – –
+
+
+ דודי, מעניין אם היית אומר את זה אם היית יושב באופוזיציה. 
+
+
+ לא, לא, לא, אם זה – – – 
+
+
+ חיליק, אתה מכיר אותי. אמיתי עכשיו – – 
+
+
+ אבל תרשה לי לענות לך עניינית – – – 
+
+
+ – – מדינת ישראל יותר חשובה לי מהליכוד. נשבע לך. ואני אומר לך, מאז אותו דיון אני לא נרדם. כתבתי מכתב. תראה מה החומרה – סיפרתי את זה ואתם לא הקשבתם – נסעתי לפני שנה ואני מדליק רדיו ופתאום אני שומע מבזק. אני שומע שמשטרת ישראל אוספת חומרים על אנשי ציבור. הזדעזעתי, כתבתי מכתב. באתי לכאן. ישר כתבתי מכתב לשרת המשפטים, מפני שהיא ממונה על – איך קוראים ליחידה שחוקרת את השוטרים?
+
+
+ מח"ש.
+
+
+שאלתי את היועץ המשפטי שלי: למי פונים? אמר לי: למח"ש. פניתי אליה, כתבתי לה מכתב ואני מספר לה ששמעתי ככה ברדיו והאם יכול להיות שהמשטרה, יאח"ה – – – 
+
+
+ מח"ש. 
+
+
+כתבתי למח"ש: האם יכול להיות שהמשטרה אוספת חומרים על זה? מחכה שבוע, שבועיים, אחרי חודש אני מקבל תשובה: לא היו דברים מעולם. 
+
+
+ להד"ם. 
+
+
+התביישתי על השאלה ששאלתי. אמרתי: וואלכ, אתה יודע מה, איזה הזוי אני, אני שואל שאלות. לא יכול להיות במדינה שלנו. זה מתאים לרוסיה, למדינות אחרות, לא לנו. ואללה, אחרי כמה זמן אני רואה: אמיתי. עושה דיון בכנסת, שואל את מח"ש: תגידו, אבל שלחתי לכם מכתב. אתם משקרים גם לי. אמרו לי: תשמע, לא היה לנו, בדקנו, אבל לא בדקנו כל כך יסודי. ההוא לא בא וההוא – רבותי, זה קרה לפני חצי שנה. ואני משתגע איך כל אלה פה לא מזדעזעים. ואני הולך בדרך לוועדה – – 
+
+
+ לא. ניהלנו דיון והדיון היה נוקב, והעלינו דברים קשים. 
+
+
+ – – ואני הולך בדרך לוועדה – –
+
+
+ אל תגיד לא הזדעזעו.
+
+
+– – ואני שואל עוד הפעם, ואני הולך בדרך לוועדה – – –
+
+
+ זה דיון שעשינו אותו – – – 
+
+
+ שנייה אחת. אני הולך בדרך לוועדה ואני מספר בוועדה שמה שחמור – ואני פוגש שני חברי כנסת ואומר להם: חבר'ה, בואו תצטרפו לדיון. מה הם אומרים לי? דודי, אל תסבך אותנו אתו. הייתי בהלם מהתשובה. אני אומר לו: אדוני, אתה מטריד אותי. התשובה הזאת – אתה מבין מה עובר לחברי הכנסת בראש פה בכנסת. אז אתה אחרי זה שואל למה אני – אמרתי, אני חושב שראש יאח"ה לא אמור להיכנס לפוליטיקה. 
+
+
+ אתה לא יכול למנוע מאנשים להיכנס לפוליטיקה.
+
+
+ מדינה דמוקרטית, מה אתה תגביל מישהו – – – 
+
+ בהגדרת התפקיד. 
+
+
+ אז ראש יאח"ה לא ייכנס, וזה לא ייכנס, וזה לא ייכנס? אתה לא יכול למנוע. 
+
+
+ למה רמטכ"ל יכול להיכנס? באמת, מה זה?
+
+
+ איזה מין דבר זה?
+
+
+כמו שאני לא מצפה שנשיא בית-המשפט העליון, כשהוא מסיים את תפקידו ייכנס למפלגה פוליטית, אני לא מצפה מראש יאח"ה להיכנס לשיח הפוליטי. למה? מפני שאז זה מערער את האמון אצלי. 
+
+
+אחרי שהוא פורש, לא בתוך תפקיד. 
+
+
+– – – הרי הוא לא נולד בגיל 50 – – –
+
+
+ מונולוג. 
+
+
+– – – הוא גיבש אותה – – – ולנו יש מוטיבציות ותפיסות העולם שלנו מכתיבות לנו את המוטיבציה. לכן גם מזרחי מייד קפץ למפלגת העבודה, ואחרי זה סגלוביץ קפץ לזה. אני חושב שיש בזה טעם לפגם – – – 
+
+
+ חיליק – – – 
+
+
+ היא אישרה את זה במסגרת הזמן שלה. 
+
+
+ עכשיו אתה יושב – – – 
+
+
+ – – – אדוני היושב-ראש, אין חוק שאוסר, אז מותר להם – – – 
+
+
+ דודי, עכשיו אתה יושב – – – 
+
+
+ גם את זה עוד תחוקקו בטח. 
+
+
+בבטן לא מסתדר לי. 
+
+
+ הנה החוק הבא שלך, דודי. הנה החוק הבא שלך. 
+
+
+ דרך אגב – – – 
+
+
+ עכשיו אתה יושב ומקשיב לתשובה. 
+
+
+זה התפקיד הכי דרמטי במדינת ישראל. 
+
+
+ אז תקשיב לתשובה שלה. אבל אני רק אגיד לך משהו – שכמו שהוספתי לה זמן על רקע מפלגתי, לך נתתי קריאת ביניים ארוכה על רקע עדתי. אז הנה, אתה רואה – – –
+
+
+ ואני נתתי לך קריאת ביניים – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, אנחנו מאותה עדה. אתה רואה, מה אתה רוצה. 
+
+
+ לא, אני נתתי לך קריאת ביניים על רקע חברי. 
+
+
+ הנה, אז יש לך גם פריבילגיות. 
+
+
+ עכשיו אתה תשב ותקשיב לשלושת הנושאים שהעלית; העלית שלושה נושאים, שזרת אותם. המסקנה בשלושתם הייתה: המשטרה, בגלל מוטיבציות אישיות של שוטרים – שהם כנראה חלקם או רובם אנשי שמאל, אי-אפשר לסמוך עליהם. הם רוצים להחליף בזה את השלטון. זו הייתה המסקנה של מה שאמרת, ואתה נגעת בזה בשלושה היבטים: בהיבט הראשון – זה אותו מסמך יצחקי, דשנו ודיברנו עליו כל כך הרבה. אני זו שעמדה פה על הדוכן. אמרתי וקראתי למפכ"ל לבחון את הדבר הזה ולתת תשובה על כך. יושב-ראש הכנסת דיבר ועשינו על זה דיונים בוועדה, וקיבלנו אחר כך תשובות. שמענו שזה היה נקודתי, בגלל חקירה אחרת שהתנהלה; שמענו שזה מסמך שנשאר; שמענו שזה לא יקרה עוד פעם; שמענו שאין עיסוק שיטתי. אני לא באה להגן על משטרת ישראל, אבל מה שאתה אומר זה דברים שזעזעו אותנו, וקיבלנו עליהם תשובות. אי-אפשר להכניס אותם ולצקת אותם פה לתוך כל השיח. 
+
+ דבר שני שאמרת: בואי תראי מה קרה למנדלבליט. נכון, באמת, היועץ המשפטי לממשלה עבר בתקופה האחרונה סוג של מכבש. בצדק, לא בצדק – – –
+
+
+ אסור לשבש לו את שיקול דעתו.
+
+
+ לא, עכשיו אתה תקשיב. 
+
+
+ אסור לשבש את שיקול דעתו – – – 
+
+
+ לא, לא, לא, סליחה, עכשיו אני.
+
+
+ועל מה – – – 
+
+
+ מה אמרת לי קודם? תני לי לדבר כי את עם הרמקול, עכשיו תיתן לי לדבר כי אני עם הרמקול ואתה דיברת ארוכות.
+
+
+ הוא וביטן עם רמקול טבעי. שיהיו בריאים שני אלה. 
+
+
+ עכשיו לגבי הסיפור הזה של היועץ המשפטי. של מנדלבליט. לא לכל אחד יש כל כך הרבה תלונות נגדו, ולא כל תלונה היא גם רכילות. והנה אתה רואה שאף שיש תלונות, הן נסגרות. יש על מי לסמוך, גם על משטרת ישראל וגם על היועץ המשפטי. אבל כשהם באים ואומרים – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – כשהם באים ואומרים שיש חקירה – – –
+
+
+ – – – בפריימריז הוא זייף – – – 
+
+
+ חבר'ה, אבל תנו לה להשלים משפט. 
+
+
+ באמת? מי הלך והתלונן על זה? רק ליכודניקים יכלו להתלונן על זה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ מי יכול היה להתלונן? מי יכול היה להביא ראיות? מי יכול היה להתלונן?
+
+
+ – – – 
+
+
+ חבר'ה, אני חייב להגיד לכם – – – 
+
+
+ רק ליכודניקים. 
+
+
+ – – – 
+
+
+אף אחד אחר לא היה יכול לטעון את זה. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ ביטן, היא שמעה את קריאות הביניים שלכם פה באמת בקשב רב. תנו לה כבוד – לפחות להשלים טיעון.
+
+
+ באמת – – –
+
+
+ – – – ב-2009 – – – נגד ראש ממשלה. 
+
+
+ מסכנה, בקושי דיברה חצי שעה. תנו לה להשלים טיעון. 
+
+
+ רק ליכודניקים יכולים להגיש תלונות כאלה – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – ואם הן תלונות סרק, תבואו בתלונות על עצמכם. 
+
+
+ – – – 
+
+
+אף אחד מהשמאל לא יכול להגיש תלונה על זיוף בחירות. 
+
+
+ – – –
+
+
+ צריך להגיש תשתית ראייתית לזה. אז אל תלך לי על הדבר הזה. 
+
+
+ – – – בושה וחרפה – – – 
+
+
+ טוב, חבר'ה. חבר'ה. ביטן, אתה באת עצבני היום, שתהיה בריא. 
+
+
+ מה זה קשור? – – – בודקים מידע על 2009, זה מה שהמשטרה צריכה לבדוק? 
+
+
+ זכותה לבקש לבדוק את זה. הוא כבר אוסר על ראשי יאח"ה להתמודד בפריימריז.
+
+
+ בדקו וסגרו. 
+
+
+ – – –
+
+
+ על מה אתם מלינים? תקשיבו איך אתם נראים. מה אתם אומרים, שמשטרה שמקבלת תלונה לא צריכה לבדוק אותה? בדקה, ראתה שאין כלום, סגרה את התיק. 
+
+
+ – – – כל דבר צריכים לבדוק? תגידי לי?
+
+
+אז מה אתם רוצים שיקרה? אתם רוצים שיהיו פה תלונות כנגד חברי כנסת ולא תיבדקנה? זה מה שאתם רוצים – שיקרה דבר כזה?
+
+
+מה אמר יצחקי? יש ערמות של חומר נגד חברי כנסת. 
+
+
+ מצוין, שיחקרו. 
+
+
+ מידע מודיעיני – – –
+
+ אני קראתי לחקור הכול. 
+
+
+ מידע מודיעיני, הוא אומר. הוא הסביר במפורש: מידע מודיעיני, ואנחנו לא עוברים אתו הלאה. 
+
+
+ הייתי בהלם שלקחו – – – 
+
+
+ אבל אתם לא מבחינים בין מתי יש תשתית ראייתית ומתי אין תשתית ראייתית. עכשיו כשאתם רואים שנבדקים – ושבעה תיקים נסגרים – אתם צריכים להבין שמה שלא נסגר – נראה שיש דברים בגו. ותסמכו על היועץ המשפטי לממשלה שיעשה את העבודה. ואל תתכסו לי מאחורי עלה תאנה של אנשי משטרה שמאלנים, כי זה מפחיד שככה אתם חושבים, כי אנשי משטרה עושים את העבודה שלהם. 
+
+
+ אל תדברי ברבים, בסדר? 
+
+
+  זה מה שדודי אמר. 
+
+
+ אני אמרתי – – – 
+
+
+ זה מה שדודי אמר. אתה אמרת שהתאגיד שמאלני, והוא אומר שאנשי משטרה שמאלנים. 
+
+
+ רגע, את לא שמעת את היציאה של ביטן: גם מזכירת הכנסת כבר שמאלנית ועובדת באופוזיציה. 
+
+
+ עכשיו אמרת? 
+
+
+ הוא אמר. 
+
+
+ עכשיו אמרת את זה? 
+
+
+ מה אמרתי? 
+
+
+ שמזכירת הכנסת שמאלנית? 
+
+
+ אני אמרתי דבר כזה? אתה לא מתבייש? 
+
+
+ לא, שהיא עובדת באופוזיציה. 
+
+
+ אתה לא מתבייש? אני אמרתי שהיא שמאלנית? 
+
+
+ אני אומר, שהיא עובדת באופוזיציה. זה דבר שאני מקווה, ביטן, שתמצא את תעצומות הנפש להתנצל על זה. לא ראוי. 
+
+
+ אני לא מתנצל, מה יש לי להתנצל?
+
+
+לא ראוי.
+
+
+ אני אגיד מה היא עשתה לי עם ההצבעה ההיא – – – 
+
+
+ מה היא עשתה לך? 
+
+
+ – – – 
+
+
+ תגיד לי ביטן, התחרפנת היום? ירדנה, שנותנת את הנשמה שלה – זה מה שיש לך להגיד על זה? 
+
+
+ בנושא של ההצבעה – – – 
+
+
+ על מה אתה מדבר? מי המפכ"ל היום? איך קוראים לו? מי הוא? מי מינה אותו? איזו התחייבות יש לו? המפכ"ל הוא רוני אלשיך, הוא מינוי של ראש הממשלה, עם הבטחה מפורשת שאחר כך הוא גם יחזור למקום שממנו הוא הגיע ויעמוד בראש הגוף. באמת, משטרת ישראל, המפכ"ל שלכם – לא שלכם – המפכ"ל הוא מינוי של ראש הממשלה, אז מה אתם רוצים? 
+
+ דיברת קודם על מוטיבציות, לגבי מה שהיה על מנדלבליט – – – 
+
+
+ אני מדבר על מוטיבציות. נוסעים עד לארצות-הברית לבדוק האם הוא קיבל איזה סיכה קטנה. 
+
+
+ אני מסכימה שיכול להיות שיש מישהו שיש לו מוטיבציה וזו הציפייה שלו, אבל בצד האחר של הבדיקה הזאת, יש בדיקת אמת. אני רוצה לומר לך משהו: לא יכול להיות שתהיה סיטואציה שבה ראש ממשלה, יש נגדו כל כך הרבה בדיקות, ואתם תבואו ותגידו פה: לא נחקור אותו, הכול פה קונספירציה. באמת. 
+
+
+ תגידי לי, שמעון פרס – הרי סגלוביץ ראה את זה בעיתון כמוני, 3 מיליון דולר למסיבה. אם עולה לי בראש – – – 
+
+
+ תגיש תלונה על זה. 
+
+
+ לא רוצה. 
+
+
+ למה לא הגשת תלונה? 
+
+
+אני אסביר. 
+
+
+ תגיד לי, על מה אתה מדבר? הגשת לפי חוק חופש המידע לבית הנשיא, בחנת את זה? 
+
+
+תקשיבי דקה. תקשיבי, אני לא מגיש תלונות סדרתי; לא קם בבוקר מתחיל להגיש תלונות נגד אנשים. אבל היות שראיתי את זה בעיתון, המשטרה, זה חלק מתפקידה – לקום בבוקר להתחיל להסתכל מה כתוב בעיתון. חלק גדול מהעבודה שלה מתחיל משם. ראיתם את זה, למה לא עשיתם? כי אין מוטיבציות. אין מוטיבציות. 
+
+
+ אם העבודה של המשטרה הייתה לקרוא בעיתונים מה שכתוב ואז לחקור, חצי מהאנשים שיש נגדם חשדות בעבירות מין היו הולכים ומזמנים את המתלוננות לפני שהם באים – חלק מהם גם בכנסת הזאת. אז לא כך היא עושה. היא לא עושה את זה ככה. 
+
+
+– – – הרי הכול מתחיל מהעיתון. כך התחיל עם רביב דרוקר. איך כתב אלדד יניב? לפני כמה ימים ראיתי פוסט, שהוא סיפר לחבר'ה בתל-אביב – כך זה תואר בפוסט – שהוא, רביב דרוקר, בעצם עולה בטלוויזיה ומנדלבליט מחליט לפתוח בחקירה. זה הקשר שהוא עשה, לא אני. 
+
+
+ די, נו באמת. 
+
+
+זה היה כתוב, אני אראה לך את זה, שלחו לי את זה. 
+
+
+די, באמת. דודי, אתה מבזה עכשיו את כל המערכת המשטרתית, בטח ובטח את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה. מפני שהוא שמע הוא פותח בחקירה? מה עם ראיות, תשתית ראייתית? היועץ המשפטי לממשלה אמר: אם אין יסוד סביר הוא אפילו לא עובר הלאה. אני רוצה לומר לך שאם נגדך תהיה עכשיו תלונה, גם אם לא יהיה יסוד סביר, תוזמן ותיחקר תחת אזהרה. ופה ראש הממשלה נהנה מהגנת יתר, כי בא ואמר היועץ המשפטי מנדלבליט: דווקא בגלל שזה ראש הממשלה, דווקא בגלל ריבוי החקירות, הוא אומר, לא יהיה יותר רף של יסוד סביר, אני לא חוקר. באמת, אנשים יושבים בבית-קפה ועל זה פותחים חקירה? 
+
+
+ מני נפתלי הלך להפגין מול ביתו של היועץ המשפטי מנדלבליט, כנראה עשה שם רעש והמשטרה עצרה אותו. מר דרוקר תוקף – – – 
+
+
+ כי אם היית קורא, היית רואה שהיה לו אישור להפגנה ומה שקרה שם – – – 
+
+
+ מה שאני רוצה לומר, שיש לו אישור – – – 
+
+
+  – – – אז אי-אפשר להרחיק אותו אם יש לו אישור. והדבר החמור הוא שהוא ספג מכות מהשוטרים, ועל זה התלונה; אותם שוטרים "שמאלנים", אותם שוטרים שהם נגד ראש הממשלה, אותם שוטרים הִכו את מני נפתלי. באמת, זה אותם שוטרים שאתה מדבר עליהם. 
+
+
+ אגב, זה לא היה אותם שוטרים, זה שוטרים אחרים. זה לא אותם שוטרים. 
+
+
+ אז כשזה נוח לך, השוטרים הם שמאלנים, וכשזה נוח לך, השוטרי�� הם אחרים והם תוקפים? 
+
+
+ אל תגידי משהו שאני לא אמרתי, ואת עושה מזה דמגוגיה. 
+
+
+ אני? אתה הדמגוג הכי גדול. 
+
+
+ אני אמרתי שיש כמה שוטרים. יכול להיות שוטר אחד, שניים, שלושה; לא אמרתי כל משטרת ישראל. אבל משהו בהתנהלות – אני רואה פה מוטיבציה שלא הייתה במקומות אחרים. זהו. אמרתי את דעתי על שמעון פרס – אז אני אוריד את הראש – – – 
+
+
+ וכשנחקרים חברי כנסת אחרים או שרים אחרים, מה אתה אומר על זה? 
+
+
+ אם תעני לי את על – – – 
+
+
+ סליחה, חקרו חברי כנסת אחרים וגם שר אחר. 
+
+
+נראה לך סביר שאם היו כותבים בעיתון שלי עשו יום הולדת ב-3 מיליון דולר – 3 מיליון שקל, לא היו קוראים לי? 
+
+
+ תפסיק עם יום ההולדת. אתה לא בדקת, לא פנית לפי חוק חופש המידע, לא פנית אל בית הנשיא לשאול על המימון. 
+
+
+ קיבלתי על זה מידע, את רוצה שאני אגיב לו על זה? 
+
+
+ כן. 
+
+
+ אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת אמסלם – – – 
+
+
+ יש דברים שעל פניו אני לא צריך לבדוק. 
+
+
+ הנה, בבקשה. 
+
+
+ הנה, אז תקשיב. עכשיו צופים מודאגים, בחור בשם איתן שמע את הדיון ורצה להגיד לך שני דברים על האמיתות שלך. 1. במשטר הצרפתי הנשיא נבחר לחמש שנים, יכול לכהן שתי קדנציות וזה היה פעם שבע שנים. 
+
+
+אני חשבתי שבע שנים. 
+
+
+ אז הנה, איתן תיקן; 2. העביר תגובה לנושא של החגיגות של פרס ממנכ"לית בית הנשיא דאז, אפרת דובדבני: חגיגות יום ההולדת ה-90 לנשיא פרס לא עלו שקל אחד למדינת ישראל. 
+
+
+אז מי שילם אותן? 
+
+
+ רגע. אמרה הבוקר מנכ"לית בית הנשיא אפרת דובדבני – – – 
+
+
+ תראה איך אתה עכשיו חצי שעה הטלת פה חשד כזה ותשמע – – – 
+
+
+ אני יכול להקריא לך את כל – – – 
+
+
+אולי פרס מימן את זה, בבקשה, בוא נשמע. 
+
+
+ אני רוצה להבהיר, א. זה לא היה אירוע יקר משום שארגונים יהודיים חברו להרים את האירוע, המשיכה דובדבני. הצמדנו את האירועים של המרכז האקדמי פרס ושל בית הנשיא כדי שאנשים כמו ביל קלינטון יוכלו להגיע ולא יצטרכו לבחור. 
+
+
+ אבל מי שילם אותו? 
+
+
+ אבל תיתן לו לסיים. 
+
+
+ האירוע לא עלה שקל למשלם המסים הישראלי. בבקשה. 
+
+
+ בבקשה. הלאה, הלאה, את הדבר הבא. 
+
+
+ אז מה זה 3 מיליון שקלים מהכסף שלנו? 
+
+
+קרן קיימת מימנה את זה? 
+
+
+ אבל אכפת לך אם איזה יהודי תורם לפרס? 
+
+
+ חגיגות ה-70 אנחנו הולכים לשנור; לחגיגות ה-70 למדינת ישראל אנחנו הולכים, הביזיון הזה. אז עכשיו אתה מדבר על זה? 
+
+
+רויטל, אני רואה אותך מתלהבת. בואי תקשיבי. הרי גם פה אף אחד לא חושב, גם המשטרה, אני מניח בחשדות נגד ראש הממשלה, שמדינת ישראל מימנה אותו – – – אגב, זה מתנה. כשבאים אלי ליום הולדת ועושים לי, זה מתנה; אם אתה מזמין אותי לארוחה ועושה בשבילי ארוחת ערב, זה מתנה. 
+
+
+ יכול להיות שהדברים האלה נבדקו ואמרו שהם חוקיים. 
+
+
+מי בדק? 
+
+
+ בוודאי. 
+
+
+ די, אתה יודע מה? באמת? כשאומרים לך – – – 
+
+
+אם זה היה נבדק היו נעצרים אנשים. 
+
+
+ אתה יודע מה, די. אולי בשביל כבוד המת תפסיק להעלות עכשיו דברים כאלה פה. 
+
+
+ אתה היית עכשיו במשלחת במרוקו, עשו לך ארוחה – מישהו בדק כמה עלתה הארוחה במשלחת שהיית? 
+
+
+– – – לא. ברברה סטרייסנד באה רק לכאן רק להופיע. עזוב אותך. יום הולדת פרטי שעלתה מיליונים, אתה שואל אותי מי? יום הולדת שעלה מיליונים – – – למי זה עלה? על זה יצחקי לא הלך לשאול: חבר'ה מה קורה פה? לא ראה בעיתון את מה שאני רואה? 
+
+
+ אז לא בדקתם, לא עשיתם, אבל להשמיץ עכשיו אחרי שהאיש לא יכול להגן על עצמו, זו באמת גדולה. 
+
+
+ רק תענה לי – – – 
+
+
+ על מה לענות? על מה לענות? תגיד לי דודי, אתם מעלים פה עכשיו דברים חמורים מאוד מאוד. אתם מקבלים תשובות. מה אתה עושה? אתה בא ואומר; לא פנית, לא בדקת, לא ביקשת לקבל תשובות. אבל אתה יודע מה המסקנה שלי? ויש לי עכשיו מסקנה. 
+
+
+ את, יש לך תשובות? מה התשובה שלך? 
+
+
+ יש לי עכשיו מסקנה. 
+
+
+ מה התשובה שלך? 
+
+
+ קודם תשמע את המסקנה שלי ואחר כך אני אענה לך. המסקנה שלי מכל השיח הזה – ואני מודה לך עליו, כי בזכותו התגבשתי, ואני אגיד לך מה הצלחתי להבין עכשיו: כמו שעשו מסע דה-לגיטימציה מטורף לתקשורת בכל השנים האחרונות ואנחנו בדיון על זה, כמו שעושים מסע דה-לגיטימציה נוראי לבית-המשפט העליון ולמערכת המשפט ולשלטון החוק, רק מפני שרוצים לעשות פה כל מיני חוקים שהם אנטי-חוקתיים, כמו חוק העמותות, חוק ההסדרה ועוד כל מיני חוקים – ואתם עושים מסע דה-לגיטימציה למערכת המשפט – עכשיו התחלנו, היום, היום נחנך מסע הדה-לגיטימציה למשטרת ישראל. ומה שהבנתי פה עכשיו זה שאתה מעלה כאן טענות שכל מהותן זה רק לגרום לכך שהציבור יאבד את האמון שיש לו – –
+
+
+ – – –
+
+
+– – במשטרת ישראל – – 
+
+
+ – – – למה הציבור?
+
+
+ – – כדי – –
+
+
+ למה – – –?
+
+
+ – – באיזה אופן – – 
+
+
+ למה? לא נחקק – – –
+
+
+ – – לא להכשיר – –
+
+
+ רגע. לא נחגג – – – יום הולדת – – –?
+
+
+ – – או יותר נכון, לגרום לכך שמשטרת ישראל תיראה נגועה כשהיא חוקרת את ראש הממשלה. אני מאחלת לראש הממשלה שיצא נקי והחקירה תהיה מהירה ושלא יוטל בו כתם – לא מפני שאני לא רוצה להחליף אותו, אלא כי אני לא רוצה להחליף אותו באופן הזה.
+
+
+ – – –
+
+
+ זו בושה לנו שראש הממשלה שלנו נחקר תחת אזהרה. 
+
+
+ – – – שלכם.
+
+
+ אבל מה שאתם עושים היום – –
+
+
+ שלכם. אתם מותר לכם לעשות הכול – – –
+
+
+ – – אתם מצרפים למסע ההכפשה נגד התקשורת – –
+
+
+ מישהו בדק את מרכז פרס?
+
+
+ – – הרמיסה שלה, נגד שלטון החוק – –
+
+
+ מישהו בדק את מרכז רבין, מה קורה שם עם הכספים?
+
+
+ – – נגד בית-המשפט העליון, נגד בג"ץ, שהפך לשמאלני, גם באמצעות העברת חוקים שאמורים לגרום לכך שבוועדה למינוי שופטים ירגישו מאוימים. אתם היום – – 
+
+
+ דרך אגב, אנחנו מתנצלים שאנחנו בשלטון.
+
+
+ – – התחלתם את המסע להרוס – – 
+
+
+כנראה אנחנו כל הזמן – – –
+
+
+ – – את המשטרה – –
+
+
+אנחנו מרגישים – – –
+
+
+ – – להטיל בה רבב – –
+
+
+ אתם מרגישים מאוימים על עצם העניין שאנחנו בשלטון.
+
+
+ – – לגרום לכך שנראה שמי שעומד בראש המערכת, ולאו דווקא המפכ"ל, יוצא נגד ראש הממשלה על דברים שהם סתם. זה מה שהוכחת בדברים שלך היום.
+
+
+ בעצם העניין שאנחנו בשלטון אנחנו מאיימים. אנחנו לא צריכים, לשיטתכם – – 
+
+
+ לא.
+
+
+– – להיות בשלטון. זה הסיפור.
+
+
+ אתם לא עשיתם את זה עד היום.
+
+
+זו הבעיה שלכם כבר 40 שנה – – –
+
+
+ אתם התחלתם את זה רק עכשיו.
+
+
+ עם רגשי הנחיתות האלה כשאתם 40 שנה בשלטון. נו, באמת.
+
+
+ – – –
+
+
+אתם לא עשיתם את זה עד עכשיו.
+
+
+ זו הבעיה שלכם.
+
+
+ על התקשורת עשיתם את זה כי היא עיינה אתכם – –
+
+
+ שנייה, דקה. אנחנו נגיש הצעת חוק – מאיימים על השוטרים.
+
+
+ – – על בית-המשפט – כי הוא הופך לכם חוקים.
+
+
+ כאילו זו לא כנסת. אסור לנו לחוקק.
+
+
+ היום התחלתם את זה גם על המשטרה.
+
+
+ רק לפי שיטתכם. אנחנו צריכים – –
+
+
+ היום התחלתם את זה גם על המשטרה.
+
+
+– – אנחנו צריכים לחוקק רק חוקים – – –
+
+
+ ומי שרואה, שידע שמה שקורה עכשיו, כל מה שייאמר על המשטרה, כל מה שייאמר על החקירות, כל מה שייאמר על השופטים, על השוטרים, כל מה שייאמר עליהם – הם שמאלנים, הם הולכים לשמאל, הם היו ביאח"ה, אסור להם לבוא אחר כך, יש להם מוטיבציה אישית, מה הם עושים? הם לוקחים דברים סתם, הם לא חוקרים על פרס, הם חוקרים רק על ראש הממשלה – כל זה, זה מסע הדה-לגיטימציה של משטרת ישראל. הלוואי שלא יצא כלום מחקירת ראש הממשלה; הלוואי שיש לנו ראש ממשלה זך ונקי, ולא אחד – די, מספיק שהוא נחקר באזהרה. הלוואי שלא יצא מזה שום דבר, הלוואי, כי אנחנו רוצים להחליף אותו בקלפי ולא באופן הזה. אבל לבוא ולעשות, בשם חקירת ראש הממשלה תחת אזהרה, כזאת דה-לגיטימציה למשטרה, בהמשך לבית-המשפט העליון, בהמשך לתקשורת, זה דבר שהוא חמור.
+
+
+ רויטל – – –
+
+
+ איזה מוסד עוד אתם – – 
+
+
+אני – – –
+
+
+ – – רוצים – –
+
+
+ את – – –
+
+
+ – – להשחית ולשחוט עוד?
+
+
+ אנחנו רוצים – – –
+
+
+ איזה?
+
+
+אנחנו רוצים אמות מידה. לכולם אותו דבר, וזה לא מתקיים היום. לכן, היות שאתם – את, בעצם, עכשיו, בהכללה שאת עשית – –
+
+
+ אני לא עשיתי הכללה.
+
+
+ – – זו בעצם הצביעות שאת עכשיו – – –
+
+
+ אני עניתי רק לך – –
+
+
+ עכשיו – – – לא.
+
+
+ – – ב-50 דקות שאני עומדת פה.
+
+
+לא. אני לא אמרתי משטרת ישראל. אני מעריך כמעט – את רוב השוטרים במשטרת ישראל. אין לי בעיה אתם. זאת לא השאלה.
+
+
+ לא. אנחנו לא מדברים על אלה שנותנים את דוחות החניה או את דוחות התעבורה – – –
+
+
+אנחנו מדברים – – –
+
+
+ אנחנו דיברנו כאן, עכשיו, רק על הצמרת.
+
+ 
+– – – קודם כול, את דיברת על אלה שהרביצו למני נפתלי קודם, ואמרת שאולי הם ימנים.
+
+
+ אתה הזכרת.
+
+
+את אמרת, לא אני.
+
+
+ אתה הזכרת אותם.
+
+
+ לא. באתי אליהם מהזווית של מנדלבליט, לא מזווית השוטר. אני רק אמרתי – שאלתי שאלה, ולא ענית לי עליה: אם שמעון פרס, זיכרונו לברכה, נחגג לו יום הולדת – –
+
+
+  מה? תגיד לי – – –
+
+
+– – ב-3 מיליון דולר – – 
+
+
+ אתה יודע מה אתה מראה לי בזה שאתה חוזר לשמעון פרס?
+
+
+אם זה מותר, אז גם לי מותר.
+
+
+ מכל 67 שנות המדינה, אם אין לך משהו אקטואלי עכשיו להגיד חוץ מלחזור לאותה מסיבת יום הולדת – –
+
+
+למה?
+
+
+ – – אז אתה באמת – – –
+
+
+למה? זה לא – – –
+
+
+ – – – שקיבלת את התשובות, שקיבלת את התשובות – –
+
+
+לא מדובר באיזה אירוע – – –
+
+
+ – – והן ברורות מאוד מאוד.
+
+
+לא קיבלתי.
+
+
+ הקריא לך את זה.
+
+ 
+לא קיבלתי.
+
+
+ אזרח שראה אותנו – –
+
+
+ אז מותר; רק שנייה.
+
+
+ – – מזדעזע כמונו – –
+
+
+שנייה. אל תצעקי.
+
+
+ – – מזה שאתה חוזר על זה.
+
+
+אל – – –
+
+
+ הוא פנה אל יושב-ראש הכנסת – –
+
+
+אבל תעני לי לעניין.
+
+
+ – – אל סגן היושב-ראש – –
+
+
+עזבי, אל תצעקי.
+
+
+ – – והעלה לפניו את זה.
+
+
+תראי, רויטל – – –
+
+
+ באמת.
+
+
+את – – –
+
+
+תפסיק לחזור.
+
+
+רק שנייה, רויטל.
+
+
+ תחדש.
+
+
+ רק שנייה, רויטל. את תחזרי על עצמך עם הנאומים – – –
+
+
+תחדש.
+
+
+את עורכת-דין – – –
+
+
+ די לחזור כל הזמן למסיבה של פרס – – 
+
+
+ואני שאלתי. אני שואל. למה?
+
+
+ – – זיכרונו לברכה, דרך אגב. 
+
+
+אני רוצה – נכון, אני אמרתי: זיכרונו לברכה – אני רוצה להתעכב עליה דווקא. אני שואל שאלה: במסיבה של שמעון פרס, כן? התשובה שנאמרה כאן, שארגונים, מה שנקרא – – –
+
+
+ עמותות זרות. במימון זר.
+
+ 
+ עמותות – – – אז האם לדעתך – – –
+
+
+ עמותות זרות במימון זר.
+
+
+ כן. האם לדעתך לעמותות זרות במימון זר מותר – – –
+
+
+ לא. זה היה בציניות. 
+
+
+אני שואל.
+
+
+ זה היה בציניות.
+
+
+לא, אני שואל. 
+
+
+ לא, אבל מה שאני אמרתי עכשיו היה בציניות.
+
+
+לא, אני שואל. הרי גם קרן קיימת, לפי מה שאני זוכר, השתתפה באירוע הזה, במימון. אז אני שואל: האם לדוד אמסלם או לנתניהו, בנימין נתניהו – אם נחליט מחר שאנחנו רוצים לעשות יום הולדת לראש הממשלה – – –
+
+
+ אתה מדבר פה על עבירה פלילית?
+
+
+אני שואל. לא, אני שואל.
+
+
+ יש לו? 
+
+
+אני שואל.
+
+
+ אתה סתם מפריח.
+
+
+אני שואל. אני שואל.
+
+
+ אז אני רוצה להגיד לך משהו – –
+
+
+האם זה שווה בדיקה, למשל?
+
+
+ – – וזה ב-30 השניות האחרונות – –
+
+
+נו.
+
+
+ – – אל תפריח דברים סתם.
+
+
+אצלך זה לא שווה בדיקה. למה? 
+
+
+ אולי בחצי הדקה האחרונה לא תפריעו. בואו, בואו נראה. 
+
+
+ אל תפריח דברים סתם.
+
+
+כי זה לא נתניהו.
+
+
+ אל תפריח דברים סתם.
+
+
+אני בטוח שאם היו חוגגים לנתניהו – – – פה נואמת לי נאומים חוצבי להבות – –
+
+
+כל מה שאתה יכול לחזור עליו זה רק – – – של פרס. אין לך שום דבר מה להגיד.
+
+
+ – – איזה מושחת ולמה לא עוצרים אותו.
+
+
+ קיבלת תשובות. ראית שלא היה מימון. ראית שזה לא היה שום דבר.
+
+
+ מה ראיתי? אז מה, זה היה חינם?
+
+
+ ראית שזה לא היה שום דבר.
+
+
+ לא הבנתי. מה היה? זה עלה כלום?
+
+
+ זאת בושה שזה מה שיש לך לומר, כשראש הממשלה נחקר תחת אזהרה על דברים כל כך חמורים. תודה.
+
+
+למה? זו לא מתנה?
+
+
+ הוכחתם היום – –
+
+
+ – – –
+
+
+ זו לא מתנה.
+
+
+ – – שכל מה שאתם מתחילים היום – –
+
+
+ זה לא לפי חוק – – –
+
+
+ נגמר הזמן.
+
+
+ – – זה את המסע – – 
+
+
+דרך אגב, הזמן שלך נגמר – – –
+
+
+ – – נגד משטרת ישראל. אולי – –
+
+
+אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ – – אולי זה יצדיק את החקירה הזאת. אולי. 
+
+
+ אני – – –
+
+
+ מבחינתכם.
+
+
+ יש לך משהו להגיד על התאגיד?
+
+
+ בגלל ההפרעות – מוסיף לך 20 דקות.
+
+
+ עלית על התאגיד. לפחות תגידי משהו על התאגיד.
+
+
+ אני מוסיף לך 20 דקות, בגלל ההפרעות.
+
+
+ ביטן, רבע שעה, רבע שעה – – –
+
+
+ יש לך משהו להגיד על התאגיד?
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד.
+
+
+ לא חשוב. אנחנו מכירים את המוסר הכפול שלכם.
+
+
+שבזכותו, שבזכותו – –
+
+
+זה בסדר.
+
+
+ מה זה – – –
+
+
+– – –
+
+
+ – – של דודי אמסלם, דיברה 55 דקות במקום 20 דקות, כי לא יכול לעמוד לו – – – אתה יודע.
+
+
+ כן.
+
+
+ מה לעשות.
+
+
+אנחנו נציע לראש הממשלה לחגוג יום הולדת כזה גם. 
+
+
+ די, די. לא יפה, דודי. אני מתכבד להזמין את הדובר הבא, כבוד חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה.
+
+
+זה לא מתנה. 3 מיליון דולר מתנה – – –
+
+
+ יש לך עד 20 דקות, נכבדי.
+
+
+לא לעבור את 3 מיליון הדולר.
+
+
+ זה לא – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ מותרת מסיבה שלא עוברת את ה-3 מיליון דולר. 
+
+
+ – – – זה מספיק – – –
+
+
+חבר'ה, אולי נקשיב קצת. מה דעתכם, ככה?
+
+
+ יש גם – מחר יש גם ועדות.
+
+
+ בסדר – – –
+
+
+ מה זה הפטפוט הזה?
+
+
+ – – –
+
+
+ זה מספיק. נגמור ונלך. נצביע.
+
+
+ אברהם נגוסה, אתה קורא להסתייגויות לפי החוק פטפוט?
+
+
+לא. כן, אבל זה לא – – –
+
+
+ כן – – –
+
+
+לא. זה לא, זה לא נכון. זה לא – – – נכון.
+
+
+ מה זה קשקוש?
+
+
+ – – –
+
+
+ רק על קשקושים.
+
+
+ יש – – – עוד מחר. אתם מדברים – – –
+
+
+ אתם מדברים על חוק? תדברו על החוק של השידור הציבורי.
+
+
+ אז תלכו הביתה. מה – – –? מה, אנחנו שומרים על משמעת קואליציונית? מה אתם רוצים? התפקיד שלנו כאופוזיציה זה לדבר. מה לעשות.
+
+
+ מה לחבר הכנסת זוהיר בהלול ומשמעת סיעתית – – –?
+
+
+ אגב, הוועדות הן לא מחר, הן היום. אני רק מתקן. כן.
+
+
+ – – –
+
+
+ שלום לכם.
+
+
+ – – – כשאין עבודה. כאילו, משטר שאילתות. כבוד היושב-ראש, תלחץ על השעון. תן לו להתחיל לדבר.
+
+
+ יש לחבר הכנסת זוהיר בהלול 50 דקות – – – 
+
+
+ התייעצויות קדחתניות לפני הנאום שלי. 
+
+
+ תלחץ, תן לו להתחיל – – – לשמוע.
+
+
+ בבקשה.
+
+
+ מעולם, מעולם, גבירותי ורבותי, לא פיללתי ולא ייחלתי לרגע הזה שאני אעמוד בפניכם ואנאם במשך 50 דקות, שהן 3,000 שניות, אל מול – – –
+
+
+ גם המבקר אמר: זו לא מתנה לפי חוק המתנות. אז מה זה מתנה – – –?
+
+
+6,000 מילה.
+
+
+אל מול – כן – אל מול כנסת כמעט ריקה עם אפס רייטינג. ובכל זאת – – – 
+
+
+ איפה חברי מפלגת העבודה שהסתייגו?
+
+
+ אנחנו – – –
+
+
+ למה הם לא פה?
+
+
+הלכו לישון.
+
+
+ אנחנו פה.
+
+
+ מה זה נקרא? איפה הם? יש יותר ליכוד מאשר עבודה – – –
+
+
+ למה? – – –
+
+
+ בסדר. אז אני מעריך – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אז אני מעריך את זה, מר ביטן.
+
+
+ הם מדברים – הם מדברים והולכים לישון. 
+
+
+ מר ביטן – – –
+
+
+זה מה שהם – – –
+
+
+ לא. הם מתקזזים.
+
+
+ מדברים והולכים לישון.
+
+
+ מדברים ומתקזזים.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני מאוד מעריך את האנרגיות שלכם בשעה הזאת, הבלתי-שגרתית.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – מתקזזים – – –
+
+
+ – – – מתקזזים. 
+
+
+אני מבין – – –
+
+
+ מתקזזים – – –
+
+
+ אני מבין, מר ביטן – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – ודודי אמסלם, שאתם בלחץ. זה שאתם בלחץ, זה לא אומר שצריך לא לקבל את הזכויות במלואן על-פי התקנון של הכנסת. הרי אתם שולטים בכיפה, לא אנחנו. אנחנו בסך הכול אופוזיציה.
+
+
+ התאגיד הציבורי, כשהוא יהיה, הוא ייתן לכם קצת, כמה שידורים. אתם תהיו מרוצים מזה, תאמין לי. אתם פה נלחמים בשבילם 20 שעות – על מה? על תקציב המדינה לא נלחמתם; על חוק ההסדרים לא נלחמתם.
+
+
+ איזה בן-אדם – – –
+
+
+ על שום חוק אתם לא נלחמים.
+
+
+ – – –
+
+
+ אבל על עיתונאים אתם נלחמים.
+
+
+ ביטן, תגיד לי, אני יכול לשאול אותך שאלה?
+
+
+ זה מראה מה סדרי העדיפויות – –
+
+
+ – – – חצוף.
+
+
+ – – של מפלגת העבודה.
+
+
+ חצוף.
+
+
+ – – –
+
+
+ ביטן – – 
+
+
+ דוד – – –
+
+
+זה מראה מה אתם שווים – – –
+
+
+ – – אתה, כשנהיית – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – יושב-ראש קואליציה אגדי בשנה האחרונה – –
+
+
+ אבל איך לא נלחמתם?
+
+
+ – – הבולדוזר הגדול שלא מפחד מכלום – קצת פיליבסטר, אתה נשבר?
+
+
+לא.
+
+
+ – – –
+
+
+ קצת פיליבסטר, אתה משתגע? 
+
+
+ אני נראה לך שבור? 
+
+
+ מה קרה?
+
+
+ חיליק – – –
+
+
+ ביטן – –
+
+
+ אני נראה לך שבור?
+
+
+ זה – – –
+
+
+ – – פיליבסטר זה דבר חוקי – –
+
+
+ יכול להיות.
+
+
+– – לפי התקנון.
+
+
+ אני נראה לך שבור?
+
+
+ תפקידינו כאופוזיציה – –
+
+
+ אני לא שבור. אתה רואה שאני לא שבור. מה הבעיה?
+
+
+ – – הוא להקשות על עבודתכם. 
+
+
+ זה שאתם – – – 
+
+
+ לא גנבנו כלום. יש תקנון לכנסת ואנחנו עובדים לפיו. 
+
+
+ אני לא שבור, אבל תעשו את זה בדברים אחרים. 
+
+
+ עכשיו מה, ביטן, באת – – – מה קרה? למה?
+
+
+ כי אני פה יושב – – – 
+
+
+ אני ערני כביום היוולדי. 
+
+
+ אני רק שואל איפה מפלגת העבודה – למה אתם לא עושים את זה בחוקים אחרים. 
+
+
+ הנושא של התאגיד חשוב לנו. סליחה, הוא חשוב. 
+
+
+ למה רק על התאגיד? למה רק על העיתונות? זה מה שמעניין אתכם – איך אתם נראים בתקשורת. אתם לא דואגים לא לעם ישראל ולא לצורכי מדינת ישראל. 
+
+
+ אה, תקשורת חופשית זה לא אינטרס של עם ישראל? אז תעבור לגור בצפון-קוריאה. נו, באמת. 
+
+
+ אתם עושים פיליבסטר לעצמכם? אני לא מבינה את זה. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אז תגידו תודה. תגידו תוד��. 
+
+
+ חקירות ראש הממשלה נתניהו מעניינות אתכם – לדחוף לשם בכל מחיר, לא משנה מה. 
+
+
+ אבל מה אכפת לכם סדר העדיפויות שלנו? לנו חשובה תקשורת חופשית. באנו לדבר על זה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, הערה לסדר. 
+
+
+ העובדה שאנחנו – – – 
+
+
+ אתה מאפשר ליושבת-ראש הסיעה שלך הערה לסדר?
+
+
+ חברות וחברים – – – 
+
+
+ שנייה. בבקשה. נפתח לה. 
+
+
+ זה מותר בתקנון?
+
+
+ בוודאי, מותר בתקנון הכול. 
+
+
+ איפה יושב-ראש הכנסת? – – – 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, יושב פה יושב-ראש הקואליציה וצועק ומפריע לדיון, ולא נעים לי – באמת, אני משתתפת בצערך שאתה, ברשלנות מקצועית של הקואליציה, לא הבחנתם שהאופוזיציה עשתה את עבודתה, הגישה הסתייגויות, צברה את זמן הדיבור לנימוק ההסתייגויות. ואני עשיתי את זה – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ אנחנו עשינו את זה בכל חוק שחשוב לנו, כולל בתקציב, כולל בחוק ההסדרים, אבל בכל פעם שהבחנו בזה מראש, בלמתם אותנו ולא אפשרתם לנו לעשות פיליבסטר כמו שצריך. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ הערב, לשמחתי – ולצערך המובן – לא שמתם לב. ולכן, שוב אני רוצה גם להודות ליושב-ראש הכנסת, שלא אפשר לכם לכנס את ועדת הכנסת ולמנוע מאתנו את זכותנו הבסיסית להתנגד לחוק הגרוע הזה, שגם בא לרמוס את התקשורת וגם בא לירוק לבית-המשפט העליון בפרצוף. 
+
+
+ מה זה קשור לבית-המשפט העליון?
+
+
+ תודה ליושבת-ראש סיעת העבודה. 
+
+
+מה זה קשור לזה? אני אומר דבר מאוד פשוט: שלא נציין את מספר הכישלונות שלך באופוזיציה, אוקיי? בואו לא נתחרה בעניין הזה. אנחנו סיכמנו עם יוסי יונה, שחזר בו בצורה מאוד מביישת, ולא עשה מה שסיכמנו. זה דבר ראשון. 
+
+
+ אתה משקר. דוד, אתה משקר. דוד, אתה משקר. הפסדת בדיון. הפסדת בדיון. 
+
+
+ אני משקר, כן. 
+
+דבר שני, עם כל הכבוד לכם, עם כל הכבוד לכם, אין לנו שום בעיה עם הפיליבסטר. שום בעיה. 
+
+
+ שנייה. יוסי, תן לו לסיים – – – יוסי, שב. 
+
+
+ תקבל גם אתה זכות דיבור. אתה צריך להתבייש – זה מה שאתה צריך. 
+
+
+ אתה פשוט הלכת לישון ונרדמת, ואתה מאשים אותנו. 
+
+
+ אין לי שום בעיה עם הפיליבסטר. אתה בינתיים רואה שאנחנו נמצאים פה, ואין לי שום בעיה. אני רק אומר: איפה הייתם, מפלגת העבודה, בחוקים אחרים, בעניינים אחרים?
+
+
+אנחנו היינו – – – 
+
+
+ אתם היום חשפתם את הפנים האמיתיות שלכם – – 
+
+
+ חוצפה. חוצפה. 
+
+
+ – – שמה שמעניין אתכם זה תמיכה בתקשורת ולקבל איזו כותרת נעימה ויפה. ואני אומר לכם, אתם לא מייצגים את הציבור, לא תייצגו את הציבור, ואתם תמשיכו לרדת במנדטים. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ זו התוצאה של מה שאתם עושים. 
+
+
+ אין שום בעיה. תודה על הבעת הדעה שלך ועל ההתנשאות הידועה. 
+
+
+ חצוף. 
+
+
+ מי כל יום בתקשורת? מי, אתה או אנחנו? דוד, אתה לא מפסיד הזדמנות ולו קטנה בתקשורת, ואתה מאשים אותנו שאנחנו רודפי תקשורת?
+
+
+יוסי, אני אומר לך משהו אמיתי: המוסד של "שבת תרבות" שוקל לשנות את השם שלו ל"שבת תרביטן". מרוב שביטן השתלט על כל שבתות התרבות בישראל, זה הולך להיקרא "שבת תרביטן". והוא המתלונן שאנחנו מקבלים – – – אתה מבין?
+
+
+ כבוד היושב-ראש, דיברת עלי – תן לי להגיב. זכותי, לא? הצעה לסדר, אותו דבר. כמו שאתם מקשקשים כל היום. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ בבקשה, תפתח לו מיקרופון. 
+
+
+ – – – בתקשורת, אבל אתם מדברים רק על התקשורת. כשסוף-סוף יש איזה סעיף קטן, תיקון קטן בחוק, אתם מתעסקים בזה בלי הפסקה. ואני אומר לכם: תתעשתו, ירדתם לשמונה מנדטים. מיכל בירן, שרוצה להתמודד למזכ"לית העבודה, גם מקום שביעי לא יהיה ריאלי. תתחילו להתעשת ולתמוך בציבור ולא בתקשורת. מספיק לתמוך בתקשורת, זה הכול. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה. תגובה אחרונה לחברת הכנסת מיכאלי, תגובה אחת לחבר הכנסת יונה, שביטן הזכיר את שמו, וחבר הכנסת בהלול יחזור וידבר ללא הפרעות. בבקשה לפתוח מיקרופון. בבקשה, גברתי. 
+
+
+ תודה, אדוני. קודם כול לפרוטוקול: חבר הכנסת יונה הגיש בשם סיעת המחנה הציוני הסתייגויות סיעתיות. המשמעות של הסתייגויות סיעתיות היא שכל אחד ואחת מחברות הכנסת של הסיעה יכולים לדבר עליהן, ולכן זה מכפיל את הזמן בהתאם למספר חברות וחברי הסיעה. זה דבר אחד. 
+
+ דבר שני, אדוני יושב-ראש הקואליציה, כל כך הרבה פעמים אתם בדורסנות עשיתם ממש ניצול לרעה של הכוח שלכם על תקנון הכנסת ומנעתם מאתנו לעשות את הדבר שעכשיו אנחנו סוף-סוף עושות ועושים על חוקים רבים ורעים שאתם הבאתם ולא אפשרתם לנו לעשות. 
+
+
+ איזה חוק? שתגיד איזה חוק.
+
+
+ לא, ביטן. היא לא הפריעה לך. 
+
+
+ ועכשיו להאשים אותנו שרק מזה אכפת לנו, זה באמת "הרצחת וגם ירשת". עכשיו, "הרצחת וגם ירשת" זה הרגיל שלכם, אז אנחנו לא צריכות להתרגש מזה. ואני מציעה לאדוני שלא להתרגש כל כך מזה שאתה צריך להישאר פה בלילה בשביל הפיליבסטר. בסופו של דבר אתם תשתמשו ברוב שיש לכם – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ מר אמסלם, אין לי טענות אליך, יש לי טענות למר ביטן, שהוא מאבד את זה. אני מבינה שהעייפות קשה, אני מאוד מזדהה עם זה. לא קל. 
+
+
+ אין בעיה, תגידי מה שאת רוצה. עוד פעם אני? – – – 
+
+
+ לא, לא, לא. 
+
+
+ היא הזכירה את שמי. 
+
+
+ אנחנו נשארנו פה בשביל להתנגד לחוק הזה, ואנחנו משתמשים בתקנון, לפי התקנון. 
+
+
+ היא הזכירה את שמי, מה זאת אומרת? היא העליבה אותי. 
+
+
+ היא לא העליבה אותך. 
+
+
+ כן, אני רוצה לדבר. 
+
+
+ אוי, "נבי נעלבי" אתה ממש. חמוד. 
+
+חבר הכנסת יונה – הערה אחרונה, ואנחנו חוזרים פה לעשות סדר. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כל מה שדוד יכול היה לעשות זה לנהוג באופן ג'נטלמני. הפסדתם באיזה קרב מאוד – אולי, אני לא יודע עד כמה הוא חשוב פרלמנטרית. הלכתם לישון בוועדת הרפורמות, ופתאום קמתם והבנתם שעשיתם טעות. וכשאנחנו התייעצנו עם היועצת המשפטית ושאלנו אם הצדק לצדנו, היא אמרה שכן. עכשיו אתה בא, ואלי כהן לידך, ומתחיל להכפיש ומתחיל לדבר שמישהו לא עמד בהסכמים וכן עמד בהסכמים. 
+
+ אז כל מה שאני מבקש מכם: תנהגו בג'נטלמניות. כולה לילה אחד שעליכם להיות ערים. מה קרה, ריבונו של עולם? תגידו: הפסדנו במאבק הפרלמנטרי, נשארנו כל הלילה, בסדר? זה בעצם כלי שעומד לרשותנו כאופוזיציה, ובואו נגמור את זה יפה. 
+
+
+ – – – יושבים ומקשקשים בלי סוף. 
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, סליחה. חבר הכנסת אלי כהן, לא קיבלת רשות דיבור. 
+
+
+ למה? הוא אמר על ועדת – – – 
+
+
+ לא קיבלת רשות דיבור. אני ביקשתי מחבר הכנסת בהלול לעשות חסד ולאפשר לך משהו באופן חריג באמצע הנאום שלו. הפכת את זה לגן-חיות, עם כל ההתנצחות הזאת. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ לא, לא, לא. זה לא ג'ונגל. חבר הכנסת כהן, הפכת את זה לג'ונגל, ממש. 
+
+
+ על מה אתה מדבר? הם הפכו את זה לג'ונגל. 
+
+
+ אז אני עכשיו מלך הג'ונגל ואני מבקש מחבר הכנסת בהלול להמשיך. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אתה דיברת פעמיים, ביטן. 
+
+
+ לא, אבל מזכירים את שמי כל הזמן. 
+
+
+אז מה, תדבר כל הלילה? לא פגעו בך, בשמך הטוב. ביטן, אתה מכיר את התקנון. 
+
+
+ התקנון אומר שאם משמיצים אותי זכותי להגיב. 
+
+
+ לא משמיצים אותך. 
+
+
+ עשר דקות אני מקבל. 
+
+
+לא, ממש לא. זה לא התקנו��. זה לא התקנון. ביטן, זה לא התקנון, ודיברת פעמיים. בוא נירגע, שתה כוס מים. נירגע. 
+
+
+ זכותי לדבר – – – 
+
+
+ אלי, לא מכובד. אנחנו באמצע נאום של חבר כנסת. 
+
+
+ ראיתי את ההתייחסות של – – – 
+
+
+ אלי, הייתי הכי הוגן בעולם. באמת, הבן-אדם באמצע נאום. 
+
+
+ חיליק בר, 30 שניות. לא יותר מזה. 
+
+
+ אתה מוכן לאפשר לו 30 שניות, אדוני? כן – כן; לא – לא. בבקשה, תפתח לאלי כהן 30 שניות. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ אפילו פיליבסטר אתם לא יודעים לעשות. 
+
+
+ ביטן, אני אארגן לך חופשה מחוץ למליאה. ביטן, אגב, פה זה לא הקואליציה, ופה אתה לא מנהל את הדיון, בסדר? 
+
+
+ זה נכון. 
+
+
+ תן לי לנהל את הדיון. 
+
+
+ פיליבסטר אתם לא יודעים לעשות. אפילו את זה אתם לא יודעים. על מה אתם מדברים?
+
+
+ למה אלי כהן מקבל רשות דיבור? מי העליב אותו? מי הזכיר אותו?
+
+
+זה לא בגלל זה. 30 שניות, בבקשה, ובזאת סיימנו את הסאגה הזאת. 
+
+
+ תודה. חבר הכנסת יונה, פיליבסטר מותר לעשות, לגיטימי. אנחנו בפרלמנט. לא לעמוד בסיכומים, חבר הכנסת יונה, זה דבר שהוא לא מקובל. 
+
+
+אלי, אתה סתם מסלף. אתה מסלף. אתה הפסדת בדיון פרלמנטרי ואתה פוחד מהם ומפיל את זה עלינו. 
+
+
+ עכשיו אני אגיד לך משהו, חבר הכנסת יונה: אתה מצולם. הפנים מוקלטים. מנהלת הוועדה נמצאת. תדע דבר אחד: אתה מצופה לעבוד בתום לב. תדע, מילה זו מילה. תכבד את המילה שלך – – 
+
+
+ ואני כיבדתי את המילה. אלי, נרשמת. הם מסתכלים עליך ואומרים לך: לא עשית את העבודה. 
+
+
+ – – אחרת לא יכבדו אותך, חבר הכנסת יונה. פיליבסטר זה מקובל; לא לעמוד במילה – זה דבר שלא מקובל. 
+
+
+ זה דבר שהוא לא מקובל.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני אגיד לך משהו – – –
+
+
+– – –
+
+
+ חבר הכנסת יונה, אתה מצולם.
+
+
+– – –
+
+
+הפנים מוקלטים; מנהלת הוועדה נמצאת.
+
+
+– – –
+
+
+ תדע דבר אחד – – 
+
+
+– – –
+
+
+ – – אתה מצופה לעבוד בתום לב.
+
+
+– – –
+
+
+ תדע, מילה זו מילה. 
+
+
+ יוסי – – –
+
+
+ תכבד את המילה שלך – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – אחרת לא יכבדו אותך, חבר הכנסת יונה.
+
+
+ תודה.
+
+
+ פיליבסטר זה מקובל.
+
+
+– – –
+
+
+ לא לעמוד במילה זה דבר לא מקובל.
+
+
+– – – 
+
+
+ ושים לב – –
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה. אלי, אלי – –
+
+
+ – – היה מצב שלא אמרת – –
+
+
+ – – תכבד את הסיכום. גם לנו היה סיכום.
+
+
+ – – היה מצב אתי.
+
+
+אבל לא, לא – – –
+
+
+ תכבד את עצמך – – 
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – ותעמוד במילה שלך. תודה.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה. אני – – –
+
+
+ אתה לא מכבד את עצמך, אלי.
+
+
+ – – –
+
+
+ חברת הכנסת פארן. חבר הכנסת יונה.
+
+
+ תעמוד במילה שלך. אין לך מילה, אתה מבין? זו הבעיה. 
+
+
+– – –
+
+
+ אין לך מילה.
+
+
+ אנחנו בזבזנו עכשיו 20 דקות על הדיונים האלה, אז אל תתלוננו שאתם רוצים ללכת לישון.
+
+
+ יש לי הצעה.
+
+
+ אז אל תתלוננו שאתם רוצים ללכת לישון.
+
+
+ עד עשר בבוקר נהיה פה.
+
+
+ אני מתנצל לפני חבר הכנסת בהלול, ואני מאפס לך את הזמן, ואתה תדבר – – 
+
+
+ אין לו מילה ולא תהיה לו מילה.
+
+
+ – – 50 דקות – בבקשה – שלמות.
+
+
+ לא, בחייך, אתם צריכים להתבייש. אפילו פיליבסטר אתם לא יודעים לעשות.
+
+
+ חברים.
+
+
+תעשו פיליבסטר – – –
+
+
+ בגלל זה אתה באטרף? שאנחנו – בגלל זה אתה באטרף?
+
+
+ – – –
+
+
+– – –
+
+
+ אה, לא, אני לא באטרף.
+
+
+ – – –
+
+
+ בגלל זה איבדת עשתונות, ביטן?
+
+
+ שיעשו פיליבסטר. 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אז תתלונן על זה ב"שבתרבות" הבאה כשתדבר, מה שזה – כנראה בשבת הקרובה.
+
+
+ – – – יעשו פיליבסטר אם אני לא אבוא להשתתף בפיליבסטר.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אני אהיה אסיר תודה אם דוד ביטן – – –
+
+
+ זוהיר, תרגיע כאן את האווירה. כולם רוצים לשמוע אותך. 
+
+
+ כן, כן, אם דוד ביטן – – –
+
+
+תרגיע את כל הצדדים, כולנו מתים לשמוע אותך.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני באמת, אני רוצה להגיד, זו הפעם הראשונה שהעוזר שלי, גל, נכנס למליאה, ואתם פשוט מביישים את הדיון. זה פשוט לא – גל, אני מתנצל בשם הכנסת.
+
+
+אני אהיה אסיר תודה לידידי דוד ביטן אם ייתן לי את המתכון של אנרגיה בשעה 02:30, לפנות בוקר, כיצד עושים זאת, לעזאזל. אינני יודע, אבל אני אטה אוזן.
+
+
+ ארבעה בקבוקי סודה קטנים ויש לך את זה. 
+
+
+ אני אטה אוזן, ואני – – –
+
+
+ אגב, כמי שהיה אתו במשלחת לא מזמן לחו"ל, ביטן מתחיל לחיות ב-01:00, בלילה, אני אומר לך.
+
+
+ אני יודע. אני מכיר את זה.
+
+
+ אני אומר לך, סודה. קח סודה והכול בסדר.
+
+
+ זוהיר, תעבור לליכוד – בתוך חצי שנה יהיו לך אנרגיות כמו לו. 
+
+
+ אבל באמת, דוד ביטן ודודי אמסלם – – –
+
+
+ הליכוד, מפלגה אנרגטית מאוד.
+
+
+ ידידי, באמת, אני חושב שאתם אנשים נפלאים, אבל נדמה לי שאתם לחוצים ולחיצים בתקופה האחרונה.
+
+
+ מה הוא אומר?
+
+
+ שנייה, שנייה. אתם מנסים בעיני רוחכם לבנות תפיסות עולם שתואמות אתכם ואת מה שמרצד אל מול עיניכם, ואתם לא מבינים שאתם נמצאים במדינה, בחברה, שיש בה מגוון של דעות, בכנסת שיש בה מגוון של מפלגות, ולא הכול תואם את תפיסות העולם שלכם. באמת, אם אתה חושב שתקציב המדינה, רק הוא עילה לפיליבסטר, אז אתה טועה. אתם רמסתם במו-רגליכם – – – 
+
+
+ מתי אתם השתתפתם באיזה דיון? בחייך, מתי? תראה לי פעם אחת.
+
+
+ אתם רמסתם ברגליכם הגסות – –
+
+
+ נו, באמת, רק זה הדיון – – –
+
+
+– – 650 עובדים של רשות השידור שבנו את התשתית האמיתית של תקשורת במדינה. אם ידכם או ידיכם היו משיגות את השליטה האבסולוטית על רשות השידור לפי תפיסות העולם שלכם אתם בכלל לא הייתם מסכימים לתאגיד, מבטלים את התאגיד, מבקשים ב-1 באפריל – שאגב, הוא יום השקר הבין-לאומי, ואינכם מבינים שאתם נכנסים לשדה שממנו אין מוצא. 
+
+
+ לא אמרת דבר אחד.
+
+
+ כן.
+
+
+ אני לא הבנתי מכל הדוברים ממרב צפונה: האם אתם בעד תאגיד השידור? לסגור ולחזור לרשות השידור או התאגיד? לא הצלחתי להבין.
+
+
+ את זה לדעתי אף אחד במדינה לא יודע.
+
+
+אוה, אתם – עזוב אותנו, אנחנו לא מבינים.
+
+
+ את זה אף אחד במדינה לא יודע, כולל – – –
+
+
+אתם תמכתם בוועדה, בעד התאגיד, ופה אתם בעד רשות השידור, אז תחליטו. אני נמצא פה באיזה פיצול בהבנה.
+
+
+ גם אני לא מבין מה אתם רוצים.
+
+
+ עזוב, אתה יודע מה – – 
+
+
+ אתם – – –
+
+
+– – בוא נסכם – – –
+
+
+ לא, אתם – – –
+
+
+אתם – אנחנו לא מבינים כלום. אני רוצה להבין – – –
+
+
+ אתם, הממשלה – – –
+
+
+אתם עשיתם את – תראו, היות שאנחנו לא מבינים, לא עלינו לדבר. 
+
+
+ די, נו.
+
+
+אתם עליתם לדבר מפני שיש לכם תפיסות עולם. 
+
+
+ דודי, אבל מי שעשה את הזיגזג – – –
+
+
+אז אתם בוועדת הכלכלה התנגדתם.
+
+
+ דודי, דודי. 
+
+
+ אם לא תקשיב לא תבין.
+
+
+ דודי, אל תשתלט, שנייה, תראה – – –
+
+
+– – – 
+
+
+ כדי שיהיה סיפק – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר'ה, כדי שיהיה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ קסניה – – –
+
+
+ לא, לא. הדיאלוג הזה זה רק אם זוהיר מסכים. אם זוהיר לא מסכים – – – 
+
+
+ אני מסכים.
+
+
+ אתה בסדר? זה בסדר? אוקיי, בבקשה.
+
+
+ – – – ג'נטלמן.
+
+
+ הגעת למפלגה שם, בוא נמתין לה, נשמע גם אותה.
+
+
+את הגשת את חוק הנובוגיק, הנובוביק.
+
+
+ לא, אתה מבלבל ביני לבין חבר הכנסת רזבוזוב, אבל בסדר, אין בעיה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אמרתי לך.
+
+
+כן, יצא לך טעות, אבל בסדר. כל הרוסים אותו דבר – – –
+
+
+העירו אותי בבוקר – – –
+
+
+ באופוזיציה כולם אותו דבר.
+
+
+אני מודה לך בשם חבר הכנסת רזבוזוב. החוק נקרא נובי גוד.
+
+
+העירו אותי בבוקר – – – אבל אמרו לי שאת – – –
+
+
+אני מברכת אותך ואת כלל אזרחי ישראל בחג הזה, אבל את החוק הגיש רזבוזוב. אנחנו דומים מאוד.
+
+
+ הקליטו אותך, אמרו לי: אנחנו מנסים להעיר אותה ב-07:00, בבוקר, היא לא קמה. 
+
+
+ הרוסים – כולם נראים אותו דבר, אז מה ההבדל בין נשים לגברים? 
+
+
+אמרתי לו: טוב – – –
+
+
+ אתה יודע, דודי. 
+
+
+ כן.
+
+
+ קראו לי כבר – – – 
+
+
+בפסיכולוגיה יש מושג שקוראים לו השלכה: מה שאתה לא מסוגל לעשות, אתה משליך על האחר. אתה משליך עלינו – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ שנייה, שנייה, קסניה.
+
+
+– – –
+
+
+ קסניה.
+
+
+ קסניה, קסניה.
+
+
+ תשמעו, למחשבה צריך חוט. למחשבה צריך חוט. אתם קוטעים את החוט כל הזמן.
+
+
+ – – –
+
+
+ באמת, תנו לדובר לדבר ותנו למשורר לשורר.
+
+
+ – – –
+
+
+ דודי.
+
+
+ אני מוסיף לך 20 דקות.
+
+
+ דודי, אתה מנסה להשליך עלינו – – –
+
+
+ כל שאלה שלו – 20 דקות.
+
+
+ אתה מנסה להשליך עלינו את מה שאתה לא מסוגל להסביר.
+
+
+ אתם עושים פיליבסטר לעצמכם.
+
+
+ הרי אתם הייתם כאן בעד התאגיד, מאוחר יותר לא רציתם את התאגיד, ואתם זיגזגתם, עשיתם סלאלום, על-פי הטרמינולוגיה שלי. 
+
+
+ אתם לא? אתם הייתם בעד רשות השידור, ועכשיו – בעד התאגיד. 
+
+
+ לא משנה.
+
+
+אז אתם גם זיגזגתם. 
+
+
+ אנחנו הגבנו.
+
+
+ אנחנו לא עשינו פיליבסטר על זה. נניח שאנחנו לא מבינים, אז לא עלינו לדבר.
+
+
+ אנחנו – יש – – –
+
+
+ אתם גם לא מבינים וגם מדברים. 
+
+
+ אז הנה, אני מלמד אתכם. אני מלמד את שניכם שיש אקציה ויש ריאקציה. נתנו את הריאקציה לאקציה שלכם. אתם בעצם לא ידעתם, אתם נפלתם מהכיסא, אתם פשוט מצמצתם, אתם לא הבנתם בדיוק לאיזה חור אתם נכנסים. פעם הייתם בעד התאגיד, מאוחר יותר לא הייתם בעד התאגיד, ואתם לא ידעתם. התפתלתם עם ראש הממשלה, ולא ידעתם כיצד לצאת מהברוך הזה. תודו שנכנסתם למקום שאין ממנו מוצא, וזאת בדיוק הסיבה שאנחנו הגבנו כפי שהגבנו. 
+
+
+ עזוב אותנו. אתם, מה אתם רוצים?
+
+
+ אני באופן אישי – – –
+
+
+אנחנו – אמרתי – לא מבינים. 
+
+
+ אז אני אגיד לך – – –
+
+
+שמעתי את החבר'ה כאן. אני הייתי בוועדת – היינו בוועדת הכלכלה, שם הבנו שאתם בעד התאגיד, ועכשיו אתם בעד רשות השידור, אז אני עצמי מבולבל מה אתם רוצים. 
+
+
+אז אני אגיד לך.
+
+
+ עזוב, אנחנו לא יודעים. אתם, בואו תגידו לנו אתם. 
+
+
+אז אני אגיד לך. אני באופן אישי, באמת, אני מייצג את עצמי. אני לא עסקן פוליטי, ואני אף פעם לא הייתי פוליטיקאי; אני באתי מעולם אחר לגמרי. ואני אומר לך, אני גדלתי ברשות השידור, הייתי שם מעל 30 שנה, ואנשים חושבים שהייתי ברדיו, אבל הייתי גם בטלוויזיה, בקווים מקבילים. כל הזמן הייתי בטלוויזיה, אבל אנשים אולי לא הרגישו, מכיוון שעשיתי – – 
+
+
+ אתה נגד עובדי רשות השידור? עבדת שם, אתה יודע.
+
+
+ – – מכיוון שעשיתי תוכניות מאוד – – –
+
+
+ אתה מכיר שם את האנשים, אז איך אתה יכול להיות נגדם?
+
+
+ אני לא נגדם, אני אומר לך. אתה לא מאפשר – – –
+
+
+ אנשים בני 50 ומעלה שלא יכולים למצוא עבודה – – 
+
+
+ ביטן, דוד, באמת, זה לא – – –
+
+
+ – – מפני שהחליטו לפתוח את התאגיד.
+
+
+ זה לא דיאלוג, כל הדברים האלה. אני לא מבין, נו, באמת.
+
+
+ דוד, אתה – – –
+
+
+ מה זה?
+
+
+ אתה גם – – –
+
+
+לא מפריע לו, אבל, מה אתה רוצה?
+
+
+ אתה גם משפטן – – –
+
+
+ בואו נסכם – – –
+
+
+ אתה לא נותן – – –
+
+
+ בוא נסכם, זוהיר, באמת – כשאתה רוצה שאנחנו לא נדבר אז אנחנו לא נדבר. 
+
+
+ לא, לא.
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, אתם מסעירים את מוחי, אתם תמשיכו לדבר. 
+
+
+ לא, מפני שאנחנו – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אם אתה לא רוצה שידברו פשוט תגיד לי, ואני אדאג שלא ידברו.
+
+
+ תמשיכו לדבר, אבל תנו לי לפחות להגיב. 
+
+
+ להגיב. 
+
+
+ תוסיף לו שש דקות.
+
+
+שזה יהיה דיאלוג, ולא רק מונולוג של קריאות ביניים.
+
+
+ אתה, דוד – – –
+
+
+ כבוד היו"ר, תוסיף לו עוד שש דקות. 
+
+
+הוא עם הרמקול. איך אנחנו יכולים להתגבר על הרמקול?
+
+
+ אני אוסיף לו, ביטן. אל תאיים.
+
+
+ באמת, תוסיף לו. אין לנו בעיה עם הפיליבסטר. תוסיף לו.
+
+
+ לא מוסיף. תנו לו לדבר, יש לו – – –
+
+
+ אל תהיו בלחץ.
+
+
+ יש לו בסך הכול עוד 43 דקות.
+
+
+ אל תהיו. תוסיף לו.
+
+
+ דוד – – –
+
+
+ חבר'ה, תנו לו בקטנה שלושת-רבעי שעה לנאום.
+
+ 
+14 שניות – – –
+
+
+ אל תוריד לו את השניות האלה – – – תוסיף לו את הדקות.
+
+
+ דוד, אתה מייצר – – –
+
+
+ הנה, הוספתי לו דקה כדי שתהיה מבסוט. הנה, בוא תראה.
+
+
+ דוד, אתה מייצר ריקוד – – –
+
+
+ חיליק, תוציא אותם, די.
+
+
+ א. יש לך בעיה של קשב. 
+
+
+ מסתבר שאתם נהנים כשאתם מדברים מפה – – –
+
+
+ חבר'ה – – –
+
+
+ איך יהיה לכם מעניין אם – – –
+
+
+ כי אני כל פעם שואל את הדובר והוא אומר לי: זה בסדר.
+
+
+ עד שלא נכנסנו כולם פה נרדמו. 
+
+
+ איזה נרדמו? הקשיבו לנו.
+
+
+ חבר'ה – – –
+
+
+ איפה אנשי מפלגת העבודה? למה הם לא פה?
+
+
+ אם את רוצה שנצא – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ למה הם לא פה? הלכו לישון במלון? 
+
+
+ אגב, עוד שעתיים אני מדבר פה בנושא המדיני. אשמח שתישארו.
+
+
+לא מעניין אותם?
+
+
+– – – גומר – הולך למלון.
+
+
+לא מעניין אותם הדיון?
+
+
+ ממש לא. 
+
+
+ לא מעניין אותם הדיון?
+
+
+ דוד.
+
+
+ תביא אותם מהמלון – – –
+
+
+ דוד ודודי, תודו שיש לכם בעיה של קשב וריכוז. תודו.
+
+
+ לא, דווקא אין לנו.
+
+
+אתם לא מסוגלים להקשיב לדקה, אפילו ל-60 שניות. אין לכם יכולת קוגניטיבית להכיל לעצמכם קשב של 60 שניות, ריבונו של עולם. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אז תקשיבו. אתה משפטן, דוד, ואתה מבין שלפעמים אתה צריך גם להקשיב לאחר כדי שהנימוקים שלך יהיו נימוקים משכנעים. שאלתם אותי ולא קיבלתם תשובה. קבל את התשובה, דודי אמסלם, ידידי היקר. הערכה גדולה יש בלבי אליך. 
+
+
+ זה הדדי.
+
+
+ 650 עובדים של רשות השידור הם בעיני הדבר הכי מרכזי והדבר הכי מהותי. 
+
+
+ נכון.
+
+
+ אני בעד להשאיר את האנשים האלה בתוך רשות השידור. אם תרצו שזה יהיה בתוך תאגיד – שיהיה; אם אתם רוצים את זה במתכונת הישנה של רשות השידור – תשאירו את זה. אבל אל תזרקו את האנשים לכלבים. אלה אנשים שבנו את התקשורת בישראל. 
+
+
+ אתם זורקים, זו בדיוק הבעיה.
+
+
+– – –
+
+
+כשאני רוצה לבטל את התאגיד – מי מתנגד? אתם מתנגדים.
+
+
+ ההבדל הוא אם זה יתחיל בינואר או באפריל 2017 – זה ההבדל.
+
+
+ תגיד לי, נגוסה, שלא – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ נגוסה, שלא – – –
+
+
+מה שדוד אומר, הטענה של דוד היא כזאת: בואו נניח שטעינו בהחלטה. נניח. אגב, אנשים לפעמים מקבלים החלטות – טועים. נניח. ונניח שעכשיו החליטו שרוצים עכשיו לחזור לרשות השידור. נשארו 650 איש, אתה מדבר עליהם.
+
+
+ נכון.
+
+
+ למה המפלגה שלך – – –
+
+
+ לא. 1,000 השאירו.
+
+
+ 1,000. למה המפלגה שלך תומכת עכשיו בתאגיד ולא ברשות השידור?
+
+
+ למה אתה תומך בתאגיד, כשכל החברים שלך נמצאים שמה ועבדת אתם שנים, ואתה יודע – – –
+
+
+ ואנחנו טעינו – – –
+
+
+ אז הנה, יש לך – – –
+
+
+ מה זה המשמעת הקואליציונית הזאת? 
+
+
+ אז הנה, לא הקשבת לי.
+
+
+ האופוזיציונית הזאת?
+
+
+ הנה, אתה שומע?
+
+
+ תנו לו לענות, בבקשה.
+
+
+ אדוני השר שטייניץ, האיש הזה, שמנהל ביד רמה את הקואליציה, לא מסוגל להכיל אפילו משפט אחד. זה מה שאמרתי לך לפני כמה דקות. אני לא פוליטיקאי, אמרתי לך, ואני לא מחויב לשום דבר; אני מחויב למוסר האישי שלי ולערכים שלי.
+
+ אני בעד – אם אמרת 1,000, אני בעד 1,000 העובדים של רשות השידור. ואמרתי לך: לעזאזל, אם זה יהיה תחת האצטלה של התאגיד – שיהיה, ואם זה יהיה לפי המתכונת הישנה והמסורתית של רשות השידור – שתהיה. מבחינתי, בראש מעייני להשאיר את הכבוד המקצועי ל-1,000 אנשים ולא לזרוק אותם לכלבים. זו העמדה שלי, ומהעמדה שלי – אני עומד מאחוריה, ואלחם למען השארת העובדים האלה עם הכבוד המינימלי של עובדים שבעצם בנו את התשתית האמיתית של התקשורת בישראל.
+
+אבל אתם מפחדים. אתם, בפרפראזה על ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתם מ-פ-ח-דים, מכיוון שאתם לא רוצים ש-1,000 העובדים האלה ישמרו את האוטונומיה התקשורתית העיתונאית הנדרשת במדינת ישראל. אתם רוצים לשלוט בתקשורת הישראלית, כפי שאתם מנסים, כפי שהאג'נדה שלכם מובילה אתכם פעם אחר פעם, בצורה אובססיבית, אפילו בצורה פתולוגית – אתם רוצים רק לשלוט בתקשורת הישראלית. הגחמה הזאת מנסה כל הזמן – אתם מנסים לייצר אותה פעם אחר פעם, כאשר הגחמה הזאת לא טובה, לחלוטין. ולכן אני אומר לכם: רשות השידור חייבת להישאר על-פי המתכונת הישנה.
+
+ואני רוצה לומר לך – שים לב למשפט הזה: שידור ציבורי, מטבע הווייתו ומטבע ההסכמים שיש בינו לבין הציבור, מהווה פורום חופשי, פתוח להבעת דעות ולדו-שיח בין כל גוני החברה השונים. אבל אתם לא רוצים. לעזאזל, אתם רוצים שיח חד-גוני. אתם רוצים שיח חד-גוני. אינכם מסוגלים להכיל שיח פתוח, פלורליסטי. אתם לא רוצים שהחברה בישראל תנשום; אתם לא רוצים שהחברה בישראל תבעט. אתם רוצים שהחברה בישראל תהיה תחת השליטה הבלבדית והבלעדית שלכם. תודו.
+
+
+ אתה מאמין לזה באמת? זה מה שאתה מאמין?
+
+
+ ודאי שאני מאמין.
+
+
+ לא, אבל אני רוצה להבין את הרציונל. אני רוצה לשאול אותך שאלה.
+
+
+ כן.
+
+
+הרי מה היה הרציונל בהקמת התאגיד? א. היה רייטינג בעייתי של רשות השידור. היה 2%. בעיה.
+
+
+ כי אתם גמרתם אותה – – –
+
+
+שנייה, דקה, דקה. בא השר הקודם, אז, בזמנו, שהיה גלעד ארדן, ואמר: תשמעו, יש לנו בעיה. הקים ועדה.
+
+
+ זה לפיד. לפיד גם. אל תשחרר אותם. לפיד גם.
+
+
+בחנו: האם אפשר להבריא את רשות השידור, או לבנות איזה משהו חלופי? ואז אמרו: תשמעו, כנראה יש פה תרבות ארגונית שיש לנו בעיה אתה. בוא נקים איזה משהו חלופי, ונעביר חלק מהאנשים מכאן לכאן. בדרך גם, לכאורה, שמו את התאגיד הזה ונתנו לו מין עצמאות-יתר, לדעתי. בסופו של דבר – עכשיו בלבלת אותי. הרי – איזה חד-גוניות? עכשיו אתה אומר שאתה רוצה שיחזרו חזרה לרשות השידור הישנה.
+
+
+ זה לא מה שהוא אמר.
+
+
+אז למה אתה לא מצביע עבורה?
+
+
+ אין לי בעיה שזאת תהיה מתכונת חדשה.
+
+
+ זאת לא אופציה.
+
+
+אבל במתכונת החדשה, יש שם כבר בור שמכתיב את הקצב.
+
+
+ לא, אבל תודה, דודי.
+
+
+שנייה.
+
+
+רציתם לבטל את ההחלטה שלכם בשל העובדה שראיתם שהתאגיד החדש – – 
+
+
+מה זה משנה?
+
+
+ – – ממרה את פיכם, לא מקבל את מרותכם.
+
+
+דקה. אז תחליט על מה אתה רוצה לדבר.
+
+
+ הוא לא סר למ��ותכם.
+
+
+אין בעיה. אלך, אתקדם אתך, בן-אדם רציונלי. דיברת על השליטה בתאגיד – זה סיפור אחר. דיברת על 1,600 עובדים, 1,200.
+
+
+ 1,000.
+
+
+אז אם אתה בא מזווית העובדים, בוא נישאר בזווית העובדים. אם אתה רוצה לבוא בתאגיד – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מרגישה שיש פה מגמה.
+
+
+ מה הבעיה? יש פיליבסטר – – –
+
+
+ לא, אין בעיה. זה בהסכמה שלכם, כולל עד – – –
+
+
+ לא, בסדר, אז אני אומרת – – –
+
+
+ עכשיו, אמרתי לו: ברגע שיגיד לי שמפסיקים את הדיאלוג, אעזור לו. 
+
+
+ כן, כן. על כל פנים – – –
+
+
+ אבל נראה לי שהם נהנים מזה.
+
+
+ למה, את לא רוצה שנשתתף בפיליבסטר?
+
+
+על כל פנים, דודי – – –
+
+
+ מרב, מרב, אין בעיה. תקשיבי – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ נשתתף בפיליבסטר. מה הבעיה?
+
+
+ לא ידענו שזה debate.
+
+
+ לא, אין בעיה. שיחליט אם הוא מוכן להפרעות האלה או לא.
+
+
+ דודי, דודי, תן לי לומר את דברי. תן לי לומר את דברי.
+
+
+ טוב, רגע, עכשיו זוהיר מבקש – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – מבקש – – –
+
+
+– – – לשתות קפה עד שתגידו לנו לחזור.
+
+
+ לא, אתם יכולים להקשיב.
+
+
+ לא, אפשר – – –
+
+
+לא לדבר אלא להקשיב.
+
+
+אנחנו לא הולכים לישון. אם אנחנו מפריעים, כי אין לכם תשובות על מה שאנחנו אומרים, נצא נשתה קפה.
+
+
+ לא.
+
+
+ מה הבעיה? עוזרים לכם – – –
+
+
+ אתה תמיד מוזמן לשתות קפה, דודי.
+
+
+ יש לי מה לומר לך.
+
+
+ אנחנו עוזרים לכם בפיליבסטר. מה לא בסדר?
+
+
+ אתם כפופים – – –
+
+
+ אתם לא נותנים – – –
+
+
+ אתם כפופים – – –
+
+
+ למה? שיגיד לנו – אנחנו נעצור.
+
+
+ תודה.
+
+
+ אתם כפופים לדעתו של ראש הממשלה, שרצה לסגור את רשות השידור כדי להכפיף את רשות השידור החדשה לגחמות שלו. אתם – – –
+
+
+אז אנחנו לא מדברים על העובדים?
+
+
+ אתם – – –
+
+
+ את העובדים נשים בצד?
+
+
+ אתם – לא, לא, העובדים הם המקור.
+
+
+אז בוא נחליט. אם זה העובדים – – –
+
+
+ העובדים הם המקור.
+
+
+אז זוהיר, אתה צריך להבין את הרעיון.
+
+
+ דודי, ברגע שראיתם – תן לי משפט אחד – ברגע שהרגשתם שהתאגיד החדש והמנהלים שלו לא סרים למרותכם, החלטתם לפרק את החבילה. לא אכפת לכם מהעובדים. אף פעם לא גיליתם חמלה, לא גיליתם הבנה, לא גיליתם הזדהות ואמפתיה, ואפילו לא סימפתיה, לאותם עובדים. פתאום שניכם עומדים כאן בשעה 03:00, רבע ל-03:00, לפנות בוקר, ביום שייזכר לדיראון עולם, שבו אתם רוצים רק לסגור את רשות השידור ולאבד את רשות השידור לדעת. אין לכם חמלה מינימלית לעובדים של רשות השידור.
+
+
+ לנו אין?
+
+
+ כל הזמן לא גיליתם.
+
+
+אנחנו נלחמים בשבילם חצי שנה.
+
+
+ כל הזמן לא גיליתם חמלה.
+
+
+אתה אומר שלנו אין? תגיד לי, אתה רציני?
+
+
+ כל הזמן לא גיליתם אהדה מינימלית לרשות השידור, לעובדים.
+
+
+– – – 
+
+
+ אנחנו נלחמים בשבילם – – – 
+
+
+ בוודאי.
+
+
+על מה אתה מדבר?
+
+
+אקח את הקו שלך.
+
+
+ תגיד לי, על מה אתה מדבר?
+
+
+ נניח – כמו שאמרתי, רצו להעביר את העובדים מכאן לכאן, בסדר? נניח שעכשיו יש פה הנהלה שלא שולטים עליה, ולכן יכול להיות שכועסים על האי-שליטה, והיא מחליטה לא לקלוט את העובדים, כי הרי מה הרעיון? על מה מתווכחים אתה? על קליטת העובדים. היא החליטה שהיא לא רוצה לקלוט מרשות השידור את העובדים. זה אומר שהיא רוצה לשלוח אותם הביתה. ודוד מציע, או ראש הממשלה מציע: בוא נחזיר את העובדים. למה אתה לא חושב שהם באים מדאגה לעובדים?
+
+
+ פתאום כבר העלויות לא מעניינות אתכם.
+
+
+ לא, לא. העובדים. תישאר על העובדים.
+
+
+ פתאום הכספים לא – – – 
+
+
+ הרי אנחנו מדברים על עובדים.
+
+
+ לא, כי אתם – – –
+
+
+אנשים שהולכים לשלוח הביתה.
+
+
+ כי אתם בונים תזה ואתם מפריכים את התזה הזאת. אתם בעצם רומסים את התזה הזאת פעם אחר פעם. אף אחד כבר לא יודע. תאמין לי, כאשר הציבור – אתה יודע, אתה מכיר את התיקים של ילדי תימן? כאשר התיקים של רשות השידור ייחשפו באמת ובתמים אל מול הציבור, כל הציבור יבין שאתם רציתם רק לשלוט ברשות השידור. זו הגחמה שליוותה אתכם פעם אחר פעם. תודו בעניין הזה, ובאמת, שלא נשחק משחקים כאלה.
+
+  אני רוצה לספר לך סיפור: כל אימת שעבדתי ברשות השידור ורציתי להפיק תוכניות רציניות, נתקלתי ברגל גסה. פעם רציתי, דודי, לעשות סדרה על הווקף המוסלמי בישראל ברשות השידור. הייתה לי תוכנית – ואני חושב שאולי נאזם זוכר אותה – "בין הרשות לאזרח". זו הייתה תוכנית כמעט מהפכנית במושגים של תקשורת של המיעוט הערבי בישראל, מכיוון שהיא פתחה צוהר גדול לאנשים לבטא את תסכולם מהיחס של הממסד כלפיהם. עשיתי סדרה של כתבות על הווקף המוסלמי בישראל. התחלתי בעכו, המשכתי בחיפה, המשכתי ביפו – חסן בק ובית-הקברות טאסו – המשכתי ברמלה ובלוד, ובסוף בבאר-שבע. התוכנית הראשונה, של עכו, שודרה.
+
+
+באיזה שנה זה היה?
+
+
+ זה היה בשנת 1980 או 1981. המנהל של הטלוויזיה היה ג'ו בראל, שהזכיר איתן כבל, לדעתי בנאום הראשון של הפיליבסטר הערב הזה; זה היה בערב, ועכשיו אנחנו לפנות בוקר. וזה היה בשבת. התוכנית הייתה מדהימה, עם רייטינג מדהים.
+
+ ביום שני אני מגיע לירושלים, והמזכירה, עוזרת ההפקה, אומרת לי: ג'ו בראל רוצה לדבר אתך. עליתי אליו, והוא אומר לי: מה, שידרת את התוכנית של הווקף? מישהו ראה אותה? מישהו צפה בה? אמרתי לו: אני צפיתי בה, ואף מנהל לא ביקש, ולכן באמת היא לא עברה את הצפייה שלך. הוא אומר לי: עשית עוד תוכניות על הווקף המוסלמי? אמרתי לו: כן, עוד חמש, זו סדרה של שש תוכניות. אמר לי: איפה התוכניות? הרמתי טלפון לעוזרת ההפקה ואמרתי לה: תביאי את ההפקה – אלה היו קלטות כאלה גדולות, זה לא היה דיסק-און-קי וכל התחכום הטכנולוגי שיש לנו היום. היא העלתה את כל ה"פילמים" הגדולים האלה אליו. חשבתי שהוא רוצה לצפות בהם. מאותו יום, דודי אמסלם, כל הסדרה הזאת על הווקף המוסלמי נעלמה כלא הייתה, ואף אחד לא יודע אם זה נמצא בגנזך או שזה נרמס ונמעך עד דק.
+
+ ג'ו בראל ייצג בעצם את תפיסת העולם הימנית. תפיסת העולם שלכם אומרת שאם אינני שולט בתקשורת, אני צריך לשלוט בה עוד יותר. זאת פילוסופיית העולם שלכם. ולכן, כאשר רשות השידור ניסתה להשתחרר פעם אחר פעם – אני למשל זוכר את רפיק חלבי. רפיק חלבי היה כתב מדהים, ורצה לצלם את כל המכאובים של יחסי הגומלין בין כובש לבין כבוש. היה מצלם כתבות בשטחים, בגדה המערבית – אני לא יודע אם זה מצלצל טוב לאוזן; יהודה ושומרון בטרמינולוגיה שלכם.
+
+ כאשר הוא רצה לשדר את הכתבות האלה, הוא נתקל בקירות אטומים. אפילו מנחם בגין, זכרו לברכה, אחד מהמנהיגים הדגולים של מדינת ישראל – אינני יודע אם זה היה בכנסת הזאת, בכנסת החדשה, אינני זוכר; זה היה בסוף שנות ה-70 – הזכיר את רפיק חלבי בנימה סרקסטית ולעגנית, מכיוון שהוא לא רצה שהדברים האלה יתגלו במערומיהם אל מול העולם הנאור, כיוון שהכיבוש הוא כיבוש משחית, והוא ניסה להביא את התמונה כהווייתה כעיתונאי ברשות השידור. אפילו הגבה של חיים יבין הטרידה את הליכוד באותה תקופה. אז אתם לא רציתם שידור חופשי, לא רציתם שידור שיביא את הביקורת האמיתית כלפי הממסד הי��ראלי, ורציתם לסגור את הצינור. 
+
+
+ כשהיו המפא"יניקים בשלטון היה – – –
+
+
+ אני לא מכיר את הקיבעון הסטריאוטיפי הזה מי היה ברשות השידור – אם רשות השידור היא שמאלנית או לא שמאלנית.
+
+
+ אתה מדבר כאילו – אתה נזכרת ברשות השידור מתקופת בגין, כאילו לא היה לפני. זה מפריע לי. 
+
+
+ שמה?
+
+
+ כאילו רשות השידור קמה רק בתקופת מנחם בגין.
+
+
+ לא, לא, זה נכון.
+
+
+ מפה הזיכרון שלך התחיל.
+
+
+ ביושר האינטלקטואלי שלי אני חייב לומר לך שהיה מתכון שלא התחיל עם הליכוד. זה נכון. אני ביושר חייב לומר לך. למשל, היה יועץ במשרד ראש הממשלה לענייני ערבים; הראשון, אם אני לא טועה, היה אורי לוברני, אם אתם מכירים את השם הזה – לימים מתאם בלבנון. השני היה איש משכמו ומעלה, שמואל טולידאנו, אם אתה זוכר את השם הזה, והיו כמה וכמה שהתגלגלו מאוחר יותר – אחד האחרונים היה פרופסור יצחק רייטר. הם ניהלו בין השאר את השידורים בערבית ברשות השידור, והם יצקו אג'נדה – אני לא מדבר בהכללה, אבל לפחות חלק מהם – יצקו אג'נדה שיש בה מרות למדיניות הממשלתית, מה שנקרא אנטי-תזה לחופש העיתונות, לחופש הביטוי. אני מסכים אתך שלא כל הרעות החולות של רשות השידור החלו רק בתקופה של הליכוד, אלא אולי בתקופה של מפלגת העבודה זה גם היה, ולכן החטאים האלה הם חטאים שמישהו צריך פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל לקחת עליהם אחריות.
+
+ נמשיך הלאה. אתה יודע, לראש הממשלה, ממשלת ישראל – כאשר אני מדבר על כך שלא אכפת לכם מהעובדים, אני חושב שהדבר הזה איננו ניתן לוויכוח לחלוטין. אף אחד לא יכול לערער על העניין הזה, מכיוון שכאשר רשות השידור ניסתה ליצור אנטי-תזה לתפיסת העולם שלכם, אתם קיבלתם את העניין הזה בבוז, ואתם התחלתם במלחמה עקובה מדם נגד רשות השידור, והבאתם אותה אל פי סגירה, לפחות בתקופות האחרונות של קיומה, לפני כל ההתגלגלויות האחרות. ואני מכאן, מהבימה הזאת, מעל הדוכן הזה, תובע שוב את כבודם האבוד של עובדי רשות השידור, ומבקש מכם לחזור בכם מן ההחלטה לסגור את הרשות ולפתוח אותה מחדש, אלא לאפשר לה להמשיך ולנשום על-פי אמות המידה של עיתונות חופשית.
+
+ עכשיו אולי לעניין המדיני, דודי אמסלם וחברי כאן בכנסת. אתה יודע, העניין של ההסדרה – ואני השתתפתי – – –
+
+
+ למה למרב נתת לדבר? 
+
+
+ היה ויכוח תקנוני. זה לא צריך התייחסות – – –
+
+
+ הוא רוצה לדבר, תן לו שתי דקות.
+
+
+ השתתפתי בדיון לגבי החלת הריבונות של מדינת ישראל על מעלה-אדומים. אתם מתעלים על עצמכם פעם אחר פעם, חברי בצד השמאלי שלי, שאתם הצד הימני של המפה הפוליטית. אתם פעם אחר פעם מנסים לעשות שימושים גרנדיוזיים בפועל "הסדרה". זה התחיל ב"הסדרה", אחר כך נמשך ב"הספחה", ובסופו של דבר, זה לא נגמר ב"הרבנה", מהמילה ריבונות. איך אתם מעזים לעמוד אל מול כל העולם, כאשר אתם מבוּדדים פעם אחר פעם, בשל העמדות האורתודוקסיות שלכם בשטחים, כאשר אתם מנסים לכבוש את העם הזה לעד, לנצח נצחים, ופתאום אתם מנסים להחיל את הריבונות על מעלה-אדומים למדינת ישראל? מה תאמרו – האם אתם תחכו ל-20 בינואר, עד הגעתו של דונלד טראמפ לשלטון בארצות-הברית? האם זו הבשורה שאתם מחכים לה כדי להחיל סופית את הכיבוש הישראלי באופן לגלי כראות עיניכם על שני מיליון בני-אדם? 
+
+ האם משאת נפשכם היא לעשות עוד הסדרה, ועוד "הרבנה", ועוד "הספחה", ועוד "הכבשה", ועוד סוסי הרבעה לתפיסות העולם שלכם? האם זה מה שמעניין אתכם כל הזמן – לכבוש עם אחר? להתנער מן העובדה שדווקא מדינת ישראל אמורה להיות הבשורה לאנושות, הבשורה לעמים? אתם, שסבלתם מעל אלפיים שנות גולה, והגשמתם את החלום שלכם בסופו של דבר – ואפילו הערבים, בביירות ב-2002–2003, 56 מדינות הסכימו להכיר במדינת ישראל הכרה מלאה דה-פקטו, ולמרות זאת אתם ממשיכים להתעמר בחוק הבין-לאומי, ואתם מאפשרים למצרים של א-סיסי, רגע לפני שהוא נסוג מהחלטתו לתבוע אתכם במועצת הביטחון. מי נשאר לכם? אילו ידידים בגלובוס, בפלנטה, נשארו למדינת ישראל בשל העובדה שאתם מתנהלים בהתנהלות מדינית לא רק בעייתית, אלא מתגרה כנגד כל מדינות העולם? 
+
+ אתם – דודי אמסלם, אני מדבר אתך, אבל אני מדבר אל הימין הישראלי – אתם הולכים מדחי אל דחי. אין כמעט תקדימים לליקויים שלכם, להתנהלות השלומיאלית שלכם, לעובדה שאין לכם חוט שדרה, לעובדה שרק דבר אובססיבי ופתולוגי אחד מעניין אתכם, וזה להנציח את הכיבוש על עם אחר. איך יכול להיות שהשכול של אם ערבייה יהיה שונה משכול של אם עברייה?
+
+
+ אני אתן לך תשובה אחת. 
+
+
+ כן. 
+
+
+מדינת ישראל עזבה – בעצם עשתה את תוכנית הגירוש מעזה. תראה, הציבור הישראלי – מכרו לו איזו אשליה. אנחנו היום לא נמצאים בעזה. יש שם שלטון, יש שם מדינה בפני עצמה. אתה יכול להסביר לי למה אנחנו מקבלים טילים על בסיס כמעט יומי בתקופות טובות?
+
+
+ אל תכניס אותי למקומות האלה. אני לא הסנגור לא של עזה – – –
+
+
+ אתה מבין למה – – –
+
+
+ דודי.
+
+
+ אתה מבין למה הציבור הישראלי כבר לא סומך על שום דבר – רק על הצבא הישראלי ועל עצמו?
+
+
+ אני אתן לך תשובה: א. לא אני ניהלתי משא-ומתן עם "חמאס". אתם ניהלתם משא-ומתן עם "חמאס".
+
+
+ מה זה קשור? תבוא לתוצאה. תבוא לתוצאה. תבוא לתוצאה. 
+
+
+ כאשר גלעד שליט היה בשבי – שנייה, אתה רוצה תשובה, דודי? אני מאוד מעריך אותך, אבל לפחות תקשיב 60 שניות. במהלך השבי של גלעד שליט, הנציגים שלכם הגיעו לקהיר, וזיגזגו מהמלון הזה למלון הזה, ומאוחר יותר זיגזגתם בין חדר זה לחדר זה באותו בית-מלון. ואתם כבר מתכחשים לעובדה שניהלתם משא-ומתן עם "חמאס". ועכשיו קיבלתם רגליים קרות. יש כמה שבויים שנמצאים בשבי של "חמאס" בעזה, ואתם אפילו לא נוקפים אצבע. יש שני ערבים שנמצאים שם, ונדמה לי שעוד יהודי יקר נמצא שם – מנגיסטו? מנגיסטו? נגוסה, אתה צריך להילחם על שחרורו, כי על גלעד שליט אתם ניהלתם משא-ומתן, לא אני ניהלתי משא-ומתן. מדוע על מנגיסטו לא?
+
+
+ אני אגיד לך מה. אני אומר לך, ההבדל הוא שאתם מדברים – אני עושה. זה ההבדל. 
+
+
+ איפה הוא? אבל הוא עדיין בשבי.
+
+
+ בוודאי, כי – – –
+
+
+ מפני שיש לנו עסק עם ארגון טרור רצחני – – –
+
+
+ בסדר, אין לי בעיה, דבר מה שבא לך. אני לא הסנגור של – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – שאפילו רוצה לסחור בגופות חיילים.
+
+
+ אני אומר לך, כל הזמן עובדים, כל הזמן, בנושא הזה. ראש הממשלה עושה; הגורמים הביטחוניים עוסקים ועושים. 
+ 
+
+ אם זה היה תלוי במדינת ישראל – – –
+
+
+ נכון, זה שהחזיק אותו הוא אכזרי, אין לו אנושיות. זה כל העניין.
+ 
+
+ אברהם, אני חייב להגיד לך, אני שמח שאתה אומר מה שאתה אומר, ואני מעריך את העשייה שלך למען שחרורו של אברה מנגיסטו. אני רק אגיד לך שאתמול הייתי בבית המשפחה להדליק נר נוסף. אתה מכיר את האימא. היא שבורה לחלוטין, צל אדם. הם לא יודעים שום דבר. הממשלה לא מדווחת להם שום דבר, הצבא ורשויות הביטחון לא נותנות להם שום מידע, אז אם אתם יודעים משהו שהם אמורים לדעת – א. אנא – –
+
+
+ תרגיעו את המשפח��ת. 
+
+
+– – באמת, תצילו אותם מהסבל של האי-ודאות הזאת; גם אם לא תצליחו לשחרר – אבל להגיד מה אתם עושים בנושא. 
+
+
+ ככל שאנחנו מדברים – זה מזיק; ככל שפחות נדבר – יש סיכוי. 
+
+
+אבל אומרים את זה כבר שנתיים וחצי, אחי. 
+
+
+ זה ההבדל. 
+
+
+כבר אומרים את זה שנתיים וחצי. 
+
+
+ נגוסה, נגוסה – – – 
+
+
+אפילו אני לא מקבל את זה. 
+
+
+ נגוסה היקר – ואתה יודע כמה כבוד אני רוחש לך: מתעתעים בכם. אתה אינך יודע בדיוק אם השבויים האלה – אינני יודע אם אני משתמש בטרמינולוגיה הנכונה, כי היו כאלה שבעצם ברחו לצד השני של הגבול; זו לא ממש הייתה חטיפה או שבי. חיליק, אולי תקן אותי אם אני טועה. אבל בכל זאת, מדובר באזרחי מדינת ישראל. פעם למדינת ישראל היה כבוד לאותם אנשים והמדינה, בזרועותיה, נלחמה כדי לשחרר אותם, אפילו אם היו בסוף הגלובוס. תשמע, אם היו גם אויבים, מדינת ישראל ידעה להביא את האויבים. ב-1962 אייכמן נחטף בדרכים פתלתלות כדי להביא אותו למשפט כאן, במדינת ישראל. מדוע לעזאזל מדינת ישראל, המיוצגת על-ידי ממשלתו של בנימין נתניהו – ואתם חלק מהקואליציה הזאת – אינכם משחררים ותובעים לשחרר את האנשים היקרים האלה? מדוע אני צריך לבקש עכשיו כאן, מאחורי הדוכן הזה, את שחרורם של האנשים האלה? אתה מדבר אתי על סודי-סודות? אתה מדבר אתי על חדרי-חדרים? אבל תאמר לי בפסקנות, תישיר מבט אל אותה אם שזועקת לילה-לילה כדי לראות את בנה מחדש והיא עדיין לא מצליחה לעשות זאת. תן לה כדור הרגעה ותאמר לה: הם ישוחררו, מכיוון שממשלתו של בנימין נתניהו מטפלת בסוגיית השחרור. לא ולא, אתה לא מסוגל לומר את זה. נגוסה, עם כל הכבוד לך, כנראה יש הבדל בין אדם לאדם במדינת ישראל. לצערי, לדאבון לבי, בכאב מדמם אני אומר לך זאת, שכנראה אין שוויון ביחס בין בני-אדם בעיני רוחה של ממשלה, שאתה אחד מחבריה, לצערי הרב. 
+
+ אבל אני גם רוצה לומר לך עוד משהו – – – 
+
+
+ – – – אם נגיד שעד שישחררו את אברה מנגיסטו או אזרחים אחרים שנתפסו על-ידי "חמאס" לא יהיו ביקורים לאסירי "חמאס", אתה לא תתמוך בזה. אתה לא תתמוך, אתה תתנגד. 
+
+
+ נגוסה, אתה לא תוכל לאתגר אותי, מכיוון שאני אזרח מדינת ישראל, זו מדינתי, והאינטרסים הכלליים של מדינת ישראל הם נר לעיני. שלא תחשוב שאני אעדיף את "חמאס" על פני מדינת ישראל, שאני אזרח שלה, אבל אני כן תובע שוויון; אבל אני כן תובע פיוס; אני כן תובע הושטת יד. אני, בניגוד לכם, חושב שמדובר בעם אנושי, בעם בן-חורין, שזכאי לחופש ולאוטונומיה; בניגוד לכם אני תובע את שחרורם, מכיוון שאני שר שירי הלל לעובדה שאתם שימרתם, בכיסופים שלכם, בגעגועים שלכם, את השיבה שלכם לארץ ציון. אבל אתם לא מסוגלים להפנות, אפילו במילימטר, את הראש שלכם ואת הלב שלכם כלפי עם אחר, עשוק, כבוש, שאף אחד לא מבין עד כמה הוא מידרדר אל תהומות ממש עמוקים ביחס הבלתי-אנושי שלכם כלפיו. את זה כן אני מוכן לעשות, אבל אם אתה חושב שאני הנציג והסנגור של "חמאס", אתה טועה. אני אזרח בדיוק כמוך, והאינטרסים של מדינת ישראל הם נר לעיני. 
+
+
+ אני אשאל שאלה – – –
+
+
+ אני רוצה להגיד משהו: קודם כול, יישר כוח על הדברים. אברהם, אני ואז חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה קיבלנו מידע כמה ימים אחרי שהוא עבר, נחטף – אני לא יודע מה היה הסיפור בדיוק. כחברי ועדת חוץ וביטחון פנינו אל מי שפנינו ואמרנו: תגידו, אתם יודעים שיש ישראלי שנמצא בשבי ה"חמאס"? אני מדבר אתך על לפני שנתיים ושלושה חודשים. הוא כבר שנתיים וארבעה ��ודשים, אגב, 848 ימים, בשבי. אמרו לנו: אנחנו יודעים, אבל אנחנו מתחננים וגם מבקשים. יש צו איסור פרסום, אל תוציאו את זה, כי אם תוציאו את הסיפור של אברה, זה יעשה רעש, וה"חמאס" יגדיל את המחיר. תהיו בשקט, זה עושה נזק. חודש, חודשיים – אברהם, אנחנו לא יכולים שנתיים וחצי אחרי להגיד את אותו הדבר. אני אומר לך שזה מעלה תהיות למה במקרה הזה אומרים את זה ובמקרים אחרים לא. אבל זה, ככה, רק הערה, אתה יודע. 
+
+
+ זה לא ויכוח. צריך לשחרר את אברה מנגיסטו וצריך להביא אותו, להביא אותו להורים שלו. זה לא ויכוח. אבל העניין פה זה הדרך, הפעילות, הדרך לשחרר אותו – זה ההבדל. זה פשוט – – – 
+
+
+ ידידי נגוסה – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ שנייה, דודי. דודי, רק משפט אחד לנגוסה. משפט אחד. משפט אחד לנגוסה. 
+
+נגוסה, ברור שאינני בקי בעניינים; ברור שאינני בקי בהתנהלות. אם יש מגעים חשאיים – אינני יודע. אני מודה ומתוודה שאינני מכיר את מה שאתה אומר, איני בקי בפרטים האלה. אם ממשלתו של בנימין נתניהו, הממשלה שלך, מטפלת בסוגיית שחרורם, אז אני מרים ידיים. אבל נדמה לי שעברו יותר משנתיים, שנתיים וחצי, ושום דבר נגלה לעין עוד לא חשנו בו, עוד לא ראינו אותו. גם אתה, נדמה לי, מתוסכל מן העובדה שלמרות מאמציך הכנים עדיין לא קיבלת תשובה לגבי לו"ז – מתי הם משוחררים, לאיפה זה הגיע, האם יש מתווכים בעניין הזה. גם אתה לא מסוגל לומר לי את הדברים האלה. 
+
+כן, דודי. 
+
+
+ אני רוצה לשאול אותך שאלה: למה, אתה חושב, מה ההשערה שלך, למה באמת הם לא בארץ? מה, הממשלה לא רוצה להביא אותם, לדעתך?
+
+
+ א. הם לא נחטפו, דודי. 
+
+
+ שאלתי – מסתובבים אזרחים ישראלים, לא משנה כרגע איפה הם נמצאים, ברצועת-עזה. מה לדעתך הסברה, מדוע הממשלה לא מביאה אותם?
+
+
+ ברור. אם אתה רוצה תשובה עם יושר ויושרה, אז ודאי שאין גם אספירציה ל"חמאס" לשחרר אותם חינם. ברור לי. 
+
+
+ זאת אומרת, סביר להניח ש"חמאס" – – – 
+
+
+ מה, אני צריך לתת לך שיעורים במדעי מדינה?
+
+
+ סביר להניח שה"חמאס" רוצה שנשחרר מחבלים שרצחו יהודים בגין אותם אנשים שבטעות עברו את הגדר. אזרחים רגילים – – – 
+
+
+ אבל אתם עשיתם את זה, דודי. אתם שחררתם. 
+
+
+ רק שנייה, דקה. אז אתה מבין שזוהי הנוסחה, שיש שני אזרחים ישראלים שאתה אומר שהם – – – 
+
+
+ שלושה. 
+
+
+ שלושה, שניים ממוצא ערבי ואחד יהודי, שהגיעו לשם בנסיבות אישיות, זאת אומרת, בנסיבות אזרחיות. הם לא חדרו לשם כי עשו פעולה צבאית או משהו כזה; או שחלקם היו קצת במצב נפשי כזה או אחר או שטעו והגיעו לאן שהגיעו. סתם, דרך אגב, האם היה עולה בדעתך שמדינת ישראל הייתה מחזיקה אזרח כלשהו מרצועת-עזה שחצה את הגבול בטעות? הסתבר שעצרו אותו, דיברו אתו, הבינו שזה בטעות. האם להחזיק אותו כאן בשבי או להחזיק אותו בבית-הכלא או להחזיר חזרה?
+
+
+ א. אין לי שום בעיה לענות על השאלה הזאת. זו קושיה, אבל אתם הרגלתם את האחרים כמעט בכל מקום, אפילו "חיזבאללה", לחילופי שבויים. 
+
+
+אבל יש חשיבה. תראה, אחרי הסיפור של שליט קמה ועדת שמגר ודנה בעניין. תראה, זה לא כל כך פשוט: מצד אחד יש לך חייל, וודאי שאם זה חייל אז החובה המוסרית שלך כלפיו היא הרבה יותר גדולה מאשר לאזרח שחצה על דעת עצמו – בכל אופן, אתה שלחת אותו.
+
+
+ נכון. 
+
+
+ אבל – – –
+
+
+ – – – "דודובסטר".
+
+
+ יש לך חייל שם, ובגינו אתה צריך לשחרר אלפי מחבלים, שחלקם – אתה יודע שהם ירצחו עוד יהודים. אלה הדילמות. אתה שואל אותי מה נכון? אני לא יודע. אני שמח שאני לא צריך לקבל את ההכרעה, מפני שזה לא פשוט. דרך אגב, עד שנים מסוימות, מאז קום המדינה ועד מה שקרה בלבנון אז, בסיפור מלחמת לבנון והחטופים מהנח"ל, מדינת ישראל לא שחררה. אחד תמורת אחד. לא היו כאלה דברים. 
+
+
+ אני מודה ומתוודה שזו – – – 
+
+
+ יכול להיות שהמדינה, גם בוועדת – – – דוח שמגר – אני חושב שזה היה שמגר, עד כמה שאני זוכר, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, באו ואמרו: רבותי, מדינת ישראל, לאור כל מה שקרה פה, גם שחרור החיילים שנחטפו בלבנון בשנת 82', ואחרי זה הסיפור הזה של שליט, בואו נעשה סדר עם עצמנו, שאם קורית לנו תקלה – מה המחיר שאנחנו מוכנים לשלם. 
+
+
+ זה נכון. 
+
+
+ בואו נעשה את זה מבעוד מועד, לא כשזה כואב ואז יש לחץ טבעי של המשפחה, עם ישראל, כל הציבור בארץ, ומתחילים לעבוד מהרגש ולא מהשכל. 
+
+
+ אגב, אתה יודע, אוזני קשובות למה שאתה אומר בצורה רגישה מאוד, ואתה מעלה נקודה מאוד קונטרוברסלית, בעייתית. אבל דבר אחד אני לא מוכן לקבל; לפחות עניין אחד אני לא מקבל: אם מישהו שיש לו בעיות נפשיות – לכאורה, כי אנחנו לא יודעים – ועבר את הגבול, האם הוא לא אזרח מדינת ישראל?
+
+
+היה אזרח.
+
+
+ האם המחיר שאנחנו משלמים על אדם בריא – צריך להיות נמוך יותר כאשר מדובר באדם שהוא מעורער בנפשו?
+
+
+ אתה יודע שזה – – –
+
+
+ צריך לשחרר אנשים, להחזיר אותם הביתה. זו קדושת – – –
+
+
+ אבל אם אתה יודע שזה לא – – – 
+
+
+ זו קדושה שאתם למדתם אותנו.
+
+
+לא, אבל האם אתה כופר – הרי אני מסביר, אחרי סיפור שליט הייתה אופוריה בציבור תקופה מסוימת, ואחרי זה היה ויכוח ענייני אם זה באמת נכון לעשות את זה. אמרתי, זאת שאלה לא פשוטה בכלל, שלי אין תשובה של נכון, לא נכון. אתה יודע, אתה בעצם מציל את חייו של חייל אחד, שאתה שלחת אותו לקרב, ויש לך חובה מוסרית לדאוג לו, מפני שיש עוד חיילים, אחרים, שרואים מה אתה עושה אתו, ומבעוד מועד; לעומת זה, אתה משחרר אלפי מחבלים שאתה יודע בוודאות שחלקם ירצחו יותר מיהודי אחד.
+
+
+ כן, אבל אתם בעצם – – –
+
+אז זאת הדילמה – שאתה לא יודע כל כך מה לעשות.
+
+
+כן, דודי, זה נכון שאנחנו עכשיו – – –
+
+
+ לכן המדינה, לאחר שקרה האירוע – אני אומר עוד הפעם – ביקשו מהשופט שמגר: בוא, עכשיו אנחנו אחרי האירוע, אנחנו עובדים מהשכל, אנחנו לא עובדים מהרגש. בואו נבנה לנו איזו תפיסת עולם של המדינה, מה נעשה במקרה הבא, שלא יקרה מצב שכשהוא כבר קרה לנו, עוד פעם יקומו ההורים, ועוד פעם הציבור יקום ויגיד: רק שנייה, למה עכשיו? אולי בחטוף הבא. זה מה שמדינת ישראל עשתה אז. אני חושב שזה היה נכון לעשות את זה. אז מותר לה לשנות את עמדתה, זה בסדר. 
+
+ למה אתה לוקח את זה לאותו אזרח, שהוא חולה נפש או לא – אני לא מעלה בדעתי בכלל – –
+
+
+אתה. אתה אמרת, דודי, לא אני.
+
+
+– – שזה שיקול בכלל.
+
+
+ אני בכלל לא הזכרתי. אתה הזכרת את זה. התמלול של השיחה הוא תמלול שיכול להביא את העדות החותכת. אתה העלית את הנקודה הזאת.
+
+
+לא, אני אמרתי – – –
+
+
+ לא אני העליתי. 
+
+
+ אני אמרתי – – –
+
+
+ אני התייחסתי אל האנשים האלה כאזרחים לכל דבר – –
+
+
+ לא, לא הבנת. 
+
+
+ – – שמדינת ישראל, בקדושת האדם, צריכה להשיב אותם ארצה.
+
+
+אני אמרתי את זה בהיבט – – 
+
+
+ בסדר, אוקיי.
+
+
+ – – שהאנשים האלה לא חדרו לרצועת-עזה כדי לעשות שם מודיעין או לעשות פיגוע. אלו אנשים שאחד מהם אולי היה רפה שכל, ככה בטעות, חלק לא ראו את הגדר, נכנסו כאזרחים רגילים. לכן ה"חמאס" – –
+
+
+ אם הייתי נפגש עם השיח' – ��� –
+
+
+ – – ברוב אכזריותו – –
+
+
+ דודי, אם הייתי – – –
+
+
+– – נמקים בבתי-כלא – –
+
+
+ אם הייתה ניתנת לי – תשמע אותי משפט אחד – אם הייתה ניתנת לי – – –
+
+
+– – אפילו שהם מוסלמים. לא אכפת לו.
+
+
+  אם הייתה ניתנת לי הפריבילגיה להתייצב אל מול בכירי "חמאס" בעזה, הייתי אומר להם בדיוק את מה שאתה אומר: אלה אנשים שלא נכנסו כדי להילחם בכם. שחררו אותם, מכיוון שיש אם בוכייה מעבר לגבול. 
+
+ 
+אז אתה – – –
+
+
+צריך להשיב אותם. אבל אני לא הנציג של "חמאס".
+
+
+ אתה מבין למה אזרחי מדינת ישראל לא רוצים להיכנס עוד פעם לפיאסקו הזה, כרגע, לאיזה הסדר מדיני, כמו שאתה אומר, לגבי יהודה ושומרון – מה יקרה לנו שם? אתה לא מבין שהם עושים את החיבורים האלה? הם מבינים שיש פה איזה שלטון מרושע, אכזרי ברמות שאי-אפשר לתאר, ואנחנו לא רוצים לעשות גזור הדבק ולשים אותו לאורך כל המדינה אחרי זה. 
+
+
+ אבל אתה יודע, יש צמצם במצלמה. תפתח את הצמצם קצת ותחשוב מה אתה לא עושה; תחשוב מה מדינת ישראל לא עושה. מדינת ישראל תוקעת את הפלסטינים ללא משא-ומתן – ממשלת ישראל, לא מדינת ישראל; ממשלת ישראל, שאתם מנהלים. אתם ממשלת ישראל, אתה יושב בצד של ראש הממשלה. אתם מייצגים בעצם את המדיניות של מדינת ישראל. אתם לא קיבלתם את ההזמנה של מדינות ערב, 56 מדינות אסלאמיות כשרות למהדרין – זה קצת דיכוטומי – כשרות למהדרין, שמוכנות להכיר במדינת ישראל, אבל לא הושטתם יד. אבו מאזן, המתון שבמתונים, כל הזמן קורא לכם, קורץ לכם, מתחנן בפניכם, מבקש מכם – – 
+
+
+ הוא על במת האו"ם – – –
+
+
+ – – אני מסתפק – שנייה, דודי, דודי, שנייה. אני לא משלים משפט. 
+
+
+נו, אבל רק שנייה.
+
+
+ – – אני מוכן להסתפק ב-22% משטח פלסטין לפני 1967. תנו לי 22% ואני מסתפק בכך, אתם לא מסוגלים לתת לו. אתם עכשיו מתבודדים בתוך עצמכם, אתם מתבוססים בתוך הביצה שלכם כאשר כל העולם מפנה לכם גב, ואינכם מבינים שעדיף שלא להעמיד רק שאלות מוסריות על הכף, על כפות המאזניים, אלא לומר מה אנחנו לא עשינו כדי לפתור את הבעיות, כדי לבנות לנו שדרת חיים אחרת במדינת ישראל; כדי שהנכדים שלך, דודי, והילדים שלך לא ילכו להילחם ולהביא שכול לאימהות הבוכיות. כן. 
+
+
+ תראה מה מפריע לי בעניין: תראה, אבו מאזן רק לפני כמה חודשים עלה על במת האו"ם – זה בן-אדם אינטליגנט לא? דוקטור. אני לא מדבר כרגע על מה הוא עשה את הדוקטורט שלו – בא והאשים את מדינת ישראל בהרעלת בארות המים. אתה מבין, זה מה שהיו עושים נגד היהודים האנטישמים בעולם לפני 200-100 שנה, ועוד אלפי שנים, עד לפני 100 שנה. מפני שאז כבר האינטליגנציה הבינה שלא מרעילים בארות. לכן אני אומר, תשמע מה הבחור הזה, מה הבן-אדם הזה עושה. 
+
+ עכשיו, תסתכל, אני עוקב אחרי השידורים גם בעיתונות וגם בטלוויזיה הפלסטינית. אני מזדעזע מההסתה של ילדים קטנים. מה הקשר – ילדים בגן, אתה מכניס אותם, הם עושים הצגות שכאילו עם נשק, ילד בגיל ארבע. עכשיו אני אומר – – 
+
+
+תשמע, דודי, אתה – – –
+
+
+ – – לפני שאתה מדבר, לפני שמדברים עם אבו מאזן, כן להחזיר, לא להחזיר, צריכה להיות איזו אטמוספירה הגיונית. 
+
+
+ אז ייתכן, דודי, ייתכן שהיו התבטאויות לא כל כך קורקטיות של אבו מאזן, אבל תסכים אתי שיש הצהרות לא כל כך קורקטיות של ראש הממשלה שלנו. בנימין נתניהו, למשל, אני מזכיר לך – – –
+
+
+– – – 
+
+
+אני מזכיר לך, בתשובה לפינוי עמונה, ראש הממשלה בנימין נתניהו קרא לחוק הישראלי, לרשויות, לזרועות החוק בי��ראל להתחיל להרוס בתים של ערבים במדינת ישראל. מה אתה אומר על כך? 
+
+
+ אני אסביר לך.
+
+
+ מפנים את עמונה, ומייד קונטרה: אנחנו הורסים את הבתים של אזרחי מדינת ישראל הערבים. 
+
+
+ אני אגיד, אני אעשה לך סדר גם בזה. זוהיר, באמת, אמיתי, תראה, עשיתי סיור לפני שבועיים, אני וביטן, והזדעזעתי מהיקפי הבנייה הבלתי-חוקית במגזר הערבי. 
+
+
+הסיור המשותף שעשינו בלוד, אתה מתכוון?
+
+
+ לא, לא. לפני שבוע וחצי, שבועיים. גם ראינו את זה בלוד. דרך אגב, אני עושה דיון על דהמש עוד מעט כדי להבין. אני בית"רי, אני באמת מכבד את כל האזרחים הישראלים. אני מאמין בזה באמונה שלמה שלכל אזרח במדינת ישראל צריכות להיות חובות וזכויות שוות; והוא צריך להיות נאמן למדינתו, כמו שיהודים אמריקנים נאמנים לארצות-הברית. 
+
+
+ כן.
+
+
+ דרך אגב, הייתי במרוקו. היהודים במרוקו – אם תראה איך הם מדברים על המלך אתה לא תאמין. לא תאמין.
+
+
+ מה זה לא תאמין? הייתי אתך שם. 
+
+
+ אה, נכון, נכון. והם מכבדים את המלך בדיוק כמו הערבים, ואת מרוקו. ואף שמרוקו פועלת נגד ישראל – – – הם לא מעזים. 
+
+
+ ואף-על-פי-כן. 
+
+
+שנייה. 
+
+
+ כן.
+
+
+ דקה. לכן אני אומר, במגזר הערבי יש בעיה. יש בעיה. חלק – אני לא יודע ממה זה נובע. יכול להיות שהם חושבים שמותר להם הכול. 
+
+
+ מכורח המציאות זה נובע. 
+
+
+דקה.
+
+
+ זה נובע מכורח המציאות.
+
+
+עכשיו יש תב"עות. אתה יודע שישבנו אז עם בינת, לפני חצי שנה, בעקבות מה שדיברת אתי.
+
+
+ נכון, שנה, כן.
+
+
+ הזמנו אותה, ישבנו. יש תוכניות מתאר שבעצם עשו אותן במדינת ישראל לאוכלוסייה הערבית, מפני שצריך לתת גם להם את הגידול איפה שצריך. גם הם צריכים לבנות באיזה מקום. אבל יש עבירות חמורות ביותר. 
+
+
+ תן לי להשיב לך.
+
+
+ יש שם כאוס כמעט. אז לזה ראש הממשלה התכוון. הוא אמר: רבותי, אנחנו עושים סדר בכל המקומות. אם אני צריך לעשות סדר בעמונה – אני אעשה, ובמקביל אני אעשה בכל – אין פה סדר סלקטיבי.
+
+
+ כשאנחנו ביקשנו – דודי, תן לי שני משפטים – ביקשנו מראש הממשלה לאפשר עסקה – אני קראתי לה "הודנה" – לא להרוס בתים בנקודת זמן מסוימת, לאפשר לזרועות התכנון והבנייה, שאתה אחד מהאקספרטים, מהמומחים הגדולים ביותר שלהם, לעשות סדר בתוך החברה הערבית, בכפוף להקצאת משאבים, ומאותה נקודת זמן כל אזרח ערבי שיבנה בניין בלתי חוקי, אנחנו נסיר כל הגנה ממנו – – – 
+
+
+ אני מספר לך שמדובר על עבירות בנייה – – –
+
+
+ אתה עוזר להם לשרוד. לא הבנתי את הרעיון הזה.
+
+
+מה זה, יפעת? 
+
+
+ לא, אני אומרת, הוא עוזר לכם כאילו לשרוד את 50 הדקות. 
+
+
+ את לא מרשה לי לדבר אתו?
+
+
+מרשה לך, בטח, מה.
+
+
+ את יודעת שאין לי בעיה להעביר את 50 הדקות. 
+
+
+מדובר, דרך אגב, על עבירות מחוץ לקו הכחול של היישוב – –
+
+
+ כן.
+
+
+ – – לא בתוך היישוב. ביישוב יש הרבה עבירות בנייה. לא מתעסקים אתן – זו העירייה. מדובר כרגע מחוץ לקו הגבול. האם אתה חושב, באמת – – – שאזרח ישראלי, לא משנה יהודי, ערבי, נוצרי, צ'רקסי, לא חשוב מי, מותר לו לבנות בלי רישיון איפה שהוא רוצה? 
+
+
+ אני רוצה לומר לך, בפרפראזה אמיתית, אבל: אני בעד הגנה על איש חסר ישע שנכנס למרכול, לוקח כיכר לחם, שם אותו מתחת למעיל ויוצא. אני מבין את אותו גנב. הוא לא גנב מבחינתי; הוא איש רעב שמנסה להשביע את הרעב שלו. אני חושב שהחמלה שלנו – ואתם, היהודים, הכי חמלתיים עלי אדמות, בעיקר בגלל כל מה שעברתם בהיסטוריה המדממת שלכם – אני חושב שאם בחור נכנס למרכול ושם כיכר לחם מתח�� למעיל לא צריך להעניש אותו.
+
+
+ נכון. מה זה קשור – – – 
+
+
+ אנשי הרווחה צריכים להטות אוזן למצוקות שלו. וזה קשור. כאשר אתה מתעלם מן העובדה שיש ריבוי טבעי, כאשר שטח הבינוי איננו מתרחב במשך 40-30 שנה, כאשר אין תכנון ובנייה, כאשר הבן כבר מתחתן ויש לו ילדים, ולאב יש כבר נכדים – איפה הוא יאכסן אותם? איפה הוא ישכן אותם?
+
+
+ – – – מחוץ לקו הכחול של היישוב?
+
+
+ האם לא היית בונה להם חדר מעל לדירה שלך?
+
+
+ – – – מחוץ לקו הכחול של היישוב, בתוך שמורות טבע.
+
+
+בקיצור, נותרה לי – – –
+
+
+אין יהודי אחד שיבנה בתוך שמורת טבע ולא יהרסו לו. אחד.
+
+
+ בסדר, אוקיי, אוקיי, שמורות טבע זה בוודאי קו אדום. אבל מצד שני, אתה צריך להבין – – –
+
+
+ זוהיר, באמת, אתה יודע, אתה מכיר את הגישה שלי.
+
+
+דודי, אתה צריך להבין את המצוקות של המיעוט הערבי.
+
+
+ לזה ראש הממשלה – – –
+
+
+ המיעוט הערבי, ב-99% מהמקרים מעולם לא פגע בביטחון של המדינה. אנחנו רוצים להיות אזרחים מתחת למטריית החוק במדינת ישראל, אבל תנו לנו אפשרות לחיות בצלם אנוש; תנו לנו אפשרות להיות אנשים תחת השוויון שאנחנו חותרים אליו פעם אחר פעם. אף אחד כאן לא חותר נגד אושיות המדינה; אף אחד לא רוצה לקעקע את המדינה.
+
+אתה יודע, דודי, נדמה לי ש-13 מלחמות עברה מדינת ישראל, אם אני לא טועה. חיליק, תקן אותי. אולי – – –
+
+
+ כמה?
+
+
+13 מלחמות.
+
+
+ 13 נראה לי מופרך.
+
+
+לא. גם כל – – –
+
+
+ יש שש מלחמות ידועות בשבעה עשורים.
+
+
+כן, נכון. כמעט.
+
+
+ אבל היו עוד מבצעים וכאלה שאתה אולי קורא להם מלחמות.
+
+
+מבצעים שאני מכנה – – –
+
+
+ בסדר.
+
+
+ תשמע, כשיש חול וקורבנות, זו מלחמה לכל דבר; כשיש טילים מכל צד ויש מטוסים שמפוצצים, זו מלחמה לכל דבר. מעולם הערבים אזרחי מדינת ישראל – בצל המלחמות הללו והמבצעים הללו, כדבריך – מעולם לא ארבו למדינת ישראל, מעולם לא תכננו פוטש במדינת ישראל. הם נשארו אנשים שנשענים על החוק הישראלי, על הנאמנות למדינת ישראל. מעולם לא ארבנו לכם בפינה. 
+
+
+ – – –
+
+
+אז יש עשבים שוטים.
+
+
+ הרבה, אבל הרבה – – –
+
+
+חברים, יש עשבים שוטים. אבל הערבים במדינת ישראל – – –
+
+
+ אבל הרבה עשבים שוטים יש.
+
+
+ מה?
+
+
+ יש, קודם כול, הרבה עשבים שוטים, אבל הבעיה הכי קשה היא שאפילו חברי הכנסת הערבים בכנסת, מהרשימה, הם יותר קיצוניים מהם בדבר הזה.
+
+
+זה לא נכון. יש כאן אנשים משכילים, אנשים אינטלקטואלים, אינטליגנטים – –
+
+
+ אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל נא לסיים.
+
+
+ – – שמגינים על טובת האזרחים הערבים.
+
+אם מותר לי רק במשפט אחד, אדוני היושב-ראש: יש צופה כמעט קבוע שעוקב אחרי הדיונים האלה בכנסת, שמו אסף טרובק – אני מקווה שאני מבטא נכון את השם הזה. אסף – אינני יודע איזו מצלמה מצלמת אותי – אסף, המשך להיות נאמן למה שקורה בכנסת ישראל. כתבת לי: אני משתתף בצערך, מכיוון שזה ליל שימורים. אבל דע לך שאנחנו יכולים להתעלות גם בלילות קשים שכאלה. 
+
+הנה, קיבלת נאום בן 50 דקות. תודה רבה לכם.
+
+
+ תודה, חבר כנסת בהלול. 
+
+ אני רוצה להוסיף – איתן ברושי, תיגש בינתיים לבימה, אבל אוסיף: אסף טרובק הוא תושב פרוד, והוא צופה מושבע של ערוץ הכנסת. לא משנה באיזו שעה אני מנהל מליאה או חברינו מדברים, אסף שולח הערות ותובנות ופניני חוכמה, ואני מוסיף את ברכת הכנסת לאסף טרובק, הצופה הנאמן, על תרומתו לדיוני הכנסת.
+
+
+ וחבר מפלגת העבודה.
+
+
+ אבל אנחנו לא מדברים פה כמובן על פוליטיקה.
+
+
+ למה לא פה? אם לא ��ה אז איפה?
+
+
+ אבל הוא גם חבר ותיק במפלגת העבודה.
+
+
+ הוא סימס לי. הוא סימס – לא, זה בסדר.
+
+
+אז הנה, הכנסנו את אסף טרובק לדברי הימים של הכנסת.
+
+
+ לדברי הימים של הכנסת.
+
+
+ לדברי הימים של הכנסת, בזכות – – –
+
+
+ ותן את הקרדיט לזוהיר.
+
+
+אמרתי: בזכות זוהיר. נכון. רק הצטרפתי למזמור השבח שלך. 
+
+חבר הכנסת ברושי, 50 דקות?
+
+
+ בוא נתחיל.
+
+
+ רשום פה 30, אבל מה אתה רוצה?
+
+
+ נתחיל. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת ריקה ומנומנמת, אני בהחלט מאלה שגדלו עם רשות השידור, וגם נאמן לרשות השידור. אני יכול לומר שאני, כשהייתי בבית-ספר – אני בן קיבוץ גשר, היום חבר גבת – אז קבעו לנו את מקומות העבודה. ואני זוכר שבכיתה ח' או ט' היה טקס, ולכל אחד אמרו איפה הוא עובד, ועלי הטילו את העבודה ברפת. מאז הייתי כמה שנים רפתן, ולמדתי לקום מוקדם בבוקר. שני דברים אני תמיד אומר שלמדתי מהעבודה ברפת: לקום מוקדם ולשתות הרבה קפה. קמים מוקדם לחליבות בוקר, וקמים מוקדם לעבודה, וגם שותים לפני ובאמצע החליבה. זה מלווה אותי גם היום. וכמעט אין יום שאני לא שומע בין חמש לשש בבוקר את השעה שבה יש סקירת עיתונות. מדפדפים בעיתונים, יש גם מדי פעם רעש של העיתון, והקריין התורן או העורך מציגים את הנאמר בעיתונים. ואם אתה שומע, אתה כבר מגיע מוכן לסדר-יום; אתה יודע מה פחות או יותר צפוי.
+
+ואני רוצה לומר – מעבר לדברים שנאמר בהמשך, שאינם קשורים דווקא לנושא – שאני חושב שיש שתי נקודות שהן לא במחלוקת: 1. שאסור לעזוב את ירושלים. באיזה שלב בדיונים היה נדמה שמישהו העלה בדעתו להוציא את רשות השידור, או את מה שנקרא "קול ישראל מירושלים", למודיעין. עם כל הכבוד לכל מקום אחר, זה נראה לי לא נכון, ונראה לי שיש לעמוד על כך, ואני מאמין שזה מה שיהיה – שבכל מהדורה שתישאר בסופו של דבר זה יהיה בירושלים. הדבר השני זה העובדים. תמיד ידענו להעריך את העובדים, ואת הנאמנות למקום העבודה, ואת האחריות. נדמה לי שנוצרה תחושה בתקופה קודמת שתוך כדי הקמת התאגיד החדש, יש פגיעה קשה בעובדים – עובדים מסורים, שניהלו את רשות השידור ופעלו ביום, בלילה, בכל עונות השנה, גם בחירום ובמלחמות.
+
+ אני חושב ששתי הנקודות האלה חשוב שייאמרו וחשוב שנדגיש אותן: שצריך לשמור על העובדים ולכבד אותם, ובמידה שצריך לשפות ולתת תנאים, אם יש פרישה, ובכל מקרה – לא תופעה של להתעלם ולזרוק. ובשום מקרה, בשום מהדורה שלא תהיה, אנחנו לא יכולים לצאת מירושלים. לא יכול להיות שבכל נאום ידברו על ירושלים בירתנו המאוחדת, וכשזה יגיע למדיניות של הממשלה ולתקציבים של המדינה, יימצאו רעיונות לא נכונים של הוצאת רשות השידור, השידור הציבורי, מירושלים.
+
+ בהמשך להזדמנות שניתן לומר פה דברים, אני רוצה להתייחס גם לנושאים אחרים. תראו, לפני כמה ימים הסתיים קורס טיס מס' 173. קורס טיס הוא אחד הקורסים הקשים, והוא מחייב גם חתימה ארוכה, ובדרך כלל גם אחריות כבדה מאוד – מעבר לחובה של אותן שנים גם שירות מילואים ודברים נוספים. מקובל שקורס טיס עומד על מגרש המסדרים ויש חשיפה של הבוגרים, במובן של מאיפה הם באים ומה הרקע שלהם. ונאמר על-פי – אלה נתונים גלויים, ויש מאחורי זה גם הרבה סיפורים אישיים: החניך הצפוני ביותר מגיע מהמועצה המקומית קצרין ברמת-הגולן, והחניך הדרומי ביותר מגיע ממושב פארן.
+
+אבל הדבר המרכזי, שנאמר גם בהזדמנות נוספת – תקשיבו טוב, מי שמאזין: 45%, אדוני היושב-ראש, 45% מבוגרי קורס טיס באים מהמר��ב הכפרי, מהמועצות האזוריות; 24% בני מושבים, 12% מקיבוצים ו-9% מהיישובים הקהילתיים. כלומר, 8%–9% מהאוכלוסייה בישראל, 8%–9% מהאוכלוסייה בישראל מעמידים על מגרש בוגרי קורס טיס – שהיום הם כבר באוויר – 45%; 9% מביאים 45% מבוגרי קורס טיס. 55% מתגוררים בערים. תראו, זה החינוך ההתיישבותי; זאת ההתיישבות שהממשלה מאיימת על קיומה. ואני אומר יותר מזה: 44% מבוגרי הקורס התנדבו לשירות בקהילה. כלומר, הם כבר עשו שירות לפני. אני בוגר שנת שירות. במשפחה שלנו יש בוגרי שנת שירות, והייתי עשר שנים בצבא. גם כאן אנחנו רואים שיש לנו בוגרים בשנת השירות, במכינות קדם-צבאיות, כלומר, 70% מהבוגרים לקחו חלק בפעילות גם בתנועות הנוער. זאת אומרת שיש משמעות לחינוך הערכי, יש משמעות לחינוך ההתיישבותי, ויש משמעות לחינוך לתרומה לקהילה ולשותפות בצמיחה תוך כדי לקיחת האחריות. 
+
+יצא לי לפני כמה ימים – גם לאחרים – להופיע בפני 1,200 תלמידי י"ב של ההתיישבות והתנועה הקיבוצית, בתוכם 120 חניכים בדואים, בארבעה ימים שסיומם היה בבה"ד 1, תוך דגש במסע הזה על שירות משמעותי, חתימה לקבע, לקיחת אחריות. ואמרתי להם בדברי בהדלקת נר במושב עידן – שעוד נגיע אליו תכף – שהממשלה מחסלת את החקלאות ופוגעת בהתיישבות. אמרתי להם שמבחן הבגרות האמיתי הוא לא, כפי שאומרים בבר-המצווה, מעבר מילדות לבגרות, אלא בסוף י"ב – אתה מקבל שתי זכויות, או נכנס לשני סטטוסים: 1. אתה בן 17 או 18, ויש לך הזכות לבחור ולהיבחר, גם לשלטון המקומי וגם לממשלת ישראל. לבחור ולהיבחר; אבל יש לך את הזכות ואת החובה לשרת בצה"ל, להגן על המדינה ולשמור על ביטחונה ועתידה. כלומר, אתה מקבל פה שני דברים בבת-אחת: גם אפשרות לקבוע מה יהיה כאן, וגם את הזכות ואת החובה להבטיח שזה יתקיים. איפה עוד יש מבחן בגרות כזה?
+
+והנה, אנחנו רואים שבוגרי תנועות הנוער, בוגרי המכינות ובוגרי החינוך ההתיישבותי – אותו חינוך התיישבותי שוועדת שרים לחקיקה – שכבר אמרתי שהיא מתנהלת בקלות דעת; היא הפוכה ממה שקורה בכנסת בהתנהלות שלה. יושבים שם יותר עוזרים משרים, והחשבון שלה הוא יותר פוליטי וקנטרני מאחריות לעתידה של המדינה. ואותו בנט, שלפני זמן קצר, בציניות, דיבר על סיפוח אזורים ביהודה ושומרון, שמדבר על התיישבות מהים עד הנהר, והוא לא מסוגל לעצור מהלכים פוגעניים של הממשלה בהתיישבות שאיננה ביהודה ושומרון – אותו בנט לא הסכים לחוקק את החוק של החינוך ההתיישבותי. 
+
+ואמרתי לו: בנט, אני לא מסכים אתך בהרבה דברים. אני עוד הייתי עוזר שר הביטחון כשהוא התרוצץ בפרוזדורים כדי לסדר דברים ליהודה ושומרון בתור מנכ"ל. מעולם לא התייחסנו אליו כפי שהוא מתייחס היום. הייתה תרבות אחרת מהשחצנות והיהירות וההתנשאות. אמרתי לו: אני לא מסכים אתך כמעט בשום דבר. בוא נסכים על דבר אחד – שלא תהיה לכל החיים שר החינוך. יש לו התיישבות ביהודה ושומרון, והחינוך ההתיישבותי הוא גם שם. החינוך ההתיישבותי הוא לא רק האוטובוס הצהוב; החינוך ההתיישבותי הוא לא רק בתי-הספר האזוריים. הוא 40 כפרי נוער, 100,000 חניכים, 25,000 חניכי פנימיות. מופז תמיד היה אומר שאם הוא לא היה מגיע לנהלל, הוא לא היה מגיע לקצונה ולצנחנים. אני הייתי ראש המועצה בעמק-יזרעאל. נהלל המושב הראשון בתוך המועצה. יש שם ויצ"ו נהלל שנים, ובתוך זה כפר-נוער – 200–250, כולל יהודים וערבים, נוער מצוקה, ו-1,000 תלמידים של המועצה האזורית שעמדתי בראשה. 
+
+ והנה, אנחנו רואים שהממשלה לא מבינה. בחוסר אחריות לא הסכימה לקדם חלק מהנושאים, ועכשיו היא גם מאיימת על הנושאים של החינוך ההתיישבותי ופוגעת בחקלאות ובהתיישבות. לא הייתה ממשלה שפגעה כל כך בהתיישבות והחקלאות, כאילו בשם יוקר המחיה. שר האוצר הוא שר שנותן חופש מוגזם למערכת שעוסקת בחקלאות, או מתוך חוסר הבנה וחוסר התייחסות, או מתוך שאיפה להישגים בכל מחיר, שזה גובר – לפי דעתו – בציבור על המחדל של חוסר יכולת להוריד את מחירי הדירות. 
+
+ כשהייתי בערבה לפני יומיים-שלושה, נסעתי בשעה מאוחרת – חזרנו מאיזה אירוע בבאר-טוביה – ונסים קינן, שהוא כתב בדרום, ראיין אח של חקלאי שהתאבד במושב עידן; חקלאי גדול, שנקלע למשבר, שלא יכול להתמודד יותר עם המציאות הקשה. הייתה שיחה מאוד קשה. בניסיון שלי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית על המשבר בחקלאות, תשובת הממשלה הייתה שהממשלה דואגת לחקלאים – עד כדי כך שבעוד יומיים-שלושה היא תעלה את מחיר המים, שלא יהיה ניתן לעשות חלק מהחקלאות. אז הממשלה דואגת לחקלאים ולא רוצה ועדה. הממשלה זה שנים לא מצאה זמן ולו שעה אחת לעסוק בחקלאות ובהתיישבות ובפתרונות למשבר; היא מצאה זמן לטפל עכשיו בלשנורר כסף לחגיגות. הייתי מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט בשנים קודמות, וציינו יובל 60, אני חושב. לא עלה בחיים הרעיון לחפש מקורות מעבר לים. 
+
+אני רוצה לקרוא כאן מכתב של חקלאי, שכתב את הדברים מדם לבו לאחר הפגנה של אלפי חקלאים שהייתה כאן. החקלאי הזה אומר: הגעתי אתמול להפגנה בירושלים עם חלק נכבד מחקלאי ישראל. הגעתי לכעוס והגעתי לזעוק את זעקתי – כן, גם את זעקת אחי החקלאים, מצביעי הימין ומצביעי השמאל, יוצאי עדות המזרח והאשכנזים; הגעתי לזעוק את זעקת משפחתי בפעם האחרונה, ובעתיד תהיה זו זעקתה של כל מדינת ישראל, זעקתם של כל התושבים. בתוך שנה אנחנו, החקלאים, נפעל לחסל את החקלאות, נסגור את המים ונלך הביתה. אנחנו לא נהיה המסכנים ולא נהיה לנטל על החברה. אנחנו נעסוק בעיסוקים אחרים. כמוני, כמו רבים מבני דורי, אנחנו עם ראש על הכתפיים, בעלי תארים, לוחמים בצה"ל, מפקדים לשעבר. נהיה יד אחת ביחד עם אלו היותר-מבוגרים והפחות-חזקים. ביחד נעזור אחד לשני להסב את עיסוקנו למשהו אחר שהוא לא חקלאות. החקלאות בישראל תיסגר, ואם היא תיסגר – היא כבר לא תוכל לשוב. 
+
+בפעם הבאה שמישהו יעלה להפגין בירושלים זה לא יהיההחקלאים. אנחנו סיימנו. בפעם הבאה אלו יהיו עובדי מפעל הקרטונים משדרות, עובדי מפעל הפלסטיק מהצפון, נהגי המשאיות, עובדי המסוף בנתב"ג ועוד. ואחריהם יבואו רבבות רבבות של אזרחים – אזרחי ישראל, עשירים ועניים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים ויוצאי עדות המזרח. והם יכעסו, ויזעקו שאין להם מה לאכול, שאין להם תוצרת טרייה, פירות וירקות, וחלב וביצים, וגבינות ופרחים. כל תוצרת חקלאית שתהיה תעלה הון, והיא לא תהיה בהישג יד לכולם, ואם תהיה – היא תהיה באיכות ירודה ומסוכנת לבריאות, ותגיע בעיקר ממדינות ערביות לא יציבות בסביבה. 
+
+את מי הקולחין המשמשים את החקלאות תתחילו להזרים לים, ואני אומר לכם, תשלמו על זה ביוקר. כן, את מי השפד"ן ואת מי קולחי עמק-חפר וקולחי הצפון אנחנו כבר לא נצטרך, כי את הפרדסים והמטעים אנחנו ניטוש. אתם, נושאי המשרה, תצטרכו לטפל בהם. זהו, הכול כבר נאמר: שמירה על האדמות, שמירה על ריאות ירוקות, ביטחון תזונתי לאזרחי ישראל, שמירה על הגבולות, יישוב הארץ, שימוש במי קולחין – ובמילים אחרות, את הביוב של אזרחי ה��דינה אנחנו קונים ומשתמשים בו לגידולים על-פי הכללים, מה שמותר – ועוד שאלות של מתן פרנסה, פריסה גיאוגרפית, ידע טכנולוגי ופיתוח שנוצר כאן, ומשמש את ישראל גם בייצור. 
+
+ אז מעכשיו – הוא אומר בשמם של אלפים – מעכשיו חוקי המשחק הולכים להשתנות. מעכשיו אתם וכלל האזרחים תבואו לבקש מאתנו שנמשיך לייצר. אתם תשלמו לנו שנעבד את האדמות; אתם תשאלו אותנו: מה אתם צריכים כדי להמשיך לעשות פה חקלאות? זה מה שיקרה בקרוב – היוצרות הולכות להתהפך. העם בישראל יגיע למשכן הכנסת בהמוניו, ואתם תשבו בפנים ותטכסו עצה. אתם כבר תקראו לנו. אומר את זה אני, עופר, חקלאי ממרכז הארץ, בן 44, דור שלישי להתיישבות ולחקלאות, נשוי ואב לשלושה, בעל תואר ראשון ושני במינהל ומשפטים, מתנדב כלוחם ביחידה מובחרת במילואים מעל 20 שנה. גמרתי לצטט. 
+
+ הנשיא, שחזר מהודו לא מזמן, סיפר בהתרגשות גדולה איזה מעמד יש לחקלאות הישראלית בהודו. ראש הממשלה חזר מאפריקה לפני כמה שבועות ולא פסק לדבר על החקלאות, על ערכה ועל הנכס האסטרטגי של ישראל. אין לישראל כמעט מה לתת למדינות, בעיקר בעולם המתפתח, אם לא את החקלאות. אז נוצרה המציאות, ושר החקלאות נוסע בקרוב להודו. הוא כבר לא יכול לחלק את הרחפנים – הוא כבר חילק – אבל הוא יבוא עם ראש זקוף, עם החקלאות הישראלית, שהיא הטובה בעולם. הוא יבוא להודו ובטח ייחתמו הסכמים. שם, בחוץ-לארץ, מברכים, וכאן – מחסלים. 
+
+אמרתי לראש הממשלה בדיון שהתקיים פה בכנסת שהברכות ומה שהוא מתגאה בו זה בעיקר תוצאה של השקעות העבר. הוא אמר לי: גם אני כבר חלק מהעבר. אמרתי לו: קיבלת. אבל מה אתם עושים? לא היה דיון מסודר כבר הרבה מאוד זמן, וראש הממשלה התחייב. אני קורא לו מפה לקיים דיון בממשלה. אם אין מדיניות, אין ודאות ואין יציבות, והחקלאות זקוקה להסכם, גם עם הקדוש-ברוך-הוא וגם עם פקידי האוצר – עם שניהם זה לא פשוט. אנחנו עדים למציאות מאוד מאוד קשה. 
+
+ ועכשיו, כשמחיר המים אמור לעלות לכיוון 3 שקלים – מים שפירים – אנחנו עדים למחלוקת גדולה שפרצה בתוך ההתיישבות והחקלאות כתוצאה מיכולת – שאנחנו יודעים שתמיד הייתה לאוצר – לעשות הפרד ומשול. והממשלה, במקום לטפל במשבר החקלאות, במקום לטפל במים, מסיתה חקלאי אחד נגד השני, מושבים מול קיבוצים, נגב מול גליל. המים זה אמצעי ייצור; המים הם בשליטה מלאה של המדינה, כמו הקרקע. שני המשאבים האלה, קרקע ומים, הם מאה אחוז בבעלות המדינה. ואת שניהם היא לא מנהלת נכון. מחיר הדיור לא יורד, קודם כול כי הממשלה לוקחת במחיר הקרקע יותר מדי. ושלא יעבדו עליכם – את ההנחות שהיא עושה עשו גם ממשלות אחרות – 5 מיליארד, ויש 10 מיליארד שקל בקופת רשות מקרקעי ישראל. רשות מקרקעי ישראל, לא רק שהיא עושה צרות, לא רק שהיא החסם העיקרי לבנייה – את האנשים שם לא החליפו. העבירו בעלות – האוצר – אבל לא החליפו את רוב האנשים. אז לא רק שהיא עושה צרות, לא רק שהיא חסם, היא גם גובה הון תועפות. 
+
+והמים? הקימו מוסד שנקרא "רשות המים". בעבר היה מקובל שוועדת הכספים קובעת, ופניתי היום ליושב-ראש גפני ואמרתי לו: לא יכול להיות שיהיו דיונים על מחיר המים בלי ועדת הכספים, בלי גוף ציבורי. היום הייתה סקירה מאוד מעניינת של הנגידה קרנית פלוג בוועדת הכספים – באמת חבל שהיו מעט חברי כנסת – אבל בדברי פניתי אליה, והיא הסכימה להיכנס גם לנושא החקלאות. לא יכול להיות שנגידת הבנק לא יודעת שום דבר על המשבר בחקלאות, ועל חשיבותה הלאומית אני חושב שאין מישהו שלא יודע – החקלאות וההתיישבות. 
+
+בראשית דברי ציינתי שיצאו 45% – הקשיבו טוב: 45% שבאים מהמרחב הכפרי. 54 מועצות אזוריות, 1,000 כפרים, יישובים, מושבים וקיבוצים קהילתיים פרוסים על 85% מקרקעות המדינה. אנחנו צבא ההגנה לאדמות ישראל. עוד לא נולדה המדינה שיכולה להיות בלי קרקע, בלי אדמה, ואין אדמה שקיימת אם לא מעבדים אותה ושומרים עליה, ואין יותר מהחקלאות כדי לשמור על הגבולות ועל האדמה, על ריאות ירוקות ועל שטחים פתוחים. מאותו מרחב כפרי מגיעים אותם טייסים, שמקבלים עכשיו את המטוסים היקרים ביותר אולי בעולם כדי לאפשר לנו שמים פתוחים; שמים פתוחים מעל ראשי התושבים, קודם כול – להבטיח את הביטחון, אבל גם את היכולת לחיות כאן, כל אחד במקומו, על-פי דרכו והשקפת עולמו, לאפשר את המגוון הזה שהוא הרקמה החברתית ואת החברה הפתוחה של מדינת ישראל, שהיא הקהילה היהודית הגדולה בעולם. 
+
+ אבל אנחנו עדיין נמצאים במציאות שרוב היהודים לא בישראל. אם ישראל רוצה להיות בית פתוח וקולט את העלייה ומאפשר לכל יהודי לבוא לכאן, היא צריכה להיות עם ערכים, היא צריכה להיות עם ביטחון, וההתיישבות היא אחד מהמרכיבים; כמו ביטחון וחינוך – ההתיישבות והחקלאות. אני קורא לממשלה ולחקלאים למצוא את הדרך. 
+
+במציאות שאנחנו נמצאים בה היום, גם לאחר האירועים באו"ם – ואני חושב שצריך לגנות את ההחלטה, ואין לאף אחד, בוודאי לא לי, שום תחושת סיפוק מהמתיחות שנוצרה. מצד שני, אני לא בטוח שיש הצדקה לאיזו ציפייה, אולי מוגזמת, מחילופי השלטון בארצות-הברית. אבל הגיע הזמן, 50 שנה אחרי ששת הימים, שמדינת ישראל תקבע מה הם גבולותיה ותרצה להחליט על דמותה ועל אופייה. מאז ששת הימים ממשלות ישראל לא קיבלו הכרעות שקובעות את דמותה, גבולותיה ואופייה של המדינה. כל ממשלה בוודאי עסקה בזה וכל ממשלה הוסיפה להתיישבות, עד כדי כך שאנחנו נמצאים היום במציאות של 450,000 יהודים – לא כולל ירושלים, שם יש עוד מעל 220,000 – שחיים ביהודה ושומרון. 
+
+ היום סיעת הבית היהודי, שאין ספק שבעורמה לעתים, או בתחבולות, הצליחה להשתלט על הממשלה; מפלגה ימנית קיצונית, בשותפות של מרכיבים בליכוד, הצליחה להפוך את הממשלה ואת הכנסת ליותר ימניים מהציבור. ראינו את זה בסקר שפורסם ברשת ב' ביום שישי, וראינו את זה גם בסקרים שביצענו. לפי דעתי, כולם כאן יודעים שגם אם יש רוב שתומך בימין – וזאת עובדה – יש רוב שכולל גם מצביעי ימין שרוצה מדינה יהודית ודמוקרטית, שלא רוצה מדינה דו-לאומית, שרוצה הסדר מדיני עם שמירה קפדנית על הביטחון. לכן, השאלה הזאת היא לא שאלה של בחירות, היא לא שאלה של מפלגות – היא חוצה. 
+
+ ואני חושב שהממשלה צריכה ליזום והכנסת צריכה ליזום חוק משאל עם, שיבצעו אותו ביוני 2017, ביום של 50 שנה לששת הימים. מדינת ישראל צריכה ללכת לקלפי ולבחור בהכרעה ברורה בין מדינה לשתיים. זה יאפשר לרכז את המאמצים בהסברה ובליבון הנושא, וזה יאפשר גם לציבור, שנוהג להתפצל בין שלל מפלגות ודעות, להתאחד סביב השאלה המרכזית: מדינה או שתיים? מדינה יהודית-דמוקרטית או מדינה אחת דו-לאומית? כאשר יסבירו לכולם את המשמעות – לפי דעתי הציבור מבין שזו שאלה גורלית; זו לא שאלה שיכולה להישאר בממשלה חסומה, שיש לה רוב יציב לעוד תקופה ארוכה. זה נושא שצריך להוציא מהמרחב הפוליטי למרחב הציבורי. הוא נושא מספיק חשוב, מספיק יקר לכולם, שהציבור יהיה שותף בהכרעה. לא צריך לפחד מלשאול את העם. בסופו של דבר זאת חובתנו. ואם המציאו את המושג "משאל עם" – אני לא מכיר נושא יותר מרכזי וחשוב מאשר הנושא הזה. משאל העם הוא ביטוי לרצון העם, של כל מרכיבי האוכלוסייה של מדינת ישראל. 
+
+ ודאי שמשאל עם לא יכול להתקיים אם הממשלה לא תרצה. אז אומרים לי: א. היא לא תרצה. אני שואל: מדוע? אפילו בנט, באותו יום שישי, כשהתבטא, כפי שהוא תיאר, מפסגת החרמון – הוא אמר שהוא עלה לחרמון ביום שישי, והוא בטח ירד לפני השבת – הוא אומר: אני בעד משאל עם. פניתי אליו, אמרתי לו: אז בוא נלך ביחד, בוא נלך ביחד לשאול את העם. הוא עוד לא חזר; יכול להיות שהוא עוד שוקל את זה. אבל אני אומר את זה גם למי שרוצה שתי מדינות. 
+
+ לפי דעתי – אני אומר גם לשמאל וגם למי שחושב אחרת: מספיק ליילל. אני אומר למפלגה שלי: מספיק להתלונן. צריך להוביל סדר-יום, ולא רק לצלם את האחוריים של השינוי. יש גבול לכמה שנים הימין יהיה בממשלה והוא יקבל החלטות, וכמה שנים שמאל-מרכז יהיה באופוזיציה ורק יתלונן כל הזמן. אני בא מעשייה. כל השנים עשיתי תפקידים של עשייה, אני חושב שיותר מהרבה חברי כנסת מכל המפלגות פה. אני לא רגיל לשיטה הזאת שאתה מדבר, אפילו בשעות כאלה, ולא קורה כלום, ואני לא רגיל לזה שאתה רק מקטר. 
+
+אני רגיל תמיד לשאול: מה האלטרנטיבה? אז אני שואל את הימין: אתם רוצים להתקדם בסיפוח? תשאלו את העם. אתם לא יכולים לעשות מדינה אחת בלי מנדט. לא היה מנדט כזה. ראש הממשלה חוזר ואומר שהוא מחויב לשתי מדינות לשני עמים. ואני שואל את השמאל ואת המרכז: כמה זמן אתם מסוגלים לא לעשות שום דבר? אתם לא בממשלה, אתם לא משנים את קווי היסוד. הייתה הזדמנות, הרוב לא הבין אותה, ועכשיו אתם לא הולכים למשאל עם, כי אולי לא יתאים לכם הניסוח של השאלה. נתמודד עם זה. אבל הגיעה עת ההכרעה. הגיעה עת ההכרעה, משום שאלה שתי מדינות אחרות. ישראל חייבת להגיד לעצמה קודם כול מה טוב לה, מה היא רוצה. זו לא אותה מדינה אם אנחנו נשלוט מהים עד הנהר או שיהיו כאן גבולות.
+
+אני לא מתנגד לצרף את מעלה-אדומים, וראש העיר יודע – והייתי עוזר שר הביטחון, אני בקי היטב בנושאים האלה. מעלה-אדומים, לתפיסת מפלגת העבודה ההיסטורית, לרבות רבין, זיכרונו לברכה, ואלה שבאו אחריו, הייתה חלק מהגושים וחלק מירושלים. אין ירושלים בלי מעלה-אדומים, גם אם מרצ לא מסכימה. אבל מה רוצה הימין הקיצוני? הוא רוצה את מעלה-אדומים עכשיו ואת איתמר אחר כך. אם לא מסוגלים לומר: אנחנו כאן והם שם, אלה הגבולות של מדינה יהודית ודמוקרטית ואלה הגבולות של ישות אחרת – אפשר לא להתעסק בזה כרגע – אבל יש כאן הפרדה ברורה, עם שמירה קפדנית על הביטחון. 
+
+ ואני אומר את זה לימין הקיצוני, שכל פעם מלמדים אותנו מה זו אהבת הארץ: אל תלמדו אותנו. אנחנו הראשונים, ההתיישבות המסורתית, שעלו לרמת-הגולן והקימו את רמת-הגולן, שהיום היא אזור מיושב ומפואר, אם כי צריך עוד לחזק אותו. אנחנו היינו בבקעת-הירדן ואנחנו, המושבים והקיבוצים, נשלחנו ושלחנו להתיישב בבקעת-הירדן. היא נשארה בשלטונכם אזור חלש. ממשלת רבין חיזקה יותר מכם את בקעת-הירדן. הייתי במשרד החקלאות כשנתנו שם 60% מענק. עד היום, גם הגולן וגם הבקעה – יש בהם מרכיבים של צמיחה והתחדשות שהיו מממשלת רבין. אתם פגעתם בבקעת-הירדן יותר מממשלות אחרות, לכן נשאר האזור עם מעט אנשים ועם חקלאות לא מספיק חזקה. אנחנו זה צפון ים-המלח, אלה בוגרי תנועות הנוער שיושבים במועצה אזורית מגילות בצפון ים-המלח, ועכשיו קיבוץ כמו מצפה-שלם, שעלה לשם בשליחות – אתם מפקירים אותו עם בעיית הבולענים; גם את עין-גדי. 
+
+ זאת אומרת, כשאתם מדברים על התיישבות, אתם מתכוונים למאחזים לא חוקיים. אנחנו מתכוונים להתיישבות האמיתית – אלה שיצאו להיות שליחים והפכתם אותם לפראיירים. אני בא למקומות האלה – איבדו את הביטחון ואת האמון. הממשלה לא מסוגלת. היא מסוגלת לפנות את עמונה ב-150 מיליון שקל, והיא לא מסוגלת לתת כמה מיליונים כדי לשקם ולחזק את עין-גדי ואת מצפה-שלם. זהו סדר העדיפויות, לכן זה כל כך חמור. זה הרבה יותר חמור מאשר רק ויכוח פוליטי; זה ערעור על תפיסות היסוד שהקימו כאן מדינה והן תנאי להמשך קיומה.
+
+ואנחנו זה גוש-עציון; אחותנו הקטנה, הקיבוץ הדתי. אין גוש-עציון בלי התנועה הקיבוצית ואין גבול לבנון, מראש-הנקרה עד מנרה ועד כפר-גלעדי, ואין עוטף-עזה, עם כל ההתיישבות, מהגדר ועד 40 קילומטר. כלומר, אנחנו – והייתי בערבה. תבינו, מבאר-שבע עד אילת, שטח ענק – מי חי שם? אלפים בודדים. בערבה התיכונה יש יותר תאילנדים מיהודים. זאת הייתה אימפריה והיא קורסת; הערבה הבוכייה, קראנו לה בשנים האחרונות, לא התיכונה. ואם נמשיך עד אילת, יושבים שם כמעט 100% מושבים וקיבוצים מההתיישבות שעלתה לשם באמת מתוך תחושת שליחות, והפכה להיות מקופחת ומוזנחת.
+
+אנחנו נמצאים במציאות שצריכים לקבל הכרעה לגבי יהודה ושומרון, ואני חושב שהגיעה השעה להפסיק לפחד ולא לדחות את ההכרעה, לא לזרוק את זה מממשלה לממשלה. והדרך היחידה: משאל עם שצריך לקבל עליו החלטה בכנסת. בשבוע הבא אמור להתקיים דיון במחנה הציוני, ביוזמתי. לאחרונה גם התקיים קמפיין בראשות גורמים שונים, ולפי הערכה שלי, אין מנוס מלהביא הצעה לכנסת תוך קמפיין ציבורי של "50 שנה אחרי ששת הימים, ישראל חייבת להחליט". אין יותר מרשים ויותר סמלי מלקיים את המשאל ביוני 2017. מפלגת העבודה היא שניהלה את המדינה בששת הימים; מפלגת העבודה וראשיה הם שהגיעו לכותל ואיחדו את ירושלים; מפלגת העבודה היא שיצרה את מרחבי הביטחון, והיא צריכה גם להוביל – והגיע הזמן – את ההכרעה הלאומית. גם מעמדת האופוזיציה, אם אין ברירה, צריך להוביל את משאל העם.
+
+אני חושב שהנושאים שאנחנו עוסקים בהם, שהם ביטחון, וחינוך, והתיישבות, הם בעצם התשתית. אני חושב שהביטחון והחינוך הם המרכיבים העיקריים, גם של תקציב המדינה, והם גם שתי הרגליים שעליהן נשענת המדינה. והרגל השלישית, שהיא לא בתקציב באותה עוצמה, אבל באותה חשיבות, היא הרגל של ההתיישבות והחקלאות. אין אפשרות ולא תהיה מדינה בלי התיישבות וחקלאות, אבל גם אין חקלאות בלי חקלאים, ואין התיישבות בלי מתיישבים, ואין ציונות בלי ההתיישבות. לכן כל כך חשובים המושבים והקיבוצים וההתיישבות כולה, ולכן אנחנו עומדים על המשך קיומה ודורשים מהממשלה – אבל לא פחות, גם מהאופוזיציה – להיות מי ששומר, ולא נותן לפקידי האוצר ולמי שהפך את יוקר המחיה ולא את פערי התיווך לבעיה המרכזית שלנו לתת לזה לפרק את הנכסים ואת הערכים.
+
+אני רוצה לומר עוד כמה דברים: אני חושב שחוק ההסדרים הוא חוק מאוד גרוע, והגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, שיציעו או בחקיקה או ביוזמה את מה שיושב-ראש הכנסת הנוכחי אומר, את מה שאמר לי נשיא המדינה, היושב-ראש לשעבר: שזה דבר מיותר. כבר כשהגישו את החוק הזה לאישור היושב-ראש, הוא פסל חלק מהחוקים מלהיות חלק מהכללים של חוק ההסדרים. בכל זאת קיימנו את חוק ההסדרים. ז�� היה די מביך שבימים בודדים העבירו מספר רב של נושאים, לעתים בלי מספיק שיקול דעת, אפילו אולי בקלות דעת, עם פחות מדי רצינות, גם בנושאים שקובעים גורלות.
+
+בכל זאת יש גם בחוק ההסדרים דברים טובים, ואני רוצה לתת דוגמה לחוק שעבר בחוק ההסדרים שלפי דעתי עונה על צורך אמיתי של מתן דגש יותר גדול על החינוך המקצועי. והחוק הזה, שהועבר בחוק ההסדרים על-פי יוזמה של חברת הכנסת מירב בן ארי ושלי, הוא חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, והוא נותן נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע, לעומת אפליה לא מובנת של לומדי המקצוע לעומת הלימודים האחרים. ועדת הכספים ומליאת הכנסת אישרו את הצעת החוק שלי במסגרת חוק ההסדרים למתן זיכוי במס גם לבוגרי לימודים לא אקדמיים לרכישת מקצועות תעשייתיים בענפי התעשייה המסורתית, בדומה לבוגרים בעלי תואר של מוסדות אקדמיים. מהטבת המס של נקודת זיכוי אחת ייהנו גם רתכים, נגרים, טכנאים, הנדסאי חשמל ואלקטרוניקה ואחרים, אם ילמדו את המקצוע בהיקף של 1,700 שעות לימוד. האישור ניתן, כפי שנאמר, במסגרת חוק ההסדרים, לאחר שהאוצר נעתר לבקשתי ולבקשת היושב-ראש גפני להוריד את תקופת היישום המלאה מארבע שנים לשנתיים. האוצר לא אוהב לקבל יוזמות, וככל האפשר ממסמס אותן, ובסופו של דבר התעקשנו ומארבע זה עבר לשנתיים.
+
+אני רוצה לומר שזה באמת חוק חשוב בעיני. בכספים הוא לא כל כך – הוא שווה בערך 24 –25 מיליון שקלים בשנה – אבל הוא מסמן ומסמל את המגמה שלפי דעתי חייבת להחזיר לעבודת הידיים, לעבודה מעשית; לחזור להיות בעלי מקצוע שכל כך נחוצים במשק הישראלי שזקוק גם להשקעות ולא רק לקניית מכוניות ולא רק לנסיעות לחוץ-לארץ, שהפכו להיות המפתח העיקרי לצמיחה.
+
+ אני רוצה לומר שבעקבות ההחלטות האחרונות של מועצת הביטחון, וגם בעקבות החרם, אנחנו עדים לקשיים כלכליים, בין היתר ביהודה ושומרון או באזורים שיש חקלאות בבקעה וצפון ים-המלח, עד כדי קושי בשיווק. אני יכול לומר שמפעל "אהבה" במצפה-שלם, שכבר הזכרתי אותו הערב, מפעל שמוכר לציבור גדול במקומו לשפת ים-המלח וביצירת מוצרים קוסמטיים שמשווקים בכל העולם – המפעל הזה עובר לקיבוץ עין-גדי. הוא יוצא מתחום יהודה ושומרון, מתחום צפון ים-המלח, משום החרם, משום הקשיים. זה, אם תרצו, מצטרף לבולענים, מה שמעמיד בספק גדול את יכולת הקיום של החברים שם. 
+
+ואני יכול לומר שגם בעקבות ההחלטות – וזה עדיין רק בשלב מוקדם – יש נזקים ליצוא. הבקעה מדברת על נזקים גדולים בעקבות חוסר יכולת לשווק לשווקים הקיימים והצורך בשווקים באירופה. ואנחנו מדברים על כך שהמדינה שילמה בשנים האחרונות, עוד בטרם המשבר האחרון, עשרות מיליונים שיפוי על אובדן שווקים ועל פגיעה בשיווק, בעיקר של תוצרת חקלאית, ויחד עם העתקת המפעל אנחנו רואים גם משמעות כלכלית לבידוד המדיני ולמשבר ביחסי ישראל והעולם.
+
+אני חושב שהממשלה ניסתה להעביר לאחרונה – ואני חבר בוועדה לביקורת המדינה – ניסתה להעביר לאחרונה כללים לחיזוק יכולתו ועוצמתו של מבקר המדינה, ולהפוך את הביקורת לדבר יותר אמיתי; זה דבר שגם קורה. כמי שכיהן גם כמנכ"ל משרד ממשלתי וכראש רשות, ובתפקידים נוספים, אני יכול לומר שתמיד ראיתי בדאגה את הפער בין ספרים – לא חוברות – ספרים של ביקורת לבין זה שהם לא נפתחים. הם מעלים אבק. לא ראיתי כמעט בשום מקום נוהל של חפיפה שמחייב מעבר על ספרי הביקורת והפקת לקחים. כראש מועצה בעמק יזרעאל, בתקופה שהייתי ��אש מועצה, לא הייתה חובה. לקחתי מבקר ודאגתי שתהיה ביקורת. ראיתי בזה תמיד דבר חשוב – גם מלמד אותך וגם מונע ביקורות שאחר כך פוגעות בך. אם אתה מתקן את הליקויים מבעוד מועד, אתה פועל נכון. 
+
+לצערי, הקואליציה הפכה את המבקר לאויב. היא ממנה אותו ואחרי זה היא תוקפת אותו. אבל אני רוצה לומר, הייתי עוזר שר הביטחון בעת השרפה בכרמל והייתי מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט במלחמת לבנון השנייה. במלחמת לבנון הראשונה עוד הייתי סגן-אלוף במילואים ואני מכיר את המלחמה מהצד האחר של הגבול – בגבול לבנון ובמרחב של צור–צידון ומזרחה. ובשרפה בכרמל, ראיתי את השרפה ואת ההתנהלות הבעייתית מאוד. ב"צוק איתן" הייתי כבר מזכיר התנועה הקיבוצית. ואני שואל את עצמי, אחרי השרפה בכרמל והשרפות האחרונות שבהן נבחנו עוד פעם מערכת הכיבוי, הרשויות והאזרחים, וב"צוק איתן" שלגביו אמור להתפרסם דוח מבקר המדינה; לא עברו הרבה שנים, לא מהשרפה בכרמל ולא מלבנון השנייה, ודאי לא מ"צוק איתן" ומהשרפה האחרונה – אתה שואל את עצמך: מה עוד צריך לקרות פה כדי שיישמו את הלקחים?
+
+ביקשתי וקיבלתי אישור להעלות ביום רביעי הצעה לסדר-היום בנושא מרחבי החיץ. אומר דני עטר שהוא העמיד משאבים – מדובר פה על 200 מיליון שקלים לביצוע אזורי הבידוד והחיץ – ואתה רואה את המבוכה שהייתה ב"צוק איתן", אחרי לקחים שהיה ברור שהם נובעים ממלחמה ארוכה – לבנון השנייה. גם "צוק איתן" הייתה מלחמה ארוכה. 
+
+אנחנו גדלנו ולמדנו שבישראל המאמץ הוא שלא תהיה מלחמה, ורק אם אין ברירה, ואם אין ברירה ויש מלחמה, היא צריכה להיות קצרה, עם תוצאה ברורה ומעבר לקווים – מה שלא קרה בשנים האחרונות. והנה, אתה רואה מדינה שיודעת מה זה חיי אדם ומה הקושי הזה של אובדן חיי אדם, ובידיעה שמלחמות נכפות עלינו, ושרפות פורצות – אבל איך אפשר להסביר את המחדלים, את התקלות, את חוסר הביצוע, את חוסר היישום? 
+
+לכן, התייצבתי לצדו של מבקר המדינה. ההתנהגות של הקואליציה הייתה לא מובנת. ממה הפחד? מה זה הרצון לשתק את המבקר וניסיונות למנוע ממנו את היכולת ליישם את הערות הביקורת, שחלקן נכתבו בדם וחלקן אולי חוסכות דם? ולכן, אני חושב – ממה שראיתי בשנים שיצא לי להיות במקומות שונים, בתפקידים שונים, וגם לאחרונה בכנסת – שחייבים לשפר את יכולתו של המבקר, ואין טעם במבקר אם אין ביצוע ואין אכיפה של הדוחות ואין תיקון ליקויים. אני חושב שהדבר שהקואליציה עשתה הוא טעות, ובעוד ימים בודדים יהיה דיון נוסף עם מבקר המדינה, ואני קורא לקואליציה להתייצב. אם יש הערות צריך לתקן, אבל אסור למנוע; להפך, צריך לחזק את יכולת האכיפה כדי להבטיח כאן את תיקון הליקויים ואת יישום מה שמתחייב מכל אירוע ואירוע.
+
+אני חושב שהנושא של הדיון – ויושב פה השר שטייניץ, שיש לו אחריות – צריך לומר שהממשלה מנהלת את משק המים. הכנסת אישרה את תיקון 27 בתמיכת הקואליציה והאופוזיציה כבר לפני קרוב לשנה, ועד היום לא מימשו את החוק הזה. אנחנו עמדנו על כך שיהיה פיצול בין המים לחקלאות לבין המים לבית. אנחנו תומכים ותמכנו, גם אנחנו – אזרחים שרוצים להוזיל את המים לצרכנים, מה שהממשלה הייתה צריכה לעשות מזמן. אבל באותה מידה הניסיון של פקידי האוצר, שמנהלים גם את המשרדים, להוביל מהלך שגוי של הטלת המחיר על החקלאים הוא שגיאה – אם כי צריך לתקן, ויש פה ושם עיוותים. לא צריך ליצור עיוותים אחרים.
+
+המים זה אמצעי ולא מטרה. החקלאות זאת המטרה, ו��ין ספק שחקלאים נאנקים תחת מחיר מים, בעיקר באזורים מסוימים. אבל המים לחקלאות כוללים גם מים מליחים. הם כוללים את מי השפד"ן ומים של תשלובת הקישון בצפון, ודאי גם מים אחרים. עיקר הבעיה הוא המחיר של המים המותפלים. 
+
+אני שייך למי שדרשו מהאוצר מהיום הראשון: במקום להסית חקלאי בחקלאי, במקום להפוך את התאחדות החקלאים לערמת חורבות ובמקום להפוך את המושבים ואת הקיבוצים ליריבים – כשאין לנו בעלי-ברית טובים מאשר אנחנו זה לזה, בעיקר במדינה שנשחק בה מעמדן של ההתיישבות והחקלאות. מדינה שנותנת לסוחר רמי לוי להדליק משואה זו מדינה שאיבדה את דרכה, ששחטה את כל הפרות הקדושות ונשארה רק עם עגל הזהב. המדינה הזאת עכשיו הצליחה להפוך את ארגוני החקלאים לעיי חורבות והצליחה להפוך את המושבים והקיבוצים ליריבים; 20 ו-30 שנה לאחור. אנחנו נתגבר על זה, אבל המדינה חייבת להגיד מה היא רוצה בסופו של דבר. והשאלה היא לא כמה כסף ישלמו על המים, אלא מה מחיר המים שמאפשר חקלאות. המדינה לא עושה את החשבונות האלה. 
+
+ ביוזמה של המדינה – למשל עמק המעיינות, שלא מזמן לקחו לו את הדגים תמורת דגים מסין; כבר קונים פה דגים שמסבסדים בסין. איפה נשמע דבר כזה? אז מילא, הם השתלטו על "תנובה". אז המדינה שמה איזה פיצוי, הגיעו לאיזה הסכם, רק בלחץ. עמדתי במעוז-חיים לפני כמה חודשים – לא לבד, עם אלפי חברים מההתיישבות, רובם דתיים, רובם מצביעים לבית היהודי – כשהיה בשיאו המשבר עם האוצר על גידול דגים, שזה הענף המרכזי, ואמרתי להם: אני מתבייש לעמוד פה; מתבייש לעמוד פה כבן קיבוץ שנולד בגשר, בעמק בית-שאן. היה חום אימים, ועמדו שם אנשים מבוגרים, ואני אומר להם: אני מתבייש. אני לא מהממשלה, אבל אני מתבייש בשם הממשלה לעמוד אתכם על הגבעה הזאת, שצופה אל הירדן, בגבול, מי שהתיישבו ב"חומה ומגדל", מלחמת השחרור, החום, מלחמת ההתשה – אני הייתי נער בגשר כשעמדנו שנתיים תחת אש של מרגמות ותותחים, לא "קסאמים", מירדן, ומוקשים, וחברים שנהרגו בשדות. והנה, אתם באים עכשיו, ואני צריך להסביר לכם שהממשלה, שחלק מכם בחר בה, ממשלה ששר החקלאות שלה נולד פה לא רחוק, בטירת-צבי, מציעה לייבש את בריכות הדגים ולפגוע בהתיישבות בעמק בית-שאן. כל כך קשה וכל כך לא פשוט, אבל עוד יותר קשה להסביר את העניין הזה – איזה אובדן ערכים קורה פה. לא הגיוני.
+
+ ועכשיו עם מחיר המים, אומרים לעמק המעיינות, אדוני השר, שהשינוי יעלה להם 50 מיליון שקלים. דע, אין ויכוח על המחיר, על המספר הזה. 50 מיליון שקל לעמק המעיינות זה אומר לייבש אותו. ומי חי שם? ממה חיים שם? מה הלהט הזה? זה כולל מושבים כמו ירדנה, בית-יוסף או ה"פרוונות", או מי שמכיר – תל-תאומים.
+
+  ואנחנו נמצאים ערב הכרעה. אני קורא לממשלה להוריד את המחיר לאזרחים. דבר נכון. המים זה משאב ממשלתי, הוא לא נועד למלא את קופת האוצר. בדיוק כמו הקרקעות, שנועדו למגורים ולפיזור אוכלוסייה, המים נועדו שהארץ הזאת תחיה על מזון שהיא מייצרת ועל שטחים ירוקים ופתוחים ושיהיה טוב לחיות כאן. המים לא נועדו להיות מקור – והם לא צריכים להיות מנוהלים על-ידי רשות המים; אוסף של פקידים, חלקם חסרי חוט שדרה. צריך להחזיר את ההחלטות לוועדת הכספים, זאת הוועדה הנכונה. המים הם מקור חיים, הם לא מקור כספי. המים נועדו לאפשר כאן חקלאות משגשגת, שהפכה להיות יצוא מהגדולים – לא בדולרים; יצוא בתפיסה ובאמונה בכוחה של המדינה. 
+
+והנה האוצר, שמשתלט על כל חלקה טובה – אני ��א מאמין לאף מילה שלהם. הם רובם אנשים חסרי ניסיון, ולפי דעתי גם חסרי ערכים. ואני אומר לכם שהולכת להיות החלטה מאוד קשה. פתחתי ואמרתי ש-45% מהטייסים בקורס האחרון באים מההתיישבות והחקלאות. מה, אתם רוצים להרוס את זה? 
+
+עכשיו הולכים להוריד את מחיר המים, באיחור גדול, אבל לייקר באזורים אחרים, שהם איום – פגשתי לפני כמה שעות את תת-אלוף במילואים רפי נוי. הוא היה תת-אלוף בצבא, היה בחברת "מקורות", עכשיו מתעסק עם הצפון והגליל. הוא כולו מודאג ומזועזע. יחד עצרנו את כחלון. התשובה של כחלון הייתה: תרדו ממני, יש לי דאגות אחרות. ככה זה נראה – גם אצל ראש הממשלה. יש עוד זמן לתקן. לכן ההצעה אומרת – הצעה נכונה, מותר לממשלה לשמוע גם אחרים. השכל – כשהייתי ראש מועצה ביזרעאל, אומרים שעשיתי את זה לא רע. הייתי אומר שהממשלה חושבת שכל השכל בירושלים, קצת נשאר בתל-אביב, וזהו; אנחנו – כבר לא שואלים אותנו. אז תשאלו גם אותנו. לא כל השכל בממשלה, ועוד פחות בוועדת שרים לחקיקה. באמת, אני רואה את הרכב הממשלה – חלק מהאנשים חסרי ניסיון. לעתים לא קיבלו החלטות בחייהם, ועכשיו הם מקבלים החלטות לכל עם ישראל. גם לנו יש מה להגיד. 
+
+אז ההצעה שלנו אומרת שאפשר לבצע את המהלך הזה בשני שלבים. מה זה אומר? יש דף מוכן. זה אומר שיורידו את המחיר לצרכנים, יורידו את המחיר לחקלאים בפעימה הראשונה לפחות מ-2 שקלים. עוד מעט הוא כבר 3 שקלים – פשוט לא סביר. יש מקור כספי מהמדינה ומהחקלאים, ויקבעו שבתוך שלושה-ארבעה חודשים יהיה הסדר סופי ויביאו את תיקון 27 להכרעה סופית בשלמות. מה נרוויח? 1. נבצע מייד את שלב א', שהוא גם בתוכנית של ועדת הפנים והאוצר, קרי הורדה לצרכנים ולחקלאים. ויש מקור כספי. ומה עוד נרוויח? לא פחות חשוב – אני אומר לך, שטייניץ – נרוויח ניסיון ליצור מחדש את איחוי הקרעים במרחב הכפרי ובחקלאות, להגיע להסכמות. 
+
+ על דעת יושב-ראש הכנסת הגשנו שלושה בוררים – הוא הגה את הרעיון בשיחה שהייתה לנו – את ירום אריאב, שהיה מנכ"ל האוצר, פרופסור אורי שני, שהיה ממונה על המים – אנשים רציניים – ואת שלום שמחון, שהיה שר החקלאות. שימנו אותם בצוות שבורר, גם בין הממשלה לחקלאות וגם בין חלקי החקלאות – שהרי אנחנו גם סקטוריאליים וגם טריטוריאליים. מאוד קשה. כל החקלאות היא פחות מ-0.5% מועסקים, אבל זה מעסיק אותנו בלי גבול. זה נושא מורכב, נושא רגיש, ועכשיו הממשלה הצליחה – אולי ההישג היחידי שלה בחקלאות – לפצל את החקלאים. איזה הישג היא השיגה בחקלאות? 1. היא מפצלת את החקלאים, הפרד ומשול – בזה הממשלה טובה. תוצאות – ייסעו להודו, ייסעו לאפריקה, יספרו עלינו, וכשיחזרו לכאן יתעסקו בדברים אחרים. שם משבחים – כאן מחסלים. ומי יעמוד על מגרש קורס טיס? מי יוביל את תנועות הנוער? מי יהיה ביחידות המובחרות? מי ישמור על הגבולות? מי יהיה דגל ומופת? מי יהיה פה התשתית שעליה לא רק קמה המדינה אלא עליה היא גם תהיה חזקה ותתקיים בעתיד? 
+
+ הממשלה צריכה להתעשת. עם כל הכבוד לשאלות שדנים בהן, כולל הלילה והבוקר, יש לנו על סדר-היום שאלות כבדות וגורליות. ואני אומר לכם: ביטחון וחינוך יחד עם ההתיישבות והחקלאות – ו-50 שנה אחרי ששת הימים הגיע הזמן. אם הממשלה רוצה ואם יש לה רוב – שתספח, אבל המציאות הזאת של גמגומים ושל החלטות לא ברורות גורמת למחלוקת פנימית עמוקה ולנזק חיצוני גדול. ואני מאמין שאם נגיע להסדר ונסדיר את היחסים עם הסביבה, גם נגיע לשלום-בית. המתיחו�� בתוכנו מקורה הגדול הוא בחוסר יכולת לקבל הכרעות על עתידנו. אנחנו צריכים להגיע לשלום בתוכנו ולהבנות ולהסכמים עם שכנינו. 
+
+ישראל יכולה להיות מדינה טובה הרבה יותר, חזקה הרבה יותר. זה תלוי בנו. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת ברושי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. חברת הכנסת סבטלובה, כמה זמן ביקשת? 
+
+
+ 20 דקות.
+
+
+ 20 דקות. בבקשה, גברתי, עד 20 דקות. 
+
+
+ תודה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת הישנים, צופי ערוץ הכנסת הנאמנים וכבוד השר שנמצא פה ומכבד אותנו בנוכחותו, אנחנו באים פה לדבר על בעיה כבדה שיש לנו בתקשורת הישראלית, או יותר נכון, ביחס של הממשלה כלפי אותה תקשורת. 
+
+אנחנו עברנו תהליך של השנאה של השידור הציבורי, של רשות השידור, על הציבור הישראלי, והיום, כאשר אנחנו נמצאים פה ודנים על החוק המיותר באמת של דחיית תחילת השידורים של תאגיד השידור "כאן", רוב הציבור בכלל לא מבין על מה אנחנו מדברים, כי הרי השניאו עליו את רשות השידור כל כך, שהוא משוכנע שעדיף אולי בכלל בלי שום שידור ציבורי. הוא לא מבין את הערך – הערך החשוב כל כך – של קיום השידור הציבורי, שהוא הערב הכי טוב, בעצם הערב היחיד, לנורמות גבוהות בכלל התקשורת הישראלית. רק שידור ציבורי שהוא עצמאי, בלתי תלוי, שאינו מנוהל על-ידי גופים מסחריים כאלה ואחרים, רק הוא יוכל להבטיח שבאמת יהיה לנו פה ערוץ נאמן המשרת רק את המאזינים ואת הצופים, את כלל הציבורי הישראלי ולא את אדוניו ואת בעליו. בעל הפרוטה הוא לא בעל הדעה בעניין הזה. אז אנחנו חייבים לשמור על הנורמות, ואנחנו חייבים לשמור על היוקרה של השידור הציבורי, ולשפר אותו כל הזמן ולשאוף לכך שהוא ישרת את כולם נאמנה – את כלל המגזרים במדינת ישראל, שכולם יהיו מיוצגים בו, כמובן. 
+
+ אני רק רוצה להזכיר שבזמנו לא היה אחד בשורותינו, במחנה שלנו, שהתנגד לכך שתהיה רפורמה רצינית ואמיתית וממשית בשידור הציבורי, ברשות השידור במתכונתה הנוכחית. עם זאת, לא תמכנו בפירוק של אותה רשות השידור, כי חשנו שזה יביא לפגיעה – ואכן כך קרה – במאות עובדים של רשות השידור ובמשפחות שלהם. כאשר הממשלה כבר התקדמה והתחילה בתהליך של פירוק רשות השידור והקימה את התאגיד החדש, יש לנו עכשיו מצב שיש לנו מאות עובדים כאן ומאות עובדים שם. כולם מקבלים משכורת, לכולם יש משפחות שצריך להאכיל ולשים לחם על השולחן, ובעצם עכשיו יש נטל גדול גם על המדינה. מתקציב המדינה בעצם יוצא עכשיו התשלום על תאגיד השידור, וגם על רשות השידור שבפירוק, שעדיין עושה את מלאכתה ואת עבודתה וממשיכה לשדר ולהאיר את עינינו בכל מה שמתרחש במדינה שלנו.
+
+ אנחנו רוצים לומר שתאגיד השידור הציבורי "כאן" מוכן לעבודה – אלה הידיעות שאנחנו מקבלים ממי שנמצא שם, ממי שעובד שם. האנשים האלה אומרים לנו שאין שום מניעה שנתחיל לעבוד במועד. בעצם, המועד כבר עבר; הם היו מוכנים להתחיל לעבוד עכשיו, ב-1 בינואר, אבל לא קרה דבר. עכשיו הממשלה רוצה עוד פעם לגרור רגליים ולמשוך את הזמן עוד ארבעה חודשים ועוד חמישה חודשים – עד שימצאו איזה שקר חדש, ואז יספרו לנו שעובדים שם אך ורק אלה שחברים בארגון "שוברים שתיקה" או ב"בצלם", או ב"אנרכיסטים למען הגדר", או אולי בעוד איזה ארגון. כך יאכילו ויזינו את הציבור הישראלי בעוד שקר ובעוד שקר, עד שבעצם לכולם יהיה ברור שלא יהיה פה לא "כאן" ולא שם, ולא יהיה שום שידור ציבורי.
+
+ אני רוצה בעצם להחזיר אתכם קצת אחורה, ולדבר בשבחה של רשות השידור הישראלית, ששירתה ושימשה לנו פה – הייתה תקופה שבאמת זה היה הערוץ האחד שהיה, וגם הרדיו שהיה היה רשות השידור ולא היה עדיין הרדיו האזורי. לאנשים שלא הכירו את רשות השידור, אולי נדמה שאלה היו זמנים אפורים, חשוכים, וזה היה מעין "פראבדה" – עיתון שהתקיים בברית-המועצות ושימש את המפלגה הקומוניסטית. לא כך היה הדבר. אני יכולה לספר לכם על תוכניות נפלאות שהיו פה גם כאשר אני כבר הגעתי ארצה בשנת 1991, תוכניות שהתפתחו ליריעה רחבה מאוד של ידע, של ניתוח, של תוכן עשיר ביותר, אם תוכנית כמו "גלובוס", שנתנה את ההצצה הנדירה לעולם החיצון – של מה שמתרחש במדינות האחרות – אם "רואים עולם" בהנחייתו של יעקב אחימאיר הנפלא, ואם תוכנית שאהבתי במיוחד, התוכנית "ערבסקה". אני לא יודעת מי זוכר אותה עדיין, אבל זו תוכנית שהייתה יוצאת דופן גם לאותם זמנים – לשנת 1995, 1996 – שהנחו אותה שני אנשים, יהודי וערבייה, בשתי שפות, בעברית ובערבית. התוכנית הזאת עסקה במזרח התיכון, בשכונה שלנו, באזור שלנו, ובעצם פתחה צוהר לעולם שלם שאף ישראלי לא מכיר אותו – יש כאלה שאומרים שגם לא רוצים להכיר אותו – אבל כשצפו בתוכנית, התאהבו בתכנים שהיו שם, במורכבויות שיש באזור שלנו. אני יכולה לומר שהייתי אז סטודנטית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם ולמדתי ערבית, ושיפרתי את הערבית שלי בעזרת אותה תוכנית, כי שני המגישים דיברו בעברית ובערבית, והיו כתוביות שתרגמו את כל התכנים לשתי השפות. בעצם בכל רגע נתון אפשר היה גם לשמוע וגם לראות את התרגום, וכך לשפר את ידיעת השפה – גם של השפה העברית, שאז עד הייתה חדשה לי, וגם של השפה הערבית, שאותה למדתי אז באוניברסיטה.
+
+אני יכולה לומר שזאת הייתה אחת הבחירות החשובות בחיי – ללמוד את השפה הערבית וללמוד את ההיסטוריה של המזרח התיכון – כי מי שיודע את ההיסטוריה ומי שמתעניין ומי שעוקב, ומי שמסתכל על ציר הזמן ולא רק על הרצף המקרי של כל מיני אירועים שמנסים פה לחבר יחדיו, יכול באמת להבין. שלא ימכרו לו כל מיני שקרים; שלא ימכרו לו כל מיני מיתוסים שהם זולים מאוד והם גם לא קשים מאוד לפענוח. אנחנו יכולים לנתח אותם ולראות שאין בזה ממש, אבל לשם כך צריך להתעניין ולחפור קצת יותר; להתעניין באמת ולראות מעבר לסטיגמות, לסטריאוטיפים, לכל הדברים שקיימים, לצערנו, בחברה שלנו, ומתקיימים לא רק כלפי העולם דובר השפה הערבית ולא רק כלפי אזרחי המדינה הערבים אלא גם כלפי כל מיני מיעוטים שנמצאים פה במדינת ישראל – קבוצות אתניות, קבוצות לאומיות, קבוצות דתיות, קבוצות של עולים שהגיעו אם מאתיופיה ואם מחבר המדינות, וכך הלאה וכל הלאה.
+
+ בעצם, מה שאני באה לומר הוא שכאשר מסתכלים ומתבוננים אל מה שמתרחש במזרח-התיכון, קודם כול דובר השפה הערבית, שהשקיע זמן בלימודיו ומבין עד כמה היא קרובה לשפה העברית, לא באמת יכול להגיד שהנה כל הערבים חושבים שצריך, למשל, להשמיד את ישראל. לא כל הערבים אותו דבר; לא כל הערבים אויבים שלנו; לא כל הערבים מעבירים את החיים שלהם רק במחשבה אחת: איך אנחנו פה זורקים את כל היהודים לים וגומרים את הסיפור הזה? הסיפור מורכב הרבה יותר. הסיפור המזרח-תיכוני הוא סיפור שמורכב פה מאלפי נרטיבים – לא מאות נרטיבים אלא אלפי נרטיבים – שמתקיימים פה בכל מדינה שהוקמה אחרי הסכם סייקס-פיקו, ועכשיו, במהלך מאה השנים האחרונות יש פה תופעות חדשות של יצירת לאומים חדשים שלא התקיימו עד עכש��ו. גם אנחנו חלק מהתופעה הזאת. לאומנות בכלל היא תופעה חדשה יחסית, תופעה מודרנית. 
+
+אנחנו כל פעם אומרים שאפילו אנחנו בוחרים את המשפט – כי אנחנו מכנים את הסכסוך שלנו, משתמשים במטבע לשון שהוא נפוץ ומוכר, שרבים חוטאים בו, ואומרים: הסכסוך הערבי–ישראלי. מה זה "ערבי–ישראלי"? האם יש פה איזה שוויון בצד הזה, ישראלי – מדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל, וערבי – כאשר מתכוונים בעצם לכלל הערבים בעולם, ובמזרח התיכון מדברים פה על מיליוני בני-אדם שחיים במדינות שונות, ששונים כמובן זה מזה? בתור מי שסיקרה את המזרח התיכון וביקרה במדינות רבות, אני יכולה להגיד שמדינות כמו ערב-הסעודית ולבנון, למשל, שונות זו מזו בתכלית. אפילו שכונות בעיר ביירות שונות זו מזו כל כך, שבעצם נדמה שברגע אחד אתה נמצא באיראן וברגע אחר אתה נמצא בשווייץ או בצרפת. אז אין פה אחידות וודאי שאין פה איזו לכידות, ואי-אפשר כמעט להגיע לקונסנזוס באותו "העולם הערבי". אין עולם ערבי. זה כמו שאנחנו נגיד עכשיו שיש עולם של מדינות אמריקה הלטינית. יש אמריקה הלטינית ויש המדינות – יש להן מדיניות כלכלית שונה, יש להם השקפות שונות; יש שם מדינות סוציאליסטיות, יש שם מדינות קפיטליסטיות, יש שם כאלה שדוברות ספרדית ויש כאלה שדוברות פורטוגזית. מה שמאחד אותן הוא שהן נמצאות באותה יבשת.
+
+ כנ"ל לגבי המזרח התיכון. אז עכשיו לומר שאנחנו, למשל, נמצאים בסכסוך עם עומאן או בחריין או איזו מדינה מהמדינות האלה, פשוט, עובדתית, לא יהיה נכון; אנחנו נמצאים בסכסוך טריטוריאלי עם מדינות שכנות שלנו, עם חבל ארץ שנקרא הרשות הפלסטינית, שנמצא פה במחוזותינו. זהו סכסוך טריטוריאלי, זה לא סכסוך אתני; זה לא סכסוך פרופר בין יהודים לערבים. מדובר בתופעה הרבה יותר פשוטה, לשמחתנו. זה לא סכסוך דתי וזה לא סכסוך טריטוריאלי, זה לא סכסוך אתני וזה לא סכסוך דתי; זה סכסוך טריטוריאלי גרידא, וככזה אפשר לפתור אותו – אפשר לפתור אותו כמו שאנחנו פתרנו את הבעיות שלנו עם ירדן ופתרנו אותן עם מצרים. אנחנו יכולים באותה מתכונת להגיע להסדר – לא בהכרח להסכם שלום. 
+
+ "שלום" זו מילה שמייחסים לה חשיבות מיוחדת בישראל, וכאשר מדברים על שלום, כמובן לא מדברים רק על קץ התביעות, אלא מדברים גם על נורמליזציה מלאה, על נרמול של יחסים וגם יחסי מסחר, יחסי תרבות, יחסי תיירות ויחסים דיפלומטיים מלאים, כמובן. עכשיו, לדמיין שאנחנו יכולים להגיע לשיא הזה עם איזו מדינה ממדינות האזור פה, במזרח התיכון, בין שזו מצרים ובין שזו ירדן ובין שזו המדינה הפלסטינית העתידית – זה חלום, זה לא יותר מחלום. אבל האבחנה שאנחנו כן יכולים להגיע להסדר מדיני שיבטיח לנו כמובן את הריבונות של המדינה שלנו, את הרוב הדמוגרפי במדינה שלנו וגם את הביטחון של הגבולות שלנו וביטחון בתוך המדינה – לזה אנחנו יכולים להגיע.
+
+ מדברים פה הרבה על הסתה, הסתה פלסטינית, שמתרחשת ברשות הפלסטינית, אם בעזה ואם בגדה המערבית. הכול נכון. אני יכולה להעיד, כמי שעשתה מחקר מעמיק יחסית, בטלוויזיה הפלסטינית – עוד בשנת 2002 עשיתי מחקר זה בשביל מכון MEMRI, מכון לחקר תקשורת מזרח-תיכונית – אני יכולה לומר: נכון, יש הרבה מאוד הסתה, וזו הסתה פרועה, הסתה אנטי-ישראלית, הסתה אנטישמית, הסתה שגם גורמת לאלימות, יוצרת אלימות. יש אנשים שיכולים להאזין לאיזה דרשן, בין שהוא דורש במסגד ובין שהוא דורש בטלוויזיה, ואחרי זה לקחת סכין או מטען נפץ וללכת לעשות פיגוע. הכול נכון.
+
+הבעיה היחידה היא שגם אם ננתק עכשיו את הטלוויזיה הפלסטינית, גם אם ייסגרו העיתונים הפלסטינים – אותם עיתונים ששם מפיצים את השקרים עלינו, על המדינה שלנו – וגם אם נסגור את אתרי האינטרנט, ששם מאדירים את המחבלים ועושים להם גלוריפיקציה, להם ולמעשים שלהם – גם אז ההסתה לא תיפסק, כי העולם הפך לגלובלי. אנחנו לא שמנו לב איך זה קרה, אבל הרשות הפלסטינית קשורה גם לכל מה שמתרחש במצרים, בירדן, בלבנון וגם בסעודיה, ויש ערוצים אחרים גם שפועלים, לא בשטחי הרשות הפלסטינית אלא במזרח התיכון, בעזרת צלחת לוויינית פשוטה ביותר – היא עולה לא יותר מ-200-150 דולר, ואפשר לרכוש אותה – ואז לצפות בלי שום בעיה ובלי שום מניעה. גם בטלוויזיית אל-מיאדין הלבנונית, שנתמכת על-ידי "חיזבאללה" ומנוהלת על-ידיו, אפשר לצפות בערוץ של "חמאס" שמגיע מעזה, ערוץ אל-אקצא. אפשר לראות את ערוץ אל-מנאר של "חיזבאללה" גם כן, ואפשר לראות טלוויזיה סעודית ושם, למשל – ולא רבים מדברים על זה – מפיצים את המיתוסים הכי אנטישמיים שיש כשמשווים אותם לכול מה שמתרחש פה, בכל התקשורת האחרת. בעצם, כך אנחנו מבינים שההסתה כשלעצמה לא תיפסק, גם אם ננצח ונתגבר על התופעה הזאת ברשות הפלסטינית.
+
+ אז מה שאנחנו חייבים לעשות זה להסתכל טוב טוב אל תוך עצמנו, ולשאול את עצמנו: מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים עכשיו לנהל ויכוח שהוא פשוט חסר טעם על העניין הזה של קיום תופעת ההסתה – שהיא כמובן מגונה, והיא תופעה מסוכנת מאוד – או שאנחנו רוצים לחשוב על איך אנחנו מבטיחים את הקיום של העם שלנו ושל המדינה שלנו, ואת הביטחון של הנשים שלנו, של הילדים שלנו ושל הנכדים שלנו לעתיד? אם כבר אנחנו מדברים על זה, רק שני דברים יכולים להבטיח את הביטחון הזה: כמובן, צבא חזק, צבא שאנחנו כל הזמן משפרים ואנחנו כל הזמן עובדים גם על שיפורים טכנולוגיים, אבל אנחנו גם עובדים על כך שהצבא הזה יהיה צבא מוסרי. זה ההבדל. זה ההבדל המהותי בינינו לבין אלה שנלחמים נגדנו, בינינו לבין אלה שנכנסים לחדרים של ילדות קטנות ורוצחים אותן בדם קר. זה ההבדל שלנו – אנחנו אנשים שמופעלים על-ידי מוסר. ושיקול של מוסר הוא לא רלטיביסטי, הוא לא יחסי. אין פה שום יחסיות במוסר; יש דברים רעים ויש דברים טובים. אנחנו חייבים לעשות את ההבחנה הזאת, והצבא שלנו חייב להמשיך להיות צבא מוסרי, חד וחלק.
+
+ הדבר השני שיכול להבטיח לנו את הביטחון הזה הוא כמובן הינתקות, היפרדות והגעה להסדר מדיני עם שכנינו הפלסטינים. יחסי אהבה לא צפויים לנו פה גם אם ניפרד, וגם הסכסוכים האחרים במזרח התיכון לא ייפתרו, גם אם אנחנו פה נפתור דבר אחד או שניים עם השכנים הפלסטינים. אבל אנחנו בהחלט נוכל להבטיח לעצמנו קיום בתוך גבולות מוכרים של המדינה שלנו, נוריד מעצמנו את הלחץ הדיפלומטי, נוריד מעצמנו גם את התביעות בבית-הדין הפלילי בהאג, של החלטות כאלה ואחרות של מועצת הביטחון של האו"ם – שהדבר הזה כמובן יכול לקרות שוב ושוב ושוב. והישועה היא לא אצל דונלד טראמפ, היא לא אצל נשיא כזה או אחר של ארצות-הברית, אוהד ככל שיהיה. הישועה תבוא רק מבפנים. רק מבפנים. רק אנחנו אחראים לגורלנו. מתי אנחנו ניצחנו? מתי אנחנו הצלחנו בכל מה שעשינו? מתי היינו גם מדינה אהודה וגם מדינה מצליחה? כשאנחנו הובלנו תהליכים; כשאנחנו לקחנו את גורלנו בידינו ולא חיכינו לאף אחד שיושיע אותנו או יציל אותנו; כאשר אנחנו יזמנו או תהליכים מדיניים או שאנחנו יזמנו את התהליכים הצבאיים.
+
+ אבל כך או כך, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיגרר אחרי – בין שזו הרשות הפלסטינית ובין שאלה מתווכים אירופים, אמריקנים, ניו-זילנדים. לכל אחד יש האג'נדה שלו, ולנו יש האג'נדה שלנו. אז אנחנו חייבים להתמקד רק בעניין הזה של איך אנחנו עכשיו מובילים את התהליכים האלה, כדי שאנחנו לא נזיק אלא נשפר את תדמיתה של מדינת ישראל, נשפר את יכולת התמרון שלנו. כי מי שמוביל הוא תמיד בא מעמדה של מנצח, מעמדה של כוח. ואי-אפשר לעשות את זה כאשר ראש הממשלה מסתגר בחדר הקטן שלו ואומר: לא מעניין אותי מה קורה פה; לא מעניין אותי שעכשיו מעבירים נגדנו החלטה במועצת הביטחון של האו"ם. נכון, הוא ידע על זה חודשים רבים לפני כן – שיש היתכנות גדולה לדבר הזה – אבל לא עשה מאומה לעצור את ההחלטה הגרועה הזאת של מועצת הביטחון. 
+
+ יש הנאום של קרי, וגם צפויות לנו אולי עוד הפתעות בדרך. יש לנו עכשיו את ועידת השלום הבין-לאומית בפריז, שפלא – בעצם זה לא מפתיע אותנו בכלל – משתתפות בוועדה הזאת 70 מדינות, ובהן מיוצגת גם הרשות הפלסטינית, ומי שלא משתתפת זו מדינת ישראל. למה? כי ראש הממשלה שלנו החליט שעדיף לנו לא ליטול חלק בפורום בין-לאומי חשוב שמתכנס עכשיו, שמובילות אותו הידידות שלנו – לא האויבים – ידידות של מדינת ישראל, ובהן גם מדינות אירופיות וגם ארצות-הברית, אותה ארצות-הברית שהעניקה לנו את הסיוע הצבאי, ובעצם מעדיפים להתייחס אליהן כאל אויבות שיוזמות תהליכים כלשהם שמטרתם לא ברורה, וכל הדבר הזה נראה מסוכן ופוגעני וכהנה וכהנה. אבל בעצם, מה שיכולנו לעשות זה כן להיענות להזמנה להגיע לפריז, כן לשטוח שם את הטענות הישראליות וכן בעצם להעמיד את הפלסטינים במצב שהם היו צריכים להסביר מדוע הם לא משתתפים במשא-ומתן ישיר מולנו, ומדוע הם רוצים לפנות למוסדות בין-לאומיים ולא לעבוד על פתרון הסכסוך עם השכנים המיידיים שלהם, עם הישראלים. במקום זה אנחנו נמצאים עוד פעם במצב שבו אנחנו צריכים להסביר את עמדתנו – מדוע אנחנו סרבני השלום – כאשר בעצם ברור לכול שיש בעיה גם בצד האחר. 
+
+ כדי לצאת מהפלונטר הזה אפשר לעשות דבר אחד פשוט מאוד: ב-15 בינואר להגיע לפריז בירת צרפת, ושם לומר ולשטוח ולהציג את העמדה הישראלית. זה הפורום המתאים להצגה של הדברים האלה; כמובן להיוועץ באותן ידידות של מדינת ישראל שיוזמות את המהלך הזה – מתוך ייאוש; מתוך הבנה שהפתרון של שתי מדינות לשני עמים לא יהיה כאן לנצח ואנחנו יכולים לאבד אותו, ואז יהיה כבר פשוט מאוחר מדי, כאשר נתעורר ונאמר: מה עשינו עד כה? למה ויתרנו על הפתרון הזה? למה ויתרנו על האפשרות היחידה להתנתק מארבעה מיליון פלסטינים שחיים בגדה ובעזה ולעולם לא יהיו אזרחי ישראל ולעולם לא נוכל באמת לספח את השטחים האלה בלי האוכלוסייה? הרי הדברים האלה ברורים. 
+
+ מדובר גם במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית. מבחינתי, שני הדברים האלה שזורים יחדיו. אין שום אפשרות בעולם שאנחנו נוכל לעשות מהלכים שעליהם חולם נפתלי בנט – שותף בכיר, אח, בקואליציה הזאת של בנימין נתניהו – בלי שאנחנו נוותר על המרכיב הדמוקרטי, שהוא כל כך חשוב לנו, שזה 50% מהזהות שלנו: יהודי ודמוקרטי. דמוקרטי ויהודי. 
+
+כל הדברים האלה נהיים יותר ויותר ברורים ככל שהזמן עובר. ככל שהזמן עובר, אנחנו מבינים שראש הממשלה שלנו מבזבז זמן. למען אינטרסים פוליטיים צרים הוא מוותר על אפשרות נפלאה לומר עכשיו שלום ולא להתראות לעם שגר בתוכנו, אבל הוא לא אנחנו, לעם שלעולם לא ייהנה פה מזכויות פוליטיות, מזכויות אזרחיות, לעם ששואף לעצמאות, ועל-פי אמנת ורסאי זכאי לעצמאות הזאת בדיוק כמו כל עם אחר ששואף לעצמאות.
+
+ יש עוד סוגיות רבות במזרח-התיכון שלא קשורות בנו ולעולם לא יהיו קשורות בנו, ומישהו משלה את עצמו, אם במדינות ערביות או במערב – שמעתי דברים כאלה מרבים מבני שיחי בביקורי במדינות ערב – שאפשר לפתור גם סכסוכים אחרים ובעיות אחרות במזרח התיכון – –
+
+
+ נא לסיים.
+
+
+ אני מסיימת. – – אחרי שנפתור את הסכסוך הישראלי – לא, זה לא יקרה. אבל לפחות את השקט היחסי בחבל הארץ שלנו אנחנו נוכל להבטיח. אנחנו נוכל להגן על המדינה שלנו, על הגבולות שלנו, על גורל ילדינו ונכדינו במדינת ישראל.
+
+
+ תודה רבה, חברת הכנסת סבטלובה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, עד 50 דקות.
+
+
+ תודה רבה. גם אני קצת לא מאמינה שאני עומדת כאן בשעה הזאת ומתחילה רק לדבר 50 דקות, אבל כנראה זה יקרה מול כנסת מלאה כל כך. זה מרגש מאוד.
+
+כששאלו אותי הבנות שלי בערב למה אני לא חוזרת, התחלתי להסביר להן מה זה פיליבסטר, שזו זכותנו הפרלמנטרית ואלה הכלים הפרלמנטריים שלנו שאנחנו מנצלים – כי מה לעשות? זאת הדרך היחידה שלנו להגיד משהו – לא היחידה כמובן, אבל אחת הדרכים המשמעותיות שלנו – להגיד שמה שאתם מעבירים פה הוא ממש, אבל ממש, לא בסדר.
+
+אבל לפני שאכנס לנושא אני רוצה לפתוח באיזשהו משל – סיפור שסיפרתי לילדה הקטנה שלי, שהיא עוד מעט בת שש, אתמול, שקראתי לה, וכשקראתי לה אותו חשבתי שיכול להיות מעניין לקרוא אותו גם כאן בכנסת, כי אני חושבת שהוא רלוונטי מאוד. הסיפור הזה נקרא "המלך צב-צב", של דוקטור סוס. אפתח אתו: "בארץ לאפוהי, בקצה העולם, גר מלך צב-צב, שמלך על אגם. / אגם לא גדול, אך נחמד ונעים בו לחיות./ יש מזון, והמים חמים בו, ועם הצבים שם היה מאושר. / כן, כך זה היה, אך הכול נשתנה, / כשהמלך ראה שארצו היא קטנה. // 'כן', חשב, 'פה מולך אנוכי על הכול, / אבל מה זה הכול? רק אגם לא גדול. / האבן היא כס מלכותי, וודאי אראה מעליה הרבה – / אך לא די, כי מה שם מעבר לגבול מסתתר? / כדאי לי להיות גבוה יותר. / אם אגביה לשבת, אשלוט במרחב. / איזה מלך אדיר יהיה אז צב-צב'. // כך חשב בלבו המלך צב-צב, / וגמר והחליט ונתן את הצו, / ופקד על תשעה מצביו נתיניו / לשחות אל כסאו ולשכב לרגליו, / לטפס זה על זה – צב אל צב, גב אל גב, / והיו לו כולם כס – מלכות ומושב, / וישב עליהם. / ממרומי מושבו נתרחב העולם עד מאוד מסביבו. // 'זה שלי', הוא קרא. / 'אני מלך גיבור ומולך על פרה, על עז וחמור. / כן, שלי כל דבר שאראנו ממול / אני מלך הבית, מלך גן וחתול. / אני צב-צב המלך, אני רם ונישא, / מלכותי משתרעת כמעט על פרסה'. / כך ישב מן הבוקר עד שעת הצהריים / ואמר: 'אני מלך החוף והמים, / אני מלך גדול', אך מלב הבריכה / לפתע עלתה אל אוזניו אנחה. / 'מי זה שם?', והמלך השפיל את עיניו, / וירא צב קטן מחלקי המושב, צב פשוט ושמו מק. מק אמר לו: 'במחילה, עד אנה תשב על גבנו? סלח לי, מלך גדול, כואבות עצמותי, / אנא, הוד מלכותך, עד מתי? עד מתי?' // 'שתוק', גער בו המלך. 'אל תבכה בלי רשות, / אני מלך גדול ואתה צב פשוט, / שב בשקט וזכור: אני מלך גיבור, / המולך על פרה, על עז וחמור. / אדירה מלכותי, אין לה סוף ואין לה גבול, / אני מלך הבית, מלך גן וחתול. / אך תראו גם תראו, כי אוסיף ואגביה / וירום מושבי עד ענן ורקיע.' / וירעים בקולו: 'השמעתם? זהו זה. / הערימו מאה צבים זה על זה.' // והמלך צב-צב, מלך רם ונישא, / הוא רואה על סביבו 40 פרסה: / 'הידד והידד, מלכותי מפוארת. / אני מלך כל עץ, כל ענף, כל צמרת. / אני מלך היער, האוויר והאור, / אני מלך דבורה ופרפר וציפור. אני מלך צב-צב. הו, מה רם מושבי. / אני מלך כל המראה מסביבי'. // ועודו צועק, והנה במפתיע / במרומי הרקיע ירח הופיע / ועלה ועמד לו מעל הראש. / 'מה?' קרא מר צב-צב, מלך צב-צב, / 'מי זה? מה פירוש? / איך מעז אותו חפץ חצוף ויהיר / לעלות על המלך, על מלך אדיר? / לא ארשה, ויגבה מושבי עוד יותר. / בואו חיש, הצבים, בואו הנה מהר. / אעלה ואגביה עד לב השמים – / בואו אלף צבים שבע מאות ושניים'. // אך הנה שוב, מלמטה, מתחתית המושב, / בא בכיו של צב מק, השפל מכל צב: / 'סלח לי, הוד מלכותך. אל תכעס, אבל אנו / שם מלמטה כמעט נמעכנו כולנו / כן, יודעים, בגובה תראה את הכול, / אבל אנו, מלמטה, לא נוכל עוד לסבול, / מתפקע הכול: סבלנות ושריון, / רעבים וצמאים אנו, מלך עליון'. רק סיים מק הצב לדבר / ורחש מוכר בתוכו מגרגר. / הצב הקטן, להזכירכם, שמו מק / עמד באגם, בתחתית הכס וגיהק. // והמלך צב-צב, מלך יער ואור, / שמלך על פרפר וחתול וחמור, / שמלך על פרה, על אוויר, על צמרת, / שמלך על ציפור, על דבורים וכוורת, שהיה הגבוה מכל העולם, / התגלגל – פליק פלק, ונפל לאגם. // כן, בארץ לאפוהי, המלך צב-צב, / שוב יושב באגם ורואה רק ביצה. / ועם הצבים? מה היה עליהם? / הצבים – וגם מק – חופשיים כולם, / וזה באמת מגיע להם, כמובן, / כמו לכל יצור בעולם."
+
+ וזאת הייתה רק ההתחלה, כי יש לי עוד 44 דקות. אבל אני חושבת שזה סיפור נחמד לשעות לילה מאוחרת ואני שמחה שחלקתי אותו אתכם, ומה שנקרא, הנמשל והמשל נראים לי ברורים מאליהם. 
+
+
+ היית יכולה לשלוח לנו לינק לספר וזהו. 
+
+
+ אבל אתה יודע, יש לי 50 דקות למלא. אבל אתה יודע משהו? עם חוק התאגיד הזה, אני חושבת שאנחנו רואים פה ראש ממשלה שלא רק מגביה את כיסאו, אלא גם עומד הכי הכי גבוה למעלה ומשתין על כולם מלמעלה. אני מצטערת לומר את זה. פשוט אין מילים אחרות לתאר את זה. 
+
+
+ אבל לשמור על שפה. 
+
+
+ אשתדל. אני חושבת שזה שחוק תאגיד השידור נדחה פה פעם נוספת – – 
+
+
+ הסיפור היה מעניין יותר, תמשיכי.
+
+
+ – – זה ירידת מדרגה נוספת. אני אחזור: אני חושבת שזה שפל נוסף שהממשלה הזאת לוקחת אותנו אליו, שנועד לחסל את הדמוקרטיה הישראלית, שנועד לזלזל בחוקים שהכנסת הזאת חוקקה, בבית-המשפט העליון, שדרש תשובות וראש הממשלה פשוט לא רצה לתת להם את התשובות. פשוט הדיון היה רק עכשיו. לפני שבוע ניתן צו ביניים על-ידי בית-המשפט העליון, ואז החוק נחקק תוך כדי, כדי למנוע את ההתערבות. בסופו של דבר אנחנו רואים כאן ניסיון להטיל מורא על העיתונאים, על אמצעי התקשורת, ליישר קו עם מדיניות ולמנוע כל ביקורת. מה זה ביקורת? זאת מדינה דמוקרטית, זה הכרח שתהיה ביקורת. זה לא רק לגיטימי שתהיה ביקורת, זה הכרחי שתהיה ביקורת. 
+
+אבל מה שאני הכי לא מבינה זה איך שר האוצר משתף עם זה פעולה; איך שר האוצר, שכביכול אמור לייצג משהו אחר בממשלה הזאת, ולא את ראש הממשלה – איך הוא משתף אתו פעולה בעניין הזה? 140 מיליון שקל – לא חבל? זהו, התקציב כבר עבר, חוק ההסדרים עבר; אי-אפשר להתקדם הלאה? אי-אפשר להתקדם הלאה עם התאגיד? התאגיד מוכן לצאת לדרך.
+
+ עכשיו תראו, אם היינו רואים שהמדינה מתקדמת לאיזה כיוון טוב באיזה תחום – ניחא, עוד היה אולי משהו לברך עליו. אבל באמת, לאן שאני לא מסתכלת, בכל כיוון, נתניהו מוביל אותנו אל פי תהום; אנחנו רואים את המצב המדיני, אנחנו רואים את המצב הכלכלי, בנושאים של דת ומדינה, בנושא החינוך. 
+
+ תראו, זה די מדהים בעיני שמחר בבוקר אנחנו עוד לא יודעים – השעה 04:45. בשעה 07:00 יתכנס בית-הדין לעבודה וכל עם ישראל שיש לו ילדים ישב על הרדיו ועל האינטרנט כדי להבין אם יש שביתה או אין ואם ב-08:00 הוא לוקח את הילדים לגן ולבית-הספר או לא. זה מפני שכל כך הרבה מורים לא קיבלו עדיין משכורת. הם כבר עובדים ארבעה-חמישה חודשים מתחילת שנת הלימודים ולא קיבלו את כל השכר המגיע להם. נראה לכם הגיוני? באיזה מדינה אנחנו חיים?
+
+בתחום המדיני – כבר דיברו כאן על זה היום מספיק, וגם באי-אמון – אבל באמת, אחרי החלטת האו"ם אני פשוט לא יכולה להבין את הקבירה הזאת של הראש בחול. כל העולם עלינו ואנחנו קוברים את הראש בחול. אין לנו שום קשר לעניין? אין שום אחריות למעשים של ראש הממשלה – לחוק ההסדרה-הפקעה שעבר כאן בקריאה ראשונה? אין שום קשר? אנחנו מובילים את עצמנו בעקבות מפלגות קיצוניות. מפלגת הבית היהודי ותקומה מובילות את כל הממשלה ואת כל המדינה לכיוונים שאף אחד לא בחר בהם בבחירות. גם בבחירות האחרונות אף אחד לא בחר בהם – אף אחד לא בחר ללכת לבידוד בין-לאומי בשביל קומץ של יישובים שלא בטוח שצריכים להישאר במקום שהם נמצאים בו. בטח לא במחיר הזה. 
+
+תראו, דיברנו היום בבוקר בוועדת הכספים, היה דיון – אני חייבת להודות, משעמם, אבל משעמם כי הוא היה כלכלי מאוד – עם קרנית פלוג. המסקנות שלה היו שהמצב במקרו סבבה, אבל האנשים מסכנים – בדיוק כמו הצב מק שכולם דורכים עליו, כבר עוד מעט לא יכולים יותר. אנחנו נגיע לרגע – אני כל כך חוששת מהרגע הזה שאנשים שכבר היום סובלים, בהישרדות, ופשוט לא מרימים את הראש, יגידו: די. אני חושבת שהמצב הפנימי שלנו צריך – אותי מדאיג, באופן אישי, הרבה יותר אפילו מהמצב של ישראל כלפי העולם, כי אנחנו הולכים כאן על פי תהום גם בתחום החברתי. יש פה הכי הרבה עניים בעולם, אנחנו המדינה עם שיעור העניים הגבוה ב-OECD. זה המצב, אלה הדברים שגם הוצגו הבוקר על-ידי הנגידה. היא אמרה את זה בצורה עדינה ולא נחרצת אולי מספיק, לטעמי, אבל היא אמרה: המדיניות שהממשלה מובילה אינה משפרת את הפערים החברתיים, אינה משפרת את מצב העניים. נקודה. גם אם מצב המקרו הוא סבבה, גם אם המצב במקרו הוא צמיחה, אנשים בסוף לא מרגישים את זה. אנשים נמצאים בפערים אדירים. אם הממוצע, אם השכר הממוצע עולה, זה לא אומר שהשכר של כולם עולה; זה אומר שיכול להיות שהשכר הגבוה ביותר עולה וזה משפיע על הממוצע. השכר הממוצע – ידוע שהוא לא המדד שמסתכלים עליו; מסתכלים על שכר חציוני, על האמצע – לא מבחינת ממוצע אלא כמה משתכר הבן-אדם ש-50% מעליו משתכרים יותר ממנו ו-50% מתחתיו משתכרים פחות ממנו. השכר החציוני הוא תמיד נמוך מהשכר הממוצע, תמיד, בהרבה, ב-30% אם לא יותר. השכר החציוני – אני לא ראיתי את הנתון שהוא עלה, אני לא בטוחה שזה נכון. 
+
+אני רוצה לדבר כאן דווקא על הנושאים הסביבתיים, על המצב הסביבתי. אני חושבת שאנחנו עדיין, כאן בכנסת, בכלל בישראל, לא מדברים על הדברים הקשים והגדולים שהולכים להתרגש עלינו. אנחנו נמצאים היום על סף משבר שאני לא חושבת שמישהו בחדר הזה בכלל תופס אותו. אני יודעת שאנחנו לא עושים פה הרצאה עם מצגות, אבל יש לי פה שקף שאני לא יכולה שלא להראות אותו. אתה רוצה לראות אותו אתי, חיליק? אני צריכה להראות אותו למישהו. 
+
+ אני אתאר אותו: אנחנו נמצאים היום – היום, זאת השנה הראשונה, 2016 שהסתיימה – שכיפת הקרח בקוטב הצפוני לא גדלה. פעם ראשונה שזה קורה. נגמר הקיץ – תמיד בקיץ היא בשפל וחלק גדול מהקרח, כמעט כולו, נמס, ומספטמבר מתחילה קפיאה שוב, ועד אמצע נובמבר היא כבר בשיאה, שיא של כיפת הקרח בקוטב הצפוני. אנחנו היום – השקף נכון לאמצע נובמבר, וכיפת הקרח לא גדלה מספטמבר בכלל. לא גדלה. הטמפרטורה הממוצעת בקוטב הצפוני – 20 מעלות מעל הממוצע באמצע נובמבר; דברים שלא נצפו מעולם, מאז התחילו המדידות בשנות ה-70 ועוד לפני כן; תחזיות לאחור עשו, אבל ממש מדידות – משנות ה-70. 
+
+ אומנם התחממות גלובלית, התחממות גלובלית – מדברים עליה כבר משנות ה-70, אבל את התופעה הזאת שכיפת הקרח לא קופאת, שהקוטב הצפוני לא קופא, לא חזו שנגיע לרגע הזה היום, ב-2016. לא חזו את זה. זה לא היה צפוי גם על-ידי המדענים. נאס"א – כולם, כולם בהפתעה מהממצא הזה. זה דבר שלא רק מראה שאנחנו בהתחממות גלובלית, במשבר אקלים, הוא גם מראה שהוא כבר כאן ושהוא עלול להתרחש הרבה יותר ממה שכולם כולם חוששים או יודעים, וההשלכות של זה הן אדירות – ההשלכות של הקוטב. הקוטב הוא איזו נקודה רגישה בכדור הארץ שממנה אפשר להבין איפה אנחנו נמצאים. כמו שיש כל מיני מינים שכשהם נכחדים יודעים שיש בעיה אקולוגית, כי הצפרדעים נעלמו. אבל הקוטב באופן ספציפי, כמובן, איפה שהוא נמצא – איפה שנמצאים הקטבים, אלו הנקודות הרגישות ביותר. וכששם יש כזאת תגובה, כששם יש כזה מצב, אנחנו מבינים שאנחנו בבעיה. 
+
+הבעיה של משבר האקלים – החשש הוא שהוא יתחיל ליצור תגובה שתזין את עצמה, כמו כדור שלג. כשערבות הקרח בצפון רוסיה, סיביר – הטונדרה, הקרח הקפוא כל השנה, פרמה-פרוסט – כשהן יתחילו להפשיר, קבור בתוך האדמות שם ובתוך הקרח שם המון מתאן. מתאן הוא גז חממה חזק מאוד מאוד. החשש הוא שכשקרח יתחיל להתחמם ולהפשיר והמתאן הזה ייפלט לאטמוספרה – הוא כרגע קפוא, הוא קבור שם בתוך האדמה – זה ייצור תרחיש של התחממות עוד יותר מהירה. כל התרחישים שיש לנו עד היום, שמדברים על שש מעלות עד סוף המאה – הכול יכול להיות מוקדם בהרבה או גבוה בהרבה. אנחנו צריכים להבין את זה. אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא מדברים על משהו שישפיע על הנכדים שלנו. כמובן, אני מאחלת לילדות שלי, שנולדו בעשור הקודם ובתחילת העשור, לחיות עד גיל 100 ו-120, והן יחיו לתוך המאה הבאה. אבל זה לא רק הן כשהן יהיו בנות כמעט 90; זה גם אנחנו. זה משהו שקורה היום.
+
+אני רוצה לדבר על כמה דוגמאות לכך. זה לא משהו שיקרה רק בעוד עשרות רבות של שנים, זה כבר קורה היום. דיבר כאן חברי איתן ברושי על מצב המים, החקלאות והמחירים. הנושא של המים – כבר היום אנחנו מרגישים שבצפון יש פחות מים. זה דבר שנחקר, זה דבר שהשירות ההידרולוגי כבר מזהיר מפניו. צפון הארץ כבר חווה ירידה – אני לא רוצה להגיד מספרים – חווה ירידה משמעותית במשקעים. זה כבר קיים. אנחנו רואים את התייבשות הכינרת, אנחנו רואים את התייבשות הנחלים. אנחנו מדברים על הצורך במתקן התפלה שם, השאלה איפה הוא יהיה, אבל בסופו של דבר, זה כבר קורה. זה כבר קורה. 
+
+ תופעות של מזג אוויר קיצוני הביאו לכך שסוף נובמבר השנה היה כל כך יבש, כי ממאי בשנה שעברה, אפריל, לא היה גשם. תשעה חודשים של יובש, הכול היה כל כך יבש, ובסופו של דבר זה היה הגורם המרכזי שהוביל לשרפות. גם כשמדברים על ההתחממות ועל משבר האקלים, כל הצפי הוא בדיוק של תופעות מזג אוויר קיצוניות – של יובש קיצוני ובצורות, של שרפות שייגרמו מתוך היובש הקיצוני, של שיטפונות ומהצד האחר פחות משאבי מים, פחות משקעים. אבל כשכבר כן יש גשמים, אז יש שיטפון – אנחנו חווים את זה – ואז תעלות הניקוז שלנו לא מצליחות לאגום את כל המים, והם מציפים את הערים שלנו, והנחלים עולים על גדותיהם וכל מיני תופעות טבע אחרות – שהן טבעיות, הכול בסדר, אבל הכול קורה בצורה הרבה הרבה יותר מוגברת. בסופו של דבר אנחנו רואים שהדברים כבר קורים. 
+
+ אני רוצה לתת דוגמה שבדרך כלל לא מייחסים אותה בכלל למשבר האקלים – סוריה ומלחמת האזרחים שהתחילה בסוריה ב-2011. יש על זה כבר מחקרים ויש מאמרים מדעיים והכול. היא התחילה – נכון, יש שם בעיות חברתיות, יש שם רודן, יש שם אלף ואחת סיבות – מה שהוביל את האנשים לעזוב את הכפרים ולהגיע לעיר היה חוסר מים. נגמרו משאבי המים. האזור הולך ומתייבש – פחות מים, בצורת של כמה שנים. אנשים עזבו את הכפרים והתקבצו בפרוורי הערים, וזה התחיל את הבלגן וזה התחיל מלחמה שהיום אנחנו רואים את התוצאות שלה – מתחילים לראות את התוצאות שלה; מלחמה שלא נגמרת כבר כמה שנים – מיליוני פליטים, ובאפריקה מיליוני פליטים. למה הם בורחים? כי הם לא יכולים לחיות יותר במקום שהם נמצאים בו, כי אין מים, כי הם לא יכולים לגדל אוכל. זה בדיוק משבר האקלים. 
+
+ כשמשווים את המפה – שתי מפות, אפשר לחפש ב"גוגל" – האזורים שהיום מוגדרים כנפגעי משבר אקלים והאזורים שמהם יוצאים פליטים, משווים את המפות האלה, רואים שזה כמעט אותו דבר. יש קשר הדוק וברור בין התופעה של פליטים ועזיבת מדינת האם שלך, המולדת שלך למשבר האקלים. הקשר הזה ברור לי, ברור למי שחוקר אקלים, ברור למי שנמצא בשיח הזה – לא ברור למרבית הפוליטיקאים, לא ברור לשיח התקשורתי. מדברים על פליטים בלי סוף – מה הם גורמים ומה הם לא גורמים ואיך אנחנו נתמודד אתם. גם החוק הבא שלנו מדבר פה על מסתננים, גם אליו נגיע. אבל מאיפה הם הגיעו? מדוע הם הגיעו? עצם זה שהם הגיעו בגלל משבר האקלים – זה בכלל לא בשיח. הם הגיעו כי הייתה מלחמה, כי יש מלחמות, כי אנשים נלחמים על כל מיני דברים. כן, הם נלחמים על מקורות מים, על משאבים – על חוסר במשאבים. 
+
+ לצערי, אני אומרת את זה: חוסר ההבנה שאלה הדברים שמניעים היום את המלחמות, זה גם חוסר הסתכלות קדימה – לאן אנחנו הולכים ולאן העולם הולך. האיומים יהיו הרבה יותר גדולים. תארו לעצמכם שהנילוס יורד והולך בתפוקה, בסדרי גודל, בעשרות אחוזים. לאן ילכו 100 מיליון איש במצרים כשזה יקרה – כשהזרימה בנילוס תפחת והוא כמעט יפסיק לזרום? זה לא שזה צפוי מחר בבוקר, אבל כבר יש ירידה משמעותית בכמויות המשקעים ברמת אתיופיה, שהיא המזינה את הנילוס. כבר יש ירידה. יש גם סכר שרוצים לעשות באריתריאה. בסופו של דבר אנחנו רואים שהמשאבים המתמעטים מביאים לכך שיהיו כאן הרבה יותר מתחים, ואלה אתגרים אדירים שהעולם עוד לא מבין, ואנחנו כאן עוד לא מבינים מה עומד לפתחנו.
+
+אני רוצה לדבר על הפתרונות, כי יש פתרונות – קודם כול בארץ. בשבוע שעבר היה דיון בוועדה שאני עומדת בראשה בנושאים האלה, בנושאים של משבר האקלים ומעקב אחרי מה שישראל עושה, ואנרגיות מתחדשות. וגילינו – בצורה, בוא נגיד, די לא מפתיעה – שמשרדי הממשלה לא באמת עורכים תוכניות, מתכוננים. יש איזו החלטת ממשלה מ-2009, ולא באמת יושב סביב שולחן אחד צוות בין-משרדי כמו שאמור היה לשבת ומכ��ן תוכנית. אפילו משרד האוצר לא שלח נציג לוועדה, וזה ממש לא בסדר, כי הם חושבים שאין פה בכלל עניין תקציבי או משהו כזה. היו שם כמה נציגים שאפילו אמרו שזו פעם ראשונה שהם שומעים על הנושא.יש הרבה מה לעשות. כל משרד חייב להתחיל לראות איך הוא פועל בתחום שלו כדי לצמצם את התופעה, כדי להתמודד עם התופעה, כי יש עם מה להתמודד בחקלאות ובמים. דווקא רשות המים – לזכותם ייאמר שהם היחידים שהגיעו מוכנים באמת לדיון, חוץ מהמשרד להגנת הסביבה שזה התחום שהוא אמון עליו. משרדים אחרים – פשוט זה לא ב-scope שלהם שצריך לפעול בנושא.
+
+חייבים להבין שבכל נושא חייבת להיות התייחסות להתמודדות עם משבר האקלים, כי זה מביא לפה מחלות חדשות וזה מביא לפה איומים חדשים, גם בתחום הביטחוני. בתחום הביטחוני, בכלל, ישראל לא מסתכלת על זה – לא המודיעין הישראלי, לא הצבא, לא משרד הביטחון – כמשהו שצריך להסתכל עליו אסטרטגית. יש פה עבודות, יש פה חוקרים, יש פה איומים, בוודאי, אבל לא – מסתכלים בצורה שטחית מאוד מאוד על הנושא, כאילו זה רק קשור לאיך אנחנו בונים את בסיסי צה"ל – שזה גם קשור, אבל זה לא ההקשר הרחב, והמשמעותי, והגדול, והגלובלי, והביטחוני, כי יש בזה איומים ביטחוניים על מדינת ישראל. אם יש התערערות וחוסר יציבות בגלל חוסר מים בירדן וברשות הפלסטינית, זה ישפיע עלינו. אי-אפשר להתעלם מזה. אי-אפשר להתעלם מזה. ברור שזה ישפיע עלינו, ואנחנו צריכים להסתכל לאן העולם הולך, לאן האזור שלנו הולך. האזור שלנו הולך לכיוון של התמעטות משאבים, לכיוון של מלחמות על משאבים. אם אנחנו לא נתפוס את זה ואם אנחנו לא נחשוב עכשיו איך אנחנו נערכים לזה – ויש לנו הכלים. דווקא לנו בישראל יש יכולת גם להביא פתרונות. 
+
+ ופה באמת חייבים להגיד – גם בתחום של חקלאות שמשתמשת בפחות מים, גם בתחום של אמצעי התפלה, השבת מי קולחין, כל הדברים שאצלנו כבר מפותחים, בעולם עוד לא שמעו על זה. הרי אנחנו היינו הראשונים שהשתמשו בדודי שמש בשנות ה-80. כיום העולם כבר עוקף אותנו בהליכה באנרגיית השמש. תכף נגיע גם לזה. 
+
+תגיד, אדוני היושב-ראש, לא אמור להיות שר באולם, או שהם – – –
+
+
+ יש.
+
+
+ יש שר? הוא מתחבא.
+
+
+ לא, לא. הוא היה פה, אולי יצא לעשות פיפי או משהו. 
+
+
+ הוא יצא. שעממתי אותו קצת. הבנתי. 
+
+
+ לא, לא, אנחנו מקשיבים לכל מילה – –
+
+
+אני צוחקת. כל מילה.
+
+
+ – – אני אפילו מסכם מה שאת – – –
+
+
+ אתה רוצה את הגרף? אני אשלח לך אחר כך את הלינק.
+
+
+ כן, אני אקח את הפרוטוקול אחרי זה, אקרא את זה שוב לפני השינה.
+
+
+ מעולה. אתה אומר לפני השינה כדי להירדם טוב. 
+
+
+ לא, לא. חלילה. אני – כדי לא לפספס אף חלק. 
+
+
+ תראו, קודם כול בנושא של משבר האקלים צריך להסתכל על שני הדברים: האחד – על ההתמודדות, על ההסתכלות קדימה בעיניים פקוחות לאן המצב מביא אותנו ואיך אנחנו מתמודדים עם העניין, כי אם תהיה עלייה של פני הים – שלום – כי אם תהיה עלייה של פני הים, אנחנו נצטרך להגן על מי שגר ליד הים ועל התשתיות שאנחנו הקמנו – בלי עין הרע, הרבה מאוד תשתיות ליד הים – – –
+
+
+ לכבודי הדיון על הים ועל החופים?
+
+
+ אנחנו הגענו לחופים איך שנכנסת, השר.
+
+
+– – –
+
+
+ אבל לא, תראה, אני דיברתי על ההתחממות הגלובלית ועל ההשפעות של משבר האקלים, והנה דוגמה. אם נקים יותר מדי קרוב לחוף בניינים, בסוף הים יגיע אליהם, ואז מה יהיה? הם יבואו ויתבעו את המדינה שלא אמרה להם שיש משבר אקלים, ולא הכינה אותם לעניין, ואישרה בנייה קרוב מדי לים. אבל זה בסדר, זה לא יקרה בקו 300 המטר – – –
+
+
+ בואי נדבר קצת על החידלון המוחלט של הפלסטינים בשמירה על המים ואיכות הסביבה ביהודה ושומרון – –
+
+
+ אז אני אגיע גם לזה. העובדה היא שאם – – –
+
+
+ – – ולעובדה שאלמלא מה שאתם מכנים הכיבוש הישראלי, הזיהום הסביבתי שם כבר היה בלתי הפיך ונוראי. תני לנו איזה הרצאה על זה, דווקא נשמח. 
+
+
+ אני אגיע גם לזה. חלק מהאחריות שלנו לשטחים שאנחנו כובשים זה גם לספק להם מים.
+
+
+ – – – משוחררים – – –
+
+
+ היום הם נסמכים לגמרי על המים ועל החשמל שאנחנו מספקים להם. זאת העובדה. ואם הם מזהמים זה כי אנחנו לא מאפשרים להם להקים את התשתיות שהם יכלו להקים – והגרמנים רצו לשים כסף.
+
+
+ את באמת מאמינה בזה? – – –
+
+
+ ואנחנו גם לא מקימים להתנחלויות את התשתיות, אז אנחנו מזהמים מכל הצדדים. אז זה לא רק אשמתם, גם יש לך חלק באחריות הזאת.
+
+
+ את לא ממש מאמינה בזה.
+
+
+ אבל אתה הפרעת לדברי. אני אתייחס אחר כך למה שהערת, בסדר? הפכת את זה לדיון מעניין. הכול בסדר. 
+
+ בסופו של דבר, אם מישהו מקים על המצוק את ביתו – הוקמה שכונה על המצוק, שכונת ארסוף. אפשר להתווכח: זה היה חוקי, זה היה לא חוקי – היא הוקמה ובסוף אושרה בדיעבד. אבל בסופו של דבר, אם אותו מצוק יתמוטט, מי ייתן על כך את הדין? הרי אותו בן-אדם מארסוף שהבית שלו על המצוק והמצוק מתחתיו מתמוטט יבוא למדינה ויגיד: סליחה, אני בניתי כאן את ביתי כי לא הפרעתם לי, נתתם לי אישורים, היה חוק תכנון ובנייה שאפשר לי את זה. לא אמרתם לי שיש איזה Global Warming, משהו כזה, שהמצוק הולך להתמוטט עוד כמה שנים. זה יכול לקרות בעוד 20 שנה, זה יכול להיות בעוד 70 שנה, זה גם יכול לקרות בעוד חמש שנים. אנחנו לא יודעים את הקצב שהתופעות האלה יקרו, כי כמו שאמרתי קודם, הדברים קורים, והם קורים הרבה יותר ממה שחשבנו, הרבה יותר מהר. בסופו של דבר, אותם אנשים שבנו את ביתם על המצוק צריכים לדעת היום שהם יצטרכו לעשות ביטוח, והביטוח על ביתם יהיה יקר, ואולי אפילו יותר מזה: לא צריך לאפשר לבנות בכלל על המצוק, כי יש שם סכנה אמיתית, ובסופו של דבר יבואו ויתבעו את המדינה שלא הזהירה אפילו מפני הסכנות האלה, ועכשיו – שתיקח אחריות. 
+
+אז אני רוצה להפריד בין מה שצריך לעשות כדי להתמודד ומה שצריך לעשות ועושים בעולם, ועושים קצת גם בארץ, כדי להפחית את התופעה הזאת של משבר האקלים, שהיא – אין היום שום ספק ואין ויכוח מדעי, ואם יש ויכוח מדעי זה על-ידי מדענים שרוצים שהשם שלהם יקודם כי אין מאחוריהם שום מדע – – –
+
+
+ וואו. 
+
+
+ מה זה היה?
+
+
+ – – –
+
+
+ מה זה היה?
+
+
+ פיצוץ – – –
+
+
+ מה זה פיצוץ?
+
+
+ לדעתי המערכת של המיזוג האוויר קרסה.
+
+
+ בגלל זה קר לנו פה. בגלל – – –
+
+
+ יעל, זאת ההוכחה שהיה לך נאום פיצוץ. 
+
+
+ זה לא הייתי אני. זאת ההוכחה שהיה משהו, אה? 
+
+
+ היה לך נאום פיצוץ. וואו, אבל הבניין ממש רעד. 
+
+
+ כן, כן. ממש. 
+
+
+ צריך להצביע – – –
+
+
+ בודקים.
+
+
+ טוב, אנחנו בודקים מה קרה?
+
+
+ לדעתי – – 
+
+
+ אנחנו נמשיך עם ההתחממות. 
+
+
+ – – ביטן התעצבן על הפיליבסטר והוא קופץ על הגג בשביל שיעל פארן תפסיק לנאום.
+
+
+ שאני ארד? יש לי עוד 20 דקות שלמות, אז – – –
+
+
+ ביטן, רד מהגג. טוב, תמשיכי בכל מקרה. 
+
+
+ אז התחום השני והחשוב ביותר זה באמת להפחית. תראו, כמו שאמרתי לפני שהיה מה שהיה, הרעש בחוץ – אין ויכוח שההתחממות קיימת וקורית, ואין ויכוח שהיא מעשה ידי אדם, שהיא השפעת האד��. לכן, אם אנחנו לא רוצים להגיע לקטסטרופה עוד יותר גדולה, אנחנו צריכים לעצור אותה. וההשפעה הזאת היא, מה לעשות? שרפת דלקים, שרפת דלקים שקיימת מאז המהפכה התעשייתית, מעל 150 שנה, שכולנו צריכים עכשיו – זה הסכם פריז ואלה ההסכמים האחרונים שנחתמו בעולם – להפחית את גזי החממה. 
+
+עכשיו, זה הנושא שהיום תמיד יותר תופס – שלום, חיים – אבל בסופו של דבר – הגעת רענן?
+
+
+ מישהו ישן הלילה, תודה רבה. 
+
+
+ לא להגזים, לא להגזים. 
+
+
+ לא, כי אני מנהל מליאה מ-12:00 בלילה – רק על המצפון שלך שיהיה. 
+
+
+ בסופו של דבר אם אנחנו רוצים שהתופעות האלה לא יהיו עוד חמש שנים, אלא נעצור אותן, בתקווה שאנחנו לא בנקודת האל-חזור, אנחנו חייבים להביא להפחתה. זה מעבר לאנרגיה נקייה, וזה מעבר לתחבורה נקייה, וזה הפחתת השימוש, או צמצום ממש רציני, של תעשיית המזון מן החי, כי היא משפיעה מאוד על גזי החממה. יש היום מחלוקת אם זה 20% או 30%, אבל אין ספק שכשמגדלים מיליוני מיליוני פרות, יש להן את ההשפעה שלהן. הגידול של הפרות כיום, בעיקר פרות, גם לבשר וגם לחלב, הוא אחד הגורמים שהם מתחת לרדאר, אבל הם מאוד מאוד משפיעים ומאוד משמעותיים בגזי החממה ופליטות. יש על זה מחקרים, ודוחות שלמים של האו"ם רק על זה. 
+
+עכשיו, תראו, מדברים היום הרבה על אנרגיה מתחדשת, וזה איזה קונסנזוס ככה נחמד – כולם בעד, מקיר לקיר, מכל סיעות הבית, כל העולם, כולם בעד אנרגיה מתחדשת. אבל רבותי, זה לא קורה. עכשיו, אני רוצה לתת איזו סקירה למה זה לא קורה. אני מתעסקת בנושא הזה כבר קרוב ל-20 שנה. הרי יש לנו שמש בלי סוף, באמת, ישראל משופעת, אבל יש פה כמה אלמנטים שעוצרים אותנו. קודם כול, במשך הרבה שנים הטכנולוגיות היו קיימות אבל זה עדיין היה יקר יחסית. כדי שירד המחיר, כל מה שהיה צריך לעשות זה קצת לדחוף את זה. ובאמת, מה שקרה, כדי לדחוף את הנושא, בגרמניה בשנת 2000 שינו את התמונה, ונתנו תמריצים גדולים מאוד מאוד כדי להתחיל להשתמש באנרגיית שמש על הגגות. אנשים קנו את זה, וקנו את זה בענק. זה התחיל להוריד מחירים. זה מה שנקרא "שינוי שוק". אז נכון, הגרמנים לקחו את כל התעשייה הזאת על הגב שלהם ודחפו את השינוי. השקיעו בזה עשרות-מיליארדי יורו, לאורך הרבה שנים – זה לא שהם היו צריכים לשים את הכסף בבת-אחת – אבל הם גם ייצרו תעשייה; הם ייצרו תעשייה של מיליארדים, הם ייצרו תעשייה שנתנה להם מאות-אלפי ומיליוני מקומות עבודה. 
+
+ בסופו של דבר, זה התחיל מהתמריצים האלה שנתנו בשנת 2000. ראינו אז איך המחירים הולכים ויורדים. מחירי הפאנלים הסולריים ירדו ב-90%, כי הסינים לקחו את זה, הקימו את התעשייה השלמה, וכמו שהסינים יודעים לעשות – בגדול. וכיום מחירי האנרגיה הסולרית הם יותר נמוכים, יותר נמוכים, ממחירי האנרגיה הפוסילית, אוקיי? כיום כל אחד שמתקין על הגג שלו פאנלים סולריים – זאת ההשקעה הכי משתלמת שהוא יכול לעשות היום במשק, באמת, תשואות של 15% ו-20%, תלוי בגודל הגג שיש לך. בגרמניה, הם מילאו את המדינה בגגות סולריים – בגרמניה, שיש בה פחות מחצי מהשמש שלנו – ואנחנו כאן עוד לא מצליחים לבוא ולקדם את האנרגיה הסולרית. לא מצליחים. יש פה הרבה מאוד חסמים, ואנחנו התחלנו להוריד אותם, גם בחקיקה שעשינו ושאני הובלתי, שממש עברה כאן לאחרונה. 
+
+אבל באמת, קודם כול, הממשלה צריכה לצאת – נורא פשוט – בהצעות, בקמפיין לאזרחים, שיבינו – כי אנשים לא מבינים את זה – שזה יותר זול מכל דבר אחר. זאת ההשקעה הכי טובה ש��ם יכולים לעשות מחר בבוקר: הם יכולים לשים גג סולרי, מי שיש לו גג, או מרפסת סולרית, מי שיש לו מרפסת, ולא לשלם חשבונות – אם הם יקימו מערכת מספיק גדולה כמו שהם צריכים – לא לשלם בכלל, 20–25 שנה. לא לשלם חשבונות חשמל. בסופו של דבר זה יביא פה להרבה מאוד מקומות עבודה. זה יביא בעצם לאיזו דמוקרטיזציה של ייצור החשמל, ביזור של ייצור החשמל. והמון קשור פה לביטחון אנרגטי. כל הזמן מדברים על הביטחון האנרגטי: גילינו גז, יש לנו עכשיו גז, איזה יופי. אבל גז, צריך לזכור, אחרי כל הוויכוח שהיה פה על מתווה הגז וכו' – תשמעו, אני יודעת שאני נורא מעניינת אתכם, אבל קשה לי. חברים.
+
+
+ חברים שם, אני מבקש. חבר הכנסת נגוסה. 
+
+
+ עם כל הדיון על מתווה הגז, גז – צריך לזכור שהוא מתכלה. הוא גם מזהם. הוא יותר נקי מפחם, אבל גם הוא מזהם, והוא גם דלק שמייצר גזי חממה. והתשובה האמיתית היא גגות סולריים ואנרגיה סולרית ואנרגיית רוח ואנרגיה מתחדשת אחרת, שאנחנו לא צריכים לחצוב ולמצוא את המשאבים ולהפיק אותם. 
+
+הגז, מבחינה אחת, הוא גז ישראלי, והוא שלנו, והוא נותן לנו ביטחון אנרגטי, אבל צריך להוביל אותו בצינור. כרגע יש צינור אחד, מדברים על זה שיהיו שניים-שלושה. הלוואי, אני עוד מחכה לראות את זה קורה. חייבים. אבל בסופו של דבר צינור אחד זה משהו די רעוע. כשיש לך פריסה של אנרגיה סולרית בכל הארץ – על גגות, במקומות שונים, בשדות סולריים בצפון ובדרום ובמרכז – זה ביטחון אנרגטי אמיתי; זה לתת לאזרחים להיות חלק ממהפכת החשמל הבאה. 
+
+ כיום אנחנו רגילים למפלצות האלה שמייצרות חשמל וקווי מתח ענקיים שאנחנו רואים בכל הארץ, שמזיזים את החשמל ממקום למקום. אלה דברים שיעברו מן העולם. אלה דברים שעוד 20, 30 שנה אנחנו נסתכל אחורה ולא נבין איך בכלל כל כך הרבה שנים חיינו עם התשתיות האלה. כשתהיה לנו זמינה האנרגיה הסולרית – והיא כבר היום זמינה, וזולה, היא כבר כיום זולה. המהפכה הזאת יכולה לקרות בכמה שנים. בגרמניה כבר ייצרו, מייצרים, יותר חשמל סולרי, פי-שלושה, מכל החשמל שיש במדינת ישראל, והם התקינו את זה בפחות מעשר שנים. 
+
+ כיום עדיין יש הרבה דברים שעוצרים אותנו. וכיום – אם התירוץ פעם היה הכלכלי, אז כיום התירוץ הוא פשוט מאוד, משהו שכולנו יודעים: שהשמש, מה לעשות, לא זורחת בלילה. אז אם השמש לא זורחת בלילה, ואנחנו צריכים גם לשבת כאן בכנסת ולהדליק את האור בלילה, ועוד כמה אנשים בבית שלהם – אולי לא ב-04:30, בבוקר, אבל בשעות קצת יותר סבירות כשאין שמש – אז מה עושים? על התירוץ הזה יש הרבה מה לענות, אבל באמת יש כמה פתרונות. קודם כול, אגירה של אנרגיה – ואת זה אנחנו יודעים שכבר מפתחים בהמון המון השקעות. לצערנו, לא כך בארץ; לא משקיעים בתחום הזה מספיק בארץ בכלל. אם רוצים למצוא את הפתרון – וישראל יכולה להיות בין אלה שמובילות את הפתרון – צריך להשקיע במו"פ, צריך להשקיע במחקר בסיסי, צריך להשקיע בפיתוח. אנחנו רואים שזה ממש ממש לא הכיוון של הממשלה, להשקיע בתחומים האלה, לצערנו. אנחנו מתהדרים בדברים שהצלחנו לפתח לפני 30 שנה והובילו את העולם, גם בתחום הזה – בטח גם בתחום הזה – אבל כיום כמעט אין השקעה באנרגיה סולרית ובמו"פ של אנרגיה מתחדשת ואגירת אנרגיה. 
+
+אבל אגירת אנרגיה זה בדיוק הדבר שצריך להוביל אותנו כדי שנוכל להעביר את האנרגיה הסולרית מהיום ללילה, וזה פשוט מאוד. וגם פה המהפכה כבר בדרך, ויש הבטריות הביתיות של "טסלה", שכבר משווקות היום, זה לא רק בתהליך פיתוח, ואנחנו רואים שהשוק הולך להשתנות לגמרי. ישראל חייבת, חייבת להיות חלק מהמהלך הזה, חלק מהמהפך הזה. אסור לנו להישאר מאחור. כרגע אנחנו מדברים, כשמגיע שר או ראש הממשלה לפריז לכנס הבין-לאומי של האו"ם – לפני שנה בפריז, או השנה, השר להגנת הסביבה, הם דיברו על כמה שיש לישראל לתת וכמה היא יכולה לתרום מהטכנולוגיות שלה כדי לעזור למדינות העולם המתפתח וכו'. והכול נכון מאוד והכול טוב ויפה, אבל אנחנו ממש ממש לא עושים מספיק לפתח את הטכנולוגיות הנכונות, להצעיד את ישראל קדימה, לעזור לעולם לצעוד קדימה בתחומים האלה. זה משהו שאנחנו ממש יכולים וצריכים להשקיע בו, הרבה הרבה יותר זמן, הרבה הרבה יותר כסף. 
+
+אבל מה לעשות, אנחנו עסוקים כאן בענייני דיומא – אנחנו עסוקים כאן בתאגיד; אנחנו עסוקים כאן בלריב על אדמה כזאת או אחרת. כשמיליון מצרים לא יהיו להם מים כי המים בנילוס יפחתו ב-90% והם יחפשו לאן לצאת – אז אנחנו נהיה בבעיה אמיתית. אנחנו חייבים להסתכל ולראות את האיומים שמשבר האקלים מציב לפתחנו; אנחנו חייבים לא להישאר רק בתאגיד "כאן" ולהסתכל רק על הביצה הקטנה של המלך צב-צב שמולך עליה ומסתכל רק עליה. אנחנו חייבים לראות מעבר לאופק ולראות את האיומים הגדולים שבאים אלינו שעוד יאיימו לעוד הרבה שנים. תודה רבה. אני אסיים פה. 
+
+
+ ככה את מוותרת על תשע דקות?
+
+
+ אתה יודע, השעה וזה. 
+
+
+ חיים פה. חיים פה. 
+
+
+ חיים פה. הכול בסדר. 
+
+
+ הוא פה, הוא פה, הוא פה. 
+
+
+ אני יודעת, רק רציתי – – –
+
+
+ אני יכולה להישאר פה גם וככה לדבר, להאריך – – –
+
+
+ אתה רוצה שהיא תעשה לעצמה פיליבסטר כדי שתגמור את הקפה?
+
+
+ תגמור, הכול בסדר. תודה. 
+
+
+ לא, אם אתה רוצה פיליבסטר בשביל הקפה, גם את זה אפשר היום לעשות, אין בעיה.  
+
+
+ לא, לא – – – פיליבסטר – – –
+
+
+ תודה רבה. אם יש שאלות – קודם היה פיליבסטר של אמסלם וביטן. אתה לא היית פה. 
+
+
+ אני מבטיח לדבר רק 49 דקות. 
+
+
+ חיליק, תן לו לעלות כבר – – –
+
+
+ סתם אני צוחק. 
+
+
+ יריב, מקודם היה כאן פיליבסטר של אמסלם וביטן, שעשו פיליבסטר לנו – שעשיתם לעצמכם. אז היה מעניין. 
+
+
+עד שאנחנו לא נשמע את הרצוג אנחנו לא יכולים ללכת. 
+
+
+ הרצוג עוד יגיע, אל תדאג, אנחנו לא נלך לישון בלי שנשמע את דבריו. 
+
+
+ – – – 07:30, בבוקר. 
+
+
+ בדיוק, בדיוק, זה מה שיהיה. טוב, תודה רבה ובוקר טוב לכולם. 
+
+
+ רגע, כמה דוברים יש עד אלי? ירדנה, כמה דוברים יש עד אלי בעצם?
+
+
+ כלום, אתה עכשיו. 
+
+
+ עמר לא פה? אז לא, אז אם יש לי עשר דקות, אני אשמח שיולי יחליף אותי. אם זה עניין של עשר דקות, אז כן, לפחות פיפי, משהו, אני חייב – – –
+
+
+ אפשר הפסקה כאן? אתה רוצה שנחליף?
+
+
+ את רוצה שנכריז חמש דקות הפסקה? לא. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אבל אין לי מחליף. 
+
+
+ אז תן לו להתחיל, ואם – – –
+
+
+ בבקשה, אדוני. 
+
+
+ יריב מכיר את החוקים יותר טוב מהקואליציה והאופוזיציה ביחד. 
+
+
+ רגע, הנה, ירדנה, הוא שואל פה – – –
+
+
+ אתה רוצה שאני אלך?
+
+
+ כן, כי אני עוד עשר דקות עולה, בסדר? עוד עשר דקות. 
+
+
+ האמת שיריב יכול להיות גם השר התורן וגם היושב-ראש. 
+
+
+ אני רוצה הפסקת פיפי, אני חמש שעות מנהל מליאה.
+
+
+ אתה גם יכול לנאום, דרך אגב. הכול אתה יכול, מולטי-סיסטם. 
+
+
+ חבר'ה, אני גם ככה עוד עשר דקות עולה, אז אם אפשר – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, לא עוד עשר דקות, אני רוצה עשר דקות לנוח, פיפי, לפני הנאום שלי. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אני מחצות מנהל מליאה, חבר'ה. רחמים. אופוזיציה. 
+
+
+ ככה זה יהיה – – –
+
+
+ היה למישהו תורנות של חמש שעות וחצי רצוף?
+
+
+ – – –
+
+
+ אה, כן? חשבתי ששברתי איזה שיא פה, אני יודע? 
+
+
+ ממתי אתה יושב?
+
+
+ אני מ-12:00 בלילה. 
+
+
+ אבל אתה ירושלמי, אין לך בעיה. 
+
+
+ חמש שעות וחצי רצוף ניהול מליאה, חיימק'ה, תעריך, זה מפא"יניקים, זה לא – – – 
+
+
+ אני מעריך מאוד. 
+
+
+ מאז שעזבת את מפא"י התחלת לדבר. 
+
+
+ דרך אגב, אם אני הייתי היום יושב-ראש שלכם, הייתי אומר לכם: ככה אני רוצה אתכם. 
+
+
+ לוחמים. 
+
+
+ לוחמים. 
+
+
+ אנחנו לוחמים. 
+
+
+ נרדמתם בשמירה, זה הכול. 
+
+
+ לא, חס וחלילה. 
+
+
+ חיים, מה עשרת הדברות להעצמת המגזר החקלאי?
+
+
+ זה איתן ברושי. אתה רוצה שניתן לו עוד 20 דקות להסביר?
+
+
+ – – –
+
+
+ מי לא יגיע?
+
+
+ עמר לא יגיע, אז כן, אז עדיף שבאמת יולי יגיע. יופי. 
+
+
+ אז מה? 50 דקות הלכו לנו?
+
+
+ לא, לא, לא, 50 דקות – יש לך עוד שלי. 
+
+
+ אה, טוב. 
+
+
+ אגב, אם יש סגן אחר, כדי שיולי לא יספוג את כל הנאום שלי פה. אני מרחם עליו, כן. האם יש סגן אחר בבניין?
+
+
+ אתה גורם לחיים לדבר 50 דקות. 
+
+
+ לא, זה אני מדבר 50 דקות. 
+
+
+ אתה לא באמת?
+
+
+ לא, אני הבטחתי שאני גג 49. חבר'ה, ישבתי לנהל חמש שעות וחצי, אני אקבל את 50 הדקות שלי, אני מבקש. 
+
+
+ – – – קצר וקולע. 
+
+
+ ודאי, קצר וקולע, 49 וחצי גג. 
+
+
+ חבל על הזמן, חיים. זה חצי מהזמן שלך. 
+
+
+ לא, אני עכשיו על זמן של יעל, עדיין לא התחלתי, הוא עוד לא לחץ על הכפתור. אני בינתיים מנצל את עשר הדקות שנשארו לה, אחרי זה נתחיל עם העשר שלי. 
+
+
+ מישהי רוצה לצאת מהמליאה? אני יכול לעזור לה, אין בעיה. מה זה? 
+
+טוב, האם נתחיל רשמית את הנאום שלך, חבר הכנסת חיים ילין?
+
+
+ אתה לא רוצה ללכת לשום מקום?
+
+
+ לא, הוא לא יכול ללכת. 
+
+
+ הוא לא יכול?
+
+
+ אני לא יכול ללכת, אני היחיד שכלוא פה, מחובר לכיסא מ-12:00, לא יכול לזוז. 
+
+
+שיביאו לך בקבוק, קטטר, משהו. 
+
+
+ נכבדי חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. כמה מגיע לו?
+
+
+ עשר דקות, כבוד היושב-ראש. לכל הנוכחים ולכנסת הנכבדה, ששנינו הנציגים היחידים – בוקר טוב לכולם. אין יותר כיף מאשר לפתוח ככה את הבוקר – לבוא ולראות כנסת תוססת, כולם נמצאים פה, כולם נלחמים על התאגיד. אז אני אגיד כמה דברים שלדעתי, בשביל זה קמתי ורציתי להגיע לפה, וקודם כול – לברך את כל האנשים שעושים עבודה קשה בתאגיד ומנסים באמת להקים אותו. מגיע להם שאנחנו באמת נהיה כל הלילה פה ושנקום למענם. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. 
+
+אבל מה שאנחנו רואים פה זה תופעה ידועה מראש: ראש הממשלה לא מקבל החלטות. וכשהוא לא מקבל החלטות הוא פשוט קונה זמן. זאת שיטה – שיטה ידועה. כל מי שנמצא בתוך הליכוד ומכיר את ראש הממשלה, כל מי שבסביבה שלו מכיר את זה, שהוא לא מקבל החלטות במהירות, הוא חושב עליהן. אבל לפעמים הוא עובר את גבול הטעם הטוב, שכבר כשהוא לא מקבל את ההחלטה הוא קונה את הזמן. וכך – – –
+
+
+ אבל חיים, זה הפוך, תאמין לי, הוא עכשיו מוכר זמן. עד 20 בינואר הוא מוכן למכור לך את כל הזמן – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אני אשיב, כן. 
+
+
+ אני רוצה להגיד משהו, כבוד השר. אני כן חושב שהוא היה רוצה ללחוץ על הכפתור מחר בבוקר ושנהיה ב-20 בינואר, בזה אין לי ספק בכלל. 
+
+אבל לגבי התאגיד, במה שתלוי בו ובקבלת ההחלטות שלו, הוא תמיד דוחה. אני אתן לך דוגמה שקשורה באופן אישי לי. ב"עמוד ענן" הוא גייס 30,000 מילואימניקים וחיכה על הגדרות שם, חיכה על הגדרות; הוא לא קיבל את ההחלטה שהיה צריך לקבל, כשהוא ידע שהוא יכול להיכנס ולמגר את ��ל נושא המנהרות, במחיר נמוך מאוד. אבל הוא חיכה. ואז הגענו ל"צוק איתן", וגם ב"צוק איתן" הוא לא קיבל את ההחלטה – כי מה? למה להיכנס פנימה אם אפשר לחסוך את זה וכל שנה להיות בסבב? הוא לא קיבל את ההחלטה. רק כשהמחבלים יצאו מהמנהרה הוא קיבל את ההחלטה. 
+
+ושוב אנחנו רואים את ההססנות שלו, שוב ושוב ושוב ושוב. עד שאנחנו מגיעים לתאגיד. בתאגיד הוא לא רוצה לקבל את ההחלטה – מקבל, יותר נכון, את ההחלטה שצריך להקים תאגיד, בממשלה הקודמת, ואז כשהוא מבין שהוא לא רוצה את התאגיד, הוא מבטל את התאגיד. כשהוא מבין שיש לו שר אוצר שמתנגד לביטול התאגיד – אלא שמה שמעניין אותו, ובצדק מבחינתו, זה רק הנושא הכלכלי, הסכום שצריך להשקיע – מגיעים בעצם לדחייה ועוד דחייה ועוד דחייה, עד שאנחנו מגיעים פה לדחייה של שלושה חודשים נוספים. 
+
+אלא מה? מה לא ידוע לציבור ומה לא ידעו בכלל? שבעצם הדחייה הזאת עולה עוד 140 מיליון שקל. 140 מיליון שקל. אני אגיד לכם מה: כשאנחנו נלחמים על ממ"דים בצפון – זה סדר גודל של 1,400 ממ"דים; כשאנחנו נלחמים על המצוקה של אוכלוסיות חלשות, כשאנחנו נלחמים על מצוקת הדיור והדיור הציבורי, כשאנחנו נלחמים על תקנים נוספים של עובדים סוציאליים והאלימות שיש כלפיהם, כשאנחנו נלחמים – והיום יש שביתה של מורים על שכר של מורים שיהיה יותר הוגן – כשאנחנו נלחמים, נלחמים, נלחמים, 140 מיליון שקל הם דבר יקר מאוד. וככה לזרוק אותם בשביל לקנות עוד שלושה חודשים זמן – מיותר לחלוטין. 
+
+אבל חברים יקרים, החוק הזה הוא הפסקת אש בין שר האוצר לראש הממשלה. זה בעצם החוק; החוק – כששני אנשים לא מגיעים לעמק השווה במה שהם רוצים, אז בסופו של דבר אנחנו מגיעים לחוק הזה. 
+
+אחד הספרים האהובים עלי – כשהייתי אבא צעיר, הקראתי לילדים שלי – זה הספר "כספיון". הספר "כספיון" מדבר – – –
+
+
+ הבן שלי הראל – זה אחד הספרים הפופולריים. 
+
+
+ כן, המרתקים.
+
+
+ המרתקים.
+
+
+ אחד הספרים המרתקים שיש לילדים. בספר הזה, כבוד היושב-ראש וכבוד השר, מלמדים את ממשלת ישראל ואת כל מי שרוצה ללמוד ניהול מה זה אסטרטגיה. יושב כספיון, שהוא דג קטן קטן, ונמצא מול קיר ענק – זה הלווייתן. הוא שואל: מי אתה? והלווייתן אומר: אני לווייתן. והוא אומר: אבל אני לא רואה אותך, אני רואה קיר שחור. אז הוא אומר: תתרחק ותראה כמה אני גדול. ואכן, כספיון התרחק והצליח לראות את הלווייתן – גדול, יפה. זה מה שצריך לעשות. ראש הממשלה, שמנהל את מדינת ישראל – מה שהוא צריך לעשות זה להתרחק ולהסתכל על מדינת ישראל מלמעלה ולראות מה טוב ומה לא טוב. אבל כשכספיון יודע את זה וממשלת ישראל וראש הממשלה לא יודעים את זה, אז אנחנו בסופו של דבר מגיעים לחוק הזה, לחוק התאגיד.
+
+חברים יקרים, אם תהיה אפשרות במשך שלושת החודשים האלה לפרק את התאגיד, הוא יעשה את זה; אם תהיה אפשרות לדלג מעליו ולבקש עוד דחייה, הוא יעשה את זה, כי יש לו את האצבעות שיעשו את זה. הקואליציה לא יודעת על מה היא מצביעה, אבל בינתיים יש את רשות השידור הישנה ויש את התאגיד, שהוא כבר מוכן להתחיל, הוא מוכן להתחיל. הם הודיעו: ב-1 בינואר אנחנו יכולים לעלות לאוויר. אבל יכול להיות שחבר הכנסת ביטן עדיין מחפש שמאלנים שם, הוא צריך עוד שלושה חודשים למצוא מי השמאלנים שצריך לנקות מהם את התאגיד, מי אותם אנשים שיכולים להגיד דברים שהם לא רצויים במדינת ישראל. ונכון, כבר אמרנו את זה, והם אמרו את זה: איפה שיש שמאלנים יש בוגדים, ואיפה שיש בוגדי�� – צריך לחסל. ולכן אנחנו קיבלנו עוד שלושה חודשי ארכה.
+
+כבוד היושב-ראש, אני שמח שאנחנו פה בבוקר, שלא ישנו גם בלילה, שאנחנו עושים את זה למען זה שלפחות, גם אם לקואליציה יש אצבעות והם לא מבינים על מה הם מצביעים, אנחנו יודעים על מה אנחנו נלחמים – אנחנו נלחמים על עקרונות; אנחנו נלחמים על אנשים שנמצאים בתאגיד; אנחנו נלחמים כדי שכמה שיותר עובדים מהערוץ הראשון יעברו לתאגיד; ואנחנו נלחמים על זה שיהיה שידור ציבורי הוגן, שמייצג ומשקף את כל ההוויה של מדינת ישראל.
+
+כבוד היושב-ראש, את שש הדקות שהיו לי לגבי התאגיד אמרתי, ועכשיו, אי לכך שאני תמיד בוחר את הנושא הבא לפי השר שנמצא פה – ואני אומר את זה תמיד תמיד תמיד: יש לנו דברים משותפים – גם לימין, גם לשמאל, גם למרכז, לכולם, רק צריך לחפש אותם. הדבר המשותף שיש לכבוד השר יריב לוין ולי זה אהבת נעורים, והיא נקראת "הפועל תל-אביב". בצער אני אומר את זה. השבוע שנינו, גם קואליציה וגם אופוזיציה, כנראה – בצער רב אני אומר את זה – אנחנו נפרדים מקבוצה שגדלנו עליה, על הערכים שלה. גדלנו עליה בגלל הנחישות, כי היא הייתה סימן בלתי רגיל – ואין כבוד יותר גדול לי מאשר החלפת משמרת כשאני נמצא פה. בוקר טוב. 
+
+
+ בוקר טוב, אדוני.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, היינו עכשיו בדיון על "הפועל תל-אביב". דרך אגב, לא רוצה לומר ש-140 מיליון השקל, מה שעולה לנו עכשיו החוק הזה, הדחייה הזאת, היו מאוד עוזרים לספורט בישראל, ובטח ל"הפועל תל-אביב". זה היה בטח משקם את זה, אבל זה לא בעדיפות ראשונה אצלנו.
+
+
+ אם אפשר היה להעביר את הכסף הזה ל"הפועל תל-אביב", הייתי מצביע אתכם.
+
+
+ אני יודע שהיית מצביע אתנו, אבל זה לא הדיון, ולכן הדיון הוא בעצם על איך אנחנו מגיעים למצב שהספורט במדינת ישראל הולך ומידרדר, איך בסופו של דבר יש לנו גם תחילת דיונים על מפעל הפיס, שהוא גם בונה את הכיתות וגם, יחד עם ה"טוטו", תומך בספורט, כחלק מהדברים.
+
+אספר לכם קוריוז. מפעל הפיס הוקם על-ידי ראש עיריית תל-אביב בזמנו, והיה דוכן או שניים בתל-אביב, והם התחילו – כך חולדאי מספר – והתל-אביבים הגיעו לשם. ראו שבעצם – מה טוב, אפשר על-ידי הגרלות ושיתוף הציבור לעשות גם דברים טובים לקהילה, וכך נולד מפעל הפיס. וכשהוא הצליח הרבה ומעבר למצופה, ממשלת ישראל לקחה את מפעל הפיס אליה ואמרה: אם טוב בתל-אביב, טוב גם בכל מדינת ישראל. תראו לאיזו אימפריה הגענו במפעל הפיס. צר לי שאנחנו מגיעים גם לשלב שזה הפך להיות, במקום פרויקט קהילתי כלל-ארצי שהתרומות שלו – כך הסתכלו על זה – מגיעות לממשלה ולכלל הציבור – כבר ההימורים מגיעים לשם, ואנחנו תלויים בהם בשביל לבנות, בסדר גודל של חצי מיליארד שקל בשנה, כיתות לימוד, ואנחנו תלויים בספורט, ואנחנו תלויים בהרבה מאוד דברים. אני חושב שהתחיל משהו יפה לפני קרוב ל-70 שנה, ובסופו של דבר זה הגיע למשהו שהיום אנחנו צריכים להתחיל לקפל אותו.
+
+ אני מאוד שמח, אגב – ואני אומר את זה בגלוי גם לשר האוצר, שנלחם יחד עם כלל – ובקטע הזה אני מקווה, כבוד היושב-ראש, שאין קואליציה ואין אופוזיציה: זה התמכרות לכל דבר, ההימורים, לכן אנחנו חייבים להילחם נגד ההתמכרות הזאת. צר לי שבגדול, המנוף הזה שנקרא מפעל הפיס בעצם לא מגיע לזה שכלל הספורט נתרם הרבה יותר, ויכול להיות שלא היינו צריכים לעבור את מה שעברנו ב"הפועל תל-אביב", כבוד השר, ואם אנחנו יכולים עוד לעזור – נעזור.
+
+חברים יקרים, עוד דקתיים אני מסיים, וב��ום רביעי מגיע לדיון אחד הנושאים הכבדים ביותר שיש היום לחקלאות ישראל – תיקון 27 לחוק המים. התיקון הזה בעצם עושה את הפעולה ההפוכה ממה שאנחנו ציפינו, ובטח גם מי שהביא את התיקון הזה: הוא בעצם, בפעם הראשונה, מפצל את המדינה לצפון ולדרום; הוא מפצל את המדינה למושבים ולקיבוצים. הוא מפצל את המדינה. לא מספיק אנחנו חלקים קטנים, פאזל שאף אחד לא מסוגל להרכיב אותו – עוד יותר מפרקים אותו. לא מקשיבים. 100,000 דונם של חקלאות תעשייתית נמצאים בצפון, וגם פה אנחנו מגיעים למקום שהוא עצוב, כי במשך שנים המדינה לא השקיעה בצנרת בשביל להביא מים לשם, כי אמרו: יש לנו הכינרת, יש לנו נחלים, אין לנו בעיה של מים. עדיף שכל אחד יעשה את מה שהוא יכול לעשות – וכך עשו.
+
+חברים יקרים, לפני מלחמת ששת הימים יצאנו למלחמה על מקורות המים מסוריה, שלא יטו את התוואי. במלחמה הזאת נלחמנו על המים, כי ידענו שהמים הם הביטחון, ההתיישבות והחקלאות. והיום אומרים לאותם אנשים שנלחמו שם, הוציאו את המים ועשו את החקלאות ואת ההתיישבות – שבעצם הם מקבלים מים חינם. קשה לי עם זה שאנשים מקבלים החלטות ומשנים חוקים ורוצים להכניס חוקים חדשים בלי להבין את ההיסטוריה של מדינת ישראל. כבוד היושב-ראש, גם אתה וגם אני לא היינו מגיעים למדינת ישראל ועולים ארצה אם לא היינו מכירים במקורות, אם לא היינו מכירים בהיסטוריה של עם ישראל. לא יכול להיות שבשם הפוליטיקה רומסים את ההיסטוריה הזאת. לא ייתכן שלא מקשיבים לאותם חקלאים, שהם נכדים לאותם דורות שנלחמו על גבולות מדינת ישראל והטו את המים כך שיהיו לנו מים בצפון. ועכשיו אומרים להם: אתם מקבלים מים חינם. כולם רוצים להיות שותפים, ועל זה אני מדבר: במקום לקרוע את העם, נסו לחבר. לא יכול להיות שכל דבר הופך להיות פוליטי במדינת ישראל.
+
+ אני חושב שאם, כבוד היושב-ראש – אתה מכיר, ובאו אליך לא מעט – תוכל להתערב, ואם כבוד השר, אם יתערבו – באמת אני אומר לכם: זה עולה לאנשים בבריאות ובחיים. אנשים פשוט לא יודעים מה לעשות. אני חושב שצריך להחריג את החקלאות מחוק המים, לתת את ההנחה לכל משקי הבית שצריך, להוריד את אותו מע"מ שגם דרעי וגם שר האוצר רצו, ועל זה אני מברך – זה 14.5% מלמעלה. זה אחד הדברים המבורכים שהממשלה עושה. אבל לא צריך לרמוס את החקלאות בגלל שרוצים לעשות משהו טוב לכל עם ישראל. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. זו גם ההזדמנות שלי להודות לו, כסגן יושב-ראש הכנסת, על שלקח על עצמו את חלק הארי של ניהול הישיבה הארוכה הזאת. תודה.
+
+
+– – – ב-06:30. זה לא טוב.
+
+
+ מה?
+
+
+ צריך אותו ב-07:30, בפריים טיים של הבוקר לפחות. זה לא מסתדר, העסק הזה.
+
+
+ אני מוכן לדבר שעה, אם צריך. יש לי רק 50 דקות.
+
+
+ זה שאתה מוכן, אני יודע. השאלה אם זה מסתדר עם סדרי דיון.
+
+
+ אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך: קודם כול, היה פה דיון מרתק. דיברו כמובן לא רק על התאגיד.
+
+
+ אלה תמיד השעות המעניינות בכנסת, אני אומר לך מניסיוני כסגן יושב-ראש בכנסות הקודמות. 
+
+
+ וזכיתי לנהל את המליאה במשך חמש וחצי שעות, עם הפסקה של חמש דקות באדיבות היושב-ראש, ולשמוע הרבה דברים. דיברו פה הרבה בנושא המדיני, והיו פה ביטן ואמסלם, שככה התגרו בנו ואמרו לנו: מה אתם מציעים? מה אתם מציעים? ואני הבטחתי להם שאני, בזמן שלי, אתן להם משנה מדינית סדורה. סדורה. יריב, אני מקווה שתדע להעריך את הדברים שאני אומר להם, גם אם לא תסכים לרובם.
+
+ כידוע לך, נכבדי השר, אדוני היושב-ראש, אני הצגתי לפני למעלה משנה תוכנית מדינית בכנסת, ביולי 2015. זכיתי להציג אותה בכנסת. אגב, מאז זכיתי להציג את התוכנית המדינית שלי – בהזמנה שלהם – בלא מעט פרלמנטים ברחבי העולם, כולל בפרלמנט הבריטי, בפרלמנט של האיחוד האירופי, בפרלמנט היפני לא מזמן, באוניברסיטאות נחשבות כמו אוניברסיטת הרווארד; לא עוד אוניברסיטה. מדהים כמה העולם צמא לאמירה מדינית ישראלית. אני אומר לך, כהערת אגב: אם אוניברסיטאות כמו הרווארד ופרלמנטים מובילים בעולם מזמינים חבר כנסת מהאופוזיציה להציג תוכנית מדינית פשוט כי יש לו הצעה לפתרון, גם אם היא לא טובה ומושלמת, לראייתך, תאר לך מה היה קורה אם ראש הממשלה נתניהו היה מציג תוכנית מדינית – איזה עניין אז זה היה מעורר, וכמה הוא היה מוזמן בכל העולם לומר מה כן, מה לא, איפה הקווים האדומים שלנו. לצערי, הוא לא עושה את זה, אז אני, בתפקידי כחבר אופוזיציה, מציג אלטרנטיבה, וזה מה שעשיתי עם התוכנית המדינית הזאת. 
+
+ אני רוצה שתדע שהמתווה המדיני שהצגתי, אדוני השר, מהווה באמת בסיס איתן להסכם קבע של קץ כל התביעות. אני לעולם לא אחתום או לא אתמוך בהסכם של שום ממשלה עם שום רשות פלסטינית שלא יהיה הסכם של קץ כל התביעות בינינו לבין הפלסטינים. אני חושב שהמתווה הזה, התוכנית הזאת שומרת על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, שומרת על ירושלים, לתפיסתי, מאוחדת, פותרת את בעיית הפליטים מחוץ לגבולות ישראל, משאירה את רוב המתיישבים, או המתנחלים, בביתם, מחזקת את מעמדה של ישראל בעולם ומעניקה לישראל רוח גבית למלחמה חסרת פשרות בטרור ובכל אויב. התוכנית הזאת, לתפיסתי, גם מחזקת את ביטחון ישראל – שזה חשוב לי ודאי לא פחות מלך – וכל צעד בתוכנית שאני מציע ייושם רק לאחר שתינתן לו תמיכה מצמרת הממסד הביטחוני. לא פחות חשוב – התוכנית הזאת פותרת את הסכסוך הישראלי–פלסטיני באמצעות פתרון של שתי מדינות לאום לשני עמים, שומרת על הדמוגרפיה הישראלית עם רוב יהודי מוצק ומורידה סופית מהשולחן את האפשרות של מדינה דו-לאומית – אפשרות שכמובן תסכן את החזון והמפעל הציוני. כמו שאני אומר, ישראסטין – לא בבית-ספרי, ואני מקווה שגם לא בבית-ספרכם.
+
+ המתווה המוצע הוא באמת תוצר של שנתיים שבהן כיהנתי – אני עדיין מכהן – כיושב-ראש השדולה לפתרון הסכסוך הישראלי–ערבי בכנסת, שדולת שתי המדינות, אפשר לקרוא לה; שנתיים שבהן נפגשתי עם עשרות גורמים ישראליים, בין-לאומיים, ערביים ופלסטיניים – וכן, אני גם מאלה שנפגשים עם האויב, עם הצד השני, כדי להבין מה הוא רוצה ממני ומה אני יכול לתת לו ומה לא. לכן אני חושב, אדוני, שאם תקרא את המתווה – ואפרט חלקים ממנו עכשיו – אתה אפילו תודה שהוא יכול לשמש הצעה ישראלית ציונית הולמת לפתרון הסכסוך הזה, ובמידה לא מבוטלת גם להיות צעד משמעותי לקראת פתרון של חלקים נרחבים בסכסוך הישראלי–ערבי, שהוא לא פחות מורכב מהסכסוך הישראלי–פלסטיני. אני חושב שזה אפשרי וזה בידינו.
+
+בוא נדבר על כמה דברים. האחד, אדוני השר – ברור מעבר לכל ספק שמדיניות ניהול הסכסוך של הימין נכשלה; היא נכשלה במבחן התוצאה. ואני רוצה לדבר עכשיו על כמה הנחות עבודה שיש לי במתווה, לפני שאני בכלל נכנס למתווה – למה מדיניות ניהול הסכסוך של הימין נכשלה במבחן התוצאה. מדיניות הימין, והנחתו שניתן לנהל את הסכסוך במקום לפתור אותו, נכשלו, ו��ני רוצה להסביר לך ולעם ישראל מה באמת קרה בימי ניהול הסכסוך של ממשלת נתניהו וממשלות הימין. בוא תראה מה קרה, אדוני השר: פגיעה אנושה בביטחון ובהרתעה של מדינת ישראל – נפגעה ההרתעה הישראלית מול ארגוני הטרור. תחושת חוסר הביטחון בישראל, וראינו את זה גם באינתיפאדה האחרונה, הלכה וגברה. אלפי טילים נורו על אזרחי ישראל, ומאות מנהרות טרור נחפרו תחת עזה.
+
+
+ הטילים הם לא בגלל הסכם אוסלו?
+
+
+ רגע, רגע, יריב. יהיה לך עוד הרבה זמן להתווכח. אתה תענה לי אחר כך.
+
+
+ זה נשמע – – –
+
+
+אני מתאר לך מציאות. אתה יכול להתכחש לה או לא להסכים אתה.
+
+
+– – – לתת דוגמה מאתמול – – – זה נאום שאסור לשאת בשעה הזאת. גם ככה אנחנו חצי ישנים, ואני – – – באיזה חלום.
+
+
+ בכל זאת אשא אותו, אתה יודע למה? 
+
+
+ זה לא טוב, העסק הזה. אני צריך שתדבר על המצב – –
+
+
+ כי, א. הקשבתי במשך חמש שעות וחצי לנאומים של אחרים.
+
+
+ – – למשל, בסוריה – – –
+
+
+אין שום בעיה, אבל – לא, אני חי פה ולא בסוריה, ולי יש סכסוך כרגע עם העם הפלסטיני ועם עוד מדינות ערב, כולל סוריה, ואני רוצה להסביר למה המדיניות שאני רואה אותה, מדיניות תבוסתנית מדינית שלכם, נכשלה, בטח בהנחה שעכשיו אני מדבר עליה, של ניהול הסכסוך.
+
+אז אמרנו שההרתעה הישראלית נפגעה, אמרנו שתחושת חוסר הביטחון גברה, ואמרנו שאלפי טילים נורו על אזרחי מדינת ישראל – – 
+
+
+ אבל זה לא נכון.
+
+
+ – – ומאות מנהרות נחפרו תחת עזה. אם זה לא נכון, אני כנראה לא יודע. ארגוני הטרור התחזקו פוליטית וצבאית, ועזה הפכה למדינת טרור. כן, אדוני השר יריב לוין, גם אם אתה לא אוהב את זה, כדאי שתשמע את זה.
+
+
+ לא, זה ברור, אני רק שואל אותך שוב: מה חלקם של הסכמי אוסלו?
+
+
+ רגע, נדבר גם על זה. אין לי בעיה לענות על שאלות בסוף. אתה יודע מה? אני מוכן לענות לך על שאלות בסוף.
+
+
+ השאלות הקשות בסוף? בהתחלה.
+
+
+יריב, תסתכל לתושבי הדרום בעיניים, שהפכו בקיצים רבים לבשר תותחים ולא מסוגלים לקיים שגרת חיים הולמת. סבבי הלחימה והמבצעים בעזה הפכו לעניין שבשגרה – ברוך השם, לא בשנה האחרונה – וירושלים נמצאת שוב ושוב על סִפה או בעיצומה של אינתיפאדה. אגב, אני רוצה להזכיר לך משהו: כשאני השקתי את התוכנית, ביולי 2015, זה היה כמה שבועות לפני תחילת האינתיפאדה השלישית. אתם אוהבים לקרוא לזה לא "אינתיפאדה"; תקראו לזה "שמוליק", לא משנה. ואני אמרתי במילים האלה, וזה מוקלט: ירושלים נמצאת על ספה של אינתיפאדה שלישית. היו בקהל חבר הכנסת, האנליסט הגדול אורן חזן ואחרים, שצחקו, ואחרי זה בראיונות אמרו: יאללה, שיתחילו אינתיפאדה, ומירי רגב אמרה: שיתחילו אינתיפאדה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אתה יודע מה קרה שבועות אחרי? התחילה אינתיפאדה, שלצערי גם שילמו עליה הרבה אזרחים בחייהם.
+
+
+ אני עשיתי ניסיון. אמרתי שאולי אם אני אשב קרוב, אז – – –
+
+
+ אין בעיה. אתה יכול גם לשבת רחוק ולהתרחק מהמציאות. זה בסדר. 
+
+
+ – – – אם יושבים רחוק ושומעים את הרעיונות האלה ואז הם נראים ריאליים – – –
+
+
+שום בעיה. אתה יכול להמשיך לטמון את הראש בחול, אדוני היושב-ראש, אבל אני לפחות אבקש את 50 הדקות שהקצו לי.
+
+
+ זה לא עוזר – – –
+
+
+פגיעה בביטחון ובהרתעה – ספרנו מניהול הסכסוך הגאוני שלכם. עכשיו בוא נדבר על עוד משהו – על החמרת הקיטוב וההסתה בתוך החברה הישראלית ובינינו לבין הפלסטינים. כן, אדוני השר, כואב לשמוע את הדברים האלה, אבל כדאי שתשמע אותם. הקיטוב בין ההנהגה ה��שראלית לפלסטינית גבר והפך לחוסר אמון ונתק מוחלט בימי ניהול הסכסוך שלכם.
+
+
+ ברוך השם – – –
+
+
+ גדל הקרע והעמיק בין אזרחי ישראל היהודים לאזרחי ישראל הערבים. גם זה קרה בימי ניהול הסכסוך שלכם.
+
+
+ אולי מי שאחראי זה באסל גטאס?
+
+
+ ההסתה בין הימין הישראלי לשמאל הישראלי גדלה וגברה, וכך גם הקיטוב בינינו בימי ניהול הסכסוך שלכם.
+
+
+ זה קשור לאופן שהחברים שלך מתבטאים – – –
+
+
+ אני יודע שקשה לשמוע. גברה ההסתה בין שני העמים והגיעה לממדים כמעט בלתי הפיכים. השוליים הקיצוניים בשני הצדדים התחזקו, והממדים הדתיים של הסכסוך התעצמו. כל זה קרה בימי ניהול הסכסוך שלכם.
+
+
+ פשוט לא נכון.
+
+
+מה עוד קרה בימי ניהול הסכסוך שלכם, השר יריב לוין? אומר לך מה קרה: פגיעה קשה במעמדה של ישראל בעולם. וכן, תכף תספר לי על ההסכמים שלך עם מיקרונזיה ומוזמביק. נשמע גם את זה. ישראל צועדת לאט-לאט לאובדן הבריתות והידידות הכי טובות שלה. גל של חרמות ו-BDS מכוער וצבוע הולך ופועל נגד ישראל – ואתה יודע שאני אחד הלוחמים הכי גדולים בשירות המדינה כנגד התופעה הצבועה והגזענית והאנטישמית הזאת, אבל זאת עובדה.
+
+
+ אנחנו במצב הרבה יותר טוב ממה שהיינו בעבר.
+
+
+אוקיי, בוא נמשיך לטמון את הראש בחול. טוב. דעת הקהל העולמית בימי ניהול הסכסוך שלכם מופנית יותר ויותר כנגד ישראל.
+
+
+ לא נכון.
+
+
+ מדינות רבות באירופה – ראינו את זה בהצבעה באו"ם – טובות כידידותינו, מפנות לנו את הגב. יהדות התפוצות הופכת מטרה לגל מתקפות אנטישמיות מכוערות.
+
+
+ בגללנו, נכון? 
+
+
+ לא. רגע, יריב, אני יודע שקשה. עוד פעם. 
+
+
+ בזה לא אנחנו אשמים. 
+
+
+והכי גרוע – נוצר משבר אמון אמיתי בינינו לבין בעלת-בריתנו הגדולה ארצות הברית – וכן, אני יודע שאתה מחכה ל-20 בינואר. גם אנחנו נחכה, נראה מה יהיה.
+
+
+ מה דעתך על המכתב – – – חברים שלך, להחרים את דונלד טראמפ – – –
+
+
+אני לא מחרים אף אחד. בינתיים מחרימים את ישראל. אני לא מחרים אף אחד. 
+
+
+ – – –
+
+
+ לא להחרים, חיים – – – 
+
+
+ חיים, תקשיב, כל מה שתיארתי עכשיו קרה בימי ניהול הסכסוך של הימין. ואלה דברים חמורים. ואני שואל אותך: אם ככה מנהלים סכסוך – הרי כל בעל מכולת, ואני לא מדבר על חברת היי-טק או עסק גדול; בעל מכולת שינהל ככה את המכולת שלו, מזמן יפוטר וילך הביתה, אבל בישראל בוחרים באותה ממשלה שככה מנהלת סכסוך. 
+
+ולכן, אני מקווה שהממשלה הזאת תבין שמנהיגות אמיצה לא מנהלת סכסוך, מנהיגות אמיצה פותרת סכסוך, יריב לוין, ופעם היו לנו מנהיגים כאלה גם בימין.
+
+
+מה עם הסכמי אוסלו? תענה לי כבר סוף-סוף.
+
+
+קל לכם להגיד "אוסלו" ו"רבין". אני אפילו לא אענה על זה.
+
+
+ אני שואל.
+
+
+זה לא לרמתי כרגע. אני מנסה לתת לך ניתוח מעמיק, שקשה לך להתמודד אתו, כי אתה גם יודע שהוא נכון.
+
+
+ אני מזכיר לך – – –
+
+
+אבל אומר לך עוד משהו, יריב. יש לך גם זמן לענות לי אחרי זה.
+
+
+ אבל למה אתה לא עונה לי? עזוב – – –
+
+
+ בשביל לנהל סכסוך יש לנו צבא מדהים עם חיילות וחיילים אמיצים וגיבורים, מוסד, משטרה, שב"כ. הם צריכים לנהל את הסכסוך מול האויבים שלי. אוקיי? אתם, הממשלה שלי, לא צריכה לנהל את הסכסוך. אתם צריכים לפחות לנסות לפתור אותו, אם לא לפתור אותו.
+
+
+ כמו בהסכמי אוסלו. תענה על השאלה.
+
+
+ לכן, המסקנה הראשונה, יריב, היא שסכסוך לא מנהלים – סכסוך פותרים. זאת הנחת העבודה הראשונה שלי.
+
+הנחת העבודה השנייה – ואני יודע שגם פה יהיה לך כמובן הרבה מה לומר – היא שפתרון שתי המדינות לשני עמים – גם חיים יודע – זה הפתרון האפשרי היחיד – – 
+
+
+ במדינה יהודית-דמוקרטית.
+
+
+ בוודאי. – – לפתרון הסכסוך. שתי מדינות לאום לשני עמים – שלא יעבדו עליכם – זה הפתרון היחיד. מדיניות הימין היום מובילה אותנו לעבר מדינה דו-לאומית. נקודה. אי-אפשר להתווכח על זה. ומדינה דו-לאומית היא סוף המפעל הציוני וסופה של ישראל כמדינה, חיים, יהודית ודמוקרטית בעלת רוב יהודי מוצק ומובטח. כי במציאות של מדינה דו-לאומית הפלסטינים יהפכו בסופו של דבר, בסופו של הליך – כולל לראייתם של כמה מחברי הכנסת שיושבים בצד הזה של הבית – לאזרחי המדינה המשותפת, ויהוו בה רוב. והסכסוך הזה ייגמר בסוף או ביוזמה שלנו או במציאות שתיכפה עלינו ולא בחרנו בה, קרי, הוא ייפתר או בשתי מדינות או במדינה אחת, וכל ההמצאות שנותנים לנו פה באמצע, מהממשלה, הן המצאות.
+
+לכן, אני אומר – אסור להקריב את המפעל הציוני החשוב שבנינו פה דורות על גבי דורות, של ההורים והסבים שלנו וסבי-הסבים שגרו פה, על מזבח של קיצונים, לא מימין ולא משמאל. ואגב, גם הקיצונים מימין וגם הקיצונים משמאל רוצים מדינה אחת לשני עמים שיוכלו לרקוד בה ביחד. ולכן, שאיפתם של הפלסטינים, בסופו של דבר, למדינה משלהם צריכה להיות גם השאיפה שלנו, לא רק מפני שאנחנו מחבבים אותם או רוצים שיהיה להם טוב – זה בונוס – אלא קודם כול כי זה אינטרס ישראלי ביטחוני-אסטרטגי ראשון במעלה. לכן שתי מדינות זה אינטרס ישראלי ופלסטיני משותף, ואני מקווה שאתם מסכימים אתי, ידידי זוהיר וידידי חיים.
+
+הנחה שלישית – בוא אספר לך עליה משהו. גם עכשיו יהיה לך הרבה מה לצעוק: גישת האין-פרטנר של הממשלה הזאת היא גישה תבוסתנית שמתחמקת מאחריות, ואסביר לך למה. הימין מטיף לנו שנים שאין פרטנר. זו הנחה תבוסתנית של הימין בשנים האחרונות.
+
+
+ – – – 
+
+
+ גברתי ענת ברקו, את יודעת, אגלה לך סוד – –
+
+
+ מקיאוולי אמר את – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – במלחמה, כמו בסכסוך, לא תמצאי לעולם פרטנר מושלם. זה לא יקרה. את יכולה לחכות לו, ואת יכולה לחכות לנשיא פלסטיני שיהיה ציוני ותהיה לו תמונה של הרצל ובן-גוריון במשרד מאחור ודגל ישראל – לא תמצאי אחד כזה.
+
+
+ אנחנו נסתפק באחד שהוא לא טרוריסט.
+
+
+ אתה יודע מה? יכול להיות שהוא גם טרוריסט. אגב, עם הטרוריסט, עם אסמאעיל הנייה וחבריהם אתם מדברים, הממשלה הגיבורה הזאת. עם עבאס, שעושה לכם צרות באו"ם – הוא לא פרטנר. 
+
+
+ עושה לנו – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ מה שנקרא, ממשלת הימין חזקה מול ה"חמאס" – חלשה מול עבאס.
+
+
+– – – אוסלו, שאתם – – –
+
+
+ בסדר.
+
+
+ ואני שוב שואל על אוסלו.
+
+
+מדיניות האין-פרטנר – זו המילה היחידה שאתם יודעים להגיד, "אוסלו". גם לגבי זה אני יכול לומר לך למה הוא – – – אבל לא משנה. 
+
+
+ – – –
+
+
+לא רוצה להיכנס גם לזה.
+
+
+הגיעו – – – בעקבות אוסלו – – – טרוריסטים שבייבוא אישי הגיעו לפה, לצערי הרב. 
+
+
+ – – –
+
+
+ לא. אני אעשה לך הנחה ולא אכנס לזה. אני רק אגיד לך שהמדיניות של האין-פרטנר היא תירוץ לקיפאון ולחוסר האומץ המדיני שלכם לחצות את הרוביקון ולנסות לחתור להסכם מדיני. ואתה יודע מה? מזל שמחלת האין-פרטנר לא תקפה מנהיגים אמיצים כמו מנחם בגין, שישב בחלק הזה של הבית – –
+
+
+ מה אתה משווה? 
+
+ 
+ – – כי אם היא הייתה תוקפת אותו, לא היה לנו היום שלום עם גדולת אויבותינו, מצרים, וגם את זה אתה יודע.
+
+
+מה אתה משווה? מצרים לא רוצה לבוא – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ באמת, מה אני משווה? היום בימין אין מנחם בגין. בקושי בני בגין אחד יש, וגם אותו כמעט – לא רוצה להגיד לכם מה עשיתם.
+
+ לכן, יש פרטנר, והפרטנר, אם תרצו או לא תרצו, הוא הנהגת הרשות הפלסטינית; והיא רחוקה מלהיות פרטנר מושלם, ענת ברקו, אבל אתה צריך לדבר, ולא עם ה"חמאס", שאתם מדברים אתו מאחורי הגב הלוך ודבר.
+
+ נקודת מוצא הנחה רביעית – חיים, תקשיב, אתה יודע את זה: צריך להסתכל לישראלים בעיניים ולומר להם. הרי אנחנו יודעים שהסכם שלום ישראלי–פלסטיני הוא לא רק אפשרי, אלא גם מרבית מרכיביו ויסודותיו ידועים. נקודה. אנחנו יודעים, more or less, איזה גושי התיישבות יהיו בידינו, על מה לא נוותר, מה לעולם לא נמסור, מי לעולם לא ייעקר שוב. אנחנו יודעים את זה. איך ייגמר עניין הפליטים – תכף נדבר על זה. לכן, מה שחסר זה איזה fine-tuning לדברים שבמחלוקת. אבל מה שבעיקר חסר, ענת, זו מנהיגות אמיצה שתחתור לפתרון הסכסוך. אגב, היא יכולה גם להיכשל, בגלל הצד השני. זה קרה לנו, אני מודה – הנה, אני נותן לך. אבל היום גם אין לנו שום חדווה לעשות את זה, בגלל פוליטיקה שגויה, ימנית, קיצונית, שהשתלטה על הליכוד, שהיה פעם מפלגה ציונית פרגמטית מפוארת, וצר לי לומר לך את זה. לכן, הנחת היסוד הרביעית היא שההסכם הוא לא רק אפשרי אלא שמרבית יסודותיו מוכרים.
+
+אבל ההנחה החמישית, והיא הכי חשובה במתווה שלי: הרי מוכרים לנו – חיים, אתה יודע, זוהיר – שכשתהיה מדינה פלסטינית, זוהיר, גבולות ישראל לא יהיו בני-הגנה. אז חשוב לי להגיד פה: כשתהיה מדינה פלסטינית גבולות ישראל יהיו ועוד איך בני-הגנה, ואולי אפילו יותר בני-הגנה, כי בכל הסכם שהוא מובן שמדובר על מדינת ישראל, כפי שאנחנו מכירים אותה, עם הצבא החזק והטכנולוגיות, והנשק הקונבנציונלי והלא-קונבנציונלי, לצד מדינה פלסטינית קטנה, מפורזת, נטולת צבא, ואם ישראל מסתדרת עם חמישה – חמש צבאות סדירים – –
+
+
+ חמישה.
+
+
+ חמישה. אני מצטער, אני ער כל הלילה.
+
+– – שלא יאיימו עלינו שהבעיה הביטחונית הגדולה שלנו תהיה המדינה הפלסטינית המפורזת, הקטנה. 
+
+ לכן, הנקודה החמישית והחשובה היא, שלאחר שתהיה פה מדינה פלסטינית מפורזת לצד מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, מדינה דמוקרטית ויהודית, גבולותינו יהיו בני-הגנה, ותפסיקו להפחיד אותנו עם כל חזיונות השחור שלכם.
+
+
+ תסתכל מה קורה בגבול מצרים, שהפחידו אותנו שזה שלום קר. 
+
+
+נכון. הפחידו אותנו עם מצרים – –
+
+
+ – – –
+
+
+– – וזו מצרים הגדולה. עכשיו מפחידים אותנו עם המדינה הפלסטינית, שאם היא תהיה, לא נוכל להגן על גבולותינו, כאילו אנחנו לא עושים את זה 70 שנה, חמש מלחמות ואין-סוף טרור ואינתיפאדות.
+
+
+ אהה.
+
+
+עכשיו אני רוצה להיכנס טיפה יותר – ענת, ברשותך – לא רק להנחות העבודה שלי, אלא גם ללקחים מכישלון המשא-ומתן עד כה. זה חשוב, כי את גם אקדמאית בתפיסה שלך ובמהות שלך, מעבר להיותך אשת צבא. אני רוצה להגיד לך: המשא-ומתן נכשל עד כה לא רק בגלל המנהיגות, או יותר נכון חוסר המנהיגות – אגב, משני הצדדים: מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני, ואני לא עושה השוואות מי יותר גרוע; ברור לי שהצד השני הוא פחות פרטנר וחזק ומאוחד, ושמח שאנחנו כאלה – לא רק בגלל חוסר המנהיגות אלא בגלל כשלים עיקריים באופי של התהליך. 
+
+ אני רוצה לתת לך שלושה לקחים חשובים שלי מהניתוח שלי על הכשלים האלה. האחד – חייבים ליצור תנועה חיובית בדרך להסכם ובמהלך המשא-ומתן, ענת. כי מה קרה? הניסיון לקדם את פתרון הסכסוך רק באמצעות משא-ומתן – שום דבר לפני ואחרי – זה בעצם לשים את כל הביצים בסל אחד. ומאז שנת 2000 לא הייתה כמעט תנועה לקראת מציאות של שתי מדינות בשטח במקביל למשא-ומתן, זאת אומרת, עד כה דילגנו בין מדיניות של משא-ומתן, אברהם ידידי, לבין קיפאון מוחלט.
+
+אגלה לך סוד: בקיפאון מוחלט אין ואקום. הדברים הולכים אחורה; הקיטוב, ההסתה, הטרור – הכול מתחזק, הכול מתעצם. לכן אנחנו חייבים ליצור תנועה חיובית בדרך להסכם ובמהלך משא-ומתן, ואחריו, אם הוא נכשל – לקראת הניסיון הבא, לבנות את המציאות בשטח.
+
+
+ אני חושב ששכחת את הניסיונות שנעשו.
+
+
+ אבל על זה בדיוק דיברתי. על זה בדיוק דיברתי.
+
+
+ – – –
+
+
+לא. אני מדבר אתך על בנייה של מציאות של שתי מדינות בשטח.
+
+
+ – – – מעזה, מצפון השומרון – – – 
+
+
+ אני הייתי נגד ההתנתקות מעזה, אבל תכף נדבר גם על עזה.
+
+השני – וזה לקח חשוב, אברהם נגוסה: שיתוף האזור במאמץ הישראלי-פלסטיני. זה משהו שאני שמח לשמוע עליו הרבה גם מראש הממשלה, גם משר הביטחון ליברמן. אני מקווה שזה לא רק מס שפתיים. אבל הניסיון להתמודד עם סוגיות בעלות אופי אזורי מובהק בתהליך שהוא רק דו-צדדי, ישראלי–פלסטיני, כנראה היה שגוי מיסודו, ואנחנו צריכים ללמוד מהדבר הזה. ירדן ומצרים, למשל, הן צד מובהק בכל מה שנוגע, כמובן, לסוגיית הגבולות; ירדן ולבנון הן צד מובהק בכל מה שנוגע לסוגיית הפליטים, נכון? ירדן, מרוקו והרבה מהמדינות של העולם הערבי הן צד מובהק בכל מה שנוגע לירושלים. יש להן תביעות – תכף נדבר על זה, ותראה שאני לא מבהיל אותך בנושא הזה.
+
+ ומעבר לזה, אברהם, לפלסטינים לא תמיד עומדת היכולת להגיע לוויתורים בעצמם, גם אם הם ירצו. ולכן, בידי העולם הערבי יש יכולת אמיתית – ואגב, בניגוד אליכם, אני חושב שגם רצון, כי אני גם מדבר אתם לא מעט – להיות חלק מפתרון הסכסוך, ואפילו לתת תעודת כשרות, תקשיב טוב, לחלק מהוויתורים העתידיים שהפלסטינים יצטרכו לעשות, גם בנושא ירושלים וגם בנושא הפליטים. ואם מישהו חושב שרק ישראל, לתפיסתי, צריכה לעשות ויתורים, הוא חי בסרט; גם הפלסטינים יצטרכו לעשות ויתורים, שמבחינתם הם מאוד כואבים – בוודאי על החלום להציף אותנו בפליטים, בוודאי על החלום שכל מזרח-ירושלים תהיה הבירה הפלסטינית. ומי יוכל לעזור להם להגיד שזה בסדר לקבל את זה? גורמים לא מעטים במדינה הערבית. לכן הלקח הוא, אברהם, שעל ישראל והפלסטינים לערב את העולם הערבי והמוסלמי – בחלקו המתון, או חלקים ממנו – במשא-ומתן, ולקבל במידת האפשר את גיבויו להסכם, ואני חושב שאפשר.
+
+לקח שלישי – תקשיב טוב: שילוב סוגיות חומריות אל מול סוגיות פסיכולוגיות, הכרתיות, זהותיות, מה שנקרא tangible ו-intangible. עכשיו אסביר לך על מה אני מדבר. עד תקופת נתניהו, ראש הממשלה שלנו, המשא-ומתן התמקד יתר על המידה בסוגיות חומריות – tangible, מה שנקרא: פינוי התנחלויות, גבולות, חלוקת ירושלים, מים, משאבי טבע. בזה התמקדו אולמרט, ברק וכו', בסוגיות החומריות – את מסכימה אתי לפחות היסטורית שזה מה שהיה, ענת? – תוך שהם הזניחו את הממדים ההכרתיים, הפסיכולוגיים, הזהותיים, כמו הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ובזכותנו על הארץ הזאת. זה היה עד תקופת נתניהו.
+
+באה תקופת נתניהו ועשתה בדיוק ההפך. נתניהו התמקד כמעט רק בסוגיות הפסיכולוגיות-זהותיות, כמו בסוגיית ההכרה במדינה יהודית – אפילו כתנאי, הרבה פעמים, לפתיחת משא-ומתן – והזניח כמעט לחלוטין את הסוגיות החומריות, שתכף נדבר עליהן. לכן, אחד הלקחים שלי מהמחקר שעשיתי זה במשא-ומתן הבא לדון במקביל ובמשולב בשני הדברים, ולא תמיד להתמקד רק בזה ורק בזה, כי זה לעולם לא יהיה רק זה או רק זה. זה הלקח השלישי שיש לי בסיפור הזה.
+
+אני רוצה לדבר קצת על העקרונות.
+
+
+ מה – – – הזהותי?
+
+
+חומרי. זהותי? פסיכולוגי והכרתי, ואז יש החומרי מהצד השני.
+
+
+ ההקפאה היא מאוד חומרית.
+
+
+נכון, ההקפאה היא חומרית. את צודקת.
+
+
+ זה לא נכון. זה היה במקביל, וזה מה שזה היה. אי-אפשר להתעלם מזה. 
+
+
+ אמרתי: בעיקר. ענת, אמרתי: בעיקר. תאמיני לי, עשיתי על זה מחקר לא קטן. את יכולה לבדוק אותי.
+
+מה המטרה בעצם, זוהיר? המטרה היא: מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. נקודה. מדינה יהודית ודמוקרטית; תתקיים בשלום, אני מקווה, ובוודאי בביטחון לצד מדינת לאום פלסטינית, שאני מקווה שגם תהיה, מעבר למפורזת – משגשגת ומצליחה. מדינה פלסטינית, אם תהיה, עדיף שתהיה מצליחה ולא ענייה ונחשלת, כי היא פה בתוכנו. אני מדבר על זה שלכל מדינה יהיה רוב לאומי מוצק, ולצדו מיעוט מוגבל ולא מאיים דמוגרפית – ואני אומר את זה שוב – בשתי המדינות. ואני מקווה שכל מדינה תהווה עוגן באמת לשגשוג של התרבות והדת והלאום של אותו עם, תוך כבוד לתרבות והמסורת של המיעוטים, אבל מובן שהחוקים הראשיים והרוח הכללית פה תהיה יהודית ושם תהיה פלסטינית, וכל אחד יגדיר את עצמו ויקבל הכרה של איך שהוא רוצה.
+
+דיברתי על השיח האזורי, שזה גם עיקרון במתווה. אני מדבר על הכרה בשתי מדינות לאום. בסוף ההליך ובמסגרת הסכם הקבע של קץ כל התביעות אני רוצה לחשוב, או לדרוש, שכל מדינה תכיר במדינה האחרת – ופה אני מסכים עם נתניהו – כמדינת הלאום של הצד השני, בגבולותיה הריבוניים והסופיים, שייקבעו בהסכם. לא רוצים – לא יהיה הסכם.
+
+
+ אני לפני שנה ישבתי בפאנל עם אש"ף – – –
+
+
+ מאה אחוז.
+
+
+ לא. הם לא יכירו בכם.
+
+
+ ענת, אני לא אחתום ולא אקדם הסכם בכל מחיר.
+
+
+אף אחד לא מכיר בכם.
+
+
+אני אומר מה אני רוצה.
+
+
+ זו האמירה – – –
+
+
+ אגב, אין לי בעיה. אני אמרתי: אפשר לנסות.
+
+
+ – – – לא עושים את זה?
+
+
+אם הצד השני ינסה להביא אותי למצב שאני לא יכול אתו – –
+
+
+ כל הזמן עושים את זה.
+
+
+ – – אני לא אחתום על הסכם – גם אני השמאלן ואיש מפלגת העבודה.
+
+
+ כל הזמן עושים את זה. הם לא מוכנים – – –
+
+
+ניסיונות כנים – אני יכול להסביר לך למה לא היו מספיק ולמה הופסק מה שהיה.
+
+
+ היו הרבה ניסיונות כנים. 
+
+
+עכשיו אני רוצה לדבר אתך, ענת, ומעניין אותי לשמוע את דעתך – גם את דעתך, אברהם – על העיקרון הרביעי במתווה שלי, וזה מיעוט משגשג בכל אחת מהמדינות. ופה אני הראשון שהציע, לפחות במתווה שפורסם, את העיקרון הזה. תשמע, יש קהילות יהודיות בכל העולם, בלונדון ובברלין, ולכן אני חושב שאין שום סיבה שלא תהיה קהילה יהודית גם במדינה פלסטינית, אם וכאשר תקום. קהילות יהודיות משגשגות וחיות בכל אחת ממדינות העולם. אין סיבה שהמדינה השכנה, הקרובה שלנו – אפשר לומר בתוכנו – תהיה, חלילה, גם אם הם ירצו, נקייה מיהודים. ואגלה לך עוד סוד: כבר באמצע שנות ה-90 מועצת אש"ף הגדולה קיבלה החלטה שהיא מבינה שהיא לא יכולה לדרוש דבר כזה, ושהיא כן תקבל מיעוט יהודי שיחיה בתוכה, בין שהם יערבו לביטחון של הקהילה הזאת ובין שאנחנו. ולכן אני מציע – – –
+
+
+ אני רוצה לשאול שאלה.
+
+
+ רגע, תן לי רק לסיים – – –
+
+
+ אני אשאל אותך: עם מי אתה עושה את כל הדברים האלה? יש לך פרטנר? 
+
+
+ אז אני אמרתי לך את דעתי על הגישה התבוסתנית הזאת של אין פרטנר – – –
+
+
+ "חמאס" לא מדבר עם אבו מאזן.
+
+
+ תכף אני אדבר על "חמאס". אתה רוצה לדבר על "חמאס" ואבו מאזן? בוא, אני אחרוג רגע ואדבר אתך על "חמאס" ואבו מאזן. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ תקשיב, שאלת – בוא אני אענה לך: אני, בניגוד אליך – שהכי קל לבוא ולהגיד: כל הפלסטינים "חמאס", כל הפלסטינים טרוריסטים, כולם לא פרטנר – אני מחלק את הפלסטינים ואת האויבים של ישראל לשני חלקים עיקריים, בסדר? לאלה שרוצים לחיות פה לצדנו ולאלה שרוצים לחיות פה במקומנו, אוקיי? אני, עם כל הצרות שעבאס עושה באו"ם ובמקומות אחרים מאמין שהוא עדיין, יחד עם הרבה פלסטינים אחרים, שאני כנראה מדבר אתם ואתה לא, שייך לחלק שאומר לפחות – אגב, אפשר לבחון את זה – שהוא רוצה לחיות פה לצדנו. ה"חמאס" הוא ארגון טרור שמבחינתי לא שונה מ"דאעש" או מכל ארגון ברברי אחר, ששייך לחלק של אלה שרוצים לחיות פה במקומנו, לא לצדנו. לצערי, אמרתי, נגוסה, לפני שנכנסת, שהממשלה שלך מדברת עם ה"חמאס" יותר מאשר עם עבאס וה"פתח", ולכן, לי אל תטיף מי האויב ועם מי לדבר.
+
+
+ – – – מגדיר אותו ככה.
+
+
+ אני מגדיר אותו ככה. 
+
+
+ אבן מאזן לא מגדיר אותו ככה.
+
+
+ אני יודע שאתה מדבר עם אבו מאזן כל יום, ואני מעריך את זה מאוד.
+
+
+ – – – למשא-ומתן – – –
+
+
+  סמס לי את הנייד שלו כשיהיה לך. תקשיב, אברהם, אפשר לשגות במחשבות האלה ולתת תירוצים. אני רק אמרתי, גם לפני שנכנסת, שמזל שאת התירוצים האלה – שאגב, אמרו למנחם בגין על האויב המצרי, והוא היה מספיק אמיץ לנסות, וראית איזה קטע? הוא גם ניסה וגם הצליח. ואני לא אומר לנסות ולחתום בכל מחיר, בחיים לא – יש דברים שאני יותר קיצוני בהם ממך – אבל אני חושב שתפקידנו כמנהיגים, ככנסת, כממשלה, זה לנסות, ואתה יודע מה? גם להיכשל ולהגיד – לנו, קודם כול, וגם לעולם: ניסינו, אלה הקווים האדומים. החבר'ה רצו להציף אותנו בפליטים, החבר'ה רצו לעשות לנו טרור, לחלק את ירושלים – אין פרטנר. לכו לעזאזל. אבל היום גם את זה הממשלה שלך לא עושה – זאת אומרת, להעביר את הכדור לצד הפלסטיני. ולכן הם, הקטנים האלה, הולכים בעולם ועושים לנו בית-ספר, ואנחנו, הדמוקרטיה הגדולה והחזקה, סופגת עוד ועוד סטירות.
+
+
+ הממשלה בראשות נתניהו עשתה הקפאה פעמיים, ובתקופה של ממשל אובמה, ולא באו. 
+
+
+לא חסרים תירוצים. אני מכיר את המנטרות האלה של הימין.
+
+
+לא באו. נעשו – – –
+
+
+ אני יכול לתת לך עכשיו שורה של תירוצים למה לא לבטוח בפלסטינים, למה לא לבטוח בשום מדינה ערבית. אני יכול להוסיף הרבה למה שאתה אומר. אני רק, כמנהיג, לא כאזרח, רוצה לחשוב מה אני כן יכול לעשות כדי לפתור. אז עזוב, את המנטרות הימניות האלה אני שומע מאורן חזן כל יום. אני חושב שאתם, כמנהיגי ציבור, נשלחתם לפה כדי להביא או לנסות להביא להסכם. אתה יודע, פעם אפילו, בימין, בליכוד, היו להם הססמאות הכי גדולות שמדברות על שלום: "רק שרון יביא שלום", "נתניהו יביא שלום בטוח". פעם דיברתם על ביטחון אבל נתתם תקווה לעם שאתם גם היחידים שיכולים להביא שלום. היום זה נגמר. פעם ההנחה הייתה שרק הימין יכול להביא שלום, ובגין הוכיח את זה. היום זה נגמר, כי היום מה שאתם טובים בו זה רק לתרץ למה לא, ולמה כולם לא מושלמים ורק אנחנו מושלמים. נגוסה, צא מזה, זה לא המצב וזה לא הסיפור.
+
+
+ גם היום רוצים שלום. שלום עם ביטחון – גם היום אותו דבר. 
+
+
+ תראה, אין לי הרבה זמן לדבר אתך על עוד עקרונות מאוד יצירתיים שלא יהיה לך כוח לשמוע עליהם, כמו העיקרון של גישה מועדפת לביקור, לפולחן, לתיירות, ששתי המדינות ייתנו לאזרחי המדינה האחרת, בימים שאתה לא יכול לדמיין, של הסכם מדיני – כמו שישראלים, או אבא שלי, שנלחם במלחמות, לא יכול היה לדמיין שהוא יעשה חופשה בקהיר יום אחד, כי מצרים הייתה אויב שהפלסטינים הם כאלה קטנים לידם. מי יכול היה לדמיין את זה בכלל? אבא שלי? אתה? אבל כן, אני מדמיין, ואני אומר לך שהיו מנהיגים, ודמיינו, והנה, יש שלום עם מצרים וירדן, ובאמת הפלסטינים הם פראיירים לעומת האויב שהם היו. אז אני מדבר פה גם על גישה מועדפת לביקור לפולחן ותיירות במקומות שיהיו בצד השני – מועדפת על פני מדינה אחרת.
+
+אני גם מדבר על עיקרון של גישה מועדפת לעסקים, לכלכלה, למדע, לאקדמיה, כולל, לפלסטינים אצלנו. למה? כי אני רוצה שאחרי שזה ייפתר – יום אחד, אולי בעזרת השם עוד אלף שנים – יהיה להם גם מקום ששווה לחיות בו. אבל אני לא אכנס לזה, כי זו כבר פילוסופיה גבוהה מדי לצד הזה, כנראה של – אני לא רוצה שתחלמו יותר מדי רחוק, אני מנסה להשאיר אתכם קרובים.
+
+כמובן, אני מדבר פה על סוגיית הגבולות, שהיא ידועה, היא לא משהו חדש, אמרתי שהכול מוכר, ועל הצעת מסגרת לירושלים. ואגב, בא תשמע מה יש לאיש מפלגת העבודה להגיד במתווה שלו על הפתרון בירושלים – שאני אומר לך שגם יוכל להיות מוסכם, בגיבוי של העולם הערבי, על הצד השני. אני רושם פה, במתווה שלי: ירושלים לא תחולק עכשיו או לעולם. ריבונית, ביטחונית – לא תחולק. תכף נדבר גם על מה זה ירושלים. אני כן מדבר על זה שבאזורים מסוימים, תחת ריבונות ישראלית ביטחונית, יהיו סידורי ביטחון, מעבר וניידות שיאפשרו לפלסטינים – ולא רק להם, לכל בן-אדם בעולם – לבוא ולהתפלל במקומות הקדושים לו, וזה בטח לא רק לפלסטינים. אני כן מדבר, גם אם זה תחת ריבונות שלנו, כמו שאנחנו עושים היום איזה סוג של חסד עם הווקף, על לאפשר ניהול משותף, ניהול אזרחי וניהול דתי משותף, בחלק מהמקומות, ואפילו ניהול בלעדי שלהם במקומות שקדושים רק להם, תחת ריבונות שלי, בלי לחלק את ירושלים. אני, בתוכנית שלי, מגדיר לא את האגן הקדוש שאתה מכיר – מגדיר אגן היסטורי קדוש רחב, שיהיה בריבונות ישראלית, וביטחונית, אבל אני כן נותן פתרונות לצד השני. 
+
+אני גם כן אומר, אגב – וזו השאלה: מהי ירושלים? חלק – ועל זה דיבר הרצוג, בתוכנית שהוא הציג – חלק מ-22 השכונות שעוטפות את ירושלים צריכות להיות חלק מהבירה הפלסטינית. לא כולן, אגב; שיח'-ג'ראח אצלי בחיים לא, לא יכול לתת אותה, זה על קו התפר. אבל כן, אני לא מבין למה ההתעקשות של הימין לשמור בירושלים המאוחדת את מחנה הפליטים שועפאט, עם 35,000 הפליטים שלו, ואת כפר-עקב. אמר כבר מי שאמר – אני חושב שזה עמיר פרץ באחד הנאומים שלו – – 
+
+
+ תזדכה עליהם.
+
+
+ – – כשאתה שברת את הכוס בחתונה ואמרת: אם אשכחך ירושלים – אה? תזדכה עליהם?
+
+
+ תזדכה עליהם.
+
+
+ תודה. הנה, אז הסכמנו.
+
+
+ תזדכה עליהם. תזדכה עליהם. אף אחד לא – – – כפר-עקב מירושלים. 
+
+
+ ראית? בבקשה. אני רוצה להזדכות על 16–17 מ-22 השכונות הפלסטיניות שעוטפות את ירושלים, ואם ענת ברקו אומרת לי עכשיו: תזדכה עליהם – – –
+
+
+ – – –
+
+
+תודה רבה. את יודעת שיש חברים בסיעה שלך שאומרים: גרגר משועפאט לא ניתן?
+
+
+ אני אומרת את דעתי – – – נזדכה על זה. 
+
+
+ טוב, אוקיי, מצוין. הנה, את רואה? אפשר להתחיל לדבר על הבנה, קודם כול בתוכנו, ולא רק מול הפלסטינים.
+
+
+ הם לא רוצים את כפר-עקב, והם רוצים את האגן הקדוש, זו הבעיה.
+
+
+ מעניין לי, אני לא רוצה להגיד לך את מה, מה הם רוצים. ענת, אני מסביר לך שוב ושוב. 
+
+
+ הם רוצים את הר-הבית – – – להגיע ברגל לשם.
+
+
+ את לא מכירה אותי מספיק להבין כמה עקשן אני יכול להיות. תאמיני לי, עברתי תשעה בתי-ספר ב-12 שנות לימוד, ומתוכן כמה פנימיות. הייתי ילד כזה בעייתי, עקשן; אני יודע להציע, או חלילה, לוותר, או למסור, מה שאני רוצה. אני לעולם לא אעשה משהו – הרי את מסכימה אתי שהילד שלי לא פחות חשוב לי מהילד שלך, ואני לא אעשה משהו שיסכן אותו. 
+
+
+ – – –
+
+
+ לכן, הפלסטינים יכולים לרצות מה שהם רוצים. אני יכול לדעת למה אני מסכים ולמה אני לא מסכים. ואם בסוף, כמו שאברהם אמר, הם יגיעו למצב שיגידו לי: תשמע, אדוני, אם אין לי 300,000 פליטים, אם אין לי את הכותל בידי או לא יודע מה – אז אני אגיד להם: תודה רבה. ניסיתי, נכשלתי, אין פרטנר. אבל היום אומרים שאין פרטנר כשאפילו לא ניסו. ואני יכול להסביר לך אחר כך גם למה כל הניסיונות – ואתם אומרים: היו ניסיונות, היו ניסיונות – לא מוצו אף פעם עד הסוף, ואני לא רוצה אפילו להגיע לחלק מהסיבות. 
+
+ בנושא ירושלים אפשר להסכים עם הפלסטינים – בגיבוי של מרוקו, ערב-הסעודית, ירדן ומצרים, ואני אומר לך את זה מידיעה – על מתווה מאוד קרוב למה שאני מציע פה, בלי לחלק את ירושלים, עם ניהול משותף אזרחי ודתי בחלק מהמקומות, ולהיפטר – איך שענת אמרה: להזדכות על חלק מהשכונות העוטפות את ירושלים, השכונות הפלסטיניות. על הדרך זה גם להיפרד מכמה מאות-אלפי אזרחים פוטנציאליים במדינה הדו-לאומית, וגם באמת, אין לך ערך סנטימנטלי לאף אחת מהשכונות האלה.
+
+ בנושא הפליטים, אברהם, אני בטוח שאתה תסכים אתי. אפילו אורן חזן. אני, במתווה שלי, איש מפלגת העבודה, רושם בהסכם המסגרת בנושא הפליטים: לאחר ההסכם, הפתרון ליישוב הפליטים הפלסטינים יימצא מחוץ לגבולות מדינת ישראל. נקודה. כשאני אומר "מחוץ", זה יכול להיות חלקם במדינה הפלסטינית, חלקם במדינות המארחות שלהם היום. אני לא מאפשר לא מספר סמלי ולא 10,000 ולא 1,000 ולא 100. אפס פליטים חוזרים לישראל. נקודה. אתה מקבל את זה או שאתה רוצה לתת להם כמה אלפים? ואני אומר לך שגם את זה הם יקבלו. כבר, אדוני היושב-ראש, אני מנסה לסיים. הפליטים ייקלטו במדינה הפלסטינית או במדינות המארחות שלהם. אנחנו – אגב, ישראל תוכל לשקול, על בסיס פרטני, הומניטרי, לאפשר למאן דהוא, על-פי שיקול דעתה הבלעדי, לחזור, ורק, עוד פעם, על בסיס אישי-הומניטרי. אני מדבר פה על קהילה בין-לאומית שתממן איזה קרן לפיצוי גדול, שישראל יכולה להיות חלק ממנה או לא, ואני גם כותב שישראל תעלה דרישה מול מדינות ערב להכרה ופיצוי לגבי פליטים יהודים מארצות ערב, אוקיי? גם את זה. אז תגיד לי אם יש משהו בפתרון שלי, של פליטים, שאתה לא מסכים אליו, חבר הכנסת נגוסה.
+
+במעט הזמן שנותר לי – ואני אקצץ ממנו – אני רוצה לדבר על כמה – –
+
+
+ קצץ כמוסכם.
+
+
+ אתי לא הוסכם כלום, אבל בסדר. – – על כמה צעדים ליצירת – הרי דיברתי על תנועה חיובית בדרך, לקראת שתי מדינות, עד שאנחנו מגיעים להסכם של קץ כל התביעות. אילו צעדים למשל יכולים להיות כתנועה חיובית לקראת? למשל – – – 
+
+
+ רוב הדברים שאתה ציינת – היה פעם ראש ממשלה, ראש מפלגת העבודה, שרוב הדברים שאתה הצעת – – –
+
+
+ אברהם, אל תעליב אותי עם הטיעון הזה, כי אני יכול לענות עליו עכשיו עוד שעה.
+
+
+ – – הוא הציע את זה – – –
+
+
+אבל אני מנסה לסיים, גם בשביל המנוחה שלך וגם בשביל יו"ר האופוזיציה. אל תעליב אותי עם המנטרות הנדושות והתבוסתניות האלה של הליכוד, בסדר? אל. אל.
+
+עכשיו אני רוצה לדבר אתך על צעדים ליצירת מצב של שתי מדינות – מה אפשר לעשות כדי לקדם אווירה חיובית. אפשר ליישם התחייבויות קודמות?
+
+
+– – – להסכים. 
+
+יש הסכמים – דיברת, אמרתם: אוסלו, דברים אחרים. יש הסכמים שכבר חתומים. אפשר ליישם חלק מההתחייבויות הקודמות שלנו. אפשר. יש חוקים שאפשר לקדם, למשל חקיקת חוק פינוי-פיצוי למי שרוצה. את מי זה מפחיד? אם מישהו רוצה לעזוב את הבית שלו, אני צריך שנגיע למצב כמו של עזה, שהמתיישבים המסכנים שם עד עכשיו מתגלגלים חלקם בקרוונים ולא מסודר להם הפיצוי? אני רוצה להסדיר את זה בצורה מסודרת. אפשר לעשות את זה? אפשר לעשות את זה, אברהם נגוסה. אפשר גם לעודד סיוע בין-לאומי לבניית חלק מהיכולות של המדינה הפלסטינית העתידית – הממשליות. 
+
+ אפשר גם לתת מענה ישראלי ראשון ליוזמת השלום הערבית – מענה; לא להגיד כן. אני, אם אני ראש ממשלה, או הרצוג, אנחנו לא נגיד כן ליוזמת השלום הערבית היום כמו שהיא, כי יש עוד דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם: חלוקת ירושלים, נסיגה מרמת-הגולן. אבל הצעה שקיבלת מ-22 מדינות ערביות ו-57 מדינות מוסלמיות, לא לענות לה כמעט 14 שנה – זה לא רק טיפשי, זה גם לא מנומס. המדינות הללו, שרוצות להיות חלק מהפתרון, אמרו לך: זה מה שאנחנו מציעים, תדבר אלינו. אתה יודע כמה פעמים שאלו אותי: למה אתם לא מגיבים? למה אתם לא נותנים השגות? למה אין תשובה 14 שנה? בעיקר – והסברתי לך קודם איך הם יכולים להיות חלק מהפתרון.
+
+
+ – – – 
+
+
+ ולכן, אני חושב שמענה ליוזמת השלום וניסיון לקבל גיבוי מאותה ליגה ערבית, שאתם חושבים שעם כולם שם אי-אפשר לדבר, זה יהיה צעד חכם שגם יאותת שישראל רוצה לפתור. ושוב, אברהם, יכול להיות שנאותת, יכול להיות שהם יהיו מעורבים, יכול להיות שיעבדו עלינו, יכול להיות שניכשל, אבל לפחות נראה, גם לעצמנו וגם לעולם, שניסינו. וזה יכול להיות צעד גדול, שלא יעלה לנו שקל אחד, להרים פעם ראשונה הסתייגויות ליוזמת השלום הערבית. לא עשינו את זה.
+
+ אני מתאר – ואין לי זמן להמשיך ולתאר – מרשם לתרופה מדינית וביטחונית לרצועת-עזה, ואני בשתי מילים אגיד לך: תשמע, היום אנחנו מוותרים על עזה. הרבה דברים שהצעתי לפני שנה וחצי במתווה שלי, המדינה יישמה אחרי זה – ואני יכול לתת לך דוגמאות, יש על זה מאמר בקרוב באיזה עיתון בעברית; יישמה אחרי זה, אחרי שהיא שילמה מחירים כואבים.
+
+יש בעיה – דיברת על "חמאס", אוקיי, אז בא נדבר על זה. הבעיה היא מצד אחד שה"חמאס" שולט בעזה, וה"חמאס" הוא ארגון טרור ברברי שלא מעוניין בשלום עם ישראל, ורוצה להשמיד את ישראל. נקודה. ואני לא רוצה לתת לו נקודות שהמאבק שלו חלילה מצליח, או להתקפל בגללו. העוני בעזה הוא חמור וקשה, והוא מהווה קרקע פורייה להמשך ביסוס שלטון ה"חמאס" והטרור, וליבוי ההסתה נגד ישראל – אותה הסתה ששנינו מדברים עליה. ועזה, זה שהיא צועדת לעבר אסון הומניטרי, בטח שאני לא צריך להגיד לך. מצד שני, עוד פעם, אני לא מעוניין לשפר את התנאים של עזה באופן שזה יורגש כהישג של ה"חמאס". אז מה עושים? כלום, כמו שאנחנו עושים? לא. הפתרון הוא שיפור התנאים בעזה באופן שמחזיר – ואנחנו צריכים לדרוש להחזיר את הרשות הפלסטינית לעזה, ודרך זה להחליש את ה"חמאס", ואת מהלך שיפור החיים שם בעצם לעשות באופן שמבסס את עזה כחלק מהמדינה הפלסטינית העתידית, ומאפשר לממשלה שלה ולכוחות השיטור שלה להחיל את הריבונות שלה ברצועת-עזה ובשטחי A בגדה, כי המדינה הפלסטינית בסוף צריכה לנהל איזה גבול עם מצרים.
+
+
+ אפילו כדי לפתוח את מעבר רפיח אחרי "צוק איתן" הם לא – – –
+
+
+ כן, אבל אני מדבר על מהלך. אנחנו עוד לא עושים כלום.
+
+
+ אין מהלך. הם לא חוזרים – – – 
+
+
+ ענת, אנחנו לא עושים כלום. שנינו יושבים בוועדת חוץ וביטחון ושומעים את אותם דברים, אני מקווה. 
+
+
+ – – – הרבה מאוד שנים.
+
+
+מה? ענת, תראי, אפשר להחליט לא לעשות כלום ואפשר להחליט לעשות.
+
+
+ אתה תמליך את אבו מאזן בעזה? אתה תמליך אותו? 
+
+
+ אני אגיד לך מה זה בעזה. אני למדתי על עזה לא פחות ממך, בסדר? 
+
+
+ אוקיי. טוב.
+
+
+ לאפשר פרויקט או"ם לפתרון משבר המים והחשמל בעזה – ישראל יכולה? למה היא לא עושה את זה? לבנות מתקני התפלה והכנסת סולר לייצור חשמל, כי היום יש שמונה שעות חשמל – ישראל יכולה? למצב שישפר – – –
+
+
+ אתה רוצה שישראל תיקח בעלות על עזה.
+
+
+ תודה.
+
+
+ תקרא לזה ככה.
+
+
+ מה אני רוצה?
+
+
+ אתה רוצה שישראל תיקח בעלות – – –
+
+
+ אני דיברתי על האו"ם, לא דיברתי על ישראל.
+
+
+ אוקיי, אז – – –
+
+
+ יש פרויקטים של האו"ם, בין-לאומיים, ושל מדינות שמוכנות לעשות את הדברים האלה, והיום – – 
+
+
+ אנחנו – – – 
+
+
+ – – באופן לא חכם, אנחנו מונעים את זה.
+
+ תראו, אני רוצה לסכם ולהגיד לך, ענת, שיש מה לעשות גם בעזה וגם בירושלים, כי אנחנו לא סיכמנו ולא סיימנו עם הסיפור של ירושלים, אבל אני לא יכול להיכנס לזה.
+
+ אגב, אני מציע, אברהם, לשלב גם את ההנהגות הדתיות משני הצדדים בתהליך הזה. הרב מיכאל מלכיאור עשה לא מזמן פרויקט מדהים עם אנשי דת, כולל מה"חמאס", ואם אתה תדע לאיזה הבנות הגיעו ברמה הבין-דתית בין יהודים למוסלמים, "חמאסניקים", אתה תתפלץ. ולכן, אני חושב שהמדינות צריכות לתת איזה מעמד מייעץ, לא מחייב, להנהגות הדתיות, ולתת להן הרגשה שהן חלק מהתהליך הזה.
+
+אני כמובן מדבר גם על ערביי ישראל ואני מדבר על יהדות התפוצות במתווה שלי, אבל אין לי זמן לדבר על זה. אני רק רוצה להגיד ולסכם ששתי מדינות לשני עמים – חברים, בין שאוהבים לשמוע את זה ובין שלא, זה אינטרס ישראלי, קודם כול; אחר כך גם אינטרס פלסטיני. זה הפתרון היחידי לישראלים ולפלסטינים. זה הפתרון שעל מדינת ישראל וממשלת ישראל להחליט שהיא מאמצת ומקדמת כיעד אסטרטגי ישראלי ראשון במעלה, כי האופציה האחרת – דיברנו עליה – היא מדינה דו-לאומית. ועל ישראל לייצר ולהגדיר חזון ואופק מדיני – מה שלא מוגדר לנו היום – לקראת פתרון קבע של הסכסוך הזה, באמצעות הסכם קבע על שתי מדינות לשני עמים, שתי מדינות לאום. בשנים האחרונות הממשלה שלנו נמנעת מיוזמה מדינית אמיתית בכל מיני תירוצים, שחלקם גם אתה נתת לי, אברהם, לא מרוע לב אלא כמובן ממה שאתה מאמין בו. ולכן, המתווה הזה מהווה להערכתי בסיס איתן להסכם קבע של קץ כל התביעות בינינו לבין הפלסטינים, ותתפלא – זה אפשרי. חשוב מזה, אברהם – ופה גם אתה תסכים: התוכנית הזאת פותרת את הסכסוך באופן ששומר על הרוב היהודי במדינת ישראל, ולי זה לא פחות חשוב, כי אני אמרתי לך: פלסטין – לא בבית-ספרי.
+
+אני מקווה שישראל תתאגד סביב יוזמה מדינית שתהיה מקובלת גם על הצד הזה של הבית, ותפסיק את הקיפאון והתבוסתנו�� המדינית שאנחנו מגלים כבר כל כך הרבה שנים. אני קורא לך אברהם, וגם לכם, חברים בממשלה, לעיין ביוזמה המדינית שהצגתי, להעיר עליה. אתה יודע מה? קיבלתי עליה לא מעט מחמאות גם מאנשים שיושבים – אפילו אני אגלה לך אחרי זה את השם באוזן – בבית היהודי, שאמרו שיש פה כמה דברים שהם יכולים לחיות אתם. תיפתחו קצת ותבינו את המעמד, את התפקיד שלכם כמנהיגים. לפתור את הסכסוך הזה זו חובה שלנו, לנסות לפתור אותו זאת חובה שלנו, ואני קורא לכם לגייס אומץ בתוככם ובעם למנהיגות אמיצה ומדיניות יוזמת, שקולה ונחושה, שדואגת לביטחון של ישראל, לעתיד שלה, שתחלץ את ישראל מהקיפאון הזה ותוביל אותנו לעתיד טוב יותר, למעננו ולמען הדורות הבאים. זה אפשרי, חברים, וזה בידינו. וגם אם זה לא אפשרי – אני רוצה שנוכיח לעצמנו שעשינו הכול והגענו למסקנה שזה לא אפשרי, כי זו לפחות החובה שלנו, כמנהיגים, לדורות הבאים שלנו.
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה. אני רוצה לנצל את 50 השניות האחרונות שיש לי ולדבר על נושא שדיברנו עליו: 849 ימים שאברה מנגיסטו נמצא בשבי ה"חמאס", שהגדרנו כבר כארגון טרור ברברי ואכזרי. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אתמול הייתי בבית משפחת מנגיסטו באשקלון. הדלקתי, לבקשתם, נר נוסף. לא ידעתי שיש דבר כזה. הם ביקשו להדליק נר נוסף – באתי להגיד לזכרו; אני מקווה שזה לא יהיה המצב יום אחד – לכבודו של אברה, ומעבר לכל המנטרות הרגילות שכולם אומרים, אני רוצה להגיד לך: פגשתי את אימא של אברה מנגיסטו; פגשתי אישה כבויה, עצובה, שלא יודעת שום דבר בנוגע לבן שלה, לעתידו, למצבו. האם חם לו? היא שואלת אותי. האם קר לו?
+
+אני קורא לכנסת ולממשלה להתייחס למשפחה, לדווח לה. אף אחד לא בטוח שאנחנו יכולים להחזיר אותו בכלל הביתה, אבל לפחות להתנהג כמו שצריך אל המשפחה, אל אזרח ישראלי, ולעשות הכול כדי לנסות ולהשיב בקרוב, בעזרת השם, את אברה מנגיסטו לחיק משפחתו ולחיק עמו. תודה, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג – בבקשה, אדוני, עד 30 דקות לרשותך.
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב לחברי וחברותי חברי הכנסת. אני רוצה להמשיך את דבריו של סגן יושב-ראש הכנסת חיליק בר – קודם כול, לתמוך בפנייה ההומניטרית בעניינו של אברה מנגיסטו. אם אנחנו כבר עוסקים בעניינו של אברה מנגיסטו, נכרוך את זה יחד עם עניינם של החיילים אורון שאול והדר גולדין. אני חושב שהחלטת הקבינט לפני יומיים הגיעה באיחור של כמה שנים, אבל טוב שהגיעה, ומן הראוי היה שתהיה התגייסות הרבה יותר מסיבית בדרג המדיני לנושא הזה. זה יכול היה להגיע עוד במהלך המשא-ומתן עם טורקיה, אבל היום אני גם טוען, וטענתי, שראוי ונכון להפעיל לחץ גם על טורקיה, גם על קטאר, גם על מדינות נוספות שמפעילות השפעה על ה"חמאס". 
+
+
+ – – –
+
+
+ נכון, גם – – – אתה צודק.
+
+אני רוצה להדגיש את הדברים של חיליק בר בהקשר אחר. כיוון שהקשבתי לנאומים של הרבה מחברי וחברותי בלילה הזה, הרבה מהם התאימו לי לקורס לרטוריקה ואמרו דברים נכוחים. הנושא שעלה הרבה מאוד, ועלה עכשיו בהרצאה ארוכה ומלומדת של חיליק, זה הסכסוך והצורך להיפרד מן הפלסטינים. לעניין הזה, אני חוזר וקורא לבית הזה, לאור הוויכוח שהתנהל כאן כל הלילה, ללכת במאי הקרוב לבחירות או למשאל עם כדי להכריע בסוגיה בפתח שנת ה-50 למלחמת ששת הימים. אנחנו מגיעים ל-50 שנה, יובל שנים, שהסוגיה של י��ודה ושומרון בלתי מוגדרת לחלוטין. מן הראוי שנלך להכרעה משמעותית בנושא הזה, כדי שהעם יכריע אם הוא מוכן לספח לתוכנו שלושה מיליון פלסטינים ובעצם להפוך את מדינת ישראל – ואת כנסת ישראל – למדינה ערבית-יהודית, בשונה לחלוטין מהאתוס הלאומי שנקבע כאן, כמדינת הלאום של העם היהודי שבה כולם שווים.
+
+זה נושא גדול מאוד, בעל אחריות היסטורית, ואנחנו במו-ידינו רואים את התהום, מידרדרים אליה בקצב, לא מתמודדים עם הסוגיה הזאת בכלל, ומתירים לממשלה הזאת להתחיל בצעדי סיפוח שלא היו כמותם, שהביאו אותנו למועצת ביטחון – שהצביעה נגדנו כמעט פה-אחד. והסוגיה הזאת היא סוגיה שנוגעת לשורש העניין, לשורש הקיום, להתמודדות עם הקביעות של מגילת העצמאות שלנו. ואני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני אומר פה לחברי הכנסת: אם תפתחו את פרוטוקול ישיבת הממשלה ב-12 ביוני 1967, היום האחרון למלחמה – אני ציפיתי לראות שם נאום של ראש הממשלה לוי אשכול, שעוסק כולו בחזרה לארץ אבות. זאת הייתה באמת התחושה, ואכן זו ארץ אבות, אבל לוי אשכול, אדם מפוכח להפליא, שהיום ללא ספק מוכר כאחד מגדולי מנהיגי ישראל בכל הדורות, אומר: רבותי, ניצחנו. אני לא יודע מה אני עושה עם שני מיליון פלסטינים. הוא אמר אז: שני מיליון ערבים; המילה "פלסטינים" לא הייתה קיימת אז בלקסיקון. שני מיליון ערבים, הוא אמר – מה אני עושה אתם? איך אני מתמודד? ואני לא יודע לאן הייתה מובילה אותנו ההיסטוריה, לאיזה משעול, לו היה נשאר בחיים ולא נקטף בהתקף לב בתחילת 1969. 
+
+וזאת הדילמה הניצבת מול עינינו. כבר 50 שנה מתווכחים פה, בכנסת, שבוע אחרי שבוע, יום אחרי יום, מי לכאן ומי לכאן. מנהיגים ישראלים ניסו בכל כוחם להוביל להיפרדות מן הפלסטינים, מנהיגים אחרים עסקו בעצם בסיפוח וכניסה ובניית יישובים, התנחלויות מבודדות וכיוצא בזה, והגיע הזמן שהעם יכריע; הגיע הזמן שהעם יסתכל נכוחה ויחליט: האם למרות מסע ההפחדה שמנהלים על ראשו ועל הפסיכולוגיה של ההמונים שלו, הוא מוכן לשנות את אופייה של המדינה בכך שהוא הופך את הפלסטינים כולם, מן הים עד הירדן, או את הפלסטינים ברשות הפלסטינית, לאזרחי ישראל? זאת הדילמה, אלא אם כן אנחנו מחליטים שאנחנו מבטלים את הדמוקרטיה שלנו – שגם זאת דילמה. מדוע? מכיוון שיש קולות נוראים שעולים מן המחנות, משולי המחנה, במיוחד במחנה הימין, שמנסים לשים קץ לדמוקרטיה. ואני מזהיר כאן: זה יהיה קצה של המדינה.
+
+ולכן, הגיע הזמן שנכריע בלי מורא ובלי חשש, נסתכל נכוחה ונגיד לעם את האמת. כי העם, בסופו של דבר – גם לפי הסקר שפורסם על-ידי רשות השידור ביום שישי – מבין שהמציאות הנוראה הזאת, של בוסניה וסוריה, לא תוכל להתקיים, ואסור לנו להגיע לשם. ולכן, יש לפעול להיפרדות מן הפלסטינים, ולא לשמוע את סגנית שר החוץ אומרת במוצאי שבת, בשידור חי לפני האומה כולה, ב"גב האומה", שירדן היא המדינה הפלסטינית. אני רוצה לראות מתי תגיע המחאה של המלך הירדני על דברי סגנית שר החוץ. מתי תגיע המחאה של מלך ירדן? אי-אפשר מצד אחד להתחנף לירדנים ולהגיד להם: שיתוף פעולה ובעלות-ברית והמדינה הכי קרובה אלינו, ולהתהדר כאן מעל לבמה שהמדינות הקרובות אלינו ביותר הן שכנותינו, ואז לומר כלפי השכנים הכי קרובים – לתקוע להם אצבע בעין ולהגיד להם: לא, אתם בכלל משנים את המשטר. אני מזהיר מפני זה.
+
+
+ בוז'י, ולחלק את ירושלים זה רעיון יותר טוב?
+
+
+ אני אומר דבר כזה: צריך להגיע למשא-ומתן ולהתבונ�� נכוחה, כי כמו שכבר נאמר, גם כפר-עקב, גם ולאג'ה, גם סוואחרה וגם צור-באהר וכל מיני כפרים אחרים, 28 הכפרים העוטפים את ירושלים, צריכים להיות בדיון, כי בטוש שבו ממשלת אשכול ציירה מסביב לאזור – לא ברור שהם הבינו מה הם וכמה הם מספחים לתוכנו, בוודאי כשהיום מדובר ב-350,000 פלסטינים. 
+
+אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לנושא נוסף, כי אני מקווה שהבחירות הללו ומשאל העם ימומנו מתקציב המדינה. אני מבין שהממשלה החליטה לקושש נדבות, לקבץ נדבות בכל רחבי העולם. מדינה שהתל"ג שלה מגיע למאות מיליארדים, ההכנסה לנפש 30,000 דולר בשנה, פושטת יד ומושיטה יד ומגייסת תרומות כדי לחגוג את יום עצמאותה ה-70. מי היה מאמין? ביזיון שאין כדוגמתו. בושה, בושה, ולא ראוי. אתה יודע, אתה ואני, אדוני היושב-ראש, לא מעט עוסקים בנושא התפוצות.  זה לא ראוי ולא מכובד שממשלת ישראל תחליט שהיא מגייסת תרומות לצורכי חגיגות ה-70, וזה לא מכובד במדינה שאישרה בשבוע שעבר תקציב של 400 מיליארד שקלים לשנה. 400 מיליארד. אז אין קצת כסף, אחרי שמבזבזים על כל מיני מטרות שהן לגמרי לא נכונות? קצת כבוד לאומי ומניעת לזות שפתיים ומניעת ניגודי עניינים וטוהר מידות. ובכלל – הסתיים עידן הגבירים. צריך לדעת את זה, וצריך להתייחס לזה בצורה הראויה. בפרויקטים לאומיים כאלה ואחרים, אנחנו יודעים, יש שותפות עם התפוצות, אבל לא ללכת בצורה כל כך בוטה. אין לזה תקדים, לא בחגיגות ה-40 ולא בחגיגות ה-50 ולא בחגיגות ה-60. מה פתאום בחגיגות ה-70? לא היו לנו תקופות יותר קשות? 
+
+אימא שלי, תיבדל לחיים ארוכים, הייתה מזכירת חגיגות העשור של מדינת ישראל. היא הגתה את חידון התנ"ך כחלק מאירועי העשור, וחידון התנ"ך הפך להיות מסורת במדינת ישראל. זה עלה כסף? זה הפך להיות מדורת השבט בחגיגות העשור. 
+
+
+ באיזה שנים?
+
+ 
+ 1958. אימא הייתה מזכירת חגיגות העשור. 
+
+
+ העשור. 
+
+
+ עם עמוס חכם. יש לי בבית תנ"ך בחתימת עמוס חכם. 
+
+
+ יפה. 
+
+
+ אכן, עמוס חכם כך קנה עולמו, וכך לפתע התגלה שיש אורות גנוזים בכל עם ישראל, כי הציבור התוודע לכך בשידורים הבלעדיים של "קול ישראל" – עוד לפני שאתה וזוהיר הייתם ב"קול ישראל". 
+
+
+ זה היה "גֶפן במובן גָפן" – – –
+
+
+ בדיוק. זה היה הזוכה הראשון. שמו היה עמוס חכם. הוא היה תלמיד חכם עיוור שניצח בחידון התנ"ך, ומדי שנה בשנה מזכירים את הוגת החידון. לכן, אני אומר שהתחושה כשצריך לשנורר במדינת השנור במלאות 70 שנה למדינה היא תחושה של ביזיון. 
+
+ הערה נוספת שאני רוצה להרחיב עליה זה כמובן החוק שלגביו התכנסנו כאן כל הלילה. כי הכול מתחבר בסוף לכך שגם השידור הציבורי צריך להיות ממומן על-ידי המדינה, אבל לא לבזבז עכשיו מאות מיליונים בדחיית התחלתו. ההתחלה של השידור הציבורי החדש, התאגיד, הייתה צריכה להיות ב-1 בינואר, והיינו נעים לעבר שידור שהיה נותן לכל קבוצות החברה הישראלית במה ופתחון פה, בתאגיד שתופס תאוצה כגורם מאוד מקצועי. אני חושב שחבר הכנסת כבל דן בכך ארוכות. ואני מבקש, אדוני היושב-ראש, להגן כאן על השידור הציבורי בכך שהכנסת תדחה את החוק שבא לפניה ותאשר במהרה ותיתן גיבוי להפעלת השידור הציבורי החדש – התאגיד – עוד היום ללא כחל ושרק. תודה רבה. 
+
+
+ אני מודה ליושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. יושב-ראש הוועדה שהכינה את החוק לקריאה שנייה ושלישית, חבר הכנסת אלי כהן, יסכם את הדיון בהסתייגויות.
+
+
+ אפשר להגיד כבר בוקר טוב, לא, חבר הכנסת בהלול? 
+
+
+ בוקר טוב ישראל. 
+
+
+ בוקר טוב לכולם. 
+
+
+ בוקר טוב גם לך. 
+
+
+ תודה, אדוני. האמת היא שהגעתי עכשיו מהחדר, קצת נחתי, אז אני מצטער אם פספסתי חלק מהנאומים החשובים שאני בטוח שהיו כאן לאורך כל הערב הזה. 
+
+
+ הקנוניים, היו כמה קנוניים. 
+
+
+חבר הכנסת אמסלם, יושב מאחוריך חבר הכנסת נגוסה. הוא אמר נקודה מאוד חשובה ומעניינת. חבר הכנסת אמסלם, אתה יודע מה הוא אמר? הוא אמר: בזמן שלפיד היה בבית וישן – המנדטים עלו; בזמן שהמחנה הציוני עבד – המנדטים ירדו. כלומר יש כאן – אולי כדאי – – –
+
+
+ אל תזכיר חבל בבית התלוי. לא ראיתי שכולנו נוסקת בסקרים.
+
+
+ – – – 
+
+
+ אמסלם, יש כאן איזה מוסר השכל – – –
+
+
+ אל תזכיר חבל בביתו של התלוי – – –
+
+
+ אבל זה מה שקרה. חבר הכנסת נחמן שי, תשמע, תראה. 
+
+
+ – – – מפלגת העבודה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, איש רציני, איש מוערך – – –
+
+
+ הרבה שנים. אני מבטיח לך.
+
+
+ אני אומר שוב: אתם באתם, עבדתם, ואני אומר: חבר הכנסת לפיד היה בבית, ישן, ושים לב לתוצאה. כלומר, יש כאן איזה מוסר השכל. מה אומר מוסר ההשכל? לפעמים עדיף לא לעשות מאשר סתם לעשות. ראינו את התוצאה. היחיד שייצג אותו כאן עד השעות האלה היה חבר הכנסת ילין – ואגב, אני חייב לציין, אדוני היושב-ראש, שהוא מגיע לכל ישיבות הוועדה, במיוחד על הבנקים. 
+
+
+ לא, לא – – – 
+
+
+לכן, חבר הכנסת נגוסה, עלית על נקודה מעניינת, ואני בטוח – יכול להיות שהם יישמו אותה לצורך העניין בעתיד. יכול להיות שאם הם היו ישנים אולי היה שינוי, לצורך העניין, בסקרים. אבל – – –
+
+
+ מה המסקנה? 
+
+
+ – – –
+
+
+ חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, אני חייב להגיד לך – –
+
+
+ אלי, אתה – – –
+
+
+  – – מי שראה את העימות שלך, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בעניין הצפון מול חברת הכנסת שפיר – שאני מניח שהיא ישנה – ראה בדיוק מי מדבר ומי עושה; מי מגיע – – –
+
+
+אם היה לה עימות עם ראש הממשלה, לא היית – – –
+
+
+חברת הכנסת שאשא ביטון, מי מגיע לוועדות הכנסת – – 
+
+
+ – – – כל מילה בסלע. 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – מחפש לצורך העניין את הצלמים, ומי עושה, נמצאת בשטח, נפגשת עם ראשי ערים. לכן, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, את יודעת, בסופו של דבר, באים ומעריכים את אותה נקודה שהיא בהחלט נקודה חשובה. סליחה, חבר הכנסת גליק?
+
+
+ רק בשביל זה היה כדאי לקום בבוקר.
+
+
+ תאמין לי, חבר הכנסת גליק, היא עבדה כל כך קשה בשביל המחמאה הזאת. היא נמצאת עם ראשי ערים, היא עושה, היא נפגשת, היא מקדמת, ובסופו של דבר רואים את התוצאות. מי שפספס את זה יוכל לראות. 
+
+אגב, אני חושב שמגיעה הערכה גדולה גם לחבר הכנסת אמסלם, שלקח כאן חלק בדיונים, שהגיב, שהתייחס. אני חושב שבלעדיך – ולפחות אותן דקות שבהן מצאתי את הזמן לבוא ולשמוע את הדברים – היו באמת הודות לפנינים הבאמת-חשובות שהיו. דרך אגב, הפתיע אותי חבר הכנסת ביטן, שהיה קצת שקט. 
+
+
+ הוא מתחמם, הוא מתחמם.
+
+
+ יש עוד סדרה של חוקים. תן לו לשמור – – –
+
+
+ יש יום ספורט בכנסת. 
+
+
+ יש יום ספורט. 
+
+
+ – – – חדר כושר – – –
+
+
+ יש עוד סדר-יום, אני מזכירה לך. 
+
+
+ יש עוד סדר-יום. 
+
+
+ מפלגת העבודה, חשוב לה התאגיד יותר מכל דבר אחר שחשוב במדינת ישראל – – – 
+
+
+ על התקציב הם לא נלחמו ככה. על התקציב לא הייתה כזאת מלחמה. 
+
+
+ זה מה שמעניין אותם – העיתונות, התאגיד; לא מדינת ישראל. לא עם ישראל. לכן אתם תמשיכו לרדת במנדטים – – – 
+
+
+ אני שמעתי – – –
+
+
+ הרצוג, לא תהיו קיימ��ם, הבנת? 
+
+
+ הם נמצאים – – – אנחנו כבר לא הבנו אם הם בעד התאגיד או נגד. לילה שלם – – –
+
+
+ אני לא יודע למה הם נאבקים על מזכ"ל מפלגת העבודה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ כשאני שמעתי חלק מההסתייגויות, חבר הכנסת ביטן, אני ראיתי שחלקם הסכימו אתך, לכן אני לא יודע לאיזו הסתייגות, לצורך העניין, להגיב. אני שמעתי כאן חלק מהאחרים שמדברים על זה שלא כדאי לפטר את האנשים ולא כדאי לצמצם – – –
+
+
+ביטן, פעם ראשונה אני רואה אותך מול העיניים שלי – – – בבוקר, בחדר הכושר – – – סוף-סוף אני רואה אותך מול העיניים שלי בבוקר.
+
+
+ אתה רואה?
+
+
+ כן, ולא בערוץ 2 – מול המסוע – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ זהו, הוא התחיל לשמור שבת. הפסיק לרדת – – –
+
+
+ איזה הפסיק. אין "שבתרבות" שהוא לא היה בה. אין "שבתרבות" שהוא לא היה בה אי-פעם. אמרתי פעם במליאה שהולכים לשנות את השם ל"שבתרביטן". 
+
+
+ – – –
+
+
+ אז כל המזימה הזאת של האופוזיציה, רק שאני אבין, הייתה למנוע מחבר הכנסת דוד ביטן להגיע לתוכניות בוקר בטלוויזיה? 
+
+
+ – – –
+
+
+הייתם מדברים אתי, הייתי משכנע אותו לוותר על יום אחד. מה קרה? למה אנחנו לא ישבנו עם חבר הכנסת חיליק בר כל הלילה? 
+
+
+ יצא המרצע מן השק.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני יכול מפה לרדת למטה – – – 
+
+
+ "אורלי וגיא" כבר פספסת – – –
+
+
+ בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת כהן. 
+
+
+ חיליק, לא יעזור לכם. ערוץ 10 מחכה לו בחוץ, וערוץ 2 בחנוכייה – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ מבקשים שתפסיק, כי הוא צריך להגיע ל"ערב חדש".
+
+
+ חבר הכנסת אמסלם, חייבים להודות שבשבוע שחבר הכנסת ביטן היה בחו"ל הרגשנו בחסרונו. 
+
+
+ לגמרי. 
+
+
+ וגם בשבת. 
+
+
+ במיוחד בשבת הרגשנו בחסרונך. 
+
+
+ – – – אצלי בבית-הכנסת – – –
+
+
+ חבר הכנסת גליק, יש לי הצעה לסופי-שבוע ארוכים, ונעביר את "שבתרבות" ליום ראשון. ואז יהיו יומיים – חלק יעשו את זה בשבת וחלק ביום ראשון. המצטיינים יוכלו לעשות גם בשבת וגם בראשון. אגב, גם חבר הכנסת – – –
+
+
+ מה האפליה הזאת נגד הדתיים? 
+
+
+ לא, סליחה. את שותפה שלי להצעה, חברת הכנסת שולי מועלם. לכן אנחנו כאן. זה "שבתרבות" ו"ראשון תרבות". זה לצורך העניין – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, אמסלם, אני מבקש, אתה לא יכול להתפרץ. אני מבקש ממך ברצינות, מספיק. התפרצת לדבריהם החשובים – אני נואם בסך הכול חמש דקות, ואתה גם רוצה להפריע לי. 
+
+
+ תמשיך לצעוק – – – "ערב חדש". 
+
+
+ הדיון בעניין השידור הציבורי, אני חושב שהוא מתאר גם ניתוק ציבורי. כיוון שבסדר חייה של הכנסת – – –
+
+
+ כבוד היושב-ראש, מבחינה חוקתית אפשר לכנס ועדות כשיש מליאה? אז מה יהיה עם כל הוועדות של הבוקר? 
+
+
+ באישור היושב-ראש, בהתאם לנושאים. 
+
+
+ אה, פתאום אתה נותן להם אישור? 
+
+
+ מה? 
+
+
+ אתה לא חייב לתת אישור. 
+
+
+ אני לא חייב, ממש לא חייב. אני גם בדרך כלל נמנע מלתת אישור לכינוסים כאלה. 
+
+
+ נכון. אז למה לתת? 
+
+
+ בסדר גמור. 
+
+
+ – – – כלכלה. 
+
+
+ לא, הוא שואל שאלה עקרונית. יש לנו עוד כמה שעות דיונים פה, אז – צודק. 
+
+
+ בתחילת השבוע נכנס לתוקף חוק שהעבירה חברת הכנסת רחל עזריה, של שני ימי חופשה. מאז קום המדינה לא שינו את מספר ימי החופשה, והגדילו אותם מ-10 ימים ל-12 ימים. חברת הכנסת עזריה צריך להכניס את זה גם לחברי הכנסת, שיהיה מינימום של חופשה, על רקע אותו חוק, חוק חשוב שקידמת והכנסת. 
+
+אני חושב שבאמת, לעשות את הדיון היום בנושא השידור הציבורי זה במידה לא מעטה סוג של ניתוק ציבורי. בכנסת יש לא מעט חוקים חשובי�� ומרכזיים שאפילו מצדיקים התדיינות ארוכה ומשמעותית. השאלה היא, האם באמת זה החוק הזה? האם בדקתם מול הציבור שזה באמת הדבר? הרי אנחנו נמצאים עכשיו אחרי אישור של תקציב המדינה לשנים 2017–2018. נשאלת השאלה: איפה הייתם באותו מועד של אישור תקציב לשנתיים, שזה הדבר המרכזי והמהותי שמשפיע על החיים הציבוריים? מספיק שנמנה את הדברים שנעשו במסגרת החוק: העלאת קצבאות הקשישים, תוכנית חיסכון לכל ילד – אגב, אם אני לא טועה, אתה, אדוני, היית בין היוזמים. אמר את זה השר כחלון, והוא ציין אותך כאן לפני כמה ימים – – –
+
+
+ השר כחלון לא אמר את זה. השר כחלון בחוצפתו אמר שנדמה לו שהוא יזם את זה – – 
+
+
+ ממש לא. אני יודע שהוא דווקא נתן – –
+
+
+– – במסגרת השקרים שאתם מפזרים ומפיצים פה. 
+
+
+ – – נתן קרדיט לחבר הכנסת הרצוג. אגב, הוא גם נתן קרדיט לך בנושא מכונות המזל. אבל הוא עושה, לא רק הוגה את החוקים, ולכן הוא גם הצליח בתקציב הנוכחי, וכבר ביום ראשון האחרון הנושא של מכונות המזל נכנס לתוקף. על זה נאמר שיש מזל לאותם מהמרים שסגרו את מכונות המזל. אין ספק שהם ירגישו את זה בכיס, בכלל אותה משאבת מזומנים שהייתה לחינם ופגעה בהם. 
+
+
+ ומה תעשה בכסף שחסר? 
+
+
+ שיישאר אצלם. אנחנו לא צריכים את הכסף מאותם אנשים, להרוויח אותו במכונות מזל.
+
+
+ אין לי ספק. 
+
+
+ עדיף שהכסף יהיה אצלם – שילך לחינוך, לתרבות, לפנאי, לרווחה; שיהיה דווקא לילדים שלהם ולא יגיע בדרך סיבובית מהקצבאות, ב-28 בחודש, בחזרה מהמדינה.
+
+בתקציב נכנסו גם לא מעט סעיפים שהמטרה שלהם לעודד את הצמיחה במשק: הנושא של הורדת מסים; הנושא של מס חברות, שהממשלה, כאמור, הורידה מ-26.5% בתחילת הקדנציה ל-23% בשנת 2019; הנושא של מס הכנסה לשכירים, שגם הוא יורד, למשתכרים עד 20,000 שקל, כדי שההכנסה הפנויה שלהם תגדל; מיסוי בעניין של חברות היי-טק, שגם הוא יורד, במטרה למשוך לכאן חברות חשובות נוספות כדי שרמת האבטלה תישאר נמוכה ותהיה צמיחה – כל זאת, לצד חוקים נוספים, שחלקם היו במסגרת חוק ההסדרים, והמטרה שלהם היא למנוע ריכוזיות במשק הישראלי. מספיק שנציין את הרפורמה בבנקאות; הרפורמה במכון התקנים, שאמורה להשפיע על יוקר המחיה של כל אחד ואחד מאתנו. חבר הכנסת פולקמן הגיש את אותה הצעה, שהפכה להצעה ממשלתית – חבר הכנסת פולקמן, הזכרתי כאן שבמסגרת חוק ההסדרים החוק שקידמת בנושא מכון התקנים הפך להצעה ממשלתית, והיה גם בהחלט חשוב ומשמעותי בחקיקה שהייתה בחוק ההסדרים; פנסיה לעצמאים, שגם הוא היה נדבך חשוב במסגרת חוק ההסדרים עבור 500,000 עצמאים שונים, שבשנת 2007, בצו ההרחבה, לא נכללו בחקיקה, והנה, כאן ועכשיו, מינואר הנוכחי גם הם יוכלו ליהנות מפנסיה. גם לעצמאים מגיע להזדקן בכבוד. אנחנו צריכים לצמצם את האפליה בין העצמאים לבין השכירים, וזה היה נדבך חשוב מאוד במסגרת החוק. 
+
+ בנושא הרפורמה בבנקאות חשוב שנציין – 47 שנה לא הוקם בנק בישראל. הנושא הזה בא לידי ביטוי בריביות, בעמלות גבוהות, בעמלות כרטיסי האשראי. 
+
+חבר הכנסת מיקי זוהר.
+
+
+ סופרים, סופרים. 
+
+
+ סופרים? מוכנים היום ליום הספורט? 
+
+
+ כן. עושים ספורט מהבוקר.
+
+
+ אנחנו כבר ערים. 
+
+
+ בדיוק. השכמנו כאן מוקדם. 
+
+
+ מתחממים על הקווים בינתיים. 
+
+
+ בנושא הרפורמות בתחום הנדל"ן, אמור לעלות היום גם חוק פיצול דירות, שאמור להגדיל את מלאי הדירות להשכרה, דירות של שלושה חדרים. כל זאת, מתוך מטרה להוזיל בצורה משמעותית – – –
+
+
+ למה אתה לא מד��ר על השביתה בבתי-הספר – – – 
+
+
+השביתה בבתי-הספר – – –
+
+
+ – – – שביתה. הילדים חזרו מחופשת חנוכה, ועכשיו – – – 
+
+
+קודם כול, אני אומר לך, חבר הכנסת שי, אני חושב – גם בתור אבא לילדים, אחד בגן, שניים בבית-ספר ואחד בדיוק עכשיו מתגייס – ההפתעה, השביתה בהתרעה כזאת קצרה, אני חושב שהיא קצת מהירה מדי, לצורך העניין. צריך לבוא ולזכור – אגב, בענייני התקציב, שני התקציבים שגדלו בצורה הכי משמעותית במסגרת התקציב האחרון היו תקציב משרד הבריאות ותקציב משרד החינוך. אני חושב שבהידברות יכלו לבוא ולפעול ולמנוע את אותה שביתה מיותרת. 
+
+רק במהלך השבוע הזה התבשרנו על כך שסל התרופות גדל ב-500 מיליון שקלים נוספים, שזה בהחלט דבר חשוב, שמשפיע על כל אותם אנשים; תקציב פרויקט שיקום שכונות, שבעבר עמד על 11 מיליון שקלים, עלה להיקף של 150 מיליון שקלים; תקציב הרשות להתחדשות עירונית, שהיה בעבר אפס, עומד עכשיו על 80 מיליון שקל בשנה, והוא בהחלט יכול לבוא ולתת מענה לכל אותן אוכלוסיות חשובות. 
+
+
+ אלי, כל בוקר בשעה הזאת אני בחדר כושר. תקשיב טוב. אני מתחיל להיות עצבני, זה לא טוב. 
+
+
+ חבר הכנסת ילין, ברשותך, אני אסיים את דברי, מכיוון שיש אנשים שרוצים ללכת למכון הכושר. אני רוצה להודות לאדוני, וקורא לכם לדחות את ההסתייגויות. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אלי כהן, שסיכם את הדיון. 
+
+חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות. לפני זה נתעניין אצל המסתייגים – קבוצת המחנה הציוני, אתם מעוניינים להצביע על ההסתייגויות? אדוני ראש האופוזיציה או אדוני ראש ועדת הכלכלה, אתם מעוניינים להצביע על ההסתייגויות של המחנה הציוני? בוקר טוב לכם. אני שואל פעם שלישית: האם מצביעים על ההסתייגויות של המחנה הציוני או לא?
+
+
+ אפשר לעבור להצבעה – – –
+
+
+ הם שואלים את עצמם אם אפשר – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ כן, אדוני, מצביעות על ההסתייגויות. 
+
+
+ מצביעים על ההסתייגויות. אם כן, קבוצת הרשימה המשותפת? אתם מסירים. קבוצת הרשימה המשותפת מסירים. קבוצת מרצ – נעדרת. יש עתיד – אדוני?
+
+
+ כן, כן. 
+
+
+ מצביעים. אז אנחנו נצביע על ההסתייגויות של המחנה הציוני ושל יש עתיד. לסעיף 1 קיימת הסתייגות מס' 1. סליחה, לשם החוק אין הסתייגויות. יש צורך? אין צורך? החוק הוא קיים. טוב, נצביע, למען הסר ספק. 
+
+
+ לא צריך. 
+
+
+ לא צריך. כן, גם אני חושב שאין צורך להצביע על שם החוק.
+
+אז אנחנו נצביע על הסתייגות לסעיף 1, הסתייגות מס' 1 של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. 
+
+ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ חברי הכנסת, 17 בעד, 29 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ הסתייגות מס' 2, לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע.
+
+ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 17, נגד – 29, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 2 לא התקבלה.
+
+הסתייגות מס' 3 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
+
+ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 17, 30 מתנגדים, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. 
+
+הסתייגות מס' 4 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. 
+
+ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 17, נגד – 29, אפס נמנעים, הסתייגות מס' 4 לא התקבלה. 
+
+ הסתייגות 5 הוסרה. 
+
+
+ זה גם המחנה הציוני וגם המשותפת. 
+
+
+ סליחה, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 5. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
+
+ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ הסתייגות מס' 5, בעדה – 16, נגדה – 30, אין נמנעים. לא התקבלה. 
+
+ לחלופין – אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
+
+ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 17, נגד – 31, אין נמנעים. גם לחלופין לא התקבלה. 
+
+אמרנו שנצביע גם על ההסתייגות של חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד. אז אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 6. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה?
+
+ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 17, 31 מתנגדים, אפס נמנעים. הסתייגות מס' 6 לא התקבלה. 
+
+ עוברים להסתייגות מס' 7 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
+
+ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 17, נגד – 32, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 7 לא התקבלה. 
+
+ אנחנו נצביע כרגע על הסתייגות מס' 8 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
+
+ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+אם כן, בעד ההסתייגות 17, נגד – 32, אין נמנעים. הסתייגות מס' 8 לא התקבלה. 
+
+ עוברים להסתייגות מס' 9, הכול לאותו סעיף 1. הסתייגות מס' 9 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
+
+ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+בעד – 17, נגד – 32, אין נמנעים. הסתייגות מס' 9 לא התקבלה. 
+
+ הסתייגות מס' 10 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. 
+
+ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+17 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 10 לא התקבלה. 
+
+ אם כן, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 11. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
+
+ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+בעד – 17, נגד – 32, אפס נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 11 לא התקבלה. 
+
+לחלופין לאותו סעיף – אנחנו נצביע על ההסתייגות לחלופין. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 
+
+ההסתייגות לחלופין לסעיף 1 של קבוצת סיעת המחנה הציוני לא נתקבלה. 
+
+
+ אם כן, הסתייגות לחלופין: בעד – 17, נגד – 32 ואפס נמנעים. אני קובע כי היא לא התקבלה.
+
+ על הסתייגות 12 אין צורך להצביע כי היא הוסרה. אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות.
+
+סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
+
+
+ בעד – 36, נגד – 13, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ סליחה. מה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+סעיף 1 אושר כנוסח הוועדה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+חברי הכנסת, קצת סלחנות. חבר הכנסת בר ניהל את הישיבה חמש שעות ומשהו, אז מה אתם מתנפלים עליו עכשיו?
+
+
+ אבל לעשות 12 שעות פיליבסטר – – – 
+
+
+ אם אפשר לפרוטוקול – ששנינו הצבענו הפוך?
+
+
+ לפרוטוקול, חבר הכנסת בר מודיע שהוא התכוון להצביע הפוך. 
+
+בסדר, אבל עכשיו יש קריאה של��שית – שימו לב. 
+
+
+ – – – אין דבר כזה. הצביעו – הצביעו – – –
+
+
+ לא, אין לשנות תוצאות הצבעה בשום מצב, זה ברור. אבל אני מציע פתרון מאוד פשוט: אם תתרכזו לשנייה בקריאה שלישית, אז תוכלו להצביע כפי שהתכוונתם להצביע. 
+
+ הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. נא להצביע.
+
+חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, נתקבל. 
+
+
+ 32 בעד, 17 נגד, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. 
+
+אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חברת הכנסת והשרה רגב, לא הופתעתי מזה שיש לך עוקבים ב-07:12 ואת מצלמת גם אותי, אבל סגנית שר החוץ ב-05:50 הצטלמה. אני ממש הופתעתי. מה, שודדי דרכים עוקבים אחריה בטוויטר ובפייסבוק? מי ב-05:50 עוקב? זה משהו שלא ייאמן. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל אנשים עובדים. 
+
+
+אה, ב-05:50, צודקת. 
+
+
+ [מס' מ/1065; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' ; נספחות.]
+
+
+ הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, בקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם – בבקשה, אדוני. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם – – –
+
+ רויטל, את מפריעה לי. 
+
+
+ – – – 
+
+
+כמה זמן את רוצה שאני אדבר עכשיו?
+
+
+ על רקע עדתי. 
+
+
+על רקע עדתי, אומר חיליק. בסדר. 
+
+ אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
+
+ בשנת 2014 התקבל בכנסת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014. בין היתר קבע החוק הוראות בעניין חובת מעסיקו של עובד זר שהוא מסתנן להפקיד בעבורו מדי חודש בקרן או בחשבון בנק שייפתח למטרה זו סכום השווה ל-36% אחוזים משכרו של המסתנן, כאשר 16% מסכום זה ישולמו על-ידי המעסיק ו-20% ינוכו משכר העובד. כמו כן נקבעו הוראות בדבר הדרך שבה יימסרו הסכומים שהופרשו כאמור לידי המסתנן בעת יציאתו מישראל. הוראות אלה לא נכנסו עד היום לתוקף בשל עיכוב בבחירת הגוף שינהל את חשבון הבנק לעניין זה.
+
+ הצעת החוק המוצעת היא טכנית בעיקרה, היא נועדה לתקן כמה הוראות בחוק לעניין אופן המיסוי של הפיקדון לגבי מסתננים והעברת כספי הפיקדון של מסתנן זכאי שנפטר. בנוסף, מכיוון שכבר נבחר זוכה במכרז לניהול חשבונות הפיקדון כאמור וניתן להתחיל ביישומו של החוק, מוצע להקדים את מועד כניסתו לתוקף של ההסדר, כך שההוראות ייכנסו לתוקפן לאחר 90 ימים מיום פרסומו של חוק זה. כמו כן, מוצע לתקן את חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, במטרה להבהיר את הסמכות בכל הקשור לרישוי ולפיקוח על העסקת מסתננים על-ידי קבלני כוח-אדם.
+
+ במהלך דיוני ועדת הפנים והגנת הסביבה בהצעת החוק החליטה הוועדה לקבוע בחוק מנגנון להפחתת הסכומים שיש להפקיד עבור מסתנן כאמור, כך ששר העבודה ושר האוצר, בהתייעצות עם שר הפנים ובאישור ועדת העבודה והרווחה, יוכלו לקבוע בצו שיעור מופחת להפקדה, בכפוף למגבלות המופיעות בהצעה.
+
+ הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת דודי אמסלם.
+
+לסעיף 1 יש הסתייגויות ש�� המחנה הציוני. חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת ציפי לבני – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – – 
+
+
+ הרצוג נמצא רק כשמדובר בתקשורת.
+
+
+ – – אינה נוכחת. חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי? 
+
+
+ אני אעלה.
+
+
+ תעלי. חמש דקות לרשותך, בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, בוקר טוב, חברותי וחברי חברי הכנסת – – – 
+
+
+ בוקר טוב, זריחה יפה – – – 
+
+
+ כן, כן, הזריחה יפהפייה. אפשר לראות. אם תלכו לצד השני, מחוץ למליאה, זריחה יפהפייה מעל הכנסת. 
+
+ והנה, רק גמרנו חוק אחד, חוק אחד חסר סבירות. אם דיברנו בלילה הזה על המשילות הלא-סבירה של הממשלה הזאת ועל האופן שבו היא לא מנצלת את כוחה, לא לטובת מדינת ישראל ולא לטובת האזרחיות והאזרחים, אז הנה עוד חוק שהוא חסר היגיון לחלוטין. חוק שאומר: אוקיי, אנחנו לא יכולים לגרש מפה את מבקשי המקלט שאנחנו לא יכולים לגרש מפה, אז במקום להפוך אותם לכוח עבודה שיביא תועלת למדינת ישראל ולהפוך את מדינת ישראל למדינה שהיא צריכה להיות, שעוזרת למי שנרדפים במקומות אחרים וחייהם מצויים בסכנה, במקום זה בואו נכביד עליהם את עולנו, נהפוך אותם לנרדפים גם במדינת ישראל, נהפוך אותם לעניים יותר וכך הם יהיו גם כן נטל, עול ומטרד במקומות שבהם הם מתגוררים, ואנחנו מצדנו נקרא להם "סרטן" ונעשה עוד קצת תעמולה נגד זרים, עוד קצת תעמולה נגד מי שלא נראים אולי כמו מי שיושב בממשלה הזאת. נעשה נזק למדינת ישראל, נזק לאנשים שהם נשואי החוק הזה, אבל נעשה עוד קצת תעמולה לטובתנו. 
+
+אי לכך, אנחנו מתנגדות ומתנגדים לחוק הזה. לכן הצענו הסתייגויות שיעשו אותו יותר מועיל, פחות מזיק. לכן גם ננמק את ההסתייגויות האלה כאן – – – 
+
+
+ – – – החוק – – – 
+
+
+ כן, החוק רוצה בסך הכול לדאוג למבקשי המקלט האלה, שכשיום אחד הם יוכלו לנסוע מפה, כשייפסק הטבח בדארפור, בדרום-סודאן, אז הם יחזרו הביתה עם "סטפות" של כסף. 
+
+
+אבל אני רוצה להגיד לך מה החוק – – – את לא מבינה – – – החוק הזה, כשעבר בזמנו, פשוט לא הייתה קרן. רק בימים אלה סיכמו על הקרן שתשקיע את הכספים. דרך אגב, בחוק ביקשנו לתת אופציה לשרים להוריד בכלל את מה שאז נקבע, להוריד בכלל את מה שאז נקבע, להוריד את הסף. אז אולי את מתנגדת להוריד. 
+
+
+ אבל לא עשו את זה בחוק. 
+
+
+ אבל אני מספר לך שבחוק – – – 
+
+
+וכך או כך, הפתרון הכולל הוא פתרון גרוע. 
+
+
+לא שמעת את מה שהקראתי.
+
+
+ הפתרון הכולל הוא פתרון גרוע. אתם דחיתם את הצעת החוק שלנו, שבאה באמת לפזר את האנשים האלה ברחבי הארץ, לפזר אותם למקומות שצריכים אותם ככוח עבודה – אלה שאי-אפשר להוציא ממדינת ישראל, שהם בני-הישארות במדינת ישראל מבחינת החוק הבין-לאומי, שאומנם הקואליציה שלכם מעדיפה לצפצף עליו, אבל אתם בעניין הזה לפחות לא מגרשים אותם מפה. אז דחיתם את הצעת החוק שלנו שהציעה לפזר אותם, לתת להם אפשרות לעבוד איפה שצריך אותם ככוח עובד, ולאפשר להם להתפרנס מזה באופן שהם לא ייפלו לעול ולמטלה על אחרות ואחרים במקומות שבהם הם נמצאים. 
+
+ הצעת החוק הזאת לא מתקנת את זה אלא, כאמור, רק ממשיכה את ההכבדה עליהם, ולכן אנחנו מתנגדים לה. תודה, גברתי. 
+
+
+ תודה רבה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. אחריה – חבר הכנסת כבל. מוותר; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. 
+
+
+ היא פה. 
+
+
+ איפה רויטל? חברת הכנסת סויד, את מעוניינת לדבר? מוותרת. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן, מוותרת?
+
+
+ לא. 
+
+
+ עולה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. 
+
+
+ נראה לי שיש לי שתי הסתייגויות. 
+
+
+ יש לך אחת. 
+
+
+יש אחת של המחנה הציוני ואחת שלי, שהוצגה בעל-פה. 
+
+
+ תתחילי בבקשה – – –
+
+
+ אני אתחיל, בסדר. בוקר טוב לכולם. היה לנו פה לילה ארוך, וקשה לסחוב גם את הבוקר, אבל אני חייבת לומר משהו על הצעת החוק, משהו שבאמת קשה לי מאוד בהצעת החוק הזאת. תראו, כשנערך דיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית, ישב בחדר הוועדה נציג דובר אנגלית של נציבות האו"ם לפליטים. הוא בא להגיד את דברי נציבות האו"ם לפליטים, שעובדת עם האוכלוסייה המדוברת ועם קהילת מבקשי המקלט, מסתננים, פליטים – איך שתרצו לקרוא להם. הדברים שהוא אמר, אומנם הוא אמר אותם באנגלית ואולי לא כל חברי הוועדה מבינים אנגלית על בורייה, אבל הוא נקטע בדבריו בצורה, בואו נגיד, גסה, ולא ניתן לו להמשיך ולסיים את דבריו, גם על-ידי חברי הכנסת שהעירו הערות, גם על-ידי יושב-ראש הוועדה. ואני רוצה להביא כאן מדבריו, מהדברים שמתורגמים לעברית, מהדברים של נציבות האו"ם לפליטים. 
+
+נציבות האו"ם לפליטים מברכת על ההזדמנות לפנות לוועדה – אני מקריאה – בעוד מדינת ישראל מתייחסת לאוכלוסיית מבקשי המקלט כאל מסתננים, נציבות האו"ם לפליטים רואה בה אוכלוסיית יעד שמרבית האנשים בה עשויים להיות פליטים הנזקקים להגנה. בהתחשב בהשלכות הרות הגורל שעלולות להיות ליישום חקיקה זו, מבקשים להעיר על החקיקה בכללותה, מעבר להצעות סעיפי החוק.
+
+ לאור עבודתנו עם קהילת מבקשי המקלט, אנו משוכנעים כי הפקדת 20% משכרו של העובד לקרן פיקדון תביא את אוכלוסיית מבקשי המקלט לעוני, כך שרבים לא יוכלו להרשות לעצמם ביטוח בריאות, תנאי דיור בסיסיים או הוצאות בסיסיות הנדרשות לגידול ילדים. זאת, בצירוף סכום הפיקדון הגבוה שחל על המעסיקים, עלול להביא רבים ממבקשי המקלט לאבטלה. עלייה בשיעור מבקשי המקלט שבריאותם לקויה, מובטלים או מחוסרי דיור לא רק פוגעת בזכויות מבקשי המקלט אלא גם מכבידה על השכונות הצפופות בדרום תל-אביב. לפי החוק ונספחיו, בסמכות הרשויות לנכות אחוז ניכר מהקרן ככל שהעובד אינו עוזב במועד שייקבע, ללא יכולת למנוע את גירושו. 
+
+ בהתחשב בעובדה שרבים עשויים להיות פליטים הנזקקים להגנה ולא ניתן לצפות לעזיבתם, עולה הצורך לשלב הגנות בחוק שיספקו הגנה על הפליטים. יצוין כי התכלית של עצירת כניסה בלתי מורשית לישראל כבר הושגה בלי שהיה צורך בשימוש באמצעים כלכליים קיצוניים שכאלה. כמו כן, חוסר היכולת של האוכלוסייה המושפעת מצעדים אלו לשוב למדינת המקור שלהם משתקפת במדיניות האי-החזרה שאימצה ישראל וההכרה באותה אוכלוסייה כפליטים במדינות אחרות באירופה. החלשת אוכלוסיית מבקשי המקלט במטרה להשפיע על חזרתה אינה חוקית, ואף לא סביר שתימצא יעילה.
+
+אנחנו הגשנו הסת��יגויות שנועדו לצמצם את הדרקוניות של הצעת החוק הזאת. בסך הכול, מה ביקשנו בהסתייגויות שלנו? להחריג אוכלוסיות רגישות במיוחד, כמו ילדים וקטינים, כמו אימהות חד-הוריות, כמו אנשים שעברו עינויים בדרכם בסיני. גם את ההסתייגויות האלה, שהן המינימום, המינימום הבסיסי של זכויות אנוש לחלשים ביותר, למוחלשים ביותר – גם את אלה הוועדה דחתה. 
+
+ אני ביקשתי לסייג מהחוק את אלה שהגישו בקשה למקלט. יש טענות: הם פליטים, הם מסתננים, הם לא הגישו בקשות מקלט. אז אלה שכן הגישו בקשת מקלט – עד שהיא תידון, עד שהיא תוכרע, עד שמדינת ישראל תחליט אם אלה כן ואלה לא, שאת אלה יחריגו מהחוק בשלב שהם מבקשים מקלט. גם ההצעה הזאת, ההסתייגות שלי, הוסרה, התנגדו לה. ואפילו אמר נציג משרד הפנים: זה בעצם מרוקן את החוק מתוכנו. 
+
+ זאת אומרת, בואו נודה על האמת: אתם לא רוצים אפילו להסתכל על זה. אתם לא רוצים אפילו לבחון את זה. אתם לא בוחנים באמת אם האנשים האלה אומללים כפי שהם טוענים, הגיעו לכאן בחוסר כול כפי שהם טוענים וכפי שנציבות האו"ם לפליטים טוענת וכפי שטוענים ארגונים שמסייעים להם – – 
+
+
+ נא לסיים, בבקשה. 
+
+
+ – – כדי שלא יתדרדרו לעוד יותר עוני. 
+
+ ואני רק אגיד מילה אחת אחרונה: אין ספק שאוכלוסיית דרום תל-אביב נפגעת מהיווצרות ריכוז אוכלוסייה כל כך כל כך גדול של אותם מבקשי מקלט בתחומם. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ אבל זאת בעיה שצריכה להיפתר בלי שאנחנו גורמים למבקשי המקלט להיות עוד יותר מסכנים ועוד יותר עניים – – 
+
+
+ תודה רבה, חברת הכנסת פארן. 
+
+
+ – – באמצעות החוק האומלל הזה. תודה. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות. חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג אינם נמצאים במליאה. אם כך, נעבור להצבעה על ההסתייגויות של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, איתן כבל, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני – הסתייגות מס' 1 לסעיף 1. מי בעד? מי נגד?
+
+ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 11, נגד – 29, אין נמנעים. ההסתייגות נדחתה. 
+
+ אנחנו עוברים להצבעה על לחלופין, של חברת הכנסת יעל כהן-פארן. מי בעד? מי נגד?
+
+ההסתייגות לחלופין של חברת הכנסת יעל כהן-פארן לסעיף 1 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 11, נגד – 30. ההסתייגות לחלופין לא התקבלה.
+
+אם כך, הוסרו כל ההסתייגויות. לסעיפים 2 ו-3 אין הסתייגויות.
+
+ אנחנו עוברים להצבעה כנוסח הוועדה על סעיפים 1, 2 ו-3 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
+
+סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
+
+
+ בעד – 30, נגד – 11, נמנע אחד. החוק התקבל בקריאה שנייה.
+
+אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על החוק כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה.
+
+חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, נתקבל.
+
+
+ בעד – 30, נגד – 11, נמנע אחד. הצעת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, התקבלה בקריאה שלישית.
+
+
+ [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1104); נספחות.]
+
+
+ אנחנו עוברים להצעת חוק להסרת ת��כן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט, התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר יריב לוין, בבקשה.
+
+
+ לא מעניין אותם כלום, רק התאגיד, אז עזוב – – –
+
+
+ – – – קריאה שנייה ושלישית – – –
+
+
+ לא, לא. מה הנושא? מה החוק?
+
+
+ הצעת חוק להסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט.
+
+
+ – – – אין בעיה.
+
+
+ עלה, עלה. שתי מילים, זה לא מעניין אותם כלום, הרי. מה שמעניין אותם זה התאגיד. לא מעניין אתכם כלום – – – זה מה שמעניין אתכם.
+
+
+ – – – אתם לא יודעים על מה אתם מצביעים. אתם הופכים את העולם – – – 
+
+
+ בבקשה, אדוני השר.
+
+
+ זה מה שמעניין אתכם, רק התאגיד. רק תאגיד השידור הציבורי, לא שום דבר – – –
+
+
+ תודה, גברתי היושבת-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק להסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט, התשע"ז–2016, לקריאה הראשונה. הצעת החוק מעגנת לראשונה כלי אפקטיבי להתמודד עם סוגיית ההסתה באינטרנט.
+
+
+ – – – אני לא מבין למה בכלל – – –
+
+
+ הצעת החוק נולדה בעקבות גל הטרור האחרון וגל ההסתה לטרור שהתלווה לו ובשל הקשר הקיים, לצערנו, בין פרסום דברי הסתה לטרור לבין ביצוע פעולות טרור. מטרת ההצעה היא הוספת כלי נוסף בהתמודדות רשויות האכיפה עם פרסומים המהווים עבירה ושיש אפשרות ממשית שיביאו לפגיעה בביטחונו של אדם, בביטחון הציבור או בביטחון המדינה. מובן שכלי זה נועד לעמוד לצד הכלי הפלילי, ולא כתחליף לו.
+
+ לפי ההצעה, מוצע להסמיך את בית-המשפט ליתן צו להסרת תוכן מרשת האינטרנט, ובכלל זה מהרשתות החברתיות השונות, למשל פייסבוק. בשל החשש לפגיעה בזכות לחופש הביטוי כתוצאה מהסרת הפרסום מוצע לקבוע שני תנאים מצטברים שרק בהתקיימם יוסמך בית-המשפט להורות על הסרת התוכן: הראשון – פרסום התוכן מהווה מעשה שהוא עבירה פלילית; והשני – יש אפשרות ממשית שהמשך פרסום התוכן יפגע בביטחונו של אדם, בביטחון הציבור או בביטחון המדינה.
+
+בגלל הזהירות הנדרשת כאשר עוסקים בעניינים הנוגעים לחופש הביטוי ובשל חשיבותה של זכות זו במדינה דמוקרטית, מוצע לקבוע כמה הוראות שיבטיחו שהפגיעה בזכות לא תעלה על הנדרש: א. הגשת בקשה לבית-המשפט תהיה באישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך; ב. הערכאה השיפוטית שתדון בבקשה תהיה ערכאה גבוהה – בית-המשפט המחוזי שיושב כבית-משפט לעניינים מינהליים; ג. חובת פרסום של החלטות בית-המשפט בעניין בקשות לפי חוק זה, וזאת תורך הבטחת שקיפות, וכן לצורך יידוע הציבור בהחלטות כאמור על מנת לאפשר לערער על ההחלטה.
+
+נוכח הסכנות הרבות הכרוכות בפרסומים מסוכנים ברשת האינטרנט לאור מאפייניה, ובכלל זה הזמינות, המהירות, הנגישות, האנונימיות, התפוצה הרחבה והגלובליות, ובשל הצורך בכלים יעילים להתמודדות עם פרסומים מסוג זה, מבקשת הממשלה מהכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו בקריאה הראשונה. תודה.
+
+
+ תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח.
+
+
+ למה אתה מוותר? תציל את מפלגת העבודה, תעלה לדבר.
+
+
+ חבר הכנסת עבד א�� חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן– אינה נוכחת.
+
+
+לא מעניין אותם – – –
+
+
+ חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת;. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר.
+
+
+ רגע, אל תוותר. תקבל 50 דקות.
+
+
+ – – – יש לי 50 דקות?
+
+
+ תעלה, תעלה.
+
+
+ חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אמסלם.
+
+
+ איך אתה ראשון? נרשמתי לפניו – – –
+
+
+ הוא רשום לפניך, אדוני יושב-ראש הקואליציה.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, ביטן, אני מתנצל שאני לפניך. הייתה טעות כאן, טעות סופר. 
+
+
+ כך רשום במחשב. 
+
+
+ אנחנו לא נחזור על זה יותר. אני רוצה לדבר על הצד הימני, לסכם את הלילה שעברנו פה. קודם כול, לגביכם חיים ילין ומיקי לוי, יש פה איזו תופעה באמת מדהימה. היושב-ראש שלכם – אני החלטתי לצלם אותו ולתת לכם את התמונה שלו שתשימו בכיס, כדי שתראו איך הוא נראה. אני לא בטוח שעוד כמה חודשים בכלל תזהו איך הוא נראה. הוא לא נמצא אפילו, לדעתי, 3% מהזמן פה בכנסת, אבל מה שכן – הוא מתעקש שאתם תישארו כל הזמן. לכן, אני באמת, מדי פעם זה ככה – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ אתה בטוח במה שאתה אומר? – – –
+
+
+ אתה יודע, אני חס על כבודכם מדי פעם. אתה יודע, אותי לימדו שקודם כול המפקד נשאר ואחרי זה החיילים, אבל אצלכם כנראה זה הפוך, מפני שהמפקד שלכם לא היה כמעט בצבא, הוא היה ב"במחנה" ולכן הוא לא מכיר את הכללים האלה. ולכן אני באמת, ככה, מצטער בשבילכם. אני מניח שאתם מרגישים קצת מושפלים, אבל היות שהוא קובע את הרשימה אז יש הכללים, ולכן אני באמת חס עליכם ועל כבודכם.
+
+אני רוצה דווקא לפנות למפלגת העבודה לגבי הלילה. תראו, מה שעשיתם היום בלילה זה באמת אחד הדברים שכשאני מגיע לכנסת – – –
+
+
+ אין דבר כזה היום בלילה. אתמול בלילה.
+
+
+ אתמול. אחת התופעות המדהימות שקורות לי כאן – שאני לא מאמין לבזבוז הזמן שהאופוזיציה גורמת לנו. זה לא קשור עכשיו באמת לקואליציה, אופוזיציה – הזמן שלנו זה זמן יקר. הרי בסופו של עניין אתם חושבים שזאת עבודתכם ושזה מועיל לעם ישראל ולכנסת.
+
+היום בבוקר, עכשיו, אנחנו אמורים לפתוח את ועדות הכנסת עוד מעט ולדון. אז ישבנו כאן לילה שלם, באמת על גיבובי – אמרתי לכם: עד עכשיו לא הבנתי – – –
+
+
+ מי דחה את התאגיד? ראש הממשלה – – –
+
+
+רק שנייה, דקה, חיים.
+
+
+ ראש הממשלה – – – נגד – – –
+
+
+אני אענה לך.
+
+
+ חבר הכנסת חיים ילין. 
+
+
+ עכשיו אנחנו אשמים?
+
+
+ דרך אגב, הקפדתם לדבר 50 דקות כל דובר. לא היה לכם מה לומר. הבאתם סיפורים מהבית, בדיחות – מה לא עשיתם. ראיתי שאתם דבקים – זה הזכיר לי את מסעות האלונקות בצבא – אתם דבקים עד הדקה האחרונה, לדבר, שמא מישהו יגיד לכם מדוע ירדתם 30 שניות לפני הזמן. 
+
+ומה התוצאה היא באמת? התוצאה היא שבסך הכול הצלחתם לבזבז את זמנם של כל חברי הכנסת. 
+
+
+ לא, אתם, אתם, בחוק הזה. זה עלה 140 מיליון שקל הלילה. 
+
+
+ יושב-ראש הקואליציה באופן הגון סיכם אתכם – – – 
+
+
+ אני יודע שהדמוקרטיה מפריעה לכם.
+
+
+רק שנייה. אין בעיה, אם אנחנו מדברים בשם הדמוקרטיה, אז בואו תמשיכו לדבר כאן עוד ארבעה ימים, עד יום שישי. אבל זה לא הרעיון. 
+
+
+ בפרלמנט מדברים.
+
+
+ אז בואו תמשיכו לדבר. הרי אתם, על דיוני התקציב לא דנתם, בכלל לא דיברתם כמעט. עשינו את זה בשלוש שעות והלכנו. 
+
+
+ נא לסיים. 
+
+
+ היום אתם לילה שלם ישבתם כאן, בזבזתם את הזמן. כרגע חברי הכנסת עייפים. חלק מהישיבות מבוטלות בכלל. וכל זה למה? בגלל חוסר האחריות, לדעתי, שלכם, ובעיקר חוסר התועלת. 
+
+
+ כי אנחנו אופוזיציה אחראית. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ אין, אתם עושים דברים בלי תועלת. אז באמת להבא תחשבו על מה שאתם עושים לפני שאתם פועלים. תודה רבה ובוקר טוב. 
+
+
+ תודה רבה חבר הכנסת דודי אמסלם. 
+
+ חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. 
+
+
+ חיליק, אם אפשר את סיפורי בית אבא ליום שני. 
+
+
+ לא, תראי, שולי, אני לא רציתי לעלות לדבר; לא ידעתי אפילו שאני רשום. אבל בגלל ההשתלחות השקרית של דוד אמסלם אני רוצה לספר לכם, כי אין אף אחד שיודע כמוני מה היה פה הלילה. כי אני – אמרה לי ירדנה ששברתי שיא – ניהלתי, דב, שש שעות רצוף מליאה ואז דיברתי 50 דקות. שבע שעות הייתי פה. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ לא, עשיתי את זה – – – 
+ 
+
+ – – –
+
+
+ אז בוא אני אגיד לך איפה נגמר החן. תקשיב, איפה נגמר החן? עד שלוש בבוקר היה פה שקט. שלוש שעות ראשונות אני בסוטול שלי מנהל, עונה על אימיילים, קצת מתייחס, קצת זה. שלוש בבוקר – סערה, בולדוזר מתפרץ למליאה, דוד ביטן, המכונה "שבתרביטן", מתפרץ למליאה ומתחיל להתעצבן על זה שאיילת מממשת את ה-20 דקות הנוספות שלה ועל זה שרויטל מתעקשת לדבר 50 דקות ולא 48 ונכנס להיסטריה. 
+
+
+ הוספתי לך רבע שעה. 
+
+
+ אני אמרתי לו: אדוני, מה הלחץ? קודם כול, דוד אמסלם – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אנחנו אופוזיציה. תתרגלו לזה שתפקידנו זה להקשות על עבודתכם בכנסת. אז לא ישנתם לילה, ביטן, לא ישנתם לילה, מה קרה?
+
+
+ – – – 
+
+
+ תקשיב, גואטה, אומרים שמי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. מי שלא ראה את ביטן בהיסטריה, לא ראה היסטריה מימיו. אני אומר לך, הבן-אדם נכנס, קודם כול – תודי, ירדנה – אנחנו באיזה שלב – אני לא צוחק, אגב, יראו את זה בחדשות. הבניין רעד. הייתה איזו רעידה או פיצוץ בכניסה לעיר. 
+
+
+ לא הגזמת בכלל. 
+
+
+ אבל אני חשבתי שמעצבים עלינו ביטן עלה לגג והתחיל לקפוץ, כדי שנחשוב שיש איזו רעידת אדמה ונתחיל לדבר. 
+
+ עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו, דוד אמסלם: אתם עליתם אחד אחרי השני, וכהרגלכם הרבצתם במפלגת העבודה והספדתם אותה. קודם כול, אני אגיד לכם משהו: סגולה להצלחה. כי בשתי מערכות הבחירות האחרונות הספדתם אותנו, דפקתם את המסמר האחרון על ארונה של מפלגת העבודה, וברוך השם שילשנו את כוחנו. אז א. תמשיכו. ככל שיכו בנו כן נרבה וכן נפרוץ.
+
+
+ הסקרים – – – 
+
+
+לך, דוד ביטן, אני רוצה להגיד משהו אישי: כשאתה אמרת על אחת המועמדות למזכ"לות שהמקום שלה לא יהיה ריאלי – – –
+
+
+ לא בטוח – – –
+
+
+– – – שהמקום שלה לא יהיה ריאלי בבחירות הבאות – אני אומר פה בשידור חי: אתה בכנסת הבאה תנחה שבתות תרבות. אתה לא תהיה בכנסת. אתה תהיה בצד השני של "שבתרבות", שהשתלטת על המוסד הזה בארץ.
+
+
+ – – –
+
+
+אתה, אני מאחל לך, הרבה טוב ובריאות, אבל אתה תשתתף בשבתות-תרבות מהצד השני של ההנחיה, אף שאני חייב להגיד לך, אתה מאוד משעשע, וא��ילו עושה עבודה – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ נא לסיים. 
+
+
+יש לי שמונה שניות, נאוה, מה קרה?
+
+
+ אני מכינה אותך לזה שאתה צריך לסיים. 
+
+
+לכן, אני – – – 
+
+
+ אתה מדבר על נשים? יש לך ילדים בגיל של – – – 
+
+
+ מאחר שהשתלטת על מוסד "שבתרבות" בישראל, המלצתי לשנות את השם של "שבתרבות" ל"שבתרביטן", ואני חושב שזה שם הולם למוסד החשוב הזה, אדוני. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה לחבר הכנסת בר. 
+
+ חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – מוותר. חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. 
+
+
+ ביטן, ביטן – – –
+
+
+ בבקשה.
+
+
+ ביטן, תן בראש, אנחנו רק עולים במנדטים. תן בראש. אמרתי לך את זה. תן, תן בראש. 
+
+
+תקשיבו, חברים, קודם כול – – –
+
+
+ דוד, תן כמה מילים לחיים ילין, תעודד אותו, מסכן. 
+
+
+רגע, רגע. אני עוד לא התחלתי. תחזירי לי את הזמן. 
+
+
+ חברים, אל תפריעו לו. 
+
+
+ – – –
+
+
+ קודם כול, אני אומר לכם שלי לא אכפת שתעשו כל הזמן את מה שעשיתם היום, ולכן אני לא התרגזתי. 
+
+
+ רעיון טוב. 
+
+
+ אבל אתם, במקום לדבר על התאגיד, דיברתם על דברים אחרים. קודם כול, אני רוצה לומר לכם שאני מציע לכם לתת מקום שני משוריין לשמולי, כי הוא היחיד שמציל אתכם באמצעות הצעות החוק החברתיות שלו. אתם דנידין, רואה ולא נראה; עוד מעט לא תהיו קיימים בסקרים. הבנת אותי?
+
+
+ תמשיך, תמשיך, זו רק סגולה להצלחה. 
+
+
+ אני אגיד לך. מזכ"ל מפלגת העבודה, שבתקופתך ירדתם לשבעה-שמונה בסקרים.
+ 
+
+ מה, אתה גם עושה שיבוצים?
+
+
+ אני אומר לך, בתקופתך – אני אגיד לך: אם אני אנחה שבתות-תרבות, גם אתה תנחה, זה שתדע. 
+
+
+ אתה תזמין אותי?
+
+
+ אני אזמין אותך. אני אזמין אותך וגם אנחה. אני אומר לכם, מפלגת העבודה צריכה להתבייש. הרי אתם – על מה אתם נלחמתם היום? על התאגיד. למה? כי אתם רק על התקשורת. לא מעניינת אתכם החברה, לא מעניינת אתכם המדינה, לא מעניין אתכם כלום.
+
+
+ מה אתה אומר?
+
+
+ לא עשיתם שום פיליבסטר על חוקים הרבה יותר חשובים מזה. 
+
+
+ מה אתה אומר?
+
+
+ אבל כשמדובר בתאגיד, אולי על מנת שכשהתאגיד יקום תקבלו איזו שורה באיזה ציוץ בפרסומים שלהם ובדברים שלהם – זה מה שמעניין אתכם. לא מעניינת אתכם המדינה, לא מעניינת אתכם החברה, לא מעניין אתכם שום דבר. 
+
+לכן אני אמרתי למיכל בירן – היום שלחתי לה סמ"ס, ואני אשלח לה את זה עוד פעם, שאין טעם שתתמודד על מזכ"ל כי מקום 7 לא בטוח אצלכם, אתה מבין? זה המצב. אתם צריכים להתחיל לדאוג למדינה ולתושבים. מספיק לקבוע את העמדה לפי העמדה של הליכוד ונתניהו. אם אתם לא תעשו את זה, אולי יש לכם סיכוי לעלות קצת במנדטים. כן, אני אומר לך. אתם לא הולכים לפי מה שצריך. אתם אומרים: איפה הליכוד – אתם בצד השני.
+
+ נגמר העניין הזה. אנשים רוצים לראות פוליטיקה אחרת. תתחילו לדאוג לתושבי המדינה. 
+
+
+ דוד, כמה מילים לחיים ילין ומיקי לוי. 
+
+
+כל הזמן אני אמרתי שאני רוצה לעזור למפלגת העבודה. כל הזמן אמרתי. למה? שייקחו שניים-שלושה מנדטים מיש עתיד, אתה מבין? אבל זה לא קורה. לצערי הרב הם עושים את כל הטעויות. אז אני מעריך שבסקר הבא הם ירדו לארבעה ויש עתיד ל-30, אתה מבין?
+
+
+ – – – 
+
+
+מיקי זה משהו אחר. אני אומר לכם, מצדי תעשו פיליבסטרים כמה שאתם רוצים, כמה שאתם רוצים, אבל תתחילו לעבוד בשביל תושבי מדינת ישראל. איפה הרצוג? למה הוא לא נשאר בחוקים האחרים? בא אחרי מקלחת, הגיע, נאם נאום – – –
+
+
+ איפה נתניהו?
+
+
+הוא לא צריך להיות. 
+
+– – – נאם נאו�� והלך, כי לא מעניין אותו כלום. אני אומר לכם, קחו את שמולי ותשימו אותו על הראש ועל הכתפיים, כי הוא היחיד שמציל אתכם. הוא היחיד שמגיש הצעות חוק חברתיות; הוא היחיד שמטפל בתושבי המדינה. בלעדיו אתם לא שווים כלום. הבנת אותי, אדון מזכ"ל מפלגת העבודה? זה המצב. 
+
+
+ אני מודה לך על הטפת המוסר. לגבי שמולי, אני מסכים אתך, אגב. 
+
+
+ לכן אנחנו לא מפחדים ולא דואגים משום פיליבסטר, הבנת? שום פיליבסטר לא יעצור בנו – –
+
+
+ אל תטיף לנו מוסר.
+
+
+– – מלהמשיך ולהעביר את החוקים שאנחנו מעוניינים בהם. תודה רבה. 
+
+
+ ביטן, אתה לא מאחר לתוכנית הבוקר?
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מיקי זוהר – אינו נוכח.
+
+
+ אתה לא מאחר לתוכנית הבוקר? באמת.
+
+
+חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ טוב, אז אחרי דב. בסדר. בבקשה. אתה יכול אחריו. נוסיף לך כמה שניות.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, בוקר טוב לכולם, אבל אי-אפשר עם האווירה הזאת. אנחנו בכל זאת דנים בחוקים. 
+
+
+ חברים בצד השמאלי.
+
+
+ הצד השמאלי, שהוא הצד הימני. 
+
+
+ חבר הכנסת יגאל גואטה, בבקשה. 
+
+
+ עמיתי חברי הכנסת, בוקר טוב לכם. אומנם עבר עלינו לילה ארוך, אבל זו ממש איננה הצדקה לכך שהצעת חוק כל כך משמעותית וכל כך בעייתית תעבור בכנסת ללא דיון רציני בקריאה הראשונה.
+
+אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, אין שום ספק שיש בעיות ברשת האינטרנט. אין שום ספק שברשת האינטרנט מתבצעות עבירות, וגם אין שום ספק שעם העבירות האלה צריך להתמודד וצריך כלים ומכשירים כדי להתמודד עם סכנות שנוצרות מהרשת. על הדבר הזה כולנו מסכימים כאן. השאלה הגדולה שעומדת לפנינו היא האם הצעת החוק הזאת מציעה לנו מנגנונים שבאמת ייתנו פתרונות ותשובות. התשובה, לצערי הגדול, היא ממש לא. 
+
+קודם כול, הצעת החוק הזאת דנה אך ורק באתרים שנמצאים בישראל. אין לה שום יכולת, ואין שום יכולת לחקיקה ישראלית בכלל, לחול על מה שקורה באתרי אינטרנט מחוץ לישראל. מי אמר לכם שפרסומים מזיקים, הסתות או כל מיני דברים פוגעניים אחרים חייבים להיות דווקא מאתרים שנמצאים בישראל? אתם מזכירים את הבדיחה המפורסמת על מי שחיפש את המטבע מתחת לפנס רק מכיוון ששם יש אור. אתם מטילים עול כבד על אתרי אינטרנט בישראל אך ורק מהסיבה שזה המקום שאתם יכולים לנהל ויכולים לשלוט. 
+
+מעבר לזה, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת כוללת פגיעות מאוד משמעותיות בעקרונות בסיסיים של המשפט. אתם מציעים לנו, למשל, שבית-משפט לעניינים מינהליים יוכל לקבוע, בלי הליך פלילי, דברים שייחשבו לעבירה פלילית, וברגע שהדבר נחשב לעבירה פלילית נוצרות סמכויות, בלי שיש הרשעה בעבירה פלילית, להסיר חומרים מהרשת. מעבר לזה, הדיונים בנושאים של הסרת הפרסומים מהרשת יכולים להתבסס על מידע חסוי שאיננו גלוי לצדדים המעורבים בעניין, בדיון שנעשה ללא נוכחות המשיבים – פגיעות משמעותיות ובעייתיות מאוד. 
+
+לסיכום, גברתי היושבת-ראש, ההצעה הזאת איננה מתמודדת עם הבעיה האמיתית, והיא איננה נותנת תשובות אמיתיות לבעיה האמיתית. והבעיה האמיתית קיימת מצד אחד, ומצד שני, ההצעה הזאת פוגעת בצורה קיצונית ולא מידתית בחופש, בחירויות ובמערכות שהן חיוניות לחברה שרוצה להיות חברה דמוקרטית. 
+
+לכן אני מציע לכנסת, עמיתי חברי הכנסת, להתנגד להצעת החוק הזאת. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. הרשימה נסגרה. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מעוניין לדבר?
+
+
+ כן. 
+
+
+ אחריך הרשימה נסגרת. 
+
+
+ חברי חברי הכנסת, גברתי סגנית היושב-ראש, אנחנו בשעה 07:55, בבוקר, המליאה עובדת. כנסת חרוצה, כנסת רצינית, הודות לפיליבסטר שהמחנה הציוני יזם, בשיתוף פעולה מסוים עם יש עתיד. ואני שואל את עצמי, ובעיקר שואל את המחנה הציוני: איך אתם בסקרים עדיין עשרה מנדטים בזמן שיש עתיד הולכת ונוסקת לכיוון ה-20 ומשהו מנדטים? 
+
+
+ זה בסדר, זה בסדר. 
+
+
+ איך זה קורה? אתם עובדים קשה, והוא קוטף את הפירות? אז יש לי תשובה על זה. ברגעים אלו ממש הבנתי שיאיר לפיד מטייל בעולם. אני לא יודע אם הוא יודע איפה הוא נמצא עכשיו, אם זה בניו-יורק או קופנהגן או באיזו מדינה כזאת או אחרת. הוא כנראה בדיוק התעורר והוא הולך עכשיו לחדר האוכל בבית-מלון יוקרתי, כשיש פה שני פועלים שחורים שלו, מיקי לוי וחיים ילין. הם באים לעבוד, הם לא נחים, הם לא מטיילים בעולם; הם באים לעבוד. כי הרי יאיר לפיד אמר: באנו לעבוד. אבל הוא לא רוצה לעבוד – הוא רוצה לטייל, הוא רוצה לבדוק מה קורה במקומות אחרים בעולם. אבל פה, במדינת ישראל – רגע, כשיגיעו הבחירות הוא יבוא, יעשה איזה מופע פופוליסטי ככה מאלף, וכולנו נתיישר ונגיד: יש לנו מנהיג למדינת ישראל. 
+
+אבל אני באמת בטוח שהתושבים והאזרחים במדינת ישראל חכמים מאוד. הם יודעים להבחין מי מנהיג אמיתי, למי יש דרך, למי יש עקרונות ואחריות והבנה בסיסית בניהול של מדינה ובינו לבין פופוליזם, פופוליזם זול. 
+
+אז אני אסכם ואומר, חברים מהאופוזיציה: את הקואליציה אי-אפשר להפחיד בפיליבסטר. החוק עבר וכל החוקים שיש היום על סדר-היום יעברו, על אפכם ועל חמתכם. ולכן, עם כל הכבוד וההערכה שיש לי להרבה חברים באופוזיציה, מוטב יהיה שהאופוזיציה תתחיל להשכיל בעשייה הרבה יותר רלוונטית ומשמעותית למען המדינה, לא באמצעות פיליבסטרים פופוליסטיים, שבסופו של דבר מוכח כאן היום, הלילה הזה, שלא מביאים לשום תוצאה. אז אני מקווה שרשמתם את הדברים לפניכם. 
+
+ ובכל מקרה, בהזדמנות זו, בשם יושב-ראש הקואליציה, בשם יושב-ראש ועדת הפנים וכל חברי לליכוד, אנחנו מאחלים ליאיר לפיד טיסה נעימה חזרה הביתה ומאחלים לו ארוחת בוקר טובה וטעימה, ולא משנה באיזה מלון הוא כרגע נופש. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. הרשימה סגורה. 
+
+
+ הצבעה. לשבת. 
+
+
+ רגע, לא, לא. יש שני דוברים עדיין. 
+
+
+ איזה שני דוברים? אמרת אחרון. 
+
+
+ אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. 
+
+
+ כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה – – 
+
+
+ איפה יאיר? איפה יאיר? הוא מספר לכם לאיפה הוא הולך?
+
+
+ – – אני כל כך שמח, באמת אני אומר לכם את זה עכשיו. אני אחלק את הדיון, יש לי דקה לכל דבר. אז 1. תראו, הרי אי-אפשר לבוא בטענות לאופוזיציה שעושה את העבודה שלה, שמחזיקה את כל הקואליציה במשך לילה שלם – – 
+
+
+זו העבודה שלכם? זו ההגדרה של העבודה שלכם? 
+
+
+ – – כאשר – כבוד היושבת-ראש, תעצרי את השעון, מפני שאני – – – 
+
+
+ לא, אני הפעלתי את השעון מאוחר מדי, אז אתה יכול להמשיך. נא לא להפריע לו לדבר. 
+
+
+ זו העבודה שלכם, להשאיר אותנו בלילה?
+
+
+ כן, זה חלק מהעבודה שלנו. אבל אני אגיד לך יותר: אלה הכלים הפרלמנטריים שיש. ועשיתם את זה, הליכוד, כשהייתם 13 חברי כנסת. אני אומר לך את זה, עשיתם את זה עם סכין בין השיניים, בגאווה מאוד גדולה, ואני מעריך את זה מאוד מאוד. אז אל תזלזלו אף פעם, כי הגלגל תמיד מסתובב, תמיד מסתובב בחיים, בסדר? עשיתם את זה יפה מאוד. ולעולם לא תשמע ממני בא ואומר ומטיח בכם מוסר ולא מחנך, כי אני חושב שאתם אנשים בוגרים, והדבר האחרון שאתם רוצים זה שיחנכו אתכם. אז אל תעשו את זה גם לאופוזיציה, שיש לה אותם כלים שהיו לכם כשהיה לכם 13 מנדטים. 
+
+
+ במה קידמת את עם ישראל הלילה? תספר לי, מה קידמת?
+
+
+זה – 1; 2. למטבע יש שני צדדים. כבוד היושבת-ראש, אני לא בנוי לזה בשעות כאלה של הבוקר. 
+
+
+ חבר הכנסת דודי אמסלם, נא לא להפריע לו. 
+
+
+ אני לא בנוי לדבר כזה. 
+
+
+ אתה לא בנוי? חיים, אתה בכל הישיבות בוועדה מפריע לי כל הזמן. אתה לא בנוי?
+
+
+ כבוד היושב-ראש, המקום היחידי שיש one man show בישיבות זה אצלך בוועדה. אם אתה לא מתפרץ, אתה לא יכול לדבר. אז זו השיטה. אין מה לעשות אצלך. אין מה לעשות, חד-משמעית. 
+
+
+ אם אנחנו לא נותנים לך לדבר חצי שעה, זה לא עוזר. 
+
+אבל כבוד היושבת-ראש, קשה לי, מאוד קשה.
+
+
+ אני רואה שמתנהל פה דו-שיח.
+
+
+דו-שיח מאוד מעניין. לא, זה לא דו-שיח.
+
+
+ חבר הכנסת דודי אמסלם, בוא ניתן לו לסיים את דבריו.
+
+
+ תראו, לגבי חוק התאגיד – הרי מה? בסך הכול אתם רציתם ארכה של שלושה חודשים. אלי כהן, חבר הכנסת היקר שלי – – – 
+
+
+ דיברת על זה 50 דקות. 
+
+
+אני אמשיך לדבר ולטפטף. מותר לי לדבר כמה שאני רוצה ועל מה שאני רוצה, ביטן. על מה שאני רוצה. 
+
+
+ כמה אתה רוצה?
+
+
+שלושה חודשים הפסקת אש בין ראש הממשלה לשר האוצר, כי ראש הממשלה לא רוצה את התאגיד, ושר האוצר אומר: רק הכסף. אבל זה עולה 140 מיליון שקל, הדחייה הזאת. עכשיו אומרים ככה: למה רק על התאגיד אתם עושים פיליבסטר? תראה, הרי אם לא היה החוק הזה לא היה פיליבסטר. זה מאוד פשוט, הדבר הזה, אחד גורר את השני. אז אי-אפשר לבוא ולהגיד – –
+
+
+ – – – התקשורת. 
+
+
+– – למה עשיתם פיליבסטר. אני שואל: למה הבאתם את החוק לשלושה חודשים, אם התאגיד כבר מוכן מ-1 בינואר? 
+
+
+ למה בזבזתם את הזמן של הכנסת?
+
+
+ובסופו של דבר אני אגיד לכם שני דברים. אני אומר, ואני טוען את זה, כבר אמרתי את זה פה לפני חודש, ואתם נופלים למלכודת הזאת כל הזמן: ככל שיכו אותנו יותר חזק, כך אנחנו נפרוץ ונעבור את כל המנדטים שאתם אפילו לא חולמים עליהם. אני מציע לכם, כמו שאני עושה בגאווה גדולה, כמו שאני מצביע פה על החוקים יחד אתכם עכשיו בעד – לפרגן. 
+
+
+ אתם לוקחים מהם, לא מאתנו. 
+
+
+תלמדו. ביום שאתם תלמדו לפרגן, אז יש סיכוי שאנחנו ניעצר. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+אבל אי לכך שאנחנו יודעים לפרגן, להיות שותפים לקואליציה שעושה גם דברים טובים – – 
+
+
+ סבלנות – – –
+
+
+ – – ולא להכפיש כל הזמן, ולהסתכל על החלק היפה שיש במדינת ישראל – – 
+
+
+ – – –
+
+
+– – בעם ישראל. אל תמכרו לנו מה זה אהבה – – 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת ילין. 
+
+
+ ראש הממשלה – – – שיודע לעשות לא פחות מיאיר לפיד.
+
+
+– – אל תמכרו לנו מה זה ציונות, אל תמכרו לנו מה זה פטריוטיות, ותפסיקו לפלג את העם הזה. 
+
+
+ דרך אגב – – – 
+
+
+ותמשיכו להכות ביש עתיד, כי אנחנו נעבור גם את 40 המנדטים. תודה. 
+
+
+ אתה גם בוכה וגם – – –
+
+
+ תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אני מבקשת להקפיד על הזמנים. 
+
+
+ אני לא יודע להקפיד על הזמנים. 
+
+
+ – – – מילה קטנה על – – –
+
+
+ לא, אני לא.
+
+
+ אתה מדבר כל הזמן, ואתה אומר שלא נותנים לך לדבר. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת מהצד הזה, באתי לדבר אליכם. 
+
+
+ מה קרה? אמרנו רק – – – 
+
+
+ אני אגיד לך מה קרה. אני חושב שבמושב הזה חוסר התרבות – – –
+
+
+ איפה יאיר לפיד?
+
+
+ – – – חו��ר התרבות, הכוחניות, הקריאות מן הסוג הזה – – 
+
+
+ איפה?
+
+
+ – – מיקי מכלוף זוהר – –
+
+
+ אז איפה הוא?
+
+
+ – – הזלזול, הטחת עלבונות ברמה האישית – – 
+
+
+ זו ההתנהלות שלו.
+
+
+– – עברו כל גבול, והצד הזה מצטיין בעניין הזה. התרבות, הסגנון, כל ההטחות האלה לא מכבדות אתכם כבני-אדם. מותר לתקוף שיטה, מותר לתקוף חוק, מותר לתקוף דרך – – 
+
+
+ מה אמרנו לו – – –?
+
+
+ – – אסור לזלזל. ואני אומר לכם את זה גם לך, דודו ביטן – –
+
+
+ – – – 
+
+
+– – וגם לך, ידידי אמסלם הירושלמי. ואני רואה אתכם מזלזלים. 
+
+
+ – – – את זה לעצמכם. 
+
+
+ ואני לא רוצה לחזור לאותו לילה בוועדת הכספים – – – 
+
+
+ אדוני, אני מצטערת, אתה – – – 
+
+
+ אני לא רוצה לחזור לאותו לילה בוועדת הכספים, איך זלזלתם באנשים כאנשים. 
+
+
+– – – 
+
+
+ אתה זלזלת בכל העולם – – – 
+
+
+ זלזלתם באנשים כאנשים. 
+
+
+ אתה מזלזל כל הזמן בחברות הכנסת.
+
+
+ תראו איך אני מצליח להוציא אתכם מדעתכם. איך זלזלתם באנשים, שברתם את כל המוסכמות – – – 
+
+
+ – – – אתה מזלזל. רק בגלל – – – אתה לא – – – 
+
+
+ איך אתם לא תוקפים שיטה, ותוקפים בני-אדם, ולא מסתכלים בראי כדי לראות – – – 
+
+
+ – – – יש עתיד, זלזלתם בכל העולם. לא התחשבתם באף אחד. 
+
+
+ איך אתם נראים, חברים?
+
+
+ – – – מזלזל בכל – – – חברות הכנסת. 
+
+
+ אני אומר לכם: אתם פשטתם את הרגל. גם אני תוקף; אני לא מעליב – – –
+
+
+ דרך אגב, היושב-ראש שלך מזלזל בכנסת. הוא מקבל משכורת חינם, ואתה – לא אכפת לך. יושב-ראש – – –
+
+
+ אני מבקש שתוסיפי לי דקה. 
+
+
+ חברים, חבר הכנסת מיקי זוהר – – – 
+
+
+ אני לא מזלזל, גם לא בכבודו – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ גם לא בכבודו – – – 
+
+
+ חבר הכנסת דודי אמסלם, מספיק. 
+
+
+ גם לא בכבודו – – – 
+
+
+ מספיק. תנו לו לדבר.
+
+
+ אני מבקשת להשיב.
+
+
+ – – – מקבל משכורת חינם, ואתה מדבר?
+
+
+ גם לא בכבודו של ראש הממשלה. אני תוקף שיטה. 
+
+ אני מבקש להוסיף לי דקה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ חברים, אני איאלץ להוסיף לו זמן בסופו של דבר, אז אני מבקשת, תנו לו לדבר. 
+
+
+ – – – על מה אתה מדבר? זלזלתם בכולם. 
+
+
+ טוב, אני אוסיף לך. תמשיך. 
+
+
+ אני מבקשת להשיב. 
+
+
+ ולכן אני אומר לכם, מציע לכם, מבקש מכם: תחזרו לדרך הישר. זו לא הדרך. זה לא יכול להמשיך כך – הטלת הרפש, הטלת הבוץ. תתקפו שיטה, אין בעיה. שמעתי את חבר הכנסת דודו אמסלם מדבר על זה שלפיד הביא את אורי יוגב. אז יש לי חדשות בשבילך: אני הייתי שם, לא אתה. מי שהביא את אורי יוגב והמליץ על אורי יוגב – ואני לא מטיל ספק במהימנות שלו, זה לא תפקידי – זה ראש הממשלה. תשאל אותו. 
+
+
+ מי מינה את יוגב?
+
+
+ נא לסיים. 
+
+
+מי מינה את יוגב? – – – את יוגב – – –
+
+
+ אנחנו לא הכרנו אותו. 
+
+
+ בממשלה עד היום – – – 
+
+
+ אנחנו לא הכרנו אותו. 
+
+
+ אתם לא מתביישים. אתם השתלטתם על המדינה באמצעות נבחרת – – –
+
+
+ מיקי לוי, משפט אחרון, בבקשה.
+
+
+ – – – נבחרת – – –
+
+
+אני לא יכול. אני לא מצליח להוציא מילה. 
+
+
+ הבנתי אותך. נתתי לך הרבה זמן. תודה רבה. 
+
+
+ ראית את סדרת הכוכבים – – –
+
+
+ אפילו לדבר אתה לא נותן. 
+
+
+חברים, אנחנו עוברים להצבעה.
+
+
+ – – –
+
+
+ רק לאחר ההצבעה.
+
+
+ – – – להגיד מה שאני רוצה – – –
+
+
+ חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק להסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט, התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
+
+ההצעה להעביר את הצעת חוק להסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט, התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 36, נגד – 2, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. 
+
+
+
+
+ הודעה אישית, חברת הכנסת רחל עזריה. עד חמש דקות. בבקשה. 
+
+
+ בוקר טוב, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, האמת היא שחשבתי שבשעה כזאת נהיה בבית, ואני בדרך כלל לא מאלה שעולים לדוכן לדבר כשאין צורך הכרחי. אבל עמיתי, חבר הכנסת מיקי לוי, האמירה שלך מקוממת, על כך שאפשר להעביר ביקורת עניינית אבל אסור לזלזל. היא הקפיצה אותי, כי אתה יודע, בתלמוד בבלי, במסכת קידושין בדף ע', עמוד ב', נאמר: כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחה לעולם. ואמר שמואל: במומו פוסל.
+
+הפוסל, במומו פוסל. אתה, חבר כנסת שמזלזל פעם אחרי פעם בנשים רק בגלל המגדר שלהן, אתה וכל חברי יש עתיד. אני כל פעם שואלת את עצמי אם זה נמצא בדף המסרים שלכם, העניין הזה של מעודדות. תדעו לכם שאמירות כאלה שחוזרות ונשנות הן האמירות שמבהירות לכל עם ישראל שאתם מפלגת המתנשאים. 
+
+
+ נכון.
+
+
+ אתה לא יכול לשמוע את מה שאני אומרת, אתה לא יכול להגיב בענייניות. אתם מפלגת המתנשאים. 
+
+
+ נכון.
+
+
+אתם המפלגה שמסתכלת על כל עם ישראל מלמעלה, כאילו אתם, מותר לכם לדבר בדרכים שלא ראויות, ואחרים צריכים לסתום את הפה. אז אני רוצה לומר לך: לאף אחד אסור לדבר ככה. לאף אחד אסור לדבר ככה, ולאף אחד לא מגיע לשמוע מילים כאלה. האמירה שאתה אמרת היא אמירה מקוממת. אתה טרם התנצלת עליה, וזו אמירה שתלווה אותך הרבה מאוד זמן. אני מציעה שפשוט תתנצל עליה אחת ולתמיד, ושגם המפלגה שלכם תפסיק להתנשא על כולם. תודה רבה. 
+
+
+ מתנשאת? במה? אני מחכה לוועדת האתיקה. 
+
+
+ אין בעיה.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+
+
+ חבר הכנסת דוד ביטן, הודעה אישית. 
+
+
+ – – –
+
+
+זה כבר הוגש – – –
+
+
+ אין לכם עבודה היום, חברי הכנסת?
+
+
+ אתה אחריו. אתה אחריו.
+
+
+ אה, ביטן, לא שמעתי אותך.
+
+
+ בבקשה.
+
+
+אני רוצה להגיב על מה שמיקי אמר, שאנחנו חסרי תרבות. אז אם כן, אתם כל הזמן, מיקי, אתם כל הזמן – – – 
+
+
+ – – –
+
+ אתם כל הזמן – בוא נתחיל מזה – – –
+
+
+ מה זה משנה? על דברים שאתם מטיחים.
+
+
+ בוא נגיד כך: אתם כל הזמן מפריעים לנו, אבל כל הזמן. אני לא שמעתי מישהו טוען לגבי העניין הזה. כשנתניהו עולה לדוכן, אתם לא נותנים לו לדבר. אתם לא נותנים לו לדבר. 
+
+
+ פעם אחת. עשינו את זה פעם אחת. 
+
+
+ אז אם ככה, בוא תראה – אתה תסתכל על הדבשת שלך, זה דבר ראשון. דבר שני, אני אומנם לא הייתי חבר כנסת בקדנציה קודמת, אבל לפיד ואתה כסגן שר, התייחסתם למישהו בכלל? אני שואל אותך. יש פה הרבה חברי כנסת ותיקים. למי התייחסתם בכלל? את מי ראיתם? אז אני אומר לך, אם אתה מדבר על התלהמות – אני היום הופעתי – – –
+
+
+ אתה מדבר מידיעה?
+
+
+ תקשיב רגע. אני היום הופעתי בטלוויזיה יחד עם חבר מפלגת העבודה, ומה אמר לי? בשידור. אתם כלבלבים, הוא אמר לי. 
+
+
+ לא בסדר. לא בסדר. 
+
+
+ אתה מבין אותי? אז אם אתה מדבר על נוסח של התבטאות ושיח ציבורי – –
+
+
+ תשאל אותה מה היא צעקה לי. 
+
+
+ – – אז אני מציע שתוריד – את הכיוון. 
+
+איתן, אני מאוד מצטער ששכחתי אותך ואמרתי רק לגבי איציק שמולי. גם אתה, חברי וידידי, מביא כבוד למפלגת העבודה, בניגוד להרבה מאוד חברי כנסת, וגם אתה שווה קולות. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אז אני אומנם לא הזכרתי אותך. אני אמרתי שלשמולי יש 2, אבל אני אשאיר להם להתמודד על 2 או 3.
+
+
+ – – –
+
+
+  אתה הורדת את מפלגת העבודה לשבעה מנדטים, בתקופתך. על מה אתה מדבר, תגיד לי? 
+
+
+ ביטן, לא פייר, תשבץ את איתן – –
+
+
+ אני אשבץ אותו. אז אני קודם כול מתנצל בפני איתן. 
+
+
+ – – יש לך מקום 7. 
+
+
+ ולגבי לפיד – איפה הוא, ריבונו של עולם? אנחנו לא רואים אותו. 
+
+
+ – – –
+
+
+ מה שמו? שכחתי את שמו אפילו.
+
+
+ קיבינימט.
+
+
+ קיבינימט. נכון. אתה יודע מי זה. אני לא רוצה להגיד עליו כלום. אני לא רוצה להגיד את השם. אני אמרתי לו: אם אני כלבלב אז הוא חתלתול, אתה מבין? זה משהו אחר. זכות התגובה קיימת, אין מה לעשות. למה הוא חתלתול? בגלל שהוא רוצה להפיל ראש ממשלה באמצעות חקירות ולא באמצעות בחירות, אז חתלתול עושה את זה. 
+
+
+ – – – בכנסת צער בעלי-חיים – – –
+
+
+ שמולי מבקש הודעה אישית. תשבץ אותו?
+
+
+ אני אתן לו, אין שום בעיה. 
+
+אז איתן, אני מתנצל. אני חושב שמה שאתה עושה בוועדת הכלכלה, אף-על-פי שאתה מהאופוזיציה, זה דבר גדול. העברת הרבה חוקים על הצד הטוב ביותר, ומה שנכון נכון.
+
+אבל אני שואל אותך, חיים – –
+
+
+ תבוא בתשע בבוקר. 
+
+
+ – – איפה היושב-ראש? שלחתי כבר חיפושים אחריו. עשינו יחידת חילוץ שתחפש ותראה איפה הוא נמצא. 
+
+
+ – – –
+
+
+ חוץ מאשר להיות בחוץ-לארץ הוא לא נמצא. הוא נמצא או בחוץ-לארץ או בחדר הכושר פה, הבנת? זה כל העניין. 
+
+
+ רק איפה הכסף?
+
+
+ איזה כסף?
+
+
+ אתה לא יודע את הססמה, איפה הכסף?
+
+
+ אוקיי. לא ידעתי שיש לך חוש הומור, נחמן. 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת מיקי זוהר.
+
+
+ חבר'ה, אם מישהו נעלב, שישלח לי סמ"ס, אני אעלה שוב ואזכיר אותו. זה לא אישי, כן?
+
+
+ – – –
+
+
+ אני יכול לבקש הודעה אישית?
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+
+
+ חבר הכנסת דוד אמסלם, הודעה אישית. 
+
+
+ עכשיו הם סמי וסוסו. מי זה סמי ומי זה סוסו?
+
+
+ אני יודעת. 
+
+
+חיים, אני רוצה דווקא לדבר אליכם: א. מה שעשה מיקי לוי – דבר לא יפה. גם תנועה מזלזלת, גם מטיף לנו מוסר על ההתנהלות שלנו. אנחנו לילה שלם כאן שומעים את האופוזיציה כשאתם בכלל הלכתם לישון. לכן, אל תטיפו לנו מוסר לגבי זלזול. מי שמזלזל בכנסת זה אתם, בגלל שאתם בעצם חיים – כמו היושב-ראש שלכם, שעוד מעט אתייחס אליו – במין הצגה, איפה שהתקשורת נמצאת, ואתם מוכרים איזשהו בלון לציבור. איפה שאתם חושבים שלא רואים אתכם אתם אף פעם לא נמצאים. אז לכן, אל תטיפו לנו מוסר לגבי ההתנהלות שלנו. 
+
+לגבי הנושא של היושב-ראש שלך. תראה, באמת, יש פה איזושהי תופעה שלדעתי היא גם לא הוגנת, ולדעתי היא גם קצת חמורה. אני באתי ממקום שהעבודה זה ערך עליון וחשוב. הייתי מגיע לעיריית ירושלים כל בוקר בין 06:15 ל-06:20 וחוזר הביתה בסביבות 22:00, 23:00, בלילה. לכן, בעצם ככה חונכתי וככה עבדתי. אצלכם יש תופעה הפוכה בדיוק: הבוס שלכם שקוראים לו לפיד לא נמצא בכנסת. אין לי מושג על מה הוא מקבל משכורת. עם ישראל שלח אותו לכנסת כדי לשבת כאן ולהיות בדיוק כמוך וכמו כל אחד אחר ולהילחם כאן, ולא כל לילה או כל יום לטייל במלון אחר, לאכול אוכל גורמה ולספר לאנשים דרך איזה פייסבוק כזה או אחר שהוא עושה איזו עבודה טובה לכלל עם ישראל. זה שקר. אני חושב שזאת חוצפה, אני חושב שזה דבר לא מוסרי. אין לי מושג על מה הוא מקבל את השכר שלו. 
+
+לכן לבי אתכם, באמת, כי אתם מבזים את עצמכם. אני לא הייתי מוכן בשום פנים ואופן שהמפקד שלי יסתובב בכל מיני מקומות בעולם וישאיר אותי כל הזמן כשומר מחנה. לא היו קורים אצלי דברים כאלה. לכן אני מציע לכם לפקוח את העיניים ולהבין איפה אתם נמצאים. 
+
+לגבי יוגב, אני רוצה לומר לחבר הכנסת מיקי לוי – שיצא: מי שמינה את יוגב זה אתם. הוא עד היום מתפלל לסידור שלכם. הוא מנסה לחבל בעבודת הממשלה בכל נושא, מפני שהוא רואה את זה כשליחות שלו. לכן, לדעתי, זאת הסיבה שאני חשבתי שההצעה של ראש הממשלה היא הצעה נכונה, הוגנת ומועילה, כך שנוכל להחליף את הפקידים שמחבלים בעבודת הממשלה ולא תורמים כלום לעם ישראל. 
+
+
+ תודה רבה. חברים, שקט בצד השמאלי, בבקשה. חברת הכנסת שרן השכל. 
+
+
+ [מס' כ/665; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' ; נספחות.]
+
+
+ בהסכמה של הקואליציה והאופוזיציה אנחנו שבים להצעת החוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016. חברת הכנסת מירב בן ארי תציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. 
+
+
+ – – –
+
+
+יש הסכמה לחזור להצעה שהייתה. 
+
+
+ יש הסכמות. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה, גברתי היושבת-ראש. בוקר טוב, אדוני השר, כנסת נכבדה. אני אקריא את מה שהוועדה כתבה: אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016. הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת להחליף בחוקים השונים את המונחים "מפגר" ו"פיגור" במונחים "אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית" ו"מוגבלות שכלית התפתחותית", בהתאמה. 
+
+אף-על-פי ששינוי זה הנו סמנטי, לכאורה, מדובר בשינוי חשוב שמטרתו להגן על כבודם של אנשים עם מוגבלות. גם בית-המשפט עמד על הצורך בהחלפת המונח, שעלול להיתפס פוגעני ומעליב, במונח המתאים לעידן המודרני. חשוב להדגיש כי החלפת המונחים האמורה אין בה כדי לשנות מהמשמעות שהייתה למונחים ערב התיקון לחוקים השונים, ואינה מוסיפה או גורעת מהפרשנות שניתנה להם. 
+
+ להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ואני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. 
+
+אני רוצה להגיד כמה דברים: 1. אני רוצה להודות לאלי אלאלוף – ביטן, אני ישבתי שם ושמעתי את כל מה שהיה כאן עכשיו. אז שתי דקות, לפחות, תקשיב, בסדר? אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברי הטוב חבר הכנסת אלי אלאלוף, על התמיכה; לצוות הוועדה שלו, ליועצים המשפטיים; אני רוצה להודות במיוחד לאקי"ם, שהביאו אלינו את התקנות, ולארגונים החברתיים; אני רוצה להודות לחברי הטוב חבר הכנסת איציק שמולי, שיש לו הצעה משלו, והוא הצטרף אלי. אנחנו עושים הרבה דברים יחד. אני רוצה להודות לצוות העוזרים שלי. 
+
+אני רוצה להגיד משהו לכל אותם אנשים – ואמרתי שהיה אפילו מישהו שכתב מאמר שלם ב"הארץ" על החוק, למה החוק הזה מיותר. אז אני רוצה להגיד לו שהוא עצמו מיותר. לבוא ולכתוב על הצעת חוק כל כך חשובה דברים כאלה רעים ושליליים, עלי ועל איציק שמולי, זה חמור בעיני. אני חושבת שאם יש קבוצה במדינת ישראל שנפגעת מאיך שמתייחסים אליה, אז מה הבעיה להחליף להם את השם? מה, זה לוקח ממני משהו? זה עולה כסף למישהו? למה צריך לעשות כל כך הרבה דברים רעים ולכתוב עלי ועל שמולי? 
+
+ואני רוצה לומר משהו אחד אחרון: אני רוצה להודות למשרדים, למשרד המשפטים ולמשרד הרווחה, ששינו גם בתקנות, ולהזכיר למשרד החינוך שהם טרם שינו את התקנות הרלוונטיות. 
+
+ אני חרתי על דגלי מהיום שהגעתי לכנסת לעבוד ולעזור לאוכלוסיות המוחלשות במדינת ישראל. אם יש אוכלוסייה במדינת ישראל שנפגעת מאיך שקוראים לה, אין שום סיבה שלא נשנה את זה. לכן אני מודה לכולם, ואני רוצה לומר משהו אחד: יכול להיות שזה ייקח דור שלם – תקשיב, ��יטן – – –
+
+
+ מה עכשיו? אני לא אשם. 
+
+
+ יכול להיות שזה ייקח דור שלם לאנשים להפסיק להגיד את המילה הפוגענית הזאת, אבל גם אם דור אחר יבוא ולא ישתמש במילה הזאת אז עשינו את שלנו. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. לחוק אין הסתייגויות. יש בקשת דיבור אחת – חברת הכנסת נורית קורן. בבקשה.
+
+
+גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לברך את חברת הכנסת מירב בן ארי ואת חבר הכנסת איציק שמולי על חוק חשוב ביותר. הוא בא לתקן היום עוול רציני ביותר לאוכלוסייה מדהימה, לאוכלוסייה מדהימה, שאנחנו כל הזמן מנסים להדיר את רגליהם מתוך החברה שלנו. ומהיום אנחנו לא נשתמש יותר במונח שהוא מונח מעליב ועושה הרבה קונוטציות. היום אנחנו בעצם מחבקים אותם ואומרים שהם חלק מהחברה, הם חלק מאתנו. 
+
+אני רוצה לומר שהשופט עודד מאור היה השופט שנתן את הפסיקה הזאת. צריך להודות גם לארגונים שהסבו את תשומת לבנו לפסק-הדין הזה, וזה חשוב ביותר, כי זה משהו שהיה מתבקש מאליו, כמו כל החוקים שאנחנו מעבירים בנושא של אנשים עם מוגבלות, ולכן זה היה חשוב.
+
+ואני רוצה לומר שאנחנו מחבקים את כל האנשים עם המוגבלות, ואנחנו צריכים כחברה לשלב אותם בתעסוקה, וגם לשלב אותם בחברה, ולא לגרום לכך שגם חברות הביטוח, הביטוח הלאומי או כל חברה אחרת שיכולה להתעלל באנשים שהם קצת מוגבלים – תמיד עושה את זה ביד רמה, ולא מאפשרת לאנשים האלה חיים תקינים. וכאן היום באמת אנחנו מתקנים עוול היסטורי ונמשיך לעשות זאת. תודה.
+ 
+
+ תודה רבה. תודה.
+
+ אנחנו עוברים להצבעה.
+
+
+ נאוה, אני רוצה לדבר. 
+
+
+ אחרי ההצבעה אתן לך לדבר.
+
+
+ זו קריאה שנייה או מה?
+
+
+ אחרי ההצבעה, בסדר?
+
+
+ משום מה, היה לי בראש שזו ראשונה. 
+
+
+ נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
+
+סעיפים 1–23 נתקבלו.
+
+
+ בעד – 84, סליחה, 34, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה. 
+
+אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
+
+חוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, נתקבל.
+
+
+ בעד – 34, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק התקבל בקריאה שלישית.
+
+ חבר הכנסת איציק שמולי יעלה לברך.
+
+
+ תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רבותי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם משהו: סביב החוק הזה גיליתי, למרבה הצער, לפעמים איזה כמויות של רוע וציניות יש בחברה שלנו. עם ישראל זה העם הכי טוב בעולם, ויש בו טוב לב וסולידריות ואהבה הדדית, אבל למרבה הצער, בדרך כלל התכונות היפות האלה מתגלות בשעת מצוקה ובשעת אסון, אבל בשגרה לפעמים כמות הרוע והציניות – פשוט זה דבר שעובר כל גבול. ואתה שואל את עצמך: ריבונו של עולם, על מה? על מה? 
+
+הייתי שם. לפני שהגעתי לכנסת, בין השאר הייתי מורה לחינוך מיוחד, וראיתי מה מילה אחת, איך היא לוקחת ילד בכיתה ג' ומפרקת אותו, מפרקת אותו. היום מערכת החינוך שלנו, ובצדק, דוגלת בתפיסה של שילוב. היא אומרת: אין יותר מערכות סגרגטיביות. תיקחו את הילדים של החינוך המיוחד, תכניסו אותם לתוך בתי-הספר – בצדק – שאם ילד בכיתה א', מכיתה א', יידע שילד עם צרכים מיוחדים זה ילד כמו כל ילד אחר – אז אם בכיתה א' הוא יפנים את המסר הזה, בכיתה י"ב יש סיכוי שנייצר פה בעוד דור אחד או שניים חברה יותר שוויונית. אבל מה? זה מייצר אתגרים בלתי רגילים. כי אותו ילד עם צרכים מיוחדים יוצא להפסקה עם ילדים "רגילים", שבכיתה א' או ב' או ו', או לפע��ים בכיתות יותר גבוהות, מספיק שיגידו לו מילה אחת – זה יפרק לו את הצורה.
+
+ עכשיו, אתם יודעים, אנחנו מביאים פה חוק שיזמה מירב בן ארי, והצטרפתי אליה. ומה אנחנו בסך הכול מבקשים? לקחת מושג מעליב, שבית-המשפט אמר לנו: זה מושג מעליב, והארגונים החברתיים כמו אקי"ם מבקשים שנשנה את המושג הזה, ולשנות את הדבר הזה. על זה כזאת כמות של רוע וציניות? על מה? ועוד מטיפים לנו מוסר. מאז חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לא היה פה חוק היסטורי כמו שחוקקה הכנסת הזאת לפני כמה חודשים, של העסקה של אנשים עם מוגבלות. אתם מטיפים לנו מוסר על דאגה לזכויות של אנשים עם מוגבלות? אני רוצה להגיד לאנשים: אנחנו לא צריכים שתטיפו לנו מוסר. זה חוק שאנחנו עומדים פה וגאים עליו. ונמשיך לחוקק גם עבור זכויות, אבל גם נעשה שינויים כאלה, שבסופו של דבר פוגעים ומשפילים את בני-האדם.
+
+ואני מאוד מאוד גאה. ואני מודה גם למירב בן ארי, גם ליושב-ראש הוועדה, ובאמת לכל מי שתמך במהלך הזה. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1086); נספחות.]
+
+
+ אנחנו נעבור להצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה. מי מציג את הצעת החוק? השר יריב לוין יציג את הצעת החוק. בבקשה.
+
+
+ תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג לכנסת את הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2016, לקריאה הראשונה.
+
+תכליתו של התיקון המוצע היא לשפר ולייעל את השירות לציבור ולהקל את הנטל הביורוקרטי. התיקון יאפשר למי שמעוניין בכך לעבוד מול רשם העמותות באופן מקוון בעת הגשת בקשות לרישום עמותות או הגשת דיווחים שוטפים שנדרשות עמותות להגיש לפי החוק. בהתאם למצב המשפטי היום, רישום עמותה מלווה בתצהיר שעליו חתומים שניים מהמייסדים. דיווחים שוטפים של עמותה צריכים להיות חתומים על-ידי שני חברי ועד.
+
+התיקון יסמיך את רשם העמותות לקבוע הוראות שיאפשרו הגשה מקוונת של בקשה לרישום ושל דיווחים שוטפים – כולם או חלקם. בין היתר, הרשם יקבע הוראות לעניין הליכי זיהוי של מגיש הבקשה או הדיווח, אופן ההגשה המקוון ומבנה הטפסים והמסרים שיש להשתמש בהם לצורך הגשה כאמור. יודגש שהאפשרות לעבוד מול הרשם באופן מקוון תהיה לפי בחירה. מי שלא יהיה מעוניין בכך עדיין יוכל להגיש את החומרים באופן שאינו מקוון.
+
+ חוק החברות מחיל חובת דיווח דומה לזו החלה על עמותות גם על חברות לתועלת הציבור. לכן, מוצע תיקון עקיף גם לחוק החברות, ולקבוע בו במפורש שההוראה המאפשרת הגשת דיווח מקוון תחול גם ביחס לחברה לתועלת הציבור. 
+
+ הממשלה כמובן מבקשת את תמיכת הכנסת בהצעת החוק.
+
+
+ תודה רבה. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מוותר? חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
+
+
+ תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, אחרי לילה אופוזיציוני אני דווקא שמח לעלות על הדוכן כדי להביע תמיכה בהצעת החוק שהשר לוין הציג בפנינו. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לקרוא לממשלה, וגם לנו, לקדם יותר יוזמות שיאפשרו לאנשים לעבוד מול המערכת הציבורית בצורה מקוונת. 
+
+ ביותר מדי מצבים אנשים נדרשים, כדי לפנות למערכת ציבורית, להגיע בעצמם, לשלוח טקסטים כתובים ביד, או הדבר האבסורדי מכולם – לשלוח פקסים. אתם מכירים את הדבר הזה שעדיין דורשים מאנשים לשלוח פקסים במדינת ישראל? למי יש פקס? למי יש פקס? ולמה דורשים את הדרישה הזאת? למה אנחנו לא עוברים באופן רוחבי לאפשרות של פעולה מול מערכות ציבוריות בדרך מקוונת? 
+
+ הצעת החוק הזאת היא גם מאוד מאוזנת ומדויקת. היא נותנת את האופציה לעמותה להעביר את הדיווחים בצורה מקוונת. אם לעמותה אין המערכת או אין לה היכולת היא יכולה גם להעביר דיווחים בכתב-יד. אני חושב שהפתרון הזה הוא פתרון נכון ומידתי באופן כללי. אנחנו צריכים את הדרך המקוונת ליצור כאופציה נוספת שמקילה על אנשים, לא כאופציה יחידה. 
+
+ואני קורא לממשלה, וגם לנו חברי הכנסת, לקדם עוד מנגנונים כאלה שיאפשרו לאנשים להתמודד עם הדרישות של הביורוקרטיה בצורה יותר נוחה ויותר קלה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. שלוש דקות.
+
+
+ תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שלוש הערות בעקבות הלילה והבוקר הזה. אחת נוגעת לחוק שהעברתם על השידור הציבורי, שמוביל אותנו בסוף לשחיטת השידור הציבורי במדינת ישראל. הזמן יוכיח שכשהחלפתם את הרשות היוצאת ברשות הנכנסת גם פגעתם פגיעה אנושה בערך הזה ששמו שידור ציבורי.
+
+ההערה השנייה שלי נוגעת לחוק שעבר זה עתה, של מירב בן ארי ואיציק שמולי. אני חושב שלמילים יש משמעות. נהוג לזלזל ולומר: אז מה זה חשוב איך אומרים? הלשון שהאנשים נוקטים קובעת את ההתייחסות שלהם למושא הדיבור; אני לא אגיד לאובייקט. הייתי מעורב בחוקים כאלה בעבר, ומי שרוצה לחולל שינוי תודעתי, ונדרש שינוי תודעתי לקבוצה – אני קורא להם האזרחים המיוחדים האלה – אז טוב שהעברתם את זה וטוב שהכנסת תמכה, ויצחקו הצוחקים. שינויים כאלה גם מתחוללים באמת לאורך זמן, ואני מודה לכם על זה.
+
+הערה שלישית היא לעניין הזה של העמותות. תראו, צמיחת העמותות במדינת ישראל לא נבעה מאיזה גל של פילנתרופיה שבבת-אחת הציפה את המדינה הזאת, אלא נבעה מכך שהמדינה, באכזריותה הרבה, משכה את ידיה מתחומים רבים, כי היא החליטה שזה לא כלכלי וזה לא יעיל וכדומה. אגב, התחומים האלה כולם עוסקים באנשים. כולם עוסקים באנשים. ולתוך החלל הזה שנוצר באמת נכנסו עמותות, כי לא הייתה ברירה. אבל העמותות האלה מהרגע הראשון פועלות תחת לחץ כבד, מפני שההקצבות שהממשלה מעמידה לרשותן אינן מספיקות, והן חייבות לעסוק כל הזמן באיסוף כספים. 
+
+ עכשיו, מה לעשות שהציבור הישראלי הוא לא הכי נדיב בעולם, המודעות לתרום היא לא גדולה, והתוצאה היא שהעמותות האלה כל הזמן נמצאות תחת הסד של חיים בקושי, של הישרדות. החדרים שלנו בכנסת מלאים בנציגים של העמותות האלה שבאים אלינו ומבקשים את עזרתנו. 
+
+אני מקווה שהחוק הזה יעזור לעמותות, אבל זה לא יכול להסתכם בזה. מה שצריך לבוא בסופו של דבר זה הגדלת ההשתתפות הממשל��ית באותם תחומים שהעמותות עוסקות על מנת לפטור אותן מהצורך הזה לחפש תרומות כל הזמן, או להוזיל את השירות שהן נותנות, ולתת להן לעשות את עבודתן בלב פתוח ובראש מלא. אני חושב שזה מה שנדרש בסופו של דבר מאותן עמותות. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת חיליק בר – אינו נוכח; חברת הכנסת – – –
+
+
+ – – –
+
+
+מוותר. חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד ביטן.
+
+
+ דוד, נו, בחייאת.
+
+
+ חייב, חייב.
+
+
+ דוד, מה נשאר לך עוד לדבר? דוד.
+
+
+ אני שכחתי גם אותך.
+
+
+ – – –
+
+
+תן לי, אני אדבר גם עליך.
+
+
+המשבץ. כל – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ לא. רשימת הדוברים סגורה.
+
+
+ – – –
+
+
+כמה מקומות יש לנו?
+
+
+ לאחר עודד פורר.
+
+
+ אתה עושה פיליבסטר לעצמך? אני חייב – – – את זה.
+
+
+ כמה מקומות יש לנו בכלל בשיבוצים שלך?
+
+
+ קודם כול, עליתי בשביל להגיד שידידי חיליק בר – שכחתי גם להזכיר אותו. אז מה העניין? מספר שתיים כחבר הכנסת הכי חברתי. נכון, מספר שתיים היית פעמיים. 
+
+
+ אני הסגן של שמולי.
+
+
+ הסגן של שמולי. אז קודם כול, זה טוב להיות הסגן של שמולי בנושא החברתי.
+
+
+ ואף כבוד להיות.
+
+
+אני אומר לך שפשוט שכחתי להזכיר אותך, ואני אומר לך, תמשיך בעשייה ובעבודה שלך.
+
+
+  – – –
+
+
+ אגב, זה אופוזיציה – – – 
+
+
+ לא נורא, ימשיך בעבודה. חבר'ה, אנחנו צריכים – – –
+
+
+  – – –
+
+
+אנחנו צריכים – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אז רגע, תקשיב טוב. אנחנו צריכים שהעבודה תתחזק על חשבון יש עתיד. קודם כול נתחיל מזה.
+
+
+ או, פתאום נפל האסימון.
+
+
+ אז אמרנו – לא, אני אומר את זה כבר שבועיים.
+
+
+ דוד, תראה את ההשפעה של החצ'פורי, חבל על הזמן.
+
+
+ואני אומר לך כל הכבוד שאתה אחרי שש שנים מוותר על המזכ"לות, אף שהמזכ"ל נותן מקום ברשימה לכנסת, על מנת להתמודד ברשימה של מפלגת העבודה באופן דמוקרטי. אני מאמין שהעבודה שלך והעשייה שלך בכנסת תביא אותך למקום מאוד גבוה. אני לא יודע אם זה 2, 3 או 4, אבל אנחנו נראה מה יהיה.
+
+
+ אם אמרת שהם יקבלו שבעה מנדטים – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ אוקיי, תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן.
+
+
+רגע, אבל בלי קשר, אם אתם רוצים לעשות לנו פיליבסטרים, תהיה מלחמה. שתדעו, שלא תגידו שלא אמרתי.
+
+רגע, מצאת את לפיד או לא מצאת את לפיד? ביקשנו שתלך לחפש אותו בינתיים, לא?
+
+
+ אתה מכיר את הסיפור על איפה אברשה? 
+
+
+ רגע, ביטן, אז הייתי מזכ"ל בסדר?
+
+
+ אתה מכיר או לא, ביטן? את איפה אברשה אתה מכיר?
+
+
+ ביטן, אם אתה לא יודע איפה לפיד בימי שלישי, אז אתה לא היית שואל בכלל.
+
+
+ איפה הוא?
+
+
+אבל לא מגיע לך שאני אגיד לך. 
+
+
+תגיד.
+
+
+ לא מגיע לך.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר – –
+
+
+אנחנו נוציא לך – – – בתוך כמה שעות.
+ 
+
+ – – אני רוצה לדבר על חוק העמותות.
+
+
+ – – –
+
+
+ חברים, חברים, תיתנו לה לדבר, בבקשה.
+
+
+ סליחה, אני יכולה לדבר? אני מבקשת. חוק העמותות – – –
+
+
+ הבן-אדם לא נמצא פה אף פעם.
+
+
+ – – – לעשות שיהיה מקוון, זה חוק ראוי, וגם צריך לתקן את חוק העמותות, שהוא כבר חוק מאוד ישן ויש בו הרבה פגמים. הגשתי הצעת חוק בנושא.
+
+ אבל אני רוצה לדבר בהקשר של העמותות על הנושא של פרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן. זה המקום. אני רוצה להודות לראש הממשלה, שבאתי אליו בנושא הזה. זה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל שלוקח את הנושא ומחליט לפתוח את החיסיון. ממשלות אחרות הסתירו כל הזמן. פתח את כל הפרוטוקולים. לצערי הרב, וידעתי את זה, שכשיפתחו כל הפרוטוקולים, סימני השאלה יהיו גדולים יותר ורק עמוקים יותר.
+
+
+ מה שמולי עשה?
+
+
+ חברת הכנסת שולי מועלם. 
+
+
+ הסתירות בתוך הפרוטוקולים הן סתירות שלא ייאמנו – מי שהעלה על דעתו לכתוב כאלה דברים. 
+
+אני יכולה להגיד על המקרה האישי של המשפחה שלי. אחות של חמותי נעלמה. היא נעלמה מבית-הילדים, והיא הייתה כל יום באה ומשחקת אתה. כתבו בתעודת פטירה שלה – קוראים לה סעדה קרנה, זכרה לברכה – בתעודת הפטירה שלה כתוב: אברהם סעדיה. אמרו שזה פגם לא מהותי, שהשם שונה. חבר הכנסת איציק שמולי, אני שואלת אותך: זה מהותי או לא מהותי? וזה רק דבר אחד. אני רוצה להגיד לך שחבר הכנסת הרצוג הציע הצעה פופוליסטית ושלח את העוזרת שלו, שאני אחתום על מחקר ועל הנצחה של הפרשה. זה בוז – במקום לבוא ולהגיד: זה היה. 
+
+
+ מה שמולי עשה?
+
+
+ לא שמולי, הרצוג והעוזרת שלו. פשוט חוצפה ממדרגה ראשונה. 
+
+
+ גם אני חתמתי. 
+
+
+ גם אתם חתמתם? אז כדאי שתקראו על מה אתן חותמות. תקראו מה זו הנצחה. צריך לבוא ולהגיד לאנשים ולמשפחות: אנחנו מצטערים שזה היה. 
+
+
+ זה בטוח – – –
+
+
+ מה זה הדבר הזה? מחקר? איפה הם היו כל השנים? עכשיו הם נזכרו?
+
+אני רוצה לומר לכם שאם לא תקום ועדה מיוחדת פה בכנסת שתחקור, שתוביל חוקים ותעשה את הצדק ההיסטורי – לתקן אותו – אנחנו מפספסים פה תיקון של עוול היסטורי. 
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+בסופו של עניין, אני רוצה לחזק את ראש הממשלה, שכל הזמן עומד בחקירות. זה לא ייתכן – – 
+
+
+ נא לסיים, בבקשה. 
+
+
+– – שרוצים להפיל את ראש הממשלה רק על-ידי מציאת חקירות וחקירות כל הזמן ולא יודעים איך לעשות את זה בדרך דמוקרטית טובה. תודה. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, אחרון הדוברים. 
+
+
+ תזכיר אותי, אני רוצה הודעה אישית.
+
+
+ תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בזמן שאנחנו ישבנו כאן טרוטי עיניים במהלך הלילה והפיליבסטר, אז גם ההורים בבית, לידיעת חלק מהאנשים, ישבו טרוטי עיניים וחיכו לדעת אם תהיה שביתה או לא תהיה שביתה, אם בהסתדרות מדליקים אולי נר עשירי של חנוכה והחליטו לתת עוד יום חופשי על חנוכה או לא החליטו לתת עוד יום חופשי על חנוכה. 
+
+חברים, חבר הכנסת ביטן, השימוש שעשתה הסתדרות המורים במאבק הזה, בהמשך לשימוש שנעשה על-ידי השלטון המקומי לפני שבועיים, בכלי השביתה על הגב של ההורים לילדים הצעירים, חצה את הגבולות ברמת שביתות הפתע. אין לי מחלוקת על הזכות לשביתה; זו זכות שהיא מעוגנת והיא חשובה. אבל כשלוקחים את הכלי הזה ומשתמשים – –
+
+
+ עודד, יש מורים שלא קיבלו שכר מאוקטובר. 
+
+
+אין לי שום בעיה. תשמע אותי עד הסוף. – – בו בצורה שהיא לא מידתית, הוא נפגע. לכן, אני אומר לכם, חברי הכנסת, כשעושים שביתה – חברת הכנסת שאשא ביטון, כשעושים שביתה בבתי-הספר היסודיים ובגני-הילדים ובבתי-הספר, שהמשמעות שלה היא על גב ההורים, והמשמעות שלה היא שכל אחד צריך להתחיל לדאוג לעצמו לסידורים כאלה ואחרים – היו פה גם חברי כנסת וחברות כנסת במהלך הלילה שהיו צריכים לדאוג לסידורים לילדים בבוקר הזה שאנחנו עוד יושבים פה. 
+
+
+ אני מסכימה אתך. 
+
+
+אני אומר לכם, שביתה בבתי-ספר יסודיים וגני-ילדים צריכה התרעה של 72 שעות לפחות ו��ישור מראש של בית-הדין לעבודה. 
+
+
+ וחינוך מיוחד. 
+
+
+אם הנושא הזה הוא חשוב וקריטי, היו ניגשים בהסתדרות לבית-הדין לעבודה. אומרים: אדוני השופט, אנחנו רוצים לשבות בעוד שלושה ימים. היו מקבלים את האישור ועושים שביתה, והציבור היה מתארגן. 
+
+אני הגשתי הצעת חוק בעניין הזה. אני מצפה ומקווה שחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד יצטרפו אלי, ששביתה בבתי-הספר היסודיים וגני-ילדים תהיה בהתרעה של 72 שעות ואישור מראש של בית-הדין לעבודה; לא שאנחנו נחכה להחלטה שלו, שיודיעו לנו ב-08:30 שבשעה 09:00 הולכים לבתי-הספר. תודה רבה. 
+
+
+ היא גם פוגעת במורים. היא באה לברך ויוצאת מקללת. 
+
+
+ אנחנו עוברים להצבעה, כנוסח הוועדה, על חוק העמותות בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
+
+ההצעה להעביר את הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. 
+
+
+ ביטן, ביטן, אתה יכול לשלוח כמה חברי כנסת – – –
+
+
+ מצאת את לפיד או לא? עזוב אותך מחברי הכנסת.
+
+
+ – – –
+
+
+ בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק התקבל. הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2016, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. 
+
+
+ תוסיפי אותי – – –
+
+
+ לפרוטוקול – מוטי יוגב, חבר הכנסת, תמך בהצעה. 
+
+
+ [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/673); נספחות.]
+
+
+ אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 110 – הוראת שעה) (פיצול דירות), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת אלי כהן – שיציג את החוק, בבקשה.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת אציג את החוק בצורה מאוד קצרה ותמציתית, אבל חייבים באמת להתייחס לשתי נקודות שעלו כאן. חבר הכנסת ביטן, עלו כאן שתי נקודות. לפני שאני אציג את החוק, באמת ארצה גם את ההתייחסות שלך. 
+
+ אני חושב שבאמת יש לי איזו הצעה הוגנת. אתה אמרת מחמאות לחבר הכנסת שמולי, ואני אומר לך: כל מילה בסלע. חבר כנסת חברתי, רציני ואיכותי. ואנחנו, בתור מפלגת כולנו, נתנו להם שר – את אבי גבאי; אנחנו רוצים חבר כנסת – את שמולי. זה לא טרייד מספיק טוב? זה לא הוגן? אני שואל אותך. 
+
+
+ שמולי, אתה מקבל הרבה מחמאות היום. 
+
+
+אני רוצה לפנות בנושא הזה להרצוג. חבל שהוא לא כאן. אני חושב שאנחנו נתנו הרבה. נתנו שר – רוצים חברי כנסת. שמולי, אנחנו רוצים אותך. אני אומר שוב, נתנו כאן, הקרבנו משהו רציני, שר, לא פשוט. הבקשה היא חבר כנסת. 
+
+
+ אתם עוד תתגעגעו לאבי גבאי. 
+
+
+חברים, לא להגזים. נחמן, שוב, תמורת שר אנחנו רוצים את שמולי, ולא חבר כנסת אחר. אני מצטער. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אלי, כמזכ"ל המפלגה, אני מכיר – – – 
+
+
+ חבר הכנסת ביטן, אתה ידוע בדרך כלל בשפתך הישירה והברורה, וקצת – איך אני יכול להגיד לך – פספסת בנאום האחרון כשבירכת את חבר הכנסת חיליק בר. 
+
+
+ למה?
+
+
+ אני אגיד לך למה – כי אתה יודע למה אני מתכוון. אתה אמרת לו שהוא ויתר על המזכ"לות וויתר על השריון של מקום שביעי. הרי אתה רוצה להשלים: למה הוא ויתר על מקום שביעי?
+
+
+ הוא ויתר לפני הסקר.
+
+
+אה, לפני הסקר, כלומר הוא ויתר על מקום שביעי מתוך חשש שזה לא יהיה מקום ריאלי. 
+
+
+ נכון.
+
+
+זאת הכוונה שהוא ויתר. לכן הוא העדיף להתמודד על מקומות נמוכים יותר. זה, לצורך העניין, הדבר.
+
+
+ פה אתה טועה. למה אתה טועה? הוא ויתר לפני הסקר. 
+
+
+ויתר. טוב. 
+
+ חברים, על מנת באמת לסיים – אני יודע שכולם עייפים – הנושא של חוק פיצול דירות, אחרי שעבר, לצורך העניין – – –
+
+
+ ראיתם את עצמכם בסקרים לאחרונ��? אצלכם מקום שני לא עובר. 
+
+
+ – – – אחרי שעבר לצורך העניין בקריאה טרומית, אנחנו מעלים אותו היום לקריאה ראשונה. 
+
+ הצעת החוק הזאת נועדה להגדיל את מלאי הדירות להשכרה. יש פוטנציאל של 250,000 דירות. להערכתנו, יתווספו כתוצאה מהחוק הזה בין 4,000 ל-5,000 דירות, שרובן ככולן מיועדות בעיקר עבור זוגות צעירים, ובעיקר דירות של שני חדרים ושלושה, ובהחלט הגדלת ההיצע זה דבר חשוב. לכן, אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק. תודה, גברתי.
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת אלי כהן. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.
+
+
+ לא, איציק, זה לא אמיתי. פרגנו לך – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אחרי כל הפרגונים.
+
+
+ אל תדאגו, אני אעשה את זה באמת קצר, באמת קצר.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני עליתי רק כדי להגיב על דבריו של חבר הכנסת פורר.
+
+
+ – – –
+
+
+את זה אני שוקל ברצינות.
+
+
+ – – –
+
+
+תשמע, עודד, אין שום ספק שהרבה הורים קמו היום בבוקר, ובצדק כעסו על מה שקרה. אבל בואו נציג את כל מה שקורה: המורים במדינת ישראל מתלוננים על הלנת שכר מחודש אוקטובר השנה. אלה מורים שבכל חודש מקבלים מאות ולפעמים גם אלפי שקלים פחות במשכורת שלהם; אלה מורים שלא מקבלים החזר על הוצאות הנסיעה שלהם.
+
+
+ הם לא גילו את זה אתמול בערב. זה לא – – – שביתה – – –
+
+
+ לא, אבל במשך שלושה חודשים מנסים להביא פתרון. משרד החינוך כבר מקים ועדה על ועדה על ועדה על ועדה, ובסופו של דבר – – –
+
+
+– – – 
+
+
+שמע, אני אומר לך: אם אני לא הייתי מקבל שכר שלושה חודשים, אם המשפחה שלי לא הייתה מקבלת שכר שלושה חודשים – בואו, אנחנו גם לא רוצים לשים את עצמנו במקום של המורים. ועוד משהו אחד: שמע, הפגיעה בזכות השביתה – זה לא שכל שני וחמישי משביתים פה את המערכות, אבל באמת, בעניין הזה, באמת שכלו כל הקצים, וחייבים להבין שהמורים עומדים בפני מצב שהם לא קבלים שכר, ואת הדבר הזה משרד החינוך היה חייב לפתור כבר מזמן. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ילין, חייב?
+
+
+ – – –
+
+
+חיים, יש לי ועדה.
+
+
+ אין ועדות. כל עוד יש מליאה, אין ועדות.
+
+
+ – – – שתסיימו כבר.
+
+
+ אנשים באו במיוחד לוועדות – – –
+
+
+יש לי הורים שהגיעו לוועדה.
+
+
+ שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
+
+
+ כבוד היושבת-ראש, אני – – –
+
+
+ בגלל זה אני רוצה שתסיימו – – –
+
+
+ חברים, אם אתם רוצים שהוא יסיים מהר, אל תפריעו לו.
+
+
+חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. אני אומר לך את זה עכשיו: אני לא מתקזז, אבל אני מצביע בעד, אני מצביע בעד, אז את יכולה ללכת, באמת, אני אומר לך – – –
+
+
+ לא. אני צריכה שהוועדה שלי – – –
+
+
+ זה לא קשור. אין ועדות כל עוד יש מליאה.
+
+
+ הוועדות לא מתחילות כל עוד יש מליאה, ויש הורים שמגיעים לוועדה שלי אחרי שהם מצאו סידור לילדים.
+
+
+ אני אמרתי שאני עשיתי את הפיליבסטר, אבל אחרי זה מהקואליציה עשו פיליבסטר, לא אני.
+
+ תראו, חבר הכנסת אלי כהן, אני רוצה להגיד לך משהו, כי בפעם הראשונה אני בדרך כלל לא מוציא את הדברים האלה, כי אני חושב שמה שבתוך סיעה צריך להישאר בתוך סיעה, אף שיש אנשים שנוהגים להוציא אותם החוצה למען זה שהם מוכרים ל��קשורת מידע. אני לא מהזן הזה, וגם כל חברי הכנסת ביש עתיד הם לא מהזן הזה, ולכן אתם לא שומעים רכילויות, אבל אני אספר לך משהו על החוק הזה. אני התנגדתי לחוק הזה, בסדר? אתמול בישיבת הסיעה אמרו לי: אבל זה חוק שאנחנו הבאנו כיש עתיד, אתה לא יכול להתנגד. עכשיו נשאלת השאלה – לא, גם צריך לפרגן, אי-אפשר כל הזמן להגיד יש עתיד, יש עתיד לא עושים שום דבר, ופתאום אתם לוקחים חלק גדול מאוד מהחוקים של יש עתיד. אז אני אומר לך את זה עכשיו, אלי.
+
+השאלה שלי הייתה מאוד פשוטה: האם להתנגד לחוק או להיות בעד? אני באופן אישי, אני אומר לך את זה – למה? כי יש המון חורים בחוק הזה, המון, ואתה יודע את זה יפה מאוד. זאת אומרת, עד כדי כך שאתה רוצה לעשות טוב, ובסוף – – –
+
+
+ אנחנו בקריאה ראשונה.
+
+
+ רגע, אני יודע, אני יודע, אני יודע. אלי, אני לא סתם אומר את הדברים. אני מאוד פרקטי, אני לא בא לנגח. אני אומר את הדברים כמו שהם. פתאום השלטון המקומי, שהיה בעד, מתנגד; פתאום – – –
+
+
+ חלק-חלק.
+
+
+ כן, חלק-חלק. פתאום אנחנו רואים שהאוצר מגיע, הפקידוּת – שמעת את זה לבד: האם הפיצול עצמו נותן כוח קניינות על החלק של הדירה, כן או לא. הם התחילו לגמגם: איזה מסים יהיו שם; מה הולך להיות בפיצול עצמו. זאת אומרת, יש כל כך הרבה חורים, שאנחנו לא יודעים. אני אומר לך את הדברים האלה כמו שהם. אם בסופו של דבר – החוק חייב להשתנות דרסטית – הוא יביא באמת לעוד, אתה יודע מה? לא 250,000, אלא יביא עוד 20,000, עשירית מזה, יחידות דיור, ויהיה בית לזוגות צעירים, כולנו הרווחנו מזה. אנחנו כבר צריכים להתחיל להבין, ולא לדבר קואליציה, אופוזיציה.
+
+
+ – – –
+
+
+ בסוף, הילדים שלנו הם לא לפי מפלגות. הילדים שלנו צריכים דירות, ואם זה יפתור חלק גדול מבעיית הדירות, אז דיינו. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת.
+
+
+ – – –
+
+
+ מה עכשיו? מה, ביטן?
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – זה לא רמה, ביטן. לא מתאים. אתה יושב-ראש קואליציה, זה לא רמה.
+
+
+ חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר; חבר הכנסת חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח.
+
+
+ מה קרה ליוסי יונה? – – –
+
+
+סגן השר איוב קרא – מוותר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. פעם שלישית גלידה.
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה. גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, בוקר טוב. אני רוצה קודם כול להצטרף לדברי חברי חבר הכנסת שמולי בתמיכה במאבקם המוצדק של המורים. עמיתי חברי הכנסת, כאן במליאת הכנסת עמד אתמול לפנות ערב שר החינוך כמעט שעה על הבמה ודיבר על כל הנושאים שבעולם: על סיפוח, על מעלה-אדומים, על אובמה, על טראמפ. רק על דבר אחד הוא לא זכר לדבר: מערכת החינוך, שנמצאת באופן ישיר באחריותו. יש משהו לא תקין בממשלה הזאת. כל שר פה מתחרה באחרים בלהתעסק בנושאים שהוא איננו אחראי להם, אבל מנושא שהוא ליבת האחריות של שר החינוך – מערכת החינוך, מצב המורים, מעמד המורים – השר מתעלם לחלוטין.
+
+אנחנו קיימנו אתמול בכנסת דיון על מורי קבלן. הייתי רוצה לראות את שר החינוך מגיע לדיון הזה, על מורי קבלן, ונותן לנו תשובה איך ייתכן שבמערכת החינוך שלנו עובדים עובדי קבלן בתפקי��י הוראה. ואני לא מדבר על ללמד חוגים – אני מדבר על מקצועות ליבה. יש בעיות קשות במערכת החינוך, והמורים צודקים כשהם מנהלים מאבק, כי אנחנו צריכים בישראל, כדי שתהיה לנו מערכת חינוך טובה יותר, אנחנו צריכים מורים עם תנאים, עם מעמד, עם זכויות ועם שכר שמשולם בזמן, ולא משולם באיחור. זו שערורייה שאי-אפשר לקבל אותה ואי-אפשר לסבול אותה.
+
+ לגבי הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, אני תומך ברעיון של פיצול דירות, מכיוון שאני חושב שהגיע הזמן שנבין ששוק הדיור אצלנו הוא שוק מפולח. יש קבוצות שונות של אנשים עם צרכים שונים, וכל עוד המדינה לא תסתכל רק על צד ההיצע אלא גם על צד הביקושים, ותראה שיש קבוצות שונות עם קבוצה שונה של ביקושים לדירות; כל עוד המדינה לא תדע להתייחס לדברים האלה, היא לא תדע להתמודד עם משבר הדיור. ההתעלמות מצד הביקוש, ההתעלמות מהעובדה שיש לנו שוק דיור עם ביקושים מפולחים, עם קבוצה של אנשים שמנסים לשכור דירה, ויש להם קושי לשכור דירה מכיוון שמחירי השכירות גבוהים מדי; עם קבוצה אחרת של אנשים, שמעוניינים לרכוש דירה אבל הם לא מסוגלים לרכוש דירה מכיוון שאין להם יכולת לקבל משכנתה; עם קבוצה נוספת של אנשים, שרוכשים דירה שהם אולי לא צריכים אותה, מכיוון שזו הדרך היחידה לחסוך לטווח ארוך.
+
+
+ נא לסיים.
+
+
+ אין בישראל מנגנונים שמאפשרים חיסכון לטווח ארוך. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני תומך ברעיון הבסיסי הזה של פיצול דירות – כמובן, כל עוד בדירות שמפוצלות יש סטנדרטים מינימליים אפשריים.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ ואני מציע שזה יחול לא רק על דירות קרקע. למה לא דירות בכלל? תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, שלוש דקות לרשותך. 
+
+
+ כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר יריב לוין, אני תומך בחוק הזה, חוק התכנון והבנייה – לפצל את הדירות. לא אפרט. זה ייתן מענה כלשהו על המצוקה, אז אנחנו בעד. 
+
+ אבל אני מנצל את שתי הדקות, היות שאנחנו מדברים על תכנון ובנייה, לפנות לא רק אישית אלא בפנייה כללית אל שר האוצר, בשבתו היום – ובכלל, הוא הממונה על התכנון והבנייה – אכן להקפיא כל צו הריסה שישנו, במיוחד אם הצו הזה הוא של בית שעתיד להיות או כבר בתוכנית שאמורה להיות מפורטת או כללית בכל כפר וכפר. ואני מדבר ספציפית על כפר ירכא, שאחד התושבים שלו קיבל לפני שלושה-ארבעה ימים צו הריסה. אומנם זה עדיין בטיפול עכשיו להקפאה, למה הוא לא נכלל בתוכנית שכמעט הוגשה, ומשרד השיכון אישר שתהיה שם שכונה גדולה – 1,200 יחידות דיור, שכונת רבין – והבית הזה נכלל שם. ולכן, חייבים להקפיא את התהליכים האלה, כי בתוך שנה זה יהיה בתוכנית. 
+
+יש גם צו לשני בתים בכפר עוספיא, וההריסה אמורה להתבצע עד 27 בפברואר. שר האוצר חייב לתת את ההנחיות שלו אכן להקפיא את כל ההריסות. טוב שיש מי שיבנה, אנחנו בעד, אבל לא בעד ההריסות, לכן שר האוצר צריך לאלתר, בתיאום עם שרת המשפטים, להקפיא את כל הצווים האלה, שמה שיש יסודר – ויש אפשרות שיסודר; יש תוכניות שגם מינהל התכנון והבנייה מאשר, ואנחנו ישבנו אתם כמה פעמים בכמה ישיבות. מה שצריך לעשות עכשיו זה אכן להקפיא. אחרי שכל התוכניות יאושרו, יהיה משהו חדש, אז נדבר, וכל פנייה שתהיה מחוץ תטופל בהתאם. לכן, דרישת השעה עכשיו היא להקפיא את כל הצווים. זו הדרישה שלנו. תודה. 
+
+
+ תודה רבה. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת נורית קורן. הרשימה נסגרה. שלוש דקות.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, אדונ�� השר יריב לוין, חברים, אני מחזיקה אתכם עוד קצת, אבל אני חייבת לשתף אתכם, כיושבת-ראש השדולה לחקר האמת בפרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן, מה עובר עלי בחודשים האחרונים, מאז העליתי את הנושא לסדר-היום הציבורי. פונים אלי אנשים שהם מאומצים, שנמצאים פה במדינה, מתהלכים, ולא יודעים מי ההורים הביולוגיים שלהם. ומשרד הרווחה פשוט מתעלל בהם, לא מאפשר להם לפתוח את התיקים, אף שהחוק מאפשר להם לפתוח את התיקים, כי הם ילדים מאומצים. 
+
+ אנחנו מבצעים בדיקות דנ"א עם חברת MyHeritage, ומגיעים לשם אנשים שרוצים לגלות את בני משפחתם. מגיעים ילדים מאומצים, פשוט יושבים, מספרים את הסיפור ובוכים. ולא פעם, הילדים המאומצים האלה סבלו התעללות בבתים שאומצו. לא כולם שפר מזלם והחיים שלהם היו טובים. יש אישה שהיא כבר די מבוגרת, כבר יש לה ילדים, יש לה נכדים. היא מספרת לי שיש שלושה סיפורים שונים בתוך תיק האימוץ שלה, והיא לא יודעת מי ההורים הביולוגיים שלה. והכול מלווה בבכי. היא עשתה את הבדיקה, והיא מאוד רוצה למצוא התאמה עם בני משפחה. זה מצב מאוד מאוד קשה. 
+
+ איך עונים לאנשים כאלה? מה אומרים לאנשים כאלה? לאן הם יפנו? גם אחרי שהפרוטוקולים נפתחו, הרי הוועדה קבעה שמתוך 1,053 ילדים – רק 69 היא לא יודעת מה עלה בגורלם. כולם מתים. חמישה ילדים שלהם יש תיקי אימוץ היו מאומצים, אבל הם עדיין לא נחשפו. הם ייחשפו אחרי הליך משפטי. אז מה אנחנו נאמר לאנשים כאלה, שהמדינה התאכזרה אליהם, לא מאפשרת להם לפתוח את תיק האימוץ, לא מאפשרת להם לדעת מיהם? 
+
+יש עוד אדם, בן 90, שכל הזמן מתקשר אלי ואומר לי: אני לא יודע מי אני. אני רוצה לדעת מי אני. איך אנחנו ניתן להם תשובות? רוב הניירת נגרסה, הושמדה על-ידי יד זדונית. כל המעשים האלה נעשו בצורה מכוונת, וגם מאורגנת. אתם יודעים שיש לי עדות לכך שמישהי שנפטרה קיבלה קצבת זיקנה, והמשפחה שלה קיבלה הודעה על זה. מישהו יודע איפה היא? יש לה קבר. 
+
+
+ נא לסיים, בבקשה. 
+
+
+ יש לה קבר.
+
+יש מישהי שהביטוח הלאומי שלח לה הודעה שהיא חייבת 15,000 שקל. איפה היא? איפה היא?
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ המדינה יכולה להגיד לי? תודה.
+
+
+ תודה רבה.
+
+ אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 110 – הוראת שעה) (פיצול דירות), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה, כנוסח הוועדה. חברים, מי בעד? מי נגד? 
+
+ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 110 – הוראת שעה) (פיצול דירות), התשע"ז–2016, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל, התשע"ו–2016, נתקבלה.
+
+
+ בעד – 28, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 110 – הוראת שעה) (פיצול דירות), התשע"ז–2016, עברה בקריאה ראשונה, וחוזרת לדיון בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל, התשע"ו–2016.
+
+ תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, ה' בטבת התשע"ז, 3 בינואר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה.
+
+הישיבה ננעלה בשעה 09:08.
+
+
+