diff --git "a/61326/normalized.transcript.txt" "b/61326/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/61326/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+אחר צהריים טובים, אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. היום יום שני, י' בשבט התשע"ז, 6 בפברואר 2017. הודעה למזכירת הכנסת. תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3802/20 וכלה בהצעת חוק פ/3833/20, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון, איסור מכירת פרוות), התשע"ז 2017, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון, מכירת יין בחנות גדולה), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, קידום השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בלימודים ובחברה), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק לימודי הכנה למבחנים פסיכומטריים לתלמידים, התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון, סבסוד מלא של נסיעות בתחבורה ציבורית לניצולי השואה ולאסירי ציון), התשע"ז 2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב, הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון, החברה החדשה, גוף מבוקר), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון, הלוואה כהון עצמי) (הוראת שעה), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק הכרה ברישיונות מקצועיים על בסיס הנחיות האיחוד האירופי (תיקוני חקיקה), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, רוברט אילטוב, חמד עמאר, אברהם נגוסה, אלעזר שטרן, אלי אלאלוף ובצלאל סמוטריץ, הצעת חוק מעון נשיא המדינה וראש הממשלה, התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, נחמן שי, יוסי יונה, יעל כהן-פארן, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, איציק שמולי, אילן גילאון, עמר בר-לב, זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, איילת נחמיאס ורבין, איתן ברושי ומנואל טרכטנברג, הצעת חוק הכנסת (תיקון, שלילת שכר ותשלומים מחבר הכנסת החשוד בעבירה נגד ביטחון המדינה), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (תיקון, העלאת תקרת הפטור למשכיר ששוכר), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, מכלוף מיקי זוהר, עמר בר-לב, איציק שמולי, שולי מועלם-רפאלי, זאב בנימין בגין ומיכאל מלכיאלי, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון, החלפת המונח קצין ביקור סדיר), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, איילת נחמיאס ורבין, יואל חסון, מיקי לוי, מיכל רוזין, תמר זנדברג, אכרם חסון, עודד פורר, מירב בן ארי, אלי אלאלוף, זוהיר בהלול, עליזה לביא, מאיר כהן, אברהם נגוסה, עבדאללה אבו מערוף, טלי פלוסקוב, רוברט אילטוב, יהודה גליק, יעקב אשר, יפעת שאשא ביטון ויעקב מרגי, הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון, הבטחת מימוש כספי הפיקדון על-ידי חיילים משוחררים), התשע"ז 2017, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר, הצעת חוק הכנסת (תיקון, איסור ייצוג גוף ממשלתי בידי שדלן בכנסת), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק הטבות לניצולי השואה (תיקון, מענק שנתי למקבלי קצבאות מחוץ-לארץ), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, משה גפני, דב חנין וטלי פלוסקוב, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שמירת מרחק בעת עקיפת רוכבי אופניים), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, יעקב מרגי, מיקי לוי, דב חנין, יואל חסון, יוסי יונה, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, איתן כבל, סתיו שפיר ואיציק שמולי, הצעת חוק חופש המידע (תיקון, קרן קיימת לישראל), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק הרשויות המקומיות (מחיר מרבי לצהרון), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן, הצעת חוק הרשויות המקומיות (אישור החלטה על איחוד רשויות במשאל התושבים), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם, הצעת חוק חופש המידע (תיקון, פרסום מידע על אודות מכרזים), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, המצאת הודעת חוב), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת אכרם חסון, הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון, איסור הפרעה להנקה בציבור), התשע''ז 2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, תמר זנדברג, מאיר כהן, רוברט אילטוב, עאידה תומא סלימאן, יהודה גליק, עמיר פרץ, אילן גילאון, נורית קורן, זהבה גלאון, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, עליזה לביא, יעל כהן-פארן, יעקב מרגי, שרן השכל, דוד ביטן, יאיר לפיד, רחל עזריה, אברהם נגוסה ויוסי יונה, הצעת חוק העונשין (תיקון, החריגים לעבירת ריבוי נישואין), התשע"ז 2017, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון, תקופת לידה והורות מדורגת), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, קארין אלהרר, דב חנין, יואל חסון, עמיר פרץ, סתיו שפיר ויחיאל חיליק בר, הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון, תקצוב מענק הבירה), מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יחיאל חיליק בר וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון, יציבות מענק הבירה), מאת חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, עמר בר-לב ואיל בן ראובן, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב העומד במקום המשמש את הציבור), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, ישראל אייכלר, יגאל גואטה, אכרם חסון, חמד עמאר, עודד פורר, דוד ביטן, מנחם אליעזר מוזס, מסעוד גנאים, אורי מקלב, יעקב מרגי, יעקב אשר, מירב בן ארי ויוליה מלינובסקי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, ביטול חובת ההתייצבות בפני ועדות רפואיות), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הצעת חוק הדרכונים (תיקון, מתן דרכון לעולה), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי, הצעת חוק הספרייה הלאומית (תיקון, פטור ממס), התשע"ז 2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, חובת פרסום שם יצרן ודגם מוצר), התשע"ז 2017, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון, מתן שירותים למי שניתן לו צו הפטר), התשע"ז 2017, מאת חברת הכנסת נורית קורן. עוד אודיעכם כי ועדת החוץ והביטחון החליטה לחדש את דיוניה בהצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 73), התשע"ז 2017, בהתאם לסעיף 89(א) לתקנון הכנסת. תודה. תודה למזכירת הכנסת. אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. כל מי שמעוניין יצביע כעת. איתן ברושי, אתה הראשון. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבת האחרונה ציינו 20 שנה לאסון המסוקים, שהיה אסון גדול מאוד בכל קנה מידה: 73 חללים מכל חילות צה"ל, כאשר שני מסוקים התנגשו בדרכם לדרום לבנון. אז אנחנו תמיד, ובטח ביום כזה, עם המשפחות, ועוד נציין את זה גם בטקס ממלכתי שיהיה בשבוע הבא בדפנה. אסון המסוקים, שייזכר לעד, היה אחד מהזרזים להחלטה לצאת מלבנון, יחד עם "ארבע אימהות" וגורמים נוספים, היה משקל גדול לאירוע הזה, כמו לגופים ציבוריים, בדרישה לצאת מלבנון, דרישה שמומשה בסופו של דבר. אנחנו, בדיון שיהיה פה היום על חוק ההסדרה, צריכים לזכור שלא צריך לחכות לאסונות כדי לקבל החלטות, והוויכוח על דרכה של המדינה, כמו שהיה אז, שעד היום לא ברור כמה זמן ישבנו בלבנו��, ולמה כל כך הרבה זמן, ואיזה מחיר שילמנו, ולהבדיל, הכרעות מדיניות צריך לקבל, ולא דווקא בלחץ של אירוע או אסון אלא מתוך שיקול דעת, מה טוב למדינה. נזכור את הנופלים ונפיק את הלקחים. תודה. תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו, חבר הכנסת יוסי יונה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במוצאי שבת הפגנו, אלפים, ברחובות תל-אביב נגד המשך מדיניות הריסת הבתים של הממשלה הזאת ונגד האיומים הנמשכים בהריסת בתים נוספים, אבל גם נגד המשך מדיניות הסיפוח של ההתנחלויות, מדיניות שמובילה אותנו פשוט לאסון. אני רוצה להגיד שבחושך שאליו מובילה אותנו הממשלה הזאת בתל-אביב ראינו נקודות של אור, נקודות של תקווה. האלטרנטיבה למדיניות הייאוש, ההפרדה, השנאה והפירוד עלתה במוצאי שבת בתל-אביב, כאשר אנשים דרשו שוויון זכויות, אזרחות שווה וכבוד לכל האזרחים. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו, חבר הכנסת טלב אבו עראר. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על נושא שמאוד קרוב גם ללבך. היום ישבנו בוועדת הכספים, ודנו במקרה של מפעל המתכת בשתולה. מדובר במפעל שבאמת עומד בפני סכנה של סגירה, ואם חס וחלילה המפעל הזה ייסגר, כפי שציינת, אדוני היושב-ראש, הרי זו תהיה מכה נוספת לפריפריה הגיאוגרפית שלנו בצפון, כ-300 משפחות יכולות להיפגע מכך. ואדוני, אתה עצמך ציינת את העובדה המאוד-מאוד-כואבת שקיימת הגירה שלילית של זוגות צעירים מהאזור הזה למרכז הארץ, מאזור שהוא מוכה אבטלה. במקרה הזה, אדוני היושב-ראש, כפי שאנחנו ראינו, מדובר במפעל שהוא חיוני, מדובר במפעל שהוא גם רווחי, שהכדאיות הכלכלית שלו אינה מוטלת בספק. אם כן, ראינו שגם היום ההסתדרות הביעה את הנכונות שלה לתמוך כספית, באופן חלקי, כדי שהמפעל הזה יוכל להמשיך בעבודתו. ומפה אני מנצל את ההזדמנות הזאת לקרוא למשרדי הממשלה לעשות את מה שנדרש לעשות, כי עד כה הם באמת כיתתו את רגליהם, משכו רגליים ולא נענו לצורך הדחוף לתת פתרון מיידי למפעל הזה, שמשקף אינטרס לאומי וחברתי. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לחבר הכנסת יוסי יונה, שבאמת מעלה נושא מאוד כאוב. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו, חברת הכנסת ענת ברקו. תודה, מכובדי היושב-ראש, בפינוי ההתנחלות עמונה הורו לשוטרים להיכנס ללא נשק, שם, ולכן עקבנו אחרי הפינוי, היו התפרעויות, כמה מתפרעים בריונים תקפו שוטרים, השתמשו אפילו בחומר כימי או בגז מדמיע נגד השוטרים. לא שמענו, לא ראינו, עצורים, נחקרים, גם לא דרסו אף,  לא רצחו אף אחד. נא לא להפריע, חברת הכנסת ברקו.  שיוגשו נגדם כתבי אישום כמו שקרה ביישוב אום-אלחיראן, שנכנסה המשטרה לשם עם כל הכוח, עם כל העוצמה. עצורים היו, אבל, אני חושב, נכון? עצורים כן היו. כולם שוחררו. עצורים לשעתיים-שלוש, ושחררו מייד, אפילו שתקפו שוטרים, אני מציין ומדגיש שתקפו שוטרים שם. ראינו את זה בטלוויזיה. באום-אלחיראן דווקא הפוך היה, בדיוק הפוך: באה המשטרה עם כל התחמושת שיש, ורק כשבאו כמה צעירים, שם, להיכנס ליישוב, לראות את האדם, קרוב המשפחה שלהם, ההרוג, על-ידי משטרת ישראל, אז חטפו מכות, מכות מוות, עם כל הכוח של המשטרה. עצרו אותם, הצעירים האלה נעצרו, ועד עצם היום הזה הם עצורים. ואתם עד עכשיו אומרים שזו מדינה דמוקרטית? זו מדינה דיק-ט-טו-רית, כלפי כל מי שהוא ערבי. תודה. תודה לחבר הכנסת, מדינה,  טלב אבו עראר. חברת הכנסת ענת ברקו, במדינה אחרת, אחר, ענת ברקו, את עכשיו יכולה לענות לו, אין בעיה, זה זכות שלך. כן. את יכולה לענות, להגיד מה שאת חושבת. הוא לא הפריע לך, אל תפריעי לו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא רציתי היום לדבר על עבריינות במגזר הערבי, כי נתקלתי בכתבה ממש מרגשת שחברת הכנסת זועבי מדברת על כמה פשיעה יש במגזר הערבי. אותה חברת כנסת שירקה על שוטר ערבי ואמרה לו שהוא משתף פעולה עם הציונים זו אותה חברת כנסת שמתלוננת על פשיעה במגזר. אז זה בדיוק ככה, זה המוסר הכפול: הורידו את הסטנדרטים בכל דבר אפשרי, גם בנושא של גישה לפשיעה. ואני רוצה לקחת, מאחר שאני לא רואה כרגע את חבר הכנסת ג'בארין, אבל אני רוצה לקחת את אום-אלפחם כדוגמה, למשל בטיפול בזירות פשע, שקוראים למשטרה, ומנקים את הזירה, משבשים אותה ומנקים אותה עם אקונומיקה, למשל כשמורה רוצה להתנדב לכיבוי אש, והוא מתנדב, והוא מעודד אחרים להתנדב, אז קורא לו המנהל וצועק עליו ואומר לו: אתה משת"פ, מה אתה עושה, אני אעיף אותך מבית-הספר, למשל בהעלמת מצלמות אבטחה, DVR, מצלמה למשטרה ומצלמה שמשתמשים בה. אלה הדברים שקורים. איך רוצים ששוטרים ייכנסו? ירי בחתונות, אני לא מדברת, הפשע הזה כמובן חוזר לאלה שמוכנים לקבל אותו, אלה שלא מוכנים לשתף פעולה עם החוק, זה בדיוק מה שקורה, חבר הכנסת אבו עראר, אלה שלא משתפים פעולה עם החוק, ועובדים נגדו. ולכן, אם עובדים נגדו, מה, על מה אתה מתלונן? חברת הכנסת ברקו, את רוצה לנהל אתו דו-שיח? אז אני אומרת שאלה מתלוננים נגד החוק אבל בפועל, לא מקיימים אותו, תודה. יוצאים נגדו. עבריינות הפכה להיות נורמה, ונהיגה פראית הפכה להיות התרסה נגד המדינה. בסוף במי זה פוגע, אתה חושב? במי זה פוגע? זה פוגע בחברה שממנה יוצאים העבריינים. תודה, חברת הכנסת ענת ברקו. לכן, אדוני, רק משפט לסיכום, ללא שיתוף פעולה עם החוק, עם המשטרה, לא יהיה שום דבר. גם חברי כנסת מהרשימה המשותפת שהצעתי לעזור להם בעניין הזה, תודה. לא באמת רוצים לעשות את זה. מוכנים לחיות עם הפאודה הזאת בכל מקום. תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו, חבר הכנסת מסעוד גנאים. בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אני מנסה לצטט חלק מהשרים ומהמנהיגים בכנסת הזאת, וכפל המוסר, ואפשר להגדיר את זה אפרטהייד, כי אם אתה מחוקק חוק, עוד פעם אפרטהייד? מה אתה עושה פה אם יש אפרטהייד? חברת הכנסת ענת ברקו, לא יכול להיות שתפריעי לכל דובר, גם אם הדברים צורמים לך. ברקו, את מייצגת את כל הליכוד פה, נכון, זה קשה, אתה רואה? אני לבד. אי-אפשר. יש לך כל הזמן. בסדר, אבל שלא תפריע לי עוד, כי פשוט אפילו את עצמה היא לא שומעת כשהיא באה להגיד, אדוני, הכנסת, איימן עודה, שאין אפרטהייד כי הוא עומד שם. אתה עכשיו מדבר על אפרטהייד? אם תשמעי אולי יש לך סיכוי להסכים. חברת הכנסת ענת ברקו. לא יכול להיות שאת תפריעי לכל דובר. לא יעלה על הדעת. כבוד היושב-ראש, אני אדבר על דבר אחד פשוט: העניין של זריקת אבנים. האבן בשטחים הכבושים, אם היא בידי פלסטיני, היא נשק, הוא מחבל, הוא הורג, אבל אם היא בידי מתנחל היא ורדים, היא פרחים שמעבירים נגד השוטרים. אלה עובדות. בנט, מה הוא אומר? אבנים הורגות. על המפקד שהרג במחסום קלנדיה: הוא עבד כמצופה. שיהיה ברור, אבנים הורגות, מח"ט בנימין, פעל נכון, במחבלים יש לירות, מועצת יש"ע: אבנים הן רצח ואבנים הורגות, ארדן: זורקי אבנים הם רוצחים לכל דבר, השרה שקד: מיידה אבנים הוא מחבל, ורק עונש הולם יוכל לשמש גורם מרתיע, מעניש וצודק, מפקד מג"ב על ה"פעילים" לא "מחבלים", לא "תוקפי שוטרים", שעשרות נפצעו ונכנסו לבתי-חולים, הוא דיבר על "הפעילים", זה המושג, "פעילים". הם מחבלים לכל דבר, מפקד מג"ב על ה"פעילים" שתקפו שוטרים: ניצב יעקב שבתאי גינה את האלימות שננקטה כלפי שוטריו בפינוי המאחז. הוא העיד שהזדעזע למראה צלבי הקרס, אך בסך הכול הגדיר את המבצע כהצלחה. אז היו אבן פה ואבן שם, זאת ההגדרה. אבל באום-אלחיראן, שרצחו את יעקוב אבו-אלקיען ואומרים כל הזמן שהוא דורס, הוא לא דרס. לכן, כדי שהשקר הזה ייגמר והאמת תתגלה צריך לחקור, צריך ועדת חקירה. תודה. והם מפחדים מהאמת. תודה. השר וגם המשטרה מפחדים, וגם כל אנשי הליכוד. תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו, חבר הכנסת דב חנין. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש כמה ערים וכפרים ערביים שזכו בהטבות מס בשנת 2016. אתה יודע, בדיוני התקציב ועדת הכספים מחליטה ומצביעה על יישובים שמגיעות להם הטבות מס, כמה אחוזי הטבת מס לפי הסטטוס, לפי הדרגה הסוציו-אקונומית של הכפר או של העיר. למשל העיר שלי, סח'נין, שב-2016 תושביה נהנו מהטבת מס של 10% הם הופתעו בתחילת השנה הזאת, 2017, שאחוז ההטבה ירד ל-7%. אז אני שאלתי: כאשר ההטבה תלויה גם בתקציב, והתקציב הוא דו-שנתי, אז איך בשנת 2016 מחליטים שלפי המצב של העיר מגיעים לו עכשיו 10%, אבל בינואר 2017, רק 7%? התשובה על שאלתי ממשרד האוצר היא שסח'נין עברה מאשכול 2 לאשכול 3, כי המצב הכלכלי שלה השתפר. אבל האזרחים הם הברומטר לשיפור הזה. איך הם השתפרו? איך העיר השתפרה ומצב האנשים לא השתנה? אנשים עד עכשיו, מצבם והרגשתם, המציאות אומרת שהמצב הסוציו-אקונומי קשה. אז אי-אפשר שהמדינה תגיד: לא, המצב שלכם השתפר, והם לא מרגישים בזה. תודה. תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. דרך אגב, חבר הכנסת מסעוד גנאים, הרבה יישובים השתנה להם, זה לא רק היישוב הזה. אני יודע שגם ביישובים אצלנו זה הורד, חלק עלו וחלק ירדו. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. תודה לך, אדוני היושב-ראש, במוצאי שבת בתל-אביב ראינו תקווה גדולה, רחוב המלך ג'ורג' מפינת אלנבי עד רחוב דיזנגוף היה גדוש באלפי מפגינים ומפגינות: יהודים, ערבים, יהודיות, ערביות, צעירים, מבוגרים, הפגנה ענקית, מלאת אנרגיה, נגד מדיניות ההסתה והשנאה שהשלטון פה מייצר, ולא פחות חשוב, הפגנה בעד שוויון, בעד חברה משותפת, בעד צדק, בעד שלום, בעד עתיד אחר בארץ הזאת, בעד שהמדינה הזאת תהיה באמת מקום אמיתי וצודק לכולנו. אדוני היושב-ראש, האנרגיה הזאת מוכיחה שכשהאנשים הטובים יוצאים לרחוב, אנחנו רבים. אנחנו רבים שמתנגדים להידרדרות, אנחנו רבים שמוכנים להתייצב מול הסכנות. ואני קורא מכאן לציבור לקחת את הדוגמה הזאת ולהשתמש בה, להפגין, להבין שדמוקרטיה לא מסתכמת רק ברגע הבחירות. בדמוקרטיה אנחנו צריכים להביע את עמדותינו, להשמיע את קולנו וגם להתייצב ברחובות. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו, חבר הכנסת נחמן שי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה סופה לנדבר, במוצאי שבת יותר מ-10,000 איש, יהודים וערבים, רובם יהודים, צעדו בלב-לבה של תל-אביב להגיד "לא" למדיניות האפליה והקיפוח שנמשכת, "לא" למדיניות ההסתה התעמולתית התקשורתית של ראש הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית, "כן" להידברות נכונה, על בסיס הבנה ו"לא" להסתה ממושכת, ולא להעלים, ראיות. ��תונים מהציבור, ולא לדווח דיווחי שקר. אנשים צעדו בגאווה עם אמירה ברורה וחד-משמעית: אכן, המדיניות הזאת, הממושכת, של הממשלה בראשותו של ראש הממשלה, צריך לשים לה קץ, ולאלתר. צעדו המונים, כן לשלום, כן לדו-קיום. זאת הדוגמה הנכונה, שמראה תקווה. כל אמצעי התקשורת שאכן, לצערי הרב, שולט בהם ראש הממשלה, וגם השר ארדן, וכל מה שהיה סביב ההריסה באום-אלחיראן, שעד עכשיו הוכיחו שרובם שקרים, שקרים טובים, צריך שראש הממשלה והשר ארדן יחזרו בהם ויתנצלו על התעמולה שעשו בזמן הזה. תודה. רק הערה, סליחה, אדוני היושב-ראש. היום בוועדת הפנים, אני לא עונה לחברת הכנסת קורן, אבל בוועדת הפנים היום אכן חוקקנו חוק, אני וחבר הכנסת אוסאמה סעדי, שאכן אכפת לנו העבודה נגד האלימות, ענת ברקו, חברי ד"ר אבו מערוף. חברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת ענת ברקו, כן. אכן, החוק הזה עבר, כי אנחנו תומכים בהתנגדות לאלימות. אם לא היינו שם לא היה עובר החוק. אוקיי, אז צריך לעזור למשטרה בחקירות. לכן, כל הקצוות יהיו אובייקטיביים, ואנחנו חייבים להיות אובייקטיביים. אז צריך לעזור למשטרה בחקירות. תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. יעלה, לא, לעזור למשטרה. לא עוזרים למשטרה, יורקים עליהם, כמו חברת הכנסת זועבי. הממשלה חייבת לעשות, קוראים למי שמשתף פעולה משת"פים. אולי תנהלו דו-שיח ביניכם. תעשו את זה, תשתו קפה, אנחנו, דרך אגב, עושים את זה לא מעט. לא, אבל לא צריך שזה יהיה בתוך המליאה בוויכוח. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו, חברת הכנסת רויטל סויד. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דברים גדולים מתחוללים בעולמנו, ואנחנו מקדישים להם פה ושם מקום. אני רוצה לדבר על דבר אחר, דבר חברתי. לדעתי, כתבת "הארץ" נורית וורגפט פרסמה כתבה חשובה על מדיניות ההפרדה בין זקנים עצמאיים לבין זקנים סיעודיים במתחמי הפעילות שלהם. מסתבר שבשבוע שעבר כבר פנו שלושה ארגונים, "כן לזקן", "המשפט בשירות הזיקנה" והאגודה לזכויות האזרח, ודרשו לבטל את הנוהל שבו מפרידים בין זקנים וזקנות שתפקודם נפגע והם הפכו לסיעודיים בדרך כזאת או אחרת לבין מי שעדיין מתפקד כהלכה. זוהי מכה כפולה ומכופלת שקשה לנו להבין אותה, כי רובנו ככולנו עוד לא הגענו לגיל הזה. אנשים רגילים להיות במסגרת מסוימת, חברתית, היא מחזקת אותם, היא תומכת בהם, היא תורמת להם, וגם להם יש מה לתרום. לפעמים המגבלה היא בכלל פיזית: קושי בתנועה, עברו לכיסא גלגלים, זה קורה, שברו רגל, ואז באותו רגע מוקיעים אותם, מוציאים אותם מהמסגרת החברתית שבה הם היו. אני מדבר אפילו על מועדונים חברתיים שמפעילות עמותות ורשויות מקומיות בפיקוח משרד הרווחה ובמימונו, עדיין זו המדיניות, ברגע שאדם הפך להיות סיעודי, זורקים אותו החוצה ומקיימים את הפעילות בלעדיו. תודה. זה דבר בלתי נסבל, ואנחנו נמשיך ונעלה את הדבר הזה בכנסת כדי לתקן אותו. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תעלה חברת הכנסת רויטל סויד. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אתמול התוודענו לרפורמה שמתעתדים להציג השר יריב לוין ושרת המשפטים איילת שקד, לכאורה להגביל חקיקה מחד גיסא, ומאידך גיסא, להגביר את יכולת הפיקוח של הכנסת על הממשלה. ואני רוצה לומר ולקרוא לילד בשמו. ההצעה הזאת היא עבודה עלינו בעיניים, מכיוון שבעוד התפקיד שלנו כחברי כנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה, ולב-לבה של עבודת הכנסת הוא החקיקה, להגביל חקיקה פרטית לארבע-חמש הצעות חוק בשנה זה בעצם להפוך את היוצר��ת, והממשלה היא שמגבילה את עבודת הכנסת, ולזה אסור לתת יד. והצד השני של זה, לכאורה, זה הגברת הפיקוח. כיצד? באמצעות שימועים ציבוריים שהכנסת תעשה ולחייב אנשים להגיע לוועדות. אז נכון, צריך באמת לחייב אנשים להגיע לוועדות מחד-גיסא, ומאידך גיסא, כל מטרתו של השימוע הציבורי היא הרצון להכניס פוליטיזציה למערכת המשפט ולמערכת הביטחון, שיבוא היום ויביאו שופטים להתייצב בפני הכנסת לשימועים ומועמדים לרמטכ"לות שיגיעו לפני חברי הכנסת. לזה לא ניתן יד. אז את כל האריזה היפה הזאת באמצעות הגברת הפיקוח, לא לקנות את המתנה הזאת. זו מתנה שאסור שניתן לה יד. תודה. תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. אנחנו עוברים להצעת החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז 2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, המשך הנמקת ההסתייגויות. חברי הכנסת, אנחנו נעבור לרשימת הדוברים המונחת. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת רויטל סויד. שבע דקות לרשותך. רויטל, את עולה? שבע דקות. ואחריה, חבר הכנסת אילן גילאון. רויטל, שנייה. חברים, אתם רוצים לנהל דברים? תנהלו אותם אחר כך. שבע דקות לרשותך. שנייה, מה? זהבה, זהבה. חברת הכנסת סויד, יש לך אפשרות לדבר, לא, שנייה, לא, אין פה, אני לא יכול, אבל יש פה, אדוני, אני מבקש, מה? איפה זהבה? מה? יש לנו הודעה בשם האופוזיציה. אוקיי. אז חברת הכנסת סויד, אני מפנה את, דקה. לא לא, את לא תפני. אם תהיה הודעה שתיגע גם בך אנחנו כבר נקבל את ההחלטה. בינתיים תישארי פה. אני מבקש להודיע, מי מוסר את ההודעה? אני מבקש, דב, אתה מוסר את ההודעה, בשם מי? האופוזיציה. חברי הכנסת, כן, לפתוח מיקרופון. אתה, אדוני היושב-ראש, דקה, דקה, אתה מוסר את ההודעה בשם כל האופוזיציה? בשם סיעות האופוזיציה. זה מקובל על כל סיעות האופוזיציה? כן. נחמן, תקרא לזהבה. אוקיי. אדוני היושב-ראש, תראו, זה היה צריך להיות מסודר בצורה אחרת, זה מאוד מסודר. לא, לא, הכול מסודר. חברים, אני קראתי לחברת הכנסת רויטל סויד לדבר. הייתם צריכים לעשות את כל הסידורים שלכם לפני כן, ולא בשנייה האחרונה. אנחנו הלא-מסודרים? אדוני היושב-ראש, נתתם רשימת דוברים, אני מתייחס לרשימת דוברים ולא, לסדר-יום. אתם רוצים לקבל החלטה אחרת? אין לי בעיה. אתם עכשיו מתדיינים ביניכם אם כן, לא כן, אדוני, אתה צודק, אוקיי, חבר הכנסת, אני רוצה לרדת שנייה לראות מה קורה. אין לי בעיה, את יכולה לרדת. חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת דב חנין. תודה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו, אדוני היושב-ראש, סיעות האופוזיציה, חזרנו והבענו את התנגדותנו לסדרי הדיון הבלתי-תקינים, הבלתי-תקנוניים, שהרוב בוועדת הכנסת כפה עלינו. לא היה תקדים בהיסטוריה של הכנסת שדיון בנושא כל כך עקרוני מתנהל כדיון של שאריות: התחלה ביום שלישי בלילה, אחר כך יום רביעי בלילה, המשך ביום שני אחרי הצהריים, ובין לבין הכנסת ממשיכה בעבודתה הרגילה, עבודת ועדות, עבודת מליאה, כאילו אנחנו עוסקים פה באיזו סוגיה שמתאימה רק לזמן הפנוי. ולכן, אדוני היושב-ראש, כל סיעות האופוזיציה הודיעו כאן, מעל הבמה, גם ביום שלישי וגם ביום רביעי, שאנחנו לא מתכוונים לשתף פעולה עם המהלך הבלתי-פרלמנטרי הזה, בוודאי בחוק שהוא כל כך כבד, שיש בו בעייתיות חוקתית קשה, שהיועץ המשפטי לממשלה בעצמו אומר שהוא בלתי חוקתי, חבר הכנסת דב חנין, חוק שמפקיע אדמות פרטיות מאנשים, חוק שמספח שטחים. בחוק כזה לנהל דיון בצורה כל כך עקומה? תודה. תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, האופוזיציה אמרה ואומרת: אנחנו לא ניקח חלק במשחק שהוא לא ראוי, לא מתאים, תודה. לא לכבודנו ולא לכבודה של שום מדינה דמוקרטית. עכשיו אתה תקשיב לי. אני לא מביע את דעתי לגופו של החוק, את זה אני אעשה בהצבעה, בהתאם למה שהקואליציה תחליט. היה ניסיון של הידברות בין הקואליציה לאופוזיציה, היו הצעות שונות, ואתם דחיתם אותן, אתם רציתם, לא, אנחנו הצענו דיון של שבעה ימים, על חוק שמשנה את ההיסטוריה. נכון. תקשיבו, חברים, יכולתם בשבוע שעבר גם לא לדבר. חברים, זה לא נושא לדיון. מונח בפני כרגע שצריך להתקיים דיון בהסתייגויות, בבקשה תגידו: לנו אין הסתייגויות. מי שירצה, רבותי, לדבר, יוכל לדבר, מי שלא ירצה, לא ידבר. אנחנו נעמוד בהתאם לסיכומים בוועדת הכנסת. אם לא יהיו דוברים, אנחנו, סליחה, אדוני, רבותי, אני לא עושה מזה דיון. ידידי אילן גילאון, אנחנו רק מושכים את ההסתייגויות. אתה תעשה מה שאתה רוצה. זו זכותכם, לנו כאופוזיציה אין הסתייגויות. ידידי, אני לא מכריח אותך לדבר. חברי הכנסת, אני אפעל בהתאם לסיכומים בוועדת הכנסת. הסיכומים אומרים: ידברו עד השעה 21:30, תקשיבו לי, חברי הכנסת: ידברו עד השעה 21:30, אם לא יהיו דוברים, אנחנו נפסיק את הישיבה עד 21:30. דברו אתם, כמה, ב-21:30 נחדש את הישיבה. נחדש אותה. יהיו סיכומים, יהיו הצבעות. זכותכם הלגיטימית. אני לא מתרגש מכל ההמולה הזאת. זה הכול. ההצבעות יחלו ב-22:30. חברי הכנסת, חברת הכנסת רויטל סויד, שבע דקות לרשותך, נא, שבע דקות. חברי הכנסת, תעשו מה שאתם חושבים. אני פועל בהתאם למה שרשום לפני, אני לא מתרגש מכל ההמולה. חברת הכנסת רויטל. תשתיק אותם. אחר כך. אני אתן לך את כל הזמן, כמה שאת רוצה. תשתיק אותם. שבע דקות. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אנחנו עומדים פה הערב, נכון לעכשיו, להצביע על חוק, חוק ההסדרה, חוק שאף יועץ משפטי, כולל היועץ המשפטי לממשלה, לא מוכן להגן עליו. בדקות האחרונות התקבלה גם עמדת היועץ המשפטי של משרד הביטחון, שלא תומך בחוק. אתם מבינים את המשמעות של זה שאף יועץ משפטי לא תומך בחוק, והיועץ המשפטי לממשלה לא יגן עליו בבג"ץ. זה אומר שהחוק הוא לא חוקתי. אבל יותר מזה, גם היועץ המשפטי של משרד הביטחון לא מגן עליו, והמשמעות של זה היא גם שמבחינת ביטחון המדינה יש לנו בעיה. ואז נשאלת השאלה: אז למה אנחנו עומדים להצביע על חוק כזה? והתשובה באמת לא ברורה. מכיוון שעוד כמה אנשים סברו שהחוק הזה הוא בעייתי, ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש ממשלת הימין, שקרא אתמול לשרים שלו: אל תצביעו על החוק הזה, שר הביטחון בא ואמר: החוק הזה הוא חוק בעייתי, החוק הזה יביא אותנו לבית-הדין הבין-לאומי בהאג. חברת הכנסת סויד, רק שאלה אחת, רק שאלה. אנחנו רוצים להסדיר את מה שהמפלגה שלך בנתה. אנחנו רוצים להסדיר את מה שאתם בניתם. ואז, אם אנחנו יודעים שהיועצים המשפטיים נגד, ואם אנחנו יודעים שראש הממשלה ושר הביטחון נגד, אז מה קורה פה בעצם? והתשובה היא תשובה ברורה. כמו שעמדתי פה לפני כמה חודשים בקריאה הראשונה ואמרתי לתושבי עמונה: עובדים עליכם בעיניים, עובדים עליכם פה בעיניים, הממשלה שלכם, הבית היהודי והליכוד, כי אתם תפונו, ולצערי הרב הם נוכחו לדעת שעבדו עליהם, ככה אני באה ואומרת היום: אזרחי ישראל, עובדים עליכם בעיניים. ואני קוראת פה לחברי מהקואליציה. בחיים שלי מי אתם משחקים? על מי אתם עובדים? מה אתם עושים פה עכשיו? איך אתם מעזים לשחק עם הביטחון שלנו? איך אתם מעזים לשחק עם הביטח��ן של חיילי צה"ל? מי? אתם תמנעו מקציני צה"ל לבוא ולנסוע בטיולים שלהם בחו"ל, אחרי השירות או תוך כדי השירות, אתם תמנעו את המעצר שלהם? אתם תהיו אלה שימנעו מהם מלהגיע לבית-הדין הבין-לאומי בהאג? אתם לא מתביישים? אתם יודעים מצוין שהחוק הזה הוא חוק רע ואתם יודעים מצוין שהחוק הזה לא יעמוד בבג"ץ, ואתם משחקים. אתם משחקים כדי להראות לציבור שלכם. מה תעשו אחר כך? על מי אתם בונים? אתם בונים עלינו שנלך להגיש בג"ץ, שבית-המשפט העליון יפסול את החקיקה האנטי-דמוקרטית שלכם. ואני מודה שכשאני עומדת כאן אני נקרעת בין השאלה האם להגיד לכולם: אל תגישו בג"ץ, תנו לממשלת הימין הזאת לאכול את העוגה שהיא בישלה, את העוגה הסרוחה הזאת, מכיוון שאתם יודעים מצוין שזה לא יעמוד במבחן בג"ץ, כי היועץ המשפטי שלכם לממשלה לא מגן עליכם. אבל מי ישלם את המחיר? מי ישלם את המחיר מזה שלא נגיש בג"ץ? ואנחנו אוהבים את המדינה הזאת, ובעיקר אוהבים את קציני וחיילי צה"ל, והם ישלמו את המחיר, הם אלה שייעצרו, הם אלה שיובלו לבית-הדין הבין-לאומי בהאג, לא אתם. ואתם, לא אכפת לכם מהם. ומה תעשו? אתם יודעים מי יוציא לכם את הערמונים האלה? בית-המשפט העליון. ואז מה תגידו? מה יגידו בממשלת הימין המלא מלא הזאת? יגידו: בג"ץ, השמאלנים האלה, שאם היינו שמים קלפי אז הם היו מצביעים כולם רק לשמאל. זה מה שתאמרו. כל זה כדי להוציא לכם את הערמונים מן האש, ואתם יודעים את זה מצוין. אנחנו לא נהיה עלה התאנה שלכם. אנחנו לא ניתן לדבר הזה יד. כי אתם אומרים: לא נותנים לנו למשול, בית-המשפט העליון לא מאפשר לנו משילות. אז הנה, נותנים לכם משילות, ובוא נראה אתכם. בוא נראה אתכם, ממשלת ימין מלא מלא. תספחו, תספחו כבר אחת ולתמיד. תיישמו את המדיניות שלכם. נראה אתכם מובילים את זה. צודקת, אני תומך, את צודקת. במקום לקחת חוק הסדרה גרוע שיוביל את קציני צה"ל, תספחו אחת ולתמיד, ההפחדות האלה לא עובדות על אף אחד, ותפסיקו להשתמש בנו כבעלה התאנה שלכם. תפסיקו לזרות חול בעיני הציבור שלכם. אתם בדיוק כמו הבריון הזה שעומד ומבקש: תחזיקו אותי, תחזיקו אותי. לא רוצים להחזיק אתכם יותר. משחררים אתכם. משחררים אתכם שתספחו כבר, תנהגו במשילות, כי מה שאתם עושים זה לעבוד: לעבוד על כולם בעיניים, ובעיקר לעבוד על הציבור שלכם. ולנו נמאס. לנו נמאס להיות עלה התאנה שלכם. לנו נמאס להיות אלה שבאים ומצילים אתכם מעצמכם. אתם מכניסים אותנו בדואליות. כי לעמוד פה היום ולקרוא לכולם: אל תגישו בג"ץ, אל תגישו בג"ץ נגד חוק ההסדרה הזה. נראה את היועץ המשפטי לממשלה שאמר שלא יגן עליו, מכיוון שהוא אנטי-חוקתי, נראה את אותו עורך-דין פרטי שתשיגו, אותו עורך-דין פרטי שיבוא ויגן על ממשלת ישראל ועל מדינת ישראל. תתביישו לכם. תתביישו לכם שזה המצב שאתם מביאים אליו את היועץ המשפטי לממשלה, את היועץ המשפטי של הכנסת, את היועץ המשפטי של משרד הביטחון. תתביישו לכם שאתם, בשביל לזרות חול בעיני ציבור, שלא מבין שאתם עובדים עליו, הוא חושב שאתם מסדירים את ההתיישבות אחת ולתמיד. הוא חושב שאתם באיזה אופן פותרים את הבעיה, הוא לא מבין שאתם יכולים לעשות את זה בקלות, לא באמצעות חוק פרטי, חקיקה פרטית עוקפת, ככה, אלא פשוט מאוד ממשלת ימין מלא מלא תספח, תספח אחת ולתמיד, ולא תבוא אחר כך ותגיד: אוי, בג"ץ השמאלנים האלה תפסו אותנו, אוי, הם הגישו נגדנו בג"ץ, אוי, בית-המשפט העליון הזה. אז תפסיקו. תפסיקו לעבוד בעיניים ותפסיקו לשחק משח��ים, ותפסיקו להגיע לסיטואציה שבה אתם מסכנים לא רק את המנהיגים שלנו, כי מי שבישל את הדייסה, שיאכל אותה. אתם מסכנים את חיילי וקציני צה"ל. כל סגן וסרן שייסע לטיול בחו"ל ימצא את עצמו עצור בבית-הדין הבין-לאומי בהאג. זה מה שאתם רוצים? לשם אתם רוצים להגיע? זה מה שמגיע לחיילים שלנו? ככה אתם אוהבים את המדינה? ככה אתם מוכרים את חיילי צה"ל בשביל לכאורה הסדרת ההתנחלויות. אתם לא מסדירים את ההתנחלויות. אתם יכולים לעשות את זה, ממשלת ימין מלא מלא שמשקרת לציבור שלה. תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. אחריה יעלה חבר הכנסת אילן גילאון. אילן. ברשותך, אדוני אני יכול לעשות את זה מן המקום, כן? לא, אתה תעלה לדוכן. אני לא רוצה לשנות את הכללים. חברים, אנא מכם. אנחנו יכולים להשתגע, אבל לא לברדק את כל העבודה שלנו. אחריו, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חמש דקות, חמש דקות, לרשותך. חברי הכנסת, אותי לא מעניין הסכמים כאלה. תודה, אדוני. רק דקה אחת. לא מעניין אותי לא הסכמים, לא כלום. לי יש רשימה, אני מקריא אותה, ומי שיהיה פה יעלה וידבר. מי שלא יהיה, שיבושם לו. חמש דקות, אדוני, לרשותך. תודה, אדוני. 30 שניות יספיקו. אין לי שום כוונה לבטא את דעתי במקרה הזה. על דעת כל סיעות האופוזיציה החליטה האופוזיציה להסיר את כל ההסתייגויות, לא להשתתף בדיון הזה. אנחנו לא נהיה פה עלה תאנה ובטח לא להקת המחוללים והמחוללות שממתינה לראש הממשלה להצבעה. על כן, היות שאין לנו שום הסתייגות לדיון, אדוני מוזמן לעשות מה שהוא רוצה. אני קורא מכאן בשם כל סיעות האופוזיציה, אדוני, להדיר את עצמם מן הדוכן. אילן גילאון, חברי היקר, אני לא עושה מה שאני רוצה. לא לא, אני מרשה, אני פועל בהתאם לפרוטוקול בהחלטת ועדת הכנסת, כבודו, אם תסלח לי, אך ורק בהתאם לזה. לא אסטה כהוא זה. ביקשתי לסיים ב-30 שניות. אדוני רק מפריע לי. אוקיי. אם תרצה, יש לך גם חמש דקות. אני מבקש מכל חברי האופוזיציה, בלי יוצא מן הכלל, שלא לשתף פעולה בפיאסקו הזה. ככה החלטנו, על דעת כל סיעות האופוזיציה. לכן, אדוני, אתה מוזמן לעשות מה שאתה רוצה, תודה, אדוני. להביא את ההסתייגות של הקואליציה, לארגן שירה בציבור. כל מי שחייב לבטא את עצמו כי הוא לא הצליח, שיעשה מה שהוא רוצה. תודה רבה. תודה, אדוני. אני מודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת מסעוד גנאים, לא מדבר. חברת הכנסת יעל גרמן? אני מכבדת את החלטת האופוזיציה. תודה לך. זה לא נכון, חבר הכנסת יוסי יונה, אינו נוכח, חברת הכנסת ציפי לבני, אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי, מדבר? לא, את לא יכולה לעלות ככה. חברי הכנסת, מי שחושב שזה קרקס, טועה. טעות. מהצד אני מוכן להרשות לך. מהצד, בבקשה. תודה, אדוני. סיעות האופוזיציה החליטו למשוך את כל ההסתייגויות שלהן לחוק. אנחנו עכשיו פשוט מושכות את כל ההסתייגויות, ומבחינתנו אפשר לגשת להצבעה כבר עכשיו. אני אפעל, חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני מבין את הלהיטות שלכם לשים אותי באיזה מקום. אני מספיק ותיק פה כדי לדעת איך אני פועל. יש הסכמות ברורות, החלטות ברורות, של ועדת הכנסת. חברי הכנסת, מה שמנחה אותי כרגע זה ועדת הכנסת, בהתאם להסכמות שהיו. לא מעניין אותי, אל תשתף פעולה עם הקרקס. יש החלטה, תכבד אותה. ולכן, אני מבין שמשכתם את כל ההסתייגויות, כל הדוברים. נכון. אם כן, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אני לא יודע אם אתה מופיע ברשימה של הדוברים. הוא לא מופיע. אין לו הסתייגות. אין לו הסתייגות. יש לך הסתייגות? ישראל אייכלר, בבקשה. גם אתה מופיע? גם בצלאל. אם כן, חברי הכנסת  מה סדר הדיון? תגיד מי הדוברים. אני, חברים, דקה, שלא תמציא עכשיו דברים. מי הדוברים? חבר הכנסת עיסאווי פריג', שב במקומך. אם לא, אני אוציא אותך, ואני אענה תשובה. מי ברשימה? חבר הכנסת עיסאווי פריג' מה רשימת הדוברים? אתה הרי מכיר אותי, אני אנהג בהגינות הכי גדולה. שב במקומך ואני אענה לך. חברי הכנסת, בהתאם להחלטת הכנסת, של ועדת הכנסת, ביום שני י' בשבט התשע"ז, אני מקריא את ההחלטה  6 בפברואר 2017, שזה היום, אחרי ההצעות להביע אי-אמון, ולא היו כאלה, נאומים בני דקה, היו, תימשך הנמקת ההסתייגויות בהצעת חוק ההסדרה עד השעה 21:30, דהיינו 9:30 בערב. מ-21:30 עד 22:30 תינתן זכות ליושב-ראש הוועדה להשיב למסתייגים בזכות דיבור לנציג הממשלה. ההצבעה תחל לא לפני השעה 22:30, 10:30 בערב. אני אקיים את ההחלטה הזאת ככתבה וכלשונה. אדוני חבר הכנסת ישראל אייכלר, חמש דקות. אין לך דוברים, מה תעשה? אני אנעל את הישיבה ואחדש אותה. אני אפסיק את הישיבה ואחדש אותה ב-21:30. יש בטדי משחק של הפועל קטמון, אני מזמין אותך. אני אשמח מאוד אם תבשר לי מי ניצח במשחק הזה. אני אבשר לך, אל תדאג. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עליתי לכאן לנמק את ההסתייגות, אבל יותר מכך, להציל את הדמוקרטיה. אם אנחנו נהרוס את המנגנון הפרלמנטרי, שכל כך הרבה אנשים נלחמו כל כך הרבה שנים כדי שתהיה זכות לאזרח לדבר ולייצג ולבחור את נציגיו כדי שיביאו את דברו, ואנחנו נעשה הסכמים מהסכמים שונים עד כדי כך שתבוא שרה בממשלה ותרצה לקצץ בסמכות חברי הכנסת להגיש הצעות חוק, לא מדובר בחקיקה בפועל, שממילא יש מכסה לכל סיעה ולכל חבר כנסת, אלא שאסור לנו, כחברי כנסת, להציע חקיקה פרטית. כל החקיקה תהיה פה על-פי פקידי השלטון שרוצים לגזור על האזרח עוד ועוד גזירות ומגבלות, אבל על חברי הכנסת, שמייצגים את הציבור שאיננו בשלטון, לבוא ולהגיש הצעות חוק הם יאסרו. אחת הטענות המקוממות שגרמו לי לעלות היא שהחוק הזה לא יעמוד בבג"ץ. מה זה? מישהו אמר פעם על פסיקת בג"ץ: זה לא יעמוד במבחן הכנסת? יש איזה שופט שלא ישפוט משהו כי אולי זה לא יעבור במבחן הכנסת? יש הפרדת רשויות או אין הפרדת רשויות? מה אנחנו, שלטון של כנופיות, מי יותר חזק? חסרות מדינות באזור שמי שיותר חזק הוא הקובע? בסופו של דבר זה מתפרק לו, ויש רק כנופיות ואין עם מי לדבר. תראו איך נראה העם הפלסטיני, שסובל כבר כל כך הרבה שנים רק כי אין לו הנהגה, וכל כנופיה נהיית יותר חזקה מהשנייה, ואחד מפיל את השני, ולישראל יש מדינה כבר כמעט 70 שנה, והם עדיין לא החליטו אם לקבל את תוכנית החלוקה. זה מה שאנחנו רוצים ליצור פה, כנופיית בג"ץ תשלוט, כנופיות ועדי עובדים ישלטו, כנופיות כאלה וכנופיות אחרות? לכן, צריך לשמור על הממסד הדמוקרטי, שעדיין נותן לאזרח את זכות הבחירה, וגם על זה כבר שמענו, שרוצים לשלול את זכות הבחירה: אלה רוצים לשלול את זכות הבחירה מערבים, אחרים רוצים לשלול את זכות הבחירה מחרדים, אלה רוצים לשלול את זכות הבחירה מהשמאל, משמאלנים, אלה רוצים לשלול את זכות הבחירה מימנים, וכבר פסלו מפלגות ימניות. לכן, אדוני היושב-ראש, צריך לעמוד פה וכן, נראה לי מוזר שאני עומד להגן על הדמוקרטיה, כאילו, אנחנו הרי תיאוקרטים ואלה דמוקרטים, אנשי השמאל דמוקרטים, הם פשוט מפרקים את כל המסגרות השלטוניות החוקיות ומסתמכים שתמיד יהיה להם רוב בבג"ץ. אני מציג עכשיו, אדוני היושב-ראש, אתגר לראש הממשלה: תמנה בבקשה והעבר חוק ��הוסיף עוד 15 שופטים בבית-המשפט העליון. למה אתה לא יכול לעשות את זה? תגן על הדמוקרטיה. אז תדע שיש ריבוי דעות. אל תפגע בשופטים הקיימים, תוסיף עוד, כמו שעושים בכל מקום. מה זה נקרא: היועץ המשפטי לא יגן על החוק של הממשלה, של הכנסת, בבג"ץ, אז הוא היועץ המשפטי לממשלה או לא? לעצם העניין, אדוני היושב-ראש, בעניין חוק ההסדרה, אתם יודעים שיש לנו הרבה חילוקי דעות עם הציונות הדתית, עם אנשי הימין. אם הייתה אפשרות לעשות שלום עם השכנים שלנו היו לנו ויכוחים עוד יותר גדולים. אבל כאשר יהודי גר בביתו, עם ילדיו, 20 שנה, ומוציאים אותו מהבית באכזריות נוראה, וכאן אני רוצה לתת ציון לשבח לשוטרים, שהתייחסו מאוד בעדינות בעמונה, אבל עצם העקירה היא אכזריות נוראה, רק כי בג"ץ אמר והיה העולם, שאמרתי ונעשה דברי? זה פירוק הדמוקרטיה. למזלנו, אנשי עמונה והמתנחלים הם אנשים עדינים, והם לא פועלים כפי שפועלים פה באזור, כל מי שמנסים להוציא אותו מביתו, והם קיבלו את הדין, בכאב גדול, אבל יחסית הם קיבלו את זה בשלום. מה אתם רוצים, שאנשים באמת יתנגדו לשלטון? באמת יתחילו פה מלחמות מול פקידים ומול שופטים? מה אתם רוצים, לפרק את כל הדברים האלה? אל תביאו את הפגיעה בזכויות האדם בצורה כזאת, להוציא בן-אדם מביתו. אלא מה? אם יש מישהו שטוען שבטעות, או לפני 20 שנה, בנו על ביתו, על קרקעו, אף שאין אחד כזה, נשלם לו, ניתן לו קרקע חלופית. מה עושים עם כל ההפקעות כשעושים כבישים? נותנים קרקע חלופית.  לכן החוק הזה הוא גם חוק מוסרי וגם חוק פרלמנטרי.  בליפתא. אנחנו צריכים לזכור, נכון. כמה אנשים הוציאו בגלל הפקעות ודברים כאלה, אז מה? אז עשו, אבל קיבלו גם מהם פיצוי. נכון, ודאי שצריך לתת פיצוי. פיצוי צריך לתת. אני אסיים בתקנת "מריש" שכבר אמרתי את זה פה. יש בהלכה שאדם לקח קורה של מישהו אחר, והוא בנה בה את גגו. לא אומרים לו: תפרק את הגג ותחזיר לו את הקורה, אלא תשלם לו את מחיר הקורה. תקנת "מריש" זה נקרא. זה הדבר שצריך לעשות פה גם לכל ההתנחלויות שלא נמצאו על קרקעות שאינן קרקעות מדינה, ובא לציון גואל. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. 15 דקות לרשותך. שלוש הסתייגויות יש לך, 15 דקות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני שומע בימים האחרונים קמפיין שלם נגד החוק הזה, נגד החוקיות שלו. אני שומע אנשים שאומרים: אין שום סיכוי בעולם שהחוק הזה עומד במבחן בג"ץ. אני שומע שאנשים אומרים שאנחנו מחוקקים את זה בכוונה כדי שבג"ץ יפסול, ואז נוכל להאשים את בג"ץ. חברים, הקמפיין הזה מלא בטענות מוזרות. בלשון המעטה. שמעתי את חבר הכנסת לשעבר דן מרידור אומר ברדיו שבחוק הזה לראשונה אנחנו נחוקק על אנשים שהם לא חלק מהמשחק הדמוקרטי שלנו. אני רוצה לגלות לחבר הכנסת לשעבר מרידור סוד: אנחנו עושים את זה 50 שנה. 50 שנה אנחנו קובעים את החיים ביהודה ושומרון, של ערביי יהודה ושומרון, שהם לא חלק מהמשחק הדמוקרטי שלנו. אין שום הבדל אם אנחנו מנהלים את חייהם באמצעות חקיקה צבאית שהאלוף חותם או באמצעות הכנסת. להפך. סביר להניח שכאשר הכנסת עושה את הפעולות הללו אז הן נעשות בתשומת לב הרבה יותר גדולה, בתהליך הרבה יותר משמעותי, עם לימוד ובדיקה, וקריאה טרומית וקריאה ראשונה וקריאה שנייה ושלישית, וועדות בין לבין, ומומחים, ומשפטנים, הרבה יותר חוקתי והרבה יותר שומר על הזכויות מאשר אלוף הפיקוד בחדר הסגור שלו, היועמ"ש מכין ל�� איזה צו והוא חותם. 50 שנה אנחנו עושים את זה. אין שום חידוש בחוק הזה. אני שומע שהכנסת לא מוסמכת לחוקק ביהודה ושומרון כיוון שלא החלנו את הריבונות, לא מדובר בשטחה של מדינת ישראל ולכן הכנסת לא מוסמכת. אז חברים יקרים, הכנסת מוסמכת גם מוסמכת. אתם רוצים, אז נקרא, סתם לצטט, מכמה פסקי-דין באמת קצרצרים בעניין הזה. הראשון, אגב, ניתן עוד ב-1948, מייד בהקמת המדינה: ע"פ, ערעור פלילי, 1/48 סילבסטר נגד היועץ המשפטי לממשלה. אמר בית-המשפט העליון: "אם על-פי החוק הבין-לאומי יש כוח חקיקה מסוים לשלטון הצבאי, הרי על אחת כמה וכמה ישנו כוח חקיקה כזה למחוקק של המדינה הכובשת שממנה השלטון הצבאי שואב את כוחו". הרי המפקד הצבאי הוא הריבון בשטח ה"כבוש", במירכאות, תכף נדבר על זה, מכוח היותו של המעצמה הכובשת. אז אם השליח מוסמך לחוקק, ודאי שגם המשלח מוסמך לחוקק. מבחינת המשפט הבין-לאומי, מה שהמשפט הבין-לאומי בודק זה את התוכן של החקיקה, ממש לא את הפרוצדורה של איך בדיוק הדבר הזה חוקק. יותר מזה, ושוב, יש פה שורה שלמה של פסקי-דין. נניח הנשיא לשעבר ברק, בפסק-הדין הידוע שבו בית-המשפט העליון הכשיר את הגירוש מגוש-קטיף ומצפון השומרון, אז הוא מדבר על המשמעות של התפיסה המשפטית שרואה בשטחים הללו שטחים הנתונים בתפיסה לוחמתית, אז השטחים האלה לא סופחו לישראל ואינם חלק ממנה. אומר ברק: ובהיעדר הוראה בחקיקה מפורשת או משתמעת, אין חוקי הכנסת חלים באזור זה. זאת אומרת, כאשר יש הוראה בחקיקה מפורשת ואפילו משתמעת, יכולה הכנסת להחיל את חוקיה ביו"ש, ויש עוד כהנה וכהנה פסקי-דין רבים שמדברים בעניין הזה. אני שומע את היועץ המשפטי לממשלה, שלצערי הרב מנהל כמעט קמפיין, בעיני, אגב, זה כשלעצמו שערורייה. היועץ המשפטי יש לו, וצריכה להיות לו, את דעתו, והוא אמור לומר אותה לממשלה ולוועדת שרים לחקיקה. אולם ברגע שוועדת השרים תהיה באחריות הממשלה, בוודאי ובוודאי ברגע שהכנסת החליטה שהיא לא מקבלת את דעתו והיא מקדמת את החוק, אני חושב שזה בלתי מתקבל על הדעת שהוא מנהל קמפיין ציבורי ומעל במות ציבוריות נגד החוק, ובעצם, למעשה, נגד הממשלה שהוא אמור להיות בא-כוחה, היועץ המשפטי לממשלה מסביר כמה החוק הזה הוא לא חוקתי ולא עומד במחויבויות של מדינת ישראל על-פי המשפט הבין-לאומי. ולכן אומרים לי כולם: אין שום סיכוי שהחוק הזה יעמוד במבחן בג"ץ. אם היועץ לא מוכן להגן עליו, אין שום סיכוי בעולם שהוא יעמוד במבחן בג"ץ. אני רוצה לומר לכם חברים יקרים, ההפך. דווקא ההתנגדות החד-משמעית הזאת של היועץ המשפטי לממשלה, וגם זה של הכנסת, בצורה קצת יותר מרוככת, לפי דעתי, תופס נכון יותר את תפקידו, אבל דווקא ההתנגדות הזאת היא שמחסנת את החוק הזה, חבר הכנסת אייכלר, היא שמחסנת את החוק הזה בבג"ץ. כאשר היועץ המשפטי לממשלה עומד ובצורה רועשת מסביר את ההשלכות ואומר את טענתו שהחוק הזה איננו תואם את המשפט הבין-לאומי כפי שהוא תופס אותו, והממשלה, ובעיקר הכנסת שהיא הריבון, אומרת ליועץ המשפטי: שמעתי את דבריך ואף על פי כן ולמרות הכול אני מחוקקת, תוך שאני מודעת להשלכות האלה, זה אומר: או שהכנסת לא מקבלת את ההתייחסות אל יהודה ושומרון כאל השטחים האלה שנתונים בתפיסה לוחמתית, וממילא דיני הכיבוש, דיני התפיסה הלוחמתית של המשפט הבין-לאומי, אינם חלים שם. אז יכול היועץ המשפטי לומר, אגב, עברתי על חוות דעתו. חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה הוקראה מילה במילה על-ידי באי כוחו בדיון הראשון בוועדה המשותפת שדנה בחוק הזה בהכנתו עדיין לקריאה ראשונה. עברתי ממש לקראת הנאום הזה על כל החלקים של חוות הדעת הזאת. אין שם מילה אחת על החוקיות או על היעדר החוקיות של החוק הזה על-פי המשפט הישראלי הפנימי. היועץ מדבר אך ורק על הבעיות במשפט הבין-לאומי. הוא טוען שהחוק סותר את דיני התפיסה הלוחמתית של המשפט הבין-לאומי, את חובותיו של המפקד הצבאי כלפי אוכלוסייה המוגנת, את תקנה 43 לתקנות האג, שקובעת שצריך לשמר את הדין החל באזור ולא להתערב בו אלא רק לטובת אותה אוכלוסייה מוגנת. החוק הזה סותר את הדרך שבאמצעותה צריך לבצע הפקעות, שוב, לפי המשפט הבין-לאומי. עם כל הכבוד, כאשר יש סתירה בין הדין הפנימי לדין הבין-לאומי, הדין הפנימי גובר, זה מושכל יסוד ראשון, איך אומרים, שנה א', סמסטר א', קורס ראשון במשפטים. אין תקדים ולא יכול להיות תקדים לפסילה של בית-המשפט העליון חוק של הכנסת בשל העובדה שהוא סותר הוראות של הדין הבין-לאומי, והראיה הכי פשוטה זה רמת-הגולן. רמת-הגולן היא שטח כבוש. אין על זה מחלוקת. רמת-הגולן הייתה שטחה של מדינת סוריה. הריבונות הסורית ברמת-הגולן הוכרה על-ידי האו"ם וממילא על-ידי המשפט הבין-לאומי. אנחנו כובשים ברמת-הגולן. אני מגלה סוד: לא סיפחנו את רמת-הגולן. עמד כאן מנחם בגין, זיכרונו לברכה, ראש הממשלה, ואמר: אני רוצה להבהיר, אנחנו לא מספחים את רמת-הגולן. מה עשינו? החלנו את החוק הישראלי מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל. האם יעלה על הדעת שיבוא בג"ץ ויגיד: אני פוסל את החוק שהחיל את החוק הישראלי על רמת-הגולן מפני שהכנסת איננה מוסמכת לחוקק מחוץ לשטחה? אז רמת-הגולן עד היום לא סופחה למדינת ישראל, ועד היום הקהילה הבין-לאומית לא מכירה בה כחלק ממדינת ישראל. היא שטח כבוש, אבל ברור שחוק של הכנסת גובר על המשפט הבין-לאומי. ולכן, כאשר היועץ המשפטי לממשלה בא ואומר: חברים, החוק הזה לא מתאים למשפט הבין-לאומי, אז אחת משתיים: או שהכנסת אומרת לו, כך אני חושב שהכנסת אומרת לו, כך אני נוכחתי בכל הדיונים על החוק הזה, אגב, סעיף המטרה של החוק הזה, הסעיף הראשון מגדיר את מטרתו של החוק: לאפשר את המשך פיתוחה וביסוסה והסדרתה של ההתיישבות. זו פסקה שלא היה אפשר לחוקק לו הכנסת הייתה חושבת שמדובר בשטחים הנתונים בתפיסה לוחמתית, כי אז זה אפילו פשע מלחמה, העתקת אוכלוסייה. אז ברור שהכנסת לא מתייחסת אל השטח כשטח הנתון בתפיסה לוחמתית, ופה צריך לומר עוד דבר. זה נורא פשוט. זה לא סוד שיש ויכוח בין המשפטנים, מבחינה משפטית צרופה, לא מדינית, משפטית, איך נכון להגדיר את השטח. אני, אגב, מצדד בדעתם של רבים וטובים ממני שסבורים שלא ניתן להגדיר את השטח הזה כשטח הנתון בתפיסה לוחמתית, מכיוון שחסר הרכיב הכי בסיסי בהגדרה הזאת, והוא שנטלנו את החזקה בשטח מאיזה ריבון שהריבונות שלו הוכרה על-ידי המשפט הבין-לאומי. אנחנו הרי יודעים מצוין שהכיבוש הירדני ירדן כבשה בכוח הזרוע את שטחי יהודה ושומרון ב-48', ושלטה שם במשך 19 שנה בכיבוש בלתי חוקי שלא הוכר על-ידי העולם. אנחנו לא נטלנו את החזקה מאיזה ריבון, ולכן אנחנו לא יכולים להיות כובש. אבל יש על זה ויכוח. יש אומרים שברגע שהשטח הזה נתפס באמצעות עימות מזוין, אז כבר הוא מוגדר שטח שנתון בתפיסה לוחמתית. אז זו מחלוקת שלא הוכרעה. אגב, היא לא הוכרעה מעולם באיזה דיון פוזיטיבי בבית-המשפט העליון. מעולם לא נערך דיון בשאלה הזאת, לא נערכה שקלא וטריא, לא שמו את שני הצדדים ובית-המשפט לא הכריע. אז מדוע דן בית-המשפט את מדינת ישראל כאשר הוא בוחן, מעביר את שבט ביקורתו על ההתנהלות של המדינה בהקשר של יהודה ושומרון, מדוע הוא בוחן את זה לפי כללי המשפט הבין-לאומי? כיוון שמדינת ישראל, שמגר, שאחר כך היה נשיא בית-המשפט העליון, היה הפצ"ר ב-1967 ואחר כך היועץ המשפטי לממשלה, והוא הודיע לבית-המשפט שאף שלא מדובר בשטחים הנתונים בתפיסה לוחמתית, אנחנו מוכנים לקבל על עצמנו לפנים משורת הדין את ההוראות ההומניטריות של הדין הבין-לאומי כדי לצאת ידי חובת כל השיטות, כדי שלא יגידו שאנחנו מבצעים מחטפים בחסות איזה מין אזור דמדומים שאין בו מערכת דינים שחלה. אז קיבלנו על עצמנו חלק מן ההוראות של המשפט הבין-לאומי, אבל קיבלנו את זה לפנים משורת הדין. זו לא הגדרת סטטוס. אגב, יש על זה ביקורת. השופט ויתקון ב-1972 כתב פה, בג"ץ אבו חילו, הוא כותב: "נוכח הלכה ברורה זו, אין אני יכול אלא להתייחס בספקנות לנוהג שהשתרש, כנראה, אצל נציגי המדינה להסכים לבירור מעשי השלטון הצבאי אף מבחינת המשפט הבין-לאומי ההסכמי. אף הסכמה זו הניתנת מדי פעם בפעם לגבי נושאים מוגדרים ובלי התחייבות שתינתן בכל העתירות" אגב, אנחנו רואים פה שאז, עוד ב-1972, הממשלה לא הסכימה לקבל את זה כאיזה כלל, בחלק מהדברים היא הסכימה, אומר השופט ויתקון שבחלק מהדברים הסכימה. אומר השופט ויתקון: "ההסכמה הזאת הופכת את דיוננו למעין בוררות התלויה בהסכמת הנתבע. לעניות דעתי, לא לשם כך נוצר בית-המשפט הזה". אמר ויתקון: בג"ץ הוא לא מוסד בוררות. אתם תקבעו לפי איזה חוקים אתם רוצים לדון בו. כך או כך, על רקע הסכמת המדינה ועל רקע, בעיקר, כיוון שלא החלנו שם את הריבונות, לא נוצרה מערכת דינים אחרת, אז אמרנו: לא נשאיר ואקום, הסכמנו לקבל חלק מההוראות של המשפט ההומניטרי. אז אם הממשלה מוסמכת, ודאי שהכנסת מוסמכת להורות לבית-המשפט את ההפך. עומדת עכשיו הכנסת, הריבון במדינת ישראל, ואומרת: אנחנו לא מקבלים את הגדרת השטח ככזה ולא מוכנים לדון על-פיו, או, כאשר שומעת הכנסת את אותה אמירה חד-משמעית של היועץ המשפטי לממשלה, אומרת הכנסת: אף שאתה חושב שזה סותר את הדין הבין-לאומי, אנחנו מחוקקים את זה. כפי שהיינו מוסמכים להחיל את הדין הישראלי ברמת-הגולן בניגוד לדין הבין-לאומי, כך גם אנו מוסמכים להחיל איזו נורמה שאנחנו רוצים, יש גם אמירה חד-משמעית של בג"ץ על כך שהכנסת אינה חייבת להחיל את כל הריבונות שלה כתנאי להחלת חוקים, היא יכולה להחיל חוקים מסוימים גם בשטחים שאינם נתונים בריבונותה, והדברים ידועים. לכן אני טוען שדווקא ההתנגדות הזאת של היועץ המשפטי לממשלה מחסנת את החוק. עכשיו, כדי לפסול את החוק הזה, כפי שאמרתי, לא יהיה אפשר לפסול אותו על בסיס זה שהוא לא מתאים לדין הבין-לאומי. אין לזה תקדים, וזה גם נוגד את עקרונות היסוד הכי בסיסיים של המשפט במדינת ישראל. כדי לפסול אותו צריך יהיה לטעון שהוא סותר את חוקי-היסוד של מדינת ישראל. כדי לעשות את זה יהיה צריך בראש ובראשונה לקבוע שחוקי-היסוד חלים גם על ערביי יהודה ושומרון. זו קביעה שעד היום בית-המשפט נמנע במכוון מלקבוע אותה, באותו בג"ץ שהכשיר את הגירוש מגוש-קטיף השאירו את השאלה הזאת ב"צריך עיון". אני רוצה לראות את היועץ המשפטי לממשלה מוכן שבג"ץ יקבע שחוקי-היסוד חלים גם על ערביי יהודה ושומרון, זה קודם כול, כבסיס. יהיו לזה השלכות מרחיקות לכת מאוד מאוד על היכולות של צה"ל ��פעול וכו'. גם אם ייקבע שחוקי-היסוד חלים, ואז לכאורה החוק הזה פוגע בזכות הקניין, שמעוגנת בחוק-יסוד: כבוד אדם וחירותו, אז כמובן יש פסקת ההגבלה, וזה עדיין לא אומר שהחוק הזה לא עומד בתנאי פסקת ההגבלה. לפסקת ההגבלה כידוע יש ארבעה תנאים: ראשית, שהפגיעה תהיה בחוק, זה חוק שהולם את ערכיה של מדינת ישראל, זה התנאי השני, ואתייחס ביחד לשני התנאים, והתנאי השלישי הוא שהוא מחוקק לתכלית ראויה. התכלית של החוק הזה, כידוע, וזה נאמר פה לא פעם, גם כאן וגם בוועדות, גם תכלית התיישבותית, ציונית. אנחנו רואים בפיתוח ההתיישבות הציונית החלוצית בכל מרחבי ארץ-ישראל ערך אדיר שתואם מאוד מאוד את ערכיה של מדינת ישראל. הוא מוגדר כתכלית ראויה. ויש לו גם תכלית הומניטרית: אלפי אלפי משפחות שבאו בתום לב, שלא פעם רכשו בתים בכלל מהמדינה, טעויות שנוצרו לפני הרבה מאוד שנים בתום לב, כאשר נבנו יישובים ושכונות שלמות על אדמות שהן לא בבעלות המדינה, אז יש גם תכלית אנושית הומניטרית, ודאי כשמדובר בחוק שתכליתו ראויה ושתואם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אוי ואבוי לנו אם לא. אז יש לנו כמובן המידתיות. זה התנאי הרביעי, וכידוע בפסיקה הוא מתחלק לשלושה מבחני משנה: ראשית, הקשר הרציונלי. צריך שיהיה קשר בין האמצעי הננקט לבין המטרה. ברור שהאמצעי הזה, חוק ההסדרה, בסופו של דבר, נכון, הוא מפקיע את זכויות השימוש. אגב, הוא לא מפקיע את הבעלות, הוא מפקיע זמנית את זכויות השימוש עד לקיומו של הסדר מדיני. ואני אומר את זה עכשיו: הוא נותן תמורה גדולה מאוד, 125%; הוא נותן בחירה לבעלים שנפגע או בכסף או בקרקע. פנה אלי שר בכיר, אספר לך, אדוני היושב-ראש, לפני יומיים, אומר לי: תשמע, תוסיפו בחוק שהבעלים יוכל לבחור אם הוא רוצה לקבל קרקע חלופית במקום, ואז אין פגיעה. אמרתי לו: תקרא את החוק, זה כתוב. ולא סתם הוא יכול לבחור קרקע חלופית, הוא יכול לבחור קרקע חלופית בשווי 125%, מעבר לשווי הקרקע שלו, שתהיה בהערכת שמאי. יש ועדת שומה שקובעת את זה, יש ועדת ערר שבה הוא יכול לערער על גובה השומה שנקבעה לו, וכמובן הוא יכול ללכת אחרי זה לבית-משפט במדינת ישראל ולערער בשלוש ערכאות, הכי מידתי והכי צודק בעולם. קשר רציונלי, אמרנו. אפשר עוד שתיים-שלוש דקות? הרי לא ממהרים פה לשום מקום. יש לך עוד 35 שניות, ואם תרצה עוד דקה, אתן לך לסכם. עוד דקה. למה לא, גברתי המזכירה? אנחנו לא ממהרים. האופוזיציה? טוב, לא אאריך הרבה. אני רק רוצה לדבר על המבחן השני, המבחן שפגיעתו פחותה. אני רוצה להודות על האמת, אדוני היושב-ראש. יש, וזאת הסתייגות שאני הגשתי כאן, בהחלט אפשר היה להגיע לאותה תוצאה בכלי שפגיעתו פחותה, וזה להעניק שיקול דעת פרטני לרשויות האזור ביחס לכל חלקה וחלקה. יש עקב אכילס מסוים בחוק הזה שהוא קצת גורף, הוא קובע שכל היישוב באופן קטגורי מייד מופקע ומוסדר. הנכון היה, ויש לי הסתייגויות שאני הגשתי לחוק, שאומרת שיהיה שיקול דעת על כל חלקה פרטנית, ובהסתייגות כתבתי שרשויות האזור, המפקד הצבאי, יבחנו את כל השיקולים שהפסיקה קבעה לאורך השנים לאיזון בין זכויות הפרט שנפגע מהפקעה לבין התועלת הציבורית שצומחת כתוצאה מההפקעה. אלא מה? למה אני לא יכול להעביר את ההסתייגות הזאת? כי ברגע שהיועץ המשפטי לממשלה הולך מעל כל במה ואומר: החוק הזה לא חוקתי, אני לא הולך להגן עליו, ומודיע שעושה שביתה איטלקית, הרי מי בסוף יצטרך לשקול את שיקול הדעת הזה? לא אנ��. מי הולך ליישם אחרי זה את החוק? גם כן היועץ המשפטי. אנחנו יודעים מצוין. הפקידים המשפטיים, היועצים המשפטיים במינהל האזרחי הם שיצטרכו לקבוע. ברור לי שהם יסרסו את החוק, כי הם מראש לא מאמינים בו. אין לי זמן. אני לא רוצה להקריא, אבל גם כבוד השופטת בייניש, באחד מפסקי-הדין, מצוטט שוב באותו פסק-דין שהכשיר את הגירוש מגוש-קטיף, מסבירה את המבחן הזה: המחוקק לא תמיד חייב לבחור את האמצעי שהכי הכי הכי פחותה פגיעתו, כי לפעמים הוא יביא לסיכול הכוונה. בעיני, לומר לי: תשמע, אנחנו מייצרים מצב שבו אתה לא יכול לתת שיקול דעת, כי אם אנחנו ניתן שיקול דעת, אנחנו נשתמש בו נגדך ונסכל את כוונת המחוקק, ועכשיו, מכיוון שלא נתת שיקול דעת, נפסול לך את החוק, זה ממש "הרצחת וגם ירשת". ממש ממש שני משפטים אחרונים. משפט אחרון. ממש שני משפטים אחרונים. בסופו של דבר מדובר בשאלה ערכית. ההתייחסות ליהודה ושומרון לא כאל שטח שנתון בתפיסה לוחמתית, זו שאלה ערכית. האיזון, יש פה זכות שנפגעת, של אותו אדם פרטי שאני מפקיע לו, אל מול האינטרס הציבורי של הסדרת ההתיישבות זו שאלה סופר-ערכית. אם ההתיישבות לא חשובה בכלל, אז היא לא שווה את הפגיעה. אין מבחן מידתיות. אם הסדרת ההתיישבות זה ערך חשוב, שוב, גם ציוני, גם אנושי, גם התיישבותי, גם יהודי, ודאי שהיא שווה גם את הפגיעה. אני לא רואה את בג"ץ מתערב בקביעה הזאת. לפסול כי זה נוגד את המשפט הבין-לאומי הוא לא יכול, כי אין חיה כזאת. לפסול כי זה לא מידתי, זה אומר שהוא נכנס לשיקולים הכי פוליטיים והכי מדיניים, ברור לכל ילד במדינת ישראל ששאלת ההתיישבות ביהודה ושומרון היא שאלה פוליטית-מדינית שחייבת להיות מוכרעת כאן בבית הזה. תודה. אני לא רואה אותו מתערב. אם חלילה, חלילה, חלילה הוא יתערב, אנחנו נהיה חייבים לפעול בעניין הזה ולהחזיר את יכולת ההחלטה בסוגיות האלה אלינו, אם באמצעות פסקת ההתגברות, שאני כבר מניח מחר, בעזרת השם, על השולחן, ואם באמצעים אחרים. אנחנו, רק אנחנו בבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, נקבע את עתיד יהודה ושומרון, לא בית-המשפט. תודה. תודה על ההנמקה המקיפה מאוד מאוד של חבר הכנסת סמוטריץ. אני מזמין את חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. יש לך רשות דיבור. חמש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אחרי ההנמקה, כמו שאדוני אמר, המפורטת מאוד של חברי בצלאל סמוטריץ, אני מבקשת בדקות שיש לי לזכור בזכות מי אנחנו מגיעים למציאות שבה אנחנו זוכים, בעזרת השם, היום, להעביר את חוק ההסדרה בקריאה השנייה והשלישית, וכאן מהמקום הזה להקדיש את החוק למשפחות עמונה שפונו לפני כמה ימים מהבתים שלהם. אמונה אבל ושני ילדים, אורן ועינת אמיתי ושבעת ילדיהם, נריה וטובה אנטמן ושני ילדיהם, יוסף והדר אפשטיין עם שלושה ילדים, אביחי ועפרה בוארון עם שבעה ילדים, יוסי ומירי בן ברוך עם שמונה ילדים, ידידיה וורדית בן זמרה עם ילד אחד, יעקב ויוני בנימין עם שישה ילדים, יהודה ויעל ברוכי עם שבעה ילדים, שמאי וחני ברקו עם חמישה ילדים, נדב ושקד גולד, זוג צעיר, אורי ואיילה גולדברג עם ארבעה ילדים, אלי וחנה גרינברג עם שמונה ילדים, שמואלי וגילה גרינברג עם שבעה ילדים, עציון ושירה דוד עם שישה ילדים, מאיר וחנה הורוביץ עם שלושה ילדים, איציק ורויטל הלברשטט עם ארבעה ילדים, דוד ומניה הלל עם שישה ילדים, הלל ואיילת וידל עם ארבע בנות, מוטי ויעל וייס עם שבעה ילדים, אלעד ושרה זיו עם שבעה ילדים, שמעון ורעיה חייקין עם שני ילדים, אבי ושני חמו עם שלושה ילדים, דוד וטלי יהב עם שבעה ילדים, שאול ומיכל ישראל עם חמישה ילדים, עמיחי וזיוה כץ עם שלושה ילדים, אדר ורבקה לפאיר, זוג צעיר, לוחם בחטיבת כפיר, יאיר ועטרת מובשוביץ עם שישה ילדים, מישאל ואוריה נבט-פרץ עם חמישה ילדים, יהוידע ותמר נזרי עם שמונה ילדים, זכריה ולאה פלדבאום עם ארבעה ילדים, אוריאל ומורית פניאל עם שני ילדים, הרב יאיר ושרה פרנק עם תשעה ילדים, יחזקאל ויהודית צווכר עם שלושה ילדים, אברהם ועינת רוסנו עם שלושה ילדים, דביר ומיכל רז עם חמישה ילדים, יעקב ושרה רודיק עם ארבעה ילדים, אורי ומוריה שאג עם שישה ילדים, נחום ויפעת שוורץ עם שבעה ילדים, ידידיה והדסה שפיץ עם שישה ילדים, ומתניה וריקי שפירא עם תשעה ילדים. תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אם כן, חברים, בהתאם להודעת סיעת המחנה הציוני, סיעת יש עתיד, סיעת הרשימה המשותפת וסיעת מרצ, שמושכות את כל ההסתייגויות וגם את רשות הדיבור, נכון לרגע זה אני מפסיק את הישיבה. הישיבה תתחדש בשעה 21:30, ויהיו סיכומים של הדיונים. בשעה 22:30 יתחילו ההצבעות, לא לפני, ודאי, לא לפני תחל ההצבעה על כל ההסתייגויות על חוק ההסדרה בהתאם למה שהוחלט. אנחנו מיישמים את החלטת ועדת הכנסת ככתבה וכלשונה. אני מודה לכולם. ישיבה זו מופסקת נכון לרגע זה. לא ננעלת, הופסקה. (הישיבה נפסקה בשעה 17:13 ונתחדשה בשעה 21:31.) חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. להזכיר לכולנו, היושב-ראש, אני יכול לשאול משהו? הודעה למזכירת הכנסת. תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 192), התשע"ז 2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 16), התשע"ז 2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51) (שינוי תוכנית הטבות לצרכן או סיומה), התשע"ז 2017, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב אשר, מסעוד גנאים, זוהיר בהלול ואכרם חסון בנושא: דוחות המועצה לשלום הילד. תודה. תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, המצב הוא כדלקמן: בישיבה שהתקיימה עד להפסקה, שהכריז עליה סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יצחק וקנין, הודיעו זה אחר זה חברי הכנסת דב חנין, אילן גילאון ומרכזת פעילות האופוזיציה, יושבת-ראש סיעת העבודה חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהאופוזיציה החליטה למשוך את כל ההסתייגויות ואת כל בקשות הדיבור. סגן היושב-ראש יצחק וקנין הודיע על כך גם לפרוטוקול. הפרוטוקול נמצא לפני. בכל זאת, מכיוון שמדובר פה בחוק חשוב ובדיון שנמשך כמה שעות, החלטתי להתחשב בבקשתו של ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, שביקש לומר כמה מילים. אני מעלה את חבר הכנסת יצחק הרצוג. לאחר מכן השר אופיר אקוניס והשר זאב אלקין יסכמו את הדיון בשם הממשלה, כך הודיעה מזכירות הממשלה. יושב-ראש הוועדה ודאי גם יכול לסכם את הדיון, אם ירצה, את ההסתייגויות, כי כן שמענו כמה חברי כנסת שהחליטו לנמק את ההסתייגויות. בבקשה, אדוני ראש האופוזיציה. אדוני היושב-ראש, אני ניצב כאן כדי להסביר מדוע לא דיברנו, מדוע לא הצגנו את ההסתייגויות לחוק הנאלח הזה בשם כל האופוזיציה, כדי שיירשם לתמיד ולפרוטוקול תי��שם עובדת התנגדותנו בכל החומרה ובכל התקיפות. אני מסביר לך אדוני, ולכם חברי הכנסת: לפני 100 שנים בדיוק הצהיר בלפור על שינוי עמדתה של ממשלת בריטניה ביחס לחזון הציוני. 100 שנים בדיוק לאחר מכן עומד כאן בלפור נתניהו ומעניק לעם הפלסטיני את מדינת העם היהודי. ההתנגדות שלנו לחוק נובעת מההתנגדות שלנו לסיפוח. היא לא נובעת מבעיה שיש עם המתיישבים או עם היישובים, אלא בשל הכנסתם של מיליוני פלסטינים לתוך המדינה היהודית. בנימין נתניהו מועל בתפקידו בחוקקו את החוק הזה, מועל במפעל הציוני. ההצבעה לא החלה, ואנחנו, כל האופוזיציה, קוראים לכם: יש עוד כמה דקות, תעצרו את הרכבת האיומה הזאת לפני שתצא לדרכה. הרכבת הזאת יוצאת מכאן ותעצור בתחנה הסופית בהאג, ומקרונותיה יצאו כתבי אישום כנגד חיילים וקצינים, מפקדים וקברניטים, ועליהם יהיה חתום ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, הבלפור החדש. תעצור, ביבי, תעצור. לך לחשוב. אתה בתקופה קשה, לוחצת ומאיימת. ואני רוצה לומר באופן חד וברור, ההצבעה הערב אינה הצבעה בעד או נגד המתיישבים אלא הצבעה בעד או נגד האינטרס של מדינת ישראל. לכן, הממשלה שמחוקקת הערב את החוק הזה מחוקקת סכנה חמורה לישראל: חוק שמייצר סיפוח דה-פקטו בניגוד לכל ההתחייבויות הבין-לאומיות של ישראל, חוק שהביא את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם כנגד ההתנחלויות, חוק שמוביל את קברניטי והמדינה לבית הדין הבין-לאומי, הכול בשל חולשתו של ראש הממשלה אל מול הימין הקיצוני, אל מול בנט ושבעת הגמדים שאתו. החוק הזה מאיים על מפעל ההתיישבות כולו, כך קבע הערב היועץ המשפטי לממשלה. החוק הזה יספח אל מדינת ישראל מיליוני פלסטינים שידרשו זכות בחירה וזכויות מלאות. החוק הזה מנוגד לדין הישראלי, לדין הבין-לאומי ולכל חוות דעת של יועץ משפטי שטיפל בחוק הזה. לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של המדינה, שהכנסת מצביעה במפורש בניגוד לחוקי המדינה, בניגוד לחוות דעתם של היועצים המשפטיים הבכירים בממשלה ובכנסת. מנהיגות, רבותי, נמדדת בדיוק ברגע הזה. אני קורא לכל חברי הקואליציה, לשר הביטחון אביגדור ליברמן, לשר האוצר משה כחלון, לכל ראשי הסיעות והמפלגות, שלא להסכים לחוק הזה. אתם תומכים בחוק לא חוקי, וככזה, אסור לכם לתמוך בו. ולא בכדי קבעו שני משנים לשעבר של היועץ המשפטי לממשלה שמשמעת קואליציוניות לא חלה ולא יכולה לחול כאשר הממשלה מקבלת החלטה שאיננה חוקית. ולכן, אני קורא לכם לפני נעילת שער, לחברי הקואליציה, להימנע ממשמעת קואליציונית. זאת לא בקשה אליכם, זו חובתכם. אל תיתנו ידכם לחוק המטורף הזה, שמאיים להרוס את הדמוקרטיה הישראלית, את מעמדה הבין-לאומי של ישראל, מאיים על מפקדי צה"ל, מאיים על קברניטי המדינה ופועל בניגוד מוחלט לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה. החוק הזה יהיה רשום על שמו של כל אחד ואחד שיתמוך בחוק הזה היום. יש חוקים שדגל שחור מתנוסס עליהם. זה בדיוק החוק הזה, וכשאנחנו ניבחר זה יהיה החוק הראשון שנבטל. אנחנו נשמור על מדינת העם היהודי כך שתישאר לנצח מדינת הלאום של העם היהודי. תודה רבה. תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. אני מתכבד להזמין את השר אופיר אקוניס לסכם את הדיון ולהשיב למסתייגים בשם הממשלה. אחריו, השר זאב אלקין, ואחריו, אם ירצה, יושב-ראש הוועדה המשותפת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, ברוך שובך, אדוני היושב-ראש, ולך, חבר הכנסת הרצוג, בריאות טובה ומהירה. אני רואה שחזרת לכושר מלא ואני מברך אותך. מובן שאנחנו מייד נתייחס לדבריך, ללא כל קשר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני, הבסיס העיקרי לדיון הערב, אנחנו מדברים על אבן יסוד בעיקרי תפיסות אידיאולוגיות שונות, שמפלגות את הבית הזה, שמפלגות את החברה הישראלית ועומדות במרכז השיח הציבורי שלנו כ-50 שנה. ומהי שאלת היסוד, אדוני היושב-ראש: למי שייכת הארץ הזאת. למי היא שייכת? ואני אומר כאן, כבסיס לכל הדיון שיתקיים במליאה, כבסיס לכל הוויכוח שמתקיים, אדוני היושב-ראש, בדעת הקהל בימים האחרונים, וביתר שאת, ביומיים האחרונים, ולכל חוק, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, שיעלה כאן הלילה או במהלך השנים הבאות: ארץ-ישראל כולה היא ארצו של העם היהודי, והזכות עליה היא של העם היהודי. אז למה אתם לא מספחים? הזכות הזאת, אז למה אתה לא מספח? אני אשיב לך על הכול. בשביל מה אתה צריך חקיקה פרטית, את חוק ההסדרה? הזכות הזאת, בעזרת השם, לאט-לאט. הזכות הזאת,  היא נצחית. זה מתחיל בהסדרה, למה, הזכות הזאת, חברת הכנסת סויד, היא נצחית והיא איננה ניתנת לערעור. זאת זכות מוקנית, זאת זכות היסטורית. היא מעוגנת בספר הספרים ובכל ספרי ההיסטוריה, במחקרים ובממצאים, היא מעוגנת בכל חפירה, אדוני היושב-ראש, שנמצאת במרחק שני קילומטר מכאן, מתחת להר-הבית, ליד הר-הבית, מדרום להר-הבית, על הר-הבית יהודה. מצפון להר-הבית, על הר-הבית יהודה. בהר-הבית. תספחו. תספחו. תספחו. תספחו. בהר-הבית. בהר-הבית. תספחו. יש לכם משילות. ממשלת ימין מלא מלא. למה אתם לא מספחים? אבל לעולם לא, בשביל מה חקיקה כזאת? תספחו. אדוני, אדוני היושב-ראש, יש לכם משילות. את מי אתם רוצים להאשים אחר כך, את בג"ץ? אדוני, מעטים, חברת הכנסת סויד, השר קיבל את עצתך, הוא ישקול, הוא יעביר אותה הלאה. מעטים, אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת סויד, מעטים, אם בכלל, הם העמים בתולדות האנושות שיש להם קשר כל כך ארוך, כל כך הדוק למולדתם ההיסטורית. מעטים הם העמים שהסכימו למסור את נפשם פעם אחר פעם על חלקת ארץ. מעטים מאוד הם העמים שישבו שלושת אלפים שנה ברציפות במולדתם ההיסטורית, וברוב מוחץ, מי אמר שלא? אתם אומרים שלא. אנחנו אומרים שלא? אתם אומרים שלא. די כבר. די עם, אנחנו אומרים שלא? אתם אומרים שלא. השר אקוניס, אתה ראש השדולה לשתי מדינות. מה זה קשור לזכות שלנו על הארץ? ודאי שזה קשור. מה זה קשור לזכות שלנו על הארץ? ודאי שזה קשור. ודאי שזה קשור. תפסיק עם ההסתה כבר.  תפסיק כבר עם ההסתה. אני מבקש, אדוני, המילה הזאת, לא ניתן לך להסית. לא ניתן לך להסית. המילה הזאת, שמע, חבר הכנסת בר, אין שום קשר, תקשיב טוב, בין פתרון שתי המדינות, שמע טוב, אדוני, נשמעה פה, לבין האמונה שלנו בחזקתנו על הארץ. אין קשר. אני לא מדבר על זה. אז אל תגיד את זה. אני מדבר על הקפיצה המיידית, הפבלובית והמיושנת, שהחלה בהסתה הנוראה של השמאל בשנות ה-30 של המאה הקודמת. הסתה, כל דבר שלא מוצא חן בעיניך זו הסתה. כל דבר שלא מוצא חן, אי-אפשר לשמוע את זה. כל דבר שלא מוצא חן, באמת אי-אפשר לשמוע את זה. היא מקדמת חוק נגד הסתה, כל דבר שלא מוצא חן בעיניך זו הסתה. כן, זו הסתה, מה לעשות? אני מציע שוועדת האתיקה,  אני מציע, סלח לי, אתה לא יותר לאומי ולא יותר ציוני מרויטל סויד וממני, בסדר? סלח לי. אדוני, אני מבקש ממך שוועדת האתיקה תתכנס, תקרא את הפרוטוקול, תסתכל בערוץ 99 ותחליט אם מה שאמרתי פה, מילה אחת הייתה הסתה. אחת. אם הם יחליטו שמילה אחת הייתה פה הס��ה, אני אתנצל בפניך, חבר הכנסת בר, ואם לא, אתה תתנצל בפני,  ובפני, לא, סלח לי, חבר הכנסת גליק. הנה, יהודה גליק אומר, אתה תתנצל. אני אתנצל? אני אתנצל? הסתה איומה. הסתה איומה. תתנצל על ההסתה שלך. ואם זה יהיה הפוך, אתה תעלה לכאן ותתנצל. אני אשמח. כי זה מה שתצטרך לעשות. אני אשמח. כי זה מה שאתה תצטרך לעשות. אני אשמח מאוד. ובכן, אדוני היושב-ראש, מעטים הם העמים שישבו שלושת אלפים שנה ברציפות במולדתם ההיסטורית, וברוב מוחץ של הזמן, תחת כיבושים של עמים אחרים או אימפריות אחרות ומרוחקות. אבל ישנו העם היהודי שבא מארץ יהודה, מממלכת ישראל, ומבירתה הנצחית ירושלים. הוויכוח הלילה הזה, אדוני היושב-ראש, הוא של מי הארץ הזאת. ואני אומר לך כאן, זה לא הדיון הלילה. בוודאי הוויכוח. זה לא הדיון הלילה. זה הוויכוח. זה לא הדיון הלילה. אתם מנסים לטשטש. אתם מנסים לטשטש, אבל זה הוויכוח. זה לא הוויכוח, זה לא הוויכוח, אופיר, תהיה פעם אחת גבר ותודה, לטובתך, שאין על זה ויכוח בין הימין לשמאל. אבל זהו הוויכוח, חבר הכנסת בר. על זה הוויכוח. הוויכוח אם לספח את הפלסטינים או לא. זה הוויכוח. אתם מנסים. לא סופח פה פלסטיני אחד, מספיק כבר. אל תשים את זה, מספיק כבר להפחיד את הציבור. עד עכשיו, לא סופח פלסטיני אחד. זה לא הדיון בכלל. כל עוד זה תלוי בי גם לא יסופח פלסטיני אחד. אולי הארץ תסופח, אבל לא הפלסטינים. מי חשב, השר אקוניס, מי חשב ששלטון החוק הוא שחוצץ בינינו? מי חשב ששלטון החוק הוא שחוצץ בינינו? ובכן, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, מי חשב ככה?  התשובה היא ברורה, התשובה היא ידועה, ואנחנו צריכים להתחיל לעמוד על הארץ הזאת, נכון. שבג"ץ יבטל את החוק. ועל הזכות הבסיסית שלנו על הארץ שלנו. ולכן, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת הרצוג, אנחנו לא מצביעים הערב רק על חוק ההסדרה, אנחנו מצביעים הערב על זכותנו על הארץ, על הקשר הבלתי-ניתן לניתוק של שלושת אלפים שנה. איזו אמנות. איזו אמנות,  כך אתם אומרים. אתם אומרים שזאת זכותכם. זאת זכותכם. אתה מצביע על העתיד של הילדים שלנו פה הערב, על מה יהיה פה. אתם מקשקשים כדי להסתיר את האמת, אתה מצביע על העתיד של הילדים שלנו. שאתם רוצים לקדם פה מדינה דו-לאומית, עם ארבעה מיליון פלסטינים, אנחנו מצביעים הלילה הזה, אדוני היושב-ראש, על הקשר בין העם היהודי לבין ארצו. אנחנו לא צריכים אותך בשביל שיעור היסטוריה, השר אקוניס. כל הארץ הזאת היא שלנו. כי אתם, את העם הזה. כל הארץ הזאת היא שלנו. כל הארץ הזאת היא שלנו. לכן ראש הממשלה מתנגד? כל-כולה שלי. למה ראש הממשלה מתנגד להצבעה? חבר הכנסת חסון, למה? למה הוא מתנגד? אני אענה לך. אני חייב לך תשובה. אני חייב לך תשובה, ואני אענה לך. למה הוא לא פה? ולחבר הכנסת חסון, תלמידו, ראש הממשלה לא רצה שזה יעלה. חבר הכנסת חסון, תלמידו, לכאורה, של זאב ז'בוטינסקי. תלמיד מצטיין. איזה תלמיד מצטיין אתה? אם היית, כמוני, איזה תלמיד מצטיין?  לא היית מצביע על החוק הזה. אתה תלמיד מצטיין? אתה מצטיין? כמו בני בגין. אתה תלמיד מצטיין של זאב ז'בוטינסקי? כמו בני בגין. אני מצטיין כמו בני בגין. כל בסיס התפיסה, מה אתה,  מה אתה מקשקש? כל בסיס התפיסה, לא, בכלל. אני הייתי ראש הנהגת בית"ר. אז מה אם היית ראש הנהגת בית"ר? תאמין לי, של נעליך מעל רגליך. היום אתה יושב בספסלי המערך, של נעליך מעל רגליך. מפלגת העבודה, מפא"י ההיסטורית, המפלגה שקראה בשמות איומים, המפלגה שבנתה יותר יישובים מכם ויותר יחידות דיור מכם. בשמות איומים, והפיצה, אתה רוצה להשתמש, חבר הכנסת בר, במילה הסתה? חבר הכנסת בגין. חבר הכנסת מנחם בגין, גם הוא? אתם הֵסַתֶּם כל השנים. גם הוא? גם בני בגין? גם הוא נגד? גם חבר כנסת וגם ראש הממשלה? בני בגין לא, אם הוא ירצה, יצביע אתנו, ואם ירצה, לא יצביע אתנו. גם השר אביגדור ליברמן, אבל לחבר הכנסת חסון אני מזכיר, כי אולי זיכרונו קצת נפגם לאחרונה. אולי בעבר היה יו"ר ההנהגה הארצית של בית"ר, אבל, ואת זה אתה יודע, חבר הכנסת חסון, הבסיס לתפיסתה הרוויזיוניסטית, לתפיסתו של זאב ז'בוטינסקי, היא אחת, אחר כך באו כל השאר: כולה שלי. כולה שלי, וכך אנחנו מאמינים. ולשמחתי, הציבור מאמין בנו ולא מאמין בכם. ולכן, אדוני היושב-ראש, גם הציבור מאמין שארץ-ישראל שייכת לעם היהודי, אז איך ראש הממשלה מתנגד? ולא לשום עם אחר. וזה הדיון, והוא מהותי מאין כמוהו. ועכשיו אפשר להוסיף לוויכוח את הדברים החשובים ביותר שאמר אדם שאינני מכיר אותו, אבל הוא מציג את עצמו בתור ראש מועצת סילוואד שבחבל-בנימין, הסמוכה לעמונה. נפלטה לו האמת. אולי הוא לא התכוון, אבל היא נפלטה לו. היה לו רעיון לתושבי עמונה, והוא אמר: תושבי עמונה צריכים לחזור לאירופה. ככה הוא אמר. וזה היסוד של הוויכוח. זה הגרעין. על זה הוויכוח. הוויכוח איננו על עמונה. הוויכוח איננו ויכוח טריטוריאלי טקטי, אדוני היושב-ראש. מה שאמר אותו פלסטיני, ראש מועצת סילוואד, הוא בעצם היסוד לוויכוח של הסכסוך הישראלי ערבי ב-120 השנים האחרונות. זכות הקיום, חבר הכנסת ילין, למה באו לתקוף את היישובים שלך בחבל-אשכול? מה זה קשור לאשכול? למה? האם חבל-אשכול תחת כיבוש? האם יישובי עוטף-עזה הם תחת כיבוש? אני לא מדבר כרגע על יהודה ושומרון. אני שואל את חבר הכנסת ילין, מה זה קשור לחבל-אשכול? מה זה קשור? כי זה הוויכוח. גם על תל-אביב הוא הוויכוח. הנה מה שאת לא מבינה: שאם ירצו את עמונה, אני מבינה מצוין. הנה, אדוני היושב-ראש, הנה חוסר ההבנה של הוויכוח. הוויכוח איננו על עמונה, הוא על תל-אביב, הוויכוח איננו על בית-אל, הוא על חיפה, הוויכוח איננו על עפרה, הוא על הרצליה, הוויכוח איננו על יצהר,  הוויכוח הוא על עכו, הוויכוח הוא על רמלה, הוויכוח הוא על לוד, על באר-שבע, על אום-רשרש. על רשרש את שמעת? זה מה שטען ראש הממשלה בבג"ץ, הערבים רוצים את זה. הם, לא מעניין אותם עמונה, אדוני היושב-ראש. עמונה מעניינת אותנו. השר, אני אספר לך משהו, אבל אנחנו חזקים, היה פעם פוליטיקאי שאמרו עליו שהוא חתרן בלתי נלאה. אבל אנחנו חזקים, יהודית ודמוקרטית, תני לי רגע, איילת. היה פעם פוליטיקאי שאמרו עליו שהוא חתרן בלתי נלאה. אתה היום הרווחת את התואר קשקשן בלתי נלאה. נו, הרמה עולה. חבר הכנסת בר, הרמה עולה. עם טיעונים כאלה, אני באמת, אדוני היושב-ראש,  זה אום-קשקש, לא אום-רשרש. עם טיעונים כאלה עמוקים, טיעונים יסודיים, טיעונים מלאי IQ, אני מתקשה להתמודד. אבל אולי עוד כמה שנים, בגין פינה את אום-רשרש, השר אקוניס, אני אתן לך ציטוט, זה מראה, חבר הכנסת בר, הדברים שלך גם קודם על ההסתה וגם הדברים האלה מראים את הרדידות של השיח הפוליטי שאתם מביאים אליו, לא הם מראים את הרדידות,  ואתם משלמים מחיר כבד. תקשיבו טוב, תתעוררו, wake up. אתם משלמים מחיר כבד על הכלום שאתם מביאים למערכת הפוליטית. או שתנהלו דיון אידיאולוגי או שתעלו טיעונים של ציוצים בטוויטר, וגם לא ברמה גבוהה. השר אקוניס, בבקשה. השר אקוניס, הבאתי ציטוט של מיקי איתן, חבר מפ��גתך, שאמר ב-2010, לא ב-2015, שההתיישבות והחשיבות של השמירה עליהם ואי-יציאה מהם, אני לא יודע מה אתם ממציאים. אתם ממציאים, אל תאשים אותי בהמצאות, השר אקוניס. אני לא ממציאה, זה מיקי איתן, אידיאולוג של הליכוד. קודם כול, לגבי הגושים אני אשיב לך. יש גוש אחד, קוראים לו ארץ-ישראל. הגוש הזה מתחיל בגולן, הוא ממשיך בגליל, הוא יורד למטה, הוא כולל את יהודה ושומרון, את הערבה בואכה אילת. זה גוש. עכשיו, אדוני היושב-ראש, הייתה פה המצאה, המצאה ישראלית כזאת, כזאת, כזאת, פרטאץ' כזה, שראש הממשלה שלך שותף לה. תקשיבי טוב. תקשיבי טוב מה אני עונה לך, ראש הממשלה שלך, אני משיב לך, אני משיב לך. מה, אתם קובעים לראש הממשלה מה הוא אומר? עובדה, הוא, תני לו, הוא יודע להביע את עמדותיו. עכשיו, יש פה המצאה ששותפה לה בעיקר הגברת לבני. הם המציאו לפני כ-15 שנה, יגיד חבר הכנסת אבו עראר אם ערבי אחד, אחד, מסכים להמצאה הישראלית המגוחכת: הגושים. הרי אין ערבי אחד, אין פלסטיני אחד שיסכים לדבר הזה. מה זה? זו המצאה ישראלית כדי לקיים איזה שיח פנימי. זו לא המצאה ישראלית, מעוגן בהסכמים בין-לאומיים. תשאל ערבי אחד, מה זה? מסמכים חתומים עם מי? עם ממשל בוש?  אבל לא עם הערבים. הערבים לא מסכימים. הם לא מסכימים לגושים. אתם המצאתם את ההמצאה הזאת, מנסים למכור את זה לציבור, גם ראש הממשלה שלך הסכים לזה, לא מצליחים. לא מצליחים. אבל זה לא, כן, אני שומע. רצית להגיד לי משהו? אני רציתי להגיד שהחוק הזה הוא, לא.  לא. ממש לא. לא. התשובה היא לא. אתה יודע מה, חבר הכנסת אבו עראר, הוויכוח הוא לא אתך, הוויכוח הוא עם השמאל,  יושב כאן שר הביטחון שמתנגד, עם השמאל, עם השמאל, בשמאל? אני אגיד לך בדיוק. עכשיו, חבר הכנסת אבו עראר, לפחות לזכותך ייאמר, אין לי הרבה דברים להגיד לזכותך, אבל כמה יש, ואחד מהם הוא שאתה לפחות אומר את האמת. אתה וחבריך ברשימה המשותפת לעולם לא תסכימו לפתרון של הגושים. אתם רוצים נסיגה מוחלטת, נכון. נכון. יפה שאתם אומרים את האמת.  אבל באים החברים מהספסלים האלה, נכון, אני גם אומר את האמת שלי. יש מאבק. עכשיו, באים החברים מהספסלים האלה, גם מיש עתיד, חבר הכנסת ילין, בוא, אל תחשוב שזה רק סיעת העבודה, והמציאו, אל תתחיל אתי. לא, אני אתחיל אתך. אני אתחיל לגמרי. מה, אתה חסין?  מה, אתה חסין מביקורת? אבל יש, התנחלות, מה קרה? תקיים ויכוח. תקיים. פחדן. פחדנים, אין ויכוח, תפסיקו להתחבא. תקיימו ויכוח. כמו שחבר הכנסת חנין, 50 שנה עומד על עמדתו,  אבל אתם מטשטשים. אתם מטשטשים, סליחה, ראש הממשלה לא אמר שהוא בעד שתי מדינות לשני עמים? ממציאים המצאות, מתחפשים, זורקים סיסמאות, לא מסוגלים לנהל שום ויכוח. הכול זה פרטאץ', הכול זה קשקושים. לפחות אומרים את האמת, וגם חבר הכנסת חנין אומר את האמת. יש עתיד מטשטשים. הם בכלל, אדוני, מתחפשים לליכוד ב' אתם בליכוד צריכים עשר מדינות. בואו, vote for us, תצביעו בשביל זה. אנחנו הליכוד החדש. מפלגת העבודה רצה שמאלה חזק מאוד, עוקפת את מרצ, אבל לא אומרים את האמת. ויש מי שאומרים את האמת, מי אומר את האמת, והם המציאו את ההמצאה של הגושים, תביני. אה, זה fake news, זה fake news, אבל ה-fake news שאתם מייצרים כל הזמן זה real news, ואנחנו נעשה את שתי מדינות לשני עמים, אתם לא תעשו את שתי המדינות לשני עמים, לא. משום שהפלסטינים לא רוצים. הם לא רוצים, תדעי לך. הם לא מעוניינים בזה. הם מעוניינים במדינה אחת לעם אחד, רק לערבים.  אני אענה. לא ענית, אני אענה על כל שאלה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, כיוון שיושבים כאן אנשים,  יש פה אנשים? בוודאי, טובים מאוד גם. אלה שאומרים את האמת.  יואל חסון (המחנה הציוני): שמאלנים, לשמאל הבולשביקי יש איזה מין תכונה בולשביקית שעוברת, כן, הם גם אומרים לך מה אתה אומר, אף שלא אמרת את זה.  איזה המצאות.  עם כל הכבוד, באמת. אני, גברתי, בין הראשונים, הרבה לפני שנתניהו דיבר על בולשביקים דיברתי עליהם. הכול מתועד. שאמרת את זה כשראש הממשלה בחוץ. הכול מתועד.  אני מציע לכם, חברת הכנסת סויד, אני מציע לכם לא להגיד מה אני אמרתי. נדמה לי שאני אומר את הדברים בצורה מובנת מספיק ובעברית טובה מספיק. בטח לא להגיד דברים שאמרתי שלא אמרתי. זה אמרתי.  לא, החבורה שיושבת פה וחבר הכנסת ילין, שמנסה לחמוק מכל ויכוח, כי זה מעלה מנדטים. זה מעלה מנדטים.  אה, זו שיטה, לחמוק מכל ויכוח. כבוד השר, בכל יום, כשאתה יכול לרדת על כולם, ואתה לא מקשיב למה שאומרים לך. לא, אני מקשיב קשב רב. אני מקשיב קשב רב,  חד-משמעי. אני בעד ההתיישבות. בעד החוק. ואתם נופלים בחוק הזה. אתם רוצים שזה יבוא לבג"ץ בכוונה, כדי לרדת על בג"ץ, קודם כול, אם אתה בעד החוק, סליחה, אני שמח לשמוע, אין לכם טיפה יושרה. אם אתה בעד החוק, עוד מעט יגיע ראש הממשלה עם הסופר-טנקר לכבות את השרפה שלכם. אם אתה בעד החוק, זה מצחיק, יש לך בדיחות מצחיקות. אם אתה בעד החוק, הוא כבר פה,  אם אתה בעד החוק, תצביע בעדו. כולם עברו לפה, אדוני, לכל,  שלטון החוק זה הכי גרוע, נו, באמת, מספיק, די כבר. תגיד לי מה זה די מספיק, זה היועץ המשפטי לממשלה, מה זה אתם נגד שלטון החוק? אנחנו קובעים את החוקים. זה תפקידו של הבית הזה. היועץ המשפטי לממשלה שאתם בחרתם. לא, לא, זה מגיע לבג"ץ. זה מה שאתם עושים. אם תעתרו לבג"ץ. לא, מנהיגות. לא, לא, לא, חברת הכנסת ורבין, אנחנו נעמוד על זה שלא נעתור לבג"ץ. תפנו, תפנו. הרי כל דבר שלא מוצא חן בעיניכם אתם הולכים לבג"ץ. לא, לא, אנחנו לא נעתור לבג"ץ. לכן, אדוני, כל מי שבבית הזה, או מחוץ לבית הזה, ובשם זכותנו על הארץ כולה, שמח בשבוע שעבר על פינוי עמונה, שמחתו הייתה מוקדמת מאוד. מי שמח? מאוד. מי שמח? מי שמח? תקשיבו טוב לדברים הבאים. אולי תפסיקו לצרוח קצת? אולי מספסלי האופוזיציה יפסיקו לצרוח 60 שניות? אנחנו לא צורחים, אנחנו מממשים את זכותנו הדמוקרטית. עכשיו תקשיבי טוב,  עכשיו תקשיבי טוב. על כל 40 משפחות שפונו מעמונה, יבואו לשומרון וליהודה 400 משפחות. על כל תשעה בתים שיפונו בעפרה, ייבנו 900 בתים, ועל כל חצי מיליון ישראלים שכבר גרים ביהודה ושומרון, יבואו עוד חצי מיליון, עד שיהיו שם מיליון ישראלים. וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים. תהיה במדינה דו-לאומית. איזה מדינה דו-לאומית? מאיפה אתם מביאים את זה? מאיפה אנחנו מביאים את זה? מאותו מקום שהבאת את, אנחנו סומכים עליך שאתה תביא. אדוני, אני חייב לספר לך, בכישרון גדול.  אדוני, אני חייב לספר לך, לפני 25 שנה, או יותר, 30 שנה, האופוזיציה שהיום באופוזיציה, אבל אז הייתה חלק מממשלת אחדות לאומית, כדי לשים את הדברים במקום ההיסטורי הנכון שלהם, התריעו מפני המדינה הדו-לאומית, חברת הכנסת נחמיאס. מספסלי המערך זה בא. אז קראו לכם בכל פעם בשם אחר, לטשטש את הציבור.  כן, מדינת אפרטהייד. זו המצאה של ג'ון קרי. שמענו. שמענו. תכף, לפני שנגיע למדינת האפרטהייד, המדינה הדו-לאומית שהשמאל ממציא ומנסה להפחיד את העם, כאילו מה יקרה אם לא ניסוג, אדוני היושב-ראש, לקווי 67'? מה עלול לקרות כאן? תהיה מדינה דו-לאומית. איך תהיה מדינה דו-לאומית? מישהו יספח ערבי אחד, פלסטיני אחד למדינת ישראל? one state הם ממציאים. אל תאמינו, חברת הכנסת סלימאן. אל תאמיני לשקר הזה. זה שקר שמתאים לשמאל הישראלי. זה שקר שהציבור גם לא קונה, וגם חברת הכנסת לבני פעם אחר פעם חוזרת עליו בכל הראיונות. עוד פעם המדינה הדו-לאומית, פחד גדול, כל הציבור רועד מפחד מפני המדינה הדו-לאומית שלא תהיה פה. תגלה לנו את הסוד איך תספח את כל השטח ולא תספח פלסטיני אחד. מפני המדינה הדו-לאומית שלא תהיה פה. רק, פעם אחת תגלה לנו את הסוד שלך, רק אם לא ניסוג לקווי 67'. איך תספח את כל השטח ולא תספח אף פלסטיני. עכשיו אמרה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, היא התייחסה הרי, למה אתה מתחמק? חבר הכנסת בר, לא מתחמק מכלום. תגלה את הסוד. איך מספחים שטח בלי אנשים? אפרטהייד? אפרטהייד? אתה עוד לא דיברת. חכה. אין לך תשובה. אתה כל הזמן עולה לפה, מפזר שטויות ואין לך תשובות. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, למה אתה מתחמק? חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, היא משכללת את השקר שלכם, של המדינה הדו-לאומית, והיא אומרת, כן, זה השכלול, אם לא תצאו מיהודה ושומרון, יהיה אפרטהייד. על איזה אפרטהייד את מדברת? בישראל הריבונית יש אפרטהייד? את יושבת כאן ובזכות ההצבעה של המיעוט הערבי יושבת כאן, כפי שיושבים כאן מ-1948. מעולם, ובניגוד למדינות מתקדמות בעולם, אחת מהן, קוראים לה ארצות-הברית, חבר הכנסת בהלול, מעולם לא הייתה הפרדה בגנים ציבוריים על ספסלים, מעולם לא היו אוטובוסים נפרדים לערבים, מעולם לא אמרנו שהערבים לא יכולים להצביע. ודאי. אפילו היושב-ראש יושב, מעולם, מי אמר שעכשיו יש אפרטהייד? תספר איך. אני מדבר אתה. על זה לא אמרת. זה לא אמרת. תספר איך. אפרטהייד לא אמרת. בואו, הרי אתם מתעלמים ממה שקשה לכם. וקשה לכם להבין, כבוד השר, מותר לשבת? מותר? ברור. ברור. מישהו פעם אחת אמר שלא? מישהו פעם אחת אמר שלא? הערבים יושבים מאחורה, של האוטובוס, זה יפה? אולי בקצב הזה אתם תעברו לשם והם יעברו לפה. לזה אתם צריכים לדאוג מאוד. הם יעברו לצד הזה של הממשלה. לא יהיה שום סיפוח של פלסטינים. לא יהיה. שמעת? אתה תהיה שר בממשלת אחמד טיבי, זה מה שאתה רוצה? אתם ממציאים. תחזרו על השקר הזה אלף פעם, זה לא יעזור, זאת האמת.  משום שהפלסטינים האלה שאתם כל כך רוצים לספח אותם, יש להם כל זכויות האזרח שלהם ברשות הפלסטינית. מה הולך להיות פה? חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, האם הם יכולים להצביע? אני שואל אותך. זו זכות יסוד. זו הזכות. זה כל מה שאתה מבין בזכויות? אני שואל אותך. שאלתי שאלה. זה כל מה שאתה מבין בזכויות. האם הם יכולים להצביע? התשובה היא כן. אתם יודעים את זה? התשובה היא כן, הם יכולים להצביע לפרלמנט של הרשות הפלסטינית. יש להם זכות הצבעה בפרלמנט של הרשות הפלסטינית. כמה פלסטינים, חבר הכנסת בר, אני עושה מדינה דו-לאומית עם חבר הכנסת גליק. חבר הכנסת בר, כמה פלסטינים חיים תחת שליטה ישראלית? כמה? היום 20%. 20%. איזה שטויות. חוסר ידע משווע, שקר וכזב, אמירות שקריות, יחד עם השמאל הקיצוני שמפגין עם דגלי פלסטין או דגלי אש"ף בלב תל-אביב. בושה. תתביישו לכם. בלב העיר העברית הראשונה במוצאי שבת השמאל מפגין עם דגלי אש"ף בלב תל-אביב. ובכן, חבר הכנסת בר, אתה טועה. המספר הנכון, כדאי שחברי הסיעה הערבית לפחות ידעו ש-20 שנה, הסיעה המשותפת. מה? הסיעה המשותפת. הסיעה הערבית המשותפת. לא. השם שלנו, אמרנו לך מאה פעמים, הסיעה המשותפת, בלי הערבית המשותפת, אוקיי. אוקיי, הסיעה המשותפת. אגב , זה פרויקט שלך, סגנית שר החוץ, להסביר לחבר הכנסת בר, שאיננו יודע, אני לא יודע כלום. יחד עם מרבית החברים מהשמאל, ש-97% מהפלסטינים, חברת הכנסת גלאון, 97% מהם חיים תחת ריבונות פלסטינית, תחת הרשות הפלסטינית, ויכולים להצביע לפרלמנט הפלסטיני, ואנחנו לא רואים אותם ולא שומעים אותם. ואם הם לא באים להתנגש עם חיילי צה"ל ב-checkpoints, הם לא רואים חיילים.  הם לא רואים חיילים. השר אקוניס, אם כל כך טוב להם, למה רע להם? למה רע להם? כל כך טוב להם. את ממציאה שרע להם. אתם גם מכניסים להם כל מיני רעיונות לראש כל הזמן, כמה רע להם. והגושים, ההמצאה הפתטית הזאת. הערבים יסכימו לגושים.  חולות. אתם בכלל לא מסכימים לגושים, הרי מרצ רוצה חזרה לקווי 4 ביוני. לפחות אומרים את האמת, אדוני היושב-ראש.  אני יודע שאת מסכימה. אבל יש איזה המצאה, המצאת הגושים. אין דבר כזה. אני אשמח אגב לשמוע את התייחסותה של חברת הכנסת לבני, לא מפני שאמרתי שהרעיון שלך הוא לא רעיון לגיטימי. לא. זה לא אמרתי. אמרתי שהוא פשוט בלתי ישים, כי הערבים לא מסכימים לרעיון שלך. למה? כי הם רוצים הכול. זה הכול. לא רק שהם רוצים את הכול בקווי 4 ביוני, הם רוצים את הכול, כולל ישראל הריבונית. זה מה שהם רוצים. לכן הם לא יסכימו למה שמכונה "הגושים". אדוני היושב-ראש,  יעלה, מה אתה מודאג? הלילה עוד צעיר. הלילה עוד צעיר. מה אתה מודאג? בוודאי, יש הרבה דפים. מה זאת אומרת, יש לך דפים. ובכן, שמעתי את חבר הכנסת הרצוג ואת נבואות הזעם שלו. ההליכה לבית-הדין בהאג וההליכה לבג"ץ, הבג"ץ יפסול והקטסטרופה והכניעה לימין הקיצוני. אין כאן שום כניעה לשום ימין קיצוני, וגם ראש הממשלה תומך בחוק הזה. הודענו אתמול, מה אתה מזלזל כך? מה זה הזלזול הזה? הודענו אתמול, אתמול, לפני ישיבת הממשלה, הודענו שהחוק יבוא להצבעה הלילה. הדברים, וראש הממשלה הודיע שהוא יצביע. אותו דבר כמו שאתה אומר על בית-המשפט העליון, ככה ראש הממשלה יצביע. בוא נראה. קודם כול, אם יחזור מטיסתו, ודאי יגיע לפה. הוא יצביע? אם יחזור. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אומנם השפות הרשמיות כאן זה רק עברית וערבית, אבל מותר לומר שתי מילים גם ביידיש: "הָאב רחמוּנֶס". ראש הממשלה חוזר עוד כמה שעות. הוא הבטיח שהוא יצביע, אדוני, לסיום, לסיום, כיוון ששמענו את הנבואות האיומות שהשמיע יושב-ראש, תישאר, תישאר, אם את מבקשת שאני אשאר אני מוכן להישאר. אין שום בעיה, אני יכול להישאר פה עוד שעות ארוכות.  אני יכול להישאר עוד שעות ארוכות. חוץ מזה, רק שנייה,  סליחה, אדוני היושב-ראש, ביקשה חברת הכנסת, השר אלקין, ביקשה חברת הכנסת רוזין שאני אשאר. האם אני צריך להקשיב לה או לא צריך להקשיב לה? תישאר, תישאר, היושב-ראש לא ביקש שאני ארד. אני, אדוני השר, אומר לך בדיוק את אותן מילים שאמרתי לאלעזר שטרן, לחבר הכנסת שטרן, "האב רחמוּנֶס". בשירה, בשירה, אגב, אני רק אומר לכם, חברת הכנסת רוזין, שדווקא רוצה שאני אשאר, וחבר הכנסת בר, שאיננו רוצה שאני אשאר, רוצה מאוד, שאחרי בא אלקין. אחרי בא אלקין, תישאר, אז להישאר. לרגל דרישת הקהל, כן, כמו שאומרים, לרגל דרישת הקהל, אדוני השר לא מוגבל בזמן, אבל אני הודעתי, אני אסיים, אני אסיים. שחוץ ממך גם השר אלקין בשם הממשלה וגם יושב-ראש הוועדה משיבים למסתייגים. תמ"א 38 של ממשלת ישראל, אני אסיים. נבואות הזעם, נבואות הזעם שהשמיע יושב-ראש האופוזיציה, אני מניח על דעתה של האופוזיציה כולה, ל�� מרגשות אף אחד. אנחנו, כפי שהודענו אתמול, מביאים את החוק להצבעה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית עוד הלילה, וכך יהיה. ואני שמעתי גם את הדברים, ובזה אני אסיים. אמר חבר הכנסת הרצוג, כאשר אנחנו ניבחר הדבר הראשון שנעשה זה לפסול את החוק הזה. ובכן, אדוני, מנת חלקו של החוק היא שהוא לא ייפסל לעולם. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה לשר אופיר אקוניס. הדובר השני בשם הממשלה הוא השר זאב אלקין. בזה מסתיימת רשימת הדוברים בשם הממשלה ואנחנו לאחר מכן נשמע את ההתייחסות למסתייגים של יושב-ראש הוועדה המשותפת, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אני אוכל להתייחס לדבריו? אם כן אז רק אחרי ההצבעות. לא מצאתי שום ראיה שזה נאמר, אבל אנחנו בודקים. לשר יש חמש דקות. לא. לא. למה לא? שר, חמש דקות, כן, אם הוא לא מדבר בשם הממשלה. אם הוא לא מדבר בשם הממשלה. החלטת ועדת הכנסת בפירוש קובעת שנציגי הממשלה ידברו, אז אנחנו קיבלנו שני שמות של שרים, פנינו למזכירות הממשלה, השר אופיר אקוניס והשר זאב אלקין מדברים בשם הממשלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת בוז'י הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, אני חושב שבנאום שלך כאן חצית, בהרבה מאוד מובנים, קווים שעד היום רק חברי הרשימה המשותפת חצו בבית הזה. לראות ולשמוע את יושב-ראש האופוזיציה, עומד על הדוכן הזה ומשביע, מתחנן לבית-הדין הבין-לאומי בהאג, שמדינת ישראל תגיע לשם, לא, לא, זה לא בסדר, מנהיג מפלגה ציונית, זה מה שאתה מייחל? זה לא נכון, דווקא אתה? דווקא אתה? דווקא אתה, חבר הכנסת הרצוג, בן של שגריר ישראלי שעמד שם באו"ם, תתבייש. זה לא נכון. וקרע לגזרים את אותה החלטת האו"ם, אותה פיסת נייר, ואמר: זאת פיסת נייר ולא יותר מזה, אל תטיף לו, אתה זה שמטיל את יהבך על בית-הדין הבין-לאומי בהאג. זה הדבר היחידי שיש, ראש הממשלה אמר את זה, במקום לעשות את הדבר הברור מאליו, בלי שום קשר לפוליטיקה ובלי שום קשר לימין ושמאל, באמת? זה לא קשור, זה מה שאמר לכם ראש הממשלה,  לעמוד ולהגן על מדינת ישראל, אחר כך אנחנו מופתעים, זה לא יעזור, ויש לך רמקול, לא ישנה את המציאות, חברת כנסת סויד, הגיע הזמן שתזכרו שבסוף זאת הארץ שלנו וזאת המדינה שלנו, ולא הכול זה פוליטיקה, ולכן, לעמוד כאן ולקרוא לבית-הדין הבין-לאומי בהאג לבוא חשבון עם ההנהגה הישראלית רק מפני שיש לנו מחלוקת, תתביישו לכם. אתם תתביישו לכם. תתביישו לכם. שר הביטחון, אתם מייצגים מפלגה שלא רק ידעה להפקיע קרקעות בזמנו בגדול ולהקים עליה יישובים ישראלים וגם הייתם גאים בזה כל הזמן, בלי לעוות את החוק, הגעתם למצב שהפקעה בדיעבד של קרקע תוך תשלום פיצוי זה בעיניכם מעשה לא חוקתי, זה בעיניכם חצייה של קווים אדומים. החוק הכי נורא שמתקבל בכנסת ישראל, לא בעינינו. בעיני היועץ המשפטי לממשלה. אם זה החוק הכי נורא שמתקבל בכנסת ישראל, אז מה המשמעות של כל המדיניות הישראלית של כל השנים האלה? סעו לגליל, תראו שם כמה קרקע פרטית הופקעה לצורך הקמת ערים ויישובים. למה לא צועקים על זה? בזה אתה צודק. בזה אתה צודק. למה אתם לא צועקים על זה? סעו לתל-אביב, חבר הכנסת הרצוג, לא רחוק, חברת הכנסת לבני, לאוניברסיטת תל-אביב, תשאלו על איזה קרקע היא עומדת, אז אולי גם אותה צריך להרוס, ביהודה ושומרון, אם יבוא פעם מישהו עם קושאן, למה לא? למה לא? למה לא? מה ההבדל? לא, אין הבדל, ולכן, אם אתם מדברים בשם המוסר והצדק, אל תלמד אותנו, זה אותו מו��ר וצדק. אבל אתם יודעים מה, אני טעיתי, זה לא אותו המוסר והצדק, כי בשטח של מדינת ישראל, כי בשטח של מדינת ישראל  כאן זה ישראל וכאן זה שטח מוחזק, חבר הכנסת שמולי, כי בשטח של מדינת ישראל, כשבאים ונותנים פיצוי אז אפשר להגיד, למה להפקיע בכוח? מי שרוצה לקחת פיצוי יכול לקחת פיצוי. זה במדינת ישראל, בשטח הזה של יהודה ושומרון, מי שרוצה לקחת פיצוי לא יכול לקחת פיצוי. ואתם יודעים למה, ועל זה אתם לא מדברים, זה לא אכפת לכם. זה שברשות הפלסטינית לפי החוק מי שמוכר קרקע ליהודי או מוותר על זכויות על קרקע ליהודי, דינו דין מוות, זה בסדר. על זה אתם שותקים, זה לא מפריע לכם, אנחנו דואגים לישראלים, לא לפלסטינים,  אתם נוסעים לרמאללה פעם אחר פעם, לוחצים ידיו של אבו מאזן ולא שואלים אותו איך יכול להיות שתחת ההנהגה שלך קיים חוק גזעני שלמכור קרקע ליהודים זה עונש מוות, עם זה אתם חיים בשלום. אם זה היה בכל מקום אחר בעולם, הייתם צועקים: אנטישמיות. מתברר שהמקום היחידי שמותר להיות אנטישמי זה כאן בארץ-ישראל, די, די, די, ועל זה אתם נותנים להם פרס. מה די? את חיה עם זה בשלום, חברת הכנסת סויד, שמי שמוכר קרקע ליהודי, עונש דין מוות? אנחנו דואגים לישראלים, אתם מדברים אתי על גזענות, אתם מדברים אתי על מדינת אפרטהייד? מקום שיש חוק כזה זה אפרטהייד. תדברו עם אבו מאזן, תסבירו לו מה זה אפרטהייד. מקום שיש חוק שלמכור קרקע ליהודי העונש הוא דין מוות, זה אפרטהייד. ואז מה אתם רוצים, מה אתה רוצה, חבר הכנסת שמולי? כאן במדינת ישראל, כשאפשר לקחת פיצוי, זה הוגן ומוסרי כשמדינה מפקיעה קרקע, אבל שם ביהודה ושומרון, כשאין הבחירה החופשית הזאת כי יתלו אותך בכיכר העיר, שם ביהודה ושומרון חוק שאומר, שבדיעבד, לא מלכתחילה, אנחנו נשלם פיצוי, זה חוק לא מוסרי ולא הוגן, את הריבונות, המוסר שלכם מעוות לחלוטין. במקום לעמוד כאן ולצעוק על חוק ההסדרה, לכו לרמאללה ותצעקו על החוק הזה שהוא יבוטל ואז נדבר. ואז פתאום תגלו את כל אותם האנשים, שמה יצא להם מהריסת הבתים בעמונה? כולנו צפינו בשבוע שעבר. נהרסו הבתים, הוזזו משפחות. למי זה יותר טוב? בעלי הקרקע הרוויחו מזה משהו? מה הם יעשו עכשיו עם הקרקע הזאת? הם יכלו לקבל בעבורה פיצוי. למה לא קיבלו? אתם תגידו, זאת בחירתם החופשית. קדחת. זאת לא בחירתם החופשית. זאת בחירתם החופשית, עם אקדח שהוצמד לרקה, אתם עשיתם עליהם סיבוב גדול, ועם זה אתם חיים בשלום, על החוק, ואם הכנסת הזאת, עשיתם עליהם כזה סיבוב, כזה סיבוב, לא אמרתם להם את האמת, חבר הכנסת שמולי, אל תטיף לי מוסר, אני אמרתי להם, אתה אל תטיף לנו. אני אמרתי להם אמת לאורך כל הדרך, עמונה לא תפונה. אני לא, גם אני לא. גם אני לא, תסתכל בעיניים של תושבי עמונה, ואז תדבר על מוסר, אבל, חבר הכנסת שמולי, אם בכנסת הזאת היו עושים את הדבר הברור מאליו והיו מתאחדים סביב חוק ההסדרה, כולל גם הסעיף הרטרואקטיבי שלו, הם לא היו צריכים להיות מפונים מהבית. לא היה לנו רוב פוליטי להעביר אותו, נכון, מודה ומתוודה, בזה כשלנו. זו האחריות שלנו כחלק מממשלת ימין. אמת. אבל, להגדיר את החוק הזה לא מוסרי? אנחנו מכבדים את בית-המשפט ולכן היה פינוי אתמול, ולכן גם אני מגנה מפה את כל מי שהתפרע באותו פינוי בבית-הכנסת, כי מי שמרים יד על שוטר או על חייל בפינוי, לא רק שלא עוזר להתיישבות, הוא מחלל את השם ופוגע בשמה הטוב של ההתיישבות. אבל להגיד לכם שכשאני מסתכל על המעשה הזה בדיעבד אני חושב שזה הפ��רון הכי מוסרי? מי הרוויח מזה? המשפחות שפונו מהבתים שגרו בהם המון זמן, ודאי שלא הרוויחו, הפלסטינים שקיבלו את הקרקע חזרה, שאין מה לעשות אתה והיא שווה אפס וכלום ויכלו לקבל פיצוי, גם לא הרוויחו. ולכן, בעיני, גם פסק-הדין של בית-המשפט העליון היה טעות. מותר להגיד לבית-משפט: אתם טועים. חייבים לבצע את פסק-הדין, אבל מותר להגיד שזה פסק-דין מוטעה. אבל החוק הזה ישים לזה קץ, כי אלפי משפחות ישראלים נמצאים תחת הסכנה הזאת. מה הפתרון שאתם מציעים למשפחות האלה? מה הפתרון? אנחנו מציעים לפנות אותם לתוך הגושים. זה מה שאנחנו מציעים. זה קיים גם בתוך הגושים. זה לא קשור גוש או לא גוש. מה זה קשור לגושים? מה זה קשור לגושים? בנתיב-האבות, לב-לבו של גוש-עציון, זה לא גוש? אם נתיב-האבות זה לא גוש, אז אני לא יודע מה זה גוש. בוא, סע לגוש-עציון, 25 דקות מפה, לנתיב-האבות, באזור שרוב הקרקע שם בכלל קרקע יהודית עוד מלפני מלחמת העצמאות. תחיל את הריבונות ביהודה ושומרון. מה אתה רוצה מאתנו? תשאל את עצמך מה אתה רוצה. קודם כול, בואו תנהלו אתנו את הוויכוח. תחליטו באיזה מישור, אם אנחנו מדברים על המוסר והצדק, החוק הזה הוא נכון, הוא מוסרי וצודק. אין שום דבר צודק בכך כשלוקחים משפחה שהתיישבה כדת וכדין, אגב, חלק מהמשפחות שהחוק הזה יחול עליהן בכלל התיישבו ביישובים מותרים וניתן להם היתר בנייה כדת וכדין, ואחרי שהם התיישבו שם, אתה לא מצליח לשכנע את מנדלבליט, איך את תשכנע את העולם?  עברו עשר שנים ו-15 שנה, ובא מישהו ואמר: רגע, בואו נבדוק קו כחול, בואו נבדוק את זה מחדש, מה יש שם. אופס, בדקנו והתברר שצריך להזיז את הקו כי עשו את זה בעיפרון עבה מדי, בדקנו עם הייעוץ המשפטי שלכם, הוא לא מגבה את החוק הזה. ומשפחה ישראלית חוקית, שהתיישבה כדת וכדין, עם כל ההיתרים ועם כל האישורים, ביום אחד בהיר אומרים לה: רגע, את בכלל על קרקע פרטית. מישהו טעה פה 20 שנה, 25 שנה אחורה. המדינה, אגב, לא מישהו פרטי. המדינה. שכנעת את היועץ המשפטי שלכם? לא שכנעתם. אז במצב כזה, אגב, חלק מהטעויות האלה היו עוד פעם, בימים שהייתם בשלטון. היו ימים כאלה, פעם, כשהייתם בשלטון. מזמן כבר לא היה, אבל היה פעם. מבזבז את זמננו. מביך מה שאתה עושה. כמה שנים אתה רוצה? ובאותם הימים הושיבו שם את הישראלים כדת וכדין, כולל הממשלות שייצגו את המפלגה שלכם. מה עכשיו אתה, חבר הכנסת שמולי, אומר להם? שיקומו מביתם, יהרסו אותו ויתפנו כי אחרי 25 שנה התברר שהמדינה טעתה פה והקרקע היא פרטית? אין שום מקום שהיו עושים את זה כך במדינת ישראל. אז מה הפתרון שלכם? אתם לא רוצים את חוק ההסדרה. מה כן, חבר הכנסת הרצוג? מה כן? שמעתי אותך מכאן, רק לא. מה כן? הסדר מדיני. אם היית רק מתקדם בתהליך, לא היית כאן. באיזה תהליך, של פינוי? למה? למה מגיע לבן-אדם, אתה רוצה להיות מפונה מביתך? לאוניברסיטת תל-אביב היית מציע להתפנות, משיח' מוניס? אם היית מתקדם בתהליך המדיני. על מה אתה מדבר, באמת. תהליך מדיני, זה מה שהיה מציל את עמונה? נו, בחייך. אתה מכיר היטב שתוך כדי אותו תהליך מדיני רוב העתירות האלה הוגשו לבית-המשפט. ממתי דרור אטקס קיים תהליך מדיני כשהוא מגיש תביעות לבית-המשפט? ממתי "שלום עכשיו" התעניינו בתהליך מדיני כשהם הגישו את התביעות האלה לבית-המשפט? באמת. ובימי ממשלת אולמרט לא הוגשו תביעות לבית-המשפט? הוגשו וגם הוגשו. מה קשור תהליך מדיני? חשוב מה שאתה אומר, אז אתם יושבים כאן, ואתם עולים על הדוכן הזה, ואתם מתראיינים יום אחרי יום ברדיו, וכל מה שיש לכם להגיד זה: רע רע רע, כמו וודו. התקווה האחרונה, כי להחליף את הממשלה בקלפי בדרך דמוקרטית אתם לא מסוגלים כבר הרבה שנים, אז זאת עכשיו התקווה האחרונה. במקום לענות לציבור הזה, הישראלי, ולהגיד לו את האמת, לאותן אלפי משפחות. מה אתם מציעים להם? להגיד שזה חוק לא חוקתי. את זה להגיד. על זה אתם שותקים ואין דרך אחרת לעזור להם מאשר הדרך הזאת: הדרך שמבוצעת בכל מקום במדינת ישראל. אתם אומרים לנו: אי-אפשר לחוקק ביהודה ושומרון. למה אי-אפשר? קודם כול, תתפלאו, הכנסת חוקקה כבר חוקים שחלים גם על יהודה ושומרון, כי בסוף הכנסת היא זאת שמנחה את האלוף שהוא זה שפועל בשטח. זה המעשה הכי לא הגיוני שיש, אסור לכנסת לחוקק כדי לתת הנחיות למשרד הביטחון שהוא זה שמנחה את האלוף. גם אני מקבל את התפיסה הזאת, שמדובר על שטח שהוא בתפיסה לוחמתית, אבל אתם גם יודעים שמדינת ישראל הרשמית, לא כיום ולא בעבר, אפילו כשהיו ממשלות של מפא"י, לא קיבלה את התפיסה הזאת, שזאת תפיסה לוחמתית, כי כדי שזה יהיה שטח כבוש הוא צריך להיות כבוש מידי מישהו. מי זה המישהו הזה, הירדנים? הם החזיקו בו כדת וכדין? זאת הייתה התפיסה הרשמית של מדינת ישראל לאורך שנים. ואתם, נציגי מפלגה ציונית, פתאום עומדים כאן ואומרים את ההפך. אז מה אחר כך אתם באים בטענות שבמוסדות בין-לאומיים תוקפים אותנו על זה? מה שפעם היה קונסנזוס ישראלי, בגלל פוליטיקה אתם סודקים והורסים. יתקפו אותנו מעכשיו. מעמידים בסכנה את הפעילים שלנו ואת, תתבייש. עוד ב-1980 מי שלימים היה השופט זמיר, אז היועץ המשפטי זמיר, כתב חוות דעת למנחם בגין על כך שבמצבים בלית ברירה אפשר להפקיע קרקע מלכתחילה. קרקע פרטית. פה לא מפקיעים אותה מלכתחילה, כאן פותרים בעיה שנוצרה ללא כוונה. את מנדלבליט לא שכנעתם. היועץ המשפטי אמר את דברו לממשלה. זה נכון. אבל האחריות היא לא עליו, האחריות היא על הבית הזה. שמאלני עוכר ישראל. הוא שצריך להביא פתרון לאותן אלפי משפחות, ואנחנו מביאים להן הערב את הפתרון. למרות הצעקות שלכם, למרות האיומים שלכם, אנחנו עושים את הדבר הברור מאליו, שתמיד מדינת ישראל ידעה לעשות: קודם כול להגן על האזרחים שלה ואחר כך להסתכל מה יגידו בהאג. נהגנו כך ונמשיך לנהוג כך ואני מציע לכם לחזור לשורשים ולמקורות של מה שהיה פעם המפלגה הציונית, מפלגת העבודה ההיסטורית, ולהצביע אתנו בעד בערב הזה. תודה רבה. אני מודה לשר זאב אלקין. אחרון המשיבים למסתייגים יהיה יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת חוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. ועדת הכנסת קבעה שההצבעות לא יתקיימו לפני השעה 22:30, לכן בתום דבריו של חבר הכנסת סלומינסקי מייד נוכל להצביע. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם הוועדה המשותפת, ועדת חוקה, חוק ומשפט וועדת חוץ וביטחון, אני רוצה להביא בפניכם כסיכום את הצעת חוק הסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון לקריאה שנייה ושלישית. אבל אדוני, לפני שאני מסביר על החוק עצמו אני רוצה רק לומר: עברנו חוויה קשה מאוד בשבוע שעבר בפינוי עמונה, אבל לאנשי עמונה, שאנחנו משתתפים וחשים את כאבם, אני רוצה להגיד שיש להם שתי זכויות גדולות. זכות אחת, שהחוק הזה בזכותם. חוק ההסדרה, שלא חשבנו שהוא יקום, בזכותם של אנשי עמונה. זה הדבר האחד. והדבר האחר, שבזכותם יקום יישוב חדש. אחרי 20 שנה יקום יישוב חדש בשומרון. אז אלה זכויותיהם. אני מסכים עם רויטל ועם כל אנשי המחנה הציוני, שאין לנו ויכוח על הזכות. הזכות שלנו נובעת מהתנ"ך וזכותנו היא באמת על ארץ-ישראל, כפי שנמצא שם. בזכות זה באנו לארץ, זה היה הקושאן שלנו. אין לנו ויכוח על הזכות. לצערנו, לא הצלחנו לממש את הזכות הזאת, ובמלחמת העצמאות נקבעו גבולות מדינת ישראל לפי היכולת שלנו, היכולת ההתיישבותית והיכולת הצבאית, שם נקבעו הגבולות. מדינת ישראל, באותם גבולות, השאירה, או פינתה או ברחו, יותר מ-400 כפרים, יישובים ערביים עם שטח עצום בתוך ארץ-ישראל הקטנה. נקרא לזה כך. גורשו, גורשו, לא ברחו. אמרתי. גירשתם אותם. אמרתי: חלק גורשו, חלק ברחו. מסכים עם הכול.  כרגע אנחנו אומרים אותו דבר. מה קרה לך?  תספחו וזהו. ועל השטחים האלה התיישבו היישובים, הקיבוצים. יש לי כאן רשימות, 82 יישובים, חלקם הגדול אפילו של השומר הצעיר. והתיישבו. גם הערים בישראל, ואתן רק את שתי הדוגמאות שכבר נתתי פעם, שעל שיח' מוניס יושבת אוניברסיטת תל-אביב, ועל כפר סומייל יושבים מגדלי אקירוב. מה עושים כשיש שטח ששייך לערבים? מה עושים מבחינה מוסרית? כאן אתם מדברים מהצד המוסרי, על גנבת שטחים. מה עושים? אם יבוא היום מישהו ששייך לשיח' מוניס, ויוכיח שהוא היה שם, האם מישהו מעלה על דעתו שיפנו את אוניברסיטת תל-אביב? או מישהו מכפר סומייל, שיפנו את מגדלי אקירוב, או מקומות כאלה? מה עושה מדינת ישראל? מה עשתה מדינת ישראל? איפה המוסר? כן, מדינת ישראל החליטה, בתוך חמש שנים, החליטה כמעט את מה שאנחנו עומדים להחליט היום. היא החליטה שכל הקרקעות שהיו שייכות לשלטון הירדני הופכות אוטומטית למדינת ישראל. זה בסדר. אבל היא החליטה, שכל הקרקעות שטרם הוסדרו, וננטשו על-ידי המחזיקים בהן, זכות הבעלות עליהן חזרה למדינה, על-פי חוק הקרקעות העות'מאני וכו' וכו'. המדינה לקחה את האדמות הלא-מוסדרות, מדינת ישראל, אנחנו, לקחנו את האדמות הלא-מוסדרות האלו. וכל הקרקעות שכן הסתיימו הליכי ההסדר לגביהן, שיש להן בעלים והם נעדרו  זה השלב השלישי, נקראו נכסי נפקדים ונמסרו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, שעבר אחר כך וכו'. במילים פשוטות, מדינת ישראל, שזה אנחנו, וזה מפלגת העבודה שהייתה בשלטון, קבעה ב-53' וכו', שכל האדמות האלה, הלא-מוסדרות והכן-מוסדרות, כולן, עוברות בסופו של דבר לאפוטרופוס ולמדינת ישראל. עליהן קמו היישובים והערים בישראל והאוניברסיטה וכולם. מבחינה מוסרית זה אותו דבר. אבל עשינו את זה, כי הבנו שכך צריך להיות. מלחמת ששת הימים הביאה אותנו לגבולות, לירדן. וקמו היישובים בסיוע ובשותפות של כל ממשלות ישראל כמעט. לאחרונה ראינו שמפלגות השמאל הקיצוני מעודדות ומגישות תביעות לבעלות, שרובן הגדול לא היה ולא נברא, לבג"ץ. וראינו שזה מתחיל להיות שטף, מתחילים להפוך את זה למדיניות. ואז עמדנו בפני השאלה: מי צריך להסדיר את ההתיישבות ביהודה ושומרון, בית-המשפט או המדינה? כמו שהיה במדינת ישראל הקטנה ב-53', ודאי שמי שצריכה להסדיר את זה היא מדינת ישראל, זו כנסת ישראל, ולא הבג"ץ. כולם לשבת. וכדי להסדיר את זה, וכדי לסדר את 450,000 היהודים שגרים ביהודה ושומרון, ולהסדיר את ההתיישבות, בא החוק הזה, חוק ההסדרה. נכון, מאוחר, 50 שנה אחרי. לא חמש שנים אחרי, כמו שהיה במדינת ישראל, 50 שנה אחרי באנו ואמרנו: אנחנו מסדירים את ההתיישבות ביהודה ושומרון. ואני רוצה לומר לכם, אולי הציבור, אולי רוב חברי הכנסת לא יודעים: התקיים על זה, אני חושב שזה אחד החוקים ש��תקיימו עליו הכי הרבה דיונים רציניים. בוועדת החוקה ואחר כך בוועדה המשותפת התקיימו, שימו לב, 22 ישיבות ועדה. אתם שמים לב? 22 ישיבות ועדה, 45 שעות. כלומר, דיונים רציניים, דיונים אמיתיים, שבהם שמענו מומחים מהרמה הגבוהה ביותר: פרופסורים, משפטנים, אנשי ציבור, כל מי שהרגיש שהוא רוצה בא ודיבר, גם מהעמך באו ודיברו. 45 שעות, 22 ישיבות על חוק ההסדרה. כך לקחנו את זה ברצינות, כי הבנו שאנחנו הולכים לייצב משהו, וצריך לעבוד על זה ברצינות, לא ככה כלאחר יד. והתברר שכמו שאנחנו חלוקים כאן בבית הזה, ניסן. טוב, אני מסיים. כמו שאנחנו חלוקים כאן בבית הזה, כך גם המומחים חלוקים באותו דבר. מי שאומר שאין משפטנים שחושבים אחרת, טועה. באו פרופסורים, אנשי המשפט, מהגדולים, באו ודיברו בכיוון ההפוך לגמרי. כלומר, אותה מחלוקת שקיימת בינינו קיימת גם בין המומחים ובין כולם. ואני רוצה רק אולי לומר, כששמעתי הרבה מהדוברים, לא בטוח שכולם הבינו את החוק. החוק הזה מדבר אך ורק על ההתיישבות הקיימת. לא מדובר על העתיד, אך ורק להסדיר את ההתיישבות הקיימת. טוב, מאחר שכך, אז, אדוני היושב-ראש, רק שאלה. שאלה. החוק לא חל על יישובים שכבר יש עליהם צווים שיפוטיים. כן. על כמה בתים, ואתה אומר שהוא גם לא חל אחר כך. כמה בתים החוק הזה מציל? לדעתנו, לפי מה שאנחנו רואים, מאסה אדירה. מה זה מאסה אדירה? לא, אני לא יודע להגיד, אם תסתכלי בתוספת, 22 יישובים, רק עלי לבד, נמצאים תחת הרצון למתקפה הזאת. יישוב אחרי יישוב. אני שואלת, אני אומר: כל עלי. הרי אלה שכבר יש עליהם צווים לא נכנסים. לא, לא, אין צווים שיפוטיים. כמה יחידות זה? אני אומר: כל עפרה. זה לא כל עפרה. כל עפרה, כל עלי, כולם, נמצאים באותו סטטוס של תשעה הבתים. רד. טוב, אוקיי, אני לא יכול להמשיך הלאה, אז אני פונה לחברי: אנחנו מסדירים את זה, כמו שמדינת ישראל הסדירה ב-1953, כמעט באותה מתכונת, מי שיראה. אני פונה לחברי להצביע בעד. ניקח על עצמנו אחריות של מחוקק כשנעשה את זה. ואני פונה לחברי להצביע בעד בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה לך, אדוני. תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, האופוזיציה הסירה את כל ההסתייגויות מטעמה, ולכן לשם החוק ולסעיף 1 לחוק אין הסתייגויות. נצביע בקריאה שנייה לשם החוק ולסעיף 1 לחוק. לא שמענו את שטייניץ, איך יכול להיות? חבר הכנסת סמוטריץ, הסתייגות, הסתייגות מס' 11 אתה מסיר? מסיר. מסיר. אז אם כן, צדקתי, אין הסתייגויות לשם החוק ולסעיף 1. אנחנו מצביעים כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כנוסח הוועדה. סעיף 1 נתקבל. חברי הכנסת, 60 בעד, 51 מתנגדים, אין נמנעים. שם החוק וסעיף 1 אושרו כנוסח הוועדה. לסעיף 2 יש הסתייגויות מס' 67 ומס' 89, של חבר הכנסת סמוטריץ. חבר הכנסת סמוטריץ, הסתייגות מס' 67, מצביעים? כן. אם כן, אנחנו כרגע מצביעים על הסתייגות מס' 67 לסעיף 2 לחוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? ההסתייגות של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ לסעיף 2 נתקבלה. חברי הכנסת, הסתייגות מס' 67: 60 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות התקבלה. 89 אתה מסיר, אדוני? כן. אנחנו מצביעים על סעיף 2 לחוק, כולל הסתייגות מס' 67, שהתקבלה על-ידי המליאה. מי בעד סעיף 2 כולל ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. 60 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 2 התקבל, כולל ההסתייגות. אנחנו נצביע כעת, מכיוון שאין יותר הסתייגויות, אנחנו נצביע על סעיפים 3 11, כנוסח הוועדה. 3 11 לחוק, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. סעיפים 3 11 נתקבלו. אני קובע כי סעיפים 3 11 התקבלו כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. חברי הכנסת, בעד, 59, 50 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 3 11 התקבלו כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. חברי הכנסת, אני לא שומע את עצמי אפילו, מכיוון שקיבלנו הסתייגות, אני חייב לשאול את יושב-ראש הוועדה המשותפת, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אם לעבור להצבעה בקריאה שלישית. נעבור. כן. האופוזיציה הגישה חתימות כנדרש, והקריאה השלישית תתקיים, תאושר או לא תאושר, בהצבעה שמית. אנחנו נקיים הצבעה שמית. המזכירות ערוכה? בבקשה, גברתי המזכירה.  לא. קריאה שלישית, כולל ההסתייגות. ההצבעה השמית החלה. בבקשה, גברתי המזכירה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף, נגד טלב אבו עראר, נגד יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, בעד מיכאל אורן, בעד דוד אזולאי, בעד ישראל אייכלר, בעד רוברט אילטוב, בעד אלי אלאלוף, בעד קארין אלהרר, נגד זאב אלקין, בעד דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד גלעד ארדן, בעד אורי אריאל, בעד יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, נגד זוהיר בהלול, נגד נאוה בוקר, בעד דוד ביטן, בעד מיכל בירן, נגד מירב בן ארי, בעד אלי בן-דהן, בעד יואב בן צור, אינו נוכח איל בן ראובן, נגד נפתלי בנט, בעד יחיאל חיליק בר, נגד איתן ברושי, נגד עמר בר-לב, נגד ענת ברקו, בעד יוסף ג'בארין, נגד יגאל גואטה, בעד באסל גטאס, אינו נוכח אילן גילאון, נגד זהבה גלאון, נגד יהודה גליק, בעד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מסעוד גנאים, נגד משה גפני, אינו נוכח יעל גרמן, נגד אבי דיכטר, בעד צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, נגד שרן השכל, בעד יצחק וקנין, בעד מכלוף מיקי זוהר, בעד חנין זועבי, נגד ג'מאל זחאלקה, נגד תמר זנדברג, נגד עבד אל חכים חאג' יחיא, נגד ציפי חוטובלי, בעד אורן אסף חזן, בעד דב חנין, נגד אכרם חסון, אינו נוכח יואל חסון, נגד אחמד טיבי, אינו נוכח מנואל טרכטנברג, נגד מרדכי יוגב, בעד יוסי יונה, נגד שלי יחימוביץ, נגד חיים ילין, נגד איתן כבל, נגד אלי כהן, בעד יצחק כהן, בעד מאיר כהן, אינו נוכח יעל כהן-פארן, נגד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד עליזה לביא, נגד ציפי לבני, נגד אורלי לוי אבקסיס, נגד ז'קי לוי, בעד מיקי לוי, נגד יריב לוין, בעד יעקב ליצמן, בעד סופה לנדבר, בעד יאיר לפיד, נגד מנחם אליעזר מוזס, בעד שולי מועלם-רפאלי, בעד ירון מזוז, בעד מרב מיכאלי, נגד יוליה מלינובסקי, בעד מיכאל מלכיאלי, בעד אורי מקלב, בעד יעקב מרגי, בעד אראל מרגלית, נגד אברהם נגוסה, בעד איילת נחמיאס ורבין, נגד בנימין נתניהו, אינו נוכח קסניה סבטלובה, אינה נוכחת רויטל סויד, נגד ניסן סלומינסקי, בעד בצלאל סמוטריץ, בעד אוסאמה סעדי, נגד איימן עודה, נגד רחל עזריה, בעד חמד עמאר, אינו נוכח רועי פולקמן, בעד עודד פורר, בעד טלי פלוסקוב, בעד יעקב פרי, נגד עיסאווי פריג' נגד הוא ברח, הוא ברח. (קוראת בשמות חברי הכנסת) עמיר פרץ, נגד נורית קורן, בעד יואב קיש, בעד איוב קרא, בעד מירי רגב, בעד מיכל רוזין, נגד מיקי רוזנטל, נגד יואל רזבוזוב, נגד יפעת שאשא ביטון, בעד יובל שטייניץ, בעד אלעזר שטרן, נגד נחמן שי, נגד עפר שלח, נגד איציק שמולי, אינו נוכח סתיו שפיר, נגד איילת שקד, בעד עאידה תומא סלימאן, נגד נא לקרוא, גברתי המזכירה, בשמות חברי וחברות הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. (קוראת בשמות חברי הכנסת) יואב בן צור, אינו נוכח באסל גטאס, אינו נוכח משה גפני, אינו נוכח אכרם חסון, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח בנימין נתניהו, אינו נוכח קסניה סבטלובה, נגד חמד עמאר, אינו נוכח איציק שמולי, נגד חברי וחברות הכנסת, האם יש עוד מישהו שלא קראו בשמו או בשמה ומעוניינים להצביע? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, הצעת החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז 2017, בקריאה שלישית: בעד החוק, 60. נגד החוק, 52. אני קובע כי הצעת החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון התקבלה בשלוש קריאות כנדרש.  בשם היוזמים, חבר הכנסת יואב קיש,  חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה.  אני באמת רוצה מאוד מאוד להודות, ברגע הזה,   בראש ובראשונה לאנשי עמונה, הגיבורים, ששילמו השבוע מחיר כבד, אבל החוק הזה ייכנס לספרי ההיסטוריה של התנועה הציונית ויהיה רשום על שמם, על שם הנחישות הגדולה שלהם, ליושב-ראש המפלגה שלי, השר בנט, השרה שקד, השר אריאל, באמת על הובלה יוצאת מגדר הרגיל,  של המהלך הלא-פשוט הזה פוליטית, לראש הממשלה, לכל שרי הליכוד, ובמיוחד לשר יריב לוין, שהגיש את ההצעה הזאת לראשונה בקדנציה הקודמת, אז הייתי שותף בזה מבחוץ, יושב-ראש הוועדה המשותפת, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שבאמת עשה עבודה יוצאת מגדר הרגיל בהרבה מאוד שעות עבודה, לכל הצוות המקצועי, לעורך-הדין אלעזר שטרן שליווה את העבודה הזאת, עוזרי היקרים, איתן, עדיאל, יש לי שותף שפה לא מכירים, יהודה אליהו, אחי ורעי, עובד אתי על החוק הזה כבר חמש שנים, עוד הרבה לפני שנכנסתי לכנסת, לתנועת "שלום עכשיו" וליתר ארגוני השמאל שהיו הקטליזטור לכל המהפכה החשובה הזאת. יש דין, יש דין, יש דין, הרב אלי, כן.  אחרונים חביבים, אשתי היקרה, ילדי החמודים. ובאמת, באמת אחרונים: אזרחי ארצות-הברית, שבחרו לנו בנשיא טראמפ וכנראה בעיקר גרמו לזה שלא ניתקע עם החוק הזה. תודה לכולם. תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת יואב קיש, ובזה הסתיימה רשימת היוזמים והמברכים. כבוד היושב-ראש, חברי, חברות וחברי הכנסת, שרים, האמת, אני פשוט עליתי להגיד: לפעמים בכנסת הזאת יש רגעים שאתה לא שוכח, ואני נזכר, לאחור, שישבתי עם השר יריב לוין, דיברנו על החוק הזה, ואמרתי: אני לוקח את המושכות ממך. אני רוצה להודות לך, באמת, על החפיפה הזאת, שהביאה אותנו בסוף לרגע הזה. היה קשה להאמין, כל צעד, טרומית, דברים שפשוט קורים. אז באמת תודה לכל החברים שהצביעו בעד, לשותפה שלנו מפלגת הבית היהודי, שותפי בצלאל סמוטריץ, שדחף והוביל, לבנט, לראש הממשלה, שבלי התמיכה שלו זה לא היה קורה, ובאמת, לכל החברים החתומים אתי על החוק, לשולי מועלם, שותפה לדרך, ודוד ביטן. תודה רבה לכל מי שעסק במלאכה, ואורן חזן. תודה לחבר הכנסת יואב קיש. 
\ No newline at end of file