diff --git "a/2120/raw.transcript.txt" "b/2120/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/2120/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,1587 @@
+מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון) (הבעת אי-אמון בממשלה); הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 7) (הרוב הדרוש להצעות חוק תקציביות); הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה), התשס"ט–2009; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של שר); והצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 30) (הפסקת חברות בכנסת של שר), התשס"ט–2009.
+
+ לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/1136/18 וכלה בהצעת חוק פ/1205/18 – הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון – משפחות נפגעי פעולות האיבה), התשס"ט–2009, מאת חברת הכנסת פניה קירשנבאום; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – חשד להפרת טוהר הבחינות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור הרג בעלי-חיים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת רוברט טיבייב; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – גביית תשלום אגרות והוצאות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון –קביעת שער מזערי להצמדה כתנאי מקפח), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון – הרכב וכשירות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת סעיד נפאע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – פרסום החלטת הוועדה לבדיקת מינויים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – רישום פרוטוקול), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – עריכת בדיקות גנטיות לקשרי משפחה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת צחי הנגבי; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – צמצום כוחם של פקידי הסעד בכל הנוגע להסדרי ראייה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – הגבלות על אימוץ), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון – תפקיד הלשכה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – חייב מוגבל באמצעים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות שיפוט בהסכמה וסמכות נלווית), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה נרדפים, התשס"ט–2009, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר אקוניס; הצעת חוק זכויות פליטי השואה, התשס"ט–2009, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק לפיצוי פליטים יהודים מארצות ערב במסגרת תהליך השלום, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק הבטחת זכויות הפנסיה של מורים עולים, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין ואלכס מילר; הצעת חוק הרפואה הדחופה הטרום-אשפוזית, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק למניעת אלימות במקומות בילוי, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק ניהול ושימור אתר קבר רבי שמעון בר יוחאי, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (הרכב מועצה מקומית תעשייתית וחלוקת יתרות ארנונה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגדרת שיכור), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת חמד עמאר ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המים (תיקון – אישור ועדת הכלכלה לקביעת כללים לחישוב עלות המים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדים במשפחות מצוקה), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ויצחק וקנין; הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (רחובות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רשיון כלי ירייה ולאימון במטווח), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחירי מצרכים המיועדים לתינוקות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון –העלאת אחוז החסימה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – זכות הגישה לערכאות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הקדמת גיל הפרישה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הטלת תפקידים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מימון פעולות לפיתוח שירותים למען ילדים בסיכון), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק לימודים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מסמך הסכמה מדעת בשפות שונות), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין, רחל אדטו ודב חנין; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – שלטי אזהרה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה ביבי; הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – תחילה ותוקף), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור פרסום בבתי-מגורים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ריבית פיגורים בגין אי-תשלום קנס על עבירת חנייה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – בחירות ממוחשבות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק המפלגות (תיקון – איסור חברות ביותר ממפלגה אחת), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הטפה ושידול להמרת דת), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת הפרשנות (מועד פרסום תקנות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לשמירת זכויות תושבי שטח המיועד לפינוי, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמ��ת ענישה על התנכלות לנבחרי ציבור), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק-יסוד: שותפות אזרחית ושוויון למיעוט הערבי, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: צמצום זכות השתיקה לנבחרי ציבור (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז וציפי חוטובלי; הצעת חוק הממשלה (תיקון – מינוי שר בראש כל משרד), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת יעקב אדרי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מתורגמן בוועדה רפואית), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – סמכויות נוספות למפקח עבודה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (תיקון – הבטחת פיצוי), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת לבישת אפוד זוהר ברכיבה על אופניים ועל אופנוע בזמן תאורה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הרשות לתמיכה במוסדות ציבור, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – הצגת שילוט מידע על עומס תנועה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אלי אפללו; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שם המוסד), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – הזכות לפיצויי התפטרות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – נציג ערבי בוועדת ערר), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק אבטחה במוסדות חינוך, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (קביעת משך הביקור), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חקירת סוהרים בידי המחלקה לחקירות שוטרים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק פדיון הבית, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז ויולי תמיר; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (בתי-ספר להכשרה מקצועית), התשס"ט–2009, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק בדיקות התאמה לעבודה, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ. 
+
+ מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בנושאים: התנחלות בלב יפו, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה; הקמת שכונה יהודית בלב יפו, מאת חבר הכנסת חיים אמסלם. תודה. 
+
+
+
+
+ אדוני המזכיר, נא להודיע למזכיר הממשלה שמייד צריך להיות פה שר שישמע את הצעות האי-אמון. אני מתנצל לפני חברי הכנסת. ישיבת הכנסת מתחילה ב-16:00. אני מתנצל גם לפני הממשלה, כמובן. והיא תתחיל ב-16:00 כל פעם, בדיוק בשעה היעודה. זו לא אופציה שניתנה, כי תאריך וזמן פתיחת ישיבות הכנסת הם קבועים, שהרי אנחנו הכרזנו ביום רביעי שעבר: ישיבת הכנסת הבאה – – – 
+
+
+ אפשר להתחיל בהצבעת האי-אמון לפני הדיון?
+
+
+ דרך אגב, אם כך יהיה הדבר, אז כך יהיה. אבל זה לא יעזור לכם, כמדומני. נוכל לחסוך הרבה זמן לכנסת, אבל זה לא יעזור. צריך 61, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה. 
+
+ אני מזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית. אם אתה מבקש, לא על חשבון הזמן, להתחיל לדבר, אתה יכול לדבר לעם ישראל, שהרי הפרוטוקול הוא פרוטוקול מצולם. אתה יכול בינתיים לומר כל אשר עולה על רוחך. הזמן יתחיל להיחשב מרגע שיתייצב כאן השר המשיב. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רב��. אני בהחלט מחרה מחזיק אחריך, שהישיבה מתחילה ב-16:00. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, תמיד בצבא, כשהיו מטרטרים אותנו, הנחמה היחידה שהיתה לנו – והייתי אומר תמיד למפקדים שלי, כשהיו מטרטרים אותי: יש דבר אחד שאתם לא יכולים לעשות; אתם לא יכולים לעצור את השעון. הזמן עובר, ויום אחד ייגמר הקורס, ולא תוכלו לטרטר אותנו יותר. אז אני שמח על העמדה שלך. אני חושב שנכון להתחיל את הישיבות בזמן. מי שבא – בא, ומי שלא בא מפסיד את זכות הדיבור. 
+
+ עליתי, אדוני היושב-ראש, כדי להגיש הצעת אי-אמון בממשלה על הכישלון המדיני והכלכלי שלה, ואני מוכרח לומר לך שאני חוזה בהפתעה מוחלטת את התנהלותו של ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, ידידי, שעבדתי אתו באוצר, כזכור לך, ב-2004-2003 כשר במשרד האוצר, כשעשינו את המהפך הכלכלי, ואני חשבתי שדווקא עם השנים – בתקופה של היותו שר האוצר, הוא עשה עבודה טובה מאוד. אגב, כל התקופה שהייתי שר בממשלה, והוא באופוזיציה, לא רק שאף פעם לא תקפתי אותו, אלא הגנתי על העמדות הכלכליות שלו גם פה, מעל במת הכנסת, לא פעם אחת. 
+
+
+ עובדה שאני זוכר את התקופה הזאת. הזדמן לי היום, כיושב-ראש הכנסת, לאשר את השתתפותך, על-פי בקשת שר המדע, ב – אני לא רוצה לומר – – – 
+
+
+ שלא יקנאו. 
+
+ לא שלא יקנאו. לקנא שיקנאו, אבל אולי יש עניין ביטחוני. בהחלט אני רואה בזה כבוד לכנסת. 
+
+
+ על כל פנים, אני לא תקפתי אותו מעולם. להיפך, גם כשהייתי בממשלה והוא באופוזיציה, גיביתי את העמדות הכלכליות שלו והגנתי עליהן פה, מעל במת הכנסת. ואני מופתע לראות נתניהו חדש, שכלכלה לא חשובה לו בכלל. אנטיתזה – כל מה שעשינו ב-2004-2003 הוא עכשיו הורס מן היסוד. ואני לא רוצה לחזור על כל הדיבורים פה, על הממשלה הענקית והרחבה, על כך שלא מוכרחים לקנות את כולם בכסף בשביל להקים ממשלה – 40 שרים וסגני שרים, ועל יצירת מצב שלא נותרו חברי כנסת. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – – 
+
+
+ חבר הכנסת זחאלקה, הוא מדבר, אבל הזמן יתחיל להיספר לו רק מרגע שהממשלה תתייצב. 
+
+
+ אני ממש תמה, הרי מכל חברי הכנסת נותר רק קומץ קטן של חברי כנסת שנכנסו לראשונה לכנסת, ואתה מוצא אותם מייד ראשי ועדות, כשאין להם מושג ירוק איך הכנסת נראית. 
+
+אדוני היושב-ראש, אני בכנסת היום – אני מוכרח לומר – הכי ותיק. זאת עובדה. אני, לדעתי, היחיד שנותר מ-1981. ואני רוצה לומר לך, עברתי ממשלות רבות וכנסות רבות. אני זוכר, אדוני היושב-ראש, כשהייתי שמונה שנים חבר כנסת עוד לא העזתי לחשוב להיות שר. לא העזתי, כי לא היתה זילות כזאת של תפקיד שרים, סגני שרים או ראשי ועדות. היה ברור לי, כחבר כנסת חדש, שאני יושב בבניין, עובד שמונה שנים לפחות, מצדיק את המשכורת שלי, ואחר כך, אם ירצה השם, ואנחנו נהיה בממשלה, נוכל לקבל תפקיד של שר, או אולי תפקיד של ראש ועדה או משהו כזה. היום אתה רואה איך מכרו את המדינה לכל החפץ בכך. אנחנו תקפנו אז, כזכור, אני ואתה, את אנשי צומת שעברו לממשלה של רבין, את גולדפרב עם ה"סובארו", ואת האחרים על ה"סובארו". 
+
+
+ "מיצובישי". 
+
+
+ "מיצובישי". הקימו פה משרדי ממשלה שלמים בלי שום הצדקה. לא רק שהקימו משרדי ממשלה שלמים, גם איישו אותם בעובדים רבים בלי שום הצדקה. זה מזכיר לי, אדוני היושב-ראש, שאחד העסיק שני עובדים במרתף, ואחרי כמה זמן הוא צועק לראשון שבהם, למנהל: מה אתה עושה למטה? הוא אומר: כלום. הוא אומר לו: מה עושה השני? הוא אומר: אני עוזר לו. מה ההיגיון? 
+
+
+ הוא עוזר לי. 
+
+
+ מה ההיגיון? אני שואל: ריבו��ו של עולם, הממשלה הזאת בתקציב הזה שאישרו מטילה מסים בהיקף של 7 מיליארדי שקל נוספים על הציבור. 
+
+
+ אבל למה אין כאן אף אחד מהממשלה, אדוני היושב-ראש?
+
+
+ זה בסדר, חבר הכנסת עתניאל שנלר. היושב-ראש בנדיבותו הציע שאני אתחיל לדבר, והזמן שלי ייספר מרגע שייכנס שר. אני מוכן לדבר שעתיים, ואז עוד עשר דקות. אין לי בעיה. 
+
+
+ זה לא מכבד את הכנסת, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+ השרים עסוקים. יש 40 שרים, הם מתווכחים מי יבוא. 
+
+
+ ממילא זו ממשלה אטומה, אז היא לא תקשיב. 
+
+
+ אני לא מתייחס כרגע לכינויי הממשלה. רק הודעתי, חברי הכנסת, כי ב-16:00 התחילה הישיבה, וגם רבים מחברי הכנסת לא היו פה. זכיתי ששניים מחברי הכנסת נכחו כאן – יכולתי לומר "רבותי חברי הכנסת". אבל אני מוכרח לציין שסיעת קדימה התייצבה כהרף עין, עוד בטרם אפילו הספיקה לשמוע, באמת בשניות הראשונות, ואז החלטתי – אחת משתיים: או שאסגור את הישיבה, או שאנעל את הישיבה עד שתבוא הממשלה. 
+
+
+ אם אדוני מוכן לציין את השמות של אלה שהיו. 
+
+
+ למה להעניש אנשים שרוצים לדבר לעם? יש אנשים שבין 16:00 ל-17:00 מסתכלים בנו, כי עדיין אין "ערב חדש".
+
+
+ לכן, חברים, אני חוזר: הממשלה הזאת מטילה מסים בתקציב הזה, חבר הכנסת נסים זאב, 7 מיליארדי שקל, שכולם ישלמו – חזקים וחלשים. זה אנטיתזה מוחלטת לביבי הישן, שהתנגד בכל תוקף לכל העלאת מס מכל סוג שהוא. 
+
+
+ ביבי א' או ביבי ב'? איזה ביבי?
+
+
+ ולא רק העלאת מס; השאלה היא גם למי מעלים את המס. כשרוצים להטיל מע"מ על פירות וירקות, מי ישלם את זה? המסכנים שקונים פירות וירקות, שזה חלק ניכר מסל הקניות שלהם ומסל התצרוכת שלהם, ישלמו עכשיו עוד 15.5%, ואני שומע שרוצים להעלות את המע"מ ב-1%, אז ישלמו 16.5% נוספים ממשכורתם על פירות וירקות. אבל באותה נשימה ביבי מתעקש להוריד 1% ממס הכנסה לחברות ולאנשים פרטיים. מה ההיגיון בזה? איזה היגיון כלכלי יש פה? 
+
+ הרי אנשים עוד לא התאוששו – צריך לזכור, אחת הבעיות הקשות של הכלכלה – שהביאה צמיחה – אחד העיוותים שהיו בצמיחה הזאת היה שפירות הצמיחה לא התחלקו שווה בשווה בין העשירונים. אדוני היושב-ראש, המחקרים מוכיחים ששני העשירונים העליונים מצבם השתפר מאוד; חמשת העשירונים מתחתם מצבם נשאר אותו הדבר, או השתפר מעט – שלושת העשירונים מתחתיהם, וחמשת העשירונים התחתונים מצבם הורע. זאת אומרת שחלוקת ההכנסות במשק היתה לרעת החלשים. למה? גם אז היה לי אותו ויכוח באוצר. הוא גם אז התעקש להוריד מס הכנסה. ובמי זה פגע? זה עזר בעיקר לאותם אנשים שמרוויחים הרבה יותר. ואמרתי גם אז, ואני חוזר על דברי, אדוני היושב-ראש, אם כבר רוצים להוריד מסים, נוריד מס ערך מוסף, כי מס ערך מוסף הוא מס פרוגרסיבי, בעוד שמס הכנסה הוא מס רגרסיבי שהחזקים נהנים ממנו יותר; החלשים לא מגיעים לשם. 50% מהעובדים במדינת ישראל לא מגיעים לסף המס. 
+
+
+נדמה לי שזה הפוך.
+
+
+מס הכנסה הוא פרוגרסיבי, ומס ערך מוסף הוא רגרסיבי.
+
+
+ כן. 
+
+
+זה מה שאני רוצה לומר. אבל אני חושב שזה הפוך. מס ערך מוסף זה רגרסיבי, ומה הכנסה הוא פרוגרסיבי – בדיוק.
+
+
+ עכשיו תבדוק את הפרוטוקול ותראה אם אתה אמרת נכון.
+
+
+אני אמרתי שמס ערך מוסף הוא רגרסיבי, ומס הכנסה הוא פרוגרסיבי – עבדתי המון באגף המסים. חברים, אני לא יכול להבין את העניין הזה. 
+
+דבר נוסף, שלדעתי חלק ממנו גרם להתפטרותו של ראש אגף התקציבים רם בלינקוב – ולדעתי הוא ראש אגף תקציבים טוב שעשה עבודה מצוינת. הוא לא היה זקוק לעבו��ה בממשלה. רם בלינקוב איש אמיד בפני עצמו, והוא התגייס למילואים בממשלה –זה תקופה של כמה שנים – ועשה כמיטב יכולתו להגן על טובת המדינה. אבל שמו אותו בצד, דילגו מעליו, ומכרו את המדינה להסתדרות. אתם שומעים? חברי חברי הליכוד לשעבר, האוזניים לא מאמינות שכך שומעים – –
+
+
+חוץ מגילאון זה – – –
+
+
+– – שהליכוד מוכר את המדינה להסתדרות. איך זה עולה על הדעת? יושב-ראש ההסתדרות, שנהיה ראש הממשלה בפועל, מכתיב למדינה מהלך, שכל מעסיק, אם העובדים מתארגנים, חייב לנהל אתם משא-ומתן להסכם קיבוצי. תגידו, מה, השתגעתם לגמרי? נפלתם על השכל? איזו מדינה אתם רוצים? אני זוכר את ביבי מדבר על איך לפרק את ההסתדרות. אז מה קרה לביבי א', נהיה ביבי ב'? זה בתחום הכלכלי.
+
+ובתחום המדיני, אדוני היושב-ראש, אני תמה. תראה, היינו ביחד בממשלה, לא תמיד הסכמנו בכל עניין. אבל תמיד גם אתה וגם אני אמרנו את אשר על לבנו גם אם אין בינינו הסכמה, ונשארנו חברים. הרי נתניהו לפני שנהיה ראש ממשלה, כראש הליכוד – – –
+
+
+ דרך אגב, בליכוד הסכימו לדברי, ואהבו אותך.
+
+
+ חברים, הרי נתניהו בעומדו בראש הליכוד כאופוזיציה התנגד בכל תוקף להסכמי אוסלו. הוא הרי ניסה לזרוק אותי מהליכוד מפני שלא התנגדתי להסכמי אוסלו. הוא לא הצליח. ולימים, לקראת הבחירות, שלושה חודשים לפני הבחירות, נתניהו הבין שאם הוא לא יתמוך בהסכמי שלום, אין לו שום סיכוי להיבחר להיות ראש ממשלה. ואז, יום אחד הוא צלצל אלי אחרי שהיינו בריב די ארוך, תקופה ארוכה, מפני שהוא ניסה לזרוק אותי מהליכוד, וביקש שאני אבוא אתו למסיבת עיתונאים עם עיתונאי חוץ במלון "ענבל". אמרתי לו: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. הוא אמר לי שהוא הולך להודיע שם שהוא מכיר בהסכמי אוסלו, ושייפגש עם ערפאת. ואכן, באתי אתו למסיבת העיתונאים, והוא הודיע על כך. זה אולי היה ההפרש הקטן שעשה לו את הניצחון בבחירות לראשות הממשלה. ובהיותו ראש הממשלה, להזכירכם, הוא יצא מחברון. הוא גם חתם על הסכם-וואי. 
+
+אני אולי רק אספר כאן לחברי הכנסת הצעירים ולאחרים – אני הייתי אז ראש הקואליציה שלו. היינו קואליציה מאוד קשה, מאוד בעייתית. היושב-ראש היה חבר מאוד מאוד פעיל בקואליציה, אחד החיילים הנאמנים שהיו לי בקואליציה.
+
+
+ אני זכיתי להחליף אותך.
+ כן. 
+
+
+הוא היה לחיץ כראש ממשלה?
+
+
+ חכה. היושב-ראש באמת החליף אותי כיושב-ראש הקואליציה בסיעה.
+
+עכשיו זמנך נספר.
+
+
+ מאה אחוז. הוא לא תורן? אתה יכול לצאת. 
+
+
+ השר המתאם הגיע. 
+
+
+ אין לנו טענות. הממשלה כל כך גדולה, קשה לתאם.
+
+
+ כבוד השר לשעבר, הואיל והממשלה הגיעה, אני עוד מעט אתחיל לספור. 
+
+
+ מאה אחוז, מקובל עלי.
+
+
+ ברשותך, אני רק רוצה לקדם בברכה את מבקר המדינה של יוון שכנתנו, ידידתנו, שיש לנו היסטוריה משותפת זה 2,500 שנה, ואני מקדם אותו בברכה. מבקר המדינה ביוון הוא שופט, ובשיטה היוונית הוא נמצא גם בחלק מהרשות השופטת, המבקרת, שלא כמו בשיטה שלנו. אבל הוא מבקר המדינה, ואנחנו מקדמים את פניו בברכה, ושני שופטים שנמצאים אתו יחד בביקורת. תודה רבה. 
+
+
+ (אומר דברים ביוונית.)
+
+
+ יפה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני ממשיך את הסיפור. כראש הקואליציה של נתניהו, כשהוא נסע ל"וואי" לנהל את המשא-ומתן על הסכם הביניים השני, אני ניסיתי פה ליצור רשת ביטחון שתמנע את נפילת הממשלה, כי מי שזוכר, היה לנו אז בקואליציה "כוח 17" – 17 חברים בקואליציה שהודיעו שאם נתניהו יחתום על הסכם-וואי הם יפרשו מהממשלה ויצביעו אי-אמון בממשלה. ניסיתי לעגן פה רשת ביטחון שתיתן לנו אפשרות לאשר את ההסכם. 
+
+פניתי אז לראש סיעת העבודה באופוזיציה אהוד ברק ולראש סיעת מרצ יוסי שריד, וביקשתי משניהם לתת לי איזה רשת ביטחון של שלושה חודשים שלא יפילו את הממשלה בשלושת החודשים הללו, כדי שנספיק להביא את הסכם-וואי לאישור הכנסת ולממש אותו, כי תקופת היישום היתה שלושה חודשים. הם לא הסכימו. אגב, הם נתנו לי חודש בלבד. זה מה שהם היו מוכנים לתת לי.
+
+
+– – – מתנגד לזה אידיאולוגית – – –
+
+
+ כן, נכון. ברק לא הסכים וגם לא יוסי שריד. קיבלתי מכתב הסכמה רק לחודש ימים. כשנתניהו התחיל את המשא-ומתן הוא שאל אותי: מה לעשות? אני עומד לפני חתימה, מה יהיה? אמרתי לו: נתניהו, אם אתה תחתום על ההסכם, הממשלה תיפול. כיוון ש"כוח 17" הודיע לי שיצביעו אי-אמון, והאופוזיציה היתה מוכנה לתת לי רשת ביטחון רק לחודש ימים, אז תדע לך – אם אתה חותם, הממשלה תיפול. הוא אמר: מה לעשות? אמרתי לו: תחתום. זה לא זמן למשחקים פוליטיים, זה עתידה של המדינה. זה אולי הסיכוי שלנו להגיע לשלום – תחתום, ואם תיפול – תיפול, נלך לבחירות. הוא באמת חתם. ואכן, היתה הצבעת אי-אמון בכנסת שהיה ברור לי שהממשלה נופלת. אני כראש הקואליציה הצטרפתי להצעת אי-אמון, והקואליציה הצביעה בעד פיזור הכנסת. והנה נתניהו א'. 
+
+ועכשיו אנחנו פתאום חזרנו לנתניהו ב'. נתניהו איננו מוכן להכיר בהקמת מדינה פלסטינית. ואני לא אומר להקים מדינה פלסטינית בכל תנאי, אני לא אומר להקים מדינה פלסטינית עם נשק – מי מדבר על זה? ואני לא מעלה על הדעת שמדינת ישראל לא תהיה מדינה יהודית ומוכרת כמדינה יהודית. הרי כל זה עניין למשא-ומתן. אבל להציב עמדה שאנחנו נעשה שלום בלי שתקום מדינה פלסטינית כמטרה סופית, זה עמדה שאיש בעולם לא קונה אותה. אין אדם אחד בעולם – אולי פרט לחברי הליכוד, או רק חלק מהם, אני גם לא חושב שכל חברי הליכוד – – 
+
+
+פייגלינים.
+
+
+ – – רק חלק מהם. אין כמעט אדם אחד בעולם שקונה את הנוסחה, שחושב שאפשר לעשות שלום עם הפלסטינים בלי שהתוצאה הסופית של השלום הזה תהיה הקמת מדינה פלסטינית; בתנאים, בלי לוותר על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. אבל סוף הדרך – אנחנו שם. נתניהו לא מבין את זה, ואני חושב שבנסיעתו לוושינגטון גם הסתבר לו שהוא די לבד. ה-backfire שמקבלים משם, גם מוושינגטון, גם מאירופה, גם ממדינות אחרות בעולם, הוא לא טוב למדינת ישראל. 
+
+ ראש ממשלה לא יכול לשחק פוליטיקה. ראש ממשלה תפקידו להנהיג את העם, והוא יכול לעשות אחת משתיים. הוא יכול לעשות היסטוריה, ואני אומר לכם – אם הוא לא יעשה היסטוריה הוא יהיה היסטוריה. זו ההזדמנות שלו. אז חשבתי שאחרי הסיבוב הראשון שהוא עבר, תקופת טראומה קשה מאוד שכל העולם היה נגדו, ולא תמיד בצדק; והתעללו בו, וטיפסו עליו אישית ועל משפחתו, שלא בצדק. חשבתי שהוא חזר, שלמד, בגר, הכין את עצמו להיות ראש ממשלה. כבר עשר שנים עברו מאז. והוא מגיע להיות ראש ממשלה, ואני רואה – שום דבר לא מוכן. להכניס מנכ"ל למשרד ראש ממשלה לקח יותר מחודש. להקים ממשלה נורמטיבית – הרי הוא מכר כמעט הכול. 
+
+אני יודע שהיו טענות אלינו למה אנחנו לא בממשלה. איך יכולנו להיות בממשלה כאשר הדבר המרכזי שעליו קמה קדימה, הניסיון להקים שלום, לעשות שלום, שבגללו עזבנו את הליכוד והקמנו את קדימה, לא קיים, וביבי לא היה מוכן לדבר עליו – להקים מדינה פלסטינית. ��כן, בלית ברירה אנחנו באופוזיציה, כיוון שאני חושב שאם קדימה היתה נכנסת לממשלה שעמדותיה הבסיסיות היו נגד הקמת מדינה פלסטינית, קדימה פוליטית היתה נמחקת. זכות הקיום שלנו כמפלגה היתה, אכן, השאיפה שלנו להביא שלום על ישראל. 
+
+ אני חושש שביבי פה מחמיץ בגדול. הלוואי – תראה, אני ציפיתי שהממשלה הזאת תעשה שגיאות רבות, אדוני היושב-ראש. לפי הרכבה, לפי דרך תפקודה, לפי דרך התנהלותה המאוד-מאוד לא תקינה – באנדרסטייטמנט – אבל, אני באמת, מבחינתי כאזרח ישראל, הלוואי שאני אתבדה. קיוויתי שאתבדה, קיוויתי שנראה בכל זאת את נתניהו מוביל את המדינה הזאת באמת לשלום; נגד עמדתנו, שאנחנו אולי לא רואים עין בעין את הדברים, שהוא באמת יצליח לעשות שלום, יצליח להביא לעם ישראל גם ישועה, וכלכלה טובה גם כן.
+
+
+אני חלילה לא משיב בשם הממשלה, רק – האם המדינה הפלסטינית שאתה חושב עליה מקובלת על הפלסטינים?
+
+
+ תראה, הרי זה – אם אין הסכם – אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה להיכנס פה – – –
+
+
+ פשוט, הציבור כותב – הוא שולח לנו מסרים. הם מגיעים אלי.
+
+
+ בהחלט, אדוני היושב-ראש. הרי ברור לכולנו – אף אחד מאתנו לא רץ לתת לפלסטינים מתנה מדינה. אתה יודע את עמדתי. כשאולמרט הציע נסיגה חד-צדדית מהגדה, אני יצאתי נגד זה בכל כוח מייד אחרי הבחירות, בלי לעשות חשבון, ואמרתי: אין דבר כזה יותר. אין יותר נסיגות ביניים. או הסכם שלום עד הסוף, או אף סנטימטר. אבל אף אחד לא משלה את עצמו שאפשר להגיע להסכם שלום בלי לנהל משא-ומתן או בלי להיות מוכן בסוף הדרך לשלם את המחיר של הקמת מדינה, כמובן בתנאים שאנחנו יכולים לחיות אתם. 
+
+ אגב, אדוני היושב-ראש, לא היינו רחוקים מזה. ציפי לבני, שניהלה משא-ומתן עם אבו עלא – וכמי שקצת מכיר את פרטי המשא-ומתן – לא היתה רחוקה מזה. לא היו רחוקים מאפשרות להגיע להסכם שלום. לצערי, הקדנציה שלנו נחתכה באמצע, ולא יכולנו להשלים את המהלך. אבל זה לא עניין אבוד. אני לא חושב שאנחנו נחיה לנצח על החרב. אם מישהו מאמין שישראל צריכה לחיות לנצח על החרב, הוא טועה טעות מרה. פשוט יהיה יותר שפיכות דמים ויותר זמן ולא נועיל לשום דבר, מה עוד שהזמן משחק נגדנו. 
+
+אדוני היושב-ראש, אילו למישהו היה שכל ומעוף לפני 40 שנה, אחרי מלחמת ששת הימים, להציע שלום לערבים, לפלסטינים, ולעשות אתם הסכם, יכולנו לקבל את אותו הסכם שלום ברבע המחיר ממה שהיום אנחנו צריכים לשלם, וגם את זה עוד לא מוכנים לקבל. לא בקלות. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ ככל שעובר הזמן המחיר שנשלם יעלה. ועדיף, לדעתי, ככל שנחתוך את זה יותר מהר, המחיר שנשלם יהיה יותר קטן. אני לא חושב שישראל צריכה לחכות שארצות-הברית תבוא עם יוזמת שלום משלה. זה לא אינטרס אמריקני יותר משזה אינטרס ישראלי. זה אינטרס שלנו. אנחנו רוצים לראות את הילדים שלנו, את הנכדים שלנו, את הנינים שלנו, אם ירצה השם, וגם החימשים שלנו – יש חימש אחד, ברוך השם, זכר, לרב אלישיב, ואני מברך אותו שנולד לו חימש. אני לא חושב שיש – זה די נדיר. אני מאחל לו עד מאה-ועשרים. אנחנו רוצים לראות את כל צאצאינו גדלים, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, בשלום; בלי לדאוג מה מחר, בלי לדאוג לפעולות צבא. לחיות כמו כל העמים. שיהיה לנו משעמם. שהחדשות של "בית"ר ירושלים" יהיו בראש הכותרות בעיתונים. זה לא יקרה אם אין לנו שלום. כל עוד אנחנו במצב המלחמה הזה, לא יועיל לנו דבר. זה פוגע בכלכלה שלנו, באיכות החיים שלנו, בתיירות שלנו, ביכולת שלנו למשוך אנשים לחיות פה. 
+
+ ואני לא מבין. אם ראש הממשלה לא – ואני לא – ואני חושב שראש הממשלה הוא אדם פיקח, משכיל מאוד ויודע ספר. וכל מה שאני אומר הוא יודע. אבל לדעתי, מנחה אותו דבר אחד: הרצון שלו להחזיק את הקואליציה שלו; לשרוד. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כמי שעבר כמה ראשי ממשלות, ברגע שראש הממשלה מתחיל להתעסק עם שרידותו כמטרה מרכזית, זה עניין אבוד. זה רק עניין של זמן שהממשלה תיפול, והוא לא יחזיק מעמד, וילך הביתה גם בלי להשיג שום מטרה, וחבל. לא כל אדם זוכה להגיע למעמד הזה, להיות מנהיג לעם ישראל. אבל משהוא מגיע לשם, הוא צריך לשים הכול מאחור ולהנהיג את העם. לא מה שהעם רוצה, מה שהעם צריך – כך אמר בן-גוריון. זה מה שמנהיג צריך לעשות. לא לעשות חשבונות קטנים. זה לא משנה. בטווח הביניים אף אחד לא זוכר ולא יזכור מה עשו בשלבי הביניים.
+
+תראה איך בגין – מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שהיה במשך שנים מוקצה במערכת הפוליטית; ירדו לחייו, אופוזיציה – 25 שנה. עד שהגיע לראשות הממשלה הוא עבר את כל התלאות שבעולם.
+
+
+ אתה עוד לא היית. אני הייתי. אני זוכר מי ירד לחייו.
+
+
+ בטח שאני זוכר. מה לא הייתי? למה לא הייתי, אדוני היושב-ראש?
+
+
+ היה בחור צעיר מאוד שירד לחייו בעניין ההסכם עם מצרים.
+
+
+ כן. הרבה מאוד – אני יודע. אתה מדבר על אהוד אולמרט, שהצביע נגד ההסכם.
+
+
+ אתה באת אחרי זה. 
+
+
+ לא, אני באתי – אני באתי אחרי הסכם קמפ-דייוויד. ודאי שאני זוכר, איזו שאלה?
+
+ ואני אומר לך, הנה, תראה איך בגין זכה לכבוד עולמים בזה שהוא הביא שלום על ישראל עם מצרים, ופרץ את הדרך לשלום תוך שינוי ב-180 מעלות מעמדותיו לפני שהיה ראש ממשלה. וגם את זה אני זוכר, אדוני היושב-ראש, בהיותי חבר הליכוד.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני כבר מסיים, ואם היושב-ראש ירשה, בבקשה. 
+
+כיוון שמנחם בגין הבין, כשהגיע להיות ראש ממשלה, שעכשיו נגמרה הקואליציה ונגמרה האופוזיציה, ותפקידו – אם הוא רוצה להבטיח את עתידה של מדינת ישראל – זה לעשות שלום. והוא שינה את עמדותיו בצורה דרסטית. ואני ממש מצטער מאוד שהוא לא הלך עם זה עד הסוף ולא גמר הסכם גם עם הפלסטינים, באותה הזדמנות, ולא הסכם אוטונומיה שמהר מאוד התרסק. יכול היה לגמור הסכם שלום מלא עם הערבים – כל החיים שלנו היום היו שונים לחלוטין. אבל גם בגין ההסכם עם מצרים הוא זכה לכבוד עולמים. אין אחד בעולם שלא מכיר את מנחם בגין, ואין אחד בעולם שלא מהלל את המעשה הזה. 
+
+אין הרבה דברים שמדינת ישראל יכולה לעשות, יותר גדולים משלום, שיכולים להביא למדינת ישראל את כל הטוב שאפשר לקבל תמורת שלום. זו הסיבה, אדוני היושב-ראש, שאני מאמין בשלום כל חיי. ואני יכול לספר לך משהו אישי, אדוני היושב-ראש, מה פתאום אני תומך בשלום, אדם שבא מהליכוד, אדם שגדל בליכוד?
+
+אצלי זה מתחיל במלחמת יום כיפור. הייתי סרן צעיר במלחמת יום כיפור, קצין מבצעים של גר"פ – גדוד רפואה – של אוגדה 252. זו האוגדה שנתנה את הסיוע הרפואי בצליחה של התעלה ולאורך המלחמה. אחת מהאוגדות, האוגדה של קלמן מגן, זיכרונו לברכה. באחת הפעמים, כשהיתה קצת הפסקת אש, הלכתי לבקר בבית-החולים-שדה שלנו שהיה פרוס בטסה. יצאתי מכיוון התעלה, מאגם המר, ונסעתי לטסה לבקר בבית-החולים-שדה שעמד בראשו פרופסור אשכנזי, זיכרונו לברכה. הוא היה מפקד בית-החולים-שדה. הוא לקח אותי לביקור באוהל החללים שלנו. אני עצמי בחור בן 20 – סליחה, הייתי בן 25, סרן צעיר, מאובק מהמלחמה, נכנס לאוהל הזה, ושם חטפתי את שוק חיי. ראיתי את בחורינו הצעירים קרועים, מרוטשים, שרופים, עשרות רבות. זה מלווה אותי כל יום, כל לילה. ואני לא רוצה עוד מלחמות. כולנו, מי שהיה במלחמה, יודע מה המחיר של המלחמה. 
+
+ זו הסיבה שאני מאמין בכל לבי שמעבר לכל אינטרס, פוליטי או אחר, אנחנו צריכים לאחד ולהשיג שלום למדינת ישראל. כי זה העתיד. העתיד של המדינה הזאת, העתיד של הקיום שלנו. זה סלע קיומנו – היכולת שלנו לקיים מדינה בגבולות קבועים, בטוחים, ברוב יהודי; לחיות עם הערבים – כן, בדו-קיום, אבל עם רוב יהודי; מדינה דמוקרטית שחיה בשלום עם כל שכניה. זה יביא ברכה למדינת ישראל, זה יביא ברכה למזרח התיכון כולו, זה יביא ברכה לעולם, ואולי אז ייתן לנו הזדמנות אמיתית באמת להיות אור לגויים. ולא להיות מדינה שהדבר המוכר בה ביותר זה יכולת הלחימה שלה. הייתי רוצה שהדבר המוכר ביותר במדינת ישראל – והוא קיים, רק שצריך הזדמנות יותר גדולה – זה המדע שלנו, הידע שלנו, השכל, התרבות, המורשת, היכולת שלנו להנחיל לעולם המון ערכים שהיום אנחנו מנועים מלעשות זאת, כי עיקר המשאבים, תשומת הלב, כוח-האדם והכסף הולך לעניין של ביטחון. 
+
+
+תודה רבה.
+
+
+לכן, אדוני היושב-ראש, בדרך העבודה של הממשלה הזו, אני חושב שהיא לא ראויה לאמון.
+
+
+תודה רבה לך על שעמדת בלוח הזמנים בצורה מעוררת כבוד.
+
+
+ אבל נתת לו גם על סמך ההיכרות הקודמת, מהעבר.
+
+
+ לא, נתן לי כי לא היה שר.
+
+
+ לא. כל זמן שהממשלה לא היתה נוכחת – הוא הגיע מאוחר יותר. המשנה לראש הממשלה, אתה משיב או כבוד השר המתאם?
+
+
+לא, לא.
+
+
+ השר ארדן, יעלה ויבוא.
+
+
+ – – –
+
+
+אה. תשובה גם לנושא השני, אתה רוצה?
+
+
+ כן.
+
+
+ אתה רוצה להשיב יחד? אין לי בעיה. כי נדמה לי שהנושאים הם קצת שונים.
+
+
+ במהותם הם די קרובים, אני חושב.
+
+
+ שתיהן רוצות שהממשלה תתפטר, כן. 
+
+ כן.
+
+
+ או להביע בה אי-אמון, לחלופין.
+
+ כבוד היושב-ראש, הממשלה החדשה שוברת שיאים. היינו רגילים לבקש הבעת אי-אמון בממשלות קודמות, אבל מעולם לא היתה ממשלה שסיפקה בתוך זמן כל כך קצר כל כך הרבה סיבות להביע אי-אמון בה, אם בתחום המדיני, אם בתחום השמירה על הדמוקרטיה, אם בתחום המדיניות כלפי האזרחים הערבים, אם המדיניות החברתית, אם המדיניות הכלכלית – אני יכול למנות בקלות עשרות סיבות מדוע צריך להביע אי-אמון בממשלה. בדרך כלל גם ממשלות בעבר צברו סיבות להביע אי-אמון בהן, אבל היה לוקח להן הרבה יותר זמן. באמת, הממשלה הזאת שברה שיאים. הנושא שאני רוצה לדבר עליו הוא אחד הנושאים – אבל זה לא אומר שאין עוד סיבות להביע אי-אמון בממשלה – וזה נושא מדיניות הממשלה בירושלים ומדיניות הממשלה בנושא ההתנחלויות. 
+
+ בסיור שערך טדי קולק, כשהיה ראש העיר ירושלים, באזור ארמון-הנציב, הוא הסתכל על שטח פתוח ואמר למלווים שלו: כאן צריך לבנות שכונה לתפארת. העוזרים התמימים שלו אמרו לו: אבל, אדוני ראש העיר, זה שטח ירוק, כך מסומן במפה. אז הוא אמר להם: "זה ירוק לערבים". זו ציטטה מאחד המלווים שלו, שלצערי הלך לעולמו, שהיה בזמנו גם סגן ראש העיר. "זה ירוק לערבים."
+
+ממשלות בעבר קיבלו החלטות של תוכניות לייהוד ירושלים המזרחית, אם גנים סביב העיר העתיקה, אם מאחזים בלב שכונות פלסטיניות ואם התנחלויות. כל השיטות כשרות כדי לייהד את ירושלים. בתקופה האחרונה אנחנו עדים למתקפה חדשה, מסוכנת יותר מקודמותיה – יש ראש עיר חדש, ויש לו מרץ לייהד, וממשלה חדשה. התוצאה יכולה להיות הרת אסון. אם התוכניות המטורפ��ת – אין מלה אחרת – יתממשו, זה יבעיר תבערה לא רק בירושלים, אלא גם במקומות אחרים. זה יקבור סופית כל אפשרות להגיע להסדר מדיני, כי בלי ירושלים המזרחית בירתה של המדינה הפלסטינית אין שלום. בשביל הפלסטינים מדינה פלסטינית בלי ירושלים היא כמו גוף בלי נשמה. 
+
+התוכניות מדברות – – –
+
+
+ ממתי הדבר הזה, שלפלסטינים ללא ירושלים זה – – – 
+
+
+ אמרתי את זה עכשיו.
+
+
+ ממתי זה?
+
+
+ אמרתי את זה עכשיו. 
+
+
+ אבל ממתי זה? זה עשר שנים? 15 שנה? 20 שנה? ממתי זה? אני שואל ברמה העניינית. אני רוצה לדעת ממתי החיבור הזה – – – 
+
+
+ כבוד המשנה לראש הממשלה, חבר הכנסת זחאלקה אינו עומד כאן בחקירה נגדית. 
+
+
+ לפני שבאת לארץ, וגם לפני שאחרים באו לארץ, ולפני שאביגדור ליברמן הגיע לארץ. 
+
+
+ אנחנו נולדנו כאן.
+
+
+גם לפני שנולדת בארץ וגם לפני שהוריך הגיעו לכאן. 
+
+
+ חבר הכנסת זחאלקה, הואיל ואני הגעתי כמעט כמו שאתה הגעת, אולי יותר – כשאנחנו הגענו לפני 200 שנה בדיוק, כלומר ב-1809, והיום 2009 – ירושלים, היו בה 10,000 תושבים, והיא לא היתה זנוחה; היא היתה מוזנחת. 
+
+
+ אני רוצה לצטט את המשורר הקריבי שאמר: יש לכולם מקום במעגל הניצחון. 
+
+
+ זה נכון. זה אני מסכים אתך. 
+
+
+ הניצחון האמיתי הוא לא הרג, הוא לא זריעת מוות – – 
+
+
+ על זה אין ויכוח. 
+
+
+ – – הוא לא אתוס של מוות, כפי שאני שומע בכנסת כאן, אלא אתוס של חיים. אבל אי-אפשר שלאחד יהיו חיים ולשני יהיו חיים שהם לא חיים. זה מה שהממשלה עושה בירושלים. 
+
+בזמנו נקבע עיקרון – לא פורסם רשמית, אבל כולם מכירים אותו – שהאיזון הדמוגרפי בירושלים צריך להיות 72–28, כלומר 72% יהודים ומקסימום 28% ערבים. עכשיו התושבים הפלסטינים בירושלים הם 31%–32%, והממשלה ועיריית ירושלים החליטו לעשות טיהור אתני בירושלים. אין פירוש אחר. כאשר לא נותנים לאנשים לבנות, אין רשיונות, הרשיונות שניתנו בירושלים המזרחית הם כ-20% מצורכי הגידול הטבעי לתושבים, בממשלה ובעירייה מדברים על הריסת לפחות 2,000 בתים, על תוכניות מטורפות להרוס שכונות שלמות – מה זה? ועושה את זה הממשלה – בשיתוף פעולה עם עמותות למיניהן. דרך אגב, הטענה הכי אבסורדית היא שזה רכוש יהודי. אז בבקשה, יוחזר הרכוש היהודי ליהודים ויוחזר הרכוש הערבי לערבים. מה זה, חד-צדדי? לקבר שמעון הצדיק ניתנו שם 3 דונמים על-פי קושאנים עות'מאניים, ועכשיו הוא מתרחב כל הזמן – השטח מתנפח, והפך כמעט ללב שכונת שיח'-ג'ראח. כמעט את כל השכונה רוצים לגרש. 
+
+ בהתנחלויות ובמאחזים שנבנו בלב שכונות פלסטיניות בירושלים גרים אלפי יהודים. רק השמירה עליהם, לפי נתונים רשמיים של משרד השיכון, בסעיף תקציבי מפורש – 50 מיליון שקל בשנה. 
+
+
+ למה צריך לשמור עליהם? ממי צריך לשמור עליהם?
+
+
+ כי הם השתלטו על בתים לא שלהם, כי הם באים לשם ככובשים. יהודים גרו בירושלים ולא היתה שום בעיה בעבר. אבל כשבאים וכובשים זה סיפור אחר. 
+
+
+ ואז מה עושים – – –
+
+
+ איך יכול להיות שכובשים מפחדים? איך הכובשים מפחדים?
+
+
+ כבוד השר, אתה לא צריך לצעוק. 
+
+
+ ממשלת ישראל והעושים מעשי ההתנחלויות עושים את כל החטאים האפשריים. שקר למכביר, אחיזת עיניים למכביר, רצח גם. גנבה גם. 
+
+
+ איפה יש – – – 
+
+כל העבירות, כל עשרת הדיברות – – 
+
+ – – – 
+
+
+– – עוברים עליהם – אחד אחרי השני. 
+
+
+ נציג הרוצחים מדבר.
+
+
+ כל החטאים. 
+
+
+חבר הכנסת רותם, עוד מעט – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ עכשיו באים ומתווכחים בנושא מאחזים חוקיים ולא חוקיים. ��ל ההתנחלויות לא חוקיות, לא רק אלה שבנו התנחלויות שקרויות על-פי החוק הישראלי לא חוקיות הם עבריינים אלא ממשלת ישראל היא עבריינית. על-פי החוק הבין-לאומי, אמנת ז'נבה הרביעית קובעת מפורשות: אסור להעביר תושבים מארץ כובשת לשטח כבוש. ויש החלטות בנדון של בית-הדין הבין-לאומי בהאג, גם בקשר להתנחלויות וגם בקשר לגדה. מדינה שדורסת ברגל גסה את החוק הבין-לאומי גם היא עבריינית, לא פחות ממתנחלים. 
+
+ כל הוויכוח הזה אני חושב שהוא אחיזת עיניים אחת גדולה. המאחזים וההתעסקות במאחזים הלא-חוקיים היא אחיזת עיניים. מה שצריך לעשות למען שלום-אמת זה לעקור את כל ההתנחלויות שהן מעשה קולוניאלי, וזה צעד שצריך לעשות, ואם ממשלת ישראל רוצה צעדים בוני אמון, בבקשה, תתחיל לפנות התנחלויות, אחרת כל הדיבורים על שלום הם דיבורים בעלמא. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת זחאלקה, אני מזמין את כבוד השר לבוא ולהשיב על שתי הצעות האי-אמון. לאחר מכן, רבותי, נתחיל בדיון שבו לכל סיעה חמש דקות. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה – חבר הכנסת זחאלקה, הייתי מציע לך לקרוא ספר שלא ליכודניק כתב – פרופסור אמנון רובינשטיין, שנקרא "ישראל ומשפחת העמים". שם הוא מסביר כמה מהמלים שאתם נוהגים להשתמש בהן, כמו "קולוניאליזם" לדוגמה, ואחרי שתקרא אולי תשתכנע שעם שחוזר לארצו שממנה או גורש או נטבח, לא יכול להיקרא קולוניאליסט. גם אם תחזור על השקר הזה עשרות אלפי פעמים, העם היהודי שחזר לארצו אחרי שהוגלה ממנה – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+– – אחרי שנטבח בה לא יכול להיחשב כקולוניאליסט, גם את תחזור על השקר הזה עשרות אלפי פעמים. 
+
+תחילה אני רוצה להשיב על הצעת האי-אמון שהציג חבר הכנסת זחאלקה בנוגע למדיניות הממשלה בעניין התושבים הערבים בירושלים. מנתונים שנמסרו על-ידי המפקח הארצי לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים עולה כי היקף הבנייה הבלתי-חוקית באזור מזרח-ירושלים – וחבר הכנסת זחאלקה, דיברת כל כך הרבה על דברים בלתי חוקיים, לא שמעתי ממך שום מלה בלתי חוקית על הבנייה הבלתי-חוקית במזרח-ירושלים. כנראה רק בנייה של יהודים שבעיניך היא בלתי חוקית היא בעייתית. הבנייה הבלתי-חוקית במזרח-ירושלים מגיעה לעשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים. כאשר מתגלה מבנה בלתי חוקי יש הליך מוסדר בחוק שקובע את הדרך להריסת המבנה. לצערנו, התיקים בנושא זה מתארכים בבתי-המשפט, לרבות בקשות עיכוב שמאפשרות למעשה את קיומו של המבנה הלא-חוקי עשרות שנים. ואולי ההתמשכות הזו של עשרות שנים מאפשרת לכם להציג את הריסת אותם מבנים על-פי החוק כאילו היא משהו לא לגיטימי ולא חוקי, אבל היא לגיטימית, היא חוקית והיא בהתאם לחוקי התכנון והבנייה. 
+
+לצערנו, רשויות הפיקוח למעשה לא מדביקות את הקצב, וניתן לומר בצער אבל בבירור שהעבריינות משתלמת, לצערנו. 
+
+ לעומת זאת בירושלים בכלל, אזרח שמבקש להתקין פרגולה – בעברית מצללה – במרפסת ביתו, נאלץ להגיש תוכניות מפורטות ולעבור דרך ארוכה עד האישור המיוחל. 
+
+ לאור השתוללות הבנייה הבלתי-חוקית באזור מזרח העיר עמל משרד הפנים על תיקוני חקיקה שיאפשרו קיצור ההליכים, ועל מנת לאפשר בזמן סביר את הטיפול בעבריינות הבנייה. מדיניות הממשלה איננה מכוונת כנגד הערבים במזרח העיר. מדיניות הממשלה הינה אכיפה ושמירה על החוק, ולצערנו, כפי שצוין, לאור עבירות הבנייה הרבות במזרח העיר, נדרשות הממשלה ורשויות החוק לפעול ביתר שאת גם שם. 
+
+ בנוסף, פועלות הממשלה ורשויות המדינה להסדרת הבנייה ויצירת הזדמנויות, ולכן תוכנית המיתאר לירושלים מציעה בין השאר הסדרה של אזורי המגורים בשכונות הערביות במזרח העיר ובצפונה וכן עיבוי וציפוף השכונות. התוכנית מנחה להכנת תוכניות כוללות לכל שכונה שייתנו מענה על צורכי הדיור במזרח העיר, וזאת תוך דגש במתן פתרונות פרוגרמטיים הנוגעים לשטחים לצורכי ציבור, שטחים ציבוריים ושטחים פתוחים, תכנון תשתיות כגון תחבורה, חנייה וביוב וציפוף המרקם הבנוי תוך שמירה על איכות החיים. בהתאם לכך מקודמות בימים אלה על-ידי העירייה תוכניות לכמה שכונות כגון לאזור ג'בל-מוכבר, ונדונות תוכניות נקודתיות המוגשות ברובן לצורכי הסדרה של עבירות בנייה בשכונות הערביות השונות. 
+
+ לעניין פיקוח בשטחים המבונים, בזאת אני מסכים אתך, יש לפנות לעיריית ירושלים, ואין זה מעיסוקה השגרתי של הממשלה אלא זהו תפקידה של עיריית ירושלים. 
+
+עכשיו אני רוצה להשיב על הצעת האי-אמון כפי שהוצגה על-ידי חבר הכנסת שטרית. האמת היא, חבר הכנסת שטרית, שאין לי ספק שגם אתה יודע שהרבה מהדברים שאמרת כאן, אני לא מאמין שאתה באמת חושב עלינו את הדברים שציינת. הרי אתה לא באמת חושב שראש הממשלה נתניהו, שחברי הליכוד, שחברי המפלגות האחרות שחברות בקואליציה, באמת רוצים לחיות על החרב. ואף אחד, וצר לי שאתה, יכול להיות ששגית בלשונך, אבל כאשר אתה אומר: אל תגידו לנו שלנצח נחיה על חרבנו – אנחנו לא אומרים את זה כשאיפה שלנו. אנחנו אומרים את זה כאילוץ – שלצערנו שכנינו הפלסטינים כופים עלינו לחיות על חרבנו בניגוד לרצוננו. הרי אף אחד לא מעוניין לחיות במצב של מלחמה ולשלוח את בניו לסכן את חייהם, ואני בטוח שגם אתה לא חושב עלינו, למרות הדברים הקשים שהטחת – – –
+
+
+אמרתי שאנחנו לא רוצים לחיות על החרב לנצח. 
+
+
+ תראה את הפרוטוקול בעוד יום-יומיים ותראה שניתן היה להבין מדבריך כאילו מי שמוביל מדיניות ששונה משלכם ואולי לא מוכנה להציע לפלסטינים ויתורים טריטוריאליים כלשהם או ריבונות מסוג שאתם מעוניינים להציע להם, או לפחות לא מצהירים מראש על כל מה שהם מוכנים לומר להם – הוא בעצם כתוצאה מכך רוצה לחיות במצב של מלחמה. עם כל הכבוד, אני בטוח שגם אתה מבין ומאמין שהמחלוקת בינינו היא המחלוקת כיצד ניתן לקדם בצורה הנכונה הגעה להסכמי שלום והסכמים מדיניים. 
+
+ ופה אני רוצה להגיע לנקודה השנייה שציינתי לי – כיוון שאתם נוהגים לטעמי בצורה לא כל כך הוגנת עם הממשלה שעוד טרם מלאו 100 ימי החסד שלה, ואם ננכה את ימי הפסח, ימי הזיכרון ויום העצמאות אז אפילו 40 או 50 ימי חסד לא נתתם לה, אז גם אני לא אחסוך מכם את מה שיש לי לומר על ימי שלטונכם – – 
+
+
+– – – 
+
+
+  – – כי הרי זר, אם היה מגיע למדינת ישראל והיה בא להתרשם מהפרלמנט או צופה בערוץ-99 ושומע איך חבר הכנסת שטרית מציג את הכישלון שלנו להשיג שלום ב-50 ימים או לקדם אותו באופן משמעותי, והיה רואה איך אתם כולכם יושבים כאן יחדיו, יחד סוף-סוף באמת עם יושבת-ראש האופוזיציה שמצאה לנכון בשבועיים האחרונים לכבד את הפרלמנט ולא העדיפה את ועידת איפא"ק על ההשתתפות בדיוני הפרלמנט, יפה שהיא לומדת מטעויות. אז אם הוא היה מקשיב לכם ורואה את התמיכה האדירה בדבריו של הדובר, היה מניח שאתם אך עכשיו נבחרתם לכנסת ואתם מנסים למקסם את השפעתכם על הממשלה שמושלת כאן בשנים האחרונות והביאה למלחמות והביאה למעמד נחות של מדינת ישראל בקרב העמים ��הביאה לכאן גל של עשרות אלפי מפוטרים, ואתם מנסים לעזור לה להיחלץ ומראים לה את האור. אז עם כל הכבוד, שוב אני אומר זאת, אף-על-פי שאמרתי את זה כל פעם בשבועות האחרונים, אולי בסוף אתם תקשיבו ותשתכנעו. 
+
+יש איזו מידה של צניעות – אתם יודעים מה, חבר הכנסת גילאון יכול לעלות לכאן ולהטיח בי את כל האידיאולוגיה שלו – שאני מכבד אותה אך לא מסכים אתה לחלוטין – ולומר לי מה שהוא חושב על מה שהיה כאן בשנים האחרונות. עם כל הכבוד, חברי סגן שרת החוץ לשעבר, מגלי והבה, ואני באמת מכבד אותך, ואדוני שר הפנים לשעבר, שישב בממשלתו של ראש הממשלה לשעבר בשלוש שנים האחרונות – אני באמת בדרך הכי קלה, "עושה גוגל", מה שאנחנו אוהבים היום לעשות, וקורא על יוזמת ז'נבה החדשה של שרת החוץ ציפי לבני, שכוללת פתיחה במשא-ומתן, גם תחת אש, על כל הנושאים הבוערים, ובהם סוגיית הפליטים ושאלת ירושלים, ועל-פי התוכנית ישראל תסכים עקרונית לפינוי ההתנחלויות ביהודה ושומרון. ואני קורא שהצעתה של לבני אפילו עוקפת את מפת הדרכים, שהפלסטינים והקהילה הבין-לאומית הסכימו עליה, והיא מוכנה לבטל את הסעיף הראשון שלה, שקובע שקודם כול ולפני כל התקדמות הפלסטינים יפרקו את ארגוני הטרור ויילחמו בתשתית הטרור. 
+
+ואחרי זה, באמת, גם בצורה מאוד קלה, אני קורא שאבו עלא מתדרך לקראת הבחירות. ראש הצוות הפלסטיני למשא-ומתן אמר בפגישה סגורה עם עיתונאים ערבים ישראלים: לבני קרובה לעמדותינו, רוצים שציפי לבני תנצח בקדימה. זה היה אפילו שאני – כאשר אתה וחבר הכנסת מופז התמודדתם על ראשות קדימה – – 
+
+ – – – בין-לאומית – – –
+ – – ולמרות כל זאת, ולמרות העובדה שהפלסטינים – מילא הייתם אומרים שאולי הם לא הבינו אתכם נכון – אבל הם הבינו נכון; הנה, הם יודעים מה העמדות של ציפי לבני. הם יודעים שהיא מוכנה לוותר, מייד להקים להם מדינה פלסטינית, לדבר אתם על הכול, אפילו על הפליטים. 
+
+איך קורה, תשאלו את עצמכם, שהדרך הזאת פעם אחר פעם – – –
+ חבר הכנסת שטרית, פשוט רואים אותך בטלוויזיה, וזאת לא דוגמה טובה.
+
+ הוא צודק. הוא צודק. 
+
+ לפחות לציפי לבני היתה דרך, בניגוד להעדר הדרך שאנחנו נחשפים לו היום, וראינו – – –
+
+ אני חייב להגיד לך משהו, חברת הכנסת זוארץ, דרך היא לא המטרה. דרך היא האמצעי – –
+
+ היא האמצעי – – –
+
+ – – כולנו רוצים להשיג ביטחון ושלום – – 
+
+ אבל איפה האלטרנטיבה שלכם?
+
+ – – דרך שמובילה לשתי מלחמות – – 
+
+ איפה האלטרנטיבה?
+
+ – – דרך שמובילה את הפלסטינים פעם אחר פעם להקצין את עמדותיהם ולא לרצות להתפשר, ולהמשיך לחנך לכך שמדינת ישראל לא קיימת, והעיתונות הפלסטינית – – 
+
+ איפה – – –
+
+ – – ממשיכה להיראות כמו "דר שטירמר" בתקופת השואה, הדרך הזאת צריכה לקבל איזו הערכה מחדש, אם היא באמת מקדמת אותנו בסנטימטר לשלום המיוחל. 
+
+ היה לכם מספיק זמן באופוזיציה להעריך מחדש. למה לא עשיתם – – –
+
+ חברת הכנסת זוארץ – –
+
+ – – –
+
+ אני מוכן להשיב לחבר הכנסת שי. 
+
+ – – קריאות ביניים הן לא נאומים. 
+
+ לא. אמרתי – היה להם מספיק זמן באופוזיציה לגבש דרך חלופית. 
+
+ אני פשוט לקחתי את הזמן. קריאת הביניים שלך התמשכה כמעט כמו הזמן של הצעה לסדר-היום. 
+
+ ההערה היא כזאת. אתם באמת צודקים בזה – – 
+
+ רק לשאול. 
+
+ – – שאתם אומרים שלא נוהגים בכם כהלכה – יכול להיות, אבל ב-50–60 יום הספקתם לעשות כל כך הרבה טעויות.
+
+ ונזקים. שלא לדבר על נזקים. 
+
+ זאת הנקודה, אני חושב.
+
+ תראי, חברת הכנסת זוארץ, אני באמת שמחתי שנבחרת, אני חושב שאת אדם מאוד איכותי, אבל אגב נזקים, דעי לך – ואני מפנה גם אותך; "גוגל" זה דבר מדהים, אתה באמת יכול למצוא הכול. תקישי "מעמדה הבין-לאומי של ישראל" ותגלי שבסוף הכהונה של קדימה, שלכאורה על בסיס כל הוויתורים היינו אמורים לקבל לגיטימציה בין-לאומית לעשות כמעט כל מה שאנחנו רוצים – הרי זאת התזה שתמכה בגירוש החד-צדדי, או בהצעת הוויתורים המפליגים – את תגלי שכמעט בכל סקר דעת קהל בעולם, והדברים האלה כמובן מחלחלים ומשפיעים גם על העמדות של המנהיגות הבין-לאומית, ישראל נתפסת כגורם השלילי ביותר, המסכן ביותר את שלומו של העולם, וזאת למרות כל הוויתורים המפליגים והדיאלוג והמשא-ומתן שאתם המשכתם לקדם. 
+
+אז שוב, כשאת מאשימה אותנו, אחרי 50 ימים שהממשלה הזאת קיימת, במעמדה הבין-לאומי של ישראל, בנזקים תדמיתיים, בהאשמות כלכליות – אני לא הייתי בכל נאומו, ואני מצטער אם אני אולי אדבר על הנושא הכלכלי בלי שחבר הכנסת שטרית האשים אותנו בכך – אבל כאשר היום יש עשרות אלפי מפוטרים, משבר אשראי במשק, האטה משמעותית, הרי אתם לא באמת חושבים שכל זה קרה בחופשת פסח. הרי ברור שזה תוצאה של טמינת הראש בחול של הממשלה הקודמת, כאשר באו המעסיקים, באו נציגי העובדים, בא עופר עיני, ביקשו לעשות צעדים משמעותיים בכלכלה הישראלית, ביקשו להעמיד ערבויות במיליארדים, ביקשו לעזור למפעלים במצוקה, והממשלה הקודמת אמרה: לא, אנחנו חושבים שהמשק מספיק חזק להתמודד עם הצונאמי העולמי, זה לא יגיע לישראל, אנחנו יכולים להתמודד עם זה בלי לעשות שינויים משמעותיים. 
+
+הרי עשרות אלפי האנשים שפוטרו בשלושת החודשים האחרונים, המעסיקים שלהם לא קיבלו את ההחלטה לפטר אותם בגלל הממשלה החדשה; הם קיבלו את ההחלטה אחרי שההאטה נגרמה, והם ראו צניחה בהכנסות של כל החברות והמפעלים – שהפסיקו לייצא פתאום. 
+
+אז עם כל הכבוד, אני שוב אומר: תשקלו את הצעות האי-אמון האלה. אני חושב – כי אם כולנו כאן מדברים על אמון הציבור בכנסת, בפרלמנט, בממשלה, במוסדות הציבור – צריך גם שיהיה איזה – – – אתם הטפתם לנו תמיד על השימוש התכוף מדי בהצעות אי-אמון. אני חושב שהיה יותר מעורר כבוד אם הייתם ממתינים שלושה-ארבעה חודשים ולאחר מכן אומרים את הדברים, כשיש להם ביסוס עובדתי מסוים. 
+
+בכל אופן, בנושא המדיני, אני חושב שראש הממשלה – בשונה מהמדיניות שננקטה בממשלה הקודמת – הבין דבר מאוד משמעותי, שלצערי בממשלה הקודמת לא הבינו אותו; הוא הבין שכאשר מצד אחד יש "חמאס" בשלטון, ויש או אין פרטנר פלסטיני, אפילו ראש הממשלה לשעבר אולמרט אמר שהוא הציע לאבו מאזן הצעה שהוא היה יכול רק לחלום עליה, וגם הוא לא נענה לאותה הצעה. אז כאשר בצד הפלסטיני אנחנו תקועים, לא כי אין רצון לקיים משא-ומתן ודיאלוג ואפילו ויתורים ולעשות שלום, אלא כי בצד השני אין כרגע נכונות, בשלות – כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה – ומצד שני יש איום קיומי על מדינת ישראל – אני לא יודע אם שמעתם; היום התפרסם סקר של אוניברסיטת תל-אביב, שנאמר בו ש-30% מהציבור בישראל אומרים שאם יהיה לאירן נשק גרעיני הם ישקלו אם הם יישארו בכלל לגור במדינת ישראל. אז כאשר יש איום קיומי כזה על מדינת ישראל, ראש הממשלה נתניהו סבור שללכת ולהשקיע – כפי שעשתה שרת החוץ לשעבר – עשרות פגישות במלונות ירושלמיים – כמה שאנחנו רוצים לעודד את תיירות הפנים במדינת ישראל, ואת השגשוג של המלונות במדינת ישראל – להשקיע עשרות שעות בזה, במקום להסביר לכל העולם את הסכנה – לא רק למדינת ישראל, גם לארצות-הברית, גם לקהילה הבין-לאומית, גם למדינות ערב המתונות, שחוששות מאוד מההתחמשות האירנית – זה סדר עדיפויות מוטעה, זה אפילו סדר עדיפויות הרסני. 
+
+ולכן, ראש הממשלה נתניהו, בפגישתו עם הנשיא אובמה, הקדיש באמת את מירב השיחה להמחשת האיום האירני. ואני חייב לומר לך, שאפילו באופן אישי, מאוד מאוד שמחתי לראות את הנשיא אובמה מדבר במסיבת עיתונאים פתוחה לציבור ומציג את תפיסת העולם שלו, שלפיה אם תהיה לאירן יכולת גרעינית, זה סכנה או איום לא רק על מדינת ישראל, אלא הוא רואה בכך גם איום על ארצות-הברית ועל הקהילה הבין-לאומית. 
+
+יתר על כן, הנשיא אובמה – בשונה, באמת, ממה שהבנו בעבר – אמר שהדיאלוג עם אירן, אין משמעותו נכונות לסחוב זמן ולתת אפשרות לחוסר מעש, אלא שבסוף שנת 2009 ארצות-הברית תעשה הערכה של כל תהליך ההידברות עם אירן. ואני חושב – אם כבר דיברנו על הזמן הקצר – שמבחינת האינטרס הראשון במעלה של מדינת ישראל זה הישג מדיני משמעותי מאוד של ראש הממשלה ושל הממשלה, וזה בדיוק סדר העדיפויות הנכון, לטפל כרגע במה שחשוב למדינת ישראל. 
+
+ אני בהחלט מסכים שבנושא הפלסטיני, או בהתקדמות במסלול הפלסטיני, יש חילוקי דעות עם ארצות-הברית. דרך אגב, זה לא דבר נורא. בין ידידים יכולים גם להיות לעתים חילוקי דעות, וגם לא תמיד בטוח שמדינת ישראל טועה בהערכות שלה. לדוגמה, חבר הכנסת שי, שמכיר היטב את הממשל האמריקני, יכול מאוד להיות שאם היום הוא יברר עם חלק מידידיו בארצות-הברית אם הם בטוחים שהם צדקו כשהם דרשו משרת החוץ לשעבר ומראש הממשלה לשעבר שה"חמאס" גם הוא ישתתף בבחירות, לא בטוח שהאמריקנים היום סבורים שזה היה דבר נכון, ולכן כאשר מבינים – – –
+
+
+ הם יודעים שהם עשו טעות.
+
+
+ אני שמח שאתה אומר את זה. ולכן כאשר מבינים, ותמיד זוכרים שארצות-הברית היא בעלת-הברית הראשונה במעלה, האסטרטגית, החשובה ביותר של מדינת ישראל, ואנחנו תמיד רוצים להידבר אתם בכבוד הדדי, אבל גם לנסות ולשכנע אותם באינטרסים הביטחוניים, הקיומיים – דרך אגב, גם המוסריים והערכיים – שלנו, כפי שאנחנו מאמינים שקיימים בנוכחות שלנו בארץ-ישראל.
+
+ בנושא הכלכלי, אני חושב שכבר ציינתי עם מה אנחנו מתמודדים. אני רוצה לשבח את שר האוצר ואת ראש הממשלה גם בנושא הזה. כאשר בפחות משישה שבועות מגיעים לעסקת חבילה שלא היתה כמוה במשק מאז שנת 1985, דומני, אדוני היושב-ראש, וחוסכים עשרות ימים של שביתה ונזקים של מיליארדים למשק, ומצליחים להטמיע גם בתקופה קשה כזו מיליארדים של שקלים לטובת מפעלים במצוקה, לטובת העלאת קצבאות הקשישים, לטובת העלאת קצבאות הילדים למשפחות של שניים, שלושה וארבעה ילדים, וזה דבר שיסייע למאות-אלפי משפחות – זה לא דבר סקטוריאלי – אני חושב ששר האוצר, שעבד פה ימים ולילות על השגת עסקת החבילה הזו יחד עם ראש הממשלה, בטח לא ראויים לגינוי ובטח לא מאנשים שהיו חברים במפלגה שהובילה את הממשלה הקודמת.
+
+ולכן, אדוני היושב-ראש, ובזאת אני מסיים, אני מבקש מהכנסת לדחות את שתי הצעות האי-אמון. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה לשר גלעד ארדן, השר המקשר והשר להגנה על הסביבה. חבר הכנסת חנין, האם אדוני כבר חזר מהכנס להגנת הסביבה, או שהוא עוד נוסע? כבר חזרתם? יפה. ודאי גם תיתן לכנסת דוח על עניין זה. תודה רבה.
+
+ אנחנו מתחילים בדיון הכללי, רבותי. להצעות האי-אמון נקבעה מסגרת דיון כך שכל סיעה מקבלת חמש דקות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מגלי והבה, סגן יושב-ראש הכנסת, חמש דקות; ואחריו – חבר הכנסת דוד רותם בשם ישראל ביתנו. אחריו – חבר הכנסת מיכאלי. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, השר המקשר, חברי חברי הכנסת, גם כשר צעיר בממשלה, שעוד לא הספיק ללמוד את כל החומר הדרוש, הייתי מצפה ממך לא לתת כלים לאחרים לתקוף אותנו, מחוץ למדינת ישראל. לא בפעם הראשונה אני שומע אותך, לצערי הרב, שאתה מאשים את ישראל במלחמת לבנון השנייה ובמלחמת עזה. ברגע שאתה מאשים את ממשלת ישראל, שהיא האשמה, היא זאת שגרמה למלחמה הזאת, כדאי שתעשה שיעורי-בית, אדוני השר. 
+
+כשאנחנו מדברים על מדיניות, ואנחנו רואים איך מתכננים מדיניות, צריך ללמוד כיצד העולם מתנהג. דיברת על יחסים עם העולם. מעולם לא היו יחסים טובים כל כך של מדינת ישראל עם העולם הערבי והאסלאמי ועם מדינות אירופה והעולם בכללותו. היום אני לא יודע איפה הסתובב שר החוץ שלך, של הממשלה. אני לא יודע איפה הסתובב ראש הממשלה, זה שקיבלו אותו במצרים ובירדן – – –
+
+
+ עם שטיח אדום קיבלו אותו.
+
+
+אנחנו יודעים בדיוק מה הם מצפים ממנו.
+
+
+את סילבן בטוח היו מקבלים יותר טוב.
+
+
+ חברים, אתם מפריעים לו לדבר.
+
+
+ כשאנחנו מדברים על מדיניות, לא מבטלים דברים בהבל פה. כאשר אומרים: אנאפוליס – מה זה אנאפוליס? להזכירך, אדוני השר המקשר, היו שם 60 ראשי מדינות עם מדינת ישראל, עם ארצות-הברית, עם מדיניות נכונה שרצתה ללכת על מתווה הפתרון. והמדינות האלה כולן, בלי יוצא מן הכלל, הסכימו על המתווה ועל הפתרון. פעם ראשונה בתולדות הסכסוך הישראלי-הערבי יש הכרה ממדינות ערב הפרגמטיות, שישראל היא לא הבעיה; ישראל חלק מהפתרון.
+
+ אדוני דיבר על האיום האירני, שהוא מסכן את כולנו. וכאשר אתה אומר שאתה רוצה לגייס קואליציה אזורית ובין-לאומית, ואתה אומר לאותן מדינות: אני אתכן צריך רק לנושא האירני, הרי צריך לחשוב כיצד לנהל מדיניות וכיצד להוביל מדיניות. לא יכול להיות שממשלה – היו לה 60 יום – אנחנו רואים, בהבל פה מבטלים מדיניות ששנים רבות עבדנו בשביל שהעולם יקבל את ההכרה, שמדינת ישראל יש לה זכות קיום פה, והיא הצודקת והיא הנתמכת וצריך לתמוך בה, ומבטלים כאילו דבר לא קרה. ומנסים לדבר עם נשיא ארצות-הברית בצורה כזאת, ואחר כך יוצאים החוצה ומבטאים את עמדותיהם בצורה אחרת. וראינו את זה. ולנסות להסתיר את המחלוקת עם ארצות-הברית? הרי המחלוקת תצא, ואנשים ישמעו, והמדינות יגידו את שלהן. 
+
+תראו את האירופים. רק במאי האחרון השתתפנו במה שהנשיא סרקוזי רצה לעשות, איחוד למען הים התיכון, והיינו שם שותף בכיר. וכל ההצעות של ישראל התקבלו. לא היה ערעור על הצעה אחת, והחליטו להכניס אותנו. פעם ראשונה מדינת ישראל מקבלת תפקיד חשוב – מנכ"ל של איחוד מדינות הים התיכון, בהסכמת מדינות ערב יהיה ישראלי. וכשאנחנו באים ורואים מה צרפת היום מדברת, פלא שהתגייסו להילחם למעננו. הרי הלכנו על משא-ומתן, ואמרנו לפלסטינים: כל עוד – וכל נושא הליבה היה על השולחן – לא מסיימים את הנושאים האלה ומגיעים להסכמות, או הכול מוסכם או שום דבר לא מוסכם. לא כמו שאמר השר המקשר: ויתרנו, נתנו. נכון, רצו לפנות מאחזים, 22 מאחזים בלתי חוקיים. היה לנו שר ממפלגת העבודה, שר הביטחון, שהיה אמור לבצע את המדיניות שהוא התחייב עליה, ושום דבר לא נעשה. גם היום מנסה, אומר: בואו נל�� בהידברות, נעשה את הדברים בצורה כזאת, שההידברות הזאת תביא לפינוי המאחזים. אז אני לא יודע, חברת הכנסת יחימוביץ, אם צריך לבכות במפלגת העבודה או לשמוח. 
+
+
+ באופן כללי, לבכות.
+
+
+ אני מסכים אתך. זה האנשים שמנהלים את המדיניות. 
+
+שמענו פה על המדיניות הכלכלית ועל העונשים שיטילו על האזרחים. לפחות יש פה משנה לראש ממשלה ושר האוצר. הוא לא הסתובב ברחובות ואמר: אני הולך לבטל דברים. הוא גם לא מסכים בתוך-תוכו להטיל מע"מ על הירקות לאוכלוסייה החלשה. רבותי, מי אוכל את הירקות האלה? אותם עשירים, חברים של בנימין נתניהו, ראש הממשלה? הם אוכלים, אבל אוכלים את זה במינון קטן. האוכלוסייה הענייה, ואדוני בא מאותה אוכלוסייה, וגם אני, ואנחנו רואים איך האוכלוסייה הזאת חיה את היום בקושי. יש משפחות שלא אוכלות כל השבוע מנה בשרית, ועכשיו גם את הירקות שאפשר לקנות, לא רוצים שיאכלו. רוצים שאנשים יגוועו מרעב. זאת ממשלה שהבטיחה לבטל מיסוי, זאת ממשלה שהחליטה לשנות את הכלכלה. 
+
+ אז אני אומר לשר המקשר: טול קורה מבין עיניך. אל תאשים ממשלה שהצליחה בגאווה להוביל את מדינת ישראל למצב המדיני הטוב ביותר שהיה אי-פעם למדינת ישראל בקשרים שלה גם עם המרחב הערבי והאסלאמי וגם עם מדינות העולם. 
+
+לכן, אדוני היושב-ראש, לסיכום אני אומר: ממשלה כזאת ראויה לאי-אמון, גם של חברי הכנסת וגם של העם. תודה רבה.
+
+תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. יבוא חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. לרשותך חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש.
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הדבר תמוה: חברי הכנסת מגישים הצעות אי-אמון בממשלה, שופכים אש וגופרית על הממשלה, אבל אין להם עניין, אחרי שהם נואמים, לשבת ולהקשיב למה שיש לאחרים לומר. לא רק שזה לא ראוי, זה גם מוכיח שהם לא בטוחים במה שהם אומרים, ולכן הם לא מוכנים לשמוע תגובות על הדברים.
+
+אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת שטרית: את אריאל שרון כולנו נזכור; הוא, מובן שלא מטעמי הישרדות, עקר התיישבות, גירש את התושבים מבתיהם, החזיר לפלסטינים את גוש-קטיף והקים לנו בגבול הדרומי מדינת "חמאסטן". שלום זה הביא? לא. כל מה שזה עשה זה הביא עלינו טילים ו"קסאמים" על שדרות ויישובי דרום הארץ.
+
+
+שמעת שגם לפני ההתנתקות היו "קסאמים" וטילים? כנראה לא ידעת או לא שמעת.
+
+
+ חבר הכנסת מולה, לא צריך להגן על כל תועבה שמפלגה עשתה, גם אם אתה חבר בה. היו הרבה פחות "קסאמים", ולא היה צריך לעקור יהודים מבתיהם בשביל לקבל אותה כמות "קסאמים". אם היתה אותה כמות "קסאמים", בשביל מה פיניתם משם את היהודים?
+
+
+בשבוע שעבר היו "קסאמים", מה עשתה ממשלת נתניהו?
+
+
+ בשביל מה גירשתם משם את היהודים, כשהיו "קסאמים" גם קודם וגם אחר כך? תודו – נכשלנו. אהוד אולמרט – ושוב, חס ושלום, לא מטעמי הישרדות; איזו הישרדות הוא היה צריך? – סיפר לנו פה, בבית, שהוא מסר לאבו מאזן מפה שבה הוא ויתר על הכול. על ירושלים הוא ויתר. חבר הכנסת מולה, שם, באתיופיה, חלמת על ירושלים. הוא הסכים לוותר עליה. הוא קיבל שלום? איך הוא אמר – עד היום לא קיבלתי תשובה. הגיע הזמן שנתעורר – שכל עוד נרצה לשבת כאן ולקיים מדינה יהודית וציונית, כל עוד לא נסכים לחלוקת ירושלים, כל עוד לא נסכים לזכות השיבה, לא יהיה שלום. אל תשלו את עצמכם שככל שתוותרו יותר הם יסכימו למשהו. 
+
+
+אתה יודע מה יהיה?
+
+
+ ככל שתוותרו יותר, הם יתעקשו יותר. ושמעת, עמד פה הנציג שלהם, חבר הכנ��ת זחאלקה, איך הוא אמר? בלי ירושלים אין שלום. נשמה בלי גוף. ממתי ירושלים היא של המוסלמים? ממתי ירושלים קדושה למוסלמים?
+
+
+אתה יודע מה יקרה? אם אתם אומרים כל הזמן לא, יכפו עליכם. המדינה מפסידה.
+
+
+ חבר הכנסת מולה, אפשר קריאת ביניים.
+
+
+ זו קריאת ביניים.
+
+
+ זו לא קריאת ביניים, זו כבר הצעה לסדר-היום.
+
+
+ חבר הכנסת מולה, מה זה "יכפו עליכם"? תגיד, המדינה הזאת היא רק שלי? אתה לא שותף בה? אתה כמוהם?
+
+
+אתם הממשלה.
+
+
+ אנחנו הממשלה, אבל המדינה היא של כולנו.
+
+
+ ידידי הנואם, ידידי דוד רותם, אני מבקש לא לנהל דו-שיח. אפשר לנאום בלי לנהל דו-שיח.
+
+
+עכשיו לחבר הכנסת זחאלקה – שמעתי דבר מעניין, כל ההתנחלויות בלתי חוקיות, הממשלה עבריינית, אמנת ז'נבה הרביעית. קודם כול, בואו נשים את האמת על השולחן: אמנת ז'נבה הרביעית לא אוסרת התנחלויות.
+
+
+ ודאי שכן.
+
+
+ חבר הכנסת דב חנין, אמנת ז'נבה הרביעית אוסרת העברה בכפייה של אזרחים.
+
+
+ לא נכון.
+
+
+ כן נכון.
+
+
+אין שם המלה "כפייה". 
+
+
+ תסלח לי, תקרא את ספרו של פרופסור רוסטוב ותבין את מה אמנת ז'נבה הרביעית אומרת.
+
+
+האמנה לא מדברת על כפייה.
+
+
+ חבר הכנסת חנין.
+
+
+ אמנת ז'נבה הרביעית מדברת על העברה כפויה של אזרחים מצד לצד.
+
+ לא נכון.
+
+
+ הלכתי לגור ביהודה ושומרון מרצוני, אני גאה בכך גם אם הרשות הפלסטינית תדון אותי למוות בגלל זה, משום שהרשות הפלסטינית, שהיא עבריינית – היא גוף טרור – קובעת שיהודי שקונה קרקע באזור יהודה ושומרון, וערבי שמוכר קרקע ליהודי באזור יהודה ושומרון, שניהם חייבים דין מוות.
+
+ מותר – – –
+
+
+ חבר הכנסת אגבאריה, לא להפריע.
+
+
+ למה כל פעם שאני מדבר על הרוצחים האלה אתם קופצים להגן עליהם? אני לא מבין.
+
+
+ ידידי, זמנך תם. אני מבקש לסיים. 
+
+
+ אדוני, תן לי את הזמן שלי.
+
+
+ אני נותן לך עוד דקה.
+
+
+ לא יעזור לכם, אתם לא תצליחו לגרש אותנו מכאן. לא תצליחו לקבל את זכות השיבה ולא תצליחו לחלק את ירושלים.
+
+ולראש הממשלה צריך לומר: תודה על הדרך שבה התנהלת בארצות-הברית ועל כך שלא התכופפת כמו שהתכופפו ראשי ממשלות לפניך וויתרו על הדברים היקרים ביותר. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת נסים זאב, אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. לרשותך חמש דקות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני פשוט לא מבין מה קרה למפלגת קדימה, כל אחד שעולה פה על הבמה זועק את הזעקה של הפלסטינים – שתי מדינות לשני עמים. אני כבר לא רואה מה ההבדל ביניהם לבין מרצ באידיאולוגיה, בהשקפת העולם. לא שהם מאמינים בססמה שאין לה שום בסיס, אבל עצם האמירה הזאת אולי נותנת את האשליה שאם יהיו שני עמים ושתי מדינות השלום יבוא. 
+
+מה קרה כאשר ראש הממשלה לשעבר אולמרט, במשך שלוש שנים קיים משא-ומתן? הוא כל הזמן אמר שיהיו פה שתי מדינות לשני עמים. מה התקדם? מה ראינו? ראינו מלחמת עזה, ועוד מלחמת עזה, פעם "עופרת יצוקה" ופעם פחות יצוקה. הטילים לא הופסקו אפילו ליום אחד. אלפי טילים שוגרו לעבר מדינת ישראל, ה"חמאס" רק התחזק, ואנחנו מדברים פה על שלום. 
+
+אם אנחנו חפצים בשלום, ואם אנחנו רוצים באמת בשלמותו של אבו מאזן, שיישאר בחיים, אני חושב שבמה שראש הממשלה הנוכחי הציע – שלטון עצמי, בעצם אנחנו נותנים להם את כל הכלים, את כל היכולת לנהל את חייהם שלהם בלי אפשרות שה"חמאס" ישתלט עליהם. ביום שאבו מאזן יחתום הסכם שלום, ראשו של אבו מאזן כבר לא יהיה מחובר לגופו. כולם יודעים את זה. מי שישלוט ביהודה ושומרון ביום שישראל תיסוג, אם היא תיסוג, חס ושלום, מיהודה ושומרון, ה"חמאס" ישלוט שם. כולנו יודעים למה אין היום בחירות ביהודה ושומרון, כי עזה שולטת בשטח, ה"חמאס" שולט בשטח, ואנחנו לא יכולים לאפשר את המצב שקיים היום בעזה, שה"חמאס" הוא ממשלה. אי-אפשר להגיד שזאת לא מדינה. מה ההבדל בין מדינה לבין מה שקורה בעזה? יש להם נשק, יש להם צבא, יש להם חיילים, הם רק טרוריסטים, הם לא מתנהגים כמו צבא, ולא כמו שיש להם מדינה עם ריבונות. הכול שם מופקר. האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה שאותה הפקרות שקיימת היום בדרום תהיה גם מצד מזרח של מדינת ישראל ואנחנו נהיה מאוימים תחת טרור?
+
+לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שכולנו יודעים את האמת, ויכול להיות שאם היינו מכריזים מראש שיהיו שתי ממשלות בקדנציה אחת, וקדימה היתה יכולה להיות בממשלה הזאת, ההכרזה של שתי מדינות לשני עמים גם כן לא היתה רלוונטית, וגם אם היא היתה – בקריאה כזאת או אחרת. אבל, לעמוד בכל הזדמנות – – –
+
+
+ אתה רוצה להצדיק את המדיניות הפושרת בזה שאנחנו לא בממשלה? אתם בממשלה, תתמודדו.
+
+
+ לא, אני רק אומר שאם הגברת ציפי לבני, חברת הכנסת ויושבת-ראש קדימה, היתה מוכנה להיות שרת החוץ והיתה מוותרת – – –
+
+ איזה – – –
+
+
+– – – אם אתם הייתם – – –
+
+
+ אין שני מלכים בכתר אחד.
+
+
+ אני מבקש לא להפריע לדובר.
+
+
+ אין שתי ממשלות בקדנציה אחת.
+
+
+ חבר הכנסת מולה.
+
+
+ זה בלתי אפשרי. זה לא ניתן. אני כבר אמרתי את זה. גם פרעה אמר ליוסף: רק הכיסא יגדל ממך. הכול אני מוכן לתת לך, רק – אני אשאר פרעה. אני אשאר ראש הממשלה. אני מבטיח לך שהכבוד שהיה לציפי לבני כשרת החוץ היה לא פחות מאשר לראש הממשלה היום.
+
+
+ אבל על איזה בסיס מדיני?
+
+
+ הבסיס המדיני – – –
+
+
+ ראש הממשלה שאמר שהוא – – – מה לעשות?
+
+
+ הבסיס המדיני לא עניין אתכם. זה הכול בלוף. כולנו יודעים. אתה כחבר ועדת החוץ והביטחון, אתה יודע את האמת – –
+
+
+ אני יודע את האמת.
+
+
+ – – שאין מצב לשתי מדינות.
+
+
+ ואתה יודע את האמת.
+
+
+ אתה יודע יותר מחברי הכנסת, כי אתה שומע את הסקירה מדי פעם.
+
+
+ אתה יודע גם שאין מדיניות כלפי ה"חמאס".
+
+
+אתה יודע שמדובר פה במדינת טרור. אין מצב שאבו מאזן יוכל לנהל מדינה ביהודה ושומרון.
+
+
+ תענה לי, יש לממשלת ישראל מדיניות כלפי ה"חמאס"?
+
+
+ חבר הכנסת יוחנן פלסנר.
+
+
+ זה למען הציבור – יש למדינת ישראל מדיניות כלפי ה"חמאס"?
+
+
+ הדובר סיים את דבריו וגם זמנו תם.
+
+
+ אדוני, תאפשר לי לומר לך.
+
+
+ אני מבקש לסיים.
+
+
+ אני ממש מסיים. כשהוא מדבר על דרך, אני רוצה לומר לך שגם האתון כשראתה את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו, כתוב: "ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה". גם האתון הבינה שכשהמלאך עומד עם חרב ביד, אי-אפשר ללכת. אתה שואל אם יש דרך? אין דרך, כאשר אותם ארגוני טרור – כאשר מלאך המוות – עומדים עם חרב שלופה לחסל את מדינת ישראל, אין דרך.
+
+
+ בשביל זה צריך לרתום – – –
+
+
+ אני מבקש לא להפריע לו. הוא כבר סיים את דבריו.
+
+
+למה – לא יודע מה לעשות.
+
+
+הדרך האחת והיחידה היא שאנחנו נחליט – אם אנחנו חפצים חיים, לקבוע את המדיניות הריאלית הנכונה להגן על עצמנו.
+
+
+ אבל אין מדיניות.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
+
+
+ תמכת בשתי מדינות – – –
+
+
+ תודה. חבר הכנסת מולה. הוא סיים את דבריו. הוא כבר יורד. תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה ויבוא חבר הכנסת סגן השר מאיר פרוש. לרשותך חמש ד��ות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בראשית דברי אני מבקש לברך את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבפגישתו הראשונה עם נשיא ארצות-הברית ברק אובמה השכיל להציג את עמדות מדינת ישראל בחוכמה ובגישה הנכונה. יהודי חרדי שמתגורר בארצות-הברית ובקי מאוד ברזי הקלחת הפוליטית בוושינגטון אמר לי: אלה שחששו מפגישה ראשונה זו פשוט התבדו. לא היו, בתום ההתוועדות בבית הלבן, סימני קרע עמוק או אפילו סימני משבר, גם אם היו חילוקי דעות, וזה הרבה בזכות הפרזנטציה – המצגת – של בנימין נתניהו. הוא אמר בשפה נכונה את הדברים הנכונים. על כך אני אומר שמגיע לראש הממשלה יישר כוח.
+
+עם זאת, יש לי ביקורת על ראש הממשלה, כמו על כל ראשי הממשלה הקודמים: מדוע אינכם מסבירים את זכותנו על ארץ-ישראל ועל ירושלים? יהיו שיאמרו שאנחנו נאיבים, אבל יש מאות מיליוני גויים שקוראים את התנ"ך; מדוע לא לחזור ולומר שוב ושוב שארץ-ישראל היא נחלת אבותינו, שארץ-ישראל היא ארץ ההבטחה האלוקית לעם ישראל? נאיבי ככל שזה יישמע, יש מקום לשאול: הכיצד אין ירושלים מוזכרת אפילו פעם אחת בקוראן, לעומת מאות פעמים בתנ"ך? אני שוב שואל, מדוע אנחנו הרגלנו את עצמנו לקרוא לאותם שטחים "שטחים כבושים"? הרי הם בכלל לא כבושים, הם של בני ישראל.
+
+ יתר על כן, הפלסטינים אינם מכירים בזכות העם היהודי על ארץ-ישראל, אך לעצמם הם רוצים להקים מדינה מוסלמית. סעיף 2 בחוקה של ה"פתח" קובע: "העם הפלסטיני הוא חלק מהאומה האסלאמית", וסעיף 5 קובע: "האסלאם הוא דת המדינה". ה"חמאס" אף מרחיק לכת, ובאמנה שלו מדובר על מלחמה ביהודים, שהם אויבי האסלאם. פרק שלם, פרק 22, מוקדש לפירוט מעללי היהודים כמיטב העלילות האנטישמיות, ול"חמאס", כידוע, שורשים חזקים ביהודה ושומרון, ויש אומרים שסיכוייו טובים לנצח בבחירות ביהודה ושומרון. אז, האם נקים מדינה שנייה בשליטת ה"פתח", ה"חמאס", או שניהם גם יחד?
+
+ אולי זה נשמע נאיבי, אבל חשוב שהעולם ידע כי ברמאללה בלבד נקראו 106 רחובות על שם כפרים בשטח מדינת ישראל ש"נכבשו" – שוב, "נכבשו" – על-ידי היהודים במלחמת תש"ח. אין הפגנה פלסטינית בגדה ובעזה שבה אין אלפים המחזיקים מפתחות שמסמלים את השיבה המקווה, לשיטתם, לשטחי מדינת ישראל. זה במסגרת "נוסחת השלבים" הידועה של ערפאת.
+
+ אם כן, "שתי מדינות" אינו פתרון צודק, ואף אינו פתרון מעשי. צריך לומר זאת באופן ברור והחלטי, גם אם מסתמן שישראל אולי כבר אינה הידידה הקרובה לארצות-הברית; גם אם הנשיא אובמה אולי מחפש לעצמו ידידים חדשים.
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מציע לחברים שלי בשמאל שיתפכחו מאשליית הסדר הקבע. אחרי שנוותר, חלילה, על כל שטחי יהודה ושומרון, אחרי שנחזור, חלילה, לגבולות תשכ"ז–1967, נישאר עם אותה בעיה פלסטינית, גם אם יחתמו על קץ הסכסוך, כי בפועל לא יהיה קץ למלחמה המתמשכת.
+
+אדוני היושב-ראש, בספר משלי נאמר: "לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו". כיהודי מאמין בן מאמין אני אומר: לא באובמה בלבד תלוי ביטחון מדינת ישראל, ולא על אמריקה בלבד אנו סמוכים. בנים אנו לה' אלוקינו, והוא אשר מצילנו מיד אלו הקמים עליו בכל דור ודור. אבל עלינו לנהוג קודם כול במדיניות נכונה – בהגנה על האינטרסים שלנו.
+
+ לכן, אני מברך את ממשלת ישראל שהודיעה כי הבנייה ביהודה ושומרון תימשך, גם אם לעת עתה היא תוגבל ליישובים הקיימים, וגם אם היא תהיה מיועדת זמנית לפתרונות לריבוי הטבעי בלבד. אכן, יש פה יהודים שחיים, שמגדלים, ברוך השם, יל��ים. הם צריכים קורת-גג, ואנחנו צריכים לבנות להם בתים. היישובים לא היו הגורם לכך שהתהליך המדיני נכשל, וראינו גם מה היתה התוצאה בחורבן 22 יישובי גוש-קטיף ועקירת 10,000 יהודים משם.
+
+לכן, אני קורא שוב לממשלה: לבנות, לבנות ולבנות. אני מייצג כאן את היהדות החרדית המשוועת לאלפי יחידות דיור, בין השאר בביתר-עילית, במודיעין-עילית ובתל-ציון. אני שוב פונה: לבנות, לבנות ולבנות. והיהודים התמימים האלה אומרים לממשלה: ישראל בטח בה', עזרם ומגינם הוא.
+
+
+תודה לסגן השר חבר הכנסת מאיר פרוש. יעלה ויבוא חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כהן.
+
+
+ כץ.
+
+
+ כץ. סליחה. אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. חבר הכנסת צרצור, לרשותך חמש דקות.
+
+
+כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אולי בחלומות הגרועים ביותר שהיו לי לא דמיינתי לעצמי לעמוד כאן ולשמוע דברי סילוף גם בנושא הקוראן וגם בנושא המסורת של הנביא מוחמד, עליו השלום, ועל כל הנביאים מאז האדם הראשון ועד הנביא מוחמד. 
+
+ אין ספק שאחד הדברים שזעזעו אותי עמוקות – החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה היום או אתמול, שאישרה חוק דורסני – – –
+
+
+ חבר הכנסת שי חרמש וחבר הכנסת מולה. חבר הכנסת מולה. חבר הכנסת מולה. אתם לא שומעים שאני מדבר אליכם?
+
+
+ סליחה.
+
+
+ הדבר, כבוד היושב-ראש, שזעזע אותי עמוקות הוא החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה מהיום בבוקר, שלפיה אישרו חוק דורסני, דוקרני, דרקוני, שאי-אפשר להעלות על הדעת; חוק שבא כדי לנשל את המיעוט הערבי, את הקורבן, מלזעוק את זעקתו, מלהגיד "כואב לי". היה משהו, קרה משהו, אירע משהו בשנת 48'. 
+
+
+רציתם להשמיד אותנו.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, צריכים להביא בחשבון – – –
+
+
+ רציתם להשמיד אותנו.
+
+
+ לא להפריע לדובר.
+
+בבוא האוכלוסייה הערבית לציין את יום ה"נכבה" בכל שנה באותו יום שישראל חוגגת את יום העצמאות, אין האוכלוסייה הערבית מבקשת להתריס אל מול עצם קיומה של מדינת ישראל. האוכלוסייה הערבית באה להגיד שיש בעיה מסובכת, יש בעיה מורכבת, יש בעיה טעונה, שישראל צריכה לקחת בחשבון אם היא רוצה באמת, אם היא חפצה באמת בחתירה רצינית, אמיצה לכיוון של פשרה היסטורית בין העם היהודי, בין מדינת ישראל, לבין העם הפלסטיני. זאת המגמה וזאת המטרה כשבכל שנה האוכלוסייה הערבית באה לציין את יום ה"נכבה". 
+
+ שנית, אני חושב שמעטים מאוד מהישראלים היהודים במדינת ישראל ומחוצה לה יודעים שישנם 320,000 ערבים אזרחי מדינת ישראל שמוגדרים "עקורים" מהכפרים שלהם משנות ה-50. זה לא בשנת 48'. 320,000 ערבים אזרחי מדינת ישראל שנמצאים וחיים היום בכפרים הערביים, בערים הערביות, אבל מוגדרים "עקורים", ויש להם מלוא הזכות לחזור לבתים שלהם, לכפרים שלהם, שמהם הם נעקרו, החל מאקרית ובירעם וכלה באחרוני הכפרים האלה. אז מה תעשו? האם אין אחריות מוסרית שמוטלת על כתפי ממשלת ישראל, מדינת ישראל, העם היהודי – לפחות כלפי התושבים הערבים האלה שיש להם זכות לחזור לבתים שלהם? מדובר כאן באזרחים ישראלים, בערבים שהם אזרחי מדינת ישראל.
+
+שלישית, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, כשבאים לדבר על זכות השיבה אני חייב להגיד כמה משפטים ברמה המוסרית המובהקת בלי לנגוע בגבולות הפרקטיקה. אני מודע היטב – כאשר באים לדון בנושא זכות השיבה של הפלסטינים לגבולות 48', יש בזה בעייתיות. אבל אני מדבר עכשיו ברמה המוסרית. איני יכול לקבל, ברמה המוסרית המובהקת, שלפליט יהודי שגורש ממולדתו לפני 3,000 שנה יש זכות לגיטימית לחזור למולדתו שממנה גורש בזמן שלפליט פלסטיני שגורש אך ורק לפני 60 שנה אין זכות לחזור לביתו. ברמה המוסרית אינני יכול להבין שיש הבדל בין שתי הדוגמאות. הגיע הזמן שגם עם ישראל, מדינת ישראל, ממשלות ישראל יכירו בעובדה המוסרית הזאת ויצהירו שאכן הם אחראים או נשאו בחלק מהאחריות לבעיה הזאת של פליטים שחיים במצב שאתם התנסיתם בו כעם יהודי במשך 3,000 שנה – – –
+
+
+מי שהתנפל על יהודים ב-48' – – – מי שהתנפל על יהודים ב-49'. אתם שמעתם שהתנפלתם עלינו.
+
+
+ לא להפריע לדובר.
+
+
+ אני מנסה לנהל דיון רגוע עד כמה שאפשר בלי להתפלמס עם אף אחד, ואני נוגע בנושאים מאוד אלגנטיים, מאוד מוסריים, מאוד פרקטיים לאלה שרוצים לראות את האמת כפי שהיא בלי לחפף, בלי לטאטא את הדברים מתחת לשטיח.
+
+אני מסכם, כבוד היושב-ראש בנקודה אחרת – – –
+
+
+אבקש לסיים כי זמנך תם.
+
+
+ בנושא ירושלים שמענו פה סילופים של עובדות מפי אדם שהיה אמור להיות אמין כשהוא בא ומביע את דעתו בנושא האסלאם – אני מדבר על חבר הכנסת וסגן השר פרוש. הוא מדבר על הקוראן, שאין מקום, ושירושלים אינה קדושה בשום פנים ואופן. דרך אגב, אני קראתי ספר שנכתב על-ידי סופרים יהודים ויצא לאור לפני כשנה – – –
+
+
+ הוספתי לך עוד דקה. אני מבקש להשתדל לסיים.
+
+
+ שבטי ישראל, לפני שבאו לירושלים, היה להם מלך שנקרא דוד, עליו השלום. מבחינתנו הוא נביא, כמו שלמה ושאר הנביאים. כשהוא רצה ללכד את שבטי ישראל שהתפרקו והיו מסוכסכים בינם לבין עצמם ורצה ללכד אותם סביב מקום מסוים, הוא לא מצא מקום שיבנה בו את בירת מדינתו היות שהשבטים היו מסוכסכים ולא הרשו בשום פנים ואופן שבירת המדינה האחת תוקם בשטחם. אז הוא מצא מקום שלא היה קדוש בשום פנים ואופן לשבטי ישראל, שנקרא ירושלים. 
+
+ דרך אגב, המלה "ירושלים" לא נזכרה אפילו פעם אחת בתורה. אתם מדברים על התנ"ך, והתנ"ך הוא איננו המלה של אלוהים. 
+
+
+ חבר הכנסת אברהים צרצור, אני מבקש לסיים.
+
+
+ אני מסיים. התורה. נביאים וכתובים אינם ה-Word of God. בתורה עצמה, שהיא ה-Word of God, ירושלים לא נזכרה אפילו פעם אחת. תודה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. לרשותך חמש דקות.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כיוון שבתורה עסקינן רק רציתי לומר שהרש"י הראשון, רבי שלמה יצחקי, כשהוא פותח את ספר בראשית הוא אומר: למה התחילה התורה ב"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" ולא ב"החודש הזה לכם ראש חודשים"? אז הוא אומר שאם יבואו אומות העולם ויגידו: "ארץ-ישראל גזולה בידיכם, ליסטים אתם שכבשתם ארץ של אומות העולם" – נבוא ונאמר להם שהקדוש-ברוך-הוא, אללה, ברא את העולם; ברצותו נתנה להם, וברצותו נטלה מהם ונתנה לנו. אני אגיד לך יותר מזה: בכל התורה כולה לא מוזכר כמעט השם "ארץ-ישראל", מוזכרת כנען. אבל הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם, וברצותו נתנה להם, וברצותו נטלה מהם ונתנה לנו. הוא נתן לנו את ארץ-ישראל, ולכן הגמרא אומרת – כיוון שאנחנו עוסקים בענייני תורה ובענייני זכותנו על ארץ-ישראל, שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים לומר גזולים הם בידיכם: ירושלים, חברון ושכם. איך זה קורה? אומרת שם הגמרא: חברון שקנה אותה אברהם אבינו ב-400 שקל; שכם – לא ואדי-עארה, שכם – שיעקב אבינו קנה אותה ב-100 קשיטה; וירושלים, שאתה עכשיו אמרת, שדוד המלך קנה אותה מארוונה היבוסי. שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים לומר גזולים הם בידיכם – – –
+
+
+הערה קטנה.
+
+ בבקשה.
+
+
+ אתה יודע שאברהם אבינו עשה – – – הוא הוליד שני ילדים, את יצחק וישמעאל. הוא לא ירש את האדמה – – – אז הירושה הזאת עברה לשני בניו ולא לבן אחד, נכון?
+
+
+ בסדר – – –
+
+
+ נכון או לא נכון?
+
+
+ על זה בחמש דקות – – –
+
+
+אני חייב להעיר איזה הערה. גם כתוב שהוא שלח את כל בני הפילגשים אל ארץ בני קדם, ויצחק נשאר בארץ-ישראל.
+
+שר יהודי יש במרוקו.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – ויהודי לא יושב בפרלמנט בסוריה ולא בעירק ולא בערב הסעודית ולא במצרים, אף שהיינו שם מאות אלפי יהודים. יש לנו פה יהודים שהתקבצו ובאו מעשרות מקומות של מדינות ערב – –
+
+
+ יש יהודים בפרלמנט האירני, דרך אגב.
+
+
+ – – עקרו אותם וזרקו אותם. אנחנו גאים שבמדינה שלנו חברי כנסת ערבים יכולים להיבחר – זה מהמידות הטובות שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו. אנחנו בעלי חסדים, גומלי חסדים, ואנחנו מאפשרים לכם פה לדבר גם בשם התורה. אתה בקי בתורה ובקי בתנ"ך – – –
+
+
+אם אני טועה, תגיד לי, אתה טעית.
+
+
+ תודה שמאפשרים לנו לנשום כאן. 
+
+
+ אז כיוון שככה, כשיצאנו לגלות מפה לפני אלפיים שנה אמר הקדוש-ברוך-הוא: "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך". אז הנה אנחנו רואים שגדול יום קיבוץ גלויות מיום שנבראו בו שמים וארץ, ובאו והתקבצו פה יהודים מכל רחבי העולם, ויש פה היום, חבר הכנסת צרצור, עוד מעט 6 מיליוני יהודים, ואני יכול להבטיחך נאמנה, בעזרת השם, כיוון שאצלנו אומנם התורה היא העיקר, אבל גם הנביאים – אתה אמרת שדוד המלך היה נביא, אז גם הנביאים שלנו התנבאו על ירושלים, והם ניבאו על ירושלים. השר סילבן שלום, רק לפני כמה ימים, דיבר פה בצורה כל כך נפלאה ומיוחדת על זכותנו על ירושלים וקיומנו. אני יכול להבטיחך נאמנה, שאם ב-61 שנים או ב-150 שנה של חזרה לארץ-ישראל הגענו ל-6 מיליוני יהודים, בעוד עשרות שנים ומאות שנים נגיע פה לעשרות ומאות מיליוני יהודים. למה? כי האלוהים שבשמים אמר: "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך". את מי שרוצה לבוא – הוא יקבץ; את מי שלא רוצה לבוא – הוא ייקח. ולכן, אם נרצה או לא נרצה, כולנו נהיה פה, בארץ-ישראל. 
+
+ עוד מלה אחת, כי הפריעו לי. לא הפריעו לי, השלימו את דברי.
+
+
+ עדיין יש לך זמן. 
+
+ אני רוצה לומר על ראש הממשלה הנבחר, נתניהו. ראש הממשלה נבחר על-ידי רוב הציבור הישראלי בארץ שרצה ממשלה ארץ-ישראלית. הציבור החרדי והציבור הדתי גדלים בצורה מהירה. אנחנו גדלים עם משפחות ברוכות ילדים, בלי עין הרע, של שבעה, ושמונה, ותשעה, והרבה משפחות של עשרה ו-11, בלי עין הרע, כן ירבו. לצערנו הרב, המקומות היחידים בארץ-ישראל שאפשר היום לתת לציבור הדתי והחרדי לקנות בזול, הם דווקא יישובים שנמצאים ביהודה ושומרון. במקומות האלה – ביתר וקריית-ספר ותל-ציון – ראש הממשלה האמיתי הוא לא מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה האמיתי הוא אהוד ברק. הוא ראש הממשלה ההתיישבותי, הוא ראש הממשלה הביטחוני, והוא לא רוצה שיהודה ושומרון תהיה בידינו. ובנימין נתניהו נשרך אחריו. אנחנו רואים כישלון מדיני בכך שנבחרה ממשלה על-ידי ציבור ארץ-ישראלי, שרוצה בבניין הארץ, שרוצה בפתרון למשפחות ברוכות הילדים, שרוצה שמשפחות תגדלנה ותפרחנה, ואנחנו מבקשים פה מאנשי ש"ס – שהם בממשלה; אנחנו לא בממשלה, לכן אנחנו נצביע בהצבעת האי-אמון יחד עם קדימה, נגד הממשלה, משום שהיא נכשלת בנושא של הורדת מאחז��ם, היא נכשלת בחוסר החלטה של מר בנימין נתניהו, שמעכב את הבנייה ביישובי יהודה ושומרון ומפלה את היהודים לרעה. תודה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. לרשותך חמש דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, למרות הזמן הקצר שחלף מאז הקמת הממשלה החדשה, הספקנו כבר לגלות את דפוס פעולתה ולהגיע למסקנה כי הממשלה מתנהגת כמו מפלצת דו-ראשית; הראש האחד שייך לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמנסה להרגיע את זעמם של נשיא ארצות-הברית ברק אובמה ושל הקהילה הבין-לאומית על-ידי פינוי ננו-מאחזים, והראש השני שייך לשר החוץ אביגדור ליברמן, שהצהיר רק אתמול כי אם צריך לפנות מאחזים, יש לעשות זאת כחלק מיוזמה כוללת ועל-פי תוכנית מסודרת. 
+
+אני סבור כי שר החוץ ליברמן הוא הפוליגרף של ממשלת ישראל. הוא זה שחושף כל פעם מחדש את פניה האמיתיות של הממשלה הרעה הזאת, ולכן יש להאמין להצהרותיו, ולא להתפתות להצהרות הרגועות והמתונות יחסית של נתניהו. אם נאמץ גישה זו, נגיע למסקנה הבלתי-נמנעת שהממשלה הזאת לא מתכוונת לפנות לא מאחזים ולא התנחלויות, גם אם מבחינתנו אין הבדל בין מאחז ובין התנחלות, שכן בשני המקרים מדובר ביישובים שנולדו בחטא על אדמה פלסטינית כבושה. 
+
+ גם בנושא ירושלים פניה של הממשלה הזאת אינן מועדות לכיוון של פשרה ושל פיוס עם הפלסטינים. נהפוך הוא; הממשלה והעומד בראשה מכריזים השכם והערב – והם עשו זאת ביתר שאת ביום "שחרור ירושלים", שבו אנו רואים יום כיבוש ירושלים – כי ירושלים תישאר מאוחדת לנצח בריבונותה של מדינת ישראל. אני סבור, על כן, שהממשלה הזאת תגביר ביתר שאת את התהליך המכונה "ייהוד ירושלים", שפירושו המעשי הוא טרנספר שקט של האוכלוסייה הפלסטינית בעיר.
+
+הממשלה הזאת היא ממשלת ריב ומדון לא רק ביחסיה עם הקהילה הבין-לאומית ועם הפלסטינים, אלא גם עם אזרחיה. הממשלה הזאת הכריזה ג'יהאד נגד האוכלוסייה הערבית, והיא עסוקה יום ולילה בתכנון מזימות אפלות נגד האוכלוסייה הערבית ובחקיקת חוקים אנטי-דמוקרטיים. רק אתמול אישרה הממשלה את חוק ה"נכבה", והיום התבשרנו כי השלב הבא בתוכנית השלבים של ממשלת נתניהו הוא אישור חוק הנאמנות, מבית-מדרשו של ליברמן. 
+
+רבותי, כפי שאמרתי אתמול, חוק ה"נכבה", שמקומו בפח האשפה של ההיסטוריה, הוא חוק שלא נופל בחומרתו מחוקי הרייך השלישי. איפה נשמע בעולם שמדינה מתכחשת להיסטוריה ולנרטיב של חמישית מאזרחיה, ואיפה נשמע שמדינה מבקשת להטיל עונש מאסר על חברי קבוצת מיעוט יליד שמבקשים לבטא את כאבם ואת אסונם? דמיינו לעצמכם איזו סערה היתה פורצת אילו ארצות-הברית או צרפת היו אוסרות על האזרחים היהודים לציין את יום חורבן בית-המקדש, שהוא יום אסונם. 
+
+הממשלה הזאת לא רק יוזמת חוקים נגד האוכלוסייה הערבית, אלא גם נותנת את ידה לכניסת כנופיות מטעם הימין הקיצוני לערים המעורבות, כדי ליצור פרובוקציות ולעורר ריב ומדון בין התושבים היהודים לבין התושבים הערבים. המדינה לא רק אוסרת עלינו לבטא את זהותנו ואת כאבנו, אלא גם מאיימת על הבתים שלנו ועל חיי היום-יום שלנו כשהיא מאפשרת לגורמי הימין הקיצוני להסתנן לערים המעורבות ולקרוא תיגר על האוכלוסייה הערבית שנמצאת בערים אלה עוד מלפני הקמתה של מדינת ישראל. 
+
+לאור כל זאת אני קורא מעל במה זו לחברי הכנסת לתמוך בהצעת האי-אמון, כדי שאזרחי ישראל, יהודים וערבים, יוכלו לח��ות יחדיו בשלום אמיתי מבלי שהחרב של הממשלה הזאת תתנופף מעל ראשיהם. תודה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. לרשותך חמש דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, שלום, מה שלומך? כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, אני לא רואה את המשנה לראש הממשלה – יצא – כי רציתי להתחיל בברכות דווקא למשנה לראש הממשלה. המשרד לטיפוח הנגב והגליל – – – 
+
+
+ אני מבקש לדאוג ששר ייכנס. אם לא, אפסיק את הדיון מייד. 
+
+
+ממילא התחילו את הדיון בלי שר. 
+
+
+חברת הכנסת רוחמה אברהם, היה פה שר כל הזמן. הוא יצא לפני כמה דקות. 
+
+
+ אתה בונה על הקשב שלו?
+
+ אני מסתדר בלי שר. יש פה שרים לשעבר. מספיק. 
+
+
+ זה לא קשור. צריך לכבד את הבית הזה, עם כל הכבוד. ממשלה מנופחת כזאת לא יכולה להביא שר אחד?
+
+
+ רציתי לברך את ממשלת ישראל ואת השר לפיתוח אזורי, השר הממונה על הגליל והנגב, על הגדילה המטאורית של המשרד הזה, מצוות של 30 עובדים לצוות של 100 עובדים. זה גידול של 210%, אדוני. ואם כל זה הולך לנגב ולגליל, הרי מה יותר טוב מזה? באמת.
+
+אני לא יודע – אתה יודע, אני מדי שבוע עולה פה לדוכן הזה, כדי לדבר, אני כבר לא אגיד על האי-אמון, כי אני לא משלה את עצמי שמישהו באמת יתחשב באי-אמון שאני מציע כאן, אבל על אי-שביעות הרצון שלי. וכל ההצגה הזאת שבסופו של דבר אנשים כבר מתחילים לשחק את עצמם, אדוני. אתה יודע, אני חושב שאין פוסט-ציונות ואין טרום-ציונות. ציונות זה כמו קוסקוס – ממש כמו קוסקוס. מה שתשימו בו, זה מה שיש.
+
+ שלום, כבוד המשנה לראש הממשלה. בירכתי אותך על הגידול המרשים בצוות שלך לנגב ולגליל. אני מקווה שזה באמת יוכיח את עצמו בעבודה.
+
+גם לשיתוף פעולה.
+
+
+ ולשיתוף פעולה אזורי. אני רק שמתי לב שהצוות שלך קופח משום שב"נגלה" הקודמת, אדוני המשנה לראש הממשלה, גויסו 180 אנשים בתקציב של 100 מיליון שקלים, והנה עכשיו גויסו 70 אנשי צוות רק ב-20 מיליון שקלים. אסור לקפח את האנשים שמטפלים בנגב ובגליל, אסור בשום אופן.
+
+ אתה הראשון שהיית צריך לתמוך בזה.
+
+
+ שמעת אותי לא תומך? לא רק תומך, גם מברך. 
+
+אבל לומר לך את האמת, היה לי מוזר קודם, כששמעתי את חבר הכנסת שטרית על הדוכן הזה, מדבר על מסים פרוגרסיביים ועל מסים רגרסיביים. את הדיבור הזה אני הייתי מדבר, אדוני היושב-ראש, כשהייתי עול ימים וצעיר ב"שומר הצעיר", והיינו מדברים על סובסידיה למצרך ולא לנצרך. ואז חשבתי באיזו אי-נוחות קודמת – בעצם אי-נוחות קשה – על כך שבעצם אני נורא מבולבל כאן, כי ישבה כאן ממשלה ארבע שנים שלמות – חברת הכנסת רוחמה אברהם, גם את היית בה, והיתה לה אולי הזדמנות, מעבר לכל הבעיות החריגות שקשורות לראש הממשלה, להצעיד את הדברים קצת קדימה בעניין התהליך, וזה לא ממש קרה. 
+
+אני רוצה להשתחרר לגמרי ממה שנקרא "קווי יסוד", אדוני היושב-ראש, משום שאני יודע שיש פה כמה אנשים שיש להם חדרים מלאי קווי יסוד בממשלה ובכנסת, ואני אומר – בואו נפסיק לרגע אחד את הוויכוח ההיסטורי שחבר הכנסת כץ נימק קודם. לא אתה – כץ השני. תיכף נגיע אליך. אתה לא מפריע בשום דבר, אתה רק עוזר.
+
+כי הבעיה בדיון ההיסטורי הזה היא שכאשר אני אומר שאני באתי הנה ב-48', יבוא מישהו ויגיד: אני באתי ב-47' וחצי. וכאשר אומר שבאתי לפני אלפיים שנה, יבוא מישהו ויאמר לפני אלפיים ושנתיים. אדוני היושב-ראש, אם אנחנו רציניים, אתה צריך להתחיל לבחון את המציאות הזאת, שמתחת לכיפת השמים יש מקום באמת ל��ולם. והרי כל אחד יודע שזה יהיה בסופו של דבר הפתרון, אז למה צריך פתרון כפוי מארצות-הברית?
+
+לגבי חוק ה"נכבה", שלפני שלושה ימים מישהו כאן מהקואליציה הציע, וועדת השרים עסקה בו ותמכה בו, אני אומר לעצמי, למה צריך את כל הדבר הזה? האם מישהו רוצה למרר את חייהם של האזרחים הערבים של מדינת ישראל עד שהם יחליטו לזוז מכאן? זו דרך של משטרת מחשבות, משטרת רגשות, ויותר מזה, איך בדיוק אוכפים חוק כזה, כמו חוק ה"נכבה"? זה מאוד מעניין אותי – איך בדיוק אוכפים? חבר הכנסת צרצור, אתה באבל היום? הנה, הוא לא מודה בכך. איך אנחנו נאכוף את החוק הזה? לאן אנחנו הולכים? את מי אנחנו משרתים בסופו של דבר?
+
+
+חבר הכנסת גילאון, אומנם לא הפריעו לך, אבל אני מוסיף לך עוד דקה. 
+
+
+ תודה רבה לך, כי זה בדיוק מה שהייתי זקוק לו. 
+
+אין משמעות למדינת ישראל אם היא לא תהיה מדינה מיוחדת במינה, או כפי שהנביאים שלנו קראו לה: אור לגויים. אז אני אומר, לפני שנהיה אור לגויים, ופנס לגויים, ווינקר לגויים, ופרוז'קטור לגויים, וכל חשמלאות הרכב לגויים, בוא ננסה לחיות כבני-אדם. אנחנו במשך הרבה מאוד שנים משרתים אינטרסים של הנהגות אומללות שבסופו של דבר הן הופכות לעומתיות לאזרחים שלהן.
+
+ולמה ההרגשה שלי כל כך לא טובה, אדוני היושב-ראש? משום שמדי יום מגיעים אנשים, ישראלים, רובם יהודים, מיואשים ולא מאמינים. ואם פעם הם ראו באנשים שיורדים מהארץ נפולת של נמושות, עכשיו הם לא שופטים את האנשים כך, ואומרים: כל אחד לגורלו, משום שהם מבינים שבסופו של דבר היום שלהם יסתיים בלומר שמונה עד עשר פעמים ביום שאני אלך לעזאזל. 
+
+ ממשלה שמחליטה ללכת ולהעלות את המע"מ ולהעלות את המסים על פירות, וההשלכה – מישהו בכלל מסוגל לתאר לעצמו מה קורה בקצה של הרשויות המקומיות, בפרויקטים של ילדים בסיכון? היום הגיע אלינו מוסד בנגב, שנקרא "אשלים", שעל המשבר הזה הוא נקרע ונשבר. אז למה?
+
+אדוני, אפשר להעלות מסים כמו שאפשר להוריד אותם. אפשר לגעת בתקציב הביטחון, הוא איננו פרה קדושה. תפסיקו לעמוד דום מול תקציב הביטחון כל החיים, כי תקציב הביטחון לפעמים הופך למפלטו של כל מנוול. יש מאיפה לקחת, וגם יודעים מאיפה. רק צריך לדעת מה המקום הנכון.
+
+
+תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אורבך. אחרי כן – חברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת אורי אורבך, לרשותך חמש דקות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בחודשים המעטים שאני פה אני הבנתי שיש תקן חדש לחוקים – חוקים שנועדו לעצבן. בהתחלה כששמעתי על חוקים שכל תפקידם אינו אלא להרגיז את הזולת, בעיקר מהמחנה השני, הרמתי אחת מגבותי בתימהון. אבל אחר כך, כשעיינתי בעשרות חוקים שכל תפקידם אינו אלא לעצבן, הבנתי שכיוון שרוב החוקים ממילא לא עוברים את כל השלבים עד לספר החוקים, הרי גם בלעצבן יש הנאה מסוימת. אדם מציע הצעת חוק, הוא רואה את הזולת מתמלא חימה, ואז נגרמת לו נחת רוח קטנה ונעימה, והוא בא על סיפוקו, והכול בסדר. לא כל דבר צריך לעשות את כל הדרך עד לספר החוקים, וגם חוקים שנכנסים לספר החוקים ולא אוכפים אותם – מישהו כעס באמצע. זה כלי פרלמנטרי שמי אני שאגנה אותו.
+
+אבל מסתבר שלא רק הצעות חוק שנועדו לעצבן יש בבית הזה, אלא גם מעשים פוליטיים מסוימים שחוזרים כמו איזו הפרעה אובססיבית. הדבר הבולט ביותר של התקופה האחרונה הוא הורדת המאחזים. לאופוזיציה, וגם לחלק מהממשלה – חלק ממפלגת העבודה – יש פשוט אובססיה להסיר מאחזים ביהודה ושומרון. מהמאבק הגדול נגד ההתנחלויות הם כבר הרימו ידיים; הם יודעים ששלום גדול כבר לא יצמח פה באזור, אז הם נתפסים לעניין הזה של המאחזים כאילו הוא הכישלון הגדול של מדינת ישראל, בכך שהקמנו כמה – – –
+
+ אולי אובססיה לקיים הסכמים עם ארצות-הברית? או שזה לא חשוב, אנחנו מסתדרים לבד.
+
+
+ לא, לקיים הסכמים עם ארצות-הברית זה דבר מאוד טוב. אפילו לעשות שלום עם ארצות-הברית זה דבר שחשוב מאוד לעשות. רק שכבר יש. יש כבר. נכון. אחת המטרות שלנו היא לעשות שלום עם האויבים מסביב, והסרת מאחזים היא אובססיה. היא לא בדרך לשום שלום.
+
+
+זה לא חשוב לאמריקנים, לטעמך, והיחסים עם אמריקה לא חשובים.
+
+
+ זה חשוב מאוד לאמריקנים. אבל האמריקנים לא בחרו קדימה, ולא הליכוד, ואפילו לא הבית היהודי. 
+
+אני רוצה לקרוא לכם מאנציקלופדיה שאני בדרך כלל לא נעזר בה, האנציקלופדיה החופשית באינטרנט – הוויקיפדיה – מה נאמר פה על טורדנות כפייתית, על OCD. יש כנראה טורדנות כפייתית פוליטית, והיחס למאחזים הוא דוגמה לזה. ובכן, כתוב שם כך: "טורדנות כפייתית, או הפרעה טורדנית כפייתית" – פוליטית, זאת מלה שאני מוסיף – "לעתים בגרסה הלועזית 'הפרעה אובססיבית קומפולסיבית', היא הפרעה נפשית המסווגת כהפרעת חרדה. היא מתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב במטרה לגרש את המחשבות הבלתי-רציונליות. הסובלים מהמחלה מדווחים כי המחשבות הטורדניות גורמות להם חרדה, אך הם מסוגלים רק בקושי להסיח את הדעת מהן. הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את תחושת החרדה, ויוצרת את תחושת הדיכאון". 
+
+ונדמה לי שהשמאל בממשלה, והשמאל שמחוץ לממשלה, משליך את כל יהבו הפוליטי על השטות הקטנה הזאת של עקירת המאחזים, כאילו אם יעקרו את כל 24 או 26 המאחזים יבוא שלום על ישראל. הנה בשורה – בלעדי, לראשונה על מסכינו: גם אם יעקרו את כל המאחזים הרגע, לא יבוא שלום על ישראל; לא ישתפר הביטחון של מדינת ישראל. היחסים עם הפלסטינים לא ישתפרו. 
+
+ואני אגלה לכם עוד סוד, אבל זה בלי אחריות: גם היחסים עם ארצות-הברית לא ישתפרו מי יודע מה, כי דקה אחרי, שנייה אחרי שיוסר אחרון המאחזים, יתחיל הלחץ הנורא על הסרת ההתנחלויות כולן ועקירת ההתנחלויות, וזה מה שבקדימה רוצים וזה מה שמפלגת העבודה רוצים – – – 
+
+
+ בקדימה רוצים לשמור על גושי ההתיישבות אבל המדיניות שלכם תוביל לזה שגם את גושי ההתיישבות לא נצליח לשמור. 
+
+
+ קדימה רוצים מאוד לשמור על גושי ההתיישבות. אם אני אסמוך, אם גושי ההתיישבות יסמכו על הרצון של קדימה, אז כמו שקדימה שמרה על הליכוד – כך יישמרו גושי ההתיישבות. 
+
+
+ אם הם יסמכו על המדיניות הכושלת של נתניהו אז בטוח לא יהיו גושי התיישבות. 
+
+
+ חבר הכנסת יוחנן פלסנר. 
+
+
+ אני עוזר לו. 
+
+
+ אתה עוזר לו אבל אתה מעיר הערות כל הזמן, אני נותן לך הערה אחת, שתיים, שלוש. 
+
+
+ תודה על העזרה, מעניין איך זה נראה כשאתה מפריע. 
+
+ועל כן, רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, יש דברים שכנראה נעשים, כמו שבתחילת דברי מניתי, אמרתי שיש חוקים שלא נועדו אלא לעצבן; יש מעשים פוליטיים – ועקירת המאחזים והדיבורים נגד המאחזים הם הדוגמה הבולטת ביותר של הזמן האחרון – שלא נועדו אלא כחלק מהפרעה אובססיבית להגיד את זה, כי ככה צריך לומר, כי זה הדגל, בין אם יש בזה תועלת ובין אם אין בזה תועלת; זהו הטקס, זוהי האובססיה. תודה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. תעלה ותבוא חברת הכנסת חנין זועבי. לרשותך חמש דקות. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, הרבה פעמים כשאני עולה על דוכן זה אני מהרהרת עבור מי אני מדברת ובמה אחדש לחברי הכנסת ולשרים. מבחינה אידיאולוגית יש בינינו כל ההבדלים שהעולם הזה יכול לייצר. גם מבחינת העובדות אני לא יכולה לחדש. אתם בונים ומרחיבים התנחלויות, מייהדים את ירושלים, אתם יודעים את העובדות האלה וגם מסכימים אתן. הרי אלו החלטותיכם. אז מה אגיד? 
+
+ולא רק שכל תוכן שאגיד יהיה בעייתי, אלא גם נושא התוכן הוא בעייתי, הוא מפחיד: אני. הזהות שלי מפחידה אתכם, הרגשות שלי מפחידים אתכם, הזיכרון שלי מפחיד אתכם, ואתם מרגישים מאוימים לא בגלל שיש לי כוח אלא בגלל שיש לי זיכרון, היסטוריה ורגשות. ואתם צודקים. היסטוריה וזיכרון ורגשות הם גם כוח.
+
+אני גם לא רוצה לדבר על מדיניות ההתנחלות בשטחים הכבושים ולא על מדיניותה ההרסנית של הממשלה בהריסת הבתים הפלסטיניים בירושלים. הרי כולכם יודעים מה נעשה וגם הממשלה וגם האופוזיציה מסכימות למדיניות זו. אנו בנושא הזה לא יכולים להיות הגונים ולהגיד שזו מדיניותה של הממשלה הנוכחית, להבדיל מממשלות אחרות. הרי זה קונסנזוס ציוני כאן. 
+
+אבל אני רוצה לדבר על ההשלכות. תראו, אני מבינה את הגיון הכוח הישראלי. אני מבינה שאתם רוצים לנצל את העובדה שישראל, למרות שהיא כובשת, נהנית מתמיכת מנהיגי העולם, אך לא העמים, ושאין היא סובלת משום סנקציות או בידוד או אפילו ביקורת נוקבת, גם כאשר היא מבצעת פשעי מלחמה. 
+
+ אבל אני רוצה שתעצרו ותחשבו לרגע. הרי עשיתם מה שעשיתם בגלל שני דברים. אתם לא מכירים בזכות העם הפלסטיני לריבונות מלאה בשטחים שכבשתם, אבל גם חושבים שיצירת מציאות שחוסמת כל אפשרות של ריבונות פלסטינית בשטחים הכבושים תחשוף גם אלטרנטיבות פוליטיות אחרות שיממשו את זכות הריבונות של העם הפלסטיני. וכאן אתם טועים. כי ככל שאתם חוסמים את האופציה של שתי מדינות, כמובן במובן של מדינה פלסטינית ריבונית בכל השטח הכבוש – אחרי פירוק כל ההתנחלויות, וכאן אני מסכימה עם חבר הכנסת אורבך – ועם ירושלים המזרחית כבירתה, אתם רק מחזקים את האלטרנטיבה הפוליטית של מדינה אחת. חסימת האפשרות של מדינה פלסטינית בת-קיימא לא תגרום לעם הפלסטיני לעולם לוותר על זכויותיו, על מולדתו. ותבינו דבר אחד, הדבקות של האדם בחירותו אינה עניין של כמה הוא חזק ואינה תמיד העניין של האפשרות הממשית לממש את זכותו, במיוחד כאשר מדובר בזכויות היסטוריות של עם שלם. חסימת אופציה פוליטית תגרום לחיפוש אופציה אחרת. לכן אתם יכולים להחליש את האופציה של שתי מדינות אבל לא תצליחו להגדיר לעם הפלסטיני את מרחב האופציות העומדות לרשותו, ואחת מהן היא מדינה אחת לשני עמים. תזכרו זאת כאשר אתם מרחיבים ומייהדים. תתחילו לקחת את האופציה הזאת ברצינות כאופציה ממשית ודמוקרטית. אינני מאיימת, אך אני באמת חושבת שזה נהפך לפתרון הכי אפשרי. 
+
+
+תודה רבה לחברת הכנסת זועבי. אני מזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר אקוניס, ואני מבקש מהמזכיר לצלצל. נצביע כשתסיים את דבריך בעוד חמש דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביום שישי צפיתי בריאיון מאוד מעניין, מרתק, מעמיק, מלא פתוס, שהשאיר אותי פעור פה. 
+
+
+מי השאיר אותך פעור פה?
+
+
+ הגברת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, אמרה את דברה. אתה לא רא��ת את זה, חבר הכנסת שי? ולטובת מי שלא שמע את הריאיון, אדוני היושב-ראש, אני אומר לחברי מה אמרה שם הגברת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה. שום דבר, כהרגלה. רצף של ססמאות ריקות מתוכן, נבובות, מלים מעולם הזואולוגיה. הגברת לבני, היא וחבריה בקדימה – – – 
+
+
+ – – – 
+
+– – – 
+
+ חברי הכנסת הנכבדים, קודם כול אני מודה לכם בשם חבר הכנסת אקוניס על תשומת הלב הרבה שאתם מקדישים לו, דבר ראוי ויפה, הוא עמל הרבה שנים על כך. יחד עם זה אני רוצה להזכיר לכם שעם כל התגובה שהוא ממקד והרצון שלכם להגיב על דבריו ועל כל מלה, אתם יכולים רק לקרוא קריאות ביניים. קריאת ביניים משכה שלוש, ארבע מלים ולא יותר משלוש שניות. תודה רבה. 
+
+
+ אני אענה, אדוני היושב-ראש, לחבר הכנסת מולה; הוא שאל אותי שאלה ואני אתן לו תשובה. אני למדתי משני חברי כנסת שמכהנים גם בכנסת הזו וכיהנו בכנסת הקודמת, חבר הכנסת פלסנר וחבר הכנסת חסון. הם היו עולים לכאן בסופו – – – 
+
+
+ אתה לא היית כאן. 
+
+
+ לא הייתי כאן, הייתי כאן בתפקיד אחר ולמדתי מהם רבות. אגב, לא חייבים להיות כאן כדי ללמוד מאנשים בבית הזה דברים. 
+
+
+איזה חסון?
+
+
+ חבר הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת פלסנר. הם היו באים לכאן ומשיבים על האי-אמון ועסקו כולם בהתנהלותו של ראש האופוזיציה. אז עכשיו אמרתי, למדתי מה אני אעשה כשאני אשיב על אי-אמון, אני אעסוק גם בראש האופוזיציה ובאופוזיציה. למה לא? האופוזיציה הגישה אי-אמון – אי-אמון, אני מוכרח להגיד לכם, אני מוכרח להקריא, אדוני היושב-ראש, את כותרתו: ממשלה בלי דרך – כישלון מדיני וכישלון כלכלי. 
+
+
+שכחת את האפס.
+
+
+ אני מקריא מה שכתוב כאן. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ ונדמה לי שאתם יכולים לסכם בכותרת האי-אמון הזה את הקדנציה שלכם שהסתיימה לא מזמן, כישלון מדיני וכישלון כלכלי. 
+
+הגברת לבני, היא וחבריה צריכים עוד לשבת באופוזיציה ארבע שנים ועוד ארבע שנים ועוד קצת כדי ללמוד מאתנו – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ האם אתם מבקשים להצביע על האי-אמון? 
+
+
+ את הליכוד הציבור שלח לאופוזיציה עם 12 מנדטים. פה הציבור אמר אחרת – – – 
+
+
+ חברת הכנסת, סגנית יושב-ראש הכנסת – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אנחנו חישבנו אחרת את תוצאות הבחירות, וקיבלנו תוצאה מאוד מרתקת. דרך אגב, חברת הכנסת אברהם, אנחנו גם הצענו לכם, בידיים נקיות, לבוא לממשלת אחדות לאומית, ואתם סירבתם. העדפתם להיות באופוזיציה, וזה בסדר – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אבל אם כבר בחרתם, חברת הכנסת זוארץ, להיות באופוזיציה, אני מציע לך, לך ולחברייך – – –
+
+
+רבותי חברי קדימה, כל אחד מפגיז את אחד מהחברים המרכזיים – – –
+
+
+ לא לא, אני שמח ששרת – סליחה, שרת החוץ לשעבר וראש האופוזיציה היום – ראש האופוזיציה, אני שמח שנכנסת לשמוע אותי – אתם עוד צריכים ללמוד להיות אופוזיציה אחראית, ראויה – –
+
+
+ איפה ראש הממשלה שישמע אותנו?
+
+
+ – – ממלכתית, הוגנת – – –
+
+
+ לא לקרוא קריאות ביניים בעמידה, חבר הכנסת אפללו.
+
+
+ – – – הוגנת ועניינית. 
+
+
+ לא בעמידה. בישיבה.
+
+
+חבר הכנסת אפללו, עוד ארבע שנים ועוד ארבע שנים, ואז אולי תלמדו מאתנו איך מקיימים אופוזיציה ממלכתית, עניינית וראויה, וסלח לי, לא אופוזיציה של ללכת לטלוויזיה ביום שישי בערב – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ תסלח לי. – – ולא לומר דבר.
+
+
+ תספור; ימיה של הממשלה הזאת ספורים. 
+
+
+ חבר הכנסת אפללו.
+
+
+ אני אגיד לך משהו, חבר הכנסת אפללו: לפי חישובי, כל ממשלה ימיה ספורים. השאלה היא כמה הם ספורים. האם הם ספורים ארבע שנים? האם הם ספורים שלוש שנים? כמה זמן הם ספורים?
+
+
+ הם ספורים הרבה פחות מחלומותיכם. 
+
+
+ אז אני אספר לך: אנחנו נספור ארבע שנים, ועוד – אם אינני טועה – חמישה חודשים מהיום. ובזמן הזה, חבר הכנסת אפללו, ובזמן הזה אתה וחבריך באופוזיציה תלמדו להיות אופוזיציה ראויה וממלכתית, ולא אופוזיציה של ססמאות נבובות בריאיון ביום שישי בערב בטלוויזיה. 
+
+
+ זו לא ממשלה, בלי מדיניות.
+
+
+ חברת הכנסת זוארץ, אתם רוצים להצביע על הצעת אי-אמון. הוא לא יופרע כל רגע. אני אתן לו לדבר מלוא חמש דקות נטו. לכן אני מציע לכם לא לקרוא קריאות ביניים, והוא יסיים את דבריו.
+
+
+ אני מאוד – אדוני היושב-ראש, אני מאוד נהנה מהדו-שיח עם חברי האופוזיציה.
+
+
+ אני לא באתי הנה כדי שאתה תיהנה, אדוני. 
+
+
+ ובכל זאת אני מאוד נהנה מהדו-שיח.
+
+
+ אני נהנה שאתה נהנה, אבל יחד עם זה – – –
+
+
+ ואני שואל את ראש האופוזיציה, מהן העמדות שלך, גברתי? מה את מציעה לציבור? פעם אחת ולתמיד, אחרי עשר שנים כנבחרת ציבור – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ עשר שנים כנבחרת ציבור – –
+
+
+ טוב.
+
+
+ – – תחשפי את קווי המדיניות שלך, גברתי, בתחום המדיני, בתחום הכלכלי, מה? 
+
+
+ טוב, רבותי.
+
+
+ מה אתם מציעים?
+
+
+ רבותי, שימו לב.
+
+
+ מה המדיניות?
+
+
+ יסלח לי כבוד הנואם חבר הכנסת אקוניס.
+
+
+ בבקשה. בבקשה, אדוני.
+
+
+ רבותי, אתם הפרעתם לו. אני נותן לו עוד שתי דקות. אם לא תפריעו, בעוד שתי דקות נתחיל את ההצבעה. חבר הכנסת רמון, אני מציע לך להטריח אותם – אתה היחיד שלעת עתה זכה בהצבעה. 
+
+
+אני בעד להרגיע אותם.
+
+
+ אדוני, אני עדיין לא שמעתי – – –
+
+
+ עכשיו, מה אתם רוצים? אני נותן לך עכשיו שתי דקות תמימות – – 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ – – אלא אם כן הם יפריעו לך.
+
+
+ אני מאוד מודה לך. אני מוכן לעמוד פה. אין לי שום בעיה. 
+
+
+ אני יודע. 
+
+
+ מאה אחוז. אגב, חבר הכנסת רמון, אני שוב לא קיבלתי תשובה – מה קדימה מציעה לציבור בתחום המדיני? בתחום הכלכלי? מה אתם מציעים? תחשפו פעם אחת את קווי המדיניות שלכם. הרי כבר אמרה ראש האופוזיציה, סמוך לכאן, אחרי שיצאה מפגישה עם בכיר פלסטיני, שהכול על השולחן, גם ירושלים. עכשיו תסבירו לי, חברי בקדימה, איך אתם מנהלים משא-ומתן עם הפלסטינים? איך אתם מנהלים אותו? אתם באים אליהם ואומרים להם מראש: אתם, קחו הכול. אנחנו לא צריכים לנהל משא-ומתן. אנחנו מנהלים מתן ומתן ואנחנו מציעים את כל מה שיש לנו להציע לפני שבכלל התחיל המשא-ומתן. אני פשוט לא מבין איזו התנהלות של משא-ומתן זאת. אתם מודיעים מראש לצד השני על כל הוויתורים שלנו. חבר הכנסת רמון, אתה בקי בעבודת הבית הזה, היית שר פעמים רבות, היית בתפקידים רבים בפוליטיקה – תסביר לי איך מנהלים משא-ומתן. בשום – – –
+
+
+מייד בתום שתי הדקות.
+
+
+ בשום חוג למדעי המדינה ולאסטרטגיה מדינית, בכל פקולטה ובכל אקדמיה – פשוט מאוד: תנהל משא-ומתן. אתם לא מנהלים משא-ומתן, אתם מנהלים מתן ומתן. תדרשו פעם משהו בתמורה. פעם אחת. הכול.
+
+
+מה נתנו? תגיד פעם, מה נתנו?
+
+
+ אני מודה לך על השאלה, חבר הכנסת חסון. אני מאוד מודה לך על השאלה. אתם נתתם הכול. 
+
+
+ מה? מה? תגיד.
+
+
+ סליחה, חבר הכנסת אגבאריה, אני לא באתי אליך בטענה. עכשיו אני אגלה לך סקופ קטן: אני לא באתי אליך בטענה. אני באתי בטענה אל ספסלי האופוזיציה מקדימה. לא אליך. אתה, זכותך לבקש הכול, וזכותנו לומר לכם לא, אנחנו גם רוצים לקבל משהו. אי-אפשר לקיים את הדפוס הזה.
+
+
+ – – –
+
+
+ ולכן, אגב, חבר הכנסת חסון – ולכן, חבר הכנסת חסון – הוחלפה הממשלה.
+
+
+לא הפרענו לו.
+
+
+ הפרעתם לי כל הזמן.
+
+
+ לא, לא. 
+
+
+ חברי הכנסת, חברי הכנסת, היתה הפרעה קלה. נא לסיים. 
+
+
+ ואתם מדברים על ממשלה בלי דרך. אתם, הרי היו לכם שלוש וחצי שנים לעשות מה שאתם רוצים. אנחנו היינו קטנים, לא חשובים, אומנם באופוזיציה – אופוזיציה ממלכתית מאוד, ראויה, תלמדו מאתנו איך מקיימים אופוזיציה – אבל לא הייתם צריכים לשאול אותנו שום דבר; היתה לכם הקואליציה הכי גדולה בעולם. ומה עשיתם? ממשלה בלי דרך. אתם כותבים כאן בהצעתכם: בלי דרך, כישלון מדיני וכלכלי. אז עכשיו תואילו בטובכם פעם אחת לספר לנו אילו הישגים הבאתם? לא מה הכישלון, אילו הישגים הבאתם לעם ישראל?
+
+
+ולפיכך?
+
+
+ולפיכך, אחרי שלוש שנים וחצי, אנחנו – – –
+
+
+הבאנו אותך.
+
+
+ סליחה? אה, הבאתם אותי – לא, אני לא חשוב פה, אני לא הסיפור. תודה רבה לך, אבל אני לא הסיפור.
+
+
+ אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת אקוניס. תסיים. 
+
+
+ כן. מה שהשארתם – אדוני היושב-ראש, אני אספר לחברי באופוזיציה מה הם השאירו; הם השאירו עיי חורבות בתחום המדיני. עיי חורבות, חבר הכנסת פלסנר.
+
+
+עיי חורבות – בחיריק. 
+
+
+ לא, עיי חורבות, אם אינני טועה. לא "איי". לא "אי". בדקתי את זה לפני שבאתי לכאן. 
+
+גם בתחום המדיני – – –
+
+
+ כולם הוגבלו בזמן.
+
+
+ מאה אחוז. אני הופרעתי ללא הפסקה, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+ אני מציע לך – דרך אגב, חבר הכנסת אקוניס, אני מציע לך, אם אתה רוצה לדבר ללא הגבלת זמן, פשוט תבקש להצטרף לממשלה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, אנחנו מוכנים להשיב לו, אם יש לו בעיה של זמן.
+
+
+ לא לא, אני יודע, לכן אני מבקש לסיים.
+
+
+אתם השארתם עיי חורבות בתחום המדיני, וגם בתחום הכלכלי השארתם אדמה חרוכה, ואין סיבה יותר טובה מזו לדחות הערב את הצעת האי-אמון שלכם. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת. רבותי, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש להזכיר לחברי הכנסת כולם, ולשרי הממשלה, שאנחנו, מייד לאחר הצבעות האי-אמון, נקיים אזכרה לחברנו היקר חבר הכנסת אברהם רביץ, שהלך לעולמו, ואני מבקש מכל חברי הכנסת להשתתף בהמשך הישיבה, שייוחד כולו לאזכרה שנקיים לחברנו חבר הכנסת הרב אברהם רביץ.
+
+ ובכן, רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, המשנים, השרים הנכבדים, אנחנו הולכים להצביע על הצעת אי-אמון מטעם סיעת קדימה בנושא: ממשלה בלי דרך – כישלון מדיני וכישלון כלכלי. אני מפעיל את השעונים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? – למה זה לא עובד? – בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
+
+
+הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 
+
+
+ 35 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא אושרה. 
+
+רבותי חברי הכנסת, אנחנו בהצבעה לא מפריעים. 
+
+אנחנו עכשיו מצביעים על הצעת אי-אמון מטעם סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל בנושא: מדיניות הממשלה נגד תושבים ערבים בעיר ירושלים הכוללת הריסת בתים וגירוש תושבים מבתיהם ומדיניותה בכל הקשור להרחבת ההתנחלויות. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. 
+
+
+הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 
+
+
+ 14 בעד, 67 נגד, 11 נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל לא נתקבלה. 
+
+
+
+ אנחנו מקיימים עכשיו ישיבה לזכרו של חבר הכנסת וסגן השר לשעבר אברהם רביץ, זיכרונו לברכה, והייתי אומר: זכר צדיק לברכה.
+
+אבקש מכולכם לעמוד על רגליכם לזכרו.
+
+(חברי הכנ��ת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
+
+ נא לשבת.
+
+ אדוני ראש הממשלה, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, הגברת אביגיל רביץ, אשת המנוח יקירנו אברהם רביץ, הבנים, הבנות, הנכדים, הנכדות, רבותי השרים, חברי הכנסת, אנחנו מבקשים להעלות היום את זכרו של חבר יקר, חבר יקר שנלקח מאתנו, הרב רביץ, זכרו לברכה, שכיהן פאר בבית הזה במשך שני עשורים ברציפות והלך לעולמו לא מכבר לאחר מחלה. 
+
+הרב רביץ מילא באמונה את שליחותו הציבורית והיה לאחד הדוברים הרהוטים והמזהירים של היהדות החרדית. למרות עמדותיו הבלתי מתפשרות ומאבקיו על כל היקר והקרוב ללבו וללב שולחיו, הוא היה שייך לזן המיוחד של אנשי ציבור שעליהם גאוותה ותפארתה של הכנסת, בבנותו גשרים עם כל חלקי האוכלוסייה. 
+
+ הרב רביץ היה מסור לשליחותו באופן מעורר הערכה והתמיד בהשתתפות פעילה בדיוני המליאה ובדיוני הוועדות, גם כשמצבו הבריאותי הקשה עליו מאוד. 
+
+ עבור רבים מאתנו היה גם ידיד אישי. איש אשכולות בעל ידע נרחב ועמוק במקצועות התורה כמובן, אבל גם בקי ורגיל ברזי הפרלמנטריזם. 
+
+נכנסנו לכנסת לראשונה יחד בשנת 1988. הכרנו עוד לפני כן, וההיכרות בינינו העמיקה בעת שכיהן בכנסת הארבע-עשרה כיושב-ראש ועדת הכספים, ועוד בכנסת השתים-עשרה כחבר קבוע בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שעסקה באותה עת ברצון לקיים חוקה לישראל ועמלה על חוק כבוד האדם וחירותו, שהוא ראשית החוקה בישראל. 
+
+ככל שהכרתי פנים נוספות באישיותו, כך גברה הערכתי אליו. מצאתי בו איש של מיזוגים יוצאי דופן, ובהם עברו המרשים כאיש לח"י, שאליה הצטרף לאחר רצח יאיר, הלוא הוא אברהם שטרן, מפקד הלח"י, בידי הבולשת הבריטית. אף שאברום נולד בתל-אביב, עשה את רוב שנותיו בירושלים, וכפי שסיפר בעצמו: יגעתי ומצאתי את דרכי עם הלוחמים בשירות הלח"י, זכיתי ללחום את עיקר מלחמתי בירושלים.
+
+הרב רביץ הטביע חותמו על כנסת זו כאשר בישיבות האין-סופיות והרבות של ועדת החוקה, חוק ומשפט, כאשר דנו בחוקה לישראל, היה שואל אותנו, המשתתפים, יהודים כערבים, שומרי מצוות עם פחות שומרי מצוות, מהו הוויכוח לגבי היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית. יש לנו, איך אתם אומרים – היה אומר – פרמטרים לבוא ולבחון, כי אתם כולכם בקיאים ויודעים מהי מדינה דמוקרטית ומהן ההסתייגויות, בעיקר של חברי הכנסת הערבים בכנסת ישראל. אבל אולי תואילו לומר לי כאשר אתם מדברים על מדינה יהודית, מהי מדינה יהודית? האם אי-פעם הגדרנו לעצמנו מהי מדינה יהודית? וכמובן שהשאלה נשאלה. תשובות יש רבות, אבל עדיין היא מהדהדת ועדיין היא זו שעומדת בשאלה המרכזית "מיהו יהודי".
+
+כך נזכור את הרב רביץ, כמי שבבחרותו נלחם את מלחמת הקיום היהודית, ובמעלה הדרך לחם את מלחמת הזהות היהודית עד יומו האחרון. איש ישר דרך, בן נאמן לארץ הזו. יהי זכרו ברוך. 
+
+אני מתכבד להזמין את כבוד ראש הממשלה לשאת את דברו. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הגברת רביץ ומשפחת רביץ, ידידי, בחיי הרב רביץ היו שלוש אהבות גדולות: אהבת עם ישראל, אהבת התורה ואהבת ארץ-ישראל. ראשית, אהבת עם ישראל. אברהם רביץ היה חבר הכנסת 20 שנה. הוא כיהן בהרבה תפקידים, הוא היה סגן שר במספר משרדי ממשלה, עמד בראשות ועדת הכספים, הוא היה חבר פעיל בהרבה מוועדות הכנסת. התפקידים שמילא אפשרו לו לתת ביטוי לאישיות המיוחדת שלו, ואהבתו לעם ישראל באה לידי ביטוי בכל תפקיד שנשא. הוא ראה את עצמו שליח ציבור, ולציבור הזה היו צרכים מגוונים. 
+
+ היה לו מזג טוב ועם כל אחד דיבר בשפתו – עם גדול ועם קטן, עם חרדי ועם חילוני, עם איש שמאל ואיש ימין, עם פועל ועם פרופסור באקדמיה. הוא תמיד ידע לדבר בגובה העיניים ומתוך איזה ידידות שובת לב. אני חושב שהיתה לו הבנה מיוחדת לרגשות של הצד השני, בלי שוויתר על עמדותיו. רביץ היה תקיף ואדיב. הוא ידע להבקיע מסילות ללבבות בגלל השילוב המיוחד הזה, ובגללו הוא גישר בין חילונים לחרדים. היו הרבה קונפליקטים, לצערי עדיין יש, בין חרדים לחילונים בארץ שלנו, ואבריימל תמיד היה מוכן לשמוע ולהבין את הצד השני, ומתוך הבנה הוא היה מגיע לפתרונות. בכלל, היתה לו יכולת הקשבה מיוחדת, הייתי אומר שהוא היה אלוף בהבנת הזולת. 
+
+שנית, אהבת התורה וחשיבות החינוך – רביץ היה מחנך ברמ"ח איבריו. הוא היה קודם כול מחנך. הוא עסק בזה עוד מהיותו פעיל מרכזי בחינוך תורני לילדי מחנות העולים ואחר כך הוא כיהן בתפקידים שונים כראש ישיבה. זכור לי סיפור אחד מיוחד על איך כנער צעיר הוא פעל לחינוך יהודי בקרב עולים מתימן. הוא מצא 5 לירות – זה היה סכום מכובד, אבל לא רב אז – והוא התרוצץ בחנויות בתל-אביב כדי לקנות כיפות וציציות. אחר כך הוא התגנב מתחת לגדר במחנה עין-שמר וחילק את הכיפות והציציות לילדים. אבל הוא נתפס, וכשהוא נתפס הוא ניגש למפקד המחנה ואמר לו: זה לא יעזור לך, אנחנו פה. אנחנו רוצים חדר כדי ללמד את הילדים תורה. הוא כמובן קיבל את החדר באחד הביתנים. אהבת החינוך היתה טבועה בו וכך גם אהבת הארץ. 
+
+רביץ סיפר בישיבה לציון 100 שנים להולדת יאיר את הנסיבות שבגללן הוא הצטרף כנער ללח"י. אני רוצה לצטט אותו, כי הדברים שלו מדברים יותר מכל דבר שנאמר כאן, וחשוב לשמוע את זה במעמד הזה: "נער הייתי וגם למדתי בתלמוד-תורה 'סיני', סמוך לרחוב מזרחי ב' בתל-אביב הקטנה. באחד הבקרים בחודש שבט תש"ב, ביום לימודים רגיל, שמעתי בכיתה עם חברי הנערים כמה יריות. רצנו לרחוב דרך המדרגות ומצאנו שם מהומה גדולה. שאלתי אנשים מה קרה, וכולם ענו: המשטרה הבריטית הרגה שודד ורוצח יהודי. חזרתי לכיתה ושם שאלוני חברי מה קרה, ומלמלתי להם את אשר שמעתי ברחוב. הרבי שהיה המורה שלנו", סיפר רביץ, "פרץ בבכי גדול ואמר: אבריימל, לא רוצח ולא שודד יהודי הם הרגו. הם רצחו גיבור יהודי בעל מסירות נפש". הרבי הזה היה הרב יצחק ידידיה פרנקל, שלימים היה רבה הראשי של תל-אביב, חותנו של הרב לאו. "הכיתה כולה נשתתקה ונדהמה. הכיצד?" הוא סיפר. "היינו בהלם ואז", הוא אומר, "התחלתי לחשוב. היטלטלתי בין המושגים רוצח, גיבור, שודד, מסירות נפש, והגעתי לכמה מסקנות שנטבעו בלבי ובנו את אישיותי הצעירה – לא כל מה שהגדולים אומרים זה אמת ולא כל מה שהרוב חושב זה תמיד צודק." והוא הוסיף: "בזכותו של יאיר ידעתי שלפנינו מלחמה של מעטים נגד רבים וחלשים נגד חזקים, להקים בית יהודי לנרדפים מגלות אירופה נגד הבריטים כובשי ארצנו". 
+
+ כך הוא נכנס ללח"י, ו"לח"י נכנסה ללבו", כך הוא אמר, "כגרעין שנבט. יגעתי ומצאתי," הוא אמר, "את דרכי עם הלוחמים בשורות הלח"י, וזכיתי ללחום את עיקר מלחמתי בירושלים."
+
+אני חושב שזה לא מקרי שהוא הגיע לשם, כי הוא היה תלמיד ישיבת חברון ובן לניצול מאורעות תרפ"ט בחברון. אביו, שהיה תלמיד הישיבה, ניצל על-ידי תושב ערבי של העיר שהחביאו בביתו. אני חושב שהוא תמיד חי תחת הרושם של מאורעות תרפ"ט. אני מאמין שכל השקפתו המדינית היתה בנויה על כך שאביו חי בעיר – שהיתה כמובן עם אוכלוסייה, עם רוב ערבי – והוא גרס שניתן לחיות בשלום עם שכנינו הערבים כל עוד יכירו בכך שיש ליהודים זכות לגור בינם. 
+
+אהבת העם והתורה והארץ אפיינו אותו, אבל היה דבר נוסף שהיה בו. היה בו ניצוץ של שובבות אנושית עם המון חוכמה; המון חוכמה וטוב-לב. זה קשר אותי אליו. בכהונתי הראשונה כראש ממשלה זכיתי לעבוד יחד אתו, הוא היה יושב-ראש ועדת הכספים בכנסת, ומטבע הדברים היו בינינו הרבה מגעים, ונוצר בינינו קשר מיוחד. 
+
+וכמה ימים לפני פטירתו, שלושה ימים לפני כן, ביום חמישי, כ"ו בטבת – זה היה אותו יום שמלאו לו 75 שנה – באתי לבקרו, ואני אזכור תמיד מה שנתגלה לי. הוא כבר לא היה במיטת חוליו, הוא היה בדרכו לעולם הבא אבל הוא חייך את אותו חיוך שלו. ואני באתי לדבר עליו, והוא בא לדבר עלי. הוא שכב במיטתו, באמת באפיסת כוחות, ודיבר על צורכי הציבור ועל המצב, ואמרתי לו: אבריימל, תנוח. הוא רק חייך, אותו ניצוץ שהיה בעינו, ואף-על-פי שהגיע לאפיסת כוחות, הוא כל הזמן התעקש בזמן שהייתי שם לשאול על המצב, לשאול כיצד מסתגלים. אני חושב שזה נגע ללבי עד כדי כך שעמדתי למחות דמעה, אבל חשבתי שראוי לאדם כזה לתת לו את כל החיזוק שניתן, גם בדרכו האחרונה. 
+
+היתה בו עקשנות מיוחדת, דבקות בעבודתו הציבורית, ממש עד כלות – דבקות שעוררה בי, ואני בטוח גם בכם, השתאות ופליאה. 
+
+ משפחת רביץ היקרה – אתם, שהייתם אתו עד רגעיו האחרונים – אני מבקש לומר לכם, בשם הבית כולו, בשם עם ישראל כולו: יקירכם נפרד מאתנו אך אנחנו לא נפרדים מזכרו. עם מותו הגיעה לקיצה מסכת חיים מפוארת, אבל זכרו יעמוד כאן שנים רבות לכל אלה שהכירוהו; הוא השאיר חותם על כולנו. "ובילע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים."
+
+ תודה לראש הממשלה. אני מתכבד להזמין את יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, לומר דברים לזכרו של אברהם רביץ. 
+
+ מכובדי, יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, חברי הכנסת והממשלה, משפחת רביץ היקרה, אברהם רביץ, זיכרונו לברכה, היה איש ציבור מסוג אחר, מהסוג שהיינו רוצים לראות יותר בכנסת, ולמרבה הצער אנחנו רואים פחות ופחות במגרש הפוליטי. קטונתי מלספר את שבחיו או לתאר את קורות חייו, ואני אוכל לספר רק על חלק מהמפגשים שהיו לי אתו. נקודת המפגש הראשונה שלי עם אברהם רביץ היתה 1999, הרב רביץ כבר חבר כנסת ותיק מסיעה חרדית, ואני חברת כנסת מהליכוד – צעירה, לא בגיל אבל בכנסת, רק עתה נכנסתי, אשה – שני עולמות שונים שנפגשים בבית הזה. ונכון שבעברו – ונדמה לי שזה היה אחד הדברים הראשונים שהוא סיפר – זה היה החברות שלו בלח"י. משפחתי הגיעה מהאצ"ל, אבל בכל זאת, שני עולמות שונים לגמרי. 
+
+ונפגשנו, כפי שהזכיר יושב-ראש הכנסת, בדיון שהוא בעיני הדיון המהותי והקיומי באמת מבחינת החברה בישראל, וזה הדיון על הזהות ועל התכנים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. וניהלנו את הדיונים האלה – כל אחד מאתנו דיבר מנהמת לב, אבל מעולם לא בעוינות. אני ביקשתי לגייס את הרב רביץ למכנה המשותף היהודי במובנו הלאומי, שקשור גם לעניין הדתי אבל לא רק, ולטעמי הולך ונעלם דווקא בחברה שבה אני חיה. וטענתי אז בפניו שהמונופול לכאורה שקיים – של המפלגות החרדיות על העניין היהודי – בעצם הולך וגורע מתחושת השייכות, לא בשכונות החרדיות בירושלים ולא בבני-ברק אלא דווקא בקרב הדור הצעיר בציבור, מה שנקרא חילוני, ושאנחנו הולכים ומאבדים את הדור הזה. הרב רביץ הרגיש מגויס והיה אכפת לו, לא רק ממה שיקרה בשכונות החרדיות ולא רק מה שיקרה בישיבות ובחינוך הדתי והחרדי – והיה אכפת לו, ועוד איך, והוא נלחם על זה וידע להילחם על זה, ולקבל ולהשיג – אלא גם מה שיקרה לכל שאר הציבור במדינת ישראל. 
+
+ושוחחנו – על חוקה עתידית, על חוק השבות, על העם היהודי, על התכנים שניצוק לזהות של מדינת ישראל ככזאת; והוא מעולם לא ייצג קבוצה או סקטור אלא תמיד ייצג, או ניסה לייצג וביקש לייצג את המכנה המשותף שיכול להיות, ועדיין לא מאוחר לייצר אותו, כמכנה משותף חברתי במדינת ישראל. תמיד ניסה למצוא את הדרך לפשרה; לא פשרה במובן המגונה שבה צד אחד או מישהו צריך לאבד את כל עולמו האידיאולוגי, אלא פשרה שמחברת בלי שיהיה על מישהו לוותר על עמדה שהוא מאמין בה בכל לבו. 
+
+והיתה גם הנסיעה המשותפת לפולין עם משפחת רביץ – עם אביגיל ועם הבת – וזאת נסיעה שהיתה מעבר לקבוצת חברי הכנסת שנוסעת בעקבות העבר וההיסטוריה של העם היהודי; היתה זאת גם נסיעה של המשפחה, שנפרדה מאתנו והמשיכה לאותה עיירה או לאותו כפר שהיה חשוב לרב רביץ להגיע אליו באופן אישי בסיום הסיור. 
+
+ונסיעה כזאת היא נסיעה שקודם כול נוגעת בנימי הנפש של כולנו – בתי-הקברות היהודיים החרבים, פסי הרכבת, המשרפות, תאי הגז. ובנסיעה הזאת בעצם כולנו הופכים להיות חשופים, גם אחד מול השני. אנחנו נמצאים יחד, אנחנו חיים יחד, ואנחנו נחשפים לאותם דברים שקשה לכל אדם להתמודד אתם בנפרד. והרב רביץ כבר היה חולה אז, ובמסע הזה אני לפחות גיליתי עד כמה גם אני חוטאת בדימוי – לא רק של הרב רביץ עצמו, אלא של כל מה שהוא ייצג, גם מבחינת המשפחה, וגם מבחינת החברה שבה הוא חי, מבחינת הפתיחות, מבחינת הנכונות לשמוע. ואולי בעצם, באמת, מבחינתי, זאת היתה הוכחה שאנחנו, כחברה, משלמים מחיר מאוד כבד על דימויים וסטיגמות, ויש מעטים שיודעים לפרוץ את החומות שאנחנו לא תמיד רואים, שמקיפות חברות שונות בתוכנו, שאנחנו צריכים למצוא את אותו דבר שהוא מכנה משותף, שהוא חלק, בעצם, מהחוסן הלאומי שלנו. 
+
+ והרב רביץ היה אחר בכל מובן שהוא – בכל מה שהוא עשה, וראינו אותו כולנו, גם בימי המחלה הקשים. ראינו אתכם, את המשפחה, במסירות אין קץ, שכל אחד מאתנו, אני בטוחה, חשב על עצמו ועל משפחתו, איך מייצרים כזאת אחדות, גם ברמה המשפחתית, כזאת נכונות לתרום ממש מגופך כדי לאפשר חיים לאחר. ונשארנו כולנו עם זכרו ועם מופת להתנהלות אישית ופוליטית ובכלל.
+
+
+ שנינו זכינו לשמוע שיעור על יהדות פולין בישיבה בקרקוב.
+
+
+ נכון. יהי זכרו ברוך.
+
+
+ תודה רבה ליושבת-ראש האופוזיציה. אני מתכבד להזמין את השר משולם נהרי, ואחריו – את יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה, דליה איציק.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משפחת רביץ היקרה, היכרותי עם הרב אברהם רביץ ז"ל משיבה אותי לעבר, לתקופה שבה היינו תלמידי ישיבת חברון בשכונת גאולה בירושלים לפני כ-40 שנה. בזיכרוני נחקק הרב רביץ של אותם הימים כמובחר שבבוגרים, נמרץ וכריזמטי, שעיניהם של הבחורים שבישיבה נישאו אליו בהערכה, ואולי אף בסוג של קנאת סופרים, כשכבר אז היה ברור לכול שעדיו לגדולות. 
+
+אפשר לעמוד כאן על דוכן זה ולומר על הרב רביץ דברים רבים; אפשר לספר על גדלות הרוח ואצילות הנפש שהיו בו גם בשעת ויכוח וגם כשחלק על דעתם של בני שיחו. אפשר להיזכר בהרצאותיו המאלפות, ששבו את לב שומעיהן בחריפות הלשון ובחדות המחשבה שלהן. אפשר לעמוד כאן ולהתרפק בתענוג על חוש ההומור החד והייחודי שלו, הומור ש��ו השתמש לעתים אף כלפי המגזר החרדי, ולא מעט גם כהומור עצמי. אפשר לדבר על להט העשייה שהיה בו כבר כבחור צעיר, כפעיל מרכזי ב"יד לאחים", מה שנקרא אז "הפעילים", לאחר מכן כמייסד ומוביל של תנועת התשובה, כראש ישיבת "אור שמח", ובהמשך כחבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים, סגן שר הרווחה וסגן שר במשרד החינוך – שנינו היינו יחד באותה תקופה, וממש עד לשנותיו האחרונות, עת התגבר כארי, על אף חולשתו, להיות ראש וראשון בכל דבר שבקדושה. 
+
+אפשר להתגעגע לאיש הציבור שהיה בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. איש ציבור שידע לעמול ולעבוד בשביל הציבור, אבל גם, ובעיקר, להוביל ולהצעיד את הציבור לפי דרכו ואמונתו שלו, כפורץ דרך וכמגדלור לפני המחנה. אפשר גם לקנא ביכולתו של הרב רביץ לשמוע ולקבל מיריביו ולהשתכנע מהם, לבקר את עצמו ואפילו את שולחיו, גם כשהיה זה נגד האינטרס הפוליטי הצר שלו. 
+
+אבל מעל הכול, אדוני היושב-ראש, מעל הכול אפשר וצריך לדבר על הרב רביץ כסמל, הסמל של אחדות כלל ישראל. האיש שעשה במהלך חייו מסלולים שונים ומגוונים, ידע לסלול נתיבים ללבותיהם של דתיים וחילונים, עניים ועשירים, בני עדות המזרח ויוצאי אשכנז, והכול בדרכו המיוחדת, במאור פנים ובהרבה חן. עם כל גדלות הרוח שבו, חוכמתו וחריפותו, הצליח הרב רביץ ליצור אצל כל אדם שבא אתו במגע תחושת אכפתיות אמיתית, תחושת הבנה ואמפתיה, תחושה של שווה בין שווים, תחושה של שליח לפני שולחיו. על אף מעלותיו המיוחדות הצליח הרב רביץ להיות בבחינת סולמו של יעקב אבינו, שראשו גבוה בשמים אך רגליו נטועות חזק בקרקע.
+
+אדוני היושב-ראש, יפה עשית כשקבעת דיון מיוחד לזכרו של הרב רביץ. דווקא כאן, מהבית הזה ומהאולם הזה, המשמש לעתים אספקלריה לא מאירה ובבואה לא ממש מחמיאה שלנו, שליחי הציבור, דווקא מכאן, מכור ההיתוך הגלוי והחשוף הזה של החברה הישראלית, הצליח הרב רביץ להוכיח שלמרות הכול אפשר אחרת. באישיותו המגוונת הצליח להוכיח שאפשר להיות בנפרד, ועם זאת יחד; שאפשר להיות נגד, ובד בבד גם בעד; שאפשר להיות שונה, אבל גם דומה. תעיד על כך האהדה חוצת המפלגות, הדתות והעדות שבבית הזה, ויעידו על כך, מנגד, עקרונותיו החדים, הברורים והבלתי-מתפשרים. כי כזה היה הרב רביץ – איש ציבור של כלל ישראל, במלוא מובנו של הביטוי.
+
+חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל ועם ישראל נמצאים באחת התקופות המורכבות והמאתגרות שעמדו בפני עמנו או בפני עם מעמי תבל. הלכידות החברתית, אחדות השורות והערבות ההדדית הן הן הערובה שלנו לעמידה באתגרים הקשים הללו. אני בטוח שאילו היינו שואלים את הרב רביץ לדעתו, היה משיב לנו, בדרכו המיוחדת, כי במקום כל מילות הזיכרון היפות, צעד קטן אחד לקראת השני, זהו הגלעד האמיתי לזכרו. אהבת הזולת והבנת השונה הן הן נר התמיד לנשמתו, ודרך הוויתור וההתחשבות בזולת הן עילוי הנשמה הגדול ביותר בעבורו. תהא נפשו צרורה בצרור החיים ויהי זכרו ברוך.
+
+
+ אמן. תודה לשר משולם נהרי. אני מתכבד להזמין את יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה, דליה איציק, לשאת את דברה. אחריה – חבר הכנסת חיים אורון, ואחריו – חבר הכנסת טיבי. יסיים חבר סיעתו, הרב גפני.
+
+
+  אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הרבנית רביץ, משפחת רביץ הגדולה, הרב רביץ היה אדם – הוא היה בן-אדם. יקר למשפחתו, יקר לכל מי שהכיר אותו, יקר למכריו – והם רבים, רבים מאוד. אבל עד כמה הוא היה מכובד ואהוד על הכול היה אפשר לחוש דווקא בלוויה שלו. 
+
+ירושלים יודעת לוויות מן הסוג הזה, אבל אני לא זוכרת לוויה כל כך גדולה, שיש בה חתך של כל עם ישראל. המונים באו להשתתף באבל המשפחה – חרדים, חילונים, שומרי מצוות וכאלה שאינם מקפידים על שמירתן ליוו אותו לבית-עולמו. כמו שאמרתי, רק בירושלים יש הלוויות כאלה, והן לא רבות, ולצערי הרב, גם בגילי כבר השתתפתי בכמה, אבל לא בכזאת. כמו שאמרתי, עם ישראל על כל חתכיו היה שם.
+
+ אומרים שבשעת פטירתו של אדם מעשיו נפרטים בפנינו. אמא שלי, תיבדל לחיים ארוכים, תמיד אומרת שהעיקר זה למצוא חן בעיני אלוקים ואדם. כזה הוא היה – אוהב אלוקים ואוהב אדם.
+
+אני רוצה להגיד דווקא לך, הרבנית רביץ, יצא לי לבקר אותו בבית-החולים, שמעתי את הרופאים, דיברתי אתם, ראיתי אותך, שמעתי מה אומרים עלייך – את אשת חיל, את לביאה. מי ייתן והשם ייתן לך כוח להמשיך עד מאה-ועשרים.
+
+מתוך היכרות רבת שנים עם האיש הזה, כמו שאמר ראש הממשלה, אברהם רביץ היה באמת מחנך בכל רמ"ח איבריו, מחנך בנשמתו, ומתוך היכרות רבת שנים אני יכולה לומר שהוא היה באמת בן-אדם יחיד ומיוחד. לא כל אדם זוכה שהחיים שלו יעברו כצל עובר – חייו של רביץ לא חלפו כצל – המעשים שלו, פועלו, באמת עומדים מעבר לזמן ולמקום. 
+
+שאלתי את עצמי אתמול מה היה המיוחד באיש הזה, ולמה בכל זאת נורא רציתי לדבר היום והיושב-ראש אישר, ומה היה הכוח המניע אותו ומאיפה הוא שאב את העוצמה – הוא ישב כאן, בצד, היה צריך לסדר לו כיסא מיוחד – ומאיפה הוא לקח את כל כוחות הנפש שלו גם בשעה שהמחלה הקשה קיננה בגופו, איך הוא סירב להיכנע, ואיך הוא סירב להפסיק את העשייה שלו. 
+
+אני זוכרת שביקשתי ממנו שיצטרף אלי עם עוד חברי כנסת לבקר את המלך בירדן יחד עם רעייתו – גם אתה, אדוני, היית שם – הלכנו בדרך כורכר, התעייפנו כולנו, והוא בכיסא גלגלים, הוא לא מוותר. ואנחנו מגיעים לשולחן, המלך נמצא ורעייתו, והוא מרים את ידו ואומר דברי טעם כאלה; הוא לא התכופף בפני שררה, אף שררה, תמיד ידעת שמה שהוא אומר זה מה שהוא מתכוון. מה שהוא מתכוון זה מה שהוא אומר.
+
+במובן מסוים הוא הזכיר לי איזה מין סלע. אתה שואל את עצמך מאיפה היה לו הכוח והוא לא נשחק. היה בו משהו נורא חכם, הוא היה איש חכם עם שכל טוב, חד, בריא, עם עברית רהוטה, צברית, תמיד איש של אהבת אדם, של נועם הליכות. בעיני הוא ייצג מגמה של הבנה, של שלום בין כל בני האדם. 
+
+לא מעט פעמים הילדים הפרטיים שלי יאמרו: אבל הם דתיים קיצוניים, הם כאלה. ולא מעט פעמים הייתי אומרת להם: אתם צריכים להכיר אותו, אז תראו, תשנו גם את דעתכם. יש סטריאוטיפים. 
+
+איש של דרכי נועם, של נתיבות שלום. במציאות של חיינו, בעיקר במציאות של חיינו כאן, בבית הזה, לא מעט פעמים אנחנו אוכלים אחד את השני, לפעמים קצת יותר מדי; איך הוא היה אחר, הוא היה באמת שונה. 
+
+שלל התפקידים שלו – הוא הרבה להשתתף בדיוני הכנסת, תמיד עלה על הדוכן עם משנה סדורה, עם דברי טעם, עם טון נכון, מבוסס תמיד על ידע, על ליקוט של עובדות; עברית צברית, רהוטה.
+
+במקורות שלנו אומרים שכשנפטר אדם נוצר בעולם אין גדול. חותם מעשיו של אברהם רביץ חזק עד כדי כך שהוא גובר על האין הגדול. הוא באמת הותיר אחריו הרבה יש, היש הזה הוא הנחמה שלנו, היש הזה הוא הנחמה שלכם. יהי זכרו ברוך.
+
+
+ תודה ליושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון, ג'ומס, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, משפחת רביץ היקרה, אנחנו בני אותו מחזור. יש למושג הזה "מחזור" משמעות בבית-הספר, למדתי עם השנים שיש לו משמעות רבה שהולכת ומתחזקת ביחידות צה"ל, ויכול להיות שיש לו גם משמעות כאן. אדוני היושב-ראש, גם אתה – –
+
+
+ ראש הממשלה.
+
+
+ – – וראש הממשלה, בני אותו מחזור.
+
+אני לא חושב שזאת הסיבה העיקרית – – –
+
+
+– – –
+
+
+ 88', נכון.
+
+
+ מחזור 88'.
+
+אני לא חושב שזאת הסיבה העיקרית לסוג מסוים של דו-שיח מתמשך שהיה לי עם חבר הכנסת רביץ. נכון שהוא התהדק בחברות משותפת בוועדת הכספים וכאשר חבר הכנסת רביץ היה יושב-ראש ועדת הכספים, אבל אולי דווקא יותר התהדק במעגל שהוזכר פה כבר כמה פעמים, שהיו לו כל מיני ערוצים – המעגל של הניסיון להגיע לחוקה בהסכמה, לפעמים במליאת הכנסת, לפעמים בוועדותיה והרבה פעמים במפגשים פחות פורמליים. ושם התקיים דו-שיח מתמשך, בעצם עד הימים האחרונים, שנקטע. 
+
+כאשר אני מנסה לומר לעצמי למה יהודי כמוני מוצא ברב רביץ בר-שיח מתמשך – אז נכון, העברית שלו היתה מאוד ישראלית, ומאור פניו ויכולתו להידבר עם אנשים כבר הוזכרו פה רבות, וללא ספק גם הם עמדו לו, אבל אני רוצה דווקא לציין שני היבטים נוספים שפחות דובר עליהם כאן.
+
+אני מכיר את השיח בין דתיים וחילונים שמתנהל בסימן דבריו של החזון-אי"ש לבן-גוריון על העגלה הריקה ועל העגלה המלאה. ואני מעיד על עצמי, אני לא יודע אם זה נכון, תמיד כששוחחתי עם הרב רביץ היתה לי הרגשה שמדברים על איך עוברים את הגשר כאשר יש שתי עגלות מלאות. זה נורא פשוט לעבור גשר כשיש עגלה אחת ריקה ועגלה אחת מלאה, כי אז ברור שהריקה צריכה לפנות את הדרך. אבל מה עושים כאשר על הגשר עולות שתי עגלות עמוסות, ואז צריך למצוא דרך – איך חוצים את הגשר? הרי אף פעם אני לא אדע אם הרב רביץ באמת חשב שעגלתי מלאה כמו עגלתו, אבל לפחות הוא נתן לי את התחושה שכך הדבר, ומבחינתי לדו-שיח זה מספיק, כי אין לי שום כלי לרדת לנבכי לבו של בן-השיח מעבר למה שאני מצליח להבין ממנו. 
+
+ ויכול להיות שדווקא בדו-שיח הזה עם הרב רביץ ולא עם אחרים הבנתי למה לא ניתן להגיע לחוקה בהסכמה, לא בגלל איזה פרט כזה או אחר שאפשר להגיע בו לניסוח מפולפל שיעגל פינה, אלא כשיורדים למהותם של הדברים יכול להיות שלא ניתן להגיע לחוקה בהסכמה, וכנראה שדו-שיח אפשרי רק כאשר באמת שני הצדדים מתייחסים אחד אל השני במלוא המשמעות של העמדות שלהם ומתוך מלוא הכבוד לעמדות שלהם.
+
+פן נוסף שיכול להיות שהוא כבר יורד לשורשן של העמדות – אני אומר את זה מאוד בזהירות כי אני לא רוצה לפרש את עמדותיו מעבר לעמדות שהוא היה אומר בעצמו. באחד הראיונות בשנים האחרונות, לפני שנתיים, הרב רביץ, כשהוא נשאל: אתה חולם על מדינת הלכה? ענה הרב רביץ: אם אני חולם על דבר, זו לא מדינת הלכה; אני חולם על חברת הלכה. ופה כבר נפגשנו במהויות, גם בסדר העדיפות שהוא מנה פה וגם במשקל הגדול שהוא שם על חברת ההלכה בהבחנה ממדינת ההלכה.
+
+ אני לא רוצה להמשיך לצטט מהריאיון הזה, מאמירות פולמוסיות שהוא אמר באשר למשקל המדינה מול משקל החברה. וראה זה פלא, אדוני היושב-ראש, מאוד התחברתי לאמירותיו. מאוד התחברתי לסדר העדיפות הזה. אני לא אוהב לעסוק במורשות של אנשים שאינם חיים, שכל אחד מגלגל בהן כרצונו ומפרש אותן כרצונו ונותן בהן סימנים כפי שנוח לו. מבחינתי, זאת מורשת שאני נוסע אתה, גם מאדם שמאוד מאוד הייתי חלוק על עמדותיו בהרבה דברים מאוד מהותיים. יהי זכרו ברוך.
+
+
+תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורו��, ג'ומס. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, ויסיים את הדברים חבר הכנסת משה גפני, שגם הוא ממחזור 1988.
+
+
+אדוני היושב-ראש, רציתי להגיד "אדוני ראש הממשלה", אבל הוא יצא. אדוני היושב-ראש, משפחת רביץ, אני ביקשתי להיות אחד מהנואמים לזכרו של הרב רביץ. אני שייך למחזור 1999, ולא למחזור 1988.
+
+
+ גן-ילדים.
+
+
+ מאז שאני בכנסת הזאת, אחד מעמודי התווך של הבית הזה היה הרב רביץ. אני זוכר אותו כאיש של פשרות, כאיש שהתייחס אחרת אל האחר, אל האחר החילוני מבחינתו, ואל האחר הערבי מבחינתו. הוא היה אוהב אדם, אדם בעל ערכים ומשנה סדורה ומוצקה, אבל עם שוליים של גישור על פערים ורצון לא להתעמת. נהפוך הוא, בוועדות רבות, וגם כאן, במליאה, כאשר היו מתרחשים ויכוחים, חיכו רבים מאתנו לחכם, למבוגר שבחבורה, כדי שיאמר את דברו, שבדרך כלל הוא דבר פשרה ששתי הקבוצות מתכנסות אליו. זה היה הרב רביץ, שאהבתי בו את חוכמת החיים, את הברק השובב הזה בעיניים, ובעיקר את ההומור, שהצטיין בהרבה אינטלקט ואינטליגנציה גבוהה, אדוני היושב-ראש.
+
+אני מכיר את הרב רביץ – אני יכול לגלות – עוד מלפני שנכנסתי לכנסת. הגברת רביץ יודעת שאני, יחד עם מנהיג פלסטיני בכיר, ביקרנו אותו בבית עוד לפני שנכנסתי לכאן, לכנסת. הוא היה איש של פשרה, תענוג היה לשמוע אותו, וכבוד היה לחלוק על דעותיו. תהום היתה פעורה בינינו, בעיקר בנושאים מדיניים, אבל הוא עשה את זה בחן, בהגינות ובאצילות נפש. אדוני היושב-ראש, גדלות נפש היתה דרך ארץ אצלו.
+
+אני זוכר נושאים שכשהוא פנה אלינו, אל חברי הכנסת הערבים, בהם הוא היה אומר: "אחמד, זה ציפור הנפש שלנו", וחבר הכנסת גפני זוכר זאת. למשל חוק טל. כשהיינו מקשיבים ומטים אוזן, הוא היה יודע לומר תודה בדרכו האצילית והחברית, והיה יודע לעמוד גם לצדנו כאשר היינו במיעוט זוהר גם בוועדות וגם פה. הוא ידע לקבל ולנקוט עמדות מאוד לא פופולריות בבית הזה, אבל הוא היה עקשן, והאמין בדרך הפשרה. אני זוכר שהוא עזר לי בוועדת העבודה להעביר חוק מקצועות פארה-רפואיים. גם כשהוא היה חולה, הוא היה מגיע לדיוני ועדת העבודה כדי לעזור להעביר את החוק, והחוק עבר.
+
+במקרים רבים, בוועדות בעיקר, הרגשתי שהוא מטה אוזן לצרכים של האזרח הערבי, של האחר הערבי, כי הוא תמיד הרגיש שהוא אחר ביחס לקבוצת הרוב שמתייחסת אל השונה – החרדי, הדתי, הערבי – ביחס אחר, מפלה ולא סובלני. לכן, פעמים רבות הרגשתי יחד אתו כחבורה אחת בדיוני הוועדות. אדוני, בגמרא כתוב: אחד מבני החבורה שמת – תדאג כל החבורה. הרגשתי באמת יחד אתו בחבורה גם במליאה לעתים, אבל בעיקר בוועדות.
+
+אדוני היושב-ראש, לפני שנה, כאשר נאמתי את נאומי על הניצחון על גרמניה הנאצית, ירדתי מהדוכן ורבים לחצו לי יד. הוא לא היה יכול לקום ממושבו שם, והוא ביקש מאיש המשמר לקרוא לי. הלכתי אליו, והוא אמר לי: גרמת לי לבכות. השנה הסתכלתי, והוא לא היה שם. יהי זכרו ברוך.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אחרון הדוברים, חבר סיעתו, שנבחר יחד אתו לכנסת, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, הרבנית אביגיל, ילדיו של הרב רביץ זצ"ל, נכדיו ונינו, ימים ספורים לפני פטירתו של הרב רביץ, זיכרונו לברכה, ביקרתי אותו יחד עם בנימין נתניהו – וראש הממשלה הזכיר זאת קודם בנאומו – כאשר רעייתו וילדיו נמצאים לידו. כאשר עזבתי את החדר כן מחיתי דמעה. הרב רביץ היה בשיא יכולתו האינטלקטואלית. הוא אמר דברים חכמים שבקושי היה אפשר לשמוע אותם, ושנינו היינו צריכים להתכופף כדי לשמוע את הדברים, אבל הוא היה באפיסת כוחות. לא יכולתי לראות את האיש עם החיוניות המלאה שהיתה לו במשך כל השנים, עם היכולת הבלתי ניתנת לתיאור בכל הנושאים שעמדו על סדר-היום הציבורי – סדר-היום הציבורי החרדי, הפנימי, וסדר-היום הכללי, של כולנו.
+
+שבועות ספורים קודם לכן הוא נאם כאן מעל הדוכן את נאומו האחרון. הוא נאם נאום שבו ביקשו 40 מחברי הכנסת את הדיון שהתקיים אז, ושמענו את הלחישה של חברת הכנסת רונית תירוש: "הקול השפוי היחיד". אחרי זה היא ניגשה אליו. אנחנו ראינו שהוא לא מרגיש טוב, והזמנו את הרופא. אבל זאת היתה אמירה כל כך נכונה: קול שפוי בכל נושא שעמד לדיון.
+
+הרבנית אביגיל, כשמקיימים ישיבה בכנסת לזכרו של חבר כנסת שנפטר, יושב-ראש הכנסת מבקש מהנואמים לומר דברים לפי הפרוטוקול, והמזכירות מבקשת. רבים מהנואמים היום ביקשו לדבר ביוזמתם. רבים מהנואמים. הוא היה איש אמת, איש של ניגודים ושל מיזוגים, שהם כולם היו אמת. הוא היה איש שנואם וחוצב להבות. אני זוכר את עצמי כנער צעיר באופקים, או כאברך צעיר באופקים, וידעתי שכשהרב רביץ מדבר באיזו עצרת – אני נוסע לשמוע אותו. לא היינו אז יחד בכנסת, אבל הוא היה איש שיחד עם נאומיו, שהיו חדים כתער, בנויים לתפארה אבל עם גחלי אש, היה לו לב פתוח לאהבת ישראל – לכל אחד. ביתו היה פתוח לרווחה. יחד עם רעייתו, שתחיה לאורך ימים טובים, שליוותה אותו במשך כל השנים, יחד עם בניו, שקיבלו אנשים לשבתות. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט סיפר לי שהוא היה עם רעייתו שם בשבת ולמד אתו גם בחברותא – אני נגד הרב רביץ לא יכול ללכת, הוא הרעבע שלי. 
+
+ אנשים שהיו רחוקים בהשקפת עולמם, היו רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב, תהום היתה פעורה ביניהם, אבל הם אהבו אותו, הם חיו אתו, הם התווכחו אתו. אני לא זוכר איש שגילם בעצמו, בדבריו, בדרכיו, כל כך הרבה קידוש השם, כל כך הרבה מציאות שבה כל אחד אומר: תראו את הרב רביץ, אפשר להתווכח אתו, ואפשר לדבר אתו, אבל הוא הביא את האור היפה שביהדות – הוא הביא לכולם. 
+
+הוא יחסר לנו מאוד. הוא יחסר לעם ישראל, הוא יחסר לציבוריות הישראלית, הוא יחסר לנו ביהדות התורה, אבל הוא יחסר לנו בדגל התורה; אנחנו שהיינו אתו יחד בישיבות במשך יותר מ-20 שנה, לא יכולנו לוותר גם על החוכמה הרבה שלו. אני תמיד הייתי עושה דברים – הרבה פעמים בפזיזות, והוא היה קורא לי והיה אומר לי: רב מוישה, תיזהר, הדרך יכולה להוביל למקום לא טוב, תעצור. ועצרתי. הוא היה בשבילי אח גדול, מורה דרך.
+
+  וחוש ההומור שלו. חוש הומור שגם בו היה המון חוכמה. אצלנו בישיבות הוא באמת לא חסך את שבטו מאיש. הוא היה איש מהפכן, הוא הקים בשעתו תנועות: הוא הקים את תל"י, הוא הקים את "אל המקור", הוא עשה דברים שבציבור החרדי היו נראים כמהפכות. אבל כאשר גדולי התורה היו אומרים לו: תעצור – הוא עצר. וכשמרן הרב שך, זכר צדיק לברכה, קרא לו ואמר לו: אתה מקים את דגל התורה ואתה עומד בראשה, הוא עמד והוא עשה את זה באופן הכי מכובד שיכול להיות. 
+
+אנחנו קראנו בפרשת השבוע: "הקרב את בני לוי". בני לוי, היה להם מעמד מיוחד בעם ישראל, הם היו פעילים יותר וכו'. כתוב במדרש: "הדא הוא דכתיב" – זה מה שנאמר: "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה". ארז לבנון הוא עץ גבוה מאוד, הוא שגיא, הוא גבוה, הוא גדול, אבל זהו, לעצמו. הוא לא נותן פירות. "צדיק כתמר יפרח" – הוא גם עץ גדול, הוא גם עץ גבוה, אבל הו�� נותן פירות. הרב רביץ, 12 ילדיו, 91 נכדיו, שיהיו בריאים כולם, נינו – הוא היה איש ציבור במלוא מובן המלה, אבל הוא היה איש משפחה, הוא היה איש שאהבו אותו גם במשפחה, גם קרוביו, גם ידידיו, אהבת נפש. 
+
+ אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, ואני פונה אליך, רב אברום, אתה שהיית שליח ציבור כל חייך, ואני שהייתי לצדך כל השנים – אני יודע כמה פעמים היה קשה לך פיזית, ופעלת עד כלות, כמו שנאמר פה קודם. אני מבקש ממך עכשיו בשם כולם: תמשיך להיות שליח ציבור. עם ישראל נמצא בצרה גדולה, גם בנושא המדיני והביטחוני, גם בנושא הכלכלי והחברתי, גם בנושאים של היהדות, שכולנו נלחמנו על-פי דרכנו ואמונתנו יחד. אתה עומד לפני כיסא הכבוד, תתפלל עבורנו, שייפסקו הצרות, שיהיה שלום בארץ, שתהיה הרווחה. ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן.
+
+ תודה לחבר הכנסת משה גפני. כאן מסתיים הדיון בנושא ערב הזיכרון לחברנו חבר הכנסת הרב אברהם רביץ, זכר צדיק לברכה.
+
+
+
+
+
+ הודעה למזכיר הכנסת, ואחר כך הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. מייד לאחר מכן ננעלת הישיבה.
+
+
+ ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשריר – הוראת שעה), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
+
+מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: התרחשויות קשות ביותר בהוסטל פגועי הנפש "חיי עזרא" בנתניה, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, שלמה מולה, אורלי לוי אבקסיס ודב חנין. תודה. 
+ תודה.
+
+
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: לכ-50,000 ילדים בדואים אין גישה סדירה לרופא ילדים – של חברי הכנסת עפו אגבאריה וחנין זועבי. תודה.
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ג' בסיוון התשס"ט, 26 במאי 2009 למניינם, בשעה 16:00 בדיוק. ישיבה זו נעולה.
+
+הישיבה ננעלה ב-19:15.
+
+