diff --git "a/32564/normalized.transcript.txt" "b/32564/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/32564/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 134) (מועד ההחלטה בדבר הטלת ארנונה כללית בשנת בחירות), התשע"ד 2013, הצעת חוק הרשויות המקומיות (השעיית ראש רשות) (תיקוני חקיקה), התשע"ד 2013, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד 2013. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 22) (קיום קשר עם קטין ואחראי על קטין בשפתם), התשע"ד 2013, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1863/19 וכלה בהצעת חוק פ/1909/19, הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון, תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מרב מיכאלי, אילן גילאון, סתיו שפיר ומיקי רוזנטל, הצעת חוק איסור הפליה במוסדות חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון, אישור נוהל הגשת בקשות תמיכה), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת איילת שקד, יצחק הרצוג, שמעון אוחיון, משה גפני, גילה גמליאל, אלעזר שטרן, אורלי לוי אבקסיס, יעקב אשר, רוברט אילטוב, יוני שטבון, שולי מועלם-רפאלי, זבולון קלפה, אריאל אטיאס, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, אברהם מיכאלי ומשה זלמן פייגלין וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק הגנה על זכויות הדורות הבאים, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת בועז טופורובסקי, יפעת קריב, דב חנין, רינה פרנקל ועפר שלח, הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון, מוות במרשם רופא), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת עפר שלח, קארין אלהרר, דוד צור, יריב לוין, מיקי רוזנטל ונחמן שי, הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון, הפסקת עבודה של עובדי קבלן), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ, אילן גילאון ויעקב מרגי, הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק מלגת קיום לתלמידי כולל, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון, מענק לרוכשי דירה ראשונה), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון, תיקון ליקויי בטיחות בדרכים), התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית, הצעת חוק התקשרות חינם לגופים ולרשויות ממשלתיים, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, איתן כבל, תמר זנדברג, מירי רגב, מיכל בירן ומשה מזרחי, הצעת חוק הרשות לטיפול בחללים וזיהוי קורבנות אסון, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק גמול לחיילים בשירות סדיר, התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת איתן כבל, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הקפאת נקודות זיכוי בגין שירות צבאי בתקופת הלימודים), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון, היעדרות מעבודה למשפחות שכולות ביום הזיכרון הפרטי), התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת ראובן ריבלין, הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון, העברת מבנה של מוסד חינוך מפיקוח ממלכתי למוכר שאינו רשמי), התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות אימוץ בחו"ל), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון, שלילת תשלומים מתקציב המדינה עבור סט��דנט משתמט), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת יוני שטבון, עפר שלח, ניסן סלומינסקי, רוברט אילטוב, יריב לוין, דוד צור, עמר בר-לב, יעקב מרגי ואיתן כבל, הצעת חוק הכרה, טיפול ושיקום פדויי שבי, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת מירי רגב, איתן כבל, דב חנין, מרב מיכאלי ואליהו ישי, הצעת חוק דמי מחלה (תיקון, הזכות לדמי מחלה), התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש, הצעת חוק שפות רשמיות, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת יריב לוין ואברהם מיכאלי, הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון, הגבלות על שימוש בתואר התפקיד בידי חבר הכנסת לשעבר), התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת צחי הנגבי, הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (ניפוק תרופות מאחורי פרגוד), התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש, הצעת חוק העונשין (תיקון, ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון וניצן הורוביץ, הצעת חוק העונשין (תיקון, ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק ודב חנין, הצעת חוק החברות (תיקון, ייצוג הולם של בני שני המינים והאוכלוסייה הערבית במינוי דירקטור חיצוני), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה, הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ד 2013, מאת חברת הכנסת עדי קול, הצעת חוק להקמת בית-משפט בעיר טייבה, התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון, יידוע זכויות חשודים), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, אברהם מיכאלי, יריב לוין, דוד צור, ראובן ריבלין, דב ליפמן, דב חנין ורינה פרנקל, הצעת חוק גביית חוב מזונות מנכים (תיקוני חקיקה), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון, איסור הפליה), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין, ניצן הורוביץ, יפעת קריב, רינה פרנקל, פנינה תמנו-שטה, קארין אלהרר, רות קלדרון, סתיו שפיר, נחמן שי, משה מזרחי, מיכל בירן, איתן כבל, מרב מיכאלי, עמר בר-לב, חנא סוייד, דב חנין ומירי רגב, הצעת חוק הדיור המוגן (תיקון, הבטחת כספי הפיקדון), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון, מינוי מומחה לבריאות הציבור), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק חובת סימון אזהרה על מכשיר פולט קרינה, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק להגבלת דמי שכירות בבתי מגורים (הוראת שעה), התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי, הצעת חוק הספקת חשמל (הוראת שעה) (תיקון, הארכת תוקף), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, משה גפני וזבולון קלפה, הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון, תשלום בשל פינוי באמצעות מסוק), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק רשות השידור (תיקון, פטור מתשלום אגרת הטלוויזיה לנכה ששיעור נכותו מעל 50%), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון, מורה דרך מורשה), התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון, ריבית על יתרת זכות), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק טוס כחול-לבן, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מירי רגב, זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין ועיסאווי פריג'; הצעת חוק הנפט (תיקון, פיקוח פרלמנטרי), התשע"ד 2013, מאת חבר הכנסת ראובן ריבלין, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, איסור הטעיה לגבי תוצרת מן החי), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, עמרם מצנע, ראובן ריבלין, מירי רגב, איתן כבל, דב ליפמן, ישראל חסון, זהבה גלאון, מרב מיכאלי, אחמד טיבי, נחמן שי ותמר זנדברג, הצעת חוק חובת דיווח, עדכון והתראה על קטעי דרך מסוכנים במכשיר ניווט לווייני, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, ביטול עסקה בעניין רכישה של יחידות נופש ושינוי תנאי העסקה), התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי, הצעת חוק שירות המילואים, התשע"ד 2013, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עמר בר-לב, צחי הנגבי, שאול מופז, זהבה גלאון, מירי רגב, יצחק כהן, איתן כבל ואלעזר שטרן. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוני שטבון, משולם נהרי ושמעון אוחיון בנושא: השבתות מוסדות החינוך ברחבי הארץ והשלכותיהן על ציבור ההורים. תודה. תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, כרגיל, סדרת הצעות אי-אמון. הראשונה שבהן היא מטעם סיעת העבודה: כישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. שימו לב לשינוי, המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי שתנמק את ההצעה היא חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, גברתי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני תשעה חודשים הושבעה הכנסת, וחברי הממשלה. עד עכשיו אולי היה מוקדם מדי לשפוט אותם, מוקדם מדי לבקר. אבל תשעה חודשים הם כבר תקופת היריון בריא, מספיק זמן כדי לאפות תינוק קטן בבטן, מספיק זמן כדי לבחון מה מצבו הבריאותי של הילד שהולידה לנו הממשלה החדשה שלנו. אם תשעה חודשים הם מספיק זמן כדי להביא ילד לעולם, נראה שהם גם זמן מספיק כדי לגבש תוכניות ולהראות אפילו קצה, התחלתי לפחות, של מימוש. השינויים שחברי הממשלה הבטיחו לפני הבחירות היו צריכים כבר להבשיל. לפי אותן תוכניות והבטחות היינו צריכים להרגיש אותם בכיס שלנו: ליהנות ממסים מופחתים, מתקציבי חינוך מוגברים, ממוצרי מזון מפוקחים, משכר דירה יציב. אבל אזרחי ישראל לא מרגישים שינוי. הדבר היחידי שמרביתם עדיין מרגישים זה מינוס הולך וגדל בבנק. הכול אותו דבר. במילים אחרות, התינוק הזה, שהממשלה החדשה הביאה לנו, דומה באופן מעורר חשש לתינוק של הממשלה הקודמת. מאות אלפי האנשים שצעדו אתנו ברחובות לפני שנתיים לא מבינים איך זה יכול להיות. איך יכול להיות שאחרי כל זה, וכבר כמעט שנה אחרי הבחירות, שום דבר לא קרה? הרי הממשלה הוחלפה, והססמאות הוחלפו, וחצי מחברי הכנסת התחלפו. איך ייתכן שהמצוקה היא אותה מצוקה? התחושה הזאת, שחוצה מחנות וחוצה מפלגות, היא בראש ובראשונה מסוכנת. היא מסוכנת כי בין אם בכוונה ובין אם לא, היא עלולה להוביל לייאוש. מיליוני האנשים שתמכו במחאה כי חשבו שתביא שינוי, עלולים להיכנע לרעיון הרסני שאולי אי-אפשר, שזהו דינם: לקרוא בעיתונים על יציבות הכלכלה הישראלית ועל חסינות המשק ואילו בתצהיר הבנק הפרטי שלהם לקרוא רק רצפים של אזהרות אדומות והתראות, להתפעל מהגרפים העולים ומשגשגים של נתניהו ולפיד ולדעת שהם בעצמם יראו גרפים עולים רק בחשבונות החשמל והמים שלהם. חברה דמוקרטית לא יכולה להתקיים מתוך ייאוש ומתוך תפיסה אזרחית ��ל תבוסה פוליטית ידועה מראש. חברה דמוקרטית לא יכולה לשגשג אם היא לא מאמינה ביכולתו של הרוב השפוי להשפיע על בחירת מנהיגיו ועל בחירת דרכם, לקבוע את עתידה. אומרים שלישראלים לא אכפת יותר מפוליטיקה. אבל אל תשכחו שלפחות 540,000 איש הצביעו בבחירות האחרונות בהצבעת מחאה, נגד הפוליטיקה, בצורת הצבעה למפלגה החדשה, הלא-פוליטית כביכול, יש עתיד. המפלגה הזו נשבעה להם בקמפיין הבחירות שלה שהיא מפלגה של לא-פוליטיקאים, שמתכוונת לא לעשות פוליטיקה, רק להילחם יום-יום, כאזרחים מן השורה, למען מעמד הביניים. מחקר מעניין שפורסם בשבוע שעבר על אופיים של אותם מצביעי יש עתיד, של 540,000 האיש האלה, הוכיח לנו שלא הקמפיין לגיוס חרדים עמד בראש מעייניהם. הסיבה העיקרית להצבעתם הייתה רצונם לתמוך במעמד הביניים ולהביא לשינוי כיוון בחברה הישראלית. לא פחות מ-80% מהמצביעים האלה מתנגדים להטבות הכלכליות שניתנות למתנחלים. אגב, יותר מ-60% מהם גם תומכים בהסכם שלום, שכולל פינוי התנחלויות מבודדות ואפילו, בניגוד לעמדת יושב-ראש המפלגה הזאת, חלוקת ירושלים. הנתונים האלה מסבירים מדוע הרבה מאוד אנשים, 540,000, זה המינימום, מרגישים שבגדו בהם. איך הם אמורים להרגיש כשממשלת נתניהו משקיעה בתושבי השטחים כמעט 70% יותר מההשקעה שלה באזורים הכי מוכי מצוקה חברתית, בפריפריה שבתוך שטחי ישראל? רוצים את זה במספרים? ההשקעה השנתית בתושב ממוצע ביהודה ושומרון עומדת על 3,269 שקל, ואילו באזרח ישראלי ממוצע, 1,931 שקל בלבד. איך הם אמורים, המצביעים מלאי התקווה האלה, להרגיש אחרת אם ההבטחות שהבטיחו להם על דאגה למעמד הביניים וחתירה לשינוי מסתיימות חמש דקות אחרי הבחירות, בצורה של כריתת הברית בין מפלגת מעמד הביניים לבין מפלגת המאחזים הבלתי-חוקיים? ליש עתיד אין שום דרך לשנות את העתיד כל עוד הם תקועים באותה הסירה עם מפלגה שהאידיאולוגיה, המדיניות והרעיונות שלה תקועים עמוק, עמוק, עמוק, בעבר, מפלגת הבית היהודי. כל עוד הכסף שיאיר לפיד קיצץ מהישיבות של ש"ס עובר עכשיו באופן שיטתי לישיבות הסדר, כל עוד כל החוקים האזרחיים שנועדו לקדם הפרדה בין דת ומדינה מסונדלים ברגע האחרון באמצעות זכות הווטו של בנט, כל עוד התקדמות במשא-ומתן עם הפלסטינים תלויה ביחסים בין שר השיכון למתנחלים, המצביעים שלו, בחברון, שום שינוי לא יכול להתממש. החיבור של לפיד ובנט הוא לא חיבור טבעי. הוא לא גוש חוסם שנועד לנטרל את החרדים או לנטרל את השמאל, הוא גוש חוסם שינוי. לא יעזור כל הרצון הטוב שבעולם, לפיד לא יכול לממש את ההבטחות שלו לבוחריו, לא בהרכב הממשלה הנוכחי. אפילו אנשי ימין מנוסים מבינים היום את מה שלפיד מסרב בכל כוחו להבין, את הסכנה שבשילוב הזרועות עם הבית היהודי. שמעו ציטוט: "הדבר היחיד שמעניין את האנשים האלה זה השטחים״. זה לא אני אמרתי, זה גם לא הגיע מפיהם של חברי כנסת מהשמאל, אלא דווקא מפיו של נסיך הימין דן מרידור. במתקפה על שרי הליכוד הוא אמר ממש לא מזמן, במילים פשוטות, כך: ״דברים כמו דמוקרטיה, זכויות אדם, שוויון, זה פשוט לא קיים אצלם". המדיניות של ממשלת נתניהו השלישית לא שונה מזו של ממשלת נתניהו השנייה, וזו הסיבה שלא השתנה פה שום דבר. לא כי אי-אפשר, אלא כי פשוט לא רוצים. אני חוזרת: לא כי אי-אפשר אלא כי הם לא רוצים. חברי הממשלה אולי התחלפו אבל המדיניות לא השתנתה במילימטר. אפשר לראות את זה בכל החלטה שהממשלה מקבלת, מהקטנה ביותר לגדולה ביותר. ר�� השבוע שעבר סיפק עשרות דוגמאות לכך: שבוע שבו קבינט הדיור הלאומי אישר תוכנית שאפילו מגבשיה בעצמם מודים שבמקרה הטוב, אולי בעוד עשור נראה איזה שינוי. במקביל אליה מקודמות תוכניות נוספות ממשרדי הממשלה השונים, שמעבר לעובדה שאף אחת מהן לא נועדה לחיות בשלום עם התוכנית האחרת, הן גם לא מכילות את שילוש המילים החיוני שלמענו יצאנו לרחובות: דיור בר-השגה. הסיכוי שבתוכניות האלה יציפו את השוק בדירות בגדלים משתנים לתמהילים חברתיים משתנים, במחירים יציבים, הוא לא רק קלוש, הוא פשוט מצריך נס. ומובן שבינתיים, כל החסמים הביורוקרטיים שהממשלה כביכול מנסה להיפטר מהם בדרך לפתרונות הדיור האלה לא מפריעים לה לאשר עוד בנייה בהתנחלויות, בשפע, בלי גבולות דיפלומטיים, כלכליים או ביטחוניים. שם, משום מה, הכול זז. אז איפה השינוי? איפה העתיד? כל מי שצעד אתנו ברחוב וצעק צדק חברתי ביקש דבר אחד פשוט, שיתייחסו לכסף שלנו בצורה הוגנת, בכבוד. אני עומדת כאן היום ואני מתביישת להסתכל לאנשים האלה בעיניים כשאני יודעת באיזה זלזול מתייחסים לכסף שלהם. אני מתביישת בקלות שבה מוותרים לחברות הענק על מס שהן הבטיחו לשלם ומתגאים בזה שהצלחנו לקושש איזה רבע אחוז. אני מתביישת בסדר העדיפויות הקלוקל שנשאר בתקציב המדינה האחרון שאושר ומבטיח כי המצוקה של מיליוני האזרחים היא כאן כדי להישאר. אני מתביישת בקלות שבה מאושרים באותו תקציב שינויים שמונעים מהסדרים פוליטיים, חשוכים, סודיים, שמאחוריהם רק אמת אחת: יש כסף. יש כסף, יש מלא כסף. הוא פשוט לא הולך לכיס של רבים מאזרחי ישראל שמשלמים אותו במסים, הוא הולך לקבוצות קטנות ואינטרסנטיות שיש לממשלה הזאת הרצון להתחבב עליהן. הוא לא הולך להיכן שרוב אזרחי ישראל היו רוצים לראות אותו הולך. אני יושבת בוועדת הכספים ורואה כמה קל לאשר העברות של מאות מיליונים מדי שבוע, כשרוב חברי הכנסת אפילו לא יודעים מה הם מאשרים, כמה קל לזרוק ככה עוד 14 מיליון שקלים למינהלת הזהות היהודית, שאף אחד לא יודע מה היא עושה ואיזו זהות יהודית היא מקדמת, כמה קל לאשר פיצוי של 36 מיליון רק בשבוע שעבר על הקפאת בנייה שהסתיימה לפני ארבע שנים, ולזרוק פה עוד קצת לגרעינים התורניים, עוד קצת שם לישיבות ההסדר. כמה פשוט. כמה קל להמשיך ולאשר עשרות הבטחות בשווי של מאות מיליונים שמשום מה לא נכללו בספר התקציב כשזה הובא לאישור. אני מתביישת כשאני רואה מה עושים עם כספי המסים של אזרחי ישראל. רק בחודש האחרון, כמה דוגמאות: אישרנו 315 מיליון שקלים לבניית כיתות לימוד ולשיפוץ כיתות קיימות בחינוך ההתיישבותי, 14 מיליון שקל למשרד הביטחון לתקצוב ישיבות הסדר, 4.8 מיליון שקל למימון מענקי פרישה לעובדים של המועצות הדתיות, 8 מיליון להטסה של מסתננים. הרבה מאוד סכומים. אפשר להגיד שחלקם מוצדקים, חלקם לא מוצדקים, אבל איפה הפיקוח עליהם? איפה רואים אותם? למה זה לא היה ידוע בזמן הגשת התקציב? למה זה לא בתוך בסיס התקציב? מה אתם מסתירים? 2 מיליארד שקלים כאלה מונחים על השולחן בוועדת הכספים מדי שבוע, זזים ומוזזים לכל עבר בלי שאזרחי ישראל יוכלו לדעת מה עלה בגורלם, 2 מיליארד שקלים שמתייחסים אליהם בזלזול, כלאחר יד. אני מתביישת בזלזול הזה. אני רוצה להישיר מבט אל המיליונים שצעקו לצדק חברתי ולהבטיח להם שהשינוי קרוב, שאפשר אחרת. אני רוצה להסתכל על הילד שהממשלה הזאת הולידה אחרי תשעה חודשים ולדעת שיש לו עתיד טוב יותר. אני רוצה לראות בו משהו אחר. הילד הזה לא היה אמור להביא רק שפה חדשה וסטטוסים חדשים בפייסבוק, הוא היה אמור להביא רוח חדשה. צריך להבדיל: לא מדובר בשינוי בטרמינולוגיה, מדובר בשינוי מדיניות. תודה. תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. הצעת האי-אמון הבאה היא של סיעת קדימה: הפערים בחברה והכישלון המדיני. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת שאול מופז, שאני גם מזמין אותו לנמק את הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני. לאחר מכן, על שתי ההצעות האלה ישיב סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. לאחר מכן, שתי הצעות אי-אמון שעליהן ישיב סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, מכובדי כולם, אין לנו אמון בממשלה הזאת ואין לנו אמון בדרכה. המצב המדיני והחברתי בישראל מחריף, ואני אומר זאת בצער. נכשלתם. זה כישלון של דרך, זה כישלון בתוצאה, זו פגיעה קשה במדינת ישראל ואזרחיה. לפני יממה, אדוני היושב-ראש, חתמו מעצמות המערב על הסכם ביניים עם איראן, הסכם שמשאיר את איראן כמדינת סף גרעינית. היה טוב יותר אם לא היה הסכם ביניים, והיה נכון להגיע להסכם סופי על-פי עקרונותיה של מדינת ישראל. הטיעונים של מדינת ישראל בסוגיית תוכנית הגרעין האיראנית נכונים, אך הדרך להשגתם שגויה. אדוני היושב-ראש, זה חודשים רבים אני מתריע כי עימות חזיתי עם ארצות-הברית לא ישיג תוצאה חיובית, אבל ראש הממשלה התעקש ללכת בדרך שגויה זו במקום ב"בתחבולות תעשה לך מלחמה". זו דרך ללא תחכום וללא תבונה. במקום לנהל דיפלומטיה שקטה, לבוא עם תוכנית ישראלית, לשתף את ידידינו בעולם להשפיע על המשא-ומתן, נקלענו לבידוד מדיני ולתוצאה מוגמרת שנכפתה עלינו. איראן הגיעה למצב של מדינת סף גרעינית במשמרת שלך, אדוני ראש הממשלה. משבר עם ארצות-הברית וקריאת תיגר כנגד ארצות-הברית אינם ערובה לביטחונה של מדינת ישראל. זעקות שבר ונבואות זעם אינן תוכנית עבודה. אסור היה להפוך את ארצות-הברית, הידידה החשובה ביותר והשותפה האסטרטגית שלנו, לאויב. היא לא כזאת, וזה גורם לנו נזק, נזק מדיני ונזק אסטרטגי. אדוני ראש הממשלה, לא הצלחת להשפיע על הסכם הביניים, אבל כעת יש לך זמן להשפיע על הסכם הקבע. תשב עם ידידינו האמריקנים בדיפלומטיה שקטה, שתף אותם ועשה עמם מהלכים משותפים על מנת שהסכם הקבע בפירוק איראן מתוכנית הגרעין הצבאית יוגשם. זאת, בלי לאבד את התמיכה והלגיטימציה של ארצות-הברית, כי מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להיות חשופה לאיום הגרעיני ואיננה יכולה להרשות לעצמה לאבד את בת-בריתה החשובה ביותר בעולם. אדוני ראש הממשלה, אם לא יתוקנו המהלכים עם ארצות-הברית והמערב, אם לא נקבע יחד אתם את הקווים האדומים, ההסכם הסופי עם איראן עלול להיות גרוע יותר. כל ממשלה בישראל הייתה רוצה להגיע להסכם אחר, וכדי להגיע לכך הייתה פועלת בדרך אחרת. בצד הנושא האיראני עומד תהליך המשא-ומתן עם הפלסטינים. גם כאן, אדוני ראש הממשלה, הדרך רצופה טעויות. במקום שנוביל את המשא-ומתן, הובילו אותנו, כפו עלינו, כפו עלינו ועוד היד נטויה אם לא ניזום. נגררנו לוויתורים קשים ואנחנו משלמים מחיר כבד, מחירו של הקיפאון במשא-ומתן בשנים האחרונות. לא אחת שמעתי את ראש הממשלה אומר שלא יהיו תנאים מוקדמים, והיו ויש תנאים מוקדמים: ישראל שחררה עשרות אסירים עם דם על הידיים, וממשלת ישראל צפויה לשחרר עוד עשרות רוצחים נ��ספים, גם מקרב ערביי ישראל, תוך פגיעה קשה בריבונות הישראלית. כך, במו ידיכם, שחקתם את ההרתעה הישראלית וחיזקתם את הטרור. הדרך שבה הממשלה מנהלת את המשא-ומתן עם הפלסטינים מובילה למחדל מדיני. הרי ברור שלא יהיה תוך חודשים ספורים הסדר קבע לפתרון הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. מדוע שוב להגיע לרגע שבו ייכפה עלינו הסדר רע? אם הממשלה לא תשנה את הדרך ניקלע למסלול מסוכן מאוד, ועוד עלולים לכפות עלינו הסדר, ואז כבר יהיה מאוחר מדי. אוסיף ואומר, אדוני היושב-ראש, שהמדיניות השגויה לא פסחה גם על הנושאים החברתיים. פה הכישלון המר ביותר. גל הפיטורים מתרחב, המשק נכנס להאטה, הפערים החברתיים מתעצמים. קיצצתם בקצבאות, העליתם את מס ערך מוסף. בינואר עלולה לחול עלייה של אחוזים נוספים במס הכנסה. יש בארץ משפחות בלי בית, חיילים רעבים וילדים רעבים. דוח העוני, אדוני היושב-ראש, של הביטוח הלאומי עתיד להתפרסם בקרוב, וכבר כעת ידוע שאחד מכל שלושה ילדים בישראל הוא עני. אני חוזר, אחד מכל שלושה ילדים בישראל של 2013 הוא ילד עני. בחודשים האחרונים כבר אירעו חמישה מקרים שבהם אנשים קשי-יום ניסו להצית את עצמם על רקע חוסר יכולת להתמודד עם מצבם הכלכלי. אזרחים סובלים והממשלה שותקת, לא מניעה תהליכים לסגירת הפערים ולהוצאת אזרחי ישראל מהעוני. בדוח האחרון של ה-OECD ישראל במקום הראשון בדירוג העוני מבין כל המדינות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במושב הקודם אני חשפתי את רזרבות הענק בסך 13.1 מיליארד שקלים שהממשלה מסתירה ממשלם המסים. הממשלה מחזיקה 24 מיליארד, שהם 3%. בנוסף ל-3% הללו ול-24 מיליארד יש עוד 13.1 מיליארד שקל שאיש לא יודע למה הם מיועדים. עד היום הממשלה לא החזירה תשובה לציבור מה נעשה ומה ייעשה עם הכסף הזה. שאלתם: איפה הכסף? שם הכסף, ברזרבות הענק. משם צריך לקחת את הכסף הזה ולתקן את קלקולי הממשלה בתחום החברתי. על כל אלו אנו מגישים את הצעת האי-אמון. תודה. תודה לחבר הכנסת שאול מופז, שהציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעת קדימה. אני מתכבד להזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, להשיב על הצעות האי-אמון מטעם סיעות העבודה וקדימה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רואה שהנציגה מטעם סיעת העבודה לא נמצאת. לכן, ברשותך, אדוני, אני אעבור מייד לתשובה אליך, חבר הכנסת שאול מופז, על הצעתה של סיעת קדימה. אדוני, אני מקווה ומאמין שאין חולק בבית הזה על העובדה שההסכם עם איראן הוא הסכם רע לעולם החופשי. יש חולקים. אני מקווה ומאמין שלמרות חילוקי דעות פוליטיים,  אני מקווה ומאמין שלמרות חילוקי דעות פוליטיים בבית הזה, גם רוב חברי הכנסת חושבים כך. רוב? אדוני, יש, אבל לא רוב העולם. אני לא מדבר בשם העולם, אני מדבר בשם הממשלה. אני מאמין שבבית הזה רוב החברים, ולא אמרתי "כל" הרי אני יודע לדבר בעברית די טובה. אם הייתי אומר "כל", הייתי אומר "כל". אמרתי "רוב", כי אני מאמין שרוב החברים חושבים שזה הסכם רע לעולם החופשי. אין לי כל צל של ספק שאתם ודאי חושבים שהוא יותר טוב, משום שהאיראנים ניצחו בינתיים, בינתיים, השלום, משום שיש, אדוני היושב-ראש, עוד חצי שנה לקיים מקצה שיפורים, כחצי שנה שבה יוכל העולם המערבי, החופשי, להביא לכך שהסכם הקבע יהיה שונה מהסכם הביניים, כלומר שתהיה בו בלימה מוחלטת של היכולת האיראנית להגיע לפצצה גרעינית. הסכם ז'נבה, אדוני שר הביטחון, איננו עושה זאת. נקווה שהסכם הקבע כן יעשה זא��. חבר הכנסת מופז, שמעתי את התייחסותך לעניין היחסים עם ארצות-הברית של אמריקה. הקשר עם ארצות-הברית נשמר, והוא הדוק. כיוון שאתם לא מאמינים לנו, אדוני היושב-ראש, האופוזיציה איננה מאמינה לדברי הממשלה, אני חושב שבעניין הזה מספיק לראות ולשמוע את דבריו של דן שפירו, שגריר ארצות-הברית בישראל, שאמר אתמול בעניין הזה דברים מאוד ברורים. חבר הכנסת מופז, אתה גם התייחסת לנושא המשא-ומתן עם הפלסטינים. קודם כול, הייתי מציע: זו הזדמנות טובה. הסכם ז'נבה הוא הזדמנות טובה לעולם כולו, וודאי לחלקים בציבוריות הישראלית, לרדת, תרשה לי לומר, מהאיוולת, אם להשתמש במילים פרלמנטריות, שבקישור שבין הנושא הפלסטיני לנושא האיראני. אין ולא היה קשר ולא צריך להיות קשר בין שני הדברים, וכל ניסיון לקשור בין שני הדברים הוא טעות במקרה הטוב וזדון במקרה הרע. אתה גם מציע הצעות איך לנהל משא-ומתן עם הפלסטינים. הרי נדמה לי שרק לפני שמונה שנים, חבר הכנסת מופז, אתה היית שר הביטחון של ממשלה שעשתה את אחת השגיאות הקשות ביותר ביחסים שבינינו לבין שכנינו הפלסטינים, ואתה היית מהתומכים הנלהבים של תוכנית ההתנתקות. אז, בסדר, השתכנענו, או הבית הזה, אני לא הייתי חבר בו, גם ראש הממשלה תמך. הוויכוח הזה, כמה עוד אפשר לחזור אליו? זאת האמת, זאת האמת, מה לעשות. אם הוא חוזר על זה, אם אינני טועה, אתה, חבר הכנסת ריבלין, היית יושב-ראש הבית הזה, וברוב קולות, לצערנו, ולא נספר על הסיבות לקולות, הבית הזה הכריע בטעות. הוא בעצם אימץ את הקונספציה השגויה של נסיגה מוחלטת לקווי 4 ביוני 67' מתוך איזו תפיסה שנסיגה ישראלית מוחלטת לקווי 67' תביא את השלום והשלום יפרוץ באזורנו. התוצאה הייתה, מה הבעיה? תכבוש. יש לכם את הכוח. תכבוש. התוצאה הייתה טילים ורקטות על ערי ישראל, מאשקלון, באר-שבע ושדרות בדרום ועד תל-אביב בצפון. זה היה הניסיון המר והנמהר של חזרה מוחלטת לקווי 67' וניהול משא-ומתן, אגב, לא היה שם בכלל ניהול משא-ומתן. פשוט נסוגותם. אפילו לא דנתם בזה. לא דרשתם כלום מהצד השני, שום דבר. איזה מין סגנון זה? אז כאשר אתה, חבר הכנסת מופז, בא בשם סיעתך, סיעת קדימה, להטיף לנו על ניהול משא-ומתן, הייתי אומר קצת להיזכר מדי פעם בכישלון הצעד שלכם. חבר הכנסת אגבאריה, אילולא המבצע הצבאי המזהיר "עמוד ענן" ונדמה לי שהוא הסתיים השבוע לפני שנה, כן, זה היה לקראת סוף השבוע האחרון של חודש נובמבר, מאז, ברוך השם, למעט טפטוף קטן פה ושם, ניסיון התגרות, אז למנוע את הטפטוף. מה הבעיה? תכבוש. יושב כאן שר הביטחון. עם פצצת אטום. אתה רואה שכל פעם כשמנסים לטפטף, מקבלים על הראש. מפריע לך עזה? מה אתה? הרי המדיניות הזאת השתנתה. בכל פעם שמנסים לטפטף, חוטפים על הראש. זו קטנוניות להגיד על עזה, בוודאי. אין ספק. טילים על תל-אביב, זו קטנוניות, טילים על שדרות, זה קטנוניות, טילים על באר-שבע, זו קטנוניות.  אתם הרבה יותר גדולים. תכבוש. תכבוש. נדמה לי שנורו טילים על ירושלים. טילים על ירושלים הם גם קטנוניות? תגיד עכשיו, לכנסת שאתה הולך לכבוש את עזה שוב פעם. תגיד. אני לא אגיד. אני אגיד מה שאני רוצה להגיד, ואני לא אגיד מה שאני לא רוצה להגיד. למה? אתה חזק. אתה מספיק חזק. מספיק חזק. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרנו פעמים רבות מעל הדוכן הזה בשם הממשלה, ידיה של ישראל מושטות לשלום. ישראל רוצה שלום, אבל ישראל לא תהיה פראיירית. לא ייתכן שלום ללא קבלה של כמה אמיתות שלא ניתן להשיג שלום בלעדיהן. ברא�� ובראשונה, אנחנו רואים את העקביות שבסירוב הפלסטיני להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אמרנו זאת בעבר, ואני מוכן להגיד את זה כל שבוע: לא יהיה שלום בלי שהפלסטינים יכירו בישראל מדינת הלאום של העם היהודי. ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירתו של העם היהודי. והבנייה, אדוני, היא אמיתה נוספת שכדאי להתמודד אתה, או לפחות להתחיל לעשות זאת, חבר הכנסת מופז. הבנייה ביהודה ושומרון איננה, לא הייתה ולא תהיה המכשול לשלום. אם יש מכשול לשלום, חבר הכנסת מופז, הרי הוא שכנינו הפלסטינים, ודאי לא ישראל. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההצעות. תודה רבה לסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצעת האי-אמון הבאה, והיא מטעם הסיעות יהדות התורה ומרצ: הגירעונות העמוקים של קופות-החולים בישראל. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יעקב ליצמן. אדוני, בבקשה. לרשות אדוני עד עשר דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המצב של קופות-החולים, אגב, גם בתי-החולים, אבל כרגע אני רוצה להתמקד בקופות-החולים, הוא הכי קשה ממה שאני זוכר, אף שהייתי בתפקיד קודם. המצב היום הוא שיש גירעון של 2 מיליארד שקל לקופות-החולים, והממשלה, בעקבות תמיכות, מכסה 1.1 מיליארד, ונשאר כל שנה, נשארים חובות של 900 מיליון שקל לקופות-החולים. סגן השר אקוניס, מה קרה? הגירעון המצטבר הוא מהשנים 2008 2011. נוצרו גם עליות שכר שאנחנו יודעים, במיוחד הסכמי שכר עם הרופאים. מחיר יום אשפוז עלה. אני יודע, אני מכיר אותך, אדוני סגן שר האוצר, שעומד לענות לי, הדבר הראשון שאתה תגיד לי: אבל היית שם. אז אולי, אני מכיר את התשובות שלך, כי זה עולה כל שבוע, ואותו דבר. תתפלא מה אני הולך להגיד לך. אם היה גם לי שר אוצר ממפלגתי והייתי מקבל 3 מיליארד שקל, לא היו שום חובות לקופות-החולים, על אחריותי, כי משרד הבריאות בתקופה הנוכחית קיבל. אגב, כל שרי יש עתיד קיבלו: גם חינוך, גם רווחה וגם בריאות. איך אומרים? לבריאות. אבל אם הייתי מקבל, דבר ראשון הייתי, כי אם קופות-החולים נפגעות, בתי-חולים נפגעים, כי 42% מהתשלומים באים מקופות-החולים, ולכן, אם בקופות-חולים לא מתפקדים, בתי-חולים לא מתפקדים. מכאן, מה שקורה ל"הדסה" בירושלים קרוב מאוד. למה? כי יש חובות, לא משלמים. אתה יודע שיש שתי קופות-חולים שבכלל לא משלמות על אשפוז? האם ידוע לך? אני מצפה ממך שתדע למה "הדסה" נקלע למצב הזה. אני יודע, אני יודע. אתה רוצה שאני אגיד לך את זה? אני אגיד לך את זה: קודם כול, חלק גדול ממה שקרה באמריקה, הפסידו כסף, אבל חלק לא קטן בגלל מה שקורה כאן בעלויות. מה שאמרתי: שכר ועלויות אשפוז, דמי אשפוז. אני יודע, בדקתי את זה. אז נכון שאתה יכול להגיד: מ-300 מיליון שקל, אני לא יודע, נדמה לי שיש לו מיליארד שקל, אבל,  אז נניח ששם הוא הפסיד 150 מיליון דולר. 150 מיליון דולר, לפי חשבוני, זה 400 מיליון שקל. מיליארד השקל איפה הם? מאיפה זה מגיע? ואתה יודע שירושלים, בלי בית-חולים "הדסה" אין בתי-חולים, אין רפואה. "שערי צדק" עושה עבודה נפלאה, אבל צריך עוד בית-חולים. אני לא מדבר על המחקר, אני לא מדבר על רפואה. כל זה נובע כשהממשלה, וגם אמרתי כסגן שר, לא מכניסה את היד לכיס להביא לקופות-החולים ולבתי-החולים כסף. לא יעזור לאף אחד, היא תצטרך להביא כסף חדש. לצערי, כפי שציינתי קודם, אם הייתי סגן שר, אני בטוח שהייתי משקיע חלק גדול מהכסף לתיקון המצב של קופות-החולים. הסכם סל הבריאות של האוצר, יש חסר מצטבר של 3%. המ��שלה רוצה לתת פיצוי, אבל זה לא מספיק. עכשיו, הנושא של הפיצוי על הגידול הדמוגרפי, האוצר מכיר רק ב-1.2%, אבל הגידול הדמוגרפי הוא 2.3%, ועל הפער הזה לא משלמים להם. אז זה גם חלק גדול מהגירעון. אף פעם, זה קרה ב-2008, אולי קרה אפילו לפני כן, שהחובות והגירעונות של קופות-החולים היו אפס, ומאז זה רק גדל והולך כל שנה. וכל שנה סותמים את החור כאן, פורץ חור מהצד השני, חייבים לסגור את זה שם, וזה מביא גירעונות מיוחדים שלא היו אף פעם בבתי-החולים הממשלתיים. עכשיו, בתי-חולים ממשלתיים לפחות מקבלים משהו מהממשלה כפיצוי. כיסוי גירעונות, עושים להם תקציב, מכירים להם, כל שנה עושים אתם תקציב ביחד. בתי-חולים ציבוריים כמו "הדסה", לניאדו, "מעייני הישועה", "שערי צדק", כמובן, כל בתי-החולים האלה לא מקבלים את הפיצוי. אז עד שהם לא משלמים שכר, אין כסף, אין מה לשלם. פתאום יש משבר? פתאום כולם מתעוררים. יושב כאן חבר הכנסת רובי ריבלין, אני יודע כמה השקעת, אדוני, לעזור ל"הדסה" לקבל את התקציב שחסר להם, ואני עדיין לא יודע מאיפה הם יקבלו את הכסף הגדול שחסר להם. האוצר באמת עוזר. אנחנו מקווים לשמוע בשורה ממנו. אני לא בטוח. לא נראה לי. מה שאני אומר, זה דבר אחד ברור, שהממשלה תצטרך לתת את הדעת, כי לא תיתנו ליפול, לא לקופות-החולים ולא לבתי-החולים. בלי "הדסה" אין בתי-חולים בירושלים. זה היה פעם הפנינה, העיקר. הם נכנסו לבניין חדש, גם זה הביא קצת עלויות. בסדר גמור, אז מה? אתה הראשון, כסגן שר, שצריך לבקש שכל בתי-החולים ייראו כמו בית-החולים הזה. אנחנו מתחרים עם העולם, הרי זה מה שרציתם. אבל אתם לא נותנים פיתוח, אני יודע מה שאני אומר. אני קיבלתי פיתוח לבתי-חולים רק כשהיה משבר ה"סקאדים", כשהייתי צריך מיגון. אחרת לא מקבלים, מקבלים תקציב קטן מאוד, אני יודע בדיוק מה מקבלים. ומעבר לכך, אני רוצה לחזור לקופות-החולים. קופות-החולים, ההתייקרות של המחירים, התורים שמתארכים כי אין כסף, אין להן כסף להגדיל את כמות הרופאים. אני הייתי צריך גם להתייחס לנושא של רופאים בכלל, אבל בואו נשאיר את זה. נדמה לי שיש לי הצעה לסדר-היום השבוע בנושא הרפואה, אז נשאיר חלק מהדברים לשם, אבל בעניין קופות-החולים, אם אתם לא תתעוררו זה ייכנס למשבר כפי שהיה לפני שבע שנים, שהייתם צריכים לשלם הרבה הרבה כסף. לכן, אדוני, אני רוצה לפנות לממשלה ולהגיד: א. אין לי אמון בממשלה. זה חידוש מרענן, דרמטי. דרמטי. אני מקווה שכלי התקשורת הקליטו אותי, ב. הממשלה תצטרך, הייתי רוצה לשמוע, חבל, למה שרת הבריאות לא עונה לי על האי-אמון? אני לא יודע, אבל אשמח אם סגן שר האוצר יוכל להגיד לי מה משרד הבריאות עשה עם 3 מיליארד שקל שהוא קיבל תוספת השנה, וזה חשוב מאוד. אז מכל הסיבות האלה, א. אני מציע להצביע אי-אמון בממשלה. יש לי הרבה סיבות אחרות, כידוע לך: תקציב הישיבות, קצבאות ילדים, מעמד הביניים שאתם פה הורגים, הרס הדת. אין בית שלא פגעתם בו ושאתם לא הורסים אותו. אני מקווה, בעזרת השם, שבקרוב מאוד אתם תכונו "אופוזיציה". אני יכול להגיד לכם מניסיון אישי: זה מצוין. אז תישאר שם. תישאר שם. לא, לא. אגב, אני אומר לך מייד, כן, כן, אני לא נכנס לקואליציה. שני דברים: זה שאמרתי לך שלעבור לאופוזיציה, זה לא אומר שאני נכנס, לא. בקואליציה כזו צריך להתבייש. לכן אני אומר: רבותי, אני מציע אי-אמון בממשלה. תודה לחבר הכנסת ליצמן. הוא נימק, כאמור, הצעת אי-אמון מטעם סיעות יהדות התורה ומרצ. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק כהן לנמק הצעת אי-אמון מטעם סיעת ש"ס: ישראל במקום הראשון בין המדינות המפותחות בממדי העוני. בבקשה, אדוני. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. עד עשר דקות לרשות אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, עוני זה דבר נורא. עוני זה דבר שחברה לא יכולה לסבול. חברה לא יכולה להתקיים כשיש בה כאלה נתונים, די מזעזעים. ציינת את הדוח של ה-OECD. שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר בין הכלכלות המפותחות. פערי ההכנסה בישראל הם בין הגבוהים ביותר ב-34 המדינות בארגון. האי-שוויון בעולם המפותח ממשיך לטפס כתוצאה ממשבר כלכלי, כשהאוכלוסיות החלשות נפגעות במיוחד, והחזקות, הכי פחות. אדוני היושב-ראש, שיעור העוני שבישראל הוא הגבוה ביותר, כפי שציינת, בין 34 הכלכלות המפותחות. לפי נתונים מעודכנים שפורסמו במאי 2013, ישראל ממשיכה להיות אחת המדינות בעלות האי-שוויון הגדול ביותר בהכנסות. נרשם בה שינוי מדד ג'יני לאי-שוויון בצורה חריפה ביותר. בתקופה זו גדל העוני בקרב ילדים וצעירים בשיעור הרביעי בגודלו בין מדינות ה-OECD. קצת נתונים כדי לסבר את האוזן, בישראל 442,000 משפחות עניות. חברה כל כך קטנה לא יכולה לסבול כזאת כמות, כזאת מאסה של משפחות עניות,  שבהן 1,838,600 נפשות, חברי חבר הכנסת איציק וקנין, ומהן 860,900 ילדים. בין היתר, לנוכח הגידול באוכלוסייה, מספר המשפחות העניות גדל ב-2%; הנפשות העניות, ב-3.7%; הילדים העניים, ב-2.8%. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם מישהו פה מעלה על הדעת שחברה יכולה להמשיך להתקיים עם כאלה נתונים, הוא חי באשליות. אדוני שר הביטחון, האיום האיראני, יכול להיות שהוא איום ברקע. יכול להיות שהוא יקרה, יכול להיות שלא יקרה, נקווה שלא יקרה. אבל הפיגוע הזה זה פיגוע שפגע בלב-לבה של האוכלוסייה בישראל. הוא עלול למוטט את מדינת ישראל. ומה עושים שרי הממשלה, אדוני היושב-ראש? אפשר לעשות מאזן של שמונה חודשים? כשמנכ"ל הביטוח הלאומי מזהיר אותם ואומר להם, אני אביא את הציטוט: במדיניות שלכם, שיעור הילדים העניים יגדל ב-6%, מה שאומר עוד 50,000 ילדים מתחת לקו העוני. את מישהו פה זה ריגש? זה ריגש מישהו בממשלה? לא. התשובה היא לא. הם ממשיכים להתעמר בילדים האלה, ממשיכים להתעמר במשפחות האלה. מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופסור שלמה מור-יוסף, דיווח כי הקיצוץ בקצבאות הילדים צפוי להגדיל את מספר המשפחות מתחת לקו העוני, ובפרט את מספר הילדים העניים. לדבריו, הקיצוץ המסתמן, רק הוא כבר בוצע, באכזריות, באבחת גרזן, בלי להניד עפעף. כן, אדוני היושב-ראש, זה פיגוע אמיתי. ונשאל את עצמנו: אולי בממשלה באמת מוטרדים? אולי שר האוצר באמת חושב שזה עלול לסכן את קיומה של החברה הישראלית? לי יש בעיה, אדוני היושב-ראש, שידידי מיקי לוי הולך לענות לי, כי אני לא יכול לתקוף אותו. מיקי לוי גדל כמו אותם ילדים עניים. הוא גדל בפחונים, והוא ישן "רַאס וּדַנְבַּה". אתה יודע מה זה "רַאס וּדַנְבַּה"? זה ראש וזנב. תסביר לו מה זה, מיקי. לי קשה להתמודד בנושאים האלה מול, למה אתם לא שולחים את שר האוצר של תל-אביב, של מדינת גדרה חדרה, שהגבולות שלה מסתיימים איפשהו בין הרצלייה לחולון? למה אתם לא שולחים אותו? למה שולחים אותך? אתה כואב את כאבם של הילדים האלה, אני בטוח, אתה יודע מה הם מרגישים, אני בטוח, חשת את זה על בשרך, זה צרוב אצלך בתודעה, אני בטוח. למה לא שולחים את הדור השני של אותם אריסטוקרטים, שזה מעניין אותם כמו שמעניין. אדוני, הציבור בישראל מו��רד. סקר שערך הממ"מ, וזו גם הזדמנות לשבח את היחידה הזאת, יחידת המחקר של הכנסת, סקר דעת קהל קובע: 89% מהנשאלים תולים את הסיבות להרעה במצבם הכלכלי ביוקר המחיה, 49% שינויים בצורכי המשפחה, 42% כמעט 50% שינויים בהכנסה, 44% שינויים בהתנהלות הכלכלית, 31% שינויים במסים, בהטבות ובקצבאות. זה לא יטריד, לא את שר האוצר. את הסגן שלו כן זה יטריד. לא את שר האוצר ולא את שר התמ"ת, האחים. אדוני, מצוקת הדיור. יש פה איזה מחקר מעניין. ואם אני לא אסלח לכם, אם אני לא אסלח לכם, החיבור, האחים האלה, שהביא אותנו, או אותי בכל אופן, כן, לנקוט עמדות שאני תכף אפרט אותן פה, על זה אני לא אסלח לכם: על הרדיפה אחרי בחורי הישיבה לשוויון בנטל, כשהחבורה הזאת מייצרת את הנטל. זו חוצפה לייצר נטל ולרוץ אחרי בחורי ישיבות עם סנקציות פליליות, שיבואו לשוויון בנטל שהם מייצרים. זו מציאות הזויה, ועל זה אני לא אסלח לכם, על זה שאני הולך לומר פה נתונים שלעולם לא הייתי אומר אותם, אבל אני הולך לומר אותם, אם כבר מדברים על הדיור הציבורי. הפערים בהתחלות בנייה בשטחים לעומת מדינת ישראל, לעומת המדינה, סליחה. ההשקעה מעבר לקו הירוק לעומת חיסול הדיור הציבורי. סילוקן של ערי הפריפריה ממפת העדיפות הלאומית לטובת התנחלויות מבודדות, אי-גביית דמי חכירה בהתנחלויות, מסך ערפל שמפזר משרד השיכון, והעלות העצומה של ההטבות לדיור למשלם המסים, בשטחים, כמובן, לא בתוך הקו הירוק. מספר שיא של התחלות בנייה. אחת הסיבות המרכזיות למצוקת הדיור בישראל היא קצב בנייה אטי להחריד באזורי הביקוש. גם שנתיים וחצי אחרי פרוץ המחאה החברתית הנתונים לא מעודדים. רק לפני כמה חודשים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דוח שלפיו מספר התחלות הבנייה בישראל ברבעון הראשון של 2013 צנח ב-3.4% לעומת הרבעון האחרון של 2012. לעומת זאת, ותדעו לכם, כשמפלים ציבור מול ציבור, זה לא מחזיק מעמד בשום חברה בעולם, ובטח לא בישראל. לא יחזיק מעמד. באזור יהודה ושומרון, שם משום מה אין חסמים, ואין בעיות עם קבלנים, ואין מעצורים תכנוניים, זינק מספר התחלות הבנייה בלא פחות מ-176%. זאת, בלי לכלול אפילו את היקף הבנייה הבלתי-חוקית. רק לפני חודש התפרסמו נתונים שמעידים על תנופת בנייה משמעותית של 24,000 דירות, במיוחד בהתנחלויות שנמצאות מחוץ לגושי ההתיישבות ולא ייכללו בשטחי ישראל בשום הסכם, בשום קונסנזוס בין-לאומי. בכל זאת, דווקא הם זוכים לתמיכה כספית שוטפת ונדיבה, מקניית המבנים וכו' וכו' אני לא אקריא את הכול. במיליארדים. אני לא אקריא את הכול, כי זה מקומם. במקביל, קיימת בישראל קבוצה גדלה והולכת של אנשים שומרי חוק שממתינים יותר מעשור לדיור ציבורי. החטא היחיד שלהם הוא שהם חיים בתוך גבולות המדינה. רשימת ההמתנה הזאת הגיעה השנה לשיאים היסטוריים. היא מכילה עשרות אלפי ישראלים שעוד רגע מושלכים עם משפחותיהם לחיות על ספסל ברחוב. בעוד שהממוצע במערב עומד על 51.3 דירות דיור ציבורי על כל 1,000 אזרחים, בישראל הוא עומד על 0.039, נתון מגוחך, שמציב אותנו בשורה אחת עם מדינות העולם השלישי. כעת, עם חוק הדיור הציבורי החדש של שר האוצר, לפיד השני, ואריאל, אורי אריאל הראשון, הממשלה מתכוונת לחסל סופית אפילו את המלאי הקטן של דירות מוזנחות ומתפוררות שעוד נותר. איך הגענו למצב שבו מדינת ישראל, ומשרד השיכון בראשה, מזרימה ביד אחת תקציבים גדולים לסוג אחד של אזרחים, ובאותו זמן מסלקת בידה השנייה אלפי משפחות לחיות ברחוב תחת התירוץ השקרי שאין כסף לדאוג להם, למרות שהם קיבלו ירושה משר האוצר הקודם שהלוואי על כל שר אוצר שייכנס לתפקידו, אחרי ששר האוצר לפיד יעזוב את תפקידו, שיקבל את אותה ירושה. נא לסיים, אדוני. אני מסיים. אני מסיים. מפת העדיפות הלאומית, אדוני, ואני מסיים: יישובי הפריפריה בחוץ, התנחלויות מבודדות בפנים. אתם רוצים, תכניסו. למה הוצאתם את היישובים? מפת העדיפות הלאומית שאישרה הממשלה בתחילת אוגוסט כוללת מספר שיא של התנחלויות, 90. חצי מ-20 היישובים החדשים שהוספו למפה נמצאים מעבר לקו הירוק. חלקם, כמו ברוכין, רחלים, סנסנה, הוקמו בכלל כיישובים וכו' נמצאים מחוץ לגושי ההתיישבות. כדי להכניס את ההתנחלויות לתוך מפת העדיפות סילקו ממנה ערים שסובלות ממצוקה חברתית קשה, כמו קריית-גת, קריית-מלאכי. זאת, למרות שהמצב הסוציו-אקונומי שם דורש תמיכה ממשלתית. כשמסתכלים על הנתונים החברתיים ברור שקיימת פה אפליה שהבסיס שלה פוליטי. בקריית-מלאכי, למשל, יש 11.6% אבטלה והשכר הממוצע שם עומד על 5,900 שקל. בהתנחלות גבע-בנימין, שהצליחה להשתחל איכשהו למפת העדיפות הלאומית, יש רק 3.3% אבטלה, הרבה פחות מהממוצע הארצי. אני יכול עוד ועוד לפרט. אדוני היושב-ראש, חברי רובי ריבלין, כבוד השר, לא יעלה על הדעת האפליות שאתם עושים בין ציבור לציבור בתוך מדינת ישראל. אתם רודפים את הציבור החרדי עד חורמה, מטילים על לומדי תורה סנקציות פליליות, קיצצתם את קצבאות הילדים למצב שהם רעבים ללחם. יש לי פה הנתונים, פשוט אין לי זמן. הגיע למצב שפתחתם לה את המקרר, מיקי, וזרקתם את התכולה של המקרר לפח. למה? סתם ככה. זה לא נתן לכם שום benefit כלכלי, אני אומר לך. הפוך. זה גם לא עומס כלכלי. תודה, אדוני. תודה, אדוני היושב-ראש. לפיכך אני מבקש להביע אי-אמון בממשלה ולבחור באריה דרעי לראש ממשלה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת יצחק כהן, שהציג ונימק הצעת אי-אמון מטעם סיעת ש"ס. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, להשיב על הצעות האי-אמון מטעם הסיעות יהדות התורה, מרצ וש"ס. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להשיב על שתי הצעות האי-אמון. איני יכול לפתוח בלי להזכיר את דב לאוטמן, זכרו לברכה, שהלך ביום שבת לעולמו. רבות דובר עליו בימים האחרונים, אבל הוא באמת הדוגמה לתעשיין הישראלי, הציוני, שכולנו היינו רוצים לראות בכלכלה שלנו, כזה שמשתמש בהונו ובכישוריו למען כלל החברה בישראל. רוחו של דב מהווה מגדלור של כוח ואופטימיות למען כולנו, אותה הרוח שלא נפלה גם כשחלה במחלה הקשה של ניוון שרירים. וכפי שכולנו זכינו לראות, למרות נכותו הוא המשיך לקדם במרץ את המיזמים החינוכיים שהקים ופיתח עד יומו האחרון. אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחת לאוטמן. יהי זכרו ברוך. כמו כן, במעבר חד, אני רוצה לברך, וצר לי שרק ידידי חבר הכנסת מזרחי מצוי באולם, אני רוצה לברך את היושב-ראש הנבחר החדש שלך במפלגת העבודה, חבר הכנסת בוז'י הרצוג, על היבחרו בפריימריז ליושב-ראש מפלגת העבודה. גם את זה צריך להגיד. מזל טוב ובהצלחה. חברי חברי הכנסת, באשר להצעות האי-אמון לגבי קופות-החולים, ראשית אציין כי בדוחות ה-OECD שיבחו רבות את מערכת הרפואה הקהילתית במדינת ישראל. אני מודה שזה שייך כמובן לתקופה שלך, ואני מכבד את זה, אבל יש איפכא מסתברא: אי-אפשר לקבל רק טוב. ואין עוררין על כך שבמדינת ישראל קיימת מערכת בריאות קהילתית מן הטובות בעולם. באמת, הדוחות משבחים את קופות-החולים בתקופ�� הממשלה הקודמת. כמו כן, על אף התשבחות הרבות, ממשלת ישראל לא שקטה על שמריה, ובהסכם התקציבי לשנים 2013 2014 קופות-החולים קיבלו תוספת תקציבית משמעותית במטרה להמשיך ולשמור על האיכות הגבוהה של מערכת הבריאות בישראל. עלות סל שירותי הבריאות שבאחריות קופות-החולים עומדת בשנת 2013 על כ-36.5 מיליארד שקל. בהתאם לנוהג במערכת הבריאות בשנים האחרונות, ובמטרה לאפשר לקופות-החולים ודאות בקשר לתקציבן ולאפשר תכנון ארוך טווח, אישרה הממשלה במאי 2013 סיכום תלת-שנתי בין שרי הבריאות והאוצר הנוגע לעדכון עלות סל שירותי הבריאות לשנים 2014 2016. בהתאם לסיכום בין השרים הקצתה הממשלה סכום של 300 מיליון ש"ח בשנה עבור תוספת טכנולוגיות ושירותים בסל שירותי הבריאות. אדוני שר האוצר, מאין הם יודעים, רק חוקקת, זה לא יצא לדרך. בנוסף, אושר מודל חדש למדד יוקר הבריאות, כך שמקורות קופות-החולים במסגרת מדד יוקר הבריאות החדש אמורים לגדול בעשרות מיליוני שקלים לשנה, כל שנה. עדכון זה נועד לשקף נכונה את התאמת הוצאות הקופות להכנסת הקופות. בנוסף, הממשלה אישרה כי בכל אחת מהשנים 2014 2016 תינתן לקופות-החולים תוספת עבור גידול האוכלוסייה והזדקנותה בשיעור של 1.5% בשנת 2014, גם לזה נתנו תשומת לבנו, 1.55% בשנת 2015 ו-1.6% בשנת 2016. ביחס לשיעור גידול שהיה נהוג בשנים 2011 2013, שעמד על 1.2%בממוצע, כאן אנחנו מראים גידול. מעבר לאמור לעיל החליטה הממשלה על היקף תמיכות בקופות-החולים בסכום של 205 מיליון ש"ח בכל אחת מהשנים לצורך פיתוח שירותים רפואיים בקהילה ותחליפי אשפוז בקהילה, וכן עבור עמידה של קופות-החולים ביעדי איכות נוספים. בהתאם לאמור, סך התוספות התקציביות שהקצתה הממשלה עבור תוספות שירותים, טכנולוגיות, גידול האוכלוסייה והזדקנותה ותמיכות לצורך פיתוח שירותים רפואיים ויעדי איכות בקופות-החולים, בשנים 2014 2016 תוספת זו תעמוד על למעלה מ-3 מיליארד שקל, הרב ליצמן, חבר הכנסת ליצמן, ולא כפי שטענת. 3 מיליארד שקל ב-2014 2016. אני יכול להגיד לך שזה לא יהיה. אז תבדוק. חבר הכנסת ליצמן, אני באמת מחזיק ממך איש חכם, בעל ניסיון. האם אתה באמת מאמין שהבעיות נוצרו בשמונה חודשים? צר לי שאני עולה כל פעם מחדש ושואל אתכם את השאלות הקשות האלה. הרי התשובה ברורה מאליה: לא. מאז כוננה הממשלה הזאת, חבר הכנסת ליצמן, יש תוספת של כ-3 מיליארד שקלים, רב-שנתית, עד 2016. ללמדך שגם שרת הבריאות, תשומת לבה הייתה נתונה לשירותים הקהילתיים, לקופות-החולים. ועוד מילה אחת, כי אתה בוודאי יודע, כסגן שר הבריאות לשעבר, שחלק מהבעיות של "הדסה עין-כרם", שקרוב ללבי אולי יותר מאשר ללב כל ירושלמי אחר, כי אני חוויתי ארבע שנים של קשר יומיומי כמעט בתקופת הפיגועים, וידעתי מה זה הקמת חדר הטראומה שם וכמה אלפי ירושלמים בית-החולים הזה הציל ממוות, כך שנפשי יוצאת אליו, ובזה לא יהיה אפשר להאשים אותי, ואני פועל רבות יחד עם ידידי, חברי, חבר הכנסת רובי ריבלין, שאני נותן לו הרבה כבוד בעניין הזה, כדי להגיש סיוע ל"הדסה עין-כרם". אבל כשהבור התקציבי שם הוא 1.3 מיליארד שקל, וההסכמים לקבלת שירותי רפואה בין "הדסה עין-כרם" לבין קופות-החולים שהיו בזמנך, שהביאו לחלק מהבור התקציבי, כי עבור ניתוח ב"הדסה עין-כרם" לא משלמים את ערך העלות, כתוצאה מתחרות פרועה, את הערך האמיתי של עלות ניתוח או יום אשפוז, וזה חלק ניכר מהבעיות של "הדסה עין-כרם", ואנחנו נתקן את זה. הצענו להוציא אותם, אבל הם לנו כדי שלא תהיה פריצה. נכון. באשר להצעת האי-אמון של סיעות ש"ס, חבר הכנסת ידידי יצחק כהן, הרי יש לי באמת הערכה אישית אליך, גם אגיד את זה אלף פעם, על ההכוונה ועל החפיפה בכניסתי לתפקיד, אבל הרי בכל שבוע אני נותר עוד פעם המום, עוד פעם ועוד פעם, מן, שמונה חודשים. מן, באמת, באמת, באמת הצביעות, וצר לי שאני אומר את זה דווקא לך, שבעצם העלאת האי-אמון בנושא הזה. התרחבות הפערים בין עשירים ועניים לא קרתה בשמונה החודשים האחרונים, לא, לא שמונה חודשים. לא, לא, תתחיל לרדת, מיקי. לא קרתה בשמונה חודשים. מיקי, תתחיל לרדת, אתם פשוט העליתם את זה עוד פעם. דקה. עבר תקציב, יש תוכניות, אני מייד אפרט לך, הרי אתה יודע את זה. מיקי, קצבאות, וזה לא יעזור לכם שאתם נזעקים לעניין הזה, אבל, המצב טוב, אין עניים פה. קצבאות הילדים לא הגדילו ב-50,000 עניים. אני אענה גם על זה. הביטוח הלאומי טועה. הפערים בין עשירים לעניים,   לא קרו בשמונה החודשים האחרונים, הם תוצאה,  הם תוצאה של הזנחה חברתית ומשקית של שנים רבות, ואתם יודעים את זה. נכון. פעמים רבות חזרנו ואמרנו שהדרך לסגור את הפערים הללו עוברת בהכנסת אוכלוסיות נוספות לשוק העבודה ובהוזלת יוקר המחיה, שעליהן אנחנו עובדים. הנתונים, איך עובדים, הנתונים לא משקרים והם מראים כי תחולת העוני בקרב משפחות שאין להן מפרנס, תחולת העוני בקרב משפחות שאין להן מפרנס עומדת על 70.7% משפחות בעלות מפרנס אחד, 25.9%, ואילו במשפחות בעלות שני מפרנסים או יותר עומדים ממש על 4.6%, ולאלה אנחנו רוצים בהחלט לעזור, כי שניהם יוצאים לעבודה. לפיכך אתם יכולים להבין כי שילובם של שני בני-הזוג בתעסוקה במשרה מלאה הוא הפתרון שאליו אנחנו חותרים, כי אין פתרון אחר מלבד עבודה, בין היתר באמצעות תוכניות שונות כמו זו של "יוצאים לעבודה"; כל זאת בשילוב מלחמה בלתי מתפשרת ביוקר המחיה באמצעות כלים שונים, כגון חוק הריכוזיות, הורדת מכסים ופתיחת עוד ועוד שווקים לתחרות, בדומה לרפורמת שמים פתוחים שהעברנו. חברי חבר הכנסת יצחק כהן, אין שום רדיפה, אני אומר את זה פעם עשירית מעל הדוכן הזה, אין שום רדיפה, אין שום רדיפה, הנה, בפעם השלישית, ואין שום שנאה למגזר כזה או אחר. אל תדביקו את זה לנו. ואין שום רדיפה וסנקציות פליליות נגד בחורי ישיבה, כמה חברי כנסת שיושבים כאן, אין שום רדיפה וסנקציות פליליות כנגד בחורי ישיבה והציבור החרדי. החוק, סוף-סוף אחרי 65 שנה, יהיה שווה לכולם: לבן שלי, לבן שלכם, לילדים של כולנו, איפה שר האוצר שלכם? איפה שר האוצר שלכם? של כולנו החוק יהיה שווה. כמו שהחוק יתייחס לילדים שלי הוא יתייחס גם לילדים שלכם, ולכן אין שום רדיפה. יש חוק במדינת ישראל, מדינת ישראל היא מדינת חוק, וככה ננהג. וחבר הכנסת ידידי, עוד פעם, יצחק כהן, אתם הצבעתם בעד מכירת דירות בדיור הציבורי, ואני שואל, היכן כספי המכירה? מדוע, בסוכנות היהודית. איציק ידידי, מדוע, בסוכנות. לא דאגתם לרכוש דירות חדשות לדיור הציבורי? מדוע? אני אענה לך, מיקי. הכסף הלך לסוכנות היהודית, 2.4 מיליארד שקל בלי שום סיבה. אני נלחמתי בזה, תמשיך את העבודה, בבקשה. ידידי יצחק כהן, תבקש, נראה שהמלחמה לבדה אינה מספיקה. העובדה הנכונה לעכשיו, אין מספיק דירות בדיור הציבורי וגם אין כסף לרכוש דירות נוספות עבור הדיור הציבורי. אילו לא הייתה מתבצעת המכירה, היום יכולנו להתבשם בדירות באזורי הביקוש או באזורים הנוספים ולענות על הביקושים הנוספים, וחבל שכך היה. כל ההסברים: אני לא הצבעתי, אני ה��נגדתי, מדיניות האוצר על כל מרכיביה הייתה תמיד שהמדינה לא צריכה להיות בעלת דיור ציבורי. בסדר. זאת שגיאה חמורה, אבל, רובי, אבל לא להחזיר את הכסף לסוכנות. למרות שיבוא היום בערב, הוא עוד מטיל אשמה על השוק. לא, אני רק אומר, ציינתי עובדות, חבר הכנסת רובי. העובדות נכונות. זהו. ואמרתי עוד הפעם, אני מתנצל בשמי, בשם סיעתי, אין שום רדיפה וחד וחלק העניין הזה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם ולומר כי בשני המקרים הצעת האי-אמון אומרת על המציעים יותר ממה שהיא אומרת על הממשלה, שהרי הרב ליצמן היה סגן שר הבריאות בפועל מטעם יהדות התורה, וביחד עם סיעת ש"ס הם ישבו בכל ממשלות ישראל ב-30, עם שר האוצר היום. ב-30 השנים האחרונות בתפקידי מפתח, כפי שחזרתי ואמרתי בלי סוף בחודשים האחרונים. לכן, אם הם רוצים לבוא בטענות על גירעונות קופות-החולים שעכשיו תיקנו אותם, והצגתי כאן תוכנית רב-שנתית של 3 מיליארד שקל עד סוף 2016, אני אומר, אם הם רוצים לבוא בטענות על גירעונות קופות-החולים או על ממדי העוני, שיתכבדו נא ויסתכלו במראה. לפיכך, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מן הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה. תודה, נכבדי סגן שר האוצר. אנחנו נעבור להצעת האי-אמון החמישית: ממשלה שתומכת ומקדמת חקיקה גזענית, מטעם בל"ד, רע"ם-תע"ל-מד"ע וחד"ש. תציג את ההצעה, תנמק אותה חברת הכנסת חנין זועבי, וישיב לה סגן שר המקשר בין הכנסת לממשלה אופיר אקוניס. בבקשה, גברתי. תודה. יש לך עשר דקות. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, חברות הכנסת, חלק ניכר ממצעם של חברי הכנסת הערבים בכנסת הוא לנסות ולשכנע את הכנסת לא לאשר חוקים גזעניים למיניהם, למשל חוקים שנותנים לגיטימציה להפקעת אדמות מהערבים: חוק פראוור, חוק הפקעת אדמות, חוקי אפרטהייד, חוק של ועדות קבלה שמונע מהאזרחים הערבים של המדינה לגור על יותר מ-80% מהארץ, מהשטח של המדינה, מהשטח של המולדת שלנו; חוקי נאמנות למיניהם: חוק התורמים למדינה שכל מטרתו היא לתת עוד יותר פריבילגיות לאלה שמוצאים את עצמם חלק מהזהות של המדינה, ושהפלסטיני, האזרח הערבי אף פעם לא יכול, גם אם הוא מנסה מסיבות פוליטיות, מוסריות, היסטוריות, להרגיש חלק מהמדינה, חלק מהגדרת המדינה לעצמה, חלק מהמדיניות של המדינה. אז בכנסת הזאת לא מכירים את המושג הזה של צדק. אף פעם לא יכולים להיתקל בה בחוק, למשל, לא עולה בדעתנו אפילו, לא עולה בדעת חברי הכנסת להיתקל בחוק שמחזיר אדמות לערבים, חוק שנוגע לחלוקה יותר צודקת של הקרקע, לא בבית-ספרנו, לא במקום הזה, לא בכנסת הזאת. תעלו על דעתכם כל נושא שהוא, חלוקת המים בין החקלאים הערבים לבין החקלאים היהודים. לכן אני חושבת, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמו שאנחנו אומרים יום-יום ופעם אחרי פעם, מדיניות וערכים של שוויון הם ערכים ומדיניות שהם זרים לכנסת. ואנחנו, אני מרגישה את עצמי ואני חושבת שאני גם מדברת בשם רוב חברי הכנסת הערבים אם לא כולם, אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לשלם יום-יום על העובדה שאנחנו לא יהודים. אנחנו ערבים, חבר הכנסת אופיר אקוניס. המדינה מברכת את הממשלות בעולם על החלטתן לקדם חוקים נגד גזענות, נכון, ונגד הכחשת השואה, ואני בעד, כאשר יום-יום היא מכחישה את הקיום שלי. אם הכחשת השואה היא גזענות, אז גם הכחשת הקיום שלי היא גזענות. ההיגיון של חוק הנאמנות, למשל, לא היה מתקיים לולא הכחשת הזהות שלי, ההיגיון של חוק פראוור לא היה מתקיים ללא הכחשת הבעלות שלי על הקרקע, ההיגיו�� של חוק התרומה למדינה, חוק התורמים למדינה, לא היה מתקיים לולא הכחשת הקשר שלי עם המולדת שלי. קשר שהוא לא צריך, דרך אגב, את תיווכה של מדינת ישראל, יש לי קשר ישיר, היסטורי, עם המולדת שלי. חוק התורמים, חבר הכנסת אקוניס ואדוני היושב-ראש, גם מכחיש את יחס המדינה אלי. ואני לא משרתת בגלל שאני בכלל לא מרגישה שאני שייכת לזהותה של המדינה כפי שהמדינה החליטה על הגדרתה ועל הזהות שלה. למה את, המדינה החליטה שהיא מגדירה את עצמה בתור מדינה יהודית, ואני לא יהודייה. זה כל כך פשוט, זה היגיון כל כך פשוט: אם היא מדינת היהודים ואני לא יהודייה, אז משמע הדבר שהיא לא המדינה שלי. אז את מי בדיוק צריכים להעניש במשוואה הזאת? את מי צריכים להעניש, אני, אתה לא בר-שיח אתי, חבר הכנסת פייגלין, מה לעשות. אבל את חברה בפרלמנט, שאת מכחישה אותו. עכשיו, את מי צריך להעניש במשוואה הזאת של הגדרת המדינה ושל תחושת והרגשת ומציאות, זה לא רק הרגשה, מציאות היא השייכות שלי להגדרתה של המדינה, את מי צריכים להעניש, אותי או את המדינה? המדינה, אותה מדינה שרודפת אחרי 5% מהשטח של הנגב, שזה האחוז שאנחנו טוענים שהוא האדמות שלנו, אדמות שלוקחות משטח הנגב 5% והמדינה רוצה לרדוף אחרי ה-5% האלה, לא בגלל שחסר, שהשטח חסר, לא בגלל שחסרה קרקע וחסרות אדמות לבנות וליישב יהודים, אלא בגלל שרוצים, המטרה היא להפקיע את האדמות האלה מהערבים. עכשיו, ואני חוזרת, בחוק התורמים למדינה רוצים, חבר הכנסת אקוניס, לתת פריבילגיות לאלה שמשרתים בצבא, נכון? אבל עוד יש להם הפריבילגיות האלה, לאלה שמשרתים בצבא כבר יש הפריבילגיה של שייכות, הפריבילגיה של סולידריות. הם משרתים בצבא בגלל שהם מרגישים סולידריות עם העם. עם איזה עם אני צריכה או יכולה להרגיש סולידריות? הם משרתים בצבא בגלל שהם מרגישים שייכים. עִם איזו מדינה בדיוק אני יכולה, לא רוצה, יכולה להרגיש שאני שייכת? אז אני לא רואה את השירות בצבא בתור חובה, לא רק בתור חובה. הנקודה המרכזית של אלה שמשרתים בצבא היא שיש להם הזכות והפריבילגיות שאין לי: אני לא יכולה, והמדינה לא נתנה לי שום אפשרות ושום סיכוי לפריבילגיה של סולידריות ושייכות. אז חוק התורמים למדינה כבר רוצה לעשות עוול אתי פעמיים ולהפלות נגדי פעמיים. אני רוצה שאתה תבין אותי ולא, אדוני, אני יכולה כבר עכשיו לנחש את התגובה שלך ואת השיח שלך ואת הנאום שלך, אבל, ברשותך, אני שמח.  תקשיב להיגיון הזה. ומאותם טעמים ומאותן סיבות אנחנו גם מתנגדים לשירות האזרחי, שהוא גם סוג נגזר מהשירות הצבאי, ובעינינו אין הבדל. זה מבטא, העמדה שלנו לגבי השירות מבטאת את יחס המדינה אלינו. אדוני היושב-ראש, אני יודעת שחברי הכנסת לא מסכימים אתי. אני יודעת שאתה גם לא רואה ולא מגדיר את הדברים כמו שאנחנו מגדירים. הרי מאוד קשה להיות ביקורתי כלפי הכוחנות כאשר אנחנו נהנים מהכוחנות הזאת. אבל אני רואה את הכוחנות הזאת, ואנחנו רואים, חברי הכנסת הערבים, שהכוחנות או גם הכוחנות וגם הגזענות הן חלק מהפוליטיקה היומיומית של המדינה הזאת. והאבסורד הזה בחוק פראוור, אדוני חבר הכנסת אקוניס, סגן השר המקשר, שיש בכנסת, יש חברי כנסת שמבינים שהסדרת יישוב הערבים בנגב תוך כדי גירושם והקמת יישובים ליהודים, אלו מרכיבים של דמוקרטיה, ועוד בשביל לחיות, כל האבסורד הזה. יש פה חברי כנסת שבאמת הם לא רוצים להיות גזענים אבל הם לא מבינים עד כמה יש להם את הרגשת האדנות הזאת שנותנת להם לראות בערבים נתינים, והם מרשים לעצמם להסדיר לערבים בלי לבקש רשות מבעלי האדמה, בלי להסכים, בלי להגיע אתם להסכם מסוים. זו הרגשת האדון כלפי נתין: אתה מסדיר אותנו, יש לך את תחושת הצדק ועוד אתה מרגיש צודק. אתה לא מרגיש אנטי-דמוקרטי, אתה לא מרגיש גזען. אתה מרגיש שאתה צודק ויש לך את הרשות להסדיר לערבים האלה ולגרש אותם. העליונות הזאת של האדון שיכול לעשות הכול עם הנתינים, ואם מולך יש נתין, אז אתה לא יכול לזהות את אקט הגירוש, באמת אתה לא יכול לעכל את זה ואתה שומע אותי ואתה אומר: חנין, איך אומרים הוֹזֶה? הוֹזָה? הוֹזָה. הוֹזָה, נכון. ואנטי-דמוקרטית. ושונאת מה? אולי שונאת יהודים? ואני לא. אתה לא יכול לדמיין לעצמך ולהבין שאתה מתייחס לערבים בתור בעל האדמה, ושיש לך את הרשות, ואלה נתינים, ואסור להם אפילו להתנגד. ואלה נתינים, ואתה לא מגרש אותם כי מלכתחילה הם לא בעלים על הקרקע. מלכתחילה אין להם קשר מיוחד עם המולדת הזאת. מלכתחילה המדינה הזאת והאדמה הזאת אינה המולדת שלהם. משפט סיום. יש מי שכבר, אני מסיימת, שהגיון הבריונות נהפך לחלק מהשפה: לנו, האדונים, מותר הכול ואתם הנתינים, אפילו אינכם רשאים להגיב. אם אנחנו רוצים את האדמה שלכם, אנחנו ניקח. לכם אסור אפילו להיאבק. פראוור, אדוני, ואני מסיימת במשפט אחרון, הוא חוק קולוניאלי, אבל לא רק החוק הזה הוא קולוניאלי, גם ההיגיון שמאחורי תפיסת ההתנגדות לפראוור, שאסור לנו להתנגד, וכאשר אנחנו מתנגדים אנחנו אלימים, גם היא תפיסה קולוניאלית. המוסר האנושי שלנו מחייב אותנו להתנגד לכל החוקים הגזעניים האלה. תודה. תודה, חברת הכנסת חנין זועבי. אדוני, סגן השר המקשר, חבר הכנסת אקוניס, בבקשה. ישיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. שלא תתחיל מי היה קודם. ולא, האיום האיראני. כבוד סגן השר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת האי-אמון עוסקת בממשלה שתומכת, הזויה. ומקדמת חקיקה גזענית. גזענות, חברת הכנסת זועבי, היא עמדה, לפחות כך מפרש אותה המילון העברי-עברי: עמדה שעל-פיה קבוצה מסוימת היא עליונה על רעותה ולכן היא זכאית להעדפה על פני קבוצה אחרת. זוהי הגדרה של גזענות. ובכן, בישראל אין גזענות, אין חקיקה גזענית,  אין אפרטהייד. הערבים אזרחי ישראל קיבלו, כמו כל אזרח אחר בישראל, בלי שום תנאי, בלי שום תסביכי עליונות ובלי שום תסביכי נחיתות, את הדבר היסודי ביותר בכל דמוקרטיה, וזה זכות ההצבעה לכנסת, וגם זכות ההיבחרות לכנסת. וכך קרה מ-1949, ואף אחד לא צריך פה להודות, חבר הכנסת טיבי. אף אחד פה לא בא מאיזו עמדה גזענית, לא הימין המכונה על-ידיכם, ועל-ידי השמאל בישראל לצערי, בדבר הזה, אגב, הם הצליחו בהחלט להחדיר ולהשריש את התפיסה של הימין הגזעני, הימין הפאשיסטי. ולא קשור, זה נכון. אה, בוא. הדבר הזה הרי הוא, אני מודה שהם הצליחו להכניס את זה לשיח. זה בהחלט דבר שראשי מפא"י ההיסטורית, על גלגוליה של תנועת העבודה, הצליחו להכניס כבר בשנות ה-30, באיזה, לא, הם לא ציונים. מפא"י הם לא ציונים, אז הם, לא, אבל לא כל הימין. לא כל הימין. יש כמה בסדר, לא כל הימין. לא, לא כל. יש כמה בסדר, לא כל הימין. אה, יש כמה בסדר? אה. הנה, חבר הכנסת בר אומר שישנם כמה בסדר. לא כל הימין, אבל רוב הימין הישראלי. חבל שהם לא פה, שמה? חבל שלא רואים אותם. נו, מה לעשות. אתה יודע, בדמוקרטיה שלנו העם קובע, העם בוחר. לא נצטט מה ראשי מחניך אמרו כאשר נודע על המהפך ההיסטורי. במסגרת אותן, לא, יצחק בן-אהרון, חבר הכנסת אקוניס. במסגרת אותן תפיסות דמוקרטיות שאתם כל כך אוהבים, עוד מעט יהיה עוד מהפך היסטורי. יהיה עוד מהפך. ובאותה נשימה, חברת הכנסת זועבי, באותה תפיסה דמוקרטית טובה, שאיננה גזענית אלא בדיוק הפוכה לתפיסה הגזענית, קודמייך, חברי הכנסת מהסיעות הערביות החל מהכנסת הראשונה ועד הכנסת הזאת, יושבים כאן. וגם את יושבת כאן. ולמרות ניסיוני הדמוקרטי לפסול את ישיבתך כאן, אגב, ועדת הבחירות פסלה את כהונתה של חברת הכנסת זועבי על-פי חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א, תמיכה וסיוע למאבק מזוין, בית-המשפט העליון נתן לך אישור לך להיות כאן. הוא בעצם פסל את ההחלטה. אז יש דברים בדמוקרטיה הישראלית שאת מקבלת, כמו זכות ההיבחרות שלך לכנסת. זה דמוקרטי. למשל, את מקבלת את קיומו של בית-המשפט העליון. לגרש אנשים מהאדמה שלהם זה דמוקרטי? זה הדבר היסודי ביותר בדמוקרטיה. בית-המשפט העליון. אתה גירשת עם. עם שלם אתה גירשת והרסת את, ואתה ממשיך להרוס, אתה ממשיך, לא. הזכות לבחור ולהיבחר היא הדבר היסודי ביותר בדמוקרטיה. ואם את לא מאמינה בדמוקרטיה הישראלית, אתה השתמשת באמירות של המושג גזענות, למה את מתעקשת להיבחר לבית הזה כל פעם? למה את מתעקשת להיבחר לבית הזה כל פעם? אז אני מבקשת ממך להשתמש במילון בשביל המושג דמוקרטיה. חברת הכנסת זועבי, נא לאפשר לו לדבר. אולי אתה תפתח את המילון בשביל שתדע מה זאת אומרת דמוקרטיה. תודה. בהחלט. אני תמיד מוכן, תשתמש במילון. אני תמיד מוכן לשמוע ממך על דמוקרטיה. כן, תמיד אני מוכן לשמוע ממך הסברים, או מחלק מחברייך, אתה לא תלמד אותי מה זה דמוקרטיה. או מחלק מחברייך לדמוקרטיה, ובעיקר אתם תספרו לי איך מתנהלת הדמוקרטיה במדינות ערב, איך היא מתנהלת, הדמוקרטיה. מה הקשר? למה אתה, מי הביא אותם, איך היא מתנהלת, הדמוקרטיה הזאת, אדוני היושב-ראש, במדינות ערב. מה יש לך, האם מתקיימות בחירות חופשיות? האם חברי הפרלמנט, לא, לא. אה. הם אפילו לא טוענים שהם דמוקרטים. בוודאי שטוענים שהם דמוקרטים. הם מקיימים בחירות. אבל אתה טוען שאתה דמוקרט, למה מקיימים בחירות שם? והמדינה הזאת טוענת שהיא דמוקרטית. ישנן מדינות שמקיימות בחירות. ואז השליט נבחר ברוב מדהים של 99%. חבר הכנסת אקוניס, אתה טוען, ולא למדינת ישראל? לא, חלילה, חבר הכנסת אילן גילאון, חלילה מלהעלות על הדעת בכלל דבר כזה. זאת הייתה השוואה פרוזאית בין הדמוקרטיה הישראלית לדמוקרטיה שמנסים לצייר חלק מהמנהיגים. אבל מה הקשר? מה הקשר? אני אגיד לך בדיוק מה הקשר. כאשר באים לטעון נגד ישראל, וזה פחות או יותר מה שעשתה חברת הכנסת זועבי בעשר הדקות שניתנו לה, שישראל היא מדינה גזענית, אגב, את גם אמרת שאת לא יכולה להרגיש חלק מן המדינה, משום שישראל היא מדינה יהודית. כן. ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית. את מגחכת, אבל במסגרת הגיחוך הזה את פה. אין משמעות. במסגרת הגיחוך הזה את נמצאת פה. ואם את כל כך לא מאמינה, את גם נשבעת אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. אחרת לא היית יכולה לכהן כחברת כנסת. אז את צריכה להחליט מה את רוצה. את גם רוצה, אני מכיר את משנתך, את רוצה, אגב, לזכותך ייאמר שהיא משנה סדורה. באמת לזכותך ייאמר. אני מעריך אנשים עם משנה סדורה. את רוצה מדינת כל אזרחיה. זה לא יקרה. ישראל, אם תהיה מדינת כל אזרחיה, בעצם סיימה את תפקידה ההיסטורי. בסוף זה מה שיהיה. חוק, זה לא חוק גזעני? חוק ועדות קבלה הוא לא חוק גזעני? בסוף זה מה שיהיה? חבר הכנסת אגבאריה, אם תצליח לשכנע את רוב הציבור בישראל, נ��ליח, ואתה תיבחר לראש ממשלה או תהיה שר בממשלה ותביא הצעה כזאת, אז אנחנו ניאלץ במסגרת הדמוקרטיה. זה לא יקרה. אין ציבור, אני דיברתי על חוקים גזעניים. אני תכף אענה לך גם על החוקים. חכי בסבלנות. זה לא יקרה, לא תהיה מדינת כל אזרחיה. ישראל הייתה ותהיה מדינה יהודית ודמוקרטיה, ותימשך זכות הבחירה של ערביי ישראל, מה עם חוק פראוור? הבחירה וההיבחרות, כמובן, הכול בכפוף לסעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. עכשיו, אתם אומרים כל הזמן, גם עכשיו: גזענית, גזענית, ממשלה גזענית, ישראל מדינה גזענית. חוקים גזעניים. הזכרת את המילה החביבה "אפרטהייד" גם, כמובן, תמיד טוב, בעיקר בפורומים בין-לאומיים. תמיד טוב, תמצא לי מדינה אחת באירופה שיש בה חוק כמו חוק ועדות קבלה. להגיד את זה, המילה הזאת "אפרטהייד". בסוף עוד עלולים להאמין לכם. אדוני סגן השר, תמצא לי מדינה אחת באירופה שיש בה חוק כמו חוק ועדות קבלה. מדינה דמוקרטית אחת. גברתי, אנחנו נענה לך על כל החוקים, אז תענה לי. קודם כול בהצבעות דמוקרטיות בבית הזה. ואת כל כך מתעקשת לדבר על החוק של העדפה ליוצאי צבא, שעבר פה נדמה לי בקריאה הטרומית לא מזמן. את יודעת, אזרח ישראלי שמגיע לגיל 18 ומתגייס לצבא או לשירות לאומי-אזרחי, שגם אותו הזכרת, תורם למדינה שבה הוא חי על חשבון הפיתוח האישי שלו, החיים האישיים שלו, במשך שלוש שנים, על חשבון פיתוח הקריירה שלו. האם הוא מרוויח משהו משירותו למען המדינה? אני חיה על חשבון המדינה? אנחנו חיים על חשבון המדינה? כאשר משרת מילואים עוזב את משפחתו או את ילדיו והולך לשירות מילואים, האם הוא עושה זאת למען עצמו או למען המדינה? ואפילו למען הגנתך שלך. הגנתך שלך. ההגנה שלך, כדי שאת תוכלי לחיות בשלום בנצרת ולקיים את כל ההסתה שאת מקיימת שם כבר שנים ארוכות. עכשיו אני אגיד לך עוד דבר: בעניין הזה, החוק הזה שאת דיברת עליו, כל יוצאי צה"ל ואנשי המילואים, כולם, יהודים, דרוזים, נוצרים, צ'רקסים, מוסלמים שמשרתים בצה"ל או בשירות לאומי-אזרחי, כולם יהיו זכאים להטבות שהחוק הזה מקנה, בלי הבדלי דת, אותו בדואי שנקבר מאחורי הגדר, שהתגייר ושירת בצבא, למה את זה אתה לא מזכיר? בלי הבדלי דת, גזע ומין. לא נוח לך, אה? לא נוח לך. אני לא מדבר על מקרים פרטניים שאני לא מכיר, חבר הכנסת אגבאריה. שירת בצבא והתגייר. אני לא מכיר את המקרה הפרטני הזה. אתה מכיר. נקבר מאחורי הגדר. אני מדבר על מדיניות, לא על מקרים פרטיים. אז זו המדיניות, וסירבתם אפילו, והמדיניות היא כזאת, וחברת הכנסת זועבי יודעת את זה, וגם אתה יודע את זה, שאם התגייס חייל, גם אם יהיה מוסלמי, יהיה נוצרי, וישנם ברוך השם נוצרים רבים מקרב ערביי ישראל בצפון שרוצים להתגייס. דיברתי אתם, הם היו אצלי במשרד ראש הממשלה בירושלים. הם אמרו: תעודדו אותנו להתגייס לצבא או לעשות שירות לאומי. הם לא נדבקו בפנאטיות הזאת. הם רוצים לחיות כאזרחים שווי זכויות ושווי חובות במדינה הזאת. ואני הייתי יותר מאשר, כמובן, אמרתי להם שהדלת פתוחה והם יקבלו כל סיוע. אפילו הייתי נרגש לראות את הבקשה הזאת ואת הרצון הזה. והם, חברת הכנסת זועבי, כולם, ושוב, כמו שאמרתי לך, ללא הבדלי דת, גזע ומין, יקבלו את כל הזכויות שיקבלו כל יוצאי הצבא. אנחנו לא מבדילים בעניין הזה, והמפתח בוודאי לא יהיה, יושב כאן שר הביטחון, המפתח בוודאי לא יהיה דתי או על-פי גזע, הוא יהיה על-פי מי שמשרת בצבא ומי שלא משרת בצבא. אני מבקש מהכנסת לדחות גם את הצעת האי-אמון הזאת. תודה רבה, סגן השר אקוניס. אנחנו נעבור, ועדת הכנסת קבעה הודעות סיעות של שלוש דקות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אראל מרגלית ממפלגת העבודה, אחריו, חברת הכנסת קול מיש עתיד, ואחריה, חבר הכנסת זבולון קלפה. שלוש דקות לכל אחד. בבקשה, נכבדי. תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היה לנו עכשיו משבר די דרמטי עם הנושא של שנת השירות, שאני מבין שיכול להיות שבאופן זמני הוא נפתר. אבל אני רוצה להביע את האי-אמון שלנו לגבי המדיניות החברתית ששנת השירות הזאת באה לפתור והמקומות שאליהם זה הולך. רבותי, אנחנו נמצאים במאה ה-21 כשמדינת ישראל היא אחת המדינות עם העוצמה הכלכלית הגדולה ביותר בקרב מדינות ה-OECD. ממש. והנה, אנחנו בעיצומו של שגשוג כלכלי בהרבה מאוד מקומות בארץ, ו-800 מטר מאתנו בעיר הגדולה ירושלים מצד אחד ו-500 מטר בעיר מצד שני וביישובים שונים בארץ, ביישובים ערביים, ביישובים יהודיים, יש עוני מטורף בכל רחבי המדינה, ואנחנו חיים עם זה בשלום. ואני רוצה לספר לכם: לפני 11 שנה אנחנו התחלנו פה פרויקט דווקא עם השינשינים, שהגיע עד היום, ב-11 שנה, ל-22,000 ילדים ערבים ויהודים בירושלים, עם 120 מתנדבי שנת שירות בשנה, שעכשיו רוצים לקצץ גם אותם, עם מכסה של 2,000 מתנדבים שהצבא לא מוכן להגדיל, כשזה אחד הדברים המבורכים ביותר שמגיעים אל האזרחים, שיוצר חיבור בחברה הישראלית. ואותם שנת-שירותניקים, חבר'ה שדוחים את השירות הצבאי שלהם בשנה, גרים בתוך השכונה, באים ועובדים בבוקר בבית-הספר, אחרי הצהריים ובערב במתנ"ס המקומי וכו'. והאנשים האלה מהווים מנטורים, חונכים לכל אחד מהילדים שגדלים והרבה פעמים חסר להם מודל לחיקוי. הם קרובים אליהם יותר בגיל, והם עושים דרמה בחיים שלהם. ואני אומר את הדבר הבא: במדינה שבה חלק מהילדים מקבלים בחינוך הציבורי 3,000 שקל לשנה לחינוך, וחלק אחר של הילדים, במרכז הארץ בעיקר, מקבלים 10,000 שקל לשנה, איך אנחנו יכולים לקחת את אותו כלי מדהים, שהצבא יצר ותנועות הנוער יצרו והתנועה הקיבוצית ותנועת ההתיישבות, שנקרא "שנת שירות"? ואני אומר לכם את הדבר הבא: במקום 2,000 מתנדבי שנת שירות בשנה, בואו נעלה את המכסה בצורה הדרגתית ל-20,000. דרך אגב, יש לנו התוכנית המשוכללת ביותר לשנת שירות בבית-צפפא הערבית, שם אנחנו קוראים לזה מכינה קדם-צבאית, וגם מתנדבים ערבים עושים את שנת השירות הזאת בשכונות שלהם. בואו נגדיל את זה ל-20,000, בואו נגדיל את זה הרבה יותר. כי אותם חבר'ה צעירים לפני צבא, כשהם עוזבים את הבתים המבוססים שלהם בכל רחבי הארץ והולכים לגור שנה בשכונה או בעיירת פיתוח או במקום מרוחק, הם בעצם יוצרים גשר חברתי, והם הופכים ליזמים חברתיים ולמחוללי שינוי בחברה הישראלית. ואני אומר, אם פרויקט קטן אחד בירושלים היה יכול להגיע ל-22,000 ילדים יהודים וערבים ב-11 שנה, אז האם אנחנו כמדינה, אם אנחנו מקבלים החלטה עקרונית  לא נוכל להגיע בחמש השנים הבאות ל-5 מיליון ילדים? הפערים בחברה הישראלית הם בלתי נסבלים, ושנת השירות היא רק אלמנט אחד כדי לפתור אותם. תודה. תודה לחבר הכנסת מרגלית. חברת הכנסת עדי קול, בבקשה. אחריה, חבר הכנסת נסים זאב. אה, אתה מדבר במקומו? אחריו, חבר הכנסת מוזס. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נתבקשתי להביע אמון בממשלה, אבל אני קצת מתקשה לעשות את זה בשבוע שבו ועדת שרים לחקיקה דחתה הצעת חוק שלי שביקשה לתת נקודות זיכוי לזוגות מאותו מין שהם הורים לילדים. לא רק שהוועדה דחתה את ההצעה הזאת, אלא גם התנהל דיון מאוד קשה, שהכי קרוב שאני יכולה לתאר אותו זה "הומופובי", שבו שרי ממשלת ישראל דיברו על כך שאסור בשום אופן למדינת ישראל להכיר בצורת החיים הזאת, בתא המשפחתי הזה. אני מזועזעת ונדהמת לעמוד כאן כחברת הקואליציה ולהיות חלק מממשלה שחושבת דברים כאלה ומסוגלת להגיד אותם ולהתבטא בצורה כזאת ולפגוע פגיעה קשה בשוויון. זוגות מאותו מין הורים לילדים מגדלים ילדים לתפארת וזכאים לכל הגנה, תמיכה, טיפוח, ובטח לסיוע כלכלי שהמדינה מעניקה. רבים כבר אמרו לפני שהמדינה לא מעניקה מספיק סיוע, והמצוקה הקשה של אזרחי ישראל ברורה. אני חושבת שאנחנו, חברי כנסת ישראל, ובעיקר חברי הקואליציה המעטים שנמצאים כאן, צריכים לעמוד ולמחות על הצעד הזה ולקרוא לממשלה הזאת להגיד אחת ולתמיד שאנחנו לא מוכנים לתת את ידנו לפגיעה הקשה הזאת בשוויון, אנחנו לא מוכנים להמשיך למחוק קבוצה שלמה של אזרחים ישראלים מפני הכרה בצורת החיים שלהם, בתא המשפחתי שלהם, בזהות שלהם, בזכויות שלהם. הצעת החוק הזאת יוגש עליה ערר, והיא תעלה שוב לוועדת השרים, ואני מאוד מקווה שהממשלה תדע הפעם להגיד אמירה חדה ונחרצת בעד זוגות מאותו מין, בעד ההורות שלהם, בעד התפיסה הליברלית שלכל אדם יש זכות לבחור את בן-הזוג שלו, לבחור עם מי הוא רוצה לחיות ולבחור לגדל אתו או אִתה ילדים. תודה. תודה, חברת הכנסת קול. כל הכבוד על האומץ. היא רק סיימה את הסנקציות מהפעם הקודמת, ועכשיו היא שוב,  אבל זה לא מדויק. בסדר, תהיה על זה תגובת ממשלה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת מוזס.  לא, אי-אפשר לאפשר, זה דיון סיעתי. אתה רשום פה במקור. אם אתה רוצה אתה מוזמן. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אדוני היושב בראש, אדוני השר שראיתי אותו פה לרגע, חברי חברי הכנסת, הקואליציה מתפלאת למה חברי אופוזיציה מדברים בהצעת אי-אמון נגד הקואליציה. מה לעשות, לקואליציה יש יתרונות אבל יש גם רגישויות, או אני קורא לזה אפילו חסרונות, שבכך שהם מבטיחים הבטחות ולא מקיימים הציבור שאנחנו מייצגים אותו כרגע באופוזיציה בא אליהם בביקורת. לכן מה להם להתפלא שאנחנו מביעים ביקורת? אמרו קודם שלא הכול הצטבר בשנה של הקואליציה הנוכחית. אכן נכון הדבר. אבל כשנבחרים לקואליציה ומבטיחים שישנו או יתקנו את מה שהקואליציה הקודמת לא עשתה, או חברי הכנסת שיושבים היום באופוזיציה נניח לא עשו בקדנציה הקודמת, זה עדיין לא פוטר היום את הקואליציה מלבוא ולהציג לנו הישגים של שנה בתפקיד. לצערי, אני חייב להצביע על סיעה שלא נמצאת פה במליאה היום, סיעת הבית היהודי. התחושות שנוצרו בציבור, לאו דווקא בציבור שאני מייצג או מפלגת יהדות התורה מייצגת, אלא אפילו בציבור של הבית היהודי, ואנחנו קוראים, אנחנו מקשיבים לציבור הזה, ואנחנו במפורש רואים אצלם תהיות ושאלות: מה התפקיד של הבית היהודי בקואליציה הזאת? האם לקיים רק את הברית, ובברית הזאת מוכנים לשחוט את כל קודשי ישראל? כמובן שאם היינו עושים שינוי כזה או אחר כדי לפגוע בציבור הדתי, אם היינו יושבים בקואליציה היום, אני יודע איזו ביקורת היינו חוטפים. אם היינו פוגעים ברגישויות, ולא עשינו זאת בקואליציה הקודמת, שהבית היהודי או חלק מהבית היהודי מאמין בהן, בוודאי לא היינו יושבים פה בשקט, אלא היו מפגיזים אותנו כל הזמן בביקורת. כל החוקים שראינו שהקואליציה הנוכחית הצליחה להעביר בחודשים האחרונים בזכות הבית היהודי, א��תו חוק "צהר", אותו חוק גיור, אותו חוק ברית הזוגיות שכנראה מגיע בימים האלה או בתקופה הקרובה לכנסת, אותו חוק רב ראשי אחד, כל זה יחד מצביע מגמה על אחת של הבית היהודי: למצוא חן בעיני מישהו, והמישהו הזה גורר אותו לכיוון, מה לעשות, חילוניות, לכיוון של עזיבת אותם קודשי ישראל שהבית היהודי היה נלחם עליהם בקדנציה הקודמת יחד אתנו, כשהם ישבו אתנו בקואליציה. ומה קרה פתאום? התפקיד של הבית היהודי, זה לא אני אומר, אני קורא את דברי הרבנים שלהם, אני קורא את התומכים הגדולים שלהם אומרים להם: רבותי, סטופ, תתעשתו, אתם לא כאלה חכמים גדולים שאתם פוסקים במקום אלה שמבינים בדברים האלה. תשבו עם הרבנים, תגיעו אתם להבנות, רבנים שלכם, שאתם מאמינים בהם, בצורה כזאת שיהיה לכם לפחות גיבוי. אבל הם לא עושים זאת. ולכן, מי שעושה כאלה דברים, בוודאי לא הם ולא הקואליציה שהם שותפים בה מגיע להם אמון. תודה רבה, חבר כנסת מיכאלי. חבר הכנסת אליעזר מוזס, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת מאיר שטרית, מהתנועה, ואחריו, חבר הכנסת אילן גילאון, ממרצ. להקפיד על שלוש דקות בבקשה. הוא משתמש ב-17 השניות שעדי קול השאירה. בבקשה, אדוני. ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. בשבוע שעבר החליטה המשטרה לסגור את תיק החקירה כנגד תושב בית-שמש שנחשד לשווא כאילו לפני כשנתיים ירק על ילדה קטנה בת ארבע. לא נכון, זה לא נכון. אתה לא תגיד לי מה לא נכון, כי ה"נכון" שלך, כל מי שקרא את זה יודע. לא נכון, זה לא נכון. תן לי לדבר ואחר כך תדבר על חשבון זמנך. יש לו שלוש דקות, אני מבקש לא להפריע. כזכור, בשעתה עוררה הפרשה הד תקשורתי חסר תקדים וגררה מסע הסתה משומן וממומן היטב. אין אף אחד במדינה שלא שמע על החרדים שיורקים על ילדות קטנות. גורמים פוליטיים, בסיוע התקשורת, ניצלו את הפרשייה היטב, במטרה לרכוב על גל ההסתה והשנאה למושב בכנסת, גם במחיר הנורא של השמצת ציבור שלם בישראל, וכפי שמתברר עכשיו, על לא עוול בכפו. עובדה שהמשטרה סגרה את התיק. לא מחוסר ראיות ולא מחוסר הוכחות, אלא בגלל שזה היה עלילה שפלה ושקרית. אם מישהו מצפה שעכשיו, עם סגירת התיק על-ידי המשטרה, מישהו מכל המשמיצים והמסיתים האלה יקום ויתנצל בפני הציבור החרדי על הדה-לגיטימציה ומסע ההסתה הנורא שעשו לו, אני מצטער לאכזב אתכם: לא ולא, אף אחד לא התנצל, אף אחד לא צייץ ואף אחד גם לא כתב על זה בפייסבוק, כי נגד החרדים מותר הכול. תחת ממשלה זו החרדים הפכו לשק החבטות של הציבור בישראל. הם האשמים בכל תחלואי החברה ומותר להסית נגדם, לקצץ להם את תקציבי החינוך, בתרבות, בקצבאות, להתנכל להם, לכפות עליהם אורח חיים מסוים, וכפי שהיה בפרשת היריקה, גם להמציא סיפורים שלא היו ולא נבראו, רק כדי לגרוף עוד כמה קולות לכנסת. ואני רוצה, במסגרת הנימוק של הצעת האי-אמון, לפנות לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, עכשיו, כשהעולם כולו השאיר אותך לבד מול איראן, וחותם אתם על ההסכמים, ואתה מרגיש בדידות מדינית וחוסר הבנה של העולם לצורכי ביטחון ישראל, איך ההרגשה? קשה, קשה מאוד. אז לידיעתך, אדוני ראש הממשלה, אנחנו, החרדים, רגילים, לצערנו, להרגשות האלה, רגילים שלא מקשיבים לנו, רגילים שמשאירים אותנו לבד, רגילים שמחרימים אותנו, רגילים שעושים לנו דה-לגיטימציה. אז לתשומת לבך, זו מידה כנגד מידה, כמו שאמרו חכמינו. אם אתה מצפה שהעולם לא יחרים אתנו, תדאג אתה שהציבור החרדי לא יוחרם על-ידי הציבור הישראלי תחת ממשלה זו שבראשותך. תוד��. תודה, חבר הכנסת מוזס. חברת כנסת מאיר שטרית, בבקשה. ואחריו, חבר הכנסת גילאון. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי חברי הכנסת, אני כמובן נגד הצעת האי-אמון. אני חבר בקואליציה ואני אצביע נגד הצעת אי-אמון, אבל תמיד מותר, גם ביום שכזה, לדבר אל הממשלה, לומר גם דברים שאולי לא תמיד עולים בקנה אחד עם מה שהממשלה אומרת. חשבנו ששכחת, אני רוצה לומר דבר אחד. ראיתי היום את הנתונים של דוח טאוב לגבי העוני והפערים החברתיים במדינת ישראל, שיתפרסם ביום רביעי הקרוב. ואני מוכרח להגיד שהמצב מאוד מאוד מצער. הפערים החברתיים במדינת ישראל בשכבות הביניים הם הכי גדולים במדינות ה-OECD. כל ילד שלישי, על-פי הנתונים, מתחת לקו העוני. מוכרחים לשנות את המצב הזה. וכשאני קורא בעיתון ששר האוצר, ואני אומר את זה לסגן שר האוצר, מר מיקי לוי, ששר האוצר שוקל, נוכח העובדה שהייתה גביית יתר של מסים השנה, להקטין את מס ההכנסה, אני חושב שהוא עושה טעות, ועדיף במקום להקטין את מס ההכנסה, להשתמש בכסף הזה כדי להוריד את מס ערך מוסף. עדיין מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון, הראשון, במדינות ה-OECD, עם המס העקיף הכי גבוה. ולעומת זאת, בנטל המס הישיר, שזה מס הכנסה, ישראל נמצאת באחד המקומות הנמוכים ביותר, כמעט מקום לפני אחרון. בגרמניה 19% נכון, אני אומר, מקום הכי, אחרון. מס עקיף הוא לא רק מס ערך מוסף, הוא גם מסי קנייה וכל היתר. ישראל נמצאת במקום הראשון מבחינת גובה המס העקיף. ואני חושב שאם היינו מורידים את מס ערך מוסף זה היה נותן ממש ברכה ומוריד את העלויות בעיקר לאוכלוסיות החלשות ולשכבות הביניים. הרי אתה לוקח את האנשים הכי חלשים, הם משלמים 18% מהקצבה שלהם על מע"מ. גם האנשים החלשים, שאת כל המשכורת שלהם הם צורכים, הם משלמים 18% מע"מ. אם אתה מוריד את זה ב-1% מה שהעלית השנה, תוריד את ה-1% הזה, אתה מביא ברכה הרבה יותר גדולה, כמעט 4 מיליארד שקל לשנה, שמתוכם 2.5 מיליארד שקל משלמים חמשת העשירונים התחתונים. זה שינוי הרבה יותר חשוב בעיני, מיקי, מאשר להוריד עוד מס הכנסה לאנשים היותר חזקים. חבל, גם ככה במדינת ישראל המס הישיר הוא עדיין בין הנמוכים ביותר במדינות ה-OECD, ולכן אין סיבה להוריד מס הכנסה. יש סיבה טובה מאוד להוריד את המסים העקיפים ואת מס ערך מוסף. לדעתי זה יכול רק להביא ברכה, גם לציבור, גם להקטין את ממדי העוני, וזה גם יהיה צעד נכון יותר מבחינה כלכלית, במקום להקטין עוד יותר את גביית המס הישיר. אילו היה הדבר תלוי בי, הייתי מעלה את המס הישיר עוד יותר. בחלקים מסוימים של המסים, מעלה עוד יותר את הגבייה של המס הישיר, ומוריד עוד יותר את המס העקיף, אם אנחנו רוצים לטפל בצמצום הפערים ובהקטנת ממדי העוני. הגשתי הצעות חוק בכנסת שעברה, היא מונחת גם בכנסת הזאת, לצערי הן לא עברו בכנסת שעברה ואני גם לא מאמין שהיא תעבור בכנסת הזאת, כמו הורדת מס ערך מוסף על מוצרי מזון בסיסיים לפי רשימה שהשר יקבע, דבר שיכול להקטין את העלות שלהם ב-10%, שזה משמעותי מאוד לאוכלוסיות החלשות האלה. אם אנחנו רוצים להוריד את ממדי העוני, זו הדרך. ואפשר לעשות את זה בשיתוף פעולה עם האוצר ולהביא באמת ברכה לאוכלוסיות החלשות. בלי לפגוע, אגב, בשום דבר, לא בתקציב, לא בגירעון, לא בכלום, רק להביא ברכה. לא צריך חוק בשביל זה, צריך, זה מציע, תודה, חבר הכנסת שטרית. חבר הכנסת אילן גילאון. אני מודה לכולם, אתם היום מקפידים על הזמנים באופן יוצא דופן. אפילו תורמי�� שניות. כל הכבוד. אחריו, חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו, חבר הכנסת עפו אגבאריה.  דוד כהן. לא, נכון, נכון, נכון. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני, אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני רוצה לחקור במופלא ממני. אולי אתה תעזור לי, כי אני לא מבין את ההיגיון שעומד מאחורי התנהלותו של ראש ממשלתנו. הפעם, אתה רואה, אני לא מתעסק עם שר האוצר, אם כי נזכיר גם אותו. אני לא מבין את ההיגיון, ובעיקר אני לא מבין מהי המטרה בהתנהלות הזאת סביב כל הברוגז עם ארצות-הברית, סביב הסאגה האיראנית או הסרט החדש שיש עם איראן כרגע. תהרוג אותי, לא מבין את ההיגיון הזה. זאת אומרת, אם הדבר כבר קרה, ונניח שהדברים קרו והם גרועים כפי שאתה אומר, למה אתה חותר? זאת אומרת, לאן אתה רוצה להגיע? אומר ראש הממשלה: לא נאפשר לאיראן להגיע למיצוי גרעיני. בסדר גמור, אבל את זה אומרים גם האמריקנים. אנחנו חיים שוב באיזה bipolar כזה, דו-קוטבי: מצד אחד אנחנו מאוד סומכים על האמריקנים, תסתכלו לגבי סוריה, למשל. אנחנו חיסלנו את המסכות, אתה יודע, אין יותר מסכות. חיסכון מאוד מכובד, שר הביטחון, בהחלט ראוי. אבל למה אנחנו סומכים על האמריקנים כאשר מדובר בסוריה ובנשק כימי ואיננו סומכים על האמריקנים כאשר מדובר באיראן ובנשק גרעיני? יכול להיות, אדוני, שאולי ההסכם הזה הוא לא באמת כל כך גרוע? והוא בטח לא יכול להיות יותר גרוע מהמצב כרגע. הרי בפועל, מה שקורה כרגע, ללא ההסכם הזה, ללא ז'נבה, ללא התערבות, בעוד שלושה חודשים יש לאיראנים אפשרות לבנות פצצה כזאת, בומבה גדולה. ויכול להיות שבמצב הכי גרוע ההסכם הזה בז'נבה יעכב את הדבר בשנה שלמה. טוב יותר או גרוע יותר? הרי האופציה הצבאית תמיד קיימת, היא נמצאת על השולחן. גם אובמה אומר את זה. אבל אתה יודע מה אני חושב? אני חושב שאולי ההסכם הזה לא כל כך גרוע, והוא בעצם שומט מראש הממשלה איזה דחליל הפחדה שהוא משתמש בו ערבים לבקרים, כי יותר קל להשתמש בהפחדה הזאת מאשר לפתור בעיות של מיטות בבתי-חולים, של דיור ציבורי, של כיתות לימוד, של אנשים שלא מסיימים את החודש, של מספר כזה גדול של עניים. זה הרבה יותר קשה. הרבה יותר קל להפחיד באמצעות הגרעין האיראני. בקובה היה לפידל קסטרו נוהג שכל פעם שהיו קצת בעיות בקובה, היו מביאים משאית גדולה עם חביות יין, היו פותחים את המשאית, שותים את היין, גומרים את העניין והכול היה נרגע. נדמה לי שכאן הולכים בשיטה הפוכה והרבה פחות נעימה, בשיטה של הפחדה שיטתית. ממה נפשך? מה יקרה בששת החודשים האלה? חבר הכנסת אקוניס, אנחנו לא מתכוונים לעשות שום דבר, אני מקווה, בששת החודשים הקרובים. אתה לא רוצה לגלות לי? בסדר, אמרו לי. מה העניין? במקום ללכת לעקוב, לבדוק, להשתתף, אתה יודע מה, במקרה הזה הייתי הולך ומברך על המוגמר, כי מה יש לי להפסיד? אז מה? יסתובב ראש הממשלה עכשיו נזוף ומקנטר, והוא רוצה ללכת ולנצח את אובמה בביתו, בארצות-הברית. לא חכם, לא נכון, מסוכן. אני מודה, הרבה יותר קל לשמור את הקלף הזה, כי באמת, מה נעשה בלי הקלף האיראני? איך באמת נפחיד את הציבור כאן? תודה רבה, אדוני. אני רואה שנגמר לי הזמן. תודה, חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה, ואחריו, חבר הכנסת אגבאריה, ואחריו, חבר הכנסת באסל גטאס. כבוד היושב-ראש, מכובדי, מכובדי השר, רבותי חברי הכנסת, נשיא המדינה שמעון פרס אמר פעם את הדברים האלה, הצהרה מעניינת מאוד: אין שת�� מדינות ישראל, יש רק מדינת ישראל אחת, אין שתי מערכות שיפוט בישראל, יש רק מערכת שיפוט אחת, אין שני סוגי אזרחים בישראל, יש סוג אזרחים אחד וכולם שווים בפני החוק. ואני שואל את השאלה הפשוטה מאוד: האומנם? זה לא קשה לי, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, להוכיח שמה שאמר כבוד נשיא המדינה לא מדויק במאה אחוזים. המציאות, לצערנו הרב, טופחת על פנינו, ועל כן אני אומר כפתיח שספר החוקים של מדינת ישראל כולל בתוכו דבר והיפוכו: כולל בתוכו חוקי-יסוד כמו כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, שציינו פעם את השלב שנקרא "אקטיביזם שיפוטי", שטומן בתוכו את האלמנט השוויוני בין כלל אזרחי ישראל, ויש גם את היפוכו. ספר החוקים של ישראל כולל בתוכו עשרות, אם לא מאות, חוקים שמטרתם לטחון את העצמות של אזרחי ישראל הערבים בכל תחומי החיים. זה דבר מפתיע, זה דבר מעניין מאוד, ואני בספק אם הוא קיים באיזו מדינה בכל העולם, למעט כמובן בישראל. אני אמנה כמה סוגיות שמוכיחות זאת מעל לכל ספק. למשל, הסוגיה של האסירים. כידוע לכולנו, כבוד היושב-ראש, יש לנו שלושה סוגים של אסירים ביטחוניים במדינת ישראל, פלסטין: יש אסירים ביטחוניים יהודים שהרגו ערבים על בסיס לאומני, ממניע לאומני, יש אסירים ביטחוניים ערבים אזרחי מדינת ישראל שהרגו יהודים על רקע לאומני או ממניע לאומני, ויש גם פלסטינים שהם אזרחי מדינת פלסטין שהרגו יהודים ממניע לאומני, ויש הפליליים. הפליליים, אני לא אתייחס אליהם בשלב הזה. אם אני מסתכל על ההיסטוריה של הסוגיה הזאת של האסירים ואיך מדינת ישראל התייחסה לשלושת הסוגים האלה, התוצאה לא רק שהיא מפתיעה לרעה, אלא היא מקוממת ללא סוף. אני אתן דוגמה פשוטה מאוד, כבוד היושב-ראש: כל האסירים הביטחוניים היהודים שהרגו ערבים ממניע לאומי, כולם למעט עמי פופר שוחררו מהכלא לאחר תקופות קצרות מאוד, אף שבתי-המשפט בישראל שלחו אותם למאסרי עולם. בתוך פרק זמן קצר מאוד. נשיא המדינה שחרר אותם לאחר תקופה קצרה. אם מסתכלים על הצד השני של המטבע, האסירים הביטחוניים הערבים אזרחי מדינת ישראל שנשלחו לכלא לפני הסכמי אוסלו למשל, 31 שנים הם נמצאים בכלא, ורק לפני כשמונה חודשים נשיא המדינה קיבל החלטה, יחד עם שר המשפטים לשעבר, לקצוב את העונשים שלהם, לא בצורה שתשחרר אותם באופן מיידי, כבוד היושב-ראש, אלא קצבו את העונשים שלהם לאחר 30 שנה בשהות המוות בבתי-הכלא בישראל לתקופות שמצריכות אותם לשהות בבתי-הכלא עוד עשר שנים. על אף עובדות אלה אין שום ספק שישראל נדרשת בימים אלה לעשות הכול כדי לייבש את הביצה הזאת ולתת לאזרחיה הערבים לחוש שהם חלק אינטגרלי מעשיית צדק. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה, ואחריו, באסל גטאס. תודה. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס היטיב לפרש את הגזענות שהוא מכחיש שקיימת במדינת ישראל, ואמר שזה עליונות של קבוצה מסוימת בחברה על קבוצה אחרת. אבל אני אגיד לו שהגזענות אכן קיימת, והיא לא רק נגד הערבים. אני רק רוצה להזכיר לו שכאשר הגיעו לכאן עדות המזרח, התימנים והמרוקאים, ריססו אותם ב-DDT, דבר שלא עשו ללבנים, לאירופים, עד היום הם סובלים ממחלות ריאות בגלל הריסוס ההוא. וגם, איך הקרינו עליהם, נגד גזזת, עד היום הם סובלים מכל מיני סרטנים בגלל ההקרנות בתקופה ההיא. אחר כך אנחנו עדים, לא הקרנות, DDT. הקרנות. הייתה הקרנה. בגלל גזזת עשו הקרנות. רנטגן. אנחנ�� עוד בשנות ה-50? לא התקדמנו? והיום יש חוק לפיצוי האנשים האלה. אחר כך הגיעו הקווקזים, ואנחנו יודעים איך התייחסה אליהם האליטה הלבנה במדינת ישראל, שגרוזיני הולך עם סכין, ואתם יודעים את כל הבדיחות שהיו בין גרוזינים למרוקאים ומה הולך עם זה. לספר? לא יודעים. המון. לא. לא. לא. יש לך דקה לספר את הבדיחה. לא, אין לי, יש לי עוד כמה דברים שאני רוצה להגיד. אתה, שסובל מגזענות, צריך לעזור לזה? לא. אני מתכוון לומר שיש אנשים שהגזענות קיימת אצלם, והיא לא רק נגד הערבים, היא גם נגד חלשים אחרים. תזכרו שכשהגיעו האתיופים, אנשים לא רצו לגור אתם. בבניין שנכנסה לגור משפחה אתיופית, המחירים ירדו ל-50%. בחדרי מיון לא רצו לגשת אליהם. אז שלא יספר לנו חבר הכנסת אקוניס שאין גזענות נגד האוכלוסייה הערבית. זה נכון שהכי בוטה זה נגד האוכלוסייה הערבית. אבל תראו, כל מה שאמרתי זה לא רק אוכלוסייה ערבית, זה גם נגד הצד שהוא לא אשכנזי בחברה הישראלית, וזה אמת. עם זה הוא לא יכול להתווכח. עלייה. עלייה מגרמניה לא היה. מגרמניה ומפולניה ומרוסיה לא היה, לא היה. עזוב, חבר הכנסת רובי ריבלין. כולם יודעים את זה ואתה יודע את זה וכל הבית יודע את זה וכל עם ישראל יודע את זה. זה הספורט הלאומי. אבל הדבר הכי בוטה, כאשר מדינת ישראל אומרת שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, ועכשיו הולכים לחוקק את חוק פראוור. חוק פראוור, להוציא את הערבים מהאדמות שלהם, מהבית שלהם, ולתת אותם ליהודים. אז אם המדינה היא באמת דמוקרטית, מדוע לא להכיר בכפרים האלה, ושיגורו ביחד יהודים וערבים? משפט סיכום, אדוני. הבדואים אומרים: בבקשה, שיגורו אתנו. למה לא נהיה שווי זכויות? הרי מדברים על שוויון, אומרים שהאוכלוסייה הערבית היא שוות זכויות. האם היא באמת שוות זכויות? ודבר אחרון לגבי מה שדיבר פה חבר הכנסת אקוניס על אלה שמשרתים בצבא. בקצרה. כמה בדואים מהנגב שירתו בצבא? המון. וכמה מהם נהרסו הבתים שלהם, של האנשים ששירתו בצבא? המון. אותם אתם מוציאים ואותם אתם מגרשים מהאדמות שלהם למרות שהם שירתו, איך שאתה אומר. זאת אומרת, הם לא שווי זכויות. זאת אומרת, אין שוויון במדינת ישראל. זאת אומרת, יש גזענות. תודה רבה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. באסל נמצא? כן. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה, ולאחריו, חבר הכנסת ישראל חסון. יסכם את הדיון סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לשתי נקודות. א. התנהגותו המתמדת של סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אקוניס, שהוא במחשבה תחילה, כשהגעתי לכנסת חשבתי שמתפקידו לבוא ולענות באופן ענייני על הצעות המובאות כהצעות אי-אמון בממשלה, להצטייד באינפורמציה, להצטייד במידע, להגן על הממשלה באופן אובייקטיבי מול טענות שמועלות כאן באופן אובייקטיבי. והנה לנו הוא באופן ברור וסיסטמטי בא רק לנגח, להטיל ססמאות ריקות. יש לו נטייה להביא את הדיון תמיד לעניין היסטורי, תיאולוגי, מי היה קודם. אנחנו היינו קודם, אתם לא. אתם זה, היסטוריה. באמת, באמת, אתה לא מכבד, לא את הבית, לא את המעמד ולא את הממשלה שאתה בא לטעון בשמה. שלא לדבר על זה שב-90% מהמקרים העמדות המדיניות שמביע כאן אקוניס הן יותר ימניות ויותר רדיקליות מהעמדות המוצהרות של הממשלה ושל ראש הממשלה. מה, אתה חבר כנסת, סגן שר, לעומתי? אתה בא לכאן בשביל לאגף את נתניהו אפילו מימין? אני מבקש, קודם כול שלא ניגרר לוויכוח הזה שאתה מנסה להביא אותנו אליו תמיד מי היה קודם, ולוויכוחים ההיסטוריים התיאולוגיים שלך, כי הם לא לעניין. הוויכוח שלנו הוא פוליטי בעיקרו, על זכויות, על דברים שנוגעים לחיי אדם, לחיים שלנו, חיי אזרחים, ושום ניסיון להסיט אותנו מזה לא יצלח. הדבר השני, אני רוצה להגיד שתי מילים על מה שהיה אתמול בנגב. ועדת הפנים עשתה ביקור בשטח ללא, כמובן, מי שארגן את הביקור זה הרשות להסדרת ההתיישבות. הם לא תיאמו שום דבר עם התושבים, הלכו ככה, כאילו במטוס, בשביל לראות מה הבדואים ואיפה הבדואים. ומה שחמור, אנחנו ניסינו להפגין. היינו 100 אנשים, פחות מ-100 אנשים, על-יד רהט. אני וחברת הכנסת זועבי היינו בין המוחים. עמדנו עם שלטים. כוחות המשטרה שהגיעו לאזור היו מספיקים לאלפים, וממש ממצב שאנחנו עומדים על המדרכה ללא שום סיכון של תנועה, ללא שום התגרות, היס"מ נכנס בינינו ועצר אנשים בברוטליות, בכוח. אחרי כמה דקות גילינו שכל הסיבה לזה לא הייתה שמישהו התגרה בהם, אלא בשביל להסיט את תשומת הלב שלנו מכך שהאוטובוס של הוועדה המכובדת של כנסת ישראל עבר במקום. אנשים קיבלו מכות, נעצרו, בשביל תרגיל שעשתה המשטרה כדי שאותו אוטובוס לא יראה מוחים שעומדים בשולי הכביש ומוחים נגד ביקור הוועדה. תודה. אני אומר שההתנהגות הזו של המשטרה לא מראה, מבשרת רעות להמשך המאבק שלנו בחוק, ובהתנהגותה המשטרה כנראה העלתה את הרף בתגובה הברוטלית שלה מול המפגינים. תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. ואני מתכבד להזמין את חבר הכנסת ישראל חסון בשם סיעת קדימה. אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברי חברי הכנסת, השר, אופיר, אתה תעלה עוד מעט להשיב לנו ואני רוצה לתת לך נקודה למחשבה. בארבעת החודשים האחרונים היו שני אירועים מאוד מאוד משמעותיים. אירוע אחד היה בסוריה. באירוע בסוריה למדינת ישראל הייתה עמדה מאוד מאוד מאוד ברורה ומאוד חדה, ובעלת-בריתנו הטובה ביותר דילגה מעלינו ופעלה לא בהכרח לפי מה שאנחנו חשבנו שהוא נכון וטוב לנו. שלשום היה אירוע בסדר גודל דומה: דילגו מעלינו והמשיכו באיזשהו קו. אני מציע שבתור השר שמקשר לממשלה תתריע בפני ראש הממשלה, שלא שומע כרגע את דברנו, שישים לב למגמה הזו, משום שהדבר הבא שכנראה הטובה שבידידינו תדלג בו מעלינו יהיה הסוגיה ששרת המשפטים היום עוסקת בה, קרי, המשא-ומתן. שלא נופתע, שלא נופתע. יש פה קו מדיני שמדינת ישראל בחרה בו, ובארבעה-חמישה החודשים האחרונים, בנימוס הדיפלומטי האמריקני לא אומרים לנו את זה בצורה בוטה אלא נוהגים בנו בצורה הזאת. אני אומר לך שאנחנו לא נופתע, אם נמשיך בקו המתנשא, היהיר, הקשוח, שיקפלו אותנו. ואני אומר לך מה זה קו מתנשא, יהיר, קשוח. כשאנחנו עומדים וטוענים כלפי הרשות הפלסטינית טענות שחלקן צודקות, אבל טוענים על הסתה ממוסדת, אדוני היושב-ראש, למטבע במקרה הטוב יש שני צדדים, בדרך כלל יש לה שלושה צדדים, יש גם את ההיקף. אנחנו עומדים פה מעל הבמה, עומד לו סגן השר המקשר ואומר מעל הבמה: בנינו 3,500 יחידות דיור ביהודה ושומרון, ואנחנו נמשיך לבנות. כיצד זה מתפרש שם? כיצד זה מתפרש? אני לא מדבר על הזכות, אני לא מדבר על התבונה, כיצד זה מתפרש שם? מה האמירה, איך זה נתפס שם? כך שכשאנחנו עומדים כאן, ומדברים כאן, אופיר, אני בכוונה מכוון את זה אליך. בזה אני מסיים. תבין שהקו הזה, שהוא קו שאנחנו מנסים לעשות אותו בצורה כוחנית, בוטה כלפי פנים, כנראה שהמדיניות הזאת כבר לא עובדת, ואנחנו עלולים לשלם עליה מחיר כבד. תודה. תודה לחבר הכנסת חסון. אני מזמין בשם סיעת הליכוד את סגן השר, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. מהליכוד, ישראל ביתנו כמובן. תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הקשבתי כאן לחלק ניכר מן הדברים, לא לכולם, אני מודה, אבל לחלק ניכר מהם. אני הייתי רוצה, אדוני, להתייחס לכמה מן הדוברים ולכמה מן הדברים. חבר הכנסת באסל גטאס, אני דווקא מבקש להתחיל ממך. אתה מבקש שאני לא אגרר לוויכוח ההיסטורי מי היה קודם, למי שייכת הארץ וכדומה. הרי אתם תמיד מעלים זאת, אתם תמיד מעלים זאת. אתם מעלים זאת כל יום שני. יכול להיות שהייתם רגילים להעלות זאת שנים ארוכות ולא לקבל תשובה, יכול להיות. אני אתן לך תשובה כל יום שני על האמיתות ההיסטוריות, כי מישהו צריך להעמיד את האמת על דיוקה, ואם התפקיד הזה נפל בחלקי, הוא נפל בחלקי. ואם אני אעמוד פה חשוף בצריח, כי אני מרגיש ככה במידה ניכרת, אני מודה, תראה איזו התוודות ככה. כן, חבר הכנסת רוזנטל, יכול להיות שזה יקרה פעם לך, אולי תהיה השר המקשר עוד כמה עשרות שנים, עוד כמה עשרות שנים, ואז תענה, ותראה שחבריך לא נמצאים, ואז אתה מרגיש חשוף בצריח ועוסק בוויכוח ההיסטורי עם חבר הכנסת באסל גטאס או חברת הכנסת זועבי. את השקרים אי-אפשר להשאיר כך חשופים בלי תשובה, כי אחרת עלולים להאמין. יכול להיות שבבית יש צופים שעלולים יהיו להאמין לדברים האלה, ולכן צריך להעמיד דברים על דיוקם.  לא, אבל אתם נגררים לוויכוח הזה. זה לא כדאי. לא כדאי. ולכן, כדי שאף אחד לא ירגיש שהוא שומע רק צד אחד, רק צד אחד, אני חושב שחשוב לעמוד על האמת של הנרטיב הציוני, של התנועה הציונית. הרבה שנים הנרטיב הזה סבל מהסתה נוראית, משקרים איומים, שאני מודה, מודה, בהחלט מצליחים לחלחל לדעת הקהל הבין-לאומית, ויש לנו בעניין הזה מאבק, מאבק קשה ביותר. חבר הכנסת גילאון, אדוני היושב-ראש, אומנם לא נמצא כאן, נמצא, נמצא. איפה? אה, סליחה. בתא המומחים. בהתייעצות סיעתית. חבר הכנסת גילאון, אדוני, האשים את הממשלה ואת ראש הממשלה בהפחדת הציבור הישראלי והעולמי בנושא האיראני. אדוני היושב-ראש, כאשר מתארים מציאות, לא מפחידים אף אחד. אם המציאות המתוארת מפחידה, אז יש ממה לחשוש. חבר הכנסת גילאון, רק לפני שבוע, ואני לא שמעתי גינוי מאף גורם בקהילייה הבין-לאומית לפני שבוע, או פחות משבוע, ערב חתימת הסכם ז'נבה, אמר המנהיג הרוחני של איראן שהציונות היא כלבת שצריך להיפטר ממנה. לא, כלב נגוע בכלבת. כלב נגוע בכלבת ושצריך להיפטר ממנו. נכון, אתם צודקים חברי הכנסת בר ובן-אליעזר. ההיסטוריה הקרובה מוכיחה, והם אומרים, אם צריך להיפטר, אז כנראה שצריך להשמיד את הכלב, להרוג את הכלב חולה הכלבת הזה, נכון? מה הכוונה? אני מבין את זה בצורה מאוד ברורה. מסע ההפחדה הזה הוא לא יציר כפיה של הממשלה, לא זאת ולא הקודמת. אגב, לזכותן של ממשלות רבות בעשור האחרון ייאמר שכולן טיפלו בגרעין האיראני. גם יותר מזה, דרך אגב, אדוני היושב-ראש, זה טיפול שכבר החל במחצית השנייה של שנות ה-90. אנחנו מתארים מציאות, לא מפחידים אף אחד. אתה בוחר לפחד, יכול להיות שיש לך ממה. וכאשר המנהיג הרוחני של איראן אומר את הדבר הזה, ההיסטוריה הקרובה, חבר הכנסת גילאון, הוכיחה, הקרובה, לא הרחוקה, הוכיחה, אתה רוצה שנעסוק עכשיו בגרעין העיראקי? אתה רוצה שנעסוק בו? אבל ההיסטוריה הקרובה מוכיחה שכאשר אומרים לך שרוצים להשמיד אותך, כדאי לך להאמין. כאשר אומר לך את זה מנהיג של מדינה טוטליטרית ��עושה את הכול כדי להחזיק בידיו נשק גרעיני, תאמין, מה אכפת לך.  אני לא עוסק בהיבטים מבצעיים, ואני לא מוסמך לעסוק בכך. אני רק אומר מה עושה הממשלה כדי לשנות את ההסכם. אתה לא היית פה כאשר עניתי קודם. אני אמרתי שיש לנו עכשיו חצי שנה, לא לנו לממשלה, לליכוד, לראש הממשלה, לנו למדינה, שאתה חלק חשוב ממנה, לכולנו, להכניס שיפורים אדירים. נוכל, כמובן, ונעשה את כל המאמצים כדי להכניס שיפורים להסכם ז'נבה שנחתם שלשום, ואני מקווה שזה יקרה. יש מקצה שיפורים של חצי שנה, ואני מאמין שנצליח לשכנע. חבר הכנסת ישראל חסון מסיעת קדימה, כי יש לי חשש סביר, אדוני חבר הכנסת ריבלין, שאז מישהו מן השרים לא יסתפק בדברי נציג סיעת הליכוד ביתנו, אקוניס, ויבקש גם לסכם את הדיון, אז אני מעדיף כבר לשמוע את הטיעונים של חבר הכנסת אקוניס. חשש כזה בלבי. הוא מעדיף את זה באבחה אחת, אדוני חבר הכנסת ריבלין. בפעם אחת.  שכל המצביעים, והוא לא מצביע. חסר מצביע אחד שוודאי מאמין שממשלתו צריכה להישאר בכהונתה. אם הוא מאמין הוא צריך להיות פה, אני בטוח שהוא מדבר אמת. גם יגיע לכאן אדוני. איך יכול להיות, אולי יו"ר הקואליציה ייתן לנו פתרון. אה, קיבלתי. ובכן, חבר הכנסת חסון, אני מודה לך על ההערה, חבר הכנסת ריבלין. חבר הכנסת חסון, אתה לא היית. נימק את הצעתכם חבר הכנסת מופז, יושב-ראש מפלגת קדימה, ואני השבתי לו שלא ההתנחלויות הן מכשול לשלום. כך אתה אמרת, שאני הודעתי כאן בצורה מתריסה על בניית 3,500 יחידות דיור. אז קודם כול, ההודעה לא הייתה מתריסה. קודם כול, זה היה להביא לידי ביטוי עובדות, שהממשלה אישרה לבנייה ולהתחלת תכנון 3,500 יחידות דיור בשומרון וביהודה, זה המספר המדויק. כמובן בירושלים, חבר הכנסת חסון, ובשכונות המקיפות את ירושלים. זה מה שאני אמרתי. והדבר הזה   אני לא יודע, אני לא פרשן לענייני פלסטינים. אני לא יודע איך הפלסטינים קיבלו את המידע הזה. אם תוכל, אולי בשבוע הבא, לתת לנו סקירה, חבר הכנסת דנון, אולי תעזור לחבר הכנסת חסון לתת לנו סקירה איך ההודעה התקבלה ברשות הפלסטינית. ההודעה, נדמה לי, אגב, מה שאני זוכר, שאבו מאזן אמר שיימשך המשא-ומתן למרות ההודעה על הבנייה, כך הוא אמר, מצוטט בכלי התקשורת הבין-לאומיים והישראליים. כך הוא אמר. לכן, אם זה לא מפריע לו, חבר הכנסת חסון, למה שזה יפריע לך?  נו, אז אני שמח. אתה בטח תומך גם בהגדלת המספר, נכון? אין שום סיבה שחצי מיליון הישראלים שחיים בשומרון וביהודה לא ימשיכו, אדוני היושב-ראש, שם את חייהם בשגשוג ובפיתוח ולפי תפיסת הריבוי הטבעי, וכך יהיה. כבר אמרנו קודם, אדוני היושב-ראש, שלא ההתנחלויות הן מכשול לשלום אלא שהפלסטינים הם מכשול לשלום. אנחנו רואים שכמדי שבוע, חבר הכנסת חסון, גם את זה כדאי לך לקרוא, אם אתה מביא לנו בשבוע הבא את העמדה הפלסטינית לגבי הבנייה בשומרון וביהודה, להביא תקציר, אתה גם קורא ערבית, אם אינני טועה, מבין ערבית רהוטה, להביא תקציר של ההסתה הפלסטינית הממלכתית, הסתה שמתבצעת בסמכות וברשות, שלא לומר בעידוד הרשות הפלסטינית. אנחנו ראינו כבר, אדוני היושב-ראש, שלהסתה הזאת יש תוצאות קשות מאוד. חבר הכנסת גטאס אמר קודם שאני מביע עמדה אישית. אין כאן עמדה אישית, יש עובדות. העובדות הן שמתקיימת אותה הסתה, ואנחנו כמובן עומדים מולה וחושפים אותה, חושפים את האמת. זה מה שאנחנו עושים. אגב, אנחנו עדיין מחכים לגינוי הרצח של החייל עדן אטיאס, השם ייקום דמו, מהרשות הפלסטיני��. הדבר הזה לא קרה עד עצם היום הזה. ביום רביעי, בעוד יומיים, ימלאו שבועיים לרצח המתועב הזה. אנחנו עדיין מחכים. אולי בציון שבועיים לרצח, אולי אז נשמע את הגינוי של הרשות הפלסטינית. אדוני, במשך השעות הארוכות שאנחנו מבלים כאן, גם היום וגם בכל יום שני בהצעות אי-אמון, אנחנו שומעים את הטיעון האופוזיציוני הקבוע על הבידוד הבין-לאומי. נדמה לי שגם חבר הכנסת מופז הזכיר את הבידוד הבין-לאומי שישראל נמצאת בו. ובכן, חבר הכנסת מופז בוודאי שמע, כמוך, אדוני היושב-ראש, כמו אזרחי ישראל, שבימים אלה, לא בהיסטוריה, חבר הכנסת גטאס, לא בהיסטוריה, לפני 20 שנה, 30 שנה, 40 שנה, 100 שנה, חבר הכנסת אגבאריה, בימים אלה. לא היה חיל אוויר. אתה לא שמעת את הטיעון שלי, אז איך אתה יודע מה אני אשיב? אתה לא שמעת את הטיעון. 3,000 שנה, אז לפני 3,000 שנה לא היו, אדוני היושב-ראש, חילות אוויר, לא לישראל, רק רגע, מה אתה מתרגש? מה קרה? מה אתה מתרגש פה? אני אומר לך מה קורה, אני אומר לך מה קורה. אני מסביר לך: לא היו חילות אוויר לישראל. לא היה חיל אוויר, אדוני, לארצות-הברית של אמריקה. גם לא לאיטליה, אפילו לה לא היה אז חיל אוויר, למרות שהייתה אימפריה גדולה, וגם ליוון, שגם היא הייתה אימפריה גדולה, גם לה לא היה חיל אוויר. אבל בימים אלה,  שים לב, בימים אלה, היום ובימים הקרובים, מתקיים תרגיל משותף בנגב, תרגיל משותף של חילות האוויר של ישראל, ארצות-הברית, איטליה ויוון. אדוני היושב-ראש, ודאי אתה רואה את התוכנית המסקרת את פעילות הכנסת, המסכמת, בשם "אייכלר יעקוב". הוא עוקב. מדי פעם רואים: "אייכלר יעקוב". הוא גזר קטע מהצעת האי-אמון בשבוע שעבר, שבו הוא קצת לעג, לא ברוע, חלילה, לא בזדון, הוא קצת לעג על אמירתי כאן, על אמירתי שלי כאן בשבוע שעבר, ששיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין ארצות-הברית הוא בין הטובים שידענו מאז קום המדינה. אז אני מקווה שהשבוע ב"אייכלר יעקוב" הוא יגזור את הקטע, ושגריר ארצות-הברית. גם את שגריר ארצות-הברית מאתמול, שאמר דברים מאוד דומים, וגם את ההודעה על שיתוף הפעולה הזה, המרהיב, שמתקיים בין חילות האוויר של ארצות-הברית, ישראל, איטליה ויוון, בימים הקרובים, הוא כבר החל בעצם, בנגב. אנחנו שמחים לשמוע שאנחנו לא מבודדים. חבר הכנסת כהן, אתה יודע. אתה בעצם אף פעם, טוב, אני חושב שאדוני שכנע את המליאה, כן. אתה בעצם אף פעם לא מאשים את ישראל בבידוד. אני מודה על ההקשבה הרבה, אדוני היושב-ראש. אני מבין שמייד תודיע על מינויו של יו"ר האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג. חבר הכנסת הרצוג, אני, בשם הממשלה כולה, כמובן, מאחל לך הצלחה בתפקיד, ושתהיה בו שנים ארוכות מאוד, בתפקיד הזה, שנים ארוכות. תודה. אני מבקש ממליאת הכנסת לדחות את כל הצעות האי-אמון. תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת. חברי הכנסת נא לשבת, לרבות שרים, שר האוצר ושר התיירות. שר האוצר ושר התיירות בוודאי רוצים לשבת, לשמוע הודעה חשובה ולאחר מכן גם להצביע. חברי הכנסת, לפני שאנחנו נעבור להצבעה, אני רוצה למסור הודעה למליאה בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הכנסת. אני מבקש להודיע כי סיעת העבודה, הגדולה בסיעות האופוזיציה, הודיעה לי כי חבר הכנסת יצחק הרצוג יכהן מטעמה כראש האופוזיציה, במקום חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בהתאם לחוק, עם מסירת הודעה זו נכנס חבר הכנסת הרצוג לתפקיד ראש האופוזיציה. חברי הכנסת, אין צורך בהצבעה, אין צורך באישור המליאה. אני קיבלתי כנדרש מ��תב מסיעת העבודה בנדון. אני רוצה קודם כול להודות לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, כיו"ר הכנסת, על שיתוף פעולה ראוי וטוב שהיה לנו. בוודאי לאחל מכל הלב בהצלחה לחבר הכנסת יצחק הרצוג בתפקידו החדש בהתאם לתוצאות הבחירות, תוצאות הפריימריז במפלגתו. אני מברך אותו. אני מנוע מלחזור על הדברים של חבר הכנסת אקוניס לגבי שנים רבות בתפקיד. לכן רק אבקש שנמשיך באותו שיתוף פעולה לטובת הבית ולטובת כל חברי הכנסת, כפי שעשינו עד כה בכל המסגרות כאן בבית. חברי הכנסת אנחנו נעבור להצבעות על הצעות האי-אמון. הראשונה שבהן מטעם סיעת העבודה: כישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. המועמד להרכיב את הממשלה, בהתאם להודעה שזה עתה מסרתי למליאה, הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. חברי הכנסת, בעד, 41, אבל 56 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה לא אושרה. חבר הכנסת הרצוג, זה רק בגלל שאנשים לא רצו להפסיק את הכהונה שלך בשלב כל כך מוקדם, אני בטוח בזה. חברי הכנסת, הצעת האי-אמון השנייה היא מטעם, אנחנו נצביע לפי סדר הנמקת הצעות האי-אמון. השנייה היא מטעם סיעת קדימה: הפערים בחברה והכישלון המדיני. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת שאול מופז. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. השר לפיד מודיע שבטעות גמורה הצביע במקומו של חבר הכנסת יובל שטייניץ, וזאת עקב הזזת הכיסאות סביב שולחן הממשלה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי לחצה על הכפתור הלא-נכון ולא הייתה לה שום כוונה להצביע בעד הצעת האי-אמון של סיעת קדימה. אבל זה לא משנה את התוצאות. 41 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת סיעת קדימה לא התקבלה. הגירעונות העמוקים של קופות-החולים בישראל, מטעם יהדות התורה, מרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אורי מקלב. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת סיעות יהדות התורה, מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. חברי הכנסת, 41 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. גם הצעת סיעות יהדות התורה, מרצ נדחתה על-ידי המליאה. ישראל במקום הראשון בין המדינות המפותחות בממדי העוני, מטעם סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 40 בעד, 56 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה. מטעם בל"ד רע"ם-תע"ל-מד"ע חד"ש, ממשלה שתומכת ומקדמת חקיקה גזענית. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אנחנו גם מוסרים לו את תנחומינו, ודאי, במות אביו. ואנחנו נצביע על הצעת האי-אמון מטעם הסיעות האלה. הצעת סיעות בל"ד רע"ם-תע"ל-מד"ע חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 37 בעד, 55 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל-מד"ע וחד"ש לא התקבלה. המליאה דחתה את כל הצעות האי-אמון.  חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרה, אני חייב לומר, די ארוכה של חוקים. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד 2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת זבולון קלפה. אנחנו גם שמנו לב למה שהיה כתוב בעיתון, חבר הכנסת זבולון קלפה, ואנחנו מברכים אותך גם על כך. זה בסדר. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד,  צריך לסיים, אתה אומר. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, לא להגזים. קמעה קמעה, כפי שכתוב במקור��ת, גם לזה נגיע.  בירכתי אותו בשם כל הבית. בירכתי אותו בשם כל הבית. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אפשר להתחיל? בבקשה, אדוני. תודה. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד 2013. החוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א 2011, מסמיך את הרשויות המקומיות להסדיר בתחומן עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בתנאים ובסייגים שייקבעו על-ידי שר הפנים והשר לביטחון פנים, בהסכמת שר המשפטים ובסכום שלא יעלה על סכום שקבע שר הפנים. החוק נחקק בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון שקבע שרשויות מקומיות יוכלו לגבות אגרות שמירה רק אם המחוקק יסמיך אותן בחוק לעשות כן. לפיכך, אושרה בשנת 2011 הוראת שעה המאפשרת לרשויות לעסוק בענייני שמירה, אבטחה וסדר ציבורי ולגבות היטל לשם כך. כמו כן נקבעו הוראות מעבר שמאפשרות לרשויות המקומיות שכבר התקינו חוקי עזר, להמשיך ולגבות אגרות שמירה בהתאם לחוקי העזר הקיימים. הוועדה אישרה את ההסדר עד סוף 2011, ובסוף אותה שנה הוארכה הוראת השעה פעם נוספת עד סוף 2013. בהצעת החוק הנוכחית ביקשה הממשלה להאריך את ההסדר לארבע שנים נוספות, וכן להאריך את הוראות המעבר המאפשרות לעיריות ולרשויות מקומיות לגבות היטל בהתאם לחוקי העזר הישנים בשנתיים נוספות. ועדת הפנים והגנת הסביבה דנה בהצעת החוק ושמעה את כל ההתייחסויות והגורמים השונים להצעה, לרבות הגורמים שטענו כי אם לא תוארך הוראת השעה לא יוכלו הרשויות המקומיות לספק שירותים של שמירה ואבטחה, ואלה שסברו כי ההסדר עלול לפגוע בחלק מעבודת המשטרה וכי הסדר זה מרחיב את הפערים בין הרשויות החזקות לחלשות. הוועדה מכירה בחשיבות העיבוי והחיזוק של מערך השמירה על הסדר הציבורי ברשויות המקומיות ומאידך רוצה למנוע כרסום בסמכויות המשטרה ומניעת פגיעה ברשויות החלשות. לפיכך החליטה הוועדה שלא להאריך את ההסדר בארבע שנים אלא בשנתיים בלבד, שבמהלכן ייבחנו האספקטים השונים על-ידי משרד הפנים.  במקביל פנתה הוועדה לשר הפנים בבקשה לבחון מחדש את אופן חישוב התעריפים המרביים להיטל שנקבעו בתקנות ולהתחשב בהבדלים הסוציו-אקונומיים בין הרשויות. ועוד ביקשה הוועדה מהשר לשקול תיקון התקנות שבסמכותו על מנת לכלול עקרונות ואמות מידה נוספים לקביעת האגרות.  להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה. אני מודה מאוד לחבר הכנסת זבולון קלפה שהציג את הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד 2013, בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אין הסתייגויות לחוק. לכן אנחנו נצביע על כל החוק בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. סעיפים 1 2 נתקבלו. חברי הכנסת, 47 בעד, 16 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה. אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד 2013, נתקבל. בעד, 45, 17 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד 2013, אושרה כנדרש בקריאה שלישית. למה צריך, אדוני היושב-ראש, לשלם אגרת שמירה אם יש כל כך הרבה כסף? יש כסף.  חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד 2013, קריאה שנייה ושלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד 2013. הצעת החוק היא הצעת חוק פרטית שהוגשה על-ידי חבר הכנסת ויושב-ראש הקואליציה יריב לוין, ומטרתה לעגן בחקיקה את הנוהל הקיים לגבי הוצאת מכתבי החרגה על-ידי בנקים לרוכשי דירות בפרויקט בנייה, כמפורט להלן. וכאן יש הפירוט. כדי לקצר, מטרת החוק הזה היא להגן על הרוכשים. היא לטובת הרוכשים ששילמו את מלוא התשלום בעד דירה שרכשו ולאפשר להם לממש את מלוא הזכויות בדירה כשהיא נקייה משעבוד לטובת הבנק המלווה כאמור. היום נוהגים הבנקים להמציא לרוכשים מכתבי החרגה, שנועדו להחריג משעבוד דירות בפרויקט הבנייה שבנייתן הושלמה, שהחזקה בהן נמסרה לרוכש ותמורתן שולמה על-ידו. בהצעת החוק הזו מוצע לעגן בחקיקה את הנוהג האמור של המצאת מכתבי החרגה, ובכך להבטיח את ההגנה על זכויות הרוכשים. מאחר שלהצעה הזאת אין הסתייגויות, אני מבקש מחברי לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה לך, אדוני. תודה רבה, יושב-ראש הוועדה ניסן סלומינסקי. חבר הכנסת לוין, אתה כיוזם מבקש לומר משהו? לא, בסוף. אני עובר להצבעה על הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 7) בקריאה שנייה. נא להצביע. סעיפים 1 4 נתקבלו. בעד, 64, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים מייד להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד 2013, נתקבל. אנחנו נוסיף את יו"ר האופוזיציה חבר הכנסת בוז'י הרצוג. יצחק הרצוג. יצחק הרצוג. גם כאן, 60 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד 2013, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. דברי תודה של יו"ר הקואליציה והיוזם, חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להודות קודם כול ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, על הטיפול בחוק. לצוות הוועדה בראשותו של מנהל הוועדה טמיר כהן, לצוות המשפטי בראשותה של שגית אפיק, ותודה מיוחדת לשלומית ארליך על העבודה הרבה בחוק הזה. לעודדה פרץ וטל הראל מבנק ישראל, לעו"ד אמיר פז ממשרד השיכון, לעו"ד רעות אופק ממשרד המשפטים. אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא עבורי לא רק חוק חשוב, אלא גם חוק מיוחד, משום שזה החוק ה-50 שאני מעביר בקריאה שנייה ושלישית מאז שנבחרתי לכנסת, לפני קצת פחות מחמש שנים. ואני רוצה להודות, באמת, תודה גדולה לצוות שעובד אתי, שיש לו חלק עצום בכל החקיקה הזו: ללילך שלי, למיכל גרסטל, לליאור פרבר, לגלעד קרוואני ולרועי שרעבי, שעבד אתי בקדנציה הקודמת. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת לוין. חברים, אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד 2013, קריאה ראשונה. יציג את החוק שר הפנים גדעון סער, בבקשה. ולאחריו, רשימה של 19 דוברים. אם יש חבר או חברת כנסת שמבקשים לדבר שלוש דקות, נא להירשם עכשיו, כי אני עוד מעט סוגר את הרשימה. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנס�� את הצעת החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד, לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, פסיקת בג"ץ מיום 16 בספטמבר חייבה אותנו לקבוע, ומהר, כלים חיוניים הנדרשים למאבק בתופעת ההסתננות הבלתי-חוקית לשטחה של מדינת ישראל. הצעת החוק הזאת גובשה אחרי שקיימנו, בעיקר בחודש האחרון, מרתון של דיונים ביחד עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, ובפרט משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים. הצעת החוק קובעת את ההסדרים כהוראת שעה לשלוש שנים. היא מכילה שני הסדרים עיקריים, כאשר כל הסדר נותן מענה לקטגוריה אחרת של מסתננים בלתי חוקיים. הסדר ראשון: קביעת תקופת החזקה של שנה במתקן סגור. העיקרון הזה מתייחס לאוכלוסיית המסתננים הפוטנציאליים. אני רוצה לציין שבסוף השבוע האחרון, אחרי ארבעה חודשים לערך שלא היה ניסיון חדירה של מסתננים למדינת ישראל, היה ניסיון כזה של מסתננים מסודאן שנתפסו על הגבול. אנחנו חייבים לייצר הרתעה. המיקום של מדינת ישראל, כמדינה המערבית היחידה שיש לה גבול יבשתי עם יבשת אפריקה, מחייב את זה. גדר לבדה לא מספיקה ולא תספיק לעצור אדם שהלך אלפי קילומטרים, כפי שראינו, ושילם ממיטב כספו על מנת להגיע למדינת ישראל. על-פי אומדנים רשמיים של האו"ם, באפריקה קיימים כיום למעלה מ-30 מיליון אפריקנים שמסתובבים ברחבי היבשת, לא במדינות מוצאם, ומחפשים מדינה להגר אליה. אז עכשיו אתה, כל פעולה שלנו שתאותת להם שישראל מוכנה להשלים עם הסתננות אליה, תביא לפה גלי ענק של מסתננים. 30 מיליון ועכשיו, מה קרה? אם ישראל תחליט להיות הסמן הליברלי במערב ביחס למסתננים בלתי חוקיים, המשוואה היא פשוטה ואכזרית. אם אנחנו נחליט להיות הסמן הליברלי במדינות המערב, אנחנו נביא במו ידינו לאובדן המדינה היהודית היחידה. ומי שכופר באמת הפשוטה הזאת, שיצא להסתובב ברחבי ברן בשווייץ או בריסל בבלגיה או פריז, ויתרשם במו עיניו מה קורה כשמדינות לא מתעשתות בזמן בהתמודדות עם תופעות של כניסה בלתי חוקית לשטחן. אני לא מאמין שאנחנו צריכים להתעורר אחרי הזמן. אנחנו, במיקום הגיאוגרפי שלנו, שהוא נתון קבוע, בהינתן רמת החיים ביבשת אפריקה, שהיא בטווח הנראה לעין, לא יכולים לנקוט גישה שונה מהגישה שמייצגת בנושא הזה הממשלה הנוכחית. ההסדר השני הוא הקמת מתקן שהייה פתוח, והעיקרון הזה מתייחס לאוכלוסיית המסתננים אשר כבר שוהה בארץ. אנחנו מתייחסים בפעם הראשונה לאוכלוסייה הזאת, ואנחנו נתחיל בהוצאה של מסתננים ממרכזי הערים למתקן הפתוח. אנחנו לא רק נקל בזה על אזרחי ישראל שיושבים בתוך אותם ריכוזי מסתננים, לפחות זה הנושא הראשון שאתם לא מאשימים בו את מפלגת העבודה. מזל. אני יכול להגיד לך, הנה, גם בזה אתה טועה, חבר הכנסת רוזנטל. תתקן אותי עכשיו. תתקן. כשהייתה הממשלה בראשות אהוד אולמרט, שמפלגת העבודה הייתה שותפה בה, לא ננקטו הצעדים אשר ננקטו על-ידי הממשלה הקודמת כדי לעצור את התופעה. הם הביאו חוק הרבה יותר גרוע מזה. ואתה היית אחראי גם על החוק הקודם, הצדקת אותו, ואתה לא הפנמת את פסיקת בג"ץ, ואתה מביא לנו עכשיו חוק תועבה, חוק שאנחנו צריכים להתבייש בו. אתה עומד על הדוכן, מסביר לנו למה אסור לנו להיות ליברלים. אתה שומע את עצמך? חברת הכנסת גלאון, אני רק אתקן אותך ואומר שאת שוגה עובדתית, כי בהשקפת העולם, ישפטו בינינו הבוחרים. הם ידעו מי עמד לימין האינטרסים של מדינת ישראל וגם מי לא. סבא שלך, שברח בשואה, מי כמוך יודע, אז חברת הכנסת גלאון, נאמן למה שאמרתי קודם, אני מתקן אותך, את טעותך. אני לא הבאתי את החוק הקודם, כי הייתי שר החינוך. החוק הקודם חוקק, נכון. אבל אתה הצדקת אותו. אני בהחלט הצבעתי בעדו בממשלה ובכנסת. לא גיבשתי את ההסדר החוקי הקודם כי הייתי שר החינוך, לא הייתי שר הפנים. את התועבה הזאת אתה, אני, אילו הייתי שר הפנים, יכול להיות שהייתי מביא חוק שונה במקצת. אני מביא חוק אחר, כפי שאעמוד עליו. אבל אני מציע לכם לקיים ויכוח ענייני, עובדתי. ממילא יש בינינו מחלוקת גדולה, לא צריך לרצף אותה בשגיאות עובדתיות. דבר שני, אני אומר, לא רק יקל על אזרחי ישראל. כל מי שילך ויראה באיזה תנאים חיים המסתננים הבלתי-חוקיים בדרום תל-אביב, כמה אנשים גרים בחדר, מי עצר אותם? כל ההתייפייפות הזאת על זכויות אדם, היא פשוט דבר ציני. כי אני יכול להגיד לכם שבאותו מתקן, אתה דואג להם, בהחלט, חברת הכנסת גלאון. יסופקו הצרכים שלהם, איזה יסופקו? אתה שם אותם במתקן, לינה ואוכל וצורכי בריאות ורווחה בסיסיים. האם אדוני יואיל בשלב מסוים להגן עלי מפני חברי הכנסת שלא נותנים לדבר? התשובה היא, לא. אני מבקש, חברת הכנסת גלאון, לאפשר לשר לסיים. תודה. לדעתי, בקריאה ראשונה כל אחד יכול להירשם לדבר. יש לכם שלוש דקות, ואת גם רשומה, לדעתי. זה לא מספיק לנו, אנחנו, אז תיאלצי להסתפק בזה. אדוני היושב-ראש, בשלב הראשון המתקן יכיל 3,300 מקומות. אנחנו, על-פי פסק-הדין, משחררים מדי יום מסתננים מהמתקן "סהרונים". אלה שייוותרו במתקן הסמוך במועד ההקמה של המתקן הפתוח ולא ישוחררו עד אז, כי, כאמור, כל יום אנחנו משחררים, ישוחררו למתקן הפתוח על מנת לא להציף, זה לא מה שהמדינה, חברת הכנסת רוזין, את מדברת עכשיו, אני מבקש ממך, חברת הכנסת רוזין, אני לא יודע מה ההשכלה המשפטית שלך. אני, בנושאים שנוגעים לדין, הפרשן המוסמך עבור הרשות המבצעת, על-פי פסיקת בג"ץ, זה היועץ המשפטי, ועל כל צעד ושעל,  חברת הכנסת רוזין, אני מבקש לאפשר לשר לדבר. את לא רוצה לצאת מהדיון לפני שיש לך זכות דיבור, נכון? היועץ המשפטי לממשלה, כפי שאמרתי, אנחנו מכבדים את פסק-הדין ופועלים יד ביד עם היועץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים, גם בגיבוש ההסדר שאני מביא לכאן. הסדר הומניטרי? הסדר הומניטרי? בנוסף, אנחנו נתעדף, אדוני היושב-ראש, הזמנת מסתננים עבריינים, שיש לגביהם חשד של ביצוע עבירות קלות, אנחנו יכולים להזמין כל מסתנן בלתי חוקי למתקן הפתוח. אין לו זכות מוקנית, למסתנן בלתי חוקי, לשהות בערי ישראל, ואנחנו נתעדף על-פי שיקול שגם ייקח בחשבון את הביטחון האישי של אזרחי ישראל, בנוסף לתוכנית שיגבש המשרד לביטחון הפנים על-פי ההחלטה שקיבלה אתמול ממשלת ישראל. אנחנו מתכוונים, לראשונה, להתחיל לאכוף את איסור העבודה על המסתננים שיועברו למתקן הפתוח. אלה שיקבלו את כרטיס הכניסה למתקן הפתוח לא יורשו לעבוד, והממשלה תפעל לאכוף בנחישות, גם כלפי המסתננים וגם כלפי המעסיקים, את החוק. אני מאמין שאכיפת איסור ההעסקה תביא להגברה משמעותית של העוזבים מרצון, מכיוון שזו הגירה כלכלית. למרות התעמולה, למרות כל התעמולה, זו הגירה כלכלית. למה אתה לא מרחיק אותם? למה אתה לא מרחיק אותם? בוא תגיד את האמת לציבור, למה אתה לא מרחיק אותם? חברת הכנסת רוזין, כפי שהבהרתי, אנחנו פועלים על-פי הייעוץ המשפטי בנושא הזה. על-פי אמנה בין-לאומית,  אתה לא יכול להרחיק אותם. למה? כי רק, אין אף אחד שמבקש מקלט? בדקתם באופן פרטני? כן, חברת הכנסת גלאון. אני רוצה, כמה בדקתם? כמה בדקתם? תן, תן לנו נתונים. אני רוצה לומר לך שאני באופן אישי עובד, חברת הכנסת גלאון, את לא יכולה גם לשאול וגם להשיב. אני, כשעולה טיעון שהוא בלתי נכון, והוא חוזר ונשמע, כטיעון בלתי נכון, אני רוצה להעמיד את הדברים על דיוקם. יש ועדה מייעצת בראשות עורך-דין שהוא בלתי תלוי בשירות המדינה, והיא מביאה לי את המלצותיה. אני רוצה לציין שמיעוט קטן של המסתננים הבלתי-חוקיים, קצת למעלה מ-1,000 מתוך קרוב ל-60,000 בכלל הגישו בקשות למעמד של פליט,  ואני דן בבקשות האלה אחת-אחת על-פי המלצות של הוועדה המייעצת. אני מודה שבמרבית המקרים, על-פי ההמלצות, הבקשות נדחו. כי לא נותנים להם. לא נותנים להם להגיש, אבל דווקא לא מזמן גם אישרתי בקשה, כאשר השתכנעתי שיש בה מקום להעניק מעמד של פליט. כל התעמולה בנושא הזה, שלכם, היא תעמולה שאין בה אמת.    להגיד את האמת לציבור. אני ארשום אותך, חבר הכנסת גילאון. חברת הכנסת רוזין, אני ממש מבקש. הוא לא, פה במליאה. אין דבר כזה. את ממש עוד כמה דקות עולה לדבר, חברת הכנסת גלאון. אדוני היושב-ראש, לצערי, פסק-הדין של בית-המשפט העליון מ-16 בספטמבר הסיג אותנו לאחור כמה צעדים במאבק שלנו בהסתננות הבלתי-חוקית. אנחנו מכבדים את פסק-הדין, ולכן אנחנו מביאים הסדר חקיקתי שונה מההסדר שהובא בשעתו, אתה קורא לזה "מכבדים"? למרות שאנחנו חושבים שפסק-הדין שגוי. אנחנו מכבדים את פסק-הדין של בית-המשפט העליון. אבל האם זה לא פתח את עיניך להסתכל על זה מוסרית, קצת, בהחלט, אני חושב שגישתנו היא גישה מוסרית, חבר הכנסת מרגלית. מה זה מוסרית, הומניטרית. האמן לי, היו ויכוחים נוקבים. לא מוסרי להפקיר את גבולותיה ואת עתידה של ישראל. בית-המשפט העליון ברציו פסק ששלוש שנים הן תקופה בלתי מידתית. ושנה? שנה? אני אקריא את הציטוטים של שופטי בית-המשפט העליון ותגידו לי, אדוני השר, חבר הכנסת רוזנטל, אני לא מקיים אתכם דיון. אני, סליחה, חבר הכנסת רוזנטל. לא, רק שאלה. אתה רשום לדיבור. אני מבין. יש ניסיונות לקרוא בתוך פסק-הדין דברים שאין בו. כבוד הנשיא גרוניס, לנושא של החזקה,  אדוני השר, קודם כול, קודם כול, אני רוצה שתדעו: לפי חוק הכניסה לישראל גם היום ניתן להחזיק במשמורת חודשיים, ואחר כך להאריך בעוד חודשיים. לפי חוק הכניסה לישראל. זה לא דבר שלא קיים. ואני אתן גם דוגמאות מהעולם. ואני רוצה להגיד מה אמר כבוד הנשיא גרוניס בפסק-הדין: "אף בנסיבות הקיימות כיום, אין מניעה לגישתי לחוקק חוק חדש, שיתיר החזקה במשמורת במשך תקופה קצרה באופן משמעותי משלוש שנים". אני חושב ששנה זו תקופה קצרה באופן משמעותי משלוש שנים, ולפי דעתי קשה לחלוק על כך. זאת ועוד, בהמשך פסק-הדין אומר השופט הנדל: "בנסיבות החדשות שנוצרו אני סבור כי ניתן יהיה להסתפק באמצעי מידתי יותר, קביעת רף עליון למשמורת שאיננו מגיע או מתקרב לשיעור של שלוש שנים. אני סבור ששנה זה לא מגיע וגם לא מתקרב לשלוש שנים. ואני חושב שלהשאיר את מדינת ישראל עירומה בלי שום כלים מול הסתננות מאפריקה, זה דבר בלתי אחראי, ואנחנו לא נעשה את זה". גם לגבי הקמת מתקן פתוח או חצי פתוח ישנן לא מעט התייחסויות של השופטים המצדדות בקיום אמצעי זה.  שלוש פעמים ביום, זה נקרא, ? שלוש פעמים ביום שהם צריכים, אדוני היושב-ראש, בית-המשפט העליון ברציו של פסק-הדין, וזאת ורק זאת ההלכה שמחייבת אותנו, קבע כי סעיף 30 לחוק הקודם הנו בלתי חוקתי בהיותו בלתי מידתי, שלוש השנים. לכן אין, לדעתי, יסוד לטענה שהפחתה משלוש שנים לשנה אחת, לא רק שהיא לא עוקפת את פסיקת בג"ץ, היא מכבדת אותה והיא נותנת מענה מידתי ונכון לסוגיה שכולנו, לפי דעתי גם השופטים, מבינים שהיא סוגיה קשה ומורכבת. אני מזכיר, בסוף האחריות היא עלינו. האחריות היא לא על ארגוני זכויות האדם. או, באמת. האחריות היא גם לא על בית-המשפט. יש לכם, האחריות לשמור על גבולות המדינה, תודה, חברת הכנסת גלאון. תודה. אני מבקש לאפשר לשר לסיים. מייד מתחיל הדיון. מסתבר שאנחנו לא רוצים לתת לו לסיים. אבל אני מעוניין לתת לו לסיים. אם לא תיתנו לו לסיים, אני אתן לו לסיים בכל האמצעים שעומדים לרשותי. תודה לכם. האחריות לשמור על גבולות המדינה, לשמור על דמותה של מדינת ישראל ולהבטיח את עתידה, מוטלת על הממשלה הנבחרת. היא לא מוטלת על אף אחד אחר. היא מוטלת על הממשלה הנבחרת. לנוכח האחריות יצרת גטו בדרום תל-אביב. אני רוצה, קודם כול, אני לא יצרתי. ואתה, שאתה אומר את זה, אתה יודע שזה לא נכון, וזה לא מפריע לך להגיד דבר שהוא לא נכון.  אני אראה לך, אתה הדובר הראשון, חבר הכנסת פריג'. תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לתת דוגמה, מה עושה מדינה מערבית מתקדמת ובעלת משטר משפטי דומה לשלנו, אוסטרליה. אוסטרליה היא מדינה האמונה על המשפט האנגלו-סקסי. חוק ההגירה באוסטרליה קובע כי מי ששוהה באופן לא חוקי באוסטרליה ייעצר, כולל מבקשי מקלט וכל מהגר שנכנס למדינה באופן לא חוקי. רוצים להיות כמו, מבקשי מקלט שנכנסים לאוסטרליה ללא אישור מוחזקים במעצר. לפי חוק ההגירה הם ישוחררו ממעצר רק בכפוף לצו גירוש, אירופה. או אם קיבלו אשרת שהייה במדינה. אין הגבלה למשך המעצר. אני חוזר, אין הגבלה למשך המעצר. מתקני המעצר, בדרך כלל, ממוקמים, באוסטרליה? אולי, באזורים כפריים, מרוחקים מהערים הגדולות. בגרמניה, בשבדיה, באנגליה? חברת הכנסת רוזין, את לא מותירה לי ברירה. אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. תודה. אדוני, אבל, אבל השר מביא את אוסטרליה, שיביא את סוריה. בסדר. אז תגידי את זה במסגרת, בסוריה,  שלוש הדקות שיש לך. תודה, חברת הכנסת גלאון. לא יספיק, בבקשה. אדוני היושב-ראש,  גבירותי ורבותי חברי הכנסת, מה שנכון לאוסטרליה, מדינה שמוקפת מכל העברים שלה באוקיינוס השקט, נכון ביתר שאת למדינת ישראל שגובלת דרך סיני עם יבשת אפריקה, המדינה המערבית היחידה. מה שנכון לאוסטרליה נכון לפחות גם לנו, כאן, בישראל. ואני רוצה להוסיף, אדוני היושב-ראש, שאוסטרליה הגדולה, שלא חדרו אליה היקפי המסתננים הבלתי-חוקיים שחדרו למדינת ישראל, חתמה הסכם רשמי לפני חודשים מספר, בחודש יולי, עם פפואה ניו-גיני, שלפיו ניתן להעביר כל מבקש מקלט המגיע לאוסטרליה ישירות לפפואה ניו-גיני, וההסכם יכול לחול גם על מבקשי מקלט שהוכרו כפליטים. עכשיו, אני רוצה לתת דוגמה נוספת, אירופית: שווייץ. כל אחד שיסתובב בערי שווייץ, והיה שם לפני עשור או לפני 20 שנה, יבין שזאת מדינה אחרת. ואם נקשיב לעצות שלכם, כך תיראה מדינת ישראל עוד עשר או 20 שנה. אבל לא נקשיב. אין סיכוי שנקשיב לעצות שלכם.  נכון. אף אחד, ואין סיכוי שעם העמדות האלה תקבלו אמון מהציבור. לא נכון. לא נכון. ממש לא נכון. טוב, בסדר. אנחנו כבר יודעים מה רוב יכול לעשות, תודה. אדוני היושב-ראש, אל תשתמש לי ברוב של הציבור. בעקבות המצב בשווייץ הושמו מגבלות חדשות על מסתננים ומבקשי מקלט. הוקמו מרכזי שהייה הרחק ממרכזי הערים, ומהם מותר למבקשי המקלט לצאת למספ�� שעות במהלך היום. ברשויות מקומיות מסוימות המסתננים מנועים מלהיכנס למקומות ציבוריים, כגון בריכות שחייה, מגרשי משחקים, אפילו כנסיות. דה-יורה, אינם זכאים לדבר, דה-פקטו, בתוך המתקנים מקבלים דמי מחיה זעומים וטיפול רפואי. בנוסף, קוצר זמן הערעור על דחיית בקשת מקלט בשווייץ מ-30 יום לעשרה ימים. נאסרה האפשרות להגיש בקשה למקלט בשגרירויות שווייץ בעולם. נאסרה האפשרות להעסיקם ברחבי שווייץ. ועילת העריקות, מהצבא, הוכרזה כלא מספקת על מנת להיחשב מבקש מקלט. זה מיועד בעיקר למסתננים מאריתריאה. על-פי הכרזותיה, שווייץ עומדת להקים בתי-כלא חירום למבקשי מקלט שבקשתם סורבה ולא ניתן להרחיקם, כאשר המושג "משמורת לפני גירוש" יוארך מימים מספר ל-18 חודשים. אני חוזר, ל-18 חודשים. דהיינו, לשנה וחצי. יותר מפרק הזמן שאנחנו מבקשים בחקיקה כאן. ואני מזכיר או מציין ששורה של אמצעים אושרו עכשיו במשאל עם בשווייץ ברוב גורף בנושא הזה של המסתננים הבלתי-חוקיים. מה נגמר במשאל העם בשווייץ? השכר, הגבלת, אני לא מתערב בנושאים שבתחום מומחיותך, חבר הכנסת כץ. יש דברים שאני יודע שחבר הכנסת חיים כץ מתמצא בהם: שכר בכירים,  פנסיה. ואני אומר: יש בסיעת הליכוד, בריאות, בריאות, אדוני. יש, חוק משאל עם, אני רק נותן דוגמאות. לכולם. אדוני השר, חוק משאל העם כולל את המסתננים? מה זה? חוק משאל העם כולל את המסתננים? בגרמניה, בגרמניה, למשל, דרך אגב,  הרשות לצאת ממתקני השהייה היא רק ל-15 קילומטר מהמתקן, ומי שמפר את זה צפוי לעונשי מאסר. אני מזכיר לכם, אז בוא, בוא, בוא לא ניתן יותר מדי דוגמאות של גרמניה. אבל גם הדוגמאות האחרות, אתה יודע, הרי אני שומע דווקא שבהרבה נושאים סוציאליים עולים נציגים, אפילו ממפלגתך, תאר לך, וגם ממפלגות קרובות, ונותנים כדוגמה את גרמניה בנושאים סוציאליים. אפשר לראות מה קורה בעולם, בעניין של כלא, אתה יודע, בעניין של כלא, חבר הכנסת מרגלית, אתה יודע מה, זה עושה המון אסוציאציות.  אתה יודע מה, אתה יודע מה, אני מקבל את התיקון. אני נשאר עם שווייץ ואוסטרליה, בסדר? בוא תישאר עם שווייץ ואוסטרליה. מה עשתה שווייץ ליהודים, דרך אגב? חבר הכנסת חנין,  אתם מתעקשים להשאיר את מדינת ישראל עירומה. לא, לא, לא. אתם מתעקשים, זה לא נכון.  למנוע התמודדות עם תופעה שתביא להצפת ישראל, אתם לא מתמודדים. אתם לא, אנחנו מתמודדים, ואנחנו נחושים להתמודד, ואנחנו לא נוותר. ואנחנו גם נצליח. זה מה שאתם אומרים חמש שנים, וזה, דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. אדוני היושב-ראש, נוכח פסיקת בית-המשפט, אני, כמובן, טוב, רבותי, רבותי, אתם אל תגזימו. אתם, נתתי כמה דוגמאות. אני, תכף אתם עולים, חבר הכנסת וקנין, לא מכל מילה שהוא מוציא, אדוני היושב-ראש, בינתיים התחלף. אדוני היושב-ראש, לא שמנו לב שהתחלפת, מודה לי על, אני רק אומר לפרוטוקול,  לשר הפנים, . זה בסדר. בקצב הזה, מודה לי, חבר הכנסת דב חנין,  לאירופה, גם בספרד, וגם באיטליה, וגם בהולנד, והן התעשתו בחלקן רק באיחור, אבל המדינות הולכות ומתעשתות. אתה אומר שלא המצאנו את זה. אבל שם הם, אתה מוכן, לסיכום, נוכח פסיקת בית-המשפט העליון,  שיטה של, רבותי, רבותי, באמת. אתה יודע מה ההבדל, תן, תן. זהבה, את תכף את עולה לדבר. לא, אבל השר, את ממש בין הראשונות. אבל כל מילה שיש לשר אני שם לב שאת מפריעה לו. תראו, אני חוזר ואומר, לא כל מילה. ואני אחזור ואומר, כל מילה שלישית. מה שקורה, הנחישות של המסתננים להגיע למדינות המערב היא ��חישות גדולה מאוד. אנחנו ראינו גם מקרים טרגיים של הטביעות מול חופי איטליה. בינינו לבין אפריקה אין ים. יש יבשה. יש גבול יבשתי. אז מה, עדיף, ולכן אנחנו, מה אתה רוצה, ים? לכן אנחנו, אם אנחנו נתחרה בליברליות ונגיד: אנחנו צריכים להיות הליברליים ביותר מכל מדינות המערב, ליברליות זה שם גנאי? אני רוצה להבין, זה שם גנאי. אני לא מבינה את זה. הם יהיו כולם כאן. חברת הכנסת זהבה גלאון. לא, אני לא מבינה את זה. את, את רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אדוני, איך ליברליות הפכה לשם גנאי? אני שואל אותך. כל מה שיש לך להגיד, השר ישמע אותך. לא, לא, לא, לא, לא. תכף הוא, ואת תצטרכי, אני, חברת הכנסת גלאון, זהבה, באמת לא, אדוני היושב-ראש, בהחלט לא רואה בליברליות שם גנאי. אז למה אנשים קיבלו, אני בהחלט מאמין בזה שבחיים אין דברים מוחלטים, ויש נקודות איזון שונות בסיטואציות שונות. והשאלה היא, אם אני הולך לקצה בנושא הזה, מה הסיכונים שאני מביא למדינת ישראל. מה? מאחר שאני מאמין שאם אני, שאם אנחנו כמדינה לא ננקוט שום אמצעי הגנה, אופייה של מדינת ישראל ישתנה ללא הכר. כמו שקרה במדינות מערביות אחרות, אנחנו נאלצים להביא דברים שהם הכרחיים. ואנחנו עושים את זה אחרי שאנחנו שוקלים כל דבר ודבר. והיו הרבה מאוד ישיבות, והרבה מאוד דברים שינינו. הרבה מאוד דברים שינינו. והגענו לתקופה קצרה יותר ממה שרצינו,  והגענו להוראת שעה. אבל בסופו של דבר אנחנו לא יכולים להשאיר את ישראל עירומה. אם בג"ץ לא יקבל את החוק הזה, אתם תלכו על חצי שנה או שלושה חודשים? חבר הכנסת גילאון, זה לא מידתי, זה לא ראוי. אני מאמין שהחוק הזה, אתם לא בודקים בדיקה פרטנית אחד-אחד? זהבה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. וזה גם הייעוץ המשפטי שקיבלנו, יעמוד במבחן הזה. כן, הייעוץ, אני חוזר ואומר, אבל בסוף, מעניין מה אומר,  האחריות היא עלינו. היועץ, האחריות היא לא בבג"ץ. מיכל, די. מיכל רוזין. האחריות היא לא על בג"ץ. אם הייתי רוצה להעביר את ההכרעה, הייתי הולך, הייתי אומר, בוא נדמיין את ההרכב, הולך לנשיא: תגיד לי מי ההרכב, והייתי מעביר את ההחלטה לשם, ההכרעה היא שלנו. ההכרעה היא של הכנסת. אנחנו רוצים שתענה לנו כמה בקשות אישרתם, הוא לא יודע. אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת זהבה גלאון. הוא לא יודע. מה הבעיה? חברת הכנסת גלאון, תגישי שאילתה, תקבלי תשובה. אני שואלת אותך עכשיו.  כמו, חברת הכנסת זהבה גלאון. אתם, לגמרי, מה קרה לכם היום? אני קורא לך פעם שנייה. אל, באמת. מה קורה לכם? אדוני היושב-ראש, בדיון הזה הפרוטוקול הוא חשוב, חבר הכנסת ריבלין. בדיון הזה אני לא מוכן לקצר אפילו במילה את מה שכתבתי לפני הדיון, וכתבתי בעצמי. אדוני היושב-ראש, נוכח פסיקת בית-המשפט העליון, זהבה, זהבה גלאון, אני אתן לך עוד דקה רק תהיי בשקט. נוכח פסיקת בית-המשפט העליון, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאין לך סמכות רק בגלל, ואני אומר את זה בכל הכבוד ואני מכבד אותך, רק בגלל שיש הפרעה בלתי פוסקת, שבנסיבות אחרות אולי היה היושב-ראש גם נוקט סנקציה, אבל נגיד, לי אפשר לעשות הכול כשאני על הבמה הזאת, בסדר, אז זה לא מקנה, לסטות מהתקנון. אדוני השר, אתה יודע כמה פעמים ניהלתי דיון כשאתה נואם? השר מתלונן? השר מזיל דמעות תנין? האחרון שאפשר, אני פשוט מקווה שלא ייקטע חוט המחשבה שלי בגלל כל הקריאות הללו. אוי למחשבה שלך. אין מחשבה מאחורי החוק הזה. אדוני היושב-ראש, נוכח פסיקת בית-המשפט העליון, אני חושב שהחוק הנוכחי הוא חוק הכרחי, שמנסה להתמודד בצורה שונה עם תופעת ההסתננות, שיש לה השלכות רבות על החברה הישראלית. הצעת החוק שתעבור היום בקריאה ראשונה, עם התוכנית המשולבת שאתמול אושרה על-ידי הממשלה, איפה התקציב? שכוללת בין היתר תוכנית להגברת הביטחון האישי בריכוזים העירוניים שבהם מצויים המסתננים, שכוללת גם העלאת התמריץ הכספי למסתננים שיוצאים מרצון, וכבר מי שיוצא מחר, גם מחר יוצאים מסתננים, ייהנה מהתמריץ הכספי המוגדל, שכוללת גם את המשך המאמצים שלנו בנושא המדינה השלישית, וגם בנושא הזה יש התקדמות. אנחנו נחושים להתמודד עם התופעה הזאת ולהקצות לכך את המשאבים ואת האמצעים הנדרשים. אנחנו מבינים שאם אנחנו נגלה חולשה בנושא הזה, הדורות הבאים ישלמו את המחיר של הדבר הזה, ולזה אנחנו בשום אופן לא מוכנים. אני מבקש מהמליאה לאשר בקריאה ראשונה את הצעת החוק. תודה לשר הפנים, השר גדעון סער. ראשון הדוברים בדיון, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. לאחריו, חברת הכנסת מיכל רוזין. רבותי, כל חבר כנסת שלוש דקות. מה עם זמן פציעות? כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כולם כאן, אני מבקש, מפריעים לי. חבר'ה, אתם מפריעים לחבר שלכם. יש לנו מדינה של שלטון חוק. באמת? אני לא יודע. כולם מתהדרים, במיוחד חברי מהקואליציה והשרים: שלטון חוק. אבל יש מקצוע שבעשר השנים האחרונות התמחו בו, הוא מקצוע עקיפת חוק, עקיפת בג"ץ. איך אמר אילן? אם בג"ץ יגיד על שנה, נביא לו חצי שנה. זו ההתמחות שאנחנו, בממשלה, בשלוש הממשלות האחרונות, ראינו את ההתמחות בה. מדיניות של איך לעקוף את בג"ץ, ואכן זה כך. אבל אני רוצה להתייחס לסוגיה אחרת. כל מפלגה וכל שלטון מייצר לעצמו תחמושת כדי להתעסק בה, כדי לשמר את השלטון, כמו ההזיה האיראנית. כל פעם שיש שקט שולפים את האיום האיראני. ועכשיו אני אומר לכם: צר לי מאוד, אדוני השר, הבעיה הזאת בדרום תל-אביב, אתם יצרתם אותה. ואני לא פוסל את זה ואגיד את זה: יצרתם אותה ועכשיו אתם מנסים לגרוף את ההון הפוליטי מיצירת הבעיה הזאת. זאת המציאות, ואתם מציעים פתרון. עוד, מתקנים מצב בעוד יותר גרוע מהמצב, וזו התמחות ומיומנות שאני חייב לציין. יצרתם מצב בשביל להביא הון פוליטי. נקודה נוספת. חברים, אומנם, אני אומר לכם מה הפחד הזה, מה יהיה עם הגזע? מה יהיה עם הגזע? כשאני רואה שאני נמצא במדינה שהרוב בה יהודי, ההיסטוריה הקרובה וההיסטוריה הרחוקה, מלאת הרדיפות, צריכה ללמד משהו, ריבונו של עולם. החוק הזה, לכאורה, מגן גם על אזרחי ישראל הערבים שאינם יהודים. הוא בא להגן על אזרחי ישראל. מה שאתה אומר זה חמור מאוד, אבל, אזרחי ישראל הערבים הם לא מסתננים, ככל שידוע לי. בוודאי, יש, ויש מסתננים. עוד רגע, אמר השר, 30 מיליון יגיעו לפה. יותר מכל הפליטים. אני רוצה לסיים, ואני רוצה לספר סיפור אישי. האווירה שנוצרה, שיצרתם אותה בשנים האחרונות, יצרה "עליהום" על כל הפליטים, שמותר לדרוך על הזכויות שלהם על שמאל ועל ימין. מה היה? לפני חודשיים אני וחברי קיבלנו טלפון ונסענו לצפון, לבית-החולים בנהרייה, אם אפשר לקצר. אני רק מספר סיפור ומקצר. בית-החולים בנהרייה. פליט סודאני, חברים, תקשיבו מה ה"עליהום" שהממשלה יצרה מביא. פליט סודאני עבד אצל קבלן. דקר אותו מסמר, ביקש מהקבלן שייקח אותו לבית-חולים או ייתן לו טיפול ראשוני. לא הסכים: אתה מסתנן, מי בכלל שואל עליך? אתה פליט, מי סופר אותך? ביקש 10 שקלים, לא קיבל. הוא חזר הביתה, לחדר הצפוף שהוא נמצא בו. החבר שלו בא אליו אחרי יום, לקח אותו לבית-חולים. בית-החולים, בגלל ההזנחה, נאלץ לקטוע לו את הרגל. זה היה המחיר של ה"עליהום" שיצרתם ואתם יוצרים. תודה. צר לי מאוד, הבג"ץ שדחה את החוק לא דחה את השלוש שנים ואמר שנה. הוא דחה ואמר: תתעוררו, תנו לאנושיות לנצח. תתעוררו, חברים. תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין, ולאחריה, חבר כנסת רובי ריבלין, בהסכמתה של חברת הכנסת זהבה גלאון. שלוש דקות, רבותי. מיכל, נא להקפיד על הזמן. אני אשתדל. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד שר הפנים, ההסכם של אוסטרליה, שניסו להחיל אותו לפני חמש שנים, בוטל בגלל ביקורת, אני אשמח אם תקשיב לי כי אז אולי תדע את העובדות, אני מקשיב לך יותר ממה שאת הקשבת לי. את יודעת מה? אני לא אקשיב לך. בוטל בגלל ביקורת בין-לאומית, מאבק של האו"ם ואיומים בחרם על אוסטרליה. הם מנסים לעשות זאת שוב עכשיו, והם שוב ייכשלו. עכשיו אני רוצה להקריא לך כמה נתונים ממדינות אירופה שאולי אתה לא יודע: למשל באוסטריה, 74,701 פליטים ומבקשי מקלט יש שם, מתוכם הוכרו כפליטים 51,730. רוצה עוד מדינה? איטליה: 79,579, הוכרו כבר כפליטים 64,779. השאר מחכים כמבקשי מקלט עם בקשות שממתינות. מדינת ישראל: 54,218, הוכרו 104. יש פה רשימה מאוד ארוכה של כל מדינות אירופה, שהכירו כמעט ב-80% לפחות מהאריתריאים כפליטים אצלן. אז אל לנו להשוויץ ואל לנו להתהלל כי מה שאנחנו עושים הוא פשוט לא ייתכן במדינה מתוקנת. החוק הקודם שהממשלה העבירה בנושא נפסל באופן גורף, פה-אחד, על-ידי בג"ץ. פסק-הדין הזה קבע שהממשלה חרגה מסמכותה, פגעה באופן לא חוקתי ולא חוקי בזכויות של בני-אדם שחיים כאן. הוא קבע שאסור לכלוא אנשים לשלוש שנים ושיש לשחרר אותם לאלתר. והעובדה שמושכים את השחרור ובכל יום משחררים מספר בודד של אנשים היא ביזיון בית-משפט. מחכים לאמצע דצמבר, שיסתיימו 90 היום שבג"ץ קבע, עושים בחיפזון פה הצעת חוק שלא נותנים לנו לדון בה לעומק, ועדת הפנים מתכוונת השבוע לעשות יומיים דיונים וזהו, ונביא את זה בשבוע הבא לקריאה שנייה ושלישית. לא עונים לנו על שאלות, ויש פה שאלות מאוד מאוד משמעותיות, יש פה שאלות תקציביות משמעותיות. עושים פה מהלך פזיז, מהיר, כדי שלא לגמור את 90 היום שבג"ץ נתן. זהו ביזיון בית-המשפט, זו לא הייתה הכוונה של בית-המשפט. החוק החדש הזה יש לו הרבה מאוד משמעויות. מדובר פה על מרכז שהייה פתוח שייכנסו אליו אותם מבקשי מקלט לזמן בלתי ידוע. זה לא קורה בשום מקום בעולם. בכל מדינות אירופה, כאשר מדובר על מתקן שהייה פתוח, מדובר על פרק זמן מוגבל, חצי שנה, תשעה חודשים, שנה, עד שיגמרו לבדוק את בקשות המקלט שלהם. מדינת ישראל אינה רוצה לבדוק את בקשות המקלט, לא של האריתריאים, לא של הסודאנים. אנחנו רואים את זה אצל כמה שהגישו בקשות, כאלה שניגשים להגיש בקשות. אומרים: יש לכם מדיניות של אי-החזרה, ולכן אנחנו לא צריכים שתגישו בקשות. למה אתם לא אומרים את האמת? אין לאן להחזיר אותם, אין לאן לשלוח אותם, הם נמצאים פה, אז במקום לקבוע מדיניות הולמת, במקום לתת להם תעסוקה, שישלמו מסים, שיקבלו פה זכויות חברתיות,  במקום לפזר את האוכלוסייה הזאת, מה עם הזכויות, יושבים אצלי בוועדה  מה עם הזכויות,  חקלאים, אנשים מהמלונאות, נא לסיים. מה עם הזכויות של דרום תל-אביב? ממסעדנות, ואומרים: חסרות לנו ידיים עובדות. מה עם הזכויות של אזרחי ישראל? במקום לתת להם תעסוקה, לפזר אותם בארץ, שלא ישבו בדרום תל-אביב. הרי על מה אתם מדברים? 3,300 אנשים במתקן השהייה, אולי בקיבוצים יקלטו אותם?  ונגיד, תעביר 10,000, מה עם היתר, מתוך ה-53,000 שנמצאים בדרום תל-אביב? אולי בקיבוצים יקלטו אותם? למה אתם לא אומרים את האמת לתושבי דרום תל-אביב? אפשר לפזר אותם בכל הקיבוצים. חבר הכנסת דנון. למה אתם לא אומרים להם, תאפשר לה לסיים.  שיישארו עוד עשרות אלפים שאין לכם תשובה בשבילם. במקום לעצום את העיניים, תודה.  ולדבר על מתקני שהייה שהם כלא לכל דבר, כלא לכל דבר שבית-המשפט העליון קבע, אני מסיימת. כן, אחרי דקה שאת כבר צריכה לסיים.  שפתרון של מגורים במרכזים פתוחים צריך להיות מוגבל בזמן או וולונטרי, ובכל מקרה לא להיות דומה למתקן כליאה, זה משפט ששכחת להקריא מתוך פסיקת בית-המשפט העליון. תודה. תגידו את האמת לציבור, תגידו שאין לכם פתרון, ותמצאו פתרון של מדיניות, כי גם את זה קבע בית-המשפט העליון. תודה. תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה חבר הכנסת ראובן ריבלין, ואחריו  חברת הכנסת זהבה גלאון. אתם שולחים אותם עד לדרום תל-אביב. אתם שלחתם אותם לדרום תל-אביב עם כרטיס אוטובוס, מ"סהרונים" נתתם להם. אתם יצרתם את זה מסיבות פוליטיות. אתה לא מתבייש? כרטיס אוטובוס לדרום תל-אביב נתתם לכל מי שיצא מ"סהרונים". תגידו את האמת. ולכן צריך להוציא אותם משם. כרטיס אוטובוס, תגיד את האמת, יצרתם את זה, הפוליטי, עשר שנים ככה. אני מבקש,  לפני שאפנה ליושב-ראש. רבותי, רבותי.  חברת הכנסת גלאון, רבותי, אי-אפשר להמשיך את הנאומים מפה, למטה, זה בלתי אפשרי. למרות שאני אוהב את החיים הפרלמנטריים וקריאות ביניים הן דברים שהם מאושיות החיים הפרלמנטריים, נמצא פה חוק שיש האומרים שהוא עוקף-בג"ץ, יש בו בעייתיות רבה, ואני מבקש את תשומת לבכם כי אני רוצה שהדברים שלי ייכנסו לפרוטוקול כדבר דבור על אופניו. אדוני היושב-ראש, מכובדי, סגן יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, כשישבתי כאן כיושב-ראש הכנסת והובא חוק ההסתננות לראשונה, אמרתי לחברי בקואליציה, כמו גם לכל חברי הכנסת, שיש דבר שאנחנו צריכים לכבד, וזה קודם כול חוקי הכנסת, וכאשר חוקי הכנסת יכולים לבוא לידי ניגוד אלה באלה אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים. אל נטיל אשמה על בית-המשפט בשבתו כבית-משפט לחוקה בכל מה שקשור לחוקי הכנסת, ואל נטיל בו איזושהי ביקורת כאשר הוא מבטל חוק שלפי דעתו הוא נוגד את חוק הכנסת. מובן שהתעוררה בעיה של ההוראה שאותה קבענו כאשר חוקקנו את חוקי-היסוד, שניתן לחוקק חוקים שיכולים להיות במידה רבה בניגוד לחוק-יסוד, ובלבד שהמטרה היא ראויה והיא במידה סבירה. ואמרתי, העולה מעל הנדרש. נכון, העולה מעל הנדרש, מידה סבירה זה עולה מעל הנדרש, ויש עוד כל מיני תוספות למהותה של הוראה זו ושל יצירת יכולת המילוט מחוק כזה או אחר. הייתי בז'נבה בתפקידי הקודם ונפגשתי עם נציב הפליטים, ואמרתי לו, בשם ממשלת ישראל, שאנחנו נגן על כל פליט, שכן היינו פליטים במדינות רבות בעולם. יחד עם זאת, גם אמרתי שאנחנו לא יכולים להרשות ולא יכולים לאפשר את סיכון מדינת ישראל, לא רק כמדינה יהודית, אלא כמדינה אזרחית, לגבי הצפת הארץ באנשים הנושאים את שם הפליטות לשווא. וכך לא ביקשתי להגן דווקא על מדינת ישראל כמדינה יהודית, למרות שהיא חשובה לי מאוד, המדינה היהודית, כי אין לעם היהודי מדינה אחרת. אבל באתי ואמרתי: אנחנו מבקשים להגן על כל אזרחינו, והצפת הארץ במסתנני עבודה, והייתי יחד עם ניצן הורוביץ כיושב-ראש הוועדה לפליטים או לעובדים זרים, וראינו והתרשמנו שרובם של אותם אנשים אשר נמצאים ואשר באו לארץ, כאשר היה גל הכניסה לארץ, שטף את כל מרחבי הנגב ולאחר מכן גם את מרחבי תל-אביב וערים נוספות, כמו באר-שבע וערד, חשבנו שצריכים למצוא פתרון. ואני מוכרח לומר שנציב הפליטים בא ואמר: זכותכם וחובתכם, כמובילי מדינת ישראל וכאחראים ליציבות האזרחית בתוך מדינת ישראל, לבוא ולדאוג לכך שלא תהיה הצפה כזאת. אני התחננתי אז בפני הממשלה לאמור: אל תחוקקו חוק שהוא בעליל חוק בלתי סביר, שמידתיותו אינה סבירה, ולא שנתיים ולא שנה וחצי, אמרתי: שנה, חצי שנה, השאלה היא בכמות האנשים הנמצאים, ואשר עד אז, אותו רגע, אנחנו יכולים לבוא ולברר מי פליט ומי אדם אשר הסתנן לארץ כדי לגזול את היכולת שלנו לבוא ולדאוג לכל אזרחי ישראל. אני חושב שהמטרה של החוק ראויה, היא מטרה ראויה כי היא באה להגן על אזרחי ישראל, ואינה באה להגן על עדה זו או על לאום זה בתוך מדינת ישראל. ומהצד האחר, אני חושב שהסבירות של שנה היום אינה בבחינת חוק עוקף-בג"ץ, שכן אם נשיא בית-המשפט העליון, שהביע את דעתו בפסק-הדין, בא וקבע שהוא רואה כסבירה את המידה של שנה אחת, אני חושב שאנחנו צריכים גם לאמץ מתוך כבוד לנשיא בית-המשפט העליון את דעתו. ואני חושב שגם אנחנו יכולים, לא בשקט ובשלווה, שכן אנחנו פליטים היינו בארצות אחרות, לבוא ולומר: אנחנו עושים דבר שהוא מידתי בצורך שאין גדול ממנו, להגן על אזרחי מדינת ישראל מפני גל הסתננות. ואני מודה מאוד ליושב-ראש, מה השורה התחתונה, אדוני? מה הכוונה? לא הבנתי. השורה התחתונה, שאני חושב שהחוק כפי שהוא בא כרגע אינו חוק עוקף-בג"ץ, אלא הוא חוק שהוא למטרה ראויה ומידתו סבירה. אם היית אומר לי: חצי שנה, שמונה חודשים, הייתי מעדיף, אני חושב ששנה מידתו סבירה. מדוע שנה מידתו,  סבירה? כי אם נשיא בית-המשפט העליון אמר את הדברים האלה,  לא קראת את החוק. תודה. אני הבנתי מה, יש הבדל בין הכלא, מיכל רוזין. לבין מידה, חברת הכנסת מיכל רוזין, אני בכוונה לא התייחסתי, תנהלי דיון עם כל חבר כנסת שיעלה לפה? זה בלתי אפשרי. אני אמרתי מה שעל לבי. אבל הם צריכים לדייק בעובדות. זה בלתי אפשרי מה שאת עושה. בוא נעמיד, תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת רובי ריבלין. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון. אילן, זה יכול להיות לעשר שנים, זה ללא גבול. חברת הכנסת זהבה גלאון, שלוש דקות, ואם תחרגי אני אאפשר לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את שר הפנים, וגם את חברי חבר הכנסת רובי ריבלין שמסביר שהחוק אינו עוקף-בג"ץ ומטרתו ראויה. חבר הכנסת ריבלין, העובדה שהחוק אינו עוקף-בג"ץ לא עושה אותו ראוי. נכון. החוק הזה זה מגה-ביזיון, מגה-ביזיון לכנסת. כנסת שהולכת לחוקק חוק שמגדירים אותו כאן, מגדירים אנשים כאילו הם סיכון ביטחוני. אמר השר סער: מדובר כאן על הגירה כלכלית. מהלכים עלינו אימים. שמעתם את השר סער? 30 מיליון פליטים מסתובבים באפריקה, שומו שמים, וגם אין ים בינינו לבין אפריקה, אז הם גם לא יכולים לטבוע, הפליטים, כי כשהם באים לאיטליה הם טובעים. אז אנחנו חייבים לחסום את דרכם לכאן, לישראל. מהלכים עלינו אימים. הרי מה עשיתם, הממשלה הקודמת? אמר כאן דני דנון: הם כולם בדרום תל-אביב. אמת, יש בדרום תל-אביב מצוקה איומה, אבל היא נוצרה בגללכם, בגלל שהעליתם אנשים על אוטובוס ופיזרתם אותם בדרום תל-אביב, והתחלתם להסית, ואתה היית אחד המסיתים הראשיים. ביחד עם מירי רגב התחלתם להסית אוכלוסייה באוכלוסייה,  ולא מילאתם את החובה, אדוני סגן השר, זה לא יאה בעמידה לקרוא קריאות ביניים. אני אשב, אדוני היושב-ראש.  לא מילאתם, לא מילאתם את החובה האלמנטרית שלכם, שמחייבת את מדינת ישראל כמדינה שחתומה על אמנת האו"ם לענייני פליטים, לבדוק באופן פרטני אדם-אדם, אם הוא מהגר עבודה או שהוא מבקש מקלט. כולם אצלכם מסתננים. אתם לא רואים אותם ממטר, אתם לא רואים שיש כאן בני-אדם, אנחנו רואים את אזרחי ישראל, את תושבי דרום תל-אביב.  לא, אתם לא רואים אותם. אותם אנחנו רואים. אדוני, חברת הכנסת זהבה גלאון, את לא רואה את תושבי דרום תל-אביב. אתה לא רואה, רבותי, רבותי, חבר הכנסת, זה לא פתרון, 3,000 אנשים זה לא פתרון, אדוני היושב-ראש, אני שומעת, השר סער מסביר לנו איך זה מידתי, איך עכשיו יהיה מתקן לשוהים. בואו נדבר, מה זה המתקן לשוהים הזה: לקחו את מתקן "קציעות", שעמד, השקיעו בו, ועכשיו יכניסו לשם אנשים. לכמה אנשים יש מקום, ל-3,000 איש, משהו כזה? יש היום 53,000 אנשים שהם מהגרי עבודה. תכניסו אותם לשם, תדרשו מהם להתייצב שלוש פעמים ביום, לא תאפשרו להם מקומות עבודה, זה תואם את רוח החוק? זה תואם את רוח פסיקת בג"ץ, שקבע שאין לכלוא אנשים ללא משפט? זו בושה שאנחנו, הכנסת, היינו צריכים שבג"ץ יגיד לנו שלא כולאים אנשים ללא משפט. ואתה עוד עומד כאן, אדוני השר, על הדוכן, ואתה מתגאה ונותן לנו דוגמאות מביכות, שכבר חברת הכנסת רוזין הפריכה אותן, ממדינות אחרות בעולם. נתת לנו את אוסטרליה, שכמעט הייתה צפויה לנידוי וגינוי בין-לאומי. טוב שלא הבאתם לנו את סוריה, בסוריה יותר גרוע. אלה הדוגמאות שאתם מביאים לנו? אנחנו עם שידע פליטות, עם שידע להתדפק על הדלתות, אז אתה נותן לנו את הדוגמה של שוויצריה? אנחנו לא זוכרים מה היה בשוויצריה? לא פליטים, מסתננים. בסדר, שמענו, אנחנו יודעים. טוב שאתה אומר שהם מסתננים, בפעם הקודמת קראת להם "סרטן" איפה המשפחות שלהם? למה זה רק גברים בגיל מסוים מגיעים לארץ? איזה פליטים? חבר הכנסת דנון. קודם כול, אדוני היושב-ראש, מהגרי עבודה שבאו לגור פה. אדוני היושב-ראש, תראה, אין ספק, זהבה, את בזמן, אני לא יודעת, אל תשכח שנתת לי עוד דקה. נתתי לך כבר. דקה עברה מזמן, נו. לא שמתי לב. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים ולומר, אני מסכימה שבוודאי חלק מהאנשים שהגיעו לכאן הם מהגרי עבודה. הרוב הגדול. אני לא יודעת. למה אני לא יודעת? כי את הדבר האלמנטרי שהייתה הממשלה צריכה לעשות, לבדוק אחד-אחד, באופן פרטני: אם הוא מהגר עבודה, יוחזר למדינת המוצא שלו, ואם הוא מבקש מקלט, תן לו אפשרות לקבל מסמך שהוא פליט, מבקש מקלט, גם כדי שהוא יוכל לצאת למדינות קולטות פליטים. אתם לא עושים את זה. מה אתם עושים? אתם מחליפים חוק אחד בחוק אחר, שהוא חוק רע. באים לכנסת ומסבירים לנו שזה לא נוגד את רוח בג"ץ. משפט אחרון, זהבה. אדוני היושב-ראש, זה ביזיון לכנסת. זה לא ביזיון, אמרתי את זה קודם, זה מגה-ביזיון. תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת אראל מרגלית, ולאחריו, חבר הכנסת דב חנין. זה זילות למושג הפליטות, מה שאת עושה. שלוש דקות. אין פליטוֹת, אין משפחות, מגיעים רק גברים בגיל מסוים והולכים לעבוד. למה לא, מה קרה במצרים? למה לא, אותם? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי, רגע, מיכל רוזין, את מפריעה לכולם היום. לא, לא, זה בסדר. מה קרה לך? את, בקריאות ביניים שלך, את קוראת קריאות ביניים חשובות, אבל עכשיו תני לנו לדבר. קודם כול, בשבוע שעבר או לפני שבועיים, כבוד השר גדעון סער, יצא לי באמת לשמוע ממנו על זה שהולך להגיע החוק, ושהחוק הזה שונה בתכלית מהחוק הקודם, ובאמת לעיין בו. ואני באמת לקחתי על עצמי, וגם עשינו על זה דיון אצלנו בסיעה, והאמת היא שהדיון הכי מאלף היה אצלי בבית בארוחת יום שישי. יש לי שלוש בנות, כשאתה תראה אותן, תשמע אותן מדברות, אז אתה תבין למה מהן למדתי הכי הרבה. למה? והאמת  אבל בסופו של דבר, מי שהביא את הנקודה הביתה, כמו שאומרים באנגלית, זה העובדה שדב חנין אמר שרון חולדאי צודק. אם יש דבר כזה, כדאי להקשיב, כי זה לא קורה. ומה הוא אומר, רון חולדאי? בואו נקשיב. הוא אומר את הדבר הבא: תראו, אני קודם כול אדבר אתכם ברמה התועלתנית, אחר כך נדבר על מוסר. הרבה פעמים אנשים מבלבלים וחושבים שמוסר זה התועלתנות של ג'ון סטיוארט מיל, וזה לא נכון. זה רק גישה מוסרית אחת. אבל נתחיל בעניין התועלתני. אתם אומרים: בואו נפתח את המתקן הזה ונעביר, נניח, 3,000 איש לשם. השקעה די מכובדת. אבל מה יקרה? מה בסופו של דבר יקרה, ונגיד שזה יהיה, ונגיד שיתייחסו שם באופן יותר הומניטרי ממה שמיכל רוזין אומרת, איפה יישארו 47,000 האחרים שלא נעביר לשם? ומה יהיה עליהם? אוקיי, מה יהיה עליהם? והאמת היא כזאת, האמת היא שבכלא לא יהיה אפשר לפתור את הבעיה הזאת, גם אם זה שנה או אפילו חצי שנה. ואני מקבל את מה שאתה אומר, שאתה שקלת את העניין הזה מחדש. וזה לא פותר את הבעיה של דרום תל-אביב, כי גם אם תעביר מיעוט יישאר שם רוב. מה אני מציע? ושמעתי חלק מההצעה הזאת גם משר בממשלה, מעמיר פרץ, שהצביע נגד זה, אם אני מבין נכון, זה חלק מהרעיונות שלו. אני מציע שמדינת ישראל תיקח את אפריקה ברצינות. שימו לב, המסחר עם אפריקה בשנים האחרונות עולה כמעט יותר מכל מסחר עם מדינה אחרת. יש לנו פה 50,000 אפריקנים שרוצים עבודה והם גרים שם. בואו נכשיר אותם לעבודה ברחבי הארץ ונעזור להם להגיע לרחבי הארץ, ובואו נכשיר אותם לעבודה כזאת שתעודד אותם גם לחזור לאפריקה. ואני אגיד לכם מה יקרה. מה שיקרה זה שתוך כמה שנים יהיו לנו שגרירים אפריקנים של ישראל באפריקה. תאמינו או לא. אתם חושבים שזה פיקציה? זה לא. ואתם מדברים פה על חצי מיליארד שקל של השקעה, אתם יודעים מה אפשר לעשות בחצי מיליארד שקל עם 50,000 איש? אפשר להכשיר המון אנשים. ועכשיו, בסוף, משפט אחרון. משפט אחרון. אני רוצה לדבר על הצד המוסרי. קאנט אמר, ועל זה גם כן דיברתי עם הבנות בשבועות האחרונים, שחוץ מהמוסר התועלתני יש צו קטגורי לכל אדם: כשהוא רואה מעשה לא מוסרי של אחד, של אדם אחד, והוא נזעק והוא מרגיש את זה בכל גופו, אז הוא מרגיש שמשהו לא בסדר. עכשיו, כיהודי, אני רואה הגירה, אנשים מהגרים ושמים אותם בכלא, ואני חושב על המהגרים שלנו, שעברו מארץ לארץ כי לא קיבלו אותם, וכל ארץ שהתנגדה לקבל אותם היו לה טענות טובות. ואני אומר: כלא למהגרים? עכשיו, הגדר, תודה. רגע. הגדר שבנינו, תבורך. הדברים הפיזיים שעושים, נכונים. אבל בואו ניקח את האתגר הזה. זה אתגר: זה אתגר מוסרי וזה אתגר פרקטי, כי אי-אפשר להשאיר הרבה מאוד אנשים סובלים, לא את המהגרים, נא לסיים.  ולא את האנשים בדרום תל-אביב. ובואו נהפוך את זה למודל, אראל, אראל, לפי צו המוסר, גם הגדר היא לא מוסרית. לא נכון, היא כן מוסרית, כי אם יש למדינה גבולות, לא, לפי צו המוסר, אם יש למדינה גבולות, ואם ניקח, משפט אחרון. אתה,  את הדבר הזה ונהפוך את האתגר הזה לדבר יזמי, אנחנו נרוויח מזה בגדול ויהיו לנו שגרירי�� אפריקנים של ישראל שם. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת דב חנין, ולאחריו, חבר הכנסת נחמן שי. אם הוא לא יהיה, חבר הכנסת משה מזרחי. רבותי, נא להקפיד על הזמן. אתם חורגים בשלוש דקות מהזמן שאני נותן. שלוש דקות, דב חנין. אדוני היושב-ראש, קראתי את הצעת החוק, והשאלה ששאלתי את עצמי מייד אחרי שקראתי אותה היא לאן אנחנו הגענו. המדינה הזו הוקמה על-ידי צאצאי אנשים שברחו על נפשם מאנטישמיות, אחר כך, מאנטישמיות איומה, אחר כך, מאנטישמיות שהתגלגלה להשמדה. ומה קורה במדינה הזאת? איפה הציווי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"? מה מציעים לנו? מציעים לנו שנת מאסר בלי משפט לאנשים שלא עשו שום פשע. חלקם, אתם טוענים, מהגרי עבודה? תבדקו. מי מפריע לכם לבדוק? למה אתם לא מייצרים מנגנון של בדיקת בקשות מקלט? חלק גדול מהם פליטים. אתם כמוני יודעים שאי-אפשר לגרש אותם: לא לאריתריאה ולא לסודאן, מכיוון שבסודאן יש רצח עם בדארפור, למה, מצרים?  ובאריתריאה יש משטר דיקטטורי, למה, במצרים? ולכן אי-אפשר לגרש אותם. אם הם פליטים, למה הם לא, במצרים? אתם מציעים לנו מאסר בלתי מוגבל בזמן לאנשים במתקן כאילו-פתוח בלב המדבר, שצריכים להתייצב בו שלוש פעמים ביום. באמת מתקן פתוח. זו, עמיתי חברי הכנסת, פגיעה קשה וקיצונית בזכויות אדם של אנשים שחלקם פליטים, והנטל לקבוע זאת הוא עליכם, כי אתם צריכים לייצר את המנגנון שיבדוק את הבקשות האלה לגופן, לעומקן. אתם צריכים להראות למה בכל מדינות העולם אריתריאים וסודאנים מוכרים כפליטים ואצלנו, מוכרים כפליטים בשיעור אפסי. משהו פה לא בסדר. הקמת המתקן הזה ותפעולו יהיו כרוכים לא רק במחיר של זכויות אדם אלא במחיר תקציבי מאוד גדול. זה יעלה הרבה מאוד כסף. אני ראיתי שיש כבר פתרון, מקצצים 560 תקנים במשרדי הממשלה, עובדי משרד המשפטים, עובדים במשרד הבריאות, עובדים במשרד החינוך, במשרד הביטחון, במשרד הכלכלה. מקצצים תקנים בכל מיני מערכות חברתיות כדי לשלם את הכסף על הקמת המתקן הזה. עמיתי חברי הכנסת, כל הדבר הזה, נניח שתצליחו ונניח שתצליחו להעביר את החוק הזה ונניח שאפילו בג"ץ לא יפסול אותו, אני מקווה שכן, אבל נניח שהוא לא יפסול אותו. 3,000 איש תכניסו למתקן הכליאה הפתוח ועוד 1,000 וקצת למחנה המעצר הסגור, ומה יהיה עם 50,000 איש שזרוקים ברחובות דרום תל-אביב? במה זה פותר את הבעיה האמיתית, ויש בעיה אמיתית, ברחובות דרום תל-אביב? אין פתרון אחר אלא בשינוי דרמטי של הגישה. השינוי הדרמטי של הגישה, אני שמח על כך שגם אנשים שנמצאים בתוך המערכת, ובזה, אדוני היושב-ראש, אני מסיים, כמו מפכ"ל משטרת ישראל וכמו ראש עיריית תל-אביב, שאכן, יש לי ויכוח אתו בהמון נושאים, ולא צריך לספר את זה כאן בכנסת, כי זה ידוע, אנשים שנמצאים בתוך המערכת מבינים שמשהו פה לא עובד במערכת הזאת, בשיטה הזאת שאתם עובדים בה פעם אחר פעם. כי הבעיות הקשות, חבר הכנסת דנון, סגן השר, בדרום תל-אביב הן בעיות איומות, ואנחנו לא מתווכחים על זה. זה נכון. המצב שם איום. אתם לא דואגים להם. אתם לא דואגים להם. מה צריך לעשות? בקיצור, צריך לאשר לאנשים לעבוד, אבל אתה בחוק הזה לא דואג להם. להכשיר אותם לעבודה בתחומים נדרשים כל עוד אי-אפשר להחזיר אותם למקומות מוצאם. אנחנו שמענו פה, בוועדה בראשות חברת הכנסת רוזין, משפט אחרון.  שבישראל חסרים עשרות אלפי עובדים בבניין, בשירותים, בחקלאות ובתיירות. אז במקום לייבא עובדים זרים חדשים, תנו להם לעבוד, פזרו אותם בארץ, תתייחסו אליהם כאל בני-אדם, תכבדו אותם ותכבדו את החברה הישראלית. תודה.  תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת משה מזרחי, ולאחריו, חבר הכנסת איתן כבל. דרכון זה השלב הבא. נחמן שי הגיע, כבודו. אני פה. אמרת: אם לא יהיה. אמרתי: אם לא יהיה. לא משנה. חבר הכנסת מזרחי יעלה, ולאחריו יעלה חבר הכנסת,  סליחה. אני פשוט קראתי, ואתה לא היית פה. לא. אני הייתי אחרי דב חנין. ודאי, ודאי. אני אאפשר לך. האחרון שאני לא אאפשר לו לדבר פה זה חבר הכנסת נחמן שי. למה דווקא, פשוט, קראתי, אמרתי: אם הוא לא יהיה. בינתיים הוא נכנס ולא שמתי לב, וקראתי למשה מזרחי. מייד אחרי כן אני אאפשר לו. מאה אחוז. שלוש דקות לחבר הכנסת משה מזרחי. מייד אחרי כן, חבר הכנסת נחמן שי. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי לכנסת, אדוני השר, כמה דברים. אחד, אני מחזיק פה, וזה חם מהתנור, מהממ"מ, מחקר השוואתי, מדינות אירופה ולא אוסטרליה. אם מה שאתם מציעים דומה ומתקרב למה שכתוב פה על מדינות מתוקנות, ששם נוהגים, ולהזכירך, זרקתם את הצעת החוק שדנה בהסדרת מעמדם של פליטים אז, בזמנו, לפח, אם זה היה סדור וקרוב למה שכתוב כאן, במחקר ההשוואתי, מאוד יכול להיות שגם אנחנו היינו הולכים לקראת זה. זה דבר אחד. עוד תיקון, כדי שמראית החוק הזה, שכביכול מקצר את זה לשנה, תיקון. תשימו לב: פקיד, פקיד, יכול להחליט שבתום שנה, משיקולים כאלה ואחרים, אי-אפשר לשחרר את האיש, כמובן אם הוא לא משתף פעולה וכו' וכו', ואפשר להשאיר אותו לדורות. בעניין הזה של הזמן: ביקרנו ב"גבעון", וראיתי שם ילדה בגיל של הבת שלי, שגדלה שם מגיל 14, ב"סהרונים", ומשם עברה ל"גבעון", והיום היא בת 17. היא יושבת במתקן הליברלי הפתוח הזה, שהוא בית-כלא. זה דבר אחד. החוק הזה רחוק ממה שבג"ץ אמר, לגמרי. אני רוצה רק להקריא, ופה בדיוק ברחתם ממה שבג"ץ חשב שהוא עושה כשהוא נתן את ההחלטה שלו. אני לא מדבר, לא על מוסר ולא על מראית עין ולא על שום דבר. הוא אומר: או, אולי הגיעה שעתה היפה של המדינה, שבמציאות שנכפתה עליה תשכיל למצוא פתרונות הומניים. מה אנחנו עשינו? אתה פותר את בעיית המצוקה בשכונות הדרום? אזרחי שכונות הדרום, אל תיתנו להם לבלבל לכם את העין. זה מראית עין. הולכים להשקיע, זה פשוט מדהים, בשביל להחזיק, בגדול 1,300 מוחזקים ותוספת של עוד 2,000. הולכים להשקיע בתקורות, אלוהים אדירים, 600 תקנים, שהם כמעט 190 מיליון שקל, ובסך הכול, עם התחזוקה לשנת 2014, אלוהים אדירים: חצי מיליארד שקל. הנה, זה כתוב בהצעת המחליטים. חצי מיליארד שקל בשביל להחזיק עוד 2,000 מתוך השכונות, שייבחרו באקראי, ברולטה של איזה פקיד? מישהו קרא את הסמכויות של פקיד של משרד הפנים, מה הוא יכול לעשות במתקן הפתוח שזרוק במדבר? ושלוש פעמים להתייצב?  איזה סמכויות דרקוניות יש לו? פקיד יכול לכלוא חודש, חודשיים וגם חצי שנה. אירופה, יעד המדד שלה זה חצי שנה. אדוני המיניסטר, חצי שנה, כשזה מבוסס על הפלטפורמה של האמנה הבין-לאומית. אם אפשר לסכם. לכן אני אומר: קחו את החצי מיליארד שקל הזה, תוציאו אותם משם, תנו להם הכשרות ותפזרו אותם בחקלאות. תנו לפרויקטור בממשלה שייקח את התפקיד הזה לשחרר את שכונות הדרום, בלי ההמצאות הדרקוניות האלה. עוד מילה אני חייב להגיד: אני לא יודע אם מישהו הלך לראות שם את מחסני הילדים. השבוע אני שוב הלכתי לראות. אדוני המיניסטר, תלך לראות את זה גם אתה. זה פשוט: אם מישהו ישראלי ויהודי היה מחזיק ככה ילדים, בעשרותיהם, עד גיל שלוש, אלוהים אדירים, כמו חיות, כמו לול של תרנגולות, הוא היה הולך לכלא. המדינה שלנו שותפה לזה, שותפה למעשה העבריינות הפושע הזה. תודה. את זה צריך להפסיק. על זה תדברו, על התינוקות האלה, ולא חשוב איזה צבע עור יש להם. תודה לחבר הכנסת משה מזרחי. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ולאחריו, חבר הכנסת איתן כבל. אם הוא לא יהיה, הוא פה. פה. איתן, מה אני אעשה, אני מסתכל לכיוון שלך, אני לא יודע איך הגעת לשם. אתה כנראה לאט-לאט הולך לקואליציה. אנחנו עובדים על זה. אמרו שבוז'י ייכנס, אני מתחיל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המצב הקיים הוא מצב רע. עשרות אלפי מבקשי עבודה, פליטים, מסתננים, ותקראו להם איך שאתם רוצים, מתגוררים בעיקר במרכזה של עיר אחת בישראל, והם מהווים, לפי כל קנה מידה, בעיה אמיתית, בעיה לאוכלוסייה, בעיה לעיר, בעיה למדינת ישראל. אני חושב שיש הסכמה מלאה על כך שצריך למצוא לזה פתרון, שזה לא יכול להימשך כך. זה התפתח, ואני לא שואל את עצמי למה, וזה כבר לא חשוב, ויפה עשתה הממשלה שבנתה את הגדר ועצרה את התופעה. אבל נשארנו עם 60,000 איש שהם גם נישאים, הם גם מולידים ילדים. המבחן שלנו בסוף הוא המבחן האנושי-מוסרי: האם אנחנו עומדים באמות המידה האנושיות והמוסריות של מדינת ישראל? זאת השאלה שאני רוצה לשאול את שר הפנים. ואני מאוד מעריך את דעותיו. אני חושב שהוא יודע מה הם ערכים אנושיים ומה הוא מוסר. ואני קובע שהחוק הזה הוא לא אנושי והוא לא מוסרי. אני בכלל לא בטוח שהוא יעבור את המפתן של בג"ץ, החדש, כי זה יגיע לשם שוב, אני בכלל לא בטוח, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל אפילו זה לא מספק בעיני. השאלה אם אנחנו יכולים להסתכל בעיניים של עצמנו, בעיניים שלנו, ולשאול: האם אנחנו מוכנים לחיות עם המצב הזה שאלפי אנשים ישבו כלואים? אני לא מבין את ההבדל בין כלא לבין המשמורת הפתוחה. אני שאלתי קודם את ידידי משה מזרחי וביקשתי שיסביר לי את הטרמינולוגיה כי לא הבנתי את ההבדל. אם אתה יושב בכלא, ואם אתה יושב במשמורת פתוחה, מה ההבדל אם אתה צריך שלוש פעמים ביום לדווח, שלוש פעמים להתייצב, אתה לא יכול ללכת לשום מקום, ובלילה המתקן סגור? אז מה כבר ההבדל בין כלא לבין מה שמציעים להם? אז אם רוצים להרתיע, אני חושב שההרתעה הושגה, אם רוצים למנוע, המניעה הושגה. עכשיו יש לנו בעיה מה עושים עם האנשים האלה. כאן צריך להימצא פתרון שבהדרגה הם יישלחו מפה. בהדרגה, בהידברות אפשר לעשות את זה. אם רק היינו לוקחים את חצי המיליארד או את כמה מאות המיליונים האלה ומשקיעים בהם, אני חושב שהיינו יכולים לעשות את זה, אדוני השר. אני לא רוצה שהם יישארו פה. אני חרד כמוך לדמותה של מדינת ישראל. ואני חרד לאופייה, ואני רוצה שהיא תהיה מדינה יהודית דמוקרטית, אני לא מתבייש להודות בזה. 60,000 איש לא יהודים מגדילים את האוכלוסייה הלא-יהודית. ואם אני יכול למצוא להם פתרון אנושי-מוסרי, אני אציע להם אותו, למקומות מגוריהם הקודמים, לארצות אחרות. בכסף אפשר לקנות הכול בעולמנו. בזה הייתי מבקש שהממשלה תשקיע את המאמצים שלה, ולשם הייתי לוקח אותם. התופעה כבר קיימת, הם כבר פה, הם לא הולכים לשום מקום. וגם להם, כמו שאומר ראש עיריית תל-אביב, שאני חושב שצריך לשבח אותו, הוא נותן להם תנאי חיים מינימליים כי גם הוא יודע שצריך להתייחס אליהם כאל בני-אדם. הם בני-אדם. אז נכון, הם חדרו לכאן שלא כחוק, והם יושבים פה, והמדינה לא רוצה אותם, בסדר, אני מקבל. אבל איך אנחנו יכולים לקחת אנשים, להכניס אותם לכלא, חצי כלא, רבע כלא, ולתת להם ככה לבלות את חייהם? מישהו חושב שמשם הם יצאו? הם גם לא יצאו משם. תודה. אני פונה אליך, אני פונה לממשלה, קחו את החוק, תשקלו אותו מחדש, תביאו אותו בגרסה מתוקנת, ובינתיים תשקיעו את כל הכספים האלה בפתרון אחר שיוציא אותם מפה בדרך מוסרית ואנושית. תודה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו, חבר הכנסת ישראל אייכלר. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני קודם כול פונה לשר ואומר, הלוואי שלממשלה יהיו הכוח והיכולת לקיים דיונים לקראת ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית ולהביא הצעת חוק אחרת לגמרי מזאת המונחת לפנינו. אני אומר לך, אדוני השר, אנחנו לא יצרנו את המצב הזה. בכל הכבוד, אתה יכול לחזור ולומר, כל הזמן מציגים אותנו כאילו אנחנו מהשלטון, מי יודע מאיפה. אנחנו, לצערי, אדוני, אפשר לשפר, זה נכון. חבר הכנסת ראובן ריבלין, אנחנו, לצערי, לא מובילים את המדינה הזאת שנים רבות. אפילו בתקופה של אהוד ברק לא הספקנו להיכנס דרך הדלת, ואחרי שנה וחצי כבר יצאנו דרך החלון. זה בגלל השח"ר החדש. יכול להיות. הכול יכול להיות. ואני מנסה לומר כאן, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, על מה אנחנו מדברים? קודם כול כך: מה הסיפור הזה לבוא ולהגיד שמי שמתנגד לחוק במתכונת הנוכחית הוא כאילו סוג של אויב נגד המדינה הזאת? מה הסיפור הזה? על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על מעט חמלה. אם מישהו מאתנו היה קורא על מקום כזה במקום אחר, וכתוב עליו "מסתננים יהודים" סליחה על ההשוואה וההקבלה, אני לא מסוגל להכיל במחשבה שלי טיפול בבעיה בצורה הזאת. אני מתנצל, אני מצטער, אדוני. אני לא אומר שזאת לא בעיה, זאת בעיה אמיתית, קשה, לא פשוטה. אבל מכאן ועד להתמודד אתה עם עוול, ביצירת עוול אחר? על כך שממשלות ישראל לא ידעו בשנים האחרונות להתמודד כמו שצריך עם הבעיות? אני לא מדבר על העולם, מה העולם יגיד, מה אנחנו אומרים על עצמנו? למה אכפת לי מה העולם אומר? איך אנחנו מתמודדים עם העניין הזה כבני-אדם? לכן, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, להתמודד עם הסיפור הזה, כן, חובה. חובה להתמודד עם זה מאלף ואחת סיבות. כמו שאנחנו רואים מה שקורה בדרום תל-אביב, לא יקום ולא יהיה. אבל אף אחד לא יקים את תושבי דרום תל-אביב עלינו. כי אנחנו רוצים שהטיפול בבעיות שלהם, והבעיות שלהם החלו לפני כן, ולצערי ממשיכות גם אחרי כן. נגמרה התקופה שמי מאתנו יהיה מוכן שישפכו את דמנו כאן כי אנחנו חושבים שצריך לטפל בזה אחרת. לא יקום ולא יהיה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני באמת מבקש בדחילו ורחימו שהצעת החוק הזאת תתוקן, תובא בהסכמה. באמת, אנחנו לא נגד התמודדות עם הבעיה. אני לא חושב שלנו יש כל הכלים או פתרונות הקסם איך עושים את זה, אבל בואו נקיים דיון אמיתי בעניין הזה. תודה. תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו, חבר הכנסת מוחמד ברכה. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת ישראל אייכלר. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אנחנו מדברים על מסתננים שנכנסו לכאן בשנים האחרונות. אבל תגידו לי, מה עושה הממשלה למסתננים, למעפילים, שבאו לכאן לפני יובל שנים? מה היא עושה לאזרחים ויושבי הארץ שהסתננו לכאן לפני 100 שנים ויותר? הממשלה מנהלת נגדם מלחמת חורמה רק בגלל שהם נקראים "שחורים", "חרדים", "ספרדים", שאר עניי ישראל. לפני שמדברים על מסתננים, בואו דקה אחת נדבר על אלה שנמצאים כאן. עכשיו, בשעה זו, עומד שר האוצר להודיע ולהודות שכל הקמ��יין שהוא עשה על החור הגדול והגזירות הנוראות שצריכים לעשות על כלל אזרחי ישראל בגלל המצב הכלכלי, בשקר יסודו. יש כסף לאדון זה, אין כסף לאדון אחר. אז מה הוא הולך לעשות? הוא הולך להוריד מס הכנסה, זה דבר חשוב מאוד, אבל במקום שהוא יוריד מס הכנסה לאנשים שמרוויחים בקושי, אל צרור נקוב, שיש להם בקושי פרנסה, ולעומת זאת, בכסף שנשאר להוריד מסים עקיפים שנוגעים לאנשים שאין להם, ולהוריד בכך את יוקר המחיה, הוא מוריד מס הכנסה לכל הגבירים שלו, לכל הספונסרים של המפלגה שלו, וגם אולי משהו, פרוטה, למעמד הביניים, עוד נראה כמה יישאר להם. אז לפני שמדברים על מסתננים, בואו נדבר על אלה שחיים כאן. ועכשיו אני רוצה לדבר על המסתננים. כן, כשסבא רבא שלי הגיע, כאמור, הוא בא כמסתנן. או כמעפיל. עוד לפני הציונות. בכל אופן, אני רוצה לשאול שאלה מאוד עקרונית ואפילו קצת פילוסופית: מה שונה מסתנן מוסלמי או נוצרי מעולים חדשים ומעפילים יהודים בעבר ובהווה, ומה יהיה עם המהגרים היהודים בעתיד? אם מדינת ישראל, לא נאמר מדינת ישראל, הממשלה, הופכת יותר ויותר לשלטון אנטי-יהודי, אנטי-מוסרי ואנטי-אנושי נגד עניי ישראל, אז מה אתם מצפים, שמדינה שמתאכזרת ליהודיה תרחם על מהגריה? מדינה שנלחמת נגד התורה ממש כמו שבימים ההם בזמן הזה הוצע לאסור לימוד תורה, ומחללת את השבת, ועוד מעט מתחילים לנגוע בברית המילה, הם מדברים על זכויות מוסריות נגד מסתננים מאפריקה? אבל אני רוצה לומר מה שאומרת התורה, וגם יש בזה איזשהו מסר לגבי היחס לבני-אדם בכלל. "אל תאמר בלבבך", אומרת התורה בספר דברים, פרק ט', "בהדֹף ה' אלוקיך אֹתם מלפניך לאמֹר, בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת, לא בצדקתך וביֹשר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים האלה", וכו', "ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבֹתיך, לאברהם ליצחק וליעקב". זה הבסיס המוסרי של היותנו כאן, ולכן אנחנו לא קוראים לעצמנו "מהגרים", אלא "עולים". "וידעת כי לא בצדקתך ה' אלוקיך נֹתן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה, כי עם קשה עֹרף אתה" וכו'. והתורה אומרת: "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שֹאל מעמך" משפט אחרון. כן. "כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אֹתו, לשמֹר את מצוות ה' ואת חֻקֹתיו" קצת קשה להפסיק בדבר תורה. "אשר אנֹכי מצוך היום לטוב לך". אני ממשיך, ממש מסיים: "ומלתם את ערלת לבבכם, וערפכם לא תקשו עוד" זה מאוד אקטואלי, להיות לא אטומים כל כך לאנשים, "כי ה' אלוקיכם, לא ישא פנים ולא יקח שֹחד, עֹשה משפט יתום ואלמנה ואֹהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים", ואני מסיים, אדוני היושב-ראש, במה שאומרת התורה, "את ה' אלוקיך תירא, אֹתו תעבֹד" "ובו תדבק ובשמו תשבע". "ובו תדבק ובשמו תשבע". "ואהבת את ה' אלוקיך, ושמרת משמרתו וחֻקֹתיו ומשפטיו ומצותיו, כל הימים". ולכן, אם נעשה את זה, אנחנו נתייחס טוב גם לבני הארץ הזאת, וגם נתייחס כאנשים אל אנשים שהיגרו והסתננו לארץ. תודה. תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו, חבר הכנסת חנא סוייד. אם הוא לא יהיה נוכח, יעלה חבר הכנסת מיקי, "נוכח", לא "נוחך". כן, כך אמרתי. חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החטא הראשון בטיפול בבעיה של הפליטים הוא עצם הנוהג שהשתרש במדינה מהרבה, הרב אייכלר. ביטול תורה כזה, שיביאו ספר, השתרש במשך הרבה שנים של הפרדה בין דם לדם. כן, זה ביטול תורה, בדיוק. גם חברי כנסת שבאים ומתנגדים להצעת החוק, כמו חבר הכנסת נחמן שי, ואומרים שהם רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית וכו' אבל אני, אני לא מתכוון למדינה שאין בה ערבים, חס וחלילה. כן, כן, כן, אני לא מייחס לך את זה. אני אומר: לפני שמדברים על "יהודית ודמוקרטית", ולפני שמדברים על "ליברלית וסוציאליסטית", ולפני שמדברים על כל דבר, אני חושב, ראוי להיות בני-אדם, דבר ראשון. כי אני שואל, מי שמכם לשלול מאנשים, מבני-אדם, את החירות שלהם, מי שמכם לטפח אומללות, ולבוא ולשים אדם למשך שנה, מה זה השפה המכובסת של "מתקן"? זה מחנה. ואני לא רוצה להגיד את המילה השנייה. אבל זה מחנה שבו מרכזים אנשים על לא עוול בכפם. אני חושב שזה דבר שאין לו מקום. אני יודע שמנסים לשסות את המדוכאים במדוכאים, ואומרים לנו לפעמים: למה שאתם תתנגדו לגירוש הפליטים, הרי הם יבואו לעבוד במקום הערבים? כאילו מדוכא יבוא במקום מדוכא. מטבע הלשון הזה אינו מקובל עלינו. אני חושב שהחטא הראשי הוא בעצם ההתנהלות של המדינה כלפי כל האנשים, ואני חושב שהפתרון הוא לייצר מצב של בחינה אמיתית של הפליטות על-פי קריטריונים ואמות מידה אוניברסליים, שקיימים ונהוגים בכל המקומות בעולם, ולאפשר לאנשים לעבוד. אבל הממשלה, במקום זאת, באה ואומרת, ועל-פי מה שנאמר על-ידי חברי קודם לכן, מקציבה מאות מיליונים להקים את המחנות האלה. מאות מיליוני שקלים, 500 מיליון שקל. אני חושב שזה כסף קטן, כנראה, בעיני הממשלה, כדי לממן את הגזענות כלפי האנשים האלה. כנראה מימון הגזענות שווה כל סכום, ולדעתי זה דבר איום ונורא. חבר הכנסת ריבלין, על מנת להשקיט את מצפונו, אומר שזה לא עוקף-בג"ץ וזה מידתי וכו' וכו'. לשלול שנה מחייו של אדם ללא משפט, יום אחד זה לא מידתי, חודש אחד זה לא מידתי, שנה, לא מידתי. ולכן המידתיות לא יכולה להיות מנותקת מהצדק, ממידת הצדק הבסיסית. ופה אנשים נכלאים. משפט אחרון. אני מסיים. אז הממשלה ברוב טובה שינתה את המצב הקודם, משלוש שנים לשנה אחת. זאת אומרת, העיקרון של הנבזות, עדיין שומרים עליו, אבל כאילו זה שני-שלישים או שליש של ה"חזוק" שנתנו לאנשים האלה. זה דבר שאין לו פשוט אח ורע בשום מקום נורמלי. אבל כנראה הגזענות, שיכולה להתחיל בערבים, בפלסטינים, בשחורים, חבר הכנסת אייכלר אמר על חרדים  כנראה אין לה סוף. המדרון הזה מאוד מאוד תלול, והממשלה נופלת לתהומותיו הקשות ביותר. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת חנא סוייד, איננו. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו, חברת הכנסת חנין זועבי. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בשנת 1966, נדמה לי, נולדת בתל-אביב לגברת ברוריה, שהייתה עולה מארגנטינה, אם אני זוכר נכון, מבוכרה. היא לא הייתה עולה מארגנטינה, היא צברית דור רביעי בארץ. דור רביעי בארץ, מבוכרה. אביך עלה מארגנטינה, נכון? הוא היה רופא, אם אני זוכר. הוא עדיין רופא. הוא עדיין רופא. אתה יודע, אדם יוצא חלציה של אישה, הוא לא יודע מה יעלה בגורלו. יש כאלה שגורלם שפר עליהם, כמוך, ויש כאלה שלא. ואני חושב, דווקא בגלל שאני מעריך אותך, שאתה צריך להסתכל על הדבר הזה בקונטור היהודי. והקונטור היהודי, של כולנו, הוא של גרים. אנחנו עם של גרים, של אנשים שנדדו מארץ לארץ, שלא קיבלו אותם, שדחו אותם, ששמו אותם, שסגרו אותם, שעינו אותם. ולכן, הדאגה שלך היא במקומה, הפתרון שלך, הוא לא ראוי, הוא לא מידתי. כי בניגוד למה שתיארת, לא מתדפקים היום על שערי מדינת ישראל עשרות פליטים ביום, כמו שה��ה טרם הקמת הגדר. נכון, פה ושם מגיע אחד. הגיע אחד אחרי ארבעה חודשים. בגלל החוק. לא בגלל החוק. רק בגלל החוק. לא בגלל החוק. כי גם אם תשים 3,000 איש במה שאתה מכנה "מתקן", שהוא למעשה כלא לכל דבר, לשנה או לכל תקופה אחרת, הרעב והרצון לחיות כמו שאתה חי הוא מניע חזק מכל עונש. ולכן ראוי ששמנו גדר, ולכן ראוי שניאבק בזה. אבל לא לכלוא אנשים. לא אנחנו. לא אנחנו. וזה לא משנה אם נשיא בית-המשפט העליון נתן לזה הכשר. כי זה לא כשר. כי אנשים שלא עשו עוול, לא תכניס אותם לכלא. כי "גר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים". וכולנו היינו גרים. ולא יכול להיות, וכל השוואה לכל מדינה אחרת בעולם לא תקפה, כי אנחנו, הקונטור שלנו הוא של גרים. תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. תעלה חברת הכנסת, מוותרת. מוותרת. חבר הכנסת באסל גטאס, איננו. אינו נוכח. אינו נוכח. חברת הכנסת איילת שקד. שלוש דקות לרשותך. ואחרייך, חברת הכנסת גילה גמליאל. אם היא לא תהיה נוכחת, חבר הכנסת מאיר שטרית. שלוש דקות. כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, שר הפנים, תודה לך. תודה לשר הפנים, אני מרגישה צורך להגיד את זה, שהביא חוק טוב, חוק שפותר שתי בעיות ובזריזות. שתי הבעיות שהחוק הזה בא לפתור, ראשית, את הפלישה המחודשת לארץ, כי בלי חוק ההסתננות, עם גדר בלבד, שטף המסתננים היה מתחדש. נוח להגיד שהגדר עצרה את תופעת ההסתננות, אבל זאת לא הגדר. באמצע 2012 התחיל להיות מיושם חוק ההסתננות, ובאמת גם הושלמה בניית הגדר, ובתוך כמה חודשים נפסק השטף לחלוטין, מ-2,500 מסתננים בחודש ירדו לאפס. אבל ברור שלולא החוק זרם המהגרים מאפריקה היה נמשך, ויש דרכים שונות, דרך ירדן לדוגמה, דרך מנהרות. ברור שגבולות הארץ עדיין פרוצים, וללא חוק שמרתיע כניסה של מהגרי עבודה לארץ, השטף הזה היה מתחדש. וטוב עשתה הממשלה וטוב עשה שר הפנים שהביא בזריזות חוק חדש, חוק שהוא לא מרתיע כמו החוק הקודם, אבל אני מקווה שגם הוא יעשה את העבודה. דרך אגב, יחסית למדינות אחרות החוק הזה הוא רך. מי שיודע, לדוגמה באוסטרליה יכולים לכלוא מסתננים לתקופה בלתי מוגבלת, רובם, דרך אגב, מועברים ישר למדינות אחרות, מספינת המהגרים למדינות אחרות. בשווייץ, לדוגמה, מסתננים מאריתריאה לא זכאים להגנה בעקבות העריקות שלהם. ומדינת ישראל, כמה שאנשים מנסים לצייר אותה כאגרסיבית, היא לא כזאת אגרסיבית אם משווים אותה גם למדינות נאורות כמו אוסטרליה וכמו שווייץ. מרכיב שני בחוק הוא מתקני השהייה הפתוחים. המדינה, זה כמה שנים, מאפשרת למסתננים לעבוד ולחיות במרכזי הערים, מכיוון שבתשובתה לבג"ץ ב-2010 היא אמרה שעד שלא יהיו מתקני שהייה פתוחים יאפשרו למסתננים לעבוד. עכשיו המבחן האמיתי של הממשלה, האם באמת הממשלה תבצע, בתהליך שייקח כמה שנים, אבל תבצע, כן, איזה מהלך של העברה של מסתננים שנמצאים כאן בניגוד לחוק למתקני השהייה, תספק להם אוכל, מים, לינה, אולי אפילו סוג של תעסוקה, אבל תגיד להם בצורה ברורה: או שאתם נשארים במתקן השהייה או שאתם עוזבים מרצונכם למדינות אחרות. קל לשבת כאן, ואם אני לא טועה, אף אחד מחברי הכנסת אינו גר בשכונת-שפירא או בנווה-שאנן, ומה לעשות שבסוף, דווקא תושבי השכונות החלשות במדינה, אם בדרום תל-אביב, אם באשדוד, אם באילת, סובלים מהתופעה הזאת. זה פוגע במרקם החברתי, הכלכלי, וקל לנו, כשאף אחד מאתנו לא גר שם, לבוא בטענות כלפיהם. אבל מסתננים שחדרו לכאן בניגוד לחוק, בעצם עברו על החוק ובאו לחפש כאן חיים טובים ��ותר ומשכורת טובה יותר, לא צריכים להיות פה. המבחן הגדול של הממשלה, אחרי שהחוק הזה יעבור, האם היא באמת תשכיל לבצע אותו, זאת אומרת, באופן הדרגתי כן להעביר את המסתננים ממרכזי הערים למתקן השהייה, ואז לארצות אחרות. תודה. תודה לחברת הכנסת איילת שקד. יעלה חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחריו, חברת הכנסת רות קלדרון, ואחריה, אחרון הדוברים, שיסכם את הדיון, יריב לוין. שלוש דקות, חבר הכנסת מאיר שטרית. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אין שום ספק שבעיית המסתננים היא בעיה חמורה שמתמודדים אתה לא רק בישראל, אלא גם במדינות אירופה, כמעט בכולן. יש הגירה גדולה מאוד ממדינות בעולם השלישי למדינות מפותחות במטרה למצוא עבודה וחיים אחרים, דבר שהוא אינסנטיב הגיוני ואנושי שאפשר להבין. השאלה, אם באמת ניתן לתת לכל אחד מקלט מפני שהוא מסתנן, או שצריך לתת מקלט רק לאלה שבאמת זכאים למקלט, ולדעתי צריך להבדיל בין השניים. בישראל אנחנו מדברים על הגירה המונית של אפריקנים שעברו עם כסף, אנשים הבריחו אותם תמורת כסף למדינת ישראל, ובעצם הם באמת הסתננו, הם לא חיפשו מקלט, זה לא שמישהו גירש אותם ממקומם. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שבהיותי שר הפנים, בזמני הגיעה הקבוצה הראשונה מדארפור, בתקופה שבאמת הייתה סכנה שם לחייהם. אז, כשר הפנים, הודעתי ש-600 הראשונים שמגיעים לישראל, אני נותן להם אשרת תושבות קבע כדי לתת להם אפשרות לעבוד, אבל זו המכסה שנקבל, 600 איש ולא יותר. ישראל לא יכולה להתמודד עם עשרות אלפי פליטים, וודאי שצריך לטפל בהם. בינתיים זה פי-100. כן. אדוני השר, קראתי את החוק. החוק הוא מורכב, אני מודה, וגם מסובך להפעלה לדעתי. יש בו המון המון פרטים שמחייבים הפעלה מאוד מאוד זהירה, ואני חושב שבאמת צריך לשקול גם אלטרנטיבות מעבר לחוק. אני אביא דוגמה, אדוני השר. פרט למסתננים יש בארץ עוד עשרות אלפי עובדים זרים שמגיעים לעבוד בכל מיני עבודות בארץ, בחקלאות, בבניין, במקומות אחרים. צריך לשקול את האפשרות אולי למנוע הבאה של עובדים זרים חדשים, בעיקר לחקלאות, לבנייה, ואחרים, ובמקומם לשים את העובדים הללו במקומות העבודה האלה עד אשר יגיע זמנם לעזוב את ישראל. אני חושב שאם נעשה חילופים כאלה לפחות נחסוך בהבאתם של עשרות אלפי עובדים זרים אחרים שבאים לעבוד בישראל בכל מיני עבודות, גם בחקלאות, גם בבניין, גם במקומות אחרים, ותימצא עבודה לאלה, אם זה מסודר. אחת הבעיות שלי, אדוני השר, ואני רוצה לומר את זה, אחת הבעיות שלי היא תמיד האכיפה של מה שכתוב בחוק. זו הבעיה הגדולה ביותר. כשאתה מגיע לצעדי אכיפה ואתה רואה שאין אכיפה, החוק הופך להיות נייר שלא שווה את הכתוב עליו. דבר אחרון, אדוני השר. אחת הבעיות הקשות ביותר של מדינת ישראל, ומשום כך היא מסתבכת בטיפול במסתננים, היא העובדה שאין למדינת ישראל מדיניות הגירה, אין חוק הגירה. חוקי הכניסה לישראל הם חוקים אנכרוניסטיים משנת איכה, מהתקופה המנדטורית. אדוני השר, כידוע, בכנסת הקודמת עבדתי על חוק הגירה. יש חוק מוכן שעבדנו עליו עם ארגון מציל"ה, עם קבוצה של פרופסורים שהתמחו: רות גביזון, שלמה אבינרי, אמנון רובינשטיין, והכנו חוק הגירה למהדרין. החוק בכנסת שעברה, לצערי הממשלה הפילה אותו. החוק קיים גם היום על שולחן הכנסת. הייתי שמח לקדם את החוק הזה שקובע סטנדרטים כמו שמקובל בעולם כולו. בעולם כולו, אגב, הצעדים שלהם והחקיקה שלהם יותר קיצוניים ממה שאנחנו מציעים בחוק ��הגירה, אבל החוק הזה לפחות יוצר מדיניות ברורה: למי מותר להישאר בארץ, מה הם התנאים, מה הוא צריך לקיים, איזה תנאים, כמו שמקובל בעולם. החוק נותן בידי שר הפנים את כל הכלים כדי להבטיח שהוא יכול לשלוט בכמות האנשים שנכנסת, מי נכנס, למי רשאים לתת אישור להיות פה תושב, למי לא רשאים. החוק קובע כללים מסודרים, והוא מבטל את כל החקיקה המנדטורית הישנה. אם השר יחשוב שכדאי לקדם את החוק הזה, אני חושב שרצוי לעשות חוק כזה שייתן למדינת ישראל כלים כמו שמקובל בעולם המתוקן, שקובעים למי מותר להיכנס, באיזה תנאים, מה הוא צריך לקיים לצורך קבלת מעמד. לפחות תשים אותנו על המפה של עולם מסודר. תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. תעלה חברת הכנסת רות קלדרון, ואחריה, אחרון הדוברים, יריב לוין. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הנושא הזה הוא נושא מאוד קשה, ואני אומרת כפתיחה, אני לא יודעת מה הפתרון שלו ואני לא מקנאת באדוני השר. אפריקה רעבה. אני חושבת שגם הצד הזה וגם הצד הזה של האולם באיזה אופן לא מתמודדים עם הדבר שבאמת עומד מולנו. כמו שנאמר קודם, הרעב, הייאוש והרצון לחיות חיים יותר טובים מביאים כרגע מאות אלפים ובהמשך מיליונים של אנשים שכועסים עלינו, ובצדק, על כך שאנחנו חיים את חיינו באופן חזירי, בניצול של האדמה, של המשאבים, של המים, של כל הדברים שיש בעולם, בהתעלמות מוחלטת מהרעב, מהעוני, מהאלימות ומהמלחמה שנמצאים בהם הרבה מאוד מתושבי אפריקה והרבה מאוד אנשים בעולם. הריב הזה שלנו, האם נשים אותם במתקן פתוח או סגור, 5,000 איש מדרום תל-אביב, זו הנחה גדולה לעצמנו, כי הסיפור הגדול הוא באפריקה, ואף אחד כאן לא מדבר ולא חושב על חלוקה הוגנת יותר של המשאבים שאנחנו מכלים וזורקים, ומטרידים את עצמנו בשאלה אם נוכל לעשות דיאטה ולרזות, ואף אחד מאתנו לא זוכר מה זה להיות רעב. והריב בינינו, בין אופוזיציה לקואליציה, הוא ריב על עוד 10,000 איש בתוך מתקן סגור או פתוח, אבל הבעיה היא של כל העולם המערבי, שחי ב-gated communities, בקהילות נעולות וסגורות, ועושים סוגים שונים של חומות וגדרות במקום לצאת לצד השני ולראות למה האנשים האלה מוכנים ללכת במדבריות ולהיאנס בדרך על-ידי שבטים שפרנסתם על זה, או שלוקחים מהם איברים בדרך בסיני. ראיתי ילדים תפורים, עם צלקות, שהורידו להם איברים ושכלאו אותם עד שההורים שלהם שלחו מאריתריאה את 2,000 הדולר שאין לכל המשפחה ביחד. אנחנו לא שואלים את עצמנו מה קרה להם שם שהיה כל כך נורא שהם מוכנים לעבור את התלאות האלה, אלא אנחנו רבים האחד עם השני אם הכליאה תהיה לחודש או לחודשיים. ואני חושבת שאנחנו מסתכלים מתחת לפנס ולא במקום של הבעיה האמיתית. דבר אחרון שאני רוצה לומר ב-27 השניות שלי זה שחילול השם היומיומי הזה של אנשים שלבושים כתלמידי חכמים ויושבים פה במליאה למעלה בבטלנות, בלי ספר, שעה אחרי שעה, מה זה מפריע לך? מוציא אותי מדעתי. זה מבייש את הלבוש של תלמיד חכם, זה מבייש את הערך של ביטול תורה.  ואני מבקשת מכם או להביא ספרים או ללכת לבית-מדרש וללמוד. תודה רבה. מה, את מחנכת אותם? לי זה מפריע. אני כבן-אדם שמעריך את התורה אני לא יכולה לסבול אנשים מתבטלים ברשות התורה. קשה לי. בגלל שהם חרדים הם צריכים לשבת פה ללמוד, בגלל שהם חרדים והם ממומנים בישיבות, ובשביל שהם ילמדו תורה הם ממומנים מכספי. זה מבייש את התורה. מה, עניין שלך?  תודה לחברת הכנסת רות קלדרון. אבל אני מסכים, זה ביטול תורה, כך קוראים לזה, זה בושה וחרפה. אבל מה זה מפריע לך? אבל מי, ? חברת הכנסת רות קלדרון. לממן ישיבה של, חבר הכנסת יריב לוין יעלה על דוכן הנאומים. שלוש דקות לרשותך. אני לא מקללת. זו בושה לתורה, שיוריד את הבגדים האלה. זה בושה איך את מתנהגת. הם באים לשמוע, למה לא? יום-יום עשרות, מה עניינך?  למה לא? רבותי, להפסיק את, חברת הכנסת רות קלדרון, נא לגשת למקומך. רבותי, רבותי. חברת הכנסת רות קלדרון, נא לשבת במקומך. את מדברת עליהם כקולקטיב? מה שקרה זה שזאת בושה לתורה, פשוט מאוד. רבותי, רבותי. רבותי, סדרנים, נא לעשות סדר שם. כל יום אותו בן-אדם נמצא פה? זה כל יום עשרות אנשים. חברת הכנסת רות קלדרון. פעם ראשונה בכנסת, אני חייב להגיד פה משהו, רבותי. רבותי, רבותי.  לדבר על התועבה. אז הדבר היחיד שהיה לרות קלדרון להגיד, שהם יושבים שם במליאה,  רבותי, נא לסיים. חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת זהבה גלאון. אנא מכם. חברת הכנסת רוזין, נו באמת, מה קרה לכם?  יצאתם מדעתכם,  חבר הכנסת רוזנטל, חבר הכנסת יריב לוין עומד פה. רבותי, אתם רוצים שאני אוציא אתכם? מה קורה לכם? הוא כבר עומד פה שלוש דקות ואתם מנהלים דין ודברים ביניכם. רבותי, רבותי, אין ספק שזה לא היה במקומו, מה שעשתה חברת הכנסת רות קלדרון. אין ספק. אי-אפשר להכתיב לאף אחד מה לעשות. יושבים פה עשרות אנשים בתוך, יש פה ארבעה חרדים, חמישה חרדים, וגם אם היו 20, יושבים פה כל כך הרבה אזרחים ומסתכלים וזו זכותם הלגיטימית.  ואני מציע עוד משהו, רבותי, אף אחד לא מממן אף אחד במדינה הזאת. אין שום פטרונות דווקא על הציבור החרדי.   שמענו את השטויות שלך, שמענו את השטויות שלך, חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת מיקי לוי, אדוני סגן השר, רבותי,  אתם רוצים שאני אוציא אתכם? אולי תירגעו? תצאו בחוץ, תירגעו טיפה ותחזרו.  אדוני, חבר הכנסת יריב לוין, רשות הדיבור שלך. צריך, נדמה לי, אדוני, את הזמן, אתה, לא נחשב לך. כן. זה אני מניח, כן. אני מחדש את כל הזמן. יש לך עוד, כן, תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לפתוח, אדוני השר, בלהודות לך ולשבח אותך על העובדה שהצלחת באמת במהירות להביא לכאן חוק מהודק, חוק טוב, חוק חשוב, כדי לסתום, חוק מצוין, חשוב, טוב? חברת הכנסת זהבה גלאון, באמת, את מגזימה לגמרי. לא, אני לא מגזימה.  כדי לסתום את, את דיברת, אמרת מה שהיה לך להגיד. למה את מפריעה לו? קוראים לזה קריאות ביניים, אדוני. אבל קריאות ביניים, זה לא פוסק אצלכם היום. כי זה חוק מתועב. אנחנו מוחים, חברת הכנסת גלאון, חברת הכנסת גלאון, הבנתי אותך, אנחנו מבינים שזה כואב לך. את לא יכולה להפריע לכל דובר פה שאומר דברים בניגוד לדעתך. אדוני, האופוזיציה מוחה. יש לנו זכות לקרוא קריאות ביניים. חברת הכנסת זהבה גלאון, באמת אל תאלצי אותי לעשות מה שאני לא רוצה לעשות. זה לא מכובד. היית צריך לעשות את זה לרות קלדרון, לא לי. חברת הכנסת גלאון, ברשותך, תודה. אדוני היושב-ראש, חוק שבא כדי לסתום את אותה פרצה נוספת בחומת ההגנה הדקיקה הזאת שמגינה על מדינת ישראל כמדינה יהודית, כמדינה חפצת חיים, פרצה נוספת שפערו בחומה הדקיקה הזאת שופטי בג"ץ בהחלטה הבלתי-צודקת, הבלתי-מוסרית, אה, עכשיו אתה, חסרת הבסיס המשפטי שהם קיבלו, ושאילצה אותנו ואילצה את כבוד השר לחזור הנה ולדון בנושא הזה שכבר הכרענו בו הכרעה דמוקרטית, מוסרית, חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קורא לך פעם ראשונה. זה פעם שנייה, דרך אגב, אם אני ��וסף, אז אל תאלצי אותי, לא, לא. זה ספירה חדשה, זה ספירה חדשה. ואני אומר לך, חברת הכנסת גלאון, גם אם זה לא נוח, בסוף במדינה דמוקרטית הציבור קובע כפי שהדברים משתקפים כאן. לא קובעים אנשים אחרים שחושבים שהם יכולים להחליט במקומנו ובמקום הציבור ששלח אותנו. אף אחד לא חושב כך. תפסיק להשתלח בבג"ץ. עכשיו אני אומר לך, חברת הכנסת גלאון, על מה את מדברת? על מה את מדברת? על התועבה שאתם מביאים פה היום. אנשים נכנסים, חברת הכנסת זהבה גלאון. הם כבר לא נכנסים. אנשים נכנסים, הם נכנסו, הם לא נכנסים לפה, הם לא נכנסים לפה, פעם שנייה. רבותי, אני אוציא אתכם. פעם שנייה אני קורא לך, זהבה גלאון. זהבה, אני אוציא אותך. את כפסע לפני היציאה.  נא להוציא את חברת,  אני קורא לך פעם שלישית. נא להוציא אותה. יש גבול. (חברת הכנסת זהבה גלאון יוצאת מאולם המליאה.) אדוני היושב-ראש, זו הדמוקרטיה במיטבה. יושבים פה ולא נותנים לדבר, ואחר כך דואגים שהחברים שלהם שם יפסלו את ההחלטות הדמוקרטיות שמתקבלות פה. מיכל רוזין, את בדרך אחריה. שלא תנסי. אני, אז אני אומר לך: את תפריעי, אני אוציא אותך. אני קורא לך פעם ראשונה. יש גבול.  אדוני היושב-ראש, אם אני אצליח אולי לומר משהו כאן, אני אחזור ואומר שבדמוקרטיה נציגי העם הם שקובעים. בדמוקרטיה שומעים, דנים, מתווכחים, ובסוף מקבלים הכרעות, ואין אנשים אחרים שמחליטים במקומנו. והחוק הזה בא לסתום את אותה פרצה, את אותה פרצה בלתי צודקת ובלתי מוסרית, ואני אומר לך, חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת ברכה, אני רוצה לשאול אותך, אני רוצה לשאול אותך,  ואתה בהצעות חוק שבכל מקום בעולם היו נכנסים לכלא בגללן, היית נכנס לכלא, חבר הכנסת ברכה, אני רוצה לתקן אותך: אני לא מגיש הצעות חוק, אני מעביר הצעות חוק ואני אמשיך להעביר. אני אדאג שהמדינה הזאת תהיה מדינה יהודית, כן, לא יעזור לך, ודמוקרטית כפי שהיא צריכה להיות.  הצעות חוק שהיו מכניסים בגללן לכלא במקומות אחרים. גזענית, אנטי-דמוקרטית, עכשיו אני אומר לך, עכשיו אני אומר לך, חבר הכנסת יריב לוין, נכון שהפריעו לך הרבה, אבל אני נותן לך דקה מעכשיו. אדוני היושב-ראש, אני יכול להסתפק בפחות אם רק ייתנו לי להגיד שני משפטים רצופים.  אבל אתה לא, חברת הכנסת מיכל רוזין, פעם שנייה. אני אומר לך, חברת הכנסת רוזין, אני אומר לך את מה שאת יודעת היטב: מדינה לא רק זכאית, היא חייבת כלפי אזרחיה להגן על גבולותיה ולדאוג שהם לא יהיו פרוצים. מי שנכנס הנה שלא ברשות, בגנבת הגבול, פשוטו כמשמעו, צריך לנהוג בו בכבוד, צריך לשמור על זכויות האדם שלו, צריך לכבד אותו, אבל אין לו שום זכות, לא לעבוד כאן, לא להסתובב כאן חופשי ברחובות, לא לתפוס את מקומות העבודה של אזרחים ישראלים. למה אתה לא מוציא אותו? מיכל רוזין, את רוצה שאני אקרא לך פעם שלישית? אין לו אף אחת מכל הזכויות האלה. עכשיו אני אומר לך יותר מזה: בכל מדינה, אני לא מדבר על מדינות, ובהן גם מדינות מתוקנות, שמי שעובר את הגבול שלהן בגנבה יורים בו, ואני לא מציע לעשות את זה. בכל מדינה, מי שנכנס באופן בלתי חוקי, דינו אחד: להיכלא ולהישלח מן המדינה מייד,  מייד, תוציאו את חברת הכנסת מיכל רוזין. פעם שלישית. תוציאו אותה בחוץ. (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) משום שזה נגד החוק. משום שזה מבטא את החובה המוסרית, חבר הכנסת פריג'.  זכויות אדם, הוצאת לי את כל הסיעה. נו, מה אני אעשה? מה קרה להם היום? חבר הכנסת פריג', אתה הבא בתור. אני אומר לך, א��וני, מה קרה. האמת היא קשה. מזכירים לחברי כנסת, זכויות האדם, חבר הכנסת פריג', האנשים האלה תופסים, בין היתר, את מקומות העבודה של הציבור שאתה מייצג. אגב, אם אתה רוצה כבר להתייחס לזה, תייצג אותם, ולא את מי שמחפש להשמיד את מדינת ישראל מבפנים. חבר הכנסת יריב לוין, נא לסכם את הדברים. משפט אחרון. עכשיו אני אומר, אדוני, לסיכום, שוב אני אומר, אם רק אפשר יהיה להגיד משפט אחד שלם בלי הפרעה. אני נותן לך, אבל זה לא יכול להמשיך בלי סוף. אני אומר בצורה הפשוטה ביותר, רבותי: מי שנכנס באופן בלתי חוקי, דינו להיאסר ולצאת מכאן. זה הדבר ההומני החייב להתבצע, משום שזו החובה המוסרית של המדינה כלפי אזרחיה. לתושבי דרום תל-אביב ואילת יש זכות, ולנו יש חובה להגן עליהם מפני אלה שנכנסו לכאן באופן בלתי חוקי. הצעת החוק שאישרנו הייתה צודקת ומידתית, הצעת החוק הזו בוודאי עושה את המעט שצריך לעשות, ולכן ראוי שנאשר אותה כאן ברוב גדול. תודה. תודה לחבר הכנסת יריב לוין. יסכם את הדיון שר הפנים, השר גדעון סער. להצבעה אני אאפשר להם להיכנס. אדוני היושב-ראש, אני באמת רוצה להשתדל לענות על כמה מהדברים שהועלו. אני רוצה להתחיל עם הדברים של רוזנטל. רבותי חברי הכנסת, שר האוצר, השר לפיד ויושב-ראש האופוזיציה. אני חייב להגיד לך שהדברים שלך הם שובים את האוזן וגם את הלב, כשדיברת על קונטור של גרים ועל הקונטור שלנו כיהדות. והלוואי שהייתי יכול להסתכל על הנושא הזה רק בממד האנושי, ההומני, הספציפי, של כל אדם שעבר את הגבול, מכיוון שהדחף לחיים יותר טובים מובן לכל אחד מאתנו. אני מבין למה הם מגיעים, ואני מבין למה יגיעו עוד הרבה יותר אם אנחנו נחליט לצאת מתוך המקום הזה. תאמין לי, חבר הכנסת רוזנטל, אני כל היום מקבל כשר הפנים החלטות בנושאים של בני-אדם, ואני משתדל להסתכל על זה תמיד בממד האנושי. פה יש עוד מקום, פה יש עוד מקום, ואני מצדיק את דברי חבר הכנסת ריבלין, שדיבר על הגנה על כלל אזרחי המדינה. השאלה היחידה, אמר חבר הכנסת נחמן שי: מה זה משנה מתקן פתוח, מתקן סגור, אני בכלל לא מבין את ההבדל. השאלה היא אם חוזרים למציאות שהייתה פה עד שהממשלה הקודמת תפסה את השור בקרניו, שמגיעים לתל-אביב, אבל תל-אביב כמשל, כי מבחינת המסתנן מאפריקה, חולון ובאר-שבע ובני-ברק הן היינו הך, זה לאין שיעור יותר. ברגע שהוא יכול לעשות את זה, הם יבואו בהמוניהם. אנחנו לא יכולים להעמיס על כתפינו את כל בעיות אפריקה, חבר הכנסת רוזנטל. תאמין לי, אני מקבל וקיבלתי החלטות, החוק, להשאיר בארץ גם אנשים וגם ילדים, ונגזרות של הילדים, גם שבאו מאפריקה. אבל אם אני לא מסתכל מה המשמעות של התופעה הזאת, אנחנו בסכנה של איבוד שליטה על גבולות המדינה ועל עתיד המדינה. ואני אומר, המניע, בגלל שהמניע הוא כל כך חזק, בגלל הנקודה שאתה דיברת עליה, כל השאלה, הם יצאו, הם יגיעו למדינות מערביות, השאלה לאן, השאלה לאן. האם זה יהיה לאיטליה, או לספרד, או להולנד, או לישראל, ולפה הרבה יותר קל להגיע. ואני אומר, אנחנו עושים עוול שאנחנו מדברים על המדינה, אני אומר "אנחנו", כי בכנסת, מעל הדוכן הזה, מי שדיבר פה היום, על היחס שלה למסתננים. המסתננים נכנסו לפה, אתה יודע, אפילו לפי, מדינת פליטות זו המדינה הראשונה שאתה מגיע אליה. הם נכנסו, הם עברו כמה מדינות בדרך, הגיעו לכאן. מה, הם לא עובדים? פה דיברו, אמרו לי: אנחנו מסכימים עם מה שאמר ראש העיר תל-אביב, ידידי הטוב, דרך אגב. הם עובדים. הם עובדים. מה, ה�� לא עובדים? הם לא נכנסו "דוך" לתוך המדינה? אז, רבותי, יש נקודות שהן נקודות אמיתיות. חבר הכנסת שטרית העלה את נושא האכיפה. להגיד לכם את האמת? יש לי גם הרבה סימני שאלה. הכול ברור לי, איך יעבוד המתקן הפתוח? לא הכול ברור לי, אבל אנחנו רוצים להתחיל להרחיק ממרכזי הערים, כן או לא? אנחנו רוצים להתחיל, אם אני רוצה למנוע העסקה אז אני צריך להבטיח מקום לינה ואוכל וכו'. מה, הדברים האלה לא ברורים? חברת הכנסת גלאון, אני מאפשר לכם להיכנס בתנאי שלא תפריעו. אני אומר לכם, אנחנו לא יכולים לפתור את בעיות אפריקה. ואני יוצא מנקודת הנחה שמתוך המאסה האנושית הגדולה שהגיעה, לא כולם יצאו מפה, אבל כן, המדיניות שלנו היא לעודד יציאה מרצון. אני רוצה להגיד, עלה פה, אני לא זוכר מי מחברי הכנסת של מפלגת העבודה דיבר על המחקר של הממ"מ, נדמה לי חבר הכנסת מזרחי. חבר הכנסת מזרחי. אתם יודעים מה, לא הספקתי לקרוא את הדוח הזה, אבל אני רוצה לספר לכם סיפור על דוח קודם של הממ"מ שמצא את דרכו, אני חייב להשיב, חבר הכנסת לוין, שמצא את דרכו היישר לתוך פסק-הדין של בג"ץ. אני אקרא מתוך הדוח ההוא של הממ"מ, שכבר הפך לממצא עובדתי בפסק-הדין של בית-המשפט העליון. אני מצטט: "מרכז המחקר והמידע של הכנסת ערך מחקר בסוגיית הפשיעה בקרב המסתננים. על-פי מחקר זה, רמת הפשיעה בקרב המסתננים נמוכה באופן יחסי מזו של האוכלוסייה הכללית"; אני חוזר למי שלא שמע. כל אחד מכיר את המצב. אי-אפשר להגיע לתוצאה כזאת בלי להיות מנותק ניתוק עמוק ממה שקורה במדינה. אני חוזר, אני אומר, אני חולק על פסק-הדין, על התשתית העובדתית שלו ועל התוצאה, ואני מכבד אותו. ולכן הבאנו חוק אחר. אבל אני חוזר, מה נקבע, זה הפך לממצא עובדתי בתוך פסק-הדין, שהפשיעה בקרב המסתננים נמוכה מבקרב אזרחי ישראל. משטרת ישראל. למי אתה בא בטענות? משטרת ישראל ונתונים. אבל אתה יודע היטב, בוא עם הנתונים למשטרת ישראל, אלה נתונים, אתם יודעים היטב שאין אכיפה. אתם יודעים היטב שנוצרה אקסטריטוריה, אתם יודעים בדיוק גם את המצב. אז אי-אפשר לבוא ולספר סיפור כזה, וזה מרכז המחקר והמידע של הכנסת. תשלח, לכן, לכן, של מלח. חבר הכנסת דב חנין. למה, חברת הכנסת גלאון וחברת הכנסת רוזין דיברו על פסק-הדין. הן דיברו כבר בשם פסק-הדין, הם דיברו על רוח פסק-הדין. אני כמשפטן יודע מה זה רציו של פסק-דין. הרציו של פסק-הדין קבע ששלוש שנים זה לא מידתי, הוא לא קבע דבר אחר. אנחנו מכבדים, תוך כדי המחלוקת, ואני חייב להגיד לך, חברת הכנסת גלאון, כשלך יש ביקורת על פסק-דין של בית-המשפט העליון, נניח על איחוד משפחות של פלסטינים, על פסק-הדין של בית-המשפט העליון, אני ממש, בדחילו ורחימו, אני כל כך, הביקורת שלי כל כך עדינה ונעימה לאוזן לעומת הביקורת שלך כשפסק-דין של בית-המשפט לא מוצא חן בעינייך. עדינה זה השם השני שלך, זה השם השני שלך. אז כן, יש לנו מחלוקת,  אותה עוד פעם, אדוני השר,  אדוני היושב-ראש, כשמשיבים צריך להשיב, וזה דיון חשוב. כן, אי-אפשר לעשות מזה מסטיק. למה אתה, אני רוצה לומר, אתם ניסיתם פה, מעל הדוכן הזה, להטעות את הציבור כשאמרתם, חצי מיליארד למתקן. אני רוצה לומר שההחלטה של הממשלה נוגעת להרבה מאוד ממדים. היא נוגעת גם לביטחון האישי של תושבי דרום תל-אביב, והתוכנית של משטרת ישראל שנוגעת להחזרת הביטחון האישי לדרום תל-אביב היא חלק מהחלטת הממשלה. אם מהיום אנחנו מתחילים, ודיברתם על אמצעים ודיברתם נגד אמצעים של המתקנים, אז ��ש תמריץ כספי. הגדלנו משמעותית את התמריץ הכספי. חבר הכנסת שי, על זה דיברת, אבל התעלמתם ממה שלא היה לכם נוח. אני אומר שהמדיניות שלנו היא לעודד יציאה מרצון. גם השבוע יוצאים מסתננים בלתי חוקיים מרצון. עמדתנו, כל השנה, כל חודש בחודשו, הייתה יציאה מרצון. היינו יכולים להגיע למספרים יותר גדולים. גם 3,300 זה לא חזות הכול, וגם מתקן סגור אפשר להפוך בהמשך למתקן פתוח. יש שם עוד למעלה מ-5,000 מקומות. בכלל, אם נצליח במדיניות של עידוד יציאה מרצון בשפע של האמצעים שאנחנו נוקטים, גם הנוקשים וגם הרכים, במירכאות, אז בסופו של דבר יהיה פה תהליך דינמי. אבל אנחנו חייבים לנסות, אנחנו חייבים להתמודד. אין לנו ערובה לשום דבר, אבל אתם באתם לפה ובעצם הצעתם לנו לטמון את הראש בחול, ואנחנו לא נטמון את הראש בחול. ממש לא, נהפוך הוא. הצענו לך לנקוט צעדים אחרים. אל תסלף את מה שאמרנו. תודה לשר הפנים, השר גדעון סער. אל תסלף. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד 2013, קריאה ראשונה, רבותי, מי בעד? מי נגד? שוב ושוב אתה מרמה את הציבור. עניי עירך קודמים. חברת הכנסת רוזין. חברת הכנסת רוזין, גם באמצע הצבעה את מפריעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד 2013, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. אם כן, רבותי, התוצאות: 43 בעד, 17 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. לוועדה לעובדים זרים. לאיזו ועדה אמרת? ועדת הסמים, העובדים הזרים. אם כן, זה יועבר לוועדת הכנסת, ושם יוחלט לאיזו ועדה תועבר הצעת החוק. הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 6), התשע"ד 2013, קריאה ראשונה, יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. רגע, זה גם לא טוב, זהבה? אבל בן הסיעה שלך הביא את זה. זה טוב לכפרות, איזה טוב. אני חייב להגיד, לתשומת לב, גם לסגן השר וגם לשרים: אולי מחוסר ידיעה, כשמציגים הצעת חוק לקריאה ראשונה, יש על-פי התקנון לא יותר מעשר דקות. עומדים פה שרים ומדברים 25 דקות, וזה לא על-פי התקנון. עשר דקות. אדוני, אתה יודע שאני מקפיד. לא לגביך, לא לגביך. לא התכוונתי אליך בכלל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט 1998, קבע הסדרים לרכישת דירות דיור ציבורי על-ידי הזכאים המתגוררים בהן. מאז חקיקתו נדחה מועד כניסתו לתוקף של החוק כמה פעמים, כך שהחוק נכנס לתוקף ביום 1 בינואר 2013. כשינוי ממדיניות הממשלות הקודמות, שפעלו לביטול חוק הדיור הציבורי, החליט קבינט הדיור בראשות שר האוצר, כבר ביולי 2013, לאפשר את רכישת דירות הדיור הציבורי על-ידי הזכאים לכך בהנחות של עד 83% ממחיר השוק, ולאפשר להם, בעיקר לילדיהם, קרש קפיצה ליציאה ממעגל העוני, תוך תיקון החוק בכמה עניינים. הצעת החוק המובאת כאן מכילה את השינויים שהממשלה מבקשת לבצע בחוק. לפיכך, חברי חברי הכנסת, מוצע לתקן את החוק כך שאזורי עדיפות לאומית לעניין חוק זה יהיו אזורי עדיפות לאומית שקבעה הממשלה לפי פרק כ"ו לחוק ההתייעלות הכלכלית, 2009, התשס"ט. זה מבית היוצר של השר אורי אריאל. אני מציע לך לדבר עם רן כהן. לעניין מתן ההטבות בתחום הבינוי והשיכון, מיכל רוזין. בתחום הסיוע לפרט, על-פי המוצע רשאים שר הבינוי והשיכון ושר האוצר, באישור הממשלה, לקבוע בעתיד אזורי עדיפות לאומית ��חרים, וזאת בהתאם לאמות המידה שייקבעו. כמו כן, מוצע לקבוע כי כספי הקרן לדיור ציבורי, כמשמעותה בסעיף 10א לחוק, ישמשו להגדלת המלאי של הדירות הציבוריות, לשיפוץ דירות דיור ציבורי ולסיוע בשכר דירה לזכאים. אני לא רוצה להכתיב לאנשים היכן לגור. אני רוצה לאפשר להם לבחור את מקום מגוריהם. אני לא רוצה להכריח אותם לנוע לערים שהם לא גדלו בהן, שהן לא מקור מחצבתם ולא הקהילה שבה הם חיו כל חייהם, אתה נותן להם 1,500 שקל. מה אתה בדיוק לא מכתיב להם? 1,500 שקלים. תלמד את המספרים. אתה לא יודע את המספרים, לך תלמד, לך תלמד. המספרים פה. אני לא יודע? אתה לא יודע את המספרים. אף פעם אתה לא יודע את המספרים. חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת שמולי.  שהם חיו בהן כל חייהם. אנחנו מציגים, חבר הכנסת שמולי. אני לא יודע מספרים? אין פעם שאתה עולה לפה ואתה יודע את המספרים. אל תיתן לי ציונים. חבר הכנסת שמולי, אתה תכף עולה לדבר. אתה לא יכול להפריע ככה. חבר הכנסת שמולי, אתה תכף עולה לדבר. אם אתה מתרגז, סימן שזה טוב. אנחנו מציגים פה שילוב, זה בן מפלגתך שחוקק את זה. אבל זאת לא אותה הצעת חוק. ברגע ששיניתם את הסעיף שיניתם את הכול. לקחתם את האפליה, ומה שיצרתם זה, אנחנו מציגים פה שילוב נכון יותר, סגן השר מיקי לוי, רק דקה אחת. תן לי להרגיע את מרצ. חבר הכנסת עיסאווי פריג', חברת הכנסת מיכל רוזין וחברת הכנסת זהבה גלאון, אתם מפריעים היום בצורה מחרידה, אני חייב להגיד לכם את זה. אני ממש לא יכול לנהל את הדיון הזה. יש גבול כמה אני יכול להיות סובלני אליכם. אתה מכפיש פה שר לשעבר וחבר כנסת. נהפוך הוא, ישבתי אתו רק לפני שבוע ולמדתי מפיו את החשיבות. תבדקי אתו, חברת הכנסת רוזין. תבדקי אתו. על מה אתם מדברים? אני חושב שאנחנו מציגים כאן משהו חדשני שיאפשר לכל אחד לבחור, כן, חדשני. ממש חדשני. לבחור, אתם יכולים להתרגז אבל זאת התוצאה הטובה ביותר. עיסאווי פריג', אני אומר, במידה שתמשיך, לא תהיה לי ברירה. או שאני מוציא אותך בחוץ ואז אתה לא תוכל לדבר, כי אתה הדובר הראשון, או שתבחר להיות בשקט עכשיו. אנחנו נאפשר לבחור, לכל אחד, את מקום המגורים המועדף עליו. מתחת לגשר. כמו כן, מוצע לבטל את סעיף 14 לחוק, אשר קבע כי הסכומים שייקבעו בתקציב המדינה בשנת כספים פלונית לשיכון ודיור לא יפחתו מהסכומים שהוקצו לעניין זה בשנת התקציב 1998. ביטול זה נדרש נוכח חלוף השנים ממועד חקיקת החוק בשנת 1998 ועד תחילתו המוצעת בשנת 2013. לשם מניעת צמצום דרמטי של מלאי הדירות הציבוריות שבידי הממשלה בשל מכירת דירות לזכאים לפי הוראות חוק זה, מוצע להגביל את תקופת החוק לחמש שנים, כקבוע היום בחוק, או עד למכירת 15,000 דירות ציבוריות החל ממועד תחילת החוק. החצי השני של הצעת, תיקון זה יאפשר מכירת אלפי דירות בד בבד עם הותרת מלאי משמעותי של דירות ציבוריות בידי המדינה, אשר ימשיכו לשמש כפתרונות דיור לזכאים לכך. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. הדובר הראשון, חבר הכנסת עיסאווי פריג' שלוש דקות, ולאחריו, חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, איפה השר המקשר, בבקשה? יש לך את כל מי שאתה רוצה. אני לא רואה. סגן השר פה. אה, סגן השר? לא צריך להיות שר כאן? אני לא מבין, דיון כזה משמעותי וחשוב ומתקיים בלי ששר נוכח במליאה? חבר הכנ��ת פריג', תתחיל לדבר, אני דואג שיהיה פה שר. בסדר גמור. לא, כדי להגיד מכובדי השר האבוד. רבותי, השרה לימור לבנת היא השרה התורנית. היא פה? חברים, היה היה דבר שנקרא מחאה חברתית. היה היה, ידידי-עמיתי שמולי. היו שני דגלים, "העם דורש צדק חברתי" והדגל השני היה "העם רוצה דיור ציבורי". היום אנחנו מציינים את טקס הקבורה של הדגל השני. הדגל הראשון נקבר, אין סיכוי שנראה אותו. עובדה שהשולחנות ריקים. "העם דורש צדק חברתי" זו סוגיה שנמשיך לחלום בה, נראה אותה על הנייר מדי פעם, אבל בעולם המציאות, הטייקונים והקפיטליזם והתפיסה שאתם מביאים לנו ימשיכו לחגוג. והיום, חברים, אנחנו עושים את הטקס שהיה הייתה מחאה. כולם מדברים מחאה ועושים כנגד המחאה. עכשיו אני שואל אתכם: בשביל מה כל התרגילים? בשביל מה כל התרגילים? היה חוק דיור ציבורי. עכשיו אתם באים עם כל התעלולים, או עם כל היופי שבתמליל שאתם קוראים לו "הצעת חוק הדיור הציבורי". תגידו: הצעה לבטל את הדיור הציבורי. היום אתם קוברים אותו. קוברים אותו. קוברים את התקווה שהייתה יכולה להיות לאזרח שזקוק לדיור במדינת ישראל. אתם היום עושים את טקס הקבורה. ובית היוצר של הבית היהודי, בכיכובו של השר אורי אריאל, מה עשה? עדיפות לאומית. ומה זה עדיפות לאומית? על-פי ההגדרה בחוק ההתייעלות הכלכלית. לקחת את הכסף של שכר הדירה שהעני משלם, שהעני משלם, ולמצוא את המסלול איך החבורה שנמצאת ליד השכנים של השר אורי אריאל, ייהנו ממנו. איפה האוזן שלי? זאת האוזן אבל אני אגיע אליה. זה תעלולים מבית היוצר. זה המצב שאנחנו חיים אתו היום. לוקחים כסף מהעניים ומעבירים את זה בדרכים מטולטלות, בכל תעלולי המלל שאתם כותבים, כתמיכה לשכר דירה. אז, חברים, הציבור צריך להבין את האמת. היום אל תגידו "מחאה חברתית"; אני מבקש מכם, מכל חברי בקואליציה. המחאה החברתית לא מדברת אליכם, ואל תפיצו כאן שקרים של מחאה חברתית. טקס הקבורה הרשמי החל כאן היום. תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ולאחריו, חברת הכנסת זהבה גלאון. רבותי, רשימת הדוברים סגורה. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת אילן גילאון. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מה משותף בין החוק הזה לחוק הקודם, אדוני השר, חוק המסתננים? המשותף בין החוק הזה לחוק הקודם הוא ששני החוקים הם חוקים עוקפי-בג"ץ. כפי שנאמר כאן, ב-1 בינואר 2013 תמה הקפאתו של החוק של רן כהן, הידוע בשם "חוק הדיור הציבורי", אחרי שלמעשה אף פעם, אף פעם לא מומש החוק הזה. היו כמה מבצעי דיור במהלך הזמן, אבל הוא לא מומש אף פעם משום שהחלק המרכזי בחוק הזה, חבר הכנסת מיקי לוי, הוא שבכסף שאנחנו גובים עבור הדיור שאנחנו מוכרים אנחנו מחדשים את מלאי הדירות. הכי אהבתי את המשפט שאנחנו לא רוצים להתערב לאנשים איפה הם יגורו. אנחנו ניתן להם, בממוצע אגב, 1,600 שקלים סיוע בשכר דירה, כאשר הממוצע של עלות שכר דירה היום זה 3,000, 3,500. אז הם לא יגורו. בלול, בלול. הם יגורו איפה שהם ירצו. הם ייקחו 1,600 שקלים, הם יגורו. אני ראיתי, לחברת חשמל יש עמודים כאלה עבים, ולמטה אני חושב שאפשר לעשות. חברים וחברות יקרים, במדינת ישראל היום גרים מעל 220,000 איש בפאבלות, כבוד סגן השר. אתה יודע את זה? במקומות מסוכנים שהם סכנת חיים, הם מלכודת חיה. למען הגילוי הנאות, אני הייתי דייר בדיור הציבורי, אדוני, ונשארתי לגור שם כאשר הורי עברו, עד 1982. אז פוניתי על-ידי חברת "עמיגור". לא הייתה לי זכות כי לא הייתי בן ממשיך. אבל הרעיון המרכזי היה לבנות מחדש מלאי דירות. אם אתם רוצים להוציא את הכסף הזה, סגן השר, לשכר דירה, איך אתם תחדשו את המלאים? חוץ מזה, מי קבע 15,000 דירות? למה? אתם רוצים לבנות 150,000 דירות, ככה אמרתם, ואני תומך ברעיון הזה, הוא רעיון נהדר. ואני חושב שהמדינה צריכה להיכנס לתוך המשחק הזה ולהעמיד את קרקעותיה כערובה לבניית הדירות הללו. ואני חושב שאתם צריכים לקבל אחריות. מה אתם כל כך מפחדים? אבל האמת, אני אגיד לך מה, אתם לא רוצים דיור, ועוד פחות מזה דיור ציבורי. ועוד פחות מזה את הדיירים. כי אין פתרון לקורת גג במדינת ישראל, שעליה אתם הגעתם לכאן, כל ה-19 שלכם, הגעתם על הדיור. אין פתרון משולב, שהוא דיור ציבורי בבנייה תקציבית, שהוא דיור להשכרה באחריות ממשלתית, שהוא דיור בר-השגה, דירות קטנות בתוך הגדולות. איפה? במקומות שאנשים מבקשים לגור. לא בכל מקום שהם רוצים, אלא באותם מקומות שהם מבקשים לגור. ברגע שאתם מנסים לקבוע אזורי עדיפות בשולי הערים, ולנתק אנשים ברצף הידוע והרצוי כל כך של מגורים, עבודה ושירותים, למעשה לא עשיתם שום דבר. חבל שאתם לא מבינים שמהלך כזה שלכם, של התנעה, של החזרה של 2.75 מיליארד שקלים שנחמסו מן הדיור הציבורי, היה משפיע על בועת הנדל"ן בצורה פנטסטית, מצוינת. הייתם מורידים את מחירי הדירות, אם רק הייתה מדיניות כזאת. נא לסכם. אבל אין לכם אומץ, או שאתם לא מבינים מה קורה כאן. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, ולאחריה, חבר הכנסת אראל מרגלית. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה שכבר אין לי גרון לצעוק על האיוולת, על העיוורון שהממשלה הזו מגלה. כל יוזמה גרועה יותר מקודמתה. מדיניות של עיוורון והזנחה חברתית. הצעת החוק הזו, חבר הכנסת מיקי לוי, שמעתי אותך עוד משתמש בספרו של חבר הכנסת רן כהן, שחוקק את חוק הדיור הציבורי. בטח הוא משהק, לא מפסיק לשהק עכשיו. מדברים עליו. ועוד מה? להגיד שהחוק הזה משדרג את החוק של חבר הכנסת רן כהן? החוק הזה, חברי חברי הכנסת, הוא מכירת חיסול של הדיור הציבורי. החוק הזה אומר עכשיו ל-2,500 איש, אנשים יחידים, משפחות, ול-30,000 עולים חדשים: תשכחו מזה שתוכלו להגיע לדירה. תשכחו מזה שהייתה כאן פעם מדיניות של צדק חברתי, מדיניות שרצתה לאפשר לאנשים לרכוש דירה שההורים שלהם גרו בה. תשכחו מזה. חברי חברי הכנסת, עד עכשיו המדינה הייתה אמורה, או הפנתה את הכספים ממכירת הדירות גם לצורך סיוע בשכר דירה. עד עכשיו המדינה קיבלה את הכסף הזה ממכירת הדירות והעבירה אותו לקרן מיוחדת, שהייתה משקיעה את הכסף הזה ברכישת דירות חדשות. מה תעשה עכשיו המדינה? היא לא רכשה. היא לא רכשה דירות. הייתה אמורה. רגע, אני מגיעה לזה. היא הייתה אמורה לרכוש דירות נוספות לדיור הציבורי. צודקת חברת הכנסת אורלי לוי, היא ממש לא רכשה. החוק הזה הוקפא, ובגלל זה חברי חבר הכנסת אילן גילאון וחברתי חברת הכנסת תמר זנדברג עתרו לבג"ץ, ויש עתירה תלויה ועומדת כדי ליישם את חוק הדיור הציבורי. עכשיו, מה אתם מציעים לנו? מעבר למודל של סיוע בשכר דירה. אני אומרת לכם, אדוני סגן השר מיקי לוי ושר האוצר יאיר לפיד, שעכשיו עסוק בהפחתת מסים, וגם על זה יש לי מה להגיד: מדיניות הזיגזג. תפחית את המע"מ, מה אתם מפחיתים את המס על החברות העשירות, שרק ייהנו מזה? חברי חברי הכנסת, אתם תהיו אחראים, אני אומרת לך את זה באחריות מלאה, סגן השר לוי, לחיסול של חוק הדיור הציבורי, החוק הכי חברתי בעיני שהכנסת הזאת חוקקה אי-פעם. הציבור לא יסלח לכם על זה. הציבור לא סלח לכם על המדיניות שנקטתם, אז עכשיו אתם מורידים מסים. מה אתם חושבים, שבני-אדם אפשר ככה לנייד אותם? מה, ב-1,600 שקל האלה הם יוכלו לשכור דירה? אתם מאפשרים להם, כמה אתם ליברלים. גם שר הפנים גדעון סער עמד כאן קודם על הבמה והסביר: מה שאנחנו רוצים בנוגע לחוק המסתננים זה ליברלי. אתם נגד ליברליות. אני לא מבינה מה אתם מציעים לנו כאן. אין בכלל הלימה בין מה שאתם מדברים למה שאתם מציעים. תודה. אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת: אל תצביעו בעד החוק הזה, כי זה חוק רע. זה חוק שמונע עתיד טוב יותר לאלפי אנשים שמסתכלים עליכם עכשיו. תודה. תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אראל מרגלית, אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, ולאחריו, חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אכן החוק הזה הוא מכירת חיסול של הדיור הציבורי. כבר היום, עמיתי חברי הכנסת, יש מחסור עצום בדירות של דיור ציבורי. אני זוכר עד היום את אותה אישה, תושבת ירושלים, אם חד-הורית, היו לה שני ילדים, בת בערך 50, חולה בסרטן, שהגיעה אלי, והייתי בקדנציה הראשונה בכנסת, עם בעיית חוסר דירה. אמרתי לה לתומי: מה עם דיור ציבורי? היא אמרה: הלכתי אליהם, הם אמרו לי: כדי להיות זכאית לדירה את צריכה עכשיו להביא עוד ילד. זה המצב בדיור הציבורי. המחסור הקיצוני בדירות של הדיור הציבורי הוביל להקשחה כל כך קיצונית של הקריטריונים, שחלק עצום מהאנשים שבאמת נזקקים לדירות של דיור ציבורי, אין להם סיכוי להגיע לדירות האלה. אבל גם מי שכבר מצליח לעמוד בקריטריונים מחכה שנים בתור. פעם אתה במקום ה-19 ופתאום אתה עובר למקום ה-30, הגעת כבר למקום השני ואחרי חודשיים אתה נזרק למקום ה-15. המצב הזה נוצר מכך שבמדינת ישראל לא קונים ולא בונים דירות של דיור ציבורי. המערכת הזאת נמצאת בקיצוץ נמשך לאורך שנים. עכשיו הממשלה מציעה להנחית עליה את מכת המוות האחרונה: למכור דירות של הדיור הציבורי לזכאים, שזה בסך הכול רעיון יפה, אבל את התמורה לא להחזיר לרכישה או לקנייה של דירות דיור ציבורי, כמו שהיה באותו חוק מפורסם של חבר הכנסת רן כהן, אלא בתמורה להשתמש, שימו לב, לסיוע לטווח קצר בשכר דירה. עמיתי חברי הכנסת, זה רעיון גרוע. זה רעיון גרוע פעמיים: פעם אחת, כי הוא לא יכול לעזור. הכסף הזה לא יעזור לאותם אנשים שהם נזקקי דיור ציבורי להשיג דירה. אדוני סגן השר, שוק השכירות בישראל היום רותח. אותם אנשים שנזקקים לדיור ציבורי הם באמת האנשים קשי-היום ביותר. הכסף הזה שתיתן להם לא יאפשר להם להגיע לדירה, כי שוק השכירות הרותח הזה, הם לא יעמדו בתחרות. הם לא יכולים לעמוד בתחרות של שוק חופשי. והבעיה השנייה היא בעיה כלכלית. הרי אנחנו יודעים שכשנותנים סיוע בשכר דירה, התוצאה הישירה היא עלייה במחירי השכירות. משפט אחרון. אני מסיים. אתם שופכים עוד שמן למדורת מחירי השכירות. לכן אני רוצה, אדוני סגן השר, לפנות אליך, ואני רוצה לומר לך שאני שמחתי לקרוא בזמנו במצע שלכם, מפלגת יש עתיד, שבפרויקט הדיור להשכרה אתם תעמדו על זה שכמה אחוזים יוקצו לדיור ציבורי. אבל היום למשל, כשניסינו עם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שנמצאת כאן, להעביר עיקרון דומה בחוק הווד"לים, שיאמר שמתוך הבנייה במסלול המואץ של הווד"לים לפחות כבשת הרש, כמה אחוזים, יינתנו לדיור ציבורי, לצערי הגדול, ואני אומר לך את זה בצער גדול, גם חברי מפלגתך, במקום לתמוך בהסתייגויות שאנחנו הגשנו, ואגב, הסתייגות אחת היא בכלל מצד הקואליציה, וזה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, נא לסיים. התנגדו להן. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: אם במדינת ישראל לא יהיה דיור ציבורי, התוצאה תהיה שאנשים יחיו ברחובות, וזה אסון שאנחנו לא יכולים לעמוד בו. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך. ולאחריך, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. ואם הוא לא יהיה, אז כבל. זה כמו, איתן כבל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מבין מה הממשלה הזאת עושה. אני לא מבין. הלוא כל בר-בי-רב יודע שבישראל יש מצוקת דיור חריפה. כל בר-בי-רב יודע שמחירי הדירות גבוהים באופן שמשפחה ממוצעת  ממוצעת, לא עם עשרה ילדים או שמונה ילדים, פשוט לא יכולה להשיג דירה, לקנות אותה. כל אחד מבין גם שהממשלה חייבת לסייע, כי אין גורם אחר, אלא אם במקום מן הקדוש-ברוך-הוא יוריד עלינו כסף, וזה כנראה לא קורה. אז אתם מחסלים בהדרגה, אני יודע שהדיור הציבורי הוא שנוא נפשו של משרד האוצר, לא מהיום ולא מאתמול, ומחפשים דרכים. מחסלים את הדיור הציבורי, שהוא עוד כבשת הרש, לוקחים אותה והופכים את זה לשכר דירה, שעל פניו לא מספיק. מה, אף אחד לא יודע פה, אצלכם באוצר, כמה עולה לשכור דירה, אפילו בעיר שנקראת עיר פיתוח או בעיירה או באזור שהוא מרוחק מהמרכז? ומה הרעיון לדחוף עוד ועוד אוכלוסיות מוחלשות לאזורים האלה, כי רק שם מחכות להם הדירות? מה זה? זה העידוד, ? העיקר שלא יראו אותם. מה? שלא יראו אותם בנוף שהם רואים מהמגדלים היפים שלהם. ברור. אז מה אנחנו רוצים? לחזק את הפריפריה או להחליש אותה עוד יותר? הם לא באים להם טוב בעין. מכל נקודת ראות שאני מסתכל, זה פתרון רע. מאחר שאני מניח שיושבים אנשים נבונים במשרד האוצר, כולל חברי סגן השר, אז אני לא מבין מאיפה אתם מביאים את הרעיונות הרעים האלה. מאיפה אתם מביאים אותם? מה שהייתה צריכה לעשות המדינה היום, אתה יודע מה? להיכנס בעצמה לשוק הבנייה, ולבנות. זה מה שהיא צריכה לעשות, לא לברוח. להיכנס לשוק הבנייה ולוודא שאפשר לבנות בישראל במחירים נמוכים, בנייה זולה, כדי שלמשפחות רבות יהיה מקום לשים את הראש בלילה, ושילדים יגדלו בתנאים סבירים, כי אם הם לא יגדלו בתנאים סבירים, הם לא יהיו אחר כך אזרחים סבירים במדינת ישראל, הם לא יהיו. ואנחנו פה, לצערנו, הלילה, או-טו-טו, ניתן את האות להגדיל את העוני, להוסיף על המצוקה. יש לנו כבר מיליון, הוספנו, כתוצאה מקצבאות הילדים, עוד איזה 40,000? נגדיל עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. איזו מדינה תהיה פה בעוד 20 או 40 שנה? איזו מדינה? תיקחו את זה, תחשבו. אני מבקש מכם. הלוא אנחנו באופוזיציה, ואנחנו נצביע נגד, ואתם תעבירו את זה, והטנקים והדחפורים ייסעו הלאה. תחשבו איזו מדינה אתם משאירים פה אחריכם, ואיזו מדינה אנחנו אחר כך נקבל כדי לתקן אותה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ולאחריו, חבר הכנסת איתן כבל. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, על שלושה חטאי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. החטא של הדיור הציבורי הוא לא רק על הממשלה הזאת, הוא על ממשלות ישראל תקופה ארוכה, ממשלות שהתחייבו לבנות דיור ציבורי במיוחד לאוכלוסיות החלשות. אומר את האמת: על פני זמן הדבר הזה, אלה השקעות של מיליארדים. אבל לצערי, אותם המיליארדים הושקעו ביהודה ושומרון. גם היום. שר השיכון, שהוא השר אולי האפקטיבי ביותר בממשלת ישראל, השר אריאל, עסוק בהוצאת מכרזים לבנייה ביהודה ושומרון. לאותם מאות מיליונים, שבעבר היו מיליארדים, שם העדיפות, ולכן כאשר מגיעים לדיור ציבורי אין כסף. הדיור הציבורי הוא הפתרון לחוליה החלשה ביותר בחברה. יושבת כאן רות קלדרון שתגיד לכם שחברה נמדדת לא לפי ההערצה שלה לאילי הממון וכוכבי התקשורת אלא לפי היחס שלה לחוליה החלשה ביותר בחברה. זו הייתה הפרטנזיה של העם היהודי, שאמר שהוא בא להיות אור לגויים וחברת מופת. המדינה הענייה ביותר בעולם המפותח, הענייה ביותר, לא רק במערב, המדינה הזאת, הדיור הציבורי כבר לא רלוונטי בשבילה. בשבוע שעבר פגשתי בכנס שדרות דיירים של הדיור הציבורי. אנשים שלא רוצים להשכיר להם דירות, לא רוצים להיות ערבים שלהם. הם נזרקים מדירה לדירה או גרים אצל ההורים. גם להם צריך לתת פתרונות. הממשלה מדברת הרבה על הצורך בהורדת מחירי הדיור ובבניית דיור בר-השגה. בתוך המכלול הזה צריך לנהל דיון כיצד מסייעים לאותה אוכלוסייה חלשה. חבר הכנסת גפני, שנינו החלפנו אחד את השני, אתה אותי כיושב-ראש ועדת הכספים. איפה העזרה לאותה אוכלוסייה חלשה? אנחנו מדברים על כך שצריך דיור ציבורי, איפה דיור ציבורי? דיור להשכרה ארוכת טווח, תקשיב, הרי שר האוצר יש לו יוזמה א', שר השיכון, יוזמה ב', המנכ"ל, בטח, יוזמה ג'. איך כל היוזמות האלה יחדיו מביאות בשורה, לא רק לצעירים אלא לחלשים בחברה הישראלית? חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני חושב שאת מסכימה אתי. לגמרי. ומה שמפליא הוא שבכל התוכניות לא תמצא מילה אחת על דיור ציבורי. נכון. מכיוון שאנחנו כולנו בעד המעמד הבינוני. המעמד הבינוני זה אלה שהם 1.90 מטר ומעלה, נכון? איפה מעמד הביניים? מעמד הביניים יורד לכיוון הקבוצות החלשות. בבקשה לסיים. ולכן, אני מסיים, אנחנו מדברים עכשיו על כך שאנחנו נהפוך את הכול להשכרה ארוכת טווח, או לסיוע בשכר דירה. הדבר המרכזי, רות, שבאים אלי עכשיו, הציבור שאילן גילאון מכיר מצוין, הם רוצים גם ודאות וערבות, גם בהשכרה. אם בהשכרה, הלוא זורקים אותך ממקום למקום, איפה הערבות? איפה היציבות? לכן, אני מסכם: חוק הדיור הציבורי חייב לבוא לדיון אמיתי, רציני, בוועדת הכלכלה. דרך אגב, הוא נחקק בוועדת הכלכלה, הוא תמיד היה בוועדת הכלכלה. כאשר היו צריכים לדחות את המועד שלו, חבר הכנסת כבל, הביאו את זה לוועדת הכספים. אבל זה חוק של ועדת הכלכלה, תמיד הוא היה בוועדת הכלכלה, ואני דורש, לכן, שזו תהיה האכסניה הראויה גם לדיון בתיקון המוצע. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו, חבר הכנסת ישראל אייכלר. אם הוא לא יגיע, חבר הכנסת חנא סוייד. אם הוא לא יגיע, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, השר לשעבר, שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת צחי הנגבי, סתם בא לי להגיד את השם שלך. חברי היקרים, תשמעו, אני חושב שבבניין הזה, בכנסת ישראל, נושא הדיור בכלל והדיור הציבורי בפרט, אני מאלה שעסקו בו שנים רבות ועדיין עוסק בו. והאמת, עוד לפני הכול, חבר הכנסת גפני, כשאני רואה שחלק מרכזי בתוכנית זה העברת מי שזקוק לדיור ציבורי לפריפריה, עוד לא נגמלתם מזה, מהמושג צפון דרום? לא מספיק שהמקומות האלה זקוקים לסיוע בהתמודדות עם הבעיות שהם מתמודדים אתן יום-יום או מנסים להתמודד אתן יום-יום? והיחס הוא שמי שקשה לו, ילך לאן שקשה. ממילא שם לכולם קשה, הם ירגישו בנוח. שהם ירגישו בנוח. שם הם ��רגישו בנוח, בכל המקומות האלה. תמיד כשהייתי במשרד ודיברו על צפון דרום, זה מושג. זה מושג במשרד הבינוי והשיכון, חברת הכנסת אורלי לוי: צפון דרום, זה לא צפון תל-אביב. למרות שגם שם יש צפון דרום, והדרום שם, גם שם יש צפון דרום, מעניין. רק הצפון והדרום שם הם שני עולמות שונים. ובמקום פעם אחת לנסות ולהתמודד עם העניין של הדיור הציבורי, הדיור הציבורי, הטיפול בו מצריך תמהיל רחב של עניינים. שנים אנחנו מדברים, שנים, על כך שבכל מכרזי משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל, יוקצו אחוזים מסוימים עבור הדיור הציבורי. זה לא עולה למדינה. זה לא עולה למדינה. זה נראה כמו מדיניות של "טָמָעאים", אדוני סגן השר: שלא ירוויחו מכל מכרז את הכול, עד הסוף? מה העניין? אז זה גם דיור, זה גם מכל פרויקט לקחת כמה אחוזים, זה גם שכר דירה ריאלי. אדוני השר לשעבר יודע כמה אזרחים במדינת ישראל יש להם אישור לגור, בנייר? מסתובבים אלפים עם אישור. אישור. ואחר כך אומרים להם: טוב, לא השגנו לכם דירה, פג תוקף האישור. בבקשה לסיים. אני מסיים. ואתה צריך להתחיל את כל התהליך מהתחלה. אתה מכיר את זה היטב. ויש אוכלוסיות, אדוני השר לשעבר, אתה יודע את זה מהחברה שאתה מגיע ממנה, ששם המצוקות גדולות לאין-שיעור. שלא לדבר על אוכלוסיות כמו המגזר הערבי, שבכלל מודר מהדיור הציבורי. בכלל, אצלם כאילו הם יכולים למצוא להם פתרונות באוויר. לכן, החוק הזה, עליו, אדוני סגן שר האוצר, שוב הביאו אותך לפה להעביר פה ככה דברים שאחר לא רוצה להגיד אותם. אבל אין שר באולם. לא לא לא, יש שרה. אולי,  יש, יש. יש, יש. חבר הכנסת כבל, יש, יש. זה זמן, אני, אני, שנייה, ברשותך. תודה. אני רק רוצה לומר שכאן אולי הכוונה הייתה רצויה, המעשה רע מאוד. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. יאללה, אורלי.  היא שלנו. היא שלנו, יש ימים שבהם אני אומרת: הייתי רוצה, וזה יום כזה. וזה אחד מהם. בהחלט. גברתי היושבת-ראש, אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו, אבל אני רוצה לומר כמה דברים, ואני פונה לחברים שלי בקואליציה: חברים, תעשו עם עצמכם, עם המצפון שלכם, תעשו לו טובה, כי אני רוצה להסביר לכם כמה דברים. הצעת החוק היום שמוגשת ומונחת לפנינו היא הצעת חוק גרועה. איך אומר ראש הממשלה בנושא הגרעין,  רע. הסכם רע.  הסכם, הצעה גרועה, שאנחנו נבכה עליה לדורות.  ולמה אני אומרת את זה, גברתי היושבת-ראש? אם בעבר באמת הרעיון של הצעת החוק, בבסיס שלו, שבו היה חיבור בין גשר לבין מרצ, ובאמת החברים החברתיים פה מצאו את השפה המשותפת דווקא בנושאים הללו, כי ראו צורך לתת את הביטחון לאותם אנשים שעלו לארץ מתוך ציונות, לא לקחו אתם רכוש כי לא יכלו, ואלה שהביאו את הרכוש, שרפו להם את המכולות או גנבו אבל אמרו: נשרפו. הם מצאו את עצמם בארץ שחלמו עליה, ארץ זבת חלב ודבש, אבל הם מצאו את עצמם בפריפריה של המדינה, שלא היו בה תשתיות, לא היה בה המינימום ההכרחי לקיום. ועוד התייחסו אליהם כאל פרזיטים. לא נתנו להם להיות חלק מבוני הארץ הזאת, ועוד קראו להם עצלנים. אבל שמו אותם במקומות שלא היה אפשר להוציא משם חוץ מקוץ ודרדר, וגרמו לכך שבאיזשהו אופן נעשה החטא הקדמון שהביא להרחבה של מרחב הקנאה, לצערי הרב, ושל צרות העין אחד כלפי השני. כי מצד אחד אתה רואה אוכלוסיות מסוימות מסתדרות, משתקמות, יש להם את השטחים, יש להם את המבנים, יש להם את החינוך הכי טוב. ואתה יושב, אתה אוכל את הלב, כי חוץ מארבעה קירות של דירת "עמידר" בהתחלה אלה היו בכלל מעברות או אוהלים, אתה לא יכול לתת לילדים שלך כלום. אבל עם הזמן באמת החוק הזה בא לנסות ליצור איזשהו איזון. הרי בעיירות הפיתוח ובמקומות האלה אין בן ממשיך, מה שקורה בקיבוצים, אין העדפה, ודור רודף דור של מצוקות. נו, גם ב"עמידר" יש דור ממשיך. ואני חייבת לומר היום שהנושא שמובא לפנינו עקר מתוכן את הרעיון הזה, עקר מתוכן את היכולת של אותה אוכלוסייה שנהייתה חלשה. היא לא באה לפה חלשה. רובן היו אוכלוסיות מאוד חזקות בארצות המוצא שלהן. אבל מתוך הציונות הם ויתרו על רכוש, ואף אחד לא השיב להם את הרכוש הזה, ואף אחד גם לא ישיב להם אותו. אבל בשורה התחתונה, מה היום אנחנו באים לעשות? אחרי שבאמת החוק של רן כהן נדחה פעם אחר פעם בחוק ההסדרים, ולמפלגת העבודה גם יש זכות בזה כי הם היו הראשונים שהכניסו את חוק ההסדרים למונחים שלנו, בשורה התחתונה אנחנו באים ואנחנו אומרים: אנחנו לוקחים את החוק הזה, ואנחנו, את הסעיף השני, נשנה. והסעיף השני הוא הכי רלוונטי. הוא מדבר על כך שכל הכספים מהמכירות של אותן דירות לזכאים, עכשיו, לא כל דייר בדיור הציבורי יכול לקנות את הדירה. זאת אומרת, אתה צריך לעבור איזה מבחן איזונים: כך וכך שנים בדירה וכך וכך ילדים מתחת לגיל 18 זכאים. אתה אף פעם לא ממש מצליח ליצור את המקסימום של הזכאות. אבל כאשר אתה לוקח את הגורם השני, הכל-כך חשוב, שאומר שכל הכספים האלה יהיו למלאי נוסף לדיור הציבורי, מה שקורה הוא, ואתה מסיט אותו לכיוון של סיוע בשכר דירה בשוק החופשי, אורלי, אני לא יכולה לעצור,  לאוכלוסייה. אני מבקשת ממך. זה באמת בדמי הנושא הזה. אני לא יכולה, תודה רבה. אני אנצל את זה. ואתה אומר לאותה אוכלוסייה: אתם תגורו איפה שאתם רוצים, אנחנו נעזור לכם בשכירות בשוק החופשי. עכשיו, זו אוכלוסייה שאינה מתאימה למודל הזה. למה? בגלל שהחמירו את הקריטריונים. היום רק מי שהוא נתמך קצבת סיעוד, קצבת קיום, זכאי. האנשים האלה לא מנהלים חשבונות בנק, חברים. אין להם אשראי בבנק. אין להם צ'קים. אסור להם להיכנס למינוס.  בוודאי. הם אמורים ללכת ולחפש מי שיהיה מוכן להשכיר להם דירה. עכשיו, אנשים, חבר'ה, אני אימא לילדים, אני שוכרת דירה. האנשים יודעים את מקומי, את תפקידי וכדומה. מבקשים ממני ערבויות, אני צריכה להביא אישור מהבנק על ניהול חשבון תקין. אותם אנשים לא יכולים להביא את האישורים הללו. אבל מה שקורה, וזה האבסורד, ואת זה כדאי שיש עתיד ידעו, שבמה שאתם עושים עכשיו אתם לא פוגעים באוכלוסייה החלשה, אתם פוגעים בה, אבל לא רק בה. אתם פוגעים במעמד הביניים. כי אם אתם משחררים את הכסף הזה לשוק החופשי, בעלי העסקים, בעלי הבתים הפרטיים, ידעו שיש כסף בחוץ, והם יעלו אוטומטית את שכר הדירה. וכשהם יעלו אוטומטית את שכר הדירה אותם מסכנים, הזכאים, ייאלצו להיאבק באוכלוסיות של המעמד הבינוני, בזוגות צעירים עם ילדים, בסטודנטים, על אותה דירה. ברור לנו מי ינצח בקרב, לא אותן אוכלוסיות חלשות, אבל בהחלט מעמד הביניים, שעליו אתם מדברים ואותו אתם רוצים להציל. הם אלו שישכרו בסוף, כמובן, אבל הם ישכרו בהרבה יותר כסף ממה שהיו שוכרים מראש. עכשיו, אני רוצה להגיד עוד משהו, אורלי, בבקשה, אבל תתחילי לסיים. מישהו יודע מה עמדת משרד הרווחה, הגורמים המקצועיים? אני אגיד לכם: העובדים הסוציאליים מזהירים מפני קטסטרופה חברתית. אנחנו נהיה מדינה של ילדים הומלסים. כי אותה אם חד-הורית לשלושה ילדים לא תוכל לשכור דירה בשוק החופשי. לא תהיה הכנה לאכלוס, זאת אומרת, לא נדע איזה דירות הם שוכרים. ואני רוצה להגיד לך, רות, כי אם אני אמחיש את המקרה הזה את תביני במה מדובר, גברתי היושבת-ראש: כאשר אנחנו מדברים על זכאי יחיד, שהיום יכול לקבל קורת גג מעל לראשו, לא משנה אם זו דירה קטנה, אבל בדיור הציבורי, מחר, מחרתיים, העזרה שלו בסיוע בשכר דירה תהיה 700 שקל. עכשיו, כשתהיה העלאה, ואדוני שר השיכון מדבר אולי, אפילו בחלומות, העלאה של 30%, עד כ-30% זה כבר יהיה 910 שקלים. עכשיו, הוא יצטרך ללכת ולחפש מי ישכיר לו ב-910 שקלים דירה. מה הוא ישכור לדעתכם? מה? מה הוא יוכל? מלונה לכלב? אורלי, אנחנו שומעים, זה אכזרי. אני רוצה לומר עוד משהו. אנחנו נעשה מגבית דקות לאורלי. צריך לזכור, ופה זה סוג של התעמרות, כי אומרים: אנחנו רוצים לשלוח אותם לאיפה שהם רוצים. אתה יודע, אדוני, סגן שר האוצר, למה הדבר דומה? שבאים לבן-אדם, מסרקים את בשרו במסרקות ברזל בעודו ער, בעודו חי, ואחר כך נותנים לו איזו משחה לשיכוך כאבים ואומרים: תראו איזה הומניים אנחנו, תראו איזה אנשים רגישים אנחנו. נגנבו הכספים של הדיור הציבורי, כמעט 3 מיליארד שקלים. הם הלכו לסלילת כבישים, לשיפוץ מבני ציבור, לשמירה במזרח-ירושלים, הכול טוב ויפה, אבל רק לא לדיור הציבורי, וזה היה כסף צבוע בחוק. כספים צבועים נלקחו. היום המדינה רוצה לחסל את המלאי. היא לא רוצה לראות את הילדים האלה, היא לא רוצה לראות את המשפחות האלה. אבל הם חלק מהחברה שלנו. בואו נזכור שהחברה שלנו היא תולדה של משפחה אחת: משפחת ישראל, משפחת יעקב. כולנו ערבים זה לזה, וגם ישמעאל. וכולנו מחויבים זה לזה. האם יש חלופות? אורלי, תודה רבה. בטח שיש חלופות. אני רוצה לומר עוד משפט אחרון לגבי רן כהן. הוא תפס אותי במסדרון הכנסת ואמר לי: אורלי, אם מבטלים את הנושא של המלאי הנוסף לדיור הציבורי, אל תעבירו את החוק הזה. זה לא היציר שלי. לא לכך פיללתי. ואנחנו נעשה פה איזושהי, באמת, אני חושבת, אני דיברתי היום עם ראש הממשלה, אורלי, אנחנו עוברים את, בנושא הזה. אני מקווה מאוד שהחוק הזה לא יעבור. אני לא אתמוך בו, ואני גם לא אתקזז בהצבעה עליו, גם אם אני חברה בקואליציה. אבל, חברים, תעשו כמוני. כי כשאתם תראו בחורף הזה או בחורף הבא ילדים תחת כיפת השמים, תחת הגשם, ולחשוב שאחר כך הם יוכלו ללכת ללמוד, הם יוכלו לנהל חיים תקינים, שיהיה על מצפונכם. כל מי שמצביע על העברת המודל הזה הוא שותף לפשע הזה. וזה פשע נגד האנושות, נגד האנשים החלשים בחברה. אל תעשו לעצמכם הנחות. גם אני חברת קואליציה, אבל לי יש מצפון. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת מירי רגב. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אורלי, אורלי, יישר כוח. אורלי, יישר כוח. אורלי, יישר כוח. ככה בקואליציה. אורלי, ברכות. שר השיכון, מה אתה אומר, איזו קואליציה, הא? הלכה, כבוד היושבת-ראש, מותר גם להחמיא לקואליציה, נכון? לפחות לחברת קואליציה. לא להגזים. טוב, סגן שר האוצר, אני רוצה להגיד לך שרן כהן, שזכיתי לעבוד לצדו בהיותו שר התעשייה והמסחר, אמר: "הכוונה בחוק הדיור הציבורי הייתה למהלך חברתי לקראת שנת היובל של המדינה, לסייע לשכבות הכי עניות להפוך לבעלים של הדירות שבהן הן התגוררו במשך שנים תמורת תשלום מינימלי. מטרה חשובה נוספת הייתה לחדש את מאגר הדירות בדיור הציבורי שהתייבש מזה שנים". אני הסתובבתי עם רן כהן בערים רבות בארץ וראיתי את העיניים של אותם אנשים שקיבלו את הזכות להפוך לבעלי דירות, את יודעת שזה לא קרה. לא היה דבר מרגש מכך. הדבר החמור ביותר, העוול ההיסטורי שנעשה הוא שלא לקחו את הכספים כשמכרו את הדירות והפכו אותם לקרן, כפי שקבע החוק של רן כהן, לבנייה מחדש של דיור ציבורי. במדינת ישראל יש פחות דיור ציבורי לנפש מאשר בסלובקיה. ותאמינו לי, הייתי בסלובקיה, היא מדינה מתפתחת, אומנם באירופה, אבל נמצאת הרבה הרבה מאחורינו. מבקר המדינה מגלה לנו שאת הדירות המעטות שעוד נשארו לנזקקים חילקה הממשלה לכל מיני מגזרים שלא בטוח שהיו זכאים. 2,500 אנשים ונשים, יחידים, משפחות, ממתינים שנים לדירה מהדיור הציבורי. על מי אנחנו מדברים? על אנשים שמה? שהם מחפשים איזה פתרון קל? אנשים מדברים פה על נכים, על קשישים, על משפחות חד-הוריות עם שלושה ילדים ומעלה. יש אישה עם שלושה ילדים, ארבעה ילדים, שחיה בפארק בפתח-תקווה כבר למעלה משנה. היא חיה באוהל בפתח-תקווה כי היא אינה מקבלת דיור ציבורי. 30,000 דירות נמכרו. כשהתחילה המדינה פה, בשנות ה-50 וה-60, נבנו כ-400,000 דירות. אנחנו עומדים היום על 60,000 דירות בלבד. הכוונה של החוק לא הייתה רק למכור, הכוונה הייתה לחדש את מלאי הדירות הציבוריות. אנשים שכבר מוגדרים כזכאים מחכים שלוש וחמש ואף עשר שנים לדירה בדיור הציבורי, חלקם נמצאים ברחוב וחלקם גרים בכוכים, כן? כוכים, אולי לא במלונות, אבל כוכים שלא היינו רוצים לראות אותם בהם. אתם מייבשים את חוק הדיור הציבורי. הצעת החוק הזאת מחסלת את הסיכוי של אותן משפחות לצאת ממעגל העוני. ולהציע לאותן משפחות 3,000 שקל, ועוד נאמר בדברי ההסבר לחוק, כפי שהחוק הובא לוועדת שרים לחקיקה, בהתנשאות של הממשלה הזאת היא אומרת: אנחנו רוצים שהם יפסיקו לגור בדיור ציבורי במקומות עניים, ואנחנו רוצים שהם יצאו לשכור דירות במקומות עם אנשים במעמד סוציו-אקונומי יותר גבוה. איפה בדיוק שוכרים דירה ב-3,000 שקל לחודש? על מה אתם מדברים? זו התנשאות לשמה. הממשלה הזאת, לצערי הרב, אפשר לסיים? אני מסיימת, המשפט האחרון. הממשלה הזאת שוב ושוב מוכיחה לנו שהיא מתנשאת על הציבור, היא מתנשאת על האזרחים. אני כבר לא יודעת לאיזה ציבור אתם דואגים חוץ מלטייקונים ולאליטות. אני באמת לא יודעת לאיזה ציבור אתם דואגים. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס? חבר הכנסת אריאל אטיאס. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק שמונח לפנינו הוא חוק לחיסול הדיור הציבורי, לא פחות ולא יותר. כרגיל, הכול במילים מכובסות, בהונאה, בשקר. החוק הזה אומר דבר מאוד פשוט: אנחנו נמכור את הדירות, לא נקנה חדשות, וניתן להם סיוע בשכר דירה. חברת הכנסת מיכל רוזין, אני רוצה לתקן אותך: 3,000 שקל מקבלות רק משפחות עם שישה ילדים. הממוצע זה מתחת ל-2,000 שקל, בסדר? זה הממוצע. יש משפחות שמקבלות 1,500 שקל. עם זה שולחים אותן לשכור דירה. עכשיו עוד דבר, מי ישכיר להן דירה בכלל? צריך ערבויות. נכון. ושמישהו מוסמך יגיד לי שהמדינה תיתן את הערבות. זה גם שקר. המדינה לא תיתן את הערבות. המדינה מוכנה לתת פתק לבעל הדירה המשכיר שאומר: אנחנו ניתן לו 1,500 שקל בחודש. זה המדינה מוכנה. המדינה לא מוכנה לתת ערבות ששכר הדירה המסוכם בחוזה ישולם. זה ההבדל בין הפרטים הקטנים לבין המכלול הכולל של החוק. החוק הזה רוצה לחסל את הדיור הציבורי, לדרוס את החלשים. קיבלנו היום בשורה שמבטלים את ההעלאה ב-1% של מס ההכנסה כי רוצים לדאוג למעמד הביניים. הפסיקו לדבר על השכבות החלשות, הם אנשים שקופים. לא מדברים עליהם יותר, יש רק מעמד הביניים. אלה שנמצאים מתחת למעמד הביניים, שלא יכולים להתחיל את החודש, לא מדברים עליהם יותר. עכשיו, על עוד דבר לא מדברים בחוק הזה: המטרה הסופית זה גם להפסיק לשלם את שכר הדירה. ברגע שלא תהיה דירה, וכולנו נהיה תלויים בחסדי אגף תקציבים או שר האוצר יאיר לפיד, מחר יגידו שיש קיצוץ, עושים flat. שמעתם על ה"פלאטים" בממשלה? יקצצו עוד 3%, עוד 4% מהתקציב, ואז יצטרכו לעשות התאמות, ובהתאמות האלה ה-3,000 ירד ל-2,000, ה-2,000 ירד ל-1,000. היום, כשהדייר בדיור הציבורי נכנס לדירה, רק המוות מפנה אותו. אבל כשאנחנו תלויים בחסדי הממשלה הזאת, שהיא תיתן כסף כל חודש, בכל אירוע קטן, בכל מחסור בגביית מסים או שינוי סדרי עדיפויות יקצצו בתקציב הזה. אז יש פה שלושה מחדלים מרכזיים. הראשון שבהם זה שלא אומרים את האמת לציבור, כרגיל. משקרים להם. אומרים להם: אנחנו רוצים לפזר אותם, את האוכלוסייה. זאת לא המטרה. המטרה היא לחסל את הדיור הציבורי ולאט-לאט לשחוק את שכר הדירה. אין מילה אחת בחוק על התאמה של שכר הדירה לשכר הדירה הממוצע במשק. תגידו מילה אחת כזאת, ששכר הדירה יותאם למה שקורה בחוץ, ולא יהיה שכר דירה שרירותי, שרק משתתף בשכר הדירה. בבקשה לסיים. ומה עם הקריטריונים הקשוחים שיש היום, שנקבעו רק על-ידי משרד האוצר ולא על-ידי משרד השיכון? כי כשאתה מרחיב את הקריטריון אתה צריך גם להרחיב את העוגה, להגדיל אותה. אז אני לא מדבר על זה. היום יש אלפי משפחות שזכאיות. איך אמר איתן כבל? הפתק? המדינה מתחייבת להם שהיא תיתן להם דירה והיא לא מפצה אותם. בבקשה לסיים. אני משלים כי זה חשוב מאוד, הנקודה הזאת. אין לי את הזכויות של אורלי לוי לדבר בלי הגבלה, אבל כמי שבקי מאוד בנושא הזה, כשר השיכון. לכן אני בקטנה, משתדל להסביר. חשוב מאוד לשמוע שר שיכון לשעבר. עכשיו, יש הצעה, ובזה הממשלה הזאת נבחנת, האם היא רצינית ברצון שלה לסייע לדיור הציבורי. הם טוענים שאין להם כסף, נכון? זה עולה הרבה כסף לקנות דירות, הם צודקים. אדוני שר השיכון, אני אשמח לקשב שלך להצעה הבאה: מינהל מקרקעי ישראל מוציא מכרזים, כידוע, בכל רחבי הארץ. אדוני, אני אומר את הצעת החוק ואני מסיים, בסדר? זה מאוד חשוב. יש הצעת חוק שהוגשה על-ידי הרבה חברי כנסת, בראשם דוד אזולאי ועוד חברי כנסת מש"ס, וכמובן גם אני חתום על זה, שאומרת שבמכרזים של מינהל מקרקעי ישראל, כמו שיש תנאי פיתוח, אתה חייב לתת 100,000 שקל פיתוח ואז עושים הסכם עם הרשות המקומית מי בונה את גן הילדים, מי בונה את בית-הספר? 5% מהדירות היזם משאיר בידי המדינה. זה הכול. מה היתרון בזה? מפזרים אותם מבחינה אורבנית, הם לא יושבים בשיכוני עוני, זה לא עולה כסף תקציבי למשרד האוצר, זה הפחתה בהכנסה, והמדינה גם יש לה נכס שעולה הרבה כסף. הדירה היא בבעלות המדינה. חבר הכנסת אטיאס, זה מובן, מדובר בדירות שהן עד 100 מטר בשכונות שאתם תקבעו, לא במגדלי יוקרה. הצעת החוק הזאת לא עולה כסף תקציבי, ואתם תקבעו את ההיקף שלה, והיא תגיד שאתם לא רוצים לחסל לגמרי את הדיור הציבורי. אני מקווה שתרימו את הכפפה הזאת, כי אם לא, אתם גם משקרים לציבור ואתם גם פוגעים בשכבות החלשות. תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו, חברת הכנסת גילה גמליאל, נדמה לי שהיא מוותרת. חבר הכנסת משה גפני, ויסיימו, חבר הכנסת חיליק בר וחבר הכנסת נסים זאב. תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני, אדוני סגן השר, לא רוצה לדבר אליך במילים של מסכנות, אני לא חושב שאתה רגיש פחות ממני לא��שים מסכנים ודלי יכולת, אבל אתה ביקשת שנדבר פה על מספרים. זה קצת מצחיק שביום שאתם מגלים עודפים של מאות מיליוני שקלים אתה אומר לי ללכת לבדוק את הנתונים, אבל בוא נדבר על הנתונים. זרקו פה הרבה מאוד מספרים על הסיוע בשכר דירה, 1,500, 2,000 שקל, אז אני הלכתי ועשיתי את שיעורי הבית. הרי אתם אומרים: אנחנו מפסיקים לבנות דיור ציבורי, נותנים לאנשים כסף לשכר דירה בשוק החופשי, ואני מזכיר לכולם, שכר הדירה הממוצע עומד על 3,436 שקלים במדינת ישראל, ואתם אומרים לאנשים: קחו סיוע בשכר דירה ולכו תגורו איפה שאתם רוצים. אז בוא נראה מה באמת קורה כשאתה אומר לאנשים: אני רוצה לתת לכם את הזכות לקבוע היכן לגור, מה זה בעצם אומר. כי, אדוני סגן השר, 33% מהזכאים שמקבלים כבר סיוע בשכר דירה מקבלים עד 700 שקל, שזה 20% מגובה שכר הדירה הממוצע, 38% מקבלים בין 700 ל-900 שקל, שזה בין 20% ל-25% משכר הדירה הממוצע, 14.4% מקבלים בין 900 ל-1,100 שקל, 11.5% מקבלים בין 1,100 ל-1,310 שקלים. עכשיו תקשיבו לנתונים האלה: 1.4% מקבלים בין 1,300 ל-1,500; 0.61% מהזכאים מקבלים עד 2,500 שקל ו-0.68%, אדוני סגן השר, מקבלים את אותם 3,000 שקל שאתם אוהבים לנפנף בהם, גם בוועדות הכנסת וגם במליאת הכנסת. אז בואו, כשאנחנו מדברים על להגיד את האמת לציבור ולהביא פתרונות אמיתיים לציבור, הנה, אדוני סגן השר, אתה אמרת לי ללכת לעשות שיעורי בית, אני עשיתי שיעורי בית. אלה נתונים של משרד הבינוי והשיכון. ואני מבקש שבדברי הסיכום שלך תענה רק על שאלה אחת פשוטה: אם רק 0.68% מכלל הזכאים מקבלים 3,000 שקל, איך הפתרון הזה יכול לקדם את הדיור הציבורי? תודה. תודה רבה. תודה רבה על העמידה בזמנים. חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת בר וחבר הכנסת זאב. ואיפה אני? את היית? מה זה הייתי? עכשיו הוא ירד. אה, אז פתאום הופעת? אז ברוכה הבאה. טוב, לא משנה. גפני, תעלה, אני אעלה אחריך. אני פה. סליחה, לא ראיתי אותך. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, גברתי השרה, האמת היא שהממשלות כולן חטאו בעניין הדיור, בעניין הדיור הציבורי ובכלל בנושא הדיור. אני עוד הייתי בתקופות שבהן הממשלה דאגה למי שלא היה בכוחו להגיע לדירה, גם בדיור הציבורי, גם במשכנתאות מסובסדות, גם במענקי מקום. אני מדבר כבר על די הרבה שנים, כשהממשלה הייתה, בכלל המדינה הייתה מדינת רווחה, והממשלה הייתה ממשלה שדאגה לאוכלוסיות. הממשלות האחרונות כבר לא דאגו, בעיקר בנושא הדיור. מתי זה היה? מה? מתי זה היה? זה היה לפני 15 שנה, 16 שנה. בשנים האחרונות הממשלה יצאה מהעניין הזה. גם בדיור הציבורי, שזה נושא הדיון שלנו, בחוק ההסדרים דחו את היישום של הדיור הציבורי. הדיור הציבורי, זכאים לו כאלה שהם לא מעמד ביניים אלא שכבות חלשות שבאמת חברה נורמלית צריכה לדאוג להן. יש רק הבדל אחד בין מה שהיה בממשלות הקודמות לבין מה שקורה עכשיו. בממשלות הקודמות דחינו, ואני מכה על חטא. כאן לא דוחים, פשוט מבטלים את העניין הזה. האוצר ברוב חוכמתו זיהה אנשים תמימים שיושבים בראשו, ופשוט הוא נותן להם הסברים שהם צריכים להגיד כאן במליאת הכנסת. תוצאת החוק הזה, אין יותר דיור ציבורי. כסף, כסף הולך, כסף בא, מספיק שיש איזה משהו של הוצאות גדולות שצריך להוציא ואין את הכסף יותר. אצלנו דחו, ידעו שאנחנו לא ניתן יד לכל העניין הזה, וגם זה לא היינו צריכים לתת, אבל עכשיו פשוט עובדים עליהם. אומרים להם: בואו, תראו, זה דיור ציבורי. ויושב פה סגן השר, שאני מאוד מכבד אותו, ומתחיל להסביר לנו. אין דיור ציבורי היום, נגמר הסיפור הזה. שארית הפליטה של משהו שהיו צריכים לסייע, משל למה הדבר דומה? לזה שהתווכחו אתי פה, נדמה לי חברת הכנסת יפעת קריב וחברי כנסת אחרים, כשאמרתי: עובדים עליכם עם החור של ה-40 מיליארד שקל. זה תירוץ כדי להעביר חוקים, והחוקים יישארו, חוקים נגד מעמד הביניים, חוקים נגד השכבות החלשות. רק העשירים ירוויחו מזה. והנה היום אנחנו מתבשרים שלא מעלים את המסים שהיו אמורים לעלות בינואר 2014. לא להאמין. אני הייתי כובש את פני בקרקע אם אני הייתי שר האוצר היום. אמרתי, לא רק אני, זהבה, אמרת גם, כולנו אמרנו: עובדים עליכם, עובדים עליהם. הם מצאו באמת חברים, שר ואנשים נחמדים, אבל לא מבינים כלום, הם לא מבינים מה שעושים להם. היום קוברים את הדיור הציבורי. לא יהיה יותר. כסף הולך, כסף בא. גם מה שאמרו לכם, אדוני סגן השר, שאין כסף, בבקשה לסיים. אני מסיים. שאין כסף, זה שקר. גם לי אמרו את זה, לא הסכמתי. והביאו לכם צרורות של חקיקה, והחקיקה נשארת, לא מבטלים את החקיקה. לא יעלו מס הכנסה, כן יעלו מס הכנסה, החקיקה שהבאתם תישאר. גברתי היושבת-ראש, אני סיימתי. אני רק רוצה להעיר לך הערה, תודה רבה.  ברשותך, אם אפשר, שמעתי שאת הערת לבחורי ישיבות שהיו פה ביציע. הם עדיין פה. כן, בסדר. אני מצטרף לזה, אני חושב שהם לא צריכים להיות פה, ואני אגיד לך גם למה. אני מרצה בפני תיכוניסטים שמגיעים, ומקבלים אותם בכבוד מלכים, מגיעים חיילים, אני מרצה בפניהם, כמו חברים אחרים, ואנחנו אומרים: הכנסת זה בית העם, כולם צריכים לבוא. אני אומר לבחורי ישיבות: אסור לכם להיות פה, א. בגלל ביטול תורה, נכון.  וב. זה לא הבית שלכם, פה שונאים אתכם. פה אוהבים אתכם, ויש בעיה של ביטול תורה.  תודה רבה. אני מצטערת אם אני מדברת כשאתם לא יכולים לענות לי. אני אבוא לדבר אתכם שם. אני מתנצלת שדיברתי חד-צדדית, זה לא היה בסדר. חבר הכנסת חיליק בר, סליחה, חברת הכנסת גילה גמליאל, שוב.  שבועיים, סליחה, פעמיים שכחתי, סימן שזכרתי. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, אני באמת חושבת שמן הראוי להעלות את השאלה: מה בדיוק עולה בדעתו של האוצר? מה? שעם 900 שקלים אפשר באמת לשכור דירה במדינת ישראל? עכשיו, מאיפה זה בא? נכון להיום, ושר האוצר לא נמצא כאן. נו, ברור שהוא לא יהיה נוכח בדיון כזה חשוב, הרי את ההחלטות שלו הוא כבר קיבל ואנשים יצטרכו להתמודד אתן בסופו של יום. אבל כאן נשאלת שאלה מאוד מאוד בסיסית: מה מצפים מאנשים שזכאים לדיור ציבורי? מה? מוכרים להם את הבתים, ואז רוצים לסייע להם בשכר דירה בסכום של 700 שקלים, ומדברים על כבשת הרש, לתת להם עוד 30%. בואו נעשה חישוב פשוט: כמה? 950 שקלים? 910 שקלים, 910 שקלים. שמישהו פה בבית הזה יראה לי איפה במדינת ישראל ניתן לשכור דירה ב-900 שקלים. אולי שר האוצר יבנה לנו בעוד 30 שנה דירות לשכירות, ואז על זה הוא בונה. הוא הציע, אני אומרת שמדובר פה בטרגדיה. גם כך מדובר בטרגדיה מתמשכת, כי בזמנו אמרו: כשאנחנו נמכור את כל הדירות של הדיור הציבורי, אותם 3 מיליארד שקלים שנכנסו בגין אותן מכירות יועברו כדי ליצור מצב שבו לא יהיה לנו מצב של דירות שרק אוכלוסייה מאוד מאוד חלשה תגור בהן, שלא יהיו שכונות מצוקה צבועות ממש בצבע, מתוך מדיניות ממשלתית שאומרת להם במפורש: אנחנו רוצים שיהיו אזורים נחשלים. זה לא הגיוני. את הכסף הזה צריך לתעל על מנת לעודד בדיור רגיל אחוזים מסוימים של דירות שיהיו דיור ציבורי. זה הפתרון האמיתי. ועל כן, כשאני מסתכלת על תמו��ת המצב היום ועל החוק הזה שכאילו מדובר בו על לעודד, על לעזור, על לסייע בשכירויות, זה לא רק כבשת הרש, זה פשוט עלבון. וכאן הגיע הזמן לחשוב, ברגע שמתעלים מיליארדי שקלים למסים, רק על מצב היפותטי ש-3 מיליארד השקלים שנתקבלו ממכירת הדיור הציבורי, לא רק שלא חזרו בסופו של יום לפתרון מצוקת הדיור, אלא יכול מאוד גם להיות שאלה הטבות מס שהגיעו ל"טבע". אז באמת, עם כל הכבוד, מן הראוי שנסיק את המסקנות, והבית הזה גם צריך לקבל אותן. מדובר בקריאה ראשונה, ואין ספק שכשזה יגיע לוועדה, השינויים הראויים יצטרכו להתקבל בה. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת בר, ויסיים, חבר הכנסת זאב. אדוני השר, אתה תרצה לענות? סגן השר, אתה תרצה לסכם? לא כרגע, יש לנו עוד, גברתי היושבת-ראש, הרבה פעמים התביישתי להצביע על הצעות שהממשלה הציעה, אבל עכשיו אני באמת מתבייש באופן מיוחד. קודם כול, על דברי חברת הכנסת אורלי לוי, אני אומר לכם, אין מה להוסיף. כן, לקחת את הנאום שלה, לשים ב"יוטיוב" ולהבין כמה חוסר רגישות יש בממשלה ובקואליציה הזאת. אני עד היום הערצתי אותה, מהיום אני סוגד לה. אבל הצעת החוק הזאת היא חיסולו של אחד המפעלים, מפעלי הצדקה היחידים, החמלתיים, שיש במדינה הזאת. באה הצעת החוק הזאת כאילו לתקן אותו, לשפר אותו, הצעת חוק גרועה, ברוטלית, אכזרית, שאם לא הייתה אומרת אורלי שהיא גם מפלה על רקע עדתי, הייתי אומר את זה אני. אבל את יודעת מה? זה אפילו לא על רקע עדתי, כי לא רק מזרחים נמצאים שם, גם רוסים ורומנים, אנשים שיש להם דבר אחד משותף, אדוני סגן השר מיקי לוי: הם אנשים חלשים. אבל אמרה אורלי: האנשים האלה, סגן השר מיקי לוי, הם אנשים שאנחנו כמדינה, כולל ממשלות מפא"י, ביקשנו מהם, התחננו אליהם: בואו תעלו לארץ הקודש, תצילו אותנו, תעשו ארץ חדשה, ארץ של הישראלי היפה, הצבר. אמרו להם: אתם לא מזרחים, אתם צברים. אמרו את זה לאבא של אורלי, אמרו את זה לאבא שלי, שניהם באו מאותו מקום במרוקו. והיום, אחרי שנים, כשהדבר היחיד שיש להם, טיפה כבוד, הרי אלה אנשים שכבר לא יהיו עשירים, טיפה, הבית הזה, הדבר הבסיסי שהרבה אנשים בקואליציה לא יודעים כנראה מה החשיבות שלו, לוקחים אותו, רומסים אותו, אחרי שהם עלו ארצה וביססו בית בפריפריה. הרי איפה הם ביססו בית? הם ביססו בית באופקים, כמו ההורים של אשתי, יצחק ופולט זגורי, אתה בירכת אותם כשהם חגגו 40 שנות נישואים, ששלחו אותם לשכונת יוני באופקים, ואת ההורים שלי, לשכונת כנען בצפת. אתם בכלל בקואליציה יודעים מה זה שכונה? אתם יודעים מה זה שכונות? לא. השכונה ששר האוצר גר בה, צהלה, אוקיי, זאת לא שכונה. אנחנו יודעים. אתה יודע, שר הרווחה מאיר כהן, ואני מקווה שכמו אורלי אתה תצביע נגד החוק המבזה והמבייש הזה. השכונה ששר הבינוי והשיכון מתגורר בה בכפר-אדומים היא לא שכונה. הלוואי על שכונת יוני באופקים ועל שכונת כנען בצפת להיות שכונה כמו כפר-אדומים או להיות שכונה כמו השכונה שגר בה שר האוצר. אצלנו לא גרים בשכונה, אצלנו גרים ב"צ'כונה". החוק הזה, בסעיף 2, כאילו עושה טובה באמת, אומר להם: בואו, אנחנו נמכור את הבתים, אנחנו נסייע לכם, נזרוק לכם נדבה כדי שתשכרו דירה, זורק אותם בעצם להתמודד. כתוב: בשוק החופשי. אל מול מי? הרי אפילו סטודנטים ששוכרים דירה יהיו יותר חזקים מהם, שלא לדבר על אותו מעמד הביניים שאתם, אתה, אדוני סגן שר האוצר, כל כך מנסה לעזור לו, ובחלק מהמקרים גם עוזר. הרי מעמד הביניים הזה, הנרמס בעצמו, ירמוס את או��ם אנשים מסכנים שיתחרו בו בשוק. אבל אלה אנשים שלא יודעים להתחרות. בבקשה לסיים, חיליק. אני מסיים. והשאלה שלי, אדוני סגן שר האוצר, היא: על מי אתם חכמים באמת בחוק הזה, על עניים? על נכים? על אימהות חד-הוריות? על מזרחים ואשכנזים מסכנים? על ניצולי שואה? ההחלטה הזאת מחסלת את הסיכוי של המסכנים האלה לצאת ממעגל העוני, לצאת מהחלום שהיה להם עד עכשיו, כל כך הרבה שנים, שיהיה להם בית. ורק כדי ששר האוצר יהיה רגוע אני אגיד לו, הוא כל כך הרבה פעמים שאל "איפה הכסף?" אז הנה, ברוך השם, שר האוצר מצא את הכסף. הכסף באמת לא אצל העשירים ולא אצל הטייקונים, ואפילו לא אצל מעמד הביניים הנעשק, הכסף נמצא אצל השכבות הכי חלשות, הכי עניות, בפריפריה, בערי הפיתוח, בשכונות. ממנו אתם לוקחים, אצלו מצאתם את הכסף. תתביישו לכם. תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב יסיים. סגן השר מיקי לוי, האם אתה רוצה לסכם אחר כך את הדיון? בבקשה, שלוש דקות, אבל שלוש דקות. אני צריך לברך "שהחיינו", כי זה הנאום הראשון שלי היום. נכון. אני בדרך כלל עולה עד השעה הזאת לפחות שש, שבע פעמים, אז חסכתי לכם הרבה זמן היום. בגלל זה לא הלכנו הביתה. אוקיי. אני רוצה לומר בנושא של דיור ציבורי, שכשהיה פה חבר הכנסת רן כהן, והוא הריץ את החוק הזה, רצה לזכות את עם ישראל ואת כל אותן משפחות שכל כך סבלו במשך הרבה שנים. הוא הביא הצעת חוק שלכאורה נראתה טובה: שיש זכות לאותה משפחה, לאותו אבא שכל כך סבל הרבה שנים, לרכוש את הדירה ששווה למשל 200,000 דולר ב-20,000 דולר. מה לעשות, המדינה bankrupt, יוצאת בפשיטת רגל, ומוציאה למכרזים. מה לעשות, אין ברירה. אני התנגדתי, כי ידעתי שאין חלופות והכול בלוף, כי גם עוד לפני כמה שנים, עשר שנים ו-15 שנה, אני הייתי חבר בוועדת "פרזות". זמן ההמתנה של משפחות זכאיות לדירות נ"ר היה כמה שנים. אז איך אפשר למכור את הדירות ואת המלאי ולומר לאותן משפחות, לאותם נכים שהם זכאים, לתת להם תעודת זכאות וזה צ'ק ללא כיסוי? והנה עכשיו הממשלה, אני ממש מתפלא ושומע וקורא ולא מאמין. כתוב פה בדברי ההסבר, שלאור רגישותה ומורכבותה של סוגיית מכירת דירות הדיור הציבורי, פתאום יש רגישות גבוהה. אז מה עושים באותה רגישות? באים ואומרים: אנחנו נותנים עכשיו או חמש שנים למכור דירות, או 15,000 דירות מהדיור הציבורי, ומתרגמים את זה לכסף כדי לתת לאנשים באופן חד-פעמי דמי כיס, זה נקרא. אני רגיל שבלשכה הסוציאלית, אם יש איזו משפחה במצוקה, ובטעות יוצא שהאימא מבקשת עגלה לתינוק או חיתולים, אז מה קורה? אומרים לה: תשמעי, אנחנו נעזור לך, אל תדאגי. אז נותנים לה עגלה ולוקחים לה את התינוק. למה? יש לה אי-מסוגלות הורית. ואני אומר את זה לא כבדיחה, מה יש לך עכשיו? אני אומר לך, כדי להבין אותי, את צריכה הרבה ללמוד. את צריכה להיות פה עוד 30 שנה בכנסת כדי להבין מה שאני מדבר, תאמיני לי. ברור. את לא מכירה את המצוקות, 30 לא מספיק. את לא מכירה את העובדות. את חיה באטמוספירה של מרצ ואת רצה קדימה, תמשיכי. חבר הכנסת נסים זאב, תתחיל לסיים בבקשה. אני מסיים, מה זה קשור לדיור הציבורי? מה זה קשור, את רואה? כמו שאני בשבוע שעבר הסברתי את הקשר בין העלאת גיל הנישואים למשל הידידה של מר יאיר גולן, כן? יש קשר או אין קשר? יש קשר. הקשר הוא ברור. כי אם רוצים לשמור על בנות ישראל צריכים לשמור גם על החילוניות, לא רק על הדתיות. חבר הכנסת זאב, בבקשה. בבקשה לסיים. מה זה שייך? מה זה שייך? תאמינו לי, אם אני כל פעם אסביר לכם מה זה שייך, אני צריך לפחות עוד שלוש דקות. בבקשה לסיים. אם תתני לי אני אתחיל להסביר. חברים, בואו ניתן לחבר הכנסת זאב לסיים. אני מבקש לאפשר לי שש דקות, משפט סיום. כדי להסביר לגברת חברת הכנסת הנכבדה את הקשר שאני מקשר בין הנושאים. אז אני אומר, עברו לנו שלוש דקות, משפט סיום. אני יודע, אבל קחי בחשבון שלא דיברתי כמעט כל היום. זה הנאום הראשון שלי. די, חבר הכנסת זאב. די. ואני אפילו מוכן לוותר על הנאומים הבאים, לבקשתו של הרב גפני. חבר הכנסת זאב, אני מבקשת שתסיים. ולכן, אני רק רוצה להתפלל על הממשלה הזאת, שהקדוש-ברוך-הוא ישלח לה רפואה שלמה ויישוב דעת. וכשאני מברך בבוקר, מתפלל "אתה חונן לאדם דעת", ואומר בברכות השחר "ברוך הנותן לשכווי בינה "שלא עשני אישה". להבחין בין יום ובין לילה" שהממשלה הזאת תתחיל סוף-סוף להבחין בין אור לחושך. תודה רבה. חבר הכנסת וקנין, דברים קצרים, בבקשה, ומיקי לוי, לדברי סיום. סגן השר מיקי לוי, מייד לדברי סיום. גברתי היושבת בראש, אדוני שר הבינוי והשיכון, אדוני סגן שר האוצר, למה אני חושב שהצעת החוק הזאת היא עבודה בעיניים? מה הביא אותי לחשוב כך? רבותי, אם משרד השיכון היה בא בהצעה הזאת, הייתי אומר שהמשרד מוביל פה איזשהו מהלך. אם משרד האוצר מציג את ההצעה הזאת, רבותי, זה במטרה אחת בלבד: לחסל, כמו שאמרו כולם, ואני לא אחזור. אבל אני אגיד לכם משהו. אני אמרתי לראש הממשלה באחת השיחות שלנו, כאשר הובלנו את הנושא של הסיוע בפריפריה, וגם את זה הממשלה הזאת ביטלה בערב הקמתה, אמרתי לראש הממשלה: אם אתה לא תטפל בדיור, יצאו לרחובות מיליונים. אמרתי לו. אגיד לכם משהו: אתם חושבים שאפשר לחבוט בציבור ולחבוט בו וזה לא יתפרץ? אני מודיע לכם פה היום, תרשמו את מה שאני אומר, בקרוב תתחיל התפרצות חברתית קשה מאוד, ואתם כבר לא תוכלו לעצור אותה. ואני אגיד לכם למה אני אומר את זה, כיוון שאתם כנראה חיים באיזה אולימפוס, במקום אחר לגמרי. אתם לא מבינים שהיום אצלנו באזור, איפה שאני גר, וכל הזמן אני אומר את זה, בשלומי לשכור דירה היום זה 3,000 שקל, דירה של שלושה חדרים, שפעם שכרו אותה ב-1,200 שקל. רבותי, אני אומר את זה באחריות. אין דירות להשכרה. אין. ב-3,000 שקל אין דירות להשכרה. תודה רבה, חבר הכנסת וקנין. מה אתם חושבים? לאן אתם הולכים? אתם חושבים שהציבור הזה לא יתפרץ? אני אומר לכם, תרשמו את מה שאני אומר פה היום: הזמן קצר, וזה יחזור אלינו כבומרנג, ולא נעצור את זה. תודה. תודה רבה. סגן השר חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, דברי סיום, ונעבור להצבעה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן דיון רווי מתח, אמוציות, אפשר להבין את זה אפילו, אני יכול להבין את זה. אני רק רוצה, לגבי המספרים שנזרקו פה לחלל האוויר, להעמיד את המספרים האמיתיים של הזכאות. ובכן, זכאי לסיוע שהוא אדם בודד ונקבעו קריטריונים לגביו של חוסר עבודה רציפה וקריטריונים נוספים, יקבל 1,500 שקלים, משפחה עם ילד תקבל 2,000 שקלים, אלה שנקבעו כי הם זכאים לדיור ציבורי, משפחה עם שניים עד שלושה ילדים תקבל 2,500 שקלים, משפחה עם ארבעה ילדים, ולא שישה ילדים, תקבל 3,000 שקלים. איפה אפשר לשכור דירה ב-2,500 שקל? כל אלה נקבעו על-פי הקריטריונים. עכשיו, משהמספרים והסכומים עלו, להבדיל מהמספר המינימלי, שנקבע ל-1,650, חברת הכנסת גלאון, המספרים פתאום השתנו. ולא סתם שלחתי אתכם לבדוק את המספרים ואת שכר הדירה לדיור ציבורי שנקבע על-ידי האוצר. אדוני, ב-2,500 שקל איפה שוכרים דירה? את עוד הפעם, כפי שנוח לך, לוקחת את המספרים הנמוכים. לפני כן דיברת על 950. עכשיו, כשזה קפץ ל-3,000, גם יש לך מה להגיד. תודה רבה. שישה ילדים, שישה ילדים אתה צריך בשביל 3,000 שקל. תודה רבה, חברים. אנחנו נעבור להצבעה. את לא שומעת. ארבעה ילדים. את לא שומעת. את מסלפת עוד פעם. את מסלפת. את פשוט מסלפת כדרכך. אתה מסלף, שר האוצר, הדיור הציבורי. חברי הכנסת, בבקשה לשבת לקראת ההצבעה. את מסלפת כדרכך בקודש. תדברי דברי אמת. את פשוט מסלפת. אנחנו נצביע על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 6) בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד ומי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 6), התשע"ד 2013, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. אני מבקש, אני הצבעתי פה פשוט, 34 בעד, 18 נגד. החוק עבר, והוא יעבור לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. לא, עבודה ורווחה. עבודה ורווחה מקובל על כולם? לא. לא. ועדת הכנסת תצטרך להכריע ולהחליט בין ועדת העבודה והרווחה לבין ועדת הכלכלה. אנחנו ממשיכים בהצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 134) (מועד החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית בשנת בחירות). יציג את הצעת החוק שר הפנים גדעון סער. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 134) (מועד ההחלטה בדבר הטלת ארנונה כללית בשנת בחירות), התשע"ד, לקריאה ראשונה. פקודת העיריות קובעת כי מועצת הרשות המקומית צריכה לקבל החלטה בדבר הטלת ארנונה עד 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים שבגינה מוטלת הארנונה. ככלל, הבחירות לרשויות המקומיות מתקיימות אחת לחמש שנים, בדרך כלל בשלושת החודשים האחרונים של השנה. כידוע, השנה, יותר נכון בחודש שעבר, ב-22 באוקטובר, נערכו בחירות ב-191 רשויות מקומיות, וב-24 בדצמבר צפויות להתקיים בחירות ב-24 מועצות אזוריות. במצב דברים זה, ובהתאם להנחיות בדבר האיפוק הנדרש בהפעלת סמכויות בתקופת הבחירות, לא ראוי שהמועצה היוצאת תקבל החלטה בדבר הטלת ארנונה שתוטל בשנת הכספים הבאה. מנגד, המועצה הנכנסת תתקשה מאוד לקבל החלטה בדבר הטלת הארנונה עד המועד הנקוב בחוק, בהתחשב במועד תחילת הכהונה של חברי המועצה ובפרוצדורה הנדרשת לצורך קבלת ההחלטה בדבר הטלת ארנונה. אם המועצה לא תקבל החלטה בדבר הטלת ארנונה, תחול הארנונה שהוטלה בשנה הקודמת בתוספת שיעור העדכון הקבוע בחוק. התיקון נועד להאריך את המועד להטלת ארנונה בשנת בחירות בשלושה חודשים, מיום תחילת כהונת חברי מועצת הרשות החדשה, על מנת שהמועצה הנכנסת תוכל לבצע שינויים בצו המסים, העלאת ארנונה, הפחתה או שינוי סיווג  בהתאם לצרכיה. יוער כי בהתאם לחוק, שינויים אלה שמבצעת הרשות טעונים אישור שר הפנים ושר האוצר. בתוך כך הוארך המועד לפרסום ההחלטה בדבר הטלת הארנונה בהתאם לאמור על-ידי העירייה והמועצה מקומית, ונקבעה חובת פרסום כאמור, שלא הייתה קיימת עד כה, גם למועצות אזוריות. אני מבקש מהכנסת לאשר בקריאה ראשונה את ההצעה. אני מקווה שההליכים יתקדמו מהר, מכיוון שבכל הרשויות המקומיות העניין הזה נתפס כחיוני, ובנסיבות העניין הוא גם צודק. תודה רבה. אין לנו נרשמים, הנרשמים ויתרו. הדוברים ויתרו על זכות הדיבור שלהם. נעבור להצבעה. מי בעד ומי נגד הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות בקריאה ראשונה? ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 134) (מועד ההחלטה בדבר הטלת ארנונה כללית בשנת בחירות), התשע"ד 2013, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. 31 בעד, אחד נגד. ההצעה עברה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה. לא, לוועדת פנים. סליחה. ההצעה התקבלה ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. בעד, בעד. חבר הכנסת אוחיון מוסיף את שמו. הוא לא מוסיף, הוא הצביע בטעות נגד. סליחה. וחבר הכנסת שטרית מקוזז והצביע בטעות, מוחק את הצבעתו. חבר הכנסת מיקי לוי מוסיף בעד. תודה רבה לכולם. שמעון אוחיון הצביע נגד בטעות. כן, אני, אמרתי פעמיים ואני אומר שוב: ההצעה עברה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71) (קנס חובה בדין משמעתי), התשע"ג 2013. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת דני דנון. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני מציג את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71) (קנס חובה בדין משמעתי), התשע"ג 2013. הצעת החוק באה לתקן את חוק השיפוט הצבאי. סעיפים 152 ו-153 לחוק השיפוט הצבאי קובעים כי קצין שיפוט שהרשיע חייל בדין משמעתי רשאי לגזור עליו את אחד העונשים המפורטים בסעיפים כאמור, לפי שיקול דעתו. מוצע לתקן את החוק ולהוסיף בו קביעה שלפיה לרמטכ"ל תהיה סמכות לקבוע סוגי עבירות הנתונות כבר כיום לדין משמעתי והנקובות בסעיף 136 לחוק, שהרשעה בשלהן בדין משמעתי תגרור הטלת קנס שבחובה בסכום שייקבע על-ידי הרמטכ"ל. אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ותעביר אותה להמשך דיון על פרטיה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תודה רבה. לרשימת הדוברים: חבר הכנסת אראל מרגלית, לא נמצא, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חבר הכנסת באסל גטאס, אינו נוכח, מי שנמצא ביטל. חברת הכנסת חנין זועבי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אינה נוכחת, חבר הכנסת מאיר פרוש, אינו נוכח, חברת הכנסת תמר זנדברג, אינה נוכחת, חבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת טלב אבו עראר, אינו נוכח, חבר הכנסת אחמד טיבי, אינו נוכח, חברת כנסת מיכל רוזין, אינה נוכחת, חבר הכנסת עיסאווי פריג' אינו נוכח, חבר הכנסת דב חנין, אינו נוכח, נוכח, אבל נמחק מהדיון. נוכח אבל מוותר. תודה, דב חנין. חברת הכנסת זהבה גלאון, אינה נוכחת, חבר הכנסת איתן כבל, מוותר, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב מרגי, אינו נוכח, חבר הכנסת נחמן שי, מוותר. נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71) (קנס חובה בדין משמעתי), התשע"ג 2013, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. 29 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה, והיא תעבור לוועדת החוץ והביטחון לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית. הנושא הבא הוא הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4) (הגדלת הסיוע לניצולי שואה), לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4) באה להיטיב אתם. הצעת החוק שלפנינו היא צעד נוסף בשורה של צעדים הננקטים על-ידי משרד האוצר בימים אלה כדי להביא לשיפור מצבם של ניצולי השואה בישראל ולהגדיל את הסיוע הניתן להם. התיקון שאנו מציגים היום בפני הכנסת כולל שני צעדים עיקריים: האחד, מתן מענק הטבות שנתי, המוענק היום רק לניצולי שואה מקבלי גמלה, לפי חוק הבטחת הכנסה. מענק זה יינתן לכלל אוכלוסיית הזכאים להטבות לפי חוק ההטבות לניצולי שואה. מדובר במענק שנתי של כ-4,600 שקלים, שניתן לקבוצות הזכאים החדשה כבר החל בשנה הזאת. ה��עד השני הוא הוא המרת כרטיס בסכום כספי השווה לשובר, שיועבר ישירות, במקום כרטיס נטען, על הכרטיס, לחשבון הבנק שלהם. זה יקל על הניצולים במימוש ההטבה. ביקשו ממני לצמצם אז אני אצמצם. אני אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה רבה לסגן השר. רשימת הדוברים: חבר הכנסת פריג' אינו נוכח, חברת הכנסת זהבה גלאון, אינה נוכחת, חבר הכנסת אראל מרגלית, אינו נוכח, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חברת הכנסת מיכל רוזין, אינה נוכחת, חברת הכנסת חנין זועבי, אינה נוכחת, חבר הכנסת באסל גטאס, אינו נוכח, חבר הכנסת איציק שמולי, אינו נוכח. אנחנו נעבור, ברשותכם, להצבעה. מי בעד הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4)? מי נגד? מי נמנע? ההצעה להעביר את הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4) (הגדלת הסיוע לניצולי שואה), התשע"ד 2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. 30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. יישר כוח על היעילות.  אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 54), התשע"ד 2013, קריאה ראשונה. יציג את החוק סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה. גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 54). בשנים 2009 2012 תוקנו כמה תיקוני חקיקה אשר שינו את מנגנוני עדכון קצבתם של עובדי מדינה, שוטרים, סוהרים וחיילי שירות קבע בפנסיה תקציבית לעדכון אחת לשנה בהתאם לשיעור עליית המחירים לצרכן. כמו כן נקבע בתיקונים האמורים כי ישולמו כמה תוספות לקצבה לגמלאים שפרשו עד למועדים שנקבעו בתיקון: תוספת שחיקה, תוספת בשל מדד 2008 ותוספת בשל הסכמי שכר. קודם לתיקונים האמורים הייתה המשכורת הקובעת מתעדכנת בהתאם לשינויים במשכורת קובעת של עובד פעיל בדרגה שהייתה לעובד ערב פרישתו מהשירות. במהלך השנים 2011 ו-2012 נחתמו כמה הסכמים קיבוציים בין המדינה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה בדבר מתן תוספות שכר בעד השנים 2009 2012. במסגרת חלק מההסכמים האמורים הודיע משרד האוצר כי יגיש הצעה לתיקון חוק הגמלאות כך שלגבי גמלאי שהיה עובד פעיל לפחות בחלק מהתקופה הקובעת ופרש לפני 30 ביוני 2013, ניתן יהיה לכלול חלק מהתוספות שהוסכם עליהן בשכרם הקובע של עובדים, כאמור בהתאם לדירוגם ערב פרישתם ולמועד פרישתם. הצעת החוק המונחת לפניכם כוללת תיקון זה ותיקון דומה גם לגבי דירוגים שלגביהם ניתנו תוספות שכר בעד התקופה האמורה בהסכם הקיבוצי, בפסק בוררות או באמצעות מנגנון אחר של עדכון השכר. מוצע להחיל את התיקון האמור גם על שוטרים, סוהרים וחיילים. בנוסף, מוצע להעלות את שיעור הפרשי התוספות לקצבה המשולמת לגמלאים שהם שוטרים וסוהרים בעד קצבאות חודש יולי 2008 ועד חודש דצמבר 2011, התקופה שקדמה למועד שינוי שיטת הקצבה, ולהשוותם לשיעורים שנקבעו ביחס למשרתי קבע, וזאת בהתייחס למשך התקופות השונות שבהן משולמים התשלומים האמורים, בשל שיקולים של תקציב המדינה. כמו כן, מוצע לתקן את הסדר ניכוי משכורת מקופה ציבורית בכל הקשור לשוטרים וסוהרים, בדומה לתיקון שנעשה לגבי חיילי קבע, ולקבוע כי ניכוי מקצבתו של גמלאי שערב פרישתו משירות היה שוטר, כאמור באותו סעיף, יחול רק במקרה שחזר לשרת כשוטר או שהחל לשרת כסוהר, ובהתאמה, גם לגבי גמלא�� שערב פרישתו משירות היה סוהר. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה. תודה רבה. ברשימת הדוברים: חבר הכנסת אראל מרגלית, אינו נוכח, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חברת הכנסת חנין זועבי, אינה נוכחת, חבר הכנסת באסל גטאס, אינו נוכח. נעבור להצבעה. הצבעה על הצעת חוק שירות מדינה (גמלאות) (תיקון מס' 54) בקריאה ראשונה. בבקשה להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 54), התשע"ד 2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. 26 חברי כנסת בעד, אפס נגד. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. נעבור להצעה הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 198), קריאה ראשונה. יציג את ההצעה סגן השר מיקי לוי. בבקשה. 198. חבר הכנסת גפני, לקצר? תודה. אם תקצר אז מחר יהיה יותר ארוך. בסדר. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 198). בהצעת החוק שלפנינו אנחנו באים לתקן היום עוול היסטורי שפגע במשך שנים רבות בזוגות רבים שעבדו יחדיו. המדינה מנעה מהם זכות לחישוב מס בנפרד, כפי שההיגיון הבריא והצדק מחייבים. זוהי הצעת חוק נוספת שאנחנו מביאים על מנת להיטיב עם מעמד הביניים והאדם העובד, כפי שהתחייבנו, וכזאת שטומנת בחובה עלות תקציבית משמעותית המגבה את התחייבותנו זו. עד היום, זוגות שהייתה תלות בין מקורות ההכנסה שלהם, שעבדו באותו העסק וכיוצא בזה, זכו לחישוב מס נפרד רק עד הכנסה של 48,960 שקלים, כאשר קיימו והוכיחו את התנאים המופיעים בסעיף 66 לחוק. בנוסף, ראוי לציין כי בפברואר 2012 ניתן בבית-המשפט העליון פסק-דין עקרוני בסוגיה, אשר קבע כי בכל מקרה שבו קיימת תלות בין מקורות ההכנסה של בני-הזוג תחושב הכנסתם במשותף, זאת אף במקרים שבהם גובה ההכנסה לא נבע משיקולי מס. עם זאת, בית-המשפט קרא למחוקק לבחון את ההסדר הקבוע בפקודה. חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, ההסדר הקבוע בפקודה נוסח בשנת 1961, ועל כן אין לו רלוונטיות לאופי החיים של האדם העובד היום. לאחר שבחנו את הנושא לעומק, ובהתייעצות עם נציגי הזוגות הנשואים ועם כמה מחברי הכנסת, כולל חבר הכנסת גפני, החלטנו להביא בפני הכנסת הצעת חוק שבראש ובראשונה מבטלת את סעיף 66(ה) לפקודת מס ההכנסה על תנאיו המחמירים. השורה התחתונה היא שכל ההכנסה של זוגות אלו תהיה מחושבת בנפרד, ולא רק מתחת לרף של 48,960 שקלים. מדובר, כאמור, בעלות תקציבית משמעותית למדינה, ואנו שמחים להעמיד אותה לרשותו של האדם העובד. במקביל, הכנסנו סייג להצעה, כדי למנוע את ניצולה לרעה על-ידי מי שאינם עומדים בתנאים שאנו מכוונים להם. לפי הסייג המופיע בסעיף 66(ד), אם מי מבני-הזוג עובד מהבית, ובית-המגורים של בני-הזוג אינו מקום העיסוק הקבוע והבלעדי של אותו עסק, יהיה צורך להתחשב בנחיצות עבודתו של כל אחד מבני-הזוג ובמידת תרומתו של כל אחד מהם ליצירת הכנסה לעסק. אי-קיום התנאים האמורים ימנע כמובן מבני-הזוג את האפשרות לערוך חישוב מס נפרד לגבי הכנסותיהם. בנוסף, מוצע להטיל סנקציה על בני-זוג שתבעו חישוב נפרד לפי סעיף 66(ד) לפקודה ונמצא כי אינם זכאים לו, במסגרת הוראת סעיף 191 לפקודה, כך שבשל גירעון המס שייווצר כתוצאה מדיווח כאמור יוטל קנס בשיעור של 30%. יש להבהיר כי לא יוטל בשל אותו גירעון קנס נוסף. כמו כן, מוצע לקבוע כי התיקון יחול על הכנסה שהופקה בשנת 2014 ואילך, והחוק הזה לא יחול רטרואקטיבית כפי שדורשים, אלא מ-2014 ואילך, מרגע מעברו של החוק. לפיכך אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה רבה. רשימת הדוברים: חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חברת הכנסת חנין זועבי, אינה נוכחת, חבר הכנסת באסל גטאס, אינו נוכח. נעבור להצבעה. רק שנייה, אני מבקש מהצד. חבר הכנסת גפני, אתה תכף תקבל זמן, לא, אני מוותר על הזמן שלי, אני רק רוצה לשבח את שר האוצר. אפשר? כן, ימות המשיח הגיעו. לא נפריע לרב גפני כשהוא מדבר. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, זה יום חשוב לכנסת, היום הזה, מכיוון שזה אחד החוקים הכי לא מוסריים שהיו מאז החלטת בית-המשפט, שאמר למחוקק לתקן את זה. אני רוצה לשבח את שר האוצר, שלאחר  הוא קודם כול גם חתום על החוק הזה בהצעת החוק הפרטית שלי, שהגשתי בתחילת הכנסת הנוכחית, לאחר שהיו דיונים בקדנציה הקודמת ולא הספקנו לעשות את זה. אני רוצה לשבח אותו, את שר האוצר, על כך שהוא מביא את החוק הזה. יהיה לנו מחר ויכוח בוועדת הכספים על פרטים, אבל העיקרון מקובל. באמת נעשה עוול לאנשים. אדוני סגן השר, אני מודה גם לך על זה שהבאת את החוק. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק הממשלתי, ואני מבקש גם להצביע בעד החוקים הפרטיים שבאים בעקבות החוק הזה. תודה. תודה רבה. אנחנו ננצור את הרגע הזה. חברים, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 198). נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 198), התשע"ד 2013, לוועדת הכספים נתקבלה. 31 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 198) התקבלה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.  לחבר הכנסת גפני ולחבר הכנסת שטרית הצעות דומות. חבר הכנסת גפני כבר נימק, ולכן אבקש מחבר הכנסת שטרית לנמק את ההצעה המוצמדת להצעתו של גפני. ההצעה שלי היא של 70 חברי כנסת, לא רק שלי. גפני בראש קבוצת של 70 ח"כים. השר ישיב על שתיהן ונצביע בנפרד. שלוש דקות. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הגשתי הצעת חוק פרטית בעניין זה. היא שונה מעט מהצעתו של חבר הכנסת גפני, כי היא מציעה גם תשלום רטרואקטיבי. אבל קיבלתי עלי את ההסכם שהיה ביני ובין שר האוצר וסגן שר האוצר ומשה גפני, שהצעת החוק אכן לא תטפל בנושא הרטרואקטיביות. אני מקווה ששני החוקים שלנו יצטרפו להצעה הממשלתית, ואני מקווה שנגיע למודוס ויוונדי בדיונים בוועדת הכספים ויעבור סוף-סוף חוק שיביא ישועה להרבה מאוד זוגות שאכלו מרורים במשך שנים ללא שום הצדקה. אני רק רוצה להזכיר לסגן שר האוצר, שכבר לפני חמישה חודשים, אחרי שקיבלתי את הסכמתו של שר האוצר להביא את החוק להצבעה, ואני משבח אותו על הסכמתו, עוד לפני שהם הגישו חוק ממשלתי, מיקי החליט אז שלא להביא את זה לדיון, ולכן העניין נדחה עד היום הזה. אבל סוף טוב הכול טוב. אני שמח ששר האוצר נענה לפנייה הזאת. אני רק רוצה לומר לשר האוצר עוד מילה אחת בעניין חוק הדיור הציבורי, שלהרבה אנשים יש המון מרירות בלב עליו. אני שואל: שר האוצר, למה היית צריך להביא את החוק הזה בכלל? לכסף אין צבע. כשמוכרים דירות בדיור הציבורי הכסף מגיע לאוצר. האוצר יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה. למה צריך להביא חוק, מה שמרגיז ומעצבן כל כך הרבה אנשים, כשלכסף בעצם אין צבע? גם כשמוכ��ים דירות הכסף בכל מקרה יכול להגיע לקופתו של האוצר. יכול להיות שהחקיקה הזאת הייתה מיותרת. אני יודע שהיא הרגיזה הרבה מאוד אנשים סתם. תודה רבה. נעבור להצבעה. נצביע קודם על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה של חבר הכנסת גפני ו-70 חברי הכנסת, פ/827/19. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב מס לבני-זוג העובדים יחד), התשע"ג 2013, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. 30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכספים לדיון יחד עם ההצעה הממשלתית. בואו נעבור להצבעה נוספת, על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב מס לבני-זוג העובדים יחד), התשע"ג 2013, פ/1006/19, של חבר הכנסת שטרית. בבקשה להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב מס לבני-זוג העובדים יחד), התשע"ג 2013, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. 28 בעד, אין מתנגדים. גם הצעת החוק הזאת עברה בקריאה טרומית ותצטרף לדיון בוועדת הכספים לצד הצעת החוק הממשלתית. תודה רבה.  נעבור ונמשיך בהצעת חוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה), קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר מיקי לוי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות ניירות ערך בשיתוף עם משרד האוצר ומשרד המשפטים, ועניינה הקלות בשוק ההון ועידוד הפעילות בו. בשנים האחרונות חל גידול משמעותי בהיקף הרגולציה על שוק ההון, בשל גורמים שונים. גידול זה בא לידי ביטוי בהסדרה של תחומים חדשים, כמו גם בהרחבת הפיקוח על תחומים קיימים. הגידול בהיקף הרגולציה הנו מגמה כלל-עולמית, ואינו תופעה ייחודית לישראל. לעתים קרובות הרגולציה בישראל עוקבת אחר דרישות הדין בעולם במטרה להציב סטנדרטים של התנהגות ופיקוח שאינם נופלים מהמקובל בשווקים מפותחים. סטנדרטים בכללם הכרחיים להתמודדות עם אתגרים חדשים, ליצירת קרקע נוחה להשקעות זרות בישראל ולסיוע לחברות ישראליות לקיים פעילות בין-לאומית. לצד חשיבותה הברורה של הרגולציה בשוק ההון, יש להכיר בכך שעליה להיות מידתית ומאוזנת. רגולציה שאינה כזאת עלולה להסב עלויות כספיות ניכרות שלא לצורך לגורמים המפוקחים. מטרת החוק היא אם כן להקל על הגופים המפוקחים בשוק ההון בלי לפגוע באיכות ההגנה על ציבור המשקיעים. על-פי ההצעה ייקבעו הקלות שונות, ובין היתר יופחתו סכומי העיצומים הכספיים אשר רשות ניירות ערך רשאית להשית על כלל המפוקחים, יוארכו תשקיפי המדף משנתיים לשלוש שנים, תיפתח אפשרות לקבלת תגמול עבור פרסום סקירות על חברות ציבוריות, יוקלו חובות הדיווח של בעלי רישיון, תיקבע מסגרת חוקית לעידוד מכשיר השקעות חדש בסיכון נמוך, קרן פיקדונות ומלוות. הצעת החוק הנה שלב ראשון ביישום מתווה הקלות מפורט, ובמקביל אליה מקודמות תקנות שעניינן צמצום הרגולציה באופן מידתי ומאוזן, שנועדו לתרום לפיתוחו ולחיזוקו של שוק ההון הישראלי. המהלך יביא להפחתת עלויות רגולציה ותשומות ניהוליות לגורמים המפוקחים על-ידי הרשות, יסייע להורדת עלויות גיוס הון ולמימון פעולות עסקיות, יעודד את הפעילות בשוק ההון וצפוי להועיל לציבור המשקיעים, ובכל אלה, לתרום להגדלת תעסוקה וצמיחה כלכלית. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה רבה. רשימת הדוברים: חבר ה��נסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חברת הכנסת חנין זועבי  אינה נוכחת, חבר הכנסת באסל גטאס, אינו נוכח. אני מזמינה את חברי הכנסת לעבור להצבעה על הצעת חוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה). מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה), התשע"ד 2013, לוועדת הכספים נתקבלה. 29 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.  נמשיך להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 73) (סמכות רשם בכיר), לקריאה ראשונה. תציג את החוק שרת המשפטים, אני, אני אציג. סליחה, השר פרץ בשם שרת המשפטים. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, התיקון המוצע נועד להגדיל את סכום התובענות האזרחיות אשר רשמים בכירים מוסמכים לדון בהן מסכום של 50,000 שקלים חדשים לסכום של 75,000 שקלים חדשים. כיום חוק בתי-המשפט , התשמ"ד 1984, מסמיך רשמים בכירים לדון ולהחליט בתובענות אזרחיות שסכומן אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים. לאור העובדה שרוב התביעות המוגשות בבית-המשפט שסכומן אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים נדונות בהליך של סדר דין מהיר, הרי שרשמים בכירים הדנים בתיקים אלו רכשו במהלך השנים ידע ומומחיות בהליך מסוג זה, לרבות בניהול ההליך. בעבר סכום התובענות שנדונו בהליך של סדר דין מהיר לא עלה על 50,000 שקלים, ולאחר תיקון שנערך בתקנות בשנת 2010 סכומן של תביעות אלו שנדונות בהליך של סדר מהיר עומד על סכום שאינו עולה על 75,000 שקלים. לפיכך ובהתאם לזאת מוצע להסמיך רשמים בכירים לדון בתביעות אלו שסכומן אינו עולה על 75,000 שקלים. מבדיקה סטטיסטית שנערכה בהנהלת בתי-המשפט עולה כי יש כ-3,200 תובענות אשר הסכום הנתבע במסגרתן הוא בטווח שבין 50,001 ל-75,000 שקלים. התיקון המוצע יחסוך זמן שיפוטי יקר, ואף עשוי להטיב עם ציבור המתדניים, לאור העובדה שזמן ההמתנה לדיון בפני שופט ארוך מזמן ההמתנה לדיון בפני רשם בכיר. על כן, אני ממליץ בפניכם לאשר את החוק. תודה רבה, אדוני השר. רשימת הדוברים: ישראל אייכלר, אינו נוכח, חנין זועבי, חברת הכנסת זועבי, אינה נוכחת, חבר הכנסת באסל גטאס, אינו נוכח. אני מזמינה את חברי הכנסת לעבור להצבעה על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 73). מי בעד? מי נגד? בבקשה. ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 73) (סמכות רשם בכיר), התשע"ד 2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. 28 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו ממשיכים להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62) (הצבעת שליחי המוסדות הלאומיים בחוץ-לארץ), קריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה הראשונה את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62) (הצבעת שליחי המוסדות הלאומיים בחוץ-לארץ), התשע"ד 2013, הצעת חוק משותפת לחבר הכנסת דוד צור ולי. הצעת החוק הזאת באה לתקן עוול שנגרם לשליחי המוסדות הלאומיים בחו"ל, שנמנעת מהם הזכות להצביע בבחירות לכנסת כתוצאה מעניין טכני שקשור באופן העסקתם. החוק קובע כבר היום ששליחי הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד זכאים להצביע בחו"ל כאשר הם נמצאים שם מתוקף שליחותם, אולם החוק קובע כי הזכאות הזאת הנה לעובדי המוסדות אלה המשמשים כשליחים. בשנים האחרונות התפתחה צורת העסקה ��חרת של חלק לא מבוטל מן השליחים, אשר מועסקים באופן ישיר על-ידי הקהילות, כך ששכרם משולם על-ידי הקהילות ואילו הנחייתם המקצועית, וכמובן הכשרתם, נעשות כולן על-ידי המוסדות הלאומיים. כך נוצרו בעצם שני סוגים של שליחים: שליחים שבאופן טכני מקבלים את שכרם דרך המוסדות הלאומיים וזכאים להצביע, ושליחים אחרים שעושים את אותה עבודה בדיוק, עוברים את אותה הכשרה ונמצאים באותה כפיפות למוסדות הלאומיים, ונשללה מהם זכות ההצבעה רק משום ששכרם משולם דרך גורם אחר והם אינם עובדים במובן של כאלה שמקבלים שכר ישירות מן המוסדות הלאומיים. את הדבר הזה אנחנו באים לתקן בהצעת החוק, ולקבוע שהזכאות של השליחים תהיה ללא קשר לזהות הגורם שמשלם בפועל את שכרם, ובאופן הזה נאפשר להם לממש את זכותם להשתתף בבחירות ולהמשיך בשליחותם, כפי שנכון וצריך להיות. אני כמובן מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק ולאשר אותה כאן בקריאה הראשונה. תודה. תודה רבה. רשימת הדוברים: חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חברת הכנסת חנין זועבי, אינה נוכחת, חבר הכנסת באסל גטאס, אינו נוכח. אני מזמינה את חברי הכנסת להצביע על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62). מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62) (הצבעת שליחי המוסדות הלאומיים בחוץ-לארץ), התשע"ד 2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. 24, אנחנו הולכים ומתמעטים. 24 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת אורי מקלב להודיע על החלטת ועדת החוקה. עד עלייתך אני נותנת, בבקשה, זמן להכרזה למזכירת הכנסת. תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חברי הכנסת יעקב מרגי, דוד אזולאי, נסים זאב, אברהם מיכאלי ואמנון כהן ביקשו להסיר את שמותיהם מהצעת חוק לעידוד העסקת עולים מאתיופיה (הוראת שעה), התשע"ג 2013, פ/1597/19. תודה. תודה רבה.  בבקשה, חבר הכנסת מקלב. תודה רבה. גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, התבקשתי על-ידי יושב-ראש ועדת החוקה להציג הצעה לפיצול הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18). הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) (קרן לתועלת הציבור והוראות לעניין חברה לתועלת הציבור), התשע"ב 2012, נדונה בכנסת ונתקבלה בקריאה הראשונה ביום כ"ז בשבט התשע"ב, 21 בפברואר 2012, והועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת החוק מסדירה לראשונה את מעמדן ופעילותן של קרנות לתועלת הציבור שהן גופים מימוניים המגייסים משאבים ומעמידים אותם לרשות המגזר השלישי. נוסף על כך כוללת הצעת החוק הוראות החלות על כלל החברות לתועלת הציבור והעמותות, שעיקרן הרחבת הסדרי הביקורת וסמכויות הפיקוח והאכיפה המינהלית בגופים האלה. מדובר על שני נושאים נפרדים שראוי שיידונו בנפרד. בשל החשיבות של קיום דיון נפרד והצבעה נפרדת על כל אחד מהנושאים הנכללים בהצעת החוק כאמור, הן בוועדה והן במליאת הכנסת, מוצע לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות. חלק אחד של ההצעה, שוועדת החוקה, חוק ומשפט תכין לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בשלב הראשון, יכלול את הסעיפים שעניינם קרנות לתועלת הציבור, החלק האחר של ההצעה, שבו תמשיך הוועדה לדון, יכלול את הסעיפים שעניינם הוראות החלות על חברות לתועלת הציבור ועמותות. לכן אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לתמוך בהצעה לפיצול החוק. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב ביקש להביע את דעתו? אין ד��ון? אז אנחנו נחכה לשמוע אותך מחר? לא, אין דיון. זה רק פיצול. זה רק פיצול. תודה רבה, חבר הכנסת זאב. אחר כך אני אדבר. תם סדר-היום, או, סליחה. אני מצטערת. אני מפעילה הצבעה. אנחנו מצביעים על החלטת ועדת החוקה. מי בעד? מי נגד? הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) (קרן לתועלת הציבור והוראות לעניין חברה לתועלת הציבור), התשע"ב 2012, נתקבלה. 27 בעד, אין מתנגדים. ההחלטה בדבר פיצול הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) (קרן לתועלת הציבור והוראות לעניין חברה לתועלת הציבור) התקבלה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ג בכסלו תשע"ד, 26 בנובמבר 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. 
\ No newline at end of file