diff --git "a/120093/raw.transcript.txt" "b/120093/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/120093/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,10800 @@
+כמה סמלי שאנחנו פותחים את הדיון בלי שר. מתאים, לא? 
+
+
+ בימים ההם אין מלך בישראל. 
+
+
+ בימים ההם אין מלך, ושמחה הישר בעיניו יעשה. 
+
+
+ישר? 
+
+
+מי השר התורן? 
+
+
+ אלי כהן. 
+
+
+השר אלי כהן? מישהו דיבר איתו? אני לא יודע למה בדיון כזה אנחנו צריכים להמתין לשר. אין מספיק שרים בממשלה, נראה לי. 
+
+
+זהו. בדיוק. יש מיעוט שרים, ומי ששר יש לו המון עבודה. אין ספק שזאת ממשלה - - -
+
+
+אני בעד למנות את גלעד קריב לשר - - - לעצבן את שמחה. 
+
+
+אופיר, אני מבין שגלית בדיוק מחברת את המדפסת. 
+
+
+ לא, לא. ואטורי, היא - - - לשר ניסים ואטורי. 
+
+
+אגב, גם על זה צריך להצביע, ובשביל זה צריך שר. 
+
+
+ אבל אם היא תחבר את המדפסת מה היא מפרקת את הרשות? 
+
+
+בדיוק. שר השיכון, אני בעד. ניסים ואטורי, גולדקנופ ייקח את שר השיכון - - -
+
+
+זה רעיון. גולדקנופ יהיה שר השיכון וואטורי שר הבינוי. מיקי שר התרבות, ומישהו אחר שר הספורט. אני רק אציין שראש האופוזיציה כן כיבד את הכנסת והגיע לדיון. 
+
+
+ראש האופוזיציה אכן נוכח באולם. 
+
+
+ חבל שדגל התורה לא - - - לשרים, אולי הם היו מגיעים. אולי השרים בתפילת האחדות בכותל. 
+
+
+אולי הם נחסמו על ידי כל מיני אנשים - - - 
+
+
+כן, כן. ברור, אי-אפשר להגיע. 
+
+
+ רוטמן, אם אתה הגעת, כולם יכולים להגיע. 
+
+
+בשעה טובה השר התורן הגיע, חבל שבאיחור. אנחנו מתחילים. 
+
+הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4), לקריאה השנייה והשלישית. יעלה ויבוא חבר הכנסת רוטמן להציג את הצעת החוק. הדיון יתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת רוטמן. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו עוסקים בהצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4), שמנסה להשיב מעט הפרדת רשויות ודמוקרטיה למדינת ישראל. הסעיף הוא קצר ופשוט: "על אף האמור בחוק-יסוד זה" – מתקנים את סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה – "מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, ולא ייתן צו בעניין כאמור; בסעיף זה 'החלטה' – כל החלטה, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות". 
+
+הסעיף הקצר והפשוט הזה, כמו שאמרתי, נועד להשיב את הדמוקרטיה למדינת ישראל. אני לא מרים כדי לא להציג דברים במהלך דבריי – על שולחני בשבועות האחרונים כאן במליאה מונח ספר ישן שנקרא "אקטיביזם שיפוטי – בעד ונגד: מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית", שחתומים עליו שלושה אנשים: פרופ' יואב דותן, אני לא זוכר אם הוא היה אז פרופסור; פרופ' רות גביזון, זיכרונה לברכה; ופרופ' מוטה קרמניצר. כמובן שפרופ' יואב דותן ופרופ' קרמניצר ייבדלו, בעזרת השם, לחיים ארוכים וטובים. הם דנים בסוגיה. דפיו המצהיבים של הספר הזה, שאני מחזיק בו כבר שנים רבות, מעידים שהמחלוקת הזאת היא לא מחלוקת חדשה. היא לא מחלוקת חדשה לגבי מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית, היא לא מחלוקת חדשה לגבי גבולות הביקורת השיפוטית. אבל אני רוצה שכולנו נדע מאיפה אנחנו יוצאים. 
+
+פרופ' יואב דותן בספר הזה מדבר על עילת הסבירות, מביא את הדוגמאות שהיו אז. מאז כמובן התווספו דוגמאות רבות ולא טובות לשימוש של בית המשפט בעילת הסבירות, כדי לפגוע בדמוקרטיה של כולנו. את הציטוטים של חברי הכנסת השונים שנמצאים היום באופוזיציה כנגד עילת הסבירות כבר כולנו אמרנו, אין טעם לחזור עליהם. לא מדובר בתפיסת קצה, משהו חדש שהגיע לשולחן בכנסת הזאת או בממשלה הזאת; מדובר בנושא שנמצא על השולחן ובלב הדיון הציבורי בישראל, ובוודאי בלב הדיון המשפטי הציבורי, זה שנים רבות. 
+
+אבל אני רוצה לקרוא באמת פסקה קצרה. אחרי שפרופ' יואב דותן מסביר את כוחה האדיר של עילת הסבירות, שמאפשרת בעצם להיות מפתח המאסטר של מדינת ישראל בידיו של בית המשפט העליון – הוא מסביר זאת שוב ושוב, כיצד הם מתערבים גם בשיקולי מינויים וגם בשיקולי החלטות מדיניות – כותב פרופ' דותן: לא ייפלא אפוא שדוקטרינת הסבירות זכתה לביקורת ולהתנגדות נמרצת מצד שורה של גורמים. הדור הוותיק של השופטים בבית המשפט העליון בשנות השמונים התנגד נמרצות לפיתוחה. שימו לב, הדור הוותיק של השופטים בבית המשפט העליון – אם תשאלו חלק מהאנשים שעומדים פה או שעומדים בחוץ – מי? השופט מנחם אלון תמך בדיקטטורה? השופט לנדוי תמך בדיקטטורה? השופט לנדוי, שפסק הדין שלו הוא פסק הדין המפורסם, שעליו אמר בגין: יש שופטים בירושלים – או בישראל, תלוי באיזו גרסה של הביטוי משתמשים בדיוק – הוא זה שהתנגד לדמוקרטיה, שרוצה כאן דיקטטורה? העובדה שהשיח הזה בכלל מתקיים בציבוריות הישראלית – על אחת כמה וכמה בעידודם של חברי האופוזיציה – הוא בעיניי עלבון; עלבון לשיח הציבורי בישראל. לשיטתם של שופטים אלו העילה של חוסר סבירות לא צריכה הייתה להיחשב כעילה עצמאית אלא רק שם חדש לפגמים מוכרים וישנים. 
+
+
+ אתה מיתמם. מיתמם. 
+
+
+היינו, מבחינתם לא די היה שהאקט אינו סביר על מנת להצדיק התערבות בית המשפט, אלא לצד חוסר הסבירות היה על הטוען להצביע על פגם אחר – שיקול זר, חוסר הגינות דיונית, שרירות קיצונית וכדומה. גם פרופ' דותן בספר, אז, מסביר שהשימוש בעילת הסבירות צריך להיות, ככל שמשתמשים בו, רק לצידן של עילות הביקורת האחרות. גם כאן, כל טענות הפייק שרצות בכל מיני כלי תקשורת ובכל מיני הפגנות כאילו אם מבטלים – כמובן שלא מבטלים, אלא מצמצמים – אבל אם נוגעים בעילת הסבירות, ממילא לבית המשפט אין כלים להתמודד עם מינויי קרובי משפחה, למשל, נניח מינוי של גיסה לאיזשהו תפקיד, אז לא, זה לא קשור לעילת הסבירות; הדבר הזה קשור לשיקולים זרים. 
+
+
+ לא. עדיף שר שעובד למנות את אח שלו לרב ראשי ומשנה בשביל זה את חוקי הבחירות. 
+
+
+אומר פרופ' יואב דותן בספר הזה: הביקורת על גישת הסבירות לא נשארה נחלתם בלבד; היא המשיכה לעורר התנגדות חריפה בבית המשפט גם בשנות התשעים – והוא כמובן מפנה לשופט אלון, כפי שאמרתי – וגם זכתה לביקורת מצד אנשי אקדמיה. הוא מפנה למאמר של מ' שקד – מיכל למיטב זיכרוני, "הערות על ביקורת הסבירות במשפט המינהלי". כבוד יושב-ראש הכנסת, אם אני אבקש ממך לנחש מתי נכתב אותו מאמר – הרי כל הטענות פה שאנחנו דנים בנושא מהרגע לרגע, בבליץ – מתי נכתב אותו מאמר שאליו מפנה הספר ופרופ' יואב דותן? בשנת תשמ"ב, אדוני היושב-ראש. אינני רוצה לחשוף את גילך, חלילה וחס, אבל את גילי אני אחשוף: בשנת תשמ"ב הייתי תינוק בן שנתיים, וכבר אז, בעודי תינוק בן שנתיים, קראתי את המאמר על סבירות ואמרתי: לא עוד. 
+
+חברים, תפסיקו לעבוד על הציבור בישראל. עילת הסבירות היא דבר שזכה לביקורת כבר לפני למעלה מ-40 שנה. אין שום יסוד לטענה שבקשה לצמצומה כך שלא תחול על נבחרי ציבור, נובעת מאיזה אינטרס קצר טווח של הקואליציה הזאת. מדובר בהשמצה פרועה, שהסיבה היחידה שיש מישהו שמאמין לה במדינת ישראל היא בגלל טפטוף – הם דיברו על מכונת רעל? טפטוף אין-סופי, טפטוף שהפך לזרם של רעל ופייק. 
+
+אי-אפשר לקבל את המציאות הזאת. מדובר בתיקון שבימים כתיקונם – וסליחה על משחק המילים – לא היה מעורר שום אמוציות. הסיבה היחידה שהוא מעורר אמוציות מפי האנשים שדיברו ותמכו בו, כמו יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד, היא סיבה אחת ויחידה: הם הפסידו בבחירות, והם יצאו לרחובות כנגד תוצאות הבחירות וכנגד הכרעת העם, לא כנגד תיקון עילת הסבירות, אדוני היושב-ראש. 
+
+בכל זאת, אחת השאלות ששאלו אותי פעמים רבות היא: למה אתם צריכים לבטל את הסבירות? אילו דברים שאתם רוצים לעשות? אתם רוצים להיות לא סבירים? לא הבנתי. אם נבטל את עילת הסבירות – כמובן, לא נבטל; נצמצם כך שהיא לא תחול על החלטות של נבחרי ציבור – מהן אותן החלטות? אדוני השר אלי כהן, יש לי שאלה אליך: איזה דבר בלתי סביר אתה מתכנן לעשות מייד אחרי שהחוק הזה עובר? והתשובה היא: אתה מתכנן לעשות את כל הדברים הסבירים, רק שאתה וציבור בוחריך יחליטו מהו הדבר הסביר. 
+
+אז אני רוצה לתת דוגמאות בקצרה, וכמובן להודות במסגרת הגילוי הנאות לתנועה שאני הקמתי והייתי היועץ המשפטי שלה, התנועה למשילות, שהכינה גם רשימה של פסקי הדין בנושא הזה: גירוש משפחות מחבלים לרצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה – לא סביר, חברים, זה לא סביר, חס ושלום; לתת פרס ישראל לתומך BDS, זה דבר שבעיני בית המשפט העליון הוא דבר סביר, בעיני השר הרלוונטי לא; להגביל את הכניסה של פעילת BDS לארה אל-קאסם לישראל – בעיני השר זה סביר, בעיני בג"ץ זה לא סביר; ההחלטה של המועצה לביקורת סרטים – אומנם שם זה לא גוף שהוא נבחר ציבור, אבל זו דוגמה בולטת מאוד – לאסור את הקרנת הסרט "ג'נין, ג'נין" אשר הפיץ דיבה על חיילי צה"ל ומדינת ישראל. עכשיו, האם ההחלטה הזאת פוגעת בחופש הביטוי? ייתכן. האם בית המשפט מצא לעצמו כלים להגן על חופש ביטוי גם בלי שימוש בעילת הסבירות? בוודאי. תראו את פסק דין קול העם, אין בו מילה אחת על עילת הסבירות. אפשר היה לעשות זאת. אבל לבוא ולהגיד - - 
+
+
+- - - 
+
+
+- - שביטול עילת הסבירות הוא זה שגרם לעלילת דם שפלה כנגד חיילי צה"ל לצבור תאוצה – מי יודע כמה הסתה, כמה אנשים בעולם סבלו מאנטישמיות, כמה חיילי צה"ל סבלו ביזויים בגלל אותה החלטה שהחליטה המועצה לביקורת סרטים ספרים ומחזות, שכבר לא מבקרת לא ספרים ולא מחזות. 
+
+ בית המשפט פסק שההחלטה – אגב, באיחור רב קבע בית המשפט למעשה את אותו דבר. אם נסתכל על פסק הדין הסופי בעניין "ג'נין, ג'נין", בית המשפט למעשה, דה פקטו, הגביל מאוד באמצעות חוק לשון הרע את ההקרנה של הסרט "ג'נין, גנ'ין". זאת אומרת שהמועצה החליטה בזמנו את ההחלטה שאפילו בית המשפט בסוף התהליך חשב שהיא נכונה, והוויכוח כאן הוא אפילו לא על נכונות ההחלטה. זה כוח פוליטי נטו; זה לא ויכוח על השאלה מהי ההחלטה הנכונה, זו שאלה מי יחליט. מי אתם, המועצה, שקיבלתם סמכות בחוק לעשות זאת? אנחנו נחליט. כל זמן שאנחנו בבית המשפט העליון לא נחליט, זה לא סביר; ובשנייה שאנחנו נחליט, זה יהפוך לסביר. זו לא דמוקרטיה, זה לא שלטון החוק. זה לא שלטון של חוקים, זה שלטון של אנשים, ואת זה צריך לעצור. 
+
+ההחלטה של שר הביטחון לאסור כניסת משפחות פלסטיניות מיהודה ושומרון לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי – לא סביר; בלימה של תוכנית הממשלה לפתרון משבר הדיור – לא סביר. מחירי הדירות שאתם משלמים כנראה סבירים בעיני בית המשפט העליון, אבל הפעולות של הממשלה לבלום את התייקרות המחירים זה מה שלא סביר. 
+
+
+ - - - "ג'נין, ג'נין" היה - - - לא יודע מה העובדות. 
+
+
+חיוב שר המדע למנות לתפקיד בכיר פרופסור שתמכה בעצומות של סרבנות – סביר או לא סביר? למנות פרקליט מדינה לשלושה חודשים בתקופה של ממשלה יוצאת – מה פתאום? אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מצטער שאני מזכיר משהו ששנינו היינו מעורבים בו, אתה כשר ואני כעורך הדין המייצג; אז גם לטובת הגילוי הנאות. למנות פרקליט מדינה לשלושה חודשים לפי ראות עיני השר ובהתאם לסמכות שקבועה לו בחוק – לא סביר; למנות לשמונה שנים, לשמונה שנים, את מני מזוז, אותו שופט שדן בתיק וחשב שזה לא סביר – סברה היועצת המשפטית שזה סביר. ברוך השם שבבג"ץ הגיעו למסקנה שזה לא סביר. זה רק מראה עד כמה הסטנדרטים הם פלואידיים. למנות רמטכ"ל לפני בחירות למרות שהוא ייכנס לתפקידו רק אחרי הבחירות – סביר; למנות מפכ"ל כמעט שנה לפני בחירות או שלושה חודשים לפני בחירות – זה לא סביר. 
+
+הסטנדרטים לא קיימים. בסופו של דבר כל פסקי הדין בנושא הסבירות הם: אנחנו נחליט, אנחנו נקבע, אנחנו ננווט. כאשר במדינה דמוקרטית ה"אנחנו" הזה אמור להיות הציבור ונבחריו, במדינת ישראל של היום ה"אנחנו" הזה הם שופטי בג"ץ. אלו רק דוגמאות מעטות לכל ההחלטות ה"בלתי-סבירות" שהממשלה, או כל ממשלה, רוצה לקבל. אני אפילו לא מדבר על מראות מבישים כמו קצינים בכירים שכתנאי למינוים צריכים לעבור בעתירות שמוגשות על בסיס עילת הסבירות; כתנאי למינוים לתפקידם הם צריכים לעבור איזושהי ויה דולורוזה בבג"ץ שבה עוברים על התבטאויות עבר שלהם, בין אם מדובר בדן חלוץ, שצריך להסביר את האמירה על מכה קלה בכנף, ובין אם מדובר ברב הצבאי הראשי, שצריך להסביר לחבורת שופטים שאין להם מושג ירוק במה הם עוסקים בכלל איזושהי תשובה שהוא נתן בשו"ת לפני כמה שנים. והכול, על בסיס מה? על בסיס האמירה פשוטה: אנחנו נחליט, אנחנו בבית המשפט העליון נחליט, ולא אתם, הציבור. לכן עילת הסבירות היא התיקון הדמוקרטי ההכרחי ביותר. 
+
+אני אשמור כמובן לדברי הסיכום כמה וכמה נקודות שעלו גם במסגרת דיוני הוועדה, אבל ההבנה הזאת, שאומרת שעילת הסבירות, גם כאשר מפעילים אותה על פקידות בדרג נמוך, מהווה פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות – גם יועץ משפטי לממשלה הוא חלק מהרשות המבצעת, גם רמטכ"ל הוא חלק מהרשות המבצעת; כאשר בא בית המשפט ומעביר במבחני הסבירות את החלטותיהם, הוא מסיג את גבולם. אבל כאשר אנחנו עוסקים בנבחרי ציבור, בנוסף לפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות הכללי מדובר גם בפגיעה בעקרון הדמוקרטי והייצוגי של כל מדינה דמוקרטית באשר היא. 
+
+לכן הציע במאמרו ואחר כך גם בפסיקותיו השופט סולברג – למרות שמבחינה אנליטית אין הבדל – להעביר את הקו בנבחרי הציבור. מבחינה אנליטית אין הבדל בין התערבות בהחלטה, ולכן גם הבאתי את הדוגמה של המועצה לביקורת סרטים, שהיא איננה נבחרת ציבור, לבין החלטה של שר. אין הבדל אנליטי, ההבדל הוא פרקטי וההבדל הוא דמוקרטי. בדמוקרטיה, כאשר סמכות ניתנת לנבחר ציבור, צריך היה בית המשפט העליון לגשת אליה בדחילו ורחימו ולהגיד: כאשר אני מתערב בהחלטה הזאת אני פוגע בעקרון הדמוקרטי, אסור לי לעשות את זה. במקום שבית המשפט העליון יאמץ את עמדתו של השופט סולברג, במקום שעמדתו של השופט סולברג תהפוך מדעת מיעוט לדעת רוב בבית המשפט העליון ותאושרר בהרכב מורחב וגם תנחה את כל בתי המשפט בערכא��ת הנמוכות, במקום זאת בית המשפט העליון, בשנים שחלפו מאז פרסם השופט סולברג את מאמרו, רק הלך והחריף את התערבותו, רק הלך והעצים אותה. 
+
+מרבית פסקי הדין וההתערבויות של הייעוץ המשפטי בהחלטות בצורה הדוקרת את העין ואת הלב של כל מי שדמוקרטיה יקרה לליבו התרחשו בשלוש השנים האחרונות. תרמה לעובדה הזאת, בין היתר, המציאות הקשה של הרבה מאוד מערכות בחירות, ששם בית המשפט העליון והיועץ המשפטי מרחיבים עוד ועוד את סמכותו, אבל גם תרמה לזה המציאות שבה בית המשפט העליון מעצים את התערבותו גם בחקיקת הכנסת עוד ועוד. רק לאחרונה הוציא בית המשפט העליון צו שלמעשה מבטל חוק – סליחה על הרפרנס, אדוני היושב-ראש, אפילו עם זכוכית מגדלת של שען חירש לא ניתן לאתר את ההנמקה מדוע בוטל חוק של הכנסת העוסק במדיניות ההגירה. זה מצטרף לביטולים רבים של החלטות פרטניות, כשגרגר חול ועוד גרגר חול ועוד גרגר חול הופכים לערמה, ומונעים את הדרך של מדינת ישראל להתמודד עם תופעת ההגירה וההסתננות הבלתי-חוקית לישראל. 
+
+אני אשמור חלק מדבריי לדברי הסיכום שלי, כמו שאמרתי, אבל אני רוצה רק לומר משפט קצר בנוגע להליך. הצעת החוק הזאת הוצעה מטעם ועדה. הנוסח הונח על שולחן הוועדה כבר בחודש ינואר השנה – שוב, לכל זועקי הבליץ למיניהם. בעקבות הנוסח הזה הוגשו כבר בחודש ינואר ניירות עמדה מגופים שונים, הגיעו מומחים ודיברו על כך כבר לפני חצי שנה. כאשר חזרנו לעסוק בנושא ונכנסנו אליו בצורה יותר אינטנסיבית, התקיימו בנושא מאז 14 ישיבות בהיקף כולל של 73 שעות, עם השתתפות של 48 מומחים חיצוניים – להערכתי אפילו קצת פספסנו בספירה ולא ספרנו את כולם. בהכנה לקריאה הראשונה היו חמש ישיבות עם 17 שעות ו-25 מומחים. בהכנה לקריאה השנייה והשלישית היו תשע ישיבות עם 56 שעות ו-23 מומחים. בספירה הזאת כמובן נספרות גם 18 שעות הישיבות – למעשה 19 שעות – של הנמקת הסתייגויות מרוכזת על ידי האופוזיציה וגם ההצבעות, אבל עדיין מבחינת מספר המומחים שנשמעו, חלק מהמומחים נשמעו גם לפני הקריאה הראשונה ושבו לפני הקריאה השנייה. מבדיקה שערכתי – יכול להיות שפספסתי, "שגיאות מי יבין מנסתרות נקני" – לא היה חוק-יסוד בתולדותיה של מדינת ישראל שהושקעו בו פר מילה, פר סעיף, פר נושא, לפי איזו חלוקה שתרצו, יותר זמן, יותר מומחים, יותר רצינות, יותר השקעה, יותר שיח ציבורי; לא היה בתולדותיה של מדינת ישראל. 
+
+עקב השבוע שבו אנחנו נמצאים אני לא אנצל את הזמן כדי לבקר את ההתנהלות של חברי האופוזיציה בישיבות הוועדה ובזמן ההצבעות, אבל הטענות הללו, צר לי לומר, בוודאי אלה שנשמעו גם חלקן כנגד הייעוץ המשפטי לכנסת וכנגד הייעוץ המשפטי לוועדה, טוב היה להן שלא ייאמרו. אני אומר עוד שתי אמירות לפרוטוקול: אחת, חבר הכנסת עמית הלוי ביקש ממני להודיע – הוא גם יודיע את זה בעצמו באופן פרטני – שההסתייגות שנפלה בוועדה היא הסתייגות שהוא חתום עליה, ומאחר שהוא לא רצה להעלות אותה למליאה אז נשארים עליה רק חבר הכנסת פינדרוס ואני. הוא רק הגיש את שמו לעניין הוועדה, הוא גם יודיע על כך בעצמו. 
+
+אני רוצה כבר בשלב זה להודות מקרב לב לצוות הוועדה על העבודה המסורה שהוא עשה, בהנהגתו של איל, מנהל הוועדה, שעשה לילות כימים וימים כלילות, ואנחנו כבר לא זוכרים מה יותר משמעותי ומרשים בהקשר הזה; ליועץ המשפטי לוועדה, עו"ד ד"ר גור בליי, שהשקיע באמת מעל ומעבר בהכנה גם בדיוני הוועדה, גם במסמכי ההכנה; כמ��בן, לכל צוות הייעוץ המשפטי שפועל תחתיו, וליועצת המשפטית לכנסת שליוותה גם את ההצבעות וגם את דיוני הוועדה.
+
+
+ בגלל זה הבוקר סתמת עוד פעם לייעוץ המשפטי את היכולת לדבר בוועדה? 
+
+
+אני רואה שאתה רואה שלא הזכרתי את שמך – תודה מיוחדת לחבר הכנסת גלעד קריב, ששעות רבות מתוך שעות דיוני הוועדה הוקדשו לשמוע את דבריו, וכמובן אנחנו שמחים על תרומתו לקידום החקיקה. 
+
+
+ תכף תשמע אותי. 
+
+
+אני בטוח.
+
+וכמובן לצוות שלי, ובראשם לגלי, שריכזה את דיוני הוועדה בשעות לא שעות. אני לא אזכיר את כולם בשמותיהם, זה אולי בסוף, אבל מי שמרכזת את הוועדה ואת עבודתה אצלי עשתה והשקיעה רבות בנושא זה. 
+
+
+ שכחת את התודה לפורום קהלת.
+
+
+זה בדברי הסיכום. אני סומך עליך שאתה תודה. 
+
+כמובן להצעה הוגשו הסתייגויות רבות, רובן המוחלט הן הסתייגויות לא ענייניות.
+
+
+מעט מאוד הסתייגויות לעומת מה שהיה צריך. 
+
+
+רובן המוחלט הן הסתייגויות לא ענייניות. אני קורא לחברי הכנסת לאשר את נוסח החוק, לדחות את ההסתייגויות ולהצביע בקריאה שנייה ושלישית בעד החוק, שישיב את הדמוקרטיה למדינת ישראל. תודה רבה. 
+
+
+דיקטטורה, לא דמוקרטיה. הדיקטטורה שלכם זה מה שיקרה פה במדינה. דמוקרטיה? חתיכת דיקטטור. 
+
+
+אני מודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן. אנחנו נעבור להנמקת ההסתייגויות מטעם סיעות האופוזיציה. לפני כן אני מבקש להבהיר: הועברה אלינו רשימת דוברים עד השעה 19:50, בהמשך תועבר רשימת הדוברים לגבי ההמשך. דובר שלא יהיה נוכח, אנחנו פשוט נעבור לדובר הבא. קחו את זה, בבקשה, בחשבון במסגרת השיקולים שלכם וניהול הזמנים שלכם. אדוני ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. 
+
+
+ אבל אפשר להעביר זמנים מאחד לשני - - -
+
+
+מראש כן. אם מודיעים מראש, אין בעיה. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צעדתי אתמול על הכביש לירושלים יחד עם עשרות אלפי אנשים, צעדתי ונזכרתי במה שאמר הרב אברהם יהושע השל אחרי שהוא צעד עם מרטין לותר קינג מסלמה למונטגומרי. הוא אמר: רגליי נשאו היום תפילה. רגלינו התפללו אתמול לשלומה של מדינת ישראל, לאחדותה של מדינת ישראל, לביטחונה של מדינת ישראל. זו הייתה צעדה שמחה של אנשים עצובים. הם רואים איך הממשלה מרסקת כל מה שקדוש להם, והם החליטו לא לשתוק. 
+
+אני אומר מפה לאלה שצעדו במשך כל סוף השבוע, לאלה שהגיעו היום לירושלים: קולכם נשמע. הם יעמידו פנים שלא אכפת להם – אכפת להם; הם יעמידו פנים שזה לא משנה כלום – זה משנה הכול. גם אם חס וחלילה הסבירות תעבור מחר, הם כבר יודעים שהם נכשלו. ממשלת ישראל יצאה למלחמת התשה נגד אזרחי ישראל, וגילתה שאי-אפשר להתיש אותם. אנחנו לא נוותר על עתיד הילדים שלנו. 
+
+הממשלה הזו רוצה להפוך אותנו להונגריה – אנחנו לא הונגריה, אנחנו לא פולין, ואנחנו גם לא נהיה. אלו מדינות שרוב ההיסטוריה שלהן היא לא דמוקרטית. ישראל היא מדינה שנולדה דמוקרטית ולאזרחיה יש אינסטינקט דמוקרטי. האינסטינקט הדמוקרטי הזה הוא הסוד של כלכלת ההייטק שלנו, שבנויה כולה על אנשים שחושבים מחוץ לקופסה; והוא הסוד של צה"ל, צבא שבו גם החייל האחרון בפלוגה יודע שאם משהו נראה לו לא נכון, הוא יכול לבוא ולהגיד את זה.
+
+הממשלה הזו, החוק - - 
+
+
+ לא נראה שאתם מתחשבים בחיילים. 
+
+
+ - - שהם רוצים להעביר, החוקים שהם רוצים להעביר אחריו, בנויים על זה שהם רוצים שיהיו להם אזרחים בנאמנות עיוורת, אנשים שמצייתים בלי לחשוב, נתינים ��סרי פנים ונטולי דעה. זה לא יקרה. הילדים הלכו אתמול בצעדה ושרו: נפלתם על הדור הלא-נכון, וההורים שלהם הלכו אחריהם בצעדה ושרו: נפלתם על הדור הלא-נכון, והסבים והסבתות שלהם הלכו ושרו: נפלתם על הדור הלא-נכון. נפלתם על העם הלא-נכון. 
+
+אני לא יודע מי חושב, מי עד כדי כך מנותק, שהוא מאמין שהוא יוכל לקחת את כל המרחב האנושי העצום והמופלא הזה ולהודיע לו שמעכשיו הוא לא חי בדמוקרטיה, ולקוות שזה יצליח. זה לא יצליח. זה עושה בדיוק את ההפך, זה מגדיר מחדש את עם ישראל. אנחנו נזכרנו שאנחנו לא מוכנים להשאיר בידי הקיצוניים את היהדות. הם לא יגידו לנו מיהו יהודי או מהו יהודי ומה לא יהודי. התנ"ך הוא גם שלנו, שולחן השבת הוא גם שלנו, המסורת הזו היא גם שלנו, העושר התרבותי העצום והמופלא של ההיסטוריה והמחשבה היהודית הם גם שלנו.
+
+ תפקידו של היהודי בעולם הוא לתת מעצמו לאלוהים, לא להשתמש באלוהים כדי לקבל הנחות והטבות; לא לצאת בשם האלוהים למלחמה בין גברים יהודים לנשים יהודיות, בין סטרייטים יהודים ללהט"בים יהודים, בין יהודים לשאינם יהודים. 
+
+הממשלה מנסה להציג את המאבק הזה כמאבק בין הפריפריה למרכז. הפריפריה ענתה על זה. כבר 29 שבועות היא עונה על זה בהפגנות המחאה בבאר שבע, באשדוד, בעוטף עזה, בכרמיאל ובחצור הגלילית. 
+
+
+ בקיבוצים. 
+
+
+הפריפריה צעדה אתמול עם המרכז. גם רגליה נשאו תפילה. היא אמרה: אנחנו יחד, אנחנו גאים במה שהשגנו עד היום, אנחנו גאים בדרך שכבר עשינו, אנחנו בוחרים לבנות יחד את העתיד הישראלי. כן, היו הרבה שנים של קיפוח, עדיין יש אי-שוויון, עדיין יש פערים, אבל אנחנו לא רוצים לריב על זה, אנחנו רוצים לתקן את זה ביחד.
+
+אנחנו נזכרנו שאנשים יודעים לדבר על עובדות ועל רעיונות מורכבים, ולהתמודד עם מכונת הפייק והרעל. אנשים לימדו את עצמם ולימדו אחרים על עילת הסבירות, על הוועדה לבחירת שופטים, על גלגלי השיניים והמכניקה המורכבת של הדמוקרטיה. הממשלה בנתה על הבורות. אין בורות. הממשלה בנתה על זה שאנשים לא יטרחו לבדוק את העובדות, והם הפכו את העובדות לנשק הכי חזק שלהם. הממשלה חושבת שאם היא תצעק עלינו חזק, גס ואלים אנחנו ניבהל ונשתוק. אנחנו  לא ניבהל, אנחנו לא נשתוק. 
+
+אנחנו נזכרנו והזכרנו למערכת הפוליטית: התפקיד של ממשלה הוא לעבוד; לא לצרוח ולריב כל היום, אלא לקום בבוקר וללכת לטפל בכלכלה, בביטחון האישי, במשכנתאות ובחיזבאללה, במערכת החינוך וביחסים עם ארצות הברית.
+
+מעל הכול, החברה הישראלית, הרוב הישראלי נזכר ואמר לעצמו: אנחנו לא בובות, אנחנו לא סטטיסטים, אנחנו אנשים שעובדים ומשרתים, ואנחנו לא מוכנים שידרסו את הערכים שלנו. אנחנו רוצים לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית, ואנחנו רוצים לחיות במדינה חיובית ואופטימית; לשמור על יחסינו עם העולם, לשמור על הרוח היזמית של הסטרטאפ ניישן ועל צה"ל כצבא העם; לזכור שהאויבים הם בחוץ, לא פה בבית. שנאה היא לא דרך חיים, שנאה היא בטח לא צורת שלטון.
+
+אנחנו לא צעדנו אתמול כדי להכריז מלחמה אלא כדי למנוע מלחמה, כדי להגיד לממשלה: אם יש בכם עדיין הגינות – תעצרו; אם התכוונתם למילה אחת שאמרתם כשדיברתם על אחדות העם – תעצרו. אם תעצרו, אנחנו כאן. דיברנו עם בית הנשיא, הדלתות שם פתוחות לרווחה, מחכות לכולנו, מחכות לנו שנחזור לדבר, שנמנע את האסון, שנמנע את ההתפרקות, שנמנע את השתלטות המיעוט הקיצוני על הרוב הישראלי. 
+
+אני רוצה להגיד לממשלת ישראל מכאן, מהדוכן הזה: אנחנו לא רוצים לנצח אף אחד, כי כולנו נפסיד. האמת היא שכולם רוצים פשרה, אבל אף אחד לא יודע איך להשיג אותה או איך היא תיראה. יש רק דרך אחת לגלות: להמשיך להתאמץ, לעצור את החקיקה הזו, ללכת לבית הנשיא. רגלינו יישאו תפילה כל הדרך. אנחנו צריכים ללכת לשם ולדבר ולהתווכח ולריב ולדבר שוב, ולעולם, לעולם, לעולם לא להפסיק לנסות, כי גורלו של עם ישראל תלוי בדבר. תודה רבה. 
+
+
+תודה לראש האופוזיציה. אני רק אעדכן שאדוני קצת חרג ממסגרת הזמנים. לא הפסקתי. אנחנו ניקח את זה מהדובר הבא, שגם הוא ממפלגת יש עתיד. בבקשה, חבר הכנסת סגלוביץ'.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוקים זה תמיד נראה דבר יבש. רואים פה – הצעת חוק-היסוד: השפיטה (תיקון מס' 4). מאחורי הדבר הזה יש נשמה, מאחורי חוקים יש הוויה, מאחורי חוקים נמצאת אומה שמחליטה שזה מה שהיא רוצה שיהיה. אז הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4), חוק משחית מושחת, לא מידתי, לא ענייני, לא מקצועי, שכל המומחים שהגיעו – ופה צריך להגיד לחבר הכנסת רוטמן, אני הייתי איתו שם: אף אחד לא אמר שהחוק הזה שווה משהו. חוק של שימוש בכוח, זה החוק וזו תכליתו. והוא גם לא עומד לבד, בואו לא ניתמם.
+
+29 שבועות יוצאים מפגינים להגיד לממשלה: עד כאן. במהלך השבוע האחרון – עלייה לרגל מודרנית, סמלית ומתחדשת של עשרות אלפים לירושלים; הפגנות בכל רחבי הארץ, ביותר מ-150 מוקדים. על מה הם יוצאים? אני אגיד לכם על מה הם יוצאים, וזה לא קל ולא פשוט, אבל בואו נסתכל קצת אחורה. בואו נלך להקמת הממשלה. כדי להבין את ההווה צריך ללכת למועד הזה של כינון הממשלה, 29 בדצמבר. אתם הקמתם ממשלה שאתם קוראים לה ימין על מלא, אבל זאת ממשלה שיש בה מרכיבים גזעניים, לאומניים, הומופוביים קשים, תוך ביטול והתבטלות של המרכיב הליברלי. ביטול והתבטלות. חברי כנסת ושרים פה דבוקים לקיר. אני רואה את אבי דיכטר, שרואה שעל כיסאו יושב השר לביטחון – היום ביטחון לאומי. מה הוא חושב? אני לא יודע מה הוא חושב, אני יודע מה הוא עושה – הוא לא עושה כלום. ואני רואה את ניר ברקת יושב פה ורואה את שר האוצר, ושומע שהוא אומר לשרוף את חווארה. ומה הוא עושה? כלום ושום דבר. ואותו דבר ישראל כץ, ואותו דבר גם אתה, אדוני היושב-ראש – כלום ושום דבר. אתם הקמתם ממשלה גזענית, הומופובית, קיצונית, הקמתם אותה על סמך הסכמים קואליציוניים, בואו ניזכר, כי זה לא נולד סתם, אותה מהפכה משטרית, הם באו לממש אותה. 
+
+ בואו נראה את תיקון פקודת המשטרה. היושב-ראש, היית השר לביטחון פנים דאז. הייתה לך בעיה ליישם מדיניות? אני יודע שלא, גם אם בינינו יכלו להיות מחלוקות כבעלי מקצוע או כפוליטיקאים. הייתה לך בעיה ליישם מדיניות? לא. השר לביטחון לאומי או לביטחון כלום ושום דבר רצה טרם הקמת הממשלה שישנו את פקודת המשטרה, כי הוא אמר שהוא לא יכול ליישם מדיניות. כל השרים לפניו יישמו מדיניות. 
+
+
+ לא רק שהייתה לו בעיה, גם היועץ המשפטי הודיע לו שהוא לא יכול. 
+
+
+ כולם יישמו מדיניות. אבל השר הזה רצה לעשות תיקון של פקודת המשטרה, וישבנו פה לילות וימים, ואני אמרתי בצורה מקצועית לאנשים שישבו שם, אנשי הקואליציה, אנשי הליכוד: חברים, הרי שרים לביטחון פנים לדורותיהם יישמו מדיניות. השר אוחנה יישם מדיניות, השר צחי הנגבי יישם מדיניות, השר דיכטר יישם מדיניות. מי עשה את כל הדברים האלה? מי הכניס את הדנ"א? מי הקים את יחידת להב 433, שאני זכיתי להיות הראשון שעמד בראשה? השר דיכטר, שהיום שותק מול השר בן גביר. אז הטענה היא שהוא לא יכול ליישם מדיניות? יש הבדל בין הפעלת כוח לבין מדיניות. איתמר בן גביר, עבריין מורשע, טרוריסט בעברו שהורשע, הוא היום השר לביטחון לאומי, ואתם יושבים ושותקים, לא אומרים מילה. ראש הממשלה, לדיוני הקבינט הוא לא מביא אותו. אז מה הוא עושה? לא מכנס קבינט. וזה היה בהסכמים הקואליציוניים. 
+
+הבא בתור, השר סמוטריץ'. אני מזמין אותך, השר אוחנה, ומזמין אותך, השר אלי כהן, שר החוץ – תקרא את תוכנית ההכרעה מ-2007. הוא אומר בדיוק מה הולך להיות פה – להשקפתו, לא להשקפתכם; אני יודע, לא להשקפתכם. להשקפתו – מדינת אפרטהייד, זה מה שהוא רוצה ליישם. אז על מה הוא מתעקש? על להיות שר במשרד הביטחון, ומשנים חוק לצורך העניין הזה, ויושבים עוד פעם ימים ולילות. מה הקשר בין זה לבין טובת אזרחי מדינת ישראל?
+
+אבל אי-אפשר ליישם את המדיניות של זה ושל זה ושל ההוא אם לא יהיה פה ריסוק משמעותי של המערכת המשפטית. פשוט אי-אפשר. אז מי תופר את ההסכמים הקואליציוניים? מי יושב בראש השולחן שסוגר את ההסכמים הקואליציוניים? שר המשפטים דהיום יריב לוין. זה האירוע. וגם חלקכם, תודו – בוודאי לא תודו כאן – הוליכו אתכם בכחש גם בהסכמים הקואליציוניים, גם במה שנחתם, גם בסמכויות. הגיוני שיהיה פיצול סמכויות במשרד הביטחון? לא היה מעולם. 
+
+שומעים את הכוונות – לא כולן יושמו בינתיים. השר בן גביר רוצה אחריות על פלוגות מג"ב באיו"ש. למה? כי הוא הריבון. הוא לא ריבון ולא שום דבר, אבל זה כתוב בהסכם. לכן, יש את העטיפה הראשונה, אלה ההסכמים הקואליציוניים – מושחתים, משחיתים ומסוכנים גם לכם, חברי הליכוד, שנקראה בזמנו מפלגה ליברלית, ולא עוד, לא עוד. איך תהיו ליברליים כשסמוטריץ' ובן גביר מדברים כמו שהם מדברים? איך אתם יכולים לשבת שם? לא רק שאתם יושבים שם, אתם הקמתם את הדבר הזה. 
+
+בהמשך הדרך, ב-4 בינואר, לוין הציג את המהפכה המשטרית, שכוללת פסקת התגברות, שינוי שיטת בחירת שופטים, שינוי מעמד יועצים משפטיים, ביטול עילת הסבירות. לא קדם לדבר הזה שום דבר, הוא לא קיים דיון בישיבת ממשלה, לא קיים דיון אפילו בסיעת הליכוד. ואני רוצה להגיד לכם, לא קיים לזה זכר במצע הליכוד. זכר לא קיים לזה. יריב לוין, לזכותו ייאמר, לא שזאת לא תפיסת עולמו של יריב לוין. אני לא מתווכח עם תפיסת עולמו, אני מתווכח עם תפיסת עולמכם: מה, הִשְׁבַּתֶּם את תפיסת עולמכם לתפיסת עולמו? האם עד כדי כך אין לכם דעה שהוא מוביל אתכם באף, מוביל אתכם בכחש?
+
+אבל זה לא נעצר בזה. שומעים כל הזמן, ואני שומע לא פעם ולא פעמיים מחברי הקואליציה, על המשילות הנעלמת, ושאנחנו צריכים להחזיר את המשילות, ושמי שמונע זה בית המשפט העליון. אז בואו נתחיל במשילות: שלוש רשויות במדינת ישראל. מי החזקה ביניהן? האם בית המשפט? על מי אתם עובדים? הממשלה, כל ממשלה במדינת ישראל, במשטר הקואליציוני, יש לה את הכוח העודף. בשנים האחרונות ובממשלה האחרונה הכוח העודף הוא אפילו יותר. יש לנו היום, בהגדרה, בהגדרה, ממשלה שיש לה כנסת ולא כנסת שיש לה ממשלה. ואתה יכול לראות את זה גם בתהליכי החקיקה. הרי איך כל התהליך הזה עבר? עומד פה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן ומספר סיפור כאילו זה תמיד היה, ככה זה עובד, זו הצעת חוק מטעם הוועדה. אני אומר לכם: זה חריג על חריג על חריג. לא שלא היו מקרים כאלה, אבל בדקנו גם בתהליכי החקיקה ושאלנו, וזה חריג. 
+
+ אבל הממשלה, הרי אם הממשלה אומרת, אומר ראש הממשלה, אומר שר המשפטים – יבוא מישהו מהחלל החיצון, יעמוד מלמעלה, יחשוב שזאת תוכנית של שר המשפטים שעברה את הממשלה. גם פה יש שקר, מרמה והפרת אמונים. זה לא עבר את הממשלה, זה לא עבר אף משרד ממשלתי, אף אחד לא נתן את דעתו על ההשלכות באמת של העניין הזה. ואז באים ואומרים: הצעת חוק מטעם הוועדה. זה חריג, מעולם לא הייתה הצעת חוק מטעם הוועדה שאף אחד מחברי האופוזיציה לא שותף לה, לאותה הצעת חוק מטעם הוועדה. אבל זה התהליך שאנחנו מלווים אותו כבר חצי שנה, וכאילו הכנסת מנהלת את האירוע הזה, אבל מי שמנהלת את זה זו הממשלה, כדי שבסופו של דבר, בסופו של דבר, הסכמים קואליציוניים רעים ומושחתים ותקציב מגונה, מגונה, יעברו בלי שום ביקורת, אם הדבר הזה היה מצליח. 
+
+ אנחנו מדברים היום על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4), כאילו הדבר הזה מנותק מאיזושהי מציאות חיים, כאילו לא יודעים בדיוק מה הכוונות. יודעים. איך יודעים? אומרים. מי אומר? אתם. תחילת הדרך הייתה, למי ששכח, לא הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4); הנושא שהתחילה איתו ועדת החוקה במצוותו של שר המשפטים, כאילו במצוותה של הכנסת, כאילו במצוותה של הממשלה, הוא מעמד היועצים המשפטיים. בזבזנו זמן רב מתוך שכנוע, ומנסים לשכנע גם את הייעוץ המשפטי של הכנסת שזה לא ראוי, כי היועצים המשפטיים הם לא באמת דברים שקשורים לסמכותה המכוננת של הכנסת. בסוף התהליך הזה הפסיק. ואם הוא ימשיך, הוא כנראה ימשיך דרך הצעת חוק ממשלתית ולא בדרך הקלוקלת שבה ניסו ללכת בהתחלה.
+
+המשך העניין – מה כן מעסיק אותנו בזמנים האלה? מהי רשימת החוקים שהכנסת התעסקה בהם יום ולילה כאן, כאן בכנסת הזו? חוק דרעי 1 ו-2, חוק המתנות, שככהout of the blue עליו מבזבזים את הזמן, זה הדבר המרכזי שמפריע לאזרחי מדינת ישראל. כאילו שאין כוונת מכוון, כאילו לא יודעים מי עומד מאחורי העניין הזה. וכולם פה מיתממים, מגלגלים עיניים לשמיים. ואתם מדברים? אתם, שרי הליכוד, לא יודעים להגיד: עד כאן? לא, אתם לא יודעים, לא יודעים ולא ידעתם, כנראה.
+
+וחוק טבריה, ודחיית בחירת הרבנים הראשיים – אני הייתי בדיון בוועדה ואמרתי: מדוע אתם עושים את זה, מדוע אתם צובעים בצבע את הרבנים? אני אינני אדם דתי, אבל למה לצבוע בצבע רבנים ראשיים, שכולם יודעים – כי אתם אומרים; לא כי אני אומר, כי אתם אומרים על הדילים המושחתים שקורים בהקשר של מינוי הרבנים הראשיים והדילים שעושים מאחורי הקלעים; אתם אומרים את זה בקול רם. אז למה אתם עושים את זה? כי אין עכבות, כי אין עכבות.
+
+ועילת הסבירות, אותו חוק בן ארבע שורות שככל שמנסים להקטין אותו – הרי פה אומרים: מה אתם רוצים, הכול בסדר, כולם רצו – הוא הופך על ראשנו את התנהלותם וכוחם של שרים. יותר נכון לקרוא לחוק הזה בשם האמיתי שלו: החוק לעיגון שרירות הלב וקידום השחיתות. זה בדיוק מה שהולך לקרות בחוק הזה. החוק קובע שבית המשפט העליון, לא רק שהוא לא יוכל, אלא יהיה אסור עליו לדון בעניין סבירות ההחלטה של ממשלה, של ראש ממשלה או של שר אחר – כל החלטה, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות. 
+
+בדרך כלל חקיקה מנותקת מהדמויות. בדרך כלל היא מנותקת. יש כבר חקיקה, אנחנו מדברים והדברים הם ברמה התיאורטית. יש תמיד מי שמציע, אבל זה תיאורטי. אבל באמת, בממשלה הבאמת-מופרעת הזאת תיקון החקיקה אינו תיאורטי. די להקשיב למה ששרי הממשלה אומרים, לקט קטן. השר אמסלם נגד היועצת המשפטית ל��משלה: היא האדם הכי מסוכן במדינת ישראל. השר עמיחי שיקלי, הגאון התורן, נגד ניצב עמי אשד: הוא קצין סורר שמועל בתפקידו ומחבל בסדר הציבורי. שר המורשת עמיחי אליהו כלפי נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון: פרא אדם, שהיה צריך לגלגל אותו מכל המדרגות. אחלה מורשת יש לשר המורשת. בן גביר נגד היועצת המשפטית לממשלה: הגיע הזמן שתפסיק לפגוע, ניתן היה למנוע מקרי רצח אם לא הייתה מטרפדת מעצרים מינהליים. השר קרעי נגד היועץ המשפטי של משרד האוצר אסי מסינג: חתרנות פקידותית מהסוג שנבחרנו למגר. גלית דיסטל נגד היועצת המשפטית: כשהרגע הנכון יגיע צריך לפטר את היועמ"שית. אלה השרים שרוצים שחרור בחוק – בחוק, בדין – מביקורת על סבירות החלטותיהם. שרים סוררים בממשלה מופקרת ומסוכנת. 
+
+זה לא סיפור תיאורטי, זה סיפור מעשי. יש הכוונה, יש השיטה, ונתניהו גם מילא טבלה, מילא אותה בכוחות ומשימות, מי יעשה מה ואיך. זאת המציאות. ואתם מתפלאים מדוע 29 שבועות אנשים יוצאים מהבית? הם יוצאים כי הם רואים, הם יוצאים כי הם מבינים, הם יוצאים כי הם מבינים שאתם הולכים לפגוע לא בשאלה פוליטית של שמאל–ימין או דעות פוליטיות; פוגעים בתשתית הכי בסיסית רק בגלל דבר אחד, בגלל שימוש בכוח מופרז. וכשאנשים משתמשים בכוח מופרז, העולם מתהפך עליהם.
+
+סמכות הביקורת, גם לגבי עילת הסבירות, הוקנתה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק עוד בתקופת המנדט, עם קום המדינה. היא עוגנה בפקודת סדרי השלטון והמשפט, 1948; בהמשך, בחוק בתי המשפט; לבסוף, בשנת 1984 בסעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה כיום. כיום סמכותו של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות של רשויות המדינה נובעת בעיקרה מסעיפים 15(ג) ו-(ד) לחוק-יסוד: השפיטה, המעניקים לבג"ץ סמכות לדון בעניינים, ואני מצטט, "אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית המשפט או של בית דין אחר". 
+
+ רבות דובר, גם בוועדה ובהרבה מקומות, בדיבורים פה בכנסת, בדיבורים במסדרונות, בראיונות בטלוויזיה, בתקשורת בכלל. אומרים שעילת הסבירות היא מעומעמת מדי, היא לא מדויקת מספיק. תגידו, מה אתם אומרים על "סעד למען הצדק"? "צדק" ו"סעד למען הצדק" זה מדויק? בואו נטפל גם בזה. אני לא משוכנע שגם השלב הבא לא יהיה זה. כשאנשים חסרי גבולות ועכבות משתמשים בכוח שניתן להם לא לטובת הכלל אלא לטובת הגחמות האישיות שלהם, זה מה שמופיע. 
+
+וזה מופיע – אני מחזיר אתכם שוב להסכמים הקואליציוניים המושחתים שאתם חתמתם עליהם; להיעלמות הטוטלית של הליכוד מתוך ההסכמים האלה; לדרך שבה מיעוט קיצוני, גזעני, לקח אתכם שבי, לקח אתכם שבי לתוך ממשלה שאתם קוראים לה ימין על מלא, שלא מסוגלת לעשות דבר – לא בתחום הביטחוני, לא בתחום הכלכלי, לא בתחום המאבק בפשיעה. משילות, אומרים? מה עם אחריות?
+
+הסיפור ממשיך כאשר מדובר בביטול החובה. הרי בתוך הוועדה עלו הרבה מאוד הצעות. למרות מה שאמר יושב-ראש הוועדה, שהן כאילו נדונו, והוא אמר את כל השעות, אני רוצה להגיד לכם מה הייתה הדינמיקה בוועדה. הדינמיקה בוועדה הייתה של הטלת אימה – לא שאני מפחד ממנו או מישהו מפחד ממנו, אבל שיטת הדיון הייתה כזאת: לכאורה אתה בא ואומר: בואו נשמע, נשמע, נשמע – בפועל לא קורה שום דבר. לא קורה שום דבר.
+
+מגיע פרופ' יואב דותן, אשר נהגו, לפחות בתחילת הדרך, להתגדר בדעותיו לגבי הליברליות המופרזת של בית המשפט העליון וציטטו מאמרים שלו. הוא הגיע לוועדה. הוא הגיע לוועדה ��היה בזום פעמיים. שאלו אותו, והוא אומר: תשמעו, ההצעה הזאת לא טובה, יש הצעה יותר טובה. אמרנו לו: תשמע, אז בוא תשלח. זה מה שהיה. הוא שלח הצעה מפורטת מה נכון לעשות לדעתו. אמרתי לשמחה רוטמן: שים את זה על השולחן. זה הושם על השולחן והתאדה באותו יום, והתאדה באותו יום. זה האירוע. זה השליח שאתם שלחתם – לא נכון, לא אתם שלחתם – זה השליח שיריב לוין שלח לניהול ועדת החוקה, עם אותו סמוטריץ', שר האוצר של ממשלת ישראל, שרוצה לממש את אותה אידיאולוגיה גזענית, הומופובית ומסוכנת, שבלי ריסוק של שומרי הסף, בלי ריסוק של בית המשפט העליון זה לא יעבור. זה כתוב, התוכנית הזאת, ונאמרו דברים האלה. זאת לא המצאה של מישהו מהאופוזיציה.
+
+עכשיו, אתם רואים את הדברים האלה ושותקים, רואים ושותקים כבר תקופה ארוכה, ארוכה מדי. לא מדובר בצמצום עילת הסבירות, מדובר בביטול טוטלי. החובה לנהוג בסבירות בקבלת החלטות – אמרנו יותר מפעם אחת: בואו לפחות נקבע את החובה. אדוני היושב-ראש, לקבוע את החובה לנהוג בסבירות, מה יותר הגיוני מזה? בלשון בני אדם. אתה רוצה לבטל את הסבירות כשבית המשפט העליון בוחן ובודק את סמכויות השלטון, בוא לפחות תקבע את הדבר הבסיסי ביותר, שיש חובה לנקוט סבירות. התשובה על כך הייתה: לא ולא. האם מישהו יכול להסביר מדוע להגיד לא על דבר כזה בלשון בני אדם? מאיפה זה נובע? מאיפה היצר, הדבר הזה, לבוא ולהגיד: לא, אין לנו חובה לנהוג בסבירות, אבל נשחרר את עצמנו מכל דבר? ושמעתם את הציטוטים של אותם שרים סוררים של הממשלה שלכם, מה הם הולכים לעשות.
+
+עכשיו, עזבו רגע את הדברים הגדולים, בואו נדבר על הדברים ה"קטנים". העלינו וביקשנו, וביקשתי יותר מפעם אחת, שהוועדה, מאחר שהיא ועדת החוקה, חוק ומשפט – בניגוד להצעת חוק ממשלתית, שאז מייצגים את עמדת השרים הנוגעים בדבר, כי לא היה דיון, אמרנו: בואו תזמנו את נציגי המשרדים. אני רוצים לשמוע מה ההשלכות. שבהרבה מאוד דברי חקיקה מואצלות סמכויות, וכמו שמואצלות סמכויות השר גם יכול לקחת את הסמכויות האלה, ואז הוא יכול לזכות לחסינות מוחלטת מכל ביקורת באשר היא – כי יש ביקורת, גם היום, בחוק הזה, על החלטתם של עובדי ציבור. אנשים לא הגיעו. השירות הציבורי לא הגיע. פניתי ליושב-ראש הוועדה, אמרתי: תראה, אתה אומר שזו הצעת חוק של ועדה, זה לא עסק פרטי – אני מבקש ודורש: אתם מדברים על הכנסת, שהיא הריבון? הריבון, הכנסת – לא אני – הריבון, הכנסת, המוסד, דורש שהיועץ המשפטי של משרד הביטחון יגיע ושהפרקליטה הצבאית הראשית תגיע. אני אגיד מדוע, ואני אתייחס רק לנושא אחד, שאני עסקתי בו לא מעט, לפחות גם בוועדה הזאת, ולא רק: ההשלכות הדרמטיות של התיקון הזה, של הצעת חוק-יסוד: השפיטה, סעיף 4, אותו דבר קטן שאתם מדברים עליו. מה ההשלכות האמיתיות על לוחמי צה"ל, מפקדי צה"ל, אפרופו דרג מדיני, ומערכת הביטחון בכלל? יש הבנה וידע שמה שמגן – כיפת הברזל האמיתית – על פעילות כוחות הביטחון אל מול טריבולנים בין-לאומיים זה אותו עקרון המשלימות, שבא ואומר שמערכת משפט עצמאית בלתי תלויה היא ערובה לכך שלא תהיה תביעה משפטית כנגד לוחמים שלנו בכל הרמות, בכל הדורות, גם בדרג המדיני. ובמקום הזה, ברגע שהחוק הזה עובר, יש פגיעה משתמעת אפשרית במעמד שומרי הסף – היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטה הצבאית הראשית. אני אתן דוגמה: הפרקליטה הצבאית הראשית ממונה על ידי שר הביטחון, ולא סתם – כדי לייצר ניתוק בין המינוי שלה לבין דרג פיקודי של הצבא. כל הדיון הזה לא נעשה בוועדת החוקה. על הסעיף הזה הוא לא נעשה. אני יכול להגיד לכם שעל סעיף אחר היה דיון סגור בוועדת החוקה, שהתעקשתי אז שיתקיים, וכל מומחי הדין הבין-לאומי בארץ ב-30 שנה האחרונות אמרו שזה מסוכן. אבל למי לא אכפת? לממשלת ישראל.
+
+שר החוץ, שיושב פה, יש לך אחריות, ואתה לא היית בשום דיון על זה. לא היית נוכח באף מקום שבו דובר על ההשלכות הבין-לאומיות של טריבונלים בין-לאומיים על חיילי צה"ל. יש חקירות פתוחות עכשיו כנגד מדינת ישראל. הן פתוחות עכשיו.
+
+
+עושים ופועלים, תאמין לי. 
+
+
+אבל בממשלה לא היה דיון. אתם, חברים, פשוט אין לכם מושג על מה אתם מדברים. 
+
+
+אנחנו זוכרים טוב מאוד עם מי ישבתם בממשלה הקודמת. אתה, אתה היית חבר בממשלה - - - 
+
+
+ לא, אם היה דיון, הייתם מכנסים קבינט. אתה מועל בתפקידך. 
+
+
+ אתה היית חבר בממשלה - - -
+
+
+אתה הולך להצביע כמו מריונטה. 
+
+
+ אתה היית חבר בממשלה - - 
+
+
+אתה תצביע כמו – אין לך אחריות על שום דבר. 
+
+
+- - שהייתה בו תומכת BDS.
+
+
+אתה שר חוץ שלא עושה את עבודתו. כי אם כן, היית מתעקש לעשות דיון בקבינט.
+
+
+אתה היית בממשלה שמינתה תומכת BDS להיות קונסולית של ישראל. אז אני מציע לך - - - 
+
+
+ לא עשית את זה. אתה תצביע מחר, אתה תצביע – אתה מציע לי? אני מציע לך לעשות דיון עוד היום. תעשה דיון, אין לך מושג על מה אתה מדבר. 
+
+
+השר משקר במצח נחושה. השר משקר במצח נחושה. 
+
+
+ראש המפלגה שלך.
+
+
+ אין לך מושג ירוק. 
+
+
+ אתה דובר שקר. 
+
+
+ אתה שר חוץ בלי הבנה מוחלטת של מה שקורה. 
+
+
+ השר משקר במצח נחושה. פשוט שקר. 
+
+
+ ראש המפלגה שלך הביא תומכת BDS. ואישר אותה. 
+
+
+ אני אומר לך את זה. אתה, אתה - - - 
+
+
+ רבותיי. 
+
+
+אני רוצה לומר לך שמאחר שהחוק הזה יאושר - - -
+
+
+ השר משקר באופן מוחלט. 
+
+
+ אדון אלי כהן, שר החוץ, אין לך מושג ירוק על מה שאתה מדבר. 
+
+
+והחוק הזה יאושר. 
+
+
+ אתה פשוט משקר במצח נחושה. 
+
+
+ אתה תצביע כמו מריונטה מחר. 
+
+
+אנחנו מבינים - - - 
+
+
+זה שקר, לא היה דבר כזה. 
+
+
+ כמו שעשית בעבר. 
+
+
+ - - - 
+
+
+אתה פשוט משקר. 
+
+
+ רבותיי, רבותיי. 
+
+
+ אבל חיילי צה"ל שנמצאים - - - 
+
+
+ טוב, רבותיי, רבותיי. רבותיי, אדוני השר. 
+
+
+ אתה משקר במצח נחושה. 
+
+
+ זה לא "רבותיי", זה זמן הדיבור שלי. 
+
+
+ לכן אין לך זכות לדבר על חיילי צה"ל, כמי שהביא לתמיכה בתומכת BDS. 
+
+
+אדוני השר. 
+
+
+אני מזכיר לאדוני היושב-ראש שזה זמן הדיבור שלי. 
+
+
+ זה שקר, ואתה משקר במצח נחושה. 
+
+
+עצרתי אותו. 
+
+
+ רינאוי זועבי, עובדה. עובדה. 
+
+
+ שקר מוחלט. אתה משקר במצח נחושה. 
+
+
+עובדה. האם הממשלה הצביעה בעד רינאוי זועבי?
+
+
+ חבר הכנסת לוי והשר כהן. 
+
+
+ אתה חוזר על דברי ההבל והבלע. 
+
+
+אז שים לב – אתה יודע מה, עשית לי אחלה סרטון, איך שאתה אומר "שקר" אני אביא את האישור של רינאוי זועבי. בדיוק ככה נעשה את זה. תודה רבה לך. 
+
+
+ שקר ודברי בלע. אתה מאשים שר חוץ וראש ממשלה שתמכו ב-BDS - - - אש ממשלה, שתמכו ב-BDS. זה פשוט שקר.
+
+
+ יו"ר המפלגה שלך הביא תומכת BDS לאישור הממשלה כקונסולית בשנגחאי. תודה.
+
+
+ השר כהן. תודה. בבקשה, אדוני.
+
+
+ הממשלה לא עשתה דיון על מה שאני אומר עכשיו. ועדת החוקה, חוק ומשפט לא עשתה דיון על מה שאני אומר עכשיו. אתם מפקירים את לוחמי צה"ל. לא סתם הטייסים נמצאים, לא סתם הלוחמים נמצאים. הם יוצאים מנקודת הנחה שאתם יודעים מה שאתם עושים, והם רואים שאין לכם מושג ירוק. והתגובה שלך עכשיו רק מעידה שאין לך מושג, כי אם הייתה לך אחריות מינ��מלית, היית דורש לכנס קבינט ביטחוני מיוחד כדי לשמוע על ההשלכות. זה לא קרה. אני ניסיתי לעשות בוועדת החוקה כינוס – גם זה לא נעשה. אתם מופקרים ומפקירים. ואם זה פרצופי השרים, לא פלא שהלוחמים דואגים, לא פלא שהטייסים אומרים שהם לא סומכים על ההחלטות שלכם, ולא פלא ריסוק שומרי הסף. כמו שאתם מתנהגים וכמו שאתם מדברים, אין לכם מושג ירוק מי באמת שומר היום בטריבונלים בין-לאומיים. כנראה שזה לא אתה. 
+
+
+ תאמין לי ששומרים ועובדים כל היום. בזמן שהבן שלי בגולני והבת שלי - - - טול קורה מבין עיניך. 
+
+
+כל אחד יספר סיפורים אישיים. יש לך תפקיד בממשלת ישראל, לא מימשת אותו. לא עשית אותו. אתה שר חוץ שלא מתנהג כמו שר חוץ, מתנהג כמו מריונטה של ראש הממשלה נתניהו. 
+
+
+ תאמין לי, אתה יודע כמה הישגים הבאתם למשרד החוץ תחת יו"ר המפלגה שלך?
+
+
+ככה אתה נוהג כל הזמן. אתה לא מסוגל לתת תשובה, תשובה.
+
+
+ אפס. אפס הישגים. אפס הסכמי שלום. שום כלום. 
+
+
+ אדוני, תעצור את הזמן.
+
+
+ תספר על הטלפונים שאתם עושים למדינות חוץ - - -
+
+
+ דרך אגב, אני רוצה להודות לחבר הכנסת הלוי, שנלחם בשבוע שעבר על החוק של "יהודית ודמוקרטית".
+
+
+על חוק המתנות. על חוק המתנות.
+
+
+ לחבר הכנסת הלוי יש את ההצעות הכי הזויות, הכי קיצוניות, הכי לא נורמליות.
+
+
+ תספרו. מיקי, תספרו. על טלפונים שאתם עושים - - - להזיק למדינת ישראל - - -
+
+
+הוא ייחשב בהיסטוריה של עם ישראל, של מדינת ישראל, עם הצעות החוק – מתנות? הזוי לחלוטין.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ עם איזה ראשי מדינות דיברתם, שיעריכו מחדש את היחסים עם ישראל? תספרו לציבור.
+
+
+ הערותיכם נרשמו, נמשיך. קדימה, בוא נמשיך. 
+
+
+ הזוי אתה. הצעות החוק הכי לא נורמליות. 
+
+
+ממשלה מפקירה ומופקרת, שמפקירה את לוחמי צה"ל. ואני חוזר עוד פעם, אדוני שר החוץ: אתה יושב במקום לכנס קבינט. תגיד שימצאו לך מחליף ותלך לקבינט. 
+
+
+ בינתיים הילדים שלי משרתים בקרבי.
+
+
+ ואחרי שאמרתי את הדברים האלה - - -
+
+
+ שמענו עליך. שמענו עליך, עם מי הקמת את הממשלה הקודמת. שמענו בדיוק.
+
+
+ אדוני שר החוץ, אתה מפריע לי כרגע בדברים שקשורים אליך.
+
+
+ את הכתם הזה לעולם לא תוכל למחוק.
+
+
+אדוני היושב-ראש, אני אשמח - - -
+
+
+ קיבלתם מדינה פורחת. תראו מה עשיתם. בשבעה חודשים הרסתם מדינה, בכל תחום – צבא, חברה, מדיני, כלכלי. אין פינה אחת שלא הרסתם. תתביישו לכם. הרס מדינת ישראל על הידיים שלכם. 
+
+
+ לעולם לא תוכל למחוק את הכתם הזה. לעולם - - - 
+
+
+ ובמקום לשבת פה כשר תורן, תכנס קבינט ותשמע את ההשלכות; ותקרא לפרקליטה הצבאית הראשית וליועצת המשפטית לממשלה - - 
+
+
+ אני הרבה יותר רגוע כשנתניהו בקבינט ולא לפיד. תאמין לי, הרבה יותר רגוע.
+
+
+ - - ותיפגש עם שר הביטחון, כי יש לך אחריות, ששכחת אותה, ואולי לא הייתה לך אף פעם, אבל זאת הממשלה שאתה נמצא בה כשר החוץ, ולא אני. ואתה לא יודע דבר וחצי דבר על מה שאני אומר פה עכשיו, כי שום דבר מהדברים האלה לא נעשה – לא בוועדת חוקה, לא בשום מקום אחר; לא הדיונים האלה, שבאים לשמר את מה שיש. אתם מפקירים כל דבר ועושים כל דבר רק למען טובתכם האישית. שחיתות ומושחתים – זה מה שאתם, וזו תכלית החוק הזה. 
+
+הממשלה הזאת חצי שנה לא עוסקת כמעט בשום דבר שקשור לחיים שלנו. כל-כולכם במהפכה. מה עם כלכלה, יוקר מחיה, מאבק בפשיעה, ביטחון, פריפריה, מעמד האישה? מצאתם לנכון לרסק את הוועדה למעמד האישה – את זה אתם מרסקים יפה, ממציאים חוקים חדשים. לימור סון הר מלך, לוחמת חופש; עלייה דרמטית בפשיעה מאז שמונה בן גביר, השר באמת הכי כושל שהיה אי פעם במשרד לביטחון פנים. אנחנו עם 130 נרצחים. שנת 2021, שהייתה שיא, בתקופתו של נתניהו, הייתה עם 126. אתם מצטיינים בזה, בלעשות רק דברים פחות טובים. בשנה הקודמת באותם נתונים היינו עם 60 נרצחים. אתם פשוט מפקירים ביטחון אישי, מפקירים כל דבר שזז. 
+
+ מחר תהיה ההצבעה. האחריות היא על הממשלה, על ראש הממשלה. האחריות אינה מתחלקת, וראש הממשלה אמור להיות ראש הממשלה של מדינת ישראל, לא רק של חלק ממנה. האחריות על צבא העם היא שלו. על נתניהו לצאת מהירכתיים של הספינה, לעלות לגשר ולהבין שגם אם לא נוח לו והוא צריך לעשות בחירה בין משרתים למשתמטים, בין גזענים, הומופובים ועבריינים לבין טובת הציבור כולו – הוא צריך לעצור. זה לא כישלון, זה מימוש חובה. זה לא הפסד, כי אם כיוון שביום הזה יקבע גם איך הוא ייזכר בהיסטוריה. 
+
+ המחאה העצומה לא תיפסק. אם חוק זה יעבור, היא תתרחב, היא תעמיק, ומי שחושב שחום הקיץ, החופשות והקייטנות יעצרו את כל אלה שמדינת ישראל ומגילת העצמאות וערכיה היהודיים והדמוקרטיים חשובים להם, טועה טעות מרה. המחאה העצומה גם תגרום לאותם אלה בליכוד ששכחו מאיפה באו ופחדנותם אומנותם – כן, השר כהן, פחדנותם אומנותם – היא תגרום להם בסוף להבין שגם הם צריכים להגיד: עד כאן. 
+
+ עדיין ניתן לעשות שינוי. אני לא סומך – לא על המוסריות שלכם, לא על הערכים שלכם. אני כן סומך על הציניות שלכם. ביום שתראו שזה לא משתלם לכם, שההמון שצובא על הרחובות הם גם אלה שמצביעים לכם, תגלו אז את המוסר, את הערכים ואת מדינת ישראל הדמוקרטית ותצטרפו למחנה. אבל כנראה זה ייקח עוד זמן, כי התרגלתם, התרגלתם להיות כאלה. תודה רבה. 
+
+
+תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.  
+
+
+
+
+הודעה של מזכירות הכנסת, עד שתגיעי לכאן, בבקשה.
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הבריאות בדבר פיצול הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 65) (החזר דמי נסיעה באמבולנס לחולה סיעודי ובעד חולה שנפטר), התשפ"ב–2022. תודה.
+
+
+
+
+ 30 דקות, בבקשה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר החוץ, הנאום שלי היום הוא קריאה אחרונה לממשלה הזו, שממאנת ומסרבת להבין מה באמת קורה פה. אז אני רוצה להקדיש את הזמן הזה כדי להסביר לכם מה קורה כרגע במדינה. 
+
+ אתמול ראינו משהו מדהים, היסטוריה מתרחשת לנגד עינינו. מאות אלפים מכל רחבי הארץ ומכל חלקי החברה הישראלית החליטו להיות מנהיגים. מבוגרים, צעירים, ילדים, נערים, נערות –כולם הפכו בעל כורחם למנהיגים מעוררי השראה. בהיעדר מנהיג ומנהיגות הם קמו ואמרו: עד כאן. צעדו בחום, בשמש, שעות, ימים – שיא של מחאה מעוררת השראה שמתקיימת במדינה הזו כבר 30 שבועות רצופים – כשבליבם בקשה אחת: נורמליות, שפיות, ממלכתיות, יושרה. 
+
+מה הם מבקשים? בסך הכול ממשלה סבירה, ממשלה שעובדת עבורם, שלא מאיימת על אורחות חייהם במדינה שבה הם נולדו, גדלו, שירתו, שלה הם תורמים כל חייהם; ממשלה שתעסוק בחיזוק של מדינת ישראל, ולא ממשלה שתעסוק בלרסק ולפרק את מדינת ישראל. 
+
+ נחשול הצועדים היה נחשול של עוצמה וכוח. כאן בירושלים, בחיפה, בתל אביב, בבאר שבע, בכפר סבא, בנתניה, באשדוד, בכבישים, בדרכים, באוויר ובים, בכל מקום בישראל, בכל מקום בעולם. הם, אנחנו – בכל מקום. הם ואנחנו לא הולכים לשום מקום, לא משנה מה תעשו, כמה תאיימו, תרביצו, תשלחו סוסים, תשברו ידיים, תשברו רגליים, תשברו ארובות עיניים. אנחנו כאן, איתם, כולנו ביחד אגרוף אחד, כי אין להם ברירה. הם מפחדים, הם חרדים מממשלה ברוטלית שאין בה טיפת יושרה, אין בה מנהיגות ואין לה מנהיג. הם רואים מי מחזיק את ההגה של המדינה, והם שואלים את עצמם: אלה? אלה רוצים לשנות את כללי המשחק, שכך יהיה בידיהם עוד כוח, כוח בלתי מוגבל? 
+
+הם מבינים שזה לא עניין של ימין ולא של שמאל. זה החיים עצמם, החיים שלנו במדינה הזו עומדים על הכף. העתיד של הילדים שלנו עומד פה על הכף, וריסוק של כל הערכים שלאורם אנחנו מחנכים את הילדים שלנו. והם ואנחנו לא נפסיק, הם ואנחנו לא נוותר. ככל שתענו ותגדפו אותנו ואותם, כך נרבה וכך נפרוץ, כי אנחנו והם רואים ומבינים את השקר. אנחנו רואים את השחיתות. והמסכה שלכם – זו שניסיתם לעטוף בה את ההפיכה הזאת ואת החרפה של מה שאתם מנסים לעשות – כבר מזמן היא נקרעה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, לפני שבעה חודשים קמה פה ממשלה; ממשלה שנבחרה על בסיס הבטחות שהינה, מגיע מר כלכלה, זו הממשלה שתטפל ביוקר המחיה, בביטחון האישי, ותביא הישגים – איך אוהב להגיד ראש הממשלה נתניהו – כבירים. ומאז, מי היה מאמין שעברו רק שבעה חודשים? המדינה שלנו בוערת. פשוט בוערת. הרסתם את המדינה, הרסתם את החברה. מאומת ההייטק הפכנו למדינה מצורעת בעולם. ריסקתם את החברה. ואני מסתכלת ולא מאמינה. אני לא מאמינה. שרים ששנאתם אומנותם; ראש ממשלה שלא מפסיק לשקר; מחוקקים חוקים כדי להחליש את המערכת של החוק, כי חלקם חשודים בעבירות; פירומנים, מסיתים איש באחיו. חורבן כזה לא היה מאז חורבן הבית. 
+
+ואותי מצמררת העובדה שכל האירועים האלה שאנחנו חווים מגיעים לשיא בחקיקה מושחתת דווקא השבוע – השבוע שבו חל תשעה באב ונחרב הבית השני בשל שנאת חינם. וכמו בסרט רע, כל יום קם ציבור אחר במדינת ישראל שמגדפים אותו, או שהשרים והממשלה הזו מעבירים חקיקה מושחתת אחרת. כי מה עשתה הממשלה הזאת ומה עשו שריה מאז הקמתה? כוח, כסף וכבוד. 
+
+בואו נראה רק רשימה חלקית של מה שעשיתם. עוד כוח ועוד ג'ובים – והציבור מסתכל. כוח: חוק-יסוד: דרעי 3; חוק הנבצרות; חוק המתנות – שוחד לעובדי המדינה; חוק למימון שני מעונות לראש הממשלה; תקציב נוסף לאשת ראש הממשלה; חוק דחיית הבחירות לרבנות הראשית כדי למנות את האח של אריה דרעי לרב ראשי; חוק לביטול הבחירות בלשכת עורכי הדין, ולכן חוק לפירוק לשכת עורכי הדין; חוק, שנעצר, לאי-מתן שירות ללהט"בים ואחרים; חוק לימוד תורה או חוק הגיוס, שבינתיים נעצר; חוק טבריה המושחת, שהאנשים פה בליכוד לקחו שקיות הקאה והתחננו לקיזוזים כדי לא להצביע עליו, ובשביל מה? בשביל לשבש את כללי הבחירות המוניציפליות ולמנות את האח, את החבר או את המקורב, סליחה, לשר בש"ס, להיות ראש העיר טבריה; חוק מח"ש, שיכפיף את המחלקה לחקירות שוטרים לממשלה הזאת, הם יחקרו אלימות נגד מפגינים; שכחנו כבר שהיה ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים, כי מה זה מרמה והפרת אמונים? זה רק משהו שאתה מחנך את הילד שלך כל יום: תהיה ישר, אל תשקר, תהיה בן אדם טוב; חוק להסדרת ההפגנות, שהוא בקנה, וריסוק התקשורת החופשית. רק מהשבוע האחרון. 
+
+כסף: סכומי שיא של העברות תקציבים סקטוריאליות; קרן ארנונה; קצבאות למי שלא עובד, ביטול התמריץ לצאת לעבודה; תלושי מזון שהם לא למאותגרי מזון, הם רק לבוחרים ולמקושרים; עוד העברות סקטוריאליות, עוד הגדלות של תשלומים לאברכים. ומה? לקצץ את תקציב רשות החדשנות, שורפים את כספי המיסים שלנו על הוצאות שלא מצמיחות לנו תשואה. מעודף תקציבי עברנו לגירעון, שעבר את כל התחזיות, על חשבוננו. 
+
+ אמרנו כוח. אמרנו כסף. בואו נעבור לכבוד ולכיבודים: במקום תוכנית לאומית לזוגות הצעירים ממנים את מנהל הליכודיאדה למנכ"ל משרד התחבורה; מפטרים את יו"ר הרשות לקידום מעמד האישה; מפטרים את מנכ"ל רכבת ישראל; מדיחים את יושב-ראש הדואר; מטהרים את משרד התחבורה, אומרים לעובדים: תביאו לנו את הרשימות של העובדים שהם לא בקביעות; מדיחים את מנהלת רשות החברות; מדיחים את המפכ"ל; מדיחים את נציב מחוז תל אביב; מאיימים בפיטורי היועצת המשפטית לממשלה; נציבת השב"ס הודיעה בסוף השבוע האחרון שהיא מתפטרת כי היא לא יכולה לשאת את ההשחתה במינויים ששר המשטרה עושה לה בשב"ס. וחדש, טרי מהבוקר – חקירה פלילית נגד המנכ"ל המיועד של השר אמסלם, מאור הגולה, על כך שהסתיר – המועמד שלו – פרטים משמעתיים מעברו. אמסלם כמובן מתעקש על המינוי. משרדים פורקו כמו לגו – חצי לזה וחצי לזה. שני שרי ביטחון, שר אחד בשני המשרדים הכי חשובים במדינה, כי מה חשובה המדינה? העיקר כסף, כוח וכבוד. 
+
+ואתם, האנשים שמחזיקים בהגה של המדינה, הציבור מסתכל עליכם, ומה הוא אומר לעצמו? הם לא כשירים, הם לא כשירים. להם ניתן בנוסף חקיקה משפטית, עם כוח בלתי מוגבל? אלוהים שישמור, זה מה שהם אומרים לעצמם. 
+
+מעולם לא הייתה ממשלה כזו, שמביישת אותנו מיליון פעם ביום. כל בוקר הציבור המותש מתעורר ליום חדש של שפל. אין סוף לתחתית. הממונה על התקציבים כפי שמעולם לא שמענו: למה אתם מסיטים תקציבים, הוא אומר, ומייצרים מדינה שבה הבן של הבן שלי, כשהוא ילך לגן, יכרע תחת עומס המיסים, כי חצי מהעם לא יעבוד? והממשלה? שותקת. הנגיד מזהיר: החקיקה פוגעת בכלכלה. והממשלה בתגובה? צריך לפטר אותך. חברות הדירוג מזהירות: זוהי ממשלה בלי שיקול דעת; היא לא צפויה. והממשלה ושר האוצר? הן לא מבינות, זה רק סנטימנט. 
+
+ השקל מסתחרר, פעם למעלה, פעם למטה; האטרקטיביות של ההייטק הישראלי יורדת בעולם; בנקאים מזהירים, רמטכ"לים, אלופים, ראשי מוסד, ראשי שב"כ; ידידתנו הטובה ביותר, ארצות הברית, שבלי הברית איתה אין לנו קיום – אין לנו קיום, תפנימו, חסרי אחריות שכמוכם – אומרת לנו: הברית שלנו איתכם מתבססת על זה שיש לנו ערכים משותפים, שאתם הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אם זה לא יהיה, הכול ישתנה. ואתם – בשלכם: כוח, כסף וכבוד. מי שלא בחר בכם – לא קיים. הכול כשר כדי לבזבז את כספי המיסים שלנו על חוקים פרסונליים. זו הדמוקרטיה בעיניכם. 
+
+תוך ארבעה חודשים המדיניות העיקרית שלכם הפכה להיות מדיניות של גידופים. שרת ההסברה של מדינת ישראל קוראת לטייסים נפולת של נמושות; שר התקשורת אומר להם: לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם; ראש הממשלה שלנו מודיע להם: בלי טייסים יש לנו מדינה. ובכלל – כולם אשמים, חוץ מכם; שר המשטרה, שאחראי על השקט ועל הרוגע ועל השלווה בתוך מדינת ישראל, שופך דלק למדורה: מה שאתם רואים עכשיו זה רק הסלטים שבארוחה, הוא אומר. רק התחלנו להטריף אתכם, הוא אומר. הפשע משתולל ברחובות, המשטרה בקריסה תדמיתית וכלכלית, והוא עסוק בלרסק את המפגינים. 
+
+ ואתמול, אל מול מאות אלפים שהלכו שעות בחום, כי כואב להם, שר המשטרה מצייץ: בר הסלטים פתוח; החקיקה שאתם חוששים ממנה, מפגינים יקרים, היא אמיתית. זו רק ההתחלה, רק פתחנו את הבר. שרה אחרת עולה פה על הדוכן ואומר��: למה מי את, את שרה? מי את? אני שרה ואת לא. והשר לאנרגיה אטומית שלנו הוא בכלל שר השנאה והטינופים, מקלל ומגדף מבוקר ועד ערב. מקלל נשים, מקלל אשכנזים, מקלל פקידים, ולא מתבייש להגיד שהיועצת המשפטית לממשלה – אחרי שסיפר לנו על הרולים ועל הפנים שלה בשוביניסטיות מבחילה – היא סכנה ברורה ומיידית לקיום המדינה; והוא המסכן, המקופח הנצחי, הקוזק הנגזל. 
+
+והחקיקה המשפטית דוהרת, ואין אדם אחד, מלומד אחד, פרופסור אחד ראוי – אנשים ראויים, אני אומרת – אחד שתומך בה. הממשלה הזאת, שקראה לחקיקה הזאת חוק סולברג – קם סולברג ואומר: זה לא אני, אל תשתמשו בשמי. יובל אלבשן – קראו לזה מתווה אלבשן – אומר: אל תשתמשו בזה, זה לא שלי. אין אדם אחד שתומך בזה.
+
+אדוני היושב-ראש, אנחנו בארץ לא ידועה. אנחנו בארץ של חרפה. בושה גדולה. בעת הזו אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה. ממשלה של אנרכיסטים. הציבור משפשף את עיניו ואומר לעצמו: זה לא אמיתי, זה סרט רע, זה סרט אימה. ואתם מסבירים לו שאלה רק הסלטים בארוחה שאתם מבשלים לו. אז מה אתם חושבים שיקרה? מה אתם חושבים שיקרה? 
+
+ אתם אומרים שבשם הדמוקרטיה אתם זכאים לכוח בלתי מוגבל – כן, עוד כוח, לא מספיק מה שאתם מראים להם; כזה שאף אחד לא יוכל להגביל. אתם מסבירים לציבור, אחרי שאתם מגדפים אותו, שזכותכם עכשיו לדרוש את הכוח לחוקק כל חוק, לקבל כל החלטה, גם מושחתת, כי בחרו בכם, וזה מספיק. מותר לכם לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק, כי בחרו בכם; מותר לכם לעבור על החוק ולקבל חסינות, כי בחרו בכם. אנחנו – אתם אומרים לציבור – אנחנו הדין, אנחנו הדיין, אנחנו השופט, אנחנו התליין, אנחנו המבצע. כוח, כסף וכבוד. 
+
+ ודי מהר הכול מתחבר לציבור ביחד. הכול מתבהר לתמונה אחת מבהילה. כי איך נוכל להבטיח שאיש שלנו יזכה בראשות העיר טבריה בלי שנחוקק את חוק טבריה המושחת, ונוודא שהוא יעמוד על תילו בלי שבית משפט יפסול אותו? איך נחוקק את חוק דרעי כדי שהוא יחזור לממשלה בלי לקרוא לזה "חוק-יסוד"? כי רק אם נקרא לו "חוק-יסוד", ואם אנחנו נקבע שכל חוק שנקרא חוק-יסוד הוא מחוסן, נוכל לעשות את זה. איך נוכל לפרק את לשכת עורכי הדין – אחרי שעשרות אלפי עורכי דין עמדו בשמש יום שלם והתוצאה לא לרוחנו – בלי שבית משפט יתערב? איך נוכל לחלק מיליארדים, לבזוז מכספי המיסים שלנו, רק לבוחרי ש"ס, ולקרוא להם תלושי מזון, בלי שהפקידים יתערבו לנו? איך נוכל לפטר את היועצת המשפטית כדי שראש הממשלה יסגור עסקת טיעון בלי שיעצרו אותנו? איך נוכל שלא לכנס ועדה שתפריע לנו לעבוד, או לא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, סתם כי בא לנו ככה שנתיים, בלי שבית המשפט יגיד לנו שזה לא סביר? והכי חשוב: איך נוכל להציף את משרדי הממשלה שלנו בג'ובים, בתפקידים הכי בכירים ורגישים שיש, ולהפוך את הממשלה למפעל ג'ובים פרטי, בלי עילת הסבירות? אנחנו לא יכולים לעשות את כל זה כעת, כי אנחנו מוגבלים. אנחנו מנסים, אבל אנחנו לא מפסיקים להתקוטט עם כל שומרי הסף. 
+
+ולכן, חבריי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, הכול ברור: ביטול עילת הסבירות זה באמת, כמו שאמר שר המשטרה, רק הסלטים שבארוחה, כי גם ההיגיון פתאום ברור כשמש: קודם מחלישים את המנגנון שמפקח על הממשלה – את הפקידים, את היועמ"שים, את כל מה שמצנן שחיתות – ואז הדרך תהיה סלולה בנתיב. ארבעה נתיבים, בכביש מהיר, לחוקים שאנחנו עוד אפילו לא מדמיינים שמגיעים. 
+
+בסוף השבוע האחרון בג"ץ הוציא, כצפוי, צו כנגד חוק טבריה המושחת. בדמוקרטיה המבוימת שאתם מסדרים לנו הוא לא יוכל, כי בטח תקראו לזה "חוק-יסוד". בדמוקרטיה העתידית שאתם מסדרים לנו, השופטים יהיו שופטים עליונים, כמו פרופ' טליה איינהורן. מישהו צפה ביום שישי באופירה וברקו? אופירה וברקו שאלו אותה שאלה פשוטה – היא המועמדת שלהם לבית המשפט העליון, embrace yourself– אומרים לה: תגידי, מה יש לך לומר על ההסתה הפרועה כנגד היועצת המשפטית לממשלה? זה תקין בעינייך? היא לוגמת מכוס מים ואומרת: זה לא קרה, זה לא נכון, זה לא נאמר. מראים לה את הקטע שהדברים נאמרו – שותה כוס מים. שאלה שנייה שמפנים אליה: האם רוסיה היא לדעתך דמוקרטיה או שהיא לא דמוקרטיה? והיא שתתה כוס מים. אל תתבלבלו: עליה ועל שכמותה הם בונים, לא על שופטים מקצועיים עם שיעור קומה, בעלי מוניטין במערכת ובאקדמיה המשפטית. הם צריכים שופטים שפוטים. והציבור יוצא לרחובות, כי הוא מבין. הוא מקבל בשידור חי ממשלה שמכינה הפיכה; שמכינה את הכוח לשחיתות, לסיאוב, כשלצד כל זה הזכויות שלהם לא מוגנות. 
+
+השבוע, בפרשת השבוע התחלנו בקריאת ספר דברים. ספר דברים הוא ספר שנכתב ברובו על ידי משה רבנו כדברי סיכום ופרידה לעם ישראל ערב כניסתו לארץ ישראל. בין דברי הפתיחה לדברי הסיכום של משה רבינו ניתן למצוא את פרשת מינוי השופטים על עם ישראל. משה אומר שהוא לא יכול ולא צריך לשפוט לבדו, ועם ישראל מאשר לו למנות שופטים לפי דרגות חומרה של אירועים. משה, שהיה גם המנהיג וגם השופט, מבין שצריך לבחור שופטים, ומצווה עליהם לנהוג בצדק ובהגינות. וזה מה שהוא אומר להם: "לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא". משה רבנו אומר לשופטים: אסור לכם לפחד מאף אדם – מאף אדם – כי אין אדם שהוא מעל החוק. 
+
+ואני פונה אליך, ראש הממשלה שלנו: איפה המנהיגות שלך? למה אתה לא מסתכל למיליוני אזרחים בלבן של העיניים, ורואה שאין לך שום לגיטימיות להרוס אותנו, את החברה, את הלכידות שלנו? אף אחד לא יכול להיות מנהיג מתוך רצון לנקמה במערכת. שמעון פרס, זיכרונו לברכה, אמר: הנהגה זה לא לחלק פקודות, זה להושיב את עצמך על כיסא המציאות ולשאול את השאלות הנוקבות ביותר. הגיע הזמן, אדוני ראש הממשלה, שבמקום להאשים את כולם ולפגוע בכולם, תשאל את עצמך: האם עוד כוח ועוד ג'וב, האם כל זה שווה את זה? להחריב את המדינה שלנו? האם שווה לך להיזכר כמחריב המדינה? הידיים שלנו במחנה הממלכתי פשוטות אליך להסכמה. גם עכשיו, גם ברגע זה, הדיבורים נמשכים. הסכמה על ההמשך – אבל בתנאי שלא תהיה עוד חקיקה אלא בהסכמה רחבה. ואני פונה אליך ולכל אחד בקואליציה הזאת: תעשו משהו, תהיו מנהיגים, האחריות היא בידיכם. 
+
+ ואני רוצה להגיד עוד מילה על הנושא הזה של ההסכמה הרחבה. הבקשה הזאת, שאנחנו לא נרפה ממנה, היא לא פריבילגיה; זה לא מיעוט שבא לממשלה ואומר: תעש לנו טובה, תחוקקו את החוקים האלה בהסכמה רחבה. הרי אם היו פה, אדוני היושב-ראש, חוקי-יסוד אמיתיים וזכויות יסוד אמיתיות, הממשלה הזו לא הייתה יכולה לחוקק את השינוי בעילת הסבירות אלא ברוב מיוחס. כי הדבר הכי בסיסי שהבנו – ודרך אגב, לא הייתה על זה מחלוקת בבית הנשיא – הוא שצריך לעגן את זכויות הפרט, שחוקי-היסוד במדינת ישראל לא כתובים בצורה אמיתית, כחוקי-יסוד מוגנים. כי בחוקי-היסוד כלל היסוד הוא, כמו בחוקה בכל מדינה, שאי-אפשר לשנות אותם אלא ברוב, של 75 חברי כנסת. מה זה אומר? שאלו יסודות חוקתיים של המדינה, וכשבאים לשנות את כללי המש��ק, ממשלה רגילה, ברוב רגיל, לא יכולה לעשות את זה. ואתם מנצלים את המחדל הזה שעד היום לא הגנו על זכויות היסוד, ואומרים – מה, זו דמוקרטיה. לא. בדמוקרטיה לא משנים חוקי-יסוד אמיתיים ברוב רגיל.
+
+ והינה, התיקון הזה של עילת הסבירות, עילת השחיתות, הוא תיקון בתוך חוק-יסוד: השפיטה. אם היו לנו חוקי-יסוד אמיתיים היה כתוב בתוכם שאי-אפשר לשנות אותם אלא ברוב של 70 או 80. וכולנו הבנו בבית הנשיא שזה חלק בלתי נפרד ממה שצריך לעשות: קודם מגינים על זכויות היסוד ועל שיטת המשטר, ואז הממשלה בעצם לא יכולה לעשות את מה שאתם עושים. ולכן, הציבור מבין היטב שמה שקורה כאן זה לא דבר רגיל. משנים את שיטת המשטר, זו לא רפורמה בדגנים, זה לא שינוי מחירי החלב – אתם משנים את המדינה ואתם עושים את זה בצורה לא לגיטימית, ברוב רגיל. ולכן, גם יש פה טיעון מהותי, בסיסי, יסודי. אתם לא עושים טובה לאף אחד, זה לא לגיטימי לעשות את השינוי הזה ברוב רגיל. 
+
+ אתמול בבית הכנסת קראנו את ההפטרה של פרשת חזון, כששמעתי מהי ההפטרה לפרשת השבוע הצטמררתי. מדובר בנבואה של הנביא ישעיהו לקראת תשעה באב, זו קריאה שתמיד קוראים לקראת תשעה באב, וזו בעצם הנבואה שלו לפני שנחרב הבית השני בשל שנאת חינם. וזה מה שהוא אומר: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". מה הוא אומר? בעצם, הוא הוכיח את הממשלה. הוא אומר להם: כל מה שעניין אתכם השרים, שרי ירושלים, היה הכסף, המינויים והכבוד. לא עניין אתכם משפט היתומים, לא עניינו אתכם האלמנות, רק שלושת הכ"פים: כסף, כוח וכבוד. וכמה עמוק הדמיון בין אז להיום. ובסוף ההפטרה, מה אומר הנביא, מה הפתרון לשחיתות הזאת? "ציון במשפט תפדה". בעצם, מה הוא אומר? הוא אומר: רק משפט, דין שיחול על כולם, כולל על השרים, הוא הפתרון. איזה צירוף מקרים מצמרר. 
+
+ אני קוראת מפה, אדוני היושב-ראש: איך יכול להיות שהחקיקה הזאת פורצת היום, יום אחרי ההפטרה הזאת והדברים המצמררים האלה? תעצרו את ההרס. העם שלנו בכאב, אנחנו פצועים. מה אנחנו מבקשים? קצת שקט, קצת חמלה, קצת אהבה אחד לשני. הנהגה שלא מבינה את זה לא ראויה לעם הזה, ואם אתם לא תעצרו את זה או תגיעו להסכמה מכבדת, אתם לא ראויים לעם הזה. "פתאום קם אדם בבוקר / ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת", כולנו חזקים ואנחנו ביחד עם כל המפגינים. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.
+
+
+תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני שומעת בימים האחרונים זעקות אוי אוי אוי מחברי הקואליציה על כביכול הפיכה צבאית פה בארץ. אז האוי אוי אוי הזה רחוק מהמציאות. הלכתי ובדקתי מה זו הפיכה צבאית כדי שאתם תיכנסו קצת לפרופורציות ותדעו על מה אתם מדברים. הפיכה צבאית היא הדחת שלטון באופן פתאומי באמצעות פעילות כוח צבאי או תפיסת שלטון במדינה על ידי הצבא או הפיכה שבה משתלט צבא על מרכזי כוח מדיניים, לרוב תוך מינוי חלק מראשיו לתפקידי הנהגה בכירה. שום דבר מזה לא קורה אצלנו, אז די עם ההתבכיינות הזאת, אתם הפכתם את ההתבכיינות הזו לדרך החיים שלכם. 
+
+זה לא מה שקרה בארגנטינה, וזה לא מה שקרה בצ'ילה, וזה לא מה שקרה בתימן ולא בסודאן. דווקא ההפך הוא הנכון. מה שקורה אצלנו זה שאנשי צבא לשעבר, אנשים שכבר עשו את השירות, אנשים שכבר סיימו את שירות המילואים, שמתנדבים – המילה היא "מתנדבים" – הם אומרים: שלום, סליחה, לא מתאים לנו. האנשים האלו לא מרימי�� את הנשק, הם מורידים אותו. אז לקרוא ולהתבכיין שזו הפיכה צבאית? תקראו קצת ספרות, לא יזיק, הכול כבר כתוב. זו לא בושה לא לדעת, להגיד שלא יודעים וללכת וללמוד, ולא אחר כך להתבכיין שלא נתנו לכם. שכל, ללמוד, להתאמץ והכול בסדר, ככה זה עובד בחיים. זה רחוק מהמציאות, ותפסיקו עם ההתבכיינות הזאת.
+
+מה קורה פה עכשיו? כוחות הביטחון כפופים לממשלה, חד-משמעית, אין על זה אפילו ויכוח וספק. אבל הממשלה? היא כפופה לחוק, שאתם משנים אותו עכשיו; היא כפופה לחוקה, שאין אצלנו, לצערי הרב; או לבית המשפט, שאתם רוצים להרוס אותו. זו המציאות. מה אתם חושבים? שתעשו כל מה שבא לכם, תדרסו את כולם, תעשו פה הפיכה שלטונית, וכולם יעמדו דום ויגידו אמן? לא, זה בדיוק המצב שבו אני מצפה מאזרחי ישראל לצאת להפגנות, להשמיע את קולם ולהגיד: חבר'ה, כן, זכיתם בבחירות, על זה אין ויכוח. קיבלתם מנדטים, אבל לא קיבלתם מנדטים לשנות את אופייה של המדינה. מה שאתם עושים זו הפיכה, זה בדיוק המצב.  
+
+ באיזו חוצפה אתם מדברים על סרבנות ואומרים על אנשי המילואים האלה סרבנים? רק לפני חודש התקבלה החלטת ממשלה, אולי אלי כהן יכול לחדש לנו, החלטת ממשלה 862, שבעצם פוטרת מגיוס 170,000 אברכים. היא אומרת: לא, אתם לא תתגייסו, כי זו אמונתכם, ככה אתם מאמינים, זו תפיסת העולם שלכם. 170,000. עכשיו, ברגע הזה, הממשלה החליטה שלא תהיה אכיפה של חוק הגיוס. איזו צביעות זו? פה אתם מקבלים החלטות ממשלה כי זה נוח למפלגות החרדיות – ופה אתם מעיזים לפתוח פה על אנשים שלא ראו בית, פספסו ימי הולדת של הילדים, סיכנו את החיים? התבלבלתם. ואם אתם כל כך דואגים לצבא העם, תמלאו שורות, תמלאו שורות. חסרים שם הרבה מאוד אנשים. הבנתי שיש עכשיו דאגה גדולה מאוד לנו ולראשי מערכת הביטחון מכשירות הצבא. 170,000 – קדימה לגיוס, תמלאו שורות. אבל אני כן רוצה לראות את סמוטריץ' ובן גביר בראש הצעדה הזאת, יחד עם דרעי, גולדקנופ וגפני. ואללה, עם כוחות כאלו אנחנו כנראה ננצח בכל הגזרות.
+
+החקיקה הזאת צריכה לרדת מסדר-היום – לא הידברות, לא נעליים ולא סיפורי סבתא. והסיבה פשוטה מאוד. כל מי שמדבר אך ורק על ביטול עילת הסבירות משקר לעצמו וגם לאנשים אחרים, כי זו רק אבן אחת קטנה בתוך כל הקונסטרוקציה של יריב לוין ושמחה רוטמן, וצריך לראות את זה בזום-אאוט. אסור להיכנע עכשיו לסיפורים של עילת הסבירות, כי אחר כך תהיה פסקת ההתגברות, ואחר כך יועמ"שים ואחר כך הוועדה לבחירת שופטים. חייבים לראות את כל התמונה מכל הזוויות כולל כל ההשלכות, לרוחב ולעומק. כי יש כאלה, ואנחנו בוועדת החוקה שמענו וראינו אותם, איך זה השפיע על החלטות אחרות, כי השר מאציל סמכויות, הוא יכול גם לקחת סמכויות מהפקידות הבכירה. 
+
+בסוף, בשורה התחתונה – וזה יקרה, זה רק עניין של זמן – ביטול עילת הסבירות יפגע באזרח הקטן שבקצה, כי בתי המשפט בכל הערכאות לא יוכלו לתת את הסעד. אז יגידו לי שיש עוד שמונה עילות, עוד כמה עילות. גם את אלו אתם תבטלו עוד מעט, למה צריך? בכלל, מי צריך בית משפט? כי זה עוצר אתכם מלעשות את מה שבא לכם. אבל בעילת הסבירות יש משהו מיוחד מאוד, ואתם לא סתם התלבשתם עליה: היא עושה שכל, וזה סעד חשוב מאוד דווקא לאזרח הפשוט או לנושא של מינויים ופיטורים. שם, שם זו האבן, שם זו הבעיה. כי כאשר קורים מינויים לא ראויים, בית המשפט לרוב מדבר על סבירות המינוי. או כאשר קורים פיטורים – כפי שעכשיו שמענו, מנכ"ל רשות הדואר, אתם זורקים אותו. מה הוא עשה לכם? הוא לא נותן לכם לעשות שם מה שאתם רוצים? להשחית את המערכת עוד יותר? לא מתאים לשלמה קרעי, או שהוא יותר מדי מקצוען? 
+
+
+ סגרו לנו את הדואר בכנסת, לא?
+
+
+אז כל הדיבורים האלו שאני שומעת פה של יפי נפש, על הידברות, על ההסכמות, אני לא מקבלת את זה, כי זה שקר. אם אנחנו באמת רוצים לתקן את מערכת המשפט, לא לטובת הפוליטיקאים, לא לטובת המינויים, לא לטובת האינטרסים האישיים של איש כזה או אחר – צריך לגנוז את כל החקיקה הזאת, לשכוח מקיומה, לזרוק אותה לפח ולהתחיל הכול מחדש. כי כן אפשר לעשות תיקונים, כן אפשר לעשות רפורמה, אבל הרפורמה צריכה להיות רפורמה מאוזנת, שלוקחת בחשבון את השלכות הרוחב, שלא מוציאה את המערכת מאיזונים, שכן נותנת בלמים לפוליטיקאים. כי כפוליטיקאים, אנחנו נוטים להגזים. זה הטבע של האדם, גם אני צריכה מערכת איזונים ובלמים, כל אחד בבניין הזה, ככה זה עובד. ואנחנו מכירים את שיטת הסלמי שלכם. אתם עכשיו צועקים: בואו נגיע להסכמה בעילת הסבירות. אוקיי, הגענו, זה אומר שלא יהיה כל השאר, שזה יעצור? לא, אנחנו יודעים שלא. לכן, אין שום אפשרות להגיע לכאלה הסכמות בעת הזו בלי לראות את התמונה באופן מלא. 
+
+עכשיו, אני יכולה לפנות לחבריי בליכוד, מפלגת השלטון: אתם כנראה קצת איבדתם את הגבולות, איבדתם את ההבנה מה זו מפלגת שלטון, ושאתם מייצגים לא רק את הבוחרים של עוצמה יהודית והציונות דתית וש"ס ויהדות התורה. אתם קיבלתם מנדט מציבור מאוד מאוד מאוד רחב: חילונים ומסורתיים, אשכנזים ומזרחים, יוצאי ברית המועצות ויוצאי אתיופיה. אתם מייצגים את כולם. ולפי הסקרים האחרונים שליש מבוחרי הליכוד לא תומכים בכם, שליש מבוחרי הליכוד אומרים לכם: חבר'ה, הגזמתם, הלכתם בדרך לא נכונה. 
+
+ ולהמחשה, פה על יד הכנסת, ואולי זה יעניין את השר אלי כהן – שום דבר לא מעניין את השר אלי כהן, כי הוא עסוק בטלפון ובאוזניות. אולי זה יעניין אותו. פה על יד הכנסת יש עכשיו אוהל. יושב שם בן אדם מבוגר, דומני בן 78, אסיר ציון. יולי אדלשטיין, אם אתה מקשיב, אז אולי כדאי לך ללכת לפה, לכניסה לכנסת, לבקר את האיש הזה. אסיר ציון 12 שנה, שהיה מסורב עלייה, חבר ליכוד. הוא שובת רעב, ואומר: אני לא מסכים שמדינת ישראל תהפוך לברית המועצות. כי גם שם היו בתי משפט יפים מאוד עם סיסמאות יפות מאוד, אבל אנחנו כולנו יודעים איך הם שפטו ואיך השלטון שלט באותם בתי משפט. כל אחד מהליכוד מוזמן לפה, בכניסה לכנסת, לבקר את האיש הזה ששובת רעב, בן 78, אסיר ציון, חבר ליכוד, שאומר לכם: אתם עכשיו עושים דברים שיש להם השלכות רוחב, ומאחורי הסיסמאות היפות והדיבורים על הזכויות והעניינים מסתתר משהו אחר לגמרי ולאף אחד מאיתנו אין ספק מה מסתתר שם. למה? כי אנחנו כולנו מכירים את הקליינטים. אתם לא יכולים לעבוד עלינו.
+
+ברשותכם – ואני יודעת שאחר כך יהיו שוב פעם צעקות "אוי אוי אוי" – אני רוצה לצטט פסקה מחוק שירות הביטחון הכללי, יש כזה חוק. מה תפקידיו של השב"כ? כדאי מאוד להקשיב, זה עושה הרבה מאוד שכל. ואני חלילה לא אומרת שהשב"כ צריך להתערב, חלילה. אבל: "השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, ריגול, חתרנות, חבלה וחשיפת סודות מדינה; כן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין". כפוף לכל דין ולממשלה. מה יקרה עכשיו, כשהממשלה משנה חוקים ומשנה לנו פה סדרי עולם וגם את שיטת הממשל שלנו, והופכת אותנו מדמוקרטיה – וגם ככה הדמוקרטיה לא חזקה מי יודע מה – למשהו אחר לגמרי? ואני ממשיכה: "ימלא השירות תפקידים אלה: סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו". זה כתוב אצלנו בספר החוקים. 
+
+ לא, אני לא פונה לשירות הביטחון הלאומי שלנו, לשב"כ, להתערב במה שקורה. אבל כשאנחנו נעתור לבג"ץ נגד החוק הזה – ובטח גם החברה האזרחית תעתור לבג"ץ – ראשי מערכת הביטחון יצטרכו לקבל את הדין של הממשלה והדין, ומי שמוסמך לפרש את הדין זה בית המשפט העליון, כדי לשמור על היסודות של החברה שלנו והדמוקרטיה שלנו, מה שאתם רומסים עכשיו ברגל גסה.
+
+עכשיו לגבי הפתרונות. אילו באמת הייתם מנהלים דיון אמיתי, נקי, בלי שיקולים זרים, בלי הדם הרע שיש בכם, היינו יכולים להגיע להבנות. לא על עילת הסבירות – על בכלל, על כל הבעיות שיש לנו במערכת המשפט, לטובת האזרח. למה היום בן אדם בבית הדין לעבודה צריך לחכות שנה וחצי להוכחות? אתם יודעים את זה? שנה וחצי. בן אדם הגיש תביעה; התקבלה התביעה; יש הליך משפטי – הוא מחכה שנה וחצי לדיון הבא להוכחות. אתם יודעים למה? כי חסרים שופטים; לא רק חסרים, יש כבר משרות שאתם לא ממנים. בכלל, המערכת כבר צריכה יותר כוח אדם, היא צריכה יותר משרות, היא צריכה יותר תקנים. איך יכולנו לעזור גם לנושא של התייעלות המערכת? אולי לחשוב על סדרי דין יותר מקילים, יותר זריזים, סעדים שהשופטים נותנים, לתת יותר טכנולוגיה למערכת כדי שאנשים לא יצטרכו לרוץ לבתי המשפט. זה מה שחשוב. 
+
+ אתם דיברתם פה על היועמ"שים? הפתרון הוא בכף היד. אתם יודעים שיש כבר החלטת ממשלה שבעצם מגבילה כהונה של יועץ משפטי של משרד ממשלתי לשש שנים? הדבר היחיד שהייתם צריכים לעשות שם זה להסדיר תנאי פרישה, זה הכול. זאת אומרת, כל הסיפור הזה שיועמ"שים לא נותנים – אולי הם לא נותנים לעשות דברים גרועים, דברים לא חוקיים. יכול להיות שכן, יש יועמ"שים שצריך לתת להם סעד, אבל הפתרון בכף היד.
+
+הוועדה לבחירת שופטים – הדבר האחרון שאנחנו צריכים, עם כל הפוליטיזציה של מדינת ישראל, זה שהשופטים יהיו מטעם ויהיו מינויים פוליטיים. בסופו של דבר אנחנו צריכים שופטים מקצועיים, וזה לא מעניין אותי מאיזה מוצא הוא או היא, ממש לא מעניין אותי, כי זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים לשאול ולבדוק. אנחנו צריכים לשאול ולבדוק אם השופט הזה – היא או הוא – ראוי, מקצועי, יכול לעבוד במערכת לטובת האזרחים. כמו שאני לא שואלת רופא מאיזה מוצא הוא, אני רק שואלת אם הוא רופא טוב. זה מה שמעניין אותי. באמת לא מעניין אותי איזה פרופסורים טיפלו עכשיו בראש הממשלה – שניים. ממש לא מעניין. אגב, גם לא מעניין אם זה נשים, גברים. מעניין אותי שהם היו אנשי מקצוע שיוכלו לתת את הטיפול. אז למה השופטים? אתם רוצים למנות שופטים לפי המוצא רק כדי שזה ימלא את המכסה? לא. אנחנו צריכים בכל מקום אנשי מקצוע, אנשים ראויים, אנשים שמסוגלים לעמוד בתנאים של המערכת לטובת אזרחי ישראל. היום בבית המשפט העליון אני לא רואה יוצאי ברית המועצות לשעבר מהעלייה של שנות התשעים; אין כאלה. אז מה, אני צריכה עכשיו להתאבד פה ולצעוק, אוי אוי אוי? לא. אנחנו צריכים לעבוד קשה יותר, אנחנו צריכים ללמוד, אנחנו צריכים להתאמץ, ויבוא היום ויהיה כזה, אבל זה תהליך. ואתם בחרתם כל הזמן להתבכיין. 
+
+ עכשיו תבטלו את עילת הס��ירות והעולם יהיה ורוד יותר: תוכלו למנות, תוכלו לפטר, תוכלו לעשות, תוכלו לא לעשות, ואף אחד לא יעשה לכם דין. זה מה שאתם רוצים? ומה יהיה אחר כך? ואיזה החלטות תקבלו? איך אנחנו יכולים לדעת מה המניע הנסתר של שלמה קרעי, ושל דודי אמסלם, וגם של ראש הממשלה? ראש הממשלה שלנו הסתיר מאתנו שבוע את המצב הבריאותי שלו. יכול להיות שהוא מסתיר מאיתנו עוד הרבה מאוד דברים אחרים; לא יכול להיות, כנראה, כמו שאנחנו מכירים את העסק. 
+
+ ביטול עילת הסבירות זו הכשרת עילת השחיתות. זו השורה התחתונה. והיד עוד נטויה, כי כפי שכבר אמרתי, מכירים את הקליינטים ויודעים מה בדיוק מסתתר מאחורי המילים היפות והסיסמאות שאתם מפזרים פה לעם ישראל. אנחנו לא ניתן לכם את זה, והעם שנמצא ברחובות לא יאפשר לכם את זה. אם לא, אנחנו כולנו ביחד נצטער על זה, כי יהיו לזה השלכות רוחב, גם בביטחון, גם בכלכלה וגם בחברה שלנו. תחשבו ותעשו כמה שיותר מהר. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
+
+
+מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, חברי הכנסת עם רוב יהודי במליאה, לשעבר, ועכשיו עם רוב ערבי.
+
+
+זה רק בגלל שחלק סופרים אותי כחצי יהודי, אחרת יש שוויון. 
+
+
+למה שוויון? אחד, שניים ואני; במליאה, לא בצד. 
+
+
+ גם השר, השר. אתה לא סופר את השר?
+
+
+ האמת, יש רוב של ערבים ואנשים מתרבות ערבית במליאה.
+
+
+ זה בסדר, כי השר לא סופר אותנו ולא טורח לשבת ולהאזין. אתה צודק.
+
+
+ רבותיי, האמת היא שאני רוצה להתחיל בתמונה שהייתה בכביש 1, של הצעדה של אלפי אנשים. ללא קשר למטרה, כשאנשים עושים את זה בחום, במזג אוויר קשה, בנחישות, אני חושב שזה אומר שיש דבקות במטרה, ולאנשים האלה מגיע שאפו גדול. אומנם בגלי צה"ל דיווחו כי זה רק מאות, אבל זה הרבה יותר. 
+
+ אנחנו כאן ערב ההצבעה על ביטול עילת הסבירות (חוזר על הדברים בערבית.) מה רוצה הממשלה? הממשלה רוצה להסיר מעליה כל אפשרות של ביקורת שיפוטית על ההחלטות שלה גם כשהן החלטות לא סבירות. זה פתח לשחיתות שלטונית. אבל יבוא מישהו ויגיד: עכשיו יש עילת סבירות, אז עד עכשיו כל הדברים הלא-סבירים לא התקיימו? אני אגיד לכם למשל שלמרות שיש עילת סבירות, יש דברים לא סבירים שקיימים. למשל מאוד לא סביר שאזרחים ערבים נרצחים כל יום והמדינה באפס מעשה, והמשטרה לא קיימת, או שהיא מסכימה, אומרת: או שאלה פושעים וגם ערבים, גם מזה וגם מזה, אז שימשיכו לרצוח אחד את השני. יכול להיות שיש גישה כזאת במשטרה, כי איך אפשר להסביר שארגוני הפשיעה מתנהגים כאילו לא קיימת משטרה? זה לא סביר, אבל זה קיים. או, למשל, מה לא סביר? הריסת בתים בנגב – אלפי בתים במשך השנים האחרונות (אומר בערבית: צריפים, אוהלים, מחסנים), אלפים – לא סביר, אבל זה מתקיים תחת עילת הסבירות; או הקנסות ששולחים בשנים האחרונות, לפי חוק קמיניץ, לבעלי בתים ביישובים הערביים – 300,000, 600,000, 900,000, 1.5 מיליון – לפי קמיניץ, בהחלטות מינהליות. סביר? לא סביר, אבל זה חוקי. הם חוקקו חוק. 
+
+רוב הדברים הנוראיים בהיסטוריה עברו עם חוק, באמצעות חקיקה. חוק הלאום, ועדות קבלה. ועדות קבלה – סביר? לא סביר, אפילו גזעני, אבל קיים למרות עילת הסבירות. ממשלה בלתי סבירה בעליל מבקשת לבטל את עילת הסבירות, כי הקואליציה הנוכחית מבקשת לרכז בידיה עוד יותר כוח לפגוע במעט הביקורת שקיימת פה. כמובן, היא רוצה למנוע כל אפשרות לרסן את כוחה; להגביל את השפעת בית המשפט. היא מבקשת לעגן את האינטרסים האישיים, המפלגתיים, ה��ואליציוניים, הפוליטיים של הממשלה מעל האפשרות של ביקורת שיפוטית; מעל זכויות האזרח, מעל זכויות נשים, מעל זכויות נרדפים, מעל זכויות ערבים, מעל זכויות פלסטינים. יש היום כבר אנשים שכותבים את העתירות. אני לא יודע באיזו עילה יתערב בג"ץ – אולי בעילת הסבירות, כי זה עדיין לא נכנס לתוקף? מידתיות? זכויות? אבל בג"ץ כבר סירב להתערב בחוק הלאום, בחוק ועדות קבלה, בהריסות בתים, בגירוש אנשים מבתיהם וממולדתם – מאוד בלתי סביר, למרות שהייתה עילת סבירות. 
+
+ המאבק הזה, של 29 שבועות, הוא מאבק כמעט חסר תקדים במושגים אוניברסליים, ולכן אנשים מעריכים אותו. אומרים "שאפו" על הנחישות, ובצדק. אבל האמת שהמאבק הוא על דמוקרטיה אתנית, על דמוקרטיה ליהודים. כי אם הגוש נגד הכיבוש מעלה שלט נגד פשעי המתנחלים בתורמוס עיא או חווארה, מתנפלים עליהם אחים לנשק; וכמובן, לא להזכיר את הכיבוש, לא להזכיר את זכויות הציבור הערבי כאן, למרות שהיו פעמים שדיברו על הפשיעה והרציחות, וזה חשוב. 
+
+ אני נזכר בכמה התבטאויות של חברים מהקואליציה נגד המפגינים, נגד שומרי הסף. למשל, לספר שהיועצת המשפטית היא סכנה לביטחון המדינה; או ההתקפות של חברים מהקואליציה על הצבא. אם חבר כנסת ערבי היה אומר את הדברים האלה, זאת הייתה עילה לפסילה, לדעתי. היו קמים עליו מימין ומשמאל, אבל לאנשי הקואליציה מותר. מותר להיות בוטים, מותר להסית. 
+
+ אני אתמול – בסאטירה, כמובן – אמרתי שיש דאגה באיראן שבן גביר, ואטורי וגוטליב יחליפו את הטייסים. זה אגב, מה שאומרים ב-braking. האמת, אני רוצה להגיד את דעתי עכשיו – לא על איראן, מכובדי שר הביטחון לשעבר: אני חושב, היושב-ראש, שאני תומך בהתלהבות שגם אתה, גם גוטליב, גם בן גביר תחליפו גם את הטייסים, וגם את סיירת מטכ"ל. כי זאת הדרך המהירה ביותר להשיג איזון אסטרטגי במזרח התיכון – לו היה – בין מדינות ערב לישראל, וככה אפשר לסיים את הכיבוש הכי מהר והכי אפקטיבי. אתם יודעים מה דעתי על אנשים שמבצעים פשעי מלחמה. אבל חומר למחשבה – אולי תרצה להחליף אותם. 
+
+
+ אל תדאג, יש מספיק טייסים שיפציצו באיראן, אם צריך, ויגנו על ישראל. אל תדאג. נראה לי שאתה קצת חושש, ולא כדאי לך שאני אהיה במטוס, שאני לא אתבלבל במיקום. 
+
+
+ איפה תפציץ? 
+
+
+ לא יודע, נראה. 
+
+
+ לדעתי אתה לא תפציץ את טייבה - -
+
+
+ לא, חס וחלילה, למה טייבה? 
+
+
+- - לדעתי אתה תפציץ את הרצליה פיתוח לפני טייבה. 
+
+
+אל תדאג, האיראנים וחיזבאללה יפציצו את הבית שלך לפני שאני אפילו עוד אחשוב על זה. 
+
+
+ אני מעריך. 
+
+
+הם לא יראו אותך ממטר. 
+
+
+ כן. אמרנו שלמרות שיש עילת סבירות, יש דברים לא סבירים. אתמול נרצחו מוחמד ורשא עמאש מג'יסר א-זרקא. הם היו בחצר הבית בחתונה. באו פושעים וריססו את החצר. אומרים שהמשטרה הייתה רחוקה כמה מטרים משם. הם ריססו פעם אחר פעם, וכשהם יצאו הם ריססו באוויר, ירו באוויר. המשטרה הייתה רחוקה כמה מטרים משם, בכביש השני. רדפה אחריהם, והם נעלמו. אנשים רוצחים – איך המשטרה רודפת אחריהם, ולא תופסת אותם? פַשַל – כישלון אדיר. האם זה כישלון או אפתיה או חוסר רצון להביא תוצאות, להביא הרתעה? כאשר הרוצח רוצח ורואה שאין הרתעה – לא מעמידים אותו לדין, לא מרתיעים – הוא רוצח עוד פעם. זה קל. כמה מתוך 129 מקרי הרצח פוענחו? שמונה, תשעה, עשרה? לעג לרש. זה אומר הרבה. 
+
+ עכשיו אני רוצה להדגיש: חוץ מהכישלון של המשטרה והאפתיה, יש סיבה ברורה למה יש עלייה כל כך קשה במספר הנרצחים: בחודשים האחרונים פרצה מלחמת רחוב בין שני ארגוני פשיעה. הם רוצחים בלילה, מגיבים בבוקר, בצוהריים – ללא רחמים. בדם קר. לעיתים הם רוצחים אנשים שאין להם קשר. זה כואב עוד יותר. אני אומר שלמרות שמדובר בחיסולים, אנחנו מתנגדים לזה, כי למחוסלים יש הורים, יש אחים, יש משפחה, יש יישוב, יש קהילה שמרגישה מפוחדת, מאוימת, בלי ביטחון אישי. ואני חושב שהמשטרה יכולה. לא יכול להיות שמתוך 129 מקרים, רק תשעה או עשרה מקרים פוענחו. חלק מהם הסגירו את עצמם, מאלה שהמשטרה פענחה.
+
+ולכן, נשאלת השאלה למה רשא עמאש לא המשיכה את חייה כדי ליישם את חלומותיה. אני פגשתי את רשא לפני כמה שנים אצלי במשרד בטייבה. ראיתי איזה חלומות יש לה, שהיא רוצה להיות פעילה, לעזור לזולת, לחברה, לג'יסר א-זרקא. גם לבן דודה מוחמד לבטח היו חלומות. למי יש זכות לגדוע את החלומות של בני האדם בתחילת החיים? לפושעים. תפקידה של מדינה למנוע מהפושעים האלה, מארגוני הפשיעה, להמשיך לרצוח אנשים. זה הדבר הסביר ביותר.
+
+אגב, יש שני סוגי אלימות. יש אלימות שהיא ארגוני פשיעה, וזו אחריות של המדינה לטפל בארגוני פשיעה, ויש אלימות חברתית, כלומר, שני שכנים רבים על חלקת אדמה, יורים אחד בשני, או תלמיד שתוקף את המורה שלו. זאת אלימות חברתית. או רצח נשים, שאנחנו אחראים עליו כהנהגת ציבור, גם חברי כנסת, ראשי רשויות, אנשי דת, מורים, מחנכים, והבית והמשפחה; כן, בזה אנחנו אחראים. וככל שזה מתרבה, זה כישלון של כולנו, האלימות החברתית. האם אפשר? אפשר לטפל. האם אפשר להפסיק? אפשר, גם את הרציחות על רקע ארגוני פשיעה.
+
+
+זה מים של התנחלות.
+
+
+אלה לא. אלה הביאו לי במיוחד.
+
+
+הבאת מהבית, מטייבה? סלמתכ.
+
+
+לא נפתחו.
+
+כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, לא פלא שמערכת המשפט, לרבות בית המשפט העליון, בדרך כלל לא נתנו סעד לערבים בנושאים הקרדינליים – לא בחוק הלאום, לא בחוק ועדות קבלה, לא בהחזרת איקרית ובירעם, לא בהפסקת חוק קמיניץ, וגם לא נתנו סעד לפלסטינים באופן כללי. בית המשפט העליון אישר גירוש, אישר התנחלות, אישר הפקעות, אישר חיסולים, הוא אישר את הכיבוש. ובכל זאת, ולמרות כל זה, אנחנו עומדים איתן בכנסת, גם בוועדות, גם במליאה, בכל מקום, נגד מה שקרוי רפורמה, שהיא הפיכה שלטונית, הרצון להשתלט על מערכת המשפט כדי להיות ממשלה כמו שקורה בפולין והונגריה, אולי אף יותר; בחלק מהדברים אף יותר.
+
+כל הדוגמאות האלה הן דוגמאות לא סבירות, אבל מבחינתנו כערבים הן קיימות לפני שעילת הסבירות בוטלה. ואני שב ואומר את מה שאמרנו כל הזמן: מגיע כל הכבוד למי שמפגין 29 שבועות, בכמות הזאת, בנחישות הזאת, ולאחרונה מול משטרה שמתחילה להיות יותר אלימה, וחלק מהשוטרים ממלאים אג'נדה של שר שדורש מהם להיות אלימים כלפי המפגינים.
+
+האם סביר ששר אוצר וחצי ביטחון שאחראי על שטחי C יעשה סיפוח שקט? לא סביר. זה גם מנוגד לחוק הבין-לאומי, ובכל זאת, הוא עושה את זה. נתניהו לא מפסיק אותו כי הוא מסכים, או שאלה שיקולים קואליציוניים. ראש הממשלה אמר לנו בפגישה כי הוא נחוש לטפל בארגוני הפשיעה ובפשיעה, ואמר שכמו שהמשטרה הצליחה ביישובים היהודיים, היא צריכה להצליח ביישובים הערביים. אז אמרתי לו: אם אתה כל כך נחוש, איך אתה ממנה את בן גביר לשר לביטחון לאומי? איך? (אומר בערבית: איך זה וזה) איך? זה אוקסימורון, זה דבר והיפוכו: עבריין מטפל בעבריינים. יכול להיות שזה תחום מומחיות, אבל התוצאות בשטח הן עגומות, הן כואבות, לא רק בחברה הערבית. גם בחברה היהודית יש עלייה של 60% בפשיעה.
+
+ולכן, מכובדי היושב-ראש, בגלל כל זה, ההתנגדות שלנו להפיכה המשטרית. כי בדרך כלל, למרות שבתי המשפט לא נתנו לנו סעד, המיעוט נפגע יותר, בסופו של דבר, כאשר גם בית המשפט העליון נפגע, למרות שדברים לא סבירים כלפינו, שהזכרתי אותם, התקיימו כל הזמן למרות שעילת הסבירות הייתה קיימת. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, ולמרות הימים הקשים, אני מבקש לאחל בריאות טובה לראש הממשלה וחזרה מהירה לתפקוד מלא.
+
+כשר הביטחון וכרמטכ"ל לשעבר, כמי שהקדיש את רוב חייו הבוגרים לביטחון המדינה הזו, סוף השבוע האחרון היה מהקשים שאני זוכר. זהו אחד האירועים המכוננים בתולדות צה"ל והחברה הישראלית. עברנו אירועים מבצעיים קשים, עברנו משברים מדיניים, כלכליים וחברתיים. מה שאנחנו ניצבים מולו הוא שבר בתעודת הזהות הישראלית, שבר שלא ידענו כמותו. החברה הישראלית, שתמיד גברה על האתגרים, הצליחה עד היום להשאיר את צה"ל מעל ומחוץ לכל מחלוקת. והפחד שלי הוא שזה לא המצב היום, כי צה"ל הוא צבא העם, וכשהעם מפולג ומסוכסך זה מגיע גם לצה"ל.
+
+ויש לומר בצורה ברורה: מי שאשם ואחראי למצב הזה שהעם משוסע ומפוצל, ושזה מגיע לצה"ל, הוא הממשלה. משרתי צה"ל הם לא אלו שיוצרים את הבעיה. משרתי צה"ל הם אלו שמושפעים ממנה, כמו כל החברה הישראלית. וכפי שאמרתי בעבר, אני חוזר גם היום וקורא לכולם להמשיך למחות, ולהמשיך לשרת ולהתנדב. לצד זאת, השפה והיחס של ראש הממשלה וחברי הקואליציה לצה"ל ומשרתיו, בכל המובנים, ראויים לגינוי. במקום לחבק את האנשים הטובים האלה, במקום לגלות אמפתיה לזעקתם, במקום להקשיב להם, מכנים אותם "סרבנים", "נפולת נמושות"; לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם. איזו קריאה אינטלקטואלית – לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם. דוגמה אישית לאומית שמעולם, אבל מעולם, לא הצלחתי לראות – בסגי נהור, כמובן – טובה כמוה. 
+
+ כי מיהם האנשים האלה? אלו אנשים שנתנו ונותנים את מיטב שנותיהם למדינה; שסיכנו, ומוכנים להמשיך לסכן, את נפשם למען המדינה. הם עושים את המרב האפשרי כדי לשמור עליה גם כעת. תרשו לי לנחש שכשיפלו פה הטילים הם אכן יגיעו. אני יודע מי לא יגיע: אלה שמבקרים אותם, אלה שצועקים עליהם, אלה שמשפילים אותם. הרגע הזה במציאות הביטחונית שלנו עוד יראה את עצמו, ונזכור מי אמר, מי בא ומי עשה. במקום שראש הממשלה יזמין אותם לפגישה, במקום שהקבינט יערוך ישיבה כדי להיערך לשמור על הצבא – על צבא העם – ולהעריך את ההשלכות, מעליבים אותם, פוגעים להם בציפור הנפש. דוחקים במפקדים לטפל בהם ביד קשה, משל היו אויבי המדינה ולא מגיניה. זאת טעות לאומית וזהו כשל מנהיגותי חמור ביותר. ראש הממשלה וחברי הקואליציה, זה בידיים שלכם, זאת האחריות שלכם. במקרה הזה, חלק מהנזק כבר בלתי הפיך. אני מבקש להגיד לראש הממשלה: אם תעצור ותחתור להסכמה זו לא תהיה כניעה, זה יהיה גילוי של אחריות לאומית – לא רק בגלל סכנת הכשירות אלא בעיקר בגלל איום הפלגנות; לא רק בגלל הפגיעה במוכנות אלא בעיקר בגלל הפגיעה בדמוקרטיה. יש רגעים שצריך להתעלות מעל הפוליטיקה, ולפעמים אפשר להיות גם צודק וגם חכם. 
+
+ חברי הכנסת, אתמול, כבכל החודשים האחרונים, יצאתי לאחת ההפגנות, והפעם לגבעת שמואל. עוד לפני שהגעתי הזהירו אותי שחלק מהשכנים לא רואים בעין יפה את ההפגנות. אכן, בסיום ההפגנה נזרקו לעבר המפגינים ביצים. הסתובבתי בהפגנה היום בירושלים, ולצד סיפורים מרגשים של ערבות הדדית, של חרדים שחילקו מים ובתי קפה שתרמו אוכל בבוקר, נחשפתי גם לקריאות קשות כלפי המפגינים. רבות מדובר על הקו האדום בצה"ל והכשירות, ואלה אכן נושאים חשובים, אבל צריך להגיד ביושר שהחברה הישראלית כולה בדרך לחצות את הקו האדום. מרגישים את זה בארוחות המשפחתיות, בשיחות בעבודה. מי שחושב שזה לא יגיע לכל מחלקה, פלוגה וגדוד בצבא, לא חש את מה שנקרא אצלנו "המתרחש ביחידה". צריך לחזור על הסעיף הזה, כי לא כל חברי הממשלה מכירים את המושג הזה: חי את המתרחש ביחידה. 
+
+ אם לא נעצור ונטפל בבעיה, הגלגל הזה יתהפך, ומי יודע מתי תהיה הריאקציה, באיזה נושא ובאיזו עוצמה. בימים האחרונים נשלחו לחבריי ואליי שליחים, חלק בשם עצמם, חלק עם מסרים עקיפים או ישירים מטעם הקואליציה. אמרתי להם, ואני מבקש לשים את זה גם בפני הציבור, כאן, מעל בימת הכנסת הריקה: כל הסכמה שלי או של האופוזיציה, נקודתית, על מרכיבים מעילת הסבירות, מבלי לפתור את שאר הסוגיות שעל הפרק, תהיה פגיעה בדמוקרטיה, בחברה, בביטחון ובכלכלה. זה אולי יעצור, אבל זה בטוח לא יעזור. לשיטתי ולתפיסתי עילת הסבירות היא כלי חשוב למניעת שחיתות וביקורת שיפוטית; מבחינתי היא חשובה ביותר; מבחינתי, אין כל צורך לשנות אותה. 
+
+לצד זאת, ניתן היה לדון על איזונים אם כל יתר המרכיבים היו נשארים מאוזנים גם כן. אך בעולם שבו עילת הסבירות מצומצמת, ומייד לאחר מכן מתחילים בהליך מינוי שופטים פוליטיים, יועמ"שים מטעם, מכפיפים את מח"ש לשר, פוגעים בחופש העיתונות בחוק תקשורת דרקוני, מפטרים את היועמ"שית, מביאים פסגת התגברות מסוכנת, אז איפה אנחנו? אני אגיד לכם איפה אנחנו: אנחנו במדרון תלול ומסוכן. כל עוד אנחנו במדרון, לא רק הדמוקרטיה בסכנה – כי כשהיא תהיה בסכנה, היציבות והטלטלה במערכת הביטחון יימשכו, השסע ימשיך להיפער, ההרתעה תמשיך להיפגע, הכלכלה תמשיך להידרדר ולתפקד תחת חוסר ודאות. הסכמה נקודתית רק על עילת הסבירות תהיה הפקרות. אם זו רק תחילת הדרך לביטול הביקורת השיפוטית, ורק בַּמְפֶּר בדרך להפיכה משטרית כוללת, אז לא עשינו כלום. אין במקרה כזה עבור מה להגיע להסכמות. 
+
+אני יודע, אדוני היושב-בראש, שיש חברי כנסת, כולל בכירים בממשלה, שכבר הודיעו לראש הממשלה שאחרי החקיקה הזאת הם ידרשו שכל חקיקה נוספת תהיה בהסכמה. הקולות האלה מגיעים גם אליי. אני אומר להם, זה בדיוק המתווה שצריך לקיים כבר כעת. אפשר לעצור, להגיע להסכמה על עילת הסבירות, ולהמשיך במתווה של הסכמות מלאות. לא רק אפשר, צריך לעצור, להסכים ולהמשיך ביחד. אני שב וקורא לראש הממשלה ולחברי הקואליציה שיש להם אחריות. המתווה הנכון למדינת ישראל הוא הסכמה תמורת הסכמה. אני מבין את הרצון ואולי גם את הצורך בעיני אחדים להעביר חקיקה כלשהי. אני לא רוצה לדרוס אתכם; אבל לצד זאת, אי-אפשר לאפשר לכם לדרוס את מדינת ישראל, לדרדר אותה במדרון לתהומות שלא ידענו מעולם. הסכמה תמורת הסכמה זאת הנוסחה. כל הצעה שלא תעצור את ההידרדרות במדרון היא מלכודת למדינת ישראל ולחברה הישראלית. היא המשך הסחרור, גם אם מושהה בזמן. המשך סחרור מסוכן שחייב להיעצר.
+
+ אני קורא לחברי הקואליציה: זה הזמן לגלות מנהיגות ולעשות מעשה. סכנה ברורה ומיידית לפנינו. אני קורא לכם לא לאטום אוזניים, לא לעצום עיניים, ולכל חלקי החברה הישראלית אני אומר: לא לעזוב ידיים גם בימים קשים. אפילו בימים קשים נדע שגם אם החוק הרע הזה יעבור, נמשיך לפעול ובמהרה בימינו נתקן. תודה רבה. 
+
+
+
+
+הודעת המזכירות, בבקשה.
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 146 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, שהחזירה הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לביטחון לאומי; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 39), התשפ"ג–2023, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה.
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+
+
+חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כמה סמלי, אדוני היושב-ראש, שיושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן ושר המשפטים יריב לוין – שני האבות המולידים של הצעת החוק הבזויה שמונחת לפנינו – לא יושבים כאן באולם; כמה סמלי שחבר הכנסת רוטמן, מייד לאחר שנשא את נאומו והציג את הצגת הצעת החוק, קם ועזב את המליאה; כמה סמלי הדבר ששולחן הממשלה – אינני יודע אם ציבור הצופים יכול להבחין בכך – שולחן הממשלה ריק לחלוטין. שר החוץ אלי כהן כבר יושב זמן רב בירכתי המליאה. הדבר אומנם עומד בכללי הפרוטוקול, אבל השולחן הריק של ממשלת ישראל, שמקדמת כאן הצעת חוק-יסוד תקדימית – השולחן ריק.
+
+
+ הוא עובד - - - את ההרס שהם עושים.
+
+
+כן, כן, ממש. ממשלת ישראל מצפצפת על הכנסת, ממשלת ישראל מצפצפת על הציבור. אני מזמין את ציבור האזרחים להביט ברשימת הדיונים שהתקיימה הבוקר לפני פתיחת המליאה בוועדות הכנסת השונות. מה מעניין את הקואליציה הזו? בוועדת החינוך לא דנו במחסור המשווע באלפי מורים שמאיים על פתיחת שנת הלימודים. גם לא שבו לדון באותה גזרה שנגזרה על ההורים בחינוך המיוחד, גזרה של קיצור שעות הלימודים החל ב-1 בספטמבר הקרוב. ועדת החינוך של הכנסת דנה בהצעת החוק להנצחת זכרו של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, ובהצעת החוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, זכר צדיק לברכה. ועדת החוקה דנה בהצעת החוק למינוי מאות רבני שכונות, במהלך מושחת מאין כמוהו. זהו סדר-יומה של הממשלה, שלא טורחת להתייצב כאן לדיון בהצעת החוק הזו.
+
+אדוני היושב-ראש, אבקש לחלק את דבריי לשלושה חלקים. בחלק הראשון אבקש לעשות דבר פחות מקובל, אבקש להציג כאן דברים שכבר אמרתי, דברים שאמרתי אתמול בערב בהפגנה בקריית גת. כן, כן, בקריית גת, מול מאות מוחים. כך אמרתי להם, אדוני היושב-ראש: אודה על האמת, נפשי, ואני בטוח שגם נפשכם, יצאה כל השבת אל עשרות האלפים שעלו לרגל במעלה שער הגיא בואכה העיר ירושלים. בתולדותיו של כל עם ישנן תמונות אייקוניות. כך היא תמונתם של בני המשפחה הרוכנים אל עבר מכשיר הרדיו, ומסמנים בכתב את תוצאות ההצבעה בעצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר; כך היא תמונתם המוכרת של הצנחנים למרגלות הכותל; ותמונתו של הנשיא אנואר א-סאדאת, נשיא מצרים, נואם כאן, מעל הדוכן הזה, את נאומו החשוב. תמונת הרבבות העולים לבירה ובידם דגלי ישראל, תמונתו של נכה צה"ל קטוע הרגל המצטרף לצעדה על קביים, ותמונת הררי המזון והשתייה שהכינו תושבי היישובים על אם הדרך – כל אלו ייכנסו לאלבומי התקומה של עם ישראל בארצו.
+
+אבל הערב הזה – ככה אמרתי אתמול למתכנסים בקריית גת – אני שב ואומר את מה שאמרתי ב-29 השבועות האחרונים בחיפה, בנתניה, בכפר סבא, בבאר שבע, בצומת שער הנגב, בנתניה, באשדוד, ביבנה, במודיעין, בבת ים ובפתח תקווה: ההפגנה בקריית גת, בת מאות המשתתפים חשובה לא פ��ות מזו המתקיימת בליבה של עיר הבירה וזו המתקיימת ברחוב קפלן בתל אביב.
+
+
+יש שר?
+
+
+ הוא פה. 
+
+
+השר אלי כהן. הוא יצא, אז נמתין. 
+
+
+ נמתין. מה, אתה ממהר? 
+
+
+ מותר לצאת לדקה לשירותים ולחזור. 
+
+
+ לא. ממש לא. סליחה, אל תמציא חוקים. 
+
+
+ תעצור ונמתין. אזרחי ישראל, אנחנו נמתין לשר, מכיוון שיש רק שר אחד במליאה, וזו הצעת חוק לא חשובה, לשיטת הממשלה – נמתין. 
+
+
+גלעד, למה אתה לא מקשיב לי?
+
+
+ כי אני הייתי באמצע הפסקה. חוץ מזה, את יודעת שאין עוד חבר בבית הזה שמקשיב לך כמוני. 
+
+
+ אייל, אפשר להמשיך לדקה אם הוא יצא רגע לשירותים? הבנתי שאפשר, לא? 
+
+
+ מה, אתם ממציאים חוקים? 
+
+
+ הינה, השר חזר. הכול בסדר. שלום, אדוני השר.
+
+
+ שר חוץ ברוטציה. 
+
+
+כך אומר: לאורך כל החודשים האחרונים אנחנו ניצבים מול הסתה מתמשכת של פוליטיקאים, ושל שופרות של פוליטיקאים, שמבקשים להציג את המחאה האדירה של מאות אלפים  אם לא מיליונים של ישראלים כשייכת לקבוצה קטנה, למיעוט קולני שמסרב להשלים עם תוצאות הבחירות. אבל 150 ההפגנות שנערכות ממטולה ועד אילת, כבר חצי שנה, הן אלו שמציגות את האמת; הן אלו שמעבירות מסר ברור וחד-משמעי: רוב העם נגד תוכנית ההרס של נתניהו, לוין, רוטמן וסמוטריץ'; רוב העם נגד ברית הקיצונים, הגזענים והלאומנים, שהציבה עבריין, גזען ובריון על כס השר לביטחון לאומי; רוב העם נגד ההסתה, השיסוי ושנאת חינם של השרים קרעי, דיסטל ואמסלם; רוב העם אינו מוכן לקבל שלד כחוש של דמוקרטיה, חסר בשר ורוח, משל היינו הונגריה או פולין; רוב העם, כולל לא מעט ממצביעי הליכוד, אדוני שר החוץ אלי כהן, אינו מוכן לחיות במדינה מושחתת של קומבינות, של שוחד, של איומים כלפי שומרי סף ושל שלטון מעוות שחושב שהציבור משרת אותו ולא הוא משרת את הציבור.
+
+זוהי בדיוק הסוגיה הניצבת בפתחנו בימים האלה בקרב הגדול נגד חיסולה של עילת הסבירות. בטעות גמורה מוצגת עילת הסבירות כסוגיה הפחות-חשובה וקריטית בהפיכה המשטרית. באיוולת מוחלטת ישנם אלו שטוענים שהדברים כבר סוכמו ממילא בבית הנשיא. הצעת החוק הבזויה שאושרה בוועדת החוקה אינה עוסקת בצמצום, אלא בחיסול. אין בה החזרת עטרה משפטית ליושנה, אלא מהפכה שיפוטית דרמטית. היא אינה משקפת את הצעתו של כבוד השופט סולברג ולא את גישתו של הנשיא המנוח לנדוי, אלא היא ניצול מחפיר ושקרי של תפיסת עולם משפטית שמרנית, חשובה ולגיטימית, כדי לאפשר שחיתות שלטונית והתרת הרסן מעל פוליטיקאים תאבי כוח. 
+
+ביטולה של עילת הסבירות יאפשר גל חסר תקדים של מינויים פוליטיים, של עסקנים חסרי התאמה וכישרון חוץ מחוכמת החנופה וצבירת ארגזי המתפקדים; ביטולה של עילת הסבירות יאפשר לפוליטיקאים להלך אימים על בכירי השירות הציבורי לבל יעזו להשמיע דעה עצמאית להתריע מפני עוולות ולחסום מהלכים לא חוקיים, ודי לראות בהתקפה המיזוגנית והמכוערת של השר אמסלם על ראשת רשות החברות הממשלתית על מנת להבין מה מצפה לנו; ביטולה של עילת הסבירות ימשוך את השטיח מתחת לדיני ממשלות המעבר ולמערכות רבות נוספות של כללים המבטיחים את טוהר הבחירות הבאות; ביטולה של עילת הסבירות יאפשר את פיטורי היועצת המשפטית לממשלה כדי להסיר את אימת הדין מעל ראשו של ראש ממשלה מושחת, משחית ומסית; ביטולה של עילת הסבירות יפתח את הפתח למציאות הנוראה המתוארת בהפטרת שבת חזון, השבת המקדימה את תשעה באב: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה". ובהמשך: "כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים. שריִך סוררים וחברי גנבים, כֻּלוֹ אוהב שֹחד ורֹדף שַלמֹנים, יתום לא ישפֹטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם".
+
+לא תיקון מבקשת החבורה הזו, אלא הרס; לא איזונים היא מחפשת, אלא שררה ללא גבולות; לא החזרת המטוטלת השיפוטית למרכז, אלא ניפוץ גס של השעון הפנימי של הדמוקרטיה הישראלית; לא ריכוך, אלא ריכוך ארטילרי של ההגנה על שלטון החוק וטוהר המידות הציבורי.
+
+בימים אלו אנחנו מצויים בעיצומה של תקופת בין המצרים, בשבוע שחל בו צום תשעה באב. במשך למעלה מאלפיים שנים מלמדת אותנו מסורת ישראל כי החורבן הגיע מידי אויבים מרים מבחוץ אבל יסודותיו במעשיה של ההנהגה ובשתיקתה. ספר מלכים ונבואותיו של ירמיהו, נביא החורבן, מלמדים אותנו כי הבית הראשון חרב בשל שלטון יהיר, תאב כוח וכוחני. שלטון שהקיף את עצמו בנביאי שקר – בשופרות של אז; שלטון שהשליך לבור את נביאי האמת. אגדות חז"ל וכתביו של יוסף בן מתתיהו מלמדים אותנו כי הבית השני חרב בשל השתלטותם של הקנאים ובשל שתיקת החכמים. בעשור השמיני של הבית השלישי אנחנו, לצערנו ולתדהמתנו, מתמודדים בו-זמנית גם עם שלטון יהיר, מושחת ותאב כוח, וגם עם השתלטותם של הקנאים והקיצוניים. וכן, גם לנו ישנם חכמים ששותקים, ומפחדים להתייצב באומץ מול שורפי האסמים. אחד מהם ניצב כאן בירכתי המליאה. וכן, הכוונה שלנו היא אליך, שר החוץ אלי כהן, וגם לשר הביטחון יואב גלנט, לחבר הכנסת אדלשטיין, לשר ברקת, לחבר הכנסת ביטן, לשר אופיר אקוניס, לכל חבריכם – אתם משולים לאותם חכמים מסיפור קמצא ובר-קמצא שלא העזו להשמיע קול והביאו לחורבנה של ירושלים. 
+
+ אבל אנחנו – בניגוד אליכם, חבורת מנזר השתקנים – אנחנו לא נשתוק, לא בוועדת החוקה ולא במליאה ובוודאי לא ברחובות. הימים האלה הם ימים של מאבק דמוקרטי מפואר, מפואר ותקיף, להדיפת הקנאים לאחור, להחזרת הקיצוניים לשוליים, לריסון תאוותם של המושחתים. אנחנו ומאות אלפים, מיליונים של ישראלים, יצאנו לפני 29 שבועות, התחלנו ללכת, לצעוד, להשמיע קול, להניף את הדגל, שאתם טענתם, בשקר ובמרמה, לבעלות עליו. אין בכוונתנו להפסיק, לא עד ההצבעה כאן על החוק הארור הזה וגם לא לאחריה. לא נעצור עד אשר נבלום את המתקפה על ערכי מגילת העצמאות, לא נוותר עד אשר נבטיח את חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. והכי חשוב: לעולם לעולם לא נאבד את התקווה. 
+
+עד כאן, אדוני היושב-ראש, הדברים שאמרתי אתמול בקריית גת. ומכאן לחלק השני של דבריי, שמתמקד במה שראוי לומר הבוקר הזה לשרי ממשלת ההרס.
+
+
+ לפני שאתה ממשיך, סליחה, חבר הכנסת קריב, אתה יכול להוריד טיפה את המחשב שלך עם השלט? תודה. 
+
+
+ כן, בבקשה. בסדר?
+
+
+נראה לי. כן, בסדר.
+
+
+לצורך הדברים הללו, המכוונים לשרי הממשלה, אשתמש בצירוף המילים המוכר "אני מאשים" – צירוף מילים שיש לו מעמד מיוחד בתולדותיה של הדמוקרטיה, בדגש על היכולת לבקר את השלטון ואת האופן שבו הוא מפעיל את סמכויותיו, ולא פחות חשוב מכך, צירוף מילים שיש לו מעמד מיוחד בתולדות הציונות ובתולדות מאבקם של היהודים לשוויון ולזכויות אזרח בכל מקומות מושבם – מכובדיי, את המשא ומתן בפרסה.
+
+
+ עד שיש הידברות אתה עוצר אותם?
+
+
+ לא, הידברות זה חשוב.
+
+אז כך. אני מאשים, אנחנו מאשימים. אני מאשים אותך, ראש הממשלה נתניהו – בצד איחולי החלמה – בכך שהבאת את החברה הישראלית למשבר החמור ביותר בתולדותיה, לקרע דרמטי שמאיים על ביטחוננו הלאומי ועל היכולת לקיים חברה מגוונת אך מלוכדת. אני מאשים אותך, ראש הממשלה נתניהו, בכריתת ברית עם הגורמים הקיצוניים והקנאיים ביותר בפוליטיקה הישראלית. אלו שהקודמים לך בהנהגת הליכוד החרימו, אתה כָּרַתָ איתם ברית, והכול לצורך ההיחלצות שלך מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדך. אני מאשים אותך, אדוני ראש הממשלה, בהובלת מסע הסתה נגד קהלים ישראליים שלמים, אם ישירות מפיך ואם באמצעות שליחי החבלה המתייצבים כאן על הדוכן להפיץ שנאת אחים. אני מאשים אותך, ראש הממשלה, שפגעת אנושות בקשרים של מדינת ישראל עם החשובה בידידותיה; שהפכת לפרסונה נון גרטה בוושינגטון; לדמות שראשי הממשלה ברחבי העולם הדמוקרטי מנסים להתחמק ממנה. אני מאשים אותך בתרבות פוליטית של שקרים, חצאי אמיתות ופייק ניוז. 
+
+ אני מאשים אותך, שר המשפטים לוין, שהפכת מסמל של ממלכתיות לסמל של קנאות אידיאולוגית ופוליטיקה חסרת גבולות. אני מאשים אותך ששעבדת את משרד המשפטים כולו להפיכה המשטרית, שהסתרתם מעיני הציבור בקמפיין הבחירות שלך – שלכם. אני מאשים אותך בהזנחה יסודית של מגוון נושאים וסוגיות קיומיים, שדורשים את טיפולך, אבל אתה, אתה, שלא נמצא כאן במליאה, אתה עסוק כולך רק בעניין אחד. אני מאשים אותך בקידום ההדחה של היועצת המשפטית לממשלה ובהנהגת תרבות של אימה במסדרונות משרד המשפטים. אני מאשים אותך בלקיחת הוועדה למינוי שופטים כבת ערובה, ולעזאזל התמשכות ההליכים בבתי המשפט, ולעזאזל העומס הנופל על השופטים ומתגלגל לציבור הרחב. כל היום אתה צועק מעל הבמה הזאת "דמוקרטיה", אבל באופן לא חוקי, על גבול העברייני, ובוודאי באופן לא דמוקרטי, אתה מסכל את עבודתן של יתר רשויות השלטון.
+
+ אני מאשים אותך, השר סמוטריץ' – שר האוצר במשרה חלקית ושר הסיפוח במשרה מלאה – אני מאשים אותך בהזנחת הכלכלה הישראלית ובחשיפתה לאיומים דרמטיים. אני מאשים אותך בהרס תעשיית ההייטק ובהצבת סימני שאלה דרמטיים על עתידה. אני מאשים אותך בחזון משיחי וגזעני שסותר את הערכים הדמוקרטיים, ולא פחות מכך – גם את רוחה של הציונות. אני מאשים אותך בהרס שרשרת הפיקוד של צה"ל, ובניסיון לנרמל את השליטה על עם אחר. אני מאשים אותך במתן גיבוי לאלימות, לבריונות, להפרת החוק הסדרתית של הקבוצות האלימות בקרב המתנחלים ובניסיון להלך אימים על קציני הצבא, על שומרי הסף ועל מערכת המשפט. 
+
+ וכן אני מאשים גם אתכם, חבר הכנסת דרעי והשר גולדקנופ - -
+
+
+ מה קרה?
+
+
+- - אתה, חבר הכנסת דרעי, אתה מדבר על צבא העם? אתה מדבר על נזק לביטחון? שלח קודם את ילדיך לשירות מלא ומשמעותי בצבא ואז תטיף לנו מוסר, חצוף שכמוך. מן הרגע שהחלה הכנסת הזאת את כהונתה, כל מה שמעניין אותך הוא סדרת חוקי השחיתות ששלחת אחרים לקדם לטובתך, לטובת אחיך ולטובת המקורבים שלך. ואתה, אדוני השר גולדקנופ, אתה מעז לקרוא למאות אלפי ישראלים שיוצאים לרחובות להגן על הדמוקרטיה הישראלית "מובטלים"? אתה וחבריך, שמנציחים מציאות של בטלה בחסות התורה, של עיוות מוחלט של ערכי המסורת היהודית, הדורשת מאבא ללמד את בנו אומנות של פרנסה ומיומנויות חיים; אתה, שעסוק בקידום מדיניות סקטוריאלית שמעניקה העדפות למגזר שלך ולו בלבד, אתה תוכיח אותנו על חיים של בטלה? עולם הפוך ראינו. 
+
+
+ רק רגע, רק רגע, מילה אחת. 
+
+
+רגע, תכף אסיים את דבריי. תמיד עומדת לך הזכות. 
+
+
+אתה יכול לעלות. 
+
+
+ אבל מילה אחת. תגיד לי, אלה שיוצאים לשם, אין להם מקום עבודה? 
+
+
+יש להם. בניגוד לחלק גדול מהגבר��ם החרדים, שאתם מחנכים לחיי בטלה, כל אחד מהמפגינים הללו עובד ומפרנס את ילדיו. כל אחד מהמפגינים הללו יודע שמחובתו לתרום קודם כול לפרנסת משפחתו, לפרנסת המשפחה. כל אחד מהמפגינים הללו, דתיים וחילונים, מחנך את ילדיו לחיים של יצרנות, של עבודה, ולא לחיים שבהם הופכים את התורה לקרדום לחפור בו. להם יש עבודה. ליותר מדי גברים חרדים אין עבודה, וליותר מדי ילדים חרדים אין עתיד במציאות החיים המודרנית.
+
+
+ אני מתנגד למה שאתה אומר. 
+
+
+אני חייב להגיד משהו: השר גולדקנופ עוזר לי עם הדונם לחיילי צה"ל. אז עזוב אותו, הוא צדיק מבחינתי. 
+
+
+ וכן, אי-אפשר שלא להפנות אצבע מאשימה לשר הביטחון גלנט. גם אותך אנחנו מאשימים. הסיבה היחידה שאתה עדיין יושב מסביב לשולחן הממשלה היא היציאה של אותם מאות אלפי ישראלים מסורים לרחובות בליל הדחתך. הם יצאו להגן עליך ועל צה"ל, ואתה מפנה להם עורף, יושב בשקט כשחבריך – ובתוכם גם אלה שמעולם לא הגנו על גבולות המדינה, אדוני השר גולנדקנופ – מטנפים על אנשים ונשים שמסרו את מיטב שנותיהם לשירות הסדיר, לשירות הקבע ולשירות המילואים. אנשים ונשים שמתריעים בפניכם על הנזק הדרמטי שייגרם לביטחון הלאומי כתוצאה מההפיכה המשטרית. אתה, אדוני שר הביטחון, נותרת אדיש כאשר מיטב המומחים המשפטיים התריעו כי החקיקה הזאת תפגע באותם חיילים ומפקדים בזירה הבין-לאומית.
+
+
+ הוא לא נמצא כאן. 
+
+
+ הוא לא נמצא כאן, נכון. 
+
+
+ אז אל מי אתה מדבר? למי אתה מדבר, לארבעה קירות? 
+
+
+הוא לא נמצא כאן, שר הביטחון, כי החקיקה הזאת לא מעניינת אותו. כי הסרת ההגנה מעל מפקדי וחיילי צה"ל בבית הדין הבין-לאומי בהאג לא מעניינת אתכם. הוא, שר הביטחון, וגם אתה, אדוני השר המייצג את הממשלה, אתם נותרתם אדישים כאשר גל של הסתה מכוערת התרומם נגד אלפי מתנדבים שעושים הרבה מעבר למה שדורש החוק. 
+
+ וכן, ישנו גם עוד שר אחד, אבל אני לא מתכוון לפנות אליו ישירות; השר הכלומניק לענייני ביטחון לאומי, הפרחח והבריון, השר שרוקד על הדם הנשפך ברחובות היישובים הערביים; השר העבריין, שחינך את ילדיו להערצת רוצח וטרוריסט, שאת תמונתו הוא תלה בקיר סלון ביתו; השר שמכשיר את ארגון להב"ה וחותר להקמת מיליציות פוליטיות. אני לא מאשים אותו ישירות, כי כל התייחסות ישירה שלי אליו תחייב אותי לטבול במקווה. אני כן מאשים את אלו שהכשירו את שרץ הכהניזם והגזענות, שהפכו אותו – ואת שותפיו – לבעל ברית ראוי במקום להותירו כמוקצה מחמת מיאוס. אתם, שרי הממשלה וחברי הקואליציה, אשמים בהחלשה הדרמטית של הדמוקרטיה הישראלית. אתם, שרי הממשלה וחברי הקואליציה, אשמים בקרע החברתי והלאומי. אתם האשמים בדרדור מעמדה של ישראל בעולם החופשי. אתם האשמים בדחיפתה של מדינת ישראל למציאות דו-לאומית מדממת, אנטי-דמוקרטית ואנטי-ציונית. אתם, שרי הממשלה וחברי הקואליציה, אשמים בהזנחה של אזרחי ישראל המוחלשים ביותר, בנטישתם של האזרחים הוותיקים, בהפניית עורף לזוגות הצעירים, בהפקרת דיירי הדיור הציבורי. לא מעניין אתכם כלום חוץ מההפיכה המשטרית וממינוי מקורבים לאין-ספור ג'ובים. בדפי ההיסטוריה של העם היהודי ושל מדינת ישראל אתם תירשמו תחת קטגוריות הקנאים ומשתפי הפעולה עם מחריבי הבית.
+
+ ועתה, אדוני, לחלק השלישי והאחרון של דבריי, שאותו אני מבקש להקדיש למסכת חצאי האמיתות, אם לא השקרים, שהציג כאן חבר הכנסת רוטמן ביחס להצעת החוק שלפנינו. ומה מתאים יותר מלהתחיל ב��מירה – חבר הכנסת רוטמן עמד כאן על הבמה והציג שורה של פסקי דין שבהם בית המשפט העליון התערב בהחלטות של דרג פוליטי על בסיס עילת הסבירות. חבר הכנסת רוטמן חושב שאזרחי ישראל טיפשים. חבר הכנסת רוטמן חושב שהוא יכול לעמוד כאן על הבמה ולהפריח שקרים באוזני הציבור. לכו בדקו, לכו בדקו את רשימת - - - 
+
+
+ אבל איפה הוא? 
+
+
+ אני באמת לא יודע למה יו"ר הוועדה, שהגיש את ההצעה כהצעת חוק מטעם הוועדה, ברח מהמליאה ברגע שחברי האופוזיציה התחילו לדבר. אולי כי חבר הכנסת רוטמן הוא בריון פוליטי, שהדבר היחיד שמעניין אותו זה לקדם את האג'נדה שלו ולא לנהל את ועדת החוקה, שהייתה היהלום בכתר של ועדות הכנסת במשך דורות. אולי בגלל הסיבה הזו.
+
+אז רק ידעו אזרחי ישראל שחבר הכנסת רוטמן עמד כאן והזכיר פסקי דין שניתנו לא על בסיס עילת הסבירות אלא על בסיס עילת המידתיות, לדוגמה, עילה שהוא טוען שתישאר ללא כל פגע. הרי הוא זה שאמר לנו שבועות: אל תדאגו מביטול עילת הסבירות, הרי יש את עילת המידתיות. אבל היום האיש הלא-מקצועי הזה עמד כאן על הבמה והקריא רשימה של פסקי דין שחצי מהם לא קשורים לעילת הסבירות. השילוב בין אובדן ערכים דמוקרטי לבין חובבנות מקצועית – זו הסכנה הכי גדולה שלנו, גם מידיו של חבר הכנסת רוטמן וגם מידיה של הקואליציה כולה.
+
+בואו נזכיר שהצעת החוק הזו לא מצמצמת את עילת הסבירות – היא מחסלת את עילת  הסבירות ויוצרת מצב שבו כל החלטה, גם של דרגים מקצועיים, תוכל להיות חסינה מפני ביקורת שיפוטית ברגע שהשר יחתום גם הוא על ההחלטה. אתם, אזרחי ישראל, תגישו עתירות לבתי המשפט המינהליים, ואז, לפני הדיון הראשון ירוץ אותו פקיד אל השר ויאמר: אדוני השר, בוא רגע, תחתום גם אתה על ההחלטה. ואז הדיון יתייתר. זו הבשורה של הממשלה אליכם, אזרחי ישראל. לא תוכלו, לא תוכלו לגשת לבתי המשפט על אף החלטה שלטונית. 
+
+ השקר לא נגמר כאן. מספרים לכם שהצעת החוק הזאת נועדה לאזן מחדש את הדברים, להחזיר אותנו לאחור, לעידן שלפני מהלכיו של הנשיא בדימוס ברק. שקר מוחלט. הצעת החוק הזו לא מסיגה אותנו לסוף שנות השבעים, אלא היא מבטלת לחלוטין את הדוקטרינה של הסבירות, גם זו שנהגה כאן בשנות החמישים, השישים והשבעים, זו שקיימת ברוב המכריע של מדינות העולם הדמוקרטי. הצעת החוק הזו אינה מייסדת מנגנונים אלטרנטיביים לביקורת השיפוטית. החבורה הזו מדברת גבוהה-גבוהה על הבחירות ותוצאות הבחירות והרוב בכנסת, אבל הצעת החוק הזו מחלישה את הכנסת. הם לא העניקו במסגרת המהלך הזה אף סמכות נוספת לכנסת, לאזן את לקיחת הסמכות מבית המשפט. אתם חושבים, אזרחי ישראל, שבתמורה לחסינות מביקורת שיפוטית חיזקו כאן את מעמדו של מבקר המדינה? המשיכו לחשוב. הרי כל מה שמעניין את רוטמן ושותפיו הוא להסיר כל מגבלה מעל כוחותיה של הממשלה. הצעת החוק הזאת קודמה תוך ניצול לרעה של סעיף מיוחד בתקנון הכנסת שמאפשר לעקוף את ההליכים של הצעות חוק פרטיות והצעות חוק מטעם הממשלה. ומהן הסיבות לשימוש המחפיר הזה באותו סעיף? השר לוין וחבר הכנסת רוטמן לא רצו שהדרג המקצועי במשרדי הממשלה יכתוב חוות דעת על ההשלכות של החקיקה. לכן הם בחרו במסלול של סעיף 80. הם לא רוצים להקשיב לפקידי ציבור, שעושים את מלאכתם נאמנה עשרות שנים, שרוצים לומר: מכובדינו השרים, יש כאן בעיה שדורשת התייחסות. הם משתיקים את הייעוץ המשפטי בוועדה, כמו שהם השתיקו את היועצים המשפטיים במשרדים ואת כל פקידי הציבור.
+
+הצעת החוק הזאת, בניגוד מוחלט למצג השווא של רוטמן, לא גובשה בהליך ראוי של דיון. היא גובשה בבליץ של דיונים. אנחנו ביקשנו שהיועץ המשפטי של מערכת הביטחון יתייצב בוועדה, והפרקליטה הצבאית הראשית – אבל רוטמן לא רצה לשמוע אותם. אנחנו דאגנו שמרכז המחקר והמידע של הכנסת יניח מסמך על מנגנונים שפותחו במדינות אחרות – רוטמן לא רצה לדון בו. רוטמן הוביל כאן מחטף, דרס את תקנון הכנסת, סתם את הפה של חברי האופוזיציה, זרק אותם באופן סדרתי מחדר הוועדה וסתם את פיהם של היועצים המשפטיים. הדיונים התנהלו באופן כוחני, תוך השתקה של חברי האופוזיציה והשתקה של הייעוץ המשפטי באלימות דיונית של ממש.
+
+לסיכום דבריי, אדוני היושב-ראש, מסכת שלמה של שקרים ושל חצאי אמיתות שמענו הבוקר הזה מפי יושב-ראש ועדת החוקה. דבר אחד מעניין אותו: להסיר כל מגבלה - -
+
+
+תודה רבה.
+
+
+- - כל גורם מאזן, מעל דרכה של הממשלה הקיצונית והבריונית ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל. 
+
+אנחנו נתייצב מולכם גם כאן, גם ברחובות, גם באולמות בית המשפט. לא ניתן לכם להרים את היד – לא על הדמוקרטיה הישראלית ולא על הציונות. תודה.
+
+
+תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. 
+
+חבר הכנסת קריב, איפה היית בצבא?
+
+
+ אני? ב-8200. זה ממש לא פריבילגים.
+
+
+אז אתה לא יודע מה זה סדרת שבי, אה? 
+
+
+ אתה הרגשת כמו בסדרת שבי?
+
+
+משהו.
+
+
+חכה. 
+
+
+חברת הכנסת קארין, בבקשה.
+
+
+תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
+
+
+- - -
+
+
+אל תפריע לה. אל תפריע לה. די. תן לשמוע משהו שקט קצת. בנחת. חצי שעה צעקת פה, אפילו לא לקחת אוויר.
+
+
+- - - אם צריך, אני אסייר לחפש את רוטמן ולוין. אולי קרה משהו. אני מוכן להוציא - - -
+
+
+אחמד טיבי נחנק, שתה מים. אתה המשכת: טה, טה, טה. תגיד לי, מה זה? מכונה? לאט-לאט, תן להכיל את הדברים. אולי נסכים על משהו?
+
+
+נוציא משלחת.
+
+
+משלחת - - - קארין, לצאת לחיפושים? 
+
+
+ לא. לצאת לשתות כוס מים.
+
+
+ אני אשתה כוס מים, ואז – ישר לצאת לחפש את רוטמן.
+
+
+טוב, אני מבקש לא להפריע, חבר הכנסת קריב. בבקשה.
+
+
+אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, תדעו לכם שרק מי שרוצה לקבל החלטות לא סבירות ירצה לבטל את עילת הסבירות – שזה מה שהקואליציה, הממשלה הכושלת הזאת, רוצה לעשות. 
+
+בואו ניקח אתכם לטיול – איך הגענו לרגע הזה: נתחיל בפרוצדורה. זו לא הצעת חוק ממשלתית, שבה מתקבלות חוות דעת של יועצים משפטיים, מתקבלות הערות מהציבור. לא, לא צריך לשמוע. זו אפילו להצעת חוק פרטית מטעם יו"ר הוועדה; זו הצעת חוק מטעם ועדת החוקה. מה הבעיה? כמעט חצי מחברי הוועדה מתנגדים בתוקף להצעה הזאת. יש הצעות מטעם הוועדה. הן אף פעם לא במחלוקת כזו, וזה אף פעם לא נעשה בצורה הזאת. הם פחדנים. הם לא רוצים לשמוע מה באמת חושבים על ההצעה שלהם. 
+
+אני לא מצליחה להבין איך שרי הממשלה, החברים בקבינט, ישנים בשקט כשהם יודעים שיום יבוא – אני מקווה שהוא לא יבוא, אבל הוא יכול לבוא בקרוב – שהם יצטרכו לשלוח את החיילים שלנו לשדה הקרב כשהם מבינים – כי הם מבינים, גם אם לא רוצים לראות את זה, הם מבינים שהצעת החוק הזאת תפגע בחגורה המשפטית שלהם. מי יציל אותם מידי הגורמים הבין-לאומיים? יריב לוין? מי, נתניהו? אולי שמחה רוטמן?
+
+ אתם יודעים, הם אפילו לא היו הגונים כדי לכתוב את זה בהצעת חוק רגילה. מה הבעיה לכתוב בהצעת חוק רגילה, תיקון סדרי המינהל – עילת סבירות? מה הם עשו, חבר הכנסת בן ברק? הם הביאו את זה בהצעת חוק-יסוד, כי הם יודעים שבית המשפט עד היום לא פסל חוקי-יסוד. אז הינה, עוד חגורת ביטחון לעצמם. 
+
+שמעתי את חבר הכנסת רוטמן, שהציג את הצעת החוק. מה הוא אמר? זה, באמת, האירוניה התאבדה מהחלון. הוא אמר: אנחנו מחזקים את הדמוקרטיה ומחזקים את הפרדת הרשויות. נראה לי שהוא לא היה בשיעור האזרחות, פספס אותו. איפה הדמוקרטיה ואיפה הפרדת הרשויות? הרי בדמוקרטיה, חבר כנסת רוטמן, יש איזונים ובלמים. מה אתם עושים בהצעה הזאת? אתם רק נותנים עוד כוח לממשלה למנות את מי שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה, לפטר את מי שהיא רוצה. לא יהיו לא דין ולא דיין. לא משנה אם זה בממשלה או שר בודד. והכי מצחיק הוא שהם אומרים: תסמכו עלינו. אתה מכיר את זה? תסמכו עלינו.
+
+
+ כן - - - את עצמם.
+
+
+רק הבוקר שמענו ששר בממשלה, הלוא הוא השר לענייני הכול – גרעין, רשויות ממשלתיות, שר במשרד המשפטים, שר מקשר - - -
+
+
+ השר המפייס הלאומי.
+
+
+השר המפייס הלאומי – אפשר למנות אותו. רק הבוקר מנכ"ל שהוא רוצה למנות, מה קרה? הוא נחקר במשטרה, כי הוא לא מסר פרטי אמת. אבל הי, בואו נסמוך עליהם. 
+
+הצעת החוק הזאת לא נתמכת על ידי אף מומחה בעל שם, אפילו לא אחד. אמרו כבוד השופט נעם סולברג – הוא אמר: ממש לא. אמרו פרופ' אהרן ברק, הנשיא לשעבר.
+
+
+ממש לא.
+
+
+ממש לא. אמרו יואב דותן, פרופ' יואב דותן – הוא אמר: לא ולא. אמרו כבוד השופטת לשעבר, בדימוס, אילה פרוקצ'יה, היא אמרה: לא יקום ולא יהיה. מי נשאר? משפטן מקהלת. זהו.
+
+ עכשיו, תראו, אין מערכת - - -
+
+
+ - - - קהלת, שחולם להיות נשיא בית המשפט העליון.
+
+
+כן, כמובן. אין פה לא איזונים, לא בלמים, כל מה שהם רוצים זה כוח. 
+
+ אין מערכת שלא זקוקה לתיקונים. אפשר לחשוב על תיקונים. אבל תיקונים כאלה עושים בהסכמה רחבה. זה לא מה שהם רוצים לעשות פה. הם לא רוצים מערכת משפט מקצועית, טובה. הם רוצים מערכת משפט מטעם.
+
+
+כנועה.
+
+
+הם רוצים בלי שומרי סף. כי מה שווים שומרי הסף, אם לא נשלוט בהם? ואיך אמר בן גביר, בר הסלטים פתוח. לא רק שהם עושים את כל העוול הזה, לא רק שהם פוגעים בדמוקרטיה – הם צריכים לעשות את זה עם אצבע בעין. כי מה זה שווה אם הם לא ייהנו על הדרך?
+
+ עכשיו, אני רוצה בעת הזאת להצדיע למאות אלפי הפטריוטים הישראלים שעזבו הכול בצד – את העבודה שלהם, את שעות הפנאי שלהם, את הזמן עם המשפחה – ויצאו להפגנות ולצעדות המרגשות. התמונה של מאות אלפי אנשים שצועדים בשמש הקופחת היא אות של כבוד לחברה הישראלית. הפולנים וההונגרים מסתכלים עלינו ואומרים: כמה חבל שאנחנו לא הצלחנו לעשות את זה.
+
+נתניהו, עוד לא מאוחר. תדע לך שבהצעה הזאת יש לך אולי ממשלה, אבל אין לך מדינה. אתה פוגע בכלכלה, אתה פוגע בהייטק, אתה פוגע בביטחון. לא נתנו לנו אפילו לשמוע את הפצ"רית, לא נתנו לנו לשמוע את היועץ המשפטי של משרד הביטחון. אתה פוגע בחיילים – אותה ממשלה שהיא כאילו בעד החיילים, לא אכפת לה? הצבא נהרס. אתה פוגע ביחסי החוץ. אין אף מנהיג של מדינה דמוקרטית שפותח את הדלת בפני נתניהו. אפילו ביידן, שהם חברים, לא רוצה לפגוש אותו. 
+
+אבל, נתניהו, עוד לא מאוחר. אתה יכול לעצור את זה. אתה צריך להיות ראש הממשלה של כולם. מה קרה לך, נתניהו? איפה נתניהו שעצר מהלכים פוגעניים? תעצור את זה. תגיע להידברות. פעם אחת, פעם אחת בחיים שלך תנסה בדרך הפחות-עקומה; פעם אחת תראה שלא רק אתה ועצמך והממשלה שלך הם מה שאכפת לך ממנו. תראה שאתה לא רוצה להרוס, להרוס את כל מה שטוב פה. אני קוראת לך – אני לא קוראת ליריב לוין, לא לרוטמן, לא לבן גב��ר ולא לסמוטריץ'. אני קוראת לך, כי אתה ראש הממשלה: תעצור את זה עכשיו לפני שיהיה מאוחר. תודה.
+
+
+חבר הכנסת רם בן ברק.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מועקה, מחנק בגרון, זו התחושה שעומדת בגרון של אזרחי ישראל כבר תקופה ארוכה – אנשים טובים מימין ומשמאל, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונים, סטרייטים ולהט"בים, טייסים וגולנצ'יקים.
+
+אני כמובן אדבר תכף על ההפיכה ולאן היא תדרדר אותנו, אבל לפני כן כנבחרי ציבור בואו ונביט רגע סביבנו ונבין מה מצבו של העם שבחר בנו, שסמך עלינו. חברים הפכו ליריבים, משפחות מתקשות לשבת לאכול בנחת, כל התרעה בחדשות מציפה בגל של דאגה. אזרחים מעיזים להעלות את השאלה הקשה האם המדינה היא עדיין מקומם. טובי בנינו ובנותינו – כן, חברים – טובי בנינו ובנותינו מתחבטים בשאלה אם זו המדינה שנשבענו להגן עליה במחיר נפשם, בחייהם.
+
+אנשים בבית הזה יגחכו בציניות וימהרו להגיד: אז שילכו. לכל אחד יש תחליף. לאור האירועים, הם ינסו לצבוע את החרדה שלהם כבגידה. הכול הם יעשו, חוץ מחשבון נפש. אנשים זועקים את דם ליבם – אתם חושבים שמישהו נהנה מזה? חצי שנה בכל שבוע עם הילדים על הכתפיים יוצאים להפגין, בקור ובחום, נגד הדיקטטורה ונגד הממשלה שמשנה את פני המדינה.
+
+עד מחר אפשר להתנצח, להצטדק, לבוא בפלפולים, אבל דבר אחד אי-אפשר לעשות: לענות על השאלה הפשוטה איך אנשים, אזרחים למופת, מגיני המדינה עד לפני חצי שנה, הגיעו למצב שהם לא יודעים אם נכון להמשיך להתנדב למילואים. אפשר לטעון עד מחר שזה פייק, שזו פריבילגיה, ושבסך הכול מדובר בהחלטה מן המניין של ממשלה נבחרת; אפשר להמשיך לטעון שזה רק טיעון כדי להפיל ממשלה נבחרת, אבל אשאל שוב שאלה פשוטה: למה רק עכשיו? הימין בשלטון ברצף מ-1977 חוץ מהפסקה של חמש שנים, ומעולם זה לא קרה. אז למה רק עכשיו? גם על זה, כמובן, הממשלה לא יכולה לענות. ולמה? כי חשבון נפש הוא דבר מפחיד, במיוחד כשאתה אומר לעצמך את האמת הקשה, אבל עבור כל אזרחי ישראל שלא ישנים, שמפולגים, שטרודים – אולי הגיע הזמן לעשות אותו. אולי השבוע, שבו אנחנו מציינים את חורבני הבית בהיסטוריה שלנו, הגיע הזמן לשבת ולהפסיק לשקר, להפסיק להסית, להפסיק לבלבל ולהטעות ופשוט לומר את האמת.
+
+אז מהי האמת? האמת הפשוטה היא שטעיתם – טעיתם במהות, ולמזלנו גם טעיתם בדרך. חשבתם שיבוא שר משפטים ביום בהיר, יכריז על שינוי אופי המשטר, ואז הכול יהיה בסדר; אחר כך חשבתם שאם תפצלו את ההפיכה לחלקים, לא ישימו לב: נתחיל בעילת סבירות, בקטנה. מי שמתנגד בטח מגזים – מה, עילת הסבירות זה סוף הדמוקרטיה? טעיתם גם באיך שהתייחסתם לציבור שבחר בנו – אני אומר "בנו", כי תהיו בטוחים שההתנגדות להפיכה המשטרית חוצה מפלגות ומגזרים. אז חשבתם שרק לציבור החרדי יש קווים אדומים – אם נוגעים בהלכה, אם מנסים לגייס, יהפכו את המדינה; חשבתם שרק לציונות הדתית יש קווים אדומים – אם ייגעו בארץ ישראל השלמה, יהפכו את המדינה. אבל לציבור הליברלי הרחב, השפוי, שרק רוצה לחיות פה בכבוד במדינה יהודית ודמוקרטית חשבתם שאין קווים אדומים; שאפשר לנצל, לשקר, לדרוש, לשנות, לסחוט, ובסוף גם לשנות את אופי המשטר. אז גיליתם שגם לנו יש קווים אדומים, גם לנו יש עקרונות שנילחם עליהם בחירוף נפש, גם אנחנו אומרים די.
+
+אבל במקום להבין שטעיתם, במקום לעצור, אתם דוהרים; דוהרים ובדרך דורסים, משמיצים את כל מי שרק מעז להתנגד. אם הייתם מעיזים לרדת לרגע לקפלן ולראות איזה אנשים נפלאים יש שם, איזה אנרגיות יש שם, הייתם מבינים שאתם מנותקים. יש שם ימנים ושמאלנים, מזרחים וחרדים, אשכנזים, באים מכל הארץ – אבל אתם חיים בבועה שלכם, שומעים גלי ישראל ורואים ערוץ 14; מקשיבים לקרעי ודיסטל וחושבים שזו המציאות. אתם מנותקים. אולי ניצחתם בבחירות, אבל הפסדתם את העם. 
+
+ שימו רגע את הפוליטיקה בצד, אם זה בכלל אפשרי, ותענו לי רגע ברצינות: לאן נעלמה הבושה שלכם? אתם לא רואים את האבסורד? בן גביר, אדם שלא שירת יום אחד בצה"ל, מעז לגנות את המשרתים? חברי כנסת חרדים מעיזים לומר שכל אחד אפשר להחליף. אותם חברי כנסת שמקדמים את ההפיכה הזאת כדי לפטור ציבור שלהם מגיוס יספרו סיפורים שרוב העם רוצה בזה, והינה, יש את ההפגנה בעד; יספרו לכם שזה עניין של אזרחים סוג א' וסוג ב'. מי הולך להפגנה בעד? אזרחים מבאר שבע? אזרחים מקריית שמונה? משדרות? מעטים מהם. להפגנה בעד ההפיכה יגיעו גרעינים ממשיכים מההתנחלויות – אין קשר לפריפריה. לא אכפת לכם מהפריפריה.
+
+גלנט, כאיש ביטחון לאיש ביטחון, אתה לא רואה מי יושב לידך? אתה הרי יודע מי עושה נזק למערכת הביטחון, מי עושה בה שימוש ציני. אתה יודע את האמת, אתה יודע למה חברי הכנסת החרדים תומכים בהפיכה הזאת: פטור מגיוס. אתה יודע גם מה רוצים סמוטריץ' ובן גביר מההפיכה הזאת. אותו סמוטריץ' שהתיישב לידך במשרד הביטחון רוצה לעשות ממלכת יהודה בשטחים. אתה יודע טוב מאוד לאן זה יוביל. לא תוכל לומר שלא אמרנו לך, לא תוכל לומר: לא ידעתי, הרי לא סתם ניסית לדחות את החקיקה.
+
+ יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, אתה יודע עמוק בפנים מה ההפיכה הזאת תעשה לקהילה הגאה. אתה יודע שבג"ץ שומר עליכם. אתה לא רואה שמי שיושב לידך לא מעוניין שתהיה לך משפחה, שיהיו לך ילדים? 
+
+ ידידיי, אנשים ישרים וערכיים בליכוד, אני יודע מה בליבכם. אתם מבינים כמוני לאן כל הדבר הזה הולך. האם זה באמת מה שאתם רוצים? האם בשביל זה נבחרתם לכנסת? ברור שלא. אתם לא מזדהים עם האמירות הבזויות שנאמרות מסביבכם, אתם לא מזדהים עם צמצום הדמוקרטיה הישראלית. יש עוד אנשים רבים, טובים, שלא מאמינים במה שקורה פה היום ובחצי השנה האחרונה. אני פונה אליכם מעומק הלב, ללא ציניות, ללא מטרות רווח, פונה אליכם כאיש ביטחון שסחב את האלונקה לידכם, כחקלאי שאוהב את המדינה הזאת, כאזרח שבאמת חרד מהתהום שאליה אנחנו הולכים: תעשו מעשה, תצביעו בצד הנכון של ההיסטוריה. במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. זה אף פעם לא קל, אבל אני אומר לכם היום: אין פוליטיקה. העם יודע מי מצביע עבורו היום, ומי מצביע עבור רווחים אישיים; מי מצביע עבור האזרח, ומי מצביע עבור הכיסא שלו. אני מושיט לכם יד; הזמן אוזל, קחו אותה. לאנשים ערכיים ואמיצים ידי תמיד מושטת. אין שום דבר שמחכה לכם מעבר להצבעה הזאת, רק תהום.
+
+לקבוצה השנייה, מהנדסי ההפיכה, אתם אפילו לא מסתירים את המניעים שלכם. הגרעין המשיחי בציונות הדתית רוצה הפיכה. מבחינתם הממשלה היא חמורו של משיח, מבחינתם נתניהו הוא חמורו של המשיח. החרדים רוצים פטור משוויון בנטל, גם זה כבר גלוי; ואיך אפשר לשכוח את ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם שלושה כתבי אישום – עובדה שאיכשהו הפכה לנורמלית, כאילו אותו בנימין נתניהו לא קרא לפיטוריו של ראש ממשלה אחר כשהיה בחקירות. ועכשיו רוצים לשכנע אותנו שהמהפכה המשפטית לא קשורה בכלל למצבו המשפטי המחריד של ראש הממשלה. הבושה נעלמה מזמן. היושרה שהייתה למנהיגים אמיתיים בישראל כבר לא קיימת. לאותו נתניהו מנסים לקרוא "אבי האומה" – בדיחה גרועה. אולי הוא ייקרא "מחריב האומה", בוודאי לא "אבי האומה". דבר אחד משותף יש לך, ראש הממשלה, עם גדולי האומה: גם אתה כמוהם תבלוט בהיסטוריה. תהיה בטוח שכשיחזרו אחורה בהיסטוריה וישאלו מה קרה למדינת ישראל, מה היה שורש המשבר הגדול ביותר בתולדות המדינה, לא יחשבו על לוין, לא יחשבו על סמוטריץ'; רק שם אחד יעלה – שלך. הכול עליך. אתה חתום – אתה אשם.
+
+ולכם, אזרחי ישראל, ששואלים את עצמכם את השאלה המזעזעת: האם זה מקומנו? אני רוצה לומר לכם היום בקול חזק וברור: זה מקומכם, זו המדינה שלכם, שלנו. נלחמנו עליה, אהבנו אותה, אנחנו אוהבים אותה, נתנו לה הכול. איבדנו את אחינו שמה, את בנינו שמה, את ההורים שלנו. אנחנו לא נוותר עליה, לעולם לא נוותר עליה. אנחנו ננצח – לא ניצחון כזה שמשפיל את הצד השני, אלא ניצחון כזה שמחזיר את השפיות למדינת ישראל.
+
+ראש הממשלה החצוף מדבר על סרבנות, כשמסביבו בשולחן הממשלה יושבים נציגים חרדים, מתנחלים, נוער הגבעות, שהדמוקרטיה מהם והלאה ושהשירות בצה"ל הוא תועבה בעיניהם.  אותו ראש ממשלה – נגמר לי הנאום הכתוב והזמן עוד לא אזל, אז אני אמשיך בלי הנאום – אותו ראש ממשלה יושב ופשוט מחרב את המדינה. אתה הרי יודע בדיוק כמוני, כי אני ואתה רואים את אותם דוחות מודיעיניים – אתה יודע בדיוק כמוני מה המצב שלנו; אתה יודע מה קורה בצפון, אתה יודע מה קורה בשטחים, אתה יודע מה קורה באיראן, אתה מבין שהסבירות למלחמה עלתה מאוד בשנה האחרונה, מאז שאתה בשלטון, דרך אגב, ואתה ממשיך ללכת בעיניים פקוחות לתוך התהום מתוך מחשבה שזה יהיה בסדר, המחאה תירגע. אז אני אומר לך – זה לא יהיה בסדר, המחאה לא תירגע. היא תמשיך ותהיה עצומה יותר ויותר.
+
+ ואני אגיד לך עוד משהו, אדוני ראש הממשלה, אם אתה מקשיב לי עכשיו: אני מאחל לך בריאות, אבל אם אתה מקשיב לי, אני רוצה שתדע: יש שני עמודים שעליהם המדינה הזאת יושבת: ה"יהודית" וה"דמוקרטית". וכמו שגם אני אצא לרחובות אם ינסו לפגוע בזהותה היהודית ולא אירגע עד שלא תיפסק הפגיעה, אותו דבר – אנחנו נצא לרחובות ולא נירגע עד שהעניין הזה של פגיעה בדמוקרטיה לא יחלוף לנו מסדר-היום, ונחזור. תשאל את עצמך, הרי ב-1948 הקמנו את המדינה הזאת, ובזכות היותה יהודית, דמוקרטית וליברלית הגענו להישגים יוצאי דופן בכל דבר ועניין – בחינוך, בבריאות – הרי אנחנו דוגמה לכל העולם במערכת הבריאות הציבורית שלנו, בביטחון, בכל דבר. מה עשה אותנו לכל כך מוצלחים? מה שעשה אותנו לכל כך מוצלחים הוא שידענו לשלב "יהודית" ו"דמוקרטית", לא התפשרנו על ערך השוויון, נלחמנו על הדמוקרטיה שלנו ונתנו חופש לכולם. רק בזכות זה הגענו למה שהגענו, ואתה רוצה לקחת אותנו אחורה? הרי אתה לא מאמין בזה. אתה בעצמך – אתה במילים שלך אמרת לפני שנים מעטות בלבד: ראש ממשלה שיש נגדו כתבי אישום לא יכול לכהן כראש ממשלה, כי לא בטוח שהשיקולים שלו יהיו השיקולים הנכונים. אתה נתת הרצאה מאלפת, כמו שאתה יודע, על הפרדת הרשויות, ושאסור לגעת בבתי המשפט ושאסור לגעת ביועצים המשפטיים. מה קרה לך? מה קרה לך? 10,000 מילואימניקים הודיעו לך שהם לא יתייצבו למילואים אם תהיה כאן החקיקה הזאת. 
+
+ אני פוגש בכירים בקואליציה, חלקם נמצאים כאן באולם, והם אומרים לי: עזוב, רמי, זה שטויות, זה כולה עילת הסבירות – זה כולה האופציה לתת כאן השחתה מסיבית של השירות הציבורי, השחתה מסיבית של הממשלה, פיטורים ומינויים של כל היועצים המשפטיים, שיהיו תלויים בשרים, ריסוק של שומרי הסף. הרי הדבר הזה הוא כמו גלגל שלג, כמו כדור שלג. הדבר הזה יביא לחורבן הדמוקרטיה.
+
+אני מתפלא גם על ש"ס, גם עליך, אדוני היושב-ראש. אתה מייצג מפלגה מפוארת, שידעה לעמוד ברגעים קריטיים בצד הנכון של ההיסטוריה, והרב שלכם ידע להגיד דברים נועזים בזמנו לגבי ליברליות, לגבי שילוב של חילונים ודתיים. איפה אתם היום? איפה אתם היום? אתם הולכים לתמוך בפסקת התגברות בסבירות הקיצונית ביותר – עוד יותר קיצונית ממה שהייתה כשהתחילו הדיונים, 
+
+ ואתה יודע את זה. לא רק שלא עשו ריכוך, עוד הוסיפו שני סעיפים במהלך הדרך ולא נגעו בפסיק – על כל המינויים, על כל ההחלטות, על כל המדיניות. זה לא שאי-אפשר להגיע לפשרה; אפשר להגיע לפשרה. אבל צריך פשרה אמיתית, כזאת שלא תפגע בדמוקרטיה, כזאת שלא תאפשר מינוי של יועצים משפטיים, כזאת שלא תאפשר השחתה של כל המערכת הציבורית. 
+
+ושלא יהיה לכם ספק, ההשחתה בוא תבוא, ותהיה גדולה יותר ממה שאתם מתארים לעצמכם. הרי אנחנו רואים בכל יום שני את אותם אנשים שבאים לפה בשביל לקבל ג'ובים, והלחץ שלהם על חברי הכנסת של הליכוד לאשר מהר, כאן ועכשיו, את החקיקה הזאת, כדי שלא יהיה שום קריטריון למינוי. תגידו: אה, יש קריטריון של השירות הציבורי, אבל מי כמונו יודע איך גם היום, בזמן שיש את עילת הסבירות, אתם יודעים לעבור על החוק הזה. אתם יודעים מה? אני לא אגיד "אתם יודעים" – אנחנו יודעים. גם אני לא פטור מהדבר הזה. אנחנו יודעים היום איך להתקמבן. תארו לכם שהחוק הזה עובר מחר בבוקר – מה יקרה כאן? לא יהיה דין ולא יהיה דיין. יתמנו כאן אנשים לפי קרבה משפחתית, אנשים שהביאו לך 4,000 קולות יתקבלו להיות מנכ"לים של חברות, בלי שיש להם שום כישורים לזה. אז אנחנו נתקן את הקריטריונים ככה שהם יוכלו. אנחנו כבר רואים את זה קורה היום. זה כבר קורה היום. מה המינויים שמנסים לעשות במשרד התחבורה? היום, עם עילת הסבירות, לפני שביטלו אותה, מנסים להכניס אנשים לכל מיני ג'ובים, ואנחנו יודעים שהם לא מתאימים לתפקידים שלהם, ולא רק שם, בהרבה מאוד מקומות. 
+
+ אתם יודעים מה זה יעשה לשירות הציבורי? תסתכלו, יש מדינות שבהן זה קורה. תסתכלו מה מצבן. תראו מה קורה בפולין, תראו איך נראית הכלכלה של הונגריה מיום שעשו את זה. ואנחנו הולכים להיות הרבה יותר גרועים מהם. למה אנחנו הולכים להיות יותר גרועים מהם? כי בתוך הממשלה הזאת יושבים אנשים – ולפחות לזכותם ייאמר שהם לא מסתירים את זה – כמו סמוטריץ' ואחרים מהמפלגה שלו, שיש להם אג'נדה ברורה. הם לא מסתירים אותה. הם אומרים: זאת המטרה, ואנחנו נשאף למטרה הזאת, ובסופו של דבר אנחנו נעשה כאן מדינת הלכה. זה מה שאנחנו רוצים. ייקח עשר שנים, ייקח עשרים שנה. 
+
+
+ אני רוצה לשאול אותך שאלה. 
+
+
+כן, בבקשה. 
+
+
+- - - יש פה בכנסת חלק שמתנגד - - - תתנגדו. 
+
+
+ אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני שר השיכון, אנחנו - - -
+
+
+ - - -
+
+
+ אני אענה לך, אני אענה לך. 
+
+
+- - - למה אתה סוחף את המדינה - - - הקרב היה פה - - - 
+
+
+ זאת שאלה מצוינת, אני רוצה לענות לך. אנחנו לא נמצאים ברחוב – ברחוב נמצא עם ישראל. אנחנו לא מעודדים אותם, אנחנו לא מממנים אותם. הם באים מרצונם. אתה יודע ש-550,000 איש היו אתמול בלילה ברחובות בכל המדינה? אני יודע, אני הייתי בהפגנה בנהלל - - - 
+
+
+ 450,000. 
+
+
+לא נריב, בין 450,000 ל-550,000. 
+
+
+יש עשרה מיליון איש. 
+
+
+ יש תשעה מ��ליון. אני הייתי בהפגנה בנהלל, אחרי זה הייתי בקפלן, אחרי זה הייתי בירושלים – מאות אלפי אנשים. על כל בן אדם כזה שנמצא ברחוב – אני רואה במשפחה שלי – האבא או האימא הולכים, האחר נשאר עם הילדים בבית. הרי לא כולם יכולים ללכת בלילה. זאת אומרת, תכפיל את זה בשתיים. כמיליון איש היו מספיק נחושים בשביל להיות ברחוב. גם אתה, במגזר שלך, כשאתם מפגינים, אתם לא מפגינים בבית, אתם לא מפגינים בכנסת – אתם יוצאים לרחובות. אתם יוצאים, וההפגנות מאוד מאוד אלימות. כמיליון איש, כשני מיליון איש היו ברחובות, ולא נסרט שוטר, לא נשרפה ניידת, לא נהרגה אישה ממכולה שגולגלה עליה, לא קרה שום דבר – הפגנות של עם ישראל ללא אלימות. באים ואומרים לממשלה: תקשיבו, זה שיש לכם רוב של 64 בכנסת לא מאפשר לכם לשנות את השיטה הנהוגה כאן מיום הקמת המדינה. 
+
+
+אתה חייב להתנגד אם אתה מתנגד. תביע את ההתנגדות, למה אתם סוחפים - - -
+
+
+ אנחנו לא סוחפים, העם נסחף. העם יוצא לרחובות. מה אתה חושב, שהם באים בגללי? שאני אומר להם לבוא? הפוך – לפעמים אנחנו נגררים אחריהם, הפוך. יש כאן מאות אלפי אנשים שיוצאים, אף אחד לא אומר להם לצאת. אצלנו זה לא כמו אצלכם, שהרב אומר: תצאו – יוצאים; תחזרו הביתה – חוזרים הביתה. אלה אנשים חופשיים, ליברליים, שעושים את מה שהם מרגישים שהם צריכים לעשות. 
+
+
+תודה. 
+
+
+חבל, דווקא נהנינו.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. 
+
+
+
+
+ הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. 
+
+
+ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 15), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+
+
+חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, תמיד כשאני אומר "כנסת נכבדה" ואני רואה אולם ריק, ליבי נחמץ. דרך אגב, זה לא קשור רק לאופוזיציה, גם לקואליציה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר הגעתי להפגנה בקריית גת. בשבעת החודשים האחרונים יצא לי להשתתף בכמה הפגנות ברחבי הארץ – פתח תקווה, ירושלים, ראשון לציון ומקומות נוספים. הגעתי לעיר שנחשבת עיר של הקואליציה, היא לא עיר של האופוזיציה – עיר ליכודית דתית, בואו נקרא לזה ככה. להפגנה נגד הרפורמה הגיעו לא מעט מתושבי המקום, מאות מאות של אנשים. מול המוחים בא קומץ קטן של אנשים עם דגל של מפלגת הליכוד. מצד אחד מאות דגלים של מדינת ישראל, ומהצד השני שלושה, ארבעה, אולי חמישה אנשים עם דגלי הליכוד. אני חייב לציין שכל אחד החזיק את הדגל שלו בגאווה. אלה מהקומץ הקטן החזיקו בגאווה את דגל המפלגה שהם הצביעו לה – אני מניח שהם הצביעו בבחירות האחרונות – ובצד השני, בצד שאני הייתי בו, מאות אנשים החזיקו בגאווה את דגל המדינה. 
+
+ואז, כשהתחלתי לדבר ופניתי למשתתפי המחאה, שמעתי קריאות מהקומץ הקטן. קודם כול אמרתי, זכות ההפגנה היא זכות שניתנת בכל משטר, בכל מדינה דמוקרטית. צריך לכבד את אלה, וצריך לכבד את אלה. כל אחד רשאי להביע את מה שהוא חושב במסגרת החוק, וכמובן, כל אחד צריך גם להקשיב לצד השני, כי כולנו חיים במדינה אחת. ואז, כאשר שמעתי את הקללות והצעקות של הקומץ הקטן, באותו רגע הבנתי שהרוב, שאני הייתי בחלק שלו, ינצח בסוף. ואתם יודעים למה הרוב הזה ינצח? משום שהרוב הזה, שעומד עם דגל המדינה, נלחם על המדינה, ולא עבור המפלגה שאת הדגל שלה הוא מחזיק בידיו. וזאת בעצם הנוסחה, אדוני השר: אתה יכול לצאת עם ��גל המפלגה – אתה תפסיד; מי שיוצא עם דגל המדינה בסוף מנצח, כי האינטרס של המדינה מעל הכול. 
+
+אני בארץ 26 שנה. עליתי כשהייתי בן 17. 15 שנה הייתי פרשן מדיני-פוליטי, ארבע וחצי שנים אני כאן בכנסת כחבר כנסת. מעולם לא זכור לי מצב כמו שהגענו אליו. אני מכיר היטב את ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל – כמובן, יש דברים שכולנו לא יודעים, אבל לומדים. ידענו לנהל ויכוחים סוערים; מי שהיו פה לפנינו ידעו לנהל ויכוחים נועזים, קשים, עם דמעות וצעקות בבית הזה. דרך אגב, אדוני השר, אתה יודע כמה אנשים זכו להיות חברי כנסת בהיסטוריה של מדינת ישראל? מכל העם הגדול שלנו – כמה אנשים, לדעתך? זרוק מספר. כמה אנשים זכו לשבת במקומות שבהם אנחנו יושבים באולם הזה? קצת למעלה מ-1,000 איש. 75 שנה המדינה שלנו קיימת. הכנסת הזאת היא הכנסת העשרים-וחמש, הממשלה נדמה לי היא הממשלה השלושים-ושש, אם אני זוכר נכון, ועדיין קצת יותר מ-1,000 איש בסך הכול זכו להיבחר לכנסת ישראל ולייצג את עמנו.
+
+ הוויכוחים היו פה סוערים, החל מהסכם השילומים בשנות החמישים - - 
+
+
+ מאיר וילנר היה לפני.
+
+
+ - - היו ויכוחים על החינוך, היו ויכוחים בין המלחמות, היו גם ויכוחים על פינוי ימית. כמה ויכוחים היו פה בשנות השמונים, בשנות התשעים, בהסכמי אוסלו, בהתנתקות. הופכים את ההיסטוריה כפי שנוח היום להסתכל עליה – אני מדבר בעיקר על שרי הליכוד: מאשימים את האופוזיציה בהתנתקות, כשהליכוד העביר את ההתנתקות, כשהליכוד הצביע על ההתנתקות. והם מלמדים את הדור של היום היסטוריה מעוותת. כאילו שאין אנשים שיזכרו, בדור העתידי, מי הצביע. 
+
+ברור שהכול היה בכנסת. דבר אחד לא היה. ב-75 שנה לא היה אפילו מקרה אחד שאתה בא לכופף את החוקים כפי שאתה רוצה למרות שניצחת בבחירות. לא להחזיר – לכופף כפי שאתה רוצה, כי אנחנו יודעים מהן המטרות של הכיפוף הזה.
+
+אתם מאשימים ניצול שואה בן 86, שאנחנו עוד נצטרך להגיד לו תודה על מה שהוא עשה בעבור מערכת המשפט הישראלית, ולא עוזבים את הבן אדם שכבר 20 שנה לא במערכת, אבל בואו נעזוב את כבוד הנשיא השופט ברק. אני חושב שרוב-רובם של המשפטנים, דרך אגב כולל אנשים דתיים, למדו רק דברים טובים ממנו. וכשאני שומע אנשים שעוסקים במשפט הישראלי – תמיד אמרתי שברובו הוא גם מבוסס על המשפט העברי – יכולים ללמוד מהאיש הזה, וגם מהאישיות שלו, גם מהתרומה שלו למשפט הישראלי, כי התרומה שלו גם חיזקה את המשפט הישראלי בעולם.
+
+אין לי הרבה זמן לדבר על זה, הייתי יכול להתייחס רק לשופטים ולמעמדם במערכת המשפט הבין-לאומית.
+ 
+
+ לא שמעת אותי אומר מילה רעה על אף אדם בחיים. אמרתי לך שהצד השני אומר שצריך להחזיר את מה שהיה קודם.
+
+
+קודם כול, אם אתה לא אמרת מילה רעה עליו, אז כל הכבוד לך. אם השותפים שלך לממשלה - -
+
+
+הוא יהודי.
+
+
+- - היו לומדים ממך, יכול להיות שהמצב היה שונה לגמרי, לפחות ביחס ובכבוד שצריך לתת לבן אדם שתרם לא מעט למדינת ישראל.
+
+אבל אני רוצה לחזור למה שאמרתי, לוויכוחים הסוערים שהתנהלו כאן בבית הזה. תמיד תמיד בוויכוחים האלה היה קונסנזוס אחד: האינטרס של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תמיד יהיה מעל כל ויכוח פוליטי. תחת ההבנה הזאת, אדוני היושב-ראש ידענו לחיות יחד; יחד לשרת בצבא, יחד לחנך את הילדים שלנו, יחד להמשיך בבניין הארץ. קוראים לזה, במילה אחת, ציונות. הקיצוניים שבינינו תמיד היו בבית הזה. תמיד היו פה בבית אנשים שהם לא ציונים. מדובר על קומץ קטן של קיצוניים, ומעולם לא היה מצב שהקיצוניים משתלטים על הרוב. לצערי, זה מה שקורה היום.
+
+ אני חייב להגיד שאני חרד ממפלס החרדה שעולה בשבועות ובחודשים האחרונים. אני מזהה את נקודת השבר הזאת עוד לפני פסח; אותו ליל גלנט, כך קוראים לזה, שאנשים יצאו לרחובות, עשרות אלפים. אני לא יודע אם הם יצאו להגנתו של שר הביטחון נגד פיטוריו או שהם יצאו מתוך חרדה מוחלטת שהם לא מסכימים עם מה שקורה במדינה, אבל אותו לילה קיבל את הכינוי "ליל גלנט" בגלל שבאותו לילה מצד אחד מפלס החרדה עלה ומצד שני מאות אלפים במדינה הזאת ראו שאפשר לעמוד על הערכים שלהם, ואפשר להגיד לממשלה לא.
+
+נכון, יש בחירות, אבל בחברה אזרחית מתוקנת ובחברה דמוקרטית העם יכול להשמיע את קולו גם בין הבחירות. זה היה אחרי מלחמת לבנון השנייה. אפשר להיכנס גם לוויכוח היסטורי, מי בדיוק מימן את מחאת המילואימניקים אחרי מלחמת לבנון השנייה ואיזו מפלגה הייתה אז באופוזיציה; איזו מפלגה מימנה את המחאה הזאת, והביאה לכך שזה גרם גם לרמטכ"ל דאז להתפטר, ובסופו של דבר גם להפלת הממשלה. אז א. זו לא בושה גם לתמוך במחאה, למרות שאנחנו לא תומכים. אין לנו שום עניין פה בתמיכה, לא במימון ולא בשום דבר שקשור למחאה. כפי שדיברו לפניי, המחאה הזאת עממית, וטוב שכך. אני שמח שאני חי במדינה שבה מאות אלפים יוצאים לרחוב, משמיעים את קולם, מלבד זה שמצביעים. חשוב גם לשמוע את קולם בין הבחירות, ולא להגיד: הסקר הכי טוב זה הבחירות. לא, זה לא הסקר הכי טוב, זה אחד הסקרים. בשביל זה קיים המושג החברה האזרחית, שהיא משפיעה על הממשלה, ובשביל זה יש המושג דמוקרטיה, שזה לא רק רוב העם. 
+
+אם אני מצטט את זאב ז'בוטינסקי, ב"תורת המשק" הוא כתב: "אולם בעצם אינה נכונה הזדהות עיוורת של הדמוקרטיה עם שלטון הרוב". בעצם אינה נכונה הזדהות עיוורת של הדמוקרטיה עם שלטון הרוב. "את טעם הדמוקרטיה יש לבקש בתורת ההסכם והפשרה". מי שאמר את זה זה זאב ז'בוטינסקי. יש עדיין אנשים בליכוד שמתגאים שלמדו את תורתו, והם מתגאים שהם ממשיכים את דרכו.
+
+
+ - - -
+
+
+ חבל שהיא יצאה, הייתי מתווכח איתה על זה. ולכן אני גאה לחיות במדינה שבה מאות אלפי אזרחים יוצאים ומשמיעים את קולם. 
+
+אבל אם אני חוזר אל מפלס החרדה, בוודאי שאני לא יכול להישאר אדיש, ואני חרד מהמפלס הזה שעולה. שני-שלישים מאזרחי המדינה חושבים שאנחנו כבר בתוך מלחמת אזרחים או לפחות בפתחה של מלחמת אזרחים. וכשאני מדבר על מלחמת האזרחים אני מתכוון, אדוני השר, למלחמת אזרחים ולא מלחמת אחים. אני אולי אגיד דברים קשים, אבל זאת תחושתי. אני לא מרגיש את עצמי אח של אנשים שאומרים: חבל שבשואה נספו רק שישה מיליון יהודים. לא, הוא לא אח שלי. ואם אני נלחם מולו, או חלילה אצטרך להילחם מולו, אני לא רוצה לקרוא לזה מלחמת אחים. זאת תהיה מלחמת אזרחים. הוא לא אח שלי. 
+
+אני גם לא מרגיש אח לאנשים ששונאים את העולים החדשים שמגיעים למדינת ישראל על פי חוק השבות. מגיע לך להיות חלק מהסוציום היהודי לפי חוק השבות, אז כולנו אחים. ומי ששונא אותם, מגנה אותם וקורא להם במילות גנאי, אני לא מרגיש שאני אח שלו. 
+
+דווקא טוב שאתה פה, אדוני השר. אני גם לא מרגיש אח לאנשים שאומרים: אני מעדיף לשבת בכלא מאשר לשרת בצבא. קשה לי לקרוא לאנשים האלה "אחים". הם אזרחים כמו שאני אזרח במדינה, אנחנו חיים במדינה אחת, אבל יש לי תחושת כעס מאוד גדולה על אותו קומץ – אני לא אומר שכולם – על אותו קומץ שאומר: אני מעדיף ��שבת בכלא מאשר לשרת בצבא ההגנה לישראל. אני מקווה שלא נגיע למלחמה. אני רק מצטט את הסקרים שנעשים בחודשים האחרונים, ש-67% מאזרחי מדינת ישראל משיבים בחיוב על השאלה אם אנחנו נמצאים במלחמת אזרחים. אני חושב שזה תמרור אזהרה הכי גדול והכי זוהר שרק יכול להיות עבורכם, עבור הממשלה, כי האחריות היא על הממשלה.
+
+ אני לא פעם דיברתי עם השרים, עם חלק מהשרים, שהיו אפילו בתקופת אולמרט ב-2008 – תקופה קשה מאוד: כעס בציבור, תחושת איבוד שליטה. אז לא ידענו להעריך איזו הרתעה השיג צה"ל בדרום לבנון, או בכלל בלבנון, מול החיזבאללה. הייתה תחושה שניהול המלחמה היה לקוי – לא תחושה, איבדנו חיילים, איבדנו אזרחים. שנתיים אחרי המלחמה הייתה תחושה של מלחמה כושלת. ואז מגיע העניין של החקירות נגד ראש הממשלה המכהן אולמרט. זה התחיל במאי 2008. אני לא יודע אם אתה זוכר, אני זוכר היטב כי כבר סיקרתי את המערכת הפוליטית. 
+
+
+- - - פעם ראשונה לעיריית ירושלים, אני זוכר היטב. הייתי שם. 
+
+
+אז אתה אמור לזכור - - -
+
+
+ הייתי שם - - -
+
+
+יפה, אז אתה מכיר את אולמרט בטח מעיריית ירושלים, אז אתה אמור לזכור שבמאי 2008 בבית הזה האופוזיציה דאז – שזה יושב-ראש האופוזיציה – מקדם חוק שייאסר על ראש ממשלה מכהן להיות תחת כתב אישום. אם נפתחת חקירה פלילית, אפילו עוד לפני שמוגש כתב האישום – כי חקירה פלילית לא נפתחת על ידי החלטת המשטרה או הפרקליטות אלא על פי החלטה של היועץ המשפטי לממשלה – ראש הממשלה חייב להתפטר. זאת הייתה ההצעה המקורית של הליכוד, שהוגשה בכנסת הזאת, בחודש מאי 2008. גדעון סער אז היה בליכוד וקידם את ההצעה. מי הצביע בקריאה – נדמה לי שהטרומית, אני חושב, כי זאת הייתה הצעת חוק פרטית – בעד החוק הזה? כל הליכוד, כל האופוזיציה, כולל ראש הממשלה הנוכחי נתניהו, שאז היה יו"ר האופוזיציה. למה החוק הזה לא התקדם? הוא לא התקדם משום שבספטמבר 2008 אולמרט, כראש הממשלה, בטרם הוגשו נגדו כתבי אישום, מחליט להתפטר מתפקיד ראש הממשלה. הוא מעביר את השרביט לנשיא המדינה, אז שמעון פרס, ואומר: אני נשאר בתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה, כל עוד מפלגת קדימה – מפלגת קדימה, שהוא עמד בראשה - - 
+
+
+- - -
+
+
+הוא אמר "מפלגת קדימה". - - תרכיב את הממשלה. אם הם ירכיבו את הממשלה, הממשלה תמשיך לכהן. ואז השרביט הזה מועבר לציפי לבני, שנכשלת במשימה, וכך המדינה הלכה לבחירות, שהיו בפברואר 2009. 
+ 
+ למה זה חשוב? משום שזה עניין של פוזיציה. כשנוח לך לבוא ולקדם חוק שמגביל אותך עם כתבי אישום להיות ראש הממשלה, אתה מצביע בעד. כשאתה נמצא תחת כתב אישום, אתה נמצא על ספסל הנאשמים, ואתה מנהל לא רק חמש מערכות בחירות; בואו ניזכר למה הלכנו כמה פעמים לבחירות – כי הוא לא קיבל את התוצאה הראויה. 
+
+צריך להגיד, דרך אגב, לזכותכם, שהציבור שלכם מקשיב לכם, לטוב או לרע, זאת הדעה האישית שלי, אבל לפחות בהצבעה יצאתם כמעט ב-100%. הציבור החילוני ששומע אותנו היום, הוא צריך לבוא קודם כול בטענה לא רק אלינו כאופוזיציה, אלא גם להסתכל על נתוני ההצבעה. במקומות שהאוכלוסייה החרדית מתגוררת ההצבעה הייתה – אני לא יכול להגיד כמעט 100%, אבל במונחים של 89%, ובמקומות כמו בת ים, נוף הגליל, אשקלון, נתניה, זה לא עבר את ה-60% ומשהו, כשהממוצע היה 70%. 
+
+אפשר להגיד שאתם הרוב? לא, אתם לא הרוב. אתה יודע מתמטיקה, למרות שאתה מעודד לא ללמוד ליבה. אתה יודע מתמטיקה היטב. 
+
+
+ אני מעולם לא אמרתי את זה.
+
+
+אה, אתה מעודד לימודי ליבה? טוב לדע�� שאתה מעודד לימודי ליבה. 
+
+
+אני אמרתי – בוא, בוא, אל תגיד בשמי משהו שאני - - -
+
+
+ לא אגיד בשמך. 
+
+
+אין החי יכול להכחיש את החי. 
+
+
+ תגיד. אני נותן את הזמן שלי שאתה תגיד שאתה מעודד לימודי ליבה. 
+
+
+אני אמרתי שאני בהחלט סבור שצריך ללמוד ליבה, השאלה מי קובע מה זה הליבה. 
+
+
+תגיד, אתה בעד לימודי מתמטיקה?
+
+
+ עכשיו שאלת אותי שאלה לתוך שאלה. 
+
+
+כן, תגיד שאתה בעד לימודי מתמטיקה. 
+
+
+קודם תענה לי על השאלה: מי קובע מה זה ליבה? פרופסורים מדרום קוריאה, מאמריקה ומישראל?
+
+
+אני חושב שהוועדה שהייתה ב-2002 - - -
+
+
+בוא נשב ביחד ונחליט מה זאת ליבה בכל המגזרים. 
+
+
+ראשי התיבות ליב"ה גם יכולים להיות "לימודי יהדות במוסדות החינוך", זה מה שהוא אומר. 
+
+
+תכף ראשי תיבות – עוד לא הגעתי איתו לזה. קודם כול - - -
+
+
+לא, הוא חושב - - -
+
+
+שאלת מי קובע מה זה ליבה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש חושב במונחים של 31 באוקטובר. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש - - - הדבר הזה לפני 55 שנה - - - 
+
+
+ הוא חושב במונחים של בחירות ב-31 באוקטובר. הייתה ועדה ב-2002 שקבעה מה זה לימודי ליבה. זה לא רק כיתה א' וב'. 
+
+
+- - - ועדה - - -
+
+
+לא, אני מניח שגם נציגים של המגזר. 
+
+
+איך אמרת, אנחנו 100%. לא 100%, אבל אנחנו גם קיימים? אז כשנחליט על ליבה, תיקחו גם אותנו, או שנחליט את זה וזה, או זה וזה, אבל להגיד: אנחנו קבענו מה זאת ליבה, ואתה - - - 
+
+
+לא, אני לא יודע מי בדיוק ישב באותה ועדה - - - 
+
+
+ זאת דיקטטורה. זאת דיקטטורה, לא דמוקרטיה. 
+
+
+הבנתי. שר השיכון, אני לא זוכר בדיוק מי ישב בוועדה. אני רק שמעתי אותך אומר שאנגלית לא חשובה כמו ארמית – כן, את זה אמרת? ציטטתי אותך נכון?
+
+
+ראשית כול, צריכים ללמוד ארמית. 
+
+
+ לא, אמרת שאנגלית פחות חשובה. אמרת את זה. אז אני אומר לך שאני לא מסכים איתך. אני חושב שאנגלית חשובה יותר מארמית בעולם של היום. 
+
+
+ תעשה לי טובה, אל תסכים איתי שזה טוב, אבל אל תפגין נגדי ברחוב קפלן בגלל זה. 
+
+
+ אני רק אומר, אם אתה רוצה, ואני לוקח את העצה שלך, לשבת להחליט מה חשוב לכל ילד ישראלי או ילד יהודי, בבקשה. סבבה, אבל תגיד שאתה מוכן לשבת עם כולם, כי כרגע אתם לא הרוב, מה לעשות? החרדים לא הרוב במדינה, נכון?
+
+
+ אבל הם לא פחות מהערבים. אז לפחות כמו שמתייחסים לערבים, צריך להתייחס גם לחרדים – גם לשלב אותם בעבודה, וגם לתת את מה שמגיע, כשמגיע, להשוות את השכר של אותה גננת או מורה. 
+
+
+ לא, לא, אל תקפוץ לי לשכר, אתה קופץ כבר לגיל 18, ואני מדבר איתך על גיל שבע. אני מדבר איתך על גיל שש, שבע, כשהילד הולך לכיתה א'. בוא תשב, תגיד מה אתה מוכן שהילד במסגרת החינוך החרדי ילמד, מה שהוא לא לומד היום. אנחנו יודעים שיש הרבה דברים שמפריעים לו לצאת לשוק התעסוקה היום. 
+
+
+גן ילדים חרדי וממלכתי וממלכתי-דתי הם אותו דבר? אותם משחקים?
+
+
+לא, זה לא אותו דבר, אבל אני רוצה - - -
+
+
+ גן משחקים זה מקום אחר? קוביות - - -
+
+
+יש מערכת אוניברסלית - - -
+
+
+- - - נראה אחרת - - - תגיד לי מה אחר.
+
+
+ אני אגיד לך מה, כשאני התחתנתי, חתמתי כתובה.
+
+
+יפה, מזל טוב. 
+
+
+לא, התחתנתי לפני 15 שנה. חתמתי על כתובה. בכתובה כתוב שאני מתחייב, והיה לי ויכוח נדמה לי עם השר קרעי, אני לא זוכר – כן, היה לי ויכוח על כך שבכתובה אני חתמתי שאני מתחייב לפרנס את אשתי, נכון? ככה זה, יש מצווה, נכון? 
+
+
+- - -
+
+
+יפה, ואז אמרתי: איך זה יכול להיות שאנשים שאין להם מקצוע, אין להם כלים למקצוע והם גם לא עובדים, הולכים ומתחתנים וחותמים על כתובה? אז מה, הם עובדים על ��קדוש ברוך? לא הבנתי. 
+
+
+אתה פעם עשית סטטיסטיקה כמה חרדים עובדים מתוך החרדים? וכמה חילונים עובדים?
+
+
+ רגע, יש לי סטטיסטיקה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מה אני צריך את הסטטיסטיקה הדמיונית? 53% אנשים עובדים, 47% לא עובדים. 
+
+
+ לא, לא, לא. רגע, בציבור החילוני, הכללי, כמה עובדים? 
+
+
+ לא, הגברים מגיעים ל-78%. 
+
+
+ לא, כשאתה אומר 54%, זה נשמע – אז ההפרש הוא בסוף 20%, לא 40%. 
+
+
+לא, תקשיב, תשמע, יש את הציבור של הגברים – עזוב, יש את אלה שלא מסוגלים לעבוד. 
+
+
+אז אני אומר שההפרש הוא לא 40%, אלא 20% – זה לא 54% מול - - -
+
+
+יש אנשים שלא מסוגלים לעבוד, כי המצב הבריאותי לא מאפשר להם. 
+
+
+שזה בשני הצדדים. 
+
+
+אני לא נכנס לזה, אני אומר מקרב האוכלוסייה הבריאה לחלוטין, בני 18 עד - - - 
+
+
+של הציבור הכללי זה שמונים ומשהו אחוזים - - - 
+
+
+רגע, בין 18 ל-67 הנתון הכי נמוך זה בקרב הציבור החרדי, לא אני המצאתי את זה. 
+
+
+מה פתאום, מה פתאום. 
+
+
+ מה זה מה פתאום? הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 
+
+
+הלשכה הזאת גם אמרה שללפיד יהיו 70 מנדטים, ולא היו לו לפי כל מיני מדגמים וסקרים. בוא נלך למה שאמיתי. 
+
+
+ מה זה אמיתי? יש נתונים, מה זאת אומרת? יש נתונים. 
+
+אגב, מתי זה עלה? אתה יודע מתי זה עלה? זה עלה בין 2013 ל-2015. ב-2013–2015 זה עלה כמעט ל-55%, ואז זה ירד. 
+
+
+ אמרתם שנשים חרדיות לא עובדות. 
+
+
+ אני לא אמרתי נשים, אדוני השר. כמו שאמרת שלא אדבר בשמך, אל תדבר בשמי.
+
+
+לא אתה אמרת, לא אתה. 
+
+
+בקרב הנשים החרדיות אכן יש שיפור משמעותי, אבל גם שם, כשאתה מתעמק ומסתכל - -
+
+
+ צריך לזכור שיותר מהציבור הכללי. 
+
+
+ - - כשאתה מסתכל על אחוז המשרה ועל השכר שלהן ועל התרומה שלהן למשק, אתה עדיין מגיע למספרים נמוכים מאוד. אתה לא תראה הרבה נשים חרדיות - - -
+
+
+לא, לא, לא. 
+
+
+השכר שלהן הוא לא גבוה ביחס לממוצע. זה גם מוביל לעוני. ונוסף לכך, אם השכר שלך לא גבוה והוא נמוך מהשכר הממוצע, גם התרומה שלך במיסים היא יותר נמוכה. אתה לא ממציא את הגלגל, בוא. 
+
+
+ זה לא נכון. 
+
+
+מה זה לא נכון? יש נשים חרדיות שממוצע השכר שלהן יותר גבוה מהשכר הממוצע? מה פתאום. 
+
+
+ אז אני אתן לך תשובה: אישה חרדית, גם אם השכר שלה נמוך, גם אם יש לה עשרה ילדים, היא משלמת מס על הלחם יותר ממה שאתה משלם על עצמך, זה לא דיפרנציאלי. 
+
+
+ הוויכוח על כוח הקנייה זה דבר אחד, והוויכוח על המיסים זה דבר אחר. 
+
+
+מי שמשלם זה על הרווח הגדול, הוא משלם מס. 
+
+
+ תראה, אתה מחזיר אותי לוויכוח על אחוז האוכלוסייה. אחוז האוכלוסייה, כמה יש? 15%, 14% בקרב האוכלוסייה? כוח הקנייה שלכם הוא חזק, אבל אי-אפשר להשוות, לבוא ולהגיד שנשים חרדיות עובדות. בוא, רוב הנשים לא מגיעות לשכר הממוצע במשק, מה אתה מספר לי סיפורים?
+
+
+ עוד נקודה קטנה, אני לא רוצה להפריע לך, כי - - -
+
+
+אתה לא מפריע, זה ויכוח שצריך להתנהל כאן, ולא בכוחניות ולא בהשתלטות.
+
+
+  אתה מדבר איתי, לדוגמה, על כמה מיסים. כמה כסף הציבור החילוני הביא למדינת ישראל כדי לבנות מוסדות ציבור, וכמה כסף הציבור החרדי הביא למדינת ישראל לבנות מוסדות ציבור. אתה יודע שבערד - - -
+
+
+ תמלא דוח למס הכנסה ותגיד.
+
+
+ אתה יודע שבעיר ערד יש 60 כיתות ריקות, ולא נותנים את זה לחרדים. סגור הבניין. אתה יודע? ואומרים להם: לכו תאספו כסף - - -
+
+
+ אדוני השר, יש לך יכולת מדהימה להתעלם מהמהות ולרדת לטכניקה. הטכניקה שלך – תראה, בזה אתה קצת דומה לשרים אחרים בממשלה. לא מדברים על המהות, מדברים על: אהה, הוא אמר ככה, זה אמר כ��ה, זה עשה כאן, זה ככה.
+
+
+הוא אמר ככה - - - אתה מדבר על מיסים.
+
+
+ אתה יורד כרגע לרזולוציה של כיתות בעיר דרומית, עם אוכלוסייה של 35,000. אני אומר לך במהות, במהות.
+
+
+דיברת על מיסים. מיליארדים של כסף הביאו פה לארץ, כל מיני חסידיות, אם זה סאטמר, אם זה ויז'ניץ, אם זה בעלז, אם זה - - -
+
+
+ומה הם מעודדים, המיליארדים האלה, מעודדים מה? שאנשים לא יצאו לשוק התעסוקה.
+
+
+ שיוכלו להתפלל, שיוכלו להתפלל.
+
+
+בסדר, תפילה. בסדר, אני לא אמרתי שאסור להתפלל, אני רק אמרתי שמעל התפילה, כמו שאני אמרתי לך את הדוגמה האישית שלי כשאני חתמתי כתובה והתחתנתי עם חופה דרך הרבנות, חתמתי על זה שאני מתחייב לפרנס את אשתי. כך אני עושה, וככה אני גם עושה לילדיי. אז אנשים שחותמים הם למעשה משקרים לעצמם. זה הסיפור. 
+
+אתה יודע מה ענה לי השר קרעי, הוא אמר לי: יש לו הסכם עם אישה. אישה מוכנה לעבוד במקומו. איזה מין הסכם זה? מה זה? זה הסכם? מה, הוא מטיל על אשתו, אותו ילד בן 18, 19, שאין לו שום כלים לעבוד, מטיל על אשתו לפרנס אותו, באמת? מה זה?
+
+
+ תראה זה כלל, אתה גם לא תספר על ההסכמים שלך עם אשתך, רק הכתובה. לא אומרים את כל ההסכמים. את ההסכם הזה שיש לך בכתובה, יש גם לו. אפילו לא תסכים - - -
+
+
+אתה יודע, אתה יודע הסכמים - - -
+
+
+איך אמרת - - -
+
+
+אין לי שום הסכם.
+
+
+בוא לא נפתח את כל ההסכמים.
+
+
+ אין לי שום הסכם, אין לי הסכם ממון, אין לי כלום. מה יש לי? כתובה. אגב, בכתובה כתוב גם מספר שאני אצטרך, חלילה, אם חס וחלילה, אני מקווה – אני בטוח שזה לא יבוא היום הזה אף פעם – אבל כתוב גם סכום. אמרו לי: תיזהר שזה לא יהיה יותר מדי גבוה, ככה אמרו לי אלה שעברו דברים לא נעימים, פחות נעימים. 
+
+אבל בוא, תראה, אני מקבל את העצה שלך, באמת מקבל את העצה שלך, בתנאי אחד – בתנאי שאתה תבין שהמדינה הזאת עדיין צריכה להיות מדינה ציונית. והציונות, בעיניי, בין היתר זה גם שירות בצה"ל. אני לא ראיתי – רוב הציבור שלכם, אתה יודע, הוא לא קשור לשירות בצה"ל. אבל אתה בא ואתה אומר, לא אתה אישית, כן, אבל הנציגים שלכם, על סרבנות. אתם מדברים על דברים. איזה סרבנות לממשלה יכולה להיות אם לא סרבנות לשירות בצה"ל.
+
+
+ כמה לא רוצים לשרת בצה"ל, אתה יודע? כמה אחוז בציבור החילוני לא משרת בצה"ל?
+
+
+כן, אני יודע, זאת גם בעיה בפני עצמה. אתה חושב שאני לא מעלה את הבעיה הזו? כן, זו בעיה בפני עצמה.
+
+
+ אבל – אף פעם זה לא יעלה פה - - -
+
+
+ אבל לפחות הציבור החילוני הזה לא משתמש בכוח שלו בתוך הממשלה, כשיש ממשלה – היו מקרים שהיו ממשלות בלי הנציגים החרדים. אתם כן משתמשים בזה, כי אתם מתכוונים להעביר חקיקה – אתם מתחילים לשנות חקיקה בהתאם לצרכים שלכם. 
+
+
+ אנחנו בטוחים שגם אתה תתמוך בזה - - -
+
+
+ לא, לא, לא, אני לא תומך בשום דבר שקשור לזה. אני אגיד מעבר לזה.
+
+
+ לימוד תורה צריך להיות - - -
+
+
+ אני אגיד לך עוד משהו - - -
+
+
+ אם אני עוד פעם מאזן - - -
+
+
+רגע, אבל נשארו לי שתי דקות, אדוני השר, תן לי, אני רוצה להגיד עוד משהו בשתי דקות. אני רוצה גם לדבר על נושא שבעיניי הוא נושא לא פחות חשוב מהציונות: אופי ההתבטאויות בכנסת בבית הזה. אני ארבע וחצי שנים בכנסת, כמו שאמרתי, ולא הרשתי לעצמי פעם אחת להשתמש בקללות. אני תמיד מקפיד לכבד את הבית הזה. אני מקפיד לכבד גם את אלה שאני לא מסכים איתם. אני לא זוכר, לפחות – מישהו יזכיר לי, אני לא חושב שיש דבר כזה – שאני פעם הרשיתי לעצמי לרדת לרמה כזאת של דיבור כמו שאני שומע מחלק משרי הממשלה. אני חושב שקודם כול אנחנו צריכים להוקיע את הדבר הזה.
+
+
+ יש פה קללות?
+
+
+ כן, בוודאי, יש פה הרבה קללות. מה, תגיד לי, יש קללות, גידופים, השמצות, אתה יודע מה? חוץ מקללות, גידופים וקללות זה לא אותו דבר. כשאני שומע את השרים בממשלה שמדברים בצורה כזאת נגד בעלי תפקידים; כשאני שומע שרים שאומרים: לכו לעזאזל; כשאני שומע – אני לא רוצה לחזור על הקללות, כן? כי אז יגידו שאני משתמש בקללות האלה. 
+
+
+ רק מהשרים? הבעיה זה רק בשרים?
+
+
+ אני אומר שהבעיה היא בסגנון הדיבור.
+
+
+ בוא דבר איתם.
+
+
+ לא, לא, אני אומר שהבעיה היא בסגנון הדיבור. אתם כרגע בשלטון. אתם. זו אחריות שלכם. אתם אלה שמובילים את הממשלה. אם שר בממשלה שהיה אחראי על תחום משרדו, שבעה חודשים, במקום לעסוק בתחום העיסוק שלו, עוסק בעיקר בציוצים בטוויטר ובלהגן על ראש הממשלה ובודק את עצמו איך הוא מתקדם בסולם הפריימריז שלו במפלגה, אז הוא חוצה הרבה פעמים את הגבול. הוא חוצה את הקו הזה, משתמש בשפה שהיא – עזוב שהיא לא מתורבתת, זה יותר גרוע משפת עבריינים. זה יותר גרוע. יש אפילו – בקודים של עבריינים לא עוברים את הקודים האלה. לא עוברים לשפה הזאת, לאיומים האלה. לא עוברים. ופה אתה שומע דברים. ואז, אולי פעם בכמה שבועות יש איזשהו גינוי של ראש הממשלה, כשהוא פתאום רואה שזה מוריד לו מנדט או שניים בסקרים, אז הוא יוצא. ואחר כך הוא עולה לפה לדוכן וממשיך את השיסוי שלו. הוא ממשיך לשסות: אלה ככה ואלה ככה, ואתם ככה ואתם ככה. איפה האחריות שלך, אדוני ראש הממשלה? איפה האחריות שלך? אתה לא יכול להאשים את כל העולם ולהגיד: אתם אחראים על ההפגנות. מה זה "אתם"? אתה ראש הממשלה. כל הקרע שכרגע מתרחש בעמנו יירשם על שמו.
+
+
+ אתה צריך לסיים.
+
+
+ אני מסיים. שני משפטים. דבר אחרון, אדוני היושב-ראש: אנחנו דוהרים לא רק לתהום, אנחנו דוהרים למשבר חוקתי. עילת הסבירות, שיטת הסלמי, בר סלטים שנפתח, אולי ראש הממשלה פשוט מסתתר מתחת לשולחן בבר סלטים. צריך למצוא אותו שם. אנחנו דוהרים, לא רק לקרע – הקרע כבר קיים – אנחנו דוהרים למשבר חוקתי.
+
+בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש: אני קורא לשופטי בג"ץ להתעשת ולהבין שאת המשבר החוקתי הזה אפשר למנוע כבר היום. אפשר למנוע את המשבר החוקתי בכך שבג"ץ היום, כמה שזה נשמע הזוי בעיני הקואליציה, הוא המגן על הדמוקרטיה. דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב, זה גם משטר דמוקרטי ושמירה על מוסדות המשטר. דרך אגב, את זה לא אני אמרתי, זה חוק-יסוד: שירות הביטחון הכללי, סעיף 7. בסעיף 7, אתה תבדוק אותי, אדוני השר, כתוב ששירות הביטחון הכללי אחראי על המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו.
+
+
+ תודה.
+
+
+ מוסדות – זה בית המשפט העליון. מי שפוגע בבית המשפט העליון, המשמעות לפי חוק-יסוד: השב"כ שהוא גם פוגע במשטר הדמוקרטי. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. הנואם הבא בתור, חבר הכנסת עופר כסיף. 
+
+
+כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אם יש, כבוד השר, בשבוע שעבר עמד אחד מחברי הכנסת וקרא לי לערוך בדיקת דנ"א, שתוכיח, לשיטתו, שאינני יהודי טהור גזע. יפה ענה לו חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, והזכיר לו שהמקום שבו זוהו אנשים על פי זהותם הביולוגית כביכול ונרדפו בשל כך היה אירופה של שנות השלושים והארבעים. זיהוי של אדם על פי מוצאו המומצא – המיתולוגי, יש להדגיש – נטוע אי שם במאה ה-18, במה שמכונה בספרות המקצועית של היסטוריונים, סוציולוגים, מדעני מדינה, שחקרו את זה, בשם "לאומנות של דם ואדמה". בגרמנית, אגב, זה נקרא Blut und Boden, או בראשי תיבות BB. לאומנות זו, ששימשה בסיס והשראה לפשיזם לגווניו, לרבות זה הנאצי, צמחה כריאקציה וכהתנגדות לערכי הנאורות, ששמה את האדם באשר הוא אדם במרכז, והעלתה על נס ערכים אוניברסליים של שוויון, חירות וצדק; ערכים שמהם גם צמחה הדמוקרטיה המודרנית, שאת שמה נושאים לשווא רבים מחברי הבית הזה אין-ספור פעמים.
+
+הריאקציה לנאורות שהציגה לאומנות הדם והאדמה דחתה את קדימות זכויות האדם והאזרח ואת ערך השוויון האוניברסלי והכפיפה את כל אלה לתכתיבי האומה, שהוצגה כאילו הייתה שלם אורגני שיצר הטבע או האל – קבוצת אנשים שלא רצונם מחבר ביניהם, אלא קשר ביולוגי של דם, כביכול, ההופך אותם לאיברים בגוף שלם, שלו הם חייבים נאמנות עליונה, במקום להכיר בהם כיצורים רציונליים ומה שמכונה בוחרים חופשיים בזכות עצמם. לקשר הדם תמיד נלווה גם קשר לחלקת אדמה כלשהי, שבה, על פי המיתוס הלאומי, נולד או קנה לו העם אחיזה אי שם בהיסטוריה הרחוקה. אבל מי קובע מהי האומה? מי שייך אליה? מהם תכתיביה? מה רצונה? ומהם גבולות אדמתה? כאן נכנסים המאבק הפוליטי והשליטה המעמדית. אלו הם בעלי השררה והכוח המחוברים בטבורם לשליטה ומשאבי החברה החומריים, שמכתיבים את הזהות הלאומית ואת החובות הנגזרים ממנה.
+
+הריאקציה הלאומנית הזאת אומנם הגיעה לביטויה הקיצוני ביותר בגרמניה, אך הלכה וקנתה לה אחיזה באירופה כולה – ומעבר לכך, כאשר האנטישמיות מהווה חלק יסודי בה. ראיית היהודים כגוף זר המכניס ערכים אוניברסליים זרים – יש איזה מישהו שרואה את עצמו כפילוסוף שהיה מכנה אותם "ניידים". ראיית היהודים כגוף זר, המכניס ערכים אוניברסליים זרים, אותם "ניידים", לאומה ולארצה מזהם את תרבותה וערכיה האותנטיים. אותו פילוסוף בעיני עצמו היה מכנה אותם "נייחים".  כך, למשל, מוריס בארס, ממובילי לאומנות הדם והאדמה הצרפתית של המאה ה-19, התגייס בכל כוחו, בשם אומת הדם הצרפתית, למלחמת חורמה ביהודי "הזר" אלפרד דרייפוס, ובתומכיו הצרפתים הבוגדים. לא במקרה נקרא חיבורו של בארס בשם "האדמה ואבותינו הקבורים בה". 
+
+מדינת ישראל מבוססת בעיקרה על לאומנות של דם ואדמה, שבה זהותו של כל אחד נקבעת על פי מוצאו. לא בכדי כתב הסוציולוג פרופ' ברוך קימרלינג כי בישראל גבולות היהדות הוגדרו פחות או יותר על פי ההגדרה המרחיבה של מיהו יהודי כפי שנקבעה בחוקי נירנברג. כך אמר פרופ' קימרלינג. כך גם מוצגים קשריו של כל אחד לאדמת הארץ: היהודים, שקשרי דם ביניהם, הם בעלי הארץ ואדוניה. הפלסטינים – זרים, ויש המוסיפים: אורחים. זהו עיקרון מוביל במדינה, מאז היווסדה – עיקרון שהלך והקצין עם הכיבוש של 1967 והתחזקות הקנאות המשיחית בעקבותיו.
+
+אז מה השתנה עכשיו, עם ההפיכה המשטרית בכלל ועם ביטול עילת הסבירות בפרט? מעבר לעתיד נורא של מינויים מופרעים, שחיתות עמוקה, עוני ופערים חברתיים מעמיקים ואלימות משתוללת בכול, צפויים לנו שני תהליכים חמורים במיוחד, כפי שהזהיר רון בן ישי עוד בפברואר, וכך הוא כתב: "ההפיכה המשפטית, מלבד המטרות המוצהרות שלה, נועדה באופן סמוי להניח מצע חוקי שישרת שני תהליכים פוליטיים שעלולים לשנות את פניה של מדינת ישראל ואת אורחות חיינו באופן בלתי הפיך. תהליך אחד נועד לספח באופן גורף את כל השטח שבין הירדן לים מבלי לתת אזרחות לפלסטינים ביהודה ושומרון. המתווה המפורט של התהליך נמצא ב'תוכנית ההכרעה'", מה שנקרא, "מסמך שנוסח לפני ��מש שנים, בבהירות ובהיגיון מפחידים, על ידי הח"כ דאז והשר כיום בצלאל סמוטריץ'". התהליך השני שעליו מצביע בן ישי הוא הפיכת ישראל למדינת הלכה, כאשר, לדבריו, "שני התהליכים, למעשה, הופכים את ישראל למדינת אפרטהייד".
+
+ביטול עילת הסבירות הוא חלק מהפיכה משטרית דיקטטורית כוללת – הסלט שפותח את התיאבון – אבל גם כשמתמקדים רק בה, במנותק מהמכלול המפלצתי, היא כשלעצמה כבר הופכת את לאומנות הדם והאדמה לא לעיקרון מוביל כפי שהיה עד כה, אלא לעיקרון חוקתי יחיד ומחייב, שכל ערעור עליו כרוך ברדיפה וענישה. במילים אחרות, אם עד כה עוד היו פה ושם בלמים וריסונים לעיקרון זה כחלק מהמשחק בדמוקרטיה, הרי שעתה גם אלו יחוסלו ויוסרו לחלוטין.
+
+ כך צריך להבין את כל הצעות החוק, ההחלטות והרעיונות המופרעים שעלו כאן בשבועות האחרונים: הקשחת חוק ועדות הקבלה; חוק רדיפת סטודנטים וסתימת פיות בקמפוסים; ביטול חוק ההתנתקות; חוק לביטול דה פקטו של התקשורת החופשית; חוק איסור הנפת הדגל הפלסטיני; חוק ביטול הרשות למעמד האישה; חוק להסמכת בתי דין רבניים לדיון במזונות ילדים; השתקת ארגוני חברה אזרחיים, כמו פורום משפחות שכולות ועוד ועוד. כבר עכשיו כל קריאת תיגר על משטר הכיבוש והעליונות היהודית הגזעני מוצגת בשיח הפרלמנטרי והציבורי כבגידה וכאנטישמיות, כאשר אלו המרימים קולם נגד העוולות האלה, יהודים כערבים ואחרים, מוקעים כגיס חמישי, תומכי טרור ושונאי ישראל, גם בבית הזה.
+
+ביטול עילת הסבירות, ובעקבותיו המשך חקיקת ההפיכה המשטרית, באים למעשה לעגן בחוק – שאליו נלוות סנקציות פליליות או אזרחיות – איסור לבקר את המשטר ואת שלטון הימין הפשיסטי, ולהציג לו אלטרנטיבה כוללת. במילים אחרות, החקיקה הבאה עלינו לרעה לא באה רק כדי למסד את משטר האפרטהייד והעליונות הגזעית, אלא גם לעשות דה-לגיטימציה מוחלטת ולמנוע בכוח מחלוקת, ערעור ואף הרהור על חזון העוועים הכהנו-ביביסטי הזה.
+
+ביטול עילת הסבירות וכלל ההפיכה יאפשרו לחונטת נתניהו- סמוטריץ'-בן גביר לקבוע, באופן חד-צדדי ומוחלט, מה הפשר להיות יהודי, ומה הן החובות והזכויות הנגזרות מכך בעבור בני הגזע הנבחר – העם הקדוש, בלשון אותו חבר כנסת חובב ביולוגיה שהזכרתי בתחילת דבריי – זה מחד גיסא, ובעבור אלו שאיתרע מזלם ואינם חלק מאותו גזע נבחר, מאידך גיסא. הדברים האלו כתובים במפורש ובבהירות בתוכנית ההכרעה – מה שאני מכנה תוכנית הפתרון הסופי של שאלת הפלסטינים – של סמוטריץ'. עם חקיקת ההפיכה, תהפוך לאומנות הדם והאדמה לקרדום בידי הפשיסטים לחפור בו את קברנו כיחידים וכחברה.
+
+בעידן של מחלוקת אדירה, יש עובדה אחת שעליה כולנו בבית הזה וברחובות מסכימים: ביטול עילת הסבירות הוא רק הצעד הראשון, רק המתאבן בדרך למנה העיקרית בסעודה האחרונה של שאריות הדמוקרטיה המאוד-מאוד מינוריות בישראל. הנאשם נתניהו עצמו הודה בשאיפתו להמשיך בחקיקה חד-צדדית לשינוי הוועדה לבחירת שופטים, תוך התערבות ומינוי אפשרי של השופטים שידונו בעתידו הפלילי, וחברים אחרים בקואליציית דם, גזע ודמעות הצהירו על הרחבת החקיקה הדיקטטורית עוד ועוד. איש לא מאמין שתיאבונה של ממשלת השחיתות ייפסק בבעילת הסבירות.
+
+ אך מהי בכלל עילת הסבירות? צריך לפרק את שקרי הקואליציה, על מנת לתת לציבור אפשרות להבין את התהליך הדיקטטורי על מלא מלא. עילת הסבירות היא כלי משפטי שנותן לפרט, לאזרח, לאדם, כוח לעמוד מול ממשלת�� ולעמת אותה עם כשליה וחוסר סבירותה שלה. השימוש בעילת הסבירות, על אף השקרים הרבים שהופצו על ידי יושב-ראש ועדת החוקה ואטלולא, לא מבקש להחליף את שיקול הדעת של הרשות המבצעת ולא נותן לבית המשפט כוח להחליף את מדיניותו של השלטון הנבחר.
+
+עילת הסבירות, שהשימוש בה על ידי הערכאות בכלל ובג"ץ בפרט היה מתון וזהיר לאורך השנים – לדעתי, אפילו מדי – נקלטה למשפט הישראלי מראשית דרכה של ישראל כמדינה עצמאית. את המושג חידש היועץ המשפטי השני לממשלה חיים כהן, עשורים לפני שהשופט אהרן ברק בכלל התחיל את לימודי המשפטים. בבסיסה עילת הסבירות פשוטה ונהירה: מקום שהשלטון אינו מאזן נכון בין שיקולים שונים, כך שתוצאתו הסופית אינה מיישמת כהלכה את מדיניותו שלו, פוגעת בזכות ההתבססות של היחיד באופן אנוש או יוצרת תוצאה כה מופרכת – דינה להתבטל. במילותיו של השופט שמגר מפסק דין דקה משנת 1976: "לשיקולים הרלוונטיים השונים יוחס משקל בפרופורציה כה מעוותת ביניהם לבין עצמם, עד שהמסקנה הסופית הפכה מופרכת מעיקרה ובשל כך לבלתי סבירה לחלוטין". את זה אומר השופט שמגר, שלא ידוע כאקטיביסט ודווקא מאוד חביב על יושב-ראש ועדת חוקה ואטלולא וחבריו.
+
+ וכיצד הדברים התממשו בפועל? למשל, בשנת 2022 הקפיא בג"ץ, בהתבסס על עילת הסבירות, את החלטות שר האוצר והכלכלה להפסיק באופן מיידי מימון מעונות יום עבור פעוטות ממשפחות אברכים. בג"ץ החליט כי ביטולו בלי שום תקופת היערכות הוא "בלתי סביר באופן קיצוני". כך כתב בג"ץ: "הסובסידיה למעונות היום - - - משקפת את סדרי העדיפות הלאומית והשקפת העולם של השלטון, אשר לעולם יכולים להשתנות - - - לצד זאת, עלינו להדגיש כי העובדה שהממשלה לעולם רשאית לסגור את ברז הסבסוד - - - אין משמעה כי היא רשאית לעשות כן ללא הוראת מעבר הולמת". אילו היו עותרים האברכים לבית המשפט לאחר ההפיכה, היה עליו לגלגל אותם מכל המדרגות ולאפשר פגיעה קשה בזכותם של הורים וילדים. 
+
+ ואילו יחליטו מחר בממשלה להיענות לדרישת הכהניסטים לשדוד את כספי הציבור הערבי, כיצד יתערב בית המשפט ללא עילת הסבירות בארסנל הכלים שלו? זאת הסיבה שההתנגדות לבעילת הסבירות חוצה מחנות פוליטיים מסורתיים. שותפים לה ליברלים מימין וסוציאליסטים משמאל, תנועות סביבתיות וחברתיות, ארגוני נשים, איגודי עובדים, אך גם תעשיינים ומעסיקים. את הכוח הזה מבקש השלטון המושחת לקחת מהאזרחים – את כוחם שלהם לבקר את המדיניות השלטונית כשתוצאותיה פוגעניות, מופרכות וחסרות היגיון. 
+
+ מכאן קל לראות את הקשר הגורדי בין לאומנות הדם והאדמה לביטול עילת הסבירות. לאומנות הדם והאדמה כאידיאולוגיה שלטונית מחייבת - - -
+
+
+ דם ואדמה.
+
+
+ לאומנות הדם והאדמה. לאומנות הדם והאדמה כאידיאולוגיה שלטונית מחייבת ביצוע פעולות בלתי סבירות לחלוטין: מתן יד חופשית לטרור המתנחלים לשרוף את כפרי הגדה המערבית הכבושה ללא דין וללא דיין; מינוי מקורבים מושחתים לתפקידי מפתח ופיטורי שומרי סף שיעזו להעביר ביקורת על השלטון; הקלות רגולטוריות, למשל בשוק התקשורת, כיוזמת השר קרעי, לטייקונים נאמנים למשטר; הפעלת אלימות משטרתית דווקא נגד מפגינים שלווים והצבת תנאים דרקוניים לאישור מחאות נגד השלטון; שינויים תכופים בתוכניות הלימוד והחדרת עמותות משיחיות ותכנים לאומניים לספרי הלימוד; איסור על התארגנויות פוליטיות בקמפוסים; שוד כספי תקציב שנועד למאבק בפשיעה בחברה הערבית והעברתם כשלמון פוליטי לכהניסטים; ועוד. כל אלה דוגמאות להחלטות שלטוניות מינהליות שהמשטר החדש של נתניהו, משטר העליונות היהודית של הדם והאדמה, מבקש לחסן את עצמו מפניהן. ביטול עילת הסבירות הוא האמצעי, הכלי שיאפשר זאת. 
+
+ בעילת הסבירות והביטול האפקטיבי של הביקורת השיפוטית נועדו לתת הגמוניה מוחלטת ללאומנות הדם והאדמה ולהיגיון הגזעני המעוות שבבסיסה. קודם כול, זה נועד להצדיק אלימות רצחנית ודיכוי פוליטי נגד העם הפלסטיני הכבוש, נגד האזרחים הפלסטינים בתוך ישראל והיהודים הדמוקרטים שמעיזים להסתכל לכיבוש ולמשטר העליונות היהודית בעיניים, אך הוא יופנה במהרה גם נגד כל כיס התנגדות בתוך החברה הישראלית-יהודית וכנגד כל מי שיעז לנסח אלטרנטיבה רעיונית דמוקרטית למשטר. זהו צמצום של התפיסה והמחשבה היהודית לכדי ביטוי צר, משיחי ואלים; זוהי היהדות של טרור המתנחלים ונערי הגבעות הארורים, אך זוהי אינה היהדות של ישעיהו ברלין ושפינוזה; זוהי היהדות רודפת הממון והמינויים המושחתים של אמסלם, אך זוהי אינה היהדות של אבן גבירול והחכם שלום שבזי, שכתב: "אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו"; זוהי תורת הגזע היהודית של כהנא, שהיה זה מיכאל איתן מהליכוד שהשווה בין מצעו לבין חוקי נירנברג, אך זוהי אינה היהדות של הרב עובדיה יוסף, שארבעה חודשים אחרי מלחמת 1967, כאשר שימש דיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, נימק במאמר הלכתי ארוך, שהתפרס על פני מחצית הגיליון של הביטאון התורני-חרדי "קול סיני" את האיסור על כניסת יהודים לשטח המכונה "הר הבית"; גם, כרב הראשי הספרדי השפיע הרב יוסף על ראש הממשלה בשעתו מנחם בגין לסרב לדרישות הלאומנים המשיחיים לפלוש לשם. את היהדות הזאת מבקשת הלאומנות של הדם והאדמה למחות מעל פני האדמה. 
+
+ כפי שפתחתי לומר, לא מול בעילת הסבירות בלבד אנו עומדים היום אלא מול הפיכה של מחיקת הרשות השופטת כרשות עצמאית. אחרי הסלט והמתאבנים יגיע תור המנה העיקרית בתבשיל הרעל של הממשלה. אותו ההיגיון הדיקטטורי המעוות שבשמו מבקשים להכחיד את עילת הסבירות תקף גם ביחס לכל עילה שיפוטית אחרת. מדוע בית המשפט יכריע מהו חוסר תום לב ולא השר? למה היועץ המשפטי של המשרד יקבע מהם שיקולים זרים ולא המנכ"ל הנאמן? ומי יעמוד מול ראש הדיקטטורה בבגדיו החדשים ויעז לומר: המידתיות אבדה והמלך עירום? 
+
+ אנו נאבקים על עצם ההגנה השיפוטית מידי רודנות הממשל ועריצות הרוב שבישראל של נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר תהיה רודנות העליונות היהודית של הדם והאדמה; אנו נאבקים על הזכות לדרוש שוויון כמדיניות שלטונית. הצעת החוק מבקשת לקחת מכל אחד מאיתנו – מהאזרח הפשוט, מהשכבות המוחלשות, מהמיעוטים הפוליטיים והחברתיים – את האפשרות לפנות לבית המשפט ולבקש ממנו סעד מן הצדק. 
+
+ חשוב להדגיש, לחבריי ולי ביקורת קשה על מערכת המשפט – בעיקר על בג"ץ – שבאופן שיטתי נתנה ידה לרוב מוחלט של עוולות הכיבוש והעליונות היהודית ולא פעם אף יישרה קו עם הטייקונים ובעלי ההון, אבל חיסולה רק יחמיר את המצב, שכן, כאמור, עצם האפשרות לפנות לסעד ייפגע אנושות עד כדי חיסולה המוחלט. הזכות לשוויון, אם כך, היא הדבר המרכזי שאותו שואפת ממשלת הזוועות למחוק ולהעלים. כפי שכתב פרופ' ברק מדינה בשבוע האחרון: המאבק הוא לא על ביקורת שיפוטית, אלא על שוויון. וכך הוא כתב: אין לנו ברירה, אלא לנצח במאבק. אם נפסיד, גם בגבולות הקו הירוק לא תהיה כאן מדינה דמוקרטית. לכן במקום לעסוק בדקויות מה בדיוק ההשפעה הצפויה של תיקון זה או אחר לחוק-יסוד: השפיטה שיגרע מן הביקורת השיפוטית, יש לעסוק בתמונה הרחבה. כל צמצום שהוא בביקורת השיפוטית הוא סכנה ממשית למחויבות הממשלה והכנסת הנוכחיות לזכות לשוויון, ולכן הוא פסול. על כל מי שבעד שוויון להתנגד בעת הזו לכל צמצום של הביקורת השיפוטית, ומי שתומך בהצעות הממשלה תומך, מדעת או שלא מדעת, בגישה של עליונות יהודית, בגזענות ובהפליה נגד נשים. כך כתב פרופ' ברק מדינה.
+
+מספיק לקרוא את הדיווחים מישיבת הממשלה האחרונה, שבה השרים התחרו מי תוקף חזק יותר את היועצת המשפטית לממשלה, מי מאיים יותר על חופש המחאה ועל חייהם וביטחונם של מפגינים שלווים, בכדי להבין – הממשלה הזאת איבדה כל סבירות ומחוקקת לעצמה ולראשיה מילוט מאימת הדין וצוהר להפיכת הדיקטטורה והלאומנות של הדם והאדמה לעיקרון חוקתי מחייב. הממשלה רוצה להפוך את האי-שוויון מנגע פסול לאידיאל וליעד פוליטי לגיטימי שאליו יש לשאוף.
+
+ היה זה אדמונד ברק, חבר הפרלמנט הבריטי ואבי המחשבה השמרנית – אתם יכולים להבין, לא בדיוק כוס התה שלי – שהתנגד בקול גדול למדיניות הכתר הבריטי בקולוניות באמריקה, הודו ואירלנד ואף תמך במאבקן נגד השלטון הבריטי בעודו חבר בפרלמנט. יש כאלה שאומרים בבית הזה, לא היה ולא נברא דבר כזה – היה. ממשלת בריטניה, הסביר, היא זו שמפירה את הסדר ומורדת במקובל באותן קולוניות, ועל כן אלו שמתנגדים לשלטונה שם אינם המורדים אלא המתגוננים. זה המצב גם פה עם ההפיכה המשטרית הזו. אנו עומדים בפני מרד אלים של הממשלה נגד שלטון החוק. כן, הממשלה היא המורדת. הציבור – האלפים שיוצאים להפגין – הוא הפועל בהגנה עצמית נגד הרודנות ומול מי שמבקש לצמצם ואף לחסל את שארית זכויותיו; התנגדותו מתבקשת ומוצדקת מאין כמוה. לא המפגינים הם המורדים. הממשלה היא המורדת, והמפגינים הם אלה שיוצאים למאבק של הגנה עצמית.
+
+אלו המנסים להצדיק את בליץ החקיקה הרודנית הזו משתמשים, בין השאר, בשני טיעונים מופרכים. האחד, זה שההפיכה היא רצון העם כפי שזה בא לידי ביטוי בבחירות, והשני, השופטים והיועצים המשפטיים, כפי שנבח יו"ר ועדת בוקה ומבולקה על יועמ"ש הוועדה, אינם אנשי מקצוע הבוחנים את הנושאים שלפניהם באופן ענייני אלא פוליטיקאים לא נבחרים הפועלים מתוך אינטרס פוליטי צר ותו לא. ואם כבר בפוליטיקאים עסקינן, לאלו הנבחרים צריכה להינתן המילה האחרונה, ולא לאלו הממנים את עצמם לפוסקים האחרונים לכאורה. 
+
+חברי הקואליציה המורדת טוענים שמדובר במימוש רצון העם, שההפיכה המשטרית היא רצונו על פי תוצאות הבחירות. אז לאמירה כנגד השופטים והיועצים המשפטיים, אני אתייחס לזה עוד מעט, אבל קודם כול מדובר בשקר כפול בכל האמירות של חברי הקואליציה הטוענים שמדובר במימוש רצון העם. דבר ראשון, הנושא של ההפיכה לא הוזכר כמעט בקמפיין. דבר שני, תשימו לב, יש משפט מתמטי שנקרא משפט ארו, שבודק השלכות של החלטות וקבלת החלטות בדמוקרטיה. מה זה בעצם אומר? האנשים שהולכים להצביע עומדים בפני רשימות שונות, אבל לכל רשימה יש אוסף של עמדות בנושאים שונים. האנשים לא מצביעים כי הם מסכימים ב-100% עם כל מה שכל רשימה אומרת; אנשים מצביעים על פי סדר העדיפויות שלהם. אם הם צריכים להכריע בין רשימה א' לב', ולכל אחת מהרשימות יש חמישה נושאים שונים, הבוחר, אם הוא רציונלי, יבחר לא ברשימה שהוא מסכים עם כל חמש הנקודות שלה, אלא בזו שבה הוא מסכים עם הנקודה החשובה ביותר עבורו. ההפיכה לא הייתה בראש סדר העדיפויות של המצביעים שלכם, לכן להגיד שהבחירה שלהם מבטאת תמיכה בהפיכה זה מופרך מתמטית, לוגית.
+
+שנית, בהקשר של רצון העם – רצון העם משמעו רצונו של כל העם. אבל מה זה בדיוק אומר? הרי ברי לכול שלא תיתכנה הסכמות של עם שלם. תשובתה של הדמוקרטיה המודרנית ברורה וחד-משמעית: רצון העם יכול לבוא לידי ביטוי רק אם זכויותיו של הציבור כולו, בעיקר של המיעוטים שבו, נשמרות, בעיקר הזכות והיכולת הממשית לאתגר את השלטונות הנבחרים ולערער על החלטותיהם.
+
+האנשים המשתמשים בכוח לא תמיד זהים לאנשים שביחס אליהם הוא מופעל, כתב הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל בחיבורו על החירות, ולכן, הוא ממשיך, תנאי הכרחי לפעולות החשובות ביותר של שלטון המבוסס על הקהילה הינו ייסודם של בלמים חוקתיים להגנה על זכויות הכרחיות של אזרחים. כלומר, אין משמעות דמוקרטית לשלטון הרוב כמייצג רצון העם, ללא הגבלת אותו שלטון, במידה רבה בידי מערכת משפט עצמאית ואפקטיבית. בדיוק מה שאתם רוצים לחסל.
+
+מה לגבי הטיעון שהשופטים והיועצים המשפטיים אינם אלא פוליטיקאים שלא נבחרו? מטרת ממשלת ההפיכה היא לעשות דה-לגיטימציה לכל מי שמתנגד לה, ובעניין שומרי הסף הדבר נעשה באמצעות שני דברים: האחד, כאמור, הצגתם כמוטים פוליטית וכפירה במקצועיותם, והשני, הצגתם כחונטה חד-ממדית מאורגנת המקדמת אג'נדה ליברלית ואפילו אנטי-יהודית, רחמנא ליצלן.
+
+כמובן שלשופטים ואנשי מקצוע יש ערכים ועמדות פוליטיות. אף אחד לא שולל את זה או מתכחש לכך. אבל האם הם אלו המכתיבים להם דרך קבע את התנהלותם ואת הכרעותיהם? האם הם מאורגנים כחונטה עם סדר-יום סדור? זוהי קונספירציה הזויה ומטורללת שנולדה במוחו המעוות של הביביזם ומופצת בידי שופריו.
+
+ בעוד כחודש ימלאו 60 שנה בדיוק לנאומו המונומנטלי של מרטין לותר קינג במצעד המיליון על וושינגטון. בפרפראזה על דבריו אני יכול לומר – חברי חבר הכנסת איימן עודה, אני יודע שאתה חובב את מרטין לותר קינג, איימן – בפרפרזה לדבריו של מרטין לותר קינג אני יכול לומר שגם לי יש חלום. יש לי חלון שיום אחד נקום ונגשים את משמעותה האמיתית של האמרה שכל בני האדם שווים. יש לי חלום שיום אחד על הריה של ירושלים יוכלו בניהם של כבושים לשעבר ובניהם של כובשים לשעבר לשבת יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד הארץ הזו, המזיעה תחת חום האי-צדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שילדי כולנו יחיו יום אחד בארץ שבה הם לא יישפטו על פי מוצאם אלא על פי טיב אישיותם. יש לי חלום שבו חקיקת השחיתות המוסרית, האנטי-דמוקרטית והמנוגדת לסוג היהדות שמקדמת הקואליציה תימחה מספר החוקים. יש לי חלום שלאומנות הדם והאדמה תפנה את מקומה לחברה שוויונית וצודקת. אבל כדי להגשים את החלום הזה צריכים להיאבק. שחרור, שוויון וצדק מעולם לא הגיעו מטוב ליבם של המנצלים והמדכאים, אלא מתוך מאבק נגדם.
+
+
+אבקש לסיים.
+
+
+תן לי, בבקשה, עוד כמה שניות. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר במאבק נגד דיקטטורות קיימות או מתהוות.
+
+בהכרזת העצמאות האמריקאית נכתב – אני מצטט מהכרזת העצמאות, ברשותך: "הזהירות השקולה מחייבת שצורות ממשל הקיימות זמן רב לא תוחלפנה בגלל סיבות קלות וחולפות, כך, גם מראה הניסיון כי בני אדם מעדיפים לסבול כל עוד העוול נסבל מאשר לתקן את מצבם על ידי ביטול צורות" הממשל "שהורגלו כן. אולם כאשר שרשרת ארוכה של מעשי עוול ועושק זכויות, המכוונים ללא הפסק לאותה מטרה, מצביעה על תוכנית לשעבד" קבוצת אנשים "לרודנות מוחלטת, זכותם וחובתם להפיל ממשל כזה ולקבוע ערבויות חדשות לביטחונם בעתיד".
+
+ביטול עילת הסבירות הוא חלק משרשרת ארוכה של מעשי עוול ועושק זכויות המכוונים למטרה אחת – שעבוד אזרחי המדינה לרודנות מוחלטת, בד בבד עם החמרת משטר האפרטהייד והטיהור האתני בשטחים הפלסטיניים הכבושים.
+
+
+אבקש לסיים. אתה כבר דקה אחרי. אני נותן 20 שניות.
+
+עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 
+
+ אני מסיים, משפט אחרון. זכות האזרחים ואף חובתם להפיל את הממשלה הזאת בכל דרך בלתי אלימה שקיימת ולקבוע ערבויות חדשות לביטחונם. 
+
+משפט באמת אחרון – אבל חשוב לזכור שערבויות כאלה לעולם לא תושגנה - - 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. 
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. 
+
+עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 
+
+- - עם גזענות, עם כיבוש, עם - - - לאומנית ועם פונדמנטליזם דתי. 
+
+
+ אני סופר את הזמן מהרגע שאתה קם. 
+
+
+ תסכם לנו את הנאום של עופר במשפט. 
+
+
+לא שמעתי, לא הקשבתי הרבה, האמת היא. 
+
+
+ זה אני מאמין לך. 
+
+
+ לא, היה פה גם בוסו. הוא סבל את הרוב. 
+
+
+מכובדי היושב-ראש, מכובדיי חברי הכנסת, מדובר כאן על שינוי מהותי, שמגביל את מערכת המשפט ונותן יד חופשית לממשלה להחליט למנות ולקבל החלטות אשר עלולות לפגוע בכלל האזרחים, במיעוטים בכלל ובחברה הערבית בפרט. למרות שבית המשפט העליון כמעט לא עמד לצד המיעוט ברוב המקרים, אנחנו נגד השינוי המהותי הזה. בנוסף, בית המשפט העליון לא התערב בחוק הלאום ובחוק קמיניץ, למרות שהם פוגעים בעיקר בחברה הערבית ובחקלאים, במעמד האזרחים המוחלשים. חוקים מפלים אלו מקשים את חיי האזרחים הערבים בכל אספקט אפשרי ומשאירים אותם ללא קורת גג, ובלא מעט מקרים תחת המטרייה של המחוקק של חוק קמיניץ.
+
+תחום האפליה נגד האזרחים הערבים בנגב הינו רחב ומקיף. אביא כאן דוגמה: חוק הטבת מס לתושבי הנגב מפלה באופן גלוי בין האזרחים הבדואים בכפרים הלא-מוכרים לבין שאר תושבי הנגב. זאת עדות מרשיעה לאפליה כלפי הבדואים בנגב. הממשלה הזו מיום הקמתה מזניחה לא מעט נושאים קריטיים, מהותיים וחשובים מאין כמוהם. אחד הנושאים הכי בוערים הוא הפשע, האלימות ומקרי הרצח היום-יומיים בחברה הערבית. הממשלה לא משקיעה משאבים, או אפילו לא מראה רצון לטפל בעניין. אזרחים נרצחים מסביב לשעון, אזרחים נרצחים בבתים, אזרחים נרצחים ברחובות ואזרחים נרצחים בחתונות. לאף שר או פקיד לא ממש אכפת, אנו שומעים רק דיבורים וסיסמאות. הדברים ברורים ונראים לעין. הממשלה נותנת יד חופשית להשתוללות הפשע והאלימות בחברה הערבית, בלי מעצורים ובלי בלמים. 
+
+תחת שלטונה של ממשלת ישראל, ממשלת נתניהו הנוכחית, מקרי הרצח בחברה הערבית הפכו לשגרת יום-יום. לפי מרכז אמאן, 129 נרצחים מתחילת השנה הם עדות לכישלונה החרוץ של הממשלה בטיפול במגפה החברתית הקשה מכולן. אני מזכיר לכולם שבתקופה המקבילה אשתקד המספר עמד על 54 נרצחים. על בסיס יומי נרצחים אנשים בבתים, ברחובות ובכל מקום. מקרי ירי הם כבר דבר רגיל, מציאות עגומה. צריך לקבל החלטות ולבצע מעשים באופן מיידי – העברת השר הממונה מתפקידו. עדיף שיעסוק בסלטים, אולי שם, וזה בספק אם יצליח; אם לא יצליח, אפשר בתחום הכרוב והחסה בלבד. מינוי איש מקצוע זה מה שנדרש, כזה שיכול להביא למלחמת חורמה באלימ��ת ובפשע בחברה הערבית. לטיפול בפשיעה נדרשת התגייסות של כלל גורמי הממשלה והרשויות, ולצערנו זה לא קורה.
+
+גם יושב-ראש ההסתדרות ארנון בן-דוד, שמאיים מדי פעם בשביתות, לא טרח אפילו להגיד מילה בעניין מגפת האלימות והרציחות בחברה הערבית. בתור מי שעומד בראש ארגון שמאגד עשרות אלפי עובדים בכל התחומים, בכל שכבות את החברה, ראוי שייתן את דעתו ואמירתו בעניין כל כך אקוטי.
+
+אנחנו רואים מהממשלה חדשות לבקרים ההחלטות על הקמת ועדות. ועדה ועוד ועדה ואולי עוד ועדה, ככה מורחים את הנושא.
+
+עכשיו, בעניין של יושב-ראש ההסתדרות – הוא מתערב לאחרונה בעניין הרפורמה המשפטית. אני רוצה להגיד כאן שיש קשיים בחברה הערבית, אנשים נרצחים מדי יום, ואנחנו מצפים שהיושב-ראש בגוף שמאגד בתוכו עשרות איגודים ועובדים שנמצאים תחת המטרייה שלו, חשוב שייתן את הדעת על הנושא הזה. חשוב שיתערב, שלפחות ישבית את המשק ליום אחד, לא יקרה כלום, על מנת לעצור את מרחץ הדמים שנמצא בחברה הערבית בתקווה שלאט-לאט כולנו נתרגל למציאות הזאת ונמשיך הלאה. 
+
+אז תרשו לי להודיע לראש הממשלה ולכלל הממשלה – אנחנו לא ניתן לזה לקרות. נמשיך לזעוק את זעקת האזרחים הערבים בכל מקום, בכל במה, בכל מצב. עוד אזכיר לראש הממשלה והשרים – האחריות היא שלכם. אתם האחראים לאנרכיה הזו, ודמם של האזרחים הערבים שנשפך ברחובות הוא במשמרת שלכם, באחריות שלכם, ועל זה הציבור ישפוט אתכם.
+
+אבל כנראה שהדבר לא נמצא באג'נדה שלכם. אתם עסוקים בעצמכם בחוקים הזויים ובתגרות מיותרות. חיי האזרחים הבדואים בנגב הם סיוט מתמשך, סרט אימה ללא סוף. אי-אפשר לדבר עם הבדואים תמיד מלמעלה. לקבל עבורם ההחלטות שלא קשורות למציאות בלי הידברות או שיתוף עם התושבים. אנחנו לא רוצים פטרונים, אנחנו אזרחים שווי זכויות. על הממשלה להפסיק מייד את ההריסות בנגב ולהביא להידברות ושיתוף עם התושבים. יש להכיר בכפרים הלא-מוכרים ולפתחם לפי אופי התושבים והמקום.
+
+מכובדי היושב-ראש. אנחנו עדים בתקופה האחרונה למסע הרס בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. הגיע הזמן שממשלת נתניהו תתעשת ותפסיק את ההריסות ותכיר בכפרים הלא-מוכרים. המדינה הורסת בתל ערד, באל-פורעה, א-זערורה, ואדי אל-נעם, חורה, א-סייד, רהט. הדרישה שלנו והציפייה שלנו מהממשלה – שתיתן אופק לאנשים. בצד הכלכלי התעסוקתי – הקמת אזורי מסחר ותעשייה, שיספקו לאזרחים אופק תעסוקתי לחיים נורמליים. דרושה השקעה מסיבית בהקמה ופיתוח של תשתיות. תחום החינוך בחברה הבדואית בנגב הוא נושא כואב, עצוב, מוזנח ולא ברמה בסיסית; דרושה השקעה בחינוך הבדואים בנגב, הקטנת מספר התלמידים בכיתות ופיצול בתי הספר הגדולים. לא מעט בתי ספר מגיעים למעל ל-1,000 תלמידים. זה בלתי נתפס, ואני רוצה להגיד לכם שמבחינת מספרים יש יותר מ-60 בתי ספר עם מעל 550 תלמידים ו-11 בתי ספר במגזר הבדואי עם מעל 1,000 תלמידים. כאן נדרשת התערבות השר על מנת לפתור את הסוגיה הזאת. אני מקווה שאנשים בממשלה, השרים לפחות והמנכ"ל, יתעשתו ויביאו פתרונות לאזרחים ולתושבים.
+
+העלאת רמת החינוך היא אמצעי למתן אופק אקדמי לתלמידים שהם דור העתיד. זה יעזור למיגור תופעת חוסר המעש בקרב הצעירים. הנתונים ברורים, רבותיי. אחד מכל שלושה צעירים בדואים בנגב מוגדר כחסר מעש. כולנו יודעים שלצעירים במצב כזה אין הרבה ברירות, ולכן מחובתנו לפעול – תושבים, אזרחים, ממשלה וגם פקידות. כולנו יודעים שלצעירים במצב כזה אין ��רבה ברירות ולכן הממשלה מחויבת לפעול. 
+
+אלו לא התחומים היחידים שהממשלה הזו מפקירה. יוקר המחיה הבלתי-נסבל הוא נושא שיש צורך מיידי לטפל בו. האזרחים מתקשים בשגרה להתקיים, זאת האמת וזאת המציאות. הדבר מחייב טיפול שורש בעניין ולא כינוס ישיבות סרק ריקות מתוכן של ועדת השרים ליוקר המחיה. 
+
+לא מזמן אמר נשיא ארצות הברית שזו הממשלה הכי קיצונית שהוא זוכר, והוא בהחלט לא טועה. ממשלה קיצונית, שמצמצמת את המרחב הדמוקרטי, שמפקירה את אזרחיה להירצח ברחובות, הורסת את בתיהם, דוחקת אותם לפינה בלי אופק ובלי עתיד, מזניחה אותם לחיים בצל עליית מחירים לא סבירה בהחלט.
+
+ אדוני היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית לאזרחים הערבים במדינה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לאזרחים הערבים במדינה: בדרך כלל לכל ממשלה יש נקודות חוזקה בפן אחד או יותר ונקודות חולשה בפן אחר. לממשלה הזאת אין כוח מלבד על האזרח הערבי, אז רואים אותה הורסת את בתינו בנגב ומשתלטת על אדמותינו כדי לבנות מעליהן התנחלויות ומקפיאה כל פרויקט שיש בו סימנים טובים לחברה שלנו. אפילו בתי הדין השרעיים שלנו לא ניצלו מהגזענות של הממשלה הזאת ושנאתה לכל מה שהוא ערבי. זאת ממשלה של ייהוד של כל אינץ' בערים האלה, מהגליל ועד המשולש, ואפילו הנגב; ממשלת התנחלויות, יוקר מחיה, אפליה וחרם. הערבים אמרו: לא תפיק ענבים מהקוצים. כאשר ממשלת הימין הגזענית פועלת לצמצום המרחב הדמוקרטי, אין לנו אפשרות לסמוך עליה בפתרון הבעיות שלנו. אנחנו לא יכולים לסמוך עליה בפתרון בעיות הנגב, ואנחנו לא יכולים לסמוך עליה בפתרון מגפת האלימות והפשע. תארו לעצמכם מה מרגיש בן גביר בכל פעם שהוא מקבל ידיעה על רצח צעיר ערבי. האם אתם רואים אותו עצוב בשל כך? האם הוא מתקשר לאחראים מתחתיו כשהוא כעוס ומאשים? אני בטוח שגודל השמחה שלו כגודל העצב שלנו, אפילו יותר. אחיי ואחיותיי, הממשלה הזאת הבהירה לנו שהפוליטיקה דורשת מאיתנו חוכמה, בינה וראייה למרחק, ואין ספק שעלינו לנקוט צעדים אחראיים יותר כדי שלא נשליך את החברה שלנו לתהום, כדי שלא נהיה גורם בשיבוש קידום הנושאים שלנו וכדי שלא נהווה נטל על עצמנו במקום לעזור לעצמנו.)
+
+ מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה הזאת, מאז שנבחרה לפני שישה חודשים, הבטיחה המון הבטחות לאזרחים, לתושבים. נתניהו בעצמו הבטיח לציבור הערבי ולאזרחים הערבים לטפל בפשיעה בחברה הערבית. הקים ועדה. אנחנו זוכרים שבשנים קודמות, ב-2012 ו-2016, הוא הבטיח ולא קיים. הוא ישב בוועדות הכנסת והבטיח להקים ועדות על מנת שיטפל בכל ארגוני הפשיעה שנמצאים ושעובדים בחברה הערבית. 
+
+הדרישה של הציבור הערבי מכל ממשלה בישראל ומהממסד עצמו, הדרישה של האזרחים הערבים, היא הגנה. אנחנו מבקשים הגנה. מבקשים שהמדינה תטפל בכל מה שקורה בחברה הערבית ותביא לפתרון הסוגיה הזאת. לא ייתכן שממשלה אחרי ממשלה מזניחות את הנושא הזה. ואני מזכיר לכולם, כאשר רע"מ הייתה שותפה בממשלה הקודמת אנחנו הצלחנו, יחד עם השותפים שלנו, להוריד את רמת הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו דורשים את זה גם עכשיו מראש הממשלה נתניהו; שיתערב בנושא הזה, יקבל החלטות, כי זה אינטרס לא של החברה הערבית בלבד, זה אינטרס של כלל אזרחי המדינה. תודה.
+
+
+תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי.
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לאחל מכאן איחולי בריאות והחלמה מהירה ורפואה שלמה לראש הממשלה בנימין נתניה��, ולחזק את ידיו ולקוות שהכול, טפו טפו, יעבור בשלום, והוא באמת יהיה בריא ושלם. בכל זאת, העיקר הבריאות, אומרות ואומרים, וצודקים כשאומרים את זה. ועוד ענייני לב, לא עניין של מה בכך. באמת חיזוק ידיים ואיחולי החלמה, וטוב מאוד שאדוני מטפל בעצמו ודואג לזה שלא חלילה תהיה שום תקלה. חשוב ביותר. 
+
+אלא שבגלל שאדוני נאלץ היום להתפנות לטפל בעצמו, ובצדק, הוא לא מקיים את הפגישה שדווח אתמול שתתקיים עם הרמטכ"ל ועם ראשי מערכת הביטחון, כדי להתעדכן במצב הכשירות של צה"ל. עכשיו, כשמתבררים המספרים, התברר שמדובר בלמעלה מ-10,000 משרתים ומשרתות במילואים שמודיעים שלא יתנדבו למילואים אם החקיקה שאנחנו דנות ודנים בה עכשיו תעבור; שמדובר בכמעט 1,500 אנשי חיל אוויר שלא יגיעו ולא ימשיכו להתנדב אם החקיקה הזאת תעבור; שמדובר בסיירות מובחרות, בלוחמת סייבר – באמת עשרות אלפים בסך הכול של משרתים ומשרתות בצבא ההגנה לישראל שאומרים בצורה החד-משמעית והמפורשת ביותר: לא נתייצב. 
+
+המצב הזה לא היה בישראל מעולם, אדוני ראש הממשלה. לא בכדי אמרו שאתה תפגוש היום את הרמטכ"ל ואת ראשי מערכת הביטחון כדי להבין את ההשלכות של הדבר הזה על ביטחון ישראל. כאמור, אני מאחלת לך באמת החלמה מהירה ובריאות שלמה, אבל איך אתה מעז להמשיך ולקדם את החקיקה הזאת בלי להבין את המשמעויות של הפגיעה האנושה בכשירות של צה"ל – כפי שמובן לכל אדם שעיניו בראשו, לא כל שכן מי שהיו בקבינט המדיני-ביטחוני ובוועדת החוץ והביטחון כל השנים – על הביטחון שלנו? איך אתה מעז להפקיר ככה את ביטחון ישראל? איך אתה מעז?  בסדר גמור, טפל בעצמך. תגיד: שנייה, רגע, אנחנו נאלצים להמתין עם החקיקה הזאת כדי שאני, שאמור להיות אחראי על ביטחון ישראל בראש הפירמידה, אבין בדיוק את המשמעות, אחליט איך להתמודד עם זה, ואז נראה מה נעשה.
+
+עכשיו, מינית את יריב לוין, שר המשפטים, לממלא מקומך למשך הזמן שאתה מטפל בעצמך בבית החולים, ובהצלחה. אז אדוני ממלא מקום ראש הממשלה, כרגע זה עליך. האחריות להמשיך היא לא רק האחריות להמשיך פה, לדהור קדימה עם הרמיסה הזאת, עם החקיקה הזאת. האחריות על ביטחון ישראל, כרגע, בשבתך כממלא מקום ראש הממשלה, היא עליך. ואתה, ואתם, מפקירים את הביטחון שלנו בצורה שהיא עוצרת נשימה. היא מבהילה. 
+
+אז נכון, אתה מחזק את חמאס מאז שאתה בשלטון; נכון, איראן קרובה מאי פעם לגרעין מאז שאתה בשלטון; נכון, אתה מרסק את הרשות הפלסטינית ומקדם אותנו למציאות של מדינה דו-לאומית וסוף הפרויקט הציוני במדינת ישראל. אבל ככה? ככה? ככה לא לטפל באמירה המהדהדת והחד-משמעית הזאת של עשרות אלפי משרתות ומשרתי מילואים: אנחנו לא נתייצב? פשוט לא להתעסק בזה, אפילו? ככה להפקיר את ביטחון ישראל? אני לא מאמינה, אדוני ראש הממשלה, מר נתניהו, שיש מישהו שהעלה על דל דעתו שאתה תלך כל כך רחוק. 
+
+ראיתי שיש מתווה פשרה חדש. עכשיו, אני חייבת להגיד לכם, רבותיי, חבריי בקואליציה – פחות חבריי, אבל אתם בקואליציה: כל המיליונים בעבודה ובבית, המאות-אלפים שברחובות, האלפים שישנות וישנים באוהלים כבר לילות על גבי לילות כדי לעצור את החקיקה הזאת, כמהים ומשוועות ומשוועים לפתרון, למוצא, למשהו שיעצור את האימה שמתרחשת בחיי כולנו בימים אלה.  אבל פתרון הוא לא פשרה על הדמוקרטיה שלנו, כי אין דבר כזה חצי דמוקרטיה. פשוט אין דבר כזה חצי דמוקרטיה. הדמוקרטיה שלנו לא למכירה, גם לא במחיר שמוצע בכביכול-מתווה החדש, כ�� המתווה החדש לא מבטיח לנו שתכונס הוועדה למינוי שופטים, וימונו שופטות ושופטים כמו שצריכים להיות ממונים; המתווה החדש לא מבטיח לנו שהיועמ"שית לא תפוטר; הוא לא מבטיח לנו שלא תתקדמו בדהרה עם החקיקות שלכם נגד נשים, נגד מערכת המשפט, נגד המרחב הציבורי שלנו, נגד הזכויות של אזרחיות ואזרחים בישראל, נגד השוויון.
+
+אז חברות וחברים בקואליציה, לא יעזור המתווה הזה. הדבר היחיד שיציל את מדינת ישראל מהחורבן שאתם מביאים עליה כרגע, הדבר היחיד שיציל את ביטחון מדינת ישראל, זאת גניזה של החקיקה הזאת כאן ועכשיו. אין שום דרך אחרת. שום דרך אחרת. מיליונים נושאות ונושאים אליכם עיניים, ואומרים לי כל הזמן: מה, לא יהיה משהו? מה, הם לא רואים? הם לא שומעים? הם לא מבינים מה מוטל פה על הכף? הם באמת באמת לא מבינים?
+
+
+אבקש לסיים. נגמר, כבר מזמן. 
+
+
+אז אני אסיים בלהגיד לך, אדוני היושב-ראש, כמי שנמנה עם מפלגת השלטון ועם הקואליציה הזאת, שכל אלה שברחובות, וכל אלה שפועלות ופועלים כל כך כדי לעצור את החקיקה הזאת, עושים את זה מדם ליבם, מסתכלים אליכם ולא מבינים איך יכול להיות שאתם לא מקשיבים להם ולא עוצרים.
+
+
+תודה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, מה שלומך, כנסת נכבדה וריקה, אדוני המזכיר – קל לי, ארבעה חבר'ה נמצאים, נקרא בשמם. בעוד פחות מ-24 שעות מסך ברזל ייפול מעל הכנסת הזאת, חברים, בעוד פחות מ-24 שעות. אני משער שמחר או מוחרתיים השמש תזרח, הציפורים יצייצו, האזרחים יקומו לעבודה, העסקים ייפתחו כרגיל, אבל משהו ישתנה. מדינת ישראל תפסיק להיות מדינה דמוקרטית, תפסיק להיות מדינה דמוקרטית. עכשיו, אין דמוקרטיה שהיא 70% או 20%; ברגע שעברה עילת הסבירות במתכונת הזו, מדינת ישראל מפסיקה להיות דמוקרטית. בעוד 24 שעות עם ישראל ייקרע לשניים, מדינת ישראל תיקרע לשניים, כאשר מעל הכול, לצערי הגדול, עומדת ממשלה קיצונית, וכמו שהנשיא ביידן אמר, הקיצונית שאני מכיר מאז מלחמת יום הכיפורים; ממשלה שקורעת את המרקם האזרחי, המרקם הציבורי שנרקם כאן במשך 75 שנים.
+
+אדוני היושב-ראש, אני אנסה לתאר מה היה כאן בסוף השבוע: מאות אלפי אנשים יצאו למחות נגד ההפיכה המשטרית; עשרות אלפי משרתי מילואים הודיעו על הפסקת ההתנדבות; הייתה צעדה המונית שכללה עשרות אלפי אנשים שיצאו מתל אביב לכאן, לירושלים, לכנסת ישראל; שופטים, ניצבים, אלופים, ראשי שב"כ, ראשי מוסד, רמטכ"לים, מפכ"לים לשעבר, ראשי ממשלה, ראשי המשק, ראשי הכלכלה, כולם אומרים: תפסיקו. ואתם – כלום. עיתונאים, פרשנים, נשיאי ארצות הברית, הידידה הגדולה שלנו, כולם אומרים: תפסיקו את החקיקה החד-צדדית. כולם. כולם באים ואומרים: ממשלת ישראל, תעצרי, אתם דמוקרטיה חזקה, טובה, זה הייחוד שלכם במזרח התיכון רוחש המדון והריב, תמנעי את התנגשות בתוך העם – וכלום. ברית הקיצוניים בשלה: אנחנו ננצח אתכם.
+
+את מי אתם רוצים לנצח? 75 שנה ידענו מחלוקות, רבנו, סכסוכים; מעולם לא פעלה הממשלה בצורה חד-צדדית, שמותירה חלק גדול, את רובו של העם, ללא תחושה של הזדהות ועם תחושת בלבול, כולל אנשים שהצביעו בשביל הקואליציה. אני פוגש אותם, והם אומרים לי: לא לילד הזה פיללנו. ואתם ממשיכים בשלכם כאילו שהמדינה הזאת היא איזה מטבע עובר לסוחר.
+
+מעולם הפגיעה בביטחון מדינת ישראל לא הייתה עצומה ומשמעותית כמו היום; ממשלה שיוצאת באופן גלוי נגד אזרחיה, נגד פקידיה, נגד חייליה, נגד בעלות בריתה בעולם, נגד ארצות הברית – המעצמה הגדולה, שבכל פעם שהיא נדרשת לכך, היא נוסכת בנו ביטחון כי היא הידידה הגדולה ביותר שלנו. תגידו לי, השתגעתם? מה יש לכם, מי צריך את זה? מה אתם משמידים, אתם לא מבינים שאתם משמידים? מדינה שנבנתה, מרקם אזרחי, חברתי, פוליטי, אידיאולוגי, שנרקם בעבודה קשה מאוד של כולנו, של ימין ושמאל, של חילונים וחרדים, של עולים וותיקים, של מזרחים ואשכנזים – של מזרחים ואשכנזים, לכל אותם מטפטפי רעל; מעולם לא חשבתי שיגידו עליי "משתכנז" ו"פריבילג". אני, שעליתי ממרוקו למעברה עם משפחתי הגדולה, שיחיו, ועם הוריי, זיכרונם לברכה; אני, שכל השנים גדלתי בעיירות פיתוח, בירוחם ובדימונה, והעמדתי דורות של תלמידים ותלמידות מופלאים ונאחזתי במדבר עם האנשים הטובים ביותר בעולם, מוצא את עצמי כאן מקשיב ולא מאמין. יוצא החוצה, ואומרים לי: אתה השתכנזת, כי אתה לא תומך בליכוד. נפלתם על הראש. נפלתם על הראש. אתה מוקצה מהמחנה כי אתה לא חושב כמו המלך, כמו המנהיג. אויה לנו.
+
+ אני שומע שרים בממשלה שתוקפים אזרחים שיוצאים להפגין. שרים שמעולם לא שירתו יום אחד בצבא, אחד, מעיזים לדבר כנגד בכירי מערכת הביטחון, כנגד חיילי מילואים, כנגד טייסים, כנגד האנשים שאני, כתף אל כתף, ראיתי אותם מקריבים את חייהם. האנשים שעוזבים את הכול יום-יום בכדי להילחם על המדינה הזאת – אתם, בלי להתבייש, מחוצפים שכמותכם, אתם קוראים להם "אספסוף", אתם קוראים להם "נבערים", "אנרכיסטים", רוצים לעשות הפיכה. תתביישו לכם.
+
+ואני לא נוהג לעלות לכאן ולכעוס, אני נוהג להגיד את דבריי. אבל יש גבול. יש גבול עד כמה אפשר לפרק את המדינה הזאת, ואתם חושבים שלנו אין מה להגיד. יש ויש. אתמול הייתי עם המוחים בצעדה הגדולה ושלשום הייתי איתם וראיתי את מלח הארץ, ראיתי את האנשים שמעולם לא חשבו במושגים של ימין ושמאל, כל אחד ודעתו, אבל הבינו שהמדינה הזאת בנויה מימין ומשמאל וכיבדו את זה. והיום, ברגע שהם יוצאים כנגד הניסיון לשלול מהמדינה הזאת את מהות חייה, את היותה מדינה דמוקרטית יהודית ליברלית, הם הופכים לאויבי העם. תתביישו לכם. אני מאוד מקווה שלא תהיו כאן בכנסת – אנשים מתוככם, אלה שמקללים ואלה שזורקים אותם לעזאזל, וכן, ואלה שמזכירים לנו את הנוראה במלחמות, את מלחמת העולם השנייה, ואת האירוע הנורא שקרה לעמנו, הנורא בתולדות האנושות, ומשתמשים עם זה לוויכוח פוליטי.
+
+היכן אתה, ראש הממשלה? צא ממקום שבייך. אתה שבוי. תשתחרר מהחיבוק של הקיצוניים. תשתחרר מהחיבוק הזה, שיוביל אותך ואת המדינה לאבדון. אני, אגב, מאחל לך, אדוני, שתהיה בריא ושתחזור לכאן, שתהיה בריא. אבל אני שוב קורא לך: צא מתוך מקום השבי שלך. אתה ראש ממשלת ישראל, אתה ראש הממשלה של כולם, תקשיב לרחשי הלב, אל תקשיב רק לסביבה הקרובה אליך. אל תקשיב רק לסמוטריץ', לוין, רוטמן ועוד ועוד קיצוניים בסביבתך; תקשיב לקול השפוי, לרוב של המדינה הזאת.
+
+ אנחנו נמשיך להילחם ברחובות, אדוני ראש הממשלה. אנחנו נהיה בצמתים, בכיכרות, בכל מקום. זאת העוצמה שנשארה בידי האזרחים והאזרחיות שהדמוקרטיה יקרה להם מכול. הצלחתם להרוס את המושג צבא העם. אמרתם: מי שבצבא ולא מסכים איתנו, שילך לעזאזל. אנחנו נחזיר את הכבוד לצבא העם. ואני מודה לכל האנשים שנמצאים ברחובות, וגם לאלה שלא נמצאים ברחובות. אתם מפיחים רוח חיים במדינה הזאת בשעותיה הקשות ביותר. תודה רבה לכל אחד, אתמול, עם התרמיל ועם הדגל ועם בקבוק המים, שצ��ד ושר בגרון ניחר עד כמה הוא אוהב את המדינה הזאת. לא ניתן לכם להרוס אותה בשום פנים ואופן. 
+
+כאב גדול. כאב גדול. רשומים ציטוטים, אלעזר, של מה ששרים אמרו על האנשים האלה, אני אפילו לא רוצה לחזור על זה. כאב גדול. מעולם לא חשבנו שאנחנו נגיע למצב שבו אנחנו מתמודדים עם משבר כזה. שבר כל כך גדול בין ממשלה לבין אזרחיה. ואנחנו יודעים שנבחרתם, אל תזכירו לנו את זה. אין לנו שום ספק, ואנחנו כיבדנו את הכרעת הרוב; אנחנו לא נקבל את עריצות הרוב. את ההרעה קיבלנו, יש לכם 64 מנדטים, אוקיי, אבל להפוך את 64 המנדטים האלה לעריצות – לזה, כמו שעיניכם רואות ואוזניכם שומעות, העם לא יסכים, לזה העם לא יסכים. העליתם את צה"ל על המוקד. במקום לנסות להבין ממה השבר נובע, החלטתם להעמיק אותו ולהעצים אותו. 
+
+פיטורים פוליטיים, למנות את היועצים המשפטיים – אני לא מבין מי צריך את זה, אדוני היושב-ראש. הייתי ראש עיר, הייתי שר פעמיים, מי אמר שהיועצים המשפטיים הם האויבים שלנו? כי שר מסוים התווכח עם היועץ המשפטי? אז מה? כשנכנסתי לתפקידי קראתי לשני אנשים, קראתי ליועץ המשפטי וקראתי לגזבר, ואמרתי, חבריא, אתם תבצעו את המדיניות שלי, אבל אתם גם תגנו עליי ותסתכלו על קבלת ההחלטות שלי. ואם צריך, תעירו לי. כך נוהגת מדינה מתוקנת. אבל השררה, הכוח – עכשיו מינו אותי לשר, אני אמנה את מי שאני רוצה. כמה פעמים בג"ץ השתמש בעילת הסבירות? אתם מפיצים שקר, אתם מפיצים פייק ניוז. אילולא הבג"ץ, תלמידי העוטף הרבה שנים היו יושבים בתוך כיתות לא ממוגנות. זה מדהים, אלעזר, אבל שר המשפטים לוין, ב-2006, הגיש בג"ץ כנגד ראש הממשלה דאז אולמרט. 
+
+
+ על עילת הסבירות. 
+
+
+ על עילת הסבירות. אגב, הבג"ץ שלו היה נכון. שר המשפטים לוין פנה ב-2006 ושאל למה אולמרט, ראש הממשלה, לא ממנה שר רווחה. אגב, הסכמתי איתו, המדינה הזאת לא יכולה להתקיים - - 
+
+
+ במיוחד כשר רווחה. 
+
+
+  - - כשכל פעם מחליטים שהשר הזה, צריך לנפנף אותו. והוא זכה, אותו שר משפטים עומד כאן ובלי להתפתל ובלי להתבייש מספר לכולנו שאבי אבות הטומאה זה עילת הסבירות. אז אדוני היושב-ראש, לא ולא. עילת הסבירות אמורה להבהיר לנו כמנהיגים שלא כל החלטה שלנו היא שרירה וקיימת, שכן יכולים לערער, ורצוי שיהיו עוד עיניים שיסתכלו על ההחלטות האלה. 
+
+ השבוע אנחנו נציין את תשעה באב, אדוני השר. פעמיים נחרב הבית הזה על שנאת חינם, וכמורה להיסטוריה אני יכול להוסיף – תמיד היינו בסכנה כשקיצוניים השתלטו על השיח. אני רואה מה הם עושים ביהודה ושומרון. אני רואה איך הם מנסים לפרק הסכמות ולפרק מציאות שעזרה לנו. תושבי מדינת ישראל צריכים לדעת ששיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית הוא חשוב מאוד. אומרים את זה כל אנשי הביטחון, שטרן, גם אתה. ואני שומע שרים מתוך הממשלה, שמצהירים: צריך לפרק את הרשות הפלסטינית, צריך לחזור בנו מכל ההסכמות של אוסלו. כאילו, זהו, ברית הקנאים השתלטה על המדינה, מעכשיו והלאה כל דבר אפשר להרוס, אפשר לשבור. מה, אתם לא מבינים שבמקום שאין שיטור, גם כשהוא עולה ויורד, גם כשפעם הוא טוב ופעם הוא פחות טוב, אבל במקום שאין שיטור שנכנס לטפל בג'נין או במקום אחר, החיילים, הבנים שלנו, הבנות שלנו, יצטרכו להיכנס לשם ולסכן את חייהם? אז אם הגיעו להסכמות, למה לפרק אותה? למה? 
+
+והתחושה הזאת של שרים בממשלה זאת התחושה שמובילה אותם להרגשה שצריך וחובה לשנות את הרכבה של מדינת ישראל ולהפוך אותה למדינה אנטי-ליברלית ואנטי-דמוקר��ית – התחושה הזאת של: אנחנו המשיחיים יודעים מה נכון בעולם הזה, ונכון הוא להביא את המדינה הזאת למשבר, לקונפליקט בפני כולם, העיקר שהאידיאולוגיה שלנו עבור תעבור. אז אני מודיע לכם, ברית הקיצונים, יש במדינה הזאת ברית גדולה יותר מכם של מתונים, של אנשים שהמדינה הזאת יקרה להם מאוד, של אנשים שרואים את המחר, של אנשים שמבינים שהמדינה הזאת היא חלק ממשפחת העמים, שאנחנו לא עם לבדד ישכון. אנחנו תמיד צריכים לדאוג לעצמנו ותמיד צריכים לדאוג ולסמוך עלינו, על חיילינו – כן, וגם על הקדוש ברוך הוא, אבל אנחנו לא אמורים להתגרות באומות העולם, לא אמורים לעשות את זה. איפה זה נשמע? בפעם האחרונה שזה קרה, אנחנו יודעים לאן הגענו. 
+
+אני מאוד מקווה שההיגיון יגבר. אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שבעזרת השם, המתווה הזה שאני שומע עליו בשעה האחרונה – אנחנו צריכים לבדוק אותו, לראות מהו, אולי הוא ישנה את המציאות בשעות הבאות ולא נמצא את עצמנו נקרעים כאן וקורעים אחד את השני וקורעים את המדינה הזאת. אבל בכל אופן אני, כמייצגה של מפלגה, ביחד עם חבריי שנמצאים כאן, אנחנו ניאבק על דמותה של המדינה הזאת. אנחנו ניאבק בבית הזה, מפלגת יש עתיד, עם השותפים שלנו לאופוזיציה, כל אחד מאיתנו, כל מי שיושב כאן ומי שלא יושב כאן; מירב ושטרן, ניאבק על דמותה של המדינה הזאת כאן, מתוך הבית. 
+
+ולאותם אנשים שאמרו לי: קומו ותעזבו את הבית הזה, אני אומר: אנחנו נהיה כאן, והגם שאנחנו באופוזיציה ובמיעוט, בסופו של דבר אנחנו ננצח. כי רוב העם הזה, גם אם חלקיו נמצאים בימין, גם אם חלקיו נמצאים בשמאל, הרוב מבין שאחדות העם היא מעבר לכל דבר. זה מה שהגן עלינו וזה מה שיגן עלינו כל הזמן. תודה רבה, אדוני. 
+
+
+תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב כהן. נאום הכוהנים.
+
+
+כן. ואחרי זה נקרא לכץ.
+
+
+שייבנה בית המקדש עד יום – אז אתם תהיו - - -
+
+
+ סוף-סוף תהיה לנו עבודה.
+
+
+אתם תהיו, כן, עם עבודה. 
+
+
+ אתה חושב שגם לנשים, לכוהנות? או רק לכוהנים?
+
+
+ מה, נשות הכוהנים? יש להן זכויות באכילת - - -
+
+
+כי אני שמרתי על שם המשפחה אחרי שהתחתנתי. 
+
+
+חשוב מאוד. 20 דקות לרשותך.
+
+
+תודה. כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, תראו, עברנו שבת מדהימה. יצאנו לצעדה לירושלים עשרות אלפי אנשים. זה היה מדהים לראות את האנשים שהצטרפו לדרך, באמת מכל קצוות הארץ, צעירים, מבוגרים. הייתה גם הדלקת נרות שבת. היו שם דתיים, היו שם חילונים. אגב, לא משהו שמחלל שבת בהכרח, כל אחד עשה את זה לפי אורח החיים שלו. באמת היינו שם אנשים מכל חלקי הארץ. 
+
+בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. אני גדלתי בהפגנות. אני גדלתי בהפגנות על צביונה של ירושלים, על פתיחת חניון קרתא בשבת, על שמירת הצעירים החילונים בעיר. נפגשנו בסיבובים קודמים, השר גולדקנופ. בחיים לא ראיתי הפגנות כל כך מעצימות, מרגשות. אנשים, ב-40 מעלות חום, חום אימים, עושים את העלייה לירושלים עם הילדים שלהם, עם עגלות, ילדים על הכתפיים, אנשים מבוגרים, אנשים עם קביים, עושים את העלייה מתוך אמונה ואהבה ודאגה למדינה שלנו. זה אירוע שהוא בעיניי peak של חצי שנה של מאבק לא אלים, באמת בכל רחבי הארץ. כמו שהמפכ"ל אמר, לא ראיתי דבר כזה שחצי שנה יש מחאות ואין אפילו שוטר אחד שנפגע. הכול באמת באהבה גדולה ובדאגה גדולה. 
+
+זה היה אירוע מאוד מאוד מרגש, שאני מקווה שיגרום לממשלה לעצור רגע ולחשוב. לעצור רגע ולהקשיב, כי העם לא איתכם. היו שם גם מצביעי ימין שחושבים שזה לא מה שהם הצביעו לו. העם נתן את הכוח לממשלה הזו, לא לשינוי משטר. אני חושבת שזה הזמן, בטוב, באהבה, להקשיב ולכבד גם את הצד השני. כי אנחנו רואים מיליונים, מיליונים של אנשים ברחובות, מיליוני אנשים ברחובות. אנחנו רואים גם בסקרים שמצביעי הימין אומרים: זה לא מה שרצינו; אנחנו אפילו לא ידענו על ההפיכה המשטרית מבעוד מועד, אלה דברים שלמדנו עליהם אחרי הבחירות.
+
+ואתם יודעים מה? כן, גם למילואימניקים כדאי וראוי להקשיב. בסוף יש במדינה הזו 1% מהציבור שהם משרתי מילואים פעילים. זה לא בושה להקשיב להם, זה לא בושה להקשיב ולכבד את מה שהאנשים היקרים האלה אומרים. אנשים שבאמת סיכנו את חייהם. אם תעשו את זה, אני חושבת שיהיה אפשר להגיע לפתרון שימנע קרע מאוד מאוד גדול בעם שלנו. 
+
+ניסינו להגיע למהלך של פשרה. זה לא שאנחנו לא מאמינים בפשרות. אף שאנחנו אופוזיציה, אתם רואים איך אנחנו מתנהלים – אנחנו יום-יום מגיעים פה למליאה ומצביעים בעד חוקים שאנחנו חושבים שהם לטובת המדינה; נגד חוקים שאנחנו חושבים שהם לא טובים למדינה ובעד חוקים שהם לטובת המדינה. אנחנו משתדלים להיות ענייניים. אנחנו במסגרת הזו גם הגענו לבית הנשיא ורצינו למצוא פתרון כולל. ויש גם את מתווה הנשיא, מתווה העם, שאמרנו שאנחנו לא הכי אוהבים אותו, אבל אין מה לעשות, צריך להגיע לפשרות. לצערי, הדברים האלה נדחו. 
+
+מה שקורה כרגע בעיניי ממש דומה לבזאר הטורקי: יש לנו 24 שעות להגיע להבנות; אם לא נגיע להבנות תוך 24 שעות, אנחנו נעביר את זה ככה. כאילו יורים עלינו. מה קרה? עילת הסבירות זה הדבר היחידי שחשוב במדינת ישראל? איפה כל הבטחות הבחירות שלכם – יוקר המחיה, הטרור, המצב הביטחוני, הרציחות ברחובות, מספר הנרצחים בחברה הערבית – איפה? אפשר להתעסק גם בדברים האלה. מה הלחץ – עכשיו תוך 24 שעות, אם אתם לא מדברים, אנחנו מעבירים את זה as is – למה? למה להתנהל ככה, למה לעשות את זה ככה עם אקדח לרקה?
+
+ אתם יודעים, בפעם הקודמת שתיקנו חוק-יסוד, זה היה כבוד האדם וחירותו בשנות התשעים. חמש שנים עבדו על החקיקה של החוק הזה. הקימו צוות ממשלתי. עשו שיתוף ציבור. פרסמו לציבור חודשים, חודשים לפני, את הנוסח, כדי שכל אחד יוכל לתת את הפידבק שלו. ואז, בצורה מקצועית וממלכתית, העבירו חוק-יסוד במדינת ישראל. מה קורה פה?
+
+
+ - - -
+
+
+כן, השר גולדקנופ.
+
+
+ כמה זמן לקח לאהרן ברק להעביר את עילת הסבירות - - -
+
+
+אז אני אגיד לך. במידה רבה, אהרן ברק ובתי המשפט בכלל נדרשו להיכנס לסוגיות שאני חושבת שלא היה להם בכלל עניין להיכנס אליהן, כיוון שהממשלה שלנו שנים רבות גם פחדה לקבל החלטות של מדיניות, והעבירה, זרקה תפוחי אדמה לוהטים לבתי המשפט מתוך חוסר מנהיגות ואומץ. 
+
+עכשיו, אני רוצה לחזור. כבוד האדם וחירותו, לקח חמש שנים לחוקק את זה בצורה שקופה, עם שיתוף הציבור. מה קורה פה? באה הממשלה, אומרת: אני לא מעוניינת להתנהל בשקיפות או לשתף את הציבור או לקבל איזושהי הערה, אנחנו נעשה את זה במסלול עוקף: לא חקיקה ממשלתית – חקיקה פרטית, בלי תזכיר, בלי שקיפות, בלי הערות הציבור, כלום. מביאים חקיקה דורסנית ביותר, מפרסמים אותה ימים ספורים לפני שהיא מובאת להצבעה בכנסת. אתה משתתף בדיונים, אתה מרים את היד ברשות דיבור, מבקש לשאול שאלה, אומרים לך: צא החוצה; שאלה – לא פה, צא החוצה. אפס שיח ענייני. והראיה הטובה ביותר היא שהחוק יצא בדיוק כפי שהוא נכנס. ראיתם דבר כזה בכנסת ישראל, שחוק יוצא בדיוק כמו שהוא נכנס, ועוד בנושא כל כך רגיש של חקיקת חוק-יסוד? חוק-יסוד זה דבר כבד, שראוי שייעשה בצורה אחראית, ולא בדרך המפלגת והכל-כך לא אחראית הזו. 
+
+אבל בסופו של דבר אני מאמינה שכל ניסיונות ההידברות לא צלחו כי יש פה פער אמיתי. בסוף החקיקה הזו, החקיקה המשפטית, נולדה בחטא על ידי ראש ממשלה שנמצא בניגוד עניינים. אמרו לו: יש לך כתבי אישום, אל תעסוק בנושא המשפטי; אתה יכול לעסוק בכל התחומים, זה בסדר גמור שתהיה ראש ממשלה, אבל בתחום המשפטים יש לך ניגוד עניינים; אל תעסוק. בחר ראש הממשלה לעשות דווקא בזה ורק בזה. הוא בא עם האינטרסים האישיים שלו, שתכליתם היא לבוא ולרסק את בתי המשפט, ואנחנו באים עם האמונה שלנו שצריך בית משפט חזק ועצמאי, לכן לא הצלחנו להגיע לפשרה. כי המקסימום שלו והמינימום שלנו זה לא אותו דבר, זה לא נפגש, כי לנו חשוב לשמור על בית המשפט עצמאי, וזה פער מהותי ביותר.
+
+ עכשיו תקשיבו, לכל בן אדם, בין אם הוא נבחר ציבור ובין אם הוא פקיד ציבור, יש הסדר ניגוד עניינים. ברגע שהוא נכנס לממשלה, כותבים לו הסדר ניגוד עניינים. גם לי היה כזה. כשראש הממשלה נבחר, נכתב לו הסדר ניגוד עניינים רגיש במיוחד, כיוון שיש פה תקדים של ראש ממשלה עם כתבי אישום. עכשיו, במקום לבוא ולהילחם על חפותו כמו גבר, במערכת המשפט, להגיד: פה אתם טועים – ויכול להיות שהוא גם יצא זכאי, אני מאחלת לו, אין לי שום דבר אישי נגדו – אבל במקום לבוא ולהתמודד ולהילחם על חפותו, הוא בחר בדרך הלא-ראויה, והיא לרסק את בתי המשפט, וזה לא ראוי. 
+
+עכשיו, יקרו פה אחד מהשניים: או שכל נבחר ציבור או כל פקיד ציבור יגיד: אם ראש הממשלה לא מכבד את הסדר ניגוד העניינים שלו, אז למה שאני אכבד את הסדר ניגוד העניינים שלי? ואז זה פתח אדיר לשחיתות, כי כל אחד יוכל למנות או לחלק כספים למי שהוא מוצא לנכון, ללא כחל ושרק. או לחלופין – רק לראש הממשלה יש את הזכות לעבור על החוק ולא לכבד את הסדר ניגוד העניינים שלו. ואז הוא מלך, ואז זה לא דמוקרטיה, וזו בעיה גדולה, שצריכה להטריד את כולם. היה ראוי שראש הממשלה יתעסק בסוגיות שבאמת מטרידות את הציבור ולא דווקא בסוגיה שבה הוא מצוי בניגוד עניינים עמוק.
+
+ אני רוצה לפנות מכאן להסתדרות, לארגון היציג של העובדים במדינת ישראל. תראו, לפני ארבעה חודשים ההסתדרות אמרה: עד כאן, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, חוצים פה את הגבולות, אני משביתה את המשק. עכשיו לא קרה שום דבר שמשנה את המציאות הזו, פשוט הממשלה התארגנה מחדש ובמקום לבוא בבליץ של חקיקה היא באה בשיטת הסלמי, אבל המהות היא אותה מהות. ואם אתם רוצים לשמור על הדמוקרטיה, עכשיו זה הזמן שלכם להתייצב ולהגן על הדמוקרטיה. אם לא תעשו את זה, תחטאו באופן משמעותי לתפקידכם, כי בית המשפט הוא המגן הגדול ביותר על זכויות עובדים במדינת ישראל. הוא זה שהביא את זכות השימוע ומגן עליה, הוא זה שמגן על הזכות לשביתה, על השוויון בשכר, על אין-ספור זכויות של עובדים. ואם לא תעשו את זה, גם תאבדו את הרלוונטיות שלכם, כיוון שביום שאחרי כל הכוח כבר ירוכז על ידי הממשלה, הכול יהיה מרוכז שם. איזה כוח יהיה לארגון עובדים? גם, סליחה, סמוטריץ', רוטמן – הם לא מסתירים את כוונתם להביא חקיקות ומהלכי המשך שבכלל יפרקו את הרעיון של העבודה המאורגנת במדינת ישראל. ולכן, אם אתם לא תתייצבו עכשיו לצד המאבק, אתם תהיו חתומים על נזק בלתי הפיך במדינת ישראל.
+
+ ברשותכם, אני רוצה להקריא מאמר שפרסמתי ברשתות, כיוון שלחלקכם אולי אין גישה לרשתות החברתיות. השר גולדקנופ, אני לא יודעת אם יש לך פייסבוק, טוויטר וכן הלאה, אבל אם אין לך, אז ברשותך אקריא לך דברים שכתבתי, כי אולי פספסת את זה שם. טיקטוק, אתה שם? פחות.
+
+
+ אין לי.
+
+
+ אני פרסמתי מאמר תחת הכותרת "נתניהו חצה את הרוביקון": חברים, הגענו לנקודת האל-חזור, לא רק שלנו אלא גם של נתניהו. הוא חצה את הרוביקון. בשביל להסביר למה, חייבים לעשות Zoom out לרגע: נגד נתניהו מתנהלים שלושה תיקים פליליים. בכל מצב עולם סביר, ראש ממשלה היה מתפטר עם הגשת כתבי האישום ומתפנה להילחם על חפותו בבית המשפט. נתניהו בעצמו דרש מאולמרט בזמנו לעשות זאת ואף תמך בחקיקה שתסדיר את זה. אולמרט, אגב, אכן התפטר. על עצמו נתניהו החליט אחרת, הוא החליט לסרס את מערכת המשפט גם במחיר של הרס החברה הישראלית ומדינת ישראל כולה.
+
+ לאחר שנבחר שוב, בג"ץ פסק שהוא יכול לכהן כראש ממשלה אך תחת הסדר ניגוד עניינים ברור. הסדר כזה נערך לו על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, ונכתב שם שהוא מנוע מלעסוק במערכת המשפט. הגיוני, נכון? או כמו שאומרים, סביר. אחרת הוא בניגוד עניינים מטורף.
+
+ מה עשה נתניהו? במקום להקדיש את הקדנציה הזו לענייני כלכלה, ביטחון, מדינאות וכל דבר אחר שאיננו השינויים הדרמטיים במערכת המשפט והמבנה החוקתי של מדינת ישראל, הוא החליט ללכת על הפיכה משטרית, עד הסוף. בהתחלה הוא שיחק אותה כאילו יריב לוין מקדם את הפיכה המשטרית והוא עצמו אכן לא נוגע בשום דבר, בהתאם להסדר ניגוד העניינים שלו, עד שהוא נשבר והודיע רשמית: אני נכנס לאירוע. 
+
+ הובהר לו שוב על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה שהוא פועל בניגוד עניינים, אבל הפעם הוא בחר לצפצף על זה. בהתחלה – כאילו בשביל להגיע להסכמות רחבות, אבל זה היה בלוף. כעת הוא פועל בכל הכוח, בריש גלי, לקידום ההפיכה המשטרית.
+
+ תבינו עד כמה זה חמור: ראש ממשלה שמתנהל נגדו משפט פלילי עוסק באופן אישי בשינוי ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים, שתחליט בין היתר לגבי הקידום העתידי של השופטים במשפטו, ובביטול עילת הסבירות, שזה יאפשר את פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, שהיא ראש התביעה במשפטו. זה כמו שראש ארגון מאפיה יעסוק במינוי של מפקד משטרה. 
+
+נתניהו פועל כיום במודע, בלי להתבייש, בניגוד עניינים מובהק. זה לגמרי יכול לעלות כדי עבירה פלילית נוספת של הפרת אמונים.
+
+
+ אבל אני שומע שכל הזמן בצדדים מבקשים מראש הממשלה שייכנס לתמונה ויעצור את החקיקה. לעצור הוא יכול? זה לא ניגוד עניינים?
+
+
+ ראש הממשלה היה יכול מלכתחילה לא להיכנס לאירוע הזה, כפי שנכתב בהסדר ניגוד העניינים.
+
+
+ לעצור הוא יכול? אולי הוא צריך להגיד גם עכשיו: אני מושך את ידי.
+
+
+ לא הבנתי, שר המשפטים הוא לא בשליטתו? הוא לא יודע לשלוט בחברי ממשלתו? יש הסדר ניגוד עניינים, וכשעושים הפיכה בסדרי גודל כאלה ברור שראש ממשלה יהיה מעורב. אם מישהו מאמין שבאיזשהו שלב הוא לא היה מעורב, אז הוא טיפש, לא צריכים להיות תמימים. ברור שהוא היה מעורב וברור שזו לא הפיכה שהממשלה הזו הייתה צריכה לקחת על עצמה. הרבה אתגרים למדינת ישראל, זה לא האתגר הגדול והדחוף מכולם, על כך כולם יסכימו. מעניין שדווקא בעיתוי הזה הוא בחר דווקא את המערכת הזו לתקן – חשוד, וגם לא חוקי, כי זה בניגוד להסדר העניינים שלו.
+
+
+ - - - אמר: אני יוצא החוצה מהישיבה, אני בניגוד עניינים ואני יוצא. זה ייאמר לזכותו. 
+
+
+ אז אתה אומר ��בכל הישיבות על הרפורמה הוא אמר: אני לא פה.
+
+
+באו אליו ואמרו לו - - - מדובר פה על ביטחון המדינה - - - אתה חייב להיכנס לתמונה, אם אתה לא תיכנס לתמונה אין מי שיעשה את זה. הראיה שאנשים, גם מהאופוזיציה, באים אליו ומנסים לדבר איתו – השאלה אם הוא יוכל לעשות את זה?
+
+
+ יש לי שאלה, השר גולדקנופ: האם עולה בדעתך שמהלך כל כך דרסטי, עם שורה של תיקוני חקיקה של חוקי-יסוד ושינוי כל מערכת היחסים בין שלוש הרשויות במדינת ישראל – אתה חושב שראש הממשלה לא חשב שזה יגיע לפתחו? אתה חושב שהוא חשב שזה ככה, בקטנה, שהוא לא יידרש לסוגיה הזו? כשיריב לוין בא ועשה מסיבת עיתונאים שבה הוא פרס את משנתו ואת המגה-תוכנית שלו לשינוי צביון מדינת ישראל, ראש הממשלה לא חשב שזה משהו שהוא יהיה מעורב בו? אתה חושב שהוא חשב שזה משהו שלא מצריך מעורבות של ראש ממשלה? אם כן, הוא לא איתנו.
+
+
+ אם את שואלת אותי מה היה צריך ראש הממשלה לחשוב, אני חושב שגם אנחנו היינו צריכים לחשוב שאם יש ראש ממשלה שאתם חושבים שהוא נאשם - - -
+
+
+ אנחנו לא חושבים, יש נגדו כתבי אישום, זה עובדות.
+
+
+ אנחנו גם רואים שכתבי האישום לאט-לאט מידלדלים.
+
+
+ אני מאחלת לו בריאות ושכתבי האישום ייגמרו בלא כלום – אני מאחלת לו רק טוב. איש של כתבי אישום לא יכול לשנות את מערכת המשפט.
+
+
+- - - כתבי אישום מידלדלים, יש בזה - - -
+
+
+ מאה אחוז, שיבטל את כתבי האישום ואחר כך יבוא ויעשה מה שהוא רוצה במערכת המשפט.
+
+
+- - - בתקופות הקודמות - - - גם שם היו אישומים נגד ראשי ממשלה ושרים אבל ידעו, במדינת ישראל, גם אם באים להאשים ראש ממשלה, זה לא דבר שמחנך את - - - של הציבור הישראלי, ודאי מול הנוער הישראלי. כל הנושא הזה בכלל, האם צריכים כל היום לדבר על הנושא הזה? הוא נאשם, הוא אשם, הוא גנב, הואשם - - -
+
+
+ אני חושבת שהיו פחות מדברים על זה אם הוא לא היה מנסה למנות את שופטיו.
+
+
+ בצרפת יש חוק שלא מאשימים ראש ממשלה - - -
+
+
+ תראה, בסוף בסוף זו לא מדינה של אבא שלי, זו לא מדינה של אבא שלך, זו מדינה עם מנגנונים של הציבור. יש כללים. הכלל אומר שאם יש לך הסדר ניגוד עניינים, אתה לא יכול לעסוק בתחום הזה. זהו. פשוט. שחור ולבן. שחור ולבן. נכון שכללים צריך לכבד? אתה מכבד כללים?
+
+
+- - -
+
+
+ בכל מקרה, זה שהוא יודע שהוא פועל בניגוד עניינים - - -
+
+
+אני לא רוצה להפריע לך - - -
+
+
+ לא, לא, אני מקשיבה לך ואף שמחה לנהל דו-שיח, אין שום בעיה. אני פשוט לא מבינה את ההיתממות. איך זה שאנחנו לא מסכימים על הדבר הבסיסי הזה, שאם לראש ממשלה יש הסדר ניגוד עניינים הוא חייב לכבד אותו כפי שכל נבחר ציבור או פקיד ציבור מחויב לעשות? במה הוא שונה מאחרים? זו מין תשתית עובדתית שצריך להסכים עליה. ואילו היינו מסכימים עליה, כל ההפיכה הזו לא הייתה באה לאוויר העולם. היא נולדה בחטא, והיא מבוססת על שקרים, ומפה לא תצמח טובה.
+
+
+ - - - במציאות.
+
+
+ וזה שנתניהו עכשיו עושה את כל זה תחת ניגוד עניינים ברור, זה עוד עבירה על החוק שהוא עושה, וכיוון שהוא יודע שהוא כבר הלך כל כך רחוק – המבול אחריו. מבחינתו הוא כבר לא יסתכן בעוד סנקציות, נכון? אז אני חושבת שהוא מאותת לנו שמבחינתו כבר אין דרך חזרה, ולכן החובה שלנו היא לבוא ולהתנגד לחקיקה הזו בכל הכוח.
+
+ אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לתקן עוול שנעשה לבית המשפט. בחודשים האחרונים, בחצי השנה הזו, באמת הטילו כל כך הרבה רפש על שופטים ועל מוסד בית המשפט, ובית המשפט שלנו הוא מפואר, והציגו אותו כאילו הוא מייצג רק פריבילגים וכאילו יש לו דעה פוליטית, כשהאמת היא ממש ממש אחרת. בית המשפט שלנו הוא מאוזן; באים מכל העולם ללמוד עליו. אני רוצה להביא כאן דוגמאות לפסיקות שמלמדות על עצמאותו של בית המשפט ועד כמה בית המשפט שלנו הוא מקור לגאווה. אני לא אומרת שאין מקום לתיקון של דברים; כל מערכת ציבורית ניתן וצריך לתקן, רק במידתיות ולא על ידי אנשים שיש להם אינטרס אישי במערכת.
+
+ברשותכם, אני רוצה לדבר על בג"ץ שפסק הדין בו ניתן בשנת 2020. זה בג"ץ שהוגש נגד שר הבריאות, והכותרת שלו היא: צמצום פערים בשירותים ושיקום בין המרכז לפריפריה. העתירה הזאת לבג"ץ אילצה את המדינה לצמצם פערים באיכות שירותי הבריאות ולשפר את שירותי השיקום בפריפריה. העתירה הזאת, עתירה מאוד מאוד חשובה, הוגשה בשל האי-שוויון החריף בין הזמינות והאיכות של שירותי השיקום הרפואי בדרום ובצפון לעומת מרכז הארץ. האפליה הזו נובעת מחלוקה בלתי צודקת ומפלה של משאבי הבריאות. העתירה הובילה לשיפורים משמעותיים בזמינות של השירותים בפריפריה ולהקמה של ועדה במשרד הבריאות לבחינת קביעת סטנדרטים של זמן, מרחק ואיכות סבירים. לנוכח השינויים האלה שהמדינה עשתה לבקשת בג"ץ, בג"ץ מחק את העתירה. תראה איזה חשיבות.
+
+אני יכולה להביא עוד דוגמה חשובה: עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נגד שר התשתיות הלאומיות. העתירה הזו עסקה באפליית עיירות הפיתוח וכלל הציבור בהקצאת משאבים של קרקע.
+
+
+ נא לסיים. 
+
+
+אני רק אגיד את המשפט הזה. בבג"ץ הזה נקבע שהקצאת קרקעות של המדינה למגזר צר בחברה פוגעת ביתר הציבור מתוקף עקרון השוויון. בעצם אמרו שזה שנותנים לקיבוצים ולמושבים יותר ויותר קרקעות בצורה לא שוויונית, זה לא תקין. 
+
+אז באמת, אעצור כאן כי תם זמני, אבל חשוב לי להגן על כבודו של בג"ץ מעל הבמה הזאת, שהגן על יוצאי העדה האתיופית, על מזרחים, על נשים, על תושבי הפריפריה, לא פעם ולא פעמיים. הוא נלחם למעננו פעמים רבות, ועכשיו אנחנו נילחם למענו. תודה.
+
+
+תודה רבה, חברת הכנסת מירב כהן. הדוברת הבאה, חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. 
+
+
+ - - - 
+
+
+כן, היא סיימה את 20 הדקות שלה. 
+
+
+לי רשום 20, סליחה.
+
+
+ לא נתתי לה 30? 
+
+אני מוכן, אם תרצו אחרי עשר הדקות הנוספות, אני אתן לה. 
+
+
+ לי לא אכפת, מה שתרצו, אני רק צריכה להתארגן. 
+
+
+ כרגע יש לה 40 דקות. אם תרצו, אפילו, שהיא תעלה עוד פעם לעשר דקות אחר כך, אני אתן לה. 
+
+
+ מה שתגידו לי, אני רק צריכה להיערך בזמן. 
+
+ קודם כול, כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה – נכבדה, אך לא מכבדת את העם; כנסת שהחליטה במקום לחוקק פה חוקים חברתיים, חוקים טובים, חוקים מיטיבים, לעסוק ביוקר המחיה, משבר הדיור, החיים עצמם – החליטה לרמוס באופן שיטתי את ההגנות ואת הזכויות של הציבור בישראל. באופן מאוד מאוד סימבולי הכנסת הזו ריקה מאדם. חוששים מפרובוקציות, אז הציבור לא יכול לראות מה קורה פה.
+
+
+ - - - 
+
+
+ הסתכל, יש פה תמיד אורחים, כבוד השר. תמיד מגיעים, צופים, אנחנו מדברים איתם, אומרים להם שלום, מכבדים אותם.
+
+
+ אני לא בן אדם? 
+
+
+אתה בכנסת, אנחנו פה. אבל אסרו להיכנס ליציע, ויש סיבה, כי כשרוצים לעשות דברים לא סבירים, לא רוצים שיסתכלו. לכן רוצים לפטר שומרי סף; לכן יש פה - - -
+
+
+ - - - 
+
+
+ לא, אסרו על כניסות ביום הזה לכנסת. 
+
+
+ תאמין לי שהם יודעים מה הסיבה שסגרו את הדלתות. 
+
+
+ אז תגיד. 
+
+
+ אתה יודע משהו? גם אם יש פה אמירות קשות; גם יהיו פה אנשים שיזעקו; גם אם הרבה דברים יקרו – זה לא סיבה זאת לחסום את העין הציבורית מלראות מה קורה. זאת לא סיבה. ממשלה שרוצה לעשות דברים לא סבירים, רוצה לבטל את עילת הסבירות – זאת האמת, כבוד היו"ר, אתה יודע את זה. לא סתם לא העברתם את ביטול העילה הזאת במתכונת מאוד מאוד מצומצמת. אתם התפרעתם, כי אתם שיכורים מכוח, כי אתם רוצים שליטה - - -
+
+
+חברת הכנסת לזימי - - - אני רוצה להראות לך למה לא - - -
+
+
+ כי הם חוששים שמישהו יניף איזה דגל, שמישהו יניף פה איזה שלט. 
+
+
+ את זה את אומרת. 
+
+
+ לא, כמעט פרצו פה לתוך המליאה, שזה הרבה יותר מהקפיטול. 
+
+
+ אתה יודע שאפשר לתת לאנשים לצפות פה, ועדיין להשגיח. דבר שני, אולי תחשוב מה מביא אנשים – אנשים הגונים, שומרי חוק – למחות בתוך המשכן? אתה יודע איפה הם אמורים להיות? הם אמורים להיות איתנו בוועדות, להילחם על החיים עצמם. בוועדת הצעירים אני מקפידה תמיד להביא קולות מכל הרקעים בחברה; להביא את כולם ולהשמיע. כשעשיתי דיונים על פרופיילינג ואלימות משטרתית הבאתי את כל הקולות. אני חושבת שזה המקום של הכנסת: להיות מקום שהציבור יכול להרגיש שהוא מפלטו אל מול עוולות ואי-צדק, לתקן. אבל פה, מאז שקמה הממשלה, אתם הרי עוסקים בבליץ פרסונלי מושחת.
+
+
+ - - - 
+
+
+ הינה, אני אתן לך דוגמה, כבוד שר השיכון. באותו יום אנחנו העברנו שני חוקים: האחד הוא חוק טבריה המושחת, והשני, חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, רן כהן. מה כבר חוקק ומה נמרח ונמרח? לא צריך להגיד לנו; אנחנו יודעים את מי אתם משאירים מאחור – את ישראל השנייה, את הכי מוחלשים. בכוונת מכוון אתם דואגים רק לעצמכם. אי-אפשר להגיד את זה אחרת.
+
+ראיתי שכשרוצים לחוקק משהו, איך רצים. משום מה, תמיד זה בשביל החברים של, המקורבים של, או בשביל אינטרסים אישיים, אף פעם לא לציבור. אתם יודעים, בסופו של דבר הרצף הזה אומר דורשני. כינסת קבינט דיור? בסוף רואים עוד פעם הנחות סקטוריאליות. למה לא לכולם? הבטחתם, אתם, אצלכם – ישבתי אצלך, כבוד השר, והבטחת לי שהדיור הציבורי ייכנס לתקציב, ועוד פעם הוא לא נכנס לתקציב. אתם עוסקים רק בהפיכה המשטרית, למה?
+
+
+ חיילי מילואים, משרתים בצה"ל, נכי צה"ל.
+
+
+חיילי מילואים קוראים תיגר עליכם. אני הייתי קצינת קישור במשרד הביטחון; הייתי אחראית על מילואים בכל השירות הצבאי שלי ובכל שירות המילואים שלי, עד לדרגת סרן. אני יודעת מה זה זן המילואים, כבוד השר. 
+
+
+אנחנו הבאנו קדימות והנחות בדיור - - - 
+
+
+קדימות והנחות? הם לא מוכנים לשרת דיקטטורה; הם מבטלים את ההתנדבות שלהם. אם אכפת לכם מהמילואימניקים, תדברו איתם, אל תקראו להם "מוגלה"; אל תקראו להם "נפולת של נמושות"; אל תקראו להם "שפלים"; אל תקראו להם "פריבילגים". שבו איתם. אנחנו יודעים ששר הביטחון מבקש לכנס קבינט נוכח המצב ולא נותנים לו עוד פעם. אתם דואגים לביטחון ישראל? אתם עובדים נגד הביטחון. שר ביטחון מבקש קבינט ביטחוני, ואתם לא עונים לו. 
+
+ אבל אני רוצה להגיד משהו – אני רוצה דווקא להקריא כאן. אנחנו בימים שלפני תשעה באב ואני רוצה להקריא כאן את האמירות של אנשי הממשלה והקואליציה הזאת מהתקופה האחרונה. השר דוד אמסלם, שר נוסף במשרד המשפטים, אוקיי? מה הוא אמר על פציעת הטייס שכמעט איבד את העין שלו ממכת"זית, שכוונה לראש? אנחנו הרי נאבקים נגד השימוש החריג הזה במכת"זית כבר שנים, נגד השימוש בו כלפי חרדים, כלפי אתיופים, כלפי חברות מודרות; אתם, במקום לבטל את השימוש החריג, מרחיבים אותו לכולם. מה הוא אמר? צפונבון, נסרט ליד העין. האיש כבר עבר ניתוח רביעי בעין. בושה. מה עוד הוא עשה, בעודו עונד שעון יוקרה? אמר: המפגינים עם רולקסים ומרצדסים. כנופיה מטורפת, בולשביקית ואנטי-ציונית השתלטה על המדינה. זה בן אדם שיושב במשרד המשפטים, ממתין עם 400 מינויים לדירקטורים בחברות הממשלתיות, מחכה לביטול עילת הסבירות כדי למנות את המקורבים שלו. זה מי שמדבר ככה, ואז אנחנו אמורים לתמוך בביטול העילה, שתאפשר לאנשים מקצועיים להיכנס ולהיות אחראים על הכספים שלנו, על המיסים שלנו, על השירותים שלנו, על מה שהמדינה אמורה לתת?
+
+ השר עמיחי אליהו – שהוא באמת, יש לו הרבה פנינים – אמר: הנגיד היה "צריך להיות מגולגל מכל המדרגות. זה פרא אדם. לא ייתכן שפקידים יצאו נגד הממשלה". והמשיך: הקריאה של ברק למרי אזרחי – תקשיב, כבוד יו"ר הכנסת – גרועה יותר מהאונס של קצב. הזיה. "אני שמח שאשד עוזב את המשטרה, אין שמח ממני. הוא פוליטיקאי", הוסיף, "אנחנו צריכים להוציא את המוגלה". אנשים שנתנו שירות כל חייהם למערכת אכיפת החוק, לשמור ולהגן על אזרחים, הפכו למוגלה רק כי הם לא רצו לראות דם ברחובות, אלא רצו לממש את תפקידם לשמור על הסדר הציבורי. 
+
+השר עמיחי שיקלי, שכנראה הפריימריז הבא שלו מלחיץ אותו, אמר: "תבוסה מוחלטת של האנרכיסטים, ממחאה אותנטית רחבה לארגון פשיעה מאורגן וממומן, המחבל בסדר הציבורי ומסכן חיי אדם. עוד נקודת שפל בקריירה העלובה של סוחר הקנביס אהוד ברק". יש פה הרבה דברים של שיקלי, ואני אגיד עוד משהו. אוה, את זה אתה תאהב, כי אתה בטח גם מאוד תתחבר לציטוט הזה, כבוד היו"ר: "גאה לעבוד עם פורום קהלת המעולה" – בְּזַעַת – "חבל שיו"ר ההסתדרות מתבטא כמו ראש מאפיה" – עבודה מאורגנת על הכוונת כאן – "אבל האמת היא שלכתחילה לא היו לי ציפיות גבוהות ממנו". זה יושב איתכם פה בשולחן הממשלה. בושה. יוצא נגד עובדים, נגד עבודה מאורגנת, מאיים על ראשי ועדי עובדים – ראינו את זה – וגאה בעבודה עם קהלת. הרי שנינו נלחמנו מול המדיניות הדורסנית שלהם. אתה יודע בדיוק כמוני מה הם מעוללים לחברה הישראלית. האנשים האלה מפרקים את הסולידריות ואת הערבות ההדדית כבר המון שנים. אבל עכשיו, בשם ההפיכה הזאת, אנחנו מכשירים את המדיניות הזאת, שאומרת: המדינה תנהג במדיניות של אדם לאדם זאב, ולא מתוך מדיניות סולידרית. 
+
+אבל יש לנו עוד כוכבת, השרה גלית דיסטל אטבריאן. על הטייסים: "נפולת של נמושות", לא פטריוטים, לא ציונים, הם לא עם ישראל. שרה. סרבני שירות, קבוצה של בגירים שנמצאים ברגרסיה מנטלית, שממוקמת פחות או יותר בגן חובה, בעלי נטייה פשיסטית מטרידה. הפוסל במומו פוסל. יש פה ציטוט משובח שלה: שנים הזדעזעתי מזילות השואה, שנים כיבדתי את זיכרון השואה, אני כבר לא מזדעזעת; "אלו המשפחות שלכם שנשרפו שם". היא יושבת בשולחן הממשלה, אישה שאומרת אמירה אנטישמית ממש. ממש אנטישמית. אבל היא המשיכה עם האנטישמיות שלה ועם הגזענות שלה, ויש לה עוד משפט שהולך איתה תקופה, והיא עוד עומדת מאחוריו: "הגבר היהודי האשכנזי יותר אינטליגנטי". אז תדברו איתנו על ישראל השנייה ועל מזרחים, אבל יושבת פה, כשרה, גזענית שממש תורת גזע מה שהיא אומרת. 
+
+והינה מאי גולן, שבכלל אין מה לדבר, באמת, על כמה שנאה היא מביאה למקום הזה. ומה היא אומרת? "לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים". מפגינים, אוהבי ישראל, חרדים למצב המדינה, חרדים לזכויות שלהם, והיא קוראת להם "טרוריסטים". ואז אתם גם תגידו לנו: אחים אנחנו, ובית המקדש נחרב על שנאת חינם. זאת שנאת חינם, כבוד שר השיכון. זאת שנאת חינם. תגנו. 
+
+ יש פה מירי רגב – נעבור – יש כאן כל מיני. אבל הינה השרה אורית סטרוק, על בכירי מערכת הביטחון. 
+
+
+ את אומרת - - - 
+
+
+ אתם הממשלה, אתם נבחרתם למשול. כבוד השר, נבחרתם למשול בכוח. אי-אפשר להתקרבן וגם למשול. זה לא עובד ביחד. החלטתם למשול, והכוח בידכם, וכל אמירה שלכם, יש לה משנה תוקף, כי אתם יושבים בשולחן הממשלה. בחרתם את זה. 
+
+השרה אורית סטרוק על בכירי מערכת הביטחון: "מי אתם, כוח וגנר?" או חוק האפליה: אסור לכפות על רופא או רופאה לתת טיפול שעומד בניגוד לעמדתם הדתית – חוק שאומר ששבועת הרופא אינה תקפה. אתם תצאו נגד שביתת הרופאים והרופאות, אבל הם מבינים לאן אתם מביאים אותם, אתם מביאים אותם לחקיקה שאומרת שאפליה במתן שירותי רפואה תהיה חוקית. הם בולמים אתכם בצדק, כי הם שומעים בקולכם את מה שאתם אומרים, הם שומעים לאן אתם רוצים להביא אותנו, לחקיקה שהיא כל מה שאנחנו מתנגדים לו – אפליה וגזענות. אבל אם מישהו יגיד משהו על חרדים הרי תצאו כולכם, ותגנו. אז למה? למה לקבל בחוק אפליה וגזענות? ומה אתם מצפים, שהרופאים והרופאות יעמדו מהצד ויגידו: ניתן להחריב את שבועת הרופא? גינוי אחד לא היה. 
+
+ השר קרעי, שיש עליו פה שני עמודים, כמובן – הוא כוכב – סימנתי כמה דברים מהציטוטים פה. "לסרבנים המחוצפים נאמר - - - עם ישראל יסתדר בלעדיכם, ואתם תלכו לעזאזל". טוב, נשמע שראש הממשלה בנימין נתניהו מסכים איתו. הרי הוא לא רוצה לכנס את הקבינט הביטחוני, הוא לא רוצה לשמוע על סכנות על הביטחון שלנו. אז אחד אומר: נסתדר בלעדיכם, תלכו לעזאזל, ואחד לא רוצה לשמוע את האמת. זה מסתדר יחד. בעצם הטייסים וכל משרתי המילואים והמתנדבים מגיבים כי כבר חצי שנה הם שומעים שר אחרי שר, בקולם, אומרים אמירות מחפירות ומזעזעות. 
+
+המשיך השר קרעי – כי הרי הוא כוכב, אנחנו יודעים – באמירות שלו: מי שאומר, אני לא אתגייס למילואים, אני לא אבוא למבצע ביטחוני, בגלל שהממשלה הזאת לא מוצאת חן בעיניי, אז בהחלט שילך לעזאזל. רמה גבוהה, אין מה לומר. 
+
+ נעבור את סון הר מלך. בצלאל סמוטריץ'.
+
+
+ מתי התור של טלי?
+
+
+ גם אם תתאמץ, תתאמץ - - -
+
+
+ מה הפסדתי?
+
+
+בדיוק דיברתי על הפנינים מפיך, השר קרעי. 
+
+
+לסרבנים המחוצפים נאמר: עם ישראל – רגע, אדוני, תעצור את הזמן. 
+
+
+ לא תמצא. אני לא - - -
+
+
+את מלכה.
+
+
+מלכת החושך, אבל - - -
+
+
+חברת הכנסת גוטליב, עצרתי את הזמן.
+
+
+ גוטליב עושה פיליבסטר עם האופוזיציה. 
+
+
+אני לא מפריעה לך. תמשיכי. 
+
+
+תודה רבה. הזמן עצר, אני בסדר. תחליטו. 
+
+
+ אני לא מפריעה לך. 
+
+
+ הכול טוב. תודה. השר קרעי, אני פשוט ציטטתי אותך, את כל הדברים החשובים שיש לך לומר: לסרבנים המחוצפים נאמר: "עם ישראל יסתדר בלעדיכם, ואתם תלכו לעזאזל". אבל כנראה הרמה הגבוהה פה אפילו לא נותנת להתייחס. 
+
+השר בצלאל סמוטריץ': "למחוק את חווארה". שר האוצר ושר נוסף במשרד הביטחון קורא לפשעי מלחמה ופשע עם. פשוט קורא. לא מחכה לכוחות הביטחון, לא מחכה לשום מערכת שתעשה את עבודתה, אלא פועל כאחרון הטוקבקיסטים, ופשוט עושה גם בושה בין-לאומית ענקית, וגם מראה מה זה אובדן ערכים וצלם אנוש ומוסר בסיסי ברמה הברורה ביותר. אבל מסתבר שהשר בצלאל סמוטריץ' הוא גם איש תיאוריות קונספירציה. אני אצטט: "מי שכשל בשמירה על ראש הממשלה יצחק רבין הם לא אנשי הימין והציונות הדתית והמתנחלים, אלא שירותי הביטחון, שלא רק כשלו בשמירה עליו אלא גם השתמשו במניפולציות חסרות אחריות, שעד היום לא נחשפו במלואן, כדי לעודד את הרוצח לבצע את זממו". הבנתם? אין לתאר.
+
+ השר איתמר בן גביר, אחרי סרטונים קשים של אלימות משטרתית – מה לעשות, כשדברים מצולמים, הם פשוט מצולמים, וכולם רואים בבירור: לא ראיתי אלימות שוטרים, היה כוח סביר.
+
+
+ הוא עושה סלטים בדיוק.
+
+
+ לא נעים – לא נורא, כך אמרה הבוסית שלך.
+
+
+אתם גם רוצים כוח, וגם רוצים למשול וגם לא יודעים להגן על הציבור ולקחת אחריות. רק להאשים. זאת הדרך היחידה. זה נייר הלקמוס שלכם, האשמה בלבד.
+
+בועז ביסמוט – תנחשו – ציטוט: המחאה הזאת היא אנטישמית. ספרו במצטבר כשני מיליון איש שיצאו למחאות הללו לאורך חצי השנה הזאת. ביסמוט, מבחינתו, שני מיליון איש כאן אנטישמים. האם היה גינוי? מה פתאום. אחים אנחנו, הם יגידו. יואב קיש, שר החינוך שלנו: לא ניכנע לטרור – על המפגינים. עוד פעם התרת דם והסתה כלפי אזרחים – לא ניכנע לטרור. השר ישראל כץ קרא לעצור פעילי מחאה בולטים בגין המרדה. יש מי שנדמה לו שאנחנו כבר בעיצומה של הדיקטטורה, ויש להם את המיליציה הפרטית שלהם לעצור אנשים משום מקום. התבלבלו, אנחנו עדיין לא במקומות הללו, ולא ניתן להם. שמחה רוטמן כינה מפגינים נגדו "מוגבלים". זה, אין לתאר. הוא חטף ממפגינה מגפון באלימות. אני מכירה את המפגינה הזאת, אישה מדהימה, פעילה חברתית, שומרת חוק, הוא פשוט קרע מצווארה את המגפון כאחרון האלימים. גם הוא חושב שאסור לכפות על רופא לתת טיפול, וצריך לאפשר את החוק שמאשר גזענות ואפליה במתן שירותי רפואה למטופלים. אז מתפלאים שהרופאים והרופאות חוששים ממה שקורה כאן – והשופטים.
+
+ יש לנו פה כוכב רציני. תנחש מי הכוכב הרציני. אתה בטוח יודע. מי הכוכב הרציני של האמירות הכי מטורללות שיכולות להיות כלפי הציבור פה? אתה מחייך, אתה יודע, ואני לא אעמיד אותך במצב הזה. אני אגיד. חבר הכנסת ניסים ואטורי על הטייסים – במקרים אחרים לא היה גינוי, אני מזכירה: "אנשים שהם בוגדים בשדה הקרב, לוחם שבוגד בך, אני לא רוצה להגיד" – אבל אומר – "יורים בו. פשוט מוציאים אותו להורג בשדה הקרב". יפה, לפני תשעה באב אנשים פה אמרו דברים. "רב-חובל – כשמישהו בוגד בספינה, מותר לירות עליו". הוא המשיך, "במדינות אחרות אהוד ברק היה מועמד לתלייה"; צה"ל זאת דיקטטורה, "את הסרבנים צריך לבעוט מפה"; על המפגינים – "אלה אנרכיסטים שתומכים בחמאס"; על הקהילה הגאה – "יש הורים שמעודדים להט"ביות, יש הורים ששמים בובה לילד, כי נראה להם שהוא צריך להיות הומו". הזיה.
+
+ נעבור לפינדרוס, יש עוד מלא דברים לוואטורי, כמו שתראה פה, אבל אנחנו נעבור רגע לפינדרוס - - 
+
+
+ יש לך עוד 20 דקות.
+
+
+אל תדאג, יש לי פה עוד דברים. 
+
+
+אפילו חצי שעה, ככל שתרצי להוסיף.
+
+
+- - הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל, יותר מדאעש וחיזבאללה, זה הפריצות בעריות. במקבילה שלי אני צריך למנוע, לא רק את מצעד הגאווה, אלא את התנועה הזאת.
+
+השר לוין על המפגינים: קבוצה אלימה, מזל שלא שרפו דירה; היועמ"שית ומערכת האכיפה "קורצות לאלימים".
+
+ראש הממשלה נתניהו, מי שחשבו עוד שיהיה מתון בממשלה הזאת: מובילי המחאה הם קבוצה קיצונית ומסוכנת שרוצה לשרוף את המועדון; אנרכיסטים, סרבנים, פוגעים בצה"ל ובביטחון המדינה. האיש שמפרק את צבא העם, מאשים את מי שמתריעים מפני שבירת כל טאבו, רעיון ותפיסת הישראליות כקולקטיב שיש לשמור עליו.
+
+י�� לנו גם את אלמוג כהן. אני אגיד מה שהוא אמר על מנהלת בן שמן: "אני מגיע אליכם לקייטנה, אני מפוצץ לכם את הקייטנה, ואני סוגר אתכם, בעזרת השם. איך סחבק?" רמה גבוהה, אין מה לומר. על הח"כים הערבים: "אתה מדבר איתם בשפה שלהם, הם מבינים אותך, כמו כבש"; אני לא אומר להם שקט בעברית, כי הם לא מבינים עברית. דוחה.
+
+
+ באיזה עמוד אני נמצא?
+
+
+אתה יודע איפה הבעיה שלך? שאתה לא מגנה, שאתה עומד מנגד, שאתה לא אומר "לא בשמי", כי בזמנים האלה אני בטוחה שאתה מתחלחל מהאמירות הללו, אני בטוחה שאתה יודע כמה זה קיצוני ומביש, אבל גם לעמוד מנגד ולא לגנות זאת עמדה.
+
+ על אהרן ברק הוא אמר: צבוע חלול, היום בערב אנחנו מצביעים ואומרים לו: יאללה, ברה, גזגז. השותפים שלך משהו, סוגה עילית.
+
+צבי סוכות, נעבור גם אותו. אני בוררת פה. יש פה מלא. טלי, יש אותך, רגע, סליחה.
+
+
+ בבקשה.
+
+
+ אפילו הגשתי תלונה על הדבר הזה, על הנשיאה אסתר חיות.
+
+
+תלונתך נדחתה. אה, התלונה הזאת? 
+
+
+היא לא נדחתה. לקחו לך סמכויות באותו זמן.
+
+
+בסדר. נכון. תתביישי שהתלוננת על זה ופגעת בחופש הביטוי שלי.
+
+
+סליחה, ועדת האתיקה החליטה.
+
+
+אני לא אתלונן עלייך, גם לא כשאת מדברת אליי הכי מגעיל בעולם. אף פעם אני לא הייתי מתלוננת עלייך, לא משנה מה. התלוננת על דעה לגיטימית שלי.
+
+
+טלי, את אמרת: אני מאשימה - -
+
+
+אני מאשימה את חיות במצב בארץ.
+
+
+- - את נשיאת העליון אסתר חיות בפיגוע.
+
+
+נכון. ממשיכה להאשים אותה. גם אם תסתמי לי את הפה, אני אמשיך לומר את זה.
+
+
+אין לי מה לומר.
+
+
+לא תוכלי לקחת לי את זה.
+
+
+לפחות על סמלי שלטון אני אגן כאן.
+
+
+ זה לא סמל שלטון. זה לא סמל שלטון.
+
+
+ סליחה, נשיאת בית המשפט העליון זה סמל שלטון.
+
+
+ זה סמל שלטון שהפר כללי אתיקה ויצא לציבור והפחיד את העם. 
+
+
+את מחליטה שזה כאילו לא סמל שלטון עכשיו. כנראה גם לזה אתם חותרים.
+
+ אוקיי. צביקה פוגל. 
+
+
+סמל שלטון היא לא. היא לא סמל שלטון. סמל שלטון זה חבר כנסת שיש לו חופש ביטוי לומר דעותיו.
+
+
+תעצור לי בינתיים את השעון?
+
+
+את רצית לסתום לי את הפה. אני, גם כשאת מדברת בצורה לא הגונה כלפיי, אני לא אתלונן עלייך.
+
+
+מה אמרתי לא הגון? אין. אין משהו בוועדת האתיקה.
+
+
+ממש לא. לא פעם ולא פעמיים, אבל אני מכבדת את זה שאת אומרת דברים בעידנא דרתחא. אני לא אלך להתלונן עלייך.
+
+
+טלי, אי-אפשר להאשים נשיאת בית משפט עליון בפיגוע טרור. מה לעשות, יש כללים במקום הזה.
+
+
+אני מאשימה אותה. אבל זכותי להאשים אותה. זכותי להאשים אותה. 
+
+
+אנחנו במשכן הזה צריכים להיות מגדלור. עובדה, ועדת האתיקה פסלה את הזכות הזאת.
+
+
+ לצערי הרב. זאת טעות, ואני אמשיך להגיד את זה.
+
+
+אתם רוצים פה משהו פרוץ, אתם רוצים שלא יהיו פה כללים.
+
+
+תקשיבי לי, אני אמשיך להאשים אותה. ואני אגיד לך יותר מזה: היא פגעה, חטאה ופשעה לכללי האתיקה של שופטים.
+
+
+ לא. היא לא. היא לא אשמה בפיגוע טרור. היא לא.
+
+
+הם מאסו בה. היא התסיסה בעם.
+
+
+לא. אני אגן עליה כל הזמן. אני אגן על כל סמל שלטון - -
+
+
+בבקשה, תגני. תגני.
+
+
+- - שאתם תסיתו נגדו ותתירו את דמו.
+
+
+ בשבילי היא לא סמל שלטון. היא לא סמל שלטון.
+
+
+את יודעת מה, לא סמל שלטון. אני מתקנת, טלי, אני מתקנת: אני אגן על כל אזרח ואדם שתתירו את דמו. אני אגן על כל אזרח ואדם.
+
+
+את דמי התירו, ולא ראיתי שהגנת עליי. לא. זה סיסמה מה שאת אומרת, נעמה - -
+
+
+ תאמיני לי - - - 
+
+
+ - - והנשיאה חיות, שנעלמה מתחת לסלע, היא שותקת, כשהיא יודעת שעילת הסב��רות זה כלום ושום דבר, והיא לא יוצאת ולא אומרת מילה. נוח לה ליהנות מהמחאה הזאת, שמשסעת את העם ואין מאחוריה כלום, כי ברור לך שצמצום עילת הסבירות לא קשורה לא לדיקטטורה ולא לכלום. לשום דבר.
+
+
+ אני אסיים. ציטוט אחרון של צביקה פוגל – אפשר לחזור – על יאיר לפיד, בני גנץ, יאיר גולן ובוגי יעלון: את הארבעה האלה "צריך לעצור עכשיו, הם האנשים המסוכנים ביותר שיש כרגע. הם מדברים בסגנון של מלחמה. אני חשבתי שמלחמה זה נגד אויבים. מבחינתי זו בגידה במולדת. אם לא הייתי מספיק ברור – זאת עילה למעצר".
+
+ברור. זו עילה למעצר. זו הסתה.
+
+
+בטח, בטח, בטח. בואי, באמת - - -
+
+
+ קריאה למרד, קריאה למרי, קריאה לסירוב פקודה. אלה עבירות פליליות.
+
+
+אז הם יודעים שהם פועלים למען חיזוק הדמוקרטיה. אנשים לא יודעים מה זה דמוקרטיה. תעצור.
+
+
+ אלה עבירות פליליות. פייגלין ישב.
+
+
+ היא עושה פיליבסטר. תעצור.
+
+
+פייגלין ישב 18 חודשים על זה. פייגלין ישב 18 חודשים. את מעדיפה לדבר למליאה ריקה בלי שאני אענה?
+
+
+ יש לי נאום. אני הכנתי.
+
+
+פייגלין קיבל 18 חודשים, ובסוף המתיקו לו את זה לשישה חודשים.
+
+
+ זה לא משנה. הוא קיבל 18 חודש.
+
+
+רגע. רגע. למה את לא מקשיבה עד הסוף? נתנו לו קלון, והוא לא יכול היה להתמודד לכנסת. ועל מה? הוא לא סגר כביש. הוא אמר שצריך לסגור כביש.
+
+
+ ואתה יודע, מה שמדהים, משתמשים בהרשעה קודמת של בן גביר נגדו, מה בן גביר עשה? בן גביר הרים שלט. הרים שלט. 
+
+
+זה הזמן שלה. זה הזמן שלה. חברת הכנסת גוטליב, זה הזמן שלה.
+
+
+ אבל להבעיר את איילון זה בסדר, נו.
+
+
+ עכשיו אני רוצה לומר למה אנחנו לא מאמינים שהכול פה בתום לב, ולמה הסיפור של עילת הסבירות לא רק חמור בפני עצמו אלא נמצא תחת קונטקסט ברור, ואני אקריא אמירות על המשך ההפיכה – רק חלקן, כי יש פה הרבה:
+
+עמיחי אליהו: "אנחנו עושים את הדברים טיפה אחר טיפה. שיטת הטיפות במקום שיטת הסלמי. רוצים לקדם את החקיקה שיהיה גשם ולא סערה". אני לא אמשיך את הציטוט. בבקשה, את זה שר אחד אמר. שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "נמשיך בעזרת השם לבצע את התיקונים במערכת המשפט מתוך אחריות ובשיקול דעת, כל זאת תחת המנדט שקיבלנו באופן ברור בבחירות האחרונות" – סמוטריץ' בישיבת סיעת הציונות הדתית; "ישנה הסכמה בין כל ראשי הקואליציה שהשלב הבא בחקיקה צריך להיות השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים". בקולם, בקולם. בן גביר: החוק לצמצום עילת הסבירות הוא הספתח ברפורמה המשפטית, רק "ה'סלטים' שפותחים את התיאבון".
+
+
+ממתי סלטים פותחים תיאבון?
+
+
+הוא המשיך עם עוד ציטוטים בנושא הזה. 
+
+ מיקי זוהר: "את הרפורמה המשפטית אנחנו חייבים לעשות, ולא יכולים לסגת ממנה". יש עוד המשך, אבל גם הוא אומר את זה. יריב לוין ודוד אמסלם, הדלפה מפגישה עם נתניהו: לוין לוחץ לקדם חקיקה נוספת מהרפורמה שלו לפני פגרת הקיץ של הכנסת בנוסף לחוק לצמצום עילת הסבירות. הוא מעוניין להתחיל לקדם כבר את חוק היועמ"שים, או שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים – לא נמשיך את זה. דודי אמסלם: "נעשה את המהפכה על אפכם וחמתכם"; "מי שיעבור על החוק ישב בבית סוהר". אני רק רוצה לומר, עד כמה אין פה תום לב. יש פה כוונה ברורה לחלוטין. 
+
+אני רוצה לקרוא פה קטע. בשבוע שעבר, בוועדת החוקה – תעצור רגע. 
+
+
+ חברת הכנסת גוטליב, זה מפריע לה קצת. 
+
+
+אני חייבת מזגן – קירור. 
+
+
+הוסיפו, הוסיפו קצת, אני מרגיש את ההבדל. בבקשה. 
+
+נעמה לזימי (העבודה): 
+
+בוועדת החוקה בשבוע שעבר הקרא��י ציטוט מהספר "רודנות בחסות החוק", של קים ליין שפלי. היא חוקרת סוציולוגית מדהימה, שממש מנתחת איך דמוקרטיות ליברליות משתנות כשיש מנהיגים רודנים שמשתמשים במערכת הדמוקרטית ובחוק כדי להפוך אותן. 
+
+אבל פה אני רוצה להקריא – רגע, יש ממש רעש. תעצור, תעצור רגע, זה כבר בכוונה, זה כמו פיליבסטר. 
+
+
+לא, זה לא בכוונה. הם מדברים על התנהלות, אלה לא הערות ביניים. 
+
+
+ אז אני לא יכולה לדבר, תעצור רגע. 
+
+
+אבל אלה לא הערות ביניים, אלה לא קריאות ביניים. 
+
+
+ את לא יכולה לדבר? 
+
+
+ אבל חברים, תדברו קצת יותר בשקט, זה מפריע לה. כשהאולם ריק מרגישים כל דיבור. 
+
+
+ אי-אפשר, בחייאת. 
+
+קטע שאני רוצה להקריא, דווקא מאחרית הדבר שכתב החוקר יונתן לוי, מתוך הפרק "מדינת פרנקנשטיין": בכל הקשור להבנת מטרות הרפורמה, יש לחוקרת מפרינסטון עצה שימושית עבורנו בישראל: התמקדו תמיד בתמונה הגדולה, לא בפרטי-הפרטים של תוכניות הממשלה. במאמר אחר שלה היא טבעה את המושג מדינת פרנקנשטיין, המתאר מצב שבו ממשלה בעלת כוונות אנטי-דמוקרטיות מעצבת מחדש את המבנה החוקתי של המדינה באמצעות שאילה מניפולטיבית של הסדרים חוקתיים ממדינות אחרות – זוכרים את כל ה-cherry picking, שעשו לנו פה בכל הדיונים?
+
+ כמו המפלצת המפורסמת של פרנקנשטיין, המורכבת מאיברים שנלקחו כל אחד מגוף אנושי אחר, המדינה הלא-דמוקרטית יכולה להיות מורכבת מאיברים שנלקחו ממדינות דמוקרטיות. כל איבר כשלעצמו מתפקד באופן תקין בגוף שממנו הגיע, כלומר במדינת המקור שלו – למשל מקום עם שני בתי פרלמנט, עם חוקה, עם הסדרים, שאם לוקחים משהו אחר, שואבים, השינוי החוקתי שלנו הוא אחר לגמרי – מפני ששם הוא פועל כחלק ממערכת שלמה של איזונים ובלמים המתאימה לו, אבל כשמטליאים – מלשון טלאי – את האיברים הנפרדים זה לזה ללא הקשר חוקתי רחב, ללא מנגנוני איזון, ללא תרבות פוליטית מתאימה, נוצרת מפלצת. 
+
+ אני כל כך ממליצה לקרוא את הספר הזה, "רודנות בחסות החוק". את אחרית הדבר קראתי היום בבוקר והייתי עם דמעות בעיניים, כי הוא פשוט תיאר את המקרה הישראלי בהקשר של התיאוריה הרחבה, והרגשתי את החיים שלנו, את המציאות שלנו כתובה פה, ואת מה שעתיד לבוא עלינו אם לא נבלום, המחנה הדמוקרטי-ליברלי, את ההפיכה הזו. 
+
+ אבל את החלק האחרון של הנאום הזה, של הפיליבסטר הזה, החלטתי להקדיש לנושא שמאוד יקר לליבי, שאני חושבת שבמידה מסוימת הוא חלק מהשליחות שלי בכנסת ובכלל בעשייה הציבורית שלי – צמצום פערים ואי-שוויון. ואם נדבר על זה רגע במונחים של מה שקורה לנו היום, אז בואו נדבר רגע על ישראל השנייה, זו שלא מעט פה נושאים את שמה לשווא בלי בושה. 
+
+ הטרגדיה של ישראל השנייה היא לא רק מעמדה והאי-שוויון המתקיים בה ודרכה אלא שלמרות האמון שנתנה בכם, עבורכם היא רק כלי לניגוח פוליטי ואף פעם לא שאיפה לתיקון, אפילו לא למען הכרת הטוב. בחוק ההסדרים האחרון הוצאתם את התיקון שנועד לשיקום מבנים מסוכנים, כי מה אכפת לכם מיישובי הפריפריה שנמצאים על השבר הסורי-אפריקאי והבתים שם בסכנת התמוטטות על יושביהם? בחודש מרץ האחרון נתתם לחוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, חוק רן כהן, למות. את החידוש שלו, שהתחיל לאחר מאבק קשה, אתם משהים, כי מה אכפת לכם מהדיירים שממתינים שנים לקניית הדירה, לוודאות של קורת גג וניתוק ילדיהם מהעוני הרב-דורי? הוספתם חטא על פשע והתחלתם בפינויים מסיביים של דיירי הדיור הציבורי – שילכו לישון באוהל בפארק, הם מחוץ לרדאר שלכם. היחידים שקיימו על הפינויים האלו דיון היו מיכאל ביטון ואני, מהאופוזיציה, נושא שעסקנו בו גם כחברי קואליציה, כי אל מול דיירי הדיור הציבורי אין פוזיציה. ואיפה אתם? נעלמתם להם. 
+
+ גילינו שראש הממשלה, שדיבר על ביטול מס הסוכר בקמפיין הבחירות, נדהם לגלות השנה את נתוני הסוכרת וקטיעת הגפיים בישראל. מר "את משעממת אותי" מכה שנית, גילה שיש אוכלוסיות שנפגעות כשהמדינה מסירה ידיה. אתם, שחילקתם כסף מגזרי וסקטוריאלי, לא שמתם לב למי לא נשאר, והינה, מרכזי הגמילה מהתמכרויות בישראל בסכנת סגירה, כי מה אכפת לכם מהושטת ידה של המדינה למען שיקום ועתיד אחר? שהמכורות והמכורים ייפלו אל התהום. 
+
+ ומה עם הביטחון התזונתי? לא השארתם כסף לחידוש הרחבת המיזם לעוד 6,000 משפחות שזקוקות לסיוע הזה. עסקתם בהפיכה ולא בעיסוק בחיים עצמם, ברשלנות פושעת. 
+
+ ותגיד לי, כבוד יו"ר הכנסת, איפה דוח ביטון? העברתם מיליארדים לעצמכם ושכחתם את המורשת והתרבות שלנו מאחור. ילד לא יכול להיות מה שהוא לא רואה. ילדה לא יכולה להיות מה שהיא לא רואה. אבל בואו נדבר על איך שהמעשים שכן עשיתם עומדים נגד הציבור שלכם או זה שאתם מתיימרים לייצג. בתקצוב חינוך מפלגתי פרטי וללא ליבה, אתם מי שגוזרים על ילדים חרדים היעדר כישורי פרנסה, יכולת לקבל השכלה ולממש את עצמם לפי יכולתם ורצונם. חיסול עתידם של ילדים לחינוך ללא לימודי ליבה, בלי שיש להם את היכולת לבחור ולקבל הזדמנות שווה, זה פשע. התשובה היא חינוך ממלכתי-חרדי, כמו שרצה מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. 
+
+ אתם מי שמרחיבים את הסמכויות בבתי הדין הרבניים ועובדים על חוק שמעביר את תחום המזונות אל בתי הדין הרבניים כדי להעצים את מערכת הסחיטה והכליאה של נשים מסורתיות, דתיות וחרדיות. במקום לבטל עגינות נשים, להוציא את הכוח הבלתי-מוגבל והאוטונומי של בתי הדין הרבניים, אתם מעצימים את העיוותים ואת הכאב. אתם מי שמנסים להעביר כאן חוקי הדרה ובולמים כל קול של נשים חרדיות ודתיות, שיודעות עד כמה החקיקה הזו תפגע בהן בכל מרחב ובכל מקום. אתם מי שמבקשים להשוות אלימות משטרתית, זו שהייתה בקרב חברות מודרות ומוחלשות, אל כלל הציבור, במקום למגר אותה מהציבור כולו. אלימות משטרתית הייתה הטריגר – רגע, אני רוצה שכבוד היו"ר ישמע את זה – אלימות משטרתית הייתה הטריגר לפרוץ המאבק המזרחי בישראל, עוד בוואדי סאליב, עם הירי ברגלו של עקיבא יעקב אלקריף, זכרו לברכה, ועד היום.
+
+
+ את יודעת מי הרגיע שם את הרוחות באירועי ואדי סאליב?
+
+
+ היה את אבוחצירא, שהיה בוועדת עציוני.
+
+
+ סבא שלי. סבא שלי נשלח על ידי בן-גוריון להרגיע את הרוחות, ואגב, בעקבותיו קמה ועדת חקירה, והקצבאות - -
+
+
+ שלא הייתה הכי מדהימה.
+
+
+ - - התחילו אז.
+
+
+ נכון, קצבאות הילדים התחילו אז. זה הישג מדהים של אותה מחאה אמיתית וקשה.
+
+
+ סבא שלי התעקש שיהיו תוצאות מוועדת החקירה.
+
+
+אבל אני רוצה להגיד שהפצע המדמם אז, היום אתם מלבים אותו במדיניות. אתם מרחיבים את אלימות המשטרה.
+
+
+אני יכול לענות לך על זה, אבל אני מעדיף להישאר יושב-ראש.
+
+
+ לא, אבל אני אומרת, אתם הופכים להיות החומה שמגינה על מה שהסבים והסבתות שלנו נאבקו נגדו.
+
+
+ את לא חושבת שזה היה אותו דבר בתקופה ההיא, שדיכאו קבוצה מסוימת? גם כאן דיכאו. 
+
+
+אני תכף עונה לך על זה, כי יש לי פה את המצע.
+
+ ואני אגיד לך יותר מזה - -
+
+
+יש גם כאן קבוצה שמרגישה מדוכאת.
+
+
+ - - אני, הייתי לי אובססיה למאבק הזה. אירועי 60 למרד ואדי סאליב – אני הייתי מהמארגנות בחיפה כשהייתי חברת מועצת עיר; התערוכה ההיסטורית הראשונה שנעשתה על המאבק הזה במוזיאון העיר חיפה – אני הייתי מהיוזמות כשהייתי יושבת-ראש הדירקטוריון, והיא הייתה תערוכה מדהימה, פורצת דרך. 
+
+
+ סבא שלי מוזכר שם? הבבא חאקי, רבי יצחק אביחצירא.
+
+
+ ודאי.
+
+
+היום האזכרה של סבתא שלי, עליה השלום. אנחנו פה.
+
+
+אבל אני רוצה להגיד לך, כי אני גם באמת מצפה מכם גם למעט יושרה מול מה שקורה. אני רוצה לשאול אותך שאלה: של מי היה המצע הזה: "קודם כול החשוב מכול חופש הכלל והפרט, חופש העיתונות, חופש הדת". רגע, חשוב לי שהוא ישמע. אפשר? "קודם כול החשוב מכל חופש הכלל והפרט, חופש העיתונות, חופש הדת"; "חיסול האפליה, חיסול הקיפוח והפרוטקציה"; ביטול עילת הסבירות זה העצמת הפרוטקציה; "חינוך תיכון חינם לכל מוכשר; הבטחת קיום מינימלי לכל אדם, חיסול משרות כפולות לאדם אחד; דיור אנושי לכל משפחה, חיסולן המיידי של כל המעברות, חיסול משכנות העוני" – לא מה שעשו פה לדיור הציבורי – בניית דיור לרווקים, לחיילים משוחררים ולמחוסרי בית; "ביטוח בריאות ממלכתי; הגדלת קצבת זקנים על ידי ביטוח לאומי". ועוד משהו: "בחירת שר הדתות על ידי הציבור הדתי ללא קשר מפלגתי, בחירת רב ראשי 'ראשון לציון' אחד לישראל ללא כל קשר עדתי; טיפוח לשלום וידידות עם שכנינו הערבים, פתרון מתאים לחיסול הממשל הצבאי עם כוננות מתמדת לביטחון המדינה, זכויות שוות לכל אזרח ללא הבדל של דת או מין, שיפור רמת חייהם של בני הכפרים". את זה הגה דוד בן הרוש, זכרו לברכה, מנהיג מרד ואדי סאליב, שהיה השראה לפנתרים השחורים לאחר מכן.
+
+זה לא נתפס עד כמה שהדרישות הללו רלוונטיות היום. הן עומדות היום והן אפילו מתכתבות עם מה שקורה פה. איפה אתם? מדברים בשם ישראל השנייה, בשם המזרחים – איפה אתם מול מנהיגי המאבק המזרחי המפואר בישראל, שתמיד לא דיבר סקטוריאלית, והוא תמיד לא דיבר מגזרית, הוא תמיד דיבר אוניברסלי ומעמדית? הוא תמיד ראה רחב מה לתקן פה. הוא הסתכל על הגזענות והאפליה המגזרית וחשב איך לתקן חברה. זה המאבק המזרחי בישראל. הוא לא מה שעשיתם פה בתקציב, הוא להסתכל על ישראל כעל אומה שצריכה להיות חברת מופת. 
+
+ ואני רוצה להגיד לך שבהקשר של הסעיף לחיסול הפרוטקציות, זה לא נתפס היום שאתם ממשלה שמתיימרת לקרוא לעצמה "ממשלת ישראל השנייה", ואתם מעבירים פה את חוק ביטול עילת הסבירות, שהוא חוק שנועד לבטל את שומרי הסף ולעשות פה מינויים לא סבירים, לא מידתיים, שהם בדיוק הדבר הזה – בדיוק הפרוטקציות, רק בחוק, בלי יכולת לבקר. 
+
+אז כמה מילים על ביטול עילת הסבירות וישראל השנייה. החלטות ממשלה לא סבירות התקבלו כשיש עילת סבירות מפותחת העומדת כתמרור אזהרה מפני החלטות לא סבירות. מה יקרה לאחר מכן? הרי העילה הזו היא שמנעה את הרחבת בז"ן, היא מנעה בנייה על קרקע מזוהמת והתחמקות ממיגון חלקי בעוטף עזה. בזכותה הממשלה פעלה לטובת הציבור באופן שלא חורג ממתחם הסבירות. היא זו שעל בסיסה, רק בשנה שעברה, ניתנה פסיקה להפסקת ניתוקי החשמל למשפחות מעוטות יכולת. ולא פחות חשוב מעילת הסבירות, המאבק המזרחי צמח מהדרישה להפסיק את הפרוטקציה ולתת הזדמנות שווה להגיע לכל תפקיד, בדיוק כמו שהקראתי פה במצע. ואתם רוצים פה משטר נאמנות של ג'ובים והחלפת הדרג המקצועי במקורבים. אתם בושה למאבק המזרחי המפואר.
+
+ואני אגיד יותר מזה: אתם משקרים. אתם מבזים את המאבק של ההורים והסבתות שלנו. נפלתם על הדור הלא-נכון. לא בשמנו. ואני גם רוצה להגיד: מלחמה בעוני, לא בעניים. מלחמה בעוני, לא בעניים. 
+
+
+ נעמה לזימי, אני אומר לך שאני אעביר - - -
+
+
+ מלחמה בעוני, לא בעניים.
+
+
+ את יותר לא תעלי לכאן לדבר. אני מבקש להוריד אותה מייד. להוריד אותה מייד מהדוכן, ואלה הדברים.
+
+
+זה בסך הכול מלחמה בעוני, לא בעניים.
+
+
+לא, אבל את חצופה, וזו פעם שנייה שאת עושה את זה כשאני פה, ואני אדאג בוועדת האתיקה שתקבלי ענישה. לא תעלי פה מושב שלם לדבר מעל הדוכן.
+
+
+ זה בסך הכול כתוב: מלחמה בעוני, לא בעניים.
+
+
+את לא תדברי מעל הדוכן מושב שלם. אני אדאג לכך.
+
+
+ ביטול עילת הסבירות פוגע בשכבות המוחלשות.
+
+
+אני אדאג לכך. פעם אחר פעם את עושה את זה, בחוצפה רבה. אני מבקש להוציא אותה מהאולם. תודה. אני מבקש להוציא אותה מהאולם. לא יכול להיות שכל פעם את תעשי את זה, ואחרי שיורידו אותך, העיקר – את התמונה שלך לקבל לייקים עשית. 
+
+
+ כרזה שכתוב עליה: מלחמה בעוני, לא בעניים.
+
+
+ להוציא אותה בחוץ, בבקשה.
+
+
+מה כבר קרה - - - באמת תילחמו בעוני - - -
+
+(חברת הכנסת נעמה לזימי יוצאת מאולם המליאה.)
+
+
+לצאת בחוץ, בבקשה. לצעוק בחוץ. לא נתת לאף אחד לדבר בוועדת חוקה; את מדברת על מי שלא נתן לך לדבר. 
+
+ חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.
+
+עשר הדקות שהיה צריך לתת לה, היא ויתרה עליהן מכוח ההתנהגות, החברים לאופוזיציה. צריך לתת לה מהיום לא לעלות לדוכן בכלל, אפילו עם ניירות, כי תמיד היא חשודה.
+
+
+ תוציא אותה מהכנסת.
+
+
+ לא. 
+
+
+מה אתה אומר?
+
+
+ לא יכול להיות שכל פעם היא תעשה בשביל לקבל תמונה – עלתה ואחר כך מקבלת. פריימריז – לא לעשות על הדוכן. אפשר לצעוק שם. 
+
+ חמד עמאר, בבקשה, יש לך 30 דקות.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת שלא נמצאים, ואתה עוד מוציא אותה? ממילא אין אף חבר כנסת כאן, מה אתה מוציא אותה? אפילו שר אני לא רואה.
+
+
+ השר פה.
+
+
+ השר נמצא בכנסת?
+
+אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהקואליציה הזאת לא קולטת את גודל האירוע שאנחנו נמצאים בו – לא חברי הכנסת של הקואליציה, לא השרים וגם לא ראש הממשלה. אנחנו באירוע גדול, ואף אחד לא קולט את גודל האירוע. אתם קורעים את החברה, מחלקים את העם. את צה"ל אתם מפרקים, צבא הגנה לישראל – אתם מפרקים אותו. חברי כנסת עולים לכאן ומדברים על הטייסים, על הלוחמים – ראש הממשלה שולח אותם. אני רוצה להגיד לכם – בעצם אני לא רוצה להגיד לאף אחד, כי אף אחד לא נמצא כאן, לא קואליציה וגם לא אופוזיציה, ואני מדבר לכנסת ריקה – אבל אני רוצה להגיד לכם שהטייסים והחיילים הם האנשים שתרמו את מיטב השנים שלהם למען המדינה. כשטייס עם מאות שעות ואלפי שעות טיסה אומר לך: אני לא מסוגל עוד לעלות למטוס ואני לא רוצה לעלות למטוס במדינה לא דמוקרטית – אתם, כממשלה וכראש ממשלה, אוטמים את האוזניים ולא שומעים לו. כשאותם לוחמים שסיכנו את החיים שלהם אומרים לכם: אנחנו לא מסוגלים עוד להתנדב ואנחנו לא יכולים להתנדב במדינה לא דמוקרטית – אתם לא שומעים, ואתם עולים לכאן ותוקפים אותם. עד מתי תמשיכו כך?
+
+החוק הזה שאתם מחוקקים, עילת הסבירות – אני אומר לכם, זה חוק השחיתות. זו המטרה שלכם, לחוקק חוק שיאפשר לכם למנות את מי שאתם רוצים, את המקורב שאתם רוצים, לכל תפקיד שתרצו, ולפטר את מי שאתם רוצים, ובראש ובראשונה את היועצת המשפטית לממשלה. זה מה שאתם רוצים. אלה בדיוק החוקים שאתם מובילים אותנו אליהם. ואתם לא עוצרים, לא חושבים, לא אומרים: אנחנו צריכים לבדוק מה קורה כאן. 
+
+ראש ממשלה הוא ראש ממשלה של כולם, אבל מתברר לי שראש הממשלה הוא לא ראש הממשלה של כולם, ואני לא יודע אם בכלל הוא ראש הממשלה, או יריב ראש הממשלה או רוטמן ראש הממשלה או סמוטריץ' ראש הממשלה או בן גביר ראש הממשלה. אני לא יודע מי ראש הממשלה היום. להגיד לכם? את רוב השרים אני לא מכיר, אבל את ראש הממשלה אני אמור להכיר, אבל אני לא יודע מי ראש הממשלה היום. אני חושב שחצי מהעם לא יודע מי ראש הממשלה – אפילו יותר מחצי מהעם לא יודע מי ראש הממשלה ומי מחליט במדינת ישראל היום ומי מוביל את המהלכים במדינת ישראל. האם ביבי נתניהו או רוטמן מובילים את העניינים? האם יריב לוין או בן גביר? האם סמוטריץ' או מישהו אחר בכלל מוביל את כל העניינים האלה?
+
+אנחנו בקריסה, אנחנו בפירוק של המדינה, ואתם בשלכם: לא נתקפל, נעביר את החקיקה, נעביר את ההרס של הדמוקרטיה במדינת ישראל, אנחנו כאן השלטון. אני רוצה להגיד לכם ולהרגיע אתכם: יש לכם 64 מנדטים, אתם תנצחו, אתם תרגישו גדולים, אתם תחשבו שניצחתם, אבל כמו שאמר נשיא המדינה, אין מנצחים ואין מפסידים כאן, כולנו בסופו של דבר נפסיד, כי אנחנו נפסיד את המדינה שלנו, ואין לנו מדינה אחרת.
+
+הכלכלה – כבר בבוקר שמעתי דיווחים על נושא דירוג האשראי במדינת ישראל. ראש הממשלה שיקר כשאמר: אנחנו עוצרים את החקיקה ואנחנו לא נתקדם בלי הסכמה – לכן לא הורד דירוג האשראי. אבל אחרי הצעדים שראש הממשלה מוביל, בטוח שדירוג האשראי של מדינת ישראל ירד, וברגע שירד דירוג האשראי הריבית תעלה, והרי כולנו נשלם את הריבית הזאת. היום הצעירים שלנו משלמים בממוצע 1,000 שקל יותר ממה ששילמו לפני חצי שנה. כל צעיר וצעיר שיש לו משכנתה והלוואה משלם לפחות 1,000 שקל יותר, וברגע שירד דירוג האשראי, הריבית תעלה עוד, יוקר המחיה יעלה והמחירים יעלו. אני אומר לך שהבוחרים שלכם ייפגעו הכי הרבה. אתם מדברים על האוכלוסייה החלשה? אתם הכי הרבה פוגעים היום באוכלוסייה החלשה. אתם הכי הרבה פוגעים באוכלוסייה החלשה. הרב עובדיה היה איש של פשרות, איש שהוביל מהלכים, אמר את האמת. היום אין לכם מנהיג כזה שיוביל אתכם, ואתם מובלים על ידי חבורה של קיצוניים, שמובילים אתכם לתהום כמו שהם מובילים את כל המדינה לתהום. כשאנחנו מדברים על יוקר המחיה, אין אחד שלא מרגיש את זה, אין אחד שנכנס היום למכולת ולא מרגיש בעליית המחירים. בכל סל שאנחנו קונים אנחנו מרגישים שהמחירים משתנים ועולים.
+
+אנחנו נכנסנו לממשלה בתקופה הכי קשה שהייתה: גירעון של 142 מיליארד שקל, אבטלה – קרוב ל-10%. עשינו מהלכים, שר האוצר אביגדור ליברמן הוביל מהלכים מאוד אמיצים. עזבנו את הממשלה עם יתרה של 10 מיליארד שקל ואבטלה של כמעט אפס. כל הגופים הבין-לאומיים שיבחו את הכלכלה של מדינת ישראל, שיבחו את התנהלותו של שר האוצר, אמרו שיוקר המחיה בישראל היה מהכי נמוכים בעולם. ומה אתם עושים עכשיו? אתם מובילים אותנו כך שלא כל אחד יכול ללכת למכולת לקנות את הצרכים הבסיסיים שלו. אתם מובילים אותנו למצב הכי קשה שיהיה בכלכלה הישראלית. חודש יוני הסתיים בגירעון של 6.2 מיליארד שקל, הסתיים במעל 6 מיליארד שקל, כאשר קיבלתם את הקופה עם 10 מיליארד שקל עודף, מעל 10 מיליארד שקל עודף. אתם עכשיו בגירעון, ואם תמשיכו במהלכים שאתם מובילים עכשיו, ואם תובילו את המהלך הזה עד הסוף, החוק הזה, אני אומר לכם – כל ההבטחות של ראש הממשלה וכל ההבטחות של ההסכמים הקואליציוניים לא יתממשו; לא יהיה כסף לממש את אותם הסכמים, את אותן הבטחות. לא יהיו 14 מיליארד שקל לחלק, ולא יהיו 12 מיליארד ולא יהיו 10 מיליארד. בעצם, לא יחולק שום דבר, כי לא יהיה כסף לחלק. כלום לא יחולק.
+
+אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מכיר אותך כמה שנים. לפעמים צריך לעצור, לחשוב, להגיד: לאן זה מוביל אותנו? ראינו את עם ישראל אתמול. ראינו אנשים צועדים ימים בחום, כי אכפת להם ממדינת ישראל. אנחנו רואים אנשים שכמעט כל שבוע יוצאים לרחובות. לא אחד, לא עשרה, לא 1,000, לא 2,000 ולא 10,000 – מאות אלפים יוצאים לרחובות. יכול להיות שאתם טועים, יכול להיות שצריך לעצור, יכול להיות שצריך לחשוב ולהגיד: עד כאן, אנחנו צריכים לעצור ולראות מה אנחנו עושים למען המדינה, איך אנחנו מתקדמים, איך אנחנו מביאים את המדינה שלנו לטובה ביותר. הרי קיבלתם מאיתנו לפני חצי שנה כלכלה מהטובות ביותר בעולם, ותראה לאן אתם מביאים אותנו, לאן אתם מדרדרים אותנו. אני בכנסת הרבה שנים, אגיד לך: אני מגיע היום לכנסת כמו שאני מגיע למבצר. בכל מקום סגור, בכל מקום מפנים אותי למקום אחר. להיכנס לכנסת היום זו משימה בלתי אפשרית. אתה יודע מה זה? בית המחוקקים של מדינת ישראל הפך להיות מבצר – בגללכם, בגלל ההתנהגות שלכם, בגלל החשיבה שלכם שאתם הכי חזקים, בגלל שאתם חושבים שאתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים, בגלל שאתם רוצים לקבל הכול. אבל לפעמים הכול או לא כלום – יוצאים עם כלום. ואני מאמין שבסופו של דבר תצאו עם כלום, כי זה מה שיהיה. מדינת ישראל יקרה לכולם, אל תהרסו אותה. ואתם הורסים אותה. אני אומר לכם: אתם הורסים את מדינת ישראל. אתם הורסים את הגוף שהוא צה"ל, צבא העם. אנשים אומרים לכם היום – לא אחד ולא 1,000 ולא 5,000, אלפים אומרים לכם: אנחנו לא רוצים לשרת במדינה שהיא לא דמוקרטית. אתם לא חושבים, לא עוצרים. מיטב האנשים. 
+
+ אני חושב, ראש מוסד, רמטכ"ל לשעבר, ראש שב"כ לשעבר ואלופים עומדים ואומרים לכם: אתם מובילים לפירוק צה"ל, להחלשת צה"ל, לאי-מוכנות של צה"ל – ואני לא חושב שיש מישהו כאן שיכול להגיד על האנשים האלה שהם לא יודעים על מה הם מדברים. הם באו מאותן מערכות, הם הובילו את אותן מערכות, והם אומרים לכם: אתם פוגעים ביכולתו של צה"ל, ביכולתו של צבא העם. ואתם לא עוצרים. אני אומר לכם, אתם לא תעצרו, אתם רוצים להרגיש את הניצחון שלכם, את הגדולה שלכם, ולהגיד: ניצחנו. זה מה שאתם רוצים להגיד. 
+
+ להגיד לך את האמת? ההייטק וכל הנתונים – אני משתתף בהרבה ישיבות בוועדת הכספים, ומדברים הרבה על הכלכלה, על המצב הכלכלי במדינת ישראל, על ההייטק במדינת ישראל. רק עכשיו הובלנו חוק עידוד השקעות להייטק. ההייטק במדינת ישראל, אתם מרסקים אותו. היום אין כמעט חברות שרוצות להירשם כאן במדינת ישראל. למה להן להירשם במדינת ישראל? הרי להירשם בחו"ל זה בטוח יותר מאשר להירשם במדינה שאנחנו לא יודעים לאן היא תגיע ומה יהיה בה בעוד חודש, בעוד חודשיים, בעוד שלושה חודשים. למה להשקיע כאן? בשנת 2021–2022 הושקעו בהייטק 42 מיליארד דולר במדינת ישראל. כמה הושקע עכשיו, ב-2023? אפילו לא הגענו ל-6 מיליארד דולר. אתה יודע איזו ירידה? אתה יודע מה זה 42 מיליארד דולר כאשר אתה משקיע באותה מדינה? אתה יודע כמה מקומות עבודה אתה פותח? כמה מקורות פרנסה אתה מכניס לאנשים? כמה כסף אתה מגלגל כאן בתוך המדינה? וכאשר ההשקעה יור��ת כזאת ירידה דרסטית ל-6 מיליארד שקל, אתה יודע בכמה אנשים אתה פוגע? אתה יודע כמה צעירים היום מחפשים מקומות עבודה בחוץ לארץ ולא בטוחים שבמדינת ישראל יכולים להתפרנס בכבוד, ולא יודעים מה יקרה מחר, ולאן תובילו אותנו מחר? כי אתם מובילים אותנו למקום לא טוב, ואנשים רוצים לגדל את הילדים שלהם במקום טוב. אנשים רוצים להיות בטוחים במדינה שהם חיים בה, הם רוצים לחיות בדמוקרטיה. מדינת ישראל נוסדה כדמוקרטיה, אתם לא יכולים להרוס את הדמוקרטיה שיש במדינת ישראל, ולזה אתם מובילים, את זה אתם עושים, ואת זה אתם לא תעצרו.
+
+ אפילו את היחסים שלנו עם המדינה הכי תומכת בישראל, ארצות הברית, אתם הורסים. ואתם משקרים להם. אתם הורסים את היחסים עם המדינה שעמדה לצד מדינת ישראל בכל המצבים - -
+
+
+ חבר הכנסת עמאר, חבר הכנסת עמאר - - -
+
+
+ - - בכל המלחמות. ואתם באים עכשיו, חברי כנסת שרק אתמול נכנסו לכנסת, תוקפים את נשיא ארצות-הברית - - -
+
+
+ חבר הכנסת עמאר, אתה בטוח שהמדינה נוסדה כדמוקרטיה או בצורה דמוקרטית? 
+
+
+ אני בטוח במדינת ישראל, אני רוצה לחיות במדינת ישראל, מדינה דמוקרטית. זאת המדינה שלי, אין לי מדינה אחרת. 
+
+
+ טוב, לא זאת השאלה - - -
+
+
+הם מובילים אותה למדינה לא דמוקרטית, הממשלה הזאת תוביל אותנו למדינה לא דמוקרטית. הם עשו כמה מהלכים, ואני אדבר על כל המהלכים שהם עשו - - 
+
+
+- - -
+
+
+ - - אבל אני רוצה לחיות במדינה דמוקרטית. אני רוצה לחיות במדינה הזאת. ואני חושב שגם אתה רוצה לחיות במדינה הזאת, ואתה רוצה אותה מדינה דמוקרטית. כל אחד מאזרחי ישראל רוצה לחיות במדינה דמוקרטית, ולא רוצה לחיות במדינה לא דמוקרטית, ולא רוצה חוק שיסרס את בית המשפט העליון. לזה הם רוצים להוביל אותנו – שבית המשפט העליון לא יוכל להתערב. אני אומר לך, הכי ייפגעו אחרי ביטול עילת הסבירות – המיעוט. בכל פגיעה בבית המשפט המיעוט נפגע הכי הרבה, כי המיעוט הוא שצריך את בתי המשפט, והוא שייפגע. 
+
+ אני אומר לך, אני שומע חברי כנסת משתלחים בנשיא ארצות הברית: אנחנו יכולים אפילו לוותר על ארצות הברית. הם לא יודעים כמה הקשרים בין ארצות הברית לישראל הם חזקים, וכמה ישראל וארצות הברית קשורות אחת בשנייה, וכמה היחסים האלה חשובים לביטחונה של מדינת ישראל. אני לא מצליח להבין את אותם חברי כנסת ושרים שעולים ומדברים על כל הנושא הזה. זה מה שיש. 
+
+ אני חייב, אני לא יכול לעלות לכאן, ויש לי חצי שעה, בלי לדבר על האלימות במגזר הערבי. אני לא יכול לא לדבר ולהגיד לכם כל פעם שאני עולה לכאן – בשבוע שעבר עליתי לכאן ודיברתי על הרציחות במגזר הערבי. אמרתי: 124 נרצחים. אז היום אני אומר: 129 נרצחים, 129 בני אדם לא איתנו, מעל 1,000 פצועים. אנחנו שומעים על הנרצחים, מדברים על הנרצחים, אבל כל יום יש פצועים – לא אחד, לא שניים, לא חמישה ולא עשרה. 
+
+
+ יתומים, יתומים. 
+
+
+ ואנחנו מדברים על משפחות שנהרסות. ומה הממשלה הזאת עושה? אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בתקופה המקבילה כמה נרצחים היו בחברה הערבית? אם אתה לא יודע תגיד לי שאתה לא יודע, ואז אני אתן לך את הנתון. 57 נרצחים היו בתקופה המקבילה. 57 נרצחים. היום אנחנו על 129 נרצחים – יותר מפי שניים. איפה הממשלה? איפה השרים? איפה ראש הממשלה? תארו לעצמכם שבמדינה דמוקרטית, מתוך 129 נרצחים – אתה יודע כמה מקרי פענוח יש בכל המקרים האלה, אדוני היושב-ראש? חברי חבר הכנסת עודד פורר, אתה היית שר בממשלה הקודמת.
+
+
+ גם פנינה. 
+
+
+ גם היא הייתה שרה. אנ�� מדבר עם שני שרים לשעבר. 
+
+
+ ישבתי לידך. 
+
+
+ אני אומר לכם: 129 נרצחים במגזר הערבי. אתה יודע כמה פענוחים היו במגזר הערבי? אפס. אפס פענוחים במגזר הערבי. כל הפענוחים זה אנשים שבאו ואמרו: אנחנו רצחנו. במדינה נורמלית – ומדינת ישראל נחשבת אחת המדינות החזקות בעולם מבחינת מודיעין, מבחינת ביטחון – איך יכול להיות דבר כזה? מישהו יכול להסביר לי איך אחוז הפענוחים הוא אפס? מה, כל אחד יכול ללכת לרצוח בידיעה מראש שהוא לא ייתפס כי זה לא מעניין אף אחד? באמת לא מעניין אף אחד. אם נרצח בן אדם, כל המערכות צריכות לעמוד על הרגליים כדי לתפוס את הרוצח. היום נרצח מישהו – כאילו לא קרה כלום. אני שומע דיווח בבוקר בחדשות, פעם, פעמיים, ואחרי זה אפילו שוכחים ממנו.
+
+ אבל אני גם חייב לפנות למגזר הערבי, ואני אומר לכם, אפילו בעולם הפשע פעם היה כבוד – לא פוגעים באישה, לא פוגעים בילדים. היום הכבוד הזה נעלם; הורגים נשים, רוצחים נשים, רוצחים ילדים, פוגעים בכולם, בחפים מפשע, עם רשימות חיסול, שזה מאותו משפחה של אותו גוף ואותו ארגון. לאיפה הגענו?
+
+אני יודע ואתם יודעים שהממשלה לא עושה כלום, אבל המגזר הערבי צריך לעשות משהו; אנשים צריכים לעצור, לחשוב. עד כאן. מספיק עם הרציחות האלה. מספיק עם יתומים, עם אלמנות, עם אימא שבוכה, עם אבא שבוכה, עם אחות. תפסיקו כבר עם כל הרציחות האלה. זה לא יביא כלום. זה לא יביא כלום. הכול עניין של כסף עכשיו. הממשלה לא עושה כלום, אני עוד פעם אומר, ולא מעניין אותה כמה יהיו, אבל צריך גם לעצור ולהגיד מה המגזר הערבי עושה למען עצירת כל הרציחות האלה וכל הפשע הזה וכל דמי החסות האלה שרוצים אותם. הכול כסף היום.
+
+ואני חייב כאן להתייחס לחוק קמיניץ, אדוני היושב-ראש. חוק קמיניץ, כשחוקק, אני אמרתי עליו: החוק הכי גרוע שחוקק בכנסת ישראל. הוא מאפשר לפקיד, כמה שיהיה בכיר, לתת קנסות עד 600,000 שקל. מתחילים עם 300,000 שקל; אתם מבינים מה זה להוציא קנס לבן אדם של 300,000 שקל? קנס מינהלי, פקיד מחליט לתת את אותו קנס, אפילו בלי מערכת בית המשפט, והוא יכול להגיע עד 600,000 שקל ואפילו יותר. במדינה נורמלית – תסתובב בכל העולם; אם תביאו לי חוק שנותן לפקיד לתת קנס כזה, אני מוכן לקבל את זה. אבל אין כזה דבר שפקיד, יש לו את היכולת לתת קנס מינהלי של 300,000 שקל ו-600,000 שקל ואפילו להוציא צו הריסה, להרוס בית. הכול בצווים מינהליים על ידי פקידים; כאשר המערכות נכשלו, כאשר להריץ תוכנית מתאר ביישוב ערבי או יישוב דרוזי לוקח שנים, שנים לוקח. המערכות לא יודעות לתכנן בקרקע פרטית, והן מתייחסות לקרקע פרטית כמו לקרקע מדינה. כאשר כל אחד יש לו דונם אחד – זה בשבילו כל העולם, ואתם רוצים להפקיע לו 40%, ואז הוא לא רוצה, ואז הוא מתנגד, ואז התוכנית לא מתקדמת. איך יכולה להתקדם תוכנית כזאת?
+
+המדינה צריכה להיכנס לתמונה. המדינה צריכה להקצות קרקעות משלה. המדינה צריכה לעזור לפתור את הבעיה הזאת של כל הנושא של חוק קמיניץ הזה. חוק קמיניץ הזה לא יכול להמשיך להתקיים. הוא הביא להרס טוטלי של משפחות שלמות. משפחות מתפרקות בגלל חוק קמיניץ הזה. אנשים מקבלים קנסות בסכומים שהם לא יכולים לעמוד בהם, ואז מתחילים העיקולים, ואז מתחיל הסכסוך בתוך המשפחה, ואז המשפחה מתפרקת. מי מרוויח מכל זה? אני רוצה להבין מי מרוויח מכל זה, ואני לא מצליח להבין. במדינה שאומרת: אנחנו רוצים לעזור לאזרח, רוצים לתת לאזרח, רוצים לאפשר לכל אחד שיהיה לו בית – למה, למה חוק קמינ��ץ הזה צריך לבוא ולהרוס את כל המשפחות האלה ולהרוס את כל הבתים האלה? למה לא לאפשר לזוג קורת גג במדינת ישראל? וזה תפקידה של המדינה, לדאוג לקורת גג לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל.
+
+גם חוק הלאום – אגיד לכם, אחרי שחוקק חוק הלאום הרבה התחילו להגיד, ודיברו הרבה גם על העדה הדרוזית, כי העדה הדרוזית קמה נגד החוק הזה: תשמעו, מה אתם מתרגשים? זה חוק הצהרתי, חוק שלא יפגע באף אחד. אנחנו פתאום מתחילים לראות את החוקים האלה שמחוקקים כאן בכנסת ישראל, והממשלה הקיצונית הזאת, והגזענות שמשתוללת, ואנחנו אומרים: חוק הלאום הזה, אסור לו להמשיך להתקיים. את חוק הלאום הזה צריך לתקן או לבטל בכלל.
+
+אני אספר לך סיפור, אדוני היושב-ראש. בעברי ייסדתי את תנועת הנוער הדרוזית, לפני יותר מ-20 שנה, ואני עדיין מלווה אותם והולך איתם לכל מקום ופוגש אותם במחנות. השבוע הגעתי אליהם למחנה סיום קורס מד"צים שלהם. הם היו בציפורי, ואז בא הרכז – כדאי לך לשמוע את זה, אדוני היושב-ראש – בא אליי רכז ארצי שלהם עם רכז מפעלים, ואומרים לי: היינו במימדיון ברמת גן. מי שלא מכיר את המימדיון ברמת גן – הם היו שם עם 500 ילדים. כשהגיעו היה יום חם מאוד. באותו שבוע התייבש גם ראש הממשלה, שלא נשכח, והוא היה בלי כובע.
+
+
+הוא התייבש כל כך, שזה הביא לקוצב לב.
+
+
+כן, כן, אני יודע. אני עוקב בחדשות מה קורה, ואני דואג לבריאות שלו. אני אומר לך, אפילו ראש הממשלה אמר: תשתו הרבה מים. ואז הרכז הארצי מגיע להנהלה שם, איפה שמערכת הכריזה, והוא אומר להם: תשמעו, חבר'ה, היום מאוד מאוד חם, לפחות כל שעה, כל שעתיים, אני רוצה להזכיר לילדים – כי יש איתנו עוד ילדים בכיתה ד' – אני רוצה להזכיר להם ולהגיד להם: תשתו מים, כי היום מאוד חם. מה הוא אומר לו? הוא אומר לו: תשמע, אסור לך לדבר בערבית כאן. הוא אומר לו: מה אתה אומר? אני רוצה להגיד לילדים: תשתו מים, אני רוצה לאסוף את הילדים בסוף היום, ואתה אומר לי: אסור לך לדבר בכריזה בערבית?
+
+אתה מבין את זה, אדוני היושב-ראש? אתה קולט? אנחנו כאן, במדינת ישראל. אלה החוקים שאתם מובילים אליהם. הגזענות יכולה להיכנס לכל מקום, אבל מי שהפסיד בסופו של דבר זה המימדיון, כי יש להם השבוע גם מחנה קיץ, ולא ילכו לשם, וגם בשבוע הבא יש מחנה קיץ ולא ילכו, ובשבוע אחרי זה; כל פעם שהגיעו לשם שילמו 35,000 או 40,000 שקל. מי שהפסיד זה המימדיון. ואני אמרתי להם: תתבעו אותם, תתבעו אותם, מה אתם שותקים להם? זה הגזענות. לזה הוביל חוק הלאום. זה מה שאתם מובילים היום. לזה אתם רוצים להביא את המדינה?
+
+ואני אומר לכם שוב, יכול להיות שתנצחו, יכול להיות שתעבירו את כל ההרס המשפטי שאתם רוצים, אבל בסופו של דבר אתם תפסידו, כי מדינת ישראל תפסיד, וכל אחד מאיתנו שיושב כאן יפסיד; עם כל המחשבה של הניצחון, תפסידו וכולם יפסידו.
+
+יש לי עוד זמן. חוץ מזה, סגרתי עם חברי איימן עודה שאם אני חורג קצת בזמן – הוא אמר לי: אתה יכול להשתמש במה שיש לי, בזמנים שיש לי.
+
+אני כאן רוצה גם להגיד כמה משפטים על הנושא של תוכנית חומש למגזר הדרוזי. בקדנציה הקודמת הכנו, ובעצם הובלתי אותה במשרד האוצר עם שר האוצר אביגדור ליברמן, תוכנית תלת-שנתית למגזר הדרוזי של 3 מיליארד שקל; העברנו בשנתיים, ואפילו בפחות משנתיים, כי התוכנית אושרה בדצמבר 2021. ב-2022 הצלחנו להעביר כמעט את כל הכסף של 2021–2022, כמעט את כל הכסף, 2.4 מיליארד שקל. נשארו 600 מיליון שקל להעברה, ומה אני שומע עכשיו? אתמול דיברתי עם כמה מראשי הרשויות; אני שומע את זה מהאוצר, מאנשים באוצר שסיפרו לי: מהכסף התוספתי – כי אז בתוכנית היה 1.5 מיליארד תוספתי שהעברנו למשרדים – רוצים לתת להם לשוטף 100–120 מיליון שקלים, לבטל את ה-600 מיליון שקלים ולבנות תוכנית חדשה. אני לא יודע מי מרוויח. 
+
+אנחנו מדברים על קרוב ל-480 מיליון שקל שלא יקבלו. 480 מיליון שקל זה הרבה כסף. בממוצע זה לבנות לפחות 30 מגרשי כדורגל, כאשר אין לך מגרש כדורגל אחד במגזר הדרוזי. פניתי לראשי הרשויות ואמרתי להם שאם הדבר הזה נכון, אסור להם בשום מצב לוותר על הנושא, ואסור להם בשום מצב להסכים לקבל לשוטף 100–120 מיליון שקל ולוותר על יותר מ-480 מיליון שקל. לא מוכרים את ה-600 מיליון שקל ב-120 מיליון שקל, אפילו לשוטף. זה מה שסיפרו לי מהאוצר. 
+
+ אני אומר לך, המגזר הדרוזי זקוק לכל שקל היום. תוכניות המתאר שלו תקועות, התוכניות המפורטות שלו לא מתקדמות. התשתיות במצב קשה ביותר. 
+
+
+ - - -
+
+
+ על חשבונך לקחתי כמה דקות.
+
+
+ שלוש דקות לקחת. 
+
+
+ אני מסיים עוד 32 שניות, אבל אני רוצה להגיד לראשי הרשויות – אני לא פונה לממשלה הזאת, כי אני לא מאמין באף אחד מכל אלה שיושבים כאן. אני אומר לכם: ראשי רשויות, יש לכם תקציב מאושר, שהממשלה הקודמת אישרה אותו. הממשלה הזאת לא צריכה לאשר אותו. הכסף התוספתי כולו עבר למשרדים. היו 1.5 מיליארד תוספתיים שהועברו למשרדים בנוסף לכסף המשרדי. אל תשמעו להם. אפילו אם יגידו לכם: אנחנו נותנים לכם תוספתי 120 מיליון שקל, הכסף של ה-120 זה תוספתי שהועבר למשרדים. אז אותו כסף שלכם שמיועד, ושאושר על ידי הממשלה הקודמת, אל תוותרו עליו, כי אתם מוותרים על העתיד של הילדים שלנו. 
+
+ תודה חבר הכנסת איימן עודה, שנתת לי כמה דקות. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. 
+
+
+
+
+ הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת –
+
+ לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק דיווח לכנסת על תלונות וטיפול בהטרדות מיניות במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר והטיפול בהן (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מירב בן ארי. 
+
+ מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת יונתן מישרקי, יצחק קרויזר, טטיאנה מזרסקי, אחמד טיבי, מיכאל מרדכי ביטון, אליהו ברוכי, צגה מלקו וואליד אלהואשלה בנושא: צוותים רפואיים בפריפריה מופלים לרעה ביחס לעמיתיהם במרכז, ובתום משמרות ארוכות נאלצים לנהוג עצמאית לבתיהם באופן שמסכן את חייהם. 
+
+
+ תודה רבה. זה היה דיון חשוב היום בוועדת בריאות, למרות קוצר הזמנים. חבר הכנסת אחמד טיבי, מיוזמי הדיון, כשמדובר בהצלת חיים אנחנו עושים את זה מיידית. 
+
+
+
+
+ חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, 20 דקות. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אני רוצה להתייחס לשני נושאים לפני שאני ניגש לדבר על עילת הסבירות. הנושא הראשון, יש קבוצה של פנאטים שנכנסים בכוח לכנסיית מאר אליאס בחיפה – הכנסייה היפהפייה, שהיא אחד מסמלי העיר, ממש, היפים ביותר. כבר כמה חודשים נכנסים בכוח אל הכנסייה בטענה שזאת כנסייה – שהיא שייכת לאיזשהו נביא מהתקופה המקראית, דבר שאין לו אח ורע, דבר שלא היה גם בשנים שעברו. הצעירים בחיפה עומדים איתנים מול הפנאטים. זה הגיע עד לאלימות בין הצעירים שמגינים על הכנסייה לבין הפורעים שמנסים לחבל בה. זה קרה גם היום בבוקר. הצעירים כולם הגיעו, עשרות צעירים הגנו על הכנסייה. אני הבנתי שהקבוצה הזאת היא מה שנקרא ברסלב. פנ��תי לשר פרוש. אמרתי לו: אם יש לך קשר אז דבר איתם. הוא אמר: כן יש לי קשר ואני אתייחס ואדבר איתם. אז אני מחכה לתשובה ממנו. 
+
+ אני רוצה להגיד לכולם שבחיפה אין לכם מקום. בחיפה, בעיר שלנו, אין לכם מקום. שם אנחנו נעמוד איתנים, ולא ניתן לאף אחד לפגוע בכנסיה. 
+
+
+ מה הכוונה "העיר שלנו חיפה"?
+
+
+ חיפה, לאנשים הנורמטיביים, לאנשים השפויים, יהודים וערבים. השפויים, הנורמטיביים, הדמוקרטיים, שמחפשים איך לחיות ביחד; לא למתפרעים ולמג'נונים. את זה לא ניתן. בעיר שלנו לא ניתן להם. 
+
+
+ אני גדלתי ברמלה, עיר מעורבת. 
+
+
+ כן, חשוב להגיד שזה כך בחיפה. 
+
+ האמת שהמתקפה, שיש בה ממד של גזענות כלפי נוצרים ונצרות, היא מתמשכת מזה הרבה זמן. למשל, אנחנו רואים בירושלים המזרחית איך קבוצה של חוליגנים מתנכלת לכמרים. אחד מהם מבקש ממנו לא לענוד צלב, ואחד יורק ליד כומר. זאת לא רק התנכלות גזענית, זה חלק מתפיסה פוליטית. תפיסה פוליטית שרוצה להוציא את הנוצרים מהמערכה הפוליטית בשביל להפוך את הסכסוך מסכסוך פוליטי לסכסוך דתי. כלומר, אם מנטרלים את הנוצרים, אז יהיה מאבק, כביכול, בין היהדות לבין האסלאם על ירושלים. כך הם רוצים. 
+
+ אני רוצה להגיד, שמה שנכשל בו ריצ'ארד לב ארי (חוזר על השם בערבית), לשבש את הזהות הלאומית של הנוצרים, (אומר בערבית ומתרגם:) מה שנכשל בו ריצ'ארד לב ארי, לא יצליח לעשות נתניהו לב התן. אנחנו נישאר עם אחד, עם יהודים דמוקרטים, שוחרי שלום. ניאבק למען הערכים, שאין יותר חשוב מהם בקרב כל האנושות: לחיות בשלום ובשוויון על בסיס זכויות לאומיות לשני העמים. זאת עמדה ערכית וזאת עמדה נכונה וזאת עמדה שתנצח. 
+
+ אני חוזר למה שקורה בחיפה. או שתטפלו בחוליגנים או שאנחנו נטפל בהם. 
+
+ הנושא השני שאני רוצה להתייחס אליו, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לעלות על נס את מאבקם של תושבי פוריידיס ותושבי ג'יסר א-זרקא, שאחרי רצח בשני היישובים הללו הם חסמו את העורקים הראשיים. עכשיו המשטרה החזקה, במקום לטפל ולמנוע את הרצח, היא מטפלת במפגינים שנאבקים נגד הרצח. אני השתתפתי בהפגנה של תושבי פוריידיס שהייתה לפני יומיים. שם עמדה המשטרה מולנו עם מכת"זית, עם אלות, עם רימוני גז, רימוני עשן. חזקים מאוד, בפני מי? בפני המפגינים נגד רצח, וחלשים בפני הרוצחים. זוהי משטרת ישראל.
+
+ המשטרה החזקה הזו, מה עוד עשתה? מצאה לנכון, בזמן שאנחנו מפגינים, לתת לנו דוחות, דוחות תנועה. הינה, הינה דוחות תנועה שנתנה לנו, ונתנה לי, גם לי אישית. אז אין לנו בעיה, אנחנו נשלם את הדוח הזה, אבל נמשיך להפגין, נמשיך לחסום עורקים ראשיים. יישר כוח, תושבי פוריידיס וג'יסר א-זרקא. נישאר ביחד, כל האוכלוסייה הערבית, עם כל בעלי המצפון, עד שננצח את הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. 
+
+כבוד היושב-ראש, לגבי עילת הסבירות המצב הוא כך: מדינת ישראל מגדירה את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. האמת היא שאני אפילו לא אוהב את המונח הזה, ולהגיד שהיא בעיקר יהודית עם מרחב דמוקרטי. למה? זה חשוב, כבוד היושב-ראש. אני חושב שכל בן אדם, בהיותו בן אדם הומני, מעריך תרבות של אחרים. צריך להגיד, למה אפילו צריך לשים את היהדות במקום הזה? בואו נגיד את האמת, שזו מדינה ציונית בעיקר, עם מרחב קטן דמוקרטי. אני חושב שזו הגדרה יותר  נכונה לגבי המצב הנוכחי. 
+
+אפילו כשאומרים "מדינת היהודים", אני שואל את עצמי: האם באמת היא מדינת הטייקון היהודי באותה מידה שהיא מדינת המוחלש היהודי, שלא מוצא פת לחם לילדים שלו? האם זה בדיוק כך? או שזה חלק מהלאומיות, שבאה לעשות הסחת דעת מהסוגיות העיקריות למקום לאומני, במקום להתבונן באמת על המציאות. 
+
+בפועל, זו מדינה ציונית עם מרחב קטן דמוקרטי. אני רוצה לשאול: האם האינטרס שלנו זה לצמצם לחלוטין, עד כדי למחוק, המרחב הדמוקרטי, או שהמאבק ההדרגתי שלנו זה להרחיב את המרחב הדמוקרטי? אני חושב שהאינטרס שלנו הוא לא לצמצם עוד יותר את המרחב הדמוקרטי. לכן אנחנו עומדים איתנים נגד עילת הסבירות. 
+
+חשוב לי להגיד שאפילו אם היא מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, האם האינטרס שלנו למחוק את המרחב הדמוקרטי ולהישאר רק יהודית, או להיאבק עד למקום שתהיה בו מדינה אזרחית, שמכירה בזכויות הלאומיות והאזרחיות של שני העמים ושל כל האזרחים? לכן גם במאבק ההדרגתי הזה, אנחנו, האינטרס שלנו לעמוד איתנים נגד עילת הסבירות, שזה הכיוון ההפוך מהרחבת המרחב הדמוקרטי, דבר שאנחנו נאבקים למענו. 
+
+חשוב לי להגיד שכל פוליטיקאי מחפש רגע שיש בו ערנות ציבורית – כי בדרך כלל יש ערנות ציבורית בחודש הבחירות, ואחר כך את הציבור מעניין יותר גם המאבק היום-יומי למען חיים בכבוד, ודברים אחרים כמו כדורגל, שזה דבר מעולה ויפה, והפוליטיקה פחות מעניינת את הציבור. אבל מה שאנחנו רואים במשך 29 שבועות זה דבר שלא היה כדוגמתו. כל פוליטיקאי מחכה לרגע הזה, מחכה לערנות ציבורית בשביל לתרום את חלקו בעיצוב התודעה הציבורית. לכן זה הזמן שלנו להגיד למפגינים, שיש לנו הרבה הערכה למה שהם עושים – 29 שבועות זה דבר שראוי לכל הערכה – יישר כוח, והרבה הערכה. אנחנו השתתפנו ברוב המוחץ של ההפגנות מדי שבוע. הרבה הערכה. יחד עם זאת, חשוב לי להגיד לכם שדמוקרטיה אמיתית זו דמוקרטיה שהיא לא רק לעם אחד; דמוקרטיה זה לשני העמים. דמוקרטיה אמיתית זה לא לעם אחד, זה לכל האזרחים, אחרת היא אתנו-דמוקרטיה, היא דמוקרטיה לעם אחד ולא דמוקרטיה לשני העמים ולכל האזרחים.
+
+אני רוצה להוסיף ולומר שני דברים: 1. מה המטרה העיקרית של ההפיכה המשטרית? המטרה העיקרית זה לספח את אזורי C. לכן חייבים לקשור בין הפגיעה במרחב הדמוקרטי לבין שלילת זכות העם הפלסטיני. אני רוצה להוסיף מהצד השני: מאיפה מגיע הפשיזם לתוך מדינת ישראל? 
+
+הפשיזם מגיע – טוב, הינה, החלפתם את המים, זה לא מההתנחלויות. כל הכבוד. כל הכבוד. אז שמעתם להערה שלי והחלפתם את מקור המים. במקום "מי עדן", מההתנחלויות, הבאתם מים מתוך מדינת ישראל. אנחנו כנים, רוצים שתי מדינות, מדינה לצד מדינה, לכן אני שותה מים שמוציאים מתוך מדינת ישראל, אבל לא מהתנחלויות. אז אני חייב לציין שהכנסת מתקדמת – לפעמים – לכיוון הנכון.
+
+ עכשיו, מאיפה מגיע הפשיזם בתוך מדינת ישראל? חבר הכנסת אחמד טיבי, למדנו בהיסטוריה, כשהיינו בתיכון, שפשיזם מגיע או מהקפיטל הגדול או מחונטה צבאית, כמו פרנקו בספרד, למשל, כמו, יימח שמו וזכרו מגרמניה, כמו הדוצ'ה מאיטליה, כמו באמריקה הלטינית. אבל אנחנו מזהים שבמדינת ישראל הקפיטל הגדול נגד ההפיכה המשטרית, וגם הגנרלים יוצאים נגד ההפיכה המשטרית. אז זה סוג פשיזם – המניעים שונים ממה שלמדנו בתיכון. אז מאיפה מגיע הפשיזם לתוך מדינת ישראל? מאיפה מגיע בן גביר, מקריית ארבע? מאיפה סמוטריץ'? פעם מבית אל, אחר כך – מאיזו התנחלות היום? גם רוטמן – מהתנחלות. גם קהלת, הציונות הדתית. 
+
+לכן איך אפשר לא לקשור בין הכיבוש ותרבות הכיבוש לבין העמקת הפשיזם בתוך מדינת ישראל? את זה אני רוצה להגיד לאנשים שמפגינים בחוץ; מגיעה להם הערכה. מפה אני אצא ואני אשתתף יחד איתם. אבל אני חייב להצביע על מקור הרוע: הכיבוש הוא המזין העיקרי של תרבות הפשיזם בתוך מדינת ישראל. אם אנחנו קוראים, מנתחים בצורה הוליסטית נכונה, רק כך אפשר לנצח את הפשיזם בתוך מדינת ישראל, וזה בחתירה לשלום, חתירה לסיום הכיבוש.
+
+אני רוצה להגיד לציבור שלנו – אני אגיד כמה מילים בשפה העברית, אחר כך אתרגם אותן לשפה הערבית – בקשר לפשיעה. מתקשרים אליי הרבה מהאזרחים הערבים, אומרים שצריך, שוב, לחסום את הכבישים הראשיים, והם צודקים. אני חושב שצריך מעבר לכך: צריך להחליט על מרי אזרחי. אני תומך במרי אזרחי בסוגיית הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. אני תומך. יחד עם זאת, כשמחליטים ללכת על מאבק חסר תקדים, צריך לחשוב על ההשלכות ועל התוצאה שאנחנו אמורים להניב אחרי מאבק חסר תקדים. אני אומר שבצל מחאה נגד ההפיכה המשטרית שהיא חסרת תקדים, אפילו אם נצא לרחובות באלפים, זה לא יביא תוצאה כמו בתקופה שאין בה מאבק אחר. אבל בזמן הזה, כשמאות אלפי ישראלים יוצאים לרחובות, כל מה שנעשה דווקא עכשיו, זה ייבלע בתוך המאבק הגדול בתוך מדינת ישראל. לכן, האם אלה הם הימים המדויקים? זו שאלה ראשונה. שאלה שנייה – לצערי הרב, בצל הבחירות המקומיות, מתוך היכרות מעשית אני יודע שבספטמבר-אוקטובר הראש והלב - - -
+
+
+ אני רק רוצה למחות. מעל הדוכן לעמוד ולקרוא למרי אזרחי, לא משנה על מה – חבר כנסת לא יכול לקרוא למרי אזרחי כאן במדינת ישראל.
+
+
+חברי, אתה יכול לבקש מהיועצת המשפטית לפנות אליי, להגיש קובלנה - - -
+
+
+אז הינה, אני אומר לך שאתה לא יכול. אי-אפשר לשתוק - - -
+
+
+ אני איימן עודה, בעל תעודת זהות 025978958 - - -
+
+
+אי-אפשר לשתוק על חבר כנסת שמעל הדוכן קורא למרי אזרחי. זה דבר שלא מתקבל על הדעת. תחזור בך מכך.
+
+
+ אני אתמוך בכל צעד, לרבות מרי אזרחי, נגד הפשיעה בקרב האוכלוסייה ערבית.
+
+
+והפשיעה נגד הרפורמה, נגד כל דבר – לקרוא למרי אזרחי מעל הדוכן זה לא דבר מקובל.
+
+
+כבוד היושב-ראש - - -
+
+
+ הוא אמר "מרי אזרחי", לא "מרד אזרחי". מי ששלח לך את הפתק התבלבל. מרי אזרחי שונה ממרד אזרחי.
+
+
+ אתה צריך לחדד - - -
+
+
+ אמת.
+
+
+כבוד היושב-ראש, אמרתי את דעתי. לא רק שאני לא חוזר בי, אני מדגיש - -
+
+
+ אם יהיה אחד שייקח את הדברים שלך קדימה לאלימות, אז - - -
+
+
+ אני מדגיש: זוהי עמדתי הברורה. צריך לעשות את הכול. אין יותר יקר, אין יותר חשוב מחיי בני אדם. אין. אין.
+
+
+ אתה קורא להם להתקהל. אדוני היושב-ראש - - -
+
+
+עכשיו, חד וחלק. אני רוצה להמשיך - - -
+
+
+ רגע. אני חברת ועדת האתיקה. מותר לקרוא למרי אזרחי רק אם אלה פעולות חוקיות עם מחאה חוקית. אסור לקרוא למרי אזרחי בניגוד לחוק. צריך להדגיש.
+
+
+ אז שיחדד, אז שיגיד: במסגרת החוק.
+
+
+אני חושב שחיי בני אדם יותר חשובים מכל חוק אחר. אין יותר חשוב מחיי בני אדם.
+
+
+ אין מעל החוק.
+
+
+אז אני אמרתי את דעתי בצורה ברורה, ותוכלו להגיש קובלנה נגדי. אין לי בעיה. זוהי עמדתי.
+
+אני רוצה לקרוא לאוכלוסייה הערבית שיש הצעה לבוא עם ארונות של מתים, 129 ארונות, לבוא להיכנס לאמצע ההפגנות בסוף השבוע הזה, להיכנס לאמצע ההפגנות בתל אביב, בקפלן, עם הארונות הללו, להעלות את הסוגיה הזו בכל הכוח כחלק מהמאבק למען דמוקרטיה. לקרוא למפגינים להצטרף אלינו ולהראות שהפשיעה היא האנטיתזה לדמוקרטיה. כך אנחנו יכולים לנהל מאבק משותף, יהודי-ערבי, למען הדמוקרטיה, שחלק בסיסי, אלמנטרי, קרדינלי ממנו הוא המאבק נגד הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. לכן אני קורא לציבור שלנו, לאוכלוסייה הערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני קורא לכם להשתתף ביוזמה הנהדרת והנפלאה שבה יש הרמת ארונות קבורה – 129 ארונות קבורה, והלוואי שלא יהיו יותר – בסוף השבוע בקפלן. עלינו להשתתף ולשלוט בהפגנה הפומבית בסיסמאות האיתנות והמרגשות שלנו. אנו קוראים לקהל המפגינים היהודי ואנו אומרים לו: דמוקרטיה משמעותה שנילחם נגד הפשע בתוך החברה הערבית. בואו למאבק יהודי-ערבי, ערבי-יהודי, משותף נגד הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו נהיה בקפלן בסוף השבוע, ואני קורא לכולכם להגיע כדי להשתתף וכדי להשפיע. אתם צודקים, כל אדם שמתקשר אליי בנוגע לנושא הפשיעה – אתם צודקים. בואו ניאבק בכוח מעכשיו כדי לקשר את הנושא הזה עכשיו למאבק למען הדמוקרטיה, שנושא הפשיעה יהיה נושא מרכזי.)
+
+
+ מה אמרת בעצם?
+
+
+תתרגם. אני מקווה שבערבית לא אמרת את מה שאמרת בעברית – מרי אזרחי.
+
+
+ הוא אמר בעברית ותרגם לערבית.
+
+
+אוקיי. תודה.
+
+
+תודה רבה לכם.
+
+
+ זמנך הסתיים. הדוברת הבאה, חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. את חברת ועדת האתיקה, נכון? חברת הכנסת, את בוועדת האתיקה, נכון? בבקשה, נשמע את דעתך. 20 דקות לרשותך, כמדומני.
+
+
+אכן 20 דקות, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, מכובדיי כולם, באחד הסיפורים המוכרים והמרגשים על עמנו – בחרתי לפתוח בסיפור הזה – מדובר על קיסר צרפת, המצביא הנודע  נפוליאון בונפרטה, שעבר בערב קיץ אחד במחוזות שהיו תחת שלטונו, ובין כל הבתים שמסביבו הוא שם לב לבית אחד שהיה שונה מהשאר וממנו בוקע אור קטן, בית כנסת מקומי. נפוליאון הביט פנימה וראה קבוצת אנשים גדולה בגילים שונים יושבים על רצפת בית הכנסת, קוראים בספרים לאור נרות ומקוננים, בבכי. מתוך סקרנות למראה הבלתי-שגרתי שאל נפוליאון לפשר הבכי והנהי. ענה לו אחד היהודים במקום: היום הוא תשעה באב, שבו התנהלה מלחמה נוראית אשר בסופה מקדשנו, ביתנו, בית התפילה שהחזיק וחיזק את כל היהודים, נכבש, נשרף ונחרב. על כך אנו עצובים ובוכים. נפוליאון ניסה להיזכר באיזו מערכה מדובר – בכל זאת, הוא המפקד העליון של צבא המעצמה הצרפתית – אך ללא הצלחה, לכן שאל: מתי נערך הקרב שעליו אתם כה מדוכאים? ונענה: לפני כ-1,700 שנה, ואנחנו מצפים ומייחלים לחזור ולראות את הבית בתפארתו, אמר לו אותו יהודי. נפוליאון יצא מכליו ואמר בהתפעלות: עם שמוריד דמעות על חורבן העבר כאילו התרחש זה עתה, אחרי 1,700 שנה, ומצפה לחזור לימי גדלותו, תקוותו תתגשם וכל העולם כולו לא יוכל לו.
+
+ הסיפור הוא ספק אמיתי ספק אגדה, אך כך או כך המסר מאוד ברור. גם בימים אלו אנחנו, עם ישראל, נמצאים בימי בין המצרים, שבהם אנו מזכירים בראש ובראשונה, לקראת תשעה באב, את חורבן בית המקדש השני. אך לא די בזיכרון המועבר זה דורות על גבי דורות על מורשת ישראל ועל ההיסטוריה של ישראל, על החלקים הנוראיים והפחות-טובים של עמנו; דווקא בימים אלו אנו צריכים וחייבים לשאול את עצמנו ולא רק לזכור מה למדנו מחורבן הבית והתפרקות עמנו שלאחריהם נפוצנו על כל פני תבל. 
+
+ להבדיל מחורבן בית ראשון – אדוני היושב-ראש, אתה בטח יודע שהוא חרב על שלוש עבירות עיקריות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – בית המקדש השני חרב בעיקר על עבירה אחת, שהיא שנאת חינם בין איש לרעהו. אומרים שזו הייתה כל כך חמורה שהיא הייתה שקולה לשלוש העבירות האחרות, שהן חמורות מאוד.
+
+
+מסכת יומא.
+
+
+מסכת יומא, מחדד חבר הכנסת עודד פורר. לצערי, ההשלכות שגרמו לחורבן, גם בימים אלה עדיין קיימות. עוד הרבה דרשות מסופרות על מנהיגות וקובעי דעת קהל, גם באותם ימים של חורבן, אשר נהגו בשנאה אחד כלפי השני, אך גרוע יותר – בקיצוניות חסרת מעצורים עד כדי שרפת התבואה באסמים שבהם היה די להאכיל את היושבים בציון לעוד עשרות שנים.
+
+המסורת מספרת לנו שבזמן חורבן בית המקדש – השני, כמובן – היו שני מנהיגים יהודים, רבן יוחנן בן זכאי ואבא סיקרא. אבא סיקרא היה מנהיגם של הקיצוניים ששרפו את אסמיהם של תושבי ירושלים, כל זאת כדי שיצאו להילחם ברומאים בגישת "תמות נפשי עם פלשתים". רבן יוחנן בן זכאי ניסה למצוא פתרונות שישמרו על היהודים ועל היהדות למרות המצב המורכב. כאשר המצב הגיע לנקודת האל-חזור, אבא סיקרא הבין שהוא כבר לא שולט בלהבות שהוא עצמו הבעיר, שהאש כבר לא מציתה רק את האסמים. בדרך מתוחכמת הוא סייע בהוצאת רבן יוחנן בן זכאי מירושלים, וכך הם הצילו את העם היהודי מכיליון, אבל במחיר של מוות, אובדן, חורבן של חלקים רבים מהעם וכמובן, כמו שאמרתי, יציאה לגלות.
+
+ התחושה היא שגם כעת יש מנהיגים שהפכו להיות קבוצות אבא סיקרא. כולם כאחד מחפשים איך לפרק, איך להצית, איך לשרוף, במקום לבנות. כל אחד מהם עושה תחרות מי יותר קיצוני. לא מסתכלים על מה שכבר חרוך ונהרס, אלא רק קדימה, על מה עוד אפשר להשיג – עוד כוח ועוד כוח ועוד כוח. מול מי אתם נלחמים כשתחושת הבית, הביטחון בבית, נשרפת? התחושה הזאת של ביטחון אפשרה לנו, למרות השוני, למרות החזרה מכל כך הרבה מקומות, כל כך הרבה תרבויות שאימצנו בגלות – עדיין יש את הדבק שיודע לחבר בינינו, ויום-יום אתם מערערים אותו. 
+
+ אנו נמצאים היום בימים קשים, שבהם כל אחד ואחת מאיתנו נדרשים לעשות חשבון נפש, אך בראש וראשונה חשבון הנפש צריך להיעשות בבית הזה. אנחנו, שנבחרנו להוביל את הציבור, להכריע בענייני העם ולדאוג לשלומו – הצעדים שאותם אתם מקדמים בקואליציה מוכיחים, לצערי, שבבית הזה, כמו שאמרתי, בדיוק כמו בתקופת חורבן בית שני, ישנם אנשים שהפכו להיות שורפי האסמים בעצמם. רבים מהם יושבים בממשלה הנוכחית ומפירים את חובתם לאזרחי מדינת ישראל, לעם ישראל, ובראש וראשונה החובה לשמור על שלומו ושלמותו. ימים שבהם חלקים גדולים בעם ישראל לא יודעים מנוח כתוצאה ממהלכים וגזרות – עוד גזרה ועוד החלטה שמובילה הממשלה; לא יודעים מנוח כי הממשלה מאיימת על יסודות הרוח והמשפט שעליהם הוקמה המדינה והושתתה; לא יודעים מנוח כי הממשלה, שאמורה לנהוג בריסון ואיפוק כלפי העם, משתלחת השכם וערב בכל מי שמביע עמדה או דעה הפוכה לממשלה, ורק משום שמימשו את הזכות הבסיסית שלהם לחופש ביטוי, לחופש מחאה, במדינה יהודית, דמוקרטית וחופשית. וזה כבר מזמן לא שאלה של ימין ושמאל אלא שאלה של מי כאן מחפש לפלג את העם בשם האידיאולוגיה שבה הוא מחזיק, ולעיתים אפילו לפלג את העם בלי שום אידיאולוגיה. כי עכשיו אנחנו כבר לא מדברים על ימין ועל שמאל; זה הפריבילגים מול הלא-פריבילגים, האשכנזים מול הלא-אשכנזים. 
+
+הקיצוניות אינה חייבת להשתקף רק מהעמדה שבה מחזיקים. לעיתים הקיצוניות היא ההתבצרות והקרבת כל יתר הערכים כדי לנצח, העיקר לנצח במהלך שבו בעצם כולנו יוצאים בו מפסידים. האם בשם הרפורמה שאליה אתם דוהרים בקואליציה אתם מוכנים להקריב את שלום העם? האם בשם הרפורמה אתם מוכנים להקריב את אחדות העם? האם בשם הרפורמה נכונו לנו תמונות שבהן אח מרים יד על אחיו, אחות על אחותה? האם בשם הרפורמה תובילו אותנו לחורבן כל מה שבנינו כאן במשך 75 שנה? האם בשם הרפורמה שווה לכם לקחת לאלפים רבים את התקווה? 
+
+ זכיתי להיות שרת העלייה והקליטה. אין רגע יותר מרגש מלראות עולים חדשים יורדים מהמטוס ומנשקים את האדמה. בטח אתה תסכים איתי על כך, חבר הכנסת פורר, שהיית בעברך גם מנכ"ל משרד העלייה והקליטה. האנשים האלה, שזוכים להגשים חלום בשם הציונות אחרי אלפי שנים, הם שמוקירים ומחזיקים באמונה ובתקווה, בהערכה לארצנו. מהם, חברי הקואליציה, עליכם ללמוד שאין לקחת את מדינת ישראל ועם ישראל כדבר מובן מאליו. נדמה שאתם ההשתקפות של המשפט "וישמן ישֻׁרון ויבעט". נאמר עלינו כבר שאנחנו עם קשה עורף, אבל "וישמן ישרון ויבעט". 75 שנה, מדינה צעירה; פסע אחורנית בהיסטוריה – לא היינו כאן, לא היה בית, לא היה לאן לחזור. כל אחד מאיתנו התמודד את התמודדויותיו, בין שזה אנטישמיות, בין שזה הישרדות כלכלית. עם ישראל ידוע כמי שניאלץ לשרוד כלכלית, ולא בכדי בחר במקצועות חופשיים; שלא לדבר על זה שעברנו את השואה הקשה ביותר, של עמנו, השמדת מיליונים מעמנו. ועל מה מוכנים להחריב, על מה? זה מה שמטריד את הציבור? זה מה שנדמה לכם שמעניין את הציבור כשיוקר המחיה מרקיע שחקים, כשמערכת החינוך עוד צריכה להתמודד עם הפערים של הקורונה וילדים רבים מתמודדים עם הרבה מאוד התמודדויות, עם חרמות, עם אלימות גואה? דור שנמצא בטיקטוק, דור שצריך את הזמינות שלנו, הרגשית והנפשית? כשמערכת הבריאות שלנו סובלת ממחסור בכוח אדם, סובלת ממחסור במחלקות? כשרבים בתוך ישראל, מתוך מחקרים, סובלים מדיכאונות, בזה אתם מתעסקים? בזה, שלא ניתן יהיה לבקר אתכם יותר? שלא ניתן יהיה להטיל ביקורת על נבחרי ציבור, החל מראש ממשלה, מליאת ממשלה, שר, ראש עיר – כל נבחר ציבור יוכל לעשות ולקחת החלטה בלי שניתן יהיה להעביר עליו ביקורת שיפוטית? 
+
+אז מי מפחד? ממה אתם מפחדים? אם אתם אנשים כל כך הגיוניים ובאתם לפעול למען העם, הרי אינכם צריכים את החסינות הזאת מפני היכולת של בית המשפט להתערב בסבירות. גם ההתערבות היא בדרך כלל אם מדובר באי-סבירות קיצונית ומהותית, אבל הגרוע מכול הוא שבמהלך הזה אתם פוגעים בזכות האזרח והאזרחית, בזכות האזרח שנפגע מהחלטה כזאת או אחרת של נבחר ציבור. האזרח לא יוכל ללכת לבית המשפט; שמים לו תמרור עצור. 
+
+ כמו שאמרתי, זה כבר זמן רב שלא מדובר בשאלת הימין והשמאל, אלא מה תפקידם של נבחרי ציבור ובעיקר הממשלה: האם זה לצבור עוד כוח ועוד שררה אל מול האזרחים, מול בית המשפט, מול הפקידים, מול הצבא, מול המשטרה, מול מערכת הבריאות, מול מדינה שלמה? או שמא לשרת את כל חלקי העם, כי כולם הם העם. אתם לא שמים לב, אתם בעצם פתחתם חזית נגד מדינת ישראל. אפשר לכתוב: ממשלת ישראל נגד מדינת ישראל ואזרחיה. 
+
+בימים האחרונים מאות אלפים יוצאים לרחובות. חלקם צעדו לכאן בהמוניהם, לירושלים בירתנו. במקום שראש הממשלה וחברי הממשלה יראו את הכאב והזעקה של העם, ימצאו פתרונות להרגעה, יחפשו את דרך המלך להסכמות – בטח כשזאת הוצעה על ידי יושב-ראש המפלגה שלי חבר הכנסת בני גנץ – במקום זה אתם בוחרים לגדף את האזרחים. איך אמר פה אחד מכם? עם ישראל יסתדר בלעדיכם – כאילו לא היו המפגינים חלק מעם ישראל. ההתייחסות לטייסים כנפולת נמושות, זו הייתה יריית הפתיחה. ההסתה נגד היועצת המשפטית לממשלה – לומר עליה "מופקרת", לדבר בשפה כל כך מיזוגינית ושוביניסטית? לקרוא לנשיאת בית המשפט העליון כאילו היא אשמה בטרור – היא בוחרת להבעיר את הרחובות? יש כל כך הרבה אמירות, השכם וערב. כל כך הרבה יש בטוויטר, היד קלה על המקלדת של הפלאפון – זו אפילו לא מקלדת – ושוכחים. שוכחים שאנחנו נבחרי ציבור, שאנחנו אמורים להיות מודל לחיקוי. להטיל על עצמנו אולי ערכים טיפה יותר מהודקים משל האזרחים, כי אחרי הכול אנחנו גם נהנים מזכויות. כן, אנחנו נהנים מחסינות. אנחנו נהנים מהיכולת להשפיע כאן, בבית הזה. אבל זה לא אומר שזו יכולת להפקרות, וחסינות להשתלחות באזרחים.
+
+הקואליציה, לצערי, שכחה את העיקרון החשוב ביותר שהיה על עמנו לזכור מחורבן הבית: לא חרבה ירושלים אלא בשנאת חינם. שכל אחד מאיתנו בבית הזה ישאל את עצמו: האם הוא הוסיף אש למדורה, או שמא הוא היה במקום שמנסה להרגיע ולאחד. את הקול הזה תשפוט ההיסטוריה; את כל הקולות כולם, את אלה שגידפו ואת אלה שמנגד חתרו להסכמות. 
+
+ הכי עצוב שהממשלה בסוף נבחרה ב-64 מנדטים. ובמה היא עוסקת? היא מתנהגת כמו אנדרדוג; היא מתנהגת כממשלה שנגזל ממנה משהו; היא מתנהגת כאילו את כל החוליים במדינה הזאת לא היא יצרה; היא מתעלמת מכלל הבעיות. והינה, רק עילת הסבירות חשובה. דקה לפני שיוצאים לפגרה, זה מה שחשוב? אין שום דבר אחר שחשוב במדינת ישראל? שום דבר? לא ילדים שבמצוקה; לא נשים שזקוקות לעזרה; לא קשישים שלא מסיימים את החודש ונאלצים להכריע בין אוכל לבין תרופות; לא נכי צה"ל – אף אחד לא מעניין אתכם. אף אחד. והגרוע מכול הוא שהחלשים ביותר בסוף זקוקים להגנה של בית המשפט – גם את זה אתם רוצים לקחת מהם.
+
+אני רוצה לפנות לראש הממשלה בנימין נתניהו. גם בהזדמנות הזאת אני רוצה קודם כול לאחל לך בריאות איתנה ושתחוש בטוב. אבל אני פונה אליך ורוצה לבקש ממך: קום. אתה עדיין ראש הממשלה. קום, גלה אחריות מול הקיצוניים. קום וראה את העם שלך צועד ברחובות, וזכור: זה העם שלך. עצור את הפירוד ואת הפילוג. עצור את החקיקה ודאג שהכול יגיע לכאן בהסכמה. אחרת זאת תהיה מורשתך. אני מאלה שסבורים שהייתה לך תרומה גדולה למדינת ישראל ולעם ישראל. אני מאלה שסבורים שעת המבחן האמיתית שלך היא עכשיו. קום להציל את העם הזה מעצמו. 
+
+ואני יכולה לומר לך שבשטח עם ישראל יודע להסתדר אחד עם השני. אני הייתי בקופה ביום שישי. היה אדם חרדי, מהצד השני אדם חילוני. אני עמדתי באמצע. הם התחילו לדבר פוליטיקה. לא כל כך זיהו אותי, זה אומר דורשני – בשלב מסוים הם כן. אבל היה ויכוח, והם דיברו על זה שהפוליטיקאים הורסים את המדינה ואיך הם מסתדרים, ובאמת הם עזרו אחד לשני. הם מגלים אזרחות למופת. אבל, אדוני ראש הממשלה, האחריות הראשונית היא שלך, לבוא ולומר: אני עוצר את הכול, כי העם הזה חשוב לי, ואפשר להגיע להסכמות, ולא יהיה פה רק צד אחד מנצח. אבל אי-אפשר לתת לקיצוניים להמשיך לאחוז בהגה. פשוט אי-אפשר.
+
+
+את זוכרת מי הפסיק את ההידברות. את יודעת מי הפסיק בפעם האחרונה את ההידברות בבית הנשיא?
+
+
+ למה פוצצתם את ההידברות בבית הנשיא?
+
+
+זה מה שאמרתי לה בדיוק.
+
+
+אני רוצה לומר לך, אתה יודע, אפשר להתנצח.
+
+
+הוא גם הקפיא את החקיקה.
+
+
+ דווקא בנאום שלי הזה - - -
+
+
+רגע. אבל הוא הקפיא את החקיקה, והיה קשוב. הוא שינה פרטים.
+
+
+לא, לא, לא. 
+
+
+החוק כבר היה מוכן לקריאה שנייה ושלישית. את רואה שהוא היה קשוב. כנראה שלא היה – אני שואל. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר לך מה היה כאן. אפשר גם להתווכח על זה. בסוף אנחנו תמיד אמרנו שצריכה להיות מוקמת ועדה למינוי שופטים בזמן. אתם בחרתם לעשות עוד הפעם שטיק-טריק כדי לדחות את הבחירות. אגב, אני התמודדתי בבחירות לוועדה למינוי דיינים. אבל זה עכשיו, בשעה הנוכחית. אז אתם עצרתם, אנחנו עצרנו. הם לקחו, אנחנו זה. 
+
+
+טוב.
+
+
+אז אני יכולה לבוא ולומר לך: לאורך כל הדרך המחנה הממלכתי קרא להידברות וסלל את הדרך להידברות.
+
+
+אבל בני גנץ ביקש להפסיק את השיחות. 
+
+
+זה הזמן לעצור. וזה לא משנה, התירוצים והטיעונים.
+
+
+אבל היושב-ראש שלך. 
+
+
+אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש – כן, רצית לומר משפט?
+
+
+לא, לא. בסדר. 
+
+
+היושב-ראש של המפלגה שלי - - - 
+
+
+הוא ביקש גם – הוא עצר את השיחות. 
+
+
+אתה תסכים איתי שהיושב-ראש של המפלגה שלי בני גנץ עושה כל שביכולתו, והוא אולי הקול השפוי ביותר שמבקש הידברות? 
+
+
+ בגלל זה הוא פוצץ את השיחות בבית הנשיא.
+
+
+אולי כלפי חוץ.
+
+
+כלפי חוץ? אני אומר לך שכולכם יודעים. אולי פה, מול המצלמות, אתם תגידו: כלפי חוץ – אני אומרת לכם, אני גאה בקול שאנחנו במחנה הממלכתי משמיעים; זה קול, שגם אם אנחנו לפעמים משלמים עליו מחיר, אומר: אין דבר שאי-אפשר להגיע עליו להסכמות. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה, חברת הכנסת פנינה תמנו.
+
+
+- - -
+
+
+ינון אזולאי משתדל. כשחברי ועדת האתיקה מדברים, נואמים, הוא בא להקשיב להם. כל הכבוד. חבר הכנסת עודד פורר, הדובר הבא. 
+
+
+ אז למה בני גנץ פוצץ את השיחות? למה?
+
+
+- - -
+
+
+40 דקות? בבקשה. 40 דקות לרשותך.
+
+
+תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו נמצאים ערב תשעה באב, ואי-אפשר להתחיל ולדבר על מה שקורה כאן בלי לקשר את המועד לאירועי הימים הקשים האלה. נשפכו הרבה מילים ומאמרים על החורבן, על הבית הראשון ועל הבית השני ועל שנאת חינם. אבל אם אנחנו רוצים לתאר את המצב או להבין מה היה בחורבן הבית השני, אפשר פשוט לגשת לספרו של יוספוס פלביוס "מלחמות היהודים". וכך הוא כתב בספר ה', פרק ו': "הרעה, אשר מצאה אותם מידי הרומאים, לא היתה קשה מהצרות, אשר עוללו איש לאחיו בידיהם" והוא ממשיך ומסכם: "המריבה כבשה את העיר, והרומאים כבשו את המריבה אשר הייתה חזקה הרבה יותר מחוסן חומותיה הבצורות". 
+
+1953 שנים אחרי ממשלת ישראל, הממשלה של העם היהודי שקם מחדש בארצו, מרגישה צורך עז לתדלק את המריבה; מרגישה צורך עז ללבות את האש, לשפוך עוד שמן למדורה. אני שומע, אדוני היושב-ראש, את הקולות שיוצאים מכיוונם של שרים – שרים בממשלה עברית שקמה כאן בזכות דמם של לוחמות ולוחמים שהגיעו לכאן מכל קצוות תבל – אני שומע ולא מאמין. קולות השרים מבהירים שכל מטרתם היא לתדלק את המריבה, לתדלק את המחלוקת. החל מבר הסלטים שפתח גיבור החיל, הלוחם עז הרוח והנפש איתמר בן גביר; עבור באקרובטית המילים והתעופה הטייסת המהוללת, גלית דיסטל, שלשיטתה טייסי המילואים בחיל האוויר הם נפולת של נמושות, ושאלף טייסים לא יצליחו לכבות אותה; ועד אליך, השר קרעי, אומן הגימטרייה ומתק השפתיים, ששולח את טייסי המילואים במדינת ישראל לעזאזל.
+
+
+ את הסרבנים.
+
+
+אבל אסור להתבלבל ואסור לתת לכל החבורה המופקרת הזאת, המסוכנת הזאת, לבלבל אותנו. למצב שאליו הגענו יש רק כתובת אחת – היא לא אתה, חבר הכנסת קרעי, היא לא גלית דיסטל, היא לא איתמר בן גביר, היא גם לא יריב לוין וגם לא שמחה רוטמן. יש כתובת אחת לבן אדם שנושא באחרי��ת למה שקורה כאן, במדינת ישראל, וקוראים לו בנימין נתניהו. הוא העומד בראש הפירמידה, הוא ראש ממשלת ישראל, הוא מוביל את מדינת ישראל לחורבן, ורק בגלל שלשיטתו של בנימין נתניהו המדינה זה הוא. ואם הוא נמצא במצוקה משפטית ואם הוא עומד למשפט, אז בואו נפרק את מערכת המשפט; גם אם לא יהיו לנו טייסות, לשיטתו, לפחות תהיה לנו ממשלה הזויה שתשרת את הגחמות שלו.
+
+ אני רוצה להקדיש כמה מילים לראש הממשלה נתניהו. כמה מילים, כדי שיבין אולי את מה שהוא הבין בעבר וכנראה שכח: ממשלת ישראל עבורנו, עבור רבים, היא נס גלוי. עבור סבא שלי זה היה משהו שכאילו הוא לא יכול היה לדמיין אפילו. סבא שלי, זיכרונו לברכה, נולד ברחובות בשנת 1903, נכד לבונה הבית הראשון במושבה. את בר-המצווה שלו ברחובות הוא חגג בבית הכנסת הגדול אהל שרה, כשהטורקים עדיין שלטו בארץ. את החתונה שלו, שהוא ערך ברחובות, הוא כבר ערך כשהמנדט הבריטי שלט בארץ ישראל, ולאבא שלי ברחובות, באותו בית כנסת, הוא חגג בר-מצווה – אך הפעם תחת ממשלה עברית במדינה יהודית בארץ ישראל. אי-אפשר לדמיין מה היה עבורו המעבר הזה מעם ללא מדינה עצמאית לעם עצמאי עם ממשלה עברית; מה היה היחס שלו לזה שיש כאן ממשלה, שיש כאן שרים, שיש כאן כנסת. 
+
+במטבח שלו היה טרנזיסטור – אתה יודע מה זה טרנזיסטור, אדון היושב-ראש? אנחנו עוד מהדור שיודע מה זה – שתמיד היה פתוח. בתור ילד הייתי מגיע, ותמיד בכל שעה עגולה מגבירים את הווליום. הוא חייב לשמוע חדשות, הוא חייב לדעת בכל שעה עגולה מה קורה. כל הדאגה מופנית לעתידה של מדינת ישראל, למה יקרה כאן בעוד כמה שנים. ותמיד, לשיטתו, המדינה הייתה מעל הפוליטיקה, ותמיד הוא ידע – היה לו מין משפט כזה: בסוף שם למעלה הם יקבלו את ההחלטה הנכונה, כי גם אם יושב שם לא מי שבחרנו בו – וסבא שלי כאיש ליכוד, איש ימין כל חייו, שנים ארוכות ראה את ראש המפלגה שלו באופוזיציה, 30 שנה – עדיין מבחינתו הוא תמיד ידע שההנהגה הציונית, שראש הממשלה העברית בארץ ישראל בסוף ידאג למדינת ישראל ולא לענייניו האישיים, כי הוא ידע שראשי הממשלה כאן תמיד שמו את העניין הלאומי מעל העניין האישי שלהם.
+
+הוא ידע, וראשי הממשלה כאן ידעו שעל הכתפיים של כל ראש ממשלה מונח עול של עם עם היסטוריה של אלפי שנים; עם שהצליח לעשות את הבלתי-ייאמן ולבנות מחדש את ביתו בארץ ישראל בניגוד לכל הסיכויים. כל ראש ממשלה שהיה כאן ידע שהאחריות היא אצלו לשמור על הדבר המופלא הזה שקרה כאן, על הבניין הזה, שעלה לנו בהרבה דם של אחים ואחיות, של בנות ובנים, שהקריבו את חייהם רק כדי שלעם היהודי יהיה בית לאומי בארץ ישראל.
+
+וכמו סבי, זיכרונו לברכה, כל בני הדור ההוא וגם הדורות שבאו אחריו – לשם הם כיוונו את כל כוונתם – גם הדור של מי שעזב את הארץ בעקבות עבודתו של אביו ושב לישראל כדי להתגייס לצה"ל. כן, גם מר נתניהו, ראש הממשלה, הבין פעם את המשמעות של מסע הדורות הזה שכל אחד ואחת מאיתנו נושא עימו. גם הוא חזר לכאן. גם אתה, מר נתניהו, חזרת לכאן, גם אחיך, שלחם לצידך. איבדת את אחיך, יחד עם כל עם ישראל, כשנהרג במבצע אנטבה כדי להגן על ישראלים שנחטפו. הוא נשלח אל מחוץ לגבולות הארץ מתוך הבנה של האחריות שלנו אחד כלפי אחיו. הבנת אז, בנימין נתניהו, כפי שהבינו אלפים, כפי שהבינו מיליונים, שאין לנו ברירה. שכדי לקיים כאן מדינה חייבים להילחם יחד. אבל משהו בך, בנימין נתניהו, כבה. משהו בך דעך ונעלם. אין לי דרך להסביר זאת. שישה חודשים שמדינת ישראל נמצאת בסחרחורת, ומר נתניהו הוא הקפטן של הספינה. כן, לא של ספינת התענוגות שלך, קפטן ניסים ואטורי, אלא הקפטן של מדינת ישראל. הבית השלישי, קיבלת עליו אחריות. עמדת כאן לפני חצי שנה ונשבעת לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה.
+
+
+אני לא יודע על מה הם מדברים.
+
+
+חמוצים, חמוצים - - - 
+
+
+אנחנו – אדוני השר, אני מציע שתקשיב בקשב לדברים שאני אומר, הם יוצאים מהלב. זה לא בדיחה.
+
+
+היית בחיל הים, נכון?
+
+
+כן. מה שקורה כאן במדינת ישראל זה לא בדיחה. מה שקורה כאן בחוץ זה לא משהו שאתם יכולים לעשות ממנו צחוק. אני מקווה שאתה יודע, כשר בממשלה, ואם לא, אז כדאי שתדע, שאנחנו מתמודדים עם אתגרים ביטחוניים חסרי תקדים, אולי אחת מהשעות הקשות של מדינת ישראל - -
+
+
+ כן, אחרי - - -
+
+
+- - עם איומים מכל הגזרות. אתה יודע טוב מאוד שאזרחי ישראל נאנקים תחת יוקר מחיה, ורחובות ישראל מדממים בגלל אובדן הביטחון האישי, עם שיא של רציחות במגזר הערבי והיהודי שלא ידענו כמוהו.
+
+
+אתה יודע - - - קץ הדמוקרטיה. 
+
+
+רק לפני חצי שנה, רק לפני חצי שנה דורגנו בראש הכלכלות המבטיחות בעולם. ההייטק הישראלי היה מקור לגאווה – סטרטאפ ניישן, זה היה המותג שלנו – אבל בגלל עילת הסבירות והוועדה למינוי שופטים נאבד את כל זה. מוכנים לשפוך את הכול. למה? מה יש בה, בעילת הסבירות הזאת? ותגידו לי אתם, חברי הקואליציה של נתניהו, אתם תגידו לי: אבל המחאה. הרי לכם אין אחריות על כלום. המחאה, המחאה. דעו לכם שהמחאה הזאת, שאתם מאשימים אותה בכל הכישלונות שלכם, היא זו שעד עכשיו הצילה את מדינת ישראל. היא זו שבזכותה עד עכשיו עוד לא קרו האסונות שעלולים לקרות כאן. היא גלגל ההצלה שלכם מעצמכם. חבורה מפוארת – אתם חבורה מופקרת בממשלה הזאת, שמתייחסים לחבורה המפוארת הזאת בזלזול – חבורה מפוארת של נשים, נערות ונערים, אזרחיות ואזרחים ותיקים, שיוצאים במשך חצי שנה, שבוע-שבוע, לפעמים פעמיים ושלוש פעמים בשבוע, לרחובות הערים, לכפרים, לצמתים, את הדגלים מרימים ועל הדגלים מגן דוד, סמל של חופש ושחרור. ומדובר באזרחים, לא בחיילים במדים. אומנם הם חיילים אלמונים בלי מדים, הם חיילים של צבא האזרחים של מדינת ישראל, הצבא האזרחי שקם כאן, אבל הם לא חיילים, הם פשוט אזרחים, שכן, אחת לתקופה, כשקוראים להם, הם שנים התייצבו למילואים – מה שאגב לא עושים רוב השרים בממשלת ישראל. הם מובילים היום מאבק ומחאה אזרחית של אזרחים. אזרחים שמתנדבים שנים ארוכות כדי להגן על עם ישראל בצה"ל, היום הם מגינים עלינו. הם מוכנים להגן על הדמוקרטיה הישראלית. הם לא רוצים להגן על משטר יחיד, לא דמוקרטי, שכורת את הבסיס שעליו נוסדה מדינת ישראל.
+
+ואתה, בנימין נתניהו, כקפטן הספינה, כמי שאמור להוביל את מדינת ישראל, לא מקשיב לאזרחים האלה, לא רואה אותם, לא שומע אותם? אתה, נתניהו, ראש הממשלה שלכם ושלנו, ראש ממשלת ישראל, כאילו מפליג עם הטיטניק הזאת לתוך הקרחון ומתווכח עם כל מי שאומר לו לעצור, לשנות כיוון, שאומר לו שהוא בדרך להתנגשות. אז במה אתם עוסקים? אתם מספרים לי שיותר חשוב שהתזמורת תמשיך לנגן. אז התזמורת על הטיטניק תמשיך לנגן עד ההתנגשות בקרחון ועד השקיעה. לשם אתם מובילים אותנו. 
+
+ אני אומר מכאן לראש הממשלה: זה בכוחך וזה באחריותך. לא שלמות הקואליציה היא שחשובה כעת כי אם שלמות העם. תהפוך את המשבר הזה להזדמנות. קח את הרגע המכונן הזה שאנחנו נמצאים בו; קח את הרגע הזה, 75 שנים אחרי שקמה מדינת ישראל, תעצור ותודיע שאתה מוריד את החקיקה הזאת מהשולחן ומתחיל לנהל משא ומתן על חוקה בהסכמה, חוקה שתזכה לאמון הסיעות הציוניות בבית הזה, שתחזיר את מדינת ישראל למסלול שהתוותה התנועה הציונית: בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל שמושתת על עקרונות היסוד של חירות וצדק, עם שוויון זכויות וחובות, עם חופש מדת וחופש הדת. זו ההזדמנות שלנו לחוקה לישראל, ולא הקשקוש הזה שאתם מנסים להעביר כאן וקוראים לו "רפורמה", כי זאת לא רפורמה משפטית. מה שמתנהל כאן זה מאמץ לעשות הפיכה משטרית. וגם כאן, אני רוצה לומר לכם - - 
+
+
+ שכחת את "לאור חזונם של נביאי ישראל".
+
+
+ - - גם לך, אדוני השר, וגם לך, היושב בראש, שתפסיקו לחשוב שכל עם ישראל מטומטמים ותיתנו לעם הזה קצת קרדיט. תפסיקו לספר לנו שבסך הכול עושים תיקון קטן וזה רק סבירות ו"על מה אתם מדברים", ולחשוב שאף אחד לא שומע את השרים שמתארים את שיטת הסלמי, שהפכה לשיטת הטיפות – נעשה את זה טיפה ועוד טיפה – או את בר הסלטים, המתאבן לפני הארוחה, ותפסיקו לספר לנו שהמהפכה המשטרית שאותה הובלתם מתה, כי היא חיה ונושמת, היא רק שינתה את האסטרטגיה של איך להגיע אל היעד של הפיכת מדינת ישראל למדינה שהיא לא דמוקרטית.
+
+ראש הממשלה נתניהו, אתה כבר לא ילד. ראית משהו בחייך, אתה אדם עם ניסיון, אבל אדוני היושב-ראש, אדוני השר, זה נראה שראש הממשלה, שחזר לשלטון אחרי שנה וחצי הפסקה, מתנהג כאילו הוא קיבל צעצוע חדש. זה מזכיר מלך, את המלך רחבעם. בספר מלכים א' מסופר איך לאחר מות שלמה המלך בא ירבעם בין נבט עם נציגי השבטים לדבר עם רחבעם וביקש ממנו: אדוני המלך, תוריד את נטל המיסים שהונהג בתקופת שלמה. לרחבעם לוקח שלושה ימים להתייעץ. הוא מתייעץ עם זקני העם, עם היועצים הזקנים והוותיקים, והוא מתייעץ עם הצעירים. אומרים לו הזקנים והוותיקים: תקשיב לציבור, תקשיב למסרים, תוריד את הרגל מהגז, תוריד קצת את העול מהעם, תוריד את המיסים. מה אומרים לו יועציו הצעירים? מה פתאום, תפגין כוח, אתה השליט, משילות, תראה לעם מה זאת משילות. ורחבעם מקשיב לאותם היועצים כאילו הם שרי ממשלתו של נתניהו היום, שמספרים לנו על משילות: תשבור את ההתנגדות, תשבור את האזרחים ותמשול ותהיה השליט, כי אנחנו השלטון. כאילו אנחנו נמצאים באותה תקופה. ועתה אומר נתניהו: "אבי הכביד את עֻלכם ואני אֹסיף על עֻלכם אבי יִסַּר אתכם בשוטים ואני איַסר אתכם בעקרבים". 
+
+את התוצאה אני בטוח שראש הממשלה נתניהו מכיר, וגם אתה, השר קרעי, וגם אתה, קפטן ואטורי. התוצאה היא התקוממות ישראל, התחלת הפיצול לשתי ממלכות נפרדות, ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום. לשם, מר נתניהו, אתה רוצה להוביל אותנו, לפירוד ולחלוקה? אז אני אומר לכם, זה לא יעבוד. לא ניתן לכם לפרק את המדינה. לא ניתן לראש הממשלה נתניהו לפרק את המדינה. לא ניתן לו להיות רחבעם. פשוט נחליף אותו. הממשלה הזו פשוט תוחלף. זה ייקח עוד קצת זמן, אבל זה יגיע.
+
+
+ תגלה - - -
+
+
+זה יגיע מהסיבה הפשוטה שהציבור, הציבור מאס בכם, מאס בהתנהלות שלכם, בדיוק כפי שמאסו גם בעבר.
+
+אבל כן הייתי רוצה לשאול שאלה את חברי הכנסת מהליכוד שלא נמצאים כאן, שאני יודע מה הם חושבים, אני יודע מה הם חושבים על מדינת ישראל וכמה היא חשובה להם. אני רוצה לשאול את יולי אדלשטיין: חבר הכנסת אדלשטיין, היית אסיר ציון, ישבת בבית הסוהר כדי לעלות למדינת ישראל. אתה יודע מה המשמעות של שלטון שהוא לא דמוקרטי, של שלטון מחשבות. אתה יודע מה המשמעות של צמצום החופש של האזרחים. אתה יודע מה המשמעות של כוח בלתי נשלט שניתן לממשלה. אתה יודע. אתה גם התבטאת בעבר שאתה לא תיתן לזה לעבור. ממה אתה מפחד? האם אתה, שלא פחדת מהשלטון הקומוניסטי, מפחד מאימתו של בנימין נתניהו? מפחד מאימתם אולי של חלק ממתפקדי הליכוד, או של אני לא יודע מי? אתה יודע מה חשוב למדינת ישראל. אתה יודע שלמען מדינת ישראל צריך לעצור עכשיו את החקיקה. יולי אדלשטיין, אם היה היום ראש הממשלה, הוא יודע שהוא היה עוצר את החקיקה. בכוחך לעשות את זה. אתה יכול להוביל את זה, אתה עם עוד חברים מהקואליציה. 
+
+ נשארו עוד כמה אנשים שאולי בתוך הלב הזה שהלך והתאבן נשאר להם עוד קצת מצפון. איפה אבי דיכטר? היית ראש שב"כ. אתה יודע מה המשמעות של בתי המשפט בהגנה על חיילות וחיילי צה"ל. אותם טייסים שהממשלה הזו שולחת אותם לעזאזל, אתם שולחים אותם להילחם בלי המטרייה, מטריית ההגנה שהדמוקרטיה הישראלית מספקת. הרי אנחנו זכאים למטרייה כזאת בכל הטריבונלים הבין-לאומיים בגלל בתי המשפט, בגלל עצמאות מערכת המשפט, בגלל העובדה שלממשלה אין כוח בלתי מוגבל. אז אתה, אבי דיכטר, מוכן לסכן את חיילות וחיילי צה"ל? למה? כי אתה חושב שאולי תהיה לך הזדמנות להחליף מתישהו את נתניהו? עוד לא למדת, עוד לא ראית מה קרה לכל אלה שהיו לפניך? אחרי כל כך הרבה שנים בשירות המדינה יש גם לך, אבי דיכטר, אחריות. בשביל זה נלחמת. אתה יושב כאן, לאצבע שלך יש משמעות, היא יכולה לעצור את זה.
+
+אם נסתכל על ניר ברקת, שיודע מה קורה בהייטק הישראלי, הוא יודע שכלכלת בעזרת השם שעליה מדבר בצלאל סמוטריץ' לא קיימת. הוא יודע שמינואר כל המדדים של ההשקעות בחברות ההייטק בכל העולם עולים ובמדינת ישראל צונחים. הוא יודע. הוא גם יודע למה זה קורה. אתה לא תעצור את זה? יש לך את ההזדמנות לקום ולעצור ולא תעשה את זה?
+
+והאחרון שאני לא מבין אותו זה יואב גלנט. אני לא יודע אם אתם יודעים – אני אגלה לך משהו, חבר הכנסת חמד עמאר: יואב גלנט הוא עדיין שר הביטחון של מדינת ישראל לא בזכות שלמה קרעי ולא בזכות בנימין נתניהו וגם לא בזכות קפטן ואטורי. הוא עדיין - - -
+
+
+אני מבקש שתחזור בך. אתה לא קורא לי "קפטן". פה קוראים בשמות לפי התארים. 
+
+
+ בסדר. 
+
+
+לא, לא בסדר. זה לא בסדר שאתה מדבר ככה, אוקיי?
+
+
+בסדר. 
+
+יואב גלנט הוא עדיין שר הביטחון מסיבה אחת פשוטה: הוא שר הביטחון אך ורק בגלל כל אותם אלה שיושבים מחוץ לכנסת, באוהלים; הוא שר הביטחון בזכות אלה שעלו בצעדה לירושלים; הוא עדיין שר ביטחון בגלל אלה שיצאו לרחובות להפגין. בגללם הוא שר הביטחון. 
+
+
+ שר ביטחון של שניים וחצי מיליון שהצביעו בקלפי - - -
+
+
+ לא בגלל גולדקנופ, אריה דרעי וגפני. בגללם הוא שר הביטחון, ואם לא הם, אם לא הם, מזמן הוא היה נזרק מתחת לגלגלים של הממשלה הדורסנית הזאת. פתאום הוא נאלם דום. הוא יודע מה המחיר הביטחוני, הוא יודע מה הסיכון למדינת ישראל. גם עליו יש אחריות. אני עדיין מצפה שגם הוא אולי יהיה זה שירים את הדגל. 
+
+ אני רוצה להקדיש את החלק השני של הנאום שלי כדי לספר לכם על רב-סרן שלומי כהן, זיכרונו לברכה, בן עליזה ושמעון מרחובות. כקצין שירת שלומי כמפקד מחלקה, סמ"פ ומ"פ בבסיס הטירונים בזיקים. שלומי יכול היה לשרת שירות סדיר וקבע ביחידה עורפית, אך הוא חתר ללא לאות ליחידה לוחמת, ורק לאחר שמיצה את עצמו בזיקים, עבר לתפקד כקמב"ץ חטיבתי בחטיבת הבקעה, וזכה לתואר קצ��ן מצטיין חטיבתי. בהמשך מונה למ"פ בגדוד מבצעי. מפקדו סיפר: לאחר שהתברר כי שלומי אינו מפקד פלוגה רגיל אלא קצין מצטיין, מודל לחיקוי ואישיות נערצת על פקודיו, הוא התמנה למפקד פלוגת החוד. בזכות העבודה הקשה שהשקיע, ההתמדה, החריצות, המסירות וכוח הרצון, הביא שלומי את הפלוגה לידי מקצועיות ויכולות מדהימות ולמצב שבו מסוגלים החיילים לבצע פעולות מורכבות ביותר. 
+
+ שלומי הוביל את הפלוגה באירועי גאות ושפל, במבצע חומת מגן ובפעילויות רבות אחרות בשטחי A, בעיקר בקלקיליה. שלומי עצר מבוקשים רבים, ובזכות פעולותיו עם חייליו נמנעו פיגועים רבים וניצלו חיי ישראלים רבים. שלומי דאג תמיד לחייליו לפני הכול. כשהיה מגיע לחופשה, היה ראשית מתקשר לוודא את הגעתם של חייליו לביתם, ומתקשר ליחידה לוודא שאוכל טרי הגיע לכל החיילים במחסומים. רק אחר כך היה נרדם ל-20 שעות, שהרי בצבא כמעט לא ישן. בחופשות נהג להתרים לגופים שונים בעזרת הוריו ולהביא בגדים וציוד חשמלי כמתנה לחייליו. 
+
+ בחודש מאי 2002 התעתד שלומי להשתחרר מצה"ל, וכבר החל לתכנן את עתידו, אך מכיוון שמחליפו התעכב, הסכים להאריך את שירותו בחודש. ביום ט' בתמוז תשס"ב, 18 ביוני 2002, נפל שלומי בקרב בקלקיליה במהלך פעילות לאיתור מבוקשים. נכנס כוח בפיקודו לבניין בן ארבע קומות, ובכניסה לאחת הדירות נורה שלומי, שנכנס ראשון, על ידי מחבל שהסתתר במקום. הוא נהרג במקום; בפעילות זאת נהרג גם סמל ראשון יוסף תלמי. בן 26 היה שלומי בנופלו. לאחר מותו הוא הועלה לדרגת רב-סרן והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. שלומי הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. 
+
+ היום, אדוני היושב-ראש, קיבלתי הודעה קולית מאימא של שלומי. בדמעות, תוך שהיא נחנקת – אני לא אצמיד את הטלפון שלי למיקרופון כדי להשמיע קול אחר מאחר שזה אסור, אבל הייתי עושה את זה. אני חושב שראוי שישמעו את הקולות האלה. שואלת אותי אם שכולה, שאני מכיר אותה, לצערי בנסיבות הטרגיות האלה, אומרת לי: אני פשוט מול הטלוויזיה ואני רואה את כל מה שקורה, ואני לא מבינה למה שלומי היה צריך להיהרג, בשביל מה, בשביל מי, למה. לכאן הגענו. לכאן הבאתם אותנו, ממשלת ישראל, לתחושה הזאת שמסתובבים איתה אזרחיות ואזרחים שהקריבו את גופם, את חייהם ואת חיי בני משפחתם. אז אני אומר לעליזה: הוא לא עשה את זה בשביל ממשלת ישראל או בשביל שרי ממשלת ישראל או חברי הכנסת שיושבים כאן, וגם לא בשביל ראש הממשלה. שלומי ועוד רבים אחרים נלחמו והקריבו את חייהם למען עם ישראל, למען כלל ישראל, למען אלה שצעדו וצועדים ברחובות, למען אלה שמפגינות ומפגינים בצמתים שבוע אחרי שבוע, למען כלל ילדי ישראל, כי הם רוצים שתהיה מדינה לעם ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית. והם יודעים שכדי שתהיה כאן מדינה יהודית, היא חייבת להיות דמוקרטית, ואם לא תהיה כאן דמוקרטיה, לא תהיה כאן מדינה יהודית, כי היא לא תוכל להתקיים במצב שכזה. 
+
+ בהזדמנות הזאת אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהגיד לחבורה הנפלאה הזאת שצעדה לירושלים ושריגשה אותי ועוד רבים עד דמעות: אני מצדיע לכם. אתם התקווה של עם ישראל. אתם התקווה של מדינת ישראל. מאות האלפים שצעדו, אלה שהגיעו לתמוך וסייעו לישנים במאהלים לאורך הדרך, קטועי הגפיים שצעדו, גיבורי המלחמות, האימהות והאבות עם הילדים והסבים והסבתות שיצאו בשמש הקופחת, רק כדי להילחם במחאה אזרחית לא אלימה על דמותה של מדינת ישראל – אתם ההוכחה לכך שהדור לא הולך ופוחת. אתם עושים כאן משהו עצום. 
+
+ אדוני היושב-ראש, גם אם החוק הזה יעבור, המאבק הזה לא יסתיים. המאבק הזה יצליח. גם אלה שמקללים את המפגינים ברחובות, גם אלה שיוצאים נגדם ונגדנו, עוד ימחאו כפיים לאותם מפגינות ומפגינים, עוד יצדיעו להם, כי הם אלה ששומרים אמונים לרעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל; הם אלה שנאמנים לדרך שעם ישראל צועד בה ב-130 השנים האחרונות, מאז החלה שיבת העם היהודי לארצו; הם אלה שצועדים בנתיב שאבות הציונות התוו לנו; הם אלה שנלחמים על מדינת ישראל. 
+
+ אני רוצה לומר מילה על כל האמירות האלה על פשרה. אומרים לי: אתם לא רוצים פשרה, אתם לא רוצים פשרה. אני לא יודע, שמעת את שר המשפטים לאחרונה, חבר הכנסת עמאר? הוא מודיע, הוא לא מתבייש, שאין לו שום כוונה לכנס את הוועדה למינוי שופטים. הוא מודיע שהוא נחוש לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים כדי לקבל שליטה מלאה בה בהתאם לחוק שמונח על שולחן הכנסת. הוא מאיים לפרק את לשכת עורכי הדין. ראש הממשלה מתחייב לגפני, לגולדקנופ, לדרעי, שחוק ההשתמטות, שמפלה בין דם לדם, יעבור מייד עם פתיחת המושב הבא. זה הדבר הכי חשוב למדינת ישראל כרגע; לא הביטחון, לא העובדה שהחיזבאללה משתלט על שטח ריבוני ישראלי והקים התנחלות בצפון. אה, זה לא משנה. חשוב שנפלה בין דם לדם, שחצי מהעם ישרת וחצי מהעם ילמד. זאת המשימה שלו. הוא מתחייב לכך שהוא יקדיש מיליארדים מכספי משלם המיסים למערכות כדי שהם לא ילמדו לימודי ליבה, כדי שילדים במדינת ישראל לא ילמדו מתמטיקה, אנגלית, מדעים, מחשבים. לזה הוא מתחייב, והוא לא מבין – או שהוא מבין אבל חשובים לו יותר ענייניו האישיים – שהמשמעות היא חיסולה של מדינת ישראל כמו שאנחנו מכירים אותה. 
+
+ואני אומר לכם שמדינת ישראל לא תוכל לחיות אלא בפורמט שבו לכולם יש את אותן הזכויות ואותן החובות, בפורמט שבו כל בן 18 ילך לשירות צבאי, לאומי או אזרחי. את זה נוכל להשיג רק אם נעשה את מה שלא נעשה כאן שנים רבות – את זה נוכל להשיג רק אם תהיה חוקה למדינת ישראל. אחרי 75 שנה הגיעה השעה שבמדינת ישראל יוגדרו כללי המשחק לא באופן כזה שכל כנסת שנבחרת משנה את הכללים כדי שיתאימו לה. אי-אפשר לנהל כאן מדינה כשכל פעם נבחרת כנסת ואם הכללים לא כל כך מסתדרים – זה קרה בכנסת הזאת, זה קרה בכנסות קודמות – משנים אותם; בואו נשנה אותם, בואו נשנה את חוקי-היסוד, בואו נשנה את השיטה, נרכיב ממשלות כאלה ואחרות, נוסיף, נוריד, נדביק. זה לא עובד. 
+
+הגיע הזמן שבמדינת ישראל תהיה חוקה, שהתפקיד שלה הוא בין היתר להגן על האזרחים מפני השלטון. שלטון רוצה תמיד יותר כוח, זה לא סוד. חוקה תגדיר את הפרדת הרשויות במדינת ישראל, תגדיר את מערכת היחסים בין רשות מחוקקת למבצעת לשופטת, תדאג לאיזון האינטרסים האלה לא באופן כזה שרשות אחת גוברת על השנייה אלא באופן שמאזן בין הרשויות. חוקה תפריד בין הדת לבין המדינה. אין לנו כאן, בכנסת ישראל, את הסמכות להתערב באמונה האישית של כל אדם ואדם. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, יום המנוחה הרשמי שלה הוא השבת, החגים הם חגי ישראל, אבל מכאן ואילך כל אזרח, יש לו את השבת שלו, יש לו את האופן שבו הוא חי את חייו, בין שהוא רוצה להיות דתי, בין שהוא רוצה להיות פחות דתי, כן שומר מצוות, לא שומר מצוות. בסופו של יום הבית הזה לא מתערב בחיים האלה. 
+
+הסיכון הגדול שאנחנו נמצאים בו עכשיו – ואנחנו רואים אותו בחקיקה שמונחת על שולחן הכנסת – הוא שהמ��שלה והכנסת רוצים יותר ויותר להתערב בחיים הפרטיים של אנשים. כשאני מסתכל על הצעות החוק שמשמעותן הפיכתה של מדינת ישראל למדינת הלכה – כמובן לא ביום אחד אלא בשיטת הסלמי או שיטת הטיפות, טיפה-טיפה, בדיוק כמו שרוצים לעשות עם המהפכה המשטרית – אז מתחילים עם הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים כדי שיוכלו לדון גם בענייני ממון, ממשיכים בחוק שמקדם עכשיו שר הדתות, שמחסל בעצם את האפשרות של בתי הדין האזרחיים לדון בענייני מזונות ומחזיר את ענייני המזונות וענייני הרכוש לבתי הדין הרבניים, ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו עם מערכת משפט מקבילה, דתית, במדינת ישראל, שלאט-לאט תלך ותדחק את רגליה של מערכת המשפט האזרחית. אז נתחיל מזה שאיך יכול להיות שבמדינת ישראל יש שתי מערכות משפט, שני מסלולים מקבילים; נמשיך בזה שברור לכל בר דעת מה המשמעות של אישה בבית דין רבני, מה המשמעות בשבילה כשהיא מגיעה לבית דין שדיינות לא יימצאו שם. אגב בתי הדין הרבניים, בין היתר מבחינת איך שנבחרים דיינים רבניים – נבחרים בהתאם לדילים פוליטיים. זה בית משפט שרואים עד כמה המערכת הפוליטית שולטת בו.
+
+הסיפור הזה, אני חושב שהוא אחת הסכנות שמאיימות על אזרחי ישראל היום בהפיכה של מדינת ישראל למדינת הלכה. והפתרון לכל המצב הזה, כדי שנוכל לחיות כאן ביחד: מי שרוצה להיות חרדי, שיהיה חרדי; מי שרוצה להיות דתי-לאומי, שיהיה דתי-לאומי, חרדי-לאומי, אחד שהוא יהודי שומר מצוות ואחד שהוא יהודי לא שומר מצוות. כל אחד, איש באמונתו יחיה. אחד שהוא אתאיסט, אחד שהוא רפורמי – זה ממש לא משנה. יחיה את חייו. יש חקיקה למדינת ישראל, היא מתנהלת כמדינה על פי ההליכים האזרחים, וכל נושא הדת ושמירת הדת הוא עניין אישי, הוא עניין בין אדם למקום.
+
+ אתה יודע, אדוני היושב בראש, יש חובה חוקית בישראל להתחתן ברבנות הראשית. אז אני עכשיו עוד לא אדבר על אלה שבכלל מדינת ישראל לא נותנת להם פתרון להתחתן בה, אבל נניח ששני בני הזוג יהודים ועומדים בקריטריונים כדי להתחתן ברבנות הראשית – אנחנו רואים פחות ופחות זוגות שהולכים למסלול של חתונה ברבנות הראשית; אנחנו רואים פחות ופחות זוגות שבוחרים במסלול הזה, מהסיבה הפשוטה שהפוליטיקה נכנסה להם לתוך הדת. איך אני יודע את זה? כי אני מסתכל על הליך דתי אחר, ברית מילה. למעלה מ-97% מהבנים היהודים, ההורים שלהם עושים להם ברית מילה. חיפשתי את החוק שמחייב – אין כזה. ראה זה פלא, אין חוק שמחייב לעשות ברית מילה לילד יהודי; אגב, להערכתי, בקרוב יהיה כזה. ככל שממציאים את החוקים האלה שחושבים לקחת את החקיקה ואת ההלכה הדתית ולהפוך אותה לחוק מדינה, כנראה שגם החוק הזה יגיע מתישהו לשולחן של הבית הזה. וזאת הדוגמה הטובה ביותר כדי להבין מה המשמעות של הדת בחיי הפרט. כדי למנוע את התהליך הזה שבו אנחנו נמצאים, חייבים חוקה שתגדיר את כללי המשחק, שתגדיר מהם הגבולות, שתקבע מהן זכויות היסוד של אזרח במדינת ישראל ותפריד בין הדת למדינה. 75 שנה זה לא קרה, אבל אנחנו נמצאים עכשיו ברגע מכונן.
+
+אם אני יכול לתת לסיום דבריי עצה אחת לראש הממשלה, לפני שהטיטניק הזאת שהוא מוביל כרגע לשקיעתה מתנגשת בקרחון: תודיע מייד על עצירת החקיקה, על הקמת צוות שיעבוד ללא הגבלה כדי להניח מסמך מוסכם, שיוסכם על כלל הסיעות הציוניות בבית, של חוקה לישראל שמושתתת על מגילת העצמאות ועל הפרדת הדת מהמדינה. תודה, אדוני.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת פורר. חברת הכנ��ת יסמין פרידמן, בבקשה.
+
+
+
+
+ הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
+
+
+ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 32), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה.
+
+
+תודה רבה.
+
+
+
+
+ בבקשה. 30 דקות לרשותך.
+
+
+תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, יש לי חצי שעה לדבר, ויש לי הרבה על מה לדבר, אבל אני רוצה לפתוח את חצי השעה הזאת בברכות. אני רוצה לברך את איתמר בן גביר על התרחבות העסק. איתמר בן גביר מרחיב את העסק שלו מפיתות לסלטים. כולנו מאחלים לו בהצלחה. אולי הוא ישנה מקצוע ויניח לנו.
+
+החלטתי להקדיש את חצי השעה הזאת כדי לפרק את המושגים פריבילגים וניתוק. אני רוצה לפרק אותם לגורמים, ואני אתחיל דווקא ביום שישי האחרון, כי ביום שישי האחרון היית שואל את השאלה: סירי, איך נראה ניתוק? כנראה שהיו מופיעים שני סרטונים, האחד של אלפי אזרחים צועדים בחום הכבד תחת השמש הקופחת, אנשים מכל הארץ, מכל המגזרים, כמו יציאת מצרים, הולכים עם דגלים בעלייה לירושלים; מראה מרגש, אין מילים. כל מי שראה את זה אני חושבת שבאמת באמת התרשם. ובאותה שעה בדיוק עלה עוד סרטון בכל הרשתות. בסרטון הזה רואים שני שרים מהממשלה במה שנראה כמו מסיבת בריכה, חוגגים, שרים לצלילי הבוזוקי. אני אומרת, יש ניתוק יותר גדול מזה, שתי התמונות האלה? אזרחי ישראל שנאנקים תחת הפחד, העול הכלכלי, הביטחוני, צועדים בשמש ובאותו הזמן בדיוק שני שרים מממשלת ישראל שעשו קריירה על הבכיינות שלהם חוגגים במסיבת בריכה? אותם בכיינים ובכיינים נוספים, שלהצית כל יום מחדש ולהעיר בכל הכוח את השד העדתי הוא לחם חוקם, אותם שרים וחברי כנסת, לא זכור לי שהם אי פעם בחרו במזרחי לעמוד בראשם. האם יש ניתוק גדול מזה שהם מדברים כל היום על מזרחיות וישראל השנייה?
+
+ אני גדלתי בבאר שבע בשנות השבעים במה שנקרא משעולים, ובמשעולים האלה שמעת כל היום בליל של שפות, כי משפחת פאר דיברה הונגרית ומשפחת חזות דיברה מרוקאית ומשפחת סאקס – שמעת מדי פעם צרפתית, ואפילו אנגלית, היו לנו משפחות שדיברו אנגלית במשעול. אבל מעולם, מעולם לא שאלנו את הילדים ששיחקנו איתם מה המוצא שלהם, איפה ההורים שלהם נולדו. אף פעם זה לא העסיק אותנו. והיום? היום הבן שלי והחברים שלו עוסקים בזה, וזה הורג אותי. הם מתעסקים בזה. מי גדל איפה, מה המוצא שלו. השיח הזה עלה בחזרה לכותרות, ליום-יום שלנו. ואני אומרת: זו הגאווה הגדולה? זה ההישג שלכם? 
+
+ השאלה הגדולה היא: האם עילת הסבירות היא זו שאתם חושבים שתתקן את זה? הרי התשובה היא לא, ואני לא חושבת שאתם באמת רוצים לתקן, אתם פשוט רודפים אחרי כוח, שליטה וכבוד. נראה שזה הדבר היחיד שלמעשה מעניין את חברי הממשלה כרגע, וכל דבר, כל דבר שהם עושים מוכיח את זה. 
+
+ אני גדלתי בבית חילוני גמור. לא שמרנו שבת, לא עשינו קידוש בשישי, אבל קידשנו את המשפחה, ויותר מזה, קידשנו את הדאגה לחלשים מאיתנו. קיבלנו חינוך קפדני ביותר, שבו לא משנה כמה אתה חושב שאתה למטה, כמה אתה חושב שאתה סובל, כמה אתה חושב שרע לך, יש סביבך אנשים שיותר קשה להם, והחובה שלך – שלי ושל אחותי ושל כל בני הבית – הייתה להסתכל מסביב ולראות מיהו החלש הזה, לאתר אותו ולנסות לעזור לו. חינכו אותנו לכבד כל אדם באשר הוא, לא משנה היכן נולד, לא משנה צבע העור שלו, ולא משנה מה היו הדעות שלו. משפט המוטו בבית, של אבא ��לי ושל אימא שלי, היה: לעולם אל תשפוט אדם לפני שצעדת בנעליו. ככה גדלנו, ככה התחנכנו. זו היהדות שלי, ואני לא חושבת שהיא פחות טובה משום יהדות, ואני לא חושבת שהיא פחות ראויה משום יהדות. 
+
+ אבא שלי ומשפחתו עלו ממצרים חסרי כול. למעשה, את אבא שלי הוציאו בגיל 16 מבית ספר, למרות שללמוד היה אחד הדברים שהוא הכי אהב והיה מאוד טוב בהם, אבל הוציאו אותו כדי לעזור בפרנסת המשפחה ושלחו אותו לעבוד בתיקון אופניים. אבא שלי, שהשתתף בכל מלחמות ישראל, שסלל דרכו בחזרה לאקדמיה לבד וללא שום עזרה, שפתח את דלת ביתו יחד עם אימא שלי לנערה צעירה ללא עורף משפחתי ודאג לה כאילו היא שלו, שעשה הכול בעשר אצבעות, ושמעולם, מעולם לא שמעתי אותו מתבכיין או מתלונן – לו אתם קוראים בוגד. הוא השמאלני הבוגד שלכם. 
+
+ אני אינני טובה מאף אחד אחר, אבל אני גם לא פחות טובה ממישהו אחר. אבל המדינה לעיתים מתייחסת אליי כאל פחות טובה. מגיל 15 אני עובדת, מפרנסת את עצמי, וכשהגיע זמני להתגייס אף אחד לא שאל אותי אם אני מעוניינת או לא, אף אחד לא שאל אותי אם יש לי תוכניות אחרות, ואני התגייסתי מתוך תחושת שליחות, בחדווה וברצון רב. זו הייתה חובתי ומילאתי אותה. 
+
+ כשהחלטתי שאני רוצה ללמוד עבדתי בשתי עבודות כדי לממן את זה. זה לקח המון זמן, בגלל הקושי הכלכלי, אבל מעולם לא ויתרתי, מעולם לא התבכיינתי ומעולם לא האשמתי אף אחד אחר. רציתי, עשיתי את זה תוך כדי חיי משפחה, כלום לא עצר אותי. לא היה פשוט. לא האשמתי אף אחד בכישלונות שלי וגם לא נתתי לאף אחד לקחת קרדיט על ההצלחות שלי. אבל יש פה מגזר שלם שלא חייב להתגייס אם הוא לא רוצה, למעשה, אם את אישה – בוודאי ובוודאי שאת לא צריכה. וכשאותו בחור שלא מתגייס רוצה ללמוד, הוא יכול ללמוד כמה שנים שהוא רוצה, והמדינה גם תיתן לו קצבה. האם הוא טוב ממני? האם הוא טוב מהבן שלי, שתכף מתגייס? אז מי בעצם הפריבילג? זה שחייב לשרת, שחייב לשלם על לימודיו, או זה שלא?
+
+ למעשה – וזה דבר כואב, אדוני היושב בראש – עמד פה בכנסת אחד הפריבילגים האלה וקרא לי כלבה, ואני אצטט ציטוט מדויק: "מעולם לא ראיתי כלבים נותנים משהו לחתולים", אבל לפחות הכלבה הזאת עשתה צבא. למעשה, בצבא משרתים אפילו כלבים, שמגינים בגופם על הלוחמים.
+
+וזה פשוט אירוני כל כך לשמוע חברי כנסת כמו צבי סוכות, איתמר בן גביר, שלא שירתו יום אחד בחייהם; לא רק שהם לא שירתו, הם גם היו יעדים של השב"כ – נאשמו באלימות, בהצתות לכאורה, בהרס רכוש, כתבי אישום, הרשעות – והם עומדים כאן, מעל כל במה, ולהם יש ביקורת על סרבנות, למרות שמעולם מעולם לא שמעת מישהו מחברי הכנסת של יש עתיד קורא לסרבנות או מעודד סרבנות, אבל בטח ובטח אנשים שלא שירתו בצבא יום אחד בחייהם לא יטיפו על סרבנות לנו או למוחים שנמצאים בחוץ, הפטריוטים. אותו הדבר לגבי כל המפלגות שבדנ"א שלהן לא משרתים. גם להם יש ביקורת. אין להם שום בעיה שימשיכו להגן עליהם, אבל הם פטורים, אבל הם יכולים להעביר ביקורת. למעשה הסרבנים האמיתיים יושבים פה בכנסת. 
+
+ ואני רוצה להמשיך לפרק לכם את השקר. בשבועות האחרונים אנחנו רואים בליץ של השמצות, והפעם גם על אנשי הקיבוצים, עכשיו גם הם הפריבילגים התורנים. חיצי הרעל בחסות הממשלה מופנים אליהם. אז תרשו לי לקחת דוגמה אחת מקיבוץ בדרום. הקיבוץ שייך למועצה אזורית חוף אשקלון, קיבוץ יד מרדכי. הקיבוץ הזה עלה להתיישבות במקומו היום בדרום בדצמבר 1943. כמה חודשים קודם לכן פרץ מרד גטו ורשה, והם החליטו לקרוא לקיבוץ על שם אחד ממנהיגי המרד, איש השומר הצעיר, מרדכי אנילביץ' כמובן, שנפל במהלך המרד. 
+
+ סיפור עמידתו של הקיבוץ במשך שישה ימים בקרב יד מרדכי הידוע מהווה את אחד מסיפורי הגבורה של מלחמת העצמאות. חברי הקיבוץ עברו הכשרה בפולין, עלו לקרקע ובסמיכות לאירועי גטו ורשה החל הקיבוץ בתקופה של בנייה והתרחבות – נבנו בתי ילדים, בתים ראשונים למגורי חברים, ענפי החי והשדה גדלו, הונח יסוד למפעל שימור ירקות, על ראש הגבעה הונח מגדל מים. האזור שמסביב לקיבוץ, לרבות העיר מג'דל – לימים תוקם בה אשקלון – היה בשליטה ערבית. המצב הביטחוני היה קשה וחמור, הנסיעה לתל אביב נעשתה קשה יותר ויותר. יריות, מחסומים של פורעים ערבים הפכו לעניין של שגרה. הקיבוץ נכנס למצב של מצור וניתוק ממרכז הארץ. מעתה התנהל הקשר עם המרכז באמצעות שיירות שאורגנו על ידי חטיבת הנגב והפלמ"ח. מדי יום היו הפורעים במכוניות העוברות בכביש הראשי היו יורים לעבר הקיבוץ. מסגריית הקיבוץ מיגנה את הקבינות של נהגי המשאיות בלוחות שריון, ובמשך כשישה חודשים חיו הנהגים תחת סכנה מתמדת ממוקשים וממארבים בכבישים ובדרכים, אבל הם היו חייבים להביא אספקה לקיבוץ. בתחילת מלחמת העצמאות נערך בגבול הקיבוץ קרב בלימה בניסיון לעצור את הצבא המצרי הסדיר שנע צפונה לעבר תל אביב. במשך שישה ימים, מ-18 במאי ועד 23 במאי, נערכו ניסיונות של חטיבה מצרית סדירה לכבוש את קיבוץ יד מרדכי. עכשיו, חשוב לומר שהיו שם בסך הכול 150 לוחמים עם 75 כלי נשק קלים, וכאשר התברר סופית שהתגבורת שנשלחה לא מצליחה לחדור את הכיתור המצרי, ולאחר שהלוחמים נותרו ללא תחמושת ונשק ראוי וספגו אבדות כבדות – הוחלט על נטישת הקיבוץ.
+
+סיפור עמידת קיבוץ קומץ הלוחמים החמושים בנשק דל, מנותקים, ללא סיוע חיצוני, כנגד חטיבה מצרית סדירה, הפך לאחד הסמלים הבולטים של עמידה עיקשת. ב-6 בנובמבר 1948, לאחר כיבושו מחדש, חוזרים התושבים לקיבוץ ומתחילים בשיקומו. מה שנקרא, חבורה של פריבילגים אמיתיים, חברי קיבוץ יד מרדכי. ראיתי אתמול, בדרכי לנאום באשדוד במחאה, שבדיוק בצומת יד מרדכי שם, עומדים עם דגלים מאות אנשים עם משפחות. ולהם, להם אתם קוראים "בוגדים", "שמאלנים", "פריבילגים". אבדה הבושה לחלוטין. קיבוץ יד מרדכי הוא רק דוגמה אחת לעשרות קיבוצים שעלו לארץ ובנו אותה מחול וביצות וכלום. אבל הם הבוגדים היום. 
+
+ עכשיו, עוד קבוצה פריבילגית שחשוב שנזכיר – אנחנו מדברים על פריבילגים וקבוצות פריבילגיות – אז כמובן זה הנשים. הרי הנשים במדינת ישראל, שהיו צריכות בתחילת דרכה של המדינה להילחם על זכותן להצביע בכלל, הן ידועות כפריבילגיות גדולות. למרות שהן מרוויחות שכר נמוך יותר – אז מה? למרות שהן לא נמצאות במוקדי קבלת ההחלטות, למרות שאין להן ייצוג אפילו קרוב לראוי במוסדות, בכנסת, בחברות הממשלתיות, במוניציפלי. הן כמובן הפריבילגיות, וכראוי, עלינו להחזיר אותן למקומן הטבעי במטבח, ורצוי בהיריון. כי זה הייעוד של הנשים על פי חלק נכבד מממשלת ישראל. ולראיה, בואו נפרק את הרשות לקידום מעמד האישה, נהפוך אותה לפוליטית ופחות מקצועית. זה מה שיעזור לנשים, כמובן. נרחיב את סמכותם של בתי הדין הרבניים, הידועים ברצון שלהם לפעול לקידום נשים. בואו נשנה את כל המכרזים רק ללשון זכר, למרות שנשים הן 51% מהאוכלוסייה. בואו נעודד הפרדה של נשים וגברים במרחבים הציבוריים ונסרב להקשיב או להכניס את ארגוני הנשים לדיונים שבהם דנים בזה פה בכנסת. הגיוני. 
+
+ עכשיו, אפרופו נשים. יש משהו שבאמת שורף לי בנשמה כבר כמה וכמה ימים. אני באמת לא יכולה להבין איך יכול להיות ששר בישראל פשוט החליט להתעלל באישה שעובדת תחתיו, ואני מדברת על מנהלת רשות החברות הממשלתיות. הוא מתנהג אליה באלימות, בחרמות, במיזוגיניות, בהשמצות, והפך אותה לשק החבטות האישי שלו. והשיא, השיא היה שהוא קרא לה "מופקרת". פשוט אין לי מילים, אין לי מילים. אני לפעמים לא מבינה איך יכול להיות שהידרדרנו ככה. איך אנחנו נותנים לזה לקרות. איך חבריו שיושבים לידו פה בכיסאות לא אומרים משהו. לו ולכולם. 
+
+
+ גם אתם אופוזיציה מופקרת.
+
+
+ ברגע שאנחנו מאפשרים את זה – קרעי, לא חשבתי שחס וחלילה תאמר איזה משהו טוב.
+
+
+ בטח.
+
+
+ אבל עוד נגיע אליך ולתוכנית שלך. ברגע שאנחנו מאפשרים את זה, ברגע שאנחנו כאזרחים מפנים את הראש לצד השני, אל תתפלאו אם התופעה הזאת תתרחב. כל אישה, כל אישה שרואה את המעשה הנבזה הזה אבל לא אומרת כלום, צריכה לקום ולשאוג. כי היום זאת היא ומחר זאת תהיה אני ומוחרתיים זאת תהיה את. ולכן עלינו הנשים לשלב כוחות, לשלב ידיים, לעזור אחת לשנייה, להגן אחת על השנייה. הרי בכל מצב חירום במדינות, בכל שינוי חקיקה לרעה שפוגע בדמוקרטיה, הראשונות, הראשונות להיפגע הן נשים. ואם אנחנו לא נבין את זה ולא נפעל לקידום נשים, לייצוג נשים, להגנה על נשים – יהיה מאוחר מדי, בטח ובטח אחרי ששר התקשורת משתלט גם על עיתונות חופשית באופן סופי.
+
+ שר התקשורת הציג בשבוע שעבר רפורמה בתחום השידורים שמסייעת בעיקר לחברים שלו בערוץ 14. במסגרת הרפורמה תבוטל החובה לרישיון לשידור חדשות כך שכל גוף יוכל לשדר חדשות ללא פיקוח, מה שנקרא, פייק ניוז בחסות החוק. בנוסף, כיום הדירקטוריונים המנהלים את גופי החדשות מחויבים לכלול חברי דירקטוריון חיצוניים, השומרים על אובייקטיביות ההנהלה ומאפשרים פיקוח על המתרחש. הרפורמה של השר מבטלת את החובה הזו. מאפשרת לגופי החדשות לפעול ללא פיקוח, לשדר ולעשות ככל העולה על רוחם. למעשה הרפורמה מבטלת כל זכר לפיקוח על החדשות שהציבור צורך – מי מעביר אותם ומי יושב בהנהלה של אותו הגוף.
+
+
+ נשים - - -
+
+
+ עכשיו, עכשיו אפרופו דירקטוריונים ומינויים פוליטיים וכל מה שקורה עכשיו, כי הרי כל המטרה של עילת הסבירות היא בעיקר כדי שתוכלו לפטר היועצת המשפטית ולמנות מקורבים, ג'ובים או מה שאתם רוצים. אבל חשוב – הרי גם ככה אתם כבר ממנים אנשים לא ראויים לכל מיני תפקידים מאוד רגישים וחשובים. מה יקרה אחרי החקיקה הזאת? ראיתי עכשיו חברי כנסת שאומרים: מה יקרה? לא יקרה כלום, אנשים לא ירגישו. נכון, אנשים בהתחלה לא ירגישו שבחברות הממשלתיות ימנו אנשים לא ראויים. אבל אחר כך הם ירגישו את זה בכיס, כשהחברות הממשלתיות יתחילו שוב להפסיד כסף, כמו שהיה בכל שנות 20 השלטון של הליכוד. 
+
+ אני חייבת לתת דוגמה. לאחרונה מונתה סמנכ"לית חדשה במשרד ראש הממשלה. התפקיד נקרא: סמנכ"לית מנהלת אגף פנים, תכנון ופיתוח במשרד. היא מונתה למרות שלתפקיד הבכיר הזה היא אינה עומדת בתנאי הסף. באיזה תנאי סף הסמנכ"לית החדשה כן עומדת? כמובן, היא הייתה מדורגת במקום ה-46 ברשימת הליכוד. תנאי סף ראויים. האגף הזה מטפל, בין היתר, במעבר צה"ל לנגב, היערכות לרעידות אדמה, שיקום לאחר אירועי אסון, פיתוח מרחבי ופיתות תת-הקרקע. מסתבר שהשתתפות בפריימריז של הליכוד מקנה את הכלי�� להתמודד עם כל המשימות המורכבות האלה. זה המקום שבו במשימות האלה אנחנו שמים את הידיים שלנו על מישהו או מישהי שלא עוברת תנאי סף – הגיוני. כדי לסבר את האוזן - -
+
+
+- - - רק את המוח של לפיד, שמינה אותה, רק - - -
+
+
+- - הינה כמה מקודמיה בתפקיד: אנשי מקצוע בכירים במשרד האוצר, מנכ"לים של משרדים ממשלתיים לשעבר, יועצים בכירים ואנשים שהחזיקו בתפקידי מפתח בכירים ומאתגרים.
+
+עוד דוגמה: הדוגמה השנייה היא סמנכ"לית ממשל וחברה, שמונתה רק לפני ארבעה חודשים. ההכשרה שלה: היא האחיינית של. לאחרונה, שלחו כל עובדי המשרד מכתב למנכ"ל משרד הממשלה, שבו הם מזהירים כי האגף לא יכול להמשיך לתפקד כל עוד הסמנכ"לית הזאת מנהלת. היש חמור מזה? במכתב עלו טענות על פגיעה מקצועית, מיקרו-ניהול, חוסר אבחנה בין טפל לעיקר ועיסוק בסוגיות שוליות ויחסים דורסניים ומבטלים מול העובדים. עכשיו, אדוני היושב בראש, את זה אתה תרצה לשמוע, מכיוון שאחד הפרויקטים שהם תחת אחריותה של אותה חסרת כישורים, זה משבר כוח האדם במקצועות הבריאות. תכלס, הגיוני. היא מחזיקה תחתיה אגף שמטפל בסוגיות – כשאחת הסוגיות היא גם השתלבות של יוצאי אתיופיה – היא מחזיקה תחתיה תוכניות, תקציבים וסוגיות בוערות וקשות. עובדי המשרד טוענים כבר ארבעה חודשים שהם לא יכולים לתפקד תחתיה. מישהו עשה משהו? לא, כי עדיין לא התקבלה תגובה למכתב ממנכ"ל משרד ראש הממשלה.
+
+לסיכום, מה היה לנו? הייתה לנו ממשלה, שבחסות עלק ישראל השנייה, לוקחת לעצמה עוד כוח שליטה ולא לשכוח כבוד. באותה הזדמנות אני רוצה לספר לשר אמסלם שמעולם לא ראיתי רולקס מקרוב, אבל אני בטוחה שהוא או אחד מחבריו יוכלו להראות לי. 
+
+ אבחנה ברורה מי באמת פריבילגים – שרים ואנשי מקצוע שאינם מוכשרים לבצע את תפקידם, מינויים לא ראויים במקומות רגישים, וזה רק ילך ויחמיר ברגע שהחקיקה הזאת תעבור; וכמובן השאלה מיהו יותר יהודי. הביטול שלנו כיהודים רק כי המילה דמוקרטיה ממשיכה יחד עם יהודי. 
+
+ אז אני יהודייה בעיקר כי אימא שלי יהודייה. נולדתי יהודייה. היהדות שלי כנראה לא כוללת את קיום המצוות של חלק מהאנשים פה, שחושבים שזה חשוב. זה בסדר, ואני מכבדת את זה מאוד, אבל היהדות שלי כוללת "ואהבת לרעך כמוך"; היהדות שלי כוללת עזרה לחלשים; היהדות שלי כוללת תמיד תמיד לראות איפה אפשר לעזור; היהדות שלי כוללת כבוד הדדי; היהדות שלי כוללת משפחה וחברים.
+
+אני פונה, באמת לסיום, שוב לחברי הממשלה, לשרים לחברי הכנסת, שהרי ברור לי שאם ההצבעה מחר הייתה מאחורי פרגוד היא לא הייתה – החקיקה הזאת לא הייתה עוברת – אני פונה אליהם שוב ומבקשת בכל לשון של בקשה: עצרו את הטירוף; עצרו את הקרע בעם; עצרו את כל מה שקורה. צאו החוצה פה רגע פה, דקה מהכנסת, ותראו מה מתחולל. תראו מה עם ישראל מבקש מכם. אין לכם כבר רוב בציבור לעשות את זה. איבדתם את הרוב שלכם עם התוכנית הזאת. אני מבקשת מכם: עצרו. תודה.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
+
+
+תתביישי לך, חברת הכנסת פרידמן. זו שהשמצת אותה, הדס שון לוי, תשמעי מה הוועדה אמרה עליה: הוועדה בחנה וראיינה את המועמדת והסכימה כי יש בניסיונה המקצועי כדי לענות על דרישת ההקפדה היתרה העושים אותה ראויה למשרה. הוועדה מציינת בסיפוק את בחירתה של אישה לתפקיד. נשים – רוממות הנשים בגרונך, ואת משמיצה פה נשים שלא יכולות לענות לך. תתביישי לך, את חרפה.
+
+
+הפסקתי לענות לו. מתעלמת. לפעמים, להתעלם זה הכי טוב.
+
+
+תודה רבה. לרשותך 30 דקות.
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא הופתעתי מהאופן המיידי שבו דחה הליכוד את הצעת יושב-ראש ההסתדרות בצוהריים, כשם שדחה באופן מיידי את הצעתו של יושב-ראש המחנה הממלכתי בני גנץ מיום רביעי בערב האחרון, כשם שדחה באופן מיידי את מתווה נשיא המדינה בחודש מרץ. נתניהו נחוש לבצע הפיכה משטרית במדינה, לרסק את האיזונים והבלמים בשיטת המשטר שלנו, וזה הדבר החמור, אדוני היושב-ראש: הוא מוכן להמר באופן בלתי נתפס על האינטרסים החיוניים ביותר של ישראל. הלכידות החברתית שלנו, היחסים עם בעלי הברית הטובים ביותר שלנו בעולם, הביטחון שלנו, הכלכלה שלנו – כל אלה, למרבה הצער, כבר נפגעו וייפגעו באופן קשה, אם החוק לביטול עילת הסבירות על נבחרי ציבור יעבור מחר.
+
+אני ראיתי לפני כמה רגעים מסמך שהופץ על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי שנושא את הכותרת הבלתי-נתפסת: צבא העם בסכנת פירוק, עם קריאה לעצירה מיידית של החקיקה. קראתי היום את אגרת הרמטכ"ל מהבוקר, ואני ממליץ לכל אחד לקרוא אותה. האחריות שלנו לכשירות וללכידות – אני מסכים עם כל מילה, גם על הסדקים המסוכנים, גם על חשיבותה של הכשירות והלכידות בזמן מחלוקת, דווקא בזמן מחלוקת. הרמטכ"ל באגרתו כותב משפט שהיה אמור לצמרר כל אחד מאיתנו כישראלי, ואני מצטט: "אם לא נהיה צבא חזק ומלוכד, לא נתקיים כמדינה באזור".
+
+ביוזמת הרמטכ"ל לשעבר, חברי רב-אלוף במיל' חבר הכנסת גדי איזנקוט, פנינו ביום שישי, שבעה מחברי ועדת החוץ והביטחון, ליושב-ראש יולי אדלשטיין, וביקשנו כינוס דחוף של הוועדה בנושא הפגיעה החמורה בכשירות צה"ל. ביקשנו לזמן את ראש אמ"ן, את מפקד חיל האוויר, את הרמטכ"ל ואת שר הביטחון לדיון זה, והיום שבנו ופנינו. עד כה לא נענינו. אני מתקשה להבין זאת. אדוני היושב-ראש. באילו נסיבות הפיקוח הפרלמנטרי של הכנסת, של ועדת חוץ וביטחון, נדרש יותר, נחוץ יותר, מתבקש יותר וחיוני יותר מאשר עתה?
+
+אבל לא רק זה. אני שואל: האם הממשלה, ממשלת הבובות הזאת, התכנסה לשמוע את הרמטכ"ל? התכנסה לשמוע את מפקד חיל האוויר? את שר הביטחון? נניח לא הממשלה – האם הקבינט הביטחוני התכנס? האם זו לא חובתו של הקבינט המדיני-ביטחוני לאמוד את המצב הביטחוני, את המשמעויות הביטחוניות, את ההשלכות על כשירות צה"ל, את המוכנות למלחמה כי תבוא, חלילה? היכן היא האחריות המיניסטריאלית? מה המשמעות שלה בכלל? אין לכם עניין לשאול, להתעניין, לנסות להבין לאן זה עלול להידרדר? 
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מקווה, כמובן, שדבר רע לא יארע. אבל צריכה להיות קצת יראה. מה תשיבו כשתישאלו: איך לא עצרתם? איך לא ראיתם את הכתובת על הקיר מרוחה באותיות קידוש לבנה? מי לא מבין שיש קשר הדוק בין מהלכי חיזבאללה, ההתגרויות שלו על קו הגבול, לבין הקרע הגדול הזה בתוכנו?
+
+בימים האלה, אדוני היושב-ראש, הממשלה וצבא ההגנה לישראל היו צריכים להיערך למערכה שעלולה לבוא; ואנחנו שנינו שומעים את הדברים מעת לעת בוועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים. אבל במקום זה במה הם עוסקים, במה הם עסוקים? בעיניי זה בלתי נתפס. אנחנו כבר חיים עם הידרדרות בנושא ביטחון הפנים; עם מספר שיא של פיגועים ונפגעים בפיגועים זה כמעט 20 שנה. ואיפה האחריות של הממשלה, של ראש הממשלה – שאני מאחל לו רפואה שלמה – לביטחון אזרחי ישראל, לביטחון של כולנו, לביטחון של ילדינו? האם היום זה עניין משני, זה עניין שולי? ואיך כל זה, מכובדי היושב-ראש, י��ול לקרות לנו בימים האלה, בימי בין המצרים? עם שזוכר, עם הזיכרון, עם שחווה על בשרו בצורה הטרגית ביותר האפשרית את נזקי הפילוג – גם בחורבן וגם בשנים הארוכות של הגלות. בראשי מהדהד כל הזמן בימים האחרונים המשפט ממגילת איכה: "כל רֹדְפֶיהָ השיגוה בין המצרים". הדברים הללו, אני רוצה לומר אותם בטון שצריך להיאמר בימי בין המצרים – לא כזה המעמיק, חלילה, שנאה או איבה בתוכנו – זה כבר קיים במידה מספקת, למרבה הצער. אני שואל רבים מאיתנו שמקיימים בימים הללו, בתשעת הימים, שורה של איסורים הנוגעים לתשעת הימים, ורבים מאיתנו שיצומו ביום רביעי הקרוב בתשעה באב – וכל זה מלמד על מסורת גדולה, על מורשת שאנחנו שומרים עליה הרבה שנים. אבל מה למדנו? מה באמת למדנו? 
+
+ מהביטחון אני מגיע ליחסים עם הטובה שבידידותנו – ארצות הברית של אמריקה. ישראל היא, ברוך השם, מדינה עצמאית, והיא לבדה תקבע את דרכה, את אופייה. איננו מבקשים התערבות של מדינות זרות בעניינינו הפנימיים. אבל האם איננו חייבים להיות קשובים לרחשי הלב והראש של הטובה בידידותנו ושל ידידים אחרים בעולם? מאותת לנו לא פחות מנשיא ארצות הברית, אדם עם רקורד של עשרות שנים כידיד ישראל – כן, היו לנו גם איתו ויכוחים, ומן הסתם גם עוד יהיו. עם מי לא היו לנו, זה טבעי – אבל, באמת, ידיד ישראל גדול, שזה הרקורד שלו עשרות שנים בבתי המחוקקים, עוד לפני שהיה סגן נשיא ונשיא, שאכפת לו מעתיד המדינה. 
+
+אני קראתי בעיון רב, אדוני היושב-ראש, את מאמרו של תום פרידמן בניו יורק טיימס מלפני חמישה ימים, שמתבסס על שיחה של שעה ורבע עם נשיא ארצות הברית. אני מצטט בתרגום חופשי. המסר שלו לראש ממשלת ישראל ולנשיא הרצוג לא היה יכול להיות ברור יותר: בבקשה, עצרו עכשיו. אל תעבירו שום דבר בעל חשיבות כה גדולה בלי קונסנזוס רחב, או שאתם הולכים לשבור משהו בדמוקרטיה הישראלית וביחסים שלכם עם הדמוקרטיה האמריקנית, וייתכן שלעולם לא תצליחו לקבל זאת בחזרה. ובאנגלית: And you may never be able to get it back. אדוני היושב-ראש, אלה דברים מדאיגים מאוד. נשיא ארצות הברית מתייחס גם לסקרים העקביים שאנחנו רואים כאן, וגם לגודלן ועוצמתן של ההפגנות, שמעידים – אלה ואלה – שיש היום רוב ברור שמתנגד למהלך של הממשלה. אין מקום אחד שהראה הפוך, מתוך אולי מאות מחקרים. 
+
+לכן הוא קובע שלא סביר שאי-פעם תהיה לגיטימציה פנימית – ולכן גם לא לגיטימציה חיצונית – לאותם מהלכים. הוא מתחנן – לשון המאמר – שנתניהו ותומכיו יבינו: If we are not seem to share that democratic value it will be difficult to sustain the special relationship that Israel and America have enjoyed for the last 75 years for another 75 years.
+
+ אנחנו יכולים להיות אדישים לזה? והוא מסכם במסר שהוא מגדיר אותו לישראלים – ימין, שמאל ומרכז: ג'ו ביידן יכול להיות – או עלול להיות, מנקודת המבט שלנו – הנשיא הפרו-ישראלי הדמוקרטי האחרון. האם גם על הדבר הזה אתם בממשלה מוכנים להמר? 
+
+
+ הלוואי שהיינו מאמצים את כל מערכת המשפט של ארצות הברית, ככה, בלי בעיה. חותמים עליה, היום. גם על המצע שלך ושל המפלגה שלך היינו חותמים מייד. זה היה מאוד פשוט. לא היינו צריכים את כל הבלגן הזה. 
+
+
+ למה, אדוני היושב-ראש, ההמונים ברחובות? לא באמת בגלל אהוד ברק או בגלל מישהו אחר ממפלגות האופוזיציה. צריך להבין שמה שנפגע פה זה ציפור הנפש. לכל אחד יש ציפור נפש. יש הבדל מהותי בין עניין של מדיניות – ולכל ממשלה יש המדיניות שלה. הממשלה נבחרה, ויש לה זכות להגשים את מדיניותה – לבין הכללים הבסיסיים של המשטר הדמוקרטי: מערכת היחסים, האיזונים והבלמים בין הרשויות. מדיניות? כמו שאמרתי, כל ממשלה מובילה את מדיניותה. רוב של 61 מנדטים הוא מספיק בשביל זה. אבל בשביל לשנות כללי יסוד, חוקי-יסוד בדברים הללו, כפי שעולה מהזעקה של אזרחי ישראל רבים כל כך, נדרשת הסכמה רחבה. 
+
+ההסכמה הרחבה נדרשת לפחות משני טעמים: הטעם הראשון זה שהסכמה רחבה נותנת לגיטימציה רחבה; הטעם השני, זה מבטיח שעם שינויי השלטון ההסדרים יישארו על כנם, והם לא יבוטלו לאחר מכן. ואני בהחלט מודאג. והייתי מודאג מזה גם בעבר, אני חייב להודות. והדבר הזה גובר והוא לא ישתנה גם בימים של ממשלות אחרי הממשלה הזאת, מזה שאנחנו כחברה לא יכולים או מתקשים להגיע לכללי משחק, להגיע להסדרי יסוד מוסכמים. בכל דמוקרטיה יש מחלוקות על פסקי דין, אבל לפחות ההסדרים עצמם מוסכמים. והרי החקיקה הזאת, ובידכם הרוב לחוקק אותה, נניח שבג"ץ ישאיר אותה על כנה בעתירות שצפוי שיהיו – היא תתבטל כשאנחנו נחזור לשלטון, היא לא תישאר על כנה.
+
+מהניסיון שלי, אדוני היושב-ראש, בהעברת רפורמות במשפט, אני אתן רק שתי דוגמאות בולטות, ואני יכול לתת עוד הרבה דוגמאות. בכנסת השש-עשרה, שהייתה הכנסת הראשונה שבה כיהנתי, יצאתי עם שני רעיונות שחשבתי שהם חשובים כדי לשפר את דרך בחירת השופטים לבית המשפט העליון שלנו. הראשון היה שינוי ברוב המיוחס ומעבר מרוב רגיל לרוב של שבעה מחברי הוועדה לצורך בחירת שופט בבית המשפט העליון. זה היה על רקע המחלוקת שהייתה סביב רצונה של שרת המשפטים ציפי לבני למנות את פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון, ואני הצעתי לה את זה. אבל בסופו של דבר לקח שנים, ורק בתקופת כהונתו של השר דניאל פרידמן – הוא חשב לעשות שינויים אחרים, ובסוף הוא אמר לי, איפה החוק שלך? אני תומך בו, בוא נעביר אותו. העברנו אותו, אדוני היושב-ראש, ברוב של למעלה מ-80% מהחברים שהשתתפו בהצבעה – זולת חברים בשמאל היותר-רחוק – מכל הסיעות, אופוזיציה וקואליציה. ולכן התיקון הזה החזיק 15 שנה, והיום הרכב בית המשפט העליון השתנה. יש כאלה שמאמינים שהוא לא השתנה מספיק, אבל אין מחלוקת שהוא השתנה. אבל זה לקח בכל זאת כמה שנים טובות מהרגע שההצעה הונחה ועד שהיא נכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל.
+
+עכשיו אני אתן דוגמה עוד יותר מרחיקת לכת: שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון זאת הצעת חוק שהגשתי כנסת אחרי כנסת, מהכנסת השש-עשרה. לפני קצת יותר משנה, בתפקידי כשר המשפטים עלה בידי להעביר אותה כמעט פה אחד; לא פה אחד, נמנעה חברת הכנסת רייטן ממפלגת העבודה, אבל כל שאר חברי הוועדה, האנשים הפוליטיים, השופטים, עורכי הדין, כולם הצביעו בעד. זה שינוי מאוד משמעותי. הוא נותן את הערך של השקיפות, הוא נותן גם את הערך של המשקל להשקפת העולם של מי שמועמד לכהונה בערכאת השיפוט הגבוהה ביותר. אבל אני נותן את זה כדוגמה נוספת לתהליך שבעצם ארך אולי 17 שנה או 18 שנה, מהנחתו על שולחן הכנסת.
+
+אתה מעלה רעיון ואתה מגבש לאורך שנים, וזה היה לא פשוט. אולי בזיכרונותיי אני אכתוב איך זה עבר. אתה מציב על השולחן רעיון – אתה בעצמך עשית את זה הרבה מאוד פעמים – מקיים עליו שיח ציבורי רחב, בונה קונסנזוס ציבורי, בונה קונסנזוס פרלמנטרי, תהליך. ובסופו של דבר, אם העניין הוא יסודי הוא חייב לעבור ברוב גדול. למה? כי זה ההבדל בין רשות מחוקקת לרשות מכוננת. אנחנו חובשים את שני הכובעים, ואנחנו לא נותנים לעצמנו דין וחשבון מתי אנחנו בנעלי האספה המכוננת ומתי אנחנו מחוקקים. זה לא אותו הדבר. 
+
+ וכאן, כשאנחנו באים לתקן את חוק-היסוד, אנחנו פועלים כרשות מכוננת. היום באה אלינו הממשלה כדי שנתקן את חוק-יסוד: השפיטה. בכל סקרי דעת הקהל, ללא יוצא מן הכלל, כפי שאמרתי, יש רוב נגד החוק הגורף הזה. אין אחד הפוך. אפשר לחוקק חוק לא פופולרי, אבל זה לא דומה לתיקון חוק-יסוד כשהציבור אומר לך בכל דרך לא. לא כל הציבור, רוב הציבור. אבל הוא אומר לך את זה, הוא זועק את זה.
+
+להסדר הזה יש חולשות משמעותיות, אדוני היושב-ראש. קודם כול, בוא נתחיל ממה שציין השופט סולברג לפני כמה ימים. הדרך הנכונה לצמצם את עילת הסבירות או את תחולתה, דרך המלך, היא בפסיקה. אני מאמין שהיום, וראינו את זה בכמה הזדמנויות, יש שתי אסכולות בבית המשפט העליון. בגדול אני לא אוהב לעשות את החלוקה הדיכוטומית הזאת, כי יכול להיות ששופט ששומר על ריסון בהתערבות מול הרשות המחוקקת או הרשות המבצעת הוא שופט ליברלי, נניח, בנושאים של דת ומדינה או בנושאים אחרים, אבל באופן עקרוני יש שתי תפיסות. המשפט הוא דבר חי. העילות במשפט המינהלי כולן התפתחו בפסיקה. אם אתה רוצה לחוקק – בזמנו עבדנו על חוק עילות המשפט המינהלי – אתה מחוקק את הכול מתוך ראייה רחבה. לבוא ולבודד עילה אחת ולחתוך בה בגרזן, רק על בסיס שאלה אחת, שהיא חשובה אבל היא לא בלעדית – מי מקבל את ההחלטה? מה קורה, לדוגמה, כשאותה החלטה עצמה – אני זוכר כשר הפנים, כשהייתי בתפקיד, האצלתי את הסמכות, וכך עשו קודמיי, למנות חשבים מלווים לרשויות מקומיות למנכ"ל המשרד, והוא עשה את זה בהמלצת מנהל מינהל השלטון המקומי. אני יכול לקחת את הסמכות בחזרה; אם אני מקבל את ההחלטה כשר לא ניתן לבקר את ההחלטה על בסיס עילת הסבירות, אבל אם מקבל ההחלטה הוא מנכ"ל משרדי אז כן ניתן? זו אותה החלטה עצמה. יש נושאים שונים.
+
+אז למשל, כשיש החלטות מדיניוּת של הממשלה יש טעם חזק לבוא מול בית המשפט ולהגיד: בעניין הזה אין לך יתרון על הממשלה כי בית המשפט הוא לא זה שרגיל לעשות את העבודה הזאת. אבל האם נכון לומר אותו דבר על מינויים? האם נכון לומר אותו דבר על דברים שנוגעים ממש לזכויות הפרט? אתה היית שר המשפטים, קיבלת החלטות להסגיר או לא להסגיר פלוני למדינה שמבקשת אותו, להמליץ בפני נשיא המדינה לתת חנינה או לא לתת חנינה לאדם מסוים. אלה ממש נושאים של זכויות הפרט. מה הסיבה העניינית שהם יהיו חסינים מביקורת שיפוטית בגין עילת הסבירות? אני לא חושב שיש סיבה כזאת. ובאמת, גם המשפטנים השמרנים, פרופ' יואב דותן ואחרים, שהביעו תמיכה בצמצום עילת הסבירות, באו ואמרו: אנחנו לא יכולים לתמוך בנוסח הזה. זה נוסח גורף מדי. אין היגיון, אין סיבה, אין הצדקה לעשות את זה. וכנראה יש סיבה למה מתעקשים על דבר כל כך גורף.
+
+האחריות שלנו בהצבעה, ואני כבר הייתי בבית הזה בהצבעות גורליות, אני נשבעתי אמונים בפעם הראשונה לפני למעלה מ-20 שנה – אני חושב שההצבעה הזאת, בגלל הנסיבות, וזה לא שלא היו נושאים יותר חשובים, אבל בגלל הקרע בעם כפי שהוא קיים עכשיו זאת ההצבעה הכי גורלית. וכל אחד מאיתנו חייב לחשוב, להעריך, לתת לעצמו דין וחשבון, מה יקרה ביום שאחרי, לאיזו ישראל אנחנו נקום, האם זה שווה את המחיר.
+
+אני אומר מניסיון אישי. לפני למעלה משנתיים וחצי עשיתי מעשה שלא היה לי קל לעשות אותו, עזבתי תנועה שהייתי בה רוב חיי הבוגרים, אבל הייתי משוכנע שאני כבר חייב לעשות אותו. עזבתי את הליכוד והגשתי מכתב התפטרות פה ליושב-ראש שהיה אז, יולי אדלשטיין, והלכתי להקים תנועה פוליטית חדשה, כי האמנתי שזאת טובת המדינה ושאני לא אצליח לשנות את הדברים מבפנים. וזה לא קל. אתה משאיר מאחוריך הרבה חברים שתמכו בך והרבה זיכרונות, ויוצא מאזור הנוחות הפוליטי שלך. אבל הבנתי לאן הדברים הולכים, וידעתי שלא אוכל לעמוד במקום שאליו נתניהו לוקח את הליכוד ואת המדינה. אני גם אומר היום לחברים מסיעת הליכוד, ואני יודע שהסיכוי לשנות את דעתם באמירה הזאת אינו גבוה, אבל יש חברים רבים שאני משוחח איתם. הם לא רואים באופן שונה את החומרה, לאן הדברים הולכים כעם וכמדינה ומה המחירים שעם ישראל ומדינת ישראל הולכים לשלם. אני אומר להם: תדברו עם הילדים שלכם, הם יגידו לכם את האמת. תקשיבו להם. הם יישאו בתוצאות של ההכרעות בבית הזה – הילדים שלנו, הנכדים שלנו, הדורות הבאים – ויבוא יום והם ישאלו אתכם: איך יכולתם לעשות את זה? לא ראיתם מה שעומד לקרות?
+
+ אני יודע מה הקושי בתוך מסגרת פוליטית להתייצב, ללכת נגד הזרם, גם לפרוש, אבל עובדה היא שגדולי המנהיגים – זאב ז'בוטינסקי, שציינו 83 שנים לפטירתו בשבוע שעבר, פרש מההסתדרות הציונית והקים את ההסתדרות הציונית החדשה, מתוך אמונה שהיא סטתה מהדרך להקמת מדינה יהודית או להגשמת חזון הציונות. 
+
+אני אומר לשר הביטחון יואב גלנט: במרץ עשית את המעשה הנכון – הצדענו לך – לא מפוזיציה פוליטית, אלא כי מימשת את האחריות שלך כשר הביטחון של מדינת ישראל, מתוקף התפקיד, כמי שאחראי לנושא הזה, לביטחון. הצדענו לך כי העדפת את טובת המדינה בסיטואציה פוליטית שאיננה קלה. אני אומר היום לרבים אחרים, לא אחד ולא שניים, מסיעת הליכוד: אתם יודעים כמה החיים הפוליטיים קשים, משעבדים, לפעמים אכזריים. מה הערך בשליחות אם אינך יכול ברגע האמת להעדיף את מה שבאמת חשוב? ומה שבאמת חשוב זה טובת המדינה. אני חושב שעם ישראל ברובו יכיר לכם תודה ויכיר לכם טובה. ואני קורא לאותם חברים – לשר הביטחון, ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת יולי אדלשטיין – כי אני מעריך אתכם ואני מאמין שטובת המדינה ועתידה יקרים לכם: עשו מעשה. בכוחכם לעשות מעשה ברגע גורלי לעם ישראל. אין רגע בחיים שלכם שבו תוכלו לעשות מעשה כל כך חשוב, ואם תחמיצו את הרגע, אתם תחיו עם תחושת ההחמצה הזאת. 
+
+ אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לפנות למחנה הגדול שהוא הוא היום רוב הציבור בישראל, שמתנגד למהלכים האלה ומתנגד גם לחוק הזה, ולומר כמה דברים. 1. שינוי אמיתי יוכל להיות רק אחרי בחירות. בהרכב הנוכחי של הכנסת הזאת יהיה קשה לחולל, אולי בלתי אפשרי, שינוי לטובה. 2. אנחנו במיעוט בכנסת הזאת, ויש לכך משמעויות, ואחת המשמעויות – שצריך להבין שהמערכה הזאת תהיה ארוכה. היא תדרוש לא רק נחישות, היא תדרוש גם אורך נשימה. אין כאן הוקוס-פוקוס, אין כאן קסמים, כי צריך להבין מה עומד לפנינו. אנחנו מבינים היטב שזה לא סוגיית עילת הסבירות לבדה. גם שר המשפטים עצמו – כולל בשעות האחרונות שמענו דברים מסוימים – וגם ראש הממשלה, כולל בשיחה לנשיא ארצות הברית, וגם שר האוצר, כולם חזרו על כך שנגיע לכנס החורף עם הוועדה לבחירת שופטים, או בלשונו של בן גביר, אלה רק הסלטים לפתוח את התיאבון. ההתנפלות על היועצת המשפטית לממשלה ועל משרתי ציבור אחרים נמשכת גם היום. הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, היא במסלול ברור ועקבי. היא מבקשת להיות ��על החוק; היא מבקשת לפרק את כל האיזונים והבלמים; היא מבקשת לקבל יועצים משפטיים ושופטים מסוג אחר. אנחנו רואים חשיבות ברפורמה במערכת המשפט, אבל זאת לא רפורמה במערכת המשפט, זה פירוק יסודות המדינה, ולכך נתנגד. 
+
+
+ אני מודה לחבר הכנסת סער, ומתכבד להזמין את חבר הכנסת משה טור פז לשאת את דבריו, בבקשה. 
+
+
+
+
+ הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 8), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הבריאות. תודה. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+
+
+בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הפתגם אומר שרק עם שזוכר את עברו, יש לו עתיד; זאת הגרסה המקוצרת של הפתגם הזה. מספרים על נפוליאון שהלך עם חייליו בלילה והסתובב בעיר. לפתע הם ראו אור קלוש בוקע מחלון אחד הבתים. ביקש נפוליאון להציץ, הציץ ונפגע. ראה המון של אנשים, גברים, נשים, ילדים, יושבים על הרצפה, בידיהם ספרים והם ממררים בבכי. שאל אותם נפוליאון: על מה אתם בוכים? אמרו לו: ביתנו נשרף. אמר נפוליאון: איך נשרף? אני אחראי פה, אני נפוליאון, לא סיפרו לי על בית חשוב שנשרף. אמרו לו: תקשיב, הבית נשרף לפני אלפיים שנה, על כך אנחנו בוכים. התפעל נפוליאון ואמר: עם שיודע כל כך טוב לזכור את העבר שלו, הוא חי את ההווה שלו, והעתיד שלו – העתיד שלו מובטח. 
+
+ התאריך היום הוא ה' באב. אנחנו מתקרבים לסופם של שלושת השבועות, תשעת הימים, אירוע האבל הגדול ט' באב. אני רוצה לשאול אתכם באמת, אנשי הקואליציה: מה אתם מנסים להשיג כאן? הרי אתם לא יכולים לומר: אנחנו לא רואים, אנחנו לא שומעים. מאות אלפים ברחובות זועקים כבר חצי שנה, חרדים, חוששים, כואבים, ואתם דורסים, מתעלמים, מלגלגים. אצל אחד יש סלמי, אנחנו בפרוסה הראשונה; אצל השני בר הסלטים נפתח; אצל השלישית 1,000 טייסים כבר לא יצליחו לכבות; הרביעי, הרביעי מנופף ברולקסים. מה, מה אתם רוצים להשיג? הרי אתם יודעים שאומרים שההיסטוריה לעולם חוזרת. אנחנו מכירים את ההיסטוריה של השלטון היהודי בארץ ישראל. הוא החזיק פעמיים, ובשתי הפעמים הוא נהרס בעשור השמיני. אנחנו יודעים שלא חרבה ירושלים אלא על שנאת חינם. אנחנו מכירים את ממלכת יהודה וממלכת ישראל שהתפצלו להן. אנחנו בשבוע של תשעה באב, ואתם מה?
+
+ אני כואב את כאב העם הזה. אני קשוב להיסטוריה, לקולות סביבנו, וחרד מהמשמעות ההיסטורית ומהאפשרות שההיסטוריה תחזור על עצמה. הרי אתם, חבריי בקואליציה, חבריי בממשלה, אתם השלטון היהודי בארץ היום. הכוח הוא אצלכם. הקשיבו להיסטוריה, הקשיבו לעם, הקשיבו לצורך בפיוס לאומי לפני שיהיה מאוחר מדי. אין לנו באמת אפשרות להרוס גם את הבית השלישי שעודנו נבנה. 
+
+במה עסוקים בתשעת הימים? בלהכניע, בלנצח יותר מדי, בלבדוק אם אנחנו דבקים באמת שלנו ורק בשלנו, בלהנציח סמלים. בואו ניזכר ביחד על מה חרבה ירושלים. לפני כמה ימים לומדי הדף היומי למדו את מסכת גיטין, ובמסכת גיטין דף נ"ה עמוד ב' אנחנו קוראים את הסיפור הידוע על קמצא ובר-קמצא, אז בואו נקרא מהו. אני קורא בתרגום מהתלמוד הבבלי. "אמר רבי יוחנן: מהו שכתוב 'אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה ליבו ייפול ברעה'? על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים, שאותו איש שאוהבו קמצא ובעל ריבו בר-קמצא עשה סעודה." היה אדם שהיה לו אוהב עם שם אחד ושונא עם שם דומה לו. הוא עשה סעודה. "אמר לו לשמשו: לך הבה לי את קמצא" – תביא לי את החבר שלי. אבל הוא עשה טעות, הלך והביא לו את בר-קמצא, את השונא שלו. בא בעל הבית, ראה אותו, את בר-קמצא השונא, שהיה יושב בסעודה. "אמר לו: הרי אותו האיש בעל ריבו של אותו האיש" – הרי אתה השונא שלי, מה רצונך כאן? "קום צא". יושב בר-קמצא במצב בלתי אפשרי בסעודה, ערב חורבן בית שני. אמר לו בר-קמצא: "הואיל ובאתי, תניחני ואתן לך דמי מה שאוכל ואשתה" – באתי לארוחה. נכון, הזמנת אותי בטעות. אני מוכן לשלם על מה שאני אוכל. אמר לו: לא, לא מוכן, לך. אמר לו: אני אשלם לך חצי מכל דמי הסעודה – את שומעת, עליזה? חצי מכל דמי הסעודה של כולם פה אני אשלם. אמר לו: לא. אמר לו: תקשיב, אני אממן את כל הסעודה של כל האנשים פה, רק שלא תבייש אותי. אמר לו: לא. "אחזו בידו והקימו והוציאו", כך מספרת הגמרא במסכת גיטין דף נ"ה.
+
+אומר לעצמו בר-קמצא, חדור תחושת השפלה ונקמה: "הואיל והיו יושבים חכמים" בסעודה "ולא מחו בו", בבעל הבית שגירש אותי, מה אני מבין מזה? "שנוח להם", הם מקבלים את זה. אני "אלך ואלשין עליהם למלך". מי זה המלך? מלך רומא, הקיסר. הלך ואמר לו לקיסר, אותו בר-קמצא: "מרדו בך היהודים. אמר הקיסר: "מי יגיד?" תוכיח. "אמר לו: שלח להם קורבן, תראה אם מקריבים". שלח הקיסר ביד בר-קמצא עגל משולש, עגל מובחר ביותר, כדי לבחון אם היהודים מקריבים אותו או לא. "בזמן שבא" בדרך, בר-קמצא "זרק בו מום בניב השפתיים", פגם את העגל המשולש המובחר הזה, "ויש אומרים בדוקין שבעין", שזה היה במקום העדין שבעין, מקום שלנו היהודים הוא מום ולכן אנחנו לא מקריבים, ולהם, הרומאים, הוא לא מום ולכן זה לא נחשב אצלם. מביא בר-קמצא את העגל לחכמים. והחכמים בדילמה: מה עושים? חושבים החכמים: בוא נקריב אותו "משום שלום מלכות" – נכון, זה פסול, זה אסור, אבל מה עדיף, לריב עם הקיסר, מלך העולם? אבל בתוך החכמים יש אחד יותר צדיק מכולם, רבי זכריה בן אבקולס. אמר להם: אם תעשו את זה, אנשים ילמדו מזה ש"בעלי מומים קרבים על המזבח", כלומר, המעשה שלכם שבאתם לעשות יורה הלכה לדורות. אמרו: אוקיי, לא נעשה את זה, אז בוא נהרוג לפחות, נהרוג את בר-קמצא, שלפחות הוא לא ילך וילשין עלינו. אמר להם רבי זכריה: אם ככה – הוא לא מוטרד מזה שבר-קמצא ימות, זה לא מטריד אותו – אנשים יגידו: "מטיל מום בקודשים ייהרג" – שמי שנוהג להטיל את המום הוא בר-מיתה. שוב, זכריה בן אבקולס לא מוטרד מהמלחמה עם רומא הוא גם לא מוטרד מחייו של אדם בודד. מה שמטריד אותו זה ההלכה הצרה ומה יגידו. אומר רבי יוחנן – וכאן אין לנו אלא לחוש את הנימה של הקושי והעוצמה; רבי יוחנן אומר את זה כמה דורות אחר כך, או דור לפחות אחר כך: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו". אותו זכריה בן אבקולס, שרצה להיות יותר צדיק מכולם – אולי היום ביידיש היו קוראים לו פיינשמייקר – אותו אחד החריב את הבית, שרף את ההיכל והביא אותנו לגלות. 
+
+זה הסיפור. מסופר בגמרא. למדנו אותו לפני כמה ימים בדף היומי בתוך קובץ של אגדות המכונה "קובץ אגדות החורבן", מתחיל בדף נ"ה, ממשיך עד דף ע"א כמעט, למעלה מחמישה דפים, שכל-כולם סיפורים על חורבן הבית. וזה סיפור פשוט בסך הכול: אדם אחד שיש לו חבר, עושה סעודה, השמש שלו מזמין את האדם הלא-נכון, הוא בא להעיף את האדם הלא-נכון, ההוא מוכן לשלם אבל הוא מתעקש, ואחרי כל הניסיונות הוא מעיף אותו. ואז ההוא חדור בנקמה הולך לקיסר, מלשין, והקיסר לא מאמין לו, כי הקיסר הוא אדם אולי הגיוני, ��הוא רוצה הוכחה. והאיש הזה מוכיח בכוח שהיהודים מרדו בו, בעצם יוצר את הסכסוך, וחכמים – שוב, הם המבוגר האחראי פה – הם לא רוצים לשחק לידיו של בר-קמצא. הם מבינים קצת realpolitik, הם לא מתכוונים לריב עם הקיסר הגדול. אבל יש שם אחד שחייב להיות צדיק מכולם. חז"ל מכנים אותו "ענוותן". בדרך כלל אנחנו חושבים על ענווה ככינוי חיובי, אבל פה ענוותן הופך להיות שלילי. הוא זה שאף אחד לא רוצה להיות יותר מתון ממנו, הוא הקיצוני שבקיצוניים, ולכן הוא מסמן את הקצה, וכולם מתיישרים אחריו למרות שהוא רק אחד.
+
+אז מה גרם לחורבן? יש בגמרא בעצם כמה תשובות. יש גרימה אחת לחורבן שזה התעלמות מהחלש. בר-קמצא היה במצוקה; חכמים היו בסעודה, ולא קמו לזכותו. "לא תעמוד על דם רעך". לפני די הרבה שנים העביר פה חבר כנסת, במקרה מהקיבוץ שאני גר בו, חנן פורת, חוק שנקרא "לא תעמוד על דם רעך" – בלעז הוא מכונה "חוק השומרוני הטוב" – שאומר שאדם שעומד מנגד ולא מתערב כשמתבצע עוול הוא פושע, וניתן לחייבו על כך. זה אחד החוקים הבודדים שחנן פורת העביר כאן בכנסת, באמת חוק ראוי לציון. חכמים נאשמים בכך שהם לא התערבו לטובת בר-קמצא, הם ישבו מנגד. אולי האוכל היה טעים להם מדי, אולי הם לא מצאו לנכון להתערב, אולי זה לא היה נראה להם קשור אליהם. הסתכלות מהצד בלי לנקוט מעשה. 
+
+ אבל זו לא התשובה היחידה בגמרא. התבצרות באמת שלי – בר-קמצא הגיע למרות שהוא לא מוזמן. אולי הוא היה צריך לחשוב פעמיים: מה פתאום הזמינו אותי לארוחה הזו? הוא לא אמר לי כלום, אני אגיע לארוחה של מישהו שלא אוהב אותי? אולי גם עליו יש אחריות מסוימת. בעל הבית, זה ברור שהתעקש לגרש אותו למרות שהוא מבין שנעשתה פה טעות. הוא לא תמים. הוא גם מסרב לקבל את דמי הארוחה שלו – חצי מהסעודה, את כל הסעודה. וכמובן, האשם שלפחות רבי יוחנן מונה, רבי זכריה בן אבקולס, זה שמתעקש למנוע את הקורבן למרות שההשלכות מוצגות בפניו. לכולם בסיפור הזה יש טיעונים מצוינים. כולם משכנעים בדרכם. אבל מה שמאפיין אותם זה שכולם רואים רק צד אחד מהסיפור, רק ממד אחד מהעסק. אגדות החורבן במסכת גיטין נמשכות, ותאמינו לי, קראתי סיפור קשה – הסיפורים הבאים קשים ממנו. הם מתארים מציאות מחרידה, שנקרא אותה עוד שלושה ימים במגילת איכה: ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן – ככה מתאר בעל המגילה, כך מתארים חז"ל קניבליזם בתוך המשפחה מרוב מצוקה בחורבן. 
+
+ אבל האמת היא שהאשמה והאחריות לא נגמרת לא בקמצא ולא בבר-קמצא, לא בבעל הסעודה, לא בחכמים, גם לא בזכריה בן אבקולס. המצור מתחיל, הרומאים יוצאים למצור על ירושלים, וירושלים עיר חזקה ומבוצרת, יש בה מחסנים. לכמה זמן הם יספיקו? היום אנחנו יודעים לפי המטבעות מימי הבית השני שהם שרדו כשלוש ומשהו שנים, כלומר ירושלים שרדה במצור כשלוש שנים. אבל הגמרא מספרת שבעיר ירושלים היו שלושה עשירים; גם אצלם היו אליטות, גם אצלם היו בעלי ממון, ובעלי הממון החזיקו אספקה – תחזיקו חזק – ל-21 שנים. ירושלים יכלה לעמוד במצור ולא לרעוב 21 שנים. אבל אז הגיעו הבריונים, מה שמכונה "שורפי האסמים" – משם מגיע הביטוי – אלה שכל האמת אצלם. הם לא היו מוכנים שלעשירים יהיה ולאחרים לא יהיה. הם לא היו מוכנים שהם לא ישלטו בעיר. אולי הם חשבו שהם מוסרים מסר לרומאים: הינה, אנחנו לא סומכים על האוכל שלנו, אנחנו נדע להילחם גם בלי זה, כך מספר הסיפור, ומי שלא – מוזמן לראות את הסרט "אגדת חורבן", שמתאר את זה בצורה מודרנית וצבעונ��ת. האנשים האלה חשבו, מבחינתם היה היגיון: הם מאחדים את השורות. אבל את העם הם לא ראו. הם הגשימו אג'נדה קיצונית והימרו על חיי ירושלים ועל חורבן של אלפיים שנה. 
+
+כאמור, הגמרא מספרת עוד כמה וכמה סיפורים על מה חרבה ירושלים. המסר שלהם הוא לא ברור ומוכר כמו מה שמניתי, אבל הם בעצם מדברים על אותה תופעה שחוזרת על עצמה, אז ולצערנו גם היום: קבוצת אנשים שרואה אך ורק את עצמה, אך ורק את האמת שלה. כשהם נוקמים, זו נקמת צדק; כשהם נלחמים – חלילה, זה לא בשבילם, זה בשם כבוד התושבים, כשהם מכריזים מלחמה, זה כאילו כדי להציל את העיר; כשהם פוסקים הלכה, הם פוסקים שמא ילמדו אנשים אחרים. אבל בסוף בסוף בדרך הזו ירושלים, העיר הזו, העיר הקדושה, חרבה, חרבה כי כולם צודקים בה.
+
+ בסיפור נוסף מסופר באגדות החורבן על הר המלך; הוא נקרא בארמית טור מלכא. האנשים של ההר הזה יוצאים להילחם ברומאים. יש להם סיבה מדהימה, כך נאמר: על תרנגול ותרנגולת חרבה טור מלכא. מעשה שהיה כך היה: היה טקס במקום הזה, ובו אנשי המקום, אנשי ההר, בכל פעם שהייתה חתונה והיו מביאים את החתן והכלה ולפניהם, היו שמים תרנגולים, תרנגול ותרנגולת, וזה היה סימן של פוריות, ככה מסופר. באו הרומאים וחטפו את התרנגול והתרנגולת, מה שנקרא; אולי הם עשו את זה בשביל לאכול כי הם היו רעבים, אולי הם עשו את זה כדי להתגרות, אולי הם עשו את זה אפילו כדי להשפיל. אנשי ההר של טור מלכא הם אנשים גאים, הם לא יוותרו לרומאים, והם יצאו למלחמה, מלחמה מוצדקת – השפילו אותנו, כבוד המסורת. והינה עוד אנשים שיצאו להיות צודקים במקום להיות חכמים, ולא ניסו לעצור, כמו החכמים בסיפור של קמצא ובר-קמצא, לחשוב על השלכות המעשים.
+
+הדברים מזכירים לנו עוד בתנ"ך את יעקב אבינו, שנוזף בשמעון ולוי, "עכרתם אֹתי להבאישני ביֹשב הארץ", על כך שהם נקמו נקמה מוצדקת באנשי שכם על סיפור דינה אחותם. אבל הינה, אנחנו מקדשים את הסמל וזונחים את המציאות.
+
+לעם ישראל יש זיכרון היסטורי ארוך שנים. כן, ההיסטוריה חוזרת על עצמה; הדפוסים הישנים צפים ועולים על פני השטח. אנחנו מתעקשים לקצר את הזיכרון שלנו, לצמצם את עצמנו לדיון הפוליטי הרדוד והשטוח ביותר. אנחנו בימי תשעת הימים, ובמה אנחנו מתעסקים? בלנצח יותר מדי, בלהכניע את הצד השני, בלדבוק באמת שלנו בכל מחיר, בלהאדיר את הסמלים שלנו ובלזלזל בהבנה שגם לצד השני יש סמל, ולהקשיב.
+
+ אני מסתכל החוצה, מחוץ לקירות התהודה של הבית הזה, ואני נדרש עם עצמי ודורש מאיתנו חשבון נפש. אני מזמין את כולכם, את כל מי שקשוב כאן, לקחת חלק בחשבון הנפש הזה: מה מניע אותנו; את מה ואת מי אנחנו לא רואים; איזו אמת נמצאת גם בצד השני, כן, באלה שאני לא מסכים איתם; בשם מה אנחנו נלחמים, ואם אנחנו נופלים במקומות שכבר נפלו אבותינו ההיסטוריים.
+
+אתם יודעים, בשלוש השבתות האחרונות קראנו את נבואות החורבן, מה שמכונה "תלתא דפורענותא", שלוש נבואות הפורענות מירמיהו, הנביא שהתנבא במשך עשרות שנים על חורבן הבית. הוא הזהיר, הוא נרדף, הוא סבל והוא המשיך להזהיר. מה שהוא עושה, ירמיהו, בצורה די מדהימה זה שהוא משתף בנבואות שלו את התחושה האישית שלו. אז דווקא בימים הקשים האלה, אחרי שלמדנו משהו מהאגדות החורבן ביחד, אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי כחבר כנסת – עוד הרבה קודם, אבל היום כחבר כנסת באופוזיציה, כשעיני עם ישראל נשואות אל הבית הזה, אל ההחלטות שמתקבלות כאן, אל המנהיגים שמסתובבים כאן בכנסת ישראל.
+
+לפני 19 שנים הייתי מ"פ צעיר במילואים, והימים הם כבר ימי מה שמכונה ההתנתקות, אנחנו בערך שנה קודם. יצא לי כבר לספר את הסיפור הזה, אבל הוא שייך כל כך ליום הזה. אני והפלוגה שלי נקראים יחד עם כל הגדוד, גדוד 420 – גם חברי הכנסת מאיר כהן ואלעזר שטרן שירתו בגדוד הזה, אלעזר היה המפקד שלו אפילו – אנחנו נקראים לשירות מילואים בנצרים, חלק מגוש קטיף דאז לפני שהוא נעקר. נצרים, למי שזוכר, מוצב בודד, יושב כמעט בלב רצועת עזה. גדוד שלם שומר עליו, אחד מגדודי חטיבת כפיר, גדוד שמשון. והגדוד שלי, גדוד 420 של חטיבת הצנחנים, נקרא להחליף אותו לשלושה שבועות לתת לו מנוחה. אנחנו מתכוננים לסיטואציה הזו, אנחנו יודעים, דרך אגב, שקו כזה תמיד נגמר עם היתקלות. אנחנו אנשי מילואים, אני אז בן 30 וקצת, מ"פ במילואים, 32. 
+
+קרה המקרה ששבוע לפני התעסוקה המבצעית הזו יש חתונה לאחד החבר'ה בתל אביב. ואני מגיע לחתונה – אני כבר מ"פ אז תקופה, הייתי בחומת מגן, הייתי גם בשנה שאחרי זה – ובחתונה מגיע אלי רועי, אחד הקלעים, הצלפים של הגדוד. רועי הוא תל אביבי, סטודנט, חייל מצטיין, צלף מצטיין, והוא ניגש אלי בחתונה, כשהכול רוגש ורועש, ואומר לי: קינלי, אני מבקש לא להגיע לקו בשבוע הבא. אני אומר לו: רועי, למה? אתה אחד החיילים הכי טובים שלי בפלוגה – נכון יש 100 חיילים בפלוגה? רועי הוא בוודאי אחד הטובים שבהם – אתה צלף מצוין. בשתי התעסוקות הקודמות, כולל בחומת מגן, אתה אישית פגעת במחבלים. אני צריך אותך איתי דווקא שם, ברגע האמת. ורועי אומר לי: קינלי, תראה, אני מה שנקרא פוליטית מהשמאל, אני יודע שאתה לא איתי, אתה ציונות דתית, אתה בימין, אבל אני מהשמאל, ואני לא מאמין בשהות שלנו בגוש קטיף. אני חושב שאנחנו צריכים לצאת משם, ואני מבקש ממך, אני לא רוצה שתהיה סיטואציה שבה אני אגיע למצב שאתה נותן לי פקודה בתור המ"פ שלי, אתה אומר לי לירות, ואני לא אירה. אני לא רוצה לסרב פקודה, אז בוא נסכם מעכשיו שאני לא מגיע לקו בשבוע הבא.
+
+מסביב חתונה, רעש, מוזיקה, ואני יודע רק דבר אחד: אני את רועי לא מאבד פה. אז מה אני אומר לו? אני שולף ואני אומר לו: רועי, אתה בדיוק הבן אדם שאני צריך. אני יודע מי אתה, אני יודע מה העמדות הפוליטיות שלך; זה לא מזיז לי, זה לא מעניין אותי. ברגע האמת, כשצריך, אתה תלחץ על ההדק, ואתה יודע מה? אם חלילה אני, קינלי, אתן לך פקודה לא נכונה, לא חוקית בעליל, אל תירה. אני מסכם איתך את זה מעכשיו. רועי מופתע מהתשובה שלי והוא מסכים, ושבוע אחרי זה אנחנו מתגייסים. שנת 2004, תעסוקה בנצרים, ובאמת הפלוגה שלי – אומנם אני בדיוק הייתי במקום אחר – נתקלת בשני מחבלים בצומת נצרים, מי שמכיר, על ציר טנצ'ר, והורגת שני מחבלים בהיתקלות, ועומדת בעוד כמה ניסיונות, ועומדת בהם יפה. והלכידות מחזיקה, והדעות הפוליטיות השונות ובמחלוקת מחזיקות, ו"איש את רעהו יעזֹרו ולאחיו יאמר חזק".
+
+ עוברת שנה, היציאה מרצועת עזה – הגירוש, ההתנתקות, תקראו לזה מה שאתם חושבים – שבוע בדיוק אחרי היציאה מרצועת עזה הגדוד שלי נקרא שוב למילואים. הסתיימה היציאה מרצועת עזה, 8,000 מתיישבים נעקרו מבתיהם, קרע נורא בעם ואנחנו בשטחי ההתארגנות בבא"פ דרום, ליד צאלים. ואליי מגיע יהושע, ויהושע הוא תלמיד לדיינות, ויהושע אומר לי: קינלי, אני לא יכול לבוא למילואים. אני אומר לו: למה, יהושע? הוא אומר לי: קינלי, בשבוע שעבר אני נעקרתי יחד עם המשפחה שלי. לא אני אישית, אח שלי נעקר מגוש קטיף. ��ני לא יכול לבוא, זה הורג אותי, אני לא יכול לשרת יותר, אני לא יכול לשים את המדים האלה. ואני אומר לו: יהושע, תקשיב, אני לא רוצה לאבד אותך, אני מבין שקשה לך. הוא אומר לי: קינלי, אני לא יכול לבוא. ואז אני מספר לו על רועי, איך שנה קודם רועי יצא וויתר על מה שהוא מאמין בו והגיע לקו בגוש קטיף – לא רחוק משם, זה נצרים וזה היה בדרום הרצועה – ועשה את זה. ויהושע אמר לי: שמע, קינלי, אני אומר לך את האמת, אני לא יכול. בוא נסכם, אתה תכיל אותי – אלה היו המילים שלו – הפעם אני לא אבוא ובפעם הבאה, בעזרת השם, אני אגיע. זה מה שהיה. הוא לא הגיע בפעם הזו למילואים, לצערי הרב, והשתדלתי להשאיר אותו במסגרת. אני חושב שלפעמים גם זו חוכמה של מפקדים, לא להביא את החייל אל הקצה. יש נסיבות קשות, זה לא הפך לדגל, לא קראתי לזה סרבן, השתדלתי להשאיר אותו. הצטערתי על ההחלטה שלו, אבל אני חושב שעשיתי גם אז את הדבר הנכון, הייתי חוזר על זה גם היום. 
+
+ חבריי חברי הכנסת וכל האנשים הטובים, אלה שמפגינים עכשיו ברחוב קפלן בתל אביב ואלה שמקיפים עכשיו את הכנסת בירושלים. הייתי לפני כמה דקות עם מאות אלפים פה בחוץ, בגן סאקר, בקפלן ירושלים, בכל מקום, אני רוצה לומר לכם משהו. יש לי עמדה, אני לא מהאו"ם, אני חושב שעילת הסבירות היא דבר נורא, אני חושב שהיא פוגעת בדמוקרטיה הישראלית, אני חושב שהיא תהפוך אותה למדינה הרבה פחות טובה. אני אצטט רק אדם אחד שהגיע לוועדת חוקה, אבל הדברים שלו צדו את אוזני, אוריאל לין, היה יו"ר ועדת החוקה בכנסת התשיעית. הוא שאל את שמחה רוטמן, יו"ר הוועדה, שאלה פשוטה: האם אחרי עילת הסבירות, אחרי הביטול שלה, אנחנו נהיה מדינה יותר טובה או פחות טובה? הוא אמר, אני חושב שפחות טובה. כך אמר אוריאל לין. אני מסכים איתו. 
+
+ אנחנו בערב תשעה באב, ואני קורא להם "אחים שלי". יש לי אמונה, יש לי דרך. עכשיו זה הזמן לפשרות. היום ראש האופוזיציה יאיר לפיד דיבר על מתווה מסוים לפשרה, ייתכנו גם מתווים אחרים. אנחנו לא מוותרים על העקרונות שלנו, אנחנו לא מוותרים על הדרך שלנו, אבל ידנו מושטת לפשרה. היא הייתה מושטת בבית הנשיא והיא מושטת גם היום. חקיקה חד-צדדית היא אפשרית בתוך הדמוקרטיה, אבל היא עוול. חז"ל קראו לזה בלשונם "נבל ברשות התורה". אפשר להיות נבל ברשות הדמוקרטיה. אפשר לעשות מעשה נבלה, והוא מותר, הוא חוקי, הוא אפילו עונה על קריטריונים דמוקרטיים. אבל אם הוא קורע את העם, הוא מעשה נבלה. ואני אומר כאן בצורה הכי ברורה, העברת החקיקה שלא בהסכמה, באופן חד-צדדי, במלואה, היא מעשה נבלה, היא מעשה שלא ייעשה. הוא אפשרי דמוקרטית. הוא רע חברתית, הוא רע משפטית, הוא רע לאומית. ואתם יודעים מה, אני לא יודע אם תכננתם את זה או לא, באמת, אני לא יודע אם, יו"ר הכנסת, כשישבתם על הלו"ז של החקיקה ראיתם לנגד עיניכם את תשעת הימים. אני זוכר שב-2005 הסתכלתי על אריאל שרון בטלוויזיה, ואמרתי לעצמי, האם הוא מבין שעבור האנשים שנעקרים מהבית שלהם זה ממש שחזור היסטורי? האם הוא רואה את זה? אני לא יודע. לי ברור, ולכן אני אומר את זה כאן, שלאנשים שנמצאים היום כאן, מסביב לכנסת, מקיפים אותה, עשרות ומאות אלפים, וצועקים בכל גרונם דמוקרטיה, הדבר הזה הוא חורבן הבית. אתם יכולים לא להבין את זה, אתם יכולים לא להסכים לזה, אתם יכולים לחשוב שהם מגזימים, אתם יכולים לקרוא להם מוסתים, אתם יכולים מה שאתם רוצים, אתם חייבים להבין דבר אחד. הם, אנחנו, באמת מאמינים בזה. אנחנו מאמינ��ם בכך שחקיקה חד-צדדית כזאת קורעת אותנו כחברה, קורעת אותנו כעם, עושה את המדינה הזאת הרבה פחות טובה ממה שהיא צריכה להיות ועלולה לדרדר אותנו לחורבן בית שלישי. הינה, אני אומר את זה כאן. ענוותנותו של זכריה בן אבקולס החריבה את מקדשנו, בוא לא ניתן לעילת הסבירות להחריב את הבית השלישי. תודה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת טור פז, וכעת תעלה ותבוא חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. עד 20 דקות לרשותך, בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את נאומי הערב אני רוצה להקדיש, בצורת מכתב אישי, לראש הממשלה.
+
+ אדוני ראש הממשלה, ראשית נאחל לך רפואה שלמה. אנחנו נמצאים בימי בין המצרים. בעוד שלושה ימים נציין את תשעה באב, וכאדם מאמין אני יכולה לומר לך שדברים לא קורים סתם. לתוך הימים העצובים האלה מתכנס רגע ההכרעה שלך, רגע שבו אתה מחויב להכריע לאן אתה לוקח את המפעל הציוני הגדול ביותר שידעה הארץ הזאת אחרי אלפיים שנה, מדינת ישראל של עם ישראל. חזרתו של עם ישראל לארץ צבי היא אירוע מכונן, זה נס גלוי. גם אם הוא נראה היום לילדים שלנו כמובן מאליו, הוא לא מובן מאליו. מסע הדורות בשיבה לארץ הקודש מעיד על עוצמה, על נחישות ועל לכידות. לכידות זה נכס שעלינו לשמר. מדינת ישראל היא אור לגויים. מדינה שלמרות הגודל שלה ונתוני הפתיחה שלה, לימים היא הפכה להיות מעצמה אזורית. היא לא מובנת מאליה, צריך לשמור ולהישמר שככה היא תישאר. 
+
+ מפגן העוצמה שמתרחש במדינה למעלה מחצי שנה, שבו רבע מיליון ישראלים לפחות שוטפים את הרחובות, הוא בגדר אזעקת אמת. לא מדובר באירוע פוליטי. המחאה מגוונת, חוצה עמדות פוליטיות, חוצה מגזרים, חוצה מינים, חוצה דעות. מדובר באזרחים פטריוטיים, אמיצים, אוהבי ארץ ישראל, נושאי דגל ישראל, אוהבי אדם, ליברלים, לוחמי זכויות, אנשי רפואה, אנשי הייטק, אנשי חינוך, אנשי צבא, גברים, נשים, צעירים, מבוגרים, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, אנשים מכל חלקי החברה הישראלית, שבסך הכול מבקשים להבטיח את עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית על פי ערכי מגילת העצמאות. הכי פשוט שחשבנו, הכי טריוויאלי שחשבנו. מסתבר שלא.
+
+מעולם בהיסטוריה של מדינת ישראל לא נרשמה מחאה כל כך ארוכה, כל כך גדולה, כל כך עקבית. רבבות של אזרחי מדינת ישראל בחרו להצביע ברגליים. אזרחי ישראל בחרו להתאחד, לעמוד כגוף אחד מול הממשלה הרעה שבראשותה אתה עומד ולהגיד לך – עד כאן. כרגע הם חרדים לגורל ארצם. במהלך השבוע האחרון המוחים עלו לירושלים, בחום הכבד, משפחות, הורים, ילדים, לוחמי מלחמות ישראל מכל המערכות בכל הגילים. ביניהם היה גם פרופ' יחיאל זיק, לוחם סיירת שקד שאיבד את הרגל שלו במלחמת ההתשה בתעלת סואץ. הוא צעד עם קביים וריגש מדינה שלמה. 
+
+אדוני ראש הממשלה, זה הרבה יותר מעוד מחאה. מדובר באירוע מכונן. התמונות והסרטונים מהאירוע הזה ייכנסו לדפי ההיסטוריה של עם ישראל. התמונות האלה יזכירו לנו תמיד את העוצמות של עם ישראל. לא יעזור לכל המשסעים והמפלגים, יש לעם הזה עוצמות אדירות. 
+
+אדוני, מעבר למפגן העוצמה והנחישות, אני מבקשת להעביר לך מסר שרק כשאתה נמצא עם האנשים אתה מרגיש אותו; אי-אפשר לראות את זה בטלוויזיה. מפלס החרדה של אותם אזרחים הולך וגדל. האזרחים הללו בחרדה עצומה ובדאגה אין-סופית לגורל הארץ הזאת. אנשים מבועתים. אלה אנשים רגילים שבסך הכול רוצים שגרה ברוכה, מדינה דמוקרטית וממשלה מתפקדת שתחזור להתעס�� בענייני היום-יום שלהם. אלה אנשים שהיו תחת ממשלות ימין וממשלות שמאל ובחיים לא זעקו את זעקת השבר הזאת. חובתכם בממשלת ישראל להקשיב להם. 
+
+הממשלה שאתה עומד בראשה מסכנת את הדמוקרטיה, פוגעת בחברה הישראלית, מייצרת שסע ופילוג נורא, והכי נורא – הממשלה הזאת מנותקת מהמציאות ומנותקת מהעם. זוהי פגיעה אנושה בחוסן הפנימי, ואתם אדישים לכך. אתם במיסקונספציה, אתם בתפיסה שגויה של המציאות. ממשלת ישראל תופסת את המציאות באופן שגוי, בדומה לממשלת ישראל טרום מלחמת יום הכיפורים. אדוני, זוהי סכנה קיומית גדולה פי כמה. אתם מובילים את המדינה למלחמת אחים.
+
+אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לתזמון ההיסטורי. אנחנו נמצאים לפני צום תשעה באב על שום חורבן בית המקדש, שנחרב על שנאת אחים. אותה תקופה הייתה תקופה של תורה וחסד לעם ישראל, היינו אמורים לראות רק ישועות, אבל הכול קרס עקב שנאת אחים, שנאת אחים אשר התחוללה בין איש לרעהו. 
+
+ ראש הממשלה, אל תביא עלינו חורבן בית שלישי. שנאת אחים, מלחמת אחים, שאנו נמצאים כפסע ממנה, תהיה באחריותך האישית בלבד. אל תעשה את מעשה העשיר אשר גירש את בר-קמצא בבושת פנים ופגע בו לעיני ישראל. רגע לפני ההרס צריך לעצור ולרסן את שנאת החינם שמתחוללת פה ולהתחיל סדר חדש של אהבת חינם והבנה בין איש לרעהו. בית המקדש הראשון נחרב, על פי חלק מהמקורות, גם בגלל שחיתות שלטונית. בית המקדש השני נחרב, על פי המקורות, בגלל שנאת חינם. 
+
+ אני מבקשת לצטט ציטוטים על צום תשעה באב וחורבן בית המקדש שיכולים להתקשר גם לימינו אנו. מוזמנים כל הנוכחים בחדר לנסות ללמוד. השופטת דליה דורנר, שהייתה שופטת בית המשפט העליון, אמרה שביום תשעה באב אנחנו צריכים להפיק לקחים מהעבר שלנו ולצאת נגד שנאת חינם, שנאת אחים וקבוצות קנאים שרבות אלו עם אלו. חיים ארלוזורוב אמר שתשעה באב הוא יום האבל הגדול ביותר של האומה. היש בעולם דבר איום ונורא מאומה שלמה המאבדת את חירותה, שתאבד לה האפשרות לפתח בחירות את עצמאותה, לפתח את תרבותה, לפתח את המסורת ואת האידיאלים שלה? 
+
+ כאמור, לפנינו לא רק תמרור עצור; יש פה אזעקת אמת. כיצד ייתכן שבמשמרת של הממשלה הזאת שרי הממשלה החליטו לשסות אותנו אחד בשני? כיצד ייתכן שבמשמרת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרים, שחלקם אפילו לא שירתו בצבא או עשו שירות מקוצר ומצ'וקמק ולא תרמו פרומיל מהאזרחים ששוטפים את הרחובות, מתגרים באזרחים? איזו מנהיגות מעוותת זאת? איפה הדוגמה האישית? מה עם קצת צניעות, אהבת אדם וכבוד אדם? שרים שמשתלחים במשרתי צה"ל – איפה נשמע בהיסטוריה של מדינת ישראל דבר כזה? 
+
+ואתה יודע מה הכי צורם? השתיקה הרועמת. ראש הממשלה, לא גינית את השרים על דברי הבלע שלהם. שקר זה רפש, כדברי ז'בוטינסקי. השר קרעי, שקרא לטייסים "סרבנים מחוצפים, עם ישראל יסתדר בלעדיכם ואתם תלכו לעזאזל"; השרה דיסטל, שכתבה: "טייסים על תנאי הם לא פטריוטים. לא מלח הארץ. לא ציונים. לא מטובי בחורינו. לא אנשים נפלאים, לא עמישראל - - - הם נפולת של נמושות"; אלמוג כהן, שגינה אותם בשבוע שעבר ואמר להם: שפלים, בזויים; השר דודי אמסלם, שמעז לכנות טייס קרב שנלחם כעת על מאור עיניו: צפונבון שנסרט בעין. זאת, נוסף על ההשתלחות המיזוגינית ביועמ"שית ובראש רשות החברות. 
+
+ השיח הזה מחלחל לציבור כולו. לצערי, השיח הזה מעודד הסתה ושנאה. כששרים בממשלת ישראל בראשותך, ראש הממשלה, מדברים כך, אנחנו לא יכולים להיות מופתעים שאזרחים נוהגים באלימות, דורסים, מקללים ומכים. הרשת מלאה בסרטוני נאצה של נערים שיוצאים לצלם מוחים, מקללים, תוקפים מפגינים, תוקפים מפגינים מבוגרים, קוראים להם בשמות, מטרידים אותם. זו המורשת שהממשלה הזאת רוצה להשאיר לנו? 
+
+שיא השיאים של השסע וההסתה הוא הפגיעה של הממשלה בקודש הקודשים, בצה"ל. זו פגיעה בציפור נפשי. הפגיעה בלכידות של צה"ל תהיה בכייה לדורות. לאורך השנים הביטוי היום-יומי לעוצמתנו היה התייצבות הדורות הבאים על המשמר והגיוס לצה"ל. כעת אתם פוגעים גם בלכידות וגם בכשירות. זאת הסתה נגד טובי בינינו ולוחמינו, אלו שמשרתים עשרות שנים, אלו שמסכנים את חייהם כל שבוע בטיסות מבצעיות, אלו שקברו לאורך שנים חברים. איבדתם את זה. עד לאן תוליכו את החרפה? במקום להטות אוזן קשבת לנזקים ולהשלכות של החקיקה הבלתי-סבירה בעליל הזאת על הלוחמים, בהינתן שמחלישים את מערכת המשפט – ויש לכך משמעויות בין-לאומיות, ואנחנו יודעים, כולל ההשלכות מול בית הדין הבין-לאומי בהאג – אתם דוחקים את אותם אנשים, את טובי בנינו, לקצה. אתם גורמים להם להפסיק את התנדבותם, אנשים שיש מאחוריהם עשורים של שנות שירות, כל שבוע התייצבות לטיסות מבצעיות. 
+
+על אף התחינות של חברי ועדת החוקה לזמן את יועמ"ש מערכת הביטחון, לזמן את הפצ"רית, על מנת שיוצגו ההשלכות של החקיקה הזאת – יש לכך השלכות על צה"ל, השלכות על המשרתים – עד לרגע הזה הנושא לא נדון; עד לרגע הזה אנחנו לא יודעים מה ההשלכות של החקיקה ההרסנית, הבלתי-סבירה הזאת, על צה"ל. ככה מעבירים חקיקה בממשלת ישראל? ממשלה שמפנה עורף ללוחמיה, לטובי בניה, לאלו שמסרו נפשם למענה – זוהי הפרת חוזה, זוהי הפרת חוזה מול המשרתים בצה"ל, ואין לממשלה הזו על מי להלין אלא על עצמה. 
+
+ואם לא די בכך, זו ממשלה שפוגעת במשרתים ובפועל מכשירה השתמטות בחסות החוק. אני מזכירה לכולם שב-25 ביוני עברה פה החלטה, החלטה 862, שהעברתם אותה במסגרת החלטת ממשלה. זוהי החלטה בזויה, שמנחה את שר הביטחון לפטור מגיוס מגזר שלם ובעצם מכשירה באופן רשמי, מלבינה, סרבנות של 170,000 איש, שמסרבים באופן גורף ולאורך שנים לשרת בצה"ל או בשירות אזרחי או בשירות לאומי. זה עולם הפוך. אלה סרבנים או אלה סרבנים? צדיק זה שמשרת בצה"ל, ואיך אנחנו הופכים את זה שצדיק יהיה לו רע? מי שלא משרת ולא עובד מתוגמל, ואני שואלת: איך אתם יכולים מצד אחד להשתלח בלוחמים שמתנדבים לשרת את המדינה ומצד שני להכשיר השתמטות של תלמידי ישיבה? אם צה"ל כל כך חשוב לכם, הייתם מגייסים את כולם, מקצה לקצה, בלי יוצאי דופן. הייתם מוצאים דרך.
+
+אתם ממשלה שזורעת הרס. פגעתם בחברה הישראלית, פגעתם בלכידות וברעות בצה"ל. סרטון החרפה שהופץ בשבוע שעבר וקיבל תהודה על ידי שרי הממשלה מעורר שאט נפש וזעזוע. אין לי מילים אחרות. לא מספיק שקרעתם את החברה הישראלית, כעת אתם קורעים את הצבא. קורעים את הצבא ופוגעים ברוח צה"ל. איך אפשר לשסות את לוחמי היבשה בלוחמי האוויר? איך אפשר לזרוע דה-מורליזציה בשדה הקרב? איך? 
+
+אז אדוני, אני לא מאמינה לכם כשאתם אומרים שהמדינה ומערכת הביטחון בראש מעייניכם. ביטחון לאומי הוא בראש ובראשונה חוסן לאומי, חברה חזקה ומלוכדת, חוסן כלכלי, ביטחון וביטחון אישי – זה ביטחון לאומי. משרתי המילואים המתנדבים הם אנשים שאוהבים את המדינה, הם תמיד הראשונים לעמוד על המשמר בעת הצורך. ואם באחת מהתקופות הביטחוניות הרגישות ביותר בעשור האחרון הצלחתם לגרום להם לחשוב איך לחשב מסלול מחדש – סימן שהשמש שוקעת במשמרת שלכם ובאחריותכם. עם כל הקריאות שקראתם להם, ציפיתם שהם ימשיכו לשרת?
+
+דע לך, אדוני ראש הממשלה, אני מבועתת. אני פונה אליך עם דפיקות לב, לא רק כחברת כנסת אלא כתת-אלוף במילואים, כחברת ועדת החוץ והביטחון – תעצור. המינימום שצריך לעשות כעת זה לכנס את הקבינט ולהקשיב לנתונים שנאספים מדי יום בצה"ל, בכל השבוע האחרון, בנוגע לכשירות, לכוננות, ללכידות, עוד בטרם ההצבעה מחר. תמונת המצב המבצעי בצה"ל מונחת על כף המאזניים, ועל פיה מצופה ממך להחליט לאן פנינו. זאת האחריות שלך, אדוני ראש הממשלה.  באיגרת הרמטכ"ל שהופצה הבוקר הוא קובע, ואני מצטטת: "פעלנו כדי להישאר" – צה"ל – "מחוץ למחלוקת, אך נוכח עצימותה בחברה הישראלית נקלענו לתוכה והלכידות נפגעת". את זה אומר הרמטכ"ל. ועוד מוסיף הרמטכ"ל: "אין זה מאוחר לתקן, חייבים לתקן כי אין דרך אחרת ללא הלכידות הפנימית והחיצונית. זו האחריות של כולנו ובראש ובראשונה האחריות - - - שלי, כרמטכ"ל". כך נוהגים אנשים עם אחריות.
+
+אז אדוני ראש הממשלה, כך נוהג מי שהמדינה וצה"ל בראש מעייניו. כך מצופה ממנהיגות אחראית לפעול, כך מצופה ממך לפעול. אתה צריך לקחת אחריות ולתקן, ויפה שעה אחת קודם. 
+
+ואם בחשבון נפש עסקינן, בסיומה של חצי שנה לממשלה ראוי שנתבונן על הישגיה ביחס למטרות שאתה הצבת פה, על הבמה הזאת, בישיבת הממשלה הראשונה, ואלו הן, ואני חוזרת: טיפול בגרעין האיראני, הורדת יוקר המחיה, השבת המשילות והרחבת מעגל השלום עם סעודיה. אף מילה לא הייתה פה על הפיכה משטרית, ובקרב אזרחי ישראל נוצרה תקווה שהממשלה תעסוק בחיים עצמם. בפועל – סדר עדיפויות הפוך. הפיכה משטרית בראש סדר העדיפויות וכישלון צורב בכל יתר המטרות. הרחובות בוערים והמציאות הביטחונית במצב הרגיש ביותר שהיה כאן זה עשור. הפרובוקציות של נסראללה בשיאן – חדירה למגידו; מאהלי חיזבאללה בשטח ריבוני של מדינת ישראל; בשבוע שעבר פעילים גנבו מצלמה של צה"ל מהגבול. כל אלה מעידים על הפרה בוטה של משוואת ההרתעה. 
+
+ולגבי ביטחון אישי – הטרור גואה ו-30 איש נרצחו באירועי טרור. היעדר משילות, היעדר שליטה, ותחושת הביטחון האישי לא קיימת. הפשיעה בשיאה – פי שלושה נרצחים בחברה הערבית; עלייה בנרצחים בחברה הישראלית.
+
+ראש הממשלה, נשיא ארצות הברית שלח לך מסרים בסוף השבוע האחרון וביקש ממך לעצור; המומחים כולם מרימים דגלים אדומים; המתנדבים לצה"ל זועקים זעקת שבר וטוענים להפרת החוזה הלא-כתוב מולם. שר הביטחון כבר העביר מסר שהמצב מדאיג ולא נשאר אדיש. ולכן, אני רוצה לשאול אותך, אדוני ראש הממשלה, האם השרידות של הממשלה הזאת והשרידות שלך חשובים יותר מביטחון ישראל? יותר מלכידות צה"ל? יותר מכשירות הכוחות שלנו? זו העת לחשבון נפש.
+
+
+ תודה רבה לגברתי. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה.
+
+
+- - - 
+
+
+ ברוך השם. עד 60 דקות, אדוני, לרשותך.
+
+
+אדוני היושב-ראש, אני מבקש לאחל מכאן לראש הממשלה רפואה שלמה. בכל הבדלה בבית שלי, עשרות שנים, אנחנו מבקשים על משפחתנו ועל קהילתנו ומברכים את ראש הממשלה והנשיא והכנסת והצבא והרמטכ"ל, לא משנה מי בתפקיד. זאת ממלכתיות, ואנחנו באמת מאחלים לו רפואה שלמה ואריכות ימים.
+
+
+ אמן.
+
+
+אזרחי ישראל, אני עומד לפניכם היום עצוב וכואב ודואג, אבל נחוש ומאמין בצדקת הדרך. לא נוכל להרשות לעצמנו להיות מיואשים, לא כיחידים, לא כמדינה ולא כקבוצות. 
+
+ערב תשעה באב, ערב היום שמציין סדרה של אסונות שקרו לנו כעם. ערב שבו אנו מציינים את חורבן הבית הראשון וחורבן הבית השני בשל שנאת חינם ומחלוקת. ערב שמציין אובדן דרך של העם, אובדן ריבונות, אכזריות ושנאה בין איש לאחיו, אכזריות שהביאה לחורבן. 
+
+אני עומד לפניכם בכנסת ישראל חצוי, דואג ונבוך. חצוי במחשבות, מתוך דאגה לעם חצוי ולמדינה חצויה בעמדותיה. לפני כשלוש שנים עמדתי כשר בממשלה, כאן על הדוכן, ואמרתי דבר שלא היה נהוג לומר. מתוך הממשלה, בתפקיד שר, אמרתי שהעם שלנו חצוי והאזרחים חצויים והם עברו שלוש וארבע מערכות בחירות ולא נוכל להתעלם מחצי מהעם, ולא נוכל להתעלם מכל אדם שלישי שהצביע ליכוד. דיברתי כבר אז על הצורך של העם בישראל באחדות. על הצורך לא ב-61 אצבעות לצד אחד כדי שירמוס את הצד השני, אלא על הצורך בשפיות, באיזון, במידתיות, בממלכתיות, באחריות, באחריות לאחדות של עם ישראל. ציטטתי אז ואני מצטט היום את הציווי מתהילים, הציווי של היהדות: "מי האיש החפץ חיים, אֹהב ימים לראות טוב; נצֹר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה; סור מרע ועשה טוב; בקש שלום ורדפהו". מילים שמדגישות שאסור לנו ליפול לשנאה, להסתה, לפילוג.
+
+רבים מאלו שהצביעו למפלגת הליכוד נתנו בה אמון שתפעל מתוך הערכים הללו. דובר פה הרבה על שלטון הרוב. אמרתם: ניצחנו בבחירות, תנו לנו למשול. אני רוצה להקריא לכם ציטוט קצר, ואתם כבר תגלו מי אמר זאת. ציטוט ראשון: "שטות היא לזהות את שלטון הרוב עם תמצית הדמוקרטיה והחירות. תמצית החירות היא השאיפה לכך שאיש לא ייאלץ להיכנע למה שמצפונו מתנגד לו, אפילו נתמכת קביעה זו על ידי הרוב". אותו אדם בציטוט אחר: "במדינה אידיאלית מן הדין שהפשרה בין הרוב למיעוט תהיה מקובלת בחזקת נוהג קבוע", פשרה בין רוב למיעוט. ניחשתם נכון, אלה הם דברים של – היושב-ראש, אתה מנחש?
+
+
+ זאב ז'בוטינסקי.
+
+
+זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר. קשה לקרוא לו איש שמאל ואפילו לא איש מרכז. איש ימין.
+
+כל ממשלה בישראל מוגבלת בפעולות ובמעשים שהיא יכולה לבצע, ועליה לנהוג בזהירות ובאחריות. זו המנהיגות, אולי מהות המנהיגות. מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שהבית הזה חסר אותו כל כך, גם הוא לא איש שמאל, אמר זאת בפשטות, ואני מצטט: "למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם. על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחירות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו". מנחם בגין.
+
+הבחירה של הממשלה לבצע פעולות כאלה היום, בזמנים האלה, כשבחוץ משתוללת מחאה אזרחית עצומה, היא בחירה לא זהירה ולא אחראית ולא מידתית ולא מנהיגותית. היא לא בגיניסטית והיא לא ז'בוטינסקאית. אני עומד כאן חצוי ונבוך, כי ליבי עם עם ישראל באשר הוא. לכל אחד מהצדדים הנאבקים יש משהו שמחבר אותי אליו, לכל אחד מהצדדים יש מקום בליבי ועם כל אחד מהם אני יכול להיות שמח או עצוב או מודאג: עם חברים לדרך מהמרכז הפוליטי, עם חברים וקצינים בצה"ל משמאל ומימין, עם לי גולן, המפקד שלי שפגשתי בגן סאקר עכשיו, עם אסי שוהם מירוחם, המ"פ שלי, עם עמדות שנעות הכי שמאלה שיש, עם אנשים הדורשים תיקון במערכת המשפט מן הצד השני, גם לוחמים שלי, גם תושבים בירוחם – כן, 70%–80% מתושבי ירוחם הצביעו למפלגות עם נטייה ימינה, אבל גם הצביעו לי 70%, כי החיים מו��כבים; החיים המשותפים הם הסיפור, היכולת לקיים מדינה שיש בה הבדלים של דעות אבל סיפור משותף, ערכים משותפים – עם אנשים הדורשים תיקון במערכת המשפט, עם הקהילה שלי, שמזוהה עם הליכוד, עם משפחתי המצומצמת והרחבה. לכל אחד מן הצדדים אני מוצא את עצמי שייך. 
+
+ לראשונה הגענו למצבים שבהם בתים מתפרקים, ארוחות שבת נפרמות ומסתיימות ונמחקות, ארוחות של חגים כבר לא מתקיימות, המפגשים בין חברים כבר לא יכולים להתקיים, כי שיחה בענייני דיומא היא כבר טעונה, היא הופכת לשיחה בלתי אפשרית, שיחה שמפרקת חברות, משפחה, קהילה, מדינה. זאת המציאות שמדינת ישראל נקלעה אליה בחצי השנה האחרונה, דברים שלא ידענו. ידענו מחלוקת, ידענו עוצמות, אבל פירוק משפחתי על בסיס שיחה פוליטית? הדרת רגליים מבית רק בגלל שאתה לא יכול לשמוע דעה של מישהו אחר?
+
+מאות אלפי הצועדים לירושלים, שהייתי איתם היום בגן סאקר, צועדים ברחובות ונאבקים חודשים רבים, שבוע אחר שבוע, יום אחר יום. יש בהם מלח הארץ, משפחות רבות, מבוגרים שלחמו במלחמות ישראל וצעירים שמשרתים את מדינתם ודואגים לעתידה של המדינה, ילדים ותינוקות. הם מבטאים דאגה אמיתית, חרדה לעיתים. צריך להקשיב לכאב הזה, לתחושת חוסר אונים, תחושת חידלון כמעט. חלקם בתחושת ייאוש וכאב אמיתי, כאב עמוק שאוחז בהם. מתוך הכאב הזה יוצאים  עשרות אלפים ומאות אלפים מביתם שבוע אחרי שבוע עם דגל ישראל, מבטאים את אהבתם למדינה במאות מוקדים בכל רחבי הארץ, מבטאים את מחויבותם לערכי הציונות, להמשכיות של המפעל הציוני, לבית שבנינו כאן כולנו ביחד במשך עשרות שנים. ליבי ונפשי עימם. הייתי בקרבם בהפגנות בכיכרות ורק הרגע, כמו שסיפרתי, חזרתי מגן סאקר. אני נפעם מהרוח, מהמחויבות ומהדרישה הצודקת שלהם שלא לחוקק חוקים המהווים איום על שופטי בג"ץ ואיום על יועצים משפטיים, חוקים המשנים באופן דרמטי, מהיר ולא מידתי את מעמדו של השופט והיועץ המשפטי מול הפוליטיקה והממשלה. עבורם זכויות האזרח, חוקי-היסוד, הערכים הדמוקרטיים, הם בעלי חשיבות ערכית עליונה ולא פחותה מזו של אדם מאמין בתפיסתו הדתית. אם אדם דתי ואם אני רוצה להבין את גודל השעה, מדוע האנשים יוצאים ככה יום ולילה בשקי שינה, ב-40 מעלות חום – יש להם אמונה, אמונה שונה, אבל אמונה יוקדת ובוערת. איש באמונתו יחיה, וצריך להכיר באמונה הזאת.
+
+ מנגד, אדוני היושב-ראש, אני קשוב, ויודע שרבים חבריי בימין – ויש לי חברים בימין - - -
+
+
+ אני אחד מהם.
+
+
+נכון. יש לי חברים בימין ומשפחות. אתה יודע, המשפחה שלי גם בגוש קטיף וגם ביהודה ושומרון, ממש, בני דודים ואחים, וחברי נפש שהיו איתי בצבא, לוחמים, קצינים, שביתי פתוח בפניהם ואני הייתי אצלם בבית בשבתות וחגים ומשפחותינו מחוברות. אתה יודע, אני הייתי אצל אופיר סופר לשבת, הוא היה אצלי לשבת. הבן שלי קצין בסיירת גולני, הבן שלו קצין בסיירת צנחנים; אהבת נפש בינינו ובין ילדינו. זה המצב האמיתי, המצב הראוי. המחלוקת קיימת. נצטרך לנהל את החיים המשותפים.
+
+רבים מחבריי בימין מבקשים לתקן את מערכת המשפט. בלב שלם הם חשים כי לעיתים רבות המערכת המשפטית לא התאמצה להיות קשובה לצד האחר. אני למשל מזדהה מאוד עם הדרישה לגבי בג"ץ שפניו יהיו כפני העם ויורכב משופטים המייצגים את כל הזהויות במדינה. אני כואב כאב עצום את הידיעה שבקרב שופטי בג"ץ בעבר בזמנים רבים התקיים נפוטיזם של חבר מביא חבר או חבר מביא בן משפחה. הודה בזה השופט ברק ואמר: טעינו. המערכת צריכה להבין שיש צורך בתיקון עמוק ואמיתי גם במערכת המשפט. רק השבוע הגשתי בג"ץ נגד משרד השיכון והחברות המשכנות בדיור הציבורי על כך שעורכי דין פרטיים, בשם היועצים המשפטיים של אותו משרד, פועלים ללא סמכות, ללא הסמכה שהייתה להם בחוק של ניגוד עניינים, ופינו אנשים מבתיהם במהירות ובנחישות, בלי ההסמכה הרשמית של ניגוד עניינים. יש בג"ץ. 
+
+יש מה לתקן במערכת המשפט וביועצים המשפטיים. יש מה לתקן. אני מבין ללב הדורשים רפורמה במשפט, כי אכן היחסים בין הכנסת והממשלה ומערכת המשפט לא מוסדרים עד תומם במדינת ישראל, שאין בה חוקה ושחוקי-היסוד בה לא הושלמו כפי שהתכוון המחוקק. זהו בדיוק המקום שבו נוצר הווקום החוקתי, שמחייב הסדרה מחודשת ועדכנית של מערכות היחסים בין הרשויות – המבצעת, המחוקקת והשופטת. ישנו וקום בהגדרות, וכל אחד יכול להחליט מה האקטיביזם השיפוטי או האקטיביזם של הייעוץ המשפטי. אבל פה אנחנו רואים עכשיו אקטיביזם ממשלתי, ריצה קדימה, ריצת אמוק לא מידתית לשנות את פניה של המדינה שלא בהסכמות רחבות. ויחד עם הביקורת על אקטיביזם שיפוטי – מנגד – איום על בג"ץ בפה מלא, אם ב-D9, אם "בר סלטים", אם פיטורי יועצים משפטיים, אם פיטורים של שופטים או רמיזות שהם פוגעים בביטחון המדינה וכן על זה הדרך.
+
+ החוק מסר לבג"ץ סמכויות רחבות, שבמהותן גם סעד משפטי לאדם או לגוף למען צדק. לכל הצדדים הנאבקים יש מידה של צדק. על הצדק הזה אני מוסיף שברפורמה שהוצגה אנחנו עוסקים מעט מאוד במערכת המשפט עצמה בהיבטים האישיים, הפרסונליים, של עוולות היחיד, כמו נושא הגנת החלשים והמוחלשים. הרי כלל ידוע הוא שאדם מבוסס, שיעמוד למשפט בישראל עם עורך דין טוב ויקר, יביא לעצמו תוצאה טובה. האם זה צדק? האם נוכל לחיות כל חיינו כשכסף ועורך דין יקר הביאו צדק או הקלה למישהו, מעבירות קלות של תעבורה ועד בתי משפט וזיכוי, בגלל שיש לו עורך דין טוב, בגלל כסף? האם זאת היהדות, האם זאת התורה שלנו, שכסף קונה צדק? 
+
+אבל איך זה יכול להיות שדייר בדיור הציבורי מתקשה תמיד להיות מיוצג כי הסנגוריה הציבורית והסיוע המשפטי של משרד המשפטים לא מסוגלים להעניק את הייעוץ משפטי ואת הליווי הזה לכל אדם שנדרש? לא כל האוכלוסיות המוחלשות מקבלות את הייצוג ואת הליווי המשפטי הראוי. לפעמים אדם עומד עירום ובודד מול מערכת המשפט. 
+
+אימא שלי, עליה השלום, זומנה לבית דין על ידי עמידר ולא היה לה כסף לעורך דין. אמרו לה: אנחנו נתבע אותך, כסף. תדע לך, 16,000 מהדיירים בדיור ציבורי, שזה שליש מהדיור הציבורי, עם חובות, חובות למדינה. תראה כמה אפשר לעשות להם עיקולים, לעניים ביותר – יש להם חובות – לפעמים בשרירות לב, לפעמים מייקרים להם את שכר הדירה. אז איימו עליה בשנות השמונים והיא הלכה לבית משפט. היא אמרה לשופט: כבוד השופט, יש לי תשעה ילדים, גרתי שנתיים במעברה, 15 שנה בדירה של 50 מטר עם תשעה ילדים וסבא, 12 נפשות. העבירו אותי לבית – היו בו שלושה חדרים. העבירו אותי לבית – היו בו שלושה חדרים. נראה לך הגיוני? השופט אמר: חבר'ה, תוסיפו לה שני חדרים. מסעודה ביטון ייצגה את עצמה, אבל זה הצדק בישראל, שאדם ילך ויעמוד לבד מול מערכת המשפט? 
+
+מתקיימות עוולות במערכת המשפט הישראלית, ובהן עינויי דין, משך הזמן עד להגשת כתב האישום. משפט יכול להתנהל שנים רבות מדי, וזה בוודאי לא ביטוי לצדק יהודי. האם צדק יכול להיות שהכרעה בתביעה אזרחית תהיה אחרי 15 שנה, וא��תו אדם יכול לקרוס כלכלית 15 שנה בניהול המשפט שלו? יש כל כך הרבה מה לתקן במערכת המשפט, ואנחנו צריכים לתקן, אבל בואו נעשה את זה בהסכמה, בואו נעשה את זה בכבוד. אנחנו מבינים שיש מה לתקן, אנחנו לא אומרים לכם את זה כמניפולציה. אנחנו אומרים לכם: יש מה לתקן, בואו נלך ביחד לתיקון הזה. גם בעילת הסבירות – רוצים לנסח דבר מידתי, שלא מבטל את העילה הזאת אבל מתקן אותה במידתיות? בואו נעשה את זה. 
+
+בשעתה הקשה של החברה הישראלית נכון היה להקשיב לקולות, לקולות כל הצדדים, ולעצור. חייבים לבלום את השנאה בעם, את חוסר היכולת להקשיב, את חוסר היכולת להגיע להסכמה – דוידסון, אתה צריך לדבר בלחש. אתה לבד ושומעים אותך. 
+
+
+סליחה, מחילה.
+
+
+חייבים לבלום את השנאה בעם, את חוסר היכולת להקשיב, את חוסר היכולת להגיע להסכמה. חייבים להסיר מסדר-היום את הנושא הכל-כך מפלג הזה, נושא שבמידה מסוימת הרס את כל המערכת במדינה בחודשים האחרונים, שקרע בתים, משפחות, יחידות צבאיות - - 
+
+
+תמתין לשרה, היא לא מכבדת אותך בנוכחותה. אני מקשיבה לך - - -
+
+
+ לי מספיק יושב-ראש הכנסת, אבל הוא יחליט. 
+
+
+נא לקרוא לשרה, בבקשה. 
+
+
+ הנושא הזה במידה מסוימת הרס את כל המערכות במדינה בחודשים האחרונים, קרע בתים, משפחות, יחידות, משרדים, חברות. הרפורמה המשפטית האפילה על כל מה שצריך לטפל בו במדינה – על הביטחון וההרתעה מול אויבינו, הביטחון האישי, שיש כל כך הרבה מה לעשות בו, כולל במרחבי הנגב והגליל, ועל מאבק למען החלשים ביותר ומעמד הביניים ביוקר המחיה. 
+
+חמש המ"מים, מוכר לכם? אנחנו יכולים רק על הדבר הזה, על מה שאני הולך להקריא עכשיו, של ז'בוטינסקי, לבנות תוכנית ל-100 שנה למדינה, חמש המ"מים, ויש מ"ם אחת שהשתלט על הכול. מה אומר ז'בוטינסקי? "אני מצייר לעצמי שהדבר שאנו מכנים אותו בשם 'הצרכים האלמנטריים' של אדם רגיל – אותו הדבר, שהיום הוא צריך להילחם עליו ולבקש פרנסה ולהרעיש עולמות כשאינו מוצא פרנסה זו – כולל חמישה דברים: אוכל, דירה, בגדים, האפשרות לחנך את הילדים והאפשרות להתרפא במקרה של מחלה. בעברית אפשר לסמן דבר זה בקיצור" – נותן בזה סימנים – "מעון-מזון-מלבוש-מורה-מרפא, 'חמש פעמים מ"ם'. ביחד לכל אחד מן הצרכים הללו קיים בכל מדינה ובכל תקופה מושג מסוים על מינימום מספיק". הבג"ץ של קיום בכבוד מינימלי, שבג"ץ עוד לא יודע להשיב – עתירה כאילו של "השמאלנים", יש עתירה מהו קיום בכבוד לאזרח בישראל. זה קשה, בגלל שתקציבים משתנים, אז המינימום לא יכול להיות מספר שלא יכול להיות מושפע מתקציב המדינה. אבל מי קבע מינימום בכבוד? מינימום קיום בכבוד – מושג שטובע אותו ז'בוטינסקי. "ובכל תקופה מושג מסוים על מינימום מספיק. וחובתה של המדינה, על פי 'תרופתי'" – כך הוא אומר – "צריכה להיות: כל אדם, המודיע שהוא דורש את 'חמש הממין', צריך לקבל אותם. זה הראשון משני חוקים 'שלי'. מכאן יש להסיק, שבידי המדינה צריכה להיות תמיד האפשרות לספק את 'חמש הממין'" – הוא כותב בנו"ן, ממין – "לכל אותם האזרחים שידרשו אותם". 
+
+אלה דברים מאוד ברורים של הוגה הדעות של הליכוד. האם שכחתם את חמש המ"מים והמצאתם מ"ם חדשה, קדושה מכולם – מ"ם המשפט? מ"ם המשפט של רוטמן ולוין מחקה את כל המ"מים – את המורה והמלבוש והמרפא והמזון והמחסה. מ"ם אחת של משפט מחקה חמישה מ"מים של קיום בכבוד, כאילו שהמ"ם הזאת של המשפט היא איזה מין פולש, צמח כזה, שמגיע לאיזה מקום והורס כל חלקה טובה, וזאת מערכת המשפט. הרפורמה מחקה את כל המ"מים של ז'בוטינסקי והשאירה מ"ם אחת – משפט. תחזרו למ"מים, תחזרו לבייסיק, תחזרו למנחם בגין של שיקום שכונות, תחזרו לדוד לוי של דיור ציבור ולז'קי לוי, שהמשיך אותו. יש לכם מורשת מפוארת. לאן הלכתם בשם ימין קיצוני? לקחו אתכם פורום קהלת והשאירו אתכם לבד, והתנערו מאחריות. 
+
+הציבור הישראלי מבקש בשורה אמיתית, שתאפשר לו חיים של כבוד, ובגלל העיסוק המוחלט ברפורמה הוא ימשיך לחכות. הוא יחכה לדיור בר השגה שלא מתקדם, הוא יחכה לביסוס הדיור הציבורי, שגוסס ומת לאט, הוא יחכה לחינוך חינם. מדינת ישראל אומרת: חינוך חינם – ואז יש תשלומי רשות, ואז יש תל"ן, ואז מוסיפים ספרים ואוכל, ואנחנו חינוך חינם במירכאות. וזה עוד לפני שהעשיר יכול לקנות חוגים והעשרות; העני, ב-5,000 שקל שכר מינימום, איך יקנה חוגים? הוא יחכה להוזלת הסל בסופר של מעמד הביניים הנמוך – וכל אותם שאנשים מחכים בשדרות ובעוטף עזה, ועכשיו גם בצפון, שיפסיקו לירות עליהם טילים, וכל האנשים שמחכים לביטחון אישי ומחכים שלא יהיו פיגועים ביהודה ושומרון – ולהוזלת המים והחשמל. 
+
+ היה פה חוק – הקבלתי את ניתוקי החשמל למים, והצבעתי כל אותו בוקר בעד חוקים אישיים, חברתיים, של הקואליציה. באתי ואמרתי: בואו ניקח את חוק החשמל – כמו מים. מים הם מוצר יסוד, חשמל הוא מוצר יסוד. לפי חוק העיקולים, אסור לעקל לבן אדם מקרר. היושב-ראש, לא היית כאן; לדעתי כבר מ-1967 אסור לקחת למישהו את המקרר שלו, כי קבעו שזה קיום בכבוד, המקרר. בחוק עיקולים.
+
+
+ב-1967 הייתי בן מינוס תשע.
+
+
+בסדר. גם אני לא הייתי ב-1967, אני – 1970. אז אמרו: אל תיקחו לו מקרר כי זה קיום בכבוד; אבל מה, אפשר לקחת לו את החשמל. אתה משאיר לו מקרר בלי חשמל? ובמים יש ועדה מייעצת. הבאתי חוק עם ועדה מייעצת. אני אומר לך, חברים שלי, חלקם הצביעו נגד ובאו להתנצל, וחברים, מהבושה ברחו מהאולם. למה? יש כבר חוק במים, אותו חוק, אני לא אביא שום דבר שונה. מים זה קיום בכבוד, חשמל זה קיום בכבוד. אלה דברים יסודיים.
+
+אנחנו נחכה לדיור ציבורי, להורדת מע"מ, להקפאת ארנונה. אלה דברים שאפילו לא התחלנו להביא בהם בשורה, לא בחינוך, לא בסופר, לא בעולמות שלמים. מדינה שלמה על כל כאביה, וקשייה נדחקה לתחתית הערמה. כל הקשב שלנו הלך לרפורמה משפטית. הפכנו לשבויים לנושא אחד, לוועדה אחת, לשר אחד. בשביל מה? בשביל קרע שרק הולך ומעמיק ומפרק אותנו. אפילו הנושאים שאנחנו מסכימים עליהם, שהצלחנו להביא בקריאה טרומית יחד עם הקואליציה, נדחקו לתחתית הערמה. מדוע אנחנו כאן, בשבוע האחרון לפני תום מושב הכנסת, עוסקים 26 שעות ברצף בדיון על סעיף אחד, על עילת הסבירות, ויש עוד מאות שעות בוועדה, אם לא אלפי שעות במצטבר, על דיונים ברפורמת המשפט ולא לקידום חוקים לחיים עצמם?
+
+נטפל ברפורמה בהסכמה על פני זמן, אבל נתחיל לטפל באזרחים. מדוע אנחנו לא עוסקים בחוקים שהגשתי פה? חוק המכר, דיור ציבורי. אדם עני שוכר בית, 30 שנה משלם שכירות. רן כהן, הממשלה והכנסת פה אישרו לתת לו לקנות את הבית בשמאות והוזלה של 200,000, 300,000, 400,000 שקל. אנשים נותנים במחיר מטרה, במחיר מופחת, הנחה למקבלי שכר של 30,000 ו-40,000 שקל, הם מקבלים שם חצי מיליון עד מיליון שקל הנחה, ואת חוק המכר לא מסיימים. בעצלתיים.
+
+למה אנחנו לא עוסקים בחוק להשלמת ממדים ללימודים ל-100%? חוק שהגשתי. מה עם החוק לסבסוד של אבחון פסיכו-דידקטי? אתה יודע, כמו בכל דבר יש את הרוצח השקט. נגיד ברפואה הרוצח השקט הו�� סוכרת, כי סוכרת מביאה ממש לתמותה אם אתה לא מטפל בה, אבל זה לא ידוע, לא מדובר מספיק. יש הרבה תמותה שנובעת ממחלת הסוכרת. הרוצח השקט של הקושי ההתפתחותי של הילד, כדי להעניק לו מה שמגיע לו, זה אבחון פסיכו-דידקטי. אם אתה בבית מבוסס, יש אבחון יתר. זה עולה 2,000–3,000 שקל, משלמים לפסיכולוגית, יש הקלות, או דרישה לפי חוק: הינה, זה האבחון, תן לו הקראה, תן לו שעות של קלינאית תקשורת, כל מה שהוא זכאי לו. ההורה שאין לו כסף, כשאומרים לו: חינוך חינם, כשאומרים לו: אתה צריך אבחון פסיכו-דידקטי, 2,000–3,000 שקל – אין לו. באתי ואמרתי: כמה כאלה יש? כמה אלפי ילדים. למה הם לא יקבלו מהמדינה 80% מימון? ואני עשיתי את זה כראש עיר. הבאתי מלגות, עכשיו אני כבר לא זוכר את הקרנות שעזרו לי – אבל למה המדינה לא צריכה לתת אבחון פסיכו-דידקטי?
+
+אלה החיים עצמם, אלה הדברים היסודיים שעליהם אמורים להיות 90% מעבודת הכנסת; ב-5% מזמננו בואו נתקן את מערכת המשפט. איך הפכנו ל-95% ויכוח על מערכת המשפט ואפס פרומיל זמן לתיקון החברה הישראלית? ועוד רבים מחברי הכנסת עם הצעות טובות ויוזמות טובות. 
+
+מתוך הדברים הללו, מתוך מבט הוגן, אני קורא לעצור. אני קורא לראש הממשלה: רק בידך הדבר. אין אף אחד אחר פה במדינה עכשיו שיכול להנמיך את גובה הלהבות. ראש הממשלה, האם אתה רוצה להיזכר אחרי 20 שנה בראשות הממשלה כמי שהביא שנאת חינם? כמי שקירב אותנו למלחמת אחים? כמי שזרע פירוק של צה"ל? כמי שפירק את הלכידות והעוצמה של כוח המילואים, כוח המגן, שבלעדיו לא ננצח שום מלחמה? כמי שפגע בחלקת האדמה היפה, הנקייה והטהורה ביותר של משרתי המילואים? כמי שקרע אותנו זה מזה וקירב אותנו לצערנו לחורבן בית שלישי? ראש הממשלה, האם לא די בכל הסימנים והנורות האדומות שפגשת בימים האחרונים? עשה מעשה. עצור. בואו נעביר רפורמה בהסכמה לתיקון מערכת המשפט, לרווחת כלל האזרחים במדינה, שתתמקד במה שחשוב, כולל תיקון העוולות במערכת המשפט לחלשים ביותר ומשך כתבי האישום ומשך החקירות ומשך המשפט עצמו. אבל בלי שופטים שנמנה, איך נקצר? בלי שופטים נוספים שנביא, איך נקצר?
+
+בואו נעצור את הדהירה לתהום, בואו ננסה לבחור בעשייה שבה גם האופוזיציה תוכל לתמוך. אנחנו הוכחנו את זה. אנחנו הצבענו פה בעד חוקים כשאתם הצבעתם נגד. על הסדרת המעמד החוקי ביהודה ושומרון הצבענו בעד, על חוקים חברתיים טובים למדינה הצבענו במליאה בעד, כי התחייבנו שכל מעשה נכון וטוב, נתמוך בו. בכל מעשה נכון של בלימה של הטירוף הזה שראש הממשלה יבצע, אנחנו נתמוך.
+
+ראש הממשלה, רק אתה יכול, ורק אתה אחראי למה שעתיד להתקיים פה ביממה הקרובה. יש אולי 12 שעות להציל את המדינה, למשוך את ידית החירום של הבלם של הרכבת הדוהרת אל התהום, של אונייה שמגיעה למפל מים ועומדת להתרסק, והיא צריכה לשנות את הנתיב. האונייה זאת מדינת ישראל, גורל כלל האזרחים בידך, ואנחנו מבקשים ממך: עשה צעד מנהיגותי. אדוני ראש הממשלה, תהיה המנהיג שהציל את העם משנאת חינם, שהבין את גודל המעמד, שנכנס לאירוע ללא פחד, ללא שיקולים זרים, ובחר לעשות את המעשה הנכון והטוב למען כל העם שאתה נבחרת לעמוד בראשו, ולא למען אף אחד אחר, לא למען קואליציה, לא למען עצמך. אפילו הציבור שלך יעריך החלטה אמיצה שכזאת. 
+
+אדוני היושב-ראש, אני רוצה, ערב תשעה באב, לחלוק איתכם שני דברים, שתי נבואות. אחת מהן, אני חוזר עליה הרבה, ואחת מהן מוזכרת הרבה, אבל לא מוזכרת במידתיות הנכונה ובש��לוביות.
+
+
+ובסבירות.
+
+
+ לכבודו של התנ"ך אני אשים כיפה. הנביא ישעיה, בפרק א' שלו: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלִָם" בבית ראשון, הוא פותח בפרק א' פסוק כ"א ממש פתיח שקרוב לפתיח של איכה, ואם יהיה זמן אני אקרא גם מתוך מגילת איכה. אבל תראה איזה תיאור קשה: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה; מְלֵאֲתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים. שריִך סוררים וחברי גנבים, כֻלו אֹהב שֹחד ורֹדף שלמֹנים, יתום לא ישפֹטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם. לכן נאֻם האדון ה' צבאות אביר ישראל, הוי אנחם מצרַי ואִנקמה מאויבָי. ואשיבה ידי עלַיך ואצרֹף כבֹר סיגָיִך ואסירה כל בדילָיך".
+
+ נבואה של נחמה, אבל על מה הנחמה? על יתום ואלמנה. מה זה יתום ואלמנה? אלה החלשים של אותה תקופה, במצב של חידלון תפקודי, לא לטפל בחלשים; גם מצב מוסרי של שוחד ושלמונים, אבל גם בעניין של צדק, הוא אומר שפעם היא הייתה מלאת צדק ועתה מרצחים. ואז הוא אומר "ואשיבה שֹפטַיך כבראשונה". אתה רוצה לתקן את מערכת המשפט? תזכור את העניים ואת החלשים. "ויֹעצַיך כבתחִלה, אחרי כן יקָרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה". ואז המשפט שאוהב רוטמן, שזה השם של הרפורמה שלו, "ציון במשפט תִפָדה", אבל הוא לא הוסיף "ושבֶיה בצדקה". בכלל, שמתי לב שהציונות הדתית עולה לפה ולא אומרת הרבה את המילים "צדקה", "צדק", "שלום" – המילים הכי נפוצות ליהודי. אדם מתפלל שמונה עשרה – שלוש תפילות ביום, אומר את המילה "שלום" בלי הפסקה, כולל בקדיש, בכלל. תעלו לפה, דברו על צדק, על עניים, על צדקה. 
+
+ אומר לנו הנביא "ציון במשפט תִפָדה ושביה בצדקה". לא יהיה פה "אשיבה שפטיך כבראשונה" בלי צדקה, בלי קשב לחלשים, בלי איזון בעיסוקים. הלכתם למ"ם של המשפט ושכחתם את חמש המ"מים של המזון, המחסה, המלבוש, המורה והמרפא. אני כבר יודע את זה בעל פה, אני יכול להיות חניך בית"ר לפי המצב, זאת תורה מספקת ל-100 שנה. 
+
+
+תל חי. 
+
+
+"תל חי", אתה אומר. 
+
+הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו הוא אותו אבל שמתקרב אלינו. תשעה באב מתקרב ואנחנו אבלים, ויש דיני אבלות של צום, שתייה, נעילת סנדל ותשמיש. יש דיני אבלות. אבל מה אומר הנביא ישעיה? כשהוא רוצה להסביר איך הקדוש ברוך הוא רוצה אותנו, מה הוא מבקש מאיתנו ערב צום? מה הוא יבקש מאיתנו כשהוא רוצה אותנו צדיקים? אומר הנביא ישעיה בפרק נ"ח – הרב רוט, אני שמח שאתה איתי פה, ואני יכול ככה לדבר איתך – "קרא בגרון אל תחשֹך כשופר הרם קולך, והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטֹאתם. ואותי יום יום ידרֹשון ודעת דרכי יחפצון, כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלֹהיו לא עזב, ישאלוני משפטי צדק, קרבת אלֹהים יחפצון. למה צמנו ולא ראית, עִנינו נפשנו ולא תדע". שואלים אותו: צמנו, עשינו את המצוות האלה של צום, של אבל. זהו, עשינו את העבודה. הנביא אומר: זאת לא העבודה. תכף הוא יגיד מה זאת העבודה, או לא רק העבודה. "עִנינו נפשנו ולא תדע, הן ביום צֹמכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגֹשו. הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרֹף רשע, לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם". ואז – אני חושב שזה המשפט הכי חשוב: "הכזה יום צום אבחרהו"? ככה אני רוצה את צום תשעה באב? הכזה? לא, אני לא רוצה כזה. "יום ענות אדם נפשו, הלכֹף כאגמֹן ראשו, ושק ואפר יציע, הלזה תקרא צום ויום רצון". רק לשים שק ואפר ולצום, זה מה שאתם חושבים שאני צריך מכם? "יום רצון לה'". הוא אומר: מה אני רוצה מכם? "הלוא זה צום אבחרהו, פתח חרצֻבות רשע, התר אגֻדות מוטה ושלח ��צוצים חפשים וכל מוטה תנתקו". תילחמו ברשע. מה זה מוטות? מוטה זה העול שיושב על השור בחריש, תשחרר לו את העול, את העבדות, את הכאב של האנשים. 
+
+והפסוק שבשבילי, אם לא היה ז'בוטינסקי, זה היה הפסוק שלי, אני חי על פי הפסוק הזה: "הלוא פָרֹס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה עָרם וכִסיתו ומבשרך לא תתעלם". כל פסיק פה זאת תוכנית עבודה: "פרס לרעב לחמך" זה המזון; "ועניים מרודים תביא בית" זה מחסה; "כי תראה ערֹם וכִסיתו" זה המלבוש; "ומבשרך לא תתעלם" למה הוא מוסיף? אם לאדם יש בגד ומזון ולבוש וקורת גג, מה הוא צריך יותר? יש כאב לאדם. הבדידות, ההשפלה, הוצאת דיבה – אל תתעלם מהכאב של האנשים. "לא תתעלם" זה ציווי כללי. כשאתה רואה כאב, אל תתעלם. אל תתעלמו מכאב. חצי מהעם כואב עכשיו. אתם רוצים להגיד שזה 48% ולכם יש 62%? בסדר, כי למרצ נעלמו שלושה מנדטים, אבל אתם יודעים שזה חמש מערכות בחירות וזה כל פעם חצי, כל פעם לא יציב. אז לא נסתכל על הכאב? ואני גם אמרתי, המרכז-שמאל צריך לראות את הכאב של הימין ולתקן בהסכמה את מערכת המשפט. זאת הדרישה ערב תשעה באב. לא צומות ושקים, לא צדקנות וצדיקות שאין בחברה, ואין בה צדק וצדקה וחסד ורחמים. ומה שהמדינה צריכה ערב תשעה באב זה המיקוד בבני אדם. 
+
+ אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא את מגילת איכה, כי איכה אומרת לנו מה זה חורבן, והמשפטים הם קשים, ואיכה היא אזהרה. היא אומרת לנו: אם לא נשמור על הבית השלישי, זה התוכן של הדברים שנקרא. ולסיום אני אקרא עוד שני דברים. "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה, רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס. בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה, אין לה מנחם מכל אֹהביה, כל רעיה בגדו בה היו לה לאֹיבים. גלתה יהודה מעֹני ומרֹב עבֹדה, היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח, כל רֹדפיה הִשיגוה בין המצרים. דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד, כל שעריה שוממין, כהניה נאנחים, בתולתיה נוגות והיא מר לה. היו צריה לראש, אֹיביה שָלוּ, כי ה' הוגה על רֹב פשעיה, עולליה הלכו שבי לפני צר. ויצא מבת ציון כל הדרה" – אתה זוכר את ההדר הז'בוטינסקאי? מפה זה בא – "ויצא מבת ציון כל הדרה. היו שריה כאילים לא מצאו מרעה, וילכו בלא כֹח לפני רודף. זכרה ירושלִַם ימי עניה ומרודיה, כל מחמֻדיה אשר היו מימי קדם, בנפֹל עמה ביד צר ואין עוזר לה".
+
+הנבואה הזאת היא כל כך קשה וכל כך כואבת. אבא שלי, עליו השלום, שהיה קורא בבית הכנסת רבי דוד ומשה, הוא היה אדם פשוט. אביו היה רב, לימד אותו קצת הלכה, קצת קריאה בתורה. הוא לא היה פוסק, אבל הוא היה אהוב בבית הכנסת והיה העוזר של הרב. מה המיוחד בשני הרבנים שם? רבי מסעוד דרעי עליו השלום והוא, אליהו ביטון, זכרו לברכה, היו פועלים בכור האטומי. כן, פועלים פשוטים. 06:00 שחרית, ואם זה סליחות – 03:30–04:00 תיקון חצות, שחרית, והולכים, נוסעים. חוזרים ב-19:00 או 24:00 בלילה כל יום, ראשון עד חמישי. אתה מכיר את זה, גם אבא שלך עבד שם. בשישי-שבת הם היו אנשי בית הכנסת: רבי מסעוד, רב בית הכנסת, ואבא – עוזר שלו עם משימות מיוחדות. איש שמח, איש יוצר אווירה, מגשר, אבל גם תוקע בשופר, עוזר בקריאה בתורה ומחליף את רבי מסעוד. אבל הייתה לו משימה שאף אחד לא לקח ממנו: קריאת מגילת איכה. בהספדים עליו אמרו האנשים שכשאליהו ביטון זיכרונו לברכה היה קורא איכה, אין עין שלא הייתה דומעת. כי ישבו על הרצפה, והוא כאב את כאב בניין ירושלים. 
+
+ אנחנו מכירים בזה ששבנו לארצנו אבל לא גמרנו את העבודה. לא נגאלנו גאולה של��ה. יש לעם ישראל עוד אתגרים, אויבים מכל עבר, יום-יום אתגרים מבפנים. והוא היה בוכה עם דמעות שמטפטפות. כשהיה תוקע בשופר, עם הדמעות האלה היה מתעטף בטלית על הראש, אומר תפילת התוקע: יודע אני על עצמי שאיני ראוי לבקש על עצמי וכל שכן על אחרים. וככה היה בוכה קבוע במשפט הזה, ואני מתחתיו, אוסף את הדמעות האלה, דמעות של נצח, של יכולת להזדהות עם כלל הציבור, לדבר בשם כלל הציבור, ללא פילוג. היכולת של בית הכנסת, הגישה שלהם הייתה לא לשאול מישהו: אתה דתי? אתה לא דתי? כמה אתה? בוא, בוא למניין, בוא. יהדות של אהבה.
+
+אני רוצה, היושב-ראש, להקריא לך – יש לי הרבה דברים אבל בטח לא נספיק הכול. אני רוצה להקריא לך מאמר חשוב שכתב אותו לא אחר מאשר בגין, ראש הממשלה מנחם בגין. למאמר הזה קוראים "השקפת חיים והשקפה לאומית (קווי יסוד)", הוצאת "בסער", נציבות בית"ר בארץ ישראל. בספרו של בגין "השקפת חיים והשקפה לאומית" מביא בגין שלושה יסודות של השקפת חיים של תנועת שחרור לאומית, והם, כפי שהוא מביא ומאמין, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט. כשבגין לימים אומר "יש שופטים בירושלים" הוא לא המציא את זה ב-1977 כשנהיה ראש ממשלה; הוא ינק את זה מהשורש. 
+
+ וכך אומר בגין בספר: "מעל לשני היסודות האלה" – שזה חירות היחיד ותיקון החברה – "הריני מציע להעלות את הרעיון של עליונות המשפט". בגין. יש ערך של חירות היחיד, יש תיקון החברה, דיברנו רבות, ומעל כל זה – עליונות המשפט, לא פחות. הוא בונה משולש שבפירמידה, קצה הפירמידה – עליונות המשפט, והוא לא מתבייש לנקוב במושג הזה. האם מישהו פה בליכוד יכול להגיד את זה? עליונות המשפט. יש מה לתקן במערכת המשפט, אבל להמשיך את דרכו של בגין. עליונות המשפט זה מושג שהוא טבע. 
+
+ "רעיון שהוא חברתי במהותו, אך נוגע במישרין בצורת המשטר המדיני" – כל מה שאני קורא זה דברים שבגין אמר – "להסברת הרעיון הזה עליי להקדים הערה על הבעיה הידועה בתורת המדינה בשם 'הפרדת הרשויות'". אתה היית שר משפטים. אתה מכיר את המאמר הזה, היושב-ראש? "הוגה הדעות הצרפתי מונטסקיה, בהבחינו בשלוש רשויות או בשלוש סמכויות במדינה, והן: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המוציאה אל הפועל" – מה שאנחנו מכנים רשות מבצעת – "העלה את הדרישה להפריד בין הרשויות הללו, בעוד בארצו שלו שרר המשטר הישן, אשר בו גם הזכות לחוקק חוקים וגם הזכות לחרוץ משפט הייתה בידי השליט. מאז הייתה 'הפרדת הרשויות' לאחת הבעיות המרכזיות בתורת המדינה ונחשבה כערובה מדינית לשמירת זכויותיו של האדם והאזרח, לבל תירמסנה על ידי שלטון כול יכול. 
+
+ "אך יש לשאול", אומר בגין, "הקיימת באמת הפרדת סמכויות? או כלום תיתכן הפרדתן הממשית? אין השאלות הללו מכוונות למשטרים טוטליטריים או דיקטטוריים שבהם הרשות המחוקקת את חוקי המדינה – הרשות הקיימת באורח פורמלי בצורת בית הנבחרים – והרשות השופטת אינן אלא זרועות עזר של השלטון המבצע, המצווה" – אלה מדינות שסתם, יש להן כאילו בית נבחרים, כאילו בית משפט. אנחנו מכירים את צפון קוריאה, מכירים את הדוגמאות האלה. במשטר כזה הוא מצווה "לחוקק חוקים כראות עיניו ולהוציא פסקי דין כטוב בעיניו. עובדה היא שגם במשטרים העומדים על בחירה חופשית בין מועמדים שונים, או בין נושאי תוכניות שונות למוסדות המדינה, אין הפרדת סמכויות מלאה. במשטר הקרוי 'פרלמנטרי', כלומר במשטר שבו הממשלה, הרשות המבצעת, היא מעין 'ועד להוצאה לפועל' הנבחר על ידי בית הנבחרים או המאושר על ידי בית הנבחרים, קיימת תלות מתמדת בין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת" – ועד ההוצאה לפועל פה זה הממשלה – "באורח פורמלי" – רק פורמלי – "תלויה הממשלה בבית הנבחרים, אשר רוב חבריו יכול לאלץ אותה לפנות מקומה לממשלה אחרת. אולם למעשה יחס התלות הוא הפוך. הממשלה, המהווה לפי טבע הדברים את ההנהגה הפוליטית של 'הרוב שלה' בתוך בית הנבחרים, משתמשת באותו רוב כדי להטיל רצונה גם על בית הנבחרים. הממשלה מציעה חוקים ו'הרוב שלה' מעבירם בבית הנבחרים; ואם מתנגדיה מציעים חוקים, שוב דואג 'הרוב שלה' לדחיית ההצעות שאינן נעימות לרשות המבצעת". תראה איזה תיאור. גאוני ומדויק.
+
+ "כמובן, במשטר הפרלמנטרי יכול העם, מפקידה לפקידה" – מזמן לזמן – "וקביעת עיתים לבחירות כלליות, תכופות באופן יחסי, היא אחת הערובות החשובות לחופש ההכרעה המדינית של עם - - - " – איפה ראית, אתה יודע, אני כל כך הייתי כָּמֵהַּ רק לשבת פה בבית, לחשוב שמנחם בגין היה פה, בשולחן הזה פה, באופוזיציה פה, איפשהו בצד. 
+
+
+ ישב ממש שם, איפה - - -
+
+
+ כן, כראש ממשלה.
+
+
+ לא לא לא, כראש האופוזיציה. איפה שחבר הכנסת עמיחי שיקלי, שם הוא ישב - -
+
+
+ נכון, בדר היה יושב, זה שיושב ליד בדר.
+
+
+ - - ושני מושבים לידו חבר הכנסת יוחנן בדר.
+
+
+ נכון. הלכת בדר. אני אומר, תראה איזה כתיבה, זה כתיבה של שופט עליון; זה כתיבה של פרופסור למשפטים. זה, רק להקריא את זה, זה נאום. הייתי רוצה לשמוע אותו פה.
+
+
+אבל אדוני יסכים ודאי שמערכת המשפט בזמנו של בגין לא התנהגה כפי שמערכת המשפט בימינו.
+
+
+אז אמרתי, היושב-ראש, יש מה לתקן. פתחתי ואיזנתי, אבל איפה השפה הזאת, הנקייה, הביקורתית פנימה אל עצמנו כממשלה?
+
+מרוב שהוא כותב משפט ארוך אתה צריך לפסק אותו. "אך תהיינה תוצאות הבחירות הכלליות אשר תהיינה, ההבדל בין היחסים הפורמליים ליחסים הממשיים בין הממשלה מצד אחד לבית הנבחרים מצד שני, יהיה שריר וקיים. לממשה החדשה יהיה 'רוב משלה' והיא 'תדריך' אותו גם בשטח המדיני וגם בשטיח החקיקה, אם כי לכאורה 'הוא ימשול בה'" – זאת אומרת הרשות המחוקקת. "במילים אחרות, גם המשטר הפרלמנטרי, הממשלה, הרשות המבצעת, ממלאת במידה רבה, ולעיתים במידה מכרעת, את תפקיד המחוקק" – לוקחת את התפקיד – "המצב הוא שונה, אך לא שונה לחלוטין, במשטר 'נשיאותי', שגם הוא במהותו הינו משטר דמוקרטי, כלומר משטר שבו ההכרעה הסופית היא בידי העם הבוחר באורח חופשי בין המועמדים השונים ובין תוכניות שונות. בארצות-הברית, בהן הונהג המשטר 'הנשיאותי', נעשה הניסיון להגשים את תורתו של מונטסקיה במידה הרבה יותר גדולה מאשר בארצו שלו. במדינות אמריקה – רוב הארצות הדרום-אמריקאיות העתיקו את יסודות החוקה של אמריקה הצפונית". 
+
+ אני לא רוצה להמשיך בזה, אבל אני רוצה להגיד לך שאמריקה – מה שאנחנו לא יודעים לעשות זה אזוריות, כי אנחנו 120 חברי כנסת שנבחרים בבחירות יחסיות ארציות, ובאמריקה כל סנטור נותן דין וחשבון למדינה שלו, וכל חבר קונגרס נבחר במדינה שלו וצריך לעבוד בשבילה. והיה צריך שיהיו לנו 160 או 200 ח"כים ו-30 מהנגב ו-30 מהגליל, ואז הנגב והגליל היו פורחים. אם מאיר יצחק הלוי היה חבר כנסת שנה קודם, שדה דב לא היה נסגר, כי טייקונים של נדל"ן ניצחו את האינטרס של חולי סרטן שטסו 70 שנה מאילת לקבל טיפול רפואי. הייצוגיות האזוריות שאין לנו בכנסת היא כל כך חסרה. פעם הרשו לראש עיר להיות גם חבר כנסת וגם ראש עיר, אז מבחינת היקף התפקיד זה לא ראוי אבל כשפרוספר אזרן מהצפון או – מי היה מהדרום? היו כמה.
+
+
+מיכאל ביטון.
+
+
+לא, שהיו בכנסת גם במקביל להיותם ראשי ערים. אז כל פעם שמישהו רצה לפגוע בגליל או בנגב, היה מישהו שהוא גם חבר כנסת. למשל, בדש היה גם חבר כנסת וגם ראש מועצה, אז לא התעסקו עם הנגב והגליל. הוא יכול היה להביא את חוקי הנגב. כל הדברים האלו קרו אז, עם ההעדפה והמיסוי, כי הייתה פה נציגות. אני מנסה להיות נגב-גליל, אבל צריך אזוריות.
+
+לסיום, משהו קצת אופטימי, גם של איש מופת, וזה גם סוג של תפילה, ואולי נצליח לאחד ברוח של מה שכתב. הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, רבה של ארץ ישראל, הראשון לציון, רבה השני לאחר קום המדינה, כתב ממש מסמך פרידה מהעם ומהמדינה, כמו איגרת הרמב"ם, אבל סוג של –שישה סעיפים. אני קורא רק את הסעיף האחרון, וחובה לקרוא את כל הדבר הזה. כשאדם עוזב את העולם ואומר: מה חשוב לי? זה דבר גדול. אומר הרב מאיר חי עוזיאל, הרב של ארץ ישראל, עליו השלום: "ועוד זאת שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה, והאמת והשלום אהבו" – כי יש מי שיגיד שזה אמת לתקן את מערכת המשפט, אבל מישהו אומר לו "שלום", כי הפסוק הזה הולך ביחד: אמת ושלום, אל תלך רק על האמת. תלך על כל המ"מים. לא רק האמת של משפט, המ"ם, אלא השלום של הקיום הבטוח של כל אדם בעולם, שהוא מרגיש שמתייחסים אליו. חמשת המ"מים שדיברנו עליהם; "פרוש לרעב לחמך" זה ראשית המ"מים של נבואה. "והאמת והשלום אהבו כי המחלוקת והפירוד הם האויבים היותר-מסוכנים, שהם כעש לבית יעקב וכרקב בעצמותיו. ולהפך, השלום והאחדות הם יסודות הנצח לקיומו הממלכתי של בית ישראל שלא יימוט לנצח. הם הם העמודים, שבית ישראל נכון עליהם תמיד, והם צינורות הברכה ומקורות השפע, וזרועות העוז והגבורה של עם ישראל" – כשמדברים על צבא, אם יש שלום ואחדות, אנחנו חזקים, ואם יש פירוד, מחלוקת ושנאה, זה מחליש את הביטחון. "שמרו והחזיקו שני עמודים אלה", שלום ואמת, "למען תתחזקו בעוז וגבורה ותהדפו מפניכם כל כוחות ההרס המקיפים אותנו בטבעת חנק" – ניבא ולא ידע מה ניבא; אז לא היה חיזבאללה ולא היה ג'יהאד אסלאמי כשהוא כתב את זה. ניבא ולא ידע מה ניבא – "להשמידנו ולמחות שם ישראל ותורתו מעל פני האדמה. הסירו כל גורמי הפירוד והמחלוקת ממחננו וממדינתנו, והעמידו במקומם כל גורמי השלום והאחדות בתוכנו, והיה מחננו טהור ומקודש, מבוצר ומלוכד, כחומה בצורה שלא תשלוט עליה כל כוח הורס ומתנקם. וה' עושה השלום במרומיו ישפות שלום לנו, ויברך אותנו כדברו מפי משה נביאו: ה' אלוקיכם הרבה אתכם, והינכם היום ככוכבי השמיים לרוב. ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דיבר לכם, ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות". ומשפט הפרידה: "והינני אחיכם הנפרד מכם לחיי עולם הבא, בברכת שלום וגאולת עולם – בתקומת כיסא מלכות בית דוד ובניין מקדש ה' בעיר הקודש בירושלים".
+
+
+אמן.
+
+
+תודה רבה.
+
+
+תודה רבה לחבר הכנסת ביטון, שהחכים אותנו ב-60 הדקות האחרונות – לרב ביטון, אפשר לומר. כעת תעלה ותבוא חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי למחצית הזמן, אך תחכים אותנו ודאי גם היא.
+
+
+אחרי רבי מיכאל ביטון קשה.
+
+
+- - -
+
+
+אם חברת הכנסת צרפתי הרכבי תאמר דברי תורה, מבטיח לחזור.
+
+
+לדעתי צריך - - - בתקנון שאם אומרים דברי תורה - - - 
+
+
+יש לי נכד שכששואלים אותו איפה סבתא עובדת, הוא אומר: בבית הכנסת.
+
+
+בבית הכנס��, נכון. זה קורה לילדים. בבקשה, גברתי, עד 30 דקות לרשותך.
+
+
+כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, וגם עם ישראל בערב הזה, מדינת ישראל נמצאת במשבר הגדול ביותר בתולדותיה, משבר גדול אפילו יותר ממלחמות ישראל. הקרע בעם גדול מאי פעם. אמון הציבור בממשלה גם הוא נמצא בשפל חסר תקדים – בכל ממשלותיה כולל ממשלות הימין. את חוסר האמון הממשלה הזו הרוויחה ביושר. מאז שהוקמה הממשלה לא עושה דבר אחד כדי לקיים את הבטחותיה לציבור. בקווי היסוד של הממשלה – מבחינתי, בערב הזה, ממשלת חורבן – נכתב בין השאר: הממשלה "תפעל לביצור הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחים תוך מאבק נחרץ באלימות ובטרור; תפעל להמשך המאבק הנגד תוכנית הגרעין של איראן, תחזק את מעמד ירושלים ותפעל לקידום השלום עם כל השכנות, תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל". כך נכתב בקווי היסוד של הממשלה. אכן, מטרות חשובות, ראויות ומשמעותיות. אני מניחה שעליהן מן הסתם תהיה הסכמה רחבה בקרב כל אזרחי המדינה. 
+
+אבל לצערי קווי יסוד מחד ומציאות מאידך. ביטחון לאומי – אויבינו מחככים ידיים בסיפוק, בצפון חיזבאללה מעז להקים אוהלים ממש בתוך הקו הכחול של מדינת ישראל. ביטחון אישי – אנשים נרצחים מדי יום, ולעיתים יותר מאחד ביום. 128 נרצחים בחברה הערבית, פרוטקשן משתולל. מה לגבי מאבק נחרץ באלימות ובטרור? הטרור שוב ושוב מרים ראשו, ולצערי רק מתגבר; מאבק בתוכניות הגרעין של איראן? לא ממש; חיזוק מעמד ירושלים? כן, אבל בלי זו המזרחית; קידום השלום עם השכנות? אז זהו, שלא ממש. 
+
+
+ אם גברתי מרשה לי, אין ירושלים המזרחית, יש מזרח ירושלים. 
+
+
+ מזרח ירושלים. זה בסדר. 
+
+קידום השלום עם השכנות – אז זהו, שראש הממשלה לא מוזמן; ואפס עשייה לקידום שלום עם שכנינו. ומה לגבי שמירת האינטרסים של ישראל? גדולים וחכמים ממני במהלך החודשים האחרונים אומרים שהאינטרסים נפגעים ומידרדרים לשפל חסר תקדים. 
+
+ הלאה, עוד ציטוט: "בארבע השנים הבאות נפעל שישראל תהיה מעצמה עולמית משגשגת וחזקה שקיומה לא מוטל עוד בספק. לשם כך עלינו לבצע שלוש משימות: הראשונה, לסכל את מאמצי איראן לפתח ארסנל של פצצות גרעין שיאיימו עלינו ועל העולם כולו. נבטיח את העליונות הצבאית של ישראל במרחב הסובב אותנו; המשימה השנייה היא לפתח את תשתיות המדינה, כולל לפתח רכבת בזק שתיסע במהירות של מאות קילומטרים בשעה, ותחבר את המדינה מקריית שמונה ועד אילת, ובכך תשלים את מהפכת התחבורה שהתחלנו בעשור הקודם; המשימה השלישית היא להמשיך להרחיב את מעגל השלום עם מדינות ערב במטרה לסיים את הסכסוך הישראלי–ערבי". אז כמובן, את זאת אמר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ביום השבעת הכנסת השלושים-ושבע: איראן, תשתיות, הרחבת מעגלי השלום. 
+
+ברשותכם, עוד ציטוט: "מאז ומעולם עם ישראל ידע להתאחד סביב מלחמות, סביב קושי ואסונות - - - אנחנו מקימים ממשלה שתשרת את כל אזרחי ישראל. העם בישראל חכם ומבין שקמפייני ההפחדה הנבזיים, אין בהם אמת - - - נשרת את כולם באחריות ומתוך תחושת שליחות לכל אחד". נבקש ש"תעשו delete, תמחקו את החודשיים האחרונים - - - אנחנו יוצאים לדרך חדשה - - - ומלאת תקווה". את הדברים האלה אמר בצלאל סמוטריץ' באותו מעמד. ובכן, "נשרת את כולם באחריות", "יוצאים לדרך חדשה, מלאת תקווה" – איפה התקווה? ממש כמו איראן, האחריות והשלום – מילים ריקות. 
+
+ ציטוט נוסף: "נפעל למען כל אזרחי ישראל. אינני מאמין באפליה. אני מאמין בסובלנות ובשיתוף פעולה. עיני העולם והדור הצעיר נשואות אלינו. ויכוחים וחילוקי דעות הם לגיטימיים, אך יש דרך מכובדת ומנומסת לנהל אותם. בואו נחיל על עצמנו נורמות של כבוד הדדי. אני פונה לכל אזרחי ישראל ויושבי הבית החוששים מהממשלה החדשה ומשגר מסר של פיוס, אחווה ורעות. אנחנו מכבדים אתכם". אז את הדברים האלה אמר שר השיכון מר גולדקנופ – מי שטוען שאינו מאמין באפליה אבל הוא עצמו מקדם דיור שתפור בדיוק למידות אוכלוסייה מסוימת אחת; מי שנלחם כדי שאוכלוסייה אחת תמשיך לא ללמוד לימודי ליבה, תמשיך לא לשרת, תמשיך לא לעבוד בזמן שכל השאר נושאים בנטל. פיוס, אחווה ורעות – כל עוד מאפשרים, כמובן, לציבור של גולדקנופ לרכוב על גב הציבור היצרני. 
+
+ עוד ציטוט: "לא הולך להשתנות דבר" – לא הולך להשתנות דבר. "אנחנו היינו בשלטון הרבה פעמים, אני הייתי בעמדה כלכלית בכירה במדינה – ודאגתי לכולם". "אני מבטיח - - - אני אמשיך להיות יושב-ראש ועדת הכספים - - - לא יהיה שינוי - - - נעבוד בשביל האיש - - - בנהריה - - - בטבריה - - - ובאופקים". אז כמובן, גפני, אין ספק שעבדתם בשביל האיש בטבריה – איש אחד, יחיד ומיוחד שחוקקתם עבורו במיוחד חוק פרסונלי להפליא שתפור בדיוק למידותיו. ושאר האנשים בנהריה, בטבריה ובאופקים? מרוב חוקים פרסונליים, באנשים בנהריה, בטבריה ובאופקים לא היה לכם זמן לטפל. 
+
+ אדוני, אני זוכרת היטב את קמפיין הבחירות של מפלגת הליכוד, מפלגתך: משילות ויוקר מחיה, יוקר מחיה ומשילות, שוב ושוב; סרטון בתחנת דלק, סרטון בסופר, סרטון לחינוך חינם מגיל לידה ועוד ועוד. וכמובן שבקמפיין הליכוד דובר מעט מאוד, כמעט לא הוזכר, מה שמכונה במתק שפתיים "רפורמה". ואז הגיעה הצהרתו של יריב לוין ב-4 בינואר, והארץ רעשה. כן, זאת הייתה נקודת המפנה גם מבחינת המוחים. אז התחילה המחאה, לא קודם, עם כינון הממשלה. האזרחים קיבלו את תוצאות הבחירות וגם את כינון הממשלה; השבר הגדול החל ב-4 בינואר, עם הצהרתו של יריב לוין במסיבת העיתונאים: "אני משיק היום את השלב הראשון של רפורמת המשילות, שתכליתה חיזוק הדמוקרטיה, שיקום המשילות, השבת האמון במערכת המשפט והשבת האיזון בין שלוש רשויות השלטון. אנו נדון ברפורמה כאן בכנסת, בבית הנבחרים. נדון בהרחבה ובאופן מעמיק. תישמענה דעותיהם של כלל חברי הכנסת מכל הסיעות" – כה אמר – "תישמענה דעותיהם של אנשי מערכת המשפט ושל מומחים מתחומים אחרים. אני מבקש להציג בפניכם את עיקרי השלב הראשון של הרפורמה, שנועדו לטפל בנקודות הדחופות ביותר". 4 בינואר 2023. ראשית ביקש לוין לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים; בשלב השני – פסקת ההתגברות והגבלת היכולת של בית המשפט לפסול חוקי-יסוד; בשלב השלישי – ביטול עילת הסבירות, הנושא שלשמו, כמובן, התכנסנו כאן היום, מחר, גם הרבה זמן אחורה; בשלב הרביעי – שינוי מעמד היועצים המשפטיים. 
+
+ הצהרת לוין הכתה רבים וטובים בתדהמה. נכון שלוין כבר עובד על ההפיכה במערכת המשפט 20 שנים, אבל ב-4 בינואר הגחמה שלו הפכה לנושא האחד והיחיד שבו עסוקה הממשלה – רפורמה וזהו. לזה כמובן אף אחד לא ציפה. לא לזה הצביעו בוחרי הממשלה, לא לזה הצביעו בוחרי הליכוד, ולא משנה כמה תטענו אחרת. 
+
+יש אוהבים לחזור כמו מנטרה על הטיעון שממשלה של 64 מנדטים היא ממשלת רוב שיכולה לעשות כרצונה, והציבור יחליט בעוד ארבע שנים. אבל התבלבלתם, עלה לכם קצת לראש. ממשלת רוב אינה ממשלת עריצות הרוב; ממשלת רוב צרי��ה לדאוג גם למיעוטים; ממשלת רוב, אין לה מנדט להרוס את שיטת הממשל. הממשלה הזאת לא נבחרה כדי לבצע את ההפיכה של לוין. זה לא הקמפיין; זה לא נאמר בהצהרות ראש הממשלה בהשבעה; זה לא נמצא בקווי היסוד של הממשלה. זה נושא שהופיע בשולי הקמיין של סמוטריץ', אחד השותפים בקואליציה. זהו. זה לא היה, ולא תבלבלו אותנו עם העובדות. 
+
+ אבל יותר מכול, לכל ממשלה – לא רק לממשלה הזאת – אין מנדט לשנות את שיטת המשטר, ולא משנה כמה מנדטים יש לה. וזה בדיוק מה שהממשלה הזו עושה. היא הופכת את מדינת ישראל ממדינה דמוקרטית למדינה דיקטטורית. שמעתי בתקופה האחרונה כל כך הרבה משפטנים שהסבירו ומבינים את זה; שמעתי כל כך הרבה כלכלנים שמבינים את זה; הרופאים חרדים ומבינים את זה; אנשי ההייטק היסטריים ומבינים את זה; אנשי כוחות הביטחון, במניפה רחבה מאוד, מבינים את זה היטב; הממשל האמריקני מבין את זה; העולם כולו מבין את זה.
+
+ממשלת השינוי השאירה לנתניהו מדינה במצב טוב. ביום השבעת הממשלה ביקש ראש הממשלה היוצא, לפיד, מנתניהו, לא לקלקל את מה שכבר תוקן. מאז, בשם גחמת ההפיכה המשטרית של לוין, הורסת ממשלת החורבן כל חלקה טובה במדינה. יחסי החוץ שלנו בשפל חסר תקדים. ראש הממשלה ככה נאלץ לנסוע לקפריסין, כי בארצות הברית לא מזמינים אותו, בצרפת לא מזמינים אותו, במדינות אירופה לא מזמינים אותו. אז קפריסין, ונדמה לי טורקיה, זה מה שבקנה.
+
+ידידתנו הגדולה ביותר, ארצות הברית, מזהירה שוב ושוב מהנזק שתעשה החקיקה המסוכנת הזאת לידידות האמיצה והקריטית בין שתי המדינות. אתמול הנשיא ביידן שלח שוב מסר תקיף – לעצור את הטירוף, והנשיא הרצוג, עם נחיתתו, נסע במהירות לבית החולים, לחדרו של נתניהו בשיבא, אני מניחה, לדווח לו ממקור ראשון. אז נאחל במעמד הזה הרבה בריאות לראש הממשלה ונקווה שמצב בריאותו ישתפר במהרה, ושהציבור ידע על מצב בריאותו בשקיפות ובהגינות.
+
+אז בואו נזכור שמעט ענווה לא תזיק לממשלה הזו. מעט ענווה לא תזיק גם לראש הממשלה הזה. הברית עם ארצות הברית אינה ברית בין שוות, זו ברית שאנחנו זקוקים לה הרבה יותר משזקוקה לנו ארצות הברית. משחק הכוחות אינו מאוזן. ללא הברית הזאת עם ארצות הברית ישראל בסכנה גדולה מאוד. אנחנו נמצאים בשכונה מאוד מאוד מסוכנת, ואנחנו תלויים, ביטחוננו תלוי בתמיכה של ארצות הברית.
+
+העם שלנו משוסע יותר מתמיד. ההסתה שהתחילה פה, בבית הזה, מעל במה זו, מפי נבחרי ציבור שיוצאים בשצף קצף של רוע כלפי חלקים לא מבוטלים של הציבור, חלקים גדולים של הציבור, ממשיכה ומסלימה וזולגת לרחובות. יש כאן חברי כנסת שנואמים מעל הבימה הזו, ואוזניי שומעות ולא מאמינות – לסגנון, השפה, הבריונות, ההשתלחות, העלבונות. לא ירחק היום, חלילה וחס, שיישפך דם. הכתובת כתובה פה על הקיר, ממש לידינו, מאחורינו. שרי הממשלה ואדוני ראש הממשלה, לכם יש אחריות אישית וישירה.
+
+ לממשלה הזו הייתה חצי שנה להוכיח לעם ישראל שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואז אתה אולי מאמין. ומדוע עכשיו אנחנו כה מזדעקים על ביטול עילת הסבירות? כי כבר חצי שנה שהממשלה הזאת מוכיחה כי היא מפיחה כזבים, עד שקר, ומשלחת מדנים בין אחים. אז איך נאמין?
+
+ממשלה זו, חצי שנה מחוקקת שורה של חוקים מושחתים ופרסונליים – חוק דרעי, חוק המתנות, חוק הנבצרות, חוק טבריה, קרן הארנונה, חוק הרבנים הראשיים, ועוד ועוד, ועוד, מושחתים ופרסונליים, זה עיקרי החקיקה.
+
+הממשלה הזו כבר חצי שנ�� מחלישה את שומרי הסף, ופועלת לכך שלא תהיה הפרדת רשויות ושלא יהיו איזונים ובלמים לשלטון. איזה נבחר ציבור לא טועה לפעמים ולא ראוי שיהיו עליו איזונים ובלמים, שתהיה עליו ביקורת גם שיפוטית, גם של יועמ"ש?
+
+הממשלה הזו משתמשת בקופה הציבורית כאילו הייתה פרטית שלה, מחלקת 14 מיליארד שקלים בהסכמים קואליציוניים – לא היה כזה סכום מעולם – מכספי הציבור, הקופה המקודשת. יוקר המחיה רק עולה ועולה, ועולה ועולה. הכלכלה מקרטעת, ההייטק מתרסק, הטרור מרים את ראשו שוב ושוב, צובר קורבנות רבים, והלב שותק מכאב על קורבנות הטרור, הכאב בלתי פוסק. ומה עם משילות? כבר הזכרתי את המספר הבלתי-נסבל של מקרי הרצח בחברה הערבית ואת הפרוטקשן המשתולל.
+
+במערכת החינוך, תלמידים השנה ניגשו לבגרות ללא ציוני מגן, סיימו את שנת הלימודים ללא תעודה, וגורל שנת הלימודים הבאה לוט בערפל. ומעל ראשם של התלמידים האלה, תלמידי ישראל, מרחפת כמובן סכנת התוכניות ושטיפות המוח האנטי-להט"ביות והמיזוגניות של אבי מעוז, סגן שר במדינת ישראל, איש חשוך שקיבל תקציב להשפיע על חינוך הילדים שלנו, כן, הילדים שלנו, כן, גם הילדים שלך, אדוני היושב-ראש.
+
+זכויות נשים נרמסות. מפרקים את הרשות לקידום מעמד האישה, מכפיפים אותה לשרה שלצערי אין לה כל רצון וכוונה לקדם נשים. מעכבים ומסרסים את חוק האיזוק האלקטרוני - - -
+
+
+או שאת החלטת שאני לא יודעת לקדם נשים. מזל שאמרת לי את זה באמת, אחרת הייתי באמת לא מקדמת נשים לפי מה שאת אומרת.
+
+
+יש כל כך הרבה חוקים בקנה שרק יכולת לקטוף אותם וליהנות, ולזכות בהערכה וכבוד.
+
+
+מזלי שאני לא שואלת אתכם מה לקטוף וממה ליהנות.
+
+
+אז בהצלחה לך, גברתי השרה.
+
+
+תודה רבה. גם לך. תודה.
+
+
+מעכבים ומסרסים את חוק האיזוק האלקטרוני, מרחיבים את סמכויות בתי הדין הרבניים, לא מצטרפים לאמנת איסטנבול, גונזים קמפיין לעידוד התמודדות נשים בבחירות המוניציפליות שקורות ב-31 באוקטובר. גם חוקים שניסיתי להגיש לעידוד נשים לא עברו את הממשלה הזאת. מבקשים לאפשר אפליה במתן שירותים והפרדה במרחב הציבורי, מבטלים פנייה בשפה רב-מגדרית במכרזים, פוגעים בייצוג הנשי לבחירת רבני ערים ועוד ועוד ועוד.
+
+ כמובן שמאיימים על ערוצי התקשורת העצמאיים, ומחזקים את השופר השלטוני, את ערוץ 14. מאיימים על לשכת עורכי הדין ומבקשים לפרקה, כי לא הצליחו להכתיב מי יעמוד בראשה. פשוט מפרקים את החברה הישראלית לחלקים, מסיתים, מפלגים, משתלחים, והרשימה עוד ארוכה ארוכה.
+
+הדבר היחיד שמאפשר לנו להרים ראש בגאווה בתקופה הקשה הזו אלה אזרחי המדינה הפטריוטים הנפלאים, שלא מוכנים לוותר על הדמוקרטיה הישראלית. מאות אלפים יוצאים מדי שבוע, כבר 29 שבועות ברצף, בגשם השוטף – בהפגנה הראשונה היה מבול בכיכר הבימה, נרטבנו עד לשד עצמותינו. זאת הייתה ההפגנה הראשונה, עם מטריות, הפגנת המטריות המפורסמת. חשבנו שזאת הפגנה יחידה, ומאז שבוע אחרי שבוע, בחמסין, בכל מצב, במאות נקודות ברחבי הארץ, המפגינים נלחמים על הזכות הבסיסית כל כך לחיות במדינה ד-מו-קר-טית.
+
+נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, ילדים וותיקים, פטריוטים נחושים שנלחמים עם כל הלב וכל הנשמה. אנחנו שומעים אותם ברגעים אלו ממש עומדים מחוץ לבית הזה, המקום שקם כדי לדאוג להם ולייצג אותם, והם בחוץ זועקים את זעקתם. היום יצאנו בחום הקופח. מגן סאקר הלכנו ברגל עד חזית הכנסת ונטפנו זיעה. המונים, עשרות אלפים של אזרחים עם דגלים, צועדים לכנסת לזעוק זעקת אמת, זעקת אזרחים שוחרי דמוקרטיה, זעקת ציונים אוהבי ישראל, הורים וסבים החרדים לגורל הדורות הבאים, לגורל הילדים והנכדים שלהם, צעירים שרוצים עתיד במדינה הזאת, במדינה שבה נולדו וגדלו, במדינה שבה הם רוצים להמשיך ולחיות, לעבוד, להקים משפחות. 
+
+ בימים האחרונים העם צעד לירושלים בהמוניו, נחיל ארוך ארוך של אנשים שפשוט עזבו הכול והתחילו ללכת. פתאום קם אדם והתחיל ללכת. פתאום קם עם והתחיל ללכת. התחילו ללכת בשמש הקופחת של יולי בתנאים לא תנאים. בתחילת הדרך הם היו רק כמה מאות. המאות מהר מאוד הפכו לאלפים, האלפים הפכו לעשרות אלפים, ואתמול כבר היו כ-100,000 צועדים בעלייה לירושלים. מי שלא ראה את המחזה הזה לא ראה מחזה מרגש מימיו. הם הגיעו לירושלים והם עדיין כאן, במאהלים, צועדים לפני הכנסת, לפני בית המשפט העליון, בכל מקום, כמובן בהרבה מאוד מוקדים בארץ. הם כאן ויישארו כאן וישמיעו את קולם ויזכירו לנו את חובתנו להם כנבחרי ציבור, חובתנו להם כנבחרי ציבור לשרת אותם, לדאוג להם, למלא את התפקיד שלשמו נבחרנו בבית הזה. 
+
+הם לא אנרכיסטים, הם לא פורעי חוק, הם לא סרבנים, הם לא צפונבונים מפונקים. הם אזרחים שנלחמים על חייהם. הם אזרחים שנלחמים על המדינה שלהם, אנשים שעזבו הכול ופשוט באו, עלו לירושלים; אנשים שעומדים מחוץ לבית הזה תחת השמש הקופחת וזועקים מדם ליבם; אנשים שכל חייהם הם עובדים, הם משלמים מיסים, הם משרתים בצבא, הם מתנדבים למילואים – כן, מתנדבים למילואים, תורמים למדינה; אנשים שמבינים שהמדינה שינתה פניה, שהמדינה הפרה את החוזה שלה מולם ולא מוכנים יותר לעבור על כך בשתיקה. אנחנו חייבים לאנשים האלה חוב גדול. בראש ובראשונה אנחנו מחויבים לשמור על צביונה של המדינה בשבילם – מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה שהוקמה על ערכי מגילת העצמאות. 
+
+כדי להציל את העם הזה, את המדינה הזאת, דרושה פשוט מנהיגות. ראש הממשלה שלנו חסר מנהיגות. ראש הממשלה חלש וסחיט מול שותפיו הקואליציוניים וגם מול כוחות מבית. ראש ממשלה כזה הוא לא מנהיג. ראש ממשלה שעומד ומשקר במצח נחושה לעם, אומר לשתות מים כשבעצם הוא מסתיר בעיה בריאותית, הוא לא מנהיג. ראש ממשלה שדואג למשפטים שמתנהלים נגדו ומבחינתו שתישרף המדינה, הוא לא מנהיג. בסקר שהיה, נדמה לי, בערוץ 13, רק 28% מהתושבים חושבים שנתניהו דואג לטובת המדינה. 59% חושבים שהוא דואג לגורלו האישי. 59%. אז ראש הממשלה, אם אתה שומע אותי ממיטת חולייך, מה החזון שלך? מה תמונת העתיד שאתה רואה עבורנו, אזרחי ישראל? האם האנשים שקוראים ברחובות "רק ביבי" יודעים לאן אתה מוביל אותנו? כי אני לא יודעת. האם אתה, אדוני ראש הממשלה, יודע לאן אתה מנווט את הספינה היקרה הזאת, יקרה מפז? 
+
+ "אני, בנימין נתניהו, מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת", כך אמר. אז אדוני ראש הממשלה, מה קרה לאותה שבועה? איפה האחריות? אדוני, לנו כנבחרי ציבור יש אחריות לעם הזה, לכל העם הזה. נשבענו לשמור אמונים למדינת ישראל. מי שיצביע בעד חוק ביטול עילת הסבירות, חוק שנולד בחטא וקודם בדורסנות ובבריונות, תוך סתימת פיות וללא נכונות להקשיב לצד השני, פוגע פגיעה ישירה בדמוקרטיה, בערכים שבשמם הוקמה המדינה. מי שיצביע בעד חוק ביטול עילת הסבירות פוגע באזרחי המדינה ומסכן את המשך קיומה של מדינת ישראל, כן, מסכן את המשך קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטיה – השבר בעם, הקיטוב בין המחנות, השיח הקשה, הפגיעה בלכידות צה"ל, הפגיעה בכשירות הצבא, חיכוכים במקומות עבודה, ברחובות, בבתי הספר, בתפוצות. 
+
+חברי הקואליציה, אם אתם שומעים אותי, עוד לא מאוחר לעצור את זה, למנוע את ההרס. איפה האחריות שלכם, חברי הקואליציה? המדינה הזאת ניתנה לכם כפיקדון קודש. תנו דעתכם שלא תקלקלו ותחריבו את עולמנו, שאם קלקלתם אין מי שיתקן אחריכם. חברי הקואליציה, דמיינו בליבכם שההצבעה הייתה חשאית ואז הצביעו. אל תיראו ואל תחתו. הצביעו את שאומר ליבכם, צו מצפונכם. הצביעו מדם ליבכם. 
+
+ אני מבקשת לסיים במשהו אישי. לאחרונה, כשאני שבה מאוד עצובה הביתה ומחבקת את בני ביתי, אני רועדת. יש בי מחנק ואני מתקשה למצוא נחמה. אני חרדה לעתיד שלהם בארץ הזאת, בחברה הזאת, בקהילת עם ישראל. אבל בתום הכנס הזה בסוף השבוע הזה, אני עדה שעשיתי כל שביכולתי כדי שיהיה בסדר, כדי שלמדינה שלנו יהיה עתיד טוב יותר. אז משפחתי האהובה, מעל הבימה הזאת, ערן בן זוגי, ילדיי תמר, אלון ונעמה וכמובן שני נכדים הרכים בשנים נגב ואשל התמימים והמחייכים, בי נשבעתי שאעשה כל שביכולתי כדי שהארץ הזאת, המדינה הזאת, תהיה ראויה לכם. 
+
+
+ תודה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. יעלה כעת ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד 40 דקות לרשותך. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אנחנו נמצאים בימים גורליים לעתידה של מדינת ישראל. הבית שלנו מתפרק; הבית שלנו נהרס. החוזה בין הממשלה לאזרחיה הופר. בכל יום שעובר הקרע בינינו מעמיק יותר ויותר. זאת חובתה של ממשלה לקחת אחריות בערב הקשה הזה, אבל לצערי זה לא קורה. להפך. שרי הממשלה חסרי אחריות רק מוסיפים שמן למדורת הפילוג והשנאה. 
+
+בששת החודשים האחרונים הממשלה הכושלת עשתה הכול, הכול כולל הכול, כדי לפגוע בכלכלה, בביטחון האישי, בחוסן החברתי שלנו, ולצערי גם הצליחה. לא רק שהיא מסרבת לעבוד ולעשות את עבודתה הבסיסית עבור הציבור, היא פוגעת ביודעין בכל אחד ואחת מאיתנו למען האינטרסים הזרים של חבריה. היא לא מנידה עפעף בזמן שהיא פוסעת לעבר הפגיעה בדמוקרטיה, לעבר מדינת הלכה, למקום שבו למעמד הביניים הישראלי אין מקום, לנשים אין מקום, ללהט"בים אין מקום, לעולים אין מקום, בעצם אין מקום לכל מי שחפץ במדינה יהודית דמוקרטית וליברלית. 
+
+הממשלה המנותקת עוסקת בחודשים האחרונים אך ורק בהפיכה המשטרית; שום דבר אחר לא מעניין אותה. מאות שעות של דיונים בוועדות ובמליאה הוקדשו להפיכה המשטרית, לחוקים פרסונליים ורטרואקטיביים, להעברת סמכויות בין משרד מיותר אחד למשרד מיותר אחר. אלה השעות שיכלו להיות מושקעות לטובת הבעיות האמיתיות של הציבור הישראלי, לטובת טיפול חסר פשרות ביוקר המחיה, שהפך לעול כבד שכולנו נושאים על כתפינו. 
+
+המספרים לא משקרים. 36% מהציבור הישראלי חושב כי הבעיה הכי משמעותית במדינת ישראל היום היא יוקר המחיה. לאחר מכן כ-21% חוששים מהפגיעה האפשרית בדמוקרטיה בגלל צעדי הממשלה. התיקונים במערכת המשפט כלל לא נמצאים בסדר העדיפויות של הציבור הישראלי. יתרה מזו, בגלל צעדיה ההרסניים של הממשלה, 62% מהישראלים חוששים וחרדים לחסכונות ולהשקעות שלהם. ואין כאן ממשלה שתיתן להם מענה. בזמן משבר כלכלי, שר האוצר הוא שותף פעיל בביצוע הפיכה על מנת להגשים את הפנטזיות שלו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ולנטרל את כוחו של בית המשפט העליון; בזמן שהכלכלה מתרסקת, נער הגבעות מנסה למכור לציבור שהרפורמה טובה לכלכלה, נקודה, וכל שאנחנו, הציבור הישראלי, צריך לעשות זה להאמין בכלכלת "בעזרת השם". 
+
+אז יש לי חדשות בשביל אדוני שר האוצר: אנחנו לא מטומטמים. מה יש לשר הכלכלה לומר על התהום שהוא וממשלתו מכניסים אותנו אליו? כלום. פשוט שום דבר. אין פתרונות ליוקר המחיה, וכבר אמרתי את זה. אפס עבודה למענכם, מעמד הביניים הישראלי. שר הכלכלה, שהגיע מההייטק, היה אמור להיות הראשון שמרים דגל אדום בפני ההפיכה, אבל הוא שותק, כי נוח לו לשתוק – אולי הבייס החרד"לי שהשתלט על הליכוד ישלם לו בפריימריז הבאים על הרס הדמוקרטיה הישראלית. ראש הממשלה – ממתי הציבור הישראלי, כלכלת ישראל, עניינו אותו? אולי לפני 20 שנה. 
+
+ מה כן יש לנו? עושק הקופה הציבורית. בזמן שמעמד הביניים משרת, עובד ומשלם מיסים, העסקונה מהממשלה תזכה לתמיכה, תמיכת שיא של למעלה מ-14 מיליארד שקלים של הכספים הקואליציוניים, סכום אסטרונומי שיתחזק את מעגל העוני ויעודד את מוסדות החינוך שלא מלמדים לימודי ליבה. זה פשע, פשע נגד עתיד מדינת ישראל, נגד עתיד כלכלת ישראל.
+
+מחר צפויה לעבור החתיכה הראשונה בסלמי של ההפיכה המשטרית, ועדיין אני מאמין בכל ליבי כי אפשר להגיע להסכמות לפני ביטול עילת הסבירות. לפני ביטול חובת הסבירות. אפשר לעצור עכשיו. אפשר לדבר עכשיו ולשים סוף לכאוס שהממשלה, שהפרה את הסדר הציבורי, יצרה. להפיכה המשטרית יש השלכות על החיים של כולנו, על החיים של ילדינו, עוד לפני העברת החוק הראשון בסלמי. הנזקים הביטחוניים, החברתיים, הכלכליים של ההפיכה המשטרית כבר כאן. כאיש כלכלה, אני עוקב יום-יום ובוחן לפרטי-פרטים כיצד הכלכלה הישראלית היציבה, החזקה, הולכת ונעשית לאי של חוסר ודאות. בחצי השנה האחרונה השקל נחלש. האינפלציה אומנם לכאורה יורדת, אבל לעומת השנה שעברה, שבה היינו באינפלציה של חצי מבארצות הברית או אירופה, השנה אנחנו גבוהים יותר מארצות הברית או מאירופה. המשקיעים בורחים; ההשקעות בהייטק ירדו מ-7 מיליארד שקלים בחצי הראשון של 2022 ל-1.5 מיליארד בלבד השנה. ישנה גם ירידה דרסטית במספר הסטרטאפים החדשים. יתרה מזו, 68% מהסטרטאפים הקיימים החלו להוציא כספים ממדינת ישראל ולהעביר אותם למדינות אחרות, וכך גם יש חשש ממשי מפיטורי עובדים.
+
+ההפסד שנגרם לכלכלת ישראל, לפי הערכות, מאז הוצגה התוכנית של שר המשפטים ב-4 בינואר השנה חצה את ה-150 מיליארד שקלים, והפגיעה ברמת החיים של אזרחי ישראל רק תחמיר ככל שתושלם חקיקת ההפיכה. העלייה הגדולה במחירים עוד לפנינו. בנק ההשקעות מורגן סטנלי, מהגדולים בעולם, קבע כי בטווח הבינוני ההשלכות של המשך מימוש צעדי ההפיכה המשטרית יהיו צמיחה חלשה יותר ופגיעה בענף ההייטק; אנחנו רואים את זה. פגיעה בהייטק משמעותה פגיעה באיכות החיים של כולנו, כי מדובר בקטר של מדינת ישראל, בקטר של כלכלת ישראל. הכול יהיה יקר יותר, ומי שייפגע ראשון יהיה השכבות החלשות, אך לא רק הן. כל שכבות האוכלוסייה ירגישו את זה, ימנים ושמאלנים כאחד, מתנגדים ותומכי הרפורמה ביחד.
+
+ממשלת הכישלון מסרבת להקשיב פעם אחר פעם לאזהרות של אלפי כלכלנים בכירים בארץ ובעולם, לתחזיות הכלכליות הקודרות על ההפיכה המשטרית, ולדעת כל מומחה כלכלי בארץ ובעולם שמכבד את עצמו. באפריל השנה סוכנות הדירוג מודי'ס הורידה את תחזית דירוג האשראי של מדינת ישראל מחיובי ליציב. ה��א פרסמה דוח חריף מאוד על ההתפתחויות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות בישראל בחודשים האחרונים. היא קבעה כי ממשלת נתניהו פוגעת בצעדיה החד-צדדיים בכלכלה ובמדינה. במאי השנה חברת הדירוג S&P פרסמה כי צפויה צמיחה שלילית לנפש וירידה דרמטית בהשקעות בישראל בעקבות ההפיכה המשפטית. אנחנו רואים את זה. אגב, יש טענה שבעצם הפגיעה בהייטק, או הירידה בהשקעות, החלה עוד ב-2022, וזה נכון, רק שבזמן שבעולם ההשקעות מתאוששות כבר ברבעון השני של השנה, בישראל הן ממשיכות לרדת, והסיבה לכך היא יחידה – המשך הניסיון של הממשלה לבצע הפיכה משטרית.
+
+כל זה לא מספיק לממשלה כדי לעצור את התהליך המסוכן. גם כשניסיתי כמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים לקיים דיון מהותי ומקצועי על ההשלכות הצפויות של ההפיכה המשטרית, לא הגיעו נציגים של משרדי ממשלה – לא משרד האוצר, לא משרד הכלכלה, לא משרד המשפטים – ולא התקיים דיון הולם כפי שמגיע לוועדת הכספים של הכנסת. מה כן? עכשיו אתם חייבים להקשיב לרמת הניתוק והטרלול: יו"ר הוועדה מיהר לפסוק כי אין כל קשר בין הרפורמה במערכת המשפט לפגיעה בכלכלת ישראל, וכך גם הצביע; עשה גיוס של חברי הקואליציה, והם באו להרים יד על משהו שאין להם שמץ של מושג בו. פשוט חרפה לוועדה. איפה כן הקואליציה התגייסה? בדיון המפורסם על מימון הבתים של ראש הממשלה. לא פחות מ-13 חברי הליכוד באו לדיון, באופן לא מפתיע. אתם מבינים איך זה נראה? איזה בדיחה זה? 
+
+נוסף לניסיון של הקואליציה לייצר מצג שווא עבור הציבור כדי שאולי ישכח מהנזקים האדירים לכלכלה ולמדינה, הקואליציה מאשימה את שומרי הסף ואת אופוזיציה במשבר הכלכלי ובחוסר טיפול בו. השכם והערב הקואליציה דואגת לתקוף את אנשי המקצוע רק בגלל שהנתונים הכלכליים אינם תואמים את רצון השרים. בשביל מה יש אנשי מקצוע אם אי-אפשר לשלוט בהם? בכל פעם שר אחר, שר תורן, בא למלא את תפקידו במכונת הרעל והסתה, אבל מי שמנצח על התזמורת הזאת הוא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו – שאנחנו כמובן מאחלים לו רפואה שלמה. כך למשל הוא רצה למנות את מקורבו לממלא מקום של הסטטיסטיקאי הראשי, ולאחר לחץ ציבורי נאלץ לחזור בו. נתניהו מעדיף להמציא נתונים ולעצב את המציאות מאשר להתמודד עם הנזק שהוא וממשלתו גורמים לכלכלת ישראל. 
+
+ התהליכים הכמעט ביזאריים שקורים כאן בחודשים האחרונים אינם רעיונות חדשים ומהפכניים אלא תרגום של השיטות שכבר נוסו במדינות אחרות. הכול כבר קרה. אם נסתכל לרגע מה המשותף להונגריה, לטורקיה ולפולין וגם למדינה שאני נולדתי בה – בכל המדינות הללו חברות דירוג האשראי מציינות את הפגיעה בביקורת השיפוטית על ידי רמיסת האיזונים והבלמים בין הרשויות כגורם שלילי ומרכזי בקביעת הדירוג, כי על הכלכלה אי-אפשר לעבוד. הנתונים אומרים שחור על גבי לבן: דמוקרטיה חלולה היא קרקע חרוכה עבור כל כלכלה אשר תהיה. 
+
+עכשיו על ביטול עילת הסבירות. אני מוצא לנכון לציין, אדוני היושב-ראש, שיש יתרון גדול בלדבר על ביטול עילת הסבירות כאן במליאה ולא בוועדת חוקה, שבה היושב-ראש שיכור כוח, זורק את חברי האופוזיציה מאולם הוועדה תוך רמיסת תקנון הכנסת ובחוצפה שהכנסת טרם ראתה. אני רוצה כאן להביע מחאה על לוח הזמנים הצפוף והבלתי-אפשרי שבו קודמה הצעת החוק בוועדה. מדובר בשינוי חוק-יסוד, במובן מסוים הוא שינוי מרכיב משמעותי באופן שבו מתנהלים מנגנוני השלטון במדינת ישראל. לא מדובר בתזכיר חוק ממשלתי אל�� הלכה למעשה בהצעת חוק פרטית של יו"ר הוועדה, שלא ניתנה לציבור הרחב הזדמנות הולמת להביע את דעתו עליה. ההליך הזה הוא פסול ולא חוקתי. יושב-ראש הוועדה לא היה קשוב להערות מרבית המומחים, לא ניהל כלל שיג ושיח עם נציגי האופוזיציה, לא אפשר לכמה נציגי משרדי הממשלה להביע עמדה, התעלם מההסתייגויות הכמעט-גורפות של הייעוץ המשפטי לממשלה ושל היועץ המשפטי של ועדת החוקה. זה בלתי מתקבל על הדעת ובלתי נסבל.
+
+לפני עשרה ימים, אחרי בחירת נציג הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד הודיע כי אם הוועדה לא תכונס, מפלגת יש עתיד מתכוונת לעתור לבג"ץ. בעוד שעות מספר, באישון לילה, באופן פתאומי, יופץ תיקון להצעת החוק אשר הלכה למעשה מונע את הגשת העתירה כאמור. מה זה, אם לא שיטה מושחתת ומאפיוזית? כיצד זה משרת את האינטרס הציבורי? האם כך מחוקקים חוקי-יסוד במדינה מתוקנת? לאן מיהרת, שמחה רוטמן? מי מחלק לך הוראות – מה אתה חושב, חבר הכנסת קריב? בשירות מי אתה עובד, אתה פועל? אני חייב לומר לך, חבר הכנסת רוטמן, האופן שבו מתנהלים הדיונים, התנהלו הדיונים בוועדת החוקה בכנסת העשרים-וחמש, וביתר שאת בחוק לביטול עילת הסבירות, הוא חרפה להליכים פרלמנטריים מתוקנים, וצריך לומר את זה. זו חרפה להליכים פרלמנטריים מתוקנים ולכנסת העשרים-וחמש, ואתה, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שמחה רוטמן, אחראי לכך באופן ישיר בהתנהלותך הדורסנית, הבריונית והלא-מקצועית. 
+
+עכשיו אני רוצה, חבריי חברי הכנסת, לדבר על הסכנה לישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית אשר נשקפת מהצעת החוק לביטול עילת הסבירות. ברור לכולם כי לא מדובר בדבר כביכול קטן ולא משמעותי, כפי שמנסים לטעון פעם אחר פעם בכירי הקואליציה. בשביל דבר כביכול קטן ולא משמעותי לא הופכים את כל סדר-יומה של הכנסת, לא דוחים חקיקה ממשלתית, לא מנהלים ועדה במקביל למליאה – לא עושים את כל מה שקורה פה בשבועות האחרונים, באמת, אני חושב שבאופן די תקדימי. מדובר בצעד מסוכן לביצוע ההפיכה המשפטית שעליה הכריז שר המשפטים ב-4 בינואר 2023. עכשיו, לא במקרה הקואליציה בחרה בביטול עילת הסבירות. ואני שוב אומר, זה לא צמצום עילת הסבירות, זה ביטול עילת הסבירות. יתרה מזו, זה ביטול חובת הסבירות. לא במקרה הם בחרו בחוק הזה, כי החוק הזה בונה את המסגרת הנורמטיבית להמשך ביצוע ההפיכה המשפטית. לא מדובר רק בביטול גורף של עילת הסבירות אלא בביטול חובת הסבירות, שישאיר חורים שחורים משמעותיים ביכולת של מערכת המשפט לבקר את הרשות המבצעת. 
+
+ מדוע זה כל כך בעייתי בעיניי? אם הממשלה בסופו של דבר תצליח להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, את פרקליט המדינה, ותסרס את הביקורת השיפוטית האמיתית, ישראל עלולה להפוך לדמוקרטיה חלולה, או בסבירות אפילו גבוהה יותר, למדינה לא דמוקרטית; אני אפילו לא מדבר על ליברליות. אנחנו עלולים להפוך למדינה לא דמוקרטית, ללא מערכת משפט עצמאית. ולכן, זו לא רפורמה, ולכן הטענה שלנו כי מדובר בהפיכה, בשינוי משטרי מאוד חד, חזק וחריף, חתירה פושעת תחת עקרונות מגילת העצמאות וערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני קובע כאן כי אין עוד דמוקרטיה בעולם – למרות הטענות של בכירי הקואליציה ושרי הממשלה – אין עוד דמוקרטיה בעולם שבה קיימים השינויים שהציגה הקואליציה בחודש ינואר השנה. אני רק רוצה להזכיר את הגרסה הראשונה של ההפיכה כפי שהוצגה בוועדת החוק��, שבעצם הפכה לוועדת ההפיכה. דיברנו על ועדה לבחירת שופטים עם רוב של 1:8 לקואליציה, 1:8, לא פחות; דיברנו כמובן על פסקת התגברות גורפת של 61; דיברנו הלכה למעשה על ביטול המעמד של היועצים המשפטיים,  ודיברנו על מתן אפשרות לבג"ץ לבטל את חוקי הכנסת ברוב של, שימו לב, 0:15. 0:15. אני זוכר שהיועץ המשפטי של הוועדה ציין בדבריו שרוב שדומה ל-0:15, קיים רק במדינה אחת בעולם, במדינה שהשם שלה הוא סלוודור, מדינה עם מספר הרציחות לנפש הגבוה בתבל. 
+
+ זאת הייתה הגרסה הראשונה של ההפיכה המשפטית, כפי שהוצגה על ידי שמחה רוטמן בתחילת האירוע. אגב, אין לי ספק שהם היו בטוחים שעד תחילת מרץ, אמצע מרץ, הם מעבירים את הכול. רק שהם נתקעו בהתנגדות מאוד מאוד חזקה גם בכנסת וגם מחוץ לכנסת, ואם יישאר לי זמן אני עוד אדבר על כך. 
+
+אז כל החוקים האלה, כפי שהגדיר אותם נכון ידידי שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, החוקים האלה לא יכולים להתקיים במדינה דמוקרטית. בעידן המודרני, חבריי, הדמוקרטיות לא נופלות בִּן לילה. פרופ' וויצ'ך סדורסקי כתב בספרו כיצד קרסה הדמוקרטיה בפולין. הוא כתב כי קשה לשים את האצבע על האירוע שהיווה את נקודת המפנה: אף חוק חדש, החלטה או שינוי לא נראו מספיק לזעקות שבר. אלא שבבחינה בדיעבד הבינו הפולנים שהקו המפריד בין דמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה מזויפת כבר נחצה. גם פרופ' גינסבורג ופרופ' עזיז מראים בספרם כי המרכיב המרכזי בשחיקה של הדמוקרטיה הוא, שימו לב, הדרגתיות, שמורכבת מצעדים קטנים, או במילים של הקואליציה שלנו, שיטת הסלמי. כשכל אחד מהצעדים, שחלקם אף לגיטימיים במידה כזו או אחרת, נבחן בפני עצמו, קשה לומר שמדובר בהרס הדמוקרטיה. אך כאשר הם נבחנים יחד באופן מצטבר, השלם, מסתבר, הוא גדול מסך חלקיו. כך בדיוק עם ביטול חובת הסבירות.
+
+הקואליציה ניסתה במהלך הדיונים, בפרסומים שלה, לגייס לתמיכה בהצעת החוק למשל את פרופ' יואב דותן, שהוא מבקר ידוע של עילת הסבירות. אלא שפרופ' דותן, אחד המומחים הגדולים בתחום במדינת ישראל, הסתייג באופן חד וברור מהצעת החוק. גם לפני כן, כאשר הוא דיבר באופן תיאורטי בלבד על צמצום – לא ביטול – על צמצום עילת הסבירות, הוא כתב על הצורך החיוני בקיום, שימו לב, מנגנונים משלימים אשר יבטיחו את המשך הביקורת השיפוטית לאחר החלטות של נבחרי ציבור. לצערי הרב, אחרי אישור הצעת החוק מחר, אם וכאשר זה יקרה, אני מקווה שלא, אבל אם הצעת החוק תאושר בקריאה שנייה ושלישית, לא יישארו מנגנונים כאלה, מנגנונים משלימים, מה שבעצם אישר בוועדה גם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גיל לימון. אגב, אני שאלתי אותו בנושא הזה, והוא דיבר על חורים שחורים שייווצרו באפשרות של מערכת המשפט לבצע ביקורת אפקטיבית אחרי החלטות של נבחרי ציבור. חורים שחורים. זה המקום שבו החוק הזה, חוק שהוא בעייתי ואנטי-דמוקרטי, מוביל אותנו אליו.
+
+בהמשך, או במקביל, הקואליציה ניסתה לגייס גם את פרופ' רייכמן. טענו שהוא תומך בחקיקה. אלא שכבר בפברואר השנה פרופ' רייכמן אמר את הדברים הבאים, שימו לב: האיון של יכולתו של בית המשפט העליון לבטל חוקים הפוגעים בחירויות היסוד של האזרחים יצר עולם של ניכור בין השלטון לבין האזרחים. שלטון הרוב שחסר ריסונים הופך את כולנו מאזרחים לנתינים. אלה המילים של פרופ' רייכמן. אני לא חושב שלמישהו יש ספק אם הוא תומך בהפיכה המשפטית או לא. אז גם כאן הקואליציה, מה לעשות, שיקרה.
+
+ עכשיו, בהמשך או במקביל, הקואל��ציה, כמובן, לאורך כל הדרך טענה כי הצעת החוק לביטול עילת הסבירות, ביטול חובת הסבירות, ביטול הסבירות, היא בעצם חוק סולברג, חוק שאת העקרונות שלו השופט, כבוד השופט פרופ' נעם סולברג הגדיר במאמרו ב-2019. אלא שכבוד השופט סולברג בעצמו שופט שמרן, ובאמת לא תמיד אני מסכים עם הפסיקה שלו, אבל אין ספק שמדובר בשופט מבריק – יש לי את הזכות עכשיו לשמש סגנו בוועדת הבחירות המרכזית כאשר בקדנציה הזאת הוא החליף את כבוד השופט עמית; ותענוג לעבוד איתו יחד, למרות שהיו לנו עד עכשיו, בקדנציה החדשה, לדעתי, רק שתי ישיבות. באמת מדובר באדם משכמו ומעלה. אז כבוד השופט סולברג בכבודו ובעצמו, במסגרת מגבלותיו כשופט מכהן בבית המשפט העליון, בעצם סתר באופן מוחלט את הטענות של קברניטי ההפיכה. אפילו עמדתו המצמצמת מאוד של השופט סולברג במאמרו, באותו מאמר מ-2019, אינה מצדיקה את אימוץ הצעת החוק של יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת שמחה רוטמן. הצעתו של השופט סולברג היא לגבי אופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי. אין בדבריו דבר לגבי אפשרות שבית המשפט יוגבל בחקיקה, ועוד בחקיקת יסוד, על אופן הפעלת שיקול הדעת שלו. הוא גם אישר את זה. הוא גם אישר את זה בהודעתו הדי-חריגה לפני כמה ימים.
+
+עכשיו, ניסו לטעון שהוא התכוון למשהו אחר. הוא התכוון לדבר מאוד מאוד ברור. מי שגם מבין את המגבלות שלו – אם הוא לא היה שופט מכהן אז אני בטוח שהוא היה מתבטא בצורה הרבה יותר נחרצת, בדומה להודעה מהבוקר של כבוד השופט בדימוס אהרן ברק, שגם היה מאוד מאוד נחרץ, אומנם באופן לא מפתיע, בהצעה לבטל את עילת הסבירות. וזה, חבריי, לא הבדל כמותי אלא איכותי. יש הבדל שהוא גדול מאוד בין התמיכה בשינוי החקיקה, שמגביל את הכוח השיפוטי, לבין הצעה לפתח ממקרה למקרה את עילת הסבירות באופן שהוא זהיר יותר. זה לא עניין שולי אלא מרכזי. 
+
+גם פרופ' אלבשן, שלא בדיוק נמצא היום בצד של האקטיביזם השיפוטי, התבטא בדיון בוועדה באופן מאוד חד וברור. שאלנו אותו מה הוא חושב על החוק. לדעתי, חבר כנסת יואב סגלוביץ' שאל אותו מה הוא חושב על הצעת החוק. פרופ' אלבשן אמר ביושר כי מדובר בחוק לא ראוי מאוד, חד וברור. זה חוק לא ראוי. ואני מוסיף: הוא גם אנטי-דמוקרטי באופן מאוד ברור.
+
+ אישור הצעת החוק עלול לגרום לפגיעה חמורה באינטרס הציבורי. בין היתר, הצעת החוק עלולה למנוע את החלת הביקורת השיפוטית במקרים של סטייה של הממשלה מהמדיניות שהיא עצמה קבעה, או ממדיניותו של השר בממשלה. הצעת החוק עלולה למנוע את האפשרות לדרוש מהממשלה להצדיק את החלטתה על יסוד שיקולים ענייניים במצב שבו מתעורר חשד כבד להפרה של הכללים המקובלים. בנסיבות שנוצרו, חקיקה חפוזה של הכנסת שמעניקה פטור לממשלה ולשרים מעילת הסבירות מעוררת חשש ממשי כי תכליתה לחלוטין פסולה: מתן פטור לממשלה מביקורת שיפוטית. אני לא חושב שצריך להרחיב על הסכנות של המהלך הזה. 
+
+עוד נקודה מרכזית שאני רוצה לציין: מבחינה פרקטית ההבחנה בין הדרג המקצועי לבין הממשלה והשרים היא מאוד בעייתית בעיניי. מעשית, הממשלה יכולה לחסן את ההחלטות של הדרג המקצועי מפני הביקורת השיפוטית על בסיס עילת האי-סבירות על ידי אישור – שימו לב – של כל החלטה מקצועית על ידי גוף נבחר, כמו שר או הממשלה עצמה. זה עלול להביא להחלשה נוספת של הביקורת השיפוטית על כלל רשויות המינהל. 
+
+והנקודה האחרונה שאני רוצה לציין בהקשר הזה: אישור חוק ביטל עילת הסבירות בקולות הקואליציה ב��בד על רקע קיומה של מחלוקת ציבורית רחבה, מבלי שהתקיימו הליכים מקצועיים לבירור הצורך בחקיקה והאופן שבו יש להסדיר את הפעלת שיקול הדעת המינהלי והביקורת השיפוטית עליו, מבסס חשד שכל תכליתו של החוק הוא לתת לממשלה ולשרים להחליט באופן חופשי החלטות שמתעלמות מן האינטרס הציבורי ומקדמות אינטרסים זרים, פסולים ואף מושחתים. 
+
+המאבק הבאמת-הירואי שאנו רואים כאן כמעט ב-30 השבועות האחרונים – מאות אלפי אנשים – ללא ספק יירשם בספרי ההיסטוריה. אני חיפשתי לאחרונה אם יש תקדים עולמי, אם אנחנו לוקחים באופן משולב את כל מרכיבי המחאה. אני לא חושב שהיה תקדים עולמי לדבר הזה, בטח מבחינת אורך הזמן והעוצמה והחלק היחסי מהאוכלוסייה שיוצא לרחובות שבוע אחרי שבוע בכל מזג אוויר. ישראלים פטריוטים בכל הגילים, מכל רחבי הארץ, מכל העדות, יוצאים לרחובות, לצמתים, לכיכרות, ומניפים בגאווה את דגל ישראל. רבים מהם השאירו מאחור את עבודתם, את המשפחות, את עיסוקם, והתמסרו למען הצלת הדמוקרטיה הישראלית. 
+
+אני הייתי איתם במהלך סוף השבוע האחרון, גם הגעתי לשורש. לקח לי ביום שישי להגיע ממודיעין לחניון שורש, 23 ק"מ, שעתיים וחצי, כולל קטע של הליכה. שעתיים וחצי. והגעתי לקבלת שבת חגיגית, עם כמויות אדירות של אנשים. בתוך כל הימים המטורפים האלה בכנסת ומחוץ לכנסת, זה היה רגע של תקווה, של אופטימיות, של באמת גאווה אמיתית שאני חלק מהעם הזה. האמיצים והאמיצות הללו לאחר מכן, אתמול, המשיכו בחום של 40 מעלות כמעט, עם תרמילים על הגב, את כל הדרך לירושלים, לכנסת. זו מדינת ישראל היפה, הציונית, הפטריוטית, ואנחנו נעשה הכול כדי שישראל היהודית, הדמוקרטית והליברלית תנצח, ואנחנו לא נוותר לעולם. 
+
+אז במקום לזלזל בהם, במקום לקלל אותם, להכפיש אותם, במקום להפוך את הטייסים, אנשי 8200, אמ"ן, רופאים, עורכי דין, רואי חשבון, אנשי עסקים, עצמאים, את כל עם ישראל על כל רבדיו לאויבים, במקום להקטין אותם ולספר סיפורים הזויים על אהוד ברק ועוד כל מיני תיאוריות קונספירציה, שבאמת אני לא יודע מאיפה הם לוקחים אותן – אתם, כל אחד מכם בקואליציה, צריך להביט לאנשים האלה בעיניים, למשפחות שלהם, לילדים שלהם. להבין את גודל השעה ואת הסכנה הלאומית שניצבים מולנו. 
+
+ נשארו לי שתיים וחצי דקות ואני רוצה לומר גם משהו אישי. אני עליתי לישראל ב-16 בדצמבר 1998. אימי יהודייה, אבי לא. קוראים לי ולדימיר, ומכיוון שעליתי לארץ בגיל יחסית מבוגר, בגיל 25 וחצי, יש לי מבטא. הוא גם יישאר איתי, אני מניח. אני נולדתי וגדלתי במדינה שאיננה מדינה דמוקרטית, ללא מערכת משפט עצמאית, ללא חופש ביטוי. ולכן זה לא סוד כי עבור חלקים מסוימים בקואליציה הנוכחית אני גוי, בולשביק, בוריס, אלכס, ישראל ביתנו, וודקה וודקה. כי בממשלה הזאת – ואני אומר את זה בצער רב – בממשלה הזאת יש שרים וחברי כנסת גזענים ששונאים עולים. הם עוד מתאפקים בדרך כלל, אבל התומכים שלהם, בעיקר ברשתות החברתיות, ממש לא. ולכן שולחים אותי לרוסיה, לפוטין, לסיביר. כי למה בעצם שגוי כמוני יחיה כאן וגם יביע את דעתו.
+
+אז יש לי חדשות בשביל כל הגזענים האלה. אני נשאר כאן, אני ישראלי ויהודי לא פחות מכם. אתם יודעים מה? יותר מכם. כי היהדות שלי לא משניאה ולא מרחיקה; היהדות שלי מקרבת ומסבירת פנים. אני לא חוזר לרוסיה ולא חוזר לפוטין, ולידיעתכם, עזבתי את רוסיה לפני שפוטין הפך לנשיא, אז אין לי מה לחזור לפוטין. קצת ידע בהיסטוריה. אני נשאר כאן והילדות שלי יגדלו כאן וישרתו את המדינה שלי, שאנחנו מאוד מאוד אוהבים אותה. עליתי לפני 24 וחצי שנים לישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית, מדינת חוק, מדינה שיכולה להתגאות במערכת המשפט המפוארת שלה, ואני אעשה הכול ואמשיך להיאבק בכל כוחי למען המדינה שלי – ישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. אגב, בערך למחצית מראשי הממשלה של ישראל היה מבטא, אז יש עוד לאן לשאוף. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+וכעת יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב. אחריו – חבר הכנסת חילי טרופר. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, האמת היא שכבר עמדתי כאן על הדוכן היום ודיברתי על החקיקה במשך חצי שעה, ואני רוצה להודות לחבריי וחברותיי באופוזיציה שהסכימו להעניק לי עוד עשר דקות של דיבור, לאחר שביקשתי זאת בשעות אחר הצוהריים, משתי סיבות.  האחת קשורה בעובדה שאת שעות אחר הצוהריים ביליתי מחוץ למשכן, בקרב רבבות המפגינים והמפגינות שהתאספו כאן מסביב לבניין. רבים מהם שאלו אותי במהלך השיטוט בין הרבבות אם שומעים את קול הזעקה כאן בבניין. ואני ביקשתי לעלות לכאן לדוכן בשנית על מנת לומר לרבבות האחים והאחיות שנמצאים גם עכשיו מחוץ למשכן הכנסת, ויהיו כאן כל הלילה וגם מחר: אנחנו שומעים אתכם, אנחנו רואים אתכם. אנחנו, חברי האופוזיציה, זוכרים שבמערכה הגדולה הזו אנחנו רק תומכי הלחימה, ואתם, הישראלים והישראליות שעליהם דיבר חברי חבר הכנסת בליאק, אתם אלו שנמצאים בחזית שבה תוכרע המערכה. 
+
+ולא רק אנחנו רואים אתכם ושומעים אתכם, גם חברי הקואליציה ושרי הממשלה. חלקם יודעים להעריך את עוצמת המחאה הדמוקרטית המפוארת הזאת אבל לא מעטים מהם מפוחדים עד לשד עצמותיהם. שנים הם מספרים לעצמם שהם המחנה הלאומי והפטריוטי. שנים הם מספרים לעצמים שהציבור הליברלי עסוק כל איש בעצמו ובענייניו. שנים הם מציגים את עצמם כיורשים הבלעדיים של החלוצים, כשומרי החותם של הזהות היהודית של המדינה, כציונים האמיתיים. כבעלים היחידים של דגלי הכחול-לבן. והינה, פתאום, קמים מאות אלפים בבוקר, בלילה, ומרגישים שהם עם ומתחילים שוב ללכת; מזכירים מיהם נושאי הדגל האמיתיים של המדינה היהודית והדמוקרטית, הדמוקרטית והיהודית. ואין דבר שמפחיד יותר, חבריי וחברותיי הניצבים מחוץ למשכן הכנסת, אין דבר שמפחיד יותר את חבורת המסיתים ומפיצי השנאה מאשר אובדן המונופול. וזוהי הסיבה למסע ההסתה הנורא שחלק מהם מנהלים בחודשים האחרונים – משרת התחבורה, שקראה הערב בתל אביב להכניס לכלא אנשים שמודיעים, אחרי מאות ימי התנדבות למילואים מעבר לנדרש, אם הם יפסיקו את התנדבותם, המצאה חדשה בחוק הישראלי, ועד למוזמן הקבוע של אחד מסגניך, אדוני היושב-ראש, לכאן, לבניין הזה, של מוביל קמפיין "שמאלנים בוגדים". הם מפחדים ולכן הם מסיתים. אבל אנחנו לא נירתע, לא נתכופף ובטח לא נתמלא ייאוש. 
+
+והערב הזה, חברים וחברות, אני מבקש לומר לכם: איננו יודעים מה יקרה כאן ביממה הקרובה. כוחות גדולים מאוד מתגוששים בזירה, ובסוף, כתמיד, הזירה המרכזית היא בראשו של ראש הממשלה נתניהו. אבל דבר אחד אנחנו כן יודעים: הקרב על הדמוקרטיה הישראלית לא יוכרע מחר, תהא התוצאה אשר תהא. המערכה מתנהלת בזירות רבות, וכן, היא תימשך חודשים רבים. אנחנו נעשה הכול כדי לבלום את החקיקה המסוכנת שמונחת היום על השולחן, אבל לא נתייאש מתוצאה מאכזבת כמו שלא ננוח על זרי הדפנה במקרה שהתוצאה תהיה חיובית. אנחנו נמשיך במלוא הכוח להגן על הדמוקרטיה ועל הציונות, ולעולם לעולם לא נאבד את התקווה ואת הנחישות. הייאוש ורפיון הידיים – שלנו כאן, בבית הזה, ובמיוחד של מאות האלפים והמיליונים, בעצם, שיוצאים לרחובות – הייאוש ורפיון הידיים פשוט אינם אופציה מבחינתנו, לא ביממה הקרובה ולא בחודשים הקרובים.
+
+וישנה עוד סיבה, אדוני היושב-ראש, מדוע ביקשתי לעלות לכאן. היום נתקלתי בדבריו של אחד מסגניך, אדוני היושב-ראש, ואני מצטט: "האנרכיה מאורגנת בידי המתבוללים הרפורמים - - - גנרלים סוחרי נשק מאיימים בהצפת גופות יהודים בירקון"; "כמו המרד הערבי, אין כאן מאבק לאומי או מעמדי בלבד, זו מלחמה של התרבות הרעה נגד קיומה של המדינה היהודית. הרפורמים מנסים להפוך אותה למדינה אנטי-יהודית ואנטי-דמוקרטית". אותו סגן יושב-ראש מתהלך כאן בימים האחרונים בבגדים לא מכובסים. בעוד שלושה ימים הוא ישב על הרצפה, יקרא קינות ואת מגילת איכה, אבל ימים אחדים לפני צום תשעה באב, האיש הזה מרשה לעצמו לומר את הדברים שציטטתי. 
+
+וכשקראתי את הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, אני חשבתי על יונתן בוידן, שבעוד יממה, כשאנחנו נערוך כאן את ההצבעות, ימלאו 30 שנים לנפילתו בקרב בלבנון, בסוג'וד. יונתן הוא בנו של אחד הרבנים הרפורמים הוותיקים בישראל, הרב מיכאל בוידן. הוא נולד במנצ'סטר שבאנגליה ועלה לכאן עם אביו ועם אימו ואחותו הבכורה בהיותו ילד. כדי שהוא ירגיש, הוא ואחותו, את טעמה של העלייה, ההורים החליטו לא לטוס במטוס אלא הפליגו בסירה שהייתה בבעלותם דרך מצרי גיברלטר לאורך הים התיכון כולו, כדי לתת לילדים את התחושה הזאת של אקסודוס, של מסע העלייה. יונתן נפצע קשות בראשו בשעה שהוא יצא בנגמ"ש חילוץ כדי לחלץ את חבריו, שלושה שבועות בלבד לאחר שהוא הציל בעצמו חבר אחר מן הפלוגה שנפצע ממארב של חיזבאללה. כעבור ימים אחדים בבית החולים הוא נפטר מפגיעת הראש הקשה. המ"פ של יונתן בוידן, בנו של אותו רב רפורמי שהוא אחד ממוריי ורבותיי, הוא לא אחר מאשר הרמטכ"ל הרצי הלוי.
+
+ואני חושב על יונתן בוידן, שמחר בערב ימלאו 30 שנים לנפילתו בקרב, אני חושב על אביו, הרב מיכאל בוידן, שהקים בהוד השרון קהילה רפורמית שוויונית הנושאת את שמו של הבן. אני חושב על אימו, שהקדישה את חייה לרכיבה טיפולית ומטפלת במאות אם לא באלפי ילדים עם מוגבלויות. וכן, אני חושב גם על אחד מסגניך, אדוני היושב-ראש, שימים אחדים לפני תשעה באב, בחסות מסע ההסתה הנורא ושנאת החינם, שהיא חלק כל כך יסודי ומרכזי בתפיסת עולמו היהודית, מרשה לעצמו להתראיין ולומר את הדברים האלה. ואני מודיע כאן לסגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אייכלר – אנחנו בזים לשנאת החינם שלך. רוב הציבור היהודי לא מוכן לקבל את ההסתה שלך ושל חבריך. רוב הציבור היהודי ורוב הציבור הישראלי ירכין את ראשו לזכרם של חללי צה"ל, בין אם מדובר בבני הציונות הדתית או בנים למשפחות חילוניות מובהקות, בין אם מדובר בחללים שהיו יהודים מסורתיים בחייהם, ובין אם מדובר בחללים דרוזים או נוצרים, ובין אם מדובר בילדים של רבנים רפורמים. אתם לא תנצחו אותנו עם שנאת החינם שלכם. תודה, אדוני.
+
+
+תודה לחבר הכנסת קריב. וכעת יעלה ויבוא חבר הכנסת חילי טרופר. עד 20 דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
+
+
+ שלום, שלום. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה לפנות לאחיי ולאחיותיי התומכים בשינויים במערכת המשפט – חלקם, אגב, ממש אחים, בדם – אלה שרוצים בשינוי ביחסים בין הרשויות אבל רוצים למנוע קרע בעם; אלה שאין בהם שמחה לאיד, אלה שלא פותחים בר סלטים כי מבינים שכאשר מדובר בחיי אדם ובחייה של אומה, אין מקום לשנינויות סרות טעם; אלה שלא רוצים להכניס אצבע בעין ליריבים שלהם, כי זוכרים שבאחיהם מדובר; אלה שמתנגדים לאי-התייצבות לשירות צבאי אך לא מבזים ולועגים למי שנתנו את מיטב חייהם בהגנה על המולדת; אלה שלא מונעים ממוטיבציות של נקמה, של "להחזיר להם" ושל שנאה כלפי אחיהם; אלה שרוצים להישאר כאן ביחד גם מחר אחר הצוהריים. האם כל מה שקורה עכשיו שווה את המחיר? האם זה שווה את השבר העמוק בעם, את הפגיעה הקשה ביחסים המדיניים עם השותפה האסטרטגית של ישראל, את הפגיעה המשמעותית בכלכלה והקרע בתוך צבא ההגנה לישראל, תסריט דמיוני עד לא מזמן? זה באמת שווה את זה?
+
+האם כאשר אתם מביטים על המקום השבור ומלא הצער שמדינת ישראל נמצאת בו, אתם שלמים עם הדרך, עם כך שנכון להמשיך בדרך הזו? נכון, צריך להגיד בכנות: לכולם יש אחריות למצב וכולנו צריכים לבדוק את עצמנו, ובוודאי שגם אנחנו עשינו טעויות בדרך, אבל האחריות העליונה יושבת על ראש הממשלה וחברי ממשלתו. ייתכן שיש שותפים נוספים לאחריות למצב הקשה, סביר להניח, אבל בסופו של יום יש ראש ממשלה בישראל וכשישראל במצב כה קשה יש לו אחריות עליונה, ובעיקר מחויבות עליונה, לחלץ אותנו מהבור החשוך הזה.
+
+אני אוהב עד כלות את הארץ הזו ואת העם הזה. הארץ היא לא רעה, חלילה, ובני ובנות העם כולם יקרים וטובים. אבל רע מאוד בארץ היום ורע מאוד לעם הזה. בעיניים עצובות ובלב שבור אני מביט על המקום הקרוע והמפולג שבו מצויה ישראל. ברגע כזה כולנו צריכים להתעלות על מנת למנוע את נפילתה של ישראל לתהום, אבל לצורך כך צריך ליטול אחריות ולהוביל. ראש ממשלה וחברי קואליציה מאשימים מדי יום את כל העולם במצב הקשה שאליו נקלענו. שוב, גם לי יש מחלוקת עמוקה עם חלק מהפעולות וחלק מהדרכים, אבל מנהיגות משמעה אחריות. מי שמבקש להנהיג לא מגלגל אחריות על אחרים. בשיעור הראשון בכל קורס פיקודי בצבא מלמדים שברגע קשה מפקד טוב לוקח אחריות ולא מאשים את חייליו. בשיעור הראשון בלימודי ההוראה כל מורה ומנהל בית ספר לומדים שמורה טוב לא מאשים את תלמידיו במקרה של כישלון אלא בודק את עצמו. בעולם העסקי יודע כל מנכ"ל חברה שאם החברה נכשלת, הוא אחראי ולא עובדיו. איזה מין מנהיג מאשים את אזרחיו? איזה מנהיג מתנער מאחריות ומאשים את כל העולם בכישלון? 
+
+ אחד מראשי הקואליציה אמר לי לפני זמן מה: הבעיה היא ששתי האפשרויות רעות. להמשיך בחקיקה יביא לפגיעה משמעותית בצה"ל ובביטחון ישראל; להפסיק את החקיקה יגרום לכך שהממשלה תיכנע לאיומי אי-התייצבות. אמרתי לו: כרגיל, הבעיה אצלכם היא שאתם נכנסים מראש לסיטואציה הבעייתית הזו. שוב ושוב אתם דוהרים למקום שבו כל האפשרויות גרועות, כאילו לא למדתם לקח מהפעם הקודמת. שוב ניסיתם בשחצנות לחוקק באופן חד-צדדי. יש לכם מספיק אצבעות לחוקק מחר באופן חד-צדדי. אם תחליטו, יהיו לכם מחר 64 אצבעות שיונפו בעד ביטול עילת הסבירות, אבל המחיר הוא פירוק החברה. המחיר של מהלכים חד-צדדיים בנושאים כה רגישים ונפיצים הוא קרע פנימי. כאמור, האם כל זה שווה? האם המחיר שווה לכם, לנו, לכולנו? מדוע החלטתם לפני כמה שבועות ללכת על מהלך חד-צדדי ובנוסח הכי קיצוני שיש? ומשהלכתם לשם, מדוע שוב חיכיתם לרגע האחרון לנסות להשיג איזושהי פשרה, וגם עכשיו, בדרך מאוד עקלקלה? למה לא לעבוד ישר? 
+
+ הרבה ספינים מופרחים לאוויר. ביושר אני אומר: אנחנו מחפשים הסכמה רחבה, כזו שלא תגרום לקבוצות בחברה להרגיש שהן הוכנעו או הושפלו. שוב ושוב הצגנו את עקרון-העל שלנו. הוא לא תוצר של שיקול פוליטי, הוא אמונה עמוקה שהדבר היחיד שיכול להציל את ישראל הוא יציבות והסכמה רחבה לטווח ארוך. אם נתעסק רק בפתרון המקומי של עילת הסבירות, אנחנו כמו דנים את ישראל למעגלים של אי-יציבות. בעיניים פקוחות נביא את ישראל לפי תהום כל שלושה חודשים מחדש, בכל פרק במהפכה המשפטית שעליו תחליט הממשלה. ההתעקשות שלנו לסכם על העיקרון של הסכמה רחבה לטווח ארוך הוא לא ניסיון להכניע, הוא לא פוליטיקה קטנה, הוא אמת פשוטה. רק הסכמות רחבות ימנעו קרע בעם.
+
+אני מקבל את ההכרעה הדמוקרטית, כמובן. הממשלה נבחרה בבחירות חופשיות ויש לה רוב ו-64 מנדטים פה בבית הזה. מדי שבוע אנחנו מתכנסים כאן במליאה ומפסידים בהצבעות. אתם הרוב. גם בחוקים בעייתיים כמו טבריה או הרבנות הראשית אנחנו מפסידים. לא מבקשים הסכמות רחבות. גם כשהחלטתם לשנות כללי משחק על טבריה ולהגיד שאפשר שמישהו שמונה בוועדה קרואה יהיה ראש עיר, גם כשבחרתם לדחות את הבחירות לרבנות הראשית, הצבענו נגד. חשבנו שזה לא ראוי, אבל אלה כללי המשחק. וגם את עניין הסבירות אתם יכולים להעביר בלעדינו, אבל לממשלה יש אחריות רחבה יותר: להשאיר את העם הזה ביחד, לייצב את הכלכלה, לשמור על היחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית ולהשאיר את צה"ל – וכאן אין פתרון קסם, רק אפשרות אחת – להשאיר את צה"ל ביחד, ושבכל הסוגיות המשפטיות תידרש הסכמה רחבה. בלי זה ישראל תמשיך בסחרור המסוכן, תיקרע מבפנים ותתגלגל אל סף חורבן. אפילו צה"ל, האי הגדול של השותפות הישראלית, נקרע מבפנים. 
+
+ וחשוב לי להדגיש כאן שוב: אני מאמין שכאשר צה"ל קורא – באים. אבל הסערה סביב החלטת המוני המילואימניקים שלא להתייצב אם החקיקה תעבור משקפת את עומק השבר ועומק הניתוק של חלק מאנשי הממשלה והקואליציה. מה לעשות, שרים וחברי כנסת שלא שירתו יום אחד לא יכולים להטיף לאחרים על שירות; שר בכיר שקרא בעבר למגזר שלו שלא להתגייס לשרת בצה"ל בשל שירות מעורב של נשים וגברים, לא יכול לתקוף את מי שלא מתייצב; קואליציה שהתחייבה בהסכמים קואליציוניים לפטור בחוק מגזרים שלמים מכל שירות למען המדינה לא יכולה להגיד משהו על מי שאחרי עשרות שנים של שירות מפסיק להתייצב. אבל מתברר שמבחינתם הם יכולים להטיף ולתקוף, אבל אי-אפשר להאמין להם. אין למילים שלכם שום תשתית ערכית. שכן שלי נושק לגיל 50, ואחרי עשרות שנים של שירות בסדיר ובמילואים בשייטת 13 הודיע לי שבוע שעבר שהוא מפסיק להתייצב. היו אפילו כמה שנים שהשכן שלי ואני עשינו מילואים ביחד באיזו יחידה. אני מתווכח איתו ועם חברים יקרים אחרים שהחליטו שלא להתייצב. הוויכוח הוא בין חברים ואולי כואב ורגיש יותר, אבל הוא לפחות מתנהל בין מי שבחרו בחיים של שירות בסדיר ובמילואים למען הגנת המולדת. אבל באמת, מי שלא שירת, מי שלא עשה מילואים, שמכשיר השתמטות המונית בחוק, שלפחות בימים האלה יזוז מעט הצידה, יסכור את פיו, מעט צניעות לא תזיק להם.
+
+ ואחרי כל זה, ואחרי כל הערכתי ואהבתי לאחיי שהודיעו שלא יתייצבו, אני חולק עליהם. כולם צריכים לשרת וכולם צריכים להתייצב כשצה"ל קורא להם. את הצבא אנחנו חייבים להותיר מחוץ לוויכוח. יש בי עצ�� עמוק על השבר העמוק והפגיעה בביטחון המדינה, אך לרגע אני לא שוכח שהאחראי העליון הוא נתניהו. הוא עומד בראש המדינה, ומשכך האחריות העליונה מוטלת עליו. רק הוא יודע מדוע שוב הוא בחר בחקיקה חד-צדדית, כאילו לפני שלושה חודשים לא נתקלנו באותו קיר. רק הוא מבין מדוע הוא אפשר לשמחה רוטמן להוביל את הנוסח הקיצוני ביותר שיש, זה שגם מבקרים גדולים ביותר של בית המשפט מהאגף השמרני מתנגדים לו. ורק הוא אולי יודע להסביר כיצד בתוך חצי שנה של ממשלה הגיעה המדינה לנקודה כה עצובה, קרועה ומלאת צער. 
+
+וגם בשעה הזו, כשמועד ההצבעה מתקרב, עוד לא מאוחר מדי. זה הזמן להתעשת, כולנו, אבל בראש ובראשונה ראש הממשלה – שאני מאחל לו בריאות שלמה ומהירה – ולעצור את החוק בצורתו הנוכחית, לסכם על נוסח מוסכם, ובעיקר להתחייב לכך שכל פרק בעניין המשפטי יעבור רק בהסכמה. זה לא עניין של וטו, זה לא עניין של פוליטיקה, זה פשוט הדבר היחיד שיציל את ישראל. רק ככה נביא יציבות לישראל, רק ככה נוכל להתחיל לחבוש את הפצעים של כולנו.
+
+נראה לי שמתאים, גם מבחינת המועד בלוח השנה וגם בשל אדי הדלק שממלאים את האוויר והסכנה שמרחפת מעל ישראל, לדרוש הערב גם באגדת החורבן המפורסמת ביותר. לקחתי את דבריו של הרב יוני לוין, שמביא את הגמרא ממסכת גיטין על קמצא ובר-קמצא וההסבר למה חרבה ירושלים. הסיפור בתרגום מארמית: היה אדם אחד שאהב את קמצא ושנא את בר-קמצא. היו להם שמות דומים. עשה אותו אדם סעודה גדולה, אמר לשמשו: לך והזמן לסעודה את קמצא, שאותו אני נורא אוהב. הלך השמש והביא בטעות את בר-קמצא, אותו אדם שנוא. מצא בעל הבית את בר-קמצא יושב ליד השולחן. אמר: הרי אותו איש שונא אותי. מה אתה עושה כאן? השיב בר-קמצא: הואיל וכבר באתי, תניח לי. אני אתן לך את דמי האכילה והשתייה שלי. אמר לו בעל הבית: לא, תצא מכאן. התחנן אותו אדם, אותו בר-קמצא: אתן לך חצי כל סעודה שלך. אמר לו אותו בעל הבית: לא, צא החוצה. הציע לו בר-קמצא לשלם את כל מחיר הארוחה. התעקש אותו בעל הבית ושלח אותו החוצה. ממש נטל אותו בידו, וליד כולם הוציא אותו החוצה. אמר בר-קמצא, אותו אדם שבוזה עכשיו והוצא החוצה ליד כולם: הואיל וישבו שם חכמים ולא מיחו, ולא עצרו את אותו בעל הבית, כנראה שנוח להם בזה. שתיקה כהודאה. 
+
+ מרגש נקמה, הלך והלשין עליהם בפני המלך. הלך לאותו קיסר ואמר לו: מרדו בך היהודים. אמר לו הקיסר: מאיפה אתה יודע את זה? אמר לו: שלח להם קורבן, ותראה שלא יקריבו אותו. שלח בידיו עגל, ואותו אדם שבא להקריב, הטיל בו מום בשפתיים, ויש אומרים בעין, במקום שעבורנו, היהודים, זה נחשב למום. חשבו רבנן להקריבו משום שלום מלכות, אמרו: הגיע מהקיסר, נכבד אותו, נקריב, למרות שיש בו מום. אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "יאמרו בעלי מומין קרבין על המזבח". אמר להם אותו זכריה: למרות שלום מלכות, זה לא שווה את זה, כי מישהו יראה ויחשוב שאפשר להקריב בעלי מומים. חשבו להרוג את בר-קמצא, שלא ילך וילשין לקיסר. אמר להם שוב אותו רבי זכריה: "יאמרו, מטיל מום בקדושים ייהרג". אמר רבי יוחנן: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו". 
+
+ אם היו שואלים מי האשמים במה שקרה בסעודה, מן הסתם הרוב היו מציינים את בעל הבית, על שבייש יהודי ברבים, את אותו בר-קמצא, שאולי הוא האשם, שהלך ושכנע את הקיסר שהיהודים מרדו בו, ואולי גם היינו מטילים אחריות על החכמים שלא ניסו להתערב ולהרגיע את הרוחות. אבל כמו תמיד, במקרה של כישלון גדול, האחריות מוטלת על כולם והיא רחבה הרבה יותר. 
+
+ קודם כול, דווקא השמש, אומר הרב יוני לוין. איך קורית לך טעות איומה כזאת? הרי אתה עובד אצל אותו בעל הבית באופן קבוע, אתה מכיר את מי הוא אוהב, את מי הוא שונא. תיזהר יותר. אתה חייב לדקדק ולבצע את השליחות שלך כמו שצריך. ובר-קמצא, למה הוא הגיע לסעודה של האויב הגדול שלו? הרי הוא יודע שהוא שונא אותו. ואם אתה רוצה להגיע בכל זאת, תיכנס, תיגש אליו, תגיד שלום, תלחץ את היד. תשלימו. הרי מריבה של 20 שנה לא תימחה ברגע. ומה קורה בפועל? אותו בר-קמצא מגיע אבל במקום לעשות מה שהוא צריך, הוא הולך, מתיישב על האוכל, מתחיל לאכול, וממילא, כעבור חמש דקות, כשבעל הבית משוטט בין האורחים, הוא מופתע לגלות את שונאו יושב שם. בעל הבית כמובן הוא אחד האשמים. הוא גם פונה לבר-קמצא בגוף שלישי, לא מרוב כבוד, להפך, והשנאה רבת השנים, אנחנו מגלים מהר מאוד, לא נעלמה לשום מקום. אתה לא חייב לארח את מי שאתה לא רוצה, נכון, אבל אתה גם לא חייב להשפיל, או אסור לך להלבין פניו של אדם או לבייש אותו לפני אולם שלם. כמובן שהחכמים שיושבים בסעודה, עליהם יש אחריות כבדה. הרי למה הם לא מתערבים? יכול להיות שהם חששו שההתערבות רק תלבה את הרוחות, אולי פחדו שבעל הבית יזרוק גם אותם, לא ברור, אבל מכל מקום, היה מצופה שהם לא ישבו בחיבוק ידיים אלא ינסו להרגיע, לנסות לפשר. ואפילו קמצא אשם, כי אם חשבתם שלפחות הוא נקי יוצא מהעניין – לא בטוח. אומנם הוא לא נטל חלק פעיל בכל ההתרחשות, אבל אולי זאת בדיוק הבעיה. נניח שאתה יודע שהחבר הכי טוב שלך עושה אירוע גדול ולא קיבלת הזמנה – לך תברר, אולי הייתה איזו תקלה. לא נעים לך? תבדוק דרך מישהו אחר. אבל משהו כנראה מעיד פה שהחברות לא הייתה כזאת קרובה. 
+
+ומכל מה שלמדנו עולה תשובה על התמיהה הגדולה שפתחנו בה: מה, על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים? איפה הגמרא – מהסיפור הקשה הזה, שראינו כמה אשמים יש בו – איך מפה זה הגיע עד למצב שחרבה ירושלים? והמהר"ל מפראג באמת אומר: לא ייתכן שדבר גדול כמו חורבן בית המקדש יתנהל רק בגלל מריבה קטנה בין שני אנשים. אבל כנראה שחז"ל, בדברים שלהם, באו להצביע על מציאות מקולקלת הרבה יותר שהייתה קיימת בירושלים, וזאת רק דוגמה, והיא זאת שגלגלה לחורבן. 
+
+ במילים המדויקות שלהם, הם הגדירו בקצרה ובחדות את הבעיה: "על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים", אבל כנראה הם ניסו להגיד שבגלל התופעה השלילית, שלכל אדם יש מין קמצא כזה או מין בר-קמצא כזה משלו, מישהו שהוא שונא, מישהו שהוא מתעב, מישהו שהוא מוכן לעשות הכול כדי לפגוע בו ולהרע לו ומישהו שהוא אוהב ואיתו כורת ברית. אבל לא בטוח שיש הבדל גדול כזה בין אוהב לשונא. זה לא מנע מהמחלוקת והסכסוך והעוינות להרקיע שחקים. 
+
+ רק כדי להמחיש את המציאות הקשה בירושלים באותן שנים – אנחנו מדברים על אלפי שנים אחורה, שלא נדע את זה בימינו – חז"ל מספרים שבזמן המלחמה על ירושלים היה בתוכה את כל הדרוש כדי להחזיק מעמד אל מול האויב גם במצור ממושך. רק לשלושת עשירי העיר היו מחסני מזון וציוד ענקיים שהיו יכולים להספיק ל-21 שנה של עמידה במצור. בזמן כה ממושך סביר להניח שהאויב היה כבר מתייאש והולך. מה קרה בפועל? הכול עלה באש. המחסנים נשרפו בכוונה בתוך המריבות הפנימיות שהיו בתוך ירושלים. התוצאה – ירושלים נפלה במצור בגלל הרעב והחולשה, בגלל המריבות הפנימיות. משם בא המושג "שורפי אסמים".
+ 
+ו��ולי יש פה עוד הערה חשובה: כשיש תופעה של מריבות, סכסוכים ובריתות הגנה, מה שחז"ל קוראים, יש פה אולי אהבה אינטרסנטית, אהבה שתלויה בדבר. המטרה שלה אולי להתאחד יחד נגד צד אחר, אבל כשזה לא משתלם מול האויב החיצוני, זה פשוט מתפרק מבפנים. 
+
+וגם בחלק השני של הסיפור, כשבר-קמצא הולך לקיסר, מלשין ומדליק אותו, ואומר: מרדו בך היהודים, והוא שואל אותו: מנין לך? והוא אומר לו: שלח להם קורבן ותראה, ואז מחבל באותו עגל – קודם כול, יכול להיות שיש משמעות גם לזה שהוא פוגע דווקא בשפתיים ובעין; אולי עניין של עין טובה, אולי הדברים שאנחנו מעלים על לשוננו. אבל הרבנים שם מבינים שאולי משלום מלכות שווה לעשות את זה, אבל אז רבי זכריה בן אבקולס מתחיל לדקדק, ולפעמים over דקדוקים יכולים להביא אותנו עד חורבן; לפעמים ענוותנות מוגזמת, הקפדה על דיני תורה, גם היא מסוכנת. באמת, אחת הפרשנויות לחורבן בית המקדש היא שאומרים שהוא חרב על שדנו בו דין תורה. אתה יכול להגיד: להפך, על דין תורה צריך לבנות מקדש. אומרים: לא, להפך, כשיותר מדי מקפידים, כשאין לפנים משורת הדין, גם זאת סכנה גדולה. 
+
+קמצא ובר-קמצא, אלפיים שנה אחרי. עצם זה שאנחנו בכלל מרגישים באוויר שיש איזשהו דמיון לסיפורים היסטוריים שעד לפני שנים, אני מניח, לכולנו היו נראים כמו עבר רחוק – לא הצלחנו להבין איך יכול להיות שיהודים נלחמו בתוך עצמם; כל זה היה תמיד, לי זה הרגיש לפחות, כמו שיעור היסטוריה רחוק, משהו שצריך לזכור, ולא האמנתי שיכול להיות שנגיע למקום הזה. אני רוצה לקוות שהדבר הזה יישאר רחוק בתוך הימים הדליקים האלה, כשאדי דלק באוויר; שלא נזרוק גפרורים פנימה אלא להפך. אומרים שכל עוד הנר דולק, אפשר לתקן, אז בואו לא נכבה כל אחד את הנר. נשמור עליו דולק. לא נדליק פה שרפה גדולה ולא נביא לחורבן שלישי, אלא רגע לפני שיהיה מאוחר מדי נתעשת כולנו וניחלץ ביחד מהרגע האיום הזה. תודה רבה. 
+
+
+ אמן. תודה רבה לחבר הכנסת טרופר, וכעת אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. עד 40 דקות לרשותך, גברתי. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים בימים לא פשוטים במדינת ישראל, בשעות לא פשוטות במדינת ישראל. היה נדמה לפני כמה חודשים, כשקמה ממשלה חדשה – לא שתלינו בה תקוות רבות, אבל לפחות על בסיס הקמפיין הער שהם ניהלו במשך חודשים ארוכים, עוד לפני שיצאנו לבחירות, היה נדמה שהכנסת הזאת והממשלה הזאת יעסקו יותר בדברים שקשורים בחיי האזרחים, בחיי היום-יום שלהם.
+
+אתן לכם רק דוגמה קטנה על ידיעה שהתפרסמה היום, שבשבוע הבא צפוי לזנק מחיר הדלק ביותר מ-30 אגורות. זו רק עוד נקודה אחת שמתווספת להרבה מאוד נקודות של יוקר המחיה, של הנטל שהאזרחים מתמודדים איתו כאן. אבל הממשלה הזו מנותקת, נמצאת במקום אחר לגמרי – לא יוקר המחיה, שדיברו עליו, לא הפערים בבריאות, לא מערכת החינוך הקורסת, גם לא הביטחון האישי, שהשר לאסון לאומי אמר שהוא יטפל בו ועשה הרבה מאוד הצגות; הוא חשב שמטפלים בביטחון האישי דרך הטיקטוק ודרך כל מיני גימיקים אחרים, אבל לא, לנהל משרד ממשלתי ולנהל ממשלה זה עסק הרבה יותר רציני ומורכב. גם לא האיום הביטחוני הגדול הוא שמעסיק את הממשלה בישראל. מה שמעסיק את הממשלה במדינת ישראל זה ההפיכה המשטרית, שינוי המשטר מדמוקרטיה לדיקטטורה, כך פשוט. 
+
+ למרות שהם מנסים לומר: זו לא דיקטטורה, אתם מגזימים, אז בואו נפרוט את זה לפרוטות. לאן אתם מכוונים את המדינה היקרה שלנו? הגעתם הנה אחוזי טירוף, בריצת אמוק, להתנגשות חזיתית במשטר של מדינת ישראל. כשאמרנו בחודשים הראשונים שמבחינתכם תישרף המדינה, זה היה – אני מודה, אני השתמשתי בזה לא פעם ואמרתי שאתם רצים בריצת אמוק ושתישרף המדינה; לא תיארתי לעצמי שאנחנו נמצא את מדינת ישראל בוערת. ומדינת ישראל בוערת. 
+
+אני מגיעה מההפגנה. פגשתי את המפגינים – שלום, כבוד היושב-ראש – פגשתי את המפגינים. באמת, כאלה עוצמות, אין מילים לתאר את ההתרגשות כשרואים את ההמון פשוט עולה לירושלים כדי להציל את המשטר במדינת ישראל. אנשים שחשובה להם המדינה, יחד עם הנשים שלהם ועם הילדים שלהם, כולם מבקשים רק דבר אחד: תעצרו, תעצרו את הנפילה הזאת. אנחנו לא על פי תהום, אנחנו כבר מידרדרים לתוך התהום. תמנעו את ההתרסקות הזאת. תצילו את המדינה. תגיעו להסכמות רחבות.
+
+אבל אתם יודעים, אני, כשחשבתי על הדברים שאני אומר כאן היום, עלה לי תמיד המשפט ככה בראש: נאטם ליבו של ראש הממשלה. היום זה קצת יום מורכב להגיד משפט כזה, אבל זו התחושה, שפשוט נאטם הלב, והוא לא רואה, הוא לא רואה את האזרחים שלו. 
+
+אז מה זו עילת הסבירות, שאני שומעת את יושב-ראש ועדת החוקה וכל חבר מרעיו אומרים: זה לא כזה סיפור גדול, זה בסך הכול משהו קטן? קודם כול יש לי שאלה: אם זה משהו קטן וזה באמת לא סיפור כזה גדול, על מה הבהילות? על מה הבהילות, לאן אתם ממהרים? אמרתם שאתם באים לכאן לארבע שנים. יש לכם עוד מספיק זמן כדי לעשות את זה בצורה מושכלת, בצורה אלגנטית, בהסכמה, ולהביא את השינויים שנדרשים, אבל לא, אתם כל כך ממהרים, אצה לכם הדרך. 
+
+ כן, אמרנו ואני אומר גם כאן, אפילו לא במאמר מוסגר: שינויים במערכת המשפט נחוצים, צריך לעשות התאמות במערכת המשפט אחרי כל כך הרבה שנים, אבל שינויים כן – הפיכה משטרתית לא. מה שהוצע כאן על ידי הממשלה בראשית הדרך היה קיצוני מאוד, וגם עילת הסבירות שמובאת כאן היום לדיון זה חוק קיצוני. אמרו: ירככו אותו – אז הקשיחו אותו, ואני חוזרת ושואלת: על מה הבהילות כשהמדינה בחוץ בוערת? פשוט בוערת.
+
+אבל עילת הסבירות זה לא סיפור כזה קטן, וכן, אני אומר, זה לא מה שישנה לבדו את המשטר במדינת ישראל אבל זו בהחלט ראשית הדרך, ואנחנו יודעים מה כוונותיה של הממשלה הזאת. עילת הסבירות היא לחלוטין עילת השחיתות. לא שחסרה שחיתות בממשלה הזו, אבל למה לא להמשיך אותה ולעגן אותה בחוק, אם אפשר, להפוך אותה ל"שחיתות חוקית". הרי זה הסיפור הגדול. כל מה שמעניין אותם זה הנושא של המינויים. ואני באמת שואלת: אם לא היו להם כל כך הרבה מינויים לא סבירים וכל כך הרבה פעולות לא סבירות, אז למה הם היו צריכים את עילת הסבירות? אבל בממשלה שכמעט כל צעד ושעל שלה הוא בלתי סביר בעליל, בוודאי שיבער להם לבטל את עילת הסבירות.
+
+ואז אומר חבר הכנסת רוטמן בדיוני הוועדה: אני לא מבין, זה רק דבר אחד שמבטלים, יהיו כל כך הרבה חוקים מסביב שיגנו על האינטרס הציבורי במדינת ישראל. הוא רק שכח לספר שכל חוק שעומד בדרכם, הם פשוט מבטלים אותו. ראו ערך לשכת עורכי הדין: לא מצאו חן בעיניהם תוצאות הבחירות – הינה, בואו נשנה את החוק, נבטל, נפרק את לשכת עורכי הדין; לא הספיקו לסיים את הקומבינה הפוליטית על מינוי הרבנים – בואו נדחה את הבחירות לרבנות; יריב לוין, אמרו שיעתרו נגדו בגלל שהוא לא מוכן לכנס את הוועדה, אז הינה, כבר בתוך עילת הסבירות הכניסו סעיף שלא יאפשר לעתור על שר שלא מקיים את סמכותו; ועדה ק��ואה, מי שעומד בראשה לא יכול להתמודד לראשות עיר אבל רוצים אותו עכשיו ממש בבחירות, אז יאללה, בואו נשנה את החוק כדי שגם זה יוכל לקרות.
+
+בקיצור, אין ערובה לכלום במדינת ישראל, ומנסים לספר לנו – איזשהו מסך עשן: אל תדאגו, זו רק עילת הסבירות, זה רק בשביל הבייס שלנו, שיראו שאנחנו מסוגלים למשול, מעין שיגעון גדלות כזה, תראו כמה אנחנו חזקים. בשביל הבייס שלהם הם מוכנים לשרוף מדינה כשהם יודעים טוב מאוד שאין שום דבר שמצדיק את הדהירה שלהם לתהום, שום דבר בעולם, בטח לא פירוק של מדינה שלמה, קרע של החברה כמו שאנחנו נמצאים בו. מדברים על מלחמת אחים. חברים, אנחנו במלחמת אחים. תראו מה קורה היום, בשעות האלה, ברחובות. משפחות שנקרעות, קבוצת חברים שנקרעות, שכנים שלא מדברים אחד עם השני, ואתם רצים אחוזי דיבוק, כאילו שד נכנס בכם, לא עוצרים, פשוט לא עוצרים.
+
+אבל בתוך כל הדבר הזה, אני חושבת שמה שבעיקר כואב, אדוני היושב-ראש, זה הדה-לגיטימציה שעושים למפגינים. אני חייבת לומר לך, היום יצאו המפגינים שתומכים במחאה; מבינה אותם, באמת אני אומרת, אני יכולה להבין את האנשים האלה, שסיפרו להם במשך הרבה מאוד זמן שכל מה שנעשה כאן הוא בשבילם – הוא בשביל המזרחים, הוא בשביל הפריפריה, הוא בשביל שבית משפט יהיה מגוון. אני רוצה לומר לך ולהם: אפשר שבית המשפט יהיה מגוון, בית המשפט כבר מגוון, צריך רק לעשות. כשגדעון סער רצה לעשות שינוי במערכת המשפט – שימוע פומבי לשופטים, כניסה של שופטים, גם מזרחים, גם נשים, שופטים שמרנים – הוא פשוט עשה. הוא לא שרף את המדינה, הוא לא הפך אותה. הוא פשוט עשה. אותו דבר גם אילת שקד. הרי אילת שקד – זה היה קמפיין שלהם, שופטים שמרנים. למרות שאני מוכרחה להגיד לכם, אני לא עד הסוף מבינה את כל ההגדרות האלה של שופטים שמרנים. אני לא זוכרת שכשבא לטפל בנו רופא, אנחנו שואלים אותו אם הוא שמרן או ליברל, אם הוא ימני או שמאלני, יהודי, ערבי. לא, לא מכירה את הדבר הזה, אבל לא משנה, נלך איתכם. רוצים שופטים שמרנים, אז תמנו, פשוט תמנו. תעשו את העבודה שלכם. 
+
+ אבל לא, לא זה באמת הסיפור של הממשלה הזאת, לייצר איזונים בבית המשפט. הסיפור הגדול כאן זאת השתלטות על המערכת המשפטית ושינוי המשטר במדינת ישראל; זה מה שהיא מבקשת לעשות. אז איך נשכנע את ההמון – שהבטחנו לו יוקר מחיה וביטחון אישי ועוד כל כך הרבה דברים אחרים שלא קשורים בכלל לרפורמה המשפטית שהם מדברים עליה – איך נשכנע אותו שזה הדבר הנכון לעשות? קדימה. דיברנו על שד שנכנס בהם, אז בואו נוציא את השד העדתי, ישר לבטן הרכה.
+
+אבל אני רוצה לומר לכם, התחלתי בנושא של הדה-לגיטימציה למפגינים שמתנגדים לרפורמה, שמתנגדים לשינוי הצביון של המשטר במדינת ישראל. הם לא ימין ושמאל; הם לא רק אשכנזים פריבילגים, אליטיסטים, כמו שמנסים להציג אותם. יש בהם ימנים, ויש בהם שמאלנים, ויש בהם מזרחים ואשכנזים, וכאלה שבאים מהפריפריה, וכאלה שבאים מהמרכז – יש בהם את ארץ ישראל היפה, כל ארץ ישראל. הם באים מכל הקשת. אלה אנשים שמכאן יוצאים לרחובות, מהמקום הכי עמוק שיכול להיות, אנשים שבחום הכבד, בשבת, על חשבון הזמן שלהם, במשך כל כך הרבה זמן, שבועות ארוכים, יוצאים לרחובות, כי הם לא מוכנים לוותר על המדינה שלהם, הם לא מוכנים לוותר על המדינה שלנו, של כולנו, של מי שמתנגד להפיכה המשטרית ושל מי שתומך בשינויים שמוכרים להם כאן בממשלה.
+
+ אבל אתם יודעים מה טרגי? שכל אלה שהגיעו היום לקפ��ן, או לפחות חלקם הגדול, שבאו בשם העדתיות, הפערים בין פריפריה למרכז, חלקם גם באים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, הם אלה שצריכים יותר מכול את בית המשפט. האנשים האלה, שאני רואה אותם ושומעת אותם זועקים כמה צריך לתת לממשלה שלהם למשול, כמה צריך לדרוס את בית המשפט, כמה השופטים לא בסדר, כולם נגד היועצת המשפטית, שמו להם מטרה – הם אלה שצריכים הכי הרבה את בית המשפט. אבל לא בטוח, אם חלילה החקיקה תושלם, שבית המשפט באמת יוכל לעמוד לעזרתם – לא לעזרתן של הנשים שרצו מקווה והיישוב שלהן התנגד אבל בזכות בית המשפט נבנה להם מקווה; לא לעזרת אותם ילדים שהפלו אותם בגלל המוצא שלהם אבל בית המשפט חייב לעשות את הצדק איתם, הילדים של החינוך המיוחד; אפילו המפונים של גוש קטיף, אותם מפונים בהתנתקות, שהמדינה לא רצתה לתת להם סעד ולא רצתה לתת להם פיצוי, בית המשפט הכריע בעניין הפיצויים שלהם. ואני יכולה לתת פה עוד שורה ארוכה של דוגמאות.
+
+ וכאן אני רוצה לדבר על האנשים היקרים, רבבות, שיוצאים כבר במשך 30 שבועות, אנשים שיש בהם לוחמים, טייסים, אנשי כלכלה, אנשי חינוך, אנשי בריאות – כמו שאמרתי קודם, ארץ ישראל היפה – אבל יש מי שבבית הזה בוחר לקחת את המצוקה הקשה שהם מפגינים מהמקום הכי עמוק וכואב שלהם ולגנות אותם בצורה הכי בוטה, הכי ארסית, הכי נבזית, ואני ארשה לעצמי ביום הקשה הזה גם לומר מילה קצת יותר קשה: בצורה הכי מטונפת שיכולה להיות. הסרט שאנחנו ראינו על הטייסים ששרים במדינת ישראל מעלים לרשת החברתית, ויוצרים את הקרע במקום הכי קדוש לחברה הישראלית, בצבא ההגנה לישראל – אין דבר יותר מטונף מזה, אין דבר יותר נבזי מזה, להראות חייל ישראלי, טייס ישראלי, שכביכול לא מוכן לעזור לחייל ישראלי. 
+
+ואני שואלת: לשפל הזה הגענו? איך אמר קרעי? הוא אמר: אנחנו לא צריכים אותם, שילכו לעזאזל. לעת הזאת למלכות הגענו, באמת? לעת הזאת? זו המלכות שאתם מביאים למדינת ישראל, רמת שפל שכזאת? וזה מצטרף לאמירות נבזיות נוספות, אם זה של גלית דיסטל, שאמרה שהיא בזה להם, וטלי גוטליב, מאור הדור, שמדברת על כך שכל חייל יכול להיות טייס. אתה מבין, חבר הכנסת דוידסון? זה פשוט, ככה, כל אחד יכול להיות טייס. והיא מגדילה ואומרת שלא צריך אותם, לא צריך אותם, וגם שלכל אחד יש מחליף. איך היא אמרה? רק לשם הציטוט המדויק, כדי שאני לא אעשה לה עוול, להגיגים, לפנינים שיוצאות לה מהפה: "מה נדמה לכם, אנשי חיל האוויר, שאין לכם תחליף? יש גם יש!" 
+
+ אז טלי גוטליב וקרעי ודיסטל, ואפילו מירי רגב, שהחליטה שצריך פשוט להכניס אותם לכלא – חברים, האנשים האלה, אם הם לא עולים לאוויר כדי להגן עלינו, אף אחד מאיתנו לא יכול לעמוד כאן ולדבר היום. אף אחד מאיתנו. אני רוצה לראות שכאשר האויב שלנו יעמוד על הקווים ואנחנו נצטרך לשגר פקודה כדי שהם יעלו לאוויר ויגנו על מדינת ישראל – מה שהם עשו כל הזמן והם ממשיכים לעשות, בניגוד למה שנאמר עליהם – שיקום איזה גאון בצד הזה ויגיד: אנחנו לא צריכים אותם. בדם של מי הם משחקים, השרים המהוללים שיושבים כאן, של מי? 
+
+ כל הפארסה הזאת היא על הגב של אזרחי מדינת ישראל, על הביטחון שלנו, על ההגנה שלנו. אני יכולה לספר לכם שאני, כמי שגדלה בקריית שמונה, כשהיה אירוע ביטחוני, כשהיה מתוח, כשנפלו טילים, היה צליל אחד שידענו שעכשיו זה בשליטה – כששמענו את הצליל של המטוס, את רעש המטוסים שעובר מעלינו, ידענו שצה"ל כאן ויש מי ששומר עלינו. 
+
+אבל בצד הזה יושבת חבורה של הזויים, פשוט הזויים, עם שיגעון גדלות, אחוזי טירוף, שמוכנים לפגוע בדבר הכי קדוש במדינת ישראל. הם לא ישאלו את עצמם: איך הגענו למצב הזה של מצוקה כל כך גדולה, של אנשים שנתנו את כל החיים שלהם, וצריכים להגיד: סליחה, אנחנו לא נוכל לעשות את זה עוד; הם עוד לא סירבו, אגב, הם גם לא סרבנים. זה חלק מהפייק הגדול, כמו עוד הרבה מאוד פייק שמסתובב פה בממשלה הזאת. הם אמרו: אנחנו מתנדבים עוד הרבה מעל לגיל, לא נוכל עוד. ואני בטוחה שהם לא אומרים את זה כי הם לא רוצים להיות שם; הם אומרים את זה כי הם רוצים שמישהו כאן ישמע, שמישהו כאן יפתח את ליבו ויבין שהמדינה שלנו מדממת, פשוט מדממת. אבל איש לא שומע. הלבבות כאן אטומים, והם ממשיכים אחוזי טירוף בריצת האמוק שלהם להתנגשות חזיתית – בדמוקרטיה, במדינה, בחברה בישראל. 
+
+ אחד משרי החינוך, יואב קיש, הוא לא עסוק במה שקורה עם המערכת שהולכת ומתרסקת – אגב, זה הצבא העתידי שלנו – גם לא בפתיחת שנת הלימודים, שלא ברור אם היא תיפתח בתיכונים; אגב, הוא לא עסק בזה גם לפני כן. השר קיש עסוק בלהיות עבד נרצע של הממשלה הזו, וכשהוא עולה להתראיין היום, הוא אומר שהסרבנות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. ואללה, לא האלימות של הממשלה הזו היא כרסום ביסוד הדמוקרטיה, הדורסנות שלה, ההתלהמות שלה, הבריונות שלה; החקיקה הזו, שמביאה לשינוי המשטר בישראל, לא היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. אתם יודעים מה? הוא באמת צודק, זה לא כרסום יסוד הדמוקרטיה, זה חיסול הדמוקרטיה במדינת ישראל – זה מה שעושה הממשלה הזו בלי להניד עפעף, והכול, כמו שאמרתי ואני אומר שוב, מתוך שיגעון גדלות בלתי נתפס. 
+
+ ואיך אני יודעת שזה שיגעון גדלות? איך אני יודעת שזה טירוף שאחז בהם? כי המנטרה שלהם מהרגע הראשון שהם ישבו כאן היא: באנו למשול. אז תמשלו, מי מפריע לכם? כשאנחנו היינו כאן בממשלת השינוי, משלנו. מה שרצינו להעביר, העברנו. כשרצינו לעשות שינויים במערכת החינוך, עשינו; למנות שופטים אחרים, מינינו. מי מפריע לכם? תתחילו לעבוד. אבל לא. הם ימשיכו לומר: באנו למשול, בחרו בנו. נכון, בחרו בכם, מכבדת את הבחירה. בחרו בכם על יוקר המחיה, בחרו בכם על כל הפרופגנדות שעשיתם על הביטחון האישי, שאנחנו רואים מה קורה לו בחודשים שאתם נמצאים כאן בשלטון – אנשים פשוט נעלמים ככה, אנשים נרצחים פה בכל רגע נתון בהיקפים שאנחנו בכלל לא הכרנו. אבל השר לאסון לאומי, זה באמת מה שמעניין אותו, הביטחון האישי של התושבים? הצחקתם אותו. הוא עסוק עכשיו. אם הוא התעסק עם הפיתות, אז הגיע הזמן לעבור לסלטים, כי צריך למלא את הפיתות במשהו, אז הוא פותח בר סלטים. המדינה בוערת. אנחנו מנסים לראות איך אנחנו מורידים רגע את הלהבות, כי בסוף המדינה היא באמת מעל לכול והחברה הישראלית היא באמת מעל לכול, אבל השר לאסון לאומי, הפירומן הזה, אם אפשר להבעיר עוד קצת, אז יאללה, בלגן. הוא הבעיר את המדינה כשהיה נער גבעות, והוא באיזשהו מקום חושב שהוא עדיין נמצא על הגבעה. הוא לא עשה את הסוויץ' שהוא עומד בראש משרד ממשלתי בממשלת ישראל, משרד חשוב מאוד, אבל אתם יודעים, זה כנראה פחות חשוב. 
+
+ יש לי כל כך הרבה מה להגיד, אדוני היושב-ראש, על כל ההתנהלות שהייתה פה בחודשים האחרונים, ואני עדיין רוצה לומר, עם כל מה שאמרתי, שזה קצה-קצהו של מה שאני חושבת ומרגישה על הממשלה הזו, ואמרתי את זה גם בדיונים הרבים. אבל אני קראתי השבוע מכתב שכתב נעם חורב, ואני חוששת שהזמן לא י��פיק לי כדי להקריא אותו, אז אני פשוט אתחיל, ואני אקדים את המאוחר ואומר: עדיין לא מאוחר לעצור את הקטסטרופה שבפניה אנחנו עומדים, עדיין הצד הזה מוכן לבוא, לדבר ולהגיע לרפורמה שתהיה בהסכמות רחבות. כן, אני מכירה את הקולות שאומרים: מה אתם מאמינים לו? מה אתם מאמינים להם? אל תהיו סמרטוטים שלהם. ואני רוצה לומר לך שלהציל את מדינת ישראל זה לא כניעה כמו שחושבים מי שיושבים בצד הזה, זאת גדולה. מבחינתי למצות כל סיכוי כדי להביא להסכמה רחבה כדי להוריד את הלהבות בעם, כדי לתת פה קצת שקט לאנשים שכל מה שהם רוצים זה בסך הכול לחיות את חייהם במדינה שהם אוהבים, במדינה שהם נלחמו בשבילה, במדינה שהיא נס שקרה כאן ב-75 שנים האחרונות; לגדל את המשפחה שלהם, לצאת בבוקר לעבוד, ליזום, ליצור, לחזור הביתה, להיות עם המשפחה, את השישי-שבת לבלות בחיק המשפחה, בחיק הטבע, לא בצעדות להצלת המדינה – זה מה שהם רוצים, ובשביל זה, כן, אנחנו מוכנים לתת עוד ועוד ועוד סיכוי, כדי שנאפשר להם את זה, כדי שנוכל להביא להסכמה רחבה. 
+
+ אבל לצערי הרב, גם עכשיו, גם היום, כמו כל התקופה האחרונה, יד מושטת לא פוגשת יד אחות. להפך, היא פוגשת חומה בצורה של אטימות, של נבזיות, של אמירות שלא נכון שיהיו כאן במדינת ישראל, ואני אומרת את זה בלשון עדינה. אני רוצה רגע להקריא, ברשותך, כמה שאני אספיק, מהמכתב הפתוח שכתב נעם חורב, ואני חושבת שמסכם את הדברים שאני אמרתי – אני מקווה שיסלח לי נעם חורב על חוסר הצניעות, אבל דברים שבאמת נאמרו פה, אם במליאה ואם בוועדות השונות, גם על ידי וגם על ידי חבריי לאופוזיציה. 
+
+ אלו הם דבריו – הוא כותב את המכתב הזה לאישה שביקשה לבטל את הכרטיסים להופעה שלו, אתה יודע למה? כי הוא כתב את דעותיו, והן לא כדעותיה, וכך הוא כותב: "ההודעה ששלחת לי בפייבסוק תפסה אותי בדרך להופעה בצפון. בדיוק עמדתי בפקקים המטורפים של היציאה מתל אביב. על גשר רוקח עוד נשארו טלאי-שלטים מההפגנות של מוצ"ש. הקריין ברדיו מסר דיווחים והמשיך להבעיר את השרפה הגדולה שמתחוללת במדינה, כאילו לא מספיק חם בחוץ". אני רק אוסיף על הדברים האלה – זה הקריין, אלה השרים שעולים, אלה חברי הכנסת של הקואליציה. כל אחד מטפטף בשם הבריונות עוד כמה טיפות של שמן למדורה. "בערב לפני כן פרסמתי ברשתות החברתיות שיר שנקרא 'זה תמיד מטפטף מלמעלה'. טענתי שם שהשיסוי, הפילוג, הקרע העמוק בעם, כל אלה מתחילים מלמעלה. מנבחרי הציבור שלנו. מההנהגה. מהממשלה. דיברתי שם על אינטרסים. על הרצון החזירי לצבור הון פוליטי. על רמת השיח בכנסת. על הפחד מהשונה. על חוסר היכולת של המנהיגים שלנו להגיע להבנות ולהסכמות. ואיך כל אלה מחלחלים בסוף אל הרחוב הישראלי. אל הטוקבקים. אל הכביש. אל הבין אדם לחברו. השיר הזה נכתב במכה אחת אחרי תקופה ארוכה שבה אני לא ישן טוב בלילה. כמו הרבה ישראלים, גם אני אוהב את המדינה הזאת וחרד מהעתיד שלה. 
+
+"גם אני מרגיש שתסריט הבלהות של מלחמת אזרחים כבר לא כזה מופרך. גם אני נחרד מההתבטאויות של נבחרי ציבור בכירים כמו חבר הכנסת דוד אמסלם, שכינה את הטייס שנפצע ממכת"זית 'צפונבון שנסרט ליד העין', או חבר הכנסת פינדרוס, שטען שהקהילה הגאה מסוכנת יותר מדאעש, חיזבאללה וחמאס. תגידי, אם מישהו היה מדבר ככה אלייך או לילד שלך, לא היית קמה עליו? ואז הגיעה ההודעה שלך, שבה סיפרת לי שאת עוקבת אחריי באדיקות כבר שנים, אבל אחרי השיר שפרסמתי את מעוניינת לבטל את הכרטיסים שרכש�� להופעה שלי. הייתי רוצה לספר לך שזה לא הזיז לי. שאני יותר גדול מזה. שזה עבר לידי. אבל זה צבט, אני מודה. כל כך הרבה מחשבות טסו לי בראש וכולן בסוף התנקזו לרגע אחד מפעם שננעץ לי בזיכרון.
+
+"בכיתה י"א שלחו אותי למחנה מנהיגות של מחוז צפון – כמה ימים אינטנסיביים של סדנאות, הרצאות ופעילויות שקשורות למנהיגות צעירה. היו שם חבר'ה טובים. כאלה עם מודעות חברתית גבוהה. עם דעות מוצקות, עם השקפות מגובשות. כן, הם היו חבר'ה טובים... עד שהגיע הלילה. כי בלילה, אחרי שהפעילות הפורמלית הסתיימה, רבים מהם פשטו את מלבוש האידיאליזם, וחזרו להיות... בני נוער. וכמעט כמו בכל חבורת בני נוער נוצרו מעמדות חברתיים. מקובלים ולא מקובלים. סיפורי אהבה ושנאה וקנאה. נו, כרוניקת התיכון המוכרת. כל זה היה סביר יחסית, חוץ מהתנכלות ספציפית לילד ספציפי שישן בחדר לידי. הוא לא כל כך תאם את הפרופיל של בני הנוער שהגיעו בדרך כלל למחנות האלה. הוא היה ביישן. כחוש. לא מאוד רהוט. בקיצור – טרף קל. החבר'ה הטובים האלה זיהו תיק-תק את הפוטנציאל, ועשו לו את המוות. הם לא היו צריכים אלימות פיזית כי הם היו מספיק חריפים במילים. עקיצות. גיחוכים. השפלות. זה הפך להיות קטע. בערב המדריכים היו פורשים לחדרים שלהם, ואז היה מתחיל הטבח. הסתכלתי מהצד בבטן מכווצת – כל כך רציתי לעמוד מולם ולשחרר אותו מהציפורניים שלהם, אבל באותה נשימה גם רציתי להיות חלק מהחבר'ה. אז שתקתי. 
+
+"בסוף כל יום, המדריכים היו מושיבים אותנו במעגל לשיחות משוב על היום שהיה. הם ביקשו שנציף מסקנות, תובנות, נקודות חולשה וחוזקה, הצעות ייעול ושיפור וכדומה (איך הם מתים על השיחות האלה...) אנשים הצביעו ודיברו. ודיברו. ודיברו. על התכנים. על האוכל. על תנאי המגורים. על זה שהלוואי והיו יותר שעות שינה. רק לא על הדברים החשובים באמת. בסוף כל יום ישבתי שם, במעגל הזה, מת להצביע ולהציף את הבעיה האמיתית. מת לדבר על הפיל הביישן, הכחוש והלא-מאוד רהוט שבחדר, אבל פשוט לא מסוגל. הידיים שלי היו כבולות לכיסא. באחת משיחות המשוב, המדריכה הבחינה שאני מתפתל ופנתה אליי: 'נעם, יש לך משהו להגיד?' הרגשתי איך העיניים של הנער ננעצות בי כדי שאציל אותו ואגיד משהו. המילים התחילו לבעבע לי בפה, ותכננתי בדיוק מה אגיד, ואיך אגיד, ובאיזו אינטונציה, אבל בסוף לא אמרתי. הפחד שיתק אותי. הרצון העקשן הזה שיאהבו אותי, הצורך להרגיש שייך, הבהלה ממה יקרה אם אפתח את הפה – כל אלה ניצחו בנוק-אאוט, אז בלעתי את הרוק ואמרתי בחיוך אידיוטי: 'הכול סבבה. אולי אפשר שיהיו עוד אופציות צמחוניות בארוחת הצוהריים?' 
+
+ "את מבינה את האבסורד? מגיע הנער לקורס מנהיגות שאמור לדחוף אותו להוביל, להשמיע את דעתו, להיות אמיץ, אבל הוא יושב שם, קובר את המילים שלו עמוק באדמה ומגמגם כמו טמבל. כל הלילה לא נרדמתי. הרגשתי כזה אפס. ילד-נמושה. והמבט שהיה לו בעיניים לא שיחרר ממני. המחנה נגמר. הבריונים נשארו בריונים. החלשים נשארו חלשים. המדריכים נשארו בעלטה. אבל דבר אחד השתנה: אני. התגבשה בי ההחלטה לא לשתוק יותר. אם אני מרגיש משהו, אם אני חושב משהו, אם יש לי עמדה, דעה, השקפה – אני אמצא את הדרך שלי לבטא אותן. גם במחיר של לא להיות פופולרי. 
+
+"השנים חלפו, והבמה שקיבלתי כדי להשמיע את דעותיי הלכה וגדלה. עובדה שרק חיזקה את ההסכם שחתמתי עם עצמי במחנה הקיץ ההוא של מחוז צפון. שילמתי עליה מחיר, על ההחלטה הזאת. הסרות של עוקב חוזרות ונשנות. הודעות נאצה. פה ושם קללות. לפעמים גם איומי סרק. מחיר סביר בעיניי, אז חייתי איתו בשלום. אני שואל את עצמי (ואותך) בכנות גמורה: האם האומנים והיוצרים שאנחנו מעריכים חייבים להחזיק באותה עמדה כמו שלנו? באותן דעות? באותה השקפת עולם? איזה שעמום, יא ראבי. תמיד האמנתי שחלק מהותי מהתפקיד ומהאחריות של אומן הוא להציב מראה. לאתגר. לייצר שיח. לתת פרספקטיבה אחרת. להגיד את האמת שלו, גם אם היא לא נוחה. 
+
+ "אני מודאג מהמצב במדינה. אני מרגיש את הנפיצות באוויר. אני שותף למועקה שכל כך הרבה ישראלים סוחבים בבטן. אני בחור גיי שמפחד מהעתיד שמחכה לו כאן. מהעתיד שמחכה לילדים שלו כאן. המינימום שאני יכול לעשות זה להציף את זה, גם אם זה יעצבן לא מעט אנשים. זכותך לבטל את הכרטיסים להופעה שלי. עצוב לי שככה את מעדיפה את האומנים שלך – שותקים. מהלכים בין הטיפות. חסרי דעה או עמדה או חוש ביקורת. פלקט. 
+
+ "הפקק מתחת לגשר רוקח השתחרר והתנועה החלה לזרום. שקעתי במסך, ולבסוף החזרתי לך הודעה: 'יקירתי, תשאירי לי טלפון ואדאג שיבטלו לך את הכרטיסים'. באותו ערב הופעתי בקריית מוצקין מול 900 איש. 900 איש שרבים מהם, אני יכול להבטיח לך, מחזיקים בדעה שונה משלי. באורח חיים שונה. בעמדה פוליטית שונה. בהשקפות, בערכים, באמונות שונות. ולמרות שלא מעט אנשים למעלה מנסים להפריד בינינו, הצלחנו להתקבץ באולם אחד ולהעביר אחלה ערב ביחד.
+
+"נ.ב. – את מוזמנת להופעה שלי".
+
+אדוני היושב-ראש, אני חותמת על כל מילה שכתובה כאן. על כל מילה. רבים מהדברים שנאמרו כאן – שהכול מתחיל מלמעלה – גם שמעת אותי אומרת לא פעם כאן במליאה. הדוגמה האישית שלנו, השיח, כל מה שקורה כאן, מקרין למטה לחברה. והחברה שלנו קרועה, שסועה, מדממת. אני רוצה לאחל לנו באמת שאנחנו נמצא את הדרך להיות כמו באותה הופעה שסוגרת את דבריו של נעם חורב, של הרבה מאוד אנשים עם דעות שונות, עם תפיסות שונות, עם אורח חיים שונה, אבל כאלה שמסוגלים להיות ביחד וליהנות יחד מערב בהופעה או מחיים משותפים במדינה שאני יודעת שכולנו אוהבים. כן, כולנו אוהבים את המדינה שלנו, וככל שאנחנו נייצר פחות שנאה – שמגיעה בעיקר מהמקום הזה – אולי נצליח לרפא את החברה שלנו. 
+
+ אבל כל זה לא יוכל לקרות בלי שנעצור את הטירוף עכשיו. עדיין לא מאוחר. עדיין לא מאוחר עד מחר ב-12:00. עדיין לא מאוחר. מי שמדינת ישראל חשובה לו, מי שאזרחי מדינת ישראל חשובים לו, מי שהחברה בישראל חשובה לו, יעצור. זאת לא כניעה. אני שומעת אותם אומרים, חבר הכנסת דוידסון: אנחנו לא ניכנע. זאת לא כניעה. אנחנו לא אויבים. לעצור עכשיו ולהגיד שמדינת ישראל מעל הכול, שאנחנו רוצים להפסיק את הדימום הזה ברחובות, זאת גדולה. זאת גדולה. בזה נמדדת מנהיגות. 
+
+ ומכאן אני רוצה לקרוא לראש הממשלה ולאנשים השפויים שעוד נשארו בליכוד: תעצרו. בואו נשב, נדבר. אז זה לא יקרה מחר, אז זה יקרה בעוד כמה חודשים, בעוד שנה, בעוד מספיק זמן, שאנחנו כולנו ביחד נגבש שינויים במערכת המשפט בהסכמה רחבה, בלי לפגוע במשטר במדינת ישראל. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון.
+
+
+משפט יפה מאוד. ריגשת אותי.
+
+
+- - -
+
+
+אדוני היושב-ראש, אדוני השר מרגי, כל חברי הכנסת במליאה, ערב טוב. אוי אוי אוי, איזה לילה יש לנו פה היום – אתה צריך לשים לי זמן. הפעם אפילו הכנתי הכול מראש. בדרך כלל אני נואם מליבי, אבל הפעם הכנתי, כדי להיות מסודר, כי יש לי הרבה מאוד דברים להעביר. חברים יקרים, ההצבעה ��ל ביטול עילת הסבירות היא סיום עצוב מאוד למושב קטסטרופלי ולממשלה שהיא טרגדיה למדינת ישראל. כנס הקיץ יסתיים עם ממשלה שלמה שחטפה מכת שמש; לא רק ביבי, כולם, חטפתם מכת שמש. אין הסבר אחר לממשלה שפועלת נגד העם וקורעת אותו מבפנים – העם שלה, העם של כל הממשלה. אין הסבר אחר לממשלה שצעד אחרי צעד מפרקת מדינה מוצלחת ומלאת הישגים והופכת אותה לכישלון.
+
+ למזלנו, דווקא כשהממשלה חולה, העם מגלה כמה הוא בריא. אני באמת מציע לכם לצאת החוצה ולראות כמה העם שלנו בריא. כל אותם עשרות אלפי המפגינים, עשרות אלפי האנשים המדהימים, שצעדו לירושלים עם הילדים שלהם, אנשים מבוגרים וצעירים ונשים – פשוט מרגש ומחמם את הלב. הדנ"א הישראלי לא מוכן להיכנע בפני מי שרוצים להגביל לו את החופש. עם של בני חורין שמוכן להילחם על חירותו, ציבור של פטריוטים ואוהבי הארץ שהחליטו לצעוד למען עתידם – לצעוד למען עתיד יהודי ודמוקרטי; לצעוד כדי לחבר את תל אביב לישראל; לצעוד בִּשביל ובַּשביל של מגילת העצמאות. 40 שנה נצעד, אם צריך – הכול כדי להיות עם חופשי בארצנו. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ומנגד עומדת לה ממשלה מנותקת והרסנית, ממשלה של סחטנים חסרי מעצורים שבראשם עומד אדם חלש וסחיט. מי האמין ש-28 שבועות אנשים יצאו כל מוצאי שבת ובאמצע השבוע מהבתים שלהם בימים, בלילות, בחום ובגשם, עם דגלים של מדינת ישראל – 28 שבועות של מחאה אמיתית מהדם, מהלב, מהנשמה של האנשים? אני לא האמנתי. אף אחד לא האמין. בטוח שגם ראש הממשלה. אבל זה קורה, זה קרה וזה יכול לקרות עוד 28 שבועות.
+
+אדוני היושב-ראש, לפני 28 שבועות אני יחד עם שני חברים יקרים, דודו סלמה ורון פרי, עם בידורית קטנה, יצאנו להפגנה קטנה בנתניה, עיר של המעוז הליכודי. במוצאי השבת האחרונה מעל 30,000 איש היו שם. אז אי-אפשר לעצום את העיניים; אי-אפשר לסגור את האוזניים. אם זה קורה בנתניה, באור עקיבא, באור יהודה ובעוד הרבה מאוד מקומות של המעוז הליכודי הימני, אז צריכים פשוט להגיד: משהו מטורף קורה במדינה הזאת. 
+
+בתוך חצי שנה, שיא גינס, הצלחתם להרוס מדינה שלמה. בכל חלקה טובה פגעתם, וכל זה בשביל הרפורמה. השתגעתם לגמרי. הרסתם מדינה שלמה בגלל אדם מגלומן עם טירוף שעמד לפני עם ישראל לפני יותר מחצי שנה, בלי מחשבה לאן זה מוביל, ובטירוף מול כל עם ישראל: אני הולך לשנות את כל מערכת המשפט, אני הולך לשנות את הצביון הישראלי – בשחצנות, ביהירות. כן, זה היה שר המשפטים מר לוין. פגעתם בביטחון, בכלכלה, ביחסי החוץ, במשילות, ובעיקר – פירקתם את האחדות של העם שלנו, את האחדות של עם ישראל, שבזה היינו החזקים ביותר. ממשלה מופקרת, חסרת אחריות. ואתם לא תירגעו עד שתגמרו לגמרי את המדינה. לא תעצרו על הבלמים. 
+
+אחרי כל הארס שאתם מפזרים, אתם עוד מנסים לספר לסיפור שאתם ממשלה טובה. כל היום מדברים על הנדסת תודעה, ובפועל אתם לא מפסיקים לרמות את הציבור, לא מפסיקים לרמות את האנשים שבחרו בכם. איך אני יודע את זה? כי אני נמצא איתם ברחובות, עם אנשי הימין שלא מאמינים למה שקורה. אבל אתם אומרים: לא, אין שם אנשי ימין. עדיף לכם לאטום את העיניים. אז, אני מזמין אתכם לפגוש אנשים – כן, גם בנתניה – עם כיפות, אנשים מבוגרים שבאים ומוחים על הטירוף הזה שאתם עושים. הם לא האמינו שהפתק שלהם בקלפי יהיה למטרה הזאת, למטרה של פירוק המדינה. 
+
+ אתם לא מפסיקים למכור שקרים. כל מה שאתם אומרים זה 180 מעלות ההפך מהאמת, ויש לי אין-ספור דוגמאות לכך, ואלה לא המצאות, ואני אתן לכם כמה. אתם טוענים ואומרים ומדברים על משתמטים ועל סרבנות. ממשלה של משתמטים היא בעצם הממשלה הזו. ממשלת משתמטים מדברת על סרבנות, מעיזה לקרוא לטייסים שלה ללכת לעזאזל. אז בואו, אתם רוצים לדבר על סרבנות? בואו נדבר על שתי מפלגות שלמות בקואליציה שאצלן סירוב להתגייס זה מדיניות, זה המדיניות שלהן, מה לעשות, זו האמת; בואו נדבר על שר אוצר שהוא גם שר במשרד הביטחון שעשה 11 חודשים צבא; בואו נדבר על מאי גולן, השרה לקידום מעמד האישה, שהצהירה שהיא דתייה בזמן שעשתה אודישנים כמנחה בערוץ הילדים. עכשיו, סיפרתי לך, אדוני חבר הכנסת אלעזר שטרן, על הבת שלי, שהשתחררה השבוע אחרי שש שנים בצבא, סרן, שש שנים נתנה למדינה; והיא מספרת לי פה סיפורים, גב' מאי גולן, שלא היה לה נוח, שהיה לה קשה. בלבולי מוח. איפה היית כשכל החברות שלך עשו צבא, כשנתנו למדינה? בואו נדבר על בן גביר, שר לביטחון לאומי לא פחות ולא יותר, שהיה כל כך שקוע בכהניזם שלו עד גיל 18 שהצבא הוקיע אותו ולא גייס אותו בכלל. אז מי הסרבנים? ממשלה של סרבנים שמעיזה לדבר על סרבנות.
+
+אתם רוצים שאני אתן לכם עוד כמה דוגמאות לצביעות של הממשלה הזאת? בואו, אני אתן לכם. הממשלה הזאת טוענת שהיא ימין מלא על מלא, ימין מלא על מלא, אבל במשמרת שלה – כמה זה, שבעה חודשים? נורו לעבר ישראל 1,496 פצמ"רים ורקטות. בואו ואדבר איתכם על ממשלת השינוי. העפיפון הראשון, הבלון הראשון שעף באוויר לכיוון מדינת ישראל – הצבא נכנס בכל הכוח והפסיק את הנושא הזה של הבלונים. אתם זוכרים, נשרפו עשרות דונמים חקלאיים של אנשים יקרים שעובדים קשה כדי לגדל את החקלאות שלהם, והממשלה הזאת הפסיקה את זה. השקט שהיה בדרום לא היה שנים רבות. אז כשאתם מדברים על ממשלה ימין על ימין, תלמדו מה עשתה הממשלה הקודמת. היא באמת הייתה ימין מלא, ולא כמו סיפורי הסבתא שלכם.
+
+ממשלה שעשתה קמפיין שלם על יוקר המחיה. אתם זוכרים את ביבי מתדלק, הולך לסופר, מבטיח הבטחות: אצלנו הדלק יהיה יותר זול, והחלב יותר זול, והביצים יותר בזול. מפלגת ש"ס סיפרו על עוף שיהיה בזול וכל מיני סיפורים. לא ביצים ולא נעליים. שקרנים. אנשים לא יכולים לגמור את החודש, אנשים שמרוויחים טוב לא יושבים בבית; מעמד הביניים לא מצליח לגמור את החודש. אז איך אתם יכולים להסתכל בעיניים של האזרחים וגם באלה שבחרו אתכם? אז עוד שקר ועוד שקר ועוד שקר. אוי, אלוהים, אתם מספרים סיפורים, והממשלה הזאת, שמדברת על אחדות אבל בפועל משסה איש באחיו, קוראת לציבורים שלמים "אנרכיסטים", "פריבילגים", "בוגדים", "אויבים"; ממשלה שטוענת שהאזרחים הפטריוטים שמפגינים ויוצאים להפגין ממומנים, בעוד השרים שלהם בעצמם מפרסמים לו"ז הסעות ומתגברים רכבות להפגנות בעד ההפיכה. כן, גם היום. מי אתם חושבים כל האנשים שהגיעו לתל אביב? איך הם הגיעו? אוטובוסים ממומנים, רכבות, הכול כדי להביא אותם. 
+
+ אבל אין פה תחרות איזה צד יותר חזק. יש פה את האמת, ואת האמת אני שם פה על השולחן. ממשלה שמצהירה שתגן על הקהילה הגאה, אבל בזמן שהיא אומרת שהיא תגן על הקהילה הגאה עומד חבר כנסת מהקואליציה, חבר כנסת, כן, שמו פינדרוס, וטוען שקהילת הלהט"ב יותר מסוכנת מדאעש וחיזבאללה. אלה המילים שפינדרוס הוציא מהפה שלו: יותר מסוכנים מחיזבאללה, והבן אדם הזה עדיין מסתובב פה בכנסת והוא עדיין חבר כנסת אחרי המילים שיצאו לו מהפה. זה פשוט לא ייאמן. יושבים אנשים, כן, חלק מהקהילה הגאה, גם אנשים צעירים שלא יצאו עדיין מהארון, ושומעים את הדברים האלה. איך ילד בן 16 שהוא מהקהילה הגאה יכול להרגיש כשמדברים אליו בצורה כזאת בבית המחוקקים של מדינת ישראל? 
+
+ ממשלה שמדברת על כך שהמפגינים פוגעים בחופש התנועה, אבל התנועה נעצרת בשבתות, גם במקומות חילוניים לא מאפשרים לאנשים לנסוע. עכשיו מדברים על חופש התנועה? הוא צריך להיות בשני הכיוונים; ממשלה שמגבה שורפי בתים על יושביהם ומרשה לעצמה להלין על הפרת הסדר הציבורי; ממשלה שהבטיחה משילות וביטחון אישי ומתנהלת באוזלת יד למול הרצח בחברה הערבית. חברים יקרים, 129 אזרחים מהחברה הערבית נרצחו מתחילת השנה. אנחנו בחודש יולי, 129 אזרחים נרצחו, ואיפה נמצא שר הטיקטוק? איפה נמצא האדם שרץ לכל אירוע, פתח לשכות בכל מיני מקומות, הוציא את האקדח שלו ונפנף כמו איזה קאובוי? איפה הוא? איפה נמצא בן גביר? 
+
+ ואני שואל, ביבי: איך שמת אדם כזה, אדם עם כתבי אישום, אדם שהורשע, איך שמת אותו להיות שר המשטרה, השר לביטחון לאומי? זה פשוט לא ייאמן. אתה לא רואה מה קורה? אנשים בחברה הערבית מפחדים שהילדים שלהם יצאו מהבית, אנשים נרצחים יום אחרי יום, ומה עושה שר הטיקטוק? רק רץ לתקשורת, רק רץ ומספר סיפורים. הייתה תוכנית שלמה של סגן השר סגלוביץ', ניצב בדימוס סגלוביץ', תוכנית שעבדה, סדורה, עם פגישות שבועיות, שמאחדת את כל המשרדים, תוכנית שכבר הורידה, הוכיחה את עצמה. מה הוא עשה כשנכנס למשרד, בן גביר? קודם כול עצר את התוכנית. הדבר היחידי שעבד במשרד לביטחון לאומי – עצר אותו. למה? כי זה לא טוב לאגו שלו. הוא לא חושב על החברה הערבית, הוא לא חושב על האזרחים; הוא חושב על עצמו, על בן גביר. זה הדבר הכי מסוכן לנו כחברה, ומי שחושב שהרציחות בחברה הערבית לא יזלגו אלינו, ליישובים היהודיים, טועה טעות מרה. אם לא נעצור את זה עכשיו, זו סכנה אמיתית לחברה הישראלית, לחיים בחברה הישראלית. 
+
+ ממשלה שבה הדבר הראשון שעשה שר האוצר, מיסטר גרנדמייזר – הדבר הראשון שהוא עשה, הוא ביטל את המס על המשקאות הממותקים. דבר ראשון. זה היה הדבר הכי חשוב לעשות – לבטל את המס על שתייה ממותקת. ואחר כך אנחנו, כמדינה, מתפלאים שאנחנו במקום ראשון בעולם, כן, חברים, במקום ראשון בעולם בקטיעת איברים בעקבות מחלת הסוכרת. אבל שר האוצר, זה לא מעניין אותו, זה ממש לא מעניין אותו, אז הדבר הראשון זה לבטל את המס הזה.
+
+ובואו נדבר על נשים. אני אבא לשלוש בנות. אני רוצה שיגדלו בחברה שמעצימה נשים. אני רוצה שיסתכלו ויראו שיש שרות ומנהיגות ומנכ"ליות ונשים חזקות בחברה הישראלית. ילדה צעירה שרואה מנכ"לית או שרה שעושה דברים משמעותיים, זה משפיע עליה; כן, גם בעולמות שלי, של הספורט. וגם שם עוצרים את הנשים, כי נשים לא מעניינות את הממשלה הזאת. אתם יודעים כמה מנכ"ליות יש בכל המשרדים? יש 34 משרדים, ויש בשני משרדים שתי מנכ"ליות. מתוך 34 משרדים – שתיים, אחת אצל מאי גולן, במשרד למעמד האישה, והשנייה אצל גב' מדפסת, שרת ההסברה. יש לה גם מנכ"לית, ואני בכלל לא יודע מה המשרד שלה עושה, כי ההסברה על הפנים, אבל תכף אני אגיע לנושא של ההסברה. שתי מנכ"ליות. אז ככה רוצים לקדם נשים? זה מה שאנחנו רוצים שהבנות שלנו יראו, מדינה חשוכה, פרלמנט חשוך? שמספר חברות הכנסת יורד, שמספר השרות יורד, שמספר המנכ"ליות יורד? בושה כזאת.
+
+ ממשלה שמדברת על ישראל השנייה ובפועל מזניחה שנים את הפריפריה. איפה הייתם 40 שנה? הרי 40 שנה אתם בשלטון. 40 שנה לא יכולתם לטפל בפריפריה? 40 שנה אתם מספרים סיפורים, 40 שנה מבטיחים הבטחות, ואחרי זה מתפלאים שפחות ילדים מהפריפריה מגיעים ל-8200, פחות ילדים מהפריפריה מגיעים לטיס, פחות ילדים מהפריפריה מגיעים לאקדמיה – כי לא עשיתם כלום 40 שנה. רק לפני שבוע היה דיון חירום בוועדת החינוך לגבי האוניברסיטה בקריית  שמונה, שאתם עוצרים אותה. לא מגיעה לקריית שמונה אוניברסיטה? לא מגיעה לפריפריה בצפון אוניברסיטה? הכול מוכן, המל"ג אישר, עבר כבר תקציב. לא, השר קיש עוצר את זה. למה? ככה. ואחרי זה מדברים על זה שאתם רוצים לפתור בעיות בפריפריה. אז אם לא תהיה אוניברסיטה בצפון, זה ישפיע גם על העסקים, זה ישפיע על הבנייה, זה משפיע על כל פרמטר. אני קורא לשר קיש לאמץ את ההחלטות של המל"ג ולפעול להקמת האוניברסיטה.
+
+ממשלה שמדברת על גיוון של שופטים – אתם כל הזמן מדברים על שופטים בבית המשפט העליון, כל הזמן. אין מזרחים, אין ערבים, אין ואין ואין ואין ואין, וטוענים שזה קשור לרפורמה. אז 40 שנה הייתם בשלטון, ומי מינה את השופטת המרוקאית הראשונה לבית המשפט העליון? מי מינה? ממשלת השינוי. לא ממשלת ביבי, לא הליכוד; ממשלת השינוי מינתה, אז תפסיקו לבלבל את המוח שזה חלק מהרפורמה.
+
+ממשלה שרוצה לשנות את שיטת הממשל המשטר בישראל באופן חד-צדדי ומתלוננת על פגיעה בדמוקרטיה. אני מחזיר אתכם לנאום של יריב לוין השחצני, היהיר, ה-64 מנדטים. אז חברים, אומנם יש לכם 64 מנדטים, אבל אין לכם זכות ואין לכם מנדט לעשות כל מה שבא לכם. גם אני בשבוע שעבר הייתי בהצבעה על בחירת יושב-ראש הבניין שלי, אדוני היושב-ראש, ובחרנו את אלון ליושב-ראש הבניין. תאר לך שבשבוע הבא יושב-ראש הבניין שלי יחליט שאת הזבל לא זורקים יותר בפח, אלא משאירים את זה במעלית. למה? כי בא לו. הוא היושב-ראש, הוא יכול להחליט. זה שיש 64 מנדטים לא אומר שאתם יכולים לעשות ככל העולה על נפשכם. ממשלה שרוצה לבטל את עילת הסבירות – אל תגידו "לצמצם", אתם רוצים לבטל את עילת הסבירות – אבל מדגימה באופן הכי טוב למה אנחנו חייבים את עילת הסבירות. בקיצור, עולם הפוך ראיתי, ממשלה הפוכה שמבצעת הפיכה. משרד הסברה שלם לא יסתיר את הבושה שלכם. לא יעזרו לגברת דיסטל אלף מדפסות. שום דבר אתם לא מצליחים להסביר.
+
+העובדות מדברות בעד עצמן. זאת ממשלת חורבן, נקודה. אני שמח שהשר מרגי נמצא פה. השר מרגי, אני פונה אליך. אתה יודע למה אני מתגעגע? אני אגיד לך. כחילוני אני מתגעגע לרב עובדיה יוסף. אם הרב עובדיה יוסף היה בחיים, כל אחד היה מקבל פה סטירה ולא היינו מגיעים למצב הזה; הוא היה עושה סדר בכל ההתנהלות הזאת של הקואליציה, כל היהירות הזאת, כל השחצנות הזאת וכל המחשבה שאפשר לעשות מה שרוצים, כי הרב עובדיה יוסף היה אדם מתון והבין את החברה הישראלית. חבל שאין לנו היום אחד כזה שיודע לתת את הסטירה הזאת. את זה אני אומר כאדם חילוני במדינת ישראל.
+
+אבל מה לממשלה הזאת ולעובדות? רצים כמו עיוורים אל התהום, ותכף אנחנו נופלים אל התהום. במקום לרכך את המחלוקות ולהרגיע את הציבור המפוחד – כי הציבור מפוחד – אתם, המנותקים בקואליציה, מבקשים שנסמוך עליכם. על מי אנחנו נסמוך? על מי אני יכול לסמוך, על בן גביר, על סמוטריץ', על סוכות, על אלמוג כהן, על לימור סון הר מלך, על פוגל? אלה האנשים שאתם רוצים שאנחנו נסמוך עליהם? תסמכו עלינו, הם אומרים. חושבים שהציבור בישראל מטומטם, בונים על זה שלא נבין שהסבירות היא הלבנה הראשונה בשינוי שיטת המשטר בישראל. 
+
+ אמרה מפורסמת אומרת שיש שני דברים שמוטב שלא לראות איך מכינים אותם, שהם מסריחים: חוקים ונקניקיות. בשניהם התהליך דוחה ומעורר בחילה. אצל הממשלה הזאת כל מה שדוחה בחוקים ובנקניקיות משתלב יחד לשיטת הסלמי. פרוסה אחרי פרוסה מדינת ישראל משנה ותשנה פניה; חתיכה אחרי חתיכה מפרקים את העם הזה מבפנים; שלב אחרי שלב מעבירים את ההפיכה המשטרית, הורסים ומצפים שאנחנו נשתוק. אז אני אומר לכם, אני וכל אותם מאות אלפים: אנחנו לא נשתוק. אנחנו לא נשתוק. אנחנו לא נשתוק. אתם אומרים לנו: זה רק סבירות, מה אתם בלחץ, אבל אנחנו יודעים שזאת בעצם רק הפרוסה הראשונה של הסלמי. אתם מנסים לסבן אותנו, אבל את הריח של נקניק הסלמי הזה אפשר להריח מקילומטרים. אפשר להריח, בעקבות כל החוקים ההזויים שהתעסקנו איתם בחודשים האחרונים. לילות שלמים התעסקנו איתם. לא התעסקנו עם גב' שושנה מקריית שמונה, שהמקרר שלה ריק; לא התעסקנו עם אדון ירוחם, שלא יכול לשלם את המשכנתה שלו. התעסקנו בפירוק הרשות לקידום מעמד האישה – כן, מאוד חשוב היה לכם לפרק את הרשות לקידום מעמד האישה; בחוק המתנות – מאוד מאוד חשוב היה להעביר פה שני לילות בחוק המתנות; בחוק הנבצרות; בחוק טבריה המושחת; בהדחת הניצב עמי אשד; בדחייה של כינוס הוועדה לבחירת שופטים – עשרות שופטים חסרים במשפט הישראלי בבתי המשפט, עשרות, מדברים על יותר מ-100, אבל זה לא מעניין, זה לא רפורמה בבתי המשפט.
+ 
+אז אני שואל אותך, השר יריב לוין, אני מסתכל על השם שלך, אתה לא נמצא פה, אבל אולי זה יגיע אליך: אולי הגיע הזמן לטפל באמת במערכת המשפט? אולי הגיע הזמן להקים את הוועדה לבחירת שופטים ולבחור שופטים ולהחזיר לעם ישראל בית משפט שיעבוד, ואנשים לא יחכו ארבע שנים למשפט ולא ימשכו אותם? אולי הגיע הזמן לטפל בדברים האמיתיים? התעסקתם ואתם מתעסקים בזובור על היועצת המשפטית לממשלה – זה מה שמפריע לכם, זה מה שמעניין אתכם – בניסיון להגביל את זכות המחאה ובעוד שלל החלטות וחוקים הזויים. בגדול אתה עם ממשלה לא סבירה, פשוט ממשלה לא סבירה. ממשלה חלשה שנכנעת לקיצוניים שבתוכה ונגררת אחריהם; ממשלה של נקניקים שבמקום לעשות טוב לאזרחים מתעסקת בסלמי.
+
+אבל זו לא רק הצביעות של הממשלה הזאת וזה לא רק הסירחון של הסלמי. לממשלה הזאת גם חשוב לתקוע אצבע בעין לאזרחים שנתנו את כל חייהם על מנת להגן עליה. במקום לפעול לאחדות ולהרגעה של הציבור, אתם ממשיכים להסית ולהכפיש אזרחים נפלאים.
+
+השבוע יתקיים צום תשעה באב, אדוני, שהעם היהודי מציין במשך אלפי שנים. לפי המסורת, בתאריך הזה נחרבו שני בתי המקדש בירושלים, והעם היהודי יצא לגלות ארוכה. איך הגענו למצב הזה, שבו החברה והמדינה היהודית התפרקה פעמיים – ומה ההיסטוריה מבקשת ללמד אותנו? מסר אחד ויחיד שכל ילד יודע, ואני מצטט: מפני שנאת חינם נחרבה ירושלים. שנאה ופילוג מובילים לחורבן. שנאה ופילוג מובילים לחורבן. חברי הקואליציה הזאת, אתם, שמתיימרים לייצג את היהדות, עוד לא הצלחתם להפנים את המסר היהודי הבסיסי הזה, הבסיסי הזה? מרגע שעליתם לשלטון אתם לא מצליחים לסגור את הפה. מרגע שעליתם לשלטון אתם נמצאים בתחרות כלפי מטה שבה כל חבר אומר אמירה יותר מזעזעת. במקום להתאפק ולשתוק בימים רגישים אלה, אתם מסיתים; במקום להוסיף לאחדות, אתם מפלגים; במקום להבין שהעם חרד ומפוחד מהשינויים הקיצוניים שאתם עושים, אתם מזלזלים בכאב שלו. וזה אמיתי. 
+
+ עמד פה השבוע פעמיים השר אקוניס במשך רבע שעה כל פעם ואמר דברים חמורים, מבחינתי נוראיים, על אנשים שמגינים על מדינת ישראל. ישבתי פה בכיסא שלי ונחרדתי, פשוט לא יכולתי אפילו לענות לו מרוב השנאה שיצאה לו מהפה. שר במדינת ישראל, במקום שיבוא וירגיע את הרוחות ויוריד את הלהבה, עמד פה במשך 15 דקות ופשוט אמר את הדברים הכי קשים לאנשים שנתנו את חייהם למדינת ישראל, את חייהם. 
+
+לא חסרות דוגמאות לשיח הזה, הזמן קצר והאמירות מרובות, אבל אני אתן לכם כמה דוגמאות: חבר הכנסת שמחה רוטמן, שהוא אחד ממובילי הטירוף הזה, אמר שהוא מזלזל בפחדים של הציבור. אדוני שמחה רוטמן, ישבתי בוועדה שלך שעות על גבי שעות ולמדתי שני דברים: האחד, שאתה אדם מסוכן – אדם מסוכן לממשלה הזאת, אדם מסוכן לחברה הישראלית, אדם מסוכן לעתיד הילדים שלנו. ולמה אתה מסוכן? כי אתה לא מקשיב לאף אחד. במשך ימים רבים ניסו אנשים – ולא רק חברי כנסת; המומחים הגדולים ביותר במערכת המשפט, במערכת הביטחונית, בכלכלה, בהייטק, בחינוך – לבוא ולהסביר כמה המהלך שלך מסוכן, כמה המהלך שלך יפגע בעתיד מדינת ישראל. הדבר היחידי שעשית זה פשוט להעיף מהוועדה חבר כנסת אחרי חבר כנסת, מומחה אחר מומחה. לא הסכמת להקשיב לאף אחד. לא הסכמת להפנים שיש אנשים שיודעים יותר טוב ממך. אתה יודע הכול, אתה הכי חכם, אתה הכי נבון. אבל בוא אני אגיד לך, אתה לא. אתה לא הכי חכם ואין לך הכי הרבה ניסיון. דבר אחד אני יודע עליך: אתה שחצן ואתה אדם שלא מוכן להקשיב לאחרים ואתה מסוכן לעתיד מדינת ישראל. כנראה שהמשפט "משנכנס אב ממעיטים בשמחה" פחות מדבר אל מר רוטמן, שמאוד עולץ בימים אלה. אני ממש ראיתי את רוטמן מחייך, שמח, ואני לא מבין איך הוא שמח בתקופה הזאת. 
+
+השר שלמה קרעי קרא לטייסים שמוכנים להקריב את חייהם עבור המדינה: לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם. השר קרעי, מי אתה בכלל? מה עשית בחיים שלך, וגם בצבא, למען מדינת ישראל? איך אתה לא מתבייש ומאיפה יש לך את התעוזה הזאת לקרוא לקצינים, לטייסים, לאנשי סיירות, לאנשים שנתנו את חייהם בביטויים האלה? אני במקומך הייתי מתבייש מול המשפחה שלך ומול החברים שלך. חבר הכנסת ניסים ואטורי, שאמר על אהוד ברק, רמטכ"ל וראש ממשלה במדינת ישראל, גיבור ישראל, שהוא היה מועמד לתלייה. ניסים ואטורי, הקפטן, בעל הספינה שיוצא להפלגות, שקורא לאנשים להירשם להפלגה, חבר כנסת במדינת ישראל קורא לרמטכ"ל לשעבר מועמד לתלייה. חברת הכנסת טלי גוטליב, שהאשימה את השמאל בבגידה במדינת ישראל, לא פחות ולא יותר, אותה גוטליב גם האשימה את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בפיגוע הרצחני בירושלים שהביא למותם של שלושה בני אדם. תומכי הממשלה בתקשורת לומדים מהם ואומרים שטייסי המילואים הם מוגלה שצריך להוציא. כן, אמר את זה ברדוגו, אחד מהשופרים שלהם.
+
+חברי ליכוד מכניסים לכנסת שוב ושוב את משה מירון. אני מתפלא שהוא לא נמצא פה, כנראה שהיציע סגור. הבן אדם נמצא פה יותר מחברי כנסת, יושב פה במקום הזה כל יום, כל יום, שעות. אדם שיזם את קמפיין השטנה "שמאלנים בוגדים". אז לפחות היום הוא לא נמצא פה, אבל אני בטוח שהוא בבית, שומע. אז אני אגיד לך משהו: אני אדאג לזה שלא תיכנס לכנסת, כי אתה אדם מסוכן. פעיל ליכוד נוסף אמר שהוא גאה על שישה מיליון אשכנזים שנשרפו בשואה. אדם שהוא השופר של מפלגת הליכוד במשך שנים, אומר כך על שישה מיליון אנשים שאיבדו את חייהם. הסבא שלי, הסבתא שלי, המשפחה שלי. השר דודי אמסלם, ששבוע אחרי שבוע עומד פה, מכתים ומזלזל בציבור שלם של פטריוטים שנלחם על המדינה – עומד פה ככה, עם הידיים בצורה כזאת, וקורא לטייס בכיר, גיבור ישראל: צפונבון שנסרט ליד העין, והמפגינים מגיעים עם רולקסים ועם מרצדסים. יום אחרי יום הוא עומד פה. הזלזול הזה בעין של אותו אלוף-משנה הוא תקיעת אצבע בעיניים של הציבור, הציבור כולו, ובעיקר ציבור המפגינים. ובעוד שהשר אמסלם מזלזל במפגינים עם הפלאפל על הכתפיים, לבן גביר, שר הפיתות, שר הטיקטוק, חשוב לצייץ שזה בר סלטים פתוח, שמתחילים רק הסלטים, שזה רק המתאבנים. שר במדינת ישראל, הבנתם אותי? חצי עם חרד למדינה שלו ובן גביר עסוק בלקושש עוד קצת לייקים. זה מה שמעניין אותו. זה מה שמעניין את השר הזה, עוד לייקים ועוד לדבר לבייס, לבית שלו, אבל מה שקורה במדינה לא מעניין אותו בכלל. כלום לא מעניין אותו.
+
+כאילו לא די בזה, לבן גביר היה חשוב מאוד לשתף סרטון שכל-כולו הסתה נגד הטייסים של צבא ההגנה לישראל. כמו שהפתגם אומר, אם אי-אפשר להביא את הפוליטיקאי לשרת בצה"ל, נביא את צה"ל שישרת את הפוליטיקאי. צה"ל צריך לשרת עכשיו את בן גביר. ההתעקשות של בן גביר להשאיר את הסרטון מדגישה באופן הטוב ביותר שגם עם חליפה ומאבטחים ועניבה הוא נותר אותו פירומן עם גפרור ביד אחת וסמל של רכב ביד שנייה; אותו ילד כהניסט שהחזיק את הסמל של המכונית של רבין, זיכרונו לברכה, אותו אדם נשאר ונמצא פה בממשלה. אחר כך הוא מספר לכולנו שאנחנו אחים שלו, אבל אנחנו נזכור שמה שמעניין אותו יותר מכול זה עצמו בלבד והקמפיין הלא-נגמר שלו, קמפיין שהמחיר שלו הוא 129 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה. אני חוזר על המספר הנורא הזה.
+
+ חבריי בליכוד, אני פונה אליכם, המעטים שעוד נותר להם עמוד שדרה: לאן אתם רוצים להגיע? עד מתי תיתנו לחברי הממשלה הזאת לגרור אתכם ביחד איתם אל התהום? אני קורא לכל אותם חברי הכנסת שעדיין נשארה בהם המחשבה, הרצון לשמור על המדינה: אלי דלל, אושר שקלים, עמית הלוי, אריה קלנר, אופיר כץ, אליהו רביבו – אל תשתקו. אל תיתנו למטורפים האלה, לקיצוניים האלה, להרוס את מדינת ישראל. יש לכם את הכוח לעצור את זה. עד מתי תיתנו לחברי הממשלה הקיצונית הזאת לגרור אותנו ביחד איתכם אל התהום? אתם בעצמכם יודעים שבנימין נתניהו כבר מזמן לא עם שתי ידיים על ההגה, הוא בקושי עם יד אחת. אני לא מדבר על המצב הבריאותי שלו, אני מאחל לו הרבה בריאות, אני מדבר על החולשה שלו. ראינו את זה גם בהסכמים הקואליציוניים המטורפים שהוא עשה עם המפלגות הקיצוניות. נתן לבן גביר הכול. הכול. ואחרי זה בן גביר סחט אותו עוד ועוד ועוד. ביבי, עד מתי, מתי אתה תעצור את זה? זה עדיין לא מאוחר, עד מחר ב-12:00 עדיין אפשר לעצור את הדהירה הזאת אל התהום.
+
+אתם כולם יודעים, כל חברי הליכוד, שאת המחיר הכבד מנשוא משלמת את כל מדינת ישראל. גם הילדים שלכם, חברי הכנסת של הליכוד, ישלמו ומשלמים את המחיר הזה. הגיע הזמן לפקוח את העיניים ולעצור את הדהירה הזאת. מתי תתעוררו? מתי? 
+
+לפני שאני אסיים, מספר מילים אישיות מאבא שלי. אני רוצה להגיד לכל מי ששומע: אנחנו, מפלגת יש עתיד כולה, רוצים פשרה. אנחנו לא רוצים להגיע לתהום הזאת. ראש המפלגה שלנו עשה ועושה ללא לאות, ימים ולילות, כדי לעצור את הנפילה לתהום. הוא מושיט את היד, אבל אנחנו צריכים גם את היד השנייה שתהיה מושטת אליו. אנחנו לא נוכל לוותר על העקרונות הבסיסיים שלנו, המרכזיים שלנו, על הדמוקרטיה של מדינת ישראל, על שומרי הסף של מדינת ישראל, על היועצת המשפטית, היועצים המשפטיים של המשרדים. מרגי, לא כולם כמוך, לא כולם כמוך. יש פה שרים הזויים בממשלה הזאת, שאי-אפשר לסמוך עליהם. הלוואי שהיו עוד כמוך. אנחנו לא יכולים לסמוך על בן גביר ועל סמוטריץ' ועל אליהו ועל מאי גולן. לא יכולים לסמוך עליהם. חייבים שיהיה מישהו שיגן עלינו מפניהם, ואי-אפשר לוותר על שומרי הסף. אתם צריכים להבין את זה.
+
+אבא שלי שלח לי הודעה היום בבוקר, ואני רוצה להקריא לכם את ההודעה. אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את הסיפור של המשפחה שלי. אנחנו היינו ביחד במשלחת ודיברתי על זה לא מעט. משפחה של ניצולי שואה שהגיעו בסוף למדינת ישראל, אלה ששרדו. אבא שלי רופא מרדים כל חייו. כל חייו שירת בצבא, עבר את כל המלחמות כרופא גדודי, ואני מקריא לכם מילה במילה. אני לא יכול להשמיע, נכון? להשמיע מהטלפון אסור, נכון? אז הוא אומר לי ככה: סימוצ'קה, בוקר טוב – ככה הוא קורא לי, סימוצ'קה – אתמול היה יום קשה מאוד בשבילי. כשראיתי מה קורה במדינה, בכיתי יום שלם. זה לא ייאמן, מה שקורה, אז אם אפשר לעשות משהו, תעשו. בבקשה, תעשו. אני מתחנן, כי יבוא אסון וזה חורבן של הבית כולו. תשמור על עצמך, אני אוהב אותך. 
+
+ אבא שלי, בן 83, עוד מעט 84, צריך לשבת בבית ולבכות על מדינת ישראל. לא האמנתי שנגיע לרגע כזה. אני בטוח שכמו אבא שלי, גם חברי הקואליציה שומעים ללא הפסקה אנשים, גם מהאזור שלכם, שמתחננים לעשות שלום בעם, להפסיק את הפילוג, לעצור את החקיקה המטורפת הזאת, שלא מביאה שום דבר טוב למדינת ישראל. 
+
+ אני מאוד מקווה – יש לנו לילה שלם – שגם אותם ראשי מפלגות בקואליציה יבינו שצריכים לשים את הרגל על הברקס ולעצור את האוטו שמידרדר בכל שנייה אל התהום. כולי תפילה שלא נגיע לרגע הזה. כל זה למען מדינת ישראל, לילדים שלך, לילדים שלי, לנכדים שלכם ולעתיד המדינה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון. אלעזר שטרן, 30 דקות. 
+
+
+השר מרגי, בוא, בוא לשולחן הממשלה. גם אם אתה מתבייש, בוא. בוא. לא היה דיון. אתה יודע, כולם מעריכים אותך, שמעת גם את ההערכה שלי כלפיך. בוא, לפני שאתם מחריבים את המדינה, לפחות בדיון אחד תהיה. הרי בממשלה לא היה דיון על זה. אז בוא. 
+
+
+ כולי אוזן.
+
+
+אני אגיד לך בתוך זה, אם אתה רוצה. אני אצטט לך: בהתחשב בהקבלה הבולטת בין השסע הנוכחי לקרבות הפנימיים שגרמו לחורבן בית שני, למה הממשלה ממשיכה? למה אתה ממשיך? חבר ממשלה. אני אגיד לך מי אמר את זה. לא אני. אמר את זה אחד הידידים הכי גדולים של ישראל, שגריר ארצות הברית דייוויד פרידמן. הוא לא איש שמאל, הוא לא איש מרכז; הוא תורם לבית אל, הוא השגריר הראשון שהעביר את הקונסוליה לירושלים, הוא קורא את איכה. אתה רוצה – אני יכול לקרוא, לא הרבה, מכיוון שגם אתה יודע את זה – אנחנו שנינו מכירים את זה כמעט בעל פה, כמו רבים אחרים. כואבים את זה מאוד. ולכן, מתקשים כל כך להבין למה אתה ממשיך. אני יכול להגיד "הממשלה". הכי קל. אתה יודע, ממשלה היא לא משהו של עב"מים. אני לא יודע כמה שרים ושרות יש בממשלה הזאת. נכון שיש בה המון, אז האחריות אולי מתחלקת יותר, אבל להבדיל ממך, יש שם שרים שהם בכלל לא אחראיים, שהם לא מבינים מה זה להיות שר, שלא מבינים את גודל האחריות, אתה מבין, שהם בחיים שלהם לא ניהלו שני אנשים. הם גם כנראה לא יודעים מה זה להיות טייס בחיל האוויר, לכן הם מרשים לעצמם להשתלח ככה. הם גם באמת לא יודעים מ�� זה דמוקרטיה, שזה לא רוב שדורס מיעוט. 
+
+אבל אתה, ואתה לא לבד, אתה עכשיו תורן כאן, בלילה הזה, בלילה שיכול להיות לילה של כאב גדול אבל גם לילה של תקווה. נגזר עליך לשבת כאן בתורנות הזאת. אני רוצה להגיד לך במי הם משתלחים. אפשר לדבר על הקטסטרופה הזאת שמתגלגלת עלינו, ועל ההשוואות שלה בהרבה דברים. אתה יודע כמוני, זאת ממשלה שמלבינה מושגים. מאחזים בלתי חוקיים הופכים להתיישבות צעירה; ציונות דתית כתנועה של גשר הופכת לקיצונית, גזענית, סחטנית, אכיפה אלטרנטיבית – כבר נדבר.
+
+מהפכת קצינים? מהפכת קצינים, השר מרגי? בכל מקום בעולם כשמדברים על מהפכת קצינים זה של לובשי מדים, לא של אנשי מילואים. אין דברים כאלה בעולם, שכל יום הם בכוננות והם חותמים על טופס התנדבות. וגם את זה רוצים לעשות כסוג של גזענות. 
+
+אני גר בגליל, מרגי, לידי טבריה. ג'ינו ואמסלם אלה שמות של טייסים. אני אגיד לך יותר מזה: מי זה הטרוריסט היהודי הכי גדול אולי שצמח ביהודה ושומרון? ברוך גולדשטיין? גם הבן שלו טייס. אם הייתה אפליה, אם חיל האוויר היה בוחר לפי פריבילגים, איפה היינו? אבל הממשלה שלך מרשה לעצמה להשתלח בהם. אני אגיד לך למה הם יוצאים לרחובות: בדיוק מאותה סיבה שאולי לפני שעה או בעוד שעתיים הם יגידו לילדים שלהם: להתראות, ילכו לטייסת, יעלו על מטוס עם מכלים וכמה טונות של פצצות, ויטוסו בגובה – לא משנה איזה – נמוך מאוד, כדי להתחמק. 
+
+ והממשלה שלך קוראת להם פריבילגים, מוגלה, לכו לעזאזל. מה יהיה? אחרי שנגיע לפשרה, מה יהיה? מי יתקן את הכול? מה אתם חושבים, שמחר יתקנו את זה? כבר עשו פה כמה פעמים היום – הלכו על השמות. אתה מבין מה זה שירות בצבא – אתה, הילדים שלך; יש כאלה שלא מבינים על מה מדובר. לא מבינים. אני לא אומר: כדור שרק להם מעל הראש. זה לא משנה. אני לא חושב שזה המבחן, אם אתה יכול לדבר על זה או לא – המושג שירות לא ברור להם. 
+אבל זאת הממשלה שלך. אתה יודע כמוני שכשההיסטוריה תשפוט, היא תשפוט גם אותך כחבר בממשלה הנוראית הזאת, שמעולם לא הייתה כזאת. אתה יודע למה, בין השאר, הטייסים האלה אומרים: נפסיק להתנדב? אני אגיד לך. בגלל שהם, כשהם שלחו פצצה לאיזה קומה 8 בבניין בן 12 קומות בצד שמאל, אולי גם נפגע בלתי מעורב. למה הם עדיין יכולים להמשיך לצאת מהארץ או לטוס באל על? בגלל שיש פה מערכת משפט שמגינה עליהם. 
+
+אבל אמרתי לך, השר מרגי, תגיד לי, יכול להיות שאתה שר בממשלה שמעולם לא היה בה דיון על המהפכה הזאת? יכול להיות? תגיד לי, יכול להיות שבממשלה שאתה נותן לה גיבוי מעולם לא היה דיון על מה שאתה תצביע בעדו – או הצבעת, או החברים שלך, לא משנה. אתה יודע שהממשלה הזאת לא שאלה את שר הביטחון מה המשמעות של הטייסים האלה ושל הלוחמים ושל לוחמי מגלן ודובדבן וגולני והנדסה קרבית, אם נעביר את החקיקה הזאת? לא שאלו. יריב לוין שאל? 
+
+ היושב-ראש אוחנה אומר: הוא שמע על זה כשהוא עשה מסיבת עיתונאים. לא בממשלה, לא היה דיון. בליכוד גם לא היה דיון. זה נראה לך הגיוני להכניס מדינה לנזקים ביטחוניים, כלכליים, מוסריים, חברתיים, שסעים ששנים ייקח לנו לתקן אותם, על קפריזה של איזה שר שהולך איתה שנים? זכותו, אבל תבקשו דיון בממשלה. איפה האחריות שלך כחבר ממשלה? אני ישבתי בממשלה, נראה לך שהייתי נותן גיבוי לדבר כזה? לעולם לא. 
+
+ תלך, במקומות שאתה גר ואני גר מצביעים בעד הממשלה ונגד הממשלה. מדינה שלמה הולכת עם עננה על הראש, עננה שחורה. אז מה, יצאו היום להפג��ן בקפלן? כמה? אתם עושים צחוק? 28 שבועות – יום, לילה, שבת, מוצאי שבת, בעלי עסקים. אני גר בהושעיה. מה אתה חושב, מרגי, איך נסעו להפגנה היום? אנשים נהדרים בהושעיה. אשתי והבת שלי נסעו ב-05:00 ברכב פרטי; אני נסעתי ביום חמישי. גם ביום שישי. איך נסעו היום? אוטובוס מאורגן, הנסיעה בחינם. פעם אחת או פעמיים. זהו. אמרו שהמפגינים מקבלים כסף – שלנו; גם הסעות הם לא מקבלים. אני תורם כסף, אשתי תורמת כסף. לא מקבלת. אבל זה מה שרץ אצל אלה שמביאים עלינו את החורבן הזה. זאת האמת. 
+
+תגיד, הייתי מג"ד מילואים. בחטיבה שהייתי בה נהרגו שלושה בצומת נצרים. מילואימניקים קצינים. שבוע אחר כך, אתה זוכר את הזמנים האלה? נהרג עוד בחור. 
+
+
+ זה גדוד שהייתי מפקד שלו. 
+
+
+ אתה יודע כמה סיבות היו להם להגיד: די, תעזוב אותי מלהיות בגוש קטיף, אני לא מאמין שצריך להיות פה? אבל הם לא סירבו. באיו"ש – עשרות גדודי מילואים, גם עכשיו, לאורך השנה הזאת. הם לא מסרבים. אז אולי תשאל את עצמך ותשאלו את עצמכם למה הטייסים האלה, המפקדים האלה, כל הלוחמים האלה, למה הם כן מסרבים? תגיד, ראית פעם תופעה כזאת ברחובות פה? אתה חושב שגנץ או לפיד, כל אחד לחוד וכולם יחד, מסוגלים להביא מאות אלפי אנשים בתדירות כזאת לרחובות? אז אולי תשאלו את עצמכם. מה אתם משווים את זה לגוש קטיף?
+
+ השבת במקור ראשון – לא יודע אם אתה הכרת את רייש מעצמונה, שגר שם. הוא היה מאוד פעיל במשתלות, בכול. איש – באמת יזם בחסד עליון. הבן שלו אומר: כשההורים שלי היו צריכים לנסוע, אבא באוטו אחד, אימא באוטו אחר, לא היינו בטוחים שיש לזה תוחלת. וכל פעם הרחיבו מסביבנו יותר. ואבטחנו, מילואימניקים אבטחו ועמדו שם. הוא אומר שכשהקימו את הגוש, אריק שרון חשב כנראה על חציצה בין מצרים לעזה. אבל זה כבר לא היה רלוונטי, יש לנו שלום עם מצרים. 
+
+אני אגיד לך עוד משהו, השר מרגי, 20 שנה – כמה תושבים הצליחו להביא לגוש קטיף ב-20 שנה? אני אגיד לך – 7,500. אתה יודע כמה זה? פחות מלקרני שומרון, יישוב אחד. לכל הגוש. אז אולי זה היה גדול עלינו גם מבחינה ביטחונית, גם מבחינה של נוחיות. היו שם אנשים נהדרים, אבל אלו שלא היו שם, זה היה רחוק להם. מה שנקרא, יותר רחוק. אתה מכיר מה שאמרו: אז מה היתרון הכי גדול של תל אביב על ניו יורק? שהיא יותר קרובה לכפר סבא. כן. נצרים ועצמונה ומורג וכל היישובים שהיו שם יותר רחוקים. 
+
+אז אולי אנחנו לא יכולים – כמו שבגין עשה את זה, את הנסיגה מסיני, בניגוד למפלגה שלו. אתה יכול לדמיין לעצמך שהיום אנחנו יושבים על גדות התעלה? יש לנו כוח? יש לנו חיילים? יש לנו מוטיבציות? מה יש לנו? אז מה ההשוואות הזולות האלה? אתם עשיתם את הסיפור של גוש קטיף כמו הפוגרום הזה. זאת הייתה החלטה שמסתבר שהיא נכונה. אם תיקח כמה נהרגו בגוש קטיף – היום אנחנו 17 שנים אחרי גוש קטיף; כמה נהרגו ב-17 השנים מאז? כמה נהרגו קודם? אתה יודע, הרבה הרבה הרבה יותר קודם. אני לא רוצה להגיד לך פי כמה. אתה חושב שישבנו בעזה? לא ישבנו בעזה. לא נכנסנו לעזה. רק את פילדלפי כל הזמן הרחבנו. אז מה אתם משווים? מה זה נקרא, תודה? למה, פעם החליטו על הקמה של כל המאחזים האלה? כל פעם מישהי אחרת או מישהו אחר אומר: המדינה שלחה אותנו; מי שלח אתכם? הלכתם והלבנתם ואמרתם: המדינה שלחה אותנו. אבל עם F-16 או F-35 ב-23:00 בלילה, לסכן את החיים, המדינה שולחת אותך. וככה אתם מזלזלים בזה. 
+
+וככה הממשלה כולה – וגם אם אומר את זה ראש הממשלה, גם אם הוא לא סותם את הפה לשרים שלו – יש לכם חלק. אתה יודע שמה שאמרו פה על שנאת חינם – עזוב אותך שנאת חינם. הסיפור של קמצא ובר-קמצא – הם כנראה בכלל לא הכירו אחד את השני. הסיפור הוא על שישבו שם גדולי ישראל ולא מיחו בידו, ושתקו. הרי מה הוא אמר לו? כל הסיפור – שרק ניישר את זה. היה איזה dinner, איזה גביר עשה ארוחה. לא יודע. ואמר לעוזר שלו: לך תביא את האוהב שלי, קמצא. הביא את השונא שלו בר-קמצא. אמר לו: קום. אמר לו: עזוב, אל תעליב אותי לפני כולם, אני אשלם את הסעודה שלי. אמר לו: קום. אמר לו: עזוב, אני אשלם את הסעודה של חצי מכולם. הוא אמר לו: קום. הוא אמר לו: אני אשלם את הסעודה של כולם. תפסו בידו וזרק אותו. הוא אמר: מכלל שישבו חכמי ישראל, גדולי ישראל, ולא התערבו, מכלל דניחא להו – אלך לרומי.
+
+כמה יש בממשלה? דוגרי, אני לא יודע מה מספר השרים והשרות שיושבים שם כבר בשורות האלה, שמלכלכים לנו את המושבים של חברי הכנסת בגלל שראש הממשלה מתבייש בגודל או מתבייש בהם. איך כולם שותקים? איך כולם שותקים? 
+
+אני רוצה להגיד לך עוד משהו, מעבר למה שאמרתי. ואני רוצה שניישר את העניין הזה – אין סרבנות. נקודה. נמאס לי מהמבחנים האלה שכל אחד – אז אתה בעד סרבנות או נגד? אין סרבנות. אין. דרך אגב, בהתנתקות, בעקירה, בגירוש, בנסיגה, בכל מילה היה הרבה יותר, רק ידענו להכיל את זה. 
+
+ואני אגיד לך עוד משהו, זה היה של חיילים או קצינים סדירים. פה זה אנשי מילואים, אין עליהם חוק שיפוט צבאי. הם אזרחים. להפך, כדי שהם יבואו, הם צריכים להתנדב. אומרים: אוהו, מה יקרה לצבא? אני דואג. למרות מה שאמרתי עכשיו, אני דואג. אבל הדאגה הזאת, על מי מוטלת? עליי או על ראש הממשלה? אני יכול לעשות משהו? אני לא יכול. אני לא הוצאתי אותם לרחובות, אני לא יודע להחזיר אותם. אין לי את הכוחות האלה, אין לי את היכולות האלה. אני רק אומר לך: אני אמשיך לחנך את הילדים שלי, וכמה שזה תלוי בי – את הנכדים שלי, שישתדלו להיות כמוהם. 
+
+אני אגלה לך עוד משהו: אנחנו אנשים חושבים באותם דיסציפלינות. מי שאכפת לו – אכפת לו, אכפת לו. מי שמשפיל – הוא משפיל, הוא משפיל. הוא ישפיל עכשיו את הפלסטינית במחסום, אחרי זה הוא ישפיל את החברים שלו, את הפקודים שלו, את אשתו ואת הילדים. מאיפה למדנו את זה? ממשה רבנו.
+
+משה רבנו, דרך אגב – אתה יודע מה אנחנו יודעים? לפני שאנחנו יודעים שהוא יצא שלוש פעמים על שלוש המכות: דם, צפרדע, כינים, כתוב: "אמֹר אל אהרֹן". שואלים המפרשים: למה? משה היו לו בעיות בפה, לא ביד. למה הוא לא יכול לקחת את המטה? אז אומרים: שלא ינהג מידה כנגד מידה – נגד המים שהצילו אותך ביום, שמו אותך בתיבה; החול שהציל אותך כשהרג את המצרי בחול. אתה לא יכול מידה כנגד מידה. אבל אתה ואני יודעים, ועוד כמה, שהמים לא זוכרים. הנילוס זורם. החול, רק בשירים שלנו יזכור. הוא לא זוכר, החול. אז למה אמר לו הקדוש ברוך הוא את זה? כדי להגיד: לא משנה מה הוא מרגיש, משנה מה אני רוצה לטעת בו – את התכונה של הכרת הטוב. האכפתיות הזאת של הטייסים, שהם עושים את מה שהם עושים כשהם יוצאים לרחובות, זה בדיוק כמו אותו מקום של המוכנות שלהם לחרף את חייהם. בגלל שמי שאכפת לו, ומי שמוכן לעשות הכול בשביל המדינה שלו, אז הוא עושה גם את זה. מה זה עושה גם את זה? בכאב עצום הוא אומר: אם זה יימשך, אני לא אתנדב. 
+
+אני רוצה להגיד לך, כמי שקצת התעסק ברוח צה"ל. אומרים, זה בניגוד לערכי צה"ל. מי ילמד אותי ערכי צה"ל? אני לא רוצה להגיד שמות, רק לחשוב על זה מצחיק אותי – או יותר נכון מעציב אותי – אבל אני אגיד לך מה כתבנו בשני ערכים. אחד, כתבנו: צבא ההגנה לישראל הוא הצבא של מדינת ישראל. צה"ל פועל בכפיפות לרשויות השלטון האזרחי הדמוקרטי ולחוקי המדינה. חיילי צה"ל יפעלו על פי ערכי צה"ל ופקודותיו, תוך שמירה על חוקי המדינה וכבוד האדם, וכיבוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. את היהדות כבר לקחנו להם מזמן. אמרנו להם: יהודים זה רק אנחנו. כיפה וציצית ולא מדליקים אור בשבת, ולא הולכים – ים נפרד, לא יודע מה, כל מה שדורשים בכל הגיורים האלה שם. אתם לא יהודים, או יהודים לא טובים; עכשיו אנחנו גם אומרים להם: ניקח לכם את הדמוקרטיה.
+
+אני אגיד לך מה כתבנו ברוח צה"ל בתור ערך יסוד אהבת המולדת: ביסוד השירות בצה"ל עומדות אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל – מדינה דמוקרטית, המהווה בית לאומי לעם היהודי. מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי. עשינו את זה עם אלף רגישויות. אמרנו גם: איך נכתוב פה "יהודית", ונדרוש מחייל בדואי או דרוזי להיות כפוף? אז אמרנו, אתה כפוף למדינה הדמוקרטית, שהיא בית לאומי לעם היהודי. 
+
+ לוקחים להם את הדמוקרטיה. זה לא אני אומר. תביאו לי איזה פרופסור שיגיד ההפך. גם אלה שהיו, לא רצו לדבר איתנו. ואל תחשוב – אתה יודע, יש לך כאילו קולות שבוועדת חוקה היה דיון אמיתי. כשדיבר גור, שאתה מכיר אותו – ד"ר גור בליי – אז יושב-ראש הוועדה, הוא במרחק כזה ממנו ומסתמס בטלפון, לא מקשיב לו. כשביקשנו להביא את הפצ"ר או את המועצה לביטחון לאומי, שהממשלה לא הזמינה אותם, אמרו: לא צריך. כשהוא נתן את רשות הדיבור לפרופ' יואב דותן, בזום, הוא שם מחליף ויצא החוצה, כדי שתהיה כותרת של דיון. כדי שאם זה יגיע לבג"ץ, יספרו שעות ויגידו: היה דיון מעמיק. 
+
+איפה כן היה דיון? איפה כן היה דיון על החורבן הזה, שאתם משיתים עלינו? חורבן, חורבן. אמרתי לך: שמע את פרידמן. אף פעם לא זוכר. אתה יודע, אני אגיד לך משהו קשה. אימא שלי ניצולת שואה. לקחה כדורי שינה בלילות כדי להצליח להירדם. לא הבנתי מה זה, לקח לי הרבה זמן. אני לא רוצה להגיד לך מה אנחנו עושים, ואני לא רוצה להשוות; אני לא נרדם בלילות. תדע, ככה ממש. 
+
+אמרתי, במדינה דמוקרטית לא היו מביאים את זה כהצעת חוק פרטית או כהצעת חוק של ועדה. אתה יודע, אתה ישבת כאן. אני העברתי חוק על קיזוז כספי טרור שאמרו שהוא חוסך חיי אדם, ואני האמנתי. בסוף הוא עבר ב-87 מול 15. הייתי באופוזיציה. אתה יודע כמה זמן זה לקח לי? שנה וארבעה חודשים. שנה וארבעה חודשים. מה פה עכשיו? כאילו, אתם מתנצלים שבתוך מושב אחד עוד לא הצלחתם להעביר את זה? צריך להראות הישגים לבייס, גם אם המדינה תיחרב? זה נשמע לך הגיוני? 
+
+אני אומר את זה, ואני אגיד לך את האמת: אני נתתי קרדיט גם לראש הממשלה, גם לשר המשפטים על האחריות הזאת, והם שמים את הכול על הקצינים, על הטייסים? מחר כל הפורום העסקי שובת – עזריאלי וביג ומי שאתה רוצה. והרופאים – יש להם – גם כאלה שהחזיקו אולי את הלב של ראש הממשלה ביד, או ליד היד, הם גם בהפגנות. הם חושבים על מה שעושים. שמעתי שגם עורך הדין של ראש הממשלה אמר באיזשהו שלב שאם הכול יעבור, הוא לא יוכל לייצג אותו. 
+
+זה לא אנחנו, האופוזיציה; זה לא הקצינים; זאת מדינה שלמה. אני לא מדרג אנשים – הם בצד הזה, אם אתה רוצה, תרמו יותר מהצד הזה, אבל בטח לא פחות – לא לביטחון, לא לכלכלה, לא לחינוך. אמרתי "בטח לא פחות", וכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה, רק כדי לא להסיט את הדיון הברור לשם. 
+
+מה אני אומר? אני אומר: תסתכלו על התמונה. אמרתי את זה פה כבר מהתחלה. אמרתי גם לחברי הכנסת החרדים: ישנאו אתכם – זה כשעוד היו חוק החמץ וכל האלה עוד בתוך הסיפור הזה. בשביל מה צריך את זה? כשאתם מתעקשים על מהפכה – לא אתה, הם – איך אנחנו עכשיו מתחילים לשקם? לא יודע. דוגרי, אני לא יודע. אני אומר כמו שאמרתי קודם, שאכפתיות זה way of thinking, זאת תובנה, דיסציפלינות שבהן אנשים מתנהגים וחושבים. יש פה שרים בממשלה הזאת, שהשיסוי, הזלזול, הרמיסה, הגזענות, ההסתה הם תורתם. נגיד שמחר תהיה פשרה, ואני בעד פשרה, איך הם יפסיקו, מי מהם שמבין? אני אומר בכאב, הם לא יפסיקו. הם לא יפסיקו. 
+
+ אתה שר בממשלת ישראל. עד לפני כמה שנים לשרים בממשלת ישראל, גם בישיבות – קמו. למי נקום? לשרות, לשרים האלה? כל אחד שרוצה, אומר: אה, אז נהיה שר, שרה. ממשלה של 64 – אמרתי לך כבר, אני לא יודע כמה שרים יש לה. אני רק אומר שאני לא בטוח שאתם, הבודדים בממשלה שאנחנו רוצים לסמוך עליהם ואנחנו חושבים שאפשר לסמוך עליהם, אתם לא מאכזבים. אתה יודע מה? אתם כן מאכזבים. מה זה שווה שמחר לא תתגלחו, תצומו, תקראו קינות, תקראו את מגילת איכה – ותובילו אותנו לחורבן? כשכולם אומרים לכם שהכתובת על הקיר, כולם, בארץ, מחוץ לארץ, רק אתם כאילו לא רוצים לראות. 
+
+אני באמת מקווה שגם אתה וגם אתם, גם ברגע האחרון, תגלו את האחריות המתבקשת והמתחייבת. תודה. 
+
+
+ חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה ונהדרת, השר היקר מהדרום, מהלב, אני רוצה לפתוח ברוח צה"ל – ברוח צה"ל ובשבועת המתגייס. שבועת המתגייס משביעה אותו ואותה להיאבק עד כלות, אדוני היושב-ראש, כדי לשמור על ביטחונה של מדינת ישראל, של אזרחיה, של תושביה, לחרף את נפשם ממש להגנת המדינה, האזרחים והתושבים, וכמובן, למלא אחר פקודות המפקדים. רוח צה"ל הוא המסמך שנותן את הקונטקסט שמאוד רלוונטי לדיון החשוב שמתקיים כרגע. רוח צה"ל אומר בפתיח: "צבא ההגנה לישראל הוא צבאה של מדינת ישראל. צה"ל פועל בכפיפות לרשויות" השלטון האזרחי והדמוקרטי – "השלטון האזרחי הדמוקרטי", כך יש לקרוא את זה, "ולחוקי המדינה". כלומר, כבר בשורה הראשונה מבואר בצורה מפורשת שצה"ל אכן כפוף – כך ראוי – לשלטון האזרחי הדמוקרטי. הדיון שמתקיים כרגע, הדיון שמעלים במלוא חומרתו מפקדים בכירים, ראשים מהוללים של מערכות הביטחון במדים ושאינם במדים, הוא אם אנחנו, כאשר נקבל את החוק שעליו אנחנו מדברים, האם אנחנו בעצם גולשים אל מדרון של דמוקרטיה חלולה בואכה דיקטטורה, השם ישמור?
+
+"מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה. חיילי צה"ל מחויבים להילחם, להקדיש את כל כוחותיהם, ואף לחרף את נפשם להגנת מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה. חיילי צה"ל יפעלו על פי ערכי צה"ל" – המפורטים מייד – "ופקודותיו, תוך שמירה על חוקי המדינה וכבוד האדם". אני מבקש שתשימו לב, המילים אינן מיותרות כאן, חוקי המדינה וכבוד האדם, זאת אומרת שצה"ל מבין שייתכן שחוקי המדינה אינם מכסים את כל הנסיבות האפשרויות שיש להקפיד בהן על כבוד האדם. כבוד האדם – לא האזרח, לא היהודי בהכרח, כבוד האדם. שימו לב, "וכיבוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", כלומר, השבועה לחרף את הנפש או להגיע עד כדי חירוף הנפש מבוטאת ומותנית בשמירה על כבוד האדם וכיבוד הערכים של מדינת ישראל כמדינה הן דמוקרטית והן יהודית. 
+
+"רוח צה"ל הוא תעודת הזהות הערכית של צה"ל, אשר ראוי שתעמוד ביסוד הפעולות של כל חייל - - - בשירות סדיר ושירות מילואים"; "רוח צה"ל יונק מארבעה מקורות: מסורת צה"ל ומורשת הלחימה שלו כצבא ההגנה לישראל. ממסורת מדינת ישראל על עקרונותיה הדמוקרטיים, חוקיה ומוסדותיה – החברים מתבקשים לשמור על שקט בחזית המשותפת. 
+
+
+ השרים. 
+
+
+ אם כן, עקרונותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל הם אחד ממקורות היניקה המרכזיים של צה"ל. "מסורת העם היהודי לדורותיו" ו"ערכי מוסר אוניברסליים המבוססים על ערך האדם וכבודו". אם כן, מתוך ארבעת המקורות, האחד הוא קשור לצבא, למסורת הצבאית, השני – למסורת של העם היהודי לדורותיו, ושני רכיבים קשורים במדינת ישראל הדמוקרטית וערכי מוסר אוניברסליים. 
+
+בערכי היסוד – אהבת המולדת ונאמנות למדינה. תשמעו היטב כיצד ערך היסוד הזה – יש שלושה ערכי יסוד ועשרה ערכים נוספים. ערכי היסוד הם הגנת המדינה – זה ברור – ושני ערכי יסוד מרכזיים הם אהבת המולדת ונאמנות למדינה וכבוד האדם. אהבת המולדת – מנוסח כך: "ביסוד השירות בצה"ל עומדת אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל" – מהי מדינת ישראל? "מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי, לאזרחיה ולתושביה". אם כן, בערך הבסיסי הזה של צה"ל מוזכרות שוב אהבת המולדת לצד היסוד הדמוקרטי והאחריות לכלל הבאים בשערי המדינה שלנו. היסוד השלישי – כבוד האדם: "צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין, במעמד ובתפקיד". 
+
+הערכים עצמם, כולם חשובים ביותר – דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות, אמינות, דוגמה אישית, חיי אדם, טוהר הנשק, מקצועיות, משמעת, רעות ושליחות. בסוגיית המשמעת, שעולה בשבועות האלה, כתוב כך: "החייל יפעל כמיטב יכולתו לביצוע מלא ומוצלח של הנדרש ממנו על פי הפקודות ועל פי רוחן. החייל יקפיד על מתן פקודות חוקיות בלבד, ולא יציית לפקודות בלתי חוקיות בעליל". אם כן, רוח צה"ל מבין – נדמה לי שברוח אפשר להשתמש גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה – שישנם מצבי קיצון שבהם אדם צריך לפרש את המציאות במלוא חומרתה ולעיתים להגיע למסקנות משלו. 
+
+ זהו המצב שאליו נקלעו אלפים ממשרתי המילואים, אותם אנשים שעשרות שנים כיבדו את הלאום הישראלי, את מסורת ישראל, את השאיפה שלהם, את הכבוד שהם ראו, רואים ויראו בהשתתפות בהגנה. הינה הם מצויים בסיטואציה שבה חובתם לממש את האחריות הזו נתקלת בתחושתם שהממשלה מביאה אותם אל עבר קצה, שמבוטא על ידי רבים רבים וטובים טובים ומסורים מסורים שנותרו בחיים, לצד חבריהם שלא שרדו את הקרבות. אותם מפקדים מהוללים, כמעט כל שדרת הפיקוד הבכיר של צה"ל, שב"כ, מוסד, אומרת לנו: אנחנו מצויים בצומת שאין לחצות אותו אלא בהסכמה רחבה, אלא במתינות, אלא בראייה של שמירת חוסנו של העם. 
+
+אני במשך חצי השנה האחרונה אמרתי שוב ושוב מעל הבימה הזאת שהחשש הגדול ביותר שלי הוא לא החוק המסוים. חוקים אפשר לשנות. אני מאמין שחוק רע, הבית הזה ידע להתאים אותו, לשנות אותו בהתאם לצורך. מה שקשה בעיניי, מה שכואב בעיניי, מה שמעורר חשש גדול, מה שגורם לחרדה עמוקה למאות אלפי אזרחים, ואולי מעבר לזה, מה שגורם לזעם גדול ותסכול, הוא התחושה של חלק גדול מהעם הזה, מהעם שלנו, התחושה של גולים בביתם. זאת מציאות איומה ונוראה. זאת מציאות שגם אם התכנים של החוקים הקיצוניים הללו היו תכנים ראויים – והם לא; גם אם הם היו משרתים אותנו – והם לא; גם אם התהליך שנבחר לחוקק את החוקים היה תהליך מתון, ראוי, לעומקם ולחשיבותם – והוא לא – גם אז היה צריך לסגת מפני השבר הגדול, מפני קטיעת הנימים הבלתי-נראים אבל המורגשים היטב בין אדם לאדם, בתוך משפחות, בתוך צוותי לוחמים, בתוך קבוצות עבודה ומחקר. 
+
+אני רוצה לקבוע שאת השבר הזה יהיה קשה לרפא. אני חושב שאפשר יהיה. אני חושב שניתן להתגבר על פצעים, צלקות יגלידו. אבל במציאות שאנחנו נמצאים בה כעת, חווים אותה כעת, אי-אפשר להסתפק. אני פונה לאותם שמאמינים שהחוק שמדובר בו כעת, ואולי החוקים הבאים בתור, הם חוקים ראויים. אני מפציר בהם להבין שאחיהם ואחיותיהם רואים במהלך הזה מהלך הרסני ממדרגה ראשונה. 
+
+אני רוצה לגעת בנקודה שמרבים להעלות אותה. איך שרים הביטלס? כשנהיה בני 64. אז יש 64. ב-64 מקימים ממשלה לגיטימית, נכון? מותר לה לשלוט, מותר לה לחוקק חוקים אוויליים, חוקיים מושחתים, וזה קרה כאן בבית הזה. מותר לה לפתוח במלחמה, מותר לה לכרות בריתות שלום, מותר לה לבנות התיישבות או התנחלות שנויה במחלוקת ומותר לה להסיר התיישבות או התנחלויות שנויות במחלוקת. לא מותר, לא לגיטימי, לשנות כללי משחק שלא בקונסנזוס רחב. אני לא יודע אם טכנית זה אפשרי. אני יודע שהדבר הזה הוא בלתי ראוי, הוא בלתי מידתי, ואולי, בתוקף הדיון, הוא בלתי סביר בעליל. אני מקווה שלגבי החוקיות לא נצטרך לבחון את העניין לעומק. 
+
+אני אומר את זה בתור מי שעבר עליו ממש, יחד עם כבוד השר שנכנס, שר הכלכלה – שירתנו ביחד בקודש בחטיבת הצנחנים בסוף שנות השבעים, תחילת שנות השמונים, יחד עם חברים אחרים, שחשבו שמלחמת לבנון היא מלחמה מיותרת מהרגע הראשון, מלחמת שולל, מהימים הראשונים. קמתי – הייתי בבית אחרי פציעה – והתנדבתי, כי כך עושה פטריוט כשהממשלה, הגם שהוא לא בחר בה, ואולי בעיקר זהו האתגר הגדול, אומרת: יוצאים למלחמה. אתה בא ומבצע את המשימה ואחר כך פושט את המדים ואומר את דבריך בכיכרות, בתקשורת. זהו הדבר שעושים כאשר ממשלה אוחזת ומיישמת את הפעולות הלגיטימיות העצומות שעומדות בפניה ושום בית משפט לא עוצר אותן. 
+
+אני אומר את זה כמי שפעל עשרות שנים ברשות המבצעת, בצה"ל, בעיקר במילואים, עשרות שנים במערכת החינוך, במרחב המוניציפלי. אני יכול להבין את התסכול שמתלווה לעיתים להגבלות של יועצים משפטיים ומערכות אכיפת החוק והמשפט. יש תחושה שהשופטים לא נושאים באחריות, היועצים לא נבחרו על ידי האזרחים לביצוע המשימות המורכבות. אז עולה השאלה, ויש בה היגיון: מדוע ערכיה ואמונותיה של קבוצה מצומצמת של אנשי מקצוע בתחום המשפט ראוי שיהוו חסם ליכולת השליטה של נבחרים וממונים בכירים במערכות השלטון? ובכן, כאן אנחנו נוגעים, אדוני היושב-ראש, בליבת המחלוקת. במדינה כמו מדינת ישראל, שאין בה חוקה, אין בה בית עליון, אין בה שלטון פדרלי או על-מדינתי, אין בה למעשה כמעט כל הגבלות חוקיות על שרירות לב השלטון, כל שלטון – במדינה כזאת, היא מדינת ישראל, הרי שמערכת המשפט ושומרי הסף הם המבטיחים הכמעט-יחידים, לצד מערכות תקשורת המונים חופשיות, שהרשות המבצעת לא תשגה ולא תתבלבל בין ניצחון בבחירות הגונות, שמבטאות את העיקרון הדמוקרטי, שלטון העם, לבין כושר החלטה וביצוע בלתי מוגבל, שמידרדר כמעט תמיד להפרה של זכויות אדם, אזרח ומיעוטים, אותן זכויות שמבטאות את העיקרון הדמוקרטי הליברלי, חירות העם. הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, רק שלטון העם; היא שני הדברים הלפותים זה בזה – שלטון העם וחירות העם. 
+
+אין מקום בישראל למשטר שמתנגד להגבלות מהותיות על הרשות המבצעת. זאת הרשות שאכן מונהגת בדמוקרטיה על ידי פוליטיקאים נבחרים. אני מציע להמיר את השאלה לגבי הלגיטימיות של ביקורת שיפוטית על ידי מי שכמובן, מעצם ההגדרה, אינו נבחר – הוא ממונה על ממשלה נבחרת – בשאלה רחבה יותר, על אופי הבלמים והאיזונים על הרשות המבצעת, הנבחרת והממונה ושיטות פעולתה של ביקורת זו. משנקבל את העיקרון שגם נבחרי הציבור אינם רשאים אלא לפעול תוך שמירה קפדנית על זכויות היחידים, המיעוטים והאופוזיציה, נצטרך לשאול את עצמנו מהן השיטות להגבלת השלטון במשטר דמוקרטי ליברלי. זאת בדיוק מהות השיח שיש להמשיך בהקדם בבית הנשיא או בכל זירה אחרת. ללא הסכמה חוקתית על האיזון בין חופש שלטון העם לפעול כהבנתו לבין החופש של העם מהשלטון המופרז, לא יתקיים שיח פתוח לפני הבחירות, לא תתקיימנה בחירות הגונות, ואחריהן המיעוט שהפסיד לא יהיה מוכן לקבל את תוצאותיהן. 
+
+לטיעון המרכזי בדבר הפסקת ההגבלה המופרזת לכאורה על השלטון נצמד רכיב נוסף, טענה כנגד אחידות במקורות היניקה הקהילתיים והתרבותיים של שומרי הסף, שגוזרים היעדר גיוון מספק במערכות האכיפה והמשפט. אני מקבל עקרונית את הצורך לפעול לייצוג מרבי של ציבורים בכלל מערכות המדינה, כולל בזו השופטת וכולל בזו המבצעת – האקדמית, היוזמת, המגינה, היוצרת, המממנת. אני בעד לעודד השתתפות של עולים חדשים, של בני עולים ותיקים מארצות האסלאם, של ערבים, של דרוזים, של נשים, של צעירים, של מבוגרים, של חרדים, של תושבי פריפריה. עידוד כזה יכול וצריך להתקיים, לטעמי, בדרך של השקעת יתר בחינוך ובהשכלה גבוהה בשלבי הבסיס המקצועיים של בנות ובני הקבוצות שנמצאות בתת-ייצוג. בהמשך יש לתת יותר ויותר דגש על האיכות המקצועית של ממלאי התפקיד; בתנאים של יכולות שוות של מועמדים לעבודה ולקידום, ראוי, אכן, להעדיף את הגיוון החברתי של השותפים לעבודה במערכת. 
+
+ עם זאת, נזכור, אנחנו לא נרצה להיות מנותחים על ידי רופא שכישוריו העיקריים הם דעותיו, אמונתו, מוצאו או זהותו המגדרית, אלא על ידי רופאה או רופא מקצועיים בתחומם. כך או כך, אסור לפתור את סוגיית הגברת הייצוג השווה על ידי פוליטיזציה של שיטת המינויים במערכת המשפט. זה בדיוק אחד הנושאים שאורבים לנו במעלה הדרך, בדיוק אחד הנושאים שבגללו ראוי להגיע להסכמה כאן, עכשיו, בשעות האלה, בטרם חקיקה, כדי לוודא שבסוגיית מינוי השופטים לא נחולל פוליטיזציה, לא נחולל קעקוע של עקרונות החופש והעצמאות של מערכת המשפט. 
+
+אכן, יש מדינות שבהן הפוליטיקאים בוחרים בלעדית את השופטים, אך במדינות מערביות הגונות זה קורה רק כאשר יש בהן שכבות הגנה משמעותיות אחרות על חופש הפעולה הבלתי-מוגבל של השלטון. מטרת ההידברות שהופסקה – ועלינו לחדשה תוך בלימת החקיקה ההרסנית – היא לדון באותם איזונים בין מערכת השלטון שיבטיחו הן את שלטון העם והן את חירות העם. אין מקום בישראל – אני חוזר ואומר – למשטר שמתנגד למגבלות מהותיות על הרשות המבצעת. ללא הסכמה חוקתית על האיזון בין חופש שלטון העם לפעול כהבנתו לבין החופש של העם מהשלטון המופרז, לא יתקיים שיח פתוח לפני הבחירות, לא תתקיימנה בחירות הגונות, ואחריהן, המיעוט שהפסיד לא יהיה מוכן לקבל את תוצאותיהן. 
+
+ברשותכם, אנצל את מעט הזמ�� שיש לי כדי לומר דבר שאמרתי במוצאי שבת האחרון לנשות ואנשי ראש העין. אתם כאן מתוך הוקרה עמוקה לאפוס העבר המרהיב של מייסדי האומה הישראלית. אתם כאן מתוך אחריות עצומה לעתיד הדורות הבאים של ישראלים. אנחנו כאן מתוך בעתה וזעם על ממשלתנו, הממשלה שבה חברו להם מושחת, שקרן, חמדן, גזען, עבריין ואולטרה-שמרן וקשקשן ושותפיהם המביכים. אנחנו כאן כי אין לנו ברירה, כי אין לנו ארץ אחרת, כי אין לנו אלא את עצמנו, את הסיוטים שלנו ואת החלומות שלנו. מיליוני אזרחים פטריוטים שהם, הוריהם, סביהם, ילדיהם ונכדיהם הם שותפים בכירים, לא בלעדיים, בהקמתו ובחיזוקו של הנס האחד אין שני, מדינת היהודים הדמוקרטית – אותם חמישה דורות לא יסכימו, לא הסכימו וגם אנחנו לא נסכים לכבול את יצירת המופת בשלשלאות של יהדות קיצונית, לאומנות אלימה, חמדנות מבישה וניהול כושל. 
+
+תחת מקבץ פרדוקסים מקומם ומחריד, בשעה שמגילת העצמאות נתקפת ואיראן מתקרבת לגרעין; כשמאיימים על היועמ"שית האמיצה והחיזבאללה מתחצף; כשנותנים כוח בלתי מרוסן בידי שרים קיצוניים והטרור גואה; כשמנרמלים עבריין לאומני כשר ביטחוני והרצחנות משתוללת ברחובות – תחת מקבץ פרדוקסים כזה, האם באמת מפליא אותנו שמיליוני ישראלים חוששים לחוש כגולים בביתם? אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שנצליח לעצור את הטירוף ולהגיע להסכמות במהרה בימינו, בשעות הקרובות ממש. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. רק תדע לך, חבר הכנסת שוסטר, שיש מאות אלפי יהודים שמרגישים 75 שנה כגולים בארצם ובמולדתם, יהודים חרדים לדבר השם. 
+
+חבר הכנסת מנסור עבאס, 20 דקות. 
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אתמול פרסם מרכז אמ"ן סיכום של כמעט חצי שנה, 200 יום מאז כינון הממשלה, מתחילת השנה, בעצם, על מצב הפשיעה והאלימות בחברה הערבית.  קודם כול, אני רוצה לומר שאנחנו דנים במצב לא סביר, שבו הממשלה מפקירה, אין מילה אחרת, מפקירה את החברה הערבית לארגוני הפשע, מוותרת על הריבונות, מוותרת על המשילות, מוותרת על חוק וסדר ושלטון חוק; היא מאפשרת לארגוני פשע למשול, לגבות פרוטקשן מהאזרחים, אבל בעיקר לגבות חיי אזרחים – הנתון האחרון זה 129 נרצחים, מאות רבות של פצועים קשה, אלפי משפחות הרוסות, ואין ממשלה שתטפל ותיתן מענה. 
+
+בהשוואה לשנה הקודמת – אנחנו היינו באירוע אחר לגמרי, שבו הממשלה הייתה מחויבת. כל השרים, ראש הממשלה, היו מחויבים לנושא הזה, והוא כמעט היה בצורה רציפה על סדר-יומה של הממשלה בהיבטים שונים. לכן הצלחנו להשיג תוצאות ראויות ולהפוך את העקומה שעלתה מדי שנה; פעם ראשונה שהעקומה התחילה לרדת בשנת 2022. ולכן, כאשר אני עולה על הדוכן ורוצה להתייחס לחוק הזה – שהוא ביטול עילת הסבירות – בכלל, אנחנו לא נמצאים רק בצל חוק שהוא לא סביר אלא מציאות שהיא לא סבירה. לא הגיוני שהמצב הזה יימשך בחברה הערבית. כעס – יש, תסכול – יש. יכול להיות שהממשלה מנצלת את האיפוק המרבי שיש בחברה הערבית, אבל האיפוק הזה לא יימשך, ובהזדמנות הראשונה, באירוע הראשון, אתה תמצא אנשים שמבטאים את הכעס ואת התסכול שיש להם, כי הם מרגישים שהמדינה מזניחה אותם, מפקירה אותם, מאפשרת לארגוני הפשע להשתלט להם על החיים.  
+
+ולכן, אני חושב שבסדר העדיפות מבחינתנו, במקום שהממשלה תנסה לקדם רפורמה בתחום המשפט ותשנה את האיזון בין הרשויות השונות, אנחנו צריכים לראות שהממשלה הזאת נותנת מענה לביטחונם האישי של האזרחים הערבים. זאת המחויבות הבסיסית בי��תר שממשלה צריכה לקיים בתקופה שהיא נמצאת. 
+
+ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני ארצה לדבר גם בשפה הערבית בשעה המאוחרת הזאת, גם לחשוף את האזרחים הערבים למה שקורה כאן בכנסת וגם לדבר על הנושא הספציפי של הרפורמה המשפטית, אבל גם להתייחס למצב הכללי בחברה הערבית. (אומר בערבית: בשעה הזאת שאני עומד, לאחר חצות, קרוב לשעה 01:30, שבה אנחנו, חברי הכנסת הערבים, מנסים - - )
+
+
+בשעת לילה זו, בחצות – אני אתרגם אותך?
+
+
+כן.
+
+
+ תפדל.
+
+
+ כן. שוכרן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: תודה. חברי הכנסת, מטבע הדברים, בשעה הזאת מנסים לעכב את חקיקת החוק הזה, חוק ביטול עילת הסבירות, במצב הלא-סביר של הממשלה הזאת. אולם לשווא הם מנסים, על רקע התעקשות הממשלה הזאת לקדם את הפרויקט שלה לשינוי אופי השלטון במדינת ישראל ומנגנון החוקים שקשור במערכת המשפט וכו'. הנושא היום הוא השארה או ביטול של עילת הסבירות, העיקרון המשפטי והעיקרון ההגיוני אשר שולט בהתנהגויות האדם. התנהגות האדם לא נקבעת רק בחוקים פה ושם או בחקיקה פה ושם, אלא התנהגות האדם צריכה להיות התנהגות הגיונית, התנהגות נורמלית, בהתאם לעקרונות הכלליים שלפיהם פועלות החברות ההומניות. זה מספק טיפול בצרכים של כל הצדדים בחברה ולכל בני החברה האחת. אז היום יש ניסיון לבטל את העיקרון הזה, או את התירוץ הזה, אשר שולט במידה מסוימת בהתנהגות הממשלה ובהתנהגות השרים בהרבה צדדים מההחלטות שלהם. 
+
+ אולם הבעיה היא לא רק ביטול העיקרון הזה. לממשלה הזאת, לקואליציה הימנית הקיצונית הזאת, יש תוכנית שלמה. זה מתחיל בביטול עילת הסבירות וזה יסתיים בביטול עקרונות נוספים וחוקים נוספים אשר שולטים במהלכי הממשלה ומדיניותה. זה כופה עלינו מנגנון חוקים חדש, שמוציא אותנו ממערכת דמוקרטית יחסית אל מערכת ששולטים בה רק הרצון הפוליטי והאינטרס הפוליטי של קבוצה מסוימת. משמע שהפניות הפוליטיות למפלגה הזאת או למפלגה האחרת – זה מה שיחליט באופן מלא מה הזכויות והמעמד והמשאבים אשר יושקעו בחברה הזאת או בחברה ההיא. המצב הקיים עכשיו הוא שיש מנגנון חוקים אשר משפיע על התנהגות הממשלה; יש מערכות אשר מאזנות את שאיפותיה הפרועות של הממשלה, במיוחד מערכת המשפט והחוק. אז כאשר אתה משנה את מנגנון החוקים ואת העקרונות הכלליים ששולטים בכל מערכת דמוקרטית או כל מערכת משפטית, אז מטבע הדברים אתה נותן לקבוצה הזאת, אפילו שהיא רוב לאחר בחירות מסוימות – אתה נותן לה כוח מוחלט לעשות מה שהיא רוצה. 
+
+ וזה העניין. זאת אומרת, זה לא מקובל מצד אחד, והעניין הזה לא נחשב לעיקרון דמוקרטי, כי אין סיכוי לבטל את הדמוקרטיה דרך עקרון הרוב או בהחלטת הרוב. אולם הדמוקרטיה מאזנת בין חוק הרוב בקבלת ההחלטה וחוק המיעוט בשמירה על החוקים הבסיסיים ועל ההזדמנות לקבל משאבים שמחולקים באופן שווה ובאופן הוגן, ושהקבוצות השונות האלה יזכו להתעניינות מצד הממשלה, שתספק להם את העקרונות הבסיסיים למחיה, ובהם קידוש החיים, הביטחון והבטיחות, הזדמנות לעבוד, הזדמנות לחיות בכבוד, הזדמנות להשכלה והזדמנות להיות חלק מקבלת ההחלטות, השפעה על ההחלטה, השפעה על המציאות הפוליטית הזאת ויצירת המציאות הפוליטית והחברתית וכו'. 
+
+ לכן אני אומר שהבעיה שלנו היא לא רק עם החוק הזה. הבעיה שלנו היא במנטליות, המנטליות אשר מנהלת את המצב ורוצה לשנות את העקרונות המחוקקים, להפריד בין הרשויות והאיזון בין הרשויות בכל מערכת פוליטית ולקחת אותנו יותר רחוק. יש בערך 200 הצעות חוק שמשפיעות על טבעה של המערכת, משפיעות על טבען של הזכויות – זכויות האזרחים, זכויות המיעוט – ועל מעמד הקבוצות השונות, ובמיוחד החברה הערבית שלנו, שיש לה כמה תכונות ופרטים בפן הזה. 
+
+ לכן מי שלא רואה את התמונה כולה יחשוב שייתכן שהשתיקה – או שההתמודדות עם החוק הזה היא במסגרת מוגבלת, ושההשפעה שלו תהיה מוגבלת, בגבולות החוק הזה. לא. הגבולות של החוק הזה משתרעים על כל דרכי ותחומי החיים, גם אם זה רק סעיף אחד בחוק. כי עקרון הסבירות משפיע על כל מנגנון החוקים, מנגנון המדיניות, מנגנון חילוק המשאבים, מנגנון התעסוקה במדינה הזאת והתנהגות הממשלה ואחרים, ובהם השרים והפקידים. אם כך, הוא חוק כללי אשר משפיע על כל דרכי ותחומי החיים. 
+
+ נוסף על כך החוק הזה, דרך אגב, הוא החוק הרביעי בחשיבותו, הוא הרביעי בדירוגו, היות שהחוק הזה הוא חלק ממה שנקרא התיקונים המשפטיים והעריכות המשפטיות שקוראים להם "המהפכה המשפטית". אז בדירוג הוא היה מס' 4, והיום כמובן הוא קפץ, משום שיש מחאות והתנגדות לקיום העריכות המשפטיות האלה. אולם למרות זאת החוק הזה נותר כצלע הכי חשובה בתהליך ריקון השלטון המשפטי מהסמכויות שלו, מיכולתו לבקר, לפקח ולהשפיע על התהליכים וההחלטות של הממשלה ועל מדיניות הממשלה. אולם אין ספק שהוא חלק ממנגנון חוקים שבדרך. עד עכשיו הקואליציה לא אומרת שהיא תתחייב לעצור את תהליך התיקונים המשפטיים או עריכתם. היא ממשיכה בדרכה. הוא הפך – במקום שהוא יביא את התיקונים האלה, את המהפכה המשפטית הזאת, בבת אחת, הוא יביא זאת בשלבים הדרגתיים. 
+
+ הרמה השלישית לאחר העריכה המשפטית היא מדיניות הממשלה הזאת בכל התחומים. אנחנו ראינו את הכישלון הראשון ואת ההתעצלות האחרונה שקשורה לחיים שלנו. הממשלה הזאת באופן מעשי הבדילה את היישובים הערביים מכל מאמץ מוחשי ואמיתי להיאבק בפשע, וכך ארגוני הפשע חשים חופש מוחלט לפעול בלילות ובימים, לתקוף את האנשים, לפרוץ ולתקוף את הבתים, את הרכוש ואת הנפשות. וזו מדיניות. אנחנו לא בראש סולם העדיפויות, לא במרכזו ואפילו לא בסופו. אם היינו בסוף סדר העדיפויות של הממשלה הזו היינו רואים מאמץ מסוים בכיוון הזה; לפחות היו שומרים על מה שהשגנו אשתקד. אולם לצערי, לפי הנתונים שמרכז אמאן סיפק בנוגע לסיכום נתוני הפשע, יש בערך עלייה של 200% – 129 נרצחים בהשוואה ל-54 נרצחים אשתקד, ומספר הנפגעים בירי גדל פי ארבעה. אלו גם ניסיונות רצח, שאנחנו לא מקילים ראש בהם ובחשיבותם. אם כך, מדיניות הממשלה והחסרונות של הממשלה הזו לא נראים רק בחוקים הקשורים לעילת הסבירות ולמהפכה המשפטית, ולא בשאר החוקים הקשורים גם בהשלכות גזעניות ומפלות ולא הוגנות כלפי החברה הערבית; הם קשורים גם להתנהגות הממשלה הזו באופן יום-יומי בתיק האלימות והפשע, וגם כן בתיק הכלכלי בשנת 2023. 
+
+ יש בערך מעין השבתה של החלטת הממשלה 550, התוכנית המקיפה, תוכנית ההתקדמות לצמצום הפערים; היא נקראת צמצום הפערים החברתיים והכלכליים בחברה הערבית. יש שם עיכוב גדול וניסיונות לגנוב את המשאבים והכספים שבתוכנית הזאת לתוכניות, חוקים והחלטות או קבוצות אחרות. פורסם בשבוע שעבר, ולפני כן בהיבט הזה, על ניסיון העברת 100 מיליון שקלים מהתקציב של התוכנית הכלכלית מהחברה הערבית לתוספת שכר לתלמידי תלמוד התורה, ולפני כן במשרד לאיכות הסביבה גם היה סכום דומה, בערך 100 מיליון שקלים, ולפני כן קוזזו מאות מיליונים מהנסיעות וכו'. אם כך, חסרונות הממשלה הזאת הם גם מעבר להתעצלות במאבק באלימות ובפשע, ומגיעים עד להיבט הכלכלי ולטיפול בעניינים הכלכליים והחברתיים בחברה הערבית שלנו, מצב המועצות המקומיות ותחומים נוספים. 
+
+ לכן בתמונה הכללית זו הממשלה הגרועה ביותר, וברור לנו בהחלט שהימצאותה של הממשלה הזאת היא אסון גדול עבור החברה הערבית שלנו. נכון שתמיד אמרנו שהאופציות שלנו במציאות הקיימת הן בחירה בין הגרוע לגרוע יותר, בין הפחות-גרוע ליותר גרוע. אנחנו שואפים למעבר הדרגתי משלב לשלב, לקדם ולצבור הישגים ופתרונות לטובת החברה הערבית שלנו. אולם לצערי יצאנו מהשלב שבו היינו בתוך האירוע הפוליטי ובתוך יצירת ההחלטה, ובתוך תהליך מורכב ותהליך שהיינו משקיעים בו הרבה מאמצים, בתור הרשימה הערבית המשותפת, בהשפעה על מדיניות הממשלה, בסיפוק פתרונות לנושאים העיקריים בחברה הערבית שלנו. הצלחנו בזה – תוך שנה אחת התקבלו הרבה מאוד החלטות, והתחלנו ביישומן. כמובן, ההישג הגדול יותר בפן הזה היה הפחתת רמת האלימות והפשיעה, וההישג הפוליטי הגדול יותר היה שכפינו את עצמנו כשותפים בקואליציה הקודמת, כפינו את עצמנו כשחקן ראשי משפיע ונוכח, שיש לו קיום, יש לו מילה, יש לו משקל ויכולת להשפיע למען החברה הערבית שלנו. 
+
+ לצערי המפלגות הערביות לא הבינו זאת, וחברי הכנסת הערבים האחרים, במפלגות האחרות, במפלגות הרשימה המשותפת, לא הבינו את ההשלכות האלה ושזו הזדמנות היסטורית לטובת החברה הערבית שלנו. המחשבה הפוליטית שלהם נותרה מרחפת בחלומות לא מציאותיים – חלומות לשינוי פתאומי, שינוי מהפכני, שינוי שעובר את הנתונים של המציאות ומאזני הכוח והבנת האנשים שקיימים במדינה ובחברה הזאת. לכן הם לחצו יד למפלגת הליכוד ולמפלגות האחרות, סמוטריץ' ובן גביר, והם שיתפו איתם פעולה. באולם הזה הם שיתפו איתם פעולה על מנת להפיל את הממשלה והקואליציה הקודמת ולצאת לבחירות, אשר הביאו לממשלת נתניהו החדשה ובה סמוטריץ' ובה בן גביר, זה שר האוצר וההוא השר לביטחון פנים. וכך, משלב הבנייה וההתקדמות, שלב סיפוק הפתרונות לחברה הערבית שלנו, עברנו לשלב יצירת אל-נכבה מחדש, במו ידינו. הרבה מהאנשים היום מאשימים את המפלגות הערביות ובהן הרשימה המשותפת, חד"ש ובל"ד, שהם אכזבו את החברה הערבית ומנעו מהחברה הערבית הזדמנות בעלת ערך שבה הם יכלו להשפיע, יחד איתנו בתור רע"מ, בממשלה הקודמת – אנחנו מתוכה והם מחוצה לה – ולהביא הישגים לחברה הערבית שלנו, הישגים ופתרונות לטובת החברה הערבית שלנו. לצערי הפניות של המפלגות האלה הביאו אותנו בחזרה אל מקום של דרישה ותחינה וזעקות בלי שישמע אותנו אף אחד. אנחנו יודעים מה טבע הפוליטיקאים הנמצאים כאן: "היית נשמע אילו קראת למי שחי, אולם אין חיים למי שאתה קורא". עבורנו אלו החיים שלנו; עבורם החיים שלנו חסרי ערך, ובשל כך הם לא מגלים עניין בכל הקריאות שלנו והדרישות שלנו שיטפלו בתופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית שלנו. 
+
+ אנחנו נמשיך בדרכנו בתוך הרשימה הערבית המאוחדת בגאווה, ביציבות ובנחישות. החברה הערבית שלנו עדיין נותנת לרשימה הזאת עוד כוח, עוד תמיכה. הרבה אנשים - -)
+
+
+ שוכרן.
+
+
+(- - שלא הבינו את הכיוון שלנו ולא קיבלו אותו בשנה שעברה, עכשיו אומרים שאכן הוכחו הכנות של הרשימה הערבית המאוחדת בכיוון שנקטה והתבונה בכיוון הפוליטי שלה. לכן אנחנו רואים שיש עלייה בסקרים. חשוב שיי��שך הגל הזה, וחשוב שהחברה הערבית שלנו תבין - -)
+
+
+ שוכרן, יא סידי.
+
+
+ (- - שהיום הכי חשוב להפגנות ולשביתות ולמאבקים הוא יום הבחירות. זה היום שיוצר את ההבדל בין התקווה ובין הייאוש, התסכול והכישלון.)
+
+ תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני מאמין שהקשבת אף שדיברתי בשפה הערבית, והרגשת את הכאבים שניסיתי להעביר, גם בהתייחסותי לחוק הזה וגם למצב הלא-סביר שקיים כאן במדינה וגם בחברה הערבית, לנוכח הפשיעה והאלימות הגואה ביישובים הערביים ובחברה הערבית. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה, עודו אל-כנסת מנסור עבאס. 
+
+
+ שוכרן אִלַכּ.
+
+
+ חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, יש לך שעה עגולה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר ברקת, מה אתם רוצים לעשות שעילת הסבירות הנוכחית לא מאפשרת לכם? מה אתם רוצים להעביר ולא מצליחים בגלל בית המשפט וביום שאחרי העברת החוק האסוני הזה תעשו? אני באמת שואל. 
+
+ ביום שאחרי ביטול עילת הסבירות ביבי יוכל לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ולהיחלץ ממשפטו. אתה, אדוני השר, תוכל להדיח את הממונה על רשות התחרות, את מיכל כהן, כמו שניסית בעבר. בלי עילת הסבירות שר הטיקטוק והפיתות בן גביר יוכל לפטר ניצבים במשטרה כאוות נפשו; מי שלא מספיק אלים עם הצפונבונים התל אביבים יישלח מייד הביתה. אחרי שתבוטל עילת הסבירות דודי אמסלם יוכל לפטר את מנהלת רשות החברות הממשלתיות מיכל רוזנבוים, שאותה הוא הרי כינה בפומבי "מופקרת ואלימה". אותו אמסלם יוכל, אגב, להשלים מינוי של אדם שנחקר בימים אלה על קבלת דבר במרמה למנכ"ל משרדו. בלי עילת הסבירות השר יואב קיש יוכל סוף-סוף להשתלט על המינויים בספרייה הלאומית. 
+
+אדוני שר הכלכלה, מה עם כל הבעיות האמיתיות שיש לנו במדינה – עם יוקר המחיה, עם הביטחון האישי? מה עם הרופאים והמתמחים הצעירים? עם שכר המורות והסייעות? האתגרים הביטחוניים הגדולים שמאיימים עלינו מבחוץ? כל אלה הרי לא דורשים את ביטול עילת הסבירות. את כל אלה אפשר לפתור גם בצורה סבירה. מאות אלפי אנשים הרי לא היו יוצאים לרחוב שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע אם הממשלה הייתה מביאה תוכנית לפתרון משבר הדיור או להפחתת הריכוזיות במשק. לא היינו יוצאים לרחובות אם הממשלה הייתה עושה את מה שהיא הבטיחה, את מה שהבטחתם, אם היא הייתה מממשת את המנדט שהיא קיבלה מהציבור, אם הייתם מנהלים את המדינה. אבל אתם אשכרה עסוקים רק בעצמכם, במקורבים שלכם, ביצירת תעשייה מושחתת של ג'ובים לחברי המרכז שלכם על חשבון הציבור, במקום לעבוד למען הציבור. אתה חבר של ליכודניק, מקורב לש"ס? מעולה, התקבלת לעבודה. 
+
+עכשיו, לכל הציבור שמקשיב לנו בבית או צופה בנו זה אולי יישמע מפתיע, אבל מינויים ממשלתיים הם לא תחרות פופולריות. בשביל לוודא שאנשים ששומרים לנו על הכסף, מקבלים כוח אדיר לידיהם ונותנים שירות איכותי לציבור – כדי לוודא שהם יהיו מקצוענים, אמינים, ראויים, לא מספיק שהם יהיו מקורבים לאיזשהו פוליטיקאי אחד. היום, היום מינויים צריכים לעבור דרך ועדת איתור, לעמוד בתנאי סף, לקבל חוות דעת קודמת. קיים הליך שלם כדי לוודא שהאדם המתאים ביותר, המוכשר ביותר, מגיע לתפקידים הקריטיים בניהול המדינה. את כל זה הממשלה הולכת לפורר באמצעות ביטול עילת הסבירות. אין לזה קשר לימין או לשמאל, יש לזה קשר למינהל תקין. זה פותח פתח ענק לשחיתות שלטונית. 
+
+אתה, אדוני שר הכלכלה, הרי יודע, כי אתה איש עסקים עם עבר מפואר מאחוריך: בלי סבירות אין יציבות. כל החלטה של כל ראש אגף בכל משרד ממשלתי יכולה להיות גם ההחלטה האחרונה שלו או שלה, כי אם היא לא תמצא חן בעיני השר, היא יכולה להוביל לפיטורים שלהם. בוקר אחד יקום שר ויחליט שהוא רוצה למחוק כפר; שהוא רוצה, לצורך העניין, לבטל תוכניות לימוד, לקצץ שעות לימוד בבית ספר בשכונה מסוימת או לבטל יבוא של מוצר ממקום מסוים, כי – לא משנה למה החליט השר. בלי סבירות אין יציבות, וחוסר יציבות פוגע בשוק. עסקים לא יכולים להתנהל בלי יציבות לעתיד. 
+
+אדוני השר ברקת, למה שמחה רוטמן, חבר הכנסת רוטמן, לא מוצא מומחים שיתמכו בחוק הזה שלו? כי כולם מבינים איזה כאוס יהיה פה יום אחרי. מדרדרים מדינה שלמה לתהום של סחטנות ושל שחיתות ביורוקרטית. 
+
+ אדוני השר, אותך אני מעריך, על אמת. אני לא מצליח להבין למה הממשלה הזו מתנגדת לנתונים ולעובדות. תגיד לי אתה, אדוני השר, שר הכלכלה, כמה דיונים ערכה הממשלה בעניין השפעת ביטול עילת הסבירות על הכלכלה הישראלית. כמה דיונים נערכו בממשלה בנוגע לכך? אפס. כמה דיונים נגעו להשפעה על התחבורה? אפס. על הגנת הסביבה? אפס. על בריאות הציבור? אפס. על הרווחה ועל המערכים הסוציאליים של ישראל? אפס. כמה דיונים הממשלה ערכה בעניין השפעת ביטול עילת הסבירות על מערכת הביטחון, על חיילי צה"ל? אפס. שינוי דרמטי בשיטת המשטר במדינת ישראל ואפס דיונים, אפס נתונים שהוצגו בפני השרים, אפס אחריות. 
+
+אבל כל זה לא נעצר בממשלה. כל חברי האופוזיציה בוועדת החוץ והביטחון פנו ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אדלשטיין פעם אחר פעם. הם דרשו לקיים דיון על ההשלכות של החקיקה על הביטחון הלאומי. הם זכו להתעלמות. עד לרגע זה לא הממשלה, לא ועדת החוקה, חוק ומשפט ולא ועדת החוץ והביטחון לא קיימו דיון על ביטול עילת הסבירות. טמינת ראש מפוארת בחול. 
+
+אבל בואו נפתח את זה שנייה. בואו נדבר על מה שחבר הכנסת רוטמן לא רוצה שנדבר עליו – על איך החקיקה הזאת הולכת לסכן, לפגוע בחיילי צה"ל. רוטמן לא רוצה שהציבור ישמע על כך, ולכן כאמור הוא פשוט לא הזמין מומחי ביטחון ואף גורם ממערכת הביטחון או מצה"ל לדיוני הוועדה. אבל האמת, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, חייבת להיאמר, והציבור חייב לדעת אותה: ביטול עילת הסבירות מעמיד את חיילי צה"ל בפני סכנה ברורה ומיידית. לחבר הכנסת רוטמן אולי קל להתעלם מהעובדות, אבל ביטול עילת הסבירות בנוסח הכי קיצוני – זה שהממשלה רוצה להעביר השבוע – יחבל אנושות בהגנה המשפטית של חיילי צה"ל ויחשוף אותם בפני העמדה לדין פלילי בבית המשפט הבין-לאומי בהאג. במשפט הבין-לאומי קיים עקרון משלימות, שלפיו לא ניתן להעמיד לדין אזרחים ממדינה כלשהי, בתנאי שיש באותה מדינה בתי משפט עצמאיים ובלתי תלויים. כל עוד הקהילה הבין-לאומית מאמינה שבתי המשפט בישראל מסוגלים לחקור החלטות או אירועים שהם טעוני בדיקה, חיילי צה"ל חסינים מפני רדיפת בית הדין הבין-לאומי בהאג. אבל מדינה שבה בקלות גמורה ניתן לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, או אפילו את הרמטכ"ל, לא יכולה לנהל יותר חקירות צבאיות בצורה עצמאית. 
+
+ אירועים והחלטות שבעבר בית המשפט היה יכול לעסוק בהם, לבדוק את התקינות שלהם, כבר מחוץ לתחום. אתם מוציאים את בג"ץ מהתמונה, אבל מכניסים את בית המשפט הבין-לאומי הפלילי בהאג. הממשלה – ואני אומר את זה בעצב ובכאב – הממשלה שמה כוונת בין-לאומית על גבם של לוחמי צה"ל. העולם רואה את זה ומזהיר מפני כך. הידידות הכי גדולות של ישר��ל, ובראשן ארצות הברית, אומרות: עצרו, אבל הממשלה הזו מסרבת לשמוע, ובמערכה הזו הממשלה מפקירה את החיילים לבד בצריח. 
+
+ הייתי רוצה לגעת, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, בעוד שני תחומים שבהם אני סבור שעילת הסבירות – ביטולה הולך לפגוע קשות ביכולת להתמודד, להגן על אותם תחומים, ובעיקר על הציבור. עילת הסבירות היא אחד הכלים החשובים ביותר בארגז הכלים של בית המשפט להגנת הסביבה ולשמירה על בריאות הציבור. אני רוצה לקחת, ברשותכם, כמה דוגמאות מהעת האחרונה, מהשנים האחרונות, שבהן השימוש בעילת הסבירות סייע לבית המשפט להגן על בריאות הציבור ועל הסביבה. 
+
+ המקרה הראשון ואולי הכי בולט הוא הנושא של אפולוניה. באפולוניה מדובר בקרקעות שעדיין יש בהן זיהומים, והממשלה ורשויות התכנון אישרו בנייה של אלפי יחידות דיור על אותה אדמה מזוהמת בלי לערוך סקר סיכונים סביבתי ביחס לקרקע, כשכאמור, יש ממצאים ברורים של זיהום קשה. באותו מקום שבו אירע פיצוץ עז כתוצאה מאותו זיהום, פיצוץ שפער מכתש בעומק של 10 מטרים ובקוטר של 20 מטרים, תוכנן גן שעשועים עם מתקנים לילדים. אילולא בג"ץ פסל את תוכניות הבנייה תוך שימוש בעילת הסבירות, אותם מתקנים, ומי יודע כמה חיי אדם, היו ניזוקים על ידי אותו פיצוץ. רק בזכות עילת הסבירות אותו פיצוץ אירע בשטח פתוח ולא בשטח שבו יש מתקנים ויחידות דיור ובני אדם מתהלכים בו. 
+
+ דוגמה שנייה היא הזיהום בבז"ן חיפה. ב-2019 המועצה הארצית לתכנון ובנייה ביקשה או אישרה לבז"ן להרחיב את השימוש במתקנים המזהמים שיש במטרופולין הזה, ואני רוצה, ברשותכם, לקרוא, חברי הכנסת, ציטוט של השופט פוגלמן מתוך אותו פסק דין שבו הוא פוסל את אישור תוכנית הרחבת בז"ן בלי שיש התייחסות ספציפית למתקנים ולזיהום הרב הצפוי מהם. כך כותב השופט פוגלמן: "בצד דברים אלה יש לחדד, לא דין מתקן ייצור, זיקוק ועיבוד של חומרים בעלי פוטנציאל סיכון סביבתי, כדין משרדים לעובדים, מחסני ציוד וכדומה, שהשפעתם על הסביבה – מטבע הדברים – שונה בתכלית". השופט פוגלמן וההרכב פוסלים את תוכניות הבנייה, שלא שמו דגש על האופי הייחודי והמזהם של הרחבת הפעילות של בז"ן בחיפה. 
+
+פסק דין נוסף, שעוסק בגישה החופשית לחופי ישראל, ניתן ב-2009, ובו קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, תוך שימוש בעילת הסבירות, שיש להותיר חלק סביר מחופי הרחצה פתוחים ללא תשלום לציבור הרחב. בפסיקה הזו, באמצעות שימוש בעילת הסבירות, מאפשר בג"ץ לכל אזרחי ישראל, גם אלו שידם אינה משגת, להגיע לחופי הארץ הנהדרים שלנו ולהיכנס אליהם בלי לשלם סכום נכבד בכניסה. 
+
+והדוגמה האחרונה שאני אנצל את הבמה המכובדת הזאת כדי לדבר עליה היא הצורך של הממשלה – החובה לייצר תוכנית לאומית למניעת זיהום ולצמצום זיהום האוויר בישראל. לפי חוק אוויר נקי – הממשלה, נכון ל-2021, לא אישרה תוכנית לאומית למניעה וצמצום של זיהום האוויר כפי שמורה החוק. בית המשפט קצב למדינה זמן לעדכן בדבר אישור התוכנית, וכך היה. בזכות העתירה, בזכות שימוש בעילת הסבירות, המדינה עדכנה את התוכנית כמתחייב מתוקף החוק, ולכן עצרה את גרירת הרגליים ואת הסחבת ואפשרה לציבור ליהנות מתוכנית שתפחית את הזיהום, תפחית את התחלואה ותפחית את התמותה כתוצאה מזיהום האוויר. זיהום אוויר – אני לא יודע אם אתה יודע את זה, כבוד השר – הורג בישראל 2,500 אנשים כל שנה. 
+
+עכשיו, כששאלתי את השרה סילמן, שהיא אחראית לנושא הזה בממשלת ישראל, לנושא ש�� שמירה על הגנת הסביבה, אם היא תומכת בביטול עילת הסבירות – שכאמור היא אחד מהכלים החשובים בארגז הכלים של בית המשפט העליון בהגנה על הסביבה, בשמירה על בריאות הציבור – היא ענתה לי מעל הדוכן הזה לפני שבוע, ואני רוצה להקריא לכם את התשובה, כי אני פחות הבנתי את התשובה של השרה להגנת הסביבה. כך היא אמרה לי, השיבה לי מעל הדוכן הזה, ואני מצטט: "אני חושבת שבהגנה על הסביבה, תאמין לי, זה לא יפגע ואין סיבה שזה יפגע. באמת, עילת הסבירות, כפי - - - הפחידו חצי מדינה פה על מה זאת עילת הסבירות ומה הולך להיות עם עילת  הסבירות, דברים שאין שום קשר ביניהם למציאות. כמו אלה שמפגינים על דמוקרטיה ולא מבינים שהם לא דמוקרטיים בעליל - - - אז אני רק אומרת לך שמה שעילת הסבירות צריכה לשמור עליו, היא תמשיך לשמור עליו. דברים שהיא לא צריכה לשמור עליהם, כמו למשל לבטל החלטות של ממשלה שנקבעו בסמכות של הממשלה – כי עוד פעם, לא הצלחנו להבין מה זה אומר הרוב הדמוקרטי במדינה, אז על זה החוק הזה ישמור".
+ 
+זאת התשובה של השרה להגנת הסביבה, שאחראית להגנת הסביבה בממשלת ישראל, על ביטול עילת הסבירות. אני לא הבנתי. אני מקווה שאולי אתה הבנת, השר ברקת, ואם כן הבנת, אני אשמח שתבהיר לי את התשובה של השרה סילמן, שאמונה על הגנת הסביבה במדינת ישראל. 
+
+אני רוצה לגעת בעוד תחום שבו יש סכנה ברורה מביטול עילת הסבירות, והוא הסכנה לקהילה הגאה וזכויותיה. אני אחד מנציגי הקהילה כאן בכנסת, ואני מאוד חושש, כי אם נבחן את מה שחברי הממשלה הזו מדברים ומצהירים ומבטיחים שיעשו בהיבט הלהט"בי, יש מקום גדול לדאגה. אני הולך לעבור עכשיו על שורה של החלטות שהממשלה יכולה להחליט, שבסמכותה להחליט, שהיא יכולה לקבוע מדיניות בעניין כזה או אחר ושמעתה יהיו חסינות מביקורת שיפוטית בהיבטים של סבירות. לדוגמה, הבטחתו של סגן השר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז להוציא ממערכת החינוך תכנים שנוגעים לערכים ליברליים בקבלת האחר, בזכויות אדם. זאת הבטחת בחירות של סגן השר אבי מעוז בקולו. עוד החלטה שהממשלה יכולה לקבל היא בדבר שינוי המדיניות לניתוחים לטרנסים, הבטחת בחירות נוספת של סגן השר אבי מעוז. עוד אמירות מסוכנות של שרים בממשלה הן בדבר ביטול מצעדי גאווה, או על ידי ראשי הערים, או על ידי השר לכישלון לאומי, שעתר בעצמו כמה פעמים לבטל את מצעדי הגאווה וכעת הוא גם אמון על המדיניות של אבטחתם; לא להכיר בזוגיות של להט"בים, בחתונה של להט"בים, בצווי הורות של להט"בים בידי משרד הפנים – עוד החלטת מדיניות שהממשלה הזו יכולה לקבל, שהרי זאת הממשלה הלהט"בופובית הגדולה והמסוכנת ביותר שהוקמה בתולדות ישראל. 
+
+אלו, חברות וחברי הכנסת, החלטות שהממשלה יכולה לקבל, ולאחר ביטול עילת הסבירות לא יהיה גורם אחד שיוכל לעצור אותה מלקבל אותן ולפגוע בזכויות שלנו, בחופש שלנו, במקום השווה והמלא שלנו בחברה הישראלית. 
+
+אני עוקב, כולנו עוקבים בדאגה אחר הנעשה בפולין ובהונגריה, שבהן הושלמה הפיכה משטרית מהסוג שאנחנו רואים כאן. אם בהונגריה זה היה בזבנג וגמרנו, בפולין זה היה בשיטת הסלמי, פיסה אחר פיסה. ישראל עברה מהמודל ההונגרי למודל הפולני. אני לא יודע אם אתה יודע, השר ברקת, נכון להיום שליש מאדמת פולין מוגדר כשטח ללא להט"בים, נקי מלהט"בים, בחסות הממשלה. אין שם בית משפט עליון שיכול להגן על הלהט"בים, על הזכויות שלהם. בשתי המדינות, גם בהונגריה וגם בפולין, חסמו כל דרך של להט"בים ל��פוך להיות הורים – לא באימוץ, לא בפונדקאות, לא בשום דרך. בהונגריה אין יותר טרנסג'נדרים, רשמית. הם שללו את הזכות של אותם אנשים, של טרנסים, לשנות את סעיף המגדר בתעודות הזהות, תוך פגיעה בגרעין הכי בסיסי של הכבוד האנושי – בזכות להגדיר את ההגדרה העצמית של האדם. ישראל לא תהיה לא פולין ולא הונגריה, לפחות אם זה תלוי בנו. 
+
+ אבל עילת הסבירות הרי לא עומדת לבד. לצידה יש את ההשתלטות על הוועדה למינוי שופטים, מינוי יועמ"שים מטעם, פסקת ההתגברות, מתקפה משולבת על עצמאות בית המשפט – מתקפה שאם תמומש במלואה, כפי ששר המשפטים יריב לוין אמר בעצמו, לא תשאיר את ישראל דמוקרטיה, או כמו שסגן השר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז אומר, ואני מצטט: אנחנו מדינה יהודית, להוריד את הדמוקרטית. 
+
+אנחנו עדים לחבורה קיצונית ומשיחית של קנאים שעלתה לשלטון באמצעים דמוקרטיים, ועכשיו חותרת לבטל את הדמוקרטיה, לקחת לעצמם כוח בלתי מוגבל, לדרוס את האיזונים והבלמים שמגבילים אותם. חברת הכנסת טלי גוטליב סיכמה את רוח הדברים הללו באחד מהראיונות שלה. היא אמרה, ואני מצטט: באנו למשול, ואנחנו הרוב, והרוב קובע, ככה פשוט. זאת הגדרה של עריצות רוב, לא של דמוקרטיה שהיא שלטון העם, לא רק שלטון הרוב. שלטון העם מורכב גם מקבוצות שאינן חלק מהרוב, שגם להן צריך לתת ביטוי, להתחשב בצרכים, בחששות, לוודא שהרוב לא פוגע פגיעה בלתי סבירה באופן קיצוני באותם מיעוטים שאינם חלק מקבוצת הרוב.
+
+זה לא מה שקורה פה. זה לא מה שקרה בוועדת החוקה בחודשים האחרונים. החוק נכנס ויצא בדיוק כפי שהוא מצינור החקיקה – זה לא מדויק; הוא יצא קשיח יותר, רחב יותר, קיצוני יותר. דרסו את נציגי האופוזיציה בוועדת החוקה, דרסו את הציבור ששלח אותנו לבית הזה. החוק הזה בא לעולם בהליך אלים, דורסני, בחיפזון, תוך הקדשת כל משאבי הבניין הזה, כל משאבי הזמן, כאילו אם לא נבטל את עילת הסבירות היקום יקרוס לתוך עצמו. התהליך הזה מגלם את עריצות הרוב, אותה ואותה בלבד.
+
+אני מבקש למסור לראש הממשלה, לשרים, לחבר הכנסת רוטמן: נפלתם על הדור הלא-נכון. על דור של צעירים שנולדו לתוך מדינה יהודית ודמוקרטית, משגשגת, חזקה, אופטימית, שבטוחה בעצמה, בצביון שלה, בזהות שלה; על דור של נשים אמיצות, של לביאות, שלא מוכנות שיצמצמו אותן, את ההזדמנויות שלהן, את העתיד שלהן ושל הבנות שלהן ליכולת שלהן להביא ילדים לעולם; על דור של אנשים שחונכו על ערכי הציונות, שמתפוצצים מגאווה על הסטרטאפ ניישן שייסדנו כאן, שמתרגשים מהערבות ההדדית שכמוה קיימת רק בישראל, מהעוצמה הצבאית והמוסרית של צה"ל, שמוכנים להקריב את החיים שלהם כדי שהמפעל הזה ימשיך להתקיים ולשגשג, שמאמינים שהיהדות היא המגן שלנו, לא כלי ניגוח, שהעובדה שאנחנו שונים היא יתרון ולא חולשה, שהיותנו מגוונים הוא מקור כוחנו ולא קרדום לחפור בו, שעוצמתנו לא עוברת דרך שנאת האחר, דרך הסתה, דרך אלימות, אלא על בסיס יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; על דור נחוש ליישם את ערכי מגילת העצמאות ליישום שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור, בלי הבדל של דת, גזע ומין – ואני מוסיף: בלי הבדל של דת, גזע, מין, נטייה מינית וזהות מגדרית – כדי לוודא שישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה. בן-גוריון קרא לזה תיקון עולם. נפלתם על דור שלא מוכן שרוב מזדמן בכנסת ישמיד את הדמוקרטיה הישראלית, כי התקווה הרי נושאת הבטחה להיות עם חופשי בארצנו – חו��שי מרודנות, חופשי מכפייה דתית, חופשי להיות בדיוק מי שאתה.
+
+נפלתם על הדור הלא-נכון, על דור שנמצא כבר 30 שבועות ברחובות, בגשם ובשרב, במוצ"שים ובאמצע השבוע, נלחם על ישראל יהודית ודמוקרטית, על העתיד שלנו בארץ הזאת; דור שמבין שהדרך היחידה להתקדם מהמשבר הזה היא יחד, שהדרך היחידה לשמור על הסטרטאפ ניישן ועל הערבות ההדדית ועל צבא העם ועל העתיד המשותף שלנו פה היא יחד. אחדות עם ישראל היא מה שגורם למקום הזה להיות כל כך מיוחד, מרגש, מוצלח, עוצמתי וחד-פעמי. אחדות עם ישראל היא מה שגורם למפעל הזה להיות אפשרי, להתקיים. 
+
+ולכן צו השעה – הדרך היחידה להתקדם היא לעצור את החקיקה, להתכנס יחד, להגיע להבנות לאומיות רחבות שיהוו את הבסיס לחוקה עבור מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חוקה שבסיסה מגילת העצמאות, שתעגן את חירויות הפרט, את השוויון של כולנו בפני החוק, את מערכת היחסים הראויה, הנכונה, המאוזנת בין שלוש רשויות השלטון; שתאפשר לכל אחת ואחד מאיתנו להרגיש בבית, כי בבסיס זו תכליתה של מדינת ישראל, להיות בית לאומי לעם היהודי, לכל העם היהודי. לאפשר לכל יהודי באשר הוא קרקע בטוחה שבה היא או הוא יוכלו לחיות את החיים שלהם בהתאם לצו מצפונם, בלי חשש לרדיפה, להתנכלות, לאלימות. לשם אנחנו מוכרחים לחתור, זה החוזה המחודש שאנחנו חייבים לתקף, לנסח מחדש ולחתום עליו, בהסכמה לאומית רחבה ככל שניתן.
+
+אני רוצה להקדיש עוד כמה מילים למחאה. ה-D9 הזה, המכבש האדיר הזה ששועט לעברנו, העיר והקים וגיבש ציבור ליברלי ענק, שיוצא כבר 30 שבועות ברצף לרחובות להיאבק על הזכויות שלו, על החירות שלו, על העתיד שלו, על הדמוקרטיה שלו, שלנו. המחאה הזו, שהיא הגדולה והמרשימה ביותר שנראתה בתולדות המדינה, היא מופת למחאה עממית בלתי אלימה. ואני חושב שנקודת השיא הייתה בצעדה של עשרות אלפי ישראלים מכל רחבי המדינה, בכל הגילאים, מכל הרקעים, כל האמונות, בדרך לירושלים, בחום כבד אבל בתחושת שליחות אדירה של הבנה מזוקקת של כובד המשימה ושל חשיבות הרגע הזה בהיסטוריה של העם היהודי, של מדינת ישראל,  ימים ספורים לפני תשעה באב, לפני חורבן הבית. 
+
+אני רוצה להקדיש מילים מספר למשבר האקלים, שהוא אחד מהאתגרים, בעיניי, הכי גדולים שניצבים בפני הדור שלי, בפני מדינות העולם וגם בפני מדינת ישראל. חברי הכנסת, בשבוע שעבר נמדד היום החם ביותר בכדור הארץ מאז החלו המדידות במאה ה-19, וזה נוסף על שיאי חום שנשברו באוקיינוס ברצף, ועל חודש יוני החם ביותר שנמדד אי פעם. שלושה גלי חום חסרי תקדים נרשמו בשבוע שעבר בעולם בו זמנית: בדרום אירופה, שם נשבר שיא החום של רומא עם 42.9 מעלות; סין, שם נשבר שיא חום של המדינה עם 52.6 מעלות צלזיוס; דרום ארצות הברית, שם נשבר רצף הימים החמים עם מעל 19 יום רצופים של 43 מעלות ומעלה. אם נמשיך לפלוט גזי חממה, נחמם את כדור הארץ לרמה כזו שתקשה את המשך השגשוג שלנו כאן. זה יביא להחרפה משמעותית בדחיפות, בעצימות ובמשיכות של אירועי קיצון, של גלי חום, של בצורות, של התייבשות של נהרות, של פגיעה בתשתיות, של גלי הגירה, של מחסור במזון ובמים.
+
+עכשיו אני שואל את עצמי: מה ממשלת ישראל עושה בנדון? התשובה העצובה היא שלא רק שהממשלה לא עושה הרבה למען המאבק במשבר האקלים, הצעדים שהיא נוקטת בחודשים האחרונים הם מעוררי דאגה. הממשלה אישרה חוק הסדרים שהוא התקפה בוטה על הסביבה ועל בריאות הציבור; חוררו את חוק אוויר נקי באופן שמאפשר לתחנות כוח ולמפעלים לזהם מעבר להיתר הרעלים שלהם, עם מעט מאוד ביקורת של המשרד להגנת הסביבה; אישרו במסגרת החוק להקים מיזמים לאומיים מזהמים על רצועת החוף המצומצמת והמוגבלת של ישראל, תוך עקיפה של הוועדה המקצועית לשמירה על הסביבה החופית.
+
+הממשלה קיצצה 27 מיליון שקלים מתקציב המשרד להגנת הסביבה ו-100 מיליון שקלים מתקציב הרשות הלאומית לחדשנות, זו שמשקיעה בסטרטאפים ובמיזמים שעוסקים במחקר ופיתוח של אנרגיות מתחדשות, של אנרגיות ירוקות. הממשלה אישרה הקמה של תחנת כוח חדשה ומזהמת בלב ריכוזי אוכלוסייה, תחנת קסם בכפר קאסם, סמוך לאורנית, לראש העין, ואישרתם המשך ייצור של חשמל בתחנת הכוח רדינג בתל אביב. 
+
+ ביטלתם את המס על הכלים החד-פעמיים, שהוכח כיעיל מאוד מאוד מאוד להפחתת השימוש בהם. דחיתם את העבודות על המטרו, מה שיוביל להגברת הפקקים ולזיהום האוויר בכל מדינת ישראל, זיהום שגורם לתחלואה ולתמותה. ביטלתם את התוכניות לפינוי התחנה המרכזית בתל אביב, שהיא אחד ממפגעי הזיהום החמורים ביותר בישראל, אולי שני רק למטרופולין ולפעילות הפטרוכימית בחיפה – אין כרגע שום חלופה על השולחן לפינוי התחנה המרכזית בתל אביב. קידמתם בימים אלה – לא קידמתם, אתם מקדמים – חקיקה שמרדדת את הנציגות של ארגוני הסביבה בוועדות התכנון והבנייה על חשבון נציגים ממשרדי הממשלה שהמצאתם, המשרדים של וסרלאוף ושל סטרוק. התעלמתם מהדרישה בחוק לתקצב מחקר ופיתוח של אנרגיות מתחדשות מהקרן לאזרחי ישראל כפי שדורש החוק, תקציב של 110 מיליון שקלים על פני השנתיים הקרובות. 
+
+משרד ראש הממשלה דן בימים אלה בביטול מדיניות אפס תוספת סיכון במפרץ אילת והרחבת שינוע הנפט של קצא"א. עכשיו, אני רוצה להתעכב על הסעיף הזה, כי הוא דרמטי. בתקופת ממשלת נתניהו הקודמת נחתם הסכם בין חברת קצא"א, שהיא חברה ממשלתית של מדינת ישראל, ובין חברת רד-מד, שממוקמת באמירויות, להרחבת השינוע של הנפט דרך מפרץ אילת, דרך צינור שמוביל אותו לאשקלון, ומאשקלון אל עבר יעדים אחרים בעולם. בדיון שערכנו בכנסת הקודמת נמצא שאפילו 1% הנפט הזה, שמגיע מהאמירויות, לא תורם למשק האנרגיה בישראל; הוא לא חלק מהשימושים שאנחנו עושים בנפט ותזקיקים – הכול לטובת יצוא החוצה. עכשיו, הסכנה של דליפת נפט במפרץ אילת או דרך הצינור או במפרץ אשקלון היא הרת אסון. מדובר באסון שרק מחכה לקרות, שכבר קרה בחברת קצא"א מספר פעמים. המשמעות של דליפת נפט במפרץ אילת היא, כמו שאמרתי, הרת אסון לא רק לשונית האלמוגים באילת, אלא לכלכלת התיירות במפרץ אילת, לכלכלת העיר אילת, ליכולת של אילתים להתפרנס, אדוני שר הכלכלה, בעירם. אם זה ידלוף, חלילה, במפרץ אשקלון, זה ישבית את כל מתקני ההתפלה של מדינת ישראל; אסון אקולוגי שטרם נראה במחוזותינו, ועדיף למנוע את האסון שרק מחכה לקרות. אז במקום לדון בהחלטה האמיצה של הממשלה הקודמת, של מדיניות של אפס תוספת סיכון מתעבורת הנפט במפרץ אילת, כלומר לא להרחיב את הסיכונים שממילא קיימים, אתם דנים עכשיו בהרחבת התעבורה של הנפט – ושוב, לא לצרכים של מדינת ישראל אלא לצורכי יצוא. אנחנו רוצים  להיות חלק מהבעיה או חלק מהפתרון של משבר האקלים? לא נכון לייצר מצב שבו ישראל תהיה החצר האחורית של תעבורת הנפט במזרח התיכון. פשוט בלתי נתפס.
+
+מלבד הנושא הזה, לא קידמתם בשבעת החודשים שבהם פועלת הממשלה חוק סביבתי אחד מאז שהוקמה הממשלה הזאת. אחד. אחד. אני הבאתי בפני ועדת השרים לענייני חקיקה מספר רב של חוקים, מהצורך לשמור ולהרחיב את ההגנה על החופים במדינת ישראל, עבור בחיוב המדינה לייצר דוח שינטר את מצב הטבע והמגוון הביולוגי בישראל, דרך חוק אקלים, ועוד ועוד ועוד, חוקים רבים שתכליתם להגן על הטבע שלנו, על השטחים הפתוחים, ולתת בידי הממשלה כלים להיאבק בצורה נחושה וממוקדת במשבר האקלים. חוק אחד לא קידמתם.
+
+עכשיו, בקווי היסוד של הממשלה הזו התחייבתם לחוקק תוך חצי שנה מיום הקמת הממשלה, בקריאה שנייה ושלישית, חוק אקלים. לא עמדתם בהתחייבות הזאת. הממשלה מסרבת לתת דין רציפות לחוק האקלים שעבר בקריאה ראשונה בתקופת ממשלת השינוי, ויחד עם האופוזיציה לעבוד לשיפורו – לשפר את היעדים הקשיחים שיש במסגרת החקיקה, לוודא שהמנגנון הוא מספיק אסרטיבי, באופן כזה שיוודא שמשרדי הממשלה יוכלו לפעול בצורה נחושה ומסונכרנת למאבק משותף במשבר האקלים. אז אתם גם לא נותנים דין רציפות לחוק שכן עבר בקריאה ראשונה, אתם גם לא מעבירים חוק אקלים משלכם – אפס פעילות כדי לוודא שהממשלה הזו תוכל אשכרה לעמוד בהתחייבויות שאתם לקחתם על עצמכם, התחייבויות שהן לא שאפתניות, התחייבויות שאתם לא עומדים בהן עכשיו.
+
+אני רוצה להדגיש, בלי חוק אקלים לא קיימת מסגרת עבודה כלל-ממשלתית, אין יעדי אקלים קשיחים שצריך להגיע אליהם, וכך זה גם נראה. הממשלה כאילו מאמצת את המדיניות של שר האוצר, מדיניות של הכחשת אקלים. אני רוצה לשאול את עצמי: מי ישלם את המחיר? מי ישלם את המחיר על חוסר הפעולה שלכם, על העובדה שישראל לא נאבקת במשבר האקלים? לא רק שהיא לא נאבקת במשבר האקלים, היא לא נערכת למפגעים שאנחנו כבר חווים כתוצאה מההשלכות המשבר הזה על מדינת ישראל. אנחנו נמצאים על hot spot, על מיקום רגיש ביותר ברמה האקלימית, על השבר הסורי-אפריקני. אם בכל העולם מדברים על החשש שהטמפרטורות תעלינה במעלה וחצי, בישראל הן כבר עלו במעלה וחצי. אנחנו שועטים לעבר עלייה של שתיים, שלוש או ארבע מעלות. איזה היערכות יש בישראל להתגוננות, היערכות מפני ההשלכות של משבר האקלים, מפני בצורות, מפני גלי חום ממושכים, מפני שיטפונות? אין, אין, אין, אין. 
+
+ ועתה, אם כל מה שציינתי עד עכשיו לא מספיק, הממשלה הזו דוחפת, שועטת לעבר ביטול עילת הסבירות, שתאפשר לממשלה לפגוע בסביבה ובבריאות הציבור בחוסר סבירות קיצוני, בלי שום ביקורת, שום מגבלה. השרה סילמן, השרה להגנת הסביבה, תומכת בביטולה. אבל הי, שר החוץ הצהיר שישראל תשלח את המשלחת הגדולה אי פעם לכנס האקלים בדובאי. 8 מיליון שקלים כדי להציג לעולם – מה בדיוק? אולי שווה שבמקום לשלוח משלחת של חליפות ריקות, משרדי הממשלה יישארו בארץ ויעבדו במאבק במשבר האקלים, בהיערכות להשלכות הרות האסון שמתרגשות עלינו, כבר מתרגשות עלינו. 
+
+ אני לא מצליח להבין את זה. אני באמת לא מצליח להבין את זה. באמת. והכי חמור זה שההתנהלות הזאת גוזרת עלינו, על בני הדור שלי, עלינו, על כל מי שחי כאן, מציאות בלתי נסבלת, אבל על בני הדורות הבאים היא גוזרת מציאות בלתי קיימת. בלתי קיימת. באמת, האדישות הזאת למשבר הזה, שהוא כל כך דרמטי לחיים שלנו כאן, היא בלתי מתקבלת על הדעת, היא בלתי נסבלת והיא בלתי נסלחת. ואני באמת לא מצליח להבין את פשר האירוע הזה.
+
+בזמן שנותר לי, חבריי חברי הכנסת – כרגע יש פה רק חבר כנסת אחד, שניים, והם נמצאים פה על הדוכן הזה – אתה, אדוני היושב-ראש, ואני, וחולק איתנו את הדוכן מזכיר הכנסת דן מרזוק. אני רוצה להקריא בפניכם מספר נאומים שבעיניי הם מכוננים והם רלוונטיים מאוד לאירוע הזה. אני רוצה להתחיל בהכרזת הקמת מדינת ישראל על ידי דוד בן-גוריון, הכרזת העצמאות שלנו ב-14 במאי 48'. וכך קרא דוד בן גוריון: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים, הפריחו שממות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודי, תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
+
+"השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי, ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות האחרות לא חדלו להעפיל בארץ ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת עמם. במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום, נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצידם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
+
+ "לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע ​על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מינהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקר​א בשם ישראל.
+
+ "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. 
+
+ "מתוך ביטחון בצור ישראל היננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר התש"ח, 14 במאי 1948".
+
+כך חתמו נציגי היישוב, הנהלת היישוב, ואדוני היושב-ראש, אני בספק אם כל 120 חברי הכנסת בבניין הזה – לדאבוני, אני אומר את זה – יהיו מוכנים לחתום על אותה הצהרת עצמאות שעל בסיסה הוקמה מדינת ישראל.
+
+
+איזו מילה חסרה במגילה?
+
+
+איזו מילה חסרה, לשיטתך?
+
+
+"דמוקרטיה".
+
+
+נכון, אבל כל הערכים שדמוקרטיה מסמלת ומגלמת מופיעים במגילה. אתה מוכן לחתום על המגילה, מגילת העצמאות?
+
+
+אני אחתום על מסמך שאין בו דמוקרטיה?
+
+
+אפרופו ההערה שלך על מסמך שאין בו דמוקרטיה, אני אולי אסיים את הנאום שלי עם עוד נאום קאנוני, בעיניי, שהקריא מעל הבימה ונאם מעל הבימה הזאת חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ממפלגת שינוי. הוא נאם אותו כאן בכ"ג בשבט התשנ"ב, 28 בינואר 1992, כשהכנסת חוקקה את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
+
+
+תשנ"ב זה - - -
+
+
+תשנ"ב זה 1992. מה אמרתי?
+
+
+חשבתי שאמרת 1962.
+
+
+לא, לא. 1992.
+
+וכך אמר חבר הכנסת רובינשטיין מעל הדוכן הזה בינואר 1992. כאמור, זה היה בשעת לילה מאוחרת, אם אני לא טועה, אבל כך הוא אמר: "אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני מביא כאן לקריאה הראשונה היא הצעת חוק קצרה, כיאה לחוק חוקתי, אבל כמו כל חוק חוקתי היא מעט המכיל את המרובה. עד שאני בא לומר כמה דברים בזכות ההצעה הזאת, אני רוצה להסביר שהצעות חוק-יסוד אלה שאני מביא בפני הכנסת נועדו לעקוף את המכשלה הגדולה שמנעה קבלת חוק-יסוד: זכויות האדם. חסר גדול מאוד, חור, מורגש במערכת החוקתית שלנו, דבר שאנחנו לא גאים בו, אבל מוטב מערכת של חוקי-יסוד נפרדים שלגביהם, כך אני מאמין, יש הסכמה בבית, מאשר היעדר כל שריון של זכויות האדם במדינת ישראל - - - רבותיי חברי הכנסת, אין היום כמעט מדינה שאין בה הגנה חוקתית כזאת על זכויות האדם - - - מי שטוען, כמו חבר הכנסת מיכאל איתן מהליכוד, שמוכרחים לשמר את ריבונות הכנסת בכל מחיר, מתנכר לא רק לעקרונות האוניברסליים של זכויות אדם משוריינות אלא גם לעמדה של רוב-רוב�� של הכנסת, בעצם מ-1977, לרבות עמדת מפלגתו המובהקת. 
+
+ "מה אומר החוק? 'אין מגבילים זכות זו אלא בחוק ומטעמים ברורים של טובת הכלל'. אני רוצה להסביר למה ועדת החוקה, חוק ומשפט מציעה את הנושא הזה בנוסח כזה ולא בנוסח אחר. 'מטעמים ברורים של טובת הכלל' – פירושו של דבר שאתה מגביל את חופש העיסוק של אדם אך ורק אם זה לטובת גילדה מסוימת או אינטרס מסוים, או סקטור מסוים או מונופול מסוים, או פרוטקציוניסט מסוים, או מישהו שמקורב לשלטון. אתה יכול להגביל את הזכות אם אתה מוכיח שההגנה על כלל הציבור דורשת שאדם המתיימר להיות רואה החשבון אכן יהיה רואה חשבון, אבל אתה לא יכול לומר שאתה מגביל עסק מסוים מפני שהוא פוגע באיזה מפעל מונופוליסטי שאתה מעוניין בו. רבותיי, היו דברים מעולם.
+
+ "שתי הערות אחרונות, אדוני היושב-ראש. אנחנו מציעים כאן שאת החוק הזה אין לשנות אלא ברוב של חברי הכנסת. זה לא רוב משוריין, אין כאן שריון. לדעתי צריך שיהיה שריון לאחר שיתקבל חוק שיסדיר את העניין הזה, כמו חוק-יסוד: החקיקה. הדרישה לרוב מוחלט שהוא לא רוב משוריין בעצם אומרת לכנסת דבר אחד: את לא יכולה לקבל חוק כזה ברוב מקרי, את חייבת לקבל זאת ברוב מוחלט של כלל החברים. אני רוצה להדגיש שבהרבה סוכנויות ובהרבה הוראות שחלות על גופים אחרים זהו בכלל הקוורום, הקוורום הוא רוב מוחלט. בכנסת אין הוראה כזאת, בצדק, משום שאחרת יהיה אפשר להיתקל יום-יום במכשולים. אבל הקביעה שלנו היא קביעה מינימליסטית, צנועה לגמרי, היא לא דורשת שריון, אלא רוב מוחלט.
+
+"דבר נוסף שאני רוצה להזכיר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, הוא שהחוק הזה הוא אחד מסדרה של ארבעה חוקים. החוק הראשון והחשוב ביותר" – כך אמר חבר הכנסת אמנון רובינשטיין – "חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, עבר קריאה ראשונה, ואני מקווה שיחזור בקרוב לכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. החוק השלישי הוא חוק-יסוד: חופש ההפגנה, והחוק הרביעי הוא חוק-יסוד: חופש הביטוי. שני החוקים האלה טרם עברו קריאה ראשונה. אני מקווה שלאחר שיעברו קריאה ראשונה, וכל החוקים האלה יובאו לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, נפתח דף חדש במשפט של מדינת ישראל, דף חוקתי המגן על אדם באשר הוא אדם, המגן על אזרח מפני שרירות, גם של הכנסת.
+
+ "אדוני היושב-ראש, כאשר הצגתי את החוק הזה ואת החוקים האחרים בקריאה מוקדמת, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אמרתי שאני גאה בכך, כיהודי, שהיהדות נתנה לעולם את המושג של זכויות היסוד של אדם שנברא בצלם, וציטטתי את המשפטן רנה קאסן, המשפטן היהודי-צרפתי, שכאשר הוא ניסח את ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם, הוא אמר: נתתי ניסוח עדכני לעשרת הדיברות. אני בהחלט חושב שלנו, כפרלמנט של המדינה היהודית, יש חובה לסתום את החור המביש הזה, שבו אין לנו שום הגנה על זכויות האדם".
+
+ עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא את התשובה של שר המשפטים מהליכוד, חבר הכנסת דן מרידור, שניתנה באותו תאריך ב-92'.
+
+
+הם היו שותפים - - -
+
+
+נכון. הם היו שותפים, והביאו את החוק הזה, בניגוד לנטען לאחרונה, שלא היה קונסנזוס וזה נתקבל באישון לילה במחטף. לא. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכך גם חוק-יסוד: חופש העיסוק – שני החוקים הללו נתקבלו כאן בכנסת בהסכמה רחבה מאוד, כפי שצריך להיות כשמדברים על שינוי בשיטת המשטר.
+
+
+אם אתה שואל אותי, זו הייתה ההונאה הגדולה ביותר. תקרא את הספר של אוריאל לין.
+
+
+אני אקרא את הספר.
+
+
+הוא היה יושב-ראש ועדת החוקה אז.
+
+
+שמעתי אותו בוועדת החוקה. הוא בירך דווקא על החוק הזה.
+
+
+הוא בירך, אבל הוא סיפר איך שהם הונו את הציבור לחשוב שזה לא חוקה ולא שום דבר, רק סתם שמירה על זכויות.
+
+
+קראתי עכשיו את הדברים של חבר הכנסת רובינשטיין, שדיבר כאן על מהלך חשוב.
+
+
+הוא חשב כך, אבל תקרא את הפרוטוקול - - -
+
+
+בסדר, זה הפרוטוקול מדברי הימים של הכנסת.
+
+
+כן, אבל תקרא את הפרוטוקול של מה שהלך סביב זה. לא משנה, אני לא רוצה להתערב לך.
+
+
+לא, לא. מאה אחוז, אני מודה לך על הדיון.
+
+עכשיו נקרא את הדברים של חבר הכנסת דן מרידור, ששימש כשר המשפטים, בדיון על חוק-יסוד: חופש העיסוק וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
+
+"אדוני יושב-הראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לברך את חבר הכנסת רובינשטיין ואת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת אוריאל לין - - - על יוזמתו ועל טיפולו המסור והרציני בהצעות החוק המונחות לפנינו, שלפי הערכתי היא אחת מהצעות החוק החשובות שהבית הזה עומד לקבל, כך אני מקווה. במידה רבה, היא תתקן כמה קלקולים שקלקלנו בעת האחרונה, עם כל הכבוד, גם היום בחוקים שנצטרך הרבה זמן לחפש דרכים לתקן אותם. 
+
+ "תפקידה של הכנסת אינו רק לדאוג לניהול השלטון במדינה. את זה היא עושה באופן די מוצלח. הרבה חוקי-יסוד וחוקים אחרים דואגים לממשלה, דואגים לדרכי תפקודה ותפעולה. תפקידה של הכנסת איננו רק לשרת את רוב העם. גם סמכותה של הכנסת לחוקק איננה בלתי מוגבלת, מפני שבכל משטר דמוקרטי יש גבול למה שמותר לרוב לעשות, מפני שבכל משטר דמוקרטי יש גבול למה שמותר לרוב לעשות, והיא לא מילאה אותו בצורה מפוארת, הוא לדאוג לזכויות האדם. הייתי שמח יותר אילו הבאנו היום לכאן הצעת חוק-יסוד: זכויות היסוד של האדם. לצערי, נתקלה ההצעה היא בקשיים שלא הסכמתי איתם, ואנחנו עומדים היום עם הצעה מצומצמת הרבה יותר שהושגה, כפי שאמר יושב-ראש ועדת החוקה, מתוך רצון להגיע להסכמה רחבה מאוד, גם מתוך ויתור על עניינים שלדעתי, אפשר היה לעמוד עליהם עוד. אבל זו ההצעה שלפנינו. 
+
+ "היא חשובה מאוד, מאחר שהיא קובעת איזון בין הרשויות בישראל, היא קובעת בהחלט תחום או גבול שמעבר לו אין לפגוע בזכויות האדם. ההצעה איננה מהפכנית במובן הזה שהיא קובעת שגם בזכויות האלה, הקבועות כאן, ניתן לפגוע, ניתן להגביל אותן. איך? בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, בחוק שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. ההצעה אינה מהפכנית גם במובן זה שהיא משמרת את הסטטוס-קוו לגבי כל דין קיים. 
+
+ "יש נקודה אחת שעלתה, ואני רוצה להתייחס אליה: האם ראוי שחוק כזה הבא להגביל את סמכות הרוב לפגוע במיעוט או ביחיד, יתקבל ברוב שאינו רוב גדול מאוד? אני סברתי שאת חוקי-היסוד צריך לקבל, וגם מותר לשנות, רק ברוב גדול. הצעתי 80 חברי כנסת. הגשתי הצעת חוק כזאת, אבל המעניין הוא שאותם חברי כנסת שזעקו לרגל ניסיוני להסדיר את ענייני החקיקה ולקבוע איך מקבלים חוקי-יסוד, גם אם היו עליהם מחלוקות על נושאים שונים, אלה אותם חברי כנסת שטוענים עכשיו מדוע יקבלו את החוק הזה ברוב נמוך" יותר.
+
+אדוני היושב-ראש, אני בחרתי לסכם עם הדברים החשובים של שר המשפטים מטעם הליכוד חבר הכנסת דן מרידור, מאחר שהוא מדבר על העקרונות הכל-כך חשובים, הדמוקרטיים, של שינוי או של טיפול בחוקי-יסוד, בדיוק כפי שמבקשים כעת לעשות בממשלה הזו. רק שבניגוד לדברים של שר המשפטים, שמדבר על הצורך לשנות חוקי-יסוד בהסכמה לאומית רחבה באופן שמגביל את יכולתו של הרוב לפגוע בזכויות של מיעוטים, באיזון העדין שבין שלו רשויות השלטון – פה אנחנו רואים התנהלות שונה בתכלית של דריסת הרוב את המיעוט, של התעלמות מחצי מהעם. כרגע חונים עשרות – אני לא יודע אם עשרות אלפים, אבל אלפים רבים חונים כעת ולנים בגן סאקר פה, מחוץ לכנסת, בירושלים, עם דרישה אחת: תראו אותנו, תתחשבו בנו, אנחנו גם חלק מהעם הזה, גם לנו יש מקום בבית הזה, בבניין שלו, בהתפתחות שלו.
+
+ ולכן אני שב ואני קורא את הדרישה הבסיסית ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו: עצור את החקיקה. עוד לא מאוחר ללחוץ על הבלמים, לגשת לבית הנשיא, לדון בחוק הזה, בסדרת החוקים, להגיע להבנות לאומיות רחבות, וזאת הדרך היחידה להניע תהליכים שמשנים את כללי המשחק, את הכללים, את כללי יסוד של המשטר שלנו, לאחות את הקרעים הכל-כך עמוקים שנפערו, שפערתם, באחדות עם ישראל, לאושש את הכלכלה, להשיב את הביטחון הלאומי, לוודא שמהמשבר הזה אנחנו יוצאים כעם אחד.
+
+בואו ננצל את המשבר הזה להזדמנות גדולה לשוב ולתקף את היותנו עם אחד, מאוחד, ולמרות שאנחנו שונים אחד מהשני, חושבים אחרת, אחים אנחנו. אנחנו יודעים לנהל את המחלוקות שלנו ברעות, בכבוד הדדי, לא בדורסנות ובאופן חד צדדי, בחיפזון. עצור את החקיקה, ובואו נתכנס יחד בבית הנשיא כדי לשוב ולהידבר על איך מתקדמים יחד כעם אחד, מאוחד, שמכיר בעבר אבל בעיקר מכיר בעתיד הגדול שעוד צופה לנו יחד. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. שעה שלמה, כל הכבוד. אבל אתה צריך לדעת את האמת, שהם הבטיחו אז בהן צדק ורימו את כולם - -
+
+
+לא אנחנו - - - 
+
+
+- - שבג"ץ לא יוכל לפסול חוקים על ידי החוק הזה, וביום שלמוחרת הודיע אהרן ברק: מהיום אני יכול לפסול כל חוק. זו הייתה ההונאה הגדולה ביותר. אבל נדבר על זה פעם כשיהיה לך זמן.
+
+
+אבל כבר ב-1961 נפסל חוק בשימוש בחוק-יסוד. 
+
+
+את זה אני לא יודע. אני אבדוק את זה. אבל עד אז לא היה שייך – לא רק שלא היה שייך, הם אמרו בפירוש שזה לא יהיה. זה היה בוועדת החוקה וזה היה פה במליאה. ההפך, הם באו בטענה: למה אתם אומרים עלינו דברים כאלה? כל העניין הזה של לפסול חוק של הכנסת התחיל אז. טוב, אני לא רוצה להפריע לנואמת הבאה. 
+
+
+תודה רבה. 
+
+
+ חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. בבקשה, 25 דקות. 
+
+
+ לא, שעה. 
+
+
+מה? למה כתוב אצלי 25 דקות? 
+
+
+לא הפכנו? 
+
+
+אה. רגע, עידן רול אחרייך, 60 דקות. את מחליפה איתו?
+
+
+עידן רול יעשה 25 דקות, ואני - - - סליחה, לא עידן רול, לא עידן רול, רון כץ. רון כץ יעשה - - - 
+
+
+אז בבקשה לעדכן את הרשימה, אני פועל לפי הרשימה.
+
+
+- - - 
+
+
+עכשיו זה מסודר? בסדר. בבקשה. לך עשיתי שעה. הינה, יש לך שעה. 
+
+
+תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לילה טוב לכם ולכל עם ישראל. זה לא לילה רגיל. אני מניחה שדווקא הלילה הזה רבים לא ישנים, אולי צופים בנו בערוץ הכנסת, אולי פשוט לא מצליחים להירדם. 
+
+
+אולי הם מנהלים משא ומתן.
+
+
+אולי משא ומתן. בהחלט לילה קריטי, חשוב ומותח. אני רוצה מפה להגיד לכל אותם האנשים בבית שלא מצליחים לישון כי הם חרדים למה שהולך לקרות למדינה שקודם כול ליבי איתם ואני מחזקת אותם. אני חושבת שמה שקורה פה בימים האחרונים זה באמת מחזה יוצא דופן. בדרכי לכנסת כמובן עברתי דרך המאהל בגן סאקר. זה באמת מחזה שקשה לתאר במילים למי שלא עבר שם וראה. ממש עשרות רבות, אם לא מאות, של אוהלים, מפגן אחדות ממש מרהיב ומאוד מרגש. גם הצעדה שהתרחשה בימים האחרונים לירושלים הייתה פשוט מרגש��. לראות משפחות שלמות עם ילדים קטנים, נשים מיניקות שעוצרות בדרך – באמת מחזה יוצא דופן. כל כך הרבה ערבות הדדית ועזרה הדדית. אותי זה ריגש בצורה יוצאת דופן. 
+
+לפני שאני אפנה לכל הדברים האחרים שאני רוצה להתייחס אליהם בשעה הקרובה, אני רוצה לספר על מה שקרה ביום חמישי. ביום חמישי קיבלתי טלפון סביב שעה 24:00 בלילה לגבי עצורים בתחנת המשטרה בטייבה. היה מדובר בעצורים שהפגינו בצומת כפר סבא, רעננה, הרצליה, שם באזור. התקשרו להגיד לי שיש שבעה עצורים, וכמובן מייד נסעתי לשם. זה כמובן היה אחרי שהייתי בכנסת כל השבוע, והייתי פה בלילות גם ביום שני וגם ביום שלישי וגם ביום רביעי בוועדת החוקה, במליאה, במחאה. ונסעתי לשם. 
+
+קודם כול, בחוץ חיכו עשרות רבות של מפגינים שבאו לחזק את העצורים ולהמתין להם עד יציאתם, מלווים בדגלי ישראל והרבה מאוד נחישות וכוח רצון, למרות השעה המאוחרת ולמרות שהם עברו יום מאוד ארוך. כמובן אמרתי שלום ומייד נכנסתי לתחנה לדבר עם המפקד התורן, כדי לוודא שהעצורים מקבלים ייעוץ משפטי ושכל זכויותיהם נשמרות ושהם מקבלים את כל הדברים שהם אמורים, ושישתחררו כמה שיותר מהר, כמובן לפי חוק. ביליתי שם בעצם עד סביב 03:00, עד שאחרון העצורים יצא. ליוויתי אותם אחד-אחד החוצה. העצור הראשון שיצא היה בחור צעיר מאוד מאוד ששמו היה מעיין, הוא היה קצת מבוהל מכל הסיטואציה. כשליוויתי אותו החוצה אימא שלו חיכתה לו בחוץ – אגב, אפשר לזהות בחוץ את בני המשפחה שממתינים בקלות רבה, רואים את המבט המודאג בעיניים. היו שם עוד כמה כאלה. היא כמובן חיבקה אותו ושמחה מאוד שהוא יצא. חזרתי פנימה לתוך התחנה והמשכתי ללוות את העצורים אחד-אחד אחרי שהם השתחררו. 
+
+ עצור אחד לפני האחרון, ששמו היה דותן, יצא. קודם כול, הוא היה יחף, והשאלה הראשונה שהוא שאל אותי זה: איפה הבן שלי? גם הבן שלי נעצר ואני רוצה לדעת שהוא בסדר. הוא אמר לי את השם שלו, הוא אמר לי ששמו מעיין, ומייד אמרתי לו: מעיין כבר בחוץ, והוא ואשתך מחכים לך בחוץ. הכול בסדר, אל תדאג. ליוויתי אותו החוצה, ובאמת שהרגע הזה, הרגע הזה של המפגש של שלושתם, שהם עמדו שם מחוץ לתחנה והתחבקו, אימא, אבא ובן, היה רגע מרגש בצורה בלתי רגילה, רגע שילווה אותי עוד זמן רב. משפחה מקסימה, נורמטיבית לחלוטין, שומרת חוק, אנשים כמו כולנו, שקמים בבוקר והולכים לעבודה ומשלמים מיסים ומשרתים בצבא ומשרתים במילואים, באמת אנשים מצוינים וטובים, שהחליטו לממש את זכותם הדמוקרטית ללכת להפגין, והם מוצאים את עצמם חצי משפחה עצורה, באמת סיטואציה יוצאת דופן. הרגע הזה הוא משהו שילך איתי עוד הרבה זמן. הבטתי בהם ככה מהצד ושמחתי לפחות ברגע הזה שהם התאחדו ככה ביחד. 
+
+חזרתי בחזרה לתוך התחנה, ולמעשה נשאר העצור האחרון. כשהוא השתחרר וליוויתי אותו החוצה, קודם כול חיכו לו עדיין עשרות רבות של מפגינים בחוץ. הם לא ויתרו, הם לא התייאשו, הם חיכו שם עד שהאחרון יצא. כשהוא יצא החוצה קיבלו אותו בחיבוקים ובאהבה ובזרועות פתוחות. בדיוק כשהוא יצא כל הקהל בחוץ שר את השיר של אריק איינשטיין "אני ואתה נשנה את העולם". בפני עצמו זה היה מאוד מאוד מרגש. אחרי שהוא יצא נעמדו כולם ושרו את "התקווה" עם דגלי ישראל מסביב. באמת קשה לתאר במילים את התחושה של לחוות את החוויה הזאת ב-03:00 מחוץ לתחנת משטרה. אבל הרגע הזה הפיח בי הרבה מאוד תקווה והרבה מאוד תחושה של הערבות ההדדית שיש אצלנו בעם, האחווה והרצון שנצליח, נצליח ��מאבק הזה לשמור על הדמוקרטיה. אז זה, ככה, סיפור לפני שאני מתחילה את דבריי. 
+
+הציבור הישראלי כולו חרד ממה שעשוי להתרחש ממש בעוד זמן קצר. "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית". במשפט הזה נפתחת הצהרת העצמאות של מדינת ישראל – מגילת העצמאות. בשבועות האחרונים אתם, חברי הממשלה והקואליציה, מאפשרים הפרה של מה שנאמר במסמך המכונן של המדינה, המסמך שמגדיר את אישיותה של המדינה. המשבר שהממשלה הזאת מובילה אותנו לקראתו הוא לא רק משבר חוקתי או משפטי, זה משבר היסטורי – שִׁכְחַת ההיסטוריה, ההתכחשות לה ובעיקר הכתמתה. 
+
+אני רוצה להזכיר לכם שההתחלה שלנו כמדינה הייתה קשה מנשוא, אולי קשה יותר משל עמים ומדינות אחרים. שארית הפליטה היהודית באירופה עלתה לארץ מתוך כוונה למצוא כאן מפלט מפני מדיניות שריכזה את הכוח המוחלט בידי השלטון, שהפקידה את קבלת ההחלטות בידיהם של אנשים לא ראויים, גזענים ועם שיגעון גדלות בלתי נסבל. יהודי ארצות האסלאם והמזרח הגיעו לכאן מתוך כוונה לתת יד בהקמת הארץ, בקירוב הגאולה, ומתוך ציונות אמיתית שטבועה בלב משפחות העולים עד היום. 
+
+ ההתחלה של תקומת העם היהודי ובניין הארץ הייתה עקובה מדם, והקמתה עלתה בקורבנות רבים שקורבנם נחרת לעד בהיסטוריה של המדינה. הם היו והם עודם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו המדינה. אי-אפשר להגיד שעם שוך הקרבות פרץ השלום, לא סביבנו ולא בקרבנו. נעשו טעויות, נעשו עוולות, נוצרו בידול וקיטוב. דבר לא השתפר עם הגעת העליות המאוחרות – העלייה מאתיופיה ומברית המועצות שהתפרקה. אבל כמו בכל כך הרבה פעמים בהיסטוריה של העם היהודי, אם יימצא הרצון, תימצא הדרך. 
+
+ והדרך נמצאה. במשך 75 שנים מצאנו את הדרך לחיות יחד, לפעול ביחד להצלחה קולקטיבית, ראינו איש ברעהו אחים ואחיות. היו מחלוקות, הייתה אלימות, לא הכול היה מושלם, אבל הצלחנו ללמוד ולהכיר בכאבו של האחר ולחוש אמפתיה, ולו הבסיסית ביותר, לצערו. היכולת להקשיב, להכיל ולהבין, לעמוד בסולידריות לצידם של אנשים, אפילו אם הם שונים מאיתנו או שיש להם דעות אחרות משלנו, אפשרה לנו להמשיך ולחיות ביחד גם אחרי שעברנו בצמתים שכאבו לנו יותר מכול. התקומה היהודית והישראלית תלויה במידה רבה ביכולת של הפסיפס האנושי הזה, המגוון האין-סופי של אנשים, דעות, רעיונות ומקורות, להמשיך להיות ציור אחד יפה ומרשים. נכון, אם תסתכל על כל אבן בנפרד היא תיראה לך שונה שנות אור מזו הסמוכה לה, אך כשתלך לאחור ותביט על התמונה הגדולה – הנשימה נעתקת אל מול הנס הגלוי הזה שבהקמת המדינה שלנו. 
+
+אבל בשנים האחרונות, אדוני היושב בראש, ישנם לא מעט סוכני כאוס המנסים לגרום לנו לחשוב על הפסיפס המדהים הזה יותר כמו קובייה הונגרית. לכל צבע המקום שלו וכל צבע יחיה בנפרד מהאחרים. אין מפגש, וכך גם אין ציור. כמעט חצי שנה שממשלת המלא מלא ימין שלכם מנסה לדחוק כל אזרח ואזרחית במדינה לתוך משבצת אחת, לתוך צבע אחד ותחת כותרת אחת, לגרום לנו להאמין שאין ולא יהיה מפגש עם האנשים האחרים. הקיטוב בישראל גואה ועולה, והתחושה היא שאנחנו על סיפו של לא פחות מאשר פיצוץ גרעיני פנימי, שלא יותיר לנו סיכוי לתקומה נוספת בארצנו. 
+
+עמיתיי חברי הכנסת מהקואליציה וחברי הממשלה, בראיונות ובהצהרות רבים, שבהם קידמתם את ההפיכה המשטרית המובאת לפתחנו היום, זעמתם על בית המשפט העליון מאחר שהוא מקבל החלטות א�� לא מקבל את אמון הציבור. אתם מסתמכים על סקרי דעת הקהל המפורסמים כל שנה, אך כמנהגכם בקודש מאז הקמת הממשלה אתם בוחרים להתעלם מהנתונים הפוגעים בסיפור שלכם. כי אומנם יש שחיקה באמון הציבור בבית המשפט העליון ובפרקליטות, ובכלל במערכת המשפט בישראל, אך השחיקה החלה רק לאחרונה, מרגע שבו אתם הפניתם את החיצים שלכם אל עבר כל מוסד וכל פיסת ממלכתיות שעוד נותרה כאן. כדאי שתזכרו, גם אם רק בלב שלכם, שהמוסד שמקבל הכי פחות אמון מהציבור הוא המפלגות הפוליטיות, ובמצב לא הרבה יותר טוב – מוסד הכנסת. אני מאוד מקווה שלא תשתמשו בנתון הזה כדי להציע כעת רפורמה נרחבת כנגד המפלגות, או חלילה כנגד מעמד הכנסת. 
+
+אבל אם למדנו משהו בששת החודשים האחרונים זה שאיתכם באמת אין לדעת. במשך שבועות ארוכים ורבים אתם מצהירים שאתם מבקשים לבטל את עילת הסבירות, כדי שתוכלו להציף את המדינה בג'ובים ומינויים הזויים, כשאתם מבינים שהם לא לגיטימיים אבל מתעקשים לעשות זאת. ובאמת הבאתם כמה וכמה מינויים באמת הזויים, שמעידים על יכולתכם לקבל החלטות. נכנסתם לטנטרום כדי לפטר משרתי ציבור ולמנות את עושי דברכם במקומם, עד שבקרוב עשויות להיגמר לכם ההברקות. 
+
+אני באמת תוהה מה לא יהיה מופרך עבורכם. האם יש לכם איזשהם קווים אדומים בהחרבת השירות הציבורי? האם יכול להיות שתמנו מפכ"לית אישה ראשונה? אולי באמת אפשר להציע את הגברת אילה בן גביר, הרי גם ככה היא חודשים מדבררת את המשטרה ואת המשרד לביטחון לאומי בערוצי התקשורת ודואגת להגיע תמיד חמושה כמו יס"מניק מן השורה. שמעתי גם שמתכוונים למנות מנכ"ל חדש לרשות הדואר, וגם כאן אני תוהה אם יש סיכוי למנכ"לית אישה דווקא, כי אילנה ספורטה, ששלחה מכתבי איומים לראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, כבר די בקיאה בתחום הדואר. לתפקיד יו"ר יד ושם כמובן שלא אתפלא אם תמנו את איציק זרקא, שכולנו שמענו שהנושא קרוב מאוד לליבו. אני מקווה גם שתדאגו לסביבה, ולמנהל רשות הטבע והגנים הבא תוכלו למנות את מופאסה, אבא של סימבה. אני לא אשקר, מבין כל המינויים ההזויים שלכם הוא לפחות הוכיח שהוא לוקח אחריות על המעשים שלו. 
+
+אני גם תוהה אם יש סיכוי לסבב מינויים חדשים בממשלה – לתפקיד שר התיקון בואו נמנה את בוב הבנאי; לתפקיד שר התחבורה – את תומס הקטר; לתפקיד שר הטבעות – את ארנון מילצ'ן, שהרי הוא יודע בדיוק אילו תכשיטים צריך; לשר הבורסה אני מציעה את ברני מיידוף, עם רקע שתואם בדיוק את העתיד הכלכלי שאתם מייצרים כאן. 
+
+אדוני היושב בראש, אולי חלק מהאנשים שצופים בנו צוחקים וחושבים שמדובר בבדיחה, אבל אחרי שישבתי שעות ארוכות בדיוני ועדת החוקה, ולאחר שהקשבתי ברוב קשב לכם, נציגי הקואליציה, ולאחר ששמעתי את הנציגים המקצועיים של הממשלה, אני מבינה שההזיות האלה הן אפשריות. ההזיות הן דרך החיים והמשילות שלכם. מרוב שאתם חיים בסרט ילדים, אזרחי ישראל נמצאים כרגע בסרט אימה. אתם פתחתם פה לכל שיגעון, לכל הזיה או טרלול שיבואו בעתיד, רק בגלל הסטייה שלכם לעוות את כללי המשחק הדמוקרטיים שלנו שהחזיקו אותנו במשך שנים. ועל זה לעולם לא תהיה לכם כפרה. 
+
+אדוני היושב בראש, אני רוצה להקריא קטע של שירה, שנכתב על ידי משוררת בשם נידאא ח'ורי, משוררת ערבייה – כן, כן, בחרתי להקריא דווקא שיר שלה – והוא נקרא "הידרדרות": "אדם שאינו חכם / סומך על צדק / אדם שאינו צודק / סומך על כוח / אדם שאינו חזק / סומך על היגיון / אדם שאינו הוגן / ס��מך על שכל / אדם שאין לו שכל / סומך על מזל / אדם שאין לו מזל / סומך על אינטואיציה / וזה שאין לו / אינו אדם". 
+
+ עמיתיי מהקואליציה, לקראת סוף כנס הקיץ הגיע הזמן להעניק לכם תעודות, ואני שמחה להגיד לכם שכולכם סיימתם בהצטיינות – מצטיינים בעיקר בהסתה. מיומכם הראשון בשלטון הפכתם להיות הממשלה המפלגת ביותר מאז ומעולם. שחררתם את מפלצת ההסתה מהכלוב, ואתם דואגים להאכיל אותה כמה וכמה פעמים מדי יום, וכעת היא לא יודעת שובע. 
+
+בערב שבו נרצח ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, זכרו לברכה, הוא נאם ודיבר על כך שאלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. ואתם, אתם כבר חודשים, חלקכם כבר שנים, לא רק מכרסמים בדמוקרטיה אלא טוחנים ורומסים אותה ממש; משר מפוקפק לענייני גרעינים שמעל הדוכן הזה לועג לאזרחי ישראל המפגינים, הוא מכנה אותם פריבילגים, רולקסים ומשתמטים, שקורא לטיס חיל האוויר שנפגע ממכת"זית וראייתו עדיין מוטלת בספק צפונבון עם שריטה בעין, ועד לראש ממשלה שטוען שמעולם לא נראתה אלימות כמו בהפגנות היום – שבהן כידוע טרם נפגע ולו שוטר אחד – כאילו רצח רבין לא קרה מעולם. לעומת זאת, מבין המפגינים קורבנות רבים לאלימות. הבאתם לקדמת הבמה שיח שצריך להיות מגונה ומורחק מהבית של הדמוקרטיה הישראלית. אכן, ממשלה מלא מלא – מלא קללות, מלא רפש, מלא שנאה. לא המצב הכלכלי, לא המצב הביטחוני ולא שום דבר, רק השחתת המערכת, פילוג העם וחורבן של כל מוסד וערך שאיחדו בינינו בעבר. מה זה משנה שנשפך הדם ברחובות, העיקר להוסיף עוד שמן ועצים למדורה שעליה אתם שורפים את המדינה. 
+
+ מפעל תעמולת ההסתה שלכם כל כך הצליח עד שהוא חלחל למטה לציבור. אלימות כלפי מאות אלפי מפגינים למען הדמוקרטיה הפכה לעניין שבשגרה. לפעמים זה שמחה רוטמן שמחליט לתקוף מפגינה בניו יורק רק בגלל שלא בא לו לשמוע מה חושבים עליו ועל מפעל החיים שלו; מדי פעם זה שר התפוצות, שבעיקר מפיץ רעל ושנאה מתובלת בתנועות גסות כלפי מפגינים; דריסת מפגינים הפכה לאירוע יום-יומי; אזרחים שניזונים מהתעמולה השקרית והאלימה שולפים אקדחים מול מפגינים, זורקים עליהם אבנים, מכים, מרססים בגז ומאיימים על חיי מפגינים; שר הסלטים שלכם עשה סלט מתפקיד המשטרה ושלח את השוטרים להלום באזרחים מפגינים כאילו היו בובות אימון. האלימות שאנחנו עדים לה כיום היא עליית מדרגה מצד המשטרה. מכת"זיות מופעלות ללא התראה, פרשים רומסים אזרחים, שוטרים חובטים, בועטים וחונקים אזרחים בטענה שהם עוצרים אותם. המשטרה עצמה משתמשת בכלים כמו רימוני הלם כלפי מפגינים, ואפילו במכשיר הצעקה, שאסור להשתמש בו. 
+
+מבינים עכשיו למה צריך את עילת הסבירות? כי לא סביר שאדם שהורשע בטרור יהיה מופקד על כוח השיטור העיקרי של המדינה. מה חשבתם לעצמכם, שהוא לא יעשה שימוש במשטרה, שימוש פוליטי? שתיתנו לו מיליארדים בתקציב ושהוא יהפוך את המשטרה לגוף ענייני ומתפקד? שאם הוא רוצה מפקד מחוז שמציף את הרחובות בדם הוא לא יזיז מתפקידו את מי שסירב? אסור לנו לקבל את התמונות האלה כעניין שבשגרה. מי שיוצא להפגין למען המדינה לא יכול לחזור בלי אוזן, בלי עין או בלי שיניים. אסור שהאיש הזה ימשיך לתת פקודות למשטרה, אחרת נסיים עם תמונות בסגנון אוקראינה של שנת 2014, שאז שוטרים ירו בנשק חם על מפגינים בהוראת השלטון. 
+
+אני יודעת שאתם מנסים לשכנע את הציבור שאצלנו יש דברים שלא יכולים לקרות. אנחנו וילה בג'ונגל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ומגדלור לכל העמים. העניין הוא שאם אומרים כל הזמן "לי זה לא יקרה", אז בסוף זה קורה לך, וזה כואב פעמיים – פעם ראשונה בגלל שזה קרה ופעם שנייה כי נשבר האמון. אחרי החקיקה הרעה שלכם, לא משנה אם זה יהיה מחר או בעוד שנה או בעוד עשר שנים, נסתכל כולנו אחורה ונבכה; נבכה על מה שלקחתם מאיתנו, ושעכשיו יהיה קשה הרבה יותר להחזיר. 
+
+ ההיסטוריה מלאה במדינות ועמים שאמרו שלהם זה לעולם לא יקרה, ולצערנו, החברים הטובים ביותר של ראש הממשלה ושל חבריו לממשלה הם אותם אנשים שהביאו את האסון הזה על עמם. גם לפולין זה לא היה אמור לקרות, על הנייר – מדינה עם חוקה יציבה, שני בתי פרלמנט, נשיא שנבחר בבחירות ישירות. אבל בשנת 2015 מפלגת החוק והצדק ניצחה והעלתה נשיא פופוליסט, גזען, וכמו שהתגלה מהר מאוד גם אנטי-דמוקרטי. בפולין של אחרי המהפכה אין מערכת משפט עצמאית וחזקה שיכולה לתת ביקורת על השלטון. הכלכלה בקריסה אדירה. זכויות נשים וזכויותיהם של חברי קהילת הלהט"ב נמצאות בנסיגה דרמטית. התקשורת החופשית עברה רפורמה שאת מאפייניה אפשר למצוא גם ברפורמה שמציג שר התקשורת ממש בימים אלה, ועכשיו היא כמעט לא קיימת. פוליטיקאים טוענים שהשופטים הם חברי כיתות וגנבים שלוקחים לעצמם את הכוח. נשמע מוכר? שופט שהתנגד לממשלה הושעה לשנתיים. לא מזכיר במשהו את הרצון להוציא את לשכת עורכי הדין מהוועדה למינוי שופטים רק בגלל שנבחר מישהו שפחות בקטע של הדיקטטורה של הממשלה? שער הזלוטי הפולני ירד בשלוש שנים האחרונות בלא פחות מ-11%, השחיתות מזנקת, ומדד המחירים לצרכן קפץ ב-17%, שהם פי שניים משאר האיחוד האירופי. ואצלנו, שר האוצר שלנו, שלמד בעל פה כמה מושגים בכלכלה, אוהב להתראיין ולספר סיפורי גרנדמייזר, כמובן, אבל פחות רואה עניין בלהקשיב לאנשי המקצוע ולמספרים שמדברים את המציאות. 
+
+היום אתם, אנשי הממשלה והקואליציה, עומדים להצביע בעצמכם בעד תקיעת סיכת עינויים ראשונה בבובת הוודו שיצרתם מהדמוקרטיה שלנו. אתם מביאים לחורבן המדינה כפי שהכרנו אותה במו אצבעכם. לא נהיה עוד מעצמה טכנולוגית. במקום להפריח את השממה, אתם עומדים להשמים את כל מה שפורח. ההיסטוריה תשפוט אתכם, ואתם תיזכרו לדיראון עולם כמי שהביאו חורבן של בית שלישי, שהמשיכו את המסורת המקוללת של אבותיהם הקנאים. מעולם לא היה שלטון יהודי בארץ ישראל במשך יותר משמונה עשורים, ואתם עושים זאת שוב. 
+
+ אנחנו, לעומתכם, מבקשים לשמר את המסורת שלפיה עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. חיינו כאומה מלאים בצעדות, מאברהם אבינו, שנדרש ללכת מארצו ומולדתו אל הארץ המובטחת, ועד צעדת ההפגנות שהיינו עדים לה רק בסוף השבוע האחרון, שהביאה עשרות אלפי ישראלים לעלות לרגל לירושלים. אבל אתם מתעקשים להמשיך ללכת בדרכי הקנאים ולהחריב את הארץ על כל יושביה. דעו לכם כי לא ניתן לכם לשלוט על בג"ץ, לא על התקשורת, לא לקבוע מהן זכויות אדם, ולא ניתן לשנות את המדינה שלנו בלי שניאבק בכל דרך, בכל מקום ובכל זמן. 
+
+תחת השלטון המטורלל שלכם איבדנו כמעט כל טיפת לגיטימציה שהייתה לנו בעולם. עשיתם זאת במהירות שיא, ונתתם לעולם ללמוד מה שלנו ידוע כבר שנים רבות: אין מילה של ראש הממשלה שאפשר לסמוך עליה; יותר מדויק, אפשר לסמוך על ראש הממשלה שיפר כל מילה שהוא נותן. ואם לא הייתם פועלים בכל הכוח רק כדי להפר כל אחד ואחד מעשרת הדיברות – הבאתם אותנו אל סיפה של מלחמת אזרחים, מלחמת אחים, ובמקום לצנן את הרוחות אתם רק משלהבים את הלהבות. 
+
+עמיתיי מהקואליציה והממשלה, דעו לכם שהמצב הזה עוד עלול להתהפך עליכם. אולי זכיתם ברוב בבחירות, וגם אותו השגתם רק בגלל עיוות בשיטה, כי בפועל קיבלתם רק 48% מהקולות הכשרים, אבל גם את הרוב הזה איבדתם; לקחתם פנייה חדה מדי לקיצון והתחלתם לעסוק בהכשרת השחיתות והאלימות. כל אלה יעברו דרך ביטול עילת הסבירות והמלחמה נגד מערכת המשפט. חברי ממשלה ששקועים עד צוואר בשחיתות ובניסיונות להפוך אותנו לדיקטטורה איבדו את הלגיטימציה למשול, כי קיים חשש מהותי שתעשו שימוש בעמדת הכוח שלכם לטובתכם, גם אם זה על חשבון המדינה ואזרחיה. 
+
+אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל היא נס גלוי – ואני אומרת את זה בתור מי שפחות מאמינה בניסים ביום-יום שלי – ואתם בממשלה ובקואליציה מתכוונים להרוס את הנס המדהים הזה. אבל אני רוצה לסיים במסר של תקווה, שהפך להמנון של הציבור בחודשים האחרונים, שאתם כנראה לא שמעתם בגלל האטימות שלכם. אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה וחברי הכנסת בקואליציה, נפלתם על הדור הלא-נכון. ויותר מכך, נפלתם על העם הלא-נכון. זה החלק הראשון של הנאום שלי. 
+
+אני רוצה עכשיו – ברוכים הבאים, אדוני היושב בראש החדש – לעבור למאמר שכתב אורן נהרי.
+
+
+נלחצנו כשאמרת: אני רוצה לסיים. ההיא נהייתה לבנה כבר. 
+
+
+לא, לא. לא, את החלק הראשון. יש לפנינו עוד דרך ארוכה, אל דאגה, לא חסרים חומרים לדבר עליהם. רק ניקח קצת מים. את יכולה להיות רגועה, עדי. אני רוצה להקריא מאמר שכתב אורן נהרי, שנקרא "דמוקרטיות נופלות מהר". הוא כתב את זה למגזין "ליברל". אני אקריא לכם את המאמר, מאמר מרתק, היסטורי ומאיר עיניים. 
+
+ "דמוקרטיות נופלות מהר. אנחנו חיים בהווה. זה מובן מאליו עד שאנו כמעט לא חושבים על כך, אבל לעיתים צריך לחשוב על המשמעות וההטיות המחשבתיות הנובעות מכך. כמו למשל בשעת קריאה או כתיבה של מאמר המנסה לתת פרספקטיבה היסטורית. ההווה שלנו, המערבי, בסך הכול משגשג מאז מלחמת העולם השנייה. הווה שבו לא היו במערב מלחמות גדולות. הווה של דמוקרטיה. ואנחנו לוקחים, או אולי לקחנו, את הדמוקרטיה כמובנת מאליה, משהו כמעט דטרמיניסטי. 
+
+"כאשר כתבו פרנסיס פוקויאמה על קץ ההיסטוריה וסמואל הנטינגטון על התנגשות הציוויליזציות – שתי תיאוריות רבות-השפעה, עד כמה הן מדויקות זו כבר שאלה אחרת – הם נחלקו ביניהם מרות בשאלה איך לפרש את ההיסטוריה. אחת הנקודות שבהן לא שררה ביניהם מחלוקת היא הדמוקרטיה, בעיקר אצל פוקויאמה, אבל גם אצל הנטינגטון. דמוקרטיה הייתה המקבילה לנירוונה אצל הבודהיסט – השלב העליון של ההוויה, שיטת המשטר שעמים ומדינות שואפים אליה. מרגע שהושגה, הגיעה המדינה לשיא שיטת הממשל, ולא תיסוג עוד לאחור, אלא אם כן תיכבש או תתבצע הפיכה המנסה להשליט על המדינה רודן. 
+
+"פחות חשוב באיזו דמוקרטיה מדובר – המודל האמריקאי, הבריטי, הסקנדינבי – אבל העם, הבוחרים, האזרחים, יבחרו תמיד בדמוקרטיה, יכוננו מוסדות האמורים לשמור עליה, ירצו תמיד החרויות שהיא מבטיחה. הרי כך היה מאז הומצא המושג לפני 2500 שנה, הלא כן? לא. נכון, מושג הדמוקרטיה הומצא ביוון העתיקה, שיחד עם ארץ ישראל היא תא השטח הקטן והמשפיע ביותר בהיסטוריה. אבל מי בדיוק חי בדמוקרטיה ביוון העתיקה? מבלי לזלזל, כמה אתונאים, אף שזו אכן תחילתה של אחת המהפכות החשובות אי פעם. 
+
+"הפעם הבאה שבה תופיע הדמוקרטיה, הפעם כדי להישאר, תתר��ש כ-2000 שנה אחר כך. עם זאת, נזכיר שכאשר מופיעות המילים הנמלצות 'אנו, העם' במבוא לחוקת ארצות הברית, או 'מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים' בהצהרת העצמאות, כדאי לתת את הדעת על מיהם 'העם', מיהם 'כל בני האדם' ש'נבראו שווים'. הביטו בבקשה בתמונות הקונגרס הקונטיננטלי של נושאי נס המרד נגד בריטניה. זה לא העם, אלה לא כל בני האדם, אלא אם כן החלטנו ש'כל בני האדם' הם גברים לבנים, נוצרים ועשירים. נשים יקבלו זכות בחירה 150 שנה אחר כך; שחורים, גם חופשיים, נחשבו שלוש-חמישיות אדם לבן; שלא לדבר על היחס לילידים האינדיאנים, שבוצע בהם רצח עם שיטתי. וזו הדמוקרטיה הראשונה, ושנים רבות היחידה למעשה בעולם. 
+
+"ניקח שנה, אומנם לא מייצגת – 1941. בעולם כולו היו כעשר דמוקרטיות, ובהן שווייץ, שבה לנשים לא תהיה זכות בחירה עוד 30 שנה; ארצות הברית עם משטר האפליה הנורא לשחורים בדרום; בריטניה המעמדית עד מאוד, על הקולוניות שלה. אחרי מלחמת העולם השנייה כבר יש יתר דמוקרטיה – גרמניה ויפן, למשל, בניגוד לאמונה החוזרת על עצמה בימים אלה של יציאה משפילה מאפגניסטן, שאי-אפשר להשליט דמוקרטיה. אפשר. איך? צבא כובש מכתיב להם חוקה דמוקרטית, אחרי תבוסה מוחלטת וכניעה בלא תנאי. זו לא מלחמת העולם הראשונה, שבה גרמניה נכנעת כשצבאה קרוב לפריז, ובעלות הברית בטיפשותן נותנות לצבא המנוצח לצעוד הביתה כאילו ניצח. 
+
+"הפעם, ב-1945, כשדגל אדום מונף על הרייכסטאג, כשערי גרמניה ויפן לא קיימות משום שהופצצו לחלוטין, די ברור מי ניצח. ועדיין מחצית מאירופה, כל אפריקה, עולם האסלאם, המזרח התיכון למעט ישראל, כמעט כל אמריקה הלטינית, הן דיקטטורות כאלה או אחרות. זו הייתה הנורמה. אז עוד נראה היה שהעתיד גרוע יותר. כפי שבא לידי ביטוי בדיסטופיות הידועות, המחרידות: '1984' מאת ג'ורג' אורוול, המספר על אנגליה ובראשה האח הגדול בדמות ברית המועצות; 'עולם חדש מופלא' מאת - - - האקסלי, על ארצות הברית; 'פרנהייט 451' על עולם בלי ספרים שבו השליטים מחזיקים אותנו בורים, ועוד. רק בשנות השמונים מתחילה הדמוקרטיה להתפשט כתוכנית פעולה, לא כתיאוריה או כאוטופיה, מעבר למערב אירופה וצפון אמריקה. ובמאה ה-21 היו לראשונה בהיסטוריה יותר מדינות דמוקרטיות מאשר לא דמוקרטיות. והינה, כיום שוב נסוגונו לאחור. 
+
+"רוצה לומר, דמוקרטיה היא רעיון שיושם לאורך ההיסטוריה, למעשה, רק בעידן המודרני, פעמים מעטות. חשוב מכך: למרות שהרעיון נראה לנו מושרש, הוא אינו חלק מהותי ממערכת השלטון בכל מקום - - - הדמוקרטיה שברירית, והסכנה לה אינה רק מלובשי חולצות שחורות ניאו-נאצים, תאי טרור אנרכיסטיים, כיתות מטורללות של תומכי קונספירציה ועוד. הדמוקרטיה פגיעה ויכולה להתכרסם מבפנים, בקלות ובמהירות. בכל מקום ובכל זמן. כן, גם בזמן שלכאורה מדגים את ניצחון הדמוקרטיה. 
+
+"האמונה התמימה, הנוגעת ללב, בעוצמתה של הדמוקרטיה, היא אחד השרידים האחרונים לעידן האורות – הנאורות הצרפתית, שהמשיכה והתעצמה במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. האמונה בכך שהמין האנושי הולך ומתקדם. שהמדע, הטכנולוגיה, הרפואה, התרבות, ההשכלה, הפוליטיקה, החינוך – כולם וכולן רק הולכים ומשתפרים. הייתה לכך סיבה, בהחלט: היו התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות ורפואיות, היה עידן של שגשוג, המלחמות הגדולות באירופה הסתיימו, כך נדמה, עם נפוליאון". 
+
+"בעצם, לצורך הדיון הזה – הדמוקרטיה הראשונית, על זכות הבחירה לכול ו��ם תקשורת ההמונים בחיתוליה, אף החריפה את המצב. 'אי-אפשר להנחיל דמוקרטיה באמצעות פרסום צו בעיתון' – היא אמרה מדויקת המיוחסת להרצל, שהבין שהקדמה מפיצה אור עז, אך גם לא מעט צללים חשוכים. 
+
+"היכן עובר הגבול? הדמוקרטיה נולדה באירופה. ביבשת הזו התווכחו עליה, דנו בה, התקוממו בשמה, ומדינות אירופה היום הן ודאי מן המגלמות הגדולות בעולם של הרעיון הדמוקרטי. המאמר הראשון בסדרה זו על משבר הדמוקרטיות דן בשתי מדינות אירופיות – פולין והונגריה. תעלה השאלה, מהי בעצם אירופה? מהם גבולותיה? האם ההגדרות של אירופה הן גיאוגרפיות, פוליטיות, תרבותיות, היסטוריות? בכל הגדרה כזו יש כמובן ויכוחים פנימיים לא מעטים. השאלות קריטיות במיוחד לגבי מדינות קווי הגבול. 
+
+"מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד לפני זמן קצר, כשחשבנו על אירופה חשבנו על אירופה הזחוחה, השאננה, המשגשגת – אירופה המערבית. אותם אירופאים שנותרו מעברו האחר של מסך הברזל הושכחו, הפכו אירופאים סוג ב' – גם אם פראג, השוכנת מערבית לווינה, היא בשר מבשרה של אירופה ההיסטורית. הקרואטים, למשל, ולא רק הם, סברו שגבולה של אירופה הוא המקום שבו מסתיימת הקתוליות, או האימפריה האוסטרו-הונגרית – כלומר, הם עדיין בפנים, אבל הסרבים אויביהם בנפש – בחוץ. הסרבים, הגיאורגים, הארמנים, הפולנים וההונגרים חשבו וחושבים בלהט שהגבול הוא גבולה של הנצרות, של העמים הנוצריים גם אם הם כבושים בידי אימפריה אסלאמית. כך גם הם חברי המועדון, אבל העות'מאניים – כיום טורקיה – לא. ומה לגבי המזרח, 'ארצות הדמים', כפי שקרא להן ההיסטוריון טימותי סניידר? בפולין, בבלרוס, באוקראינה, ברוסיה – איפה בדיוק נגמרת אירופה ומתחילה אסיה? 
+
+ "כדי להבין את פולין ואת הונגריה של היום חייבים לחזור בזמן. ב-29 באוגוסט 1526 נפגשו סמוך לעיירה מוהאץ', בקרבת הדנובה, צבאותיהם של הסולטן הטורקי סולימאן המפואר ומלך הונגריה לאיוש השני. האימפריה העות'מאנית הייתה בשלב זה החזקה באירופה. אחרי שהעות'מאנים כבשו והביסו את ביזנטיון, ניצחו את הקואליציה הסרבית בקרב קוסובו, והביסו את בולגריה, נותרו בפניהם רק ההונגרים ככוח צבאי משמעותי אחרון במרכז אירופה. קרב מוהאץ' מבחינת הונגריה הוא המקביל לקרב קוסובו לסרבים – שילוב של מצדה וט' באב. שלוש שעות לכל היותר, שבסיומן נותרו בשדה הקרב גופותיהם של המלך ומרבית אציליו. הונגריה העצמאית, שהתקיימה יותר מ־500 שנה, נכבשה בידי העות'מאנים ולא תהיה עצמאית בכמעט 400 השנים הבאות. בשנת 1683 יצור הצבא העות'מאני על וינה – הפעם תחת מהמט הרביעי. ברגע האחרון הגיע האיחוד הפולני–ליטאי, תחת המלך יאן סובייסקי, שיכונה מעתה: מציל אירופה, והצליח להדוף אותם, ובהמשך להנחיל להם תבוסה מוחצת. העות'מאנים יתחילו את נסיגתם מווינה ובהמשך ייסוגו מבודה, כשהאימפריה ההבסבורגית מזנבת בהם, והופכת למעצמה המרכזית באזורים האלה – וכך תישאר עד מלחמת העולם הראשונה. הונגריה תבוא בשלטון ההבסבורגים, פולין תתחיל גם להידרדר ממעמדה כמעצמה, ולימים תחולק בין שכנותיה החזקות: אוסטריה, פרוסיה ובעיקר רוסיה. כך תישאר גם היא כבושה עד מלחמת העולם הראשונה.
+
+ "שתי המדינות הללו מתרפקות על תהילת העבר, וכמובן יש על מה להתרפק: כל מדינה מתגעגעת לימי התהילה, שבהם הגיעה לשיא עוצמתה ושלטה על שטחים, ופולין והונגריה לא יוצאות מן הכלל. גיבורי העבר מונצחים בכל מקום, והשילוב בין הגאווה על העבר המפואר – במקרה הפולני: הנס על הוויסלה, שבו עצרו את הצבא האדום בשערי ורשה אחרי מלחמת העולם הראשונה, למשל – וזיכרון הממלכות בשיאן, לבין ההשפלה של השנים הכה-רבות תחת שליטת כוחות זרים, הוא שילוב נפיץ, המביא ללאומנות מתמשכת.
+
+"לענייננו, החלק החשוב בהיסטוריה המרתקת של פולין והונגריה הוא שלמעשה עד לפני 30 שנה, אף אחת מהן מעולם לא הייתה דמוקרטית. היו בהחלט כמה סממנים דמוקרטיים, לא יותר. הונגריה היא חלק מכובד באימפריה ההבסבורגית, שזוכרת בערגה את עברה המפואר. בהסכם טריאנון, אחרי מלחמת העולם הראשונה, היא איבדה שני שלישים מהשטח ושני שלישים מהתושבים, עקב היותה בצד המנוצח. גם במלחמת העולם השנייה היא הייתה בצד המנוצח.
+
+ "כמו הפולנים, גם ההונגרים אומרים על עצמם שתמיד התקוממו ונוצחו, אבל – הם מוסיפים – שהיו בצד הלא-נכון, מוסרית והיסטורית. במלחמת העולם השנייה היו בצד הנאצי נגד ברית המועצות; בתומה השתוללו אנשי צלב החץ הרצחניים והאנטישמיים; אחר כך היה כיבוש סובייטי, כשההתקוממות המפורסמת של 1956, דוכאה באלימות אדירה. דמוקרטיה הונגרית תקום, למעשה, רק עם נפילת מסך הברזל. 
+
+ "מדוע, אם כן, אני מכניס אותן בכפיפה אחת? האם ניתן להשוות? בהחלט, יש להן כמה מאפיינים משותפים משמעותיים. ראשית, מדובר במדינות הומוגניות באוכלוסייתן. 95% מאוכלוסיית הונגריה הם הונגרים. 93.5% מאוכלוסיית פולין הם פולנים, כאשר 97% מתושבי פולין מדברים פולנית. ההומוגניות הזו נובעת מהשואה, מרצח העם בצוענים, מהטיהורים האתניים במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה. שנית, הן מדינות דתיות. לא כמו פעם, נכון, אבל אירופה התחילה מזמן. יש בהן מנהיגים רבי-עוצמה, במיוחד בהונגריה, הנתפסים כמשיבים את תהילת העבר, מגנים על המדינה, הלאום, העם, מפני שלל האויבים מבחוץ ומבפנים: ליברלים, בריסל, תקשורת, מהגרים, אילי הון קוסמופוליטיים – שם מוסווה בדוחק ליהודים – ומי לא? דבר משותף נוסף: הטענה שהן דמוקרטיות. לא ליברליות, אבל דמוקרטיות – מעצם הטענה שהשלטון מייצג את רוב העם. שאר הדברים בדמוקרטיה הליברלית – הגנה על מיעוטים, איזונים ובלמים בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, הגנה מלאה על חופש הביטוי וכל השאר – לא רק שאינם חיוניים, הם אף מזיקים.
+
+"בשנים הקריטיות שבין מלחמות העולם, שבהן שתיהן היו לעצמאיות – גם אם קטנות וחלשות בין המעצמות – עמדו בראשן שני אנשי צבא קשישים, סמכותניים: מרשל יוזף פילסודסקי הפולני בין 1926 ל-1935, ואדמירל מיקלוש הורטי ההונגרי, בין 1920 ל-1944.
+
+ "כמובן, ישנו העבר: שתיהן מדינות המתרפקות על תהילת העבר, אבל יש לכך המשך חשוב. כל מי שמסתכל בעין ביקורתית על אותו עבר – מדומיין או לא – ומנסה לבחון אותו, מתויג מיד כאויב העם. חלק ניכר מההגנה החד-משמעית על ההיסטוריה של המדינה ושל העם, חוזר לאירועי מלחמת העולם השנייה ואחריה.
+
+ "בתום מלחמת העולם הראשונה פולין והונגריה היו מדינות בינוניות, חלשות, מאוימות. יש בהן מיעוטים גדולים, ופולנים והונגרים רבים חיים מחוץ לגבולותיהן. הן היו מאוימות בידי השכנות רבות העוצמה, מנסות לתמרן. במלחמת העולם השנייה הונגריה היא בת-ברית של גרמניה הנאצית – מול ברית המועצות בלבד. מאות אלפים מיהודי הונגריה נשלחו למחנות בקיץ 1944, ורבים אחרים נהרגו במלחמה. פולין נכבשת ומשמרת, בצדק, את זכר ההרואיות: המתמטיקאים וסוכני הביון הפולניים, שבלעדיהם אנשי בלצ'לי פארק לא היו מפענחים את ��ופן האניגמה; הטייסים הפולנים הנלחמים בקרב על בריטניה; טבח יער קאטין; המחתרות; התקוממות גטו ורשה; רצח 3 מיליון יהודים בשואה; רצח והריגת 3 מיליון קתולים במלחמה.
+
+ "בתום המלחמה שתיהן נמצאות בשטח הכיבוש הסובייטי. מבחינת ברית המועצות, היא כמובן שחררה את מרכז ומזרח אירופה מהכיבוש הנאצי. מבחינת מרבית המדינות המשוחררות, הן החליפו כיבוש בכיבוש, והתקוממויות נגד הכיבוש הסובייטי כשלו, עד שנות השמונים של המאה ה־20.
+
+ "בפולין יתחיל התהליך של התפרקות הגוש הקומוניסטי, עם עליית סולידריות, וכאשר הונגריה תפתח את גבולה לאוסטריה, בלא שום תגובה סובייטית, יבין העולם כולו, שהעולם השתנה. נפילת חומת ברלין תביא לנפילת מסך הברזל כולו; לתחילת החיבור מחדש של אירופה המערבית, המשגשגת, עם אירופה המזרחית; לשילוב פולין, הונגריה ומדינות נוספות בברית נאט"ו ובאיחוד האירופי. זה היה האות שכל העולם הבין כניצחון הדמוקרטיה. נוסף על כך, ברית המועצות תקרוס ותשוב להיות רוסיה, והנה הדמוקרטיה והקפיטליזם ניצחו, החירות גברה על הקנאים הדתיים, הנאצים, הפשיסטים, הבולשביקים. האוטופיה הינה באה.
+
+ "זה גם הרגע שבו גאוני אסכולת שיקגו מסבירים למדינות האלה שהן זקוקות לטיפול בהלם: הפיכת הכלכלה בבת אחת לכלכלת שוק. הרס קונסטרוקטיבי. פתרון המתאים לכל בעיה. הפרטה מלאה, כמו זו שכה הצליחה בבריטניה. זוכרים שפולין והונגריה הן מדינות ש-40 שנה היו קומוניסטיות ואין בהן בהגדרה רכוש פרטי? שהן היו דיקטטורות מרבית ההיסטוריה שלהן? אבל הינה, בהנפת מטה קסם, בעצם קיום הדוגמה הקרובה של אירופה המערבית, זה בוודאי יקרה. הן תשתלבנה במערב הקפיטליסטי הדמוקרטי בתוך כמה שנות מעבר בודדות.
+
+"זה כמובן מה שלא קרה. אמנם נוצרה שכבה חדשה של מתעשרים, אבל מצבם של רבים מאוד הורע, יחסית לימי הקומוניזם. אנו מכירים את סיפורי הזוועה על השטאזי, הסקוריטטה, הקג"ב, שנות הרדיפה, ההשתקה, הצנזורה. אבל גם תחת המשטרים הנוראים האלה היו בני אדם שחיו, עבדו, אהבו, וכן – התגאו. הם חיו בחברה שהיו לה יתרונות בלכידות, בתנאים בסיסיים חינם, עם אנשים שדומים להם. זה מה שהם הכירו, ורבים הסתפקו בכך – או לחלופין העדיפו את הוודאות שהייתה בחיים האלה על פני אי-הוודאות, הקריסה הכלכלית שבאה מייד אחר כך.
+
+ "במדינות הגוש הקומוניסטי הייתה התנגדות לדיקטטורה, כמובן, והתנגדות לכיבוש הסובייטי. גם מי שלא התקומם – ופולין והונגריה התקוממו – זכר את הטנקים ברחובות, ואת האיום הסמוי והלא-סמוי. כעת הן חופשיות ומקבלות פרס: כניסה לאיחוד האירופי, ולברית נאט"ו. הן במערב. יש להן סיוע כלכלי, יש מוצרי צריכה, יש בחירות חופשיות. ההתחלה היא שיכרון חושים. הנבחרים היו גיבורי האומה, אלה שלחמו למען החירות: ואצלב האוול בצ'כוסלובקיה, הנשיא הראשון והאחרון של המדינה הזו לאחר השחרור מעול הקומוניזם; לך ואלנסה בפולין; ואולי המקרה המעניין ביותר הוא דווקא זה של ויקטור אורבן בהונגריה.
+
+ "אורבן התחיל את דרכו כמנהיג מפלגת ימין אנטי קומוניסטית, ליברלית – המושגים 'ליברלי' ו'שמרני' שונים באירופה ובארה"ב – פרו-דמוקרטית, בשנת נפילת החומה. הונגריה הוגדרה 'קומוניזם של גולאש' – כלומר גרסה מרוככת, אחרי ההתקוממות של 1956. אורבן הצעיר, עוד לפני נפילת החומה, משתלם במשפטים על חשבון קרן סורוס, ומקבל מלגה לאוקספורד מטעם הקרן. כן, הקרן של ג'ורג' סורוס. אירוני, בהתחשב בהמשך.
+
+ "הוא היה ראש ממשלה בסוף שנות התשעים, ומכהן ברצף כראש ממשלה מאז 2010, כאשר התחיל להנהיג בהונגריה מה שהוא מכנה 'דמוקרטיה לא ליברלית' – המקבילה למה שקורא דמיטרי פסקוב, דוברו של פוטין 'דמוקרטיה ריבונית'. מצד אחד צריך את המילה 'דמוקרטיה' כי היא מותג – דיקטטורות רבות, כולל מדינות הגוש הקומוניסטי, קראו לעצמן דמוקרטיות. מצד שני, צריך להדגיש שהמשטר ההונגרי לא יהיה המשטר המערב-אירופי.
+
+ "אם כן, משמעות המילה 'דמוקרטיה' בפולין ובהונגריה – וגם ברוסיה, שעליה נרחיב במאמר הבא – כיום, היא שיש בחירות, ויש בהן חופש הצבעה עם כוכבית – גם אם אין זיופי בחירות בוטים, השלטון שולט בכל אמצעי התקשורת למעשה, לאופוזיציה אין גישה לשידורי הרדיו והטלוויזיה, ובתנאים כאלה קשה לדבר על חופש בחירה אמיתי".
+
+אני בטוחה שכל תלמידי י"א–י"ב שיש להם בגרות באזרחות מרותקים עכשיו למסך, ולומדים מצוין את החומר לבגרות.
+
+
+ אין ספק.
+
+
+ ברור. אין לי ספק, הבת שלי עולה לי"ב, בטוח שעכשיו היא צופה ומשננת את החומר בעל פה. לך אני יכולה להביא סיכומים, אגב, הכול בסדר. אני אומרת לה למצלמה כי אולי היא צופה.
+
+"ובכל זאת, איך נסביר את המקרים של הונגריה ופולין? מדינות מרכז אירופה, שנלחמו נגד העות'מאנים, שקיבלו עצמאות אחרי מלחמת העולם הראשונה, היו בשליטת שליטים צבאיים נערצים, מדוע הן נסוגות מהדמוקרטיה המערבית, זו שהייתה משאת נפשן שנים רבות כל כך? מה בעצם קרה כאן? מדוע אישים שהיו דמוקרטים הפכו את עורם? מדוע מוסדות דמוקרטיים – מערכות משפט, התקשורת, ובעיקר העם – קרסו? אין להכחיש שבכל המדינות הללו, וגם במדינות אחרות, שבהן אנו רואים עלייה של האוטוריטריות והפופוליזם – הודו, ברזיל, הפיליפינים ואחרות – יש תמיכה גבוהה עד גבוהה מאוד במנהיגים הללו, שאינם הרודנים השנואים של פעם, שנשענו על משטרה אלימה, שירותים חשאיים וכמה מושחתים בלבד".
+
+ ברוכים הבאים, חבר הכנסת עידן רול, בשעת לילה מאוחרת זו. אני בדיוק בסקירה היסטורית שאני בטוחה שאחר כך אתה תרצה ללמוד אותה. 
+
+"כצפוי, המאפיינים שעליהם דיברנו הם ההסבר. פוליטיקאים תמיד רוצים יותר עוצמה, כוח ושלטון – 'לטובת העם', כמובן, מה פתאום לטובתם. זה נכון בכל מערכת שלטונית. הם פועלים במסגרת המערכות, ומנסים לכופף אותן לתועלתם. אם המערכת ותיקה וחזקה, כמו בבריטניה למשל, זה לא יקרה. מערכת חלשה, חדשה, בלי תמיכה מהעם ובמוסדות החברה, ובזמן משבר, תתרסק – גרמניה של ויימאר, רוסיה של סוף מלחמת העולם הראשונה – אבל יש גם מצבי ביניים, למשל כשהאזרחים מרגישים שעשו בשמם עסקה שהרעה את מצבם. כאלו הן פולין והונגריה. שתי מדינות שבסוף שנות השמונים ותחילת התשעים של המאה ה-20 חוו מרירות לצד גאווה לאומית עזה; כשהמציאות בהווה אפורה, במשבר כלכלי, בתחושה שהמערב מטיף ומתנשא עליהן, מעטים מתעשרים במהירות, רבים היגרו למקומות טובים יותר והפערים התרחבו – בין פריפריה ומרכז, בין צעירים משכילים, בין עירוניים וגלובליים לבין הרוב. את כל הפערים האלה מנצלים בכישרון פוליטיקאים מוכשרים ודמגוגיים. בכל העולם זה כך". נשמע מוכר.
+
+ "אז אורבן פונה במודע לדרך אחרת, כאשר הוא נבחר שוב בשנת 2010. הוא מעביר חוקים על רקע המשבר הכלכלי הגלובלי שהחל ב־2008, ועל רקע שערוריות שחיתות: למשל, חוק שלפיו תוכל מפלגתו להחזיק בשני שלישים מהמושבים בפרלמנט ההונגרי, גם אם זכתה ב־25% מהקולות, וכך יכלה מפלגתו להעביר חוקים בעזרת רוב בפרלמ��ט, ללא צורך בשיתוף פעולה עם מפלגות נוספות. משילות, אתם יודעים". כמו בארצות הברית, לדוגמה, "שינה אורבן את מפת ההצבעה על פי מחוזות, כך שבמחוזות שבהם היה צפוי להפסיד, יחולקו באופן שונה כדי לחזק את היתרון היחסי של מפלגתו. אחר כך העביר את חוק התקשורת, שקובע כי כל ערוצי השידור נדרשו לספק 'סיקור חדשותי מאוזן', כאשר הגורם המחליט אם הסיקור מאוזן, הוא כמובן ועדה בשליטת הממשלה. ויש קנסות כבדים למפירים את החוק. בשנת 2015 מספר כלי התקשורת שהיו פרו-ממשלתיים היה 31, ואילו בשנת 2019 כבר יותר מ-500 – לאורך הדרך נסגרו כלי תקשורת בולטים שהיו מזוהים עם האופוזיציה. בכל הזמן הזה העם באופן כללי איתו, מזדהה במאבקו נגד החמוצים, מותחי הביקורת, הליברלים שהם לא באמת הונגרים אמיתיים משלנו, אלא תומכים ברעיונות המיובאים מבחוץ.
+
+ "אורבן העביר חוקה חדשה שהעצימה אותו; חצה עוד קו אדום כשהחל להתבטא בשם ערכים נוצריים; יצא למלחמה נגד איל ההון היהודי-אמריקני ממוצא הונגרי ג'ורג' סורוס – שתורם למטרות גלובליות, למען חברות פתוחות ודמוקרטיות, ומשמש כולא ברקים למתנגדי הגלובליזציה. העובדה שהוא יהודי – ויהדותו ידועה לכול – לא מזיקה במדינה שבה ישנה מסורת אנטישמית חזקה מאוד. אורבן הקים מערכת משפט חלופית, מוטט את שומרי הסף, נלחם בארגוני החברה האזרחית. הקורונה סייעה לו מאוד, ולמשטרים אחרים, משום שבחסותה יש לו צווי חירום. הוא מעודד ילודה של נשים הונגריות נוצריות, וכמו במדינות אחרות החל רישום של 'ארגונים זרים' – כלומר אלה המקבלים מימון מחוץ להונגריה ומתויגים כאויבים.
+
+ "כמו אחרים, הוא גם נלחם נגד קבלת פליטים, בעיקר מהמזרח התיכון והעולם המוסלמי, לאיחוד האירופי בכלל ולהונגריה בפרט: בזמן משבר הפליטים של 2015 הונגריה הקימה גדרות תיל בגבול עם סרביה".
+
+ ברוכים הבאים, חבר הכנסת נאור שירי, שלום לך.
+
+
+ בוקר אור.
+
+
+אני מברכת כל מי שנכנס למליאה. זה חשוב.
+
+
+ אני מבין שלא הרבה נכנסים.
+
+
+די מעט. מעטים. אבל כל אחד סופרסטאר. מי שנכנס.
+
+ "אבל, טוען אורבן, בהונגריה יש דמוקרטיה. פשוט לא דמוקרטיה ליברלית כמו במערב. מה זה אומר בעצם? הטעות המערבית הייתה, ובמידה מסוימת עודנה, ההנחה שהדמוקרטיה המערבית היא אוניברסלית; שכל העולם רוצה בה, ושהיא מתאימה לכל מדינה, לכל חברה. היא לא. יש בהחלט חברות מסורתיות יותר, ששמות דגש על הקבוצה ולא על היחיד, ושבהן הדת חזקה יותר. בהן יכולה בהחלט לצמוח דמוקרטיה שאינה מבוססת אינדיווידואליזם, תהליך חילוניות או הפרדת הדת מהמדינה.
+
+ "אבל זה לא מה שאורבן וחבריו עושים. הם מפוררים את זכויות האזרח – בעיקר של המיעוטים, או של כל מי שאינו נחשב חלק מ'העם האותנטי'; מרסקים את חופש הביטוי, את הפלורליזם. לא, זו לא דמוקרטיה שאינה ליברלית, או דמוקרטיה ריבונית, זו אוטוריטריות; ואם נהיה אופטימיים: הדרך לאוטוריטריות.
+
+"להונגריה יש ברית עם פולין, ובפולין המצב שונה – עדיין, אם אתם פסימיים. השיטה פרלמנטרית, אבל המקבילה להונגרית – מפלגת החוק והצדק – שולטת, ויש לה רוב מוחלט בפרלמנט הפולני. יש נשיא מטעמה שנבחר, אומנם בקושי – מול ראש עיריית ורשה הצעיר והליברל – ויש ראש ממשלה. אבל הדמויות המרתקות בתולדות המפלגה, אלה שקבעו את דמותה ואת דמותה של פולין בדור שלאחר ולנסה ושיכרון החושים של סולידריות ונפילת החומה, הם שני תאומים: לך וירוסלב קצ'ינסקי. הראשון היה נשיא פולין והשני ראש הממשלה. ה�� תאומים זהים שאף שיחקו תאומים בסרט פולני ידוע. קצ'ינסקי נהרג בתאונת מטוס עם מרבית הצמרת הפולנית, בדרכו לטקס זיכרון ביער קאטין, שם, בזמן מלחמת העולם השנייה, ברית המועצות רצחה אלפי קצינים פולנים במטרה לחסל את האליטה הפולנית – עורכי דין, פרופסורים, רופאים וכו' – אך הכחישה זאת שנים.
+
+ "מבחינת פולין טבח יער קאטין ממשיך את ההיסטוריה הקשה מול הענק ממזרח – מלחמות, חלוקת פולין, תמיכת פולין בנפוליאון שהכזיב, המלחמה אחרי מלחמת העולם הראשונה, הסכם ריבנטרופ-מולוטוב והפלישה הסובייטית במקביל לנאצית, העמידה מנגד של הצבא האדום בזמן מרד ורשה ועוד. וכשנשיא פולין האנטי רוסי נהרג יחד עם הצמרת הפולנית בתאונת מטוס, פולנים רבים לא בדיוק מקבלים את התזה שמדובר בתאונה.
+
+ "סדר-היום של מפלגת החוק והצדק הוא שמרני ודתי. קתולי מאוד. ישנה נגיסה מתמדת בחירויות, בתקשורת, בחופש הפעולה האקדמי, ההיסטוריה, מורשת האבות. לא מדובר בהפיכה, אלא בתהליך. רק כך הוא מצליח במדינות הללו. והוא מצליח. גם על הרקע הזה יש להבין את החוק הפולני המפורסם, שנוגע להשבת רכוש: חוסר היכולת של המשטרים הללו לקבל ביקורת, גם אם על העבר, גם רק על חלק מהעם. משום שאם מקבלים ביקורת – וזו שבאה מהחוץ חשודה עוד יותר – מה יהא על הגאווה הלאומית? על המיתוסים? התחושה שאנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה? מה עם המנהיגים המגלמים את הגאווה הלאומית, ומלבים אותה מלאומיות ללאומנות?
+
+ אחד הדברים שפולין והונגריה מדגישות, יחד עם מדינות לא דמוקרטיות אחרות דומות, הוא מה שנקרא ערכי המשפחה. כלומר, לא כל משפחה, אלא משפחה כפי שמגדירה אותה הקתוליות – נישואים הם רק בין גבר ואישה; משפחה היא אבא, אימא וילדים. לפני טקסס, לפני מיסיסיפי, העבירה פולין באחרונה חוק האוסר הפלות. עוד לפני החוק החדש היו חוקי ההפלות בפולין שמרניים מאוד, וכעת הוקשחו עוד יותר. אין עוד אישור לעשות הפלה אלא אם יש מום בעובר. רק אונס או סכנת חיים לאם יהוו עילה. כך בפולין מתקיימות כ-2,000 הפלות חוקיות בשנה ו-200,000 לא חוקיות.
+
+"ממשלת פולין מנהלת מאבק נגד מערכת המשפט, ובמקביל התרחשה השתלטות על מרבית אמצעי התקשורת. כך, בתוכנית החדשות הכי נצפית במדינה מופיעות בתחתית המסך הכותרות "הפשיזם השמאלני הורס את פולין", וגם "הפשיזם השמאלני תוקף את הערכים הפולניים". מיהו הפשיזם השמאלני? תחשבו לבד. אלה הם הרעיונות הזרים, הגלובליים, המנסים להרעיל את רוח העם ואת העם עצמו דרך אילי הון זרים, ארגונים החותרים תחת העם, תקשורת שאינה פטריוטית דיה, אקדמיה שמאלנית ליברלית – אבל לא לדאוג, לעם יש הערכים הנכונים, הטהורים, המסורתיים, הדתיים, הלאומיים, והוא ידע להקיא ולהוקיע את אלה החוברים לאויבינו. עבד ועובד בכל מקום. 
+
+ "מה הלאה? אמר פעם ביל בירנבך, גדול הפרסומאים בארצות הברית דאז. אתה יכול לומר את כל העובדות הנכונות, זה לא ישנה כלום. אתה חייב להכניס רגש" – טוב, אז האמת שהמאמר עוד ארוך מאוד, אבל אני רואה שזמננו כמעט תם.
+
+
+בהחלט עמדת בכבוד ב-60 הדקות שעמדו לרשותך.
+
+
+אני בטוחה שהסקירה ההיסטורית הזאת הייתה מרתקת. מרתקת.
+
+
+מאוד מאוד. אם עוד לא נרדמנו, כנראה שזה עניין.
+
+
+מעולה. אז אני רוצה להודות לכם, ולאחל שהיום החדש שבפתחנו יביא איתו זריחה חדשה, אופטימית, עם בשורות טובות לעם ישראל. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. אני מאמין שהשמש תזרח גם מחר וגם מוחרתיים בכל מקרה.
+
+ חבר הכנסת עידן רול. 
+
+
+השאלה איך היא תזרח.
+
+
+ שמש זורחת זה אף פעם לא אינדיקציה למשהו - - - השמש זרחה - - - 
+
+
+- - - על השמש הכתומה של יש עתיד, אבל - - -
+
+
+באת עם אנרגיות, נאור? אני איתך.
+
+
+ראיתי ששקט פה, אז - - - איפה טלי גוטליב?
+
+
+אל תתחיל.
+
+
+יש דברים שלא צריך, לא ביום, לא בלילה.
+
+
+אם נתקעת יש פה איזה ספר תנ"ך עבה. לא, אבל הבאת פה תמונה, אל תעלה - - -
+
+
+לא, אבל אני רוצה לדבר איתך עליה, כי נראה לי שלא תהיה לך בעיה.
+
+
+לא, תקשיב, להעלות פה כל פעם מיצג - - -
+
+
+תמונה משפחתית.
+
+
+לא, אין תמונה. מיצג זה נקרא הפרה חמורה.
+
+
+אני מכיר את התקנון. אי-אפשר גם תמונה, לדבר על סבא וסבתא? אי-אפשר להעלות תמונה?
+
+
+לא לא לא. אתה יכול להסתכל על זה, אתה לא יכול להציג את זה אפילו ככה.
+
+
+אז אני לא אומר את זה, כי אני לא מתכוון עכשיו שיבזו את הרגע הזה. 
+
+
+לא, באמת, חבל.
+
+
+לא, אני בא להגיד שאני מעלה את זה כדי לדבר על זה. 
+
+
+יפה. בסדר.
+
+
+אני חושב שנכון לאשר את זה, אבל אם זה התקנון - - -
+
+
+אבל מה לעשות, זה התקנון, לגמרי. 60 דקות לרשותך, חבר הכנסת עידן רול. שוט. אנחנו איתך.
+
+
+לילה טוב, כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, התמונה שאני לא יכול להראות מפאת התקנון - - -
+
+
+אתה יכול לדבר עליה.
+
+
+אני אדבר עליה. היא תמונה שמעסיקה אותי הרבה, והיא תמונה שתלויה לי בלשכה. אני כבר חודשים ארוכים, ובפרט בימים האחרונים, מתהלך כל הזמן וחושב לעצמי: מה הסבים והסבתות שלי היו חושבים על המצב שבו אנחנו נמצאים לו הם היו חיים? ולא סתם התמונה שלהם תלויה לי בלשכה, כי סבא וסבתא שלי, כמו של הרבה אנשים פה, היו מדור המייסדים של המדינה. באמת אנשים שהיו ציונים גדולים. ובזכות הציונות הזאת עלו לארץ עוד לפני השואה, שזה לא דבר טריוויאלי איפה שאני מגיע ממנו.
+
+אני רוצה לספר עליהם קצת, לתת פרספקטיבה על מה אנחנו עושים פה, מאיפה אנחנו הגענו, לפחות מאיפה אני הגעתי. בתמונה שאני לא יכול להראות יש את סבתא שלי, זכרה לברכה, שפרה מזור, שהיא הייתה מצד אחד של המפה הפוליטית. היא הייתה בהגנה.
+
+
+באיזה שנה הם עלו לארץ? מה זה דור המייסדים?
+
+
+הם כולם עלו לארץ מוקדם, בשנות השלושים. אין, זה דור בונה. סבתא שלי הייתה בהגנה. זה דברים שהיום אתה שומע – אלה הסיפורים שאנחנו גדלנו עליהם. מחנכת, מורה, מפמ"רית, באמת אשת משרד החינוך. אין גאווה כזו כמו ללמד מבחינתה, והיא עסקה בזה כל חייה. סבא שלי, זכרו לברכה, יוסף מזור, היה איש שהתחנך על ז'בוטינסקי, הצביע מחל כל חייו באדיקות. אני תוהה תמיד מה הוא היה מצביע עכשיו, אני נוטה להמר בביטחון מוחלט שהוא לא היה מצביע יותר ליכוד. אבל אז הוא היה מצביע ליכוד. הוא הצביע מחל כל חייו, היא לרוב הצביעה עבודה, מפא"י, ככה שהיה לי בית שינק מכאן ומכאן.
+
+הסבים והסבתות שלנו, שאני לפעמים חושב שאולי טוב שנחסך מהם כל מה שקורה עכשיו, עברו פה – הם גם עשו לא מעט, חוו לא מעט עבור המדינה הזאת. סבא וסבתא שלי היו בעצם דיפלומטים. סבא שלי היה דיפלומט של משרד התמ"ת דאז. תעודת המינוי שלו, שחתומה על ידי הנשיא, תלויה לי בלשכה. בעצם הוא היה אחראי על כל הרכש של תבואות ושמן ודברים בבורסה בחו"ל. הוא בעצם היה אחראי בתקופה ההיא על כל הרכש למדינת ישראל, כל מה שאפשר שיהיו פה דברים בסיסיים כמו אורז, עדשים ושמן במדינה. ככה שיצא להם לעשות שתי שליחויות ארוכות, אחת בלונדון, אחת בניו יורק. ואני התחנכתי בבית מאוד ציוני, בית שידע מה זה ערך של דיפלומטיה, בית שידע מה זה ערך של לייצג את מדינת ישראל. ותמיד היה לי כבוד מאוד גדול להיות סגן שר החוץ, כי הרגשתי שיש לי מורשת של לשאת בגאווה את דגל ישראל על דש הז'קט בחו"ל.
+
+מהצד השני – זה הצד הירושלמי, אגב, והירושלמים מאוד דומים לצד השני, שזה חיפה. ירושלמים וחיפאים זה אנשים דומים.
+
+
+ הם עלו לחיפה, הסבא והסבתא?
+
+
+ירושלים וחיפה. כן. בסוף כל המשפחה הגיעה לתל אביב.
+
+סבא וסבתא שלי מחיפה, עליהם השלום – סבתא שלי, נטע מרגלית, הייתה אחת מהרופאות הראשונות בארץ. רופאה מיילדת, רופאת נשים. הייתה מנהלת בית חולים בחיפה כשכמעט ולא היה דבר כזה – אישה מנהלת בית חולים בחיפה. שנים, שנים, שנים, שנים אחורה. היא השתמשה בידע שלה ובכלים שלה, ועזרה להמון נשים שעברו התעללות על ידי הנאצים, על ידי מנגלה, לעשות את כל הבדיקות ולמלא את כל הטפסים כדי לקבל שילומים ופיצויים על מה שהן עברו. היא הייתה אישה מאוד מאוד חזקה. סבא שלי מהצד של אבא שלי, הוא היה מהמקימים של גני התערוכה. הוא היה אחד המפיקים הגדולים בראשית שנות המדינה. הוא תכנן את יריד המזרח, את יריד העשור, את כל הדברים הגדולים, החגיגות של השנים הראשונות של ישראל. היה מאלה שבעצם הקימו את גני התערוכה. גם, עוד פעם, משהו שאני פוגש כל הזמן בחיים שלי בכנסים פוליטיים, בעבודה והכול.
+
+היה משהו בדור הזה שהיה מוכן באמת לתת הכול, בכל צורה אפשרית, בשביל לאפשר למדינה הזאת להתקיים. הם לא ידעו אם יהיה מחר, אם המדינה הזאת תשרוד. הם פשוט נתנו את הנשמה עבור זה. ואולי גם פשוט הייתה הרבה יותר סולידריות. זה לא שהיו פחות קשיים, היו יותר, אבל הייתה איזושהי יכולת להתחבר יחד סביב מטרה.
+
+אני חושב שאם הם היו היום, הם היו קודם כול מאוד עצובים נוכח מה שקורה. אני חושב שהקרע בעם הוא קרע שהוא האיום הכי גדול עלינו. אומרים את זה מהשפתיים ולחוץ, כאילו זה משהו כזה בר תיקון, כאילו קרע בעם זה משהו שמשנים דיסקט או מקבלים החלטה ודברים מתאפסים, כאילו משהו שפוליטיקה יכולה לתקן. היום פוליטיקה והבית הזה הם בעיקר דבר מפלג, אם כבר. אני חושב שזו הסכנה הכל-כך גדולה שאנחנו מתמודדים איתה, שהקרע הזה בעם זה משהו שיחזיק הרבה אחרי כל משבר, לצערי. ואני יכול לומר שהם, שהיו כולם מאוד ציונים, וכולם לקחו חלק פעיל בלעשות ולאהוב את המדינה הזאת ולייצג אותה ולהנציח אותה ולחגוג אותה, היו היום פשוט נאלמים דום נוכח מה שהממשלה הזאת עושה. ממשלה שעוסקת באמת בהרס מהרגע הראשון שהיא התחילה.
+
+ זאת לא הפעם הראשונה שלי באופוזיציה. הייתי פה באופוזיציה כבר בעבר, הייתי גם בקואליציה. אני חושב שיש משהו שכל אחד בבית הזה יודע, גם אם לא יודו בזה כלפי חוץ: לא היו מחאות כאלה ולא היה חשש כזה בקרב ציבורים כל כך גדולים, רק בגלל שציבור מסוים הפסיד בבחירות. אף פעם לא היה מונח כל כך הרבה על הכף. אף פעם אנשים לא היו מוכנים לשלם מחירים אישיים וקולקטיביים כל כך גדולים רק בגלל שהם הפסידו בבחירות. זה לא בנוי ככה. הממשלה הזאת דומה בהרבה דברים לממשלות שהיו פה כבר עשרות שנים, ממשלות שאני גדלתי עליהן כעובדה מוגמרת, ממשלות שצעירים ממני – זה כל מה שהם מכירים, ברוח הממשלה הזאת. זו לא הסיבה שאנשים עכשיו ישנים במאהל שעברתי על פניו בגן סאקר. 
+
+ עוד משהו שכל ירושלמי מסתכל עליו ואומר: ואו, אנחנו חווים פה רגעים היסטוריים וכואבים – לראות את גן סאקר ככה בתור עיר אוהלים. לפעמים זה גם גורם להבין כמה דברים אנחנו עברנו פה, כי אני ע��ד עברתי את המחאה החברתית ברוטשילד עם אוהלים. אתה לא יכול שלא לחשוב על הנחישות והתעוזה של אזרחים ישראלים לעשות ולהיאבק על המדינה שלהם ועל מה שמאמינים בו. ואני רוצה אני לברך אותם ולחזק אותם, את כל מי שישן שם היום, את כל מי שיצא לפני ויצא מחר. אני חושב שזה משהו שכולם צריכים להוקיר ולהכיר.
+
+בעודי נוסע לכנסת עכשיו ראיתי גם המוני אנשים – חילונים, חרדים, דתיים – יושבים ומדברים, עומדים במעגלי שיח. ראיתי אחרי זה שמדברים על זה בטוויטר, אבל ממש ראיתי את זה לאורך גן סאקר. ואתה רואה איזושהי תקווה. אתה רואה אנשים שיצאו מרחבי ירושלים והגיעו לגן סאקר כדי לדבר, כדי להבין למה אנשים עוצרים את החיים שלהם עבור המטרה הזאת, למה זה כל כך חשוב, למה אנחנו נלחמים על עתיד המדינה. והיה שם משהו שלצד השבר הגדול אפשר גם קצת תקווה. 
+
+והתקווה הזו גרמה לי לחשוב על מה שאני רוצה להקריא, בגלל שהדיון כולו מתנהל בעיניי בצורה שגויה. כל הזמן מנסים למכור כאילו זה יהודית מול דמוקרטית, כאילו שני הערכים האלה, יהודית ודמוקרטית, נועדו להתנצח לכל אורך ההיסטוריה שלנו. זה לא חייב להיות ככה. אני תמיד האמנתי בפרשנות ההרמוניסטית, כמו שאמר השופט המנוח חיים כהן, שאומרת שיש יותר מן המשותף מאשר מפריד בין הערכים יהודית ודמוקרטית. ואני חושב שצריך להתחיל ולדבר שונה, ולהבין שיהודית ודמוקרטית יכולים לחיות זה לצד זה, אפילו אמורים לחיות זה לצד זה. זה בעצם הצו של מדינת ישראל. לא סתם זה כתוב במגילת העצמאות, שמשתמשים בה כל כך הרבה בשיח עכשיו, והיא הפכה להיות גם בעיני ציבורים מסוימים פתאום פוליטית. היא לא פוליטית. זה הצו המכונן של המדינה הזאת. זה המסמך שעל בסיסו כולנו עומדים כאן היום בכנסת הזאת, וזוכים להיות חברי כנסת גם בעיתות קשות כל כך. 
+
+והיו אנשים, כמו השופט המנוח חיים כהן, שגם יש לי הזכות שהוא קרוב משפחה שלי, ואני עושה היום סגירת מעגל ומנסה להתייחס לכל האנשים הטובים, המוכשרים והציוניים שזכיתי להכיר, והוא תמיד ראה את הדברים אחרת. השופט חיים כהן הוא דמות שלא מסתדרת היום בנרטיב שמנסים למכור לגבי שופטים. הוא הגיע ממשפחה חרדית, והוא יצא בשאלה בעקבות השואה. הוא ינק בילדותו גם מדרש ותורה וגם משפט וליברליזם.
+
+
+מי?
+
+
+השופט חיים כהן. בן אדם שהכיר היטב גם משפט עברי על בוריו וגם משפט אנגלי על בוריו וערכים ליברליים ודוקטרינות עדכניות. בכתיבה שלו, ואגב אני אצטט משני ספרים שלו, אפשר לראות כמה זה מעניין, כי היום הכול כל כך דיכוטומי, ואנשים אוהבים לנגח את כולם זה בזה. אז הספר הזה, "מבחר כתבים של חיים כהן", הוא בעריכת אהרן ברק ורות גביזון – רות גביזון, זיכרונה לברכה, אהרן ברק, שייבדל לחיים ארוכים. הרבה פה שבטח מדברים והוגים את השמות האלה, זורקים את השמות, אלה אומרים "גביזון", אלה אומרים "ברק", לא יודעים שגם האנשים האלה, שיש להם מחלוקות מסוימות, ידעו להתכנס סביב דברים, ובטח ידעו להתכנס סביב עשייה וכתיבה של שופט מאוד מוערך על שניהם. אני חושב שיש משהו בעצם הספר הזה והעובדה שהם ערכו אותו יחד, שמראה שגם מי שאוהבים להגדיר אותם כניצים משפטיים זה לזה ידעו להסכים על הרבה מאוד דברים, ושלפחות יודעים מה הערך של לנסות ולהגיע להסכמה.
+
+אבל אני רוצה לפתוח מתוך ספר של חיים כהן שנקרא "דת ודין", שקיבלתי במתנה מאשתו, מיכל זמורה כהן, זיכרונה לברכה, שהייתה כמו סבתא שלי. ואני רוצה להקריא על הערכים "מדינה יהודית ודמוקרטית", בגלל שהתחנכתי מאנשים מאוד חכמים, והוא מיטיב כמובן ותמיד ייטיב לתאר את זה יותר ממה שאני אוכל.
+
+מדינה יהודית ודמוקרטית – חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, מכריז על ערכיה של מדינת ישראל, שהם ערכים יהודיים ודמוקרטיים, וזו גדולתו של חוק-היסוד, שהיהדות והדמוקרטיה דרות בו בצוותא כאילו זיווג להן המחוקק את זיווגן. לא שהוא עושה מאמץ לברר לעצמו ולעם יהדותה של מדינה מהי ומהי דמוקרטיותה, ומה מכנים משותפים להן או צדדים שווים ביניהן; כל זאת הוא משאיר לפרשנים. בשורתו של המחוקק שערכי ישראל הם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית, מעלה גם את היהדות וגם את הדמוקרטיה לדרגת ערכי-על, שכל הערכים האחרים כאילו נגזרים מהם או לפחות מאחד מהם, וקיימים ומתגשמים אך בצל קורתם. 
+
+בעיה פרשנית ראשונה מתעוררת בדבר משמעותו של וי"ו החיבור שבין יהודית ודמוקרטית. אפשר לפרשו כמעמיד את היהודית לחוד ואת הדמוקרטית לחוד, כאילו מתרוצצים במדינה שני יצורים אלה שאין להם דבר במשותף; כאילו שני ערכים נפרדים הם, שבדרך הטבע אינם עולים בקנה אחד. לפי פירוש כזה יהיה זה מתפקידו של השופט או המחוקק לבחור לו ערך יהודי או ערך דמוקרטי ככל שהעניין שלפניו מחייב, והוא יצטרך פעם להעדיף את זה ולדחות את זה ופעם לדחות את זה ולהעדיף את זה. 
+
+ שימו לב כמה זה חכם. זו בעצם גישה שהרבה מנסים לשווק לנו, שכאילו זה דבר מנוגד: אם אתה אדם יהודי ששמח שהמדינה היא מדינה יהודית, אז אתה חייב להילחם בערכים ליברליים, או אתה חייב להילחם בקדמה, אתה צריך להילחם בדמוקרטיה; אם אתה דמוקרט וליברל, אז מן הסתם אתה לא מוצא חיבור למסורת. אני מקווה שאנשים בבית לא מאמינים לדבר הזה. זה תמיד משרת אנשים ככה עכשיו. אפשר גם וגם. זו אפילו החובה שלנו, למצוא את הגם וגם.
+
+אני אמשיך: לכל היותר יוכל לעשות לו מעין מיזוג אד הוק של אלמנטים משני הערכים, כשהעניין שלפניו מאפשר ומצדיק זאת. פרשנות מעין זו אינה מתקבלת על דעתי, אומר השופט חיים כהן. לדידי, מדינה יהודית ודמוקרטית אינה מדינה אשר בה רבות ומתנצחות היהדות והדמוקרטיה במריבה מתמדת ובהתחרות עיקשת, אם אידיאולוגית ואם פוליטית. לשם כך לא היה צורך בחוק-היסוד, וחזקה על המחוקק שלא רצה בהנצחת הרעה אלא בקידום הטובה. יש לפרש את ו"ו החיבור כמצרף יהדות ודמוקרטיה לערך עליון אחד, יהדות שהיא דמוקרטית ודמוקרטיה שהיא יהודית. כאילו יהדות ודמוקרטיה חד הן, ובאה זו ולימדה על זו, ובאה זו ומשלימה את זו, והיו לאחדים בידינו. זהו חידוש גדול והתקדמות של ממש. מעתה יהיה תפקידו של הפרשן לצקת לתוך ערך-העל המסגרתי תוכן משפטי נורמטיבי, היוצא ידי חובת היהדות והדמוקרטיה גם יחד.
+
+ זה נשמע היום כאילו הדברים שהוא כתב חזו את מה שהולך להתחולל בין הערכים האלה, אבל האמת היא שזה פשוט מלווה אותנו משחר ימינו כמדינה. אנחנו צריכים לאמץ את הדרך הזו של חיבור.
+
+אמרתי להתחיל במצוות הפרשנות, ולא עליי המלאכה לגמור. לצורך פרשנות זו אתעלם כדרכי מכל הדיונים הפרלמנטריים והחוץ-פרלמנטריים, שנסתיימו באותה פשרה פוליטית שמצאה ביטויה בחוק-היסוד. לדידי אין לו לפרשן אלא מה שעיניו רואות בחוק החקוק כפי שמתפרסם בספר החוקים. פרשן נאמן עשוי להגיע לידי פירוש אשר מטהר את החוק מכל שריד של פשרה פוליטית. ומה גם שמטבע הפשרות הוא שכל צד רואה בתוצאה שהושגה את אשר הוא רצה להשיג. בעיני אנשי הדת שבבית המחוקקים מדינה יהודית אולי צריכה לשאוף להיות מדינה הלכתית, וייתכן שלשם כך נתנו לה בחוק-היסוד שם ותואר זה. וייתכן שהחילונים או מקצתם הסכימו לשם ותואר זה לא מתוך זיקה ליהדות אלא מתוך שיקולים פוליטיים גרידא. הדברים האלה אינם מעלים ואינם מורידים לעניין הפרשנות האובייקטיבית גם של מונח זה, כשם שאין נפקות לגישה אפשרית של מדינה יהודית אך באשר היא מדינת העם היהודי.
+
+לכאורה יהדות ודמוקרטיה הן תרתי דסתרי. במשמעותה המקורית והדתית יהדות היא לעולם תיאוקרטית, והתיאוקרטיה היא תיאוצנטרית, כולה מכוונת ורתומה לעבודת האלוהים. ואילו דמוקרטיה היא לעולם אנתרופוצנטרית, כולה מכוונת ורתומה לצורכי אדם. יש האומרים שאין סתירה בין עבודת האלוהים לבין סיפוק צורכי אדם, ואף יתרה מזו – כשאין לך סיפוק צורכי אדם מועיל ומוסרי כי אם תוך כדי עבודת אלוהים, כשם שאין לך עבודת אלוהים ראויה ורצויה כי אם בסיפוק צורכי אדם. יש האומרים שאפילו הדמוקרטיה כהגשמת רצון העם מתמזגת יפה עם התיאוקרטיה – כשם שאלוהים בחר לו את ישראל לעם, כך בחר העם מרצונו הטוב באלוהיו. כאילו סמכותו האבסולוטית של האלוהים נבעה מן הברית שכרת איתו העם, ואילולא הסמכתו בידי העם, לא היו תורת ישראל ומצוות מחייבות אותו.
+
+ אכן רבים וטובים ראו ביהדות המקראית והתלמודית את היסודות ההיסטוריים או הרעיוניים בכל דמוקרטיה, וכבר נשברו על כך קולמוסין הרבה מאוד. אך אין עיני צרה בדמוקרטים יהודים מלווים אלה ואין אני בא לחלוק עליהם, אלא חוששני שקורת רוחנו על תרומת היהדות להתפתחויות דמוקרטיות אינה עשויה לקדם אותנו הלכה למעשה; הדמוקרטיה האידיאלית היא דמוקרטיה של תמימות דעים כללית. הכול שולטים ונשלטים מתוך הסכמת כולם, והשלום הוא שלם. 
+
+ מצב אידיאלי כמו זה יחשפו חכמים למעמד הר סיני, ולא זו בלבד אלא לימדונו גם שכל עוד הסנהדרין היה קיים, לא הייתה מחלוקת בישראל. למעשה, לא הייתה בישראל מעולם אחדות דעות. גם ההסכמה הכללית לדברי הסנהדרין, קדמה בה הכרעה ברוב קולות. ההסכמה הכללית נשארה בגדר חזון לימות המשיח. הלכה למעשה תפס מקומה הכלל הגדול שהולכים אחר הרוב, וכלל זה נעשה לעקרון יסוד של המשפט העברי, עד כדי שגבר אפילו על בת קול משמיים. לא רק ביהדות, אלא גם בדמוקרטיה כך – עקרון הרוב הוא תשתית ואבן פינה לכל הכרעה משפטית, מדינית או אחרת. נמצא שהערך היהודי המובהק של "אחרי רבים להטת", זהה לאחד מיסודות הדמוקרטיה.
+
+ ההבדל בין הרוב ההלכתי לבין הרוב הדמוקרטי הוא שזה כפוף לעקרונות הדת, ואילו זה ריבוני; זה מורכב אך מבעלי הוראה מוסמכים, ואילו זה – מרובו של העם על כל שכבותיו. יתרה מזה, כמו שרוב הלכתי נמדד ונקבע בידי אותם בעלי הוראה עצמם, ואילו רובו של העם הוא עניין שבסטטיסטיקה האובייקטיבית, לרוב המחוקקים הוא עניין אף לספירת קולות. דעת הרוב בהלכה שינתה צורה במרוצת הדורות, ושמץ דמוקרטי אינו דבק בה עוד. גם במדינה יהודית וגם במדינה דמוקרטית הולכים אחר הרוב, אבל במדינה יהודית ודמוקרטית אין משגיחים עוד בקולות מן השמיים, והרוב מכריע בה לפי שיקול דעתו וראות עיניו ככל שהשעה צריכה, מבלי להיות קשור או מוגבל בנורמות שלא הוא קבען. סכנת ההשתוללות של הרוב או רודנותו מנוטרלת מעצם טיבה של הדמוקרטיה, המצווה להגן, כפי שעוד נראה, גם על המיעוט. זה משפט מדהים, בטח בשעה זו – סכנת ההשתוללות של הרוב או רודנותו מנוטרלת מעצם טיבה של הדמוקרטיה, המצווה להגן, כפי שעוד נראה, גם על ה��יעוט, על החשיבות של מנגנונים דמוקרטיים, כדי לשמור שאומנם דעת הרוב קובעת, אבל כל חלקי העם צריכים להיות חלק מאותו אוהל גדול.
+
+הגדירו פעם את הדמוקרטיה כהגנת האדם מפני ממשלת מדינתו. ואומנם, כל שלטון המשפט הדמוקרטי תכליתו לכופף את הממשלה והמדינה למשפט, והוא לשם שמירת קדושת חיי אדם, חירותו וזכויותיו. אבל יש בדמוקרטיה גם משום הגנת האדם מפני שלטון המשפט; דמוקרטיה פירושה ריבונות העם גם על משפטיו. דמוקרטיה אינה מכירה שום שלטון אבסולוטי, גם לא של המשפט. אין המשפט שולט בה, אלא כל עוד לא השתנה או בוטל בהחלטת הרוב של בית המחוקקים. משפט שיש לו תוקף נצחי, ואינו ניתן לא לערעור ולא להרהור, לא לשינוי ולא לביטול, אין מקומו בדמוקרטיה. אשר על כן, יש למקם את הדמוקרטיה הישראלית ויהדותה מחוץ לתחום ההלכה הדתית המחייבת. 
+
+ ההבחנה הבן-גוריונית בין מדינת חוק לבין מדינת הלכה, מקבילה בלשון העם להבחנה בין דמוקרטיה לבין תיאוקרטיה, אפילו תאמר שמדינה יהודית אמיתית או טהורה צריכה להיות מדינת הלכה, דבר שרחוק אני מלאמרו. מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה להיות מדינת הלכה, לא משום שנורמות ההלכה הן בהכרח לא דמוקרטיות, אלא משום שכל שיטת ההלכה היא אנטי-דמוקרטית.
+
+לעניין נורמה ספציפית, יכולה המדינה להיות מדינת חוק ומדינת הלכה בעת ובעונה אחת, והוא כשנורמה הלכתית מקבלת תוקף של חוק בהליכים דמוקרטיים חוקיים. אבל מחוקק דמוקרטי ימעל בשליחותו אם יאמץ לו את ההלכה בתורת שכזאת. התוצאה תהיה אולי, לפחות בעיני שומרי המצוות, מדינה יהודית, אך בוודאי תהיה מדינה לא דמוקרטית; והמדינה אינה אמורה להיות יהודית אלא אם כן היא דמוקרטית – זה מדהים לראות איך כתבים שנכתבו לפני עשרות שנים פשוט מתארים את שיא המחלוקת של המדינה הזאת. 
+
+ לשון אחר – יהדותה של המדינה אינה יכולה להיות יהדות הלכתית או דתית; היא צריכה להיות יהדות הכשרה על פי ערכי הדמוקרטיה. בראש הנורמות ההלכתיות שהמחוקק הישראלי ידע לתת להן תוקף של חוק עומדים דיני הנישואין והגירושין. דינים אלה מושתתים, כידוע, על אפליה פסולה בין המינים, ודיני אפליה בין המינים אינם הולמים עוד ערכיה של מדינה דמוקרטית. אילו היה המחוקק מחוקקם לאחר תחילתו של חוק-היסוד, היו אומרים לו: חקיקה פסולה היא ואשר אינה הולמת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אלא עוד זמן רב לפני תחילת חוק-היסוד, ולמעשה עוד לפני תחילת חוק שיפוט בתי דין רבניים, ראו מן הצורך להצטדק בשל חקיקה לא דמוקרטית אשר כזאת. טענו שאין חקיקה זו באה אלא לקידום הערך הדמוקרטי של שלום, החלת דין התורה, ענייני נישואים וגירושין, באה לאפשר חיי שלום וחיתון בין החלקים השונים של האוכלוסייה היהודית. במידה הנוגעת לחיתון אולי השיג מטרתו, אבל במידה הנוגעת לשלום – כנראה תלה המחוקק בחקיקתו תקוות שווא. אך העובדה שתקוותיו לא התגשמו אינה גורעת מן הכוונה שהייתה, אם הייתה מונחת ביסוד חקיקה זו, והיא להביא שלום בעם. 
+
+ ואפשר אולי לטעון אף גם זאת, שאינטרסים קואליציוניים, כלומר האינטרס להקים ולקיים ממשלה, הם כשלעצמם ערך דמוקרטי, כשם שהבאת שלום בין המפלגות הקואליציוניות יכולה להיות ערך דמוקרטי. והיה אם שאלה מעין זו תתעורר אי פעם, כי אז יהיה אולי מן הצורך לשקול את הערכים השונים אלה לעומת אלה על מנת להכריע באיזו מידה שקולים הערכים הדמוקרטיים כנגד הערכים הלא-דמוקרטיים.
+
+נורמות הלכתיות, ויהא תוכנן אשר יהא, המקבלות תוקף של חוק מידי מחוקק דמוקרטי, שונות מכל הנורמות ההלכתיות האחרות שניתנות לשינוי ולביטול בידי המחוקק. לא ששינוי או ביטול כאמור גורעים כהוא זה מתוקפן ההלכתי של אותן הנורמות, אלא מבחינת הדמוקרטיה סימן ההיכר שלהן הוא שהמחוקק (החילוני) שנתן להם תוקף כחוק, הוא המחוקק החילוני שיכול, לכשירצה, לשלול מהן תוקף כחוק. מקצת מן האופי הדמוקרטי, אשר גם נורמות לא דמוקרטיות יכולות לזכות בו, טמון באפשרות שימוען וביטולן בהליכים דמוקרטיים. יד הדמוקרטיה תמיד נטויה עליהן לשבט או לחסד.
+
+כידוע, מעוררת החקיקה הדתית פולמוס מתמיד בין דתיים וחילוניים. אלה מתריעים עליה שאינה יהודית ממש או כל צורכה ואילו רק באשר ניתנת לביטול או לשינוי, ואלה מתריעים עליה שהינה דמוקרטית לא רק באשר לקוחה היא מן ההלכה ואינה פרי רוחו ודעתו של המחוקק החילוני עצמו, אלא בעיקר מפני שאין היא משקפת דעתו ומספקת צרכיו של רוב הציבור.
+
+ואומנם קשה הוא עד מאוד למזג יהדות עם דמוקרטיה יחדיו לשביעות רצון כולם, ואין מקילים על קושי זה כששוקלים חקיקה דתית, לא לפי טיבה ולא לגופם של ענייניה, אלא מתוך אינטרסים פוליטיים הזרים לעניין. אלה כועסים על מצווה שנעשתה שלא לשמה, ואלה כועסים על עבירה שנעשתה שלא לשמה. זירת התנגשות בולטת בין דמוקרטיה ליהדות היא הזכות היסודית לחופש הדת, הדעה והמצפון, כולל חופש דעות אפיקורסיות. חופש זה מנוגד כל-כולו לערכי היהדות. אפשר למצוא במקורות סימוכין לכך שנוכרים נהנו מחופש הדת לפחות במידה שלא עבדו אליליהם, אבל על יהודים מוטלות כל מצוות הדת, ואין להעלות על הדעת שמי מהם חופשי להתנער מהן או מקצתן, או אף להטיל ספק באלוהיותן. אבל חופש הדת הוא אחד הערכים אשר המדינה מושתתת עליהם, כאמור במגילת העצמאות, וחופש זה מובטח גם ליהודים וגם ללא-יהודים, ואומנם אין מדינה דמוקרטית יכולה להתנער מחופש הדת או לסבול הגבלתו לדתות מסוימות או לציבורים מסוימים.
+
+גם יהודים שומרי מצוות דתם זקוקים לחופש הדת והפולחן וזכאים להגנה מפני מפיריו. ממילא זקוקים וזכאים לו יהודים שהם בני זרמים אחרים ביהדות, השומרים דתם ומקיימים פולחנם לפי טעמם והבנתם שלהם. הגבלת החופש מדת או מן ההלכה הדתית עלולה להפוך את המדינה ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינת הלכה. אשר לנורמות הספציפיות שהמחוקק יכול לאמצן לו מדי פעם מתוך אוצר ההלכה, הרי טמון בעצם הספציפיות אלמנט של בחירה, של סלקציה. לא כל אשר הוא יהודי באשר הוא הלכתי מסוגל להיות דמוקרטי. הסלקציות שהמחוקק כבר הספיק לעשות מעידות בדרך כלל על מגמה המצטיינת ביישום ערכים דמוקרטיים. כבר הצבענו על דין שבחוק יסודות המשפט, שלמטרתו בחר לו המחוקק מכל העקרונות האפשריים שבמורשת ישראל רק את החירות, הצדק, היושר והשלום.
+
+ישנם ערכים יהודיים שנוצרו בעם ישראל או התגבשו רק בתקופת הציונות, כמו העלייה היהודית, קיבוץ גלויות והחלוציות. אלה הערכים הנותנים למדינה את אופייה כמדינתו של העם היהודי, ויש אומרים שהמדינה יהודית במובן זה שליהודים זכות לעלות אליה, והווייתם הלאומית היא הווייתה של המדינה, ואותה הוויה לאומית אמורה להתבטא בלשון העברית במועדי ישראל. אין צורך לומר שהלשון העברית ומועדי ישראל הם ערכים יהודיים מובהקים, אבל אין בהם בלבד כדי למצות יהדותה של המדינה. לדידי, המדינה יהודית גם מפני שהיא מדינתו של העם היהודי, וגם משום שהיא אימצה ועתידה לאמץ לעצמה ערכים רבים ומגוונים ממורשת ישראל.
+
+העובדה שרובם ככולם של ערכי היסוד היהודיים ערכים אוניברסליים ודמוקרטיים הם, אינה בהכרח גורעת מיהדותם. כל עקרונות יסוד משפטיים משותפים הם למדינות משפט. אין למורשת ישראל מונופולין או אף זכות יוצרים לא על חירות, על צדק, יושר ושלום ולא על קדושת החיים וכבוד האדם, אלא אצלנו הם מורשה שירשנו וטיפחנו מדורי-דורות, ועל כן מחבבים אותה חיבה יתרה ונותנים לה במדינתנו מעמד ויוקרה. ואולם, אין אני גורס כי הערכים העושים את המדינה למדינה יהודית הם הם הערכים העושים את המדינה גם למדינה דמוקרטית. אוניברסליות אינה תמיד אומרת זהות. על אף החפיפה והדמיון בין ערכי היסוד, ייתכנו ערכים יהודיים המוסיפים על הערכים הדמוקרטיים המקבילים נופך או גוון שלהם, כשם שיש ערכים דמוקרטיים המוסיפים על הערכים היהודיים המקבילים או הגורעים מהם.
+
+טול את היושר. לכל אומה ולשון יש יושר משלה – רגע, אני אעבור לפה – כולן שאלות ממושגי היושר המצויים בשיטות משפט קונטיננטליות. גם בישראל כבר התפתחה תחילת תורת יושר העומדת בפני עצמה. דיני עשיית הטוב והישר, בעיקר העשייה שלפנים משורת הדין של המשפט העברי, תופסים מקום מיוחד משלהם בין כל השיטות הללו, ואינני יודע על שום מה לא יאמצו להם מחוקק ושופט במדינה יהודית ערכים ועקרונות מן המסורת המשפטית היהודית לא רק כדין שיור בלבד. 
+
+ זה באמת, מי שלמד משפטים – ובאמת הייתה לי הזכות לעשות את זה הרבה שנים מחיי ולעשות תואר שני במשפט חוקתי – הדברים של השופט המנוח חיים כהן תמיד הקדימו את זמנם בעשרות שנים, ובעיניי הגישה הזאת והיכולת שלו לראות את שני צידי המתרס ולהבין שאפשר לחבר הן משהו שהיום חסר אצל מלומדים בשיח. הוא לא ראה את זה אף פעם כמחוקק אל מול שופט, כיהודי אל מול ישראלי. יש פשוט המון פוליטיקאים שבמשך שנים הזינו ועשו הון פוליטי מלייצר איזשהו ריב בין יהודי לדמוקרטי, בין יהודי לישראלי, אילצו אנשים להגדיר את עצמם או לבחור, או קטלגו אנשים לפי זה; ויש אנשים כמו חיים כהן, שתמיד ראו איך העם הזה יכול להתחבר ולגדול ולהעשיר את עצמו דווקא מלחבר בין יהודית לדמוקרטית. 
+
+ הוא מביא פה תפיסות מורכבות. לצערי, אנחנו חיים בעידן שבו כבר אין מקום לתפיסות מורכבות. הכול זה סאונד בייט עם משפטים קצרים, דעות חותכות, וקשה מאוד לייצר מסר מורכב. העניין הוא – וזה משהו שאני תמיד אומר בכל המפגשים שעשיתי כסגן שר החוץ ובכל המשלחות שאני מארח בכל שבוע – אני מארח שתיים-שלוש משלחות בשבוע, ולמי ששואלים אותי שאלות על ישראל, אני אומר: אנחנו לא מדינה מושלמת, אנחנו לא מתיימרים להיות מדינה מושלמת, אבל החיים הם לא חיים של שחור או לבן. כל מי שמסתכל עלינו ושופט אותנו בצורה בינארית של אנחנו ככה או ככה, מפספס את העובדה שהחיים הם דבר מורכב, ורוב החיים מתנהלים בשטחים אפורים, לבטח חיים פוליטיים, חיים של הנהגה, חיים של קבלת החלטות. חיים כהן הבין את זה. חיים כהן הבין שאתה לא צריך להצהיר אמונים למחנה אחד, שלא צריך להגיד: אני יהודי – אז אני לא דמוקרטי; אני חובש כיפה – אז לא מעניין אותי ערכים ליברליים. או אם אני חילוני ואני גר בתל אביב, אין זה אומר עליי שאני מתנכר למסורת.
+
+אני התחנכתי בבית שבו אפשר להיות גם וגם וגם, בית שהעריך מסורת והעריך ליברליות - - -
+
+
+השר ברקת אמר קודם משהו, שבאמת קרה כאן משהו במסגרת המחאה הזאת. אתה אמרת ��אפשר לגשר ולהיות גם כאן וגם כאן, ופתאום מחר ייווצר מצב שבו אם אתה נוקט עמדה אחת, אתה לא יכול להיות גם בצד השני, אתה נהיה נגד. אם אתה תומך ברפורמה – אתה תומך; אם אתה נגד – אתה נגד. זה פילג לגמרי.
+
+
+ כאילו אין אפור באמצע. 
+
+
+אין אפור באמצע, לא יכול גם וגם, שזה חבל.
+
+
+אני חושב שהשיח הגדול פה - - -
+
+
+ שלום, השר ביטון. צריך להנציח את הרגעים הללו, שבאמצע הלילה הגעת למשמרת.
+
+
+הוא נורבגי? אני רוצה לומר שמבחינתי, היושב-ראש והשר ברקת - - -
+
+
+וזה כואב. אתה יודע, לכולם יש חברים, ופתאום אם אתה כאן, אתה תומך בדיקטטורה, ואם אתה כאן – פתאום אין באמצע. חבר'ה, אפשר גם וגם. אתה אמרת שגדלת בבית שבו יכולת לקבל גם את זה וגם את זה. בהרבה בתים היה ימין והיה שמאל והיה באמצע, ופתאום המחאות הללו פילגו לגמרי.
+
+
+ ואם אנחנו לא נצא בדבר הזה, אם הדבר הזה – ובאמת המחאה האדירה, שלא כולם פה בבית מסכימים על זה - - -
+
+
+הערב אחד הדברים שחיממו את הלב הוא שקיבלנו תמונות מהנסיעות ברכבות הלוך, חזור, ובדרך וראית את אלה שבאים ואלה שחוזרים ולחצו ידיים ומתחבקים ומנהלים שיח – אפשר לנהל שיח, אפשר לנהל שיח.
+
+
+אפשר לנהל שיח, אבל צריך לזכור שהשבר הגדול הזה מגיע מממשלה שאמרה: יש לנו כוח, אז אנחנו עושים את זה בלי חשבון. יצאו להפיכה נרחבת, הפחידו עם שלם, לא כיבדו לרגע את העובדה שלמרות הקלפי אפשר לבוא ולדבר עם אנשים ולחבר אותם לרעיון.
+
+
+אפשר להגיד משהו? אני חושב שיכול להיות שצדקת בחלק הראשון, שדיברו אנשים מהוועדה וכו', והממשלה לקחה "פוס", הלכה קצת אחורה. אני חושב שציפינו שבסוף יהיה שיח, שבסוף זה לא קץ הדמוקרטיה, ואז בכל פרק שאתה מתקרב אליו, עוד פעם הכול צף מחדש. אז אני חושב שבחלק הזה אי-אפשר להאשים רק צד אחד.
+
+
+אני חושב שיש גורמים בממשלה שאולי רצו באמת בפשרה, ויש גורמים – וזה דיסטל וזה קרעי וזה בן גביר, וזה הרבה אנשים, שבכל פעם מישהו ניסה למצוא איזשהו מרפא לפצע בעם באו וזרקו אמירות מזעזעות והדליקו את החרדה של האנשים, הפחידו את האנשים, בין אם זה לדבר על זה שרק התחלנו, שיטת הסלמי, או שבר הסלטים נפתח. זה בדיוק העניין של הממשלה הזאת. לא כולם רעים פה, אבל יש פה ממשלה שהדנ"א שלה הוא דנ"א של מדון, והצליחו לייצר אצל אנשים שהיו פה תמיד, וגם כשזה נגד את האידיאולוגיה שלהם הם שירתו, וגם כשהממשלות שהיו פה נגדו את כל מה שהם מאמינים בו, הם לא יצאו להפגין – ייצרו אצלם את ההבנה שמנסים לשנות את המציאות.
+
+אדוני היושב-ראש, אני חושב שמה שקורה פה – אם אנחנו רוצים למצוא את עצמנו בנקודה טובה יותר ובצמיחה לעוד 75 שנה ויותר, אנחנו צריכים פה באמת חוקה. אנחנו צריכים להסדיר דברים שמדבר עליהם גם השופט חיים כהן, אבל מדברים עליהם עוד בהחלטת הררי, ומדברים עליהם מקום המדינה. אי-אפשר לעשות יותר פלסטרים. זה גם גדול מכל ההפיכה המשטרית הזאת, זה הצורך של אנשים בכללי משחק לחיים משותפים כאן ביחד. אי-אפשר לעשות ישראבלוף ולטאטא את הבעיות האלה, שחוזרות וצצות. אנשים צריכים לדעת שהמדינה הזאת תישאר דמוקרטית וליברלית, לא משנה איך היא תהיה; אנשים צריכים לדעת שמי שלא יהיה בשלטון, יש מגבלות לכוח שלו. הדמוקרטיה שלנו צריכה להתבגר ולהתבצר. אנשים רוצים ודאות, אנשים רוצים עתיד. אנשים רוצים לדעת שלצד זה שהם בוחרים ומאמינים בכל ליבם שמדינה יהודית היא נס ורק פה הם רוצים לחיות, הם עדיין תמיד יוכלו להרגיש אזרחים שווים ורצויים; אנשים צריכים ��דעת שאנחנו לא סתם אומרים בעולם – ומי כמוני מכיר את זה – שאנחנו הדמוקרטיה הליברלית היחידה במזרח התיכון, אלא שנמשיך להיות כזאת.
+
+ואני צריך לדעת, כמישהו שייצג את ישראל בעולם ותמיד התגאה שזו המדינה היהודית, מדינת העם היהודי – שמדינת העם היהודי היא מדינת כל העם היהודי, על כל זרמיו ועל כל דרך שבה אדם יהודי בוחר לממש את אמונתו ודתו, ושזו מדינה יהודית שכוללת גם יהודים חילונים, כי להיות חילוני זה זרם ביהדות. ויש אנשים שבשבילם המדינה הזו היא מדינת העם היהודי, והם ייתנו בשבילה את חייהם, והם עדיין לא חובשים כיפה ולא שומרים מסורת אבל גאים ונלחמים על הזכות לחיות במדינה היהודית. וזו האחריות של הבית הזה, וזו האחריות של גודל השעה, להבטיח שהמקום הזה יוכל להתקיים ולקיים את כל חלקי העם גם עשר שנים וגם 20 שנה מהיום. אחרת, תמשיך לרחף מעלינו אותה עננת אי-ודאות, אותה עננת אי-ודאות שגורמת לאנשים לחשוש לעתידם פה. 
+
+מדינת העם היהודי, איזה דבר גדול זה, מדינת העם היהודי. אני זוכה לעמוד פה בכנסת ולהגיד דבר כזה, ואני נצר לדורות שעלו לפה, בין אם מציונות, לפני השואה, בין אם המשפחות שלהם נספו בשואה. הם הקימו את הארץ הזאת. מדינת העם היהודי – זה אומר שכל העם היהודי צריך להרגיש פה שייך, בטוח ורצוי. וזו האחריות של כל ממשלה. האחריות של כל ממשלה, מעבר לאידיאולוגיה פוליטית או כל אג'נדה, היא להבטיח שהעם היהודי מרגיש רצוי במולדתו. 
+
+אני אמשיך: חפיפת הערכים שאמרנו היא הנותנת שבדרך כלל לא יצטרכו ערכים יהודיים להתנגש עם ערכים דמוקרטיים. אך בשעת התנגשות ביניהם, צריכה יד הדמוקרטיה להיות תמיד על העליונה. גם פרשנות לשונית מביאה לידי מסקנה זו. המחוקק מקדים את יהודית לדמוקרטית, ללמדנו שהמדינה היא יהודית, ובלבד שתהא דמוקרטית. מדינה יהודית שאינה מדינה דמוקרטית אינה כמתכונתה של מדינת ישראל – לא רק באשר אינה רוצה ואינה יכולה להיות מדינה תיאוקרטית, אלא בעיקר באשר ערכי הדמוקרטיה חקוקים על ליבה מאז היוולדה.
+
+
+אבל אני צריך להגיד גם שהיא לא תהיה דמוקרטית בלי שתהיה יהודית.
+
+
+אבל היא תמיד תהיה יהודית. זה בדיוק העניין.
+
+
+אם אתה לא תשמור על הסממנים היהודיים בשורשים שלה, אז היא תאבד את היהודית.
+
+
+אני לא חושב שיש מישהו - - -
+
+
+אנחנו כל הזמן רוצים להשתוות לאומות העולם. אבל יש לנו ייחודיות. כשאנחנו מדברים על מוסד הנישואים כדת משה וישראל, זה היהודית. אין מה לעשות. אם זה לא הולך משולב, אז כך אתה מוצא את ההפרדה.
+
+
+נכון. ובגלל זה מוסד הנישואים נשלט על ידי הרבנות. אבל אם יש לך ציבור נוסף - - -
+
+
+זו היהדות. בסדר. 
+
+
+נכון. אבל לכן מעולם לא היה פה רעיון – אני לא חושב שאי פעם מישהו הציע שזרמים אחרים או אנשים שהם פסולי חיתון בעיני היהדות יחותנו על ידי רבנים. אבל יש פה - - -
+
+
+איזו ייחודיות יש למדינת ישראל כמדינה יהודית, ולא עוד ארצות הברית, עוד כוכב אחד בסמל הגדול? רק לדוגמה אמרתי נישואים. יש הרבה דוגמאות. 
+
+
+לא. אבל אני לא באמת חושב שזה אי פעם היה הוויכוח שקרע את העם. אני חושב שאנשים שיוצאים שם בחוץ, מאות האלפים שמפגינים – אני לא חושב שמישהו שם מחפש שהמדינה לא תהיה יהודית. אני לא שומע אמירות כאלה. אני מסתובב בקרבם, בתוכם. אין פה חשש ליהדותה של המדינה. אני כביכול מהאופוזיציה, נכון? אני מהצד השני. לא אני, ואני לא מכיר אף אחד במפלגה שלי שמעלה על דעתו או היה מתפשר או לא נלחם כל חייו כדי שהיא ת��יה מדינה יהודית. המדינה הזו הוקמה כמדינת העם היהודי. היא כל יום חיה ומתקיימת כמדינת העם היהודי. הצורך הוא לשמור גם על הדמוקרטית. אני לא חושב שהבית הזה מודאג, היה מודאג או אי פעם יהיה מודאג מטשטוש זהותה היהודית של המדינה הזו. אני לא חושב שמישהו רוצה בזה.
+
+
+אבל יכול להיות שבית המשפט דווקא בעילת הסבירות לא פעם ולא פעמיים התערב בדיוק בנקודות שהן בחלק היהודי ורצה לעשות סוג של שוויון, ופגע במרקם היהודי?
+
+
+אני לא חושב. אני אומר את זה, אתה יודע, כבן אדם - - -
+
+
+תוך כדי שאתה נמצא, אני אנסה להשיג לך את הרשימה של הפסיקות שבית המשפט התערב בהן בעילת הסבירות, באילו נקודות הוא נגע, שמאוד פגעו. 
+
+
+אין בעיה. אני גם לא סתם מצטט שופט שפסק – בכל השנים המכריעות האלה הוא היה שופט בית המשפט העליון. אני יכול לומר לך, שוב, יש משפטנים גדולים ממני אבל יש לי, בכל זאת, שש שנות משפט ותואר במשפט חוקתי. אני לא חושב ככה. אני חושב שבנו את הנרטיב הזה המון שנים. אני חושב שהנרטיב הזה עכשיו מתפוצץ לנו בפנים, וזה משרת הרבה אנשים, אבל לא, אני לא חושב. אני חושב שברור שהיה צריך לגוון יותר בבית המשפט, יש הרבה טענות נכונות; אני אף פעם לא חושב שבית המשפט היה נגד היהדות. 
+
+אני יכול להגיד לך, בדיוק כמו שחיים כהן, שהיה שופט מאוד משפיע, מדבר פה על הצורך לינוק מהמשפט העברי – בדיוק כמו שמלמדים את זה בכל תואר במשפטים, גם באוניברסיטה הכי חילונית לכאורה מלמדים את זה. וזה אחד הקורסים הכי מרתקים שאני למדתי. הרבה ממשיכים גם לקורס נוסף. המשפט מעולם לא נועד לעמעם את הזהות היהודית של המדינה. המשפט אמור לתת צורך יום-יומי בפרשנות, כי חוק אף פעם לא עונה על כל תרחיש אפשרי שקורה, לא במבחן הזמן ולא אפילו דקה אחרי שהוא נחקק. אנחנו כולנו מחוקקים. אני מאמין בחקיקה. זה מצחיק, כי המשפחה שלי לפעמים אומרת, ויש אנשים שאומרים: כן, אבל השופטים יודעים מה הם עושים. גם אני יודע מה אני עושה.
+
+
+ברור שאנחנו צריכים בית משפט חזק. צריך רק "שופטים ושוטרים תתן לך". אם לא בית המשפט, "איש את רעהו חיים בלעו". אז אנחנו בוודאי צריכים בית משפט. אז השאלה היחידה שעומדת פה לדיון, וסביב זה, בחודשים הללו, היא עד כמה הגבולות של בית המשפט להתערב – הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת למבצעת ולשופטת. זו השאלה היחידה. אף אחד לא חולק על סמכותו ועל עצמאותו של בית המשפט. 
+
+
+אז אני חושב שהשאלה הזאת לא התחילה מעולם ממקום נקי. אני חושב שהשאלה הזו מעולם לא מתבססת - - -
+
+
+אבל אני דווקא ראיתי סרטון של אהרן ברק בעצמו, שבו הוא אומר: יכול להיות שעילת הסבירות זה דבר שצריך להישכח מן העולם. אז אנחנו יודעים שהוא הכניס את האקטיביזם השיפוטי בכל המובנים, שהכול שפיט, ונגיד שזה כבר גלש. אבל מעבר לכך, היו בתי משפט לפני 30 שנה, ואפילו פחות מ-30 שנה, והיה בסדר, והדבר שם התקבל בהפרדה אמיתית בין הרשויות. רק בשנים האחרונות זה גלש יותר ויותר. והכנסת שיושבת, גם המבצעת וגם המחוקקת, מוצאת את עצמה כל הזמן עם מישהו שנותן לה את הקו. ואז האזרחים מרגישים: הולכים, מצביעים מיליוני אזרחים, ובסוף יושבים שופטים, בין שלושה לבין תשעה, שמשנים את כל הסדר. זה בדיוק החלק.
+
+
+קודם כול, אהרן ברק – הציטוט המלא הוא שונה קצת. אבל בסדר. אני, אגב, לא חושב שהכול שפיט. אבל אני חושב שניפחו את הדבר הזה בצורה שלא מבוססת באמת. אני חושב שרוב האנשים שאומרים שבית המשפט הוא עליון למחוקק, בית המשפט מחפש להילחם בדתיים, כל מיני דברים כאלה – אלה אנשים שלא באמת בקיאים. באמת. אני גם חושב שיש פה צביעות מאוד גדולה בבית הזה, כי בית המשפט הכריע בהמון סוגיות. אגב, הוא מנסה לא להכריע בחוק הגיוס כבר עשרות שנים, כן? מי לא הכריע בזה? הבית הזה. בית המשפט, גלגלו אליו פעם אחר פעם את הטרגדיות, את תפוחי האדמה הכי לוהטים. ואז הפכו את בית המשפט לשעיר לעזאזל והעלו אותו על המוקד. הרבה מאוד מהפוליטיקאים כאן בבית הזה, וכאלה שקדמו להם, הפכו את בית המשפט לבעיה ולדמון הגדול על החלטות שהם פחדו לקבל, על החלטות שהמערכת פה לא ידעה לקבל או על החלטות שבהן היו פוליטיקאים מאז ומתמיד שפחדו על הבייס שלהם. אז מה עשו? גלגלו את זה לגורם שאין לו למי לגלגל יותר. אז לפעמים בית המשפט החזיר הזה לכנסת, ולפעמים כבר לא הייתה ברירה. וככה עם השנים נוצר מצב שפתאום ניפחו את כל הדבר הזה. 
+
+אפשר לעשות תיקונים? כן. היה אפשר לעשות אותם בלי מלחמה, בלי לפרק את המדינה. היה אפשר להסביר לציבור: בואו נמצא עכשיו תיקונים. תיקונים, אגב, אדוני היושב-ראש, היו צריכים להתחיל מחוק-יסוד: החקיקה. קודם כול להסדיר מה זה חוק, ואת זה כל אחד יודע. מה זה חוק, מה זה חוק-יסוד, איך פוסלים, מה עושים. יש דרכים להסדיר את זה. אבל להפוך את בית המשפט – כמו שאנשים ימצאו לי דוגמאות לאיפה הוא התערב בזהות של המדינה, אני אראה גם איפה הוא הגן על זהות המדינה, לרבות העובדה שאנחנו יכולים לפעול במישור הבין-לאומי ולפעול במישור הביטחוני כמו שאנחנו היום רק בזכות בית המשפט. כשפסלו את תוואי גדר ההפרדה, בית המשפט הוא שישב והתעמק. בג"ץ שלנו, בזכותו בסוף כל הדבר הזה נפתר ברמה הבין-לאומית, בקהילה הבין-לאומית. כי בג"ץ עבר על המתווה. אז בג"ץ לא מתיימר להכריע מתי צריך לצאת למלחמה ומתי זה בסדר. הוא מנסה לייצר כלים ברורים לאיך החלטות מתקבלות בצורה לגיטימית, פרוצדורלית, ואיך זה עומד יחד עם הערכים שהוגדרו פה. 
+
+אני חושב שבמשך שנים הרעילו פה דורות שלמים, לפחות שני דורות, נגד בית המשפט העליון. הטרגדיה היא שאני כמשפטן יכול לתת לכל אחד שיבוא אליי, בין אם הוא יגיד לי: אני ישראל הראשונה, השנייה, אני אישה, אני כל דבר, או אדם דתי או אדם חרדי – אני אגיד להם לפחות חמישה דברים שבית המשפט עשה לטובתם. כי בסוף אף אחד פה לא ניסה לעצב מחדש את המדינה. אני חושב שהנרטיב הזה הוא פשוט שגוי. האם יש דברים שהם לא שפיטים? כן. האם יש דברים שנכון שהמחוקק יקבע? כן, שהמחוקק יקבע. הרבה פעמים המחוקק פשוט נמנע מהסוגיה או הפיל או ממשלות התפרקו וכנסות התפזרו, ואז נוצר מצב שהמציאות עדיין קיימת, ומישהו צריך להכריע בדבר הזה. אז לפעמים זה קרה.
+
+אני חושב שיש מקום לדיאלוג, שיש מקום לתיקונים, שיש מקום לשיפוצים קטנים. אבל אני לא חושב שאפשר להיכנס לזה מתוך מלחמת חורמה. אני חושב שיש פה הרעלה של דורות לגבי בית המשפט. בית המשפט, שמעולם לא העדיף את ה"דמוקרטית" על ה"יהודית". אבל מה לעשות ש"יהודית" – בהרבה מקרים אנחנו כבר מאוד מבוססים איתה. המדינה הזו הוקמה כמדינת העם היהודי. זו מדינה יהודית. אני לא חושב שגם חילונים מערערים על כך. לכן הרבה מהסוגיות הן איך לפרש את הדמוקרטית ואת היהודית יחד, איך למצוא דברים שבהלכה לא בהכרח אפשר היום לתת להם פתרונות למדינה יהודית-דמוקרטית ומודרנית; אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהמדינה הזו היא גם מדינה מודרנית, במערב, לכן יש לה צרכים שונים. הקמנו פה מפעל שהוא נס, אבל למפעל הזה, שהוא נס, יש גם מורכבויות שצריך לתת עליהן את הדין. זה מה שבג"ץ ניסה לעשות לאורך השנים. זה מה שהמחוקקים ניסו, חלקם, לעשות. אבל אני מזכיר שוב, אם המחוקקים שקדמו לנו היו מגיעים להכרעות כבר אז, לא היה צריך את החלטת הררי, הייתה לנו חוקה בכנסת הראשונה וכללי המשחק היו ידועים.
+
+מה שהמחוקקים של הדור שלנו צריכים לעשות הוא להשלים את אותה מלאכה שמעולם לא הושלמה. אחרת, זה עוד ישראבלוף. אחרת, אנחנו נמצא את עצמנו רבים ונלחמים זה בזה, אם לא שנה מהיום, אז חמש שנים מהיום ועשר שנים מהיום. ואני כבר לא יודע – אם נצלח את המשבר הזה, אני לא יודע אם נצלח את המשבר הבא. יש פה אחריות של אנשים לבוא ולומר: צריך כללי משחק לחיים משותפים, מתוך הבנה שאנחנו גם אנשים שונים זה מזה, ושלך ולי, כמה שיש לנו הערכה זה לזה, יש גם צרכים שונים זה מזה. המדינה צריכה למצוא איך כולנו יכולים לחיות בצורה כזו שכולם נותנים וכולם מקבלים. תמיד אומרים שמשא ומתן טוב הוא משא ומתן ששני הצדדים יוצאים בו בהרגשה שהם הצליחו, ככה צריכה להיות גם מדינה וככה צריכה להיות חוקה: כולם צריכים לעשות פשרות, אבל כולם צריכים להרגיש שראו אותם, ספרו אותם, שהם הצליחו.
+
+אגב, אני תמיד אמרתי, גם על הממשלה שלנו, שמה שהיה חסר בה היה בעצם הרכיב החרדי. כי אני תמיד מאמין, לא משנה כמה זה מקשה, שבמדינה הזאת, עם החברה המגוונת הזאת, אין ברירה אלא לעשות את הדרך הקשה בשביל שתהיה פה ממשלה מגוונת, כשכמה שיותר חלקים בציבור הישראלי רואים שיש להם נציגות בממשלה. זה קשה יותר להגיע כך להחלטות? יכול להיות, אבל אין ברירה. זו המורכבות של החברה הישראלית. החברה הישראלית היא מגוונת, וצריך לתת לכולם שם ביטוי והרגשה שסופרים אותם. אחרת, מגיעים למצבים כמו זה שאנחנו נמצאים בו עכשיו. אין דבר כזה עריצות רוב, זה לא יכול לתפוס. אין דבר כזה רוב רנדומלי בכנסת, כי כל רוב פה הוא רוב רנדומלי. אני פה ארבע וחצי שנים, זו כבר הכנסת החמישית שלי, אני חושב. הכול פה רנדומלי, הכול פה זמני. אי-אפשר לנצל רוב רנדומלי בהיסטוריה בשביל לשנות סדרי עולם, בגלל שאז נשארים עם מדינה בלי עם. 
+
+זה מה שקורה פה. אנשים מוכנים לעשות כברת דרך תמיד כדי לקיים את המדינה הזו כיהודית וכדמוקרטית, אבל הם רוצים לדעת שסופרים אותם. הם רוצים לדעת שיש להם עתיד. אז זה בעצם כל הסיפור. זה יותר גדול מסבירות, וזה יותר גדול מהפיכה כולה. זה עניין של אנשים שאומרים: אנחנו צריכים לדעת שהמדינה הזו ממשיכה יחד, כולם יחד, אבל שאנחנו מסוגלים לעשות את זה – שסופרים אותי, שסופרים אותך, שסופרים את כולם. 
+
+זה לא בית המשפט. אף אחד פה לא יצא במלחמת חורמה לא על ההלכה ולא על הערכים של היהדות. זה בכלל מצחיק לראות את זה. כאילו הינה, מה, אני פה, נכון? אני כאילו אמור להיות הסטריאוטיפ התל-אביבי, החילוני, שלא מבין מסורת, לא מתחבר למסורת, ובטח אמור לבוא לפה ולקדם מדינת כלל אזרחיה בהפרדה מוחלטת של דת ומדינה. זה לא מי שאני. זה גם לא מה שאני, מאיפה שהגעתי. העובדה היא שכולנו מורכבים הרבה יותר מהסטריאוטיפים שלנו כאן בכנסת. גם אתה, גם אני, כולם פה אנשים מורכבים שחוו ונפגשו עם המגזרים האחרים במדינה הזו לכל אורך חייהם. אז אי-אפשר יותר לצמצם אותנו למשהו שאנחנו אמורים להיות. זה שבן אדם גר בתל אביב, לא משנה כמה השר אמסלם ינסה להפוך את זה לנשק של הפרדה, לא הופך אותו אוטומטית לצפונבון, אשכנזי, מנותק, חילוני, שונא דת. אין מה לעשות. אנשים הם אנשים, הם יותר מסך הזהויות שמנסים לכפות עליהם. וזה שבן אדם הוא חרדי לא אומר שהוא לא ציוני. זה שבן אדם הוא חרדי לא אומר שהוא לא משכיל. 
+
+הינה, אני פה מקריא כבר חצי שעה מספר כתביו של שופט שהיה מגדולי המשפטנים במדינה, ולבטח גם מגדולי המבינים בהלכה, בגמרא, בערכים יהודיים. זה מראה שאפשר גם וגם. אי-אפשר שהיהדות תנצח את הדמוקרטיה, ואי-אפשר שהדמוקרטיה תנצח את היהדות. על זה כל הדבר הזה בעצם. כל הכתב הזה, כל המאמר הזה, על זה הוא מדבר. אם ה"יהודית" תנסה לנצח את ה"דמוקרטית", כולנו הפסדנו; ואם ה"דמוקרטית" תנצח את ה"יהודית", כולנו הפסדנו. הפוליטיקאים שמנסים למכור שזה או זה או זה, חוטאים, חוטאים לצביון של המדינה הזו, לזהות שלה ולעתיד המשותף שלנו כאן ביחד. אני חושב שהממשלה הזו עשתה בדיוק את זה, חטאה לזה. היא שברה את הכלים. היא גרמה לאנשים להרגיש שזה הולך להיות "יהודית" מול "דמוקרטית", ושאחד חייב לנצח. זה לא חייב להיות ככה. זה חייב לא להיות ככה למעשה, כדי שנוכל לשרוד כאן ביחד. 
+
+ "חפיפת הערכים שאמרנו היא הנותנת, שבדרך כלל לא יצטרכו ערכים יהודיים להתנגש עם ערכים דמוקרטיים. אך בשעת התנגשות ביניהם צריכה יד הדמוקרטיה להיות תמיד על העליונה. גם פרשנות לשונית מביאה לידי מסקנה זו. המחוקק מקדים את ה'יהודית' ל'דמוקרטית', ללמדנו שהמדינה יהודית, ובלבד שתהא דמוקרטית. מדינה יהודית שאינה מדינה דמוקרטית אינה כמתכונתה של מדינת ישראל, לא רק כאשר אינה רוצה ואינה יכולה להיות מדינה תיאוקרטית, אלא בעיקר באשר ערכי הדמוקרטיה חקוקים על ליבה - - - מאז היוולדה, וקיומם להלכה ולמעשה הכרחי למדינה אשר שואפת לתפוס מקום של כבוד בין המדינות הנאורות שבעולם". 
+
+זה דבר מדהים בעיניי, כי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית זה הכבוד הכי גדול שעושים ליהדות. מדינת ישראל כמדינת העם היהודי – תקלטו איזה דבר חכם אומר פה השופט חיים כהן. מדינה יהודית שנושאת בגאון ובגאווה את ערכיה הדמוקרטיים – אני עושה פה פרשנות, כך אני מבין את זה – בעצם זה אור לגויים הכי גדול שיש. איזה יופי זה. זו מדינת העם היהודי, מודרנית, משתלבת בעמי העולם, חזקה, מכוננת, ניצבת בגאון בין עמי העולם ובין ארצות העולם, עם מקום של כבוד, מקום של ביטחון – ביטחון כלכלי, ביטחון מדיני, ביטחון, ביטחון חברתי, השפעה. יש לה יכולת לתת מהערכים שלה, גם הדמוקרטיים וגם היהודיים. 
+
+האמת, כשחושבים על זה, אדוני היושב-ראש, עכשיו, כשאני חושב לעומק על מה שהוא כותב פה, מדינת ישראל, כשהיא מדינה דמוקרטית, היא מדינה שעוזרת להפיץ את הבשורה של הערכים היהודיים לכל העולם, כי מדינת ישראל הפכה להיות מדינה מדוברת ונוכחת בשיח ומשפיעה על כל העולם. מתי יהודים היו ככה כשהיינו בנפרד? מתי הייתה לנו כזו יכולת להדגים את החוכמה של היהדות ואת הייחודיות של העם הזה, כשלא היינו מדינה יהודית ודמוקרטית? מדינה יהודית בלבד לא תקבל בעולם מעמד או יכולת כזאת כמו שיש למדינת ישראל כרגע. מדינת ישראל כרגע היא מדינת העם היהודי שמוכרת ומוקרת על ידי רבים בעולם, בגלל שהיא מחוברת לערכיה הדמוקרטיים ולערכים הליברליים של העולם המערבי. זו הגדולה פה. ולכן זה הצביון, זה מה שציוו לנו מי שכוננו את המדינה הזאת. 
+
+אנחנו לקחנו את היהדות, שאני רואה בה קודם כול חוכמה, מעל הכול, וערכים, ואנחנו בעצם יצקנו אותה לתוך מדינה. נתנו לה זהות מדינתית, נתנו לה זהות בפורומים עולמיים. נתנו לעם הזה, ללאום, לדת, לחוכמה, לתרבות, לערכים – כי יהדות זה לא רק דת, יהדות זה גם חוכמה ותרבות. חילונים רבים שאני מכיר בקיאים כל כך בחוכמת היהדות ובערכיה, כי הם לא דתיים אבל הם מוקירים את המורשת שלהם ואת כל הידע העצום והחוכמה שיש בעם שלנו וביהדות שלנו. והם יוצקים את זה יום-יום לתוך העשייה שלהם. זו לא חייבת להיות עשייה דתית, זו לא חייבת להיות עשייה במוסדות דת או בקהילות דתיות. זה חלק מאיתנו, זה חלק מכולנו, זה חלק ממארג הערכים שכולנו פועלים לפיו, כל האזרחים היהודים של המדינה. לא צריך להצהיר כל יום שאתה דתי כדי להיות יהודי, וזאת המדינה הזאת. כל מדינת ישראל נשמרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, זה רק מחזק גם את זה וגם את זה. 
+
+ הדמוקרטיה היא המודרניזציה, והפלטפורמה והלגיטימציה שניתנת למדינה שלנו כדי להיות מדינה יהודית. הרי אם נהיה רק מדינה יהודית תיאוקרטית ולא דמוקרטית, מדינת ישראל לא תהיה במקום שהיא נמצאת בו בעולם, לא כלכלית, לא חברתית, לא תרבותית, לא ביטחונית. וזו הגדולה של הרעיון הזה. צריך לפעמים להגיע למשבר כזה בשביל להיזכר מה הגדולה של הרעיון הזה. זה לא סתם. וי"ו החיבור שעליה מדבר השופט חיים כהן, היא בין ה"יהודית" ל"דמוקרטית". אפשר "יהודית" בלי "דמוקרטית", אפשר "דמוקרטית" בלי "יהודית", אבל הן הרבה יותר טובות במצרפיות. הן הרבה יותר טובות ביחד. הערך המצרפי של "יהודית" ו"דמוקרטית" תורם לכולם, גם לאלה שפה בגלל ערכים דמוקרטיים יותר, וגם לאלה שיותר פה בגלל ערכים יהודיים, וגם לאלה כמוני, שרבים – ולדעתי רובם כמוני – הם פשוט גם וגם, הם מאמינים גם בערכים דמוקרטיים וליברליים וגם בערכים יהודיים.
+
+ואני מאחל לנו שכמו שהמדינה הזו הוקמה, וכמו שקבעו האבות המייסדים של המדינה הזאת במגילת העצמאות – שמדינת ישראל תהיה יהודית ודמוקרטית – שאכן כך ימשיך להיות; שהיא תמשיך להיות מדינה יהודית ודמוקרטית, שמפרשנת ומפרשת, ומתלבטת על וי"ו החיבור; שמחפשת להבין איך היא יכולה לעבוד ולהתקיים בכל מיני מצבים שלא ידענו מראש, שלא חשבו עליהם בשנת 48'. 
+
+המורכבות הזאת היא מנת חלקנו; המורכבות הזאת היא משימת חיינו. העם היהודי הקים פה מדינה, שתהיה לנו, להתקיים בה, להיות בטוחים בה ולשגשג מתוך הבנה שהמדינה הזאת קיבלה את היכולת, את הכוח ואת הלגיטימציה שלה, כי היא גם מדינה דמוקרטית. כדי להמשיך ולשגשג כעם היהודי, גם אלה שחיים פה וגם יהודי התפוצות, אנחנו חייבים לשמר את החיבור הזה: מדינה יהודית ודמוקרטית, כי כולנו יודעים שגם יהודי התפוצות בטוחים יותר כשיש מדינת ישראל; כשליהודים יש בית, וליהודים יש צבא, וליהודים יש כוח וליהודים יש אמירה בעלת משמעות ומשקל בעולם הזה. אני חושב שזה מה שציוו לנו, ואני מקווה שכך יהיה. 
+
+תראו מה זה, גם עשרות שנים אחרי שהמאמר הזה נכתב, אנחנו סביב אותו דבר, החיבור בין "יהודית" ל"דמוקרטית". זה בעיניי הצו האלוהי שלנו, וזה גם הצו המכונן, החוקי-החוקתי שלנו, וזה גם מה שיציל את המדינה הזאת, ויאפשר לנו כולנו עוד עשרות – ובעזרת השם מאות – של שנים של חיים זה לצד זה בשגשוג, בתורה ובדמוקרטיה. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה לחבר הכנסת עידן רול. אף אתה צלחת את 60 הדקות בגבורה ובהצלחה. 
+
+ אולי תראה לי את התמונה, בלי להציג אותה?
+
+
+ אני חושב שהצופים בבית גם רוצים לראות. 
+
+
+ אסור לפי התקנון. תראה כמה יפים סבא וסבתא שלי, זיכרונם לברכה. תודה רבה, לילה טוב. 
+
+
+ תודה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. 50 דקות לרשותך.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברִי חבר הכנסת, השר, הצופים בבית. מה שלומך?
+
+
+צופים הרבה בבית, שתדע.
+
+
+אני בטוח שצופים. אני חייב להגיד לך שהצטננתי קצת בשעתיים האחרונות.
+
+
+אני מקבל הודעות מאנשים. אני אומר להם: מילא אנחנו כאן בעבודה, תישנו.
+
+
+יש הודעות? אתה רוצה לחלוק איתנו?
+
+
+לפי המידע אנחנו נקבל פידבקים.
+
+
+קודם כול, אני רוצה לפתוח באיחולים וברכות לראש הממשלה, ובריאות כמובן. ברכות ובריאות. גם אתה הצטננת. רק נזלת, נכון? טוב לדעת שאני לא לבד באירוע. באמת בריאות. אני חושב שגם חשוב לדבר ולחשוב איך הגענו למצב שבו ראש הממשלה שלנו מתאשפז בבית חולים כי הוא התייבש – זה היה בשבוע שעבר – ואף אחד במדינה פשוט לא מאמין. אני אומר, במובן מסוים זה אפילו מבאס שאתה בבית חולים, אתה אפילו משדר סרטון, אתה ראש ממשלה, ואף אחד לא מאמין לך שהתייבשת. אף אחד לא מאמין שהתייבשת, כי פשוט לא מאמינים לך. מה שקרה אתמול או שלשום, זה ברמת ההזוי, אני לא יודע איך לאכול את זה אפילו. יושב ראש ממשלה, קורה מה שקורה לו – באמת שום מילה על בריאות – אבל לא יכול להיות שהגענו למצב שראש הממשלה בבית חולים, ואשכרה אין אפילו יכולת להאמין לו.
+
+ב-2007 התפרסם נוהל טיפול רפואי בראש הממשלה. מכיר? זה בעקבות מה שהיה - - -
+
+
+שרון.
+
+
+נכון. בנוהל הזה יש סעיף, שבשבילו אפילו הבאתי את המחשב, שמדבר על הפרסום. זה סעיף 6. אתה אומר, כאילו, שלראש ממשלה יש לו איזה אחריות מסוימת. יצא ודווקא עכשיו אלה ימים שבהם ראש הממשלה היה צריך להיות זמין, לא יודע למה, לא יודע למי, לא משנה מה, אבל יצא שהוא היה צריך להיות זמין. זה סעיף שמדבר על התיק הרפואי – שמירת התיק הרפואי ועדכונו, וחשיפת תיקו הרפואי של ראש הממשלה לציבור. זה מ-2007, ובשבע השנים האחרונות, זאת אומרת מ-2016, ראש הממשלה מיאן לפרסם את התיק הרפואי שלו לציבור. אף אחד לא אומר שזה מעניין אותנו ברמת החטטנות או הפגיעה בפרטיות או הסודיות הרפואית, אבל אני חושב שמן הראוי שבאמת – פשוט תפרסם את זה, ואם לא תפרסם את זה, אז אני חושב שגם צריך לתקן את חוק הנבצרות. 
+
+זוכרים שהעברתם את חוק הנבצרות? אני מניח שאתם זוכרים, ואני גם מניח שזה לא ממש מעניין שאין יכולת למנות, ואין לראש הממשלה שלנו, ממלא מקום; זאת אומרת שאם חס וחלילה, חס וחלילה, קורה משהו, או שראש הממשלה צריך לעשות פרוצדורה רפואית, צריך לעשות הצבעה טלפונית – אני מניח שהשר פה גם קיבל טלפון – וצריך להצביע על ממלא מקום זמני שהוא במקרה, לא משנה, סגן ראש הממשלה. למה בממשל תקין דברים לא יכולים לעבוד רגיל? למה אנחנו תמיד צריכים לקמבן את האירוע? למה אנחנו תמיד צריכים להיות ישראלים ולהגיד: יהיה בסדר, או לייצר חוקים מוזרים שאי- אפשר יהיה בשום פנים ואופן להחליף את ראש הממשלה, כשחס וחלילה יקרה לו משהו. למה אי-אפשר שנייה להיות רגילים במדינה? למה? 
+
+מה שעוד הפתיע אותי זה שראש הממשלה, שמעתי שהוא כינס את קבינט יוקר המחיה, ובקבינט יוקר המחיה גילה ראש הממשלה את השפעות הסוכר. זו באמת הייתה הברקה. אתה יושב-ראש ועדת הבריאות, אני מניח שאתה מכיר את השפעות הסוכר ואת מקומה של ישראל בסולם הסוכרת העולמי, נכון? אנחנו בערך מס' 2, או מקום שני בעולם אחרי מקסיקו, תלוי איך אתה סופר. ואתה אומר: גילה ראש הממשלה פתאום שבמדינת ישראל יש בעיה של סוכרת, והוא ביקש מגורמי המקצוע באופן חגיגי – בטח עם דפיקה כזאת על השולחן וטון הבריטון: בואו תכינו לי תוכנית להתמודד עם ההשפעות הסוכר ומגפת הסוכרת במדינת ישראל. אני תוהה אם הוא צוחק עלינו. אני מנסה להבין את זה.
+
+
+טוב שהעלית את זה. אתה יודע שכולם אמרו: אבל לפני חודש וחצי הורדת את המס על הסוכר.
+
+
+עזוב, אני לא אלך לשם, כי ידעתי שלשם אנחנו נלך. העליתם את המס או הורדתם את המס.
+
+
+הורדנו את המס.
+
+
+ממשלת השינוי העלתה. מה התוכנית שלכם או מה תכנן משרד הבריאות? בדקתי, אין שום תוכנית. אני יכול לעסוק בזה.
+
+
+ברור. קודם כול, הוא ביקש להכין תוכנית, אבל גם אני ביקשתי בוועדה. אין הסברה. צריך בצד הלימודי ובצד הבריאותי.
+
+
+אין כלום. אין כלום.
+
+
+אני אומר: מס מצד אחד – שזה, מה שאמרנו, לא מחנכים את האנשים דרך הכיס, אבל צריך הסברה, נכון?
+
+
+אבל כן מחנכים אנשים דרך הכיס. כשאתה נוסע מהר, אתה תקבל קנס. לא תבוא משטרת התנועה, בצדק או שלא בצדק - -
+
+
+אבל אחרי שנה?
+
+
+- - ותגיד לך: לא, אתה לא צריך לקבל קנס, לא צריך לקבל נקודות, בוא אני אסביר לך למה מהירות יכולה להרוג או למה מהירות פוגעת בבריאות. אני מסכים שצריך לעשות הסברה.
+
+
+ אבל אחרי שנה, כשהמס על השתייה המתוקה חל, הלכנו לבדוק את הנתונים, ואצל חברות המשקאות הגדולות הסתבר שמדינת ישראל הכניסה 800 מיליון שקל תוספת, אבל כמות השתייה לא ירדה.
+
+
+אז אני טוען שבשביל לשנות מגמה כזאת רחבה בחברה, לא יכול להיות שאחרי תשעה חודשים של מס – אפילו לא שנה – אחרי תשעה חודשים שהמס עלה אפקטיבית, אתה בא ואומר: עכשיו אני מקיש מזה לכל האירוע. לא יכול להיות שאתה משנה תופעה חברתית כמו התפשטות או שימוש, שתייה מתוקה – כל המתוקים שהולכים לילדי וילדות ישראל היום – ואחרי תשעה חודשים אתה בא ובודק אם הצליח או לא הצליח, ואגב, לטובה ולרעה. בשום דבר מקצועי בעולם לא תעשה את זה. אתה לא תשנה את החוק עכשיו – סתם אני אומר, נגיד קרן הארנונה – ואנחנו נבוא אחרי חצי שנה, שבעה חודשים, ונגיד אם הצליח או לא הצליח, ולפי זה עכשיו נקבע אם יש אפקטיביות בשינוי שעשינו. אתה מסכים איתי?
+
+
+נקרא לזה הפוך. האפקט של הירידה בצריכה היה צריך להיות בהתחלה.
+
+
+צרכו פחות. צרכו פחות. 
+
+
+לא. ואם כבר אנשים התרגלו במשך השנה לשלם מס, זה אומר שגמרנו, קיבלו את זה כחלק מההוצאה שלהם.
+
+
+לא. לא. אדוני היושב-ראש, צרכו פחות. לא ראית שינויים משמעותיים, בטח לא - - -
+
+
+אגב, אני חושב שמה שמרתיע יותר בשתייה מתוקה זה למשל סימונים. הם הרבה יותר אפקטיביים מהמס.
+
+
+אבל זה לא עובד. הסימונים קיימים יחסית הרבה מאוד זמן. זה לא עובד.
+
+
+עובד. אנחנו לא מכניסים לבית דברים - - -
+
+
+בבקשה. אתה אומר שלא רציתם את המס, ביטלתם את גזרת השמיים הזאת. לא יכול להיות שאחרי כמעט שמונה חודשים אין אף התייחסות לזה. ומה שלא יכול להיות זה שראש הממשלה יושב ומגלה את העסק בזה. זה שהוא רואה מחלפים ולא רואה פקקים, זה כי הוא אף פעם לא עמד בפקק. 20 שנה הוא לא עומד בפקקים. איך הוא יראה פקקים? תשאל את ראש הממשלה היום מה זה פנגו, הוא לא יודע להגיד לך. הוא לא יודע להגיד מה זה פנגו, כי הוא לא משתמש בזה, הוא לא חיפש חניה מעולם. למה שהוא ידע משהו? הוא הפך להיות פשוט מנותק. עוד שנייה אנחנו נגלה שראש הממשלה מגלה לאט-לאט שישראל סובלת מזיהום של פלסטיק במרחב הציבורי, ואז אנחנו נקבל עוד פעם איזה הוראה, או נקבל איזה הודעה לתקשורת שהוא ביקש מהשרה לאיכות הסביבה לבדוק אלטרנטיבות לצמצום תופעת השימוש בשקיות פלסטיק או בפלסטיק במרחב הציבורי. ואז נג��ה שגם המס הזה בוטל, נכון? ואז אנחנו נעשה עוד פעם את אותו ריטואל. אבל בסדר גמור, בוועדת הספורט, ביום הספורט בכנסת, הביאו – חבר הכנסת דוידסון, אתה זוכר את המראה הזה? 70 קילו סוכר בשנה. 70 קילו סוכר בשנה, זה הזוי. זה הזוי שילדים צורכים את זה. 70 קילו סוכר. זה 36 כפיות סוכר ביום. זה פסיכי. אף אחד לא מטפל בזה.
+
+אבל בסדר, זה חלק מהקטע שיש באמת ראש ממשלה שמכהן כבר 16 שנים. אני חושב שאולי אפילו במצטבר, אם נספור גם את 1996 עד 1999, אפילו יותר. זהcomes with the territory, מה שנקרא.
+
+אני רוצה לדבר על דבר נוסף. אני תוהה מתי הזמן הנכון להקריא איזה מאמר מאוד מעמיק – אבל אנחנו נגיע לזה – על השר בן גביר. דיברתי רבות על הביצועים שלו, אבל אני רוצה לדבר - - -
+
+
+דבר על הרפורמה, על החוק. מה השר בן גביר עכשיו? הדיון על עילת הסבירות. 
+
+
+אתה רוצה שנדבר על הרפורמה? מה עוד אתה רוצה שאני אגיד על הרפורמה שלא נאמר לפניי?
+
+
+תגיד, אדרבה. אני ואתה במקום שאזרחי ישראל צריכים להיות רגועים או לא רגועים. בוא, בוא נסביר להם.
+
+
+אני אסביר לך שנייה. אתה יודע מה הבעיה העיקרית? אני לא אדבר על עילת הסבירות. הבעיה העיקרית היא שאתם, הקואליציה הזאת – אני לא חושב שאתה, אגב, אני לא רוצה לעשות לך פגיעות אלקטורליות – לא שאני חושב שאני יכול, בטח לא בשעה 04:53 לפנות בוקר – אבל אני חושב שיש הבנה מסוימת שחבורה, הפלג הקיצוני בקואליציה שלכם, שלדעתי לא שווה יותר מחמישה-שישה מנדטים ביום הכי הכי טוב שלו, גורר את כל המדינה ואת הקואליציה למקומות שאתם לא רוצים להיות בהם. תסכים על עילת הסבירות, תצמצם את עילת הסבירות, תדבר איתי על הוועדה למינוי שופטים, אני חושב שבכולם, אנחנו יכולים, 80% מהבית הזה, יכולים להגיע להסכמה; יש פה עשרה אנשים שגוררים את המדינה הזו לתהום.
+
+
+אדרבה, בגלל זה אני כן רוצה. אתה פוגש אנשים ברחוב, והם באמת חרדים, כי הם לא יודעים והם מפחדים. אתה שואל אותם למה - - -
+
+
+אתה לא שומע את השרים?
+
+
+אתה שואל אותם: למה אתם מפחדים? מה יכול להיות עם עילת הסבירות? והם לא ידעו להגיד לך למה, אז בוא נסביר להם, לכאן או לכאן.
+
+
+אני אסביר לך למה הם מפחדים. זה לא בגלל עילת הסבירות, זה בגלל ביטויים כמו של אבי מעוז, שאומר: אני לא רוצה דמוקרטיה. הוא אומר את זה, במילים האלה, כותרת בעיתון. אם היה לי הטלפון שלי, הייתי מראה לך. כותרת בעיתון מלפני שנה וחצי: אני לא רוצה את הדמוקרטיה. התבטא שר האוצר ואמר: אני רוצה לחזור לחוקי התורה. הוא אמר את זה; לא אני אמרתי את זה. אתה שואל ממה אנשים פוחדים? תשמע מה אנשים מדברים. תשמע את רוטמן, תשמע את סמוטריץ', תשמע את השר מעלי אקספרס, שר התקשורת שלנו, שרוצה לשלוט בתקשורת על מלא – או שגם בזה אתם רוצים להסביר לי איך הרפורמה שלו היא דמוקרטית? בוא תסביר לי, אני אשמח להבין.
+
+
+בוא, אנחנו יודעים מי שולט היום בתקשורת, נו באמת.
+
+
+אוקיי, אז אתם יודעים מי שולט בתקשורת. אז מה שאתם רוצים זה שאתם תשלטו בתקשורת.
+
+
+לא. לא רוצים. רוצים איזון.
+
+
+אם אתה בא לתקן עוול – נניח. אני לא חושב שיש עוול, אבל נניח – אתם לא מייצרים איזון. אתה מייצר שליטה מלאה, זה בדיוק העניין. כמו שאתה בא לוועדה למינוי שופטים ואומר: אני רוצה איזון; ואז אתה לא עושה איזון, אתה רוצה שליטה מלאה. אתה עושה בדיוק מה שפחדת ממנו בצד השני. ואז אתה שואל למה אנשים פוחדים? הבעיה שכשזה הולך ככה, זה גם יבוא לצד השני. זו תהיה הבעיה שלך.
+
+
+היום הדלקתי רדיו בדרך לכאן, בבוקר מוקדם, לא משנה איזה ערוץ - - -
+
+
+מה זה היום? בדרך כלל אתה לא מדליק רדיו כשאתה נוסע?
+
+
+לא. באמת שלא. אני קורא חומרים והכול. אבל הבוקר זה היה מוקדם, נסעתי לבד, הייתי בלי נהג, יצאתי כבר בשעה 06:00, לפני שאני איתקע. אז נסעתי, ואני מדליק רדיו, ואני שומע את הכותרת של הקריין, עוד לפני שהוא מתחיל לראיין, והוא אומר: "ההפיכה המשטרית". תגיד "רפורמה"; הוא קורא לזה "הפיכה". אחר כך הוא מראיין לפחות ארבעה מרואיינים בצד אחד. עברתי ערוץ – אותו דבר. כאילו אין צד שני במדינת ישראל.
+
+
+אבל יש צד שני במדינת ישראל.
+
+
+אני מבין למה אחר כך אנשים – זאת שטיפת מוח בסוף.
+
+
+אני מתראיין באופן קבוע לרדיו של חרדים. אתרים שלמים רק של חרדים.
+
+
+ואם לא תתראיין שם, אין משהו אחר?
+
+
+אני שומע את מהדורות החדשות לפני שאני מתראיין. כשאני יודע שאני מתראיין עכשיו לקול ברמה, אני מקשיב לתוכנית, כי אני רוצה להיות בקונטקסט – כשאני יכול. לפעמים אני לא יכול. אני שומע את החדשות ואני אומר: בואנ'ה, אני חי במדינה שונה. אני שומע מה הם אומרים. אני מניח ששמעת אותו הדבר.
+
+
+אותו דבר מרגיש מי - - -
+
+
+אבל יש את זה היום. אתה לא יכול להגיד לי שמה שמציע השר קרעי, שאני, עדיין קשה לי לקרוא לו "השר", אבל הוא השר קרעי – אתה לא יכול להגיד לי שזה רפורמה טובה.
+
+
+ הוא רוצה חופש.
+
+
+אבל זה לא חופש, זה שליטה מלאה של צד אחד. היום הוא צד אחד, מחר הוא כנראה יכול להיות צד שני. את זה אף אחד לא לוקח בחשבון. זו הבעיה העיקרית, שיש הרגשה במדינה שאתם רוצים לקחת את הכוח על מלא לכם. אתה לא יכול להגיד שלא. אתה רוצה שליטה במינויים – הינה, קח היום את המינוי שרוצה להעביר השר לגישור על פערים חברתיים במדינת ישראל וצמצום הפערים בין הפריפריה למרכז. אתה יודע מי השר הזה?
+
+
+מי?
+
+
+דודי אמסלם. מה זאת אומרת? הוא אחראי על פרסום האמנות או תרגום של אמנות בין-לאומיות. אתה יודע, השר הזה רוצה למנות מנכ"ל – שיש לו בעיה, כי המנכ"ל הזה כנראה בעברו עשה איזה פאלטה של משמעת כשהוא היה אמור להיות בנציבות הכיבוי או משהו כזה. אתה לא רוצה שאנשים שיש להם בעייתיות באמינות, או בעיה מסוימת בעברם - - -
+
+
+אתה רוצה לדעת מה הסיפור של אותו החבר סוויסה? הוא לא רשם על משהו שהיה לו לפני 20 שנה - - -
+
+
+עבירת משמעת.
+
+
+אפילו עבירה פלילית, אם זה יותר משבע שנים, אתה לא צריך לרשום אותה בקורות חיים. הוא לא ציין עבירת משמעת שהייתה לו לפני 20 שנה.
+
+
+בסדר, בעת מינויו בכבאות.
+
+
+משהו בכבאות. אבל 20 שנה אחורה.
+
+
+זה לא לפני 20 שנה. לא משנה.
+
+
+אני יודע שבחוק אחרי שבע שנים, גם עבירות פליליות - - -
+
+
+ אז למה יש בעיה? אם זה החוק, אז למה יש בעיה? תרשה לי, בגלל שאני לא מכיר את פרטי האירוע הזה, אני גם מעדיף לא לדבר על דברים שבהם אני לא כל כך מבין.
+
+
+לא. אני גם התפלאתי. בסדר. יכול להיות שאני - - -
+
+
+ אבל גם לא נעים לי – שמו של בן אדם, בטח בימים כאלה. אגב, דיברנו על דודי אמסלם, זה הזכיר לי סרטון שראיתי מ"מועבט" בשישי. ראיתם את הסרטון הזה? נכון אנחנו בתשעת הימים? הרי בתכלס אסור עכשיו לשמוח, נכון?
+
+
+אולי היה שם איזה סיום מסכת והיה מותר?
+
+
+ אז זהו, שלא היה שם סיום מסכת, ולא חגגו סיום של ש"ס. ראית את הסרטון הזה? עזוב את זה שיש איזה קטע גם של מירי רגב וגם של דודי אמסלם, שיש להם איזה התיימרות כאילו להיות – כל סוף שבוע או כל שישי אנחנו מקבלים את פרשת השבוע וכל מיני ביטויים כאלה. מה הבעיה שלי בזה? שזה כאילו מרגש לי לא אמיתי. כאילו אם אתה חי את החיים שלך, אתה בא מהעולם שלך, אני מכבד את זה לגמרי, כי אתה חי אותם באופן מלא. אבל אם אתה חילוני מובהק, אוכל במקומות לא כשרים, אוכל אוכל לא כשר, אין לך שום קשר לדת, ואתה מעלה לי עכשיו פסוקים כאילו אתה איזה - - -
+
+
+ נכון. גם דודי וגם רגב אוכלים רק כשר. 
+
+
+לא נכון. מירי רגב נצפתה בעבר - -
+
+
+נצפתה?
+
+
+- - בעודה אוכלת לא כשר – וגם ראש הממשלה שלך – אבל אני שם את זה בצד. 
+
+מה שהפריע לי בסרטון זה לא השמחה, כי אני לא בן אדם דתי, ואני חושב שכל אחד יכול לשמוח איפה שהוא רוצה. ההתיימרות שלהם כאילו לייצג עכשיו את הדת, ולפרסם פה שמחות בתשעת הימים, זה שלהם. גם זה לא הפריע לי. אני רוצה להגיד לך שמה שהפריע לי זה הצורה – באמת, אתה יודע, זה זעזע אותי, ואני לא יודע, אולי זה רק אני – האלימה שבה החזיק דודי אמסלם את מירי רגב. זה שיגע אותי. אני לא יכולתי להפסיק להסתכל על זה. 
+
+
+לא יודע על מה מדובר. 
+
+
+זה הטריף אותי, אבל אני גם את זה שם בצד, כי באמת הוא שר מאוד חשוב בממשלה, ויש לו תפקיד היסטורי, בעיניי, בצמצום פערים. הוא עושה את זה מדהים. אגב, עוד בן אדם שעושה את זה מדהים זה השר בן גביר – וקטעת את חוט המחשבה שלי בניסיון להסיט אותנו לנושא המרכזי, שאף אחד לא דיבר עליו, שזה עילת הסבירות. שמעתי אתמול שבן גביר רצה וכעס על משטרת ישראל שלא נתנה למפגינים או לתומכים שלו להיכנס לגן סאקר. שמעת על זה? לא מתאים לך, אתה בדרך כלל מעודכן בכל פוש.
+
+
+שמעתי שהוא ביקש שייתנו להם להתעמת. 
+
+
+ להתעמת. שר לביטחון לאומי מבקש שייתנו לתומכים שלו להתעמת עם מפגינים. איזה כיף. 
+
+
+צריך לאמת את הידיעות האלה.
+
+
+מי שעושה הפס"ד בצעירותו, הוא תמיד יעשה הפס"דים. זה מה שהבן אדם יודע לעשות: הפרות סדר. ראיתי שהיה פה איזה הפס"ד.
+
+
+  - - - 
+
+
+ אני אעשה כאילו שמעתי מה אמרת, אבל זה היה נראה לי איזה - - -
+
+
+הוא מכיר את המונחים האלה מהממשלה. אתה יודע מה, לפעמים הראשי התיבות יותר ארוכים מהמילים עצמן. זה בדרך כלל קורה בצבא. 
+
+
+כן? בוא נחשוב. אתם רוצים שנעשה session של קיצורים בצבא? מישהו רוצה להשתתף?
+
+
+ יש, יש לפעמים שאתה מסתבך, ואתה אומר: תגיד כבר את המילה. 
+
+
+אתג"ר בצצ"ת – מכירים? טוב, עזבו, לא נעשה את זה. אם אתם רוצים לעשות – רוצים? טוב, לא.
+
+
+יש לך עוד חצי שעה. בוא, תגמור את החומר שלך. 
+
+
+ מה, עברה מהר, אני רק בשורה השנייה. 
+
+אז באמת אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לשר בן גביר, שהיום גם עודד את המפגינים לחסום את איילון, וכעס על המשטרה שמנעו מהם לחסום את איילון. תשמע, אני אומר לך, הבן אדם – ראית אתמול שהוא גם אמר, אני מניח שאת זה ראית, שבר הסלטים פתוח ושיהיה לנו גמר חקיקה טובה או נעימה.
+
+אני חושב, ושתף אותי אם אתה רוצה, שיש בושה מסוימת גם לצד שלכם – עזוב את הביצועים, אני שם את זה בצד; יש בושה שבן אדם כזה הוא שר במדינת ישראל. והבושה היותר-גדולה היא הצורה שבה הוא מתבטא והצורה שבה הוא לוקח את הדברים. כשדיברתי על 20% שגוררים את המדינה הזו – הוא חלק מאוד גדול במה שקורה במדינה בצורת השיח, באיך שזה עובד, בצורה שזה עובד. אבל את זה אני גם שם בצד. 
+
+עכשיו, אני רוצה לומר לך, אם אתה מכיר את כל נושא המשתמטים, נכון? יש קטע עכשיו חדש אצלכם, כשאנחנו מדברים על משתמטים. ב-2017 נכתב מאמר שבעיניי הוא מכונן, שכותרתו: "מצילים את צה"ל – לא מתגייסים". מכיר? אני לא אגיד לך מי כתב אותו, למרות שאם תסתכל במסך, אני מניח שאתה תראה, התמונה שלו ��אוד יפה. "חייבים להציל את הצבא מציפורני הפוסט-מודרניזם הקיצוני. הדרך לעצור את הטרור של ארגוני המגדר על הצבא היא יצירת לחץ נגדי: הנוער הדתי ידלג על מחזורי הגיוס עד שיתאפשר לו שירות בתנאים הולמים - - - ראשית צמיחת גאולתנו – המסר הזה חשוב מאוד לדורנו כדי לבנות נכון את היחס שלנו לכל מה שסובב אותנו בתהליך הגאולה שאנו זוכים להיות חלק ממנו". אדוני השר, אם אתה רוצה להשתתף בחידון של מי שכתב את הדברים האלה, אני אשמח. ככה, אם יש לך שתי דקות קשב: "מדינת ישראל יונקת את תוקפה וקדושתה מתוקף היותה ראשית צמיחת גאולתנו. צה"ל הוא צבא קודשנו, והשירות הצבאי הוא ערך, ולא רק צורך והכרח, מפני שזו מצווה גדולה של עזרת ישראל מיד צר, ונדבך מרכזי בכינון העצמאות המדינית שלנו. לא כי זה 'קוּל' ולא כי זה כיף, ואפילו לא כי זה שליחות או אתגר, אלא פשוט כי זה רצון השם".
+
+מה אתה אומר? מי אתה חושב שכתב את זה? אהוד ברק אולי, שיש איזה סטיגמה כאילו הוא קורא להשתמטות? אתה יודע מי כתב את זה? ניחוש קל. אתה רוצה שאני אגיד רמז? מתחיל בסמ"ך, ממשיך במ"ם, וי"ו – סתם, סמוטריץ'. עכשיו, סמוטריץ' כתב מאמר מאוד מנומק – אני לא חושב שאני יכול להשחית את זמני ולהקריא את זה. הוא כתב מאמר מאוד מנומק, כפי שאתם שמים לב, על הפמיניזם הרדיקלי שפושט על הצבא, ואמר שבשם עצירת הפרוגרסיביות שיש בצבא ההגנה לישראל אנחנו – הוא קורא להשתמטות. חד-משמעית. הוא אומר: צריך לדלג על מחזורי הגיוס. האג'נדה כבשה את היעד. מוטיבציה – לא בכל תנאי. 
+
+מה אתם אומרים על זה? מה אתה אומר על זה, אדוני היושב-ראש? "מצילים את צה"ל – לא מתגייסים". ראשית המשתמטים. הוא משתמט. זה בסדר? זה בסדר שבשם אמונה כזו או אחרת יש קריאה להשתמטות? זה בסדר? אני רק רוצה להיות על המסר, כי אם יש קווים אדומים שאתם שמים לעצמכם - - - 
+
+
+אחרי הימים האחרונים, שאתה רואה אנשים מאוד נאורים ובכירים שאומרים, מחזקים ומעודדים, וכל הכבוד למשתמטים, וטייסים וכו', אז אתה כבר לא – אני מבין שאין פה משהו מקודש.
+
+
+ לא. לא. זה ב-2017. זה לא עכשיו, זה ב-2017.
+
+
+מה ההבדל?
+
+
+אני אסביר לך את ההבדל. כשמישהו קורא לאנשים לא לשרת בצבא חובה זו השתמטות. כשמישהו מתנדב ואומר: אני עושה מזמני, על חשבוני - - -
+
+
+ לא, אבל בימים האחרונים שמעת לא רק על השתמטות ממילואים או הפסקת שירות, אלא - -
+
+
+ שזה גם מתקרב - - -
+
+
+- - לא לבוא ולהתגייס, להשתמט – ואמרו להם: כן, זה חלק מהעניין, צריך חתימות.
+
+
+אף אחד לא אמר כן. אבל אני תוהה למה השתמטות מצד אחד או קריאה להשתמטות מצד אחד באופן כזה בוטה – שאפילו לא מנסה, כמו שאתה אומר, נגיד לסובב את זה או לדבר על זה בצורה שמדברת על התנדבות או התחלה של השתמטות; פה יש לך בפנים: "מצילים את צה"ל – לא מתגייסים". שר האוצר של מדינת ישראל. בפנים. למה הקו האדום הזה הוא בסדר? ברמה האמיתית. למה אז לא שמענו גינויים, או למה אנחנו לא שומעים ממנו היום גינויים לזה? הוא קרא להשתמטות. אין לך איך לברוח מזה. אין איך לברוח מזה, אשכרה קרא להשתמטות.
+
+בהזדמנות הזו, אני רוצה גם לאחל בוקר טוב לחברת הכנסת מיכל שיר. מה שלומך?
+
+
+ בוקר טוב. שיהיה לנו בוקר טוב - - - 
+
+
+אני רוצה לאחל ולהגיד: כל הכבוד לכל שלושת מיליוני המפגינים שהיו היום בקפלן. היה מחזה מרשים. הם נפרסו מקפלן ועד חדרה. היו חסימות כבישים מאוד מרכזיות. כל הכבוד לכם. גם כל הכבוד לצה"ל, בהזדמנות הזו. באמת, שאפו גדול. גם משטרת ישראל, כל הכבוד לכם על העבודה והיכולת לשמור על הסדר הציבורי של שלושת מיליון המפגינים. היית בהפגנה?
+
+
+ הייתי פה. אבל אני לא חושב שמישהו צריך לזלזל בצד אחד של המפגינים. יש מפגינים משני הצדדים, וזו מדינה דמוקרטית. 
+
+
+אוה, איך אני אוהב שאומרים לי: לא צריך לזלזל במפגינים – כשכבר חצי שנה מזלזלים בהפגנה. 
+
+
+לא, לא מזלזלים. אף פעם לא אמרנו. 
+
+
+ מזלזלים בהפגנות. סופרים לנו אנשים כאילו עכשיו נהיה כל אחד – יש מקצוע חדש בפקולטה באוניברסיטת תל אביב: ספירת אנשים בהפגנות. זה חלק ממדעי החיים. אנחנו רוצים להחיות את הפקולטה הזאת. יושב פה שר במשרד החינוך. תודה רבה על פתיחת הפקולטה. מי שהולך להיות יושב-ראש החוג ולהקים את כל הקונסטרוקציה הזו זה איתמר בן גביר, אחרי שיפטרו אותו מממשלת ישראל על ביצועיו הכושלים. כן.
+
+
+הפגנות ומחאות זה דבר חשוב. זה להשמיע כל אחד את הקול שלו, זה חשוב. הדבר היחיד שאנשים מתקוממים עליו זה נושא של חסימות הכבישים וכו'. פייגלין, במקום 18 חודשים, המירו לו את זה לשישה חודשים עבודות שירות. הוא לא חסם כביש, הוא קרא לחסום כבישים. העונש על חסימת ציר מרכזי זה 20 שנה. 
+
+
+ מה, זה היה לפני 20 שנה? על ההתנתקות אתה מדבר?
+
+
+לא משנה, בחלק הזה, זה פעם אחר פעם חסימת כבישים. זה נזק כלכלי והכול, אני אומר. אבל למחות זה בסדר. גם פה ליד הכנסת, אף אחד לא מתלונן. 
+
+
+בוא ואני אתאר לך מצב שקורה. נניח שיש עכשיו צומת ששנינו מכירים, סגולה. אתה אומנם עושה דרכך במעלה בני ברק, אבל בוא נדבר על צומת סגולה. תאר לך שבצומת סגולה קיבלו אישור הפגנה ל-50–60 אנשים, וצומת סגולה יכול להכיל במדרכות או בכבישים שם, בלי לחסום את הכבישים, 50–60 אנשים, והמשטרה נתנה לזה אישור. אממה, הגיעו 2,000 אנשים. עכשיו, מה אתה עושה? אתה חוסם את הכביש או שם את כולם על אי התנועה? 
+
+לפעמים יש מקרים – אני לא מדבר על חסימת תנועה - - -
+
+
+אבל כמה - - - כבר התרגלנו, אבל כשיורדים לאיילון, זה כבר לא חלק – זה לא התפרצות. זה משהו אחר. 
+
+
+כשאתה מפגין, ואתה רוצה לעורר עניין ציבורי, ורוצה להביא - - - 
+
+
+ אז אתה מצדיק חסימת כבישים, אתה אומר שבשם - - - 
+
+
+אני אומר לך שאני – ככה עושים הפגנות. אתה לא שר קוּמְבּיה בבית, ואומר: אני רוצה למחות על המהפכה המשטרית; אתה הולך ומפגין. וכדי שתעשה בלגן, וכדי שזה יבוא לידיעת הציבור, וכדי שתהיה לזה נוכחות, אין מה לעשות. אין שום מהפכה או שום הפגנה בהיסטוריה של מדינת ישראל – ולדעתי, גם לא רק בהיסטוריה של מדינת ישראל – שהתבצעה מהבית. ישבו כולם, ואיזה כיף, בואו נשיר, בואו נשחק קווה-קווה-דה-לה-אומה, ועל זה אנחנו באמת נצליח לשנות את הגזרה שגוזרים עלינו. מהפכות והפגנות – יש להן תפקיד חשוב, וגם הפרת סדר ציבורי זה חלק מהפגנה. מי שמפגין צריך לקחת את זה בחשבון. החרדים שיצאו להפגין על חוק הגיוס, וחסמו כבישים פה על ימין ועל שמאל, ואחד אזק את עצמו פה לזה – על זה אנחנו לא מדברים. נדבקתם על השולחנות. אזק את עצמו פה לדוכן, זה בסדר? אבל הוא לוקח את זה בחשבון. הוא לוקח בחשבון שהוא עולה לפה עם אזיקים, שוועדת האתיקה כנראה תיתן לו קנס. זה חלק מהמחאה. ככה עושים מחאות בעולם.
+
+
+ יש לי כאן בטלפון, אראה לך אחר כך, הוראת מעצר של עצורים מהתקופה האחרונה שעשו מחאה בכביש בר-אילן כמחאה על הרכבת. חרדים. במקביל, גם כן, אותו מספר עצורים שעצרו אותם לגבי חסימת כביש, ואתה לא מאמין באיזה סלחנות; בקשה למעצר עד תום ההליכים, ערבויות בעשרות אלפי שקלים, ופה אחרי חמש דקות שחררו. אז תתפלא לשמוע. 
+
+
+אני נגד. בסדר. אבל אי-אפשר להשתמש תמיד בזה, כי זה לא עובד.
+
+
+למה זה לא עובד?
+
+
+כי זה הווטאבאוטיזם הזה, שאני שואל אותך - - - 
+
+
+אתה אומר שרוצים לעורר עניין ציבורי. אז בוא נחזור להתנתקות, שלא אוהבים לשמוע. אנשים, עקרו אותם מהבתים, והם רצו לחסום כבישים. 
+
+
+ אין לי שום בעיה לדבר על ההתנתקות. 
+
+
+עצרו מאות אנשים, והם קיבלו כתבי אישום, וקיבלו רישום פלילי, למרות – ופה אתה מסתכל על - - - 
+
+
+ אבל מה שהלך בהתנתקות – אתה לא יכול לבוא אחרי 20 שנה ולהגיד לי: מה שהיה בהתנתקות, כשהזיכרון הציבורי מההתנתקות, על הדוקרנים שפיזרו בכבישים - - -
+
+
+הפצעים אצל אנשים שהיו בהתנתקות עדיין פתוחים.
+
+
+רגע. אני לא אמרתי שאין פצעים. אני לא אגיד שזה לא אותו דבר, כי אני לא מנסה להשוות כאב בכאב. כי אין פה כאב – מי שמפנים אותו מהבית, אני לא רוצה בכלל לחשוב מה זה. אבל בסוף זו מדיניות של ממשלה. עכשיו, אם היו שם הפגנות – אני לא יודע מה להגיד לך. לבוא ולהשוות עכשיו לפני 20 שנה – לפני 20 שנה היה נהוג לעשן אולי בחדרי ישיבות, והיום אנשים אומרים: זה לא יכול להיות; היה נהוג, לא יודע מה, לעשות אלף ואחד דברים. לא היה אייפון. לא יודע. היו אלף ואחד דברים שהיו לפני זה. 
+
+
+ היו פחות מכוניות, פחות פקקים, לחסום אז זה לא היה קריטי כמו היום. 
+
+
+בסדר. אבל אני לא יודע להגיד לך את המצב. 
+
+
+אבל אתה אומר: לעורר עניין ציבורי. אני מסכים איתך - - - 
+
+
+באופן אובייקטיבי לבוא ולהשוות פיגוע ציבורי כמו ההתנתקות לפני 20 שנה, ולהגיד: אה, עצרו 40 ופה עצרו 400, או שם 400 ופה 40, ואללה, זה נראה לי, מה שנקרא, זה אפילו לא עומד במבחן התוצאה. 
+
+
+טוב. שווה לדון.
+
+
+אם אתה רוצה להשוות תפוחים לתפוחים, אז בוא נשווה תפוחים לתפוחים. וחוץ מזה, כשמדברים על אלימות כלפי חרדים, אז מה אני אגיד לך, בהתנתקות – אתה רוצה שנדבר על ההתנתקות, שאתה תבוא ותיתן לי מקרים של מכת"זית שמעיפה חרדי? מה אתה חושב, שלא הזדעזעתי מזה, עם הבואש בכינון ישיר? אז מה, אז אני אגיד לך: לא, בהתנתקות היה יותר גרוע או פחות גרוע, זו לא תשובה. אתה תגיד לי: מה אתה משווה, למי אכפת מזה? 
+
+אני רוצה לדבר איתך על הבטחת בחירות. מפלגת ש"ס, בהסכם הקואליציוני, סעיף 43, אדוני השר במשרד החינוך, או סעיף 126: הממשלה תפעל להקמת רשות לחינוך לגיל הרך במשרד החינוך, שתכלול את הטיפול במעונות היום. איזה כיף. נכון, השר? איזה כיף שקיימתם את הבטחת הבחירות הזו. אני רוצה להודות לך מפה בתור מישהו שמגדל שני ילדים. תודה רבה. תודה רבה גם על העלאת המחירים במעונות היום. תודה. זה אחרי ההבטחה לחינוך חינם לגיל הרך. תודה. מיכל, שומעת? צריך להגיד להם תודה, קודם כול על הבטחת הבחירות שלכם. נדיר מאוד שמפלגה באה ואומרת – אגב, חם פה, מי שמטפל במזגן, אני מסתכל על אנשים, אם אפשר 2–3 מעלות. אז אני רוצה באמת להודות לכם גם על מסיבת העיתונאים. זוכר את מסיבת העיתונאים, חינוך לגיל הרך חינם? השר אביטן, לא היית שם. 
+
+
+ השר ביטון.
+
+
+ביטון. סליחה. למה אביטן? לא היית במסיבת העיתונאים, אז אני לא אפיל את האשמה עליך. אבל שר החינוך שלך ושלי - - - 
+
+
+אבל השנה הורידו משלוש שנים לשנתיים. החינוך – מתחיל סבסוד - - -
+
+
+- - - רק חד-צדדי. 
+
+
+לא. לא. למה אתה פוסל? בוא, אני רוצה להחמיא לך. תדע לך היום, בחלק מהשעה שלי יש לי שלוש דקות שאני בא בטוב. אולי אני אפתיע אותך. שלוש דקות היום אני אבוא בטוב. 
+
+
+ אז דיברו על אפס עד שלוש. זה מתח��ל בשלבים. בשנה הבאה זה יתחיל משנתיים עד שלוש, זה יהיה כבר מימון ממשרד החינוך. הינה, השר יגיד לנו. 
+
+
+אני לא מכיר כזה דבר. אני אשמח לשמוע. מגיל שנתיים עד שלוש בפרטי הופך להיות חינם? בסבסוד? במסובסד? במעונות היום? 
+
+
+ קודם כול, כן, ויותר מזה. כל ילד, או יותר נכון כל אימא - - -
+
+
+ גם אבא. יש גם אימא, ויש גם אבא. תסמוך עליי, אני אבא. 
+
+
+ יש גם אימא ואימא, ואבא ואבא, זה נכון.
+
+
+עזוב. אבא ואימא, לא נסבך אותך עכשיו פה. נו, בבקשה. 
+
+
+ בקיצור, יש שתי נקודות זיכוי. וזה נכנס להורים שיש להם את זה. 
+
+
+940 שקלים. חינם זה לא. אני רק אומר. לא. זה לא חינם. אני מפרגן. בבקשה, 940 שקלים. אבל העליתם. בכמה? עכשיו העליתם את מעונות היום.
+
+
+המעונות המפוקחים ירדו. 
+
+
+העלו את המפוקחים. בפרטי אתה לא שולט. אתה לא עוזר לי בפרטי. 
+
+
+ הממשלה הקודמת, שהיית בה - - -
+
+
+אני לא הייתי בה. לא יצא לך טוב. לא הייתי לא בכנסת ולא בממשלה. פעמיים לא יצא לך טוב. 
+
+
+התכוונתי שהצבעת. היא קבעה שיש תוספת של 300 שקל לכל ילד במעון בגלל צרכים, בגלל שהמציאות הייתה שבמעונות נהגו – ועדה ציבורית קבעה תוספת של 300 שקל. במקרה - - -  אתה קורא לזה, שהעלינו את השכר. במקביל הבאנו 900 ומשהו שקל מול ה-300 שקל להורים.
+
+
+ לא 300. למה 300? זה 500 שקלים יותר. 
+
+
+לא. 
+
+
+ תראה, עם המס על השתייה המתוקה והכלים החד-פעמיים ידעתם לטפל בעוולת הממשלה הקודמת. אז בעוולה הזו – שנניח זו עוולה - - -
+
+
+- - -
+
+
+אז זו לא עוולה. אז אל תגיד לי. אז בוא נהיה אמיתיים. הממשלה הזו העלתה. ועדה ציבורית שמי מינה?
+
+
+ - - - ועדה ציבורית, ולא עוולה. 
+
+
+ הוועדה הציבורית של שכר חברי הכנסת המליצה להעלות את שכר חברי הכנסת. באה הכנסת ואמרה: תודה, לא תודה. יו"ר הקואליציה, יושב-ראש ועדת הכנסת, אמר: תודה רבה על מסקנות הוועדה הציבורית, אני לא מאמץ אותן. אותו הדבר יכלה לעשות הממשלה הזו, אבל לא ניכנס לזה. כי אני חושב - - -
+
+
+אני לא איכנס, אני רק אומר לך: ועדה ציבורית שקובעת העלאת שכר לחברי הכנסת זה דבר אחד. ועדה ציבורית שתקבע שככלל שלא יעלו את השכר ב-300 שקלים, המציאות תהיה שהמעונות ייסגרו, אז כאן – ואז היא הביאה 900 שקלים - - -
+
+
+טוב. בקיצור, משלמים 500 שקלים יותר. לא יודע, מה שנקרא long story short. 
+
+
+איך?
+
+
+כי ככה, מעלים ב-500 שקלים למפוקחים. מה אני אעשה? זה אתם שחררתם את הטבלה. אני מקריא מהטבלה. 
+
+
+ ההורים – החזירו להם 940 שקל, והם הורידו 300, זה 640. תבדוק. 
+
+
+ בסדר. אוקיי. אז אני מקריא מהטבלה שלכם, שבסוף יוצא 500 שקלים יותר. אתם נותנים את נקודות הזיכוי. אבל אני באמת חיכיתי למועצה לגיל הרך, שזה גם בסעיף הקואליציוני של המפלגה. איזו מפלגה? סעיף 126. איזה מפלגה הכניסה את זה, וכל הכבוד לה, שהכניסה את הגיל הרך ושמה אותו על ראש שמחתה? ניחושים מהקהל? ש"ס. מה קורה עם זה?
+
+
+ יגיע, בעזרת השם.
+
+
+ איזה עזרת השם? עכשיו אנחנו צריכים את זה.
+
+
+ אתה יודע מה זה הסכם קואליציוני?
+
+
+ אני חושב שאנחנו קיימנו הכי הרבה סעיפים בהסכם הקואליציוני ביחס לאחרים.
+
+
+ כן? אז אתה תיכנס גם בשלוש דקות פרגון שלי – למרות שאני מאוד רציתי לפרגן לדודי אמסלם, אבל אני אתן לכם גם איזה דקה פרגון, בסדר? אז תודה רבה על זה שהקמתם את הרשות לגיל הרך, וזו גם הזדמנות מצוינת להזכיר ש-1 בספטמבר מגיע, והמשבר בעולם החינוך הוא משבר – הוא כאוס, לא פחות, אבל בסדר, למי אכפת, נכון? אנחנו מדברים על סבירות. זה הרבה הרבה יותר חשוב, להשחית את זמנה של כנסת ישראל במשך כמעט חצי שנה על השטויות שרוטמן וחבריו גוררים אתכם אליהן. אבל בסדר, נראה לאן זה יביא אתכם.
+
+בכל זאת, סקרתי את פעילותו – דיברתי על הפעילות של השר אמסלם, ואני חושב שנורא חשוב לפרגן לו, ואני שמתי לי פה מסמך שסוקר את פעילותו לצמצום פערים חברתיים במדינת ישראל לאורך כל שנות שירותו הציבורי. אני מתחיל. אני עובר עמוד. יש פשוט הרבה פעילות. אני מקריא אותה. 
+
+
+ תקריא אחר כך את הפעילות - - -
+
+
+ לא, לא, שנייה, את מפריעה לי באמצע, אני מקריא את הפעילות שלו לצמצום הפערים החברתיים. זה באמת היה טוב. טוב, זה היה שתי דקות עמוסות במידע על פעילותו הרבה של השר לענייני כלום ושום דבר דודי אמסלם.
+
+ רוצה לדבר קצת על בריאות, פריפריה ומרכז, אגב צמצום פערים? מה עושים עם הפערים בבריאות? ראיתי שעכשיו התפרסם דוח על מספר הרופאים והרופאות בצפון מול המרכז, ראית? 5.5 במרכז, בדרום 2.7. יחס אחים-אחיות – 6.2 מרכז, 4 דרום, 5.4 צפון, בירושלים 5. מה עושים עם זה? אתה רוצה לדבר גם על ה-MRI?
+
+
+ אני יכול למנות לך עכשיו שעה את הפעילות. הינה, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, חבר ועדת הבריאות, יכול לספר לך שהוועדה דנה כל הזמן בדיוק בנושאים האלו – פערים. אפרופו MRI, היינו באילת, ושם קידמנו להם אישור ל-MRI, ויש להם כבר, וזה יותקן בזמן הקרוב.
+
+
+ אתה זוכר שדיברנו על אילת וקרן הארנונה?
+
+
+ מקימים שם כרגע בית ספר לרפואה, בשביל שאלה שנמצאים שם יישארו. היינו בבתי חולים הנצרתיים, ולא רק, גם בנהריה ועוד מקומות. הוספנו כסף בשביל לשפר את המחלקות שמה. עידוד רופאים. הרבה פעולות שנעשות בשביל לצמצם פערים. עדיין נשאר עוד מה לעשות, אבל אנחנו עובדים על זה. תמיד יהיו פערים. 
+
+
+ כמה שנים כבר עושים את הפעילויות האלה? כמה שנים מדברים בבית הזה על הפערים בבריאות, בחינוך?
+
+
+ לא יעזור. יש הבדל דמוגרפי בין נהריה לבין תל אביב.
+
+
+ השאלה אם אנחנו לא צריכים בשלב מסוים לבוא ולהגיד: מה שאנחנו עושים – לא עושים טוב.
+
+
+ אבל אם אנחנו עושים פעולות טובות בבתי חולים בצפון, אז רופאים טובים לא ירצו להיות דווקא - - -
+
+
+אבל באיזו צורה אנחנו בודקים אם הפעילות שאנחנו עושים – ואני לא מזלזל בפעילות שעושים, אני לא מזלזל בכספים שמביאים, אני לא מזלזל בכספים הקואליציוניים.
+
+
+ כמה שנים כבר מטפלים בצמצום פערים בנושא החינוך?
+
+
+ תודה. מעולה. זה לא עובד.
+
+
+ לא, אתה לא יכול להגיד שזה לא עובד.
+
+
+אז כנראה שאם אתה עושה 10, 20 שנים את הפעילות – אתה רוצה לדבר על 10, 20 שנים או 30 שנה שמפלגת ש"ס מנסה לצמצם את הפערים בחברה הישראלית? המון שנים - - 
+
+
+המון פערים מצומצמים, אבל המון פערים מצומצמים.
+
+
+- - אבל הפערים רק הולכים וגדלים.
+
+
+ כשאתה עושה רכבות, אז אתה מצמצם פערים עם הזמן.
+
+
+איזה רכבות עושים?
+
+
+לנסוע היום לנהריה או לחיפה או למקומות – זה יותר קרוב.
+
+
+בשנת 1940 היו רכבות פה. אנחנו מדברים על משהו שהוא היסטורי. לא, באמת, זה באמת עכשיו. 20, 30 שנה המפלגה שלך – אין מה לעשות, כל בסיס היותה או בסיס קיומה ומסד קיומה היה על צמצום הפערים החברתיים. זה לא עובד. משהו שעושים לא עושים טוב. מסכים? כי אם הפערים החברתיים רק עולים, גדלים, אז אולי משהו לא עובד טוב, אולי משהו צריך לעשות שונה. אולי משהו שאתם עושים בחינוך לא עובד טוב? 
+
+איך אתה מודד בסוף את הפעילות שאתה עושה? לא במספר הכפיים שאתה מקבל במליאה על זה שהבאת 40 מיליון שקל, נניח לחדר מיון קדמי בקריית שמונה. אם דיברנו על אילת, בטח דיברנו על א��לת בהקשר של פריפריה; זה לא רק פריפריה, זה אי, אילת. דיברנו על זה בהקשר של קרן הארנונה, שבה אתם חישבתם את זה בתצורה שפוגעת באילת בצורה אנושה. אתם חישבתם את זה פר למ"ס ודירוג סוציו-אקונומי, ואתם לא לוקחים בחשבון בכלל שאילת מאכלסת מאות אלפי תיירים בחודשים עמוסים, שמתווספים לשירותים שהעירייה צריכה לספק. בסוף כשאילת מפנה אשפה, זה לא כמו שרמי גרינברג בפתח תקווה מפנה אשפה. באילת מפנים פי 20 יותר אשפה. זוכר שדיברנו על זה? אמרתם שאתם תדאגו לאילת בסעיף ספציפי, למה הסעיף הזה עדיין לא הגיע אחרי קרן הארנונה, שלקחה מהם 9 מיליון שקלים בשנה? למה הסעיף הזה לא הגיע? למה זה לא דחוף לנו? כולנו הצבענו על העיוות שיש באילת. 
+
+גם דיברנו על טבריה. למה אף אחד לא טיפל בזה עדיין? שאלה שלא תקבל עליה תשובה, כי את אף אחד זה לא מעניין. תושבי אילת לא באמת מעניינים. לא באמת מעניין שאין מיילדות באילת; לא באמת מעניין שאם אתה מקבל חס וחלילה איזה אירוע לב, אין לך מה לעשות באילת; לא באמת מעניין אתכם שדה דב. לא עניין אתכם. עניינו דברים אחרים. פשוט לא עניינה אתכם אילת. לא מעניין אתכם התשתית התחבורתית לאילת. זה לא מעניין. ה-9 מיליון שקלים שלקחתם להם בקרן הארנונה, אף אחד לא מחזיר להם את זה. כמה חודשים עברו מאז שחוקק קרן הארנונה? שלושה חודשים בערך? לא טיפלו בזה. אתה זוכר שאמרת: אל תדאג, תהיה תקנה לאילת, מטפלים בזה? לא זוכר אם אתה אמרת לי. לא נעים לי להפיל את זה עליך – שלום, חברת הכנסת דבי ביטון. 
+
+אז את אף אחד זה לא באמת מעניין. הדברים האלה עוברים כאילו כלום. פשוט כלום. זה פשוט לא מעניין. אנחנו דיברנו על החינוך, דיברנו על מעונות היום, דיברנו על תקנות שצריך לפקח עליהן, תקנות הפיקוח שהעבירו פה. ב-2018, 2017 עבר חוק הפיקוח על המעונות עם המצלמות; אתה יודע שעדיין לא שמו תקנות על זה? ב-2017 או 2018 חוקק פה החוק הזה. עדיין לא שמו תקנות. 
+
+
+אני מגלה תקנות במשרד הבריאות מלפני 12 שנה ולא התקינו אותן עדיין.
+
+
+ תגיד, איך זה הגיוני?
+
+
+הינה, ברוך השם מתקדמים הרבה דברים.
+
+
+ איזה ברוך השם? 
+
+
+בדברים שאני מטפל מתקדמים.
+
+
+ אתה ברוך השם מטפל. מי יטפל בפעוטות? מי יגן על פעוטות?
+
+
+זה חוק שהונח לקריאה שנייה ושלישית.
+
+
+ עוד לא הספקתי לקרוא אותו.
+
+
+ שנים ניסו לעשות אותו, והינה והעברנו. 
+
+
+אז אתה אומר – אני מציג בפניך קשיים בעולם החינוך, אתה אומר לי: אני מטפל בזה בעולם הבריאות.
+
+
+אני - - -
+
+
+אני אשמח שאתה תדאג לבריאות באילת. שביוספטל אנשים יוכלו לקבל שירות – אתה יודע מה? לא מדהים, אבל ברוח ימים אלו – סביר. אני אשמח שאם אתה שובר את היד בגולן, לא תצטרך לנסוע שעה וחצי לצפת כדי שישימו לך גבס.
+
+
+ מסכים איתך, ואמרתי שגם אני וגם השר ארבל היינו שם בבית החולים יוספטל, ואמרנו שבית החולים יוספטל, שהוא כזה שבית החולים הכי קרוב אליו הוא במרחק 270 קילומטר, צריך שיהיו לו כל ה-facilities של הרפואה במקום. מלב עד אורתופדיה עד - - -
+
+
+ בוא, מתי?
+
+
+מוסיפים מחלקות; מוסיפים תקנים עכשיו. כן. הולך להיפתח שם עכשיו מיון ילדים. יש – לך תסתכל בהתקדמות.
+
+
+הקושי שלי הוא ביכולת להבין כמה מהר מסכימים על 14 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים וכמה לאט יוסיפו ולו ארבעה תקנים חדשים ביוספטל. 
+
+
+אתה יודע שזה לא באמת 14 מיליארד.
+
+
+ 13 מיליארד?
+
+
+ לא.
+
+
+7 השנה ו-7 לשנה הבאה? מה זה משנה?
+
+
+ חלק זה תקציב מובנה. זה לא תקציב קואליציוני. גם התקציב של החינוך, למשל, רש��ם שם, 4 מיליארד ש"ח. 
+
+
+ מה זאת אומרת? זה 14 מיליארד. בתקציב דו-שנתי זה 14 מיליארד.
+
+
+לא. בבסיס התקציב נכנס למשל אופק חדש, אז זה 4 מיליארד ש"ח. נכנס אופק חדש.
+
+
+לא כספים קואליציוניים?
+
+
+ לא. תוספת כסף לשוטרים בבסיס התקציב. כספים קואליציוניים זה כספים לפרויקטים ספציפיים, והם לפי הגודל של המפלגה הקואליציונית.
+
+
+זה לא נוגד את מה שאני אומר. בוועדת הכספים עברו כ-13.7 מיליארד שקלים בשנתיים ככספים קואליציוניים. לא לבסיס התקציב. מה לא נכון במה שאני אומר? זה מה שעבר. אין מה לעשות.
+
+
+ שכר השוטרים - - -
+
+
+ זה גם עבר בקואליציוני. המענק היה בקואליציוני.
+
+
+מה זה אומר? שעוד שנתיים - - -
+
+
+זה מענק, זה לא שכר. השכר זה לבסיס. המענק היה בכספים קואליציוניים. אגב אני לא מדבר על זה, אבל תראה כמה מהר זה עבר. אתה מדבר איתי על השכר של השוטרים או המענק של השוטרים, אבל אתה לא מדבר על הדברים שאמרתי. כמה מהר עוברים או מסכמים על העברה של 14 מיליארד שקלים, או תלושי מזון, או כל דבר אחר שמאוד מאוד מעניין? תראה איך מהר – תוך 14 דיונים – אנחנו מעבירים שינוי חוק-יסוד שקורע את המדינה, אבל כמה לאט או כמה שנים יצטרכו תושבי ותושבות אילת לחכות לרפואה הוגנת במדינת ישראל, בשנת 2023 באילת, ואותו דבר בגולן. 
+
+ אגב הכספים שהעבירו להקמת חדר המיון הקדמי בקריית שמונה – אני אשמח לראות מה קורה עם זה. כמה מהר. כמה הם יצטרכו לחכות כדי שתהיה להם מחלקת אורתופדיה ראויה באילת, וכשמישהו שובר את המרפק הוא לא יצטרך לנסוע 300 קילומטר כדי שיגבסו אותו. באיזה עולם זה נשמע הגיוני? באיזה עולם? אני מנסה להבין. כמה שנים אילת צריכה להתקיים כדי לקבל את השירותים כמו – אתה יודע מה, באר-שבע. לא אגיד פתח תקווה, כי רמי גרינברג דואג לכם בפתח תקווה ברמת הפח – ונראה שאין שקית בפח, נכון? אתה מסכים. 
+
+
+לא, לא מגיב.
+
+
+אמרתי רמי גרינברג – לא מגיבים.
+
+
+ רמי גרינברג ראש עיר מצוין ללא ספק.
+
+
+ רמי גרינברג הוא ראש עיר מצוין לגמרי. טוב. אתה רוצה לדבר על הבחירות המוניציפליות או שאתה רוצה שתי דקות שאני אמשיך ואקריא את ההישגים – הפעם של מירי רגב – בתחבורה, לקידום תחבורה ציבורית הוגנת ושוויונית במדינת ישראל, מה אתם מעדיפים, או לקידום פרויקט המטרו? ואללה, הייתה לי השבוע בוועדת הפנים הצגה, על המטרו. אתה ידעת שיש עימות בין משרד האוצר או שר האוצר לשרת התחבורה, ידעת על זה? אני השבוע בדיון מקרי בוועדת הפנים. במקרה יעקב אשר יש לו, אתה יודע, הוא צריך מדי פעם הפסקת סיגריה – כמו שאתה צריך לדעתי. אתה צריך שמישהו יחליף אותך, גם לדעתי – אבל הוא אוהב לצאת לעשן, ואז הוא יצא לעשן והגיע - - -
+
+
+ הפסקתי.
+
+
+ את הפסקת, בסדר גמור. ואז הגיעה ראש המטה, כן ראש המטה של מנכ"ל משרד התחבורה, והיא באה – ואנחנו מדברים על סעיף שבכלל מדבר על איזה רגולציה מסוימת, לא קשור לכלום – והיא אומרת: אני מבקשת להמתין כי יש אי-הסכמות בין משרד התחבורה, שהוא אמור – במדינה מתוקנת משרד התחבורה מוביל פרויקטים של תחבורה, אבל לא, במדינה שלנו משרד האוצר מוביל אותה כי הוא המשרד החזק ביותר בממשלה. אז היא אומרת שיש אי-הסכמות בינם לבין משרד האוצר, ואז אני אומר: רגע, רגע. זו הצעה ממשלתית. אם יש עמדת ממשלה, אתם באים ביחד, ואז התגלו פערים מאוד מאוד גדולים, שלדעתי – היום ראיתי איזה פוש, לדעתי זה היה בארץ, שמירי רגב קיבלה מיליארדים ואז היא תשחרר את המטרו. 
+
+צריך לשלם מיליארדים למירי רגב כדי שתיתן לתושבי ותושבות מדינת ישראל מטרו, דבר שבכל מדינה מתוקנת אחרת קיים. ואתם מדברים איתי על רכבת מנהריה לתל אביב, שהטורקים עשו כבר ב-1917 פה, או אני לא יודע כבר מאיזה שנה. כאילו זה שיא החדשנות ואיזו פריחה לפריפריה, רכבת שעשו כבר לפני 100 שנה – באמת על זה הגאווה הגדולה של מירי רגב. הזמן שלה – תגיד זה מצפצף לך עכשיו, נגיד, כשנגמר לי הזמן? או שמהבהב לך: תעיף אותו, כזה?
+
+
+אני יודע. יש גם פטיש.
+
+
+וואו. זה היה מאוד רשמי ומפחיד אפילו. מה שכן, זה העיר את השר. אני רוצה להודות לך על הזמן, ואני מקווה שכולנו נבין שהחקיקה הזו היא חקיקה שמשסעת ומפלגת את העם, ודווקא בימים אלה אתם תהיו אלו שתצביעו נגד. יש לי הרגשה שמכם תבוא הישועה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. סך הכול 50 דקות, אבל עמדת בזה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. אף את 50 דקות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הגענו לרגע האמת של מדינת ישראל. מה שהיה הוא לא מה שיהיה עוד. זו האמת. מה ששנים הדחקנו וטואטא מתחת לשטיח והושתק, לא יוכל לעבור עוד. בחשש ובעצב אני אומרת: אולי אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, גם כנגד אתוסים שלא תמיד עומדים במבחן המציאות. תמיד גדלנו על כך שאנחנו עם סגולה אבל התעלמנו לחלוטין מכך שבתוך העם שלנו לא הכול כפי שקיווינו להאמין. היינו בטוחים, שישראל היהודית-דמוקרטית היא עובדה קיימת, אבל בפועל אנחנו אפשרנו לסוסים טרויאניים לחדור לתוך הנהגת העם שלנו. הם מעולם לא תמכו, ועדיין לא תומכים, בדמוקרטיה. הם נהנים שנים מבון-טון באי-שוויון בנטל או ממערכת חוקים מקבילה ומקילה, או פשוט סתם מאי-אכיפה, במיוחד בשבילם. יושבים בממשלה שלנו אנשים שתומכים בפוגרומיסטים יהודים, כי בעבורם מי ששורף משפחה לא יהודית הוא בכלל לא טרוריסט. וגם גרסתם ליהדות של היושבים בממשלה היא גרסה משיחית, היא גרסה קיצונית, היא גרסה גזענית, שונאת נשים – ובעיקר שונאת – שרוצה להשתלט ולחסל את היהדות ולחסל את הדמוקרטיה ולחסל את הציונות.
+
+ זה לא מגיע לנו. זה לא מגיע לעם המופלא והמדהים הזה. לא מגיע לנו שאנחנו עכשיו, בגללם, על סף חורבן בית שלישי ואולי אפילו קצת מעט מעבר לסף – ממש בתחילת החורבן עצמו. אבל הגיע הזמן גם קצת לחשבון נפש: כשלוקחים את הערכים הבסיסיים שלנו כמובנים מאליהם ומפסיקים לחזק אותם, מפסיקים לחנך לאורם, לתקצב אותם, ולהילחם עליהם, יקומו אלו שירצו לפרק אותם מבפנים ולהחליפם במשיחיות, קיצוניות ואלימות.
+
+ תסתכלו על חברי הממשלה הנוכחית. הרי זו ממש בושה שהחבורה האנטי-ציונית והאנטי-דמוקרטית הזו, ברובה, בכלל נקראת ממשלת ישראל. כמה מבין חברי הממשלה הנוכחית בכלל מאמינים בדמוקרטיה, בשלטון החוק, בציונות? בואו נבדוק. רוצים לבדוק? שר האוצר וחצי שר הביטחון בצלאל סמוטריץ', הוא מאמין בדמוקרטיה? שירי, סמוטריץ מאמין בדמוקרטיה? 
+
+
+ לא.
+
+
+לא. הוא מאמין קודם כול בהוראות של רבנים קיצוניים. הוא מאמין בשלטון החוק או בחוקי ההלכה? האיש הזה נתפס רגע לפני שביצע פיגוע. הוא תומך ונותן רוח גבית לעושי פוגרומים ולמבצעי טרור יהודי, ובואו לא נשכח אפילו לרגע אחד את שנאת הנשים והגזענות, שאגב הוא הוציא מהמצע שלו רגע לפני שהוא ידע שהוא הולך לקבל פיצוץ בפנים. טוב, אבל אולי זה מקרי. 
+
+ בואו נעבור לשאר חברי הממשלה. הם הרי בטוח ישנו את התמונה. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, תומך טרור, חשוד בטרור, מייצג טרוריסטים, בז לשלטון החוק, מתנהג כפש��סט, וכל קשר בינו לבין דמוקרטיה, ואללה, מקרי לחלוטין, הוא בעצמו סוס טרויאני שמנצל את המוסדות הדמוקרטיים של ישראל הציונית-יהודית וליברלית כדי להשמיד אותה מבפנים.
+
+ שנמשיך? שר הבינוי יצחק גולדקנופ הוא קודם כול אנטי-ציוני. בואו נשים את זה על השולחן. הוא מתנגד לבסיס הקיום הלאומי שלנו כעם במדינה דמוקרטית. הוא לא נשמע לשלטון החוק, אבל הוא כן נהנה ממערכת חוקים מקבילה שסותרת את הממלכתיות הישראלית: נגד החינוך הציוני, נגד שירות, נגד לימודים, נגד פרנסה בכבוד, נגד נשיאה בנטל. אגב, כל נטל, מכל סוג. ובעיקר ברגע האמת הוא לא נשמע או יישמע לשלטון החוק אלא אם זה באישור האדמו"ר. 
+
+שנמשיך לחבר הממשלה הבא? אריה דרעי – הלא-שר הכי שר במדינת ישראל, ואחת הסיבות העיקריות שכולנו התכנסנו כאן היום. הוא הרי אחת הסיבות שהממשלה בכלל מנסה לחסל את שלטון החוק. עבריין מורשע, אסיר משוחרר, פושע שחזר למקום הפשע. לא מאמין בשום ערך דמוקרטי או ליברלי. באמת, אין אפילו טעם להתחיל לפרט במקרה שלו, כי פשוט הקמנו ועדת דרעי 1 וועדת דרעי 2 איך שהממשלה הזאת קמה. במקום להתעסק ביוקר המחיה כל ממשלת ישראל, כל כנסת ישראל, אשכרה מה שהיא עשתה זה להתעסק בעבריין מורשע שרוצה לחזור למקום הפשע. לא יוקר המחיה, לא ביטחון, כלום. רק בזה. אז באמת אין טעם להתחיל לפרט, מאחר שבזבזנו על האיש הזה חצי שנה מהחיים שלנו. 
+
+יאללה, הבא בתור. מי עוד יש לנו? בואו נראה: עמיחי אליהו: תומך טרור יהודי משיחי אנטי-דמוקרטי; מאיר פרוש – אנטי-ציוני, אנטי-דמוקרטי; אופיר סופר – לא מאמין בדמוקרטיה יהודית, אלא ביהדות הלכתית ללא דמוקרטיה; יצחק וסרלאוף, בחור נחמד, אגב. באמת. אבל גם גזען, גם תומך טרור יהודי-משיחי ואנטי-דמוקרטי.
+
+כדי שלא נישאר פה ממש עד רגע החורבן, אז אני אעשה את זה זריז: 75% מסיעות הקואליציה הן או אנטי-ציוניות או אנטי-דמוקרטיות או אנטי-ליברליות או מתנגדות לשלטון החוק ובפועל נשמעות לגורמים אחרים אנטי-ממלכתיים. תגידו לי, מי צריך אויבים עם גיס חמישי כזה כרוב בממשלה? 
+
+ואל תחשבו שהשארית – וכשאני אומרת שארית אני כמובן מתכוונת לליכוד הביביסטי – הוא אביר הדמוקרטיה ושלטון החוק. עם יד על הלב, במה שונה שלמה קרעי מסמוטריץ'? במה שלמה קרעי פחות גזען? במה הוא פחות תומך טרור יהודי מבן גביר? במה דודי אמסלם כל כך שונה מאלמוג כהן? הרי שניהם סוכני כאוס. הליכוד עבר בשנים האחרונות השתלטות עוינת של משיחיסטים וכהניסטים. וכל כך נוח לביבי שלנו לשתף איתם פעולה, רק שהיום הם הזנב שמכשכש בביבי. 
+
+ כן, אסור לנו לשכוח – נשאר לנו בנימין שבתאי צבי נתניהו, שמוביל את כולנו לאבדון וסביבו להקת גרופיות ביביסטיות צווחניות. ומה, בשוליים, במחשכים? אלה שקוראים לעצמם – שימו לב, שימו לב – המתונים בליכוד – אני אחזור שוב: בשקט בשקט, במחשכים, יש אלה שקוראים לעצמם המתונים בליכוד; או איך ששאר הציבור קורא להם: סמרטוטים שתקנים, שמאפשרים את חורבן הבית, כי חשוב להם יותר לחמם כיסא של שר או חבר כנסת, והם לא מבינים שהכיסא שהם יושבים עליו נמצא על הטיטניק. אתם, חברי הליכוד המתונים, אתם הכי מאכזבים. אתם המעט שנותר ממערכת מפוארת שפעם אני קראתי לה בית; מפלגה שעזבתי לפני שנתיים אחרי 30 שנה, כי ראיתי איך המוסו-ביבי שלכם הורס הכול סביבו. אבל אפילו אני לא תיארתי לעצמי אז שנגיע לשפל כזה. אולי כן. אבל אתם, המתונים, אתם שתקתם אז ושותקים גם היום, למרות החורבן, למרות הקרע, למרות השיסוי. 
+
+אז אנחנו סיימנו לשתוק כי לא נעים לכם, ואולי כי אתם אוטוטו מזיזים את עצמכם כאילו עושים איזשהו מעשה. שקט הוא רפש. שקט הוא רפש. ואתם שותקים. תבינו לבד איך ההיסטוריה תגדיר אתכם. אז עם אנומליה כזו, כשלראשונה מאז הקמת המדינה כמעט כל ממשלת ישראל מתנגדת לדמוקרטיה ליברלית, לפלורליזם וחלק ניכר ממנה גם אנטי-ציוני, מה הפלא שהם רוצים להוביל הפיכה כדי שעם הזמן גם כל שאר המדינה תהפוך להיות כמוהם? רק מה שהם לא הביאו בחשבון הוא ששאר המדינה סיימה לתפקד כחוטבי העצים ושואבי המים של כל אלה שרוצים להשתמש בדמוקרטיה כדי להחריב אותה. לא מדובר פה על עדות או על פוליטיקת זהויות בזויה מבית מדרשו של נתניהו, אלא פשוט על מעמד הביניים חוצה עדות, חוצה מחנות – ימין, מרכז ושמאל; שעובד, משלם מיסים, שמאמין בשלטון החוק, ביהדות מכילה, בישראליות, בפלורליזם; שלא מוכן להיות יותר הכספומט והנושא בנטל. 
+
+תסתכלו על המפגינים המדהימים האלה; על רבבות הצועדים מגולני ועד לסיירת מטכ"ל, לטייסים המצוינים שלנו; ממורים ועד רופאים, הייטקיסטים, מסוריה, מרוקו, פולין והונגריה מדן ועד אילת; חובשי כיפה וחילונים גמורים, ניצולי שואה, פנסיונרים, ילדים, צעירים, משפחות, תנועות נוער, מעמד הביניים הישראלי שלא מסכים – אגב, שלא תטעו – בינו לבין עצמו על כל כך הרבה דברים מדינית וכלכלית, אבל כולו, שימו לב, כל הקהל שראיתם שעולה לירושלים, גם אם הוא לא מסכים האחד עם השני על כל כך הרבה נושאים, על דבר אחד הוא כן מסכים ללא יוצא מן הכלל, וזה על כללי המשחק הדמוקרטיים, על עליונות שלטון החוק, על הסיפור הישראלי הציוני, על פלורליזם יהודי. וברגע שהאנטי-דמוקרטים והאנטי-ציונים הורידו את המסכות, והחלו בניסיון ההפיכה, במעמד הביניים החליטו שהם סיימו לשתוק. 
+
+ לכל המסיתים בממשלה ובפרט לעריץ חסר הלב והערכים העומד בראשה: אתם כנראה התבלבלתם, ממשלה יקרה. אתם כנראה התבלבלתם. ואני אומר את זה שוב: מה שהיה לא יהיה עוד. זה נגמר. בכניסה לבסיס הטירונות שלי, ששם בהמשך, אגב, גם שימשתי כמפקדת, נכתב על הלוח: תדע כל אם עברייה שהפקידה גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך. זכותם של רבבות ישראלים לא להתנדב לשרת ממשלה של לא משרתים; ממשלה של משתמטים; ממשלה של אחרים שלא גויסו בכלל, כי הצבא ראה בהם תומכי טרור וסכנה ביטחונית. במי אתם רוצים שהם יאמינו, במי? בבן גביר, תומך הטרור? בביבי השקרן, שמקים לעצמו דיקטטורה? הוא יהיה המודל לחיקוי שלהם, של הילדים שלהם? אלה הם אזרחים שמממשים את זכותם המלאה לא לתרום מזמנם, ולא לסכן את חייהם בעבור ממשלת הרס שמנסה לחסל את אורח חייהם ואת הממלכתיות הישראלית על הדרך.
+
+ לא לחינם הביביסטים והמשתמטים יוצאים נגד אלה שבוחרים להפסיק להתנדב, שבוחרים להפסיק להגן עליהם בגופם או בעבודתם. תגידו, מה נראה לכם? מה נראה לכם? שבן גביר, גיבור המקלדת, יסתנן לסוריה למשימה עלומה? שלה פמיליה תוביל את ההייטק? שגולדקנופ יוביל טייסת לתקיפה באיראן? שפרוש – אני יודעת, שפרוש יפתח ציר בלבנון, שאמסלם יזרים מיליארדים של השקעות זרות למדינה, ושאבי מעוז ייצג את ישראל בבירות העולם? יאללה. זה מה שאתם רוצים? זה מה שאתם רוצים, ממשלה? זה מה שאתם רוצים, לשם אתם מכוונים. יאללה, רוצו, לכו על זה, אבל זכותנו לא לשתף עם זה פעולה. חובתנו להתנגד לזה, ובכל הכוח. העם הזה סיים לאפשר לסוסים טרויאניים להשמיד מבפנים את הישראליות, ובטח שלא יסכים להמשיך ולסחוב אותם על גבו.
+
+אנחנו עומדים מול מציאות קשה. אנחנו עומדים מול מציאות כואבת. אני, ואיתי כל אזרח ואזרחית – אגב, באמת מכל צד במפה הפוליטית – מרגישים פחד, מרגישים כאב, מרגישים חוסר אונים מול המציאות המטורפת, מול המציאות ההזויה שהממשלה המסוכנת הזאת הובילה אותנו אליה בעיניים פקוחות, בכוונה תחילה. לא התפלקה להם על הדרך איזו הפיכה, שלא תטעו. זה לא התפלק. הפיכה שלטונית לא מתפלקת על הדרך – אופס, קרה לי. זה מהלך ציני, מתוכנן, בעיניים פקוחות, בכוונת תחילה.
+
+1,000 ימי כיפור לא יעזרו לכם, ממשלת ישראל. כולנו – כל אזרח ישראלי, קיווה באיזה שהוא מקום בלב, שאולי, אולי הם לא התכוונו לזה. באמת, הרי הם השלטון; הם יכולים הרי להפסיק את הסאגה הזאת בכל רגע נתון, בכל רגע נתון. אנחנו, האופוזיציה, מתנגדת. אנחנו מדברים, מבקשים, תעצרו, עושים פיליבסטרים, אבל הרי הממשלה היא שמכוונת את התנועה. הם השלטון, הם יכולים להפסיק ברגע. הם יכולים לעשות הכול, הכוח אצלם. הכוח המוחלט, אגב, אצלם. קיווינו שאולי באמת, אולי הם לא מתכוונים לזה באמת, שהם רואים את הכאב, שהם רואים את הפחד, שהם רואים את הקרע, שיש בהם חמלה, שיש בהם חמלה לעם שלהם. חמלה כלפי עם עתיק, עם ששרד ועבר כל כך הרבה; עם ששרד, שרד ושגשג, שרד ונלחם על הביחד; עם עם ערבות הדדית, עם מפואר. אבל לא, לא, אין בהם חמלה. הם רוצים למשול. הם רוצים למשול. הם באו למשול. אבל מה שהם לא סיפרו זה שהם באו למשול לבד, שהם באו למשול לנצח, ולהפוך את ישראל האהובה שלנו למדינה חשוכה, למדינת הלכה. מדינה של בורים ועמי ארצות. מדינה של ימי הביניים, שאף אחד אבל אף אחד לא יהיה מעליהם. שאף אחד לא יפקח עליהם.
+
+המשטרה שלהם, הצבא שלהם – כי שלמה קרעי, אגב, כבר הודיע שצריך לחסל את צבא העם ולהפוך לצבא שכיר. מה, זה יותר פשוט, יש לי אנשים שלא מתגייסים, אני הולך ללמד את העם איך לא להתגייס ולהשתמט מהצבא, לא לעבוד, לא לשרת, לא לעשות כלום. לחיות פה במדינה – ואללה, סבבה. אז לא יישאר לי צבא. אני הולך להעביר כאן חוק שמאשר את כל זה. אז בואו נסגור את צבא העם, אחד הדברים היותר-נפלאים שקרו כאן מקום המדינה, שלא נדבר על הביטחון שזה נותן לנו. לא, לא, ונהפוך את זה לצבא שכירים. אבל יש לי שאלה אליך, שלמה קרעי: אם הממשלה שאתה משרת גם לא משרתת בצבא וגם לא עובדת, אז מי אמור גם לשרת וגם לעבוד? אה, רגע, אנחנו כבר עושים גם את זה. איש חצוף ובזוי. ברור לאן הוא והחברים החשוכים שלו רוצים לקחת את המדינה. 
+
+ אבל לפני הצבא, יש לשלמה קרעי קודם משימה מיוחדת: הוא קודם הולך להרוס את התקשורת. קודם הוא הולך להרוס את כל גופי התקשורת ולסתום פשוט לכולנו את הפה. אמרנו דיקטטורה, לא? בואו, חבר'ה, אנחנו מדברים על דיקטטורה. צריך לעמוד לפחות בסטנדרטים בסיסיים – זה סתימת פיות, זה שלטון מעל החוק, זה שאף אחד לא יכול להגיד לשלטון מה לעשות, כאלה. על הדרך אצלנו בדיקטטורה גם יש אנשים פירומנים, קצת מופרעים, תומכי טרור, מורשעים בטרור, עבריינים מורשעים וכו' וכו', ראש ממשלה עם כתבי אישום. אתם יודעים, זה לא חובה, בדיקטטורה, זה הבונוס שאנחנו קיבלנו במדינת ישראל.
+
+בכאב גדול אני אומרת שאנחנו נילחם על הבית השלישי בכל הכוח. ואם צריך, אנחנו נבנה גם רביעי וחמישי ושישי, פשוט כי אין לנו ארץ אחרת. אין לנו בית אחר. אם מישהו כאן חושב שמישהו כאן הולך להתקפל ולהגיד: טוב, סבבה – לא, לא, זה לא הולך לקרות. המחאה הזו היא מחאה שקטה; המחאה הזו היא מחאה ציונית; המחאה הזו היא מחאת דגלים, אבל שלא תטעו – יושבים שם טייסים שלנו, יושבים שם חיילים שלנו, מלח הארץ שלנו. אף אחד לא הולך לוותר בעניין הזה. זה שובר את הלב מה שזה עושה בעם; זה שובר את הלב שממשלה שיכולה ללחוץ על הברקס בכל רגע נתון מסרבת לעשות את זה ומצעידה את כולנו לתהום. זה שובר את הלב אבל נצח ישראל לא ישקר. אין לנו בית אחר. סיימנו לפחד. סיימנו להתקפל מולם, כי רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. מבעירי האסמים שוב מתעוררים בחודש אב, ובאים בשם הקנאות לחסל את העצמאות הישראלית. אנחנו לא ניתן לסוסים טרויאניים, ממלכת יחיד, להשתלט על ישראל היהודית. זה או-או. אין יותר הסכמה שבשתיקה; אין יותר הסכמה לעבריינות אידיאולוגית; אין יותר אכיפה לא קיימת כנגד פורעים בשם היהדות; אין יותר אי-נשיאה בנטל. אין יותר אי-השתתפות בכוח העבודה. אין ולא תהיה כל פשרה על הדמוקרטיה הישראלית ועל שלטון החוק.
+
+כפי שמורי ורבי מנחם בגין ז"ל אמר: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה" – ואם זה לא נאה לכם, ממשלת החושך, בהצלחה, כי מדינת ישראל לנצח תישאר גם יהודית וגם דמוקרטית. אנחנו לא ניתן לכם למחוק את המילה "דמוקרטית", וגם לא את המשמעות שלה. אנחנו לא ניתן לכם לעוות את היהדות או לדבר בשם היהדות, כי גם אנחנו יהודים. אנחנו לא ניתן לכם לשרוף את מגילת העצמאות על מזבח הסגידה לעגל הזהב מקיסריה. 
+
+שלא תטעו, יש ציבור ענק וטוב גם בצד שתומך בממשלה. אגב, רובו בכלל לא מבין את משמעות ההפיכה שהמנהיגים שלו מובילים. חלקו מוסת, ומקומו איתנו. ממשלת החושך מנסה לומר להם שאם הם לא איתם, אז הם לא מספיק יהודים. אם הם לא איתם, אז הם לא מספיק דתיים. גם הכיפה, הם מתחילים לשפוט את הכיפה – אם הוא הולך לתמוך ברפורמה; אתם יודעים כמה חרדים וכמה כיפות סרוגות מגיעים להפגנות? אתם יודעים כמה ראיתי בצעדה בירושלים? אבל לא לא לא, ברגע שהם הולכים לשמור על ערכי השוויון והצדק והדמוקרטיה הם לא מספיק דתיים, הם לא מספיק יהודים, ואם הם לא איתם, אז רחמנא ליצלן הם גם שמאלנים, ואם הם לא איתם, אז אוי ואבוי, הם אשכנזים. לא, לא, זה שהם נולדו לאבא ממרוקו ואימא מתוניסיה לא רלוונטי בכלל, ברגע שהם עברו צד הם הפכו להיות אשכנזים. הם גם פריבילגים אם הם לא איתם, הם הפכו להיות פריבילגים. אין להם אוכל לשים על השולחן בגלל שהממשלה לא מטפלת ביוקר המחיה, אין להם אוכל לשים על השולחן כי הממשלה של נתניהו במשך שני עשורים הפקירה את הפריפריה, הפקירה את השכבות החלשות, אבל הרי בסוף מה שיכריע זה שאותם האנשים החליטו לצעוד למען הדמוקרטיה, אז הם הפכו להיות גם פריבילגים.
+
+אבל בסוף, אתם יודעים, יש גבול עד כמה אפשר לשטוף את הראש לאנשים, יש גבול כמה אפשר לעוור את הציבור, יש גבול כמה אפשר, אחרי שני עשורים של שלטון, לומר שהכול כל הזמן באשמת מישהו אחר. די, מספיק. מספיק. בואו, הייתי בליכוד, אני יודעת את המנגינה, יודעת אותה, יודעת לדקלם אותה בעל פה. חלאס, כמה אפשר לשיר את אותה מנגינה ולא לקחת אחריות מינימלית, כמה? רוב הציבור שתומך היום בממשלה, יש לי חדשות בשבילכם, לא שונא נשים, למרות שהמנהיגים שלו פועלים בדיוק למען אפליית נשים ופגיעה בהן. רוב הציבור שתומך בממשלה הוא לא שונא להט"בים, אין לו בעיה עם אבא ואבא ואימא ואימא. בואו נשים את זה רגע על השולחן. סבבה? רוב הציבור שתומך בכם, למרות שהמנהיגים שלו הם הומופובים, חשוכי��, שמקדמים בפועל מדיניות שבאה לחסל את הקהילה, ולבסוף, לכו תדעו, אולי גם להוציא אותה אל מחוץ לחוק – רוב הציבור שתומך בממשלה לא רוצה דיקטטורה, למרות שראש הממשלה שלו מוביל בדיוק לזה. רוב הציבור שתומך בממשלה נקרע, כואב ועצוב בדיוק כמו אחיו ואחיותיו מהצד השני, וגם הוא מבקש מכם לעצור כי לציבור שתומך בממשלה, להבדיל מחברי הממשלה, יש אהבה לעם ישראל והוא לא רוצה לראות את הקרע האיום שהממשלה והעומד בראשה מייצרים לנו בעשר אצבעות. 
+
+ אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. אנחנו נילחם. אנחנו נילחם בלי שום פשרה, באלו בכנסת ובממשלה שבאים לחסל את ישראל עבור הקמת ממשלת החושך בראשות משיח השקר נתניהו ובשליטת בן גביר, בשליטת סמוטריץ', דרעי וגולדקנופ. כל אלה עוד ייתנו את הדין גם בפני בית הדין של מעלה וגם בספרי ההיסטוריה של העם היהודי, לדיראון עולם. אתם, ממשלת ישראל, פרק עצוב בתולדות העם היהודי, אתם בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית של עם ישראל גרמתם לאנשים להתבייש במדינה שלנו, שהיא תמיד מקור לגאווה ולביטחון. לא אויב מבפנים הוא זה שמפורר אותנו אלא אתה, מר בנימין נתניהו; לא אויב מבחוץ קורע אותנו, זה אתה, בנימין נתניהו; לא אויב מבחוץ מחסל אותנו אלא אתה, בנימין נתניהו, בעיניים פקוחות, בעשר אצבעות, והכי גרוע, בכוונה תחילה. ועל זה אין סליחה. על זה אין מחילה.
+
+לנצח ילמדו על הימים השחורים של שלטון נתניהו, ואנחנו לא ניתן לפרק הזה להימחק לעולם, פרק של גאווה לאומית והשתאות אל מול עצב וחרדה אמיתית. תמיד, אבל תמיד, נושיט יד מחבקת ועלה של זית לאחינו ואחיותינו שנשבו בידי מכונת השקר, שמוחם נשטף על ידי ערוצי התעמולה ושופרות בזויים שמקשיבים עדיין לאלה שממשיכים להתעקש להפוך את ישראל למדינה משיחית, למדינה דתית וקיצונית ולא דמוקרטית. אנחנו, מול ממשלת החושך הקיצונית, נקים קיר ברזל נחוש, חזק ובעיקר מנצח, כי פשוט אין לנו ארץ אחרת.
+
+אני רוצה בדקות שנשארו לי לדבר על משהו שהוא כואב לי באופן אישי. אני שומעת פה שרים בממשלה – ואני רואה באמת איזשהו עונג, איזשהם חיוכים שלא כל כך ברור מה מקומם –יושבים במליאה תמיד עם איזה חיוך מאוזן לאוזן, בזים לחצי מהעם, בזים לחצי מעם, ליותר מחצי מהעם, כי גם אלה שתומכים בהם כבר לא תומכים בהם, והם עומדים כאן וקוראים להם אשכנזים. יש לי שאלה אליכם, ממשלת ישראל היקרה. אני חצי-חצי – אני חצי פולנייה, אבא שלי פולני, נולד בוורשה לפני מאה שנה; אימא שלי לעומת זאת נולדה בטורקיה וכל המשפחה שלה נולדה בחלב, סוריה. אימא שלי הייתה צריכה ללמוד עברית מערבית בגיל שש, לא ידעה עברית. ידעה עברית תנ"כית. אבא שלי גילה, בדפיקה על הדלת, שכל המשפחה שלו נספתה בשואה. אימא שלי, כשעלתה לארץ, עברה טיפולי גזזת, ולימים, אגב, זה גם מה שכנראה הרג אותה. אימא שלי הייתה מחוננת בכיתה של אשכנזים, ובגלל שהיא הייתה מחוננת העבירו אותה לכיתה של מזרחים במעברות, פעם, בנס ציונה. אבא שלי היה צריך לצאת לעבודה בגיל צעיר, ובגיל 14 הוא התגייס להגנה כדי לשמור על המולדת ונאלץ לישון על רצפה קרה בשירותים, עם בקושי שמיכה לגופו. אני חצי-חצי – אני חצי פולנייה, אני חצי ספרדייה. סבא שלי, עליו השלום, היה חותם "דוד סעדה, ס"ט". כן, אני גם סעדה – הסעדה היושב פה הוא לא הסעדה הראשון – גם אני, מיכל סעדה.
+
+למה לעשות לנו את זה? למה? אני התחתנתי עם ארז. ארז הוא חצי עירקי וחצי פולני. הילדים שלי, המדהימים, מה הם? באמת. אני באמת שואלת את ממשלת ישראל, שלא מפסיקה לדבר איתי על אשכנזים ומזרחים, מה אתם רוצים? מה אתם רוצים? אני באמת שואלת, מה אתם רוצים? אנחנו ישראלים, אנחנו אוהבים את המקורות שלנו, נהנים מהאוכל, נהנים מהתרבות, נהנים מהזיכרונות והסיפורים, ואללה, די. יושב פה אמסלם, כולו מנופח כמו איזה טווס של כלום ומתחיל לספר לי – אשכנזים, ספרדים, מזרחים. מי אתה בכלל? מי אתה בכלל שתספר לי מי אני? אני חצי-חצי. הילדים שלי הם רבעים. די כבר. 
+
+ואחר כך, שלב ב', שעון הרולקס המנופח הזה עומד פה במליאה ומתחיל לספר לי מי פריבילג. ואללה, עומד פה עם שעון רולקס ומספר לי מי פריבילג, הבוס שלו גר בווילה בקיסריה. אגב, הוא גם אשכנזי. אין פה במדינת ישראל אנשים שקיבלו כסף בירושה על ירושה על ירושה. מי שהגיע מאירופה – רצחו אותו ולקחו לו; מי שהגיע ממדינות ערב – השאיר את הכסף שלו בחוץ, כמו כל הסבים והסבתות שלנו. אין לנו פה עשירים. כל מי שיש לו פה כסף עבד מאוד קשה בשבילו, מאוד.
+
+ואז לבוא ולבוז לזה. קודם כול, כן, יש אנשים שעשו פה כסף. אתה צריך להצדיע להם. בעשר אצבעות הם עשו, הם לא גנבו אותו מאף אחד, מר דודי אמסלם, שעד כמה שאני יודעת שייך למפלגה שפעם הייתה לאומית וליברלית. ליברלית זה אומר גם שוק חופשי. הייתה להם ההזדמנות. האם לכולם הייתה ההזדמנות? לא. למשפחה שלי מהצד של אימא שלי – פחות. האם שם משפחה מזרחי עלול לקבל פחות מאשכנזי? כן. אבל את מי אתם מאשימים, את מי אתם מאשימים? תאשימו את נתניהו, כי אתם יודעים מה הוא עשה פה במשך שני עשורים? קיבע את העוני. הוא בא והוא אמר לכל תושבי הפריפריה: כל העוולות שיש לכם בחיים, וזה שקוראים לכם אמסלם וסעדה, אתם מקופחים בגלל שאתם כזה, אבל אני שומר עליכם. לא, לא, לא, חמוד, אתה לא שומר עליהם. אתה זה ששמת אותם שם, אתה זה שממסמר אותם שם. זה נוח לך, זה טוב לך, כי ככל שאתה מחליש אותם יותר והם יותר רעבים ללחם ויותר מרגישים מקופחים ויותר חיים ב"אכלו לי ושתו לי" – כשהאמסלם שלך והקרעי הזה שלך והשופרות הבזויים האלה שלך כל היום מפמפמים לעם הזה למה אסור לו להיות ביחד – זה מה שמוביל אותך לניצחונות בבחירות. זה נגמר. נגמר. אין לכם את זה יותר, ממשלת ישראל. הסיפור הזה תם ונשלם. אנחנו נחשוף את השקר, נחשוף את השקר שלכם.
+
+רק רע. לא, באמת, אני מנסה לחשוב, אני אומרת: וואו, באתי מהצד הזה, אבל ואללה, לא, לא מכירה. באמת, אין לי מושג. 30 שנה הייתי בליכוד, אני לא יודעת מי זה משה סעדה, לא מכירה אותו מהליכוד, באמת; דן אילוז – לא יודעת מי זה, בחיי; מי זה שמה? מי עוד יש שם? חנוך מלביצקי, בחיי, לא יודעת מי הם. 30 שנה הייתי בליכוד. 30 שנה, לא דקה או שתיים, כמוהם. טלי גוטליב, באמת לא מכירה. אלה אנשים שהשתלטו השתלטות עוינת על הליכוד. לא יודעת מיהם. מפלגה שהייתה לאומית וליברלית הפכה ללאומנית ושמרנית. כל מי שמכבד את עצמו כבר עזב אותה – כל נסיכי הליכוד, כל מנהיגי הליכוד – פשוט אין מה לחפש שם יותר. פשוט אין מה לחפש שם יותר. הפכה להיות מפלגה שכל היום רק משסה.
+
+אתם תגידו לי מה אני יותר, פולנייה או חלבית? ואלכ, אני גם פולניה וגם חלבית, מה תעשו לי? לא, באמת, אני חצי-חצי. דבי, הם רוצים שאני אחליט.
+
+
+ חצי אוהבים אותך, וחצי – את פריבילגית. 
+
+
+כן, חצי פריבילגית. לא, באמת. 
+
+
+ תחשבי באיזו שעה את נמצאת פה.
+
+
+כן, אני באמת תוהה מה רוצים מהחיים של האזרחים. ואז אומרים שמי שצועד במחאה אלה רק אשכנזים פריבילגים מהמרכז. 
+
+
+ גם אני צועדת במחאה ואני - - -
+
+
+ לא, לא, דבי. דבי, סליחה, אני חייבת לקטוע אותך. את לא דבי ביטון מהדרום. את דבי ביטוצקי ממרכז הארץ ואת פריבילגית.
+
+
+ אימצתי. 
+
+
+זה הכול. את פריבילגית. תפסיקי לשקר, את פריבילגית. לא, בחיי, מה אתם רוצים מהעם הזה, מה אתם רוצים? זה הגיע לשלב שבאמת, אני באה לשמוע שירי ארץ ישראל וכואב לי, כואב לי, קשה לי לשמוע את השירים האלה, קשה לי.
+
+באים, אומרים לי שאני לא מספיק יהודייה. הילדים שלי בגן דתי – ואלכ, תעמידו את שני הזאטוטים האלה, מרביצים לכם פה את כל תפילות שחרית, את כל קריאת שמע, הכול – טה-טה-טה – אגב, זה הדבר הכי חמוד שתוכלו לשמוע אי פעם. באמת, בחיי. אני לא מספיק – לא, באמת. לפי מה אתם שופטים? עכשיו לא בא לי להיות דתייה – ואללה, מחר אולי לא יתחשק לי להיות דתייה, זה הופך אותי לפחות יהודייה? מה אמות המוסר שלכם? מה אמות המידה שלכם? רק מי שהוא דתי בצורה מסוימת? מה אתם רוצים מהעם הזה?
+
+תתחילו לטפל במה שבאמת חשוב. תתחילו לטפל בנשים שנרצחות, תתחילו לטפל בנרצחים, למרות שהם, רחמנא ליצלן, לא יהודים. אבל אני אחדש לכם משהו – רגע, news flash – גם מי שלא יהודי מותר לו לחיות. אני יודעת שקשה להכיל את הדבר הזה, אבל גם מי שלא יהודי מותר לו ללכת הביתה או ללכת ברחוב או ללכת לשכנה ממול ולא להירצח. מותר. מותר. אז אני מציעה שגם בזה למשל תתחילו לעסוק. 
+
+יש פה אנשים שכבר – עזבו שהם לא מורידים מצרכים מהסופר, אין להם כבר להוריד מצרכים, הם כבר חותמים על חתימה במכולת, על עוד חתימה במכולת, כבר אין להם מאיפה, אין להם מאיפה לשלם, אין להם מאיפה לממן את האוכל על השולחן, לא עוף לשבת ולא חסה לאמצע השבוע. אין, כי שר האוצר שלכם עסוק בלחלטר בתור חצי שר ביטחון ולהגן על טרוריסטים יהודים. זה למה הם לא מסוגלים לגמור את החודש. אתם מובילים את העם הזה לתהום, לתהום. אתם מדברים איתנו על אחדות? אתם? שלו נעליכם מעל רגליכם שאתם בכלל מעזים לדבר לעם הזה, אתם לא ראויים לו. אתם מדברים איתנו על אחדות? כל מה שאתם עשיתם מהרגע שאתם נבחרתם זה רק לשסות. מילה אחת מאחדת אין לכם. עומד פה ביבי ועושה אחדות, אומר אחדות, הוא כל היום רק אומר אחדות. עלק קינג ביבי, משרתם של בן גביר וסמוטריץ', קינג ביבי עלק. איזה קינג ואיזה נעליים.
+
+עצוב, פשוט עצוב. עצוב כי אפילו אני האמנתי או רציתי להאמין שיש בכם טיפה חמלה ואהבת העם – כל העם, אגב, כי כשאוהבים את העם לא אוהבים רק חלק ממנו, אוהבים את כולו. אני אוהבת את החרדים, כל החרדים, אני אוהבת את הכיפות הסרוגות, אני אוהבת את המתנחלים, את המתיישבים ביהודה ושומרון וחברון, אני אוהבת את התל-אביבים, אני אוהבת את אנשי הצפון, אני אוהבת את אנשי הדרום. אני אוהבת את העם הזה. אני אוהבת את העם הזה. אני אוהבת את התמצית המזוקקת של הישראליות. אני אוהבת שאנחנו צוחקים על עצמנו. אני אוהבת את הביחד שלנו, אני אוהבת את הערבות ההדדית שלנו כשיש מלחמה ופתאום כולם שמים הכול בצד ופותחים את הדלתות.
+
+אנחנו הצלחנו באמת לעשות את הבלתי-אפשרי, ואיכשהו האבא הפולני שלי יחד עם האימא שלי שדיברה ערבית, איכשהו זה קרה – מתרבויות שונות, ממקומות שונים בעולם, לפעמים גם משפות אחרות. להגיע לפה, להילחם, לתפוס נשק ישר מהמשרפות, לתפוס נשק ישר מהאניות לתפוס נשק מייד אחרי הליכה ממושכת במדבר, ולהילחם, להילחם פה, להצליח לייצר פה מדינה לתפארת, חזקה, עשירה, יציבה – עם חילוקי דעות מפה עד הודעה חדשה, אבל באמת הביחד שלנו אף פעם לא נפגע. לא ככה. לא ככה. הוא לא נפגע במקרה, הוא נפגע כי יש פוגע, ולפוגע הזה קוראים בנימין נתניהו, וגם המשרתים שלו, משרתי הכאוס, שבאמת עבדו יום ולילה, לילה ויום כדי לשסות, לקרוע, להפריד, להאשים, להרוס מבפנים. כל זה כדי שנתניהו לא ילך לכלא; כדי שאריה דרעי, שישב בכלא, יוכל לחזור למקום הפשע; שאנשים שמוכרזים כתומכי טרור – שיש נגדם כתבי אישום בגין טרור – ישבו בממשלת ישראל. בסוף זה הסיפור וזאת המציאות הכל-כך עצובה, שאנחנו נמצאים בה היום. 
+
+ לומר לאופוזיציה: תעצרו, זה מגוחך; אנחנו אופוזיציה, התפקיד שלנו בהגדרה הוא להילחם בכם ולהפיל אתכם. אנחנו אופוזיציה, והתפקיד שלנו לצעוק. אנחנו אופוזיציה, אנחנו נפסיד פה בהצבעות, זה לא סוד, תעבירו את מה שאתם רוצים, אבל העם הוא לא אופוזיציה; העם הוא לא קואליציה ואופוזיציה והעם שלנו לא ייתן לכם לעשות את זה. אתם יכולים להגיד לנו לעצור עד מחר בבוקר, אתם אלה שלוחצים על הגז, לא אף אחד אחר. היחידים שיכולים לעצור את ההידרדרות המטורפת והמפחידה לתהום, הם אך ורק חברי ממשלת ישראל, אך ורק ממשלת ישראל, שלא מגלה מנהיגות מיומה הראשון. אין מנהיג אחד בסדום. אין אחד שיבוא ויגיד: מספיק. מספיק, השלטון לא עד כדי כך חשוב, אפשר להמשיך להיות ראש ממשלה ושרים, אפשר להמשיך ולנהל פה את הקואליציה ולעסוק בדברים האמיתיים, בלי לעסוק בחקיקה – שלא אכפת לאף אחד ממנה חוץ מכם, חברי הממשלה; חוץ מלך, נתניהו. באמת, החקיקה לא רלוונטית לאף אחד. תניחו. גלו חמלה כלפי העם הזה, כי אחרת העם הזה לא יגלה חמלה כלפיכם. 
+
+אני רוצה לסיים בתפילה: "אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה. קבל רינת עמך, שגבנו, טהרנו נורא. נא גיבור דורשי ייחודך, כבבת שומרם. ברכם, טהרם, רחמי צדקתך תמיד גומלם. חסין, קדוש, ברוב טובך נהל עדתך. יחיד גאה, לעמך פנה, זוכרי קדושתך, שוועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אמן. 
+
+תמיד תזכרו, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, ואתם תישארו רק פרק עצוב בהיסטוריה של העם היהודי. מאחר שאני יודעת היסטוריה, אני יודעת שהעם שלנו חזק יותר מכל פולש ומכל הורס, וזה לא משנה אם המהרסים באו מבפנים או מבחוץ. כל גלות בסוף נגמרה. יש לנו עם נהדר, ואנחנו נשמור עליו, והוא ישמור על עצמו. מפה אני שולחת בוקר טוב אל כל האוהלים בחוץ. שתו קפה, תתחילו את הצעדה, אנחנו איתכם. בתוך כל החושך הזה, בתוך כל הסיוט הזה, בתוך כל חלום הבלהות הזה אתם לפיד של אור, לפיד של אש; אתם גורמים לי תחושת גאווה עצומה. עם ישראל חי, תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, 20 דקות לרשותך. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, כבוד השר – יש כאן שר?
+
+
+כן.
+
+
+כנסת נכבדה, חברתי מיכל סיימה בתפילה ואני אפתח בתפילה: "מזמור שיר חנכת הבית לדוד. ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. ה' אלהי, שועתי אליך ותרפאני. ה', העלית מן שאול נפשי, חייתני מירדי בור. זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו, לערב ילין בכי ולבקר רנה. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם. ה' ברצונך העמדתה להררי עוז, הסתרת פניך הייתי נבהל. אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן. מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, היודך עפר היגיד אמתך. שמע ה' וחנני ה', היה עזר לי. הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידם, ה' אלהי לעולם אודך". 
+
+כבוד היושב-ראש, פרק תהילים הוא משהו מתבקש בכל בוקר. הבוקר הזה הוא בוקר קשה. לא בכדי אני פונה, ופונה בקול רם. פונה לאלוהים, כי התחושה שלי היא בעצם שהוא היחיד ככל הנראה שיכול לסייע במה שקורה כאן. 
+
+אתחיל בנאומי ושוב אשא תפילה לחיי העם הזה. מי ייתן ואחדותנו תשוב, תהא דעתנו אשר תהא. אין מנוס, בטרם תתקבל ההכרעה הגורלית, שמביאה איתה את ההפיכה המשפטית, אעשה ניסיון אחרון ולא נואש, כי אם מלא תקווה, שההפיכה המשפטית וביטול עילת הסבירות ייעצרו. 
+
+אני בוחרת לפתוח את נאומי בדבריו של איש החינוך, סופר ומרצה, מר אברהם פרנק, שלהערכתי סיכם פחות או יותר את מה שקורה: "לפני חצי שנה הופיעה בשמינו ממשלה מוזרה, משהו שלא הכרנו במהלך 75 השנים האחרונות: ממשלה שמרבית השרים בה אינם מתאימים לתפקידם, והם גורמים נזקים גדולים, כל אחד בתחומו – ובכל זאת לא לכך הדברים מכוונים. בממשלה הזאת ישנם שלושה אנשים שהמוזרות שלהם עולה על כל השאר. מדובר בראש הממשלה בנימין נתניהו" – שבמעמד זה אאחל לו בריאות, ואני מקווה שעכשיו הוא יחוש יותר טוב ודעתו תהיה יותר נוחה לקבל החלטות הגיוניות – "שר המשפטים יריב לוין וראש ועדת חוקה חוק ומשפט שמחה רוטמן. האנשים הללו הצליחו להביא את המדינה - - - לאי-סדר, שמביאים את ראשי המדינות להתבונן בנו בהשתאות". החלוקה בין מדינות רודניות לחופשיות היא בוטה לאחרונה - - - באה לענות על רצונם של אישים ספציפיים לשלוט ללא מצרים. כל אלה אינם רוצים בטובת המדינות ואזרחיהן. האם זו גם כוונתה של השלישייה? 
+
+"המוזר מבין שלושת האישים בממשלת ישראל הוא כצפוי ראש הממשלה". במשך חצי שנה עוברים עליו D9 הלוך וחזור, אבל את הקלפים – אם יש קלפים – "הוא מצליח לשמור קרוב לחזה; לא ניתן לדעת מה הם מחביאים. הוא משאיר את רוב העשייה לשני שותפיו לחקיקה, שדרכם לכאורה נהירה להם. נתניהו התחיל את כהונתו השנייה כראש ממשלה ב-2009, ולמעט פסק זמן קצר הוא מכהן בתפקיד ברצף. חלק מן התכונות המאפיינות אותו, הן קבועות: במיוחד יכולתו לומר את 'מה שצריך' ולא את העובדות. אבל לכך הוא הוסיף במחצית השנה האחרונה תכונות חדשות, ובהן בעיקר נכונותו להחריב את המדינה, מה שלא היה מוכן לעשות בעבר - - - הציבור, גם מימין וגם משמאל, משער שהוא מוביל את ממשלתו לכך, שתשחרר אותו מאישומים פליליים, מה שהיה נכון בעבר. החקיקה שהתאימה לכך אז, פסקת ההתגברות, נזנחה בינתיים לטובת כיוון אחר – עילת הסבירות. בַקרב על עילת הסבירות נחרבת עכשיו המדינה.
+
+ "השניים שיודעים פחות או יותר מה רצונם הם לוין ורוטמן. שניהם מלאי משטמה כלפי מערכת המשפט, ומלאי שמחה לנוכח ביטויי יהדות המתחזקים בחברה הישראלית. לוין היה אחד המקדמים של חוק הלאום, שהותיר אזרחים ישראלים רבים ממורמרים מאחור. שני אישים אזוטריים אלה קיבלו מידי ראש הממשלה את התפקידים המתאימים בכדי שיוכלו לקדם באופן ממשי את מה שרצו. סביב השלישייה הזאת נמצאים השרים", שמנצלים כל רגע מתאים לשדוד את הקופה הציבורית - - - כלהקת צבועים. את אלה מקיפים "מעגלים רבים של תומכים שאינם יודעים לאשורם במה הם תומכים: בבריחת הון מישראל? בבריחת מילואימניקים מצה"ל?" בבריחת דברי חכמים, שאין דבריהם בנחת נשמעים, אל מחוזות תרבות אחרים? "כל תחום שהממשלה נוגעת בו, בהשראת המהפכה המשפטית, נפגע קשה. מה כולל עתה שדה הקרב? את השלישייה המהפכנית שבה שניים יודעים ואחד אולי"; חבורה טורפת ובוזזת סביבה, שהתגלגלה להיות חברי ממשלה; "ורבים שתומכים בהם בגין שתי עילות: הכינוי 'ימין' והאיש בנימין. מול אלה ממוקמת המחאה - - - שתצטרך ל��מתין לבג"ץ שידחה את החקיקה החדשה. ייתכן שבמקום ההוא, היכן שהבג"ץ יאמר את דברו, שם נמצא את ראשיתה של מלחמת אזרחים מטורפת וחסרת פשר". מתוך דבריו של מר פרנק אברהם.
+
+אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית ולא ניתנה לנו על מגש של כסף. את דבריו של שר המשפטים יריב לוין מיוני 2021 – אני רוצה, אדוני, כנסת נכבדה, שתקשיבו. השאלה היא מה השתנה. כך הוא אמר: "יש מינימום" – הוא אמר, הוא כעס, הוא דיבר; מי שרואה את הסרטון יכול להבין שבאמת הוא התכוון, לשם שינוי – "יש מינימום של מידה של סבירות. לא לכל דבר צריך להגיד אמן, כי איזושהי סיעה בקואליציה מכל מיני" סיבות אישיות – מוכר לכם? "החליטה שהיא תסדר את החוק לפי בן אדם או לפי איזה אינטרס מסוים שלו - - - לפעמים צריך להגיד לאנשים: עד כאן".
+
+ השר לוין, עד כאן, אתה אמרת. "עכשיו אגיד לכם" – הוא ממשיך – "יותר מזה. אם כל זה לא מספיק, מנהלים את התהליך הזה במהירות שיא" – וואו, איך זה מזכיר לי משהו – "כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם, כאילו אם אנחנו לא נסיים מהר מהר את הסידור הזה או את הדברים, איך אומרים? העולם ייחרב". כן, השר לוין, רוטמן, ראש הממשלה. כן, העולם ייחרב. השר לוין, זה מה שאתה אמרת ביוני 2021, זה לא היה מזמן. אז אתה עכשיו כן מסכים להחריב את העולם? את המדינה שלנו, יותר נכון.
+
+ ואז הקינוח: "מקיימים הליך מהיר, בלי שיקול דעת, בלי לבחון את המשמעות של הדבר הזה, בלי לבחון את השלכות הרוחב של הדבר הזה" – השר לוין, אתה משפטן מקצוען, איך יכול להיות שאתה לא מבחין בהשלכות הרוחב שדיברת עליהן – "אני פונה אליכם, חבריי" – אני אומרת את מה שאמר השר לוין ב-2021 – "אני פונה אליכם ואומר לכם עוד פעם, תעשו חושבים, תעצרו את הדיון הזה, אל תעשו דברים שאסור לעשות אותם". 
+
+ כבוד היושב-ראש, כמה זה מתאים לתקופה הזו ולמילים האלה עכשיו, ולמעמד הזה. שר המשפטים יריב לוין אמר את זה בקולו; אלו דבריו, זה מה שהוא חושב על עילת הסבירות. לא אומרים לה אמן. תעצרו, תחשבו, יש לזה השלכות. מה פספסנו, מה פספסנו? השר לוין, איך בשנתיים הפכת את עורך וחשיבתך. מדוע היום אתה לא זועק: עצרו עכשיו? אה, סליחה, נזכרתי, יש כמה מינויים על הפרק שלא נמצאו סבירים לשרת אותנו האזרחים, אז למה אכפת אם מחריבים את המדינה? באמת, למי זה אכפת, העיקר שהם ישבו על הכיסאות שנוחים להם, ושעם ישראל, מדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל, שנתנו בכם את אמונם ונתנו לכם את קולם – תראו איך אתם גומלים להם. 
+
+אתם לא חושבים על הכלכלה שלהם; בתי ספר ומסגרות לילדים עם צרכים מיוחדים נסגרים, חוסר במטפלות ומורים. אנשים עסוקים בקשיי מחיה מטורפים, ומה הכי חשוב בחצי השנה מאז שממשלת ישראל נבחרה? ברור, לרפד את המקורבים, לסדר עוד כמה תפקידים, כי מה אכפת לנו, 120 חברי כנסת, מהם 64 מעולים שמצביעים למען עצמם. אני באמת יכולה לומר לאדוני שלא פיללתי שלכנסת מהסוג הזה אני מגיעה; יושבים כאן אנשים שנבחרו, שרים שחוץ מלראות את הדבשת של עצמם לא עושים דבר ולא חצי דבר למען אזרחי ישראל. 
+
+עם הנצח ידע סבל רב. אלפיים שנות גלות. בימים האחרונים, כמו מאות אלפים, הצטרפתי למוחים שעשו את דרכם לירושלים. כן, עשו את דרכם ברגל, עשו דרכם בתקופת בין המצרים. בעוד כמה ימים נצום. ערב תשעה באב, חורבן הבית השני, וכמה זה סימבולי, עם מה שקורה עכשיו. אולי פעם אחת, פעם אחת בחוכמתנו, בתבונתנו, באמת, בהגינות שלנו נציל את החורבן של הבית השלישי. כנראה שבבתים הקודמים לא היה לנו את הכוח, אני מאמינה שהיום יש לנו כוח – והרבה כוח. 
+
+ נקודת שיא, לאחר שבחצי השנה האחרונה התובנה העיקרית שאני נתקלת בה יום-יום מורכבת מתחושת חוסר ביטחון לגבי העתיד הדמוקרטי של ישראל. הכוח של דמוקרטיה מושם במערכותיה ומוסדותיה, ואם מתעלמים מהם – יכולים להיקלע לתחתית המדרגה. ראינו בהיסטוריה של אחרים, קיימות תופעות שאם לא יתווספו אליהן אמצעים מאזנים, הן יכולות לסיים בקידום ההליכים של קיצון פוליטי. הדמוקרטיה היא בלתי מושלמת, אך למעשה זו הייחודיות שלה – היכולת להתמודד עם הקושי ולהתפתח תוך כדי שמירה על מסגרות. מסגרת יסודית של ערכים, מקובלת, היא מה שהופך אותה לכל כך חשובה ומיוחדת.
+
+אנחנו נמצאים היום בשלב קריטי בהיסטוריה שלנו. 75 שנים הביאו אותנו לנקודה הזו. הנזק שגרמתם – ייתכן ששנים נצטרך לתקן. עוד אפשר לעצור. התהליכים שעושים ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים יריב לוין ושאר חברי הממשלה והקואליציה גורמים לפירוק התהליכים הדמוקרטיים במדינת ישראל. באמצעות ביטול עילת הסבירות הם מאיימים על מתן אור ירוק להפעלת תהליכים רבים לשינוי המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל.
+
+אני יוצאת, אדוני, לרחובות ואני שומעת: מה ההיסטריה, מה ההיסטריה? זו עילה, זו רק עילה. אני תוהה, העילה הזאת הצילה לי את הבית, הצילה לי את הנכדים, הצילה את העיר שלי; כי דווקא בגלל עילת הסבירות בחרו למגן את בתי הספר, את הגנים, את מערכת החינוך בעוטף עזה ובשדרות. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אלמלא הייתה העילה הזו, כמה קורבנות וילדים, חלילה, היינו קוברים. אז אני, כתושבת הדרום, כאימא שמתגוררת בשדרות ויש לה נכדים בכפר עזה, אני חייבת לעילה הזו את חיי נכדיי וחיי ילדיי. אז בואו, תימנעו מלשאול למה.
+
+אם נעבור על כל ההיסטוריה, כל ההיסטוריה של עילת הסבירות והשימוש בה של בית המשפט – כמה הם כבר השתמשו? תראו לי עילה אחת שאתם חושבים שהיא לא הייתה סבירה. ואני אומר כאן בריש גלי, אני בעד רפורמה בבתי המשפט. כיהנתי מספיק שנים; הייתי עורכת דין, וראיתי גם מה קורה בפרוזדורים, באולמות ומאחורי הקלעים. יש המון רצון ויש צורך לעשות רפורמה. אבל בטח ובטח לא לקחת את עילת הסבירות ולהפוך אותה לעילה מאוד מאוד מיוחדת, עילה שמאפשרת הרבה כוח לשרים, למינויים.
+
+אני חושבת שלא תמיד צריך להתערב, אבל כשאתה מביא מינוי שהוא באמת לא סביר – הרי בחיים שלנו, אנחנו חיים על סבירות, בשגרה שלנו – כשאתה אתה מביא איזה מינוי ואתה אומר: בואנ'ה, זה לא רציני, זה לא רציני. אז לבוא עכשיו ולהגיד: לא, מה שאמר אנחנו זה קודש-קודשים - - -
+
+
+ דבי, זו בדיוק השאלה, מי מחליט מה רציני ומה לא רציני.
+
+
+מי שצריך להחליט זה באמת הנבחרים, אבל עם זאת, אנחנו באמת בשר ודם, אנחנו ילדי האלוהים מבחינתי, וגם לנו לפעמים עלול להיות שיקול דעת. 
+
+כשיושבים משפטנים וחושבים שסעד נכון היה לא סביר, לא סביר - - -
+
+
+אז את חוזרת לאותה נקודה.
+
+
+השאלה שלי, גם כשבית משפט - - -
+
+
+שלושה, או שבעה, או שמונה, הם עליוני העם, אנחנו בני אדם והם המלאכים.
+
+
+הם לא עליוני העם, אבל אם אתה מסתכל על ההחלטות בסבירות – ואתה יכול לעבור עליהן, אין הרבה, יש בסך הכול איזה 22 כאלה ואנחנו מדברים על כהונה מאוד מאוד ארוכה – למה צריך לתת כוח מסוים גם לנבחרים? למה צריך לתת את הכוח? הרי הכוח הזה ידוע, וזה לא בא רק מכאן, ידוע שהוא עלול להיות משחית. יש את זה בפולין ויש את זה בטורקיה. גם הם דמוקרטיים, גם הם הולכים לבחור. איזה יופי. 
+
+ תסתכל מה אנחנו רואים בזמן האחרון, רק מינוי של מקורב, רק פיטורים, לא מקבלים את המקורב הזה אז שולחים אותו לאיזה השתלמות קצרה ואז הוא חוזר. והינה בא לנו חוק טבריה, והינה באה לנו הרבנות. מה קרה לכם? מה קרה לכם? זה מה שאלוהים ציפה מאיתנו? מדינת ישראל, העם הכי מוסרי, הכי דמוקרטי, הכי מכיל, הכי יהודי – איך קורה שבתוך הבית שלנו, הבית, הבית הזה, וזה הבית היחיד שיש לנו כרגע – איך הגענו למצב הזה? 
+
+כמה דקות נשארו לי, אדוני?
+
+
+הסתיים זמנך.
+
+
+אדוני, ברשותך כמה דקות. יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל אני רוצה לסיים בנימה - - -
+
+
+ 30 שניות יש לך.
+
+
+- - -
+
+
+אני שמחה שאני מעניינת. אסיים - - -
+
+
+הוא ג'נטלמן, לא מעבר לכך.
+
+
+ יש לי עוד הרבה, אבל אני בטוחה שהעברתי לפחות את תחושותיי, את המסר, ושלא תהיינה אי-הבנות - - -
+
+
+ באת ערני, חבר הכנסת ינון אזולאי. ישנת טוב.
+
+
+אני אוהבת את הבית הזה, אני אוהבת את האנשים כאנשים, ולכן אנחנו צריכים באמת לעשות רגע חושבים. אני אסיים עם מילות השיר של יוחאי בן אב"י. "שוב הוא שב / ראש חודש אב / בלי רוח בלי עב / בלי שיר ובלי תו / וממרום שנותיו / הוא זועק כמו סב: / 'רב לכם, רב!' / ודורש מעכשיו / מבניו ובנותיו / שאיש את אחיו / רק יאהב ויאהב." 
+
+אז, אדוני, אני חושבת שבאמת המילים שנאמרו כאן מדברות בעד עצמן. אני רוצה רק לסיום – סיום סיומת – למסור את אהבתי ואת תמיכתי לכל המפגינים והמפגינות, אתם האור בקצה המנהרה - - -
+
+
+לכל עם ישראל.
+
+
+וכל עם ישראל. 
+
+ זה בסדר להיות בעד ונגד. ואתמול, אדוני, אני לא יודעת אם אדוני ראה בטלוויזיה, כשהם ירדו מהרכבת, אלה למעלה ואלה למטה והם החזיקו ידיים ואמרו אחד לשני: אני אוהב אותך.
+
+
+ זה עם ישראל. גם ברכבת עצמה, אגב, רואים אותם ביחד.
+
+
+ולכן, אני מבקשת שזה יהיה המצב. אנחנו נאהב אחד את השני ונגיע להסכמות.
+
+
+תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. הדובר הבא, חבר הכנסת ד"ר יאסר חוג'יראת, חבר ועדת הבריאות.
+
+
+ הגיע המחליף שלך, לחכות לו?
+
+
+חצי שעה לרשותך. 
+
+עוד לא בירכתי ברכות התורה, אז אני לא יכול להגיד דברי תורה. תביאו לו מים, כוס מים – יש לו חצי שעה כאן. קפה, אוכל.
+
+
+ סנדוויצ'ים.
+
+
+ סנדוויצ'ים. אתה כבר אחרי התפילה בטח. אני עוד לא. 
+
+
+עוד לא. אני התפללתי ושאלנו מאלוהים שיהיה רק טוב לכולם. 
+
+
+אני משעה 03:00 פה, אז איך אני אתפלל?
+
+
+טוב, אז אני מתחיל. כבוד יושב-הראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת. אחזור לזיכרונות לפני שנתיים, במאי שנת 2021, כשהיה חבר כנסת שביקש והכניס את האוהדים שלו ואת המתנחלים לתוך הערים המעורבות כדי להשליט סדר. מתנחלים חמושים הסתובבו בתוך העיר, בערים המעורבות – במיוחד בלוד, בחיפה, בעכו. היום, אותו חבר הכנסת הפך להיות השר לביטחון הלאומי. שר גזען. זה לא סביר. 
+
+ אבל כרגע אנחנו מתמודדים מול ממשלה שהולכת לבטל את עילת הסבירות. בואו תסביר לי מה ימנע משיגעון הילדות של השר לביטחון הלאומי להקים מיליציות חמושות שיסתובבו ביישובים הערביים או כל יישוב שמנוגד לתפיסת העולם של השר, ויבצעו בהם טבח, פשעי שנאה, כמו הפוגרום שהיה בחווארה, אום צפא ועוד יישובים אחרים בגדה. הרי עכשיו זה לא צריך להיות סביר. 
+
+אותו שר מנסה לקדם הצעת חוק לביטול יציאת ערבים לחו"ל. בעוד אזרחים יכולים להסתובב בחופשיות ואין מי שימנע זאת, הרי החלטת השר לא אמורה להיות סבירה. בתור ערבי אזרח מדינת ישראל אני בספק אם המינוי של בן גביר עומד בעילת הסבי��ות, למרות שבג"ץ אישר את המינוי, על ידי שימוש בעילת הסבירות. אך עכשיו אני חרד יותר מהחלטותיו הקיצוניות שלא צריכות לעמוד במבחן הסבירות. הוא מנסה לקדם חקיקה מפלה בין בני אדם בהצעתו שלערבים אסור לצאת מהארץ וליהודים מותר. בעולם המערבי קוראים לזה אפרטהייד. 
+
+ ביבי, ראש הממשלה, אני מודיע לך מבמה זו, נכשלת, נכשלת בטיפול בחברה הערבית. בסוף השבוע האחרון אירעו פיגועים, שגבו חיי שבעה אנשים מהחברה הערבית. היום אנו סופרים את הנרצח ה-129 שלנו. על פי סיכום של 200 ימים מתחילת השנה – של מרכז אמאן לחברה בטוחה – יש לנו 129 פיגועים תחת אחריות ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר הגזען בן גביר, לעומת 54 נרצחים בשנה שעברה. זו עלייה פי שניים וחצי במספר הקורבנות. כיום יש בחברה הערבית כ-500 פצועים, והשנה הייתה עלייה של פי ארבעה במספר הפצועים, על פי הנתונים של מרכז אמאן לחברה בטוחה; אלפי נפגעי נפש, מאות יתומות ויתומים; עשרות אלמנות. והגרוע מכול הוא שישנה חברה שלמה, המונה מעל שני מיליון איש, שנמצאת בחרדה יום-יומית. שני מיליון אנשים ללא ביטחון אישי, 2 מיליון אנשים שאיבדו את האמון בממשלה, שני מיליון אנשים החרדים לעתיד שלהם ושל ילדיהם. אלפים מסתתרים בבתיהם, בגלל הפחד להיות במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון. אני מכיר אישית הרבה משפחות בעיר שפרעם שלא יוצאות החוצה מפחד שיפגעו בהן, כי הם קרובי משפחה אולי למשפחת פשע או ארגון פשע. שני מיליון אנשים חסרי אונים, שני מיליון אנשים שקופים לממשלה, שכינתה את עצמה ימין מלא על מלא; שני מיליון אנשים איבדו אמון בכל מחאה לגיטימית; שני מיליון אנשים המאמינים כי לממשלה לא אכפת. כיום אני בספק אם בן גביר נלחם בפשיעה או נלחם לצידה. גם כאן, ביבי וממשלתו, נכשלתם. נכשלתם בטיפול בפשיעה בחברה הערבית; נכשלתם בניסיון לפגוע גם בתקציבים המגיעים לחברה הערבית ובכל מה שקשור לחברה הערבית. קיבלתם ציון מצוין בסיסמאות, אבל ציון נכשל בביצוע. 
+
+מאז השבעת הממשלה הנוכחית הונחו עשרות הצעות חוק, הצעות לסדר-היום, עשרות הצהרות של שרים וחברי כנסת גזעניות, שינוי ייעוד תקציבים ומדיניות אחת, שמטרתה היחידה היא לפגוע בחברה הערבית ובניה. ממשלה הנלחמת בחברה הערבית במקום להילחם בפשיעה בחברה הערבית. הפשיעה והאלימות המשתוללת בחברה הערבית מזכירה לי את הסרטים בשנות השמונים על מערב פרוע. אין דין ואין דיין. אנחנו חסרי אונים. 
+
+ האם ניכנס לייאוש? אולי. הרבה אנשים נורמטיביים התחילו לחפש דרכים לרכישת נשק כדי להגן על עצמם. אולי זה הפתרון – כי אם הממשלה לא מצליחה לטפל בפשיעה, לא מצליחה להילחם בפשיעה, אולי הפתרון הוא לדאוג שהממשלה תיתן נשק לכל אזרח ערבי? אולי זו הדרך שבאמצעותה נוכל להילחם בפשיעה, כי אין לנו דרך אחרת? הממשלה לא עושה את מה שמוטל עליה. השר לביטחון לאומי מעופף. הוא חושב שהוא עצמו עדיין חבר כנסת באופוזיציה. המשטרה – אני לא יודע מה היא עושה. הרבה רצח וחוסר פיענוח – כמעט אפס פיענוח של מקרי הרצח. 
+
+דוח אמאן לחברה בטוחה מציין את המחירים הכבדים שמשלמת החברה הערבית כתוצאה מהידרדרות הערכים בקרב הצעירים, שכן הפשיעה אינה מבדילה עוד בין ילד לצעיר, או בין גבר לאישה ובין העוסקים בעולם הפשע לבין מי שאין לו כל קשר אליו. כל זה מתווסף להידרדרות החינוכית החברתית והכלכלית ביישובים הערביים. 
+
+אחד הגורמים לאלימות ולפשיעה בחברה הערבית הוא השקעה נמוכה במסגרות בחינוך הבלתי-פורמלי לבני הנוער. ככל שההשקעה נמוכה יותר, הפוטנציאל של בני הנוער להידרדר גבוה יותר. ישנה חשיבות להגדיל את התקציבים לחינוך הבלתי-פורמלי ביישובים הערביים, בכל היישובים בעלי מעמד סוציו-אקונומי או דירוג סוציו-אקונומי נמוכים. ולא רק הגדלת התקציב אלא להפוך את החינוך הבלתי-פורמלי לחובה – חובה שתאפשר לכל ילד וצעיר שתהיה לו מסגרת גם אחרי השעות הרגילות של הלימוד. צעד זה יכול להוביל להקטנת מעשי הפשיעה והאלימות בחברה הערבית לאורך זמן. 
+
+כבוד היושב-ראש, אנחנו חיים במדינה שבה אלפי מורים מהחברה הערבית מובטלים; מאות או אלפי רופאים ממתינים להתמחות. גם כאן אין לנו אפילו נתונים מדויקים; גם למשרד הבריאות אין נתונים מדויקים של מספר הרופאים הממתינים להתמחות, או שלא עברו את הבחינה ומחכים לעבור אותה, למרות המחסור הזועק ברופאים – ובאנשי הוראה. 
+
+ הממשלה חוסמת את היצע הדיור במחירים מופקעים. למרות שגם יש ביקוש ביישובים הערביים בכלל, והבדואיים בצפון בפרט, ההיצע הוא תמיד נמוך. מוציאים מכרז של מספר בודד של מגרשים, ומתמודדים על המכרז עשרות ולפעמים גם מאות, כדי לקבל מגרש שיכולים לבנות בו ולהקים משפחה בכבוד. כל זה משדל את הצעירים לבנות ללא היתרים, לעשות בנייה בלי היתר, כי אין להם ברירה אחרת. אין מגרשים. לפעמים נאלצים לבנות עוד קומה על הבית של ההורים, ולפעמים יש להם אדמה פרטית והם נאלצים לבנות באדמה הפרטית, למרות שהאדמה אולי אפילו מחוץ לקו הכחול של אותו יישוב – כי אין פתרונות. לפעמים זה גם מפנה את הצעיר עצמו, כשאין לו את היכולת לעמוד בעלויות של קניית מגרשים, לדרך המילוט שנקראת פשע, ואני אתייחס לזה גם בהמשך. פנו אליי הרבה זוגות צעירים המחכים לרכישת מגרש לבנייה במחיר סביר: מזרזיר, מבסמת טבעון, מאבטין, מכעביה, מנוג'ידאת משבלי, מטמרה, מכפר מנדא ומעוד הרבה יישובים. הרבה צעירים פונים אליי ואומרים: אני רוצה מגרש, אני רוצה שיהיו לנו מכרזים, אני רוצה לקנות מגרש, אני רוצה לבנות – ואין לנו. 
+
+ פנו אליי הרבה רופאים הממתינים לתקן להתמחות. פורסמו לא מזמן – גם בישיבה שלי עם שר הבריאות – כ-180 תקנים, בעיקר לפריפריה. אבל זה עדיין לא מספיק ועדיין לא יודעים איך לפנות ולמי לפנות. ועדיין מי שמחליטים לגבי ההתמחויות הם מנהלי המחלקות, ולפעמים, וזה קורה, יש העדפה לבוגרי הארץ, ובוגרי חו"ל הם תמיד סוג ב', למרות שמההיכרות האישית שלי יש הרבה מנהלי מחלקות שהם בוגרי חו"ל, רופאים מצוינים בכל התחומים. לצערי בתוך מערכת הבריאות, אצל מנהלי המחלקות, עדיין רואים בבוגרי חו"ל סוג ב', נותנים להם התמחות רק מחוסר ברירה. ואת זה צריך לשנות. אני פונה מכאן לשר הבריאות ומבקש להקים ועדה מיידית שתיתן פתרונות אחת ולתמיד לכל הסוגיה הזאת של הרופאים הממתינים להתמחות. 
+
+גם לשר החינוך אני פונה, להקים ועדה שתבדוק ותיתן פתרונות לכל המורים, בעיקר בצפון, הממתינים לשיבוץ מזה מספר שנים. כבוד היושב-ראש, יש שאומרים שבצפון – באזור הצפון בלבד – יש כ-10,000 מורים מובטלים מזה הרבה שנים, שמחכים ומתחרים לקבל את השיבוץ שלהם בתוך בתי הספר. חלק, מייאוש, נוסע לדרום. ואני מכיר אישית גם הרבה מורות, נשים, שעוזבות את הבתים שלהן בשעה 04:00 כדי להגיע וללמד בדרום, בנגב, שאנחנו מאוד אוהבים ואנחנו רוצים לעזור ולתת לו. אבל זו סוגיה שבה צריך לתת פתרון, כי אנחנו כן רוצים שהנגב יספק את עצמו, אנחנו כן רוצים שבני הנגב יִלְמדו ו��ם יְלַמדו בתוך היישובים שלהם. 
+
+ הגיע הזמן שהממשלה תפתור באופן יסודי את כל הבעיות בחברה הערבית, ולא להסתפק במתן אקמול. אתם יודעים, אקמול זה לא פתרון. 
+
+
+ צפרא טבא לשר.
+
+
+ תדמיין לעצמך, כבוד היושב-ראש, שיש בתוך בית, במשפחה, מורה מובטל או רופא מובטל שמחכה להתמחות. במקום שהרופא המובטל או איש החינוך, המורה המובטל, ישמש דוגמה טובה לבני המשפחה, לילדים, אז המשפחה והצעירים מסתכלים עליו, והצעיר אומר – ואנחנו כבר שומעים את זה – הוא אומר: למה שווה לי ללמוד, אני משקיע שש שנים או שלוש שנים, לומד, ואני רואה אותם מובטלים, אין להם עבודה, הם מתחננים לראש המועצה או לחבר כנסת או לכל האנשים שיש להם קשרים. לצערנו במדינה הזאת גם הפרוטקציה זה חלק מהנוף בשיבוץ ומינוי אנשים. אז מה אומר צעיר כזה? הוא אומר: בשביל מה ללמוד? אני מסתכל מהצד, בחוץ אני רואה צעירים נוסעים ברכבים מפוארים בני שנתם, מסתובבים עם כסף – מראים לו כסף, שטרות של 200 שקלים, חבילות, ואז הוא אומר: תסתכל, אתה רואה שחלק גדול מאותם צעירים בעצם קיבלו את זה כי הם סטו והתחילו לעבוד בתוך עולם הפשע ועם משפחות הפשע. 
+
+ האם זה מה שאנחנו רוצים להגיד לדור הצעיר? האם זה המסר שלנו לצעירים בחברה הערבית? האם זה המסר שלנו לילדים שלנו? הגיע הזמן לתת פתרונות גם למורים, גם לאקדמאים, גם לרופאים – שימצאו עבודה ויחיו בכבוד. כי הם, הם אמורים לשמש דוגמה לכל ילד ולכל צעיר ערבי, ולא הילדים או החיילים של משפחות הפשע, שהיום גם הם משמשים, לצערי, דוגמה אישית לצעירים שלנו בחברה הערבית. 
+
+ ברשותך, כבוד היושב-ראש, אני אעבור לערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בני החברה שלי היקרים, במאי 2021 חבר כנסת הסית את חבריו עברייני הגבעות, אשר לא מבינים שפה מלבד שפת הכוח, נגד האזרחים הערבים אשר מתגוררים בערים המעורבות. הוא הצית את האש הזאת, והם איימו על האנשים בכלי הנשק שלהם והפיצו שחיתות עלי אדמות. היום המסית הזה, הנאשם בטרור, הוא השר שאמור להיות אחראי לביטחון התושבים. זו מציאות הזויה. 
+
+ עכשיו אנחנו עומדים מול ממשלה אשר פועלת לביטול עילת הסבירות, ובראשה עומדים שרים וחברי כנסת מסיתים וגזענים. זכותנו לשאול, בתור אזרחים ערבים: מה ימנע מהגזענים האלה להקים פלוגות פשיסטיות חמושות שמטרתן להטיל טרור על האנשים החפים מפשע ביישובים הערביים שלנו, או הלא-ערבים? מה ימנע מבן גביר והפלוגות הפשיסטיות שלו לבצע מעשי טווח ופשעי שנאה, כמו שהם עשו בעבר בחווארה ובכפרים ערביים אחרים בגדה המערבית? עם עילת הסבירות אנחנו רואים שיש גזענות ומעשים גזעניים, אפילו בתוך הכפרים שלנו, לעיתים; אם כך, מה יקרה אם נבטל את עילת הסבירות? אז המצב יהפוך להיות גרוע יותר ויותר ויותר. אנחנו רואים באופן ברור איך עובד השר לחקיקת חוקים כדי לשלול מהערבים את הזכויות שלהם ואת החופש הכי בסיסי שלהם, ובין היתר את זכותם לניידות, להבעה ולחיות בביטחון, ולאחרונה השר הזה רוצה לחוקק חוק שמגביל את החופש של האזרח הערבי בנסיעות לחו"ל. מי ימנע מהפשיסט הזה לעשות צעדים כאלה? הצעדים האלה הם בעצם הידרדרות למשטר אפרטהייד. 
+
+ אני פונה אליכם מבמה זו בתור אזרח ערבי אשר דואג לעתיד של ילדי החברה שלו מהמדיניות הזו, מצמצום החופש בחברה הערבית, כשבן גביר יושב בחיבוק ידיים כלפי מה שקורה ומה שיקרה. חברי הכנסת המכובדים, לצערי ולדאבוני, ממשלת בן גביר לא מתעניינת במה שקורה בחברה הערבית ש��נו, בפשעי הרצח והטרור בחברה. 129 נרצחו מאז תחילת השנה, וממשלת נתניהו ובן גביר בעולם אחר, אין להם קשר למציאות הזאת שהחברה הערבית שלנו חיה בה כמעט באופן יום-יומי.)
+
+
+ הדבר היחיד שהצלחתי להבין ממך זה "גביר", "בן גביר".
+
+
+ תכף אני אסביר לך, זה מה שתרגמתי קודם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: נוסף על מספר הנרצחים יש בערך 500 פצועים מפשעים אלו. אלפי ילדים סובלים מהשפעות נפשיות - -)
+
+
+ צפרא טבא, צפרא טבא לרבנן.
+
+
+(- - מסוכנות בגלל מה שקורה. ילדים לא ישנים בלילות מהפחד, מאות אלמנות ובתים הרוסים. שני מיליון אזרחים ערבים חיים במצב של אובדן הביטחון האישי והחברתי. שני מיליון ערבים מתמודדים עם מלחמה ארורה לבדם. אלפי אזרחים ערבים לא יוצאים מבתיהם מהפחד של כדור תועה. אבות ואימהות יוצרים איתי קשר כדי להביע את החשש שלהם לבניהם ולבנותיהם. שני מיליון ערבים חשים חוסר אונים מוחלט. הם חסרי אונים, שני מיליון ערבים שהממשלה מתעלמת מהמציאות שלהם ומתייחסת אליהם כאילו היו אוויר, כאילו הם לא קיימים. שני מיליון ערבים הם כאילו חבית של אבק שרפה. הם לא יכולים לשאת עוד דיכוי, פחד ואפליה. 
+
+ והיום אני בטוח יותר שהשר הזה לא נלחם בפשיעה כמו שהוא נלחם בקידום ופיתוח החברה הערבית שלנו. מאז מינויה של הממשלה הזאת מדיניות האפליה בעלייה מתמשכת בכל הרבדים. עשרות חוקים מנציחים את האפליה הגזענית כלפינו, עד כדי כך שאפילו ההצהרות הגזעניות הפכו להיות דבר נורמטיבי לחלוטין, לצערי ללא כל פיקוח וללא אדם שיכול לטפל בזה ולתת את הדין על כך. אנחנו, הערבים במדינה הזאת, אחי יוסף עטאונה, סובלים מאפליה ומרדיפה גזענית. אנחנו מרגישים שהמציאות שלנו הופכת לגרועה יותר. לדאבוני אני אומר שיש מצב של תסכול בחברה הערבית שלנו. אלפי מורים ערבים מחוסרי עבודה, אלפי רופאים מחפשים התמחויות, ולמרות המחסור והצורך ברופאים במדינה הזאת, המדינה מפנה את גבה למאות בוגרים. לאלפי אזרחים אין יכולת לרכוש דירה צנועה, או אפילו – קוראים לזה "מספר" אצלנו, קוראים לזה "מגרש", או "מספר", מגרש לבנייה. אז הזוגות הצעירים החלו להרגיש באובדן האופק והתקווה. לצעירים שלנו אין מסגרות מתאימות, ובכל זאת משבשים החלטות ממשלה קודמות שניתנו לשם שיפור אורח חייהם. ככל הנראה המטרה היא סגירת דלתות התקווה בפניהם והשארת דלת הפשע פתוחה בפניהם. זו מדיניות מכוונת, לצערי, ואני לא חושב שזה מקרי. 
+
+ לכן אני אומר מעל בימה זו, מעל בימת הכנסת: אני דורש מממשלת בן גביר והפשיסטים סביבו לעצור את המדיניות הגזענית הזו, אם היא תימשך היא תביא הרס על כולנו. ואני אומר זאת באופן ברור. אם הספינה תטבע, כולנו נטבע יחד איתה. ולבסוף, עם כל זה - -)
+
+
+ דחִילכ, זה ארבע וחצי דקות, זה - - -
+
+
+ עדיין לא, אני מושך. לכן אני אומר: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו עם שלא מתייאש. נכון שעייפנו ומאסנו במצב החברה שלנו, אולם אני אומר זאת מכאן, ואני אומר זאת לכל אחד: אנחנו נמשיך להיות אופטימיים עד שהמצב הזה יהפוך להיות הכי טוב. אנחנו רוצים לחיות, ורוצים את החיים, ורוצים לחיות בכבוד, ואנחנו רוצים להילחם ולהתמודד עם כל הקשיים למען עתיד טוב יותר עבורנו ועבור הילדים שלנו.)
+
+ ולפני שאני מסיים אני חייב להגיד משהו גם על הנגב. כל תושבי הנגב הם אנשים שאני אוהב אותם מאוד, אני מעריך אותם ומגיע להם גם לחיות. אני רק אתן נתונים שהתפרסמו על ידי הממ"מ, אני אומר כאן גם את זה, לזכותו של חבר הכנסת אבו בשאר, יוסף אל-עטאונה, על יום הנגב שהוא עשה. בנגב גרים משהו כמו 300,000 תושבים; 70% מהם מתגוררים ביישובי קבע, 29% מתגוררים בפזורות, בערים או בכפרים לא מוכרים. לפי הלמ"ס כ-54% מתושבי הנגב הם צעירים מתחת לגיל 18, אז החברה צעירה. יש הרבה מה לעשות בנגב. אחוז הזכאות לבגרות זה בערך 60%, אבל אחוז הזכאות לבגרות שעומדת בתנאי הסף לקבלה לאקדמיה זה משהו כמו 27%. זאת אומרת, יש עוד הרבה מה להשקיע, גם בחינוך, כדי לקדם את החברה הבדואית בנגב. יש כיום כ-4,000 סטודנטים, יש הרבה סיפורי הצלחה, אנחנו כן רוצים לתת להם תקווה. ובמקום שהממשלה תשקיע בתשתיות, בחינוך, בהכרה ביישובים הבלתי-מוכרים, לתת לאנשי הנגב, לבדואים בנגב, תקווה – היא עסוקה כל הזמן באיך להרוס את החיים שלהם, להרוס בתים. כמעט כל יום שני הם הורסים בתים, הורסים משפחות שלמות. היא צריכה להשקיע בפיתוח התשתיות, בבנייה, במקום להשקיע בהריסות. כי גם להם מגיע לחיות. תודה, כבוד היושב-ראש. תודה לכם. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. הדובר הבא, חבר הכנסת יוסף עטאונה, 25 דקות. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כנסת ריקה בשעות הבוקר, כבוד היושב-ראש, אני שואל, שואלים גם הרבה, למה הממשלה הזו נלחמת כל כך לבטל את עילת הסבירות? יש פתגם שאומר שעל ראש הגנב בוער הכובע. רק מי שיש לו כוונות זדוניות להחלטות לא סבירות נלחם ונאבק כל כך לחוקק את ביטול עילת הסבירות. יוזם ההצעה, חבר הכנסת שמחה רוטמן, עמד על דוכן זה אתמול ואמר שזה לא סוף העולם אם מבטלים את עילת הסבירות. הוא גם אמר שהשמיים לא ייפלו אם יבטלו את עילת הסבירות. אם זה לא כל כך מהותי, אם זה לא כל כך חשוב, למה ממשיכים במהלך הזה למרות שיש מחאה ברחובות זה חודשים רבים – מחאה שראויה להוקרה ולהערכה? 
+
+ בדרך לכאן בשעות הבוקר המוקדמות ראיתי את האוהלים. אנשים עזבו את הבתים שלהם, באו למחות ולהתנגד למהלך. 
+
+
+ מי מימן את האוהלים?
+
+
+ אני אומר לך, המחזה עצמו ממש מעורר הרבה כבוד, כשאנשים דבקים במטרה ונלחמים למען הדמוקרטיה.
+
+
+ תגיד לי, מי שילם על האוהלים האלה?
+
+
+ספונטני. כולם אותם מזרונים, אותם אוהלים. מחאה ספונטנית. 
+
+
+כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אנחנו כמיעוט לאומי, כערבים אזרחי מדינת ישראל, הכי ביקורתיים כלפי מערכת המשפט. מערכת המשפט שנים על גבי שנים לא מצאה לנכון להשוות בינינו לבין הרוב היהודי בסוגיות המהותיות ביותר – בסוגיית הקרקעות ובסוגיית הביטחון. כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, גם בדבריו של שמחה רוטמן אתמול בהצגת ההצעה הוא השתמש בדוגמאות שבהן שרים וממשלות קיבלו, ובית המשפט התערב. כל הדוגמאות ששמחה רוטמן העלה בהצעה שלו מדברות בצורה ישירה על החלטות שממשלות ושרים קיבלו, ובית המשפט התערב. למרות כל הביקורת על המערכת, בית המשפט עדיין נשאר עבורנו – כמיעוט לאומי, כאזרחים בתוך מדינת ישראל – קו ההגנה אחרון. 
+
+נכון שקו ההגנה האחרון לא כל כך מגן עלינו בסוגיות הכי מרכזיות עבורנו. קו ההגנה של בית המשפט העליון לא הגן על המיעוט הלאומי הערבי-הפלסטיני, לא בחוק הלאום ולא בחוק קמיניץ ולא במשפט אל-עראקיב ולא ברצח יעקוב אבו אלקיעאן. בהרבה סוגיות לא מצאנו את הצדק בבית המשפט, אבל בכל זאת, עדיין, מהכוונה לביטול ומהדוגמאות ששמחה רוטמן מדבר עליהן, כמיעוט יש לנו את כל החשש. במיוחד בממשלה הזו, ממשלה שבמרכזה – גם מי שמציע את ההצעה בא ממנה – מפלגה שיש לה את כל התוכניות ��כי הרסניות כלפי האוכלוסייה הערבית וגם כלפי הפלסטינים בשטחים הכבושים, כולל סיפוח שטחי C. ההצעה שמביאים, לבטל, מראה על איזו ממשלה אנחנו מדברים.
+
+ החשש שלנו מהחלטות לא סבירות הוא חשש אמיתי. כי ההחלטה הראשונה, מהראשונות של הממשלה הזו, ההחלטה הבלתי-סבירה בעליל, היא ההחלטה למנות לשר אדם, חבר כנסת, שמורשע בטרור. הוא לא רק מורשע בטרור, הוא חבר כנסת שבשנים האחרונות – בשנה האחרונה במיוחד, בקמפיין הבחירות שלו – הסית מסביב לשעון נגד האוכלוסייה הערבית ובמיוחד בנגב ובערים המעורבות. האם זו החלטה סבירה למנות חבר כנסת מורשע בטרור לשר לביטחון לאומי? השר הזה, שהסית נגד האוכלוסייה הערבית מסביב לשעון, המושג שהוא השתמש בו הכי הרבה זה נושא המשילות, גם בהגנה ובוויכוח על ביטול עילת הסבירות. מה אומרת הממשלה? אנחנו רוצים למשול. אני רוצה לעמת את הממשלה הזו, כבוד היושב-ראש, עם משילות ומהי משילות אמיתית: החברה הערבית מדממת, אנחנו סופרים את המתים, את ילדינו, כמעט כל יום. רק בחודש יולי – 21 נרצחים. מי שדיבר על משילות, והוא, הוא ולא מישהו אחר, השר לביטחון לאומי – מי מושל היום ברחוב הערבי, בחברה הערבית, האם ממשלת נתניהו ובן גביר וסמוטריץ' או ארגוני הפשיעה? מבחן התוצאה מראה בצורה ברורה שמי ששולט, מי שמושלים, מי שמהלכים אימים על החברה הערבית הם ארגוני הפשיעה. ולכן, גם ראש הממשלה, גם כל הממשלה וגם שר הביזיון הלאומי צריכים להתפטר מיידית. מי שלא יכול להיאבק בארגוני פשיעה ונותן להם לעשות מה שהם רוצים בחברה הערבית – אין לו זכות למשול. 
+
+מי שדיבר במשך שנה שלמה, וכל הכותרות "משילות" – איפה המשילות, כבוד היושב הראש? 129 נרצחים, לא יכול להיות המצב בחברה הערבית. אם הייתה ממשלה אמיתית שרוצה למשול, היא הייתה צריכה להכריז על מצב חירום בחברה הערבית. אין לנו כחברי כנסת, אין לנו כראשי רשויות בחברה הערבית, את הכוח להילחם בארגוני הפשיעה – זה תפקיד של ממשלה, זה תפקיד של משטרה. אבל למשטרה יש סדר עדיפות שונה. אנחנו ניצבים בפני ממשלה, בפני שר שמבדיל בין דם לדם. השר הזה, אם ה-129 שנרצחו – עם אותם כלי נשק, כבוד היושב-ראש, ועם אותו רוצח עבריין – אם התוצאה הייתה 129 יהודים, אני בטוח ואתה בטוח וכל האזרחים במדינת ישראל, ערבים ויהודים, בטוחים בזה שראש הממשלה היה מכריז על מצב חירום. אבל עוד פעם, אנחנו ניצבים בפני ממשלה שמבדילה בין אזרח לאזרח, מבדילה בין דם לדם, ולכן היא לא מטפלת. 
+
+דם בנינו לא יהיה הפקר. אנחנו נמשיך, כהנהגת האוכלוסייה הערבית, להעלות את הנושא הזה. על הממשלה לקבל אחריות ולהתחיל לטפל. אם לא יטפלו בפשיעה בחברה הערבית, היא תעבור לערים היהודיות, ושם אולי תתחילו להתעורר. אני חושב שאין החלטה בממשלה הזו לטפל בפשיעה בחברה הערבית, באיום של הפשיעה.
+
+כמיעוט לאומי מ-48' ועד היום, היו לפנינו הרבה אתגרים והרבה איומים, ועברנו אותם, כולל ממשל צבאי על האוכלוסייה הערבית. אבל לפי דעתי, אני מאמין שהאיום הגדול ביותר על החברה הערבית מאז 48' ועד היום זה ארגוני הפשיעה. כי אחרי אירועי אוקטובר 2000 מישהו החליט לפורר את החברה הערבית. ארגוני הפשיעה מאיימים על יסוד קיומנו כחברה. יש מי שהחליט לפורר אותנו כחברה, כמיעוט שיש לו זהות, שיש לו גם זכויות לאומיות. דרך ארגוני הפשיעה מצאו - - -
+
+
+ אני לא חושב שמישהו החליט. אני אסביר לך משהו, גם אנחנו סובלים מזה. אני רוצה להשתתף בדברים שלך. נגב, גליל – אם לא יטפלו בפשיעה, זה פוגע גם בנו. אומנם נרצחים כרגע מהצד הערבי, אבל עדיין אצלנו יש, אני אומר לך, דברים שעושים: פוגעים בעסקים הערבים וגם ביהודים, וצריך לטפל בזה. צריך להגביר יותר כוחות, להגדיר את זה כמשימה לאומית. 
+
+
+ אז למה לא אומרים - - - 
+
+
+ אין לך ויכוח איתי, באמת. בנושא הזה לא. 
+
+
+ אני אומרת, אז למה לא אומרים לשר שלכם, המתבטל - - - 
+
+
+ במוצאי שבת הייתי בכפר יאסיף, ירו על בית של אישה מבוגרת, ערבייה, נוצרית אומנם – אין הבדל, זה לא משנה נוצרית או מוסלמית. הייתי שם בבית וביקשתי ממפקד המחוז, אמרתי: תגיע, תראה, יורים עליה כי הבן שלה שוטר והוא ירה על איש פשיעה שירה על אזרחים תמימים. ערבים, משפחה ערבייה, הוא ירה עליהם. למה? כי הוא רצה לסחוט אותם. אז אני הגעתי לשם במוצאי שבת, דיברתי והסתובבתי ברחוב עם השוטרים, רציתי לראות שיש שם ביטחון. דיברתי עם בן גביר, עצרו שני אנשים. 
+
+
+ - - - 
+
+
+ תקשיבי רגע, עצרו שני אנשים. אני רציתי את העזרה שלכם. אם לא הייתה עכשיו פגרה, הייתי מבקש לעשות דיון והייתי מצרף אתכם. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כשאני אומר שמישהו החליט, עצם אי-קבלת ההחלטה לא להילחם ולא להכריז על מצב חירום – אי-ההחלטה היא החלטה לגבי ההמשך וההפקרות. האינטרס שלי, שלך ושל כולנו, זה להילחם בארגוני הפשיעה שמאיימים על החברה הערבית. 
+
+
+ לגמרי. גם כתושב הצפון, אני מכיר את זה.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, אני חוזר למחאה, למאבק למען הדמוקרטיה. עוד פעם, כמיעוט לאומי אנחנו נאבקנו שנים רבות על דמוקרטיה, והיום יש את המחאה על הדמוקרטיה. ולכן אני רוצה להגיד לכל מי שמשתתף במחאות: זה חשוב, זה ראוי, זה כוח לכל חברה, אבל אני גם רוצה להעלות סוגיה מאוד מהותית לגבי דמוקרטיה. דמוקרטיה לא ניתנת לחלוקה, ודמוקרטיה היא דמוקרטיה לכולם, גם לערבים, גם ליהודים, גם ליהודים וערבים כאחד. דמוקרטיה היא בכל מקום, היא גם בקפלן, היא גם בירושלים, היא צריכה להיות גם בשטחים הכבושים. מי שמוביל את ההצעה של ביטול עילת הסבירות הם מובילי ההתנחלויות בשטחים הכבושים, והשטחים הכבושים והכיבוש לא יכולים להיות עם דמוקרטיה, שניהם לא ילכו ביחד. מי שרוצה דמוקרטיה אמיתית לכולם צריך להיות במאבק על כל שוויון אזרחי חברתי בתוך החברה. מי שנלחם למען דמוקרטיה לא יכול להסכים עם מצב של אי-הכרה בכפרים, הכפרים הלא-מוכרים בנגב. מי שמאמין בדמוקרטיה אמיתית לא צריך להשלים עם זה שמפלים בין אזרח לאזרח. אין דמוקרטיה עם חוק הלאום ואין דמוקרטיה עם קמיניץ וכל הקנסות שהחברה הערבית משלמת יום-יום. 
+
+כבוד היושב-ראש, אנחנו בסוף המושב הראשון של הכנסת העשרים-וחמש. מאז שהגעתי לכנסת, לפני כמעט חצי שנה, אין פעם שלא עליתי לדוכן זה ולא העליתי את הסוגיה הכי כואבת, הכי קשה, הכי צודקת, וזו הסוגיה של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. הסוגיה של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב – זה 75 שנה שהמדינה לא מוצאת לנכון לטפל בסוגיה הזאת. ולמה המדינה לא מוצאת את הדרך לפתור את הסוגיה של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב? כי מההתחלה כל ההתייחסות לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב הייתה התייחסות עוינת. לכן אף אחד לא ראה אותם בתכנון. הם היו שקופים במשך שנים ועד יום זה. כ-100,000 תושבים חיים בכפרים הלא-מוכרים בנגב. ומה זה כפר לא מוכר? מזה נגזרים גורל וחיים של אנשים, של נשים, של ילדים, שאין להם זכות לא לשירותי חינוך, לא לבריאות, לא לחשמל, לא למים, לא לרווחה. המדינה לא רואה אותם בשום דרך. המדינה רואה אותם בתוך תפיסה גזענית בתכנון, איך לרכז אותם ריכוז כפוי תחת תכנון גזעני. 
+
+ אכן, מי שנלחם על הדמוקרטיה, התכנון בנגב הוא תכנון שונה. יש תכנון לערבים ויש תכנון ליהודים. הנוסחה הזאת צריכה להסתיים. כשבאים לתכנן רוצים לרכז מקסימום ערבים בדואים על מינימום קרקע ומינימום יהודים על מקסימום קרקע. התכנון הוא גזעני בנגב, והוא שונה כי ליהודים בנגב מותר להתיישב איפה שהם רוצים ובכל צורה שהם רוצים. יהודי בבאר שבע בנגב יכול לגור בקיבוץ, במושב, ביישוב קהילתי, בחוות בודדים, בכל דרך אפשרית. ואותנו, אותנו רוצים לרכז ביישובי ריכוז שנכשלו. הריכוזים של הכפרים נכשלו. הנתונים מראים בצורה הכי ברורה שהיישובים הכי חלשים חברתית-כלכלית בארץ הם היישובים הערביים הבדואיים בנגב. למה הם נחשבים הכי חלשים? כי לא הושקע בהם כלום בתשתיות, לא הושקע בחינוך, לא בתברואה, לא ברווחה, לא בתעסוקה, כי ראו אותם כדרך לרכז ולנשל אותם. 
+
+בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לגל הריסת בתים מתמשך. אי-אפשר שהמדינה רק תהרוס בנגב, הגיע הזמן להכיר גם בכפרים הלא-מוכרים, לשבת עם האנשים ולהתחיל לתכנן את ההכרה ביישובים. אנחנו לא מבקשים שום דבר ייחודי, כבוד היושב-ראש, עבור האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. אנחנו מבקשים אותו עיקרון של תכנון שוויוני לערבים ויהודים, להתחיל לתכנן. אם ניקח את אזור בקעת באר שבע, בתוך אזור בקעת באר שבע (חוזר על השם בערבית) יש כ-30,000 תושבים. 30,000 תושבים בשישה יישובים לא מוכרים, וכל הדרישה של האנשים האלה להכרה היא על בין 20,000 ל-30,000 דונם. 
+
+ אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, שבמועצה אזורית מרחבים, לא רחוק מששת היישובים של בקעת באר שבע, יש 18 יישובים יהודיים – קיבוצים, מושבים וגם יישוב קהילתי. 18 יישובים בשטח עם רצף טריטוריאלי של 585,000 דונם. כל הדרישות של הערבים הבדואים בנגב לקרקע זה על 3% משטח הנגב, זה בסביבות 400,000 דונם. באים, מסיתים נגד האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב ואומרים שהיא רוצה להשתלט על השטח. אנחנו מבקשים, בנגב יש 16 מועצות אזוריות, תנו לנו רק את השטח של מרחבים, עם 18 יישובים ו-13,000 תושבים, ואנחנו נפתור את הסוגיה ונכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. כשמדברים על תכנון, זה תכנון שונה, גם במועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר. התכנון בהן שונה מכל המועצות האזוריות בארץ. אין רצף טריטוריאלי בתוך המועצות האזוריות האלה. אם היה אותו תכנון כמו במרחבים, רמת נגב, תמר, בני שמעון, אם זה היה אותו תכנון היינו יכולים לענות על – 90% מההכרה בכפרים הלא-מוכרים. כבוד היושב-ראש, הסוגיה הכי כואבת והכי קשה והכי צודקת, שצריכה לעניין את כולם, היא הכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב ולהפסיק את הריסת הבתים ולספק פתרונות לאנשים, תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.
+
+
+ כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, כנסת ריקה. 
+
+
+ למה? אנחנו רוב.
+
+
+ נכון, אנחנו רוב עכשיו, את ואני והשר. 
+
+
+ למה, שווה, לא? 
+
+
+אה, יש שוויון, יש שניים-שניים. שוויון, רגע היסטורי. 
+
+
+ בואי נעשה הפיכה משטרית. 
+
+
+ שלושה-שניים.
+
+
+ אז מה יש לנו כאן? אז יש לנו רוב – יעטיכ אל-עאפיה, יוסף. אז מה יש לנו כאן? איזו ממשלה יש, ועל מה המהומה ומה המאומה? תחילה בואו לא נשכח, ונזכיר לכולנו מה אמור להיות תפקידה של ממשלה ואת מי היא אמורה לשרת. אז קבלו דוגמאות לשרים שנמצאים בממשלה הזאת. תחילה, אחד השרים הבכירים מבקש למחוק עם, או לפחות חלק מעם. אז��יר לכם, הוא ביקש למחוק את חווארה. ושר אחר באותה ממשלה מבקש לקבל עליונות ומתאר את העם היהודי כעם הקדוש. אז עם קדוש הוא בראש וראשונה אמור לכבד קודם כול את קדושת החיים ולהגן עליהם, כולל של האחרים. כן, כולל של האחרים שהם לא מהעם שלו. שר נוסף בממשלה הזאת, שר המשפטים, שאמור להיות אמון על הצדק, אבל כמובן צדק במקום הזה אין – מה הטענה של שר המשפטים לעילת הסבירות, ולמה היא צריכה להשתנות או צריך לבטל אותה, אם היה עולה בידו? לדעתו, צריך לשנות את השיטה לבחירת השופטים. כי מה קורה בשטח? יהודים בורחים מהגליל כי ערבים באים וקונים דירות בערים המעורבות, ולכן זו סיבה מאוד מוצדקת לשנות את השיטה ולעשות רפורמה, לדבריו. וכולנו יודעים שזאת בכלל לא רפורמה, זה מהלך לשירות של אנשים ומגזרים ספציפיים ולא משהו אחר. 
+
+תגידו לי, בבקשה, מה ההבדל בין האנשים האלה לאנשים מהמשטרים האפלים, בזמנים האפלים, שהאמינו בטוהר הגזע, וכולנו יודעים מה הייתה התוצאה? מה ההבדל בינם לבין העובדה שקורית כאן במדינת ישראל 2023, כאשר חייהם של הערבים אינם חשובים כלל, כאשר הרוב עומד דומם, והרשויות, במקום שימלאו את תפקידן בהגנה על האזרחים הערבים, הרשויות מעלימות עין ועומדות ומסתכלות מהצד? 
+
+שר אחר בממשלה הזאת, שהיה אמור להיות אמון על הביטחון האישי של האזרחים, האמת שלא מתאים לו, ומתאים לו השם שרכש לעצמו ושינה, מהיום הראשון, לשר לביטחון לאומי, כי לפי שיקולו וראות עיניו הביטחון האישי לא צריך להיות של כלל האזרחים במדינת ישראל, שהם לא שייכים כולם לאותו לאום. לכן הוא השר לביטחון לאומי, רק לביטחון של בני הלאום שלו, בני הלאום היהודי. אחרת, המציאות הייתה אחרת. והאמת המפתיעה, ששמו שר לביטחון של האנשים כשבינתיים החלק שמשלם את המחירים, לא רק שהוא לא נמצא באג'נדה של אותו שר – הוא פעל והאמין כל חייו ולאורך כל דרכו על מנת לגרום נזק ולגרש את הערבים. (אומרת בערבית: כמו שאומרים בערבית, האכיל את החתול בחלב, אחי יוסף, שישמור על החלב. ברור מה התוצאה.) ואת התוצאה אנחנו רואים בשטח. 
+
+אז באמת על מה מדברים כאן? בחודשים האחרונים מאז תחילתו של המושב הזה המושג המרכזי והפחד הענק והדיבור במקום הזה סבים סביב המושג דמוקרטיה. בקרים וערבים עולים לכאן אנשים משני הצדדים – כן, יש כאן שני צדדים במפורש – ומדברים על הדמוקרטיה, כל אחד מהמקום ומנקודת המבט שלו. שני הצדדים טוענים שהם חוששים לקיומה של הדמוקרטיה, והכול למענה. צד אחד טוען שהתיקון שהוא מביא הוא למען זה שהמדינה תהיה יהודית ודמוקרטית, והצד השני טוען שהצעד של החקיקה הזאת מחריב את המדינה הנאורה וגורם לה להפסיק להיות דמוקרטית.
+
+ואני אומרת לכם, האמת היא שכל מה שקורה כאן הוא למען זה שתהיה יהודית, ורק יהודית. אז תרשו לי להגיד לכם שהדמוקרטיה המהותית היא שמירה על זכויות המיעוט, ולא רק שלטון הרוב; נהפוך הוא, דמוקרטיה היא המחויבות של הרוב כלפי המיעוט, מה עוד שבמקרה שלנו מדובר במיעוט ילידי.
+
+ אז איפה הייתה הדמוקרטיה הזאת כשקבעו והעבירו את חוק הלאום וקטלגו אותנו כאזרחים סוג ב' ואולי פחות בהרבה? ואיפה נמצאת הדמוקרטיה הזאת כאשר לי, כאזרחית ערבייה ילידית, אין לא את הזכות ולא את היכולת לבנות בית מעל אדמתי שלי, שירשתי מהוריי וסביי? איך יכולה הדמוקרטיה להתקיים יחד עם תשלום קנסות במאות אלפי שקלים על בנייה תחת ההגדרה "לא חוקית"? יעני בערבית (אומרת בערבית: השופט והתליין – חד הם). איך יכולה להתקיים דמוקרטיה עם הריסות ממושכות וזריקת אנשים ללא קורת גג בלי להתחשב בהם, לא בקור ולא בשרב? תגידו לי, תגידו לעצמכם, איך יכולה להתקיים דמוקרטיה כאשר יותר מ-130,000 אזרחים, תינוקות, ילדים, נשים ומבוגרים שגרים על אדמת הוריהם אבותיהם, חיים בתנאים מעידן (אומרת בערבית: האבן), מהפרה-היסטוריה, בלי שום שירותים אלמנטריים לחיים, לא בריאות, לא חינוך, בלי מים ובלי חשמל? תגידו לי, למה ללמאר בת השבע, שבאה להראות לי את הדרך בחושך, לא מגיע בית עם חשמל ואור, עם שולחן כתיבה, עם שירותים בתוך הבית, עם מים להתקלח, עם בית ספר בנסיעה סבירה? אגב, עילת הסבירות – למה ללמאר מאבו טלח ולחברות שלה ולילדים בני גילה לא מגיעות זכויות כמו כל ילד אחר במדינה הזאת? יש משהו סביר בדבר הזה?
+
+ אני רוצה שתגידו את זה לעצמכם, לא לי. שיהיה לכם האומץ להגיד את זה לעולם. תגידו, בחייכם, זאת הדמוקרטיה שאתם נלחמים עליה? זאת מדינת האור באמצע הג'ונגל – איך שהגדיר אותה ראש הממשלה – שאתם מתגאים בה? אז על מה מדברים ומתייפחים כאן?
+
+ אני אומרת לכם על מה באמת שווה להתייפח: שווה להתייפח על 129 נרצחים ונרצחות מתחילת השנה הזאת, אשר מתווספים למאות ולאלפים בשני העשורים האחרונים, מתווספים למעגל השכול והאבל והפחד. עשרות אלפי משפחות בחברה הערבית חיות בתוך הטראומה הזאת, ובינתיים לא רואות אור בקצה המנהרה; שני מיליון אזרחים במדינה הזאת חיים בפחד ממושך. אני אומרת לכם כאימא – חוששת לילדיי, חוששת לילדים הקטנים, שכבר אין להם אפשרות לצאת מחוץ לבית ולשחק, אין ביטחון אישי. אם לא מכדור, מתאונת דרכים; אם לא מתאונת דרכים, מתאונת עבודה. 
+
+
+ - - -
+
+
+ אללה יברכך. אז מה הממשלה הזאת הבטיחה לנו ומה קיבלנו בחזרה? ביטחון אישי – אין, כבר אמרנו; מלחמה בעוני ויוקר המחיה – המעגל של העוני רק הולך ומתרחב: 40% מאזרחי המדינה חיים מתחת לקו העוני, יותר מ-52% מהילדים הערבים חיים בתוך העוני, ולאלפי משפחות – עשרות ומאות אלפי משפחות – אין איך לגמור את החודש. האבות והאימהות שלנו מתלבטים ומתלבטות מה לקנות: את התרופה או את האוכל או לשלם את החשמל? אז זו המלחמה בעוני – הסיסמה המנופחת שמתפוצצת לנו בפנים יום-יום.
+
+ההבטחה השנייה – זוכרת, עאידה? חינוך חינם מלידה עד שלוש. זוכרת? 
+
+
+- - - 
+
+
+ ראש ממשלה שיצא והבטיח שהדבר הראשון שהוא יעשה – חינוך חינם מלידה עד שלוש. אז תשמעו, גם חינוך חינם שקיים היום, שלוש עד תיכון, הוא בכלל בכלל לא חינם – תשלומי הורים, שיעורים פרטיים, תשלומים נלווים. אתם יודעים מה? עוד יותר גרוע מזה: יש לנו ילדים בגילי חינוך חובה חינם שאין להם מסגרת חינוכית ללכת אליה, והם צריכים לנסוע בכל יום עשרות קילומטרים כדי להגיע למסגרת שלהם ופעמים רבות לסכן את חייהם גם בחורף וגם בקיץ. אז לא רק שאין לנו חינוך חינם מלידה עד שלוש, אני אגיד לכם מה עוד יותר גרוע – זה לא יהיה ולא יקרה בשנים הבאות. אנחנו נמשיך לשמוע הבטחות, לצערי הרב. 
+
+אז מה קיבלנו? קיבלנו הפיכה משטרית, שבאה קודם כול לבטל את עילת הסבירות – כאילו העילה הזאת עשתה עבודה לפני כן. אני אומרת לכם: כלום היא לא עשתה. חוק הלאום הוא ההוכחה המובהקת, הכתובה, המיושמת, שאין שום דבר סביר במדינה הזאת. מה קיבלנו? קיבלנו (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ממשלת גירוש וייהוד, ממשלה שמתנהגת ממקומות של נקמה ועוינות כלפי כל מה שהוא ערבי במדינה הזאת; ממשלה שמשליכה אל הקיר את הצרכים שלנו, ששמחה על הרצח שלנו. אם היא לא הייתה כזאת, היא הייתה עוצרת את מפל הדם ברחובות שלנו, לא הייתה מרשה לילדינו להפוך ליתומים ולנשינו להפוך לאלמנות. קיבלנו ממשלה מתנחלת פשיסטית אשר רוצחת את אנשינו בפלסטין, הורסת את בתיהם ושורפת את העצים שלהם. קיבלנו ממשלה שהורסת את בתינו ומשאירה את ילדינו חסרי מחסה, מותירה את ילדינו ישנים ערומים בנגב, בגליל, במרכז ובכל מקום שהוא ערבי; ממשלה אשר פורצת לאל-אקצא שלנו ומשחיתה אותו. 
+
+ אחיי, אחיותיי, מערכת המשפט בישראל מעולם לא הייתה הוגנת כלפינו, אפילו כאשר נרצחים ילדינו על ידי אנשי המשטרה עצמה. אנשי המשטרה היו אמורים ועודם אמורים במדינה דמוקרטית להגן עלינו בתור אזרחים ילידים, אולם זה לא קרה מעולם. אני אומרת לכם בתקיפות שהדמוקרטיה נמצאת וקיימת רק היכן שאין לא כיבוש, לא עוני, לא רצח, לא גזענות ולא אזרחים מדרגה ראשונה, ואחרים – שיכה בהם המבול. רק שם נמצאת הדמוקרטיה, ובטוח שהיא רחוקה מאוד מכאן. 
+
+ הקריאה האחרונה שלי אליכם, אנשיי בחברה הערבית: בתחילת השבוע הבא, ביום ראשון הבא, ב-30 לחודש זה, ישנה יוזמה של ארגונים חברתיים לצעדה והפגנה מסיבית במרכז תל אביב, כדי שהחברה היהודית וכל העולם יראו מה קורה לנו בחברה הערבית, אשר סובלת מהפשע המאורגן ומשלמת את המחיר הכי יקר שניתן, בחיי בניה ובנותיה. שם הצעדה הזאת הוא "צעדת המתים". אני קוראת לכם שתהיו כולכם חיים ותזעקו את זעקתם בקול רם ושתהיו שותפים להשמעת הזעקה הזאת לכל העולם. מי ייתן, מי ייתן והיא תישמע. תהיו בריאים.)
+
+
+תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. 
+
+
+ בוקר טוב, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, כנסת כמעט ריקה, למרות שאנחנו בפתחו של יום שכנראה יירשם כיום היסטורי, שיירשם כיום שקרו בו דברים שישנו את פני הארץ הזו. אבל בכל זאת, השבוע הזה התחיל כאשר במוצאי שבת כתב ובישר השר בן גביר: "שבוע טוב, בר הסלטים פתוח". כן, באותה המידה שהוא גזען ולאומן, בן גביר הוא אידיאולוג לא צבוע, ודווקא יודע טוב מאוד מה הוא רוצה. 
+
+אל מול המחאה הגוברת מנסים בקואליציה לשכך את הכאב בכך שאומרים שאחרי שיעבור החוק, הכול יהיה בהסכמה ובריסון. חלקים באופוזיציה ממשיכים לשחק לידיהם ומגלים התקרנפות פעם אחר פעם, מציעים שוב להתכנס מסביב לשולחן הסחיטה באצטלה של הידברות. בערבית אומרים: (אומרת בערבית ומתרגמת:) ובתרגום חופשי: קבלו את הסודות שלהם מהקטנים שביניהם. בגרסה של ישראל 2023 הפתגם היותר-מדויק: קבלו את הסודות שלהם מגזעניהם. שר נוער הגבעות שתומך ברוצח ברוך גולדשטיין יודע טוב טוב מה הוא אומר. החוק לביטול עילת הסבירות הוא רק הסלט לפני המנה העיקרית. והבר – בר הסלט פתוח, לפי בן גביר, ואנו עוד עתידים לטעום מהמגוון הרחב שלו. החוק הזה הוא הצעד הראשון לפני שישנו את הרכב ועדת השופטים וידאגו למנות שופטים שמרנים, לפני שיבקשו להתגבר על החלטות בג"ץ ויעבירו את החוק למינוי בובות במקום יועמ"שים.
+
+אבל את כל זה כבר אמרו הח"כים והח"כיות שעלו מאז אתמול וסיפרו עד כמה החוק הזה מהווה פתח לשחיתות שלטונית. כל חששם המוצדק, ולא אמרתי אחרת, הוא איך לא ימונה חמור למפכ"ל, ואיך לא תפוטר היועמ"שית, ואיך לא יעמידו לדין חיילים שמבצעים פשעי מלחמה מול טריבונלים בין-לאומיים – רוצים שהם ימשיכו לפשוע ואחר כך יוכלו לנפוש בנינוחות בעולם. ולא שואלים: למה חיילים צריכים לקבל הגנה על ביצוע פשעי מלחמה? ולמה פשעי מלחמ�� צריכים להיות? אני דווקא רוצה להתעכב על השחיתות הפוליטית והמוסרית, על המדינה שהימין חותר אליה בגלוי – ישראל היהודית והסבירה בעיני שריה. וכל העיוורון של רוב חוגי המחאה, שעל אף עוצמתה וצדקת דרישותיה, היא מבקשת לשמר את המצב הקיים, המצב הקיים של אפליה גזענית ודמוקרטיה ליהודים בלבד.
+
+מנמקים את הצורך בעילת הסבירות בכך שלא ייתכן כי בית המשפט יחליף את הכרעת העם. מדוע שהשופט יחליט מה סביר במקום נבחר ציבור, אומרים לנו. אז איזה החלטות סבירות אנו צפויים וצפויות לקבל מממשלת נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר? מי שעומד בראש הממשלה הזו מואשם בפלילים, ולפני שמונה שנים עמד והפחיד את היהודים מפני האזרחים הערבים שנוהרים באוטובוסים לקלפיות ושיקר במצח נחושה שהנהגת הציבור הערבי הולכת תחת דגלי דאעש. סביר, לא? כנראה סביר.
+
+בראש משרד האנרגיה של הממשלה הזו, של ישראל 2023, עומד השר ישראל כץ, שאיים מעל הבמה הזו בנכבה שנייה. זכרו את 1948, אמר לנו. זכרו את מלחמת העצמאות שלנו והנכבה שלכם. תשאלו את המבוגרים אצלכם, את הסבתות והסבים, אמר לנו. במדינת העליונות היהודית  מדוע זה לא סביר? סביר ועוד איך.
+
+גם השר האמון על הביטחון, זה שלמענו יצאו המונים לרחובות כשפוטר על ידי נתניהו, לא בחל באיומים שאם נחזור על הטעות של 1948, הרי שהיהודים יוציאו את הידיים מהכיסים, והמחירים, אמר לנו, יהיו כבדים – ואללה, גם סביר. מי שמתחרה בשר המלחמה על סמכויותיו, מושל הגדה המערבית, סמוטריץ' "גרנדמייזר", אמר שצריך לשרוף את חווארה, ורוצה שאשתו וכל נשות ישראל ילדו בסביבה טהורה מערביות. מה לא סביר בזה, כשהיהודית קודמת לדמוקרטיה?
+
+ושותפו לדרך ולחזון – תומך הטרור המורשע, נער הגבעות שלאחרונה קנה חליפות, רוצה לערוף ראשים בעזה ולמשול באמצעות מיליציות של פורעי חוק בנגב. השר הזה – אזרחים ערבים נהרגים בזה אחר זה, והוא לא מתבייש להלין על זה שפעילי שמאל הפריעו לו במהלך ארוחה עם אשתו. 120 אזרחים ערבים ואזרחיות ערביות נרצחו מתחילת השנה. האם סביר שהשר לביטחון פנים במדינת כל מתנחליה יתפנה לכך? לא סביר בעליל.
+
+מי שעוד יושבת סביב לשולחן הממשלה הסבירה היא השרה הסבירה מאוד מירי רגב, שכינתה מבקשי מקלט כסרטן בגוף שלנו. ועוד שרה לא פחות סבירה, שאמונה על שוויון מגדרי, והדבר הראשון שהיא רוצה לעשות הוא לבטל את הרשות לקידום מעמד האישה ולתמוך בהפרדה מגדרית, כלומר הדרת נשים מהמרחב הציבורי, ועוד שרה עם תגובות מאוד סבירות – מתעצבנת והולכת לשבור אגרטלים בדרך להסברה נכונה. תגידו, מה לא סביר בזה?
+
+לא מספיק לכם? אז השר האמון על ההפיכה הזו, ששקד עליה 20 שנה עד שהתחיל להוציאה לאור, רוצה לשנות את הרכב השופטים שיושב בעליון. הוא טוען שהוא רוצה לשנות את זה להרכב שמבין – בחדרי-חדרים הוא אומר את זה – כי הערבים קונים דירות וגורמים ליהודים לעזוב. 
+
+אז לתפארת מי שהרימו ידיים ב-2018 בעד חוק הלאום, ואני כוללת גם את בג"ץ, שנתן גושפנקה בזה שזרק את העותרים מהמדרגות, ומי שמילאו את פיהם מים פעם אחר פעם מול הגזענות והאפליה הדוהרות, ומי שבשם הביטחון המדומה אין להם בעיה להמשיך להכות פלסטינים ולשתוק מול הפוגרומים של המתנחלים, בעוד הצבא עומד מנגד מול חווארה עולה בלהבות; למען אלה שתמכו בחוק לביטול ההתנתקות, והם יושבים באופוזיציה, תמכו בחוק איחוד משפחות ותקנות האפרטהייד בגדה הכבושה, ורק לפני שבועיים הצביעו בעד נציג הקואליציה בוועדה לבחירת השופטים – אותו קרויזר שאמר שלא סביר שימונה שופט ערבי לעליון אלא אם כן הוא מתחבר לערכי הציונות; לאנשים שישבו באופוזיציה ואומרים שהם נלחמים על הדמוקרטיה, הצביעו לאדם שהתבטא בצורה כזו – בעיניי אותם חברי האופוזיציה שוב מתעוורים ממסך העשן שמייצרת הקואליציה תחת הכותרת של רפורמה משפטית וממאנים לראות את המציאות המתהווה מול העיניים של כולנו;  אז לכם, חברי האופוזיציה, מוגשת היום גרסה משודרגת וטהורה של ישראל היהודית והסבירה. על הכוונת של הממשלה הזו ישנן שתי מטרות עיקריות: סיפוח וטיהור אתני של השטח מפלסטינים והכנעת הציבור הערבי בישראל. כדי לבלום את שתי המטרות הללו ממש ממש לא די בכך שבית המשפט יהיה עליון וחזק, כי בית המשפט העליון, לצערי הרב, הוא זה שנתן גושפנקה לחוק הלאום, לחוק ועדות הקבלה, הכשיר את שוד הקרקעות ונכסי הנפקדים, שתק מול מפעל ההתנחלויות המתרחב והגדל, ושם את חותמו על גירוש קהילות פלסטיניות, כולל גזילת אנשי אל-עראקיב מאדמתם וכפרם, שנהרס כבר 219 פעמים בישראל היהודית והדמוקרטית. 
+ 
+נכון, המאבק בלי בג"ץ עם סמכויות וכוח יהיה יותר קשה, אבל בטוח שבג"ץ לבד לא יציל אותנו מהמציאות החדשה שרוצים לייצר. מי שרוצה לבטל את עילת הסבירות פשוט רוצה להיות פטור מכל ריסון, רוצה לדהור לכיוון שתי המטרות שהזכרתי. במציאות הזו, ההולכת ומתהווה, מקבץ חוקים מבקש לחתור תחת ולעשות קרימינליזציה לזכותה של האוכלוסייה הערבית למאבק פוליטי לגיטימי למען זכויותיה כאזרחים וזכויותיה כקולקטיב. במציאות הזו ייאסר על הנפת דגל פלסטין, יפורקו תאי סטודנטים, ירדפו אחרי ועדת המעקב על כלל מרכיביה, ימנעו מערבים לגור ביישובים שונים; במציאות הזו המאזן הדמוגרפי כאיום אסטרטגי יהיה גם בערים המעורבות, בגליל ובנגב. כן, כן – אנחנו האזרחים הערבים המטרה הבאה לנערי הגבעות, שרוצים לכבוש מחדש, לייהד ולשלוט גם בתוך הקו הירוק. הרי במציאות הזו המתהווה אין קו ירוק. 
+
+ במציאות הזו יוכל שר המשטרה בהינף יד לבטל את התקציבים למאבק בפשיעה לטובת מימון ההתנחלויות, וכמובן – גם מיליציה פרטית משלו; במציאות הזו אותם מתנחלים מנקבים צמיגים, שורפים מכוניות, מרססים בתים, פולשים בשיא החוצפה והאדנות לכנסיות ולמסגדים – ראינו איך הם מתחילים לעשות את זה לא רק בירושלים המזרחית – כשעוברים ליד כמרים יורקים עליהם, מקללים אותם; במציאות החדשה גם ימנעו מהכמרים ללכת עם צלב, ינסו למנוע ולדכא אפילו את הזהות המינימלית של אנשים להיות קשורים לדת שלהם, אלא אם כן היא דת יהודית, כנראה, וימיינו גם בתוך היהודים למי יש את הזכות לדבר על דת ולמי לא. 
+
+ בחיפה ראינו את קבוצת ברלנד הפושעת פורצת לכנסייה יום אחרי יום; רק אתמול הם פרצו לכנסיית מאר אליאס וניסו להתפלל בתוכה. מה זה, כיבוש מחדש? דיכוי מחדש לאוכלוסייה הערבית הנוצרית או השפלה ורצון עז להשפיל? מה בדיוק קורה? איפה המשטרה? מדינת ישראל, שמדברת על חופש הפולחן – רק אצלנו יש חופש פולחן. אחרי שכבר עשו את זה ומנסים ומתפרצים כל הזמן לאל-אקצא ומנסים לשרוף מסגדים, כנראה הגיע תורן של הכנסיות אצל המטורללים הגזענים האלה. 
+
+במציאות הזו ימשיכו להתעלם מ-130 נרצחים ומאלפים החיים בפחד וטרור של ארגוני הפשיעה, אותם ארגוני פשיעה המשתוללים ברחובותינו באין מפריע, שולטים בכלכלה ותכף גם בפוליטיקה. כך תשלח המדינה את זרועותיה הארוכות כדי לשלוט בנו ולעשות תוהו ובוהו בתוכנו, שחלילה לא נתפנה למאבקים העקרוניים נגד האפליה כלפינו, שחלילה לא ניקח חלק במאבק נגד הכיבוש, הדיכוי והמאבק למען חברה שוחרת דמוקרטיה ושוויון מהותי ואמיתי. 
+
+אנשים שואלים אותנו: אם אתם רואים את הסכנות האלה, למה הערבים לא נוהרים למחאה? אז אני אומרת לכם: קודם כול, יש ערבים שמשתתפים במחאה, והם נמצאים בעיקר בתוך הגוש נגד הכיבוש. אבל האוכלוסייה הערבית מדממת, האוכלוסייה הערבית כמעט משותקת מפחד מארגוני הפשיעה. מי שמנסה לשרוד, אין לו את המקום הפנוי להיאבק על ערכי דמוקרטיה, שלא הרגיש ממילא. אז אל תבואו בטענות, תסתכלו גם כן עד כמה המחאה הייתה מכילה, עד כמה המחאה הבינה את הקשר גם בעניין של הפשיעה, שכבר מזמן הפסיק להיות רשלנות וחוסר מעש, אלא מדיניות מכוונת לנטרל את האוכלוסייה הערבית. 
+
+ואותה ישראל היהודית והסבירה בלי עילת הסבירות, נושאת את עיניה לספח את שטחי הגדה המערבית, לטהר את השטח מתושביו הילידים לטובת ארץ ההתנחלויות, המאחזים והחוות. ואני תוהה, חבריי באופוזיציה וגם בהנהגת המחאה, איך אתם לא עושים את הקשר הזה, את הקשר הישר והברור בין ההפיכה המשטרית, מוביליה ויעדה האמיתי? 
+
+ואני חייבת להגיד: דווקא בג"ץ – לא היו לו פסיקות רציניות על עילת סבירות בעניין האוכלוסייה הערבית, אבל בעניין מה שקורה בשטחים היו לו כמה פסיקות מעניינות על רקע עילת הסבירות, וכנראה בגלל זה עילת הסבירות כואבת לימין, רוצים להסיר אותה. אני בהחלט לא ממעיטה ולא מקילה ראש בהשלכות על המרחב הדמוקרטי בישראל, אבל בואו, ההפיכה האמיתית תתחולל שם, מעבר לחומות האפרטהייד וההפרדה. המושא של ההפיכה הזאת הוא לא אזרחים ישראלים בעיקר, אלא נתינים פלסטינים. על הדרך יצטרכו לדכא את כל הישראלים שיתנגדו למטרה הזו.
+
+אתמול הגיעו רבבות של אוטובוסים עמוסים במתנחלים כדי לתמוך בצעדי הממשלה ברפורמה הממשלתית. ברשתות הופצה מפה של באי הפגנת הימין. רובם המכריע של האוטובוסים הגדושים אשר נהרו מההתנחלויות לאותה הפגנה נהרו מההתנחלויות והגבעות מעבר לקו הירוק, תסתכלו על המפות שהופצו אתמול. אלה אותם אנשים ששרים "שיישרף לכם הכפר", רוקדים בחתונת השנאה, הולכים לרסס "נקמה" בלילות בכפר קאסם ואבו גוש; אלה אותם פוגרומיסטים שהבעירו בתים בחווארה, באום צפא ובבורקה. ממש שלשום, כשהמוחים והמוחות האמיצים צעדו לירושלים – ואני לא אומרת את זה סתם, בעיניי כל האנשים שנמצאים במחאה הם אנשים אמיצים שיצאו להגן על מה שראו בעיניהם כיקר להם – כאשר הם צעדו כדי להציל את הדמוקרטיה האתנית ליהודים, נהרג עוד ילד פלסטיני. אני רוצה להקריא עדות של אחד מפעילי "מסתכלים לכיבוש בעיניים", שעמד שם וראה במו עיניו: אחרי אחד הפיצוצים נשמעות צרחות נוראיות, בחוץ ירו בשניים, לאחד בבטן ולאחד בראש. נערי הכפר וחובשים סוחבים אותו בבהילות לחניה וצורחים: אסעף, אסעף – אמבולנס, אמבולנס – אפתח אל טריק – תפתחו את הדרך. בין מקום הירי לחניה יש שובל של דם באורך עשרות מטרים. גם הידיים של החובשים והנערים והרצפה מלאות בדם. עשרות אנשים בחניה, כולם צורחים הכי חזק שאפשר, הרבה רעש. מכניסים את הפצועים למכונית, והיא דוהרת לבית החולים ברמאללה. החיילים עדיין בתוך הכפר. צועקים על אחד מהם: אתם יריתם לילד בראש. הוא מתחיל לצחוק, ומצלם בטלפון האישי את הצועקים. תוך זמן קצר מגיעה הבשורה שחמודי מת. מוחמד אל ביאדי, בן 17, נורה בראש על ידי הצבא המוסרי בעולם.
+
+בסצינה אחרת כולכם ראיתם את המפגין העטוף בדגל ישראל צורח לעבר שוטרים: הבן שלי עכשיו בחווארה, הבן שלי משרת בחווארה. אותו אבא גאה, שכל כך חרד לדמוקרטיה, עד כדי כך שהיה מוכן לעמוד מול זרם המכת"זית ולצעוק, חשב שהזכות שלו לחיות בדמוקרטיה מקורה בעובדה שהבן נמצא בחווארה. מה יותר ישראלי מזה? מה יותר פטריוטי מזה? תגידו לי, מה יותר סביר מזה? מתי תחלחל ההבנה שהזכות לחיות בדמוקרטיה אינה נקנית בדיכוי ודריסה של עם אחר? שלא תיתכן דמוקרטיה עם כיבוש ובטוח לא סיפוח? כששולטים בעם אחר – זו לא דמוקרטיה.
+
+ ביומיים האחרונים שמעתי הרבה את צמד המילים "דיקטטורה צבאית" כלפי קבוצת הטייסים שהודיעו כי הם מפסיקים להתנדב למילואים. אני רוצה לספר לכם על דיקטטורה צבאית אמיתית, כזאת שלא קיימת רק במחוזות הדמיון, אלא במציאות. בדיקטטורה הצבאית הזאת אין את עקרון-העל של הפרדת רשויות, יש רק רשות אחת: רשות צבאית, שהיא גם מחוקקת צווים וחקיקה בלשון שלנו, גם אוכפת את החוק באמצעות חייליה, וגם שופטת באמצעות שופטיה הצבאיים; בדיקטטורה הזאת הצבא ומפקדו הם גורם זר שנכפה על אוכלוסייה הנתונה לשליטתם בלי בחירות ובלי דמוקרטיה. הדיקטטורה הצבאית שם יכולה הכול, בלי בלמים ובלי איזונים. אז על איזו דיקטטורה צבאית אתם בימין מדברים? ואתם, הטייסים שהודיעו שלא ישרתו את המלך אלא רק את הממלכה – מקווה שתזכרו, כשמסך העשן יתפוגג, שהממלכה מפעילה באמצעותכם שלטון צבאי דיקטטורי, ולא תסכימו לקחת חלק בזה.
+
+אז נכון, הממשלה הזו רוצה להשתולל בלי שיעמוד נגדה שום מחסום כזה או אחר. הם רוצים למנות בכירים כאוות נפשם, הם רוצים ליישם מדיניות גם אם היא גזענית או קפיטליסטית או מיזוגינית מבלי שאף שופט יגיד להם "נו נו נו". אבל מה שמדאיג אתכם יותר מכול הוא שהגיעה העת להסיט את המבט רגע לקורבנות העיקריים של כל המהלכים ההרסניים הללו בעבר, בהווה ובעתיד, אלה שהדמוקרטיה לא הגנה עליהם גם כשלשיטתכם היא הייתה בשיא כוחה. בשיא כוחה אנחנו נהנינו משולי הדמוקרטיה האתנית, ובשיא כוחה קיבלנו את הפתיתים שנופלים משולחן הדמוקרטיה היהודית.
+
+ בימים האחרונים אני מסתכלת על מה שקורה וכן מרגישה, כמו כולנו, שאנו חיים בימים היסטוריים. המחאה, אני חייבת להגיד, היא עוצמתית, היא חזקה. אנשים נלחמים על מה שהם מאמינים בו, ויותר מכולם הגוש נגד הכיבוש, האנשים והנשים האמיצים שהבינו שהמלך עירום וצעקו את זה לפני כולם, וגם הבינו שהממלכה תהיה רקובה כל עוד הכיבוש ימשיך.
+
+הממשלה הזו, ממשלת ימין מלא מלא, היא קריקטורה שמקצינה הרבה מהדברים הקיימים. יש לנו הזדמנות היסטורית. אם כבר הציבור ברחובות דורש דמוקרטיה, בואו ננצל את ההזדמנות ונבנה דמוקרטיה אמיתית, דמוקרטיה לכלל האזרחים וגם לנתינים שישתחררו מהדיקטטורה הצבאית; בואו נבנה חברה שמאמינה שלכולם יש זכויות, לא רק לאלה שמשרתים את המלך או את הממלכה, אלא בהיותם אזרחים; בואו נבנה חברה שמאמינה שהסביר הוא סביר לכולם ולטובת כולם; בואו ננצל את ההזדמנות שיש שיח על דמוקרטיה ונגדיר לעצמנו שבלי סיום הכיבוש לא תהיה דמוקרטיה אמיתית, וגם מבלי שכולם יבינו שאין עליונות – אין עליונות, לא יהודית ולא ערבית; יש עליונות לערכים אנושיים, לערכים של שלום, של צדק, של זכויות. את החברה הזו, הסבירה ביותר, תאמינו לי, אנחנו רוצים לבנות, ולכן צריך להתנגד להפיכה שקורית לנו מול העיניים, זו שיוצרת מסך עשן, וגם זו שיוצרת את המציאות של המשך כיבוש, סיפוח וקולוניאליזם וחברה ערבית מרוסקת.
+
+
+תודה. חבר הכנסת גדי איזנקוט, בבקשה.
+
+
+יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, לפני כמה ימים נערך יום זיכרון ממלכתי לזכרו של זאב ז'בוטינסקי, שלפני 100 שנים כתב את המאמר "על קיר הברזל", מסמך מכונן לתפיסה הציונית ולתפיסת הביטחון העתידית. עושה רושם שמי שמתיימרים להיות ממשיכי דרכו גמרו אומר לחתור תחת קיר הברזל ולערער את שני האדנים שעליהם נבנתה המדינה כיהודית ודמוקרטית. בקרוב תחל ההצבעה על חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 5) (עילת הסבירות) כחלק מתוכנית רחבה יותר, תוכנית רחבה יותר לשינוי פני מערכת המשפט והמשטר בישראל. תפנית אסטרטגית היא מושג שבדרך כלל ייחדנו בהערכות מצב שנתיות לאויבים שלנו. לראשונה אנחנו רואים שתפנית אסטרטגית שלילית שפוגעת בחוסן הלאומי ובביטחון הלאומי של ישראל נגרמת לא על ידי כוח עליון, לא על ידי אויב חיצוני, אלא על ידי החלטת ממשלת ישראל שמטלטלת את המדינה. 
+
+כבר כמה שנים שאני לא בתפקיד ביטחוני, ובכל זאת אני רואה חובה להרים דגל; להרים דגל אדום על העובדה שהחקיקה שמטלטלת את המדינה ואת מערכת הביטחון מתרחשת בימים שבהם היקף האיומים על ישראל החמיר מאוד, באופן שהיה צריך להביא הנהגה אחראית ושפויה להקפיא את המצב ולהתמקד באתגרים האמיתיים של החברה הישראלית – לא רק אותם אתגרים שראש הממשלה עמד פה לפני שבעה חודשים והקריא, אלא אתגרים שהחמירו מאוד בחצי השנה האחרונה. חלק מזה כתוצאה מהאופן שבו האויבים שלנו רואים את מה שמתרחש במדינת ישראל. זה נכון להחמרה בתוכנית הגרעין האיראנית, שנמצאת במקום המתקדם ביותר; זה נכון לתפנית שחלה בזירה הצפונית בארגון חיזבאללה, שמזהה חולשה וצובר ביטחון רב. אפשר לראות את זה גם בחיכוך היום-יומי וגם במעשים של הפרת ריבונות, ובהחמרת ההסלמה וגל הטרור בזירה הפלסטינית. 
+
+בימים האלה נדרשת מערכת הביטחון למקד מאמץ מול איומים. לצערי, הטלטלה והתפנית שהשיתה עליה הממשלה מחייבת את המערכת, ובעיקר את צה"ל, לעסוק במניעת התפרקות של יצירה מופלאה בחברה הישראלית, וזה צה"ל כצבא העם. 
+
+ צמד המילים "ביטחון לאומי" עוות מאוד בשיח הפוליטי הציבורי והביטחוני במדינת ישראל. בחצי השנה האחרונה הוקם המשרד לביטחון לאומי. בתחום שלו הוא כשל כישלון חרוץ, ובכל זאת, כדי שלא יהיה בלבול, ראוי מעת לעת להזכיר שביטחון לאומי אמיתי, לא הבלוף שאנחנו חווים בחצי השנה האחרונה, הוא מצב המבטיח את היכולת הלאומית להתמודד בכל הנסיבות מול איומים, ובעיקר איומים קיומיים, ולקדם את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. לצערי לא התקיים דיון רציני על האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. ממשלת נתניהו אישרה כלאחר יד את 13 האינטרסים הלאומיים של ממשלת בנט-לפיד. ממשלת ימין על מלא מלא אימצה את 13 האינטרסים בלי לשנות אות, בלי לשנות פסיק. זה מעיד משהו על הרצינות. ובכל זאת, היה ראוי ששרי הממשלה וחברי הקואליציה יקראו את האינטרסים הלאומיים, אולי זה יעזור לכם לקראת הערב להתמקד ולהתפקס על מה הדבר הנכון למדינת ישראל. 
+
+ הבסיס האיתן של ביטחון לאומי הוא צה"ל. הייעוד של צה"ל, שהוגדר עם הקמתו, הוא חד וברור: להגן על המדינה, להבטיח את הקיום שלה ולנצח במלחמה. בימים האלה של פערים, סדקים, אמירות חסרות אחריות של שרים מתלהמים, ששולחים לכלא טייסים שהתנדבו שנים ארוכות וסיכנו את החיים שלהם, שולחים אותם לעזאזל ולעוד כמה מקומות – צה"ל הוא תעודת הביטוח של מדינת ישראל, ואנחנו צריכים לבלום היום בלימת חירום כדי לאפשר לו להתמקד בייעוד שלו. 
+
+אני מבקש לדבר על צה"ל, צבא העם, על חוק הגיוס. חוק הגיוס, שבעיניי, שוב, הוא יצירה מופלאה של החברה הישראלית, שדורשת שירות חובה מכל בן ובת 18 שהגיע זמנם לשרת את מדינת ישראל ולחזק את הערבות ההדדית בין אזרחי המדינה. יש עם זה קשיים לאורך השנים. זה לא סוד שאחוזי הגיוס הלכו וירדו, אחוזי ההשתמטות עלו וגדלו. ובכל זאת, לפני שלושה שבועות, או יותר נכון ב-25 ביוני 2023, קרה אירוע חמור שלא קרה מאז קום המדינה: יושבת ממשלת ישראל ומקבלת החלטה, החלטה 682, שמורה לשר הביטחון להימנע מגיוס תלמידי ישיבה. אני מכבד מאוד לומדי תורה; אני מדבר על אותם אלפים שמשוחררים כשהם לא לומדים תורה ועושים דברים אחרים, וראשי הקהילה החרדית מכירים את זה ויודעים את זה, ואנחנו רואים את הירידה שחלה בשנים האחרונות. ובכל זאת, כשעומד ראש ממשלה ומדבר על חוק-יסוד: הצבא, אני רוצה להזכיר לו שחוק-יסוד: הצבא קובע שצה"ל נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון, אבל כשהוא ירד ארבע שורות למטה, הוא יגלה שיש חוק נוסף, שמטיל על צה"ל את האחריות לגייס לשירות חובה על פי חוק, ובהחלטה הזאת הוא למעשה דורש מצה"ל וממשרד הביטחון להימנע מגיוס חובה על פי החוק. אחרי זה באו מילים גבוהות על אכיפה בררנית ועל שמירה על חוק. והאמת ידועה. יש פגיעה מתמשכת לאורך שנים. אתמול בערב נחשפתי למכתב ששלחו 6,000 אימהות בחזית לרמטכ"ל, שבו הן מודיעות לרמטכ"ל שהן יפעלו שהבנים שלהן לא יתגייסו. זו תחילת פירוק צה"ל כצבא העם, אלא אם כן ראש הממשלה, בפעם ה-102, יתעשת ויראה את האינטרסים הלאומיים, ולא את האינטרסים המפלגתיים, הפוליטיים והאישיים הצרים. 
+
+ כיום אנחנו במצב שבו רק קצת יותר מחמישה מכל עשרה חייבי גיוס, מתגייסים. המשמעות היא ברורה מאוד: במקום לשבת ולעשות הכנות רציניות, מחפשים טריקים ושטיקים איך להעביר את חוק-יסוד: לימוד תורה, איך להעביר פסקת התגברות שתאפשר להתגבר על צה"ל כצבא העם, ועוד תרגילים אחרים, ועוד בחוצפה גדולה עומדים פה ומדברים על סרבנות ומדברים על התנדבות. אז מובן שאני מעודד גיוס, ואני אף פעם לא השמצתי את אלה שלא מתגייסים, יש כאלה מהסיבות הנכונות; אני מעודד התנדבות ומוקיר אותם על זה, ואף פעם לא השמצתי את אלה שלא מתנדבים; אני מעודד הליכה לקרבי, ואני אף פעם לא אמרתי מילה רעה על אלה שמשרתים ועושים כמיטב יכולתם. מובן שסרבנות היא מחוץ לשיח, נקודה. צריך לשמור את צה"ל צבא העם חזק, וכולנו מתנגדים לסרבנות. אבל מה שאנחנו רואים הוא שכדי להטות את השיח בחברה הישראלית מישהו דואג לדבר על סרבנות. עד עכשיו לא היה חייל אחד, קצין אחד, שסירב. ולכן מטים את השיח ומשנים אותו, ורואים גם בשבוע שעבר סרטון עלוב, שמקבל גיבוי משני שרים שתוקפים את הטייסים ומצביעים על פערים בין חיל האוויר לבין חילות היבשה. זה מעיד על התחתית שהגענו אליה, ואני אומר את זה כאחד שראה מאות רבות, אם לא אלפים, של פעולות הירואיות עם סיכון גדול מאוד גם בתקיפות וגם בחילוצים. 
+
+במשפטי סיום אני אומר שאנחנו נמצאים בימים גורליים שישפיעו על עתיד המדינה. צריך להפסיק את ההימור של חצי השנה האחרונה, שבו נושא שהיה בשולי השיח הציבורי לפני שבעה-שמונה חודשים, השתלט על החיים שלנו ומאיים היום להגיע בקריאה שנייה ושלישית עם הנוסח הקיצוני ביותר. אם הוא יעבור, זו תהיה בכייה ל��ורות – בכייה לדורות, כי זה יביא לשלב ראשון בתוכנית גדולה יותר, זה יביא לפגיעה חמורה בבקרה המשפטית על פעולות הממשלה, זה יביא ויגדיל את הפתח לשחיתות במגזר הציבורי. אני מקווה מאוד שתהיה התעשתות. אבל הדבר שצריך היום לעמוד לנגד כל מי שירים פה יד הוא תמונת אויבים חמורה, תמונת איומים שאני לא זוכר עשרות שנים, ודי להביט בשתי שורות של שני מסמכים שאמ"ן הוציא בחודשים האחרונים. הוא מוציא מסמך חסר תקדים שאומר שההרתעה הישראלית במרחב נפגעה. לדעתי, מאז הקמת המדינה, מאז הקמת צה"ל, לא יצאה התרעה כזאת, וממשלת נתניהו הגיעה להישג המפוקפק הזה. הנקודה השנייה היא עלייה ברמת הסבירות להסלמה עד כדי מלחמה; די היה באמירה הזאת כדי לעצור את מחול השדים ולהתמקד בארגון ובהכנה של מערכת הביטחון, וגם ליצור הסכמה רחבה ככל האפשר בחברה הישראלית. 
+
+ בעוד שלושה חודשים נציין 50 שנים למלחמת יום כיפור. כשמסתכלים היום מה העסיק את הציבור הישראלי ואת התקשורת הישראלית חודש לפני, שבוע לפני, יום לפני, רואים שזה שום דבר שהעיד על מה שהתרחש ב-6 באוקטובר 1973. הפתרון – לא הבעיה – הוא צה"ל כצבא עם ממלכתי, שהוא מקור עוצמה של מדינת ישראל, שמבטיח את הביטחון, את הקיום, גם בימי שגרה, כשאזרחי ישראל חושבים שהימים הם ימים רגילים. צה"ל פועל כבר שנים ארוכות 24/7 במערכה בין מלחמות, וכשיש מלחמות, כולם נדרשים ובאים. אנחנו רואים בימים האחרונים פגיעה בעוצמה של צה"ל, גם במילואים, שהוא עיקר הכוח של צה"ל, גם בהשפעה על אנשי הקבע, ולקראת חוק הגיוס, שעשוי לעבור ויהיה טרגדיה לחברה הישראלית, גם טרגדיה לחברה החרדית, אם חושבים שמביאים הישג לציבור מסוים. ולכן אנחנו בדקה ה-90; אנחנו בדקה ה-90 כדי לקרוא לנהוג באחריות, בממלכתיות, להשפיע על החלטות שיחזקו את מדינת ישראל כיהודית, דמוקרטית, ליברלית ועוצמתית ברוח מגילת העצמאות, ולא בכיינות וסיפורים על איך זה ייתפס בבייס. היום, מחר ומוחרתיים הם ימים גורליים, שאני מקווה שיביאו את 64 האנשים בקואליציה לשקול שיקולים ממלכתיים, רציניים וענייניים. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. 
+
+
+בוקר טוב, אדוני היושב בראש. בתחילת דבריי אני מבקש לשלוח איחולי החלמה לראש הממשלה, שעבר הלילה ניתוח השתלת קוצב לב. אני מאחל לו עוד שנים ארוכות של חיים טובים ובריאים, גם אם אני יריב פוליטי. הוא לא רוצח, כמו שכינו את קודמו מעל דוכן זה; הוא לא נבל, כמו ששר בממשלתו קרא לראש הממשלה הקודם נפתלי בנט, "לך"; הוא לא עומד בראש ממשלה מקוללת, כמו שחברי כנסת מהצד שלו, כולל השר קרעי, אמרו על הממשלה הקודמת. זוהי ממשלה נבחרת, יריבים פוליטיים. אינני שונא אותם; אני יריב פוליטי מר שלהם, וכשהכול יירגע, ראוי שיעביר ראש הממשלה את חברי ממשלתו שיעור בהליכות ונימוסים. כי זה ממשיך, זה לא עוצר, ואני אמשיך בדבריי לפרט את זה. 
+
+ללא קשר לכך שאני מאחל לו החלמה מהירה, פעם נוספת ראש הממשלה כנראה לא אמר דברי אמת. ראש הממשלה איננו אדם פרטי, והציבור חייב לקבל מידע מדויק בקשר למצבו. הייתה פה התנהלות של רפובליקת בננות. הסתירו מהציבור את המצב הבריאותי הלא-פשוט של ראש הממשלה. ישראל, כך אני מקווה, עדיין דמוקרטיה, והציבור צריך לקבל תשובות. אני חייב להודות שזה מעלה שאלות באשר לכשירותו של ראש הממשלה לתפקיד שהוא ממלא. כי איננו יודעים בכלל מה עוד מסתירים מאיתנו. 
+
+68% מהסטרטאפים במדינת ישראל מתכוונים לעזוב או להעביר את הכספים למדינה אחרת. זו הידיעה שהופיעה באחד מהעיתונים הכלכליים אך לפני יומיים – טירוף. הקטר הכלכלי של המשק הופך להיות רכב מקרטע, פגיעה ממשית בכלכלה – והכול על ידך, אדוני ראש הממשלה. כן, אני אקרא לך אדוני ראש הממשלה, אני מכבד אותך כראש הממשלה. 
+
+שמעתי את חבר הכנסת קיש אך לפני יום, נדמה לי ביום האתמול, מתלונן על הפגיעה, על חוסר השוויון בשירות. זה אותו חבר הכנסת קיש, או השר קיש, שלפני כמה שנים על גלי אותה מהפכה, הייתי אומר, או מגמה של מילואימניקים שקמה ואמרה: שירות חובה לכולם, הוא עמד מול משרד ראש הממשלה, מול דוכן מאולתר, ואמר: שוויון שירות לכולם. בסדר, אין לי מה לצפות מהשר קיש, באמת. אני לא רוצה לדבר בו סרה, כי הוא שר. אני לא אנהג כמוהו. מחאת המילואימניקים – זה הגל שאתה רכבת על גבו, השר קיש, וככה הגעת לכנסת. שמעתי דברים אחרים ממך כשעמדת על אותו דוכן: שוויון, שירות חובה לכולם. כל הערכים שלך – הכול הלך לקיבינימט, אין לי מילה אחרת להגיד. ערכים שהיו שווים רק לעת ההיא. היום הם אחרים. 
+
+אני שומע הרבה דברים על דיבור על סרבנים, על עשרות אלפי אנשי מילואים שאומרים: לא נגיע, כי החוזה בינינו לבין הממשלה הופר. לא מדובר בסרבנים, מדובר בהפסקת התנדבות עד שהמהפכה הנוראית הזו, שתפגע בבית המשפט העליון, תיעצר. הם לא הסרבנים. אני בעד שירות, בעד התנדבות. כך חינכו אותי הוריי – מדינה לפני משפחה. זה החינוך שקיבלתי. כפי שאתם רואים, אני עם זקן, ואני נמצא באבל על לכתה של אימי לבית עולמה. כשעמדתי על מיטתה, אמרתי – ואנחנו משפחה שכולה – שכאשר היא תיפגש למעלה עם שלושת האחים שלי ועם אבא שלי, אינני מבקש דבר, שתבקש יחד עם שוכני שמיים רחמים על עם ישראל וארץ ישראל. כך חינכתם אותנו, הוריי היקרים, מדינה לפני משפחה. אנשי המילואים והטייסים היקרים אינם הסרבנים; הממשלה היא אשר הפרה את החוזה עם המשרתים. 
+
+ אך לפני יומיים או שלושה הופץ סרט איום ונורא ששני שרים המשיכו להפיץ. זה בדיוק מה שאתם עושים – מרסקים את החברה הישראלית. שני שרים. לזכות אחד מהם ייאמר – השר מיקי זוהר הבין את הטעות, התנצל והוריד את הסרט מייד, אבל השר לביטחון לאומי, הבלוף הזה שלא עשה מימיו שירות צבאי, שלא הפעיל מימיו איזושהי מערכת, שהיה נער גבעות, ואך לפני כמה ימים ראינו אותו מול המיקרופונים ובהיסח הדעת או שלא במודע נפלט לו – השר שאחראי לאכיפת החוק אומר לאותם נערי גבעות: רוצו לגבעות, תפרו את החוק – השר הזה ממשיך להפיץ את הסרט, ואומר: אני עומד מאחוריו. זה השר שלא שירת אף יום אחד; זה השר – יש כבר 122 הרוגים במגזר הערבי אם אינני טועה; זה השר שהבטיח לנו שיהיה פה גן עדן, כי הוא בא למגר את הפשיעה ולהחזיר את המשילות – חתיכת לא יוצלח; זה השר היחיד שיושב פה והורשע בעבירה שיש עימה קלון – בתמיכה בטרור. והוא כל הזמן מדבר על חברי כנסת אחרים מהמגזר הערבי, שהם תומכי טרור. הם לא הורשעו – אתה הורשעת, אתה העבריין, חתיכת לא יוצלח. 
+
+כיפת הברזל הנותנת הגנה למשרתי צה"ל, מוסד, שב"כ, משטרה היא בית המשפט העליון. שקול, מאוזן, עושה צדק – ככה הוא נתפס בעולם. הוא ספינת ההצלה של כל המשרתים לסוגיהם. שמעתי – הופיעה איזו ידיעה קטנה שיש מלשינון בבית המשפט בהאג, ומבקשים מהציבור לבוא ולמסור שמות של משרתים במדינת ישראל לסוגיהם. כאשר כוחו של בית המשפט העליון ירד ולא יהיה בכוחו לקבל ולהגן על המשרתים למיניהם, יש סיכוי לכל אחד מאיתנו, או לפחות לחלק מאיתנו, כשיגיע לאדמת אירופה, להיעצר ברדתו מהמטוס ולהישפט בהאג. זה מה שאתם רוצים לעשות לבית המשפט העליון. איזו בושה. 
+
+צה"ל הוא צבא העם; רוח צה"ל היא הרוח האיתנה שמגינה עלינו, רוח שבה בשדה הקרב כתף אל כתף מסתערים אל פני אויב ללא חת כדי להגן על המדינה הזאת. שמעתי את דברי ההבל של חבר הכנסת אלמוג כהן בגנות הטייסים. איך אמר? הוא בז להם. חבר הכנסת כהן מצטרף לשרה גלית דיסטל, שגם בזה לאותם טייסים אמיצים שמגיעים בכל שבוע לפעילות יומית ומסכנים את חייהם בעצם הטיסה על מטוס קרב, ולשר קרעי, ששלח את המילואימניקים לעזאזל. איזו בושה. ומה אומר חבר הכנסת כהן? נפתח קורסים למועמדים מהפריפריה. איזה דברי הבל – כאילו הקורסים ב-30 השנים האחרונות, 40 השנים האחרונות, 50 השנים האחרונות, מאז קום המדינה, לא פתוחים לכל אותם ילדים שלנו, המוכשרים. קורס הטייס פתוח לכולם, אדון אלמוג כהן. אגלה לך משהו: בקורס האחרון סיימו 33 חניכים ממיטב בנינו. בין החניכים סיים נווט קרב מ'; נווט קרב מ' הוא נכדו של בן דודתי. אגיד לך עוד משהו: מ' – אימו כורדית ואבא שלו מרוקאי. אז על מה אתה מדבר? הם מיטב בנינו. אימא שלו כורדית, ואבא שלו מרוקאי. איזו טיפשות, איזה חוסר הבנה. כן, זכית לידיעה באחת מחדשות היום, ובזה זה נסתם, הטיפשות הזאת. 
+
+אדוני ראש הממשלה, אני מאחל לך כי התיקים נגדך ייסגרו. נכון שאתה לא מאמין שאני, יריב פוליטי, אומר את זה – הינה, אני אומר את זה גם כקצין משטרה בכיר, למרות שאני מבין היטב חלק מהתיקים, לפחות את תיק 1000. אני מאחל לך שהתיק ייסגר. זה לא טוב שעוד ראש ממשלה ייכנס לכלא, זה לא לכבודה של מדינת ישראל. ואני סולח לך על הכול. על דבר אחד לא אסלח לך, ההיסטוריה לא תסלח לך – על ריסוק החברה הישראלית, על "אנחנו" ו"הם". הדבר נעשה, וההיסטוריונים יבואו איתך חשבון. פגעת בחוסן הלאומי, פגעת בכלכלה, פגעת בחוסן הצבאי, פגעת באחדות העם, פגעת בכל דבר שהוא קדוש לנו. 
+
+הצעת חוק-יסוד: השפיטה לא הופיעה במצע הליכוד. זה חלום בלהות שקדחו שר המשפטים ופורום קהלת. מגיעים שני מיליארדרים מארצות הברית, מקימים פורום, מעמידים בראשו אנשים שרוצים להפוך את מדינת ישראל. משוכנע אני שהיושב במרומים יבוא איתכם חשבון, תרדו מנכסיכם. למען מדינת ישראל זאת הבקשה שלי. ואנשי פורום קהלת ההזויים, שפגעו בקדוש לנו, בכל היקר לנו – גם איתכם יבואו חשבון. 
+
+שמעתי את חבר הכנסת עמית הלוי מתבטא נגד השביתה המתוכננת במגזר העסקי. "חוסר אחריות", הוא קורא לזה. ומה הוא אומר? אני מצטט אותו בחוק: זה יבוא לפתרון בחוק. מה תעשו, דיקטטורה שתאסור גם על העסקים לשבות? זה מה שאתם מתכננים, דיקטטורה עד הסוף, איסור שביתה? זו אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה. תקשיב לעצמך, על מה אתה מדבר. נביא פתרון בצורת חקיקה – בושה וחרפה. אין הצעת חוק לגיטימית שהבאת – חוק המתנות, עוד כל מיני חוקים הזויים. לא מביאים את הצעת חוק-יסוד: השפיטה מטעם הממשלה, אז ממציאים איזה משהו, שהחוק מובא מטעם ועדת חוקה. חבר הכנסת רוטמן הוא המוציא לפועל – חוק מושחת שבא לפגוע באזרחי ישראל ובבית המשפט העליון. זה חוק שיעודד שחיתות שלטונית. בית המשפט העליון אינו יכול יותר להעביר ביקורת על מהלכי הרשות המחוקקת או המבצעת. כאשר הוסרה היכולת לביקורת שיפוטית, נפגע החוזה בין העם לבין הממשלה, נפגע החוזה בין המדינה לבין האזרחים. מעתה, כאשר בית המשפט העליון אינו נחשב, יהיה ניתן לעצור בכל אחת ממדינות אירופה ל��בשי מדים, כפי שאמרתי. 
+
+ קידום החקיקה באופן חד-צדדי על ידי נתניהו, לוין, רוטמן וחבריהם גורם לפגיעה אנושה בכלכלה, בביטחון, בחוסן הלאומי, וקורע את העם. צריך לעצור את החקיקה הנוראית הזאת באופן מיידי. נתניהו נסחט, הוא חלש מתמיד. לא כך אנחנו מכירים אותו. הוא נסחט על ידי חבורת לוין-רוטמן המטורללת, שגוררת מדינה שלמה לתהום הכלכלית, לתהום החברתית, לתהום המדינית ולתהום הביטחונית. ואני שואל – איך הצלחתם בשבעה חודשים לרסק מדינה משגשגת, הרביעית בחוסנה הכלכלי בעולם, הרביעית, סטרטאפ ניישן? 85% מעבירים את הסטרטאפים מהמדינה. איך? תסבירו לי איך חלום הבלהות שיריב לוין חולם עליו זה 20 שנה לפי דבריו – ואני רואה סרטון שאך לפני אינני יודע כמה חודשים הוא הוציא אותו, ובו הוא אומר באופן ברור בקולו הוא: אם החקיקה הזאת תעבור, מדינת ישראל תהפוך למדינה לא דמוקרטית. אז מה אתה עושה, שר המשפטים? גורר מדינה בריאה לתהום? ראש הממשלה פוחד ממך, אני מודה. ראש הממשלה פוחד ממך, פוחד מהקיצונים, פוחד מסמוטריץ', פוחד מבן גביר, מכל אותם משיחיים שיביאו עלינו, חס וחלילה, חורבן הבית. 
+
+ אבל אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לדבר אליך: כאשר – אני מאחל לך עד 120, אבל כל אחד מאיתנו בסופו של דבר הולך לדרכו – ישבו כמה היסטוריונים, או אפילו בסיום תפקידך, ויכתבו את ההיסטוריה שלך, בספר עב כרס, יש להודות – נכון, אתה ראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן, יותר מבן-גוריון, זה נתון, fact. הדף הראשון יהיה על ימי ילדותך; הדף השני על הצבא, על סיירת מטכ"ל; הדף השלישי על הזמן ששהית בארצות הברית – בנג'מין ניתאי; על הלימודים שלמדת; הדף הרביעי – הפתעה – התפקוד שלך כשר אוצר טוב שהציל את כלכלת ישראל באומץ. אתה – היה לך האומץ להוריד את קצבת הילדים, להוריד הוצאות ממשלה מטורפות כדי לחסוך ולהחזיר את מדינת ישראל. כולם שכחו שאתה הראשון שפגעת בקצבאות הילדים. אתה. ועוד בין 350 ל-400 עמודים יהיה איך הצלחת לרסק את מדינת ישראל, איך הצלחת לרסק את החברה, איך הצלחת לעשות הפרד ומשול, איך הצלחת לחמם כדי שנשלח יד באחיו, איך הצלחת להפוך את הצבא, חס וחלילה, לא לצבא העם, ואיך פגעת בכולנו. על זה ההיסטוריה, אדוני ראש הממשלה, לא תסלח לך. ואני יודע כמה חשובה לך ההיסטוריה, איך תיזכר בהיסטוריה של מדינת ישראל. נתון אחד יהיה שם אמיתי וברור: הכי הרבה זמן כראש ממשלה. אבל שאר העמודים, מעבר לעמודים הראשונים – ריסוק העם בישראל והבאת חורבן. 
+
+ יש לי עוד הרבה דברים להגיד אבל אני ארוץ לסוף. אני עוד פעם רוצה לחזק את הטייסים, את אנשי המילואים, את אלה שהקדישו את חייהם, נפשם וזמנם לחוסן הלאומי של מדינת ישראל, לחוסן הצבאי של מדינת ישראל. אני רוצה להודות למאות אלפי האנשים שקמו ויצאו ממשבצת הנוחות כדי להפגין ולהילחם על המדינה שלנו, המדינה שלנו לדורות הבאים. אין לנו הזכות לוותר על המדינה. 
+
+ אני מניח שרוב חברי הכנסת לא ראו את הסרט "אגדת החורבן". אדוני ראה אותו? לא. אני מציע לכל חברי הכנסת. לפני שנתיים וחצי חיפשתי היכן לראות את הסרט ומצאתי אותו בסינמטק. לצערי הסרט לא תפס תאוצה כי הוא סרט אנימציה. הסרט מתאר בצורה הכי ברורה את אגדת החורבן – איך אנחנו הלכנו לאלפיים שנות גלות. הסרט מתאר את הוויכוח בין הקיצוניים לבין המתונים – מה לעשות, האם לצאת ולהילחם ברומא; הקיצונים הציתו את התבואה בבית המקדש בירושלים, שהייתה מספיקה להרבה שנים, ואז מתוארת הסצנה שצריכה להפ��יד כל אחד מאיתנו: הנציב הרומי עומד במקום שנמצאת היום מודיעין, על הדרך הרומית המובילה לירושלים; היא קיימת עד היום, לקחתי את הפלוגה שלי למסלול אלונקות שם כי זה פשוט קריעת תחת ללכת על האבנים האלה. אומרים לו מפקדי הצבא שלו: בוא נעלה על ירושלים. אומר להם הנציב הרומי: אין לנו לאן למהר, היהודים אוכלים אחד את השני. 
+
+ לא היה אוכל בירושלים, הציתו את האסמים ולא הייתה ברירה. הרעב גבר, ופיזית הורידו נתחי בשר מהמתים ואכלו. זה המקום שאתם רוצים להביא אותנו אליו? אדוני ראש הממשלה, לאן אתה מצעיד את המדינה הזאת? שורף אסמים. תודה רבה. 
+
+
+ חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. תודה. יש לך שעתיים עכשיו. 
+
+
+ לא, לא, פחות. תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים ערב תשעה באב, יום התענית החמור ביותר, יום המסכם תקופה של אבל על אסון - -
+
+
+ הוא אמר שעה. שעתיים?
+
+
+ אמרתי לו שעתיים, הוא אמר שזה יהיה פחות. אז אמרתי, ניתן לו 25, ובואו נתקדם. הכול בסדר, אין בעיה. 
+
+
+ אני אתחיל שוב. תודה רבה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים ערב תשעה באב, יום התענית החמור ביותר, היום המסכם תקופה של אבל על אסון, חורבן הבית שהוביל לגלות עם ישראל, גלות בת אלפיים שנה. 
+
+ השנה חגגנו למדינת ישראל 75 שנים – 75 שנים למפעל היהודי, הבית היחיד שיש לעם ישראל, שהוקם לאחר אלפיים שנות פרעות, אנטישמיות, גטאות, אובדן של שישה מיליון, משפחות. והינה, אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה של בין המצרים, ערב תשעה באב, ויש מי שמוביל שוב לחורבן הבית. חצי שנה המוני עם ישראל יוצאים להשמיע את צעקתם – פטריוטים שנלחמים עבור המדינה שהם אוהבים. לצערי הם מקבלים יחס מחפיר מהקואליציה, מממשלת נתניהו – באמירות של "נפולת של נמושות", "שלחו אותם לעזאזל", ולאחרונה התריסו בצורה פשוט מיותרת ואמרו ש"בר הסלטים פתוח". אני בטוח שאותו שר שכתב את זה לא ישכח לצום בתשעה באב ולספר אחרי זה כמה הוא אוהב את עם ישראל וחשובה לו האחדות. 
+
+ חצי שנה שלא מבחינים בפחדים של רוב העם; רוב העם, שנלחם עבור כל העם, נלחם עבור הדמוקרטיה של כולנו. חצי שנה שפוגעים פגיעה משמעותית במי שלוקח על עצמו את הנטל. חצי שנה שמפלגים את העם, חצי שנה שמגבירים את שנאת החינם, אותה שנאת חינם הובילה לחורבן הבית הראשון. חוסר ההקשבה והאמפתיה כלפי מי שלא חושב אותו דבר כמוך הובילה לחורבן הבית הראשון. אמרו חכמים: "קול ההמון כקול שדי". קולו של ההמון הוא כמו של אלוהים. אסור להתעלם מההמונים שנמצאים עכשיו מחוץ לכנסת, שנמצאים בכל המוקדים במדינת ישראל וצועקים לאנשים שיושבים בבית הזה: תתעוררו, עוד לא מאוחר, עד שהמעשה לא נעשה עוד אפשר לתקן. 
+
+ ואותם נבחרי ציבור שלא מקשיבים לקול ההמון, שנהנים מהכיסא הנוח פה ורוכבים על גל של הצלחה דרך פילוג ושיסוי בלי להבין את ההשלכות, בלי באמת להיכנס בעובי הקורה, בלי לשמוע את דעתו של האחר, בלי ללמוד את ההיבטים המשפטיים, בלי להבין את ההשלכות האמיתיות על מערכת המשפט במדינת ישראל, על הדמוקרטיה שלנו, על כל מה שאנחנו מכירים וכל מה שהכרנו עד היום – ברשותכם, אלה שקוראים לפטריוטים, משרתי המילואים, "נפולת של נמושות", "לא ציונים" וקוראים להם ללכת לעזאזל לא דרכו בבקו"ם. ואם דרכו בבקו"ם, זה היה לשליש מהזמן, הגדילו לעשות וקראו לעריקות כי, רחמנא ליצלן, משרתות בצבא גם נשים. ואלו שנלחמו למען זה שכל ילד וילדה במדינת ישראל יוכלו לישון בלילה הם אלה שהפחדנים הללו מסיתים נגדם, והם מתעלמים מהסכנה לצה"ל בביטול עילת הסבירות; והם יודעים את הסכנה לצה"ל בביטול עילת הסבירות. 
+
+ לצערי הרב, יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן לא הרשה לפרקליטה הצבאית הראשית להופיע לפני חברי הוועדה ולתת את חוות דעתה מה יקרה ללוחמי צה"ל כאשר תבוטל עילת הסבירות. ואני רוצה לספר לכם: היו ניסיונות בעבר להעמיד את חיילי צה"ל בטריבונלים בין-לאומיים. הסיבה היחידה שזה לא קרה זה בגלל שמערכת המשפט הישראלית הייתה חזקה מספיק, דמוקרטית מספיק ועצמאית מספיק להדוף כל ניסיון של התערבות חיצונית. הפגיעה הזאת שאתם הולכים להעביר בעצמאותה של מערכת המשפט ובהיקף הסמכויות של היועצים המשפטיים בביטול עילת הסבירות תוביל גופים בין-לאומיים למסקנה ברורה: הם פשוט לא יסמכו יותר על מערכת הבקרה בישראל; הם לא יסמכו יותר על החקירה העצמאית שמתנהלת במדינת ישראל, על שיקול דעת היועצים המשפטיים ועל הביקורת השיפוטית האמיתית שמפעילים בתי המשפט במדינת ישראל. מעתה כל חקירה במדינת ישראל תהיה חקירה בסימן שאלה עם אות קין בסופה, כי אי-אפשר לבדוק יותר אם ההחלטה שהתקבלה – אם ההחלטה הייתה סבירה. 
+
+החוק לביטול עילת הסבירות ועוד חוקים שהממשלה הזאת מתכוונת לבטל יפגעו באופן ישיר בלגיטימציה של מערכת המשפט, וזה בהכרח יוביל לפגיעה אמיתית במעמדה המשפטי של ישראל בעולם, ויוביל בסופו של דבר לכך שלא יכירו בחקירות שעושים במדינת ישראל. התוצאה שיכולה להיות לכל הדברים הללו היא שצה"ל יהיה מוגבל בפעולות שלו. כי כאשר אנחנו לא בטוחים שאנחנו יכולים להגן על הלוחמים שלנו מפני הדין הבין-לאומי אז מרווח התמרון פתאום הופך להיות קטן יותר, כי אנחנו לא נסכן את חיילינו מול הדין הבין-לאומי. ואז פעולות שבעבר היו פעולות שבשגרה פתאום יהיו פעולות מסובכות, ולא בטוח שאנחנו כבר נאפשר לצבא לעשות אותן. זאת הפגיעה האמיתית והקשה שממשלת נתניהו מביאה על צה"ל. כי בסופו של דבר האמונה והוודאות של לוחמי צה"ל הן לדעת שההחלטה התקבלה בסבירות עם כל גורמי המקצוע הנכונים – ולא על ידי אנשים לא מוכשרים לשום דבר שלא שירתו דקה בצבא – ואחרי התייעצות אמיתית ובבקרה משפטית. לוחם בצה"ל יודע שהוא יוצא לפעולה מבצעית ויהיה מי שישמור עליו בכל הזירות, כולל בטריבונלים בין-לאומיים בעולם. ברגע שאתם תיקחו את היכולת הזאת לבדוק סבירות מהפרקליטות הצבאית, מהיועצת המשפטית, וכשבג"ץ אפילו לא יוכל לבקר את ההחלטה, אז בפעם הבאה שחיילי צה"ל – לוחמי צה"ל – יידרשו ויואשמו, חלילה, בעבירות של פשעי מלחמה, בג"ץ כבר לא יוכל לתת להם את אותה מעטפת שהוא תמיד נתן והם יגיעו ישירות לבית הדין בהאג. זאת הפגיעה הממשית והאמיתית שכל האנשים שכל הזמן מדברים כמה צה"ל יקר לליבם ולא שירתו דקה בצבא, מביאים עלינו. 
+
+אני רוצה לשאול באמת: מה אתם מצפים ממי שנשבע אמונים למדינת ישראל ואתם מפקירים אותו בשטח? מה אתם מצפים מאותם גיבורים שלא בטוחים שהחלטות הקבינט הן החלטות לגיטימיות, החלטות נכונות, החלטות דמוקרטיות? כשאתם שומעים את האנשים הכי טובים שיש לנו בחברה, שאומרים: אנחנו נשרת את המדינה תמיד, נהיה שם תמיד, נסכן את חיינו עבור המדינה אבל לא נסכן את חיינו עבור הממלכה – מה אתם אומרים לעצמכם? עזבו אותם, שטויות, הם יעשו מה שאנחנו אומרים להם? מה אתם חושבים שיקרה? האנשים האלה הם האנשים הכי טובים, הכי מוכשרים, הכי רציניים שיש לנו בחברה. הגיע הזמן שגם הצ�� הזה בבית הזה ייקח אותם ברצינות. זוהי החובה המוסרית של כל מי שיושב פה, לקחת אותם ברצינות, כמו שזו החובה המוסרית של כולנו לקום ולשרת את המדינה. זו הזכות שלנו, לא רק חובה. אבל יש פה אנשים זחוחים מדי, שהתפקיד עלה להם מהר מדי וחזק מדי לראש, והם מתנהגים כמו – אני אפילו לא יודע למה להקביל את ההתנהגות של השר לביטחון לאומי, שלא מצליח לקבל החלטה אחת נכונה, שמאז שהוא נכנס לתפקיד המשטרה התפרקה לחלוטין, כל שדרת הפיקוד הודיעה שהיא עוזבת, לאחרונה הודיעה גם נציבת השב"ס שהיא עוזבת.
+
+ואני רוצה באמת להבין ולשאול את ראש הממשלה – ואני מאחל לו מפה בריאות – איפה אתה באירוע הזה? מי מנהל את הבלגן הזה שאתה קורא לו ממשלה, כששרים מכפישים טייסים, ואחרי זה אתה תקרא להם לשיחה סגורה בלי מצלמות ותיתן להם מדליות? שרים מתריסים נגד עם שלם ולא שומעים את קולך, שרים שולחים את טובי בנינו ללכת לעזאזל, שרים עולים על הדוכן הזה ואומרים שהיועצת המשפטית היא הסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל; בינתיים הסכנה הגדולה ביותר היא לה, עצמה, כי היא הפכה להיות מאוימת בדרגת האבטחה הכי גבוהה מבחינת השב"כ. איפה אתה? אני מבין שאתה כרגע עסוק בעניינים רפואיים, אבל לא יכול להיות שתפקיר את המדינה הזו לידיים של הקיצוניים ביותר. לא יכול להיות שראש הממשלה שכיהן פה מהיום שאני הייתי נער פשוט נעלם, פשוט הרים ידיים. מה אתה אומר לעצמך – יש לי את העניינים שלי, שיעשו מה שהם רוצים ובסוף נסתדר? זה פשוט לא יכול להמשיך להתנהל ככה. המדינה הזו חשובה יותר מכל מי שיושב בבית הזה.
+
+ואני רוצה לומר משהו לכל חבריי במחלקת הדגים הקפואים: יש מצבים בחיים שאי-אפשר יותר לשבת ולא לומר דבר. יש נקודות קריטיות בחייו של אדם ששם נבחנת המנהיגות האמיתית שלו. אם אתם יושבים בבית הזה ומחכים להוראה משר המשפטים, מיו"ר הקואליציה, מכל אחד שנותן את ההנחיות הללו, ואתם לא מסוגלים לומר: חבר'ה, המושב נגמר עוד שבוע, אנחנו לא נצביע היום, נחכה עוד שבוע וניתן זמן להידברות, זמן אמיתי להידברות – אז למה צריך אתכם? למה צריך את כל הכיסאות הללו פה? שישבו פה ארבעה אנשים וינהלו את המדינה. כי אם באמת אתם רואים את עצמכם כמנהיגים, תשתחררו מהעדר. אל תשתלבו, תובילו. תובילו. צריך ארבעה אמיצים שיקומו היום ויאמרו לראש הממשלה נתניהו ולראש הממשלה האמיתי שר המשפטים ולראש הממשלה השני שמחה רוטמן ולכל ראשי הממשלה, אותם ארבעה אנשים שמנהלים את המדינה הזאת: לא עוד. 
+
+ותקשיבו לקולו של שר הביטחון. שר הביטחון יודע ורואה את התמונה האמיתית של מדינת ישראל. כרגע מדינות אויב מתדרכות את המנהיגים שלהן נגד מדינת ישראל, והתדרוך הוא פשוט: אל תעשו כלום, הם גומרים את עצמם לבד. לא היינו יכולים להגיע למצב הזה בחיים, בשום דרך. ואנחנו רואים שמי שמקבל פתאום ביטחון מהצפון, שמעולם לא הייתה תעוזה גדולה יותר בצפון, מרשה לעצמו. ובכל המקומות שבעייתיים למדינת ישראל פשוט מחכים לראות מה יקרה פה.
+
+ואני רוצה לספר לכם עוד סוד: בזמן שאנחנו מפרקים את המדינה הזאת מבפנים והורסים את הכלכלה והורסים את יחסי החוץ והורסים את החברה הישראלית ואת המפעל הנפלא הזה שנקרא צה"ל, פרויקט הגרעין לא עוצר. אויבינו לא לקחו הפסקה. להפך, הם עובדים יותר קשה והם מבינים בדיוק מה קורה במדינת ישראל. ואת זה מבין שר הביטחון, ואני בטוח שאת זה מבין ראש הממשלה, ואני רוצה באמת לקוות שאת זה יבינו שאר חברי הכנסת שנמצ��ים פה, כי בסופו של דבר צריך מספר מאוד מאוד מצומצם של מנהיגים מהצד הזה – שהעם לעולם לא ישכח. צריך לגנוז את חוקי ההפיכה האלה, צריך לחזור ולעבוד עבור הציבור במדינת ישראל. צריך לחזור ולדבר על יוקר המחיה, שמשום מה שכחנו לדבר עליו. צריך לחזור ולדבר על הגרעין האיראני, ששכחנו לדבר עליו. צריך לחזור ולדבר על הזוגות הצעירים, שכולם שכחו מהם. צריך לחזור ולדבר על מערכת החינוך במדינת ישראל, שבתוך כל הכאוס והבלגן נגמרת לחלוטין. מישהו בבית הזה יודע שתלמידים במדינת ישראל סיימו תיכון ולא קיבלו ציונים? מישהו יודע שלא בטוח אם מערכת החינוך בכלל נפתחת? מישהו יודע מה קורה בגיל הרך? מישהו מבין איזה בלגן אטומי קורה בכל תחום במדינת ישראל?
+
+ואני באמת מפנה את השאלה הזו לכל הנוכחים בבית הזה, שכרגע אולי, אני מקווה שיש להם קצת יושרה פנימית והם נלחמים בינם לבין עצמם מה נעשה. כי מחר בבוקר, אם תעבירו את החקיקה הזו, לאן נגיע? מה עוד יקרה? היום כל החברות הגדולות במשק שובתות. כל המערכות הרציניות של מדינת ישראל מושבתות. והדבר היחיד שאני שומע מהקואליציה הזו שהם עשו טוב – הם מתגאים בשר אחד, השר משה ארבל, שפתר את משבר הדרכונים. שאפו. שר הפנים – אחד עובד פה. כל שאר השרים במדינת ישראל, מה אתם עושים? מחכים למדפסת?
+
+
+- - -
+
+
+שר העבודה, אני מתנצל. אני לא עקבתי אחרי מה שאתה עושה, אני בטוח שיש לך הרבה עבודה עם ההתנהלות של הממשלה הזו.
+
+ואני רוצה לשאול באמת את השרים שיושבים סביב השולחן הזה, האחד מתעסק באיך לעזור לערוץ 14, השנייה מתעסקת באיך לעשות הסברה – לא לעולם אלא הסברה בתוך מדינת ישראל, נגד מדינת ישראל. השאר, אני לא יודע מה הם עושים כי פשוט לא שומעים אותם, אבל אני יודע שיש שם כמה אנשים רציניים. אז אני רוצה באמת לשאול את שר הביטחון גלנט: מה אתה הולך לעשות היום? את שר החוץ אלי כהן – מה אתה הולך לעשות היום? את שר האנרגיה ישראל כץ, שאני מכיר את השאיפות, מה אתה הולך לעשות היום? את ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר – מה אתה הולך לעשות היום? את שרת המודיעין, שרואה את כל התמונה העגומה שהממשלה הזאת מביאה על מדינת ישראל – גילה, מה את הולכת לעשות היום? אני מאוד מאוד מקווה שעם השנים גידלתם גם עמוד שדרה, כי אני לא מצפה לזה ממפלגות אחרות, שלא מבינות את החשיבות בגיוס לצבא, הן לא רואות בזה צורך; הם חושבים שהם יכולים לעשות דברים אחרים שיגנו על מדינת ישראל, ואני לא מזלזל בזה, אבל אי-אפשר ש-20% מהציבור ישלטו בשאר העם. 
+
+תסתכלו על הכיסאות האלה פה, עכשיו. תראו את הכיסאות הריקים האלה פה, עכשיו, בשעה 9:40, הם עדיין לא התעוררו ולא מספיק חשוב להיות פה, ותשאלו אותם. תשאלו אותם: איפה אתם? איפה אתם?
+
+אני מבטיח שאני אשאל את אותה שאלה, ואנחנו נמשיך עד הרגע האחרון לנסות ולמצוא איזושהי דרך שבה העם הזה יוכל לשרוד גם אחרי הצום. ואני מאוד מקווה, מאוד מאוד מקווה, שממש עכשיו בחדרים מקבילים פה מנסים למצוא פתרונות אמיתיים שישמרו על הדמוקרטיה שלנו, שישמרו על שומרי הסף, שישמרו על צה"ל, שישמרו על כל מה שהכרנו ואהבנו במדינת ישראל. ואני רוצה באמת לקוות, באמת לקוות, שאותם אנשים שעשו להם קריירה מלהסית ציבור נגד ציבור ואח נגד אח ראו את התמונות אתמול בתחנת הרכבת בירושלים כששתי ההפגנות עלו וירדו. ראית אותם, אדוני היו"ר? שמה אנשים מחפשים את הקרבה הזו. ולמרות שתהום עמוקה ניצבת בין המחנות, על ההנהגה מוטלת החובה לעצור. 
+
+ יש לכם 64 מ��דטים, אתם יכולים לחוקק מה שאתם רוצים, אבל עם הכוח באה האחריות. וזו אחריות שלכם לראות את התמונה הכוללת, וזו אחריות שלכם להבין שאם הנזק למדינת ישראל גדול יותר מהתועלת, אז אתם חייבים לעצור. כי אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים בשביל לעצור את זה. אנחנו פה שלושה ימים ברצף, ונישאר. אנחנו מצטרפים לכל מחאה, ממש עכשיו בכל תחנת משטרה שיש עצורים אנחנו מגיעים להיות שם ראשונים בשביל לעזור לאחים שלנו שנלחמים בחוץ בזמן שאנחנו נלחמים בפנים. אני קורא לכם מפה – תפעילו שיקול דעת, תפתחו את הלב שלכם ותעצרו את החקיקה הנוראית הזו. תודה רבה, אדוני. 
+
+
+תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. 
+
+
+בוקר טוב, יושב-ראש הכנסת, החברים הבודדים שנמצאים כאן. האמת שאני אומרת "בוקר טוב", וזה בדיוק הפוך ממה שאני מרגישה עכשיו. אנחנו לקראת שעת הכרעה מאוד משמעותית, שתשנה את פניה של מדינת ישראל. אני חושבת ששבעת החודשים האחרונים הביאו לידי ביטוי קוטביות, שסע, פילוג שלא היה במדינה מאז הקמתה – בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין משפחתנו, בינינו לבין חברינו, בינינו לבין מי שחשב הפוך מאיתנו לאורך הדרך, מי שעכשיו שינה את דעתו, בין אדם לחברו. ובימים המאוד-מאוד-מאוד משמעותיים האלה בהיסטוריה, במורשת של מדינת ישראל, לעמוד כאן במליאה ולדבר על הרגעים המאוד-משמעותיים האלה לכל אחד מאיתנו – אני מודה שאני מרגישה את כובד האחריות על כתפיי. 
+
+אני הולכת להצעת החוק כפי שהיא הונחה כאן על שולחננו הבוקר, ואני מנסה במילים פשוטות להסביר לכל מי שמקשיב מהי הצעת החוק. החוק אומר שבחוק-יסוד: השפיטה, בסעיף 15, אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: "על אף האמור בחוק יסוד זה" – כל מה שאמור בחוק-יסוד: השפיטה – "מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין" – שזה יכול להיות כל שופט במדינת ישראל – "לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, לא ייתן צו בעניין כאמור בסעיף זה, ובכל החלטה, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות". בעברית פשוטה, החוק הזה מתיר לממשלה בשבתה כממשלה, לראש הממשלה, לשר, כל שר – והייתי שרה בממשלה הקודמת ואני יודעת מה המשמעות של תהליך קבלת ההחלטות וכמה מאות, שלא לומר אלפים, של החלטות שר מקבל לאורך קדנציה – על כל אלה לא תחול יכולת לשפוט מבחינת עילת הסבירות. זאת אומרת שכל החלטה שיקבלו שר או ממשלה בכל נושא שהוא, לרבות מי המינויים שהם רוצים למנות, לא תחול עליה עילת הסבירות.
+
+ואז אתה שואל את עצמך איזה ממשלה באיזה יקום מחליטה להחיל על עצמה חוק כזה אם היא לא בטוחה שההחלטות שלה לא תהיינה סבירות. הרי זה שקוף כשמש. יש פה נכונות לצבירת כוח בלתי מוגבל, ומי שתוהה מה המשמעות של צבירת הכוח – זה צבירת הכוח על חשבון האזרחים. ממי אתה לוקח את הכוח? דמוקרטיה זה שלטון העם, וכאשר הממשלה עושה שימוש לרעה בכוחה, כנגד מי היא עושה את השימוש לרעה אם לא כנגד העם? והדבר הזה מאוד מצער, משום שיותר מכול זה מלמד על הממשלה הזאת. הממשלה הזאת קיבלה הרבה החלטות בשבעה חודשים, הרבה מדי החלטות רעות. הכנסת הזאת בשבתה קיבלה על עצמה חקיקה שמשרתת את הממשלה עם החוקים הבאמת-לא-אנושיים, לא מתחשבים, שלוקחים את מדינת ישראל אחורה בהרבה מאוד משמעויות. 
+
+אבל זה לא הספיק לממשלה, זה לא הספיק לכנסת. הקואליציה הזאת מביאה את החוק הזה כי יש פה הנחת עבודה שהחלטות שהולכת להתקבל בממשלה הן החלטות לא סבירות. מי שלא חושב שהוא הולך להחליט לא סבירה לא מביא חוק שעוקף את הסבירות. והחוק הזה נועד לעקוף את הסבירות; אומרים: ניתן כוח לממשלה לקבל כל החלטה, ואף אחד, לרבות בית המשפט העליון וכל מערכת בתי המשפט וכל היועצים המשפטיים, לא יוכלו להגיד לנו שמה שקבענו לא סביר. למה? כי אנחנו חסינים מסבירות. זה נראה לכם סביר?
+
+אני אומרת לכם את זה כי, אתם יודעים, לא כל אזרח במדינה הוא משפטן ולא כל אחד מאיתנו יכול להבין עד הסוף את המשמעות של ההחלטה הזאת. אבל אנחנו כולנו מבינים עברית. ממשלה שרוצה לתת לעצמה אישור להיות מעל החוק, זאת אומרת שמבחינתה החוק לא מחייב. את זה כל אזרח מבין – היושב-ראש, אפשר שקט שם? 
+
+ ממשלה שעומדת מעל החוק אומרת בעצם לאזרח: אז מה אם יש חוקים שמגינים עליך? אז מה אם הזכויות שלך עוגנו אי שם בחוקים שהצטברו לאורך 75 שנה? אנחנו כאן, בשנת 2023, נקבל חוקים אחרים. למה? כי החוקים האלה צריכים לשרת צרכים פוליטיים, צריכים לשרת הסכמים קואליציוניים, צריכים לשרת את ההישרדות של הממשלה, וצריך להגיד – ההישרדות של ראש הממשלה, שכולנו יודעים שהוא נמצא עמוק בתוך ההליכים המשפטיים. 
+
+אז בעצם הממשלה אומרת: נשעבד את זכויות האדם לטובת ממשלת ישראל, שתוכל להשתמש בהן כרצונה, בגלל הצרכים הפוליטיים שלה. אתם מבינים מה זה אומר? אנחנו סדר גודל של עשרה מיליון אזרחים, יש כמה עשרות פה בכנסת ומעט אנשים שיוכלו להשפיע על איך ייראו החיים שלנו בהיבטים של שוויון, בהיבטים של זכויות, בהיבטים של כבוד האדם, בכל היבט שהוא. כי כל החוקים שנחקקו במדינת ישראל מאז הקמתה – לא תחול עליהם עילת הסבירות. אז מה אם יש חוק? ממשלה תבוא, תגיד שזה מה שהיא רוצה, ושופט במדינת ישראל, בין אם זה בערכאות יותר נמוכות ובין אם זה בבית משפט גבוה לצדק, לא יוכל לקבל החלטה שפוסלת אותו. 
+
+ אתם לא חוששים, אזרחי מדינת ישראל? אני מדברת אל כל אזרח במדינה. זה לא משנה מה הצבעת, זה לא משנה מה האג'נדה שלך, זה לא משנה מה התפיסות שלך. אתם לא חוששים מממשלה כזאת, שהכוח בידה הוא כוח כל כך דורסני? אתם לא חוששים מממשלה שתהליך קבלת ההחלטות שלה הביא אותנו עד כאן בכל תחומי החיים שלנו? רמטכ"ל רץ לראש ממשלה, לשר הביטחון, ואומר להם: תקשיבו, אנחנו נמצאים בסכנה מוחשית; הרמטכ"ל אומר בצורה מאוד ברורה, וזה לא מובן מאליו, שהכשירות של צבא ההגנה לישראל, של כוחות הביטחון, עומדת בסיכון ביכולת שלה להגן על המדינה – אנחנו לא חוששים מזה? כל כוחות הביטחון סבורים שהחוק הזה הוא חוק מזיק למדינה, כל כוחות הביטחון. אגב, לא רק בעלי התפקידים המכהנים היום: תסתכלו על האלופים בדימוס, תסתכלו על הניצבים בדימוס, תסתכלו על ראשי השב"כ בדימוס – כולם כולם רדיקליים? כולם קיצוניים? כולם לא רוצים את טובת המדינה? זה הרי ברור שיש פה העמדה מכוונת להציג את כולנו כאנשים שלא מוכנים לקבל את החלטת הבוחר, את דין הבוחר, 64 מנדטים וכו'. זה באמת עיוות של המציאות. היינו ממשלה, הייתה החלטה, החלטת הבוחר, 64 מנדטים, שבעיניי נבנו בסחטנות מלאה כשראש הממשלה נתן לסחטנות הזאת לקרות, שלקחה את הליכוד הרבה מאוד אחורה. 
+
+ בשבוע שעבר ציינו את יום מותו של ז'בוטינסקי. הרי אם מדברים על רדיקלים, ז'בוטינסקי, בכתביו ובחמשת המ"מים שלו, הוא הרי יותר קיצוני מכל אחד שיושב פה בספסלי האופוזיציה. ובמה הוא קיצוני? בהבנה שמדינת ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית. יהודית וליברלית. 
+
+אז הליכוד הלך אחרי הקיצוניים שבחבורה, מתוך הבנה שאולי – לא אולי, היה ברור – שאם הקיצוניים האלה לא ייתנו את קולם אז אין לליכוד היתכנות לחזור לשלטון, אבל בדרך הליכוד הרס את המדינה. ואני אומרת לכם, יש פה בקואליציה חברי כנסת שיגיעו במהלך היום, אני לא יודעת אם נגיע להצבעה או לא נגיע, אני לא יודעת מה יהיה במהלך היום; אני אומרת לכם, שחררו רגע את הקיצוניים שמשכו את המדינה בחודשים האחרונים לתהום שהיא נמצאת בה ותשאלו את עצמכם: כשאתם הצטרפתם לפוליטיקה, ליכודניקים שהלכו בדרך של יהדות ודמוקרטיה, יהדות וליברליות, האם אתם חשבתם אי פעם שהפגיעה במדינת ישראל, בכל הרמות, בכל ההיבטים, תהיה כל כך קיצונית, בגלל שנעתרתם לרצונם של הקיצוניים? 
+
+ מי זה הקיצוניים? בן גביר, שר המשילות, אמר: אני אבוא ואעשה משילות – ותסתכלו על היקפי הפשיעה והרצח וההשתוללות בכל היבט שהוא, כי אזרחים חווים היעדר משילות בכל חלקי הארץ. מי שחושב שזה דרום, זה צפון, לא נורא, לא נרגיש, זה בקצוות של המדינה, בפריפריה – זה שטויות. אני אומרת לכם כמי שחיה בתל אביב שחוסר המשילות נמצא בכל מקום. בכל מקום. אז אתם הולכים אחריו? אחרי האיש שבמוצאי שבת צייץ "אני פותח את בר הסלטים", כאילו זה החוק הראשון, הסבירות, ואחריו עוד יבואו חוקים קיצוניים לפרק את המדינה? אחרי האיש הזה אתם הולכים? אחרי סמוטריץ', שנתתם בידיו את קופת המדינה, את האוצר של המדינה, כדי לקדם את המדינה, כדי לצמצם ולהצמיח אותה – אני יודעת כשרת הכלכלה לשעבר מה המשמעות של להצמיח מדינה וכמה עבודה זה דורש. והוא לוקח את הכסף הזה ושופך אותו על כל הדברים הלא-נכונים. והשקל נחלש, והיכולת של אנשים ללכת למכולת ולקנות באותו שקל קטנה. זה משנה עכשיו אם אתה בחרת כזה או אחר? אתה לא מבין, את לא מבינה, בכל מקום שאת נמצאת בו שהפגיעה היא בכולנו? 
+
+שלא לדבר על החיבור בינינו. הייתי ביום שישי בערב בקבלת שבת בשורש. המוחים, אחרי שהם הגיעו והלכו בחום, ישנו לילה קודם בבן שמן ואתמול בגן סאקר. הגעתי לבקר אותם, לפגוש אותם בנקודות החניה שלהם. לא ראיתי שם אנרכיסטים, לא ראיתי רדיקלים, לא ראיתי אנשים שרוצים ברעת ישראל. ראיתי אנשים הגונים, בוכים, אומרים לנו: אנחנו לא מוכנים לוותר על ההקרבה הזאת, על כל מה שבנינו. אנחנו לא מוכנים שדם ילדינו – אתמול התקשרה אליי אימא שכולה, השאירה הודעה כשהיא בוכה. בוכה. אני לא יודעת אם היא לא הייתה ליד קבר בנה, משום שהיא נוהגת לפקוד את קבר בנה מדי לילה. היא השאירה לי הודעה שלא בשביל זה הייתה ההקרבה. 
+
+ואני שואלת את עצמי: אתם מבינים? אנחנו מבינים מה המחיר, מה המשמעות של ההחלטות האלה שהתקבלו? ועל מה? עילת הסבירות? הרי עילת הסבירות הייתה פה כל הזמן, וכולנו יודעים שהשימוש בה על ידי בית משפט, בוודאי בית המשפט העליון, היה במשורה ובהחלטות שבהרבה פעמים שיחקו – לא היו כל כך הרבה, אבל כשהיו הן שיחקו לטובת החלשים. הן נתנו את המענה לטובת המקופח. אז אם לשופט לא תהיה יכולת לדון בסבירות, ואם לממשלה פוליטית, שההישרדות הפוליטית שלה היא הדבר המשמעותי ביותר עבורה, תהיה היכולת לקבל החלטה לא סבירה ולמנות אדם לא סביר למינוי – את מי האדם הזה ישרת? בעבור מי פוליטיקאים מתמנים לתפקידים? בעלי תפקידים ברמת מנכ"לים, שליחי ציבור – את מי הם נועדו לשרת? עובד ציבור, כשמו כן הוא, נועד לעבוד את הציבור. אז איך הממשלה הזאת רוצה להעביר חוק שיאפשר לה לבחור עובדי ציבור שלא ישרתו את הציבור? אתם שומעים מה זה אומר? זה אומר שהציבור נותן מנדט לממשלה לבחור אנשים לא ראויים. זה סיפור ביטול הסבירות במינויים, אנשים לא ראויים שישבו בתפקידם ויקבלו החלטות לא ראויות, נגועות בשיקולים פוליטיים, ואף אחד לא יוכל לפסול אותם מתפקידם. זה לא נורמלי. מדינה שוחרת טוב לא מקבלת החלטות כאלה. הפיקדון שמופקד בידי פוליטיקאים הוא כדי לשרת את המדינה, לא כדי לשרת את עצמם. והעובדה שהחוק הזה מגיע לשולחננו הבוקר – אני מקווה מאוד שהחוק הזה לא יוכל לעבור, משום שהוא פוגע משמעותית בכל אזרח במדינה. התכלית שלו היא להגן על פוליטיקאים מפני משפט צדק, להגן על פוליטיקאים מפני החלטות גרועות כנגד הציבור, להגן על פוליטיקאים מפני חוסר היכולת שלהם לשרוד פוליטית, מראש הממשלה ומטה, עבור בשרים שעברו עבירות כאלה ואחרות ורוצים לחזור למגרש הפוליטי. כל הדרך הזאת היא דרך רעה. ואני אומרת את זה כאן כמעט ברגעים האחרונים שלפני העברת החוק הנורא הזה. 
+
+ זה לא עומד בפני עצמו, זה תלוי הקשר, כולנו מבינים. הרי ההחלטות הרעות שהתקבלו בשבעת החודשים האחרונים הביאו אותנו למציאות בלתי אפשרית במדינה, הביאו אותנו למציאות שנוגעת לעניין היכולת הביטחונית, הכשירות הביטחונית שלנו, שהולכת ונשחקת. ואני מכירה את האנשים שמדברים, את חלק מהכותבים, אני מכירה את הדינמיקה במטה הכללי. יש פה דאגה עמוקה לביטחון המדינה. יש פה דאגה עמוקה לספק ביטחון לעמוד מול אויבינו. הטריקיות החמקמקה הזאת היא מאוד ברורה. משום שכשאני עומדת עכשיו במליאה – או כל אזרח אחר או כל חבר כנסת שיעמוד – אנחנו מניחים שאויבינו מקשיבים לנו, ואנחנו לא רוצים לשחק לידיהם. אז תיקחו בחשבון שאנשי הביטחון שמדברים, אלה שמכהנים ואלה שהיו בעבר אנשי ביטחון, בכל כוחות הביטחון, נזהרים בלשונם, כי הם לא מוכנים לשחק לידיהם של האויבים שלנו. ואם הם נזהרים בלשונם והם אומרים את כל מה שהם אומרים, אנחנו לא מבינים שאנחנו בשעת משבר אמיתית ביכולת שלנו להגן על עצמנו? השתגענו? השתגעתם? 
+
+ אני שואלת אתכם בצורה הכי ישירה: מי נושא באחריות לביטחון המדינה? מה, זה משנה פוליטית באיזה צד של המטבע, כשאנחנו לא נהיה מסוגלים לתת הגנה לאזרחי המדינה? מישהו פעם שאל בצבא למי הצבעת, מה יש לך מתחת לקסדה, יש לך כיפה, אין לך כיפה? אף אחד לא שאל, תמיד הבנו שיש לנו אחדות משימה, אנחנו צריכים להגן על הבית, וביחד עושים את הטוב ביותר שכולנו יכולים. 
+
+ אבל זה כבר מזמן לא שם, כי האחדות המדומה הזאת שאנחנו מדברים עליה – ואני אומרת את זה ערב יום תשעה באב – היא לא באמת אחדות, היא לא באמת במקום שבו היינו רוצים, או שאני, בכל אופן, הייתי רוצה להיות. איך אני יודעת את זה? כי אני מסתכלת על המילה "שוויון"; המילה "שוויון" מבחינתי היא ערך מאוד בסיסי, היא מבטאת את העובדה שכולנו נולדנו שווים, דבר מאוד פשוט, כלל מאוד פשוט, שאומר: למה אנחנו פוחדים לתת זכויות שוות לכל אזרח? מה, ממה אנחנו פוחדים? הרי כולנו בני אדם. אתם שואלים אותי – היהדות כדת, כתרבות, כתפיסת עולם באה מהמקום הזה שכולנו שווים, שחביב אדם שנברא בצלם. אז מה אנחנו עושים? אנחנו ב-2023 לוקחים את המילה "שוויון" והופכים אותה למילה כמעט בזויה, שצריך לפרק אותה. מדברים על שוויון מגדרי, אז קמות פה חברות כנסת ושרות שמפרקות את הרשות לקידום הנשים, ואומרות: אה, זה טוב, זה בסדר, תסמכו עלינו, אנחנו נפרק את הרשות הזאת, ו��שוויון יתקדם. כאילו נשים, 50% מהאוכלוסייה, כבר הגיעו לקצה בשוויון שלהן. 
+
+ אנחנו רחוקות רחוקות. כשרת העבודה אני יכולה להגיד לכם שהפער מאוד משמעותי בשכר בין נשים לגברים ובזכויות שלהן בעבודה ובחיים בכלל ואימהות חד-הוריות וכו', ופעלנו רבות כדי לצמצם את הפערים האלה. אז במקום להמשיך באותה מגמה של צמצום פערים – מי הנשים האלה? אלה הנשים שלכם, אלה הבנות שלכם, אלה הכלות שלכם, זו כל ילדה שתיוולד בישראל ותסתכל למעלה ותגיד: מי האישה הזאת שאני מסתכלת עליה ואני רוצה להיות כמוה? כי אתם מבטלים את הדמויות הנשיות. לא רק שאתם מבטלים, אתם לא רוצים לאפשר לאחרות שיבואו אחריהן. אז מי שפרצה את הדרך, נשארת שם לבד. לאורך כל החיים חשבתי שכשאני פורצת דרך, אני סוללת את הדרך לבאות אחריי. איזה "באות אחריי"? הן רק מתרחקות. עם משקפת אי-אפשר לראות את ה"באות אחריי", משום שהממשלה הזאת והכנסת הזאת מחוקקות חוקים שלא יאפשרו לנשים להיות בקדמת הבמה. יש פה מפלגות שנשים לא יכולות להיות בהן – למה? כי הן נשים. יש תפקידים שסגורים בפני נשים – מנכ"ליות, שרות. נותנים להן תפקידי "כאילו", ותפקידי ה"כאילו" האלה באים ופוגעים עוד יותר בזכויות נשים. 
+
+ אני מסתכלת על המילה "שוויון", ואני אומרת: מה היא מייצגת היום עבור הבית הזה, עבור הממשלה הזאת? כלום ושום דבר. אני מסתכלת על שוויון בהקשרים של חוק גיוס לצבא, ואני אומרת לכם, אנחנו בעיצומו של גיוס אוגוסט, הוא מתחיל ביולי. אני יודעת שיעמדו חיילים בבקו"ם, מה שנקרא המיטב היום, והם יישלחו למיטב יחידות הצבא. כשהם יישבעו כבר ביום הגיוס שלהם לצה"ל, הם יישבעו על זה שהם יהיו מוכנים לחרף את נפשם למען הגנת המדינה. ככה גידלנו דורות, ככה חינכנו, שלחנו את ילדינו למקומות הכי מאתגרים, הכי קשים, הכי שוחקים, כי אמרנו: המשמרת שלנו היא לעשות את המיטב ולהבטיח את ביטחונה וקיומה של המדינה גם עם היקר לנו מכול, אותו אנחנו שולחים להגן על ביטחון המדינה. 
+
+ אתם יודעים, יש מישהי שכתבה ספר שהיא קראה לו "מהאולטרסאונד לבקו"ם". זה היה עוד לפני שנשים היו בכלל בתפקידי לחימה. היא אמרה: כל אימא בישראל יודעת שכאשר באולטרסאונד אומרים לה שיש לה בן, כבר כשהוא ברחמה – היא כבר לא קונה את זה שיהיה שלום מתישהו – היא יודעת שהסיכוי שלו להגיע לצבא הוא גבוה, ומקבלת את זה ומחנכת את ילדיה לנתינה ולהקרבה. באה הממשלה הזאת ואומרת: לא לא לא, יש חלק שימשיכו לשאת בחובת הגיוס ויש חלק שלא יתגייסו בכלל, כי המילה "שוויון" לא חלה עליהם. אבל אי-אפשר לעשות את זה בניגוד לחוק, אז משנים את החוק וקובעים כל מיני עילות של התגברות, מילים כאלה חמקמקות – סבירות, התגברות וכל מיני מילים שמסתובבות פה בחלל הציבוריות הישראלית. שהמילים האלה לא יטעו אתכם – זאת תפיסת עולם, זאת אג'נדה, שאומרת: יש כאלה שיהיו חייבים, יש כאלה שלא, רק מסיבה אחת, רק מסיבה אחת; לא כי זה צודק, לא כי זה נכון – רק מאותה סיבה שמאפשרת הישרדות פוליטית למי שעומד בראש הממשלה ולאותה קואליציה קיצונית שהוא הקים, כי הוא הבין שבלעדיה הוא לא יכול לשרוד פוליטית. 
+
+ אז מה העמדנו? מה הקרבנו? הקרבנו את הערכים שלנו, הקרבנו את האחדות שלנו. לכן אני אומרת לכם, בעיניי אין אחדות בישראל. אי-אפשר לצבוע את זה, למרות שראיתי ואני רואה בהפגנות בחוץ, וראיתי את האנשים הולכים בחום ונלחמים על הערכים של המדינה. הם נלחמים על ערכים שחשובים לחלק מהאוכלוסייה, כי חלק אחר מהאוכלוסייה ויתר על זה. זה אותו חלק שמסתכל על הממשלה הזאת ואומר: זה בסדר, מה שהיא עושה, זה לגיטימי להפריד בין אדם לרעהו, זה לגיטימי לתת כוח משחית לפוליטיקאים שיעשו כרצונם. אלה אנשים שממש לא משנה אם הם ימנים, שמאלנים או מהמרכז – אלה אנשים שמוכנים לייצר את הפילוג הזה, כי הם אומרים: זה לא מספיק שההוא הולך לצבא ועושה את מה שמוטל עליו כשאני לא; עכשיו אני גם אפגע בו, ועכשיו אני אגיד: מי צריך אותם. ואם שרה בממשלת ישראל אומרת: צריך להכניס אותם לכלא, וקוראת להם "סרבנים" כשהיא יודעת שהם לא סרבנים – היא יודעת שהם מסרבים להתנדב את אקסטרה ההתנדבות שהם לא חייבים מעל גיל הפטור, ותאמינו לי, חלק מהפקודות אני כתבתי בעצמי, אני יודעת במה מדובר – היא אומרת לזרוק אותם לכלא. 
+
+ אז אני שואלת את אזרחי המדינה – אתם יודעים, אני בכלל לא שואלת את הפוליטיקאים שיושבים פה, כי הם איבדו את הדעת בקואליציה, אני שואלת את אזרחי המדינה: אתם מוכנים לחיות במדינה שבה ממשלת ישראל תיקח על עצמה אובר כוח, אובר סמכויות, יכולות בלתי מוגבלות, שאי-אפשר יהיה לשפוט אותם על עילת סבירות או על כל עילה אחרת, ולתת להם את הכוח המשחית הזה, שאותנו ישסה אחד בשני, ולנו יגיד: המדינה שלכם היא לא כתמול שלשום, היא לא מדינה שבה חלק מהאוכלוסייה הייתה מוכנה לוותר על זכויות מסוימות? 
+
+ בחובות כולנו עמדנו; החלק הזה שמשרת ומשלם עמד בחובות. היינו מוכנים לעמוד בכל החובות האלה, כי אמרנו: גם אם יש כאלה שלא עושים את מה שנדרש, גם אם יש כאלה שהם לא ממש בשוויון, החוק הוא חוק, והמדינה תעשה את מה שמוטל עליה. היום אתם אומרים לאותם אלה שמשרתים, שמשלמים, שמוחים: תקשיבו, לא מספיק שהעלמנו עין ונתנו לאוכלוסיות שלמות פטור, לא מספיק שאנחנו מתייחסים לנשים כאל איזה משהו שצריך להוציא אותו מהמרחב הציבורי – ואני לא מדמיינת את החוקים שעברו פה רק בחודשים האחרונים, לוקחים את הנשים בכל היבט אחורה – לא מספיק שאנחנו עושים את זה ואת זה, עכשיו נגיד לכם: אתם חשופים לתביעות. מי שמשרת בצבא ויעשה פעולה מבצעית מעבר לקווי אויב או כל פעולה מבצעית אחרת, כשחלילה יואשם בעתיד בעבירה כזאת או אחרת, הדין הבין-לאומי לא יגן עלינו. 
+
+ העובדה שארצות הברית תמיד הייתה לעזרנו – לא בטוח שהיא תימשך. לא צריך לדמיין, תשמעו מה אומר ביידן, נשיא ארצות הברית, שאנחנו יודעים שהוא החבר הכי טוב שלנו. הרי ברור לו כאור השמש שמה שקורה במדינת ישראל מרחיק את המדינה מהערכים הליברליים, הדמוקרטיים – המכנה המשותף, הגדול והרחב ביותר מול האמריקאים. אז גם זה הולך אחורה, גם זה בסיכון. מי יגן עלינו בהחלטות באו"ם? מי יטיל וטו על כל מיני רצונות שלנו בהקשרים כאלה ואחרים? מי מבין מה המשמעות של חשיפת החיילים האלה, בכל תחום, בכל יום בשנה, כשאנחנו הולכים לישון בלילה, והם עושים את מלאכתם בחשיפה הבין-לאומית שלהם לדין הבין-לאומי? את כל זה אתם עושים, ואתם מצפים שעילת הסבירות תעבור, כי אתם חושבים שהציבור לא בדיוק יודע במה מדובר, ולכן לי היה חשוב להקדיש את הזמן הזה כדי להסביר מה המשמעות ומה ההשלכות של אותה עילה – היא עילה פוגענית. 
+
+ אם דיברתי ביטחון, ביטחון, ביטחון, אני רוצה לדבר גם כלכלה. תראו, במשך עשרות שנים – עשרות שנים – הייתה פה השקעה לפתח את מדינת ישראל כלכלית. אגב, צריך להגיד שחלק היה של ראש הממשלה המכהן היום, גם בעבר. הוא השתדל אז, בעבר, עוד כשהוא ראה את טובת ישראל לנגד עיניו, להביא יתרון כלכלי למדינה. משהו השתבש מאז, והיום, למרות שהוא מבין היטב היטב את ההשלכות של ההחלטות – סבירות ואחרות – על שחיקת היכולת של מדינת ישראל ועל פגיעה בצמיחה שלה, הוא שם את היד על זה, ונותן לקיצוניים להוביל החלטות שהוא מקבל כלגיטימיות לפגיעה בכלכלה. הרי מה זה ההייטק? ההייטק הולך לאורך שנים ומשכנע בעולם שהחדשנות הישראלית, היכולת הישראלית, שרובה נובעת מהייחודיות הישראלית, מהתחכום, מהמורכבות, וכן – גם היכולת הביטחונית, שהלכה והתפתחה בצורה פנומנלית – לקחת את כל הדבר הזה, להסב אותו להיבטים טכנולוגיים מתקדמים בכל תחומי החיים, בבריאות, בכל היבט שהוא, ולהיות במובן הזה אור לגויים; לא אור לגויים בדיקטטורה – אור לגויים בחדשנות טכנולוגית, בהתפתחות שעודדה מדינות רבות ומגוונות בעולם לבוא ולהגיד: אנחנו רוצים להשקיע בישראל. שאלתי שרי כלכלה, שרי אוצר ושרי סחר ואת מזכ"ל ה-OECD, שהגיע לביקור בישראל: מה להבנתכם הדבר הזה שגורם לכל כך הרבה אנשים לרצות להשקיע? הם אמרו: היכולת הזאת של עולם ההייטק, כפי שהוא נקרא, לקדם ולהביא את הדברים הכי מתקדמים בעולם – אנחנו רוצים להיות במקום שבו זה קורה. 
+
+ אז עכשיו, בשל עילת הסבירות שהביא לוין, ואין לי מושג מה הפנאטיות הזאת לרצות לקדם אותה, באמצעות שליחו רוטמן – שניהל פה מסכת של ועדת אימים, שתכליתה הייתה: לא מעניין אותי מה אתם אומרים, אני אביא את החוק הזה למימוש, בהתקפלות של ראש ממשלה סחיט, שמבין שבלי זה הוא לא יוכל לשרוד – הורסים גם את הכלכלה הישראלית. יש לכם ספק שהיום, גם אם היום תיעצר החקיקה, גם אם היום מישהו שמסתכל מבחוץ, ממשלה כזאת או אחרת, שר כלכלה, שר אוצר, ראש ממשלה במדינה כזאת או אחרת – הוא מסתכל ואומר: אני מוכן להשקיע במדינה הזאת? הרי חוסר היציבות כאן, כפי שהוא בחודשים האחרונים, הוא המחלה הכי גדולה להשקעות. לא ישקיעו בנו יותר, אל תתבלבלו. 
+
+ אני אומרת לאזרח בקצה: אתה יכול לשאול את עצמך, את יכולה לשאול את עצמך – אז לא ישקיעו, לא נורא, נסתדר. אם לא ישקיעו, השקל ייחלש, ואת תלכי בבוקר – אני אומרת את זה לאחיות שלי, שגרות בעפולה, בקריית מלאכי – ואתן תלכנה בבוקר לסופר, עם השקל הזה אתן תקנו פחות, ולא משנה מה דעתכן הפוליטית. למה? כי הממשלה הזאת החליטה שהכלכלה פחות חשובה מהחיים שלכם כאזרחים, ובגלל שהיא פחות חשובה, צריך להעביר כל מיני חוקים הזויים, כשעד לפני שבעה חודשים לאף אחד זה לא הפריע חוץ מלפוליטיקאים שרצו לשרוד ומוכנים במצח נחושה, בעיניים פקוחות, למכור את הערכים, את הביחד הזה, שכבר התפרק, את העתיד שלנו כעתיד של מדינה ליברלית, לטובת קיצוניים שלוקחים את המדינה לתוך תהום. 
+
+ אני מאוד מקווה שהחוק הזה לא יעבור היום. אני מקווה שראש הממשלה, שנושא באחריות, מבחינתי – באחריות המקסימלית והיחידה לוודא שזה לא יקרה – יתעשת ויחליט לעמוד לטובת מדינת ישראל ולא לטובת אף פוליטיקאי אחר. תודה. 
+
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. אחמד, אתה לא עכשיו. תשב רגע, תנוח, אנחנו נקרא לך בהמשך. 
+
+
+ הוא מתכונן, הוא מתכונן. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. מי השר התורן?
+
+
+ יש פה הרבה שרים.
+
+
+ מי? יעקב אשר לא, שמחה רוטמן לא. 
+
+
+ שר המשפטים יריב לוין. ארבל, שר הבריאות והפנים. נכון?
+
+
+ איפה הוא? איפה הוא? אני לא רואה.
+
+
+ לא נורא, אבל יש לך את יריב לוין, את יכולה להמשיך. אפשר להמשיך, נו, שר המשפטים. 
+
+
+ אני ראיתי שני שרים יוצאים יח�� החוצה. 
+
+
+ קודם כול, תעצור לי את הזמן, עוד לא התחלתי. איפה? מי השר? 
+
+
+ שר המשפטים פה, מירב. איפה היית בלילה? אנחנו עובדים, התעוררת עלינו עכשיו? 
+
+
+ תודה רבה. לא ראיתי אותו, הוא נחבא אל הכלים ביום כזה דרמטי. אדוני שר המשפטים. 
+
+
+ להוסיף לך 20 שניות? יש לך שעה. 
+
+
+ אני רואה ששר המשפטים נחבא אל הכלים, מהרגע שנכנסתי למליאה שמחה רוטמן כמו סהרורי בטלפון, אין לו מנוחה. כנראה משהו קורה מאחורי הגב שלו. מסיבה של שמחה, לא הזמינו אותו. 
+
+
+ בוקר טוב. 
+
+
+ בוקר טוב לך, אופיר כץ, יו"ר הקואליציה. פשוט שמחה כל הזמן בטלפון, אז אני תוהה אם ברגעים אלה מתרחש אירוע, ושמחה לא מוזמן, מה יעשה שמחה רוטמן? 
+
+ אבל לפני הכול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כול להודות לחברי הכנסת של יש עתיד, ששוב החזיקו את המליאה בשעות הקטנות של הלילה, מ-1:00 עד 6:00. אם תסתכלו לאורך כל המושב, זה מה שקורה. הסיעה היחידה שהייתה פה מ-1:00 עד 6:00 בבוקר רצוף – חברי הכנסת של יש עתיד: יוראי להב הרצנו, שלי טל מירון, עידן רול, נאור שירי, מיכל שיר, דבי ביטון. בשעות הכי קשות, לאורך כל הכנס הזה – כי זה גם סיום של הכנס, ברוך השם – מי שמחזיקים את המליאה בלילה הם חברי הכנסת של יש עתיד. חשוב לציין את זה, וחשוב לתת להם את הקרדיט. 
+
+ מאיפה להתחיל? קצרה היריעה מלומר את כל הדברים שאני רוצה לומר. כמובן, על החוק הזה - - - 
+
+
+ אבל את אחמד טיבי דחקתם. דחקתם. הוא היה צריך לעלות באמת. 
+
+
+ קודם כול, אנחנו לא דוחקים. מי שהיו פה מ-1:00 עד 6:00 הם חברי הכנסת של יש עתיד בלבד. הם החזיקו את הלילה הזה של חוק הסבירות, הם מחזיקים את כל הלילות בדרך כלל. מה לעשות, זו המציאות, ומגיע להם כל הקרדיט על כך. 
+
+ עכשיו אני רוצה לדבר על הרבה דברים שהצטברו אצלי בימים האחרונים. נתחיל כמובן עם החוק הזה, שאני מאוד מקווה שייקבר ומקום קבורתו לא ייוודע, וככה גם לא נוכל למצוא אותו. קצרה היריעה מלתאר את מה שאני חושבת על החוק הזה, את מה שאני חושבת על הפגיעה האמיתית באזרח הקטן כשבעצם שר יקבל החלטה גרועה, אבל במסגרת החוק, ולאותו אזרח קטן לא יהיה למי להתלונן, כי הוא יבוא לבית המשפט, יעתור לבג"ץ, ויגידו לו שזה נכנס במתחם הסבירות. לכן כל אזרח במדינה היום צריך להיות מודאג, לא רק המפגינים האמיצים שנמצאים שבועות כבר בכל הארץ, לא עובדים, לא נמצאים עם המשפחות שלהם, מקריבים יום-יום בשביל הדמוקרטיה פה – לא. רק בשבילם, שידעו שעילת הסבירות הזו תפגע בכל אזרח במדינת ישראל, כי היא לא תיתן לו את היום שלו בבית המשפט. זה הדבר הכי דרמטי בעיניי. יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל דיברתי ארוכות על הסבירות, וחשוב לי לדבר על עוד נושאים. 
+
+ בואו נתחיל, איך אפשר שלא, עם השר לחידלון לאומי, שבמשמרת שלו כלום לא קורה – רק נזק וכאוס. נדבר על השר הזה, שמרוב שהוא משועמם, הוא הולך למאהל בגן סאקר ואומר לשוטרים במחוז ירושלים: למה לא נתתם לחוליגנים להרוס את המאהלים? מה, מה יש לומר? האם היה אי פעם שר בתולדות מדינת ישראל שהיה כזה גרוע, שהיה כזה כישלון? הולך, שכל החוליגנים שלו יסתובבו בגן סאקר ויציקו למשפחות עם ילדים ומפגינים. אין לו מה לעשות. אין פשיעה בחברה הערבית, אין אלימות נגד נשים, אין מדינה בוערת. השר הקטן הזה הולך ובודק למה לא מפריעים למפגינים לישון באוהל בגן סאקר. זה מה שמפריע לו. נגמרו הצרות במדינת ישראל. מה זה, איזה איש קטן זה? איך אתה מתנהג, נגמרו הבעיות? עכשיו אתה מתעסק לי עם האוהלים? אני בהלם. אני רואה את הכתבה של ברהנו טגניה, ואני אומרת לעצמי: מה זה האיש הזה? במה אתה מתעסק? 
+
+ וכמובן, איך אפשר לעמוד מנגד כשעוד דמות בכירה במשרד לביטחון פנים, הלוא היא נציבת שב"ס, רב-גונדר קטי פרי, נאלצת גם היא לסיים את תפקידה מוקדם מהרגיל מכיוון שכל בן אדם שיש לו עמוד שדרה או יושרה לא מסוגל לעבוד עם בן אדם שכל היום מתדרך כלפיו. איך אפשר לעבוד עם שר שכל היום מדווח את מה שאתם אומרים בחדרים? אתה יודע, ואטורי, היו לי הרבה ויכוחים עם עמר בר לב, אפילו לנציבה, וגם למפכ"ל היו ויכוחים עם עמר, אבל ואללה, מה שדיברנו נשאר בחדר. מה אתה מתדרך נגד המפכ"ל, נגד הנציבה? במי אתה פוגע? אני יודעת שקשה לך, כי אתה אדם ישר. קשה לך עם זה, כי זה נכון. אבל ואללה, איזה מין דבר זה? מה זה? 
+
+
+ מה זה, רק יש עתיד נואמים? 
+
+
+ נציבת שב"ס – אופיר, אם אתה רוצה לשמוע, אני מנהלת לי פה שיח קצת עם ואטורי, קצת עם הכיסאות, לא מפריע לי. 
+
+
+ לא, אני שמתי לב – רק משפט. שמתי לב שגם בלילה, בכל המשמרת של הלילה – רק יש עתיד. למה זה? 
+
+
+ אני מודה לך על זה. אתה לא מאמין, אני הזכרתי את זה בתחילת הנאום שלי – נכון, ואטורי? 
+
+
+ לא שמעתי. את יכולה לחזור? 
+
+
+ אמרתי שמ-01:00 עד 06:00, בשעות הכי קשות, היחידים שהחזיקו את המליאה הם חברי הכנסת של יש עתיד. 
+
+
+ ולמה המחנה הממלכתי לא השתתפו בחלוקה הקשה? 
+
+
+ שאלה טובה. יש עוד מפלגות באופוזיציה, ואני שמחה שבתור יו"ר קואליציה אתה מעלה את הסוגיה הזאת – נכון שדיברתי על זה, ואטורי? 
+
+
+ לא, שמתי לב לזה שיש פה רק מפלגה אחת שנלחמה בשעות הקשות. זה לא בסדר. 
+
+
+ אתה מבין? אפילו יו"ר הקואליציה.
+
+
+ שמעי, אני שמח שאת קוראת לי ואטורי, באמת. אני באמת מרגיש – זה חברי. 
+
+
+ יושב-ראש הכנסת. 
+
+
+ יושב-ראש הכנסת – לא בשבילי, בשביל הכנסת. אוקיי? תודה. 
+
+
+ תדעי לך - - - מירב, מירב - - - 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אתה צודק. 
+
+
+ שר המשפטים עונה לך. 
+
+
+ תדעי לך שלנו אף פעם לא היו בעיות כאלה כשהיינו באופוזיציה, כי לנו היה את שלמה קרעי. 
+
+
+ אגב, זה נכון. 
+
+
+ הוא - - - את כל הלילה בלי בעיות. 
+
+
+ אתה יודע ששלמה קרעי גם היה עושה לנו שמיות לבד.
+
+
+ הוא היה הכי טוב שיכול להיות. 
+
+
+ אגב, עד שבאיזשהו שלב אפילו הוא הבין שזה מוגזם לעשות שמית לבד. אפילו הוא הבין. אבל כן, אין ספק ששלמה קרעי והגימטרייה שלו, אדוני היושב בראש, היה מחזיק כאן שעות. מי שנכנס בנעליו הוא יש עתיד, שמחזיקים פה את המליאה. 
+
+
+ אבל - - - 
+ 
+
+ אבל אני – ואני מודה ליו"ר הקואליציה על התמיכה, אני רואה אותה כתמיכה רצינית. 
+
+
+ אנשים חשבו שיש תקלה בטלוויזיה. בכל פעם שהיו מעבירים לערוץ לכנסת, היו רואים את שלמה קרעי, נכון? 
+
+
+ נכון. אגב, או שהוא היה איתי כשהיינו באייטם משותף בערוץ 12. לי ולשלמה קרעי היה גם אייטם קבוע. כשהייתי מסתובבת בארץ, היו שואלים אותי: איפה הוא, איך את הולכת בלעדיו? פעם היינו באמת יושבים ומדברים. איך אומרים? פעם היינו מדברים בשקט. לא משנה. אני רוצה, ברשותכם - - - 
+
+
+ עוד הערה. אפשר הצעת ייעול? 
+
+
+ כן, יו"ר הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ.
+
+
+ אני שומע שיש לכם ראשי מפלגות של האופוזיציה היום, נכון? אני חושב שכדאי וראוי וצריך שתעלו את הסוגיה הזאת – למה רק מפלגת יש עתיד נטלה חלק של הפיליבסטר הלילי. אם צריך לבוא כעד, אני מוכן לבוא. 
+
+
+ אני חושבת שזו סוגיה טובה, ואני שמחה שאתה מגבה את יש עתיד - - -
+
+
+ אני חושב שכאופוזיציה אתם צריכים להיות מלוכדים, לא להפיל אחד על השני את הנטל. 
+
+
+ א. אני מלוכדת לחלוטין - - - 
+
+
+ אנחנו כקואליציה רבנו מי - - - 
+
+
+ קודם כול, אני מלוכדת לחלוטין. מה שאני פשוט אומרת כאן הוא האמת, זו האמת. אבל ברשותך, אני רוצה להגיד לך מילה על נציבת שב"ס קטי פרי. 
+
+
+ עכשיו אני, ברשותך, אלך לראות מה עם הגיוס שלי, כי המטורללים חוסמים גם את הכנסת.
+
+
+ ברשותך, תלך. קודם כול – מפגינים אמיצים לוחמי דמוקרטיה חוסמים את הכנסת. חידדתי לך את הנקודה. לוחמי הדמוקרטיה הישראלית. 
+
+
+ זה גם חלק - - - כן, לוחמים. קופצים על מכוניות של ח"כים, לוחמי דמוקרטיה. 
+
+
+  תראה, תראה מה קרה. מה עשיתם? סגרתם בחבלים, סגרתם דלתות, אין בן אדם ביציע האורחים, הכנסת מבוצרת, יעד מבוצר. מה קרה? אפילו עיתונאים הוצאתם החוצה. מי זאת שם, סיוון? נותרה בודדה. מה קרה לכם? מה זה כל החבלול הזה, מה? ממה אתם מפחדים, מלוחמי דמוקרטיה? 
+
+
+ משה מירון. 
+
+
+ ממי? ממשפחות? מילדים? משה מירון מסתובב פה כל היום. טוב שלא הכנסתם אותו למליאה. אגב, גם ההוא, איציק זרקא הזה ובן יהודה הזה היו יושבים במזנון. 
+
+
+ לא, החבר'ה שהשתוללו פה בכניסה, לא מפריע. 
+
+
+ במזנון הח"כים היו יושבים, כאילו זה הבית שלהם. תסלח לי. ואגב, משה מירון הזה גם אתמול הסתבך עם שוטרים. תראה מה עשיתם לכנסת. שיתקתם את הכנסת – יעד מבוצר. תכף מביאים לפה לוחמי ימ"מ, אם הם לא בחוץ; את סיירת מטכ"ל, להגן על הכנסת מלוחמי הדמוקרטיה. ממי? מאנשי המילואים, מהטייסים? מה, תשים עכשיו את סיירת מטכ"ל של היום נגד המילואימניקים? מטכ"ל? מה קורה, שר המשפטים? תראה מה קרה לכנסת. תסתכל סביבך, זה רק אתה ואני פה. אתה לא מרגיש קצת לבד?
+
+
+ מירב, זה תמיד ככה, שזה רק את ואני. 
+
+
+ זה יותר מהלילה. 
+
+
+ אני מרגישה שהוא לבד כאן. אדוני היושב-ראש, אני מרגישה שאני, אתה ודן כאן – דן, מזכיר הכנסת – לבד. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מוטרדים, האם סגרנו – הינה, הרשו לצלם להיכנס. לא קל להיות היום בכנסת. 
+
+
+ הוא יצטרך להיכנס לכנסת. דרך אגב, דרך מנהרה ממשרד החוץ.
+
+
+ אגב, אני פה מ-2015. אל תדאג, דודי, הכנסת מאובטחת כמו שלא הייתה בחייה. בחייה לא הייתה כזאת. מעולם לא נכנסתי בדרך שממנה נכנסתי היום לכנסת. 
+
+
+ שמחה פה. שכחת לציין. 
+
+
+ שמחה כל הזמן בטלפון. 
+
+
+ הוא פה. לא, הוא פה. 
+
+
+ משהו קורה, ושמחה לא בעניינים, אבל אני לא נכנסת לזה. אני בכלל רציתי לדבר על נציבת שב"ס, על עוד נציבה אחרי המפכ"ל, אחרי שהגיע השר לחידלון לאומי עם ה-D9 שלו. הוא עושה נזק במשטרה, ניצבים מתפטרים, שוטרים עוזבים. עכשיו הוא עבר לשב"ס. אבל מה יהיה כשלא יהיו סוהרים, אדוני היושב-ראש? מי יהיה כוח מגן בביטחון הפנים בקצה של הקצה מול עבריינים, מול אסירים ביטחוניים, שהוא כל היום מתעסק איתם בפיתות, במים – תן להם חמש דקות מקלחת, עשר דקות מקלחת? מי יתעסק איתם אם אף אחד לא ירצה להיות סוהר, אדוני שר המשפטים? גם את נציבת שב"ס הוא הביא למצב שהיא צריכה – אגב, אתה יודע מה כותבים לי בטוויטר? מה את רוצה, היא מינוי שלך. מי מינה את נציבת שב"ס קטי פרי? אמיר אוחנה. מי מינה את המפכ"ל? אמיר אוחנה. לא, אנחנו לא מינינו אותם. הם היו גם בתקופה שלנו. אבל אנחנו הקשבנו להם – שלום – ולא תדרכנו נגדם, ולא ישבנו איתם בחדרים סגורים והוצאנו הכול החוצה. היו לה ויכוחים עם עמר בר לב ואפילו עם תומר לוטן, אבל תמיד ידעו לעבוד ביחד למען טובת מדינת ישראל. ומה שעושה השר לחידלון לאומי, הוא עוד דורס עם D9 את כל גופי ביטחון הפנים. מי ישמור על מדינת ישראל? מי יהיה בכלא? מי יהיה סוהר, מי תהיה סוהרת, אם אין אמון במערכת, אם השר הממונה מתעסק באוהלים בגן סאקר? ואללה, אתה אומר לעצמך: מה הבן אדם עושה כל היום? מה הוא עושה? אני אחסוך לך – כלום. 
+
+ אני רוצה להגיד עוד משהו חשוב, שיהיה ברור. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אתה אדם מאמין, גם אני. אנחנו בתשעת הימים. זה לא נראה לך קצת סוריאליסטי, מה שקורה כאן? שבתשעת הימים, רגע לפני תשעה באב – הינה, נכנס יו"ר הקואליציה – מעולם לא חיכו כל כך הרבה אנשים לתשעה באב, לדעתי, שהכנסת תינעל בשעה 12:00 ביום רביעי. רבים מחכים לאירוע הזה. זה לא נראה לך קצת מוזר שהכול קורה בתשעת הימים, ההתבצרות - - - 
+
+
+ זה בגלל הפיליבסטר בלילה. 
+
+
+ הינה, וסרלאוף הגיע בדיוק כשהתחלתי לדבר על תשעת הימים. 
+
+
+ למה לא על גולני? 
+
+
+ על גולני? אני אדבר על גולני מתי שתרצה. 
+
+
+ עכשיו. 
+
+
+ רגע, אני בתשעת הימים – שלום לך – אני מתעסקת בתשעה באב. רגע, מה, יש לי עוד זמן. 
+
+
+ - - - 
+
+
+ יש משהו סוריאליסטי בעניין הזה של תשעה באב, יש משהו חשוב, ואתם חייבים להיות קשובים: עצרו את החורבן, עצרו את חורבן הבית. יש אפשרות להגיע להסכמה בשלב זה. כל אדם דתי מאמין, שהוא באמת דתי ומאמין, מבין שאפשר לעצור את האירוע הזה. 
+
+ אני רוצה להגיד עוד משהו אחד. אני רוצה להגיד מילה על ההפגנה אתמול, באמת, על 100,000 האיש שהגיעו לצומת קפלן. אני, אין לי את צומת קפלן בטאבו, היא שייכת לכל מדינת ישראל. אם בתוך כל האירוע הזה בסופו של דבר הוא הצטמצם ל-100,000 איש, שרובם הגיעו עם הסעות מסודרות מההתנחלויות, אני חושבת שאתם צריכים לבדוק שוב אם יש לכם רוב. אל תתאמצו, לכו לסקרים באולפן שישי – מי ששומר שבת יכול לראות אותם במוצ"ש – אין לכם רוב בעם להעביר את עילת הסבירות. 
+
+
+ יש, יש.
+
+
+ אין לך, אופיר. תפסיק להתבצר. אלה תשעת הימים, תשעה באב, תבואו ביחד, ותסגרו את האירוע הזה. 
+
+ אני רוצה להגיד מילה אחרונה למפגינים בחוץ. אומנם הפכו את הכנסת ליעד מבוצר, אבל אנחנו רוצים להגיד לכם תודה רבה. לאורך כל השבועות של הכנס הזה עבדנו ביחד באופוזיציה, ובזכות המחאה שלכם ובזכות זה שלא ויתרתם, הצלחתם לבלום את הפיטורים של שר הביטחון, הצלחתם לבלום את הליך החקיקה שהיה כאן בכנסת, וכן – אני מאוד מאוד מקווה שגם את החוק המיותר הזה נצליח לבלום עוד היום, רגע לפני תשעה באב, בדיוק בתשעת הימים, להפסיק להתבצר כל אחד בצד שלו ולהילחם עבור הדמוקרטיה הישראלית. 
+
+ אני רוצה להגיד מילה אחרונה בשבילך על גולני – תירגעי, נטע, דקה. הכול בסדר. אני רוצה להגיד לך – אתה שומע, וסרלאוף?
+
+
+ לא מספיק כל מי שנלחם פה זה יש עתיד - - 
+
+
+ ראית איזה גיבוי? 
+
+
+ - - במיוחד בלילה, ועכשיו עד שמירב עולה, את רוצה להוריד אותה בשביל המחנה הממלכתי? אני לא מבין את ההתנהלות של האופוזיציה. 
+
+
+ - - - 
+
+
+ לא, בשביל טיבי. תשמע, וסרלאוף, מילה על חיילי חטיבת גולני.
+
+
+ אני שומע, אני שומע. 
+
+
+ בשביל טיבי? יש לך מעמד באופוזיציה. 
+
+
+ אני הייתי גם מש"קית חינוך בגולני, גם קצינת חינוך של חטיבה. התייעצתי פה גם עם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שגם היה מפקד החטיבה. אני אוהבת את חטיבת גולני, ובחטיבת גולני יושבים לוחמים מהטובים של החיל. והינה, אני אומרת לך, גם בגולני, גם בצנחנים, גם בגבעתי, גם בנח"ל – לא כל אחד יכול להיות טייס. זה לא אומר שהלוחמים לא טובים, הם לוחמים מעולים. אבל גם אני, מה לעשות - - - 
+
+
+ זה לא משנה. כשמדברים על דמוקרטיה זה - - - זה לא משנה. 
+
+
+ ��ה העניין. תפסיקו לעשות סלט כשאין. יש אנשים שמתאימים, מה לעשות, להיות טייסים. זה לא אומר שבתוך לוחמי גולני אין טייסים, ברור שיש. אבל כשיושבת בחורה שלדעתי גם לא שירתה בצבא, ואומרת משפט כזה, זה פשוט לא נכון. אגב, אני גם אמרתי את זה כשדיברתי על היריון. דיברתי על היריון, אמרתי שנשים שלא נכנסו להיריון – אני אומרת לך את זה בתור מישהי שלקח לה הרבה זמן – לא מבינות מה זה היריון. מי שלא אימא, לא תמיד מבינה עד הסוף. מבינה, לא עד הסוף. מי שלא היה בצבא ומי שלא שירת שירות צבאי, לעולם לא יבין מה זה צבא הגנה לישראל. זה חיים. תתגייסי לצבא. לא, שירות לאומי זה יופי, טוב, תעשי את זה, אבל מי שלא משרת בצבא לא יודע מה זה צבא, לא יודע מה זה לוחמים, לא יודע מה זה להקדיש מעצמך את השנים הכי טובות בחיים שלך בשביל המדינה. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. קיזזנו אותה, היא פשוט הגיעה למיצוי. 
+
+
+ אגב, לא הגעתי למיצוי, יש לי עוד הרבה נושאים, אבל אני - - - 
+
+
+ רגע, יש לנו פה את כוכב הטיקטוק, דקה, רגע. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. 
+
+
+ זה הזמן של טיבי, ואני מכבדת את זה. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש. 
+
+
+ למה הוא אמר את זה? הוא אמר שאתה רגיל למחסומים, מה?
+
+
+ אגב, אני מוכן לשדרג אותך. אחרי שהצעתי לך להיות במקום טייסים, תוכל להיות מג"בניק במחסום, אין בעיה. 
+
+
+ אבל אמרנו מועמד לעליון. 
+
+
+ הוא המועמד שלי לעליון. 
+
+
+ הוא מועמד שלי לתחתון. 
+
+
+ לגליל התחתון. 
+ 
+
+ מי שהיה כל הזמן למטה, יודע על מה הוא מדבר. למה כל הדלתות סגורות חוץ מאחת?
+
+
+ זאת התחלה של המצור. 
+
+
+ לא, זה לא מוצדק. מי יפרוץ לפה? אף אחד לא יפרוץ. 
+
+
+ איזה דלתות? הדלתות סגורות?
+
+
+ אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש – הכול סגור חוץ משתיים פה. 
+
+ יש לך מידע אם מישהו מתכוון לפרוץ לפה?
+
+
+ רצו שלא תיכנס, בסוף נכנסת מהדלת האחורית. 
+
+
+ לא, פה הדלת הראשית. ובכן, רבותיי, כמה זמן יש לי?
+
+
+ שעה. 
+
+
+ חברים, אם מישהו מגיע ורוצה לעלות, תיתנו לי סימן. 
+
+
+ עמית, רוצה לעלות?
+
+
+ ניתן לך סימן. אלקין אחריך. 
+
+
+ אלקין, השתגעתם?
+
+
+ עשר דקות. 
+
+
+ רק?
+
+
+ הינה, אחמד, הוא רוצה להחליף אותך. עמית, בסדר?
+
+
+ פרשת מהקואליציה? רק האופוזיציה מדברים. 
+
+
+ אה, נכון, רק האופוזיציה מדברים. זו לא דמוקרטיה, אתה מבין? איפה הדמוקרטיה, רק אופוזיציה מדברים. 
+
+
+ רבותיי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, שוב אני נדרש להתייחס להתקפות פראיות, גזעניות, התקפות שנאה של חסידי הרב ברלנד בחיפה על כנסיית מאר אליאס. ההתקפות האלה הן לא במנותק מההתקפות על נוצרים, לא רק בחיפה במאר אליאס אלא בעיקר בירושלים; התקפות, יריקות על כמרים. בכתבת השטח המצוינת שעשו בערוץ 13, יוסי אלי – איזו שנאה, איזה רוע, איזו גזענות. כך להתייחס לאנשי כמורה? התקפות על כנסיית מאר אליאס בחיפה? 
+
+ מיהו הרב ברלנד הזה? לא מספיק ששלושה בתי דין רבניים פסקו שצריך להתרחק ממנו כי הוא הורשע בהטרדות ובעבירות של מוסריות – או אנטי-מוסריות – מגיעה מילה טובה לכל מי שבלמו אותם אתמול ומנעו מהם להמשיך להשתולל. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בתקיפה המתמשכת הזאת של כנסיית מאר אליאס בחיפה מצד קבוצה גזענית מלאה בשנאה כלפי הכנסייה, כלפי הנוצרים, כמו שקורה בירושלים עם כל אנשי הדת והכנסיות הנוצריות והכמרים – שנראה שאין כמותה, הם שורפים את המסגדים ותוקפים את הכנסיות – כל הברכות מופנות לצעירים הנוצרים אשר נאבקו ולכל מי שעמד לצד הצעירים הנוצרים מכל בני עמנו. המצב הז�� חוזר בחיפה, בייחוד בחיפה, וזה רחוק ממציאות חיפה. ומי עשה זאת? החבר'ה של הרב ברלנד, המואשם בעבירות של מוסר, ששלושה בתי משפט אמרו שיש להתרחק ממנו, בתי משפט רבניים. שוב אני מברך את כל הצעירים האלה.) עכשיו בדרך לפה קראתי שכוחות משטרה, הרבה משטרה, מלווים בולדוזרים ודחפורים כדי להרוס בבאקה איזה (אומר בערבית: מקום, חניית אוטובוסים,) מלא שוטרים. 
+
+ שלשום נרצחו שניים, מוחמד עמאש ורשא עמאש, בחצר ביתם בזמן חתונה על ידי שלושה פושעים שירו. מכונית משטרתית הייתה במרחק כמה עשרות מטרים. רדפו אחריהם, וראו זה פלא: לא תפסו את הפושעים, שרצחו שניים. הייתה רק ניידת אחת. אבל כאשר הורסים בבאקה – מלא כוחות; כאשר הורסים בטייבה – מלא כוחות. זה פשוט לא סביר, אם מדברים על עילת הסבירות. לא סביר, משהו מסריח כאן בהתנהגות המשטרה. זה לא רק כישלון כי אין להם כוח אדם; יש להם כוח אדם, והם מפעילים אותו איפה שהם רוצים לפי סדר העדיפויות העקום, המעוות שלהם – אפרופו עילת הסבירות. 
+
+ יש דברים לא סבירים שנעשים עכשיו, גם כשלא ביטלו את עילת הסבירות. אנחנו הצבענו נגד כל מה שקרוי חוקי ההפיכה המשפטית, כי הניסיון לדרוס את מערכת המשפט ולהשתלט עליה הוא ניסיון אנטי-דמוקרטי. גם אם המחאות הן מחאות המגינות על דמוקרטיה יהודית, אתנוקרטיה, יהודוקרטיה – למרות זאת אנחנו, כמיעוט שסבל מהדרה ואפליה, מתנגדים לפגיעה הזאת בבתי המשפט, למרות שבג"ץ לא נתן סעד לערבים, לפלסטינים באשר הם, בנושאים הגדולים. (חוזר על המילים בערבית.) התנחלויות, גירוש, חיסולים – כל מפעל ההתנחלות הוכשר על ידי בג"ץ. 
+
+ אבל יש לנו עמדה, והעמדה הזאת התבטאה בכל ההצבעות שלנו בכל ועדה. מירב בן ארי דיברה על הנוכחות של יש עתיד הלילה, יפה. אבל לאורך כל התקופה הזאת - - - 
+
+
+ זה לא כל הלילה, זה כל החודשים האחרונים. 
+
+
+ לאורך כל התקופה הזאת – היא יודעת, אתה פחות – אנשי חד"ש-תע"ל תמיד היו כאן עד השעות הקטנות של הלילה – 02:00, 03:00, 04:00, על חוקים שאתם לא נכחתם בהם. למה? כי הם חוקים פחות חשובים לכם או להם. היא הייתה, לא כולם היו. 
+
+
+ לא לא לא, בוא אני אעשה לך סדר: אם יש מישהו שלאורך כל הכנס הזה החזיק את המליאה, זאת מפלגת יש עתיד. לא כוויכוח, לא כהתרסה – זאת המציאות, עם עילת הסבירות. 
+
+
+ אגב, אנחנו לא בתחרות, מירב. 
+
+
+ אין תחרות, זאת המציאות. 
+
+
+ התייחסת לזה, אבל שכחת סיעה אחת שלפי הנוכחות, דף הנוכחות, היא עוברת אתכם. 
+
+
+ אין בעיה. מה לעשות? 
+
+
+ אין סיכוי כזה. 
+
+
+ מה זה אין סיכוי כזה?
+
+
+ אין סיכוי שאתם פה יותר מאיתנו. 
+
+
+ אתה אומר את זה על מישהו אחר. 
+
+
+ אגב, ייאמר לזכותך, אתה לא דוגמה. 
+
+
+ הבנת?
+
+
+ הבנת? אבל יש הבדל בין אחד ל-24. 
+ 
+
+ לא יודע, אני קמתי באמצע הלילה, ראיתי את נאור שירי, חזרתי לישון. 
+
+
+ ברור. אגב, גם היית באמצע הלילה בוועדת חוקה השבוע, היית רואה את נאור שירי. 
+
+
+ כשהייתי יושב פה ב-03:00–04:00, לא ראיתי אותך, נאור שירי. 
+
+
+ מה לעשות, כנראה ישב בוועדה. 
+
+
+ אוקיי, אותה ראיתי. 
+
+
+ אותו ואת סימון דוידסון. תאמין לי שאתה שונה, זה נכון, אבל - - - 
+
+
+ אני יודע למי את מתכוונת, אבל היית צריכה להגיד חד"ש-תע"ל, מה לעשות? 
+
+
+ מה זה הוא שונה? מה הכוונה?
+
+
+ לטובה היא מתכוונת. 
+
+
+ אה, לטובה. כשהם אומרים שונה, הם מתכוונים לקהילה מסוימת. 
+
+ יש פה לחץ באופוזיציה לנאום. אתה יודע, כל אחד שעולה, דוחפים אותו למטה. 
+
+
+ עד שהוא הצליח להיכנס לבניין, דרך עקלקלה. 
+
+
+ דרך בורמה. 
+
+
+ לא ה��ה קל. הינה, אני אומר לך, לא היה קל. 
+
+ לרשא ומוחמד מג'סר א-זרקא היו חלומות, מכובדי היושב-ראש. הם נגדעו על ידי פושעים נתעבים. הפושעים האלה נוהגים בחוסר סבירות קיצוני, אבל בכל זאת לא עוצרים אותם, לא מפענחים מעשי רצח. כמעט 130 מעשי רצח – כמה פוענחו? שמונה, תשעה, ולרוב הם הסגירו את עצמם. זה הנושא הראשון בסדר העדיפויות שלנו, ולמרות זאת תמיד היינו פה כדי לתמוך בדברים שחשובים לכם. אני רוצה שרבים מכם, לא כולכם, יתמכו בדברים שחשובים לנו, לציבור הערבי כולו. זאת עוד הזדמנות להגיד מילה טובה לכל מי שצעדו, כל הצעדה הזאת של האלפים בחום, במזג אוויר קשה. בועז, היית שם, לא? 
+
+
+ בכל מקום. למדתי ממך. 
+
+
+ תודה. הם עשו מעשה שראוי להערכה. 
+
+
+ אחמד טיבי, זה לא בסדר - - - יש מחלוקות בין יש עתיד למחנה הממלכתי, עכשיו אתה לוקח להם את הזמן? אני לא רוצה יותר מדי בעיות באופוזיציה. 
+
+
+ האם אתה רומז שזה יכול להביא לקרע?
+
+
+ לקרע עמוק. כרגע יש קרע - - - 
+
+
+ נדמה לי שהקרע התרחש אתמול מסיבה אחרת. 
+
+
+ כרגע יש קרע. עכשיו, מה שאתה עושה, אתה מעמיק את הקרע. 
+
+
+ מעמיק את הקרע. אני מציע את היושב-ראש ואטורי כמתווך בין שניהם, ובזה אני אסיים. תודה רבה לך, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת אלקין. 
+
+
+ חבר הכנסת אלקין. הוא עדיין לא סגן יושב-ראש, אז אני קורא לך, בסדר? חבר הכנסת אלקין, בבקשה. 
+
+ בקשר לתקיפת הכנסיות, דרך אגב, זה מיעוט. אתה שומע, אני מגנה את זה. זה לא מקובל, הדבר הזה. הייתה פה ישיבה אצל היושב-ראש. הוא זימן בכירים בעדה, כולל אנשים בשטח, פאדי ועוד כמה אנשים מכובדים בנצרת. עשו פה ישיבה וסולחה, הסבירו את העניין, ונגמר מאוד יפה. 
+
+ עוד פעם אתמול. 
+
+
+ אתה רוצה רבע שעה? אני כבר לא יודע מה השעות. רשום לי, עדכני, שאתה 15 דקות. 
+
+
+ כן, זה בדיוק מה שצריך, לא צריך דקה יותר. 
+
+ תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר וחבריי חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו נמצאים פה ביום מאוד קשה ומאוד מורכב למדינת ישראל. זאת הזדמנות שיש, דווקא בזכות זה שכרגע מי שמייצג את הממשלה כאן במליאת הכנסת הוא סגן ראש הממשלה ושר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין – זאת הזדמנות לפנות אליו. אני גם חושב שזה הדבר היעיל. הרי כולנו כבר מבינים איך הממשלה הזאת מתנהלת. יש ראש ממשלה ויש ראש ממשלה חליפי, למרות שלא הפעילו את חוק החליפי. לראש הממשלה החליפי קוראים שר המשפטים יריב לוין. בסוף כל משא ומתן וכל תהליך שמתנהל – ההכרעות מתקבלות אצל ראש הממשלה החליפי. ראינו את זה היטב גם בסבבים הקודמים סביב הוועדה לבחירת שופטים וגם עכשיו. אז יכול להיות שזה בזבוז זמן בכלל לפנות לראש הממשלה, אפשר לפנות מראש למי שמחליט – לראש הממשלה החליפי. 
+
+
+ גם אני אמרתי את זה. 
+
+
+ התמזל מזלנו, יריב, ואתה נמצא כאן, אז זאת הזדמנות לפנות אליך. האם לילד הזה פיללת, והאם לצורך זה יצאת לדרך? אני מכיר אותך שנים רבות. בשונה מכל מיני אנשים שאצלם הסיפור הזה של הרפורמה של מערכת המשפט הוא איזו אופנה מתחלפת, לזכותך ייאמר שאתה הולך עם הדגל הזה במשך שנים רבות. מהרגע הראשון שבו דרכת בכנסת, אמרת לי: זאת משימת חיי, לבצע רפורמה של מערכת המשפט. אבל היו מטרות לעניין הזה. 
+
+ חברת הכנסת עליזה בראשי, אני מבין שהמלון וזמן ההגעה הם עניין חשוב, אבל אפילו עד לפה אני שומע, זה משבש לי את חוט המחשבה. אני מנסה לפנות לראש הממשלה האמיתי של הממשלה הזאת, ואת מפריעה לי עם חישובי הזמנים של ההגעה למלון. 
+
+ לא עוזר לי, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+ לא יודע, אני לא שומע כלום. הייתי בחיל האוויר, שמעתי את הטייסים ממריאים. 
+
+
+ אני כנראה מורגל במשך שנים רבות לשמוע את הקול של עליזה בראשי גם מרחוק. 
+
+
+ עליזה, הוא מחכה שתגידי לו לרדת. 
+
+
+ לא לא לא, אני לא מחכה שיגידו לי לרדת. דווקא רציתי לפנות ליריב, אבל אני רואה שהוא יוצא מהמליאה ולא נותן לי את ההזדמנות הזאת. אני בכל זאת אדבר אליו, למרות שהוא העדיף לצאת. 
+
+ כששר המשפטים וחבר הכנסת יריב לוין יצא לדרך ודיבר על הצורך ברפורמה המשפטית, זה תמיד הוצג ככלי להשגה של מטרות לאומיות. למשל, היו לו טענות שבגלל המבנה של בית המשפט העליון, בית המשפט העליון הוא לא אובייקטיבי בהחלטות שקשורות לנושא ההתיישבות, נושא שהוא בהחלט בעל חשיבות לאומית ובמחלוקת גם בבית הזה. טען חבר הכנסת יריב לוין באותה תקופה, אולי במידה מסוימת של צדק, שיש איזה אי-איזון בהרכב של העמדות של בית המשפט העליון. 
+
+ אני חייב להגיד שמאז השתנו היוצרות. גם ההרכב של בית המשפט העליון השתנה. הגענו למצבים מפתיעים, ימות המשיח. בית המשפט העליון, בג"ץ יותר נכון – השופט סולברג, שגם הוא מתיישב במקרה, פונה לממשלה וגוער בה על זה שהיא לא מפנה את ח'אן אל-אחמר. במקום בית משפט עליון כגורם שדווקא פעל, כפי שנטען, כנגד ההתיישבות בהרבה מאוד מקרים, בית משפט העליון אומר לממשלה – לממשלה הזאת, יריב, שאתה מכהן בתוכה: אתם לא בסדר שאתם לא מפנים את ח'אן אל-אחמר. לא רק שלא עוצר אתכם – מזרז אתכם, אומר: תעשו. זה בא לידי ביטוי גם בעוד ועוד החלטות. לכן, לכאורה הטיעון הזה כבר פחות עובד. יושבים עוד נציגים אחרים של ההתיישבות בתוך בית המשפט העליון. 
+
+ נזרקו האשמות אחרות כלפי בית המשפט העליון במה הוא מונע או לא מונע מהממשלה. אבל כשאני אוסף את כל הטענות האלה על השנים האחרונות, זה נכון, השינוי בהרכב של בית המשפט העליון, שאגב, התרחש בגלל רפורמה שכן עברה פה בכנסת, בבחירה של השופטים בקונסנזוס רחב בוועדה לבחירת שופטים – מה שהוביל לשינוי עמוק בהרכב של בית המשפט העליון, והביא גם לגיוון של העמדות וגם לגיוון של ההחלטות. הוא כבר לא בית משפט שכולו אקטיביסטי, יש בתוכו לא מעט שופטים שמרניים, והיה אפשר להמשיך בדרך הזאת. אבל כשאני מסתכל, יריב, על כל ההחלטות שקיבל בית המשפט העליון ועצר את ידי הכנסת וידי הממשלה ומחבר את כולן ביחד, ובחלקן סברתי אז ואני סובר היום שבית המשפט העליון טעה – והוא לא חסין מטעויות, אפשר להביע ביקורת על ההחלטות שלו – כשאני שם את כל זה על צד אחד של המאזניים, ובצד השני של המאזניים את כל המחיר המטורף שמדינת ישראל משלמת על החקיקה שמקודמת כאן, אני רוצה לשאול אותך, יריב: האם זה שווה? האם הכלי שאתה דיברת עליו ככלי חשוב להשגה של מטרות לאומיות, האם בסופו של דבר, כשמסתכלים על כל המאזן, אנחנו לא יוצאים במינוס לאומי, בגירעון לאומי עצום? 
+
+
+ תאמין לי שבשל שנאת נתניהו - - -
+
+
+ מה קשור שנאת נתניהו לעניין הזה? מה זה רלוונטי לשנאת נתניהו?
+
+
+ מי שונא את נתניהו? זה בכלל לא קשור. זה לא אישי. 
+
+
+ לכל אחד אתה אומר – לי – שאני לוקח את זה לנתניהו. הינה, אני לא לוקח את זה לנתניהו. פונה אליך. עזבתי את נתניהו. מדבר אליך, אישית, אליך, כמי שמכיר אותך שנים רבות. מה קשור עכשיו שנאת נתניהו?
+
+
+ זה לא קשור. 
+
+
+ מדבר אליך לגופו של עניין. אני מבין שזה לא נעים לשמוע, ויותר פשוט לצאת. יכול להיות. אבל הדברים, עדיין ראוי שייאמרו. ואני מציע לך, יריב, כראש הממשלה האמיתי, כזה שבאמת מקבל החלטות פה, בקדנציה הזאת, לראות את התמונה המלאה. לאן אתם מובילים עם העסק הזה? האם זה שווה? 
+
+ קח את כל ההחלטות של בית המשפט העליון בעשר השנים האחרונות, שאתה לא אוהב, תהפוך אותן, ושים אותן בצד אחד של המאזניים. ובצד השני של המאזניים שים את מה שמתרחש כרגע: קרע עמוק בעם, פגיעה בכשירות של צה"ל – שהאויבים שלנו לא עיוורים אליה וחושבים שאנחנו חלשים. איפה כאן האינטרס הלאומי? ואיך תוכלו להסתכל בראי אם, חס וחלילה, זה יביא גם למשהו הרבה יותר גרוע מזה? כי כשהאויב שלנו מפרש שהממשלה הזאת חלשה, הוא יכול להתפתות למעשים שאחר כך יעלו לנו ביוקר. גם לו הם יעלו ביוקר. הם יטעו; הם יראו שמדינת ישראל לא חלשה גם ברגע של המחלוקת הכי קשה. היא תדע להתאחד. אבל למה צריך להגיע לזה? למה צריך לשדר חולשה לגרועים שבאויבינו? האם זה שווה את זה? את כל המחיר? 
+
+ רואים את המחיר המדיני. הרי במקום לריב ולהתווכח, גם עם גדולי ידידנו, ארצות הברית, על הבנייה ב-A1, על החלת הריבונות, על נושאים משמעותיים מבחינה לאומית ומבחינת הימין, על מה אתם מבזבזים את הריב? על זה? על הדברים שגם פוגעים במדינת ישראל כולה? האם זה שווה את זה?
+
+ אני כבר לא מדבר על הכלכלה. הרי מה אתם חושבים שיקרה מבחינה כלכלית אחרי שראש הממשלה – הפורמלי, כן, לא האמיתי, שיצא כרגע מהמליאה, אבל הפורמלי – התחייב לכל חברות דירוג האשראי הבין-לאומיות, שכל המשך החקיקה יהיה בהסכמה? מה אתם חושבים, שהם ככה יוותרו על זה שהוא רימה אותם? הרמאות פה בפנים, בתוך הבניין הזה, לפעמים עוברת לו בשלום; הרמאות בזירה הבין-לאומית בדרך כלל לא עוברת לו בשלום. 
+
+ אז כל המחיר הזה, שמדינת ישראל משלמת כולה – לא הממשלה, אלא כל אזרח ואזרח – בפגיעה במעמד המדיני שלנו, בפגיעה בביטחון שלנו, בפגיעה בכלכלה שלנו, יריב, האם זה שווה, כשבצד השני כל אותן ההחלטות שאתה לא אוהב? שים אחד מול השני ותשאל את עצמך. כי בסוף אתם הופכים את הכלי לאליל. פתאום זה הדבר הלאומי היחידי החשוב. אין כבר ימין קלאסי, אין כבר התיישבות, אין כבר ביטחון, אין כבר את קיר הברזל. כל זה משני. רק דבר אחד: ההפיכה המשטרית. ואני לא אומר שלא צריך לבצע רפורמה, אבל השאלה איך ומה ולמען איזו מטרה. 
+
+ אני אגיד לך, יריב, עוד משהו. ושוב, אולי זה יהיה לא נעים לשמוע. אתם לוקחים את מדינת ישראל לכל הסיבוב הזה, עם המחירים העצומים שתיארתי אותם כרגע, ואתם אפילו לא מסתירים מה הדברים שמנחים את זה. תקראו את נוסח החוק שהולך לעלות פה להצבעה עוד מעט. אני לא זוכר כזאת חקיקה במדינת ישראל. מנסחים שם את הצמצום הדרמטי מאוד והדרקוני מאוד של עילת הסבירות, ואז מגיע משפט מפתח, משפט שיא: החלטת ממשלה זה כל החלטה, לרבות שני דברים: מינויים והיעדר הפעלת סמכות. לא זוכר כזה משפט מבהיר בחקיקות אחרות. זו הרי הזיה. אם זה כל החלטה, אז כל החלטה, ומביאים דוגמאות. למה דווקא שני אלה? כי זה מה שמעניין. כי בסוף, כל החקיקה הזאת היא לא למען אידיאולוגיה שהאמנת בה, יריב, אלא כרגע היא משרתת כיסאולוגיה של שני אנשים שרוצים לפתור לעצמם בעיות אישיות: אחד עם המשפט שלו, והשני – איך חוזרים לממשלה אחרי המשפט שלו. זאת המטרה של התוספת הזאת. אגב, אי-הפעלת סמכות זה לא רק כדי לתת ליריב לוין סמכות לא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים; זה כדי שבג"ץ לא יגיד לראש הממשלה לפטר שר שהוא מינה בניגוד לעמדת בית המשפט העליון. הכול משרת את אותה מטרה. 
+
+ האם זה שווה? בצד אחד שמים את זה, ובצד השני את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. והכלי הזה, במקום לשרת את האינטרס הלאומי של מדינת ישראל, כמו שהאמנת כל השנים, הופך לפוגע באינטרס הלאומי במדינת ישראל. 
+
+ אני אגיד עוד משהו לסיום דבריי: יש דרך אחרת. הרי כל מה שתעשו היום, ולצערי אולי עוד תרצו לעשות בהמשך, בדרך שבה אתם הולכים, לא תישאר מזה אבן על אבן. זה יירשם בהיסטוריה של כנסת ישראל על שמו של יריב לוין. על שמך, יריב, לא יירשם: הרפורמטור הגדול של מערכת המשפט, אלא: מי שקבר סיכוי שהיה כאן, סיכוי אמיתי לרפורמה מעמיקה במערכת המשפט. כי אם תעשה את זה חד-צדדי, בכנסת הבאה – אני מבטיח לך – לא תישאר מזה אבן על אבן. כל המחיר הזה, שמשלמים פה עכשיו, גם לשיטתך, יהיה לחינם. וכך שתירשם בדפי ההיסטוריה, כמי שקבר את הסיכוי לרפורמה אמיתית. ויש צורך ברפורמה אמיתית. 
+
+ לכן, אני פונה אליך, יריב, ויחד איתך לכל חברי הקואליציה: עצרו. עוד אפשר לעשות את זה. לא נשאר לנו הרבה זמן, שעות ספורות, אבל אפשר לעצור את זה. לעצור את ההצבעה הזאת; לעצור את הקרע בעם; לעצור את הרכבת שדוהרת לתהום, ולהגיע להסכמות אמיתיות על הרפורמה. היא לא תיראה במאה אחוז, יריב, כמו שאתה חולם, אבל מה שיקרה בה – יישאר. בדרך הזאת אנחנו נציל את מדינת ישראל מההידרדרות לתהום הזאת. אין דבר יותר סמלי מזה שאתם בחרתם להעביר את החוק הזה בסמיכות לט' באב. כאילו לא לומדים שום דבר מההיסטוריה. כלום. תסתכלו על לוח השנה העברי. הרי אתם מדברים על האופי היהודי של מדינת ישראל. תחשבו מה המשמעות של המועדים האלה, ואל תחזרו על הטעות שעם ישראל כבר עשה בעבר. עצרו. אתם רואים את הנכונות שלנו להידברות אמיתית ולהסכמות אמיתיות. תעשו רפורמה אמיתית, מאוזנת, בהסכמה, ואל תיקחו את מדינת ישראל לאבדון, בדרך שאתם מוליכים אותה, למען כלום ושום דבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. 
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש. השרים, חבריי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם על פוליטיקה מול החיים עצמם. שומעים? פוליטיקה מול החיים עצמם. בפוליטיקה, המשפחה של ביסאן אבו ר'דיה מרהט, בת התשע, יכולים להגיד: הפוליטיקאים ישמרו ויגנו על תאונות הדרכים, ידאגו להציל חיים בדרכים ויעשו הכול. המדינה תעשה הכול כדי שהילדה בת תשע תצא מהבית ותסתובב, ותלך לכיוון בית הספר, וחייה יהיו בביטחון ובבטיחות; אבל בחיים עצמם מישהו דרס את ביסאן, היא מתה, והמשפחה שלה יותר לא תאמין לפוליטיקאים שיגידו לה שהמדינה תגן עליה. פוליטיקה מול החיים עצמם. בפוליטיקה יש רוב, והרוב קובע, ככה עובדת הפוליטיקה; אבל בחיים עצמם, אולי הרוב קובע, אבל הוא לא תמיד צודק. אם רוב קובע – לא יודע מה – להעביר קבוצת אוכלוסייה שלמה ממקום למקום, יכול לקבוע הרוב הזה, אבל הוא לא תמיד יהיה צודק. אם הרוב קובע שהדמוקרטיה לא תהיה תמיד דמוקרטיה, החיים עצמם יכולים לטפוח לרוב הזה על השכם ולהגיד לו: אדוני הרוב, בפוליטיקה יכולים להגיד לנו דברים, אבל בחיים עצמם זה לא עובד. בפוליטיקה יש המון המון פייק. פייק ניוז. בפוליטיקה יכולים להגיד: אני לא הרגשתי טוב כי זו הייתה התייבשות. אבל בחיים עצמם יבואו הרופאים ויגידו: יכול להיות שאתה אומר שזו התייבשות, אבל אם לא יתקינו לך קוצב לב, אז החיים שלך בסכנה, זו לא רק התייבשות. ואז צריך להחליט אם מאמינים לפייק של הפוליטיקה, או לחיים עצמם ולאמת, ולצ��רך של המדע והרפואה להציל את החיים.  בפוליטיקה יש חירות לפוליטיקאים להחליט בעבורנו מה נכון ומה לא נכון, להחליט עבור האזרחים מה צריך לעשות, איך לשמור עליהם, ולפעמים אפילו איך להצר את צעדי האזרחים בשביל להגן על טובת הכלל; אבל בחיים עצמם יש לאזרחים חירות מעריצות הרוב, חירות מפגיעה בזכויות הבסיסיות שלהם, חירות מכך שמישהו ינצל את כוחו לרעה ויפגע באזרח או באזרחית רק בגלל שזה פוליטיקאי נתן לו את הכוח. שוב פעם, זו הפוליטיקה מול החיים עצמם. 
+
+בפוליטיקה לפעמים יש אינטרס לא להגיע להסכמות – כי הרי איך נחליף שלטון, איך נסביר שאנחנו צודקים, איך נשמור על האגו שלנו אם נרד מהעץ? אי-אפשר להגיע ולהתפשר לפעמים, זה לא האינטרס הפוליטי; אבל בחיים עצמם לפעמים אין ברירה, אלא כדאי להתפשר. בחיים עצמם אנחנו מבינים שאם אני לוקח הכול, כל תאוותי בידי, והאחר לא מקבל כלום, בסופו של דבר שנינו נפסיד, כי החיים עצמם הם לא הכול לי וכלום לאחר אלא חלוקה הוגנת, פיירית, של מה שיש במדינה.  בפוליטיקה יש מארג עדין של אינטרסים, מארג שצריך לשמור עליו היטב – בין מפלגות, בין השקפות עולם, בין גופים שנמצאים בפוליטיקה, בין ארגונים, בין רשויות, בין כל מיני רגולטורים כאלה ואחרים. בחיים עצמם, לפעמים, ניסיון להרוס את המארג הזה יכול להרוס שנים של עבודה, אמון שלם. אני מזכיר לכולם שהפוליטיקה מדברת על הרבה מאוד פיקציות: מדינה, כסף, זכויות, רשויות; אבל החיים עצמם בסופו של דבר נוגעים ליחסים בין בני אדם, לחיים בין בני אדם, למערכת היחסים בין בני אדם, למה עושים לביטחון האישי ולתחושה של התקווה, בלי הפחד, של השגשוג, ועלינו תמיד לזכור שגם אם אנחנו בפוליטיקה לפעמים מנסים להרוס משהו, החיים עצמם יכולים להזכיר לכולם מה נכון ומה לא. בפוליטיקה הרוב יכולים להחליט שיש מלך לארץ הזו, אבל בחיים עצמם מלח הארץ יכול לקום ולהגיד: לא יהיה עלינו מלך, כי זו לא המדינה שאליה נולדנו, זו לא הבטחה שקיבלנו מהאבות המייסדים, זה לא הבסיס החוקתי שעליו בנויה מדינת ישראל. אז גם אם יכתירו עלינו מלך, מלח הארץ יגיד: עד כאן, זה לא יקרה. 
+
+ בפוליטיקה, קבוצה קטנה – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש – קבוצה קטנה יכולה להחליט לתת לה יותר ולשלם פחות, יותר זכויות ופחות חובות, אבל החיים עצמם יבואו ויגידו: ככה זה לא עובד בחיים עצמם, יש גבול עד כמה אפשר לפרום ולפרק את החוזה שיש בין המדינה לבין האזרחים. לא רוב רגעי או כוח של קבוצה קטנה יהרסו לנו את החיים עצמם. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ בפוליטיקה – ואני מסיים, משפט אחרון, אדוני היושב-ראש – יכולים לבטל את עילת הסבירות, ובחיים עצמם יקום העם ויגיד: עד כאן. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. 15 דקות.
+ 
+
+ תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל את כמות הדברים שהלב שלי רוצה לזעוק ורוצה להגיד כאן בכנסת הזו, לספר, לחוות יחד איתכם; גם את העוצמות שיש מחוץ לכנסת, גם את הזעקה של האנשים שעושים מעשים שהם לא דמיינו לעצמם אי-פעם שהם יעשו. בני אדם נורמטיביים – וכולם בחוץ אנשים נורמטיביים, בלי יוצא מן הכלל – לא דמיינו שהם יגיעו לסיטואציה שבה הם יעזבו את המשרד, יעזבו את העבודה, יאזקו את עצמם, ישימו את עצמם בסיטואציה מול שוטרים, מול הכנסת, ויגנו בגופם על הדמוקרטיה. 
+
+ 
+ מחללים את הדמוקרטיה ואת הכנסת. מחללים את הדמוקרטיה ואת הכנסת - - 
+
+ 
+כן, אני מסתכלת עליכם, אוהב�� אתכם, מעריצה אתכם. אוהבת אתכם ומעריצה אתכם.
+
+
+ - - - פלוגות מג"ב בחוץ. יס"מ ומג"ב. בושה וחרפה.
+
+
+ ואנשים שצועקים כאן, הם אנשים אטומים, אטומי לב - - 
+
+
+ איך הייתה המכת"זית? 
+
+ איך הייתה המכת"זית? בדיוק.
+
+
+ אנשי המכת"זית.
+
+
+ תתביישי לך - - - 
+
+
+ לא להפריע.
+
+
+ - - גם אטומי שכל וגם אטומי לב. אלה האנשים האלה. 
+
+ לא סתם הם אטמו את הכנסת. הכניסה לכנסת חסומה, לא רק מסביב על ידי האזרחים, אלא גם על ידי ההחלטות של הכנסת. 
+
+
+ איך הייתה המכת"זית?
+
+
+לא יכולתי להיכנס כמעט באף דלת, רק דלת אחת פתוחה. ממה כולם מפחדים? 
+
+
+ 120 חברי כנסת יישבו כאן. 120 חברי כנסת יישבו כאן. לא יעזור לכם. אלימים, ברברים, אנרכיסטים - - - 
+
+
+ רק לצעוק, רק לנבל את הפה, רק להיות מפוחדים הם יודעים, ובורחים מהמליאה.
+
+
+ אף אחד לא בורח. איך הייתה המכת"זית? את לא עונה לנו. 
+
+
+ זאת תמונת הניצחון: בורחים מהמליאה. ואדוני - - 
+
+
+איך הייתה המכת"זית? יש מקלחות גם פה.
+
+
+ - - אני גאה, גאה שהחולצה שלי מלוכלכת מהמכת"זית. גאה, גאה מאוד שיכולתי להיות שם ולעצור לרגע אחד את המכת"זית.
+
+
+ תלמדי מה קורה עם החרדים כל פעם. עכשיו התחלתם להבין.
+
+
+כן, אני גאה שהייתי איתם ביחד - -
+
+
+כל הכבוד.
+
+
+ - - דבר שאתה לא עשית. גאה שאני חלק מהמחנה הזה, הדמוקרטי והליברלי, זה שלא מוותר, זה שלא מפחד - -
+
+
+ - - - צרים על הכנסת. נשמע לך הגיוני? צרים על הכנסת. בושה. איזו בושה. 
+
+
+ - - זה שלא נכנע – גם לצעקות שלך, אדוני, שבא כאן בשביל מגזר אחד קטן ומצומצם, שעושה כאן עכשיו שפטים בדמוקרטיה של מדינת ישראל; פשוט מוכר את כל ערכי היסוד של מדינת ישראל, עכשיו, לשחיתות; מוכר את זה מפחד, מוכר את זה לאנשים שלא יודעים מהי ציונות אמיתית ומהי דמוקרטיה, מהי אחווה, מהי שותפות גורל, ומהי האחריות - - 
+
+
+אחריות?
+
+
+ - - האחריות לעתיד של כולנו, גם שלך, גם של החרדים וגם של הערבים וגם של להט"בים. 
+
+
+ - - -
+
+
+תראה לי את האישה שנמצאת אצלכם במפלגה, אני רוצה להכיר אותה. אה, לא, תראה לי את המוסלמי. אה, גם הוא לא נמצא? אז אולי את הלהט"בים? אוי, איזו מפלגה סקטוריאלית, עלובה, שבאה ורוצה לעשות פה שפטים ביסודות של מדינת ישראל. ואתה מעז לעמוד כאן ולצעוק? בושה לך, אדוני.
+
+וזה מצטרף לשאר הדברים שאנחנו שמענו כאן בחצי השנה האחרונה. איזה מילים. איזה מילים של פחדנות, של מוגי לב, של תת-רמה. מה לא שמענו כאן, גם פה בכנסת, וגם במכתבים האיומים. 
+
+
+ - - -
+
+
+"מופקרת", "מופקרת" הם קוראים למנכ"לית רשות החברות. "סכנה לביטחון המדינה", הם קוראים ליועצת המשפטית שלנו. "מוגלה" ו"נפולת", "לכו לעזאזל" הם קוראים לטייסים שלנו, ו"אנרכיסטים" לכולנו הם קוראים. 
+
+
+ - - - מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה בכלל.
+
+
+ אנחנו האנרכיסטים, אנחנו? אלה שצועקים, אלה שלא מבינים דמוקרטיה מהי, אלה שעושים הכול כדי שלא יהיה פה שוויון במדינת ישראל, אלה שבוקעים בכל היסודות שלנו – הם האנרכיסטים האמיתיים, הם עושים כאן את ההפיכה המשטרית, הם המהפכנים האיומים. אנחנו מגיני הדמוקרטיה, והם רוצים להכניס אותנו לכלא. חוצפה שאין כדוגמתה. 
+
+את היועמ"שים הם רוצים להכניס למכלאות. "חבלן ראשי" הם קוראים ליועץ המשפטי של משרד האוצר. לא תגיעו בחיים לקצה של מה שהם תרמו למדינת ישראל ביכולות שלהם, בחוכמה שלהם, בהגנה שלהם, בכל מה שהם עשו כאן עד היום. שמרו על עמוד השדרה של מדינת ישראל. כן, אני מעריצה, כן, אני מצדיעה – לא רק לאנשים שנמצאים שם בחוץ, גם לכל שומרי הסף שלנו ולכל שדרת הפיקוד ושדרת הפקידות הבכירה של מדינת ישראל, שאוכלת מכם השפלות, הקטנה, ביזוי. מי אתם שתתנהגו ככה? חוצפנים. 
+
+זאת לא דמוקרטיה תוססת, אדוני הנשיא. לא, זאת לא דמוקרטיה תוססת. מדובר כאן על משהו אחר. זה אירוע אחר לחלוטין. הינה המעשים שלהם: מעל 200 חוקים – 200 חוקים, לא פחות – נגועים בשחיתות, מופקרים, נוגדי מוסר וסותרי דמוקרטיה, מעמיקים את האפליה ופוגעים בערכי הציונות. ביטול של עצמאות של גופים שהם חלק – איברים ממדינת ישראל – ששמרו על המדינה במשך כל כך הרבה שנים: רשות החברות, הרשות למעמד האישה, בתי המשפט ועצמאותם, התקשורת, הדואר. מה כל הדברים האלה? ההיסטוריה תשפוט אתכם על המעשים הרעים והיהירים שלכם, וכן, גם על הדרך שבה אתם עושים את זה: הכוחנות, החמדנות, הכבוד המזויף הזה, שבו אתם כאילו מתהדרים. זאת הממשלה שאתם מתהדרים בה, שהיא גולת הכותרת של הזהות היהודית? ככה נראית הזהות היהודית? אז מה אני, מה כל האנשים האלה בחוץ? לא יהודים בעיניכם? איזה ביזיון. 
+
+אתמול היה רגע שנצרב. לפעמים יש תמונה אחת שנצרבת. היו הרבה כאלה בחצי שנה האחרונה. אתמול, כשהתקיימו שתי ההפגנות זו מול זו, בירושלים ובתל אביב, היו הפגנות מאוד מאוד חשובות, שתיהן. נותנת כבוד. אבל הייתה שם תמונה אחת שנחקקה לי כך בראש: חלק מהמוחים בתל אביב עלו על הרמזור – על איזשהו תמרור שהיה שם – והחליפו את שלט הרחוב או "כיכר הדמוקרטיה", שתלה ראש העיר אחרי 29 שבועות של מאבק נחוש. תלו במקום "הדמוקרטיה" – "הרפורמה". זה היה מאוד סימבולי. מאוד סימבולי למחוק בגסות, בבריונות ובכוחנות מילה שלא אמורה להיות עליה איזושהי מחלוקת. דמוקרטיה – גם אתם נלחמים על הדמוקרטיה, אז מה אתם מורידים את הסמל? זאת מילה שאתם אמורים להסכים איתה. אבל החלטתם להוריד אותה, כי מבחינתכם הרפורמה היא תחליף של הדמוקרטיה. וכל זה איפה? בעיר הליברלית העברית הראשונה, העיר היחידה אולי בישראל שמקבלת את כולם, את כולם – יהודים וערבים ולהט"בים וגם פליטים ודתיים וחרדים, ונושאת בגאון את הדגלים של שוויון וחירות. 
+
+אבל אתם רוצים רפורמה, לא דמוקרטיה, לא שוויון ולא חירות. זאת לא דמוקרטיה במלואו מובן המילה. זו דמוקרטיה שהתהוותה והושטחה, זו דמוקרטיה שבה מבחינתכם הרוב קובע – רצון העם. ניצחנו – איזו מן שטחיות זאת? מה קרה לכם? איך יכול להיות? איפה כל הדמוקרטיה המהותית, שכולם יודעים מהי? דמוקרטיה שלא קיימת ברוסיה, בפולין ובהונגריה, אבל זאת הדמוקרטיה. לא סתם ביידן שולח יום אחרי יום אזהרות למדינת ישראל: חברים, התבלבלתם. 
+
+ הרבה שיעורים למדתי בחצי שנה הזו. הרבה מאוד. לפעמים אני כמעט מצטערת שלמדתי כל כך הרבה שיעורים – על שבריריותה של הדמוקרטיה, על התהום שפעורה בין הציבור הליברלי לציבור לאומני ומשיחי. למדתי שגדל פה דור – ואני אומרת את זה בבכי ובכאב – דור שגדל פה, וכן רוצה כוחנות, ופשיזם אפילו, והוא אלים. אני גם בוכה על הציבור שלנו, שהרבה מאוד שנים נרדם בשמירה, היה עסוק בדברים אחרים – בקריירה, אולי אפילו בחיים הטובים. נרדמנו וחשבנו שיהיה בסדר, ונהיה ממלכתיים, ונפנה את הלחי השנייה, ונגלה אחריות, והכול יהיה בסדר. והינה, הכול ממש ממש לא בסדר. אז מרוב שאנחנו התעסקנו בחצי שנה האחרונה במילים יבשושיות ואפורות, שהבעירו, ובצדק, את המדינה – ביטויים כמו: עילת הסבירות, פסקת ההתגברות, ועדה לבחירת שופטים – בדקות הספורות שנשארו לי, אני מרגישה את הצורך להז��יר את המהות, החלום והחזון, לטובת הדמוקרטיה המוסרית והיהודית האחראית, על שבעת ערכיה – משטר דמוקרטי מופתי של משמר כבוד האדם, שוויון, צדק והגינות, עם לאומיות יהודית מופתית, של אחריות עצמאות וחתירה לשלום. כולנו מצביעים ברגליים, בידיים, והלב שלנו נוהה אחרי הגשמת העקרונות האלה של מדינה מוסרית דמוקרטית ליברלית מהותית, בעלת משטר מוסרי, שכבוד האדם ביסודו וזכויות האדם במרכזו. החזון והמהות שלנו אינם מוותרים על עיקרון מדינת הלאום של העם היהודי האחראי – מדינה בעלת אחריות לגורלם של בני ובנות הלאום היהודי בעולם, עם אחריות מתמדת לכל תושבי המדינה, ובהם כל הלאומים החיים בארץ. 
+
+אנחנו מאמינים בשוויון מהותי, ביחס המדינה אל כל אזרחיה באשר הם אזרחים, בלי הבדל גזע, דת ולאום, מגדר או מעמד כלכלי; שוויון ביחס הכללי, בזכויות, בהגנות, בחובות ובשותפות. אנחנו מאמינים בצדק ובהגינות, כי הם העקרונות לארגון החיים המשותפים של כלל האזרחים; חיים של אלה בצד אלה של בני האדם בעלי ערכים, מסורת ורצונות שונים, בממלכתיות ולטובת הכלל. ואנחנו מאמינים שאחריות מדינת הלאום היא להיות מדינה הנושאת באחריות לקיומו של הלאום ולשלום לכל אחד מבניו ובנותיו ואחראית לכל יהודי התפוצות בני הלאום, בד בבד עם האחריות לגורלם של כל תושבי המדינה ובהם בני המיעוטים השונים החיים בה; עצמאות בן מדינת הלאום, העומד ברשות עצמו, במדינתו הריבונית, ומקיים חיים מלאים מתוך אחריות לכל ממדי החיים של אזרחי המדינה. 
+
+ולסיום, חובה עלינו לדבר על שני דברים: שלום וחברת מופת. חברת מופת חייבת להלל ולשבח, לטפח ולקדם את התכונות הטובות של חבריה: אומץ, אחריות, יושרה, מקצועיות ונדיבות; ולקדם ולטפח את התרבות, את המדע, את הטכנולוגיה, הכלכלה וההשכלה. מדינת הלאום רוצה בטובת בניה ובנותיה, בתוך כך היא מקיימת "סור מרע ועשה טוב", ובמיוחד סור מסכנת המלחמה ובקש שלום בין העמים והלאומים. 
+
+ אלה עקרונות המדינה. החלום שבעבורו אנחנו נלחמים. אנחנו מוכנים להקריב, לפעול ולחיות. זה החלום, אחריו אנחנו נרדוף. הממשלה הזו היא שברו, אבל אנחנו לא נפסיק. תודה רבה.
+
+
+ חבר הכנסת ווליד טאהא. (אומר בערבית: 15 דקות.)
+
+
+כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, שרים, מספרית, מתמטית, הקואליציה של רוטמן, בן גביר, סמוטריץ' את נתניהו, כנראה תעביר את החוק, חוק לביטול עילת הסבירות, והיא לכאורה תרשום ניצחון מתמטי, מספרי, שיש לה בפועל בכנסת. הקואליציה מכילה מרכיבים גזעניים וחשוכים. מאז כינונה היא העבירה שורה של חוקים גרועים ואומללים, ובכל פעם שהיא עשתה זאת, בכל פעם שהיא העבירה חוק – לא משנה כמה היה גרוע, כמה היה אומלל, כמה היה גזעני – היא רשמה לעצמה ניצחון, אך בפועל היא הבקיעה לעצמה גול עצמי ונחלה הפסד ערכי מהדהד בכל הקשור לאמנה החברתית שבין מדינה לאזרחיה.
+
+
+ בתאי הסיעות נשמע רעש, אנחנו מבקשים שקט.
+
+
+ הרעש הוא תמיד מחברת כנסת ספציפית, שמותר לה. כל מי שמנהל את הישיבה מרשה לה להשתלח, לדבר, להפריע, להיכנס לדברים של הח"כים – והכול בסדר, היא אפילו לא מקבלת הערה על זה. 
+
+
+ אל תדאג, התלונות שלכם, בכיינים, לוועדת האתיקה - - - שאני מקבלת. בכיינים. לך תתלונן לוועדת האתיקה.
+
+
+ לא דיברתי על חברת הכנסת, דיברתי על תאי הסיעות שם.
+
+
+ כשאתה תקרא לחיילים שלי "רוצחים", אני אפריע לך; כשאתה תתמוך בטרור, אני אפריע לך.
+
+
+אז כנראה - - -
+
+
+וזה כואב לך, כי אתה כבר לא ב��ל הבית, ואתה לא תהיה פה בעל הבית.
+
+
+ כנראה יש - - -
+
+
+ לא תהיה פה בעל הבית, לא, לא. בהצלחה שיהיה לך.
+
+
+ כנראה יש מופרעת שיודעת על עצמה - - 
+
+
+ בהצלחה. אני אעצבן אותך פה עד שתתייאש. 
+
+
+ - - ועל כן היא מתחילה לענות על דברים מבלי שאני אפילו רוצה להסתכל עליה - - 
+
+
+ עד שאתה תתייאש אני אעצבן אותך. אני אפריע לך ואני אעצבן אותך.
+
+
+- - בלי שאני אפילו רוצה להפנות אליה דברים ישירים.
+
+
+אני אפריע לך - - -
+
+
+ אז תודה שאת מכירה בזה שאת נמצאת כאן כדי להפריע, לצעוק, לגעור וסתם להיכנס לדברים של הח"כים האחרים, כי זו התרבות שלך, זו הרמה שלך, זו רמת המוסר שלך.
+
+
+ אני אפריע לך, כי אתה תומך טרור.
+
+ 
+ על זה בדיוק דיברתי - - 
+
+
+תומך טרור, אני אפריע לך.
+
+
+ - - על זה בדיוק דיברתי כאשר אמרתי - - 
+
+
+ אתם התרגלתם, התרגלתם לפגוע במדינה.
+
+
+- - שהקואליציה הזאת הבקיעה גול עצמי - - 
+
+
+ התרגלתם לפגוע בחיילי צה"ל.
+
+
+ - - ונחלה הפסד ערכי מהדהד בכל הקשור לאמנה האזרחית שבין מדינה לאזרחיה.
+
+
+ תמשיך, תמשיך לנאום, חבל על הזמן שלך.
+
+
+  מה לעשות, את לא מבינה באמנה החברתית. את מבינה בבלטג'ה. את יודעת מה זה בלטג'ה?
+
+
+ אתה מבין בלתמוך בטרור.
+
+
+ עוד מעט אני אעבור לדבר ערבית, ותצעקי כמה שבא לך, אבל עוד מעט אני אעשה את זה.
+
+
+ מדבר לעם? מי מקשיב לך? המליאה ריקה, אף אחד לא בא לשמוע אותך. מי מקשיב לך?
+
+
+ היושב-ראש, אתה אפילו לא מפנה לה הערה, אתה אפילו לא מפנה לה הערה.
+
+
+ אתה פנית אליי והוצאת את דיבתי, קיבלת תשובה.
+
+
+חבר הכנסת ווליד, אתה פנית אליה, אתה תקפת אותה, אתה התחלת, ואתה אחראי.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, לא פניתי אליה, אני מדבר למליאה, אני מדבר לחברי הכנסת, והיא קופצת.
+
+
+מדבר כמו שוביניסט. אדוני, זה כבר לא הבית שלך, שאתה יכול לעשות מה שבא לך. 
+
+
+טוב, זהו, מספיק.
+
+
+ אני פה יושבת, לא זזה מהמליאה, כדי לראות מה אתם מדברים פה על העם שלי.
+
+
+ חברת הכנסת גוטליב, הוא פנה אלייך ואת ענית לו, מספיק.
+
+
+ בדיוק, עדיף שלא ידבר אליי - - -
+
+
+בספר החוקים של מדינת ישראל יש בערך 200 חוקים גזעניים, אז תוסיפי עוד חוק גזעני אחד שאוסר על אזרח המדינה הערבי להתמודד לכנסת, וסחתיין לך, לא נהיה כאן.
+
+
+ אני לא אציע הצעת חוק כזאת. 
+
+
+ למה את מחכה, יא גזענית, יא אומללה? למה את מחכה? תעשי את זה.
+
+
+ אדוני, לתומכי טרור אני לא אתן להיות פה – לא לערבים.
+
+
+ זה למעשה מה שנשאר כדי לרדת מהפסים לגמרי. זה מה שאתם צריכים לעשות – לחוקק חוק שמונע מסוג אוכלוסייה מסוימת להתמודד לכנסת. 
+
+
+אנחנו לא רוצים לחוקק את זה, אנחנו לא רוצים שיקראו לחיילים שלי "רוצחים".
+
+
+ זה בדיוק מה שעשתה דרום אפריקה, זה האפרטהייד שאת רוצה להפעיל במדינה.
+
+
+ אמרת את זה - - -
+
+
+ דרך אגב, זה יצליח לך אולי בעוד שעתיים, את תשימי את הרגל על המסילה, ותתחילו - -
+
+
+ בתור חבר כנסת אתה לא אמור להיות אינטליגנט לפחות במינימום? אתה לא יודע מה זה צמצום עילת הסבירות?
+
+
+ - - בתקופה של רודנות ודיקטטורה, תקופה שאין בה שום דבר סביר לעומת מה שאתם רואים כסביר. בדרכי הנה אני ראיתי את המפגינים הרבים, ראיתי את האזרחים המודאגים, ובצדק הם מודאגים. לנגד עיניהם קמה קואליציה - - -
+
+
+ ווליד, זה הזמן לקצת ערבית.
+
+
+ עוד מעט.
+
+
+ מה עוד מעט? עכשיו.
+
+
+ אתה יודע, היא נמצאת פה על המשמר כדי להתחיל לגעור בכל פעם שמישהו מדבר ערבית.
+
+ 
+ מה, מה אתה מפחד ממני? מה? אני כל כך מפחידה אותך, אדון – במה אני מפחידה אותך? מעניין.
+
+
+ אני מבקש לר��ום לפרוטוקול: אני ביקשתי שידברו ערבית, ווליד לא מסכים - - -
+
+
+ הוא מסכים, הוא ידבר.
+
+ 
+ אני מסכים, עוד מעט אני אעבור לדבר ערבית.
+
+
+ דבר, דבר על הסבירות, נראה מה אתה מבין בזה, כלום או כלום וחצי.
+
+
+אבל לפני זה, מכובדי שר המשפטים, בדרכי לכנסת - - -
+
+
+ זה חוק שלו, זה חוק של השר לוין.
+
+
+ אפשר להשתיק אותה?
+
+
+ אל תצעק עליי. אתה לא תדבר אליי - - -
+
+
+היושב-ראש, אפשר להשתיק אותה? מי את בכלל? אני לא מדבר אלייך.
+
+
+ יש לך קול יותר חזק ממנה.
+
+
+אני לא רואה אותך בכלל. אני מבקש מהיושב-ראש להשתיק אותה.
+
+
+ אדון גבר, לא להתעצבן.
+
+
+אפשר להרגיע קצת.
+
+
+ אז שלא יפנה אליי ולא יזכיר אותי.
+
+
+ הוא פנה אלייך, ענית לו כהוגן, ועכשיו מספיק, מספיק. 
+
+
+ עכשיו הוא אמר שאני גזענית. שלא יפנה אליי. 
+
+
+ בדרכי לכנסת אני ראיתי עשרות אלפי אזרחים מודאגים, ובצדק מודאגים, שנמצאים בכבישים, ברחובות, מתאספים, למרות החום הכבד שיש לנו בחוץ. אנשים מגיעים כדי להרים צעקה, כדי למחות - - 
+
+
+ צעקה?
+
+
+- - נגד מה שהם חושבים לסטייה בטוחה של המדינה, באמצעות בית המחוקקים, לעבר הדיקטטורה. ויש להם באמת סיבה לדאגה. החוק הזה של ביטול עילת הסבירות נועד בראש ובראשונה - - -
+
+
+ נא לדבר בשקט. אפשר לבקש דבר כזה? יש לכם זכות דיבור, אבל בשקט. 
+
+
+ יש פריבילגיות לחלק מהח"כים ולחלק מהעוזרים ועובדי הסיעות, ואין את זה לאחרים. אז אולי אתה, היושב-ראש, תבחין בזה לבד. 
+
+ביטול עילת הסבירות הוא רק ההתחלה, כדי להשתלט על מערכת המשפט במדינת ישראל, ולמעשה, רוטמן, בן גביר, סמוטריץ' את נתניהו ישלימו את מלאכת ההשתלטות. יש להם ממשלה; יש להם כנסת עם רוב אצבעות, ויהיו להם גם שליטה ואחיזה במערכת בתי המשפט. איך אפשר לתאר דיקטטורה אם המצב הזה הוא לא דיקטטורה? מדינה שכל שלוש הרשויות שלה נמצאות בשליטה הדוקה של כמה פוליטיקאים - -
+
+
+ צמצום עילת הסבירות - - -
+
+
+ - - אפשר לדבר עליה כמדינה דמוקרטית? 
+
+
+ 2016, יאיר לפיד. יאיר לפיד - - - 
+
+
+איפה קורה כזה דבר בעולם? איפה קורה כזה דבר בעולם, שפוליטיקאים שיש להם שליטה על הכנסת, על בית המחוקקים, יש להם כמובן שליטה על הרשות המבצעת, ירצו גם להשתלט על הרשות השופטת, ואז יעשו כראות עיניהם. כל מה שירצו לעשות במדינה, יעשו באין מפריע. 
+
+לפני כמה ימים בנימין נתניהו עלה לשידור בשעת פריים – הוא עשה את זה ביום חמישי האחרון – ונשא נאום לאזרחי המדינה. אני רוצה לצטט ממה שהוא אמר. הוא אמר: "אזרחי ישראל, ב-16 שנותיי כראש ממשלה תמיד ראיתי עצמי ראש הממשלה של כולם. לרגע אחד איני זונח את האתגרים ואת ההזדמנויות הגדולות שעומדות בפנינו". סוף ציטוט. אני שואל את עצמי ושואל אתכם, חבריי חברי הכנסת, האם במקרה ראש הממשלה, שהעיד על עצמו שהוא ראש הממשלה של כולם, האם במקרה הוא שמע על האוכלוסייה הערבית, שמהווה יותר מ-20% מכלל אוכלוסיית המדינה? האם ראש הממשלה שמע על האזרחים הערבים שחיים על תנאי? האזרחים הערבים חיים על תנאי, עד שיקבלו כדור בראש מפושע שמסתובב לו חופשי באין מפריע, כי ממשלתו של נתניהו לא מבקשת למצות את הדין עם פושעים. הם מתנהלים חופשי. 
+
+האם ראש הממשלה מחובר למציאות בכלל, או שהוא מנותק מכל קשר עם המציאות? האם הוא שמע על הדם של האזרחים הערבים ששוטף את הרחובות? או שדמו של האזרח הערבי אינו שווה כדי שכבוד ראש הממשלה ישמע עליו בכלל? מה עוד צריך לקרות, מה עוד צריך לעשות, כמה עוד אימהות צריכות לבכות מדם ליבן? לצעוק, כדי שצעקותיהן יגי��ו לאוזניו האטומות של ראש הממשלה? איך ראש ממשלה, שאיננו מוצא לנכון לטפל בנושא הפשיעה, ואף מחבל, הוא ושרי ממשלתו, בתוכניות שאושרו למיגור הפשיעה בממשלה הקודמת – איך הוא יכול לטעון ברוב חוצפה, שהוא ראש ממשלה של כולם? כיצד יכול להיות, לעזאזל, שנושא הפשיעה, הרציחות, הפרוטקשן, אינו נמצא בראש סדר העדיפות שלו ושל ממשלתו החשוכה והגזענית?
+
+ראש הממשלה הנוכחי לא מסתפק בשליטה שלו על הרשות המבצעת ולא מסתפק בשליטה שלו על הרשות המחוקקת; הוא מבקש להשתלט גם על הרשות השופטת. משזה יקרה – וכנראה היום זה יקרה – עושק, התעמרות, שרירותיות ודיקטטורה שלטונית יהפכו לנורמה מקובלת בנוף הפוליטי הישראלי. לקבוצות המיעוט במדינה לא יהיה יותר מי שיגן עליהן. המדינה תהפוך לדיקטטורה שתתעמר באזרחיה, ותפעיל שרירות לב נגד כל מתנגדי המשטר הדיקטטורי המתהווה. זו תהיה דיקטטורה בכיסוי מדומה ושקרי של דמוקרטיה. 
+
+היושב-ראש, אני מבקש להוסיף לי זמן על כל הניסיונות שלה להכשיל את הדברים שלי. 
+
+
+ אתה רוצה לדבר בערבית? 
+
+
+ אני גם אדבר בערבית. כן. 
+
+
+אז בבקשה. אני נותן לך דקה לערבית.
+
+
+ (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אזרחים יקרים, ככל הנראה בעוד שעתיים או יותר מעכשיו יצליחו הממשלה הזאת והקואליציה הגזענית הקיצונית הזאת בהעברת חוק ביטול עילת הסבירות. למרות שאמרנו שוב ושוב שהחברה הערבית לא מצאה צדק במערכת המשפט שהייתה עד היום, השינוי שיקרה היום יגרום למצב להיות גרוע יותר ממה שהכרנו במערכת הזאת. הקואליציה הגזענית, הגרועה הזאת, אשר לא הייתה נוצרת לולא שיתוף הפעולה, לצערי הרב, של חלק מחברי הכנסת הערבים עם הליכוד כדי להכשיל את הקואליציה הקודמת – שבאמצעותה ניסינו לפתור את בעיות החברה הערבית שלנו ולעסוק בנושאים הבוערים שלה, ועל כך שילמנו מחיר אישי, אולם עשינו זאת למען החברה שלנו ומתוך אהבה אליה ולמען פתרון הבעיות שלה - -) 
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ (- - הכשלת הממשלה הקודמת ויצירת ממשלת האסון הזאת הביאו רק לעשרות החלטות נגד החברה שלנו. עשרות מערכות וחוקים – זה גם ישנה את הצורה של מערכת המשפט לרעה, ובעקבות זאת אנחנו בחברה הערבית משלמים את המחיר הכי יקר.)
+
+
+ שוכרן, תודה רבה.
+
+
+ (שיגעון, החלטת חברי הכנסת הערבים. היא לא במקומה.)
+
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, עשר דקות. 
+
+
+ הקואליציה ההרסנית והדורסנית הזאת, שמביאה למדינת ישראל את הפיכת החורבן, מדברת כל הזמן בשם הרוב. הרוב, מי תשמע, שיש לה – אפילו בכנסת יש לה רוב דחוק של 64 מנדטים. אבל מה שבוודאי בוודאי בוודאי אין לה, זה רוב בציבור. והעובדה היא שעד היום, למול 30 שבועות שבהם מאות אלפים יוצאות ויוצאים למחות נגד ההפיכה הזאת, היו בסך הכול שתי הפגנות של תומכי ההפיכה – ממומנות, מאורגנות – של התנחלויות. 
+
+תראו את מודעת ההסעות להפגנת הימין שנערכה אתמול. תקראו היטב היטב מאיזה יישובים הגיעו ההסעות האלה. לא מהפריפריה, לא מערי המרכז, אך ורק מהתנחלויות מאוד מסוימות. אגב, גם לא מההתנחלויות של אנשים שלא יודעים בכלל שהם מתנחלים - - -
+
+
+ 300,000 - - -
+
+
+ הערת הביניים נשמעה. מספיק.
+
+
+ אולי כך היא בונה מספרית על זה שהיא לא תעבור את אחוז החסימה, אבל בסדר.
+
+
+הערת הביניים נשמעה.
+
+
+ לא כולל האנשים האלה שפשוט הלכו לגור במקום שבו ממשלות הימין של נתניהו נתנו להם דירות זולות; כאלה שאפשר בכלל להשיג.
+
+
+ בזכותם את גרה במרכז - - -
+
+
+והשלט הגדול בהפגנה הזאת אתמול חושף את כל האמת כולה מאחורי ההפיכה השלטונית המשטרית הזאת: גוש קטיף, חוזרים הביתה. ממש בקליפת אגוז, בשלט אחד, כל הסיפור כולו. גוש קטיף, חוזרים הביתה.
+
+נחליש, נהפוך את בית המשפט העליון לכזה שלא יכול לעמוד ולחצוץ בין הכוח המתנחלי, המשיחי, שפועל לחיסול מדינת ישראל לטובת מדינה דו-לאומית, יחד עם יהודה ושומרון - - -
+
+
+בעזרת השם בקדנציה הבאה המפלגה שלך מחוקה, ברוך השם.
+
+
+הכוח המרכזי שעמד וחסם את הדבר הזה עד היום – זה הסיפור: להפיל את בית המשפט כדי להפוך את ההתנחלויות, שהן כבר היום ה-VIP של מדינת ישראל, האוכלוסיות הכי פריבילגיות – שמקבלות את מדינת הרווחה שאף אחד אחר לא נהנה ממנה; שמקבלות תנאים מפליגים בכל דבר ועניין; שיכולות לעבור על החוק כל הזמן, לבזוז ולגנוב אדמות.
+
+
+ תתביישי לך.
+
+
+לעלות עם D9 על בית המשפט העליון. הינה זה מגיע. ה-D9 סוף סוף מגיע.
+
+
+תתביישי לך איך שאת מדברת על אנשים מההתיישבות. תתביישי לך - - -
+ 
+
+ שלושה אינטרסים מניעים את ההפיכה המשטרתית הזאת: האחת, ההתנחלויות המשיחיות הדתיות – פרויקט שכשל, פשוט כישלון נחרץ. הישראליות והישראלים לא תומכים בהתנחלויות, אבל אתם באים לעשות הפיכה משטרתית בשבילם. 
+
+האינטרס השני הוא האינטרס החרדי: להמשיך את ההתבדלות, להמשיך למנוע מהצעירות והצעירים שלכם הזדמנות שווה בחברה הישראלית; להמשיך לקבל פריבילגיות, בלי להיות שותפים בשירות. והאינטרס השלישי הוא השחיתות: השחיתות של נתניהו, השחיתות של השותפים שלו; שחיתות אישית, שחיתות מגזרית, שחיתות שמגיעה עד שיתוף פעולה עם ארגוני פשע. 
+
+זה הסיפור של ההפיכה המשטרתית הזאת, והיא מתגלמת בשלט הזה – גוש קטיף חוזרים הביתה – ולא משנה כמה חיילים וכמה אזרחים ישלמו בחייהם על ההזיה המסוכנת הזאת; ולא משנה כמה מדינת ישראל תיחרב בגלל ההזיה המסוכנת הזאת.
+
+ועוד מילה על דבר שהקואליציה הזאת אומרת: יהודי, יהודי. כמה אנחנו שומעות ושומעים את המילה "יהודי", "יהודי". אז אני רוצה להגיד לכם משהו, אנחנו בעיצומם של תשעת הימים. תשעת הימים, למי שלא בקי או בקיאה בחומר, הם תשעת הימים האחרונים בימי בין המצרים, של לפני תשעה באב. ובימים האלה במסורת היהודית לא עושים שום דבר חשוב. 
+
+
+צלם בהיכל לשמוע אותך אומרת את הדברים האלה.
+
+
+לא זאת בלבד שלא קונים דירה, לא פותחים עסק חדש – נכון, אדוני היושב-ראש, או לא נכון שבימי בין המצרים, ובעיקר בתשעת הימים, מקובל לא לעשות דברים חשובים, משום שבימים האלה אין ברכה וברכה לא שורה על הדברים שנעשים בימים האלה? אבל הקואליציה היהודית הזאת לא רואה ממטר, ודוהרת לעבר החורבן בחקיקה בתוך תשעת הימים, כשאלוהים יודעת שברכה לא שורה עליה.
+
+
+אין לה מושג על מה היא מדברת - - -
+
+
+ממש רחוק מזה. חקיקה שקורעת לגזרים את החברה הישראלית, שמפרקת את כל המוסדות של מדינת ישראל, שהורסת את הביטחון שלנו, את הביטחון שכולם היו כל כך מחויבות ומחויבים לו.
+
+
+ צלם בהיכל. אני לא יכולה לשמוע אותה מדברת.
+
+
+ את זה הם עושים בתשעת הימים שלפני החורבן. אין סמל יותר ברור וחד-משמעי מזה. לא רק שאין ברכה בחקיקה הזאת, היא לא תצלח.
+
+
+ ברכה והצלחה.
+
+
+היא לא תצלח. לא תצליחו לחרב, לא תצליחו להרוס. מאות אלפי ישראליות וישראלים שנמצאות ונמצאים עכשיו פה, מחוץ לכנסת, שנמצאים בדרכים, שנמצאים בכל מקום בארץ, המגזר העסקי במדינת ישראל, שבאופן תקדימי, ראשוני, משבית היום את כל העסקים שלהם, משום שהפגיעה בכלכלה כל כך גדולה, שהם מבינים שזה ממש הכרח השעה - - -
+
+
+ העשירים האלה, בעלי ההון, רוצים שקט כדי לעשות עוד כסף. זה מה שמעניין אותם.
+
+
+האמירה החד-משמעית של עשרות אלפי מתנדבות ומתנדבים למילואים שהם לא ישרתו דיקטטורה – כל אלה ועוד לא ייתנו לכם לחרב את מדינת ישראל; לא ייתנו לכם להרוס את הפרויקט הציוני; לא ייתנו לכם להעביר את החורבן שאתם מנסים להעביר כאן.
+
+
+יאיר לפיד אמר שצמצום עילת הסבירות הוא תפארת הדמוקרטיה, יאיר לפיד ב-2016.
+
+
+ חבר הכנסת איימן עודה, תפדל.
+
+
+גם אהרן ברק, בסרטון שסוף-סוף הופץ ביוטיוב, אהרן ברק אמר שעילת הסבירות היא פסיק ועברה שעתה. אבל לא נורא. אל תדאג, איימן עודה, לך אני לא מפריעה. תשתמש בחסינות שלך, כמו שאמרתי לך. לא מפריעה לך. לא פונים אליי, אני לא מפריעה, כך זה עובד.
+
+
+כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לברך ולהעלות על נס את המאבק העיקש שכבר 29 שבועות מנהלים המפגינים והמפגינות. הרבה הערכה. הרבה הערכה. נכון שיש בינינו חילוקי דעות; נכון שמעבר לחילוקי הדעות אפילו יש כעס, כי דמוקרטיה אמיתית, כלומר דמוקרטיה לכולם, כלומר דמוקרטיה לשני העמים, הוא בוודאי לא דמוקרטיה יהודית. יחד עם זאת, עצם ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית, שתוביל לפשיזם, זה עמדה שצריך להעריך אותה. ואנחנו מבחינתנו גם צריכים להיות חלק מהמאבק הזה וגם כל הזמן לחתור להשפעה בשביל להביא חלקים נרחבים שיאמצו את הגישה הפוליטית שלנו, שאומרת שאין דמוקרטיה עם עליונות יהודית; אין דמוקרטיה עם חוק הלאום; אין דמוקרטיה עם כיבוש עם אחר, אלא הדמוקרטיה היא שלום, שוויון וצדק חברתי.
+
+אני רוצה לפנות לראשי האופוזיציה ולהגיד להם: אל תלכו למה שנקרא פשרה. זו לא פשרה, זו תוכנית שלבים של ממשלת נתניהו. זו בדיוק שיטת הסלאמי. כנראה – ואני לוחש באוזניכם עכשיו – למדו מכם עוד עז ועוד דונם. אני אומר שהגעה לפשרה – החלשת המאבק העיקש נגד ממשלת נתניהו; אסור לנו לתת יד להחלשת המאבק ההיסטורי נגד ממשלת נתניהו. פשרה – כלומר מתן לגיטימציה גם לנתניהו וגם לממשלה הפשיסטית שלו. אסור בתכלית האיסור להגיע לפשרה. לכן אנחנו, בסיעת חד"ש-תע"ל, עמדתנו נחרצת והיא נגד, לאורך כל הדרך, עד להפלת הממשלה הפשיסטית הזאת. זוהי העמדה הנכונה. האסטרטגיה צריכה להיות ברורה מאוד. היעד: הפלת הממשלה, ואחר כך הכיוון חייב להיות דמוקרטיה אמיתית, כלומר, חתירה לשלום, שוויון וצדק חברתי. אחרת, אין בינינו הסכמה. ממשלה שמקדמת את הכיבוש, כמו שממשלת נפתלי בנט למשל, זו ממשלה שאנחנו נהיה נגדה. כל ממשלה שמעמיקה את הכיבוש, כל ממשלה שלא חותרת לפשרה היסטורית ולכינון שלום על בסיס שתי מדינות, אנחנו נעמוד איתנים נגדה. שוב אני חוזר, בפעם השלישית: דמוקרטיה, כלומר שלום, שוויון וצדק חברתי. זוהי העמדה הנכונה. לכן אני קורא לראש האופוזיציה לא לתת יד למה שנקרא פשרה, שהיא בעצם תוכנית שלבים, שהיא בעצם שיטת הסלאמי, שהיא בעצם מתן לגיטימציה לנתניהו, שהיא בעצם החלשת המחאה נגד הממשלה הזו. אני רוצה לפנות לציבור הערבי ולהגיד לו – כבוד היושב-ראש, תרשה לי, אתה מציע שאדבר קודם בערבית ואחר כך אתרגם לעברית או להפך? 
+
+
+- - - 
+
+
+ כרצוני. אני אדבר בערבית אל הציבור שלנו. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האחים והאחיות, יש לנו כעס צודק כלפי הנהגת ההפגנות. יש לנו כעס צודק כלפי הרבה סיטואציות. יש לנו כעס צודק כלפי סיסמאות ההפגנות. עם זאת, לצד ��כעס הצודק הזה עלינו לראות מה העניין החשוב יותר היום. העניין החשוב יותר היום הוא עצירת ההידרדרות הפשיסטית; זה העניין היותר חשוב ברגע הזה. זאת אומרת, צמצום נוסף של המרחב הדמוקרטי יגרום לכך שאנחנו נהיה הקורבנות הראשונים של הצמצום הנוסף הזה. תנו לי לומר לכם זאת בשפה אחרת: הממשלה מגדירה את עצמה כיהודית-דמוקרטית. הממשלה הזו רוצה את המדינה יהודית לחלוטין, נקודה, ואנחנו רוצים אותה מדינה דמוקרטית לחלוטין, נקודה. האם זה לטובתנו לעבור מהמקום הנוכחי למדינה יהודית לחלוטין? האם זה לטובת בני עמנו, או שהמאבק גם מצטבר? 
+
+ אז עלינו לעצור את הגאות הפשיסטית, ולהשתתף עם הסיסמאות שלנו, עם העמדות שלנו, כדי להשפיע על התנועה הזאת, על חלקים ממנה. על חלקים ממנה עלינו להשפיע, וליצור תנועה, דינמיקה לרעיונות ולדעות שלנו. מה שנדרש הוא להשתתף בכוח. עד היום ההשתתפות שלנו לא הייתה מספקת, אבל בשבועות הבאים תגדל תנועת המחאה. עלינו להיות חלק עיקרי, עם העמדות שלנו, עם סיסמאות שלנו ועם חתירתנו להשפיע על תוכן תנועת המחאה נגד הממשלה הזאת.) 
+
+ אני רוצה לתרגם לעברית את מה שאמרתי. פניתי לציבור הערבי בשפה הערבית-ספרותית, ביקשתי מהציבור שלנו להשתתף בהפגנות. נכון שיש לנו הערות מהותיות לגבי עמדות הנהגת המחאה, לגבי הסמלים הלאומיים, ובכל זאת, האינטרס שלנו – לא לצמצם עוד את המרחב הדמוקרטי, אלא זה מאבק הדרגתי למען הרחבתו ולא צמצומו. אמרתי בשפה הערבית: מי שמשתתף, יש לו את הזכות ואת הכוח ואת הדינמיקה להשפיע על התכנים של המחאה, אבל מי שיושב בביתו, איך הוא ישפיע? לכן, כן, אנחנו צריכים להשתתף עם המוחים ולהשפיע מול הממשלה הפשיסטית. 
+
+קו התפר, הקו הכי חשוב בפוליטיקה שלנו, מספר אחת, הוא שאלת הכיבוש ושאלת השלום. והשאלה הזאת, כבוד היושב-ראש, משליכה על כל הדברים. ראה את המאבק, את צמצום המרחב הדמוקרטי, מאיפה הוא מגיע? מבן גביר, סמוטריץ', מקהלת, מהציונות הדתית, מההתנחלויות, מרוטמן המתנחל, משם מגיע הפשיזם לתוך מדינת ישראל. הראו מי הגיע להפגנות אתמול – מתנחלים. לכן אני פונה למוחים ואומר להם: זהו המאבק, זהו המאבק העיקרי למי שרוצה דמוקרטיה אמיתית. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, שמונה דקות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו יכולים להמשיך לקשקש ולפטפט שעות ארוכות על המצב הקיים כרגע, ולמה היום יחוקק חוק שיפגע בעיקר בזכויותיה ובמעמדה של החברה הערבית. כך גם שאר החוקים שיתקבלו לאחר מכן – גם הנזק שלהם יהיה הנזק הכי גדול עבור החברה הערבית. כל ההישגים שלנו יתפוגגו באוויר, בין שאלו הישגים בנוגע לזכויות, ובין שאלו הישגים כלכליים, חברתיים או אחרים. אני אומר שאנחנו יכולים להמשיך בפטפוט הפוליטי ובקשקוש הפוליטי, אולם בסופו של דבר עלינו להודות שהממשלה הזאת והקואליציה הזאת הגיעו בדרך דמוקרטית.)
+
+
+ אבל מה אתה אומר?
+
+ 
+ אני אתרגם לך אחר כך. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הן הגיעו בדרך דמוקרטית, הגיעו לאחר מאבק פוליטי בתוך הכנסת הזאת להפלת הממשלה הקודמת, לפירוק הממשלה הקודמת ולחזרה לשלטון דרך בחירות. לצערי, כשאנו חפצים לדבר ולקחת אחריות – ואנו באים היום להתקומם ולערער על הממשלה הזאת, ובצדק אנחנו מערערים עליה, על המסלול הגזעני והפשיסטי שלה – עלינו לשאת באחריות ולומר שלמפלגות הערביות ולחברי הכנסת הערבים היה חלק משמעותי בשיתוף הפעולה עם הליכוד ובשיתוף הפעולה עם הציונות הדתית. באולם הזה היה שיתוף פעולה לצורך פירוק הכנסת והפלת הממשלה הקודמת, ועכשיו היא מגיעה אלינו עם כל החסרונות שלה. לכן אם לא נלמד לקח, אם לא נפיק מההתנסות הזאת, שבה פספסנו הזדמנות היסטורית שיכלה לתת פתרונות לחברה הערבית שלנו בכל הנושאים – ברמת המעמד, ברמת הזכויות, ברמת הביטחון והמאבק בפשע; אם לא נלמד לקח, אז נמשיך, אז נמשיך שנים ארוכות לשלם מחיר יקר. ואנחנו עוברים מכישלון פוליטי אחד לכישלון פוליטי נוסף, לאכזבה פוליטית, לאיבוד כל ההזדמנויות שיש לנו בידיים. לכן, תקופת הקשקוש והפטפוט הפוליטי צריכה להסתיים, וצריכה להתחיל תקופה של עבודה, של תבונה ושל סבירות בניהול העניין הפוליטי שלנו. עלינו לדעת כיצד להשאיר את הגזענים והפשיסטים והקיצוניים, שלא רוצים את טובתנו – להשאיר אותם באופוזיציה. זה הלקח האמיתי.)
+
+
+אבל אתה יכול לתרגם לנו - - - 
+
+
+(כל הנאומים לא יכולים למנוע את החוק הזה או להפיל את הממשלה הזאת, שנהנית מרוב.)
+
+
+ אולי אתה לא רוצה שנבין מה אתה אומר. 
+
+
+ (זה הלקח העיקרי, ובני החברה הערבית שלנו התחילו להיות מודעים לו ולהבין אותו. ולכן מאוד כואב שעולים לבמה הזאת חברי כנסת ערבים כדי לדבר על חסרונות הממשלה הזאת, שהיא הממשלה הכי גרועה בהיסטוריה של ישראל, שהיא פשיסטית ושהיא גזענית ושהחוקים האלה גרועים, כשלפני שנה, במודעות, במודעות, הם לחצו יד לליכוד והמשיכו שנה שלמה בעבודה עד שפורקה הכנסת והופלה הממשלה והלכנו לבחירות. שוב חזר אלינו נתניהו, ואיתו סמוטריץ' ובן גביר, וחזר הפשע כדי להמשיך ולהתגבר; הפשע אומנם נשאר, אולם המשיך לעלות פי כמה וכמה. זה הלקח העיקרי שעלינו ללמוד בשלב הזה כדי לבנות עתיד טוב יותר לחברה שלנו, לבנינו ולבנותינו. אם לא, אם נחזור על אותן הטעויות, אנחנו נחזור לאותו המצב.) 
+
+
+ (אתה לא - - -)
+
+
+ (לשאת באחריות, אחותי עאידה, לא אומר שאנחנו הפושעים. שנישא באחריות ונלמד לקחים, זה מה שדרוש. זה מה שדרוש, וזה בכלל לא מפחית - -)
+
+
+ (מספיק. בושה - - -) 
+
+
+ (- - זה בכלל לא מפחית מהאחריות של הממשלה הפשיסטית והגזענית הזאת כלפינו. אתם שיתפתם איתם פעולה, והיום הממשלה הזאת מבצעת את המדיניות שהיא רצתה בה. עכשיו סגן ראש הממשלה אומר: כן, אנחנו חייבים לחברי הכנסת הערבים במשותפת שהם עזרו לנו בפירוק הממשלה. עכשיו, עכשיו סגן ראש הממשלה אומר שהוא חייב לכם.)
+ 
+
+ (אנחנו לא מבינים שום דבר.) 
+
+
+ (חכי לתורך. את, עאידה, וכל חברי הכנסת הערבים עזרתם לנתניהו לחזור לשלטון. עזרתם לו. תמסרי לו ד"ש. את שותפה שלו. שותפים.) 
+
+ עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
+
+ (אנחנו שותפים – אתה שותף להחלטת הממשלה הקודמת - - - שותפים להחלטת הממשלה הקודמת.)
+
+ 
+ (והיום אתם באים לעשות הצגות וסרטים על החברה הערבית שלנו, באים לעשות סרטים והצגות.)
+ 
+
+ (אתה זה שעושה הצגה. תתבייש לך.) 
+
+
+ (אתם אלה שהחזרתם את הממשלה הזאת.)
+ 
+
+ (מספיק.) 
+
+
+ (את בעצמך החזרת את הממשלה הזאת, והיום את רוצה לעשות הצגות וסרטים.) 
+
+
+ (מספיק, מספיק.) 
+
+
+ (לצערי, לצערי - - -) 
+
+
+ (אני בחיים שלי לא כרתי ברית עם גזענים. אתה הצבעת נגד העם שלך.) 
+
+
+ (את לחצת להם יד.) 
+
+
+ (אתה שתקת כשתקפו מסגד.) 
+
+
+ (את לחצת יד לנתניהו ולסמוטריץ', והבאתם אותם לשלטון.) 
+
+
+ (אתה זה ששתקת והיית - - - רק רצית תקציבים. תתבייש.) 
+
+
+ (אתם עולים ועושים את עצמכם לאומנים, ועולים ועושים נאומים.) 
+
+
+ (תתבייש.) 
+
+
+ (בושה וחרפה. בושה וחרפה.)
+ 
+ (בושה וחרפה לך ולכל מי שתמך בממשלה הקודמת.) 
+
+
+מה שאמרתי, חברים, אחי חמד, אחי חמד - - -
+
+ רק להם מותר לקלל או שגם לי מותר?
+
+
+ אבל למה? אנחנו גם - - -
+
+
+לא, רגע, רגע. מה הקללות - - - מה היא אמרה לו? מה היא קיללה אותו? 
+
+
+ - - -
+
+
+חמד, חבר הכנסת חמד, כן, היא מעדיפה, היא מעדיפה שסמוטריץ' ובן גביר – היא מעדיפה שסמוטריץ' יהיה שר האוצר ולא שאתה תהיה שר במשרד האוצר. היא מעדיפה את סמוטריץ' ולא את חמד עמאר שיהיה במשרד האוצר. 
+
+
+הוא לא היה בכלל - - -
+
+
+ היא מעדיפה שבן גביר יהיה במשרד לביטחון לאומי ולא יואב סגלוביץ'.
+
+
+(אומרת בערבית: מי אמר?) לא אני זו שמעדיפה. זה אתה - - - 
+
+
+ואנחנו משלמים מחיר, כי שמתם את היד שלכם ביד של הליכוד ושל הציונות הדתית. זאת האמת. אנחנו משלמים את המחיר הזה. אתם מעדיפים את הציונות הדתית ואת עוצמה יהודית ואת הקואליציה, ולא את רע"מ. זה המחיר שאנחנו משלמים היום. כל הכבוד לכם. 
+
+
+ אני - - - סמוטריץ' - - - יום אחד ליכוד - - -
+
+
+כל הכבוד לכם. ואתם באים לתת תיאוריות.
+
+
+ עאידה צודקת.
+
+
+בדיוק. עאידה צודקת. כל הכבוד לכם. אתם חייבים לה. אתם חייבים לה. היא שהביאה אתכם. היא ואחמד טיבי ואיימן עודה הביאו אתכם לממשלה. 
+
+
+- - -
+
+
+הם הביאו אתכם. אפילו את השותף שלהם, סמי אבו שחאדה ובל"ד – גירשו אותם. גירשו אותם מהמשותפת כדי שישרוף ארבעה מנדטים. זהו. זאת האמת.
+
+
+ אתם - - -
+
+
+ולכן אנחנו – כן, אנחנו משלמים, הערבים משלמים את המחיר. 129 נרצחים לעומת 54, אחרי שהורדנו את אחוז הפשיעה בחברה הערבית.
+
+
+תודה רבה. 
+
+
+ואתם באתם והפקרתם את החברה הערבית, הפקרתם את האזרחים הערבים. תתביישו לכם.
+
+
+שוכרן. תודה רבה. 
+
+
+ באתם על הגל של משילות וריבונות. היום מי שמושל בחברה הערבית הם ארגוני הפשע. 
+
+
+תודה רבה, חבר הכנסת מנסור עבאס.
+
+
+יושבים ברחובות, במועצות המקומיות, שולטים בהם. ואתם עדיין מדברים על חוק וסדר ומשילות. תתביישו לכם. 
+
+
+שוכרן. תודה רבה, חבר הכנסת מנסור עבאס. חבר הכנסת אביגדור ליברמן. 
+
+
+ (אומר בערבית: תגידי לו שיהיה בריא.)
+
+
+ (אומרת בערבית: אני לא חושבת שיש משהו מצחיק.) 
+
+
+ (אומר בערבית: נשבע באלוהים שאתם - - -)
+
+ (כשאנחנו מגיעים למצב הזה, אין שום דבר שמצחיק, כשחברים מהמפלגה שלו הם שהפילו את הממשלה.) 
+
+
+ (את הפלת את הממשלה.) 
+
+
+ (מספיק. די, מספיק.) 
+
+
+ (מספיק כבר.) 
+
+
+ (מספיק, יא סידי. חבר הכנסת, מספיק.) 
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אגלה לך סוד, היושב-ראש, כשאין לי זמן להכין נאום, אני תמיד חוזר לכל מה שאמר וכתב ראש הממשלה, כי אין דבר אחד שהוא אמר בעבר ולא סתר בהווה. וזה הפטנט הכי פשוט. אני הלכתי לראות - - -
+
+
+ חבר הכנסת ליברמן - - -
+
+
+כן. מה שמעניין - - -
+
+
+אם את תפריעי, הוא יתחיל דבר ביידיש.
+
+
+ יידיש אני יודעת.
+
+
+את יודעת.
+
+
+ כן. מה שמעניין, אדוני היושב-ראש, הוא שפה, מהמקום הזה, ב-29 בדצמבר 2022 – נאום ההשבעה של ראש הממשלה. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, כשנותנים נאום השבעה, אז תמיד מסרטטים מה המדיניות של הממשלה הבאה, מה הקווים המנחים, מה סדר העדיפויות. אני מקריא מה שראש הממשלה אמר מהדוכן הזה בדיוק לפני שבעה חודשים. ותקשיבו היטב: "זאת הפעם השישית שבה אני מציג ממשלה בראשותי כדי לזכות באמון הכנסת. אני מתרגש כמו בפעם הראשונה"; "המשימה הראשונה שלנו – לסכל את מאמציה של איראן לפתח - - - גרעין, שיאיים עלינו ועל העולם כולו". בנוסף, הממשלה החדשה נחושה להחזיר את המשילות, השקט והביטחון ה��ישי לאזרחי ישראל. את זה הוא אמר רק לפני שבעה חודשים. אדוני היושב-ראש, אף מילה על הרפורמה המשפטית. עברתי על כל הנאום ארבע פעמים. הבן אדם לא מזכיר פעם אחת לא את עילת הסבירות ולא ועדה לבחירת שופטים, ולא שום דבר מן הסוג הזה. כל מה שהוא מדבר זה איראן והמשילות.
+
+איפה אנחנו נמצאים היום? איפה איראן? איראן בינתיים מחדשת יחסים דיפלומטיים עם ערב הסעודית. איראן מנהלת משא ומתן חשאי עם המערב על חידוש הסכם הגרעין. בינתיים חיזבאללה מקים לנו התנחלויות בלתי חוקית על שטח ריבוני שלנו בצפון. אנשי חיזבאללה מפרקים מצלמות של רפאל על הגדר שלנו, וראש הממשלה ממשיך לגמגם. שום תגובה. ממשלת ימין מלא מלא.
+
+ואני ממשיך, אדוני היושב-ראש, מדבריו של נתניהו, כאשר הוא קיבל מנדט להרכבת ממשלה ב-13 בנובמבר 2022. עוד פעם באותו טקס, כך אמר ראש ממשלה: ציבור המצביעים נתן אמון חד-משמעי בי ובליכוד, כמו גם במפלגות השותפות לדרכנו. אבל אני רוצה לומר: אני מתכוון להיות ראש ממשלה של כולם, של מי שבחרו בי ושל מי שלא בחרו בי. 
+
+ואני שואל את ראש הממשלה: אותם אזרחים שלא בחרו בך, כמה פעמים נפגשת איתם? הרי אתה אמור להקשיב לרחשי הציבור כולו. אותם אנשים, אותם אחים לנשק, אותם לוחמים, אותם אנשים שבאמת תרמו את נפשם, תרמו את גופם להגנת מדינת ישראל, כמה פעמים נפגשת איתם? האם קיימת דיון אחד עם אותם אנשי הייטק? האם נפגשת עם ארגוני הנשים? אני חושב שזה מדבר בעד עצמו. אני חושב שהעובדה שעד היום הרמטכ"ל לא הציג לחברי הקבינט את המשמעות, את ההשפעה של אותה רפורמה ואותם דיונים שמתנהלים כאן על הלכידות בתוך הצבא, גם זה דבר בלתי סביר בעליל.
+
+אני גם רוצה להזכיר לכולנו את החזון של גפני, ואני שואל: האם הדבר הזה סביר? האם סביר שאנחנו נחלק את עם ישראל לשניים, לאלו שילכו לצבא ולאלו שילכו לישיבות? 
+
+ואני רוצה בסוף גם באמת להקריא בלי שום פרשנות – מה שנקרא בחדשות: no comment – מה אמר ראש הממשלה בטקס חילופי נשיאים של בית המשפט העליון בשנת 2012: "בדמוקרטיה ישנם מוסדות רבים שהם חשובים לתפקודה, אבל אני מאמין שמערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו שמאפשרת את קיומם של כל המוסדות האחרים בדמוקרטיה - - - כולנו יודעים שישנם משטרים לא דמוקרטיים שחיברו ואפילו מחברים גם היום חוקות וחוקים מנוסחים לעילא ולעילא. מדברים גבוהה-גבוהה על זכויות האדם - - - האם זכויות האדם מכובדות הלכה למעשה באותן מדינות? התשובה היא לא. אני מבקש שתראו לי רודנות אחת חברה לא דמוקרטית אחת שבה קיימת מערכת משפט חזקה ועצמאית. אין דבר כזה. בכל מקום שבו אין מערכת משפט חזקה ועצמאית, הזכויות אינן יכולות להיות מוגנות. למעשה, ההבדל בין המדינות שבהן יש זכויות על הנייר לבין המדינות שבהן יש זכויות בפועל - - - הוא מערכת משפט חזקה ועצמאית. זוהי הסיבה שאני עושה ואמשיך לעשות כל שביכולתי כדי לשמור על מערכת משפט חזקה ועצמאית". כך אמר ראש הממשלה ב-2012.
+
+ואני יכול רק עוד פעם להוסיף ולהגיד: בפני ראש הממשלה עמדה אלטרנטיבה ברורה – שלמות העם או שלמות הקואליציה. וראש הממשלה החליט להקריב את שלמות העם לטובת שלמות הקואליציה, ולכן הקואליציה הזאת כולה לא ראויה. זאת לא ההנהגה שעם ישראל מצפה לה. וכשאנחנו נחזור לשלטון, כל השינויים, כל החוקים, כל הטרלול שהעברתם בחקיקה ובהחלטות ממשלה – לא נשאיר מזה אבן על אבן. נבטל הכול. כל החוקים, כל ההחלטות, הכול יבוטל. אנחנו לא נאפשר את ההשתוללות הזאת, לא נאפשר להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה. אנחנו נדרוש ואנחנו כן נלך לכינון החוקה, חוקה המבוססת על הפרדה בין דת ומדינה, שוויון בנטל ולימודי ליבה חובה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. עשר דקות.
+
+
+ אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, זהו יום עצוב. יום ערב תשעה באב, פנינו לתהום. ומה שעצוב יותר מכול, שיש רוב באולם הזה, ואני אומר זאת מידיעה – יש רוב באולם הזה שלא רוצה את התוצאה הזאת ואת התוצאה שתביא ההצבעה הזאת. והרוב הגדול הזה שבוי בידיהם של קיצוניים בקואליציה, בידי שורפי האסמים המודרניים.
+
+אני מוטרד מאוד מהמצב הביטחוני. אני מוטרד ממה שאנחנו משדרים כאן לאויבינו. ואני מבקש להגיד מעל הבמה הזו שלא משנה מה יהיו תוצאות ההצבעה, כל מהלך ביטחוני אחראי של ממשלת ישראל יקבל את הגיבוי שלנו. אני מציע לאויבינו בגבולות ומעבר להם לא לפרש באופן שגוי את המצב פה, בבית הזה. מדינת ישראל הייתה ותישאר החזקה באזור. מדינת ישראל תתמודד מול כל אויב.
+
+ ברי סחרוף שר: "רק מלחמה, אם תבוא, תחזיר אותנו הביתה". היום, לצערי הרב, אני מתחיל לחשוב שהמשפט הזה נכון. יש גורמים בקואליציה שלא רוצים הסכמות. הם רוצים מאבק ובלבד. הם רוצים להפוך את מדינת ישראל ממדינה מלוכדת וחזקה לסלט פוליטי, שבאמצעותו הם יוכלו להבטיח את שלטונם.
+
+ אין איך להסביר את הסרבנות של נתניהו וחברי הקואליציה שלו לעצירה והגעה להסכמות. אין איך להסביר את המילים הקשות שמוטחות באוהבי המדינה שלא ישנים בלילות - - 
+
+
+ - - - 
+
+
+ - - בטייסים ולוחמים שנקרעים מבפנים בין המאבק על הבית והדמות הדמוקרטית שלנו, לבין ההגנה על הבית הזה מפני אויבנו.
+
+יש מי שחושבים שאנחנו במלחמה שרוצים לנצח. יש מי שרוצים להכניע ולהכריע. אבל הדבר החמור ביותר הוא שיש כאן רוב שלא רוצה בכך ושותק, רוב שבוחר בפוליטיקה על חשבון מדינת ישראל.
+
+ ולרוב הזה, אל הגורמים האחראיים בקואליציה שמבינים את משמעות ההצבעה הצפויה היום, אני מבקש לפנות. אפשר להסתכל בעבר ולשאול: מי הכשיל או מה קרה בהתנתקות או מה היה פה או מה היה שם. אפשר לנסות להמשיך ולהאשים אחד את השני, אבל בעיקר צריך לשאול: מי מוביל לקרע הזה? כל השאלות האלה לא יעזרו לאנשים שמפגינים כאן בחוץ, בחום; לא יעזרו לעולם שמסתכל עלינו בתדהמה, למשקיעים שחוששים להשקיע, למאות האלפים שלא נרדמים בלילות, ולמיליוני האזרחים שהולכים כמעט כאיש אחד עם מועקה כבדה, כבר למעלה מחצי שנה. אפשר להאשים אחד את השני אבל זה לא ישנה את המציאות.
+
+רק אנחנו, 120 חברי הבית הזה, יכולים לשנות אותה. אומרים שכשהגלים עולים, החזקים מתגלים. חברים, אנחנו בסערה בלב ים, וזה הזמן שבו צריכים להתגלות החזקים. אם לא יימצאו הארבעה האלה בקרב הקואליציה, מדינת ישראל תיסחף להמשך הטלטלה. הצבעה בעד ההצעה היום היא פגיעה בצה"ל, היא פגיעה בביטחון המדינה, היא המשך קריעה של החברה הישראלית. הצבעה בעד היא פגיעה בכלכלה ובכיס של כל אזרח ואזרחית. מי שיצביע בעד יירשם בדברי הימים של הכנסת לא רק כמי שנתן את ידו לפגיעה בדמוקרטיה אלא כמי שבחר בפוליטיקה מעל החברה הישראלית.
+
+ אפשר לעצור, להגיע במושב הזה בימים הקרובים להסכמה על עילת הסבירות שלא תפגע באדני הדמוקרטיה ולהסכים על המשך חקיקה בהסכמות רחבות. למען הסר ספק אני אקריא את הפסקה הזאת פעם נוספת: אפשר לעצור, להגיע במושב הזה בימים הקרובים לעילת סבירות שלא תפגע באדני הדמוקרטיה מתוך הסכמה על המשך חקיקה בהסכמות רחבות. כל חבר כנסת שירים ידו בהצבעה על החוק הזה כפי שהוא כרגע ובתנאים שהוא כרגע יוסיף עוד לבנה בחומת השנאה, יחפור עוד כמה סנטימטרים בבור העמוק שאליו אנחנו מידרדרים. 
+
+ ראש הממשלה, שאני מאחל לך בריאות, האחריות היא קודם כול שלך. אתה יודע שעליי אפשר לסמוך, ושאם תעצור תמצא יד מושטת להסכמות. 
+
+
+ כמו שפוצצתם את השיחות בבית הנשיא. 
+
+
+ לא פוצצנו את השיחות. 
+
+
+ פוצצתם. 
+
+
+ אתה מבין היטב את חומרת המצב. 
+
+
+ ודאי שפוצצת את השיחות. 
+
+
+ אתה מבין היטב את משמעות ההצבעה שתקרה פה תכף. 
+
+
+ תמשיכו בדרך הזאת. לאן אתם מובילים אותנו, נבחרי המדינה. 
+
+
+ אתה, שכתבת ספרים, שגדלת בבית שבו ספרי ההיסטוריה היו תבנית נוף מולדתך, תירשם בהם כמי שלא ידע להתעלות לגודל השעה. אתה תירשם, חבר הכנסת קרעי, בהצבעה שלך ובשליחה שלך את הטייסים לקיבינימט ושאנחנו נסתדר בלעדיהם, אתה תירשם כמי שלא ידע להתעלות לגודל השעה ודרדר את מדינת ישראל לשנאות נוספות, וחבל שכך. 
+
+
+ - - - 
+
+
+ אתם דרדרתם את - - - הכנסתם את צה"ל למחלוקת. 
+
+
+אני מציע לכולם, כשעם ישראל קורא לכם, אל נא תישארו דוממים. ההיסטוריה הזאת, שכל כך חשובה לכולנו, שכל כך חשובה לראש הממשלה, תשפוט אותנו על תוצאות ההצבעה היום, ומה שיבוא בעקבותיה. כי אנחנו נקום מחר לישראל דמוקרטית על פי חוק, כפי שאנחנו מכירים אותה. אבל אתם תראו ששלטון בלי מגבלות יעשה כל פעם צעד אחד קטן שייראה סביר ביחס למצב הקודם שלו, ואתם תראו את הילדים שלכם מגיעים בגיל גיוס ויותר מכך למדינה שהתרחקה מהדמוקרטיה שאנחנו כל כך חרדים לה. אל תיתנו לעצמכם הנחות בעניין הזה. אל תיתנו לעצמכם הנחות בעניין הזה. אתם קורעים את העם, אתם פוגעים בחברה, אתם פוגעים בכלכלה, אתם פוגעים בדמוקרטיה ואתם פוגעים בדימוי המדינתי של מדינת ישראל שמקבלת את הגיבוי המערבי של העולם כולו רק בזכות מה שהיא ולא בזכות מה שאתם לוקחים אותה להיות. תודה רבה לכם. 
+
+
+ אף אחד לא מאשים את - - - 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת גנץ. וכעת יעלה אחרון הדוברים, ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. כל הזמן שתצטרך – תקבל.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-24 השעות האחרונות הוצגו בפניי שתי הצעות פשרה, אחת של ההסתדרות והמעסיקים, השנייה של נשיא המדינה. את שתיהן לא אהבתי; מול שתיהן הצבתי תנאים קשים שלא התקבלו. בכל זאת הייתי מוכן לדבר, כי החובה המרכזית שלנו כנבחרי ציבור, כפטריוטים ישראלים, היא להילחם על החיים ביחד, על הטוב המשותף. התפקיד של הנהגה לאומית הוא לעשות מה שנכון למדינה, לא לעצמנו. זה תפקידנו. אבל בראש ובראשונה זה תפקידה של הממשלה, זה תפקידו של ראש הממשלה, זה התפקיד שאתם לא עושים. 
+
+מעולם בכל תולדות המדינה לא היה מופע כזה, תקופה כזו של פריקת עול מוחלטת, של חוסר אחריות כמדיניות וכתפיסת עולם. ניהול מדינה זה לא ניהול הבייס שלכם. ניהול המדינה הוא לא אירוע תקשורתי. אני הייתי ראש ממשלה, אני מכיר את זה. אין פתרונות קלים, אין תשובות קלות, יש מציאות. המציאות היא שאתם נותנים למדינה להתפרק. הקואליציה רוצה לחוקק קרע בעם. חקיקה דורסנית, אלימה, שתפגע אנושות לא רק בבית המשפט העליון אלא בחברה הישראלית, בביטחון, בכלכלה, בהיותנו עם אחד. 
+
+ ישבתי ביממה האחרונה עם ראשי מערכת הביטחון, עם ראש השב"כ, עם נציגי צה"ל. אנחנו בדרך לאסון. אם אתם תצביעו היום על הצעת החוק הזו אתם מקרבים את קיצו של צבא העם, אתם מחזקים את אויבי ישראל, אתם פוגעים בביטחונה של מדינת ישראל. 
+
+
+ אבל אדוני, אתה אמרת שצמצום עילת הסבירות - - - 
+
+
+ די, די, די. 
+
+
+ די אתם - - - 
+
+
+החוסן הלאומי שלנו בנוי על ארבעה מרכיבים: על כלכלה מתקדמת, על צבא העם, על יחסינו הבין-לאומיים ומעל הכול על העובדה שאנחנו פה ביחד, מאוחדים מול אויבינו. אם תצביעו היום בעד הצעת החוק הזו, בהצבעה אחת אתם פוגעים בכל ארבעת המרכיבים האלה. אם תצביעו בעדה אתם מחלישים את מדינת ישראל, את עם ישראל ואת צבא ההגנה לישראל. אני קורא מפה לאנשים המתונים והשפויים בקואליציה, ויש כאלה, קחו אחריות על מדינת ישראל, קחו אחריות על ביטחונה ועל עתידה ועל החיים שלנו פה כעם אחד. אתם לא יכולים להצביע בעד הצעת החוק הזאת. 
+
+ניהלתי בשבועות האחרונים מאות שעות של שיחות עם אנשים מתוך הקואליציה – אל תדאגו, אני לא אזכיר שמות – אבל אתם יודעים מי אתם ואתם יודעים את האמת. אתם יודעים שקורה פה משהו נורא, אתם יודעים שזו השתלטות של מיעוט קיצוני על הרוב הישראלי, וגם השתלטות עוינת קיצונית על המפלגה שלכם. אתם יודעים שמה שקורה פה הוא אסון, ושאפשר היה למנוע אותו. טרגדיה שחובתנו המשותפת היא לעצור אותה. אתם יכולים לעצור את זה. 
+
+
+ עילת הסבירות זה אסון? על מה אתם מדבר?
+
+
+ - - - 
+
+
+ איפה היית - - - שקראו לסרבנות? 
+
+
+ אז יכול להיות שזה לא מה שתכננתם לגבי עצמכם. יכול להיות שזה לא הדבר שבשבילו באתם לפוליטיקה, אבל אם לא תעצרו את זה, אתם תתעוררו ב-30 השנים הקרובות - - 
+
+
+ - - - איפה היית? למה לא הצבעת נגד? 
+
+
+ חבר הכנסת שקלים. 
+
+
+- - באמצע הלילה עם זיעה קרה בידיעה ברורה שיכולתם לעשות את המעשה הנכון ולא עשיתם אותו. 
+
+
+אבל אתה היית בעד זה, אתה היית בעד. 
+
+
+ די כבר. 
+
+
+ כל אחד מאיתנו, כשהוא הגיע לבניין הזה, נשבע את אותה שבועה - - 
+
+
+איפה הייתם? התקליט שלכם כל פעם. 
+
+
+- - כולנו עמדנו פה והיושב-ראש הקריא נוסח. 
+
+
+ למה לא - - - 
+
+
+ חבר הכנסת שקלים. 
+
+
+ אני רואה שאתם לא זוכרים. היושב-ראש אמר: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת, וכל אחד ואחת מכם אמר: מתחייב אני. אתם מפירים היום את ההתחייבות הזאת. 
+
+
+ - - - אתה אמרת שזו - - - הדמוקרטיה. 
+
+
+אם תצביעו בעד הצעת החוק הזו אתם מפירים את ההתחייבות הזו, אתם מפירים את ההתחייבות שלכם למדינת ישראל, לשליחות שלכם כחברי כנסת וגם את ההתחייבות שלכם כפטריוטים ישראלים. אם אתם היום תלחצו על הכפתור או תגידו כן על הצעת החוק הזו, אתם לא יכולים לקרוא לעצמכם יותר פטריוטים ישראלים. אני קורא לכנסת ישראל להצביע נגד הצעת החוק. 
+
+
+ תודה רבה. אני מזמין כעת את יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת – סליחה?
+
+
+- - - 
+
+
+אם כך, שר המשפטים וסגן ראש הממשלה יריב לוין יסכם מטעם הממשלה, בבקשה. 
+
+ 
+ אתה יודע שהשמש תמשיך לזרוח מחר. על בג"ץ ישבו - - - 
+
+
+ לא, היא לא תמשיך לזרוח, עוכר ישראל. 
+
+
+ - - - תביא לחורבן. חורבן הבית. 
+
+
+ אתה מביא לחורבן הבית, עם המילים שיוצאות לך מהפה. 
+
+
+ תעצרו, תעצרו - - - אתם מובילים אותנו לחורבן הבית. 
+
+
+ חברי הכנסת, אני מבקש שקט. תודה. 
+
+
+ באתם לכנסת כדי להתעשר לא - - - 
+
+
+ חבורה של אפסים, אחד אחד. 
+
+
+ חבר הכנסת מיקי לוי. 
+
+
+ חבורה של אפסים, אתה - - - 
+
+
+ חבר הכנסת לוי, קריאה ראשונה. 
+
+
+ אתה ששלחת חצי מהמילואימניקים לעזאזל כדאי שתשתוק. 
+
+
+ חבר הכנסת לוי, אנא. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם היום איננה ההצעה המקורית שהצגתי בחודש ינואר. אחרי חודשים ארוכים של דיון ציבורי שלא היה דומה לו בהיקפו, ולאחר דיונים רבים וארוכים בכנסת - - 
+
+
+ בושה. בושה. 
+
+
+חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה ראשונה. 
+
+
+ - - מובאת בפנינו הצעה חשובה, משמעותית, שלוקחת בחשבון גם את ההערות והעמדות שנשמעו מצד האופוזיציה. 
+
+במהלך הדיונים בהצעת החוק, חברנו חבר הכנסת גלעד קריב הזמין דוח ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, כדי לקבל נתונים מהעולם באשר לעילת הסבירות. 
+
+
+ אחיזת עיניים.
+
+
+ חבר הכנסת קריב, אני לא רואה אותו כאן, במליאה, אבל לא במקרה הוא ביקש את הדוח הזה. 
+
+
+ - - - 
+
+
+חבר הכנסת שטרן. 
+
+
+- - כי משום מה, הייעוץ המשפטי לממשלה, שעסוק לפחות בעניין הזה בלהכשיל את הממשלה במקום בלייעץ לה, לא התייחס לכך כלל בחוות הדעת שלו. ציפיתי שהמחקר הזה, של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יקבל תהודה גדולה. אבל תראו איזה פלא, הוא הושתק לחלוטין על ידי אמצעי התקשורת השונים. ובואו נאמר את האמת, גם חבר הכנסת קריב לא ממש התאמץ כדי לתת למחקר הזה בולטות גדולה. כי מה לעשות, גם מהמחקר הזה עולה שאין אף מדינה בעולם ואין אף דוגמה בעולם לעילת סבירות גורפת, שמחליפה באופן מוחלט את שיקול הדעת של הדרג הנבחר בשיקול הדעת של השופטים. 
+
+ כבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר התריע כבר לפני שנים על הסכנה הטמונה בגישתו של הנשיא בדימוס ברק בנושא הסבירות. ואני מצטט: "אם התיאוריה המאפשרת דיון בערכאות השיפוט בכל עניין תתממש באופן תדיר, היינו, אם כל נושא – החל מן התקציב לפריטיו וכלה בבניית שיכונים, מטוסים וטנקים – יוכרע בפורום השיפוטי לפי מבחני החוקיות הפורמלית או לפי מבחני סבירות שבית המשפט חורץ את הדיון לגביהם, יהיה בכך כדי ליצור ריכוז סמכויות, שיבטל, הלכה למעשה, את יכולת התפקוד של הרשויות האחרות". כך אמר הנשיא בדימוס שמגר. 
+
+גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס מנחם אֵלון אמר דברים ברורים, אפילו חריפים מאוד, באשר לעילת הסבירות. הוא כינה את פסקי הדין המבוססים על סבירות במילים הקשות הבאות: "אותם נושאים ופסקי דין שעניינם נושאים פוליטיים, צבאיים ומדיניים מובהקים שבהם מכריע חברי" – כוונתו הייתה לכבוד הנשיא בדימוס ברק – "בשימושו בעקרון הסבירות ובמתחם הסבירות". כלומר, המשנה לנשיא אלון קבע שהשימוש בסבירות הופך את בית המשפט למי שמכריע בנושאים שהם פוליטיים, צבאיים ומדיניים מובהקים, כאלה שמסורים לסמכות הממשלה. 
+
+ המשנה לנשיא בדימוס אלון לא אמר זאת סתם כך, כי שימוש בעילת הסבירות, לא רק שהוא עניין של השקפת עולם ולא עניין משפטי, אלא הוא מאפשר לשופט לעשות עוד דבר שאין לו מקום בבית המשפט – לקבל החלטה שאין לה שום נימוקים, שום קריטריונים. האם זה סביר או לא סביר? ואני שואל אתכם, חבריי באופוזיציה, על פי מה בדיוק? לפי איזה מדד? 
+
+חברת הכנסת שאשא ביטון – אני לא יודע אם היא נמצאת כאן – היא כיהנה כשרת החינוך. אני רציתי לשאול אותה לו הייתה כאן, ואני שואל אתכם: איפה בית הספר לסבירות, שבו אפשר ללמוד מה סביר? יש בכלל מקום כזה? הרי ברור שאין. תאמינו לי, אם היה בית ספר כזה, הייתי רץ ללמוד, הייתי הראשון שהיה נרשם. מי לא רוצה להיות האדם הסביר כמו אהרן ברק?
+
+
+ - - -
+
+
+ אגב, תדעו לכם, זה בכלל סטרטאפ מדהים. אם היינו יכולים ללמד סבירות, כולנו היינו לומדים לחשוב כמו אהרן ברק. זה היה פשוט נפלא. איזה עולם נהדר היה לנו כאן. אבל א��חנו כולם כאן יודעים, וזאת האמת, שאין דבר כזה ולא יכול להיות דבר כזה, כי סבירות זו השקפת עולם. זה לא דיני חוזים, זה לא דיני ראיות. זה לא עניין משפטי. 
+
+ אני רוצה לומר יותר מזה. מי בכלל אמר שמה שסביר בעיני השופטים זה בכלל הדבר ההגיוני לעשות? מי קבע שהעמדות האישיות שלהם יותר טובות מאלה של השרים? 
+
+ אתן לכם כמה דוגמאות קטנות. בבג"ץ 2964/18 החליטו השופטים לבטל את החלטתו של שר הביטחון דאז ליברמן, שאסר כניסת משפחות פלסטיניות לארץ לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, משום שסברו שההחלטה אינה סבירה; בבג"ץ 7015/02, במהלך האינתיפאדה השנייה, החליטו השופטים לבטל את ההחלטה של ועדת השרים לביטחון לאומי, הקבינט, לגרש בן משפחה של מחבל לעזה, בטענה שהיא בלתי סבירה; בבג"ץ 2199/21 החליטו השופטים לבטל את החלטת שר החינוך דאז, חברי יואב גלנט, שלא להעניק לתומך BDS פרס ישראל, בטענה שהיא אינה סבירה; בבג"ץ 7216/18 החליטו השופטים לבטל את החלטתו של שר הפנים דאז אריה דרעי לאסור את כניסתה לארץ של פעילת ה-BDS לארה אל-קאסם, בטענה שהיא אינה סבירה; בבג"ץ 5769/18 החליטו השופטים לבטל את החלטת שר המדע אופיר אקוניס שלא למנות פרופסור שתמכה בעצומות לסרבנות כחברה בוועד המנהל של קרן מחקר, בטענה שההחלטה בלתי סבירה. 
+
+
+למה אתה לא מקריא את ההגנה של בית המשפט על ערבים, על נשים, על ילדים? 
+
+
+אז אני שואל אתכם, בידי השופטים האלה אתם רוצים לתת את ההכרעה מה סביר - - 
+
+
+למה אתה לא - - - בג"ץ הגן על חיילים, הגן על נשים, הגן על חרדים. 
+
+
+- - ומה נכון לעשות, במקום הכרעת העם? זה סביר בעיניכם? זה סביר בעינייך, חברת הכנסת תמנו? 
+
+
+ זה חד-ממדי. אתה חד-ממדי. תוציא את כל פסקי הדין. 
+
+
+ זה נראה לך סביר?
+
+
+סביר מאוד, ולא סביר שאתה - - - את זכויות האזרח במדינת ישראל.
+ 
+
+ חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לשוב ולפנות מכאן דווקא למי שחושש מהתיקון הזה, ולומר באחריות: אנחנו הולכים בדרך זהירה מאוד. 
+
+
+כל כך זהירה - - -
+
+
+ אנחנו לא מבטלים את עילת הסבירות אלא מצמצמים את השימוש בה, באופן שהשקפת עולמם של שופטים בודדים לא תחליף את הכרעת העם. וכמובן, וכדאי להקשיב לזה, חברת הכנסת תמנו, אם הממשלה או שר יפעלו באופן בלתי חוקי, ללא סמכות, בניגוד עניינים, בהליך לא תקין – בכל המקרים האלה בית המשפט יכול ויוכל להתערב. 
+
+
+ לא, לא - - - את האזרחים המדוכאים ואת עם ישראל. תתעורר, תתעורר. 
+
+
+חברת הכנסת תמנו שטה, תודה. 
+
+
+ התיקון שאנחנו עושים מבוסס על עקרונות שהתווה כבוד שופט בית המשפט העליון נועם סולברג ברוח הגישה של נשיא בית המשפט העליון - - -
+
+
+ הוא אמר שזה לא נכון. 
+
+
+ חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה. 
+
+
+- - - 
+
+
+ די, מספיק, מה אתה מצטט אנשים - - -
+
+
+ חבר הכנסת שטרן, אתה בקריאה ראשונה.
+
+
+ אני אחזור, למרות הצעקות. 
+
+
+ וגם - - - אותו דבר. 
+
+
+ אני אחזור על האמת הפשוטה למרות הצעקות. התיקון שאנחנו עושים מבוסס על עקרונות שהתווה כבוד שופט המשפט העליון נעם סולברג ברוח הגישה של נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ושל המשנה לנשיא בדימוס, מנחם אלון. אין שום סיבה לחשוש מהתיקון הזה ויש הרבה סיבות לראות בו צעד חשוב בהשבת האיזון בין רשויות השלטון, ובכיבוד רצון הבוחר. 
+
+אני יודע שרוב מוחלט של הציבור רוצה בתיקונים במערכת המשפט. לכן, ידידי, יושב-ראש הכנסת ה-24, חבר הכנסת מיקי לוי, אפשר לגבש הסכמה רחבה. 
+
+
+ אז תעצור הכול - - -
+
+
+ אני מקווה שהכנסת תצביע היום בעד הצעת החוק הזו, ותוכיח שיש ��חוקקים בירושלים. אני גם מקווה שנדע לנצל את חודשי פגרת הכנסת, כדי לשבת לשיחות – והפעם לשיחות רציניות, באופן ישיר, ללא צורך במתווכים, כדי להשיג הסכמה באשר למכלול מרכיבי הרפורמה. 
+
+דלתי הייתה – ותמיד תהיה ונשארה – פתוחה לרווחה. אני שב וקורא ליושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד, לחבר הכנסת בני גנץ ולכל אחת ואחד מראשי סיעות האופוזיציה: יש בפנינו פגרה ארוכה, בואו ננצל אותה. 
+
+
+ אז תעצור. אל תעשה הצגות, זו קריאה שהיא צביעות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, זו הזדמנות לומר כמה מילים גם לחבריי בקואליציה ולרוב אזרחי ישראל, אשר נתנו, וממשיכים לתת, לנו גיבוי ותמיכה מרגשים, במאמץ המשותף שלנו לתקן עוולות ארוכות שנים. אנחנו עושים היום צעד ראשון וחשוב בכיוון הנכון. יש לכל אחת ואחד מכן חלק חשוב בשינוי שייחלנו לו שנים רבות, ושאני מקווה שבתום ההצבעה ייכתב היום בספר החוקים של מדינת ישראל. חברות וחברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק; אני קורא לכם להצביע היום בעד הדמוקרטיה, תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה לשר לוין, וכעת יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן. לאחר שיסיים את דבריו אנחנו נעבור להצבעות. 
+
+
+תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת. תודה רבה לידידי ורעי, שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, חבר הכנסת יריב לוין, על דבריו ובכלל על הליווי לכל אורך הדרך. עוד לפני שאקבל את הסימון, אני רוצה, אדוני היושב-ראש, כפי שאתה יודע יש סולם נורמטיבי במדינת ישראל, ויש רק דבר אחד - -
+
+
+ עליזה מעל.
+
+
+ בדיוק. יש רק דבר אחד שיכול לעצור חופש ביטוי של חבר הכנסת המדבר על הדוכן וזוהי חברת הכנסת ה-121, חברת הכנסת עליזה בראשי. כל זמן שלא אקבל את האות מהסולם הנורמטיבי העליון, אגיד את דבריי. 
+
+מאחר שיכול להיות שאקצר, אז יש דבר אחד שאין ברצוני לקצר בו, ואלו כמובן דברי התודה וההערכה לצוות הוועדה, לייעוץ המשפטי של הוועדה, לדוברת של הוועדה – רונית – שליוותה במשך שעות את דיוני הוועדה ולחלץ מכל כך הרבה שעות מסר ברור וחד, זה דבר שדורש תבונה בלתי רגילה והיא עשתה את המלאכה הזאת הרבה הרבה מעל המצופה – וזה לא שלא ציפינו ממנה מלכתחילה הרבה. לייעוץ המשפטי לוועדה – לגור – ולייעוץ המשפטי לכנסת. 
+
+
+ לחברי הוועדה.
+
+
+ לחברי הוועדה, שבאמצע גנבו מאיתנו את טלי. עד שלב מסוים טלי הייתה באירוע, באיזשהו שלב הוחלפה. כשתחזור נודה גם לה. לשאר חברי הוועדה ולכל העוסקים במלאכה. 
+
+אני רוצה להתייחס, אדוני היושב-ראש – לא רבים יודעים זאת – דברי חקיקה שנעשים, אפילו כאשר הם באים מטעם הצעות חוק פרטיות, אבל בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בהצעה מטעם ועדה. את דברי ההסבר, אנחנו משתדלים לשים בצורה די רזה.
+
+
+ הסדרנים, הסדרנים. 
+
+
+בוודאי, אבל להם בסוף, כי להם יש עוד עבודה, בזמן שאני מדבר כרגע. אתה צודק, כמובן, אדוני סגן היושב-ראש. מפקד כוח הסדרנים, אנחנו אומרים תודה בגמר המלאכה, מאחר שיש סיכוי שבזמן שאני מדבר עוד תצטרכו לעבוד, אני לא רוצה שאחרי שקיבלתם את התודה אתם תנוחו. אחכה לתודה בסוף, כמובן. אני מקווה שלא תהיה לכם עבודה –חלילה וחס, אני לא רוצה שתהיה לכם עבודה, אבל אם תהיה. 
+
+דברי ההסבר הם נורא רזים, כי אנחנו מנסים לשמר כמה שיותר פשוט וכמה שיותר להיכנס להגדרה ולמען האמת זה אפילו נעשה ללא מעורבות של חברי הכנסת. רציתי להקריא את דברי ההסבר כפי שאני הייתי כותב אותם ולדעתי אני מדבר גם בשם ש��ר חברי הוועדה, אם היה מדובר בהצעת חוק פרטית: המשפט המינהלי בישראל מבוסס רובו ככולו על הפסיקה. בהתאם לכך ובדומה לעניינים רבים אחרים בית המשפט ירש מהמשפט המנדטורי שנהג בארץ ישראל לפני קום המדינה את מרבית העילות המסורתיות להתערבות בהחלטותיה של הרשות המבצעת. אחת מעילות אלו היא עילת חוסר הסבירות, שמיוחסת לפסק דין אנגלי משנה מאוד סמלית – שנת 1948 – פסק דין וודנסברי. ההלכה בפסק הדין שם קבעה שניתן במקרים, חריגים וקיצוניים, להתערב בהחלטה מינהלית אם היא כה בלתי-סבירה עד שאף רשות סבירה לא הייתה מקבלת אותה. לא מתחם סבירות, לא איזון – אף רשות סבירה לא הייתה מקבלת אותה. 
+
+בישראל נעשה שימוש מצומצם בעילה זאת עד תחילת שנות השמונים, בעיקר כנימוק נלווה לעילות התערבות אחרות. בתקופה הזו בית המשפט העליון הקפיד להבהיר כי סבירותה של החלטה מינהלית אינה עניין שבית המשפט רשאי להתערב בו. "סבירות המדיניות הזו היא עניין לכנסת, בפניה אחראית הממשלה, ואין על בית המשפט להתערב בדבר". זהו משפט מפסק דין בשנות השישים: לחם חי בע"מ נגד שר המסחר והתעשייה. אלא שכל זה השתנה בשנת 1980, שבה ניתן פסק הדין בעניין דפי זהב – בג"ץ 389/80 – בפסק דין זה פיתח השופט אהרן ברק נוסחה חדשה ורחבה מאוד לעילת אי-הסבירות. מאז עילה זו הפכה לעילת הביקורת החשובה והמרכזית ביותר במשפט המינהלי הישראלי. 
+
+ הביקורת על עילת הסבירות החדשה נמתחה מייד: כבר בזמן אמת, באותו פסק דין, הנשיא דאז, משה לנדוי, טען שמדובר ב"נוסחה העלולה לערב את בית המשפט בבדיקת תבונתה ויעילותה של ההחלטה המינהלית". גם הנשיא אשר גרוניס מתח ביקורת על עילה זו, בכותבו שלא ניתן להתעלם מכך, שהקביעה בדבר חוסר סבירות מבוססת במידה מכרעת על בחינה של התוצר הסופי, קרי נפקותה של ההחלטה. השופט אלכס שטיין העיר כי מתכונת זו של "המשפט זה אני" מאפשרת לשופט להיכנס לנעלי הרשות המבצעת, ולעשות בהחלטתה כטוב בעיניו. השופט נועם סולברג כתב: "שוב ושוב אנחנו אומרים שלא נבוא בנעלי הרשות המינהלית ולא נמיר את שיקול דעתה בשיקול דעתנו, אבל נודה על האמת שלא אחת אנחנו עושים כך" – פרשנות, סבירות ומידתיות, הרצאה בכנס העמותה למשפט ציבורי. 
+
+למעשה, עילת הסבירות החדשה פגעה קשות בוודאות, בביטחון המשפטי, בצפיוּת וביכולת של רשויות המינהל לכלכל את צעדיהם. וכמו כן, כפי שפרופ' דותן מציין: מבחן הסבירות האיזונית שוחק עד דק את עקרון הריסון, שכן באמצעותו בית המשפט שם את שיקול דעתו במקום זה של הרשות המוסמכת. בכך נפגע עקרון הפרדת הרשויות, וכך מועברות לרשות השופטת סמכויות שהדין מפקיד בידי הרשות המבצעת. כך נוצר גירעון דמוקרטי חריף, שכן בית המשפט, שאיננו נבחר, מחליף את שיקול דעתן של הרשויות הנבחרות. 
+
+יתר על כן, ובהתבסס על עילת הסבירות, בית המשפט נטל לעצמו את הסמכות, ללא כל בסיס בחוק, להתערב במינויים ברשות המבצעת, ואז במינוי שרים בממשלה, וזאת, גם אם הם עומדים בכל תנאי הכשירות שנקבעו בחוק. הרחבת סמכות זו כלפי מינויים ברשות המבצעת אין לה אח ורע בעולם, והיא הפרה את עקרון הפרדת הרשויות באופן הבוטה ביותר. פרופ' יואב דותן אף התבטא לגביה שהיא, ציטוט: הפכה כלי לחיסול פוליטי. 
+
+לתיקון הבעיה המתוארת הוצעו פתרונות שונים, כך לדוגמה הנשיא אשר גרוניס הציע להעדיף שימוש בעילות בעלות פריסה מצומצמת יחסית, שהינן יותר קונקרטיות, כמו שיקולים זרים, מטרה זרה, או אפליה. אחרים הציעו לחזור לעילת האי-סבירות הקיצונית של וודנסברי, אלא שפתרון זה, כפי שהעירו רבים, לא הוכיח את עצמו, שהרי השופט אהרן ברק בעצמו בפסק דין "דפי זהב" טען שהסתמך על עילת האי-סבירות הקיצונית. משכך, נדרש פתרון יעיל אחר, כזה שימנע את הישנותה של הרחבת עילת הסבירות לממדיה הנוכחיים. 
+
+ אחד הפתרונות הבולטים שהוצעו בהקשר הזה הוא המתווה שהציע השופט נעם סולברג במאמרו "על ערכים סובייקטיביים ושופטים אובייקטיביים", שהתפרסם ב"השילוח". במקום חלוקה מהותית בין סוגים שונים של החלטות וניסיון להגדיר עבור בית המשפט רמות שונות של סבירות ביישום הביקורת השיפוטית, השופט סולברג הציע לקבוע כלל חלוקה פורמלי בין נושאי משרה שונים. על פי הצעה זו יש להחריג מתחולת עילת הסבירות החלטות ממשלה, שרים, נבחרי ציבור אחרים, ואולי אף פקידים בכירים, כגון היועץ המשפטי או נגיד בנק ישראל. בכך מושג הסדר מאוזן ומתון אשר נותן מענה לצורך בביקורת שיפוטית יעילה על החלטות מינהליות פרטניות מצד אחד, ומצד שני איננה חלה על החלטות הדרג הנבחר הגבוה – שרים וממשלה, כך שעקרונות הפרדת הרשויות, הדמוקרטיה והמינהל התקין נשמרים. 
+
+לפיכך, מוצע לקבוע בחוק-יסוד: השפיטה, הסדר ברוח עקרונות הצעתו האמורה של השופט נעם סולברג, כך שרשות שיפוטית לא תוכל לדון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה במליאתה - -
+
+
+ כמה שטויות בנאום אחד. כמה שטויות.
+
+
+- - של ראש ממשלה או של שר אחר, או להוציא צו כלפי מי מהם בעניין סבירות החלטתו, בין אם מכוח עילת הסבירות המקורית ובין אם מכוח עילת הסבירות החדשה, וזאת אף בנושא מינויים ובעניין החלטה שלא להפעיל סמכות. 
+
+יצוין כי אין באמור בכדי להגביל את סמכותו של בית המשפט – וזאת בניגוד להרבה מאוד טענות שנשמעו בשיח הפופולרי והלא-פופולרי על ידי אנשים שלצערי מכרו את המקצועיות שלהם לטובת קמפיין חסר בושה – אין באמור בהצעת החוק בכדי להגביל את סמכותו של בית המשפט לדון או להוציא צו בשל עילות אחרות של ביקורת מינהלית, כפי שאלה התפתחו בפסיקה, ובכלל זה עילות המידתיות וחוסר הסמכות. 
+
+אדוני היושב-ראש, דברי ההסבר הללו, ואני רוצה להודות כמובן ליועץ שליווה אותי לכל אורך הליך החקיקה, היועץ המקצועי שלי, עורך הדין – בעזרת השם בקרוב ד"ר – שמעון נטף, שסייע לי מאוד גם בהכנת דברי ההסבר וגם בחשיבה לכל אורך הדרך, גם בהצעה הזאת וגם בהצעות אחרות. דברי ההסבר הללו משקפים מבחינתי, ואני חושב שאני מדבר בשם חבריי לקואליציה בוודאי, את העקרונות ואת היסודות שבבסיס ההצעה הזו.
+
+מעבר לכך, אדוני היושב-ראש – רק הרעש קצת מפריע ברקע. 
+
+
+רבותיי, שקט באולם. סדרנים, עזרו לנו לעשות שקט, בבקשה.
+
+
+ זה עוד כלום לעומת הרעש שיהיה לך בחוץ, תתרגל.
+
+
+מעבר לכך, אדוני היושב-ראש, כאשר תהיתי לעצמי מה הבסיס שעליו אני חושב שכולנו מבססים את הרצון ואת הצורך לתקן את מערכת המשפט בדרך שבה אנו עושים זאת, חזרתי אל הראשונות, חזרתי אל נאום הבכורה שלי כאן בכנסת, אדוני היושב-ראש. בית המשפט טוען פעמים רבות שהוא נאלץ להתערב, כביכול הוא מציל אותנו מעצמנו. והאמת היא שאמרתי את זה אז, וזה נכון גם היום, גם בימים אלה ממש, גם בשעות אלה ממש תוך כדי שאנחנו מדברים כאן, בית המשפט סבור – ולצערי יש אנשים שסבורים כך יחד איתו – שעליו להתערב ולפתור באמצעים משפטיים משבר שהוא בראש ובראשונה משבר פוליטי. 
+
+ רבים רבים אומרים: תראה, קידמת את הדבר הזה, תראה מה קורה בחוץ, אפילו אמרה זאת כרגע חברת הכנסת יסמין פרידמן, מה מחכה לנו בחוץ. כאילו מה שקורה עכשיו בחוץ - - -
+
+
+תפסיק לזלזל. תפסיק לזלזל. 
+
+
+חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה.
+
+
+כאילו מה שקורה עכשיו בחוץ - - -
+
+
+תפסיק לזלזל בכולם.
+
+
+חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה שנייה.
+
+
+- - -
+
+
+חבר הכנסת אלמוג כהן, קריאה ראשונה.
+
+
+כאילו מה שקורה בחוץ הוא תוצאה של קידום או תיקון עילת הסבירות. אין מי שמאמין לשקר הזה, חברים. אין מי שמאמין לשקר הזה.
+
+
+- - - שקרים.
+
+
+אנחנו נמצאים אחר חמש מערכות בחירות בשלוש שנים, שהן תוצאה של משבר אמון חריף במערכת הפוליטית הישראלית. אסור להתחמק מזה, אסור להתחמק מזה. והתוצאה והסיבה שאנו נמצאים במשבר אמון כה חריף שהוביל לחמש מערכות בחירות בשלוש שנים, הסיבה לכך היא חוסר האמון במוסדות השלטון שיצר, לצערי הרב – נכון, היו גם גורמים פוליטיים שעזרו לו – אבל יצר בית המשפט העליון. אי-אפשר להתחמק מכך. 
+
+כאשר כתבתי את המשפט האחרון בספר שלי "מפלגת בג"ץ" ציטטתי את השופט לנדאו - - 
+
+
+תמכור עוד כמה.
+
+
+- - שציטט שופט אמריקאי. הוא ציטט שופט אמריקאי וכתב כך, וזה התרגום שלו: חברה שסועה עד כדי כך שרוח המתינות נסתלקה ממנה, שום בית משפט לא יוכל להציל אותה; חברה שבה חיה הרוח הזו, אין לה צורך שבית משפט יציל אותה; וחברה המתחמקת מאחריותה בהטילה על בתי המשפט את טיפות הרוח הזו, סופה שהרוח הזו תגווע בה. 
+
+במשך יותר מדי זמן אנחנו כאן בכנסת עשינו אאוטסורסינג לטיפוח רוח המתינות. אנחנו אמרנו לעצמנו: אנחנו נשתולל כאן ומישהו, מבוגר אחראי, כבר ידאג להכול בחוץ; אנחנו נחוקק כאן ובג"ץ יבטל; הממשלה תקבל החלטה ובג"ץ יתערב. 
+
+
+למה אתה לא אומר - - - אתה לא רואה מה שאתה עושה למדינה. 
+
+
+יותר מדי זמן עשינו את הדבר הזה, והתוצאה של הדבר הזה לא הובילה ליותר מתינות. התוצאה של הדבר הזה הובילה להקצנה.
+
+
+- - - לא מתגלח. זרוק את הזקן שלך. תתבייש.
+
+
+בושה.
+
+
+תתבייש. לא למדת שום דבר מההיסטוריה.
+
+
+- - - זה מה שאתה, האיש הצודק.
+
+
+כל הזקן שלך – צביעות.
+
+
+חבר הכנסת שטרן, קריאה שנייה.
+
+
+ההתנהלות הזאת שלנו, נבחרי הציבור, במשך שנים רבות הובילה להקצנה. היא הובילה לכך שבמשך זמן רב התרגלנו שהדיונים החשובים לא נערכים כאן בבית הזה, חברי הכנסת לא מדברים זה עם זה, ובמידה מסוימת גם הוצאת השיח לבית הנשיא הייתה המשך של אותה רעה חולה, שהכנסת הפסיקה להיות הבית לבירור הסוגיות החשובות של חיינו. הדבר הזה חייב להיפסק, והדרך היחידה שבה זה ייפסק זה אם אנחנו נקבל את ההחלטות כאן בכנסת, אם נבחרי הציבור שלנו יקבלו את ההחלטות בממשלה, והם ידעו שיחד עם הסמכות לקבל את ההחלטה נמצאת גם האחריות. יחד עם האחריות לעמוד מאחורי ההחלטה נמצאת גם הסמכות. ועילת הסבירות - - 
+
+
+ מה עם ההגנה על המיעוטים? מה עם ההגנה על המיעוטים, שייפגעו מההחלטות של הרוב? מה עם איזונים?
+
+
+ - - שבניגוד למה שאומר חברי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו - - -
+
+
+חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שנייה.
+
+
+בניגוד למה שאומר חברי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אין לה דבר וחצי דבר עם הגנה על מיעוטים, שזאת עילת השוויון המנהלי, שלא קשורה לעילת הסבירות. אין לה שום קשר לנושא - - -
+
+
+ ולביטחון - - -
+
+
+כל כך הרבה פייק. 
+
+
+חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה בקריאה שנייה. 
+
+
+ כל כך הרבה פייק. הגיע הזמן שתפסיקו להפיץ את הפייק הזה. 
+
+
+זה לא נכון, ואתה יודע את זה.
+
+
+ ביטול עילת הסבירות איננו פוגע במיעוטים. ביטול עילת הסבירות איננו פוגע – ואני הקראתי את זה בעצמי – איננו פוגע ביכולת של בית המשפט לבקר החלטות בגלל שיקולים זרים. הוא איננו פוגע - - -
+
+
+ - - - בכלכלה, בביטחון, בהגנת הסביבה - - -
+
+
+ - - -
+
+
+אז עכשיו עברנו – תודה רבה, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו - - -
+
+
+ חבר הכנסת רון כץ. 
+
+
+ תודה רבה שמהגנת מיעוטים – שלפחות בזה אני מקווה שאתה מסכים איתי שזה לא נכון - - 
+
+
+ אני לא מסכים איתך. 
+
+
+ מי מסכים איתך על משהו? מי מסכים איתך על משהו? 
+
+
+ - - עברנו להגנה על איכות הסביבה, שזה דיון אחר. אני לא אומר.
+
+
+ - - -
+
+
+- - - ועל הביטחון - - -
+
+
+ אבל תפסיקו להטעות את הציבור. אתם מייצרים אצל אנשים תחושת חירום שאין לה בסיס. אתם מייצרים אצל אנשים - - -
+
+
+ מי זה "אתם"? מי זה "אתם"?
+
+
+אתם. אתה. 
+
+
+ בכירי המשק? מי זה "אתם"? 
+
+
+ אתה. אתה, אתה.
+
+
+הכלכלה מתרסקת בגללך. אתה לא מתבייש?
+
+
+ - - -
+
+
+ אתה, רון כץ. 
+
+
+- - - המדינה - - -
+
+
+אתה. אתה שואל מי? 
+
+
+ חבר הכנסת רון כץ. 
+
+
+ אתה וחבריך. 
+
+
+ אתה וכל אחד מהדחלילים פה. כל אחד מהדחלילים פה. 
+
+
+ חבר הכנסת רון כץ. 
+
+
+ אתה וראש המפלגה שלך, אתה ושותפיך לאופוזיציה. 
+
+
+- - -
+
+
+חבר הכנסת רון כץ, קריאה ראשונה. 
+
+
+ אתם מפיצים פייק. אתם מפיצים פייק. 
+
+
+- - -
+
+
+אתם הורסים את המדינה. 
+
+
+ - - - הביטחון, הכלכלה, הגנת הסביבה, בריאות הציבור - - -
+
+
+אתם טוענים פעם אחר פעם שתיקון, שאתם תומכים בו - -
+
+
+ - - -
+
+
+ - - תיקון שאתם יודעים שהוא נכון - - 
+
+
+ חבר הכנסת רון כץ, קראתי לך בקריאה ראשונה. 
+
+
+ - - תיקון שדיברתם עליו במשך שנים, תיקון שחבריכם לאופוזיציה כתבו אותו במצע שלהם - -
+
+
+ סליחה, למה הרמטכ"ל ושר הביטחון - - -
+
+
+ - - תיקונים שדיברו עליהם שופטים בבית המשפט העליון - -
+
+
+ שקר.
+
+
+ שקר. שקר. אתה משקר. 
+
+
+ - - אתם טוענים שמדובר בקץ הדמוקרטיה. אתם מפיצים את הפייק הזה.
+
+
+ שקר. שקר. 
+
+
+והאחריות על האנשים המפוחדים - -
+
+
+ - - -
+
+
+ - - שנמצאים בחוץ ושומעים את השקרים שאתם מפיצים - - -
+
+
+ - - -
+
+
+חבר הכנסת טור פז. חברי הכנסת, תודה. בבקשה.
+
+
+ הזלזול שלך כלפי המפגינים בחוץ הוא מגונה. 
+
+
+חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת. 
+
+
+ הוא מגונה.
+
+
+ חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת. 
+
+
+- - - אתם מתעלמים מכל המומחים – לביטחון, לחברה, לכלכלה, לאחדות עם ישראל - - -
+
+
+ נא לצאת. תודה רבה.
+
+
+ אתם מובילים אותנו לחורבן בעיניים פקוחות לרווחה. תתביישו. 
+
+
+- - -
+
+
+החוצה, כרגיל, אתה חייב לצאת - - -
+
+
+- - -
+
+
+ בושה וחרפה. 
+
+
+ רון חייב לצאת - - -
+
+
+- - -
+
+
+ חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. תודה. 
+
+
+בושה וחרפה - - - 
+
+(חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.)
+
+
+ - - - גם את צריכה - - -
+
+
+ מעניין למה שר הביטחון בהיסטריה וכולם בהיסטריה, כי רוטמן - - -
+
+
+חברת הכנסת ביטון. בבקשה.
+
+
+וכמו שאמרתי בנאום הבכורה שלי, ואני מצטער על הציטוט העצמי, אבל אולי ביום שאהרן ברק - -
+
+
+ - - -
+
+
+ - - חזר אלינו לשיח בשעתה, צריך קצת ללמוד ממעשיו ולצטט גם את עצמי. הוא תמיד ציטט את עצמו, לא נורא אם גם אני קצת אצטט את עצמי. 
+
+
+- - - 
+
+
+ כוח, כסף, כבוד ואקסטרה - - -
+
+
+התפקיד הכבד הזה של עצירת השיסוע, של החייאת הרוח - - -
+
+
+ - - -
+
+
+חבר הכנסת רון כץ, קריאה שנייה. 
+
+
+ זה לא יכול להיות. 
+
+
+ ראש המפלגה שלך כתב מאמר - - -
+
+
+זה יכול להיות. אפשר לשמוע וגם לא להסכים, ולא להפריע. אפשר. בבקשה.
+
+
+התפקיד הכבד הזה של עצירת השיסוע, של החייאת הרוח, מוטל דווקא על כתפינו כאן בכנסת. 
+
+ ואני רוצה לסיים, רבותיי, ולומר, בדבריו של הנביא שאותם קראנו בסיום ההפטרה השבוע, "ציון במשפט תפדה - -"
+
+
+תתבייש - - -
+
+
+"- - ושביה בצדקה". תודה רבה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש - - -
+
+
+לך. לך. לך. 
+
+
+בלי מחיאות כפיים.
+
+
+שנייה. אמרתי לך שאני אצטרך אותך, אביגדור – ותודה רבה לסדרנים על עבודתם כאן - - -
+
+
+ - - - 
+
+
+בלי מחיאות כפיים, רבותיי, אנחנו בכנסת. 
+
+
+על עבודתם כאן ועל עבודתם בוועדה ועל הליווי שלהם לכך שדיוני הכנסת – שהיא הבית של הדמוקרטיה הישראלית, האמיתית, הדמוקרטיה במיטבה – יתנהלו כסדרם. תודה רבה לכולם. 
+
+
+ תודה רבה. וכעת, רבותיי, אנחנו נעבור להצבעות. אנא תפסו את מקומותיכם. 
+
+
+תכניס את כל מי שיצא.
+
+
+נכניס כמובן את כל מי שהוצא. נא לתת מיקרופון לחברת הכנסת בן ארי. אנחנו ננהל מולך את ההסתייגויות. 
+
+רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אנא תפסו את מקומותיכם. חברת הכנסת בן ארי, לפני כן אנחנו נקריא את שמות חברי הכנסת המסתייגים, לפי קבוצות. למען הסר ספק, אנחנו בחוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4). קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בני גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל, אלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין, יאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. 
+
+נתחיל מחלק א'. חברת הכנסת בן ארי, על איזה הסתייגות נצביע?
+
+
+ 1. 
+
+
+ הסתייגות מס' 1, רבותיי – הצבעה.
+
+הסתייגות 1 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 62. הצבעה.
+
+הסתייגות 62 לא נתקבלה.
+
+
+איפה שר הביטחון? איפה שר הביטחון?
+
+
+56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות מס' 63. הצבעה.
+הסתייגות 63 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 157. רבותיי, הצבעה.
+
+הסתייגות 157 לא נתקבלה.
+
+
+ שר ביטחון אמיץ וראש ממשלה פחדן. 
+
+
+56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 172. הצבעה על הסתייגות 172, בבקשה. 
+
+הסתייגות 172 לא נתקבלה.
+
+
+בעד – 56, נגד – 63. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 173. הצבעה. 
+
+הסתייגות 173 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות מס' 13640. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13640 לא נתקבלה.
+
+
+54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות? 
+
+
+ אדוני, אתה לא אומר איזה הסתייגויות הוסרו? 
+
+
+לא, כל ההסתייגויו�� שלא אמרת הוסרו. אנחנו קבענו שיש לכם 140, יושב-ראש הקואליציה הסכים ל-145. מה שלא נאמר כמובן הוסר. 
+
+
+ נצביע על 13643. 
+
+
+כעת הסתייגות 13643 – הצבעה. 
+
+הסתייגות 13643 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. גם הסתייגות זו הוסרה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 13645. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13645 לא נתקבלה.
+
+
+ 53 בעד, 63 נגד, שני נוכחים. נוכחים. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 13649. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13649 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 13654. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13654 לא נתקבלה.
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 13655. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13655 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 13658. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13658 לא נתקבלה.
+
+
+ שר הביטחון, איפה האחריות שלך?
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 13662. הצבעה.
+
+הסתייגות 13662 לא נתקבלה.
+
+
+ יש בעיה במחשב של חבר הכנסת גנץ. בני, אנא בדוק זאת. 
+
+55 בעד, 64 נגד. האם אנחנו משנים את התוצאה או התוצאה נשארת? להוריד בספירה או להשאיר? להוסיף. אז 56 בעד, 64 נגד, כולל הצבעתו של חבר הכנסת בני גנץ. ההסתייגות נדחתה, כמובן. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 13663. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13663 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות 13664. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13664 לא נתקבלה.
+
+
+47 בעד, 64 נגד, חמישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+חברי הכנסת, אני מציע לכולם לבדוק שאין ספר או חפץ כלשהו שנוגע במסך. 
+
+
+ הרבה לא הצביעו כאן. 
+
+
+ לכן אני מציע לוודא שאין חפץ כלשהו שנוגע במסכים, כדי שהצבעתכם תירשם כפי שרציתם. 
+
+
+ אנחנו נבדוק עכשיו.
+
+
+אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 13667. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13667 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 13669. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13669 לא נתקבלה.
+
+
+ תגיד, שר הביטחון, אין לך כלום להגיד פה? אני לא מבין את זה. 
+
+
+ - - -
+
+
+54 בעד, 64 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות מס' 13676. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13676 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות 13677. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13677 לא נתקבלה.
+
+
+ 48 בעד, 64 נגד וחמישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 13678. הצבעה.
+
+הסתייגות 13678 לא נתקבלה.
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13683. הצבעה. 
+
+
+ - - - איפה אתה, שר הביטחון? 
+
+הסתייגות 13683 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+כעת נצביע על הסתייגות מס' 13684. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13684 לא נתקבלה.
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+נצביע כעת על הסתייגות מס' 13686. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13686 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 53, נגד – 64, אחד נוכח. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+נצביע כעת על הסתייגות 13690. הצבעה. 
+
+הסתייגות 13690 לא נתקבלה.
+
+
+- - -
+
+
+כרגע זה לא רשום. אם זה רושם "נוכח" – אני חוזר על מה שאמרתי, ייתכן שמישהו לוחץ בטעות או באמצעות חפץ או ספר. שימו לב.
+
+56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ וכעת נצביע על הסתייגות 13701. בבקשה, הצבעה.
+
+הסתייגות 13701 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13749. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13749 לא נתקבלה.
+
+
+54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13750. זה לא ברשימה, אבל בסדר.
+
+הסתייגות 13750 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13779. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13779 לא נתקבלה.
+
+
+שנון ומקורי, חבר הכנסת שטרן. 55 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ ונצביע כעת על הסתייגות 13783. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13783 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 13792. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13792 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד, אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 13818. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13818 לא נתקבלה.
+
+
+ 55 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 13820. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13820 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13844. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13844 לא נתקבלה.
+
+
+54 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 13857. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13857 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13858. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13858 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13868. בבקשה, הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13868 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13871. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13871 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13876. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13876 לא נתקבלה.
+
+
+54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 13880. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13880 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 13886. הצבעה.
+
+הסתייגות 13886 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 64 נגד, אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13888. בבקשה.
+
+הסתייגות 13888 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 13897. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13897 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 13901. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13901 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 63 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13910. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13910 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 13911. הצבעה.
+
+הסתייגות 13911 לא נתקבלה.
+
+
+53 בעד, 63 נגד, נוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות מס' 13922. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13922 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 13929. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13929 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ וכעת נצביע על הסתייגות מס' 13937. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 13937 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 64 נגד, אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 15268. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 15268 לא נתקבלה.
+
+
+54 בעד, 63 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 15276. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 15276 לא נתקבלה. 
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 15278. הצבעה כעת.
+
+
+
+ 54 בעד, 63 נגד, שני נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות מס' 15280. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 15280 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות מס' 15287. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 15287 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות מס' 15288. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 15288 לא נתקבלה.
+
+
+ קואליציה נגד עם ישראל, נגד המדינה. 
+
+
+ 53 בעד, 63 נגד, נוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות מס' 15289. בבקשה, הצבעה.
+
+הסתייגות 15289 לא נתקבלה.
+
+
+ נגד ממשלה של משתמטים. 
+
+
+ לכו תצומו בתשעה באב אחרי שקרעתם פה את העם - - - 
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה - - - 
+
+
+ - - -
+
+
+ חברי הכנסת, אנחנו בעיצומן של הצבעות. 
+
+ נצביע על הסתייגות 18174. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18174 לא נתקבלה.
+
+
+53 בעד, 61 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 18183. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18183 לא נתקבלה.
+
+
+53 בעד, 63 נגד, שני נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 18184. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18184 לא נתקבלה.
+
+
+53 בעד, 63 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 18194. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18194 לא נתקבלה.
+
+
+ בושה וחרפה. 
+
+
+ לא יישארו חיילים. בן גביר הולך לפתוח - - - 
+
+
+ 54 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 18195. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18195 לא נתקבלה.
+
+
+53 בעד, 64 נגד, שלושה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 18201. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18201 לא נתקבלה.
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 18202. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18202 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+כעת הסתייגות מס' 18209. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18209 לא נתקבלה.
+
+
+ ממשלת החורבן - - -
+
+
+ 54 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18215. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18215 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+כעת נצביע על הסתייגות 18216. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18216 לא נתקבלה.
+
+
+ תשעה באב, ממשלת החורבן - - - 
+
+
+ - - - לא הספיקו לעשות. תתביישו. 
+
+
+56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18218. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18218 לא נתקבלה.
+
+
+ 53 בעד, 63 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה - - - 
+
+
+ אני מבקשת שעל הסתייגות 18220 תהיה הצבעה שמית. 
+
+
+ אם כן, הצבעה שמית על הסתייגות 18220. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. 
+
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ משה אבוטבול – נגד
+ יולי יואל אדלשטיין – נגד
+ אמיר אוחנה – נגד
+ ינון אזולאי – נגד
+ גדי איזנקוט – אינו נוכח
+ ישראל אייכלר – נגד
+ דן אילוז – נגד
+ ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
+ קארין אלהרר – בעד
+ זאב אלקין – בעד
+ משה ארבל – נגד
+ יעקב אשר – נגד
+ אביחי אברהם בוארון – נגד
+ אוריאל בוסו – נגד
+ דבי ביטון – אינה נוכחת
+ מיכאל מרדכי ביטון – בעד
+ דוד ביטן – נגד
+ בועז ביסמוט – נגד
+ ולדימיר בליאק – אינו נוכח
+ מירב בן ארי – בעד
+ רם בן ברק – אינו נוכח
+ איתמר בן גביר – נגד
+ אברהם בצלאל – נגד
+ אורנה ברביבאי – בעד
+ אליהו ברוכי – נגד
+ ניר ברקת – נגד
+ ששון ששי גואטה – נגד
+ טלי גוטליב – נגד
+ מאי גולן – אינה נוכחת
+ יואב גלנט – נגד
+ גילה גמלי��ל – אינה נוכחת
+ בנימין גנץ – בעד
+ משה גפני – נגד
+ סימון דוידסון – אינו נוכח
+ אבי דיכטר - נגד 
+ אלי דלל – נגד
+ דני דנון – נגד
+ שלום דנינו – נגד
+ אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
+ עמית הלוי – נגד
+ שרן מרים השכל – אינה נוכחת
+ ניסים ואטורי – נגד
+ מיכל מרים וולדיגר – נגד
+ יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
+ יאסר חוג'יראת – בעד
+ אימאן ח'טיב יאסין – בעד 
+ ווליד טאהא – אינו נוכח
+ בועז טופורובסקי – בעד
+ משה טור פז – אינו נוכח
+ אחמד טיבי – אינו נוכח
+ יוסף טייב – נגד
+ אוהד טל – נגד
+ יעקב טסלר – נגד
+ חילי טרופר – בעד
+ אלמוג כהן – אינו נוכח
+ מאיר כהן – אינו נוכח
+ מירב כהן – בעד
+ מתן כהנא – בעד
+ עופר כסיף – אינו נוכח
+ אופיר כץ – נגד
+ ישראל כץ – נגד
+ רון כץ – אינו נוכח
+ יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
+ מיקי לוי – אינו נוכח
+ יריב לוין – נגד
+ נעמה לזימי – בעד
+ אביגדור ליברמן – בעד
+ יאיר לפיד – בעד
+ סימון מושיאשוילי – נגד
+ טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
+ מרב מיכאלי – בעד
+ שלי טל מירון – אינה נוכחת
+ יונתן מישרקי – נגד
+ חנוך דב מלביצקי – נגד
+ ארז מלול – אינו נוכח
+ יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
+ מיכאל מלכיאלי – נגד
+ צגה מלקו – נגד
+ אבי מעוז – נגד
+ שרון ניר – בעד
+ בנימין נתניהו – נגד
+ יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
+ יבגני סובה – בעד
+ צבי ידידיה סוכות – נגד
+ משה סולומון – אינו נוכח
+ לימור סון הר מלך – נגד
+ אופיר סופר – נגד
+ אורית מלכה סטרוק – נגד
+ משה סעדה – נגד
+ גדעון סער – בעד
+ מנסור עבאס – בעד
+ איימן עודה – בעד
+ יוסף עטאונה – בעד
+ חוה אתי עטייה – נגד
+ חמד עמאר – בעד
+ צביקה פוגל – נגד
+ עודד פורר – אינו נוכח
+ יצחק פינדרוס – נגד
+ משה פסל – נגד
+ יסמין פרידמן – אינה נוכחת
+ אורית פרקש הכהן – בעד
+ מטי צרפתי הרכבי – בעד
+ אריאל קלנר – נגד
+ יצחק קרויזר – נגד
+ גלעד קריב – בעד
+ שלמה קרעי – נגד
+ אליהו רביבו – אינו נוכח
+ משה רוט – נגד
+ שמחה רוטמן – נגד
+ עידן רול – בעד
+ אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
+ יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
+ אלון שוסטר – אינו נוכח
+ קטי קטרין שטרית – נגד 
+ אלעזר שטרן – אינו נוכח
+ מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
+ נאור שירי – אינו נוכח
+ אושר שקלים – נגד
+ עאידה תומא סלימאן – בעד
+ פנינה תמנו – אינה נוכחת
+
+
+ נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ גדי איזנקוט – בעד
+ ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
+ דבי ביטון – אינה נוכחת
+ ולדימיר בליאק – בעד
+ רם בן ברק – בעד
+ מאי גולן – נגד
+ גילה גמליאל – נגד
+ סימון דוידסון – בעד
+ אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
+ שרן מרים השכל – בעד
+ ווליד טאהא – בעד
+ משה טור פז – בעד
+ אחמד טיבי – בעד
+ אלמוג כהן – נגד
+ מאיר כהן – בעד
+ עופר כסיף – אינו נוכח
+ רון כץ – בעד
+ יוראי להב הרצנו – בעד
+ מיקי לוי – בעד
+ טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
+ שלי טל מירון – אינה נוכחת
+ ארז מלול – נגד
+ יוליה מלינובסקי – בעד
+ יואב סגלוביץ' – בעד
+ משה סולומון – נגד
+ עודד פורר – בעד
+ יסמין פרידמן – בעד
+ אליהו רביבו – נגד
+ אפרת רייטן מרום – בעד
+ יפעת שאשא ביטון – בעד
+ אלון שוסטר – בעד
+ אלעזר שטרן – אינו נוכח
+ מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
+ נאור שירי – אינו נוכח
+ פנינה תמנו – בעד
+
+
+ האם יש חברי כנסת נוכחים באולם שטרם הצביעו? אם כן, אנא פנו למזכיר הכנסת. בבקשה. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ אלעזר שטרן – בעד
+ של�� טל מירון – בעד
+ אריה מכלוף דרעי – נגד
+ דבי ביטון – בעד
+טטיאנה מזרסקי – בעד
+ואליד אלהואשלה – בעד
+עופר כסיף – בעד
+
+
+האם יש נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? 
+
+(קורא בשם חבר הכנסת)
+
+נאור שירי – בעד
+
+
+ יש עוד חברי כנסת שלא הצביעו? אין. אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע הצבעה אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. הסתייגות שמספרה - - - 
+
+
+ 18222. רק לוודא שכולם יושבים.
+
+
+כן. כל מי שמעוניין להצביע, אנא, שבו במקומותיכם. אנחנו מצביעים על הסתייגות 18222. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18222 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 18224. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18224 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18226. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18226 לא נתקבלה.
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 18229. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18229 לא נתקבלה.
+
+
+ הקואליציה נגד המדינה.
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18232. הצבעה. 
+
+
+הסתייגות 18232 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות מס' 18233. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18233 לא נתקבלה.
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18235. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18235 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18237. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18237 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 18238. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18238 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 18242. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18242 לא נתקבלה.
+
+
+ ממשלת חורבן, זה מה שאתם. 
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18245. הצבעה. 
+
+
+הסתייגות 18245 לא נתקבלה.
+
+
+ - - - 
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ וכעת נצביע על הסתייגות 18246. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18246 לא נתקבלה.
+
+
+דוד אמסלם, בתוך כל הזוועה הזאת, אתה הדבר הכי גרוע והכי - - -
+
+
+גלנט, תגלה אחריות.
+
+
+- - -
+
+
+ 54 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 18251. 
+
+הסתייגות 18251 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 15253. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18246 לא נתקבלה.
+
+
+ - - - 
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 18257. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18257 לא נתקבלה.
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ כעת נצביע על הסתייגות מס' 18266. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18266 לא נתקבלה.
+
+
+ ממשלת החורבן. 
+
+
+ 54 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18269. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18269 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18271. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18271 לא נתקבלה.
+
+
+ממשלת החורבן.
+
+
+- - - גוררים את העם הזה - - - 
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות מס' 18272. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18272 לא נתקבלה.
+
+
+ - - - 
+
+
+ 54 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18274. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18274 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על ה��תייגות מס' 18276. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18276 לא נתקבלה.
+
+
+- - - 
+
+
+53 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות 18277. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18277 לא נתקבלה.
+
+
+ ממשלת החורבן.
+
+
+ אתם תהיו ממשלה בלי אזרחים - - - 
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18278. הצבעה כעת. 
+ 
+הסתייגות 18278 לא נתקבלה.
+
+
+ - - - 
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18280, הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18280 לא נתקבלה.
+
+
+יואב גלנט, איפה האחריות שלך? איפה האחריות שלך על הביטחון? 
+
+
+54 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18281. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18281 לא נתקבלה.
+
+
+ לכו לשמוע את הרמטכ"ל. 
+
+
+ הבוס שלך היה בעד עילת הסבירות. יאיר לפיד אמר שצמצום עילת הסבירות - - - 
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+אנחנו נצביע כעת על הסתייגות 18282. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18282 לא נתקבלה.
+
+
+ - - - 
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18298. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18298 לא נתקבלה.
+
+
+54 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18300. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18300 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 18301. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18301 לא נתקבלה. 
+
+
+ - - - 
+
+
+56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות מס' 18302. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18302 לא נתקבלה. 
+
+
+55 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 18303, הצבעה. 
+
+הסתייגות 18303 לא נתקבלה.
+
+
+ לא רוצים את הנאומים שלך בערב, נאומים מפייסים. מתכוון לפייס את המילואימניקים, לא צריך אותך. 
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 18305. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18305 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18306. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18306 לא נתקבלה.
+
+
+52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 18314. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18314 לא נתקבלה.
+
+
+ - - - 
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18315. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18315 לא נתקבלה.
+
+
+ 50 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 18317. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18317 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות 18324. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18324 לא נתקבלה. 
+
+
+53 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ וכעת נצביע על הסתייגות 18326. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18326 לא נתקבלה.
+
+
+ מפקירים את ביטחון ישראל. איך אתם ישנים בלילה? 
+
+
+55 בעד, 63 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על 18328. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18328 לא נתקבלה.
+
+
+ 53 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 18330. הצבעה כעת. הצבעה.
+
+
+הסתייגות 18330 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18333. הצבעה.
+
+
+הסתייגות 18333 לא נתקבלה.
+
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת מצביעים על הסתייגות 18334. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18334 לא נתקבלה.
+
+
+51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18336. הצבעה.
+
+הסתייגות 18336 לא נתקבלה.
+
+
+ 54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ נצביע כעת על הסתייגות 18339. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18339 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה - - -
+
+
+אני מבקשת הצבעה שמית על הסתייגות 18410.
+
+
+אם כן, הצבעה שמית על הסתייגות 18410. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
+
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ משה אבוטבול – נגד
+ יולי יואל אדלשטיין – נגד
+ אמיר אוחנה – נגד
+ ינון אזולאי – נגד
+ גדי איזנקוט – בעד
+ ישראל אייכלר – נגד
+ דן אילוז – נגד
+ ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
+ קארין אלהרר – בעד
+ זאב אלקין – בעד
+ משה ארבל – נגד
+ יעקב אשר – נגד
+ אביחי אברהם בוארון – נגד
+ אוריאל בוסו – נגד
+ דבי ביטון – אינה נוכחת
+ מיכאל מרדכי ביטון – בעד
+ דוד ביטן – נגד
+ בועז ביסמוט – נגד
+ ולדימיר בליאק – בעד
+ מירב בן ארי – בעד
+ רם בן ברק – אינו נוכח
+ איתמר בן גביר – נגד
+ אברהם בצלאל – נגד
+ אורנה ברביבאי – בעד
+ אליהו ברוכי – נגד
+ ניר ברקת – נגד
+ ששון ששי גואטה – נגד
+ טלי גוטליב – נגד
+ מאי גולן – נגד
+ יואב גלנט – נגד
+ גילה גמליאל – נגד
+ בנימין גנץ – בעד
+ משה גפני – נגד
+ סימון דוידסון – אינו נוכח
+ אבי דיכטר – נגד
+ אלי דלל – נגד
+ דני דנון – נגד
+ שלום דנינו – נגד
+ אריה מכלוף דרעי – נגד
+ עמית הלוי – נגד
+ שרן מרים השכל – אינה נוכחת
+ ניסים ואטורי – נגד
+ מיכל מרים וולדיגר – נגד
+ יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
+ יאסר חוג'יראת – בעד
+ אימאן ח'טיב יאסין – בעד
+ ווליד טאהא – בעד
+ בועז טופורובסקי – בעד
+ משה טור פז – אינו נוכח
+ אחמד טיבי – בעד
+ יוסף טייב – נגד
+ אוהד טל – נגד
+ יעקב טסלר – נגד
+ חילי טרופר – בעד
+ אלמוג כהן – אינו נוכח
+ מאיר כהן – אינו נוכח
+ מירב כהן – בעד
+ מתן כהנא – בעד
+ עופר כסיף – אינו נוכח
+ אופיר כץ – נגד
+ ישראל כץ – נגד
+ רון כץ – אינו נוכח
+ יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
+ מיקי לוי – אינו נוכח
+ יריב לוין – נגד
+ נעמה לזימי – אינה נוכחת
+ אביגדור ליברמן – בעד
+ יאיר לפיד – בעד
+ סימון מושיאשוילי – נגד
+ טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
+ מרב מיכאלי – בעד
+ שלי טל מירון – אינה נוכחת
+ יונתן מישרקי – נגד
+ חנוך דב מלביצקי – נגד
+ ארז מלול – נגד
+ יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
+ מיכאל מלכיאלי – נגד
+ צגה מלקו – נגד
+ אבי מעוז – נגד
+ שרון ניר – בעד
+ בנימין נתניהו – נגד
+ יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
+ יבגני סובה – בעד
+ צבי ידידיה סוכות – נגד
+ משה סולומון – נגד
+ לימור סון הר מלך – נגד
+ אופיר סופר – נגד
+ אורית מלכה סטרוק – נגד
+ משה סעדה – נגד
+ גדעון סער – בעד
+ מנסור עבאס – אינו נוכח
+ איימן עודה – בעד
+ יוסף עטאונה – אינו נוכח
+ חוה אתי עטייה – נגד
+ חמד עמאר – בעד
+ צביקה פוגל – נגד
+ עודד פורר – אינו נוכח
+ יצחק פינדרוס – נגד
+ משה פסל – נגד
+ יסמין פרידמן – אינה נוכחת
+ אורית פרקש הכהן – בעד
+ מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
+ אריאל קלנר – נגד
+ יצחק קרויזר – אינו נוכח
+ גלעד קריב – אינו נוכח
+ שלמה קרעי – נגד
+ אליהו רביבו – נגד
+ משה רוט – נגד
+ שמחה רוטמן – נגד
+ עידן רול – בעד
+ אפרת רייטן מרום – בעד
+ יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
+ אלון שוסטר – בעד
+ קטי קטרין שטרית – נגד
+ אלעזר שטרן – בעד
+ מיכל שיר סגמן – בעד
+ נאור שירי – אינו נוכח
+ אושר שקלים – נגד
+ עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
+ פנינה תמנו – אינה נוכחת
+
+
+ מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ ואל��ד אלהואשלה – בעד
+ דבי ביטון – בעד
+ רם בן ברק – בעד
+ סימון דוידסון – אינו נוכח
+ שרן מרים השכל – אינה נוכחת
+ משה טור פז – בעד
+ אלמוג כהן – נגד
+ מאיר כהן – אינו נוכח
+ עופר כסיף – בעד
+ רון כץ – אינו נוכח
+ יוראי להב הרצנו – בעד
+ מיקי לוי – אינו נוכח
+ נעמה לזימי – בעד
+ טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
+ שלי טל מירון – בעד
+ יוליה מלינובסקי – בעד
+ יואב סגלוביץ' – בעד
+ מנסור עבאס – אינו נוכח
+ יוסף עטאונה – בעד
+ עודד פורר – בעד
+ יסמין פרידמן – בעד
+ מטי צרפתי הרכבי – בעד
+ יצחק קרויזר – נגד
+ גלעד קריב – בעד
+ יפעת שאשא ביטון – בעד
+ נאור שירי – בעד
+ עאידה תומא סלימאן – בעד
+ פנינה תמנו – אינה נוכחת
+
+
+ האם נוכחים באולם חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, נא פנו למזכיר הכנסת. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ שרן מרים השכל – בעד
+ פנינה תמנו – בעד
+ רון כץ – בעד
+ מאיר כהן – בעד
+ סימון דוידסון – בעד
+ מיקי לוי – בעד 
+
+
+ האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן?
+
+ (קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ טטיאנה מזרסקי – בעד
+מנסור עבאס – בעד
+
+
+ זהו? אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. אם כן, 56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+אנחנו ממשיכים בהצבעות על ההסתייגויות. רבותיי, ההצבעות תהיינה אלקטרוניות. אנא תפסו את מקומותיכם, חברי הכנסת.
+
+
+עכשיו לא מאוחר ללחוץ על הבלמים, בנימין נתניהו.
+
+
+כן. אנחנו נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18411. רבותיי, הצבעה.
+
+הסתייגות 18411 לא נתקבלה.
+
+
+עצרו את החקיקה המסוכנת הזאת. 
+
+
+ 55 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 18420. הצבעה כעת. 
+
+הסתייגות 18420 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+כעת נצביע על הסתייגות 18423. הצבעה. 
+
+הסתייגות 18423 לא נתקבלה.
+
+
+ בושה, ממשלת החורבן.
+
+
+ממשלת החורבן. אנשי הליכוד, גלו אחריות.
+
+
+ 55 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+נצביע כעת על הסתייגות 18428. הצבעה.
+
+הסתייגות 18428 לא נתקבלה.
+
+
+ על הידיים שלכם חורבן הבית. על הידיים שלכם.
+
+
+53 בעד, 63 נגד, נוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18436. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18436 לא נתקבלה.
+
+
+ תגלו אחריות. תצילו את העם הזה. אל תצביעו נגד. ממשלת החורבן.
+
+
+53 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18443. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18443 לא נתקבלה.
+
+
+ כולם בעד – בעד מדינת ישראל. נגד ממשלת החורבן.
+
+
+ ממשלת החורבן.
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+וכעת נצביע על הסתייגות 18445. הצבעה כעת.
+
+ההסתייגות 18845 לא נתקבלה.
+
+
+- - -
+
+
+ 53 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18452. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18452 לא נתקבלה.
+
+
+52 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18454. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18454 לא נתקבלה.
+
+
+ 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18474. הצבעה.
+
+הסתייגות 18474 לא נתקבלה.
+
+
+ - - -
+
+
+51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ונצביע על הסתייגות 18479. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18479 לא נתקבלה.
+
+
+ממשלת החורבן.
+
+
+ 55 בעד, 63 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה.
+
+וכעת נצביע על הסתייגות 18488. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18488 לא נתקבלה.
+
+
+ גלו אחריות, ממשלת החורבן. אתם - - - חורבן הבית - - -
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+ וכעת נצביע על הסתייגות 18495. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18495 לא נתקבלה.
+
+
+ - - -
+
+
+ 54 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+נצביע כעת עת הסתייגות 18496. הצבעה.
+
+הסתייגות 18496 לא נתקבלה.
+
+
+ איפה הליכוד של פעם? איפה - - - 
+
+
+ איפה האחריות שלכם, אנשי הליכוד, לביטחון המדינה. אתם מפקירים את החיילים, אתם מפקירים את הביטחון. תתביישו לכם.
+
+
+53 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
+
+וכעת נצביע על הסתייגות 18497. הצבעה.
+
+הסתייגות 18497 לא נתקבלה.
+
+
+- - -
+
+
+ 54 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+ 
+ ונצביע כעת על הסתייגות שמספרה 18501. הצבעה.
+
+הסתייגות 18501 לא נתקבלה.
+
+
+ אתה מתעלם מהאזהרות של הרמטכ"ל, מהאזהרות של ראש השב"כ. איך אתם לא מתביישים? קחו אחריות.
+
+
+ קחו אחריות, תפסיקו להסית.
+
+
+ - - -
+
+
+53 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18507. הצבעה.
+
+ההסתייגות 18507 לא נתקבלה.
+
+
+53 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 18658. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 18658 לא נתקבלה.
+
+
+- - - 
+
+
+53 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
+
+וכעת נצביע על הסתייגות - - -
+
+
+נבקש הצבעה שמית על הסתייגות 19171.
+
+
+רק רגע. לפני כן, גברתי, היות שכל ההסתייגויות לסעיף 1 הוסרו ו/או נדחו, אנחנו נצביע כעת על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה שמית, לבקשת הקואליציה. 
+
+הצבעה שמית על סעיף 1, כנוסח הוועדה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
+
+
+ בושה, בושה, בושה, בושה, בושה, בושה, בושה.
+
+
+ מזכיר הכנסת, מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
+
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ משה אבוטבול – בעד
+ יולי יואל אדלשטיין – בעד 
+ אמיר אוחנה – בעד
+ ינון אזולאי – בעד
+ גדי איזנקוט – נגד
+ ישראל אייכלר – בעד
+ דן אילוז – בעד
+ ואליד אלהואשלה – נגד
+ קארין אלהרר – נגד
+ זאב אלקין – נגד
+ משה ארבל – בעד
+ יעקב אשר – בעד
+ אביחי אברהם בוארון – בעד
+ אוריאל בוסו – בעד
+ דבי ביטון – אינה נוכחת
+ מיכאל מרדכי ביטון – נגד
+ דוד ביטן – בעד
+ בועז ביסמוט – בעד
+ ולדימיר בליאק – נגד
+ מירב בן ארי – נגד
+ רם בן ברק – נגד
+ איתמר בן גביר – בעד
+ אברהם בצלאל – בעד
+ אורנה ברביבאי – נגד
+ אליהו ברוכי – בעד
+ ניר ברקת – בעד
+ ששון ששי גואטה – בעד
+ טלי גוטליב – בעד
+ מאי גולן – בעד
+ יואב גלנט – בעד
+ גילה גמליאל – בעד
+ בנימין גנץ – נגד
+ משה גפני – בעד
+ סימון דוידסון – נגד
+ אבי דיכטר – בעד
+ אלי דלל – בעד
+ דני דנון – בעד
+ שלום דנינו – בעד
+ אריה מכלוף דרעי – בעד
+ עמית הלוי – בעד
+ שרן מרים השכל – נגד
+ ניסים ואטורי – בעד
+ מיכל מרים וולדיגר – בעד
+ יצחק שמעון וסרלאוף – בעד
+ יאסר חוג'יראת – נגד
+ אימאן ח'טיב יאסין – נגד
+ ווליד טאהא – נגד
+ בועז טופורובסקי – נגד
+ משה טור פז – אינו נוכח
+ אחמד טיבי – נגד
+ יוסף טייב – בעד
+ אוהד טל – בעד
+ יעקב טסלר – בעד
+ חילי טרופר – נגד
+ אלמוג כהן – בעד
+ מאיר כהן – נגד
+ מירב כהן – נגד
+ מתן כהנא – נגד
+ עופר כסיף – נגד
+ אופיר כץ – בעד
+ ישראל כץ – בעד
+
+
+ ממשלת החורבן, ממשלת החורבן, ממשלת החורבן.
+
+
+ חבר הכנסת לוי, קריאה ראשונה. חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה ראשונה. חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה ראשונה. להב הרצנו, קריאה שנייה. טופורובסקי, קריאה שנייה. 
+
+ בבקשה תמשיך.
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ רון כץ – אינו נוכח
+ יוראי להב הרצנו – נגד
+ מיקי לוי – נגד
+ יריב לוין – בעד
+ נעמה לזימי – נגד
+ אביגדור ליברמן – נגד
+ יאיר לפיד – נג��
+ סימון מושיאשוילי – בעד
+ טטיאנה מזרסקי – נגד
+ מרב מיכאלי – אינה נוכחת
+
+
+ - - -
+
+
+ תתביישו לכם, תתביישו לכם. 
+
+
+ חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת. חבר הכנסת להב הרצנו, שלישית. לצאת. 
+
+
+ - - -
+
+
+חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה ראשונה. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ מרב מיכאלי – נגד
+ שלי טל מירון – נגד
+ יונתן מישרקי – בעד
+ חנוך דב מלביצקי – בעד
+ ארז מלול – בעד
+ יוליה מלינובסקי – נגד
+
+
+ - - -
+
+(חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה)
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ מיכאל מלכיאלי – בעד
+ צגה מלקו – בעד
+ אבי מעוז – בעד
+ שרון ניר – נגד
+ בנימין נתניהו – בעד
+ יואב סגלוביץ' – נגד
+ יבגני סובה – נגד
+ צבי ידידיה סוכות – בעד
+ משה סולומון – בעד
+ לימור סון הר מלך – בעד
+ אופיר סופר – בעד
+ אורית מלכה סטרוק – בעד
+ משה סעדה – בעד
+ גדעון סער – נגד
+ מנסור עבאס – נגד
+ איימן עודה – נגד
+ יוסף עטאונה – נגד
+ חוה אתי עטייה – בעד
+ חמד עמאר – נגד
+ צביקה פוגל – בעד
+ עודד פורר – נגד
+ יצחק פינדרוס – בעד
+ משה פסל – בעד
+ יסמין פרידמן – נגד
+ אורית פרקש הכהן – נגד
+ מטי צרפתי הרכבי – נגד
+ אריאל קלנר – בעד
+ יצחק קרויזר – בעד
+ גלעד קריב – נגד
+ שלמה קרעי – בעד
+ אליהו רביבו – אינו נוכח
+ משה רוט – בעד
+ שמחה רוטמן – בעד
+ עידן רול – נגד
+ אפרת רייטן מרום – נגד
+ יפעת שאשא ביטון – נגד
+ אלון שוסטר – נגד
+ קטי קטרין שטרית – בעד
+ אלעזר שטרן – נגד
+ מיכל שיר סגמן – נגד
+ נאור שירי – נגד
+ אושר שקלים – בעד
+ עאידה תומא סלימאן – נגד
+ פנינה תמנו – נגד
+
+
+ נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+דבי ביטון – נגד
+ משה טור פז – נגד
+ רון כץ – נגד
+ אליהו רביבו – בעד
+
+
+ האם יש חברי כנסת באולם שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, נא פנו למזכיר הכנסת. אם לאו, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. 
+
+
+בושה, בושה. 
+
+
+תרכינו ראש, תרכינו. 
+
+
+העם רואה הכול. ממשלת השנאה. 
+
+
+ ראש הממשלה פחדן, בורח החוצה. 
+
+
+- - -
+
+
+ אם כן, 64 בעד, 56 נגד. סעיף 1 אושר כנוסח הוועדה. 
+
+אנחנו ממשיכים להצביע על הסתייגויות. 
+
+
+תעצרו, תעצרו, תעצרו, תעצרו. 
+
+
+חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. רבותיי, תפסו את מקומותיכם, אנחנו בהצבעות אלקטרוניות. סליחה, ההצבעה הבאה תהיה הצבעה שמית, נכון, חברת הכנסת בן ארי?
+
+
+ ביקשתי לפני כן הצבעה שמית.
+
+
+ על הסתייגות 19171. 
+
+
+ כן. 
+
+
+אם כן, הצבעה שמית על הסתייגות 19171. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. 
+
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ משה אבוטבול – נגד
+ יולי יואל אדלשטיין – נגד
+ אמיר אוחנה – נגד
+ ינון אזולאי – נגד
+ גדי איזנקוט – בעד
+ ישראל אייכלר – נגד
+ דן אילוז – נגד
+ ואליד אלהואשלה – בעד
+ קארין אלהרר – בעד
+ זאב אלקין – בעד
+ משה ארבל – נגד
+ יעקב אשר – נגד
+ אביחי אברהם בוארון – נגד
+ אוריאל בוסו – נגד
+ דבי ביטון – בעד
+ מיכאל מרדכי ביטון – בעד
+ דוד ביטן – נגד
+ בועז ביסמוט – נגד
+ ולדימיר בליאק – בעד
+ מירב בן ארי – בעד
+ רם בן ברק – בעד
+ איתמר בן גביר – נגד
+ אברהם בצלאל – נגד
+ אורנה ברביבאי – בעד
+ אליהו ברוכי – נגד
+ ניר ברקת – נגד
+ ששון ששי גואטה – נגד
+ טלי גוטליב – נגד
+ מאי גולן – נגד
+ יואב גלנט – נגד
+ גילה גמליאל – נגד
+ בנימין גנץ – בעד
+ משה גפני – נגד
+ סימון דוידסון – בעד
+ אבי דיכטר – נגד
+ אלי דלל – נגד
+ דני דנון – נגד
+ שלום דנינו – נגד
+ אריה ��כלוף דרעי – אינו נוכח
+ עמית הלוי – נגד
+ שרן מרים השכל – בעד
+ ניסים ואטורי – נגד
+ מיכל מרים וולדיגר – נגד
+ יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
+ יאסר חוג'יראת – בעד
+ אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
+ ווליד טאהא – בעד
+ בועז טופורובסקי – בעד
+ משה טור פז – בעד
+ אחמד טיבי – בעד
+ יוסף טייב – נגד
+ אוהד טל – נגד
+ יעקב טסלר – נגד
+ חילי טרופר – בעד
+ אלמוג כהן – אינו נוכח
+ מאיר כהן – בעד
+ מירב כהן – בעד
+ מתן כהנא – בעד
+ עופר כסיף – אינו נוכח
+ אופיר כץ – נגד
+ ישראל כץ – נגד
+ רון כץ – בעד
+ יוראי להב הרצנו – בעד
+ מיקי לוי – בעד
+ יריב לוין – נגד
+ נעמה לזימי – אינה נוכחת
+ אביגדור ליברמן – בעד
+ יאיר לפיד – בעד
+ סימון מושיאשוילי – נגד
+ טטיאנה מזרסקי – בעד
+ מרב מיכאלי – בעד
+
+
+ממשלת החורבן, ממשלת החורבן, ממשלת החורבן, ממשלת החורבן, ממשלת החורבן ממשלת החורבן.
+
+
+ חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני אוציא את חברי הכנסת. אנחנו באמצע ההצבעה. מיקי לוי, פעם ראשונה. חבר הכנסת מיקי לוי, פעם שנייה. חבר הכנסת מיקי לוי, פעם שלישית. נא לצאת. יוראי להב הרצנו, אתה בקריאה שנייה – קריאה שלישית, נא לצאת. אתה תצא, ואתה תיכנס להצבעה. אתה תיכנס להצבעה. נא לצאת, נא לצאת. יוראי להב, נא לצאת. 
+
+
+ - - - 
+
+
+נא לצאת, אתם הצבעתם. נא לצאת, נא לצאת. יוראי להב הרצנו ומיקי לוי – להוציא אותם החוצה, בבקשה. תודה. תודה רבה. נא לצאת. אם הצבעתם, נא לצאת. תמשיך. 
+
+
+ תתביישו. קצת אחריות. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ שלי טל מירון – בעד
+ יונתן מישרקי – נגד
+ חנוך דב מלביצקי – נגד
+ ארז מלול – נגד
+ יוליה מלינובסקי – בעד
+ מיכאל מלכיאלי – נגד
+צגה מלקו – נגד
+ אבי מעוז – נגד
+
+
+
+- - - קיבלתם כבר פרחים מאיראן?
+
+
+חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה שנייה. 
+
+
+ היום האויבים שלנו בעולם מרימים לחיים. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+שרון ניר – בעד
+ בנימין נתניהו – נגד
+ יואב סגלוביץ' – בעד
+ יבגני סובה – בעד
+
+
+ - - -
+
+
+ חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה ראשונה. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ צבי ידידיה סוכות – נגד
+ משה סולומון – נגד
+ לימור סון הר מלך – נגד
+ אופיר סופר – נגד
+ אורית מלכה סטרוק – נגד
+משה סעדה – נגד
+ גדעון סער – בעד
+ מנסור עבאס – בעד
+ איימן עודה – בעד
+ יוסף עטאונה – בעד
+ חוה אתי עטייה – נגד
+ חמד עמאר – בעד
+ צביקה פוגל – נגד
+ עודד פורר – בעד
+ יצחק פינדרוס – נגד
+ משה פסל – נגד
+ יסמין פרידמן – בעד
+ אורית פרקש הכהן – בעד
+ מטי צרפתי הרכבי – בעד
+ אריאל קלנר – נגד
+ יצחק קרויזר – נגד
+ גלעד קריב – בעד
+ שלמה קרעי – נגד
+אליהו רביבו – נגד
+ משה רוט – נגד
+ שמחה רוטמן – נגד
+ עידן רול – בעד
+ אפרת רייטן מרום – בעד
+ יפעת שאשא ביטון – בעד
+ אלון שוסטר – בעד
+ קטי קטרין שטרית – נגד
+ אלעזר שטרן – בעד
+
+
+ נא להכניס את חברי הכנסת שהוצאו בקריאה שלישית. זה סיבוב ראשון? אז תמשיך. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
+ נאור שירי – בעד 
+ אושר שקלים – נגד 
+ עאידה תומא סלימאן – בעד
+ פנינה תמנו – בעד
+
+
+ אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ אריה מכלוף דרעי – נגד
+ אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת 
+ אלמוג כהן – נגד 
+ עופר כסיף – בעד 
+ נעמה לזימי – בעד 
+ מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת 
+
+
+כן. האם יש חברי כנסת הנוכחים באולם שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות זאת? אפשרתי כבר להכניס את כל חברי הכנסת שהוצאו ה��וצה. 
+
+חברת הכנסת מיכל שיר סגמן פה בחוץ? 
+
+(קורא בשם חברת הכנסת)
+
+מיכל שיר סגמן – בעד
+
+
+יש עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? אם לא, תמה ההצבעה, נא לספור את הקולות. אם כן, 55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נעבור להצביע הצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם. חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. 
+
+אנחנו מצביעים על הסתייגות שמספרה 19438. הצבעה.
+
+הסתייגות 19438 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות 19443. הצבעה.
+
+הסתייגות 19443 לא נתקבלה.
+
+
+56 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+אנחנו ממשיכים עם ההצבעות אחרי סעיף 1. הסתייגות מס' 19447 – הצבעה.
+
+הסתייגות 19447 לא נתקבלה.
+
+
+55 בעד, 63 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 19451, הצבעה.
+
+הסתייגות 19451 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות 19459. הצבעה.
+
+הסתייגות 19459 לא נתקבלה. 
+
+
+ 53 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+
+ רק שים לב שההצבעה נפתחה לפני שדיברת.
+
+
+ כולם הספיקו.
+
+
+ 19479. 
+
+
+ הסתייגות 19479 – הצבעה.
+
+הסתייגות 19479 לא נתקבלה.
+
+
+ 56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 19585. הצבעה כעת.
+
+הסתייגות 19585 לא נתקבלה.
+
+
+53 בעד, 63 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+
+תעצרו, תעצרו, תעצרו.
+
+
+כעת נצביע על הסתייגות 19600. הצבעה. 
+הסתייגות 19600 לא נתקבלה.
+
+
+54 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 27457. הצבעה. 
+
+הסתייגות 27457 לא נתקבלה.
+
+
+ 55 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+
+ אני מבקשת הצבעה שמית על הסתייגות 27459.
+
+
+אם כן, הצבעה שמית על הסתייגות 27459. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ משה אבוטבול – נגד 
+ יולי יואל אדלשטיין – נגד
+ אמיר אוחנה – נגד
+ ינון אזולאי – נגד
+ גדי איזנקוט – בעד
+ ישראל אייכלר – נגד
+ דן אילוז – נגד
+ ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
+ קארין אלהרר – בעד
+ זאב אלקין – בעד
+ משה ארבל – נגד
+ יעקב אשר – נגד
+ אביחי אברהם בוארון – נגד
+ אוריאל בוסו – נגד
+ דבי ביטון – בעד
+ מיכאל מרדכי ביטון – בעד
+ דוד ביטן – נגד
+ בועז ביסמוט – נגד
+ ולדימיר בליאק – בעד
+ מירב בן ארי – בעד
+ רם בן ברק – בעד
+ איתמר בן גביר – נגד
+ אברהם בצלאל – נגד
+ אורנה ברביבאי – בעד
+ אליהו ברוכי – נגד
+ ניר ברקת – נגד
+ ששון ששי גואטה – נגד
+ טלי גוטליב – נגד
+ מאי גולן – נגד
+ יואב גלנט – נגד
+
+
+ - - -
+
+
+ חבר הכנסת טופורובסקי, נפלתם על היו"ר הלא נכון.
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ גילה גמליאל – נגד 
+ בנימין גנץ – בעד
+ משה גפני – נגד
+ סימון דוידסון – אינו נוכח
+ אבי דיכטר – נגד
+ אלי דלל – נגד
+ דני דנון – נגד
+ שלום דנינו – נגד
+ אריה מכלוף דרעי – נגד
+ עמית הלוי – נגד
+ שרן מרים השכל – אינה נוכחת
+ ניסים ואטורי – נגד
+ מיכל מרים וולדיגר – נגד 
+ יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
+ יאסר חוג'יראת – בעד
+ אימאן ח'טיב יאסין – בעד
+ ווליד טאהא – בעד
+ בועז טופורובסקי – בעד
+ משה טור פז – בעד
+ אחמד טיבי – בעד
+ יוסף טייב – נגד
+ אוהד טל – נגד
+ יעקב טסלר – נגד
+ חילי טרופר – בעד
+ אלמוג כהן – נגד
+ מאיר כהן – בעד
+ מירב כהן – בעד
+ מתן כהנא – בעד
+ עופר כסיף – בעד
+ אופיר כץ – נגד
+ ישראל כץ – נגד
+ רון כץ – בעד
+ יוראי להב הרצנו – בעד
+ מיקי לוי – בעד
+ יריב לוין – נגד
+ נעמה לזימי – בעד
+ אביגדור ליברמן – בעד
+ יאיר לפיד – בעד
+ סימון מושיאשוילי – נגד
+ טטיאנה מזרסקי – בעד
+ מרב מיכאלי – בעד
+ שלי טל מירון – בעד
+ יונתן מישרקי – נגד
+ חנוך דב מלביצקי – נגד
+ ארז מלול – נגד
+ יוליה מלינובסקי – בעד
+ מיכאל מלכיאלי – נגד
+ צגה מלקו – נגד
+ אבי מעוז – נגד
+ שרון ניר – בעד
+ בנימין נתניהו – נגד
+ יואב סגלוביץ' – בעד
+ יבגני סובה – בעד
+ צבי ידידיה סוכות – נגד
+ משה סולומון – נגד
+ לימור סון הר מלך – נגד
+ אופיר סופר – נגד
+ אורית מלכה סטרוק – נגד
+ משה סעדה – נגד
+ גדעון סער – בעד
+ מנסור עבאס – בעד
+ איימן עודה – בעד
+ יוסף עטאונה – אינו נוכח
+ חוה אתי עטייה – נגד
+ חמד עמאר – בעד
+ צביקה פוגל – נגד
+ עודד פורר – בעד
+ יצחק פינדרוס – נגד
+ משה פסל – נגד
+ יסמין פרידמן – בעד
+ אורית פרקש הכהן – בעד
+ מטי צרפתי הרכבי – בעד
+ אריאל קלנר – נגד
+ יצחק קרויזר – נגד
+ גלעד קריב – בעד
+ שלמה קרעי – נגד
+ אליהו רביבו – נגד
+ משה רוט – נגד
+ שמחה רוטמן – נגד
+ עידן רול – בעד
+ אפרת רייטן מרום – בעד
+ יפעת שאשא ביטון – בעד
+ אלון שוסטר – בעד
+ קטי קטרין שטרית – נגד
+ אלעזר שטרן – בעד
+ מיכל שיר סגמן – בעד
+ נאור שירי – בעד
+ אושר שקלים – נגד
+ עאידה תומא סלימאן – בעד
+ פנינה תמנו – אינה נוכחת
+
+
+נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו, בבקשה. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
+ סימון דוידסון – בעד
+ שרן מרים השכל – בעד
+ יוסף עטאונה – אינו נוכח
+ פנינה תמנו – בעד
+
+
+ האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, אנא פנו למזכיר הכנסת. 
+
+(קורא בשם חבר הכנסת)
+
+ ואליד אלהואשלה – בעד
+
+
+אם אין נוספים, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. אם כן, תוצאת ההצבעה: 55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ כעת נצביע על הסתייגות - - - 
+
+
+ רגע, תנו לאנשים לשבת. 
+
+
+חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. ההצבעה הבאה תהיה אלקטרונית. אפשר להצביע? כולם ישובים? 
+
+
+ עכשיו אפשר לעצור.
+
+
+בבקשה, חברת הכנסת בן ארי. 
+
+
+ 27464. 
+
+
+אם כן, הסתייגות 27464 – הצבעה אלקטרונית כעת. 
+
+הסתייגות 27464 לא נתקבלה.
+
+
+ לעצור, לעצור, לעצור, לעצור, לעצור, לעצור - - -
+
+
+55 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+
+ הצבעה שמית על הסתייגות 27472.
+
+
+ הסתייגות 27472 – הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. 
+
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ משה אבוטבול – נגד
+ יולי יואל אדלשטיין – נגד
+ אמיר אוחנה – נגד
+ ינון אזולאי – נגד
+ גדי איזנקוט – בעד
+ ישראל אייכלר – נגד
+ דן אילוז – נגד
+ ואליד אלהואשלה – בעד
+ קארין אלהרר – בעד
+ זאב אלקין – בעד
+ משה ארבל – נגד
+ יעקב אשר – נגד
+ אביחי אברהם בוארון – נגד
+ אוריאל בוסו – נגד
+ דבי ביטון – בעד
+ מיכאל מרדכי ביטון – בעד
+ דוד ביטן – נגד
+ בועז ביסמוט – נגד
+ ולדימיר בליאק – בעד 
+ מירב בן ארי – בעד
+ רם בן ברק – בעד
+ איתמר בן גביר – נגד
+ אברהם בצלאל – נגד
+ אורנה ברביבאי – בעד
+ אליהו ברוכי – נגד
+ ניר ברקת – נגד
+ ששון ששי גואטה – נגד
+ טלי גוטליב – נגד
+ מאי גולן – נגד
+ יואב גלנט – נגד
+ גילה גמליאל – נגד
+ בנימין גנץ – בעד
+ משה גפני – נגד
+ סימון דוידסון – בעד
+ אבי דיכטר – נגד
+ אלי דלל – נגד
+ דני דנון – נגד
+ שלום דנינו – נגד
+ אריה מכלוף דרעי – נגד
+ עמית הלוי – נגד
+ שרן מרים השכל – בעד
+ ניסים ואטורי ��� נגד
+ מיכל מרים וולדיגר – נגד
+ יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
+ יאסר חוג'יראת – בעד
+ אימאן ח'טיב יאסין – בעד
+ ווליד טאהא – בעד
+ בועז טופורובסקי – בעד
+ משה טור פז – בעד
+ אחמד טיבי – בעד
+ יוסף טייב – נגד
+ אוהד טל – נגד
+ יעקב טסלר – נגד
+ חילי טרופר – בעד
+ אלמוג כהן – נגד
+ מאיר כהן – בעד
+ מירב כהן – בעד
+ מתן כהנא – בעד
+ עופר כסיף – בעד
+ אופיר כץ – נגד
+ ישראל כץ – נגד
+ רון כץ – אינו נוכח
+ יוראי להב הרצנו – בעד
+ מיקי לוי – בעד
+ יריב לוין – נגד
+ נעמה לזימי – בעד
+ אביגדור ליברמן – בעד
+ יאיר לפיד – בעד
+ סימון מושיאשוילי – נגד
+ טטיאנה מזרסקי – בעד
+ מרב מיכאלי – בעד
+ שלי טל מירון – בעד
+ יונתן מישרקי – נגד
+ חנוך דב מלביצקי – נגד
+ ארז מלול – נגד
+ יוליה מלינובסקי – בעד
+ מיכאל מלכיאלי – נגד
+ צגה מלקו – נגד
+ אבי מעוז – נגד
+ שרון ניר – בעד
+ בנימין נתניהו – אינו נוכח
+ יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
+ יבגני סובה – בעד
+ צבי ידידיה סוכות – נגד
+ משה סולומון – נגד
+ לימור סון הר מלך – נגד
+ אופיר סופר – נגד
+ אורית מלכה סטרוק – נגד
+ משה סעדה – נגד
+ גדעון סער – בעד
+ מנסור עבאס – בעד
+ איימן עודה – בעד
+ יוסף עטאונה – בעד
+ חוה אתי עטייה – נגד
+ חמד עמאר – בעד
+ צביקה פוגל – נגד
+ עודד פורר – בעד
+ יצחק פינדרוס – נגד
+ משה פסל – נגד
+ יסמין פרידמן – אינה נוכחת
+ אורית פרקש הכהן – בעד
+ מטי צרפתי הרכבי – בעד
+ אריאל קלנר – נגד
+ יצחק קרויזר – נגד
+ גלעד קריב – בעד
+ שלמה קרעי – נגד
+ אליהו רביבו – נגד
+ משה רוט – נגד
+ שמחה רוטמן – נגד
+ עידן רול – בעד
+ אפרת רייטן מרום – בעד
+ יפעת שאשא ביטון – בעד
+ אלון שוסטר – אינו נוכח
+ קטי קטרין שטרית – נגד
+ אלעזר שטרן – בעד
+ מיכל שיר סגמן – בעד
+ נאור שירי – בעד
+ אושר שקלים – נגד
+ עאידה תומא סלימאן – בעד
+ פנינה תמנו – בעד
+
+
+ מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ רון כץ – בעד
+ בנימין נתניהו – אינו נוכח
+ יואב סגלוביץ' – בעד
+ יסמין פרידמן – אינה נוכחת
+ אלון שוסטר – בעד
+
+
+ האם נוכחים באולם חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ בנימין נתניהו – נגד
+ יסמין פרידמן – בעד
+
+
+אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. 
+
+
+ פני הקואליציה כפני הכלב. 
+
+
+ נתניהו מחריב ישראל, מחריב ישראל. אתה מחריב ישראל. כך תיזכר, זאת המורשת שלך. זאת המורשת שלך, בנימין נתניהו – מחריב ישראל. תעצור את החקיקה הזאת. 
+
+
+ חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה רוצה לצאת? 
+
+
+ לא. אני לא רוצה לצאת. 
+
+
+ אז אני קורא לך בקריאה ראשונה. 
+
+
+ אתה יכול לקרוא אותי כמה שאתה רוצה. 
+
+
+ אבל הוא צודק. 
+
+
+ חבר הכנסת שטרן, אתה יודע שהוא לא צודק. די, די, בואו, באמת. 
+
+
+- - - נראה לך הגיוני שהחלטה כזאת, שלא היה עליה דיון אחד בממשלה, ככה תעבור? 
+
+
+ תהיה הצעת חוק פרטית? חוק-יסוד? 
+
+
+הכנסת תחליט. 
+ 
+
+ בזה אתה צודק. אין לי איתך ויכוח על זה. 
+
+
+חברי הכנסת, בעד – 56, נגד – 64. 
+
+ ההצבעה הבאה תהיה הצבעה אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על הסתייגות שמספרה 27481. הצבעה. 
+
+
+ בושה, בושה, בושה, בושה, בושה, בושה. 
+
+הסתייגות 27481 לא נתקבלה.
+
+
+ 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+
+ כעת, לאחר שנדחו כל ההסתייגויות, אנחנו מצביעים על החוק בקריאה השלישית. הצבעה שמית בקריאה שלישית על החוק, כנוסח הוועדה. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. 
+
+
+בושה, בושה, בושה, בושה.
+
+
+ מי שאינו מעוניין להצביע מוזמן לצאת. מי שלא, נעזור לו. 
+
+ מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. 
+
+
+- - - 
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ משה אבוטבול – בעד
+ יולי יואל אדלשטיין – בעד
+ אמיר אוחנה – בעד
+ ינון אזולאי – בעד
+ גדי איזנקוט – אינו נוכח
+ ישראל אייכלר – בעד
+ דן אילוז – בעד
+ ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
+ קארין אלהרר – אינה נוכחת
+ זאב אלקין – אינו נוכח
+ משה ארבל – בעד
+ יעקב אשר – בעד
+ אביחי אברהם בוארון – בעד
+ אוריאל בוסו – בעד
+ דבי ביטון – אינה נוכחת
+ מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
+ דוד ביטן – בעד
+ בועז ביסמוט – בעד
+ ולדימיר בליאק – אינו נוכח
+ מירב בן ארי – אינה נוכחת
+ רם בן ברק  – אינו נוכח
+ איתמר בן גביר – בעד
+ אברהם בצלאל – בעד
+ אורנה ברביבאי – אינה נוכחת
+ אליהו ברוכי – בעד
+ ניר ברקת – בעד
+ ששון ששי גואטה – בעד
+ טלי גוטליב – בעד
+ מאי גולן – בעד
+ יואב גלנט – בעד
+ גילה גמליאל – בעד
+ בנימין גנץ – אינו נוכח
+ משה גפני – בעד
+ סימון דוידסון – אינו נוכח
+ אבי דיכטר – בעד
+ אלי דלל – בעד
+ דני דנון – בעד
+ שלום דנינו – בעד
+ אריה מכלוף דרעי – בעד
+ עמית הלוי – בעד
+ שרן מרים השכל – אינה נוכחת
+ ניסים ואטורי – בעד
+ מיכל מרים וולדיגר – בעד
+ יצחק שמעון וסרלאוף – בעד
+ יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
+ אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
+ ווליד טאהא – אינו נוכח
+ בועז טופורובסקי – אינו נוכח
+ משה טור פז – אינו נוכח
+ אחמד טיבי – אינו נוכח
+ יוסף טייב – בעד
+ אוהד טל – בעד
+ יעקב טסלר – בעד
+ חילי טרופר – אינו נוכח
+ אלמוג כהן – בעד
+ מאיר כהן - אינו נוכח
+ מירב כהן  – אינה נוכחת
+ מתן כהנא  – אינו נוכח
+ עופר כסיף – אינו נוכח
+ אופיר כץ – בעד
+ ישראל כץ – בעד
+ רון כץ – אינו נוכח
+ יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
+ מיקי לוי – אינו נוכח
+ יריב לוין – בעד
+ נעמה לזימי – אינה נוכחת
+ אביגדור ליברמן – אינו נוכח
+ יאיר לפיד – אינו נוכח
+ סימון מושיאשוילי – בעד
+ טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
+ מרב מיכאלי – אינה נוכחת
+ שלי טל מירון – אינה נוכחת
+ יונתן מישרקי – בעד
+ חנוך דב מלביצקי – בעד
+ ארז מלול – בעד
+ יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
+ מיכאל מלכיאלי – בעד
+ צגה מלקו – בעד
+ אבי מעוז – בעד
+ שרון ניר – אינה נוכחת
+ בנימין נתניהו – בעד
+ יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
+ יבגני סובה – אינו נוכח
+ צבי ידידיה סוכות – בעד
+ משה סולומון – בעד
+ לימור סון הר מלך – בעד
+ אופיר סופר – בעד
+ אורית מלכה סטרוק – בעד
+ משה סעדה – בעד
+ גדעון סער – אינו נוכח
+ מנסור עבאס – אינו נוכח
+ איימן עודה – אינו נוכח
+ יוסף עטאונה  – אינו נוכח
+ חוה אתי עטייה – בעד
+חמד עמאר – אינו נוכח
+ צביקה פוגל – בעד
+ עודד פורר – אינו נוכח
+ יצחק פינדרוס – בעד
+ משה פסל – בעד
+ יסמין פרידמן – אינה נוכחת
+ אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
+ מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
+ אריאל קלנר – בעד
+ יצחק קרויזר – בעד
+ גלעד קריב – אינו נוכח
+ שלמה קרעי – בעד
+ אליהו רביבו – בעד
+ משה רוט – בעד
+ שמחה רוטמן – בעד
+ עידן רול – אינו נוכח
+ אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
+ יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
+ אלון שוסטר – אינו נוכח
+ קטי קטרין שטרית – בעד
+ אלעזר שטרן – אינו נוכח
+ מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
+ נאור שירי – אינו נוכח
+ אושר שקלים – בעד
+ עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
+ פנינה ת��נו – אינה נוכחת
+
+
+ מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
+
+(קורא בשמות חברי הכנסת)
+
+ גדי איזנקוט – אינו נוכח
+ ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
+ קארין אלהרר – אינה נוכחת
+ זאב אלקין – אינו נוכח
+ דבי ביטון – אינה נוכחת
+ מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
+ ולדימיר בליאק – אינו נוכח
+ מירב בן ארי – אינה נוכחת
+ רם בן ברק – אינו נוכח
+ אורנה ברביבאי – אינה נוכחת
+ בנימין גנץ – אינו נוכח
+ סימון דוידסון – אינו נוכח
+ שרן מרים השכל – אינה נוכחת
+ יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
+ אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
+ ווליד טאהא – אינו נוכח
+ בועז טופורובסקי – אינו נוכח
+ משה טור פז – אינו נוכח
+ אחמד טיבי – אינו נוכח
+ חילי טרופר – אינו נוכח
+ מאיר כהן – אינו נוכח
+ מירב כהן – אינה נוכחת
+ מתן כהנא – אינו נוכח
+ עופר כסיף – אינו נוכח
+ רון כץ – אינו נוכח
+ יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
+ מיקי לוי – אינו נוכח
+ נעמה לזימי – אינה נוכחת
+ אביגדור ליברמן – אינו נוכח
+ יאיר לפיד – אינו נוכח
+ טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
+ מרב מיכאלי – אינה נוכחת
+ שלי טל מירון – אינה נוכחת
+ יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
+ שרון ניר – אינה נוכחת
+ יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
+ יבגני סובה – אינו נוכח
+ גדעון סער – אינו נוכח
+ מנסור עבאס – אינו נוכח
+ איימן עודה – אינו נוכח
+ יוסף עטאונה – אינו נוכח
+ חמד עמאר – אינו נוכח
+ עודד פורר – אינו נוכח
+ יסמין פרידמן – אינה נוכחת
+ אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
+ מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
+ גלעד קריב – אינו נוכח
+ עידן רול – אינו נוכח
+ אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
+ יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
+ אלון שוסטר – אינו נוכח
+ אלעזר שטרן – אינו נוכח
+ מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
+ נאור שירי – אינו נוכח
+ עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
+ פנינה תמנו – אינה נוכחת
+
+
+האם נוכחים במליאת הכנסת חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לאו, תמה ההצבעה. מזכיר הכנסת, נא לקרוא את השמות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה, חברי הכנסת: 64 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד השפיטה (תיקון מס' 4), עברה בקריאה שלישית, ונכנסה לספר החוקים. ישיבה זו נעולה. הישיבה תחודש בשעה 16:00. 
+
+ סליחה, סליחה ומחילה. שר המשפטים ביקש לברך, ואני אפשר לו זאת, כמובן. שר המשפטים ביקש, אני מתנצל ששכחתי. 
+
+
+תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, זה בהחלט רגע יוצא דופן. עשינו צעד ראשון במהלך ההיסטורי החשוב של תיקון מערכת המשפט ושל השבת הסמכויות שנלקחו מהממשלה ומהכנסת לאורך שנים ארוכות. אני מבקש להודות לראש הממשלה בנימין נתניהו על הגיבוי, לכל ראשי מפלגות הקואליציה – ליושב-ראש ש"ס אריה דרעי, ליושב-ראש הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', ליושב-ראש יהדות התורה יצחק גולדקנופ, ליושב-ראש עוצמה יהודית איתמר בן גביר, ליושב-ראש דגל התורה משה גפני וליושב-ראש נעם אבי מעוז. 
+
+אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש אמיר אוחנה, תודה רבה לך ולכל עובדי הכנסת המסורים על העבודה המדהימה שהם עושים. אני רוצה להודות לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דודי אמסלם. אני חושב שכולנו חייבים תודה ענקית ליושב-ראש הקואליציה שלנו, חבר הכנסת אופיר כץ. 
+
+
+לא, לא מחיאות כפיים, בלי מחיאות כפיים.
+
+
+אני רוצה לומר תודה גדולה ומיוחדת לחברי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, על הובלה נחושה של הצעת החוק הזו, ולחברי ועדת החוקה ולצוות הוועדה בראשותו של מנהל הוועדה איל קופמן. תודה מיוחדת ליועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, ליועץ המשפטי של ועדת החוקה עו"ד גור בליי, ולכל צוות הלשכה המשפטית של הכנסת.
+
+אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מחבריי השרים וחברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק, וכמובן לכל מי שהיה שותף לעבודה הקשה כדי להביא אותה לידי גמר, ובפרט לד"ר אביעד בקשי, לד"ר רפי ביטון, לפרופ' טליה איינהורן ולשר המשפטים לשעבר חיים רמון. תודה גדולה גדולה לברל'ה קרומבי ולידידי חבר הכנסת אביחי בוארון על התרומה העצומה שלהם בהסברת החוק החשוב הזה. 
+
+אני רוצה להודות גם למנכ"ל משרדי איתמר דוננפלד ולצוותו, וכמובן גם לצוות המצוין שעובד עימי ימים ולילות בראשות – וזכיתי שיש לי שתי ראשות מטה – לילך שלי ומורן מימון. וכמובן גם, אני חושב, למי שנשאו בנטל אולי בצורה הכי קשה והכי משמעותית מכולם, לרעייתי יפעת ולילדיי שעומדים לצידי כל העת. 
+
+אני מבקש - - -
+
+
+ ולמנהלות הסיעה.
+
+
+ רגע, רגע, חכו בסבלנות, תאמינו לי. אני מבקש כמובן להודות בהתרגשות גדולה ומכל הלב למיליוני אזרחיות ואזרחים, לכל מי שהגיע להפגנות, עמד על דעתו ברשתות החברתיות, שכנע במקום העבודה ובקרב המשפחה. בלעדיכם, בלי התמיכה האדירה הזו, לא היינו מגיעים לפריצת הדרך הזו.
+
+חברות וחברי הכנסת, יש לי בשורה נהדרת לכל מנהלות הסיעות והצוותים שעובדים איתנו כאן. אנחנו יוצאים עכשיו לפגרה, אפילו פגרה די ארוכה. זאת הזדמנות להגיד לכם תודה גדולה גדולה גדולה על כל המאמץ העצום והליווי של כל תהליך החקיקה הזה וכל העבודה שאתם עושים. אני חושב שבלי הצוותים האלה שלנו, בלי העוזרים של כל אחת ואחד מאיתנו לא היינו יכולים לעשות שום דבר. אני יוצא, ואני חושב שכולנו יוצאים, לפגרה בידיעה שהעברנו חוק חשוב. אבל אני אומר בצורה הברורה ביותר, בלי שמחה לאיד ועם רצון אמיתי לקרב בין כל חלקי העם. אני חושב שזו אחריות משותפת שמוטלת גם עלינו וגם על חברינו לאופוזיציה. אני שב וקורא: בואו ננצל את הפגרה כדי להגיע להבנות. יכול להיות שזה לא תמיד האינטרס הפוליטי של כולם, אבל זה בוודאי האינטרס הלאומי שצריך להנחות את כולנו. 
+
+ מכובדיי, תודה רבה לכל אחד ואחת מכם. 
+
+
+ תודה לשר המשפטים. גם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש לברך, וגם הוא יעלה. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ האמת היא, אדוני היושב-ראש, שיריב לא הותיר לי הרבה אנשים להודות להם, אבל יש בן אדם אחד שרק אני יכול להודות לו, כי יריב לא היה יכול, וזה סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין. הוא לא היה יכול להודות לעצמו. 
+
+ האמת היא שיש עוד קבוצה אחת קטנה שהוא כן היה יכול להודות לה, אבל בכל זאת אני רציתי לעשות את התודה הזאת ממני ולא ממנו, שזה לא יהיה בעקיפין, וזה כמובן המשפחה שלי – אשתי היקרה והילדים, שבאמת לא ראו אותי הרבה – והצוות שלי שעשה לילות כימים וימים כלילות, וכמו שאמרתי, בוועדת החוקה זה לא יוצא דופן, זה אותו דבר. 
+
+על כל שאר התודות אני לא אחזור, אני אצטרף לכל מה שאמר השר לוין. אני רוצה באמת להודות לכל חברי הכנסת, כל חברי הקואליציה, כמובן, שנתנו את כל הגיבוי, ואני הרגשתי בכל רגע ורגע שאני פועל בשליחותם המלאה של 64 מנדטים ושל הציבור הגדול שבחר בהם. לכן על כך תודתי. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת רוטמן. 
+
+ גם אני מבקש, ברשותכם, להקדיש תודה מיוחדת, וכמובן להצטרף לכל התודות, אבל להקדיש תודה ��יוחדת לעובדי הכנסת, בפרט לייעוץ המשפטי בראשות עו"ד שגית אפיק ואנשיה, לקצין הכנסת, אנשי משמר הכנסת והסדרנים, וגם אנשי משטרת ישראל, שאפשרו את נוכחותם של כל 120 חברי הכנסת במשכן הכנסת חרף ניסיונות ומאמצים למנוע זאת, ואפשרו בכך את ההליך הד-מוק-ר-טי. 
+
+ישיבה זו נעולה. הישיבה הבאה תהיה בשעה 16:00. 
+
+הישיבה ננעלה בשעה 15:52.
+
+