diff --git "a/110514/raw.transcript.txt" "b/110514/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/110514/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,723 @@
+אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת.
+
+חברי הכנסת, מי שירצה להצביע על נאומים בני דקה – בבקשה, הצבעה. עד שהרשימה תגיע לידי – חבר הכנסת סעדה, בבקשה, ראשון הדוברים. אנחנו נוסיף אותך.
+
+
+צוהריים טובים, אדוני. אתמול, אדוני, פורסם דוח מבקר המדינה בעניין הטרדות מיניות של שוטרות חובה. בדוח, אדוני, נחשפה תרמית של צמרת המשטרה בעבר. צמרת המשטרה התגאתה על שיש ירידה של 70% בתלונות על הטרדות מיניות. במח"ש – כשהייתי אז ממלא מקום – טענו שאין ירידה, אלא שמה שאלשייך עשה – הוא אסר על נשים להגיש תלונות אנונימיות, וזה היה פייק ירידה. 
+
+ מה שקרה אתמול – בדוח שפורסם מתברר שאחת מכל ארבע נשים שמשרתות בשירות חובה מוטרדת מינית. אני חוזר על הנתון: אחת מכל ארבע נשים. כלומר לא רק שלא הייתה ירידה – הייתה עלייה דרמטית. זה קורה בעקבות כך שצמרת המשטרה והפרקליטות סירסו את מח"ש. אין מי שיגן על השוטרות כיום, ולכן אני כאן, אדוני – כדי להגן על השוטרות ולהחזיר את הפרקליטות ואת מח"ש למסלולן.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אנצל את הדקה שעומדת לרשותי: בשבת האחרונה נסתלק לבית עולמו הפילנטרופ המרוקאי שקראו לו המונטיפיורי של העם המרוקאי בעשרות השנים האחרונות, רבי מישל אזרואל, זיכרונו לברכה. למה אני מזכיר אותו? היהודי הזה פיזר מהונו ומכספו לארגוני צדקה וחסד בעשרות מיליונים ויותר מכך, שיפץ בארץ ובעולם קברי צדיקים, את קבריהם של משפחתי, משפחת אבוחצירא, בארץ ובעולם, וזכה באמת לברכתם – משפחתו זכתה לברכתו של מר"ן רבי יעקב, והוא זכה לברכתו של באבא סאלי ונפטר בשיבה טובה, למעלה מגיל 100. זה גם המקום להזכיר את האנשים הללו, שידעו להיות חלק מההיסטוריה האמיתית ולשלוח תנחומים לבניו, נגידים, רבי יעקב, רבי אליהו ורבי אברהם אלברט. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
+
+
+ אמן. תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, בבקשה.
+
+
+כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, היום הייתה שכבת ט' מבית הספר "מיתרים" בנגב בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה, ונמצאים איתנו פה תיכוניסטים. הדבר שאני הכי רוצה שהם ילמדו בימים שהם כאן – שאנחנו יודעים לעבוד יחד למען הדברים הטובים. היום בוועדת הכספים בהובלת חבר הכנסת גפני הבאנו שתי החלטות דרמטיות בעולם של הדיור הציבורי: אחת – משפחות מרובות ילדים ששכרו שתי דירות קטנות, 30–40 שנה, זכאיות לרכוש את הדירות. עמידר מונעת מהן לקנות שתיים ומוכרת להם אחת, כי היא אומרת: אתם זוג צעיר. שוכחת את כל הילדים, את הנכדים ואת כל עשרות השנים. פה הבאנו דרישה שתינתן להן הזכות לקנות את הדירות הללו. הדבר השני – דרישה מעמידר להפסיק לעשות תוכניות של התחדשות עירונית שבהן היא מוכרת קרקעות ולא מוסיפה יחידת דיור ציבורי אחת באותו מתחם. כך היא עושה בגילה וכך במקומות אחרים עם רווחים, ולא עושה את העבודה.
+
+אנחנו חזרנו ואמרנו פה שכנראה הגיע הזמן לפרק את עמידר. אם ידענו לפרק את רשות השידור ולהקים מחדש את "כאן", נצטרך לפרק את עמידר ולהקים חברה חדשה, שתשרת את הציבור בדיור הציבורי, עם כל הכאב שבדבר; להקים אותה נכון וטוב בלי רווחים – רק עבודה, רק שירות לציבור. זו ההזדמנות להגיד לחברי הדירקטוריון של עמידר: תתעוררו, יש לכם אחריות אישית על מה שנעשה בחברה, על התפקוד, על הכשלים, על השירות הגרוע ועל כך שאנשים עכשיו בדירות מטפטפות בגשם בימים כאלה בחורף ועוד ועוד עבירות ועוולות שחברת עמידר עושה כל יום. 
+
+ אנחנו לא נוריד את זה מסדר-היום. כבר דיבר איתי פה חבר הכנסת גלעד קריב, ואנחנו נגיש הצעת חוק להעברת כל הנכסים של עמידר לחברת עמיגור, שתפקדה מעולה – וזה המקום להוקיר את פרנקל, שנפטר ממחלה, אנושי וטוב, שהיה מנכ"ל עמיגור ויצר שם דנ"א מתפקד. אנחנו לא יכולים לסבול שגורלם של אנשים יהיה בחברות ממשלתיות אכזריות. אנחנו לא נוריד את הנושא הזה מסדר-היום. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה, דקה לרשותך.
+
+
+אימא מגדלת ילד, נותנת לו ערכים, הוא הופך להיות חייל קרבי, לא פחות ולא יותר, מסיים מסלול בגבעתי, נמצא בשטחים, נמצא בשכם מול מחבלים שמשפילים אותו, מעליבים אותו ומתריסים נגדו, והוא מחזיק את עצמו והוא שומר עלינו ועליכם, ואז מגיעים פעילי שמאל ומשפילים אותו ומדברים אליו מזעזע, והוא עונה להם. אז אותה אימא צריכה עכשיו לדעת שהבן שלה קיבל עשרה ימי מחבוש. אז שתדענה האימהות בישראל שאנחנו כאן כדי למנוע את המחבוש המיותר הזה, כי ידעו חיילי צה"ל הגיבורים וחיילי מג"ב, שעושים עבודה קשה מאוד, עבודה בלתי אפשרית, שאנחנו כאן נגבה אותם – כן, כן, גם אם הם קצת יחרגו, וגם אם הם קצת יאמרו מילים מיותרות – וידעו להם אזרחים שאנחנו נכונן כאן עבירה של הפרעה לחייל במילוי תפקידו. 
+
+
+ – – –
+
+
+ זו תהיה עבירת פשע, וידע כל אדם שמתקרב לחייל ומפריע לחייל או לשוטר מג"ב, שאנחנו נדאג לשיפוט מהיר ולהעמדה לדין, ולא שאימא ששולחת את הילד שלה ולא יודעת אם ידפקו לה בדלת, היא תשמע בחדשות שהוא מקבל עשרה ימי מחבוש, לבושת כולנו.
+
+
+ תודה. חבר הכנסת אוהד, בבקשה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני פונה מכאן לחבר הכנסת טיבי: אחמד – הוא לא פה, חבל שהוא לא פה – זכור לי היטב כיצד בכמה ראיונות בעבר קבלת על כך שאתה תמיד נשאל בתקשורת רק על הסכסוך הישראלי–פלסטיני ולא על ברצלונה ומסי. אבל בשבוע שעבר, בזמן שאנחנו ליווינו את הנרצחים והפצועים מהפיגועים בירושלים, לקחת חלק באירוע אנטי-ישראלי בואכה אנטישמי, שתכליתו וכותרתו: סיום האפרטהייד. דיברתם על הגזענות של ישראל, על הטיהור האתני, התעמולה והמיתוס הציוני. 
+
+אז הגיע הזמן לומר בקול ברור: יש קווים אדומים שאי-אפשר לחצות. לא ייתכן שחבר בכנסת ישראל ישתתף בכנס שמהותו חתירה תחת יסודות המדינה ואנחנו נעבור על זה לסדר-היום. טוב וצריך שיהיו חברי כנסת שייצגו את הציבור הערבי הרוצה בהשתלבות בחברה הישראלית, אך לא את אויביה. טיבי, אתה משתמש בצורה צינית בפרלמנט הישראלי, בית שכולו דמוקרטיה ואור של זכויות אדם במזרח התיכון. לכן, ברוח ימי המונדיאל, יחד עם כל אזרחי ישראל, אני מוציא לך כרטיס אדום. תתבייש.
+
+
+ תודה רבה. אני מבקש, בפרט מחברי הכנסת החדשים, להרים מבט ללוח ולהשתדל לעמוד בזמנים. תודה. חבר הכנסת מלוביצקי. אני אומר נכון? 
+
+
+מלביצקי.
+
+
+מלביצקי? אוקיי. בבקשה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לראשונה את הרפורמה המשפטית למשילות אשר הצוות שלי ואני עמלים עליה למן כניסתנו לתפקיד. אני מציע לקבע את פסקת ההתגברות גם בחוק-יסוד: השפיטה, כך שרק הרכב מלא של בית המשפט העליון בקולותיהם של 12 שופטים לפחות יהיה מוסמך לפסול חוקים של הכנסת. לצידו של היועמ"ש יכהן תובע כללי עצמאי אשר אינו כפוף ליועמ"ש ואשר ישמש כראש התביעה הכללית. יוסדר הייעוץ המשפטי למשרדי ממשלה באופן שיאפשר לכל שר למנות את היועץ המשפטי שלו על פי הנהל��ם המקובלים במינוי מנכ"ל משרד ממשלתי. יוסדר מקצוע עריכת הדין דרך גוף סטטוטורי חדש שייקרא מועצת עורכי הדין, אשר הוא יהיה אחראי להסמכה, משמעת, אתיקה מקצועית וכדומה, ואשר ממנו יבואו הנציגים בוועדה לבחירת שופטים. לשכת עורכי הדין תהפוך לארגון מקצועי וולונטרי. תוגבר השקיפות בהליכים משפטיים. יוגבלו בחוק זמני החקירה וההעמדה לדין. הליך בחירת השופטים יעבור מהמחשכים אל האור של העין הציבורית, ותהליך המינוי יכלול שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון. 
+
+בנוסף, הווטו הקיים היום לנציגות השופטים בוועדה למינוי שופטים יבוטל. יוחמרו העונשים ויוטלו עונשי מינימום במקרה של יידוי אבנים, פשיעה חקלאית ושרפות על רקע לאומני, קנס מינהלי שלא יפחת מ-100,000 ש"ח בעת הגשת כתב אישום בעבירות החזקת נשק לא חוקי, ולא פחות חשוב – מתן סמכות לשלילת אזרחות וגירוש משפחות של מחבלים בעלי תעודת זהות כחולה. 
+
+כל אלו נוסחו ב-13 הצעות חוק שונות שכבר הוגשו ועומדות לפתחה של נשיאות הכנסת שתקום במהרה ובעזרת השם. יחד נעשה ונצליח. 
+
+
+ כל הכבוד.
+
+
+תודה רבה. עצה אישית, ככה, ידידותית: יותר קצר, שנזכור, אחרת לא זוכרים אם לא – – – 
+
+
+ הכול כתוב.
+
+
+ הרבה – זה לא חשוב. פרוטוקול הכנסת – דיברתי גם עם טלי על העניין הזה – קצר קולע; אתה רוצה ארוך – לא ברור. מה שאתה רוצה. הצעה ידידותית.
+
+
+ תודה.
+
+
+חבר הכנסת מעוז, בבקשה.
+
+
+תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 63, והפעם על סילוף התנ"ך. אתמול פורסם תיעוד מטלטל משיעור תנ"ך בכיתה י"א. בשיעור התלמידים למדו שיר ובו תיאור של רחל אימנו יושבת באוהל עם בתה הקטנה. בתה? מי שמכיר את ספר בראשית טרם שמע על בת לרחל אימנו, אבל כותבת השיר החליטה לצייר את יוסף הצדיק כבן בנגלה ובת בנסתר. מלבד החירוף והגידוף כלפי קדושי העליון שיש בדברים האלה, מדובר בעוד סוג של הנדסת תודעה שפלה כאשר שוטפים את מוחם של תלמידי ישראל בכאלה הבלים ובמסרים פרוגרסיביים רדיקליים. לימוד תנ"ך זה לא. 
+
+אני ממליץ להורים של תלמידי ישראל לבדוק היטב היטב מה קורה בכיתות של ילדיהם ולהתנגד לכל הטרלול ההזוי הזה. תודה. 
+
+
+תודה רבה. אני אשתדל לעמוד בשם – חברת הכנסת סון הר מלך. הפעם בסדר?
+
+
+טלי, אני חוזרת, אבל זה חשוב לחזור עוד ועוד, עד שזה ייכנס לוורידים: אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, היום בבוקר נגזרו על לוחם גבעתי שמשרת בגזרת חברון עשרה ימים בכלא הצבאי. מדוע? כי בימים האחרונים התנהל נגדו קמפיין מרושע ומסוכן לאחר אירוע חיכוך של פעילי שמאל אנרכיסטי עם חיילי צה"ל, שתועד באופן מגמתי. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. 
+
+חשוב לזכור: מי שאשם במקרים הללו הוא מי ששם את חיילינו, את המיטב שבבנינו, במשך חודשים ארוכים בסיטואציות בלתי אפשריות של פעילי שמאל אנרכיסטי, שבאים לחבל ולעצור את חיילינו מלמלא את תפקידם ולהגן על תושבי מדינת ישראל. הם דוחפים, יורקים, מקללים – ראיתי את זה לנגד עיניי כמה פעמים – באופן שיטתי ולאורך זמן לפעילות השוטפת של החיילים, כשאת כל ההתעללות הזאת מלווה מצלמה מגמתית המשחרת לתנועה לא מותאמת מצידו של הלוחם. 
+
+אני קוראת מכאן למערכת הביטחון ולעומדים בראשה לפעול לסילוק הפעילים המסוכנים הללו, הממומנים מכספים אירופיים, ולכאלה שנמצאים כאן במסווה של ארגוני זכויות אדם וכל מגמתם לחבל בביטחון החיילים והמדינה. אני קוראת עכשיו למערכות הביטחון לחזור בהם מהעונש המוגזם והלא-מידתי שניתן ללוחם, לשחרר את שאר העצורים במיידי – יש עוד עצורים – ולתת לבנים וללוחמים שלנו גב ותמיכה כמו גם כבוד והערכה על כל פועלם, כי כך ראוי וצודק לנהוג עם הטובים שבבנינו. תודה רבה. 
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת קריב, בבקשה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני כחברת הכנסת סון הר מלך וחברת הכנסת גוטליב מבקש להתייחס להחלטה שקיבל הדרג הפיקודי של חטיבת גבעתי. שמעתי את חברותיי מדברות על הצורך לגבות את חיילי צה"ל, ושמעתי גם את חבר הכנסת בן גביר, השר המיועד לביטחון לאומי, שבא לבקר היום את משפחתו של אותו חייל, מדבר על הצורך לגבות את חיילי צה"ל. גיבוים של חיילי צה"ל מחייב את גיבוים של מפקדי אותם חיילים, של השרשרת הפיקודית שקיבלה את ההחלטה – המ"פ, המג"ד והמח"ט. הם אלו שמנהלים את צה"ל, לא יושביו של הבית הזה. 
+
+דבריכן, חברותיי, כמו גם מעשהו של חבר הכנסת בן גביר, אין בהם צל-צילו של גיבוי לחיילי צה"ל ולמפקדיו, אלא חתירה תחת שרשרת הפיקוד של צה"ל ותחת הרעיון המרכזי של לכידות חברתית בתוך יחידות צה"ל, שמחייבות את הרחקת הפוליטיקה החוצה. מי שמבקש לגבות את חיילי צה"ל – והם ראויים לגיבוי – שיותיר את סדר-היום הפוליטי שלו מחוץ לשיקולי מערכת הביטחון.
+
+
+תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר, ואחריה – חבר הכנסת כץ.
+
+
+כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ג'רמי הוא בן 50 ומשהו. הוא גר בצפון אמריקה, והוא רוצה לעלות לארץ. הוא יהודי, זכאי חוק השבות, והוא לא יכול לעלות לארץ. אתם שואלים למה? כי יש לו בן בן 31 שהוא מתמודד נפש, והמדינה שלנו לא מוכנה לקבל מתמודדי נפש. יש לנו בספר החוקים, ויש לנו טפסים שאותם צריכים למלא אנשים שרוצים לעלות לארץ גם כשהם זכאים לעלות על פי חוק השבות, אבל אלה שמתמודדי נפש לא זכאים לכך. בושה וחרפה. 
+
+לפני שנה וחצי פניתי למשרד הפנים וביקשתי לשנות את הטופס ולשנות את הנוהל, כי אנחנו לא מפלים, וגם אנשים שמתמודדים עם בריאות הנפש זכאים לעלות למדינת ישראל כי הם יהודים, וזה חלק מהמצווה שאנחנו חייבים בה. למרות הבטחות חוזרות ונשנות עד היום דבר לא נעשה. אני מבטיחה בזאת שהדבר הזה ישתנה, ישתנה בכנסת הנוכחית, וכמה שיותר מהר. תודה. 
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת כץ, ואחריו – חבר הכנסת אבוטבול. 
+
+
+תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, במהלך הקדנציה הקודמת אני עסקתי רבות בנושא של ההתעללות בגיל הרך. בחלק מההתעסקות כמובן קיימנו לא מעט דיונים. יושב פה חבר הכנסת גלעד קריב, שהיה יושב-ראש ועדת – עדיין יושב-ראש ועדת החוקה, ומאוד סייע בנושא, וקיימנו המון דיונים – חבר הכנסת קריב, אם אתה זוכר – על ההתנהלות של הפרקליטות אל מול ההורים, שהייתה התנהלות לקויה, ומשיכת זמן – –
+
+
+– – –
+
+
+– – ומשיכת זמן וגרירת רגליים, וביקשנו הנחיות. באמת ראינו סוג של התקדמות. 
+
+ לצערי, בתקופה מאז שהכנסת פוזרה חזרנו כמה צעדים אחורה, וראיתי התכתבויות בין ההורים, מטה המאבק, לבין הפרקליטות, שבעצם מהרגע שאין כנסת, הם הפסיקו להתייחס, הפסיקו לענות ברצינות או לענות בכלל. תיקים של התעללויות בילדים שוכבים שם זמן רב ללא מענה, הם לא יודעים מה קורה, כל מיני תירוצים על חופשות, על מתמחים שהתחלפו, והילדים וההורים נשארים עם ההתעללות והצלקות. 
+
+אז זה שהכנסת פוזרה זה עניין זמני. יש כנסת חדשה. וכמובן, לנוכח ההתנהלות הזאת, הדיונים הראשונים שאני אבקש יהיו שוב בוועדת החוקה, לדרוש תשובות והסברים מהפרקליטות – מדוע הם גוררים רגליים בתיקים של התעללויות בילדים. תודה. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, ואחריו – חבר הכנסת ביסמוט. 
+
+
+כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עונש המחבוש שהוטל על הלוחם מגבעתי אולי לא מידתי, אבל אסור שבצה"ל תהיה אנרכיה. כשם שאסור שתהיה אנרכיה אצל החיילים, אסור שתהיה אנרכיה בקרב הקצונה הבכירה. יש לנו פה עניין של פגיעה בערכים. הודעת הרמטכ"ל לגינוי הלוחמים יצאה באמצעות דובר צה"ל תוך חילול השבת. השבת היא ערך שמלכד את צה"ל כצבא העם. פקודות מטכ"ל אוסרות להוציא הודעות לא מבצעיות בשבת. פקודה היא פקודה היא פקודה, וכל חיילי צה"ל מחויבים אליה. אין מקום לאנרכיזם בשורות הצבא. אם חייל פשוט שעובר על פקודה נענש, אין שום סיבה שהרמטכ"ל ודובר צה"ל שעברו על פקודה – ולא סתם פקודה, אלא על הוראת הפיקוד העליון – לא ייתנו את הדין. 
+
+ טוב יעשה רב-אלוף כוכבי אם יפנים את מה שכתב בהודעת הגינוי ששלח: מקור עוצמתו של צה"ל הוא בהיותו צבא ערכי וממלכתי. אין שום ערכיות ואין שום ממלכתיות בחילול היום הלאומי של עם ישראל, יום השבת. למי שפוגע בערכי העם היהודי וצבאו אין שום סמכות מוסרית להלין על חיילים על כך שהגיבו באופן לא ממלכתי להתגרויות מצד אנרכיסטים. התנהגות זו מזכירה לי, לסיום, את ההלצה בצה"ל על תרבות האיחורים, שכשחייל מאחר אז החייל איחר, אבל כשהמפקד מאחר – אז המפקד התעכב. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת ביסמוט, ואחריו – חבר הכנסת טיבי, אחרון הדוברים.
+
+
+כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, סתם יש לי הגיג מסוים בימי המונדיאל שיש בימים האלה, ואני פתאום רואה – אני צופה כמוכם, לא צופה במשחקים, כי אין זמן, אנחנו אנשים עובדים, אין מה לעשות, אבל אני רואה את הדיווחים של התקשורת, ופתאום אני רואה שחלק מהכתבים שנמצאים שם קצת המומים, המומים מהיחס שהם מקבלים. פתאום הייתי אומר אפילו שהם מגלים את העולם הערבי או חלק ממנו, שיש גם ערבים שלא אוהבים ישראלים. באמת סקופ גדול בקטאר לראות כיצד דלתות נסגרות, כיצד הם לא מקבלים יחס אוהד. 
+
+הדבר המדהים הוא שזאת אותה תקשורת בדיוק שלפני שנתיים הייתה – איך אני אגיד? מאוד מאופקת כאשר ראש הממשלה המיועד נתניהו הביא לנו את הסכם אברהם, ארבעה הסכמי שלום, כולל ממדינות שכנות מאוד לקטאר – האמירויות, בחריין, לא כזה רחוק. לא שכחתי כמובן את מרוקו ואת סודאן. זה כל כך מצחיק שאותה תקשורת שהיום, וואו, מגלה פתאום שלא אוהבים אותנו, לפני שנתיים הייתה כל כך אדישה לנורמליזציה שהליכוד בזמנו הביא לה. סתם הגיגים לימי מונדיאל. תודה רבה.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. 
+
+
+תודה. אדוני, ראיתי במסך בלשכה שלי חבר כנסת חדש שהתייחס אליי. אני לא זוכר מה שמו. האם מישהו יכול – הוא ישב כאן, בצד.
+
+
+אוהד טל.
+
+
+אוהד טל. מאיזו סיעה הוא?
+
+
+ נחש.
+
+
+ לא, אני ממש לא מכיר את כולם, הפעם יותר מאשר בכל קדנציה אחרת.
+
+
+ הציונות הדתית.
+
+
+אוקיי. א. הוא דיבר על מונדיאל, מסי – נשמע סביר. אני אוהד גדול של מסי ואני אוהד של נבחרת צרפת, אגב, כי כשהיא זכתה במונדיאל בפעם הראשונה היא הייתה ברובה שחקנים מהגרים ששברו סטראוטיפים והרגיזו גזענים צרפתים לבנים. אבל חבר הכנסת טל, חבר כנסת חדש מהציונות הדתית, המשיך ודיבר על נסיעתי לשיקגו, על שהשתתפתי בכנס והשמצתי וכדומה. חבר כנסת צעיר: זה פייק ניוז. לא הייתי בשיקגו, אוקיי? לא הייתי בשיקגו. 
+
+אני רוצה להמליץ לך, עצה של חבר כנסת ותיק: אל תאמין לכל מה שאתה קורא, וב��יקר אל תאמין להסתות של קולגות שלך מהימין בשבוע האחרון. יש מין בון-טון כזה של חברי כנסת חדשים: כשהם נכנסים בקדנציה ראשונה, הם צריכים להזכיר את השם אחמד טיבי, כך הם מקבלים קצת יותר רייטינג ואזכור – – –
+
+
+אל דאגה, אנחנו יכולים להסתדר גם בלי להגיד את השם. 
+
+
+חברת הכנסת גוטליב, מכיוון שמדובר בנאום בן דקה – זה לא הרבה זמן – אנחנו נוהגים שלא להפריע אחד לשני גם אם זה לא מוצא חן בעינינו.
+
+
+ולגבי הפייק ניוז, על דבר כזה לדעתי צריך לשלוח אותו למחבוש במחסן הכנסת. 
+
+
+
+
+אנחנו נמשיך בסדר-היום – ציון ימים מיוחדים: ציון החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר. ראשון הדוברים – חבר הכנסת טור פז; אחריו – חבר הכנסת אופיר אקוניס. מכיוון שהלוח הוא חדש – אבל אם אתם לוחצים עכשיו במליאה, מופיעה לכם רשימת הדוברים. בצד ימין תלחצו. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כ"ט בנובמבר. ראשית, אני מודה לך, יושב-ראש הכנסת, ולך, מזכיר הכנסת, על היענותכם לבקשתי לציין יום חשוב זה בתולדות עמנו ומדינתנו. היום לפני 75 שנה התקבלה ההחלטה באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. 75 שנה, והינה אנחנו כאן בבית הזה, בית המחוקקים הישראלי, דנים, מתווכחים, נמצאים בין החלפת ממשלות, נלחמים על הדמוקרטיה ומייצגים את הציבור הישראלי, המונה כמעט עשרה מיליון אזרחים יהודים וערבים שבחרו בנו. 
+
+אני רוצה להתחיל דווקא בהתייחסות לפלסטינים. אם הייתם מקבלים את הצעת החלוקה לפני 75 שנה כפי שאנו היהודים קיבלנו, הייתם כנראה מציינים היום 75 שנה להקמתכם. ייתכן שאנחנו צריכים להודות על כך וייתכן שלא, אבל אין ספק שהחמצתם הזדמנות, לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה. 
+
+ובחזרה אלינו. הקמת המדינה התאפשרה הודות לקבלת האמון הבין-לאומי במפעל הציוני והכרה בייחודיות שלו. אנחנו חושבים על עצמנו כייחודיים גם היום, ובצדק, אך הגיעה העת שמדינת ישראל תלמד לאחוז את החבל בשני קצותיו: גם להיות שחקנית ברמה הבין-לאומית, שיודעת לראות את המוחלשים המקומיים, להיות מדינה ליברלית הדוגלת בשוויון ובחירות, גם לשמור על הזהות היהודית וגם להגן על המיעוטים, כולל המיעוטים השמרניים שבתוכה. 
+
+זה לביסמוט, אני לא יודע אם הוא כאן. המונדיאל הנוכחי מזכיר לנו שוב כי ברגע שיוצאים את גבולות המדינה, והרבה פעמים גם בתוכה, כל היהודים, כל הישראלים – חד הם. יש דף פייסבוק הומוריסטי – אני לא יודע אם אתה מכיר אותו, אדוני היושב-ראש – בשם "היהודים אוהדים". הדף הזה מציע את מי לאהוד במשחקים לפי חשבון היסטורי של תמיכה או איבה של מדינות שונות אלינו לאורך השנים. ברזיל נגד שווייץ, נגיד, הדף ממליץ על ניטרליות; לעומת זאת, פורטוגל נגד אורוגוואי, פורטוגל זו המדינה שפעם עשתה לנו אינקוויזיציה, ולעומת זאת אורוגוואי היא הראשונה שהכירה בנו ממדינות אמריקה הלטינית, אז ההמלצה היא אורוגוואי וכן הלאה. הדף אולי הומוריסטי, אבל חלק מאיתנו עדיין מנהלים את מדיניות החוץ של ישראל לפי המפתח הזה, מבקשים להנכיח רק צד אחד של החבל – רק המקומי, רק האינטרסנטי, רק השמרני. 
+
+יש כאלה שאינם נותנים דעתם על השלכות בין-לאומיות, ששוכחים שבין ישראל לעולם יש זיקה הדדית, אנחנו זקוקים להם והם זקוקים לנו. אין בושה באמירה הזו. אין בה חולשה. כמה פעמים בשבוע אני מתפלל "כי מציון תצא תורה". אני מבקש להזכיר: תורה יכולה לצאת רק לעולם שחסר אותה, למי שמבקש אותה, ממדינת ישראל אל העולם. 
+
+אנחנו מתקרבים לנקודת שיא בחייה של מדינת ישראל. לאורך אלפי שנים לא שרדה מלכות בישראל מעבר ל-80 שנה. לקראת העשורים הבאים של מדינת ישראל, אם ברצוננו להמשיך להתקיים ולשגשג, הגיע הזמן לאזור אומץ ולאחוז את החבל בשני קצותיו. כ"ט בנובמבר שמח לנו. 
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת אקוניס, בבקשה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לא רבים התאריכים שאפשר להגדירם כאבני יסוד בתולדות הציונות המדינית עד הקמת המדינה. הראשון הוא, כמובן, אדוני היושב-ראש, כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבזל ב-1897, ולא בכדי התמונה היחידה באולם הזה היא תמונתו של היוזם, המניע, בנימין זאב הרצל, מימיני. בלעדיו, בלעדי הקונגרס הציוני הראשון, לא היה מותנע התהליך שהחל עם תחילת שיבת ציון והעלייה הראשונה. השני הוא הצהרת בלפור, גם כן בחודש נובמבר, ב-2 בנובמבר 1917, בוועידת סן רמו ב-1920, שאישרה לכלול במנדט הבריטי על ארץ ישראל את ההצהרה המדברת על בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. התאריך השלישי, כמובן, הוא החלטת האו"ם על הקמת המדינה ב-29 בנובמבר 1947, הוא כ"ט בנובמבר, שהיום אנחנו מציינים אותה, 75 שנה בדיוק אחרי שאושרה בעצרת האו"ם.
+
+ חברות וחברי הכנסת, מדינת ישראל הייתה קמה גם בלעדי החלטה 181. מדוע? משום שזהו צו ההיסטוריה האנושית.
+
+
+ נכון מאוד.
+
+
+הקשר העמוק שבין העם היהודי לארץ ישראל; הגידול המהיר במספר היהודים ששבו למולדתם ב-60 השנים שקדמו להצבעה; התהליכים הבלתי-נמנעים, אדוני היושב-ראש, בזירה הבין-לאומית אחרי מלחמת העולם השנייה ומעשה השטן של שואת העם היהודי על ידי הרייך השלישי, יימח שמם.
+
+ למרות המחלוקת הנוקבת בציבור היהודי בין תומכי הפשרה הטריטוריאלית לתומכי ארץ ישראל השלמה – ואני וחבריי בהם – השמחה לכל אורכה ורוחבה של הציבוריות היהודית הייתה גדולה, ללא מחלוקת. ובעוד היהודים יוצאים לרחובות בפרץ של שמחה ספונטנית ובריקודים, כנופיות הערבים בארץ ישראל מגיבות מייד בפיגוע טרור. מייד. שישה יהודים, חבר הכנסת מלביצקי, נרצחים בפיגוע בצומת נחלים הסמוכה לעיר פתח תקווה באוטובוס שיוצא מן העיר נתניה בדרכו לירושלים, ועוד יהודי אחד נרצח ביפו. התאריך הוא 30 בנובמבר 1947. בכך הכריזו כנופיות הערבים בישראל מלחמה, ונפתח החלק הראשון של מלחמת העצמאות. מאז, כפי שהגדיר שר החוץ ממפלגת העבודה אבא אבן, זכרו לברכה, לא החמיצו הערבים בארץ ישראל הזדמנות להחמיץ הזדמנות.
+
+ובכל ויכוח מדיני שבו עולה השאלה בדבר המתווה השגוי והמסוכן של שתי מדינות, זכרו: מי שדחה את החלטת האו"ם 181 לא היה התנועה הציונית, לא היה היישוב היהודי בארץ ישראל, הישראלים, אלא הערבים. מדוע עשו זאת? מדוע סירבו? הרי החלטה 181 מדברת על הקמת מדינה ערבית בארץ ישראל המערבית. ב-1922, בהחלטה חד-צדדית של המנדט הבריטי, נקרעה הגדה המזרחית מארץ ישראל ההיסטורית, וב-1947 חולקה ארץ ישראל המערבית. ההסבר לשאלות הוא מאוד פשוט, פשוט הרבה יותר ממה שחושבים בארץ וגם בקהילייה הבין-לאומית. ההסבר הוא שהסכסוך איננו על שטח אלא על עצם קיומנו. 
+
+ ומילה לסיום, אדוני היושב-ראש: תשאלו היום ברחובות ישראל וביתר שאת בבתי הספר, כולל בבתי הספר התיכוניים, כמה יודעים או מודעים ליום החשוב הזה, כ"ט בנובמבר – מעטים, מעטים מאוד. חובה היסטורית ומוסרית להעמיק את החינוך בבתי הספר, ולא בכדי להצמידו ליום שגם כן, נדמה לי, יצוין מחר במליאת הכנסת, יום היציאה והגירוש של יהודים מארצות ערב ואיראן, שיחול מחר, כפי שאמרתי, שהרי המאורעות נגד היהודים בארצות האסלאם קשורים בקשר הדוק להחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, ופיגועי הטרור היו לא רק בארץ ישראל המערבית אלא גם בארצות השכנות. תודה, אדוני היושב-ראש.
+
+
+תודה רבה. הדובר הבא חבר הכנסת ביטון, בבקשה.
+
+
+אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, קו אחד מחבר בין היום הזה, כ"ט בנובמבר, שבו מדינות רבות בעולם מכירות בזכותנו ומחליטות על האפשרות שלנו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל; קו אחד מחבר אל אותם ראשונים, חולמי ירושלים. משעה שנגזרה עלינו גזרת הגלות וחורבן בית שני, גלה ישראל מארצו, מעטים שמרו על הגחלת פה בקהילות יהודיות בצפת, בחברון, בירושלים, בפקיעין. אבל רוב העם היהודי מתפזר בעולם ועבר דברים קשים מאוד; הקשה ביותר – השואה. בתוך הדבר הזה חלום הדורות המתגלם בפסוק: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני", ומתגלם בתפילה הקבועה שלנו בגדה בפסח, "לשנה הבאה בירושלים", ומתוך החלום הזה עולים קולות חדשים של תקווה ואפשרות לחזור ולעלות לארץ ישראל. והראשונים שבהם דווקא הגאון מווילנה ותלמידיו, החסידים שעלו בעליית החסידים, ה"אור החיים" – רבי חיים בן עטר – שעלה לארץ ישראל, אחריהם העלייה התימנית, "אעלה בתמר", ולאחר מכן העלייה הראשונה וכלל העליות. בתוכם מבשרי הציונות, שזוכים להגדרה הזאת מתוך העובדה שהציגו מצע מעשי להקמת בית יהודי בארץ ישראל, קלישר והס ואלקלעי ומונטיפיורי והרב אליהו גוטמכר – כל אלה הובילו בסופו של דבר לציונות המעשית המדינית של הרצל, החל מ-1886, ולקונגרס הציוני הראשון בבזל, דבר שהוביל בעבודה קשה מאוד של רבים בציונות להצהרת בלפור, שמכירה בזכותנו על בית לאומי לעם היהודי ב-1917, ולהחלטת האו"ם הנכספת ב-1947, בנובמבר, ובתוך חצי שנה להצהרת העצמאות, שעליה חתומים כלל חברי הכנסת הזמנית, מועצת העם, 30 ומשהו במספר – כ-11 מהם נצורים בירושלים וחותמים לאחר ההכרזה עצמה.
+
+מדוע אני עושה את הסקירה הזאת? ללמדכם שהאויב שלנו הוא בכלל לא אויב חיצוני. לפני שאני עובר לסוגיה הפנימית, אני גם אומר פה לחברי הכנסת הערבים שהגדלות של מגילת העצמאות היא שהיא התייחסה לכל תושביה, וגם ימנים ושמאלנים כהגדרתם בימים ההם של 48' חתמו על מגילת העצמאות: שוויון ללא הבדל דת, גזע ומין, ותהיה לרווחת כלל תושביה. זה מופיע פה איפשהו. פעם היינו מקרינים פה את המגילה ביום הכנסת או משהו – – –
+
+
+ באולם שאגאל.
+
+
+כן, אנחנו מעלים את זה פה לפעמים.
+
+
+בהשבעת הכנסת.
+
+
+בהשבעת הכנסת.
+
+
+כן, יכול להיות, חברי הכנסת הערבים, שלא גמרנו עם השוויון. תאמינו לי, אני מירוחם, אני יודע שלא גמרנו עם שוויון הזדמנויות במדינת ישראל, יש עוד עבודה. אבל גם את הדעת על היחס לאחר ולזר ולגר החי בתוכנו נתנו את הדעת. מה הורג אותנו מבפנים? הורגות אותנו שנאת האחר ושנאת העמדות שהן לא דומות לשלנו. אבותינו ידעו להיות חלוקים, ידעו לנסוע לקונגרס, אחד אומר אוגנדה ואחד אומר ארץ ישראל, ולהקים מדינה, אחד אומר תהיה מדינה קומוניסטית, אחד אומר סוציאליסטית ואחד אומר שוק חופשי. ועם מי בן-גוריון הקים את המדינה? לא עם המפלגה הקומוניסטית ועם מפ"ם, שזה טבעי שכולם יהיו סוציאליסטים; עם המפלגות האחרות בבית, הממשלה הראשונה. הוא שם את מפ"ם ואת הקומוניסטים בצד. 
+
+
+ תודה. חמש דקות הסתיימו. 
+
+
+ לא, אז תגיד כזה: תנוע לכלל סיום. ככה לעצור? 
+
+
+ תודה זה יותר מנומס. משפט לסיום, בבקשה. 
+
+
+ הוא לא אמר לך לסיים. 
+
+
+עד עכשיו תודה, אנא המשך בדבריך. עכשיו ברצינות, יש סרט של רות ביידר גינסבורג, שופטת העליון, שהיא נואמת נאום אדיר בבית המשפט העליון שמשנה את פניה של ארצות הברית. אני ממליץ לך על הסרט הזה. 
+
+
+ראיתי. 
+
+
+הוא רוצה לעצור אותה, אחרי זה הוא אומר: טוב, תמשיכי. 
+
+
+ראיתי. 
+
+
+ אני רוצה באמת להגיד לכם, חברים, אני כואב כאב גדול. עכשיו תגידו לי שאני פונה לימנים, אני פונה לשמאלנים – לא. אופיר סופר עשה אצלי שבת, השבת. בישלתי לו אוכל טעים. לפני כמה חודשים אני הייתי אצלו שבת. האם אני מסכים איתו על כל דעותיו? לא. האם הוא שותף שלי וחבר שלי לשמור על המדינה הזאת? התשובה היא כן. איך נהיינו אויבים? איך אנחנו קוראים לשמאלנים בוגדים? בתי הקברות מלאים בגיבורים שמאלנים. 
+
+
+ אוי, נו, באמת. אנחנו לא קוראים לכם ככה. אתם קוראים לנו בבונים. 
+
+
+ הקדמתי ואמרתי שאני מדבר על כולם. 
+
+
+די, אנחנו לא קוראים לכם בוגדים. 
+
+
+גוטליב, אני מדבר על כולנו. לשני הצדדים אני פונה עכשיו. 
+
+
+אנחנו לא קוראים לכם בוגד. אתם טועים טעות מרה. 
+
+
+ תני לי רק לסיים. אני פונה לבית הזה ולחברי הכנסת כי מכאן יוצאת הרוח לעם. בואו נילחם למען המדינה הזאת, תוך מחלוקת, אבל בואו לא נהרוס את הפרות הקדושות האחרות שלנו – את הצבא, את צה"ל, את המפקדים שלו. אנחנו יכולים לפגוע בכבודם, במעמדם. יש לנו שליחות פה, לשמור על המדינה הזאת שתתקיים עוד 70 ועוד 100 שנה, עם מחלוקת אבל בלי שנאה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנו מציינים בכנסת את יום כ"ט בנובמבר, 29 בנובמבר 1947, התאריך שבו התקבלה באו"ם תוכנית החלוקה. העצרת הכללית של האו"ם הצביעה בעד תוכנית החלוקה של ארץ ישראל. זו החלטה שהובילה לבסוף, לאחר מכן, למעשה, להכרזה על הקמת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948. על ההצעה הצביעו 33 בעד. בין המדינות שהצביעו בעד היו אז גם ראויים לשבח, גם ארצות הברית וגם ברית המועצות, דבר די נדיר, כמו גם אוסטרליה, אוקראינה, אורוגוואי, איסלנד, אקוודור, בוליביה, בלארוס, בלגיה, ברזיל, גוואטמלה, דנמרק, דרום אפריקה ועוד מדינות רבות, הולנד ביניהן, כמובן. אבל ללא ספק העולם הערבי התקומם והצביע נגד. כמובן, בהחלטה נגד היו איראן, אפגניסטן, הודו, טורקיה, יוון, לבנון, מצרים, הרפובליקה הסורית הראשונה, עיראק, ערב הסעודית, פקיסטן, קובה וגם תימן. היו כמובן מדינות שנמנעו, כמו ארגנטינה, אתיופיה, הממלכה המאוחדת, יוגוסלביה, מקסיקו, צ'ילה, אל סלבדור, קולומביה ועוד. וכמובן, מי נעדרה? תאילנד, שאז נקראה בשם סיאם. 
+
+ מאוד מעניין, לו היום היו מביאים החלטה דומה כלפי הקמת מדינה, מדינת ישראל, לאחר כ-75 שנה, כיצד הייתה נראית מפת החלוקה בהצבעה לפי המדינות. כי בפוליטיקה תמיד אמרתי שהאויבים של האתמול הם בעצם החברים של המחר, אז אי-אפשר לדעת. הרי בסופו של דבר, או"ם שמום, גם שם הפוליטיקה שולטת. 
+
+התגובות בארץ היו מאוד מאוד חגיגיות. ההחלטה התקבלה ביישוב היהודי בשמחה רבה, בשל התמיכה המדינית והמשפטית שנתנה תוקף להקמת המדינה, ואז כמובן היו רמקולים בכיכר דיזנגוף בתל אביב והשמיעו את ההודעה לרבבות, בכותל היו הרבה תפילות, הקריאו תפילה שחיבר הרב יצחק הרצוג, זכר צדיק לברכה, סבו של נשיא המדינה כיום, רקדו משמחה, בתפוצות ובכל המקומות אמרו תפילת הודיה. 
+
+חשוב רק לדעת, מכל הדבר הגדול הזה, שכל מהותנו וכל זכות קיומנו כאן במדינה שלנו והישיבה בארץ ישראל היא רק אם אנחנו מעגנים לתוך זה את התוכן ��יהודי של המדינה. זוהי מדינה יהודית ששייכת לנו מכוח התנ"ך, את זה צריכים לדעת, ולא סתם מדינת היהודים, איזה אסופה וקיבוץ של אנשים בעלי זהות יהודית, אלא מדינה יהודית שבה חובה עלינו לחזק את חומות השבת, חומות החינוך, לתת ערכים יהודיים גם בבתי הספר. על מה ולמה אנחנו נקראים יהודים ומה זה מחייב אותנו כעם יהודי בעל שורשים ומסורת? בלי הדברים האלה – אומר לכם משפט אחד: אם אין לנו את התוכן של המדינה היהודית, איך אומרים אצלנו? העיקר חסר מהספר. אז אם אנחנו כעם הספר מעוניינים להישאר כמדינה יהודית, עלינו דבר אחד – להתגאות בזה, למנוע דברים שמרחיקים אותנו מהתואר של מדינה יהודית, ובכך באמת כולנו נהיה שמחים בהחלטות האלה. תודה רבה. 
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדבר היפה ביותר בכ"ט בנובמבר, שפתאום כולם זוכרים שיש תאריך שנקרא כ"ט. כי אם היום תשאלו אנשים, הם יגידו: 29, מה זה כ"ט? אז היום ה' בכסלו, זה כבר דבר יפה. 
+
+ היה שיח מרתק כעשור לפני החלטת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות, פלסטינית וישראלית, קטנה וגדולה. יש לי פה את המפה – המדינה הגדולה יותר היא הפלסטינית. ירושלים הייתה צריכה להיות בין-לאומית, אבל היא ממש גטו קטן בתוך מדינה גדולה. אני לא יכול להראות את זה, אבל תסתכלו במפה. זאת אומרת, גם הגליל העליון היה במדינה הפלסטינית, עכו הייתה במדינה הפלסטינית; צפת וטבריה, מובלעת קטנה, גם עפולה, אבל ג'נין, טול כרם, שכם, כל האזור הזה, כולל ירושלים, עד באר שבע – אתה שומע, באר שבע הייתה במדינה הפלסטינית, ואשדוד, אשקלון, היו במדינה הפלסטינית. זאת אומרת, אם הפלסטינים היו מקבלים את ההצעה הזאת, הם היו יכולים למחוץ בדרך הטבע את המדינה היהודית ממש בקלות בהמשך, אבל הקדוש ברוך הוא רצה אחרת ולכן הם התנגדו. אחרת, אני לא יודע איך היינו שורדים. 
+
+ הכנס שהיה בכנסייה הגדולה בתרצ"ז, עשר שנים לפני הכרזת האו"ם על הקמת המדינה ותוכנית החלוקה, שהייתה הכנסייה של אגודת ישראל במרינבד, זה היה שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עשר שנים לפני החלטת האו"ם, בקשר לשאלה של תוכנית החלוקה. כמו בארץ, היה ויכוח. היו שנטו לקבל את תוכנית החלוקה – העיקר לאחד את כל היהודים שומרי התורה בארץ ישראל, שתהיה מדינה יהודית על פי תורה; אחרים טענו כי המדינה תהיה בשליטה חילונית והחינוך יהיה נגד קיום התורה והאמונה, והיא תסכן את המשך קיומו של עם ישראל כעם ה'. 
+
+ בהחלטות המועצה נאמר, אדוני היושב-ראש: "ארצנו הקדושה נתונה לנו מאדון העולם בשבועה וברית עולם למען לחיות בה חיי התורה לשמה ולקיים מצוותיה, ומפני חטאינו גלינו מארצנו, והשי"ת הבטיח לנו על ידי נביאיו הקדושים כי יגאלנו על ידי משיח צדקנו, וזה עיקר מעיקרי דת קודשינו אשר כל בן ישראל מחויב להאמין בה". ומוסיפים: "קיום מדינה יהודית אפשרי רק אם חוקת התורה מוכרת בה כחוקה היסודית של הארץ, ושלטון התורה בהנהגת המדינה. מדינה של יהודים אשר אינה מיוסדת על חוקי ושלטון תורה היא התכחשות למקור ונצח ישראל, ושוללת את מהותו וצביונו של עם ישראל, וחותרת את יסוד קיום עמנו וחודלת להיות מדינה יהודית". כך נאמר כבר עשר שנים לפני כ"ט בנובמבר. "מועצת גדולי התורה פונה לכל בני ישראל בקריאה עזה חוצבת להבות אש לעזור בשעה חמורה ואחראית כזו בעבודת בניין ארץ הקודש" – כי אז היו המאורעות של תרצ"ו–תרצ"ט, המרד הערבי הגדול – "בהגנת טהרת וקדושת ארץ י��ראל, לחזק בה את היישוב החרדי ולהטביע חותם שמירת התורה וקדושת הארץ על כל החיים בארץ הקודש". 
+
+מוריי ורבותיי, כבר חלפו 85 שנה מאותה כנסייה. המרד הערבי עדיין נמשך. אנחנו, ברוך השם, קיימים פה, לפי אמונתי, בניסים גלויים, לא בניסים נסתרים, כי בדרך הטבע לא היינו יכולים לשרוד את כל מה שעברנו פה. גם היום, בעזרת השם, אם אנחנו נחתור לפחות שתהיה פה מדינה יהודית ומהותה כפי שהקראתי על ידי החלטות מועצת גדולי התורה, אז בעזרת השם: שומר ישראל, שמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל, האומרים שמע ישראל, ונזכה לגאולה שלמה במהירה בימינו, אמן.
+
+
+אמן. תודה רבה. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה.
+
+
+מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, החלטת האו"ם ביום כ"ט בנובמבר, יותר נכון אור לי"ז בכסלו תש"ח, הייתה עוד שלב במה שאנחנו מכנים "הסכמת אומות העולם לתהליך שיבת ציון". קדמו להחלטה הזו הצהרת בלפור, שניתנה חודש אחד בלבד אחרי שנכנסו הבריטים לירושלים, וקבעה שבריטניה רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל; החלטת ועידת סן רמו, ובעקבותיה כתב המנדט הבריטי, שחיזקו את ההסכמה הזו של אומות העולם לכך שארץ ישראל צריכה לשמש בית לאומי לעם היהודי ושבריטניה מקבלת מנדט – זה נקרא בכתב המנדט: פיקדון מקודש של הציוויליזציה כדי להבטיח שהבית הלאומי הזה אכן יקום; סעיף 80 באמנת היסוד של האו"ם, שקבע שכל ההחלטות הקודמות האלה שרירות וקיימות ואסור לקבל החלטות או"ם שסותרות אותן. צריך לזכור את הנקודה הזאת. אבל ההחלטה בכ"ט בנובמבר, י"ז בכסלו תש"ח, הייתה בעצם החלטה לחלוקת הארץ, ולכן הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה, והרב חרל"פ באותו לילה לא רקדו ברחובות. הם ישבו, בכו וקראו: את ארצי חילקו. איך מחלקים את ארץ ישראל? 
+
+אבל אנחנו יודעים היום במבט לאחור בדיוק מה שכתוב בגמרא בירושלמי, במסכת ברכות: כך היא גאולתן של ישראל, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. התחלנו מהחלטת החלוקה והתרחבנו, ברוך השם, עם הזמן למה שיש לנו היום בחסדי השם. בעיקר אנחנו צריכים לזכור שאנחנו אומנם מברכים על הסכמת אומות העולם, אבל לא מפיהם אנחנו חיים. אנחנו חיים מפיו של הקדוש ברוך הוא, בורא העולם ומנהיגו, שהבטיח לנו בתורה: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכֹּר והארץ אזכֹּר". ועוד הבטיח לנו: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכלֹּתָם להפר בריתי אִתם כי אני ה' אלהיהם. וזכרתי להם ברית ראשֹׁנים אש הוצאתי אֹתם מארץ מצרים לעיני הגּוֹיִם לִהְיֹת להם לֵאלֹהִים אני ה'". ונאמר עוד: "ושב ה' אלהיך את שבותך וְרִחֲמךָ ושב וְקִבֶּצְךָ מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה. אם יהיה נִדחךָ בקצה השמים משם יקבצך ה' הלהיך ומשך יִקחֶךָ. והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר יָרשׁוּ אבֹתֶיךָ וִירִשְׁתה וְהֵיטִבְך וְהִרבְּךָ מֵאבֹתֶיך".
+
+ ואנחנו אומרים: "יבֵשׁ חציר נבֵל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם". 
+
+
+ אמן.
+
+
+תודה רבה. חבר הכנסת פוגל, בבקשה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 33 בעד, 13 נגד, עשרה נמנעים, ומדינה אחת נעדרה. להצבעה הגורלית הזאת אז בבנייני עצרת האו"ם בפארק פלאשינג מדוז בניו יורק היה פוטנציאל לכתוב ספר היסטוריה אחר במזרח התיכון. שעות לאחר ההצבעה וההכרזה על סיום המנדט הבריטי נרצחו שבעה יהודים. כבר באותו ערב היסטורי לעם היהודי החלו הערבים לבעוט בכד זבת, חלב ודבש. הם בחרו לבוסס בבוץ מחנות פליטים, לטפח שהידים ולדחות את העתיד במקום לנסות לבנות, לשגשג ולהתפתח. 
+
+אנחנו, אדוני היושב-ראש, לא אשמים במצבם. הם האשמים היחידים במר גורלם. הם לא ניצלו את ההזדמנות ההיסטורית שניתנה לנו ולהם באותה מידה של סיכויי הצלחה. 75 שנה חלפו. היד היהודית חזקה יותר, מפותחת יותר, מתקדמת יותר, עדיין מושטת לשכנות טובה, והם ממשיכים לדחות אותה ולבעוט בדלי.
+
+אני, כידוע לך, אדוני היושב-ראש, תושב הפריפריה כל חיי כמעט: כנער בבאר שבע, כבוגר במיתר וכגמלאי במשמר הירדן. התמחיתי בלהיות תושב של קבע בשכפ"ץ של המדינה, ותמיד בסביבה ובשכנות עם בני דודנו הערבים. היד שלי תמיד הייתה מושטת לשלום, לחיבוק, לסיוע, אבל תמיד היו בהם כאלה שהובילו התנגדות, שסירבו לה, שגדעו אותה ופערו תהום שעדיין לא הצלחנו לגשר עליה. 
+
+שלשום, אדוני היושב-ראש, סיירתי בעכו. פגשתי מקצת תושבי המקום. היהודים אמרו לי שאיבדנו את העיר. הערבים שאליהם פניתי הפנו לי עורף. חבריי בנגב, בבאר שבע, בעומר, בערד וביישובי הר הנגב מספרים לי כל הזמן עד כמה הידרדר המצב ואיך איבדנו שליטה ושלטון. לא זו בלבד אלא שלפני שנה קם אלוף אמיץ בצה"ל והזכיר לנו כי בעת מלחמה בצפון, שכולנו מקווים שלא נידרש לה, לא יוכל צה"ל לעבור ולנייד כוחות בוואדי עארה. 
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המדינה שלנו עלולה להיות קטנה יותר מזו שניתנה לנו בתוכנית החלוקה. בקצב שבו אנו מאבדים משילות כיום מדינת ישראל הולכת ומצטמצמת בין גדרה לחדרה ובין גשר המיתרים בירושלים לחוף ירושלים בתל אביב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא פה בשביל לחפש אשמים במצב הבלתי-אפשרי הזה. אני מחפש היום, בכ"ט בנובמבר, מי מוכן להצטרף אלינו, אל אלה שעדיין אכפת להם, לקחת אחריות יחד איתנו ולהוביל את המשך קיומו של המפעל הציוני, כדי שאותה הצבעה גורלית לא תאבד לגמרי את תוקפה.
+
+ ברשותכם, אסיים בפסקה מתוך ספרו של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך", שמתאר את אותו לילה גורלי והיסטורי: "בקול של חושך, ועדיין ידו תועה בשערותיי (כי לה היה רגיל ללטף), אמר לי אבי תחת שמיכתי לפנות בוקר, אור ליום ה-30 בנובמבר 1947, "ודאי גם לך עוד יציקו לא פעם בריונים ברחוב או בבית הספר. ואולי הם יציקו לך דווקא מפני שאתה עוד עלול להיות קצת דומה לי. אך מעכשיו, מרגע שתהיה לנו מדינה, מעכשיו לעולם לא יציקו לך בריונים רק מפני שאתה יהודי, ומפני שהיהודים הם כך וכך. זה – לא. לעולם לא. מהלילה הזה הדבר הזה נגמר כאן. נגמר לתמיד".
+
+ אז זהו, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה לא נגמר. מלאכה רבה עוד לפנינו – להתיישב בנגב, לפתח את בקעת הירדן ולייהד את הגליל, לטעת כרמים ותמרים וזיתים ולתבוע בעלות על אדמתה של ארץ ישראל, כי לנו באמת אין ארץ אחרת. תודה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת פורר, שר החקלאות ופיתוח הכפר, בבקשה.
+
+
+ בפתח הדברים, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת סטרוק, החלוקה לא הייתה בכ"ט בנובמבר. קביעת עבר הירדן המזרחי הייתה כבר ב-1921 בספר הלבן, ואחר כך דה פקטו ב-1922 זה הושלם סופית, כי כשדיברו על בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל דיברו על שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן.
+
+אבל התכנסנו כאן לדבר על מאורע שמחד גיסא, ההחלטה היא החלטה שהיו עליה חילוקי דעות, אבל גרמה לשמחה גדולה. אני רוצה להתחיל ולדבר על חבריי בכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שרואים בהחלטה הזאת מאורע היסטורי חשוב.
+
+בתפילת שמונה עשרה אנחנו מתפללים: "השיבה שופטינו כבראשונה ו��ועצינו כבתחילה". אני רוצה לומר לחברי הכנסת החדשים וגם לוותיקים מה המשמעות של "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". המשמעות היא – שופט שיושב בדין בפעם הראשונה, הוא מתרגש, הוא בודק בדוק היטב את התיק שמונח לפניו, ולפעמים, מכוח ההרגל, אחרי חמש שנים או עשר שנים, 12 שנים, הוא כבר מכיר את התיק, הוא רואה את הפרצופים, הוא מכיר את עורכי הדין, הוא יודע – לפעמים אתה נוטה אחרי ההרגל קצת לזלזל במה שיש לך ובכיסא שאתה יושב עליו. 
+
+אז אני אומר את זה לעצמי כל יום כשאני נכנס לבניין הזה, ואני מציע גם לחבריי שנכנסו עכשיו לכנסת להגיד את זה לעצמם, כי בסוף, כשאנחנו מסתכלים על התמונה של הרצל שתלויה מאחוריי – ודיברו על הציונות המדינית. העלייה הראשונה הייתה עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון, ושנים ארוכות פעלה הציונות המדינית כדי שנוכל להקים את הדבר הזה שנקרא "הבית היהודי בארץ ישראל" ואת היכולת שלנו לעצמאות מדינית, וידענו שבתוך המאורע הזה גם נידרש להכרה בין-לאומית, עם כל הקשיים, והיו קשיים וויכוחים, אבל היה ברור לכולם, לכל הצדדים של מי שלחם על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, היה ברור לחלוטין שאנחנו רוצים כאן ונצטרך גם הכרה בין-לאומית.
+
+אז בהקשר הזה, אני רוצה להזכיר ולספר סיפור אישי, קצת שונה מהסיפור הרגיל שמספרים ומדברים בכ"ט בנובמבר: סבתי, זיכרונה לברכה, לינה קפלן לבית קוטנר, היא ניצולת שואה. היא ואחותה היחידות שניצלו. כל המשפחה נספתה בשואה. היא ניצלה בין היתר בזכות זה שהיא הייתה חברה בקבוצת נוער ציונית, קבוצת הנוער הציוני, והם קרוא לעצמם "קבוצת ההצלה", ה"גרופה". בעצם זה שהם נלחמו להציל אחרים הם גם הצליחו להציל את עצמם. נכדי וניני אותה "גרופה" נוהגים להתכנס מדי שנה בכ"ט בנובמבר, ולא בגלל כ"ט בנובמבר, ערב ההצהרה באו"ם, אלא כי שלושה מחברי אותה "גרופה" היו אמורים להיות מוצאים להורג בכ"ט בנובמבר 1944 ושוחררו באותו בוקר, וכך ניצלו חייהם.
+
+אני מספר את הסיפור הזה כי אנחנו הולכים פה לימים ארוכים של ויכוחים לא פשוטים, כל אחד עם השקפת עולמו על איך הוא חושב שצריך לנהל את המפעל הזה שנקרא "מדינת ישראל" שקמה בעת החדשה. ודווקא מתוך ההבנה ששלוש שנים אחרי ששוחררו אותם אלה שהיו אמורים להיות מוצאים להורג, הייתה החלטה באו"ם בכ"ט בנובמבר על הכרה במדינה יהודית בארץ ישראל, ומדינת ישראל, שקמה שנתיים וחצי מאוחר יותר – מאוחר מדי, אולי יש לומר, אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה – אני מציע שנעריך ונבין על מה נלחמו אז ומה רצו אז, ועד כמה חשוב לכולנו שנזכור קצת כל יום כשאנחנו באים לכאן, לבית הזה, "נשיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", ונדע לנהל את הדיונים בינינו עם הבנה אחת מאוד מאוד ברורה – שהתפקיד שלנו כאן הוא לשמור על היכולת שלנו לקיים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל בהתאם לחזון של התנועה הציונית ושל מה שרצו אבות-אבותינו, שנלחמו וחלקם גם קידשו בדם את הארץ הזו.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת עודה, בבקשה.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כמה צביעות, כמה שקר גס שמעתי היום. הכנסת מציינת בכ"ט בנובמבר את יום הסכם החלוקה. אני קורא לכם: בואו ניישם את ההסכם. כולכם תסתכלו עלי ותגידו: אבל אתם לא קיבלתם את ההסכם בשנת 47'.
+
+
+נכון – – –
+
+
+אני חלק ממפלגה שדווקא קיבלה את ההסכם בשנת 47' – הליגה לשחרור לאומי. תאופיק טובי, אמיל חביבי היו ואני עודני באותה עמדה מאז 47' עד עצם היום הזה. אנ�� בעד הסכם החלוקה. אז בואו ניישם אותו. מי שמציין אותו היום לא מוכן כלל וכלל ליישם אותו.
+
+אתם יודעים מה? אני אגיש הצעת חוק אחרת – לא הסכם החלוקה אלא גבולות 67', ובואו נראה איך הכנסת תתנהג.
+
+
+ – – –
+
+
+ אז האנשים שמציינים את היום הזה ותוקפים את האוכלוסייה הערבית ואת העם הערבי הם הסרבנים. הם הסרבנים. יותר מזה – מי שדיבר על הסכם החלוקה – דווקא אנשים שלא קיבלו אותו גם בשנת 47'. אני מדבר על המשך דרכן של האצ"ל והלח"י. הרי אתם לא קיבלתם את הסכם החלוקה גם בשנת 47'. אתם מדברים ותוקפים את הערבים שלא קיבלו ואתם בעצמכם לא קיבלתם? 
+
+ לא רק זה, אלא שמשנות השישים והלאה יש כל מיני החלטות של האו"ם, כמו 242, 337, שאתם לא מקבלים אותן. אני מקבל אותן. ההנהגה הפלסטינית מקבלת אותן. אש"ף מקבל את ההחלטות האלה. אבל אחרי הסכם החלוקה האו"ם הפך להיות "שמום", והעיקר לא מה שהגויים אומרים אלא מה שהיהודים עושים, וזהו. מפנים עורף. ופה הם המוסריים והשאר הם לא מוסריים.
+
+
+ אתם לא רציתם – – – זה למה. זו ההיסטוריה. לא רציתם את החלוקה, כי האסלאם מבטל את היהדות. 
+
+
+ הסכם החלוקה דיבר על שוויון מלא בין האזרחים הערבים ליהודים – – 
+
+
+זו הצביעות. 
+
+
+– – בתוך מדינת ישראל – – 
+
+
+היהדות קיימת, היא לא הולכת לשום מקום.
+
+ 
+– – שוויון מלא הן ברמה האזרחית הן ברמה הלאומית. 
+
+אני מצביע בעד הסכם החלוקה. חוק הלאום שאתם העברתם הוא האנטיתזה להסכם החלוקה, ועוד הצבועים מדברים.
+
+ הכיבוש הרג היום, היום, ארבעה פלסטינים. היום, אבל אתם אפילו לא שומעים עליהם, לא יודעים את השמות, לא יודעים את הסיפורים – –
+
+
+ מחבלים חוסלו.
+
+
+– – לא מעניין אתכם, כי הם ערבים. 
+
+
+מחבלים. הם היו מחבלים. מחבלים חוסלו כי פגעו בחיילי צה"ל. 
+
+
+היום הרג ארבעה אנשים, והכיבוש הזה הוא שורש הרע. 
+
+
+ – – – 
+
+
+הוא זה שהביא את הפשיזציה לתוך מדינת ישראל. מאיפה בא סמוטריץ'? מההתנחלויות; מאיפה בן גביר? מההתנחלויות. הכיבוש הוא החממה. 
+
+
+ משפט לסיום.
+
+
+ פשיזציה בתוך מדינת ישראל. 
+
+ לכן נמשיך להיאבק למען סיום הכיבוש, מדינה לצד מדינה, שיהיה שלום שייטיב עם כולנו, ערבים ויהודים. תודה רבה.
+
+
+ תודה. חבר הכנסת קריב, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בטרם אגש לעניין יום כ"ט בנובמבר אני חייב, אדוני היושב-ראש, לציין שבזמן שאנחנו מכונסים כאן במליאה, החלה להסתובב ברשתות החברתיות תמונתו של אותו מג"ד, שעל פניו שפט את החייל לעשרת ימי המחבוש, עם מילות נאצה. אני לא אציין את שמו של אותו מג"ד, רק אציין שהוא זכה לקבל עיטור צל"ש מטעם מח"ט גבעתי על כך שלאחר התקרית הקשה עם הדר גולדין וחברו הוא נכנס באומץ אל המנהרה והוביל את החיפושים אחרי הדר וצוותו. זהו הקצין שהחליט על העונש בהיותו המג"ד. ואני שואל: מי נותן גיבוי לחיילי צה"ל ולקצינים, אלה שמנצלים את הבית הזה על מנת לצאת כנגד אותו מג"ד גיבור, או אלה שמכבדים את שרשרת הפיקוד של צה"ל? מי פוגע בחוסן הלאומי שלנו? מי לא נותן גיבוי לחיילים ולקצינים, השר המיועד לביטחון לאומי או אנחנו, שמבינים שצריך לשמור על המחלוקות הפוליטיות מחוץ לצבא? ואזכיר שאותו חייל שנכנס למחבוש לא רק הביע את תמיכתו בפוליטיקאי כזה או אחר, אלא אמר את המילים – והדברים מתועדים: "אני לא אוהב שמאלנים, אני אשבור לכם את הצורה". אלה הדברים שנאמרו, וסרטונים אחרים מתעדים פעולה של איומים כנגד פעילי חברה אזרחית. 
+
+ואם אנחנו מדברים על האירוע ��זה, שמעתי כאן חברי וחברות כנסת שלא מכירים את פרטי האירוע, מכנים את אותם פעילות ופעילי חברה אזרחית "אנרכיסטים". אני מכיר אישית שתיים מן הפעילות שהיו שם ונתונות היום להליכים של המשטרה. לא אזכיר כמובן את שמן. הן מלח הארץ – –
+
+
+ זה לא קשור למלח הארץ – – –
+
+
+ – – מקדישות את ימיהן לתמיכה בחברה האזרחית – – 
+
+
+מי שיפריע לחייל, יעמוד לדין. 
+
+
+ – – ולפעולה אמיצה למען החברה הישראלית. 
+
+
+ – – – 
+
+
+וחברי הקבוצה הזאת הם יהודים יראי שמיים, שומרי תורה ומצוות, דרך אגב. 
+
+
+ כל נשות – – –
+
+
+ הכפשה בלתי פוסקת לא רק נגד פעילי החברה האזרחית, אלא עכשיו הכפשה של קצין צה"ל גיבור ישראל, שקיבל את ההחלטה הפיקודית המתבקשת. אתם פוגעים בחיילי צה"ל; אתם לא מגבים את חיילי צה"ל; אתם מכניסים פוליטיקה. אתם אלה שמחלישים את צה"ל בדיבורים הפוליטיים שלכם – שפה של גיבוי, אבל בפועל מפוררים את הלכידות של הצבא הישראלי. 
+
+ ועכשיו לעניינו של היום הזה, שהוא בעצם אותו עניין. אדוני היושב-ראש, כידוע לנו, מעגלי הריקודים בכיכרות ביום כ"ט בנובמבר היו חד-פעמיים. מטבע הדברים חג העצמאות שנחוג לאחר חמישה וחצי חודשים תפס את הבכורה הרשמית והעממית כחגה של מדינת ישראל וכחגה של התנועה הציונית לדורות. יום כ"ט בנובמבר נדחק במידה מסוימת לקרן זווית, בדומה לימים היסטוריים אחרים בתולדות המפעל הציוני, דוגמת יום הצהרת בלפור. עם זאת, גם בחלוף 75 שנים מאותו לילה גורלי, מותח ומרגש, מן הראוי שנציין את היום ההיסטורי, הן על מנת להכיר טובה לדור המייסדים והמייסדות והן על מנת ללמוד לקחים ושיעורים מאותה מסכת מופלאה של מעשים חלוציים ומעשים מדיניים שהובילו יחד להחלטה ההיסטורית. 
+
+לקח ראשון שראוי שנציב לנגד עינינו הוא ההכרעה הגורלית של הנהגת התנועה הציונית להעדיף את קיומה של המדינה היהודית והדמוקרטית על פני שלמות הארץ וההבנה כי קיומן של שתי קהילות לאומיות באותה חלקת ארץ מחייב בסופו של יום את חלוקתה, למרות שאנו קשורים בכל נימי נפשנו לכל חבלי הארץ וחלקיה. כך היו הדברים ב-1947, וכך הם פני הדברים גם כיום. עתידה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי וכמדינה דמוקרטית מחייב את ההיפרדות בינינו לבין הפלסטינים. אמת זו אינה פשוטה, המציאות מורכבת ומדממת, ורק היום קיבלנו לכך תזכורת כואבת. אולם כשם שהתנועה הציונית ידעה לסמן את היעד והכיוון הרצוי וההכרחי גם בימים שבהם הוא נראה כבלתי ניתן להשגה, כך גם החזון בדבר שתי מדינות החיות זו לצד זו, כפי שעוגן בהחלטת כ"ט בנובמבר וכפי שנזכר גם במגילת העצמאות של מדינת ישראל, החזון הזה הוא חזון הכרחי. 
+
+לקח שני העולה מתוך החלטת כ"ט בנובמבר הוא ההכרה העמוקה בשילוב הנדרש בין פעולה עצמאית והסתמכותנו על כוחותינו שלנו לבין החתירה להכרה בין-לאומית ולשיתופי פעולה בזירה המדינית והבין-לאומית. החלטת כ"ט בנובמבר הייתה בראש ובראשונה פרי מאמצי היישוב העברי בהתיישבות ובביטחון ומאמצי שארית הפליטה וההעפלה לארץ, בבחינת "אם אין אני לי מי לי". עם זאת, מערש לידתה כתנועה לאומית מאורגנת בהובלתם של בנימין זאב הרצל ושותפיו, הכירה התנועה הציונית בחשיבות ההכרה הבין-לאומית, בקבלת הלגיטימציה לזכותו של העם היהודית להגדרה עצמית ולבנייתם של שיתופי פעולה עם מעצמות, עם מדינות ועם מוסדות בין-לאומיים, בבחינת "וכשאני לעצמי, מה אני". 
+
+חתירה זו של הציונות להכרה בין-לאומית לא הייתה רק תרגיל ביחסי ציבור ומדינאות מתוחכמת, היא ביטאה את הרצון להבטיח את עתידו העצמאי והריבוני של העם היהודי ואת השתלבותו במשפחת העמים המודרנית בעת ובעונה אחת. לא בכדי חרתה הציונות על דגלה מיום לידתה עקרונות דמוקרטיים מתקדמים, ובהם גם שוויונן המלא של הנשים בכל ההליכים הפוליטיים והחברתיים, כמו גם ההכרה הבסיסית והיסודית בזכויות האדם ובחובה הקדושה להגן עליהם. 
+
+ולבסוף, לקח שלישי ואחרון נוגע גם הוא לשיתופי פעולה – הפעם אלו שבין היישוב העברי בארץ לבין יהדות התפוצות על כל גווניה וזרמיה. שני מנהיגים יהודים נשאו דברים בפני ועדת האו"ם כנציגיה הרשמיים של התנועה הציונית. אתה, חבר הכנסת מעוז, בוודאי לא מכיר את שמו של אחד מהם. האחד – דוד בן-גוריון, מנהיג הציונות הפועלית; השני – הרב אבא הלל סילבר, ראש וראשון לרבני היהדות הרפורמית בצפון אמריקה, מנהיגה של התנועה הציונית האמריקאית ואיש תנועת הציונים הכלליים, ידידו של מנחם בגין שנטה חסד ואהדה לאצ"ל וללח"י. ההכרה היסודית שהגדרתה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי מחייבת כבוד הדדי, שיתוף פעולה והכרה מלאה בין המרכז היהודי בארץ ישראל לבין כל קהילות העם היהודי ברחבי העולם, ההכרה הזו הייתה נכונה באותם ימים, היא נכונה גם היום, ומי שחותר תחת הבנה זו חותר תחת יסודות הציונות. 
+
+כך אמר הרב אבא הלל סילבר בדיון הראשון של ועדת האו"ם, שהניחה את הצעת כ"ט בנובמבר לפני המליאה, ובמילים הללו אסיים: "ראוי כמובן שיהיה ברור, ואני מצטער שהודעות שנמסרו בימים האחרונים מפי נציגים מסוימים עשויות לבלבל מה שראוי שיהיה ברור: בדברנו על מדינה יהודית אין אנו מתכוונים למדינה גזענית או למדינה תיאוקרטית, אלא למדינה שתהיה מיוסדת בשוויון מלא ובזכויות מלאות לכל יושביה, בלי להפלות בין דת לדת או בין גזע לגזע, ובלי השתררות או השתעבדות". תודה. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מעוז. 
+
+ עד שהוא יעלה אני אקח לעצמי את הזכות. תראו, בדיון הזה נכחו השרה האלופה אורנה ברביבאי, צבר של דרגות, חבר הכנסת תת-אלוף צביקה פוגל וחברת הכנסת תת-אלוף שרון ניר. אמר היום הרמטכ"ל – בבקשה? 
+
+
+ אני רק סגן. 
+
+
+ לא משנה, לקחתי את צבר הדרגות הגבוהות. היום במכון הדמוקרטי אמר הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט משהו בסגנון: בואו נמנע את התפוררותו של צבא העם; בואו נשאיר את צה"ל מחוץ לוויכוח. צה"ל הוא של כולנו, לא של צד כזה או אחר. בבקשה, בבקשה, תשאירו את צבא העם מחוץ לוויכוח. תודה. 
+
+
+ אדוני שכח שהרמטכ"ל לשעבר איזנקוט הוא היום חבר כנסת ממפלגה מאוד מסוימת, ואני חושב שלהביא דברי רמטכ"ל לשעבר שהוא חבר כנסת ממפלגה מסוימת – – 
+
+
+ מכובד מאוד. 
+
+
+ – – זה לא מופנה – אני לא אמרתי שזה לא מכובד, אבל זה לא מופנה לצד השני, שחולק עליו פוליטית. אני מצטרף לבקשה של אדוני – – 
+
+
+ אבל לא דיברתי על פוליטיקה. 
+
+
+ – – להשאיר את צה"ל מחוץ לפוליטיקה. זה נכון לכל הצדדים. 
+
+
+ אם כך, קלעתי לדעת חכמים. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שיטה מצוינת של חבר הכנסת שנאם לפניי: קודם כול הוא מבזבז חמש דקות בשביל להטיף לנו מוסר, ולאחר מכן הוא מגיע לעניין. שיטה מסוימת הוא ניצל עד תום – אה, אדוני מפעיל שעון? לא ראיתי שעון אצלו. 
+
+
+ לכולם הפעלתי, וכולם גלשו, מה שנקרא. היום אני לארג' איתכם. 
+
+
+ אה, אוקיי. אני מבטיח לא לגלוש, אבל זו שיטה מצוינת. אני אחשוב אולי לנקוט אותה בפעם הבאה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – 
+
+
+ אני עושה את זה כך שהחברים החדשים יתרגלו להסתכל למעלה. 
+
+
+ הם מתרגלים, הם מתרגלים מייד, זה בסדר. 
+
+
+ חבר הכנסת ביסמוט, יש ממול, אתה לא צריך. 
+
+
+אנחנו מציינים היום בכנסת 75 שנים להחלטת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית. ראשית, חשוב לציין שבתור מדינה יהודית מן הראוי היה לציין את היום הזה בתאריכו העברי, כלומר בי"ז בכסלו. 
+
+ההחלטה הזאת של עצרת האומות המאוחדות הייתה מצד אחד חלק מהתהליך האלוקי של שיבת עם ישראל לארצו והמשך להכרה הבין-לאומית בזכות ובחובה להקים מחדש מדינה לעם היהודי בארצו, הכרה שהופיעה לפני כן בהצהרת בלפור ובהחלטת ועידת סן רמו, ומצד שני הייתה בהחלטה מעילה בתפקיד האלוקי של אומות העולם לסייע לשיבת ציון ולגאולת ישראל, כאשר מההחלטה המקורית בסן רמו נקרעו והושמדו רוב חלקיה של ארץ ישראל וביקשו להותירנו עם גבולות החלוקה המצומצמים. 
+
+ מורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק, זכר צדיק לברכה, היטיב לתאר את היחס המורכב לאותה החלטה בדברים שנשא 19 שנים לאחר מכן בעצרת יום העצמאות תשכ"ז בישיבת מרכז הרב, ואני מציין שזה היה שלושה שבועות בלבד לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. מעין נבואה נזרקה בו. וכך הוא אמר שם בין היתר: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו, לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום, כי נטל עליי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה כי אכן נתקיים דבר ה' בנבואה בתרי עשר: ואת ארצי חילקו. איפה חברון שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה שכם שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה יריחו שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה עבר הירדן שלנו? איפה כל רגב ורגב, כל חלק וחלק של ארבע אמות של ארץ ה'? הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום. באותו מצב, מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים, לא יכולתי אז לשמוח. כך היה המצב לפני י"ט שנים באותו לילה ובאותן שעות. למוחרת בא אל ביתנו איש ברית קודשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ, זכר צדיק לברכה. היה לו צורך לבוא, וכלום ייתכן שלא היה בא? התייחדנו אז שנינו רגעים אחדים באותו חדר קטן ומקודש שבבית הרב – ולאן יבוא אז אם לא לשם? מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו. נקבעה החותמת". עד כאן ציטוט.
+
+לאימי השואה ולניצולים, שהעולם נחשף אליהם לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הייתה ללא ספק השפעה משמעותית על החלטת המדינות השונות לתמוך בתוכנית החלוקה. אבל הסיבות האמיתיות לזכות ולחובה להקים פה מדינה יהודית לא התחילו ממקלט בטוח. תהליך שיבת ציון, שהחל לפני יותר מ-200 שנה, היה מימוש הייעוד האלוקי שהופיע עוד מהציווי לאברהם אבינו, לך לך, כדי להופיע דרכו גוי גדול שיביא ברכה לכל האנושות. וכמו שכתב מרן הרב קוק זצ"ל, שמראשית מטעו של העם הזה נתגלתה בו השאיפה להקים ציבור אנושי גדול, אשר ישמור את ערך השם לעשות צדקה ומשפט כדי לגאול בסופו של דבר את האנושות מתחת הסבל של הצרות הרוחניות והחומריות שהיא נתונה בו. 
+
+ כדי למלא שאיפה זו, כותב מרן הרב קוק זצ"ל – אני מצטט: "צריך דווקא שציבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכיסא ממלכה לאומית ברום התרבות האנושית, עם חכם ונבון וגוי גדול, והאידיאה האלוקית המוחלטת מושלת שמה ומחיה את העם ואת הארץ במאור חייה. למען דעת שלא רק יחידים חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי קודש, חיים לאור האידיאה האלוקית, כי גם עמים שלמים מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והיישוב המדיני, עמים שלמים הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות ממרום האינטליגנציה האומנותית, הפרושית, המשכלת והקדושה עד המערכות הרחבות, הסוציאליות, הפוליטיות והאקונומיות ועד הפרולטריון לכל פלגותיו". 
+
+ זו המדינה שלנו, זה הייעוד שלנו, ונעשה כל שנוכל למלא נאמנה את חלקנו במימושו. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. השרה אורנה ברביבאי, בבקשה. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו מציינים את כ"ט בנובמבר 1947, היום שבו הצביעה העצרת הכללית של האומות המאוחדות בעד חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ומדינה ערבית. החלטה זו הובילה למעשה להכרזה על הקמתה של מדינת ישראל בה' באייר, 14 במאי 1948, ולפרסומה של מגילת העצמאות במועד זה. ואני כן רוצה לחבר את מה שאני אומרת היום על כ"ט בנובמבר למגילת העצמאות. אני חושבת שהמציאות הזאת שממש כאן, עכשיו, דובר על האופן שבו יש מי שמעדיף שיקול פוליטי על החשיבות של מורשת צה"ל כערך, כיכולת בסיסית שמאפשרת לכולנו לחיות פה, מחייבת התייחסות של השוואה בין מה שרצו אז האבות המייסדים לכאן ועכשיו.
+
+אז תמכו 33 מדינות בתוכנית החלוקה בהצבעה באו"ם, 13 מדינות התנגדו לתוכנית, עשר נמנעו. אחרי תלאות וייסורים של העם היהודי, נדודים וכמיהה למדינה משלנו, סוף-סוף חזרנו הביתה והתחלנו בהגשמתה של הציונות. מחיר ההחלטה של הקמת המדינה היה קשה מאוד, והיא התאפשרה רק לאחר מאבק צבאי, שגבה קורבנות בעיקר בשל התנגדות מדינות ערב וערביי ישראל. הם יצאו למלחמת חורמה נגד מימוש התוכנית וכינון המדינה היהודית. באותה העת רק 33% מאוכלוסיית ישראל הייתה יהודית, ואילו כיום, למרות שיש מי שמאיים ומפחיד אותנו בשונות ובשינוי משמעותי של צביון המדינה, ישראל מונה היום כ-74% יהודים, על פי הלמ"ס. מי שחרד לצביון של המדינה, ובגלל זה מקבל אישור ונותן אישור לכל מיני גורמים לפעול באופן שבו הוא מפלה, מדיר ועושה דברים בשם הצביון – כדאי שיסתכל על הנתונים. 
+
+ דווקא בימים האלה של החלפת הממשלה בישראל אני רוצה להזכיר את הדברים הבאים: מדינת ישראל קמה על יסודות מגילת העצמאות, וצמחה מתוך הכוח של המאחד והמשותף שלנו. עמדנו באין-סוף תלאות. הייתי מעל 33 שנים בצבא. חלק מהתלאות האלה היו במלחמות ובמבצעים שבין המלחמות וכו', ותמיד אותה ערבות הדדית, שבה בכלל לא עניין מי בוחר מה, למה, כמה, איזה פתק הוא שם בקלפי, הייתה הדבר המשותף הזה שאפשר לנו לחיות כאן, הדבר הזה שבו קמנו בבוקר לעמל יומנו וידענו שמשהו מיוחד בדבק הזה של החברה הישראלית עושה אותנו כל כך שונים, שתמיד ובכל רגע ובכל זמן נתגעגע לבית הזה, שהוא בית שבו כולנו כיהודים, כישראלים, יכולים לחיות ולהרגיש מאוד גאים בעשייה המשותפת שלנו. 
+
+ החברה הישראלית תמיד הייתה פסיפס של עדות, תרבויות ודתות, ולאורך השנים גם ידענו למצות את המיטב מהמגוון המחבר והמשותף בינינו. על בסיס זה בנינו מדינה משגשגת שהצליחה – לרוב, צריך להגיד; גם פה היו אי אלו אירועים קשים, אבל הצליחו לרוב לגשר על ניגודים ותפיסות עולם שונות בעיקר סביב קונפליקטים אידיאולוגיים כאלה ואחרים. 
+
+ אני רוצה להגיד שלנוכח המחלוקות והפילוג שאנחנו חווים בחברה הישראלית בשנים האחרונות, ראוי שנזכור את הלקח ההיסטורי של העם היהודי ונזכור שחור��ן הבית תמיד הגיע מבפנים. אין יום שאני לא חושבת על זה בימים האחרונים, בתקופה האחרונה. זה מה שאנחנו רוצים – להביא על עצמנו עוד חורבן? להתנגח עד זוב דם אחד בשני? להרוס את המערכות? להרוס את היסודות כי צד אחד רוצה לנצח את הצד השני? האם זה מה שאנחנו רוצים? לשאול את עצמנו לגבינו, לגבי העתיד שלנו, לגבי הילדים שלנו, לגבי מי שיהיה פה הרבה אחרינו.
+
+אני חושבת שבעניין הזה ראוי שכל אחד ישאל את עצמו מה הוא עושה בשביל אותה אחדות והרצון לייצר פה את החיבור. אני רוצה להגיד שהדמוקרטיה בישראל כבר לא מובנת מאליה. יש ניסיונות קשים לפגוע בה, להפר את האיזונים בין המערכות, לייצר אולי אפילו – בשיא הבוטות אני אומרת – לייצר פה שיטת משטר שונה. כי אם הייתה פה מערכת שעבדה – תמיד יש ליקויים, תמיד יש דברים שצריך לתקן, תמיד צריך להוסיף פה, להוריד שם, אבל השינוי המגמתי, לפחות בהצהרות, כפי שאנחנו שומעים, ואני רואה איך ההצהרות הולכות והופכות למעשים, מאיים בעיניי על כולנו בדבר היסודי והבסיסי הזה של מדינה יהודית ודמוקרטית. 
+
+חבריי עלו פה ודיברו על חשיבות מדינה יהודית, ותמיד יש חוויה כזאת שמישהו שמדבר על דמוקרטיה, בהכרח מדבר נגד היהדות. אז לא. אני רוצה להגיד לכם – לצד הזה אני מסתכלת, עוד מעט אתם תהיו בצד הזה – יהודית היא ערך חשוב לכולנו. תתפלאו. המדינה כמדינה יהודית, כמדינת לאום של הבית היהודי – אני לא חושבת שיש מישהו בישראל שחושב אחרת. 
+
+
+אבל כבוד השרה, מאחר שפנית אלינו, אני רק מזכיר לך מי מחרים את מי. מי שהחרים אתמול את בגין, מחרים את נתניהו. קצת דיוק היסטורי, קצת דיוק היסטורי. מי שהחרים אתמול את בגין, החרים את נתניהו, ופתאום באים ומטיפים. 
+
+
+יש לי מה להגיד על העניין הזה. אני רוצה להגיד שהדיכוטומיה הזאת שלפיה מי שרוצה ומדבר על דמוקרטיה בהכרח יוצא חוצץ נגד מדינה יהודית, היא לא נכונה. לא יעזור כלום. אני חושבת שההכרח שבהקמת מדינה יהודית – אני מחברת את זה, כמובן, לכ"ט בנובמבר – בהכרח חי בשלום עם מדינה יהודית דמוקרטית. עובדה, הצלחנו עשרות שנים להיות גם יהודית, גם דמוקרטית. אבל הקיצון הזה של המשיכה ליהודית – פה נאמרו המון דברים, ואני לא רוצה להתייחס לכולם – שהיא אך ורק יהודית, ודמוקרטיה הופכת להיות סוג של מילה גסה בהוויה הישראלית – לא תיתכן, לא תיתכן בשום צורה. אנחנו מתכוונים לעשות – לא, לא סיסמאות, אלה דברים שנאמרו פה רק היום. תאמין לי, ישבתי פה, הקשבתי. מהי מדינה יהודית, ומה המשמעות של מדינה דמוקרטית – המילה דמוקרטיה אפילו לא הושמעה בהקשרים. 
+
+
+ מי אמר יהודית כן, דמוקרטית לא? 
+
+
+תגיד לי, מה שמך?
+
+
+אליהו רביבו. 
+
+
+שלום, נעים מאוד. השאלה במקומה. כשאתה בא ובאופן מגמתי הורס את מערכת המשפט, וכשאתה בא ובאופן מגמתי מעקר את היסודות – – –
+
+
+את אומרת, אמרו אנשים. מי אמר – – –
+
+
+ רביבו, לא, לא. אני מדברת על האופן שבו אני מתרגמת את ההבחנה בין הרשויות ומה ההבדל בין הרשות המבצעת למחוקקת. יושבים פה אנשים צעירים, ואני מקווה שהם לומדים גם אזרחות, אם מישהו מרשה להם ללמוד לימודי ליבה. מה המשמעות של ההבחנה בין רשות מבצעת, מחוקקת ושופטת. 
+
+
+ בכל זאת את עושה אינטרפרטציה ומציגה את זה – – – 
+
+
+ ודאי שאני עושה אינטרפרטציה. מה נותר לי? מה נותר לי?
+
+
+יש הבדל, גברתי השרה, אם את אומרת: אני מבינה מהאמרה הזאת שזאת המשמעות – – – 
+
+
+לא, מהמעשים, לא מהאמרה. איזה חוקים אתם הולכים להביא פ�� בשבועות הקרובים?
+
+
+תאמרי לי, בבקשה, גברתי, מי מבין כל חברי הגוש הימני לדורותיו מתנגד לעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. זה מה שאני שואל אותך. 
+
+
+ אליהו, חבר הכנסת רביבו, כשאתה אומר לי או לכולנו שיש כוונה לחוקק את חוק ההתגברות, אני מבינה שחוק ההתגברות מאיים על הדמוקרטיה. 
+
+
+וזה בסדר גמור. 
+
+
+אתה יכול להגיד לי: את לא מבינה נכון. אני חולקת על זה שאתה אומר שאני לא מבינה נכון. סליחה? לא שמעתי.
+
+
+ סליחה, כבוד השרה, פסקת ההתגברות – רק נזכיר קצת היסטוריה. יש פה בעיה בהבנת החומר. רובינשטיין, ליבאי, צדוק, כמדומני, הנשיאה חיות, השופט ברק – כולם מסכימים לפסקה עצמה, לפסקת ההתגברות. זאת לא מילה גסה. 
+
+
+ ביסמוט, או שאתה מיתמם – אתה יודע מה? או שאתה מיתמם – לא, אני לא רוצה לדבר, לא על 61 ולא על יותר. אני רוצה לדבר על האופן הזה שיש חברי כנסת בבית הזה היום שאומרים לנו, בטח עם כינון הממשלה הבאה, כשיהיו כבר שרים – שאומרים לנו שזה ממש לגיטימי לייצר הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי. זה ממש ממש לגיטימי שחוקי-יסוד יוכלו להשתנות בשינוי מילה כזאת או אחרת כדי לאפשר לשר כזה או לראש ממשלה אחר לכהן בתפקידו. בעיניי זאת הפרה של דמוקרטיה. עכשיו אתה יכול לחלוק על היכולת שלי להבין. 
+
+
+– – – בזכויות רק לנשים?
+
+
+מה זאת אומרת?
+
+
+יושבת-ראש מפלגת העבודה – – –
+
+
+לא, לא. אתה טועה. לפחות תדייק בעובדות. 
+
+
+מה? מה שאלת?
+
+
+– – – שהם לא חברי כנסת – – –
+
+
+דוגמה לא טובה. חבל, כי היא לא נכונה. 
+
+
+ רביבו, תראה, אפשר להסתכל על שינוי קטן ולהגיד – אתה יודע, אנחנו כבר אנשים מבוגרים, רובנו – להסתכל על שינוי קטן פה ולהגיד: זה פרט שולי, אל תתייחסי לזה. את מבינה את זה הפוך מהטקסט או מהכוונה. אני מתייחסת ברצינות להצהרת הכוונות, להסכמים הקואליציוניים שנחתמים, ואני אומרת לכם כאן, ליד התמונה הזאת של חוזה הציונות, בפירוש אני אומרת לכם שהפשרה של היום היא הנורמה של מחר. מקבץ השינויים שאתם רוצים לחולל ולשנות בהסכמים הם פשרות מפחידות. 
+
+
+– – –
+
+
+רביבו, תן לי לסיים. אין לכולם את כל הזמן הזה. 
+
+
+אני אשמח להמשיך איתך את השיחה הזאת. 
+
+
+ אוקיי, תודה. 
+
+
+אני אשמח. אני אשמח גם להכיר אותך מקרוב. 
+
+
+אוקיי, תודה. כוס קפה מאחור בפרסה. 
+
+
+עליי, מה שנקרא. 
+
+אני רוצה להגיד שהעובדה שאנחנו מדברים, נגיד, על החלשתה של מערכת המשפט – אתם יודעים, חברת הכנסת שרון ניר קיימה דיון חירום בהיבט של נשים, של פגיעה בנשים במרחב הציבורי. תהיתי, אמרתי לה גם בקול רם: את יודעת, בג"ץ אליס מילר, אם הוא לא היה מתאפשר להגנה על זכויות אדם, יכול להיות שהיום לא היו בכלל טייסות בצה"ל. מה זה "יכול להיות"? בוודאות לא. כי המוסד הזה, שנועד להגן על הזכויות, יש למישהו מוטיבציה מאוד גדולה לפגוע בו. ואני מחברת את זה לכ"ט בנובמבר, להקמת המדינה, למגילת העצמאות ולעובדה שאנחנו לא רוצים לעשות הבדל בין דת, מין וצבע בכל היבט שהוא. זה עומד בפני סיכון מוחשי מבחינתי. ואתם תמשיכו להגיד: את מבינה לא נכון את הדברים. 
+
+
+– – –
+
+
+אני דווקא חושבת שאני מסתכלת על דברים נכוחה ומשתדלת לנסות לתת להם פרשנות אובייקטיבית ככל הניתן, מתוך רצון להגן על ארץ ישראל שלי כמדינה יהודית, דמוקרטית, וכן, מתוך רצון להגן על החיילים. ומי שמציג אותנו כפוגעים בחיילים, ואחר מציג תמונות של מג"ד, שבעיניי, זה מזעזע – – 
+
+
+ – – – אני חושב כמוך. אני חושב שאי-אפשר – – –
+
+
+– – מזעזע בעיניי שתמונה של מג"ד מפורסמת מתוך אמירה שהוא זה שצריך לתקוף אותו על רקע זה שהחייל ביצע או לא ביצע – בכלל לא רלוונטי. אם אנחנו לא נדע לשמר את הערכים הבסיסיים שבעבורם הוקמנו, שבעבורם מגילת העצמאות פורסמה, שידענו לאורך שנים לשמור על האיזונים האלה, תהיה לנו בעיה מאוד גדולה. 
+
+והבליץ החקיקתי הזה שעכשיו אנחנו עומדים לפתחו, שבראשו פסקת ההתגברות – בעיניי הוא הפרה וצמצום של הפרדת הרשויות, עיקור מתוכן של חוקי-יסוד, מינוי שופטים מתוך אג'נדה פוליטית, יועצים משפטיים מטעם, וכו' וכו'. 
+
+
+אדרבה ואדרבה, מינוי שופטים לא מתוך אג'נדה פוליטית, פשוט – – –
+
+
+ עזוב, רביבו. תן לי לסיים את דבריי. סיכמנו כוס קפה. סיכמנו. אני חושבת שיש פה פגיעה במערכת המשפט, אבל לא פחות מזה – באמון הציבור וביכולת ובעובדה שניתנת לגיטימציה לפוליטיקאים מזדמנים לפעול ללא בלמים. כל אחד מאיתנו צריך בלמים, כל אחד. אני חושבת שהאופן שבו אנחנו רואים לנגד עינינו איזה חוקים מתהווים ומה אתם רוצים לעשות – לי יש דאגה עמוקה, ולצידי לעוד הרבה מאוד אנשים במדינה הזו שמדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית חשובה להם.
+
+ אני חושבת שפסקת ההתגברות לא תתגבר על מערכת המשפט אלא על זכויות אדם בסיסיות. אמרתי קודם איזה דברים היו יכולים להימנע אם לא היה בג"ץ כמו שצריך, ואם זו גם לא הייתה מערכת משפט שמוערכת על ידי – תחשבו מה יקרה לחייל שיטוס לחו"ל וייעצר כי מערכת המשפט תוחלש באופן מכוון, בעוד שהיום היא הופכת להיות נקודת החוזק כלפי כל אזרחי המדינה. 
+
+
+ – – – מהציבור. בואו נדייק. 
+
+
+ואני גם רוצה לשאול: איך מתיישב העיקרון במגילת העצמאות שקובע כי ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין עם הרצון לקיים הפרדה – אמרתי – בין גברים לנשים ולהדיר אותנו מפוליטיקה – עובדה, תראו כמה נשים יש פה בהשוואה לכנסת הקודמת, בממשלה בכלל, אלוהים ישמור – מהצבא או מכל מקום שבו אנחנו יכולות להשפיע? אתם יכולים להגיד לי: את נותנת פרשנות. אבל יש חברי כנסת שאומרים: נשים לא יכולות לשרת בצבא, ונשים ודאי לא יכולות לשרת בתפקידי לחימה. 
+
+
+ברור. 
+
+
+ כאילו זה משהו שנתון לפרשנות של מישהו – עזבו אם הוא ביצע צבא, ביצע שירות או לא ביצע שירות. 
+
+
+– – –
+
+
+ לא תוכלו להסיג אותנו אחורה, לא תוכלו, ואני אומרת לכם, אנחנו לא נעמוד מנגד. אנחנו נעשה כל מאמץ כדי לפעול נגד הגוש הזה בראשות נתניהו, ואני יכולה להגיד – והכנופיה שלו – עם כתבי אישום, על הכול מכול. אני רוצה להגיד לכם, אתם זכיתם – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+– – – אנחנו כנופיה? 
+
+
+כן. מי שיש לו כתבי אישום, כן. 
+
+
+ – – – היהירות והשחצנות השמאלנית שלחה אתכם להרבה שנים לאופוזיציה. 
+
+
+זכיתם בבחירות, ואנחנו נכבד את זה. אני אומרת לכם, אני נערכת להעביר את משרד הכלכלה באופן הכי ראוי למי שיבוא אחריי, וככה כל חבריי. אבל אנחנו לא ניתן לכם לשנות את מדינת ישראל מהיסוד. לא ניתן למי שמואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לקבוע מי ישפוט אותו, איך תיראה מערכת המשפט בשנים הקרובות ואיך הוא יעשה את כל הפעולות כדי להחליש אותה. לא ניתן לכם להפוך כל מי שאומר דעה אחרת במדינה לבוגד.
+
+
+ את בסתירה – – – מערכת המשפט הכשירה אותו. את סותרת את עצמך, כבוד השרה. הרי מערכת המשפט, בית משפט עליון הכשיר אותו, ואתם המשכתם להחרים אותו, והציבור – – – כראש ממשלה. 
+
+
+אז תגיד עליי שאת בוגדת. תגיד עליי. לא ניתן לכם להפוך כל מי שאומר דעה שונה משלכם במדינה שעדיין דמוקרטית, ועדיין, רחמנא ליצלן, יש לאישה זכות לעמוד כאן, לפני שמדירים אותה גם מהכנסת הזו – להפוך אותנו לבוגדים. אנחנו כאן כדי להישאר. לא ניתן לכם לדרדר את המדינה אחורה בזמן. לא ניתן לכם להתנתק מהערכים ומהיסודות שעל בסיסם הוקמה המדינה והובטחה עצמאותנו, שעליה נלחמנו ושאותה אנחנו אוהבים, פשוט כי אין לנו ארץ אחרת. 
+
+
+– – – אנחנו דיברנו בנימוס. לא התלהמנו, את התלהמת.
+
+
+ מפלגת יש עתיד מחויבת להמשיך את דרכו של בנימין זאב הרצל, שדיוקנו מתנוסס כאן בבית הזה. כבר בשנת 1904 הוא אמר כי בציונות כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית, ואותה אנחנו נשאף לממש. נעשה הכול כדי להבטיח שההחלטה שהתקבלה היום, לפני 75 שנים, בכ"ט בנובמבר, תישאר נאמנה לערכים ולדרך שעל בסיסם הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ו' בכסלו תשפ"ג, 30 בנובמבר 2022, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
+
+הישיבה ננעלה בשעה 17:45.
+