diff --git "a/53569/normalized.transcript.txt" "b/53569/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/53569/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 7), התשע"ו 2016, הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 31), התשע"ו 2016. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46) (חקיקת משנה הקובעת ענישה פלילית). לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3112/20 וכלה בהצעת חוק פ/3133/20, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב שווי שימוש ברכב לשומרי שבת וחג), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק המשטרה (תיקון, התיישנות עבירות), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, זוהיר בהלול, קארין אלהרר, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, זהבה גלאון, אילן גילאון, אוסאמה סעדי, טלב אבו עראר, יעל גרמן, עמר בר-לב ועבד אל חכים חאג' יחיא, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון, מטרות החינוך הערבי), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, מסעוד גנאים, איימן עודה, טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף ועאידה תומא סלימאן, הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון, הקצאה שוויונית בתקציב לחברה הערבית), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, מסעוד גנאים, איימן עודה, טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף ועאידה תומא סלימאן, הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון, הוספת נטייה מינית וזהות מגדרית כאיסור הפליה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, תנאי זכאות לדמי לידה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, איתן כבל, קארין אלהרר, עמר בר-לב, יוסי יונה, מיכל רוזין, עאידה תומא סלימאן ודב חנין, הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון, זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ו 2016, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, מירב בן ארי ושלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ו 2016, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון, אישור נוהל הגשת בקשות תמיכה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, בצלאל סמוטריץ, יעקב מרגי, יואב קיש, מכלוף מיקי זוהר, יעקב אשר, ישראל אייכלר, שולי מועלם-רפאלי, יהודה גליק, אכרם חסון, אלעזר שטרן, קארין אלהרר, איתן ברושי, מיכל בירן, מיקי רוזנטל, נחמן שי, נורית קורן, מרדכי יוגב, מנחם אליעזר מוזס, ניסן סלומינסקי, אמיר אוחנה, איציק שמולי, זהבה גלאון, אילן גילאון, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, מנואל טרכטנברג, איתן כבל, אראל מרגלית, זוהיר בהלול, מיכל רוזין, תמר זנדברג, עליזה לביא, אורי מקלב, רוברט אילטוב, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, יוליה מלינובסקי, יוסי יונה, רויטל סויד, עודד פורר, דב חנין, אורן אסף חזן, דוד ביטן, מאיר כהן, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, יגאל גואטה, חמד עמאר ויצחק וקנין, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון, סכום ההשתתפות הרגיל בהוצאות התקציב של מועצה), התשע''ו 2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, הפיכת המסלול המקוצר למסלול קבוע), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, סימון תוצרת חקלאית שיוצרה במדינת ישראל), התשע"ו 2016, מאת חברי ��כנסת חיים ילין, יצחק וקנין, רוברט אילטוב, יואב בן צור, אלי אלאלוף, עודד פורר, אורי מקלב, אלעזר שטרן, איציק שמולי, קארין אלהרר, נחמן שי, איתן כבל, עליזה לביא, איילת נחמיאס ורבין, נאוה בוקר ואיתן ברושי, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון, פטור ממס על השכרה למגורים באמצעות מלכ"ר), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יגאל גואטה, דב חנין, בצלאל סמוטריץ, יעקב אשר, מירב בן ארי, תמר זנדברג, ישראל אייכלר, מרב מיכאלי ורוברט אילטוב, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, מגבלת רישיון נהיגה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת אורן אסף חזן, מיקי לוי, אלי כהן ומיכל בירן, הצעת חוק חובת החזקת תכשיר אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יהודה גליק, יואב קיש, יואל חסון, אילן גילאון, יעקב מרגי, עודד פורר, מרדכי יוגב, שרן השכל, מכלוף מיקי זוהר, אלעזר שטרן, מנחם אליעזר מוזס, שולי מועלם-רפאלי, אבי דיכטר, אברהם נגוסה, יעקב פרי, מאיר כהן, אורן אסף חזן, זאב בנימין בגין, ירון מזוז, רועי פולקמן, מירב בן ארי, יעל כהן-פארן, יעל גרמן, איל בן ראובן ומסעוד גנאים, הצעת חוק ההסדרה, התשע''ו 2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, יואב קיש וניסן סלומינסקי, הצעת חוק העונשין (תיקון, הכנת פרסום בדבר שירותי זנות), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, נחמן שי, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, יעל גרמן, עמר בר-לב, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עליזה לביא, זהבה גלאון, איימן עודה וטלב אבו עראר, הצעת חוק המכר (דירות) (אחריות גורם מארגן והבטחת זכויות קונים בקבוצת רכישה) (תיקוני חקיקה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, אכרם חסון ויעקב מרגי, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה, עבדאללה אבו מערוף, יעל כהן-פארן, רוברט אילטוב, אלי אלאלוף, יואב בן צור, מאיר כהן, בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, מירב בן ארי, אורי מקלב, יהודה גליק, יעקב אשר ושולי מועלם-רפאלי, הצעת חוק הרשויות המקומיות (שירותי חינוך בלתי פורמלי ופיקוח על מחיריהם), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר, זוהיר בהלול, זהבה גלאון, יואב בן צור, יגאל גואטה, רועי פולקמן, מירב בן ארי, ניסן סלומינסקי, משה גפני, שולי מועלם-רפאלי, זאב בנימין בגין, נחמן שי, עבדאללה אבו מערוף וקארין אלהרר, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון, הגבלת כהונה שלישית של ראש רשות מקומית), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר, מאיר כהן, מיקי רוזנטל, יעל גרמן, עודד פורר, דב חנין, דוד ביטן, זוהיר בהלול, אכרם חסון וקארין אלהרר, הצעת חוק הביקורת הפנימית (תיקון, יישום המלצות הוועדה הציבורית לבחינת חוק הביקורת הפנימית), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יואל חסון, זהבה גלאון, יוליה מלינובסקי, יעקב מרגי, דב חנין, איתן ברושי וסתיו שפיר. מסקנות ועדת הכספים, בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעקב פרי, נחמן שי ומיכל רוזין בנושא: ירידה בצמיחת המשק הישראלי וחשש מכניסה למיתון, בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי, אורלי לוי אבקסיס, אראל מרגלית, אורן אסף חזן, עיסאווי פריג' וטלי פלוסקוב בנושא: מימוש התחייבות משרד האוצר ומשרד הרווחה להקצות 25 מיליון ש"ח לביטחון תזונתי עבור נזקקים, בעקבות דיון מהיר ��הצעתם של חברי הכנסת אלי כהן, איתן כבל, דוד ביטן, אחמד טיבי וחמד עמאר בנושא: הפחתת שיעור הריבית על תשלומי חובה לתאגידי המים. תודה. תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, רק שימו לב, בעקבות הפנייה של חברי הכנסת המוסלמים, עקב החג שחל השבוע, האופוזיציה והקואליציה הגיעו להסכמות על כך שנושאים שנויים במחלוקת לא יעלו לסדר-היום היום, מחר ומחרתיים.  יש רמדאן כל שנה. כן, לכן הם פונים כל שנה, וזאת בדיוק המסורת בכנסת. לא זכור לי שבשנות קיומה של הכנסת הייתה עם זה אי-פעם בעיה, אבל הם צריכים לפנות, מכיוון שבין היתר אין תאריך שאנחנו יכולים לצפות. לכן, שימו לב, כמו שאמרתי גם בנשיאות, זה לא אומר שיש תמיכה אוטומטית של כלל חברי הכנסת בכל נושא או בכל חוק שעולה לסדר-היום, זה סיפור אחר. בהסכמה רק סדר-היום. רמדאן. בבקשה? רמדאן? אני חושב שיש חברי כנסת שאצלם רמדאן כל השנה, אבל זה לאו דווקא זה עניין של דת, גזע ומין. חברי הכנסת, בהמשך להודעה הזאת, אנחנו ודאי לא נראה היום הצעות אי-אמון. אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. בבקשה. חבר הכנסת חיים ילין יפתח את הנאומים בני דקה היום. אחריו, חבר הכנסת באסל גטאס. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שבוע קשה עבר עלינו. אני אומר את זה כי זה נראה אותם דברים שקרו לפני שנתיים, ב-27 ביוני 2014, יום שישי, בשעה 21:30, שלושה טילים מתפוצצים במועצה אזורית אשכול. יום שישי, שבוע שעבר, טיל על שדרות, כתר על חברון, כתר על חברון בגלל "שובו אחים" לפני שנתיים, הכול מאותת שמה שהתחיל באוקטובר שנה שעברה, נמשך. למה אני מציין את זה? כי אלה עובדות. אבל זה שהשרים בקבינט ממשיכים לירות לא בתוך הנגמ"ש, זה כבר לא בנגמ"ש, זה בתוך עם ישראל. חלק מהחוסן שלנו להתמודד עם הטרור זה להיות מאוחדים, להבין שאומנם יש חילוקי דעות פוליטיים, אבל אנחנו יחד. כשהקבינט מוציא את כל מה שהוא צריך החוצה, כשהם רבים ביניהם, זה מוריד מהחוסן שלנו. כבוד היושב-ראש, הייתי אתמול בניחום אבלים, וכנראה אנחנו נמשיך לבקר את המשפחות ולתמוך בהן. אבל צר לי שהקבינט וממשלת ישראל לא לוקחים אחריות למצב ומאשימים את פייסבוק, ומאשימים את השמאל, ומאשימים את זה, הגיע הזמן שהמנהיגות במדינת ישראל תיקח אחריות למה שקורה ולביטחון של תושבי מדינת ישראל. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו, חבר הכנסת אכרם חסון. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, מה שהיה ביום רביעי כאן, לדעתי באמת היה ללא תקדים. לא רק שהמצב הגיע עד כדי תקיפה פיזית, אני הרגשתי מאוים, והרגשתי שאני עומד אפילו בגלל אותו איום ללכת מכות ממש עם אנשים כמו מוטי יוגב, ומיקי לוי, ואחרים, מה שהיה, פשוט מחזה מביש. אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, באמת לקחת את סרט הווידיאו, בלי להיתפס לאף מילה שהייתה בכותרות ובעיתונים, ולראות מה קרה, מה אמרה חנין זועבי, מה התחילו אורן חזן ונאוה בוקר לעשות. אני ניגשתי מהכיסא שלי כאן, הנה, נאוה נמצאת פה, עמדתי על-ידם, אמרתי להם: תנו לה לדבר, כי ראיתי מה הם עושים, הם עושים, ומה שעשו אחרים, רק לתפוס כותרות. גם אני פה. ראית מה הוא, זה ה"טיקט" שלהם, "טיקט" ההסתה, "טיקט" לעשות מזה, אני אומר לכם, מי שקיבל כותרות בשבוע האחרון, אני התראיינתי עם מיקי לוי לפחות פעמיים. הוא קיבל ראיונות בעיתונות וברדיו יותר מאשר קיבל שנתיים אחורה. אבל בסופו של דבר זה גורם נזק לא בגלל התוכן, אלא משום שההסתה הפכה להיות מנוף לקידום פוליטי, מביבי נתניהו ועד אורן חזן. כל חיילי צה"ל, תודה לחבר הכנסת באסל גטאס.   חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת נחמן שי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, שיהיה רמדאן כרים וחג שמח לכל המוסלמים. אני רוצה לדבר אתך על תאגידי המים. אני כבר העליתי את זה, ואתה יודע שאני מתנגד חריף, כל השנים הלכתי נגד תאגידי המים. אני אשתף שבשנת 2008 הוקם תאגיד המים אל-עין, שנכנסו אליו כמה כפרים בהתחלה, כמו: אבו-סנאן, כפר-יאסיף, ג'דיידה-מכר וג'וליס, ואחרי שנה הצטרף הכפר ירכא, ואחרי זה גם הכפר מזרעה ויאנוח-ג'ת. אחרי שמונה שנים, לפני יומיים קיימו ישיבה דחופה מאוד, כל ראשי הרשויות, והחליטו להתנתק ולעזוב את התאגיד בסוף השנה הנוכחית, כי דוח מבקר המדינה שיצא, דוח קשה מאוד: התפקוד לקוי, לא נתנו שירות הוגן וטוב לאזרחים. הייתה פשלה גדולה מאוד בנושא הכניסה לתאגיד, וגם המסים ששילמו האזרחים הם מאוד גבוהים, אנחנו בדקנו, הם קונים את המים, התאגיד קונה את המים ב-2.60 שקלים, מכר קוב מים ביותר מ-7 שקלים, וגם כשיש חריגה, ב-14.10 שקלים. גם המסים, ברגע שאתה בא ורוצה לבנות בית, משלמים 162 שקלים לכל מטר רק לנושא המים. כך שהתאגידים לא הוכיחו את עצמם. ואני אמרתי גם: לא מובא בחשבון המצב הסוציו-אקונומי של הכפרים שלנו, במיוחד כל כפרי המיעוטים, שהם מקסימום 3 מ-10, אבל הם משלמים כמו הרצליה, כמו ראשון-לציון, כמו חולון, כמו המקומות הכי מבוססים במדינת ישראל. ולכן בקשתי, שהובאה לכנסת לפני שבועיים, לבטל את תאגידי המים, או לבדוק, לעשות את זה בצורה חופשית, שרשות שרוצה, בלי לחייב אותה. מה עוד, אדוני היושב-ראש, אתה יושב-ראש הכנסת, וחברי הכנסת, כל יושב-ראש תאגיד כזה או מנכ"ל תאגיד מקבל 47,000 שקל ברוטו, כמובן עם ג'יפ, רכב שרד, מקבל את כל התנאים. לעניות דעתי, התאגידים האלה הוקמו כדי לתת 200 או 300 תפקידים מבחינה פוליטית על חשבון האזרח. לכן, יפה שעה אחת קודם, אנחנו צריכים להתאגד כולנו ולפתור את הבעיה הזאת. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו, חבר הכנסת רוברט אילטוב. תודה, אדוני היושב-ראש. כולנו עדיין תחת הרושם של מתקפת הטרור האחרונה ורצח האנשים היקרים. אני רוצה לומר משהו שאולי ירחיב טיפה את היריעה. עכשיו, ב-ynet, מספרים את סיפורו של ד"ר עלי אבו שרך, רופא, שנסע על הכביש, על אותו כביש 60, והיה בין הראשונים שהגיעו למכונית של משפחת מרק, ומילא את תפקידו, את חובתו, כרופא והושיט להם עזרה. אני אומר את זה כי כוחות הביטחון, ובצדק, עובדים עכשיו קשה, כמו שאנחנו יודעים, באותו אזור, ומחפשים את הרוצחים, אבל תמיד צריך לנסות להפריד בין אלה שנושאים באחריות, והם יימצאו, הלוא כולנו יודעים, לבין אוכלוסייה רחבה מאוד, שהיא גם חפה מפשע, וגם, אני מאמין, מעוניינת בחיים של שלום, ומעוניינת, אני מאוד מקווה, אני יודע שצה"ל עושה את זה. אני גם מקווה שהדרג המדיני ידע להבהיר את זה: אין לנו מלחמה עם העם הפלסטיני כרגע. אין לנו. לא שם, ואפילו לא בעזה. אנחנו צריכים לפעול נגד טרוריסטים באשר הם, להעניש אותם, להביא אותם למשפט, כל מה שצריך לעשות. אבל להפריד, כדי שלא נביא למצב שנגרור יותר ויותר אנשים לתוך מעגל האיבה. ואותו רופא, אנחנו צריכים לומר לו, ולחברים, ולאחרים: תודה, בכל זאת, על זה שהם ממשיכים לקיים אמות מידה אנושיות. תודה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה, אדוני, ואחריו, חבר הכנסת דב חני��. כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר היינו עדים להתנהגות בזויה של חברת הכנסת זועבי פה, על דוכן הכנסת. היא הסיתה ונתנה הנחיות לאותם טרוריסטים בשטח שייקחו את הנשק ויתחילו לרצוח יהודים. אנחנו רואים את הקורלציה המדויקת והברורה בין ההסתה פה, מעל דוכן הכנסת, ואיך אנשים בסוף לוקחים נשק ומתחילים לרצוח אנשים ויוצרים גל טרור. ההסתה של חנין זועבי בעצם נותנת השראה לאותם טרוריסטים, שבמערכות התקשורת והאינטרנט היום שומעים ורואים את ההתנהגות ולוקחים את הנשק ומתחילים לרצוח. אבל אני רוצה להעביר מסר אחד ברור, אתה, תסתום את הפה שלך. עכשיו אני מדבר. אני לא הפרעתי לך בכל דברי ההבל שדיברת. לכן, תסתום את הפה שלך. אתה תסתום את הפה. תסתום את הפה שלך, עם כל הכבוד. לכן, יש לנו מסר ברור מאוד: אנחנו נמשיך לבנות, אנחנו נמשיך להתיישב, אנחנו נמשיך להביא עוד מיליוני עולים למדינת ישראל, ונמשיך את הציונות במדינת ישראל ובארץ-ישראל. תודה. תודה לחבר הכנסת אילטוב. ואת כל זה אפשר להגיד בלי לקרוא לחברי כנסת אחרים "תסתום". אפשר לעשות את כל מה שאמרת בלי להגיד לחברי כנסת אחרים "תסתום". חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אני אגיד מה שאני רוצה. בסדר, אז אני מעירה לך.  ואחריו, חבר הכנסת אורן אסף חזן. אפשר לעשות את כל זה בלי שהוא יפריע. כל מה שהוא אמר כשהוא הפריע לי, לא דיברתְּ מילה אחת, טוב. אפשר לבקש.  אני הייתי מציע לכולנו, הייתי מציע לכולנו, רוברט, אני מסכימה עם כל מה שאמרת, רק המילה "תסתום" לא מכובדת, לחזור לביטויים פרלמנטריים אחרי המחזה שראינו כאן ביום רביעי האחרון. בבקשה, חבר הכנסת חנין, ואחריו, חבר הכנסת אורן אסף חזן. תודה לך, אדוני היושב-ראש, בסוף השבוע מצאנו אשם חדש בהידרדרות הנוראה של המצב הביטחוני. מסתבר שמי שאחראי להתדרדרות במצב הביטחוני יושב בכלל בארצות-הברית, ואפילו לא עוקב אחרי החדשות כאן. הכוונה היא למר צוקרברג, מייסד פייסבוק. כך מסבירים לנו, פייסבוק הוא זה שאחראי, והאשם הזה ממלא את המקום שקודם מילא אבו מאזן, כי קודם הסבירו לנו שכל הבעיות נובעות מזה שאנשים פותחים טלוויזיה ורואים את אבו מאזן מציע, כביכול, לפלסטינים לצאת ולדקור. וכמו ההאשמה הזאת, גם ההאשמה הזאת, אדוני היושב-ראש, מבטאת בעיקר ניתוק מהמציאות. מי שלא מכיר את המציאות בשטחים, את עומק הייאוש הנורא, עומק הייאוש הנורא, שאנשים נמצאים בו, את העובדה שיש עם שלם שאיבד את התקווה שתהליכים מדיניים כאלה או אחרים יובילו לשינוי, ויביאו להסדר, ויובילו לשיפור במצב, ומי שלא מבין שייאוש כזה מוליד מתוכו תופעות נוראות, איומות, מעשים איומים כמו אלה שאנחנו ראינו, באמת מעיד רק על עצמו שהוא לא רואה מה שממש נמצא לנגד עיני כולנו. תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת חמד עמאר. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אני רוצה לדבר אתכם על יואב אליאסי, המכונה "הצל". בחצי השנה האחרונה אנחנו רואים איך בכל מקום פועלים כדי להחרים אותו רק כי הוא מעז להביע את דעתו. פעם אחר פעם אנחנו רואים איך כוחות, גם מתוך הכנסת הזאת, עושים הכול כדי למנוע ממנו להופיע בערים, ביישובים, מול חיילים, מול תלמידים. חשבנו שראינו הכול, לעתים נדמה שאם מדובר באמן מהצד השמאלי של המפה, כל הכנסת הייתה עומדת על הרגליים האחוריות ומדברת נגד חרמות. אנחנו, אדוני, מדברים רבות נגד חרמות. אבל היום הגענו לשיא חדש. היום אני מגלה שהיה ניסיון התנקשות של ממש ב"צל", יואב אליאסי. הוא הגיש תלונה למשטרה. לפני כמה ימים הונח בתוך רכבו, בתוך מכל הדלק, חומר מסוכן שהתערבב בדלק, שכל מהותו הייתה להמיס את המנוע. המשטרה כרגע בודקת. אבל, חברים, אנחנו לא רוצים להגיע למקום שבו אנחנו נמצא את עצמנו עם תשובות לעיתונים שהכתובת הייתה על הקיר, ידענו, זה ריחף מסביב, אבל לא עשינו כלום. אני קורא לכל חברי בכנסת לעצור עם המלחמה הפרסונלית. תמיד אמרתי, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש, תמיד אמרתי, צריך לעזוב את הרגשנות בצד, לשים את העניין האישי בצד, ולהתעסק בביצוע. ואם לאדם יש אידיאולוגיה משל עצמו, אנחנו לא צריכים לדחוף אנשים שיפגעו בו, לא מילולית, לא בעבודתו, לא במקצועו, ובטח שלא בחייו. בשורות טובות. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני, ואחריו, חברת הכנסת נאוה בוקר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, לפני שלושה שבועות, אדוני היושב-ראש, העליתי כאן את נושא קייטנות כיתה ג' שהדרוזים לא מקבלים ושאר המיעוטים מקבלים, לפי החלטה 922 להעצמת יישובי המיעוטים. אחרי זה יזמתי ישיבה עם מנכ"לית משרד החינוך, ויזמתי דיון בוועדת החינוך, וקידם אותו מהר יושב-ראש הוועדה יעקב מרגי, שאני רוצה להודות לו כאן. הצלחנו להכניס גם את כיתות ג' של המגזר הדרוזי לקייטנות חינם, כמו שאר המיעוטים. לכן בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות למנכ"לית משרד החינוך וליושב-ראש ועדת החינוך יעקב מרגי. אני רוצה להגיד לכם, נשאר לי עוד מאבק אחד, של מנגנוני ההקצאה, שהוציאו את המגזר הדרוזי ממנגנוני ההקצאה, הטבה שניתנת למיעוטים. הטבה במשרד החינוך שניתנת למיעוטים, שמאפשרת להם לקבל 20% מכל התקציבים המקצועיים. המגזר הדרוזי לא נמצא שם. אני אעשה הכול כדי להכניס אותו לשם. ואני אומר לכם, חשוב מאוד נאומים בני דקה. נאמנו נאום בן דקה כאן, הצלחנו להכניס את כיתות ג' במגזר הדרוזי. ואני רוצה לאחל לכל התלמידים שייהנו בקייטנות, יעשו כיף, ותודה רבה לכל מי שעזר. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת נאוה בוקר, ואחריה, חבר הכנסת עודד פורר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התבטאויות השנאה וההסתה של זועבי נגד מדינת ישראל וחיילי צה"ל לא התחילו בשבוע שעבר. ההשוואה של חיילי צה"ל לרוצחים נעשתה על-ידיה כבר בעבר, וגם את ההתבטאויות הנוראות שלה נגד המשך קיומה של מדינת ישראל והשוואתה של ישראל לגרמניה הנאצית היא לא שומרת בבטן בסוד. והרי ברור לנו שיש קשר ישיר בין מעשי הטרור הנתעבים בסוף השבוע שעבר לבין הדברים שלה בכנסת כמה שעות קודם לכן, שבהם היא שוב כינתה את חיילי צה"ל "רוצחים". ככל הנראה היא סבורה שאם חוזרים על שקר הרבה פעמים זה יגרום לאנשים להאמין בשקר. זה כמשנתו של שר התעמולה הידוע לשמצה של גרמניה, יוזף גָבָּלס. גֶּבֶּלְס. אבל, חברים, לצערי הרב, זועבי היא לא הבעיה העיקרית, זועבי היא הסימפטום, כי הבעיה היא שבמסגרת חופש הביטוי והשמירה על הדמוקרטיה בית-המשפט העליון מאפשר למחבלת הזאת להמשיך לכהן כחברת כנסת במדינת ישראל, וזה פשוט לא מתקבל על הדעת, ההחלטה של בית-המשפט העליון להחזיר אותה לכנסת היא שגויה. את לא יכולה לקרוא לחברת כנסת "מחבלת"  ואתה תיתן לי לסיים את דברי, אדון גטאס. זה כבר אומר הכול. זה כבר אומר הכול על הכנסת. שלא יתברר לנו בסוף, אדוני,  מחבלת.  שהיא מחבלת או אתה, שלא יסתבר לנו בסוף,  שמדובר במקרה עזמי בשארה 2, שבסופו של דבר גם נחשד בעבירות ביטחוניות קשות נגד מדינת ישראל. ומה אתם רוצים שיקרה כדי להבין? לא מוכרחים לשחזר את זה, כבר עבר שבוע. לא מספיק שנרצחים חפים מפשע כמו הלל וכמו מיכי, זכרם לברכה? באמת, וכל זה רק כדי לשמור על הזכות לבחור ולהיבחר. ומה לגבי הזכות לחיים של הקורבנות? תודה. לא ייתכן שאדם כזה ימשיך לכהן כחבר בכנסת בישראל, וצריך לשים סוף לאבסורד הזה ולסלק אותה מהכנסת, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, ואחריו, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. תודה, אדוני, אני רק חייב לומר לפני כן שממש שמחתי לשמוע את דבריו של חבר הכנסת גטאס, שהטיף להתססה בריאיון טלוויזיוני ואמר שהוא עולה להר-הבית, גם כשאסור, כדי להתסיס, והוא מטיף לנו פה איך להתנהג. אבל אני ביקשתי לדבר דווקא על נושא ההקלות שפורסמו לאותם 3,500 אסירים ביטחוניים, שניתנה להם שורת הטבות ובהן הגדלת התקציב שנותנים להם לקנטינה והאפשרות גם לצפות במשחקי היורו. אחרי חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים ב-2014 הקשיחה הממשלה את תנאיהם של האסירים, ולפי הפרסום כעת הקלו את התנאים וניתנת להם צפייה חופשית במשחקי היורו, הם יכולים לרכוש בקנטינה מוצרים נוספים בזכות אותם 200 שקלים שנתנו להם, ואפילו לשחק בפלייסטיישן. האסירים הביטחוניים רואים בהקלות האלה פשוט רפיסות וחולשה של שירות בתי-הסוהר כלפיהם, וזה דבר שרק יוביל לדרישות נוספות בעתיד. המצב הביטחוני והעובדה שהם מקבלים גם תמיכה כספית מהרשות הפלסטינית לפי תעריף של מי רצח, מי פצע, מי רק זרק אבן, רק מוסיפים לאותה הסתה שעליה אנחנו מדברים. ישיבתם בכלא הפכה לסוג של בילוי, ואני קורא לממשלה לפעול שאסירים ביטחוניים יקבלו באמת רק את מה שאנחנו מחויבים לתת לפי אמנות בין-לאומיות, ולא סנטימטר אחד יותר. תודה. תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. אחריה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, אתמול יצא לי לבקר בקריית-ארבע את המשפחה האבלה, משפחת אריאל, שאיבדה את בתה הלל, הלל יפה, בת ה-13. היא נרצחה בשנתה, במיטתה, על-ידי בן-עוולה שחדר אל תוך היישוב, חדר מעבר לגדר, ועשה את מה שעשה באין מפריע. נכון שהוא גם חוסל, הוא נרצח, אבל הוא לקח אתו את הדבר הכי הכי יקר, הוא נהרג על-ידי מי שהיה צריך להרוג אותו, לגמור אותו מייד, אבל הוא השיג את המטרה שלו: הוא לקח חיים בישראל. הוא לקח אתו ילדה יפהפייה, אני ראיתי את התמונות שלה. לא היו לי כוחות נפשיים להיכנס לחדרה ולראות את המיטה שהתייתמה. מובן שהאווירה מסביב לבית היא כזאת, כאילו קרעו משם איבר חי. דבר שהפריע לי מאוד כאשר יצאתי מהבית וחזרנו לקריית-ארבע, הבית נמצא קצת מחוץ לקריית-ארבע, הגדר. ראינו את גדר התיל, וזו הייתה גדר פרוצה, חברי. דבר יותר כואב ויותר מזעזע מזה אי-אפשר לראות. יום למחרת פיגוע אנחנו רואים שעשרות מטרים של גדר שנמצאים ליד הבית של אותה משפחה, משפחת אריאל, והלל יפה, זיכרונה לברכה, זו גדר פרוצה. השאלה שלי כמובן מופנית לשר הביטחון אביגדור ליברמן ולכל המערכות שאמורות לדאוג לכך שהגדר תהיה גדר אמיתית, שהגדר הזאת תושלם גם שם וגם בדרום הר-חברון. האם פייסבוק אשם בכך שהגדר הזאת פרוצה, חברי? האם ההסתה הפלסטינית אשמה בכך? נכון, ההסתה הפלסטינית הפרועה מאוד הביאה את אותו מרצח אל ביתה של הלל יפה, זיכרונה לברכ��, אבל על הקלות, הקלות הבלתי-נסבלת, של החדירה אל תוך הבית, אל תוך היישוב, אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום. ואני דורשת היום, אני דורשת טיפול יסודי, אני דורשת אבטחת יישובים, אני דורשת שכל הגדרות מסביב לאותם היישובים שנמצאים היום בקו החזית, הגדרות האלה יושלמו. אנחנו מדברים על ביטחון, לא על סלוגנים ריקים, לא על מילים ריקות, על "פייסבוק אשם" כזה או אחר. אנחנו מדברים על הגנה, אנחנו מדברים על הביטחון של תושבי מדינת ישראל, בין שהם נמצאים בתוך הקו הירוק או מחוץ לקו הירוק. תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. ואחריה, חבר הכנסת מייקל אורן. דיברה חברת הכנסת סבטלובה על הלל יפה אריאל, ובאמת החיוך המתוק שלה, אני חושבת, מהדהד לכולנו בראש ובנשמה. אני נסעתי אחרי קריית-ארבע לעתניאל, ופגשתי שם משפחה באמת יוצאת דופן. משפחת מרק היא משפחה יוצאת דופן. מעבר למערכות יחסים שהם ידעו לנהל עם הפלסטינים באזור, באמת נראה שהאב, מיכי מרק, הותיר שם כושר חיות בלתי רגיל, בוודאי בנסיבות. פגשתי את פדיה, שהיה באוטו וכבר השתחרר מבית-החולים, פגשתי שם את אורית, שלומי, נתנאל, כולם ילדים מופלאים, אבל אני מוכרחה לומר ששירה מרק חריף, כפי שהיא קרויה, הדהימה אותי במידת היכולת שלה לדבר על אהבה. סיכמנו ברוח יום האחדות שהיה פה בשבוע שעבר שאחדות אינה אחידות, ומאוד מאוד קשה לצאת מהמקום הזה בלי להרגיש שאנחנו עוד יכולים לעשות הרבה כדי שהשיח בינינו, השיח הפנימי, יהיה אחר, עם כל ההבדלים, עם כל השוני, עם כל הקושי. אני מחבקת אותם. תודה. תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת מייקל אורן, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת אלעזר שטרן. תודה, אדוני, רק להצטרף לדבריהן של חברותי מסיעת המחנה הציוני שביקרו בעתניאל ובקריית-ארבע. המשפחות השכולות ממש מעריכות את זה שמגיעים חברי כנסת מכל הסיעות, גם מהאופוזיציה, לא רק מהקואליציה. מאוד מעריכים את זה. אני רוצה לדבר על משהו אחר, אומנם. ראש הממשלה מבקר היום באפריקה. זו הפעם הראשונה זה 50 שנה שראש ממשלת ישראל מבקר באפריקה. מצטרפים אליו כ-80 אנשי עסקים. בסך הכול הסחר שלנו עם אפריקה מסתכם בכמיליארד דולר בשנה, פחות מ-2% מהיצוא הכללי שלנו, ויש באפריקה הזדמנויות עצומות. עצומות. מדובר על 54 מדינות, יותר מרבע מכל המדינות בעולם, לכל אחת יש בדיוק אותו קול שיש לסין בעצרת הכללית של האו"ם. היות שבתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת משנה ליחסי חוץ אני מפקח על התקציב השנתי של משרד החוץ, רק 4% מהתקציב שלנו, המדיני, מוקדש לנושא האפריקני. הגיע הזמן לשנות את סדר העדיפויות. הם ממש השכנים שלנו. הזדמנויות כלכליות, מדיניות. זה יכול להיות מה שנקרא בעברית עתיקה game changer. ממש game changer. ואני רוצה לחזק את ראש הממשלה והמשלחת העסקית והדיפלומטית שמצטרפת, שינצלו וימצו את כל ההזדמנויות האלה. תודה. תודה, חבר הכנסת מייקל אורן. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, הסתיים עכשיו טקס, או מתקיים עדיין, באנטבה. יש לנו חבר שלא היה שם, סורין הרשקו, שהוא גיבור אמיתי, פצוע, לא מזיז שום דבר חוץ מהראש שלו, ממבצע אנטבה. הוחלט שהוא לא ייסע. אני מקווה שמדינת ישראל תמשיך לדעת איך לטפל בו גם כאן. מרצונו הוא לא נסע, ואני כמובן מברך אותו על זה שהוא משמש עוגן חינוכי ומקור השראה להרבה מאוד צעירים בישראל בצניעות שלו, ובאופטימיות. הדבר השני, אנחנו אופוזיציה. ראש הממשלה טס לאפריקה, מאוד לא נהניתי מהעיסוק העצוב בעיני בכמה עלתה הנסיעה הזאת. זה לא מכבד אותנו. ראשי ממשלה בישראל נסעו גם לאפריקה, ראשי מדינה בישראל נסעו לאפריקה להרבה יותר ימים והרבה יותר שבועות בעבר. אני כאן, בתור חבר אופוזיציה, רוצה לאחל לראש הממשלה ולמשלחת שלו הצלחה בביקור, ושהרעשים האלה יהיו רעשים שוליים. תודה. תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה, ברשותך, לדבר על תופעה שהולכת ומחריפה ואנחנו ביקשנו שהיא תידון בוועדה הרלוונטית: יידוי אבנים, תופעה קשה מאוד שכבר גרמה לעשרות פצועים. יידוי אבנים, ואני לא מדבר על יהודה ושומרון ואני לא מדבר על אזורים בחוץ-לארץ, אני מדבר על כבישי הנגב. אני מדבר על כביש 25 ואני מדבר על כביש 31 ואני מדבר על הכבישים מקריית-גת דרומה. כל ערב, גם כביש 431, חברים, שיהיה ברור: החיים המשותפים עם אוכלוסיית הבדואים הם מציאות שאנחנו לא יכולים להתכחש לה. הם יהיו שם ואנחנו נהיה שם, ואף אחד לא רוצה ולא מתכוון להוציא אותם מאדמתם. ההפך הגמור, מדינת ישראל רוצה לעשות הסדרה. אבל דווקא על הרקע הזה של הניסיונות באמת לעשות הסדרה, לא ברורה לי מדיניות המשטרה ולמה היום ביישובים בנגב, אדוני היושב-ראש, בימי חמישי ושישי חבר'ה צעירים שנוסעים מבאר-שבע נוסעים בשיירות. לא להאמין, אנחנו לא מדברים על טרום הקמת המדינה, אנחנו מדברים על היום, המאה ה-21, שחבר'ה שרוצים לנסוע מדימונה ומערד ומירוחם וממצפה-רמון, לבלות בבאר-שבע, המטרופולין, לא נוסעים ברכב בודד אלא מחכים, אוגמים איזה שיירת רכבים ונוסעים. הייתכן הדבר? תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. עד כאן נאומים בני דקה. תודה לכל הדוברים.  אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 180), התשע"ו 2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני. צהריים טובים, שלום, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התנצלות אישית למי שראה שאני הולך עם נעליים מוזרות, זה נובע מהתערבות כירורגית קטנה, ולכן אני מתנצל על ההופעה. אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 180), התשע"ו, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם אמורה לאפשר לקצין מוסמך לאשר הקצאת שוטרים בתשלום לסניפים של הביטוח הלאומי, לשם שמירה על הסדר הציבורי ועל שלום הציבור. לפי הדיון שהיה בוועדה, הנושא עלה בעקבות זה שאין שום הסדר בעניין הזה לפי החוק, אף שזה שנים רבות יש שוטרים בכניסה של סניפים למטרות שנאמרו. אף שאנחנו יודעים שהשוטרים אמורים לשמור על פעילות שגרתית, נאלץ הביטוח הלאומי לעבור לשיטה הזאת כי השומרים הרגילים שעומדים היום ועובדים בביטוח הלאומי לא יכלו, אין להם שום סמכות להכניס סדר ולהתמודד עם האתגרים שהביטוח הלאומי ניצב בפניהם. מובן שלקצין של הביטוח הלאומי נשמרת הסמכות לגבי בקשה לקריאת שוטרים, אבל במידה שהוא יעשה את זה הוא יוכל להפעיל את השוטרים והוא יוכל לתת לשוטרים את הזכות לפעול בהתאם כדי להחזיר סדר לפעילות הזאת. אני חייב לשים דגש, סליחה שאני מפריע לך, האם הביטוח הלאומי מממן את המשרות? ודאי, ודאי. כן, ודאי. תודה על ההערה, מאיר. באמת הביטוח הלאומי משלם למשטרה על השירות שהוא מקבל, וכמה שזה לא נראה לי הגיוני, אבל זה ההסדר שקיים ולא נשנה אותו בשלב זה. אני חושב שהמשך הפעילות ה��את והסדר, ואנחנו יודעים את האתגר האדיר שיש היום לביטוח הלאומי במתן שירות, כתושב באר-שבע, יש לי הזכות מדי פעם לעבור ליד הסניף של הביטוח הלאומי, ואני רואה את הכמות האדירה של אנשים שעומדים בתור מחוץ לבניין של הביטוח הלאומי ולפעמים הסדר לא נשמר. לכן, אני מבקש מחברי חברי הכנסת ומהכנסת לאשר בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק הזאת, שנדונה בוועדה בראשותך, אם אני לא טועה, מאיר. נכון? תודה רבה. תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. אם כן, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 180), התשע"ו 2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אין הסתייגויות לחוק, לא הוגשו, ולכן נצביע בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. סעיפים 1 2 נתקבלו. לא נקלט? 17 בעד, בתוספת קולו של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, חמישה מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה, ואנחנו יכולים להצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. עכשיו נקלט, חבר הכנסת בר, נכון? חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 180), התשע"ו 2016, נתקבל. בעד, 18, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 180), התשע"ו 2016, אושרה כנדרש בשלוש קריאות.  אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון), התשע"ו 2016, גם כן לקריאה שנייה וקריאה שלישית. ואני מזמין עוד פעם את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף להציג את הצעת החוק. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בא לדבר על נושא של חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי הנחייה שלהם, וזה גם לטובת המדריכים את הכלבים לפני שיגיעו לעיוורים. אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון), התשע"ו 2016. הצעת החוק היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית ושל הצעת חוק פרטית של החברים מיקי רוזנטל ואילן גילאון. חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה אוסר הפליית עיוורים בתעסוקה ובכניסה למקומות ציבוריים ולתחבורה ציבורית בגלל שהם מלוּוים בכלבים. כלבים וגורים שמיועדים להיות כלבי נחייה עוברים שלב של אומנה במשפחה כשנה, ובשלב שני מלווים על-ידי אומן שמדריך אותם ומלמד אותם גם כן במשך כשנה, במקומות ציבוריים ובכל המקומות, על מנת שיתרגלו ללוות עיוור בכל תחומי החיים שלו. כדי לאפשר תהליך הכשרה יעיל לכלבים, מוצע להרחיב את איסור ההפליה בכניסה למקומות ציבוריים ולתחבורה ציבורית גם לגבי אותו אומן המאמן כלב נחייה ומלווה בכלב נחייה. בנוסף, מוצע לקבוע אפשרות להגיש תביעה אזרחית בשל הפרת איסור ההפליה לפי החוק. התביעה האזרחית תוכל להיות מוגשת על-ידי העיוור עצמו, או על-ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, או ארגון העוסק בקידום זכויות של עיוורים. במסגרת התביעה האזרחית על הפליית עיוור, יכול בית-המשפט לפסוק קנס עד סכום של 60,000 שקלים, נוסף על כל סעד אחר. מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, שתאפשר להכשיר כלבי נחייה באופן מיטבי. להצעת החוק אין הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. אין הסתייגויות, כאמור, אבל יוזמי ההצעה, חברי הכנסת מיקי רוזנטל ואילן גילאון, הגישו מה שנקרא בקשת דיבור. חבר הכנסת רוזנטל, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, ��ודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, זה תענוג להציג הצעת חוק שאין עליה הסתייגויות וכולם מסכימים שהיא טובה ונכונה ועוזרת ומסייעת. לכן גם אני אנצל את ההזדמנות ואגיד, אולי פעם ראשונה מעל דוכן הכנסת, תודה לכלב. לכלב קוראים כרובי, הוא כלב שמנחה עיוורים. בזמן, גם יוטה, גם יוטה. גם יוטה, נכון. כרובי הוא הכלב של בת-חן ויואב, הם היו משפחת האומנה שלו. אצל כלבים של עיוורים יש שני שלבים: שלב שמשפחת האומנה מסתובבת אתו בכל מיני מקומות ציבוריים כדי שיתרגל, הרי הוא חייב לקחת אחר כך את העיוור למקומות הללו, ואחר כך יש לו גם מדריך שמלמד אותו את זה באופן מקצועי. כרובי ניסה לעלות לאוטובוס והנהג לא נתן לו. הוא אמר: תראו, הוא לא כלב של עיוור. אמרו לו: אבל אנחנו מלמדים אותו להיות כלב של עיוור, לא עזר. החוק הזה נולד בגלל הדבר הזה, ובאמת הוא חשוב מאוד, הוא יסייע לעיוורים, הוא יסייע לכלבים, הוא יסייע לסביבה ויהפוך אותנו כולנו לחברה טובה יותר, וטוב שכך. תודה רבה, אני מבקש להגיד, לענת מימון מהייעוץ המשפטי של הכנסת, שסייעה לי לנסח את הצעת החוק, וכמובן לעוזרים שלי אסף גולדפרב ואדם רינגל. תודה רבה לכם על התמיכה. תודה, חבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני. שלום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שרק עכשיו נתבשרתי שיש לי חמש דקות, ורציתי להסתפק בנאום של חברי מיקי רוזנטל, שיחד יזמנו את החוק הזה. אני לא בטוח אם זה חוק היסטורי, אבל הוא בהחלט לוקח איזה פסק זמן, נניח. הוא בדיוק האנטי-תזה לדברים שנניח קרו בכנסת, אני אומָר בעדינות, לפני שבוע בערך. מדובר בכלבי נחייה מתאמנים, בתקופת הסוציאליזציה שלהם. אני מראש מתנצל, מיקי. אם הייתי יודע שאני מדבר הייתי לוקח את כל הרשימה הארוכה של כל האנשים שעזרו לנו והכלבים שעזרו לנו, אבל אני אסתפק במה שאתה אמרת, העוזרים שלך ושלי. ואולי ניתנת מין נקודת מבט צדדית, דברים אחרים, יומיומיים, שאנחנו, אדוני היושב-ראש, מתחבטים ומתלבטים בהם. כי אתה יודע, החיים שלנו הם הזדמנות כל כך חד-פעמית שכל כך חבל להתיש אותם על מאבקים מתמידים כל הזמן. הסולידריות האנושית מאפשרת בסופו של דבר לכל אחד מאתנו שאיננו מהמרים, אדוני. אנחנו להפך, רובנו אנשים עם קצת חרדות, יש לנו בעיות, אין איש מאתנו שאיננו מוגבל בצורה כזאת או אחרת, לפרקים כאלה או אחרים. אני בכלל חושב שאין דבר כזה אנשים עם מוגבלות, כל האנשים הם עם מוגבלות או נשאי מוגבלות, או מוגבלים לפרקים או יש בסביבתם אנשים מוגבלים, או אם יזדקנו ממילא הם רוצים להזדקן בשיבה טובה וגם כן להיות מוגבלים. לכן האפשרויות שמזמנת לנו החברותא המשותפת שלנו, הערבות ההדדית, הסולידריות שבעיני היא הכלי הנכון והטוב ביותר להגשמה אישית של כל אחד, כדי שכל אחד, ובינינו יש כאלה שפחות מיטיבים לראות, פחות מיטיבים ללכת ופחות מיטיבים לשמוע, וההשלמה והרקמה האנושית בהחלט יכולה לעזור לנו במרקם של העולם המאוד-בודד שאנחנו חיים בתוכו, להרגיש איזה ביטחון של ביחד כדי להגיע אל המטרה מכובדים ועצמאיים. לכן החשיבות איננה דווקא בכלב הנחייה בתקופת אימונו, אלא בהתייחסות שלנו, כבני-אדם, שלעולם אנחנו חייבים להיות מספיק מתחשבים ומספיק חזקים כדי להרגיש את זולתנו, ומספיק חזקים, אנחנו, כדי לשנות את המציאות הזאת, שאנחנו נוכל ללכת אל תוך החיים האלה, שאם הייתי צריך לברך אותם בברכה, את חיינו שלנו, שהם יהיו נטולי מאבק. אני לא אוהב את המילה מאבק. ואתה יודע, אדוני, לפעמים אנחנו נאבקים על דברים שהם מובנים מאליהם ואנחנו מתקנים מציאויות שלא היו צריכות להתקיים. אם ניקח לדוגמה את היום, השתתפתי בשישה דיונים שונים שכולם היו בעצם אותו דיון. נגד החוק שלי? לא. יש לי סתירות כאלה בנשמה, אבל אני לא עד כדי כך נגד. אני אומר: הנה דוגמה, ואני אגיד break, הפסקה קטנה, לעומת מה שקרה אתנו לפני שבוע. אני באמת חושב שזה בדיוק אנטי-תזה. כלבי נחייה זה בדיוק אנטי-תזה למה שקרה בשבוע הקודם, שבו קמה חברת כנסת מתגרה, שמבקשת להתגרות, וכל הטיפשים האחרים הולכים ומתגרים, ואז היא הופכת לבימאית של הצגה גדולה שבה השחקנים הם כל אלה שלא יכולים להתאפק ומאפשרים שהדברים האלה יקרו אצלנו. אז לכן אני אומר: כלבי נחייה, נראה דבר אזוטרי ואולי שולי. החיים שלנו, ברובם, מורכבים מן הדברים הקטנים הקטנטנים שאנחנו לפעמים בהיסח הדעת לא שמים לב אליהם. לכן אני אומר, אדוני, לפעמים הגישה הכלכלית, המקרו-כלכלית, אולי ראוי לה שתתחלף באיזו גישה יותר סנדלרית, אני אקרא לה, גישה כזאת שאנחנו צריכים להבין שכחברה ייטב לכל אחד מאתנו בסופו של דבר, ברמה הכי סטטיסטית שיכולה להיות, ואני אדם סטטיסטי, אני בוחן דברים על-פי סיכוי וסיכון, רעיון סנדלרי שבו אנחנו, כחברה, מאפשרים לכל אחד את הנעליים המתאימות לו כדי שיגיע למחוז חפצו מכובד ועצמאי, ולפעמים כלב נחייה כזה עוזר לבני-אדם להגיע למחוז חפצם מכובדים ועצמאיים יותר מאשר רוב בני-האנוש. לכן, במקרה הזה, אין כלבים אנושיים מאלה, ואנחנו והכלבים ביחד, רקמה אחת אנחנו. תודה, אדוני. ושוב תודות לכל מי שטרח ועמל, וגם למי שלא הפריע. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני חייב לומר לכם שלפני כמה שנים ביקשו ממני ביום העיוור אישור מיוחד להכניס עיוורים עם כלבי נחייה ליציע. שאלתי למה צריך אישור מיוחד, אמרו: נו, אתה יודע, כלבים יכולים להתחיל לנבוח, להשתולל. אמרתי: אתם כנראה לא מבינים באילו כלבים אתם מדברים. ואכן, היו עשרות כלבים ביציע ואף אחד לא נבח ולא השתולל. צריך להסביר להם שמי שמתפרע פה זה חברי הכנסת ולא הכלבים. זה לא כלבי נחייה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון), התשע"ו 2016, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. כאמור, אין הסתייגויות ואנחנו נצביע בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. סעיפים 1 9 נתקבלו. 32 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. עוד פעם, מי בעד? מי נגד? בבקשה, אתם יכולים להצביע. חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון), התשע"ו 2016, נתקבל. 32 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. אנחנו עוברים להצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון מס' 2), התשע"ו 2016, לקריאה ראשונה. מי שמציג את החוק הוא סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני מציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון מס' 2). חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה קובע הסדרים מיוחדים בדבר תגמולים ליתומים ששני הוריהם נפטרו כתוצאה מפעולת איבה. במסגרת תיקון לחוק משנת 2011 עוגנו הגדלה של ההטבות הניתנות ליתומים אלה וכן תשלום קצבה חודשית למשך כל ימי חייהם. ואולם, ההטבות האמורות החלו להשתלם אך מיום תחילת התיקון האמור, שזה היה באוגוסט 2011, ובתיקונים קודמים לחוק ניתנו הטבות ליתומים משני הוריהם כתוצאה מפעולות איבה החל מחודש אוקטובר 2000. על כן הוכר הצורך במתן פיצוי למי שהתייתם משני הוריו כתוצאה מפגיעת איבה לפני אוקטובר 2000, וניתן לחברים בקבוצה זו מענק בסך 550,000 ש"ח. בחוק ההתייעלות הכלכלית האחרון משנת 2015 ניתן מענק בסך 200,000 שקלים חדשים ליתומים ששני הוריהם נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה לפני אוגוסט 2011. במהלך הדיונים בנוגע לתיקון זה הועלו דרישות שונות מצד קבוצת היתומים שהתייתמו משני הוריהם לפני אוקטובר 2000, ובשל כך הורה שר האוצר מר משה כחלון על הקמת ועדה, בראשותי, אשר תבחן את האפשרות להעניק פיצוי נוסף לאותם יתומים. במסגרת הוועדה התקיימו פגישות עם נציגי קבוצת היתומים האמורה. בסופם של הדיונים המליצה הוועדה להעניק מענק חד-פעמי נוסף בסך 200,000 שקלים חדשים לקבוצה זו של יתומים משני הוריהם, שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה לפני אוקטובר 2000, וזאת מתוך רצון להעניק פיצוי נוסף עבור התקופה שבה קבוצה זו לא קיבלה את הסיוע המיוחד ליתומים משני הוריהם. אני מבקש מחברי חברי הכנסת, זה נושא כל כך רגיש, בבקשה? בכמה מדובר בסך הכול? מדובר בסך הכול ב-40 נפש, זה בערך 8 מיליון ש"ח תוספת לתוספות שכבר ניתנו בעבר. על כן אני מבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. שאלה. אפשר, אפשר. תודה לחבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר. הוא רוצה שאלה, אתה יכול לתת? כן. רק שאלה. למה נקבע התאריך הזה? למה מה? אני בעד, אבל אני רוצה להבין למה התאריך הזה. מה השאלה? למה עד ולא עד למשל 2011? לא, לקחנו משנות ה-50, אז, פגיעה באוטובוס, אתה זוכר? אוטובוס של "אגד", מעלה-עקרבים, ולפני זה, ליישר אתם קו מ-2011. אלה קיבלו פיצוי נוסף. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. קריאה ראשונה, יש לנו רשימת דוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי, מוותרת, אראל מרגלית, לא נוכח, מנחם אליעזר מוזס, לא רואה אותו, חברת הכנסת זהבה גלאון, מוותרת, עיסאווי פריג' איננו, נחמן שי, מוותר, תמר זנדברג. מוותרת. מוותרת. מיכל רוזין, איננה, עאידה תומא סלימאן, איננה, מאיר כהן, אדוני, אתה מוותר, חיים ילין, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, סגן השר, קודם כול אני מברך על היוזמה, אני חושב, בצער אני אומר, שאלה תוצאות של טרור ותוצאות שאנחנו משלמים עליהן ביוקר. אני לא חושב שכסף יכול לפצות, אתה יודע, בדברים האלה. אבל ניסיתי, לפני כארבעה חודשים, להעלות חוק, כבוד סגן השר דוד ביטן, כבוד חבר הכנסת, זה סגן השר? זה הסגן של אלוהים זה. לא, אני, על פעולות איבה עקיפות. זאת אומרת, מצב שמשפחות, הבית שלהן נהרס, אין להן סריטה אבל הן פגועות נפשית. והסוגיה הזאת היא סוגיה לא פשוטה. הקואליציה הפילה את החוק בלי אפשרות לבוא ולשוחח ולדבר, כשהאוכלוסייה שהכי זקוקה לזה זו האוכלוסייה בעוטף-עזה. הנושא השני, שגם נוגע לעניין וגם בו הבאתי חקיקה, ואני לא יודע איך היא תסתיים, זה הנושא שגם אנשים שכתוצאה מפעולת איבה או התקפת טרור נפטרים מהתקף לב לא באותו יום, אחרי יום, אחרי יומיים, מתוך מצב נפשי שאין עוררין שהתקפת הטרור זה בדיוק מה שהיה באותו רגע. עכשיו, זה כל כך פרוץ, כל כך פתוח, וכל כך מפחדים גם באוצר וגם במשרד הביטחון וגם במשרד ה��ווחה, בכל משרד מתאגדים, כשבסוף לא עושים כלום ולא מטפלים במשפחות האלה. והמשפחות האלה פצועות נפשית. הן לא יכולות לעבוד, אין להן סיכוי בכלל להתקדם, הילדים שלהן פגועים, לא הולך להם בלימודים. איך, ריבונו של עולם, נעזור למשפחות האלה? אני מעלה את הדיון הזה עכשיו בכוונה, מפני שאני מברך על החוק, אבל יש עוד אוכלוסייה שלמה שלא מטופלת. לא מטופלת. יש המון פתרונות, הכסף נמצא בתוך המערכת עצמה. ואני מאוד מקווה ששני החוקים שדיברתי עליהם, כבוד סגן השר, באמת ימצאו אוזן קשבת בכל המשרדים, זה לא נוגע רק לאוצר. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב, איננו נוכח, קסניה סבטלובה. בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, למיטב הבנתי, התועלת, המשמעות של החוק, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה עד שנת 2000, בעצם מגולמת בכך שבן-אדם, אם ילד או נער מתבגר, שהתייתם משני הוריו ונשאר לבדו בעולם להתמודד עם כל הקשיים של החיים האלה וגם עם טראומה בלתי אפשרית של אובדן כה גדול של שני ההורים שלו, שהם כל עולמו, יוכל לקבל פיצויים כלשהם ויוכל להמשיך לתפקד וישתקם ויבנה משפחה ויתקדם בחיים. אבל מה לעשות ובין נפגעי הטרור שנספו, גם עד שנת 2000 וגם אחרי שנת 2000, יש לא-מעט משפחות חד-הוריות, ובעצם אותו הילד, או הנער, או המתבגר, או המתבגרת נשארו ללא ההורה האחד שבעצם היה כל עולמם. האם זה הגיוני שאנחנו מדברים על פיצוי שאמור לעזור לבן-אדם שנשאר, שהתייתם משני הוריו, בעוד מי שהתייתם מהורה אחד אבל הגיע רק עם הורה אחד לארץ, ההורה השני מנותק קשר, לא יודעים איפה הוא נמצא, הוא לא מעורב בחיים של אותו ילד, הוא אינו יכול ולא מתאפשר לו בעצם לעזור ולהגיש עזרה וסעד כלשהם לאותו ילד שנשאר שם לבדו לגמרי במדינת ישראל. אני הצעתי לשר הרווחה חיים כץ לשנות את נוסח החוק ולכלול בתוכו את אותה קבוצה, יש לומר, היא לא גדולה, אבל קבוצה חשובה מאוד, של אותם ילדים שנשארו לבדם לגמרי אחרי פיגועים קשים מנשוא בירושלים בשנות ה-90, במקומות אחרים במדינת ישראל, ועכשיו, כאשר הם באים למוסדות הרווחה, כאשר הם באים לבית-המשפט, אומרים: חברים, אבל החוק לא חל עליכם. שמעתי כבר לא פעם ולא פעמיים, אמרו לי אותם הילדים, עכשיו הם כמובן אנשים מבוגרים, שאמרו להם: טוב, היה צריך לדעת מתי להיהרג ובאיזו הזדמנות להיהרג. בציניות כזאת, כפי שאתם שומעים. מי שכתב את החוק אולי לא חשב על אותה קבוצה, אבל אני רוצה להזכיר לכולכם שהיא קיימת. יש ילדים שזועקים לעזרה, יש ילדים שנשארו ללא אימא שהייתה כל עולמם, או ללא אבא שהיה כל עולמם, ועכשיו הם זועקים לעזרה. הם צריכים אותנו, הם צריכים את חברי הכנסת שיבקשו וידרשו לשנות את נוסח החוק הזה. הנוסח הזה לא מקובל, הוא מקפח את המשפחות החד-הוריות, את אלה שנפגעו מפעולות איבה, את אלה שאיבדו את כל עולמם, ובעצם מפקיר אותם. אנחנו לא יכולים להפקיר את אותם הילדים שהתייתמו מהורה אחד וזה כל מה שהיה להם, זה כל מה שהיה במדינה הזאת. בדרך כלל כשמדובר במשפחות כאלה יש להבין שמדובר במשפחות גרעיניות מאוד מאוד קטנות, בדרך כלל ילד ואימא, ילד ואבא, אולי סבתא, אולי סבא, אבל זה כל מה שיש. אז אני מבקשת להתנגד להצעת החוק בנוסח הנוכחי, ולהכניס את השינויים הדרושים כדי לכלול כמובן גם את האנשים  תודה רבה. שנשארו במצב בלתי אפשרי, וגם להתחשב במצב שלא לכולם היו שני הורים מלכתחילה. יש משפחות שמורכבות רק מהורה אחד, ואנחנו, חברים, נמצאים ��מאה ה-21, אנחנו לא יכולים להתעלם מהמציאות שבה מוסד משפחה משתנה. תודה רבה. צריך לסיים. אם זה רק אימא, או רק, גם זה בסדר, וגם על זה צריך לפצות את אותם אנשים. תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, איננו נוכח, חבר הכנסת אמיר אוחנה, חברת הכנסת עליזה לביא, חבר הכנסת איתן ברושי, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מוותרת, חברת הכנסת רויטל סויד, איננה נוכחת, חברת הכנסת יעל גרמן, מוותרת, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, חבר הכנסת אורן חזן. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, גבירותי השרות, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו תומכים בכל הגדלה של הסיוע של המדינה ושל הביטוח הלאומי לאנשים שהם נפגעים, למשל נפגעי פעולות איבה. אנחנו בהחלט בעד זה. אנחנו גם בעד כל תיקון שמנסה לסתום פרצות וחללים שקיימים בחקיקה הקיימת. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהגיע הזמן לראות שבחברה שלנו יש אתגר הרבה יותר גדול. נפגעי פעולות איבה בישראל, בסך הכול, בגדול, מקבלים תשובה ומקבלים מענה מהמערכת. גם אנשים שנפגעים בתאונות עבודה מקבלים מענה מהמערכת, גם אנשים שנפגעים בתאונות דרכים מקבלים מענה מהמערכת. אבל בואו נסתכל, למשל, על כל אותם אנשים, והם לא כל כך מעטים, שנפגעים בפעולות אלימות שאינן מעשי איבה, אינן תאונות עבודה, אינן תאונות דרכים, האנשים האלה, אם זה מעשי אלימות באיזשהו יישוב כזה או אחר, אם זו אישה שהיא קורבן להתקפה מינית, כזאת או אחרת, האנשים האלה נותרים בלי מענה מערכתי מסוג כלשהו. עכשיו, הכוונה שלי איננה לומר היום שאני מציע לתת לאותם אנשים בדיוק את אותו סיוע שניתן לנפגעי פעולות איבה, או שניתן לנפגעי תאונות דרכים, או שניתן לנפגעי תאונות עבודה, אבל אי-אפשר להשאיר אנשים שנפגעים ממעשי אלימות בחברה, ויש כאלה לא מעטים, כפי שאמרתי, ללא כל מענה. חבר הכנסת דב חנין, יש בזמן האחרון מלחמות בין כנופיות שאזרחים תמימים נפגעים בהן ואף אחד לא מטפל בהם. אכן, אכן, אכן, אכן, אדוני חבר הכנסת כהן, שר הרווחה לשעבר, כמו שאתה אומר, ובצדק, יש לנו היום מציאות שבה במלחמה בין כנופיות נפגעים אנשים חפים מפשע לגמרי. גברתי יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי, מגיעות אלייך תלונות של נשים המותקפות באלימות. אם יש אפשרות לתבוע את התוקף ולהגיש נגדו תביעת נזיקין, בסדר, לפחות יש כתובת, אבל יש מקרים רבים שבהם אין את מי לתבוע, התוקף לא ידוע. ולכן, אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, בהזדמנות הזאת ליזום יחד חקיקה שתיתן מענה לעניין הזה, שתיתן מענה לנפגעי פעולות אלימות שאין להם סעד בתביעה נזיקית, כי התוקף או הפוגע איננו ידוע. זה אתגר גדול, ואנחנו נוכל לעמוד בו אם נפעל בעניין הזה יחד. תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי, שלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אדוני סגן השר, אני חושב שבמדינה שנאבקת כבר תקופה ארוכה מאוד בגל הטרור הנוכחי, בלי להיכנס ולפתוח בשתי דקות וחצי את הוויכוח הפוליטי בין שני חלקי הבית, יש משהו אחד שאנחנו בהחלט יכולים להסכים לו, וזה לוודא שכל מי, סליחה, אנחנו שומעים אתכם עד כאן. תודה רבה. בלי לפתוח את הוויכוח הפוליטי איך לפתור או איך להתמודד פוליטית עם גל הטרור, יש דבר אחד שהבית הזה יכול להתכנס סביבו, וזה כמובן התמיכה במי שנפגע באותו גל טרור, גל טרור שמלווה את מדינת ישראל כבר הרבה מאוד שנים והוא הולך ומתעצם בחודשים האח��ונים. אני רוצה, אדוני סגן השר, לברך אתכם, גם אותך, גם את שר האוצר, על התיקון החברתי המשמעותי מאוד מאוד שאתם מביאים לכאן. הרבה מאוד שנים, יותר מדי שנים, הנושא הזה היה מונח בצד והעלה אבק, ולא עניין אף אחד, או שעניין אבל לא עניין מספיק בשביל לעשות משהו בנדון. והנה, אתם לוקחים את האוכלוסייה הזאת, שהיא באמת שקופה, לא רק נפגעי טרור אלא אלה שעוד לפני שנת 2000, כמה זמן עבר מאז? ואתם שמים אותם מחדש בקדמת הבמה ונותנים להם את כל הסיוע והתמיכה. תבורכו מאוד על הצעד הזה, כל הכבוד לכם, ואיך אומרים? רק שלא ייגמר לעולם. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן, שלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, לפני כשנה, בדיונים על התקציב ניגשו אלי כמה יתומים, יתומים מאב, יתומים מאם, וסיפרו לי על המצוקה. סיפרו לי על המציאות שבה הם, המקום הכי כואב להם, פשוט, בתוך כל הבדידות המשפחתית, מרגישים בדידות של ממש כי המדינה עצמה מוצאת את כל הדרכים להתנער מהם. ראשית, אני רוצה לברך את היוזמים של החוק. אני חושב שזה לא מספיק וצריך לעשות עוד, מעבר. רק לפני כמה ימים ראינו איך ברגע אחד משפחה שלמה, עשרה ילדים יכולים להפוך ליתומים. הפכו ליתומים מאב, ויכלו להפוך ליתומים מאם, גם. בשנה שחלפה בלבד ראינו לא-מעט מקרים כאלה, בני הזוג הנקין הי"ד. הגיע הזמן שאנחנו ננתב את כל היכולות שלנו, את כל הרצונות שלנו, את החלוקה התקציבית שאנחנו מנסים לנהל תוך כדי חמלה, אהבה, הבנה, אחריות הדדית, ערבות, הגיע הזמן שנעשה את זה, באמת. לא יכולה להיות מציאות שבה פעם אחר פעם אנחנו מגיעים לכאן, דנים בנושאים, מעלים אותם על הפרק, אומרים עד כמה צריך לתקן. אגב, לא רק במקרה של נפגעי פעולות איבה, גם במקרה של נכי צה"ל וחיילים, גם במקרה של ילדים חולים והורים לילדים עם מחלות סופניות, גם במקרה של נזקקים, קורה שאדם, מזלו לא שפר עליו. אבל אנחנו מדברים ומרבים לדבר, ומרבים לדבר שוב ושוב ושוב, ודה פקטו, ובפועל, כמעט שום דבר לא קורה. היום בוועדת הכספים, רק היום בוועדת הכספים, להבדיל אלפי הבדלות ובנושא אחר לגמרי, דיון על כך שעברו כחמש שנים מאז מאבק הקוטג', מאבק יוקר המחיה, ושום דבר לא השתנה. פניתי ליושב-ראש הוועדה, הרב גפני, ושאלתי אותו: אדוני יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להבין, מי זה שבידיו לשנות? פעם אחר פעם אני שומע פה חברי כנסת, נציגים של משרדי ממשלה, שמסבירים לכולנו עד כמה יש חסמים, כמה יש ביורוקרטיה, עד כמה קשה. אבל רגע, ריבונו של עולם, בידיים של מי? זה רק בידיים שלנו. ואם אנחנו לא נהיה מספיק אחראיים ולא נגלה מנהיגות של ממש, לא תוך כדי רצון לקבל איזו כותרת רגעית, ולא בשביל עוד דקת מסך בטלוויזיה, אלא באמת בשביל אותם אלה שאין להם לוביסטים בכנסת, אין טייקונים מאחוריהם, אין מפלצות ענק שבמילה אחת יכולות לגרום לשר כזה או אחר להתכופף ולכופף, הם פשוט אזרחי מדינת ישראל, ריבונו של עולם, פשוט. כמה זה נשמע פשוט, עד כמה זה חשוב. הגיע הזמן שאנחנו ניקח את הדבר הזה ונפסיק לדבר ונתחיל לעשות, ונפסיק לרדוף אחרי הטוב אלא נתקן לטוב. משפט סיכום. אני מאחל לכולנו שתהיה לנו ההגינות הנכונה להרים את האצבע במקום הנכון, בזמן הנכון, לטובת כל האזרחים. תודה. תודה. כבוד סגן השר, אתה רוצה לענות? חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון מס' 2), התשע"ו 2016, לוועדת העבודה, הרוו��ה והבריאות נתקבלה. לא הספקתי. גם אני לא. 33 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון מס' 2), התשע"ו 2016, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון ולהכנתה לקריאה שנייה ושלישית. גלאון וסתיו שפיר, לפרוטוקול. נרשום אותן לפרוטוקול.  אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 128) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשע"ו 2016, קריאה ראשונה. תציג שרת המשפטים איילת שקד, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-10 ביולי 2012 נכנס לתוקף תיקון 113 לחוק העונשין, אשר תיקן את פרק דרכי הענישה שבחלק הכללי של חוק העונשין והוסיף לחוק פרק העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. מאז כניסתו לתוקף של התיקון הנ״ל הצטברו לקחים שונים מיישומו, בבתי-המשפט, התביעה והסנגוריה. הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לתת מענה על אותם לקחים וקשיים. הצעת החוק כוללת ארבעה תיקונים. הראשון, לאפשר לבית-המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתקיים נסיבות אישיות יוצאות דופן, על מנת למנוע עיוות דין. כיום קביעת העונש נעשית בשני שלבים: בשלב הראשון בית-משפט קובע "מתחם עונש הולם" לנידון, שנקבע על-פי עקרון ההלימה ונסיבות שקשורות בביצוע העבירה בלבד. בשלב השני בית-המשפט קובע את העונש המתאים, בתוך מתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה שהן נסיבות בעלות אופי אישי יותר. חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם אפשרית רק בשל שיקולי שיקום. יישום הסדר זה בשנים שחלפו מאז התיקון לחוק, מלמד כי קיימים מקרים חריגים בנסיבותיהם, שבהם עלולה ענישתו של נאשם, הגם שהיא בתוך מתחם העונש ההולם, להיות לא מידתית ולהגיע לכדי עיוות דין. כך, לדוגמה, כאשר הנאשם סובל ממחלה קשה, כולנו זוכרים את המקרה של אורי לופוליאנסקי. מוצע על כן לאפשר לבית-המשפט לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם, אם מצא כי מתקיימות נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן שאינן קשורות בביצוע העבירה, המצדיקות חריגה כאמור כדי למנוע עיוות דין. השני, הקמת ועדה מייעצת לענייני ענישה. לוועדה זו יהיו שני תפקידים. התפקיד הראשון יהיה לערוך מחקרים ביחס לרמת הפסיקה הנוהגת, על מנת להקל ולסייע לשופטים לקבוע מתחמי ענישה בעת גזירת הדין. מחקרים אלו יסייעו ליצירת שוויון מהותי בענישה במקרים דומים. תפקידה השני של הוועדה יהיה לערוך מחקרים ולפרסם ממצאים והמלצות כלליות בתחום הענישה. על-פי המוצע, בראש הוועדה יעמוד שופט או שופט בדימוס של בית-המשפט העליון, והיא תורכב מ-11 חברים נוספים המייצגים מגוון אינטרסים ותחומי מומחיות. ועדות כאלה קיימות במספר רב של מדינות בעולם. השלישי, הבהרת אופן גזירת הדין במקרים של ריבוי עבירות. התיקון מבהיר את מתווה גזירת הדין הקיים בחוק במצבים אלה לנוכח פרשנויות שונות של בית-המשפט שניתנו להפעלת שיקול הדעת לפי סעיף זה. הרביעי, עוסק בצמצום חובת ההנמקה המיוחדת שנקבעה במסגרת התיקון. מוצע לצמצם את חובת ההנמקה בהליכים שבבסיסם עבירות פשוטות ושבהם סדר הדין וגזירת הדין צריכים להתאפיין ביעילות מרבית. בהליכים מסוג זה צמצום חובת ההנמקה עולה בקנה אחד עם שיקולי היעילות המלווים את הפרוצדורה המלווה מלכתחילה, לפי החוק, את ההליכים אלה, ואין בכך כדי לפגוע בנאשם. בגדול, אני בעד לתת שיקול דעת לשופטים ולא להגבילם בצורה כל כך משמעותית. כידוע לכם, אני חושבת שהשופטים צריכים לשפוט. נבקש לתמוך בה��עת החוק ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. חברת הכנסת מירב בן ארי, מוותרת, חבר הכנסת אראל מרגלית, איננו נוכח, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אז אני מציע, מי מחברי הכנסת שרשומים רוצה לדבר? אסור לך, אני יודע שאני חייב, אבל בכל חוק נרשמים כל חברי הכנסת, וכשמגיעים לדיון אנחנו צריכים להקריא את השמות שלהם. חבר הכנסת נחמן שי, חברת הכנסת תמר זנדברג, חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת ישראל אייכלר, חבר הכנסת אמיר אוחנה, עדיין לא הקראתי את השם שלו. הקראת, לא? כן. חבר הכנסת מאיר כהן. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חבר הכנסת מרגי, גם לאוזנך: אני רוצה, ברשותך, להביע את מחאתי, וחשוב מאוד שהדברים האלה יישמעו, חבר הכנסת מרגי. היום בבוקר, בוועדת החינוך, נערך דיון מהיר ביוזמתי, ואני מודה לחבר הכנסת מרגי על כך שבימים טרופים כאלה הוא פינה את הלו"ז. הדיון היה בנושא: מחאתם של ראשי הרשויות, צעדת השוויון. וחשבנו, גם אני, ובמיוחד יושב-ראש הוועדה, שאין יותר נכון מלדון בוועדת החינוך על המצוקה הגדולה של אותם ראשי ערים וראשי יישובים מאשכול סוציו-אקונומי נמוך, על אותה מצוקה שעומדת בפניהם ב-1 בספטמבר. וכראש עיר לשעבר, אני יודע באמת עד כמה המצוקה גדולה כשאתה נמצא בעיר שהתקציבים לא מאפשרים להכין את מערכות החינוך ואת מערכות הרווחה לקראת שנת הלימודים שתבוא עלינו ועליכם לשלום. ולצערי הגדול, אף לא אחד, אף לא אחד מאותם 15 ראשי ערים, לא טרח להגיע לישיבה, מה? אף לא אחד. אז כנראה התנהגותם מעידה עליהם. אבל אני מודה לך, יושב-ראש ועדת החינוך, שקיימת דיון, ודיון פורה, והיו שם תלמידים מקסימים שדיברו והשמיעו את זעקתם, והיו שם הורים ונציגי המשרדים, שהגם שלא הסכמנו עם מה שהם אמרו, אנחנו בהחלט מכבדים את השיח הטוב הזה. מכאן אני קורא לחברי ראשי הערים: כשאתם יוצאים לצעדה, וכשאתם מתחילים במחאה, תזכרו שבכנסת יושבים שותפים שלכם, ואם מתקיימים דיונים, מן הראוי שאתם תכבדו את המוסד הזה. אנחנו נמשיך לפעול, בוודאי, חבר הכנסת מרגי, כדי שהם יקבלו את מיטב הדברים, אבל חשבתי שמן הראוי שביום כזה אנחנו כן נעיר על כך שהם לא היו כאן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות. בבקשה. ברכות, אדוני היושב-ראש. זו פעם ראשונה בקדנציה הזאת שלך. אני מקווה שכמו שנהנינו בפעם הקודמת ממך גם הפעם תוכל להוביל בטוב טעם ובשכל טוב. תודה רבה. החוק הזה שאנחנו מדברים עליו הוא חוק טוב. אני רוצה לדבר על משהו שאנשים רבים סובלים ממנו, זה אומנם לא כל כך קשור ישירות אבל זה קשור בשיקול הדעת. אני מדבר על התופעה של נהגי אוטובוסים שעובדים קשה מאוד אבל נותנים להם לפעמים למלא אוטובוסים באנשים, כמו סרדינים, כמו למשל בדרך לכותל המערבי. ממש בושה לראות כמה אנשים נדחסים כמו סרדינים בדרכם לכותל המערבי, ולא רק שם. אני רואה אוטובוסים אחרים בארץ, לפעמים הם ריקים, לפעמים הם חצי ריקים, לפעמים הם דלילים. לעתים רחוקות אני רואה אוטובוסים דחוסים. דווקא במגזר החרדי אני רואה אוטובוסים מלאים, וההסבר הוא פשוט: רוב הציבור החרדי אין לו רכב פרטי, אין לו יכולת להחזיק רכב פרטי, והוא מאוד תלוי-אוטובוסים. ועכשיו, אני לא מצפה מהנהג שיהיה אדיב כאשר ממלאים לו אוטובוס של 50 60 אנשים, אבל, המינימום ההכרחי. ואני פונה לשר התחבורה. גם היום הייתה לנו ישיבה על העניין של הצפיפות באוטובוסים באשדוד, למשל, וגם בתל-אביב וגם בעוד מיני מקומות, בית-שמש. אני רוצה להביא בפניכם בקצרה מכתב שקיבלתי, ממש מזעזע, על חוויית נסיעה לכותל המערבי במוצאי חג השבועות, שהפכה לפחד מוות, לטראומה נוראה בתפקוד יומיומי. הסיפור הכללי ידוע לכולם, האוטובוס נרגם באבנים, ובזה אף אחד לא אשם. אבל הוא מספר על ההתנהלות של הנהג ושל "אגד" בעניין הזה עוד לפני שהיו אבנים. הוא מספר: עליתי לאוטובוס של "אגד" בקו 3 לכותל המערבי, יחד עם בתי בת השנתיים וחצי, והנהג העמיס עוד ועוד נוסעים ודחס אותנו עד שלא נשאר אפילו מקום בעמידה. כשהגענו לכביש 1 עצר הנהג לדקה. במקום לנסוע ימינה, לכיוון הכותל המערבי, כיוון שער יפו, כמו שנוסעים תמיד, הוא נסע שמאלה. עכשיו אני כבר יודע שהורו לו כך כי הכביש היה חסום, היה מלא, אז המשטרה אמרה לו לנסוע דרך ואדי-ג'וז. הנוסעים שאלו את הנהג: לאיפה אתה נוסע? הנהג שתק וסירב להגיב במענה. לנוסעים שעמדו לידו אמר, בבדיחה כמובן, הוא אמר שזה חטיפה והם ממש נבהלו. אחר כך איימו עליו: נפרסם בתקשורת שהוא לוקח אותנו בכוח, והוא אמר שזה טיול. הייתה בהלה באוטובוס כי ראו שהוא נכנס לשכונות הערביות, והם אמרו: אנחנו רוצים לרדת. הוא לא הגיב כלום, לא פותח דלת. התקשרו למשטרה וענו שזה בסדר כי יש פקק במסלול הרגיל, לכן הוא נוסע במסלול אחר. בסוף התברר שהאוטובוס נקלע לוואדי-ג'וז, והיו שם מלא אנשים ולא היה אפילו ג'יפ משטרתי אחד שיכוון אותו, והוא עבר בכביש צר ליד חנויות הומות אדם, והמון פרוע ומוסת התחיל לזרוק אבנים על האוטובוס, בלוקים גדולים. ניפצו את החלון האחורי של האוטובוס ועוד שני חלונות. אנשים נפצעו, דיממו, תינוקות הושלכו מתחת לכיסאות, זעקות שבר, אימה וצעקות, אני לא רוצה לחזור על כל הדברים שהוא חזר עליהם. כתוצאה מכך נפגעו שלושה אנשים בגוף, אבל הרבה יותר מכך, בנפש. אנשים חששו, ממש פחד מוות, הוא חשש שהתינוקת שלו, זו הדרך האחרונה שלה. בסוף, אחרי שכבר זרקו אבנים, שבע דקות מתחילת זריקת האבנים הגיע כוח המשטרה הראשון והתחיל לפזר את המפגינים, והשוטרים חקרו את הנהג: למה נסעת מוואדי-ג'וז? אז הוא אמר שנתנו לו הוראה מיוחדת מ"אגד" שייסע משם ולא במסלול הרגיל. צריך לסיים, בבקשה. ואני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, כי הוא מתאר פה תיאור גדול וארוך. לא הפסקתי אותך באמצע. זהו. אני רוצה לשאול שאלה פשוטה: אם "אגד" נתנה הוראה לנהג לנסוע דרך ואדי-ג'וז, היא הייתה צריכה לתאם את זה עם המשטרה. ואם הם תיאמו את זה עם המשטרה, הוא היה צריך להגיד לנוסעים: אנחנו נוסעים בתיאום עם המשטרה דרך ואדי-ג'וז. להגיד לנוסעים שזו חטיפה ולהסתלבט עליהם ולהגיד שזה טיול ולהיקלע למצב כזה, זה חוסר אחריות, ואני רואה בזה חלק מהזלזול של מפעילי התחבורה, תודה רבה. בנוסעים החרדים, ואני רוצה למחות על כך. תודה רבה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, חברת הכנסת עליזה לביא, חבר הכנסת איתן ברושי, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חבר הכנסת אורן חזן. אורן אסף חזן, ביקשתי לא לדבר בטלפון. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה, אתה יכול לעלות לדבר. לדבר, לא בטלפון. אני מנצל את הזמן, מי נאם פה? אייכלר, אתה נוגע בבורא עולם אתה, שתהיה בריא, איזה גובה. יש לך שלוש דקות. בבקשה. תודה, אדוני היושב-ראש, חברי היקר, קודם כול, מדהים לראות איך חברי הכנסת לא רוצים לדבר. אני מוכן לקחת את הזמן שלהם. אדוני היושב-ראש, חברי חברי ה��נסת, קח את הזמן שלך, את שלוש הדקות, ותעמוד בזמנים. חברי חברי הכנסת, חברתי השרה, ראשית, אני רוצה לברך את השרה איילת שקד בכלל, על כל הפעילות במשרד המשפטים. סוף-סוף יש אומץ, מנהיגות, נחישות, אמת ואמונה במשרד המשפטים. הגיעה לה מילה טובה והרבה מעבר. ועכשיו לענייננו. אני רוצה לדבר על נושא קצת אחר. בימים האחרונים אנחנו מתבשרים, תוך כדי כך שבתוך כנסת ישראל בוקר-בוקר, שעה-שעה, יום-יום אנחנו זועקים על יוקר המחיה, אנחנו זועקים על כך שבסוף צריך להיות שוויון לכולם, והכול במדינת ישראל זה מוצר צריכה בסיסי, אבל בימים האחרונים אנחנו מתבשרים ששר התקשורת, הידוע בכינויו ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, נתן אישור להגדלת התשלום עבור ערוצי ספורט. אם לפני 13-12-10 שנים היה עולה לנו סכום נוסף קטן, פעוט, של 15 שקלים בלבד בשביל לראות תוכני ספורט, משחקי כדורגל, טורנירים גדולים, ענפי ספורט יוצאים מהרגיל, גרוש וקצת, היום אנחנו מבינים שהסכום רק לאלה שרוצים רגע של נחת באיזה שער גרנדיוזי, שלא לומר, איפה זוהיר, ספקטקולרי, אנחנו צריכים לשלם, והמספרים יגיעו למאות שקלים, 250-200 ויותר בחודש. חברי היקר, אדוני ראש הממשלה, שלי, של כולנו, אני חושב שהגיע הזמן לעצור את הנהירה ואת החזירות של בעלי ההון והממון, גם ברשתות הטלוויזיה. לא יכול להיות מצב שבמקום שבו אחרים רק הולכים ומנפחים את הכיסים שלהם בעוד כסף שנוזל, שלא לומר נראה כאילו צמח על העצים, בסוף אנחנו שוכחים כי הוא יצא מהכיס של כולנו. לא יכול להיות מצב שמצד אחד אנחנו מדברים על כך שנוריד מחירים, ודה פקטו, בפועל, אנחנו חותמים, פה, בכנסת ישראל או במשרדי הממשלה, על עליית מחירים שהיא פגיעה ישירה בצרכנים, באזרחי מדינת ישראל. אני פונה אליך בקריאה אישית ישירה, ואני מתכוון גם לדבר אתך על הנושא כשתשוב מהביקור הכל-כך חשוב באפריקה: לחזור מההחלטה לסגור את הדבר הזה. להחזיר את הנושא לפיקוח ולמנוע, עוד בזמן, כל עוד אפשר, את עליית המחירים חסרת הפרופורציה הזאת בשידורי הספורט של מדינת ישראל. זה רק בידיים שלנו. שוב אני מדגיש, היום יהיה יום ההדגשות. היום אני אדגיש בכל אחד מהנאומים שזה ביכולת ובידיים שלנו לעצור ולמנוע את יוקר המחיה, שלא לומר לשפר, לתקן ולהוריד את המחירים. מעל הכול, תפקידנו כאן, בכנסת ישראל, להילחם נגד העליות החזיריות האלה. תודה רבה לכולם. תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, יש משהו אופטימי בעמידה שלי כאן על הדוכן הזה היום, אדוני שר הבינוי והשיכון, כי אני רוצה לומר לך שחלק מהדברים שנמצאים בהצעת החוק הממשלתית הזאת הם בדיוק הדברים שעליהם נאבקנו ועליהם התווכחנו כאשר הגיעה הצעת החוק הממשלתית על הבניית שיקול הדעת בענישה. הוויכוח אז, אני רוצה להזכיר למי שלא זוכר, היה על השאלה: האם הרעיון הזה של יצירת טייס אוטומטי במערכת הענישה הפלילית של מדינת ישראל, האם הדבר הזה, בסופו של דבר, ייצר יותר צדק או שהוא ייצר פחות צדק? ובסופו של דבר, עמיתי חברי הכנסת, גם הממשלה, ככה אנחנו רואים היום, הבינה שאותה הבניה נוקשה מדי של שיקול הדעת השיפוטי יכולה לייצר מצבים של עוול ופגיעה בצדק. אני רוצה לתת דוגמה אחת, שהיא אולי מוכרת, והיא הדוגמה של פרשת אורי לופוליאנסקי, שהיה ראש עיריית ירושלים, וכפי שכולנו זוכרים הוא הורשע בדין, והבע��ה שנוצרה הייתה שמצבו הבריאותי היה מאוד קשה, אבל מתחם העונש, מתחם הענישה שנקבע בחוק, חיֵיב להשית עליו מאסר בפועל. בית-המשפט העליון קבע אז שיש לאפשר לבית-המשפט לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי צדק, וכי החריג הזה נובע מעיקרון המידתיות בענישה, שנגזר מהחובה שחלה גם על בית-המשפט, לפי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית-המשפט הבהיר שההכרעה הזאת ממוקדת בקטגוריה שבה ענישה מאחורי סורג ובריח עלולה לקצר במידה ניכרת את תוחלת חייו של הנאשם שהורשע בדין. זאת דוגמה, אבל זו רק דוגמה אחת, עמיתי חברי הכנסת, למצבים שבהם הבניה נוקשה מדי של שיקול הדעת השיפוטי מייצרת מצבים שאינם צודקים. אני שמח על כך שכמה שנים אחרי חקיקתו של חוק העונשין (תיקון מס' 113) (שיקול הדעת בענישה) אנחנו מדברים על בערך ארבע שנים אחרי כניסת התיקון הזה לתוקף, גם הממשלה הבינה שהמערכת הזאת, שהועברה כאן, בכנסת, למרות הוויכוחים שלנו ולמרות ההסתייגויות שלנו, היא מערכת נוקשה מדי והיא מייצרת יותר מדי אי-צדק בתוך המערכת. משפט סיכום בבקשה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מברך על התיקון הזה, אני חושב שהוא תיקון בכיוון הנכון. יש לי עוד כמה הערות, אני מקווה להשמיע אותן במסגרת דיון הוועדה, אבל על כך נאמר, אדוני היושב-ראש, שבמקום שבו עומדים חוזרים בתשובה, אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד, ולכן אני הולך לשבת. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. אני מפעיל הצבעה. נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 128) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשע"ו 2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. בעד, 25, אין נמנעים ואין מתנגדים.  לפרוטוקול. לפרוטוקול. לפרוטוקול. לפרוטוקול. נא לרשום את חברי הכנסת לפרוטוקול. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 128) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשע"ו 2016, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון. כן. להוסיף לפרוטוקול, תמר זנדברג, יעל כהן-פארן, קסניה, זהבה גלאון, תומא סלימאן, איימן עודה, יעקב מרגי, נאוה בוקר, גם אני.  ואורן חזן. לפרוטוקול בבקשה.  אנחנו עוברים להצעת חוק להסדרת השימוש בכרטיס חכם בתחבורה ציבורית, התשע"ו 2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק בשם שר התחבורה, שר הבינוי והשיכון יואב גלנט. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הצעת חוק להסדרת השימוש בכרטיס חכם בתחבורה הציבורית, התשע"ו 2016, היא פרי עבודה ממושכת ומורכבת שבה נטלו חלק לצד נציגי משרד התחבורה גם נציגי משרד המשפטים, משרד האוצר והרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע. הצעת חוק זו נועדה לעגן בחוק את השימוש בכרטיסים חכמים בתחבורה הציבורית ולהסדיר את ההיבטים השונים של הנפקתם והשימוש בהם, הן מההיבט הצרכני, של המשתמשים בכרטיסים החכמים וזכויותיהם, הן מההיבט האסדרתי, של מנפיקי הכרטיסים החכמים ומפעילי התחבורה הציבורית. להסדרת השימוש בכרטוס חכם כמה מטרות השלובות זו בזו: נוחות ביצוע התשלום תמורת הנסיעה בתחבורה הציבורית, שיפור השירות הניתן לנוסעים, פיתוח הסדרי נסיעה מגוונים המאפשרים הוזלת הנסיעה, טיוב המידע העומד לרשות מפעילי התחבורה הציבורית, המתכננים והמאסדרים, וכפועל יוצא מכך: ייעול הקצאת המקורות התקציביים לתחבורה הציבורית, שיאפשר פיתוח רשת הקווים בצורה המיטבית. השגת מטרות אלו מצריכה איסוף מידע שיש בו סכנה של פגיעה בפרטיותם של משתמשי התחבורה הציבו��ית, ובמקביל יש בו פוטנציאל לשיפור השירותים הניתנים להם. החוק המוצע כולל הוראות שנועדו לאזן בין הצורך במתן שירות יעיל למשתמשי התחבורה הציבורית לבין ההגנה על פרטיותם. החוק כולל הסדרים מפורטים, בין היתר בעניינים האלה: 1. סוגי כרטיסים חכמים, כרטיס חכם אנונימי, כרטיס חכם לשימוש אישי, כרטיס חכם רשום וכרטיס חכם למוניות שירות, על הזכויות והתנאים הנלווים לכל אחד מהם, 2. הקמתו של מרכז שירות שיופקד על מתן שירות לציבור המשתמשים, על סליקת התקבולים ועל שמירתו של המידע הנאסף במערך הכרטוס החכם תוך קביעת אמצעי הגנה על הפרטיות, 3. סמכויות פיקוח ואכיפה הן כלפי המנפיקים, המפעילים ומרכז השירות, הן בעניין השימוש לרעה בכרטיסים על-ידי הנוסעים, 4. תשתית להסדרת כרטיס חכם באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ההולכים ומתפתחים, דוגמת יישומים באמצעות טלפון חכם. חשיבותם של הסדרים אלה להגנה על זכויות הציבור וליצירת תשתית נורמטיבית ברורה ומחייבת לגורמים הפועלים בענף, היא רבה ביותר. אשר על כן, אבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. חברת הכנסת מירב בן ארי, חבר הכנסת אראל מרגלית, חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, לא לחינם נקרא כרטיס ה"רב-קו" כרטיס חכם. למה הוא נקרא כרטיס חכם? כי הוא מצליח לפעול במדינת ישראל כבר במשך חמש או שש שנים ולהיות בכיסו של כל אזרח והוא בלתי חוקי, הייתם מאמינים? עד היום לא אושרה עדיין חוקיותו של הכרטיס הזה בגלל בעיות של צנעת הפרט וחוסר יכולת לשמור על הגנת הפרט. רק השבוע קיבלו חברי הכנסת כרטיס "רב-קו" קיבלתם? אני ממליץ מאוד לחברי הכנסת להשתמש בזה, להרגיש מה מרגישים האזרחים. מה? אני מחזיקה אותו בגאווה. בגאווה. אבל את יודעת שהוא בלתי חוקי עדיין? אני יודעת. השתמשת בו. העברתי בקדנציה הקודמת הצעת חוק להקים מרכז שירות ל"רב-קו" במשרד התחבורה, ושר התחבורה הסכים, וזה עבר בקריאה טרומית. הגעתי לוועדת הכלכלה, והיועצים המשפטיים, היועצת המשפטית אמרה: אדוני, אי-אפשר לדון בדבר בלתי חוקי. עדיין ה"רב-קו" לא חוקי, אז הוא לא חכם, הכרטיס הזה? והשאלה היא: מי לא חכם? לא חכמים הם האנשים שעדיין לא התקינו את התקנות לאפשר לכרטיס הזה להיות חכם. כפיים. הרי הייתי אומר, בחלם לא היו מוציאים למיליוני אנשים כרטיס שהוא בלתי חוקי, שיש בו בעיות של צנעת הפרט, אני לא יודע איזה פרטים. אחת הבעיות עם הכרטיס הזה הייתה, וזה עוול גדול מאוד, שמשפחה עם ילדים, שהילדים בני אותו גיל, אם אחות אחת נוסעת עם הכרטיס והאחות השנייה לוקחת את הכרטיס לנסוע אתה, זאת עבירה שעולה 180 שקל קנס. למה? למה כשאני לוקח כרטיס "ויזה" או "ישראכרט", כמה כסף שיש לי בחשבון, כל בני המשפחה שלי יכולים להשתמש בזה. למה? אני שילמתי על נסיעה באוטובוס, אני מדבר על אותו מחיר, יש דירוג במחירים, לאנשים מבוגרים בני 60, 80 ומעלה, ואם זה "חופשי-חודשי"? מה? הרב אייכלר, ואם זה "חופשי-חודשי"? זה משהו אחר. זה משהו אחר. פה אני קונה,  לא, לא. חבר הכנסת מיקי לוי, אני רוצה להגיד לך שיש הבדל בין "חופשי-חודשי", שזאת תוכנית מסוימת שאתה יכול לקנות ואתה יכול לא לקנות, את ה"רב-קו" אתה לא יכול לא לקנות. אתה לא יכול לבוא ולהגיד: אני בא ויש לי איזה כרטיס אחר. זה הכרטיס שכל אזרח חייב להחזיק בשביל לעלות לאוטובוס. לא, אבל יש שני סוגים  ואז אתה חייב לאפשר לו, לאשתו, לכלתו, לחמותו, לנסוע בזה. זה סתם עוול גדול. יש שני סוגים, כרטיס אחד מוטען בכמה כסף שאתה רוצה, וכרטיס אחד שאתה עושה בו שימוש יומיומי תמורת סכום מסוים. כן. וזה שונה בתכלית, תחבורה ציבורית. אז זה מה שאני אומר, אני רוצה לשבח, מה שקורה, מעבירים את הכרטיס, הבנתי. תאמין לי, למדתי את הנושא הזה. אני רוצה לשבח את משרד התחבורה שסוף-סוף הגיע לעניין של הערך הצבור, ערך צבור. שעד היום היה, אבל עוד יותר גדול. היית צריך לקנות חוזה אחד מירושלים לתל-אביב, חוזה אחד מירושלים לחיפה, לא יכולת לנסוע באותו כרטיס. היית צריך למלא עוד ועוד כסף וחוזים. עכשיו יש ערך צבור של כמה כסף שיש לך. אבל למה, ריבונו של עולם, אתה ואשתך לא יכולים לנסוע באותו כרטיס, הרי אתם באותו מחיר. למה הילד שלך, הבן שלך והבת שלך לא יכולים לנסוע באותו, ותופסים את הילדים, ויש משפחות שיש להן חמישה ילדים קטנים וכל בוקר צריך ללכת למצוא, והיא מאבדת את הכרטיס וההורים מפסידים, ועד שהולכים לחברת התחבורה, במקום אחד לעמוד ולראות אם יש לו 20 שקל. ויש עוד תופעה, שאנשים עולים לאוטובוס והם לא יודעים כמה יש להם עוד. ובסוף, היה עכשיו סיפור: הוא הגיע לרכבת הקלה שבכלל לא מתקשרת עם הקופות. עכשיו התבשרנו שגם בירושלים אפשר לנסוע בערך צבור, אבל לא ברכבת הקלה. הייתה אישה רק השבוע שלא ידעה כמה יש לה, הגיעה לרכבת הקלה וכמעט עצרו אותה, אבל, טוב, אני לא רוצה לקחת מהזמן. אני מאוד שמח שהחוק הזה יעבור וסוף-סוף יהיה לנו כרטיס חכם. אם הכרטיס לא יהיה חכם, לפחות שאנחנו נהיה חכמים. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אוף, הרב אייכלר נורא גבוה. אז צריך להוריד אחרי זה. לא תמיד שמים לב בגלל השטריימל. שלוש דקות. בבקשה. תודה רבה, אדוני. אני רוצה לומר שמדובר בחוק חשוב, אפילו הייתי אומרת בחוק חיוני. כל נושא התחבורה הציבורית בישראל, ודיברתי על זה לא אחת במליאה, ואני חושבת שרובנו עוסקים בזה לא מעט בכל מיני ממשקים, הוא נושא שעדיין לא מטופל בצורה הטובה ביותר. אני רוצה לקרוא מכאן לשר התחבורה, לוודא שבתקציב הרגיל או בתקציב הדו-שנתי, מה שבסופו של דבר יובא לשולחנה של הממשלה, תקציב ההשקעה בתחבורה הציבורית, גברתי השרה, לא רק שהוא לא יהיה חס וחלילה יותר נמוך, אלא שהוא יוכפל ואף ישולש. כי רמת הפערים שאנחנו צריכים להשלים, חברי חבר הכנסת כהן, ביחס לעולם בהקשר של התחבורה הציבורית הוא קריטי וחיוני. ואנחנו רואים את זה בכל מיני דיונים, בין שאנחנו מדברים על אוטובוסים, בין שאנחנו מדברים על רכבות ובין שאנחנו מדברים על מוניות שירות. כפי שקרה לי ממש לא מזמן, אני רוצה לשתף את המליאה בדבר מדהים. עסקתי לפני שבועיים בוועדת הכלכלה, ישיבה שהיושב-ראש שלה איתן כבל לא יכול היה להיות נוכח, עסקתי ברפורמה במוניות השירות. מוניות השירות הן כלי עבודה בלתי רגיל בהרבה מקומות בארץ. מייחסים אותן בעיקר לתל-אביב, אבל זה לא נכון. מוניות השירות הן כלי משמעותי לצמצום מרחקי נסיעה, ואגב, לעתים, יסלחו לי חברי החרדים ושומרי השבת, לעתים גם בשבתות, כי הן במינונים ובקווים מאוד מאוד ממוקדים, הן כלי בלתי רגיל. כמה שנים שוכבת הרפורמה, לדעתך, חבר הכנסת כהן? מאז שנת 2005 שוכבת הרפורמה במוניות השירות במשרד התחבורה. אנחנו פנינו ואמרנו, הסכמנו באמת כנגד כל שיקול דעת, להאריך את תוקפו של החוק עד סוף השנה הזאת. האם חזרו אלינו לדעתך עם חומרים? האם חזרו ��לינו לדעתך עם מצגת שאומרת מה יהיה עתידן של מוניות השירות? ותסלחו לי, לשנייה אחת אני שמה את נהגי מוניות השירות בצד, את בעלי מוניות השירות בצד, אף שהם מאוד חשובים. אני רוצה לסכם ולומר משהו מאוד מאוד חשוב. הרפורמה הזאת היא לא הרפורמה היחידה שתקועה. ויש בעיה עם הרפורמות האלה שתקועות בתחום הזה של התחבורה הציבורית. אבל נתקלתי בעוד תופעה מאוד מאוד בעייתית. באותו יום הייתי צריכה גם לדון בתקנות שתקועות שנתיים, תקנות הגנת הצרכן, סימון מוצרים מפוקחים, שמירת מקום ייעודי למוצרים מפוקחים: חלב, חמאה, לחם, תקנות ששוכבות מאז 2014, מאז חקיקת חוק המזון. אתם יודעים כמה חוקים במדינת ישראל מחכים לתקנות על מנת שייושמו? לפחות 100 חוקים. אם אנחנו לא נעשה מהפכה בעניין הזה במשרדי הממשלה, גברתי השרה, אם תקנות ימשיכו להיות תקועות, אנחנו לא נצליח להוציא לפועל דברים שהם חשובים לציבור. אני רוצה לברך על החוק הזה. אני רוצה וחולמת על הרגע שבו ה"רב-קו" יהיה "רב-קו" משולב בין אוטובוסים, רכבות, אנשים יוכלו לקפוץ, לעלות, לרדת, מוניות שירות, באמת להשתמש בו בכלי כמקובל בכל מדינה מתקדמת. לקפוץ, לרדת, לעלות. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, קראתי את השם שלך, ואתה היית עסוק בפלאפון. פעמיים קראתי את השם שלך, ולא שמת לב. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, בדרך כלל אנחנו יודעים לעשות יותר מפעולה אחת. חברי הכנסת, אני גיליתי שיש חוק מעניין בפיזיקה בישראל: כל הנחלים זורמים לים וכל הכסף, לתל-אביב. ואנחנו, ככל שנשכלל, ופה יש שכלול, ואני מברך על כך, אנחנו מגדילים את הפער בין המרכז לפריפריה, משום שפערי הזמנים בתחבורה ציבורית כזאת או אחרת באזורים המרוחקים יוצרים פער הולך וגדל מול התקדמות, וישנה כזאת, מול שכלול, והוא קיים מול מערכת שמשפרת את השירות לאזרח, והוא בולט לרעתם של אלה שגרים באזורים הרחוקים, שבהם או שאין תחבורה כזאת או שאין את המגוון שלה ואין את התדירות שלה. אני מתכוון להגיש בקרוב לדיון נקודה שעלתה בתקופה האחרונה, שקשישים שנהנים מ-50% הנחה בתחבורה הציבורית לא יכולים לנצל אותה במקומות שאין בהם תחבורה ציבורית בהיקפים ובתדירות שמאפשרים את זה. נכון. אנחנו מדברים על אזורי פריפריה, והפער הוא כ-12 מיליון שקלים בין סבסוד המדינה לאנשים מבוגרים ובין ההוצאה בפועל, בעיקר של מועצות ורשויות בפריפריה, שאמורות לתת את השירות בעיקר מהבית למרכז יום לקשיש או לשירותים נוספים. ואני אומר כאן, בברכה הזאת, והשר שהציג יצא, והממשלה פועלת, וישראל כץ פועל, לתוספת כבישים, רכבות, אבל אני רוצה שתדע, אדוני היושב-ראש, אני בטוח שגם בגליל, גם בנגב, למגזרים השונים של האוכלוסייה אין התאמה בין ההטבות לבין היכולת לשפר את השירות לאזרחים במקומות הרחוקים. גם חלק מהרפורמה בתחבורה, ישראל כץ התקשה, כי לא היה מטרופולין לאזור ה"חיזבאללה" בגליל העליון, עד שתיקנו את העיוות הזה, בין העמק ובין הגליל בצד המזרחי. ולכן אני חושב שצריך למצוא בתוך המערכת הזאת, שפועלת, את הביטוי למקומות שההשפעה שלה היא לא מספיק גדולה, והולך ונוצר פער, ולמרות ההתקדמות הוא אולי אפילו מחריף, בין המרכז לפריפריה. ובנושא התחבורה יש פחות מגוון, יש פחות תדירות, יש פחות אפשרות, ונוסף על כך שהחיים יותר יקרים, ולעתים יותר קשים, בכלל, בתחבורה הפער הזה הולך וגדל, וצריך לנקוט צעדים כדי ליצור את האיזונים הנדרשים. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חבר הכנסת אורן אסף חזן, שלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברתי השרה, כנסת נכבדה, שמעתי לפני רגע משפט שגרם לי לנוע באי-נוחות בכיסא, אמר אחד מהאנשים פה מסביב: המדינה בוערת ואתם מדברים לי על "רב-קו"? אז קודם כול, צריך לעשות סדר בבלגן: המדינה בוערת גם בגלל בעיות ב"רב-קו". אין הבדל, יש הבדל, שלא יהיו פה אי-הבנות, עוד יגידו שאני מקל ראש בטרור, חלילה, אבל אין הבדל בין האחריות שלנו, ככנסת, בתוך האחריות של הממשלה כממשלה ושלנו כחברה, בין בעיות ביטחוניות, חברתיות, כלכליות, מדיניות. בסוף אנחנו כולנו צריכים לדאוג לעתיד טוב יותר לאזרחי מדינת ישראל. הצעת החוק הזאת, בלי להיכנס אליה, גורמת לי לנוע באי-נוחות מסיבה אחרת: יש פער עצום, פעם אחר פעם, בין מה שאנחנו מנהלים פה, בדיונים במליאת הכנסת, בין החקיקה שעוברת כאן, כמו שנאמר, בלי לדעת למה התכוון המשורר, לבין מה שקורה דה פקטו, בפועל. ואת הפערים האלה אנחנו צריכים לתקן. אני חושב שהגיע הזמן שהכנסת תמצא גוף כלשהו שהוא יהיה השלוחה שלה לא רק כאן, בין כותלי הבית הזה, לחקיקה, ופיקוח וביקורת, כשם שאנחנו עושים, אלא גם למעקב בחוץ. בסוף, אנשים שמשתמשים היום בתחבורה הציבורית, אגב, בלי חלילה לפגוע לא בשר כץ, לא בממשלה, לא בנהגי האוטובוס, אבל בסוף, אנשים שנוסעים היום בתחבורה הציבורית, קשיי היום-יום שלהם הרבה יותר מורכבים מעוד סעיף או פחות סעיף בחקיקה אצלנו. הצחוק והזילות שמרשים לעצמם, ושוב, אני אומר את זה בזהירות, בלי לפגוע בכל מי שמקיים במדינת ישראל תחבורה ציבורית, דהיינו בכל הנהגים, הנהגות, אנשי המינהלה במשרד התחבורה, אבל הזילות הזאת שבה אנחנו יכולים להיתקל במקום שבו נהג או נהגת, מוביל או מובילה, מתעלמים לחלוטין מהחוק, פעם אחר פעם, בי מעוררת חלחלה, לי היא מפריעה מאוד. מהדברים הקטנים, כמו למשל, אני גר באריאל, לאריאל יש חברה שקוראים לה "אפיקים". חברת "אפיקים", כמו שאומרים אצלנו בשכונה, עושה מה בראש שלה. מתי מחליטה, מוציאה אוטובוס, מתי מחליטה, לא מוציאה אוטובוס, מתי מחליט הנהג, עוצר בתחנה, מתי מחליט הנהג, הוא לא עוצר בתחנה, מתי מחליט הנהג, ה"רב-קו" תופס, מתי הוא מחליט שלא, ה"רב-קו" לא תופס, מתי מחליטה הנהגת, הנסיעה היא מקומית, מתי לא, היא עירונית. זה אמיתי, רבותי. אתמול בערב בשעה מאוחרת, 23:45, אני מקבל שיחת טלפון מקרוב משפחה, הוא אומר לי: חזן, איפה אתה? אני אומר לו: מה זה חזן? אורן. סולידי. הוא אומר לי: איפה אתה? אני אומר: בבית. הוא אומר: אתה לא מאמין איזה קטע. אני אומר לו: מה הקטע? הוא אומר לי, הנה, אני מסיים, משפט סיכום בבקשה. אתה עוצר אותי כל פעם 8 שניות לפני הסוף, אתה גוזל לי, כדי שתיתן את משפט הסיכום ובזמן תסיים. אתה גוזל לי 2 שניות ומוציא אותי מריכוז, בבקשה. בבקשה, משפט סיכום. ואני התחייבתי לך שאני אעמוד בזמן. אני מקצר את הסיפור. אומר לי: איפה אתה? הוא אומר לי: אני ב"עזריאלי" אני עושה את זה מהר, יותר מהר ממה שהאוטובוס מגיע. אתה חושב שמעניין אותנו איפה היית? זה מעניין, לא אני, איפה הוא היה, ואז הוא אומר לי: אתה לא מאמין, אני מ-20:45 מחכה פה ב"עזריאלי" לאוטובוס, עד עכשיו אין אוטובוס. "אפיקים" לא הוציאה אוטובוס. את הדברים האלה צריך לתקן. תודה רבה. יש לי הרבה מה להגיד, אבל אני פשוט חושש מהיושב-ראש. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחרון הדוברים, אחרי חברת הכנסת, חבר הכנסת דב חנין. חיליק בר פה מתקן ואומר שאתה עושה לי את זה על רקע עדתי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, שלוש דקות, בבקשה. נא לעמוד בזמנים. אשתדל. חברי, קודם כול, אני רוצה לברך על הצעת החוק החשובה הזאת. זה מין חזון אחרית ימים, או אני לא יודעת איך לומר, בשנת 2003-2002 ישבנו, קבוצה של פעילים סביבתיים, וחשבנו על הדרכים שהכי חשוב, מה הכי חשוב כדי לקדם אנרגיה, סליחה, תחבורה בת-קיימא  בישראל, וקמפיין של איחוד אמצעי התשלום בין כל חברות האוטובוסים וכו' יצא לדרך. זה שהיום אנחנו ב-2016, יותר מ-13 שנים אחרי, ואנחנו רואים כבר את ה"רב-קו", אבל רק היום באמת רואים את הקידום שלו בצורה יותר משמעותית, אני לא יודעת אם זו תעודת עושר או תעודת עניות. אני חושבת שזאת בכל זאת תעודת עניות שרק היום אנחנו באמת מדברים על זה ברצינות. הרי התחבורה הציבורית בישראל סובלת, בואו נאמר את האמת, מפגרת אחרי מדינות העולם זה אנדרסטייטמנט. באמת, יש לאן להשתפר בכל הרמות, מכל הבחינות. ואני רוצה להעיר כמה הערות על ההצעה שנמצאת היום על סדר-היום, לפתחה של ועדה, ועדת הכלכלה, אם אני לא טועה. יש שם כמה בעיות קשות שחייבים לשים גם על השולחן, למשל קווי מוניות שירות. עד כמה שאני מבינה, מי שרוצה לנסוע במוניות שירות, לפחות לפי ההצעה הזאת, יצטרך שיהיה לו עוד "רב-קו". זה לא יהיה אותו "רב-קו", זה יהיה "רב-קו" אחר. אני לא מבינה כל כך את ההיגיון בזה. כמה כרטיסים אנחנו רוצים שיהיו לבן-אדם, אחד, נכון? דבר אחר זה שאנשים עם מוגבלות ובעלי זכאות להנחות, מי שמוגדר בביטוח הלאומי, יצטרכו להוכיח את זכאותם מול מאגר ממשלתי. זה לא דבר מאוד פשוט, לא רק להראות תעודה שמאשרת את היותם נכים או בעלי זכאות לגמלה כזאת או אחרת, וגם זה משהו שצריך לתקן בחוק. והדבר השלישי והחשוב ביותר, החוק צריך להגדיר בצורה מאוד מאוד רחבה את התפוצה של ה"רב-קו". זה לא יכול להיות שרק בכמה מרכזי שירות יספקו את ה"רב-קו" וייתנו שירות. זה צריך להיות כך שבכל מכולת ובכל פיצוצייה אפשר לקנות "רב-קו" ואפשר להטעין אותו. זה צריך להיות נגיש, צריך להיות נגיש לציבור, שאפשר יהיה להטעין אותו בסלולרי ובאינטרנט. אני מאמינה שחושבים על הדברים האלה, אבל חשוב לי לומר זאת כאן, דווקא לפני שהחוק עובר את הוועדה וקריאה שנייה ושלישית. ובאמת, צריך לצאת לדרך עם "רב-קו" כדי לעודד אנשים לעבור לתחבורה ציבורית. האתגר שלנו הוא שכל מי שיכול ייקח אוטובוס או רכבת או מונית שירות, וזה יהיה לו קל, ונגיש וזמין, וגם לא יקר, כי להשאיר את האוטו בבית זאת המשימה שלנו כדי להצעיד את מדינת ישראל קדימה, משפט סיכום בבקשה. בשביל הסביבה, בשביל הורדת יוקר המחיה ובשביל הדורות הבאים. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים. אחרי זה עוברים להצבעה. אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אני מברך על הצעת החוק הזאת. כיושב-ראש ועדת המשנה לענייני תחבורה ציבורית, אנחנו בשנה האחרונה עושים עבודה רבה של מעקב אחרי התהליך הזה, של הכרטיס החכם, ואני רוצה לומר לכנסת שיש כאן התקדמות אמיתית. בתחילת החודש הבא נגיע למצב של אפשרות שימוש בערך צבור בכל כרטיסי ה"רב-קו", וזה דבר משמעותי. זה דבר שיאפשר לאנשים להשתמש בצורה אמיתית יותר בכסף שבעצם נמצא בכרטיס החכם שלהם. הכרטיס הזה מאפשר היום שילוב נכון וטוב של אמצעי תחבורה ציבורית: אוטובוסים, רכבות, כרטיסים משולבים, ומאפשר שילוב נכון של כרטיסי הנחה לנכים, לצעירים, לילדים, לבני-נוער ולסטודנטים. אכן, הגיע הזמן להסדיר את הסוגיה הזאת בחקיקה מסודרת, ברורה, עם עקרונות ועם גישה שקופה וכוללת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להתעכב על שתי בעיות שעדיין אינן פתורות בהצעת החוק, ואנחנו נעשה כל מאמץ לפתור אותן: מוניות השירות עדיין לא משולבות באופן מלא, גם בהצעת החוק הזאת, במערכת ה"רב-קו". מוניות השירות הן אמצעי נהדר, ביקשתי מחברי הכנסת לא לדבר במליאה. חבר הכנסת עודה, בבקשה. מי שרוצה לדבר בטלפון יצא החוצה בבקשה. תודה. מוניות השירות הן אמצעי מצוין להשלמת מערכת התחבורה הציבורית. זה אמצעי משלים. לא בכל מקום יש לנו אותו היקף צרכים שמצריך הפעלה של אוטובוס, ואז מונית השירות היא אמצעי מצוין. זה אמצעי משלים לפעמים למקומות שאוטובוסים אינם נדרשים בהם, אינם מגיעים אליהם, מתקשים להיכנס אליהם, כפרים ערביים, יישובים שהתשתיות בהם אינן טובות מספיק, מוניות שירות משלימות את המערכת בסופי-שבוע, כאשר אוטובוסים אינם פעילים. אבל מוניות השירות היום אינן חלק ממערכת ה"רב-קו", והתוצאה מאוד בעייתית. התוצאה, בסופו של דבר, היא איום על המערכת הזאת, שהיא, אדוני היושב-ראש, אחת מהמערכות של התחבורה הציבורית שאנשים הכי מרוצים ממנה, עם כל הקשיים שיש במוניות שירות, אנשים מרוצים יותר ממוניות שירות מאשר מאוטובוסים. לכן אין שום סיבה להמשיך בגישה שמשאירה את מוניות השירות בסוף. צריך לשלב את מוניות השירות באופן אינטגרלי במערכת ה"רב-קו". זאת נקודה אחת. נקודה שנייה, אני אגיד עליה רק משפט, עדיין חלק מהמחירים שלנו בתחבורה ציבורית גבוהים מדי. למשל, משפחה רוצה לנסוע יחד, אם זאת משפחה קצת יותר גדולה, זה מחיר פנטסטי. אין לנו ב"רב-קו" היום מערכות של כרטיס משפחתי שמאפשרות למשפחה לנסוע יחד וליהנות ממחיר מוזל בצורה משמעותית. על כל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, אנחנו ניאבק בדיוני הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית. אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת השימוש בכרטיס חכם בתחבורה הציבורית, התשע"ו 2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה.  בעד- 32, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק להסדרת השימוש בכרטיס חכם בתחבורה הציבורית, התשע"ו 2016, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. נא להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת מיכל רוזין. אנחנו עוברים לנושא הבא: הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה 2014, כ/594. חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש הוועדה, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, לפי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג 1993, אני מתכבד להודיע במליאת הכנסת על רצונה של ועדת החינוך, התרבות והספורט להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה 2014, שפורסמה בחוברת הצעות חוק מס' 594, אשר עברה בקריאה ראשונה בכנסת התשע-עשרה. מדובר בהצעת חוק אשר מטרתה להסדיר היבטים מסוימים ביחסים החוזיים בין אמנים בתחום המוזיקה ובין מפיקים, מוציאים לאור, אמרגנים ומנהלים אישיים, תוך צמצום פערי הכוחות וחוסר השוויון בעמדות המיקוח של הצדדים. ההצעה מבקשת להבטיח זכויות מסוימות של אמנים לעניין תקופת התקשרות בלעדית שבה אסור להם להתקשר עם גורם אחר ולעניין הטלת חובות אמון על מי שמתקשר עמם לעניין פעילותם האמנותית. בדברי ההסבר פורטו סוגיות נוספות שבהן ביקשה הוועדה לדון בהכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מודיע לחברי הכנסת, על-פי הוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, כל סיעה הרוצה בכך, או הממשלה, רשאית להציע בתוך שבועיים שדין הרציפות לא יחול על הצעת החוק. אם תוגש הצעה כזאת, תחליט הכנסת בעניין. אם לא תוגש הצעה כזאת, תחליט הכנסת בהצבעה ללא דיון על החלת דין הרציפות. הוחל דין רציפות, תמשיך הוועדה לדון בהצעת החוק, ורשאית היא לנהוג בדיונים שנתקיימו בכנסת הקודמת כאילו היו אלה דיונים שלה. זוהי הודעה בלבד, אין צורך לא בדיון ולא בהצבעה. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.  אנחנו עוברים להצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ובשיווק של הלוואה (תיקוני חקיקה), התשע"ו 2016, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה.  הצבעה? מה שהיה של ועדת החינוך, זו הודעה בלבד. אין הצבעה. מה שהיה עכשיו, לא הייתה הצבעה. מה שהיה, זה היה הודעה בלבד, בלי הצבעה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, האמת, אני ממש שמחה לעמוד כאן ולדבר על הצעת החוק שלי, לקריאה ראשונה, שתחייב את הבנקים וארגונים שמשווקים הלוואות לנסח אזהרה בעת שיווק ההלוואה הזאת. אני רוצה לומר מראש מה תהיה האזהרה, האזהרה אומרת שאי-עמידה בפירעון הלוואה עלולה לגרור חיוב בריבית פיגורים והליכי הוצאה לפועל. למה אני מתחילה מהסוף? לא נהוג להתחיל מהסוף. אני רוצה לספר, לא אגזים אם אומר על עשרות-אלפי אנשים שמתפתים לשיווק האגרסיבי של הבנקים ושל חברות אחרות שמציעים הלוואות. עכשיו, לאנשים במצוקה, מצוקה קשה, הפיתוי לקחת הלוואה הוא כל כך כל כך גדול, ואנשים לוקחים הלוואות, והרבה מאוד פעמים הם מוצאים את עצמם לא מסוגלים לעמוד בהחזר ההלוואות ובריביות שמצטברות, ואז הם צריכים לשלם קנסות, והוצאות משפטיות, ועיקול, והוצאה לפועל, והיחידים שהרוויחו מהדבר הזה בכל מקרה היו גם החברות וגם הבנקים, כי כשהבנקים והחברות משווקים הלוואות הם לא מספרים כמה זה מסוכן כשאי-אפשר להחזיר את אותן הלוואות. אני רוצה לומר, אני לא נגד מתן הלוואות. מתן הלוואות זה דבר חשוב, זה מאפשר לאנשים להסתדר. אבל גם הבנקים לא בודקים מראש את היכולת של הלווים לעמוד בתנאי ההלוואה. זה מפתה, בואו נשווק לאנשים הלוואות, אנחנו מכירים את זה, כל אחד מאתנו מקבל מסרון, מקבל ווטסאפ, מקבל במייל, אתה פותח את הרדיו, פרסומת להלוואה, אתה פותח טלוויזיה, פרסומת להלוואה. אתה לא יכול לברוח מזה. אתה סוגר אחד, אתה נופל על האחר. אני רוצה ליידע את המליאה שהחוב הכולל של משקי-בית, זה נתון מאוד חשוב, בשנת 2015, הייתי אומרת, שבר כל שיא, 475 מיליארד שקלים. זה החוב הכולל של משקי-הבית בישראל. תחשבו כמה אנשים שממילא היה קשה להם להחזיר הלוואה לא יכולים להחזיר את ההלוואה עכשיו. שמעתי בדיון בוועדת הכלכלה, שניהל חבר הכנסת יעקב פרי, נציגים של ארגונים, גם ארגון "פעמונים" וגם ארגון "ידיד". נציגי הארגונים סיפרו כמה משפחות מגיעות אליהם כי אין להן היכולת הזו לפרוע את ההלוואה. הפיתוי קל, הכול נראה נוצץ. הם לא יכולים לפרוע את ההלוואה. השיווק הוא שיווק אגרסיבי. ולכן, חברי חברי הכנסת, אנחנו החלטנו לחייב את אותם משווקים אגרסיביים, את הבנקים, את אותן חברות, שמפרסמים שיווק אגרסיבי, אנחנו מחייבים אותם, על דעת הפיקוח על הבנקים, המפקחת על הבנקים, על דעת האוצר ומשרד הכלכלה, לפרסם אזהרה, שכל אחד כזה ידע שהוא מפרסם אזהרה. והאזהרה הזו אומרת, אני חוזרת על הציטוט, שאותו בן-אדם שלוקח הלוואה ידע שאי-עמידה בפירעון ההלוואה עלולה לגרור חיוב בריבית פיגורים והליכי הוצאה לפועל. אני חושבת שכשאומרים את זה לבן-אדם, לא כשזה באותיות הקטנות, כשהוא בא לקחת הלוואה ואותו פקיד בבנק או אותו מישהו באחת החברות שאני לא רוצה לנקוב בשמן, אומרים לו: תדע לך, אתה תקבל הלוואה, אבל אם לא תוכל להחזיר אותה אתה עלול לשלם קנסות, פיגורים, להגיע למצב של הוצאה לפועל, אני חושבת שהמסר הזה הוא מסר חשוב. זה מסר שמאפשר לעמוד מול המניפולציות, הייתי אומרת, של המשווקים של ההלוואות, החוק מחייב לתת משהו כתוב? החוק מחייב, כן. החוק מחייב לפרסם אזהרה כתובה שאומרת לאותם לווים, בעצם מה שאנחנו רוצים להגיד: אל תתפתו למניפולציות של המשווקים האגרסיביים. תדעו שיש בזה קושי. זה נתון בלתי מתקבל על הדעת שאנשים נכנסים למשבר כל כך גדול בגלל חוסר יכולת בעצם להחזיר את ההלוואה.  אני קוראת לכם, חברי, לתמוך בהצעה. ההצעה הזו זוכה לתמיכה ממשלתית. תודה רבה. תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. חברת הכנסת מירב בן ארי. שלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, כנסת נכבדה, אני כמובן תומכת בהצעת החוק של חברת הכנסת גלאון. זו הצעה חשובה, הצעה נכונה, ואני שמחה לתמוך בה.  אני רוצה לדבר על משהו אחר שמטריד אותי כבר חודש בערך. ביום שלישי בשבוע הבא יתקיים כאן יום החיילת. זה ב-12 ביולי, יום שלישי, הכנסת תציין. יגיעו לכאן חיילות מכל היחידות.  כן. חילות צה"ל. חילות צה"ל. יהיו דיונים בחלק מהוועדות, וכמובן במליאת הכנסת, חברי כנסת ינאמו נאומים חשובים. אני כבר יותר מחודש פונה ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, מבקשת לקיים דיון בנושא חיילות צה"ל בוועדה לקידום מעמד האישה. לא נראה לי שיש דבר יותר מתאים ביום החיילת, לא יום צה"ל, יום החיילת, מלקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה. אני פונה עם המלצות לנושאים ליושבת-ראש, עם המלצה ליושבת-ראש שאני גם אחליף אותה כחברה בוועדה כי הרי זה לא באג'נדה שלה, חיילות צה"ל. אני רוצה להגיד לכם, חברי וחברותי חברי הכנסת, כל הניסיונות שלי נכשלו. את צודקת, את צודקת. אין הרבה פעמים שאני מודה: אני נכשלתי. כל הניסיונות נכשלו. לא יהיה דיון ביום החיילת בוועדה לקידום מעמד האישה, וזו תעודת עניות לכנסת הזאת. זו תעודת עניות לוועדה לקידום מעמד האישה.  יושבת-ראש של הוועדה. סליחה? יש מספיק נשים פה, אין. לא אני, לא חברת הכנסת לביא, לא חברת הכנסת שולי מועלם, ששלושתנו השתתפנו בזה, לא קיבלנו את המינוי. אני רוצה להגיד לכם שיש כאן חברי כנסת שמנהלים ועדות, והרבה פעמים הנושאים שמגיעים אליהם אינם באג'נדה שלהם. היה צריך לפנות ליושב-ראש הכנסת. פניתי, חברת הכנסת איילת נחמיאס, חברתי. תאמיני לי, פניתי. פניתי לכולם. אפילו גם חברת הכנסת פלוסקוב אמרה לי שהיא תתערב. פניתי לשרת המשפטים. איך יכול להיות שכנסת ישראל ביום החיילת לא עושה דיון בוועדה לקידום מעמד האישה? ותאמינו לי, לא ביקשתי נושא מיליטנטי. ביקשתי לדבר על גיוס חג"מ, חיילות גיוס מיוחד, שכל שנה משום מה היקף הגיוס שלהן יורד ב-10%. וכמו שכולם יודעים, בטח חבר הכנסת כהן, ההיקף של הנוער והנערות בסיכון לא יורד, אלא גדל. אבל החג"מ יורד.  אז אם למישהו מכם יש פתרונים, פתרונות, אנחנו נטפל בזה. אז אני אומרת לך שהנושא, נא לסכם. בבקשה. אני אגיד מילה אחרונה כי זה חשוב, אדוני היושב-ראש. אני אגיד לך מה הפתרון שהוצע, לקיים דיון מתישהו, ביום אחר. אתה יודע מה? זה לא מכובד. לא מכובד. בושה לנו, בושה לכנסת.  את זה בוועדת הפנים על אפה וחמתה. תודה רבה. ועדת הפנים זה לא הוועדה לקידום מעמד האישה, וגם ברווחה, אז מה?  חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, היום אני מבין שאנחנו בהצעת החוק לפני האחרונה אז מגיע לנו חג שמח ורמדאן כרים. חג שמח. חג שמח. אני רוצה, לשם שינוי, מירב, להתייחס להצעת החוק באופן ספציפי. זהבה, כל הצעת חוק של מרצ גורמת לנו להתרגשות, הצעת חוק שהיא בדרכה לעבור. אומנם לא אותה התרגשות שבאפריקה, ביבשת השחורה, לרגל ביקור ראש הממשלה, אבל התרגשות ישְנה. תראו, חברים, הצעת החוק הזאת כל כך חשובה, ואני חושב ושואל את עצמי למה לא חשבו עליה קודם. למה לא חשבו עליה קודם? הרי הבנקים שבאים למכור כסף, להציע כסף, מדד ההצלחה של הבנקים, נמדד איך? כמה, מה אחוז החדירה לחשבונות של הלקוחות? יש לי בבנק 5,000 חשבונות לקוחות, מנהל הסניף וצוות העובדים נמדדים עד כמה הצליחו למכור הלוואות ללקוחות של הבנק. תראה מה זה מדד ההצלחה. לא משנה, מכרת, צריך, לא צריך. השיווק האגרסיבי שמפעילים הוא מדד ההצלחה של הבנק, ועם מצב כזה אנחנו צריכים להתמודד, להציף את המשק בכסף. משק-הבית צריך כסף או לא צריך, העיקר לדחוף לו, לדחוס, לדחוס. זה מנגנון שיביא לצמיחה.  ואני מכיר משפחות רבות ואזרחים רבים שנאלצו לקחת את ההלוואה עם האותיות הקטנות בכל מיני סיטואציות: קח, קח, שיהיה לך, שיהיה לך, והיום מתמודדים עם מצב שהוא בלתי,  במסגרת האשראי, ומציעים להם הלוואות למחזר את ההלוואות. זו הסכנה הגדולה. וזה בין היתר. אני אתן לך דוגמה. נגיד, באה אלי מישהי לפני כמה חודשים, זקנה שמקבלת קצבה מהביטוח הלאומי. הלכה לבנק למשוך כסף. אז הפקיד אומר לה: אין לך כסף בחשבון, את לא יכולה למשוך. יש לך רק 400 שקל. אבל מה? אפשר לתת לך הלוואה של 10,000 שקל. מה, תיתן לי 10,000 שקל? כן, ניתֵן לך 10,000 שקל. אומרת: תן לי. אז, ואללה, הוציא את הטפסים, חתמה על האותיות. מה חתמה, מה לא חתמה, היא לא יודעת, מבוגרת, בת 68, וקיבלה 10,000 שקל, הלכה הביתה מבסוטית. והפקיד עשה את שלו, הכנסתי עוד חשבון למערכת החדירה. משפט סיכום, בבקשה. לשם כך, הצעת חוק חשובה, מבורכת, ואני תומך בה. תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות. בבקשה. אני מבקש מכל חברי הכנסת לא לדבר בטלפון במליאה. תגיד לי, חבל על הזמן. תודה רבה. חבר הכנסת כבל, תודה רבה. תודה רבה. למדתי ממך בוועדת הכלכלה, לא מדברים בטלפון. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפעמים אדם ניגש לשולחן ומוצא אוצר. אני שיבחתי קודם את הרעיון הזה להביא את חוק הכרטיס החכם לכנסת, ומה אני מוצא בתוכו? את החוק שאני הגשתי, אדוני היושב-ראש: "משרד התחבורה והבטיחות בדרכים יקים מרכז שירות שיופעל על-ידו או על-ידי מי מטעמו ויבצע את הפעולות המנויות להלן, כולן או מקצתן: סליקה, הנפקת כרטיסים חכמים, טעינת הסדרי נסיעה, בקרה על ביצוע פעולות הנפקה, איסוף מידע, מתן שירות לציבור המשתמשים בכרטיסים החכמים" ממש מילה במילה כמו הצעת החוק שלי. אז אני ממש מודה לממשלה שהם עשו לי את העבודה. אגב, עם חברי הכנסת יש כזה מין נוהל, שחבר כנסת צריך לציין שמישהו כבר הציע את זה קודם. אבל הממשלה לא חייבת, וזה בסדר גמור מבחינתי, היא עשתה לי שירות טוב. מה שאנחנו צריכים באמת הוא שלא יהיה מצב שכל אזרח יצטרך לרוץ לכל חברה בנפרד כשהוא מאבד כרטיס ולהתחשבן מה מגיע לו חזרה ו��ה הוא מקבל, אלא שמשרד התחבורה ינפיק. אחד הדברים שביקשתי, ואני מקווה שזה בחוק הזה, ואם לא, אנחנו נוסיף את זה, שגם משרד התחבורה יעמיד דוכנים ומכונות שאנשים יוכלו למלא את הכרטיס. לא יעמדו ליד הנהג אנשים, להתחיל לשאול אותו, לענות לו, בינתיים אנשים מחכים בתור, המכוניות מאחוריו זוחלות ונהיה פקק תנועה עד הכיכר או עד הרמזור. צריך להיות כמו שיש בתחנת הרכבת הקלה, בחוץ, מכשירים כמו בנקט או דברים כאלה, ויוכל אדם לגשת ולרכוש. מכשיר אוטומטי, יכול לרכוש את הכרטיס, למלא אותו ולדעת כמה יש לו. אותו דבר משרד התחבורה, הוא זה שצריך לעשות את זה בשביל כל החברות, להתחשבן אתן, וזה חייב להיות משהו מרכזי. גם בדברי ההסבר, אדוני היושב-ראש, אני לא אקח יותר מהזמן המגיע לי, נאמר שמשרד התחבורה יקים את המרכז הזה כדי שהנוסעים והתחבורה הציבורית וגם המדינה יוכלו ליהנות מסליקת ההכנסות בצורה מסודרת ואיסוף וניהול של המידע המועבר בעקבות הנפקת הכרטיסים לפי ההוראות שייקבעו לפי סעיף 12 להצעת החוק. יש לי עוד משהו חשוב מאוד, על-ידי המכונות האלה ומרכז השירות הזה, משרד התחבורה ידע כמה אנשים נוסעים בקווים האלה, כמה צריך לתגבר בתחנות האלה, איזה שעות עמוסות, איזה קווים פחות חשובים. את כל הדברים האלה אפשר לעשות במרכז השירות הממוחשב. אני מברך את הממשלה על הדבר הזה ורוצה שהצעת החוק שלי תועבר, בעזרת השם, גם לוועדת הכלכלה, כדי שנוכל לשלב אותם, את כל הסעיפים שרציתי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. שלוש דקות. בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אשתדל לדבר קצר משלוש דקות. אני רוצה לומר משהו בעניין החוק הזה. אני חושבת שהוא מאוד מאוד חשוב, בין היתר כי אנשים לוקחים על עצמם נטל של הלוואות ואשראי מבלי לדעת מה הם בעצם נוטלים על עצמם. אני קורבן למה שאנחנו לא מזמן חוקקנו כאן, חוק "איקיוטק". אני מקבלת באמת אחת ליום סמ"ס מאיזה מספר על הצעה להלוואה. אנחנו כמובן מצפים מהבנקים, ואני גם חושבת שהם משתדלים, הם עדיין לא מיושרים לגמרי לפי מה שאנחנו היינו רוצים לראות, אבל אנחנו מצפים מהם לנהוג בצורה שונה ובצורה אחראית. בשבוע שעבר קיימנו, חברת הכנסת יעל גרמן, חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת אילן גילאון, חבר הכנסת מיקי לוי השתתף בדיון, דיון בנושא מאוד מאוד בעייתי, בכך שפקידי בנק קונים דירות של חייבים שבהם הם מטפלים בזמן שהחייבים אינם יכולים עוד לעמוד בעול התשלומים. אני חושבת, נכון, יעל? אנחנו היינו מזועזעים מהדבר הזה. זה עלה בתחקיר של מתן חודורוב בערוץ 10. הרבה דברים אנחנו רואים ואנחנו ככה עומדים משתאים אל מול האי-צדק החברתי. זה ניגוד עניינים מהבוטים והקשים שאני נתקלתי בהם. אנחנו כבר, למעשה בימים אלה, משלימים הצעת חוק, וחבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים גפני, גם התגייס למהלך הזה. לא יכול להיות שיתקיימו ניגודי עניינים כאלה במצבים הכי רגישים שאנשים נמצאים בהם. היו אנשים בדיון הזה שהדירות נלקחו מהם ונרכשו על-ידי פקידי הבנק שטיפלו בדירות הללו. זה דבר קשה, לא צודק ואסור שיקרה, וקשור גם לתרבות ארגונית שעליה אנחנו פחות שולטים, ובזה אני קוראת לבנקים לעשות סדר. תודה רבה. מידע פנימי, תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן, חבר הכנסת יחיאל חילק בר, חבר הכנסת אורן אסף חזן. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש גברתי השרה, כנסת נכבדה, ראשית, אני מברך על החוק. צריך גם להוסיף שם בהערת אזהרה, חוץ מר��בית פיגורים, יכולות להיות גם מכות בסמטה אפלה. אבל בואו נהיה רגע רציניים. תראו, אני רוצה רגע לסטות מהנושא ולספר לכם, למי שלא צפה בחדשות בערוץ הראשון ביום שישי בערב, סיפור מזעזע. בתוך מדינת ישראל, בעיר טייבה, עיר שאמורה, לכאורה, להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, העומד בראש העיר, עורך-דין שוואוואע מסארווה, אני מקווה שאני אומר את השם שלו נכון, מנצור. שועאע. השם לא רלוונטי, הדברים שנאמרו חמורים מאוד. אני רוצה להקריא לכם, ואתם יודעים, אני לא נוהג לעלות עם דפים לדוכן, אבל אני אחרוג ממנהגי כדי לא לשגות באמירות. מקצת מהציטוטים של ראש עיר במדינת ישראל: "כששלטו הזרים בטייבה" על הזרים אנחנו מדברים כאשר היו שבעה ראשי עיר בוועדה קרואה בעיר טייבה, יהודים ישראלים שלקחו את טייבה ממקום נמוך ושיפרו את העיר, "כששלטו הזרים בטייבה, הם ניסו להביא אותנו למחוזות שאף אחד לא חשב עליהם קודם. כששלטו הזרים בטייבה, הם רצו ללמד את מורשת ז'בוטינסקי. הם רצו להפקיר את דת האסלאם. הם רצו להפקיר את ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, את מחמוד דרוויש ואת יאסר ערפאת, את המנהיגות הערבית הפלסטינית". אני מדבר על ראש עיר בעיר ישראלית במדינת ישראל. "אני" ככה הוא אומר, "אני רוצה להעצים את הזהות הפלסטינית בתוך העיר הזאת". בעיר טייבה, בחדר ראש העיר, ראש העיר שישב לפניו, ראש הוועדה הקרואה אריק ברמי, בחדרו היו תמונות של נשיא המדינה, של ראש הממשלה, סמלי המדינה, כמתבקש. היה דגל ישראל, והיה גם דגל ישראל מעל בניין העירייה, כפי שקבוע בחוק. הדבר הראשון שבחר לעשות ראש עיר מכהן, שמנסה לבדל את העיר טייבה ממדינת ישראל, היה להעלים את כל הסמלים האלה. לזרוק את דגל ישראל לפח, להסיר אותו מעל בניין העירייה. אחרי זה אנחנו מתפלאים שאנחנו שומעים כאלה אמירות כאן מעל הדוכן מאלה שרואים עצמם נציגי הרשות הפלסטינית בכנסת? אני רוצה להמשיך, אני רוצה להמשיך: אנחנו בטייבה, הם השקיעו כל כך הרבה כסף באבטחה, שאפילו לשרים לא משקיעים ככה. הוא שוכח לציין שבעיר טייבה יש יותר כלי נשק ממה שיש לצבא כולו, יואו. מצבורים של נשק בלתי חוקי. אתה יודע מה הבעיה שלנו, חבר הכנסת נחמן שי? הזלזול שלך. כי הזלזול שלך במציאות מוביל אותנו לתמונות שראינו פה רק לפני שבוע. עצימת העיניים שלכם מול הנשק הבלתי-חוקי במגזר הערבי מובילה אותנו לכאן. אני מסיים ומסכם במשפט אחד. חברים, הדברים האלה חמורים. מי שרואה עצמו ראש עיר במדינת ישראל, בעיר ישראלית, אמור להכיר קודם כול במדינה ולא באויביה. אני קורא לחברי מהשמאל ומהימין להצטרף אלי כדי למגר את התופעה המכוערת הזאת. תודה, חבר הכנסת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים. נא לצלצל, אנחנו מצביעים אחרי זה. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, זאת הצעת חוק ראויה, חשובה, טובה. ברכות לחברת הכנסת גלאון, שאכן נחלצת לעזרת האזרחים ביחסים שלהם מול הבנקים ומול המלווים. אבל כשאנחנו מדברים על בנקים, עמיתי חברי הכנסת, ביום שבו מורשע מר דנקנר, אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לדבר לא על הבעיה הקטנה של העבירה של מר דנקנר שבה הוא הורשע היום, אלא על הבעיה הגדולה יותר של השיטה שדרכה הוא התעשר. אין טוב, אדוני היושב-ראש, מלהביא כאן דברים בשם אומרם או בשם אומרתם. אני רוצה להקריא לכם קטעים מנאומה של חברת הכנסת תמר גוז'נסקי בכנסת בשנת 2002. אלה הדברים: "כאשר הייתה הפרטה של ��נק הפועלים בעיקר שתי משפחות רכשו את הבנק, משפחת אריסון ומשפט דנקנר. איך הם מימנו את רכישת בנק הפועלים? יש להם מיליארדים פנויים בבנק? לא. הם הלכו ולקחו הלוואה מבנק לאומי. איך פורעים את ההלוואה מבנק לאומי? מהרווחים של בנק הפועלים. במילים אחרות, הם לא השקיעו שום דבר מכספם. הם לקחו את ההון הציבורי ודרכו, בעזרת מנוף, הכניסו לעצמם לכיס ובסופו של דבר הם יהיו, הם היו, הם הפכו, לבעלי בנק הפועלים בזכות ההלוואות של בנק לאומי. משפחת דנקנר", אומרת חברת הכנסת גוז'נסקי ב-2002, "התקשתה לפרוע את ההלוואה. מסתבר שהרווחים של בנק הפועלים לא מספיק גדולים. אז מה עושים? מחפשים קונה לחלק מהעסקים שלהם. מצאו קונה, הוא מוכן להשקיע 80 מיליון דולר. נחמד? נחמד. אבל האיש אומר: רגע, 80 מיליון דולר, מאיפה אני משיג 80 מיליון דולר? גם הוא הולך לבנק לאומי שייתנו לו כסף לרכוש עוד פעם את המניות. אני שואלת אתכם", אומרת אז חברת הכנסת גוז'נסקי, "כמה תושבי שכונות אתם מכירים שיקבלו לא 80 מיליון שקלים אלא 80,000 שקלים הלוואה מהבנק?". עמיתי חברי הכנסת, כאן נמצאת הבעיה. הבעיה הגדולה שאנחנו צריכים לטפל בה היא בעיית השיטה שבה מי שיש לו כסף כביכול יכול להשתמש בכסף ציבורי, יכול למנף כסף ציבורי כדי להפוך מסתם עשיר למיליונר ולמיליארדר. את הדבר הזה, עמיתי חברי הכנסת, צריך לעצור. את השיטה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, צריך להפסיק. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ובשיווק של הלוואה (תיקוני חקיקה), התשע"ו 2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. בעד, 30, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכלכלה. הודעה לסגן מזכירת הכנסת. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעקב פרי, מירב בן ארי, יהודה גליק, איציק שמולי, טלב אבו עראר ומשה גפני בנושא: סכנת סגירה של בתי-אבות סיעודיים עקב אי-עמידה בתוכנית חדשה של משרד הבריאות ומחסור בעובדים סיעודיים בבתי-אבות. תודה. אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל) (תיקון מס' 17) (איסור זיקה בין עמלת הפצה לדמי ניהול), התשע"ו 2016, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה. נושא אחרון.  רגע, רגע, יש פה עוד מציעים. יש פה עוד, מישהו צריך להציג את הצעת החוק, מישהו שחתום על הצעת החוק. אז אני יכולה לעלות במקומו? לא, לא, מיכל, אני לא יכול להתחיל בדיון לפני שמציגים את הצעת החוק. מיכל בירן, בבקשה. מיקי בא. מיקי בא? בבקשה לדבר. עשר דקות, בבקשה. טוב, אוה, הנה. לא, לא, את יכולה להמשיך. לא, לא, לא, חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה. יאללה, יאללה, עוד לא התחלתי. מיקי, לא התחלתי. אם את יורדת אני אתן לו שלוש דקות. שלוש דקות, בבקשה. סבבה. שלוש דקות זה מספיק. אתה רוצה שאדבר יותר? בבקשה, שלוש דקות. חברי הכנסת, ברגע שעולים לכאן, נא לכבד את הכנסת. מציגים את החוק, ואחרי זה יורדים. אני אפשרתי לךְ לעלות בשמו. אני לא יכול להקריא את השם שלך, להפעיל את השעון, ואחרי זה את תרדי. קיבלת ממני עשר דקות, תציגי את החוק. תודה רבה. אני  היא סבלה מסימפטום פרגון יתר. חבר הכנסת מיקי זוהר, יש לך שלוש דקות.  עכשיו, אשמה? פעם ראשונה מעל בימת הכנסת אתם רואים פרגון מהשמאל לימין, בבקשה.  וגם עם זה אי-אפשר להתמודד? באמת, חברי.  אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתנצל שלא יכולתי להיות כאן ממש באותו רגע. רצתי לכאן, וכמו שאתם שומעים אני עדיין מתנשף. אני רק רוצה להסביר בקצרה את מהות החוק, והיא מאוד מאוד פשוטה. הרעיון הוא להפריד את העמלות של הסוכנים מדמי הניהול. דמי הניהול היום, לצערנו הרב, נקבעים במידת הרצון של אותו סוכן ביטוח להרוויח יותר כסף, מאחר שדמי הניהול תלויים בנושא הזה. לכן אנחנו מבקשים להפריד את התגמול של הסוכנים מדמי הניהול. המטרה היא פשוטה: כך נוכל לעזור לסוכן לתת שירות טוב יותר לאזרח ולכוון למטרות האזרח ולא למטרות הכלכליות האישיות שלו. אני סמוך ובטוח שהכנסת תמצא את זה כמשהו נכון וחיובי. אני רוצה לברך בהזדמנות זאת את שותפי לדרך. חברת הכנסת מיכל בירן, תודה רבה על שיתוף הפעולה, ותודה רבה גם על הפרגון. אני מוסיף לך זמן, אתה יכול לדבר. לא, לא, אני לא רוצה. שלום, חבר הכנסת מיקי זוהר. שלום, שלום. אני רק רוצה לומר שזה חוק נכון בסדרה גדולה של חוקים שבסופו של דבר נועדה להיטיב עם אזרחי ישראל. תודה רבה. תודה רבה. מירב בן ארי, חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חבר הכנסת נחמן שי, חברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. לא יותר משלוש דקות. אני זריזה. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים היום במצב אבסורדי שבו חברות הביטוח משתמשות בסוכני הביטוח כבשר תותחים. הן משתמשות בהם ומתגמלות אותם בכסף על זה שהם דופקים את המבוטחים. מה זאת אומרת? מגיע סוכן ביטוח, מחתים מישהו על קרן פנסיה בדמי ניהול נמוכים וחברת הביטוח משלמת לו אפס שקלים. לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שזה מתמרץ את סוכני הביטוח למכור דווקא פוליסות בדמי ניהול גבוהים, שזה הפוך לחלוטין מהאינטרס הציבורי. כל מה שהצעת החוק הזאת אומרת בצורה אלגנטית, לא תוכל חברת ביטוח לתגמל את סוכני הביטוח לפי כמה הם דופקים את המבוטחים, ובזאת תאפשר לסוכני הביטוח לחזור למקום שאמור להיות להם, וזה לעמוד לצדם של המבוטחים בניסיון להשיג גם את העסקה הכי טובה, וגם אחר כך לתבוע את זכויותיהם מחברות הביטוח. אז תודה רבה לחברי הכנסת מיקי זוהר, נורית קורן, רועי פולקמן ועמר בר-לב, כמובן חברי ושותף לשדולה לפנסיה הוגנת, ויחד נצליח, אורן חזן, כמעט שכחתי, מצטערת,  איך אתם שוכחים אותי כאן?  ויחד נצליח להעביר את הצעת החוק הזאת עד סוף התהליך. תודה רבה. נראה לי שאני, חברת הכנסת מיכל רוזין, עאידה תומא סלימאן, חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת ישראל אייכלר, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חברת הכנסת נורית קורן, שלוש דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כולם, גם אני שותפה להצעת החוק הזאת, שרוצה להפריד את עמלת הניהול מקרן הפנסיה שאנחנו עושים. אני רוצה לומר לכם שזה מאוד חשוב, כי אנחנו, חשוב לנו לשמור על סוכני הביטוח, מכיוון שהם לפעמים מסייעים למבוטחים לקבל את דמי הביטוח שהם שילמו כל החיים שלהם בעת קרות אירוע. ולכן חשוב שיהיו סוכני ביטוח, ושחברות הביטוח לא יתעמרו בסוכני הביטוח, וזה כולל גם את המפקחת על הביטוח. אני רוצה לספר לכם על כך שהיום, בעצם, המפקחת על הביטוח ביטלה את כל כתבי השירות בנושא ביטוחי בריאות, והיא מזיקה ל-300,000 אנשים עם מוגבלות, והיא לא עושה טובה, היא רק מזיקה, וגם כל מי שעוסק בנושא של ביטוח בריאות עמד על כך שהמפקחת על הביטוח פגעה קשות במבוטחים בביטוח רפואי, מכיוון שזה נקבע לשנתיים, ואנשים מבוגרים יצטרכו אחרי שנתיים להישאר באותה חברת ביטוח, ולא לעבור לחברה אחרת, שהמחיר בה יהיה נמוך יותר, מכיוון שהם יצטרכו לעשות בדיקות רפואיות. ולכן, חשוב מאוד שהמפקחת תתחיל לפקח על חברות הביטוח. אני רוצה לומר לכם, אומנם זה לא קשור לנאום, אבל אני רוצה להביע תנחומים למשפחת אריאל. אני הייתי ביום חמישי בביקור בהר-חברון, וכששמעתי על הפיגוע, אני ידעתי שזה קרוב מאוד לבני משפחתי. ההורים שלי גרים על הגבעה, גבעת-החרסינה, לא רחוק, אולי 100 150 מטר ממקום הפיגוע. אני עזבתי את כל מה שתכננתי לעשות והלכתי להורים המסכנים. לאבד ילדה בת 13, ולראות את בני המשפחה, את הסבתא, את ההורים, הם היו חזקים, הם עוד לא עיכלו את מה שקרה. הסבתא אמרה לי: אני הייתי ברגעים האחרונים עם הנכדה שלי בבית-החולים. הטרוריסט בן העוולה בא בכוונה להרוג אותה משום שהיא יהודייה. הוא דקר אותה 50 דקירות, הוא לא השאיר לה שום סיכוי לחיות. ועל כך אני רוצה לומר לכם שאני שמעתי שאומרים שאם בקריית-ארבע יש פיגוע, אז אדם שם אפשר לרצוח, ההורים שלה אשמים. אני רוצה לומר לכם, כל עוד הממשלה החליטה בזמנה להביא את התושבים לקריית-ארבע, ורבין עמד בראשה, זו ממשלה, רבין הביא את האנשים, זו עדיין מדינת ישראל, וצריך לגנות כל פשע נתעב מסוג זה שנעשה, וגם ביום שישי, הקורבן שנפל, יהי רצון שלא יהיו יותר קורבנות. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן. שלוש דקות. בבקשה. תן לי בונוס, כשאחרים לא מדברים. תן לי בונוס. שלוש דקות. בבקשה. אני אעשה את זה בספיד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שלומכם? אורחים ביציע. תראו, הכול מתקשר היום לכול. לפני כשבוע עמדנו פה, אני, חברי הטוב מיקי רוזנטל, חבר הכנסת, חברת הכנסת מהחניון, עמדנו כאן, ושאלנו את סגן שר האוצר, שאלנו שאלה קשה, שאלנו: מה קורה בחברת "ענבל"? מה קורה שם? עכשיו הפסדת.  למה את מחייכת? אל תפריעי לי, למה את מחייכת? היא צודקת, אדוני היושב-ראש, בוא בוא, מה, היא לא ביקרה בחניון? זה לא יפה. היא ביקרה בחניון. בסדר? לך. תחזור בך.  אז בואו, אני, תודה רבה, חברי הכנסת. אני לא חוזר בי. תודה רבה.  שיחזור בו. אדוני, אני סופר את הזמן שאני לא מדבר, אתה תאריך לי. אני לא מדבר.  אורן, מיותר. אחרי שכל המטיפים פה הטיפו, לא, יש דרכים אחרות, הוא אמר, אתם יודעים מה מטריד אותי, איתן? אתה יודע מה מטריד אותי? שיש לך דברים הרבה יותר חשובים לטפל בהם, למשל, מחר אצלך בוועדה יש דיון על רשות השידור, ואתה אמור ללוות את הוועדה וללוות את עובדי רשות השידור. במה אתה מתעסק, להטיף לי מוסר על ההיא מהחניון? לך.  להטיף לי מוסר על ההיא מהחניון? אני לא שכחתי מה קרה שם. אתה רוצה שאני אגלה לך סוד? כל מדינת ישראל לא שכחה מה קרה שם. הגזמת זה לא לעניין,  תירגע. אז בואו, בואו, אני עזבתי, אין פה, אורן, זה לא, אני מבקש, אדוני היושב-ראש, הזמן הוא חשוב. אתה מנהל דו-שיח. בבקשה, יש לך שלוש דקות. אתה החלטת לנהל דו-שיח. בבקשה.  לא, אדוני היושב-ראש, לא מגיעות לו שלוש דקות, הוא צריך קודם כול להתנצל, אדוני היושב-ראש, זה סתם מיותר. על הביטויים שלך. אתה, תודה רבה. חברי חברי הכנסת, לא תהיה פה התנצלות. שלך, אורן, זה זלזול בחברת כנסת. אוה, אני התנהגתי ככה? אני אשם?  מהחניון.  איבדה את זה, נו, מה לעשות. תבקש סליחה וזהו. תקשיב, לא, לא יקרה. אתם יודעים שכשאני חושב או נוטה לחשוב, אולי אני טועה, או זה, אז אני בוחר להרשות לעצמי להתנצל. אני לא מתבייש להתנצל, אבל במקרה זה, לא יקרה. בואו נחזור לעיקר, והעיקר הוא דבר אחד. עמדנו פה לפני שבוע ושאלנו את משרד האוצר מה קורה בחברת "ענבל", מה קורה במציאות שבה כספים נשפכים לפח, ועד לרגע זה, ועד לרגע זה, שום חקירה לא נפתחה. שום בדיקה לא קרתה.  מה קרה, חברת הכנסת פלוסקוב, חסרה לך כותרות אז את יוצאת החוצה? מה קרה? הן צודקות, הן צודקות. לא. חסרות לךְ כותרות?  הן צודקות. אתה לא, הכול בסדר. זה מיותר. זה מיותר לחלוטין. תחזור בך.   לא שומע אותך. זה מיותר לחלוטין. השעון, אתה מנהל דו-שיח. אתה החלטת לנהל דו-שיח. בבקשה.  משפט סיכום, בבקשה.  לא יקרה, לא יקרה. משפט סיכום, בבקשה. במשפט סיכום אחד אני אגיד: הגיע הזמן שאנחנו נגדל פה קצת אומץ, ונעמוד על שלנו כחברי כנסת, ולא ניתן לפקידים, תודה רבה.  ולנציגי ממשלה לנהל את המדינה, תודה רבה. כי כאשר אבדנו אבדנו. תודה. תודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה. חבר הכנסת דב חנין. אני ביקשתי מחברי הכנסת לא לדבר בפלאפון במליאה. חבר הכנסת מיקי לוי.  לא מתנהגים ככה. הוא רוצה שייתנו לו כבוד, צריך לתת כבוד לאחרים. אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, החוק שבפנינו עוסק בפיקוח על שירותים פיננסיים, ואני לגמרי בעד פיקוח על שירותים פיננסיים. אבל השאלה של פיקוח על שירותים פיננסיים צריכה להתחיל מהפיקוח הגדול על השירותים הפיננסיים ועל המערכת הפיננסית שלנו. ואני רוצה להביא בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, דווקא היום, ביום שבו הורשע מר דנקנר ואולי גם יישלח לכלא, דברים שאמרה בשנת 2003 חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי. היא דיברה על העסקאות הממונפות של בני משפחת דנקנר, אותן הלוואות מהציבור באשראי בנקאי שהם פרעו בעזרת הרווחים של החברות שהם קנו. העסקאות הממונפות האלה, עמיתי חברי הכנסת, זו שיטה שהתפתחה בישראל בעיקר בשנות ה-90, והיו כאלה שהפכו אותה ממש לאמנות. עמיתי חברי הכנסת, אומרת חברת הכנסת גוז'נסקי אז: "את ההלוואות לעסקאות מקבלים המיליארדרים בתנאים של מיליארדרים: אין צורך בערבויות, ואם לא פורעים את ההלוואה בזמן, אין אפשרות לתבוע מהלווה המיליארדר רכוש אחר. בסופו של דבר, בתנאים של משבר כלכלי, גם עסקים של הגדולים נפגעים, ובעלי ההון אינם יכולים להחזיר את ההלוואות, הם עלולים לצבור חובות של מאות מיליונים, ואפילו מיליארדים. החובות מצטברים, ובסופו של דבר הבנק מחויב למחוק את ההלוואה, שהרי לפי הוראות המפקח על הבנקים, הבנק חייב להודות שהוא פשוט הפסיד את הכסף". כך אומרת חברת הכנסת גוז'נסקי בשנת 2003. בשנת 2001 הבנקים מחקו מהרווח הנקי שלהם 4 מיליארד שקלים, ונשארו בידיהם רווחים של 2 מיליארד שקלים. בשנת 2002 הבנקים מחקו כבר 7 מיליארד שקלים של הלוואות אבודות למיליארדרים מהסוגים השונים, ונשאר להם רווח נקי של מיליארד שקלים. איך מצליח הבנק למחוק חובות כאלה עצומים בלי להתמוטט? הוא שואב יותר מהאזרחים. ולשם כך, למשל, הוא גובה מהציבור ריבית גבוהה יותר. עמיתי חברי הכנסת, כך עובדת השיטה. השיטה הזאת לא הסתיימה ולא מסתיימת בהרשעתו של מר דנקנר היום בהרצת מניות. את השיטה הזאת, שבה הבנקים עובדים לטובת מיליארדרים ומיליארדרים עובדים לטובת הבנקים, ואלה ואלה שואבים את הכסף מציבור האזרחים, נא לסכם. את השיטה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חייבים לסיים. תודה רבה. חברי ��כנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מפעיל הצבעה. נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 17) (איסור זיקה בין עמלת הפצה לדמי ניהול), התשע"ו 2016, לוועדת הכספים נתקבלה. בעד, 28, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 17) (איסור זיקה בין עמלת הפצה לדמי ניהול), התשע"ו 2016, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להמשך דיון ולהכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכספים.  להוסיף את חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, 
\ No newline at end of file