אבקש מחברי הכנסת לכבד את נשיא המדינה בקימה. כבוד הנשיא! 

(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.)

 נא לשבת. 


 אבקש את השרים וחברי הכנסת לכבד בקימה את זכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זכרו לברכה. 

(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה.)

 בבקשה לשבת. כבוד נשיא המדינה יצחק הרצוג והגב' מיכל הרצוג, אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת נפתלי בנט, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, שר הביטחון חבר הכנסת בני גנץ, שרים וחברי הכנסת בהווה ובעבר, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת גיל סגל, היועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק, דליה ובני משפחה יקרים, חניכי המכינה הקדם-צבאית להכשרה ומנהיגות חברתית על שם יצחק רבין, מכובדיי כולם, שלוש היריות שנורו בכיכר מלכי ישראל בליל 4 בנובמבר 1995 עדיין מהדהדות בין כותלי הבית הזה ובתוך החברה הישראלית גם 26 שנים אחרי. 

הרצח הטראומטי הזה השאיר בליבה של הדמוקרטיה הישראלית פצע קבוע שלא יכול להגליד. הטראומה וההלם של הלילה הקודר ההוא מלווים מאז כל ויכוח ומחלוקת שידענו. משהו בתמימות של החיים הפוליטיים בישראל נשבר באותו לילה והלך לבלי שוב, כי מאז אותו לילה, אנחנו יודעים שזה יכול לקרות. אכלנו מהפרי המורעל של השיח הרדיקלי והמסית; הרגשנו את החום הצורב של הלהבות המתגברות ברחובות, וראינו איך האלימות הפוליטית מגיעה לכדי רצח של ראש ממשלה בישראל. מאז ועד היום, אנו מסרטטים כל העת את הקו שבין אמירות נוקבות, שהן לגיטימיות כחלק מחופש הביטוי, לבין דברי הסתה מסוכנים, שעלולים להסתיים, חלילה, ברצח של מנהיג פוליטי. 

 חבריי חברי הכנסת, לבית הזה ולחברים בו יש השפעה עצומה על הצורה שבה מתנהל ויכוח פוליטי ברחוב וברשתות. יש לנו אחריות כלפי הציבור לנהל את השיח בבית הזה ואת המחלוקות הלגיטימיות והקשות בינינו בכבוד הדדי ובשפה נקייה. בתוך הוויכוח הסוער הזה כדאי שנזכור תמיד שאנו יכולים להשפיע על האווירה ברחוב ולפספס את האדם בקצה, שיפרש אותנו באופן מרחיק לכת ומעוות ויפנה לאלימות. אנחנו יכולים לאבד שליטה על התבערה שאנו מדליקים. בואו ננהל את השיח באופן אחראי. 

 מכובדיי כולם, הרוצח הנאלח שירה בגבו של ראש הממשלה ביצע פשע נגד הדמוקרטיה הישראלית כולה. הוא ערער את היסודות שעליהם מושתתת החברה שלנו, שהרי כל הרעיון הדמוקרטי מבוסס על כך שאנו מנהלים את הוויכוחים בינינו באמצעות נציגים שהעם בוחר; בשיח ובהצבעות של רוב, ולא באלימות של כל דאלים גבר. יגאל עמיר ניסה לקבוע באמצעות יריות אקדח עבור העם בישראל עובדה פוליטית שהרוב לא בחר. הוא לקח בכוח הזרוע את הזכות ששמורה לכולנו לקבוע את עתידנו באופן דמוקרטי בקלפי ובכנסת. על הפשע החמור, המסוכן והחצוף הזה אין מחילה ואין כפרה. הוא יישאר כתם אפל בהיסטוריה של מדינת ישראל. 

 משפחת רבין היקרה, אתם איבדתם בעל, אח, אבא וסבא יקר ואוהב. אנחנו איבדנו רמטכ"ל מהולל שהוביל את צה"ל לגדול שבניצחונותיו; מנהיג אמיץ, ערכי וצנוע, שהקריב את כל חייו הבוגרים לחיזוק ביטחונה של מדינת ישראל ורווחת אזרחיה; ראש ממשלה שהביא לפריחה כלכלית שאפשרה את קליטתם של עולי ברית המועצות וכללה ירידה חדה באבטלה והשקעה חסרת תקדים בחינוך ובתשתיות; ראש ממשלה שהביא לחתימת הסכם שלום היסטורי עם ירדן, שעימה יש לנו את הגבול הארוך ביותר. 

 מכובדיי, אפשר להתווכח על דרך אוסלו השנויה במחלוקת ועל מורשתו של רבין. לעולם, כמובן, לא נדע מה היה קורה אילו, אבל על כנות כוונותיו של רבין, על אומץ ליבו, על יושרו ועל דאגתו לביטחון ישראל איש אינו יכול להתווכח. יהי זכרו של יצחק רבין ברוך. 

 אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה חבר הכנסת נפתלי בנט, בבקשה. 


 כבוד נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, משפחת רבין היקרה, חניכי המכינה הקדם-צבאית להכשרת מנהיגות חברתית על שם יצחק רבין, חבריי חברי הכנסת, כמובן חבריי לממשלה, השרים, כנסת נכבדה. כל מי שחווה את ליל 4 בנובמבר 1995 לעולם לא ישכח את הרגע. באותו הלילה שבו נרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, באותה תקופה שירתי כמ"פ במגלן והייתי בחופשת שבת בחיפה. הייתי בסרט קולנוע במרכז הכרמל. יצאנו, חברתי ואני, מחשכת אולם הקולנוע אל חשכה ובלבול גדולים בהרבה. ירו ברבין – כך אמרו מסביב האנשים, ודהרנו הביתה לבית הוריי בחיפה ובדרך שמענו שרבין מת.

הלם שאין מילים לתארו. יצחק רבין, מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, רמטכ"ל הניצחון הגדול בששת הימים, ראש ממשלת ישראל, נרצח על ידי יהודי. יצחק רבין הוא זה שכנער ראיתי את תמונתו באותם אלבומי ניצחון שהייתי קורא בסלון ביתי על ניצחון ששת הימים, רבין שהוערץ כמפקד, כמצביא. הבושה והמבוכה היו גדולות, קודם כול בגלל האיש שהיה ואיננו, הצבר הראשון שהיה לראש ממשלה בישראל, עם החיוך המבויש; הג'ינג'י שידע לקחת אחריות בהצלחות, אבל גם בכישלונות. כולנו זוכרים איך הוא התייצב אחרי הכישלון בפעולת החילוץ של נחשון וקסמן ולקח אחריות. 

אותו לילה הייתה שעה קשה, כי לא באמת האמנו. לא האמנו שאפשר שיתרחש אצלנו במדינת ישראל דבר כזה, שמתנקש יהודי ימתין באקדח טעון ויירה שלושה כדורים קטלניים בגבו של ראש ממשלת ישראל.

חברים, ב-26 השנים שחלפו מאז הרצח חזרתי, כמו בוודאי רבים מאיתנו, הרבה פעמים אל הלילה ההוא בכיכר מלכי ישראל. אני מקווה שמאז הרצח למדנו כמה מסוכנת אלימות וכמה היא מהווה קו אדום מובהק, מוחלט. אני מקווה שגם למדנו שאסור להשתיק ציבורים שלמים בחברה שלנו. אסור להכפיש ציבור שלם אם פרט מתוך אותו ציבור פשע או סרח. לא הימין רצח את רבין. לא הדתיים רצחו את רבין. יגאל עמיר רצח את רבין. 

אני בעיקר מקווה שלמדנו שאם חלילה נקום איש על רעהו פה במדינה הטובה שלנו, אם ניתן לשנאה לחלחל ולחצוץ בינינו, אם ניתן להכללות להשתלט על השיח בינינו, נאבד, נאבד, חבריי, את כל מה שיקר לכולנו, וחלילה נאבד גם את המדינה שלנו. אנחנו, הדור הזה, שרובנו כבר נולדנו במדינת ישראל, לוקחים את מדינת ישראל כדבר מובן מאליו. מדינת ישראל היא לא דבר מובן מאליו. אנחנו חייבים בכל פעם לא רק לפעול לביצור ביטחונה של המדינה כלפי חוץ, אלא להבין שאיבדנו בעבר את הבית שלנו מבפנים. כשהרומאים הגיעו לתוך ירושלים היא כבר הייתה חרבה, עשינו עבורם את העבודה.

 מכובדיי, לא היה נעים להיות חובש כיפה באותם ימים שאחרי רצח רבין, וזאת בדיוק הסיבה שהחזרתי את הכיפה לראשי אחרי שנתיים בצבא שהייתי בלעדיה. אני חשבתי שזו התשובה הראויה לאותה מתקפה שהייתה באותה העת אל מול חובשי כיפות, כי באותם ימים כמעט כל חובש כיפה הואשם ברצח ראש הממשלה. ככה ההרגשה; אני אומר אולי סובייקטיבית, אבל לא רק. ובאותם שבועות שאותו ציבור הפך להיות סכנה למדינה, דווקא אז, כמפקד פלוגה – היו לי 80 חיילים – ידעתי שהם מאוד מעריכים אותי, והחלטתי שאני שם את הכיפה על הראש כדי לבטא את תחושתי ואת אמונתי.

שני לקחים גדולים עולים מהרצח ומתקופה. האחד, חברים: גם אם אתה בטוח במאה אחוז בצדקת דרכך ואתה בטוח, פשוט בטוח, שהצד השני שוגה, יש קווים שבשום אופן לא חוצים אותם, לא משנה מה. אלימות מכל סוג, מכל סוג, היא מחוץ לתחום. נקודה. הלקח השני הוא שאסור להשחיר קבוצות בישראל או להאשימן בחטא היחיד. אני רוצה להדגיש: הלקח הוא לא שצד כלשהו צריך לוותר על ערכיו, על האידיאולוגיה שלו, על אמונותיו, בגלל הרצח. הרצח כשלעצמו לא מוכיח את צדקת הדרך של אף צד – לא של מפלגות השמאל, לא של המפלגות מימין. הלקח של הרצח צריך ללמד אותנו איך לנהל את הוויכוח בין שמאל לימין ומה גבולות הגזרה של הוויכוח. בשום מצב, בשום תנאי, לא מרימים יד איש על רעהו. 

 הממשלה שהקמנו, חבריי ואני, לפני כארבעה חודשים, מיישמת בעצם כינונה את שני הלקחים האלה ומביאה מסר ברור, מסר שמעצים את המשותף, שמעצים את המחבר והמאחד בינינו. ואני לומד מיום ליום כמה המחבר הזה הוא רב, כמה הוא הרבה יותר גדול מהמפלג, למרות שיש מחלוקות. אני גם רוצה לומר כראש ממשלת ישראל לאזרחי ישראל: אני רוצה, אנחנו רוצים, שכל אזרחי ישראל ירגישו רצויים – ירגישו רצויים, כל המגזרים במדינת ישראל, בין שיש להם ייצוג בקואליציה ובין שאין להם ייצוג בקואליציה. אתם רצויים. אנחנו ממשלה של כולם. אנחנו דואגים לכולם. אכפת לנו מכולם. אנחנו לא מנופפים הצידה אף אחד. כולם אזרחינו.

ב-4 בנובמבר 1993, שנתיים בדיוק לפני שנרצח, נשא יצחק רבין את הדברים הבאים: "מדינה נבנית במעשים קטנים, אפורים, יום-יומיים. אם נבנה בתים ונבנה קורת גג לעולים חדשים ולזוגות צעירים ולחיילים משוחררים, אם נדאג לתעסוקה לכל מי שרוצה ויכול לעבוד, אם יחושו אזרחי ישראל ביטחון בחייהם, בבית וברחוב, אם נסלול כבישים ואם נדאג לחינוך טוב לילדינו, אם כל אחד מכם ומבני משפחותיכם – – – וחבריכם, אם יהיו לו המזון, והבית, והביטחון והבריאות במידה הראויה, כי אז עשינו את שלנו" – כממשלה – "הצדקנו את התקוות שתלו בנו".

חבריי לממשלה, זאת בדיוק המשימה שלנו, הדברים האלה: לדאוג לעולים, לדאוג למשוחררי צבא, לדאוג לאנשים שמוכנים ורוצים לעבוד, לדאוג לתעסוקה לכולם, לדאוג לתחבורה ציבורית יעילה, למערכת בריאות חזקה, ולבצר את ביטחון ישראל בכל גבולותינו. ואת זה אנחנו עושים – בשיתוף פעולה, ברצון טוב, בשקט; אנחנו עושים את זה די בשקט. עבודה שקטה לא יוצרת כותרות, אבל היא בונה מדינה.

 אנחנו, בעזרת השם, נמשיך לעשות כל שביכולתנו כדי שבכל יום ויום לא רק נזכור את שאירע בנובמבר 1995, אלא נעשה הכול – כפרטים, כחברה – כדי שחלילה זה לא יקרה שוב. יהי זכרו של יצחק רבין ברוך. 


ראש הממשלה החליפי ושר החוץ חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד הנשיא ורעייתו, נשיאת בית המשפט העליון, משפחת רבין, ראש האופוזיציה, יש קו ברור בין רצח רבין לשנה האחרונה – שניהם חלק מהמאבק הישראלי הגדול. הוא לא בין ימין לשמאל; המאבק הישראלי הגדול הוא בין אנשים שמאמינים בדמוקרטיה לבין אנשים שמנסים להרוס אותה. רבין לא נרצח בידי הימין – ימין אמיתי הוא דמוקרטי; רבין נרצח בידי מי שלא היה מוכן לקבל את הדמוקרטיה הישראלית. יגאל עמיר רצה לרצוח את הרעיון הדמוקרטי. הוא אמר לעצמו שהרוב לא קובע, כי הוא יודע יותר טוב. אם מישהו אומר לעצמו שהרוב לא קובע, הוא לא באמת במחנה הלאומי – הוא לאומן קיצוני ומסוכן. במקום לאהוב את המדינה הוא שונא את כל מי שלא חושב כמוהו. 

לאומנים קיצוניים הם לא פטריוטים. לאומנות קיצונית היא לא אהבת הארץ, היא סחיטה באיומים. צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר יושבים היום בכנסת ישראל, מקבלים לגיטימציה, אורחים רצויים בכל האולפנים. אילולא חוללנו את הנס של ממשלת השינוי, הם היו עכשיו שרים בממשלה.


 אתה מתכוון לרשימה המשותפת? תגיד, אתה לא מתבייש – – –


 הבחירות האחרונות היו משאל עם על הדמוקרטיה – –


 אתה לא מתבייש?


 חבר הכנסת סמוטריץ'. חבר הכנסת סמוטריץ', תודה.


 אתה לא מתבייש?


 – – –


 – – על השאלה אם אנחנו עדיין רוצים לחיות בממשל דמוקרטי – – 


 תתבייש לך. תתבייש.


 תכבד את רבין – – –


 אתם לא מסוגלים – – –


רק רגע, בבקשה.


 – – משטר דמוקרטי עם שלטון חוק – –


 חבר הכנסת סמוטריץ', תודה.


 בושה וחרפה.


 – – –


 – – או שאנחנו רוצים לעבור למשטר פופוליסטי, סמכותני, לאומני וקיצוני.


 חצוף. 


על זה היו הבחירות. 


 – – –


 על ראש הגנב בוער הכובע.


זו החלוקה.


 אני מבקש מהצד הזה להירגע. תודה.


 זו החלוקה, לא ימין ושמאל. 


 אתה מביך את רבין.


 אלה שמאמינים בדמוקרטיה ואלה שנמאס להם מהדמוקרטיה; אלה שרוצים לאחד את העם מול אלה שרוצים לפרק אותו.

בכל ארבע מערכות הבחירות של השנה החולפת, בכל המהלך המסובך של הקמת הממשלה, המקהלה האנטי-דמוקרטית לא הפסיקה לצעוק: שמאל, שמאל, שמאל, שמאל, שמאל. בגלל זה הם הפסידו – כי הם נתקעו בשפה של האתמול, כי זה ישן. הממשלה שהקמנו היא לא שמאל ולא ימין, היא ממשלה של רוב אזרחי ישראל שהחליטו להציל את הדמוקרטיה. 

הדיון הזה הולך אחורה עד רבין. רבין לא באמת היה שמאל, הוא היה ביטחוניסט. הוא חשב שאם לא ניפרד מהפלסטינים, הביטחון הישראלי בסכנה ואנחנו עלולים להידרדר למדינה דו-לאומית ולא דמוקרטית. אולי הוא צדק, אולי הוא טעה, יש רק מקום אחד לברר את התשובה – מתוך התהליך הדמוקרטי, בקלפי. ראש ממשלה מחליפים בקלפי.

למרות כל קשיי השנה האחרונה, עדיף שלוש מערכות בחירות משלושה כדורי אקדח. ההסתה היום דומה מאוד להסתה אז; אותם אנשים אומרים אותם דברים. מי שמדבר ככה, מי שפועל ככה, לא מאמין בדמוקרטיה, לא מאמין בחיים שיש בהם גבולות וחוקים. לדמוקרטיה יש מחיר – הפרדת רשויות, בתי משפט חזקים, שמירה על זכויות אדם, צבא שצריך לציית לחוק גם אל מול פני המלחמה. בדמוקרטיה אמיתית התקשורת חופשית ומוגנת מפני השלטון. שקרים והפחדות הם אויבי הדמוקרטיה. 

אדם שהולך לקלפי לבחור ממשלה צריך לדעת את העובדות. העובדות הן שהיו בחירות וניצחנו. הבאנו לאולם הזה 61 אצבעות – –


 60.


 – – והקמנו ממשלה.


 60.


אלה החוקים, ככה זה עובד.


 לא יודע לספור.


התברר שגם הדמוקרטים יודעים לעמוד על שלהם, יודעים להיאבק על העמדות שלהם, יודעים לנצח. זו מורשת רבין, מורשת הלוחם. אתה רוצה להגן על מה שאתה מאמין בו, אתה רוצה להביא שינוי – תצטרך להיכנס לבוץ עם הרגליים ועם הידיים. ויש בוץ, אנחנו מוקפים בו.

דמוקרט אמיתי לא שותק כשמנסים למחוק את שלטון החוק, ובטח שהוא לא שותק מול אלימות. לא ניתן לנצל את הסובלנות שלנו כדי לרסק את הדמוקרטיה. דמוקרטיה צריכה לדעת להגן על עצמה. כמה דקות לפני מותו רבין אמר: אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זה מה שעשינו. הגנו על עצמנו. זה לא חוג לנימוסים והליכות. החלטנו שאנחנו לא נשב בצד ונכתוב מאמרים מלומדים על סובלנות ועל מתינות בזמן שעל מדינת ישראל משתלטים כוחות של חשכה אנטי-דמוקרטית. 

 רצח רבין היה התנקשות בדמוקרטיה הישראלית. בשנים האחרונות היה פה ניסיון להתנקש בה באמצעים אחרים. מנענו אותו ברגע האחרון מתוך מחויבות, מתוך פטריוטיות, מתוך הבנה שמה שקרה – אסור שיחזור.

ואני רוצה להגיד לכוחות האנטי-דמוקרטיים שמסתובבים בתוכנו: אנחנו פה להרבה זמן. אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו לא מפחדים מכל הצעקות. יצחק רבין אמר: בחרדה לא בונים מדינה. אנחנו יודעים מה הציווי שרבין הותיר לנו – להמשיך להיאבק, להמשיך לנצח. יהיה זכרו ברוך. תודה רבה.


תודה רבה. ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה.


– – –


בושה וחרפה. בושה. 


– – –


 חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי. אני מבקש לכבד את המעמד. אני מבקש מכם שקט. אני לא מתכוון – – –


 – – –


 חבר הכנסת סמוטריץ'. 


 באתי כדי לכבד את המעמד.


 – – – שאתה שותף – – –


 חבר הכנסת סמוטריץ', זה ביתה של הדמוקרטיה הישראלית. כל זמן שזה לא פלילי, יגידו מה שהם רוצים. 


 בושה. בושה איך שהוא מסית. 


 שמעתי אותך, חברת הכנסת – – –


 – – – אני רוצה שנפתלי ישמע אותי. תתבייש, נפתלי, שאתה שותף – – –


 תודה רבה. בבקשה, החוצה. אני מאוד ביקשתי ממך, בכל לשון של בקשה. בבקשה, החוצה. תודה.


מכובדי נשיא המדינה ורעייתו – – –


 אתה צריך לקרוא שלוש קריאות לפני שאתה מוציא. 


 לא צריך שלוש קריאות.

(חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק יוצאת מאולם המליאה.)


אל תגיד לי מה לעשות. אל תגיד לי מה לעשות. אני לא עובד אצלך. 


 התקנון אומר לך, אדוני. 


 אל תגיד לי מה לעשות. 


 התקנון אומר גם לך.


תבוא אליי אחר כך.


 התקנון חל גם עליך. 


בבקשה.


מכובדי נשיא המדינה ורעייתו, יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, השרים, נשיאת בית המשפט העליון, חברי הכנסת, משפחת רבין, מכובדיי, את יצחק רבין הכרתי אישית 20 שנה. הוא היה לוחם, מפקד, שגריר ומנהיג עתיר זכויות שתרם רבות לביטחונה של מדינת ישראל. חייו נגדעו בידי רוצח נתעב באחד הרגעים הטרגיים של עמנו ומדינתנו. אני זוכר את הפגישה הראשונה שלי עם יצחק רבין, ב-1974. אני התלוויתי אל אבי, פרופ' בן ציון נתניהו, למפגש עם ראש הממשלה רבין כדי לסייע לו בבלימת הלחצים שהגיעו מהממשל האמריקני על ממשלתו. 

 שנתיים לאחר מכן, ב-1976, יצחק רבין ניחם אותנו בנפול אחי יהונתן במבצע יהונתן באנטבה. אני חייב להגיד לכם שכמי שאישר הרבה מאוד מבצעים מעבר לקווי האויב, אני יודע את כובד האחריות שהוא נשא על כתפיו ואני מתאר לעצמי מה עבר בראשו, מה עבר בליבו כשאישר ללוחמי צה"ל לטוס למשימת החילוץ של החטופים בלב אפריקה. 

חברי הכנסת, בין יצחק רבין לביני היו נקודות הסכמה והיו גם נקודות מחלוקת. ההסכמה הראשונה הייתה על המרכיבים, מרכיבים חיוניים שאנו חייבים לשמור עליהם בכל הסדר מדיני. בנאומו של רבין בכנסת ב-5 באוקטובר 1995, חודש לפני הירצחו, רבין אמר – הוא אמר זאת בניגוד לרבים במחנהו – שלפלסטינים לא תהיה מדינה אלא פחות ממדינה, כך הוא אמר. ונוסף על כך הוא אמר: "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". 

 הסכמה שנייה: ירושלים תישאר מאוחדת כבירת ישראל בריבונות ישראל. רבין אמר: "אין שתי ירושלים, יש ירושלים אחת". ירושלים הייתה שלנו, היא שלנו היום, והיא תישאר שלנו לעולמי עד. את זה צריך לומר היום בקול ברור וחד לידידינו בארצות הברית. לאחר שפעלנו, פעלנו והבאנו להכרה אמריקנית בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות האמריקנית אליה, יש להתייצב בתקיפות נגד כל ניסיון לפגוע במעמדה של ירושלים כבירתה המאוחדת של ישראל על ידי התפשרות עם פתיחת קונסוליה אמריקנית לפלסטינים בלב ירושלים. היא נסגרה, היא לא צריכה להיפתח שם. 

 הסכמה שלישית: הסכנה של איראן. יצחק רבין ראה במשטר האייתוללות את מחולל הטרור האסלאמי הגדול ביותר בעולם. הוא קרא לעולם "הרובץ בתרדמה" – כך הוא התבטא – להתעורר, כי – אני מצטט: "סכנת המוות רובצת לפתחם של עמים רבים". אני לא צריך לומר לכם שמאז ועד היום איראן הגבירה עשרות מונים את תוקפנותה במזרח התיכון, וכמובן שהדבר החשוב ביותר הוא להמשיך למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני ולעולם לא לוותר על עצמאות הפעולה שלנו נגד הגרעין האיראני. עלינו להיות מסוגלים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, ברשות עצמנו ובמועד שנקבע בעצמנו. 

הסכמה רביעית: השלום עם ירדן. כשיצחק רבין חתם על הסכם השלום עם המלך חוסיין ב-1994 בירכתי אותו על כך מעומק ליבי ותמכתי בצעד הזה ללא סייג. הגעתי למליאת הכנסת מתוך ראייה ממלכתית, וללא שום שיקול פוליטי דיברתי כאן בזכות ההסכם והצבעתי עבורו. אני אומר את זה ליאיר לפיד, שדיבר עכשיו בזכות הממלכתיות, שלא היה פה, נמנע מלהצביע לטובת הסכמי השלום עם בחריין ואיחוד האמירויות. זה לא מונע ממך, ולא צריך למנוע מאף אחד, ליהנות מפירות השלום. ההסכם הזה עם ירדן הפיל עוד לבנה בחומת העוינות הערבית. לפני שנה הרחבנו אף יותר את מעגל השלום עם ארבעה הסכמי שלום היסטוריים – עם איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו. 

ובכן, אלו ההסכמות, והיו עוד כמה, אבל בצד ההסכמות שתיארתי היו ביני לבין יצחק רבין חילוקי דעות מהותיים. רבין חתם על הסכמי אוסלו מתוך הנחה שערפאת ואש"ף יזנחו את מחויבותם להשמדת ישראל ויילחמו בטרור בצורה חסרת פשרות. איך הוא אמר? "בלי בג"ץ ובלי בצלם", ככה הוא אמר. זה לא קרה. אני חשבתי שהדבר מחייב אותנו לא רק לשקול מחדש את ההסכמים הללו אלא גם לפעול לטובת דבר שהאמנתי בו במשך שנים רבות וגם פעלתי עבורו, שאת השלום עם עוד מדינות ערביות רבות נשיג לא דרך רמאללה אלא בציר עוקף רמאללה. לצערי, רבין לא עשה זאת. הוא וחבריו המשיכו לדגול בתפיסה שהפריצה לשלום עם יתר מדינות העולם הערבי תעבור רק דרך השלום עם הפלסטינים. 

תמיד האמנתי שאם השלום עם מדינות ערב יהיה תלוי בהסכמת הפלסטינים, לעולם לא יהיה שלום. יכול להיות שהפלסטינים יהיו האחרונים; הם בטח לא יהיו הראשונים, ואולי הם לא יבואו בכלל. אז למה לחכות, למה לתת להם וטו, ולמה לשים את השלום בידיים שלהם? זאת אומרת, זו הייתה אי-הסכמה יסודית.


 זה אתה – – –


 אבל הוויכוח שלי עם יצחק רבין לא היה רק על הכוונות של הפלסטינים אלא לא פחות – על המעשים של הפלסטינים. הרי את התוצאות הקטלניות של אוסלו ראינו כולנו: אוטובוסים מתפוצצים, מחבלים מתאבדים, שטחים שנמסרו לפלסטינים והפכו באופן מיידי לבסיסי תקיפה ובסיסי טרור נגדנו.


 ואז חתמת על הסכם חברון. 


הסכמי אוסלו המחישו שלא ניתן להשיג שלום בר-קיימא על יסודות של תקוות בלבד, ובוודאי לא על בסיס של תקוות שווא. תמיד האמנתי ששלום עושים עם אויבים, אבל רק עם אויבים שמחליטים להפסיק להיות אויבים.


 לפי ההיגיון שלך – – – 


 לא עושים שלום מדומה עם מי שמשתמשים בהסכם שלום – – 


 – – –


 חבר הכנסת כסיף, חבר הכנסת כסיף – – 


 – – כדי לשפר עמדות להמשך – – 


 – – מספיק, אתה מפריע. 


 – – המאבק בישראל. 


 למה אתה לא מוציא אותו? 


 חברי הכנסת, אל תעזרו לי. 


 – – –


בבקשה, אני מתנצל. 


 לא עושים שלום מדומה עם מי שמשתמשים בהסכם השלום להכין סיבוב נוסף להמשך המאבק לחיסולה של מדינת ישראל. בהקשר הזה אני חוזר ואומר – אמרתי את זה הרבה פעמים ואני אגיד את זה שוב: אין דבר כזה קורבנות שלום, יש קורבנות טרור. טרור הוא טרור ושלום הוא שלום.

 מכובדיי, הפולמוס עם עמדת הממשלה דאז היה מהותי, הוא היה תקיף והוא היה חריף, כיוון שהוא עסק בנושאים גורליים לעתידנו ולקיומנו. אבל גם בלהט הוויכוח אמרתי שוב ושוב, מעל כל במה – וזה מתועד היטב: "יש לנו עניין", כך אמרתי, "עם יריבים פוליטיים, לא עם אויבים. בני עם אחד אנחנו". ועוד אמרתי: "רבין אינו בוגד. הוא טועה, אבל הוא אינו בוגד". מעל דוכן הכנסת, חודש לפני הרצח, אמרתי בצורה חד-משמעית – –


 למה לא אמרת את זה בכיכר ציון? 


 – – התופעה הזאת – –


 השרה זנדברג – – –


 – – של כינוי מנהיג ישראל בתואר "רוצחים" או "בוגדים" – "רבין רוצח", "בגין רוצח", "שמיר רוצח", "שרון רוצח" – אלה דברים שהיו פסולים תמיד, ואנו מגנים זאת בכל פה. ועוד הוספתי – – –


 אתה הֵסַתָּ – – –


 חבר הכנסת איימן עודה, אני מבקש ממך, אני מבקש, אני לא רוצה להוציא אותך. 


 איזה יופי אתה מבקש – – –


– – – 


 אל תעזרו לי, אל תעזרו לי. 


 – – – פחות. 


 חבר הכנסת ארבל, די, הבנתי אותך, אתה לא יועץ שלי. 


 אחת, שתיים, צא. 


 בבקשה – – –


 לא למדת לספור עד שלוש, אה, מיקי? בשבוע שעבר עד שלוש לא ידעת לספור. 


 חבר הכנסת אבוטבול, תודה. 


 יכול להיות – – – 


 חבר הכנסת טיבי, קריאה ראשונה. 


 – – – 


 חבר הכנסת טיבי. 


 – – – מסיתים, תומכי טרור, לכו הביתה. 


די. 


 צאו מכאן. 


 שיקלי, אתה תיעלם ואני אשאר. 


מה לכם ולמדינה הזאת? 


 אתה – – – 


 חבר הכנסת שיקלי, פעם ראשונה. חבר הכנסת טיבי, פעם שנייה. 


 אזרחי ישראל – – –


 ועוד הוספתי – – –


 אני מבקש שקט. 


 אדוני. 


 – – – אתה. 


אתה אומר שאתה לא רוצה להוציא את חבר הכנסת איימן עודה, ככה זה נראה. 


אני אוציא אותו אם אני אצטרך, חבר הכנסת נתניהו. האמן לי, אינני חושש מאף אחד.


 אני סומך עליך.


 זה לא נראה כך. 


 תודה רבה. 


 חוץ מלפיד. 


 – – – רק לעשות נו, נו, נו, נו, נו, נו. 


 חוץ מלפיד. 


 חבר הכנסת אמסלם. 


 אמיתי.


 תודה. 


 לחש לך לפני שבועיים, קיבלת הנחיות. 


 אתה מפריע ליושב-ראש המפלגה שלך, זה נהדר, תודה. בבקשה, אדוני. 


 ועוד הוספתי: מה שעלינו לעשות כולנו יחד הוא להתייצב נגד התופעות הללו ונגד כל ניסיון להכתים את הציבור שיושב כאן בכתמים של אותו קומץ קטן וקיצוני. וזאת האמת, וכל דבר אחר שחוזרים עליו שוב ושוב לא יהפוך להיות אמת. 

חברי הכנסת, במשטר דמוקרטי זכותה וחובתה של האופוזיציה למתוח ביקורת תקיפה, חריפה, נגד הממשלה, אבל ראו מה קורה כאן: יש צד אחד – זה לא משנה אם הוא באופוזיציה או בקואליציה – שכל מה שהוא אומר ועושה, כולל הביטויים הקיצוניים ביותר, כולל הצגת חבלי תלייה וגיליוטינות וביזוי סמלי המדינה, זו דמוקרטיה, ממלכתיות, חופש הביטוי; יש צד אחר, שגם כשהוא מבטא עמדות לגיטימיות שמייצגות את רוב הציבור הישראלי, זה מתויג כהסתה, שיח שנאה, פילוג, שיסוי, וולגריות. עכשיו יש גם תוספת חדשה: חוסר ממלכתיות. 

אז אני חייב לומר לכם משהו מדם ליבי. כבר 26 שנים, שנה אחר שנה, יש מי שמשתמש בימי הזיכרון ליצחק רבין כדי לנגח חלק עצום מהעם ואת מי שמייצג אותו. במשך כל השנים שמעתי באירועים האלה דברים פוגעניים ושקריים על המחנה שאותו אני מייצג וגם עליי אישית, אבל חרקתי שן, הבלגתי, ולמרות העוינות מילאתי את חובתי להיות שם כראש ממשלה, בהתאם לפרוטוקול הממלכתי. כמובן, כשבאתי שאלו למה באתי, ועכשיו, כשאני לא ראש ממשלה וזה כבר לא מחויב בפרוטוקול, שואלים: למה הוא לא בא? אבל אני רוצה להבהיר – – –


 לא שואלים. לא שואלים.


 שקט.


 אני יכול למנות לכם את ראש האופוזיציה שלא בא לשם, כמו שהוא לא בא לאירועים אחרים, ימי זיכרון אחרים שנמצאים כאן, אבל אני לא שומע דבר וחצי דבר על חוסר ממלכתיות.


 – – –


שקט, בבקשה.


אני מבקש להבהיר דבר אחד: אנחנו איננו מחליפים את דעותינו על מנהיגי המדינה בהתאם לאופנת הזמן ופקודת התקשורת. אנחנו גם לא חושבים שאפשר להחליף את המושגים של חוקיות ולגיטימיות. הממשלה היא חוקית לכל דבר, אבל יש מי שאמר פה שלהקים ממשלה עם עשרה מנדטים, לא עם שישה, זה לא לגיטימי וזה לא דמוקרטי, ואני מפנה את זה לתשומת ליבו של ראש הממשלה החליפי, שמי שאמר את זה הוא מי שיושב לידו כרגע. אז אל תטיף לנו על דמוקרטיה, אל תטיף לנו על לגיטימיות ואל תטיף לנו מוסר על ממלכתיות.


 הפילוג – – –


 חברת הכנסת רוזין, פעם ראשונה.


 עם כל הכבוד, תכבד את היום – – –


 תכבדי את – – –


אנחנו איננו מחליפים את דעותינו – – –


 פעם אחת תכבד – – –


 חברת הכנסת רוזין, פעם שנייה. בבקשה.


 על אפך וחמתך – – –


 את יכולה לצאת. 


 שקט, חברים. חבר הכנסת קריב, פעם ראשונה. מספיק עם זה. לאפשר לחבר הכנסת נתניהו להגיד את דבריו, אני מבקש.


אנחנו איננו מחליפים את דעותינו על מנהיגי המדינה בהתאם לאופנת הזמן, בהתאם להצלפות התקשורת וה-political correctness המדומה והמעוות. אנחנו מתייחסים בכבוד עמוק ליצחק רבין, זיכרונו לברכה, על סגולותיו הרבות, על תרומתו הגדולה לביטחון ישראל, ועם זאת, איננו מסתירים ולו לרגע את חילוקי הדעות בינינו. זאת ממלכתיות. יהי זכרו של יצחק רבין, לוחם, מצביא, מנהיג, נצור בלב העם לדורותיו.


תודה רבה. השר בנימין גנץ, בבקשה.


 מכובדיי, לפני שאני אנאם אני רוצה לומר משהו. אדוני נשיא המדינה, נשיאת בית המשפט העליון, חברי הכנסת, חברי הממשלה, משפחת רבין, אני רוצה לומר משהו לפני שאני אנאם. יושבים פה נציגי תנועות הנוער, צופים בנו אנשים רבים מהבית. הם לא צריכים להסכים ולו למילת תוכן אחת שלנו; הם כן רוצים לראות ולו פעם אחת, ולו ברגע מכונן אחד, התנהלות שהיא טיפה אחרת מכולנו, אז בואו בבקשה ננסה לתת להם את זה ולו מעט. 

"מנהיגות יכולה לפלס דרך, להראות דרך", אמר יצחק רבין, זכרו לברכה. רבין פרץ דרכים רבות, ובהן גם את הדרך לירושלים. בצד הפריצה הפיזית, במנהיגותו פילס במו ידיו את הדרך עבור רבים – דרך של מנהיגות, דרך של צניעות, של ענווה. כקצין, כמפקד, כרמטכ"ל וכראש ממשלה, רבין ידע שלא כל החוכמה ניתנה לו וידע להקשיב ולהחליט. בהצלחות לא דרש את הקרדיט אלא חילק אותו בנדיבות; בכישלונות לקח אחריות. מורשת ענפה הותיר לנו רבין במעשיו, מורשת של השקעה חסרת תקדים בחינוך ובתשתיות למען הדורות הבאים, של הגנה על ביטחון ישראל ללא פשרות ושל חתירה לשלום, גם פנימה בבית וגם עם אויבים מרים. כך פעל כשחתם על הסכם השלום ההיסטורי עם ירדן, שעליו ובעקבותיו נבנו יחסים ביטחוניים ואסטרטגיים משמעותיים. "היה צורך בהחלטה נועזת, לפעמים תוך חריקת שיניים, כדי להתגבר על הצחיחות שבין שני העמים, על המוקשים", אמר בטקס החתימה על ההסכם בוושינגטון. "היינו זקוקים להרבה כוחות נפש, משני הצדדים, לסלוח על השכול שגרמנו זה לזה, לפנות את שדה המוקשים שחצצו בינינו כל כך הרבה שנים". עכשיו הגיע הזמן, אמר, לא רק לחלום על עתיד טוב יותר, אלא גם לעשות אותו. 

 ההסכם עם ירדן הצטרף להסכם השלום עם מצרים כאחד ההישגים המדיניים והביטחוניים המשמעותיים ביותר של ישראל מאז ומעולם. גם היום, כל פעולה שמרחיבה את שיתוף הפעולה והיחסים ברמה הביטחונית, האזרחית או הכלכלית היא אינטרס ישראלי, ירדני, מצרי ואזורי של מי שרוצה בשגשוג וביציבות. 27 שנים אחרי ההסכם אנחנו לא מסתפקים בחלומות, בחלומות על עתיד טוב יותר, אלא מנסים לייצר אותם. צריך לומר ביושר: כך היה גם בהסכמי אברהם שהוביל ראש הממשלה הקודם נתניהו וכך גם בהסכמים ובשיתופי פעולה שעוד יקרו, יתרחבו ויעמיקו.

בימים הללו של תהפוכות אזוריות ואתגרים ביטחוניים חובתנו לחזק את היסודות שהניח רבין ולשפר את היחסים עם כל השותפים במרחב כדי לבנות שלום, שלום בין עמים, שלום בין אנשים. עלינו ללכת בדרך זו גם עם שכנינו הפלסטינים, שאינם הולכים לשום מקום, ועליהם להכיר בכך שאנחנו כאן לתמיד. גם היום אין לנו ארץ אחרת ואין לנו דרך אחרת מלבד השילוב החשוב שבין שלום, חתירה אחריו, ובין ביטחון ושמירה קפדנית עליו.

חברות וחברי הכנסת, מורשתו של רבין המנהיג היא גם, לצערי, מורשת רצח רבין. נודה ביושר, בימי האפלה ההם נכשלנו. בצילו של פילוג איבדנו את היכולת להתווכח באופן ענייני, ואני מציע שניזהר בכך גם היום. מיריבים פוליטיים הפכנו זה את זה לאויבים, ואני מציע שניזהר בכך גם היום. פשענו, חטאנו, ושלוש יריות העירו אותנו, וכדאי מאוד שנישאר ערים. מורשת רצח רבין צריכה לעמוד לנגד עינינו גם היום, כשהשנאה נישאת בחלל ומועצמת ברשתות החברתיות. אנחנו צריכים לבלום זאת לא רק כדי למנוע רצח פוליטי, אלא גם כדי שנוכל לחיות כאן בביטחון ובשלום אחד עם השני, כדי שנוכל לצמוח כאן גם כשאנחנו חלוקים על הדרך, כדי שנסכים על המסגרת המדינתית ועל כללי המשחק ולא נערער עליהם ועל יסודות הדמוקרטיה. חובתנו להכיר שמי שהקים את הממשלה ראוי שיוביל אותה; חובתנו להכיר שמי שנבחר לרשות המחוקקת נבחר בזכות; חובתנו להכיר שמי שיושב בכס השיפוט הוא הסמכות לקבוע בדין, שמי שמשרת בצה"ל ובכוחות הביטחון הוא מגיננו, והסמכות להפעיל כוח ניתנה לא ורק לו. וכל אזרח – יהודי, ערבי, דתי מסורתי או חילוני – כל אזרח הוא שווה זכויות. 

אין אנו שוכחים לרגע כי בין שתומכים במהלכים שלנו ובין שמתנגדים להם כולנו אחים, כולנו יהודים, וגורל אחד לכולנו, אמר רבין. ונאמר גם אנחנו: כולנו אחים, כולנו אזרחים שווי זכויות במדינה יהודית ודמוקרטית. 

מורשת רבין המנהיג היא שלום וביטחון, היא חינוך ותשתיות, והיא גם מורשת רבין, מורשת רצח רבין, לשמור על השלום בתוכנו, לבנות גשרים בין השבטים, לא להפסיק לדבר ולכבד גם כשלא מסכימים ולשמור על אחדות העם גם בימים קשים. יהי זכרו של רבין ברוך ומורשתו – נר לרגלינו.


 תודה רבה. השר גדעון סער, בבקשה.


כבוד נשיא המדינה מר יצחק הרצוג ורעייתו, יושב-ראש הכנסת מיקי לוי, ראש הממשלה נפתלי בנט, נשיאת בית המשפט העליון גב' אסתר חיות, ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, בני משפחת רבין, גבירותיי ורבותיי, כנסת נכבדה, 26 שנים חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל. חוץ מאלה מאיתנו שהם צעירים מאוד, אני משוכנע שכל אחד מאיתנו זוכר בדיוק איפה הוא היה באותו רגע שבו שמע את הבשורה הקשה. הזיכרון חי, זיכרון אותו ערב ארור. 

אני עדיין זוכר את דבריו של מנחם דמתי, נהגו של רבין בליל הרצח, מתאר את הרגעים שבהם הבהיל את ראש הממשלה לאחר שנורה לבית החולים איכילוב, את תיאור חילופי הדברים, את אנחותיו של ראש הממשלה הפצוע. דמתי דיבר ואנחנו בכינו – דמעות של זעם על ההשפלה שהושפלנו כולנו, איך נרצח לוחם וקצין, הרמטכ"ל שהוביל את צה"ל לגדול שבניצחונותיו, ראש הממשלה הנבחר של ישראל, על ידי מנוול, בלב עירי, העיר העברית הראשונה. 

באותם ימים הייתה מחלוקת רעיונית אמיתית בעם. הציבור נחצה לשני מחנות באשר לדרך להגיע לשלום ולביטחון בארצנו. אני נמניתי עם אלה שחשבו שהדרך שבה הלכה הממשלה באותן שנים אינה הדרך הנכונה, אבל המחלוקת ביסודה הייתה מחלוקת לשם שמיים. במהלך השנים, ולאחר הניסיונות שהתנסינו בעקבות הסכמי אוסלו ויישומם ובעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות, הצטמצמו מאוד הפערים האידיאולוגיים בקרב הציבור. לא רבים הם המאמינים היום שהשלום תלוי רק בהחלטותינו או בנכונותנו לוותר ושיש לנו שותפי אמת בקרב שכנינו להשגתו. הדבר המטריד הוא שלמרות שההבדלים האידיאולוגיים בין המחנות הצטמצמו, הקיטוב, השיח הרעיל, ולעיתים האלים, השנאה בעם – כל אלה רק העמיקו. 

מעל במה זו, שאין חשובה ממנה, אנחנו שומעים לא אחת גידופים וקללות, שקרים, ביזוי הזולת. האם זאת הדוגמה שאנחנו רוצים לתת לילדינו? האם זה השיח שאם נשמע אותו מהם, מהילדים, נאמר להם: יישר כוח, כך ראוי? לא ולא. בוויכוח נוקב, קשה, לא ניתן להשתמש רק במילים מתקתקות ופייסניות, אבל יש דברים שאי-אפשר לקבל. האחד הוא ניסיון לדה-לגיטימציה של האחר ושל הדעה האחרת. עם יריבים פוליטיים יש להתמודד עם טיעונים ונימוקים, ולא באמצעות הכפשה, הכתמה והשחרה של היריב הפוליטי. יש הבדל בין ביקורת מנומקת ועניינית לבין מסע דה-לגיטימציה ארסי ומסוכן המבקש לערער את הלגיטימיות של המוסדות הממלכתיים. וגם כאן שמענו את המילים, את ההתחכמות, "חוקית, אבל לא לגיטימית". מסע כזה התנהל בשנים האחרונות נגד רשויות אכיפת החוק וגם נגד מוסדות ממלכתיים אחרים כמו נשיאות המדינה. מסע כזה מתנהל היום כנגד הממשלה הנבחרת המכהנת מכוח אמון הכנסת, מכוח רוב פרלמנטרי.


 מה עושים מול הפיכה שלטונית? שותקים? 


הדבר השני שאין לקבל – – 


 הייתה פה הפיכה שלטונית.


 – – הוא העמדת דעה פוליטית או אידיאולוגית כלשהי מעל החוק.


– – –


ששש.


נאמר בקול צלול: אין אידיאולוגיה שעומדת מעל החוק ומותר בשמה להפר חוק או לפגוע בדמוקרטיה. החוק הוא חישוק שמחזיק את החברה ביחד. הוא אינו בגדר המלצה, ואין דעה שבשמה מותר להרים יד.


 החוק הפך – – – לפיצול של השמאל, ואתה הראשון שיודע את זה.


 עבריינות אידיאולוגית מסוכנת במיוחד משום שהיא מסכנת – –


חברת הכנסת דיסטל.


– – את עצם הדמוקרטיה וחותרת תחת אושיות החברה. 

 למרבה הצער, החברה הישראלית היום היא אלימה יותר מאשר לפני 26 שנים. אנחנו חייבים להציב את המאבק באלימות בכל מעגלי החיים בראש סדר העדיפויות הלאומי. החברה הערבית סובלת מפשיעה חמורה שמערערת מהיסוד את הביטחון האישי, פוגעת ללא תקנה באיכות החיים, ויותר מדי גם בחיים עצמם. אבל, גבירותיי ורבותיי, את ארגוני הפשיעה הללו לא נוכל למגר באמצעות מילים יפות ושבועות חגיגיות. נדרשים מעשים, מעשים שיעמידו כלים אפקטיביים לרשויות אכיפת החוק במערכה הזאת, במסגרת עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי. מי שאומר Arab Lives Matter – ואין אדם שלא יסכים – יואיל נא לגבות את המאמץ, שיהיה קשה וארוך לאחר שנים של הזנחה, לחולל את השינוי הנדרש.

 יש לנו רצון לשמור על זכויות אדם חשובות מאוד, חברת הכנסת תומא סלימאן – הזכות לחיים, הזכות לחיות בביטחון אישי וללא פחד, הזכות של אם לא לפחד כשילדיה ברחוב. זו זכותו של כל אזרח במדינה. כדי שנוכל להמשיך ולהתקיים כאן לא מספיק רק לנצח את האויבים שמאיימים על קיומנו מבחוץ; זהו כמובן תנאי הכרחי, אבל לא מספיק. אפילו כלכלה חזקה והייטק מתקדם לא יספיקו. עלינו לחזק את החברה הישראלית, את הגשרים בין מגזרים וקבוצות שונות באוכלוסייה, את הערבות ההדדית בינינו, ובעיקר לשאול את עצמנו באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות – במדינה שבה הבריונות שולטת? מדינה שבה נבחרי ציבור, תובעים ושופטים עוברים מסעות הכפשה והסתה וצריכים להסתובב עם אבטחה צמודה?

עלינו להיאבק ביחד לחברה הישראלית טובה יותר, צודקת יותר, שוויונית יותר, כפי שחלם ולחם יצחק רבין שתהיה, לשמור על רוחה החופשית של ישראל. מהי הרוח הזאת? סובלנות כלפי האחר והשונה; כבוד האדם ללא אפליה מטעם כלשהו; מלחמה בשחיתות ובאלימות; השקעה בחינוך, כפי שרבין האמין ועשה, כי החינוך הוא העתיד שלנו, הוא הביטחון הלאומי האמיתי והוא המפתח לעתיד טוב יותר. ישראל ששומרת על אופייה הדמוקרטי; ישראל שיש בה יותר שוויון הזדמנויות לאזרחיה, נשים כגברים, עולים כוותיקים, ערבים כיהודים, פריפריה כמרכז; ישראל שבה כל נערה ונער יוכלו לממש את חלומותיהם בלי קשר למקום שבו נולדו ולנקודת הפתיחה שלהם בחיים.

לא ויתרנו. איננו יכולים לוותר על חלומנו שישראל תהיה חברת מופת, אור לגויים. כן, התרחקנו מכך, אבל על כך חלמו כל אבות הציונות ובוני הארץ מכל הזרמים, וזאת המשימה שלנו. אנחנו יכולים לעשות זאת. בכנסת הזאת, הכנסת העשרים-וארבע, יצרנו קואליציה של ישראלים השונים אחד מהשני אך מוכנים לחולל ביחד שינוי למען ישראל ועתיד טוב יותר לאזרחיה. איננו יכולים ואיננו רוצים למחוק את ההבדלים בינינו, אבל אם נצליח – ואין ודאות שנצליח – אם נצליח, תהיה זו הוכחה לכך שככלות הכול המשותף בינינו הוא רב בהרבה על המפריד.

 נזכור את יצחק רבין, שמגיל צעיר נשא נשק להגנת עמו, למען הקמת המדינה ולהגנה עליה, פטריוט ישראלי שהקדיש את חייו לביטחון ישראל. נזכור את הרצח המתועב, שהיה גם ניסיון התנקשות בדמוקרטיה הישראלית וברוחה של ישראל. נבטיח לעצמנו שנעשה כמיטב יכולתנו כדי שישראל לא תגיע פעם נוספת לשפל כזה. נשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יהי זכרו של יצחק רבין ברוך.


השרה מרב מיכאלי, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברות הכנסת, חברי הנשיא ורעייתו, נשיאת בית המשפט העליון, משפחת רבין היקרה, תודה רבה לכן ולכם שאתם מתייצבות ומתייצבים כל שנה לפני כל מדינת ישראל להנכיח את האישי ואת הפוליטי. חברי חוג 4 בנובמבר ממפלגת העבודה, ששומרים על הגחלת. יצחק רבין היה ראש ממשלה מטעם מפלגת העבודה. הוא היה רמטכ"ל הניצחון המזהיר של 67' – הניצחון האדיר שהגדיר את מדינת ישראל לטוב ולרע. יצחק רבין היה שר ביטחון פעמיים; היה איש ששילח את מבצע אנטבה המדהים, ובכל זאת, רצח רבין התחיל ביום שבו היו מי שמצאו לנכון להודיע ולהגדיר שגיבור ישראל הזה הוא לא לגיטימי משום שהוא נתמך בקולות חברי כנסת ערבים.

26 שנה אחרי, אני גאה להיות יושבת-ראש מפלגת העבודה, שהיא שותפה מרכזית בקואליציה מגוונת שיש בה שמאלניות וימנים וחברי כנסת וחברות כנסת ממפלגה ערבית. אנחנו מתחילות ומתחילים את התיקון במקום הזה. יצחק רבין אמר כאן ב-1992, בטקס כינון הממשלה שלו: היה זה נכון להודות שבמשך שנים שגינו ביחסינו לאזרחיות ולאזרחים הערבים – הוא לא אמר "אזרחיות", צריך להגיד את האמת. התיקון לאזרחים הערבים עדיין לא נעשה, הקואליציה הזאת מתחילה לעשות אותו, אבל השיקום שאנחנו זקוקות וזקוקים לו מההסתה, מהאלימות שהביאו לרצח – השיקום הזה עדיין נדרש, והאחריות לעשות אותו היא עלינו.

 "בצד חילוקי הדעות האפשריים בין מרכיבי הקואליציה, בהיותם מגוני הקשת הפוליטית, מאחדת הממשלה החדשה תחושה הנטועה בימים אלה בעם, שזוהי שעת רצון, שעה של אפשרויות והזדמנויות גדולות, אשר נעשה הכול כדי שלא להחמיץ אותן" – יצחק רבין כאן ב-1992. אני מתרגשת להרגיש בעצמי שהמילים האלה נכונות לנו גם היום. רצח רבין והאלימות שהביאו אליו סיכנו ומסכנות עדיין את הדמוקרטיה שלנו. הממשלה הזאת, כאמור, מתחילה את הצלת הדמוקרטיה שלנו, אבל זה לא מספיק. ההסתה נגד רבין התחילה בגלל שיצחק רבין, איש של אמת, הלך עם האמת שלו ואמר לציבור הישראלי את האמת הזאת. הוא אמר: אין אנו עוד בהכרח "עם לבדד ישכון", ואין זה נכון שהעולם כולו נגדנו. עלינו להיחלץ מתחושת הבידוד האוחזת בנו כמעט יובל שנים, שאם לא כן, נישאר אחרונים ובודדים בתחנה.

יצחק רבין מעולם לא התקרבן. הוא מעולם לא התקרבן לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית. הוא לא אפשר למדינת ישראל להתקרבן. הוא לקח אחריות, אמר ועשה. ב-1994 כבר יצחק רבין ביקר בעומאן שבמפרץ ודן שם עם הסולטן קאבוס על מים ועל השקיה. 26 שנה לפני הסכמי אברהם, ב-1995, יצחק רבין כונן יחסים דיפלומטיים עם מרוקו לראשונה. במקביל, רבין היה הראשון להבין את הסכנה למדינת ישראל, ובלי להפחיד ובלי לאיים הוא אמר: ישראל ערוכה כבר זמן רב לנוכח סכנת קיומו של נשק גרעיני, אולם מציאות זו מחייבת אותנו למחשבות נוספות בדבר הצורך הדחוף בסיומו של הסכסוך הערבי–ישראלי ובשלום עם שכנינו. רבין הבין שכדי להתמודד עם איראן – כן, איראן – ישראל חייבת להיות בהסדר עם הטבעת הקרובה אלינו, להעביר את השכנות והשכנים אלינו קרוב אלינו, להיות איתנו בצד שלנו, לשמוט לאיראן את השטיח מתחת לקרקע ולא לאפשר לה להתבסס כאן מסביבנו.


 – – – ראש ממשלה – – –


בשנים שחלפו מאז הרצח ומאז נזנח מתווה אוסלו והשלום האזורי, איראן הלכה והעמיקה את אחיזתה בטבעת הזאת. 12 שנות ההנהגה האחרונות חיזקו את איראן וקירבו את האיום שלה אלינו במקום לעשות את ההפך.

יצחק רבין דיבר במונחי עשיית שלום; לא תהליך שלום אלא עשיית שלום. רבין הבין והנחיל לכולנו את ההבנה שביטחון הוא לא רק כוח, אלא ביטחון הוא החוסן של החברה שלנו, של החינוך, של הרווחה, של הדמוקרטיה, של אחווה בינינו. זה, חברות וחברים, המאבק הגדול שעדיין מונח לפתחנו, משום שהאיום הגדול ביותר על ישראל הוא הסכסוך הישראלי–פלסטיני בצורתו הנוכחית. מבחינה דמוגרפית, מבחינה דמוקרטית, מבחינה מוסרית, מבחינה מעשית, זה הדבר ששואב את כל האנרגיה שלנו, זה הדבר שמגדיר אותנו כבר הרבה יותר מדי שנים. יצחק רבין הציע לנו להשתחרר מהסכסוך הזה. הוא הביא לחיינו את האפשרות, את ההבנה ששלום וביטחון הם לא הפכים. להפך, הם משלימים. הביטחון שלנו יבוא מכך שנשתמש בכוח העצום שלנו – של צה"ל, של השב"כ, של המוסד, של המדע, של הכלכלה – הכוח שלנו, במיוחד בתוך השכונה הזאת, כדי לעשות הסכמים עם השכנות והשכנים שלנו, להעצים גם אותם, להרוויח מהחיבורים האלה. במלחמה יש מנצחים ומפסידים, בשלום כולם מנצחים, אמר רבין. כולנו לומדות ולומדים בשנים האחרונות על בשרנו עד כמה במלחמה יש רק מפסידות ומפסידים, ויש לנו כל כך הרבה מה להרוויח ומה לנצח מלעשות עשייה של שלום. 

אנחנו, אנשי ונשות מפלגת העבודה, מחויבות ומחויבים לדרכו של יצחק רבין היום יותר מתמיד, ואנחנו נעשה הכול כדי להחזיר את מדינת ישראל אל המסלול שיחזיר אותה אל החזון הציוני של בית לעם היהודי שיש בו ביטחון שבא משלום, שרואה כל אזרחית ואזרח בשוויון מלא, שדואג לכל אזרחית ואזרח ומאפשר לכל אחד ואחת לחיות לפי דרכה ולפי דרכו ואמונתו – החזון של מגילת העצמאות כפי שראה והוביל יצחק רבין. יהיה זכרו ברוך.


 השר ניצן הורוביץ, בבקשה.


 כבוד הנשיא, נשיאת בית המשפט העליון, ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, יום אחד בשנה כולם מדברים על רבין, מדברים על דרכו, מורשתו, מדברים על פיוס והתנגדות לאלימות; יום אחד שאחריו אפשר לחזור ולעשות בדיוק את ההפך.

אבל המילים "מורשת רבין" אינן מילים חלולות. זה לא סתם סיסמה. המילים שהוא אמר, "כן לשלום, לא לאלימות", הן לא רק סיסמה. מורשת רבין היא השקפת עולם ערכית, מוסרית ומעשית. מורשת רבין היא ההבנה שמדינה דמוקרטית איננה יכולה לשלוט על עם אחר. מורשת רבין היא ההכרה שהכיבוש מנוגד לעקרונות הבסיסיים של הציונות – – 


 בנט, שמעת?


 – – שאי-אפשר לקיים מדינה דמוקרטית ויהודית תוך המשך השליטה על עם אחר. ומורשת רבין היא התובנה שביטחון אמיתי מושג גם באמצעות שלום והסדרים מדיניים.

 רבין היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שהכיר במציאות הזו, שהכיר בקיומו של עם פלסטיני, שהכיר בצורך לסיים את השליטה בשטחים ולקיים משא ומתן לשלום – לא לטובתם, אלא גם לטובתם וגם לטובתנו. 


 ממשלת עשר מעלות ימינה.


 רבין סלל את הדרך. מפלגתי, מרצ, הייתה שותפה בכירה בממשלתו, ועלינו לסיים את הדרך הזו ולממש את חזונו של רבין כפי שהתקיים בהסכם אוסלו עם שכנינו הפלסטינים.

 לכן אנחנו פועלים ואנחנו מחויבים להחזיר את ישראל והפלסטינים למסלול של הידברות. עם מי נידבר אם לא הם, שכנינו הקרובים והחשובים ביותר? לכן אנחנו מקיימים קשר עם הרשות הפלסטינית – כדי לשמר את האמון, כדי לשמור על פתרון שתי המדינות. אני יודע, כי אני נפגש איתם, בירושלים וברמאללה – יש לנו פרטנר. יש עם מי לדבר, בדיוק כמו שרבין הבין. והוא עבר דרך, וגם אנחנו עברנו איתו דרך עד שההבנה הזו וההכרה הזו חלחלו. ומה שהיה נכון אז נכון גם היום, יסודות הסכסוך לא השתנו. מי שלא מדבר עם המתונים מחזק את החמאס; מי שלא מקדם פתרון שתי מדינות גורר אותנו לקטסטרופת המדינה האחת שאיננה דמוקרטית וגם לא יהודית.

 מורשת רבין היא גם מאבק בלתי מתפשר באלימות, בהסתה, בשיסוי ובשנאה. הייתי שם, ראיתי את זה במו עיניי. מורשת רבין היא לדבר דוגרי ולומר את האמת. הקיצוניים ממשיכים להוציא גזענות, אלימות, אכזריות וטרור, וכן, נערי הזוועות, שבשטחים מכים פלסטינים, עוקרים עצים ותוקפים גם חיילי צה"ל, הם ממשיכי דרכו של הרוצח. כהניסטים שרדפו את רבין בחייו והיום חברי כנסת במשכן הם ההוכחה העצובה שהלקח עדיין לא נלמד במלואו. דקות לפני הירצחו אמר רבין: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה". את האלימות הזאת יש לבודד, להוקיע ולגנות גם היום וגם כשהיא מתרחשת בדרום הר חברון או במקומות אחרים. 

 הממשלה הזאת מחויבת לשינוי השיח; למאבק באלימות; ליצירת אווירה של פיוס ואיחוי. יותר מדי זמן – – –


 זה מתחיל בהשמצות שלך. 
 

 יותר מדי זמן היה פה שלטון שעסק בשיסוי, שהטיח במחצית העם שהם בוגדים ולא נאמנים, שהם תומכי טרור. יותר מדי זמן – – – יותר מדי זמן – – –


רק אמר שאתם חמושים – – –


 הוא הסית לרצח. הדם של רבין על הידיים שלו, הגיע הזמן שיגידו את זה. 


חבר הכנסת כסיף, אני קורא לך פעם שנייה. בבקשה. 


יותר מדי זמן היה כאן שלטון שקרא: שמאלנים בוגדים – –


 מיקי, אתה צריך להקציב לו זמן. איזה מין דבר זה?


 – – שתייג אותנו כאויבים. לא עוד. לא עוד. הגיע הזמן לשנות, הגיע הזמן לפיוס ואיחוי, וגם זו מורשת רבין. 


 אבל אתה מסית עכשיו נגד חצי מהכנסת והעם.


 שלום – – –


 אתה לא מפסיק להסית מאז שעלית למעלה, זה לא בסדר. 


 שלום עם שכנינו ושלום בתוכנו. שלום עם שכנינו ושלום בתוכנו. 


 דברו על רבין, תפסיקו להסית. דברו על מורשת רבין, תפסיקו להסית.


איזה "שלום בתוכנו" אם אתה מסית נגדנו?


חברת הכנסת שטרית. בבקשה להמשיך. 


מצד אחד להתקיף, מצד אחד להשמיץ.


– – – אחרת. אתה אומר את זה כבר – – –


 ממשלת ריפוי? איזה ריפוי יש פה?


חברת הכנסת שטרית. 


 חלק מהמורשת של רבין זה – – –


חבר הכנסת רז, מוסי רז.


תפסיקו עם זה. תפסיקו עם זה. 


 דרך אגב, זה לא – – – מורשת רבין. רבין לא – – –


– – – למורשת רבין.


אני מציע שתדבר אל בנט ואלקין. עזוב אותנו, דבר אליהם – – 


 יותר מכול – – –


– – החבר'ה שאיתך בשיירה. דבר אליהם, דבר אל גדעון סער, דבר, דבר.


חבר הכנסת אמסלם, תודה, תודה רבה. 


יותר מכול – – –


 עשיתם פוליטיקה מכל האירוע הזה. 


יותר מכול, וגם זאת תכונה – – –


לא מתביישים. עוד מעט אתם – – –


יותר מכול, וגם זה חלק ממורשת רבין – – –


חבר הכנסת אמסלם, בבקשה תהיה בשקט. 


 למה?


ככה. 


למה?


חבר הכנסת אמסלם, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.


 תקרא, נו, כרגיל, כרגיל אצלך. 


תודה. 


מה רגיל בבריונות שלך, בוא תספר לי.


חבר הכנסת אמסלם, אני קורא אותך לסדר. 


 פעם שנייה, תודה רבה.


 חבר הכנסת אמסלם, החוצה, בבקשה. 


 תודה רבה.


לסיום – – –


 תגיד תודה רבה.


חבר הכנסת אמסלם, החוצה. שבעתי די. 


עוד נדבך חשוב במורשת רבין, שלא היה ממש מובן באליו בשנים שלאחר מכן, היה הניקיון שלו, היושר האישי שלו, הנטייה שלו גם לומר דברים בצורה אולי לפעמים בוטה, אבל דברים שיצאו מליבו. איש ישר, ישר, שברח משחיתות והתנער ממנה גם כשזה היה קשה, כשזה נגע אפילו במקומות קרובים לו. הוא שמר על הדרך הנקייה ביותר, ואני חושב שגם כאן חובתנו ללכת בדרך הזו; להבין שכשלטון, כנבחרי ציבור, כולנו חייבים לשמור מכל משמר על ניקיון, על טוהר מידות, על יושר, ולומר דברי אמת. יהיה זכרו של יצחק רבין ברוך. 


 תודה רבה.


נאום מבזה.


 אבקש מחברי הכנסת לכבד את יציאת נשיא המדינה בקימה. כבוד הנשיא!

(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.)


 נא לשבת.


 אדוני היושב-ראש, שאלה קצרה. 


 תמה הישיבה המיוחדת. נחדש את הישיבה בעוד כחמש דקות. תודה רבה.

(הישיבה נפסקה בשעה 18:19 ונתחדשה בשעה 18:26.)




 תודה רבה. בבקשה לשבת. אני מבקש לחדש את הישיבה. חברות הכנסת, חברי הכנסת, בבקשה לשבת. תודה רבה. 

הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.


 ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –

לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (תיקון מס' 2), התשפ"ב–2021; הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (הוראת שעה) (עילות חיפוש בלא צו בית משפט), התשפ"ב–2021.

 לדיון מוקדם – החל מהצעת חוק פ/2286/24 וכלה בהצעת חוק פ/2337/24: הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון – ביטול הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איתן גינזבורג, מיכל רוזין, יוראי להב הרצנו, מירב בן ארי ורם שפע; הצעת חוק להגנה על קופת הציבור מפני דרישות כזב, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, אלינה ברדץ' יאלוב ושרון רופא אופיר; הצעת חוק תשלום פיצויים בשל נזקי אסון טבע, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק גיל הפרישה (תיקון – מקצועות שוחקים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור לחשמל) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת פטין מולא, קטי קטרין שטרית, יואב גלנט, אמיר אוחנה, אופיר כץ, משה אבוטבול, ניר ברקת, מכלוף מיקי זוהר, מאי גולן, חוה אתי עטייה ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – תנאי קבלה למוסד להשכלה גבוהה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – ביטול ההיטל על עובד זר העוסק בסיעוד בבית חולים גריאטרי), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק ערבויות מטעם המדינה בשעת חירום (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – החכר מימוני לדירות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס וינון אזולאי; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין במשפחה (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור שימוש בתנורי עץ, סולר ונפט), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם לבני שני המינים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הוספת סעיף שוויון), מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – קווי פעולה של חברה ממשלתית), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק חג המימונה, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק החברה למתנ"סים, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם לבני החברה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי; הצעת חוק הקרן לעידוד העסקת אזרחים ותיקים, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, אלינה ברדץ' יאלוב ושרון רופא אופיר; הצעת חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (תיקון – ביטול החוק), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק שכר לחיילים בשירות סדיר, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (עתירות אסיר – ערעור בזכות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי שופטים לבית המשפט העליון וקציבת כהונתם), מאת חברי הכנסת מאי גולן, דוד אמסלם, מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, איתמר בן גביר, גלית דיסטל אטבריאן, יצחק פינדרוס, פטין מולא, אופיר סופר, אופיר כץ, אבי מעוז, מיכל וולדיגר, משה אבוטבול, אוריאל בוסו ויעקב אשר; הצעת חוק החלת ריבונות על בקעת הירדן, גוש עציון, גבעת זאב, מעלה אדומים, ביתר עילית ועפרה, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת נירה שפק, טטיאנה מזרסקי, יוראי להב הרצנו, מוסי רז, יסמין פרידמן, מיכל שיר סגמן, משה טור פז, יבגני סובה, לימור מגן תלם, יוליה מלינובסקי, יעקב מרגי, נעמה לזימי, זאב בנימין בגין, ענבר בזק, אלון טל ורון כץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור בתים לחשמל), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, מאזן גנאים, אימאן ח'טיב יאסין וג'ידא רינאוי זועבי; הצעת חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון – קיצור זמן המענה בפניות ציבור), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק החובה למתן חינוך בלתי פורמלי לילדים ולנוער, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הקמת מוסדות להשכלה גבוהה בפריפריה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – ביטול דרישת מבחני כניסה וציון פסיכומטרי), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק למניעת ביצוע עבירות באמצעות פרסום באינטרנט (הסרת תוכן), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מאיר יצחק הלוי, מירב בן ארי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, ולדימיר בליאק, מופיד מרעי, מיכל שיר סגמן, עלי סלאלחה, יעקב מרגי, מאזן גנאים וג'ידא רינאוי זועבי; הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – תשלום תמלוגים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, אלינה ברדץ' יאלוב ושרון רופא אופיר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה מקרן השתלמות) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועצים משפטיים של משרדים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק להגבלת שכר טרחת כונסי נכסים (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת לחצן מצוקה באוטובוס), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – שירות להשוואת עלויות פיננסיות), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בהוצאות אש"ל לעצמאים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בניכוי הפקדות לביטוח סיעודי), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה מארנונה לעסק חדש בשנת פעילותו הראשונה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה או חשופים לאלימות במשפחה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי תשלומים לעצמאים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הפקדות לקרן השתלמות לעצמאי), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק ליצירת תחרות והגדלת זמינות האשראי, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת איימן עודה; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת נהג אוטובוס), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לגמלאים על תשלומי פנסיה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק ליישוב תחת איום מיידי (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי. תודה.




 תודה רבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום, וממשיכים בסעיף 3 – הצעות סיעות הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, התאחדות הספרדים שומרי תורה, תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה, להביע אי-אמון בממשלה בנושאים שונים. הנושא הראשון: התעלמות הממשלה מהפגיעה הקשה בעסקים הקטנים והבינוניים מאז תחילת גל התחלואה הרביעי של מגפת הקורונה – תנמק את ההצעה חברת הכנסת קרן ברק; הנושא השני: ממשלה ותקציב הפוגעים בחלשים, של התאחדות הספרדים שומרי התורה של מרן הרב עובדיה יוסף – ינמק את ההצעה חבר הכנסת מלכיאלי; נושא שלישי: ממשלה המכילה מתים ומגבילה חרדים, של יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה – ינמק את ההצעה חבר הכנסת מאיר פרוש. חברת הכנסת ברק, בבקשה.


לפני שאני מתחילה לנמק, אני רק רוצה להגיד על מה שקרה כאן לפני כן: ממש ממש צר לי ועצוב לי שביום כזה, שבו אנחנו מציינים את הירצחו של ראש הממשלה שלי ושלך ושל מרב ושל מוסי ושל קטי ושל אופיר – הוא היה ראש הממשלה של כולנו – – –


  – – – 


 אני אגיד איך שבא לי, בסדר? כי אתם מעצבנים אותי.


 – – – 


 חברת הכנסת רוזין, אני מגן – – –


  – – – 


 כי אתם מעצבנים אותי.


 רק שנייה. חברת הכנסת רוזין, אני מגן על זכותה של חברת הכנסת ברק להגיד מה שהיא רוצה. זו מהותו של הבית הזה. בבקשה לא להפריע. בבקשה.


רק תוסיף לי את הזמן.


 אני אאפס מהתחלה.


אני רוצה להגיד מילה על זה ואני אתחיל את הדברים שלי. צר לי שדווקא ביום הזה, שהוא של ראש הממשלה של כולנו, שאנחנו מגיעים ומכבדים מדי שנה ורוצים להרגיש חלק מהזיכרון הזה, שהוא של כולנו – הטראומה היא טראומה של כל העם הזה – נאום אחרי נאום אחרי נאום גורם לנו להרגיש לא נוח. את מי זה משרת? תסבירו לי, את מי זה משרת?

תנו לנו להתאבל ולגנות את הרצח המתועב על ידי הרוצח השפל הזה. תנו לנו להרגיש מחוברים. אנחנו מרגישים מחוברים עד שאנחנו מגיעים לשבת פה. למה? למה לתת לנו להרגיש ככה? למה לנכס את הרצח הזה – את הבן אדם הזה, לא את הרצח – לבן אדם אחד ולהאשים? למה? הוא לא היה רק שלהם, ואתם יודעים מה, אני בטוחה שדעותיו היו יותר דומות לחלק מהאנשים שיושבים כאן מאשר לאנשים שיושבים שם, למשל. אני בטוחה בזה. זו מורשתו. כל אחד לוקח את המורשת שלו לאן שהוא רוצה, ואתם לא יכולים להפוך את היום הזה לשל צד אחד. לא, זה של כולם. זהו, זה מה שאמרתי על זה.


 תודה רבה באמת על הדברים החשובים. בבקשה, עשר דקות לרשותך.


כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להתייחס בנאום הזה לניתוק של ממשלת השינוי לכאורה ממצבם של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל. מתחילת גל התחלואה הרביעי שפוקד את המדינה ועד יוני האחרון – לצערנו זה לא הגל האחרון – הורע מצבם של העסקים באופן דרסטי.

כידוע לכם, משבר הקורונה שפקד את מדינת ישראל במרץ 2020, כמו גם את יתר מדינות העולם, היה אחד המשברים הקשים והמאתגרים ביותר. יש לו השלכות רוחביות על הכלכלות בעולם וגם על כלכלת ישראל. נזקי המשבר לא פסחו על אף ציבור ועל אף מגזר. במשבר הזה כולם נפגעו, גם משקי הבית הפרטיים, גם ציבור העצמאים, העסקים הקטנים והבינוניים וגם בעלי החברות הגדולות – חוץ מבעלי הסופרים.

יותר מכול הוכיח לנו משבר הקורונה כמה המשק הוא רקמה חיה אחת וכמה כולנו מחוברים זה לזה, ושפגיעה במגזר אחד גוררת פגיעה בכלכלה של כולם. כידוע לכם, בתקופות הסגר הקודמות אנחנו אלה שניהלנו את המשבר, את הפגיעה הקשה שחוו עסקים רבים שנאלצו להשבית את פעילותם למשך שבועות רבים לטובת הצלת חיי אדם. בתקופה מאתגרת זו, בטרם פותחו החיסונים, היינו צריכים לעשות סגרים – זה מה שהיינו צריכים לעשות, לא הייתה לנו ברירה אז. אבל למרות זאת במשמרת שלנו, למרות הנסיבות המורכבות וחוסר הוודאות ששרר, פעלנו בכל דרך אפשרית כדי לאזן בין הצורך לשמור על בריאות הציבור לבין שמירה על המגזר העסקי חי ונושם עם מינימום פגיעה אפשרית. לצורך זה ממשלת ישראל, בראשותו של ראש הממשלה דאז מר בנימין נתניהו, החליטה על מתן חבילות סיוע בתחומים שונים נוסף על הגדלת ההוצאה הממשלתית בתחום הבריאות, כדי לסייע למשקי הבית ולעסקים שנפגעו. את חבילות הסיוע האלה עדכנו במהלך המשבר שוב ושוב ושוב. החבילות האלה חולקו לציבור, גם לשכירים וגם לעסקים.

חשוב שתבינו: הפקידות הממשלתית, במיוחד הפקידות של משרד האוצר, מתוכנתת בצורה אחת – היא מתוכננת לגבות כסף. הפקידות לא יודעת לחלק כסף, היא יודעת לגבות כסף. אנחנו, בגלל שהיינו ממשלה עתירת ניסיון, עם ראש הממשלה נתניהו עתיר הניסיון ושר האוצר ישראל כץ עתיר הניסיון גם הוא, החלטנו לשנות להם את הדיסקט והכרחנו אותם במקום לגבות כסף לחלק כסף, ובכך בעצם הצלנו את המשק עד היום. גם מדד בלומברג מעיד על זה שאנחנו הובלנו את המשק והצלנו אותו, עד היום.

 רק כדי לסבר את האוזן, כמה נתונים חשובים שכדאי שתכירו: לפי המחקרים של הממ"מ, אפיקי הסיוע הממשלתי להתמודדות עם משבר הקורונה – סך התקציב שהוקצה להתמודדות עם המשבר עמד על 208.3 מיליארד שקלים, מנתוני ינואר 2021. 137 מיליארד שקלים מתוכם הלכו מתוך תקציב המדינה, והשאר היו בקופסאות קורונה. בתחום הביטחון הסוציאלי הקצבנו 74.23 מיליארד שקלים; לטובת הזכאות לקבלת דמי אבטלה ולתמיכה כלכלית עסקית לעסקים קטנים נתנו 98.5 מיליארד שקלים, וקראנו לזה המשכיות עסקית. מה זה המשכיות עסקית? מענקי השתתפות בהוצאות הקבועות, מענקי עידוד תעסוקה, הלוואות לעסקים בערבות מדינה, פטור מארנונה ועוד דברים שנתנו.

לאחר מכן, עם התמשכות המשבר, בעצם הסדרנו בחקיקה את התוכנית הכלכלית לסיוע כלכלי שניתן לעסקים בשני אפיקים: האחד אפיק של מענק השתתפות בהוצאות קבועות, והשני אפיק של מענק סוציאלי. במסגרת זה שולמו 10 מיליארד שקלים לסיוע בהשתתפות בהוצאות קבועות של עסקים. בתחום המענקים הסוציאליים נתנו 12 מיליארד שקלים מטעם המדינה, ביטחון סוציאלי לעסקים, וגם נתנו עוד מעט מענקים של 20 מיליון שקלים לטובת עידוד החזרת עובדים ושימור עובדים. נוסף לזה נתנו את הקרנות בהלוואות בערבות מדינה, פטור מארנונה, כמו שאמרנו. גם עשינו את החוק, שב-18 בנובמבר עבר בקריאה כאן – הוא נקרא חוק התוכנית לסיוע כלכלי, שאני הייתי היוזמת הראשית שלו, שנקרא בשמו השני גם חוק תשלום על ימי בידוד. גם ככה המדינה נתנה כסף על תשלומי בידוד, שלא ייפול רק על בעלי העסקים.

אבל לצערי הרב, המציאות הזו של סיוע לעסקים הקטנים והבינוניים השתנתה באופן דרמטי עם חילופי השלטון והקמת ממשלת השינוי, תוך שהיא מותירה את העסקים הקטנים ללא שום רשת ביטחון כלכלית שתתמוך בהם. כידוע לכם, בסוף יוני, יחד עם חילופי השלטון, הסתיימה תוכנית הסיוע הכלכלי שאנחנו עשינו, ובחלל שנוצר לא דאגה הממשלה לשום תוכנית סיוע חלופית. ההפך, המדיניות הפכה להיות המדיניות המסורתית של הפקידות, שלא מסייעים כלכלית אלא רק גובים חזרה, למרות שענפים רבים נשארו סגורים או חצי סגורים. העסקים הקטנים והבינוניים, בייחוד בענפים של התיירות והתעופה, זעקו והתריעו מעל כל במה – ואני הייתי הקול שלהם – שאנחנו נמצאים בעיצומו של משבר, שהם לא חוזרים לעבודה, שאנחנו צריכים לשמור אותם חיים ובועטים כמו שהממשלה שלנו שמרה אותם חיים ובועטים; שהם לא חוזרים לעבוד, שאין תיירות נכנסת ואין תיירות פנים-ארצית בכלל, וכל בעלי העסקים האלה – היו צריכים לתת להם כסף. 

 אבל לא. הממשלה הנוכחית קבעה לעצמה החלטה אחת גורפת: לא נותנים כסף, לא מחלקים מענקים, לא אישיים ולא החזר על הוצאות כמו שאנחנו עשינו. בפועל מה שעשו זה הרסו ענפים שלמים. שוב אני אומרת, התיירות והתעופה זה המובהק, כי אנחנו סגרנו – אתם סגרתם את השמיים, לא נכנסים תיירים, ובכל זאת לא נותנים להם כסף. למה? כי זו ההחלטה. שואלים למה – אין תשובה. היו דיונים אבל אין תשובה. היו דיונים לפני שנכנסתם, אבל אתם לא נותנים תשובה, פשוט הורגים את העסקים האלה. 

למרות שידעתם שהפגיעה היא קשה, שהם נפגעים בגלל המדיניות שאתם הובלתם – למרות כל זאת ולמרות שאתם גרמתם לשיתוק מוחלט של תיירות נכנסת, למרות כל זאת החלטתם לא לפצות את העסקים האלה ולא לתת להם כלום. יותר מזה, סגרתם את החל"ת; רוב העובדים שם – בעצם הפסיקו להם את החל"ת. יש כאלה ששלהם הוא נמשך, מעל גיל 45, אבל גם הוא נגמר עכשיו, באוקטובר, בימים אלה. 

אנחנו מדברים על הענפים הקבועים האלה, אבל יש עדיין עוד ענפים, כמו חדרי כושר, בריכות שחייה, אטרקציות תיירותיות, מפעילי חוגים, מופעי ילדים, וכל הענפים האלה אומנם לא סגורים לגמרי, אבל ההגבלות שאתם הטלתם, של התו הירוק והסגול וכו', גרמו להם להיות סגורים, או שלושת רבעי סגורים, ועדיין בלי שום פיצוי. פטנט חדש של הממשלה: הגבלות, סגירה, אבל שום פיצוי. את זה רק אתם המצאתם. זה לא קיים בשום מקום בעולם, שמגבילים או סוגרים אבל לא נותנים שום פיצוי.

 אנחנו חייבים להבין שמצבם של העסקים הקטנים עדיין קשה מאוד, ורבים מהם לא יצלחו את המשבר וייסגרו. העסקים הקטנים והבינוניים מפרנסים בתי אב רבים בישראל ופרוסים בכל רחבי הארץ, ורבים מהם מייצרים מקומות תעסוקה חיוניים בפריפריה. פגיעה בהם משמעותה פיטורים של עובדים רבים המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות שונות – מבוגרים, אימהות חד-הוריות וציבור קשה יום אשר יתקשה מאוד למצוא תעסוקה אחרת.

 בנוסף, בחוק ההסדרים הנוכחי אין שום בשורה אמיתית עבור העצמאים ובעלי העסקים, למרות שבקווי היסוד של הקמת הממשלה שלכם – בממשלה שלכם, בקווי היסוד – אתם דרשתם לכתוב שיתחייבו כל סיעות הקואליציה לדאוג באופן ישיר לציבור העצמאים ולעסקים הקטנים והבינוניים. למרות זאת, בפועל, הממשלה הנוכחית היא שמונעת את הביטחון הסוציאלי מעצמאים, דבר שהתהדרה בו לפני הבחירות.

 עלינו לזכור כי שמירת העסקים עם הראש מעל המים היא קודם כול אינטרס שלנו כאן כחברה. זה אינטרס של הכלכלה. העסקים הקטנים הם שמשלמים מיסים והם שממלאים את הקופה הציבורית שלנו בשביל שנוכל אחרי זה להמשיך ולהתקיים. הם עמוד השדרה שכל הכלכלה שלנו בנויה עליו, ולכן אנחנו צריכים אותם חיים ונושמים. לסגירה של העסקים ופתיחה מחודשת יש עלות כלכלית גבוהה יותר מאשר לתת מענקים היום שישאירו אותם עם הראש מעל המים, לתת מענקים שימנעו מהם להיסגר ולפתוח מחדש.


לסיכום, בבקשה.


 העסקים הקטנים הם הלב הפועם של הכלכלה בישראל. הם אלו שממלאים את חלק הארי של הקופה הציבורית ומספקים שירותים רבים וחשובים, כך שהרווח וההצלחה שלהם הם הרווח וההצלחה של כולנו. תודה.


תודה רבה לחברת הכנסת ברק. חבר הכנסת – אנחנו נעשה את כל השלושה יחד או השר ישיב? השר ישיב.


השר ישיב, בוודאי.


חבר הכנסת מלכיאלי, השר ישיב?


השר ישיב.


בבקשה, השר חמד עמאר. בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, חברת הכנסת קרן ברק, המדיניות של הממשלה הייתה ברורה מההתחלה.


 קודם כול, תגיד: אתם לא עשיתם כלום. תגיד ככה: 12 שנים לא עשיתם כלום.


 חבר הכנסת אמסלם.


ככה אתה מתחיל. 


חבר הכנסת אמסלם, אני מציע לכם להירגע. עדיין לא התחלתי לדבר ואתה כבר לחוץ. 


 אני לא מבין למה אתה לא הלכת על הטקסט הרגיל.


 אל תהיה לחוץ.


אתה לא הלכת על הטקסט הרגיל: אתם לא עשיתם כלום.


אמרתי לך, אתה לא תצליח להשתיק אותי – –


לא משנה – – –


– – ואין לך את היכולת הזאת, לא אתה ולא כל האופוזיציה. 


 אז תתחיל.


אני פונה אלייך עכשיו ואומר לך: הייתה לנו מדיניות ברורה – – –


 מי זה "לנו"?


ממשלת ישראל.


 איזו? זאת?


 זאת הממשלה שלך.


נו?


 של כולנו, של כל אזרחי מדינת ישראל.


 אני שואל, עזוב. כבוד השר, דבר אתה בשם הממשלה שלך.


זו ממשלה של כולנו. המדיניות שלנו הייתה ברורה: להימנע מסגרים, לא להגיע לסגרים.


 מי דיבר על סגרים? אתם דיברתם על סגר.


נמנענו מסגרים. לא עשינו סגרים.


הבנת – – –


ולחיות לצד הקורונה. הקורונה לא הולכת לעזוב אותנו מחר. אנחנו כממשלה, כמדיניות, קבענו – – –


להתחיל לדבר – – –


אתם דיברתם על סגר. לא אנחנו.


אני אמרתי לכם גם בנאום הקודם שלי, חבריי חברי הכנסת: אל תכניסו את המתים לנאומים שלנו. בואו נכבד כל אחד ואחד.


דרך אגב, הבוס שלך הכניס. היה עומד פה כל שבוע – – –


כל אחת ואחד. בואו נכבד. כל אחד זה עולם ומלואו. כל אחד – יש לו משפחה, יש לו חברים, יש אנשים שזוכרים אותו. אל תכניסו אותם לוויכוח הפוליטי שאנחנו מנהלים כאן.

המדיניות שלנו, אדוני היושב-ראש, הייתה ברורה: להימנע מסגרים; לחיות לצד הקורונה. ידענו לעשות את זה. עשינו את זה. השקענו בבריאות, השקענו הרבה כסף במשרד הבריאות. הוספנו תקנים, השקענו בבסיס התקציב יותר מ-2 מיליארד שקל, כי המטרה שלנו: הבריאות קודמת לכול. הלכנו עשרה צעדים קדימה, אף ממשלה לא עשתה את זה – שני בתי חולים בפריפריה. כולם דיברו, אנחנו עשינו. שני בתי חולים – אחד בצפון, אחד בדרום – שייתנו שירות. לא צריכים לנסוע מהצפון ולא מהדרום למרכז בשביל לקבל שירותי בריאות. את זה עשינו, ואחרים דיברו ולא עשו.

סייענו לרשויות המקומיות; הגברנו את נושא הבדיקות המהירות; עשינו דברים שימנעו מאיתנו להגיע למצב שיהיה סגר, כי מסגר יכולים רק לסבול, וכולם יסבלו. ואנחנו מצליחים ומתחילים לראות צמיחה. ברבעון השני של השנה אנחנו רואים צמיחה, ואת הצמיחה רואים בשימוש בכרטיסי אשראי במסעדות, במלונות, בכל נושא הפנאי. אנחנו רואים את זה, חשים את זה – יש צמיחה היום במדינת ישראל. 

ואני אגיד לך שלושה דברים שגרמו לצמיחה ושלוש החלטות חשובות שהממשלה הזאת קיבלה: האחת זה החיסון השלישי, הבוסטר, שהוא נתן דחיפה קדימה לצמיחה; אי-סגרים – לא הגענו לסגרים ולא סגרנו; הנושא של החל"ת – קבענו תאריך והתקדמנו והפסקנו את החל"ת. אנחנו רואים כמה מקומות עבודה – כמה אנשים הולכים לעבודה היום, קמים בבוקר, הולכים לעבודה, רוצים לעבוד, כמה מקומות פנויים ורוצים אנשים שיבואו לעבוד. זה אחד הדברים החשובים שהממשלה הזאת החליטה ועשתה.

עם כל זה, אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שענפים מסוימים נפגעו. אנחנו לא אומרים שלא. אנחנו יודעים שענפים מסוימים נפגעו. אנחנו יודעים שאנשים צריכים להתרגל לחיות ליד התו הירוק. אנחנו חייבים לעשות את זה. לבוא ולדבר ולהגיד: לא, אנחנו נחזור עוד פעם לעלייה בתחלואה, לסגרים – אנחנו לא רוצים להגיע לזה, אנחנו רוצים להתקדם קדימה, זו המטרה שלנו. 

 עשינו הרבה דברים על מנת לעזור לצמיחה. הלכנו על דחיית החזר מענקים שניתנו שלא כדין. יש עסקים שקיבלו מענקי יתר, והם צריכים להחזיר את הכסף; לפי הדוחות הכספיים שהם הגישו, הם חייבים להחזיר את זה – פרסנו להם את החוב, נתנו את האפשרות לפריסת חוב כשיחזירו את הכסף. אנחנו חילקנו תלושים שיעזרו לעסקים שנפגעו, לרופאים שיבואו ויעזרו. אנחנו בקשר שוטף עם כל הענפים שנפגעו. אנחנו יודעים שהתיירות נפגעה, אנחנו בקשר איתם. אני מקווה שב-1 בנובמבר נפתח את התיירות, נאפשר הגעת תיירים למדינת ישראל. עם העבודה ועם התכנון ועם העשייה שהממשלה הזאת עושה, ועם העבודה הרגישה שאנחנו מגלים גם כממשלה, גם כקבינט קורונה, נוכל להתקדם ולפתוח את התיירות הנכנסת למדינת ישראל על מנת שנתחיל לראות צמיחה. 

עם כל זה, אני אומר לכם, חוק ההסדרים, הרפורמות שאנחנו מובילים, שאמורות לקדם ולעזור לעסקים, הפחתת הרגולציה שאנחנו רוצים להוביל, לקדם, שאותו העסק שרוצה להיפתח, לעשות עסקים במדינת ישראל – שכל אחד יכול לפתוח עסק במדינת ישראל – לא צריך את כל הרגולציה שנמצאת היום. אנחנו מפשטים את זה, עושים את זה יותר קל, יותר נגיש לכל מי שרוצה לפתוח עסק. לקבל רישוי עסקים במדינת ישראל לוקח לפעמים יותר משנה; אנחנו רוצים שהוא יעשה את זה מהר. אנחנו רוצים שבתוך חודש-חודשיים יהיה לו רישוי עסקים ויוכל לפתוח את העסק שלו.


 זו רפורמה, דרך אגב, שאנחנו עשינו, רק עכשיו עושים לה התאמה. אל תעשה את זה – – –


אתם לא. אתם עשיתם – – –


עשינו בדיוק את הרפורמה הזאת. זאת בדיוק הרפורמה שלנו.


אתם עשיתם הרבה דברים: אתם תקעתם את המדינה בלי תקציב יותר משנתיים.


 אתם באתם לעבוד?


התקציב האחרון שאישרתם היה במרץ 2018, שנבנה בשנת 2017.


נכון, אבל זה אותו דבר. זה לא משנה, זה אותו דבר, זו אותה רפורמה.


אם הייתם רוצים לעשות למען האזרח, לטובת המדינה, הייתם מאשרים תקציב ומתקדמים קדימה. 
 

 אתם היחידים שעושים למען המדינה.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש.


תודה רבה לשר חמד עמאר.


 מה אתם עושים – – – לא עושה את זה. נו, בחייך. עמאר, די, מספיק כבר.


חבר הכנסת מלכיאלי.


 אבל הצבעת איתנו על תקציב 2018. אתה שכחת? כבוד השר, אתה הצבעת איתנו על 2018 ו-2019. שכחת?


– – – הכבוד במקומו מונח.


האמת היא שאתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך, כבוד השר.


עשר דקות.


תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני יודע דבר אחד: שאתה כאדם – ואני יודע שאתה אדם הגון – לא עומד מאחורי רוב הדברים שאמרת.

אני הגשתי כאן הצעת אי-אמון שמהותה התקציב האכזרי שמדינת ישראל מביאה, קודם כול בפני הכנסת. כשאני אומר שאני מגיש את זה, אני משוכנע שאני פֶּה לא לעצמי, לא לאופוזיציה, לא למתנגדי הממשלה – הרבה הרבה מעבר לכך: רוב אזרחי מדינת ישראל, תושבי הפריפריה, האנשים שזקוקים לבתי החולים, משפחות ברוכות ילדים, האימהות שהילדים שלהן נמצאים במעונות, זוגות צעירים שאין להם אופק בדיור, קשישים, בעלי מוגבלויות ו-20% מתושבי מדינת ישראל שמוגדרים כעניים. אני עומד כאן בשמם כי הממשלה הזאת, שנהייתה ממשלת תל אביב-נתב"ג, היא ממשלה שמביאה תקציב אנטי-כלכלי, אנטי-השכבות החלשות. כל אותן אלפי משפחות ברוכות ילדים, חלשים, קטנים – ואין שר אחד בממשלה שבאמת יכול להרגיש את הכאב של אותם אנשים. מכורסת המחלקה הראשונה במטוס קשה מאוד להרגיש את המצוקה של המטפלת בירוחם שמתחננת לתוספת של קצת, קצת כסף ליום-יום שלה; מטרקלין האח"מים בדובאי, אדוני השר, קשה להרגיש את הקשישים הרעבים, את אותם אנשים שזקוקים למטפלים, לכסף לסיים את החודש; מהשטיחים האדומים בבחריין – והממשלה המעופפת שלכם נוסעת ממקום למקום – קשה מאוד להרגיש, לחוש, את מעגל העוני של עשרות ומאות אלפי ילדים שפותחים את המקרר ואין להם מה לאכול.

ממשלת תל אביב-נתב"ג מעופפת לה בכל העולם. מלמעלה לא רואה את האזרחים ממטר, כמו שאומרים. בנט וליברמן, עם המנצח של המקהלה ליברמן, חוגגים כל בוקר בכל הרשתות, בכל הערוצים: הבאת תקציב חדש. יפה מאוד. מזל טוב למדינת ישראל. יש תקציב. אבל מי מוזמן לחגיגה הזאת? מי מגיע לחגוג יחד עם שר האוצר, שבאמת אטום לכל דבר חברתי, לכל דבר מוחלש, לשכבות החלשות, לפריפריה? העשירים מהמעמד הגבוה, תושבי גדרה וחדרה, אלה שהצביעו למפלגות שלכם. מי נותר מחוץ לחגיגה? מי לא הוזמן לחגיגה הזאת? מי ישלם על החגיגה מבזבזת הכספים הזאת? תושבי הפריפריה וישראל השנייה. אלו האנשים שאתה, ידידי השר, אמור לייצג; אלו האנשים שבמשך שנים התיימרתם לייצג. בשבילם, בשביל אותם אלפי אנשים, בשביל אותן שכבות חלשות, קשישים, זקנים, חרדים, ערבים ועמך בית ישראל בפריפריה, התקציב הזה מלא גזרות קשות וכואבות: עלייה במחירי החשמל, כ-30%; מס על הכלים החד-פעמיים; מס על השתייה המתוקה; עלייה בתשלום זימון רופא. 

 ריבונו של עולם, מה ביקשנו, מותרות? אדם צריך ללכת לרופא – הוא ישלם יותר; תושב הפריפריה – גודש על הכניסה; עלייה במחירי המסעדות בעקבות הדבר המטופש ביותר של השר כהנא, שמונה לא יודע מאיפה, רפורמת הכשרות – דבר שייקר את המחיה במדינת ישראל, דבר שיעשיר את קופת הבד"צים, אבל האנשים החלשים, השכבות החלשות, הפריפריה, האנשים שמתלבטים בין אוכל לבין תרופות, בין שמיכה בחורף לבין אוכל לילדים, ישלמו הרבה הרבה יותר על האוכל שלהם. אם עד היום הם היו צריכים לשלם משהו על לקנות פיצה או אוכל, הם ישלמו מעכשיו הרבה הרבה יותר.

 אדוני השר, כולנו זוכרים ששר האוצר לשעבר משה כחלון התהדר ברפורמת נטו. הוא בא לכאן ודיבר נטו על פחות מיסים או ביטול מכסים, הורדת יוקר המחיה, הורדת המע"מ. אחר כך שר האוצר שנמצא כאן, ישראל כץ, הביא סיוע ענק מאוד לחלשים, לעובדים. שרי האוצר לדורותיהם באו לכאן ועמדו בגאווה גדולה והתהדרו בביטול של מיסים, בעזרה לשכבות החלשות. השר דרעי הוביל רפורמות ענקיות לצדק חלוקתי אמיתי בחלוקה בהכנסות בין פריפריה למרכז, בין יישובים חזקים ליישובים חלשים, גייס תקציבי ענק. תקפתם אותנו. אתם הייתם באופוזיציה ותקפתם את החרדים הסחטנים, שהשיגו מיליארד שקל. למה? להנחה בתחבורה הציבורית, הנחה במחיר המים. שרי האוצר לדורותיהם באו לכאן בגאווה גדולה על שהצליחו להביא לחלשים ביותר רווחה חברתית, לזקנים חבילות סיוע. 

במה הממשלה הזאת מתהדרת? יש כאן ממשלה שלמה שעסוקה במרוץ לאיחוד האמירויות, במרוץ לבחריין, מי יצטלם עם אבו מאזן. שנתיים של מגפה שמוטטה מיליונים, אנשים איבדו את הכול, עסקים נסגרו, אנשים חיסלו את השקל האחרון שהיה להם בפק"מים, אנשים גבו את קופת המנהלים ואת החיסכון, הוציאו הכול – מה הבשורה שיש לכם היום להגיד? העפנו את ביבי. נתנו מכה לחרדים, שמנו אותם באופוזיציה. איזו אמירה יש לכם להגיד? תקציב ללא תוכנית מקיפה לצמצום בעיית העוני. יש היום הצעת חוק של חבר הכנסת ארבל עם חבר הכנסת אזולאי בנושא של הקמת רשות למיגור העוני. פסלתם להם את זה היום בוועדת השרים. למה? מה אכפת לכם להקים רשות אמיתית למלחמה בעוני? 

 ללא תוכנית מהפכנית בתחבורה הציבורית, הפרטה ברכב הציבורי; ללא תוכנית אמיתית להילחם בדיור, במחירים שעולים מיום ליום; ללא השקעה של מיליארדים בפריפריה, בחלשים. זה תקציב שמותאם לישראל השבעה, ישראל העשירה, ישראל שמצביעה לממשלה הקטנה והצרה הזאת, תקציב שהוגש בחיפזון, בלי מחשבה מעמיקה.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר עם ישראל כולו ציין שמונה שנים להסתלקותו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק קדוש לברכה. כולנו הדלקנו נר לזכרו, דיברנו לעילוי נשמתו, דיברנו בגעגוע על העוצמה, על האור, על האיש שהלך לפני המחנה, שכל כך חסר לנו. אדוני השר, אני רוצה לספר לך, אדוני השר, חצי שנה לפני שהרב נפטר, בחודש אייר תשע"ג, אדוני היושב-ראש, הרב עובדיה קיבל בשורה קשה מאוד: בנו הגדול, הרב יעקב יוסף, בנו בכורו, נפטר ממחלה קשה. השבר שלו היה גדול. היה קשה מאוד לנחם אותו. ישב בצער גדול. בן אהוב שהיה קרוב לו כל כך. באותם זמנים כיהנה בממשלת ישראל ברית האחים בנט-לפיד, אותה הברית של אליטות עשירות, שלא ראו כלום מישראל השנייה. באותו זמן שר האוצר היה לפיד, והוא תכנן קיצוצים קשים. נכנס השר בזמנו יובל שטייניץ לנחם, בא לרב לנחם אותו. הרב עובדיה רואה אותו – יהודי כמעט בגיל 90 – פורץ בבכי, ואני מצטט מה הוא אמר לו: לגבי הקיצוצים לחלשים, הם אנשים עניים שאין להם מה לאכול. אנא ממך, רחם עליהם. אלו עניים של עם ישראל. אני רוצה להגיד: אדם בגיל 90 שלא חסר לו כלום. אדם מגיע לממדים תורניים שמאות שנים לא הגיעו אליהם. הוא עסוק באבל של הבן שלו שנפטר – באמת בבכי גדול; שם את כל האבל שלו הקטן בצד ובכה כמו שהוא לא בכה על מיטת בנו, על התקציב הקשה שבנט ולפיד, אותם אנשים שהיום הקימו ממשלה – הם לא חלמו שיום אחד זה יהיה ראש הממשלה וההוא יהיה חליפי, אבל אז הקימו ממשלה, והשאירו את האנשים שדאגו לחלשים בחוץ. ישב ובכה מה יהיה על אותם אלפי ילדים שפותחים את המקרר ואין להם מה לאכול.

 אדוני השר, אני רוצה להגיד לך, כשאתה וכל חבריך בממשלה ובקואליציה הולכים לישון, תזכרו שאלפי ילדים, אין להם אפשרות ללכת למעונות. הם ילמדו במקומות ללא פיקוח, הם ילמדו במקומות לא ראויים, כי אין להם אפשרות לממן את המעונות. מה זה גזרת המעונות הרעה הזאת? למי זה טוב? מה עשיתם? עד שאלפי נשים חרדיות מצאו מקום עבודה – וזה היה קשה; רובן ללא תארים, חלקן הגדול מטעמים דתיים, ואתה מבין את המשמעות של זה, אז היה קשה להן למצוא עבודה. מצאו עבודה – למה לקחת להם את כבשת הרש? למה מסע הנקמנות הקשה הזה? מה מפריע לאיווט ליברמן האיום והנורא הזה, שמצא את התקציבים לפגוע בילדים? אותם ילדים שהם רעבים גם ככה יהיו רעבים עוד יותר; אותם אנשים שאין להם ביטחון תזונתי ילכו ללמוד במקומות שלא מפוקחים, ואנחנו לא רוצים את זה. והממשלה הזאת, שמגיעה ואומרת: אנחנו רוצים שהגברים החרדים יצאו לשוק התעסוקה. מה עם אותן אלפי נשים? מה אשמים אותם עשרות אלפי ילדים שלא יהיה להם מקום?

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים. אנחנו מגישים, ומקווים שכל אדם שאכפת לו מהחלשים, כל אדם שאכפת לו מהשכבות החלשות, יביע אי-אמון בממשלה הזאת; אי-אמון בשר אוצר שמעביר רפורמה ברב-קו כשהוא לא יודע מה זה; אי-אמון בשר אוצר שמונע משנאה, מונע מנקמנות, מונע משנאת האחר והזר – אין שום הסבר לזה. זו ממשלה של בן אדם שגנב את המנדטים, גנב את המצביעים שלו, נוכל שלא הכרנו דבר כזה, ומגיע ומתהדר – בממשלה של מה?


 תודה רבה. 


 אפס בשורה לחלשים, אפס בשורה למוחלשים. אני מקווה שהממשלה הזאת תיפול כמה שיותר מהר. 


 תודה רבה. 


 ולכם, אזרחי מדינת ישראל החלשים, אנחנו כאן כדי להילחם שהממשלה הזאת תלך הביתה כמה שיותר מהר. 


 תודה לך. חבר הכנסת פרוש?


 אני?


 אתה מנמק. 

 
 – – –


סליחה, סליחה, קודם השר משיב. מי מנמק את פרוש? השר מתן כהנא ינמק את פרוש; ישיב.

 
 – – –


פרוש או פורוש? מתקנים אותי. 


 למה אתם כולכם שוכחים את השר עמאר?


השר חמד עמאר יענה וישיב. 


 אני מרגיע אותך, קשה לשכוח אותי. קשה. 


 אף אחד לא ישכח.


 אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת מלכיאלי: אתה זוכר שכשנכנסת לכנסת, ישבנו אני ואתה ואמרת לי: איך מבטאים את השם שלך? ואמרת גם על שר אז, דרעי: גם לו קשה לבטא את השם שלך, וגם עזרת לו לבטא את השם. אני רוצה לשאול אותך: אתה מאמין למה שאתה אמרת?


 כן. 


 אתה מאמין? שרת האנרגיה יושבת כאן. שרת האנרגיה, יש העלאה במחירי החשמל ב-30%? שרת האנרגיה אומרת לך: לא. 


יש העלאת מחירים. 


 אני אומר לך: לא. אני אומר לך: לא. אנחנו הולכים לפגוע בחלשים?


בוודאי שכן. 


אנחנו הולכים לפגוע בחלשים?


 בוודאי שכן. 


 אנחנו הולכים לפגוע בפריפריה?


 ברור שכן. 


 אנחנו לא מוסיפים לקצבאות?


 לא, העליתם – – – פגעתם בתינוקות. 


אנחנו – – – 


 איבדת את הרגש שלך. 


 אתם פוגעים בתינוקות, אתם פוגעים בניצולי שואה. 


אין לך רגש. איבדת את הרגש שלך. אין לך רגש לילדים. אתה סגן של שר האוצר. 


 אי-העברת התקציב זה פגיעה בשכבות החלשות. 


אתה פוגע בהם שלא יצמחו. 


 אי-העברת התקציב. 


 אתה פוגע בהם. 


 אתה ישבת בממשלה יותר משנה וחצי ולא העברת תקציב. 


אתה שונא את החרדים. 


זה פגיעה, זה פגיעה בחלשים. 


 אתה שונא את החרדים. 


 לא להעביר תקציב זאת הפגיעה. זה מה שאתה עשית כשישבת כאן בממשלה. 


 – – – 


זה הפגיעה בחוליה הכי חלשה. 


 הבוס שלך שונא את החרדים. 


 זאת הפגיעה בחוליה הכי חלשה, ואתה עשית את זה כאן – – 


 הבוס שלך שונא את כולם. 


 – – עם הממשלה שאתה ישבת בה. 


 ממשלה של ישראל הראשונה. 


 יותר משנה וחצי לא העברתם תקציב. 


הבוס שלך שונא ילדים חרדים – – – 


 חבר הכנסת אבוטבול, תודה. 


 ברגע שאתה מעביר תקציב אתה משפר את המצב לאותם אנשים חלשים שהיו זקוקים לתקציב. 


למה ליברמן שונא ילדים חרדים? למה ליברמן שונא ילדים חרדים? מה יש לו?


 אתה יודע, בלי תקציב – – – 


 למה המטורף הזה גורם ל-6,000 נשים לעזוב את מקום העבודה שלהן? מה יש לו?


תודה, חבר הכנסת מלכיאלי. 


 חבל שאתם עוד מתפתים לדברים כאלה. אני ישבתי כאן בטקס רבין – – – 


 אבל זה נכון. תגיד שזה לא נכון, תכחיש. 


 אני ישבת בטקס. אני אומר לך, אני התביישתי. האזרחים התביישו בנו. 


 גם אני מתבייש. 


 אני אומר לך, הצעקות האלה, ההתפרצויות האלה, האמירות האלה – – 


 כואב לנו. 


– – האמירות האלה – – 


 כואב לנו. הם בוכים לנו כל יום בטלפון. אנחנו מדברים מכאב. 


 – – אתה לא תשמע ממני אמירה כזאת לעולם. לא אפגע באף אחד בעולם. 


 אנחנו מדברים מכאב. 


אני לא אפגע באף אחד. מעולם לא פגעתי ולא אפגע. 


 אני נפגעתי. שר האוצר פוגע בילדים – – 


 אני עומד כאן, אומר את האמת ולא משקר. 


 – – פוגע בניצולי שואה, בחיילים, בקשישים. 


 אנחנו באנו לעזור. אנחנו מעבירים תקציב, ותקציב טוב למדינת ישראל – – 


 למה אתה לא נלחם על התינוקות? 


 – – לעזור לכל אחד ואחד. 


למה אתה לא נלחם על המעונות? תענה תשובה. 

 
 אנחנו רואים את השינוי. 


 למה אתה לא נלחם על המעונות? אל תספר סיפורים. 


 אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש – – 


 אתה לא נלחם על המעונות.


– – העלאת קצבת הנכות – – –


אתה שותף לפשע. 


 אבוטבול, אני לא קורא אותך לסדר פעם ראשונה. 


 אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש: העלאת קצבת הנכות הכללית ל-3,700 שקלים זאת פגיעה? אני שואל אותך. אנחנו פוגעים? אתה לא עשית את זה שנה וחצי, כי לא העברת תקציב. 


 – – – 


אנחנו מעלים את זה. אנחנו מעלים את זה. 


 לשלם – – – זאת פגיעה. 


 אם זאת פגיעה, תגידו לי שזאת פגיעה, ואני אגיד שפגענו בחלשים. 


קיצצתם לניצולי השואה, קיצצתם לקשישים. 


 אנחנו מוסיפים להם. נכי צה"ל שנים, שנים מחכים לתוספת, שנים מחכים לפתרון. הגענו איתם לפתרון לפני העברת התקציב והוספנו להם מיליארד שקלים. 


 מה אשמים הילדים? מה אשמים הילדים?


 לאלימות נגד נשים, לאלימות פיזית נגד נשים – – 


למה ליברמן שונא ילדים? למה?


 – – הוספנו ונתנו לפני התקציב לנכים. הוספנו לפני התקציב. 


 למה אתם פוגעים בתינוקות במעונות? תענה על זה, אל תמרח אותנו בסיפורים. 


תוספת השלמת הכנסה. 


 סיפורי סבתא שלך – – 


 תוספת השלמת הכנסה. 


 – – אל תבלבל אותנו. אתה נלחם בתינוקות. תענה תשובה על זה. 


תוספת – – – 


 אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, אבוטבול.


 תוספת, תוספת. 


 החלטתי להיסחף עד הסוף. קורא אותך לסדר פעם ראשונה. 


 תוספת, תוספת. כאב שלא העברת תקציב, תאמין לי. כאב שלא העברת תקציב. זה כואב. זה כואב. זה אתה יושב בממשלה, אתה יושב בממשלה ולא מעביר תקציב שנה וחצי והולך לבחירות בגלל שאתה לא מצליח להעביר תקציב – זה פגיעה בחלשים, ואת זה עשיתם, ועשיתם את זה טוב.


 תינוקות במעון – – – 


 מנווט. טוב. ידעתם לעשות את זה. 


 – – – 


אני רוצה לשאול אותך: אנחנו יושבים הרבה – – 


 הראש שלך מפריע לך. 


 – – ואתה מכיר את הראש שלי ואת הדאגה שלי לחלשים. 


 זה ליברמן. 


 אתה יודע שאני רוצה לדאוג לחלשים. אני רוצה להראות לך תוספת להשלמת הכנסה – – 


 תמשיך לספר סיפורים. 


 – – לקשישים כך שתעלה מ-3,710 שקלים. זה פגיעה בחלש?


הציבור לא מטומטם. הציבור לא מטומטם. 


 זאת תוספת, זאת עזרה לקשישים, ואת זה עשינו. 


 רק שאלה, שאלה. 


 הציבור לא מטומטם, עמאר. מה עשיתם במעונות? אל תרמה אותנו. 


אני רוצה לשמוע את השאלה של החבר שלך. אתה צועק. 


 אל תרמה. תענה על המעונות. תענה על המעונות. 


אתה צועק. אני רוצה לשמוע את החבר שלך. 


תגיד על המעונות. אל תבלבל את המוח, תערבב, תערבב. 


 אדוני היושב-ראש – – – 


אנחנו לא באנו לערבב פה. 


 פעם שנייה אני קורא אותך לסדר – אבוטבול, הכוונה. 


אתה יודע כמה אני מעריך אותך. 


 ואני מעריך אותך, אתה יודע. אנחנו עושים הרבה וגם מדברים הרבה. 


 אדוני השר, לא הבנתי איזה קיצוץ לקשישים. מה זה אומר? אתה מדבר על קיצוץ לקשישים, לא הבנתי. 


 קיצוץ לקשישים בזה שהרמנו, העלינו, הוספנו. קשיש יקבל היום השלמה להבטחת הכנסה עד 3,710 שקלים – זה הקיצוץ שאנחנו עשינו. זה מה שהם לא הצליחו לעשות. זה מה שפוגע בהם וזה מה שכואב להם, שאנחנו הצלחנו ואתם לא הצלחתם. 


יש לי בנות שיש להן תינוקות. הבנות האלה עובדות. עכשיו, כשמחייבים אותן, כיוון שהבעלים שלהם עובדים, מחייבים אותן לשלם את מלוא הסכום, ולא משתלם להן לצאת לעבוד. הן מרוויחות 4,000–5,000 שקלים; אם 2,000 שקלים הן צריכות לשלם למעון, בשביל 3,000 שקלים לא כדאי להן לעבוד. תסביר לי אם זאת לא פגיעה בחלשים. 


 אנחנו נשב, אני מוכן, ואמרתי לך ואמרנו: בוא נשב, בוא נדבר על הנושא. אני מוכן לשבת איתך. אני ביקשתי לשבת ואני מוכן לשבת ולשמוע על זה. אני רוצה – העלאת קצבאות. 


 אל תשב, צריך לבטל את זה. בשביל מה צריך לשבת?


 כבוד השר, אני רק רוצה להגיד לך שאני מעריך אותך מאוד, והיום עוד יותר. למה? כי אתה היחידי מכל השרים בממשלה שאומר את האמת עכשיו, כשאמרת שלא היה תקציב שנה וחצי. אתה צודק. כולם אומרים: לא היה תקציב שלוש שנים. 


 לא, לא אושר – תראה, התקציב האחרון שאושר כאן בכנסת היה במרץ 2018. אתה יודע, אתה חבר כנסת ותיק, אתה לא חדש. אתה חבר כנסת קדנציה שלישית. עם הבחירות האלה היית קדנציה מלאה – – – 


 היה לנו ויכוח. 


אני אומר לך, הכנה של תקציב לוקחת הרבה זמן. אם התקציב אושר במרץ 2018, סימן שהוא הוכן ב-2017. אתה מצדיק אותי או לא?


נכון, אבל עבר 2020. 


 ברגע שאתה לא מאשר תקציב ב-2020, 2021, זה אומר שבשנתיים האלה אתה מסתמך על תקציב שהוכן בשנת 2017. אתה מצדיק אותי או לא מצדיק אותי? זה בדיוק מה שקורה, זה מה שקרה. 


 – – – אתה צודק.


אבל אנחנו יותר משנה וחצי. התקציב, עד שיאושר, זה נובמבר. אנחנו קרוב לשנתיים ללא תקציב. אני צודק או לא צודק?


  אתה צודק. אתה מדייק.


 אנחנו ללא תקציב. אנחנו עדיין מתנהלים לפי תקציב שהוכן ב-2017 ואושר ב-2018, וזה מה שפגע באוכלוסיות הכי חלשות במדינת ישראל, כי ברגע שאתה לא מאשר תקציב, אתה לא יכול לאשר שום דבר, אתה לא יכול לקדם; אתה גם לא יכול להביא מה שאנחנו הבאנו – העלאת קצבתם השנתית של ניצולי השואה ב-2,500 שקלים, שזו תוספת של 65.5%. זו עזרה לאנשים שבאמת זקוקים לזה. עשינו את זה. אם לא היינו באים ומאשרים תקציב, אנחנו לא היינו יכולים לעשות את זה, לכן אנחנו חייבים לאשר תקציב.


 חשוב. 


 לכן, ברגע אתה לא מאשר תקציב, אתה פוגע באוכלוסיות החלשות. אתה פוגע, וזה מה שנעשה בממשלה הקודמת. 


 – – – אתה צודק.


 מה שאנחנו עושים עכשיו – הקצאה חסרת תקדים, אני אומר לך, חסרת תקדים. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני יושב שם, אני כל יום בישיבות בנושא הזה, אני מלווה את הנושא – הקצאה חסרת תקדים לחיזוק החברה הערבית במדינת ישראל. החברה הערבית במדינת ישראל. אנחנו עושים את זה. אנחנו נביא תוכנית שתעזור לאוכלוסייה, לחברה הערבית, ותרים אותה קדימה. אנחנו נביא תוכנית שתחזק את החברה הדרוזית במדינת ישראל ותעלה אותה קדימה. אני מלווה את שתי התוכניות. אני, עם כל החבר'ה שם, עם כל הממשלה – חשוב לנו לחזק את החברה הערבית ואת החברה הדרוזית.

 אנחנו מביאים תוכנית למלחמה בפשיעה. היום אתם רואים את זה. זה בלתי נסבל, איבדנו את המשילות, איבדנו את המשילות גם בדרום וגם בצפון. כשצעיר נורה באמצע הרחוב ומי שיורה בו לא נתפס ומי שיורה בו בורח משם ולעולם לא יתפסו אותו, כשביותר מ-80% ממקרי הרצח הרוצחים לא נתפסים – זה צועק לשמיים. 


 למה השותפים בקואליציה – – – 


אנחנו משיקים תוכנית למיגור הפשיעה. משיקים תוכנית למיגור הפשיעה. אתה היית סגן שר לביטחון פנים, אתה מכיר את זה. 


 אתה צודק, אני מצדיק את זה. למה השותפים לקואליציה מתנגדים למעצר מינהלי?


 אנחנו מקצים הרבה כסף לנושא. אנחנו מחזקים את כוח האדם במשטרה, אנחנו מחזקים תחנות, אנחנו מוסיפים תקציב לשוטף של המשרד לביטחון הפנים. אנחנו עושים את זה, ועושים את זה בשביל לעזור, בשביל לקדם את החברה. אף אחד כאן – אני לא מאמין שיש אחד שרוצה אלימות במגזר הערבי או אלימות במדינת ישראל או השתלטות – – –


 אני אומר לך, התוכנית שהמשרד לביטחון הפנים מוביל עכשיו זו תוכנית שאנחנו כתבנו, ולכן, כל הכבוד לכם. 


 כתבתם – אנחנו מאשרים. 


 יפה מאוד. 


אנחנו מובילים. אנחנו עושים. 


 נכון. ככה צריך להיות. 


הקמנו צוות שרים, ועדת שרים בנושא בראשות ראש הממשלה. התכנסנו. לא עשיתם את זה. זה לא נעשה 12 שנים בשלטון שלכם. אנחנו עשינו את זה, ואני חבר שם, ואני מאוד גאה להיות חבר בוועדה למיגור הפשיעה. 

אנחנו מחזקים את שירותי הבריאות לציבור הרחב. אנחנו בונים שני בתי חולים, גם בדרום, גם בצפון. זה מה שאנחנו נעשה. אנחנו נחזק את מערך הרפואה במדינת ישראל. זה מה שאנחנו נעשה, זה מה שהממשלה תעשה. תודה רבה. 


תודה רבה לשר עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת פרוש. 


 השר חמד, 12 שנה לא עשיתם כלום. כלום. תגיד פעמיים כלום. 


 הוא פעם אמר לי פרוש. עכשיו, אנחנו נברר את הנקודה כאן, כשהוא יעלה על הדוכן: מה בדיוק הניקוד של השם? 


אפשר לבקש ממך משהו?


זמנך תם, חבר הכנסת פרוש.


זמנך עבר.


מכובדי, נשאלת השאלה: מה השם המדויק?


 הדבר הזה כבר נשאל על ידי כבוד היושב-ראש לפני שלוש כנסות – – 


 נכון.


– – וענה על כך תשובה. מי שמעוניין לדעת – יעיין נא בסטנוגרמת הכנסת דאז. 


 אבל אם תוכל להקל על הציבור.


 פֹּרוש, מלשון פרישות. פרוש זה פרוש – פֹּרוש.


 רבותיי, אני מודיע בזאת שהשם הנכון הוא חבר הכנסת פֹּרוש. 


גליקמן.


 גליקמן זה היה רק בזמן הטורקים, כדי להיפטר מהבעיות שהיו אז. אפשר להמשיך הלאה? 


בבקשה, עשר דקות. 


בוא נפתח לכבודו של היושב-ראש, כשהיו מזמינים את אבי, זיכרונו לברכה, למפגשים עם אורחים מחוץ לארץ, הוא היה אומר להם: I am a real Palestine, I am seven generations here – אני פלסטיני אמיתי, אני שבעה דורות כאן. 


אתה צודק, הפלסטינים כאן המון המון דורות. אתה צודק בהחלט. אני מודה לך. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אפשר בליכוד להשתיק את העניין? רועש וגועש. 


 יש מוקד של תסיסה; מוקד של התססה, סליחה. 


הרב דוד, דוד, די, מספיק. עדיף שיהיה ריק מאשר תפריעו כאן. 


 אתה צודק. 


אני פורש. 


 לא, אתה יכול להישאר, אתה יכול ללכת, אבל לא להפריע. 

 אנחנו מיהדות התורה מגישים היום הצעת אי-אמון בממשלה שאינה ראויה – הינה, עוד אחד הגיע. די. מה זה? אנחנו נמצאים פה בשביל להיות אופוזיציה, לא בשביל להפריע לנו. 


 – – – לא אמרתי מילה. לא אמרתי מילה, הרב מאיר.


חיים, אל תזמזם. עשר הדקות מעכשיו. תפסיקו, זה לא יפה. 

 אנחנו, יהדות התורה, מגישים היום הצעת אי-אמון בממשלה שאינה ראויה לאמון העם. היא ממשלה שרומסת את הסטטוס קוו, את השבת; מזלזלת בקדושת החיים ובקדושת המתים; ממשלה שאין לה חמלה, שפוגעת במיעוט ובחלשים; ממשלה שאין לה לגיטימציה, כי היא גם ממשלה שמבקשת לעקר את סמכות הרבנות בתחום הכשרות.

 יהדות התורה מעולם לא ישבה בממשלות ישראל בשביל כוח ושררה. בדרך כלל היא גם נמנעה מלקחת תפקידי שרים. כל עניינה בכניסה לקואליציות השונות היה כדי לשמר את הסטטוס קוו, וגם להוסיף ולחזק את הצביון היהודי בארץ ישראל, דבר שהובטח גם בקום המדינה על ידי בן-גוריון. מטרתה של יהדות התורה היא גם לנסות ולשפר במקצת את התנאים של הציבור החרדי. לדוגמה, אנחנו נאבקים נגד העוול שילד שלומד במוסד חרדי מקבל פחות ממחצית ממה שמקבל ילד שלומד במוסד חינוך ממלכתי. אנחנו בחרנו לקבל תקצוב נמוך יותר כדי לקבל אוטונומיה חינוכית ככל שאפשר, אבל לקבל פחות ממחצית?


חבר הכנסת מיקי זוהר, תוכל להסביר לנו מה הייתה הבדיחה?


יהדות התורה בחרה במשך שנים ללכת יחד עם הליכוד והעדיפה לשבת בממשלות ימין בגלל סיבה אחת: מועצת גדולי התורה אמרה לנו בשעתו ללכת עם המפלגה שהכי קרובה למסורת ישראל. אז אומנם בליכוד כנראה אין כאלה שמניחים תפילין של רבנו תם כל יום, אבל מעולם לא ראינו במצע שלהם רצון לרמוס ולחלל את השבת, להפר את הסטטוס קוו, לפגוע בקדושת הכותל ועוד. 

לאחרונה נחשף תזכיר סודי והיסטורי של מרכז אגודת ישראל בירושלים, אדוני היושב-ראש, משנת תרצ"ז, 1937, שהוכן על ידי הרב משה בלוי ז"ל, והוגש לנציב העליון לפני פרסום מסקנות ועדת הלורד פיל, והיה אצור בגנזי הארכיון הממשלתי הבריטי והיה חתום בסודיות במשך 60 שנה. התזכיר ממצה ומחדד את דעתה של אגודת ישראל על עניינים העומדים על הפרק מאז ועד עתה ומבטא את החרדה של היהדות החרדית מפני הקמת מדינה יהודית בשלטון של חילונים. כל החשש הוא מפני ההשלכות הרוחניות והערכיות. בתזכיר נכתב, בין היתר, כי על פי המסורת ההיסטורית – אני מצטט: התורה אינה רק ספר חוקים דתי ליהודי היחיד אלא גם חוק ציבורי לעם היהודי. מדינה יהודית אשר לא תכיר בתורה כחוק עליון בחוק הציבורי הינה נגד רצון ה', ולכן על פי המסורת ההיסטורית תיחשב כחסרת אמונה. סוף ציטוט. עוד נכתב בתזכיר ההיסטורי – ואני מצטט: צוין כבר כי מדינה יהודית אשר לא תכיר בתורה כחוק היחיד ללא סטיות, היא עצמה מנוגדת לתורה, ולכן בעצם היותה היא מהווה דיכוי המצפון של כל היהודים שנשארו נאמנים לתורה. לפיכך, ההגנה שלה על מיעוטים תצטרך להיעשות מבחוץ כנגד המדינה היהודית עצמה, וזה אבסורדי, כי למדינה הזו אין הרגש הנדרש למאמינים בתורה. סוף ציטוט.

 יתרה מזו, הניסיון של הגנה על המיעוטים בשנים האחרונות לא הצליח – כך נאמר שם – כי למדינה כלים רבים כדי שההגנה הזו לא תהיה אפקטיבית. כלומר, מדינה שלא תכיר בתורה גם תתעמר בחלשים ולא תגן על המיעוטים. זוהי בעצם הראייה של היהדות החרדית כנגד מדינה של יהודים עם שלטון של חילונים.

לאחר מכן, לפני שנת תש"ח, ב-1947, כאשר בן-גוריון ביקש להופיע באו"ם כמייצג של כל היהודים בארץ ולומר שברצונו להקים בית לאומי לכל יהודי, הוא נדרש על ידי האו"ם להביא הסכמה של כל הארגונים הפוליטיים הציבוריים, ולכן הוא התחייב בפני אגודת ישראל, שייצגה אז את היהדות החרדית, על ארבעת הנושאים שידועים במסמך הסטטוס קוו: שבת, כשרות, עצמאות החינוך ונישואים וגירושים. 

 הנושא של מעמד בני הישיבות מול שלטונות הצבא עוד לא היה קיים בכלל, הוא לא נכנס במסמך הסטטוס קוו כאשר הוא נכתב, אבל בן-גוריון השכיל וגיבש את הסדר תורתו אומנותו לאחר מכן, כי הוא הבין שבחור ישיבה שרוצה לשבת וללמוד תורה, יוכל לעשות זאת ללא הפרעה. הוא הכיר בחשיבות של לימוד התורה עקב חורבן השואה, והבין שהיהדות החרדית לא יכולה בלי זה, אף שזה כאמור לא עוגן במסמך הסטטוס קוו. בעקבות ההבנה לצרכים של היהדות החרדית, הרב יצחק מאיר לוין היה חבר עד סוף שנת תשי"ב, ספטמבר 1952, וכאשר עזב, הוא אמר: עזבתי מכיוון שלא היה רצון לבוא לקראתנו ואיבדתי כל השפעה. מאז עד שנת תשל"ז, 1977, שנת המהפך, אגודת ישראל ישבה באופוזיציה.

 מה אנחנו רואים בממשלת הכלאיים והשיסוי הזו היום? אנחנו רואים ממשלה שאינה מתחשבת ביהדות החרדית, הדתית והמסורתית, ולא רק שלא מתחשבת, אלא גם פוגעת בסטטוס קוו, רומסת את השבת, מחלנת את קדושת הכותל, מזלזלת בקדושת המתים, מכה בחלשים, במיעוטים ובמשפחה החרדית ללא חמלה, מעוניינת לעקר את מעמד הרבנות בתחום הכשרות. אנחנו רואים שר אוצר שקרא לקחת את החרדים במריצות – אמירה אנטישמית שעברה בשקט מצד נציגי הציבור כאן בבית הזה, זה עבר בשקט בתקשורת הכללית, וישנה גם הסתה נוראית נגד הציבור החרדי שלצערי מושתקת על ידי התקשורת.

 ליברמן בחר לחפש היכן הוא יכול להתעמר במשפחה החרדית, והוא לקח לדוגמה את הטלת המס על הכלים החד-פעמיים, והטענה היא מכיוון שרוצים מדינה ירוקה. המשפחה החרדית בעצם היא הרי הירוקה ביותר – היא לא משתמשת ונוסעת ברכבים פרטיים כמו שיש במגזר הכללי, מה שמביא לזיהום האוויר הגדול ביותר; לא קונים מוצרים מיותרים ולא משתמשים בחשמל מיותר; שובתים בשבתות וחגים ועוד. אך כן, המשפחות המבורכות בילדים ובנכדים משתמשות בכלים חד-פעמיים. היה ניתן למצוא עשרות פריטים מזהמים שהיה ניתן להטיל עליהם מס, אבל המדושן הזה ממשרד האוצר מצא את הקורבן – המשפחה החרדית. כך גם בגזרה לשלול באכזריות את סבסוד מעונות היום מאברכים ועוד.

 בשבוע שעבר נחשפנו להבנה וחמלה מצד ממשלת השיסוי: רוצים להעביר חוק לפתיחת מכון אבו כביר בשבתות תוך רמיסה של השבת, והסיבה היא כדי להתחשב בציבור המוסלמי. אנחנו הבענו את פליאתנו בפני חברי הכנסת הערבים. הרי ברור שישנם דברים שאנחנו עושים שהציבור המוסלמי אינו אוהב, אבל אנחנו מעולם לא עשינו דווקא, כדי להכעיס. עלתה הצעה לפתוח שלוחה של מכון אבו כביר בנצרת שיופעל על ידי צוותים לא יהודיים, אך בכל זאת הלכו והצביעו, וראינו בזה התעקשות להפר את הסטטוס קוו ולפתוח את המכון בשבת.

 הציבור החרדי סובל קשות ממצוקת דיור. בני ברק היא העיר הכי צפופה בעולם. ישנם ראשי ערים שאינם מוכנים לבנות שכונות לציבור החרדי, ציבור שנתקל גם בקושי להשתלב בשכונות מעורבות. המדינה מזמן הייתה צריכה לתת את הדעת על כך. בממשלה הקודמת הוחלט להקים את העיר שפיר סמוך לקריית גת לציבור החרדי דווקא, ולנסות להתחיל בתהליך של מתן פתרון לצפיפות הדיור הקשה, אבל הגיע שר השיכון זאב אלקין עם שרת הפנים שקד, ובשרירות לב החליטו לבטל את ההחלטה הזו, ובמקום זאת לנסות לדחוף את הציבור החרדי לעיר כסיף, שתוקם אולי, אולי, בעוד כעשר שנים, ומנותקת מכל מקום של עבודה ואפשרות התפתחות. 

 הגדיל לעשות אותו שר שיכון ואישר לפני כשבוע הריסה של מערות קבורה בשכונת גילה בירושלים. ביקשתי ממנו להמתין עוד כמה שבועות כדי למצוא פתרונות הנדסיים, בכל זאת הרי מדובר בחילול כבוד המת, אך הוא בשלו – קיבל החלטה להרוס את אותם קברים; לא רק לרמוס את החיים אלא גם לרמוס את המתים.

ומגיע ראש הממשלה, שהאחריות מוטלת עליו, הוא מובל כנראה על ידי המריצה של ליברמן, והוא מצהיר בשבוע שעבר שצריך להגביל את ההשפעה החרדית. איפה בדיוק הוא רוצה להגביל אותה? מה התכוונת, בנט? מה אנשים ששומעים אותך בחוץ מבינים ממך? זו הרי בושה שראש ממשלה אומר ככה על הציבור החרדי. כפי שציטטתי, כפי שנכתב באותו תזכיר היסטורי של אגודת ישראל, מדינה יהודית אשר לא תכיר בתורה כחוק עליון בחוק הציבורי הינה נגד רצון ה', וגם חמלה והגנה על המיעוטים לא תהיה לה. 

הממשלה הזאת אינה לגיטימית ואינה ראויה לאמון. היום, בסליחות שאמרנו בעת תפילת שחרית, אמרנו את הפסוק דלהלן: "מסורת בידינו מאבותינו, נאקה" – מלשון צעקה – "תשובה וצדקה סותרות רוע גזרות, עוד מענות עם". יהי רצון שלא תצליח הממשלה הזו להטיל עלינו גזרות רעות ולענות את עם ישראל, את העם היהודי, את הציבור החרדי. תודה.


 תודה רבה. יעלה ויבוא שר הדתות. 

 ב-27 בדצמבר 2006, מפרוטוקול הכנסת, שאל היושב-ראש גדעון סער מה השם הנכון: האם זה פרוש? וענה לו השר אריאל אטיאס: פֹּרוש. היו כמה אירועים דומים לאורך השנים, ונדמה לי שגם אני שאלתי מעל הדוכן, וכנראה שענית לי אותו דבר. כנראה שהשם שלך לא השתנה מאז. 

 מכובדי השר. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –


 – – –


 תפדל.


 – – –


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשאילתה הכתובה הייתה גם התייחסות לקורונה, וגם חבר הכנסת פה אמר משהו על זה.


 אי-אמון, לא שאילתה. אי-אמון.


 אי-אמון. סליחה, אתה צודק. נתחיל בקורונה ונעבור למה ששאלת, חבר הכנסת פרוש. אז חבריי חברי הכנסת, אני בהחלט מבין שקשה לכם עם זה שהממשלה והעומד בראשה הצליחו להתגבר או בדרך להתגבר על מגפת הדלתא בלי סגרים. אני מניח ומבין שקשה לכם עם זה שאנחנו מתגברים על המגפה כשהמדינה נשארת פתוחה. אני מבין שקשה לכם עם זה שאת החגים אזרחי ישראל חגגו עם משפחותיהם ולא לבד, מבודדים, ואני מבין שקשה לכם עם זה ששנת הלימודים נפתחה כסדרה והילדים לומדים בכיתות ולא בזום. אני מבין שקשה לכם עם זה שחסידי ברסלב יכלו לטוס בהמוניהם לאומן בראש השנה – מה שלא קרה בשנה שעברה. אני מבין שקשה לכם עם זה שארבעה מיליון אזרחים ישראלים חוסנו בחיסון הבוסטר, 700,000 אזרחים ישראלים חוסנו פעם ראשונה, ואנחנו מגיעים למצב שיש 200,000 בדיקות קורונה ביום. אני מבין שזה קשה לכם. קשה לכם עם זה שסגרנו את פרצת נתב"ג, וקשה לכם עם זה שאנחנו הרמנו מחדש את מגן אבות. בקיצור, קשה לכם עם זה שהמדינה חזרה לתפקד, קשה לכם עם זה שהממשלה והעומד בראשה פשוט מצליחים.

 ועכשיו, הרב פרוש, בוא נדבר קצת על הדברים שהעלית. אתה יודע, דיברת על הסטטוס קוו, ואני שואל אותך, הרב פרוש, באמת, אמיתי: זה עבד? המלחמה הזאת על הסטטוס קוו עבדה?


 אז תגיד לו שקשה לך – – –


 הרב פרוש, הרי – אין מסחר בשבת במדינה? כולם מתחתנים כדת משה וישראל במדינה? אין מקומות בילוי פתוחים במדינה? אני באמת שואל אותך, אמיתי, בוא נעשה תחקיר אמת: האם המלחמה על הסטטוס קוו עבדה?


 – – – רצו להחליט שבדרום העיר יהיו מחללי שבת ובצפון העיר יהיו החרדים. אנחנו שאלנו: מה ההבדל בין סדום לבין כל האחרים? בסדום היה חוק – – – אנחנו לא בעד חוק שבדרום ירושלים – – – אני לא בעד חוק שיהיו נישואים – – – אתם כמדינה מחויבים לדבר הזה.


הרב פרוש, מה שאני רוצה להגיד לך זה שנראה לי שקצת התבלבלת, וזה לא הסטטוס קוו קדוש, הרב פרוש; מה שקדוש זה הזהות היהודית של המדינה. המלחמה הזו על הסטטוס קוו רק פגעה בזהות היהודית של המדינה, ואנחנו רואים את זה – אנחנו רואים פחות ופחות אנשים מתחתנים במדינה כדת משה וישראל; עוד ועוד מקומות בילוי פתוחים בשבת; עוד ועוד מקומות מסחר פתוחים בשבת. בעצם המלחמה הזו על הסטטוס קוו היא שגורמת לאנשים לברוח מהיהדות המדהימה שלנו. זה מה שגורם להם לברוח.

עכשיו אני שואל אותך, הרב פרוש: אם לפני 20 שנה היינו מקבלים את אמנת גביזון-מדן, היום לא היה מסחר בשבת. אז בעצם המלחמה על הסטטוס קוו פגעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל. עכשיו, רק לאחרונה, עשו פשרה בעיר חריש, פשרה שאני אומר לך – דיברתי אישית עם שניים מהרבנים שליוו את הפשרה בחריש – יופי של פשרה; אנשים דתיים הובילו את הפשרה הזאת בליווי רבנים, כתפיים רבניות מאוד רחבות. אבל לא – עוד פעם אנשים של הכול או כלום, מלחמה, עוד מלחמות, עוד שסע ועוד פגיעה בזהות היהודית של מדינת ישראל. ואת זה – – –


מותר לשאול אותך שוב שאלה?


כן, שאל.


אתה איש ימין, נכון? למה אתה לא מוותר על חלקים מארץ ישראל ותעשה שלום עם הערבים?


זה לא קשור, כי – – –


ההתעקשות הזו – – –


זה לא מביא שלום, זה מביא מלחמה.


ההתעקשות הזו להחזיק חלקים מארץ ישראל – – – ויתרת? לא ויתרת. למה?


אבל הרב פרוש, הרב פרוש, את הפגיעה בזהות היהודית של מדינת ישראל – את הפגיעה הזאת אנחנו באנו לתקן. ואני אתחיל בכשרות שהוזנחה במשך שנים הזנחה פושעת – דוחות פנימיים של הרבנות, דוחות של מבקר המדינה, פסקי דין של בג"ץ – הזנחה פושעת של מערך הכשרות, ואני באתי לתקן את זה, וכמו שאני מתקן את הכשרות אני אתקן עוד דברים. ואתם, הרב פרוש, אתם תמשיכו פה ממושבי הכנסת לקלל ולגדף אותי, ואני פשוט אמשיך לעבוד. למקרה שלא שמתם לב, אתם לבד על המגרש הזה של הגידופים. אני לא עונה לכם. עליתם למגרש, אתם משחקים לבד. תמשיכו לקלל, תמשיכו לצרוח – אתם שם לבד. מי שבא לעבוד יודע שיש לו פרטנר. מי שמגיע לוועדה כדי לעבוד שם שומע ורואה שאנחנו פתוחים וקשובים להצעות ולדברים שעולים שם.

קל מאוד, דרך אגב, לראות מי בא ממניעים של באמת דאגה לכשרות ומי בא ממניעים אחרים. קל מאוד – מי שבא ומדבר על כשרות ומתנגח על התוכנית, כנראה באמת הכשרות חשובה לו, ומי שבא וכל מה שהוא עושה זה לקלל ולגדף אותי ולצעוק עליי שאני לא יהודי ולצעוק עליי שאני אנטיוכוס ולצעוק עליי – לא יודע איזה צעקות אתם צועקים פה – אז כנראה שלא בדיוק הכשרות זה מה שמפריע לו.

לצערי, בשבוע שעבר שמעתי רב עיר – ראיתי סרטון של רב עיר קורא לרבני ערים לעבור על החוק, וזה רב עיר מהציבור שהממלכתיות זה הדגל שלו. אני חושב שזה חמור מאוד שרב עיר קורא לחבריו לעבור על החוק, מה גם שזה מיותר, כי כל מי שמכיר את התוכנית שלי בנושא הכשרות יודע שרבני ערים יוכלו להמשיך לתת כשרות.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לחברתי חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שמובילה את הוועדה בצורה מעוררת הערכה, עובדת לילות כימים, דואגת לזה שהתוכנית הזאת תהיה מהודקת, טובה, מקשיבה למה שאומרים לה, איפה שצריך מכניסה את השינויים הנדרשים ועושה עבודת קודש כדי לדאוג לזהותה היהודית של מדינת ישראל. אני רוצה לסכם ולומר שאנחנו כאן כדי לדאוג לזהותה היהודית של מדינת ישראל ולקדש שם שמיים, ואת זה נמשיך לעשות. תודה רבה.


תודה לשר מתן כהנא. איפה רשימת הדוברים? חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, ראשונת הדוברים והדוברות.


 אחמד, ההורים חשבו שאני נסיכה, אז הם קראו לי קטרין.


קטרין. ידעו שהבת שלהם נסיכה.


אוה, אחמד.


ידעתי שזה מה שהם חשבו. שלוש דקות.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מה אני אגיד לכם, כשאני מסתכלת על הממשלה הזו, אני מתפוצצת.


אל תסתכלי.


למה? כי זו הממשלה – –


למה?


– – הממשלה המעופפת, אורנה. הממשלה המעופפת.


אבל למה? אנחנו לא בסדר – – –


ארבעה חודשים הממשלה מעופפת, שום דבר לא מפריע להם. ואתם יודעים מה עוד יותר מטריף אותי? שהם אפילו לא מבינים על מה המהומה. גם כשמסבירים להם מה לא בסדר, זה לא ממש עוזר. ואנחנו מצידנו מתפוצצים, מורטים שערות, מתלהמים, משתגעים מחוצפה, אבל להם זה דווקא כיף, זורם להם, מרגיש להם טבעי, כל כך ברור, כאילו היו אלה סדרי הדברים מאז ומתמיד. וזה לא שהם אנשים רעים במיוחד או אדישים במיוחד או שהם עושים זאת בכוונה; זו פשוט הנורמליות שלהם. כמו ששר החוץ וראש הממשלה יאיר לפיד אמר, זאת ממשלה נורמלית של אנשים נורמליים, שמגיעים מהמקום הנכון. 

אז בואו נדבר על הנורמליים המעופפים. שרת התחבורה שלנו, בקושי חודשיים בתפקיד, נוסעת לארצות הברית לאמץ ילד. יפה מאוד, שיהיה לה מזל טוב. אבל כשאני רואה צילומים שלה שמתפרסמים ברשתות שהיא עושה שופינג, מטיילת, מבלה, ככה בכיף שלה – אני אישית הייתי מתה מבושה אם נניח הייתי שרת התחבורה, כשאלפי אנשים תקועים בפקקים, שאזרחים, לצערנו הרב, נהרגים בתאונות מחרידות וחיילים היו מצולמים כשהם נוסעים בתא המטען. אבל זאת רק אני, הלא-נורמלית, זוכרים? שרת התחבורה מבלה בין המסעדות, הקונצרטים, ולא מרגישה כלום, טבעי לה לחלוטין.

אנחנו חוזרים לשר החוץ. שר החוץ שלנו חוזר מחופשה כדי שמייד יצא לחופשה. אגב, ארבעה דרכונים הוא כבר החליף מאז שהוא ראש ממשלה חליפי. הוא גם לא מבין מה הבעיה שהוא לא נמצא בדיוני הקבינט. למה שהוא יהיה בעצם בדיוני הקבינט? הוא הרי טס לפה, טס לשם, חוזר מייד ארצה וממהר כמובן לנפוש בצימר בצפון. אז מה הבעיה, חברים? למה אתם מתרגשים מזה?

כששואלים אותו על ההתנהגות ועל מה שקרה עם שטרן, אז הוא עונה: אנחנו בוושינגטון, אז בבקשה, שנדבר רק על וושינגטון. רוצה לומר, בעצם: מה אתם מפריעים לי פה? ועוד לא דיברתי על השרים בלי תיק שטסים לאמירויות עם העוזרים שלהם, עם מתן כהנא שטס עם העוזרים שלו, עם אלי אבידר שאין לו שום תפקיד, עם אביר קארה, שתעזרו לי, אלוהים ישמור, אני עד עכשיו לא יודעת מה התפקיד שלו, עם אמילי ועוד ועוד ועוד אחרים, כאילו שיש יש להם שם מקבילים ללא תפקידים.

 אבל האמת היא שבעצם הם לא אשמים, הם פשוט לא מכירים שום דבר אחר. אגב, הם כך גדלו, כך חונכו, זה היום-יום שלהם, זו המציאות שלהם, ואלה בעצם החיים שלהם: בילויים, חופשות, ערבי יין וגבינות. אלה לא החיים הטובים, מבחינתם; אלה פשוט החיים שלהם, החיים הרגילים. תראו אותם, תסתכלו עליהם. אין להם מבט שמתנצל בעיניים, אין להם רגשי אשמה. אין אפילו איזה חיוך סלחני. רק עיניים בוהות ומבט שמנסה לפענח: למה לעזאזל בעצם אתם כועסים עלינו באופוזיציה?

אז ככה שיאיר גולן חמד תפקיד של סגן שר; אלי אבידר – בעצם, אני לא יודעת, הוא סידר לעצמו, לא סידר לעצמו, סידרו לו ג'וב על כלום; אביר קארה, שפתאום טוען שהעצמאים חוצפנים – – 


תודה רבה, קטי קטרין.


משפט אחרון. – – וחושבים שהמדינה חייבת להם משהו. העצמאים סידרו לו את הג'וב והטיסות עם העוזרים, ועכשיו הוא לא רואה אותם ממטר. והם אשכרה לא מבינים למה זה מרתיח אותנו. אז ככה הם, באמת ובתמים מנותקים, ולכן, חברים יקרים, הם גם מסוכנים.


אשכרה סיימת. תודה רבה.


תודה רבה.


חבר הכנסת יואב בן צור.


 אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, לפני שנים רבות קמו מדינאים שחלמו להקים שתי מדינות לשני עמים. לשמחתי, בחסדי שמיים, החלום המיותר והמסוכן הזה נגנז. והינה, הפלא ופלא, מתחת לרדאר, קמו שתי מדינות לעם אחד: מדינת ישראל במציאות ומדינת ישראל בתקשורת. מיום כינונה של הממשלה הנוכחית, התקשורת התגייסה במלוא עוזה לאתרג את הממשלה וראשיה הכושלים. בתקשורת לא תשמעו על מחדלים איומים – מחדלים בביטחון, בכלכלה, במיגור נגיף הקורונה, במדיניות חוץ, הדרך והצורך למגר את הפשע בחברה הערבית. בתקשורת תשמעו על התוכי של בנט והכנאפה של עבאס. 

אז את מה שהתקשורת מסתירה מכם, אני אספר. את ראש ממשלת התקשורת לא מעניינים 1,700 מתים מקורונה בגל הרביעי; לא מעניינת זעקת המובטלים; לא מעניינות השכבות החלשות; לא מעניין אותו הגרעין באיראן; לא מעניינת הפגיעה בביטחון מדינת ישראל. את בנט מעניין רק לשרוד, ובכל מחיר. 

 חברי הממשלה הנוכחית הגיעו להסכמות ביניהם בנושא תקציב המדינה. אני אקריא בפניכם רק חלק מרשימת הקיצוצים והטלת המיסים שהממשלה הנוכחית גוזרת על אזרחי ישראל: העלאת המס על מוצרי החד-פעמי, העלאת המס על שתייה מתוקה, גזרת המעונות, ביטול רפורמת ההנחות בתחבורה הציבורית, גזרות כלכליות קשות בחקלאות ועוד שורה ארוכה של גזרות על האזרחים. 

זוהי ממשלה אכזרית, מנותקת, שכל מהותה לסחוט את הציבור בשביל הכספים הקואליציוניים. מהותה של דמוקרטיה – שנבחרי ציבור ישרתו את האזרחים. בממשלה הנוכחית, אשר פועלת באופן דיקטטורי, האזרחים הם שצריכים לשרת ולממן את מנעמי השלטון של פוליטיקאים. דיקטטורה במיטבה. שר האוצר ממשיך לרמוס את אזרחי ישראל ולקחת אותם בני ערובה לגחמות הפוליטיות שלו. משרד האוצר מפקיר את האוכלוסיות המוחלשות וחרץ את דינם של עשרות אלפי ילדים, שיגיעו לפת לחם במדינת ישראל. 

 זוהי לא ממשלה המייצגת את אזרחיה. זו ממשלת ההישרדות, אשר מיום כינונה הקו הברור הוא: איך שורדים. אין גבולות, אין קווים אדומים, אין אידיאולוגיה, אין אג'נדה, אין כלום. מי שמקים קואליציה עם האחים המוסלמים והשמאל הרדיקלי, שלא יספר לנו סיפורים בטוויטר. הטוויטר יכול להכיל הכול, המדינה שלנו – לא. שבענו מפוליטיקאים חסרי אחריות שהובילו אותנו לתהום. 

מדינת ישראל אינה כשאר המדינות. אויבינו המצפים להשמדתנו נמצאים מבית ומחוץ, וכמדינה למודת מלחמות עקובות מדם, למדנו על בשרנו שרק בסייעתא דשמיא, בכוח ובעוצמה, נוכל לגבור על אויבינו. טרור מנצחים באגרוף ברזל. לאורך כל התקופה האחרונה בנט מוביל קו ברור בנושא הביטחוני, קו של רפיסות ופחד לקבל החלטות אמיצות. בכל ממשלה מתוקנת רצח חייל היה מוביל להסלמה חריפה ונקיטת כל האמצעים העומדים לרשותנו. דמם של חיילינו, טובי בנינו, אינו הפקר. זוהי חולשתנו, זה חוזקנו, זו גאוותנו. אין נחמה להורים שכולים, אבל הצדק חייב להיעשות. אני מצפה שמדינת ישראל תבוא חשבון עם המחבל השפל שהרג את החייל בראל חדריה, השם ייקום דמו. שכל אם תדע: מי שיפגע בחיילינו – נבוא איתו חשבון. תודה רבה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת מכחול לבן – אין; חבר הכנסת מימינה – אני קורא מה שיש פה. חבר הכנסת מהעבודה – אין. עכשיו אייכלר. 


 מסא אל-ח'יר, ראיס אל-כנסת. 


 מסא א-נור, אהלן וסהלן. 


 עווד אל-כנסת, רבותיי חברי הכנסת, הנביא יחזקאל אומר: "כה אמר ה' אלוקים, הוי רֹעי ישראל אשר היו רֹעים אותם הלוא הצאן ירעו הרֹעים" – אתם הרי רועים צאן קודשים – "את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו; הצאן לא תִרעו. את הנחלות" – את החולים – "לא חִזקתם" – הנחלות הן החלשות – "ואת החולה לא רִפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת הנִדחת לא הֲשֵׁבֹתֶם, ואת האובדת לא בִקשתם; ובחָזקה רדיתם אֹתם, ובפרך" – אתם רואים שליטים שרודים בפרך את האזרחים. 

 דברי הנביא יחזקאל נשמעים כל כך אקטואליים לימינו. אני שמעתי היום את הטקס לזכרו של יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ראיתי, שמעתי. דיברו על הצורך ועל הסכנה של ההסתה והשיסוי והשנאה. וראיתי כל כך הרבה שיסוי, שנאה ואיבה ומלחמה נגד ה' אלוקי ישראל ותורתו. עומד פה שר בכיר ואומר: אין ימין ושמאל, יש אנשים שהם בעד הדמוקרטיה ויש אנשים שהם נגדה. ואני אומר: אין דמוקרטיה ולא דמוקרטיה. כולם רוצים דמוקרטיה. יש אנשים שרוצים יהדות ויש אנשים שרוצים לעקור אותה משורש ולהוביל את היהודים המאמינים במריצות אל המזבלה. 


 תודה רבה. 


מה זה, גמרנו שלוש דקות?


היות שיש בלבול, אני נותן לך עוד דקה. 


כן, כי זה נראה לי – – –


 גם לי זה נראה קצר מדי. גם לי. כנראה לא הפעלנו את השעון בטעות. 


 לא, הייתה איזו טעות, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה אומר שהוא שמח שיש חרדים, אבל צריך להגביל את השפעתם הפוליטית. אבא שלו הגיע מסן פרנסיסקו. תארו לכם את נשיא ארצות הברית אומר: אני שמח שיש יהודים בארצות הברית, אבל צריך להגביל את השפעתם. אלה האנשים שמדברים על אהבת ישראל? אלה האנשים שמדברים על אחדות? אלה האנשים שמדברים על ריפוי? 

ממשלה שקורה בה ריפוי – אני לא רוצה לפרט את כל הבעיות ברווחה, בכלכלה, ברפואה, כל מה שקורה, כל הטיולים, אבל בזווית הדתית, אפשר לומר שמממשלת ישראל הכריזה מלחמה בה' אלוקי ישראל, בשומרי התורה ובתורה עצמה. והם אומרים שהאור ניצח את החושך. אמר פה היום אחד הנואמים שהחשכה שעלתה פה שנים, והם – על זה אומר הנביא ישעיהו – אתם לומדים על הנביא ישעיהו. 


 ישעיה. 


הוא אומר: הוי לאומרים לחושך אור ולאור חושך, לטוב רע ולרע טוב, למר מתוק ולמתוק מר. האנשים החשוכים ביותר מדברים על אור. 


 אייכלר, אני מודה לך. 


אנחנו שומרים על אור התורה, על אור האמונה, על אור האהבה. אנחנו אנשי האור, כי אבותינו ואבות אבותינו היו אנשי האור. אנחנו לא מחדשים. מי שרוצה להצטרף לאנשי האור, בבקשה, אבל מי שרוצה לחיות בחשכה, שלא יעז לקרוא לנו חושך. תודה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת סובה יבגני – לא פה. חבר הכנסת סמוטריץ', שלוש דקות. 


 תודה רבה, אדוני היושב-בראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, היום נפל דבר. האמת, אני התלבטתי וקיבלתי החלטה בבוקר שאני לא מגיב ולא מתייחס לאירועי פסטיבל רבין, אירועים שלצערי כבר שנים על גבי שנים על גבי שנים הופכים לשבוע ויותר מזה של הסתה ושיסוי וביזוי והאשמה קולקטיבית וסתימת פיות ודמוניזציה לימין בכלל ולציונות הדתית בפרט. אני לא חושב שצריך לתת במה לאנשים הזויים כמו בן ארצי הזה, אני יודע איך קוראים לו.

ואז התקיימה כאן ישיבת זיכרון ממלכתית, על פי חוק. והיה ברור שאנחנו באים לכבד – באים לכבד את הכנסת, את המדינה, את עם ישראל, באים לכבד את זכרו של ראש ממשלה שנרצח במעשה נורא ואיום. ועומד כאן על הדוכן הזה יאיר לפיד, בחוצפה, בעזות, באיזו יהירות שחצנית, ומסית ומדיח ומשסה ומפיץ שנאה. והוא יורד מהדוכן – והייתם צריכים לראות את לחיצת היד ואת החיוכים של בנט. לי אין עניין עם יאיר לפיד; האיש היה ונשאר עיתונאי פופוליסט מבמחנה, טיפוס ילדותי שבכל פעם שהוא פותח את הפה מתעקש לחשוף עוד טפח בבורותו בכל נושא. "גם אויל מחריש חכם יחשב" – טוב יעשה אם ישמע לעצתו של החכם באדם. 

 אבל מי שהפך את העיתונאי הזה מקוריוז לשותף בכיר בממשלה, לשר חוץ, לראש ממשלה חליפי, לאו-טו-טו ראש ממשלה, זה נפתלי בנט, זו אילת שקד, זה ניר אורבך, זו עידית סילמן. הם חתומים על נאום ההסתה הזה נגד ציבור אידיאליסט, נחוש, אוהב העם והארץ והמדינה. אין ציבור שעמד פעמיים במבחן – בגירוש מימית, אחר כך בגירוש מגוש קטיף. אותנו אתם תעמידו במבחן הדמוקרטיה? אתם, שהפובליציסטים שלכם מדברים על טנקים על עופרה? ושוב, אין לי, לצערי, ציפיות, וממילא אין לי אכזבות מאנשים ריקים, חסרי אידיאולוגיה, שעושים קריירה על שנאה. זה האיש. לפיד מרגע כניסתו לפוליטיקה מסכסך אוכלוסיות ונבנה על שנאה. יש לי ביקורת – – –


 נא לסיים.


 אני מסיים. ומספיק כבר עם המשחק הכפול – מי שחתום על נאום ההסתה והשנאה והשיסוי הזה של יאיר לפיד הוא בנט. אלה שותפיו. 


 תודה רבה.


 תשמע, עכשיו צייצה החיילת שלו שנתניהו נשאר על המרפסת. המסית נשאר מסית. זה כבר לא שיתוף פעולה עם השמאל, זה אימוץ הנרטיבים של השמאל. זו תקיעת סכין בגב של המחנה שהיית חלק ממנו עד אתמול. 


 תודה רבה.


 נפתלי בנט, תתבייש לך. ואחרוני אחרוני אחרוני אלה שעוד תומכים או נותנים לגיטימציה בתוך הציונות הדתית, תראו איך האיש יורק לבאר פעם אחר פעם – – 


 תודה רבה, חבר הכנסת סמוטריץ'.


 – – אחר פעם, ותגידו לו שלום ולא להתראות.


 תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, תפדל.


בצלאל, אני מדבר אליך עכשיו.


זו סיבה טובה לצאת.


 שלוש דקות, בבקשה.


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר סמוטריץ' פנה אל חברי הרשימה המשותפת ואמר: אתם פה בטעות, כי בן-גוריון לא סיים את העבודה ב-1948 ולא זרק אתכם. אני רוצה לברך את סמוטריץ' על ההכרה שבן-גוריון פעל לגרש אותנו ועל ההכרה בעוול שעשתה התנועה הציונית לעם שלי ב-1948. בצלאל, ברוך הבא להיסטוריונים החדשים. בזכות אותם היסטוריונים אמיצים שלא מחפשים מיתוסים אלא רודפים אחר האמת ההיסטורית תהיה הכרה בעוולות העבר ונוכל לתקנן ולבנות עתיד צודק.

לסמוטריץ' מגיעה תודה גם על שסירב להצעה של נתניהו ורע"מ לבנות יחד קואליציה על טהרת הימין, ובכך סוף-סוף השלים את מה שהתחלנו: הוא פטר אותנו מנתניהו. נתניהו היה גדול הגזענים, וסיום שלטונו הוא צעד הכרחי, ועוד נמשיך אותו בדרך לשינוי אמיתי.

מנהיג פלסטיני דגול, אבו איאד, אמר פעם: תמיד התבוננתי בהתלהמות של הקיצונים ולא ידעתי להכריע אם הם בוגדים או טיפשים. אני לא יודע להכריע אם סמוטריץ' הוא נער גבעות טיפש או שמאלני בוגד, אבל אני יודע שאנחנו נישאר כאן במולדת שלנו אחרי הסמוטריצ'ים. היינו פה לפני הסמוטריצ'ים ונישאר אחרי כל הגזענים. תודה.




 חברי כנסת נכבדים, אנחנו נעבור לסעיף נוסף בטרם ישיב השר ובטרם ההצבעה. אני מבקש – חבר הכנסת יברקן, חבר הכנסת יברקן. אני הולך לבקש דקת דומייה לשני חברי כנסת שנפטרו השנה. אני מבקש מחברי הכנסת שנוכחים במליאה לעמוד לזכר חבר הכנסת יחזקאל זכאי וחבר הכנסת גבריאל כהן, שהלכו לעולמם.

(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.)

 תודה רבה. בבקשה לשבת. דברים לזכרם. חבר הכנסת יחזקאל זכאי נולד ב-24 באפריל 1932 בכורדיסטן, ועלה לארץ ב-1950. את פעילותו הציבורית החל כמזכיר מושב עזריה שנים מספר לאחר מכן. במהלך שני העשורים התרחבה עבודתו הציבורית עד שהתמנה למשנה למזכ"ל תנועת המושבים ב-1974. ב-1977 נמנה עם רשימת המערך לכנסת ונבחר לכהן כחבר כנסת בכנסת התשיעית והעשירית עד לשנת 1984. בהמשך כיהן יחזקאל כמנכ"ל חברת מקורות ומנכ"ל משרד החקלאות. חבר הכנסת יחזקאל זכאי נפטר במהלך חול המועד פסח האחרון, ב-31 במרץ. יהי זכרו ברוך.

דברים לזכרו – אם אפשר, חבר הכנסת קינלי. חבר הכנסת קינלי. חבר הכנסת קינלי. אני קורא דברים לזכרם של חברי הכנסת שהלכו השנה לעולמם. אני מבקש קצת שקט, גם בקטעים של המפלגות, בבקשה.

 חבר הכנסת גבריאל כהן נולד ב-30 במאי 1928 בירושלים. הוא התגייס לפלמ"ח ב-1946, ובמלחמת העצמאות לחם עם חטיבת יפתח. לאחר המלחמה למד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב. ב-1965 נבחר לכנסת השישית מטעם המערך, ובה כיהן כהונה שלמה. אחריה הקדיש גבריאל את חייו לאקדמיה ולעבודתו כהיסטוריון. גבריאל היה הראשון שבחר לעסוק בחקר אקדמי של תולדות הפלמ"ח וההגנה, ותרם תרומה חשובה לתחילת מחקר זה. ב-1976 מונה לפרופסור במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, וב-1984 – לדיקן הפקולטה למדעי הרוח. חבר הכנסת גבריאל כהן התגורר בירושלים עד פטירתו ב-9 באפריל 2022. יהי זכרו ברוך.

שרת התחבורה, תתכבדי, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברות הכנסת – –


בבקשה קצת שקט בתאים של הסיעות. בבקשה. תודה.


– – שר החקלאות לשעבר כץ-עוז, יושב-ראש הפדרציה הספרדית העולמית חיים כהן, משפחת זכאי וענת בתו של יחזקאל, שנמצאת כאן – הינה אתם, שלום – ומשפחת כהן צבי, שנבצר מהם להגיע ואנחנו מאחלות ומאחלים להם בריאות טובה וחיזוק ידיים.

תחנות חייהם של יחזקאל זכאי וגבריאל כהן, זכרם לברכה, מראות לנו את שורשיה של מפלגת העבודה בהקמת מדינת ישראל ממש – גבריאל כהן, ששירת בפלמ"ח ולחם במלחמת העצמאות, ויחזקאל זכאי, שעלה מעיראק ופעל למען ההתיישבות העובדת כשהיה בתנועת המושבים.

זכאי נולד בכורדיסטן שבעיראק, והיה מראשוני עליית יהדות עיראק המפוארת לישראל בשנות החמישים. פעילותו הציבורית החלה כמזכיר מושב עזריה, ובחלוף הימים – כמשנה למזכ"ל תנועת המושבים, כיאה לאיש אוהב אדמת ארץ ישראל שהיה. יחזקאל היה גורם משמעותי במפלגת העבודה כשכיהן כמזכיר מחוז המושבים של המפלגה וייצג נאמנה את ההתיישבות העובדת, ולא בכדי. יחזקאל נבחר מטעם המפלגה לכנסת התשיעית והעשירית, ובמהלכן שירת את הציבור וכיהן כחבר ועדת הכספים וועדת הכלכלה. לאחר כהונתו כחבר כנסת הוא המשיך לפעול וכיהן כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות וחבר הוועד הפועל הציוני. במשך חייו היה גם מנכ"ל חברת מקורות ומנכ"ל משרד החקלאות ועמד בראש הפדרציה הספרדית בישראל. 

גבריאל כהן נולד בירושלים. הוא היה חבר בתנועת הצופים. הוא, כמו שאמר לי בייגה שוחט, הוא בא מהאקדמיה. גבריאל היה פרופסור להיסטוריה ודיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב בשנות השמונים, והיה חבר המועצה להשכלה גבוהה. לצד פעילותו האקדמית הוא היה חבר במפלגת אחדות העבודה ונבחר לכנסת השישית, ובה כיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת החוקה, חוק ומשפט ובוועדת החינוך והתרבות – ארבע שנים משמעותיות בכנסת ישראל, שבמהלכן פעל רבות למען הציבור וקידם בין היתר נסיעה חינם בתחבורה הציבורית לחיילות וחיילי צה"ל, דבר שאנחנו ממשיכות וממשיכים אותו עד היום.

מפלגת העבודה הישראלית זוכרת את חברותיה וחבריה, דור בוני ובונות הארץ. כאן אנחנו זוכרות וזוכרים היום שני חברי כנסת פעילים במיוחד, אנשים שהיו רוח חיה במפלגת העבודה – גם בצד הפרלמנטרי, גם בצד הממלכתי, גם בצד העשייה וגם בצד הפוליטי, אנשים פוליטיים שהיו בתוך ההתרחשויות הפנים-מפלגתיות, חלק מהחיים התוססים שהיו בה. לאורך ההיסטוריה מפלגת העבודה הייתה מנוע מרכזי בפריחת עם ישראל בארצו, אבל כשאנחנו אומרות ואומרים מפלגה, אנחנו אומרות ואומרים האנשים של המפלגה הזאת. גבריאל ויחזקאל נמנים עם הדור הכל-כך מיוחד הזה. יהי זכרם ברוך.


רק שנייה, בבקשה. חברי הכנסת, ובסיעות עצמן, אני אוציא אתכם החוצה. השרה נושאת דברים לזכרם של חברי כנסת שהלכו לעולמם. נא לכבד את המעמד, בבקשה. תודה. בבקשה.


כשאנחנו אומרות ואומרים מפלגה, אנחנו בעצם מתכוונות ומתכוונים לאנשים של המפלגה הזאת. שני האנשים האלה, גבריאל ויחזקאל, נמנים עם הדור הכל-כך מיוחד הזה. יהי זכרם ברוך. 


 תודה רבה לשרת התחבורה. אם כך, אנחנו ממשיכים. תודה רבה למשפחות על שכיבדתם אותנו בנוכחותכם. תודה רבה שבאתם.




 אנחנו נמשיך בסדר-היום, וניגש להצבעות האי-אמון. אנחנו ניגש להצבעה הראשונה – של סיעת הליכוד. מי בעד? מי נגד? הצבעה.


– – –


מה קרה?


 בקשה לשמית – – –

הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.


 היא צלצלה. מזכירת הכנסת צלצלה. 


– – –


מי שלא היה באולם, שלא ירים את היד.


 אדוני, אמרת השר משיב – – –


מי שלא היה באולם, לא – – –


– – –


 מי לא הצביע? 


– – –


 השר אלי כהן, חבר הכנסת אמסלם, חברת הכנסת מיכל, חבר הכנסת אזולאי.


 אדוני היושב-ראש.


 רק אם לא הייתם באולם. 


 לא הייתי, אבל אמרת: השר משיב. 


 רק אם הייתם באולם. חברת הכנסת לוי, חבר הכנסת יברקן, אנחנו מוסיפים את כולכם. 


 לא, אני לא הייתי באולם, אבל אמרת שהשר משיב ואז הצבעה. 


לא, השר כבר השיב.


 אמרת. אמרת. אמרת שהשר משיב. 


 – – –


 השר השיב. השיב. 


 לא. אמרת שהשר משיב. 


השיב. חברת הכנסת שטרית. 


 לא, אני הייתי כאן – – –


 אין בעיה, אני אוסיף אותך. 


לא, אני הייתי. 


 – – –


אנחנו היינו כאן. נגד ההצבעה. 


בסדר. אוקיי, חברים, הבנתי אתכם. אני מבקש להרים ידיים – מי שלא הספיק להצביע. 


– – –


חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת כסיף, חברת הכנסת עאידה.


הם לא היו כאן.


חברים, תירגעו, נו. הם היו בפתח, אני לא מתווכח על אחד או שניים. חבר הכנסת יברקן, חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת ביטון. זהו, השאר הספיקו ללחוץ. תודה רבה. 25 בעד, 51 נגד. ההצעה לא עברה. 

 אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השנייה, הצעת – – –


 – – –


חבר הכנסת לוין, אתם רוצים שמית?


כן. 


כן? איפה החתימות, בבקשה? 


 – – –


חבר הכנסת לוין, לא צריך, כי גם הממשלה רוצה, אז לא צריך את הרשימות, זה בסדר. אנחנו נעבור לפי בקשת אופוזיציה-קואליציה, בקשת הממשלה, למעשה, להצעה השנייה, של סיעת ש"ס, הצעת האי-אמון, להצבעה שמית. בבקשה, מזכירת הכנסת. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – בעד
 סמי אבו שחאדה – בעד
 יולי יואל אדלשטיין – בעד
 אמיר אוחנה – בעד
 ניר אורבך – נגד
 ינון אזולאי – בעד
 ישראל אייכלר – בעד
 דוד אמסלם – בעד
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – בעד
 יעקב אשר – בעד
 זאב בנימין בגין – נגד
 אוריאל בוסו – בעד
 ענבר בזק – נגד
 חיים ביטון – בעד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – בעד
 ולדימיר בליאק – נגד
 מירב בן ארי – אינה נוכחת
 רם בן ברק – נגד 
 איתמר בן גביר – בעד
 יואב בן צור – בעד
 נפתלי בנט – נגד
 אלינה ברדץ' יאלוב – נגד
 קרן ברק – בעד
 ניר ברקת – בעד
 יאיר גולן – נגד
 מאי גולן – בעד
 איתן גינזבורג – נגד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – בעד
 מאזן גנאים – נגד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – אינו נוכח
 סימון דוידסון  – נגד
 אבי דיכטר – בעד
 גלית דיסטל אטבריאן – בעד
 אריה מכלוף דרעי – בעד
 צבי האוזר – נגד
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – נגד
 מיכל וולדיגר – בעד
 רות וסרמן לנדה – נגד
 מכלוף מיקי זוהר – בעד
 אימאן ח'טיב יאסין – נגד
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – נגד
 משה טור פז – נגד
 אחמד טיבי – בעד
 אלון טל – נגד
 דסטה גדי יברקן – בעד
 מאיר יצחק הלוי – נגד
 אלי כהן – בעד
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – נגד
 עופר כסיף – בעד
 אופיר כץ – בעד
 חיים כץ – בעד
 ישראל כץ – בעד
 רון כץ – נגד
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – נגד
 אורלי לוי אבקסיס – בעד
 יריב לוין – בעד
 נעמה לזימי – נגד
 יעקב ליצמן – אינו נוכח
 גבי לסקי – נגד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – נגד
 אמילי חיה מואטי – נגד
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – נגד
 מרב מיכאלי – נגד
 יוליה מלינובסקי – נגד
 מיכאל מלכיאלי – בעד
 אבי מעוז – בעד
 אורי מקלב – בעד
 אבתיסאם מראענה – נגד
 יעקב מרגי – בעד
 מופיד מרעי – נגד
 בנימין נתניהו – בעד
 יואב סגלוביץ' – נגד
 יבגני סובה – נגד
 אופיר סופר – בעד
 אורית מלכה סטרוק – בעד
 עידית סילמן – נגד
 עלי סלאלחה – נגד
 בצלאל סמוטריץ' – בעד
 אוסאמה סעדי – בעד
 מנסור עבאס – נגד
 איימן עודה – בעד
 חוה אתי עטייה – בעד
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – נגד
 מאיר פרוש – בעד
 יסמין פרידמן – נגד
 אביר קארה – נגד
 אלכס קושניר – נגד
 יואב קיש – בעד
 גלעד קריב – נגד
 שלמה קרעי  – בעד
 מירי מרים רגב – בעד
 מיכל רוזין – נגד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – נגד
 שרון רופא אופיר – נגד
 מוסי רז – אינו נוכח
 אפרת רייטן מרום – נגד
 ג'ידא רינאוי זועבי – נגד
 יפעת שאשא ביטון – נגד
 אלון שוסטר – נגד
 יובל שטייניץ – בעד
 קטי קטרין שטרית – בעד
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – בעד
 מיכל שיר סגמן – נגד
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – נגד
 עאידה תומא סלימאן – בעד


בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא ענו בסיבוב הקודם. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – נגד
 מירב בן ארי – אינה נוכחת
 יואב גלנט – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – בעד
 צחי הנגבי – אינו נוכח 
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יעקב ליצמן – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח 
 פטין מולא – אינו נוכח
 יצחק פינדרוס – בעד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח 
 מוסי רז – נגד
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 רם שפע – נגד


 האם מי מחברי הכנסת נמצא באולם המליאה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמו? כן, ווליד.

(קוראת בשם חבר הכנסת)

 ווליד טאהא – נגד


 האם יש מי מחברי הכנסת במליאה שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו? אין אחד כזה. בבקשה לסכם. תמה ההצבעה. תודה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 54, נגד – 55. ההצעה לא עברה.

 אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית, מטעם יהדות התורה. הממשלה מבקשת שמית. אני מבקש שקט במליאה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית. הממשלה מבקשת הצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – בעד
 סמי אבו שחאדה – נמנע
 יולי יואל אדלשטיין – בעד 
 אמיר אוחנה – בעד
 ניר אורבך – נגד
 ינון אזולאי – בעד
 ישראל אייכלר – בעד
 דוד אמסלם – בעד
 אופיר אקוניס – אינו נוכח 
 משה ארבל – בעד
 יעקב אשר – בעד
 זאב בנימין בגין – נגד
 אוריאל בוסו – בעד
 ענבר בזק – נגד
 חיים ביטון – בעד
 מיכאל מרדכי ביטון – נגד
 דוד ביטן – בעד
 ולדימיר בליאק – נגד
 מירב בן ארי – אינה נוכחת
 רם בן ברק – נגד
 איתמר בן גביר – בעד
 יואב בן צור – בעד
 נפתלי בנט – נגד
 אלינה ברדץ' יאלוב – נגד
 קרן ברק – בעד
 ניר ברקת – בעד
 יאיר גולן – נגד
 מאי גולן – בעד
 איתן גינזבורג – נגד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – בעד
 מאזן גנאים – נגד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – בעד
 סימון דוידסון – נגד
 אבי דיכטר – בעד
 גלית דיסטל אטבריאן – בעד
 אריה מכלוף דרעי – בעד
 צבי האוזר – נגד
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – נגד
 מיכל וולדיגר – בעד
 רות וסרמן לנדה – נגד
 מכלוף מיקי זוהר – בעד
 אימאן ח'טיב יאסין – נגד
 ווליד טאהא – נגד
 בועז טופורובסקי – נגד
 משה טור פז – נגד
 אחמד טיבי – נמנע
 אלון טל – נגד
 דסטה גדי יברקן – בעד
 מאיר יצחק הלוי – נגד
 אלי כהן – בעד
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – נגד
 עופר כסיף – בעד
 אופיר כץ – בעד
 חיים כץ – בעד
 ישראל כץ – בעד
 רון כץ – נגד
 יוראי להב הרצנו – נגד
 מיקי לוי – נגד
 אורלי לוי אבקסיס – בעד
 יריב לוין – בעד
 נעמה לזימי – נגד
 יעקב ליצמן – בעד
 גבי לסקי – נגד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – נגד
 אמילי חיה מואטי – נגד
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – נגד
 מרב מיכאלי – נגד
 יוליה מלינובסקי – נגד
 מיכאל מלכיאלי – בעד
 אבי מעוז – בעד
 אורי מקלב – בעד
 אבתיסאם מראענה – נגד
 יעקב מרגי – נגד
 מופיד מרעי – נגד
 בנימין נתניהו – בעד
 יואב סגלוביץ' – נגד
 יבגני סובה – נגד
 אופיר סופר – בעד
 אורית מלכה סטרוק – בעד
 עידית סילמן – נגד
 עלי סלאלחה – נגד
 בצלאל סמוטריץ' – בעד
 אוסאמה סעדי – נמנע
 מנסור עבאס – נגד
 איימן עודה – נמנע
 חוה אתי עטייה – בעד
 יצחק פינדרוס – בעד
 שירלי פינטו קדוש – נגד
 מאיר פרוש – בעד
 יסמין פרידמן – נגד
 אביר קארה – נגד
 אלכס קושניר – נגד
 יואב קיש – בעד
 גלעד קריב – נגד
 שלמה קרעי – בעד
 מירי מרים רגב – בעד
 מיכל רוזין – נגד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – נגד
 שרון רופא אופיר – נגד
 מוסי רז – נגד
 אפרת רייטן מרום – נגד
 ג'ידא רינאוי זועבי – נגד
 יפעת שאשא ביטון – נגד
 אלון שוסטר – נגד
 יובל שטייניץ – בעד
 קטי קטרין שטרית – בעד
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – נגד
 רם שפע – נגד
 נירה שפק – נגד
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בהצבעה הראשונה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 מירב בן ארי – אינה נוכחת
 יואב גלנט – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 פטין מולא – אינו נוכח
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 האם מי מחברי הכנסת שנמצא באולם המליאה, מזכירת הכנסת לא קראה בשמו? אין אחד כזה. תמה ההצבעה. בבקשה לסכם. תוצאות ההצבעה: חמישה נמנעו, 55 נגד, 47 בעד. הצעת האי-אמון לא עברה. 


 [מס' מ/1403; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' ח', ישיבה י"ט; נספחות.]


אנחנו נמשיך בסדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 13), התשפ"א–2021, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה.


 במרוקאית, מיכאל.


 אדוני יושב-ראש הכנסת וחבריי חברי הכנסת מכל סיעות הבית – היושב-ראש, לא כל יום יש לי הזדמנות פה לעלות לבמה. 


אני מבקש לתת את הכבוד הראוי ליו"ר ועדת הכלכלה.


לא להפריע ליושב-ראש הוועדה. לא להפריע.


בבקשה שקט.


אני מזמן לא הייתי כאן במליאה, אני מרגיש שאני בשוחות.


כמו כל הממשלה, כמו כולם.


– – –


אה, מלכיאלי, מה אתה כורך אותי? מה, אתה הלל הזקן? כורך את כולם ביחד. 


 לא, אתה מיוחד.


 מה אתה כורך אותי?


 – – –


מלכיאלי, זכר להלל הזקן. אם תרשה לי, אדוני – –


בבקשה.


– – אני צריך להקריא פה את החוק ואת מהותו, אבל – – –


 אדוני היושב-ראש אפשר לפני שהוא מתחיל?


בבקשה.


אם אפשר לבקש בקשה צנועה לפני שהוא מתחיל.


למה נקרא שמו ירוחם?


החיוך שלו – שינאם בלי חיוך, למה הוא מבלבל אותנו? שנוכל להיכנס בו.


 למה נקרא שמו ירוחם?


בבקשה. פניך מאירות.


היה פה דיון קודם ביום לזכרו את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, ומשהו אחד לא הדגישו הדוברים, משהו אחד חשוב: יש שני ראשי ממשלה שידעו לעשות ביטחון, שלום, חברה וכלכלה ברמה גבוהה מאוד – כמובן דוד בן-גוריון, האחד והיחיד, כן, הקים מדינה, והקים את התנאים, ובצנע, וקלט פי שניים עלייה בארבע שנות הקמה. אבל יש לו זכויות יסוד. אבל אחד הדברים שמאפיינים את רבין ובגין זאת ההבנה שביטחון זה לא מספיק, ושניהם עשו מעשים גדולים בחברה וכלכלה. בגין מייד נכנס לפרויקט שיקום שכונות ועשה קפיצת מדרגה גדולה מאוד ביישובים, בעיירות פיתוח, בשכונות – מרכזי חינוך, מעונות, מתנ"סים נבנו, בתי ספר, שפע תקציבי. לצערי, השפע הזה נגמר ב-1985, עם המשבר הכלכלי, אבל היו לנו שנות שפע ביישובים ובשכונות מ-1978 עד 1985. יצחק רבין, זכרו לברכה, מייד הבין שהוא לא רק איש ביטחון, הוא איש שלום. גם בגין עשה שלום; איש שלום ואיש ביטחון. ידע לעשות שלום ולצאת למלחמה כשצריך, אבל גם החליט להשקיע בחינוך בשכונות, בעיירות הפיתוח ובתחבורה ונתן גל של השקעות כלכליות מ-1992 ומעלה. הגל הזה נמשך, לצערי, עד שנת 2000 – המשבר הכלכלי בעולם, חברות ההייטק. שתי התקופות האלה, של רבין ושל בגין, היו תקופות של מנהיגות ממשלתית, של חברה, כלכלה, שלום וביטחון. וביום הזה אני מקווה שכל אחד לוקח את הגיבורים שלו, בין שזה רבין ובין שזה בגין, וזוכר את הדבר הזה: כלכלה, חברה, שלום וביטחון, רגע לפני התקציב.

אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 13), התשפ"ב–2021, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק כוללת שני נושאים: האחד נוגע לאכיפת הוראות פקודת המכרות והשני נוגע בעיקרו להקצאת כספים שנצברו בקרן לשיקום מחצבות, כפי שאפרט כעת.

לגבי הנושא הראשון, בשנת 2000 תוקנה פקודת המכרות ונוספו לה כלי אכיפה רבים שמטרתם הייתה מיגור תופעת גנבת חול, כרייה בלתי חוקית וחציבה שלא כדין, שהיו נפוצות אז. בין השאר, נוסף לפקודה סעיף המורה לבית המשפט שלא לשחרר רכב שנתפס בעת ביצוע עבירות אלו עד תום הליכי המשפט במקרים שבהם בעל הרכב או האחראי מטעמו ביצעו עבירות אלו בעבר, כלומר בטווח של חמש שנים ממועד ביצוע העבירה שבה נתפס הרכב, אלא אם כן ישנם נימוקים מיוחדים שיירשמו. על פי הוראות אותו סעיף, האפשרות להורות על תפיסת הרכב עד תום ההליכים קיימת – – –


 – – –


 האמת היא שאני מקריא את זה מהר כי זה רק לבעלי עניין, אתה יודע.


 אני בעל עניין – – –


אבל סמי, אתה מקשיב, אז אני אשיג לך שקט, במקום היושב-ראש. אביר קארה, אתה מפריע לי גם בוועדה וגם פה?


 אני לא מפריע לך. אני – – –


אתה יודע, יושב-ראש הכנסת, לאביר קארה יש לי פטנט: אני עושה לו קריאה ראשונה, קריאה שנייה, אבל לא בא לי להוציא אותו, כי הוא סגן שר והוא מאוד חרוץ בוועדות, אז אני קורא לו קריאה 2.1, 2.2. הוא הגיע ל-2.9. אל תפריע לי, אבי קארה.

על פי הוראות אותו סעיף, האפשרות להורות על תפיסת רכב עד תום ההליכים קיימת גם כאשר העבירה הקודמת בוצעה באמצעות אחר, שאינו בעל הרכב או האחראי מטעמו. הוראה זו היא חריגה, וההצדקה שניתנה לה היא העובדה שהעבריינות בתחום הכרייה והחציבה מתבצעת באמצעות כלי רכב ייחודיים ויקרי ערך, אשר קיים חשש שיועברו בין עבריינים שונים שיש ביניהם היכרות קודמת, כגון קרבת משפחה, במטרה לנתק את זיקת הבעלות של העבריינים בכלי הרכב האמורים. עם זאת, כדי שלא לפגוע ברוכשים תמימים שלא מודעים לעבירות שבוצעו ברכב שרכשו, נקבע מנגנון רישום הערות ברשות הרישוי ובמרשם הציוד ההנדסי לגבי כלי רכב שבוצעו באמצעותם העבירות האמורות. בחלוף השנים התברר כי ביצוע רישום הרכב כאמור מצריך היערכות מורכבת ואינו ישים.

 בהצעת חוק זו מוצע לצמצם את ההוראה החריגה האמורה ביחס להמשך ההחזקה בכלי רכב שבוצע באמצעותם עבירה קודמת שלא על ידי בעלי הרכב הנוכחיים או האחראים מטעמם. בהתאם למוצע, בית המשפט יהיה רשאי להורות על שחרור כלי רכב אף שנעברה בו עבירה קודמת, בהתקיים נימוקים מיוחדים או אם בעל הרכב הוכיח שלא ידע שבוצעה עבירה קודמת באמצעות הרכב, או אם הוכיח שלא הייתה לו זיקה למבצע העבירה הקודמת או למי שהיה בעל הרכב בעת ביצוע העבירה הקודמת שיש בה כדי להעלות חשד סביר כי ידע שבוצעה עבירה קודמת ברכב, וכן אם רכש את הרכב לאחר ביצוע העבירה הקודמת או שילם עבורו תמורה הולמת. כפועל יוצא, מוצע לבטל את מנגנון הרישום שהזכרתי קודם לכן.

 הנושא השני הנכלל בהצעת החוק נוגע לקרן לשיקום מחצבות. הקרן הינה גוף הגובה תשלומים מבעלי מחצבות. התשלום לקרן פוטר את בעלי המחצבות מחובת מימון שיקום המחצבה בעצמם עם סיום החציבה, מימון שיכול להגיע לסכומים גבוהים של מיליוני שקלים, ולמעשה הקרן משמשת לחוצבים מעין ביטוח. לפיכך, הצטברו בקרן סכומים גדולים שהשימוש בהם אמור להיעשות רק כעבור שנים רבות, עם הפסקת פעילותה של המחצבה.

 התיקון העיקרי המוצע ביחס לקרן לשיקום מחצבות נוגע להעברה חד-פעמית של 500 מיליון שקל מתוך היתרות המצויות בקרן לאוצר המדינה, וזאת על רקע נסיבות כלכליות שנוצרו בעקבות משבר הקורונה. הדבר הזה נעשה על פי דעתה של שרת התשתיות, ואנחנו קבענו גדרים מובהקים ונחושים נוספים בוועדה כדי לוודא שהכסף יושב למקור ולייעוד שלו.

גם חבר הכנסת פרופ' אלון טל, שהיה איתי – לא, הוא לא פה.


 הוא פה.


 הוא פה, הוא פה.


 מקשיב בקשב רב.


אלון טל קיבל את ההזדמנות להגדיר איך נוודא שהכספים האלה יושבו למטרה וגם עם האפשרות להקצות את חלקם למטרות של שיקום וסביבה וכו'.

 התיקון העיקרי המוצע ביחס לקרן לשיקום מחצבות נוגע להעברה חד-פעמית של 500 מיליון שקל מתוך היתרות המצויות בקרן לאוצר המדינה, וזאת על רקע הנסיבות הכלכליות שנותרו בעקבות משבר הקורונה. על פי ההסדר המוצע, המדינה תשיב סכום זה לקופת הקרן בתוספת ריבית והצמדה. עם זאת, מוצע כי כספים אלו ימשיכו לשמש כמקור תקציבי לפעולות הקרן ככרית ביטחון.

חברות וחברים, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.


חברי הכנסת, מכיוון שלהצעת החוק אין הסתייגויות ולא נרשמו בקשות לרשות דיבור, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. נא לשבת. הצבעה.

סעיפים 1–7 נתקבלו.


להצעת החוק בקריאה שנייה, בעד – 44, נגד – אחד. אם כך, עברה בקריאה שנייה הצעת החוק. 

 אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות בקריאה שלישית. הצבעה.

חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 13), התשפ"א–2021, נתקבל.


בעד – 42, אין נמנעים, אין מתנגדים. לפיכך אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 13), התשפ"א–2021, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.




הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת, בבקשה.


 תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15) (נטילת דגימה פורנזית מנפגע עבירת מין ושמירתה), התשפ"ב–2021, של חברת הכנסת מירב בן ארי. תודה.


תודה רבה למזכירת הכנסת.


 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1450).]


אם כך, אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים לנושא הבא – הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 100) (סמכות בלעדית לדון בתיקי פשיעה כלכלית), התשפ"ב–2021, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים גדעון סער, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התיקון המוצע כאן בחוק הוא צעד חשוב נוסף במאבק בפשיעה הכלכלית בישראל. התיקון נועד להשלים את המהלך שבו תיקי פשיעה כלכלית כבדים יידונו כעניין כלכלי במחלקות הכלכליות של בתי המשפט המחוזיים בתל אביב ובחיפה, במטרה לקצר את משך ההתדיינות בתיקים אלו וליצור תשתית מקצועית קבועה ומהודקת לצורך בירורם.

 בהתאם להמלצות שפורטו בדוח מבקר המדינה השנתי 70ב בנושא המאבק בפשיעה באמצעות אכיפה כלכלית וחילוטים ודוח ה-Financial Action Task Force משנת 2018, מינה מנהל בתי המשפט ד"ר יגאל מרזל צוות בראשות השופט ח'אלד כבוב לבחינת הרחבת הסמכויות של המחלקות הכלכליות לדון בתיקי פשיעה כלכלית. מהמלצות הצוות עלה שקיים צורך בטיפול בכשלים הקיימים היום בניהול תיקי הפשיעה הכלכלית, ובהם תיקי מס ותיקי הלבנת הון, שפוגעים קשות ביכולת ההרתעה של רשויות החוק. בפרט הודגש משכם הארוך של הליכים אלה, שנעוץ בפרק הזמן הארוך שמהגשת כתב האישום ועד לתחילת שמיעות הראיות, וכן בפרק הזמן הממושך שמשלב תחילת שמיעת הראיות בתיק ועד לקבלת הכרעה שיפוטית.

ממסקנות הצוות עלה כי כשל נוסף הפוגם בתפקוד המערכת הוא הפער בין מועד התפיסה לבין מועד החילוט. כך, אף שהמשטרה תופסת במסגרת תיקי הלבנת הון רכוש המיועד לחילוט בהיקפים מצטברים של מיליארדי שקלים, הרי שביחס לחילוטים שבוצעו, בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, לא מתקבלות החלטות שיפוטיות במשך שנים.

כצעד ראשון לטיפול בכשלים שתוארו לעיל הצעתי לעגן בצו כמה הליכים מסוגי פשיעה כלכלית שיידונו כעניינים כלכליים, וביניהם ערר על הליכי תפיסה אם אדם נחשד בעברה לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון שלגביה נתפס רכוש בסכום של 5 מיליון שקלים חדשים; אישום על עבירה לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון שהוגשה לגביה בקשת חילוט בשווי חילוט שנאמד בסכום של 5 מיליון שקלים לפחות; עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה ששווי העבירה הוא בסכום העולה על 10 מיליון שקלים לפחות, והכול בכפוף לתנאים שייקבעו בצו. 

הצו הזה יידון ביום רביעי השבוע בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ואחרי שהוא יאושר ייכנס לתוקף ההסדר החשוב הזה, שנועד להתמודד עם הפשיעה הכלכלית בישראל בדפוסי זמן קצרים יותר ובאופן יעיל. 


 כבוד השר, תוכל להסביר לנו איך זה יקצר – – –


 שאלה מצוינת, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. זה מהלך שלם שבמסגרתו מתוקצבים עוד תקני שופטים – בשלב ראשון עוד שישה תקני שופטים לבתי המשפט האלה, ויהיה גם שלב שני. זה כבר מתוקצב בתקציב המדינה. זאת אומרת, יש פה שלושה מהלכים: הצו שתאשר ועדת החוקה, בעזרת השם; החוק הזה, שקובע את עניין הסמכות המקומית; המענה התקציבי שקיים בתקציב המדינה, שבעזרת השם יאושר בחודש הבא. 


 עם או בלי תקנים?


 עם תקנים, אמרתי, עם תקנים. יש שישה תקנים בשלב ראשון, ויהיה גם שלב שני. אמורים להיות 12 תקנים. כל הנושא הזה מלובן בדוח שהגיש השופט כבוב שציינתי קודם. 

התיקון הספציפי שמוצע לערוך בתיקון החוק שלפנינו הוא הוספת חריג שיקבע את הסמכות הבלעדית לדון בעניין כלכלי מהסוג של פשיעה כלכלית במחלקות הכלכליות של מחוזי תל אביב-יפו ומחוזי חיפה, לפי החלוקה הבאה: אם הסמכות המקומית לדון בו נתונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בית המשפט המחוזי במרכז לוד, בירושלים או בבאר שבע – לפני שופטי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו; אם הסמכות המקומית לדון בו נתונה לבית המשפט המחוזי בחיפה או בנצרת – בפני שופטי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בנצרת. זאת, בשל הקרבה הגיאוגרפית היחסית של המחוזות שנמנו לבתי המשפט בתל אביב ובחיפה וכדי להקל ככל הניתן על הגישה הפיזית של הנאשמים, העדים ושאר הגורמים המשתתפים בהליך לבית המשפט. כמו כן, קביעה מראש של כללי הסמכות המקומית בהתאם לחלוקה הגיאוגרפית המוצעת תמנע חשש לכאורה מפני בחירת ערכאה מתאימה או נוחה יותר בעבור התובע – "פורום שופינג", כפי שזה נקרא – שתדון בתיקים אלה.

בסעיף (ד) המוצע יוסמך שר המשפטים לקבוע, בצו, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עניינים כלכליים שיחולו לגביהם הוראות סעיף (א)(2), שהן ההוראות בעניין הסמכות המקומית הבלעדית הנתונה לשופטי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי החלוקה הגיאוגרפית המוצעת לדון בעניינים הכלכליים שייקבעו בצו שיותקן מכוח סעיף זה. 

אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה בקריאה הראשונה. זה חלק מהמהלכים שגם ישפרו את היכולת שלנו להתמודד עם הפשיעה המאורגנת. המערכה הכלכלית היא מאוד מאוד חשובה להתמודדות עם ארגוני הפשיעה, וכדי להגיע למצב שדנים ומתקדמים ונותנים גזרי דין באופן אפקטיבי ויעיל יחסית, אנחנו חייבים להעביר את זה – גם לייצר מיומנות של שופטים בסוגי התיקים המורכבים האלה, וכמובן, כפי שנאמר בצדק על ידי חבר הכנסת סעדי, גם לתגבר את מצבת השופטים במחלקות האלה. 


 זה היה לפי המלצת דוח השופט כבוב.


 כן, ציינתי את זה. 


 סיבה טובה לתמוך. הוא שופט בחסד עליון. 


 תודה, אדוני היושב-ראש. 


תודה, אדוני השר. קרן ברק – עברנו כבר לרשימת הדוברים. קרן ברק – איננה. אופיר סופר, תפדל. אני נועל את הרשימה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה והיושב-ראש – מה שנקרא, לא רק בישיבה הזאת – חשוב לי שתשמע את מה שאני רוצה לומר, חבר הכנסת מיקי לוי. 

 אנחנו נמצאים היום ביום האזכרה לראש הממשלה המנוח יצחק רבין, זיכרונו לברכה. אני זוכר היטב, אדוני היושב-ראש, כמו רבים מאזרחי ישראל, את ערב הרצח. אני זוכר גם את התקופה אחר כך בקורס מ"כים, ואני זוכר גם את התקופה בקורס קצינים. ואני חושב שבסוף – לא חושב; כשאני חושב על היום הזה, אז ראש הממשלה רבין, זיכרונו לברכה, בסוף הוא היה ראש הממשלה של כולנו, וכולנו היינו רוצים להתייחד עם זכרו. ועומד פה היום שר החוץ, ראש הממשלה החליפי, יושב-ראש מפלגת יש עתיד, ונותן נאום שהוא חותך פה את כל האוויר עם סכין קרה – מלא בשנאה, מלא בשיסוי. אני ככה ניסיתי להרהר מאיפה באה התרבות הזאת. אני מודה שזה לא חדש, אני מודה שזה הולך ונהיה יותר ויותר קיצוני במחוזותינו, אבל אני רוצה לומר שאיכשהו השמאל כל הזמן מצליח למתוח את הממלכתיות כמה מטרים מעבר לקצה, כמה מטרים מהנקודה שהם באמת היו צריכים להיות בה. בלי הרבה בושה. בלי הרבה בושה.

אני חושב שאם הייתי מצביע של יאיר לפיד היום, הייתי מתבייש בו. אני היום בתור אזרח מדינת ישראל מתבייש ביאיר לפיד, אם זה ראש הממשלה החליפי. פשוט בושה. מה, אתה לא מבין את הקונטקסט? אתה לא מבין את האווירה? אתה נואם על ריפוי, אבל אחד שכל-כולו נבנה על שנאת חרדים, נבנה על שיסוי – אני לא מצפה ממנו, אבל אני כן מצפה שיבין את התפקיד, שיבין את הפוזיציה, שיבין את התפקיד. 


 יושב פה בבית הזה מישהו שהגיע למכונית של רבין – – –


הוא לא צריך לפגוע – – –


זאת – – – לא – – – שמדברים על זה.


שיבין את הפוזיציה. תתרומם.


אין פוזיציה. יושבים פה בבית הזה אנשים שהם בושה לעם היהודי. 


תתרומם קצת למעלה. מותר להתרומם קצת, להרים מבט, להרים מבט, להיות טיפה מנהיג. אתה יודע מה? אני אתן לך דוגמה. נזכרתי באמירה של יצחק רבין, זיכרונו לברכה, על הפרופלורים. אני אומר לך שעד היום אני פגוע מזה שראש הממשלה שלי אמר את זה – התייחס לציבור שלם כפרופלורים. אבל אתה יודע, אמרתי שרבין בסוף היה מנהיג, היה לוחם, עשה משהו בחיים שלו. אתה שואל את עצמך מה עושה פה הטוקבקיסט שהגיע להיות שר החוץ ומרשה לעצמו לחיות על שיסוי.


 מה עושה פה איתמר בן גביר, שהגיע לסמל של המכונית של רבין?


מה הוא עושה פה? הוא מחזיק בעמדה הזאת. בושה וחרפה. 


 ומה עושה פה בן גביר, שהחזיק את הסמל של המכונית של רבין ואמר: אני גם יכול להגיע לרבין? זאת בושה וחרפה. 


תודה רבה. מאיר פרוש. יוחזר סמל הקדילק מייד. 


 רק תחזיר גם בבקשה את רבין.


לא יכול. גם אתה לא יכול. אנחנו לא יכולים.


 לצערנו. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, לגופו של חוק – אני חושב שזה לא מן הראוי להגיש הצעת חוק בתי משפט שיוכלו לדון בתיקי פשיעה כלכלית ונותנים את הסמכות רק לשופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט המחוזי בחיפה ולא נותנים את הכבוד לבית המשפט המחוזי בירושלים, אבל זה נושא ששר המשפטים צריך לענות עליו.

אני רציתי להתייחס לחלק הזה שיש לנו היום בכנסת כאן, כאשר בעצם רע"מ, המפלגה הערבית בת ארבעת המנדטים, היא בעצם המפלגה שמעמידה את הממשלה הנוכחית. היא מעמידה – בהתחלה זה היה ככה בגמגום, בסתר; היום אנחנו יודעים שזה בגלוי. רע"מ היא חלק מהקואליציה, מצביעה עם הממשלה. אין כמעט דבר שהיא לא מצביעה כמו הממשלה. היא חלק מהקואליציה. מה שהרשימה המשותפת עושה, ובחוכמה: במקום שרע"מ תקבל את כל הקרדיט במקרה שרע"מ תצליח להביא הישגים בתקציב המדינה, אז הרשימה המשותפת, מכיוון שהיא רוצה לגמד את הכוח של רע"מ, גם היא מדי פעם עוזרת לממשלה – עוזרת לממשלה, ואז רע"מ היא לא המפלגה הנחשקת, המפלגה שרצים אחריה, אז הדבר הזה נעשה בחכמה.

אבל מה שאני רוצה להעיר את תשומת ליבם של חברי המשותפת זה שבעצם האזרח בבית, כשהוא רואה את ההצבעות של המשותפת, הוא יכול לרגע לחשוב שהרשימה המשותפת היא פשוט לא שונה מרע"מ: רע"מ תומכת בממשלה והמשותפת תומכת בממשלה. אני לא אומר – גם לנו יש ממשלות שאנחנו תומכים בהן, אבל אנחנו, כשיש לנו ממשלה שאנחנו תומכים בה, זה מכיוון שיש לנו דברים ברורים שאנחנו יודעים שהממשלה הזו לא עושה. השאלה היא מהם הדברים שהמשותפת יודעת שהממשלה לא תעשה, אז אם גם היא מאלה שיודעים מה שהממשלה הזו לא תעשה כדי לפגוע בערבים, אז היא שוב חלק מהקואליציה הזו. אני לא חושב שהיא רוצה להיות כזאת, אבל לגופו של עניין, ברור שכאשר רק רע"מ עוזרת לממשלה הזו, היא מסוגלת גם להיות במצב שבדברים שאנחנו חושבים שצריכים לפעול – רע"מ מונעת מהממשלה הזו לפעול. על ידי זה שהמשותפת גם עוזרת לממשלה, לפחות הכוח של רע"מ לא כל כך חזק. אולי זה הדבר הטוב שיוצא מזה שהמשותפת מצביעה עם הממשלה בהרבה נושאים. תודה.


תודה רבה. יואב בן צור, תפדל.


אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מתוכנית סינגפור היפה קיבלנו את תוכנית לבנון השסועה: במקום להפחית מיסים, מעלים מיסים; במקום להקל על אזרחי ישראל בתקופה כלכלית קשה, הממשלה מתל אביב יצרה תקציב למדינת תל אביב ומתעלמת משאר חלקי הארץ. כי הממשלה המנופחת הזו בוחרת לדאוג היטב לחבריה על חשבון שאר האזרחים, בלי טיפת צניעות. הממשלה הזאת עסוקה בלסדר ג'ובים, והיא שיאנית הח"כים הנורבגים. 

הממשלה גם דואגת לחברים שלה: הממשלה אישרה תוספת של 1.1 מיליארד שקל להגדלת הפנסיות בצה"ל. הממשלה גם דואגת לטייקונים שלה: רק אתמול הודיעו כי המדינה תמחק חוב ענק בסך 65 מיליון ש"ח למפעלי ים המלח של כי"ל. חברי הממשלה המעופפת הזאת – במקום לדאוג לאזרחי המדינה, הם מעופפים להם לחו"ל; רק בשבועיים האחרונים, לא פחות מ-11 חברי ממשלה עפו, טסו להם לחו"ל, ובכל נסיעה כזאת מתלווים כמובן עוזרים ואבטחה, נהגים ועוד, וכל נסיעה שכזאת היא בעלויות של עשרות אלפי שקלים לכל שר או סגן שר שטס. אפילו מראית עין אין להם. בלי בושה. פשוט לא סופרים את האזרחים הנאנקים מהמצב הכלכלי. רבותיי, כמו עדר פילים שועט הם רומסים בדרך הנהנתנית שלהם כל חלקה טובה. 

 בהצעת התקציב המופרך שהממשלה הזאת רוצה להעביר, מעלים את המס על החשמל, הארנונה, על תחבורה ציבורית, על הלחם, על תשלום ביקור אצל רופא מקצועי, על חד-פעמי, על שתייה ממותקת ופגיעה בחקלאות ובחקלאים. הרי במי כל זה יפגע? רק באלו שקשה להם. זה לא יפגע באלו שיושבים בבתי הקפה כל היום, זה יפגע באלו שלא מתחילים את החודש; אלו שנגמר להם החודש מוקדם מדי; אלו שעוד לפני שמקבלים את המשכורת, היא עפה להם על החובות שיש להם – חובות לא בשביל בילויים ופינוקים, חובות שנוצרו בשביל שיהיה להם לשלם על האוכל של הילדים, בשביל לתת לילד כסף לרב-קו לנסיעה באוטובוס, בשביל לשלם על תרופות ועל חשמל. מהם הממשלה הזו רוצה לקחת. 


 תודה רבה.


עליהם היא מטילה עוד מיסים. רבותיי, הממשלה לא פוגעת באלה שנוסעים לחו"ל כל יומיים, ממלאים את הכבישים ברכבים חדשים ובדירות יוקרה. בהם לא נוגעים. תתביישו לכם.


 תודה רבה. משה גפני, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר בדקות הספורות שיש לי על העברית של משרד האוצר, השפה הזאת שצריך ללמוד אותה. אני רוצה לדבר על זה הפעם. 

מחר יש הצבעה לאחר ישיבת מליאת הכנסת, והנושא שהולכים להצביע עליו מחר – –


 מיקי.


 – – זה צמצום פערים מגדריים בשוק העבודה. רוצים לצמצם את הפערים המגדריים בשוק העבודה, אז עושים הצבעות במחטף. אין שעה – אחרי שמסתיימת הישיבה במליאת הכנסת – ואז יצביעו בוועדת הכספים על צמצום פערים מגדריים בשוק העבודה. אני רוצה רק שתדעו, לא כולם יודעים על מה מדובר, אז שתדעו על מה מדובר: מדובר על זה שיש כאן נשים, חברות כנסת, שבמהלך השנים הקודמות דיברו נגד העלאת גיל הפרישה לנשים בלי שיהיה פתרון לנשים עניות. נשים עניות תרעבנה ללחם אחרי החוק הזה, משעה שהוא יעבור. נשים שעוסקות במקצועות שוחקים – הנשים הללו ירעבו ללחם. אותו דבר נשים שפרשו קודם מהעבודה. 

 וכל הזמן היה תנאי שלי כיושב-ראש ועדת הכספים, בשם כל חברי ועדת הכנסת, ובעיקר בשם הנשים בוועדת הכנסת, הנשים בכנסת בכלל, שאנחנו התנגדנו לחוק הזה של העלאת גיל הפרישה לנשים אלא אם כן יהיה פתרון. אנחנו הצענו פתרון בחוק. איך אתן לא מתביישות לבוא מחר ולהצביע בעד זה? מה תגידו לעצמכן כשאתן פוגעות ככה בנשים במדינת ישראל, שאתן פוחדות מליברמן או מפקידי משרד האוצר? מה תענו על הדבר והרשעות הזאת? מה יענו על זה כל אותן נשים שהיו נגד, בצדק? אני הייתי חבר בקואליציה, הייתי יושב-ראש ועדת הכספים מטעם הקואליציה כשבאו אליי ממשרד האוצר עם הנושא של העלאת גיל הפרישה לנשים, ואמרתי להם: רק בתנאי שיש פתרון. לא רק זה, גם הכניסו עכשיו – עד עכשיו היה מדובר על העלאת גיל הפרישה לגיל 64 – הכניסו כבר גיל 65. איך אתם תמסרו לעצמכם דין וחשבון על ההתנהגות הזאת? 

 אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, שאם מדברים בעברית, "צמצום הפערים המגדריים בשוק העבודה", אז אני רוצה לספר לכם שיש פערים מגדריים לא בשעה שמסיימים את העבודה ויוצאים לפנסיה, אלא יש כל הזמן – שאישה מרוויחה 30% פחות מגבר לפחות, באותה עבודה, באותו מקום עבודה, באותו תקן, באותו מעמד, באותה דרגה. מקבלים 30% פחות. אז אם אתם, אנשי משרד האוצר, רוצים לתקן את הפערים המגדריים בשוק העבודה, אז קודם כול תעלו את השכר של הנשים. לא הם באים עכשיו: גבר יוצא לפנסיה בגיל 67, שאישה תצא גם כן – עכשיו בגיל 65, וזה כמובן יעלה אחר כך שוב. אין מי שיגן על הנשים בכנסת. אין. אי-אפשר לסמוך על הנשים הללו, שדיברו כל הזמן נגד ועכשיו הולכות להצביע בעד. 


 מר גפני, מה חברות הכנסת של יהדות התורה אומרות בנושא?


 עם כל הכבוד לך, ידעתי שתשאל על יהדות התורה.


 ומה התשובה?


מה זה העסק שלך, יהדות התורה? תגיד מה אתה עושה בשביל הנשים.


 אתה מדבר על רוממות הנשים, אז מה – – – 


 מה אתה עושה בשביל הנשים? מה אכפת לך מיהדות התורה?


אני אומר, מה הנשים ברשימה שלך טוענות בנושא. 


 פנתה אליך אישה חרדית, משהו? אולי תגיד לי. מה תענו? מה תענו על הנושא הזה? איך אתם הולכים להצביע בעד דבר כזה חמור?


 גפני, בתור מגן על נשים, מה הנשים ברשימה שלך חושבות?


 יש לך מה לומר?


 בוודאי.


תצביע בעד לפגוע בנשים, תצביע יחד עם כל החברים שלך בקואליציה. אני, נציג יהדות התורה, אני עמדתי כל הזמן על המשמר, על מעמדן של הנשים, אתם לא. אתם התקפלתם בפני הברוטליות – – 


עד לכנסת.


  – – והזעם של שר האוצר ושל אנשי משרדו ושל הפקידים.


והיכן מעמדן של הנשים, חבר הכנסת, כשמדובר בכנסת? 


מה הטענה? אתה יודע מה, אני לא רוצה להתווכח איתך בכלל.


 אוקיי, אל תתווכח. 


לא, בסדר, תצביע בעד, אני לא בונה על זה בכלל. אני רק אומר שתדעו שחלק גדול מהתקציב שאתם הולכים להעביר זה לקחת מהעניים. העלאת גיל הפרישה זה לקחת מהעניות; מס הגודש זה לקחת מהפריפריה – אלה שגרים במרכז לא יצטרכו לשלם את המס הזה. לא התניתם את זה באבני דרך, שיהיה כמו שמתקדם הנושא של המטרו, כמו שמתקדם הנושא של התחבורה הציבורית, שאתה אומר למישהו בעפולה: תשלם מס מכיוון שאני סידרתי לך תחבורה ציבורית. לא התניתם את זה בזה. אתם הולכים להצביע על מס, והמס הזה לא צודק, לא שוויוני. רק אנשי הפריפריה ישלמו. יש מישהו בטבריה שהילד שלו צריך טיפול רפואי והוא צריך לקחת אותו למרכז הארץ – אין לו את זה, המדינה לא העמידה לו טיפול רפואי בטבריה – – 


 תודה רבה.


  – – הוא יצטרך לשלם גם מס שאתם מטילים עליו. בושה שלכם.


תודה רבה. אמיר אוחנה; רות וסרמן לנדה. יעקב ליצמן. 


  – – – כולם היו נגד, עד שהגיע משרד האוצר, ואתם תצביעו – – – 


שלוש דקות, מכובדי.


מה תענו לרשימה הזאת? מה תענו למקצועות השוחקים? מה תענו? 


אני רק אומר – – – 


אפילו יהדות התורה לא שמה אישה ברשימה. 


 אני רק מדבר על מעמדן של הנשים. אפשר לדבר על זה וצריך לדאוג להן גם ברשימה לכנסת. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא יעזור לך, כי גפני צודק. אתה צעיר. מה שהוא עבר עם הנשים – לשמור עליהן כל הזמן בוועדת כספים – אתם לא חולמים אפילו לעשות. עכשיו, ראיתי את זה בוועדת כספים – – – 


 יושב-ראש ועדת הכספים הטוב ביותר שהיה בעשור האחרון.


 אתה מקלקל לו. 


אני רק עוזר לו. אגב, אתה היית אחד משרי הבריאות הטובים.


תודה. 


 אם כבר לקלקל, אז לשניים, לא לאחד. 


 אוקיי, אז יש איזון.


 יש איזון.


אדוני היושב-ראש, יש כאן משהו מוזר מאוד: כל מה שהקואליציה, עושה היא מקבלת גיבוי בכלי התקשורת. הכול. הייתה הצבעה כפולה כאן – השתיקו את זה; היו כאן הקלטות, לא יודע, פה ושם – השתיקו. יש כל מיני דברים והכול משתיקים, הכול בסדר. 

 המתמחים – אין דבר יותר צודק. אני כשר הבריאות רציתי לעשות את זה. לחמתי שלא יעבדו יותר מ-16 שעות.


 אז למה לא קיבלו את זה? 


 כי האוצר התנגד. אני אגלה לך הפתעה גדולה: יושב-ראש המתמחים התנגד. תבדקו את כלי התקשורת בזמנו אז תראו שאני צודק, שאני אומר את האמת. אבל אני חושב שבאמת אי-אפשר לעבוד יותר מ-16 שעות. בביקור פתע שעשיתי בבתי חולים – עשיתי הרבה – עשיתי בבאר שבע, ונכנסתי לפנימית, יצא אליי הרופא, אני שואל אותו: כמה חולים יש לך? אמר לי: כמעט 50, 50 חולים. שאלתי אותו כמה זמן הוא עובד – זה היה ב-02:00 – זה כבר היה כמעט 27, 28 שעות. אז איך יכול להיות שבן אדם עם 50 חולים?

אז התחלתי לגלגל את כל הנושא הזה, ואני חושב שאסור, אבל כולם שותקים. פתאום מאיימים עליהם שהם ייתנו נתונים לא נכונים, בכלל זה מקלקל להם; פתאום לא עוזרים למתמחים. הממשלה, יש דבר אחד שהממשלה עושה: היא רוצה לצמצם – כפי שראש הממשלה אמר במפורש, הוא רוצה לצמצם את כוח החרדים. זה לא יעזור לו, וכבר בפרשת השבוע, פרשת שמות, כתוב: וכאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוצו. זה לא יעזור, זו הבטחה: ה' עזר – זה מה שיהיה. צריך להבין, כמה שהוא ישקיע יותר כוחות להגביל, הרבה יותר אנחנו נקבל את הכול. 

אני חושב שהנושאים הכלכליים – שר האוצר לקח את כל הגזרות שנאספו באגף תקציבים במשך עשר שנים לפחות והכניס הכול לחוק ההסדרים. אני אגלה לכם שפעם, כשהייתי סגן שר הבריאות, בהתחלה, משרד האוצר הביא הצעה לממשלה – פעם ראשונה שישבתי בישיבת ממשלה כסגן שר האוצר – שאחרי שלושה ימים בבית חולים, כל חולה יצטרך לשלם 50 שקל ללילה, כל חולה, כאילו זה מלון. אמרתי לראש הממשלה נתניהו שעם כל הכבוד, יש לי הצעה יותר טובה, אדוני היושב-ראש: שקל למעבר חציה. כל אחד שעובר במעבר חציה – שישלם שקל. כולם הבינו את הצחוק בדבר, וכמובן זה ירד. האוצר מגלם כל הזמן ומכניס כל הזמן גזרות חדשות – – –


 תודה רבה.


 אני מסיים, אדוני, אני לא מאריך לך. הגזרות קשות, ואני בטוח שבעזרת השם אנחנו בקרוב נחזור לשלטון. תודה.


תודה רבה. גדי יברקן; מנסור עבאס. יצחק פינדרוס, שלוש דקות שלמות.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, עלה פה שר המשפטים באיזה יופי והסביר שהוא רוצה להקל על בתי המשפט, הוא רוצה שיצביעו בעד החוק. אני רוצה להסביר לכם למה אני לא סומך על אף מילה שיוצאת מפי הממשלה הזאת. יש שר דתות מהציבור הדתי-לאומי-ציוני באופן פורמלי – כך זה נקרא? הם ניסו לפחות להתחרות על הקולות האלה. יש מוסד דגל שהקימה – – –


– – –


 מוסד דגל, כן, שהקימה הציונות הדתית בהקמת המדינה, וזה הרבנות הראשית. זה היה מוסד הדגל. באופן פורמלי לפחות במדינת ישראל, אמור להיות לו מעמד שווה למערכת המשפט. 

 לצערי הרב, לא רק שזה לא – זה אמור להיות מעל, אבל לא רק שזה לא מעל, זה עוד מתחת. אבל מצופה לפחות מהשר הממונה, שבא מציבור ומתיימר להיות – הוא בוגר ישיבה – לדאוג לעניין הזה. סיפור שאני לא מבין איך לא זעזע את אמות הסיפים. אם זה היה קורה במערכת בתי המשפט, במערכת השיפוטית, הרי המדינה הייתה רועדת, היו עומדים פה כל הנואמים ביום השנה הזה – אני לא זוכר, זה היה של גנדי היום או של רבין? כי אני לא זוכר למה היה צריך לבוא, למה לא צריך לבוא, עמדו פה בפתוס, דיברו נגד מערכת המשפט. 

 מגיע בחוצפה ובעזות מצח – בא רב עיר, שהוא לא מהציבור החרדי, מהציבור הציוני, הדתי-לאומי, ובא ומורה הוראה יחד עם מועצת הרבנות בנושא כשרות, כמות חרקים שאפשר לפי זה לדעת אם יש כמות חרקים במפעל שהוא אחראי לכשרות שלו, ואומר: רבותיי, זה עבר את המספר – לא של מהדרין, כי במהדרין על הרבה פחות מזה היו מורידים את זה – זה עבר את המספר, על פי החלטת מועצת הרבנות, על פי הוראות הרבנות. הוא בא ואומר להם: רבותיי, אסור. מתקשר בעל המפעל למשרד הדתות. מה עושה שר הדתות? במקום – שפתיים יישק. ראיתם איך השר סער פתאום נהיה הפייבוריט של מערכת המשפט? בא, ומה עושה השר הממונה, הדתי הזה, שמטיף לנו מוסר שאנחנו החרדים לא יודעים להסתכל ולהיות ממלכתיים? הוא ממלכתי, מה הוא עושה? מודיע שהרב הזה הולך להיות מודח מהאחריות שלו על חצור. הוא יישאר בצפת והוא יטפל רק בצפת, כי יש הוראות כשרות. תארו לעצמכם שגדעון סער היה מודיע שהוא לוקח סמכויות של בית משפט פלוני בגלל שלא פסקו משהו שהוא רצה ומעביר לבית המשפט אלמוני. המדינה הייתה רועדת. 

הוא מדבר על הסתה? הוא מדבר למה אנחנו לא מאמינים לו? חבורת שקרנים, חבורת נוכלים וחבורת מחללי שם שמיים.


אורית סטרוק, שלוש דקות.


חבריי חברי הכנסת, החוק שאנחנו דנים בו עוסק בפשיעה כלכלית, ואני רוצה לדבר על פשיעה כלכלית שמתרחשת ובאה עלינו בעוד פחות משבועיים. זאת הפשיעה הכלכלית כלפי נשות האברכים לומדי התורה, שהממשלה הרעה והמסוכנת הזו החליטה לדרוס אותן, לרמוס אותן, לחמוס מהן את היכולת לעבוד וללמוד, לגזול מילדיהן את היכולת להיות במעונות היום, אלא אם כן הן יוכלו לשלם 5,000, 6,000 שקל בחודש על התענוג לשלוח ילדים למעון. וכל כך למה? רק משום שהבעלים שלהן לומדים תורה. עד כדי כך הממשלה הזו שונאת את עולם התורה, מתנכלת לעולם התורה, רוצה לחסל אותו, לשלוח כמה שיותר לומדי תורה לשוק העבודה. והדרך לעשות את זה – הדרך לסגור את הישיבות, הדרך לסגור את בתי המדרש, הדרך להפסיק את לימוד התורה בישראל – עוברת דרך רמיסת הנשים. אותם מעונות יום שהוקמו כדי לסייע לנשים ללמוד, לעבוד, להתפתח, לתרום כל אחת בתחומה – אותם מעונות יום יסובסדו אך ורק בשביל מי שלא לומדים תורה. 

חברתי השרה, שרת הכלכלה, אנחנו שוחחנו על זה. אני חושבת שזה עוול נוראי. מעונות היום נוסדו והסבסוד שלהם נוסד כדי לאפשר לנשים שאין להן ושקשה להן, לצאת לעבוד, ללמוד, לפרוח כל אחת בתחומה. את הדבר הפשוט הזה שאפשר לתת לכל אישה במדינת ישראל יגזלו אך ורק מנשים של לומדי תורה. איך הפכתם את לומדי התורה לאויבים? איך? אני לא מצליחה להבין את זה. אם הבעל יוצא ללמוד באקדמיה, זה בסדר, אבל אם הבעל יוצא ללמוד בישיבה, זה טרייף. את זה צריכים להשמיד, את זה צריכים לחסל, והדרך לחסל את זה היא ללכת על הראש של הנשים, לענות את הנשים האלה, שעובדות כל כך קשה, שגם עובדות בבית ומגדלות משפחות לתפארת וגם עובדות בחוץ ותורמות כל אחת בחברה וגם משקיעות כל כך הרבה בלימוד התורה של בעליהן. לענות אותן, לדפוק אותן עד העצם, להציב אותן בפני אלטרנטיבה, ברירה אכזרית כזאת: האם הבעל שלך ממשיך ללמוד תורה או שאת פשוט תוותרי על כל העתיד שלך בעבודה, בלימודים, ותשבי בבית עם הילדים?

איך אתם עושים דבר כזה לנשים? איך? איפה המינימום של יחס אנושי לאישה שהיא קצת שונה מכם? אבל את יודעת מה, אורנה? השאלה שלי היא לא בעיקר אלייך, כי את, אני יכולה להבין, את באת מיש עתיד; זאת המדיניות שלכם, נגד לימוד התורה. אבל מה קורה עם נפתלי בנט? מה קורה עם עידית סילמן? מה קורה עם אילת שקד? מה קורה עם ניר אורבך? אתם רואים מה קורה לאחיות שלכם ואתם שותקים, ואתם בולעים את זה ואתם מוכנים שיפגעו בהן בצורה כל כך אנושה? אתם מוכנים שירמסו אותן, ירמסו את העתיד שלהן?


תודה רבה.


 מה קורה לכם?


תודה. שמחה רוטמן; אלי כהן; אבי מעוז; ישראל אייכלר – אה, אבי מעוז מווג'וד. אבי מעוז, בבקשה. שלוש דקות יהיו לך.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פעם הייתה מפלגה שקראו לה המפד"ל – המפלגה הדתית-לאומית. גם ראש הממשלה בנט, כשהשתלט על המפלגה הדתית-לאומית, וגם לאחר שנטש אותה והקים את ימינה, הקפיד לשייך את עצמו לציונות הדתית. אך יש הבדל תהומי ביחס לשאלה מה מקור הערכים והדרך – האם מתוך הדת, מתוך התורה, אנחנו באים אל ערכינו הלאומיים, אל הציונות ואל המדינה, כתפיסת הרב ריינס זצ"ל, שייסד את תנועת המזרחי, או שמא הלאומיות שלנו היא בדיוק כמו זו של מי שלא מאמין בתורת ישראל, בתוספת סממנים דתיים, שזוהי תפיסתו של ראש הממשלה בנט, ציוני עם כיפה?

 ניסיונו של ראש הממשלה בנט לשייך עצמו לציבור הדתי-לאומי הוא הונאה, בדיוק כמו כל התנהלותו לאורך השנים עד להונאת הבחירות האחרונות. למה? כי לפתוח בשבת את המכון המשפטי באבו כביר ואת הקפיטריות בבתי החולים זה לא מעשה דתי-לאומי; להעתיק בהונאה חוק מחברת כנסת אחרת זה לא מעשה של דתייה לאומית; לשתף פעולה עם מפרקי מוסד המשפחה, שמניפים דגלי להט"ב מעל משרד החוץ ומתעדפים ניתוחי המרה על פני ניתוחים אחרים, זה לא מעשה דתי-לאומי; לחבור אל מי שרואה בתומכי טרור שותפים לדרך, מעוות מושגי יסוד כמו אנטישמיות – ואני מתכוון לראש הממשלה החליפי, והיום, מעל – –


לא על חשבונך, חבר הכנסת. לא על חשבונך. מיהם תומכי הטרור שאתה מתכוון אליהם?


הפסקת את השעון, אדוני?


אני הריבון פה. אני אוסיף לך כמה שאני רוצה.


מי שהולך לנחם את משפחות האבלים של הטרוריסטים ומי שהולך – – –


תחזור על המשפט. תחזור על המשפט. אתה הריבון?


ומי שהולך להפגנות – –


אני מוסיף לו.


– – של תומכים במעשי הטרור – – 


יש לך שמות? מי? מי? תן שמות של ח"כים.


היושב-ראש, אתה לא שומע את התשובה שלי.


שמעתי את התשובה, אני רק רוצה שתפרט, כי אני אענה לך בשמות.


– – והיום, מעל בימת הכנסת – –


אדוני היושב-ראש, נדמה לי שאתה חבר בסיעה היחידה שיש בה חבר כנסת אחד שהורשע בתמיכה בארגון טרור. מבין ה-120 – רק אחד.


– – – הציונות הדתית.


איפה יש גזענות?


איפה אין גזענות?


איפה יש גזענות?


איפה אין גזענות?


אצלנו יש גזענות?


ועוד איך.


בסיעה שלך, כן.


אוקיי. אני יכול להמשיך?


אני מוסיף לך דקה.


תודה. – – והיום מעל בימת הכנסת הסית ברשעות כנגד ציבור שלם, זה לא מעשה דתי-לאומי. לתת דריסת רגל בתוך ממשלת ישראל כשותפים למפלגה שיש בה תומכי טרור, זה ממש לא מעשה דתי-לאומי.

ומה שבטוח זה שלעשות כל מאמץ למוסס את מרכיבי הזהות היהודית של מדינת ישראל ולפרק את הרבנות הראשית מאחריותה לכשרות הממלכתית ולשערי הכניסה לעם ישראל, זה לא מעשה דתי-לאומי אלא מעשה פרוגרסיבי, שמוביל את מדינת ישראל במדרון אל מדינת כל אזרחיה.

 בדיוק בגלל החשש מהמציאות הזו שאותה מוביל ראש הממשלה בנט, כתב מרן הרב קוק זצ"ל שכשהרעיון הלאומי הוא רק חילוני ולא נובע ממקור של תורה, הוא יכול חלילה להתהפך לרועץ לישראל, לנכר את כל אומות האומה ולהיות כוח מהרס במקום כוח בונה. תודה.


 תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. יעלה ויבוא חבר הכנסת ישראל אייכלר. נמצא? חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, יוצא לנו להיפגש פה כשאת שרה תורנית בזמן שלי. הייתי שמח שהדברים יישמעו גם על ידך.

 שמענו היום נאומים חוצבי להבות אש, אדוני היושב-ראש, על סובלנות, נגד שיסוי, על ממלכתיות. ומה שמתפתח בתקופה האחרונה, אדוני היושב-ראש, זה מסע נקמה פוליטי. בפוליטיקה הרבה דברים אפשר לעשות, אבל מסע הנקמה הוא לא נגדנו, אנשי הציבור, אלא הוא נגד הילדים שלנו, נגד הנשים שלנו, נגד הזוגות הצעירים שלנו.

 ולמה אני מתכוון? מעשה שהיה כך היה – ואני יכול להעיד על זה, כי הייתי חלק מהעניין הזה, גם השר דרעי שיצא עכשיו. יש תוכנית שהממשלה החליטה, הממשלה הקודמת החליטה, בגלל מצוקה קשה מאוד בדיור בציבור החרדי, ובגלל שהמצוקה שלנו, גברתי השרה, עוד יותר גדולה, כי לצערנו הרב מדינת ישראל, שיודעת לדבר גבוהה-גבוהה על שלטון החוק, איננה מצליחה לגרום לכך שראשי רשויות יאשרו בתחומם שכונות עבור הציבור החרדי. לא דיברנו על עיר שלמה; שכונות. ראש עיר אחרי ראש עיר מסרבים בתואנות כאלה או אחרות לאשר שכונות עבור הציבור החרדי, ואני יכול לפרוט את זה, חבל על הזמן. אין כמעט עיר שלא סובלת מהנגע הזה.

 ואז הגיעו למסקנה, במטה הדיור דאז, אביגדור יצחקי, שר האוצר דאז כחלון, ובעבודה משותפת של השר דרעי, שלי ושל אחרים, יש תוכנית שנקראת "קריית גת מערב", שנמצאת בשטח שעדיין הוא לא השטח המוניציפלי של קריית גת, היא נמצאת בשטחי המועצה האזורית שפיר. יש שם תוכנית מאושרת של 10,000 יחידות דיור, שלא הצליחו ולא התחילו לשווק אותן בעבר, ואז התקבלה החלטה של הממשלה, התקבלה החלטה במינהל התכנון והתקבלה החלטה במועצת מקרקעי ישראל להסב את זה עבור הציבור החרדי, שזו תהיה בסופו של דבר אולי עיר בפני עצמה, כי יש שם עוד מתחמי תכנון נוספים לעתיד, וניתנה הנחיה בשירותי התכנון, במשרדי הממשלה, להכין תוכנית, להתאים את זה למגזר החרדי. 

מי שיודע, למשרד השיכון יש פרוגרמה מיוחדת איך לתכנן שכונות חרדיות, גם מבחינת הנושא של מוסדות ציבור, גם מבחינת שטחים ירוקים, בנייה לגובה, לא בנייה לגובה וכו'. יש מדריך פרוגרמטי של משרד השיכון, וניתנה הנחיה להכין תוכנית כזאת.


 נא לסיים, אדוני.


 אדוני ייתן לי עוד דקה אחת ברשותו.


כבר קיבלת ותקבל. אוקיי. דקה. 


ניתנה הנחיה. מדינת ישראל הוציאה כספים רבים, התוכנית מוכנה כבר כמה חודשים, ואז הגיעה נקמת אלקין. נקמת אלקין – –


נקמת הטרקטור.


– – ושתיקת הכבשים של ימינה ושל שקד, שבאים וגוזלים החלטה עם רציפות שלטונית לפתרון לאלפי זוגות צעירים שנמצאים היום במרתפים ובחניות, ובתור נקמה פוליטית. השיח יהיה יפה, השלום יפרח, האחדות תשגשג, אבל נקמה פוליטית בזוגות צעירים, נקמה פוליטית בילדים שלנו במעונות.


נא לסיים. נא לסיים.


זאת הבושה הגדולה. את זה צריך להגיד ביום של רצח רבין. את זה צריך לומר, לא להתייפייף פה עם כל המילים היפות האלה. נקמה פוליטית בציבור חרדי בגלל שמנהיגיו לא הלכו עם הממשלה רעה הזאת. וגם לא נלך.


 תודה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה.


 אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתייחס לנאום המחפיר של שר החוץ שלנו היום, שיצא נגד הסתה בעודו מסית ומחטט בפצע העמוק של החברה הישראלית כדי לגזור עוד כמה קופונים, שיסלחו לו על זה שהוא מעופף או מחבל ביחסי החוץ של ישראל. כל מה שנתניהו בנה הוא מחריב. אין כמו שנאה, זה אופיום להמונים. בתוך נאום ההסתה הזה היה משהו שצד את אוזני, ואני רוצה להתייחס אליו. הוא כל הזמן הקפיד לקרוא למחנה שלו: אנחנו הדמוקרטים, אנחנו הדמוקרטים. 


 עליזה, זה מפריע לדוברת. 


 אנחנו הגוש הדמוקרטי, אנחנו שומרים על דמוקרטיה. 

 אני רוצה לספר סיפור. לפני שהושבעתי כאן כחברת כנסת עבדתי בתאגיד השידור הישראלי. יום אחד מישהו גילה שכתבתי חמישה נאומים לשרה מירי רגב והוזמנתי לשימוע לפני פיטורים. ישבו מולי באמת גוורדיה של עורכי דין ואנשים שאחראים לסדר-יום תקין ודמוקרטי בתאגיד השידור שאני ואתה וכולנו מממנים ואמרו לנו ככה: אנו בתאגיד השידור לעולם לא נרשה שתהיה חפיפה כלשהי בין הפוליטי לבין התאגיד. זה שעובדת שלנו כתבה לשרה רגב דאז נאומים, זה מבחינתנו עילה לפיטורים. פיטורים. 

 אני באמת לא ידעתי שזה התקנון. רק מה הבעיה, אדוני יושב-ראש הישיבה? לא כתבתי נאומים פוליטיים ולא כתבתי למירי רגב. כתבתי נאומים למשרד התרבות. משרד התרבות הזמין ממני נאומים שנוגעים בתרבות מזרחית, על עוּד ועל בולבול טרנג. מכיר? על זה כתבתי. גם בתאגיד אני בכלל לא מתעסקת בשום דבר פוליטי. אז איך מישהי שכל העבודה שלה בתאגיד היא עסקים קטנים, כותבת נאומים על תרבות, איך רוצים לפטר? אמרתי, עד כדי כך תאגיד השידור שומר על הפרדה? באמת להצדיע להם על טוהר המידות, להצדיע להם על הדמוקרטיה. 

 רעייתו של שר המשפטים במדינת ישראל משדרת את תוכנית האקטואליה, תוכנית הדגל של התאגיד, ולא רק שהיא לא מוזמנת על ידי התאגיד לשיחת פיטורים לפני שימוע – שימוע לפני פיטורים, סליחה – היא שיאנית השכר בתאגיד. בדקתי היום – 1.8 רייטינג. תוכנית באמת – לסטטוס שאני כותבת כלאחר יד בפייסבוק יש יותר רייטינג מאשר לגב' סער. ובכל זאת, שיאנית השכר בתאגיד, שמתעסקת בפוליטיקה בתוכנית האקטואליה, בתוכנית הדגל של התאגיד, וזה בסדר גמור שהיא נשואה לשר המשפטים, זה ששומר על החוק.

 אני רוצה לשאול: איך מישהי שכותבת לשרת התרבות שניים וחצי נאומים על התזמורת האנדלוסית מוזמנת לפיטורים כי אסור לערבב בין פוליטי לבין התאגיד, ומישהי שנשואה לשר – האם כשכבוד השר יגיע לריאיון בתוכנית הדגל, בתוכנית האקטואליה של התאגיד, היא מסוגלת לראיין אותו בצורה חסרת פניות? היא מסוגלת לראיין מישהו מהקואליציה של בעלה בצורה חסרת פניות? היא מסוגלת לראיין את נתניהו בצורה חסרת פניות? איך אישה שהולכת לישון כל לילה עם שר המשפטים, ששייך לקואליציה מסוימת – איך יכול להיות שראשי התאגיד לא רואים פה שום דבר פוליטי? 


 תודה. נא לסיים. 


 לסיום, אני רוצה לומר כך: גוש השמאל איננו דמוקרטי. גוש השמאל הוא דיקטטורי, הוא חולש והוא לוקח את כל המשאבים של המדינה הזאת בתקשורת, בפרקליטות, ועושה בהם כרצונו. יש חוקים לשמאל, יש חוקים לגב' גאולה אבן סער ויש חוקים לגלית דיסטל. כשאתה עובר לשמאל – מפונק עד הסוף.


 תודה. 


 כשאת בימין – אסור לפתוח את הפה. 


על זה אמר ההיסטוריון: ההגמוניה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה, גברתי. מיכל וולדיגר, אמרתי.


– – –


שמעת רוזין? לא יכול להיות, לא קרוב אפילו. 


 אמרת וולדיגר. 


וולדיגר. מיכל, השעון עובד. עד שלוש דקות לרשותך. נא לעמוד בלוחות הזמנים. 


 כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי הנכבדים, אז קודם כול, גלית, אני רק רוצה לומר לך שאני גיליתי במדינת ישראל שיש שמאל, והוא קובע מהם הערכים הנכונים, מהי הדרך הנכונה ואיך צריך לחשוב, וכל מי שסוטה מהדבר הזה הוא החריג. 


 ואז הם הדמוקרטיה. 


 בדיוק. 


הוא מצאצאי יגאל עמיר. 


 בדיוק, הוא מצאצאי יגאל עמיר, בדיוק, סתם לצורך השיח. 

 אני לא יודעת אם אתם ראיתם, אבל אני לפני שבוע פגשתי אדם יקר ששמו עמנואל כהן. הוא לן כבר 22 יום בשביתת רעב כאן, ממש מול הכנסת. יש לו בן אוטיסט בן 22, עם אוטיזם בתפקוד נמוך. היום הייתה שם – – – 


 ניסיתי בכל כוחי שתהיה הצעה לסדר-היום ברביעי. ניסיתי בנשיאות. 


לא הצליח. 


 עמדו על הרגליים האחוריות. 


כמה חברי כנסת ביקשו את ההצעה?


 שישה חברי כנסת. 


 איך יכול להיות שלא מאשרים אם זה שישה? 


 טוב, אבל לא להפריע.


 לא נורא, הוא ייתן לי אחר כך. 


אתם יכולים לבוא לוועדת הכנסת מחר באירועים. בבקשה. 


  בכל אופן, פגשתי אותו אחד על אחד כמה פעמים – בן אדם יקר שבעצם מייצג ציבור גדול מאוד של הורים ובני משפחה של צעירים, חלקם כבר לא כל כך צעירים, עם אוטיזם קשה בתפקוד נמוך. 

 אני מלאת סימני שאלה. באמת, מדברים על שמאל שהוא חברתי, מדברים על שמאל שהוא בעד לתת זכויות לאנשים, גם לשקופים שביניהם. אני תוהה, מדינת ישראל משקיעה מיליונים רבים ביותר, באמת אי-אפשר להגיד מילה אחת רעה על חינוך של חבר'ה כמו אותו בן של עמנואל. מגיל אפס, מגיל לידה, עד גיל 21, משקיעים בהם את מיטב הכספים כדי לתת לאותם ילדים שהגורל, מה לעשות, באמת לא שפר עליהם. 


 הגיע הזמן שהמדינה תתעשת ולאוטיסטים בתפקיד נמוך תאפשר מסגרות טיפוח ומסגרות לא במפעלי שיקום – – – 


 זה אפילו לא מסגרות, כבוד היושב-ראש, אני רוצה רגע להגיד. 


זה בתים חלופיים אפילו. 


 אני רוצה רגע להגיד. המדינה משקיעה בהם באמת מיליוני שקלים ואומרת להם שהשמיים זה הגבול – אתם יכולים להתפתח ולחיות חיים משמעותיים. 


 עד גיל 21. 


עד גיל 21. מגיע גיל 21 – את אלה שבתפקוד נמוך דוחפים לאיזה מסגרות, לאו דווקא חוץ-ביתיות, מסגרות של תעסוקה שבהן הם מעבירים את הבורג מהמקום הזה למקום הזה, מהמקום הזה למקום הזה. ורע להם, רע לאותם חבר'ה צעירים, שטיפחו אותם כל כך הרבה, ועכשיו זה מה שהם עושים – להעביר את הבורג ממקום למקום. 


 נא לסיים. 


סיפר לי האב – סליחה שאני אומרת את זה פה – שאפילו לצאת לשירותים בארבע השעות שהם נמצאים שם הם לא יכולים, כי יש בן אדם אחד. 


 תאמיני לי, אם היה אפשר, היינו מביאים פה לדוכן אבא של ילד כזה, להסביר מה ההוויה 24/7 של בית כזה עם ילד כזה. אולי היינו חושבים אחרת. 


 ממש כך. אני חושבת שזאת פשוט שערורייה, כי לא מדובר במיליונים. באמת, לא מדובר באיזה סכום ענק שיעשה חור בתקציב. 


 תודה. נא לסיים. 


 מדובר בסכום פעוט מבחינת מדינת ישראל, שיכול להושיע פה רבים. 


 תודה. 


אז עמנואל, סליחה שאתה צריך להמשיך ולשבות רעב כי יש לי פה ממשלה אטומה שלא מקבלת את זה. תודה.


 חברת הכנסת מירי מרים רגב, עד שלוש דקות לרשותך. 


 תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. תכף אני אתייחס כאן לאורנה ברביבאי, אולי היא סוף-סוף תגיד משהו כראש אכ"א לשעבר. את כאן? לא, חשבתי שנעלמת, נמחקת, מאז ששטרן דיבר. פחדת מיאיר, פחדת שכנראה ייקח לך את הכיסא. תכף נגיד עלייך איזו מילה או שתיים. 

 אבל אני רוצה לפתוח עם אמירה נהדרת של יאיר לפיד. שימו לב מה הוא אמר היום: "צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר יושבים היום בכנסת ישראל" – בצד הזה כמובן. "אילולא חוללנו את הנס של ממשלת השינוי" – כן, ממשלת הדיכוי, כמובן, והשיסוי – "הם היו היום שרים בממשלה". 

 מה אומר כאן עלינו יאיר לפיד? שאנחנו, אורלי – אנחנו, כן? שהיינו שרות בממשלה ובעזרת השם עוד נחזור בגדול, אנחנו גם רוצחות, כי אנחנו הצאצאים של יגאל עמיר. תגידי, אין טיפת בושה? אמירה כל כך מזעזעת, כל כך כואבת, כל כך שקרית. לבוא ולהגיד את זה ביום שהוא אבל, הוא יום אבל לכולנו, אין ימין ושמאל. כשרוצחים ראש ממשלה במדינת ישראל זה דבר איום ונורא. אני יכולה להאמין באג'נדה שלו, אני לא חייבת לקבל את האג'נדה שלו. רצח במדינת ישראל ובאלימות – אנחנו מתנגדים לזה. לא היה אחד בימין, כמובן חוץ מאותו רוצח, שלא בא ואמר וכאב את כאבה של משפחת רבין. 

לבוא ולהגיד את זה עלינו – אני, כאחת שהכירה את רבין. הוא היה שר ביטחון, הייתי קצינה בצבא. כיבדתי אותו, אהבתי אותו ברמה האישית. לא הייתי – לא קיבלתי ולא הסכמתי עם האג'נדה שלו. לבוא להגיד שאנחנו צאצאים של יגאל עמיר? איזה ביזיון. אתה, יאיר לפיד, שמדבר על ממשלה של שינוי, ממשלת איחוד – זאת ממשלה שרק משסה, פעם בחרדים, פעם בימנים, פעם במזרחים, כל פעם במישהו אחר. אתם מוצאים לכם למי לערוף את הראש ולמי לתקוע את הסכין בגב. 

אתם ממשלה שלא עושה דבר, שרק נהנית מלחתוך סרטים של מה שאנחנו הובלנו בממשלה שלנו. אני עוד לא הייתי בדובאי. אני זאת שחתמתי על כל הסכמי התעופה – עם בחריין, עם מרוקו, עם האמירויות – ואתם מסתובבים לכם ממקום למקום, נהנים מפירות הממשלה שלנו. לא יודעים לבוא להגיד במקום אחד מילה אחת, תודה, מילה אחת יפה, מילה אחת של הערכה. רק לשסע, רק לבוא ולהגיד כמה – ולבקר ולשקר במצח נחושה. 

אז אני רוצה להגיד לך, לפיד, שאני מתביישת בך, מתביישת באמירה שלך, ואני דורשת שתתנצל בפני כל הצד הזה שיושב כאן. תתנצל ותגיד: אתם לא צאצאים לא של יגאל עמיר ולא של אדם כזה או אחר. כל אחד יש לו את האג'נדה שלו ואת הדרך שלו. לכנות אותנו רוצחים זה פשוט ביזיון אחד גדול. לקרוא לנו רוצחים ולשבת בממשלה שקוראת לעצמה שינוי זה פשוט פייק ניוז, זה פשוט מזעזע וזו בושה אחת גדולה. 


 תודה. 


וזה לא מפתיע אותי, כי יושבת פה אחת שהייתה ראש אכ"א – לא נדבר מה עשינו כדי שתהיה אישה אלופה בצה"ל. 


 שרה. 


לא נדבר מה אמרו לנו בצבא על זה שאני הבאתי את חוק האלופה כשהייתי פה. לא התביישת לשתוק במשך שבוע ימים כשדיברו על קולגה שלך – – 


תודה. נא לסיים. 


– – שגרס במודע הטרדות מיניות בצה"ל. לא קמת, לא צייצת, לא דיברת. ממי פחדת? 


תודה.


מיאיר לפיד, שיגיד לך: קומי ותלכי? איפה המוסר האישי שלך?


ובזה נסיים, מירי. 


כאחת שהייתה ראש אכ"א, שאמורה להגן על נשים בצבא, לבוא ולהגיד: המעשה של שטרן היה מזעזע. 


נא לסיים. תודה. 


היה טעות, ואסור שיקרה. 


תודה. 


מה קרה, שתיקת הגברים בתוך המפלגה שלך הדביקה אותך לכיסא?


תמשיכי את זה איתה בספסלים. תודה. 


זו פשוט בושה. את צריכה להתנצל בפני אותן נשים – –


חברת הכנסת מירי רגב, תודה. 


– – ששירתו בצבא ההגנה לישראל, לבוא ולהגיד: טעיתי. אבל לבקש את זה מכם זה באמת יותר מדי. 


תודה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.


 תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש לי וידוי קטן: לא יצאתי להופעה טובה, להצגה או סרט – יכולה לספור על היד כמה שנים. באמת, לא מעט זמן. אולי הסרט האחרון שהייתי זה סרט עם הילד, סרט מצויר. 

אבל אני רוצה לומר לכם – כי ההצגה הכי טובה בעיר מתרחשת כאן, ממש קומדיה של טעויות. אם נדמה לנו שכבר ראינו הכול, אז כל יום של מליאה, אדוני היושב-ראש, מביא לנו הפתעות חדשות, מביא לנו גיבורים חדשים. לפעמים הם טרגיים, לפעמים הם גיבורים קומיים. והיום אני הסתכלתי ואמרתי לעצמי: אם הבדיחה לא הייתה על חשבוננו, זה היה מאוד מאוד מצחיק, כי ראיתי פה את ראש הממשלה החליפי, חלופי – תלוי איך תקראו לזה – אותו אחד שתקף קודם, שזה מיותר, ואין טעם בדבר הזה, וזו גנבה, וזה שחיתות וכדומה. לא רק שהוא נושא בתואר הזה, הוא בא ומעיד על עצמו כמגן הדמוקרטיה. 

עכשיו, כשאני אני חושבת על אותו אביר על סוס לבן, שגם יש לנו פוזה כזאת של איזה גיבור בסרט, משתדל לעשות את הפוזות האלה, יש בעיה בין מה שאתה מכיר – בוא נעשה בדיקת עובדות – לבין מי שהוא באמת. כשהוא מדבר על כך שהוא מגן הדמוקרטיה, עבר לי בראש – אתה זוכר אחד שקראו לו עפר שלח?


 זוכר, זוכר ומוקיר. 


למה הוא לא נמצא בספסלים האלה? למה הוא גורש בלי לדעת מיש עתיד? כי הוא העז לבקש שתהיה קצת דמוקרטיה במפלגה שהוא היה שותף בהקמתה, מהמייסדים הראשונים שלה. אבל הלכתי קצת אחורה; אמרתי: אולי הוא היה דמוקרט לפני כן. אתה יודע במי נזכרתי? בעדי קול. עדי קול הייתה חברת כנסת.


 ד"ר עדי קול. 


ד"ר עדי קול, חברת כנסת שבאה עם הרבה מאוד אידיאולוגיה ורצון.


כולה נמנעה פעם אחת, פעם אחת נמנעה. 


ועל הימנעות שלה בהצבעה אחת, עפר שלח ויאיר לפיד עשו לה העלאה למוקד, למען יראו וייראו. 

 במי נמשיך? בשי פירון, בספר ששי פירון כתב לגבי תקצוב דיפרנציאלי, כשהוא הגיע והיה שר חינוך, והוא ביקש מיאיר לפיד לתת תקציב קצת יותר גדול לילדים העניים במדינת ישראל, ויאיר לפיד אמר לו: אתה פוגע לי באלקטורט, במעמד הביניים. אני לא מוכן שתבוא ותציע הצעה. ואז אמר לו: התבלבלת, כי אני הגעתי לפה כדי לשנות ולא רק כדי לשרת את התדמית של יאיר לפיד. מה קרה לאותו שי פירון? הוא מעיד בכל מיני פוסטים שיאיר לפיד אפילו לא עונה לו לטלפונים, והוא מחק אותו וחסם אותו. 


 אמר לו: אל תקרא לי ידידי. 


 אל תקרא לי ידידי. וכשאני חושבת על הדברים האלה, אז אני לא יכולה להוציא גם את עליזה לביא. עליזה לביא הייתה חברת כנסת מאוד פעילה פה, אבל אוי, בחלק מהמקרים היא ראתה עין בעין עם שומרי המסורת, ומאז נס ליחה של אותה חברת כנסת. 


נא לסיים.


 אז מי שהיום באים ומציגים פה – – – 


 אם תרצי, את זה צריך בנאום של עשר דקות. 


של עשר דקות.


אבל אני יכול לתת לך רק שלוש דקות, והן כבר עברו. 


 אז הן הסתיימו. אז אני אומרת: באמת קושרים לעצמם כתרים לא להם. 


תודה. 


משפט אחרון. גברתי השרה אורנה ברביבאי, את יודעת שאני המלצתי, וגם מאוד מאוד שמחתי כשהיית יושבת-ראש הוועדה לנושא הפינוי מהדיור הציבורי. אני חושבת שזה היה אחד הסיכומים המרשימים, ואת יודעת מה הרשים אותי במיוחד? שאת ישבת מולי ואמרת לי: אני הייתי ילדה של פולשת, ילדה לחד-הורית, אבל אותנו לא פינו, כי לא הייתה מדיניות פינויים, אבל הפחד הזה והלחץ הזה. היום אלקין, שר השיכון, הדבר הראשון שהוא עושה – הוא מפנה משפחות. מאות משפחות פונו, ועוד 1,100 משפחות עומדות להיות מפונות. 


תודה. תודה. נא לסיים.


כל החטא שלהן – שהן נולדו משפחות עניות.


 תודה. יש לנו עוד כמה חוקים, אורלי, תוכלי – – – 


לצערי הרב, קולך לא נשמע. ואם הוא נשמע מאחורי הקלעים, אני מקווה מאוד לשמוע אותו בקול. תעצרו את החרפה הזו.


 תודה. 


תעצרו את זה, כי ילדים הומלסים במדינת ישראל – כשיש את אותה ועדה שלך עם המסקנות שלך, לפחות יכבדו אותך ויישמו חלק מהמסקנות. תודה. 


 תודה. חבר הכנסת יריב לוין – איננו נוכח. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה, אדוני. אחריו, אם יהיה נוכח – חבר הכנסת שלמה קרעי. יועצות ויועצים וחברות כנסת – נטע, לא, רגע, היחידה שאני זוכר את השם שלה, תבקשי מחברותייך להיות בשקט. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למעשה כבר עבר שבוע ימים מאז האמירה הנוראה של מר בנט שהוא שמח שיש חרדים במדינה אבל צריך להגביל את ההשפעה שלהם, והוא עדיין לא התנצל. הייתי בטוח שיגידו: לא לזה הוא התכוון. חבר'ה, זה נאום כתוב, הוא התכוון, ועוד איך התכוון לזה. הוא עומד מאחורי הדברים. אבל אותו מר בנט העז לעמוד פה היום באזכרה ממלכתית ועוד פעם לומר: אזרחי ישראל, גם אוכלוסיות שאינן מיוצגות בקואליציה, אתם שותפים, אתם חלק מהעם. 

 אבל כשאנחנו בודקים את הנתונים, רואים שזה בדיוק ההפך. גברתי שרת הכלכלה, כתבה בגלובס: "ליברמן הצליח לבטל את סבסוד המעונות לחרדים, ועל הדרך גם לכל שאר המדינה". זרוע העבודה במשרד הכלכלה לא פתחה את האפשרות להגיש בקשה לתקנים. את יודעת מה המשמעות? משפחות שאמורות לשלם, לא חרדים – רוצים לעשות או לגדוע את האפשרות של החרדים – לא לכם יהיה ולא לאף אחד יהיה. משפחות שאמורות לשלם 400, 500 שקל בחודש, משלמות מחיר מלא. אחר כך תקבלו רטרואקטיבית.


 אל תדאג, הוא ייתן להם רטרואקטיבית.


 אבל גם אם תקבל רטרואקטיבית – אתה יודע מה המשמעות למשפחה שצריכה לשלם 600–700 שקל, וצריכה לשלם עכשיו 2,500 שקל חודשיים-שלושה? ולהגיד להם: אחר כך תקבלו רטרואקטיבית? אתה מדבר על משפחות שזה פת לחמם. איזה אכזריות נמצאת כאן.


 זה מעמד הביניים.


 מה קרה? אדרבה, תנו לאנשים דרגות ותגידו להם: בתנאי שמי שלא תהיה לו אחר כך דרגה, ישלם; נפרוס לך במשך השנה. קצת אנושיות, קצת חמלה. 

אני מצפה ממך – אני מכיר אותך כאשת מקצוע – לדפוק במשרד או בשולחן הממשלה, להגיד להם: חבר'ה, אי-אפשר להשאיר את האזרחים באוויר. לא לכם יהיה ולא לאף אחד יהיה בשביל – אבל עזוב את זה שזה לכלל האזרחים. משפחות האברכים, בשביל לקדם את האג'נדה העקומה הזאת, לפגוע במשפחות – – –


 ידיד, על חשבוני, שאלה: אתה מכיר מישהו בממשלה שיעז פניו מול ליברמן?


 לצערי, אתה כל כך צודק. אף אחד לא יכול להגיד שום דבר. היום עברתי, וגם חברת הכנסת וולדיגר – זה משהו שאתה מאוד מאוד מקדם הרבה זמןף המשפחות של ילדי האוטיזם. חבר'ה, אוטיזם זו לא קללה, זה מצב נתון של ילד. קצת חמלה. אולי צריך להזכיר כאן קצת את הגישה ואת האפשרות של אורן הלמן, שהוא, כאבא לילדה בעלת צרכים, לא רק מקדם את האג'נדה באוויר אלא במעשים ובהעסקה אמיתית. אבל האטימות של הממשלה הזאת, פעם אחר פעם, לאוכלוסיות המוחלשות והפגועות ביותר בחברה הישראלית, בלי שום חמלה – זה הסמל שלהם.


 נא לסיים.


 ואני מצפה, לפחות מאלה שיש להם קצת תבונה וחמלה, להסתכל לאזרחי ישראל בעיניים. אנא מכם, חבר'ה, תתחילו להבין שזה לא הכול "רק לא ביבי", אלא בסוף יש אזרחים שצריכים לסייע בידם. תודה רבה.


 תודה רבה. חבר הכנסת שלמה קרעי, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, רק השמאל מסוגל לשכתב את ההיסטוריה, לשכנע את עצמו באמיתות שקריו, לכתוב, להמחיז ואפילו למחוא לעצמו כפיים בהתלהבות.

 היום היינו עדים לאירוע בלתי נתפס, מחזה סוריאליסטי של ממש. בישיבת זיכרון לזכר ראש הממשלה המנוח יצחק רבין עולים אחד אחרי השני ראשי מפלגות הקואליציה הנוכחית, מטיפים עד כמה חשוב ללמוד לקח מהרצח הנורא, מדברים על סובלנות ומסיתים בצורה פרועה נגד חצי מהעם וחצי מהבית הזה.

 הגדיל לעשות הדחליל הפתטי שהכריז כאן על ניצחון בקלפי. אתה ניצחת בקלפי? אתם ניצחתם בקלפי? אתם גנבתם ושיקרתם ורימיתם. השתמשתם בדמוקרטיה כחרב פיפיות כנגד הדמוקרטיה והפרתם ברגל גסה את אמון הבוחר. לא הייתה מרמה והפרת אמונים בסדר גודל כזה באף מדינה דמוקרטית מאז ומעולם. לא זו אף זו, הוספתם חטא על פשע, ובאמצעות השקר הזה כוננתם ממשלת זדון. אתם יושבים עם צאצאיהם של הגרועים ביותר בשונאי ומרצחי היהודים מאז ומעולם, של אלו השואפים גם היום לחורבן המדינה היהודית.

 בשם מי ולשם מה עלית לדוכן ודיברת, מר דחליל, מר לפיד? מה הקשר שלך למורשת רבין או למורשת שנובעת מרצח רבין? מה הקשר שלך לאידיאולוגיה כלשהי חוץ ממורשת הנוסע המתמיד? שום-כלום. אבל ביהירות, בגסות רוח, בחוצפה שאין כדוגמתה, אתה מנצל את יום הזיכרון הלאומי להמשיך ולהבעיר את לפיד השנאה והשיסוי. אתה ראוי לקואליציה הזו והיא ראויה לך. 

 רבותיי, זו אחת הפעמים שהשמאל הישראלי נחות אינטלקטואלית באופן נחרץ מהימין הישראלי בכנסת. המנהיג האולטימטיבי שלהם נטול השכלה, וכל משפט שיוצא לו מהפה מכסה טפח ומגלה טפחיים מהבורות המדהימה שלו. כדי לכסות עליה במעט, הוא משתמש ברטוריקה של הסתה ופילוג, וצובר נקודות בקרב עדר המעריצים העיוור שלו, שמחיאות הכפיים שלהם מתגברות ביחס ישר להתגברות השטויות שהוא פולט.

 אוי לשמאל שככה עלה בגורלו. מורשת רבין שגם המחנה הלאומי יכול להסכים איתה היא מורשת של מנהיגות, של יושרה, של תבונה וידע, של כבוד לדמוקרטיה. 


 תודה. נא לסיים.


 אבל היום, מה נשאר לשמאל? מנהיג אחד נוכל ומנהיג אחד ריק מתוכן. איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.


תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.


 כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, השרה, אני ביקשתי מיושב-ראש הכנסת לפני כשבוע לעלות ולדבר לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה. לצערי, היושב-ראש לא נתן לי, אמר שרשימת הדוברים מלאה. אני חושב שהוא עשה טעות בזה שייצוג האופוזיציה וקולותיה נפגע באופן קשה, אבל לא יכולתי לבוא בטענות, כי אולי זה היה מאוחר מדי. אחרי שישבתי פה – ואני מודה שבסוף גם יצאתי, כאב לי לשמוע את הדברים. היה פה חוסר איזון שממש זעק לשמיים.

 אני רוצה לספר לכם סיפור אישי. אני הכרתי את יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ואת אשתו לאה רבין, שנים רבות. אימא שלי אריאלה, שתיבדל לחיים ארוכים, הייתה חברה מאוד טובה של לאה רבין, זיכרונה לברכה, ואנחנו הכרנו את המשפחה ובילינו עם המשפחה, ואפילו עשינו חופשה באילת ביחד, שאני זוכר בתור ילד; אני חושב שהייתי בן שש או שבע. זה היה בליל הסדר וזה היה במלון. יצחק ככה ניגש אליי ואומר לי: תגיד, אתה רוצה שאני אלך לדבר עם הרב ואתה תגנוב את האפיקומן? אמרתי לו: בטח. בתור ילד. העניין הוסדר והסיפור הצליח. אז יש לי שיתוף פעולה עם ראש ממשלת ישראל לשעבר, זיכרונו לברכה, יצחק רבין.

 אבל – ופה אני מתחבר להיום, ואני מרשה לעצמי לדבר דווקא מהמקום הזה של אהבה עצומה לאיש, עם כל חילוקי הדעות שיכולים להיות. לצערי, לקחו את היום הזה, ובמקום להישאר בזיכרון לאותו אדם, מעשיו – חלקם שכולנו כמובן תמכנו בהם, חלקם שיכולים להיות חלוקים עליהם – לקחו את היום הזה והפכו אותו להסתה כנגד הימין. וכך עשה יאיר לפיד, ראש הממשלה החליפי, ואחריו גם הורוביץ, ולצערי גם נכדו של יצחק. אני חושב שהמהלך הזה שגוי, פוגע, מיותר. אסור לנו להיות במקום הזה. אני לא מצליח להבין איך עולה לפה יאיר לפיד ומדבר על אירוע הסתה שבעקבות הסתה קשה – ואין מה לומר, הייתה הסתה קשה, שהגיעה גם לאלימות אסורה בכל קנה מידה, והלוואי שהרוצח המתועב יימק בכלא ולא יצא משם, אבל לבוא ולהאשים אנשים שיושבים בבית הזה בשותפות באירוע הזה – – –


 חצי מהבית.


בעיניי, אני חושב שלפיד צריך להתנצל על העניין הזה ועל אמירות אחרות שאומרות – שמעתי – נו, היום סוף-סוף חזרה הדמוקרטיה, כי ראש הממשלה לשעבר נתניהו לא היה בטקס, אמירה שגם היא הזויה. אנחנו מייצגים פה חצי עם.


 נא לסיים.


 אני מסיים, אני רוצה רק לסיים בדברים האחרונים האלה. אז אני אומר את זה לחבריי בשמאל ולמוקירי זכרו של יצחק רבין: בואו נשאיר את הדבר הזה מחוץ לפוליטיקה. הימין כואב בדיוק אותו דבר את האירוע הזה. הימין התנגד להסתה, התנגד לאלימות, וקיצוניים – אני לא צריך לספר לכם מה ראינו גם בהפגנות נגד נתניהו – קיצוניים יש בשני הצדדים, וצריך לגנות אותם. תודה.


תודה. מאחר שחבר הכנסת יעקב מרגי לא יכול לעלות לדבר, אני אזמין את חבר הכנסת הבא, חבר הכנסת משה אבוטבול. אבל עד שהוא יבוא – להאשים אותנו כצאצאי הרוצח. אני, בלילה שזה קרה, חשבתי שנגמרה לי המדינה. לא היה לי אוויר בריאות. איך אפשר לומר האשמה כזאת פוגעת? בכלל, חבל ששודדים את היום הזה לטובת ויכוחים פוליטיים. הגיע הזמן, אם באמת בוכים על הממלכתיות, שהיום הזה יהיה באמת ממלכתי. אם לא, חבל עליו. כל שנה אנחנו חווים את אותן האשמות.

 אבוטבול, אתה מוותר?


– – –


לא. אתה תעלה. אני מדבר עד שאתה עולה.

כל שנה חווים את החוויה הזאת, ודי. ואני קורא מכאן גם למשפחת רבין: למען זכרו, עם כל הכאב והצער, תשנו דיסקט, תהפכו דיסקט. תשנו את הסגנון של היום הזה. 

 בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה למחות בדבריי אלו על כך שבאמת נשיאות הכנסת לא מצאה ויושב-ראש הכנסת לא מצא לנכון לבקש מיושב-ראש תנועת ש"ס, חבר הכנסת הרב אריה דרעי, שהיה במשך שנים שר בממשלתו של המנוח יצחק רבין, ראש ממשלתנו, והוא בעצם יכול היה לבוא, לנאום ולספר כמה דברים על חשיבותו של האיש ופועלו למען מדינת ישראל. אז אני חושב שבאמת נעשתה טעות בחשיבה ושיקול הדעת של הנשיאות בנושא הזה, בפרט יושב-ראש הכנסת, שתפקידו היה לבוא ולא להמתין שיבקשו את רשות הדיבור, אלא הוא בעצמו היה צריך לבוא ולאתר מישהו שיש לו מפלגה מאוד גדולה פה, כן, המפלגה השלישית בגודלה, לבוא ולהזמין אותו לבוא ולדבר על ראש הממשלה יצחק רבין.

אי-אפשר לשכוח את היום הקשה הזה. אני עוד זוכר את עצמי בשיעורו של מרן הרב עובדיה יוסף בלוויין, כשהודיעו במוצ"ש שראש הממשלה – נתנו פתק קטן למרן הרב עובדיה יוסף, שיגיד "מי שברך" לראש הממשלה יצחק רבין, כי פגעו בו. בתחילה הבנו שאולי זה רק משהו, כי לקחו אותו לבית חולים, אך לצערנו, קיבלנו את הידיעה המרה, כמו כל עם ישראל, שהוא נרצח על ידי אותו מפגע.

אני רוצה לבוא ולומר, חבריי חברי הכנסת: לצערנו, אנו עדים כל שנה ושנה לפסטיבל ההנצחה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, עליו השלום. אבל הכי מעניין הוא שבמשך שנים רבות, אולי מאז הרצח – המופע, במקום שיהיה לשיח של אחדות וליכוד העם סביב לסבלנות, סובלנות, הכלת השונה, תרבות השיח, כבוד הדדי ועוד עשרות ערכים המתבקשים בעקבות הרצח, שנוכל להנחיל לבנינו את העובדה שהסתה ומילים מסוגלות לרצוח, והיו דברים מעולם, כדי שנהיה טובים יותר, מוצלחים יותר, אך זה באמת מאוד מתסכל ומאכזב – זה הפך להיות פסטיבל השנאה כלפי ראש הממשלה היוצא מר בנימין נתניהו, כנגד הימין, כנגד החרדים, ושם גם משתתפים חלקים, לצערי, גם מהמשפחה של ראש הממשלה המנוח, ומגבים ומגבבים בעקיצות כלפי ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו. האם זוהי הדרך? זה הסגנון? לזה הם מצפים, שנכבד את ראש משפחתם, כשהם בעצם מבזים אותו בהתנהגות שלהם?

וגם הגיע לכאן שר החוץ מבעיר לפיד, שמפעם לפעם מגיח לארץ לביקור קל – –


 נא לסיים.


– – ומנסה להדביק את צאצאי עמיר על חלקים בחברה שלא בדיוק הצביעו עבורו או עבור הקואליציה הרעועה שלו. זוהי הסתה. אבל זה בסדר, הוא לא דור ראשון להסתה; קדמו לו ונעלמו. במקום שיום זה יהיה יום חשבון נפש לצעירי העם – – –


תודה. נא לסיים, משה.


מייד. במקום שיום זה יהיה חשבון נפש לצעירי העם שלא היו בתקופה הזו, שיחפשו את המאחד, את המלכד, אז מוצאים איך להכפיש את הציבור בארץ.


תודה.


מיעוט קטן מקשקש על ציבור גדול ונכבד.


תודה.


אני רוצה לסיים רק בדבריו של ראש הממשלה נפתלי בנט, שאמר שאז היה בושה להיות עם כיפה, באותה תקופה.


 תודה.


אני חושב שראש הממשלה והקואליציה שלו רוצה להביא אותנו לימים כאלה, שנתבייש להסתובב עם כיפה.


 תודה. נא לסיים. תודה.


זה לא יקום ולא יהיה.


חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עופר כסיף. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.


אדוני היושב-ראש – – –


רגע, רגע, אדוני. יש פה טלפון בדיבורית? מה זה? עד כדי כך צפצוף? בבקשה, אדוני. אני מאפס. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.


תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום נרצח עוד קורבן בכפר – – –


חברי הכנסת מהאגף השמאלי שלי.


מיכל רוזין, את מפריעה לי.


רגע, רגע, תעצור. מיכל, נא לפזר את ההפגנה. יועצות, יועצים, חברי הכנסת עם גב לדובר, זה מפריע. קצת בשקט. בבקשה, אדוני, שוב שלוש דקות.


אז אני חוזר ואומר, אדוני היושב-ראש: היום היה עוד רצח מזעזע – –


סדרנים, הם לא סופרים אותי. אנא, כל מי שלא מקשיב לכם, אתם יכולים להוציא אותו.


– – בכפר בענה. הנרצח – סלים חסארמה. בכפר הזה כבר נפלו כמעט 15 נרצחים בתוך כמה שנים, ואפילו רצח אחד, אדוני היושב-ראש, לא פוענח. כאשר מדברים על הרתעה ועל מאבק בפשיעה ובפשיעה המאורגנת, חוק זה, איך שהסביר שר המשפטים – –


חברי הכנסת דודי אמסלם, אלי כהן, זה מפריע לנואם. בבקשה.


– – איך שהסביר שר המשפטים גדעון סער, חוק זה – חבר הכנסת גלעד קריב – הוא חלק מהמאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית.

אדוני סגן השר, אנחנו בעד חוקים והצעות ופעולות שבאמת באים לקדם ולטפל על מנת באמת להביא למיגור התופעות האלה של פשיעה ואלימות, במיוחד פשיעה מאורגנת. ולכן – אתה זוכר – לפני כמה ימים אנחנו תמכנו בחוק שבא להחמיר ענישה וקובע עונש מינימום. גם היה חוק היום, חוק הפשיעה הכלכלית, שמגדיר עבירות של הלבנת הון ועבירות של חוק איסור הלבנת הון, ועל רשות המיסים, שמעביר את החוקים האלה לבית המשפט הכלכלי. שמענו מהשר שלצורך זה גם מקציבים ויש שישה תקנים של שופטים בשלב הראשון. אם זה באמת עוזר להיאבק בפשיעה הכלכלית, שהפשיעה המאורגנת חיה וצומחת על הביצה הזו, כמובן שאנחנו מברכים על זה ואנחנו תומכים. 

 אבל הריכוזיות הזאת של מחלקה בתל אביב, שמכל הארץ יבואו לתל אביב ומהצפון יבואו לחיפה – אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, נראה לי שיש כאן יותר מדי – – –


זה קיפוח הדרום.


קיפוח הדרום. אבל די לצרה בשעתה. כשיבוא החוק לקריאה שנייה ושלישית בוועדה, אז אנחנו נעלה את כל הסוגיות האלה.


 נא לסיים.


אבל בסיכומו של דבר, אדוני היושב-ראש, אני אומר, יש דברים ויש חוקים שאנחנו כן ניתן יד ואנחנו נתמוך. אבל יש דברים, אדוני סגן השר, ואנחנו צריכים לדבר על זה, כמו ההצעה ההיא של חיפוש בלי צו בית משפט. זה נראה לנו רחוק מדי, לא משיג את המטרה.


 תודה. תודה.


אבל אנחנו נשמע אותך ואנחנו נראה איך באמת יתקדמו הדברים. תודה.


 תודה. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני. 


– – – 


 לא בחוק הזה.


– – – 


 אני עוד לא השתניתי, עוד לא התקלקלתי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדתי השרה – השרה נמצאת? איפה השרה התורנית?


יש שר תורן במליאה?


 הם כולם בדובאי.


 השרה ברביבאי הייתה כאן. יפעת שאשא ביטון. בבקשה, אדוני, שרת החינוך נמצאת בבניין. 


 חשבתי לדבר על משהו אחר, אדוני היושב-ראש, אבל מכיוון שהשרה ברביבאי הייתה פה, אמרתי שאני אנצל את ההזדמנות. אני חושב שראיתי אותה עוד קודם. אני חושב שהדברים נראים אומנם פחות אקטואליים, אני כן הייתי רוצה לדבר על מערכות ההסתה, על ההשלכות, על ההאשמות של אוכלוסיות – אחת כלפי השנייה – על מפלגות, על אנשים פרטיים, על קבוצות.

אבל יש משהו מתגלגל, וזה דבר שאני מדבר עליו כאן במליאה, מתוך כאב, כאב אמיתי של אלפי משפחות. בעוד 10 ימים, בעוד 12 יום, אימהות עובדות לילדות לא יודעות לאן דרכן. אני ממשיך, חובתי לדבר על זה. לא מעניינים אותם עכשיו הוויכוחים בינינו, הם נאבקים עכשיו על הפרנסה, על האוכל ועל הלחם לילדים בעוד 10 ימים, בעוד 12 יום. הם שואלים: מה יהיה איתנו? בעוד 12 יום, ב-1 בנובמבר, מתחילה החלה של התקנה ושל ההוראה הזאת, להפלות בין אימהות עובדות שבעליהן לומדים תורה לבין כאלה שבעליהן לא לומדים תודה. 

הצעת החוק שיגיש חבר הכנסת ליצמן ביום רביעי הבא נפלה גם כן, ועדיין, בידיכם הדבר, ועדיין בידיכם ההוראה וההחלטה הכל-כך לא כלכלית, הכל-כך לא חברתית, הכל-כך לא אנושית. יש לנו עכשיו פתח שער בעת נעילת שער. אפשר ב-12 היום האלה עוד לשנות את זה ולא לזרוק את אותן אלפי משפחות לעוני מחפיר, לכך שהן לא יוכלו לעבוד. אנחנו מחפשים, ויש אלפי מתכנתות שנמצאות במגזר הציבורי. אני אומר לשרה: תלכי, תבדקי אותן אצלך במשרד, משרד הכלכלה. ממתי משרד הכלכלה נכנס לוויכוח ערכי על לימוד תורה במדינת היהודים, בארץ ישראל, בידי יהודים? הוא נכנס לנושא כלכלי, לנושא שכל כך הרבה ממשלות השקיעו בו, שנשים, שאימהות יוכלו לעבוד, והן עושות את זה, ומרוצים מהן, עם תפוקות, עם השלכות מיוחדות על המשק, לטובת המשק. מכל מבט אין תלונה אחת על מה שהן תורמות לכלכלה, ליציבות ולמשפחות שלהן. ואתם עוסקים בשיקולים אחרים לגמרי – שיקולים של הסתות, של סטיגמות, של רדיפה אחרי קבוצות אוכלוסייה. אתם עושים את זה ודורשים מהן לא להפסיק לעבוד. אין שתי דרכים. דרך אחת תהיה – או שהן יוכלו לעבוד, כשניתן את האפשרות. זה נושא ערכי, ואף אחד מהם לא יפסיק ללמוד מכיוון שעכשיו מישהו גוזר עליו גזרה כלכלית. זה הפוך – זה מחזק אותו בעניין הזה. 

 עכשיו, בזמן הזה, עם כל מה שאנחנו מתווכחים – –


 תודה. נא לסיים.


 – – זה הדבר שהוא החמור ביותר, והוא נמצא לפתחנו. 


 תודה. האופוזיציה הגישה בקשה להצבעה שמית. הממשלה רוצה לסכם ולהשיב? 

 מזכירת הכנסת, נא להתחיל בהצבעה השמית, בבקשה. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – נגד
סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – נגד
 אמיר אוחנה – נגד
 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – נגד
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – נגד
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – נגד
 ענבר בזק – בעד
 חיים ביטון – נגד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – נגד
 ולדימיר בליאק – בעד
 מירב בן ארי – אינה נוכחת
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – נגד
 יואב בן צור – נגד
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – בעד
 קרן ברק – נגד
 ניר ברקת – נגד
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – אינה נוכחת
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – נגד
 מאזן גנאים – בעד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – אינו נוכח
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – נגד
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – בעד
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – נגד
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – נגד
 אימאן ח'טיב יאסין – בעד
 ווליד טאהא – בעד
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – בעד
 אחמד טיבי – בעד
 אלון טל – בעד
 דסטה גדי יברקן – נגד
 מאיר יצחק הלוי – בעד
 אלי כהן – נגד
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – בעד
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – נגד
 חיים כץ – נגד
 ישראל כץ – נגד
 רון כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – נגד
 יריב לוין – נגד
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – נגד
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – בעד
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – בעד
 מרב מיכאלי – בעד
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – נגד
 אבי מעוז – נגד
 אורי מקלב – נגד
 אבתיסאם מראענה – בעד
 יעקב מרגי – נגד
 מופיד מרעי – בעד
 בנימין נתניהו – נגד
 יואב סגלוביץ' – בעד
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – נגד
 אורית מלכה סטרוק – נגד
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – נגד
 אוסאמה סעדי – בעד
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח


 חברי הכנסת של הליכוד, קצת יותר רגוע, פחות רעש.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 חוה אתי עטייה – נגד
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – בעד
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – בעד
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – נגד
 גלעד קריב – בעד
 שלמה קרעי – נגד
 מירי מרים רגב – נגד
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – בעד
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – בעד
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד


 חבר הכנסת שטייניץ, אנחנו באמצע ההצבעות.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 יפעת שאשא ביטון – אינה משתתפת
 אלון שוסטר – בעד
 יובל שטייניץ – נגד
 קטי קטרין שטרית – נגד
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – בעד
 נירה שפק – בעד
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים או שלא הצביעו.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – בעד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 מרב בן ארי – אינה נוכחת
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 מאי גולן – נגד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – נגד
גלית דיסטל אטבריאן – נגד
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
עופר כסיף – אינו נוכח
 רון כץ – אינו נוכח
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 פטין מולא – אינו נוכח
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 מאיר פרוש – נגד
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 יש מי מחברי הכנסת שנמצא באולם ולא הצביע ורוצה להצביע? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש לי את התוצאות. יוראי, אני מבין שאתה אחראי למסיבה שם, לחגיגה שם אתה אחראי.


הווי ובידור.


 באמצע הצבעות. בעד הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 100) (סמכות בלעדית לדון בתיקי פשיעה כלכלית), התשפ"ב–2021, בקריאה ראשונה, הצביעו 49 חברי כנסת, והצביעו נגדה 43 חברי כנסת. אי לכך אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, שהיא ועדת החוקה, חוק ומשפט.


 כספים.


 אז ועדת הכנסת תקבע את הוועדה. 


 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1435).]


 אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – חברי הכנסת, נא לשמור על השקט – הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021, לקריאה ראשונה. מי מציג את ההצעה? קארין לא כאן. השרה יפעת שאשא ביטון, את מציגה את החוק? בבקשה. עד עשר דקות לרשותך. בבקשה, גברתי.


 במקביל אני בזום בנושא קיצור בידודים או צמצום בידודים במערכת החינוך.


 ומי יאמר שאנחנו לא עובדים קשה?


 כן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מציגה את הצעת חוק של שרת האנרגיה, השרה קארין אלהרר. אני מביאה בפניכם היום את הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס׳ 3), התשפ"א–2021. על מנת לשמור על תחרות במשק הדלק, החוק מגביל הקמת תחנות השייכות לאותה חברת דלק במרחקים מסוימים – ק"מ אחד בדרך עירונית או 10 ק"מ בדרך אחרת. בהתאם להוראת השעה הקבועה בחוק, הממונה על התחרות רשאית לאשר חריגה מתנאים אלה אם שוכנעה שההתקשרות לא תגביל באופן משמעותי את התחרות בעסקים באותו אזור.

בשנת 2018 הכנסת אישרה את הארכת תוקפן של ההגבלות האזוריות בשלוש שנים נוספות, עד ל-29 ביולי 2021, במטרה לאפשר בחינה נוספת, עד תום התקופה הקצובה של בדיקת השפעת הצעדים הננקטים להגברת התחרות בענף ואף גיבוש צעדים נוספים. זאת, בין היתר, לאחר שהתברר כי למרות שיש אזורים גיאוגרפיים מסוימים שבהם קיימים שחקנים מתחרים, ענף הדלק עדיין נשלט ברובו בידי ארבע חברות מרכזיות בלבד.

הוראת השעה פגה כבר ביולי 2021, ולפי בדיקה של רשות התחרות, קיימת בעיית תחרות אזורית בין תחנות התדלוק, ובהתאם לכך יש לתקן את החוק. בשל מורכבות התהליך, ועד לסיום תיקון החקיקה האמור, יש צורך בהארכת הוראת השעה בחמש שנים נוספות, עד לתאריך 31 ביולי 2026. על כן אני מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה.


תודה רבה לשרת החינוך, שהציגה את החוק בשם שרת האנרגיה. להצעת החוק בקריאה ראשונה יש רשימת דוברים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת קרן ברק. קרן ברק נמצאת? לא, איננה נוכחת. חבר הכנסת משה ארבל – אף הוא אינו נוכח; חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – איננו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אף הוא איננו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אף הוא איננו נוכח. חבר הכנסת אוריאל בוסו. חבר הכנסת בוסו נמצא?


 כן. 


בבקשה, אדוני. אני מודיע שהרשימה סגורה, ומי שלא יהיה נוכח בזמן הקראת שמו לא יקבל רשות דיבור. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –


 היושב-ראש, השעון. 


 עזוב אותו – – –


היום ראינו כאן עוד פעם מופע שמזמן הפך את הטקס שרוצים להנציח את זכרו של ראש ממשלה בישראל – למרות חילוקי הדעות, מנסים לייצר יום זיכרון ממלכתי, ואז, פעם אחר פעם, כל שנה כשמגיע היום הזה ישנם גופים שלמים באוכלוסייה, ופוליטיקאים בראשם, שמבקשים להסיט את השיח והזיכרון האמיתי מראש הממשלה להסתה פראית נגד מחנה שלם במדינת ישראל.

התחיל נכדו של ראש הממשלה המנוח בדברי הבל ושטויות שלא ראוי בכלל להגיד. מעל דוכן הכנסת נעמד פה מי שקורא לעצמו ראש הממשלה – שאמרתי, הוא חוקי אבל לא לגיטימי – וניסה לצייר שהימין לא אשם; "החזרתי את הכיפה לאחר הרצח". לאחר מכן השותפים שלו לקואליציה, אחד אחרי השני, עולים לכאן ומאשימים את אותו מחנה שממנו הוא מגיע ומנסים להגיד כמה הממשלה הזאת היא ממשלת שמאל – – –


חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. חברי הכנסת דוד ביטן, מיקי מכלוף זוהר. לשלוח את המתווך הגרמני? אני אזמין אותו. בבקשה, אדוני. 


לאחר מכן ראינו ציוץ של חברת הכנסת מימינה, שאומנם הוא נמחק, אבל את ההסתה הנוראית שהייתה בציוץ אי-אפשר למחוק – לקרוא עוד פעם לראש הממשלה לשעבר שעמד במרפסת. אבל כנראה שזו רוח הדברים שנושבת באותה מפלגה, שהייתה ימינה וחתכה שמאלה. אגב, שאלו אותי למה לא הלכתי להר הרצל, אז אמרתי: אני מקשיב במקרה הזה למר בנט, שהוא קרא שנה אחר שנה להיעדר מאותו טקס, כי זה טקס שנהפך להסתה ושיסוי נגד מחנה שלם.

אבל המשחק הזה, שחוזר על עצמו כל שנה, מנטרה שמנסים לייצר – עכשיו בואו נהפוך את הדברים ונאמר: כשרוצים לייצר דה-לגיטימציה למחנה שלם, גם אם נשים בצד את נושא הזיכרון, אבל לפני שבוע, כשמר בנט אומר: אני שמח שיש במדינת ישראל חרדים, אבל צריך להמעיט ולהקטין את ההשפעה שלהם – אז איך אתה רוצה שהחברה תגיב? זו רוח הדברים. ואוי ואבוי אם משפט כזה היה נאמר במחנה אחר, אבל מה שמותר לצד אחד אסור לצד האחר.

אני חושב שזו הזכות שלנו כאן להביע את דעתנו מעל הדוכן הזה, לא משנה באיזה צד אתה נמצא. תפסיקו את השיסוי ואת ההסתה. תודה רבה.


תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי.


תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי הנכבדים, אני רוצה רגע לדבר על התקציב, שאומרים שלא היה תקציב כזה, תקציב הכי חברתי שיש. בעצם כבר היום, בדברים הקודמים שלי, אמרתי שאני חולקת על ההגדרה הזו, אבל אני רוצה רגע להתחיל במשהו הרבה יותר בסיסי.

אני עורכת דין קרוב ל-30 שנה, אולי אפילו קצת יותר, ואני יודעת לקרוא חוקים, זה לא חדש לי. בתקופה האחרונה אני נמצאת בוועדת הבריאות, ואנחנו דנים על הנושא של ה-cap. אני קוראת שוב ושוב את החוק, ואני אומרת – – –


לטובת המאזינים והצופים, תאמרי מה זה ה-cap.


טוב. ה-cap זה בעצם התחשבנות בין קופות החולים לבין בתי החולים במדינת ישראל.


מה שנקרא קפיטציה.


יש את הקפיטציה ויש את ה-cap, אלה שני דברים אחרים – – 


שני דברים אחרים.


– – שקשורים אחד לשני. אבל מה אני רוצה לומר לך, כבוד היושב-ראש? אנחנו אנשים אינטליגנטים, רובנו, ואני רוצה כן לקרוא רגע לעם ישראל, ששלח אותי בעצם להיות פה – לפחות חלק ממנו – ושוב, כאנשים אינטליגנטים, יש כאן את סעיף ההגדרות. סעיף ההגדרות מתחיל ב"בסיס ההתחשבנות". עכשיו, אתם יודעים, הבסיס של ההתחשבנות הוא הדבר הכי בסיסי, שצריך להיות איזה מספר שממנו נדע לצאת, איך אנחנו קוראים את הנוסחאות, איך אנחנו מבינים מה זה החוק הזה, מה הוא רוצה לומר, איך מתחשבנים. אז אני אקרא שנייה את "בסיס ההתחשבנות", והוא מתחיל ככה: לעניין – – –


 חברת הכנסת אמילי מואטי, אפשר לצחוק אבל לא להתגלגל במליאה. 


 סליחה, אני מתנצלת – – –


 בבקשה. לא נותנים גב לדוברת.


 בסדר, אני מבינה שאתם בלאו הכי לא תבינו את ה-cap, כי גם אני לא הבנתי, אז אל תטרחו. 


בבקשה.


אלה החוקים שמביאים לנו שנצביע עליהם – אף אחד לא מבין מה כתוב פה.


 – – –


זה בסדר גמור, קיבלתי. וככה כתוב בחוק, "בסיס ההתחשבנות" – הינה ההגדרה: לעניין בית חולים ציבורי כללי, למעט בית חולים אסותא אשדוד – ממוצע של סך העלויות של שירותי בריאות שצרכה קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי בשנת 2018" – חכו, זה עוד לא נגמר – בניכוי מחיר ברוטו של השירותים הנתמכים שצרכה קופת החולים בבית חולים כללי ציבורי בשנת 2018 – רגע, זה עוד לא נגמר – בתוספת שיעור של 1.7% – זה עוד לא נגמר, אתם מחזיקים ראש? כי אני עוד לא החזקתי – חוץ מהתוספת של שיעור של 1.7% ושל סך העלויות של שירותי בריאות שצרכה קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי בשנת 2019 בניכוי מחיר ברוטו של השירותים הנתמכים שצרכה קופת החולים בבית החולים הציבורי הכללי בשנת 2019 – רגע, אין לי אוויר, אני אנשום – והכול במחיר ברוטו לאותן שנים – – –


טוב, עכשיו תסבירי לנו במילים פשוטות.


אני לא יודעת. אולי מישהו פה יודע להסביר לי מה זה – –


 יו"ר הוועדה, היא לא הסבירה לכם?


 – – מה זה "בסיס ההתחשבנות"? אנחנו מדברים פה על התחשבנות בין קופות החולים לבית החולים ואנחנו אמורים להצביע על חוק שאף אחד לא מבין, זה הכול נוסחאות. נדמה כי האוצר, יש לו איזה – אני אגיד רגע – האוצר, יש לו כנראה איזה סכום, והוא צריך להנדס את כל המלל והדיבור והנוסח כדי שנגיע לאותו מספר, אבל למספר חסר. 


סכום אפס.


סכום אפס. אני מדברת על ה-cap, זו ההתחשבנות בין קופות החולים לבתי החולים.

עכשיו אני רוצה לומר, מעבר לזה שאנחנו אמורים להצביע על מלל מלל מלל, מלל שאף אחד לא מבין מה כתוב בו – – –


אני לא מאמין שוועדה – – –


בוועדה עצמה מתביישים לשאול.


לא, לא. אני תובע את עלבונם, אני חס על כבודה של הכנסת. לא מאמין שוועדה מכובדת בכנסת תצביע בלי שהסבירו ובלי שהבנתם ובלי שלפחות היושב-ראש הבין מה הוא אומר. 


כבוד היושב-ראש, אני לא מציירת לך מציאות מדומה, אני מציירת לך מציאות אמיתית. עכשיו, מבקשים הסברים, מבטיחים לנו – – –


 מה זאת אומרת? קושניר זרק אותנו רק על שאלות הבהרה – מר קושניר, הבריון של ליברמן. 


 לא, אבל זה – – –


 ועדת כספים. 


אז זה בוועדת הבריאות. 


מה, אתה מתפלא? הם משתוללים פה כמו חיות. 


 תודה. בבקשה, גברתי. 


 אני, באמת חשוב לי לומר את הדברים – – –


– – – לא הבנתי. 


 לא אתה. קושניר. 


 אתה אומר – – – מה זה השיטה הזאת?


 – – –


 אדוני, רק בישיבה תעשה זאת. נא לאפשר לדוברת לדבר. 


 – – –


אני מוסיף לה דקה בגלל ההפרעות. 


אני באמת ממליצה לכולכם להסתכל בפרק ט' של החוק, ובאמת לנסות – אני אתן פרס למי שיבין מה בדיוק כתוב פה ולמה מתכוונים. עכשיו אני אגיד לכם באופן כללי מה למדתי מלא מעט שעות שבהן ישבתי בוועדה. בעצם יש כאן – איך אמר כבוד היושב-ראש? סכום אפס: או שבתי החולים יידפקו או שקופות החולים יידפקו; או שאלה יהיה בגירעון או שאלה יהיו בגירעון. מה שעושה האוצר, ויסלח לי האוצר, זה שהם יריבו ביניהם, אבל הוא לא יוציא כסף מהכיס וייתן בשביל לפתור את בעיית הגירעון. ומאיפה נובע הגירעון?


 אני צפיתי בדיון הזה – זה על חשבוני, כי אני לא אצליח לדבר. אני התקוממתי. היושבת-ראש אמרה את זה בפתיחה, איש האוצר אמר את זה: בסוף זה סכום אפס. חברי כנסת צריכים להכריע בפגיעה בין קופות החולים לבין בתי החולים. לא רק זה, יש בית חולים שעכשיו הוצג כפריבילג, יש לו את כל התנאים ואי-אפשר לגעת בו, ולעומתו בתי חולים אחרים; מציאות כמעט בלתי אפשרית לחבר כנסת אחראי שרוצה לעשות את עבודתו נאמנה.


 ממש כך, זו מציאות הזויה. אל תשכחו שאנחנו – אני בכל אופן נשלחתי כדי להגן על האזרח הקטן – –


 נא לסיים. 


– – לא על בתי החולים, לא על קופות החולים. האזרח הקטן. מי שנדפק בסופו של דבר זה האזרח הקטן. קופות החולים רבות עם בתי החולים, אחד מול השני, אלה נותנים שירותים, אלה נותנים שירותים. הגירעון – המחירון, כל ההתחשבנות הזאת מתחילה ממחירון, והמחירון לא מעודכן, שנים לא עדכנו אותו, הוא לא מחירון אמיתי. בסופו של דבר – –


 תודה.


– – כבוד היושב-ראש, מי שנפגע מזה זה הציבור ששלח אותנו, ואנחנו לא נותנים לו את מה שמגיע לו על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וזה בריאות טובה. תודה.


ולמרות שאת מצאצאיו של אותו אחד, נאום במקום – – –


 אני לא מצאצאיו של אותו אחד – – –


 אני אומר את זה בציניות. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר – השרה נמצאת פה – חבריי חברי הכנסת, אנחנו היום, כפי שאמרנו קודם, ביום שבו טוענים אחד על השני על קיטובים, על תיוגים, על הסתות. אנחנו אומרים את זה אחד על השני. אני רוצה להאמין לכל אחד שבאמת חושב שהשני עושה את זה אבל הוא בסדר. אנחנו חושבים ככה, ואז לפעמים יכול להיות שכולנו צודקים, או כולנו לא צודקים, אבל אין ספק שאנחנו צריכים להסכים על כך שאת הדברים האלה, ההחרפות בכינויים בנאומים ובהכרזות, אנחנו צריכים למתן. אנחנו צריכים למתן, בגלל שנכון, גם אם אנחנו מתקדמים לנקודת האמת וגם אם אנחנו מתלהבים ולא מתלהמים, אנחנו בכל אופן יודעים שאולי בציבור רואים את זה אחרת. אני חושב שצריכה להיות אחריות בעניין הזה.

 בתוך השיח הזה, היום, בתוך הקואליציה והאופוזיציה, היה עוד מעשה חמור, לפי דעתי, של השר לשירותי הדת, שמשום מה נבחר להיות העונה הקבוע על הצעות האי-אמון של תנועת ש"ס ושל יהדות התורה. הוא מוצא את הבמה הזו לנגח, להסית ולקטב את הציבור החרדי, ועוד מתלונן עלינו. אני אשתדל שלא לנקוט לשון חריפה, אבל רק קצת בשביל ההיסטוריה. מהנאום הראשון שלו הוא פשוט הפתיע אותנו. בנאום שלו כאן, כשהוא ענה על הצעת האי-אמון הראשונה, שזה היה לא לפני הרבה זמן, מייד הוא נקט לשון – גם על הנציגות החרדית, על הממסד הדתי, על הממסד הרבני ועל הממסד הדייני, עד שהוא נאלץ, מהנאום הראשון שלו, להתנצל על דברים שהוא אמר על העובדים שעובדים במשך שנים. הוא חוזר על המנטרות האלה תמיד, כל שבוע אותו דבר. לבוא ולהאשים את הציבור החרדי – – –


 חבר הכנסת בני בגין, זה נדיר, נדיר – – 


 לא, הוא מדבר בשקט.


 – – ששומעים את קולך ברמה, את קולך ברמה.


 בסופו של דבר עוד פעם הוא מכפיש. הוא מדבר עלינו, קודם כול הוא אומר: יש ציבור שלוקח את זה, או הכול או כלום, וזה הציבור החרדי, שהולך על קיצוניות והכול. ואני אומר לכם שאין כמו הציבור החרדי, שדווקא בנושאים שהיום הוא מתעסק איתם, כמו כשרות, נתן את הכול, אמר: אני לא דורש לעצמי. אתה היית שר לענייני דתות – קודמך – היה אפשר לעשות שינויים שהכשרות תתאים לפי מה שאתה חושב. אתה לא עשית את זה. אמרת: את הכשרות הבסיסית אני משאיר לעם ולא נוגע בזה. 


 נא לסכם. 


אני לא נוגע בזה, ואם אני צריך משהו, אני משלם. 

 אתה בא ומאשים היום את הציבור הזה שלא סומך וכן סומך. לא משנה שהעובדות לא נכונות, לא משנה שיש שיתופי פעולה בין הבד"צים לדברים הבסיסיים, הכול זה על תוספת, הכול זה רק הכפשות והשמצות. להגיד כל הזמן שאנחנו מאשימים אותו ומכנים אותו בכינויים – אנחנו לא מכנים אותו בכינויים, אנחנו מכנים את התוצאות, את הדיבורים, את המעשים.


 תודה, תודה. נא לסיים.


אנחנו אומרים למה זה דומה, כדי להעמיד אותו במקום הנכון. והאדם בורח – אני מסיים בעניין הזה – לחזור עוד פעם ועוד פעם שבחריש היה הסכם על שבת – – 


 תודה.


– – בחריש הייתה הצעת חוק – – –


 תשנה את התקנון לשש דקות ואני אאפשר לך.


 אני מסיים. – – לפגוע בשבת. מהציונות הדתית באו ואמרו שפוגעים בשבת, אז לבוא ולהכשיר את זה? עד מתי אתה תעמוד פה – – 


 תודה.


 – – תכפיש את הציבור, דווקא ביום הזה? של נעליך מעל רגליך. תציג את העמדות שלך ואל תכפיש ציבורים אחרים.


תודה. חבר הכנסת דודי אמסלם, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור. אם יואב בן צור לא יהיה, אז חבר הכנסת יריב לוין. 


 תן לו דקה עליי, אני לא עולה. אני מוכן דקה ממני ואני לא עולה. 


תעשה טובה. 


 כבוד היושב-ראש, אני יכול לספר בדיחה – – – 


 אני מציע שתתחיל את הנאום ונראה אחר כך. 


 אבל תן לי, בדיחה יפה – – –


 אין לי בתקנון – – –


 דודי, אבל לא לגנוב לדוד.


 אין לך?


אין לי. 


 דרך אגב, היושב-ראש – – –


 ליושב-ראש מותר. 


 גם אתה יושב-ראש.


אני נציג האופוזיציה, אני צריך להוכיח כל הזמן שאני מתנהל הכי ממלכתי. בבקשה, אדוני, אני לא קובע לך מה לומר. אתה רוצה לספר – ספר. בבקשה, אדוני.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו קודם כול נתעדכן השבוע מה קרה בשטיח המעופף, הממשלה המעופפת. אז שכחתי, בשבוע שעבר, רבותיי, אלקין היה באוקרינה, עיסאווי פריג' היה באמירויות, נחמן שי – ברומניה – –


 מה אבד באמירויות?


 – – קארין אלהרר – גם באמירויות וגם בצרפת, תמר זנדברג – באמירויות ובצרפת, עידן רול – באמירויות. רבותיי, התקשרו אליי מהאמירויות לפני כמה שעות ואמרו לי להגיד לכם: חבר'ה, המסלולים צריכים להיות פנויים גם לאחרים, יש ראשי מדינה אחרים. 


 – – –


הם אמרו: המלצרים שם בבחריין נופלים מהרגליים – – 


 – – – אבו דאבי – – –


 – – נופלים מהרגליים, לא יודעים מה לעשות, חבר'ה. אז תנו להם – – –


 – – – אתה משווה – – –


 נא לא להפריע. נא לא להפריע.


 לא מתבייש? לא מתבייש? משלחת נסעה – – –


 יבגני סובה – – –


 אני מציע, יבגני – –


 80 שנה לטבח באבי יאר – – – 


 יבגני סובה – – –


 – – תנו להם, מסכנים, אתה יודע, תנו להם כמה ימים קצת מנוחה. 


 לפחות – – – ביקור. 


 יבגני, תודה, תודה. 


קצת מנוחה. 


 תודה. שמענו, שמענו את המחאה. 


 – – –


 משה אבוטבול, נא לא להפריע. 


 רק שנייה. 


 אני צריך להוסיף לו בסוף. 


 – – –


 נא לא להפריע. לא, אתה לא תפריע. 


 רק שאלה אחת, הנוסע המתמיד – – – 


 יבגני – – –


 ביקשו ממני האמירתים – –


 יבגני סובה.
 

 – – תנו לנו קצת אוויר.


 לא, זה צורם לי, זה צורם לי – – –


 אתם כל היום יושבים עלינו, המלצרים נופלים מהרגליים. 


 משווה בין אבו דאבי לטבח בבאבי יאר. בושה.


 לפעמים שניים, לפעמים שלושה. דרך אגב, הצעתי לכם: קחו עשרה מטוסים – דרך אגב, שמעתי שיאיר לפיד רוצה למכור את המטוס של ראש הממשלה. אמרתי לו: בקצב הטיסות שלכם, בחצי שנה החזרנו את עלות המטוס. אתם לא מתביישים? יא חצופים, יא צבועים, יא נהנתנים, זה מה שאתם עושים מהבוקר עד הלילה, רק טסים בעולם כל היום. למה? אתם חושבים שהממשלה לא תחזיק בשבועיים הקרובים? תחזיק. אתם יודעים מה, היא תעבור גם את התקציב. אל תמהרו כולכם לבחריין באותו שבוע, חראם, תנמיכו טיפה. 

 אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לרם בן ברק. לפני כשנה, כשהיית כאן השר המקשר, אמרתי לו שהוא מחזק לי את האמונה. הוא שאל אותי למה. אמרתי לו: אם אתה היית סגן ראש המוסד, הקדוש ברוך הוא שומר עלינו, זה לא יכול להיות אחרת. הבן אדם כעס וכו'. רבותיי, מה שקורה בוועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת בגין, זה פשיטת רגל, לא יאומן כי יסופר. העוזרת של רם בן ברק, באצבע שלך – אתה הצבעת בשבילו – ליניר אבו רקייק, הולכת ומתחבקת עם תומכי מחבלים, גדולי המסיתים במדינת ישראל. מכניסים אותה לאן? לקודש-הקודשים. לא אכפת לכם כלום. בני בגין, לא אכפת לך. העיקר להיות פה בכנסת, זה הסיפור? הרי הכנסתם את מראענה לוועדת חוץ וביטחון. תגידו, חבר'ה, חוץ מפוליטיקה, הביטחון של המדינה לא חשוב? באמת, לא אכפת לכם? לא אכפת לך? אני שואל. הרי בתוך הליכוד, כשהיית איתנו, עשית מה שאתה רוצה. איך אמרת לי: דודי, כולם ידעו מי בא לפה. תגיד, בני, כלום לא אכפת לך? מילא, אלה שיושבים כאן, עזוב, הם חסרי אחריות, חושבים על עצמם. אתה מה?


נא לסכם.


 אתה מה, לא אכפת לך מביטחון מדינת ישראל כלום? רם בן ברק, היושב-ראש, אומר: לי לא אכפת שראש המוסד יהיה מהתנועה האסלאמית. תגיד לי, זה על דעתך? אתה חושב ככה? תודה רבה.


תודה. חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה, אדוני. 


אני יכול חצי משפט, אדוני?


 יואב בן צור איננו נוכח? חבר הכנסת יריב לוין.


 חבר הכנסת אמסלם, אני עושה כמיטב יכולתי המוגבלת למען הציבור.


חבר הכנסת בגין, עומדת לך רשות, לאחר ההצבעה, לקבל הודעה אישית.


 אם אתה תחליט שהיא לא היה בוועדת חוץ וביטחון, היא לא תהיה. אני אומר לך. אם אתה תחליט, כמו כשהיית בליכוד, היא לא תהיה. דרך אגב, גם העוזרים של רם בן ברק לא יהיו שם.


תודה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר – איפה השר אני לא יודע – – –


יש, יש שרה תורנית. שרת החינוך נמצאת איתנו כאן.


כן, השרה. אני פשוט רוצה לדעת אל מי אני מדבר. חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת בגין, שאל אותך קודם חבר הכנסת אמסלם שאלות בתחום אחד, אבל תרשה לי לשאול אותך שאלה שאותי – – –


 איזה מזל יש לכם שאני נשארתי באולם לכבודכם – – –


לא, לא. חבר הכנסת בגין, באמת לא, לא – – –


בוא נשמע את השאלה, נראה את המזל. 


חבר הכנסת בגין, אני אומר לך את האמת, אני לא חושב שאמרתי את זה בטון ציני, ואתה יודע שאני מאוד מכבד אותך – – –


 לא, מאה אחוז.


 בדרך כלל, אתה יודע, בורחים לציניות כשאין תשובות, אבל אולי תהיה לך תשובה. אני באמת לא יודע. תראה, אני חושב שלאורך כל השנים, וזה לא סוד, היו בינינו חילוקי דעות על לא מעט דברים. יש דבר אחד שאי-אפשר לקחת ממך, וזו העמדה העקבית שלך על כך שעקרונות יסוד שבעיניך מהווים את הבסיס של משטר דמוקרטי ושל עבודה פרלמנטרית יישמרו. זה היה אצלך קו אדום תמיד, קו שלא משמעת קואליציונית ולא שום דבר אחר לא עמד מולו. 

אתה הרי רואה היטב מה מתרחש כאן. נדמה לי שאף אחד לא יכול לחלוק שמה שמתרחש עכשיו בכנסת אלה אירועים חסרי תקדים, שרומסים עד היסוד את מוסד הכנסת עצמו, בלי שום קשר לשאלה אם מדובר בצד שהוא כרגע בקואליציה או באופוזיציה, ואלה אירועים שכולנו מבינים שמרגע שהתקדימים האלה נקבעים, הם לא יתוקנו. הרי כל אחד מבין שאם יש תוצאות לבחירות ויש הרכב סייעתי לכנסת, לא יכול להיות שרוב קואליציוני כזה או אחר יחליט שהוא עכשיו פוגע בייצוג של סיעות מסוימות כדי לסדר לעצמו רוב מוגדל, כדי שיהיה לו נוח להעביר החלטות.

אני בטוח שאם היו מביאים חוק כזה כאן למליאה והיו אומרים לך: עכשיו תצביע בעד זה שלסיעת הליכוד, שיש לה 29 מנדטים, יהיו רק 15 חברי כנסת בתוך אולם המליאה כדי שלקואליציה יהיה נוח להתנהל, היית אומר: אצלי זה לא עובר, זה קו אדום. למה אתה לא עושה את זה בוועדת הכספים? למה אתה לא עושה את זה בוועדות אחרות?


 איך אתה יודע? איך אתה יודע?


איך אתה מאפשר לזה לקרות? קולך לא נשמע, לא בנאום כאן, לא באמירה בתקשורת, לא בשום מקום. דממה מוחלטת. פתאום אין לדעת לצאת אל המיקרופון, להתראיין ברדיו, לומר משהו מעל הדוכן, לומר לחבריך: זה לא יקרה, זה אצלי לא עובר, יש דברים שלא עושים – אגב, שגם לא צריך לעשות. הרי יש לכם רוב גם ככה, הרי אפילו לא צריך. 

נוצר מצב – ואתה רואה אותו, חבר הכנסת בגין, אתה הרי רב-ניסיון גם ממני – שבו חוק נורבגי שערורייתי, הייתי אומר אפילו מושחת, מנפח כאן את המערכת ללא צורך, אבל עושה דבר אחד סופר-חמור – – 


נא לסיים, אדוני.


– – הוא גורם למצב שבו חברי הכנסת לא רואים את השרים, לא יכולים לדבר איתם, לא חברי הכנסת של האופוזיציה וגם לא של הקואליציה. אתה רואה את כל הדברים האלה, את הכנסת הזו – – –


סליחה. גדי, סליחה, מה זה?


 אדוני היושב-ראש, ברשותך, עוד חצי דקה.


 נא לסיים.


אתה רואה את מוסד הכנסת פשוט נמס, נמחק, כי הרי אתה מבין שמכאן ולהבא כף רגלו של שר לא תדרוך כאן, ועדות יוקמו איך שרוצים, והשיא – אם מותר לי, היושב-ראש, באמת עוד משפט – השיא, חבר הכנסת בגין, כאשר באה קואליציה ואומרת: אנחנו נקבע לאופוזיציה מי יעמוד בראש ועדה שמגיעה לה, במקרה הזה הוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי, ואתה מחריש גם נוכח הדבר הזה. 

אני יכול להגיד לך, אני, כאשר הייתי יושב-ראש כנסת בקדנציה הקודמת ורצו שנציג ימינה יהיה יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה כנגד רצונה של כל שאר האופוזיציה, נעמדתי על הרגליים ואמרתי: לא יקום ולא יהיה. לא החרשתי. אל תחריש.


תודה. חבר הכנסת פטין מולא – אינו נוכח; חברת הכנסת מירי מרים רגב – איננה נוכחת. חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעוד מופע של הנדסת תודעה דיבר היום ראש הממשלה בנט על כך שלא הימין ולא הדתיים רצחו את רבין ותיאר את ממשלתו כתשובה של המחבר, המשותף והמאחד בעם ישראל. דברים אלו הם המשך לדרך הציניות, ההכחשה, הרמייה וההונאה שלו, כי במקביל לדברים הנוטפים מתיקות של אחדות מזויפת נשמעו היום קולות אחרים לחלוטין משותפיו במפלגה, בממשלה ובמחנה שבנט הפך להיות יקירו.

להלן כמה דוגמאות: חברתו למפלגה, חברת כנסת פינטו, המשיכה את קו ההסתה הוותיק משכבר הימים כנגד ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו כשהעתיקה ציוץ שממחזר את אותו שקר בנוגע למרפסת בכיכר ציון, וחתמה: מסית היה ומסית יישאר; ראש הממשלה החליפי לפיד הסית בשנאה – על צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר שיושבים בכנסת; השר הורוביץ האשים את נתניהו שהוא לא רוצה למנוע את הרצח הבא; ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שהשתלחויותיו ירדו מזמן לרמת הביבים, אמר על נתניהו שאומנם הוא לא היה אחראי לרצח אבל הוא בהחלט אשם בהסתה; יונתן בן ארצי, נכדו של יצחק רבין, זיכרונו לברכה, המשיך בריטואל הקבוע של השיסוי כנגד אלו שחושבים אחרת ממנו, והשנה הוא מצא נחמה בהצלחת השמאל בהובלת בנט להדיח את נתניהו. 

אדוני ראש הממשלה, אתה מבין מה הולך פה? כל אלו שרק אתמול הסיתו נגדך כי ראו בך חלק ממחנה הרוצחים מהימין, והיום אתה מתנחם בחיקם הרך והנעים ובכותרות המפנקות שאתה מקבל, הם גדולי המסיתים בשנאה עזה כנגד המחנה שעד לא מזמן התיימרת להיות חלק ממנו. הם היום הבייס המדומה שלך, שיזרוק אותך בשנייה שבה יוחלט שכבר מיצית את התפקיד שהם ייעדו לך במסגרת ניתוח ההמרה שהם מבקשים לבצע במדינת ישראל כדי להופכה למדינת כל אזרחיה. 

אדוני ראש הממשלה, אולי הגיע הזמן – – –


 רגע, אז טיפולי המרה מותרים או לא?


ניתוח המרה שכזה מותר גם מותר, אבל רק לשמאל. 

אדוני ראש הממשלה, אולי הגיע הזמן שתביט מסביבך, תראה מיהם חבריך, תבין לאן הידרדרת ולאן אתה מדרדר את כל מדינת ישראל. תודה.


תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו נוכח. חבר הכנסת משה אבוטבול, אפילו מיותר לשאול. בבקשה, אדוני. 

קרן, כפי שידוע לי, לא סיפרתי בדיחה. זו מחמאה שחבר כנסת מתמיד ויושב במליאה בקביעות. 


 יעקב, אני אגיד לך איפה הבעיה. כשאתה יושב-ראש – תקשיב רגע, הם רומסים הכול. אנחנו רוצים עוד שלוש דקות – – – 


אני לא רוצה שתהיה להם טענת נגד – – 


אני למדתי – – –


– – "אתם גם עושים". 


אני למדתי שלא צריכים לראות אותם ממטר איפה שיש את ההזדמנות. ככה זה, בגלל שהם האנשים הכי אנטי-דמוקרטיים.


תודה. 


הם לא רואים את מה שאנחנו רואים.


אני מסכים איתך.


לכן – – –


אני יכול להצביע לך על הרבה חריגות מהתקנון ומהתקנות שהם עשו.


עזוב, לכן תקרא לדוד לספר את מה שהוא סיפר היום לרב הרפורמי.


הוא לא פה.


 תודה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.


 מצאה חן בעיניך הבדיחה.


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשותכם, חבריי היקרים, אני רוצה לצטט כתבה מאוד יפה שקראתי באתר הידברות, שהם מצטטים את עיתון הארץ. יש שם התקפה מפתיעה ביותר, בעיתון הארץ, נגד שר האוצר איווט ליברמן. על מה? על הנושא של הרפורמה של הכלים החד-פעמיים. ודווקא ממי? מכיוונו של העיתונאי חיים לוינסון מעיתון הארץ. אז אני רוצה לצטט מישהו שנחשב אצלכם יוקרתי וחשוב, עיתון הארץ: "כמה נוח להרגיש ירוק כשמי שתשלם את מחיר המס היא דווקא האישה החרדית המוחלשת". 

 עיתון הארץ תוקף את שר האוצר אביגדור ליברמן בעקבות הרגולציה להעלות את מיסוי הכלים החד-פעמיים. וכך הוא כותב: "אין זה סוד שהצרכנים הכבדים ביותר של הכלים החד-פעמיים הם אחינו החרדים. אם חושבים על זה לרגע, הם למעשה החברה הירוקה האמיתית, פשוט לא מעסיק אותם המיתוג הזה. מדובר בחברה עירונית ולא כפרית, שבה אחוז השימוש ברכב פרטי כמעט שלא קיים. במשפחות מעבירים בגדים מאחד לשני עד לבלות מוחלטת, לא קונים מוצרים יקרים ומיותרים, לא טסים לחו"ל כמעט לחופשה, גרים בבתים קטנים וצפופים, צורכים מזון באריזות גדולות. יום בשבוע וחמישה ימים בשנה אפילו לא עולים לתחבורה ציבורית, חשמל מיותר לא מפעילים. כן, יש להם נקודת תורפה" – של הכלים החד-פעמיים – "אבל מעבר לזה, חברה ירוקה מושלמת". כך מתאר לוינסון את החברה החרדית כראות עיניו. 

חברים יקרים, זו רק נקודה אחת לחשיבה על התוכנית האכזרית של שר האוצר, שעובד במרץ גם שעות נוספות כיצד להציק לציבור החלש במדינה, כיצד להציק לציבור החרדי, אם זה בנושא של הכלים החד-פעמיים, אם זה בנושא הזה של המעונות. היום הגיעו לכאן כמה אימהות שבאו עם עגלת תינוק, וכואב להן. הן לא שייכות למגזר החרדי, הן ביקשו להצטלם איתי כי הן רוצות להוביל מאבק מזווית אחרת, מציבור של אימהות מהמגזר הדתי-לאומי, שכואבת להן ההתעללות והרמסנות של שר האוצר איווט ליברמן נגד אותן משפחות שלא יכולות לשלוח את הילדים למעונות יום בגלל האכזריות שלו. והוא מדבר על חד-פעמי. אני אסיים.


תודה.


כמה מצחיק ונלעג לראות אותו לועס פלאפל באיזה חנות שם באשדוד או לא יודע מה ומשמיץ את הכשרות ואת כל הדברים. אבל מה הכי מצחיק לראות אותו? מחזיק ביד צלחת של חמוצים, צלחת חד-פעמית – – 


תודה.


– – ומדבר על החד-פעמי. תתבייש לך.


תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו נוכח. אני תמה, חבר הכנסת אלי אבידר – הוא לא חבר כנסת, אבל הוא נרשם לדיבור.


 חכה, הוא על הגחלת שם, עוד מעט נגמור עליהם.


 אלי אבידר? אולי זה משהו אוטומטי?


הוא הקמע שלנו, אבידר. עוד מעט יפוצץ להם את הכול, אינשאללה.


חבר הכנסת יעקב מרגי – לא יכול לדבר מהפודיום, הוא נמצא איתכם. 


 עוד מעט, אבידר, אבידר. 


 אומרים שהוא התפטר כבר, למה היום – – –


 אז חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה, אדוני.


סובה, היום ראיתי שאתם הוצאתם אותו מהמפלגה. יש מצב שהוא התפטר?


 רק המצרי הזה יעזור לנו לטפל בהם. אל תתייג מצרי, כי אחיך הוא. עוד מעט נכניס אותו אלינו.


בבקשה, אדוני. 

 אל תבנה על זה.


הוא כבר הודיע שהוא לא מכניס אותו ברשימה הבאה.


אל תהיה אופטימי. 

 בבקשה, שלוש דקות לרשותך, אדוני.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה דקות הייתי כאן, עליתי לדוכן לתת מנה אחת אפיים לאיש החוצפן, גס הרוח, שהוא ויתר שרי ממשלת ההונאה, בעיקר ניצן הורוביץ, שעלה אחריו, ביזו את יום הזיכרון לראש ממשלת ישראל יצחק רבין וניצלו את הבמה הזו להסתה ושיסוי כלפי חצי מהעם.


 בושה. 


בושה. 


נכון.


באתי, עמדתי, כי אנחנו לא עובדים אצל אף אחד, והתקשורת לא תמנע מאיתנו להציב להם את המראה המכוערת הזו מול הפרצוף. הם משתמשים ברצח, ביום זיכרון לרצח, כדי להסית כנגד ציבור בישראל. אלא מה? ערוץ הכנסת – איך הוא מתייג את הדברים שלי? הוא מעלה ציוץ ואומר: "הגידופים של שלמה קרעי". ונותן רשימה: ליאיר לפיד הוא קרא – איך קראתי לו? דחליל, ולממשלת ההונאה קראתי עוד משהו. אבל התיוג זה "הגידופים של שלמה קרעי". אבל מצד שני, כשיש מישהו מהצד הנכון של המפה, איך מתייגים את זה? "'סמוטריץ' – נער גבעות טיפש או שמאלני בוגד' – כך עקץ איימן עודה את סמוטריץ'". כשזה מישהו נכון, התיוג הוא "עקץ", "מלחמת הגנרלים", כל מיני תיוגים מחמיאים, וכשמדובר בנו, גם כשאנחנו יושבים בוועדות שעות על גבי שעות, בסוף, מה הם מוציאים?


שלמה, כי יש להם את הדעות הנכונות. 


יש דעות נכונות. יש גם מנכ"ל חדש לערוץ הכנסת, שמעתי.


ידידי, פעם התקשורת הייתה מיישרת קו עם הממשלה. הפעם הממשלה יישרה קו עם התקשורת. 


הממשלה יישרה קו עם התקשורת, אני מסכים. ויש מספיק תקשורת תעמולה לממשלה הזו, ואנחנו לא צריכים שגם ערוץ הכנסת יצטרף לזה. צריכים להיות אחידים. המטרה של ערוץ הכנסת היא להנגיש לציבור את עבודת הכנסת החשובה. אז נכון, יש רייטינג ודברים מצחיקים, אבל גם כשאתם עושים את זה, תעשו את זה בשוויוניות. 

ולממשלה, מה הם מעלים? כשאביר קארה, זה שמעופף לדובאי ולא דואג לאף עצמאי כאן, בא לאיזו ועדה, אז הוא אמר – מה הם מצטטים? 


 הוא חזר או שהוא נשאר שם?


חזר, נשאר – זה לא מעניין אף אחד, אבל מה מצטטים ממנו כשהוא בא לוועדה? איך הוא אמר אז לעוזר שלו? "בוא נצטלם ונעוף מפה". אז את הכמה שניות שהוא נמצא בוועדה, ערוץ הכנסת דואג להוציא: "אני מבטיח שבעוד חמש שנים יהיו 11,000 מסגרות פרטיות של גני ילדים" – כך סגן השר אביר קארה. אז חברים בערוץ הכנסת – –


נא לסיים. תודה.


– – אנחנו מעריכים את העבודה שעושים כאן, בעיקר מחלקת הפרוטוקולים ושאר עובדי הכנסת, אבל כשאתם משקפים לציבור את העבודה שלנו, תשקפו נכון – –


תודה.


– – את העבודה החשובה. אם יש דברים מצחיקים, תתייגו באופן שווה את הימין ואת השמאל כאן, ולא כשאני אומר משהו זה "גידופים" וכשאיימן עודה אומר משהו אז הוא "עוקץ", או כשטיבי אומר משהו אז זאת "בדיחה מאוד מפרגנת". תודה.


תודה. מחאתך נשמעה ונרשמה. חבר הכנסת שמחה רוטמן – איננו נוכח; סמי אבו שחאדה – אף הוא איננו נוכח; חבר הכנסת פרוש – איננו נוכח; חבר הכנסת אייכלר – אף הוא איננו נוכח; חבר הכנסת יואב גלנט – אני לא מבין את העוזרים האלה, יודעים שחברי כנסת נמצאים בחו"ל ורושמים אותם לדיבור. חבר הכנסת אופיר כץ – אף הוא – – –


– – –


אני הייתי מציע שכל אלה שמתקזזים ולא התכוונו, לבוא לפחות למזכירות לומר: תמחקו אותי. זה יותר מכבד אותו, את המציע. חבר הכנסת ניר ברקת – איננו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אף היא איננה נוכחת; קטי קטרין שטרית – איננה נוכחת; אופיר סופר – אף הוא איננו נוכח. חבר הכנסת איתמר בן גביר, אני רואה שידעת כל מי שנוכח או לא נוכח. מצאצאיו של אותו אחד. שלוש דקות.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין חשש, אני לא בחוץ לארץ, אני כאן, במדינת ישראל.


– – –


נא לא להפריע לדובר.


לא מסתדר לי "צאצאיו", כי הוא קצת יותר מבוגר.


את זה צריך לשאול את אותו אחד.


זה לא מסתדר לי.


כן, בבקשה, אדוני.


אני כאן, במדינת ישראל, אין חשש, אבל החשש הגדול הוא לשלומה של החברה במדינת ישראל. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מתבייש. אני מתבייש – מתבייש בכך שעומד כאן שר החוץ, ראש ממשלה חליפי, ומסית ומדיח ויוצר שסע וקיטוב בחברה הישראלית. במקום להיות ממלכתיים, במקום להיות ביום הזה מאוחדים, מה אתם עושים? בני משפחת רבין תוקפים את ראש האופוזיציה; חברים בקואליציה תוקפים את הימין.

ומישהו מעז לומר כאן שיש בכנסת מצאצאיו של יגאל עמיר? ואגב, יכול להיות שהוא צודק. יש בכנסת מצאצאיו של מי שתומכים ברצח: ווליד טאהא. ווליד טאהא, כן, למה אתה יוצא? אתם שומעים את האמת? זו האמת. ווליד טאהא תומך ברצח של יהודים; איימן עודה תומך ברצח של חיילי צה"ל. הייתי בדיון, בעימות עם מנסור עבאס, אמרתי לו: תגנה. תגנה רצח של חיילים, מנסור, תגנה. גמגם פה, גמגם שם ולא גינה. הם תומכים ברצח. ולכן ביום הזה אני רוצה להגיד לכם, חבריי בקואליציה: אתם ביזיתם ופגעתם בזכרו של יצחק רבין. אתם הפכתם יום שצריך להיות יום מאחד ליום שכולו פילוג. תתביישו לכם. אתם פוגעים בחברה הישראלית.

אני רוצה להגיד כאן לכל אותם מסיתים, לכל אותם אנשים מחרחרי ריב ומדון: זה לא יעזור לכם. עם ישראל מאוחד, מאוחד נגד הממשלה הרעה הזאת. עם ישראל יודע היטב כמה נזק אתם עושים לציבור במדינת ישראל. עם ישראל מתעב את הדרך שלכם – דרך של הסתה, דרך של פילוג, דרך של קיטוב, דרך של לפגוע בשונה. מי שלא כמוכם, מי שלא חושב כמוכם, אתם ישר מקטלגים אותו. מי שחושב אחרת, ישר מבחינתכם הוא הופך להיות תומך ברצח. תתביישו לכם.


 תודה לחבר הכנסת בן גביר. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב קיש – איננו נוכח; חבר הכנסת יום טוב חי כלפון, אני חייב להקריא – אינו נוכח; מנסור עבאס – איננו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – אף הוא איננו נוכח; מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו נוכח; איימן עודה – איננו נוכח. דסטה גדי יברקן – נוכח. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום יום הזיכרון לראש ממשלת ישראל, שר הביטחון, הרמטכ"ל, משחרר ירושלים יצחק רבין, זכרו לברכה. מאז שרבין נרצח לא פספסתי שום ימי זיכרון שלו, הן כחניך והן כחייל, קצין בצבא ההגנה לישראל, ובחיי הבוגרים גם לאחר צבא. אני חושב שיום הזיכרון הזה אמור וחייב להיות מחוץ לשיח הפוליטי, כי קודם כול, נרצח כאן ראש ממשלת ישראל, והרצח שלו אמור ללמד אותנו על החברה בישראל כדי שנוכל למנוע, חלילה, את הרצח הבא.

היום, אדוני היושב-ראש, הייתי בהר הרצל בטקס הזיכרון, ובטקס הזה הייתי יחד עם חברי למפלגה חבר הכנסת אבי דיכטר ועם חבר הכנסת עמיחי שיקלי – שלושה ח"כים נציגים מן הימין – ושאלתי את עצמי למה שאר חבריי חברי הכנסת לא מגיעים לאירוע החשוב הזה. ואז נערך טקס במליאה, בכנסת, ושר החוץ וראש הממשלה החליפי ושר הבריאות יושב-ראש מרצ ניצן הורביץ ומרב מיכאלי ענו לי תשובה למה אני וחבר הכנסת דיכטר היינו היחידים מהליכוד; ענו לי בתשובתם, בהסתה הפרועה על ציבור שלם במדינת ישראל. הם קראו כאן לנבחרי הציבור "צאצאי יגאל עמיר". אם אין כאן הכפשה והסתה פרועה, אינני יודע מהי הסתה.

אני אמשיך ללכת לימי זיכרון של יצחק רבין כי זו חובתי כאיש ציבור וחובתי כיהודי וכישראלי. זה אמור להיות נחלת העבר ובשורה לעתיד, שכך נוכל להביא חינוך ראוי לכל אזרח במדינת ישראל, שנוכל ללמוד ממנו. זה בנושא יום הזיכרון, אדוני היושב-ראש.

בשבוע שעבר אני ביקשתי לדבר על הסתה פרועה שקיימת, שיסוי של אזרחים באזרחים של ממשלת ישראל, ובראשה ראש הממשלה ושריו. ביקשתי להפסיק את ההסתה וביקשתי לדבר על זכויות האדם – –


 נא לסיים.


 – – ועמדתי שם, ועמד פה שר הבריאות, יושב-ראש מרצ – מפלגה שחרתה על דגלה את חופש הביטוי וזכויות האדם. היום מרצ עומדת בראש דיכוי ופגיעה בזכויות האדם – –


 נא לסיים. תודה.


– – והסתה נגד אזרחי מדינת ישראל.


תודה, גדי.


רק משפט סיום, אדוני היושב-ראש, ברשותך.


 בבקשה.


לא צריך משהו גדול כדי לפוצץ בלון נפוח; צריך כולה להעמיד אותו על סיכה.


 תודה.


 וזה השמאל הנאור, לכאורה, שמתבטא כאילו למען זכויות האדם, על הסתה – –


 תודה.


– – הם לא מוכנים – – –


 תודה. נא לסיים.


 תודה רבה.


חבר הכנסת אלי כהן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת גילה גמליאל, אם תהיה נוכחת. אם לא – חבר הכנסת רון כץ. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.


תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אני שמעתי התבטאות מקוממת, הייתי אומר אפילו שערורייתית, של שר האוצר אביגדור ליברמן. ככה הוא אומר ביחס לד"ר ריי ביטון, שהיא מובילה את מחאת המתמחים. מה הוא אומר? הוא אומר שהיא מותשת כי היא רצתה לעשות בוטוקס מבוקר עד לילה. כלומר, למה הוא מתכוון? שחוץ מזה שהיא מתמחה, היא עובדת בעבודה נוספת על מנת שיהיה לה שכר נוסף. כלומר, במקום להתייחס עניינית למצוקה, במקום להתייחס עניינית ל-26 שעות עבודה, במקום לבדוק אם צריך עוד תקנים, הוא אומר לריי ביטון: את מותשת כי את רוצה ללכת לעשות בוטוקס מבוקר עד לילהף כלומר, את עובדת עבודה נוספת.

ואני אומר: שומו שמיים, זה שר האוצר? הוא צריך להבין שבזכות ריי ביטון, בזכות הישראלים שקמים בבוקר ומחלקים עיתונים, בזכות אלה שהולכים למפעלים, יש למדינת ישראל הכנסות ממיסים. בזכות אותם אנשים הוא יכול לשים – בזכות ריי ביטון והחברים שלה שמשלמים מיסים, יש לו שני שרים במשרד האוצר; בזכות ריי ביטון והעובד הישראלי שקמים, יש 25 אנשים שנמצאים בחוק נורבגי; בזכות אלה שקמים בבוקר יש את אותה טיילת אווירית לאיחוד האמירויות וכל המקומות. אז שיתבייש לו. והיא לא צריכה להתנצל, ואני מעריך מכאן את כל אלו שקמים בבוקר, הולכים בלילה לעבוד בכל עבודה, מכבדים את מדינת ישראל ומשלמים מיסים. 

 אבל אני אומר לך, חבר הכנסת אמסלם, אנחנו לא נתנהג בחזירות הזו. תסתכל כאן – – –


 – – – איזה משרד חקירות לבדוק מה אתה עושה.


 אתה מבין? אז הוא בא אליה בטענות.


 זה מזכיר לי אתה יודע איזה משטר.


חבר הכנסת אמסלם, הוא בא אליה בטענות למה היא עובדת בשתי עבודות, אתה מבין? במקום – מה שנקרא, הגמל לא רואה את הדבשת. הכסף של הבחורה המסכנה הזאת ואחרים נוספים שקמים, הם מבזבזים אותו על ממשלה מושחתת ומנופחת.

משפט האחרון. היום שמעתי את ועדת הכלכלה – היא קבעה שחייבים לגבות חניה בערים מעל 40,000 איש, והתקרה, שהייתה 6.3 שקל – אין יותר תקרה; כל מחיר – שייקחו. עכשיו, אני גר בחולון – – –


אבל תראה, עיריית תל אביב מסכנה, חסר לה כסף.


באמת מסכנה, נכון.


 חסר לה כסף, אז אולי נגדיל לה את ההכנסה.


 חבר הכנסת, אדוני היושב-ראש, באמת מסכנה. למה רק שתיקח 6.3 שקל אם אפשר לקחת 20 ו-30 שקלים?


זה לא יעצור ב-30.


 אבל מה אומרים ברפורמה – – –


 ולכן, תשימו לב, את אותה אטימות של הממשלה – – –


 אלי, זו הרפורמה.


 חברת הכנסת ברק, את יודעת שאני גר בחולון. אין בעיה, לא לוקחים בחולון כחול לבן, למה תיקח?


 גם בראשון.


ככה גם בראשון, אומר חבר הכנסת ביטן. עכשיו, חבר הכנסת ביטן, בוא נלך על דימונה. דימונה היא מעל 40,000 איש. אין שם בעיית חניה. לא, ייקחו.

זאת ממשלה מנותקת, שאתה יודע, אני יכול לומר לך, כל החלומות שהיו לפקידי האוצר – –


 נא לסיים.


– – לקחת מס גודש, לקחת כחול לבן, לבטל את התקרה – זה מה שהם עושים.


הם רוקנו את המדפים מהתוכניות. תודה. 


אבל מה? הם מאוד מאוד עסוקים בין הטיסות לאיחוד האמירויות לבין כאן, שהם לא נמצאים בכלל. 


תודה. 


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש.


חבר הכנסת רון כץ – איננו נוכח. חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אופיר אקוניס, ואם לא, אז אורלי לוי אבקסיס. עד שלוש דקות לרשותך.


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר כינסנו כינוס חירום של שדולת ארץ ישראל בכנסת. למה כינסנו כינוס חירום? בגלל דברים שקורים כל הזמן מתחת לשולחן, ואפילו ברגע זה הם קורים כאן, מתחת למליאה הזו. מתחת למליאה הזו מתרחשת עכשיו פגישה בלשכת ראש הממשלה, פגישת לחץ נוספת של רע"מ. רע"מ עדיין לא מוכנה להצביע בעד התקציב. היא תצביע בעד התקציב רק אם כל דרישותיה ייענו, וראה זה פלא, עד לרגע זה יש לה דרישות שלא התקבלו. 


 ימולאו, ימולאו, אל תדאגי.


עכשיו אני שואלת אתכם – ניחוש פרוע, כן? מי ינצח במפגש הזה? האם הדרישות של רע"מ ימולאו או לא ימולאו?


דודי אמסלם אומר שימולאו. 


התשובה מאוד פשוטה. 


 עד תום פלוס. מר בנט אוהב את השיירה. 


התשובה מאוד פשוטה: כל הדרישות של רע"מ עד האחרונה שבהן ימולאו במלואן, מהסיבה הפשוטה שאם מנסור עבאס יזיז קצת את הכתפיים שלו ייפול הכיסא שבנט יושב עליו. זה הכול. לכן כל הדרישות יתמלאו.

אבל נשאלת שאלה אחרת: למה יש דרישות שעד לרגע זה מתווכחים עליהן? אם זה כל כך פשוט שחייבים לשמוע בקול רע"מ, אז איך קורה שיש דרישות שמתווכחים עליהן בכלל? איך זה קורה? והתשובה היא שאלה דרישות מסוכנות, חמורות מאוד. לכן הם עדיין מתווכחים עליהן, כי אחרת למה לא לתת להם את הכול? הרי בסך הכול צריכים אותם בשביל התקציב. 

 והדרישות המסוכנות האלה מטרידות, מדאיגות מאוד. אם יש דברים שאפילו ראשי הקואליציה הזו עדיין מתווכחים עליהן עם רע"מ, כנראה שאלה דרישות שמסכנות את מדינת ישראל. ולכן אנחנו כינסנו כנס מיוחד – כדי שברגע שבנט יקפל את השרים שעדיין מתנגדים לרע"מ, אנחנו לפחות נשמע את הקיפול. כי כרגע יש פה קיפול עם משתיק קול. ברגע שהוא יכניע אותם ויגיד להם: חברים, אין מה להתווכח עם רע"מ, תנו להם שטחים עצומים בנגב, תנו להם שטחים עצומים בגליל, תסיטו אליהם את כל תקציבי המדינה וכו' – ברגע שהוא יעשה את זה, שלפחות נדע ונבין מה קרה כאן, שלפחות נשמע את הקיפול, שלפחות נשמע את הקריסה, שזה לא יהיה עץ שנופל ביער ולא שומעים אותו בכלל.

אנחנו מאוד מודאגים, כי הממשלה הזאת נכנעת לרע"מ בכל דבר ועניין.


נא לסיים.


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 


תודה רבה לך. חבר הכנסת אופיר אקוניס – איננו נוכח; אורלי לוי אבקסיס – איננה נוכחת; ווליד טאהא – איננו נוכח. חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה, אדוני. מה, יש דברים שהוא יודע ואנחנו לא יודעים?


הוא רוצה שאני אספר בדיחה על הדוכן. נו, תגיד לי, זה רציני?


בבקשה, אדוני. 


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלי התחיל לדבר על הרפורמה של החניה בערים ורציתי לדבר על זה. דודי, קודם כול תסביר לי פעם אחת למה לכל שטות, לכל גזרה, הם קוראים רפורמה. אתה שמת לב? כל דבר קוראים לו רפורמה. 


 הרפורמי אומר להם: תקראו לזה רפורמה. הרפורמי איתם. 


הם מטילים מס – רפורמה. הם מטילים גזרה על הציבור – רפורמה. אז קודם כול, לא כל דבר זה רפורמה. יש גזרות. הם ממציאים אותן על מנת להטיל מס על האנשים, לצערי הרב. 


 הם מכים את הציבור וקוראים לזה רפורמה.


 עכשיו, מה זה רפורמת החניה בערים? בעצם הם מחייבים את העיריות הגדולות, ואפילו הבינוניות, להטיל אגרת חניה בכל העיר. שים לב, בדרך ככל בערים הקטנות, נגיד 40,000 ומשהו, שמים את זה ברחובות הראשיים של מרכז העיר, בשניים, שלושה, ארבעה רחובות. עכשיו הם מחייבים אותך בכל העיר לעשות כחול לבן – ואדום לבן, כמובן – על מנת שתוכל לחנות.

עכשיו, הם משחררים בעצם את ראשי הערים מאחריות. כי מה ראש העיר? ראשי העיר, כולם רוצים חניות, לחייב את התושבים, להביא להם תקציב. 


 אז איפה הם ישימו את הרכבים? איפה נשים את הרכבים?


עכשיו, מה הם יגידו, ראשי הערים? זה לא אנחנו, זו הכנסת, זו הממשלה חוקקה חוק שמחייב אותנו לגבות אגרת חניה – שהם לא רוצים. 


איפה האזרחים ישימו את הרכבים?


 העיקר יגידו שאין מיסים בתקציב. 


נגיד בראשון לציון למשל שחררנו את התושבים שחונים מעל שעתיים מאגרת חניה. שחררנו. 


 אבל מה יקרה – – –


עכשיו אי-אפשר לשחרר. אז מה יעשו בראשון? יחייבו, ואז יגבו מיליונים של כסף, ועם זה אני לא יודע מה הם יעשו. זה לא משנה. 

 כל הזמן מטילים גזרות על הציבור. מי צריך את הדבר הזה? כל עיר עשתה את הסידורים שלה, ברחובות שהיא רצתה, את האגרות שהיא רצתה. היא הסתדרה עם זה. יש אחריות לראש העיר. בא תושב או תושבים, אומרים לי: אדוני, למה חייבת אותנו ברחוב צדדי בחניה של כחול לבן? הם לא מוכנים לזה. אז הם אומרים לו: אנחנו לא נצביע בשבילך, ואז הוא חוזר בו. פה אין אפשרות לחזור משום דבר. 


דוד, אני רוצה להבין, כלי הרכב – הרי הרוב המוחלט של האנשים, אין להם חניה פרטית. 


 אין. 


אז מה יעשו?


לא, באזור המגורים שלך כן יהיה לך. 


גם מוכרים לך מקינה וגם אומרים לך – – –


אבל אתה, בכל מקום בעיר – באזור המגורים שלך אין בעיה, יהיה לך מה שנקרא אזור מגורים. אני אומר לך, כבוד היושב-ראש – – –


אדוני היושב-ראש, במצרים – – –


אם הממשלה הצליחה להטיל מיסים וזה עובר להם בשקט – – –


תגיד לי, פרעה עשה דבר כזה?


אני שואל אותך, כבוד היושב-ראש: זאת רפורמה? איזו רפורמה יש פה?


 זה עוד מס. 


זה רק גזרות על הציבור. והם גם מסבכים את ראשי הערים, כיוון שאולי הם יקבלו מזה כסף, אבל בסופו של דבר התושבים מאוד יתרגזו עליהם. מה אכפת להם שהכנסת חוקקה? הם יגידו להם. אנחנו לא רוצים את זה, ובצדק הם לא רוצים את זה, כי מה אתה צריך בכל העיר? מספיק ברחוב הראשי, איפה שמבלים, דברים מהסוג הזה. 

ולכן אני אומר לממשלה: מספיק. ולכל חברי הכנסת, שלצערי הרב הולכים ומאשרים כל דבר בחוק ההסדרים כמעט בלי תיקונים, וזה בגלל שהם חדשים מצד אחד וגם פוחדים על המקום שלהם, בגלל שהם נורבגים – – –


נורבגים.


בסופו של דבר הממשלה הגזימה עם הרפורמות, שהן לא רפורמות – – 


תודה. 


– – הם סתם קוראים לזה רפורמה. תודה רבה. 


תודה. חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת; מיכל שיר סגמן – איננה נוכחת; ישראל כץ – איננו נוכח. חבר הכנסת חיים ביטון, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הרב ביטן, אפילו שביטן זה לא ביטון – אני רוצה לראות פשוט את דודי, זה לא קשור לכלום.


 כשהוא עומד לא רואים ארבעה אנשים.


יוצא לי כאן לנאום בפעם הראשונה לאחר הזעזוע שהיה לי בשבוע שעבר מלשמוע את נאומו של בנט, ראש הממשלה, על המושג של צמצום הכוח הפוליטי של החרדים. אני גם מבין לפי סדר הדברים ולאט-לאט גמלה בראשי ההבנה שהוא באמת כנראה הולך על זה לתוכנית עבודה. אז אני באמת רוצה לשאול פה את מר בנט: מה באמת תוכנית העבודה שלך? האם אתה מתכוון לדלל את האוכלוסייה החרדית? אולי לשלול ממנה את זכות הבחירה? כל האפשרויות, כן? אולי לשלול את הזכות להיבחר? יכול להיות שאתה רוצה להכריז על סגר באזורים חרדיים ביום הבחירות? אולי להעלות את זכות הבחירה אצל החרדים מגיל פנסיה ומעלה? אולי להוציא אותם – – –


 אתה מספק רעיונות. 


לא, אתה יודע, לקח לי כמה ימים, אבל אני מנסה להבין איך עושים את זה. 


 חיים, כל התשובות נכונות. 


 רגע, חכה, עוד לא סיימתי, אוריאל. 


בסוף הם יאמצו כמה. 


אתה יודע מה? יכול להיות. 


מי שלא מקבל סבסוד לגיל הרך לא יוכל יצביע.


אולי יוציא אותנו מחוץ לחוק בקטע של ההצבעה – זו גם יכולה להיות עוד אפשרות כלשהי. אתה יודע מה? יש לי עוד רעיון בשבילך, אני לא בטוח שתוכל להשתמש בו: אולי לזרוק אותנו במריצות למזבלה. אבל אתה תסתבך עם חבר שלך, זה בטח הרעיון שלו. אני לא יודע, תתאם איתו.

אולי בכלל יש לך דרך לבצע רפורמות כמו הכשרות וכזה וככה להעלים את היהדות. בדרך הזאת גם החרדים ייעלמו – לא כשרות, לא יהדות – ואז גם נהיה אולי, כולם – איך אומרים? לא חרדים, אני אומר את זה בעדינות, ואז גם אנחנו, לא יהיה לנו צורך לבחור. שלא תבין, מר בנט, גם אנחנו מאוד שמחים על קיומך. אבל אם כבר העלית את הנושא, איך זה באמת מרגיש לסחוט ראשות ממשלה עם שישה מנדטים? אתה יודע מה? איך זה לשלם שוחד 53 מיליארד, שוחד אמיתי, כדי לקבל את הכיסא הזה של ראש הממשלה ולשמר אותו? אולי יש מישהו בתוך הקואליציה שלך שיש לו כוח השפעה יותר ממך וזה קצת מלחיץ. ואיך נראה לך ראש ממשלה עם שישה מנדטים שרוצה להגביל 16 מנדטים? אתה יודע מה, חשבת על כל זה לפני שדיברת? ועכשיו אתה יושב על התוכניות שלך – איך אתה מתכוון לעשות את זה? אז תשמע, נגמרו לי שלוש הדקות עם רוב התוכניות, אבל ברשות היושב-ראש, אני רק רוצה להשלים במשפט אחד.


 נא להתכווץ לסיכום.


 אני אומר לך, מר בנט, אתה רוקנת את המושג דמוקרטיה כדי לשבת על כיסא ראש הממשלה והתפרקת מכל נכסיך והדברים שאתה מאמין בהם. כל יום שעובר פה, דודי, כל יום שעובר פה, כל חקיקה שקורית פה כל יום מוכיחה שאתה מתפרק יום-יום מנכסיך ומוכר את כל מה שאתה מאמין – –


 תודה.


– – כל מה שאתה מאמין בו בשביל להישאר על הכיסא. אז האמת היא – תחזור בך, כדאי.


 חיים, הוא מאמין רק בבנט.


 חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'.


 תרביצי בהם.


 חזק וברוך. רעיון יפה.


 עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.


תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תראה, אנחנו באים ותוקפים כי התקשורת לא עושה את תפקידה. כשאנחנו מדברים על עובדות מול הצגת נתונים שביניהם לפעמים אין אפילו – כל דמיון הוא מקרי בהחלט – אז אנחנו באים ואנחנו אומרים להם: צבועים. כי אלה אותם אנשים שהטיפו לנו יום-יום, שעה-שעה, רגע-רגע, וברגע שהם מגיעים לשולחן הממשלה – תראו, כל כך היה חשוב להם להגיע לשולחן הממשלה שאין פה אפילו אחד. רגע, דרך אגב, איפה השר?


 פה.


 השרה, השרה נמצאת.


 הבנתי. 


 הם מתביישים, הם מתחבאים מתחת לזה.


 אז כשאתה שומע – האמת, אנחנו נצטרך לעשות פה ישיבות על גבי ישיבות רק בשביל להפגיש את ההצהרות שלהם אל מול ההתנהגות שלהם במציאות. אבל אני רוצה להקריא לך משהו מתוך ישיבת סיעה של מרצ מהיום. הם לא ידעו שהם צולמו והוקלטו בזמן שהרמקולים היו פתוחים, ואז אומרת, כשהם מציגים לנו פה פייק – –


שמע, דודי, שמע.


 – – של אחווה ושלום ואהבה גדולה ואיחוי. אז מתוך ישיבת הסיעה של מרצ, שלא ידעו שהרמקולים היו פתוחים, אומרת אחת: הכול משתולל עוד יותר מאשר אצל נתניהו. ואל תשכחו, אנחנו חלק מהממשלה. מי אמרה את זה? גב' "מותר לו להטריד כי הוא עם הדעות הנכונות" מיכל רוזין, מי שהייתה בעבר מנכ"לית ארגוני הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אז אצלם, הצביעות של הפמיניזם, של הגנה על נפגעות ונפגעים – – –


 רגע, אם אתה עם דעות שמאל, אם הבנתי נכון, מותר לך להטריד?


 לפי אותה חברת כנסת ממרצ, כי היא אמרה: אנחנו לא מסתכלים רק על ההטרדה, אנחנו מסתכלים על מכלול הדעות, ופרס, היו לו הדעות הנכונות. השבוע אני הגשתי את הצעת החוק לטיפול נפשי מיידי לקטינים נפגעי תקיפה מינית, אותם ילדים שאם לא יקבלו את הטיפול בזמן – ומי כמוה אמורה הייתה לדעת, ומאחר שאני המציעה, הצביעה בקולה נגד טיפול נפשי חינם לנפגעות תקיפה מינית.


 על חשבון הזמן שלי. היום, בדרכי לכאן מהבינתחומי, שמעתי שידור של קרן נויבך, ועלתה נפגעת תקיפה מינית שצריכה טיפול נפשי.


 בבקשה.


 ואני חושב שחברי כנסת צריכים להקשיב לזה, וזה טעון תיקון: במידה שהיא מאושפזת מעל שלושה חודשים, קצבת הנכות שלה מתבטלת. כן. זה רק – – –


 היא מקבלת טיפול בבית חולים, אז למה היא צריכה קצבה? אתה מבין את ההיגיון המעוות?


אבל שאר הנכויות או המחלות, אם אדם מאושפז בבית חולים מעל שלושה חודשים, לא מבטלים לו את הקצבה. אני חושב שזה לפתחנו – –


 לחלוטין.


– – ונתחיל לתקן את זה. צריך לתקן את זה.


נכון.


 בבקשה, אני מוסיף לך את הדקה שלך.


אז ההצהרות שלהם לחוד והמעשים שלהם לחוד, אבל זה לא נגמר רק בזה. גם יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד הצביעה נגד; שרת החינוך הצביעה נגד טיפול לילדים נפגעי תקיפה מינית. אבל זה לא נגמר רק בזה, אדוני, כי הנורבגים שם מציגים לנו פה אחווה ויופי, אבל ככה הם אומרים: ברור שאנחנו חלק מהקואליציה – – –


 הנורבגים כאן, לא שם. הנורבגים שם – לא אכפת להם מה קורה פה. הנורבגים כאן.


נכון. נראה לי שיש פה יותר נורבגים מאשר שם. אז בואו נצטט. אחת אומרת: הכול משתולל עוד יותר מאשר אצל נתניהו, ואל תשכחו, אנחנו חלק מהממשלה. גברת הדעות הנכונות. ברור שאנחנו חלק מהקואליציה והכול, אבל אין פה באמת תיאום. יש פה ממשלה, אתם כשרים יושבים, מתנגדים, לא מתנגדים – אין לזה רלוונטיות, כי אנחנו אחר כך, 16 ח"כים, מחויבים להצביע כולנו פה אחד, אחרת תיפול הממשלה. אנחנו צריכים להצביע בעד הפנסיות התקציביות ליוצאי מערכת הביטחון – –


 נא לסיים.


 – – אנחנו צריכים להצביע בעד נושאים נוספים. עכשיו תקשיבו לי, הם סוף-סוף הבינו שכל תפקידם – להיות המשרתים האישיים של כל אותם רעבים שהגיעו לשולחן הממשלה – אבל אין להם – –


 תודה.


 – – אפילו את הסבלנות לשבת פה. לא מכבדים את הבית, לא מכבדים את הציבור.


 תודה.


אתם יודעים מה הם מכבדים? אדוני, בזה אני מסיימת. דבר אחד אי-אפשר לקחת להם, זה את הרעב. הסתירונים שבאים מורעבים, עושים הכול מהמקפצה, לא אכפת להם, מהר, מהר, מהר.


תודה.


 ראינו את הכיתה המעופפת. פעם היה בששטוס "הכיתה המעופפת". 


תודה.


 זאת הממשלה המעופפת, הנורבגים המעופפים, הח"כים שמוותרים על דיור ציבורי, על האג'נדה, ומוחאים כפיים לאלקין – –


 תודה. תודה.


– – שמפנה אלפי משפחות מהדיור הציבורי. בואו נראה אתכם נלחמים. בלעדיכם אין להם 61. בלעדיכם לא יעבירו תקציב. אני עמדתי, כשהייתי ח"כית בודדה – אני פרשתי והייתי ח"כית לבד וידעתי לנהל מאבקים.


 תודה.


תנהלו מאבקים בתוך הקואליציה, זה תפקידכם.


 תודה.


אתם מפחדים שיפטרו אתכם. מה תספרו לילדים שלכם, שהפכתם להיות עלה תאנה? שאתם יד להשכרה – בעד, בעד, נגד, נגד? יש לכם אופי, יש לכם אג'נדות – תוציאו אותם, כי ההיסטוריה לא תשכח אתכם.


נא לסיים. תודה.


ולעולם יקראו לכם "נורבגים" בגנאי, אם לא תתחילו להביא את האג'נדה שלכם לקדמת הבמה ותסתפקו בלהיות – –


 תודה, גברתי. בבקשה.


– – נושאי הכלים של השרים, שלא מעריכים אפילו את התפקיד בכנסת.


 חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת רות וסרמן לנדה – מוותרת. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, הדוכן הזה שמע לא מעט בשבועות ובחודשים האחרונים על ביטול הסבסוד למעונות היום לנשים עובדות בציבור הדתי והחרדי שכל חטאן הוא שבעליהן יושבים ולומדים תורה. אגב, חלקם לומד מקצוע, לומדים לימודי רבנות ודיינות. מקביליהם הסטודנטים, שלומדים, אני יודע, איזה אנתרופולוגיה אנתרופוסופית, אני יודע, איזה קשקוש – הם מקבלים, זה בסדר גמור. אבל אם הם לומדים בישיבה – – –


 ספרות סינית.


 ספרות סינית. אומנות בבצלאל. שם יפה לפחות הם בחרו. אני רוצה שתכירו רגע את הפנים שמאחורי ההתעללות וההתעמרות – –


 ענבר.


 – – והירידה לחיים במובן הבסיסי ביותר. פגשנו אותם היום – –


חבר הכנסת שמחה רוטמן – –


 – – בישיבת הסיעה.


 – – אתה מעורר שם עניין ורעש.


אני רוצה שתכירו את הנשים החלוצות והגיבורות האלה. תכירו את אפרת לופו ובעלה ינון, את מוריה כהן ובעלה אריאל. אפרת וינון מתגוררים בקריית גת. אפרת בעלת תואר ראשון בתקשורת, תואר שני במינהל עסקים, עושה עכשיו תואר שני נוסף בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה ומתרגלת באוניברסיטת בן-גוריון. בעלה ינון שירת בצנחנים, עושה מילואים בכל שנה, וכל חטאו זה שהוא לומד עכשיו לימודי סמיכה לרבנות בישיבת ההסדר בקריית גת בה הוא למד. יש להם שלושה ילדים, שניים מהם בגיל מעונות. אפרת מוכנה לעשות הרבה מאוד כדי שבעלה ימשיך ללמוד עוד כמה שנים תורה לפני שהוא יוצא לחיים. היא עובדת קשה, היא חיה בצמצום, מסתפקת במועט ושמחה וגאה בלימוד התורה של בעלה. אפרת תצטרך, אדוני היושב-ראש, לשלם עוד 2,000 שקלים בחודש, שאין לה כמתרגלת בחצי משרה בבן-גוריון, במקביל ללימודים לתואר השני; היא כותבת תזה עכשיו.


זה מזיז לשר האוצר.


מה תהיה התוצאה, שהיא תפסיק לעבוד? שהיא תחזור הביתה? ככה תקדמו נשים? 

 מוריה, תושבת בית אל, סייעת בגן ילדים, ובעלה לומד לימודי דיינות בישיבת בית אל. מה היא תעשה עכשיו? גם היא עם שני ילדים בגיל מעון. 

עמדו כאן על הדוכן הזה מוסי רז ונדמה לי אפרת רייטן, שיושבת כאן, ואחרים, אמילי מואטי – –


 אפרת לא יושבת פה, זאת אמילי.


אמילי, סליחה. – – הסבירו כמה זה נורא ואיום – –


נא לסיים.


– – כמה גוזרים, אדוני היושב-ראש, עוד חצי דקה – חרפת רעב, על מי? על נשים חלוצות, חכמות, מוכשרות, מתקדמות, מתפתחות, שיוצאות ללמוד, שיוצאות לעבוד, כן, ושמחות בבעל שלהן, שיושב ולומד תורה ותורם למדינת ישראל, תרם, תורם ויתרום.


נא לסכם.


אתם לוקחים להם את הלחם והחלב. עכשיו, אתם מתנגדים לזה, מפלגת העבודה, ואתם מתנגדים לזה במרצ, אבל אין לכם את האומץ לבוא לליברמן – –


 תודה.


  – – ולהגיד לו: תתאפק עם שנאת החרדים הזאת שלך. 


 תודה.


פשוט תתביישו. משפט אחרון. תראו, הבעלים לא יפסיקו ללמוד תורה והנשים תתקדמנה בעזרת השם ונצח ישראל לא ישקר ולא יינחם, ואתם תיכתבו לדיראון עולם בדפי ימיה של ההיסטוריה של העם היהודי – – 


 תודה.


 – – כמי שעשו את אחד העוולות הקשות והחמורות ביותר שידעה מדינת ישראל. תתביישו לכם.


 תודה. חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי – איננו נוכח; חבר הכנסת פינדרוס – איננו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – איננה נוכחת; חבר הכנסת האוזר – אינו נוכח. אחרון הדוברים – חבר הכנסת שמחה רוטמן.


 – – – 


 הוא היה רשום, גברתי. את רוצה לשמוע על אלה שנמצאים בחו"ל ורשומים?


 מה זה חשוב? למה את מתערבת?


 אני רוצה לשמוע את חבר הכנסת רוטמן.


בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. 


  אה, הגעת מהנסיכויות.


 נא לא להפריע, חבר הכנסת אמסלם.


 – – – 


תודה, אביר, תנו לנו לסכם את הדיון. חבר הכנסת אמסלם, תודה. 


פתאום גם היציע – – – 


 טוב, הערתם את המליאה. נקודה. זהו.


שבוע שלם, איך לא יתערבו. 


בבקשה, אדוני.


 ואללה יופי, גם מהיציע צועקים לנו.


 דודי אמסלם, תודה.


עכשיו אני רוצה לשמוע גם – – – לא שמעתי אותך היום – – –  


 בושה וחרפה. 


 היית באמירויות, אז לא שמעת אותו. 


נסעת לאמירויות, פתאום אתה – – – לעסקים הקטנים.
 

אני קורא את שניכם לסדר – דודי אמסלם פעם ראשונה, אביר קארה פעם ראשונה. 


 הקטנים, העסקים הקטנים. עם עוזרים, נהיית איש חשוב. 


דודי, תודה. אני לא רוצה לקרוא אותך פעם שנייה. 


לקחת את הסוס איתך?


תודה, מספיק. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, לפני שנה, במסגרת אירועי יום הזיכרון לרצח רבין של השנה שעברה, פרסם העיתונאי ברק רביד קטע מתכתובת עם אדם בשם ריי רובלין. גילוי נאות: האדם הזה בשם ריי רובלין הוא חמי, האבא של אשתי.


לא ידענו. 


יש כאלה, אתה יודע, שאומרים ביידיש "שוועאר", אם אתה אומר להם חם, והם לא מבינים מה אתה רוצה. אני דואג גם לתפוצה שלי. מותר? 


 – – – 


 בוא, בוא, תנו לי. התפרסמה תכתובת, וכתוצאה מהתכתובת הזאת היו – ברק רביד ניסה – – – 


מדי פעם אתה רואה את היושב-ראש נכנס, עושה סיור – סיור, עם גלימת האיומים. 


 אדוני.


 אני מבקש את הגנת היושב-ראש. אני בכל זאת מנסה לשמור – – – 


 אני מבקש לאפשר לשמחה – – – 


– – – בסיור קו, כמו אריה, מסמן טריטוריה. 


תודה. דודי, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר בשעה כזאת. בבקשה, אדוני.


 אני צריך מהתחלה. אני באמת באתי לדבר שלוש דקות, אבל אני לא מצליח לקבל רצף. 


 תאמין לי, ליצנים. 


 בוא, אתה תדבר.


 זה מאוד קשה לי.


 תתאמץ, בבקשה. 


ביום הזיכרון לרצח רבין בשנה שעברה התפרסם קטע של תכתובת – העיתונאי ברק רביד פרסם אותו – עם אדם בשם ריי רובלין, שהוא חמי. הקטע, המכתב הזה, יצר את הרושם – כך לפחות פרסם ברק רביד – כאילו איזה אדם פתוח היה רבין שהוא הגיב ככה למתנחל, עולה חדש, לא כל כך חדש כבר אז, אבל עולה מגינות שומרון, והשיב לו, והשיב לו ברצינות. הגיעו משם למסקנה שרבין היה אדם מכיל וידידותי.

בשנה שעברה פרסם חמי מאמר: "חוצה ישראל: רבין לא היה שוחר שלום כפי שמציירים". המאמר התפרסם במקור ראשון. אני לא אקריא את כל המאמר, אבל אני כן אגיד: הוא מתאר מה היה רבין, ובאחת משורות הסיכום שלו הוא אומר: "אבהיר, לו יצחק רבין היה מתמודד בבחירות אישיות נגד שמיר הייתי מתפתה להצביע לו. לרבין סגולות רבות ומורשתו הייתה אחרת בעיניי לו היה פורש לפני כהונתו האחרונה. לפי אגדת מורשת רבין, הוא היה מעין סב אוהב ואהוב, שוחר שלום וגיבור הדמוקרטיה. אך מורשתו בשנותיו האחרונות הייתה שונה בתכלית מהאגדה. למרות מכתביו בעלי הנימה המפויסת הוא היה משסע ומעליב, הוא כינה אותנו 'פרזיטים', 'פרופלורים', 'מכשול לשלום' ו'סרטן'. רבבות הפגינו נגד מדיניות הממשלה, שגרמה לפיגועים שנספו בהם מאות 'קורבנות השלום' – – 


 תודה.


 – – המפגינים שהסתכלו בעיני שוטרי היס"מ בשנות התשעים מגחכים למראה 'אלימות המשטרה' בכיכר צרפת היום". באמת, חתכו לי לפחות דקה, תן לי לדבר. 


 בבקשה. עד דקה, לא יותר.


 בסדר גמור. "רבין הכריז על עצמו ראש הממשלה של 98 אחוזים בעם, וקבע שרבבות המפגינים 'לא מזיזים' לו. הוא אמר ש'רוב של אחד זה רוב' המאפשר לו למשול כרצונו", ועוד ועוד.

היום אנחנו – למה אני אומר את זה? למה אני הורס את האווירה? כי היום פה על הדוכן, בזמן האזכרה לרבין, גילינו שקם יורש לרבין – קם יורש לרבין לא בדברים הטובים שרבין עשה, לא במורשת רבין שלפני כהונתו האחרונה; קם יורש לרבין בשיסוע, בשיסוי, בפילוג, בלהגיד: אני לא ראש ממשלה שלכם, בלהגיד שחלק מחברי הכנסת שיושבים כאן הם לא לגיטימיים. ובמקום שתעלה פה מחאה אדירה כנגד האמירות שאמר פה יאיר לפיד, שותפו לראשות הממשלה – – 


 תודה.


  – – שותפו לראשות הממשלה ישב פה ולחץ לו את היד לאחר הנאום הזה. הוא שותף להסתה. 


 תודה.


ראינו אחר כך את הציוץ שהעלתה שותפתו למפלגה שירלי פינטו – –


 נא לסיים.


  – – שותפות להסתה נגד הימין. יום הזיכרון לרצח רבין לא צריך להפוך בשום פנים ואופן ליום ההסתה נגד הימין בישראל. בושה וחרפה שזה מה שהלך פה היום. 


תודה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משק – הממשלה רוצה לסכם? השרה?

 
 – – –


 אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021, בקריאה ראשונה. הצבעה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021, לוועדת הכלכלה נתקבלה.


בעד הצעת החוק הצביעו 23, מתנגד אחד, ואין נמנעים. אי לכך, אני קובע שהצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק – ועדת הכלכלה. 




אנחנו עוברים לסעיף הבא. יש הודעה אישית לחבר הכנסת בנימין בגין, בעקבות אזכור שמו על ידי שני חברי כנסת, והיושב-ראש מעמיד לו את הזכות הזו למסור הודעה אישית. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך, אדוני.


אשתדל, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שני חברי כנסת נכבדים היום – –


 חברי הכנסת, נא לשמור על השקט.


– – מן האופוזיציה פנו אליי באופן אישי כאן מעל הדוכן בעת הדיון. זה כמובן חלק מהעניין הפוליטי, זה בסדר גמור, אבל אבקש להשיב על הערות אחדות שלהם. 

חברי חבר הכנסת אמסלם, עבדנו יפה בעבר בחברות, וגם מתוך מחלוקות מסוימות. נסחפת, לדעתי, כשאמרת שלי – אמרת ככה: לך לא אכפת כלום, העיקר להיות בכנסת. באמת נסחפת, דודי.


 אני חוזר בי. 


גמרנו. "חוזר בי". 


מעריכים. 


אז אני לא מסביר את השאר. תודה רבה. כבר היה שווה לי שכר ההליכה ממקומי עד הדוכן.


 שכר פסיעות.


אבל אתה רואה, דודי, לא סתם אמרתי שעבדנו בחברות. 

לחברי חבר הכנסת יריב לוין, בקצרה.


דוד ביטן, רק שב לידו. אין בעיה.


זיכרוני איננו מדויק כפי שהיה בעבר, מטבע הדברים – לא לחינם אני זקן חברי הכנסת – אבל אני כן זוכר, וזוכר לטובה, למשל את עבודתך המסורה לשינוי תקנון הכנסת. עמלת זמן רב, תיקנת סעיפים רבים וחשובים, אבל העיקר, עשית זאת באמת כשהשתדלת והצלחת להביא את הסכמת הכול. כל הסיעות וכל חברי הכנסת הצבענו פה אחד. זה היה מאמץ ראוי בהחלט לציון, והיו גם תרומות אחרות שלך. אבל באת איתי חשבון לגבי הרכב הוועדות של הכנסת, כפי שהציעה הקואליציה, ודייקת לגבי העובדה שלא הערתי בעניין זה בתקשורת. זה לא כל כך חשוב, אבל אציין בכל זאת. מאז הבחירות ועד היום לא דיברתי כלל בתקשורת בשום נושא, והיו לי נושאים שיכולתי לדבר עליהם גם לגבי האופוזיציה – –


גב' קרן, תודה.


– – גם לגבי האופוזיציה של היום. אבל נטלת סיכון מסוים כשאמרת שלא דיברתי עם חבריי בנושא זה, ובאמת לא יכולת לדעת. ובכן, דיברתי עם חבריי. הערתי בעניין זה לגבי ההצעה הראשונה, המקורית. אני לא ארצה לומר שדבריי אלה השפיעו על החברים, אבל אני ראיתי כבר לפני זמן מה ועכשיו גם התעדכנתי: על פי הבנתי, ההצעה האחרונה שהנהלת הקואליציה הביאה בפני האופוזיציה – קרן כבר שוללת את זאת – לי היא נראית הצעה נכונה, הוגנת, מלבד שתי ועדות, כפי שהיה נהוג, על פי זיכרוני, בכנסות קודמות, ועדת הכנסת וועדת הכספים, שיש יותר מרוב של קול אחד לקואליציה. כך נראה לי.


לפי הגודל יחסי.


ולכן אני, אדוני היושב-ראש – – –


 חבר הכנסת בגין, זה בגלל שהקואליציה הייתה יותר גדולה.


לא שמעתי, יריב.


חבר הכנסת בגין, זה בגלל שהקואליציה הייתה יותר גדולה.


 הגודל היחסי, אמרנו.


למשל בכנסת הקודמת, הקואליציה הייתה שני שלישים מהכנסת – –


לא, לא.


כן.


 – – אז באופן טבעי הוועדה שיקפה את ההרכב. אבל אף פעם לא היה מצב – – –


זה החלק היחסי. עכשיו זה לא יחסי.


תודה.


לא. לפי זיכרוני, לא בכנסת כפי שישבה – וכבר, בצוק העיתים, מי יודע את מספרה – בין 2015 ל-2019. זהו, בסדר.


חבר הכנסת בגין, אני אזכיר לך, אני אזכיר לך – – –


תודה.


זה לא על חשבון חמש הדקות, כבוד היושב-ראש?


שהסתיימו כבר.


 בוועדת הכלכלה היה רוב לאופוזיציה.


עם יושב-ראש.


 רוב לאופוזיציה ויושב-ראש.


 איתן כבל, אתה זוכר?


זו אחת הוועדות החשובות.


כי יחסי כוחות חייבו את זה.


 יכול להיות.


מה? אתה זוכר. מה יכול להיות? אתה לא זוכר?


תודה. 


לא – – –


 איתן כבל לא היה יושב-ראש?


 לא. אבל אני לא – – –


אתה ישבת איתו. 


 עכשיו – – – 


 סיכמנו את ההודעה האישית.


היה להם רוב בוועדה.


 בסדר.


תודה רבה.


אני חושב שיהיה מאוד חשוב, היושב-ראש – יושב-ראש הכנסת דהיום יושב לידך, חבר הכנסת לוין – אני מציע שתקבלו את – – –


 אבל אני עכשיו כחבר כנסת רגיל.


אתה לא רגיל, אתה לא רגיל – – – 


מה? סליחה? כן, אדוני היושב-ראש של הכנסת, לא של הישיבה.


אני אומר שזה ארבע שנים ועדת הכלכלה עזבה את האופוזיציה לטובת הקואליציה.


לא. קודם כול, זה לממשלה.


כן.


 טוב.


תודה. תודה. חברי הכנסת, תם הדיון. 


יש לך מה לתרום, על ועדת הכלכלה – – – 


 מאה אחוז. אתם תמשיכו לברר את זה במוסדות המוסמכים לכך. תודה, אדוני.


תם הדיון. זה אני, אם שכחתם מי היה היושב-ראש של אותה ועדה.


 לא שכחנו – – –


שנה אחת עולה עכשיו ביוקר עכשיו לאופוזיציה.


השנה הזאת – – –


שנה ברוכת עשייה.


 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1424).]


אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 257), התשפ"א–2021, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, בשם משרד האוצר, בשם חמד עמאר. בבקשה, גברתי. אם תצטרכי, עד עשר דקות לרשותך.


דקה וחצי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. פקודת מס הכנסה קובעת חובות דיווח ותיעוד החלות בנוגע למחירי עסקאות בין-לאומיות הנעשות בין צדדים אשר יש ביניהם יחסים מיוחדים כגון שליטה של צד אחד בצד השני או בין אדם לקרובו. בעסקאות מסוג זה יכולים הצדדים לנצל את השוני בשיעורי המס במדינות שונות ולקבוע מחיר ותנאים לעסקה שלא בהכרח משקפים את מחיר השוק על מנת לשלם את המס המינימלי. מוצע לעדכן את דרישות התיעוד והדיווח במחירים באופן שישקף את אמות המידה הבין-לאומיות המקובלות. לשם כך, מוצע להסמיך את שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע הוראות לעניין רישום ותיעוד והוראות לעניין דוחות ומסמכים שיוגשו לפקיד השומה אשר תחולנה על מי שמשתייך לקבוצה רב-לאומית המורכבת משתי ישויות לפחות, אשר אחת מהן לפחות היא תושבת חוץ ואחת מהן מחזיקה באמצעי השליטה של הישויות האחרות, כך שמתקיימים ביניהן יחסים מיוחדים או תנאים נוספים. בנוסף, מוצע לקבוע שישות שמחזיקה ברוב אמצעי השליטה בישויות האחרות בקבוצה רב-לאומית שמחזור עסקאותיה עולה על 3.4 מיליארד שקלים חדשים, תגיש דוח על הקבוצה ועל פעילותה בכל מדינה. כמו כן מוצע להסמיך את המינהל לאשר לישות אחרת בקבוצה להגיש דוח כאמור ולהסמיך את שר האוצר, באישור ועדת הכספים, לקבוע כללים לעניין זה ולעניין הגשת דוח כאמור על ידי ישות אחרת שהיא תושבת ישראל. תודה רבה.


תודה רבה לשרת החינוך יפעת שאשא ביטון. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. בבקשה, אדוני. אחריו – אמיר אוחנה, אם יהיה נוכח. אם לא, אז דוד ביטן. 


 אדוני היושב-ראש, גברתי השרה – – –


עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה. הפעם בהצעת החוק אני אקפיד על זמני הנואמים, אהיה פחות נחמד, אז נא לתכנן דבריכם, בבקשה.


תפסיק להיות קשוח.


אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת עבאס, חבר הכנסת מנסור עבאס, אדוני שומע? יש לי שאלה אליך. בראל חדריה שמואלי, השם ייקום דמו, הוא לוחם צה"ל שנרצח בידי טרוריסט או חייל בצבא הכיבוש שנהרג בידי לוחם חופש? מה עמדתך? חבר הכנסת עבאס, לחזור על השאלה? 


כן. תחזור שוב, לא שמעתי.


תוריד רגע את המסכה, שעם ישראל ישמע את התשובה. אני לא שומע. אפשר לפתוח לו את המיקרופון שם בצד, שהוא יוכל לענות? אני לא שומע, נו.


הוא לא רוצה לענות לך. תמשיך הלאה.


עזוב אותך מההצגות. בצלאל, עזוב אותך מההצגות. תגיד מה שאתה רוצה להגיד וזהו.


אני שואל.


די עם ההצגות. די.


שאלתי אותך שאלה.


די עם ההצגות. עזוב אותך. עזוב אותך.


האם לוחם צה"ל שנרצח על הגדר בעזה – –


מתי שאני רוצה להביע עמדה, אני מביע אותה.


תודה רבה.


– – האם לשיטתך הוא לוחם בצה"ל שנרצח על ידי טרוריסט או האם הוא חייל בצבא הכיבוש שנהרג בידי לוחמי חופש לגיטימיים? נו.


הוא לא חייב לענות.


הוא לא חייב לענות. הוא לא רוצה לענות, הוא לא לא חייב לענות.

תראו, בשבוע שעבר דיברתי פה על ההנהגה של ערביי ישראל, שנמצאת כאן בטעות. כן, בטעות. אנחנו בעידן של השתקה – בדיוק כמו עכשיו, בפסטיבל רבין, שעושה דמוניזציה ומשתיק את הימין מלומר את עמדתו לגופו של עניין, לגופם של הסכמי אוסלו הארורים והמסוכנים. אז איך סותמים לי את הפה? יושבים כל מיני מטורללים באולפני הטלוויזיה והרדיו ואומרים שסמוטריץ' הוא גזען והוא התכוון לכל ערביי ישראל. אין בן אדם נורמלי שחושב שהתכוונתי לכל ערביי ישראל. כולם יודעים שהתכוונתי אליו, אל השותף שלכם, הנחמד, זה ששם הכול בצד ומתעסק רק בסוגיות אזרחיות ולא מסוגל – –


 הוא היה ב-1948? דיברת על 1948.


– – לא מסוגל – –


תודה. קריאת ביניים, לא יותר. 


– – להגדיר את לוחם צה"ל שנרצח בידי טרוריסט ולגנות את הרצח הנפשע הזה.


לפחות תעמוד מאחורי מה שיצא לך.


זאת ההנהגה של ערביי ישראל. זאת ההנהגה הפוליטית שלהם – –


– – – מה התכוונת.


אני אקרא אותך לסדר.


– – זאת ההנהגה הדתית שלהם, ואין לה מקום כאן במדינת ישראל. צריך לומר את זה. מי שמזדהה עם אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, לא חותר תחת קיומה ורוצה לחיות בה בשותפות, מוזמן.


 – – – זה דמוקרטי.


אבל מי שחושב שבמתק שפתיים ובכל מיני עטיפות הוא ימשיך לנסות להילחם במדינת ישראל, לתמוך בגרועים שבאויביה – –


נא לסיים.


– – שמבקשים להשמידה, אין לו מקום כאן. זאת לא גזענות, זה שכל ישר, זה היגיון בריא.


תודה. נא לסיים.


זה עם חפץ חיים בארצו אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות שלא מוכן לוותר. 


תודה.


אנחנו לא נוותר. אנחנו ננצח את הטרור – –


נא לסיים.


 – – את מוביליו, את תומכיו, את מחולליו, גם את אלה שיושבים בכנסת ישראל.


תודה. 


כולם יודעים למה התכוונת ויודעים שאתה גזען.


חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו נוכח; חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת בוסו, בבקשה, אדוני.


כבוד הרב הרפורמי, אל תפריע לנו.


שמענו אותך. מחולל – – –


תעסוק ברפורמה. 


מחולל השנאה מס' אחת בכנסת ישראל.


תעשה עוד רפורמה בחניות, בכותל.


אדם גס רוח. פעם אחת לא שמענו אותך אומר דברים של טעם.


תמשיך, סע בשבת עם כיפה.


 מי מחולל שנאה? מי מחולל שנאה, מי שנכנס עם ספר תורה לכותל בניגוד לחוק?


אתה רוצה להתחיל? בבקשה. שלוש דקות לרשותך.


להיכנס עם ספר תורה לעזרת נשים בניגוד לחוק – אתה מפר החוק הראשי.


אתה מסית מס' אחת פה. אתה מסית ומדיח. אתה לא מתבייש?


 בושה וחרפה, בניגוד לחוק. אף אחד לא העמיד אותך לדין בגלל שאתה בצד הנכון של המפה.


חבר הכנסת קריב, אני אקרא אתכם לסדר.


תקרא לו. כמו שהוציאו אותי, תוציא אותו.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – –


בבקשה.


– – קודם כול, זו הזדמנות – – 


לא, אל תוציא אותו, אני צריך להגיב לו.


 – – לנחם את ידידנו חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הכנסת לשעבר, על פטירת אימו. בשבוע שעבר הוא לא נכח פה. ניחומים על הורים מקבלים כל 12 חודש. אימא היא אימא. 

אבל בשבוע שעבר, כשאתה לא היית במליאה, אז, באותו זמן – אני פשוט לא נרגע מזה – עמד באירוע של הג'רוזלם פוסט מי שקורא לעצמו ראש ממשלת ישראל, מר נפתלי בנט, ואמר: אני שמח שיש חרדים במדינת ישראל – באמת אנחנו מודים לו – אבל צריך להגביל את כוחם.

ואני שואל את עצמי פעם אחר פעם: מר בנט, בוא לפה, תסביר לנו מה התכוונת "להגביל את כוחנו"? שכל שלושה ייחשבו רק לאחד? שאנחנו לא נוכל להצביע? העלית בדעתך אולי לחברי הכנסת הערבים שנמצאים כאן, להגיד להם: צריך להגביל את כוחכם ביחס למה שאתם באוכלוסייה? או שההפך עשית – לקחת מפלגה עם ארבעה מנדטים ונתת להם כוח של 60 מנדטים? למה התכוונת במילים שאמרת? 

זו לא פליטת פה, זה נאום מוכן וכתוב. במושכל ובמודע הוא נכנס לאירוע הזה. מה אתה משדר? כשאתה רואה הסתה ואתה מדבר על הסתה של ימין על שמאל, איך אתה יכול לדבר על הסתה כשאתם ממציאים את ההסתה נגד ציבור שלם? משתיקים אותנו בוועדות, משתיקים אותנו בתפקידים, משתיקים אותנו בחוקים, שמים עלינו הגבלות של סעיפים שלא נוכל לדבר. אבל עכשיו זה כבר לחצות את כל הקווים, להגביל את כוחם של החרדים במדינת ישראל. אנחנו לא לגיטימיים? 16 מנדטים. אתה כולה עם שישה מנדטים. גנבת את כיסא ראשות הממשלה. נגביל את כוחכם. מיליון אזרחים, חבר'ה – לא יהיה לכם קול.

 העליתם בדעתכם אולי להגיד לאוכלוסיית העולים מחבר המדינות – עלו מיליון עולים מחבר המדינות: צריך להגביל את ההשפעה שלכם במדינת ישראל? מישהו היה יוצא עליו לא ב-180, ב-360. כל חברי הכנסת שנמצאים מהצד האחר, שתמיד יודעים לצעוק על הסתה, כשמדובר בהסתה מהצד השני לא שמענו שום דבר. 

זה אירוע – זה ראש ממשלה שאמור לאחד. ואתה אחר כך עומד כאן מעל הדוכן היום, ומה אתה אומר? אזרחי מדינת ישראל, גם אלה שלא נמצאים בקואליציה, אתם חלק מהעם. אני אהיה השליח שלכם – באותו זמן שאתה שם אותנו במריצות. 

 אז באמת, חברים, צריך לדעת, אם אנחנו לא נוקיע את זה, אנחנו שותפים לזה – אנחנו שותפים לזה, כי בסוף נאמין לדברים הללו. לומר לציבור שלם ולאוכלוסייה שלמה "להגביל את כוחכם", זה גזענות שגובלת באנטישמיות.


נא לסיים. תודה.


תחזור בך מהדברים האלה. תודה רבה.


 תודה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אבל תשתדלי, שלוש דקות.


 תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תראה, פעם שאלו את איינשטיין אם הוא חושב שיש אלוהים. כי אומרים בדרך כלל – האמת היא שהרמב"ם ידע ליישב מאוד יפה את המחלוקת בין אלו שנורא מאמינים בדת, בבריאה, במסורת, בתולדות האנושות, כפי שאנחנו מכירים את זה לפי הסיפור התיאולוגי, והמבוכה לפעמים בין אלה שלומדים ונכנסים לתוך הנושא של המדע – אז הרמב"ם ידע לסדר את כל המבוכה הזאת במורה נבוכים. הוא כתב את זה דווקא לתלמיד מאוד מאוד חכם שלו, שלו הוא הקדיש את זה. אבל כששאלו את איינשטיין, אז איינשטיין אמר: לכל דבר יש סדר. אלוהים לא משחק בקוביות.

 אני רוצה לומר לכם משהו פה: הממשלה הזאת משחקת בקוביות. היא מהמרת. לפעמים זה מצליח יותר, לפעמים זה מצליח פחות, אבל ההימורים האלה, כמו בכל קזינו – אתה בסוף תמיד מפסיד לבנק. ובמקרה הזה ההימור של הממשלה על הכלת המתים, לא רק שהיא גובה חיים מיותרים – לא חיים מיותרים, חלילה וחס; היא מכילה מתים מיותרים, חיים שלמים שנגדעים. אני זוכרת יום-יום, שעה-שעה, שהיינו פותחים את העיתון והיינו רואים את הפרצופים של אלה שעומדים מאחורי המספרים. הייתי מזועזעת. כאב לנו הלב, אבל לנו לא היו חיסונים. כשסגרנו את נתב"ג, הלכו לנו לבג"ץ כדי לפתוח ואמרו: 3,700 איש זה לא מספיק. נכון, דודי? הכריחו אותנו לפתוח לגמרי, ואז אחר כך אמרו לנו: אתם מכניסים וריאנטים. היום הכול פתוח.

 אבל למה אני אומרת לך שהם מהמרים? כי כל מה שקשור לבית הספר זה הימור אחד גדול. לא אני אמרתי את זה. אני רוצה לצטט מישהו שאף אחד לא יחשוד בו שהוא מצביע לליכוד, לבנימין נתניהו, לש"ס או לאגודה. קוראים לו נדב אייל. נדב אייל אומר ככה לגבי הפיילוט של הכיתה הירוקה: "הפיילוט נכשל. הניהול שערורייתי. לא השתתפו חצי או אפילו רבע ממה שנקבע מלכתחילה". אתה הרי בונה פיילוט, אתה בונה קבוצת מדגם – אתה צריך שתהיה קבוצה שתהיה רלוונטית לאירועים. אז הוא אומר: לא רק שקבעת את אמות המידה לפיילוט הזה – לא מילאת אחר אמות המידה שאתה החלטת. והכול בידיים שלהם, משרד החינוך, משרד הבריאות – המחליטים, המוציאים, המכניסים. 


 נא לסיים. 


אז הוא אומר כך: "הפיילוט נכשל. ניהול שערורייתי. לא השתתפו חצי או רבע ממה שנקבע תחילה. הדבקות לא היו מספיק ממילא. פשוט garbage out, garbage in".


 תודה, תודה. 


מבחינת דאטה, זאת שערורייה; מבחינת ניהול, הוא אומר, לא רק ניהול כושל – שערורייתי. 

אני רוצה להגיד לכם בתור אישה מאמינה, מה רבו מעשיך ה'. תודה. 


 תודה. עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; עופר כסיף – אינו נוכח; מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; גלית דיסטל – אינה נוכחת; קטי שטרית – אינה נוכחת; יעקב אשר – אינו נוכח; חיים ביטון – אינו נוכח; יואב קיש – אינו נוכח; מיכל שיר – אינה נוכחת; ינון אזולאי – אינו נוכח; ישראל אייכלר – אינו נוכח; אוסאמה סעדי – אינו נוכח. קרן ברק – מוותרת?


מה אתה אומר?


מה שאת רוצה. מוותרת. משה ארבל – אינו נוכח; יעקב מרגי – לא יכול לדבר; שמחה רוטמן – אינו נוכח; אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת. אבי מעוז, בבקשה, אדוני. 


 למה אותו אתה לא שואל – – –


תנועות הגוף שלו שידרו מה שאת לא שידרת. 


 – – – 


אני לא העזתי לומר את זה. את אמיצה, את אמיצה. 


 אני כל כך עייפה שאפילו את זה אני מקבלת בהומור. 


בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. לאבי מעוז מיותר לומר "עד", הוא בדרך כלל עומד בזמנים.


 תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דיברנו היום הרבה על התופעות הנלוות ליום הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה. אני היום רוצה לעסוק עכשיו דווקא במורשת שלו. 

מהי מורשת רבין, לטעמי? בנאום הר הצופים לאחר מלחמת ששת הימים הסביר הרמטכ"ל רבין, ואני מצטט: "התעלותם של לוחמינו לא בזכות הברזל באה, אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצדקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם – להבטיח קיום האומה במולדתה". כאשר נשאל יצחק רבין כשר ביטחון אם הטפת עקרונות הדת היהודית והדת הנוצרית נוגדות את פקודות מטכ"ל, תשובתו הייתה, ואני מצטט: "ניצול תפקיד צבאי לצורך הטפה לדת הוא פסול. עם זאת, בהיות מדינת ישראל מדינה יהודית אשר צה"ל הוא צבאה, אין באמור כדי למנוע עריכת פעולות הסברה בצה"ל על מורשת היהדות וישראל על ידי הגורמים הצבאיים שהוסמכו לכך".

 אתמול היה יום פטירת רחל אימנו. במסגרת המשא ומתן על הסכמי אוסלו ב', רבין הסכים לכך שהגישה לקבר רחל תהיה בידי הערבים. בעקבות לחצים כבדים שהופעלו עליו, למשל, על ידי גנדי, השם ייקום דמו, שהתפרץ ללשכתו ואמר לו: עם לא מוותר על הקבר של האימא שלו; על ידי הרב חנן פורת והרב מנחם פרוש, שגם חיבק אותו תוך שהוא מתפרץ בבכי סוער ואומר לו: זו מאמע רוחל. איך אתה נותן את הקבר שלה? על ידי הרב הראשי דאז, הרב ישראל מאיר לאו, שאמר לו: כאן מדובר באימא של העם היהודי, האם שקיבלה את ההבטחה ההיסטורית "ושבו בנים לגבולם", ומאימא, אדוני ראש הממשלה, לא נפרדים – אחרי כל אלה רבין חזר בו, ועד היום הגישה לקבר רחל פתוחה ונגישה.

רבין היה שותף להסכמי אוסלו, שאליהם נגרר על ידי אישים חסרי אחריות כמו שמעון פרס ורון פונדק, למשל, שהובילו את ישראל למציאות של שפך דמים נורא ואיום, ולא פחות גרוע מכך, רצו, כפי שהעיד פונדק, להפוך את ישראל למדינה יותר "נורמלית" וישראלית ופחות יהודית, כלומר, מדינת כל אזרחיה.


 נא לסיים. 


  אך בניגוד אליהם ולאלו המתיימרים להמשיך את דרכו, רבין התנגד נחרצות להקמת מדינת אויב בתוככי ארץ ישראל.

גם ביחס לאותם הסכמים אומללים ונוראיים – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – מעיד משה יעלון, בוגי, בספרו, שכחודשיים לפני הרצח, בעקבות ההפרות החוזרות ונשנות של ערפאת, רבין אמר כי בכוונתו לפוצץ את ההסכמים – תוכנית שלא יצאה אל הפועל בשל הרצח הנתעב. 


 תודה. 


זו מורשתו, מבחינתי. יהי זכרו ברוך.


 יישר כוח. פטין מולא – אינו נוכח; אופיר סופר – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה, אדוני. אחריו, אם לא יהיו נוכחים, וכנראה שלא – יבגני סובה. 


 גם יבגני עולה לדבר?


 הוא רוצה להגיב על דבריך.


רוצה להגיב על דבריי, יבגני?


 בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. 


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה, ברשותך, להתייחס לשתי נקודות בקצרה. 


 מישהו יכול לומר למה הטמפרטורה כאן בבניין גבוהה? למה חם?


אדוני היושב-ראש, תוסיף לי את הזמן. 

לפני כחודש ימים, חבר הכנסת לוין, שמענו את חבר הכנסת ליצמן, וגם את גפני, אומרים שחברת הכנסת עידית סילמן הקליטה אותם. שמעת? אתה זוכר? לפני שבוע קרה כאן משהו חמור מאוד. חברת הכנסת מיכל וולדיגר עבדה על חוק הרבה מאוד חודשים, ניסחה אותו, עבדה עליו. דרך אגב, זה דבר שהיא עוסקת בו ביום-יום, היא עוקבת אחרי הסוגיה הזאת כבר הרבה מאוד שנים. מה שעשו – הקואליציה הורידה לה את החוק וסילמן העלתה את זה לפני כמה ימים והעבירה את החוק. אני מבין שזאת מפלגה של נוכלים, מבנט דרך שקד, והגענו לסילמן. 

רציתי לשאול את סילמן, חברת הכנסת אורלי לוי: לפני כמה ימים נעלם לי פה המטען. יש מצב שהוא אצלך?


 אצל מי?


גב' סילמן. לא מתביישת? חברי כנסת עובדים פה לילות כימים כדי להציע הצעות חוק שהם מנסחים אותן, ואת באה וגונבת להם אותן? זה מה שאתם עושים מהבוקר עד הלילה? תראו לאיזו רמה אתם מגיעים. 

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר. אתמול קיבלתי סרטון, חברת הכנסת אורלי לוי, שבו בערוץ 11 גב' גאולה אבן – אתם מכירים אותה; היא מקבלת מהתאגיד איזה 40,000, 50,000 שקלים כשבעלה פה הוא בעצם שר המשפטים והוא מינה גם את שר התקשורת. אז אחת הכתבות של הערוץ מדווחת ואומרת שבעצם הם לא עומדים בכללי החוק משום שהם לא מזמנים את נתניהו לפגישה עם בנט למרות שכך כתוב בחוק, לפגישת עדכון. מה אומרת גאולה אבן? עכשיו אני מצטט. בפריים טיים היא אומרת לה: "חוק-שמוק, אל תבלבלי אותי עם מה שהיה מקובל פה פעם". בושה וחרפה, אתה, גדעון סער, ואשתך. בכלל, מנדלבלוף, אתה לא רואה מה קורה? הבת שלי באה לחפש פה עבודה בכנסת כסטודנטית. היא ניגשה לכוח אדם בכוחות עצמה – אני אפילו לא ידעתי – לחצי משרה. אמרו לה: אי-אפשר, אבא שלך עובד פה בכנסת. אדוני היושב-ראש, כשאתה היית סגן שר האוצר, הבן שלך עבד באוצר. אבל גאולה אבן, בחדשות של התאגיד שאנחנו משלמים עליו, כשבעלה כאן?


 נא לסיים. 


 שר הבושה והחרפה. לכם מותר הכול. אמרתי, אתם אדוני הארץ, אתם האנשים הכי מושחתים שאני מכיר. 


תודה. חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נוכח; בצלאל סמוטריץ' – כבר דיבר; מאי גולן; יואב בן צור; אוריאל בוסו; משה אבוטבול; אורי מקלב. יבגני סובה, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הקשבתי בקשב רב לדבריו של חבר הכנסת אמסלם על הנסיעות של חברי כנסת ושרים לחוץ לארץ. דודי, אתה יודע מה? צר לי שאתה מעמיד באותה שורה נסיעות לאבו דאבי ונסיעה חשובה לקייב, בירת אוקראינה. אז אם אתה לא יודע, אני אגיד לך מה הייתה מטרת הנסיעה. קודם כול, זה היה ביקור רשמי של נשיא המדינה, עם משלחת של חברי כנסת, של אגודת הידידות. הסיבה שנסענו לקייב היא לציין – –


 גם אתה נסעת? 


כן.


שכחתי להזכיר. 


– – 80 שנה – אפשר לא לצחוק? 80 שנה לטבח בבאבי יאר. 


 – – –


 ועכשיו, דודי אמסלם, אני אגיד לך מה זה באבי יאר, אם אתה לא יודע. לפני 80 שנה, תקשיבו טוב, ב-29 בספטמבר וב-30 בספטמבר, נרצחו 37,000 יהודים רק ביומיים. 


 – – –


נא לאפשר. 


אני לא הפרעתי לך. לא הפרעתי לך. 

עכשיו, כשאתה מעמיד את זה בשורה אחת, טיסות לאבו דאבי ולבאבי יאר – תתבייש לך. 


 אה, רצח רבין הוא שלכם, השואה היא שלכם – – – 


 אורלי, תודה. נא לא להפריע. 


 זו התשובה שלך לזה – – – נסעו לאבו דאבי עם העוזרים שלהם?


 עכשיו, דודי אמסלם, אני בא להגיד לך – אתה תוסיף לי את זה, כן?


 תקשיב, זה הזוי. מה, הוא בא ללמד את המזרחים שיעור בהיסטוריה?


בבקשה, נא לא להפריע. אתה פונה אליהם – – – 


 אני אפרט לך גם לו"ז של היומיים – – –  


– – – 


אני לא ביקשתי שתפריעי לי. לא ביקשתי שתפריעי לי. 


 איזה מזל שעשינו הסכמי שלום, ש-20 איש – – –


אתה לא תלמד אותנו מה זה באבי יאר. אתה תלך לשבת עם החבר שלך, הנרי דוד. הגזענות הזאת – בדיוק כמו החבר שלו בהישרדות. 


חברי הכנסת – רגע, אתה רוצה שאני אעזור לך? 


 אני רוצה שאתה תשתיק אותה. 


אז תשאיר לי את זה. 


 שניהם חתיכת גזענים. ילמדו את המרוקאים מה זה שואה.


 אז אתה תחזיר לי את שתי הדקות האלה.


רגע, אתה לא יכול לפנות אליהם ולצפות שלא יגיבו לך. 


 לא, אני מבקש לא להפריע לי ולתת לי זמן לסיים את דבריי. 


 אז אל תפנה אליהם. אורלי, תודה.


 תתביישו לכם. אתה והנרי דוד צריכים לשבת ביחד בבודקה. 


 אם היא תמשיך, תוציא אותה, בבקשה. 


אורלי, תודה. אל תנהל את הדיון. אל תנהל את הדיון. 


אתה והנרי דוד, שניכם גזענים. 


 אורלי, תודה. 


יש לי חמש יחידות בהיסטוריה. בכל יום אני מוכנה לשבת איתך. 


 אורלי, תודה. 


 אני לא רוצה להקשיב לך, אני רוצה לדבר לדודי. 


 הוא ילמד אותי שיעור על שואה.


אתה לא נותן לי לנהל את – – – 


 אבל עובדה שהיא מפריעה לי. 


 אתה מרים את הקול שלך, ואם תמשיך, אני אפסיק גם לך את רשות הדיבור. 


 תתבייש לך, גזען. הוא ילמד את המזרחים שיעור על השואה. חתיכת גזען.


אורלי, תודה. את מפריעה. לא בעמידה. בבקשה. 


 ואת גם חתיכת בורה. בסדר, תודה רבה לך. 


 בורה? אתה לא מתבייש?


 זה מה שאמרתי. זה מה שאמרתי.


 תחזור בך.


 תודה רבה. תודה רבה. שמעתי אותך, לא רוצה לדבר. 


 אתה והנרי דוד אותו חומר, אותו דבר בדיוק.


 תודה.


תודה רבה. תודה רבה.


 חתיכת גזען. 


 תודה רבה. להתראות. 

מה שאני רוצה להגיד, חבר הכנסת דודי אמסלם, אני רוצה להגיד לך מה בדיוק עשינו ביומיים וחצי האלה. מלבד הטקסים הרשמיים – ותאמין לי, זה לא כיף להיות בטקס הזה, במקום שנרצחו בו למעלה מ-200,000 יהודים, אבל הדבר הזה הוא חשוב לכולנו, וחשוב להיות שם, במקום הזה, וחשוב גם להעביר לילדי ישראל את הדבר הזה.

עכשיו, מאחר שכמו שאמרתי יש אגודת ידידות עם אוקראינה, אז אנחנו גם קיימנו פגישות בפרלמנט האוקראיני עם נשיא אוקראינה וניסינו לחזק את הקשר בין המדינות, בלי קשר לקואליציה–אופוזיציה. ועובדה שבמשלחת יחד איתי היו שני חברי כנסת מש"ס, משה ארבל ומיכאל מלכיאלי. עכשיו, אני יכול להראות לך את הלו"ז של המפגשים האלה, ואתה תראה שאנחנו במשך יומיים וחצי עסקנו אך ורק בנושא הפרלמנטרי, וכמובן בנושא של הטקסים – למען הדבר הזה אנחנו באנו. אז אני מבקש ממך, בפעם הבאה שאתה משווה ורוצה לבקר את הנסיעות לחו"ל, אני מבקש ממך, אל תשים באותה שורה דברים חשובים כמו נסיעה לקייב ודברים כמו נסיעות לאבו דאבי.


 תודה.


זה מה שרציתי לומר לך. תודה רבה. 


אז אמרת. תודה. 


 – – –


 תודה, קרן, זה מפריע. 

חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו נוכח; אופיר כץ – אינו נוכח; יעקב ליצמן – אינו נוכח; סמי אבו שחאדה; אלי כהן; חבר הכנסת אחמד טיבי; מירב בן ארי; איימן עודה; ישראל כץ; חבר הכנסת יריב לוין – מוותר; מיכאל מלכיאלי – איננו נוכח; רון כץ – איננו נוכח; שלמה קרעי – איננו נוכח; מירי מרים רגב – איננה נוכחת; יצחק פינדרוס; משה גפני; אלינה ברדץ' יאלוב.


 אני רוצה הודעה אישית. 


תגישי בקשה. 


אני יכול לבקש הודעה אישית, אדוני היושב-ראש? 


מוסי רז; נירה שפק; מאזן גנאים; יעל רון בן משה; דסטה גדי יברקן – אף הוא איננו נוכח; שרון רופא אופיר; אימאן ח'טיב יאסין; מנסור עבאס; אריה מכלוף דרעי; עמיחי שיקלי; אופיר אקוניס. 

אי לכך, אנחנו עוברים להצבעה. 


 אני יכול לבקש – – – 


אתה צריך להגיש בקשה למזכירה. תכתוב. אבל זה רק אחרי ההצבעה. 

אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 257), התשפ"א–2021, בקריאה ראשונה. הצבעה. 

ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 257), התשפ"א–2021, לוועדת הכספים נתקבלה. 


בעד הצעת החוק הצביעו 16 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 257), התשפ"א–2021, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להידון בוועדה מוסמכת, שהיא ועדת הכספים. תודה רבה. 




 לפני שנועלים את הדיון, אנחנו מאפשרים הודעה אישית לחבר כנסת אחד מתוך שתי הבקשות.


 חבר כנסת אחד וחברת כנסת אחת.


 למה אחד? אני לא מבין. מה, אתה עכשיו מתחשב – – – 


בבקשה, גברתי. חמש דקות. 


 אני שמחה מאוד שאדוני היושב-ראש מיקי לוי גם נמצא כאן. אנחנו כבר תקופה ארוכה מרגישים לא רק איפה ואיפה, אנחנו מרגישים שדמנו פה מותר, שהפכנו להיות הסמרטוט של הבית הזה, ואין מי שיעמיד לסדר את החברים שלכם מתוך הקואליציה, אדוני היושב-ראש. חלקם עוד לא יום וחצי בכנסת, לא מכירים את הבית הזה. אני עוד מינקותא מכירה את הבית, מסתכלת עליו בחרדת קודש, יודעת שכל מילה פה לא רק נמדדת – צריכה להימדד, ואני מכבדת אולי יותר מכל הוותיקים והצעירים פה, או לפחות עומדת בשורה אחת איתם. 

הבת שלי התקשרה אליי במוצאי שבת ואמרה לי: תדליקי, הישרדות – הבת שלי החיילת. היא אמרה לי: אימא, תלמדי שכלום לא השתנה – מאז הספר שהיא קוראת על סבא שלה, על אבא שלי, על מה שהם נאלצו לעבור פה. אז אני לא הדלקתי, אבל אחר כך הסתבר לי שאחד השחקנים, הנרי דוד, דיבר על יוצאי עדות המזרח בגועל, ברפלקס הקאה, והוא מדבר על כך לא רק שיש גזענות. היום יושב פה אחד שהזכיר לי אותו אחד לאחד, שנמצא כאן על הפודיום – – –


 הדיחו אותו, אבל. 


 את יודעת שמבחינתי כל התוכנית הזו היא גועל אחד גדול, לכן אני גם לא מתייחס לאמירה שלו. 


 על הפודיום, מסתכל על אמסלם ואבקסיס ואומר להם: אני אתן לכם שיעור. אתם יודעים מה זה באבי יאר? 

עכשיו, אני מסתכלת. אדוני היושב-ראש, לי יש חמש יחידות בהיסטוריה. זה אחד הדברים שאני כל כך אוהבת, אני קוראת רומנים היסטוריים, ואחר כך הוא מסתכל עליי והוא אומר לי "בורה". תשמע, יכולים להגיד עליי הרבה דברים. אפילו לגבי היופי שלי אפשר להגיד הרבה. לגבי החוכמה שלי, מעטים האנשים שיכולים לזלזל בי, ואני עולה בעשרות מונים בחוכמתי, בהבנתי ובידע שלי על המראה שלי. וכשהוא יושב וקורא לי "בורה", כי אנחנו המזרחים לא מבינים מה היה בשואה, או לא מכירים אירועים היסטוריים, אז אני רק אזכיר לו שהחברים שלו לקואליציה אפילו לא יודעים מה המקום הקדוש לעם היהודי. הם התבלבלו. הבוס שלך התבלבל מהו המקום הקדוש ליהודים. אז כמי שבאה מבית שבו חונכנו על כך שגורל ישראל כולו, בין אתה בא מהמזרח ובין מהמערב – קשור אחד בשני כמו ארבעת המינים, עתידנו קשור בין שנרצה בכך ובין שלא נרצה בכך. 

הזלזול המתמשך פה – ואני נזהרת מדי פעם, כדי לא להעלות את השד העדתי, אבל זה כל כך בולט, בוטה ופוגעני, לא בעבורי – בעבור הבת שלי, בעבור החברות שלה שיושבות איתה ובעבור כל השיח המזלזל הזה של ממשלה שמדירה לא רק את הדתיים; היא מדירה – אתה יודע מה, ככל שתמשיכו ככה, התיאוריה של אבישי בן חיים לא רק תעמוד אלא יוסיפו עליה עוד ועוד. הן תלכנה ותעצמנה ותגענה לממדים שלא תדעו לעצור אותם, כי הגזענות הזו היא שורש כל הרע. איך אבא שלי אמר באו"ם כאשר הוא הצליח לבטל את ההחלטה שהציונות שווה גזענות? הוא אמר: היהדות עיוורת צבעים, ולראיה, האישה של הנביא הגדול ביותר בעם ישראל, של משה רבנו, הייתה אישה כושית. 

 אז לבוא ולהגיד "גזענות"? גזענות יש מצד אחד בינתיים, ממה שאני רואה – גזענות שנמדדת גם בחוסר היכולת להגיע לעמדות בכירות; גזענות של להחזיק את עמדות מפתח, אם זה במשפט, אם זה באוניברסיטאות ואם זה בכל תחומי החיים החשובים, ולבוא ולזלזל באמסלם ובלוי אבקסיס ולהגיד להם: אני אתן לכם שיעור על השואה. לקחתם וניכסתם לעצמכם. רצח של ראש ממשלה במדינת ישראל הוא לא רצח רק של מחנה אחד. גם השואה היא רק שלכם? תתביישו לכם. ואתם שיושבים שם ככה ולא פותחים את הפה – אתם שותפים; מי ששותק, סימן שהוא מסכים. ואם אתם מסכימים, תגידו: אנחנו מסכימים. אם לא, תצאו ותפגינו נגד החברים הגזענים שלכם. תתביישו לכם.


 תודה.


 הנרי דוד וסובה צריכים לשבת ביחד בצינוק. תודה.


 תודה. 




 חבר הכנסת דודי אמסלם, בבקשה, אדוני. על זה נאמר: חכמים, היזהרו בדבריכם. סתם להרים את הטונים, סתם. אני הייתי כאן. הוא לא התכוון להשוות בין באבי יאר לבין – סתם להיכנס לזה. כאילו היום הזה לא טעון דיו. בבקשה, אדוני.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת מיקי לוי, מעולם הכנסת לא הגיעה לרמה כפי שהיא נמצאת היום, בתקופה שאתה יושב-ראש שלה. רק הורדת אותה לתחתית הביב. היום אומר הבוס שלך, זה שכל הזמן אתה מסתכל עליו, והוא מסמן לך רק להוציא את אמסלם – איך שהוא עולה, אתה מוציא: אחת, שתיים, שלוש – אמסלם, החוצה. אתה לא מתבייש. אין לך טיפת בושה על הפנים. אומר לנו: יש פה בכנסת צאצאים של יגאל עמיר. אם הייתה לך טיפת כבוד עצמי, טיפה, לא היית סמרטוט רצפה, היית מוציא אותו במקום. עוצר אותו, אומר לו: שמע, אדוני, צא החוצה. אבל אתה עבד נרצע. אין לך בכלל standing. אין לך מעמד. כלום. ככה מדבר שר החוץ של מדינת ישראל אל חברי הכנסת ביום האזכרה של יצחק רבין? ואתה מהאו"ם. רק מוציא אותנו. תתבייש לך. אני בז להתנהגות שלך.

 שמענו גם את חבר הכנסת יבגני סובה. יבגני, האמת היא שאני מחבב אותך ברמה האישית – –


 ילמד את אבקסיס ואת אמסלם מה זה שואה.


 – – אבל אני חושב שאתה מדבר בהתנשאות עלינו. עזוב. אתה מנכס לך כאילו את החוכמה, ואנחנו פה כאילו אנשים אנאלפביתים. אני הרי נולדתי במדינת ישראל, חונכתי פה, גדלתי פה. כאילו אתה באת לנו עכשיו מאיזושהי מדינה סופר-נאורה, ואנחנו בכלל באנו מאיזו מדינה אפריקנית, ככה, אתה יודע, לא יודעים קרוא וכתוב.


 מי יגן על העם היהודי? סובה.


 כאילו אנחנו לא מכירים את ההיסטוריה של העם היהודי, לא יודעים מה קרה בשואה. ולא רק בשואה, דרך אגב; מאז קום העם היהודי, מה שנקרא, ועד היום. אתה רוצה? אני אלמד אותך. אבל מה הקשר לזה שאתם התעופפתם בעולם, לכל יעד בעולם, כולל אתה? אז אם יש טקס באוקראינה, אז מה, צריכים לקחת את כל הכנסת? איפה זה כתוב? לא הבנתי. הרי אני הקראתי רשימה – כמעט כל הח"כים פה, כמעט כל השרים בוודאי, התעופפו להם לעולם, לאן שהם רוצים. בכלל, היושב-ראש מוציא כמה מהאופוזיציה, טיפ-טיפה, כי הוא צריך לקזז אותם עם הקואליציה. הרי הוא מתנהג באמת כאילו הכנסת של אבא שלכם. 

הרי כשהוא היה פה, צרח, צעק, נסע לחו"ל, משלחות – הכול היה בהוגנות. אבל הוא בכלל לא פה היום. הוא לא משחק את המשחק. 


 אני לא נסעתי פעם אחת.


 הוא עושה מה שהוא רוצה. הוא מסתכל על לפיד כל הזמן בפחד. הוא מנהל את הכנסת כאילו עכשיו זה איזה חמארה. 

אתה לא מתבייש? הרסת את הכול פה. אין לך טיפת כבוד. אתה מסתכל עליי – "צא החוצה", כאילו מה? איך אמרת? לדבר אסור לנו. את הוועדות אתם גונבים. הקמתם ממשלה פה ברמייה. אתה יודע שיש פה ראש ממשלה, עלק ראש ממשלה, נוכל, רמאי, שקרן, לא לגיטימי, שגנב את הציבור. אתה מונית פה בגללו. יענו, הייתה פה חלוקת שלל ב-show. אתה מוציא אותי? למה, בגלל שאני קורא לו נוכל? בגלל שאני מציין עובדות? לא יודע מאיפה הבאת את זה. למה, אתה צריך לרצות את אדוניך? אתה לא מתבייש?

 ואני רוצה בסוף לחזור על מה שאמרה הגב' גאולה אבן שליט"א, הקריינית הדגולה, האובייקטיבית – מנדלבלוף, האובייקטיבית; שבעלה הוא הבוס שלך, שאתה מתחנף אליו מהבוקר עד הלילה. לא משנה שלנו הפרעת כמעט על בסיס יומי ועשית הכול כדי להפריע לנו לתפקד כממשלה. אבל היום גם אתה עבד נרצע; אתה מלקק לו כדי שישים אותך באיזה תפקיד אחרי זה – אומרת לאותה כתבת שדיווחה שלא מזמינים לפי החוק את ראש האופוזיציה לקבל דיווחים: למה שיזמינו? הרי הם מעל החוק. כל הצד הזה הוא החוק. מעל החוק. מי זה החוק?


נא לסיים.


 חייבים להיות בקורונה.


 היא אומרת: "חוק שמוק. אל תבלבלי אותי עם מה שהיה מקובל פה פעם".


 תודה.


 אז היא פעם אמרה בטלוויזיה, כשאמרתי שבעלה רוצה להתמודד, אמרתי שהוא סוסיתא, ומה אתה משווה בין סוסיתא למרצדס. אז שאלו אותה: מה את אומרת? אמסלם זה לא הטעם שלי.


 תודה.


 אז בואי אני אספר לך, גאולה אבן: את לא הטעם שלנו.


 תודה, נא לסיים. תודה. חבל שאנחנו מסיימים את היום הזה בטעם המר הזה, אבל תם סדר-היום. 


 למה חבל?


 הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ג בחשוון תשפ"ב, 19 באוקטובר 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 00:46.