הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 24) (קרן להשתתפות במימון לימודים במוסדות להשכלה גבוהה – ממדים ללימודים), התשפ"ב–2021; הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (עילות חיפוש בלא צו בית משפט) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021. דוח מבקר המדינה על פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים. מסקנות ועדת ביטחון הפנים בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת איתמר בן גביר בנושא: הפרקטיקה של המשטרה בחקירות על ציוצים בטוויטר. תודה. תודה רבה למזכירת הכנסת. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. אבקש להודיע על איוש חברים במקומות הפנויים בוועדות הבאות, מטעם סיעת יהדות התורה: בוועדת הכנסת ובוועדת העבודה והרווחה יכהן חבר הכנסת יצחק פינדרוס; בוועדת הכלכלה ובוועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת אורי מקלב; בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החינוך, התרבות והספורט יכהן חבר הכנסת מאיר פרוש; בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה המיוחדת לפניות הציבור יכהן חבר הכנסת ישראל אייכלר; בוועדת המדע והטכנולוגיה ובוועדת הבריאות יכהן חבר הכנסת יעקב ליצמן. כמו כן, חבר הכנסת ישראל אייכלר יכהן כממלא מקום קבוע בוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. אני מברך על כך שהאופוזיציה חזרה למגרש הפוליטי. מתחילה. מתחילה. אני הייתי שמח אם זאת הייתה – ממלא מקום יושב-ראש הכנסת, אני כבר ביקשתי, חבר הכנסת מרגי, תוספות גם לוועדת האתיקה, וגם שישקלו איוש מלא מלא מלא, כי זה חבל. ידי מושטת, מה שנקרא, לשלום, ואני מוכן להטות אוזן, אם אני יכול לעשות עוד דבר מה. אני מפעיל את ההצבעה לנאומים בני דקה. תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, בבקשה. אדוני יושב-ראש הכנסת, מזמן לא נאמתי נאום בן דקה. שלחת אותנו למשימה של ניהול ועדה והיינו בטירונות שלושה שבועות. היום הצבענו על הרוויזיה האחרונה. כשכבשו את אילת הייתה תחרות בין חטיבת הנגב, אני חושב, ואני לא יודע, יפתח, מי ששם התחרה בהם. כשהם שמו את דגל הדיו, הם אמרו: אנחנו מגישים את העיר אילת למדינת ישראל. אז אנחנו מגישים לך מוועדת הכלכלה 12 חוקים זמינים, 100% ביצוע של המשימה. עכשיו, כשהתפניתי לחזור לנאום בן דקה בכנסת, אני רוצה להקדיש אותו לאישה מיוחדת במינה, שכולנו מכירים ואוהבים, אבל היא לא בקדמת הבמה, והציבור לא תמיד יודע מי זאת. לאישה הזאת קוראים ציונה. מאחורי המליאה יש פרסה, וכשאנחנו פה בלילות יש אישה מעטירה ומאירת פנים, שדואגת לנו, מאכילה אותנו, מפנקת אותנו, משקה אותנו ונותנת לנו חיוך בימים הקשים. היא מוותיקות הכנסת. היום יש לה יום הולדת. נכחתי ביום ההולדת שלה, של ציונה. השם שלה הוא ציונה. רש"י אומר: כששמים ה"א בסופה, זה למ"ד בתחילתה. כתוב "חברונה", נכון, גפני? "חברונה" זה לחברון; אז "ציונה" זה לציון. אז אנחנו מציינים פה את ציון יום ההולדת של ציונה, וכולנו נעים לעיר ציון, ירושלים תובב"א. יום הולדת שמח, ציונה. תודה. תודה רבה. הכנסת וחברי הכנסת מצטרפים לברכה הזאת לציונה. כולנו מוקירים אותה, מעריכים את עבודתה. אנחנו בהחלט מודים לה ומאחלים לה חיים ארוכים. בקשר לדגל הדיו וסיום הוועדה, חבר הכנסת ביטון, מה זה בשביל מ"מ בגולני, אחד שהשתתף באותו סרט מופלא "להיות קצין"? אז בהצלחה, ותודה רבה לך. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אמשיך בשני דברים שידידי מיכאל ציין. קודם כול, אצטרף לברכות לציונה, עד 120 שנה ובריאות איתנה. שגם היא תברך אותנו – זה יום מבורך, היום שהיא נולדה בו – שתברך אותנו שהכנסת הזאת תהיה כנסת פורייה, משגשגת, איכותית ומייצגת. אני רוצה להמשיך עוד נקודה שמיכאל העלה. הוא ציין בסיפוק כיו"ר ועדה, ומגיע לו, את נושא חוק ההסדרים. אבל אני רוצה לומר: בואו לא נשכח שחוק ההסדרים כפי שהוגש בקדנציה הזאת הוא חוק הסדרים ענק לפי כל קנה מידה. מי שלא יודע, לטובת האזרחים שלא יודעים מה זה חוק ההסדרים, זה מסלול מהיר של חקיקה מהירה. ואתה יודע, ידידי, כמה צריך ללעוס ולטחון וללוש כל חוק וכל תקנה. ואתה יודע בפרקטיקה כמה אנחנו מצליחים לשפר ולתקן, וכמה גם מפספסים. אני כולי תקווה שלא תצא תקלה, ולא שגגה, מתחת ידינו, אבל לדורות הבאים, לפחות, בואו באמת נשתמש בכלי הזה באמת בשעת הצורך בלבד, במידה ובמשורה. תודה רבה. אתה יודע מה, עוד אחד על חשבון הבית, איזה כיף לדבר כשיש רוגע במליאה. תודה רבה לך, חבר הכנסת מרגי. אם הדבר היה תלוי בי – גם כסגן שר האוצר לשעבר הקפדתי להביא חוק הסדרים של 80 עמודים. הלוואי ונשכיל אולי לקבוע מידה, אולי לקבוע דפים, אני לא יודע מה. אין ספק, גם לאור העובדה ששנתיים וחצי לא היה פה חוק הסדרים, גם כך – 30% הצלחתי להוציא; לטעמי הייתי יכול וצריך קצת יותר, אבל מודה שגם כך היה קשה לי. תודה רבה. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. תודה רבה, אדוני כבוד יושב-ראש הכנסת. חבריי חברי הכנסת, שוב אני מדבר על ספורט, אבל היום על החלק הפחות-יפה של הספורט: אלימות במגרשי הכדורגל והכדורסל. בכאב גדול אני יכול לומר שכיום ללכת למגרש הכדורגל זו בהחלט הליכה אל הלא-נודע. אנחנו הולכים לעודד קבוצה עם הילדים, עם המשפחות, ואנחנו שומעים אלימות ואנחנו שומעים קללות, ואנחנו רואים מקרים שאנחנו לא צריכים לראות במגרשי הכדורגל. הוצאתי מכתב ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להוצאת ארגון לה פמיליה מהחוק והכרזתו כהתארגנות בלתי מותרת. מחר ב-09:00 בבוקר בוועדה לביטחון פנים אנו מקיימים דיון מיוחד בנושא אלימות במגרשי הספורט. אני קורא לארגוני הכדורגל, לאוהדים, לכבד את הספורט, לכבד את האוהדים, לכבד את הילדים שהולכים למגרשים, את המשפחות. תנו לנו ליהנות מהענף הכל-כך יפה הזה ולחזור הביתה שלמים. בבקשה, קחו את זה לידיים וטפלו בנושא. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת אתי עטייה, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, כתבה שפורסמה בידיעות אחרונות לאחרונה חשפה את התופעה הקשה של ניצול עובדים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה: סיפורם של איתי וניצן, אנשים טובים ומוכשרים המשתכרים שכר רעב, בוודאי לעומת עמיתיהם שעושים את אותה עבודה. נשים וגברים שרוצים להיות שווים מרגישים שונים, ובצדק. הם עובדים שנים ללא תנאים סוציאליים ואינם זוכים ליחסי עובד–מעביד. הגיע הזמן להגדיל את הסיוע ואת ההשקעה במדיניות של שילוב צודק של אנשים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה ובמערכת הביטחון הסוציאלי למענם. חברה נמדדת ביחסה לחוליות החלשות ביותר, ואסור לנו להיכשל בכך. מכאן אני קוראת לשר הרווחה, למינהל המוגבלויות ולכל המשרדים הנוגעים בדבר לפעול למענם בהקדם ולהסדיר את הטיפול באמצעות חקיקה, כפי שציין מבקר המדינה, ובפסקי דין של בית הדין לעבודה. זו חובתנו המוסרית עבורם. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש להקריא לך מתוך מצע מפלגת יש עתיד בפרק של מלחמה בשחיתות הציבורית: "תקציבים ייעודיים שקופים במקום כספים קואליציוניים: כספי תקציב המוקצים למקבל באופן ישיר תמורת תמיכה פוליטית הם כר פורה להתנהלות מושחתת. חוסר שקיפות, שיקול דעת נרחב ובלתי מונחה מגבירים את פוטנציאל השחיתות הטמון בהעברות תקציביות מסוג זה". זה מופיע במצע של מפלגת יש עתיד. יש לי פרסומים שיושב-ראש יש עתיד, יושב-ראש המפלגה, ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, אומר שהכסף הזה הוא כסף של אזרחי המדינה. הכסף הזה הוא של אנשים שעבדו ממש קשה, קמו מוקדם, הלכו לישון מאוחר, שילמו מיסים. זה לא כסף של פוליטיקאים. הפוליטיקאים בכנסת מתבקשים להסיר את ידיהם מכספם של אזרחי ישראל. אני לא זוכר, אדוני היושב-ראש, צביעות כזאת. אנחנו נמצאים באמת בחברה צבועה שאומרים דבר אחד ועושים דבר אחר. הגיעה היום לוועדת הכספים ערמה של, לפי דעתי, 2 מיליארד שקל – מחלקים כסף, חברי הכנסת. אגב, אצלי גם חילקו, אבל חילקו גם האופוזיציה, גם הקואליציה. פה הקואליציה לקחה לעצמה כספים. אומר יושב-ראש יש עתיד שזה כסף מושחת. מחלקים את זה אחד לשני בלי קריטריונים, בלי שום דבר, אתה לא יודע איפה זה, ואתה מתפלא איך היועצים המשפטיים נתנו את הדבר הזה. הצביעות במיטבה – או במרעה – של יש עתיד, של יושב-ראש יש עתיד. אני הייתי מצפה שהוא יבוא ויגיד לחברים: תעצרו, מה שבקריטריון נמצא בבסיס התקציב – יהיה; מה שלא – לא מחלקים את זה. זה כסף של אנשים שעבדו קשה, לא שלכם, הפוליטיקאים. תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, קודם כול, מזל טוב לציונה. דבר שני, גם מזל טוב לאופוזיציה שחזרה למשחק. אני חושב שזה מבורך, זה ראוי. כבר רואים את ההשפעה של זה היום בקשיים שאתם מעלים בוועדות, וגם זה מבורך וככה צריך. לא הייתם צריכים לעשות את זה ככה. ולדעתי – אני חושב שמגיעים לכם גם הישגים. ברגע שאתם במשחק מגיעים לכם הישגים, ואני אומר את זה לכל מי ששואל. ואני איתכם, ואני אשמח לשתף פעולה בכל דבר. בכל זאת, אתם 58, 52 או 59 – זה תלוי באיזה יום – חברי כנסת מהבית הזה, וכל עוד אתם במשחק אז אנחנו זוכרים שבפוליטיקה, בפעילות הפרלמנטרית, גם האופוזיציה מגיעה להישגים. עכשיו אני חוזר לסיבה שבכל יום שלישי אני עולה ומדבר כאן. השבוע אנחנו גם בשבוע הבטיחות בדרכים, עוד מעט אני גם אנאם מעל הפודיום על ההישגים השונים ועל עוד הישגים שנדרשים להגיע בשביל להציל חיים בדרכים. בינתיים אני אעשה מה שאני עושה בכל שבוע ואקריא ואציין את תאונות הדרכים הקטלניות שגבו חיי אדם בכבישי ישראל. ביום שלישי, 19 באוקטובר, נהרג גבר בן 38 בכביש 1. למוחרת, 20 באוקטובר, נהרג פעוט בן שנה כשרכב פגע בו ביישוב חורה שבפזורה הבדואית. ב-21 באוקטובר נהרג הולך רגל בן 62 בשדרות ההסתדרות בחיפה. ב-23 באוקטובר נהרג צעיר בן 27 בתאונה בכביש 310 סמוך ליישוב רהט. ארבעה אנשים נהרגו בדרכים השבוע, 302 מתחילת השנה. אנחנו מציינים בשבוע הבטיחות בדרכים, מצד אחד, הישגים ודברים שהרבה שנים חיכו להם במאבק בתאונות הדרכים, אבל מצד שני, שנה נוראית עם המון המון הרוגים, והשנה עוד לא נגמרה. זו משימה של כל אחד ואחת מאיתנו – לעבוד, לעשות ולהשפיע על מקבלי ההחלטות, וגם עצמנו, לוודא בכל הצבעה שאנחנו עושים מה שאפשר בשביל להציל חיים בדרכים. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כיושב-ראש השדולה למען שמירת השבת בכנסת זכיתי בשבוע שעבר להגיע למפגש וסיור עבודה במפעל קומקס להתקני שבת של משמרת השבת. נפעמתי לראות כיצד יושבים טובי המוחות והכוחות של טכנאים ואנשי מקצוע ומוצאים פתרונות טכנולוגיים מצוינים להתאמת כלל מכשירי החשמל הביתיים, כמו גם במפעלים. פתרונות טכנולוגיים למקררים, מקפיאים, מזגנים ועוד שלל מכשירים שהופכים למותאמים כהלכה בימי שבת וחג למהדרין ללא פשרות. זה משמח ומחזק ומביא כבוד גדול לשומרי השבת בארץ ובעולם. תודה לידידי המנכ"ל מתי אקשטיין ולרב אליהו בייפוס, יושב-ראש משמרת השבת, על פועלם הרב למען עם ישראל, להצילם ממכשולים, ובעיקר להביא את אור נועם השבת לבתי ישראל, בברכת שבת מקור הברכה. תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. אדוני היושב-ראש, נאום הנדסת תודעה מס' 29, והפעם על יושב-ראש ישיבה שמנסה להשתלט על הכנסת. בשבוע שעבר, במהלך נאום שלי במליאה, נימק יושב-ראש הישיבה ההיא, חבר הכנסת טיבי, את החלטתו אם להוסיף לי זמן במילים "אני הריבון". זוהי איננה מעידה לשונית אלא הנדסת תודעה ושיטה של חבר הכנסת טיבי, שבעבר נענש על ידי ועדת האתיקה בהרחקה מהמליאה על שדיבר כך אל השר אלקין וגירש אותו מהמליאה, כשהשר אלקין עוד היה במחנה היהודי לאומי, טרם עריקתו למחנה הנגדי. חבר הכנסת טיבי הוא כמובן לא ריבון ואפילו לא יושב-ראש הכנסת, אלא בסך הכול אחד מסגני היושב-ראש, שיונק את סמכותו מיושב-ראש הכנסת, שסמכותו היא מכוח הריבון בארץ, עם ישראל, שקיבל אותה מריבון העולם. אני ממליץ ליושב-ראש הכנסת להבהיר לחבר הכנסת טיבי את מקומו ולהעביר את העניין לוועדת האתיקה. תודה. אני אשמח אם ועדת האתיקה תקום. בבקשה, תפעלו. לכשתקום. חבר הכנסת סלאלחה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מרעי. אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, אני רוצה לציין בנאום של דקה את אסעד חמוד מבית ג'ן, אלוף ישראל בפיתוח גוף. אני רוצה לציין את הרופא פארס קבלאן, גם הוא מבית ג'ן, שנבחר לאחד מ-100 הרופאים הטובים והמשפיעים בעולם, שהוא גם – אמרתי – מבית ג'ן. חשוב לי לציין את הצעירה בת ה-18, תושבת כפר ג'וליס, שזכתה במדליית זהב עולמית באליפות עולמית בקיקבוקס. חברים וחברות, העדה הדרוזית השתנתה. העדה הדרוזית היא לא עדה מסורתית ודתית. אומנם אני מכבד את הדת ואת המסורת, אבל העדה הדרוזית חיה את החיים של המאה ה-21. ואני בטוח שאנחנו תורמים ונותנים את הכול למדינה יקרה זו, אבל הצעירים שלנו, הכפרים שלנו, החברה שלי, סובלת ממחסור בכל התחומים – סובלת בתחום התכנון והבנייה, סובלת מחוק קמיניץ; רק אתמול קיבלתי 40 פניות מדאלית אל-כרמל ועוספיא, על צווי הריסה ויחד עם זאת 300,000 שקל קנס. זה מתסכל. זה מביא את האנשים לתסכול וייאוש. ביחד אנחנו מבקשים לתת תקווה לצעירים שלנו, שנמצאים בכל התחומים, פורצי דרך, באקדמיה. אנחנו מתקדמים בכל עת, בכל שנה, בכל התחומים החיוביים, וחשוב באמת לתת לצעירים שלנו לחיות במאה ה-21, כמו כולם, שווים בין שווים. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת מרעי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת גינזבורג. אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, השרה, השרות – יש יותר משרה. אנחנו בשבוע לבטיחות בדרכים, עוד מעט אני גם אעלה לדבר בנושא בטיחות בדרכים ולציין את הקורבנות של התאונות, בטיחות בדרכים. אבל אנחנו באנו היום יחד איתך, אדוני היושב-ראש, מכנס יחד עם מבקר המדינה בנושא המצב של האקלים, בהובלתו של חבר הכנסת אלון טל. זה נושא מאוד מאוד חשוב, נושא שמחייב את כולנו באמת להירתם. ראינו את הנתונים שהוצגו שם, שאנחנו לא עומדים ביעדים שלנו כדי באמת לשמור על כדור הארץ מהכחדה. חובתנו בבית המחוקקים, חובתנו בממשלה, לקדם כל נושא וכל חקיקה וכל סיוע לכל מי שנרתם לשמירה ולעשייה בנושא הצלת כדור הארץ, בנושא אנרגיה חלופית. אני מבקש לקדם את כל התוכניות של ניצול האנרגיה החלופית, בכל התחומים, כדי שבאמת נעמוד ביעדים. אני חושב שזה חשוב מאוד, מאוד מאוד קריטי לנו להמשך הקיום של העולם. תודה רבה. חבר הכנסת גינזבורג, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת וולדיגר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך היום את חברי האופוזיציה על כך שהם בחרו לחזור למשחק, על כך שהם בחרו סוף-סוף לחזור ולעשות את העבודה שהם מחויבים לעשות, שמצופה מהם לעשות, עבודה שכבר במשך ארבעה חודשים הם נמנעים מלעשות, בכך שהם שיבצו חלקים מהם כחברים בכמה ועדות. לצערי, הם בחרו לעשות את זה מאוחר מדי, אחרי שבית המשפט העליון פסק כפי שפסק. אני מצטער על כך שהם פנו לבית המשפט העליון. אני בכלל חושב שאין מה לפנות לבית המשפט העליון בנושאים פנימיים של הכנסת, בנושאים פרלמנטריים. אלה הם דברים שצריכים להיסגר פה, בתוך הבית הזה. אלה דברים שלא צריכים להגיע בכלל להתדיינות בבית המשפט העליון. למען הפרוטוקול גם אציין שהתנגדתי לפנייה לבית המשפט העליון כשהיושב-ראש לשעבר אדלשטיין לא קבע את המועד להחלפה או לבחירת היושב-ראש. אני חושב שזה מסוג הדברים שצריכים לקבוע פה בתוך הבית. לי רק מפריעה מעט הצביעות, אדוני היושב-ראש, אשר בדה-לגיטימציה שעושים חברי האופוזיציה לבית המשפט העליון כשנוח להם, אבל כשנוח להם במקום אחר, הם פונים לקבלת סעד מאותו מוסד; וכשפסק הדין לא מוצא חן בעיניהם, הם חוזרים לעשות עוד דה-לגיטימציה על כך שזה לא נקבע כפי שהם רצו וגם לא במועד שהיה נוח להם. היה מוטב שחברי הכנסת מהאופוזיציה ישבצו את עצמם לחברות בוועדה מהיום הראשון, גם כשיש מחלוקת על אופן חלוקת הוועדות, וימשיכו להילחם את מלחמתם הצודקת מבחינתם על אופן החלוקה. אבל החרמה, ללכת לבית המשפט העליון, לחכות לפסק דין, ובאמתלה הזאת שניתן פסק דין אז לחזור לוועדות – והכול תוך יצירת דה-לגיטימציה לבית המשפט העליון – זו צביעות. היא אינה מקובלת, והייתי מציע לכולם – בואו נתכנס פנימה, בואו נעבוד במשותף, על אף המחלוקות. בואו נקים את ועדת האתיקה, שהיא לא פוליטית, היא לא קשורה לחלוקת כוחות בין אופוזיציה לקואליציה – היא שניים מהאופוזיציה, שניים מהקואליציה, תמיד היה כך; ועדה שלנו, שדנה בעצמנו, שמדברת על מה שקורה כאן, באולם הזה, בוועדות השונות, בהתנהלות שלנו בינינו לבין עצמנו ובכלל – דבר שמאוד נדרש, בעיקר היום עם אווירת האלימות וחוסר הכבוד שמתקיימת כאן. אני קורא לחברי האופוזיציה – תפסיקו עם החרמות. תשתבצו לכל הוועדות ותאפשרו את קיומו התקין של הבית הזה. תודה רבה, אדוני. איתן, ומה אתה אומר על זה שבג"ץ היה זריז עם אדלשטיין ופה הוא משך חודשיים? מה אתה אומר על זה? אני יכול להגיד לך הרבה – – – איך זה יכול להיות ששם מותחים, אה? תודה רבה. – – – הצביעות עובדת יפה בבג"ץ, אה? חבר הכנסת אבוטבול, חבר הכנסת גינזבורג ישמח לשתות איתך קפה. אני אשמח גם. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי התראיינה היום אצל גדי נס ברדיו הצפון. בדבריה אמרה את המשפטים הבאים: ניכנס באימא של הרבנות. – – – אנחנו נתחיל מהתחלה? היושב-ראש, לא שומעים אותה. שים שעון, היושב-ראש. שים שעון. כבוד היושב-ראש, תן לי אות ואני מתחילה מחדש. מהתחלה, על חשבוני – דקה ורבע נוספות. אז, כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי התראיינה היום אצל גדי נס ברדיו צפון. בדבריה אמרה את המשפטים הבאים: ניכנס באימא של הרבנות, ובליכוד מתנהגים כמו מכורים לסמים. ואני מזועזעת. מזועזעת, כי קודם כול לא מדברים כך על אף אחד, ובוודאי ובוודאי שלא על הרבנות הראשית לישראל, שהיא הסמכות הרוחנית העליונה בשירות המדינה. ועוד לא התחלנו לדבר על ממלכתיות. אני מזועזעת, כי להגיד על הליכוד שהם מכורים לסמים זה סייניזם, אפליה. מכורים לסמים מתמודדים עם התמכרות קשה. רבים מהם מנסים לשוב לעצמם ונופלים, אך שוב קמים ולא מתייאשים. הם נלחמים כמו אריות, ואני מצדיעה לכל אחת ואחד מהם. ואז את, חברת הכנסת מלינובסקי, באה ומשתמשת בהם כדוגמה כדי לעלוב במפלגה הגדולה ביותר בכנסת, שמייצגת רבים מהעם. חבל שהיא לא נמצאת פה, הגב' מלינובסקי. צר לי, אבל זה לא ראוי, ואני עוד עדינה. לא מדברים ככה על הרבנות הראשית, לא מדברים ככה על חברי ליכוד, לא מדברים כך על אף אחד. אז אם אנחנו כבר מצהירים על להיות ממלכתיים מצופה מזה שאומר את זה גם להתנהג בהתאם. תודה. לא נותר לי אלא להצטער על כך. בבקשה, חבר הכנסת הלוי. אחריו – חבר הכנסת – – – אדוני היושב-ראש, מבלי שתכננתי את הדברים מראש, אני חייב להגיד שאני מתחבר לדבריו של חבר הכנסת מיכאל ביטון – דקה אחת, ברשותך – ולדבריו של רונן גינזבורג, חבר הכנסת רונן גינזבורג – – – איתן, איתן. איתן גינזבורג, סליחה. והמסר המרכזי בדבריי הוא אמירת התודה, שכל כך חשובה בבית הזה. אני רוצה להגיד לך, מיכאל, הפרגון לגב' ציונה הוא-הוא אשר צריך להיות חלק מהאווירה במשכן הזה. אני אספר לך שהייתה לי הזכות הענקית לארח את ציונה באילת, וזאת הייתה חוויה מרגשת לפרגן לאישה הכל-כך מיוחדת הזאת. ואני לחלוטין מסכים עם מה שאמר פה חבר הכנסת גינזבורג. אני חושב שיש כאן הזדמנות פז, אדוני, כאשר האופוזיציה נכנסת לעשות את מה שהיא צריכה לעשות, לקבל החלטה משותפת שמשנים את תרבות השיח במקום הזה. נאמרות פה אמירות שהן בלתי נסבלות, לא מכבדות אף לא אחד או אחת מהיושבים כאן. ולכן אנחנו צריכים באמת באמת לשנות זאת. אני רוצה להציע לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, הצעה שנהגתי לעשות אותה כראש עיריית אילת. אני פתחתי כל ישיבת מועצה בפינת הפרגון. פרגנו למישהו שעשה מעשה טוב. אולי אם נתחיל עם אנרגיות טובות אז יכול להיות שאותן מילים, שהן מילים רעילות, ייעלמו מהמשכן הכל-כך חשוב הזה, שמבחינתי הוא משכן מחנך, שרואים אותו כל כך הרבה אנשים, ובעיקר בעיקר דור ההמשך שלנו. אני מקווה שהאמירות – גם שלך, חברי, וגם של חבר הכנסת מיכאל ביטון – יקרינו וישפיעו על כל יושבי הבית. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת להב, בבקשה. דבר עם חבר הכנסת יוליה – – – – – – איך שאתם מתוקים. אתם ממש סוכריות, יודעים להטיף – – – חבר הכנסת אבוטבול וחבר הכנסת הלוי. תודה. מספיק. בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, ממש פה מחוץ למליאה התקיים היום כנס שארגן חברי חבר הכנסת אלון טל לקראת ועידת האקלים הבין-לאומית בגלזגו, סקוטלנד, שבו מבקר המדינה חשף את האופן שבו מתמודדת מדינת ישראל, על מוסדותיה ורשויותיה, עם משבר האקלים. במילה אחת: כישלון. בשתי מילים: כישלון מהדהד. המדינה קבעה, ממשלות ישראל הקודמות קבעו יעדים לא שאפתניים, וגם בהם לא עמדנו – לא במעבר לאנרגיות מתחדשות, לא בהתייעלות האנרגטית, לא בהפחתת הנסועה הפרטית. צריך להבין, משבר האקלים הוא האתגר הכי גדול שניצב בפנינו, בפני בני הדור שלי. הוא מאיים על בני הדורות הבאים, הוא מאיים על היכולת שלנו לקיים חיים ואיכות חיים פה, על פני כדור הארץ ובישראל. עלינו להתמודד עם המשבר כפי שהוא, בתור משבר, בתור איום. ועל כן אני רוצה לברך את הממשלה על הפרסום של שורת החלטות חשובות להתמודדות עם משבר האקלים. זאת התחלה טובה, אבל זה לא מספיק. שבענו הצהרות והחלטות שמשוגרות לאוויר העולם לפני ועידות בין-לאומיות; עלינו לוודא שהמדינה עומדת בהתחייבויות שלה, וצריך לעשות את זה במסגרת קידום של חוק מסגרת אקלים, שיגדיר יעדים קשיחים, יעדי ביניים ומנגנוני ביקורת ופיקוח, על מנת שנוכל באמת לוודא שאנחנו מתמודדים עם האיום הזה כפי שהוא, איום ממשי ורציני על בני האדם ועל כדור הארץ. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת בזק. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום לכבוד יום הבטיחות בדרכים אני רוצה לדבר על הנושא שמעסיק את כולנו – התנועה, הפקקים. אני, כתושבת הצפון, תושבת משגב, כדי להגיע לעבודה אני יוצאת ב-05:00 בבוקר מהבית. אני מגיעה במקרה הטוב תוך שלוש שעות, ובמקרה הפחות-טוב תוך ארבע שעות. נהיה סיוט לעלות על כבישי ישראל. ויש לי הצעה: לצד הצעדים המאוד-מאוד חשובים ומשמעותיים שמוביל משרד התחבורה, של תחבורה ציבורית – אבל אלה צעדים שייקחו זמן רב – אני רוצה להציע שנבחר, נחליט, כל אחד בעצמו והמעסיקים באופן יותר מוסדר, שכל אחד לא עולה עם רכבו על הכביש יום אחד בשבוע. זה יהיה לנו טוב לכבישים אבל זה יהיה לנו גם טוב לאיזון הבית והמשפחה. כולנו ראינו בעקבות הסגרים שאפשר לעבוד מהבית. זה לא מוריד את הפריון. אפשר להמשיך ולעבוד באותה צורה גם כשעובדים בכל הכלים הטכנולוגיים שיש לנו, ואני מעריכה שאם כל אחת ואחד מאיתנו יבחרו יום אחד בשבוע לעבוד מהבית, לא לעלות על הכביש, זה גם יוריד את העומס בכבישים ויפחית את תאונות הדרכים וגם יהפוך את החיים שלנו להרבה יותר טובים. יהיה לנו יותר זמן למשפחה, לילדים, לתחביבים. אז אני קוראת לכולם להצטרף אליי. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת סילמן, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת שפק, הסוגרת את הרשימה. אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה באמת לברך את חברי חבר הכנסת בועז טופורובסקי – שהוא גם ממלא מקום יו"ר הקואליציה ומסייע לי, יד ימין, ושנינו יחד עושים עבודה באמת נהדרת פה, אני חושבת – על היום החשוב הזה שאתה מעלה פה על נס בכנסת, של הבטיחות והזהירות בדרכים. אני יודעת עד כמה הנושא הזה קרוב לליבך, כמה הנושא הזה מגיע מתוך הלב פנימה, ואתה עושה בו באמת עבודת קודש ועבודה של הלב. תודה על הדיונים בוועדות, תודה על ההעלאה לסדר-היום כל פעם מחדש. וכן, מנקודת המבט שלי, ואני באה מעולם הבריאות, אני יכולה להגיד שצריך להסתכל גם על היום שאחרי, כמו שאמרת, ולא רק על אלה שבאמת אינם איתנו ולצערנו מצאו את מותם בתאונות טרגיות מזעזעות בכבישים, שהרבה מאלה יכלו להימנע. יש הרבה כאלה שמסתובבים עם הכאב גם ביום שאחרי, הרבה אנשים שמתמודדים עם הקושי יום-יום, עם פציעות קשות, עם שיקום ארוך מאוד. וכן, אני רוצה להגיד לכולנו שהחיים חשובים מכול. לפני שבוע אני בעצמי חוויתי – אומנם לא קרה לי כלום, אבל לא היה לי נעים באיזשהו אירוע ברכב, ורק לחשוב שהכול יכול להיגמר אחרת. מה קרה? מה קרה? נתקעתי בגדר, ככה, בצידי הדרך, בצורה עדינה מאוד. אבל אני רק רוצה להגיד שבאמת באמת המקום שלנו לשמור על החיים, לשמור על הזהירות, על הבטיחות שלנו, לחשוב פעמיים לפני שאנחנו עולים להגה, וכמובן – בלי ניידים. לכולנו. תודה רבה. אנחנו נמשיך. יושב-ראש הכנסת, אתה מחולל דיקטטורה. אישרת ליוליה למחוק 2,200 הסתייגויות בגלל איחור של דקה בוועדה – – תודה רבה. חבר הכנסת קרעי – – – – – כשהיו שם אחרים שהצטרפו להסתייגויות. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. אתה רוצה לבוא אליי למשרד? אתה מאפשר להם לרמוס את הדמוקרטיה, אתה מאפשר להם לעשות מה שהם רוצים. בבקשה, צא החוצה. הייעוץ המשפטי לכנסת – – צא החוצה. – – קובע שאתה לא יכול לעשות את זה – – בבקשה, צא החוצה. – – ואתה בכל זאת מחליט. בבקשה, צא החוצה. השתגעתם לגמרי. צא החוצה. השתגעתם לגמרי, אדוני היושב-ראש. צא החוצה. השתגעתם לגמרי, אתם רומסים את הדמוקרטיה, אתם לא מאפשרים – – – הבנתי. תבוא אליי למשרד. אני לא אבוא אליך למשרד. איחרת? איחרת? זה הכול. אתם, תתביישו לכם – – איחרת? זה הכול. – – אתה וכל הייעוץ המשפטי של הכנסת. תתביישו לכם. תודה רבה. החוצה בבקשה. (חבר הכנסת שלמה קרעי יוצא מאולם המליאה.) אנחנו נמשיך בסדר-היום. הסתיימו נאומים בני דקה, והסעיף הבא הוא ציון יום – – – שכחת אותי. אוי, אני מתנצל, חברת הכנסת שפק. בבקשה. ההסתערות הבלתי-מוסברת הזו, כשהפרוטוקול הוא לצידה של יושבת-ראש הוועדה: כשהוא לא היה נוכח באולם היא התחילה. אף אחד מסיעת הליכוד לא היה יכול לייצג אותו, ולכן הפרוטוקול היה חד-משמעי, שאומר שהיא יכולה לבטל. יותר מכך, היא שאלה אם מי מהנוכחים שותף. אף אחד לא הרים את היד שהוא היה שותף, אז לכן – חבר הכנסת מרגי, בבקשה. רגע, מרגי ביקש. אני מוותרת. עומדת לך זכות, כיושב-ראש, אבל חשוב שייאמר לטובת – מאחר שפתחתם את זה פה, שייאמר. היא ראתה אותו בפרוזדור רץ, אני הייתי אחריו עוד. היא פתחה לא בטקסיות שאנחנו רגילים לפתוח את הדיון: טוב, הליכוד לא פה, אף אחד לא – אבל בוא, אני לא נכנס לזה. וגם אם כן, היו דברים מעולם, אפשר לבוא איתו במשא ומתן: שמע, פספסת, תוריד ל-x, תוריד ל-y. אבל נגמר. נגמר. תודה רבה. מכיוון שלא אני היושב-ראש ולא יכולתי לבוא – אתה יודע שבדרך כלל אני, ברמה האישית, מאזן ובא לכדי פשרות, אבל התקנון לצידה, מה לעשות. לא בדקה הזאת של הפרש. חבר הכנסת אשר, אתה מוזמן לכוס קפה. בבקשה, חברת הכנסת שפק. תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני בוחרת גם לציין את יום אזכור הבטיחות בדרכים. אני מברכת אותך, חברי חבר הכנסת בועז טופורובסקי, על זה שאתה דאגת להעלות את זה על סדר-היום ובכל הוועדות לדבר על זה. לכל אחד, לא משנה באיזו ועדה, יש נגיעה, ויש לנו אפשרות לטפל במה שקורה בכבישים ובעלויות שזה עולה לנו – עלויות בנפש, שזה מה שחשוב. אני רוצה לומר שלפני המון שנים הייתי שותפה למאבק בעוטף עזה שקראנו לו: יש לנו צבע אדום, לא רוצים כבישים אדומים. בעוטף עזה יש כבישים מסוכנים; יש לנו את המכללה הכי גדולה בארץ, שהיא לא מרומזרת בפניות אליה; יש לנו כבישים מסוכנים של פניות שמאלה. יש במשרד התחבורה – השרה יושבת כאן, היא מכירה את הסעיף – סעיף פניות שמאלה, שזה סעיף שהושם בגלל התאונות שמתרחשות בפניות שמאלה, ואנחנו צריכים לוודא שהתקציבים האלה ימומשו. אנחנו שנים – – – – – – יש תקציב שנקרא – תחשוב, כשאתה פונה ימינה אתה משתלב עם התנועה, כשאתה פונה שמאלה, בעצם אתה חוצה נתיבים. ולכן יש תקציב כזה, שנקרא "תקציב פניות שמאלה". ולצערי, לאורך שנים הסעיף הזה אף פעם לא מומש ב-100%, וזה דבר שלא יכול להיעשות. התקציב הזה הוא התקציב הראשון שצריך להיות מלא ב-100%. אנחנו גרים בעוטף עזה. יש לנו את כביש 232, כביש מסוכן, שחוצה את כל העוטף מצפון לדרום. הכביש הזה הוא כביש עם קווים רציפים. עוברים אותם בצורה לא מבוקרת, מסכנת חיים. יש המון הרוגים על הכביש הזה. לצערי בתקופה שהייתי מפקדת בסיס באוגדת עזה, בפעם אחת נהרגו לנו שישה חיילים. זו הייתה מכה קשה. התקציב הזה נעצר באמצע, כספים ממנו נלקחו למקומות אחרים, והיום, כשאנחנו פה, בשלטון, יש לנו את האופציה לתקן את הדברים האלה. אני רוצה לבקש כאן, ואני מבקשת גם ממך, בועז, לזכור, כמו שאמרנו במחאה של פעם, שיש לנו צבע אדום, לא רוצים כבישים אדומים, ולטפל בתשתיות האלה ולשבת על כביש 232, שבו נוסעות גם כל ההעברות לתוך הרשות – כל המשאיות, כל מה שנכנס לשם על הכביש הזה, כל התנועה של הצבא והאזרחים ביחד – ולעצור לנו את התקלה ואת המפגע הבטיחותי שיש שם. אז יחד איתך אני מאמינה שנגיע, עם המשרד, להצלחה בנושא הזה. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת נירה שפק. בזה תם סדר הדוברים בסעיף נאומים בני דקה. נעבור להצעות לסדר-היום: ציון יום הבטיחות בדרכים, מס' 342, 356, 395, 459, 567, 617, 635, 642, 643, 645, 649 ו-652. הכנסת מציינת את יום הבטיחות בדרכים, ויש כמה דוברים – זה בסדר-היום. ראשון הדוברים, חבר הכנסת שמחויב לנושא הזה ביום-יום, ואנחנו מודים לו על כך, חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה, אדוני. תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי וחברות הכנסת, 302 הרוגים מתחילת השנה, 34,612 הרוגים מקום המדינה, מתוכם 5,173 ילדים. אני אשמח אם כמה שניות אני פשוט אהיה בשקט. אם אתם תרצו, תחשבו על המספרים האלה. אדוני היושב-ראש, אתה גם היית יושב-ראש ועדת הכלכלה ומינית אותי, עוד כשהייתי באופוזיציה, ליושב-ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, מתוך הבנה – ודרך אגב, בהערכה הדדית מאוד גדולה, יש לי הערכה מאוד גדולה כלפיך. זה הדדי. תודה. מתוך הבנה שבנושא של בטיחות בדרכים זה לא משנה מאיפה אתה מגיע – מאיזו מפלגה, מאיזה מקום, מאיזה גיל או מאיזו תפיסת עולם; זה לא משנה אם אתה חרדי, ערבי, דרוזי, יהודי, מוסלמי, נוצרי, צפוני, דרומי, מהמרכז. כשמת מישהו שחשוב לך, בין אם זה בן, בת, אח, אחות, סבא, סבתא, דוד, חבר, מכר, זו דקירה בלב שאני לא מאחל לאף אחד לחוות. זה מוות כל כך מיותר. אפילו אי-אפשר לבוא ולהגיד על הקבר – לעצמך, לאלוהים, לחברים – שהם מתו על קידוש השם, מתו למען המדינה. אין סיבה למוות, זה מוות ללא תכלית. האנשים, המשפחות השכולות – אתמול היה לנו טקס לקורבנות תאונות הדרכים – המשפחות השכולות תופסות את עצמן יום אחד בלי אהובן או אהובתן, ומנסות להבין למה ומחפשות תכלית. וכל פעם שחושבים על זה ומקבלים את הדקירה בלב, את ההתכווצות הזאת, רוצים למצוא סיבה למה ומה אפשר לעשות. גיליתי שהמון המון משפחות – מהיכרותי, לצערי, עם המון המון משפחות – מנסות לעשות מעשה, לעשות טוב לסביבתן: או להשפיע כדי שאף אחד אחר לא יחווה את האובדן הזה או אולי לעשות דברים שהיו חשובים לאותו אהוב או אהובה שנהרגו בתאונות דרכים. במקרה שלי, עד היום יש ספרייה על שם אחותי ועוד כל מיני פעולות כאלה ואחרות שההורים שלי עשו. אני חושב שאצלי חלק גדול מהאובדן הביא לכך שהשליחות הציבורית המרכזית שלי זה הנושא של תאונות הדרכים כי כל כך הרבה אנשים נהרגו בדרכים, כמו שאמרנו, נהרגו סתם – יותר ממלחמות ישראל, כמעט כמו מלחמות ישראל וכל נפטרי הקורונה ביחד. אם פרומיל, פרומיל מהיחס שאנחנו משקיעים בביטחון ישראל או אפילו במלחמה בקורונה, היינו משקיעים בבטיחות בדרכים' הכול היה נראה אחרת. היו ילדים שלא היו מתים סתם, היו נהגים שיכורים שלא היו זזים עם הרכב כי לא היה מתאפשר להם. היינו חיים את הקשיים, את המצוקות, ונלחמים כל הזמן למצוא פתרונות. לצערי גם היום אני לא מרגיש שאצל נבחרי הציבור זה מספיק גבוה – ואני לוקח את האחריות גם עליי – בסדר העדיפויות. ולכן אנחנו צריכים כל הזמן לבוא ולהזכיר, ולא לוותר, ולהילחם על כל תשומת לב, על כל שקל, על כל קבלת החלטות, על כל בחירת סדרי עדיפויות, בשביל להציל אנשים בדרכים. אנחנו יודעים – כמה זמן עוד נשאר לי? אני לא רואה בגילי. חצי דקה. אנחנו יודעים שהנושא של תאונות הדרכים זה נושא הוליסטי, זה נושא שדורש טיפול מורכב, גם של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, גם של הרלב"ד, גם של משרד החינוך, גם של משרד ביטחון הפנים, גם של משרד המשפטים. היום היו לנו כמה דיונים בוועדות בנושאים האלה, וכל הזמן אמרנו שדרושים מנהיג או מנהיגה שיבואו ויתכללו את כל הנושא הזה, כדי שאף אחד לא יוכל להגיד: זה לא אני אשם, זה הוא אשם – ואז, עם אותה אמירה, גם לישון טוב בלילה. אנחנו רוצים להיות אלה שמזכירים לכל אחד מאלה שיש להם את האחריות שהם לא יכולים לישון טוב בלילה, כי כשהם ישנים טוב בלילה מישהו עולה על אוטו או אופנוע, עושה מעשה שאסור לעשות, וזה כמו שמישהו ייקח אקדח ויירה ללא הבחנה בכבישים. אני כאן גאה להגיד שאת כל הכספים הקואליציוניים שעלה בידי להשיג הפניתי למאבק בבטיחות הדרכים. בלי קשר לכספים הקואליציוניים, הפנינו 40 מיליון שקל, בתמיכת שרת התחבורה – שהיום הציגה תוכנית יפה ומכובדת למלחמה בתאונות הדרכים – למעקות בטיחות לרוכבי אופנוע; 20 מיליון שקל להגברת הבטיחות בקרבת מוסדות החינוך. אנחנו נביא את הכסף לרלב"ד, ועם הרלב"ד נפנה את זה לעיריות וליישובים – – – למתחמי "נשק וסע"? לא רק, גם למתחמי "נשק וסע", אבל לכל מה שקורה מסביב למוסדות. מה שאנחנו גילינו הוא שערים שהן חלשות יותר סוציו-אקונומית לא יכלו אף פעם לנצל תקציבים כאלה, כי דרשו דרישת מצ'ינג. אז חלק מההישג הוא שאנחנו נגיע אליהם בלי צורך להשיג מצ'ינג. נא לסכם, תודה. אני רק אסיים, ברשותך, במשפט אחרון: עוד 10 מיליון שקל למשטרת התנועה להגברת האכיפה. היום גם הצהרנו עם הממונה על הביטוח שאנשים שיעשו תאונה כשהם הרבה מעל הרף של השכרות – זה כאילו הם לקחו נשק וירו בו – לא יהיה להם כיסוי ביטוחי. אנחנו הסטנו תקציבים, בתמיכת שרת התחבורה ובעזרה של יושב-ראש ועדת הכלכלה, וקנסות מנתיבי התחבורה הציבורית, חלקם ילכו לשיפור הבטיחות הדרכים, ועוד מעקות בטיחות ועוד ועוד. נגמר לי הזמן. מה שאני אומר: אנחנו בכיוון טוב אבל שלרגע לא נחשוב שזה מספיק. יש לנו עוד המון מה לעשות. יש לנו עוד המון חיים להציל, וזו המשימה של כולנו. תודה. שוב תודה על המחויבות שלך לנושא. חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. עד חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, בנושא הזה של תאונות הדרכים, כשמחברים את כל מספרי ההרוגים, שלא לדבר על הפצועים ועל אנשים שכל חייהם השתנו בגלל זה, זו כמות מזוויעה ונוראה, שהיא יותר מאשר החללים במלחמות ישראל. ואני חושב שאם אנחנו ניקח את העניין הזה בצורה של באמת עת מלחמה, אז הדבר הזה יוכל להשתפר. ואני אומר לכם את זה כי אפשר לדבר על דברים שהם גזרת גורל, אבל אמרתי היום גם בוועדה – לא היה לי הרבה זמן לומר את זה – שהיינו כאן בכנסות, ואני חייב להזכיר לטובה גם את היושב-ראש הנוכחי, שטיפל בכך בוועדת הכלכלה, אבל גם את היושב-ראש הקודם של ועדת כלכלה, איתן כבל, שעשה הליך מדהים של שימוע ארוך, מקצועי, ממוקד, ולאחר מכן גם הקים ועדת משנה לבטיחות בדרכים, והייתה לי הזכות לעמוד בראש הוועדה הזו. לא עשינו חשבונות אופוזיציה–קואליציה – אני הייתי בקואליציה והוא היה מהאופוזיציה בכלל, לידיעת כל האנשים שנמצאים פה – והיה תהליך מדהים. והתהליך הזה, לא רק שהוא היה מדהים, אלא כשאנחנו מסתכלים על הגרף של מספר ההרוגים, אנחנו רואים שבאותן שנים שבהן היו פה דיונים אינטנסיביים, ולא היה שבוע או שבועיים שלא התקיימה ישיבה של הוועדה, והמשטרה באה ונתנה תשובות ושינתה גם שיטות עבודה, ולחצנו על הוספת ניידות, ולחצנו על נושא החינוך – כל נושא החינוך התעבורתי התקדם בצורה אדירה בתקופה הזאת – ראה זה פלא, אדוני היושב-ראש, אני הוצאתי אתמול טבלה, ואתה רואה שבשנים הללו הייתה ירידה, ירידה לא קטנה. אין לי פה כרגע את הנתונים אבל אני עוד אוציא את זה בצורה מסודרת. זה אומר דבר אחד, שזה בידינו. ובידינו במיוחד גם – אמר פה בועז ידידי; שמעתי אותך בקשב רב, ואתה יודע מה, כשצריך כסף קואליציוני לניידות – לא נדבר על זה עכשיו, לא נערב את העניין הפוליטי – 10 מיליון שקל, זה דבר טוב, כל הכבוד לך שאתה מביא ומה שנקרא מקבץ נדבות עבור הדבר הזה, כי אתה באמת שחקן נשמה בעניין הזה, אבל זה לא צריך להיות כך. וזה גם לא תלוי בשרת התחבורה, כי היא לא יכולה לבוא לשר הבט"פ ולהגיד לו: תקשיב, אני רוצה 400 ניידות. כל גורמי המקצוע בכל המחקרים שנעשו אמרו שפה בארץ, כדי שתהיה נראות ושתהיה הגברה של אכיפה, צריך לפחות 400–450 ניידות. אנחנו היום ב-170, או 220, משהו מהסוג הזה. אז זה לא ש-10 מיליון כאלה או אחרים יעזרו לעניין הזה. ולכן, גברתי השרה, הצעתי לך בבוקר, ואני מציע את זה גם עכשיו: הרלב"ד, שהיא רשות, צריכה להפוך להיות המתכלל וכלב השמירה של ההחלטות שיתקבלו בכל הנושא המקצועי הזה, גם בהסברה, גם במחקרים, גם בלהציע אלמנטים חדשים כאלה ואחרים, אלקטרוניים. למשל, אני אתן לכם דוגמה: יש מצלמות – גברתי השרה, כדאי שתקשיבי לזה, זו עצה טובה ואני לא אשלח לך חשבונית על זה. יש מצלמות מהירות, מה עושים בדרך כלל? אתה מתקרב למצלמה, מאט, אתה ממשיך. יש במדינות אירופה מצלמות שכשאתה נכנס לכביש מסוים הן מצלמות אותך, ועם הזמן, אחרי כמה קילומטרים מצלמים אותך שוב ויודעים לעשות את החישוב אם עברת על החוק או לא. לפני שלוש שנים התחננתי למשרדים הרלוונטיים: תביאו את הדבר הזה. אתה יודע איזו הרתעה זו? זו התרעה לאורך קילומטרים שלמים, לא פיקים של 500 מטר קדימה, 300 אחורה. יש את זה בכביש 6, אבל זה לא הופעל. יש וזה לא מופעל? לא מופעל. כי שם יש בעיות משפטיות? אבל אני אומר, יש כל כך הרבה דברים. הסוד של ההצלחה במלחמה הזאת – אדוני, אני מסיים – זה לדעת לתכלל חמישה-שישה משרדים גדולים: משרד התחבורה, משרד הבט"פ, משרד החינוך, הנהלת בתי משפט, כדי לזרז הליכים נגד נהגים עבריינים. כל הדבר הזה צריך להיעשות. אני מציע ואני אומר, ידידי, בכספים הקואליציוניים – דיברתי איתך, גם דיברתי עם יושב-ראש הוועדה – – – נא לסכם. אני חושב שגם בתקציבה השוטף של הרלב"ד, כדי לאתגר אותם לבנות את המקום שוב ולהתמקצע בו צריך לתת להם תקציב יותר גדול. כרגע התקציב שלהם הוא 70 מיליון, זה לעג לרש. אני מאחל לעצמנו ומאחל לך, גברתי, שתצליחי ותזכי לגרום לכך – להציל הרבה נפשות בישראל. כל אחד הוא עולם ומלואו, ואנחנו בעניין הזה לא נהיה לא קואליציה ולא אופוזיציה. נתמוך בכל דבר טוב וראוי שצריך כדי לעצור את הדימום הנורא הזה. תודה. תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. אחריו – חברת הכנסת אתי חוה עטייה. חמש דקות לרשותך, אדוני. אדוני יושב-ראש הכנסת, גברתי שרת התחבורה, חברי בועז טופורובסקי, חברותיי וחבריי לכנסת ישראל, בראש וראשונה תודה לאותם אנשים שיזמו את השבוע ואת היום החשוב הזה. אין ספק, אנחנו יודעים שבשנתיים האחרונות נהרגו בכבישי ישראל 602 בני אדם. מתוך ההרוגים, אדוני היושב-ראש, 19 הרוגים הם מגיל יום עד גיל 14. ובשנת 2020 בלבד נהרגו 70 אזרחים שגילם מעל גיל 65. הנתונים הקשים צריכים להדיר שינה מעיני כולנו, על כולנו להתגייס לצמצם את הקטל בדרכים וכל הקהילה חייבת להתגייס ולסייע בכך. המשימה העומדת בפני משרד התחבורה היא לא רק בפניו אלא בפני מערכות שלמות שצריכות להתגייס לעניין. בדבריי היום אני בוחר, אדוני היושב-ראש, להתמקד בכביש הדמים, הלוא הוא כביש הערבה. אורכו של כביש זה, אדוני היושב-ראש, הוא כ-170 קילומטר. זה כמו הנסיעה מאשקלון לעכו. תחשוב, כמו הנסיעה מאשקלון לעכו, זה אורכו של כביש הערבה. כביש הערבה משמש כעורק תחבורה יבשתי עיקרי וכמעט יחיד לעיר אילת. על כביש זה נוסעים תושבי העיר אילת, תושבי אילות, תושבי הערבה התיכונה, ובנוסף, מיליוני נוסעים המגיעים לנפוש בעיר אילת. ולא דיברתי על מאות משאיות מדי יום שעוברות לנמל וחוזרות ממנו. חשוב לציין שמאז ההחלטה האומללה שהובילה לסגירת שדה דב, כמות המכוניות הנוסעות על כביש הדמים עלתה בצורה דרמטית, והנגזרת מכך – עלייה מדאיגה בכמות תאונות הדרכים. נכון להיום, שנבין, כ-90% מהמגיעים לעיר אילת מגיעים על כביש הערבה. חשוב שנדע את הנתון הזה, זה נתון שלא נערכנו לו קודם לסגירת שדה דב. לפני כ-15 שנה החל תהליך של שדרוג איטי מאוד. אז היה שר תחבורה שקראו לו שאול מופז, הוא היה שר התחבורה, והוא התחיל בעצם את הפעימה הראשונה, לשדרג את הכביש. מאז ועד היום חלפו 15 שנה, בכביש של 170 קילומטר שודרגו כ-60 קילומטר כביש, ונותרו לשדרוג עוד 110 קילומטר. הכביש, לצערי הגדול, ממשיך בחלק של ה-110 קילומטר לקטול עוד ועוד, הרוגים, לצערנו הגדול. ואנחנו שמחים להגיד, ואני אומר את זה פה לכולנו, שבחלק המשודרג – אפס תאונות קטלניות. מה יותר ברור? כאשר נוגעים בכביש והופכים אותו מכביש מסוכן לכביש בטוח – אפס תאונות דרכים על הכביש. פה אני רוצה לבוא עם בשורה – אני מסתכל גם על שרת התחבורה שנמצאת כאן, ועל שר האוצר ועל הרבה גורמים נוספים: התקבלה החלטה, לדעתי אני יכול לבשר אותה בסיפוק גדול, על כך שבתקציב זה יאושרו 300 מיליון ש"ח לטפל בחלק אחד משמעותי בתוך הכביש, וכמובן נקווה שבתקציב הבא, של 2023 – – – מה ההערכה לגמר כל ה-110 קילומטר? הכביש מפולח לחמישה פלחים. מדובר ב-110 ק"מ, אנחנו מדברים על בערך 25 ק"מ כל פלח, זה כמובן בתוכניות, שדרך אגב קיימות ברובן ברזולוציה שיכולה כבר כמעט לקדם מכרז. זה אומר שאם יעבדו בצורה טובה, בטווח של ארבע-חמש שנים אנחנו יכולים לקבל פה עורק תחבורה שהוא עורק תחבורה חשוב, בעל חשיבות אסטרטגית. צריך לזכור, הוא מגיע לשתי מדינות ערביות, מגיע לנמל ומוביל את תעשיית התיירות, ולכן החשיבות האסטרטגית של הכביש הזה היא אדירה. פה אני רוצה להגיד לך, גברתי השרה, תודה רבה על כך שאנחנו, ככה אני מאמין, בקרוב מאוד נוכל לראות דחפורים, טרקטורים, שמטפלים ומשדרגים את הכביש. ועוד נושא קטן שחשוב לי לציין. אני מתייחס לנושא האכיפה, ענישה לנהגים שנמצאים תחת השפעת אלכוהול וסמי הזיה. אמרת את זה נכון, חבר הכנסת טופורובסקי. אני חוויתי את החוויות הללו כראש עירייה כאשר היינו צריכים לטפל במסיבות שנגדיר אותן מסיבות אסיד: כשבאותן מסיבות היו בני נוער וצעירים שמשתמשים בכדורי הזיה, באקסטזי ועוד שכאלה – באותו רגע שמשתמש כזה עולה על ההגה, בדיוק כמו שהגדרת זאת, זה כמו אדם שמחזיק אקדח טעון ויורה, פשוט יורה על הכביש. אדם שלא רואה ולא שומע, בלי חושים, עולה לכביש. זה בדיוק כך. אלה סמים שהם סמים פסיכו-אקטיביים, שמביאים למצב שמי שיושב על ההגה הופך להיות פשוט רוצח בפוטנציה. ולכן צריך, להערכתי, לחוקק חוקים שיכבידו על אותם אנשים, שירתיעו אותם. ויש בכוונתי – ואני אשמח לעשות את זה איתך, אדוני – לחוקק חוקים. שידע כל מי שלוקח סמי הזיה כאלה שיבוא על עונשו ותישלל ממנו האפשרות לנהוג לאורך כל חייו. זו דעתי, תודה רבה, ושנדע רק בשורות טובות. תודה רבה לחבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. חברת הכנסת אתי חוה עטייה, ואחריה – חבר הכנסת מופיע מרעי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי שרת התחבורה חברת הכנסת מרב מיכאלי, בהצלחה רבה. היום אנו מציינים את יום הבטיחות בדרכים החשוב כל כך. על פי דוח עדכני של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתחילת השנה עד עכשיו נהרגו בתאונות דרכים 300 בני אדם. מדובר בעלייה של כמעט 20% במספר ההרוגים לעומת שנת 2020. על פי הנתונים מהעבר, אנחנו צפויים למספר בלתי נתפס, עוד כ-50 הרוגים בתאונות דרכים עד סוף שנת 2021. מי ייתן ולא נשמע על תאונות נוספות והרוגים נוספים, אבל המציאות מוכיחה לנו שעלייה בצפיפות התחבורה בישראל, עלייה מתמשכת במספר כלי הרכב ותוספת של אמצעי תחבורה נוספים כמו קורקינטים חשמליים ואופניים חשמליים – כל אלה מובילים לעלייה במספר התאונות, ובעקבותיה לעלייה במספר הפצועים וההרוגים. נראה שחלק מההרוגים ניתן למנוע, אלה ההרוגים בתאונות אופנועים. אם ראינו השנה עלייה של 20% במספר ההרוגים, הרי שהשנה הייתה עלייה של 33% במספר רוכבי האופנוע שנהרגו, 76 רוכבים. כמעט אין סוף שבוע ללא הידיעה התורנית על רוכב אופנוע שנהרג. יש כמה פעולות הגיוניות שהמחוקק יכול לעשות ולא עשה עד היום. אם לכל מכונית יש דלתות, כריות אוויר וחגורות בטיחות, הרי שרוכבי אופנוע חשופים לפגיעה חמורה בכל תאונה בגלל חוסר מיגון. הפעולה הראשונה שצריך לקדם היא לחייב את הרוכבים באביזרים למיגון רכיבה. הם ימנעו החמרה של פציעות, ובמקרים אחרים הם עשויים להציל חיים. המדינה יכולה להעניק הטבות מס על הציוד למיגון ולהביא בזמן קצר למיגון של כל רוכבי האופנוע. הפעולה השנייה, שכבר התחילו ליישם אך צריך להרחיב את היישום ולזרז אותו, היא שיפור תשתיות, שעשוי להציל רוכבים. הדגש צריך להיות על החלפת סימני צבע, שגורמים כיום להחלקות מיותרות, ועל בניית מעקות בטיחות כפולים. כיום הרוכב מחליק מתחת למעקה הבטיחות ופעמים רבות המעקה עשוי לחתוך איברים של אופנוענים שנופלים תחתיו. חובת מיגון, הטבות לרכישת מיגון ושיפור תשתיות הם חלק ממארג פתרונות שהמדינה צריכה לבצע, במקביל להדרכה ולחינוך שיינתנו למשתמשי הדרך, על מנת שנוכל לחיות במדינה שבה שיעור הנפגעים בתאונות דרכים יהיה נמוך משמעותית מהמספרים המחרידים שאנו רואים כיום. תודה. תודה רבה לך. חבר הכנסת מופיד מרעי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת משה אבוטבול. תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חברות הכנסת, חברי הכנסת, אני באמת רוצה לברך על היוזמה להקדיש בכנסת יום בטיחות בדרכים, ולברך אותך, חבר הכנסת בועז, על היוזמה, על ההובלה, על הרצון שלך שהנושא זה לא ירד מסדר-היום. אנחנו נמצאים בשבוע הבטיחות בדרכים, אז באמת ברכה מעומק הלב. כל זה, כמובן, למרות העומס בדיונים על התקציב. למצוא זמן – אני חושב שזה באמת ערכי. כולי תקווה שהיום הזה באמת יסייע לנו להורדת גרף ההרוגים בתאונות הדרכים. אדוני היושב-ראש, הוזכרו כאן הנתונים, ואני לא אחזור עליהם אלא בחטף: מתחילת השנה נהרגו 302 בני אדם, ומתוכם הוזכרו על ידי קודמתי 76 הרוגים רוכבי הדו-גלגלי, שמהווים כמעט 30% מההרוגים, וזו השנה הכי קטלנית ברכב דו-גלגלי. זה מדליק לנו לא נורה אדומה אלא פרוז'קטור אדום, וחשוב לזכור את זה. אני חושב שהיום זה יום שזועק את זעקתם של עוד 302 משפחות הרוגים שיכלו להיות איתנו כאן, בחיים. לנו, כחברי וחברות כנסת, יש את היכולת להשפיע על הורדת גרף הקטל בדרכים. וכמי שהיה מנהל אגף מגזרים – הכוונה למגזר החרדי, עולים חדשים, חקלאי, המגזר הלא-יהודי –ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אני בטוח שניתן להוריד את כמות ההרוגים מדי שנה על פי תוכנית סדורה, והתוכנית הסדורה צריכה להתחיל בראש וראשונה בחינוך לבטיחות בדרכים. הייתה פה קודם גברתי שרת החינוך ונמצאת פה שרת התחבורה – חינוך בבתי הספר היסודיים, זה מתחיל משם, וכלה בהסברה והדרכה בתיכון, בחינוך הבלתי-פורמלי לנוער בשילוב של ועדי הורים. בשנת 2017, בוועדת הכלכלה, בתקופה של איתן כבל, כשהייתי ראש רשות ויושב-ראש הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות, העליתי את הצורך בעיגון הבטיחות בדרכים כמקצוע חובה בחינוך עד כדי שיהיה חלק ממבחני הבגרות. אם אנחנו נעשה את זה, אנחנו נוכל לזכות לחינוך טוב יותר בנושא בטיחות החל מהתקופה הראשונה של הבנים שלנו. אני מאמין ששרת החינוך תאמץ את הדרישה הזאת ותירתם למאמץ, ובהחלפת מילה איתה, היא באמת מתכוונת לעשות את זה. הנושא, אגב, מתחזק, גם בגלל העלייה בשימוש של בני נוער באופניים, טרקטורונים, קורקינטים חשמליים, שמהווים עוד סכנה נוספת – אין להם היתרים – עוד סכנה נוספת בתוך היישובים שלנו ובדרכים העירוניות. התחום השני הוא תשתיות. מדובר כאן על תשתיות בדרכים שלנו שבחלק גדול מהארץ הן במצב רע מאוד, במיוחד בגליל, בגלל המצב הטופוגרפי. ופה אני חוזר לתאונת הדרכים שהייתה, וראינו את התוצאה של תאונת הדרכים הקטלנית שהייתה בכניסה המזרחית לחורפיש, שגבתה את חייהם של חמישה אנשים – האוטובוס עם הרכב. מעקה בטיחות מפריד בדרך הזאת ואמצעי האטה יכלו למנוע את התוצאה הטרגית הזאת. לכן, יש צורך להגביר גם את השימוש בתחבורה ציבורית, אוטובוסים ורכבות, אבל כדי להשתמש בתחבורה ציבורית צריך לחבר את הפריפריה, את הגליל ואת הצפון, את הנגב ואת הדרום, למרכז, על ידי תשתיות מתאימות. נכון, התחילו וממשיכים לעשות, אבל צריך להאיץ את העשייה הזאת ולהוריד את הלחץ בדרכים. אנחנו היום מדינה של פקקים, מה לעשות? אגב, אני פותח את הכנסת בשעה 07:00. למה? כי אני קם ב-04:00 כדי לא להיתקע בפקקים, ועדיף לי להגיע לכאן, לנוח שעה, ואחרי זה להיכנס לוועדות. מיותר להזכיר שהדיונים בכנסת נדחים – בגלל מה? בגלל שאנשים נתקעו בפקקים. אני חושב שיש צורך – לא רק חושב, אני בטוח שיש צורך גם להגביר את האכיפה והענישה של משטרת ישראל ומערכות המשפט כדי שתהיה הרתעה. זה שלב מכריע במלחמה בתאונות הדרכים. ופה אני חוזר לנהג האוטובוס מהתאונה שדיברתי עליה קודם. אם היה מנגנון שידע שיש לו עבירות תנועה – לפחות לפי הדיווח, זה מה שאני קיבלתי – לפני כן, יכול להיות שהיינו מונעים גם את התאונה הזאת, ולא עשינו את זה. אני רואה בנושא הבטיחות בדרכים נושא לאומי, שמחייב אחריות לאומית ודורש שילוב של משאבים, מערכות, משרדי ממשלה, שבראשם עומדים ועומדות שרים ושרות שחיי אדם בראש מעייניהם – במיוחד משרד התחבורה, גברתי השרה – משרד האוצר, משרד החינוך, התרבות, ביטחון הפנים וכל מה שדובר ונגעו בו קודמיי, והוא נכון. אני מבקש מכל חברי וחברות הכנסת לתמוך בכל חקיקה ופעילות שתוביל ליעד הזה. בנימה אישית, חברים, זה לא נעים לקבל טלפון שהבן שלך עבר תאונת אופנוע והוא בדרך לבית החולים. לשמחתי זה הסתיים בשלום. ואגב, זה היה באותו עיקול שבו האוטובוס עשה את התאונה. תודה רבה. שנשמע רק בשורות טובות. תודה רבה לחבר הכנסת מופיד מרעי. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. ועד שחבר הכנסת משה אבוטבול יעלה – ברשותכם, אנחנו מדברים ביום הבטיחות בדרכים בכנסת. גלי צה"ל מפרסמים על נהג הסעות תלמידים, נהג אוטובוס בן 60, שנסע בזיג-זג. כשבדקו אותו מצאו שהוא שתוי, שרמות האלכוהול הן פי עשרה בדם שלו, ועם בקבוק עדיין על המושב. אפשר לדבר הרבה, אפשר להשקיע בתשתיות, אבל גם הגורם האנושי – הגיע הזמן. בבקשה אדוני, עד חמש דקות. כמעט גנבת לי, אדוני היושב-ראש, את כל הנאום, אבל זה בסדר, כי בדיוק אני אמור להקריא מתוך זה. דברי הקישור שלך מחזקים את המגמה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אנחנו מציינים היום את היום הכואב הזה, ציון יום תאונות הדרכים שקורות בארץ, ובאמת ניתן לומר שזו בעצם המכה של הדור שלנו. כיום יש במכה הזאת, במלחמה הזאת, יותר הרוגים מכל מלחמות ישראל. מדובר פה בתאונות דרכים שמשפחות רבות מאבדות שם את יקיריהן, ואפילו הן לא מספיקות להיפרד מהן, בהפתעה. או כאלה שלצערנו בעקבות התאונה הופכים להיות מוגבלים ונכים וחסרי ישע, וזה דבר שממש מצער וגורם לכאבים רבים בכל המגזרים, בכל המגזרים. השנה הזאת, 2021, היא השנה הכי קטלנית בארבע השנים האחרונות, וההרוגים – מדובר פה על למעלה מ-300 איש, דבר עצוב, מעציב, ונותן לנו המון המון הרהורים וחשיבה. לצערנו, הוכנה תוכנית למלחמה בתופעה עוד בממשלת המעבר, בימיה האחרונים, ולצערנו, לא נדונה כלל אותה תוכנית למרות שהיום היעד הזה הוא יעד לאומי ממדרגה ראשונה. חייבים לאגד כוחות, כל המשרדים, בנושא הזה, אבל לא מספיק נעשה בנושא הזה. זה חייב לעלות במודעות בכל קמפיין אפשרי. אנחנו צריכים לצעוק בקול רם שרכב הוא נשק, רכב הוא נשק, רכב הוא נשק, וצריך ממש להיות זהירים כאשר אנו עולים על הרכב, ולא להתפתות לתת אותו לילדים בבית כדי שיהיה לך קצת שקט מהילד או מהבוגר שלך; תן לו את הרכב שייסע להסתובב, ולאחר מכן, לצערנו, סימן שאלה אם הוא חוזר הביתה. זוהי מלחמה לכל דבר – גברתי השרה, את איתנו, כן? זוהי מלחמה לכל דבר. במלחמה הזאת יש פצועים, יש הרוגים, יש הפסדי ממון ונזקים. חייבים לאגד כוחות לתת כל תקציב אפשרי למטרה הנעלה הזו ללא שום הגבלה. ואני רוצה רק לומר ממש כמה נקודות קצרות, שייתנו לנו, איך שאומרים, חומר למחשבה: כל משרדי הממשלה חייבים לעבוד חזק מאוד לסלילת כבישים והתאמתם לתוואי הדרך ולתנאי הדרך החדשים. הכול זה כבר לא מה שהיה פעם, ומי שנוסע כיום, גברתי השרה, גברתי השרה – – – בשמחה. יש לך קצת חולשה כשאני מדבר, לעבור מאחד לאחד. אני חושב שעבדת קשה מאוד להגיע לאותו כיסא מעור הצבי. אנא, שבי במקומך, תכבדי את המעמד. זה היום שלך, יום ציון המאבק בתאונות הדרכים, אז אני בטוח שאני חייב את גב האומה, את הגב שלך, לנאום שלנו. אז לכן צריכים גם כן לסלול כבישים, להתאים אותם לתנאי הדרך, ולא להשאיר כבישים שבהרבה מקומות ממש נראים כמו כפרים מיושנים; תמרורים ברורים יוכלו למנוע המון בכי תמרורים מהורים; הארת הכבישים הבין-עירוניים; הטמעת לימודי הנהיגה גם בבתי הספר התיכון, בפרט בתחומי הזהירות בדרכים; הצבת ינשופים בכל אולמי השמחות לבדיקה עצמית טרם הנסיעה של הצעירים ברכב – לא צריך לחכות שהשוטר יבדוק מה קורה איתך. גם בפאבים, גם במסעדות. גם בפאבים, במסעדות, במועדונים, בכל הדברים האלה, שיונחו שם ינשופים לבדיקה עצמית; הצבת מצלמות מהירות במקומות נוספים. אמרתי בעבר גם כן, ואני חוזר על זה, אפילו שחלק גיחכו בהתחלה: צריכים לעודד נהגים זהירים שלא צברו במהלך השנה נקודות; לתת להם פרסים, הנחות לביטוח רכב מקיף או חובה. לעודד גם כן את אותם אנשים: אתה נהג זהיר, אנחנו רואים בך אזרח טוב שעושה למען המדינה. לחשוב על כל כיוון אפשרי, ולא להגביל בתקציב. לצערנו, גברתי השרה, להרבה דברים אומרים "אין כסף". לצערנו, אין כסף לחיילים. למה כן יש כסף, גברתי, וגם זה קשור לתחבורה? להמון נסיעות לחו"ל, לשרים, לח"כים, ואפילו עכשיו הקמת שדולה לתעופה. חסר רק שתקימי מועדון לנוסע המתמיד לכל השרים הנחמדים שטסים להם לדובאי ולכל המקומות. לא אני הקמתי. שרה לא מקימה שדולות, נו. אבל תן קרדיט למי שהקימו, חברת הכנסת בן ארי, חבר הכנסת רון כץ. לכן כואב לי הלב, גברתי השרה, אני עדיין עם לב דואב וכואב שהמון כסף נמצא בספר התקציב – – מאוד דואב. – – לחתולי הרחוב – – תודה. – – לחתולי האשפתות. אבל אל תשכחו שאנחנו גם כן אזרחים, לא רק החתולים – – תודה. – – ותשמרו עלינו ועל הבטיחות של הדרכים. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת משה אבוטבול. חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. אדוני יושב-ראש הישיבה, גברתי השרה, חבריי וחברותיי בכנסת, אני רוצה לספר לכם משהו שלא יפתיע אתכם: גם בתאונות דרכים האזרחים הערבים במדינת ישראל מתים יותר, בייחוד כשמדובר בתינוקות. נכון להיום נהרגו בישראל 300 בני אדם בתאונות דרכים, מהם 34% היו ערבים. זה לא בגדר גזרת גורל: איפה שיש תשתיות רעועות יש תאונות דרכים, איפה שיש יותר אי-שוויון יש יותר תאונות דרכים, איפה שיש כבישים המשמשים גני שעשועים יש יותר תאונות דרכים, איפה שיש חניוני עפר יש יותר תאונות דרכים. מכל תופעות תאונות הדרכים בחברה הערבית אולי הקשה ביותר, הקשה מכול, היא תופעת הדריסה לאחור של ילדים קטנים, תינוקות. לרוב זו כותרת קטנה בעיתון, כשהמציאות מחריבה משפחה שלמה. על פי נתונים עדכניים של ארגון בטרם, מאז 2016 ועד היום נהרגו 42 תינוקות, כולם היו מתחת לגיל ארבע. כך היה בעילוט, כאשר נדרס תינוק בן שנה; כך היה באום אל-פחם כאשר ילד בן ארבע נדרס; כך גם היה כאשר תינוקת בת 17 חודשים נדרסה. העניין הוא פשוט, תינוקות לא נספרים, כי זה לא נחשב לתאונת דרכים, דריסה לאחור עדיין לא נחשבת לתאונת דרכים. למה זה נחשב? סליחה? למה זה נחשב, אם לא? זה נחשב לתאונה בבית או מסביב לבית, זה כל הסיפור, ואז זה לא קשור לא למשרד התחבורה ולא למועצה – – לגהות. – – לבטיחות בדרכים, וצריך לשנות את זה, כי זה באמת משהו מרתיח. ממש מרתיח. ישנן הרבה סיבות לנתונים המזעזעים הללו. האי-הכרה בנושא כחשוב וככזה שיש לדבר עליו היא רק חלק מזה. מעל לכול ישנה עדיין סיבה מרכזית אחרת, שזוכה כבר שנים להתעלמות: מצב התשתיות הבלתי-מתקבל על הדעת ביישובים הערביים. דמיינו לרגע איך היו נראים החיים שלכם אם מגרש המשחקים של ילדיכם, החניה של הרכב שלכם והכביש ביישוב שלכם היו נמצאים בדיוק על אותה נקודה, ולכם לא הייתה שום אפשרות לפקח כהורים. ככה זה אצלנו ביישובים הערביים. ככה זה כשמגרש המשחקים הוא הכביש, וכשגן השעשועים הוא הכביש. עכשיו יש לנו הזדמנות לשינוי. עכשיו, כאשר יש ממשלה חדשה, זה הזמן ליישם את הפתרונות גם בנושא הזה, ולהתחיל להניע תהליכים שיביאו למיגור התופעה. זה אפשרי. גברתי השרה, אני מבקשת להתחיל לספור את התאונות של דריסה לאחור לא כתאונה בבית אלא כתאונות דרכים, ולהתחיל למצוא פתרון אמיתי לתופעה המזעזעת הזאת. רק השבוע שמענו על תוכנית החומש ההיסטורית לטובת קידום החברה הערבית והיישובים הערביים. דרכה נניע את המהלכים שיפתרו גם את הבעיות הללו. המציאות הקשה של היפגעות ילדים מדריסה לאחור ביישובים הערביים מחייבת פעילות מיידית ורחבת היקף. עלינו להכיר בתופעה הזו כבעיה בעלת חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה. עלינו לבנות גני שעשועים, לסלול כבישים חדשים, לתקן מבנים ראויים. וכדי להתמודד עם כלי רכב מסוכנים במיוחד – גם להקצות שטחי חניה לרכבים גדולים ומשאיות, מחוץ לתחומים של הבתים הפרטיים. כך נוכל באמת להציל נפשות של תינוקות ולהציל חיים. תודה רבה. תודה רבה לך. חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב. אחריה – חבר הכנסת אופיר סופר. לאחר מכן אופיר סופר. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות יש לך. בבקשה. תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, שרת התחבורה מרב מיכאלי, חברי כנסת יקרים, על פי דוח של עמותת אור ירוק כ-300 בני אדם נהרגו מתחילת שנת 2021 בתאונות דרכים. מדובר בעלייה חדה של כ-20% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, ולצערנו היד עוד נטויה. אחת המגמות המדאיגות ביותר בדרכים, שעליה אני רוצה לדבר היום, היא העלייה החדה בשימוש באופניים ובקורקינטים חשמליים ככלי תחבורה לכל דבר. בכל יום נפגעים שמונה בני אדם בתאונות אופניים וקורקינטים חשמליים, כשאחד מכל עשרה נפגעים הוא מתחת לגיל 16. כ-15 בני אדם נהרגו כתוצאה מרכיבה על כלים ממונעים חשמליים מתחילת שנת 2021, ולא פחות מ-25 רוכבים ורוכבות נהרגו בשנת 2020. הכלים הדו-גלגליים, שלא מצריכים רישיון, השתלבו במהירות בנוף ארצנו, והופכים שכיחים יותר ויותר. יחד עם זאת, חלק מהערים אינן מותאמות תשתיתית לאותם כלים, האכיפה אינה מספקת, והרישום אינו קיים. בטיחות אישית של כל רוכבת ורוכב היא הכרחית, כמובן. זהירות וערנות, חבישת קסדה, ונסיעה בשבילים המיועדים לכך בלבד. אך יש גם צורך בסלילת שבילי רכיבה רצופים ובטוחים, הגברת הפיקוח והאכיפה וכן מאגר ארצי לרישום מסודר של כל קורקינט ואופניים חשמליים שיוצאים מן החנות אל הרחובות. לרשויות מקומיות יש כיום סמכויות רבות שבעזרתן הן יכולות לפתח מערך הסברה ולפקח, ולאכוף, על הכלים הדו-גלגליים הממונעים שבשטחן. גם אכיפה משטרתית היא הכרחית במאמץ המשותף לשמירה על החוק והסדר. רק עבודה משולבת של הרשויות המקומיות והמשטרה תצליח להניב פירות. גם התאמת התשתיות הכרחית להצלת חיים, הן של הרוכבים והן של הסובבים אותם. כשאין תשתית עירונית מתאימה לרכבים דו-גלגליים הרוכבים נאלצים לנסוע על המדרכה או על הכביש בין כלי הרכב. כשהם עושים זאת הם לא רק מסכנים את עצמם אלא גם את הולכי הרגל ואת נהגי הרכבים סביבם. הפתרון לכל אלו הוא הסדרת החקיקה בנושא וקביעת מדיניות ברורה, החל ברמת ההסברה והמודעות ועד אכיפה ורישום מסודר, ואותן אני הולכת לקדם באופן אישי כדי למנוע את הפציעה או חלילה את המוות הטרגי והמיותר הבא. תודה רבה. תודה רבה, חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב. חבר הכנסת איימן עודָה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. עודֶה, בסוף אני אתרגל. אני יודע, אבל – – – עוודָה. עוודה? הוא פעם תיקן אותי לעודה. מי אמר? מי אמר עוודה? בשפה הספרותית עוודָה, כלומר, שיבה, זכות השיבה. היזהרו. ובסלנג עודֶה. עודה. חמש דקות. כן, כן. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מאוד מסכים עם ג'ידא רינאוי בקשר לסיבות ולמאפיינים, ובתמונה הכוללת אין ספק שהמצב במדינת ישראל מאוד קשה, הוא פי שלושה יותר ממדינות ה-OECD, וזה דבר שאמור להיות הכי חשוב לכולנו, יהודים כערבים. חשבתי לתומי ששנת הקורונה תלמד אותנו על חשיבות שותפות הגורל, שזה לא יהודים וערבים, ואפילו אחד יכול להדביק את השני. אותו דבר בתאונת דרכים: אחד יכול לפגוע בשני. לכן מהמקום הכי בסיסי זו סוגיה של כולנו, ואם ציבור כזה ייפגע, אז הציבור השני מן הסתם ייפגע. לכן אני פונה לשרת התחבורה ואומר לה – ומבחינתי זה המשפט הראשון וגם האחרון: אני מבקש להיות שותף, שותף למאבק. מרב מיכאלי, אום אורי, אום אורי, איפה את נמצאת עכשיו? אני פה. אני מקשיבה לכל מילה שלך. אני מבקש להיות – – – (אומרת בערבית: כי לא חייבים ערבית ספרותית.) אני מבקש להיות שותף לגמרי במאבק הכי צודק נגד תאונות דרכים. אני רוצה להגיד משהו על הציבור הערבי. תגידו לי אם זה נכון או לא נכון. האם יש קו שמחבר בין אחוז הנפגעים הערבים בתאונות דרכים ובתאונות בניין, ובין פשיעה, ובין סגירת התיק של יעקוב אבו אלקיעאן בבית המשפט העליון לפני כמה ימים, ובין אי-הגשת כתב אישום נגד הרוצח של מוסא חסונה במאורעות מאי לפני כמה חודשים, ובין חברתנו עאידה תומא שתעלה פה מחר לדבר על הטבח בכפר קאסם ולהגיד איפה האשמים, וזה שבאוקטובר 2000 יש הרוגים אבל אין אשמים – האם יש קו מחבר, שאומר שכשהנהרגים הם ערבים אז בין שהאשם ישיר ובין שהאשם פחות-ישיר אין פענוח, אין חשיבות מרבית בקרב הממשלה? אני חושב שכן. כן, יש קו מחבר. הרי הערבים הם שקופים. אני רואה את הקו המחבר הזה, ואני חושב שצריך שינוי תודעה טוטלי בהתייחסות לאזרחים הערבים. להפסיק עם התפיסה של: אה, הם נשארו פה, הם נשארו – הסמוטריץ' הזה אמר שבן-גוריון לא סיים את העבודה שלו, אז הם נשארו, אז צריך לנהל אותם. התפיסה צריכה להיות אחרת לגמרי: הם אזרחים בזכות וצריך לעשות את הכול, כי טובתם היא טובת החברה בכלל וטובת המדינה בכלל. זהו הדבר העיקרי. ג'ידא, אמרתי שאני מסכים עם החלק הראשון, אבל אני לא מסכים עם החלק השני. אמרת שיש פה ממשלת שינוי. אני לא רואה את הדבר הזה. אני באמת לא רואה את הדבר הזה. אני רואה שנתניהו לא נמצא אבל המדיניות שלו עדיין קיימת, עדיין קיימת. למה אני אומר את זה? הייתה תקופה, בתקופת ממשלת רבין, שהאמת – הרגשנו בשינוי מסוים. אין ספק בזה. אנחנו האזרחים הערבים הרגשנו שיש שינוי בגישה. אבל בממשלה הנוכחית אני לא מרגיש. למה? כי אני רואה שיש גזענים שאומרים: יש לנו את הקבוצה של הערבים, אנחנו נאלצים ללכת איתם מסיבות קואליציוניות, אחרת אין לנו ממשלה, אבל במידה שיקפצו ארבעה מהליכוד, או אולי נשכנע את ליברמן לקחת מישהו מהחרדים, אני לא יודע מה, אז אפשר ללכת ולהמשיך בדרכנו. אין שינוי עמוק בתודעה. אין, אין. אני לא רואה את זה. אני מסכם. מבחינתי, כבוד השרה, אני רוצה להיות שותף במאבק נגד תאונות דרכים. תודה רבה. תפדל. תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר סופר. חמש דקות לרשותך, בבקשה. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי וחברות הכנסת, אין ספק שיום זה הוא יום חשוב ונחוץ והלוואי שנגיע ליום שנגיד: אנחנו מציינים את הניצחון שלנו על ההרג והפגיעות בתאונות הדרכים. בשנת 2020, לצערי הרב, היו לנו 100 הרוגים מהחברה הערבית, והיו לנו 4,558 פצועים. אם אנחנו נסתכל על האחוז בתוך האוכלוסייה, אנחנו רק 20% אבל בפועל, כמו בעוד תופעות קשות בתוך החברה הערבית, אנחנו גם בתופעה הזאת מככבים, לצערי: 33%. אנחנו יכולים למנות סיבות מפה ועד הודעה חדשה. אני שמחה, כבוד השרה, על התוכנית שפרסת בפנינו בתוך ועדת הכספים וששמת שם תקציבים מיוחדים לנושא הזה. ואני יודעת שגם חבר הכנסת טופורובסקי פועל ללא לאות בנושא הזה. בסופו של יום אנחנו רוצים לראות ורוצות לראות שזה קורה בפועל. ואיך אנחנו נדע שזה קורה בפועל? כשאנחנו נראה שאין לנו הרוגים בדרכים. מבמה זו – אני בבוקר דיברתי גם בוועדת החינוך על הנושא של ההסברה לגבי תאונות הדרכים ותאונות בתוך חצר הבית. יש לנו ארגון שעובד בשם בטרם, ואני הופתעתי לשמוע שדווקא במקום הכי קשה, שקורות בו התאונות באחוז הכי גבוה, בחברה הבדואית בדרום – אני מבינה שמפסיקים את התוכנית שם בגלל שאין כסף. אני אומרת, יש כסף, רק למה מייעדים את הכסף הזה. צריך לקחת את הדברים לידיים. אני לא יכולה להסתכל על הסוגיה הזאת כמשהו כאילו בפני עצמו. זה דבר שקשור לקונטקסט הכללי ולהוויה הכללית של החברה הערבית. כשפועל ערבי יוצא מביתו ב-03:00, 04:00, 05:00, והוא יוצא לעבודה שחורה, מתישה פיזית, וחוזר ב-17:00, 18:00, 19:00, עד שהוא מגיע, אז אחוז הסיכון שהוא יירדם על ההגה הוא יותר גבוה. כשאנחנו נמצאים בסיטואציה שהכבישים לא מוארים, מפותלים, מלאים בכל מיני מהמורות, אז איך אנחנו לא נצפה שיהיו תאונות דרכים? ולכן אני חושבת שהסוגיה הזאת, כמו סוגיות אחרות, צריכה טיפול הוליסטי. לקחת את הנושא מכל הצדדים. לקשור אותו עם הנושא של הסברה, של העלאת מודעות, עם חינוך תעבורתי מגיל מאוד צעיר, עם שמירה על הילדים הקטנים בכניסה לבתי הספר, עם מינוי משמרות בכניסה, משמרות של גיל הזהב, שיש להם מה לתת, הרבה מה לתת בחיים, לנכדים שלנו. צריך לתגבר ולתחזק את המתנדבים, ולא להשאיר אותם עומדים לבד שם. אני חושבת שהכול אפשרי. הכוונות והחלומות לבד לא מספיקים, ולכן, כבוד השרה, צריך גם לעשות. אז ידידי איימן אמר שהוא רוצה להיות שותף – – נא לסיים. תודה. – – אני אומרת, יש לך הרבה שותפות ושותפים. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. חבר הכנסת אופיר סופר, אחרון הדוברים, ואחריו תשיב שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, השרה מרב מיכאלי. עד חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים את יום הבטיחות בדרכים. אני חושב שכל אחד מאיתנו מכיר בסביבתו הקרובה וחווה אובדן. אני יכול לספר שבסביבתי הקרובה מאוד שתי בנותיי חוו אובדן של חברה בכיתה א' בשני מקרים שונים בירידה מהאוטובוס, ואין מילים לתאר את הכאב ואת העוצמה. אני מדבר על שני מקרים שונים בתקופות. אוטובוס, ילדה בכיתה א'. אני אישית, כבר הזכרתי פעם בעבר, איבדתי את אבי בהיותי בן 12 וחצי בתאונת דרכים, והתחושה היא לא אחת – ושוחחתי על זה לא מעט עם חברי, שעושה עבודה לתפארת, חבר הכנסת בועז טופורובסקי, שלקח את זה כמשימה ראשונה, וזה העלאת המודעות לסוגיה הזאת, קודם כול. זה לא פשוט, כנראה, כי אם זה היה פשוט כנראה שזה כבר היה קורה. היכולת להחזיק את הנושא הזה במדינה עם סדר-יום כל כך אינטנסיבי כמו שלנו, עם העבודה הכל-כך סיזיפית שהמלחמה בתאונות הדרכים דורשת, זה קשה מאוד. אני רוצה לדבר כאן על שלושה אתגרים. אני לא אומר שהם שלושת האתגרים הכי חשובים, רק נראה לי שהם שלוש נקודות משמעותיות. הראשונה שבהן זו סוגיית המודעות, השנייה זו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לתת עליה איזו נקודת מבט, והשלישית זו סוגיית החינוך. כמו שאמרתי, סוגיית המודעות היא קריטית, היא דרמטית, והדוגמה של חברנו, של בועז טופורובסקי, היא דוגמה שנדרשת מאיתנו כאנשי ציבור, דוגמה שנדרשת ממחנכים, דוגמה שנדרשת מכל הגורמים, מאנשי תקשורת: לעסוק ולדון בעניין הזה. אני רוצה להגיד, בעקבות הדיון שהיה לנו היום, עוד משפט אחד. אנחנו צריכים להציב את זה כיעד, כיעד מתמטי: כך וכך הרוגים, להפחית בכך וכך עשרות הרוגים לשנה הבאה. זו צריכה להיות השורה התחתונה. יעד מתמטי, שידקלמו את זה כולם. בהקשר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בעקבות הדיון שהיה הבוקר חשבתי לא מעט על תפקידה. אני קצת מרגיש שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מתנהגת כמו עמותה או ארגון חוץ-פרלמנטרי. זו לא עמותת אור ירוק, שעשתה עבודה נפלאה, אבל אני מצפה שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תהיה גוף מחולל, מתכלל, חזק, עם שיניים, שזה מה שהוא יעשה. ואני אמרתי שכן, צריכה להיות ועדה בכנסת, ובעזרת השם היא תקום, בראשותו של בועז, והיא צריכה לזמן אחת לחודש לפחות ולדון כל הזמן, כל הזמן בסוגיה הזאת, עד שנמצא פטנט אחר יותר טוב. לי אין רעיון אחר יותר טוב, אבל אני מרגיש שזאת עבודה סיזיפית וצריך לעשות את זה. הסוגיה השלישית היא סוגיית החינוך. הילדים של כולנו מתבגרים ואז אנחנו שולחים את כולם, מה שנקרא, ללמוד נהיגה. אנחנו באמת שולחים אותם לעבור טסט. יש את הגמרא שאומרת שחייב אדם ללמד את בנו תורה, להשיאו אישה, ויש אומרים אף להשיטו במים, ללמדו שחייה. אני חושב שאם הגמרא הייתה נכתבת בימינו, אם מותר לי לומר, בתור הקטן, היא הייתה אומרת ללמד את בנו לנהוג, זהירות בדרכים. ואני מקפיד לדבר עם המורים לנהיגה של הבנים והבנות שלי לפני ובאמצע ותוך כדי, ואני מדגיש להם שזו המשימה, זה מה שחשוב לי. וכשאנחנו מדברים על חינוך אני יכול דווקא לתת דוגמה מהצבא, מהחוויה שאני עברתי בצבא בתור מפקד שנים רבות. התובנות שאתה מפתח בעניין הזה, בתרבות הארגונית שנוצרה בצבא סביב הנושא של נהיגה, ולא בקטע של הפקודות אלא בקטע של המודעות – למזג האוויר, לנסיעה בשעות חמות, לשעות שינה – – השתלמויות ספציפיות. – – לכל הדברים הללו, יש לזה משמעות מצילת חיים. הרבה פעמים אני שואל את עצמי איך אני יכול להנחיל את הדבר הכל-כך פשוט הזה, לכאורה, גם לילדים שלי, לדור הבא. משפט אחרון. אני חושב שאם הייתי שרת החינוך היום, אם הייתי במקומה, אז הייתי קובע – וראיתי ששרת התחבורה כן מקדמת כיוון כזה – הייתי קובע לפחות יחידת לימוד אחת שתעסוק בנושא בטיחות בדרכים. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אופיר סופר. תשיב לשלל הדוברים מהרשימה המכובדת בנושא חשוב זה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, חברת הכנסת – השרה מרב מיכאלי. אני כבר לא יודע, לא מעז. חברת הכנסת מרב מיכאלי. לא, לא, חברת כנסת. גאה להיות גם חברת כנסת. אדוני היושב-ראש, זה לא עניין של מה בכך. הכבוד הוא לנו. אנחנו לא נשלח אותך לאחת ממדינות סקנדינביה. אל תשלח אותי לנורבגיה. בדיוק מה שרציתי להגיד. בבקשה, גברתי. לאט-לאט נתרגל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה לכל חבריי וחברותיי הרבים. אני צריכה להגיד בהתפעלות שרבות ורבים מחברות וחברי הכנסת – ואנחנו יודעות שלא בכל יום מיוחד יש רשימה כל כך ארוכה של דוברות ודוברים שמעלות הצעות לסדר-היום בהקשר הזה. ולכן תודה רבה. ואני יודעת, אם להתחיל מאמירה של חבר הכנסת איימן עודה והתשובה של אימאן ח'טיב בעצם: איימן עודה אמר, אני רוצה להיות שותף, ואמרה אימאן ח'טיב יאסין, יש לך הרבה שותפות ושותפים. ונדמה לי שהרשימה הארוכה הזאת של הדוברות והדוברים העידה על כך עדות ברורה מאוד מאוד. אז קודם כול אני רוצה להגיד שנורא חשוב שהיום הזה מתקיים, ותודה לך, בועז טופורובסקי חברי – יושב לידו חבר הכנסת איתן גינזבורג, וציינתי היום בוועדה גם את בועז וגם את חבר הכנסת גינזבורג על הפעולה הקבועה, הרצופה והמשמעותית, שלך ושלך, בעניין הזה – שהיום הזה מצוין בכנסת. תמיד חשוב לעצור רגע ולהתרכז בנושא הזה. לא משנה כמה אנחנו נתקלות ונתקלים בזה ביום-יום ולא משנה כמה כל אחת ואחד מאיתנו, חבר הכנסת סופר, נתקלת בזה איפשהו בסביבה שלה – יש יום אחד שרגע את נעצרת וצריכה לתת דין וחשבון. והינה אנחנו כאן. מאז שאני שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אני מקבלת באופן אישי מדי בוקר – סיפרתי הבוקר בוועדה – את הדיווח של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על הנפגעות והנפגעים, ולא עלינו, על ההרוגות וההרוגים של היום הקודם. זה רגע כזה שגם מחדד את אחד מהיבטי החירום של מצב החירום הכללי שאנחנו נמצאות ונמצאים בו בתחום התחבורה במדינת ישראל; הדבר הזה עולה לנו בחיי אדם יקרים כל כך, ואנחנו מחויבות ומחויבים לעשות כל דבר כדי שלא נשלם את המחיר היקר הזה. אני אגיד עוד מילה בכל זאת. היום בוועדה מנכ"לית משרד התחבורה מיכל פרנק, כשדיבר אלמן של אישה שנהרגה בתאונת דרכים, שיתפה את משתתפות ומשתתפי הדיון בכך שהיא עצמה יתומה מאימא שנהרגה בתאונת דרכים. זה ברור לכולן ולכולם שברגע שמנכ"לית משרד התחבורה מכירה על בשרה באופן הזה את המחיר הזה, אז מן הסתם זה נוכח בעבודה שלנו אולי אפילו עוד יותר מאשר רק בגלל המחויבות – "רק" במירכאות כפולות ומכופלות – העמוקה והיסודית שלי כמי שבאה לשרת את החברה הישראלית ולהתמודד עם הבעיות העמוקות של המדינה שלנו ושל החברה שלנו. לכן אני רוצה להגיד שהדבר שמבחינתי הכי חשוב לציין באופן שבו משרד התחבורה בראשותי עומד להתמודד, או בעצם כבר מתמודד, עם סוגיית הבטיחות בדרכים, הוא שכל התקציב שלנו נבנה מתוך הסתכלות על בטיחות כחלק מובנה בתוך המחשבה על איך צריך להיראות תקציב המשרד לבטיחות בדרכים. זאת אומרת, המחשבה שיש בטיחות בדרכים בנפרד ותחבורה ציבורית בנפרד, כבישים בנפרד, רישוי רכב בנפרד וכן הלאה, היא מחשבה מוטעית, היא מחשבה מיושנת שמחלקת למחלקות כאילו כל אחת מהן עומדת בזכות עצמה, וזה ממש לא ככה. זאת אומרת, אם תיארה חברת הכנסת ג'ידא – ג'ידא אני יודעת להגיד, אבל אז אני מתבלבלת בשם המשפחה שלך, פדיחה נוראה מצידי. ג'ידא זועבי תיארה את ההזנחה הנוראה של התשתיות, אבל של כל סוגי התשתיות, לא רק הכביש אלא המדרכה, או יותר נכון האין-מדרכה, והתשתית לילדות וילדים למשחק. אם ההזנחה הזאת מביאה לכך שילדות וילדים נדרסים במספרים בלתי נסבלים מרוורס הכי בסיסי, אז את מבינה שחייבות וחייבים להסתכל על התמונה הכוללת ובאמת להבין שבטיחות נמצאת בכל החלטה ובכל ממד של ההבניה של עולם התחבורה שלנו. אז כמו שאמרתם בצדק, זה נמצא גם בחינוך, זה נמצא גם בתרבות הנהיגה, תרבות ההליכה והתרבות הבסיסית של התנהגות אנושית שלנו זו כלפי זה, זה כלפי זו. אבל על זה אולי נדבר בזמן אחר, נתרכז בתחבורה כרגע. כבוד השרה, לגבי התרבות: אני חושב שהמדינה בכל מקום בעולם היא סוכן השינוי – – – בכל מקום בעולם. כלומר, אפשר להגיד משהו על הכבישים – – – המדינה בשנה הראשונה, אחרי עשור, אחרי 15 שנים. אחר כך המדינה, שיש לה את כל האמצעים, יכולה גם לשנות את התרבות פה ושם. אני חושב שזה – – – אני מסכימה עם אדוני חבר הכנסת עודה. אני מסכימה, המדינה היא בהחלט סוכנת מרכזית של שינוי. האמת היא שאפילו לא של שינוי; למדינה במידה רבה יש כוח שהיא מתווה בו את ההתנהגות של כל האזרחיות והאזרחים בכל מיני דרכים. הינה האופן שבו אנחנו במשרד התחבורה מתכוונות לשנות את פני הדברים באופן עמוק: הדבר המרכזי הוא להבין שככל שיהיו פחות כלי רכב פרטיים על הכביש יהיו פחות נפגעות ונפגעים, נקודה. ההשקעה המסיבית והגדולה ביותר שלנו תהיה להוריד כלי רכב פרטיים מהכביש. זה ייעשה קודם כול על ידי היפוך של תפיסת העולם. אדוני היושב-ראש, עד היום תקציבי התחבורה במדינת ישראל תוכננו מתוך הסתכלות על הרכב הפרטי ועל כבישים שצריך לסלול כדי שהרכב הפרטי יוכל לנסוע בהם. ואנחנו ראינו שגם ברמה התחבורתית, ולא רק הבטיחותית, מהר מאוד כל כביש כזה שנסלל נסתם. פשוט נסתם. אנחנו הופכות לחלוטין את סדר העדיפויות, ואומרות שבראש נמצאים הולכות והולכי הרגל. הולכות והולכי רגל הם משתמשות ומשתמשי הדרך הפגיעים ביותר. הם הראשונות והראשונים להיפגע, והפגיעה בהם היא האנושה ביותר. לעומת זאת, אגב, בין נוסעות ונוסעי האוטובוס יש הכי פחות נפגעים, ולא כל שכן ברכבת או ברכבת הקלה או באמצעי הסעת המונים אחרים, שאותם אנחנו מתכוונות לחזק, להרבות, להוסיף, לדייק, לשפר, לשכלל ועוד. אנחנו נוסיף בחמש השנים הקרובות 7.5 מיליארד שקל רק בסובסידיה, בשירות ממש, בכסף שמגיע לנוסעת ולנוסע, לכל אזרח ואזרחית שיבחרו להשתמש בתחבורה הציבורית, שאנחנו מאוד נשפר ונוסיף. הולכות והולכי הרגל זה כל אחד ואחת מאיתנו גם אם יש לנו רכב פרטי; כי בסוף, עם כל הכבוד, אנחנו יוצאות מהאוטו והולכות והולכים על הרגליים שלנו. אני רוצה שכל אחת ואחד מאיתנו תוכל ללכת לתחנת האוטובוס הקרובה, ושהיא תוכל מתחנת האוטובוס לנסוע באופניים, אולי, ולכן אנחנו נשקיע 2 מיליארד שקל בסלילה של שבילי אופניים, בהשקעה בתרבות של רכיבה על אופניים ובהגנה על רוכבות ורוכבי אופניים ובהפרדה שלהם מכלי הרכב הכבדים. כאן אני מגיעה לסוגיה שהזכיר גם חבר הכנסת יעקב אשר, שאגב הגיש הצעת חוק בעניין הסדרת הכלים שנדבר עליהם עכשיו, הכלים החשמליים הקלים, זאת אומרת האופניים החשמליים והקורקינטים, כל ההמצאות החדשות-יחסית האלה, שהן באמת לא מוסדרות. הן באמת פותרות בעיה מצד אחד, אבל מצד שני יוצרות בעיה גדולה מאוד, והפגיעה שלהן בהולכות והולכי רגל היא פגיעה לא מבוטלת. אז גם יעקב אשר הגיש הצעת חוק, שאנחנו בוחנים אותה במשרד, על אופן הרישוי של הכלים האלה – – – גברתי השרה, ברשותך, הייתה פה חברת הכנסת בזק, ואני בזמנו גם העליתי: חוץ מימי השבת אפשר בדרך כלשהי לעודד את החברה הישראלית שכל אחד יתרום יום, וזה לא יהיה יום השבת. זה 14% פחות צפיפות בכבישים, פחות זיהום. אנחנו מדברים על אקלים, על פחות תאונות דרכים. חד-משמעית. אני חושב שאולי כדאי, אולי זאת ההזדמנות. אולי זאת ההזדמנות. לפני 40 שנה זה היה. היה בחירום, בגלל האמברגו על הדלק. אבל צריך להגיד שגם עכשיו אנחנו בחירום. הלוואי שנראה את זה כך. אני מסכים איתך. אדוני היושב-ראש, צריך לומר שאנחנו עכשיו במצב חירום. ההצעה שאתה מעלה היא הצעה שאנחנו בהחלט בוחנות ובוחנים אם יש דרך להפוך אותה למשהו מעשי ולמשהו אטרקטיבי לאזרחיות ואזרחי ישראל. אבל אני באמת חושבת שלפני שנעשה את זה – או במקביל – אנחנו חייבות וחייבים לשנות את התשתיות באופן שישנו את ההתנהגות של האזרחיות והאזרחים, אבל שבאמת יספקו להם הגנה. אם אנחנו מדברות ומדברים פה כל הזמן על הנפגעות והנפגעים, אז אין שאלה: ככל שיהיו פחות כלי רכב יהיו פחות נפגעות ונפגעים; ככל שהכלים הקלים, האופניים והולכות והולכי רגל יהיו מופרדים באופן אפקטיבי מהכלים הכבדים יהיו לנו פחות נפגעות והרוגים. ככל שיהיו לנו יותר ויותר דרכים לנסוע בצורה בטוחה, לעבור את המעבר הבטוח מהליכה ברגל לאופניים, לאוטובוס או לרכבת, או אפילו לאוטו שחונה באיזה חניון, אבל הדרך תהיה כזאת שאת לא בסכנת דריסה בדרך, יהיו לנו פחות ופחות נפגעות ונפגעים. וזאת המטרה של התקציב הזה, מעבר להורדת העומסים: לספק דרך בטוחה לכל משתמשת ומשתמש בדרך. אני מתלבטת, אדוני היושב-ראש, ברשותך, אם להתחיל ולפרט כאן כל מיני תקציבים ספציפיים, למשל לדבר כמו תחזוקת כבישים. אחד הדברים המרכזיים זה שיש כבישים שנסללים, אבל עם השנים הם נשחקים, ואז הם הופכים – תיארו פה בורות בכביש למשל וסתם כל מיני תקלות ומפגעים, אז אנחנו הקצינו סכום מאוד גדול של כמעט 1.5 מיליארד ש"ח לתחזוקה של כבישים. אני רוצה לספר לכם על דבר, שהוא דבר שלי, כחברת כנסת, הייתה אפילו הצעת חוק כזאת, וסוף-סוף עכשיו אני יכולה לממש את זה. אנחנו נעשה מפרצי התרעננות בכבישים הבין-עירוניים. מדהים אותי, תמיד הדהים אותי, שאין היום במדינת ישראל – כל כך הרבה סיבות יש לפעמים שצריך לעצור בדרך: את עייפה, חשה לא טוב, הילדות והילדים בוכים, את צריכה רגע לסמס משהו, את רוצה לבדוק. סכנה לעצור, היום זאת סכנה לעצור. היום זאת סכנת נפשות. אסור לעצור בשוליים, ובצדק, אבל אין מקום לעצור. אנחנו עומדות ועומדים – ואנחנו הקצינו לזה עשרות מיליונים – לעשות בכבישים הבין-עירוניים שלנו כל כמה קילומטרים מקום, ולא פחות חשוב, אגב, מפרצים שיהיו גדולים מספיק כדי שמשאיות וכלי רכב מסחריים יוכלו לעצור בהם. כי אנחנו יודעות ויודעים שכלי רכב מסחריים הם אחד הגורמים שמסכנים ומסוכנים בכביש, ונהגים של כלי רכב מסחריים זקוקים עוד יותר אולי להפסקות האלה ולמקומות שבהם הם יכולים להתרענן, משום שהם נוסעים ימים שלמים בתנאים לא פשוטים. אז אנחנו נעשה את המפרצים האלה גם בשבילם. דבר נוסף, אדוני היושב-ראש וחבריי וחברותיי היקרים, אנחנו נשקיע הרבה מאוד כסף בבניית מסופים לתחבורה ציבורית, שבהם – ולא רק בהם, אלא יותר – יהיו מקומות לנהגי ולנהגות אוטובוס לנוח ולהתרענן. אחד הדברים הקשים ביותר לנהג ונהגת אוטובוס בעבודה זה שאין להם תנאים בסיסיים מינימליים אנושיים של כבוד אנושי, שבהם הם יכולים שנייה רגע לעשות את ההפסקה – שאגב מגיעה להם בחוק, והיא גם נדרשת בשביל הבטיחות של כל אלה שהם מסיעות ומסיעים אותם, אבל גם כל אלה שנוסעים מולם בכביש. אני יכולה לתת הרבה מאוד דוגמאות נוספות. אגב, השקעה אדירה בחברה הערבית, חברת הכנסת ג'ידא זועבי וחבר הכנסת עודה וחברת הכנסת אימאן יאסין, שהתייחסו לכך. 3 מיליארד שקלים יושקעו בתשתיות בחברה הערבית. הממשלה הזאת, במסגרת התוכנית ההיסטורית שהיא השיקה – וחבר הכנסת עודה, אני חייבת להגיד לך שככל שאני מסכימה שזה לא שפתרנו את כל הבעיות והשוויון לא כאן עדיין, כמו שהשוויון המגדרי גם כן עדיין לא כאן – – – – – – – אז שינוי – אי-אפשר להגיד שאין. יש שינוי. השינוי בא לידי ביטוי גם בתוכנית הזאת עם המספר האדיר הזה של המיליארדים, 32 מיליארד בחמש שנים, שיושקעו באמת בכל תחומי החיים של החברה הערבית. רק במשרד התחבורה יש 3 מיליארד ש"ח, וחוץ מ-3 מיליארד השקלים האלה יש תוכנית שהיא כבר בביצוע בנתיבי איילון, חברת נתיבי איילון, שהיא תחת משרד התחבורה, שממפה את הרשויות עצמן. היא כבר מיפתה כמעט חצי מהרשויות הערביות ובוחרת יחד עם אנשי הציבור ויחד עם האנשים המרכזיים בכל רשות את הפרויקטים הכי – איך אני אגיד, גם לפי סדר חשיבות, גם לפי סדר דחיפות, ותשקיע הרבה מאוד בשדרוג כל התשתיות בערים האלה. אנחנו נשקיע 140 מיליון שקלים בהסברה בחברה הערבית לעניין חינוך תעבורתי. אני שותפה לחזון. נמצאת פה שרת החינוך, חברתי, וכבר דיברתי איתה על זה דיבור ראשוני, אבל זה ייקח לנו עוד זמן, אולי לתקציב הבא. אני שותפה לחזון של הטמעה מאוד מאוד עמוקה של חינוך תעבורתי, חינוך של התנהלות בדרך מגיל מאוד צעיר בתוך מערכת החינוך. אני מאוד מאוד מקווה ומאמינה שנוכל לעשות את זה. יש הרבה דרכים לעשות את זה. בכל מקרה, יש הרבה דברים שהרבה זמן מחכים להם, דברים, אדוני היושב-ראש, שנשמעים כאילו מילים משעממות ומסובכות כאלה. טכוגרף, אוקיי? הקופסה השחורה הזאת שתהיה באוטובוסים ובמשאיות ותיתן לנו אינפורמציה. זכיתי כיו"ר ועדת כלכלה לתקן את התקנות של הטכוגרף. הקודם. לבטל את הקודם ולהכניס את הדיגיטלי. אנחנו ממש הקצינו כסף לדיגיטלי על מנת – נחזיק אצבעות – שבסוף שנת 2022 הוא ייכנס לפעולה, הטכוגרף הדיגיטלי, שבאמת יעקוב באופן אמיתי, ייתן לנו אינפורמציה גם על הנהיגה וגם על המצב של כלי הרכב הכבדים והאוטובוסים, וזה דבר שללא ספק יציל חיים. משרד התחבורה גם עובד על תוכנית שתוריד מהכבישים, במידת האפשר, את המטענים הכבדים בשעות היום ובשעות העומס, כמו שראינו שנחסם כביש מס' 1 לארבע שעות בגלל משאית עם טרקטור עליה שנתקעה בגשר. בקיצור, כמו שאתן מבינות ומבינים, יש לי רשימות ארוכות. ואולי רק אסיים בדבר אחד אחרון. אנחנו הסטנו, כמו שאמרתי, את כל תשומת הלב, את כל כובד הראש, את כל החשיבות בתקציב מכלי הרכב הפרטיים, להולכות והולכי הרגל, לכלים קלים, לתחבורה הציבורית. ולכן אנחנו נשקיע פחות בסלילת כבישים ויותר, הרבה הרבה הרבה הרבה יותר, בכל אלה. מה שכן נשקיע בכבישים – אנחנו מתעדפות ומתעדפים בצורה מובהקת קודם כול כבישים מסוכנים ומוקדי סיכון, אחר כך כבישים שהם תשתית לתחבורה ציבורית, ובסוף – או לא בסוף, במקביל – כבישים שנדרשים כדי להגיע לכל המקומות שאין אליהם גישה. דיבר חבר כנסת מאיר הלוי על כביש מס' 90, שייכנס ב-2022 לתכנון וב-2023 לביצוע; כביש 65, החלק הצפוני, שהוא חלק נדרש מאוד גם מבחינת נגישות וגם מבחינת מסוכנות, גם הוא יתחיל להיות – אדוני היושב-ראש, שלום, התחלפת. שלום לך, גברתי השרה. אז כביש 65 צפון – אנחנו נתחיל כבר עכשיו לממן את התכנון והביצוע העתידיים שלו. זה פרויקט מאוד מאוד גדול, אז נצטרך לקחת אותו בחתיכות, אבל הוא יקרה. אבל כבר נכנסו לעבודה כביש 66, כביש 55, וגם כבישים אחרים, קטנים יותר. גם מישהי הזכירה כאן – אני עכשיו לא זוכרת מי הזכירה את הפניות שמאלה שמאלה, שהן באמת אחד הדברים שאנחנו בכל מקרה תקצבנו כבר ב-100 מיליון ש"ח השנה, אבל אנחנו מחפשות דרך לקצר את מספר השנים שזה ייקח ולהביא יותר כסף כמה שיותר מהר כדי לעשות אותם. לסיכום, חברותיי וחבריי, אני באמת אגיד שאני חושבת שאנחנו חייבות וחייבים להסתכל על המכלול ולעבוד ביחד כדי לחסוך חיים וכדי שבאמת הדרכים שלנו יהיו בטוחות לכולנו בכל מובן שהוא. תודה רבה. תודה, גברתי השרה. להישאר? כן, כמובן, יש לך שאילתות עכשיו, אז ברשותך, אם תוכלי להישאר על הדוכן. אני אביא את התשובות ואחזור. אין בעיה. חבר הכנסת אלון טל, אתה תהיה הראשון, בהסכמה עם חבר הכנסת איתן גינזבורג. חברים, מציעי ההצעה של ציון היום לתאונות הדרכים, אתם מסתפקים בתשובה של השרה, נכון? כן, אז שנייה, חבר הכנסת אלון טל, שהשרה תיקח את מקומה. השרה רוצה להגיד רק דבר אחרון: שהיא רוצה להודות לחבר הכנסת טופורובסקי, שהאיר את עיניי בעניין הזה של המעקות. גם כן הזכירה את זה בדבריה מישהי, אחת מחברות הכנסת, היום – המעקות האלה של גדרות ההפרדה, שמסוכנים כל כך לרוכבי האופנוע. באמת חבר הכנסת טופורובסקי הוא זה שהפנה את תשומת ליבי ובזכותו למדתי על הדבר הזה, ובאמת יכולנו להביא בעזרתו כסף כדי לטפל בזה, באמת הידד. תודה שוב, השרה. שאילתה מס' 118, חבר הכנסת אלון טל: מימון מחשוב לתחזיות אקלים. בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וגם לשרה. מדובר בשאילתה שהוגשה בעצם לפני הפגרה אז אולי היא פחות רלוונטית. אבל אז התפרסם בעיתונות שיש מחסור במימון של מחשוב בשירות המטאורולוגי, מה שמונע הקמה או הרצה של מודלים חיוניים להבנת העתיד האקלימי של כולנו, שהוא בוודאי על סדר-היום. השאלה הייתה: מדוע לא מבוצעת הסטה תקציבית לרכישת המחשוב בסך 20 מיליון ש"ח? אשמח לשמוע. יש לי שאלת המשך קצת יותר מעודכנת, אבל כן. טוב, לא נעים לי להגיד שבאמת אנחנו הבאנו תקציב תחבורה מאוד מאוד גדול ומאוד משמעותי ומאוד מהפכני, אבל לצערי במכון המטאורולוגי, המרכז המטאורולוגי, שהוזנח בצורה באמת שערורייתית כל השנים האלה – שם התקשינו קצת. ולכן אנחנו – המנכ"לית ואני – עדיין מחפשות דרכים. אנחנו מודעות לחשיבות של הדבר הזה. אני מודה לך על השאילתה בעניין הזה, ואומרת בכנות שאנחנו עובדות על זה, ועדיין לצערי אין לי תשובה משביעת רצון מעבר למודעות ולניסיון כרגע למצוא את הכסף הזה. היום בכנסת אנחנו בסימן ההכנות לקראת גלזגו, אז אולי זה באמת – שאלת ההמשך – – – מצוין, אולי נגיד לראש הממשלה ולאוצר שלקראת גלזגו יסדרו לנו את התקציב הנוסף. כי המידע הבסיסי הוא אצלך, במכון המטאורולוגי, כמובן, ואנחנו נשמח לקבל אותו. השאילתה בהמשך באמת קשורה למשהו מאוד ספציפי, אבל כנראה חשוב: זה כמה שבועות, אתר bus.gov איננו מעודכן. מדובר באתר שמהווה מקור המידע היחיד בפועל לנוסעי אוטובוסים, שהם 87% ממשתמשי התחבורה הציבורית. לכן נוצר מצב בפועל שמשתמשי התחבורה הציבורית אינם יכולים לדעת לו"ז של יציאת אוטובוס והגעתו, לא יודעים דרך האפליקציה או האתר. והשאלה פשוטה: מתי צפוי האתר לשוב לפעול? רגע. שנייה. את רוצה לבדוק עכשיו? אפשר לחכות – – – הוא חזר. התקלה טופלה. אומנם לקח זמן רב, אבל התקלה טופלה, והאתר חזר לפעילות. קולולו. בשורה נהדרת. איזה כיף. על תשובות כאלו אני תמיד שמח. הינה, תראה. בשם נוסעי האוטובוסים, אני מודה לך ולצוות שלך שטיפלו בזה. ובקשר למכון המטאורולוגי, אנחנו בקשר עם ארגוני הסביבה – – – חד-משמעית. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת אלון טל. תודה רבה לך. יפה. אנחנו נעבור לשאילתות הבאות, של חבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה, איתן. שאילתה מס' 78: קיצור קורסי נהיגה מונעת. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה הנכבדה, השאילתה: בתקופת הקורונה חודשו קורסי ריענון הנהיגה והנהיגה המונעת במתכונת המותאמת להנחיות התו הסגול. בהתאם, קוצר משך הקורס, הופחתו השעות וצומצם מספר השאלות במבחן. רצוני לשאול: 1. האם כיום מתנהל הקורס במתכונתו המקוצרת והמצומצמת, למרות שבוטלו הנחיות הקורונה ההן? 2. האם הופחת חומר הלימוד? 3. אם כן – מדוע? 4. מהי עמדת משרדך? תודה רבה לך, חבר הכנסת גינזבורג. אכן, כמו שאמרת, בגלל המגבלות המשמעותיות בתקופת הקורונה צומצם זמן הקורס. אבל הזמן שצומצם היה בעצם זמן מינהלי, מה שנקרא – כל מיני הפסקות וכל מיני זמן מסביב שכזה, ולא החומר. החומר לא נפגע, אותו היקף חומר נלמד בקורסים האלה. אחרי שגילנו שבעצם – אתה יודע, מהדברים שגילנו בזכות הקורונה זה שאפשר לעשות את אותו דבר בפחות זמן. אז אנחנו נשאיר את זה בזמן יותר מצומצם, משום שראוי לחסוך לציבור זמן יקר. אני כן רושמת לפניי את שאלתך לגבי היקף השאלות במבחן, זה סיפור אחר לגמרי. אני רוצה לוודא שבאמת, איך לומר, האופן שבו את רואה אם הציבור הפנים או הפנימה את החומר שנלמד בשיעורים האלה – שהוא, האמת, מאוד חשוב; כמי שהייתה לה הזכות המענגת להשתתף בקורסי נהיגה מונעת, צריך להגיד שזה אכן מרענן גם חוקים שאת, ככה, איך להגיד, אחרי הרבה שנות נהיגה אולי לא זכרת בול, וגם עוזר באמת להפנים את הסכנות ולהימנע מהן. אז אנחנו נבחן את עניין השאלות. אבל מבחינת החומר, הוא לא נפגע, ומשך הזמן – דווקא טוב שיישאר מצומצם. שאילתה נוספת? תודה, בהחלט. תודה רבה, גברתי. באמת גם הבחינה צומצמה. מ-20 שאלות ל-10 שאלות. ואללה. אני אומר את זה מתוך ידיעה אישית, כי אני עברתי לאחרונה קורס נהיגה מונעת, ומשם נובעת השאילתה כמובן. כמובן. יש דברים שבאמת, כמו שאת אומרת, חשובים יותר בתוך הקורס, וכאלה שהיית חושבת אולי קצת אחרת, אבל הקורס חשוב, אין ספק בכך. נדמה לי שאם היום ובמשך כבר למעלה משנה נבחנים על עשר שאלות, אולי תשקלו להשאיר את זה במתכונת הזאת, כי אם זה היה טוב במשך שנה, אז אולי – – – אז אני אומרת, לעניין של משך זמן, בוודאות אנחנו נשאיר ככה. לעניין השאלות, אני מבטיחה לחזור אליך. אז משך הזמן יישאר יומיים כמו היום ולא שלושה ימים כמו בעבר? כן. השאילתה הבאה, חבר הכנסת איתן גינזבורג, מס' 82: פתיחת קו מסילת השרון לכיוון מערב. בבקשה. תודה. תחנות רכבת רעננה נחנכו בשנת 2018. מאז ועד היום לא נפתח קו לכיוון תל אביב וחיפה דרך תחנת הרצליה, מה שמגביל מאוד את הנסיעה למוקדים אלו ובכלל. רצוני לשאול: מהו המועד המתוכנן לפתיחת קו הרכבת במסילת השרון לכיוון תל אביב דרך תחנת הרצליה? יודגש כי השאילתה הוגשה בחודש יולי 2021. עבר זמן מאז, אז יכול להיות שהדברים – – – עבר זמן. אז קודם כול, בסוף נובמבר יושלם מערך החשמול מהרצליה דרך תחנות רעננה וקשת השרון ועד לתל אביב. אז לפחות יש לנו בשורה בהקשר הזה, שבסוף נובמבר הקו הזה יוכל להיפתח. נכון שזה עדיין לא קו ישיר ברעננה, אבל הרבה מאוד קווים והרבה מאוד יישובים והרבה מאוד נוסעות ונוסעים משלמות מחיר של פגיעה זמנית ביכולת לנסוע ישירות ברכבת בזמן החשמול. אבל תסכים איתי שחשמול הרכבת הוא פרויקט לאומי ראשון במעלה, בחשיבות שלו – האקלימית, התחבורתית, מכל בחינה שהיא. אני ביום ראשון יושבת עם יו"ר ועם מנכ"ל הרכבת בשביל לבדוק אפשרות להאיץ את הפרויקט הזה אולי אפילו עוד יותר ממה שאנחנו עושות עכשיו. אבל צריך להבין שבשביל שהוא יתקיים צריך לפנות את הפסים ואת הקו לזמנים מסוימים. אני כן אגיד שכשיושלם החשמול – קודם כול, ככל שהוא יתקדם יותר ויותר קווים יהיו חשמליים, יחזרו להיות יותר קווים ויתאפשרו יותר אפשרויות. ואני רוצה להגיד שמשנת 2022 אנחנו נוכל לבדוק שוב עוד כל מיני אופציות של הזזת התוואים והחיבורים והקווים, השירות. אנחנו נעשה את זה גם בהתייעצות עם ראשי הרשויות השונות. צריך לזכור שבמקביל אנחנו בונות את המסילה הרביעית באיילון, מה שבאמת יפתח. היום, חלק מהבעיה היא שהכול מתנקז לשלוש מסילות באיילון, וזה מגביל את האפשרות שלנו לעשות וגם לתת שירותים נוספים. כשתיבנה המסילה הרביעית בבת אחת יהיו הרבה יותר אפשרויות. צריך להגיד בסוגריים: במקביל לבניית המסילה הרביעית באיילון אנחנו התחלנו בתכנון – ואני מודה לשר האוצר ולשר החקלאות על שיתוף הפעולה פה – של תקצוב והתחלת קידום משמעותי של "מובל לים", כדי להימנע מסכנות של שיטפונות, חלילה, יחד עם הבנייה הזאת. אז ככה שהפנים קדימה, החשמול בעיצומו, רעננה כרגע תצטרך לעשות קצת עיקוף, אבל לפחות ממש מסוף נובמבר היא יכולה לחזור לנסוע ברכבת. תודה רבה, גברתי. שאלת המשך? כן, שאלת המשך. הייתה לי הזכות, בתור ראש העירייה, לחנוך את שתי תחנות הרכבת, גם להיות שותף לתכנון וגם להיות זה שחונך. זה הובטח לי גם אז, כבר מייד, על ידי שלושה שרי תחבורה לפנייך. כולם באו עם תשובתם מהרכבת. כך שהייתי מציע לך, אם אפשר לעוץ עצה ידידותית, להקפיד על הזמנים של עמדת רכבת ישראל. כי הזמנים, יש להם מין תכונה כזאת שהם פשוט עוברים, ופשוט כל פעם נדחים. אז לעמוד על כך. השאלה היא מתי בשנת 2022 ייפתחו אותן אפשרויות? ודבר נוסף, האם החשמול יאפשר גם חיבור לכיוון למערב, לתל אביב? היום זמן הנסיעה מרעננה לתל אביב דרך כפר סבא, הוד השרון, ראש העין, פתח תקווה, בני ברק, רמת גן, תל אביב – אורכת ברכבת 47 דקות. לא נראה לי דבר שכדאי למישהו. קודם כול, צריך להגיד שמסוף נובמבר, כשייפתח הקו המחושמל – נעשתה עבודה של תזמון הרכבות יחד עם הרכבות לחיפה, וכן יש אפשרות לתושבות ותושבי – – – אבל מנובמבר זה יהיה לכיוון מזרח, נכון? לא. תושבות ותושבי רעננה יכולות כן לנסוע להרצליה ולהחליף שם רכבת. מנובמבר? יוכלו מסוף נובמבר, כן. להרצליה מייד? להבנתי, כן, כן. יוכלו לנסוע דרך הרצליה לתל אביב, ויוכלו לנסוע לחיפה, כי אנחנו תזמנו את הרכבות. לדעתי זה אמור לקרות מסוף נובמבר. אני עושה וידוא נוסף לאור השאלה שלך – רגע. האם מסוף נובמבר כבר כן או לא? חמ"ל השאילתות שלי: האם כבר מסוף נובמבר תושבות ותושבי רעננה יוכלו לנסוע לתל אביב דרך הרצליה ברכבת? כן או לא? תוך כדי כנראה. בכל מקרה, אני מעריכה מאוד את העצה, ואני אגיד שאני כבר הנחיתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ואני אעשה את זה שוב ביום ראשון עם יו"ר הדירקטוריון. לא – – – לרכבת – – – מה זה, השרה מרב? את מכניסה פה דברים. נפלאות הכנסת – מה שאת עושה היום. און-ליין. און-ליין, אני משתדלת, אבל בינתיים הם לא. זה הגורם האנושי פה, כן. כן – התשובה היא כן. מסוף נובמבר תהיה רכבת עד הרצליה, ומשם תהיה החלפה מסונכרנת לתל אביב – זה עבודה לא טריוויאלית לסנכרן את הזמנים – מסונכרנת לתל אביב או לחיפה. וגם הפוך – מחיפה וחדרה להרצליה ומשם לרעננה. תודה, איתן. תודה, השרה מרב. אנחנו כמובן ממשיכים. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – שאילתה מס' 176, בנושא גביית דמי רישום מתלמידי נהיגה. בשנים האחרונות מורי נהיגה גובים מהתלמידים מאות שקלים כעמלה ודמי רישום למערכת ברוש. בעבר מורי נהיגה גבו תשלום מופרז עבור שימוש ברכב לטסט, והוא הופסק בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים. רצוני לשאול: 1. מדוע מערכת ברוש לא פתוחה לתלמידים לרישום עצמי ללא צורך ברישום בית הספר? 2. מדוע לא ייאסר בצו לגבות דמי רישום מתלמידי נהיגה? תודה רבה לך, חבר הכנסת פינדרוס. קודם כול, בוא נתחיל מהסוף. אסור לגבות, זה כבר אסור, לא צריך צו. זה אסור. ככל שאתה מכיר תופעה כזו שבית ספר או מורות או מורים גבו מתלמידים תשלום תמורת הרישום הזה, אז פשוט תדווחו לנו ואנחנו נטפל בזה, כי זה אסור, נקודה. אם אנשים עושים עבירות, דווחו לנו ונטפל בזה. באשר לשאלתך לגבי מדוע התלמידות והתלמידים לא יכולות להירשם בעצמם למבחנים במערכת ברוש – זו שאלה מאוד טובה. אני מודה לך שהפנית את זה לתשומת ליבי. לא הייתי מודעת לזה קודם לכן. אני באמת לא חושבת שעל פניו יש לזה סיבה טובה. ההסברים שקיבלתי לא הניחו את דעתי, ואנחנו נעשה על זה עבודה ונבחן לשנות את המצב הזה לטובת הציבור. אני מודה לך מאוד. את מתארת לעצמך שאחרי תשובה כזו אין שאלת המשך. יופי. תודה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. גם אם הייתה לך, היא יודעת להסתדר – אין ספק. חבר הכנסת יעקב אשר, אתה רוצה שנעבור לחבר הכנסת בועז טופורובסקי? לא, ספר לנו עם מי ועל מה אתה מדבר. הוא מאוד נסער, חבר הכנסת אשר. כן, הוא גם רוצה לשאול שאלה און-ליין. בואו נחזור לתקנון. שאילתה מס' 229, בנושא: הטענה טלפונית של כרטיס רב-קו, בבקשה. אני מתנצל, הייתי עם יושב-ראש הכנסת על הקו, כי ככה זה קורה כשאנחנו באמצע ועדה על הצבעות והסתייגויות, ויש לי כאן שאילתה שמאוד חשוב לי להעלות אותה לפני השרה, ואנחנו ככה מוטרלים. אתה מבין? תעביר את זה, בבקשה, ליושב-ראש הכנסת, שיחשוב לפני שהוא נותן אישור בזמן שאילתות לעשות דיונים והצבעות, ובמיוחד הצבעות. חבר הכנסת אשר, ההטרלה הולמת אותך. ההטרלה דווקא לא. יש כמה דברים אחרים, נדבר על זה בהזדמנות. מההטרלה אני רוצה לדבר דווקא על הטענה, גברתי. הטענת כרטיסי הרב-קו אפשרית או באמצעות המכשירים שקיימים, עמדות הטענה שקיימות והן פזורות במקומות כאלה ואחרים, גם באוטובוסים, אם אני יודע נכון, ויש אפשרות כמובן להטעין את זה באפליקציה, וזה שירות מצוין לציבור. אממה? יש ציבור שאין להם אפליקציה ולא רוצים אפליקציה ולא נוח להם, חלקם מסיבות של אמונה, חלקם מסיבות של אנשים מבוגרים, וחלקם הם אנשים שאין להם את האפשרות לקנות טלפונים משוכללים עם אפליקציות. ולכן אני מבקש לשאול: כיצד בכוונת המשרד לפעול כדי להקים מערך טלפוני להטענה ולבירור יתרה? ויש דברים כאלה שקיימים היום, הטכנולוגיות קיימות. אפשר לעשות את זה כך שאדם מזמין דרך הטלפון: תלחץ אחד, תלחץ שתיים, תלחץ את סכום ההטענה, שלום על ישראל. ואז יוכלו כולם ליהנות משירותי הרב-קו וליהנות משירותי משרד התחבורה בראשות השרה. אתה צודק, אדוני, שאין כרגע אופציה של הטענה באמצעות הטלפון. כן יש כנראה בכל המכונות של ההטענה, בכל העמדות של ההטענה, אפשרות לראות את היתרה, זה כן. האמת היא שפרוסות באמת המון עמדות הטענה בהמון המון מקומות בארץ. אבל דבר נוסף למי שבכל זאת מתעקש או מתעקשת לא לרכוש טלפון עדכני – ואני חייבת להגיד לך שלי יש כזה ואני אינני צופה בשום תוכן פוגעני משום סוג שהוא; זאת אומרת, זה לא חובה, זה לא באbuilt in , כן? אבל ככל שבכל זאת רוצות להימנע מזה, כן אפשר לרכוש מתאם בסכום סמלי של 5 שקלים, ואפשר לחבר אותו למחשב בבית ובאמצעותו להטעין את הרב-קו. נדמה לי שלאלו שלא מצליחות בכל זאת למצוא את עמדות ההטענה, שהן באמת באמת רבות, זה יכול בכל זאת לפתור את הבעיה הזו. כאמור, לברר אין שום בעיה. בכל עמדה אפשר לברר את היתרה. אני מוכנה לבדוק את הסיפור של הטענה טלפונית. אני לא רוצה להתחייב, אבל אני יכולה למצוא את זה. אבל אני באמת חושבת שהעניין של המתאם הוא פתרון טוב מאוד. שאלת המשך, כן. אם מאפשר לי היושב-ראש, ברשות היושב-ראש, מתאם כזה יכול לעזור ויכול להיות שהוא לא יעזור. יש כאלה שאין להם מחשבים בבית, אבל לא חשוב. כן, אבל אולי אצל השכנות, או למטה בחנות – בכל זאת. אבל יש עוד דבר. לא פעם ולא פעמיים מכונות מתקלקלות, ואדם נמצא באמצע האירוע. זה מי שיש לו אפליקציה, הוא מטעין אותה והכול מסתדר. ואם בודקים, אז הוא שילם והכול בסדר. ואם אחד נוכח לדעת כשהוא כבר ברחוב שהכרטיס שלו ריק, אין לו אפשרות. והוא אומר לעצמו: למה אין לי טלפון חכם, למה. למה אין לי טלפון טיפש כדי שהאנשים החכמים של משרד התחבורה ייתנו לי את האפשרות גם דרך טיפש לסדר את העניין הזה? אני אומר עוד פעם, אני אומר לך בידיעה: הטכנולוגיות קיימות. שוב, אני לא רוצה לפסול את זה על הסף, אנחנו נבחן את זה, אבל אני רוצה להגיד עוד דבר. נשאלתי, אינני זוכרת על ידי מי, אני לא רוצה לחטוא לאף אחד וחס וחלילה. אתה יודע, האומרת דברים בשם אומרם מביאה גאולה לעולם, ואני לא רוצה להגיד בשם מישהו אחר. אבל מישהו מחברי – – – השרה מאמינה בגאולה? זה עושה לנו טוב על הלב. השרה מצטטת ממורשתה, מתרבותה. היא לא חייבת להאמין בגאולה כדי לצטט משפט רלוונטי בקשר למביאה דברים בשם אומרם – זה הכול. אני לא רוצה לייחס למישהו אחר. – – – לדעתי אחד מחברי הכנסת מסיעתך שאל אותי לגבי כרטיס שיהיה כמו סוג של כרטיס אשראי, שהרב-קו יהיה כמו סוג של כרטיס אשראי. אנחנו במשרד חשבנו על זה, ואנחנו נבחן את האופציה של כרטיס דביט, מה שנקרא, כרטיס חיוב בעצם. נדמה לי שאולי יהיה יותר כדאי ללכת לכיוון הזה, אבל נבחן גם את הסיפור של הטלפון. בקיצור, אגיד רק עוד דבר אחד: אנחנו נעשה בשנה הקרובה באמת מהפכה גדולה בתעריפים ובשירות. אנחנו נפשט את התעריפים, ובמסגרת זה נפשט גם את האפשרות לשלם, ככה שכל הרעיונות האלה נכנסים לתוך הסל הזה. התוצאות יבואו בקרוב. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. עוברים לשאילתה הבאה, מס' 185, של חבר הכנסת בועז טופורובסקי: כביש עוקף 57 צפון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, ב-2016 הוקצבו 2.4 מיליארד ש"ח לסלילת כביש עוקף 57 צפון. עד כה יושמו כ-800 מיליון ש"ח. לאחרונה הוקפא התקציב לאלתר. לדבר משמעויות גורליות לכפר יונה וליישובים באזור. ברצוני לשאול: 1. מדוע הוקפא התקציב? 2. לכמה זמן הוא הוקפא? 3. מהם המענים שמשרדך מציע לעיר כפר יונה כחלופה? תודה רבה לך, חבר הכנסת טופורובסקי. אז קודם כול אין ספק שכביש 57 הגיע לשולחננו כבר כמה וכמה פעמים, ואכן מדובר באזור שסובל מבעיות תחבורה קשות, לצערי בדומה להרבה מדי אזורים במדינת ישראל – למעשה רובם – ולכן אנחנו באמת במצב חירום כל כך אנוש. הפרויקט של כביש 57 מוערך ב-2.3 מיליארד, כמעט 2.5 מיליארד ש"ח. זה פרויקט ענק, באמת, מי כמוך יודע. אנחנו מדברות על כמעט מיליארד שקל לכביש 65, ו-1.5 מיליארד, או מה, לכביש 90 – וזה 2.5 מיליארד. זה באמת פרויקט ענק. כמו שאתה אומר, הוא תוקצב עקרונית, אבל מה שבאמת הוקצה להתחלת התכנון היה רק כמה מאות מיליוני שקלים, וזה באמת נעשה – התכנון הזה, כדי להתחיל אותו, נעשה, ולכן עכשיו הוא אחד המועמדים לתוכנית החומש הקרובה. הרי בגלל כל המשבר הפוליטי שהיינו בו נגמרה תוכנית החומש ועד לא נעשתה חדשה, אז הוא לגמרי ייכנס לתוך הבחינה שלנו. התחרות היא קשה, מה לעשות. צריך להגיד שלעומת זאת המשרד ישקיע במקביל, בשנים הקרובות, השקעות חסרות תקדים בפרויקטים נוספים במרחב כפר יונה, שייתנו גם הם מענה תחבורתי, ואתה ואני מקדמות את אותם כיוונים לגבי הפתרונות הנדרשים. יהיו פרויקטים של תחבורה ציבורית במסגרת זה שאנחנו רוצות ורוצים לקדם תחבורה ציבורית, אז יהיו נת"צ בכביש 57 הקיים, יהיו שבילי אופניים מכפר יונה ועד תחנת הרכבת בנתניה, יהיה נת"צ לאורך כביש 4, ומסוף בבית ליד ומתחם חנה וסע במחלף ניצני עוז, שיאפשר גם היסעים – להלן: שאטלים – עד תל אביב, למוקדי תעסוקה שונים. ובוא נזכור שמקודמת גם המסילה המזרחית, שגם היא תביא מזור גדול גם לאזור הזה וגם לאזורים אחרים. ככה שכביש 57 הוא לא הפתרון היחיד, וודאי שלא נשליך עליו את כל יהבנו, אבל הוא בהחלט אחד המשתתפים, ובוודאי איזשהו חלק, אני מניחה, ייכנס לתוכנית החומש. שאלת המשך? תודה, חבר הכנסת בועז טופורובסקי. תודה לגברתי השרה. אני רוצה להדגיש, אנחנו ב-2022 מתחילים שלב ראשון, מסוים, בכביש 65, צומת גולני עד עפולה? גם זה. גם זה. ובקשר לחוק חובת לחצן מצוקה באוטובוסים, הנושא הזה? אני חייבת להגיד לך שנפגשתי השבוע עם נציגות ונציגים של נהגי האוטובוסים מכל המפעילים, לדעתי, והם דווקא לא חשבו שזה הפתרון הנכון, אבל נדבר על זה. נדבר על זה. בכיף. תודה רבה. ירדנה, אני תמיד רוצה לנהל את המליאה כאשר יש שאילתות לשרה מרב מיכאלי. [מס' מ/1400; חוברת זו, ישיבה 65.] אנחנו מסיימים את השאילתות ועוברים לסעיף הבא על סדר-היום: הצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021, קריאה שנייה ושלישית. אנחנו בעצם בהמשך נימוק ההסתייגויות. אנחנו מתחילים עם חברינו מסיעת ש"ס, הסתייגויות לסעיף 1. חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. חמש דקות. אדוני היושב-ראש, יש פה שר? יש פה שר, אדוני היושב-ראש? יש, השרה יפעת שאשא ביטון. אה. אם את פה, אני רגוע. אדוני היושב-ראש, מעמידים אותנו פה במצב ממש בלתי אפשרי. אנחנו נמצאים בוועדת חוקה בדיון על הסתייגויות. מצד שני, יש לנו פה דיבור במסגרת ההסתייגויות. אני לא יודע, מעולם אני לא זוכר שבכנסת – אני לא 20 שנה, אבל שמונה שנים לפחות, ואני לא זוכר מציאות שבקלות כזאת נותנים לוועדות להתנהל תוך כדי מליאה. תגידו, איפה אנחנו צריכים לשים את עצמנו – לרוץ לוועדה הזאת, לרוץ לוועדה האחרת? אני לא חושב שזה אנושי, אני לא חושב שזה נכון, אני לא חושב שזה תקנוני בכלל. היו משתמשים בזה בעיתות חירום ממש. אני זוכר שהיושב-ראש יולי אדלשטיין לפעמים תוספת לזמן בוועדה של חמש דקות הוא לא היה מוכן לתת, ופה מתחילים את הוועדה באמצע המליאה, ומריצים אותנו משם, ואחר כך אומרים: לא נוכח, לא נוכח, לא נוכח. דיברתי עם היושב-ראש לפני כן על הנקודה הזאת, והוא אמר לי שבגלל שאני צריך להיות בוועדה אני יכול לדבר ברצף יותר מחמש דקות ואפילו רבע שעה. מיקי. תבדקו איתו בבקשה. תבדקו. עכשיו מתחילים חמש דקות. בבקשה. אז מה קיבלתי, כמה תוספת זמן? המזכירה בודקת. אדוני היושב-ראש, כידוע לכם, הציבור החרדי אינו חף ממצוקת הדיור הכללית, אבל הציבור החרדי, ברוך השם, הינו עם משפחות גדולות והם חיים באמת בדירות זעירות וקטנות. אני, במסגרת תפקידי הקודם, אדוני היושב-ראש, הייתי סגן שר הפנים והייתי אחראי על המגזר. אין ספק שיש מצוקת דיור קשה גם בציבור הלא-יהודי, אבל לעומת זאת, בציבור הלא-יהודי יש שם טירות. גם אם מישהו גר בבית לא כל כך מפותח, הוא גר בבית ענק. נכון שהוא גר עם הילדים ונכון שהוא גר עם הנשואים. אנחנו מצטופפים בשכונות, אין לנו מרחבים. מצטופפים בשכונות, בבתים מאוד קטנים. מאוד קטנים. תמשיך, תמשיך, אתה צודק. אין ספק שצריך למצוא פתרונות לדיור הזה. מבקר המדינה המליץ בביקורת – צריכים להמשיך ולשווק יחידות דיור לאוכלוסייה החרדית בכלל הרשויות המקומיות הרלוונטיות. אבל לצערנו, ראשי הרשויות לא מוכנים ולא מעוניינים להקים שכונות חרדיות. יש לנו משהו משותף, את שנינו לא רוצים, הא? מוחלשים. מוחלשים. אני רוצה ומקווה – – – חבר הכנסת בן צור, אני עומד בסיכום, גם קדימה וגם אחורה. אני מודה לך, אדוני. רבע שעה יש לי? פנטסטי. אני לא אספיק לגמור. נכון, אני חייב לחזור לוועדה. – – – אני צריך לחזור לוועדה. מישהו החליף אותי שם, ואני צריך לחזור. רבותיי, באוגוסט 2016 הממשלה קיבלה את החלטה 1823, שעניינה תכנון ושיווק מקרקעין לאוכלוסייה החרדית. מטרתה הייתה שבהסכמי הגג הכלליים יקדמו יצירת פתרונות דיור ייעודיים למגזר החרדי, מתוך הבנה שהציבור היקר הזה זקוק לצרכים שונים מאלו של מגזר אחר. ולכן, הממשלה הנחתה את גורמי המקצוע לפעול להכניס בתכנון של הסכמי הגג בכל עיר שכונות חרדיות. בשבוע שעבר עמד פה שר השיכון והתהדר בכך – באמת, אנחנו מאוד מודים לו – הוא דיבר עם ראש עיריית עכו שבמסגרת התוכנית של תוספת דירות בעיריית עכו תינתן שכונה לציבור החרדי. אנחנו מאוד מודים לו, לאדון הגדול שדאג לנו. באמת, אנחנו כולנו בריגושים מכך שדאג לנו. מאידך, הוא הלך ולקח שכונה או מקום שהיה מיועד לציבור החרדי, והחליט שהוא הופך אותו לציבור הכללי. איך עושים את זה? בונים בניינים רבי-קומות. הם יודעים שהחרדים לא יגורו בבניינים רבי קומות. בונים בניינים שבהם לא יהיו סוכות. לא מקצים מספיק מקומות למבני ציבור, כמו בתי ספר וגני ילדים. ברוך השם, המשפחות שלנו ברוכות ילדים. ועוד אומרים: לא, השארנו לכם, השארנו לכם. הוא יודע שבמקום שהשאירו לנו, ראש הרשות החדש שם לא רוצה בשום אופן לתת לאותם אנשים לגור ביישוב שלו או במועצה שלו. לכן הדברים שאמר שר השיכון הם באמת דברים שאין להם שום תפיסה. איך אמר חבר הכנסת גפני, אנחנו חרדים, אבל לא מטומטמים. אנחנו מבינים עדיין, יש לנו יכולת להבדיל ולדעת בין דברי אמת ובין דברים נכלוליים. אנחנו מבקשים שמשרד האוצר ישלים גיבוש של מערכת תמריצים שתאפשר לתמרץ רשויות מקומיות של יישובים הטרוגניים שחתומים על הסכם גג ולשלב בהם שכונות לאוכלוסייה החרדית, בהתאם לאמור בהחלטת הממשלה לגבי הדיור לאוכלוסייה החרדית. דברי המבקר לא מגיעים לחינם. למרות שחתמו על הסכמי גג, רוב ראשי הרשויות, כמו שאמרתי לכם, אינם מוכנים להקים שכונות חרדיות בתחומן. קראתי את דברי המבקר פעם ופעמיים, שפשפתי את עיניי בתדהמה, האם אני רואה נכון. האם ישנם ראשי ערים שמסרבים לקלוט חרדים? זאת המציאות? ואני מזכיר, לא מדובר בשינוי שיהפוך את העיר הזאת לחרדית. אין מציאות כזאת. אלא מדובר על שכונות מסוימות שבהן ייתנו להם את התנאים הנכונים, שיוכלו לנהל את החיים שלהם כמו שצריך, עם כל מה שצריך. כולם יודעים, ורשויות התכנון יודעות בדיוק מה הצרכים של הציבור הזה. אתם יודעים, זה מזכיר גם את חוק הזרים באנגליה, בשנת 1905, שניסה למנוע את הגירת היהודים לשטחי הממלכה. באים ראשי הערים ודה פקטו אומרים: איננו רוצים את החרדים בעיר שלנו. אז בבלגיה עצרו שחיטה כשרה במטרה לדחוק את היהודים מהמדינה. האם זה השלב הבא של ראשי הערים בארץ, לאסור קיום אורח חיים חרדי בתחומם? המחשבה על בנייה של שכונות לחרדים דווקא בערים שבהן יש מיעוט ממשי של חרדים בעיר, זאת תוכנית יפה בעיניי. שהרי לאחר שהיה נתק בין הציבורים הללו, בין המגזרים הללו, החליטו לחזור למצב שבו יש שילוב והכלה הדדית של כל הציבורים. אגב, עד שנות התשעים, כולם חיו יחד בחיפה, בתל אביב. במרכז תל אביב – בצפון תל אביב גרים חסידי גור. היו חסידים נוספים באותם מקומות, וחיו אחד לצד השני. אף אחד לא הפריע לחייו של השני, חיו בשלום ובשלווה. בשנים האחרונות חלה הקצנה, הקצנה תוך הסתה של התקשורת מול הציבור הזה. ההקצנה הזאת גורמת לכך שזה מחלחל, וראש עיר מפחד לאשר שכונות חרדיות, שמא יבולע לו בקדנציה הבאה. זה מה שקרה במועצה האזורית שפיר. ראש המועצה שנבחר השתמש בדחיפה של ראש המועצה הקודם להקים את היישוב שפיר, השתמש בזה במערכת הבחירות. ראש המועצה הקודם טוען עד היום שהוא הפסיד בגלל שהוא הלך עם שר הפנים דאז ושר השיכון, הלך להקים שם עיר. שומו שמיים? איפה אנחנו נמצאים? למה השנאה הזאת? למה הקיטוב הזה? למה? לשם מה? מי מרוויח מהדבר הזה? אנחנו יהודים כולנו. כשאנחנו נלך לאיזה מקום, אנחנו נהיה כולנו יהודים. האנטישמיות איננה מבחינה בין יהודי חרדי ליהודי דתי ליהודי לאומי. אצל כולם היא נוגעת. אנחנו כולנו יהודים. ואם פה, בתוכנו, יש לנו בעיה כזאת, אם פה, בתוכנו, יש לנו מציאות כזאת, שבה דוחים אותנו, שומו שמיים, להיכן הגענו? התורה, היהדות, מצווה על אהבת האחר, מצווה על כיבוד האחר, בן אנוש באשר הוא. לכבד ולאהוב. אחד הדברים שיכולים להביא קרבה זה יחסי שכנות טובים, להתייחס יפה לאנשים. אני אומר לכם, כשקראתי את הדברים האלה, על הסקרים שנעשו בקשר לשנאה שיש בין מגזרים שונים בתוך עמנו, התחלחלתי כולי. אני צופה פני עתיד, ומתוך הבנת הצורך אני מקווה שהשפיות תגבר והתמריצים שיהיו יגרמו לחשיבה מחודשת. נראה שינוי מיוחל וחדש; נראה מציאות שבה מיישמים החלטות ממשלה קודמות, החלטות שלטוניות של שרים שממשיכים אותן ברצף, ולא שאת כל מה שהיה ואת כל מה שדובר מנסים להפוך בצורה כזאת, לא להשאיר שריד ופליט מכל ההחלטות הקודמות. אחרי שהשקיעו הרבה כסף, אחרי שהשקיעו משאבים, רשויות התכנון באבחה אחת מוצאות איזה סעיף בתקנון, חצי סעיף כזה, מבטלות את כל מה שהיה ועכשיו מחדש. זהו. אִלי פאת מאת. ועכשיו אנחנו מתחילים משהו חדש. חבל. אני רוצה לומר לכם, זה משהו שאי-אפשר לחשוב עליו. הממשלה שקמה – בסדר, עשו אקזיט. בנט עשה אקזיט. כמו שהוא עשה אקזיט כלכלי הוא עשה אקזיט פוליטי, הצליח להיות ראש הממשלה. אוקיי. ולכן מה, מהיום והלאה להיות דורסניים? אין בעיה, אתם עכשיו בממשלה, אתם השולטים, אנחנו כן רוצים או לא רוצים, הממשלה הזאת כן טובה או לא טובה, זו המציאות. אבל למה לדרוס, למה לשנות כללים? למה שיבוא עכשיו, חס – לא חס ושלום, אנחנו מקווים שתתחלף ממשלה; האם מישהו היה רוצה שאנחנו נתנהג כמו שהם מתנהגים עכשיו? אדם שמתנהג ככה, זה מבחינת אכול ושתה היום כי מחר נמות. חטוף ואכול כמה שאתה יכול עכשיו, מי יודע מה יהיה מחר, בוא ננצל את היום, בוא נדרוס, בוא נבטל, בוא נשנה, בוא נעשה דברים אחרים. זה מה שעכשיו אנחנו צריכים ורוצים? זה מראה על חוסר ביטחון במשילות. כי מי שמושל יודע להסתכל לטווחים ארוכים ועושה את הדברים בשום שכל, עושה את הדברים בהיגיון, עושה את הדברים בחשיבה נכונה – האם באמת נכון, האם באמת מתאים, האם באמת צריך לעשות את מה שצריכים לעשות. ככה הוא צריך להסתכל על הדברים. אבל אם מסתכלים על הדברים בבהילות, כנראה יש חשש, יש פחד. ואנחנו רואים את מפלגת השלטון של ראש הממשלה, שישה מנדטים בסך הכול – ואנחנו רואים: אחד רוצה ללכת ליש עתיד, השני לא יודע מה יהיה איתו, והשלישי ילך למקום אחר. מי יודע, כשאנשים מריחים את הסוף הם מחפשים ערי מקלט, הם מחפשים מקום לשבת בו. אתה מבין, בועז טופורובסקי, כולם רוצים לבוא למפלגה שלכם. אתה רואה מה זה? סימן שאתם יציבים. – – – אני אומר לך, תראה, אם יאיר לפיד היה ראש ממשלה, אפילו שאני חולק עליו בהרבה דברים, אז אנחנו מבינים. בכל אופן יש לו כמות מנדטים נאותה וכו'. אבל כשלראש הממשלה אין גיבוי אפילו בממשלתו – פעם היו אומרים שלראש הממשלה יש כוח. היום לראש הממשלה אין כוח. אנחנו יודעים בדיוק מי בעל הבית בממשלה, מי קובע מה. יש ראש ממשלה אחד. אני שמח שאתה מאשר לי. יש ראש ממשלה אחד. יש ראש ממשלה אחד, אתה צודק, קוראים לו יאיר לפיד. אתה צודק, מה שנכון – נכון. הוא ראש הממשלה של כולנו, גם שלך. ראש הממשלה של כולנו. אמרתי עכשיו – יש ראש ממשלה בתואר, עם הצ'קלקות וכו', ויש ראש ממשלה בפועל. עזוב, שנינו יודעים את האמת. רבותיי, לצערי הממשלה הזאת רומסת, נוקמת, מנסה לשרוף כל חלקה שעוד יש בה סיכוי לתיקון העולם. חבל שהם שורפים את כל הקשרים במסגרת מסע הנקם. איך אני יודע את הדברים הקשים שאני אומר? כי אנחנו רואים. אנשים הזהירו אותנו לפני שקמה הממשלה הזאת, אתם לא תהיו בקואליציה, תראו מה נעשה לכם. איימו, תראו מה נעשה לכם. והם מממשים את האיומים. מממשים. מחליטים החלטות לא מקצועיות. אני אתן לכם דוגמה. אנחנו נמצאים בוועדת חוקה כרגע, ובתוך ועדת החוקה יש דיון על חוק ההסדרה. כל החוק הזה כולו נעשה כדי לרצות סגן שר, שאני לא רוצה להגיד את שמו, שיש לו אכזבות גדולות והוא לא יודע מה לעשות מול הבוחרים שלו. הוא לא יודע מה להגיד לאנשים שלו, שבזכותם הוא נמצא פה בכנסת. זה מה שהוא עשה. כל זה כדי לרצות אותו. יושבים שעות יועצים משפטיים – זה חוק טוב, אני לא אומר, יש דברים וחלקים בחוק שהם חלקים טובים ונכונים. אבל חוק כזה, מן הראוי היה שיבוא לדיון ארוך, מסודר, עם אנשי המקצוע, לא באמצע הלילה ולא בהקראת הסתייגויות מהירה כזאת, לא בחשיבה שלא הייתה נכונה. אני רוצה לומר לכם, רבותיי, חבל מאוד. חבל מאוד שזו המציאות. חבל מאוד. יש לי הרבה חברים בקואליציה, ואני אומר לכם, חברים, שאם נשארה לכם מעט יושרה, אם נשארה לכם קצת הגינות, בואו תשתמשו בהגינות הזאת. תבואו בהגינות הזאת ותגידו: רבותיי, בואו עכשיו נשלב ידיים ונראה מה אפשר לעשות יחד. לא דורסנות – – – כן. אני מסיים. לא דורסנות, לא אלימות מילולית, לא דווקא לעשות, להוציא למישהו את העין – לא אכפת לו שיצאו לו שתי העיניים אבל הוא יוציא לשני את העין שלו, זה מה שאכפת לו וזה מה שהוא רוצה. אני מקווה שהשכל יגבר, ולא הרגש. תהיו רציונליים ולא אמוציונליים, ואז, אם כך, נגיע אולי למשהו אחר. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת יואב בן צור. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. כמה דקות, אדוני היושב-ראש? חמש דקות. על איזו הסתייגות אני עכשיו – על איזה סעיף ההסתייגות? סעיף מס' 1. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני חושב שהחוק המובא בפנינו היום, בדרך שהוא הגיע, הוא חוק שאיננו טוב. אגב, אחת ההסתייגויות שלי הייתה למחוק בכלל את החוק הזה. הייעוץ המשפטי של הכנסת הביע את דעתו שהחוק הזה אינו יכול לבוא בחוק ההסדרים. זה חוק – נכון שיש שם את קרן העושר, אבל הוא לא מדבר באמת על מה שקורה בקרן העושר. קרן העושר, אנחנו יודעים שהיא צריכה להגיע למיליארד ואז יוכלו לחלק אותה. כרגע זה לא עומד על מיליארד, למרות שיש מי שאומר שעד סוף השנה זה יעבור את המיליארד גם לולא החוק הזה. מה שבאים להגיד פה בחוק זה שהכסף השנוי במחלוקת יעבור – 75% – לרשות המיסים. ואני שואל מה ההיגיון. גם בוועדה אמרנו, אגב, ויש גם בחוק משאבי הטבע – למה חששנו להביא אותו? כי כתוב בחוק ההסדרים שעסקים שהם של 10 מיליון, גם שם 30% משווי המס יעבור לרשות המיסים. ואני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אתה אדם חכם ויודע. כשיש לך ויכוח עם אדם מסוים, אתה תגיד לו: קח את הכסף ואחר כך נסתדר? הרי לעולם זה לא יכול לקרות. אני בעד שאלה שנקראים הטייקונים שישלמו. מי שיש לו לשלם 100 מיליון, אתה יודע מה, סימן שהוא גם מרוויח הרבה, שישלם גם חצי מיליארד וגם מיליארד. אין בעיה. לכך נוצרה קרן העושר, זה אמור להגיע אלינו בחזרה. אבל אנחנו לא יודעים איפה הכסף הזה יהיה מושקע. אמרנו: נפתח קופה. היו לנו כמה הסתייגויות מה נעשה עם זה. אני לא חושב שזה היה הזמן עכשיו לדון – למרות שאני טעיתי, זה לא בחוק ההסדרים. אבל זה לא היה נכון לדון עכשיו בחוק הזה. לפי מה שנתנו לנו בחוקי ההסדרים יש לנו מספיק חוקים לדון בהם. היה פה עוול, ולכן אנחנו אמרנו שאנחנו לא מסכימים לצורה שבה זה התנהל. אני חייב להגיד לך שבוועדה ביקשנו שהסכום אולי יהיה מופקד במקום אחר, לא דרך רשות המיסים, כי אותו אחד שיש לו מחלוקת עם רשות המיסים, הוא ילך לתבוע – הוא יצטרך לרדוף אחרי רשות המיסים. ואתה יודע מה, עכשיו הם מחזיקים אותו קצר. למה? הכסף נמצא אצלם, ועכשיו שהוא ירדוף אחריהם, חובת ההוכחה עליו. וזה עוול שנעשה. אם היית לוקח ושם את הכסף הזה כבר בקרן העושר ואחר כך המדינה הייתה מחזירה, ובינתיים הציבור היה נהנה – אתה יודע מה, הייתי אומר: הציבור נהנה מזה. כרגע הציבור לא נהנה. הציבור רק יפסיד מהנושא הזה. וזה גם מה שביקשנו: בסוף הסכום שמעבר לסכום השנוי במחלוקת יופקד בידי גוף חיצוני ואובייקטיבי אשר את זהותו תקבע ועדת הכספים של הכנסת. ביקשנו דבר פשוט. יש את הכסף הזה, השנוי במחלוקת – הרב גפני, הרב גפני, אתה עם היושב-ראש מיקי לוי. רק משהו קצר, אני לא אעסיק אתכם, אבל מה אנחנו ביקשנו? שהכסף השנוי במחלוקת יהיה בקופה – אתה מכיר את משאבי הטבע, כבוד היושב-ראש. ההסתייגות שלנו הייתה עניינית: שגוף חיצוני, אובייקטיבי, נשים אצלו את הכסף השנוי במחלוקת, שני הצדדים. אני מאמין שאם אתה, היושב-ראש, היית, היית מצביע בעד ההסתייגות – אתה יודע מה, היית מגיש אותה. אבל לצערי, לא הסתכלו עלינו פה. אני משחרר אותך, אדוני היושב-ראש, להמשך הדיבור עם הרב גפני, אבל היה חשוב לי להגיד את זה, כי ביקשנו שוועדת הכספים תאשר. שיביאו איזה גוף טוב, אובייקטיבי, אפילו חברה ממשלתית – לא משנה מה. זה לא קרה. או – – – או? – – – מה הוכנס – – – תודה, חבר הכנסת אזולאי. נכון, ואנחנו לא קיבלנו את זה, ולא קיבלנו גם בהסתייגות. חבל, וזה הימים שבהם אני מתגעגע ליושב-ראש הכנסת כשהיה חבר בוועדת כספים. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת חיים ביטון – אינו נוכח. הינה הוא. הינה הוא. הינה הוא. פה. הוא החליף איתי. אני יודע שאתה לא רואה אותנו. סליחה. סליחה. לא, לא, הוא בסדר. חבר הכנסת אזולאי, מה שגפני לימד אותי לימדתי אותך. בסדר – – – חמש דקות, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בא לפה מוועדת הכספים, אני חייב להצדיע לך כאן. תשמע – אמרו לי עשר. אוקיי. הינה עוד חמש. תודה. אז אתה חייב לי חמש דקות. ינון, לא ביקשת, לא קיבלת, מה אתה רוצה. הכול פה זה לפי מה שמבקשים, זה בסדר. אז אדוני היושב-ראש, אני חייב להצדיע לך. באתי מוועדת הכספים. מגיע לך, אתה יודע, הון העושר, סיפורים פה, מדברים – התעשרתם, ברוך השם. בעזרת השם, נקווה שזה יגיע לכל האוכלוסיות, בלי האפליה שהממשלה הזאת עושה, לצערנו. אבל טוב, זה היה תחת ההשפעה שאיתה באתי לכאן, אז נעבור לנושא שבו רציתי להעיר את דבריי בנאום הזה. אם אפשר בבקשה קצת – – – כן. חברי הכנסת, בואו נשמור על קצת שקט, שנוכל לשמוע. תודה, היושב-ראש. אני רציתי לדבר – אתמול השר מתן כהנא עמד פה בנאום זחוח של כשעה, וחבט, איך אומרים, ללא הכר, או אפילו בשמחה, בכל מערכי הכשרות הקיימים היום. הוא עושה את זה כבר מאז שהוא נהיה שר, אפשר לומר ממש מהרגע שהוא נהיה שר, באותה שנייה – זה אחד הדברים המקוממים בסיפור הזה, אבל ניכנס לזה עוד מעט. אתם יודעים, כשהוא נכנס להיות שר, אז ציפינו שילמד קצת את המשרד. אז הוא, איך אומרים, לא עשה הנחות לאף אחד, ובשנייה שהוא נכנס הוא בא עם איזושהי תוכנית מוכנה. צריך באמת לשאול מי הכין לו את התוכנית הזאת שהוא בא כל כך מוכן אליה. אחר כך הוא אפילו התנצל בפני העובדים של המשרד שהוא זלזל בהם על 73 שנים של פגיעה בכשרות, הוא אפילו עמד להתנצל פה. אבל תראו, היום היה דיון שאני חושב שמעלה פה את כל הנושא מחדש. הדיון התקיים בוועדה למיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים, ועדה מיוחדת שהוקמה לצורך העניין, אפשר לומר, ושם, לשאלת חברי הכנסת, הודו נציגי האוצר כי ייתכן שבעבור הרפורמה המדוברת המחיר הכלכלי של הכשרות במדינת ישראל יעלה. אני רוצה לשאול את השר מתן כהנא: כשקיבלת את ההחלטה על הרפורמה הזאת ככה, באבחת יד, כמו שאמרנו, ולא עניינה אותך פגיעה ב-4,000 משגיחים, שעושים את העבודה כבר הרבה שנים ועושים עבודה טובה; ולא עניין אותך ולא היית מוטרד מכך שהראשונים לחבק אותך היו הארגונים הרפורמיים וליברמן, שבאמת כנראה יש להם אינטרס: הם קיבלו הכרה ודריסת רגל בנושא הכשרות, שלצערי באמת – אני לא יודע למה הם פתאום מתעניינים בתחום הזה, למה ליברמן מתעניין בתחום הכשרות, אני לא יודע כמה הציבור שלו בכלל מתעניין ורוצה לדעת מה קורה שם או משתמש בכך. הוא גם לא היה מוטרד מהעובדה שבאמת זה משרד שעובד הרבה מאוד שנים, ועצם הרפורמה עצמה זו פגיעה משמעותית באמון של כל אחד ואחד מעובדי המשרד – חוץ מהמשגיחים, שדיברנו על כך שפרנסתם בוודאי נפגעת, ואנחנו שומעים ורואים אותם מפגינים כל יום גם מול ביתו של מר כהנא. הוא גם גיחך על הטענה – טענו טענה שאיכות הכשרות כמעט ולא תהיה קיימת, וזה דבר שכמובן יפגע בכל שומרי המסורת, שנוהלי הכשרות הם באמת נר לרגליהם גם בשגרת יומם. הוא גם לא התייחס לשאלה – מעניין, שימו לב, רבותיי: כל כך הרבה משרדי ממשלה, וזה המשרד היחיד שמצא לו את הזמן, הראשון, ממש עם כניסתו לתפקיד, לפרק את המונופול. אף משרד אחר לא בא כנגד מונופול מלא של כל המשרד. משרד הדתות, הנושא של הכשרות זה נר לרגליו, והוא במקום הלך על זה. טוב, האמת היא ששמענו שהוא מתכנן גם לגבי המונופול בנושא גיור. כנראה שהמשרד הזה, לדידו, מאז ומעולם היה צריך לעשות שם – מונופול – מה שלא קורה באף משרד אחר. רבותיי, גם אמרנו לו, וזעקנו כאן מעל הבמה, שהמציאות הזאת של גופי כשרות רבים כל כך תיתן באמת גם כר נרחב ושגשוג, כך שכל אחד מבעלי העסק יוכל להרשות לעצמו כל הזמן לאיים על הגוף הכשרותי שנתן לו כשרות, ויוכל בעצם לזלזל בו ולומר לו: לא אתה, ניקח אחד אחר. היום זה הרבנות הראשית, והוא בעצם כל פעם יוכל להרשות לעצמו לזוז ממקום למקום, וכך זה ייהפך להיות כר נרחב, שגשוג של זיופים ואיומים מצד אותה מסעדה או אותו מפעל מול גוף הכשרות שלו. דבר אחד הוא באמת ישב והסביר פה ואמר בלי הפסקה: אנחנו נוריד את מחירי הכשרות. כך הוא טען, והוא טען את זה וחזר על זה חזור ושנה. אבל הינה, היום בוועדה אנשי האוצר בעצם חשפו את השקר הגדול של העניין הזה. הם מודים. כל מי שמבין בכשרות מבין. זה כמו שהיום הבד"צים, שהם בעצם גופי כשרות שכאילו תואמים את גופי הכשרות שאמורים להיכנס למערכת הכשרות, עולים יותר. זה כל כך פשוט להבין מדוע הרבנות, שהיא גוף מקצועי, ממשלתי, נאכף ממשלתית, המחירים אצלה הרבה יותר נמוכים מאשר גוף שצריך להקים מנגנונים גדולים כדי לקיים את הדבר הזה, מנגנונים שהיום קיימים במדינה. אז ברור שהמחיר עולה. הוא בעצם כל הזמן ניסה לצייר שהמחיר ירד, והינה, היום נציגי האוצר אומרים את זה בצורה חד-משמעית, את מה שכולם יודעים – מחירי הכשרות במדינת ישראל יעלו. אז נו, אולי באמת הגיע הזמן שמר כהנא ידון מחדש עם עצמו, יבחן את הנושא ויגיד: טעיתי? הינה, נציגי האוצר, אנחנו יודעים שהם אמונים, ובואו נגיד שהם בצד שלכאורה אומרים בו את האמת, הם רוצים לומר את האמת, אבל לא חושבים עליהם שהם באמת בצד של החרדים או בצד של אלה שאנחנו עומדים וטוענים – הרי רבותיי, עם כל הכבוד, הכשרות המתבקשת כאן היא לא עבורנו; אנחנו משלמים לבד"צים בדרך כלל. אנחנו מדברים על הציבור המסורתי ברחבי הארץ, שרוצה לצרוך כשרות, וכשהמחירים יעלו הוא לא יוכל לעמוד בזה, וכשיהיו זיופי כשרות, לאור כל מה שאמרתי כרגע, הוא לא יעמוד בזה ויצטרך לצערנו לאכול אוכל שאיננו כשר. אז מה זה רפורמה בענייני כשרות ומה זה הרעיון הזה לבוא ולדון על הרבנות בצורה כל כך שרלטנית? אני מבין, בן אדם שבא ממקום כל כך יהיר ורוצה לדון בצורה, איך אומרים, אובייקטיבית על דבר שהוא כבר הצהיר אותו וזעק אותו מעל כל במה, זה לא פשוט. אתם יודעים מה, אף אחד מאיתנו לא יכול היה בקלות לבוא ולרדת מהעץ. אבל הינה, יש לך כרגע עובדה שנותנת לך אפשרות לרדת מהעץ. למדת את הנושא, שלושה חודשים אתה בתפקיד, שמת את זה על השולחן מההתחלה, ברור שמישהו שם לך את זה על השולחן, ברור שזה אותם נציגים של אלה שרוצים להיכנס לכשרות – הרפורמים וצהר וכו' – אבל הינה, באים נציגי האוצר בוועדה מקצועית ואומרים שהמחיר עולה. אז יש לך סולם, יש לך מדרגה לרדת מהעץ, מרפורמה שאני בטוח – אני כמעט בטוח, אתם יודעים מה, קשה לומר בטוח; אני כמעט בטוח שכשאתה הולך, כשאתה אומר קריאת "שמע" בלילה לפני שאתה ישן, אתה שואל את עצמך: למה נכנסתי לדבר הזה? נכון, אתה יודע מה, מבחינת פרסום, PR קיבלת ככה, איך אומרים, מפה ועד הודעה חדשה. אתה כבר יכול לצייר את עצמך כשר הדתות המפורסם ביותר מקום המדינה. אבל על מה? מה, הכול כשר לעניין כזה? רפורמה כזאת שהולכת לפגוע בדת, וכולם זועקים – נציגי הדת זועקים, נציגי הרבנות הראשית צועקים, מועצת הרבנות הראשית זועקת ומתכנסת ואומרת: מה אתה רוצה לעשות? והינה, גם נציגי האוצר באים אומרים לך: אדוני היקר, זה גם יעלה יותר כסף. אז יש לך מדרגה, יש לך סולם. רד ממנו, חזור בך. אתם יודעים מה, אני אומר יותר מזה: הוא לא יכול? זה לא מכבודו? אז לפחות תוציאו את זה מחוק ההסדרים, תכניסו את זה לדיון פה בכנסת. למה מריצים את זה כל כך מהר? מה כל כך דחוף, ממה אתם פוחדים? אם הוא לא יכול – בואו נעזור לו בכנסת להפיל את החוק הזה. אני לא מצליח להבין מה המשמעות של חוק – יש דברים שאני מבין. אתם יודעים מה? דברים כספיים, רוצים להריץ, רוצים לשים מתחת השולחן, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בסדר. אבל מה יש פה מתחת לשולחן? מה אתה מחביא פה? הוא לא יכול? תביאו את זה לכאן, ונמוסס את זה כאן, בעזרת השם. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת חיים ביטון. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה ארבל – אינו נוכח. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. עד עשר דקות. אתה יכול לנצל אותן, אתה יכול לחתוך אותן. לא, לא, אל תדאג. לא תישאר מהן דקה אחת. אז הינה, עשר דקות. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר שנמצא איתנו כאן, אין ספק שאנחנו נמצאים בימים מאוד עצובים, שאנחנו רואים כיצד הממשלה, ברגל רומסנית, ברגל של גאווה ובוז, מתייחסת לאותם חברי אופוזיציה שמנסים לעזור לעם, מנסים לתת אמירות טובות לאותן משפחות ברוכות ילדים, לאותן משפחות שנמצאות במצוקה. הממשלה המנותקת הזאת לא יודעת מה קורה מחוץ לאולם הזה. הם לא מסתכלים הלאה. מעניין אותם דבר אחד: הכיסאות מעורות הצבי, הטיסות לדובאי, הטיולים לכל מקום. הם אפילו, אמרתי קודם, הקימו שדולה לתעופה. שרת התחבורה הקימה שדולה לתעופה. כנראה שאולי או-טו-טו השלב הבא – עבאס, הם הולכים להקים כנראה את מועדון הנוסע המתמיד בין כל חברי הממשלה, מרוב שהם טסים, כפי שאנחנו שומעים. אבל אם זה לא היה הטיפש שלי גם אני היית צוחק, כמו שאומר המשל היהודי. זה מאוד מאוד כואב, כי מדובר פה בממשלה שאמורה לתת מענה לעם היושב בציון, אמורה לתת מענה לאותן משפחות אומללות ונזקקות שמחפשות סעד, משען, מבטח, לראות במי אפשר באמת לתת טיפ-טיפה – אנשים שאפשר לסמוך עליהם. אנחנו מוצאים את עצמנו דווקא מול אנשים אטומים שכל היום עסוקים רק בעצמם בתוך מאבקים, ליצור גיבושון – גיבושון לקואליציה. למה להתגבש? מה יש להם להתגבש? הרי הם מספיק מספיק מספיק ידעו להפריד את העם הזה. אני רוצה רק לקרוא דווקא בנושא הזה. אנחנו נגד ספר התקציב, זה ברור, למרות כל הרומסנות בתוך הוועדות – בוועדות הכספים, בוועדות הרפורמה, ששם אפילו לא מאפשרים לנו לדבר כרצוננו, לא מאפשרים לנו להביע את אותן הסתייגויות בצורה נורמטיבית, אלא מנסים כל הזמן להפריע לעבודת האופוזיציה. אבל אני שמח שהדברים ככה בשידור ישיר, שידור חי, וכל העם רואים את הקולות, רואים בדיוק איך מתייחסת אותה קואליציה שבעה ודשנה שלא מעניין אותה שום דבר מהעם, לא מעניין אותם שום דבר. הדאגה לחתולים מקבלת הרבה הרבה הרבה יותר מענה מאשר הדאגה לסתם תושב ואזרח שנמצא במצוקה כזאת. כמה מיליונים יש להם עבור החתולים. טוב, אם יש לנו פה בתוך הכנסת גם חברת הכנסת שהיא דור רביעי למגדלי חתולים, זה לא פשוט. דור רביעי. כמה כסף קואליציוני – – – ושם יודעים להעניק, כפי שציינו את הרשימה לפי שמות. כשזה קרה בעבר אצל המפלגות החרדיות היינו נקראים גנבים, סחטנים. מה לא אמרו עלינו, מה לא אמרו עלינו. ופתאום עכשיו הכול שקט, דממה, שקט. כמו שאומרים, שקט זה רפש. אבל איך שאומרים, מזל שהיום בטכנולוגיה ניתן לאצור את כל התגובות ואחרי זה, כשאנחנו נראה לכם את כל ההתייחסות שלכם תשתדלו להיראות מופתעים. תיראו מופתעים, כי אנחנו נציג בפניכם כמו מראה איך התנהגתם כשהייתם לתקופה מאוד קצרה, מאוד קצרה – אל תתבייתו, זה הולך להיות קצר מאוד – מאוד קצרה בשלטון, והתעמרתם בכל אותם אלה שבאו בסך הכול להיטיב עם אותם אזרחים. ואני רוצה לחשוף בפניכם: סקר חדש חושף את מחדלי הממשלה: מרבית המשפחות הסובלות מאי-ביטחון תזונתי אינן זוכות לסיוע. 17% מהמשפחות נזקקות, אך רק 11% מהן מוכרות לרשויות הרווחה. רק 6.7% מקבלים סיוע מהרשויות המקומיות, ו-13% מקבלים סיוע בחלוקת מזון מרשויות הרווחה. תעודת עניות למדינת ישראל. ראשית צמיחת גאולתנו? אולי גלותנו, לבוא לראות יהודים שאין להם מה לאכול. אנחנו כולנו יודעים שילד רעב לא לומד. אני רוצה לדבר על הסקר החדש שחושף את מחדלי הממשלה בטיפול בנזקקים. "רובן המוחלט של המשפחות החיות באי-ביטחון תזונתי בישראל כלל לא מוכרות לרשויות הרווחה, כך עולה מסקר שנערך באוניברסיטת העברית בשיתוף אגף התזונה במשרד הבריאות". מהסקר, שנערך השנה בהובלת פרופ' אהרון טרואן, מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית, יחד עם פרופ' רמי בנבנישתי מבית הספר לעבודה סוציאלית – מה כתוב שם – "עולה כי 17% מהמשפחות בישראל סובלות מאי-ביטחון תזונתי, אך רק 11% מהן מוכרות לרשויות הרווחה". בושה, הם אפילו לא ניגשים כי הם יודעים שאולי אין להם מה לצפות לתקווה מהרווחה. כמחצית מהנזקקים שהשתתפו בסקר סיפרו כי את הסיוע הנדרש להם הם מקבלים בפועל מקרוביהם, וכשליש מהם סיפרו כי הם מקבלים סיוע מעמותות וארגונים פרטיים. תבינו, מזל שיש לנו את העמותות שעוזרות, אחרת אנשים היו זרוקים ברעב ברחובות. "רק 6.7% מהנזקקים העידו כי הם מקבלים סיוע מהרשויות המקומיות, ו-12.7% מהנזקקים אמרו שהם מקבלים סיוע בחלוקת מזון מהרשויות של הרווחה. כשנשאלו מדוע לא זכו לסיוע העידו רוב הנשאלים – 60% מהם, כי לא הרגישו בנוח לבקש, ו-28% מהם סיפרו שלא ידעו בכלל למי לפנות". תבינו באיזה מצב קשה אנחנו נמצאים כאן. כסף לרפורמים – יש, כסף לכל מיני מיזמים כאלה, הזויים – חתולים וחתולות, אני לא יודע, צריך לשאול את מיכאלי איך אומרים – חתולים? חתולות? כמו כותל – כותלות? חתולות וחתולים. כן, אז לזה יש כסף. לזה יש המון כסף. תדעו לכם, תושבים יקרים, שהיום כבר משתלם להיות חתול במדינה, חתול אשפתות, יותר מאשר להיות תושב. שחורות שחורים. אזרחים אזרחיות – – – המחקר התמקד, חבריי היקרים – אנחנו צוחקים, אבל ממש צריך לשבת על הרצפה ולבכות איך שהממשלה הזאת אטומה לכל צורך של תושבים. אבל לא רק לנו. ייאמר לשבחם שהם הורגים את כולם – את החיילים, את הקשישים, את הזקנים, את הנכים. אין כלום. למי כן יש? לרפורמים המיליארדרים האלה, שיש להם פול של כסף, צריכים לתת להם תקציב. אני באמת לא מבין, הרי כל הזמן אמרו: אל תתחילו איתם כי הם עשירים גדולים. איזה עשירים? הם עומדים בפתח לקבל פה תקציב. מה, הם שנוררים? אבל נו, ככה זה המדינה, נותנים למי שלא צריך. אגוזים למי שאין שיניים. "המחקר התמקד במשפחות לילדים בגילי בית ספר ונועד לבחון את השפעת סגרי הקורונה על הביטחון התזונתי של המשפחות הישראליות בזמן המשבר". הסקר מעריך ומעניק אומדן של היקף הבעיה. לדברי פרופ' טרואן, הסקר נערך "בשל סירוב גורמים רשמיים, כולל של ראש המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, לבחון את היקף האי-ביטחון התזונתי בעקבות המשבר, בטענה שאין פתרונות גם לאלו המוכרים וזה רק יעלה את התסכול, כי אין פתרונות לספק להם". אתם מבינים? להיות בת יענה – לא מדברים, לא מציגים את הסקר, שותקים. למה? כי אין פתרונות, אז למה לתסכל את העם היושב בציון? כלומר, עדיף להיות בורים במה שקורה במערכת מאשר לדעת כשאין לך פתרונות – סוג יצירתי של בת יענה. "בעיה כה משמעותית, שעל פי הנתונים הרשמיים האחרונים מ-2016 פוגעת ב-17.9% מאזרחי המדינה, צריכה לזכות לתשומת לב וניטור מקצועי על ידי הרשויות, ושהמדיניות הממשלתית תיקבע על בסיס נתונים, כולל יעדים ברורים לצמצום התופעה ומדיניות מתכללת למניעתה", ציין אותו פרופסור בעקבות חשיפת הממצאים. "בהיבט של סיוע למזון, במשרד הרווחה הודיעו על הקצאת 118 מיליון שקל למיזם הלאומי לביטחון תזונתי בבסיס התקציב כל שנה". אבל שימו לב: "רק 46 מיליון שקל עברו קריאה ראשונה בתקציב הדו-שנתי", שזה סך הכול 23 מיליון שקל בשנה. "למעט העובדה שהסכום יעוגן בבסיס התקציב, אין כאן הגדלה ביחס למצב הקיים" והמבזה. וכן גם כן מסבירים כי "סכום זה מספק תמיכה במזון רק ל-11,000 משפחות בלבד מתוך 1.2 מיליון משפחות, שמשרד הרווחה מעריכים שחיים באי-ביטחון תזונתי – – – יש לציין כי 700 מיליון שקלים שחולקו על ידי משרד הפנים בעת המשבר הגיעו ל-320,000 משפחות, ולדברי העמותות המחלקות עוד הרבה נזקקים נדחו ולא מיצו זכויות. המהלך הממשלתי הקיים נראה כמו תרגיל מוכר מהעבר – מכריזים הכרזות וגורפים את ההון הפוליטי מבלי לקיים את ההבטחות". לסיום, אני רוצה לומר לך, מר עבאס, היושב-ראש, במעבר חד וכואב: כמה מצער וכמה יש צער מהממשלה הזו, שבניגוד לממשלה הקודמת, שידעה לסייע למשפחות היקרות הללו – כולנו זוכרים וגם מתגעגעים ליוזמה הברוכה של ידידנו יושב-ראש תנועת ש"ס הרב השר אריה דרעי, שר הפנים לשעבר, שידע להשכיל ולנווט סכומי ענק לשוברי מזון למשפחות הללו, כתנועה חברתית. הוא ידע היטב שילד רעב לא לומד. נשאר רק להתפלל – – – כן. נשאר רק להתפלל שספר התקציב לא יעבור, והממשלה במהרה פול תיפול. תודה רבה, עבאס. תודה, חבר הכנסת משה אבוטבול. יעלה ויבוא חבר הכנסת אוריאל בוסו. אוריאל. איך אתה מבטא את השם שלך? עשר דקות? עד עשר דקות אתה רוצה? אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר נחשפנו להתבטאות נוראה של יושבת-ראש הוועדה לשירותי דת יהודיים ברדיו צפון. היא התראיינה, כמובן, בנושא הרפורמה, ושם היא התבטאה – אני לא רוצה להתבטא, כי זה לא מכבודה של הכנסת: ניכנס באימ-אימא שלהם. של מי? של הרבנות. יושבת-ראש הוועדה לשירותי דת יהודיים – זה מוקלט. ברבנות. אתמול השר לשירותי דת עומד כאן, מעל דוכן הכנסת, ואומר: הרפורמה הזאת תחזק דרמטית את הרבנות, אנחנו רוצים לחזק את הרבנות. באותו זמן היא מעבירה רפורמה, והיא אומרת: אנחנו ניכנס בהם. אגב, עד עכשיו לא שמעתי גינוי, לא מהשר לשירותי דת, שאמור להגן על הרבנות, שקמה לפני 100 שנה לא על ידי הקנאים שנמצאים כאן, כביכול, האורתודוקסים; הציונות הדתית, הרב קוק, כמעט 30 שנה לפני הקמת המדינה. אותה רבנות, שהוא מגדף אותה פעם אחר פעם, ואומר: אף פעם לא טיפלו, לא עשו, הרי על מי הוא מדבר? הוא מדבר על המפלגה שממנה הוא כביכול הגיע שלא עשו שום דבר. אתמול ההשתלחות שלו – כאילו עד היום לא הייתה שם כשרות; ציפיתי ממנו, מניר אורבך, מאנשים שאומרים: הרבנות הראשית. רק אם יהיה סתיו בראש הרבנות הראשית יגנו על הרבנות הראשית? אולי, אבל לא שמענו שום גינוי. זה רק מראה לך שהרפורמה הזאת, שעובדת שם תחת מי שהיושבת-הראש – אתה יודע מה, אם היו לוקחים את הרב אייכלר ומקימים ועדה לעידוד גיוס לצה"ל, זה היה הרבה יותר מתאים לאופי שלו ולתוצאה מאשר שיוליה מטפלת בכשרות. זו פשוט בדיחה. היא גם העלתה טיק-טוק היום, סרטון, שמבזה את הבד"צים, ואומרת: הבד"ץ של יוליה, כביכול היא מקימה בד"ץ. זו ההתייחסות לכשרות. גם אם יש בעיות במערכת הבריאות, לא אומרים: ניקח איזה שלושה רופאים מומחים וניתן להם להחליט בניגוד לדעתה של מערכת הבריאות, כי זה חשוב. אותו דבר בביטחון, בחינוך – לא מקימים משהו חלופי. אבל בכשרות, מי מטפל בכשרות? מי שזה לא ציפור נפשו, מי שזה לא אכפת לו. ואני אומר לך, החברים שנמצאים פה ואני, אנחנו נדע בדיוק לסנן ולמיין איזו כשרות, מי המאכיל, מי בעל המקום ובעל המסעדה. אבל אותם אנשים – כשאני רוצה לומר לך שב"אותם" מדובר לדעתי על הרבה יותר מ-80% מהעם, שקרובים ליהדות ולמסורת בכל דרך ומבקשים לאכול כשר מהרבה טעמים. ואגב, כפי שחשפו פה לפני כן, הם ישלמו יותר על הרבנות. עזבו את כל מה שאומרים לכם, הרי זה לא חוקי לחלוטין להכניס את הרפורמה הזאת בחוק ההסדרים. הרי מה זה חוק ההסדרים? חוק ההסדרים זה סעיפים שיש להם השלכות כספיות, שיכניסו לקופת המדינה, ורק רוצים לעקוף את כל התהליך החקיקתי ומביאים אותם בחבילה אחת ביחד. מביאים חוק – א. זה לא אמור להכניס לקופת המדינה, אולי להוזיל לאזרחים, ואז באים כל הכלכלנים ואומרים לך: לא רק שזה לא יוזיל, זה ייקר. הייתי מצפה מהיועצת המשפטית של הכנסת שבמקום תגיד שזה לא שייך לחוק ההסדרים, שצריך להוציא את זה. אבל פיצלו אתמול מחוק ההסדרים פה, אתם יודעים את מה? את העלויות של הנטפליקס ועוד קשקושים, שזה יותר חשוב, כנראה שיש להם לובי יותר חזק. במדינת היהודים הלובי לכשרות פחות חזק? נסתר מבינתי. תראו את האנשים שנמצאים, ומבטאים. גם אם רוצים להגיע לאיזו הסכמה שם, בהסתייגויות מתקשרים לבוס. מי זה הבוס? לא השר לשירותי דת – אביגדור ליברמן: אתה מאשר להכניס את ההסתייגות? בשום פנים ואופן לא מאשר – מצביעים נגד ההסתייגות. ככה נראית ההכנה. בכותרת קוראים לזה, אגב: ייעול מערך הכשרות. טוב, באמת זה משהו שנסתר מבינתי. היום אמרתי שאני רוצה לברך את כנסת ישראל, את יסמין פרידמן, חברת הכנסת, על ההישג אדיר של הכנסת 40 מיליון ש"ח לחתולי רחוב ועוד בעלי חיים. אגב, ביקשו התייחסות ברפורמה – – – יש כמה סניפים, כי יש כמה חברות כנסת. אחת – – – לא, דור רביעי למגדלי חתולים. יש שמגדלים חתולות בהרצליה, יש – – – הרב פרוש, יש מי שנקרא "דור רביעי למגדלי חתולים". אתה לא יכול לקחת התואר הזה לאף אחד. היא אמרה את זה כאן, אגב, בנאום בכורה, חברת הכנסת פרידמן, אז ייחסתי את זה לה. אגב, ברפורמות הכשרות היה מן הראוי להתייחס לכשרות – מה עם האוכל של החתולים, אולי, כי כנראה זה מה שמטפלים בו. ואז שאלתי: אם הילדים שלנו יתחפשו לחתולים אז יתייחסו אליהם לפחות כאל חתולי רחוב, הם יקבלו כסף למעונות, או שכאן במדינה זכויות המהלכים על ארבע גוברות על זכויות המהלכים על שתיים? כי החתולות כבר מחונכות, החרדים לא. – – – חתולות וחתולים. זה נשמע בדיחה, אבל זה אמיתי וזה עצוב. לוקחים את הילדים שלנו, ואומרים להם: לא יהיה לכם מימון לגיל הרך, לשנים הפשוטות שצריך להכניס בהן ילד למסגרת, אבל נמצא את המימון לדברים אחרים. אני מצדיע לך, כי כל הקומבינות שעושים בכל הוועדות זה בסוף לממן את ההתחייבויות למגזר. ואתמול, אגב, שיבחתי אותך ואמרתי: אנחנו, כבר לפחות טיקט של סחטנים יוציאו מאיתנו. לא, לא, אתם שוב משתמשים בשיטה הזו, אבל – – – למה? אני הקראתי כותרת שאמרו על הרב גפני ב-2017: הסחטנות עוזרת – – – חבר הכנסת אוריאל, את האשמות בסחטנות של החרדים אני מכיר, ולא מסכים לזה, אבל היום יש גם מי שאומר בימין, במיוחד בליכוד, שיש סחטנות של רע"מ. וזה לא נכון. כי הם כל הזמן התגאו שהם השקיעו עשרות מיליארדים בחברה הערבית, עד כדי כך שראש הממשלה לשעבר בכבודו ובעצמו קרא לעצמו אבו יאיר. אז חבל שאתה כך זורם עם הגישה הזו. הגישה הראשונה היא מוטעית – – – לא, לא, אמרתי הפוך. אמרתי הפוך. אנחנו לא קראנו לך סחטן, אבל הייתי – – – לא, לא אתם, השותפים שלכם. אז אמרתי, אני לא זורם, אבל אני אומר: בזכותך אנחנו נוכל אחר כך לבקש דברים שמגיעים לנו, כמו שאתה אומר, בזכות. גם לנו – בזכות. הסתכלתי אתמול, הקראתי כותרת בכלכליסט נגד הרב גפני וכל ראשי המפלגות החרדיות, "הסחיטה הגדולה", כי תקציב הישיבות היה אמור להיות 1.2 מיליארד וכמעט עלה ל-1.3. אתה מבין? אנחנו 16 מנדטים, כמעט 1.3 מיליארד – וכותרות בכל העיתונות. איפה ביחס לגודל האוכלוסייה? באמת אני אומר, בחלק הזה אנחנו ניקח אפילו לא בשביל המנדטים, זה יעזור לנו ויסייע. לכן אני אומר – – – אבל שיהיה ברור, חבר הכנסת אוריאל בוסו, והינה הרב גפני וכל חברי הכנסת החרדים – – – אתה לא נחשד כאחד שאומר סחטנות. אני לא רק חושב שזה נכון, אני גם תומך ודורש שהממשלה הזו, וכל ממשלה, תקדם את החברה החרדית כמו שהיא מקדמת כל מגזר מוחלש במדינה. אני אגיד לך איפה הבעיה הקטנה שלנו. אומרים שצריך להיות בצד הנכון של המפה, אז אני אגיד לך. כל כסף ייחודי שרצו לתת – לא ייחודי, במסגרת כספים קואליציוניים – יש ביורוקרטיה משפטית שעוברים בדרך: אתה לא יכול לצבוע את הכסף למי שמגיע. ומכניסים לנו שם למשל את יוצאי הצבא ודברים שלך לא עושים. בגלל זה אני אומר: הלוואי ונלמד ממך ונצליח, כי אתה בצד הנכון. ממך לא דרשו את מה שדרשו מאיתנו: יוצאי צבא, ואבא לילדים, ושניים, ואיפה הוא גר. את כל הקשיים מכניסים בשביל ששום כסף לא נוכל לצבוע. אתה תסכים איתי, חבר הכנסת עבאס, שאם ארבעה מנדטים של רע"מ שווים בערך 30 מיליארד שקל – – – אנחנו צריכים לקבל 200. 16 מנדטים של ש"ס ויהדות התורה – 140 מיליארד ש"ח. זה החשבון. זה החשבון. אבל אני אומר, אנחנו לא הצלחנו לממש חלק מזה, אפילו, בגלל ביורוקרטיה משפטית. תסכים איתי. ומשהו אחרון שאני רוצה לומר. היום – אני, לפחות ממבט עיניי – התמודד לתפקיד יושב-ראש התעשייה האווירית חבר הכנסת ושר הביטחון לשעבר עמיר פרץ, והוא לא נבחר בידי הוועד המנהל של התעשייה האווירית. הם גם לא נימקו למה, הם לא צריכים לנמק. הוא היה שר ביטחון, הוא גם כן הביא את כיפת הברזל. כנראה שאת זה הוא יכול לעשות, ולהיות יושב-ראש התעשייה האווירית הוא לא ראוי. אני, לפחות במבט עיניי, חושב שמדובר פה במבט גזעני מבחינת – אולי הלובי שלו פחות חזק. אבל אתה יודע מה, הסתכלתי עכשיו על הרשימה של תקווה חדשה, הגיעו שם כבר למספר 17 כמעט במינויים של חברי כנסת: נורבגים, משנה למנכ"ל, מנכ"לי משרד, יושב-ראש יד ושם, ועכשיו מונה משנה למנכ"ל משרד החינוך. כנראה שעם הצפיפות של הרשימות שם לא הגיעו למספר 20 וביש עתיד לא הגיעו ל-30 אחרי המינויים של שגרירים, ואולי הוא לא בצד הנכון של המפה עכשיו, ולכן הוא לא נבחר. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. אנחנו עוברים לדובר הבא, מקבוצת יהדות התורה, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. ואחריו? הרב משה גפני. אה, סליחה, חשבתי שאתה אומר "הרב". חבר הכנסת יעקב ליצמן; אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב; אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – אתה רוצה להתנגד לשני הסעיפים ולדבר עשר דקות? אוקיי, עשר דקות. אדוני היושב-ראש, אני אבקש ברשותך להתייחס אחרי זה לדיאלוג שהיה בינך לבין הדובר חבר הכנסת בוסו על החברה הערבית ועל החברה החרדית, אבל קודם כול אני רוצה לדבר על החוק עצמו. אני סבור שהחוק הזה הוא איננו חוק מוסרי ונכון. מה בעצם אומר החוק, בגדול? החוק אומר שפקיד השומה, זה שקובע מה גובה המס של החברה שעומדת לדיון בפני רשויות המס, הוא קובע את הסכום, הוא קובע את המחיר והחברה חייבת לשלם, גם אם הוא פונה לבית המשפט. הוא יכול לפנות לבית המשפט; עד שלא יהיה פסק דין, בינתיים כספו נמצא אצל פקיד השומה, שזה דבר חמור, דבר שלא מתאים למשטר דמוקרטי. אני טענתי בוועדה שזה גם יביא חוק נוסף. הם יראו כי טוב עם הנושא הזה של החברה של משאבי טבע אז הם יחילו את זה גם על חברות פרטיות, על בעלי מכולת שמרוויחים יותר או קצת יותר מהנורמה, והם יחילו את זה על חוקים אחרים ועל אפשרויות אחרות. ולכן הנורמה המוסרית בעניין הזה היא לא צודקת. זה מה שטענתי. באמת החוק השני שהיה בחוק ההסדרים ירד. היה חוק בחוק ההסדרים שפקיד השומה יכול לקבוע לבעל מכולת מה השומה שהוא מחליט לגביו והוא צריך לשלם, גם אם הוא פונה לבית המשפט. החוק הזה כבר היה, עבר בממשלה, עבר פה בקריאה ראשונה וזה ירד מסדר-היום מכיוון שהיו זעקות נגד החוק הזה. פה, במקרה הנוכחי, מדברים כאילו על חברות גדולות שהן חברות שעוסקות במשאבי טבע. נו, אז זה ירד מסדר-היום או לא? ירד מסדר-היום. אז לא צריך להתנגד. ירד מסדר-היום, מכיוון שהחוק עצמו לא צודק. עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו. יש פה הטעיה, גברתי השרה, יש פה הטעיה גם בחוק הזה. הכסף הזה שיגבו מהחברות האלה לא הולך לקרן העושר. הכסף הזה לא הולך כדי להגדיל את הרווחים של הקרן כך שבעקבותיהם יהיה אפשר להשתמש בזה לצרכים שלשמם הוקמה הקרן. זה הולך לקרן שנמצאת אצל החשב הכללי, לא משתמשים בכסף הזה ומחכים עד פסק דין חלוט. זאת אומרת, עושים עוול ולא משתמשים בכסף ומציגים כאילו על ידי החוק הזה יגדילו את קרן העושר ויוכלו להשתמש בכסף, שזה, אדוני היושב-ראש, פשוט לא נכון. ולכן לפי דעתי החוק הזה איננו מוסרי. אני לא מנהל עליו מלחמה יותר מדי בגלל שברגע שהחוק השני ירד, הלא-צודק לחלוטין, אז אני לא מנהל על זה מלחמה. עכשיו אני רוצה לומר: אני הייתי בוועדת הכספים וראיתי, ודובר על זה קודם – אני רוצה לומר לך, אתה דואג לציבור הערבי, אני דואג לציבור החרדי, אני דואג לכולם אבל אני בין היתר דואג גם לציבור החרדי. ואני רוצה לומר לך, התרבות הישראלית איננה מכירה אלא במיינסטרים של החברה הישראלית. כל מי שהוא קצת שונה לא נמצא בתוך הרצון לדאוג לו, לילדיו, לשכונותיו, לעריו, לערים האלה. שכונה ערבית? בסדר, אין ברירה, צריך את מנסור עבאס שהוא יצביע עם הקואליציה, נבטיח לו כסף. צריך את משה גפני בקואליציה? נבטיח לו כסף, ייתנו גם לציבור החרדי. ברגע שזה לא קורה או שיש אפשרות רק להבטיח ולא לקיים – לא יקיימו. שלא תהיה לך טעות. אני, יש לי ניסיון רב-שנים, אתה פעם ראשונה בקואליציה. אני הרבה שנים בקואליציה, אני מכיר. הייתי גם באופוזיציה, הייתי בקואליציה. יושבים היום – – – זה תקף לשני – – – אנחנו מיעוטים. כן, אבל זה תקף לגבי הימין והשמאל. אני מסכים איתך, אבל זה תקף – – – יש לי מה לומר על הימין ויש לי מה לומר על השמאל, אני לא אומר, אני עכשיו מדבר איתך. אני רוצה שתדע על מה אנחנו מדברים. אני קראתי את התקציב שהונח על שולחן הכנסת, יש שם פגיעה בלתי רגילה בילדים החרדים. חתכו את כל הכסף שהיה נקרא כסף קואליציוני. הם אמרו לי: מה אכפת לך איך מכניסים את זה? לא צריך שהתקציב יהיה גבוה, ואנחנו בלאו הכי נעביר את הכסף. הם שיקרו לי. אגב, הבניין הזה הוא עגול, לא כולם יודעים. היום אתה למטה, מחר אתה למעלה, נגמר הסיפור הזה, אצלנו לא יהיה כסף שלא יהיה כסף בבסיס התקציב. מה שלא בבסיס התקציב לא יהיה. אנחנו לא נעמוד כעניים בפתח. חתכו את הסמינרים לבנות אצלנו, חתכו את תלמודי התורה, התרבות החרדית, שהיו שם כמה עשרות מיליונים בשביל התרבות של הציבור החרדי – אפס, אין תקציב. אי-אפשר לתאר אפילו את הדבר הזה. עכשיו, יושבים חברי כנסת ששייכים למיינסטרים של החברה הישראלית ומוסיפים כסף מתקציב האוצר, מוסיפים כסף שמוגדר ככסף קואליציוני, 9 מיליון שקל לחתולות רחוב. חתולות? חתולות רחוב. מהרצליה? חתולות רחוב, לא בדקתי מאיזה עיר הן. מה עם חתולים – – – חתולות. אני לא יודע, לא התעמקתי. מה אני רוצה לומר לך? יושבים חבר כנסת, או חברת כנסת, יש להם אפשרות, בגלל שנותנים להם: אתה יכול לקחת 10 מיליון שקל ותיתן את זה למה שאתה מוצא לנכון. לא קם חבר או חברה בקואליציה הזאת, אחד מחברי הכנסת, ואמר: אני נותן את הכסף הזה לילד חרדי שקיצצו לו בתקציב, או לילדה חרדית. לא, הוא נותן את זה לחתולות רחוב. אתה צריך להבין, חבר הכנסת מנסור עבאס, אדוני היושב-ראש, אתה צריך להבין על איזה חברה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על חברה – הם מבטיחים לך כסף, והם אומרים: נכון, יש עוול גדול לציבור הערבי, אנחנו מבטיחים 53 מיליארד שקל. אני לא בטוח בשקל שתקבל. אני מכיר את זה. אני יודע איך פתאום מגיע יועץ משפטי ואומר שעל פי הקריטריון זה לא מגיע לך, וצריך לעשות דברים אחרים, ומה פתאום ניתן לרשויות ערביות, צריך לתת לרשויות אחרות גם כן, שווה בשווה. ויהיו יועצים משפטיים ויהיו פקידים שאתה תצטרך להתמודד איתם, ולא תצליח, אתה תעמוד בפני שוקת שבורה. אם לא נשנה את פניה של החברה הישראלית כך שגם אלה שהם במיעוט זכאים לשוויון בחינוך הילדים שלהם, כל ההבטחות האלה – יבואו בתקופת הבחירות ויגידו לך: מה עשית, חוץ מלתת לגיטימציה לבנט, חוץ מלתת לגיטימציה לכל אנשי הימין שנמצאים בממשלה הזאת, או לתת לגיטימציה, ואני לא מביע עמדה, לבני גנץ, שששת הארגונים הפלסטיניים הם ארגוני טרור? אתה נתת להם לגיטימציה. חשבת שאתה תעזור לציבור הערבי, תביא כסף לילדים הערבים שמתחנכים בבתי הספר, והם האחרונים בתור מבחינה תקציבית; פתאום תגיע לבחירות ויתברר לך שלא מיניה ולא מקצתיה. רק לגיטימציה נתת, ולא קיבלת דבר וחצי דבר. אני מכיר את זה. אני נמצא באותו מקום, רק אני עם ניסיון, עברתי את כל התקופה הזאת. אני יודע שחברי כנסת שנמצאים בקואליציה, יותר חשוב להם לתקצב את חתולות הרחוב מאשר את הילדה שנמצאת בבני ברק. תדע שהזהרתי אותך, פומבית. אמרתי לך: שלא תחשוב שמישהו יקיים את ההבטחות האלה איתך, שלא תחשוב. הם צריכים ממך את האצבעות, הם צריכים ממך את הלגיטימציה, הם צריכים ממך את זה שתדע שגם הימנים שנמצאים בקואליציה הזאת, מנסור עבאס תומך בהם. את זה הם צריכים, ואת זה אתה נותן להם בחינם. אני יודע מה עובר בליבך עכשיו, אני יודע, גם אני הייתי כזה. הייתי בטוח, באתי לחברים שלי ואמרתי להם: הבטיחו לתת לילדים החרדים בשווה כמו לכולם. העבירו אפילו חוק על החינוך העצמאי, שהחינוך העצמאי צריך להיות מתוקצב בשווה כמו לכלל ילדי ישראל, זה כתוב בחוק. ופתאום מתברר שמקבלים הרבה פחות. יש בחוק שהמוכר שאינו רשמי, שנוגע גם אליך, יקבל 75%, ומתברר במהלך דיונים בוועדת הכספים שהוא מקבל בקושי 50%, 45%. ואנחנו זועקים מרה: אנחנו מדינת חוק, איך הם לא מקיימים? אז מתחילים להגיד תשובות. היועץ המשפטי והפקיד הזה והפקיד ההוא, ובסוף הילד במוכר שאינו רשמי מקופח. אני מחכה לראות אם תצליח, אני עומד בתור. אתה תדרוש 75%, ואני אעמוד מאחורי הגב שלך. אם תקבל, אני אגיד: גם לי מגיע, גם אני מוכר שאינו רשמי. לא אתה תקבל ולא אני אקבל. זאת חברה שדואגת לחתולות הרחוב, לא לילד הערבי מאום אל-פחם. הוא שונה מהילד שנמצא במיינסטרים הישראלי. הוא שונה, ואם הוא שונה, לא מגיע לו. גם אני שונה. אני שונה, ועליי לא אומרים שאני תומך טרור. עליך אומרים, עליי לא אומרים, אבל אומרים לי: תלך לצבא, ולך לא אומרים. לכל אחד אומרים משהו אחר. אתה תומך טרור. לכן אני חושב שהגיע הזמן שנתחיל לתאם עמדות. אל תיכנס לקואליציה בלי שאתה מתייעץ איתנו, ואנחנו לא הולכים לאופוזיציה בלי שאנחנו מתייעצים איתך. תדע לך שהם כולם נגדנו. תדע לך שאתה לא תקבל מה שהבטיחו לך. אני אמשיך להילחם. אני אמשיך להיאבק. כשאני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים הרבה שנים דאגתי לכולם – לציבור היהודי ולציבור הערבי, לציבור החרדי ולציבור שאיננו דתי. דאגתי לכולם. אני יכול להעיד על זה – – – נכון. דאגתי לציבור בפריפריה, לציבור במרכז הארץ, דאגתי לכולם. אני מכיר אותם, אני יודע מה קורה כשהם לא צריכים אותי. אני יודע מה יקרה – עכשיו הם צריכים אותך, הם יבטיחו, עד שהם לא יצטרכו אותך ואז פתאום יתברר לך שנעמדת בפני שוקת שבורה. כבר אין לי זמן. אקח חלק – אני רוצה לסיים בחלק הזה של הכותל המערבי, במשפט אחד. המציאות הזאת שבה בכותל המערבי מתפללים יהודים כל השנה, רבים מאוד – באמת, אצלנו זה מקום המקדש, זה מקום ששם אנחנו שופכים שיח בפני בורא עולם. מגיעה קבוצה קטנה שפוגעת מאוד ברגשות של הציבור שבא להתפלל שם באופן קבוע. אני לא מדבר על הימים שבהם הכול מלא, בסליחות ובחגים ובשבתות, אני מדבר על ימים רגילים. מתפללים שם המוני אנשים, ומגיעים ופוגעים ברגשות של הציבור הזה. אז עכשיו מגיעה הממשלה – אנחנו לא בקואליציה הזאת – ולא אכפת להם לדבר על זה שהם הולכים לפגוע בציבור. יש להם היום גם חבר כנסת שמשתמש בחסינות שלו כדי לפגוע בכל הרגשות שלנו. אנחנו, חברי הכנסת החרדים, הדתיים, אנחנו נהיה שם, אם הוא יגיע לשם בראש חודש. אנחנו נהיה בכותל. גם את זה אתה יכול להבין. אנחנו לא נאפשר את הפגיעה במקום המקדש, במקום קודשנו, שאצלנו זה המקום הקדוש ביותר. לא ניתן לחבר כנסת שישתמש בחסינות כדי לפגוע בנו. תודה רבה על ההקשבה. תודה רבה, חבר הכנסת הרב משה גפני. חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי מקלב. עשר דקות לשתי ההסתייגויות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני ממש עכשיו חוזר מהוועדה לשירותי דת – מ-10:00 ברצף, הצגת הסתייגויות לחוק הכשרות. אנחנו הפסקנו עכשיו את הישיבה, ממש בדקות אלה, לאחר שיושבת-ראש הוועדה בליווי הייעוץ המשפטי הטילו את הסנקציה, את נוהל הדיונים, שהוא חריג ביותר, וקצבו את הזמנים של הסיעות השונות, שהגישו הסתייגויות לא רבות. לא רבות. היינו מוכנים – הגשתי את זה הבוקר, אני עוד הספקתי, 80; אחרים – 120, 200, וזה סדר הגודל. ביחד הגיעו ל-500–600. הליכוד הגיש הרבה הסתייגויות והוועדה מוכנה לצמצם את זה ל-100 הסתייגויות בסוף. היינו מוכנים להגיע להסדרים – נמצא כאן חבר הכנסת שלמה קרעי, הוא ידע להסביר את זה טוב, כמה הוא היה מוכן ללכת לקראתם, לצמצם את זה ב-95%, את ההסתייגויות. אלה הסתייגויות – אנחנו רגילים בכנסת להרבה יותר מכך. זה חוק מורכב מאוד, זה חוק פוגעני, שהופך את כל שירותי הכשרות. זה לא רק השירותים עצמם אלא עצם כך שבמדינת ישראל, בארץ ישראל, יש כשרות מובנית בדברים ממלכתיים, בדברים הציבוריים. יש כשרות אחת, והולכים והופכים את הקערה על פיה במשהו שמתוכנן הרבה זמן, בניגוד אינטרסים, עם קשר של השר לשירותי הדת יחד עם גוף כלכלי, גוף שנותן כשרות והוא יחד עם שר האוצר בתפיסה הדתית שלו, לא הכלכלית שלו. אני יכול להגיד את זה כאן באופן בטוח ביותר ובאופן מהימן ביותר: הכשרות הזאת, אין לה שום ערך כלכלי ויכולת כלכלית להוזיל מחירים, היא רק תייקר את המחירים ואין על זה חולק בכלל. האוצר היה לבוז באופן שהוא הציג את התוכנית הכלכלית במצגת שיש לו, והוא היה מאוד מאוד לא מקצועי. אבל הכנסת, ואתה משמש סגן יושב-ראש הכנסת, מגבילה באופן פוגעני מאוד. נכנס לכאן יושב-ראש הכנסת, ואני רוצה להגיד לך, יושב-ראש הכנסת, בעניין הזה. כן, באיזה עניין, חבר הכנסת מקלב? בעניין של הפעלת הסדר הדיון, לא במליאה, אלא בוועדה לשירותי דת, ששם דובר על כמה מאות הסתייגויות והיינו מוכנים לצמצם את זה אולי ב-75% או ב-70% – על כל עשר הסתייגויות, שבע דקות. בסך הכול היינו 60 קבוצות, זה לא הרבה זמן לעשות את זה. להפעיל באופן דרקוני, באופן עקשני – קבעו יעד מתי לסיים ואנחנו צריכים להתכנס. כבר אמרנו שכך היה בסדום – קבעו גודל של מיטה וכולם היו צריכים להיכנס אליה, גם הארוכים וגם הנמוכים, כולם היו צריכים להיכנס לאותה מידה, לא יותר ולא פחות. החוק מורכב מאוד, ולא היו הרבה דיונים בחוק. הוא בכלל לא מתאים לחוק ההסדרים. אנחנו נאלצנו להפסיק להציג את ההסתייגויות, ומבחינתנו סיעות שלמות לא דיברו על ההסתייגויות, אף שהן היו מאוד-מאוד ענייניות. אני חושב שציינו את זה. אני רק רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שמתוך 60 הסתייגויות שאני הסרתי היום, אני וחבריי ביחד, הסתייגויות שאני כתבתי, קרוב ל-20% או בין 15% ל-20% מההסתייגויות – קיבלו אותן. זה יפה מאוד. אני שמח. קיבלו אותן. נכון שזה הסתייגויות כאלה, אבל זה לא משנה מה משמעותן בחוק. אבל בסך הכול זה אומר שההסתייגויות הן הסתייגויות אמיתיות. ועל אף דבר כזה לא נותנים את האפשרות להתבטא. אני חושב שאני הייתי אמור להגיש הסתייגויות בוועדת החוקה על חוק ההסדרה – לא הצלחתי להגיש את זה. היו לי הסתייגויות מוכנות, אני חבר בוועדת החוקה, ולא יכולתי להסתייג, בגלל שהייתי בוועדה הזאת. עכשיו עזבתי בגלל המליאה כאן. אנחנו עושים הכול ביחד, אנחנו מאוד רוצים לעמוד בלוח הזמנים אבל יש גם משהו בדמוקרטיה. אנחנו עושים את העבודה. ברשותך, חוץ מהעניין הזה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצא כאן השר לביטחון הפנים, וליידע אותך, בתקווה שאתה כן יודע, שלפני יומיים – אדוני השר, אם אתה קשוב, זה חשוב מאוד, אם כבוד השר במקרה יכול להיות קשוב. אדוני השר, אתה מוכן להקשיב לו? ממש בקצרה, ממש לדקה אחת. אני מנצל את זה שאתה נמצא פה. לפני יומיים פרצו לשלושה בתי כנסת בירושלים, בהר נוף. מעבר לגנבה של רימוני כסף ודברי ערך גם עשו ונדליזם ופגעו וזרעו הרס רב. שלושה בתי כנסת, של הדבחים, התימנים וההולנדים. זה מצטרף לעוד התנכלויות לבתי כנסת. אני הגשתי שאילתה. זה היה בבני ברק לפני כמה חודשים, ואז סגנך אמר שזה בתהליך מתקדם מאוד, אבל מאז לא שמענו שום דבר. היו מצלמות, והיום משתדלים לרשת בתי כנסת עם מצלמות, לאור הפגיעות. מה שכן צריך לעשות. אין ספק שלמשטרה יש את היכולות, השאלה היא מה סדרי העדיפויות בעניין. אני חושב שלפגוע בבית הכנסת, מעבר לפגיעה הציבורית, זה לא רק הפרטית – יש כאן דברים שלא פעם מעורבים בהם דברים אחרים, חוץ מאשר העבריינות לשמה, ההרס הרב. אם מדברים רק על רכוש – זה כואב מאוד, בוודאי כשזה נעשה בבית כנסת, אבל יש עוד אלמנטים, של חילול והרס רב, וזה דבר שוודאי שאנחנו צריכים לטפל בו. אני מבקש ממך – לתשומת ליבך, ואני מאחל לך הצלחה; אנחנו לומדים להעריך את העבודה החשובה ואת הרוגע שאתה משרה על המשטרה, ואני חושב שראוי לציין את זה, בגלל שאנחנו, כמייצגי ציבור – וזוכר את זה גם היושב-ראש כשהוא היה בתפקיד אחר – כמעט כל שבוע היו לנו כמה שאילתות בנושא ביטחון הפנים ועל המשטרה, היחס שלה לאוכלוסיות מסוימות. אני חושב שהדרך הזאת לא להפלות ולהתנהג במשנה זהירות, בזהירות רבה לכלל האוכלוסיות זה דבר חשוב מאוד, ועל זה אני מודה לך. חבר הכנסת מקלב, תראה איזו הודעה הוציאו מהוועדה: אחרי הדורסנות של מיקי, היושב-ראש, ושל הייעוץ המשפטי, בגלל שאנחנו לא מנמקים בשיטה שבה הם רוצים, אז אין נימוקים, הפסיקו את הנימוקים, וב-22:00 כבר יש הצבעות. הפסקת דיון ענייני שהיה לאורך כל היום, בדורסנות אישרת להם, בגלל דקה אחת של איחור, למחוק 2,200 הסתייגויות של הליכוד, כשאתה יודע כמה קשה עובדים על זה, ועכשיו גם נתת להם לאשר נוהל חריג בשביל כמה מאות הסתייגויות, כי הם רואים שזה לא הולך להם. בושה וחרפה מה שהפך להיות מהבית הזה. ודאי יש לך זכות דיבור, אני מציע שתפתח. אני לא רגיל שבשביל דקה – ואני הייתי, אני כן הייתי, וראיתי את זה נעשה. נעשה מחטף, אדוני היושב-ראש. זה לא היה שחיכו למישהו דקה, אפילו לא היה שלום, לא היה בוקר טוב: טוב, הליכוד לא נמצאים, אני מבטלת להם. זאת לא הדרך, אתה גם לא עושה את זה אם אתה רואה שמישהו מתמהמה. אם זה היה איחור שהיה מובנה באופן רגיל – בוא נניח. גם לא. אבל זה למהר כדי לנצל את האיחור הזה. זה לא היה צעד – וזה דבר שהוא מאוד חשוב. אני רק רוצה להגיד לך עוד תובנה שהייתה לנו בתוך הוועדה: מעבר לכל הדברים של חוק הכשרות, באמת ראינו דברים קשים וחמורים שלא היו מעולם, המדינה לא הייתה מרשה לעצמה שום דבר כזה. המדינה לא מרשה שבמשהו סמכותי אדם יכול לבחור את הסמכות. אדם לא בוחר את פקיד השומה, אדם לא בוחר את הפקיד בביטוח לאומי ובאיזה מחוז. אנשים – כותבים לכל אזור למי הוא יכול. לא עושים רפורמה, שהכול פתוח. עושים רפורמה שהכול פתוח כשאין שום צורך בפיקוח. אבל בוודאי לא נעשה את הדבר הכי פוגעני בחוק הזה, שזה ועדת רבנים שהיא זאת שקובעת גם את התקנים. ועדת רבים קובעת, ולא משנה עכשיו מי הרבנים, קובעת תקן. לא מועצת הרבנות, לא משהו ממלכתי קובע תקן, והיא גם יכולה להיות הגוף שאחרי זה יפעל וייתן את הכשרות. זה דבר שלא היה. אני רק בכל אופן רוצה להוסיף, אדוני היושב-ראש. בתוך כל עליות המחירים ובתוך כל מה שאנחנו חווים כאן, אני חושב שצריך לציין את הדברים האחרים, כמו הסערות הציבוריות, לא רק התמיכה של סכומי עתק, שלא היו אף פעם לרפורמים. תפקידם פה בארץ – וצריך להגיד את זה, שהרפורמים בארץ זה לא הרפורמים בחוץ לארץ. כאן לא יקבלו – ברוך השם יש כאן אנשי מסורת, ויש מי ששומר יותר ומי ששומר פחות; לא יינתן מצב כזה שתהיה כאן חתונה עם כומר ורב. אין דבר כזה, זה לא תופס פה. אז צריך לחפש פה אג'נדה אחרת, מה יש למכור באג'נדה. האג'נדה שמוכרים פה זה רק לפגוע באחר. אני אומר לך, כל הרפורמים וכל העמותות והארגונים שמסביב להם, מחזיקים עשרות אנשים במשכורת, עשרות אנשים בשכר, כדי לדעת איך לפגוע בדברים של דת – שלא עושים להם שום דבר. ילדים שלא עושים להם דבר. מה אכפת להם גן ילדים, ילדות, שעובדים שם באופן כזה או באופן אחר? והיום במשמרת שלנו, במשמרת שלכם – אתם רוצים לתת סדר-יום חדש? מאה אחוז, אבל לבוא ולהציק וגם להשמיץ ולהכפיש ולא לתת את מה שמגיע לאנשים – כשיש, כשאתה נותן לאחרים. כשאין, אתה אומר: תשמע, לכולם מקצצים, אז יש לנו סדרי עדיפויות. אבל הכספים באמת ניתנים ברוחב לב ומול ציבורים מסוימים, באופן מפגיע – – משפט אחרון, בבקשה. משפט אחרון. – – באופן מפגיע אצלו אתה גוזר גזרות, אצלו אתה מעלה מיסים, במודעות לציבור הזה. אף אחד לא חושב שאנשים כאן תמימים ושאנחנו לא יודעים בדיוק מה עומד מאחורי זה. הרי האנשים האלה אמרו במערכות בחירות – – תודה. – – ויודעים למה הכוונה. וזה הדבר החמור ביותר. דווקא בתקופה שאתם יודעים להכיל כל מיני אנשים אחרים שהיו רחוקים מההשקפה, יש ציבור שהוא כל הזמן ואותו אפשר לא להכיל אלא לפגוע בו במודע. זה דבר שבאמת אין לו זכות קיום, ואסור שיהיה דבר כזה, לא לתת לדבר הזה להתקיים. תודה רבה. חבר הכנסת פרוש, בבקשה. עד שחבר הכנסת פרוש יגיע – סדר-היום במליאה יסתיים ב-20:30. מחר המליאה תיפתח כסדרה. סדר-היום שמתוכנן למחר יישמר. זכותם של חברי הכנסת להציג את החוקים הפרטיים שלהם. סדר-היום יישמר. לאחר סיום סדר-היום נמשיך בחוק של משאבי הטבע. פתאום אתם שומרים על זכותם של חברי הכנסת. חבר הכנסת קרעי, תודה לך. למה אתם לא שומרים עליהם בוועדות? זה לא מצחיק. אתה מחייך – – – חבר הכנסת קרעי, תודה. אבל מה שהיה היום בוועדה של יוליה מלינובסקי זאת הייתה חרפה. תודה. הייעוץ המשפטי הורה להם להחזיר את ההסתייגויות – – תודה. – – ואתה אחר כך ביטלת את ההחלטה של הייעוץ המשפטי. בושה וחרפה. יש מצלמות. אני יכול להראות לך את הסעיף, אבל בסדר. בבקשה. איזה סעיף אתה יכול להראות לי, איזה סעיף? שמעת מה אמר לך מרגי, היא נכנסה, ראתה אין ליכוד – – אני לא שופט, מה אני יכול לעשות, לא הייתי. – – ב-10:01 נכנסתי – – – יש מצלמות, יש מצלמות. תודה. בבקשה, חבר הכנסת פרוש, חמש דקות. מיקי, והחרדים היו מצורפים גם כן להסתייגויות שלנו, וגם מזה הם התעלמו. אתה רוצה עשר על חשבון היום הבא? על חשבון? היום יש פתיחה טובה. היום יש חמש דקות. אתה רוצה עוד חמש על חשבון הסעיף הבא? אני לארג' איתך. כן. הלך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בלי השתלחויות, קצת על היסטוריה. מכובדי השר, אני מקריא מפרוטוקול סטנוגרמה של הכנסת ביום שהוקמה מפלגת העבודה. הישיבה המאתיים-וארבעים-וארבע של הכנסת השישית, כ"ב בטבת תשכ"ח, 23 בינואר 1968, הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת על הקמתה של סיעת מפלגת העבודה הישראלית בכנסת, חיבור של מפלגת ארץ ישראל, המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל וסיעת רשימת רפ"י. הכנסת בישיבה הזו דנה על חוק גנים לאומיים ושמורות טבע (תיקון מס' 2), תשכ"ח, ואני מצטט מדבריה של חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה הישראלית ושמה בישראל שולמית אלוני, וכך היא אומרת: "לנוכח אותה השתלטות של משרד הדתות וצבא שרתיו על אתרים היסטוריים, הפיכתם למקום מכוער לפולחן ולטיפוח של אמונות הבל ועבודת עץ – – – ולכך אנחנו עדים". אומרת לה היושבת-ראש סנהדראי: חברת הכנסת אלוני, היא מבקשת, כדאי למחוק את המילים האלה. "לא, אינני מוחקת. קראת את הסיפור על המקל שהלכו איתו אל הכותל – – – אני מוסמכת לומר את התרשמותי. כשרואים ליד הכותל המערבי אנשים שבנו שם מכלאות" – אנשים שבנו שם מכלאות, הכוונה לעשות מחיצה בכותל המערבי – "דוחפים צועקים ומעליבים", ואני איני יכולה לבוא למקום הזה – ובאתי – עם ילדיי. אתה מטפח את המיסטיקה", היא מדברת אל חבר הכנסת הרב גרוס, "אתה מטפח את המיסטיקה של המשפחה, אני מדברת על רק על אחוות המשפחה, ואף בזו פוגעים". "לא – היא ממשיכה – הגעתי לשם עם ילדיי ורציתי להראות להם את המקום, לתת להם תחושה של המקום. לא יכולתי ללכת איתם כי יש לי בנים. כל אנשיך שם, שנראים כיצורים שנלקחו מ'הדיבוק', עם צעקות וקפיצות מסביב, התחילו לצעוק עליי ועל אחרות שהגיעו לשם כאילו היינו יצורים שלא מן העולם הזה", וככה היא ממשיכה הלאה. ועולה לדוכן אליעזר שוסטק מהמרכז החופשי, והוא אומר לשולמית אלוני: לא אדבר כמו חברת הכנסת שולמית אלוני. "אינני יודע לשם מה הייתה צריכה ללבות אש זרה. לא מדובר בביקור על יד הכותל, כאילו אסור לגברים ולנשים לבקר יחד. חברת הכנסת אלוני דיברה על מכלאות. האם מציעה חברת הכנסת אלוני שבארץ ישראל יתפללו בבתי התפילה גברים ונשים יחד? שתבוא ותציע זאת. האם היא מציעה שנהפוך כולנו להיות יהודים רפורמים שמתפללים כולם יחד? היא אומרת שהאישה כל כך קדושה כמו הגבר. אדרבה, שתציע זאת, למה צריך לקרוא לכך מכלאות? ראינו את המחיצה ליד הכותל המערבי". שבוע לאחר מכן אנחנו משתתפים בישיבה המאתיים-וארבעים-ושבע של הכנסת השישית, כ"ט בטבת תשכ"ח. אותה יושבת-ראש, והנושא שעל סדר-היום: מהות תרבות החיים בדמוקרטיה פעילה. ואני מצטט מדבריו של אבי, זיכרונו לברכה, חבר הכנסת מטעם אגודת ישראל, וכתוב: "שבוע ימים מעיק עליי הדבר, איך להגיב מעל במת הכנסת על הדברים המכאיבים והמעליבים שהשמיעה כאן חברת הכנסת אלוני בדיוק לפני שבוע, כאשר התבטאה בדיבורים חמורים מאוד אגב הדיון על תיקון מס' 2 לחוק גנים לאומיים ושמורות טבע. לא אחרוג כלל מן המסגרת אם אשלב זאת בנושא הנדון כעת במיוחד, נושא תרבות חיים. בעצם ביטוייה החמורים של חברת הכנסת אלוני מלפני שבוע הם הם השייכים לנושא של תרבות חיינו יותר מאשר לנושא של חוק גנים ושמורות טבע. ברור לי כי דבריה החמורים של חברת הכנסת אלוני הם רק תוצאה מתרבות החיים הזרה שחדרה לחלקים מסוימים במדינה. אני מצטער עד מאוד שחברת הכנסת סנהדראי, יושבת-ראש הישיבה שבה השמיעה חברת הכנסת אלוני דברים חמורים, לא עמדה על דרישתה למחוק דבריה הפוגעניים של חברת הכנסת אלוני מפרוטוקול הכנסת, וחרפת דבריה נשארו לחרפתנו – – – אני בטוח בכך" – אמר אבי, זיכרונו לברכה – "שלא רק אני, ולא רק רבבות שולחיי, כי אם גם רבים רבים בבית הזה ורבבות שולחיהם נפגעו עמוקות מדבריה של חברת כנסת אלוני, שאמרה על הכותל המערבי, על שריד בית מקדשנו, על יקר היקרים שלנו, על המקום הגדול הנשגב הזה אשר נחלי דם ודמעות נשפכו עליו. מקום קדוש זה שהשכינה לא זזה ממנו, מקום קדוש שהיה שם מיליוני אחינו ואחיותינו שופכים לפניו שיחם, תפילתם, תחינותיהם ובקשותיהם. לו נקבצו הדמעות שנשפכו בכל הדורות ליד הכותל המערבי, והדמעות של מיליוני אחינו בתפוצות, תוך צפייה וכמיהה לכותל המערבי ועל הכותל המערבי, כי אז היו נהפכות לנחלים, לימים שלמים, עם גוונים מגוונים שונים, דמעות מלבבות, קרועות מצרות כלל ישראל ובני ישראל. אבני הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, ספגו במשך הדורות תפילות ותחנונים אשר רק בורא העולם יודע סודם. הוד קודש של אימה ויראה, אהבה וחיבה חופפים על אבני הכותל המערבי. ועל מקום קדוש, נעלה ונשגב זה, כפי שהוא לעינינו, הרשתה לעצמה חברת הכנסת אלוני ממפלגת העבודה להתבטא, שמקום קדוש ונשגב זה נהפך למקום מכוער לפולחן ולטיפוח אמונות הבל ועבודות עץ ואבן. עפרא לפומיה", הוא צעק פה. "ולא רק זאת", הוא לא הסתפק בקריאה הזאת, עפרא לפומיה, על שולמית אלוני. "חברת הכנסת אלוני הרשתה לעצמה לכנות את היהודים העומדים שם לפני שריד בית מקדשנו, תוך לגלוג זול, כ'יצורים' שנלקחו מן 'הדיבוק' עם צעקות וקפיצות מסביב". והוא סיים, "חברי הכנסת, לא ייתכן שנעבור לסדר-היום על דברים פוגעים כאלה של חברת הכנסת אלוני, אשר פגעה בציפור נפשנו, ותרבות זו מוליכה להידרדרות ולא לאזרחות טובה". והוא מבקש לשאול, מי שמדבר אחריו – מסיים בעצם אבי, והוא שואל: "ארשה לי לשאול את חברת הכנסת אלוני: אם את מבינה שהכותל המערבי אינו אלא אתר היסטורי, אולי תסבירי לי מדוע אף אומות העולם קוראות למקום הזה כותל הדמעות?" והיושב-ראש מבקש מאבי: תמחק את הביטוי עפרא לפומיה שהשתמשת בו, כי זה לא ביטוי פרלמנטרי. והוא אומר: אני לא מסכים למחוק את דבריי. אומר היושב-ראש: אני קובע. אתה שומע? אומר לו אבי, זיכרונו לברכה: לפני שבוע ביקש היושב-ראש למחוק את דברי חברת הכנסת אלוני ולא מחקו. אם ימחקו את דבריה המבזים והפוגעים בכותל המערבי, אפשר יהיה למחוק גם את הביטוי שלי. אני אמרתי את זה וציטטתי. לא את כולם זה מעניין, אולי את השר עמר בר לב כאיש מפלגת העבודה זה מעניין. זה צריך בוודאי לעניין את יושבת-ראש מפלגת העבודה הנוכחית מרב מיכאלי, שהתבטאה על כך שהינה אנחנו הולכים לשחרר את הכותל. ממתי ואיפה שמענו פעם שאת מרב מיכאלי מעניין והיא רוצה להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא? זה הרי דבר שקשה לי לומר, אבל היא לא מאמינה בדבר הזה. היא אמרה – עוד מעט אני אגיד מה שהיא אמרה. היא מתעניינת, היא רוצה לדעת מה בקשר לכותל המערבי? מעניין אותה הכותל? מעניינות אותה התפילות של הכותל המערבי? מעניין אותה להתחכך ומעניין אותה להיות במריבה עם המגזר החרדי. אם היא יודעת שזה פוגע במגזר החרדי, היא תעשה את זה. היא לא תעז לעשות במה שיש למעלה, בהר הבית. אני רוצה לשמוע אותה אומרת דברים נגד המופתי, שהוא אחראי על התפילות או על התִפלות בהר הבית, על הסדר שם. היא שם לא תעז, כי זה מיעוט ערבי, אסור להתגרות בהם. ולמה מותר להתגרות באחים שלך והאחיות שלך, בני העם היהודי, למה? בגלל שאנחנו חרדים, אנחנו חרדיות – לטעמך? את אמרת שאת הולכת לשחרר את הכותל? אנחנו כיהודים חרדים לא עולים להר הבית, אנחנו לא נאמר שהולכים להר הבית. אבל אלה שאומרים "הר הבית בידינו" הרי יודעים שהר הבית לא בידינו. הר הבית נמצא בשליטה מוחלטת של הערבים. אני מאחל לשרה מיכאלי: כמו שהר הבית לא בידייך, כך גם הכותל המערבי לא יהיה בידייך, הוא יישאר לעולמי עד ולנצח-נצחים מקום שבו מתפללים בהפרדה מלאה גברים ונשים. ועלייך נוכל לומר: שלי נעלייך מעל – במקום הקדוש הזה. זוזי מפה. לכי מפה. תודה. תודה רבה, חבר הכנסת פרוש. גמרת בזמן. חבר הכנסת בן גביר? השאלה היא – – – מי? מי? אין בעיה. חבר הכנסת אשר, חבר הכנסת בן גביר, מי שרוצה. אין בעיה. בסדר. מקסימום אני מחר, אם זה – – – נכון. אנחנו נמשיך מחר. כל מי שירצה לדבר, נכבד את רצונו על פי הסדר. מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני חוזר עכשיו, אדוני היושב-ראש, מהוועדה לתשתיות ולשירותי דת יהודיים – למה דווקא יהודיים, אני לא יודע; אי-אפשר היה לעשות גם שירותי דת מוסלמיים? מה, מי לא הסכים? מנסור עבאס. אל תענה לי, אני ככה – אתה בתפקיד ממלכתי. אני רוצה לומר לך, ואת זה אתה יודע היטב, שאנחנו דנו ברפורמה שהיא רפורמה שנוגעת לא בכסף, והיא גם לא תחסוך כסף למדינה. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, בתור אחד שהיה ממצטייני הכנסת הקודמת בוועדות, שאני ביקשתי במהלך הדיון – הרי מה אומרים לציבור? שהולכים להוזיל את הכשרות. אני ביקשתי מהאוצר – באוצר דיברו הוא על 550 מיליון שקל, הרבה כסף. אני כמעט השתכנעתי, רק ביקשתי מהאוצר: תנו לי את הדוח של ההערכה התקציבית הזאת. אני אשלח לך את זה אחרי הדיון. אחרי יומיים, שלושה, ארבעה, עם תזכורות שלי, נחתה על שולחן הוועדה ואצלנו במחשב מצגת יפה, והבת שלי, שלומדת עכשיו שנה ראשונה גרפיקה, הייתה יכולה לעשות את זה אולי אפילו יותר יפה, עם ציורים, עם שק של כסף ומספרים – רק, אתה יודע, מוחלטים, אין את החישוב, אין את הלוגיקה. כשאני נזכר בחברי הכנסת החרוצים – אתה לא חייב לזכור מי זה בדיוק, אבל אני יודע שיש חברי כנסת שעומדים מול פקידי האוצר, מכבדים אותם, כועסים עליהם, לפעמים אנחנו אפילו מתוסכלים מחלק מההתנהלות שלהם, לפעמים, אבל אנחנו יודעים שהתקיפה שאנחנו נתקוף אותם היא לא אישית, חלילה, אלא אני מדבר אליהם במספרים: אתם אומרים משהו, תעמדו מאחורי זה, תראו איך זה הולך להביא את העניין. אדוני היושב-ראש, במצגת הזאת היה מדובר על 550 מיליון שקל. זה בא בעצם לנתח את השוק ואיך זה יקרה, אני אראה לך את זה. שאלתי את חבר הכנסת בליאק, שהוא לא מאוהדי הרבנות הראשית, נקרא לזה ככה, אבל הוא רואה חשבון, אמרתי לו: אם אני הייתי מגיע עם דוח כזה למס הכנסה או לכל מקום ממשלתי שאני צריך לתת בו דוח, היו זורקים אותי מהמדרגות. ולכן אני אומר, זה לא כלכלי, אבל מבחינתנו, דווקא מהציבור החרדי, שהוא לא היה – אנחנו תמיד שמרנו על הרבנות הראשית, זה משהו מצחיק כזה, שמרנו על הרבנות הראשית. ניהלו פה חברי הכנסת, חבריי הוותיקים, הרב גפני ועוד, חברי הכנסת הקודמים וחברי הכנסת שנמצאים היום – תמיד שמרנו על המוסד הזה. לא שמרנו את זה בשביל הילדים שלנו, לא שמרנו את זה בשביל הכשרות שאני דואג לה, מה הנכדים שלי יאכלו. לא זה. שמרנו את זה בשביל עם ישראל. כי אתה יודע למה, אדוני היושב-ראש? המוסד הזה שנקרא רבנות הוא מוסד ממלכתי, שהוקם בזמן המנדט הבריטי. בזמנו יזם את זה ובנה את זה מרן הרב קוק, זצ"ל, וגדולי עולם איתו. 100 שנה למוסד הרבנות. הרפורמה הזאת באה להפריט את הרבנות הראשית. אנחנו שאלנו לאורך כל הדרך, חבריי ואני: תחשבו שמצאנו ליקויים, קצת, בבתי משפט. נגיד. יש ליקויים גם ברבנות. גם לנו היו טענות לגבי חלק מהתפעול של מערכת הכשרות וכו', אבל אתה יודע, אדוני, שבבתי המשפט גם יש הרבה בעיות, גם יש הרבה אנשים שממתינים שנים לגזר דין או לפסק דין, שלא לדבר על דברים שקשורים בדיני נפשות, בטעויות בהחלטות ובטעויות בפרוצדורה. אתה יודע הרי כמה אנשים מחכים לפיצויים על תאונת דרכים שקרתה להם, במאבקים מול חברות הביטוח, שהן כוחות חזקים בשוק – ולבתי המשפט יש את הזמן שלהם. אז יש ליקויים גם בבתי משפט. אז תחשוב שאני הייתי מגיע לפה, לדוכן, ומגיש הצעת חוק שבאה ואומרת שלצד בתי המשפט אנחנו רוצים להקים גוף חדש, שנקרא לא ועדת השלושה – שלושת הרבנים, אלא ועדת השלושה – שלושת עורכי הדין, ואפילו היינו לוקחים שופט בדימוס כדי שיפתח מסלול חדש במקביל למסלול של בתי המשפט. ולסיכום. עשר דקות יש לי. אתה רוצה, אני אתן עשר. אין לי בעיה. לא. בטח, זה מה שאמרו לי. אני תכננתי על עשר. אני מתוכנת, אדוני. אין בעיה. עשר דקות. לסיכום אתה תחכה, בסבלנות. אין בעיה. זה כאילו על חשבון הסיעה. כן, כן, כן. עליי. בבקשה. זה עליי ועליך. תחשוב, אדוני, שהיינו באים והיינו מציעים הצעה כזאת, הרי היו זועקים, ובצדק. להחליף את כל בתי המשפט. לא להחליף. גם לא מחליפים. הרי עמד פה השר כהנא ואמר: אני מחזק את הרבנות, היא נשארת, רק בניתי עוד כביש קטן של רבנות סוג ב', אולי הוא רואה בזה סוג א', הפרטה של שירותי הרבנות. למה? כי זה לא עבד טוב לדעתו. יש דברים – והרי אנחנו לא צריכים להיות המטיפים של זה – יש דברים שהם ממלכתיים. הרבנות היא האחראית על הדת במדינה. ככה קבעו את זה, ככה המנדט הבריטי הכיר בזה, בן-גוריון הכיר בזה, כולם הכירו בזה. אתה רוצה לשפר? אם הוא היה מביא רפורמה שמשפרת בתוך הרבנות, גם אם הייתה התנגדות מתוך הרבנות, אנחנו היינו עוזרים לו. אבל לא, כי המטרה היא פה לערער את הסמל הזה. אחד מהסמלים של המדינה היהודית זה מוסד רבנות ממלכתי. וברגע שזה לא קיים זו פגיעה קשה במהות של המשפט שאומר שהמדינה יהודית ודמוקרטית. החלק היהודי נכנס עוד פעם לפינה, כמו שדואגים לעשות הרבה. עכשיו, אדוני, אני לא רוצה, ואתה יודע שאני מכבד אותך, מעריך אותך ואפילו ידיד שלך, אבל אני מרגיש שהפעילו ומפעילים עליך לחץ לפעול בניגוד לדנ"א שלך, שאנחנו מכירים אותו, כפרלמנטר אחד מהטובים והחרוצים שהיו פה בכנסת. וההרגשה שלי פה היא בגלל שאותה החלטה על הנוהל החריג הזה – שאושר בסופו של דבר על ידי הייעוץ המשפטי בוועדה, ויושבת-ראש הוועדה קיבלה אותו – היא דבר לא נכון, לא ראוי, במיוחד ש-98% מההסתייגויות – ונמצא פה חבר הכנסת אבי מעוז, והיה פה קודם ידידי הרב מקלב – היו הסתייגויות ענייניות. אני אעביר לך אותן, אתה תראה אותן אחת לאחת. ולא רק שהיו ענייניות, אלא אפילו, אתה יודע, הרב מקלב אוהב להיכנס גם לניסוח וזה, אפילו התקבלו כמה. אני שמח. אתה שמח, אבל אני עצוב. כי מה קרה בעקבות ההחלטה שגובתה גם על ידי היושב-ראש והצוות המשפטי? מה קרה? אני אתאר לך מה שקרה. ברגע שהם קיבלו את הנוהל החריג – עד שהם קיבלו את הנוהל החריג, אז הצגנו, חילקנו בינינו. כל אחד הציג את ההסתייגויות שלו, חלק קיבלו, חלק לא קיבלו, הצבענו, עשינו התייעצות סיעתית, חזרנו, הכול טוב ויפה. מה קרה מהרגע שקיבלו את הנוהל החריג? הודיעו לחבר הכנסת מרגי ולי, אלה שהיו בקבוצות שהיו צריכים עוד, וחבר הכנסת מעוז – אתה תקבל שעה וחצי, אתה תקבל חצי שעה, אתה תקבל זה, תתחילו לנאום. זה לא הסתייגויות, לא נימוק ההסתייגויות. כי נימוק ההסתייגויות זה כשאתה מדבר על הסעיף, מסביר אותו. שכנעת – קיבלו את זה, לא שכנעת – מצביעים, וזה נופל או לא נופל. ואתה יודע מה קרה כמה דקות אחר כך, כשהצליחה יושבת-ראש הוועדה, שמהבוקר כבר מנסה – לא מהבוקר, מאתמול מנסה לקבל את האישור החריג הזה? אתה יודע מה קרה? היושבת-ראש נעלמה, ואיתה אפילו צוות המשפטנים הבכיר של הוועדה, ונתנו לרב מרגי לפצוח בנאום, ושמו ממלא מקום את מוסי רז, מסכן, שמו אותו שינהל את הדיון, בלי קשב. כל אנשי הממשלה, מנכ"ל משרד הדתות, מנכ"ל הרבנות הראשית, חלק מאנשי האוצר שהיו שם נעלמו, כי הבינו שעכשיו זה רק הפוליטיקה. זה לא הסתייגויות. אדוני, זאת פגיעה בעבודה שלנו, זאת פגיעה בעבודה שלנו. ובמיוחד על חוק שאמרה היועצת המשפטית של הכנסת, ואני חושב שגם אתה חושב כך וגם אני חושב כך ואחרים, שהיה מן הראוי שרפורמה בסדר גודל כזה תידון בהצעת חוק נפרדת ולא בהסדרים. אז דחפו את זה להסדרים, ועכשיו לא נותנים לנו – לא, על זה אתה מסכים, אבל לפחות תנו לנו למצות את התהליך שלנו. אז אם היינו מביאים סתם התפרעות של הסתייגויות, אני מבין. הכול היה מקצועי. היו כמה דברים דקלרטיביים שהם היו יותר – אני מסיים. ולסיכום. ולסיכום, אדוני היושב-ראש, זאת בושה במדינת ישראל שלא נותנים לנו לשחק בכללי המשחק. יש פה דורסנות, והדורסנות היא לא רק עלינו, לדעתי היא גם עליך. ואני אומר לך – על דעתי לפחות, אני בטוח גם על דעת חבריי, כי אתה יודע שיש הרבה מאוד אצלנו שמעריכים אותך באופן אישי ובאופן ציבורי – אתה צריך לשמור על כבודה של הכנסת, ואתה עושה את זה. אבל לשמור על התהליכים שלנו כשאנחנו עושים אותם בצורה הנכונה והראויה. והדורסנות הזאת מגיעה רק מדבר אחד, היא מעידה בעצם על מה שאמרנו בתחילה – אני מסיים – שכל מטרת החוק הזה היא שהם רוצים להגיע להחלטה הזאת. לא מעניין אותם אם הרפורמה תצא לפועל או לא, הרבנות הראשית לא בטוח תשתף פעולה עם העניין הזה, הציבור יצא מבולבל, תתחיל פה מלחמת הכשרים מפה עד אמריקה – לא בציבור החרדי אלא בציבור המסורתי – והכול כדי שיעמוד פה כהנא ויגיד בשחצנות: הינה, אני מחזיר לכם, הינה אני פוגע בזיכרונו של הרב קוק, כשחברו מהמפלגה ניר אורבך הגיש השבוע הצעת חוק לממשלה, לוועדת שרים, להנציח את זכרו של הרב קוק. הם מנציחים והורסים. צבועים. תודה רבה. צר לי, אבל מה אני יכול לעשות יותר? בבקשה, חבר הכנסת מעוז. לך קשה לשמוע, לי לא קשה להגיד. תרצה לדבר, חבר הכנסת פינדרוס? אני רוצה לסגור ב-20:30. אם אתה רוצה עוד לדבר אז – – – המתנתי פה בסבלנות שעה וחצי. אין בעיה, אתה מוזמן, ואנחנו נסגור אחריך. ברצון רב. בבקשה, חבר הכנסת מעוז. עשר דקות, אפשר? אתה רוצה? זה על חשבון הפעם הבאה. כן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, ראשית אני מצטרף לכל דבריו של חברי חבר הכנסת יעקב אשר בקשר למה שהתהלך היום בוועדה לשירותי דת. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לדבר על סכנת החלוקה של ארץ ישראל, סכנת החלוקה של הכותל המערבי. אני רוצה להתחיל עם סיפור, ואני אקריא מתוך דברים שאמר רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, זכר צדיק לברכה, במסיבת יום העצמאות בישיבת מרכז הרב בשנת תשכ"ז, י"ט להקמת המדינה. "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו" – הוא מתכוון לאותו לילה שקרוי כ"ט בנובמבר – "לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום, כי נטל עליי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה כי אכן התקיים דבר השם בנבואה בתרי עשר – 'ואת ארצי חילקו'." ואז קרא רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק כמעין נבואה, כי לאחר חגיגת יום העצמאות, כמה שבועות לאחר מכן, שלושה שבועות, פרצה מלחמת ששת הימים. כך הוא קרא אז: "איפה חברון שלנו? אנחנו שוכחים את זה? ואיפה שכם שלנו? אנחנו שוכחים את זה? ואיפה יריחו שלנו? אנחנו שוכחים את זה? ואיפה עבר הירדן שלנו? איפה כל רגב ורגב, כל חלק וחלק של ארבע אמות של ארץ השם? הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהם? חלילה וחס ושלום. באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים, לא יכולתי אז לשמוח. כך היה המצב לפני י"ט שנים, באותו לילה ובאותן שעות. למוחרת בא אל ביתנו איש ברית קודשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל. היה לו צורך לבוא, וכלום ייתכן שלא היה בא? התייחדנו אז שנינו רגעים אחדים באותו חדר קטן ומקודש שבבית הרב, ולאן יבוא אז אם לא לשם? מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: 'מאת השם הייתה זאת היא נפלאת בעינינו'. נקבעה החותמת". עד כאן דבריו. אדוני היושב-ראש, אני הגדרתי לפני כמה חודשים את הממשלה כשהיא קמה שזוהי ממשלת מדינת כל אזרחיה. אני רוצה להגדיר אותה עכשיו בעוד הגדרה: זוהי ממשלת החלוקה. ולמה אני מתכוון? מי שכורת ברית עם מפלגת רע"מ ומכניס אותה כשותפה לממשלה גורם לחלוקת הארץ. ואני רוצה להסביר על מה אני מדבר. אם ניקח את ארץ ישראל, את מדינת ישראל, גבולות המדינה, ונחלק אותה מצפון לדרום לשלוש גזרות: החלק המערבי, שסמוך לים, החלק המרכזי והחלק המזרחי. ניקח את הצפון – מראש הנקרה בחלק המערבי של המדינה, נקרא לזה הגליל המערבי, ועד אזור חדרה יש רוב יהודי של 85% לעומת 15% שאינם יהודים שגרים שם; מי שלוקח את החלק המזרחי, מהגליל המזרחי עד אזור הגלבוע סמוך לנהר הירדן – שוב, אנחנו מגלים רוב יהודי של 80%–85% לעומת 15%–20% של ערבים שגרים שם; אבל מי שלוקח את הגליל המרכזי עד שהוא מגיע לכביש הסרגל מדרום לעפולה, עד שהוא מגיע למגידו, הוא מוצא שהאזור הזה של הגליל המערבי בואכה ואדי עארה מאוכלס ב-80% ערבים לעומת 20% תושבים יהודים. לאחר מכן אנחנו נמשיך בוואדי עארה, ש-95% ממנו מיושב באוכלוסייה ערבית. לאחר מכן החיבור ליהודה ושומרון ומיהודה ושומרון אנחנו יורדים דרומה ומקבלים את הנגב. בנגב הפזורה הבדואית יוצרת גשר רציף מדרומה של יתיר עד רצועת עזה במערב. כך, אם אתם יכולים לדמיין לעצמכם את המפה שציירתי לפניכם, אנחנו מגיעים בדיוק לתוכנית החלוקה. זוהי תוכנית החלוקה. אתם, הממשלה הזאת, בשותפות הזאת ובוויתורים האלה, כמו שעשתה עכשיו שרת הפנים, שחתמה על העברת שטח של 1,000 דונם מאזור משגב לעראבה – אתם מממשים בעצמכם את תוכנית החלוקה. ולא מסתפקים בחלוקת הארץ – אתם הולכים לחלק את הכותל המערבי. מי שיחלק את הכותל סופו שיחלק גם את הארץ. זאת ארצנו. אני חוזר על הקריאה של רבנו הרב צבי יהודה, "ואת ארצי חילקו". אתם בפועל מחלקים את הארץ, אתם מחלקים את הכותל, אתם מחלקים את הארץ, ואתם מתחילים עם הלב. הלב הפועם שלנו זה הכותל המערבי. אותו אתם מחלקים, ומתוך כך תגיעו לחלוקת הארץ. מי שרוצה לחלק מתחיל מהלב, ואתם עומדים להתחיל לחלק את הכותל. אז ממשלת החלוקה, אדוני היושב-ראש, מונהגת היום על ידי ראש ממשלה שגדל בציונות הדתית או בציבור הדתי הלאומי. בימים אלה המפלגה שלי, מפלגת נעם, יוצאת בקמפיין התפקדות שכותרתו "דתי לאומי מתפקד לנעם". חז"ל לימדו אותנו ש"זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו: מה שאין יכול הפה לדבר, ומה שאין האוזן יכול לשמוע". גם בהגדרת הציבור המיוחד שנאמן לתורה ולמדינה – אנחנו מגדירים אותו מתוך אילוץ בשתי מילים: יש אומרים "ציוני דתי", ויש אומרים "דתי לאומי". אני מקפיד לומר שגדלתי בשכונה דתית לאומית. ה"דתי" קודם ל"לאומי", היות שהמקור ליחס שלנו למדינה וללאומיות שלנו הוא תורת ישראל. רק מתוך ערכי הנצח של עם ישראל אנחנו קובעים את דעתנו ויחסנו לכל דבר ועניין, ובמיוחד לתהליכים משמעותיים כמו הציונות ושיבת ציון. זאת הייתה דרכם של גדולי ישראל שהביטו בעין חיובית על תנועת חובבי ציון והקמת התנועה הציונית, כמו הרב מוהליבר זצ"ל, הרב ריינס זצ"ל, מרן הרב קוק זצ"ל ועוד רבים מגדולי ישראל. זאת הייתה דרכו של רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שהדגיש שאנחנו באים אל המדינה מתוך התורה ולא להפך. זאת דרכה של התנועה הדתית לאומית, שנציגיה הפוליטיים לאורך שנות המדינה היו נושאי הדגל של המאבק לשמירת זהותה היהודית של מדינת ישראל. וזה ההפך הגמור מדרכו של ראש הממשלה בנט, שבציניות, בהונאה, רכב על הציבור היקר הזה בדרכו לכבוש את ראשות הממשלה, שהוכיח במעשיו שוב ושוב ושוב שתפיסתו הציונית והלאומית היא, במקרה הטוב, לאומיות שטחית עם כיפה מתנוססת מעליה. אנחנו נמצאים בנקודת תפנית קריטית בהיסטוריה של עם ישראל, שבה המערכה העיקרית היא על זהותה של המדינה. לאחר הקמת המדינה ועשרות שנות ביסוס חומרי מדינת ישראל ניצבת בפרשת דרכים שבה יוכרעו דרכה וזהותה. מול שטף הניסיונות לפגוע בזהותה של מדינת ישראל אני מתחייב, אדוני היושב-ראש, שנמשיך לעמוד, להגן ולחזק בכל כוחנו את צביונה היהודי של מדינת ישראל. תודה רבה. תודה רבה. בדיוק בזמן. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה, אחרון הדוברים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודע לזה שאתה לא שבע רצון ואוהב שאנחנו קוראים לממשלה הזאת "ממשלת ההונאה" ושאנחנו מדגישים את זה, אבל אני חייב לומר לך, ואני אומר לך את זה בכאב, לא בגלל אופוזיציה או קואליציה: הדבר הכי גרוע שיכול להיות זה צביעות. יש לאנשים עמדות ולא תמיד צריך להסכים. צריך להתווכח בלהט, צריך לעמוד על העמדות. אבל צריכה להיות עמדה. מה שקרה היום בסדרי הדיון של הכשרות הוא סימפטום. אני גם אגיד לך למה. כשהגיע חוק ההסדרים למליאה אמרו כולם – אמר את זה היועץ המשפטי לוועדה, ואני מזכיר שגם שר הדתות שעמד כאן אמר שהוא לא חשב בכלל להכניס את זה לחוק ההסדרים. מתברר שזה גם יעלה את עלות המחיה בישראל וזה גם ייקר, כי זה מפריט את הכשרות, שהיום היא ממלכתית וממומנת על ידי הממלכה והופכת להיות פרטית, על ידי תאגידים. אז המשמעות הכלכלית שלה היא בעייתית, ויש נושא של זכויות עובדים. אבל הוא אמר שזה דיון שלא אמור להיות בחוק ההסדרים, הוא אמור להיות בנפרד. ציפינו שמינימום ייתנו למצות את הדיון. כפי שסיפר קודם חברי לסיעה הרב יעקב אשר, היו לפחות 10 או 12 הסתייגויות, היום, שנכנסו לתוך החוק בעקבות הסתייגויות שהגישה האופוזיציה. בעקבות ההסתייגויות הבינו מייד שיש פה טעות וצריך לתקן. אבל בשלב מסוים ברח הפקק, ועשו סדרי דיון. אמרו: לא מעניין – תשמעו, תלכו ותעשו מה שאתם רוצים. למה זה מרגיז? כי אני אומר לך בכנות: אם יורשיה של שולמית אלוני, לצורך העניין, יורשיה של אותה תנועה רפורמית שהרב פרוש היטיב להגדיר קודם – ופורסם היום בעיתון המבשר מה הם חשבו על הקיר של בית המטבחיים, עפרא לפומיה, או על הקיר של איפה שהורגים יונים, עפרא לפומיה – רוצים לבטל את אחד משלושת הנושאים שנעמדו בסטטוס קוו, את הכשרות במדינת ישראל, ניחא. זאת עמדה של מפלגת מרצ כל השנים, זכותם המלאה. זכותם, חובתם, אבל יכול להיות ויכוח, זאת לפחות עמדה שאתה מתווכח איתה. ההונאה והצביעות הן כשבא מישהו בשם הדת ואומר: אני רוצה לעשות תיקון. אתמול עמד פה השר, ובמצח נחושה סיפר על החוליים, ואותם חוליים – לא נעים לי להגיד לך, אדוני, ואתה יודע את זה, היית קצין משטרה, ויושב פה השר לביטחון הפנים – יש גם במשטרה חוליים, יש גם בבתי המשפט חוליים. אף אחד לא עלה לכאן ואמר: אז בואו נפריט את משטרת ישראל וכל חברת אבטחה תהפוך להיות משטרה. אף אחד לא העלה בדעתו רעיון כזה, ויש הרבה חוליים. אתה מכיר את זה, אני מכיר את זה, השר, אני מאמין שיכיר, אם עוד לא הספיק, יש חוליים. יש בבתי המשפט חוליים. אף אחד לא אמר שכל שלושה רועי בקר יהפכו להיות לשופטי בית משפט העליון. אף אחד לא חשב על זה. יש חוליים. פה הוא מספר על החוליים, ובמקום להסכים לתקן את החוליים, מה הוא אומר? אני מבטל את זה, אני סוגר את המועדון, מבטל את הבסטה, ולא מוכן אפילו לקיים דיון. הרי זה חטא על פשע. הכנסתם את זה לחוק ההסדרים בחטא. זה לא אמור להיות בחוק ההסדרים, ואדוני היושב-ראש יודע את זה שזה לא אמור להיות בחוק ההסדרים; בטח לא בתוך חוק הסדרים כל כך צפוף, שהוא אחד מהצפופים שהיו בעשור האחרון פה בכנסת, אם לא הצפוף ביותר. לבוא ולהגיד: אנחנו קובעים סדרי דיון מיוחדים כי אנחנו בתוך חוק הסדרים זה להוסיף חטא על חטא על פשע. ואתה יודע מה, זה מזכיר לי את מה שהיה לי היום בצוהריים בוועדת הפנים. תראה, הממשלה הביאה חוק, חוק נוראי, חוק שמוריד את אחוז הסכמת הדיירים בפינוי בינוי. אני הסתכלתי בעיניים של אותן משפחות ביובלים, בקריית יובל בירושלים. הסתכלתי בעיניים של המשפחות בתלפיות. ראיתי אותם בוועדות לתכנון ובנייה בוכים על הזכויות שלהם, שנרמסות. באה הממשלה, שחברות בה מרצ, מפלגת העבודה, חברות בה מפלגות שאומרות שהן דואגות לחלשים – איפה אתם? לטייקונים אתם דואגים? הדבר הזה לימד אותנו, וזה מה שהיה לנו בפרשה בשבוע שעבר: יכול להגיע לוט מבית אברהם, מבית אברהם אבינו, שראה את מידת החסד של אברהם אבינו, אבל אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני, והופך להיות נשיא בית המשפט העליון בסדום. זאת בדיוק הדרך של אותם אנשים שלא עומדים מאחורי העמדה שלהם. תארו לעצמכם שיהדות התורה מחר בבוקר בקואליציה ומודיעה שהיא סוגרת את הישיבות, זה בדיוק מה שהם עושים. לא מאמינים בכלום, בוגדים באמונה שלהם, בדברים שהם מאמינים בהם, בערכים שלהם. אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. מחר אנחנו נמשיך בסדר-היום הרגיל: שאילתות דחופות, הצעות חוק פרטיות, הצעות דחופות לסדר-היום ושאילתות רגילות. רק לאחר קיום סדר-היום – למעשה יום רביעי הוא לזכותם של חברי הכנסת, אנחנו לא ניגע בשום דבר מתוך סדר-היום הקיים. רק בסיום סדר-היום הרגיל נחזור להצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, ונמשיך אותה. יש לי תחושה שהממשלה לא רוצה באמת שזה יעבור והיא משתמשת בנו לעניין הזה, אבל זה דיון בפני עצמו. דווקא לא, אני חושב שקואליציה–אופוזיציה – החוק הזה מאוד מאוד חשוב להם, בתיקונים כאלה או אחרים, אבל זהו חוק חשוב. ובכלל, חבר הכנסת פינדרוס, הוא של הממשלה הקודמת. אם אפשר לדעת מדוע היה שינוי בסדר-היום – – – – – – כן, אבל יש לי תחושה שהממשלה הזאת לא רוצה שהוא יעבור, אז היא מורחת – – – לא שמעתי. מדוע שינו את סדר-היום, ומסיימים עכשיו את הישיבה? מכיוון שלהריץ אתכם מהוועדות למליאה, מהמליאה לוועדות, לתת לכם הצמדות של הזמנים, נראה לי לא נכון ולא סביר, ולכן מצאתי לנכון לסגור את המליאה היום. מעבר לשבוע הבא – – – אדוני היושב-ראש, מה שלא נכון ולא סביר זה מה שעשיתם היום לחבר הכנסת קרעי. תודה. זה לא נכון וזה לא סביר. ולכן תם סדר-היום. פשוט לא ראיתי התנהגות כזאת מעולם. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"א בחשוון התשפ"ב, 27 באוקטובר 2021, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:43.