הכנסת, הנה, יש לך יושב-ראש וחברי הכנסת, אתה חברי הכנסת. היום, יום שני, ח' בכסלו תשע"א, 15 בחודש נובמבר 2010 למניינם, אני פותח את ישיבת הכנסת. רבותי חברי הכנסת, הודעה למזכירת הכנסת. תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א 2010, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62, הוראת שעה), התשע"א 2010, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123) (השגה על קביעת דמי ביטוח), התשע"א 2010, הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 17), התשע"א 2010. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א 2010, של חבר הכנסת ישראל חסון וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2711/18 וכלה בהצעת חוק פ/2717/18, הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון, הוספת הרב הראשי לצבא-הגנה לישראל כחבר קבוע במועצת הרבנות הראשית), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, אורי אורבך, זאב בילסקי, אורית זוארץ, עתניאל שנלר, רוברט אילטוב, ציפי חוטובלי ומאיר שטרית, הצעת חוק לביטול המינהלה לקידום הבדואים בנגב, התשע"א 2010, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת כהונה של אחיות ראשיות), התשע"א 2010, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת כהונה של מנהלי בתי-חולים), התשע"א 2010, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקומות חנייה), התשע"א 2010, מאת חבר הכנסת יואל חסון, הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (פעולות אסורות במכרה בלתי מורשה), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, יריב לוין ויעקב כץ וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון, הכללת ירושלים בהגדרת אזור סיוע), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר, שלמה מולה, אברהם מיכאלי ואורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת. הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת. החלטות ועדת האתיקה בעניינים האלה: קובלנתו של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי נגד חבר הכנסת אחמד טיבי בשל התנהגותו במליאת הכנסת ביום 28 באפריל 2010, קובלנות בעניין נסיעתם של שישה חברי הכנסת ללוב, קובלנתו של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי נגד חבר הכנסת מוחמד ברכה. תודה. תודה רבה. חברי הכנסת, אדוני השר, החל מהערב חוגגים המוסלמים את עיד אל-אדחא, הוא חג הקורבן, הנמשך ארבעה ימים. בחג הזה, המבוסס על סיפור הקוראן המקביל לעקדת יצחק המקראית, יש כדי להעיד על השורשים המשותפים לבני הדתות השונות החיים על פיסת ארץ זו ועדיין מחפשים אחר הנוסחה הגואלת לחיים הרמוניים. עבור המוסלמים זהו גם אירוע חברתי ומשפחתי, חג של שמחה ותקווה, הזדמנות לפתיחת דף חדש. כולנו מצטרפים לתקווה המפעמת בלב רבים, שנזכה כולנו, מוסלמים ויהודים, לחיות כאן בשלווה ובביטחון. חג זה, חגם של המוסלמים, של הדרוזים ושל הצ'רקסים, הוא גם חג לעולים לרגל, "אל-חֻגַ'אג'", ולהם נאמר: סעו בשלום וחזרו בשלום. ולכל החוגגים נאמר: שמחו בחגכם ואף אכלו טוב, אבל אכלו במידה, שכן הרבה בשר מביא לחדרי מיון עמוסים. בשמי ובשם כנסת ישראל אני מברך אתכם בברכת חג שמח. כול עאם ואנתום בח'יר. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, לכבוד חגם של המוסלמים, הדרוזים והצ'רקסים בישראל, החליטה הכנסת בנשיאותה ובאישור ועדת הכנסת לקיים השבוע שבוע מיוחד מבחינת סדר-היום. אנחנו פותחים היום את הישיבה בשעה 15:00, וגם סיעות האופוזיציה הסכימו לחזור בהן מהצעות האי-אמון לכבוד חגם, על מנת לאפשר לנו לקיים סדר-יום. היום בשעה 18:00, על מנת לאפשר לכל חברי הכנסת הדרוזים, הצ'רקסים והמוסלמים לחגוג את חגם, הכנסת תסיים את דיוניה. ובימים שלישי ורביעי הכנסת תקיים ישיבות ולא יהיו על סדר-יומה נושאים שהם במחלוקת ונוכל לאפשר לחברי הכנסת החוגגים לחזור לכנסת ולקיים את ההכרעות במסגרת שבה הכנסת כולה פעילה. תודה רבה לכם על הקשבתכם. רבותי חברי הכנסת, היום מצטרפת לכנסת חברת כנסת חדשה ואני מבקש להזמין אותה לדוכן הכנסת על מנת להישבע אמונים. אני מזמין את חברת הכנסת נינו אבסדזה לעלות על הדוכן ולהישבע. אני אקריא, ואחר כך את תאמרי: אני מתחייבת.  אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיפים 42ב(א) ו-43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם תחילת השעייתו של חבר הכנסת צחי הנגבי, שנכנסה לתוקפה ביום שלישי, ב' בכסלו תשע"א, 9 בחודש נובמבר 2010 למניינם, באה במקומו חברת הכנסת נינו אבסדזה מסיעת קדימה.  בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, הזמנתי את חברת הכנסת נינו אבסדזה לעלות לדוכן. חברת הכנסת נינו אבסדזה, אקרא בפנייך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואת תשיבי: מתחייבת אני. וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה שליחותי בכנסת. מתחייבת אני. הבמה לרשותך. תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, רבותי השרים, יש לך שני שרים. רבותי השרים, כנסת נכבדה, לפני 14 שנה הגשמתי חלומות של דורות רבים ועליתי לישראל. מאותו רגע ידעתי קודם כול שזו זכות ואחריות גדולה ביותר, מצד אחד, ועוד דבר אחד הבנתי מאותו הרגע, שלא מספיק לצאת משם, אלא צריך לעלות ולהגיע גם לפה. ולהגיע לפה, זאת אומרת, זכות גדולה, אחריות גדולה והרגשה מובנת שאני נמצאת בבית. ואת הבית צריך לשרת, בשבילו צריך לעבוד, בשבילו צריך לעשות הכול. 14 שנים שירתתי את המדינה שלי, את הבית שלי בתקשורת, שירתתי את העלייה הגדולה בתקשורת בשפה הרוסית. ודאי שלא יכולתי, לא אני ולא סבתא, שלימדה אותי, בשנה הבאה בירושלים, לחלום על זה שיום בהיר אחד אני אוכל לשרת את הבית שלי, את המדינה שלי מכאן, מהבית הזה, מהבית הכי חשוב לדמוקרטיה הישראלית. אני מאוד מודה לכולכם. אני יודעת שזו זכות ואחריות גדולה, ואני אמשיך לעשות הכול כדי שזה יהיה הבית שלי, וזה יהיה בית טוב וחם. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת נינו אבסדזה, שהיא עכשיו חברת כנסת עם זכויות וחובות. נאפשר לחבריה ולשאר חברי הכנסת לברכה, ומייד לאחר מכן יחליף אותי חבר הכנסת יצחק וקנין, ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, וימשיך לנהל את הישיבה. רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, הצעה לסדר-היום שמספרה 4226, בנושא: מחירי הדיור בישראל שהגיעו לשיאים חדשים, של חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. אדוני, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה תחילה לברך את חברת הכנסת החדשה שלנו, נינו אבסדזה, עמיתה ישנה-חדשה שלי, עמיתה ישנה בעיתונות, בתקשורת, ועמיתה חדשה כאן, בכנסת. אני בטוח שהיא תמשיך בכנסת את העבודה המצוינת שעשתה כעיתונאית, עם המרץ שלה, והעומק, וההתלהבות. אני חושב שזה באמת לתפארת מדינת ישראל. אז שיהיה בהצלחה. ההצעה הזאת לסדר-היום, אדוני היושב-ראש, היא בעצם גלגול של הצעת אי-אמון בממשלה שאנחנו הגשנו היום, והצעת האי-אמון הפכה להצעה לסדר-היום, בנושא: משבר מחירי הדירות בישראל. בתחום הזה אנחנו עומדים בישראל בפני שוקת שבורה, כאשר חלום הדירה, שהוא אולי החלום או השאיפה המרכזית של כל בן-אדם בוגר, ודאי זוג, זוג צעיר, ודאי כזה שרוצה להקים משפחה, אבל לא רק, כל בן-אדם שרוצה להתבסס בחיים חושב על דירה ומקווה להשיג דירה. החלום הזה של דירה בישראל הולך ומתרחק, והוא בגדר פטה מורגנה. אני מדבר גם על דירות לקנייה, וזה עדיין נורמה בישראל, לקנות דירה, אבל גם על דירה להשכרה. גם מחירי הדירות להשכרה עלו באופן שמקשה בצורה מאוד דרמטית, במיוחד על צעירים ואנשים בשכבות פחות מבוססות, להגיע לדירה. אני חייב להגיד שלקראת ההצעה לסדר-היום בדקתי את הנתונים, אספתי קצת, ואני עצמי די נדהם לנוכח השינוי שחל בשנים האחרונות. ואני אומר את זה, יושב כאן שר השיכון אריאל אטיאס, זה לא רק חל בתקופת כהונתו של שר השיכון אטיאס או הממשלה הנוכחית, צריך לומר בהגינות, זה תהליך שהחל כבר קודם, אבל אנחנו אולי בשיאו של העניין הזה עכשיו, וזה דורש טיפול דחוף. הבעיה היא שאם ניקח שנה כמו שנת 2008, ועד, נגיד, אמצע השנה הזאת, 2010, משהו כמו שנתיים וחצי, בישראל חלה עלייה ריאלית תלולה של 33% במחירי הדירות. זה לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זאת אומרת, עלייה במחירי הדירות של שליש, 33%, בשנתיים, שנתיים וחצי, וזה בלתי מתקבל על הדעת. הקפיצה השנתית היא משהו כמו 13%-12%-11%, מדי שנה, עלייה במחירי הדירות. אנחנו יודעים שבנק ישראל, והנגיד פישר מנסה לצנן את הביקושים על-ידי צעדים שונים, אבל זה כמובן לא פותר את בעיית ההיצע, וכשהעניין נמצא בידי המגזר הציבורי, הממשלה והרשויות המקומיות, אנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה, יש ירידה חדה בהיצע הדירות ביוזמה ציבורית, מה שמתבטא בירידות ניכרות, של עשרות אחוזים, בהתחלות ובגמר בנייה, וגידול עקבי, כל שנה, במספר משקי-הבית, הביקוש בישראל, וזה יוצר עודפי ביקוש קשים מאוד, בעיקר באזור תל-אביב והמרכז. אני רק רוצה רק לתת לכם נתון שיחדד, יסבר את האוזן: מחירי הדירות בישראל גבוהים גם ביחס לאירופה ולארצות-הברית. מחיר דירה ממוצע בישראל, ואני אומר: ממוצע, זאת אומרת יקר וזול, מחיר דירה ממוצע בישראל הוא 980,000 שקל. זה נכון לנתון שמלפני שנה, היום זה כבר יותר ממיליון שקל, מחיר ממוצע של דירה. דירה מקבילה, מקבילה מבחינת מטרז' בארצות-הברית: 170,000 דולר. זאת אומרת, משהו כמו 600,000 שקלים, 400,000 שקלים פחות ממחיר הדירה בישראל. חייבים גם להגיד שהמשכורות בארצות-הברית גבוהות מאלה שכאן. זאת אומרת, כאן היכולת של צעיר להגיע לדירה הרבה יותר קטנה מאשר של צעיר אמריקני או של צעיר אירופי. חברי חברי הכנסת, כשמדברים על דיור בר-השגה מדברים באופן אינסטינקטיבי, אינטואיטיבי, על קבוצות חלשות או עניות יותר, שמתקשות להשיג דירה. אבל הבעיה שקיימת בישראל היא שהקושי הזה הולך ומטפס גם למעמד הביניים, מטפס מעלה-מעלה בקבוצות הכנסה ומאיים לספח חלק ניכר ממשקי-הבית בישראל. כשדירה ממוצעת בישראל עולה מיליון שקל, וכשדירה באזור המרכז עולה 1.5 מיליון שקל או יותר, גם משפחה של שני הורים עובדים, שני בני-זוג, גם משפחה שמרוויחה לא שכר מינימום, שכר יפה, מאוד מתקשה להגיע לדירה. המחסור הוא חריף, והוא מדיד, בישראל האוכלוסייה מתרבה, וטוב שכך, והפער השנתי שנפתח בין היצע הדירות לבין גידול האוכלוסייה הוא משהו כמו 10,000 יחידות בשנה. זאת אומרת, אם אנחנו לוקחים את השנה שבה התחילו להיפתח הפערים האלה, וזה שנת 2003, לפני שבע שנים, הפער המצטבר בתקופה הזאת, עד לפני שנה, כי הנתונים שלי הם מלפני שנה  הוא משהו כמו 50,000 דירות. יש לנו גידול במשקי הבית לעומת ירידה בהיצע. בעיה נוספת שחייבים לשים עליה את האצבע היא רכישת דירות על-ידי תושבי חוץ, ועוד נתון, שאני אביא בפניכם ומאוד מחדד את העניין, הוא העובדה שיותר משליש מהדירות שקונים בישראל הן מה שנקרא דירות להשקעה. זאת אומרת, הן לא נרכשות לצרכים מיידיים של מגורים, אלא להשקעה, או כדירת נופש, מה שאומר שיש לנו עיוות במיסוי: אם המס על דירה להשכרה, שמשכירים, משכר הדירה הוא 10%, צריך להגדיל מס במקרה שמדובר בדירה להשקעה, בוודאי לבן-אדם שמחזיק בכמה דירות, בוודאי לתושב חוץ שמשאיר את הדירה שלו ריקה לאורך כל השנה ודוחק את רגלי המקומיים, מה שגם יוצר בעיה אורבנית קשה, ויש מדינות שנדרשו לעניין, מדינות בערך בסדר-גודל של ישראל, שיצרו מנגנון מיסוי כדי לטפל בעניין. גם אופי הבנייה השתנה, והוא משפיע לעומק על סוגיית מחירי הדירות והנגישות של הדירות. אם בשנות ה-50 וה-60 בנו בישראל דירות קטנות בדרך כלל, אגב, כדי לסבר את האוזן, ממוצע השטח של דירה שנבנתה בבנייה פרטית בשנות ה-50 וה-60 היה 50 מטרים רבועים, והגודל של דירה שנבנתה בבנייה ציבורית היה 28 מטרים רבועים, ואני אומר שטוב שיצאנו מעתות הצנע האלה ועברנו לסטנדרט אחר לחלוטין, אבל רק שנבין: בשנת 2008 הגודל הממוצע של דירה חדשה היה 182 מ"ר, ולכן גם הדירות יקרות. זאת אומרת, טוב שיש דירות גדולות, וזה מתאים לחלק מהאנשים, אבל ברגע שזה הגודל הממוצע של דירה בישראל, ברור מדוע הדירות האלה יקרות ומדוע קשה לזוג צעיר, זוג צעיר, חברים, לא צריך דירה של 180 מטר וגם לא של 100 מטר. זוג צעיר יכול להתחיל את הדרך בדירה של 75 ו-80 מטר ולהגדיל, ממש כפי שעשו ההורים שלי, שהתחילו התחלה הרבה יותר צנועה מזאת. הבעיה, חברי חברי הכנסת, היא בעיה של דיור בר-השגה, של דיור ציבורי שהופקר לחלוטין ושל היעדר מדיניות כוללת לדיור בישראל. הגדלת ההיצע היא חיונית, אבל היא לא תסייע לרבים ממחוסרי הדיור, משום שכפי שאמרתי, בונים כיום בעיקר דירות גדולות או יוקרתיות, או, אדוני שר השיכון, דירות לחרדים, וגם בעניין הזה אני רוצה לגעת. לא, אני, זה חלק מהעניין. אני מתייחס לעניין, והוא חלק מהמכלול. אדוני, תראה, כשאתה בונה 10,000 יחידות דיור בחריש, 10,000 יחידות דיור בבית-שמש,  8,000 בנצרת-עילית, אלפי דירות ברכסים, בצפת ובטבריה, בדקתי את הנתונים, באמת, המגזר החרדי הוא מגזר שצריך לספק לו פתרונות דיור, אני לא מתכחש לזה, הם אזרחים שווים לכל דבר במדינת ישראל, אבל זה לא יכול להיעצר שם. והשאלה, אדוני שר השיכון, היא מה עושים לגבי סטודנטים, מה עושים לגבי זוגות צעירים עם פחות ילדים, מה עושים לגבי אנשים בפריפריה. ואדוני שר השיכון, אני חייב גם להגיד עוד מלה: אני לא בטוח שהמדיניות הזאת, של יצירת ערים נפרדות או שכונות נפרדות לחרדים, או לסקטורים מסוימים, היא מדיניות נכונה. אני יודע שיש גישה כזאת, אני יודע אפילו, אדוני, ואני אומר לך בכנות, גם בקרב חילונים יש כאלה שאומרים: אנחנו לא רוצים כאלה וכאלה. זה לא מקובל עלי. אני חושב שמדיניות חברתית נכונה, גם של דיור, היא מדיניות של שילוב, ואני חושב שאנשים צריכים לגור יחד. לסיכום, חברי חברי הכנסת, דיור הוא זכות אנושית בסיסית, אני לא אומר אפילו זכות חברתית, היא זכות אדם בסיסית, בדיוק כמו הזכות לבריאות או זכות לחינוך או זכות לקיום בכבוד. אני חושב שמדינת ישראל, בסך הכול יש לה הניסיון ויש לה הידע בבנייה ובהיצע של שיכון ושל דיור. עמדנו בפני אתגרים והיינו בתקופות הרבה יותר קשות מבחינת המצב הכלכלי, מבחינת איומים, מבחינת גלי עלייה והגירה. גם היום אנחנו יכולים, היום אנחנו במצב, תודה לאל, הרבה יותר טוב, ומדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה מדיניות אחרת. ומשפט אחד, אדוני, לסיכום: מחירי הדיור הם בשמים, אבל הפתרון איננו בשמים, וזאת לא גזירת גורל שאנחנו נידונו לדירות שעולות 1.5 מיליון שקל ו-2 מיליון שקלים. וכשדירה בישראל עולה יותר מדירה בברלין או בפריס, פה צריכה להידלק נורה אדומה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה וישיב שר הבינוי והשיכון, השר אריאל אטיאס. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, מצוקת הדיור היא כזאת שעוסקים בה גופים רבים, ואני שמח על כל מי שעוסק בזה. היא לא תולדה של הממשלה הזאת, גם לא של הממשלה הקודמת, וכנראה גם לא של זו שלפניה. מצוקת הדיור היא בראש ובראשונה מחסור בהיצע. המחסור בהיצע נולד לפחות על פני עשר שנים, כשאין תכנון זמין שאפשר לתרגם אותו למכרזים. יכול להיות שיכולים להציג לנו מספרים של תוכניות מאושרות, אבל הן לא תמיד מתורגמות למכרזים. צריך לזכור שלייצר מכרז שאפשר להוציא ממנו היתר בנייה, צריך לסכם עם משרד התחבורה את התשתיות, עם ראשי הערים, שלא תמיד הם רוצים מכרזים אצלם, בטח לא לדירות קטנות, כפי שאמרת, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, והדבר הזה הוא לא פתרון של "זבנג וגמרנו". בישראל צריכים כ-40,000 יחידות דיור בשנה. בפועל, בעשור האחרון, מינהל מקרקעי ישראל היה משווק 15,000 בשנה, גם השוק הפרטי עושה 15,000 בשנה, זאת אומרת שבעשר השנים האחרונות, עד לפני שנה וחצי, קיבלנו 30,000 יחידות דיור בשנה במקום 40,000, כש-15,000 זה מינהל, 15,000 זה השוק הפרטי. באזורי הביקוש יש הרבה קרקעות פרטיות. בתל-אביב רוב הקרקע היא פרטית, זאת אומרת שהיום המדינה היא לא שחקן שם, שלא לדבר על משך זמן הבנייה, שעולה. להוציא היתר בנייה בישראל לוקח שנה בממוצע, זאת אומרת, אחרי שאנחנו מוציאים את המכרז, כשגמרנו את כל ההסכמים, ו-60 יום אחרי המכרז יש זוכה, עכשיו הוא צריך לעבור שנה עד שהוא מעלה טרקטורים להתחיל לבנות את הדירה. הפתרונות, קודם כול, הם משולבים, אבל הדבר הראשון והמרכזי שעשינו, בוודאי בשנה וחצי האחרונה, זה להגדיל את היצע יחידות הדיור. אם מינהל מקרקעי ישראל היה רגיל להוציא 15,000 יחידות דיור, בשנה האחרונה הוא הוציא 30,000 יחידות דיור, ואנחנו במספרים האלה פחות או יותר, אפילו יותר, נסיים גם את השנה הזאת. מדובר במאמצים כבירים שעושים מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון כדי לייצר מהתב"עות המאושרות יחידות דיור. כל הסכם כזה וכל שורה שאתם רואים במכרז וכל אלפי יחידות הדיור שאתם שומעים שהוצאנו, 4,000 פה ו-3,000 שם, זה עבודה אינטנסיבית של עובדי מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון, שלוקחים כל תב"ע מאושרת, סורקים אותה במסרקות של ברזל, יושבים עם ראשי ערים, יושבים עם תאגיד המים בכל מקום, תב"ע אחרי תב"ע, זה דבר מאוד מורכב, חבר הכנסת שטרית, אתם מדברים בקול רם ושומעים אתכם עד פה. אנחנו על-ידי זה מגדילים את היצע הקרקעות. כפי שאמרתי, הכפלנו את ההיצע שהיו רגילים לעשות. זה לא נעשה ביום אחד, אבל זה מחלחל לשוק. דבר נוסף צריך לזכור: הריבית הנמוכה, שלא היתה נהוגה בישראל מעולם, בגובה של 0.5% לתקופה לא מבוטלת, גרמה להכפלת עסקאות של דירות יד שנייה, של דירות שניות של משקיעים. אני אתן לכם דוגמה: בשנה האחרונה היו 102,000 עסקאות, 30,000 מתוכן של דירות של משקיעים. ב-2008, 15,000 דירות. זאת אומרת, קיבלנו בעולם הזה של הריבית הנמוכה קנייה של 15,000 דירות נוספות, שהן לא ישירות מתורגמות לזוג צעיר, שבשמו אנחנו רוצים לדבר עכשיו. כל זה בא לתת את המכלול, את גודל הבעיה ואת עולם הפתרונות. הדרך לטפל בזה, כמו שאמרתי, בהיצע אנחנו מטפלים. יש ועדת חסמים שהקים ראש הממשלה, שגם נרתם לעניין, ובטח תשמעו על זה בשעות הקרובות, ועדת חסמים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה לוקחת פרויקטים גדולים שאנחנו מביאים להם, אגב, לא של חרדים, ומתרגמת את זה לכסף. אני אתן דוגמה קטנה: היתה לנו תב"ע מאושרת בראש-העין ל-12,000 יחידות דיור. לא היה אפשר לתרגם את זה למכרז, כי בשביל להוציא היתרי בנייה צריך להקים מחלף בכביש 5, שעולה 300 מיליון שקלים. אנחנו לא יודעים להביא את זה, משרד האוצר לא רצה להביא את זה, היו צריכים להושיב את שני הגופים האלה ואת העירייה ואת תאגיד הביוב כדי להתחיל להניע את התהליך הזה. כאלה תוכניות יש הרבה, לא של 12,000, אבל פה 1,500 ופה 2,000, בכל מיני מקומות מהסוג הזה. היה לנו בקריית-מוצקין אירוע כזה, שצריך לשדרג את מערכת הביוב ב-80 מיליון שקל, הממשלה כממשלה מתעסקת בזה וסורקת את התוכניות במסרקות של ברזל. לא יעזור כלום, אם אנחנו לא נגדיל את התכנון. אנחנו מתכננים, מעבירים את זה לוועדות המחוזיות, ואם שם לאשר תוכנית, שהמדינה מתכננת, תוכניות גדולות מעל 500 יחידות, לוקח לנו שש ושבע שנים, שלא לדבר אחרי אישור התוכנית, לייצר את המכרז, מה שאמרתי, אז אנחנו נהיה עוד פעם בתהליכים האלה. אנחנו עכשיו הרי מורידים את המלאים מתוכניות ישנות, מה שאנחנו מתעסקים עכשיו זה לא תוכניות חדשות, ולכן גם ראש הממשלה יזם את הרפורמה בתכנון, היא תיקח את הזמן שלה. הנגיד ניסה לעשות את הצעדים שלו, לדעתי הם לא תורמים ברמה של להוציא את המשקיעים החוצה, הם יותר מקשים על זוגות צעירים ועל אלה שכבר לקחו משכנתאות, כי אני חושב שמשקיע שעושה סיבוב על הקרקע או על הדירה ומשכיר אותה, לא משנה לו אחוז לפה, אחוז לשם. הוא בסוף נכנס להשקעה, לקח הלוואה מהבנק ומוציא את זה מייד משכר-הדירה, ותמיד יש לו כמה לירות, לא מדובר באיזה אדם עני או חסר-בית. יש כמה צעדים שאנחנו שוקלים לעשות, בשעות הקרובות אנחנו גם נפרסם עוד צעדים שאנחנו עושים, כדי לתת תמריצים לקבלנים לבנות יותר מהר כדי לשחרר קרקעות. יש לנו פעולות שאנחנו עושים בקרקע חקלאית, אנחנו רוצים לשחרר את הקרקעות החקלאיות ההיסטוריות. אבל יש דבר אחד שאני מודה שמשרד האוצר לא מסכים אתנו, וכרגע אין לנו הסכמה על זה ואנחנו ניאבק עליו, זה להסיט אוכלוסיות לכיוון הפריפריה. בעולם הזה, של פיזור אוכלוסין, אנחנו לא יכולים להגיד שלקנות דירה בדימונה ולקנות דירה בתל-אביב יש אותם תנאים, אותם תנאים בהלוואה ואותם תנאים במסים. אם 40% 50% מערך הדירה זה מסים, אז זה באזור המרכז, באזורי הפריפריה, כשמרכיב הקרקע הוא מאוד נמוך, זה פחות, אז לא ייתכן שזה באותם תנאים. אנחנו עשינו דיאלוג מאוד ארוך עם משרד האוצר, שלא עלה יפה עד לרגע זה, ולכן יושב פה ידידי סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין, שהגיש הצעת חוק שעלתה על שולחן הכנסת, היא תגיע לוועדת שרים לחקיקה, ככל שלא נגיע להסדר עם משרד האוצר, והמטרה שלה היא לתת תמריצים לזוגות צעירים בפריפריה. ההצעה אומרת שכל דירה ראשונה בבנייה רוויה באזור עדיפות לאומית א', משרד השיכון ישתתף בהחזר המשכנתה בהיקף של 800 שקל לחודש, כי זה הממוצע של 20% מהיקף המשכנתה, ל-20 שנה. זאת אומרת, אנחנו לא מעמיסים על תקציב המדינה  עכשיו תיתנו כך וכך מאות מיליונים או מיליארד שקל, זה היה ההיקף ב-2003. אם הזוג צעיר, בהלוואה, בתשלומים, זה שווה בערך 20% מההלוואה, שווה ל-20 שנה, 140,000 שקל. צריך פחות הון עצמי להגיע לבנק, מפני שהמדינה לוקחת את האחריות להלוואה הזאת. אני חייב לומר שמשרד האוצר מתנגד בתוקף. אנחנו גם נדחף את זה בתוקף. אני מעריך שיהיה רוב בבית הזה לעשות את זה. הדיאלוג עדיין נמשך. זו דירה ראשונה בפריפריה. כל הזוגות הצעירים, ולא חשוב מי הם ומה הם, בכל המקומות. אני חושב שזה יכול לעשות הרבה. להערכתנו, זה יכול להביא אלפי זוגות צעירים בשנה. יהיה על זה מאבק ציבורי ואני משוכנע שבכוחות משותפים נצליח להמשיך במגמה הזאת, ראשית, של הגדלת ההיצע, שנית, לתת תמריצים לזוגות צעירים, וככה יקל על כולם. תודה לשר הבינוי והשיכון. מה אדוני השר מציע? אני מציע להסיר את זה מסדר-היום. אין לנו רוב? אני לא חושב שזה עניין של רוב. אני לא חושב שההצעה היא, יאללה, כלכלה. בשבוע שעבר היה כבר בוועדת הכלכלה ולפני שבועיים גם. רוצים עוד הפעם, שיהיה עוד הפעם. לפני שנצביע, חבר הכנסת דב חנין מבקש הצעה אחרת. תודה לשר הבינוי והשיכון, השר אריאל אטיאס. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הגיע הזמן שמדינת ישראל תתחיל לתת מענה על המצוקה בדיור. המענה הזה יכול להיות אחד ויחיד. המענה הזה הוא בנייה ציבורית בהיקפים גדולים, בנייה של דיור ציבורי להשכרה במחירים אפשריים. כשאני אומר "דיור ציבורי", אדוני היושב-ראש, אין בכוונתי לדבר על דיור לעניים, דיור עני. כוונתי היא למודלים שקיימים בעולם, עובדים, מצליחים. בכל ערי אירופה הגדולות יש דיור ציבורי. חלק גדול מהדיור הוא דיור ציבורי. הוא דיור לצעירים, לאנשים מבוגרים יותר. בלי דיור ציבורי בהיקפים גדולים לא יהיה אפשר לפתור את מצוקת הדיור בישראל. זו דוגמה נוספת לכך שכאשר אנחנו נשענים בצורה בלעדית על מנגנוני שוק, אנחנו מגיעים למבוי סתום. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כן, רבותי, השר הציע ועדה, המציע, ניצן הורוביץ, מסכים לוועדה. אנחנו נצביע, זה ילך לוועדת הכלכלה. מי בעד, מי נגד? ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. בעד, 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדת הכלכלה להמשך דיון. אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ואנחנו מדלגים על סעיפים מספר. אנחנו עוברים להצעת חוק עובדים זרים (תיקון). חבר הכנסת מיכאלי, רבותי, אנחנו נמתין דקות מספר עד שיגיע יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת דוד אזולאי, שצריך להציג את הצעת החוק. בינתיים, רבותי, אני רוצה לברך את סגנית יושב-ראש הבונדסטאג בגרמניה, הגברת פטרה פאו. אנחנו מברכים אותך בבואך לכנסת ישראל, למדינת ישראל. ברוכים הבאים.  חבר הכנסת בן-ארי, לא שמעתי את מה שאמרת. אמרתי: הגרמנים, אנשי הדמים. אין מחילה, זה לא המקום ולא הזמן, לצערי הרב. שישה מיליון עומדים מאחורי, ידידי, זה לא על סדר-היום ואתה לא צריך לעורר על כל דבר מחלוקת. זה לא במקום ולא בזמן. אין חופש ביטוי פה. רבותי, יש שני נושאים. אחד מהם זה הכרזה לגבי חברת הכנסת אורלי לוי, שנבחרה להיות סגנית יושב-ראש הכנסת, והיושב-ראש ביקש לברך אותה. אני מקווה שברגעים הקרובים הוא ייכנס. אבל יש הצעת חוק רישוי עסקים, שמי שצריך להציג אותה זה יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת דוד אזולאי, ואני מבין שהוא מתעכב. אנחנו נמתין עוד דקה, כי אני לא רוצה להפסיק את הדיון באמצע. תגיד איזה דבר תורה. יש הרבה מה להגיד. כתוב: הנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אז "השמימה", זה הנשמה. 400 בדיוק, אם תספרו.  חבר הכנסת דוד רותם, נמצא. חבר הכנסת דוד רותם, אתה רוצה להציג את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון), התשע"א 2010? אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם, להציג את הצעת החוק. אם כבר קראתי ליושב-ראש ועדת החוקה, אנחנו נמשיך בסדר-היום. יש לי שני חוקים. אם תרצה, אתן לך את שניהם. תודה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לקריאה שנייה וקריאה שלישית את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון), התשע"א 2010. תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל קבע כי רשמי ההוצאה לפועל לא יוכלו לשמש בו-זמנית כרשמים בבית-משפט ובהוצאה לפועל גם יחד. נקבעה הוראת שעה, והוראת השעה הזאת אמורה לפוג בקרוב. מכיוון שהוגשו שתי הצעות חוק הנוגעות לרשמים, רבותי, אני מבקש לשמור על השקט. מזכירי הסיעות. סגן שר הבריאות, אתה נורא מפריע לי. אתה מדבר בקול רם. הרב ליצמן. אדוני, אתה יכול להמשיך. הוגשו לכנסת שתי הצעות חוק הנוגעות לרשמי בתי-המשפט ורשמי ההוצאה לפועל. חוקים אלה עברו בקריאה ראשונה והם נמצאים על שולחן ועדת החוקה, חוק ומשפט. על מנת לקבוע מועד סופי שבו תעבורנה הצעות החוק מוצע להאריך בשישה חודשים את הוראת השעה, דהיינו, עד מאי 2011, כדי שנוכל לגמור את הצעות החוק. אין לחוק הסתייגויות. אני מבקש, אדוני יישאר על הדוכן, אני אוסיף את ההצבעה שלך, כיוון שאני מאפשר לך כבר להקריא. תודה. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, מאחר שלחוק זה אין הסתייגויות. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון), התשע"א 2010, קריאה שנייה, מי בעד? מי נגד? סעיף 1 נתקבל. 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, תוסיף, תוסיף, יוסיף, כולל קולו של דוד רותם, אם כן, 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, החוק נתקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, אדוני? קריאה שלישית, בבקשה. לקריאה שלישית. אם כן, רבותי, הצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון), התשע"א 2010, נתקבל. 15 בעד, כולל קולו של יושב-ראש הוועדה דוד רותם, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון), התשע"א 2010, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.  אנחנו ממשיכים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62, הוראת שעה), התשע"א 2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי, חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית באה לעשות אחת ולתמיד סדר בחלוקת התיקים בין התביעה הכללית, דהיינו הפרקליטות, לבין יחידת התביעות של משטרת ישראל. לצערי הרב, עד היום המצב היה שיחידת התביעות של משטרת ישראל טיפלה ביותר מ-90% מן התיקים שמוגשים לבתי-המשפט, והפרקליטות, שיש בה מספר גדול יותר של תובעים, טיפלה בקושי ב-10%. הצעת החוק, שהפכנו אותה, על-פי החלטת המליאה, להוראת שעה לשלוש שנים, כדי שנוכל להמשיך לדון בנושא איחוד התביעה המשטרתית והתביעה הכללית, נשארה על שולחן הוועדה. על-פי הצעת החוק נקבעה חלוקה ברורה בין תיקים שבהם תעסוק התביעה המשטרתית לבין תיקים שבהם תעסוק הפרקליטות, כאשר בתיקים מסובכים ובתיקים שבהם יש חומר ראיות מורכב תעסוק הפרקליטות. בתיקים שבהם חומר הראיות אינו מורכב ואפשר להגיע להחלטות מהירות, כדי לזרז את הדיון המשפטי, תמשיך לדון התביעה המשטרתית. עם זאת, מנענו אפשרות להשתמש במה שנקרא "הלכת אליעזר כהן", שהיא הלכה של בית-המשפט העליון שמאפשרת העברת תיקים הלוך וחזור. הדבר הזה נאסר בחוק, לא תהיה עוד העברת תיקים אלא על-פי החוק ותוספותיו. להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הואיל ואין הסתייגויות, אדוני יושב-ראש הוועדה, כשתגיע למקומך אנחנו נצביע על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62, הוראת שעה), התשע"א 2010, למניינם, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. בבקשה. סעיפים 1 2 נתקבלו. אה. אני מצביע במקום יצחק וקנין, אני הצבעתי בעדך, חבר הכנסת יצחק וקנין. 18 בעד, בצירוף קולי, כי אני הצבעתי כאשר עדיין העמדה רשומה על שמו של חבר הכנסת יצחק וקנין, 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62, הוראת שעה) עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, קריאה שלישית. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט מבקש להצביע בקריאה שלישית, ולכן אנחנו נצביע בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. עכשיו, חבר הכנסת וקנין, העמדה כבר אצלך והכול מסודר. תודה רבה. חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62, הוראת שעה), התשע"א 2010, נתקבל. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62, הוראת שעה), התשע"א 2010, בעד, 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ההצעה היא הצעה ממשלתית. תודה. אני מברך את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אשר היום נבחרה על-ידי הכנסת לשמש סגנית יושב-ראש הכנסת. עוד צעד בדרכך הפוליטית. מי ייתן ותמשיכי בדרכך זו, והיא תהיה סוגה בהרבה הישגים. לא מוקשים ולא שושנים, אמרתי. בהרבה, בהרבה הצלחות. אנחנו נקיים, סגנית השר אורית נוקד בשעה 16:00 בדיוק את אותו ציון של הירצחם של הצנחנים במלחמת העולם השנייה, ושל חנה סנש, ביום השנה ה-66 להסתלקותה.  חבר הכנסת דוד אזולאי יעלה ויבוא, כיושב-ראש ועדת הפנים, ויציג את הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 13), התשע"א 2010. בבקשה, אדוני. האם יש הסתייגויות לחוק זה? אין הסתייגויות. אין הסתייגויות. בבקשה, אדוני. אה, יש הסתייגות לחבר הכנסת חנין. לא לא, אל תגידו לי, המסתייגים פה, רק תגידו לי שיש הסתייגויות. תודה רבה. מי עוד? רק חנין. אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 13), התשע"א 2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 6(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א 1991, להלן: החוק, מאפשר למפקחים שהוסמכו לפקח על הוראותיו להיכנס בכל עת סבירה ללשכה פרטית או למקום עבודה של מעביד או עובד זר. הסעיף גם מאפשר למפקח להיכנס, בהסכמת העובד הזר, למקום עבודה שהוא מקום מגוריו של העובד, לצורך פיקוח על הוראות סעיף 1ה לחוק, שעניינו החובה לדאוג לעובד למגורים הולמים. אפשרות הכניסה של מפקח ללשכה פרטית הממוקמת במקום מגורים או למקום עבודה הממוקם בבית מגורים מוגבלת כיום מאוד. לכן, כדי לייעל את אפשרות הפיקוח על הוראות החוק השונות, ובפרט על עבירת העסקה שלא כדין או בניגוד לתנאי ההיתר, מוצע להסמיך מפקח לבקש משופט של בית-דין אזורי לעבודה או של בית-משפט השלום צו שיאפשר את כניסתו למקומות המנויים לעיל, שהם לשכה פרטית או מקום עבודה המשמשים גם מקומות מגורים. סמכות זו אינה גורעת מסמכותו של המפקח להיכנס בלא צו ללשכה פרטית או למקום עבודה שאינם משמשים למגורים. הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגות, אולם אני מבקש שהכנסת תתמוך בה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה בלבד. תודה רבה, אדוני, ואני מתנצל על כך שלא ידעתי שיש הסתייגות. תודה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים, זה בסדר גמור, אנחנו בשביל זה נמצאים פה, לשמור. רבותי חברי הכנסת, להצעת חוק זו הסתייגות אחת, של חבר הכנסת דב חנין, ולרשותו חמש דקות, היום, בזמן שגזרנו על עצמנו, כולנו, בוודאי. אבל לא על חשבון האמירה ולא על חשבון התוכן. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, כולנו רוצים להבטיח הגנה על זכויותיהם של העובדים, כולנו צריכים להבטיח הגנה על זכויותיהם של העובדים הזרים, כי אם זכויותיהם של העובדים הזרים נפגעות, התוצאה היא לא רק פגיעה בעובדים הזרים, התוצאה היא פגיעה בכלל העובדים בישראל. כי אם יש בישראל עובדים שאין להם זכויות, העובדים האלה מושכים את שוק העבודה למטה, מייצרים תחרות עם העובדים הישראלים, שלהם יש זכויות, והתוצאה, תוצאה שמזיקה גם לעובדים הזרים וגם לעובדים הישראלים. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, הגברת האכיפה על דרך ההעסקה של העובדים הזרים היא בסך הכול דבר חיובי. צריך להגן על זכויותיהם של העובדים האלה, צריך להבטיח שהם מועסקים באופן נכון, תקין, ותוך הקפדה על זכויותיהם. ההסתייגות שלנו נועדה להבטיח שהתיקון הזה להצעת החוק יבצע את המטרה הזאת ולא מטרות אחרות וזרות. לכן אנחנו מציעים להקפיד ולומר שההיתר להיכנס למקום מגורים יוכל להינתן רק על-ידי שופט של בית-הדין האזורי לעבודה, שהוא מופקד על הגנת זכויות עובדים, ולמחוק את התוספת שמאפשרת את אותה סמכות גם לשופט של בית-משפט שלום. כמו כן אנחנו מציעים להקפיד ולומר שהכניסה לאותו מקום מגורים נעשית לצורך בדיקת קיום חובותיו של המעביד. האיזון שההסתייגות שלנו מציעה הוא איזון נכון, הוא איזון שבעצם מקדם את המטרה החיובית של התיקון בחקיקה, שהיא הגנה והקפדה על שמירת זכויותיהם של עובדים, כולל העובדים הזרים. אם ההסתייגות הזאת לא תתקבל, התוצאה תהיה מנגנון לא מאוזן, פרוץ, שמאפשר כניסה למקום מגורים למגוון של מטרות, למגוון של שימושים, אם תרצו, ובכך הוא יפגע בזכויות אזרחיות, והוא יכול לשמש גם למטרות זרות ושונות ממטרתו המקורית של התיקון בחוק. עמיתי חברי הכנסת, אין לנו עניין לייצר פה מנגנונים של רדיפת עובדים זרים. המנגנונים שאנחנו רוצים לייצר הם מנגנונים של חוקי עבודה, שיכניסו את העסקת העובדים הזרים למסגרת מסודרת, תקינה, מסגרת שמקפידה על הזכויות, כך שבסופו של דבר אותו אינטרס שבגללו מיובאים עובדים זרים, שנובע מהעובדה שהעובדים האלה מועסקים ללא זכויות, ללא הגנה, ללא שכר הולם, אותו אינטרס ייפגע, יצטמצם, ובסופו של דבר אפילו יישמט. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לקבל את ההסתייגות שלנו. אני חושב שהיא משמשת את המטרה החיובית שביסוד החוק ומונעת גלישה של החוק הזה למקומות רעים שהוא לא צריך לגלוש אליהם. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת חנין. האם אדוני יושב-ראש הוועדה רוצה לענות על ההסתייגות? אוקיי. ובכן, נא לשבת, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעות, ואנחנו נצביע, הואיל ויש לנו הסתייגות אחת לסעיף 1, אנחנו מצביעים קודם כול על שם החוק. אנחנו מצביעים על שם החוק כהצעת הוועדה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע, שם החוק כהצעת הוועדה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? שם החוק נתקבל. 15 בעד, נגד, אין, נמנע אחד. אני קובע ששם החוק נתקבל כהצעת הוועדה. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להסתייגות הקיימת לסעיף 1 של חברי הכנסת, ואני מציין בפירוש את שמם, כי הם אינם נמצאים פה בגלל החג, חג הקורבן, אשר עליו בירכנו בתחילת הישיבה את כל חברינו בכנסת ואת כל אזרחי ישראל ותושביה המוסלמים, הדרוזים והצ'רקסים לרגל חג אל-אדחא, חג הקורבן. לכן, ההסתייגות היא של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה ודב חנין, כפי שהוצגה על-ידי דב חנין. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע על ההסתייגות. נא להצביע. ההסתייגות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, דב חנין, חנא סוייד ועפו אגבאריה לסעיף 1 לא נתקבלה. שלושה בעד, 14 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. לכן אנחנו מצביעים על נוסח סעיף 1 ועל נוסח ההצעה כולה מקשה אחת, שכן ההסתייגות לא נתקבלה. נא להצביע, רבותי חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? כהצעת הוועדה. נא להצביע. סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. 15 בעד, אין מתנגדים, שניים נמנעים. אני קובע שהצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אדוני מבקש להצביע בקריאה שלישית? תודה רבה. ובכן, אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 13), התשע"א 2010, בקריאה שלישית. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. חוק עובדים זרים (תיקון מס' 13), התשע"א 2010, נתקבל. 16 בעד, אין מתנגדים ושניים נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני, יושב-ראש ועדת הפנים, האם אדוני רוצה לברך? ממשיכים בסדר-היום. רבותי, נא לשבת. נא לשבת, רבותי השרים. נא לשבת. רבותי שרי ממשלת ישראל, המשנה לראש הממשלה, סגן ראש הממשלה והשרים, חברי הכנסת, בני משפחות צנחני היישוב, חברי וחברות שדות-ים, מכובדי, אנחנו מציינים היום, חברי הכנסת, 66 שנים לסיומו הטרגי, השר בגין, של אחד הפרקים מעוררי ההשראה והמדהימים בתולדות הציונות והמאבק להקמת המדינה, הוצאתם להורג של שבעת הצנחנים שנשלחו מהארץ לאירופה. סיפורם הוא במידה רבה סיפורו של העם היהודי הבונה מחדש את ריבונותו ואת כוח המגן שלו בתנאי פתיחה נחותים, ואינו נרתע מכך. אנצו סרני, חביבה רייק, אבא ברדיצ'ב, פרץ גולדשטיין, צבי בן-יעקב, רפי רייס וחנה סנש, אלו השבעה שמסרו את נפשם למען המדינה שבדרך ויצאו לשליחות שממנה לא שבו. חנה סנש, חבר הכנסת מאיר שטרית, זכורה כמי שעלתה לבדה ארצה, התנדבה לצנוח מעבר לקווי האויב ובמהלך מבצע צבאי על גבול הונגריה נתפסה, עברה עינויים קשים, הואשמה בריגול ובבגידה במולדתה ולבסוף הוצאה להורג. חנה סנש היא סמל ומופת של הקרבה, של מסירות ללא גבול וללא תנאי לעם ולמולדת. יש אפילו מי שראו בה מסמלי המהפכה הפמיניסטית היהודית של העת החדשה. אין ספק שהיה בה מכל אלו גם יחד. רבותי, סיפורה הייחודי של חנה סנש, כמי שסללה דרך לעצמה כנגד כל הסיכויים ומול כל הסיכונים, מתחיל בשנת 1939, שבה עלתה לבדה לארץ מהונגריה. עצמאותה ונחישותה באו לידי ביטוי בהחלטה להתנדב לשליחות המוצנחת באירופה. היא נתפסה שלושה חודשים לאחר שצנחה ביוגוסלביה, כשניסתה לעבור את הגבול להונגריה. בסך הכול בת 23 היתה כשעמדה בפני הפרק הנורא בחייה. בגבורה יוצאת דופן עמדה במסכת קשה של עינויים שהיו מנת חלקה במהלך חמשת החודשים שבהם ישבה בכלא ההונגרי. ההליך המשפטי שנפתח נגדה, שבו הואשמה בבגידה ובריגול, התברר ככלי ריק. הוא לא הגיע לסיומו, ובלא שניתן כל גזר-דין הועמדה סנש מול כיתת יורים. רבותי, כשאנחנו מעלים היום כאן את זכרם, איננו מתבוננים רק לאחור מתוך רחשי כבוד. גילויי ההקרבה הם מנת חלקנו גם בשדות הקרב, כאן ועכשיו. הם מתרחשים כמעט יום-יום בפעולות שרובן חשאיות, ונחשפים לעין הציבור רק בעת שנכפית עלינו מערכה צבאית רחבת היקף. אני מאמין באמונה שלמה שגם היום איננו חסרים צעירים וצעירות הנכונים באמת ובתמים ללכת בדרכם של חנה סנש וחבריה למען עמם ומולדתם. גם היום יש צעירים וצעירות החדורים בערכים ציוניים, באהבה אמיתית לעם ולארץ. גם היום ישנם היודעים לאזן בין קוסמופוליטיות לציונות, ולאחוז באמונתם בצדקת הדרך. רבותי, הצנחנים שנרצחו ידעו לקראת מה הם הולכים, על מה הם נלחמים. הם היו חדורי תודעה יהודית ולאומית שלא הושפעה מהלכי רוח נרפים. אנחנו נתונים עדיין במאבק על קיומנו. את הצניחות הנועזות מחליף היום מאבק בזירות אחרות, דיפלומטיות, תקשורתיות וטכנולוגיות, ולהבדיל, בשדה הקרב האמיתי תוך סיכון חיים. אני מקווה שנדע לנצור את זכרם של לוחמים אלו ולשאוב מהם השראה גם לימינו אלה. והיום אנחנו עושים מה שנצטווינו: והגדת לבניך ולנכדיך. יהי זכרם של הנופלים ברוך, ונשמתם צרורה בצרור החיים.  אני מזמין את סגנית השר אורית נוקד לומר את דבריה. "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם" שירה של חנה סנש. "רשרוש של המים, ברק השמים" כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת והשרים, משפחת סנש והצנחנים, חברי קיבוץ שדות-ים, אורחים יקרים, סיפור גבורתם של חנה סנש וחבריה כתוב בדיו של תהילת עולם על דפי ההיסטוריה של תקומת העם היהודי. מורשתה של חנה סנש היא המסד וההשראה לדורות של לוחמים אשר ראו לנגד עיניהם את ההכרח לעשות מעשה, גם כאשר הדברים בוצעו כנגד כל הסיכויים, פעילות אשר האירה באלומת אור בוהק בתוך האפלה הגדולה שירדה על העולם בתקופת השואה, ומנציחה עבורנו את תחושת האחריות הלאומית ואת העמידה הגאה והזקופה שכל-כולה מופת וגבורה. התחקות אחר הקול ששמעה חנה סנש היא משימה ראשונה במעלה על מנת להבין את פשרה, עוצמתה, כוחה, סוד קסמה וצלילותה של קריאת הקול לצאת למשימה, אותו קול שעליו כתבה חנה סנש בפשטות כה מדויקת: "קול קרא, והלכתי. הלכתי, כי קרא הקול, הלכתי לבל אפול". אך בכך משימתנו אינה באה לידי סיום. יתירה מזאת, זה המקום שבו מתחילה משימתנו להפוך זכר זה למורה נבוכים כמדינה, כחברה וכפרטים. בחירתה של חנה סנש צריכה להקנות לכולנו כלים לשיפוט מוסרי ולנטילת אחריות אזרחית בשעת מבחן, בגאווה ובאומץ. זכרם של חנה סנש וחבריה מפקיד בידינו, הנכנסים בשעריו של זיכרון זה, משימה כבדת משקל. משימתנו להיות ראויים להקרבתה ולהקרבת חבריה עבור רעיון מהפכני ונשגב, רעיון שבו עם אשר לוקח את גורלו בידיו מקים מדינה המחנכת את בניה לקחת אחריות וללחום על זכותם לחיים בטוחים תוך הצבת ערך האדם כערך עליון. אחריות זו המוטלת עלינו, הן כיחידים והן כחברה, תבטיח כי רוח האדם, ובכללו רוח העם היהודי, היא זו אשר תכתיב את נתיבי חיינו ודרכנו המשותפת, ולא גזירת גורל חשוכה ונוראית. לפני כחודש קיבלה הממשלה במסגרת ישיבתה המיוחדת בקיבוץ דגניה החלטה אשר תבטיח את שימורו והרחבתו של בית חנה סנש וחבריה. שימורו של בית זה השוכן בקיבוץ שדות-ים, על החוף אשר שימש השראה לחנה סנש, יבטיח כי סיפורם של חנה סנש וחבריה ימשיך ללוות ולשמש השראה לדורות רבים בעתיד. יהי זכרם ברוך. תודה רבה. תודה רבה. ותודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, סגנית השר רונית תירוש, אה, אורית נוקד. אורית נוקד. ואני מזמין את חברת הכנסת רונית תירוש לעלות לבמה ולשאת דברים גם היא. שתיים הן ולא יודעות, זו על זו, וזו על זו. יודעות גם יודעות. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני חייבת לומר לך ברגע של וידוי, שלעתים אני מוצאת שאומרים שאני לא במשכן, ואני אומרת: איך יכול להיות? ופשוט מתבלבלים. גם פוגשים אותי אומרים לי: היית נהדרת בהרצאה אתמול, ואני אומרת: לא הייתי בהרצאה, זו היתה אורית. וכן ההיפך. אז יש משהו. רונית, רק השלילה לא סובלת יחסיות. הטוב אין לו גבול. נהדר. אדוני היושב-ראש, לכבוד לי לעמוד כאן ולדבר גם בפני הצעירים שנמצאים כאן אתנו במליאה, למעלה ביציע, על חנה סנש, שהיא בהחלט דמות למופת ולחיקוי. קורותיה נלמדים בהיסטוריה של עם ישראל. חנה סנש נולדה בהונגריה בשנת 1921, ובהיותה בת למשפחה, יש לומר, מתבוללת, היא הלכה לבית-ספר פרוטסטנטי, וברבות השנים היא נבחרה להיות במועצה הספרותית של בית-הספר. כשהיא רצתה לממש את בחירתה זו היא גילתה לראשונה גילויי אנטישמיות. לא נתנו לה לממש את בחירתה, ואז היא הבינה שהיא צריכה קצת לנבור בקורותיה שלה, בשורשיה, גילתה את זהותה היהודית, ותוך כדי כך גם פיתחה לעצמה אישיות ציונית מן המעלה הראשונה. בגיל 13 היא התחילה לכתוב יומן, שהתגלה לימים, לאחר מותה, הירצחה, יש לומר, בקיבוץ שדות-ים, ואני אפילו אקריא קטע ממנו בהמשך. היא מימשה את הציונות ועלתה בשנת 1939 לארץ-ישראל, ליישוב היהודי שהיה כאן, ושם היא כתבה ביומן: "אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי בכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי, ומטרתי לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה. היום יום הולדתי, בת 18 אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול, ארץ-ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה, ארץ-ישראל". חנה רצתה לעלות לארץ, ומאחר שהשלטון הבריטי לא שש לקבל לכאן עוד ועוד יהודים, היא נרשמה לבית-הספר החקלאי בנהלל, ובעקבות כך אישרו לה להגיע לארץ. היא באמת השתלבה שם במשך שנתיים, אבל היא הרגישה שהיא רוצה לעשות יותר מזה. היא רצתה להיות פעילה, ולכן היא התגייסה לשורותיה של אותה קבוצת לוחמים, צנחנים, שהתגייסה למען היישוב היהודי, ושירתה יחד עם הצבא הבריטי. והיא נשלחה לאחר אימון קצר במצרים, עם 32 חברים נוספים, לצנוח בקרואטיה, לשעבר יוגוסלביה, על הגבול ההונגרי. שם הם המתינו ביערות כשלושה חודשים כדי לחבור לפרטיזנים, כאשר המטרה היתה להציל יותר ויותר נפשות יהודיות בקהילות השונות ולהעלות אותן בדרך-לא-דרך ארצה. הם המתינו לתעודות מזויפות, ומשלא קיבלו אותן היא התעקשה למלא את המשימה אף שלא היתה לה התעודה, מה שלימים, לימים קצרים, יש לומר, התגלה כמחדל. היא נתפסה באותו יום שגורשו יהודי הונגריה. היא נתפסה, נחקרה, עונתה, אבל מעולם לא מסרה פרטים. ואני מייד אסיים בשיר שאני חושבת שאומר רבות על דמותה המיוחדת. היא כתבה, וכבר שרו פה חברים את "הליכה לקיסריה", שידוע יותר במלים הפותחות אותו: "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם", וגם את השיר: "אשרי הגפרור". חנה סנש מהווה עבור כל בני-הנוער שלנו, וגם הבוגרים שבינינו, סמל לאידיאלים, להקרבה עצמית, לאדם עם הרבה מאוד נחישות, דבקות במטרה, שזה אחד מהערכים של צבא-הגנה לישראל, הרבה אומץ לב. אגב, היא עמדה מול כיתת יורים ללא אותו כיסוי שבדרך כלל עומדים אתו. היא אמרה: אני אסתכל לאויב בעיניים, וכך היא סיימה את חייה. אשה חזקה, חדורת תקווה, ויש הרבה מה לקבל ממנה כהשראה. על שמה אוניית המעפילים נקראה "חנה סנש", אותה אונייה שהגיעה לחופי נהרייה והביאה לכאן 252 מעפילים, זה היה בדצמבר 1945, וגם הקיבוץ יד-חנה הוא בעצם על שמה. ברשותכם, ממש בקצרה, אסיים בשיר של כמה שורות, "אשרי הגפרור", ואני חושבת שהוא ישאיר לנו מקום למחשבה: "אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות / אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות / אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד / אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות". תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. תודה רבה לסגנית השר אורית נוקד. אני מודה לבני משפחות צנחני היישוב ולחברי וחברות שדות-ים, אשר איישו היום את יציע האורחים שלנו כאן בכנסת. היה לנו כבוד גדול וזכות גדולה לקיים אזכרה זו, מעט מקצת מהחוב של העם בישראל לאותם גיבורים, שבעת הגיבורים. תודה רבה.  אדוני המשנה לראש הממשלה, אדוני סגן ראש הממשלה, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. בזמנה ביקשה הממשלה צווים, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 19) וצו הבלו על הדלק (הטלת בלו) (תיקון), התש"ע 2010. לשני צווים אלה קיבלנו התנגדות והסתייגות של חבר הכנסת מאיר שטרית, אשר ינמק את בקשת הביטול של הצווים, אשר עדיין נמצאים בתוקף, ועל כך ישיב גם יושב-ראש ועדת הכספים, ולאחר מכן אנחנו נצביע. חבר הכנסת אזולאי, אתה צודק. לי נאמר שזה בהסכמתך. אחרת לא הייתי משנה. אף אחד לא שאל אותי. לקחתי לתשומת לבי, ואנחנו נסיק את המסקנות. חבר הכנסת אזולאי, אנחנו צריכים להיות קפדנים לגבי סדר-היום. אני חשבתי שמדובר בדבר שהובן בינך לבין יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה. אף אחד לא אמר, אף אחד לא שאל. שמעתי. חבר הכנסת גפני, אין שום צורך. נא לשבת. חבר הכנסת אזולאי, אני מתנצל בפניך בשם הכנסת. אני טעיתי. בפעם הבאה, הייתי צריך לשאול אותך, ואין שום חוכמות. לא אקבל שום הודעות על שום דבר. חבר הכנסת מאיר שטרית. אדוני היושב-ראש, כמה זמן יש לי? שש דקות. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני ביקשתי לבטל את הצווים הללו, מכיוון שהצווים האלו הם צעד אחד נוסף בדרך הכלכלית הקלוקלת שהממשלה הולכת בה. הממשלה, בתוכניתה הכלכלית לשנים 2011 2012, ממשיכה בצעדים להחמרת ולהחרפת הפערים החברתיים במדינת ישראל ולהגדלתם, וגם ככה מדינת ישראל נמצאת במקום השני בעולם ברמת האי-שוויון בין העשירים לעניים. ואני רוצה להסביר, אדוני היושב-ראש, ברשותך, מדוע אני מתנגד לצווים הללו, כי הממשלה, בתוכניתה הכלכלית הזאת, בשנת התקציב הקרובה הממשלה מוותרת על הכנסות ממס הכנסה בהיקף של 5 מיליארד שקל לשנה. מי מקבל את ההטבות הללו? אנשים שמרוויחים, כמובן, מעל סף המס. וככל שאדם מרוויח יותר, ההטבה שהוא מקבל בהנחה במס הכנסה גדולה יותר. זאת אומרת, אדוני היושב-ראש, אנשים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים יזכו להטבת מס של יותר מ-3,000 שקל לחודש, תוספת. מי שמקבל שכר מינימום מקבל אפס. מי שעובר את שכר המינימום ומשלם 10% מס הכנסה יקבל תוספת בערך, ממוצעת לחודש, של בין 20 ל-30 שקל לחודש. אז אני שואל, רבותי, זה צדק חברתי? למה הממשלה צריכה לבטל את מס ההכנסה? למה היא צריכה לוותר על הכנסות של 5 מיליארד שקל? חסר מה לעשות ב-5 מיליארד שקל לטובת הקטנת הפערים? הרי היו יכולים להגדיל עם זה את שכר המינימום, כפי שהצעתי. היו יכולים עם זה, במקום להקטין את מס הכנסה, שהרי ישראל נמצאת באחד המקומות הנמוכים בעולם, ב-OECD, ברמת המס הישיר, אפשר להקטין עם זה את המסים העקיפים לאוכלוסייה. מה זה מסים עקיפים? מס ערך מוסף, מסי קנייה ובלו. הרי באותו זמן, באותה נשימה שהממשלה מקטינה את מס הכנסה ב-5 מיליארד שקל, היא העלתה, אדוני היושב-ראש, את המסים על הדלק, את המסים על סיגריות, את המסים על אלכוהול, כאילו היום נוסעים במכוניות רק עשירי עולם. הרי מענישים את הציבור, גובים ממנו ביד אחת, איך אומר הגשש? נותן לך 10 שקל בכיס אחד, ומוציא לך 50 שקל מהכיס השני, בלי שאתה מרגיש. הממשלה פה מצד אחד פוגעת, במי? באוכלוסיות החלשות. מדוע, אדוני היושב-ראש? כי אתה יודע כמוני, שהמסים העקיפים הם מסים רגרסיביים. מס ערך מוסף, למשל, כל אדם משלם 18% על כל מוצר שהוא קונה, אם הוא עני ואם הוא עשיר, לא משנה כמה הוא מרוויח. יוצא אפוא שהחלק שהעני משלם ממשכורתו מס גדול מחלקו של האיש העשיר, כי העשיר אף פעם לא צורך את כל משכורתו. ובעולם כולו הבינו את זה. אז אם לישראל היה מס הכנסה, מסים עקיפים ברמה נמוכה, הייתי אומר: תשמע, הממשלה צודקת, צריך להעלות את המסים העקיפים. העובדות, אדוני, הן הפוכות. ישראל נמצאת במקום האחרון במדינות ה-OECD ברמת המס העקיף. אז במקום שהממשלה תעשה מה שנכון, במס הישיר אתה אומר, לא העקיף. לא, במס העקיף. האחרון? הכי נמוך. סליחה, הכי גבוה. הכי גבוה, בוודאי. במקום הראשון. אתה צודק. האחרון הוא ראשון, והראשון הוא אחרון. אנחנו נמצאים במקום הראשון ב-OECD ברמת המס העקיף. במקום בין האחרונים, אגב, בנטל המס הישיר, שם בין הנמוכים ב-OECD. זאת אומרת, הממשלה היתה צריכה לעשות ממש ההיפך: להקטין את המסים העקיפים ולהשאיר את מס ההכנסה על כנו, או להגדיל אותו, אפילו, במקומות שצריך להגדיל אותו. ואני חושב שהממשלה פועלת פשוט, מרחיבה את הפערים החברתיים. אז מה הפלא שממדי העוני גדלו? בשנתיים האלה, שהממשלה פעילה, ממדי העוני גדלו בצורה משמעותית, והרי ברור שהם יגדלו, כי הממשלה תורמת תרומה ישירה להגדלתם, מטילה על הציבור עוד ועוד גזירות שהוא לא יעמוד בהן. אדוני היושב-ראש, אנחנו בערב חנוכה. אז בערב חנוכה אנחנו אומרים: ימי החנוכה, חנוכת מקדשנו. אבל צריך לומר היום שם: בגיל ושמחה ימלא את כיסינו. אני אומר: בחוכמה ובאכזריות מרוקנים את כיסינו, על המסים ועל הגזירות שחוללו החלמאים. בשביל זה אמרנו: בגיל ובשמחה נמלא את לבנו, ולא את כיסנו. יכולתי לשיר את זה היום. לא "על הנסים ועל הנפלאות", יכולנו לשיר "על המסים ועל הנפלאות שחוקקו החלמאים עלינו". מה זה הדבר הזה? ממדי העוני במדינת ישראל, אדוני, הם ממדי העוני הגדולים ביותר בכל מדינות ה-OECD. 29% מאוכלוסיית ישראל נמצאים מתחת לקו העוני, ואני מתפלא שבקואליציה אנשים יושבים ומאשרים אוטומטית את כל המסים הללו, ואת הצווים. אגב, הצו הזה הוא לא הצו שמעלה את המכס על הבלו, את הבלו על הדלק. הצו הזה בעצם מציע, פשוט, שייאמר למה הצו הזה נועד, הצו הזה מציע לשנות את הדיווח על הבלו במקום אחת לשלושה חודשים, אחת לרבעון, אחת לארבעה חודשים, והמדינה מפסידה מהשינוי בדיווח 10 מיליון שקל.  זה צו שהוצא על-ידי ממשלה קודמת. מה? מתי הצו הזה? גפני, אתה תאיר את עינינו מתי הצו הזה הוצא לראשונה, על-ידי איזו ממשלה. בסדר. לא לא לא, אדוני, זה לא הוצא לראשונה, זה עכשיו. לראשונה. כן, זה פעם ראשונה. אדוני היושב-ראש, מה שאמר השר, הממשלה מפסידה. זה טוב, אנחנו לוקחים פחות מסים. השאלה היא, אחרי הכול, מי מרוויח. זה מה שהוא שואל. דן, מה החוכמה, כשאתה עושה את זה בקטן, כשבגדול אתה מעניש את כלל הציבור בהיקף גדול? אני רק מראה שהממשלה לא קונסיסטנטית. היא מצד אחד מעלה את מסי הדלק, פעם שנייה עכשיו היא מורידה פתאום איזה צ'ופצ'יק אחד מהמסים העקיפים, במקום להוריד בצורה דרסטית את מירב המסים. זאת אומרת, אין קונסיסטנטיות בעבודת הממשלה, ואני מצטער שבממשלה ובכנסת, בקואליציה, איש לא נותן את דעתו. ואני אומר את זה בצער, אדוני היושב-ראש. הרבה שנים היינו חברים לאותה מפלגה, שאהבתי אותה, שדגלה היה צדק חברתי, והפרט, שהיה קדוש, גם בעיני ז'בוטינסקי ובעיני תנועת החרות, ולגרום לכך שהאדם, הפרט, יקבל טיפול ותשומת לב. אנחנו מענישים את הפרט ומתעללים בו. זה לא בצדק. ולצערי הרב, דווקא הממשלה שנמצאת היום, המפלגה שנמצאת בשלטון היום, בראשות הממשלה, היא עושה את הפגיעה הקשה הזו באוכלוסיות החלשות. אנחנו שנינו היינו במפלגה שדגלה בצדק חברתי, נכון. יחד עם סגן ראש הממשלה דן מרידור. נכון. אני כבר לא מדבר על זה שבממשלה הזאת יושבת מפלגה שמתיימרת להיות סוציאליסטית ולדאוג לצדק חברתי, מפלגת העבודה. הם שכחו בכלל מה זה מפלגת העבודה ומה זה סוציאליזם. וש"ס, שגם אמורה לייצג את האוכלוסיות העניות, למה הם מסכימים לגזירות הללו כל הזמן? אמרתי לחבר הכנסת גפני שבימי החנוכה אנחנו, צריך לשיר על המסים ועל הנפלאות שאתם מטילים עלינו ומרוקנים את כיסינו, לא ממלאים את כיסינו בשמחה, מרוקנים את כיסינו יום-יום. תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית, בין השאר, שר האוצר לשעבר. חבר הכנסת גפני, נא להשיב על התנגדותו של חבר הכנסת מאיר שטרית. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. גם על, ודאי, ודאי. על כל צו אנחנו מצביעים בנפרד. חבר הכנסת שטרית, רק לפרוטוקול אני אומר: אתה הסתייגת בשני הצווים, ודבריך נאמרו על כל אחד לבד ועל שניהם יחד. בסדר. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר שטרית, ראשית אני מבקש להתנצל. לגבי סדר-היום, זאת היתה טעות, הבנתי, הבנתי. לא, אבל אני רוצה שידעו שהיתה טעות טכנית. האחריות עלי, התנצלתי בפני חבר הכנסת, האחריות עלי, לא עליך. יש עליך אחריות כבדה כיושב-ראש הכנסת, לא בזה. האחריות בזה היא עלי. אני הבנתי שרוצים להזיז את זה לסוף סדר-היום, ואני הלכתי לדבר עם יושב-ראש הקואליציה שזה יישאר בסדר-היום, במקום שזה נמצא, ומזכירת הכנסת הבינה ממני שאפשר להקדים, והטעות היא שלי. אני נושא באחריות. חבר הכנסת גפני, לפחות תודה שמישהו קורא את הדברים שלך. אני מתנצל בפני הרב אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים, זאת היתה טעות טכנית, ועדת הפנים והשמירה על הסביבה. והגנת הסביבה. הגנת הסביבה. גם לא היה לי שום עניין להקדים, מפני שבלאו-הכי יש לי אחרי זה חוק שאני צריך להציג, שהוא חוק מעניין. הצו הזה, מה לעשות, הוא לא הטלת מסים, הוא לא הממשלה הקודמת. יש לי הרבה מה לומר על הממשלה הקודמת. הוא לא המסים. הממשלה עושה דברים רעים, אני מודה. זה לא המקרה. היא גם עושה דברים טובים, דרך אגב, תלוי באיזה שבוע. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 19), התש"ע 2010, וצו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון), התש"ע 2010, אושרו בוועדת הכספים ביום י"ט בחשוון התשע"א, 27 באוקטובר 2010, והונחו על שולחן הכנסת על-ידי ועדת הכספים לפי הוראות סעיף 2 לחוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), התש"ט 1949, וסעיף 3 לחוק הבלו על הדלק, התשי"ח 1958. זה קצר, קצר. אני הסברתי מה הצו. כן, בסדר. עניינם של צווים אלה הוא עדכון מס הקנייה החל על יבוא דלקים והבלו החל על דלק מייצור מקומי, בהתאם לשינוי במדד המחירים לצרכן. לפי נוסח הצווים הקיים, המסים האמורים מתעדכנים ארבע פעמים בשנה, אחת לשלושה חודשים, הסברתי את זה. אני מדבר מהר מדי? חבר הכנסת גפני, לפחות מישהו קורא את הצווים האלה. כל הכבוד לך, באמת. יש עוד צווים שמונחים, אנחנו לא קוראים אותם. חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים גפני, הואיל ואתה לא מוגבל בזמן, אני עושה את זה מהר. לא צריך מהר מדי. לעשות את זה, כמו שאומר הערבי: "מוכתסר מופיד" קצר וקולע. איפה שצריך להבהיר, לאט, איפה שאפשר לוותר, לדלג, אבל לא על חשבון התוכן. מוצע לקבוע כי עדכון הבלו יהיה שלוש פעמים בשנה, אחת לארבעה חודשים. מוצע שהעדכון יתבצע בחודשים ינואר, מאי וספטמבר. הסיבה לכך היא שבקשות להישבון בלו על סולר לזכאים מוגשות בכל חודשיים, ויש תקופות דיווח שבמהלכן חל שינוי בשיעור הבלו בשל העדכון. דבר זה מביא להגשת בקשות הישבון שאינן תואמות את שיעורי הבלו הנכונים, וזה גורם לסרבול ההליך הן לציבור המגישים והן לרשות המסים. יש אפילו בצו הזה הקלה. נכון, אני אמרתי את זה. אדוני היושב-ראש, אם רצית לדבר עם חבר הכנסת מאיר שטרית נגד הליכוד, אז זה לא זה. חבר הכנסת גפני, אתה לא שמעת גם אותי. אני אמרתי שהממשלה מפסידה פה 10 מיליון שקל, נכון. תאמין לי, סגן ראש הממשלה כבר העיר את תשומת לבו. אני יכול להרגיע אותך, יושב-ראש ועדת הכספים, אני בטוח שמה שאתה מקריא ומה שאתה יודע הוא חשוב ביותר וגם פורה. חבר הכנסת שטרית היה יכול לענות על ההסתייגות שלו בצורה לא פחות טובה ממך. נכון. לא מדובר בשינוי תעריף משמעותי, שכן מדובר רק על ביטול עדכון אחד בשנה, הוא מצא מחאה נגד הממשלה. לטענת רשות המסים הפסד ההכנסות למדינה מוערך ב-10 מיליון שקל לשנה, בהנחה שהאינפלציה השנתית תעמוד על כ-2%. הצווים הובאו לאישור ועדת הכספים משום שלעתים המדד הוא שלילי ואי-העדכון הנוסף עלול למנוע הפחתה.  איפה אלקין? יושב-ראש הקואליציה פה. אם הוא לא אומר לך, תמשיך, להסביר עוד לחבר הכנסת שטרית?  תסביר לי עוד פעם אחת. להסביר עוד לחבר הכנסת שטרית? לא, לא, רבותי, לא לעשות פארסה. אשר על כן אבקשכם לדחות את ההתנגדויות שהוגשו לצווים ולאשרם. אף שאני חייב לציין לשבח, אדוני יושב-ראש הכנסת, את חבר הכנסת מאיר שטרית, שלמד את הצווים היטב, הוא יודע.  גם מה שהוא אמר לגבי 10 מיליון ש"ח. גם את השרצים. לא, השרצים זה היה משהו אחר, זה היה משהו יותר מעניין. אלה מטאפורות. כן. אבל במקרה הזה, אני השתכנעתי. השתכנעת? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. רבותי, נא לשים לב: הצווים הוצגו בפני הכנסת, ולא היינו צריכים להצביע, אלא אם כן היתה התנגדות. יש עכשיו התנגדות של חבר הכנסת שטרית. ההצבעה היא על ההתנגדות, אדוני יושב-ראש הקואליציה. כל מי שמתנגד להתנגדות הוא בעד הצו. אנחנו מצביעים פעמיים: בעד ההתנגדות לכל צו. כל מי שבעד הצו, יצביע נגד, וכל מי שנגד הצו, יצביע בעד, שכן ההצבעה היא על הסתייגותו של חבר הכנסת מאיר שטרית. רבותי חברי הכנסת, אני עובר להצבעה. הצו הראשון, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 19), התש"ע 2010. הסתייגותו של שטרית: מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. דרך אגב, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בנפרד על כל צו שכן בהחלט יכול להיות מצב שבו אחד מסכים להתנגדות לגבי צו אחד ולא מסכים לשניהם. החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 19), התש"ע 2010, נתקבלה. לכן אני מודיע שבעד הסתייגותו של חבר הכנסת שטרית הצביעו 12, נגד, 26, אין נמנעים. לכן אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה, והצו נכנס לתוקפו. אנחנו עוברים להצבעה בהתנגדות על ההסתייגות השנייה: צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון), התש"ע 2010. החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון), התש"ע 2010, נתקבלה. 13 בעד, 27, נגד, אין נמנעים. אני קובע שההתנגדות של חבר הכנסת שטרית לא נתקבלה, והצו נכנס לתוקפו כבקשת יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. תודה רבה, הצווים מאושרים. יושב-ראש הוועדה עולה בלי תור. זה ארוך? בבקשה, חבר הכנסת לוין, הודעה. האם היא מצריכה הצבעה? כן. ההודעה הנמסרת עכשיו לכנסת מצריכה הצבעה. כל המבקש להשתתף בהצבעה נא לשבת במקומו. רבותי, אנחנו בוחרים את סגנית יושב-ראש הכנסת אורלי לוי אבקסיס. כל המבקשים להשתתף בהצבעה, נא לשבת. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השרים, עם התפטרותו של חבר הכנסת אלכס מילר מתפקידו כסגן יושב-ראש הכנסת, סיעת ישראל ביתנו הודיעה לוועדת הכנסת כי המועמדת מטעמה לכהן כסגנית יושב-ראש הכנסת היא חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ועדת הכנסת החליטה, בהתאם לסעיף 2(א) לתקנון הכנסת, להמליץ לכנסת לבחור בחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לכהן כסגנית ליושב-ראש הכנסת. אבקש את אישור הכנסת להמלצה זו. תודה. תודה רבה. רבותי, הודעה זאת מחייבת הצבעה. נא להצביע. מי שבעד, הוא בעד בחירתה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לשמש סגנית יושב-ראש הכנסת, ומי שחלילה נגד  הוא נגד. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. חברת הכנסת אורלי לוי, את רשאית להצביע. אני מקוזזת עם ברכה. אם את מקוזזת את לא יכולה. נדמה לי שזה לא היה שנוי במחלוקת עם ברכה, ולכן את יכולה. את עושה טוב ואת מתנהגת כפרלמנטרית ותיקה ומנוסה. הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסגנית יושב-ראש הכנסת נתקבלה. 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס נבחרה לסגנית יושב-ראש הכנסת במקומו של יושב-ראש ועדת החינוך דהיום, חבר הכנסת אלכס מילר, שלו אנחנו מודים על שירותו ופעילותו במסגרת נשיאות הכנסת וניהול הכנסת למופת. אנחנו בטוחים שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס תלך בדרכך ותרבה פעילות בכנסת. תודה רבה. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הפנים. תוסיף אותי. חבר הכנסת אילן גילאון מודיע שהוא התכוון להצביע בעד אורלי אזולאי, אבל לא הספיק, ואני לא מוסיף את הצבעתו, אבל מודיע. אורלי לוי אבקסיס. אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 27), התשע"א 2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו, שיזמה הממשלה בעקבות מסקנות ועדת-הבר בעניין שיפור וייעול תהליכי רישוי העסקים בישראל, הוגשה במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 2010 והועברה על-ידי ועדת הכנסת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. בשל מורכבותה הרבה הרשתה הכנסת לפצל חלק זה מחוק ההתייעלות ולקיים בו דיון בנפרד. במהלך השנה האחרונה קיימה ועדת הפנים דיונים רבים בהצעת החוק, ובמהלכם בוצעו שינויים רבים בהצעה ונוספו לה הוראות שונות. כיום חלק ניכר מהעסקים טעוני הרישוי בישראל נפתחים הלכה למעשה קודם לקבלת רשיון עסק כדין, והליכי הרישוי לגביהם נשלמים רק תקופה ארוכה לאחר תחילת פעילות העסק. על כן, אחד השינויים המרכזיים שהרפורמה יוצרת הוא יצירת מסלול רישוי מזורז לעסקים המתאפיינים בכך שרמת הסיכון בהפעלתם נמוכה ותהליכי הרישוי לגביהם פשוטים באופן יחסי. במסלול זה יוענק לעסקים כאמור היתר מזורז להפעלת העסק, בפרק זמן קצר ביותר, כנגד הגשת בקשה, צירוף מסמכים מסוימים והצהרת המבקש על עמידה בתנאי הרישוי ועל כך שלא מתקיימים בו הסייגים המונעים מתן היתר מזורז. הגשת בקשה להיתר מזורז כאמור תיחשב גם בקשה רגילה לקבלת רשיון עסק, כך שמייד עם הגשתה יחלו רשות הרישוי ונותני האישור לבחון את הבקשה בהליך הרגיל, כשבינתיים העסק פועל מכוח ההיתר המזורז. מובן שאם במהלך הבדיקה יתברר כי העסק אינו עומד בתנאים הרלוונטיים, בניגוד להצהרתו, יישלל מבעל העסק ההיתר והוא לא יוכל לקבל היתר כאמור גם בשלוש השנים שיבואו אחר כך. המלצה מרכזית נוספת של ועדת-הבר הבאה לידי ביטוי בהצעת החוק, באה להתמודד עם בעיית חוסר הוודאות של בעלי העסקים כיום באשר לתנאי הרישוי. מוצע כי נותני האישור יפרסמו מפרט אחיד לרישוי עסקים, שיכלול את התנאים והמסמכים הנדרשים מבעל עסק הן לצורך רישוי העסק והן לאחר מכן, לצורך הפעלתו השוטפת. המפרט יביא גם להאחדה מרבית של התנאים והמסמכים הנדרשים מטעמם של נותני האישור לסוגי העסקים השונים. כדי להגביר את הוודאות, השוויון והשקיפות כאמור, החליטה ועדת הפנים לעמוד על כך שגם רשויות הרישוי, שהן במרבית המקרים הרשויות המקומיות, יפרסמו את התנאים והמסמכים הנדרשים מטעמן לסוג מסוים של עסקים. הצעת החוק קובעת מנגנון קשיח שיאפשר לנותני האישור ולרשויות הרישוי קביעת תנאים שונים לעסק מסוים רק במקרים חריגים. כך יובטח כי קביעת תנאי הרישוי תהיה שוויונית והוגנת ככל האפשר. מוצע כי שר הפנים יוכל לקבוע, בהסכמת נותני האישור, כי בשל מורכבותם של עסקים מסוימים לא יחול לגביהם המפרט האחיד, או שהוא יחול באופן חלקי בלבד. כדי לייעל את הליכי האכיפה של הוראות החוק מוצע לאפשר לשר הפנים, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים, להכריז על עבירות מסוימות בחוק כעל עבירות קנס, ואף לקבוע להן שיעור קנס העולה על שיעור הקנס המרבי הקבוע לעבירות קנס בחוק סדר הדין הפלילי . תיקון מוצע נוסף שעליו החליטה ועדת הפנים בדיונים הוא כי מיום כניסתו של חוק זה לתוקף לא יינתן רשיון עסק לתקופה העולה על 15 שנים. על-פי המצב היום ברירת המחדל היא כי רשיון עסק ניתן לצמיתות, דבר שלדעת הוועדה אינו סביר ואף מסוכן. מובן שבתום התקופה כאמור יוכל העסק להגיש בקשה חדשה לקבלת רשיון. ברצוני להזכיר כי בשל מורכבות הסעיפים העוסקים באחריות נושאי המשרה, וכדי שלא לעכב את תחילתה של רפורמה חשובה זו, החליטה הכנסת, על-פי הצעת ועדת הפנים, לפצל את הנושא הזה מהצעת החוק ולהביאו בפני הכנסת בשלב מאוחר יותר. הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות, אבל אני מבקש שהכנסת תדחה את ההסתייגויות האלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודיע לך שחבר הכנסת מקלב נענה לבקשתך והסיר את הסתייגותו, ונותרה לנו הסתייגות אחת, של חבר הכנסת דב חנין, אשר יעלה. יש לדב חנין הסתייגות אחת, ואנחנו נאפשר לו את מלוא חמש הדקות. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני ממלא-מקום ראש הממשלה, עמיתי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, הצעת החוק הזאת, שמובאת היום בפני הכנסת, היא הצעת חוק שעסקנו בה רבות, ונעשתה בה עבודה רבה וקשה בוועדת הפנים של הכנסת. אני חושב שבכללותה ההצעה הזאת היא הצעה טובה, היא מקדמת רפורמה בתחום שצריך היה לקדם בו רפורמה, לפשט, לייעל, להבהיר את הכללים ואת דרכי ההתנהלות בתחום רישוי העסקים. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לנצל את ההזדמנות כדי להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד אזולאי, על העבודה הרבה ועל התבונה הרבה שאפיינו את המהלך של הכנת הצעת החוק הזאת. זו דוגמה, אדוני היושב-ראש, להצעת חוק שמגיעה אל מליאת הכנסת בצורה הרבה יותר טובה מזו שהגיעה אל הוועדה. יושב-ראש הוועדה שלנו, חבר הכנסת אזולאי, בתבונתו ובניסיונו הרב ידע לנווט את הדיונים, לקבל את העצות ואת התרומה, גם של הצוות המקצועי של הוועדה, זו הזדמנות להודות גם לכם, אנשי המקצוע, עורכי-הדין והמשפטנים המלווים את הוועדה. נעשתה פה באמת עבודה מאוד יפה, ולכן בהחלט על הצעת החוק בכללותה יש לברך. ההסתייגות שלי, אדוני היושב-ראש, נוגעת בנקודה מאוד מסוימת, והיא המנגנון של ההיתר המזורז. היתר מזורז הוא מנגנון, בכללותו, נכון. בתנאים מסוימים אנחנו מצאנו, ואני חושב שנכון עשינו, לאפשר לקבל היתר במסלול ירוק, מסלול מהיר, כדי שהמערכת לא תתעכב והאנשים לא יצטרכו להמתין עד בוש, עד אשר יגיע היתר לרישוי העסקים ולפעולה של העסק שלהם כדין. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, היו"ר ראובן ריבלין: הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, היו"ר ראובן ריבלין: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1 9, ועד בכלל, ושם החוק אושרו על-פי הצעת הוועדה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, היו"ר ראובן ריבלין: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1 9, ועד בכלל, ושם החוק אושרו על-פי הצעת הוועדה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, היו"ר ראובן ריבלין: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1 9, ועד בכלל, ושם החוק אושרו על-פי הצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 10, וכאן יש הסתייגות של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, היו"ר ראובן ריבלין: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1 9, ועד בכלל, ושם החוק אושרו על-פי הצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 10, וכאן יש הסתייגות של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, היו"ר ראובן ריבלין: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1 9, ועד בכלל, ושם החוק אושרו על-פי הצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 10, וכאן יש הסתייגות של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות, 2 נגד, 25 נמנעים, 1 ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 10 לא נתקבלה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, היו"ר ראובן ריבלין: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1 9, ועד בכלל, ושם החוק אושרו על-פי הצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 10, וכאן יש הסתייגות של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות, 2 נגד, 25 נמנעים, 1 ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 10 לא נתקבלה. הצד השני של המטבע צריך להיות, וזה תוכנה של ההסתייגות, הצורך להבטיח פיקוח של רשויות הרישוי על אותם עסקים שקיבלו את ההיתר המזורז. הרעיון של ההיתר המזורז הוא רעיון שיהיה מצוין אם בצדו יבוא מנגנון אפקטיבי של פיקוח. אם לא יהיה פיקוח וההיתר המזורז יהיה מין רשיון ירוק, "שגר ושכח", אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה בסופו של דבר את מלאכתנו רמייה ונפגע באינטרסים הציבוריים של הגנת בריאות הציבור, הגנת הסביבה, כל אותם שיקולים ציבוריים שאנחנו לא רוצים לעקוף אותם באמצעות המנגנון של ההיתר המזורז. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חשבתי, אני חושב ואני מציע לכם, עמיתי, לקבל את ההסתייגות הזאת, לאזן את הדברים כך שבצד הרעיון הנכון, המבורך והחשוב של ההיתר המזורז אנחנו נקבע באופן מפורש וברור חובת פיקוח על העסקים שקיבלו את ההיתר המזורז כדי באמת להבטיח את פעילותם בהתאם לתנאי ההיתר. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מובן מאליו גם בלי שאתה מוסיף את ההסתייגות? דב חנין (חד"ש): מבחינת הניסוח של סעיף 10, אדוני, אין חובת פיקוח היום, ספציפית על ההיתר המזורז. אפשר כמובן לבוא ולהגיד שיש חובה כללית על רשויות לפקח על הדין במדינת ישראל, על ביצועו של הדין ועל קיום כל הוראות החוק, אבל זו הוראה כללית שאיננה נותנת מענה לצורך בפיקוח מיוחד במקרה של היתר מזורז. אם ניתן היתר מזורז, הצד השני של המטבע צריך להיות חובת פיקוח מיוחדת או מוגברת על מי שקיבל את ההיתר המזורז הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אם ניתן היתר מזורז בתנאים, מובן שיש פיקוח, אתה אומר: רק לא מפעילים את הפיקוח, אז נגיד שנקבל את ההסתייגות שלך ולא יפעילו את הפיקוח, מה יהיה ההבדל? הרי ברור שיש פיקוח. אתה אומר: המובן מאליו, טוב שייאמר. דב חנין (חד"ש): כך אני למדתי, אדוני, מניסיוני. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יש זיכיונות שאנשים מגישים את מרכולתם, ואחר כך לא נותנים אפילו 10% מתנאי הזיכיון, אז כך אנחנו חיים, זה הצורה. כאשר אתה בא ואומר תנאים, ולא יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, אתה אומר תנאים, בא אדם ואומר, אני בתנאים שלו לא יכול לעמוד, אז אני יורד מהבקשה שלי, אני לא משתתף בתחרות, כי אני לא יכול לנצח את מציע ההצעה שהיא כל כך נדיבה, לפי דעתי היא לא כלכלית. לאחר מכן אתה נותן את הזיכיון לאותו אדם שזכה בזיכיון, והוא לא נותן לך אפילו 10% ממה שהוא הבטיח. ואנחנו חיים כך במדינה הזאת, שלא תהיה לנו אי-הבנה. חבר הכנסת חנין מבקש שנצביע על מובן מאליו. אני מקווה שפשוט רשויות הפיקוח יבינו את המובן מאליו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה ביקשת לא לקבל את ההסתייגות, ואתה לא רוצה להשיב לו, לכן אנחנו הולכים להצביע. אתה מבקש כמובן להצביע, ודאי, ודאי, וזכותך המלאה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. לשם החוק ולסעיפים 1 9, ועד בכלל, אין הסתייגות, לכן נצביע כהצעת הוועדה. מי בעד שם החוק וסעיפים 1 9, ועד בכלל? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1 9, 23 נגד, אין נמנעים, אין סעיפים 1 9 נתקבלו. קריאה: היושב-ראש, היו"ר ראובן ריבלין: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1 9, ועד בכלל, ושם החוק אושרו על-פי הצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 10, וכאן יש הסתייגות של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות, 2 נגד, 25 נמנעים, 1 ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 10 לא נתקבלה. שניים בעד, 25 נגד, אחד נמנע. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין, למרות הגיונה, לא נתקבלה. לכן, חברי הכנסת, נצביע על סעיפים 10 29, ועד בכלל, שכן מ-11 עד 29 אין הסתייגות, מקשה אחת, כהצעת הוועדה. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? סעיפים 10 29, כהצעת הוועדה, נתקבלו. 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק נתקבלה, שסעיפים 10 29, ועד בכלל, נתקבלו כהצעת הוועדה, ובכך נסתיימה הקריאה השנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אתה מבקש שנצביע בקריאה שלישית? ובכן, אנחנו מצביעים על חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 27), התשע"א 2010, בקריאה שלישית. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 27), התשע"א 2010, נתקבל. 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק רישוי עסקים (תיקון מס' 27), התשע"א 2010, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה ליושב-ראש ועדת הפנים. האם אתה רוצה לומר דברים? בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש,  מהצד, מהצד, תאמר לפרוטוקול כדי שיישמע. אני מרשה לך. אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה לך, ולך, ידידי יושב-ראש ועדת הפנים, אני רוצה לברך אותך בשם כל ראשי הרשויות בארץ. הכיוון שאתם הולכים בו זה כיוון מצוין. המצב כפי שהיה עד עכשיו הוא ממש בלתי נסבל, ואני מקווה שבכך שהתווית את הכיוון אתה תמשיך הלאה להביא לרישוי עסקים מסודר, הגיוני וצודק. תודה רבה לך. תודה רבה. אדוני יושב-ראש הוועדה, בבקשה. תודה רבה לך, אדוני חבר הכנסת זאב בילסקי. אדוני היושב-ראש, לפני שאני אעבור לסעיף התודות, אני רוצה לציין בפניך, זוהי דוגמה קלאסית לחוק שהיה בחוק ההסדרים, ואנחנו פיצלנו אותו מחוק ההסדרים והעברנו אותו לדיון בוועדה, וקיימנו דיונים אינטנסיביים, נדמה לי בין עשרה ל-15 דיונים, שמענו דעות מקצועיות, שמענו אנשים מקצועיים. זה מעיד עד כמה הנושא הזה חשוב, שנושאים רציניים, שרפורמות חשובות בחיינו אסור שיהיו בחוק ההסדרים, בחקיקה חפוזה, מהירה, וללא דיון מעמיק, כפי שהיה במקרה הזה. התוצאה תעיד על עצמה כאלף עדים, עד כמה חשוב היה שהנושא הזה יהיה בדיון בוועדה ולא בחוק ההסדרים. תודה רבה. אני רק רוצה לומר, שכפי שיושב-ראש מקבל קיתונות כך הוא גם מקבל קומפלימנטים. הקומפלימנטים אינם שייכים לי, הקומפלימנטים שייכים ליושב-ראש הוועדה, ועדת העבודה והרווחה, חיים כץ, ליושב-ראש ועדת הפנים אזולאי, ליושב-ראש ועדת הכנסת יריב לוין, ליושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, ליושב-ראש ועדת החוקה דוד רותם, ואם שכחתי עוד אחד, יושב-ראש ועדת החינוך, הקודם והנוכחי, ולכל יושבי-ראש הוועדות אשר באו ואמרו בצורה נחרצת: אנחנו עומדים מאחורי עמדת הכנסת, שאם אין צורך שחוק ייכנס לחוק ההסדרים, צריך לקיים את הדיון הציבורי, ואנחנו עושים זאת. אם היינו שומעים לממשלה, דרך אגב, החוק הזה היה רק מתקבל בעוד כמה חודשים. הנה, החוק הזה לא היה בחוק ההסדרים, ועובר היום, בנובמבר, באמצע חודש נובמבר, היום אנחנו ב-Ides of November. אני מאוד מודה לך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנצל את ההזדמנות קודם כול להודות לך. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש הנהלת הקואליציה, שבאמת היה שותף לכל הדיונים על הפיצולים, והיה חשוב לתת גיבוי בשעת ההצבעה, ולהגיע, ועל כך תודתי, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות גם לעורך-הדין תומר רוזנר, שליווה את החוק הזה לאורך הדרך, ולצערי הרב, לשמחתו אבל לצערי הרב, הוא הלך בשליחות חשובה, ואני משגר לו מכאן בשם כולם ברכת חזק ואמץ, ואני מקווה שיחזור בשלום. הוא יחזור, בעזרת השם. אני רוצה להודות לעורך-הדין גלעד קרן ולכל הצוות המשפטי של הוועדה, למנהלת הוועדה יפה שפירא, למזכירת הוועדה שוש אזולאי ולכל צוות הוועדה, שעשו ועושים במסירות ובנאמנות עבודה יוצאת מן הכלל, ועל כך תודתי. אני רוצה גם להודות לדב חנין על כל הפרגון, ולזאב בילסקי, תודה רבה, אדוני. אני מודה לכם. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. דוח ביקורת של מבקר המדינה על קופות-החולים. תודה רבה. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכספים, להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) האם זה לא עבר לוועדת העבודה והרווחה? עבר, (תיקון מס' 5 והוראת שעה). אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, בבקשה. אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"א 2010. הצעת חוק זו עברה קריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה כחלק מהצעת חוק ממשלתית לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 171), התשס"ח 2008. הכנסת הנוכחית החליטה להחיל על הצעת החוק דין רציפות. הצעת החוק הממשלתית כללה תיקונים לפקודת מס הכנסה, וכן תיקונים לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה 2005, ולחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א 1981. ביום י"ד בכסלו התש"ע, 1 בדצמבר 2009, החליטה הכנסת להתיר לוועדת הכספים לפצל את הצעת החוק הממשלתית. לאחר הפיצול ועדת הכספים הכינה לקריאה שנייה ושלישית את הסעיפים שעוסקים בתיקון לפקודת מס הכנסה, והם כבר הובאו בפני הכנסת בנפרד ונחקקו. לאחר מכן הקימה ועדת הכספים ועדת משנה לענייני פנסיה בראשותו של חבר הכנסת חיים כץ, שישבה על המדוכה והכינה את יתר סעיפי הצעת החוק שנכללו בהצעה המקורית. אני חייב לציין שחבר הכנסת חיים כץ עשה עבודה יסודית במשך זמן רב. ועדת המשנה דנה בהצעה שפוצלה ואישרה אותה בנוסח המוצע לפניכם. ההצעה כוללת כמה תיקונים משלימים ונגזרים מהתיקון שנערך בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 3), התשס"ח 2008. תיקון מס' 3, שתחילתו בינואר 2008, קבע בין השאר כי יהיו שני סוגים של קופות גמל לקצבה: האחת, קופת גמל משלמת לקצבה, אשר משלמת ישירות קצבה לזכאים, והשנייה, קופת גמל שאינה משלמת, אשר לא יהיה אפשר למשוך ממנה ישירות כספים שהופקדו בה, אלא בדרך של העברת הכספים לקופת גמל משלמת. הצעת החוק הממשלתית שהובאה בפנינו כללה כמה תיקונים, חלקם מחמירים וחלקם מיטיבים. ועדת המשנה בראשותו של חבר הכנסת חיים כץ וכן ועדת הכספים עמלו לנסות לצמצם במידת האפשר את ההחמרות שבהצעה ולהרחיב את ההטבות. ההצעה שבפניכם קובעת את העניינים הבאים: 1. לעניין משיכת והעברת כספים מקופת גמל נקבע בהצעה כי לצורך חישוב סכום הקצבה המזערי שלו יהיה זכאי העמית לאחר משיכת כספים בדרך של היוון מקופת גמל שאינה קרן ותיקה, ומקופת גמל משלמת לקצבה, יובא בחשבון גם סכום הקצבה שלה זכאי העמית ממקורות אחרים כמו קופה אחרת או פנסיה תקציבית. 2. הכלל החל מאז 2008 הוא שלא תתאפשר משיכת כספים מקופת גמל לא משלמת. בהצעה שבפניכם מוצע לאפשר משיכה בידי עמית, אם העמית הגיע לגיל פרישת חובה, סך הכספים בחשבונותיו לא עולה על סכום צבירה מזערי של 80,000 שקל, וכן לא משולמת לעמית קצבה מקופת גמל משלמת, ואם משולמת לו קצבה היא אינה עולה על סכום הקצבה המזערי. 3. הצעת החוק הממשלתית כללה במקור הגבלה שלפיה העמית יכול למשוך כספים מקופת גמל רק בשל מצב כלכלי או בריאותי, שלו או של בן-זוגו. הצעה זו היתה מחמירה את המצב שהיה קיים ערב תיקון מס' 3, ולפיו היה אפשר למשוך כספים בשל מצב בריאותי של העמית או של קרובו כאשר קרוב היה מוגדר באופן רחב וכלל בן-זוג, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן-הזוג ובן-הזוג של כל אחד מהם. ועדת המשנה בראשותו של חבר הכנסת חיים כץ וכן ועדת הכספים ביקשו להרחיב את אפשרות המשיכה, ולבסוף נקבע שעמית יהיה רשאי למשוך כספים באופן חד-פעמי בשל מצב כלכלי של העמית או של בן-זוגו או בשל מצב בריאותי של ילדו של העמית, בכל גיל שהוא, וכן בשל מצב בריאותי של הורה העמית, אם להורה נקבעה דרגת נכות לפי כללי הביטוח הלאומי. 4. נוסף על כך, הבנו שקיימת בעיה בקרב ציבור הגמלאים שהפקידו כספים לקופות גמל שונות בלי שהבינו שקופות הגמל האלה הפכו להיות קופות לא משלמות והם לא יוכלו למשוך מהן את הכספים אלא בדרך של קצבה חודשית. כדי לסייע לאותם אנשים שטעו ולא היו מודעים, אני מניח שיושב-ראש ועדת המשנה, חבר הכנסת חיים כץ, ירחיב בעניין הזה, על הגברת מועלם, עם הגומיות, לגברת מועלם היה תפקיד מרכזי בחקיקת החוק הזה, לשינויים שנערכו במסגרת תיקון מס' 3, נקבעה בהצעת החוק הוראת שעה חשובה מאוד שנוספה לבקשת ועדת המשנה, והורחבה על-ידי ועדת הכספים. לפי הוראת השעה, עד סוף שנת 2011 יוכלו עמיתים בקופות גמל לתגמולים או בקופת גמל לא משלמת לקצבה למשוך את הכספים שהופקדו לאחר שנת 2008, אם הגיעו לגיל 60. גם מוטבים של עמית שנפטר וכן עמיתים בקופת גמל לפיצויים שהכספים בה הועברו לקופה לא משלמת, יוכלו למשוך את הכספים בהתקיים תנאים מסוימים. נוסף על כך קבענו שכל מי שזכאי למשיכה יקבל על כך הודעה מפורטת מהחברה המנהלת של קופת הגמל, כדי שיוכל עד סוף שנת 2011 למשוך את הכספים שהפקיד. המשמעות של העניין, אדוני יושב-ראש הכנסת, היא שאנשים טעו והפקידו, אמרו להם שקופת גמל זה הדבר הטוב ביותר, ובעצם הם לא יכולים למשוך את זה. אנחנו תיקנו את זה, ועד סוף שנת 2011 הם יכולים למשוך את זה, וגם קופת הגמל צריכה להודיע להם שעד אז הם יוכלו למשוך את הכסף. זו הוראת שעה חשובה מאוד, שיש בה כדי להיטיב עם ציבור שנפגע עקב טעות תמימה. להצעת החוק הסתייגות לדיבור בלבד, של חבר הכנסת חיים כץ, שחלקה העיקרי של הצעת החוק הזאת הוא על שמו, אפילו שזאת הצעת חוק ממשלתית. הוא עשה עבודה יסודית, הוא אמור לדבר על העניין הזה. לפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים. יעלה המסתייג, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, אשר הסתייגויותיו, על-פי ניסוחיהן, הן הסתייגות דיבור בלבד, שכן כך הן נוסחו על-ידי הנסחיות, כהסתייגויות דיבור. מה זה הסתייגות דיבור, למען הציבור שלא מבין על מה אני מדבר, למשל, מבקש חבר הכנסת להסתייג ולומר: במקום אחרי ההגדרה, "חוק החברות", יבוא לפני ההגדרה. וכן, במקום "של תקנות לפי" יבוא "של תקנות שיותקנו לפי". אני מוכרח לומר ולציין לשבח את היצירתיות של היועצת המשפטית של ועדת הכספים. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו חברי הכנסת שמחוקקים, מחוקקים מהחיים. אנחנו, כמו כל אחד, לומד מניסיונו ומנסה להשית את זה על הכלל ולשפר את איכות החיים. אני אף פעם לא הסתכלתי בחשבונות הבנק של הורי, פן יחשבו שאני רוצה לרשת מוקדם. אבל לפני כשנה אני מסתכל בחשבון הבנק ואני רואה שאבא שלי, בן 87, התחיל לחסוך לפנסיה. יאריך ימים. כן, התחיל לחסוך לפנסיה בתשלום חודשי של 500 שקל. אני ניגש לבנק, סוגר את החשבון ואומר לו, לפקיד: הוא לא צריך פנסיה, אני רוצה למשוך את הכסף. ואז הוא אומר לי: תשמע, אתה לא יכול למשוך. היום אין יותר חיסכון הוני, כל מה שהוא שילם מינואר 2008, ישלם 35% מס במקור. אמרתי: לא יכול להיות. ואללה, לא יכול להיות. קבעתי פגישה עם נציב מס הכנסה, לכמה שנים? מינואר 2008, כל שקל שהוא משלם היום לקופה, 35% מס. אם הוא רוצה למשוך. כן. אבל אם למשל עברו שש שנים, לא חשוב, אין יותר שנים. אין, נגמר. נגמר השנים. אני אספר לך מעשה, אז מתי הוא יקבל את הפנסיה? אדוני היושב-ראש, אני אספר לך סיפור שהיה, כך היה: פניתי לנציב מס הכנסה, נסרדישי, ואמרתי: אני רוצה לספר לך סיפור. אמר לי: איזה סיפור? אמרתי לו: תשמע, אבא שלי, קוראים לו מר מועלם, עזרא, ולאמא שלי קוראים מרים, או מזל. אבא שלי עבד במס הכנסה ומקבל פנסיה 8,000 שקל, והוא לא מאמין בבנק. כל חודש מקבל ה-8,000, עושה שמונה גומיות של 1,000 שקל, בא למזל, אומר לה: קחי שמונה גומיות, מועלם. מועלם. מועלם.  תפרנסי את הבית. בחודש הראשון רואה, גמרה חמש גומיות, נשארו לה שלוש. בחודש השני נשארו לה שלוש, בחודש השלישי, מתחת למזרון. ואז מתברר פתאום שלשכנה למטה פרצו לבית, לקחו הכסף מתחת למזרון. אומרת לו גברת מועלם: שמע, צריך לשים הכסף בבנק. אמר לה: לא מאמין בבנקים, אלה גנבים, לא מאמין. אמרה לו: אבל היא קיבלה מכות ולקחו לה הכסף. אמר: בשביל שלא תקבלי מכות, נשים הכסף בבנק. שם הכסף בבנק. מה קרה? הנכד הודיע שהוא הולך להתחתן. אמר מר מועלם, צריך לתת לו מתנה 10,000 שקל. בא לבנק, אומר: שמתי אצלכם 24 גומיות, אמרו לו: לא, שמת 24,000 שקל. אמר: הנכד שלי מתחתן, רוצה הכסף. מה אמרו לו בקופה? אמרה לו: אנחנו ניתן לך את זה בתשלומים. אמר: איזה תשלומים? אמרו: 200 תשלומים. אמר: אני צריך הכסף לחתונה, הנכד מתחתן, אולי לא הסברתי טוב. הנכד מתחתן, תנו לי 200 תשלומים. הכסף, אומר, הכסף. אמרו לו, 200 תשלומים. אמר: ואם אני מושך הכסף? אמרו לו תקבל חזרה 16 גומיות. שמונה גומיות, 35% מס במקור אתה משלם. על מה ולמה? ואללה, הלכנו במלחמה שלקחה שנה. אני לא נכנס להצעת החוק, לתיקון 171, אני מוכרח לומר לך שהסיפור שסיפרת יותר יפה, מזיכרונו לברכה שייקה אופיר, שדיבר על "ברוך, גנב בן גנב". ואז הלכנו, קודם כול כשהלכתי לשר האוצר הוא אמר לי, לא יכול להיות כאלה דברים, אין דברים כאלה. והם הסכימו ללכת לקראתי. לקראתי. דרך אגב, כשאני באתי לחברת "הראל" שקנתה את "עוצמה" אמרתי להם: תשמעו, אמרו לי: אנחנו נסדר לך. אמרתי: אל תסדרו לי. ובאתי ואמרתי לנציב: תשמע, אתה יודע כמה זקנים באים לבנק עם השקית ואין להם מושג מה קורה? אתה יודע מה אתם עושים להם? אתם לוקחים 35% מס במקור. והם הסכימו ללכת לקראתי להוראת שעה, ובהוראת שעה הזאת הם יודיעו במכתב לכל אחד מאלה שהפקיד כסף באי-ידיעה והבנק לא דיווח לו. הם הפקידו, הפקידו בבנק, ב"עוצמה". בקופת גמל. נכון, אבל הם מכרו את קופות הגמל. הבנקים מכרו את קופות הגמל. האם ה-35% זה רק על הרווחים? לא, לא. 35% גם על הקרן. על הקרן. כל כסף שהופקד מינואר 2008, 35% מס במקור אם אתה רוצה למשוך אותו. לא, על הרווחים. לא, לא. על הקרן, דוד רותם. על הקרן. מה זה? זה הפקעה. זה גזלה. זה נכון. הם רוצים, לפנסיה. הם רוצים שתשתמש בפנסיה. החוק הזה גם יחול על ביטוח, ? אבל אם עבר אדם את גיל הפנסיה. למה הוא צריך לחכות, הוא עבר את גיל הפנסיה. כל חודש. אחרי שמר מועלם קיבל הכסף לחתונה, יקבל הודעה עכשיו, מר מועלם, שהוא יכול למשוך הכסף לחתונה, ועוד הרבה מועלמים ולוי וכהנים יקבלו הודעה נפרדת, שעד 31 בדצמבר 2011 הם יכולים למשוך את כספם והם לא ישלמו מס במקור, אלא ישלמו מס רווחי הון כפי שמקובל במשק. ותראה, להפתעתי, אחרי שזה עבר בוועדת הכספים, אני מסתכל על החוק הזה ואני אומר, איך מתגלגל לו דבר. אני מסתכל בעיתון "כלכליסט" ואני רואה כתבה שמישהו סידר את זה, איזה יועץ פנסיה סידר את זה. אני מצלצל לכתבת ואומר לה: תגידי לי, מה זה הדבר הזה, מי, אומרת לי: תשמע, הבן-אדם. אני אומר לה: אני לא מכיר את הבן-אדם. אבל הוא סידר את זה. ואני אומר לה: תשמעי, אני עובד על זה שנה. שנה, עם יועצים, המון שעות, עבודה מושקעת, מסודרת. אז הוא אומר: לא, אני שלחתי לו אימייל שיש תקלה ובגלל האימייל אני סידרתי. אז זה נולד, אתה יודע, כמו שכל דבר נולד, בקריאה של דף בנק שהתברר לי שעושקים, עושקים את הגמלאים בגלל חוסר ידיעה, ומטילים עליהם מס על הפקדות. חבר הכנסת רותם, האם דבר כזה בכלל יכול להיות? אם לא הייתי שומע את חבר הכנסת כץ ואת חבר הכנסת גפני, לא הייתי מאמין. מה, יכולים לגבות ממני מס על כסף שלי, ששילמתי עליו מס? אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מאיר שטרית, לדעתי לא, אבל אדוני יודע, משרד האוצר, שעכשיו היינו צריכים אותו, מפני שאת החוק הזה עשתה הממשלה הקודמת. אנחנו עכשיו מתקנים את החוק הזה. אדוני, ככה נראים דברים שמעבירים אותם בחוק ההסדרים, נכון. בצורה חפוזה, שלא נכנסים. הנה, אני היום התחלתי בחוק ההסדרים, אני התחלתי היום דיונים בחוק ההסדרים על הפנסיה הצבאית, העלאת גיל הפרישה. ואני אומר לך, יש שם עוולות שגם האוצר שישב מולי לא ידע לענות לי. אז ביקשתי שבפעם הבאה הוא יביא מומחה, לשאלות פשוטות, כמה עלויות, כמה הפסדים, כמה תגמולים. ואנחנו בחודש אחד, אחרי שהלאמנו את הקופות ב-2003, צריכים להחליט על גורל, כשעומד ראש אכ"א ואומר שהדבר הזה יחבל בצבא-הגנה לישראל. חוק, לא יודע. לא יודע מה להגיד לכם. חוק-יסוד: חופש העיסוק, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כל החוקים האוניברסליים. איך אפשר ליצור מצב שבו אנחנו משלמים מס הכנסה על דבר ששילמנו עליו מס הכנסה ואנחנו חוסכים אותו? אדוני שואל שאלות את משרד האוצר? במדינת ישראל משרד האוצר יודע להמציא המצאות, אדוני היושב-ראש, "כולו" 35% מס במקור, לא נורא כל כך. 35%. שמונה גומיות, אבל 16 גומיות השאירו. לקחו רק שמונה גומיות. ואני אומר לך שעשינו פה עבודה יסודית. לצערי, God bless מועלם. לצערי, אי-אפשר לעשות עבודה חפוזה שנוגעת לכל כך הרבה אנשים, ומחפפים בשביל לעמוד ביעדים של תאריכים. יש שני נושאים, גם בחוק ההסדרים הזה, שבאו לוועדה שלי: זה המסלקה הפנסיונית, שאני לא יודע איך אפשר לגמור את זה בשבועיים, והעלאת גיל הפרישה וקביעת פנסיה עתידית לחיילי צה"ל, מבלי להיכנס לפרטים, והפרטים האלה דורשים מקצועיות וזמן. אני מקווה שלא יקרה מצב כמו הסיפור הזה של משפחת מועלם, שאתה תבוא ותשב על הדוכן הזה ותגיד, בטח חיים הוזה כי לא יכולים להיות כאלה דברים. אז הנה לרייטינג הגדול שנמצא אצלנו בערוץ-הכנסת, הם שמעו ואתה בטח תבדוק ותבוא ותגיד לי: ואללה, לא הזית, ברוך אמר לשוּלם: תקנה פיס, תשלם שלוש לירות, תקבל מאה אלף. ואחר כך הוא אומר: אין מאה אלף, אין חמישים אלף, אבל גם אין שלוש לירות. וגם שלוש הלירות הלך. גנב בן גנב. הוא אמר: זה פטנט של התל-אביבים. זה שייקה אופיר אמר לו, לא אני. אני שמח על תמיכתו של גפני כיושב-ראש ועדת הכספים, שאני כיושב-ראש ועדת המשנה בענייני פנסיה בוועדת הכספים כפוף אליו, והוא עשה את זה במהרה והרחיב את הזמן שאפשר לשלוף את הכסף הזה, ומשפחת מועלם תוכל להוציא את הכסף בלי 35% מס ולתת מתנה נאה לנכד. תודה רבה לכם. תודה רבה. זו הצעת חוק ממשלתית, שהממשלה הבינה שהדברים האלה הם הזויים. הממשלה הביאה חוק שחלקו החמיר וחלקו היטיב. חיים כץ בוועדת המשנה הרחיב את ההטבות, במליאת הוועדה הרחבנו את זה עוד יותר. הם הגיעו להסכמה, הכנסת הבינה, אדוני. משרד האוצר לא מבין כלום. אנחנו נלחמנו נגד חוק ההסדרים ולא ידענו עד כמה אנחנו צודקים. זה חוק ממשלתי שחוקקה הממשלה, יישר כוח ליושב-ראש ועדת הכספים וליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ולכל העוסקים במלאכה, תהיו ברוכים. אני בטוח שאני מברך בשם כל אזרחי ישראל אשר מתפלאים מדוע היה חוק כזה. אבל אנחנו עכשיו נעשה דבר שיתקן את המעוות על-ידי כך שנצביע על הצעת החוק. חבר הכנסת חיים כץ, אדוני ניצל את ההסתייגות כדי לדבר. אתה מבקש שאנחנו נצביע. לכן, אין הסתייגויות לחוק זה ואנחנו נצביע מקשה אחת על הצעת החוק כפי שהיא מובאת בפנינו, על-פי המלצת הוועדה. ובכן, רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 5 והוראת שעה) מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע מקשה אחת בקריאה שנייה. סעיפים 1 10 נתקבלו. 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם להצביע בקריאה שלישית? תודה רבה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"א 2010, נא להצביע. מי בעד, מי נגד, בקריאה שלישית. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"א 2010, נתקבל. 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"א 2010, עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.  אני מזמין את שר המשפטים שיעלה ויבוא על מנת להציג את הראשונה מבין הצעות החוק המובאות לקריאה ראשונה, הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10). גם הוא היה מיועד, נדמה לי, לחוק ההסדרים, ויעבור הרבה לפני שחוק ההסדרים יעבור, אחרי דיון ציבורי, כפי שראינו עד כמה מחויבים אנו בו בדוגמאות שהבאנו קודם לכן. השר נאמן, בבקשה, אדוני, שר המשפטים. האם ממלא-מקומי, חבר הכנסת יצחק וקנין, מוכן לשבת 10 15 דקות, כי חבר הכנסת דנון קיבל שחרור ממני. תודה רבה. אני מודה לך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"א 2010, היא הצעת חוק שמציעה הממשלה, ובה היא מבקשת לתקן את חוק הפטנטים, התשכ"ז 1967. הצעת החוק כוללת שני עיקרים: הראשון נוגע לאמצאות ביטחוניות והשני לאמצאות בשירות. לגבי אמצאות ביטחוניות, הצעת החוק מבקשת לייעל את ההליכים הקבועים בחוק ואת הדרך לפיצוי בעלי האמצאות בגין המגבלות שמוטלות על אמצאותיהם מכוח החוק, וזאת בשלוש דרכים. ראשית, מוצע לשנות את ברירת המחדל לגבי צו הגבלת פעולות כך שהגבלת הפעולות בנוגע לאמצאות ביטחוניות או בנוגע לאמצאות הקשורות לאנרגיה גרעינית לא תימשך אלא אם כן ינקוט משרד הביטחון או משרד אחר שקבעה הממשלה, פעולות לשם כך. שנית, מוצע לקבוע מנגנון חדש ולפיו תיבחן כשירות האמצאה לפטנט בטרם תדון ועדת הפיצויים והתמלוגים בפיצוי שיוענק לממציא. שלישית, מוצע להפוך את ועדת הפיצויים והתגמולים מגוף מעין שיפוטי לגוף מינהלי שינהל את הליך קביעת הפיצוי לממציאי האמצאות הביטחוניות בתוך זמן קצוב, וחבריו יהיו בעלי מומחיות רלוונטית. כן מוצע לקבוע כי לחולק על קביעת הוועדה תהא אפשרות להגיש תובענה בעניין לבית-המשפט המחוזי. לגבי אמצאות בשירות, מוצע להסדיר את חובת העובד לדווח למעסיקו על אמצאות שהמציא בתקופת שירותו וכן להסדיר את סוגיית הקניין באמצאות אלה. במסגרת זו, מוצע לבטל את סמכותה של ועדת הפיצויים והתגמולים ולקבוע את זכאותו של העובד להטבה בגין אמצאת שירות שהמציא וקמה לקניין מעבידו. תחת זאת, מוצע לקבוע כי קביעת ההטבה תיעשה בידי המעביד, ובמקרה של סכסוך בעניין ניתן יהיה להגיש תביעה לבית-הדין לעבודה. לפיכך, אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. אם כן, אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. נרשמו חבר הכנסת אריאל, אני מבין שהוריד את עצמו. חבר הכנסת בן-ארי. יש עוד חבר כנסת שמעוניין לדבר? אם כן, רבותי, חבר הכנסת בן-ארי, חבר הכנסת נסים זאב, בחוק הזה אתה לא רשום. אם כן, אני אאפשר לך לדבר בחוק הזה. אתה לא רשום, אתה רשום בחוק הבא. אם כן, חבר הכנסת בן-ארי, ואני סוגר את רשימת הדוברים. שלוש דקות. זה הכול? היו פה הסתייגויות של חמש דקות. זה לא הסתייגויות, אדוני. הסתייגויות זה בקריאה שנייה ושלישית. מקבל. אני חייב להודות לשר על האופן שבו העביר היום את החוק שלי בוועדת השרים לענייני חקיקה. אבל עכשיו אל העניין עצמו: הצעת חוק הפטנטים, ויש פה עניינים חשובים ביותר שקשורים לעניינים של הפטנטים. אדוני שר המשפטים, בשבוע שעבר כולנו צפינו וליווינו את חבר הכנסת לשעבר, צחי הנגבי, בבואו לבית-המשפט. אני כרגע לא רוצה לעסוק בשום אופן בעניין של הקלון, לא קלון, וביחס האישי לחבר הכנסת לשעבר צחי הנגבי וכן הלאה. אני רוצה לדבר התנהלות של בית-המשפט. לא מזמן יצא אחד האנשים הבכירים בפרקליטות ודיבר על כך שחקירה שמתחילה בשנת 2000 נמשכת חמש שנים, עד 2005, ואז מחליטים להגיש כתב אישום. עד שמתחיל המשפט, וב-2030 בערך מסתיים המשפט. טוב, מסתיים המשפט. אני נוסע לכנס שדרות וגזר-הדין היה אמור להינתן, אם אינני טועה, בשעה 09:30. עולה השופט הראשון, גזר-הדין נמצא בידם. יש כבר החלטה בידם מה גזר-הדין. האיש, שהוא צדיק או החליטו שהוא לא צדיק, נמצא במתח במשך שנים ארוכות. בהלכה היהודית קוראים לזה, אדוני השר, עינוי דין. מישהו שם בבית-המשפט חמד לו לצון ואמר: אם עינוי, בוא נענה את הבן-אדם עד הסוף האפשרי. נכניס את הסכין, נסובב ונסובב ונסובב, נשפוך עליו מים קרים שלא ימות, שיחיה עד הסוף. למה לתת מהתחלה ולהגיד לו: תשמע, יש לך קלון או אין לך קלון. שוב, שלא יישמע כאילו יש לי נימה של הצדקה לחבר הכנסת הנגבי. יש לי הרבה נגדו בעניינים פוליטיים כאלה ואחרים. אני מדבר על ההתנהלות. השופט מדבר ומדבר ומותח ומותח ומותח ובסוף אומר: אני מזכה. אני לא נותן קלון. אח, רבע אנחת רווחה. עכשיו יבוא השני, גם הוא ידבר וידבר וידבר ויגדיל את הציפייה אצל השומעים. הרי אנחנו נמצאים בסרט, נמצאים בהצגה. אנחנו לא נמצאים בבית-משפט שבא להגיד את הדין. צריך לשמור את כל הכתבים במתח, הרי יש פה תוכנית ריאליטי בבית-המשפט. אנחנו רוצים לשמור על רייטינג. אם אני אומר בהתחלה שיש קלון מה יקרה? כולם ילכו ואף אחד לא יקשיב לשופטים האומללים, והם רוצים שיקשיבו להם. זה הרי העניין, למה אתה צריך להגיד שופטים אומללים? זה ביטוי שהוא לא במקומו. סליחה, זה על הדרך הציורית. תרשה לי לומר כי מה שנעשה, ואני לא מדבר כרגע, שוב, על המקרה הספציפי של צחי הנגבי. אני מדבר על עינוי דין. זה דבר בלתי נסבל. גם אל הפושעים הכי גדולים שבעולם, יש לך מה לפסוק את הדין, תפסוק. גמרת כבר, סיימת, תן את הדין. גם אתה סיימת. לא, יש לי עוד משפט אחד. ואז מתחיל השני ועכשיו נשאר המתח, זה שקול. אחד אמר חייב אחד אמר זכאי, אז מה יגיד השלישי? כי אם היו לוקחים את שני הראשונים שהיו אומרים חייב זה היה נגמר אחרי שניים, זה לא מעניין. צריך שלושה. אדוני שר המשפטים, אולי אולי תעשה משהו בעניין ההלכה היהודית הזאת שאומרת שעינוי דין זה דבר מכוער שאין כדוגמתו. ומה שהיה בשבוע שעבר היה המקרה הקלאסי של עינוי דין. אדוני מתבקש לסיים. תודה לחבר הכנסת מיכאל בן ארי. אם כן, רבותי, אין דוברים נוספים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"א 2010. מי בעד, מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"א 2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. תשעה בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק נתקבלה ותועבר להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט, לחבר הכנסת דוד רותם. אני מבין נכון? אדוני השר? ועדת חוקה, חוק ומשפט.  אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 62), התשע"א 2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים, השר יעקב נאמן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, בהתאם לסעיף 37(ב)(9) לחוק בתי-המשפט , התשמ"ד 1984, בית-משפט מחוזי ידון בשופט אחד בערעורים על פסקי-דין של בתי-משפט שלום בדן יחיד "בתביעות שסכומן או ששווי נושאן, ביום הגשת התובענה, אינו עולה על 300,000 ש"ח, ", למעט בתביעות מסוימות, כמפורט בסעיף האמור. יישומו של הסעיף בנוסחו הנוכחי מביא לכך שערעורים רבים בנושאים אזרחיים, שכלל אינם מורכבים מן הבחינה המשפטית, נדונים בפני הרכב של שלושה שופטים בבית-משפט מחוזי, וזה אך ורק מן הטעם שסכום התביעה או שוויה עולה על 300,000 ש"ח. מצב זה יוצר עומס רב על שופטי בית-המשפט המחוזי, מעמיס עלויות כבדות ומיותרות על תקציב בתי-המשפט ומביא לעיכוב ולהתארכות בזמן הטיפול בתיקים, באופן המהווה ניצול בלתי יעיל של זמן השפיטה. לאור האמור לעיל, מוצע לתקן את סעיף 37(ב)(9) לחוק בתי-המשפט ולקבוע כי ככלל, ערעורים אזרחיים על פסקי-דין בדן יחיד של בית-משפט שלום יידונו בבית-המשפט המחוזי בפני שופט אחד. עם זאת, וכדי לתת מענה לקיומם של תיקים מורכבים בין התיקים הנכנסים בגדר הסעיף, התיקון המוצע משאיר סמכות הקיימת בסעיף 37(ב) לחוק בתי-המשפט לנשיא או לסגנו להעביר את העניין להרכב של שלושה שופטים בתנאים שנקבעו בסעיף, וכן מותיר על כנם את החריגים הקיימים בסעיף 37(ב)(9) לחוק, אשר בהתקיימם יידון העניין בהרכב של שלושה שופטים. לפיכך אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה לשר המשפטים, השר, אני רק רוצה להעיר הערה לחבר הכנסת הנכבד שדיבר לפני: זה משנה מפורשת בעניין עינוי הדין, בפרק ה' בפרקי אבות: חרב באה לעולם בשל עינוי הדין. ואתה, אדוני שר המשפטים, יכול לעשות משהו, גם כן, חוץ מלעבוד אצלם. כן. רבותי, תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. אני פותח את הדיון, רבותי, בהצעת החוק. נרשמו שלושה דוברים: חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת בן-ארי, ואחרון הדוברים, כרגיל, חבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל, איננו. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. רבותי, אני סוגר את רשימת הדוברים. תודה. חבר הכנסת בן-ארי, לרשותך שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הנחתי על שולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה משהו משפטי, והוא בקשה להרחבת החוק נגד הסתה גזענית. היום יש חוק נגד הסתה גזענית שאומר שהסתה על רקע לאומי אתני נחשבת גזענות. והדברים הם נכונים. לעשות הכללות, להשתלח בציבור, להסית נגד ציבור שלם, זה דבר חמור מאוד, שלא יכירו, אי-אפשר להכיר במקומותינו, ואנחנו צריכים לדחות אותו מכול וכול. מכיוון שהחברה בישראל שסועה מאוד, ויש בה קבוצות מקבוצות שונות, יש דתיים כאלה ודתיים כאלה, יש חרדים, וכאלה, יש ציבור עולי ברית-המועצות, אתיופים, יש מתנחלים, יש תושבי הפריפריה, וכן הלאה וכדומה, הצעתי להרחיב את החוק. אם אנחנו רוצים למנוע את השסע החברתי, בואו נחליט שהסתה לא על רקע לאומי אתני בלבד, אלא גם להוסיף: דתי, עדתי, או על רקע אזור מגורים. לא יכול להיות שאיזה יוצר תיאטרון ידוע ומפורסם יטוס מעל המתנחלים ויגיד שהמתנחלים הם קרציות, והוא לא יעשה שום "קוועצ'ן" בכיסא. לא יכול להיות שישב כתב, באחד מערוצי הרדיו האזוריים, ויגיד: החרדים הם טפילים, מוצצי דם, ממש מתוך איזה היסטוריה רחוקה, והוא לא נע ולא זע בכיסאו, כי איש לא מאיים עליו. דיברתי עם שר המשפטים בשבוע שעבר, אמרתי לו: זה לא להגיש כתב אישום. זה תמרור אזהרה. זה ניסיון לחבר את החברה, שלא יכול להיות שאחרי הרצח של אושרנקו, הקשה, שזעזע את המדינה, יאמרו בכלי התקשורת בלי להסס: יוצאי ברית-המועצות הביאו לכאן פשע, הביאו לכאן את המאפיה. לא יגידו שהביאו לכאן את החריצות, רעננו את שוק העבודה הישראלי, יש דברים נפלאים. אבל ההשתלחות היא ללא רסן. בשבוע שעבר הייתי בכנס שדרות המפורסם, שלטעמי היה מאוד מאוד מפוספס, מהרבה הרבה בחינות, ואני שומע שם פרופסור למשפטים, סגן נשיא המכון לדמוקרטיה, פרופסור ידידיה שטרן, שאומר ככה, אני מצטט מתוך הפרוטוקול: "כמובן, יש פה תרבות של שקר, שכל הציבור החרדי מעורב בה במאסות אדירות. תרבות מסודרת של שקר" אדוני, אתה חרדי? יש לך תרבות של שקר. אתה חרדי, סגן השר יצחק כהן? יש לך תרבות של שקר. זה מה שהוא אומר. אף אחד לא יעמיד אותו לדין. תרבות של שקר. בהמשך הוא אומר דברים חמורים ביותר. אני בא לפניו, אני אומר לו: אתה פרופסור. אנשי אקדמיה כל כך נזהרים במשפטים שלהם. אתה עושה הכללות. אבל הפרופסור, שהוא בדרך לבית-המשפט העליון, הוא רצה להיות היועץ המשפטי לממשלה, מה אכפת לו לעלות על הגל הזה? זה הגל. לשנוא את החרדים, להשתלח בהם. תודה. ביקשתי, לא, משפט נוסף. משפט אחרון. אתה יודע, הזמן עבר לפני דקה, ואני, אתה, לפעמים יותר, יש, נינוחים, חג הקורבן, חג הקורבן. משפט אחרון. אדוני השר, שר המשפטים, הגיע לוועדת שרים לענייני חקיקה, מביא את החוק ואומר: לא נדון לגופו של איש. מי נגד?  איציק, הוא רוצה לעשות מים אחרונים. מי נגד? וזורק את החוק הצדה. אדוני השר, אני אמשוך את החוק עכשיו, ואני אעלה אותו מחדש, אבל הצורה של ההתנהלות הזאת: בשבוע שעבר דיברנו והסברתי לך כמה החוק הזה הוא חשוב וחיוני לאחדות החברתית, לסילוק השסע החברתי, ולצערי הרב, באופן לא ראוי, אתה היום השלכת את החוק שלי הצדה, במקום להניף אותו, במקום להוליך אותו. ועל הדבר הזה אני רוצה למחות. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת בן-ארי. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים, ומייד אחרי כן אנחנו ניגש להצבעה. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בסיפור שהיה אתמול, על אותם המתמחים שכתבו פסקי-דין במקום השופט קליין מנחם. לא. זה היה אתמול? כן. רגע, אני לא מבין. זאת פעם ראשונה שאתה שומע את זה? פה, בארץ? לא, אבל מה שמעניין הוא שהשופט מעולם לא קרא את פסקי-הדין. הוא אפילו לא קרא מה הם כותבים, והם, לא יכול להיות שהוא לא קרא אותם, והם, הוא הקריא אותו בהכרעת הדין, לא? הם בעצם באו ותבעו אותו, תבעו בעצם את הנהלת בית-המשפט, על כך שהם בעצמם ניסחו את פסקי-הדין של השופט קליין. הוא רק חתם עליהם. הם הגישו את זה בתצהירים, ואני מאמין שהתצהירים שלהם תצהירי אמת, והם הגישו בעצם תביעה כספית, לא התכוונו, חלילה וחס, לפגוע בשופט קליין. הם עבדו שעות נוספות, עבדו בלילות. הם פשוט כמעט ישנו בבית-המשפט מרוב, המערכת, שלא יכולה פשוט לשאת את עצמה. אני לא אומר את זה, חלילה וחס, כדי לפגוע במישהו. אני מאמין בשופט קליין, שהוא שופט באמת, מכובד מאוד, ועשה את עבודתו כפי שעשה, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. כאשר, זה עוד לא עובדות, אני חושב שהיה איזה שופט כדורגל, גם בשם קליין. שופט טוב.  עובדות. לא, אז מה, אתה לא מאמין לסיפור? השופט קליין הכחיש. אז מה העובדות? בסדר, אני אומר לך את העובדות, מה, נסים, אין דבר כזה בארץ-ישראל. אין, ודאי שאין, לא יכול להיות. מה, אני לא חושד, אני ודאי לא חושד בכשרים. אבל כאשר אנחנו רואים שהמתמחים נמצאים עד שעות הלילה המאוחרות ונמצאים מעבר לשעות העבודה שלהם והם תובעים לא בכדי, באמת מגיע להם, ומגיע להם פיצוי, ומערכת המשפט לא הכירה בהם, אז אני רוצה לומר שבעצם אנחנו נמצאים במצב שיש חסר רב של שופטים בישראל, נכון? עם זה אתה מסכים? אלה הן עובדות נכונות. אבל איך אנחנו בעצם מנסים לפתור את הבעיה הזאת? יש גם שיא עולמי במספר תיקים לנפש במדינת ישראל. נכון, אני מסכים, אבל, אדוני כבוד השר, אני לא חושב שאנחנו יכולים לפתור את הבעיה בכך שאנחנו נוגסים במערכת המשפט. צריך באמת שופטים יותר מוכשרים, אבל הנקודה שאני רוצה להתייחס אליה היא שצריך לבטל לפחות חציים של ההליכים והליכי המשנה בסדר הדין האזרחי, צריך לאחד את ההליכים, ואם זה לא ייעשה, אדוני, כבוד השר, אנחנו נצטרך עוד הרבה והרבה שופטים, כי אנחנו יודעים שעד שהם מגיעים לדיון עצמו, כמה הליכים מקדמיים יש, עד שבכלל, לפעמים לוקח שנתיים ושלוש עד שהדיון בכלל מתחיל. חבר הכנסת זאב, זמנך תם מזמן, אבל אני, לצערי הרב, יש זילות במערכת, וכל הרעיון, אדוני השר, שיהיה דיון מעמיק יותר ורציני יותר. העניין הוא שבבית-המשפט המחוזי דווקא יהיו שלושה שופטים. אני מציע שתקרא את מה שכתבת ותסיים, כי אחרת אתה, אני מסיים, ממש אני מסיים. תראה, אני ויתרתי על הדיון הקודם כדי שאני אהיה פה עוד דקה נוספת. ברצינות. אבל יש לך שלוש דקות, כמה אתה רוצה? חג הקורבן. לכן אני לא חושב שאפשר לפתור את הבעיה בכך שאנחנו בעצם הופכים, כל דיון באופן אוטומטי, הייתי קורא לזה, עובר מבית-משפט השלום, וכאשר הוא עובר לבית-המשפט המחוזי, אם הנושא נדון אצל שופט אחד בבית-משפט השלום, הוא הדין בבית-המשפט המחוזי. צריך להיות שבאופן אוטומטי זה מחייב שלושה שופטים, ורק אם נשיא בית-המשפט מחליט שאפשר לדון, זה צריך להיות ההיפך, החשיבה צריכה להיות הפוכה, אדוני השר. כי אם הערכאה הולכת מהשלום למחוזי, צריך להיות דיון יותר רציני, וזה לא יכול להיות רק אם יש בו שלושה שופטים. וזה לא משנה אם זה 300,000 או 301,000 שקל. 1,000 השקלים האלה לא צריכים לשנות אם יהיה הרכב של שלושה שופטים או שופט אחד. תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה בקריאה ראשונה, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 62), התשע"א 2010, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 62), התשע"א 2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. תשעה בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.  אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 179), התשע"א 2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, יש פה עשרה חברים שלא התפללו, אז אנחנו מייד אחרי הצעת החוק הזאת נתפלל ערבית. לא, אחרי זה יש הצעה בשנייה ושלישית. כן, זה עוד חמש דקות לערך. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת דודו רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, הינך מתבקש לשבת ולהקשיב רוב קשב. אל תיתן לי גב, אני מעולם לא נתתי לך גב. אני כל הזמן נותן לך גב. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 179). איפה כבוד השר? איפה שר המשפטים? כבוד שר המשפטים, אפרופו מה שדיברנו קודם, אני מציג הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 179). הפקודה, זה התיקון ה-179 שלה, ודיברנו שצריך לעשות פקודה כחול-לבן, בעזרת השם. הגיע הזמן. אז הנה עוד טלאי, טלאי, על טלאי, על טלאי. זה במסגרת הקודקס האזרחי שמשרד המשפטים עובד עליו כבר 30 שנה. כן, אדוני. על כל פנים, ב-16 במאי 2010 קיבלה הממשלה החלטה שכותרתה: "הגברת חזרתם של תושבים חוזרים ארצה" החלטת הממשלה מס' 1687, שלפיה, אדוני היושב-ראש, בין היתר הוצע להשוות את מעמדו של תושב חוזר כהגדרתו בפקודת מס הכנסה, יחיד ששב והיה לתושב ישראל לאחר שהיה תושב חוץ במשך שש שנים רצופות לפחות, למעמדו של עולה חדש. אני חושב שאתה צריך לשמוח, זבולון אורלב. תושב חוזר, להפוך אותו לעולה חדש. אתה תשמח, כי זה לעודד. חשוב מאוד. אז תקשיב. יחיד ששב והיה לתושב ישראל לאחר שהיה תושב חוץ במשך שש שנים רצופות לפחות, למעמד של עולה חדש, לעניין הזכאות לנקודות הזיכוי לפי פקודת מס הכנסה, אם יחזור ויהיה תושב ישראל, בתקופה שבין ה-16 במאי 2010 ל-30 בספטמבר 2012. סעיף 35 לפקודת מס הכנסה קובע, כי בחישוב המס של עולה חדש יובאו בחשבון רבע נקודת זיכוי לכל חודש ל-18 החודשים הראשונים לעלייתו לישראל, שישית נקודת זיכוי לכל חודש ב-12 החודשים שלאחריהם, ו-1 חלקי 12 נקודת זיכוי לכל חודש ב-12 החודשים שלאחריהם. לפיכך מוצע לתקן את הגדרת "עולה" שבסעיף 35 לפקודה כך ש"עולה" לפי הסעיף האמור יהיה גם תושב חוזר, כהגדרתו בסעיף 14(ג) לפקודת מס הכנסה, ששב והיה לתושב ישראל בין יום 16 במאי 2010 ל-30 בספטמבר 2012. מכיוון שהצעת החוק מאוד חשובה, ובאה לעודד ישראלים לחזור הביתה, אבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בה. תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. אני פותח את הדיון בהצעת החוק. נרשמו חבר הכנסת בן-ארי וחבר הכנסת נסים זאב. רק אבקש, אם תוכלו, לקצר. הראשון, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ולאחריו, חבר הכנסת נסים זאב. כל אחד שלוש דקות. מה שלוש דקות? אדוני יוריד להם את השלוש דקות שהם דיברו קודם. צריך לקזז להם את הדקות המיותרות שהם דיברו קודם. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במקום שאנחנו נדבר עכשיו על עולה חדש וישראלי וכל מיני דברים כאלה, נדבר משהו על נאמנות לערכים, אדוני סגן השר יצחק כהן. שמענו בתדהמה, ממשלת ישראל. ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, ואנחנו שמענו בתדהמה, שש"ס, מפלגה של אמונה וערכים, הודיעה שהיא תימנע, שהיא תימנע, היא שוב תימנע, בהסכם אוסלו נמנעתם, הבאתם עלינו רצחנות. אתם לא תוכלו להינקות מזה. היינו שוכחים לכם את זה, ועכשיו שוב אתם הולכים להחריב את ביתי. אתם הולכים להחריב את ביתי, לגרש את ילדי. זה מה שאתם עושים. בשביל מה? לשם מה? שמעתי אתמול שאתם אומרים: זה לא בידינו, זה ממילא עובר. זה בידכם. השאלה היא אם יש חוט שדרה או אין חוט שדרה. זה בידכם, לא יעזור לכם, לא תימלטו, לא תימלטו מן הדין הזה. להגיד שזה לא בידכם? בעבור חופן דולרים ועבור כמה מטוסים מוכרים ערכים? היהודון הזה, אין לו ערכים. ניתן לו כמה מטוסים. איך אמר היום ברק? המטוסים יותר חשובים מאשר החיכוכים בליכוד. החיכוכים בליכוד? אלה שמתחככים, המעטים שנשארו שם עם איזה רוח אידיאולוגית, הקמצוץ, מדברים על נאמנות לארץ-ישראל, נאמנות לבוחרים שלהם. אתם נקראים להתעשת, חברי ש"ס, אתם נקראים להתעשת, לעמוד על שלכם, להראות שש"ס היא מפלגה עם חוט שדרה. אתה מעריך את מפלגת העבודה, שהיו קונים אותה? שהיא היתה נמנעת באיזה משהו עקרוני מן הסוג הזה? איפה אנחנו, האם ראויים למנהיגות או לא ראויים למנהיגות? רבותי, אנחנו נמצאים באחת משעות המבחן הקשות ביותר. זה קו פרשת מים עבור ש"ס. זה קו פרשת מים. אני, יש לי מלוא ההוקרה, ויודעים את זה פה, ואת מלוא שיתוף הפעולה בערכים משותפים שאנחנו נלחמים עליהם יחד, ועכשיו, במה שאתם עושים, אתם הולכים להחריב את ביתי. זה לא ביתי בלבד, זה מאות אלפי אנשים שעושים להם ואומרים להם: אתם לא לגיטימיים. אפשר ביום אחד להגיד לכם: לא תבנו, כן תבנו, מה אנחנו, מריונטה באיזה תיאטרון? איך אתם מהינים לשתף פעולה עם הדבר הזה? הייתי שמח מאוד לו חשבתם מחדש על המהלך המאוד מסוכן הזה שאתם מובילים אליו, כי אם חס ושלום לא תעשו ככה, הדין והתוצאה יהיו על ראשכם. תודה לחבר הכנסת בן-ארי. יעלה חבר הכנסת נסים זאב. אחרון הדוברים? אחרון הדוברים. על-פי התקנון. על-פי התקנון. הפעם הוא יקצר. אדוני, אף שהזאב בא אחרי האריה, אבל יש לו מה לענות. תגידו לי, מאיפה הבלוף הזה שכל הזמן אתם חוזרים עליו: בגלל ש"ס, כאילו כל הממשלה, כל השרים זה ש"סניקים. אבל זה בידיכם. זה לא יעזור לכם. תפסיקו עם ההסתה הזאת.  אם תתנגדו זה לא יהיה. אבל אם תתנגדו זה לא יהיה. אם תתנגדו זה לא יהיה. זה לא יעזור. תפסיקו עם ההסתה, עם הבלוף הזה. אם תתנגדו זה לא יהיה, זה לא יעזור לך. אנחנו לא מפלגת שלטון.  ש"ס בעצם היא הכוח המאזן בממשלה הזאת. אתה בורח מהכרעה, בורח מהכרעה, חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת בן-ארי. זה פחדנות, צריך לעמוד על העקרונות. זו פחדנות. רק רגע, חבר הכנסת. על איזה כסף אתה מדבר? אבל כלום לא קיבלנו. לא אמרתי כסף, אמרתי מטוסים. מכפישים אותנו ותוקפים אותנו. אם אנחנו לא היינו ממלכתיים, בממשלה הזאת? לא דיברתי על כסף. לא דיברתי על כסף. חבר הכנסת דוד רותם. שלא ידבר שטויות, חבר הכנסת דוד רותם. ארץ-ישראל, הקואליציה, אדוני היושב-ראש, שיהיה ברור, השר ישי הודיע היום, זה בידיכם. הבית שלי בידיכם. ביד הליכוד גם כן. גם ביד הליכוד. אבל, אתם יכולים, הם, הם בוגדים.  אל תעבוד על המצפון שלי, בידיכם. כן, אני אעמוד על המצפון שלך, כי אני יודע שיש לך. אני יודע שיש לך. לנתניהו אין,  חבר הכנסת בן-ארי, שים לב כמה אתה מפריע. שים לב, אתה חושב שאתה בעל הבית של הכנסת?  אז מה אתה רוצה? שנפרוש, נגיד שאנחנו, חבר הכנסת זאב, אתה תשתוק עכשיו. בממשלה, רק רגע אחד. חבר הכנסת בן-ארי, אתה מרשה לעצמך לחשוב שאתה מנהל פה את כל העניינים בכנסת, מפריע למי שאתה רוצה,  מדבר מתי שאתה רוצה. שים לב, אתה לא נתת לו להוציא מלה אחת מהפה. זה בלתי אפשרי. כמה אפשר סבלנות כלפיך? תמשיך, חבר הכנסת זאב. סבלנות זה מידה טובה. אדוני היושב-ראש, אנחנו כולנו שמענו היום בישיבת סיעה. השר אלי ישי הודיע בצורה הברורה ביותר, הקפאה קיימת בפועל, לא נמרח את עצמנו. עם הכרזה או בלי הכרזה יש הקפאה.  איזו בנייה היתה בירושלים, אם יש, אז למה רוצים הכרזה? חבר הכנסת זאב, תמשיך את הוויכוח למטה. משפט אחרון.  איזה, יש ביהודה ושומרון? זה לא נכון, אז אתה לא יודע, אתה לא יודע כלום. חבר הכנסת דוד רותם, אדוני, חבר, אתה מוליך שולל את הציבור, אתה מטעה את הציבור. אתה תמים. אתה חושב שאם חודשיים, אם אלי ישי, תן לי לומר, תן לי לענות, חבר הכנסת דוד רותם, אמרת את מה שאתה צריך. אפשרתי לך, אבל אתה לא מאפשר לו. של תנועת ש"ס, אנחנו נהפכנו להיות פה שק חבטות. פעם זה בנושא הביטוח, פעם נושא הקצבאות, פעם בנושא ההקפאה. מה קרה לכם? לא. בנושא הקצבאות יש לכם, רק ש"ס קיימת פה? ונאספו עלי והכוני. תודה, חבר הכנסת נסים זאב. לא, אבל אני צריך לענות לו. הוא לא נתן לי לענות לו.  קטון אתה בעיניך. חבר הכנסת בן-ארי, באמת, מספיק. אז אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אמרנו בצורה הברורה ביותר, הדרישה של ש"ס מהממשל האמריקני שיתחייב שניתן לבנות בירושלים. זה לא היה עד היום. דבר נוסף, שזאת תהיה ההקפאה האחרונה, שלושה חודשים. והדבר הנוסף, שניתן לבנות ביהודה ושומרון אחרי שלושה חודשים. האחרונה, אתה יודע מה? גם האחרונה, תודה. רבותי, רבותי. אם אני אראה את הנייר הזה, אני אומר לך שהגענו להישג עצום מאוד. רבותי. חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת זאב. אבל את הנייר הזה אנחנו לא נראה. ולכן, אדוני היושב-ראש, ש"ס תתנגד. חבר הכנסת זאב. ש"ס תתנגד. אז אני אומר לך. זה מה שאמר היום השר, חבר הכנסת זאב, תסיים את דבריך. אם אנחנו לא נקבל הבהרה חד-משמעית, ש"ס תתנגד. תודה. אז על מה אתה בא פה צועק ומבזה? מה קרה? חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת נסים זאב. אתה לא מכיר את העובדות. חבר הכנסת נסים זאב, אתה לא שומע לי. אל תהיה ניזון רק מהעיתונות. אתה לא שומע. אני מבקש שתסיים ותרד. כן, אני ממש מסיים. אדוני היושב-ראש, בגלל חג הקורבן אני ארד כבר מהבמה, כי באמת הזמן קצר. תודה לחבר הכנסת נסים זאב. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה, רבותי. הצעת חוק, חבר הכנסת נסים זאב, גש למקומך. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 179), התשע"א 2010, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 179), התשע"א 2010, לוועדת הכספים נתקבלה. אני חוזר ואומר, שמייד לאחר שאני אכריז את התוצאות,  תראה איזה הישג, כמו ההסכם שהוא חתם עם שר האוצר.  12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק נתקבלה, ותועבר להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכספים, אני מבין. יש מניין? מניין, כן, אדוני, סגן שר האוצר.  רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. בעצם הסעיף האחרון לסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 96), התשע"א 2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אם כן, מייד אחרי דבריו אנחנו מצביעים בקריאה שנייה ושלישית. תודה. מייד אחרי כן תפילת ערבית.  אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 96) לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. זו הצעת חוק נוספת, אדוני היושב-ראש, כפי שהיינו כאן ביום שני שעבר, שעוסקת בהקלות ובעצם בעזרה לאנשים עם מוגבלויות, ובעיקר לנכים, ולכל מה שקשור לחניית רכבם של נכים. הצעת חוק זו היא הצעתו הברוכה של חבר הכנסת זבולון אורלב, והיא נועדה לאפשר לאנשים עם מוגבלות לממש, הלכה למעשה, את זכותם להחנות את רכבם במקומות החנייה שהוקצו עבורם על-פי דין. אני מתכוון כמובן למקומות החנייה שהוקצו עבור אנשים עם מוגבלות במקומות ציבוריים ובבניינים ציבוריים, בהתאם לתקנות מכוח חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1965, ולמקומות חנייה שיוקצו בעתיד, בהתאם לתקנות מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח 1998, הידוע גם בכינויו "חוק הנגישות". הוראות אלה מחייבות הקצאה של מקומות חנייה לאנשים עם מוגבלות במקומות ובבניינים המשמשים את כלל הציבור, לרבות במקרקעין פרטיים, דוגמת בתי-חולים, קניונים, מוסדות להשכלה גבוהה, בתי-אבות וכיוצא בזה. מאחר שכיום לא ברור אם לרשויות התימרור מוקנית סמכות להורות על הצבת תמרורים באותם מקומות, ומכל מקום, ברור כי אין חובה לפי דין להציב שם תמרורים, הרשויות המקומיות אינן יכולות לאכוף את הדין ולהבטיח כי מקומות החנייה שהוקצו לאנשים עם מוגבלות אכן ישמשו אותם בלבד, וכן שאנשים אחרים העושים שימוש שלא כדין במקומות חנייה אלה ייתנו על כך את הדין. כדי לתת מענה על בעיית האכיפה, קובעת הצעת החוק כי מי שהקצה מקום חנייה כאמור יחויב להודיע לרשות התימרור המקומית על הקצאת מקום החנייה, והרשות תציב, בתוך 30 ימים מיום שקיבלה את ההודעה, תמרור המסמן את מקום החנייה שהוקצה כמקום חנייה המיועד לאדם עם מוגבלות. חובת ההצבה של תמרורים לפי החוק המוצע תחול גם במקרה שבו אדם אחר, לרבות אדם עם מוגבלות, מסר הודעה על הקצאת מקום החנייה. נוסף על כך, מוצע להסמיך פקחים עירוניים להיכנס למקומות, פה יש חידוש, אדוני היושב-ראש. אה, אדוני היושב-ראש. ממש היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת. ה-יושב-ראש. ה-יושב-ראש, כן. התחלף בינתיים. אין הבדל בין יושב-ראש ליושב-ראש. לא, ה-יושב-ראש, לעומת היושב-ראש בפועל.  כן. לא, אבל אתה עדיין יושב-ראש הבית. בבקשה. חובת ההצבה, אדוני, בדיוק נכנסת. אנחנו מדברים על כך שמוצע להסמיך, וזה לא היה, על זה דנו בישיבת ועדת הכלכלה שעסקה בנושא, פקחים עירוניים להיכנס למקומות ציבוריים ולבניינים ציבוריים, ולאכוף את הסדרי החנייה המיועדים לאנשים עם מוגבלות, שכן סמכות הפיקוח העירוני אינה חלה היום ברוב המקומות שבהם הוקצו מקומות חנייה כאמור, ככל שמדובר במקום שאינו "דרך", כהגדרה בפקודת התעבורה. חברי הכנסת, אני מקווה שהצעת החוק הזאת תשים קץ לתופעה הפסולה והמכוערת של תפיסת מקומות החנייה שהוקצו לאנשים עם מוגבלות, או לכל הפחות תצמצם באופן משמעותי את היקפה,  ותתרום בכך לשיפור הנגישות של ציבור זה למקומות ולבניינים ציבוריים. אדוני, זו הצעת חוק נוספת בשרשרת של הצעות חוק שחוקקנו בחודש הראשון של מושב החורף, שמסייעת, ובאה להקל על האנשים שהם, לצערנו, יותר חלשים בחברה שלנו. הם נכים. הם אומנם נוהגים, יש להם מכוניות, אבל מקומות החנייה שלהם, לצערנו, נתפסים פעמים רבות, חברה שלא דואגת לחסרי הישע ולמוגבלים בתוכה אינה ראויה להיקרא חברה. אכן כך. ברוכים תהיו, אתה וחבר הכנסת אורלב. כן, חבר הכנסת אורלב היה גם אחראי לעוד חוק, שאני מקווה שלא יהיה בו צורך, אבל הוא בא בסופו של דבר בדמות תקנה של הממשלה, של העלאת הקנס על חנייה במקומות חנייה של נכים מ-500 ל-1,000 שקלים. בשבוע שעבר, כשעמדתי פה והצגתי חוק אחר של חניות, של חבר הכנסת מטלון, אמרנו שאנחנו מקווים שכל החוקים הללו לא יצטרכו את הפקחים העירוניים, חבר הכנסת אורלב, כדי לאכוף אותם, לא יצטרכו את הטלת הקנסות. פשוט ביקשנו לא לחנות בחניות של נכים. מה יותר פשוט מזה? אני רוצה להודות בהזדמנות הזאת ליועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, הגברת בנדלר, למנהלת הוועדה לאה ורון, וכמובן למציע החוק, היוזם, ומי שעשינו אותו יחדיו רוב הזמן, חבר הכנסת אורלב. אני מבקש, אין הסתייגויות לקריאה השנייה והשלישית. תודה. אני מאוד מודה לוועדת הכלכלה ולצוות המעולה שלה, גברתי המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת, עורכת-הדין בנדלר. רבותי חברי הכנסת, הואיל ואין הסתייגויות, אנחנו עוברים להצביע בקריאה שנייה, מקשה אחת, על הצעת החוק. אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה מדברת על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 96), התשע"א 2010, הצבת תמרור במקום חנייה לנכה. נא להצביע בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. סעיפים 1 2 נתקבלו. 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, האם להצביע בקריאה שלישית? בוודאי. ובכן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 96), הצבת תמרור במקום חנייה, שיצאה מבית-היוצר של חבר הכנסת זבולון אורלב. נא להצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 96), התשע"א 2010, נתקבל. 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 96) עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני חבר הכנסת זבולון אורלב, אדוני מבקש להודות, יעלה ויבוא, ולאחר מכן אנחנו ננעל את הישיבה לכבודם של אותם חוגגים מאזרחי ישראל הדרוזים, הצ'רקסים והמוסלמים, החוגגים את חג הקורבן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהיום יצאה בשורה חשובה לציבור הנכים במדינת ישראל, והחוק הגיע אל חנייתו הסופית, וחונה סופית בספר החוקים של מדינת ישראל. אני מצטרף לקריאתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה לאזרחי ישראל: אל תחנו במקום של חניית נכים, אין להם חלופה למקום הזה. אני רוצה להודות, בראש ובראשונה, ליושב-ראש הוועדה, לחבר הכנסת אופיר אקוניס, שהעביר את החוק כבקי וכמנוסה. לא שלא היו בעיות, היו בעיות, והוא ברוב תבונתו ידע להוליך את החוק למקומו, ואני חושב שיצא מתחת ידה של הוועדה חוק ראוי. אין ספק שיש טביעת אצבע מאוד מאוד בולטת של היועצת המשפטית המקצועית הוותיקה שלנו, המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת, עורכת-הדין אתי בנדלר, ואני מודה לך על מסירותך, וגם למנהלת הוועדה, שידעה תמיד לפנות את הזמן כדי שיהיה אפשר לקיים את הדיון, הגברת לאה ורון. תודה רבה לכם. לעם ישראל היתה הזדמנות לראות אותה בטלוויזיה רגע, וכעת כולם יודעים. ערוץ-99, הפרוטוקול המצולם שלנו, צילם בזמן אמת את יושבת-ראש הוועדה והמשנה ליועץ המשפטי של הכנסת. אין יושבת-ראש, לא לא, אמרתי "היועצת המשפטית של הוועדה והמשנה ליועץ המשפטי של הכנסת". רבותי חברי הכנסת, אנחנו קבענו מראש שאת ישיבת היום נסיים עד שעה 18:00, כהוקרה וכהכרה באזרחי ישראל המוסלמים, הדרוזים והצ'רקסים, החוגגים את חג הקורבן. אנחנו עושים זאת בחגי היהודים, ונתנו היום את ההוקרה וההכרה וההאדרה הרשמית לחג החשוב הזה, חג הקורבן, הדומה בעיקרו לסיפור הנמצא במקרא, והוא סיפור יצחק ואברהם וסיפור הקורבן וברית בין-הבתרים. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מברכים גם את כל אזרחי המדינה המוסלמים, הדרוזים והצ'רקסים בברכת חג שמח, כול עאם ואנתום בח'יר, ולכל אלה המתכוונים לעלות לרגל, שתהיה להם נסיעה טובה וחזרה טובה ובשלום משליחותם החשובה. אנחנו מבקשים היום להודות לכל אותם אלה אשר הביאו ליצירת עבודה חשובה על-פי סדר-היום היום, ועל כל החוקים שהצלחנו להעביר בכנסת בשלוש השעות שנקבעו