בחשוון התשפ"ב, 1 בנובמבר 2021. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. 

הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. 


תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 

 לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/2391/24 וכלה בהצעת חוק פ/2428/24: הצעת חוק הסעות לחיילים, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הקדמת גיל הפרישה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לקידום שירותי הרפואה בעיר אילת (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור (תיקון – איסור הנצחת מחבלים באמצעות ציור קיר), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (התאמת תקציב הרווחה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק חינוך לחוסן נפשי, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מיכל וולדיגר, אופיר סופר, אמילי חיה מואטי ומשה טור פז; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתקופת המתנה לסטודנטים הלומדים בחו"ל), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (הגבלת עמלת פירעון מוקדם של הלוואה לדיור), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק נסיעות חיילים ברכבת ישראל, הרכבת הקלה ובאוטובוסים ציבוריים, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, יצחק פינדרוס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא, ינון אזולאי, משה ארבל ואופיר כץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מאזן גנאים, מנסור עבאס, ווליד טאהא ואימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת אזרח ותיק לשכר הממוצע במשק), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה פטורה מקרן השתלמות כשחלות תקנות שמטילות הגבלות על פעילות עסקית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק הכנסת (תיקון – ועדה לפיקוח על רשויות פיקוח פיננסיות), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – בחירת מקום אשפוז), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל וולדיגר; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – ביצוע מעצר וחקירת אדם עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, חיים ביטון, יעקב ליצמן, אחמד טיבי, מאיר פרוש, משה ארבל, ינון אזולאי, יואב בן צור, אורלי לוי אבקסיס, קרן ברק, מיכאל מלכיאלי, עופר כסיף, יעקב אשר, אופיר כץ, אריה מכלוף דרעי, קטי קטרין שטרית, משה גפני, אורי מקלב, סמי אבו שחאדה, אוסאמה סעדי, חוה אתי עטייה, דסטה גדי יברקן, שלמה קרעי, מאי גולן, אוריאל בוסו, יצחק פינדרוס, אלי כהן וגילה גמליאל; הצעת חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי (תיקון – הרחבת ההגדרה הורה עצמאי), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, אלינה ברדץ' יאלוב ושרון רופא אופיר; הצעת חוק מענק יובל לעובדי הוראה עולים, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, משה טור פז, סימון דוידסון, אלון טל, נירה שפק, ולדימיר בליאק ויום טוב חי כלפון; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הכנסת מזון למוסדות רפואיים בחג הפסח), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, יצחק פינדרוס, ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשפ"ב–2021, מאת חברות הכנסת נעמה לזימי, אבתיסאם מראענה, אמילי חיה מואטי ואפרת רייטן מרום; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון – ביטול שעון חורף), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת עלי סלאלחה, מוסי רז, מיכל רוזין וגבי לסקי; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – העלאת שכר המינימום), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – העלאת שכר המינימום), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אפרת רייטן מרום ורם שפע; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי להורי חיילים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בעקבות פגיעה בעבירת מין או אלימות חמורה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הנחה לנכים בתחבורה ציבורית, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת פטין מולא, מאי גולן, דסטה גדי יברקן, משה ארבל, חוה אתי עטייה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לביטול אזרחותו או תושבותו של פעיל טרור שמקבל תגמול עבור ביצוע מעשה הטרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אבי דיכטר, אורית מלכה סטרוק, יואב גלנט, מכלוף מיקי זוהר, פטין מולא, גילה גמליאל, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, יעקב אשר, אופיר כץ, יולי יואל אדלשטיין, אוריאל בוסו ויצחק פינדרוס; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – תקצוב על פי מספר חיילים משוחררים הנרשמים ללימודים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הסדרי עבודה גמישים להורה עצמאי), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממיסים) (תיקון – פיתוח אילת), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק העונשין (תיקון – ענישה בגין תקיפת שוטר), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת צבי האוזר; הצעת חוק הסדרת הטיפול בחולי נפש (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון – הודעות חירום מונגשות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שירלי פינטו קדוש, אריה מכלוף דרעי, זאב בנימין בגין, מאיר יצחק הלוי, רון כץ, רם בן ברק, יוסף שיין, שרן מרים השכל, יואב גלנט, יוראי להב הרצנו, מיכל שיר סגמן, נירה שפק, ולדימיר בליאק, מיכאל מרדכי ביטון, משה טור פז, יסמין פרידמן, טטיאנה מזרסקי, עידית סילמן, מיכל רוזין, ענבר בזק, לימור מגן תלם, יבגני סובה, מוסי רז, עלי סלאלחה, אבתיסאם מראענה, ג'ידא רינאוי זועבי, אופיר סופר, רם שפע, אפרת רייטן מרום, מיכל וולדיגר, גלעד קריב, קרן ברק, יואב בן צור, חיים ביטון, שלמה קרעי, אוריאל בוסו, יום טוב חי כלפון, ניר אורבך, מאי גולן, משה אבוטבול, אמילי חיה מואטי, איתמר בן גביר, מנסור עבאס, גבי לסקי, סימון דוידסון, מכלוף מיקי זוהר, אלינה ברדץ' יאלוב, גילה גמליאל, סמי אבו שחאדה, גלית דיסטל אטבריאן, ינון אזולאי, אורלי לוי אבקסיס, פטין מולא, יצחק פינדרוס, דסטה גדי יברקן, קטי קטרין שטרית, איימן עודה, מופיד מרעי, אופיר כץ, רות וסרמן לנדה, יעל רון בן משה, איתן גינזבורג, בועז טופורובסקי ואלון טל; הצעת חוק-יסוד: העדה הדרוזית, מאת חברי הכנסת פטין מולא, אופיר אקוניס, קטי קטרין שטרית, משה אבוטבול, דוד ביטן, שלמה קרעי, אוריאל בוסו, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, יצחק פינדרוס, דסטה גדי יברקן, גילה גמליאל, מאי גולן, חוה אתי עטייה, מכלוף מיקי זוהר, אמיר אוחנה, גלית דיסטל אטבריאן, איתמר בן גביר, אופיר כץ, אלי כהן, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, אורלי לוי אבקסיס, יואב קיש, אופיר סופר, יואב גלנט, ניר ברקת, אבי דיכטר, דוד אמסלם, יעקב מרגי, קרן ברק וינון אזולאי. 

הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין נציבות האיחוד האירופי העוסק בהסדרת השתתפותה של מדינת ישראל בתוכנית האיחוד האירופי "הורייזן אירופה – תוכנית המסגרת למחקר וחדשנות". תודה. 


 תודה רבה למזכירת הכנסת. 





אני עובר לנושא השני בסדר-היום – הצעות סיעות הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, התאחדות הספרדים שומרי תורה, תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה, להביע אי-אמון בממשלה בנושאים הבאים: תקציב המדינה האכזרי והאנטי-חברתי של הליכוד. הנושא השני: תקציב אכזרי שמשפר את הכנסתם של העשירים ופוגע בחלשים ובפריפריה, של ש"ס, יהדות התורה, דגל התורה. בבקשה, חברת הכנסת רגב, את ראשונה. 

רק שנייה, איפה השר התורן עוד פעם?


 חברת הכנסת רגב, אין שר תורן.


חמד פה, יש, יש. מצאנו את האבדה. 


כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, איזו מליאה מלאה, איזה דברים – איך הציבור רואה להם? אה. הם – בקושי יש פה שרים. תודה שהגעת להקשיב לי, וגם לך תודה, חברי. 


 הם לא רגילים.


 הם לא רגילים. כן. זה נכון. אבל הם הקדימו את המליאה בגלל התקציב. הם עשו הכול, שינו את כל הדברים מעכשיו לעכשיו, אבל הם לא פה. 


 היום אין תקציב. 


 אני יודעת, אבל הקדמתם – – –


אבל למה – – – למה לא להתחיל בשעה 16:00?


 זה לא על חשבון עשר הדקות שלי, כבוד היושב-ראש.
 

לא. אני אתן לך יותר. מכיוון שהיה חוק משאבי הטבע שהתחלנו, על פי הפרוטוקול, אני חייב להמשיך אותו. 
 

יכולת להתחיל אותו ב-16:00. מה הייתה הבעיה? 


זמן. 


זמן?


טוב. אנחנו, בשבוע הזה, שבוע התקציב – הם הקדימו את הכול. אז רגע, אז עכשיו אנחנו מתחילים.


 הינה, עכשיו אני מתחיל, חברת הכנסת רגב. בבקשה.


חברות וחברים, אזרחי מדינת ישראל, תפתחו את הארנק. בנט ולפיד באים לקחת מכם כל שקל שרק אפשר, אבל הארנק הזה הוא כבר לא הארנק שאתם מכירים – היום הוא ארנק דיגיטלי. ממשלת הברנז'ה והאליטות העבירה את התקציב בביט, ואנחנו נשלם בריבית דה-ריבית – ביט, ביט, ביט.
 
תקציב שעובר מהר, שלא דנים בו כמו שצריך, שלאופוזיציה אין בכלל נציגים קבועים בוועדות; תקציב דיגיטלי, מנוכר, קר ומנותק; תקציב ללא רגישות חברתית, ללא חמלה, שלא רואים בו את האנשים. לא עשו דיונים כמו שצריך, וגם מקדימים את התקציב, והכול עובר בשקט – אף אחד לא פוצה פה. מה היה קורה אילו אנחנו, ממשלת הימין, היינו מעבירים תקציב שכזה? הכול עובר בשקט, מתחת לשולחן, באופן ישיר. ביט – בין ליברמן לעבאס; ביט – בין שקד לעבאס; ביט – בין בנט לעבאס, ומעבאס – ישירות לחמאס. ומהביט – לתדביק. אפילו האקרים לא מצליחים לעקוב אחר ההעברות הישירות והמהירות שעוברות בביט בין המשרדים. מזל שאילה חסון הצליחה איכשהו להאיר את עינינו, להאיר את עיני הציבור, כדי שיתעורר. 

 זו הממשלה שהבטיחה שלא תעלה מיסים, שתלך לקראת הציבור, שתשקיע בעצמאים, אבל מה קורה בפועל? מה הם עושים באמת? הם רק מעלים מחירים ומעלים מיסים ולא רואים אף אחד ממטר. ממשלה וירטואלית שחיה בעולם וירטואלי, מדומיין. יש כאן רק ראש ממשלה אחד שכולם פוחדים ממנו – מנסור עבאס, שרוקד כל הדרך אל מדרגות השורא.

 איך הצלחתם, איך הצלחתם להרוס את המדינה בארבעה חודשים? איך הצלחתם? השארנו לכם משק צומח. איך הצלחתם? מדינה משגשגת. רק אנשים מנותקים כמוכם יכולים לעשות את זה. העליתם את מחירי הדירות כמעט ב-1.5%. העליתם אתמול בלילה את מחירי הדלק, והבאתם אותם לשיא של שלוש שנים. העליתם את המס על המיצים הממותקים בטענה שאתם רוצים שנהיה בריאים יותר; פתאום הממשלה המנותקת הזאת דואגת שנהיה בריאים. מצד שני, העליתם את מחירי הירקות הטריים ב-10%, אז איך נהיה בריאים יותר? העליתם את מחירי העופות ביותר מ-5%. העליתם את מחירי הדגים ב-3%. הרי ברור שאת סטייק הפילה ואת הקוויאר לא תעלו, כי מי אוכל את העוף והדגים? עמך ישראל, אנחנו, כן. אבל את הסטייקים שאתם אוכלים ואת הקוויאר שליברמן אוהב – את זה הוא לא מעלה. 

העליתם את המיסים על החד-פעמי, ואתם לא מתביישים להגיד: שהחרדים ילכו ללמוד לשטוף כלים. הרי ברור שליברמן וזנדברג לא שוטפים כלים – יש להם מדיח. הם בחיים שלהם שטפו כלים? כן, משפחות עמך ישראל שוטפות כלים, להם אין מדיחים, אז בואו נעלה את המחיר של החד-פעמי. אם כל כך חשובה לכם איכות הסביבה – גב' זנדברג, תתעסקי עם התעשיות הפטרוכימיות במפרץ חיפה. זה אמית, זה קשור לאיכות סביבה. לא המס על הכלים החד-פעמיים, שפוגע במשפחות ברוכות ילדים, שפוגע במוסדות, שמאלצים אותם עכשיו לקנות כלים יקרים, וכמובן גם מדיח כלים – מהכסף של מה? מהמיסים שאתם מעלים. 

הוספתם מס חדש – אגרת הגודש, או בשמה האמיתי: אגרת המשרתים את האדונים בתל אביב. כל מי שייסע מהצפון והדרום לתל אביב יוסיף בחודש 550 שקלים על המס הזה כדי להיכנס לתל אביב. מצד שני, ייקרתם גם מחירי התחבורה הציבורית – הוא אפילו לא יודע מה זה רב-קו, אדון ליברמן. והעיקר – גברת מרבית נוסעת ברכבית, אבל לתחבורה הציבורית היא לא דואגת, ולפקקות היא לא דואגת. כן. מעלים את יוקר המחיה, ומי ישלם על זה? הקשישים, הסטודנטים, אלה שגרים בפריפריה. 

אתם מטילים מס של 40% על ייעוץ רופא מומחה. עוד פעם, מי יהיה בריא? מי שיש לו כסף, החזקים. מי שאין לו כסף – אין לו מס, נכון, ד"ר טיבי? יפה. טוב שהגעת. בדיוק אנחנו מדברים על דוקטורים – הגעת. 

אבל זה חלק מהאסטרטגיה של הכלת המתים. מה אכפת להם שהחלשים ימותו? לא ישלמו מס מומחים. נכון, שר הבריאות לשעבר, כבוד השר לשעבר, ליצמן? אתם מעלים את מחירי הלחם, תשלומי הארנונה, מחירי החשמל. פוגעים בתקציב הבסיסי של משפחה: לחם, ירקות, חשמל. טוב שאתם לא לוקחים מס על אוויר. אורית, יש לי רעיון מצוין – תציעי לקחת מס על אוויר. אתם תרוויחו הרבה כסף, ואני מבטיחה לכם שהפריפריה תשלם יותר מס על אוויר. בכל זאת, בטבריה – זה גבוה, משלמים יותר על אוויר. בבקעה זה נמוך – אולי משלמים גם יותר על אוויר. המרחק מתל אביב – ישלמו יותר על אוויר. בחייך, תעלו מס על אוויר. אי-אפשר ככה, בואו, תעלו מס על אוויר. ככה זה. במישור, בתל אביב, ייהנו מאוויר צח. בואו נעלה מס על אוויר.

 מאז 2011, כשהליכוד עלה לשלטון, ועד היום לא נראתה עלייה כזאת חדה במדד לצרכן. תגידו את האמת, הבעיה היא לא כסף – הבעיה היא שאתם ממשלת האליטות השבעה; לא רואים ממטר את הציבור, את אנשי הפריפריה, את מעמד הביניים, את בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, את העסקים, את העצמאים. אתם משרתים רק את החזקים. 

הממשלה הזאת היא ממשלה שמפחדת להסתכל לציבור בעיניים, כי הם יודעים שאם הם רק ירימו את הראש מהטוויטר, הם יצטרכו להסתכל על נשים עובדות בנות 62 אחרי שביטלו להן את קצבת הזקנה ואחרי שהעלו להן את גיל הפרישה. הם יצטרכו להסתכל בעיניים למשגיחי הכשרות שהולכים להפוך לעובדי קבלן בחוק ההסדרים, עובדים שקופים, בלי זכויות. הם יצטרכו להסתכל בעיניים לחיילי צבא ההגנה לישראל שלא העלו להם את השכר, אבל הם מצאו הרבה כסף לחתולי רחוב, בלי עין הרע. חתולי רחוב – הם צריכים כסף; החיילים שלנו לא צריכים כסף. 

 אתם תצטרכו להסתכל בעיניים לתושבי אשקלון. אתה, ליברמן, הבטחת הטבת מס לעיר אשקלון; הבטחת לתומר גלאם, לתושבים שחיים באיום מתמיד של רקטות מעזה. לרוץ להצטלם באשקלון אתם יודעים, להעלות תמונות לטוויטר אתם יודעים, אבל היום לא העברתם להם את מס אשקלון שהבטחתם, את הטבות המס שהבטחתם. למה? אתם לא יכולים להסתכל לתושבי אשקלון בעיניים.

 במי אתם פוגעים? במי אתם פוגעים? ממי החלטתם לקחת מיסים? איך אמר בנט? אני מביא את תוכנית סינגפור. כנראה שזה נשאר בסינגפור. הם גם לא מספרים לכם ש-32 מיליארד שקלים הכנסות יש באוצר מעל המצופה. איפה כל הכסף הזה? לאן הכסף הזה נעלם? למה הוא לא הולך לבריאות, לרווחה, לחינוך, לחיילים? למה הוא לא הולך לשם? אני אגיד לך למה – כי בנט עובד אצל עבאס. הכסף צריך לעבור בסוף ל"מס עבאס". הכסף עובר בביט ממנסור עבאס לתנועה האסלאמית, כסף שהולך לבניית תשתיות טרור, שמגיע לידיהם של חמאס והתנועה האסלאמית. כבר לא צריך מזוודות, אדון בנט – תעביר את הכול בביט, בתעתיק. תעביר את הכול בביט. 

 ממשלת בנט-לפיד הפכו לזרוע המדינית של החמאס. הם לא מתביישים להצטלם עם אדם שקשור לחמאס. עוד הוא מחייך, מר בנט. למה? כי אין לו מה להפסיד. אין לו בייס, אין לו ציבור, אין לו מה להפסיד, ולכן הוא מסוכן. הוא מסכן את אזרחי מדינת ישראל. אפילו הם, המשותפת, עדיפים על עבאס. לפחות הם לא לוקחים כסף לכיס שלהם. 


שמעת, אחמד?


לפחות הם לא לוקחים כסף לכיס שלהם. התנועה האסלאמית לוקחת יופי של כסף, אה, חמד? לוקחים הרבה כסף לעצמם. תראה איזה בתים יש להם בעזה; תראה איזה בתים הם בונים ולאן הם מעבירים את הכסף. עכשיו, מי ישלם להם על הבתים? מי ישלם להם את כל מה שהם צריכים עבור הטרור? אזרחי ישראל, המשפחות השכולות. תגידו, אתם השתגעתם? מישהו פה רוצה להתעורר בממשלה ההזויה הזאת? מישהו רוצה להתעורר ולהבין שתקציב מדינה ומיסי ציבור לא יכולים לממן טרור? לאן הגענו, עם ממשלה שנשענת על מנסור עבאס? כמה שווה הכיסא של ראש ממשלה? לאבד את הציבור שלנו, לאבד את החלשים, לפגוע בילדים רעבים, לפגוע באנשים שלא שבעים – למה זה קורה? בשביל שנה וחצי-שנתיים של כיסא? מה שווה הכיסא הזה אם אין אמונה, אם אין דרך, אם אין אג'נדה, אם אין אמת? מה שווה הכיסא הזה של ראש ממשלה אם מכרת את הכול, אדון בנט? לפיד, שקד, גדעון סער, איפה אתם? תתעוררו. תתביישו לכם. 

 חמס, בעברית, זה שוד וגזל. הממשלה הזאת, כמו התקציב הזה, היא חמס, חמס, שודדת את החלשים, גוזלת את העצמאים, כן? ואדון מנסור עבאס – איך אמרתי? צוחק כל הדרך לאל-שורא, מבסוט, ומעביר הכול מהביט לתדביק. ואנחנו, אזרחי מדינת ישראל, נשלם את ממשלת התקציב הזאת, את ממשלת הביט הזאת, בריבית דריבית ביט ביט. 


תודה רבה. אני מציע להיזהר כשמאשימים חברי כנסת שהם מעבירים כספים למקומות.


למה?


כי זה לא קורה, לא קורה. 


מה לא קורה? מה לא קורה?


מה עושה התנועה האסלאמית?


ההעברות הן למשפחות של יתומים. 


באמת? ומי מפקח על זה? משפחות הפשע מפקחות על הכסף הזה?


תודה רבה. אבל אני שמח ששרת התחבורה לשעבר לא התייחסה לטמפרטורה ברכבת. זה היה חשוב. 


אה, נכון. מרבית המזגנית והרכביות לא עומדות במיזגוניות. 


תודה, תודה, חברת הכנסת רגב. עכשיו יואב בן צור, או שהשר עונה? חבר הכנסת יואב בן צור, עשר דקות. תפדל. 

תודה, אדוני. אני שמח שאתה יושב פה עכשיו כיושב-ראש כשאני מדבר. 


אני שמח שאתה פה. 


גברתי המזכירה, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת – אבקש דקה. 


ישיב לכם במשולב השר חמד עמאר. בבקשה, עשר דקות. 


 יש רק שני דוברים?


 שניים, כן. 


אפשר להשיב?


 אני נמצא פה – אני רוצה לצטט פסוק מאיוב: "להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע". 

 בעוד כמה ימים יעלה תקציב המדינה להצבעה כאן, במליאת הכנסת. במו ידיכם תחרצו את גורלם של אזרחי ישראל. מיום כינונה של הממשלה הנוכחית פעלו ראשיה הכושלים להצר את צעדם של אזרחי ישראל ולהטיל גזרות כלכליות קשות. היום, בעומדי כאן, על דוכן הכנסת, אני כואב. אני כואב את כאבן של האוכלוסיות המוחלשות, שעולמן חרב עליהן, אני זועק מדם ליבי את זעקתם של השקופים, אשר קולם אינו נשמע. בתקשורת לא תשמעו על מאות אלפי הילדים מתחת לקו העוני שחיים בחרפת רעב, לא תשמעו על מאות אלפי אזרחים מהגיל השלישי שלא גומרים את החודש. אז את מה שהתקשורת מסתירה מכם, אני אספר. 

בישראל חיים מאות אלפי ילדים מתחת לקו העוני. העוני אינו מבדיל בין דם לדם; העוני חולש על כלל המגזרים – דתיים, חילונים, חרדים וערבים. את ממשלת בנט-לפיד זה לא מעניין. מעניין אותם רק לשרוד פוליטית, ובכל מחיר. 

חברי הממשלה הנוכחית הגיעו להסכמות ביניהם בנושא תקציב המדינה. אני אקריא בפניכם רק חלק מרשימת הקיצוצים והטלת המיסים שהממשלה הנוכחית גוזרת על אזרחי ישראל: העלאת המס על מוצרי החד-פעמי, העלאת מס על שתייה מתוקה, גזרת המעונות, מס גודש, העלאת מחירי הדלק, ביטול רפורמת ההנחות בתחבורה הציבורית, גזרות כלכליות קשות בחקלאות ועוד שורה ארוכה של גזרות, כפי שפירטה חברת הכנסת מרים רגב. 

אין גבול לאטימות. אין גבול לבושה. ממשלה אכזרית, מנותקת, שכל מהותה לסחוט את הציבור בשביל הכספים הקואליציוניים. מהותה של דמוקרטיה היא שנבחרי הציבור ישרתו את האזרחים ויהוו שכפ"ץ של האזרח. בממשלה הנוכחית, אשר פועלת באופן דיקטטורי, האזרחים הם השכפ"ץ של הפוליטיקאים, ודרכם הם מממנים את מנעמי השלטון המסואבים שלהם. 

 משרד האוצר רומס את אזרחי ישראל ולוקח אותם בני ערובה לגחמות הפוליטיות של ליברמן, שגם מוסיף ומזלזל, בסרטונים כאלה ואחרים, בציבור של מדינת ישראל. משרד האוצר שבראשותו מפקיר את האוכלוסיות המוחלשות וחרץ את דינם של עשרות אלפי ילדים שיגיעו לפת לחם במדינת ישראל. 2,800 ש"ח – זה המחיר של מעון לתינוק במדינת ישראל. ואני שואל: מאיפה ההורים ישלמו מחיר מופרז כזה? דמעתם של הילדים הרעבים על ידיהם של נבחרי הבית הזה, שפעלו בחוסר אנושיות ומסרו את משרד האוצר בידי אנשים שבעים, מנותקים, בלי טיפת חמלה על העניים. 

 איך תגידו: ידינו לא שפכו הדם? לצערנו, את החתולים בפחי האשפה יחליפו האזרחים העניים, שבמו ידיכם ובהינף יד סתמתם עליהם את הגולל. ילד שהולך לישון רעב אינו מבין קואליציה או אופוזיציה, ימין או שמאל. לכל הורה מגיעה הזכות הבסיסית לכלכל את ילדיו בכבוד. למה להחליש את המוחלשים? כל חברי הממשלה הנוכחית אשר נתנו את ידם לפשע הזה, אין להם מחילה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. תיזכרו לדיראון עולם כמי שהביאו כליה על מדינת ישראל, רחמנא ליצלן. 

 זו לא ממשלת כל אזרחיה, זו ממשלת כל חתוליה, ממשלה שמרחמים בה על חתולים אבל מתאכזרים לילדים חסרי ישע. זוהי ממשלת ההישרדות אשר מיום כינונה הקו הברור הוא איך שורדים. אין גבולות, אין קווים אדומים, אין אידיאולוגיה, אין אג'נדה. פשוט – המטרה מקדשת את האמצעים, וכל האמצעים כשרים גם במחיר שאזרחי ישראל יחיו בסבל וברעב. העברתם 53 מיליארד למנסור עבאס וחבריו. במקום לחזק את המתונים, את ערביי ישראל אשר מכבדים את מדינתם ותורמים למדינה, חיזקתם את האנשים שאולי יש פקפוק לאן הכספים שהם לוקחים ילכו. ואני רוצה לקוות שכל הפרסומים שהיו לאחרונה אינם נכונים. אני מאוד מקווה שכך.

 שבענו מפוליטיקאים חסרי אחריות שהובילו אותנו לתהום. מדינת ישראל אינה כשאר המדינות. אויבינו המצפים להשמדתנו נמצאים מבית ומחוץ. כמדינה למודת מלחמות עקובות מדם למדנו על בשרנו שרק בסייעתא דשמיא, בכוח ובעוצמה, נוכל לגבור על אויבינו. טרור מנצחים באגרוף ברזל. לאורך כל התקופה ראש הממשלה מוביל קו ברור בנושא הביטחוני, קו של רפיסות ופחד לקבל החלטות אמיצות – בנושא האיראני, בגבול עזה, במדיניות מול ארצות הברית – והתוצאות האיומות לא מאחרות הרבה. 

 בכל ממשלה מתוקנת רצח חייל היה מוביל להסלמה חריפה ונקיטת כל האמצעים העומדים לרשותנו. דמם של חיילינו, טובי בנינו, אינו הפקר. זו חולשתנו, זה חוזקנו, זו גאוותנו. ממשלה שמפקירה את חייליה לחיות בעוני ומצביעה נגד העלאת משכורתם הדלה והמצומקת, אין לה זכות קיום. בתוך כמה חודשים קצרים מיניתם מקורבים לעשרות ג'ובים בעלות של מיליוני שקלים, אבל לחיילים נתתם לחיות בקצבה זעומה. שכרו של חייל לשעה – 1.2 שקל. זו הקצבה של חייל במדינתנו. העם אמר את דברו. למפלגת ימינה, שאינה עוברת את אחוז החסימה, אין מנדט ציבורי. היא מתרסקת לשאול תחתית, והציבור מצביע ברגליו ואומר את דברו על שביעות רצונו – או אי-שביעות רצונו – ממה שהיא מייצגת או ממה שהיא מנהלת.

 חז"ל, חכמינו זיכרונם לברכה, אמרו: אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים. כיהודים מאמינים עלינו לזכור את השגחת האל על ברואיו בכך שלא רק מעשיו של האדם ופועליו הם שמכריעים את גורלו, אלא שיד ההשגחה והרצון האלוקי הם המנווטים את דרכו של האדם בעולמו.

אני מאוד מאוד מקווה שיימצא בסוף ההיגיון, לפחות של אחד מחברי הקואליציה, שיש לו לב, שעדיין יש לו היגיון, שעדיין יש לו יכולת חשיבה להבין מה טוב למדינת ישראל ומה טוב לעם ישראל. לא תמיד חשוב להתגאות: הינה, הבאנו תקציב. השאלה איזה תקציב. התקציב שאתם מביאים הוא תקציב רע, הוא תקציב לא טוב, הוא תקציב שפוגע בכל האוכלוסיות המוחלשות. מבחינתכם, לא משנה מה יקרה, העיקר שעכשיו אנחנו יכולים להתנקם, יכולים לפגוע, יכולים לגרום לכך שאנשים יגיעו לקשיים בלתי נסבלים ובלתי רגילים. ברגע שתעשו את זה, אני מקווה שבימים הקרובים תימצא ידו של האדם שיבין ויאמר: עד כאן, די לממשלה הזאת. 

 יחד עם כל עם ישראל נישא תפילה לפני בורא עולם שהתקציב האכזרי והמסוכן הזה לא יעבור וייפול יחד עם הממשלה הנוראית הזאת בקרוב. 


 תודה רבה, חבר הכנסת בן צור. השר חמד עמאר ישיב בשם הממשלה.


 יש הצבעה?


 אחר כך יש דיון. בסוף, בדרך כלל, יש הצבעה.


 לא, על האי-אמון יש הצבעה? אני מדברת על האי-אמון.


אם יש אי-אמון, יש הצבעה. כמקובל. שתי הצעות אי-אמון – שתי הצבעות. 


 אתה בטוח?
 

 ב-20 השנים האחרונות כך זה היה.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את שאלת אם יש הצבעה או אין הצבעה, אבל בדרך כלל כשראש ממשלה נמצא בשליחות של המדינה, האופוזיציה לא מגישה אי-אמון. אבל אתם הגשתם אי-אמון הפעם. 


 כי לא ידענו שהוא נוסע.


 זה לא משנה אם הוא נמצא או לא בכלל. 


 חמד, גם עושים עסקאות עם האופוזיציה על סדרי דיבור – – –


 אדוני היושב-ראש, אני הקשבתי בקשב רב – –


 גם כשהוא נמצא הוא לא נמצא.


 – – לא התפרצתי לאף אחד ולא אמרתי לאף אחד מילה אחת. שמעתי את חברת הכנסת מירי רגב, גם את חבר הכנסת יואב בן צור, בקשב רב. כל מילה שאמרת, הקשבתי לה. אבל להגיד לך את האמת, אני בהתחלה ניסיתי – כי אמרתי: תעלה חברת הכנסת מירי רגב לכאן ותתחיל להגיד "מנסור עבאס". אמרתי: אני רוצה לספור כמה פעמים היא תגיד "מנסור עבאס" בנאום שלה. 


 כמה פעמים?


אחרי שהתחלתי לספור, אמרתי: כל מילה שנייה-שלישית שלה – "מנסור עבאס". אני מפסיק לספור. אז אני מציע לכם – ואתם יודעים, במיוחד הליכוד, שאנחנו כישראל ביתנו יצאנו מהממשלה בגלל העברת הכספים במזומן דרך קטאר לחמאס.


 – – – עכשיו זה משלם המיסים.


זה מה שהוציא אותנו מהממשלה.


 אז עכשיו דרך בנקים של משלם המיסים הישראלי – – –


 זה מה שהוציא אותנו מהממשלה.


זה מה שאתה אומר.


רק תחשבו על זה ואז תבינו.


 עדיף דרך חשבונות בנקים של משלם המיסים הישראלי.


 אביגדור ליברמן היה שר הביטחון שאמר: אנחנו לא מעבירים לחמאס.


 זה עדיף. זה עדיף, אתה אומר.


 העברתם לחמאס מזומן, אז אנחנו יצאנו מהממשלה בגלל זה.


 עדיף. זה לא כסף של משלם המיסים הישראלי. זה לא כסף של משלם המיסים הישראלי.


אז חבל – –


תתבייש לך. 


 – – חבל שאתם מעלים את הנקודה הזאת.


 זה לא כסף של משלם המיסים הישראלי.


 ואני רוצה להגיד לכל אחד ואחד שבכל פעם עולה לכאן – –


– – –


 – – מנסור עבאס – מנסור עבאס לא לוקח את הכסף לכיס שלו.


הוא גם אמר שהוא יחסל את הנייה ב-48 שעות, אז מה?


 זה לא היה כסף ישראלי – –


 גם אתם השקעתם במגזר הלא-יהודי. גם אתם השקעתם במגזר הערבי.


– – וזה לא כסף של משלם המיסים הישראלי. תתבייש. תתבייש.


 גם אתם הכנתם תוכנית למגזר – –


 אנחנו לא משלמים כסף לעזה.


 – – הערבי.


– – – 


 אני גאה שאני נמצא בממשלה שמכינה תוכנית למגזר הערבי – –


 אבל לא לקחת מהיתומים שלנו ליתומים בעזה. 


 – – כי מגיע לו. מגיע לו. ואם חבר הכנסת בן צור אומר שלא מגיע ליישובים הערביים – –


לא, אבל לא לקחת מהיתומים שלנו ליתומים בעזה.


 – – תקציבים, אני מתפלא. 


 לא אמרתי את זה. לא אמרתי את זה. 


אני מתפלא על חבר הכנסת בן צור, שחוזר אחרי חברת הכנסת מירי רגב.


 הוא לא מקשיב – – –


 אנחנו צריכים להשקיע תקציבים – –


 – – –


 לא מהיתומים שלנו ליתומים בעזה.


 תקציבים בעזה? תקציבים שלנו צריך להשקיע בעזה?


– – כי אתם יודעים, הם חלק ממדינת ישראל. הם נמצאים כאן.


 ערביי ישראל, לא בעזה.


 ואני רוצה להגיד לך, חברי – –


 לא אמרתי שלא מגיע. 


– – חברי יואב בן צור – –


 מגיע ועוד איך.


 – – אני רוצה להגיד לך דבר אחד: שמעתי אותך – תקציב לא חברתי, תקציב שפוגע באוכלוסיות החלשות, תקציב שלא נותן פתרון לפריפריה, לדרום, לצפון. אני רוצה לשאול אותך: להעלות את קצבת הנכות ולהוסיף 2.7 מיליארד שקלים לנכים, זה פוגע בנכים או נותן להם תוספת במשכורת שלהם?


אחיזת עיניים. אחיזת עיניים. הוספתם 80 שקל לנכה. 


 אז אני אומר: צדקת, אבל כשהנכה היום – – 


הוספתם 80 שקל לנכה – – –


 – – קצבת הנכות שלו עולה, הוא יקבל יותר כסף. 


 כמה כסף הוא יקבל יותר? 


 80 שקל. אל תעבדו על אנשים. 


2.8 מיליארד שקל הם יקבלו. המשכורת שלו תהיה 3,700 שקל. 


 מתי זה יהיה?


זו העלאה של בין 500 ל-700 שקל. 


 מתי זה יהיה?


אני רוצה לשאול אותך – – 


 אני מציע שלא – – – 


 – – לפגוע – אם אנחנו מוסיפים לקשישים ומעלים להם את המשכורת, אנחנו פוגעים בקשישים? אם אנחנו מוסיפים להם 1.5 מיליארד שקל לקצבאות שלהם, אנחנו, הממשלה פוגעת בהם? 


כן – – –


 כשהמשכורת שלו תהיה 3,710 שקל, אנחנו פוגעים בהם? 


 אין להם – – –


אנחנו הוספנו להם 1.5 מיליארד שקל. הם יקבלו 3,710 שקל. פגענו בהם? האם זו פגיעה, בן צור? 


 רגע, סליחה. יש לי שאלה – – –


 ואני אשאל אותך שאלה קטנה – אם אני מוסיף – – –


 – – – תקשיב רגע – – – 


אני הקשבתי לך, לא הפרעתי לך. הקשבתי לך בקשב רב. אני רוצה לשאול אותך: ניצולי השואה, שאנחנו מוסיפים להם 62.5% למענק השנתי שלהם, שזה קרוב ל-2,500 שקל, אנחנו פוגעים? 


כמה זה לחודש?


האם אנחנו פוגעים בהם? הוספנו 62.5%. הם קיבלו, הוספנו להם – – –


 – – – החד-פעמי.


הוספנו להם 2,500 שקל. את צריכה להגיד תודה לממשלה הזאת. אני גאה בממשלה הזאת, שדואגת לניצולי שואה. אני גאה שמעלים להם 62.5% במשכורת שלהם. את לא צריכה לתקוף אותה, את צריכה להיות גאה. 


 אני מסבירה לך על מה אני תוקפת – על החד-פעמי ועל השתייה המתוקה. 


 ואם אני מקדם ממדים ללימודים לחיילים קרביים, את צריכה להיפגע מזה? את צריכה להגיד שאנחנו פוגעים בחיילים? את צריכה להיות גאה בזה שאנחנו נותנים לחיילים ומאפשרים להם ללמוד על חשבון המדינה. תוספת של 100 מיליון שקל לממדים ללימודים – זה נוגע לכל חייל וחייל, אם הוא חייל בודד או חייל קרבי. אנחנו צריכים להיות גאים, כל הממשלה צריכה להיות גאה, כל הכנסת צריכה להיות גאה.

 אם אנחנו מקדמים את הביטחון התזונתי ומוסיפים תוספת של 50 מיליון שקל, אנחנו פוגעים? הוספנו 50 מיליון, שהממשלה הקודמת לא עשתה את זה. 


 השר דרעי הוסיף 700 מיליון, לא 50 – – – 


 אם אנחנו מוסיפים 100 מיליון שקל למאבק באלימות במשפחה – – –


חמד, אני רק רוצה להגיד מילה אחת. מילה, מילה. אתה יודע שכשהיו פה את הסכמי אברהם ונתניהו היה בחוץ לארץ, אתם, ישראל ביתנו, הגשתם אי-אמון בממשלה כשראש הממשלה נתניהו היה בהסכמי אברהם. זה מאוד חשוב שתדע ותתקן את מה שאמרת בתחילת הדברים שלך, שכשראש ממשלה לא נמצא לא עושים אי-אמון, כי אתם אלה שהגשתם את האי-אמון כשנתניהו היה בהסכמי אברהם.


 תודה רבה. נא להמשיך, אדוני.


 אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, זה התקציב החברתי הטוב ביותר שהיה כאן. ואני אומר לך, אתה צריך להיות גאה בתוכנית שאנחנו מקדמים למגזר הערבי כאן בכנסת, בממשלת ישראל, ושאושר בממשלה. אני הייתי שם, אני ראיתי את התקציבים. אתה גם צריך להיות גאה בתוכנית שהכנו למיגור הפשיעה. היום הפשיעה היא בכל פינה ופינה במדינת ישראל, לא רק במגזר הערבי. אנחנו רואים את זה בכל מקום. הפקרתם את הפשיעה ואנחנו באים לתקן, באים לתקן ולעשות. זו הממשלה. זו הממשלה. 

 התקציב האחרון – את יודעת מתי אושר התקציב האחרון? במרץ 2018. זה אומר קרוב לארבע שנים עוד מעט. שלוש שנים ושבעה חודשים לא היה תקציב.


אז מה? אבל הוא היה ל-2019.


את יודעת שיותר – – – 


היה תקציב גם לשנת 2019. תגיד את האמת, זה לא היה רק ל-2018.


שנה ושמונה חודשים – – 


 אבל הוא היה גם ל-2018 וגם ל-2019. 


– – לא היה תקציב למדינת ישראל. במי זה פוגע? 


עדיף שלא היה תקציב ולא תקציב כזה גרוע. 


באוכלוסיות החלשות זה פוגע. שנה ושמונה חודשים. 


 אבל אתה יודע – – – 


 שנה ושמונה חודשים לא היה תקציב. זה פוגע באוכלוסיות החלשות.


אתה הרי יודע – – – ועדת כספים – – – 


 אתם פוגעים – – – 


בגלל תרגילים פוליטיים שלכם. 


– – –


 – – – השכבות החלשות, מה הן מעדיפות? 


 נא לא להפסיק את השר, הוא מסיים.


 שאלתי מה הן מעדיפות, את זה או את זה?


אני אומר לך, אדוני היושב-ראש – – 


– – – 


 – – השבוע נעביר תקציב למדינת ישראל, תקציב שיהיה טוב לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל. התקציב לא רק לטובת ממשלת ישראל ולא רק ממשלת ישראל רוצה להעביר אותו. 


 נכון, גם לממשלת עזה – – – אני צודק, לא רק לממשלת ישראל, גם לממשלת עזה. 


כל אזרח ואזרח במדינת ישראל רוצה תקציב למדינת ישראל – – 


– – – צודק. 


 – – לא רוצה להמשיך חלקי 12 שהוכן ב-2017. תודה רבה. 


 יש לכם ראש ממשלה – – – 


 תודה רבה לשר חמד עמאר.


צודק, זה לא רק לממשלת ישראל.


ובכן, שלמה קרעי, בשם הליכוד, שלוש דקות. 


 אדוני היושב-ראש, כל כך מהר – – – 


 לא, בעברית, אחמד – – – 


 אתה לא יודע ערבית?


– – – 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי שבנט גמר לעשות נזקים כאן אצלנו, הוא הולך ללמד את מנהיגי העולם חוכמה ודעת, בערך כמו הנאום המביש שלו באו"ם, במנותק ממחדלי הקורונה שלו ושל הממשלה המופקרת שלו. 


 נגד מי הוא ידבר שם?


 חוץ מהנוכלות וההונאה שבאמצעותן הגיע לראשות הממשלה, מתברר שכבר אין לו בכלל מנדט מהציבור, אפילו לא לכהן כחבר כנסת פשוט. אפילו נורבגי הוא לא יוכל להיות. אני מציע לו להישאר שם בחו"ל, אולי לקבל איזה משרת יועץ אחיתופל כלשהו, לעזוב אותנו בשקט ולתת לנו לעצור את כל התהליכים הפוגעניים והמסוכנים שהוא התחיל כאן. בכלל, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאחד כזה שלא זכה מעולם לאמון הציבור באופן הגון כראש ממשלה, צריך לשלול ממנו בהמשך את זכויותיו כראש ממשלה לשעבר, וזה עוד יגיע. 

 אדוני היושב-ראש, הנזק גדול. זו ממשלה שמבזבזת מיליארדים על האחים המוסלמים; על ראש עיריית טייבה שמכריז שהוא בכלל תושב פלסטין – לו שקד מוחקת עשרות מיליונים של חובות; על פנסיות תקציביות; על ג'ובים לחבר'ה; על כספים קואליציוניים מושחתים; אפילו על חתולים. 

 הגמרא אומרת: אמר רב אחא, מימיי לא ראיתי ארי סבל ולא שועל חנווני. הם לא עובדים, הם מסתדרים. אבל, גברתי השרה, נשים במקצועות שוחקים יתמוטטו כשאתם מעלים להן את גיל הפרישה. הן בקושי מצליחות לשרוד היום. אתם מעלים מיסים בלי הבחנה – תחבורה ציבורית, חד-פעמי, שתייה קלה, מס גודש רק על הפריפריה ולא על תושבי מדינת תל אביב ופרבריה, שדווקא להם יש תחבורה ציבורית טובה יחסית, הדלק מתייקר, יוקר המחיה מרקיע שחקים, והממשלה? ממשלה מעופפת ומושחתת. כל שר או סגן שר לוקח איתו גם צוות עוזרים שיגישו לו קפה במלונות הפאר בדובאי. 

 אתם מצקצקים כאן בלשון בצביעות אופיינית: אוי אוי אוי, ראש ממשלה בחו"ל, בשליחות מדינית, ואתם כאן מעיזים להגיש אי-אמון. אתם לא מתביישים? רק בשנה שעברה הגשתם אי-אמון כשראש הממשלה נתניהו היה בשליחות מדינית אמיתית על הסכמי אברהם, אותם הסכמים שמאפשרים לכם לחגוג היום בדובאי. אבל בנט? הוא לכל היותר שליח מטעם עצמו. הוא גנב את המנדט והציבור לא נותן בו אמון, הוא לא עובר את אחוז החסימה. 

 הצביעות חוגגת בכל מילה ובכל פעולה שלכם. כל מה שאתם עושים הוא בדיוק ההפך מכל מה שהבטחתם לציבור. ממשלת ג'ובים מנופחת ונהנתנית, ללא דעת ולא תבונה, ללא יושרה ולא טיפת בושה. נוכלות שהפכה למקצוע. תתביישו לכם.


 שוכרן, עווד אל-כנסת קרעי. עווד אל-כנסת בוסו, שלוש דקות. תפדל. 


 אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, למעשה, אני חושב שהצעות האי-אמון מתייתרות משבוע לשבוע, כי אנחנו רואים את הסקרים, משבוע לשבוע, שמביעים אי-אמון בממשלה, בעומד בראשה. כזה דבר עוד לא היה לנו: ראש ממשלה שלא עובר את אחוז החסימה בסקרים, שהולך ומידרדר, וגם המפלגות השותפות איתו – חלקן מלמעלה, חלקן מלמטה.

כבר דיברנו על זה שראש הממשלה גנב כיסא עם שישה מנדטים, אבל האי-אמון שראש הממשלה הזה צובר – חשבנו, ייתנו לו שיירה; נוסע לרעננה, חוזר, נסע לארצות הברית, נסע לרוסיה, נוסע לאו"ם – לאיפה שלא ייסע, כל חבר כנסת פה שיעשה את מה שהוא עשה בחודשיים יקבל יותר אחוזי תמיכה מאשר מר בנט. משהו לא מובן. אולי האקלים עכשיו ייתן לו השראה לקבל תמיכה נוספת. 

ואכן, חברי הקואליציה מגדירים את השבוע הזה כשבוע דרמטי שיעבור בו תקציב. נכון, זה שבוע דרמטי שייזכר לדיראון עולם על מצחם של כל יושבי הקואליציה הזו, ששולחת מתחת לגלגלי הכלכלה הקשה מאות אלפי אזרחים ומשפחות ודורסת אותם, בפגיעה. השר חמד מדבר פה, על מה? על קשישים שהוא נותן להם כסף. אותם קשישים יכולים לשטוף כלים? בכיס אחד אתה נותן לו כסף ובכיס השני אתה עושק אותו בכמה וכמה פרמטרים. על זה לא מסתכלים.

מדבר על 50 מיליון שקל לביטחון תזונתי. השר דרעי נתן 4 מיליארד שקלים, בקדנציה שהוא היה, להורדה של המים, של התחבורה, של הביטחון, דרך הרשויות – לא הפריד בין חרדים ללא חרדים, לערבים, ליהודים; נתן לכולם. אבל עכשיו כשאתה רואה שר אוצר – לא רק שהוא דורס את הציבור, אלא גם לועג לו, לועג לו ברשתות החברתיות. את זה עוד לא היה לנו. שר אוצר שרואה אנשים מסכנים שעומדים בתור בשביל לקנות גם לועג להם. 

זה מראה עד כמה פרצופה של הממשלה הזו – לקחת כסף למוחלשים, מילא. אבל בסוף כשאנחנו שומעים – מנסור עבאס בעצמו אמר: ליתומים ולאלמנות, אבל איפה היתומים והאלמנות האלה נמצאים? בעזה? נגמרו היתומים והאלמנות כאן, במדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל? מילא אתה לוקח כסף – – –


 אתה באמת מאמין שזה הולך ליתומים ולאלמנות – – –


 נגיד שהוא צודק.


 אתה באמת מאמין שזה הולך – – – 


אבל מילא, אתה לוקח לנו כסף דרך החשמל, דרך המים, דרך חברה, אבל לקחת את הכסף הזה לאזרחים אחרים? כשעומד היום – כמו שהוא אמר – ראש עיריית טייבה, ואומר: אני ראש עירייה במדינת פלסטין, לא שמענו ששרת הפנים מגנה אותו. היא מפחדת, כי אחרי שעתיים יגיד לה מנסור: אילת, עוד שעתיים את לא תהיי שרת הפנים. איפה אנחנו נמצאים?

צביעות של חלוקת כספים קואליציוניים. מדברים על כספים ערכיים. מה זה ערכיים? לתת למוחלשים – לא. לתת לחינוך – לא. לתת לחתולים זה יותר ערכי. איפה הצביעות? עומד לך ראש הממשלה החלופי ואומר: גיסתי מונתה לדירקטורית בהתנדבות. אתה יודע כמה אזרחים מוכנים להתנדב לתפקיד כזה? זה באמת בלי שום הטבות. אנשים כאילו מתנדבים בזק"א. באמת, שמעתי את זה. התרגשנו למשמע גיסתו של השר לפיד. אני רק אצטט את מה שאמר – – –


 אבל בקהל שלהם התנדבות זה משהו – – –


קרן, את לא חייבת להעיר לכל נואם. לא חייבת. 


 בקהל שלהם התנדבות – – –


 בדקתי את התקנון – אין סעיף שמחייב תיקוני קרן ברק. אין.


 אין? 


 אין.


 אז צריך לתקן. 


 ליאור שליין, בן זוגה של שרה בכירה בממשלה, של השרה מרב מיכאלי – שהוא לא רק בן זוגה, יש להם היום גם הורות משותפת – אמר, ואני רק אקריא מה שהוא אמר, ואני אסיים: "ממשלה שמונהגת על ידי יאיר לפיד, שחקן בינוני שמתבלבל בין לגלם ראש ממשלה ללהיות ראש ממשלה, ומדריך בני עקיבא – – 


 – – –


– – עם כוונות טובות אבל עם אידיאולוגיה איומה ואפס מנהיגות". את זה אמר מי שנמצא ביחד עם שרה בכירה בממשלה. ואחרי שאמר בעצמו אביר קארה על המפלגה שלו "מפלגה של מטומטמים", מה אנחנו נגיד אחריו? תודה רבה.


שוכרן. כחול לבן – אין דובר; ימינה – אין דובר; עבודה – אין דובר. חבר הכנסת ליצמן – – –


 אין דובר – – – אין דובר.


 אין דובר טוב בעמו.


 אפרופו חתולים, מארק טוויין שאל – מארק טוויין, לא אחמד טיבי, לא לייחס את זה לי: מה ההבדל בין חתולים לשקר? של קואליציה, אני מוסיף. 


 מספר הנשמות. 


חתולים מתים רק תשע פעמים; השקר נשאר זמן הרבה יותר ארוך. זה מארק טוויין, אגב, הוא לא קואליציה ולא אופוזיציה. 


 ההבדל הוא גם שלחתולים יש שכחה – לפוליטיקאים אין שכחה. נזכור לכם את זה. 


אבוטבול, יש לך בעיות עם מארק טוויין, לך תשחק איתו דרבי. 


 לא. 


בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מבין הרבה בחתולים, אבל אני יודע – – –


 לכן לא קיבלתם תקציבים.


 רגע. – – – אבל זה פעם ראשונה שאני רואה שכלבים נותנים משהו לחתולים.


אפילו היושב-ראש נשאר המום.


 אפילו אני.


מי שנושך הוא כלב.


 אגב, רוב הנמצאים כאן אוהבים כלבים.


לא, לא חושב.


ולא לזה התכוונת. תחשוב עוד פעם.


אני לא חושב עוד פעם. מה שאמרתי – לא חוזר בי. 


אוקיי. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –


אתה יכול לעצור כאן, ליצמן. 


– – – מהבמה.


 אמר ולא פירש. 


מה שאמר כאן השר חמד – הוא ברח.


לא, הוא לא ברח. הוא יצא.


הוא יצא. טוב.


 ברח, ברח. יצא מייד כשהוא סיים. 


מה שהוא אמר – –


 יש שרה.


– – הוא אמר כאן דבר נוראי. הוא אמר: אנחנו עזבנו את הקואליציה של נתניהו בגלל שלא רצינו – הוא נתן כסף דרך הקטארים; לא רצינו שהוא ייתן כסף דרך הקטארים, ובגלל זה אנחנו עזבנו את הקואליציה. אז מה הם עושים? הם עושים משהו יותר חכם: בלי לתת דרך הקטארים – הם נותנים ישירות דרך חשבונות הבנק; 48, איך זה נקרא? לא יודע.


 לא סתם זה נקרא 48. תחשוב למה.


 כן, כן, אני יודע, אבל אני שואל איך הם נותנים זה ישירות.


 מנדלבליט יאשר להם. 


אישר להם, לא יאשר. הוא אישר. אבל אני, אין לי טענות למנדלבליט, חלילה וחס. על דבר אחד יש לי טענות: אתה רוצה לתת להם? מה רע בקטארים? לא רוצה לתת להם – אל תיתן להם. הרי כל המשחק הזה – לעזוב קואליציה? ואל תדאגו. איווט ליברמן מעולם לא השלים קדנציה. חזקה עליו – אף פעם לא. הוא נכנס – יצא באמצע. נכנס בהתחלה – יצא בהתחלה. אף פעם. תבדקו מה שאני אומר. אף פעם הוא לא היה קואליציה שלמה. 

מה שאני רוצה להגיד – וזה מפריע לי מאוד – שיש בכלי התקשורת היום מומחים בלטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח. הסיפור הזה של התחקיר של אילה חסון – פתאום אף אחד לא כותב על זה. אין כמעט אזכור לזה בכלי התקשורת. מה קרה עם המתמחים? הרי לא התקדם שום דבר. נכשל המשא ומתן. 

אתם זוכרים שהייתה כאן הצבעה במליאת הכנסת, הצבעה כפולה? לאיפה זה נעלם?


 אני שלחתי מכתב למנדלבליט – – –


לא, תעזוב. רגע, מה אמרו כאן במליאה? 


– – – שלמה. 


מה אמרו כאן במליאה, אתה זוכר? היושב-ראש אמר את זה, שתהיה ועדת אתיקה ואז יעבירו את זה. אבל אין ועדת אתיקה ולא תהיה. לפי המצב הזה, לא תהיה. ומה קרה עם זאת שהקליטה בסוד חברי כנסת כאן במליאה? שום דבר. הכול עובר, הכול בסדר. 

 אז לא תחקיר ולא הצבעות כפולות. אני זוכר שבהצבעות כפולות ירדו לחיים – אני אז, לצערי, הייתי עד; גם גפני היה. בהצבעה על התקציב ראינו שמישהו מצביע – נורא ואיום. מה לא עשו? בגלל שזה הליכוד. הלוא אף אחד לא ידבר על ההצבעה הכפולה שהייתה כאן. אף אחד לא יגיד מילה אחת לרפורמי הזה, שמפר חוק בגסות בכותל. אף אחד. לא יעשו לו שום דבר, לא יעירו לו כלום. נגד החוק. אז אני לא מדבר על היוקר, אני מדבר – שום דבר, נגד החוק. אף אחד כאן בכנסת לא יעשה לו שום דבר. לא ראיתי שהיועץ המשפטי אמר משהו לחבר הכנסת – – –


תודה רבה, חבר הכנסת ליצמן.


אני כבר מסיים, אדוני. אתה יודע, אף פעם אני לא לוקח דקות מיותרות, אבל פעם אחת – – –


 מי ישמע איזה סדר-יום יש לך היום.


 יש מצוות "והדרת".


הדרתי שתי דקות יותר מהזמן.


 כן? בשבילי?


אבל תמשיך. אתה חמש דקות כבר מדבר, אבל – – –


 אה, אוקיי. סליחה, לא, אני מסיים.


 תסיים. תסיים. 


 כן, אני מסיים.


ולנו בבית יש גולדן רטריבר, רק שתדע.


מה זה?


סוג של כלב, גולדן רטריבר, הזהוב היפה הזה.


 הוא מתוקצב? הוא מתוקצב?


אנחנו מתקצבים אותו.


אני מכיר הרבה כאן עם שמות אחרים.


מה שנקרא כֶּלֶב בן יפונה.


 – – – 


אדוני, ולכן אנחנו נצביע אי-אמון. תודה.


תודה רבה. חבר הכנסת אופיר סופר, שלוש דקות. בבקשה.


אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בהצבעת אי-אמון, והאמת היא שפחות משנה מה יצביעו 20 הנורבגים הבלתי-משוחדים, אלא משנה באמת, אדוני היושב-ראש, מה האמון שזוכה לו העומד בראשות הממשלה.

עכשיו, אסור להעלות לכאן עזרים ופלקטים, אז אני אעשה את זה עם ידיים, ואני מקווה שהמצלמות יתמקדו – זה לא לב, זה אפס אמון לעומד בראשות הממשלה. כל מי שרואה עצמו מנהיג סביר, עם מעט ערכים, מעט מודעות עצמית, היה קם והולך. 

אדוני ראש הממשלה, טסת לוועידת האקלים בגלזגו; אבל איזה אקלים פוליטי הוא השאיר כאן, של חוסר אמון – חבר הכנסת יואב קיש, תקשיב – חוסר אמון, אי-קיום הבטחות שאי-אפשר לספור אותן. ראש ממשלה עם חמישה מנדטים מפורקים, כל אחד יורה לווקטור אחר, ועשרות נורבגים ועשרות שרים שבכלל לא יודעים איך נראה המשכן הזה.

והאמת היא שהמותג הכי מתאים לממשלה הזאת, וזה דובר פה לא מעט, זה "ממשלת החתולים". המותג הכי רציני שמתאים לממשלה הזאת זה "ממשלת החתולים". לכל חתול יש חלב משלו: לליברמן נתנו את האוצר וגם את הכספים, כדי שישמרו אחד על השני.


חברי הכנסת, כל אלה העומדים, נא לשבת.


ללפיד, במקום חוק ההסדרים נתנו את חוק הסידורים: דירקטור בקק"ל, שגרירים, מקורבים לכל אחד ואחד. לעבאס נתנו לשמור על החמאס. ראש הממשלה בנט צריך להחליט מה מעניין אותו, אזרחי ישראל או כיסא וממשלה?

דיבר פה לפני כן סגן השר חמד עמאר על שר הביטחון אביגדור ליברמן. עכשיו, תגידו לי איך, איך, איך מ-48 שעות לחיסול הנייה, נותרנו רק עם עמותת 48 לסיוע לאלמנות ויתומי השוהדא. לכו תנסו להבין מה באמת מתרחש היום מול עזה. 

 זוכרים את המנהרות בעזה, אלה של גיבור צוק איתן נפתלי בנט? כולנו ממתינים לאיזו הדלפה מהקבינט, שתספר לנו על המנהרה של ע'אזי עיסא, יושב-ראש האספה הכללית של רע"מ, מי שממנה בפועל את חברי הכנסת, את הפרזנטורים של התנועה האסלאמית בכנסת – ע'אזי, המסמר של המשא ומתן, מי שנמצא מאחורי הקלעים בתמונה, התמונה ההיא המפורסמת, תמונת הניצחון של בנט, עבאס ולפיד, האיש החזק מאחורי הקלעים. לע'אזי עיסא מנהרה התקפית משולבת – מעמותת 48 בכפר קאסם, דרך המשא ומתן בכפר המכביה עד עזה. כפר קאסם-עזה-ירושלים – זו המנהרה ההתקפית שלו.

אדוני ראש הממשלה צריך להחליט: האם ביטחון ישראל חשוב לך או הכיסא חשוב לך?


תודה רבה.


האם לוחמי צה"ל חשובים לך או חשובים לך אלמנות ויתומי השוהדא? ההסתה? תודה רבה.


תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. תפדל, אוסאמה. תפדל.


סייד א-ראיס, אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, כשמדברים על תקציב המדינה לשנת 2022-2021, יש כאלה שחושבים שתקציב המדינה הוא בסכום של 30 מיליארד שקל, אדוני היושב-ראש. אם זה היה ככה, חבר הכנסת אבו שחאדה – – 


– – –


– – עם כל המחלוקות שיש לנו, כפי שהיה בחוק החשמל – היו לנו מחלוקות, ביקורות, אבל אמרנו: גם אם זה יעזור לבית אחד אנחנו נתמוך, ותמכנו. אבל מה לעשות שתקציב המדינה הוא כ-600 מיליארד. וכאשר מדברים על תקציב 2022 ועל התוכנית של ה-30 מיליארד, אז יש 6-5 מיליארד שקל לשנה – אני אומר שזה 1% מהתקציב. 6 מיליארד, 5 מיליארד, מ-600 מיליארד, זה 1%. יש עוד 99%. לאיפה הולכים? לתקציב משרד הביטחון, להתנחלויות, העמקת התנחלויות, ייהוד ירושלים. 9,000 יחידות דיור בירושלים המזרחית הכבושה; שמענו רק על קצה חוט של שיווק 3,300 יחידות דיור בהתנחלויות הלא-חוקיות בשטחים הכבושים. חוק איחוד משפחות, שקברה אותו אילת שקד, ועד היום משרד הפנים נמנע מלדון ולטפל בבקשות.

 על מה מדברים? יותר מזה, אדוני היושב-ראש – ואתה הכי בקי והכי מנוסה בוועדת הכספים – כאשר גם מביאים את התקציב של 2022, ואז, האם יש תקנות? האם יש סעיפים ברורים? את התקציבים הקואליציוניים של 5 מיליון שקל, 10 מיליון שקל, 12 מיליון שקל לחתולים, מצאו תקנות וסעיפי תקציב, אבל על ה-6 מיליארד אין תקנות ואין סעיפים. 

וחמור מזה, אני מפנה את כולנו לנספח בהחלטה האחרונה של ועדת הכספים: "חשוב לציין, כי ביום 1 באוגוסט 2021 התקבלה החלטת הממשלה מס' 292 בעניין תוכנית חומש למגזר הערבי, וביום 24 באוגוסט התקבלה החלטת ממשלה לפיתוח כלכלי בחברה הערבית עד לשנת – – – כפי שצוין" – תשמע, אדוני היושב-ראש – "כפי שצוין בהחלטה האחרונה, כל משרד יפעל בתחום עיסוקו ועל פי שיקוליו המקצועיים, בכפוף לכל דין ובחלקים הרלוונטיים בכפוף להנחיות היועץ". זאת אומרת, אין תקנות, אין סעיפים, הכול בהסכם קואליציוני, ואין עיגון בסעיפים ובתקנות ברורות. וזה לא חוקי. זה לא חוקי.

אז אני אומר: יש פה ממשלת שינוי, אבל היא ממשלת שינוי לרעה. ועכשיו אנחנו שומעים מהצד הזה על תקציב אכזרי, תקציב חברתי. איפה הייתם אתם? איפה הייתם? מה עשיתם? 12 שנה – מה עשיתם?

עכשיו אתם מסיתים נגד עמותה, (אומר בערבית: עמותת הסיוע 48,) שנותנת עזרה הומניטרית ליתומים בעזה. אתם מסיתים. שמעתי עכשיו את סופר – מה זה?


השעון – – –


 עמותה שנותנת ולא מקבלת תקציב מהמדינה.


ליצמן.


לא מקבלת. תפסיקו עם ההסתה הזאת.


 – – –


ליצמן.


תפסיקו עם ההסתה. גם סופר.


 לא, הם מבקשים שאתה תסיים. אמרתי – – – 


לכל אחד נתן, לכל אחד נתן שתי דקות.


פה זה נפוטיזם – – –


ואני אסיים, אדוני היושב-ראש. הממשלה הזאת, הנוכחית – –


 נא לסיים. 


 – – ההישגים שלה זה בהריסת בתים. אתה יודע עכשיו שהרסו עוד בית בקלנסווה, עוד בית עכשיו.


 עוד בית.


הבית השלישי – בעוד חודש. לפני יומיים הרסו בית בלוד. קמיניץ מחלק קנסות על ימין ועל שמאל בטייבה, בקלנסווה, בכפר קאסם, בנחף. הממשלה הזאת היא גרועה, כמו גם הממשלה שהייתה קודם. 


תודה רבה. בחלק מהדברים גרועה יותר. 


 ברוב הדברים.


אין עוד דוברים. מנסור עבאס כאן? לא, הוא לא כאן. יש שר משיב? (אומר בערבית: אין שר?)


 אורית, את לא משיבה לנו? 


 – – – 


 אבל שאלנו הרבה שאלות. 


 טוב, ח'לינה, בואו נלך להצבעה. הצבעה שמית. 


 מי ביקש אותה? 


 אל-חוכומה, הממשלה. מי ביקש, הממשלה? מי ביקש הצבעה שמית?


 אנחנו. 


 הליכוד, אתם ביקשתם, האופוזיציה. אתם הליכוד. הם מלוכדים, אתם, הליכוד.

 נא להתחיל. 

(קוראת בשם חבר הכנסת)

 משה אבוטבול – אינו משתתף בהצבעה 


 אנחנו מצביעים עכשיו על הצעת אי-אמון של הליכוד. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – אינו נוכח
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 מירב בן ארי – אינה נוכח
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – אינה משתתפת בהצבעה
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – אינו נוכח
 מאי גולן – אינה נוכחת
 איתן גינזבורג – אינו נוכח
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – אינו נוכח
 סימון דוידסון – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – אינה נוכחת
 מיכל וולדיגר – אינה משתתפת בהצבעה
 רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 מיקי לוי – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – אינה נוכחת
 יעקב ליצמן – אינו נוכח
 גבי לסקי – אינה נוכחת
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – בעד 
 עידית סילמן – אינה נוכחת
 עלי סלאלחה – אינו נוכח
 בצלאל סמוטריץ' – בעד
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – בעד
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 יסמין פרידמן – אינה נוכחת
 אביר קארה – אינו נוכח 
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – אינו נוכח
 גלעד קריב – אינו נוכח
 שלמה קרעי – בעד
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – אינה נוכחת
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 מוסי רז – אינו נוכח
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 אנחנו מקריאים שוב את שמות אלה שלא היו. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – אינו נוכח
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – בעד
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 מירב בן ארי – אינה נוכח
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – אינו נוכח
 מאי גולן – אינה נוכחת
 איתן גינזבורג – אינו נוכח
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – אינו נוכח
 סימון דוידסון – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 מיקי לוי – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – אינה נוכחת
יעקב ליצמן – אינו נוכח

 ליצמן, יעקב ליצמן, יעקב ליצמן, לא משתתף?

 יעקב ליצמן – אינו משתתף בהצבעה 


 אינו נוכח. 


 אתה נוכח, אתה לא משתתף. אתה נוכח. 


בדרך כלל, מי שנמצא באולם אז הוא נוכח אבל לא משתתף. אם הוא לא רוצה, הוא יכול לצאת מהאולם. 


 אני באולם. 


אתה עדיין באולם והיא רואה אותך. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 אוקיי, אז הוא לא משתתף. תודה רבה, אדוני. 

 גבי לסקי – אינה נוכחת
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – בעד
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – אינו נוכח
 אופיר סופר – בעד
 עידית סילמן – אינה נוכחת
 עלי סלאלחה – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 יסמין פרידמן – אינה נוכחת
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – אינו נוכח
 גלעד קריב – אינו נוכח
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 מוסי רז – אינו נוכח
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 האם יש מישהו באולם שלא הצביע?


 כן.

(קוראת בשם חבר הכנסת)

 איתמר בן גביר – בעד


 תמה הצבעה. יהיו תוצאות דרמטיות, חסרות תקדים.


 זה צמוד מאוד, אדוני.


 הציבור מחכה. חכה, חכה, תשמע. ובכן, רבותיי, נגד – אין; בעד – שמונה. ולכן, הצעת האי-אמון התקבלה, התקבלה ברוב קולות, אבל הממשלה לא נפלה, כי צריך 61. אבל הצעת האי-אמון התקבלה.


 התקבלה פה אחד.


 בשמונה מול אפס. 

 עכשיו עוברים להצבעה השנייה, של ש"ס. אלקטרונית, רבותיי. הצבעה.

הצעת סיעות ש"ס ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה נתקבלה.


 שוב. ובכן, שני תקדימים באותו יום. בעד – שמונה.


– – – 


וואו, זה כבר יותר. בעד – תשעה, אין מתנגדים. הצעת האי-אמון של ש"ס גם היא עברה, אבל הממשלה לא נפלה.


ש"ס ויהדות התורה.


ש"ס ויהדות התורה. לכן זה תשעה, בהשוואה לליכוד, שזה רק שמונה.


זה פי שלושה ממפלגתו של ראש הממשלה, תשעה.


חברי הכנסת מהקואליציה מתביישים להביע אי-אמון בממשלה.


ולכן, בשלב זה הממשלה ממשיכה בתפקידה. תודה רבה.


חברי הכנסת מהקואליציה, תתביישו – – –


תודה רבה.


 [מס' מ/1400; דברי הכנסת, חוב' ד', ישיבה 66.]


 ובכן, אנחנו ממשיכים בדיון של חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021, קריאה שנייה ושלישית. והדוברים כיום הם – – –


היושב-ראש, אנחנו מבקשים לאחד זמן דיבור כמו שהייעוץ המשפטי סיכם איתנו.


 אנחנו עכשיו עוברים להסתייגויות של סעיף 2. אריה דרעי, עשר דקות.


מתחילים איתנו.


הם אומרים שמתחילים עם הציונות הדתית. בצלאל סמוטריץ', חבר הכנסת, עשר דקות.


 אחריו?


 זה הציונות הדתית. אחריו – וולדיגר; אחריה – בן גביר; אחריו – רוטמן; אחריו – סטרוק. 


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, תמני כבר את המנכ"לית, נו.


– – –


טוב מאוד. שמעתי הבוקר את השר זאב אלקין בגלי צה"ל חוזר שוב, בפעם המי-יודע-מה, על השקר שנתניהו והימין רוצים לפזר את הכנסת וללכת לבחירות בלי להעביר תקציב, וזה רע מאוד למדינה, ולכן הוא יעבוד קשה מאוד השבוע כדי שהקואליציה תצליח להעביר את התקציב הנורא והאיום הזה ושהקואליציה הנוראה והאיומה הזאת תמשיך לשרוד. אני שואל אותו: זאב, עד מתי תמשיכו לשקר? הרי אתה יכול היום, היום, בדקה הזאת, לחשב מסלול מחדש; אתה יכול בדקה הזאת להבין את הטעות ההיסטורית, את הנזקים ארוכי הטווח וחלילה חלילה הבלתי-הפיכים שהקואליציה הזו שאתה בנית גורמת למדינת ישראל, לפרק אותה, לחזור בחזרה למקום הטבעי שלך בימין, להביא לידי ביטוי את הרוב הגדול שיש לימין בציבוריות הישראלית, כפי שמשתקף גם בתוצאות של הבחירות האחרונות בכנסת, להקים ממשלת ימין ולהביא תקציב טוב למדינת ישראל. 

 אתה לא מעביר את התקציב הזה כי אתה רוצה להעביר תקציב, כי יש לך אחריות למדינת ישראל. אתה מעביר את התקציב הנורא והאיום הזה, שמוכר את המדינה לתומכי הטרור של התנועה האסלאמית, כי אתה מחרים את נתניהו; כי אתה מחרים את 30 המנדטים שהצביעו לו; כי אתה מחרים את הציבור החרדי ואת הציבור הדתי; כי אתה – וגדעון סער וצביקה האוזר ויועז הנדל – אתם החלטתם שהשיקולים האישיים והמשקעים והכעסים והעלבונות חשובים הרבה יותר ממה שטוב ונכון למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ממה טוב יותר לציונות. לפחות אל תשקר. 

 אתה לא מעביר את התקציב הזה כדי שיהיה תקציב וכדי למנוע בחירות, כי אין סיבה בעולם ללכת לבחירות. שוב, אתה – אתה, זאב אלקין – יכול היום לפרק את הממשלה הנוראה הזאת ולהקים ממשלה אחרת ימנית, ציונית, לאומית. ואתה הולך לעבוד קשה כשר מקשר השבוע כדי להעביר תקציב שיש בו גזרות ומיסים ופגיעה בשכבות החלשות. יש בו פופוליזם בכמויות שהצביעות שנוזלת לכם מהאוזניים יכולה להטביע את כולנו, להציף את כל האולם הזה.


 צונאמי.


אתה באמת חושב שמס על החד-פעמי זה מה שיפתור את ההתחממות הגלובלית? הפכתם את זה לאיזה אליל. אתם נוקפים אצבע? אתה יודע שעשר שנים מתחת למרפסת שלי בקדומים כל שישי וכל שבת הפגנות בקדום – אני כבר לא מדבר על הסכנות ועל המאבק עם לוחמי צה"ל ועל שחיקת ההרתעה של הסרטונים שיוצאים שם כל שבוע. הצמיגים שמדליקים שם עשר שנים חונקים אותנו כל יום שישי וכל שבת. אנחנו לא יוצאים מהבית ולא פותחים חלונות.
 
מה שקורה כבר שנה למרגלות אביתר, כמות ההצתות, כמות המזבלות הלא-חוקיות, כמות השרפות הלאומניות, הטרוריסטיות – אפשר 100 שנה לצרוך עכשיו חד-פעמי, זה לא יגרד את הקצה של הפגיעה באיכות הסביבה שנגרמת כתוצאה מזה. אני כבר לא מדבר על מפעלים מזהמים. היית שר להגנת הסביבה. סגרת מפעלים מזהמים? עברת לאנרגיות חלופיות? צמצמת את השימוש במזוט? על מה אתה מדבר? על מה אתה מגן – על השנאה של ליברמן לציבור החרדי ועל הרצון להתעלל בהם אחרי שלוקחים להם את ההנחות במעונות, כדי שנשים שכבר יוצאות לעבודה יצטרכו לחזור הביתה ויפסיקו לעבוד? ועכשיו מוטל מס על החד-פעמי, וליברמן, באיזו יהירות שחצנית דוחה, מזלזל, בז, מעלה איזו תמונה שלו עם עניבה שוטף כוס: תקנו מדיחים, כמו אותה מלכת צרפת: אין לכם לחם? תאכלו עוגות. כמה יהירות, כמה ניתוק, כמה אכזריות. 

זה תקציב שמקצץ בלחם ובחמאה, זאב, בלחם ובחמאה של הציבור החרדי; תקציב שמעלה תעריפי תחבורה ציבורית; תקציב שמעלה מיסים; תקציב שמעביר עשרות מיליארדים לחיזוק התנועה האסלאמית. אתה יודע שמאות מיליונים מהם ימצאו את דרכם לטרור, אתה איש חכם. כל מי שקצת מכיר את האינסטלציה, את המקצועיות, את הצנרת של הלבנת הכספים של האחים המוסלמים בכל מקום בעולם – מה, לא ברור לך שכשמעבירים מאות מיליוני שקלים מהמשרד של אילת שקד במזומן לתקציב השוטף של הרשויות המקומיות זה יתגלגל מאוד מהר לכל ארגוני התנועה האסלאמית, כמו לאותה עמותת סיוע 48, שאחר כך משלמת משכורות למשפחות של מחבלים שהידים? וחוק החשמל – איזו מכבסת מילים שהולכת להלבין עכשיו עשרות אלפי מבנים בנגב, בגליל, במשולש. ועזוב להלבין מבנים אחורה – לתת זריקת עידוד מדהימה להמשך ההשתוללות וההשתלטות על קרקעות. לא ברור לך שזאת מלחמה לאומית? הרי ברור לך. ברור לך, כיוון שאני עובד איתך בעניין הזה עוד מאז הייתי ברגבים. ואתה עוצם עיניים. 

 אתה, זאב אלקין, נלחמת בממשלה הקודמת, כשנתניהו רצה להקים את אותם שלושה יישובים בדואיים חדשים, כדי שההקמה תהיה כרוכה במנגנון מאוד ברור של הסדרה: שקובעים מרחבי הסדרה והוא נמצא בגוף החלטת הממשלה; שמגדירים לפחות 80% מהפזורה שנמצאת במרחב ההסדרה, שנכנסים לתוך היישוב, כאיזה תנאי להקמת היישוב; שהשטחים שמוסיפים עכשיו בקווים הכחולים ייגרעו מקווים כחולים של יישובים אחרים, מכיוון שלא צריך עוד שטח. אתה – אתה, זאב אלקין – עצרת את החלטת הממשלה בפעם הקודמת. לך אני צריך לספר כמה זה מסוכן? עכשיו עבאס דורש עוד תשעה יישובים מייד אחרי התקציב. ואם ללכת לפי הסטנדרטים האלה, הלך על הנגב, כלאם פאדי. אז אתה מעביר תקציב רע ואתה מוכר את המדינה לתנועה האסלאמית, לתומכי טרור אנטי-ציונים, ואתה מעביר כסף לטרור ולתומכיו ולמסייעיו ולארגוניו ביודעין – ביודעין, כי אתה לא טיפש, שלא לדבר על בני גנץ, שר הביטחון. 

 לא היו ימים טובים לאבו מאזן כימי הממשלה הזאת. ושוב, אתה היית ראש שדולת ארץ ישראל בכנסת, אתה נלחמת בזה. הפכתם את האלטע זאכן הלא-רלוונטי הזה חזרה לשחקן משמעותי. אז יש עכשיו אישורי בנייה, 1,300 יחידות. פעם ראשונה יוצרים תקדים מסוכן, שכשמאשרים ליהודים צריך גם לאשר לערבים. וזו לא תוכנית שאנחנו תכננו. הרי אתה ואני, זאב, בקבינט, בתקופה הקצרה שבה הייתי שר, עצרנו החלטה כזאת. אתה ואני העברנו החלטת קבינט שדרשה שאנחנו נתכנן לערבים ביהודה ושומרון מתוך ראיית האינטרסים שלנו, ולא נאשר תוכניות שהרשות הפלסטינית מגישה כחלק מתוכנית פיאד. אתה התעקשת בהסכם הקואליציוני להכניס 50 תקנים כדי שתקום יחידת אכיפה נורמלית סוף-סוף ונתחיל להתמודד עם אובדן האדמות האדיר בשטחי C, בשטחים הפתוחים ביהודה ושומרון. אתה יודע עכשיו מהתשובה על השאילתה של משרד האוצר לחברתי חברת הכנסת אורית סטרוק איזה ישראבלוף זה ולאן הלכו התקנים האלה. 

 מכרת את כל האמונות שלך והערכים שלך והתפיסות שלך, ואתה מוכר אותם לתומכי טרור, ואתה מתנכר לשותפים שלך ולציבור הכי טבעי שהוא השותף שלך, ואתה לא עושה את זה כדי למנוע בחירות או כדי לעבור תקציב, כי כמו שאמרתי, זה בידיים שלך. אתה יכול היום, היום, אתה וגדעון, לפרק את הממשלה הזאת ולבוא ולהקים ממשלת ימין. יש 72 חברי כנסת מהימין, ציונים, לאומיים. זה מה שהציבור הישראלי רוצה, זה מה שהציבור הישראלי צריך, זה מה שמדינת ישראל חייבת. אתה מעביר את התקציב הזה ומוכר את המדינה לתומכי טרור בתנועה האסלאמית כי אתה מחרים את נתניהו ואת הימין ואת הליכודניקים ואת החרדים, וכי האגו שלך לא נותן לך להגיד: סליחה, טעיתי ואני מחשב מסלול מחדש, מפיל את הממשלה הרעה הזאת, עוצר רגע לפני התהום את הנזקים ארוכי הטווח והבלתי-הפיכים שלה, חובר לכוחות הבריאים, הטובים, הציוניים, הלאומיים, ומקים ממשלת ימין ומעביר מייד תקציב ומעביר מייד חוק הסדרים. כן, תקציב מתוקן, תקציב טוב – טוב לכלכלה, טוב לחברה, טוב לשכבות החלשות, טוב לציונות, ליהדות, לזהות היהודית. 

 מה אתה מעביר בתקציב הזה, מאות מיליונים לארגוני הלהט"ב, לרפורמים? איך תסתכל במראה בעוד כמה שנים? איך תסתכל בעיניים של הילדים שלך? מה תגיד להם? נתניהו פגע בי, הפך אותי לשר המים, אז מכרתי את המדינה כי אני לא מוכן לוותר על האגו שלי? אבל לפחות אל תשקר. אל תשקר, זאב, כי הציבור לא מטומטם, ולכן אתם מגרדים את אחוז החסימה, ונפתלי בנט כבר הרבה מתחתיו. הציבור לא קונה את השקרים שלכם, והוא יודע – הוא יודע שאין בעיה להעביר תקציב טוב ואין בעיה להקים ממשלה טובה. אתם יכולים לעשות את זה היום, ובכל יום ובכל רגע שאתם לא עושים את זה אתם שותפים לפשע; לא לפשע של אי-העברת תקציב – לפשע של העברת תקציב נורא ואיום לציונות, לזהות היהודית, להתיישבות, למדינת ישראל, רק בגלל יצרים ואגו ושנאות ועלבונות אישיים. תתבייש לך. 


 תודה רבה. מיכל וולדיגר, חברת הכנסת, גם את – עשר דקות. 


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן מצטרפת לכל מה שאמר כאן ראש סיעתי בצלאל סמוטריץ'. 

אני אבקש לדבר על הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. בשבת קראתי כתבה של הרב ליאור אנגלמן, ואני לא יכולה להתעלם ממנה. הרב אנגלמן כתב ותיאר מה הוא עשה יחד עם אנשים נוספים בשבת הנוראית הזו שבה שמענו על האירוע המצער והכל-כך טרגי ששם נפלו חיילינו, וברשותכם אני אקרא חלק מהכתבה. הוא אומר שם שהוא נזכר בדברים שהיו באותו אירוע מצער, והוא אומר ככה: אחד השירים ששרנו באותו הלילה מוכר לכולם, "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה". שנים הפריע לי הניסוח, הרי לא כל בית ישראל בצרה, בטח לא בשביה, רק חלק מאחינו בית ישראל. אנחנו מתפללים עליהם, על אלה שבצרה. אבל אחרי השיחה עם שמחה גולדין הוא הבין כמה הנוסח הזה מדויק, כמה השירה הזאת אומרת שכשמישהו מאיתנו בצרה, כל בית ישראל איתנו באותה צרה, ואם הוא בשבי, במובן מסוים כולנו בשביה. 

 ואז הוא ממשיך ואומר ומספר – ואני כל כך מסכימה עם הרב ליאור, שבעצם לא רק אנחנו – התקשורת בעצם לא מספיק מדברת על הנושא הזה. לא קמה פה תנועה לאומית גדולה ורחבה שתדרוש את השבתם של הדר ואורון, וכמובן של האזרחים החיים. ומייד, הוא אומר, כולנו קופצים ואומרים: טוב, הם רוצים לשחרר מחבלים. אבל זה לא נכון, הם ממש לא רוצים לשחרר מחבלים. שמחה ולאה היקרים נגד שחרור מחבלים. ההפך, הם אומרים, מי שבעצם הרג את בנם הם אותם מחבלים שהשתחררו בעסקת שליט. אבל, הם מוסיפים ואומרים, מדינת ישראל משחררת כל הזמן מחבלים, גם ברגעים אלו, כל הזמן, אז לפחות שכשהיא משחררת אותם היא תציב תנאי שיחזירו לנו את הבנים. אבל גם את זה היא לא עושה, היא לא דורשת את זה. מה שדורשים עוד בני משפחת גולדין זה שמדינת ישראל תפסיק לתת הקלות הומניטריות למי שפוגע כך בחללים ובבני המשפחות שלהם. 

 אבל כלום. מדינת ישראל, למרות שיושבת-ראש הקואליציה הייתה שנים, באמת שנים, מגיעה לחץ השחור ונאבקת למען השבתם של הבנים הביתה ונגד חלוקת כספים ומזוודות, מה שקורה בממשלה הנוכחית זה שכספים עוברים, ונעלמה הסיסמה "הומניטרי תמורת הומניטרי". היא נשארה כתובה על הנייר, אבל שום דבר מעבר לזה. הילדים שלנו עדיין נמצאים בעזה. הם מבקשים עוד: בסך הכול להחזיר את הילדים שלנו הביתה, ושבעצם הדבר הזה יהיה מטרה צבאית, שאם אנחנו נכנסים חלילה לעוד מערכה צבאית, אנחנו לא מפסיקים אותה עד שהילדים האלה לא מוחזרים הביתה, כי כמו שראינו, לצערי, בפעם הקודמת – דיבורים לחוד ומעשים לחוד. 

 אבל אף אחד, אף אחד, לא מקשיב למשפחה היקרה הזאת, שנאבקת עבור שתי משפחות, שאחת מהן כבר לא מסוגלת להיאבק ולא מסוגלת לצעוק. לצערנו אין מספיק רעש ציבורי. הדברים נעלמים כלא היו, וחולפות השנים ועוד שנים, ובינתיים אין לשתי המשפחות האלה קבר לבכות עליו.

אני רוצה לגעת בשני האזרחים החיים שנמצאים בעזה. שניהם – גם אברה מנגיסטו וגם הישאם א-סייד – הם שני אנשים שמתמודדים עם בריאות הנפש, אנשים חולים. לא קשור לכיבוש, לא קשור לימין ושמאל – קשור לאנושיות, אנושיות, אנשים חולים שחצו את הגדר בשל מחלתם. יש לנו בקואליציה ובכלל אנשים שוחרי זכויות אדם. זה נורא יפה להגיד "שוחרי זכויות אדם", ואני בטוחה שכל האנשים הללו היו מרימים על דגל את העניין, במיוחד כשמדובר באנשים עם מוגבלות, ובוודאי עם מוגבלות שקופה ונפשית, שלא תמיד הם רואים את המציאות נכוחה. האנשים האלה זקוקים לעזרה יותר מכולם. הם נמצאים שם כבר שנים. אין לנו צל של מושג איפה הם ומה איתם. המשפחות שלהם בוכות בכי מר, ואף אחד פה לא נזעק. אז יהיו שיגידו שאולי אחד הוא לא יהודי, ואחד הוא – סליחה, סליחה על הביטוי – שחור ולא לבן, ולכן אף אחד לא צועק את צעקתם. מדי פעם אני יוצאת מהכנסת, אז מדי פעם יש איזו קבוצה קטנה של אנשים שמפגינה כדי להחזיר את הילדים האלה הביתה, אבל זהו. קול ענות חנוקה. זה מתחיל בצעקה וזה נגמר בשתיקה, ואף אחד לא זז ולא דואג שבאמת זה יקרה.

 אז אני קוראת לקואליציה, אלה שעומדים ומסוגלים לעשות את זה, להחזיר גם את הדר וגם את אורון הביתה. זה ביכולתכם, זה ממש ממש ביכולתכם, וכל יום שעובר ואתם לא עושים את זה – אני בהחלט שמה כתב אישום כלפיכם. בוודאי ובוודאי כשאני מדברת על אברה מנגיסטו ועל הישאם א-סייד. אפשר להחזיר אותם הביתה. צריך לדרוש את זה, לא לתת שקל, לא להעביר שקל לעזה, שום דבר – לא חומרים, לא אוכל – עד שלא נדע מה קורה עם שני האנשים הללו, האנשים החולים הללו, שמגיעות להם זכויות בדיוק כמו לכל אחד מאיתנו. 

אז אם מדברים על הומניטרי, בעיניי זה הדבר ההומניטרי הגדול ביותר, לתת להם את הזכויות שמגיעות להם. אז אני שוב חוזרת וקוראת למדינת ישראל, למי שאחראי לדבר הזה, להחזיר את הילדים שלנו הביתה, לא מחר, לא מוחרתיים, לא בעוד שבוע, לא בעוד שבועיים, לא בעוד שנה – היום. עכשיו. תודה. 


 תודה רבה לך, חברת הכנסת וולדיגר. חבר הכנסת בן גביר, עשר דקות. עשר דקות? עשר דקות.


 יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, חברת הכנסת וולדיגר דיברה על העניין של ערבות הדדית, על העניין של דאגה ליהודים וגם לבן ברית באשר הוא. אני חוזר מסיור ארוך שערכתי אתמול בעיר רמלה, והעצב כל כך גדול על מה שמתרחש שם, על ההתנהלות הכל-כך עצובה של רשויות שלטון החוק, על ההפקרות, על הפגיעה ביהודים באשר הם יהודים, על המציאות הזאת שילד יהודי נכנס לבית ספר עם כיפה ויוצא מבית הספר ומוריד את הכיפה. למה הוא מוריד את הכיפה? כי הוא מפחד, כי הוא חושש, כי הוא יוצא החוצה ומרביצים לו. נשים יהודיות מסתובבות במרכז העיר, רוצות לעשות ג'וגינג בשעת ערב – הן חוששות. למה הן חוששות? כי מציקים להן, כי מטרידים אותן, כי פוגעים בהן. והמציאות הזאת של דם יהודי שמופקר, של אין מדינה, של אין משילות, של אין חוק, של אין דין, של אין דיין, היא מציאות אומללה. הסתכלתי באנשים שם, פגשתי מאות יהודים עם עצב בעיניים, עם דאגה גדולה איך הם ימשיכו לחיות בעיר. הפכנו להיות במדינה שלנו מיעוט נרדף. הפכנו להיות במדינה שלנו מתגוננים. הפכנו להיות במדינה שלנו יראים, חוששים. המציאות הזאת היא מציאות שאי-אפשר לקבל אותה. 

סיפרו לנו ומספרים לנו – הוועדה לביטחון פנים, אנשי המשטרה – שמה שהיה בשומר החומות יותר לא יהיה; שמעכשיו יש משטרה ויש דין ויש דיין ויש כוח שיעצור את הדברים. אבל לנגד עינינו אנחנו רואים את הבושה, את ההשפלה, וסיפור אחרי סיפור, אירוע אחרי אירוע, משאית אחרי משאית – כבוד השרה – שמציתים, רכבים שפוגעים בהם, גנבות, ניסיון לקחת פרוטקשן מיהודים כי הם יהודים ועוד ועוד ועוד ועוד. 

 ובימים האלה אין מלך בישראל, אין ממשלה בישראל, ואם יש ממשלה היא עסוקה בלתת 53 מיליארד שקל למועצת השורא. ההתנהלות הזאת היא התנהלות שתיזכר לדיראון עולם. קואליציה במדינת ישראל, מדינת ישראל של שנת 2021, מובילה אותנו למציאות הזאת. אני מסכים, יגיד מי שיגיד כאן מחברי הקואליציה: זה לא התחיל בתקופה שלנו – זה נכון; זה לא רק במשמרת שלנו – גם זה נכון. אני עשיתי סיור יחד עם שדולת ארץ ישראל בדרום. סיירנו וראינו את כל הווילות של הבנייה הבלתי-חוקית של הבדואים. הסתכל עליי אחד מחברי הליכוד ואמר לי: וואי, תראה איזה וילות, מה הולך כאן. אמרתי לו: וילות לא בונים בשלושה חודשים, וילות לא בונים בשלושה חודשים – זה היה במשמרת שלכם. אבל – וכאן צריך להיות אבל גדול – במשמרת שלכם, חברי הקואליציה, מה שיהיה זה הפקרות. במשמרת שלכם, חברי הקואליציה, מה שיהיה זה הרמת ראש. במשמרת שלכם, חברי הקואליציה, הדבר הלא-נורמלי הפך להיות נורמלי. ומה הפלא? הכנסתם אחים מוסלמים לממשלה. אפילו במצרים, אפילו במצרים, הוציאו את האחים המוסלמים מחוץ לחוק, ורק במדינת ישראל ממשלת ישראל מתבססת על האחים המוסלמים ונותנת מהצד כמה ג'ובות קטנות – כי את המשותפת אפשר לקנות בכסף קטן – כדי שיתמכו ויעזרו להם להעביר את הממשלה הרעה הזאת. 

וההשפלה הזאת, ההתנהלות הזאת, היא ההפך הגמור ממה שראינו בחברון, עיר האבות שלנו, בשבת האחרונה – עשרות עשרות אלפים של יהודים ויהודיות שצבאו על מערת המכפלה, שבאו לציין את פרשת חיי שרה. ומי שאינו מכיר, כדאי שיכיר: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה – – – ויקם אברהם וישטחו לעם הארץ לבני חת .וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר". אברהם אבינו רוצה לקבור את שרה, והוא מחפש את עפרון כדי לקבור את שרה במערכת המכפלה. אז עפרון בא אליו ואומר לו: הכול בסדר, אני אתן לך את המערה חינם, אבל אומר אברהם: לא, לא, לא, בשום פנים ואופן לא. אני רוצה לשלם כסף מלא על מערכת המכפלה. אגב, במשא ומתן לכאורה אברהם יצא פראייר. מה הוא רוצה לשלם כסף למי שאומר לו: בוא קח חינם? אבל אברהם אבינו יודע מה הוא עושה, ולמרות שעפרון בא ונוקב בסכום של 400 שקל, שזה המון – נכון, ד"ר קרעי? המון כסף באותה תקופה, אברהם אבינו מתעקש לשלם, כדי שיזכרו וידעו כולם שזה שלנו.


 שיהיה כתוב בטאבו.


זה שלנו, זה שלנו. בטאבו זה שלנו, זה שלנו. שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים לומר שהם גזולים: מערכת המכפלה, קבר יוסף וכמובן הר הבית – המקום הכי קדוש, הכי חשוב לעם ישראל. ודווקא, דווקא במקומות הללו באים ונאבקים איתנו על המקומות הללו, כדי שנבין באמת שצריכה להיות גם איזושהי מסירות נפש שלנו.

 בשבת האחרונה היה מעמד מרגש, מרנין ושובה לב – עשרות אלפים שנוהרים למערה, מתפללים, רוקדים, שמחים ובעיקר בעיקר אומרים: זה שלנו, חברון מאז ולתמיד. אז זה נכון שהיום הקואליציה שלנו מובילה לכיוונים אחרים. זה נכון שהמציאות לפעמים – אפילו, הייתי אומר, יש כאלה שמתייאשים במהירות. זה נכון שכשאתה רואה את יהודי רמלה ואת העיניים הכבויות שלהם ואת העצב, אתה אומר לעצמך: מה זה הדיסוננס הזה? מה זה הניגוד הזה? מה זה? קיצוניות אחת, לראות את השמחה, את האהבה, את המסירות, את ההתמסרות, ומצד שני אתה רואה את העצב, עצב של יהודים שמפחדים ללכת ברחוב. אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים שהאמת שלנו תנצח. 

 אנחנו לפני שבוע חשוב, שבוע גורלי, שבוע שבו חברי הקואליציה יצטרכו להסתכל לעצמם בעיניים. יש כל מיני כאלה שבאמת, אנחנו לא מצפים – לא מהמשותפת ולא ממנסור עבאס ולא מכל מיני אנשים שעברו לצד השני. אבל אנחנו כן מצפים בהצבעות הללו ממי שסיפר שהוא איש ימין; ממי שמצקצק כל הזמן בגרונו ואומר: אני אוהב את ארץ ישראל; ממי שנואם כאן על דוכן הכנסת ומפאר את ארץ ישראל השלמה, מפאר את עם ישראל, מפאר את חיילי צה"ל ומדבר בשבח המדינה – אני אומר להם: זאת שעת המבחן שלכם. כן. ניר אורבך, יום טוב כלפון ועידית סילמן ועוד ועוד ועוד, שבאים לכאן ואומרים: אנחנו אנשי ימין, יש לנו ממשלה עשר מעלות ימינה. איזה עשר מעלות ימינה ואיזה נעליים, אתם יודעים את זה מצוין. עכשיו זה זמן המבחן שלכם, זמן מבחן שבו תחליטו אם אתם בצד הזה, בצד של מי שפועל נגד מדינת ישראל, או אתם בצד הזה, בצד של אוהבי ישראל, בצד של אוהבי המדינה, בצד של אלה שחותרים ופועלים והולכים למערכת המכפלה, בצד של אלה שרוצים לראות את יהודי רמלה שהם מוגנים, בטוחים, צועדים, בשמחה, בחדווה ברחובות שלהם. זה זמן המבחן שלכם, חברי הקואליציה. זה הזמן שאתם תצטרכו לבוא ולומר את האמת: האם אתם בצד של שונאי ישראל או אתם בצד של אוהבי ישראל. הכוח בידכם, ההצבעה שלכם. בואו נראה.


 תודה רבה. (אומר בערבית: וברכות לתושבי רמלה הערבים על מאבקם לשוויון ונגד האפליה וההסתה.)


 מי מתרגם?


 חבר הכנסת רוטמן – אינו נוכח. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי – – –


 עשר דקות, בבקשה.


 כן, תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השבוע הזה יהיה השבוע של האנשים היחידים. השבוע הזה, שבו אפשר, בעזרת השם, להפיל את הממשלה המסוכנת הזו, יהיה השבוע של האנשים היחידים שיושבים היום בקואליציה ויכולים לקבל החלטה להפיל אותה ולמנוע את הגרירה של מדינת ישראל כולה אל התהום של מדינת שני לאומיה. זה יהיה השבוע הזה. לכן אני, בעזרת השם, אדבר בשבוע הזה על כוחם של יחידים, על כוחם של יחידים. אני, מכיוון שניתנו לי עשר דקות, אני אוכל לספר בהרחבה סיפור שסיפרתי כאן לפני שבוע בזמן יותר מצומצם, בחמש דקות שהיו לי, על כוחם של שני יחידים שבזכותם יש לנו היום יישוב יהודי בחברון. ואם דיבר כאן קודם חבר הכנסת בן גביר על שבת חיי שרה המרוממת שחווינו עכשיו – לא יכלה להיות שבת חיי שרה אילולי שני היחידים האלה.

הראשון שבהם, קראו לו חיים מגני, זיכרונו לברכה, יהודי שעלה ארצה מארצות הברית, הגיע לקריית ארבע וראה לפניו את חברון שוממה וריקה מיהודים – חברון, שהייתה תמיד אחת מערי הקודש, חברון עיר ערש מלכות יהודה, חברון עיר האבות. חברון הייתה ריקה לחלוטין מיהודים, ולחיים מגני זה כאב, והוא חשב איך הוא יכול להשפיע על המצב האומלל הזה, שבו עיר האבות שלנו ריקה מהבנים. היה יישוב בקריית ארבע, אבל בחברון לא היה כלום. וכיוון שחיים מגני היה מורה דרך במקצועו, אז הוא החליט שבכל שבת אחר הצוהריים, במקום לעשות מה שהאשכנזים – איך קוראים לזה האשכנזים, שלאף שטונדה? יש לכם ביטוי כזה?


 שלאף שטונדה – – –


 שלאף שטונדה. במקום שנת הצוהריים של שבת הוא יוביל – – – 


– – – שלאף שטונדה.


אז במקום שלאף שטונדה, חבר הכנסת מרגי, חיים מגני היה מוביל בכל שבת אחר הצוהריים סיורים של יהודים לרובע היהודי החרב בחברון. הוא לקח איתו תושבים של קריית ארבע, הוא לקח איתו אורחים של התושבים האלה, והוא היה הולך איתם ממקום למקום והיה מראה להם והיה מספר להם איזה חיים יהודיים היו במקומות האלה. 

 הוא היה מגיע לבית של הרב חסון, שנרצח באכזריות בפרעות תרפ"ט, והיה מספר להם על הרב חסון, השם ייקום דמו, והיה אומר להם: פה הוא היה גר. הוא היה לוקח אותם לבית של הרב קסטל, השם ייקום דמו, שנרצח בפרעות, והיה אומר להם: פה היה הבית של הרב קסטל, ומספר להם על הרב קסטל. וכך, ממקום למקום היה מוביל את הסיורים שלו, ובכל פעם שהוא היה מגיע לאתר שבו היה בית הכנסת המפואר, בית הכנסת אברהם אבינו – שהירדנים החריבו אותו עד היסוד והקימו מעליו שלושה מוסדות מפוארים: דיר עיזים, מזבלה ציבורית ובית שמש ציבורי – בכל פעם שהיה מגיע עם המסיירים שלו למקום הזה, היה מרים את תמונת בית הכנסת כפי שהוא היה בתפארתו והיה אומר: פה עמד בית הכנסת אברהם אבינו. הוא עשה את זה, אני חושבת, מאות פעמים, מאות פעמים, כל שבת ושבת, חיים מגני, איש אחד, בלי משרד פרסום, בלי יח"צ, בלי שום הכנה והכשרה להכשיר לבבות. כך הוא הכשיר את הלבבות.

עד שפעם אחת, בשבת אחת, הצטרף לסיור שלו יהודי שעלה זה עתה מברית המועצות. ליהודי הזה קראו פרופ' בן ציון טבגר. הוא היה פרופסור לפיזיקה גרעינית, הוא היה אסיר ציון, וכשהוא הגיע לארץ מייד פתחו לפניו את שערי מכון ויצמן. הוא היה מבוקש מאוד, היה מדען באמת דגול. הוא הגיע לשבת אצל חברים בקריית ארבע והשתתף בסיור של חיים מגני. הוא מגיע עם חיים מגני לאתר של בית הכנסת אברהם אבינו, רואה את התמונה של בית הכנסת, בית כנסת מפואר, ושומע את חיים מגני אומר שכאן היה בית הכנסת, ומה שהוא רואה מול עיניו זה דיר עיזים, מזבלה ושירותים ציבוריים.

ואומר פרופ' בן ציון טבגר: אני לא מבין אתכם. אני לא מבין אתכם. פה היה בית כנסת ואתם נותנים לכל הביזיון הזה להתרחש מול עיניכם? למה אתם לא מקימים את בית הכנסת מחדש? אמרו לו היהודים: יש בעיה, הממשלה לא מרשה. אמר בן ציון טבגר: אני לא מבין. אני בא מברית המועצות. אצלנו יש קג"ב, אצלנו יש סיביר, אצלנו יש עינויים, אנחנו נאבקנו על באבי יאר כדי שיהיה אתר הנצחה ליהודים שנרצחו שם, ואתם לא מסוגלים להתמודד עם הממשלה שלכם, הממשלה הדמוקרטית? מה קורה לכם? מאיפה אתם? 

 הוא ראה שאין קול ואין עונה. ביום ראשון בבוקר הוא הרים טלפון למכון ויצמן ואמר להם: חברים, אני לוקח חופשה ללא תשלום, אני הולך למצוא בית כנסת, והלך וקנה מעדרים ודליים, ירד עם חבר לאתר של בית הכנסת, נכנס לדיר העיזים והתחיל לחפור. באה המשטרה, אומרים לו: אדוני, אתה מסיג גבול, פה זה דיר עיזים. אומר להם פרופ' טבגר: אני למצוא בית כנסת. עצרו אותו, הביאו אותו לשופט. אומר לו השופט: אדוני אדם משכיל, אדוני אדם אינטליגנטי. אדוני מפר חוק? זה הסגת גבול, מה שאתה עושה, אתה לא יכול להיכנס לדיר עיזים ולהתחיל לחפור שם סתם ככה, בלי רשות של בעל הדיר. אומר לו פרופ' טבגר: אני למצוא בית כנסת. וככה זה חזר על עצמו פעם אחר פעם אחר פעם. עצרו אותו עשרות פעמים; הביאו אותו לפני שופט עשרות פעמים. היה לו, איך זה נקרא, תיק פלילי ארוך ארוך ארוך, שאפשר לרפד בו את כל הקירות של בית הכנסת אברהם אבינו – שבסופו של דבר נבנה מחדש בזכותו, כי יום אחד מצאו את בית הכנסת. חפרו וחפרו ומצאו את העמודים, מצאו את הגומחה של ארון הקודש, שיקמו את בית הכנסת במתכונתו כפי שהוא היה. 

היום כל מי שמגיע לחברון מגיע לבית הכנסת הזה ומתפעל מהיופי, מההדר. החזירו לתוך בית הכנסת את ספרי התורה שיהודים הצילו מבית הכנסת הזה תוך כדי הפרעות, בסכנת נפשות, החזירו את ספרי התורה האלה לתוך ארון הקודש של בית הכנסת אברהם אבינו המתחדש. כל הדבר הזה פתח פתח עצום לחידושה של שכונה שלמה סמוך לבית הכנסת אברהם אבינו. אני גרה בשכונה הזו, ויחד איתי עוד עשרות משפחות. וכל זה לא היה מתאפשר לולא שני האנשים האלה, שהבינו את כוחו של היחיד, שהבינו שגם אדם יחיד יכול לחולל מהפכות – חיים מגני, זיכרונו לברכה, ופרופ' בן ציון טבגר, זיכרונו לברכה. 

ואני שואלת, אני שואלת, למשל, את ידידי חבר הכנסת יום טוב כלפון, שמקיים עכשיו בחדר אחר בבניין הזה איזושהי שדולה למען יהודי צרפת. כולנו כמובן למען יהודי צרפת ולמען העלייה מצרפת, ואני הייתי בשדולה של יום טוב כלפון ואמרתי כמה חשובה השדולה הזו. אבל באמת, יום טוב, באמת. זה יפה לקיים שדולה, אבל אתה יכול באצבע שלך לגרש מכאן את הממשלה הנוראה הזו, שמובילה את כולנו לתהום. אז שדולות זה נחמד, זה טוב, זה חשוב, גם אני מנהלת שדולה, אבל עם כל הכבוד, אנחנו מדברים על אסון. אנחנו מדברים על ממשלה שגוררת את כל מדינת ישראל לתהום של מדינת שני לאומיה. מדינת ישראל היא כמו רכבת שהקטר שלה יושב שם, מנסור עבאס תומך הטרור, ביחד עם נפתלי בנט, ביחד עם יאיר לפיד, והם נוהגים את כל המדינה שלנו לתהום. אז יכול להיות שבאיזושהי רכבת, באיזשהו קרון של הרכבת, אתה יושב ועושה שדולה, ואולי שומעים שם דברים מעניינים וחשובים, אבל מה זה חשוב, אם הקרון הזה הוא חלק מרכבת שנוסעת לתהום? אז אני קוראת לך, חברי יום טוב כלפון, ואני קוראת למיכל שיר, ואני קוראת לאילת שקד, ואני קוראת לניר אורבך ולשרן השכל: חברים, תתעוררו, אנחנו נוסעים לתהום, ואתם היחידים שיכולים להציל אותנו מהתהום הזאת. זה הכוח של היחידים. תהיו גיבורים. תהיו אמיצים. תהיו נאמנים לערכים שלכם. תהיו נאמנים למצפון. תבינו שאתם בצומת של הכרעה ותכריעו נכון. אל תעשו לנו עכשיו כל מיני שדולות וכל מיני משחקים.


 תודה רבה.


חברים, זו שעת ההכרעה.


תודה רבה. איתן, אני קורא – אני רואה הרבה התקפות על הח"כים הערבים מפה, מהדוכן, רבותיי חברי הכנסת, גם מימין. אני רואה מודעה של מלוכדים: ראשי סניפים וחברי כנסת יוצאים בקריאה למרכז הליכוד לקבל את ההחלטה הבאה: הליכוד לא יקים ממשלה או לא ישתתף בקואליציה שיש בה או שהיא נשענת על מפלגות או חברי כנסת שמביעים תמיכה בארגוני טרור או שמזדהים עם ארגוני טרור.


נהדר.


אכלתם אותה, בגוש הימין, כי אתם יודעים שיש רק חבר כנסת אחד שהורשע בדבר הזה. תודה רבה.


 איימן עודה הורשע – – –


תודה רבה.


 איימן עודה הורשע – – – 


רק חבר כנסת אחד. אף חבר כנסת ערבי לא הורשע. 


– – – בהליך המשפטי – – –


למה קמת? למה קמת? מי דיבר עליך? איך אתה יודע שאתה היחידי שהורשע? איך, איך?


 ולמה השופט קבע שאתה שקרן?


איך אתה יודע שאתה היחידי שהורשעת? 


 למה השופט קבע שאתה שקרן? 


פתאום כמו קפיץ קמת. 


 למה השופט קבע שאתה שקרן?


שב, שב, שב. אֻקְעֻד, אֻקְעֻד. שב, שב. 


 למה נועם סולברג קבע שאתה שקרן?


תודה רבה. בפעם הבאה תגיד לחברים שלך שינסחו את המודעות כך שיהיו נגד ערבים בלבד. תודה רבה. 

 ובכן, אבי מעוז. 


 – – – בית משפט עליון – – – ועוד קיבלנו פיצוי על זה. 28,000 שקל – – – בזכותך. 


 אופיר סופר, בבקשה.


28,000 שקל קיבלתי בזכותך. השופט אמר שאתה שקרן ונתן לי 28,000 שקל.


בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, חברת הכנסת סטרוק, אשרייך על האופטימיות – –


 עשר דקות.


– – ועל האמונה שמישהו שם עוד יתאפס על עצמו ויצביע הפוך. 


 לצערנו, זה לא יקרה.


זה לא סוד שאני הייתי חבר טוב של האנשים שם, והאמנתי עד הרגעים האחרונים, אפילו עד לפני כמה שבועות, שמישהו שם יתעשת. אבל נראה שהאנשים שם איבדו את הצד הבחירי שלהם, והם כבר לא בדיוק יודעים לקבל החלטות. הם מרימים את הידיים במסגרת הכלל הנורבגי, וזה מה שהם עושים. 

אדוני היושב-ראש, אני מתלבט, ככה, אם להגיב עכשיו על דבריך. אבל אני כאן, בנאום הבכורה שלי – –


אתה רשאי תמיד להגיב – – –


– – אמרתי שצריך לדאוג לחברה הערבית. עכשיו, אני אומר את זה בתור מישהו שגר בין סח'נין למע'אר, בין מע'אר לעילבון.


זו הפעם ה-19 שאני שומע אותך אומר את זה.


מכיר את זה היטב. אבל הפער בין מה שרבים מהאזרחים הערבים רוצים שתייצגו לבין מה שאתם מייצגים הוא כרחוק מזרח ממערב. 


אתה חושב שאתה יודע מה הציבור הערבי רוצה יותר מהציבור הערבי?


אני חושב שני דברים – זה שאני מפרגן כשאני אומר שרבים מהציבור הערבי לא רואים בכם מנהיגים שלהם, ואם הם חושבים שאתם מנהיגים שלהם, זה לא מעניין אותי. למה? כי מפלגה שעמדותיה הן אנטי-ציוניות לא צריכה לשבת פה בכנסת ישראל. זהו. נקודה. זו תפיסתי. כנסת ישראל – מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. קודם כול, היא יהודית. יש לה מטרה, זו המטרה שלה, לא שום דבר אחר. אחר כך אפשר להתווכח על הרבה דברים אחרים.


זו זכותך, אגב, דעתך. אני מכבד אותה, לא מסכים. אבל אל תתיימר להגיד מה הערבים רוצים, מה הערבים לא רוצים. 


לא, לא. אני מתיימר – – –


תן לערבים להחליט לבד.


אני אתיימר. תראה את אחוזי ההצבעה, כמה באים להצביע לכם. אני שמח שאתה מנהל את הדיון הזה מעמדת היושב-ראש. אני אתיימר. תראה כמה אנשים באים להצביע. שני אנשים טובים, שאני אומר לך – אתה, עמדותיך ועמדות החברים האחרים פה רחוקות כמזרח ממערב. 


שמעתי.


אני אומר את זה, למעט השר עיסאווי פריג' – – 


שמעתי גם את זה.


– – שכמובן אני לא מסכים לדעותיו, אבל בסוף הוא מייצג משהו אחר לגמרי. זהו. זאת האמת. זאת האמת. אני עובר, תופס אותי בחור מעילבון ואומר לי: תקשיב, אין לנו ייצוג, אין לנו ייצוג. זאת האמת. ואם יש כל מיני ראשי רשויות, כמו ראש הרשות מכפר כנא, שמדבר על המוחבראת הישראלי – אני לא יודע אם הוא עדיין יושב-ראש – אז זה הבן אדם שצריך לקבל תקציב? או היושב-ראש ההוא, שאמר שאני קודם כול – זאת שתגמלה אותו שרת הפנים שקד? לא. זה לא יקרה, ואנחנו צריכים להגיד את האמת. כאן זו מדינת היהודים. וזה – זה היה חזון של הרצל, לא שלי.

בכל אופן, בואו נדבר קצת על התוכנית להתייעלות הכלכלית, כי חשוב לדבר גם על ההיבטים האלה. התנהלות כלכלית – התנהלות מקולקלת, זה מה שאנחנו רואים. ראש ממשלה שאם ננסה לבדוק את כל ההבטחות הליבתיות שלו, לא נגיע לשום דבר אחר. הבטחה ליבתית של הורדת מיסים, והדרך המעוותת רצופה במחשבות טובות שכולן מובילות לגיהינום.

מקדמת שרת התחבורה תוכנית כלכלית, מהפכה חברתית – כל-כולה עוד נותנת מענה בין גדרה לתל אביב, בין גדרה לחדרה, בין רעננה לתל אביב, כל-כולה. היא מדברת על מס גודש. היא שוכחת את כל הנושא של הפריפריה, האנשים שצריכים לנסוע, לשלם דלק, כביש 6, זמן עבודה, ובסוף עוד לשלם גם מס גודש לתל אביב. כשהיא מציגה את התוכניות שלה, היא אומרת: אני לא מחלקת בין אוכלוסיות. ואני לא מדבר על זה שכל המצגת שלה רצופה השקעה בחברה הערבית, ואמרתי: עם זה אין לי בעיה, יש לי בעיה עם עמותות הסיוע. היום יושב-ראש רע"מ מדבר על העמותות שלו. מעניין מה זה העמותות שלו. לא ידעתי שלמפלגה מותר להחזיק עמותות. איך היועץ המשפטי ומבקר המדינה עוד לא חוקרים את זה בכלל? העמותות שלו. אבל זהו, מדברים על תחבורה ציבורית – אפס השקעות, לא בגליל ולא בנגב. תספר סיפורים לסבתא, לא מעניין אותה כלום. 

מס המשקאות הממותקים – אביגדור ליברמן, שר האוצר, מגן חיילי צה"ל, מגן לוחמי צה"ל, הוא ישב פעם בצוות של כמה לוחמים בפלוגה וראה מה זה בקבוק קוקה קולה? מס המשקאות הממותקים, הראשונים להיפגע ממנו זה לוחמי צה"ל, שהוא לא העלה להם את המשכורת וכנראה שגם לא מתכוון להעלות. אותו דבר, הדרך לגיהינום רצופה במחשבות טובות, כוונות טובות.

כלים חד-פעמיים – אותו דבר. אני לא אומר שהדברים האלה לא מפריעים לי, ואני בבית שלי מנסה למעט גם בכלים חד-פעמיים וגם במשקאות ממותקים. רק לפני שאתם, הפטרונים, באים לחנך אותנו, קשטו את עצמכם, כי נסעתם לוועידת אקלים, אחת המדינות הקטנות בעולם – אני לא מזלזל בחשיבותה, אבל היא טסה לוועידת האקלים עם 140 חברי משלחת. המדינה היחידה שמתחרה בה זו ארצות הברית. איכות סביבה – ממשלה מעופפת, גן ילדים. אין אף אחד שיכול להגיד: לא, עד כאן, יש גבול, כי איש הישר בעיניו יעשה, כל אחד יטוס לאן שבא לו, איך שבא לו. הנורבגים סוגרים את הפינה, הם ישבו, ירימו את היד סטטיסטית, לפי מה שאומרים להם, והממשלה הזאת תמשיך להתעופף, העיקר יספרו לכולנו על בעיית האקלים.

כשראש הממשלה זוכה לאפס תמיכה ציבורית, כך נראית הממשלה הזאת. זה מסכן את ביטחון מדינת ישראל. ומי שלא מפנים איך ראש ממשלה עם אפס תמיכה ציבורית מתנהל, איך הוא לא שולט – רואים את זה בדברים הגלויים לעין, בטיסות המופקרות האלה מצד לצד, בקונקשן בישראל. נקודה. זאת הממשלה הזאת. תודה רבה.


תודה, חבר כנסת סופר. עכשיו זה התור של חברי הכנסת של ש"ס, שהגישו הסתייגויות לסעיף 2. אריה מכלוף דרעי – מוש מווג'וד. יעקב מרגי, עשר דקות, תפדל.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתה יודע, בתפילות יום כיפור, בווידוי, רוצים להתחיל למנות את העוונות, ואז אומרים: במה אתחיל, בראשונות או באחרונות, בקלות או בחמורות? ואני אנסה להתחיל.

רבותיי, השבוע אנחנו נדון בתקציב המדינה. תקציב המדינה, ידוע שהוא מסמן פחות או יותר את מדיניות הממשלה, את הקווים, קווי הפעולה, את תוכנית העבודה הכלכלית שלה. כל מי שמבין קצת בכלכלה, לא הרבה, יודע שהעלאות מיסים לא מניעות את גלגלי המשק, מקסימום הן מגדילות את הכנסות המדינה. והינה, איך שהתבשרנו על דיוני התקציב, מסיבות עיתונאים, התבשרנו על הטלת מס על הכלים החד-פעמיים.

רבותיי, אין ספק, במיוחד בשבוע הזה, שכלי התקשורת סוף-סוף – אתה יודע, חמישה חודשים, ידידי היושב-ראש, חיפשתי כמה נעדרים באולפני הטלוויזיה והרדיו. אמרתי: מה קרה? הם לא מבינים מה קורה פה בממשלה, בכנסת? לא עניין אותם. ישתבח שמו לעד, השבוע מבוקר עד ערב הם עסוקים בנושא ערכי – הוועידה בגלזגו. אתה פותח גלי צה"ל – גלזגו; פותח "כאן" – גלזגו; אולפני הטלוויזיה – גלזגו. 


אל תקל ראש גם בטמפרטורה ברכבות.


נגיע לזה. נגיע. אני אומר את זה בגלל החשיבות.


דיברת על גודל המשלחת שיצאה?


רגע. חכה. חכה. אני בא ואומר: אני מבין אותם, הם חייבים להסתכל רק על גלזגו, כי אם הם יסתכלו ישר, הם יצטרכו לדבר על הרצינות, על המקצועיות של הממשלה הזאת, והם לא רוצים לדבר. הם יסתכלו ימינה, הם יצטרכו לדבר על הכספים הקואליציוניים, יצטרכו לדבר על המשלחות – איך אומרים, על הרכבת האווירית של שרי הממשלה וחברי הכנסת לכל מיני משלחות.

חבריי חברי הכנסת, מה שמאפיין את הממשלה הזאת ביותר זה איבוד הבושה. איבוד הבושה. עולים לפה חברי כנסת ומטיפים לממשלה – יועצות, גם כשאני לא יושב-ראש אני יכול לצעוק, לכעוס. עולים לכאן חברי כנסת, מטיפים לממשלה על הפזרנות, על הבזבוז. אתה אומר: אולי הם ייקחו את זה לתשומת הלב. אני זוכר שכשהייתי שר בממשלה – ידידי יואב בן צור, בממשלה השלושים-ושתיים הייתי שר, וכל יום ראשון יש נוהל שאחרי ישיבת הממשלה, בסוף הישיבה, מאשרים נסיעות לחו"ל, הממשלה מאשרת נסיעת שרים לחו"ל. אז הייתה כתבה קטנה באיזה עיתון – השרה אורית פרקש, זה מפריע לי כאן. גברתי, עם כל הכבוד, זה מפריע לי. האקוסטיקה, הכול מגיע לפה, אני לא יכול לדבר. ראש הממשלה אמר: רבותיי, הייתה כתבה בעמ' 8 באיזה עיתון, ככה, קובייה קטנה, על נסיעות השרים. אני מבקש למתן את נסיעות השרים. זה השפיע. פה – כלום. אתה מדבר על הרכבת האווירית מהשבוע שעבר – אין סומק בלחיים, אין בושה. יוצאת השבוע משלחת של 150 איש לגלזגו. אני לא מזלזל בהגנת הסביבה, בהתחממות כדור הארץ. מי שמכיר אותי – אני אפילו פעיל – עליזה אוזן, זה מפריע לי. דנית, טייבי. יש שרה. יש שרה. יש כאן שרה. זה מפריע לי. בלי בושה, 150 איש לוועידה, ועידת גלזגו. נכון, ישראל יוצאת עם הצהרה שעד 2050 – איפוס פחמן. אנחנו – מדינת ישראל לא תשתמש בפליטות פחמן. מי אומר את זה? ראש ממשלה שאך נבחר, הוא אומר: מה אכפת לי להצהיר? ממילא בעוד חודשיים-שלושה אני לא פה.


למה עוד חודשיים?


 גם כשממשלה – – – 


 למה עוד חודשיים? עוד יומיים, למה חודשיים? 


 בסדר, לא, יש ממשלת מעבר אם התקציב נופל. 


 ממשלת מעבר לא תהיה. 


 לא תהיה?


 לא. ממשלת מעבר – – – 


 אה, אז אתה מעדכן אותי. יכול להיות ימים, אתה צודק. 

גם כשהממשלה מקבלת החלטה לאפס פליטות פחמן, היא לא יכולה להתכנס, להצהיר הצהרה חסרת תוכן. היא צריכה לכנס ישיבה מיוחדת של כל משרדי הממשלה, שכל משרד ומשרד מציג לממשלה איך הוא מתמודד בתחום אחריותו עם איפוס פחמן.

 אבל לא על זה רציתי לדבר, זה הזכרתי על הדרך, רק לומר לכם שהממשלה הזו אלופה בהצהרות. למה? שיטה מצליחה, לא מחליפים אותה. הם הצהירו כל מיני הצהרות לפני שנבחרו – עושים בדיוק הפוך. ויודעים מה? לא דנה וייס, לא רינה מצליח, לא כל הפרשנים, לא מוטי גילת. איפה מוטי גילת? הוא רודף שחיתות, לא? נכון? חבריי, מוטי גילת הוא העיתונאי שרודף שחיתות. מה, הוא לא מצא כלום עדיין בממשלה הזו? שום מילה על חלוקת השלל הזו, על הפשטת עור התקציב?

אבל כנראה מה שאמרה בזמנו מיכל רוזין הוא נכון לא רק להטרדות מיניות – זה נכון לכל הפשעים של ספר החוקים הישראלי. אם המדיניות שלך בנושא מסוים בכיוון הנכון, אם במדיניות המדינית והביטחונית שלך אתה בצד המפה הנכון, בשמאל, לא משנה מה שתעשה. תעבור על כל השולחן ערוך, תעבור על כל ספר החוקים של ישראל, תטריד מינית, תהיה מושחת, תגנוב – זה לא מעניין אף שדרן ואף פרשן פוליטי, בטח לא באולפנים.

למה התחלתי לדבר על המיסים? רבותיי, הממשלה הזו גוזרת מיסים: מס על הכלים החד-פעמיים, מס על השתייה המתוקה, מס על ביקור רופא, מס גודש. על מה נוסעים תושבי הפריפריה למרכז? הרי מס גודש הוא לא יהיה לתושבי המרכז, הוא יהיה לתושבי הפריפריה. אתם יודעים מה? גם על יין לקידוש – – –


 מיץ ענבים. 


על מיץ ענבים. מי שלא יכול לשתות יין חצי יבש כי זה עושה לו קצת – חושבים שכולם עברו סדרת חינוך משנות התשעים עם הוודקה והסתדרו עם האלכוהול. יש כאלה, לא מסוגלים לשתות יין, עושים קידוש פעם בשבוע, שישי-שבת, על מיץ ענבים. גם על זה יהיה מס.

למה אני אומר לכם? למה אני אומר את זה? ההתנהגות של שר האוצר – רבותיי, אני הולך לתת לכם הדגמה. אתם יודעים שבסין יש מחנות. אילו מחנות? לא של הצופים, לא של מחנות העולים. יש מחנות לחינוך מחדש. לפי הדיווחים, במחנות האלה כלואים יותר ממיליון מוסלמים בסין, וסין עוקבת אחרי כל תזוזה שלהם ומענישה את מי שעובר על הכללים. הם מקבלים ציון על כל פעולה, ציון שיקבע אם ישתחררו ויוכלו לפגוש את המשפחה. אבל סינים, כשאתה אומר להם את זה, בתגובה הם אומרים שהכול פייק ניוז, החיים שלהם במחנות מאושרים. מסמכים שהודלפו מתארים מציאות אכזרית במחנות בחבל – אני מקווה שאני הוגה את זה נכון – שינג'יאנג בסין. לפי הערכות כלואים שם כמיליון מוסלמים. הם נמצאים במחנות חינוך מחדש, שהם למעשה בתי סוהר לכל דבר. מדובר במתקנים מאובטחים, עם מגדלי שמירה, מצלמות שמתעדות כל תזוזה של העצירים.

למה אני אומר את זה לכאורה בדיון היום? כשאני קורא את סדרת המיסים ששר האוצר – שהתחנך בשיטת חינוך שבמדינה שכנראה הוא בא ממנה, שם זה הצליח, חינוך מחדש, מברית המועצות הקומוניסטית, זה מה שהוא זוכר. הוא לא זוכר את הגלסנוסט, כי בגלסנוסט הוא היה פה. שר האוצר מטיל סדרה של מיסים שלא ישפרו את מאזן הכנסות המדינה, אלא הם באו לחנך אוכלוסייה מיוחדת. אתה הבנת, אדוני היושב-ראש? מיסי חינוך. יכול להיות שהם מוצדקים. נכון, צריך לשמור על הבריאות; נכון, צריך להגן על הסביבה, לצמצם את השימוש בחומרים שהם לא מתכלים, צריך לעשות את זה. אבל ממשלה ששר האוצר שכל הקמפיין שלו – אני כבר מסיים – שכל הקמפיין שלו זה לחנך את החרדים – יש לו גם שאיפות לזרוק אותם במריצות למזבלה – מטיל סדרה של מיסים, זה מזכיר לי את מחנות החינוך מחדש שסין החדשה בעת הזאת כולאת ומנסה לחנך יותר ממיליון מוסלמים בסין. תודה, אדוני היושב-ראש.


תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, המפלגה האבודה, מפלגת ימינה, פוסלת על ימין ועל שמאל: פסלה את הציבור החרדי, פסלה את הציבור המסורתי, פסלה את הימין הדתי והאידיאולוגי והיא רק פוסלת את כולם כל היום. את מי היא לא פוסלת? ימינה החליטה שכדאי ללכת שמאלה, וכשמזגזגים והולכים ימינה ושמאלה, בסוף נופלים. היא שברה שמאלה חזק והלכה להתרועע בממשלת שמאל עם הורביץ, מיכאלי, אבתיסאם מראענה, מפלגת רע"מ, ועכשיו היא פוסלת את הסטטוס קוו. מי היה מאמין?

הינה השר מתן כהנא, מטכ"ליסט וטייס, מאמץ את הנרטיב של השמאל בישראל ושל הקרן החדשה כשהוא מחובק עם הרב הרפורמי של הקואליציה. יחד הם מתנכרים למסורת ורוצים להקים כאן ישראל חדשה. הסטטוס קוו הפך אצל ימינה לקללה, למוקצה מחמת מיאוס. כמו ארגונים ליברליים סטייל נאמני תורה ועבודה, שעד לאחרונה קיבלו את תקציבם מאותה קרן חדשה, נוקטת המפלגה הזו שיטות של הכפשה והשמצה כנגד הסטטוס קוו, שהוא הדבק הכי חזק במדינה והוא שעד היום חיבר בין חלקי העם – החילונים, הדתיים והמסורתיים. אז גם אותו הם רוצים להפר ולשנות, בלי רצון העם, כי כולנו יודעים שהם בגדו בבוחרים שלהם והם לא יהיו פה בכנסת הבאה. אז הם שורפים את הכול. שתי מדינות לשני עמים, כפשוטו: מדינה אחת שומרת דת ומסורת שבה יהודים יוכלו להתחתן האחד עם השני ומדינה אחרת בלי הלכה ובלי רבנות, מדינת כל אזרחי העולם הגדול.

לאן הם שואפים? הם חוברים אל החותרים תחת יסודות ההלכה והמסורת בכל תפוצות ישראל לדורותיהם. לפחות תהיו ישרים ותודו בזה. אתם רוצים לעשות פה מדינה ככל העמים ולא מדינה יהודית מסורתית.

אני רוצה להזכיר: מהו הסטטוס קוו? כידוע, החרדים התנגדו להקמת המדינה. הם חשבו שעלינו להישאר בגולה, לעשות שם תשובה ואז לעלות ארצה בקדושה ובטהרה. אבל בשנת תרצ"ז, עם עלייתו של היטלר יימח שמו לשלטון, עשו חישוב מחדש והיו מוכנים לתמוך במדינה בתנאי אחד – שהמדינה תתנהל על פי התורה. אבל מאחר שרוב הציבור בארץ היה חרדי, בני תימן וספרד ובני אשכנז שעלו לארץ עוד לפני שמישהו מהציונים חשב פה על מדינה – אתם זוכרים שהם חשבו על מדינה במקום אחר – הם באו לפה והפריחו את השממה בארץ ישראל לכבוד עם ישראל. בכל אופן, באו הציונים וביקשו לייצר מצב שבו צריך להתחשב גם בדתיים וגם בחילונים, ולכן הוסכם להתחשב בכולם וכביכול לצלם את המצב, לייצר הסכמות בהתאם למציאות שהייתה באותם ימים, וכך נולד הסטטוס קוו. 

 נכון, היו פה ושם תזוזות לכאן או לשם, ולמען האמת התזוזות שהיו היו בעיקר נגד היהדות. אבל באופן כללי הסטטוס קוו הוא האמנה החברתית הישראלית הכי חזקה, פי מיליון מכל מיני אמנות שלא מחזיקות מים ושלא קיבלו את הסכמת הציבור, כגון אמנת גביזון-מדן ואמנת כינרת. אמנת הסטטוס קוו החזיקה מעמד כמעט 80 שנה, והיא ורק היא זו שתאפשר את החזקת הסטטוס קוו עוד  שנים רבות. 

היו לי עשר דקות? אני חושב שטעיתם.


לא, חמש דקות.


 למה חמש? מגיע לי עשר. 


כי חמש – כבר נימקת בפעם שעברה.


מה? מה?


נימקת בפעם שעברה את סעיף 5, ונשאר את 6. 


  – – – 


לכולם יש עשר, סליחה. 


 רבותיי, רבותיי, יש לנו פה טבלה מסודרת לאורך כל דיוני החוק הזה. חבר הכנסת בן צור בפעם שעברה נימק את סעיף 5, ולכן נותר לו רק סעיף 6, לכן זה חמש דקות.


 אני יכול לתת לו את שלי? 


לא, אי-אפשר.


 למה?


 כי זה לא – כי היושב-ראש ביקש – – –


מה? הוא נותן לי חמש דקות משלו, נו, מה הבעיה?


יש לך עוד מעט עוד חמש דקות. יש לך יותר מחמש דקות. 


– – –


חברים, אנחנו לא מאפשרים את האיחודים האלה. אנחנו מצטערים. זה מצד היושב-ראש. הוא אפשר איחודים, אבל אנחנו עובדים על הדברים. אני אתן לך עוד כמה דקות. 


הוא כן אפשר לי ספציפית בפעם שעברה. 


 נכון.


 אז גם עכשיו אני מבקש שתאשר לי עוד חמש דקות. 


הוא נתן לך לפנים משורת הדין. אנחנו ממשיכים קדימה, אבל בוא ותמשיך, תגמור עוד דקה.


– – – קואליציה דורסנית.


דורסנית, כן. מכיוון שנתנו לך בפעם שעברה לנמק לפני הזמן כי הלכת לוועדה, נתנו לך אז לפנים משורת הדין. עכשיו נותר הזמן שנותר. אני נותן לך עוד דקה-שתיים. 


 הוא הנואם מס' 1 של הסיעה – – – 


 היום הקשבתי לו כיצד הוא נאם באי-אמון, והדברים תמיד מרשימים. בבקשה, אדוני סגן השר. 


בניגוד למצג השווא שמנסה לצייר השר כהנא, כל אמנה אחרת הייתה קורסת אחרי תקופה לא ארוכה. השמאל היה אומר שהיא דתית מדי ובא אליך באותה הטענה שאתה בא היום כלפי הסטטוס קוו ואומר לך שזה ארכאי, מיושן ולא רלוונטי. יתרה מזו, אם נפתח את הסטטוס קוו היום, אזי בעוד 20 שנה יהיה מי ששוב ירצה לעדכן אותה, שוב ושוב, ואין לדבר סוף.

רבותיי, עניינו של הסטטוס קוו הוא לאפשר – – –


– – –


– – – 


אני צריך עוד חמש דקות, אדוני היושב-ראש. 



– – –


מה? מה?


– – – עכשיו.


הינה, היושב-ראש מאשר לי, נו.


 אדוני, מי שמנהל את הישיבה פה זה אני.


 זה הוא, אני רק התייעצתי. 


 הוא נתן לי הנחיה לגבי הדברים הכלליים, לא לגבי מה שנתן לך. אנחנו נותנים לך את הזמן, נתתי לך עוד שתי דקות. בינתיים אתה הרבה מעבר.


רבותיי, עניינו של הסטטוס קוו הוא לאפשר חיים משותפים לדתיים וחילונים. נקודה. כי בהיעדר חוקה משמש הסטטוס קוו חוקה מוסכמת לא כתובה בענייני דת ומדינה. גם המנהיגים החילונים שייסדו את המדינה הבינו שזהו דבר הכרחי, לא רק מתוך התחשבות בדתיים, אלא מתוך הבנה עמוקה שיש בו צורך כפול: בלעדיו נהיה מדינה ככל המדינות ולא מדינה יהודית מיוחדת, כי בלעדיו יהיה פירוד בעם. לכן קבעו למשל שיום השבת זה יום השבתון הלאומי ולא יום השיפוצים הלאומי, כי הם הבינו שללא השבת וללא סמלים שהם סמלים יהודיים אין שום יכולת להצדיק את ישיבתנו בארץ הזאת. יכולנו לשבת במקומות אחרים, והצדק שאנחנו יושבים פה הוא מצד זה שבתורה הבטיחו לנו שנהיה בארץ הזאת, ואם לא יהיו לנו הסמלים היהודיים האלה לא נוכל להמשיך לחיות פה ולא יהיה לנו תירוץ למה אנחנו פה.

רבותיי, זה מה שאתם רוצים? הרי הודות לסטטוס קוו יש מכנה משותף, אפילו אם הוא מינימלי. הוא הסיבה שאין אצלנו מלחמות אזרחים כמו במדינות סביבנו. רבותיי, צריך לזכור כי הסטטוס קוו אומר דבר פשוט מאוד: מקסימום יהדות ברשות הרבים ומינימום התערבות ברשות היחיד. הסטטוס קוו הוא חותמת הכשרות של המדינה; צביון יהודי מרגע הלידה עד רגע המוות, עבור בחתונה כדת משה וישראל, במזון כשר, בשבת, בצה"ל ובגיור כהלכה. 

 בחסות בג"ץ אתם רומסים ונוגסים באלו, בגיורי צה"ל, בכשרות שאתם רוצים לשנות ולעקור כל מוסכמה. תגידו שאתם לא רוצים לאפשר פה חיים יהודיים באורח חופשי כמו שהוסכם. תגידו שאתם רוצים לעקור את הסטטוס קוו, אל תהיו פחדנים, אבל תדעו שיש דין ויש דיין, והציבור ישפוט אתכם לדיראון עולם על שינוי מסורת ישראל המסורה לכולנו בכל פזורות ישראל.

לצערנו, המשיח טרם הגיע. אנו מחכים לו בכל רגע שיבוא, וכפי שאתם יודעים, זו איננה מדינת תורה והלכה. ברוך השם, אומנם זכתה המדינה ויש בה תקומה ללימוד התורה הקדושה, ומצויים פה בארץ לומדי תורה רבים מהארץ ואף המוני בית ישראל מהגולה, אבל לבושתנו, יש מנוולים כאלה שגם את מעט לחלוחית היהדות שיש בממלכתיות הישראלית הם רוצים למחוק ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה. לצערי הרב, השר כהנא מצטרף למגמה זו והולך בדרכיהם. 

 תראו איזה פלא. הרי מאז קום המדינה היה ברור לכל מרכיבי הקואליציה – והיה מדובר בקואליציות שונות ובעיקר רחבות, כאלה שיש להן משענת ציבורית רחבה ומוצקה – לכל אלה היה ברור כי בסטטוס קוו לא נוגעים ולא פוגעים. כאן באה מפלגה בלי תומכים, שלא עוברת את אחוז החסימה, שגם כשהם בקואליציה חבריהם מנסים למצוא לעצמם סידור מקום עבודה ושיבוץ לבחירות הבאות ברשימות אחרות. אלו, בלי משענת ציבורית, מבקשים לשנות דברים בלי שום תמיכה ציבורית כלשהי, כי מה שמבקשת ימינה האבודה לעשות הוא הפרדה דה פקטו של היהדות. מה הטענה שלהם? ימינה טוענת שהעברת היהדות מנחלת הכלל לנחלת הפרט תגרום ליותר אנשים לאהוב את היהדות, בבחינת "היה יהודי בבואך ואדם בצאתך". איזה שטויות. הרי ראינו את אלו שאמרו את זה, את הצאצאים שלהם, שחלקם כבר לא יהודים. האם באמת מאלו אתם רוצים ללמוד איך לנסות לשנות את היהדות? אתם, הלכה למעשה, פועלים בשליחות גופים מסוכנים לצביון המדינה – – 


 נא לסיים.


 – – וזו עוד דרך לממש את אידיאולוגיית השמאל האנטי-דתי של הפרדת היהדות ממערכות החיים הציבוריות, ובלשונם: הפרדת דת ומדינה. רבותיי, זו לא הפרדת הדת מהמדינה, זו הלכה למעשה פירוקה של המדינה. לשם אתם צועדים. לפחות את האמת תדעו.


תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. צוהריים טובים. בבקשה, אדוני.


צוהריים טובים. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, היום אחד בחודש, יום באמת משמח, יום דרמטי. איך אמר אתמול יו"ר ועדת הכנסת? שלוש שנים חיכינו ליום הזה, שברוך השם התקציב מוכן, ואנחנו הולכים לכנסת להביא אותו לאישור. אני יוצא מהבית, פוגש אנשים, מחפש את האור, את האושר על הפנים שלהם: יש תקציב, ביבי לא בשלטון, החרדים נזרקו לאופוזיציה, אנשי האור השתלטו על הממשלה, יש תקציב, בואו נשמח, תראו איזה יום. עכשיו, פוגש את הראשון – כולו אדום. אני שואל אותו: תגיד לי, מה קרה? הוא אומר, תקשיב, הייתי עכשיו במכולת, ראיתי את החד-פעמי, תקשיב, ראיתי תמונות של המחירים של החד-פעמי, בואנה, זה לא ייאמן. הקפיצו ביום בהיר. אז היו כמה שהתארגנו, החביאו כמו בשעת מלחמה, מחביאים חד-פעמי. אני זוכר שפעם, במלחמת המפרץ, החביאו סלוטייפ, קנו הרבה סלוטייפ. לפני כמה חודשים החביאו את המסכות ואת הכפפות. בפסח שעבר החביאו ביצים. אנשים התחילו להחביא חד-פעמי – שעת מלחמה. ההוא פוגש עוד בן אדם, אומר לו: תקשיב, תחייך, מה קרה? יש תקציב. הוא אומר: יצאתי עכשיו מהדלק, תראה איך אני נראה. 

אמרתי, ריבונו של עולם, חייבים דחוף להביא לפה איש כלכלה גאון שייתן קצת לנו, למדינה, קווים לדמותה של כלכלה חברתית – איך מורידים מיסים, איך עוזרים. ואז מישהו שולח לי ציוץ של העיתונאי ינון מגל. ינון מגל בחור מוכשר, באמת אוהב ארץ ישראל, שייך לצד הנכון של המפה. ואז ניסיתי להגיד לו: ינון, למה אתה ככה הורס לנו את החגיגה של הבוקר? ואז הוא מעלה שיח של גאונים שהיה בפאנל אצל רינה מצליח ב-12:00, ואני רוצה לצטט – אדוני היושב-ראש, אתה פשוט תיהנה – מה זו כלכלה נכונה. שיעור. 


אדרבה.


אז הינה, אני מצטט. גברתי השרה, אני מביא לך גאונות. גאונות. אין לך את זה כל יום.


 גם השרה, תדע לך, היא מומחית בכלכלה.


 אני יודע. יש לנו הרבה כבוד לשרה. 

אז הרעיון הוא, אומר אותו גאון לרינה מצליח, ברגע שאתה מוריד במכת חשמל – לא להוריד מיסים כמו איזה פראייר, כמו ביבי כזה, פה, שם, קצת; במכת חשמל, אומר הכלכלן, לא קצת – הוא מוריד דרמטית את המיסוי, משאיר 20% בנטו, יותר בכיס של כל מי שעובד, והוא מוריד את המס לעסקים, מס לחברות, אז מה שתראי, אומר אותו גאון לרינה מצליח – תביני את זה, אני בא מהמגזר, אני לא עוד איזה אחד בחור ישיבה שלא מבין בכלכלה, אני בא מהמגזר, אני יודע על מה אני מדבר – את תראי נהירה המונית להקמת עסקים, להצמחת עסקים. אוה, תראו איזה חזון. הרצל לא היה כזה בעל חזון. ואז ירדפו אחרי המובטלים, ורמת השכר תעלה, המיסים יגדלו, חד גדיא. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מי אמר את המשפטים האלה? מי אמר את זה?


 אני בטוח שבעוד 3, 2, 1 תגיד לי מי.


 אז אני אומר: ראש ממשלה נפתלי בנט. בנט, שהולך – ביום רביעי הוא יהיה כאן, ויבוא זחוח, יהיר. מעכשיו אני אומר לכם, הוא יצביע על נתניהו ויגיד: חבר הכנסת נתניהו לא הביא תקציב כמה שנים. איפה הייתם 12 שנה? כל הבדיחות האלה. הוא חזר עכשיו מוועדת האקלים, כאילו זה עכשיו הבעיה האקוטית של מדינת ישראל. אנשים לא יכולים לנסוע – הדלק עלה, המס עלה, של הכול, ללכת לרופא יקר, להיכנס לפריפריה יקר. הגאון שלנו פה הולך לפתור את בעיית האקלים אחרי כל התמונות האחרונות שלו עם מנהיגי העולם, והוא יבוא לכאן ויספר לנו: הבאתי תקציב. אבל איפה מכת החשמל שדיברת עליה? באיזו דרמה הוא הגיע במוצאי שבת, אחרי שבת, רענן כולו, לרינה מצליח. הוא שאל את היועצים שלו: מה אני אומר שייתפס, ככה, להביך את ביבי? אמרו לו: תגיד "מכת חשמל". לא מסכן כזה. ואז תראו איזה סברות גאוניות: נוריד את המיסים, ירדפו אחרי המובטלים. לאן כל ההבטחות הכלכליות האלה נעלמו, מר בנט? לאן הן נעלמו? הלכת לשם והסתכלת בעיניים של אזרחי מדינת ישראל וסיפרת להם שלוקחים להם הרבה מיסים – ואתה צדקת, לוקחים להם הרבה מיסים, ויש לי הרבה מה לומר על שיטת המיסוי במדינת ישראל – אבל איפה כל ההבטחות שלך? 

 ואני אומר לינון מגל: תפסיק להטריל את בנט, כל פעם להוציא לו סרטון חדש. זה לא יפה. הוא קיבל החלטה דרמטית שיש ממשלת ריפוי ומעכשיו הכול בסדר, מעכשיו הכול חלק, מעכשיו מתייחסים לכול בצורה אחרת.

 אז אנחנו לקראת דיוני תקציב, יש לנו מחר עוד הרבה מה לנאום, ואני, בעזרת השם, עוד אתן הרבה הרבה נקודות מספר התקציב באמת הקשה והאכזרי. כשאני הולך ופוגש את אזרחי מדינת ישראל – בחנות, בדרך לבית הכנסת; אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא מנותקים. אנחנו חיים עם העם, אנחנו פוגשים את האנשים הקטנים, המסכנים, שיוצאים מהמכולת עם עיניים דומעות. אנחנו רואים אותם. אנחנו לא בנט, שגר ברעננה ופוגש אדם פעם ב-. אנחנו פוגשים את האנשים קשי היום יום-יום, ואנחנו רואים את הפחד האמיתי שלהם. אנחנו רואים את אותם אנשים שבימים אלו מפנים אותם מהבתים בדיור הציבורי. אנחנו פוגשים את הנכים שמקבלים התראות שעליהם לעזוב את הבית תוך 45 יום, ואין – הוועדות הציבוריות לא מתכנסות כין אין כסף ואין בשורה. ואנחנו שומעים את האמירות על דיור ומילים גדולות, אבל אל האזרח הקטן זה לא מחלחל. אנחנו פוגשים את האנשים שלא ילכו לרופא כי זה יעלה להם עוד 20 שקל, וזה הרבה כסף בשבילם. אנחנו פוגשים את האנשים – אתה יודע מה? מה הוא רצה? 

אתמול ראיתי, וזה באמת מוציא אותי מדעתי – אני בטוח שאתה לא התחברת לזה. יש לנו שר אוצר שהוא טיפוס, הוא מורכב. הוא דמות מאוד מסוימת; בוא נהיה ממלכתיים. באיזו יהירות מספר לנו איך הוא שוטף את הספל, עם איזה שעון – לא יודע כמה עלה לו השעון שם – הוא מראה לכולם: לכו תקנו. 


 ועניבה.


 כן, באיזו יהירות, איזו שחצנות. במקום להשפיל את הראש שלך מול האזרחים, להגיד: חבר'ה, תראו, הקורונה עלתה כסף, אין ברירה. תספר, תמכור – בכזאת גאווה לספר: תקנו מדיח? למה, עשית איזושהי תוכנית אמיתית? ביום בהיר לעשות את זה לאזרחים?

 אדוני היושב-ראש, למה זה מפריע לי כל כך? אני פה בנאום של אופוזיציה, נכון, ואין לי ספק שמחר אתה תראה את בנט מספר כמה הוא עשה דברים שלא עשו עד היום; אנחנו יודעים, זה יקרה מחר. כותבי הנאומים, אלה שפורסם שמרוויחים 90,000 שקל בחודש ביחד, שוקדים על הנאום הזה הרבה זמן. אגב, עד היום הם לא הוציאו מתחת ידם כאלה נאומים גאוניים – לא גילו שם נאומים – אבל כנראה שעובדים על זה עכשיו, ואנחנו נגלה כל הזמן מה הממשלה הקודמת לא עשתה. אבל בשביל מה הקמתם ממשלת ריפוי? למה הוצאתם את מרצ מהאופוזיציה, עם מפלגת העבודה, נתתם להם שלטון בלי ערעורים? למה? בשביל להביא פעם אחת באמת בשורה לפריפריה, באמת בשורה לאנשים החלשים, והדבר הזה – אתם נכשלתם בו. לא הבאתם את הדבר הזה.

 אדוני היושב-ראש, אנחנו הולכים בחוץ ופוגשים עוד אנשים. אתה פוגש את האימהות שבאמת היה להן קשה למצוא מקומות עבודה. הן לא מצאו, לא היה להן קל. לא מדובר בנשים שהתחילו את החיים בגיל 30 וכבר עם תואר שני. הן נשים שהתחתנו צעירות והקימו בתים – ממשיכים את השושלת האמיתית של עם ישראל. הן הערובה האמיתית להמשך נצחיותו של עם ישראל, והן מצאו עבודה סוף-סוף, כל אחת במקום שהתברגה בו. ואתה רואה היום אנשים חושבים: לצאת מהעבודה? מה אני עושה עם המעונות? איפה אני אשים את הילדים שלי? איזו בשורה הבאת לאותם ילדים? איזו בשורה הבאת לכלכלה? 

 אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני שומע את ראש הממשלה מספר: אני אוריד את גיל חובת הגיוס. אתה יודע למה? כי חשוב לי שהגברים החרדים יצאו לשוק העבודה. באמת, מטרה עליונה, שווה בשביל זה הכול. אבל כבר יש אלפי נשים בשוק העבודה. מה גורם לך להתאכזר כלפיהן כל כך? מה גורם לך ללכת לאותם ילדים, להגיד: אתם – לא יהיה לכם מעון תקני, אתם תצטרכו ללמוד בכל מיני חלטורות. ואנחנו יודעים איך זה נראה, לא תקני – מסוכן. והממשלה מובילה לשם. אדוני היושב-ראש, ואין צדיק אחד בסדום שיבוא ויגיד: אני לא ארים את ידי בעד כזאת תוכנית, אני לא אהיה שותף לכזה פשע.

 יש פה אנשים שהלכו ודאגו – עשו הון: דאגו לכסף לחתולים, דאגו לכסף כל אחד למה שהוא מאמין. יש חברת קואליציה: אני, ברוך השם – מה היא סיפרה לנו? דור רביעי למגדלי חתולים. דור רביעי. אני, ברוך השם, גאה שאני דור לא יודע כמה של משפחות שדאגו להאכיל עניים, לתת אוכל. הסבתא שלי, זיכרונה לברכה, הייתה הולכת, מכינה אוכל ומחלקת לאנשים העניים בירושלים. אני גאה בזה. היא הלכה והשיגה כסף, ברוך השם, לאותם מגדלי חתולים, אבל מה עם אותם ילדים? מי ידאג לאותם ילדים? מי ידאג לאותם הורים שבאמת לא מצליחים לגמור את החודש? עם איזו בשורה, עם איזה חיוך הממשלה פונה אליהם? יש עכשיו – אני רוצה לחזק את ידיהן – –


 משפט אחרון.


 – – נשים מהציונות הדתית שבאו ודיברו איתן על כל מיני עסקאות: נחריג את הציונים הדתיים מהחרדים, להם ניתן, ואמרו בקול מורם: לא. זה נקרא: בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו. לא היו מוכנים להפרד ומשול של ליברמן, חלק כן וחלק לא. אם יש כבוד ללומדי תורה, אז יש כבוד לכולם. תודה.


 תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי. רק תזכור שביחס לחתולים, גם הממשלה הקודמת הקצתה 4.5 מיליון שקלים לחתולים.


 אבל היא גם דאגה לילדים. היא דאגה לילדים.


 רק שנייה. ולא מדובר על מאכילות חתולים אלא מדובר על עיקור חתולים. זה דבר שכל הרשויות המקומיות בישראל עוסקות בו.


 מה עם הילדים? מה עם הילדים? 


 נכון, זה לא אחד על חשבון השני.


 בסדר. אז נו?


בבקשה, יעלה ויבוא חבר הכנסת חיים ביטון.


 אני מבין שקשה לך לשמוע ביקורת – – 


 חס וחלילה. 


– – אבל – – –


לא. ודאי. 


– – –


לא סתרתי את הביקורת, אדוני חבר הכנסת ארבל, רק מכיוון שמדגישים את החתולים, צריך לזכור שגם אנחנו הקצינו כספים לחתולים.


 לא על חשבון.


 שום דבר הוא לא על חשבון דבר אחר, אדוני. 


 על בסיס מה נתנו?


אני לא יודע על בסיס מה נתנו את ה-4.5 מיליון שקלים הקודמים לחתולים, אבל נתנו. בבקשה, אדוני. לרשותך – – –


 אדוני היושב-ראש, קודם כול, כדי לסבר את האוזן, לפחות מה אני חושב – אני חושב שכל אלה שנאמו על חתולים, אין להם משהו נגד חתולים. אני חושב שהם גם דואגים לחתולים מבחינה הלכתית, או בכל דרך אחרת שיש חובה לדאוג לכל חיית מחמד או חיה רגילה על פי ההלכה. 


 לא זה לא דאגה לחיה. הפוך, זה לא דאגה לחיה. זה עיקור כדי לא לגרום לריבוי. אתה מבין מה ההשלכות של זה. 


כן. אבל אתה מבין שהקונוטציה בסיפור הזה מתייחסת בעיקר לכך – –


 אבל אנחנו פה במקום רציני, לא עוסקים בקונוטציות אלא עוסקים בעובדות, ואנחנו מציגים דברים אמיתיים. 


 – – לסדרי עדיפויות. טוב.

חבריי חברי הכנסת, אמש חשף אחד מרבני הציונות הדתית מידע – מידע על דברים שנאמרו בשיחה של ראש הממשלה בנט עם סילמן ואורבך, שבאו וטענו בפניו: אנחנו מאבדים את הבייס. כך הם טענו. התשובה שהוא ענה שם הייתה: אל תדאגו. יש קצת רעש. אל תדאגו. נחלק כסף – כולם ישתקו. במקביל, אמש יצא עוד פרסום מעניין לגבי החליפי, ראש הממשלה החליפי – אולי ראש הממשלה האמיתי – יאיר לפיד, שמינה את גיסתו לדירקטורית בקק"ל. כמובן, כמו כל דבר אחר בממשלה הזאת, מה שהם עושים, לא רק שזה תקין – זה אפילו מתקן. היא באה כמובן למגר את השחיתות שעשה חברו לשעבר מר דני עטר ממפלגת העבודה, שכל עוונו כנראה שהוא מזרחי, ולכן הוא כבר לא יכול להיות בעמדה הזאת.

אני מבקש כרגע – לא רוצה לדבר על תקציב הפעם. יש לנו בהמשך, יהיו גם נושאים על התקציב, אבל אני באמת רוצה לדבר על שתי הנקודות הללו, על תפיסת העולם הזאת שבעצם – שימו לב מה קורה בינינו לבינם: הרי כל דבר שאנחנו עשינו היה לא כשר; כשזה מגיע אליהם זה נהיה כשר, ולא רק בעיניהם, לא רק בעיני עצמם, אלא גם בעיני התקשורת. אגב, אני לא בטוח שבעיני הציבור שלהם – אני קצת רואה פה ושם תגובות, ונראה לי שהציבור שם לא מרוצה מהדברים הללו.

אבל כפי שאנחנו יודעים, הממשלה הזאת מנסה להרגיל אותנו שכל מה שהיא עושה זה לא רק כשר – זה גם מתקן. וגם אני חושב שסיפור השחיתות שעליו הטיף יאיר לפיד לאורך כל השנים, ועמד פה על הבמה הזאת מספיק שנים להטיף על שחיתות – ופתאום כספים קואליציוניים מנופחים פי כמה נהפכים להיות כשרים, ולא רק כשרים – גם מתקנים, כי הם נעשים לדברים טובים. וכמובן, הכול כשר: לשקר, להמציא ולספר. עמד פה יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי וביקש מחבר הכנסת יוראי שיתנצל – אני עוד לא שמעתי שזה קרה; אם מישהו יודע, שיעדכן אותי – על כך שהוא אמר דברי בלע.


 הוא ימצא את הזמן ואת המקום. 


 הוא ימצא את הזמן ואת המקום. אבל בכל אופן, פתאום – אני לא נכנס לנושאים עצמם, אבל פתאום כל דבר שנעשה אז והיה שחיתות שלטונית, היום זה תיקון שלטוני. מדהים כמה אפשר לשנות מציאות בכל תחום. דיברו על זה פה הרבה על נורבגי כפול, צעקו עליו; היום, אם אנחנו אומרים לנורבגים "נורבגים" הם נפגעים, כי כנראה אלה נורבגים מתקנים. אנחנו היינו נורבגים לא טובים. הווי אומר, רבותיי, לפי הממשלה הזאת, כל שחיתות שלטונית לשעבר שנעשית היום היא תיקון. מעניין. צריך ללמוד את זה. באמת, זו דרך נכונה אולי להעביר מסר לציבורים ולתקשורת איך באמת עושים תקשורת, או איך באמת עובדים על הציבור. 

אבל אני באמת רוצה לדבר – כי אין מה לדבר על השחיתות הזאת, לא על המינויים – שאגב, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, משהו מעניין: יושב-ראש התנועה שלנו אמר לחבר הכנסת יוראי על סיפור הכספים הקואליציוניים, שהוא טען שהלכו לשחיתות ולציבורים, בזמן שהוכח שהכול היה לחשמל, להוזלה בחשמל, בארנונה, בתחבורה ציבורית. אני רוצה להגיד לך עוד משהו מעניין. שימו לב, מאז שכוננה הממשלה הזאת, חודש לאחר כינונה, בכל משרדי הממשלה הוחלפו מייד כל המנכ"לים. תבדקו את זה – כל המנכ"לים, בעלי המשרות וכל מי שרק אפשר הוחלפו במקום לעושי דבריהם. 

אתה יודע, אני רוצה להגיד לך משהו: יושב-ראש התנועה שלנו, כיהנו אצלו שתי מנכ"ליות, והיו גם בנגב ובגליל וגם בפנים, לדעתי, שנתיים אחרי שהוא נהיה שר הפנים. אותן פתאום – אצלם, פשוט באותה שנייה מחליפים אותן. אגב, הן היו נשים חילוניות לחלוטין, בעלות דעה שונה לחלוטין, היות שזה תפקיד מקצועי. לא צריך לרוץ ולעשות זאת. יותר מזה, אני אגיד לכם: עד סוף הקדנציה מונה עוד – המנכ"ל השני היה מנכ"ל שהוא היה ממשרד הפנים, לא איזה משהו. אז פתאום אנחנו היינו המושחתים והם המתקנים, וזה מקומם וזועק.
 
אבל אני רוצה לדבר בחלק הזה של מה שאני אומר בנאומי לאותם 2.6% שעדיין אמרו בסקר שהם מצביעים לימינה. אני רוצה לדבר אליכם. הרי אין לגיטימציה. ראש הממשלה – אין לו אפילו מנדט אחד, של עצמו. אבל יש עוד 2.6% – בטח זו טעות דגימה, כי לא הגיוני כל כך, מה שקורה – של כאלה שעדיין טוענים שהם יצביעו למפלגה הזאת, ואני רוצה לדבר אליכם: אתם לא מבינים שאתם כלי בידיים של פוליטיקאים ציניים שאומרים במפורש שאפשר לקנות אתכם כסרח עודף בכמה כספים? לא אני אמרתי את זה. ישתיקו אתכם בקצת כסף. זה לא מקומם אתכם? עד מתי תשתקו? עד מתי תראו שפתאום הימין נהפך להיות שמאל והשמאל נהפך להיות ימין? השמאל כועס שיש ימין בממשלה; הממשלה כועסת שיש ימין. השמאל – אני לא יודע, אני בעצמי מתבלבל. איך זה עובד? שום דבר לא קדוש. נקודה. אין קודש. לא שהפוליטיקה אי פעם הייתה קדושה, אבל אין שום מילה קדושה, אין שום רעיון קדוש. הכול נהפך להיות לסחר-מכר בהחזקת כיסאות; אפילו לא בקניית מצביעים, כי אתכם קונים בכסף, יזרקו לכם קצת כסף. 

איך קונים כסף? איך מביאים כסף? מאותו כיסא. אז אם נבדוק את המשוואה, זה פשוט: לוקחים כיסא – לא רוצה להגיד מילים קשות. לוקחים כסף, בסדר, בכמה מנדטים נהפכים להיות ראש ממשלה; לא סופרים אתכם, כי עוד מעט יקנו אתכם בקצת כסף. אגב, יעשו את זה ברגע שכנראה ירגישו שהמצב לא טוב, כי במסגרת התקציב הזה אני לא חושב שיש מישהו מרוצה. חוץ מהשקט התעשייתי שיש, ששני הצדדים מנסים לצייר איזשהו שקט, ועושים אותו על ידי גיבושונים וכל מיני דרכים כאלה לייצר שקט, אין שקט. כל יום יש פיצוץ חדש, כל יום יש הדלפות חדשות ומתנצלים שזה רק בהדלפות. את הדעות האמיתיות אומרים בתקשורת, אומרים פה בבמה; את הדעות השקריות אומרים בשקט – עוד כלל חדש של תיקון. ככה מתקנים. הרי בדרך כלל זה הפוך: את האמת אומרים בשקט, ופה זו הבמה שאומרים את הדברים. זה התהפך. אדוני היושב-ראש, כללים חדשים למציאות החיים, זה לא כללים חדשים בפוליטיקה. 

אז נו, אתם הציבור שלא אוכל את הדבר הזה. אני שואל אתכם: עד מתי יזרו לכם חול בעיניים? מתי תבינו שכל מה שנעשה כאן כרגע, והמשרדים שנבחרו על ידי המפלגה שלכם, הם אך ורק בניסיון לעשות תעשיית ג'ובים, כמו שאמרתי, עם ההחלפה מהירה ומינויים מפה עד להודעה חדשה ברגע אחד? אתם יודעים מה? לא רק מינויים פוליטיים, לא רק מינויים מקצועיים – אפילו מינויים מקצועיים כבר הספיקו לקרות בקצב מהיר מאוד. אבל למה, אתם חושבים? אנחנו לא יודעים לעשות זאת? יודעים לעשות מצוין, אך בסך הכול אנחנו, כפי שמנסים לצייר אותנו כחרדים העושקים, כמפלגות העושקות – אז הינה לכם, עובדות. תבחנו את העובדות ותראו שהכול בדיוק להפך.

אני רוצה להתריע בפני הציבורים המבולבלים האלה ולומר להם דבר אחד: אם תמשיכו לשבת על הגדר ותמתינו לתור שלכם, זה אף פעם לא יגיע. דרך הממשלה רצופה נזקים בלתי הפיכים. קולכם לא יישמע. אם קולכם לא יישמע כאן ועכשיו, גם הפירורים האחרונים בברז התקציב לשימור תמיכה וחנופה לאנשי הבייס ילכו ויאזלו לטובת קבוצות מיוחסות שהממשלה הזאת דואגת לטפח. זה לא מה שהתכוונתם כשבחרתם. זה גם לא מה שאתם מתכוונים היום כשאתם אומרים – אני בטוח שאם תבחנו את הדברים, אתם תראו את הדברים נכוחה, וגם ה-2.6% האלה, תראו שהם אינם קיימים. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת חיים ביטון, שתמיד מקפיד על הזמנים. יעלה ויבוא אדוני חבר הכנסת משה ארבל. 


 מכובדי היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, זה לא סוד שביני לבין חברי חבר הכנסת שמחה רוטמן ישנה תהום פעורה בהשקפותינו – יהיו שיגידו הממלכתיוֹת, יהיו שיגידו ביחס לבית המשפט. אבל ברשותכם, בדקות שעומדות לרשותי, אני אבקש לצטט מספרו "מפלגת בג"ץ" מפרק שעוסק בפסק דין בשארה, והשייכות שלו לנושאים אקטואליים יפה מתמיד. 

 וכך כותב שמחה: "במערכת הבחירות הבאה, לכנסת השבע-עשרה" – כך הוא מתאר את השתלשלות העניינים לגבי פסק דין בשארה 2 – "שנערכה ארבע שנים מהפעם הקודמת, בפסק דין בשארה הראשון, בשנת 2006, כולם כבר ידעו שבשארה תומך טרור ומקומו מחוץ לכותלי הכנסת. כולם ידעו, לרבות הציבור, הפוליטיקאים, היועץ המשפטי לממשלה, וכן, גם שופטי בית המשפט העליון. למעשה, בזמן מערכת הבחירות הזו, כלל גורמי האכיפה בישראל כבר הכירו את החשדות למעשה ריגול ובגידה של עזמי בשארה. היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז אישר פתיחת חקירה פלילית בעניינו. במקביל, השב"כ ומשטרת ישראל קיבלו משופטי בית המשפט העליון אישור חריג לבצע האזנת סתר לחבר הכנסת בשארה. אומנם חשדות וחקירה פלילית כשלעצמם אינם עילה לפסול אדם מהתמודדות לכנסת" – במאמר מוסגר: החוק הפרסונלי על ראש הממשלה, אבל נשאיר את זה – "אבל די היה במעשיו הפומביים של בשארה עד אז ובתיקוני החקיקה מראשית שנות האלפיים כדי לפוסלו". 

 איך בכל זאת מצא בשארה את דרכו גם לכנסת השבע-עשרה? בפרפראזה על אמירתו של ג'ון לנון, פסיקות בג"ץ הן מה שקורה בזמן שהכנסת מתכננת תוכניות, ובמילים אחרות, ליו"ר ועדת הבחירות דורית בייניש היו רעיונות משלה. השופטת דאז בייניש, שחצי שנה לאחר מכן מונתה לנשיאת בית המשפט העליון, אישרה את התמודדותם של מפלגת בל"ד ושל בשארה, העומד בראשה, בבחירות לכנסת השבע-עשרה, ופתחה בפניהם פעם נוספת את שערי כנסת ישראל. 

לפי הנוהל הכמעט-רשמי במערכת הבחירות בישראל, ועדת הבחירות המרכזית לכנסת מקבלת את החלטותיה בענייני השעה שבסמכותה, לחיוב או לשלילה, ולאחר מכן עוברים הדיונים לבית המשפט העליון. כך קרה גם בעניינו של בשארה בבחירות לכנסת השש-עשרה, בשנת 2002; כך קרה גם בבחירות לכנסת השמונה-עשרה, בשנת 2009. אולם דווקא בשנת 2006, בבחירות לכנסת השבע-עשרה, לא הוגשה אף דרישה לפסול את בל"ד או את בשארה ולא הוגש שום ערעור על החלטתה הנועזת של הוועדה בראשות בייניש לאשר את מועמדותם. שיתוק אחז בכל בעלי העניין, ואפילו היועץ המשפטי לממשלה מזוז, שכזכור אישר פתיחת חקירה פלילית נגד בשארה, לא חשב לבקש את פסילת מועמדותו. 

 השיתוק נבע ממקור אחד – פסק דין אקטיביסטי במיוחד בעתירה שהגיש בשארה חמש שנים קודם לכן. העתירה נדונה בבג"ץ בהרכב בראשות הנשיא דאז ברק, ובמסגרתה התבקש בית המשפט לבטל את כתבי האישום נגד בשארה, שהוגשו בשנת 2001 על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז רובינשטיין. לפי העותר בשארה, נאומיו באום אל-פחם ובסוריה לא היוו עילה להעמדתו לדין, בין היתר בשל החסינות הפרלמנטרית. 

 חמש שנים לאחר מכן, בתום סחבת משפטית ממושכת וערב מערכת הבחירות לכנסת השבע-עשרה, ניתן סוף-סוף פסק הדין בבג"ץ. השופטת חיות, שישבה בתיק, ביקשה לדחות את העתירה. חוק-יסוד: הכנסת הרי קובע שהתומך במאבק מזוין של ארגון טרור אינו יכול להיות חבר כנסת; וחוק חסינות חברי הכנסת קובע שתמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור אינה נחשבת כהבעת דעה במסגרת תפקידו של חבר הכנסת. ממילא, ברור מה היה צריך לעלות בגורל עתירתו של בשארה – דחייה מוחלטת. לא ייתכן שחסינות חבר הכנסת בשארה תגן עליו מפני העמדה לדין בגין תמיכה בארגון טרור. 

כך כתבה חיות: 'נראה לי כי קשה שלא לראות בדברי השבח וההלל שהרעיף על פעילותו של ארגון החיזבאללה, תוך התייחסות לאבדות שספג העם בישראל מהחיזבאללה, וכן לעקשנות ולהתמדה והגבורה של הנהגת ולוחמי ההתנגדות הלבנונית, משום תמיכה במאבק המזוין שמנהל ארגון טרור זה נגד ישראל. התבטאויות אלה חוצות את הקו האדום שאליו התייחסתי, ואינני סבורה כי יש מקום להעניק לעותר חסינות עניינית בגינה'. אבל חיות, בדברי הטעם האלה, נשארה בדעת מיעוט. נשיא בית המשפט דאז ברק, יחד עם השופט ריבלין, החליטו שאמירותיו של בשארה נמצאות בתוך מתחם הסיכון הטבעי של נבחר ציבור. 

 לפי ברק, דבריו של בשארה בנאום שנשא באום אל-פחם בשבח החיזבאללה ומאבקו בישראל נאמרו במסגרת מילוי תפקידו ולמען מילוי תפקידו של העותר כחבר הכנסת, ועלינו לשמור ולהגן על יכולתם של חברי הכנסת למלא את תפקידם ללא מורא ופחד. הגנה זו, לשמה נועדה החסינות העניינית, מהווה אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה. הגנה זו חיונית היא לקיומן של חירויות היסוד הפוליטיות, וחיונית היא לקיומה של הדמוקרטיה הישראלית. 

 בניגוד לברק, שבחר לשמור בדבריו על עמימות ערכית, השופט ריבלין הודה שפסיקתו בעניין הזה נובעת גם מעולמו הערכי ומתפיסותיו אודות ההתמודדות הדמוקרטית הראויה עם אנשים כמו בשארה. 'ואולם, הכרעה זו', כתב ריבלין, 'נובעת מתפיסה ערכית באשר לאופן ההתמודדות הראוי של חברה דמוקרטית, ושל החברה הישראלית בפרט, עם אמירות מן הסוג שהשמיע העותר'. וריבלין סיכם: 'הן באשר לשאלה הסטטוטורית, פועלו של תיקון 29, הן לשאלה הערכית, מוצא אני את עצמי בעמדתו של חברי הנשיא, מטעמיו ומטעמי שלי'. 

 וכך, בתום 55 עמודים מפולפלים, פסק הדין החדש בעניין בשארה הבהיר פעם נוספת לכל הנוגעים בדבר שלבית המשפט העליון תפיסה ערכית משלו ביחס לאופן ההתמודדות הראוי עם תופעות כמו בל"ד והעומד בראשה. הכנסת יכולה אומנם לחוקק חוקים משלה בעניין, אך אין בכוונתו של בית המשפט ליישמם. 

לא די שחבר הכנסת מכריז בריש גלי על תמיכה בארגון טרור בניגוד לחוק הפלילי, ולא די שהכנסת מחוקקת חוק חדש שנועד במפורש למנוע מחברי כנסת תומכי טרור כדוגמת בשארה התמודדות נוספת, לבית המשפט יש עדיין האג'נדות שלו. בחסות פסיקותיו, יכולים חברי הכנסת לעודד טרור, לתמוך במאבק המזוין כנגד מדינת ישראל וליהנות מהחסינות הפרלמנטרית. המעגל הושלם. 

זו הסיבה, אם כן, שבמערכת הבחירות לכנסת השבע-עשרה, כבר לא הוגשה אפילו בקשה לפסילת מועמדותו של בשארה. חברי הוועדה, היועץ המשפטי לממשלה והציבור הישראלי התייאשו מהיכולת לנסות לעצור את אל-ארד של שנות האלפיים ואת העומד בראשה. לבייניש נותר רק לאשר את ההתמודדות. 

 באופן סמלי, מוחמד מיעארי, מי שהיה חבר באל-ארד – רשימת הסוציאליסטים ברשימה המתקדמת לשלום – הוצב כאות של כבוד במקום ה-120 ברשימת בל"ד לכנסת השבע-עשרה." 

הדברים אמורים בעניינו של חבר הכנסת לשעבר בשארה, וידועה, כמובן, אמירתו של בית המשפט משנות החמישים, של השופט זוסמן, על דמוקרטיה מתגוננת ועל החובה שלנו לייצר באמת מהלכים שימנעו מאיתנו, על ידי הדמוקרטיה, לפגוע בדמוקרטיה, לפגוע ביסודותיה של הדמוקרטיה. חבר הכנסת, היום השר, עודד פורר, היה זה שחוקק את החוק בכנסת העשרים, כמדומני, שמתקן את סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, ומוסיף בפסילת המתמודדים "לרבות התבטאויות" – לא רק מעשים השוללים את קיומה של מדינת ישראל ותומכים במאבק מזוין של ארגון טרור אלא גם התבטאויות. היה זה חבר הכנסת עודד פורר, היום השר. היו אלה חברי רשימת ימינה שעתרו לבית המשפט העליון לצורך פסילתה של רשימת רע"מ מהתמודדות לכנסת; היו אלה חברי הכנסת מרשימת ימינה שעתרו לבית המשפט העליון לבקש את פסילתה של אבתיסאם מראענה. בדעת יחיד, השופט מינץ קבע שהיא נפסלת לפי החוק הקיים מלהיות חברה בכנסת ישראל. להזכירכם, היום, בממשלה הנוכחית, היא ממלאת מקום במעמד חברה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. היא חשופה לחומרים מסווגים. 

אנחנו נמצאים באירוע מתגלגל, אחרי הפרסום של אילה חסון – אירוע מאוד משמעותי, שבו גורם מרכזי שישב בצוות המשא ומתן של מפלגת רע"מ לוקח חלק בפעילות – אני מסתייג, ואני עדיין לא יודע הכול, אבל פעילות שחייבת להיחקר, בסוגיה של סיוע, ותמיכה במשפחות מחבלים. אם אחד הפרמטרים למתן סיוע הומניטרי לאותם יתומים הוא פעילות הטרור של אבא שלהם, הרי מדובר בתמיכה בטרור. אין שאלה אחרת. הדבר הזה ודאי וודאי חייב להיחקר וחייב להיבדק. אבל אנחנו נמצאים במאורע שמחייב אותנו, את כל הכוחות הציוניים, את כל הכוחות הדמוקרטיים, לעשות חשבון נפש מעמיק. 

אני רוצה, במעט הזמן שנותר לי, כן, גם כחבר אופוזיציה, לומר ליושב-ראש מפלגתך מילה טובה, לשר הביטחון בני גנץ, על אחריות לאומית. הוא הבין שכאשר ישנם גופים שפועלים כדי לעודד טרור ולחזק טרור, במקום שמדובר על ביטחון מדינת ישראל, קודש-הקודשים שלנו, אין מקום לשיקולים פוליטיים, אין מקום לצדדים כאלה או אחרים. ישנה המלצה של גורמי המקצוע, של שב"כ, ואנחנו חייבים לעשות הכול כדי לשמור על הגדרתו של השופט זוסמן: דמוקרטיה מתגוננת. תודה רבה.


 תודה רבה על דבריו המלומדים של חבר הכנסת משה ארבל. יעלה ויבוא חבר הכנסת ינון אזולאי. הגיע, ישב, המתין. 

משה, זה היה "המשך יבוא"? יהיה עוד פרק?


 בעזרת השם.


 אל תוך הלילה – – – אל תוך הלילה.


 באיזה סעיף אנחנו? 


 אנחנו בסעיף 2, הסתייגויות (5) ו-(6). 


 הסתייגויות (5) ו-(6). בסדר, סעיף 2, הסתייגויות (5) ו-(6). 


בבקשה.


 ברוך הבא. קודם כול, ברוך צאתך, היושב-ראש, וברוך הבא, היושב-ראש.


 בבקשה, אדוני. 


 ברשות אדוני היושב בראש, חברי הכנסת – – –


 אני אעשה לך מחדש.


 עזוב, שלא יגידו שאנחנו עובדים בניגוד עניינים. אני אחזיר לך את 25 השניות האלה, עזוב.


 בדיוק, עכשיו דבר.


גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אם אפשר להפעיל את השעון, כי אני לא הולך לדבר יותר מעשר דקות.


 בבקשה.


 אגב, אדוני היושב-ראש, אתה יושב על כס היושב-ראש עכשיו, ואני רוצה להביע את מחאתי. אנחנו עכשיו מדברים על הסתייגויות, והואילו בטובם וצירפו לנו אותן בשביל עשר הדקות. אבל נאמר לי – זה סעיף 2, הסתייגויות (5) ו-(6); אני פשוט כתבתי את ההסתייגויות, אז אני גם יודע, בטח מדובר שם על דיווח של שר האוצר, אם אני לא טועה, בהסתייגות.


 לא.


 כן. 


לא.


 כן. כן. אני נמצא ואני יודע – כבוד מזכירת הכנסת, תודה רבה, גב' אלינור, שהיית לצידי. 

שלום אדוני אלכס קושניר, יושב-ראש ועדת הכספים. 


 באתי להקשיב לך.


אני מבין שאתה בא לראות את הנזקים שהוועדה עשתה בראשותך.


 מתי הוא – – – את אשקלון בעבירות המס?


 גם אתה קיבלת מכתב מראש העיר?


 גם טלפון. גם טלפון.


 כן, שלח מכתב.


 לכולם.


 הבטחתי לו שאני אצביע נגד – – –


 אני מבקש לא להפריע לינון אזולאי לדבר כרגע.


אלכס הגיע במיוחד כדי לכבד אותך, ינון. אתה – – –


אני יודע, ואני מכבד את אלכס.


 אולי תוסיף לו כמה דקות?


לא, לא צריך להוסיף לי כמה דקות, משה.


 אם לא תפריע לו, אבוטבול, הוא לא צריך את התוספת.


משה, תדע לך שמה שנאמר בשלוש דקות יותר טוב מאשר מה שנאמר בעשר דקות.


 כי זה נכנס לטוויטר.


 אני לא מבין בטוויטר, אז אני לא יודע. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להציע הצעה. עכשיו הם הואילו בטובם, נתנו לנו עשר דקות, צירפו לנו את זה. היה דין ודברים בהתחלה עם מי שישב בראש הישיבה, איתן גינזבורג, ובא יושב-ראש הכנסת מיקי לוי ואמר: זה נכון, היו הסכמות. אני הבנתי ממנו – נראה לי שאפילו נאמר לי במפורש ממנו – שמהסעיף הבא אין את הצירוף של הדקות, אלא חמש דקות – יעלה ויבוא, ירד וילך, יעלה ויבוא, ירד וילך. הרי זה עוד נדבך בדורסנות הקואליציונית, שהקואליציה דורסת את האופוזיציה. 

לנו אין בעיה, יש לנו עצבי ברזל, הכול בסדר. יושב-ראש ועדת הכספים יושב פה, הוא יודע את העצבים שיש לנו, שאנחנו יכולים לתחזק אותם במשך לילות. הכול בסדר. אבל יש לי הצעה: הרי משתמשים בך – במחילה מכבודו – בשביל ההפסקות שלהם. אני חושב שאנחנו כאופוזיציה אמורים לוותר על התפקיד שלך כרגע, במשאבי הטבע, עד שגם הם יצאו לקראתנו. הרי הם צריכים את ההפסקה הזאת, בשבילם זה אוויר. אז בוא נסגור להם קצת מהחמצן שלהם, נוריד להם את אחוזי החמצן מ-10 ל-5, ל-2, לא משנה. אני לא אומר, חס ושלום, לסגור עד הסוף, אני רוצה שינשמו, אבל לאט.


 אני אתייעץ עם דוד ביטן אחרי התורנות.


 – – –


 מה יש? דפיברילטור, אתה מתכוון. אקמו זה רק בבתי חולים, דפיברילטור זה מכשיר החייאה. 


 מכשיר החייאה במצב של דום לב.


 אני, כחובש, יודע גם להשתמש בו, אל תדאג.


 – – – אני לא דואג.


 בכל אופן, זו עצתי, ואני מציע שעצתי תעבור לגורמים – –


 לדיון.


 – – לדיון בנושא, ואם יש דיון של ראשי האופוזיציה, חשוב שזה יגיע לאוזניהם. 

עכשיו לעצם העניין. אלכס, בפעם שעברה אני דיברתי על משאבי הטבע, ואני אדבר על כך בהמשך, אבל יש לי נושא חשוב לדבר עליו היום, שאני קרוב אליו מאוד. היום, כ"ו בחשוון, זה יום פטירתו של הרב שלום אהרן לופס בר חנה, שהיה רבה הראשי של עכו. אני גדלתי בעיר עכו בכל שנות ילדותי היפות. נולדתי וגדלתי בעיר הזאת. הרב שלום לופס נולד בעיר חלב שבסוריה, ולאחר מכן נישא לרבנית אורה. אגב, היא נפטרה לפניו, אבל באותו תאריך, יום אחד אחרי. כלומר, היא נפטרה בכ"ז שנה לפני והוא נפטר לאחר מכן. היא הייתה ערירית, כלומר לא הייתה לה פה משפחה בארץ. אני חושב שזה שהוא נפטר באותו זמן – עכשיו באתי מהקבר של הרב לופס, הזכרנו גם את הרבנית, וגם בשבת ובעלייה לתורה עשינו אשכבה. 

 אני גדלתי על ברכיו של הרב לופס. הרב לופס היה ידוע בקנאותו, ושהיה לו "לא תגורו מפני איש". הוא היה איש תוכחה, הוא היה יודע להוכיח.


 איש גדול מאוד.


 איש גדול מאוד. היו לו דרכי נועם, אבל גם תקיפות. לא היו אצלו פשרות. כשהוא היה חושב שזה דבר ההלכה, הוא לא היה מתפשר על קוצו של יו"ד. לא היה אצלו דבר כזה. אחד הדברים שהוא מאוד נהג בהם, ואני חושב שהוא השריש את זה בעם ישראל, זו תפילת הנץ, תפילת הוותיקין. אצלו זה היה מאוד חזק. עוד כשהוא גר בירושלים הקימו את האגודה, ביחד עם הרב יהודה צדקה, אם אני לא טועה – מקבציאל, והיה שם גם כל נושא שמירת השבת, שהיה בעורקיו. 

 אני זוכר שבעיר עכו הוא היה נלחם, נלחם, על שמירת השבת. מי שהיה מנסה לפגוע בשבת, פשוט היה לו איתו חשבון אישי. הייתה תקופה שמול בית הכנסת שלו הייתה בריכה שפתוחה בשבת, ולא רק שהייתה פתוחה בשבת, לא היו מוכנים והתעקשו שהבריכה הזאת תיפתח בשבת. לרב זה מאוד כאב. בכל שבת היה קורה שם משהו, בכל שבת, והרב התחנן בפניהם: תסגרו את המקום הזה. תסגרו. 

אבא שלי היה יד ימינו. מור אבי, זיכרונו לברכה – שבשבוע שעבר, אגב, בכ"ב בחשוון, היה יום הפטירה שלו, שלוש שנים – היה יד ימינו. הוא היה חבר מועצה, בהתחלה מטעם אגודת ישראל ולאחר מכן מטעם ש"ס, ותמיד הוא היה אומר לו: זו המלחמה, לסגור את הבריכה הזאת שלא תהיה בשבת. התעקשו בעירייה, והייתה מלחמת עולם. הוא אמר לו: המקום הזה עוד יהפוך למקום של תורה. לאחר שנים של מלחמה הבריכה נסגרה – לגמרי, לא רק בשבת. היו הפסדים, היו אסונות, וניסו בדרכי נועם. אף פעם לא היית שומע את הרב – יכול להיות שהוא היה מדבר תקיף; אולי במלחמות לא הצלחנו, אבל כנראה שההפסדים שם בגוף ובממון לא השתלמו להם. לאחר זמן מה לא רק שהבריכה נסגרה, הבריכה הפכה להיות בית יעקב של החינוך העצמאי. המקום התרחב ולמור אבי, זיכרונו לברכה, היה את החלק הזה להילחם על מנת לקבל את ההקצאה, ועד היום המקום הזה קיים. 

 הרב לופס תמיד היה אומר שכשהוא הגיע לעכו הוא היה אומר מה שיעקב אבינו אמר: כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה נחציתי לשני מחנות. יש לו מחנה אחד בצפון, שזה בית יעקב, שהיה בצפון, ובית יעקב שנמצא בשיכון. אגב, אני התחנכתי במקום הזה, בחינוך העצמאי. 

הרב לופס היה איש אמת, והיה קורא פעם בחודש למו"ר אבי ואומר לו: אני מבקש ממך לשבת פה. הייתה לו משכורת של רב עיר. יושב. היה מביא לו ערימות של הזמנות ובקשות של אנשים נזקקים ואומר לו: אני מבקש ממך דבר אחד – אני מבקש ממך שאת כל מה שאתה רואה פה, ההזמנות האלה, יש פה הכנסת כלה, תעשה עם זה גמילות חסדים. 90% תחלק, 10% תשאיר פה; 10% לחיות, זה מה שמספיק לי. 

 הייתי יושב איתו בוקר-בוקר. אחי ואני – אחי הגדול ממני, הרב אושרי – היינו יושבים ולומדים איתו גמרא והיינו רואים אותו לוקח פשוט ככה, פת במלח, לוקח לחם יבש, טובל אותו בתה ואוכל. מזה הוא היה חי. פעם מור אבי הגיע אליו בשעות לילה מאוחרות. הוא היה בדירת חדר עד שהוא לא הרגיש טוב ואז העבירו אותו לקרוואן סמוך לבית הכנסת. הוא היה בדירת חדר, בקומה ראשונה או שנייה, עם מדרגות שעולים, ולא היה ריצוף בבית. אבא הגיע אליו בסביבות השעה 23:00 והוא ראה את הרגליים שלו מגולות. בא לכסות לו את הרגליים, ואמר לו הרב: אל תכסה. היה יום חורפי קר. אמר לו: למה? אמר לו: אם תכסה את הרגליים, יהיה לי נעים מדי ויהיה לי קשה לקום לתיקון חצות. זה אדם, רב, שהיה מראה לנו מה זה מורה דרך. "לא תגורו מפני איש", היה לו את ה"לא תגורו מפני איש"; הייתה לו את האכפתיות מהזולת, היה אכפת לו מהחלש. הוא לא היה מסתכל על טובתו בכלום, כהוא זה, והיה רק מבקש דבר אחד – איך לעזור לשני, איך לעשות טוב לזולת. ככה גדלנו, ככה הבנו. 

 ואני מסתכל ואומר: איפה הימים האלה, שידענו מה זה חמלה? היה מי שיחנך אותנו לחמלה. גדלתי בשכונה בעכו, עיר שהיו בה יהודים וערבים, דתיים ושאינם דתיים. הכול היה באהבה. לא היו מנסים לרמוס אותנו, אף פעם לא קראו לנו "גנבים", "סחטנים". תמיד הסתכלו בכבוד. תמיד הסתכלנו על השני בכבוד. היום, לצערי, לוקחים את הכול למקום הרע, לא למקום הטוב. אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל דווקא על הדורות הקודמים, על אחד כמו הרב שלום לופס, זכר צדיק וקדוש לברכה, שמבחינתי היה דמות מופת. הוא היה מורה דרך שלי, של אחיי ושל מור אבי. אז אני רוצה שזה יהיה לעילוי נשמתו ושכל אחד מאיתנו יעשה משהו קטן לעילוי נשמתו. 

 אורחים נכבדים ביציע, ברוכים הבאים. תדעו לכם שהכנסת הזאת היא כנסת טובה. אני אומר לכם, אל תסתכלו רק על מה שאתם רואים בערוץ הכנסת. יש פה דברים טובים שנעשים. נכון, התקציב גרוע, הכול בסדר, אבל זו המלחמה הפרלמנטרית שלנו. אנחנו בשבילכם, האזרחים, בשביל כל אחד ואחד מכם שיושב ביציע ובבית. אנחנו נעבוד פה בשבילכם ימים ולילות, כל אחד בדרך שהוא מאמין בה, כל אחד באמונה שלו, בדרך שלו. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ברוכים הבאים מאיתנו. אנחנו נילחם פה בשבילכם בדרכים שלנו למען עם ישראל. תודה רבה לכם. 


 תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. אני מצטרף לברכת ברוכים הבאים בשם כל חברי הכנסת. הבא בתור – חבר הכנסת משה אבוטבול. בבקשה, אדוני. 


"רפואה שלמה" הייתי שמח לקבל. 


 עשר דקות, אדוני. 


 מי אחריו?


 אחריו אוריאל בוסו. 


 אני רוצה לשמוע את הרב ליצמן, אם אפשר להזדרז. 


 בבקשה, אדוני. 


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש שר, שרה?


יש, יש. הייתה אורנה ברביבאי. 


 אולי נמתין קצת עד שהיא תבוא. 


 אני כאן.


 נמצאת פה השרה?


 נמצאת, נמצאת. "לא ימיש מתוך – – –" 


 אני אשמח אם גם תקשיבי, כי חלק מהדברים קשורים גם לגברתי השרה.


אני נוטה להקשיב. 


אוקיי, אנחנו מתחילים. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, חידה. אזרחים יקרים, חידה: מי אמר את המשפטים העוצמתיים הללו? "כל המחירים עולים, והציבור צריך לדעת שהגיע הזמן שהוא יתעורר. אם הוא רוצה שתהיה לו אפשרות להוריד את יוקר המחיה, הוא צריך ממשלה אחרת, כי הממשלה הזאת לא תעשה שום דבר". מי אמר את המילים האלה? אני אתן רמז: מדובר בערוץ 13. הוא אמר את זה בערוץ 13.


 מתי?


 ואני אתן עוד רמז: הוא אמר את זה לשדרן עודד בן עמי. טוב, כמה אני יכול לתת רמזים? בואו נפתור את החידה. אז חברים יקרים, אל תתאמצו, מילים כאלה אמר מי שכיום משמש יושב-ראש יש עתיד, שר החוץ, ראש הממשלה החליפי והנוסע המתמיד יאיר לפיד. הוא אמר את זה לא על ממשלת בנט, ממשלת ששת המנדטים. 


 איזה ששת?


 הוא לא התכוון לשר האוצר איווט ליברמן, שכעת מעמיס מיסים על האזרחים – – –


 נא לא להפריע לאבוטבול. 


הוא לא מתכוון לשר האוצר איווט ליברמן, שכעת מעמיס מיסים על האזרחים – על חד-פעמי, על שתייה מתוקה, על תחבורה ציבורית. על זה יאיר לפיד שותק. למה? כי מגובה הכיסא של עור הצבי, מכיסא הממשלה, הוא לא רואה, הוא לא שומע, לא מדבר, לא מבין וגם לא זוכר. מילים שרואים משם לא שומעים מכאן. ככה זה בתפקיד שר, ועוד עם המתנה לראשות הממשלה. 

הכול שם נשכח, כפי שאמר – גברתי השרה, בבקשה ממך, אנא. זה כל כך מרגש שאת נמצאת, אבל יותר מרגש אם גם תקשיבי – כפי שאמר מי שאמר כי את הדג תופסים במכמורת ואת הבן אדם במשכורת. הכול פתאום אצל לפיד ורוד, הכול ורוד. כל השנים היה יאיר לפיד בראש המחנה נגד החרדים ונגד הכספים הקואליציוניים. איך הוא לא כינה את החרדים? גינה אותם, ביזה אותם בפה מלא. אני יכול לציין שהוא דור שני להסתה – מצאצאיו של אביו, שלימד אותו היטב כיצד לשנוא את החרדים. יאיר קצת יותר אלגנטי, אבל בשורה התחתונה הוא הולך במורשת אבות בשנאתו לחרדים. 

וכאן, פתאום הכספים הייחודיים כשרים למהדרין, פתאום הכול כבר מותר, בתירוץ עלוב וגועלי: תלוי למה הכספים הולכים. כשזה לערבים, ללהט"בים, למאכילי חתולים דור רביעי, זה כבר בסדר. אבל כשמדובר בחרדים, בבני הישיבות שלומדים תורה, במשפחות נזקקות, בחיילים, בתחבורה ציבורית, בקייטנות למעוטי יכולת – דברים שהיה עושה אותם בצורה מפליאה יושב-ראש התנועה שלנו השר הרב אריה דרעי בתפקידו כשר הפנים, הפריפריה והגליל – שם זה כבר אסור, זה מגעיל, זה משחית. איזה מילים עוצמתיות. איי. לפחות, אם אתה צבוע, יאיר, תהיה צבוע בצבע יפה. זה פשוט המום לראות את השנאה שלך לציבור. אז באמת, מדושני עונג, נמאסתם. 

הדאגה לחתולי הרחוב ולבעלי החיים מזכירה מאוד שלפני כ-80 שנה היו עשרות ומאות אגודות צער בעלי חיים באירופה. שם הם מאוד ריחמו על חתולים, על כלבים, ונלחמו על שלומו של כל בעל חיים – כן, לפני 80 שנה באירופה. אבל כאשר הגיעו הדברים הלאה, שם, באותן מדינות – רמז קל: באירופה – שחטו שישה מיליון מאחינו היהודים. אי-אפשר שלא לראות את ההקבלה, גברתי השרה, אפילו שזה כואב. במקום שמרחמים על בעלי חיים יותר מעל בני אדם, התוצאות לא מאחרות להגיע, השם ירחם, וכל המרחם על חיות וחתולים סופו שמתאכזר לתושבים ואזרחים.

 באיזה שנאה תהומית מתנהג שר האוצר הברברי מול אנקת העם היושב בציון. במקום ללוות את השינוי שהוא רוצה – ללוות את זה בקמפיין מתאים לציבור שנפגע מכך – הוא מלא בבוז וגאווה, לועג: לא שמעתם שיש מדיח כלים? ממש מסית ומדיח, או שוטף כלים עם סבון כלים כביכול, להראות שהינה, הוא יודע לשטוף כוסות עם סבון. לא הייתי מצפה ממי שהיה שומר במועדון ובברים בתל אביב לתפקיד הרבה יותר מוצלח מזה של שוטף כלים. זה אדם אכזרי, ללא לב. במקרה הטוב יש לו לב, אבל לב קר ויבש. זה האיש.

 מאוד מזכיר לי מישהו שראה את חבר שלו שם את התרופות בכיס של החולצה שלו, אז הוא שאל אותו: למה אתה שם את התרופות בכיס של החולצה? הוא אמר לו: לא, פשוט הרופא אמר לי לשים את זה במקום קר ויבש. כנראה שאצל איווט המקום שם קר ויבש, בלב, לכן הוא עושה ומתנהג בצורה כזאת ברברית, שמתאימה רק לאדם שבא אולי מארצות קרות. זה האיש, אין מה לצפות ממנו. נשאר אולי, אדרבה, לבקש ממנו: אנא, זרוק אותנו עם המריצות שלך ישירות למזבלה. למה? שם נוכל לפחות להתפרנס יפה. תראה איך חתולות האשפה מקבלות ממך תקציב יפה. שם הן מתוקצבות, לא רע שם בזבל. ככה זה, והעם בציון ידע שכסף לחיילים אין, כסף לנכים אין, כסף לתרופות אין, עליית מחירי הדלק יש, למעונות ותינוקות חרדים – הס מלהזכיר.

עכשיו ממש, למטה בגינת הוורדים, עומדות שם אימהות – תורתן אומנותן – אימהות לא מהמגזר החרדי, אימהות שבאו דווקא מהמגזר הדתי-לאומי. מה כואב להן? הן יושבות ומבכות מרה את הגזרה הקשה של שר האוצר שהבעלים שלהן לא ילמדו תורה, זה שכביכול הם לא יקבלו את הפריבילגיה ואת ההנחה למעונות כמו כל יהודי בארץ ישראל. כן, תלכו לראות אותן, את אותן אימהות, שמגיע להן יישר כוח. הן לא עושות פוליטיקה, אפילו שהן לא שייכות למגזר. הן אמרו: אל תיתנו גם לנו ואל תיתנו גם למגזר החרדי, שיהיה לפחות שוויון בשנאה של שר האוצר. אז לנו אין, לילדים קטנים אין; לחתולים יש, ללהט"בים יש ויש, בכל הצבעים, תשאלו אותם, ולרפורמים יש בשפע, מיליון לכל רפורמי, ממש יש כספים.

רבותיי, תתעוררו. זוהי ממשלה אכזרית, ממשלה של שנאה. חובה לעשות כל דבר בצורה חוקית להפיל אותה, ואני קורא לאותם אלה שנשאר להם עוד קצת רגש בלב: אנא, תתאמצו טיפה, חסר לנו רק עוד אחד, עוד אחד למניין, את הצענטער הזה כדי להעיף את הממשלה הזאת ולגלגל אותה לרחובות כפי שהיא מגלגלת את העניים לרחובות.

אני רק רוצה לומר, אנחנו לא מצביעים עכשיו בעצם, בגלל שראש הממשלה נמצא שמה, אי שם באיזה ועידת אקלים, איכות הסביבה, אחרי שהרס פה את כל הסביבה שלנו. אז אני על בנט לא מתכונן לדבר ואני גם לא אקרא לו אפס, לא אקרא לבנט אפס, כי בסקרים הוא המון המון המון מתחת לאפס. תודה רבה.


תודה רבה לחבר הכנסת משה אבוטבול. יעלה ויבוא חבר הכנסת אוריאל בוסו. בבקשה, אדוני.


 איך זה יכול להיות שמשה אבוטבול ויתר על 35 שניות?


 אני אקח את זה בלילה, אל תדאג. הכול הסכמי עודפים. 


 לא. זה היה הסכם שלו איתי, שאני לא אומר לו: תודה, בבקשה, תודה.


 אחרת זה מקלקל לי את הסרטון, וכשיעקב אומר – – –


 בבקשה, אוריאל בוסו. 


 אני אומר את האמת, אחי. באר שבעי אני, לא? ואפילו היושב-ראש, במקום להגיד לי רפואה שלמה – – – 


 הקדוש ברוך הוא ישלח לך רפואה שלמה.


 אמן. 


 רפואת הנפש, רפואת הגוף.


 אמן.


 – – –


 אנחנו מאבדים פה את השפיות, מאבדים את השפיות – – –


 בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול, בין שלל הפנינים וההגיגים של מרן הרב עובדיה, עליו השלום, יצא איזה משל, מעשייה שממחישה לנו באמת לפחות את המושג רפורמים, שאנחנו מדברים עליהם והציבור שואל מה המשמעות. אז אני אספר את המשל של הרב עובדיה, אבל אתה יודע, כמה שאני אספר – כמו שהרב העביר את זה, בחן שלו ובסגנון שלו, אי-אפשר לחקות אותו, אבל לפחות "האומר דבר בשם אומרו".

הייתה פעם איזה קהילה בחוץ לארץ, קהילה רפורמית. רצו להזמין דרשן שהוא דורש בחסד עליון, באמת משהו טוב. אמרו לו: אתה מוזמן לבוא אלינו ולתת דרשה, אבל יש לנו תנאי אחד: אל תדבר על המשיח. משיח זה מחוץ לקטגוריה שלנו. הציעו לו 1,500, 2,000 דולר, נותנים לו. הגיע, נותן דרשה, נותן דרשה יפה, ארוכה – מעשיות, סיפורים, בדיחות. עומדת להסתיים הדרשה, הוא אומר להם: חברים, אני בדרך כלל נוהג לסיים את הדרשה שלי עם המשיח, בביאת משיח צדקנו, אבל יש לי תנאי איתם שאני לא מדבר על משיח, אז אני אספר לכם משל. מה המשל? היה פעם איזה שועל אחד שהלך, ככה, ביער, ראה איזה תרנגולת ורצה לתפוס אותה. התרנגולת ראתה שועל – עולה על העץ למעלה ובורחת, מקרקרת. עומד השועל ואומר לה: תרנגולת יקרה, בואי נשב ביחד. לא שמעת? היא אומרת לו: מה קרה? הוא אומר לה: המשיח הגיע וכתוב: משיח יבוא – יגור זאב עם כבש וגדי עם צבי וכו', כולנו נגור ביחד. תרדי למטה, נשב, נשתה, נשמח. תוך כדי שהשועל עומד למטה, שמעו את השועל הכלבים באזור. הוא שמע נביחות, תפס את הרגליים וברח. אחרי כמה דקות הכלבים הלכו והשועל חזר. הוא אומר לה: תרנגולת, למה לא ירדת מהעץ? קראתי לך לבוא לשבת. היא אומרת לו: תגיד לי, אמרת שיבוא משיח ויגור זאב עם כבש וגדי עם צבי וכלב עם שועל ואתה ברחת מהכלבים, אז תחליט. הוא אמר לה: לא, יש לנו בעיה אחת – הכלבים לא מאמינים בביאת משיח, לכן הם באים לטרוף אותי, אבל את מאמינה בביאת משיח, תרדי למטה. צריך להאמין בביאת משיח בשביל להיות שייך לחלק מהמשחק. 

 אתה יודע שבמאה ה-19 – – –


 – – – מדברים על כלבים.


 במאה ה-19 – כן, אתה התחלת, הרב ליצמן.


– – –


 במאה ה-19, סוף המאה ה-18, קמה הרפורמה. יש להם את החוקה שלהם, תיקון עולם, לא עליכם. אתה יודע, בכנסת ישראל, שהכול נאמר פה, עדיין אני מנסה לכבד את המקום המכובד הזה ולא להגיד את השטויות שלהם. כי חלק מהחוקה שלהם – הרי ארץ ישראל לא הייתה חלק מההווי שלהם, לא מתאימה. מה היה המקום הקדוש והחשוב שלהם? אמריקה, כי אמריקה דגלה בשוויון. אמריקה – ציון, וושינגטון – ירושלים, זו הייתה החוקה שלהם, תיקון עולם. הם מחקו את כל המושג מצוות מעשיות. לא עליכם, עפרא לפומיה, הם בכלל אמרו על בית המקדש: זה בית מטבחיים מיושן. ריבונו של עולם, אין לכם מה לעשות במקום הזה. מה אתם צריכים מהכותל? כולה קיר של בית מטבחיים מיושן. גם את זה אתם רוצים לקחת? 

 אני מוכן לקבל כל דבר. יש אדם שפחות מאמין ביהדות, לא רוצה לשמור שבת, רוצה לעשות מה שרוצה, אבל לקחת את היהדות ולעשות אותה פלסתר ולעוות אותה לגמרי, ולנסות – הכי גרוע – לחנך אותנו? אין להם שום דבר. הם רוצים רב רפורמי ורוצים כותל רפורמי ורוצים הכרה, וב-40 מיליון שקל תתקצב אותם. על מה? 

 חכם מנסור, ברוך הבא.


 על מה אתה מדבר – – –


עוד מעט נגיע אליך. עכשיו אנחנו מדברים על הרפורמים, תן לנו.


 אה, על הרפורמים. 


גם אצלכם – – –


ראינו אתמול שמר בנט הזדעזע על ההסתה נגד ד"ר שרון אלרעי פרייס, ואנחנו רק מזכירים לו שהראשון שהתחיל את ההסתה נגדה זה הוא. עד האו"ם הוא נסע בשביל להסית נגדה, ואחר כך הוא מתפלא למה היא צריכה אבטחה. אני עכשיו מחכה שתיגמר הוועידה בסקוטלנד, להבין, כשהוא יחזור, מי יצטרך אבטחה. 


 אנחנו גיבינו אותה בכל מצב.


 אנחנו מגבים אותה וגיבינו אותה, אבל הוא לוקח במות כאלה חשובות ומנצל אותן לעשות עסקונה קטנה. הוא חושב שזה איזה ציר של – –


 לא היה לו מה למכור, מה אתה רוצה.


– – איזה ציר של מפלגה. אבל אני אמרתי היום – חבר הכנסת אזולאי, הוא נסע לארצות הברית להיפגש עם הנשיא ביידן. הרי כל מי שמזמין אותו, יום שישי – באזכרה של אבא שלו הוא היה בארצות הברית. אני לא רוצה גם לסנגר עליו או לקטרג, אבל אתה יודע שזה נופל באזכרה של אבא שלך – הוא עשה אזכרה בזום, העיקר לנסוע, ובסוף איחרו, איחרו ואיחרו והשפילו אותו. נסע להיפגש עם נשיא רוסיה ונסע לנשיא מצרים. כל חבר כנסת פה שהיה עושה 50% מהמפגשים שלו ונוסע עם שיירה כל יום מרעננה וחוזר, מקבל בסקרים יותר ממנו. זה לא רק שהוא לא מקבל תמיכה בסקרים, הוא מקבל את ההפך, אנטי-תמיכה. אבל אי-אמון בהצבעה – זה לא היה עדיין.

חבר'ה, תקשיבו, כל בן אדם שנמצא קצת בפריים, תסתכל איפה הוא נמצא – לא לעבור את אחוז החסימה כשאתה כבר כמה חודשים ראש ממשלה, נפגש עם מנהיגי העולם, נשיא מצרים וירדן – מה זה אומר? מה זה אומר? מה זה אומר על שרי הממשלה שנמצאים – מה הם אומרים לעצמם? חלק מבסוטים. השמאל מבסוט, הוא אומר: הינה, הבן אדם לא מתרומם, אנחנו נמצב את עצמנו. האגף השני מתחיל לחפש שריונים. ביש עתיד, מתן כהנא כנראה ילך לישראל ביתנו, כי הוא מייצג את כל הרפורמות של אביגדור ליברמן. מה הלאה? מה זה אומר עלינו, אזרחי ישראל? מה זה אומר על האמון שאתה רוצה? לא פלא שעכשיו ארצות הברית נותנת ביקורת ואף אחד לא שומע. כן הסכם גרעין, לא הסכם גרעין – מי יקשיב לו בכלל? 

איפה מנסור, ששאל? שמענו את ראש עיריית טייבה אומר: אני ראש עירייה במדינת פלסטין. לא מצופה ששרת הפנים תגנה? שתגנה אותו, שתגיד לו: אדוני, אני הולכת לסגור לך את החובות. לפחות עד אחרי התקציב תשתוק, אל תעשה לי בושות. אבל היא מפחדת, כי אחרי שעה מנסור יכול להתקשר לאילת, להגיד לה: מחר בבוקר את לא שרת הפנים. אפילו את זה לא שמענו – גינוי מעל גלי הרדיו. תגיד את זה בחדרים שלך.

הרב ליצמן, אני חושב לעצמי, אם היה אוטובוס של פקידי האוצר, שבזמן המשא ומתן הולכים ונפגשים מתחת לבית המדרש של האדמו"ר מגור, באחת העמותות ששייכות לחסידות, ומנהלים לפני שסוגרים את המשא ומתן מה התקציב שיקבלו במסגרת הסכם קואליציוני – להתיישר. פקידי האוצר.


כל מהדורות החדשות.


לא רק מהדורות החדשות, אחרי שבועיים זה היה מעצרים: חבר'ה, יש פה שוחד. הולכים לך פקידי האוצר במיניבוס לטייבה להיפגש עם עמותה שיש לה גם סניפים במקומות שבכלל לא מכירים בך כמדינה, לסגור הסכמים לפני שחותמים במכבייה, ואף אחד לא מדבר. זה שייך לאילה חסון, זה שייך לערוץ הזה. אף אחד לא מדבר. חבר'ה, אתם השתגעתם? מה קרה לנו?

אנחנו תמיד מפחדים לחתום. תבדוק כמה כספים קואליציוניים שחתמו המפלגות החרדיות ולא הצליחו להגיע לידי מימוש בגלל שלא הייתה להם הסכמה משפטית בסוף. על מה ההסכמים הקואליציוניים שלהם? על חינוך, על אל המעיין, על רווחה חינוכית. גם את זה לא הצלחנו לממש. אבל הכול פה עובר למעלה – – –


 – – – של מדינה.


ומה הם אומרים? אצלנו הכול בשקיפות, לנושאים ערכיים. ברור שזה ערכי. כסף לרפורמים זה ערכי, כסף לחתולים זה ערכי; כסף לילדים זה לא ערכי. אתם יודעים, העלייה של החד-פעמי – קיבלתי היום טלפון מבעל מוסד לילדים מוגבלים. הוא אומר לי: תקשיב, אני הולך לשלם עשרות אלפי שקלים יותר בחודש על העלות של החד-פעמי. חשבתם על זה בכלל? מי אתם רוצים שישטפו את הכלים? הילדים, שנותנים להם אוכל ממה שאין להם, הם יכולים לשטוף כלים? אותם קשישים שאמרת שהוספת להם 50 מיליון שקל, הם יכולים לשטוף כלים? נתת להם בצד אחד 100 שקל, לקחת להם בצד שני 300 שקל, אז על מי אתם עובדים?

אבל אין בעיה, אזרחי ישראל כבר לא צריכים להרגיש בכיס בשביל להביע בכם אי-אמון. הם כבר יודעים מי הממשלה הדורסנית הזאת, שלא מתחשבת באזרחי ישראל. לא מתחשבת בבוחרים שלה – את זה כבר מזמן אמרנו, אבל אזרחי ישראל – התברר שהם לא מטומטמים, כמו שאביר קארה אמר על מפלגת ימינה, "מפלגה של מטומטמים", אלא אזרחי ישראל הם אנשים חכמים, ומבטאים את זה בסקרים פעם אחר פעם. וזה לא יעזור, אנחנו נמשיך הלאה לומר כאן את זעקתם של אזרחי ישראל ואת הקול השפוי, ובשם השם נעשה ונצליח. תודה רבה.


תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. יעלה ויבוא, לפי סדר המסתייגים – חבר הכנסת משה גפני נמצא? איננו נוכח. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.


תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני לא יודע איפה להתחיל. נתחיל ב-150 איש שנסעו לגלזגו – – 


גלזגו.


– – שזה בערך הוצאה של 750,000 שקל. אם זה היה קורה בתקופה של נתניהו, היו עושים כותרות כל יום: מה עושים ב-750,000 שקל; כמה עניים אפשר להציל; כמה כאלה של טרור שצריך לעזור להם. מה לא אומרים עלינו? 750,000 שקל רק לאנשים שטסים לגלזגו לעשות איזה הפנינג, איזה משהו.


זה שהם טסו זה עוזר לאיכות הסביבה.


זה נדמה לך.


לא, פה בישראל.


 אה, זה יעזור?


שהם טסו זה עוזר פה.


זה יעזור, אבל אחר כך הם מביאים משם את כל הלכלוך. לא יודע בדיוק מה זה שם, לא יודע מה הם עושים שם בכלל. אני מציע לך, אדוני, תבדוק. הנשיא ביידן, נדמה לי, גם נוסע לשם. אני בטוח שהנשיא ביידן בא עם צוות – של כל ארצות הברית, אני מדבר – פחות מ-10%. תבדוק. מעל 150 איש, אתה יודע מה זה? אז אני מבין שיש ג'ובים. עכשיו, מי משלם את זה? אנחנו. הוא מעלה את המיסים. הוא הבטיח שלא, אז הוא לא אומר: זה מיסים; הוא העלה את המע"מ. מע"מ זה לא מיסים, זה מע"מ. זה לא מס, חלילה וחס, זה מע"מ. הוא הולך לשטוף כלים. 

אתה יודע, אדוני, שלא נשתמש בחד-פעמי. במה נשתמש? בכוסות רגילות. ישטפו אותן, ירחצו אותן. המים וכל הדברים האלו עולים יותר מכל ההוצאות האחרות שם. מישהו לקח את זה בחשבון? הרב-קו הזה יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות? הוא לא יודע שום דבר. יש גזרה על החרדים – יאללה, בואו נדפוק אותם.


מי זה הרב-קו?


הרב-קו זה איווט ליברמן.


זה רב-קו?


רב-קו זה הרב של קו.


אז הוא נגד הרב-קו?


 בגלל זה הוא נגד רב-קו.


הבעיה היא שהוא לא יודע לחזור בו. זו הבעיה.


הבעיה היא שכפי ששר האוצר לא יודע מה זה רב-קו, הוא לא יודע בכלכלה כלום. דבר אחד הוא עשה: הוא לקח את כל הגזרות שיש באוצר כל השנים, והוא הוסיף כל מה שהוא יכול לעשות גם כן, ובזה הוא רצה לדפוק את החרדים.

עכשיו, דיברנו על החד-פעמי. הישיבות – מה בנט אמר? בנט אמר – אדוני היושב-ראש, אתה יודע מי אמר את זה? בנט – שישמור על החרדים, לא ייגעו בהם, ובכסף לישיבות, חלילה וחס, לא ייגעו. הורידו 75 מיליון שקל בינתיים; אני לא מדבר על זה שלא הוסיפו, אני לא מדבר על זה שלא הוסיפו, את הגידול הטבעי גם לא נתנו. ואחר כך בא פרחח אחד, קוראים לו שר השיכון אלקין, והוא נוקם על זה שלא נבחר להיות ראש עיריית ירושלים, והוא בא ברוב ציניות, הוא אומר שמאשרים לביתר דירה אחת כי לא ביקשו יותר. כאילו כל היישובים האלה שהוא אישר, הוא לא אמר להם להגיש בקשה מהר לפני כן. על מי הוא עובד כאן? מי שהרס לנו את שפיר, מה שאני והרב דרעי עשינו ביחד, שהיה הכול מוכן להתחיל לבנות למגזר החרדי, מה הוא יגרום עכשיו? שכל אחד – אנחנו צריכים דירות, לאיפה נלך? נלך למקומות מעורבים, ואז הם יתחילו לצעוק געוואלד. היית נותן דירות במקומות שאנחנו רוצים, נורמליים, סבירים, אז לא היינו מגיעים לכל המקומות האלה. אחר כך הם צועקים געוואלד, הצילו. 


 אני מציע – אם ישמע אותי האדמו"ר מתולדות אהרן – שישלח לרמת אביב קצת. שישלח. תאמין לי, תאמין לי, זה הפתרון למצוקת הדיור.


 כן. אני אומר, ברוך השם, יש מקומות שאפשר ללכת עוד. אני מניח שעכשיו שהוא כביכול, במירכאות, נתן לנו את כסיף, אז עכשיו הוא יהיה במלחמת עולם עם הבדואים. 


 מזל שהוא לא שלח אותנו לביר הדאג'. 


 כן, מה?


ביר הדאג' זה מקום שהממשלה השקיעה ופיתחה והבדואים לא רוצים.


לא, תקשיב מה אני אומר לך, הם יעשו בלגן לבדואים שרוצים את כסיף. למה לא?


כמו שהם לקחו את חריש, ככה הם ייקחו את כסיף. 


תן לי להגיד לך משהו: חריש זה דווקא מקום שאתה תראה שבסוף הוא למגזר החרדי.

 בסוף כן, כן, בסוף זה כן, זה יהיה. 


 אחרי שיחליפו שם את ראש המועצה.


 בסדר, נכון לעכשיו, אבל בסוף.


 תאמין לי, לא יעזור לו. העיר תיפול, חריש תיפול. 


 רודף – – –


 אני הזמנתי אותו כשר והוא הכחיש והכול שטויות.


 תשאל את משה אבוטבול איך זה עובד.


 הוא רודף את השבת. 


כן, הזמנתי אותו, הוא שיקר לי. בואו נעזוב את זה עכשיו. אז מה אני אומר? אז הם הולכים עכשיו לגרום שאנחנו נבוא – ואני קורא לציבור שלנו, אם לא יהיה לנו את שפיר, שנבוא למקומות מעורבים – – –


 כשאני אמרתי צפון תל אביב – כדי שיברחו וישאירו את זה. 


 יש מספיק מקומות שהם חושבים שאנחנו לא יכולים לבוא. נעבור לשם. לצערי – – –


 תודה, קרן ברק, אני לא רוצה שיתוף של השיחה. 


 את משודרת, הכוונה. ובכן, אם הם חושבים שהם מזיקים לנו, הם הולכים רק לשלם על זה מחיר שחבל על הזמן. העובדה היא שאני עזבתי את משרד השיכון והשארתי שם כסף למענקים לדירות יד שנייה, 100,000 שקלים לדירה יד שנייה, שזה מוריד את המחיר דרמטית. הם – לא מתאים להם לעזור לפריפריה; זה היה רק לפריפריה. הם – לא מתאים להם, הם מחסלים את הכסף. הם יכולים להגיד שהם דואגים לפריפריה? הורסים את הכול. די, יש תקציב. פעם טענו שאין תקציב. זה היה שטויות, זה סתם אמבוש של היועץ המשפטי של משרד האוצר. אבל עכשיו, למה הוא לא מחזיר את המענקים לדירות יד שנייה? בכל הפריפריה, אני לא מדבר דווקא במקום מסוים. כי הם לא רוצים לעזור לחלשים, הם לא רוצים לעזור לפריפריה. הם רוצים במקום לעזור רק למקומות מסוימים מעבר לקו הירוק, לא לכל מקום; למקורבים וגם למקומות של עשירים.

אני בטוח שבעזרת השם בקרוב הם ייפלו. לא משנה כן תקציב, לא תקציב. זה משני. אחרי שייפלו, אני מציע לכל האנשים שהשקיעו בימים האחרונים כסף לרכוש כלים חד-פעמיים להפסיק את זה, כי אנחנו נבטל את הגזרה מייד כשנגיע בקרוב, בלי נדר, לשלטון. תודה. 


תודה רבה לחבר הכנסת יעקב ליצמן. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו, אם יהיה נוכח – מאיר פרוש. מי שלא יהיה כאן איבד זכות. לא, לא. 


 – – – 


אל תכניס אותי כרגע – – –


 לא, לא – – –


אתה, אני מבקש אותך, אתה צריך כבאית צמודה לידך. עשר דקות לרשותך, אדוני. ינון אזולאי, מישהו פעם אמר לי שאתה צריך כבאית צמודה לידך. 


 גם היא תישרף.


 גם היא תידלק. בבקשה, אדוני.


 תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אומנם אנחנו מעטים, אבל בחודש כסלו שבא לפתחנו מעטים, לא מפחידים אותם, זה לא מה שמרתיע אותנו, וזה לא נתון שמישהו יוכל לחשוב שבזה הוא יכול להתגבר על חברי כנסת וסיעות ואופוזיציה שנלחמת. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שמה שנעשה פה, גם בחוק הזה, זה עוד פעם שבירה של כל כללי המשחק הדמוקרטיים. זו לא שאלה רק של קואליציה ואופוזיציה; יש כללים, יש זירה, יש מגרש, והוא צריך להיות מגרש דמוקרטי. כאן אנחנו משחקים על מגרש דיקטטורי ממש. 

תראה מה שנעשה בחוק הזה, חוק שהוא חוק כללי, שהוא כבר מגיע פעם שלישית או רביעית לאחר הפסקות. זה אירוע מתגלגל של חקיקה שאין לו תקדים, וכל זאת למה? זו חקיקה שהייתה צריכה לבוא באופן מסודר, ולא בזמן של תקציב ובלחץ, החוק הזה יחד עם חוקים אחרים. אבל יש פה חוסר אמון גדול בקואליציה שמביא לכך שגם חוקים שהיו צריכים להיעשות בזמן אחר – אחד לא מאמין לשני. 

 אם לכחול לבן ולשר הביטחון החוק הזה חשוב, הם רוצים את זה עוד בהבטחה שזה מגיע לפני התקציב, אחרת בסוף התקציב זה לא יגיע, מכיוון שיש כאלה שמתנגדים. אני רוצה להגיד לכם שלא סתם אנחנו נלחמים; אנחנו מקבלים רוח גבית מהקואליציה, וזה לא נורא שאנחנו ננצל את הזמנים שלנו, אבל זה לא הכול. אדוני היושב-ראש, אתה ותיק כאן בבית הזה. מה יותר נכון מקצועית, פרקטית, מאיך שהיה בעבר? באותו הסעיף יש לנו הסתייגויות – – –


 לא יודע אם אתה מעודכן. הוצאתי אתמול מכתב ליושב-ראש הכנסת – –


 אני לא מעודכן.


 – – יחד עם דוד ביטן, כסגן נוסף, על כל ההתנהלות הזו, שאינה מקובלת. 


אני מבין שזה השפיע לחמש דקות בדיוק. היום בבוקר – – –


 לא השפיע. 


אז אני רוצה להגיד שהבוקר מנהלת הסיעה הודיעה לנו: כן, תשמעו, אתם צריכים להתכונן שיש לכם הסתייגויות שחיברו ביניהן, עשר דקות, 15 דקות, שלוש הסתייגויות, שתי הסתייגויות, שאתם תוכלו לדבר על סעיף. מה הגורם? עכשיו הגיע לחץ מהקואליציה דרך סגן יושב-ראש הקואליציה או הסגן שלו, לא משנה מה, והיושב-ראש הודיע בחזרה עכשיו: לא, אין לנו עכשיו זכות דיבור. את זה כבר נתנו לכם, אנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל אחורנית, אבל מכאן ואילך זה יהיה רק הסתייגות, הסתייגות, הסתייגות, כדי – במחשבה להתיש את האופוזיציה כדי שלא תצליח לעמוד בנטל הזה. 

 זה באמת לא קל, אני לא אומר שזה קל, אבל הוכחנו את עצמנו עד היום שאין אצלנו רפיון. אנחנו יודעים להתמיד ואנחנו יודעים לאתגר אותנו ולענות מקצועית. האופוזיציה עושה ימים ולילות, אף שהיום אנחנו נמצאים בחסר מהכוח שלנו – כפי שידוע, זה נופל על שליש מסיעות האופוזיציה. מפלגת הליכוד, שהיא רוב האופוזיציה – אין לה את ההסתייגות והיא לא יכולה להופיע. זה נופל על שלוש סיעות קטנות באופן יחסי, ואנחנו עומדים בזה ונעמוד בזה. זה רק מציף את צורת ההתנהלות בוועדות וכאן במליאה. אחרי זה שואלים: האופוזיציה תמיד מתבכיינת. זה לא "מתבכיינת", מכיוון שאפשר למדוד דבר כזה. זה מדיד. איך מודדים אם אנחנו – מה היה בעבר? היה בעבר – תכף נגיע לתקציב – היה בעבר חוק הסדרים כזה גדול ורחב ומקיף עם שינויים? לא היה דבר כזה. כשאנחנו באים לכאן ואנחנו רוצים לנצל ולאפשר את הזכות הדמוקרטית שיש לנו, גם את זה לא מאפשרים. בתוך המאבקים הגדולים שיש בתוך הקואליציה, בחוסר האמון, חוסר אמון זה דבר שלא יכול להימשך הרבה זמן. 

יכול ראש הממשלה להתרברב ולהגיד שלאחר התקציב האופוזיציה תתפורר. יש כאן נביא זעם שאומר שהאופוזיציה תתפורר. משאלת לב עדיין לא מכתיבה את המציאות. הפוך – אנחנו הוכחנו לפני זה ונוכיח אחר כך שקואליציה יכולה להתפורר אחרי תקציב שנעשה בכוח, שכל מה שנעשה בו, בכלל בקואליציה, אבל קניית הקולות האלה, הכספים שרצו פה, לא מדובר בכמה מיליונים, מדובר על מאות מיליונים ומיליארדים שניתנו כדי להעביר את התקציב הזה. מדובר בתקציב שהנזק שלו – ואנחנו, אזרחי מדינת ישראל, נשלם את זה. שנים רבות לא יוכלו להתאושש מהתקציב הזה. 

 אולי הם יודעים שהם לא צריכים אחרי זה להתמודד, הם יודעים שזה זמני. כמה זמן אפשר? אני מודה שקואליציה שהיא לא הומוגנית והיא הטרוגנית מאוד, שכל מה שמדביק אותה זה אינטרסים או שנאה נגד מישהו – ולא משנה, גם עם השקפות שונות ומשונות – בסופו של דבר זה לא יחזיק מעמד. אנחנו יודעים את זה על בשרנו. גם האופוזיציה של היום יודעת שהקואליציה שהייתה לה עם כחול לבן, כשהיא באמת לא הייתה הומוגנית ולא הסתדרו, זה היה הסוף. הסוף היה שהקואליציה הזו התפרקה. זה סופה של כל קואליציה שהיא לא הומוגנית ושאין לה גם משהו אמיתי שמחבר, ערכים אמיתיים. 

אני רוצה לענות לך, אדוני היושב-ראש, ולהתייחס להסתייגות עצמה. זו לא רק הסתייגות בעלמא שלא מתייחסת לחוק עצמו. אנחנו, בהסתייגות הזו שאנחנו הגשנו פה, זו הסתייגות שבאה לדבר על הסעיף המאוד-מאוד ברור בחוק, סעיף – מבקשים שזה יהיה בהתייעצות עם שר האוצר. הדוח שאותה חברת גז או חברה אחרת שמקבלת תגמולים – או לא תקבל, אבל לא משנה – הדוח שהיא צריכה לתת צריך להיות באישור שר האוצר. למה? אני אגיד לך את האמת למה הגשנו את ההסתייגות הזו. למדנו את זה. 

 ואני חוזר עוד פעם לשבוע האחרון הקשה שהיה לנו בתוך הוועדה לשירותי דת – ואתה השתתפת בישיבות האלה; לא הצליחו להתיש גם מבוגרים, גם כאלה שהיו שרים. ולראות איך שמעשי ידיך מתפוררים – על כשרות, כמה שהשקעת כשר לשירותי הדת – והינה, אתה ראית מה נעשה היום, איך היועצים המשפטיים, במקום לגבות את עמדת הרבנות, שותקים ופועלים נגד. דברים נוראיים היו בתוך החוק הזה. אנחנו יודעים בדיוק את כל מה שהחוק הזה מכיל, אבל אנחנו עוד נגיע לזה, לא עכשיו נדבר. אבל אתה זוכר גם איך – אנחנו מדברים על משטר דיקטטורי – ללא תקדים, מפלגה שהגישה הסתייגויות, רואים את הנציג מגיע מרחוק, היושבת-ראש פוסעת פסיעות קצת יותר ארוכות, מגיעה, מתיישבת על הכיסא: "אני פותחת את הישיבה. הליכוד לא נמצא". אין "שלום" ואין שום דבר. "הליכוד לא נמצא – אין לכם הסתייגות". איפה נשמע דבר כזה? איך?


הפחד מנהל אותם.


הפחד מנהל, לא המקצועיות. זה נכון מה שאתה אומר. זו לא המציאות. את זה אנחנו רואים לכל צד, גם כולל עכשיו, ההסתייגות. ממה אתם מפחדים? אתם מפחדים להתמודד? אתם לא יכולים להילחם? תכבדו את מי שכן עושה את זה בכללים הדמוקרטיים, ותנו לנו לעשות את זה בצורה מכובדת, ולא לבוא עכשיו: אנחנו עכשיו כל שנייה משנים את הדברים כדי שלא נחזיק מעמד ולא נוכל באמת – את החוק הזה. בסופו של דבר, החוק הזה לא יבוא לאישור עוד לפני התקציב. ועכשיו לכחול לבן יש בעיה – אפשר להדליף להם את זה, לספר להם את זה, שיש לנו גם רוח גבית מהקואליציה בעניין זה.

אבל אני רוצה להגיד לגופם של דברים, מאיפה אני למדתי ששר האוצר – צריך בהתייעצות ובהסכמת שר האוצר? מאוד משונה. בחוק הכשרות ראיתי זה. ראיתי בדברים שבכלל לא קשורים לשר האוצר: שר האוצר, בהסכמת שר האוצר. החוק הזה במקורו, חוק הכשרות, היה צריך להסתיים, לפי הודעת היושבת-ראש, בשלוש ישיבות. היא קבעה שלוש ישיבות: בישיבה אחת השר יציג את זה, בהמשך היא כיושבת-ראש עשתה הצגה עם עוד שרים: נביא עוד מסעדנית אחת שנפגעה ממשגיחי הכשרות, ניתן לחברי כנסת בישיבה השנייה להגיש את ההסתייגות; ישיבה שלישית – הצבעות. זה מה שזה. איפה גופי הכשרות, אלה שנותנים כשרות? איפה הגופים? איפה כל העובדים שהיו מפוטרים, אלפים? זה לא משנה, זה לא נמצא. 

בסופו של דבר, שר האוצר הוא זה שיסכים למספר השעות שאותו גוף כשרות – או בכל אופן, המשרד לשירותי דת – ידרוש מאותה חנות פיצה. שר האוצר צריך להסכים. אני רוצה עכשיו – זה מה שיש לשר האוצר בהסתייגות לחוק? כמה שעות הייתה לנו הפסקה? השאירו אותנו לחכות בלי להגיד אפילו שעה, בגלל משא ומתן ולחצים בין האוצר לבין המשרד לשירותי דת. הוא עשה באמת סחבה משר הדתות, אמר לו: אתה לא תקבע אפילו את השעות, כמה משגיח צריך בחנות פלאפל. זה אני. אתה צריך את הסכמתי – מהחשדנות. אנחנו הרי יודעים למה הוא עושה את זה – בגלל שהוא חושב שאולי בגלל איזה תקנות כאלה של השר לשירותי דת, מקצועית, הרבנים יבואו, יגידו: שמע, אי-אפשר לעמוד בכשרות.

אני רק רוצה להגיד מילה אחת בכל אופן בדקה שנשארה לי, אדוני היושב-ראש, בשעה זו. אני גם מכאן ממשיך לבקר במעון ראש הממשלה. פתחו פה – "פורום נשות לומדי תורה והציונות הדתית מכריז על הקמת מעון ראש הממשלה" – זה נמצא כאן, לא רחוק, בגן הוורדים, ושם מנהל המעון יהיה שרת הכלכלה, אב הבית יהיה שר האוצר והמטפלות יהיו חברות הקואליציה.


מי התינוק? מי הפעוט? 


התינוקות הם תינוקות של בית רבן – – –


כי במודעה שמו את התמונה של ראש הממשלה נפתלי בנט.


שרת הכלכלה נמצאת פה – הציעו אותך כמנהלת המעון. זה נמצא כאן, בגן הוורדים. כל זאת מכיוון שאין להן מעון והן לא יוכלו ללכת לעבוד בגלל שבעליהן לומדים. 

 ואני רוצה להגיד לך: יש כמה פנים. דיברנו על זה. יש לנו לומדי תורה שכל מהותם היא לימוד תורה והם לא יוכלו לעשות את זה, או שהם יעשו את זה – בטוח שהם יעשו את זה – ונשותיהם יפסיקו לעבוד, ואתם זורקים אותם לעוני באכזריות מאוד גדולה. לבוא לאישה שעובדת, שתורמת, עושה לא פחות מאישה אחרת, ואתם רוצים להעניש אותה ולצמצם ולא לתת את האפשרות בגלל שבעלה יושב ולומד – מה תעני לאותן הנשים האלה שנמצאות פה, שבעליהן היו – ואני מעריך אותן, בגלל שיש להם שיתוף פעולה ולא היו מוכנים – בעליהן עשו צבא. את שומעת, גברתי השרה? הם עשו צבא – – –


 הציעו להם להכניס בקריטריונים – – –


 הם עשו צבא, יש להם אפילו תואר, הם עכשיו רוצים ללמוד לדיינות, לרבנות, הם לומדים, ונשותיהם לא יכולות לעבוד בגלל שהם צריכים לשלם על המכונים.


תודה. נא לסיים.


אנחנו בשיתוף פעולה בעניין הזה. זה עוד פן אחד שבו אתם פוגעים. אתם פוגעים בכולם באותה מידה, לא במשקל פחות. זה אותן נשים שבעליהן יושבים ולומדים. הם ברצף, הם העתיד של העם היהודי, הם העתיד והם זכות קיומנו. אין משהו אחר חוץ מזה. עובדה, תראי מה קרה באומות אחרות – רק אלה שלמדו תורה. והתנכלות במדינת ישראל, מדינת היהודים? אישה תיענש שהיא לא אוסרת שום דבר, היא לא עוברת שום עבירה. מה היא עושה? היא פועלת, הולכת לעבוד, באמת קשה לה ויש לה קשיים לא רגילים, ארבעה-חמישה ילדים – – 


נא לסיים.


 – – עובדת שמונה שעות ביום כדי להביא פרנסה – היא לא תוכל לעשות את זה. בגלל ערכים, בגלל אורח חייהם, אין זכות קיום? זה הקטרוג הכי גדול לממשלה הזאת.


תודה. אנחנו תמיד התייחסנו בסוגיות האלה לטובת הילד, ופה השיקולים והמניעים של שר האוצר לקחו אותו למחוזות אפלים, כי הפערים בגיל הזה יהיו פערים יותר גדולים בגילים המתקדמים. 

חבר הכנסת הבא בתור – חבר הכנסת מאיר פרוש נוכח? איננו נוכח. חבר הכנסת יעקב אשר. 




 עד שיגיע חבר הכנסת יעקב אשר – הודעה למזכירת הכנסת.


 תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 

 לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33) (נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים והפקת נתוני זיהוי ביומטריים), התשפ"ב–2021; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 128 והוראת שעה), התשפ"ב–2021; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 22 – הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ב–2021.

מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ, ינון אזולאי, ישראל אייכלר, אופיר סופר ומופיד מרעי בנושא: מניעת הפעלת שירות רפואי בפריפריה. תודה.


 תודה רבה לסגנית מזכירת הכנסת.




ברשותך, לפני שאתה מתחיל, גברתי השרה, פורסם – ואת יודעת, אני זהיר – שעידית סילמן כמרכזת הקואליציה, יו"ר הקואליציה, אני לא יודע מה התפקיד, הציעה לנשות תורתם אומנותם של הציונות הדתית: אנחנו נכניס קריטריון שיוצאי צבא יהיו זכאים למרות שהם יושבים ולומדים תורה. הן לא הסכימו כי זה מעשה של – לא רוצה להגדיר את זה. כאן מגיעה ברכה לאותן נשים.


 מושחתת, מושחתת.


בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך.


עשר?


 כן.


 לא חתכו את זה בסוף?


בסעיף הבא.


אה, בסעיף הבא. טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני לא אתחיל בנאום שרציתי לומר, אבל אני כן רוצה לומר לך, בתוקף תפקידך, וגם את כאן אז כנראה שאין מקריות בעולם, מאחר שאתם תמיד – ואני בטוח שלחלק מהאנשים זה נכון – מדברים על המקצוענות בעבודה, ובטח כשאדם נמצא בתפקיד שר ויש לו גם אחריות – לצערי הרב, אני חושב שגם לצערך, חתמת שלא מרצונך על אותו צו – אני מפרש שלא מרצונך, כך לפחות אני הרגשתי לאורך כל הדרך בשיחות ובהבעות, מה שנקרא שפת הגוף – חתמת על אותה גזרה שבאה ומוציאה מהסבסוד דווקא משפחות שהכי תלויות בעניין הזה. 

אבל אני רוצה לבקש דבר אחד. אני לא בא לבקש רחמים; אנחנו לא נמצאים בגלות שצריך ללכת לפריץ ולמצוא חן בעיניו. אני רק מבקש שתעשו את העבודה המקצועית שלכם, כי כל אחד שירת בצורה כזאת או בצורה אחרת – אם אני כי הייתי ראש עיר, את היום כשרה, היית ראש אכ"א. יש אחריות. תוציאו דוח מה היה מצב המעונות בשנה שעברה באזורים רבים בארץ – כמה מעונות היו, מה הייתה התפוסה שלהם ומה המצב היום, כשהגזרה עוד לא התחילה, כשיש רק חשש שזה הולך לקרות. אני יודע בידיעה אישית על עיר מגוריי בני ברק, שהייתי בה גם ראש עיר, שיש מעונות רבים בתפוסה של 60%, 70%. אני חושב שגם את יודעת את זה. וזה עוד לפני שזה התחיל.

 על מה זה משפיע? זה משפיע – וזה יגדל – קודם כול על המעונות עצמם. במעונות עצמם עובדות הרבה עובדות, וודאי הן יגיעו למעגל האבטלה באופן אוטומטי. אלה המקצועות הכי קשים, הכי שוחקים. אנחנו יודעים גם כמה חסרות היום סייעות במשרד החינוך. את מכירה את השביתה הגדולה שהרשויות הולכות לעשות בעניין הזה. כמה מעונות ומשפחתונים ייסגרו בגלל הדבר הזה?

דבר שני – וזה דבר שבאמת קרוב לליבי – אני הקמתי בבני ברק, אדוני היושב-ראש, מרכז הכוון מדהים, מרכז תעסוקה ששם בתוכו הרבה מאוד תחומים של תעסוקה לנשים, וגם לגברים, כמובן בלי כפייה ובלי שום דבר. אבל המטרה הגדולה שלנו, גברתי השרה, הייתה לטייב את סוגי העבודה, כדי שנשים חרדיות יצליחו להגיע גם ללמוד ולהשלים דברים שהן צריכות להשלים כדי להגיע למקצועות מפרנסים יותר, למקצועות רווחיים יותר, למקצועות עם אחריות יותר, למקצועות רחבים ככל האפשר. ולא כולן – הינה, אמרת לי קודם שאת הגננת היום במעון, כאן, בהפגנה, ואמרתי לך שגם אשתי גננת. אז, בתקופה שאשתי למדה בתיכון ובסמינר, רוב הבנות היו גננות או מורות, לא היה כמעט משהו אחר.

היום, בשנים האחרונות, ב-10–15 השנים האחרונות, יש מגוון אדיר של מתכנתות, של מרפאות בעיסוק, המון המון תחומים שהנשים החרדיות נמצאות שם. הן עושות את זה לאו דווקא בשביל הקריירה האישית שלהן. הן עושות את זה כי הן רוצות להצליח, אבל הן רוצות גם לפרנס את הבית, כי אצלן האידיאולוגיה שהן חונכו מהיום שהן נולדו – את יודעת, יש היום דבר כזה, אדוני היושב-ראש, שיטות – איך מגיעים לחדר לידה? שמים מוזיקה וכל מיני דברים כדי שהילד ייכנס ישר לעולם התרבותי ויהיה מתורבת והכול. אצלנו הבנות מהרגע שהן נולדות והבנים מהרגע שהם נולדים יודעים דבר אחד: שהשאיפה שלהם – לא כולם מצליחים. גם בגברים, שאומרים שכל הגברים החרדים לא עובדים, הרי את יודעת כמוני ש-48%, 50% מהגברים החרדים עובדים. אבל אלה שזכו לגדול ולהתגדל בתוך המערכות התורניות – ואגב, חלקם הגדול גם מגיעים בסופו של דבר לעבודה בדבר, אם זה רבנים, אם זה דיינים, אם זה ראשי ישיבות, אם זה מורים. 

אז אתם חושבים שהיום יבואו ובאבחת גרזן, באמצע שנה, אדוני היושב-ראש, באמצע שנה – הרי יודעים כמה זה מסובך לשבץ את המעונות והכול – הולכים ומקבלים החלטה כזאת, כי שר האוצר עומד על כך, ולא בגלל ששום דרג מקצועי הגיע באמת להבנה הזאת, ובסוף משתמשים בחתימה שלך, כי את באותו רגע, את כבר מתפללת אולי שיעבירו את זה למשרד החינוך, שזה לא יהיה באחריות שלך, אבל כיום הגזרה הזאת היא גם באחריות שלך. 

 ואני אומר לך, אתם תהרסו גם את המעונות. אתם תהרסו להרבה נשים את הקריירה שלהן, את הרצון שלהן להצליח. נשים יעברו לחצאי משרות, נשים יעברו למשרות שפחות תובעות מהן שעות עבודה. אף אחת מהן לא תזניח את הילדים ואף אחת מהן לא תבוא לבעל שלה כשהוא יושב ולומד – והאישה, תאמיני לי, היא יודעת אם בעלה יושב ולומד או לא. אף אישה – אני אומר לך את זה בצורה ברורה, קטגורית – אף בחורה שלמדה בבית יעקב והתחנכה בבית של תורה לא תבוא לבעלה ותגיד לו: תקשיב, אין לנו סידור לילדים, בוא תיקח אותם. 

את יודעת מה כן יקרה? סיפר לי אתמול מישהו, אדוני היושב-ראש, שבקריית ספר, מודיעין עילית, יש לו כולל שם, ובכולל לומדים משעות הבוקר עד 13:00, וב-13:00 יש מנחה, הולכים הביתה להפסקת צוהריים וחוזרים ב-16:00. לאחרונה אין לו כמעט מניין במנחה, כי ב-13:00 הם רצים לקחת את הילדים במקום האישה שלהם, אז אין להם זמן למנחה, אז הם עושים את המנחה אחר כך. פשוט לגרום לאנשים סבל רק בגלל אמונתם. 

 אז אם היינו בעולם שכולו טוב, שאנחנו יושבים פה עם 120 חברי כנסת שמייצגים את כל הציבור, והייתם באים על – ומי כמוך יודעת את זה, כמה פעמים היו תוכניות שלכם על גיוס לכול, לא רק לחרדים – איך זה נקרא, החלופה של גיוס? שירות לאומי לכול. אתם לא עושים את זה. למה? כי אתם אומרים: יש ציבור גדול, הציבור הערבי, שאנחנו מכבדים אותו מאוד, ואנחנו לא נכפה עליו, לא נשנה את אורח חייו. עובדה, אתם לא עושים עם זה כלום. 


 אבל אדוני – – –


 רגע, רגע, אתה באת עכשיו. חכה, אני באמצע שיחה עם השרה, עם כל הכבוד, אדוני היושב-ראש, ואני מכבד אותך. 


 זה פ"א.


 זה פ"א, זה עכשיו פ"א. כשנגיע לפ"ע תכף אני מגיע אליך. 


 הבנתי. 


אתה מככב אצלי פה. 


 מה אתה אומר?


כן, אני, יש לי ציטוטים, אני תכף אגיד את זה – – –


 שלי?


לא, אבל זה יהיה בהמשכים היום. לא, לא שלך, לא שלך. דקה. 

אני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, אין לכם אומץ לשנות דת של מישהו אחר. הרי גם עם השותף שלכם היום, מנסור עבאס – – –


 היא הייתה יושבת-ראש, עכשיו היא "גברתי השרה", היא שודרגה רבות. 


כן, גברתי השרה. אתה תיתן לי עוד דקה על ההפרעות האלה.

אתם יודעים שיש דברים שלא יעזור לכם כלום, זו האמונה שלהם ולא תשנו אותם עם אלף איומים פה בקואליציה. גם את חוק הקנביס, שהוא בניגוד לאמונה שלהם, הם נתנו להעביר בקריאה טרומית והם אמרו במפורש – אם את רוצה ציטוטים אני יכול גם לצטט: אנחנו נקבור את זה, זה לא יהיה. אז אתם יודעים להתאפק כשבא לכם, אתם יודעים להבין שאי-אפשר להנדס אוכלוסייה. תעצרו את זה. אני פונה אלייך, אני פונה לראש המפלגה שלך, שתכף הולך לככב אצלי כאן, כי תקציב הנייר שלי הולך להיגמר בלשכה מרוב ציטוטים מצחיקים, שאני אביא את חלקם עכשיו ואת חלקם אני אמשיך אחר כך. 

אני פונה אלייך, למצפון המקצועי שלך – לא למצפון האישי, אני לא מבקש רחמים, טוב לנו, אנחנו נסתדר בכל צורה בסוף, בכל צורה נסתדר: תעצרו את זה. תדחו את זה, קודם כול. אי-אפשר לעשות את זה באמצע שנה. אל תהרסו את המפעל האדיר הזה של המעונות למשפחות ברוכות הילדים. אני פונה אלייך כי איך אומרים, נפלת לי במקרה היום לתורנות הלא-טובה. בפעם הבאה תבדקי שאני לא אהיה בתורנות הזאת. 

ועכשיו, אדוני ומכובדי וידידי היושב-ראש, אני רוצה לומר – תראה, אני לא מכיר את העסק הזה פייסבוק. אין לי פייסבוק, אני אף פעם לא נכנסתי לפייסבוק ואני לא יודע איך להיכנס לזה בדיוק. 


אז אני אעדכן אותך שמעכשיו קוראים לזה מטא.


מתה?


מ"מ, טי"ת, אל"ף, מטא. זה השם החדש. 


 עם טי"ת או עם תי"ו?


לא עם תי"ו ועם ה"א, עם טי"ת ואל"ף. 


מטא, אוקיי. אז בגלל שזה מטא והיום אנחנו נמצאים פה בשעות שהכנסת לא מתה אלא הכנסת חיה ונושמת ובועטת, התחלתי קצת להסתכל. התחלתי ממנו, מיאיר לפיד. תאמינו לי, עברתי על הפייסבוק שלו, הודעה אחרי הודעה, כאן, במחשב של הכנסת. אני אומר לך, איתן, כמעט הצבעתי לו. באמת אפשר להשתכנע להצביע לו.


נו, עוד קצת מאמץ וזה יקרה. 


איך?


 עוד קצת מאמץ וזה יקרה. 


לא, אבל מה קרה? אני אצטט. עכשיו אני כבר מתחיל להתבלבל לגמרי. 


אבל אנחנו בשניות האחרונות, אז – – –


לא, יש לך עוד דקה שאתה נותן לי. 


נתת לך כבר. אתה רואה, הוספתי לך כבר. 


אז עוד חצי דקה. אז נתחיל עם זה – ואני עושה את זה בהמשכים, אנחנו ניפגש היום עוד הרבה בשעות הקרובות, יש לנו הרבה מאוד הסתייגויות. 


 ברור. 


אז בואי תשמעי, גברתי השרה, ואתה, רק את ההתחלה, ואני יורד. 

מה אנחנו עושים ב-100 הימים הראשונים? ציטוט – הרבה ציטטו את זה, אבל אני רוצה, קשה לי לחקות איך הוא עושה את זה: מקימים ממשלה, 18 שרים, חסכנית, יעילה, לא ביורוקרטית; להעביר את חוק דמי אבטלה לעצמאים; מעבירים תקציב אחראי ומהודק ללא כספים קואליציוניים; לתקן את חוק הלאום – נו, נו; מרחיבים – זה דבר שאני לא יודע – מרחיבים את פעילות המדען הראשי כדי להגדיל את אחוז המועסקים בהייטק. 


את זה עשו. 


 איך?


עשו, עשו. 


 אז זהו, את זה אולי עשו. את כל השאר לא עשו. והכי גרוע – שהוא מפחיד אותנו, באותו יום כל המחירים עולים, והיום – צונאמי, אמרו היום, והציבור צריך להתעורר. אם הציבור רוצה שתהיה לו אפשרות להוריד את יוקר המחיה הוא צריך ממשלה אחרת, כי הממשלה הזאת לא תעשה שום דבר. אני יודע שהחליפו את הממשלה, עברו כבר כמעט חמישה חודשים או-טו-טו, והמחירים מתחילים לעלות מעכשיו. המשך יבוא בנאומים הבאים. 

אני שוב פונה אלייך, גברתי השרה: תאזרי אומץ, תנסי לפתור את בעיית המעונות, כי זה יפגע בכלכלת מדינת ישראל לא פחות מאשר זה יפגע בציבור שכבר פגוע מספיק, אבל אנחנו כבר חסונים לעניין הזה. תודה רבה. 


 תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. יעלה ויבוא ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת יצחק זאב פינדרוס. 


 איתן היחיד שקורא לי בשם הנכון. 


למרות שפה הוא לא כתוב, אבל אני תמיד זוכר. 

 וכל מה שרציתי לומר לך, אדוני חבר הכנסת אשר, שיש כוונה להביא שירות לאומי לכולם, שוויוני, גם לחרדים וגם לערבים, במוסדות קהילתיים, בתי חולים. 


 חובה. 


 חובה לכולם. 


 ספר לי רק ביום שזה קורה. 


 אנחנו נעביר. אנחנו נרצה לראות איך תצביע. 


 אה, זה מה שמעניין אותך?


לא, אנחנו נביא את זה. 


 אתה יודע מה? בוא נסכם: אחרי שתראה איך מנסור עבאס מצביע תבוא גם אליי. 


 סגור. 


 אתם חזקים על חלשים. 


 חס וחלילה. 


 לא אתה, לא אתה, עזוב. 


 חלילה. חלילה. הכוונה של שר הביטחון היא להביא את זה לכולם, לכל אזרחי ישראל. 


 הכוונה שלו אולי נכונה. זה לא יהיה. 


 לפחות נשתדל. אומרים שביהדות יש ערך להשתדלות. 


 אז תעצרו את הכול עד שתביאו את הכול ביחד. 


 יש ערך להשתדלות, נכון?


 תביאו את הכול ביחד. 


 בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אני במקרה אמשיך מאיפה שסיים ידידי חבר הכנסת יעקב אשר ואחזק את דבריו. אני מגיע עכשיו מגן הוורדים, שם נמצאות נשים שלקחו להן את מעון היום, לקחו להן את הזכאות לשלוח את הילדים למעון יום, לקחו להן את הזכאות לצאת ולפרנס. למה? ככה. גחמה. מישהו קם בבוקר, בגחמה, והחליט לקחת להן את הדבר הזה.

 אחד הדברים המעניינים בממשלה הזאת – כשאתה פונה למישהו הוא אומר: תשמע, זה לא אני, זה הוא. אתה פונה אל ההוא, הוא אומר: לא לא, זה לא אני, זה הוא. זה חלק מה-accountability. אז גברתי השרה, מכיוון שאת שרת הכלכלה, ואני כמה שנים מכיר את משרד הכלכלה, כבר כמעט שני עשורים, קטגורית המשרד שהיה יכול להרים את כלכלת מדינת ישראל למגזר שמונה היום בין 12% ל-14% מהאוכלוסייה; מתחת לגיל עשר הוא מונה 20% מאוכלוסיית מדינת ישראל. יכול היה להרים את כלכלת מדינת ישראל. פעם אחר פעם, בגלל גחמות של פקידים, הוא חוטא לתפקידו. ואני אחזור בסוף גם למעונות היום ולמסירות הנפש של אותן נשים שנמצאות כרגע בגן הוורדים, שהן לא נמנות עם הציבור החרדי, אבל הן נמנות עם נשותיהם של אברכים. 

 ב-2018, אם אני לא טועה, עברה החלטה בממשלה בעקבות לובינג חזק של חברות לובינג רציניות שקיבלו הרבה מאוד כסף, ושדרגו את מה"ט. לא יודע אם שמת לב, באותה החלטת ממשלה, ממשלת נתניהו – את הנאום הזה נתתי גם כשהייתי בקואליציה, אז לכל אלה שיקפצו ויגידו שהיינו בקואליציה, אמרתי את זה גם אז – הממשלה החליטה שעד 1 ביולי 2018 יובא להחלטת ממשלה שדרוג של מה"ט חרדים. מה ההיגיון? מכיוון שהחרדים, מסיבות שלהם, לא מוכנים ללכת לאקדמיה, – האקדמיה בתוכנית החומש, למי שלא יודע, מבקר המדינה כבר כתב על זה ש-17 מיליון שקל ירדו לטמיון, כי לא הצליחו; סליחה, 17 מיליארד שקל בתוכנית חומש ירדו לטמיון כי לא הצליחו להביא את מי שרצו להביא לתוך האקדמיה. רימו את עצמם. לאן הולכות המוכשרות בציבור החרדי? למה"ט, אבל מה"ט נבנה לא לעשירון, שני העשירונים, שלושת העשירונים העליונים, ולכן זה לא מתאים. אז עשו מה"ט משודרג, אבל למי עשו מה"ט משודרג, גברתי השרה? רק לא לחרדים. בהחלטת ממשלה אמרו: נביא עד יוני 2018 החלטה לחרדים, ומאז פקידים, גם אצלך, גם באוצר, גם במועצה הלאומית לכלכלה, עושים כל דבר כדי שהדבר הזה לא יקרה. 

 אני רוצה לומר לך – לא יודע כמה את יודעת, את שרה חדשה – אני הייתי באין-ספור פגישות במה"ט ובאין-ספור פגישות במשרד הכלכלה על העניין הזה במשך שנים. 11,000 בנות נכנסות בשנה לתוך הסמינרים. 11,000 בנות. מתוכן יש 7,000 שמוכנות ומעוניינות להיכנס לפרויקטים משודרגים שהם ברמה האקדמית ולא באקדמיה – 7,000 בנות בשנתון, תקשיבו למספר. מה המשמעות של זה לכלכלת ישראל? צאו וחשבו אם כל אישה כזאת תרוויח רק עוד 3,000 או 4,000 שקל בחודש, מה המשמעות של זה לכלכלת ישראל. מה זה אומר לך? זה אומר שהכול צביעות. את אף אחד לא מעניינת כלכלת ישראל; אף אחד לא מעניין אותו אם אותן נשים יוכלו ללכת לעבודה ויהיו הכנסות ממס למדינה; אף אחד לא מעניין אותו אם באמת החרדים ישולבו בתעסוקה. את אף אחד זה לא מעניין. מעניין אותם רק דבר אחד: תשתנו, תהיו אחרים. כשאתה בא לדבר עם משרד האוצר על תעסוקה של חרדים, או אני מזכיר לכם שהחוק כמעט היחידי שבנט אץ-רץ למליאה להצביע נגד זה שילוב חרדים בתאגידים העירוניים. אף אחד לא רוצה לראות את החרדים בשוק העבודה. רוצים דבר אחד: אולי תלכו לשירות לאומי, אולי תלכו לצבא, אולי תלכו לאקדמיה, ואז אנחנו נצליח לשבט אתכם מחדש. 

 אז את יודעת מה ההפגנה הזאת עכשיו בגן הוורדים גילתה לנו? לא רק שלא תצליחו לשבט אותנו מחדש – גם את הציבור החרדי-לאומי, גם את ציבור בני הישיבות שלא נמצאים בתוך הציבור החרדי, את אף אחד מאיתנו לא תצליחו לשנות. אנחנו נישאר בשלנו. אתם יכולים לנסות להרעיב אותנו, אתם יכולים לנסות להכניס אותנו לגטאות, אתם יכולים לנסות לגרש אותנו מעיר לעיר, אתם יכולים להעביר כל חוק שהוא, אתם יכולים להביא את ראש הממשלה שלכם, שבמקום איכות הסביבה יבוא לפה להצביע פעם אחר פעם רק במה שנוגע לדפוק את החרדים, אותו אחד שעמד פה ואמר שהוא הולך לייצג את החרדים, אבל לא יעזור לכם שום דבר – אנחנו נמשיך להיות בדיוק מי שאנחנו.

 ועוד דבר אחד שאני רוצה ללמד אתכם מפרשת השבוע. קראנו הבוקר שעשיו מכר את הבכורה שלו תמורת נזיד עדשים. רצה לאכול, רצה ארוחה – אכל את הלב אחר כך. אחר כך הוא הפסיד את הבכורה, הפסיד את הברכות, הפסיד את הקבורה במערת המכפלה. אחר כך הוא ניהל אין-ספור מאבקים – והוא מנהל עד היום – על המקום שלו בגלובוס מול יעקב בעקבות אותה בחירה. אבל הוא רצה ארוחה. נוכחתם לדעת בצורה שאינה משתמעת לשני פנים בחמשת החודשים האחרונים, ובעיקר בעיקר – אני לא מדבר על אלה שלא ניסו, אבל אלה שניסו – שלא יקנו אותנו לא בנזיד, לא בעדשים, לא במיליונים ולא במיליארדים. לא יקנו אותנו. שנים השתכנעתם מהקריקטורות של עצמכם בהארץ שאת החרדים יקנו בכסף. שנים השתכנעתם מעצמכם, מהנאומים חוצבי הלהבות שלכם כאן, שאותנו יקנו בכסף. לא יקנו אותנו בכסף. יכולים להציע לנו הצעות מכאן ועד לאן שרוצים, אפשר להציע לנו, כן, כספים קואליציוניים ולא קואליציוניים – אותנו לא יקנו בכסף. אנחנו נישאר נאמנים לערכים שלנו גם אם תרעיבו אותנו, גם אם תשימו עלינו מיסים, גם אם תעלו מחירים, גם אם תספרו לנו סיפורים, גם אם תדאגו שלא ניכנס לשוק התעסוקה, ואתם עושים הכול בשביל שלא ניכנס לשוק התעסוקה, הכול, בעיקר משרד הכלכלה; הכול בשביל שלא נוכל להיכנס לשוק התעסוקה, כל דבר אפשרי. זה לא יעזור לכם. 

 בסופו של דבר התחלנו בנתון אחד מעודד – אני רוצה אולי לעודד אתכם. מעל גיל 75 יש חרדים במדינת ישראל – 2%. מתחת לגיל 10, כפי שאמרתי לכם, יש 20%. וזה לא בעקבות היותו של הרב גפני כמה שנים יושב-ראש ועדת כספים. לא בעקבות זה שהיינו בקואליציות כאלה ואחרות. היינו עם לפיד האבא, היינו עם לפיד הבן, היינו עם נתניהו כשר אוצר עם גזרות, עברנו את כל הוורסיות האפשריות. אנחנו כאן, קיימים, גדלים. הבנות שלנו ממשיכות ללכת לסמינרים ולא לאקדמיה. הבנים שלנו ממשיכים ללכת לישיבות ולא לאקדמיה. האברכים שלנו ממשיכים ללכת לכוללים. תבואו ותראו את הכוללים מלאים. כל תקנה שלא תעשו – "כל כלי יוּצַר עליִך לא יצלח". תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 


 תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה.


 – – –


 לא, לצערי לא, אבל אני כמובן אעלה אותך מייד בסיבוב הבא. בבקשה, אדוני.


אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני אנצל את העובדה, גברתי, שאת כאן כשרת הכלכלה. גם אני מגיע עכשיו כאן מגן הוורדים, מהדשא המוריק, ממעון יום שהקימו נשות האברכים בציונות הדתית במחאה על הביטול של סבסוד מעונות היום. אני מציע לך, גברתי השרה, אולי אפילו קורא לך, לצאת אליהן. לכי, תקשיבי להן, תסתכלי להן בעיניים. תפגשי נשים יפות, מוצלחות, מוכשרות, משכילות, אקדמאיות שעובדות, מפרנסות, מחזיקות בתים ומשפחות לתפארת, מגדלות ילדים, מלאות אהבה ואמונה. נחושות – גברתי השרה, אני יותר מעניין מהטלפון, תאמיני לי – מלאות ביטחון עצמי. 


 יש לי פגישה עם – – –


 כאלה שאתן מאוד אוהבות. כן. את יכולה לקבל שם שיעור גדול בפמיניזם, בהעצמת נשים, לא בכל מיני מונחים מזויפים ובניסיונות לחנך מחדש ולבוז לכל מי שמאמין או חושב קצת אחרת מכם. תסתכלי להן בלבן שבעיניים ותסבירי להן למה את נכנסת להם לכיס ולוקחת להן אלפי שקלים בחודש – כי הבעל שלהן, שאגב, שירת בצבא ועושה מילואים ולומד לרבנות או לדיינות, כן, יושב כמה שנים. נכון, הוא לא לומד תרבות סינית או אומנות תאילנדית בבצלאל, הוא לומד תורה בבית המדרש, בישיבה. אגב, הוא תורם המון למדינת ישראל. הוא תורם לביטחונה ולכלכלתה ולחוסנה. הוא בונה את הרוח שלה, את האמונה בצדקת הדרך, את מי אנחנו ומה אנחנו. הרי על מה נשענת צדקת דרכו של המפעל הציוני אם לא על המורשת והמסורת והתורה שלנו? איזה זכות יש לנו להיות כאן, כן, גם על חשבון אחרים שאולי היו כאן לפנינו, אם לא ספר הספרים והצו האלוקי, שאתם כל כך מתכחשים לו?

באיזה זכות, באיזה זכות, את מרעיבה אותן ואת ילדיהן ללחם, כי לא מתאים לך שהבעל יישב ללמוד תורה קצת? ואגב, כן, הוא אחר כך יוצא לחיים ולעבודה ותורם ומקים מערכות ומחנך ומלמד, וגם מפרנס ומתפרנס. ואת יודעת מה? החלטת, בסדר, אתם ממשלת שמאל חילונית פרוגרסיבית, בזה לכל דבר שבקדושה, בזה לכל מי שחושב אחרת מכם, באיזו התנשאות, באיזו יהירות. אבל תראי, תראי, אורנה, איך השנאה מקלקלת את השורה. לא יכולתם לחכות, ביצעתם את השינוי עכשיו. המשרד שלך לא נערך לשנות את התוכנה עם הנוסחה החדשה. עד היום לא פתחתם לכל אזרחי ישראל את היכולת להגיש בקשות. כל אזרחי ואזרחיות ישראל, מכל המגזרים והציבורים, משלמים מחיר מלא. פטרתם את עצמכם באיזה הנחיית חשב כללי שמאפשרת לתת מקדמות של 70%, כשהרשתות הרי לא מוכנות לקחת את האחריות על עצמן, ובפועל גובות מחיר מלא. אין-ספור פניות אני מקבל. את יודעת מה, אורנה? פניתי אלייך לפני חודש במכתב. תצאי שנייה מהפוזיציה של – – – 


 גם אני.


 הייתי שר עשרה חודשים. היה אצלי נוהל בלשכה: ח"כ שפונה, בתוך שלושה ימים מקבל מענה. לא טרחת לענות אפילו. כמה יהירות, כמה התנשאות. פניתי אלייך במכתב מנומס, מנומק, רציני. אפילו לא ביקשתי שתבטלי את הגזרה הנוראה הזאת; ביקשתי שתעשו שולחן עגול, שתייצרו מצב שכל המעונות, כל הרשתות והמפעילים – הפרטיים ושל הרשויות – נותנים את הסבסוד תמורת התחייבות של ההורים להחזיר את המקדמה אם אחר כך לא תאשרו להם את הבקשה. את המינימום הזה לא עשיתם, ולא טרחת להגיב. עד כדי כך השנאה מקלקלת את השורה. 

עכשיו, אורנה, בואי, את שרה יומיים וחצי. אל תתאהבי במעמד, ביכולת לזלזל באחרים, לבוז להם. הגלגל מתהפך, את יודעת. פוליטיקה זה גלגל. אני, אגב, מבטיח להתייחס אלייך בכבוד וברצינות ולהשיב על פניותייך גם כשאחזור, בעזרת השם, להיות שר. אבל תצאי, תצאי, אל תתחבאי כאן עכשיו בתוך המשכן הזה. לכי אליהן. אגב, בחורות באמת מתוקות, נחמדות; לא יצעקו עלייך, לא יכעסו עלייך, לא יזרקו עלייך טיטולים, כלום. תקשיבי לכאב. תיפגשי באמת עם אנשים ונשים שמאמינים בהשקפת עולמם ורוצים שהמדינה תכבד את אורחות חייהם ואת אמונתם. את הרי יודעת שזה לא יוציא אישה אחת לעבודה, זה לא יוציא בעל אחד מבית המדרש, זה רק ירעיב את המשפחות האלה, זה יגדיל את העול. וכן, צריך להוריד את הכובע בפני מסירות הנפש שלהם, אנשים, נשים שיש להן סדר עדיפויות ערכי, שמוכנות לשלם מחירים אדירים עבור דבר שהן מאמינות בו ועושות אותו בשמחה. ותראי איזה ילדים מתוקים וחמודים ואיזה משפחות הם מגדלים. תעריכי את אורח החיים הזה, תוקירי אותו. את לא חייבת לחיות על פיו, זה בסדר. 

רק נכנסתם למשרד, רק הקמתם את הממשלה, בלי ללמוד, בלי לחשוב – יאללה, לחתוך בבשר החי; ולא להקשיב. אורנה, זה מה שאני טוען – לא להקשיב. אני באמת אומר, אם יש לך – עזבי אומץ. אם יש לך לב, אם יש לך יושרה, תצאי החוצה, זה פה קרוב. רק תנהלי שיח. תפגשי כל כך הרבה אור וטוב ואמונה וביטחון. תראי נשים שאת אוהבת לטפח, עם ביטחון עצמי, שמממשות את עצמן, שמביאות את עצמן לידי ביטוי, שמפתחות את הכישורים שלהן, שעושות את זה בלי לבחור בין משפחה לעבודה, שקורעות את הנשמה בשביל זה, ושמחות ומתמלאות בזה. 

ושוב, החלטתם ללכת בכל הכוח על הציבור הזה. אני לא יכול לברוח מהתחושה שזה מתוך איזה בוז עמוק. אתם כל כך מעריכים את מי שלומד פילוסופיה יוונית, סטודנט. הוא יקבל. אבל החלטתם לעשות את זה? תדחו בשנה. אתם דופקים את כל אזרחי ישראל. זה נקרא שהשנאה מקלקלת את השורה. לא מאוחר לחזור בכם. תחזרו בכם. אני יודע שגם היועץ המשפטי לממשלה וגם גורמים אחרים חושבים שעשיתם צעד לא נכון, לא מידתי, לא הגיוני, לא מוסרי, לא אנושי, ככה, באבחת חרב, מהרגע להרגע. 

 עמדו כאן, אדוני היושב-ראש, על הבמה הזאת, מוסי רז ואמילי מואטי וחברי קואליציה, ואמרו: זאת אכזריות, זאת בושה וחרפה. איפה, איפה ניר אורבך, עידית סילמן? יש להם בהסכם הקואליציוני זכות וטו על נושאים שנויים במחלוקת. הרי לא מדובר על כסף, לא מדובר על להוציא נשים לעבודה. כמו שאמרתי, אלה נשים עובדות ומתפרנסות ומפרנסות, והבעלים שלהן גם משתלבים אחר כך בשוק התעסוקה. תפסיקו עם הסטריאוטיפים השקריים האלה. 

וזה נכון גם לציבור החרדי, ברובו המוחלט. כן, יש כמה שנים של ישיבה שבהן לומדים תורה, ובונים אישיות, ובונים משפחה, ומגדלים עמוד שדרה של ערכים, ומאפשרים אחר כך להעביר את המסורת הזאת הלאה לדורות הבאים; זה לא קורה בלי. אבל הלכתם באבחת חרב, בלי טיפת רגישות, בלי טיפת אנושיות.

וכמו שאמרתי, כיוון שניתנה הרשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע – כמובן, לשיטתכם. את כל אזרחי ישראל דפקתם עכשיו. כולם צריכים לקחת הלוואות גישור מהבנקים או מההורים ולבנות על זה שאולי יחזירו להם רטרואקטיבית מספטמבר, כשסוף-סוף תחליטו להיערך לשינוי הזה, שהחלטתם עליו באמצע שנה. 

אני מוכן לבוא איתך, אורנה. בואי נצא ביחד החוצה. אני מבטיח לך שיח מכובד וענייני ומכבד, אבל תקשיבי, ותבואי פתוחה, ותסתכלי לנשים האלה בלבן שבעיניים, ותשמעי. תאמיני לי שתצאי נפעמת מהעוצמות, מהכוחות, מהכישרונות – כל אחת שם יותר טובה ומוצלחת מהשנייה – את יודעת מה, ומהגאווה הגדולה שלהן בבעלים שלהן, שיושבים ללמוד תורה, ומהנכונות שלהן ושל המשפחות שלהם וההורים שלהם לשאת בעול ולהתייצב לצידם בשנים האלה, שנים של בניין ולמידה. 

זה היה הצעד הראשון? זאת הבשורה? שרת הכלכלה, שיכולה וצריכה, יושבת באחד המשרדים החשובים עם כל כך הרבה תחומים, זאת הבשורה שאת מביאה בקדנציה שלך – להרעיב ללחם, למנוע? עכשיו, גם ככה אלה משפחות שבאמת חיות הכי בפשטות, הכי בצניעות, הכי בהקרבה. לי, אורנה, יש הערכה עצומה לאנשים שמקריבים, גם אם הם מקריבים לטובת ערכים שאני חושב שהם שגויים לחלוטין. קשה לי להעריך אנשים שהם נהנתנים ושהכול זה מרדף אחרי הכסף והקריירה והצלחה. אנשים שמקריבים עבור ערכים ואמונות שהם חושבים שהם טובים ונכונים לעולם ולעם ישראל ולמדינת ישראל, יש לי יראת כבוד כלפיהם. זה לא יזיק גם לכם קצת, כן, גם אם מדובר בהשקפות עולם שאתם לא מסכימים לקבל אותן. תסתכלי שם על מסירות הנפש ותראי איך עושים את זה בשמחה, בחיוך, במאור פנים. הן לא מסכנות, הן לא ממורמרות, הן גאות בזכות הגדולה שנפלה בחלקן. צריך להעריך את זה, צריך לכבד את זה וצריך לעזור לזה ולא חס וחלילה לפגוע בזה באכזריות גדולה.

אני באמת אומר לך, תגמרי את המשמרת, תודיעי מתי – אני בא איתך החוצה. רק תסתכלי להן בלבן שבעיניים ותקשיבי, ואני בטוח שדברים שיוצאים מן הלב גם ייכנסו אל הלב. תודה.


תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. בבקשה, גברתי.


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרה, 53 מיליארד שקלים הובטחו למנסור עבאס. הם הובטחו לו עוד לפני שסעיף הביטחון נכנס לתקציב, לפני שסעיף החינוך נכנס לתקציב, ובוודאי לפני שסעיף בריאות הנפש נכנס לתקציב. וזה קרה כי המצפן של קברניטי המדינה אבד. וזה עצוב, זה עצוב נורא. "מס עבאס" עולה לכולנו ביוקר, ועוד לא דיברנו על המעבר של הכספים האלו לעזה. וככל שנאמין שמדובר ביתומים ובאלמנות של השהידים, האם נגמרו במדינה שלנו יתומים ואלמנות? האם נגמרו החולים ואלה שזקוקים לכספים? המס הזה עולה לצרכני החד-פעמי, כי מישהו צריך לממן את עבאס – ואל תדברו איתי על זיהום אוויר, כי יש הרבה מאוד דברים לצמצום הזיהום הרבה לפני החד"פ; הוא עולה לפריפריה, כי מישהו צריך לממן את עבאס; הוא עולה לחיילים שלנו, למי שמגינים בגופם על המדינה שלנו, בכך ששכרם נותר כשהיה, כי מישהו צריך לממן את עבאס; הוא עולה לבתי החולים, כי מישהו צריך לממן את עבאס; הוא עולה כמובן, איך לא, למערך בריאות הנפש, שסובל מתת-תת-תת תקצוב, כי מישהו צריך לממן את עבאס. 

המישהו הזה – אני אגלה לכם – הוא אנחנו ורק אנחנו. "מס עבאס" עולה לכולנו ביוקר. קמה ממשלה, סיפרו לנו על ממשלת שינוי, ריפוי, איחוי ועוד כמה מילים שמתחרזות – כן, אתם מבינים – שמתחרזות עם שיסוי. הבטיחו לנו תוכנית סינגפור – קיבלנו תוכנית פיונגיאנג. סדר העדיפויות במדינה שלנו שונה, והוא שונה לרעה, כן, חברים, לרעה, ממש לרעה. האינטרסים הפוליטיים הוליכו את התקציב. ליברמן הגיע למשרד האוצר, הוא מימש את האג'נדות הסמי-אנטישמיות שלו דרך האקסלים של התקציב, וכולם נעמדו דום – סליחה, לא עמדו דום, הלכו לגיבושון. תגידו, המדינה נמצאת אחרי כמעט שנתיים של קורונה, אנשים מתמודדים עם נזקים כלכליים אדירים, ואתם יוצאים לגיבושון? אתם בקייטנה או מנהלים את המדינה? אני ממש ממש לא יודעת. 

ואז הגיע תקציב החתולות, 12 מיליון שקלים חדשים לחתולי רחוב. עכשיו, תראו, זה חשוב, אני לא מזלזלת, וגם תקצוב דומה לזה היה בממשלות הקודמות. אבל לא, לא כשמקצצים בבשר החי, לא כשנשות האברכים זועקות – והייתי אצלן ממש כעת, וזו בושה. דיבר על זה קודם בצלאל רבות, אז אני לא צריכה להאריך, אבל כן, מדובר בנשים שבחרו דרך. עכשיו, מילא אם מלכתחילה לא ניתנה שם הנחה לנשים הללו, אבל כבר שנים ניתנת להן הנחה, כי הן, כמו נשות סטודנטים אחרים, זכאיות לכסף עד – אבל לא לא לא לא לא, זה לא מתאים לקברניטי המדינה. זה לא מתאים. האג'נדה לא ראויה. 

אז נכון, זאת ממשלה מאוד ליברלית, שמקבלת את השונה, בתנאי שהשונה דומה לה, אבל אם הוא לא דומה לה, במיוחד אם הוא יהודי, אז אנחנו נקטול אותו ונוריד לו את כל מה שצריך על מנת שלא ילמד תורה במדינת ישראל. פשוט בושה. לא כשמעלים מיסים בצורה חסרת הבחנה, לא כשמתמודדי נפש ונפגעי תחלואה כפולה משוועים לכל שקל ועזרה, לא כשהשיקום סובל ממחסור עצום, שהורג – כפשוטו, הורג. הייתי בניחום אבלים בשבוע שעבר אצל המשפחה שבה הבן הרג את האימא. חודש לפני כן לקחה אותו האימא, יחד עם האחים האחרים, כדי לאשפז אותו בבית החולים, ולא הסכימו לאשפז אותו. נתנו לו, אתם יודעים מה? כדור שינה, כי ככה פותרים את הבעיות במדינה שלנו כשזה קשור לבריאות הנפש. 

תסלחו לי, הממשלה, אתם מנותקים, פשוט מנותקים. אין לי מושג איך, אין לי מושג אם, אבל אני מקווה, מאוד מקווה, שהתקציב הרע הזה ייפול, שהרפורמות ההרסניות שלכם ייעצרו. כל יום אני שומעת על רפורמות. אנחנו ממשלת הרפורמים – כל יום רפורמות. רגע, למה אנחנו רצים? אפשר לבחון כל דבר. עכשיו קיבלתי, לא מזמן, הודעת מייל על זה שרוצים לעשות רפורמה בחינוך, שלא יהיו בגרויות במקצועות ההומניים. מילא אם לא היו בגרויות בכל המקצועות, לעשות איזו רפורמה מרחיבה, בסדר, אבל לא, המקצועות ההומניים, שמדברים אל הנפש ואל הערכים, ואיך אנחנו צריכים לגדול, ועל בסיס מה, ובואו נדבר על זה, בואו נבחן את זה, בואו נסקור את ההיסטוריה שלנו – בדברים האלה מקצצים. לא, אין בגרויות בדבר הזה. במה נשאיר בגרויות? נשאיר במתמטיקה, נשאיר במדעים. חבר'ה, אנחנו עם הספר. מה קורה לנו? התבלבלנו לגמרי. כל סדר העדיפויות שונה. כל הזמן זה רק לרדוף רפורמות, כי הממשלה הקודמת הייתה גרועה, אז בואו נעשה שינוי, ונשנה ונשנה בלי לבחון את הדברים לעומק, בלי להסתכל ולחשוב רגע איך עושים את זה, מדוע עושים את זה, כמה עושים את זה, איך עושים את זה. פשוט לשנות ולשנות, ובעצם לא לשנות כלום אלא בעיקר להרוס. 

אז כן, אני מקווה, אני מקווה מאוד, שהתקציב הרע הזה ייפול, שהרפורמות ההרסניות שלכם ייעצרו, שהחמלה תשוב לבית הזה. תודה.


תודה רבה לחברת הכנסת מיכל וולדיגר. חבר הכנסת בן גביר.


אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, כנסת נכבדה, כבוד השרה, אני רוצה קודם כול להצטרף לחבריי בצלאל סמוטריץ' ומיכל וולדיגר. אנחנו חוזרים משם, חוזרים מלראות את הנשים היקרות הללו, שמקריבות את הכול, מקריבות את הכול כולל הכול, כדי שהבעלים שלהן יוכלו ללמוד תורה. הממשלה, שמתיימרת להיות ממשלת ריפוי, ממשלת איחוי, ממשלה שמייצגת כביכול, לכאורה, את כולם, צריכה לדאוג גם ללומדי התורה, כבוד השרה, לא רק לחתולים. לא רק לחתולים. אנחנו בעד חתולים, אבל גם לומדי התורה, גם ילדים קטנים, גם תינוקות, יש להם זכויות במדינת ישראל. 

אבל אני רציתי לדבר על הפטרונות והיוהרה של הקו שמוביל בתקציב, ואנחנו שואלים למה – למה מקצצים ופוגעים, לדוגמה, בנושא הזה של הכלים החד-פעמיים? למה להוסיף שם מס? מה קורה כאן? הרי פוגעים במשפחות ברוכות ילדים. אחד מחברי הכנסת כתב לי: שיקנו מדיח. מה זה שיקנו מדיח? אם אין לחם, תאכלו עוגות? יש אנשים שאין להם. כבוד השרה, את יודעת את זה, את לא מנותקת כמוהם. את באה ממקומות ואת מכירה את המציאות הזאת. אז מה אומרים? אמר לנו יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת קושניר: צריך להבין, זה לא העניין של ברוכות ילדים או לא ברוכות ילדים. יש מאחורי זה איזשהו היגיון של בריאות – אנחנו מחנכים את העם להיות בריא יותר. עכשיו, לכולנו ברור מה הסכנות בכלים חד-פעמיים, למה צריך לצמצם את השימוש בהם, אבל התפיסה הזאת של היוהרה, של: אנחנו נלמד אתכם; אנחנו נחנך אתכם; אתם, אנחנו נלמד אתכם איך להיות בריאים – זו דמוקרטיה? כך מתנהלת ממשלה? 

 זה ממשיך בנושא של הדלק. אדוני, מה זה, משחטה, משחטה עכשיו לצאת מקריית ארבע לירושלים או מתל אביב לירושלים, לא משנה, מחיפה לתל אביב. כל כך הרבה כסף, התייקרות שלא הייתה כמותה. על מה ולמה? אז אומרים לנו: תראו, אתם צריכים להבין, יש גל של התייקרויות בעולם, אבל אנחנו גם רוצים לעודד אתכם להשתמש בתחבורה הציבורית. אני עוד פעם אומר: מה זו היוהרה הזאת? מה זו הפטרונות הזאת? מה זו התפיסה הזאת, אנחנו נלמד? אנחנו האליטה נלמד את הילידים. אנחנו בני המעמד העליון נלמד את בני המעמד התחתון. אנחנו בני האור נלמד את בני החושך. 

אותו דבר גם השתייה הממותקת. שוב, זה ברור לכולנו, התופעות, הנזקים.


 העיקר שקנביס אפשר, זה מה שחשוב.


העיקר שקנביס אפשר. קנביס אפשר. 

ברורות ההשלכות, ההשלכות ברורות, אבל איך יכול להיות שמשפחה ברוכת ילדים שרוצה להמתיק את השבת שלה עם איזה משקה ממותק תצטרך לפשוט רגל כי זה עולה פי כמה היום? אז מה אומרים לנו? לא, זה בריא, אנחנו רוצים להעביר כאן איזה מסר של בריאות.

חבריי, חבריי בקואליציה, בדיקטטורה לא מחנכים. בצעדים כאלה לא מלמדים אף אחד. אתם רוצים לחנך נגד הכלים החד-פעמיים, בעד לצמצם, בעד איכות הסביבה – מצוין; אתם רוצים לעודד לנסוע בתחבורה הציבורית – נפלא; אתם רוצים לעודד פחות שתייה ממותקת – מעולה. אבל למה בכפייה? אתם לא מבינים שמה שאתם כופים – זה יוצר את התופעה ההפוכה? אתם לא מבינים שכפייה היא לא הדרך להתמודד? 

וכאן גם נכנס כל העניין הזה של הקורונה והתו הירוק וכן הלאה וכן הלאה. אז אני כמובן אקדים ואומר: לא רק שאני לא מכחיש קורונה, אלא אני עברתי את זה, אדוני היושב-ראש. אני הייתי שם. גברתי השרה, נורא ואיום. נורא ואיום. חשבתי בהתחלה שאני מקבל את זה קל, אבל באיזה שלב כבר לא יכולתי לנשום: 24:00, שבת בערב, אני מובהל לבית חולים. מגיע למחלקה – השם ירחם, השם ירחם. קדחתי מחום. הרופאים לא יכלו לטפל, רופאים צדיקים, אחים, אחיות, באמת מלאכים אחד-אחד, אבל עומס במחלקה, הם לא נכנסים, הם לא יכולים. הכול מובן. זו פשוט מחלה קשה, זו מחלה שחייבים להתמודד איתה. הצעדים של משרד הבריאות הם צעדים שיש בהם הרבה היגיון, אבל למה לכפות? למה לפגוע באנשים בצורה דרסטית? למה, במקום לחנך ולהסביר, ליצור סנקציות? ואיך נאמר בישיבת הממשלה? אמר מי שאמר: אנחנו רוצים לחנך אותם, לחנך אותם להתחסן. 

אני התחסנתי. אני התחסנתי. אני חושב שחייבים להתחסן. אבל אני שואל את עצמי: האם זה הגיוני שמפקד יחידת האלפיניסטים, שלא רוצה להתחסן, אומרים לו: אנחנו מדיחים אותך? האם זה הגיוני שמורים, באים וכופים עליהם, ואם לא – יאללה, על חשבונכם תעשו בדיקה כזאת ובדיקה אחרת? הכפייה הזאת היא שבדיוק יוצרת את הרתיעה. הכפייה הזאת היא שנותנת לכל מיני קונספירטורים בגרוש להגיד: תראו מה קורה כאן – מתכננים עלינו, זוממים עלינו, חושבים עלינו. 

מדיניות של ממשלה לא צריכה להיות בכפייה, בטח לא עם עם ישראל הרחב, בטח לא עם המוני בית ישראל. מדיניות של ממשלה צריכה להיות מדיניות של חמלה; מדיניות של ממשלה צריכה להיות מדיניות של רחמנות; מדיניות של ממשלה צריכה להיות מדיניות של הסברה. לא ייקוב הדין את ההר, לא לפגוע באנשים, לא לפגוע בציבורים, לא לפגוע במי שאין לו, לא לפגוע בילדים קטנים. 

והתחלתי בנושא הזה של האברכיות, הצדיקות הללו, ששולחות את הבעלים שלהן ללמוד תורה, ונסיים בנושא הזה. אני מזמין אתכם, חבריי בקואליציה, לצאת החוצה, לבוא לראות אותן, את הילדים הנפלאים שלהן, את הפרויקט. איך אמרה לנו אחת מהן? לא יעזור כלום, אני אמשיך – אני אמשיך לעבוד ובעלי ילמד תורה. אני אמשיך לחנך את הילדים שלי לחיים של לימוד תורה. אני אמשיך להקים משפחה שהיא משפחה של תורה. אבל מה שאתם יוצרים, מה שאתם עושים, פוגע בדבר הכי חשוב לכולנו, פוגע בילדים. 

אז חבריי בקואליציה, תתעוררו, תציגו – בתקציב הזה, שהוא תקציב חסר חמלה, חסר הבנה, חסר התחשבות, אנחנו מחכים לאלה מבינכם שאולי אולי אולי אולי יהיה להם אומץ לומר: עד כאן; יהיה להם את האומץ לבוא ולעצור; יהיה להם את האומץ לבוא להסתכל בעיניים לילדים, לנשים שפוגעים בהן – כן, העלאת גיל הפרישה – לחקלאים, למשפחות ברוכות הילדים; יהיה להם את האומץ לבוא ולהודות ולהגיד: אנחנו לא שם, אנחנו לא רוצים להצביע לדבר הנורא הזה, לדבר הבעייתי הזה, לדבר הכואב הזה. 

בסופו של דבר הרי דין וחשבון תצטרכו לעשות, כי בסופו של דבר אותם ילדים יגדלו, ואם בגללכם לא תהיה בבית שלהם שתייה ממותקת, ואם בגללכם הם יצטרכו לצאת לעבודה בגיל צעיר כי אין לאבא ולאימא איך לממן כל מיני דברים שהעליתם עליהם מיסים, אז ריבונו של עולם, איך תוכלו להסתכל להם בעיניים? איך תוכלו להסתכל עליהם? איך תוכלו לדבר עליהם? 

אני יודע שהממשלה הזאת זו ממשלה שחלקה – כבוד השרה, אל תיעלבי, אני לא מדבר עלייך אלא על ממשלת רעננה ועל ממשלת רחביה ועל ממשלת רמת אביב. אגב, אלה מקומות מאוד חשובים במדינת ישראל, אבל יש אנשים גם במקומות אחרים ונוספים. יש מאה שערים, יש אופקים, יש באר שבע ויש שדרות, יש שכונות בירושלים עם מצב סוציו-אקונומי נמוך ולא פשוט, יש בני ברק ויש שלומי. יש כל מיני מקומות שאתם לא מסוגלים להבין אותם, כי אתם, אתם ממשלת מנותקים, אתם ממשלה שאנשיה עלו על מגדל שן ולא רואים את כל הציבור ואת עם ישראל שזועק וצועק ויוצא נגד התקציב הגרוע הזה. תודה.


תודה רבה. חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה.


תודה, אדוני. גברתי השרה, אני החלטתי להקדיש את הנאומים שלי ביום וחצי הזה שיש לפנינו, אולי אפילו גם בהמשך, לפועלם של יחידים, לכוחם של יחידים. ולמה החלטתי להקדיש את הנאומים ליחידים? משום שכל מה שאנחנו צריכים כדי שהממשלה המסוכנת הזו תחלוף מן העולם זה שכמה, אחד או שניים, יחידים, מבין חברי הכנסת שמחזיקים את הממשלה הנוראה הזאת, את הממשלה הזאת, שלוקחת אותנו אל תהום של מדינת שני לאומיה – מספיק יחיד אחד, יחידה אחת, שיתעשתו ויבינו שיש להם כוח עצום בידיים להציל את מדינת ישראל.

 אז בכל נאום אני אעלה את זכרו של אדם שכאדם יחיד פעל גדולות ונצורות. בנאום הזה אני רוצה לדבר על מיקלוש קראוס. משה מיקלוש קראוס – שמעת עליו פעם? 


 לא. 


 אז תשמע עכשיו. זה מאוד מעניין, מרתק, ואני בעצם כאן ובעולם הזה בזכותו ועוד רבים אחרים. 

 משה מיקלוש קראוס היה יהודי הונגרי, מנהל המשרד הארץ ישראלי בבודפשט בירת הונגריה. כידוע, להונגריה בכלל הנאצים נכנסו באיחור רב – רק ב-1944 הם נכנסו. מאותו רגע שהנאצים נכנסו להונגריה ועד סוף המלחמה, מיקלוש קראוס הצליח להציל את חייהם של עשרות אלפי יהודים; זה נאמד בכ-40,000 יהודים, אדוני היושב-ראש. תחשוב רק על כל הצאצאים שלהם, שאני אחת מהם. אני לא חושבת שיש עוד יהודי אחד בהיסטוריה של תקופת השואה שהציל כל כך הרבה חיי אדם כמו שהוא עשה. הוא בעצם פעל בשיתוף פעולה עם ראול ולנברג, שאת שמו מן הסתם כן שמעת, ועם קרל לוץ, הקונסול השווייצרי, כדי להנפיק ליהודים האלה תעודות חסות, שרובן היו כמובן מזויפות; לזייף תעודות. באמצעות תעודות החסות האלה ו/או תעודות עלייה – רישיונות עלייה לארץ ישראל, גם הם מזויפים – הוא הצליח להציל את חייהם של רבבות יהודים. 

 אני מכניסה פה סיפור אישי שלי, גם כן על זיוף תעודות בתקופת השואה, סיפור שאני גדלתי עליו כילדה. אימא שלי הייתה ילדה בת תשע וחצי כשהנאצים פלשו לגרמניה. הדבר שהיא זכרה הכי חזק זה את הוויכוח שהיה בין אימא שלה לאבא שלה. אימא שלה אמרה שעכשיו הנאצים נכנסו ונראה שהם הולכים להוביל את היהודים להשמדה – הרי אנחנו כבר היינו ב-1944, כבר הגיעו הדים ממה שקורה באירופה הכבושה, הגיעו הדים וקולות להונגריה. האימא, הסבתא שלי, טענה שצריכים לברוח מעיר השדה שבה הם גרו, מקלוצ'ה, לבודפשט, ששם לא מכירים אותם ושם יוכלו להסתתר בזהות בדויה, ולשם כך צריך לזייף תעודות. אבא של אימא שלי, סבא שלי, אמר: אני אדם ישר, ואדם ישר לא מזייף תעודות – זה מה שאמר סבא שלי בסתיו 1944, כשמיליונים כבר הושמדו במחנות ההשמדה. זה מה שהוא אמר. אני אדם ישר; אדם ישר לא מזייף תעודות. 

היה ויכוח של יומיים, ואימא שלי כילדה זכרה אותו היטב היטב. למזלנו הרב, סבתא שלי ניצחה בוויכוח, כי אם לא, לא הייתי פה. סבא שלי הלך וזייף את התעודות ובא הביתה. אני גדלתי על תנועת היד הזו שאימא שלי תמיד עשתה, שהוא אמר: קחי. גם כשהוא כבר זייף את התעודות זה לא היה לרוחו שהוא מזייף תעודות. אנחנו מדברים על סתיו 1944. והם ברחו מעיירת השדה שהם היו בו לבודפשט וחיו שם בזהות בדויה. זה היה ה-state of mind של היהודים ברגע שהם הועלו על הרכבות. 

 כשהנאצים נכנסו להונגריה הם העלו בתוך ימים, בתוך שבועות ספורים, את כל היהודים של ערי השדה לרכבות וישר לאושוויץ וישר להשמדה. נותרו יהודי בודפשט בלבד. מיקלוש קראוס היה בבודפשט, והוא ישב בבית שנקרא "בית הזכוכית", בית שהיה שייך ליצרן זכוכית בשם ארתור וייס. שם הוא ניהל מערכה שלמה של זיוף תעודות שנקרא Schutz-Pass. אתה יכול למצוא בהרבה מקומות בארץ יהודים שיגידו לך שהם חיים בזכות ה-Schutz-Pass של מיקלוש קראוס – תעודות מזויפות עם כל מיני כתבי חסות, רישיונות עלייה וכדומה. 

ואז, באיזה שלב, הגיע לידיו מה שמכונה היום "הפרוטוקולים של אושוויץ", יומן שכתבו שני בחורים צעירים, יהודים, שהצליחו לברוח מאושוויץ ותיארו את מה שקורה שם. מיקלוש קראוס קורא את זה וישר מבין שהוא צריך לעשות מעשה. הוא יושב ומתרגם את הפרוטוקולים האלה ושולח אותם בתנאים-לא-תנאים – בתנאים של מלחמה, אנחנו מדברים על זמן המלחמה – שולח אותם למלך שבדיה, לנשיא ארצות הברית רוזוולט, לאפיפיור, לראש ממשלת אנגליה, לשווייץ, לאיסטנבול וגם לעוצר ההונגרי מיקלוש הורטי. הוא עושה את זה בתנאים של סכנת חיים, אבל הוא בטוח שהוא חייב, את הפרוטוקולים האלה, להביא לידיעת כל מנהיגי העולם כמה שהוא יכול. 

 וזה עושה פעולה. נשיא ארצות הברית קורא את "הפרוטוקולים של אושוויץ" וישר שולח מכתב למיקלוש הורטי, לעוצר, לשולט ההונגרי, ושואל אותו מה זה הדבר הזה ואיך יכול להיות שמאות אלפי יהודים תושבי מדינתו, אזרחי מדינתו, מושמדים באושוויץ. ומיקלוש הורטי מתעורר ופתאום הוא קולט, והוא עוצר, הוא עוצר את זה. בתנאים של מלחמת העולם השנייה, תחת הכיבוש הנאצי בהונגריה, העוצר ההונגרי מזעיק את הז'נדרמריה ההונגרית לבודפשט ועוצר את המשלוח של היהודים שנשארו בבודפשט, את המשלוח לאושוויץ. 

את זה עשה יהודי אחד. יהודי אחד. כמה כוח יש לאדם אחד שהוא נחוש, שהוא מבין שזה הזמן שלו, שזה הרגע שלו, שהוא יכול להציל חיים, שהוא יכול למנוע אסונות. כמה כוח יכול להיות לו. אני כאן בזכותו. גם לסבא ולסבתא שלי הוא הפיק Schutz-Pass כזה, גם לאימא שלי, גם לדוד שלי, והציל אותם, ובזכות זה אני נולדתי. 

מפה אני שולחת קריאה לחבריי בקואליציה: חברים, זה הזמן שלכם. חברים שלי, יקרים, שאני רואה את הכיסאות הריקים שלכם, שהלכנו יחד כברת דרך ארוכה, שתמיד הייתם איתי שלובי זרוע, אתם יכולים לעצור את הטירוף הזה. מדינת ישראל דומה היום לרכבת שדוהרת לתהום, דוהרת, והתהום הזאת, אדוני היושב-ראש, היא תהום של מדינת שני לאומיה, התהום שבה מדינת ישראל תפסיק להיות מדינת הלאום של העם היהודי ותתחיל להיות מדינה של שני עמים. 

יש מדינות כאלה בעולם. זה בסדר, יש מדינות כאלה. בלגיה, למשל, שייכת לשלושה לאומים שונים, יש שלוש שפות שונות. זאת לא יכולה להיות מדינת ישראל. מדינת ישראל היא המדינה האחת והיחידה של העם היהודי. מנסור עבאס, בחוכמה, בכישרון פוליטי באמת מדהים, גורר אותנו בדיוק לשם, למדינת שני לאומיה, ואתם, זאב אלקין, גדעון סער, יועז הנדל, צביקה האוזר, שרן השכל, מיכל שיר, אילת שקד, ניר אורבך, יום טוב כלפון, אתם יכולים לעצור את הדהרה הנוראה הזאת של הרכבת, כמו שמיקלוש קראוס עצר את הרכבות לאושוויץ. 


 תודה לחברת הכנסת סטרוק. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, גברתי השרה, את דבריי אני רוצה להפנות לידידי חבר הכנסת ניר אורבך, יושב-ראש ועדת הכנסת, ולנסות לדבר אל ליבו, שהגיעה שעתו. ניר, חבר הכנסת ניר אורבך, גדלנו ביחד באותה שכונה. אומנם יש פערי שנים בינינו, אדוני היושב-ראש – ניר אורבך ואנוכי נולדנו באותה שכונה. אני גרתי ונולדתי בקריית שמואל שבחיפה, והשכנים שלנו, דירה ממולנו, בית אחד אחרינו היו רב חיים וייס ואשתו שושנה, זיכרונם לברכה. הם היו הסבא והסבתא של ניר אורבך.

אנחנו גדלנו בשכונה דתית-לאומית, קריית שמואל, שכונה שבשבתות, המבואות לשכונה, שהיו בכבישים ראשיים – הכביש שמחבר בין קריית ים לקריית מוצקין – בשבת הייתה שרשרת שחסמה את דרכי הגישה. אף אחד לא העלה בדעתו שזוהי כפייה דתית. אף אחד לא בא בתלונות. אנחנו גדלנו בשכונה שקטה שבה כולם היו דתיים-לאומיים, שבה הייתה במה מרכזית ביום העצמאות, שבה חגגנו את יום העצמאות ולאחר מכן את יום שחרור ירושלים; שכונה שהאנשים בה מעט אבל הפנים היו יפות. בשכונה הזאת הייתה גם ישיבה תיכונית, פרחי אהרון, ובה למד חבר הכנסת ניר אורבך.

לשכונה הזאת היה רב, הרב עקיבא הכרמי, זכר צדיק לברכה; היה דמות משכמו ומעלה. אני בצעירותי, בנערותי, שיחקתי כדורסל, והמאמן שלי היה אבא של ניר, ייבדל לחיים ארוכים וטובים, שלמה אורבך, זיכרונו לברכה. כך גדלנו בשכונה, והיה שלום ושלווה בין כל הציבור בשכונה, שהיא כאמור שכונה דתית-לאומית. כולנו גדלנו בבני עקיבא, כולנו היינו חניכים בבני עקיבא.


אפילו מנהל המחוז של משרד הדתות דאז, שמעון אורבך.


גם היה שם. גם מנכ"ל משרד הפנים דאז דב קהת גדל באותה שכונה. זוהי השכונה שגדלנו בה, ניר. 

אני רוצה לעבור, לפני שאני אפנה את השאלות לחברי ניר אורבך – בימים האחרונים התפרסמו הדברים הבאים: באו על בנט סילמן ואורבך ואמרו: אנחנו הולכים לאבד את הבייס. מה הוא ענה להם? הוא ענה להם: אל תדאגו, יהיה קצת רעש, ואז נחלק כסף. אדוני היושב-ראש, אני, בשבוע שעבר הגדרתי את הממשלה הזאת "ממשלת החלוקה" – ממשלת החלוקה על שם כוונותיה של הממשלה לחלק את הכותל; ממשלת החלוקה על שם הביצוע של הממשלה בפועל של חלוקת הארץ, ושרת הפנים מעבירה 1,000 דונם בגליל מאדמות מועצה אזורית משגב לשטח מוניציפלי של עראבה – זה בפועל הולך לחלק את הארץ.

אבל כשדיברתי על ממשלת החלוקה לא התכוונתי – עכשיו אני מתכוון לעוד משמעות של חלוקה, חלוקת כסף. איך אמר בנט לסילמן ואורבך? נחלק כסף ואז נשמור על הבייס. הכותרת בכלכליסט מהשבוע שעבר: הכספים הקואליציוניים למפלגות ולח"כים – 736 מיליון שקל. חבר הכנסת אורבך יקבל 50 מיליון שקל. פירוט החלוקה: ערים מעורבות, מרכזים להעמקת החינוך היהודי, תרבות יהודית, גופי תיאום וקשר, גרעין חינוך לאומי, הוצאות תפעול ופעולות, פעולות המינהלת לזהות יהודית ועוד ועוד. 

חברי ניר אורבך, יש הזדמנויות בחיים שאדם, נקרית לפניו הזדמנות – הוא יכול להציל את מדינת ישראל. זו הזדמנות חד-פעמית, היא לא תחזור. ניר, מי עומד מאחוריך כשאתה הולך עם אנשי מרצ, עם הרבי הרפורמי ועם תומכי הטרור? מרן הרב קוק, שהקים את הרבנות הראשית לישראל, מי שחברך מתן כהנא מנסה כרגע להרוס או לשנות את פניה – האם מרן הרב קוק עומד מאחוריך? האם ראש הישיבה כרם ביבנה, הרב גולדוויכט, זיכרונו לברכה, זכר צדיק לברכה, שהיה תלמידם של הרב איסר זלמן מלצר, הגרי"ז, האדמו"ר מגור הבית ישראל והחזון איש, זכר צדיקים לברכה – הוא עומד מאחוריך? האם מורנו ורבנו הרב עקיבא הכרמי, רבה של קריית שמואל, זכר צדיק לברכה, עומד מאחוריך? אתה הכרת את הרב הכרמי, איזה אדם מעלה הוא היה. האם הוא עומד מאחוריך? האם הרב אלישע וישליצקי, זכר צדיק לברכה, שהיית קשור אליו בנימי נפשך, האם הוא עומד אחריך? הרב אלישע, זכר צדיק לברכה, גדל איתנו בקריית שמואל, היה איש אמת בכל מאודו, ההפך הגמור מהמרמה והפרת האמונים שעומדת ביסוד הקואליציה שלכם – הוא עומד מאחוריך? מי עומד מאחוריך? 

ניר ידידי, אני פונה אליך: יש הזדמנות פעם בחיים. יש לך הזדמנות. תקום, תעשה מעשה. נכון, אתה יכול לחלק 50 מיליון שקל. תקום, תעשה מעשה, תציל את מדינת ישראל – תציל את מדינת ישראל מהרס הכשרות הממלכתית; תציל את מדינת ישראל מריסוק מערך הגיור; תציל את מדינת ישראל משינוי פניה של הרבנות הראשית; תציל את מדינת ישראל מפגיעה במעמד השבת הציבורית; תציל את מדינת ישראל מהרס מוסד המשפחה; תציל את מדינת ישראל מפגיעה אנושה בלומדי התורה.

אני מצטרף לדבריהם של כל חבריי שעמדו פה לפניי. הלכנו קודם לבקר את נשות האברכים היקרות עם ילדיהם הפעוטים, ביקרנו אותן – איזו מסירות נפש, ניר. אז אני יודע שעידית הציעה להם כל מיני הצעות, לחלק בין לומדי התורה שהם מהציבור הדתי-לאומי לבין לומדי התורה החרדים. היה לא תהיה. לימוד התורה אינו מבחין בין מי שחרדי למי שהוא דתי-לאומי, ואפילו למי שלא חובש כיפה. לימוד התורה זה ערך בפני עצמו, ואי-אפשר לחלק את זה. אי-אפשר לשבור את המאבק הזה. 

 לכן אני אומר לך, ניר: יש לך הזדמנות חד-פעמית. אתה יכול להושיע את ישראל. אני קורא לך להתעשת, לחזור למקורות של השכונה הדתית-לאומית שלנו קריית שמואל – ותציל את מדינת ישראל מהגזרות הנוראיות האלה. תודה.


תודה רבה לחבר כנסת אבי מעוז. יבוא אחריו חבר הכנסת אופיר סופר. בבקשה, אדוני.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה לדבר קצת על נושא שעסקתי בו – עוסק בו בעצם תקופה ארוכה ועסקתי בו בשבוע שעבר. ניסיתי להעלות את הצעת החוק שעוסקת בקיצור תקופת ההכרה לנפגעי פוסט-טראומה בעקבות לחימה. 

אני חושב שמדינת ישראל, מעבר להיותה מדינה דמוקרטית, כזאת שמטפחת ערכי שוויון, ערכים שהם חשובים לנו, צריכה לזכור שבסוף היא מדינה שחיה על חרבה. הסכסוך הערבי–ישראלי לא הולך להיעלם בתוך כמה שנים, הוא מלווה אותנו מראשית שנות הציונות, ולכן מקומו של צה"ל, האמון שיש לנו כלפי צה"ל, מעמדו של הלוחם ומיהו זה שנושא בעול, בנטל הלחימה – שלוש הנקודות האלה הן נקודות שצריכות מאוד מאוד להטריד אותנו. הן שלוש סוגיות מקבילות אך שזורות האחת בשנייה: האמון בצה"ל, מעמדו של הלוחם ומיהו זה שנושא בעול הלחימה.

 אני בתוך כל הסיפור הזה, הוא חשוב לי, ואני מתכוון להמשיך ולעסוק בו בקדנציה הקרובה, קצרה ככל שתהיה. אני מתכוון להמשיך גם בסוגיה שעסקתי בה לפני כן – בסוגיה של הטיפול בנפגעי פוסט-טראומה ואגף השיקום בכלל. קראתי גם ששר הביטחון בני גנץ הוציא כרגע הודעה שהם כרגע ישבו ודנו ברפורמת נפש אחת והם ממשיכים לקדם אותה. אני רוצה לומר על העניין הזה שהשיקום של אגף השיקום, השיקום של אגף השיקום הוא מלאכה לא פשוטה, מלאכה מאוד מאוד מורכבת, כיוון שהתרבות הארגונית שם היא כל כך קלוקלת – –


 שיקום מנטלי.


 – – ולכן אנחנו צריכים לשרש שם כל מיני תופעות. 

אני פה רוצה לדבר על נקודה אחת, ערכית. אני לא בטוח שכולם יסכימו איתי בעניין הזה, אבל בעיניי היא ערכית והיא מאוד מאוד חשובה לעולם הערכים – אפרופו היותנו חברה לוחמת. אנחנו מחויבים לכל פצועי צה"ל ולכל נכי צה"ל, אין על זה שאלה; מחויבים לכולם ב-110%. אבל אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו – אני מקווה שתסכים איתי על זה גם גברתי השרה – לגבי לוחמים, החובה שלנו צריכה להיות מעל ומעבר. מעל ומעבר. אם דיברתי על זה שהחובה צריכה להיות כלפי נכי צה"ל, פצועי צה"ל, של 100% ו-110% – לגבי פצועי לחימה היא צריכה להיות מעל ומעבר. זו הסיבה שביקשתי שהוועדה שהובלתי תעסוק דווקא בנפגעי פוסט-טראומה באירועים בעקבות לחימה, וזו הסיבה שאני גם מבקש לקדם הצעת חוק שהיא מקבילה – בצבאות אחרים, בצבא ארצות הברית, היא נקראת "עיטור לב הארגמן", ופה אני רוצה לקרוא לזה כרגע – לפחות הצעת החוק מדברת על "עיטור הפציעה הקרבית". היא לא נותנת שום דבר, אבל היא נותנת קודם כול הכרה, הערכה שלנו, של מדינת ישראל, של הריבון, של כנסת ישראל, לאותם לוחמים שיצאו בשליחות המדינה וסיכנו את חייהם. 

 אגב, זה גם יכול להיות תומכי לחימה במוצב הבופור או תומך לחימה בנחל עוז, אבל הוא נפגע מאש כוחותינו. אנחנו צריכים לשמר את זה. בעולם שכל מה שקשור ליחידות המודיעין הטכנולוגיות, ההייטק למיניהן, הפך להיות יוקרתי – ובצדק, כי באמת הן דורשות יכולות מאוד מיוחדות, והן תורמות רבות, לאין ערוך, לביטחון המדינה. אבל אנחנו תמיד צריכים לזכור שבסוף, בלי היכולת של אותם אנשים לסכן את עצמם, כנראה שלא תהיה לנו זכות קיום – לא תהיה לנו זכות קיום ערכית, ולא נוכל לשרוד גם אל מול המאבקים שאנחנו נאלצים ונדרשים אליהם יום-יום.

 אדוני היושב-ראש, כרגע, ברגעים אלו, יש לנו ישיבת סיעה. נמצאים שם שני ארגונים: ארגון עד כאן וארגון בוחרים לחיים של המשפחות השכולות. הם מציגים את עיקרי התחקיר שפורסם בחדשות 13, והם מציגים את גודל האבסורד, ואני אומר במשפט אחד קצר: בסוף אני חושב שיש לנו קצת התבלבלות ערכית. בממשלה הזאת אנחנו רואים טשטוש ערכים. כדי להצדיק דברים, אני חושב שראש הממשלה בנט בחיים לא דמיין – אולי הוא כן דמיין, אבל תומכיו לא דמיינו שכך ייגמר הסיפור של בנט. מי שדיבר איתנו נגד שחרור מחבלים; שאמר: משהו חדש מתחיל; מי שהיה מנכ"ל מועצת יש"ע והפך לסנגורם – לא של ישראל. פשוט מדובר פה בטשטוש ערכים. מקבל גיבוי משרת המשפטים שקד – מתחילה להסביר: כן כספים ממשלתיים, לא כספים ממשלתיים.


 שרת הפנים.


 שרת הפנים. מה אמרתי?


 משפטים.


 כן. אז מה זה משנה עכשיו אם זה כספים ממשלתיים או לא כספים ממשלתיים? עמותות הסיוע האלה – הבחור שעומד שם מאחור, מסמר המשא ומתן, זה שישב איתכם בכפר המכבייה, תראו איזה pivot הוא.


 מותר להיפגש עם אנשי חמאס בעזה? אם אני אזרח ישראלי, אני יכול?


 יכול להיות שמשרד המשפטים יכול להוציא לך היתר מיוחד, ובגלל זה חשוב הקטע של שרת המשפטים.


 אהה.


 ה-pivot המרכזי הזה – איך הוא אמר? אני יושב-ראש האספה הכללית של תנועת רע"מ – הוא קובע מי יהיה חבר כנסת ומי לא יהיה; מי יהיה יושב-ראש רע"מ ומי לא יהיה יושב-ראש רע"מ; אם יהיה הסכם קואליציוני או לא יהיה הסכם קואליציוני. איך קוראים לו? משהו – רזי עיסא. זו הממשלה.


 הזרוע הארוכה של החמאס.


 זה לא טשטוש ערכי הציונות? במצרים זה לא היה עובר כזה דבר, האחים המוסלמים. 


 הוא הולך לבקר את מורסי.


 זה פשוט דבר שהוא בלתי נתפס. 

מי מדבר אחריי?


 אתה עובר כבר לש"ס. אני הייתי אמור לדבר אחריך, אבל אני – – –


 חבר הכנסת בן צור. אני לא היושב-ראש, אז אני לא יכול לקרוא לך, אבל הזמן שלי עוד מעט מסתיים. אולי אקצר את זה קצת. אפשר להעביר לו דקה וחצי?


 אי-אפשר. דבר, דבר, עד עכשיו דיברת לעניין, מה? 


אני יכול להמשיך אותו ברצף.


במה להמשיך? אתה יכול להמשיך מהכיסא, ואני – – –


 ידידי, אני אומר לך, אבקש ממך להצדיע לנשות האברכים מהציונות הדתית – –


 פגשנו עכשיו את נשות האברכים.


– – שבאמת, במעשה אצילי, דחו בבוז את הצעתה של עידית סילמן, וממשיכות במאבק למען ילדיהן.


 פגשנו עכשיו את נשות האברכים. מה זה נשות האברכים? אני אומר לך, זה אחד המאבקים היותר-תמימים וטהורים שראיתי ושפגשתי. אתה יודע, כל-כולן לטובת עצם העניין. לנגד עיניהן עומדת תורת ישראל. תורת ישראל היא שליוותה אותנו במשך אלפיים שנות גלות; היא שמהווה זכות קיומנו פה בארץ הזו ולא בשום ארץ אחרת. היא זו שמחברת את כולנו, שהגענו מכל קצוות תבל – מצפון אפריקה ומאירופה, מארצות הברית, מתוניס וממרוקו. הגענו לכולם. כולם בסוף עם אותה תפילה, עם אותה ציון, עם אותו כותל, עם אותה ירושלים. עם אותה ירוסלם של עולי אתיופיה. כולנו הגענו לכאן בזכות תורת ישראל. 

יש כל מיני אנשים שמדמיינים כל מיני דברים וחושבים שבזכות הכוח והשררה שיש להם, הם יוכלו לפגוע בעולם הערכים הכל-כך קדוש והטהור הזה. זה חזק מכול. תודה רבה. 


 אתה רואה, עשית זאת. תודה רבה לך. חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי – איננו; יעקב מרגי לא יכול לדבר כי הוא מנהל את הישיבה. חבר הכנסת יואב בן צור. 


 רוצה שאחליף אותך, אדוני?


 אם היה אפשר.

השרה, עד מתי את תורנית?


– – –


 אז יש לנו הזדהות: את בייסורי הקואליציה, אני בייסורי האופוזיציה. 

 בבקשה, אדוני. עכשיו זה סבב של חמש דקות. אנחנו עוסקים בהסתייגויות לסעיף 7.


אתה לא יכול לתת לי את הדקות שלך? אי-אפשר לקבל?


הינה, אני מאפס את זה ומחזיר לך חמש דקות. בבקשה, אדוני. 


אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, מכובדיי חבריי הכנסת – שרק מתנועת ש"ס נמצאים פה – אני מודה לכם, חברי הכנסת משה ארבל – – – 
 

 לא לחינם אומרים עליכם שאתם חברי הכנסת הכי חרוצים בבית הזה. 


 כן. אני מודה לכם, חבר הכנסת משה ארבל וחבר הכנסת מלכיאלי, יושב-ראש הסיעה. תפסיק לדבר בפלאפון עכשיו, לא נעים. 

 רבותיי, אני רוצה להמשיך את מה שהתחלנו ולא הניחו לי לסיים, בנושא של הסטטוס קוו. שמעתי שהשר כהנא אמר שהסטטוס קוו גורם לאנשים לברוח מהיהדות. הרי הדבר הוא בדיוק להפך. הרי דווקא בזכות הסטטוס קוו יש לשומרי המסורת במדינה יכולת לחיות פה – לקיים את אורח החיים שלהם בצורה מכובדת; לאכול כשר; לא לחשוש עם מי הם מתחתנים, כי הם יודעים שמי שרשום ברבנות הוא יהודי כהלכה. בזכות שימור הסטטוס קוו, אחרי החילון הכפוי שהיה פה בקום המדינה כלפי עולים דתיים, בעיקר מעדות המזרח, אנו רואים, ברוך השם, תנועה של תשובה במדינה – הרבה יותר חרדים, דתיים ומסורתיים מאשר בעבר. הרבה יותר יהודים כבר לא מתביישים להסתובב עם כיפות, והרבה יותר יהודים לא מתביישים להצהיר בפומבי שהם שומרים שבת. כל זה בזכות זה ששימרנו פה את הסטטוס קוו. נכון, בגדר הסטטוס קוו יש פרצות. הפרצות הללו הן גם בגלל שלפעמים נרדמנו בשמירה ולא עצרנו תהליכים הרסניים כשהיו עוד קטנים, אבל הגורם העיקרי לפרצות הללו הם חובבי הדת לפי הבנתם, בנט, כהנא ושות'. אלה מביאים רעיונות חדשים מאמריקה ומנסים לחלחל את הרעיונות הבזויים שלהם בכל דרך – בפורומים, בלובי פה בכנסת, בשידול, בעתירות ועוד שיטות שונות ומשונות – והם מנסים לקרר את האמבטיה.

 הרי הציבור בישראל יודע היטב את האמת – כי מדובר בחקיינים, ולא בדבר האמיתי. כן כן, גם חילוני למהדרין יודע כי זה זיוף ולא מקור. אבל הם ממשיכים לנסות, ומי שנותן להם לגיטימציה זה החבורה הזו. כי במקום לתקן את המעט הדרוש תיקון, הם פועלים לבצע פינוי-בינוי ולהרוס לחלוטין את הקיים. 


 – – –


 סע. סע. דבר. 


אם עד היום, ברוח הסטטוס קוו, היו חומות גדולות של שמירה על העם היהודי – – – 


 תהיה סנגור במקום הנכון. סמוך עליו שהוא – – – 


אם עד היום ברוח הסטטוס קוו היו חומות גבוהות של שמירה על העם היהודי בישראל, הם מנסים לבנות גדר אחרת במקומה, נמוכה, כדי שיהיה קל לדלג מעליה. במסגרת מכבסת המילים שלהם, הם מציעים לעשות הכול "בהסכמות" – מילה יפה ומכובסת להסכמות של בנט, לגחמות האנטי-דתיות שהוא מנסה להשפיע על שאר המפלגות שמרכיבות את הקואליציה. כל מה שיאמרו אותן מפלגות, ובמיוחד שר האוצר, שכל כך שמח שהרפורמה של הכשרות נכנסה לתוך חוק ההסדרים – ימינה תענה: קדוש. ואחרי שיהרסו את החומה פה ימשיכו עוד ויספקו את תאוותיהם של ליברמן וחבריו עד שיהודים דתיים לא יוכלו לחיות פה. אני מבקש מכם: די. תעצרו. תאפשרו את הסטטוס קוו לטובת כולנו, כי אין לכם מנדט לשנות. 

 ישבו אצלנו בישיבת סיעה היום נציגים של ועד המשגיחים – גברתי שרת הכלכלה, חשוב שתשמעי את הנקודה הזאת. הם מייצגים 4,000 בתי אב של משגיחים שעובדים בתחום הכשרות. עכשיו, עם היכנס הרפורמה, ישנם סיכויים לא מבוטלים שכמעט רוב-רובם של המשגיחים יאבדו את מקום עבודתם; בטח יאבדו את תנאיהם, וגם ככה אין להם מי יודע מה. אבל הרפורמה הזאת תבוא ותהרוס ותגרום לכך שיהיו 4,000 אנשים נוספים מובטלים במדינה. אני חושב שצריך לתת את הדעת – משרד הכלכלה צריך לתת את הדעת, משרד העבודה צריך לתת את הדעת, איך מוצאים פתרון לאותם אנשים. 

אני אומר לך את האמת, גברתי, אנחנו לא תולים תקוות בשר הדתות. הוא רץ ריצת אמוק כדי להמליך את צהר, שזה גוף שקרוב לליבו ולדעותיו, ולנשל את כל השאר. אנחנו מצפים דווקא מגברתי השרה, שיש לה רגישות חברתית, שתמצאי איזשהו פתרון לאותן משפחות, כי אי-אפשר לזרוק את אותן משפחות לרחוב. אני מקווה שהרפורמה הרעה הזאת לא תיכנס ולא תעבור, ואולי כל התקציב כולו לא יעבור, ובא לציון גואל. 


תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מלכיאלי, יו"ר סיעת ש"ס. בבקשה, אדוני. 


תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, 140 אנשים, לא פחות – 140 זה שלושה אוטובוסים – 140 איש לפני כמה שעות התארגנו ויצאו לטיול שנתי. ראש הממשלה השאיר כאן מאות אלפי אזרחים מודאגים מעליית מיסים, השאיר כאן אלפי נשים חרדיות שיודעות שאת מקור פרנסתן הן הולכות לאבד, השאיר כאן אלפי ילדים שלא יהיה להם מעון יום כי לוקחים להם את זה, השאיר כאן אנשים שאם ירצו – מה ירצו? לקנות צלחות חד-פעמיות, יצטרכו לשלם פי כמה, השאיר ראש הממשלה אלפי קשישים, חולים, ניצולי שואה, שירצו ללכת לרופא ויצטרכו לשלם יותר על ביקור רופא. ואותו גאון כלכלן, ראש הממשלה, סיפר לנו בתקשורת על אותה מכת ברד שהוא הולך להנחית על הכלכלה הישראלית בהורדת המיסים. עכשיו, אני כבר לא יודע שקר מספר מה זה. שקר ועוד שקר – מעולם לא היה אדם שהביא מקבץ של שקרים ונוכלויות כמו האיש הזה. לקח איתו 140 אנשים לטיול לוועידת האקלים. סין הגדולה, גברתי השרה, שלחה 12 אנשים. סין – 12 אנשים. מדינות בסדר גודל פי כמה מישראל שלחו 20, 25 אנשים. שואלים אנשים במשלחת שנמצאים שם: תגידו, הישראלים כאלה דפוקים? צריכים 140 אנשים – מה ש-12 סינים מצליחים לעשות? מה יש כאן? בנט, שביזה אותנו אצל נשיא ארצות הברית, שנרדם לו, אצל נשיא רוסיה, שהמתרגם שלו – הוא הצליח להרדים אותו – הולך מעל בימת העולם, באו"ם, ובמקום להתעסק עם מה שצריך לשמוע בבימת האו"ם – מה שנתניהו עשה: הביא את המדיניות האמיתית של מדינת ישראל נגד איראן האטומית, נגד מדינות ערב – הלך לשם ומצא את הבמה האמיתית לריב עם פקידים במשרד הבריאות. 

 אבל אותו שר לוקח איתו צי שלם של אנשים שצריך לפנק אותם, ככה, בכמה ימים של כיף, ועידת האקלים – כאילו הכול בארץ מסודר, כאילו הכול פה בסדר. לוקח אותם – ריבונו של עולם, 140 אנשים עושים מה ש-12 סינים מצליחים לעשות. למה כל כך לבזות את המוח היהודי? אנחנו, אין לנו מספר מצומצם של אנשים שיוכלו לייצג אותנו נאמנה? 

והפלא ופלא, אתה פותח את התקשורת הישראלית – כולם מדווחים: הכול בסדר. יש לנו ועידת אקלים. 


 מה, גם דנה ויס ורינה מצליח?


 כולם. כאילו את המפעלים המזהמים בחיפה פתרנו. הוא עסוק בלתקן את העולם. יצר פה חורבן, מביא תקציב קשה, אכזרי, מתאכזר לפריפריה, מתאכזר לחלשים. וזה אותו ראש ממשלה שהביא לעולם את בשורת סינגפור. מה הוא סיפר לנו? אני הולך ליישם את תוכנית סינגפור. איזה סרטונים הבחור הזה הביא לפה. תראו את הבחור הזה מחר מגיע לפה ומספר לנו: 12 שנה לא היה תקציב, ונתניהו – מספר סיפורים עוד פעם על נתניהו ועוד פעם על נתניהו. כאילו, מה עשית?

 רבותיי, תקדים כזה מעולם לא היה לנו. ראש ממשלה עם אפס תמיכה ציבורית. בסקרים הוא כבר למטה. אין לו מה להפסיד. החברים שלו בתוך המפלגה, אחד חושב שזאת מפלגה מטומטמת – את זה החברים שלו אומרים, לא אני אומר; אחת מחפשת בית נוסף. 


לא, לא. המפלגה לא עשתה כלום. "מפלגה של מטומטמים". 


"מפלגה של מטומטמים". 


 לא, יש הבדל. המפלגה היא נייר. 


זה אחד שהוא הביא. הוא הביא. 


זה הרבה יותר נכון כשאומרים על כל המפלגה.


אל תפגע – – –


אני מצטט בסך הכול. 


חברת כנסת אחרת מחפשת לה בית. 


חבר הכנסת מלכיאלי, אני מצטער, הביטוי הזה פוגע במטומטמים. 


 חד-משמעית, חד-משמעית. נכון, צודק. אחת מחפשת בית אחר. וזה ראש ממשלה עם אפס תמיכה ציבורית, נוסע לוועידת האקלים אחרי החורבן שהוא הולך להמיט עלינו בתקציב הנוראי הזה. אז כל שופרות הממשלה שמספרים: כן, אבל גם ביבי לא הביא תקציב – עדיף להישאר בלי תקציב מלהביא תקציב שהוא כל כך חורבן. 


 ברשותך, על חשבוני, צריך לתקן את העיוות. מספרים את זה אלף פעמים. אין מצב שמדינה חיה בלי תקציב. היא עבדה ותפקדה עם תקציב המשכי על פי חוק. מה זה בלי תקציב? אין הפקרות. אם לא היה תקציב, אם לא היה סעיף תקציבי ומספר תקנה וזה, כל הפעולות של הממשלה – – –


– – –


גברתי, אני שואל אותך שאלה. 


היה תקציב למדינה? היו סדרי עדיפויות? הייתה שקיפות? 


 איך הרופאים והמורים קיבלו משכורות?


1 חלקי 12. 


– – –


מתקציב. נכון. היה תקציב. 


היו סדרי עדיפויות? הייתה שקיפות?


ועכשיו יש שקיפות? 40 מיליון לרפורמים – יש שקיפות? מיליונים זרקתם לרחובות – יש שקיפות? 12 מיליון לחתולים – איזו חתולה תקבל, יש שקיפות?


תשימי לב למינוח המשפטי. נכון שאנחנו היינו בתקציב המשכי בגלל מערכות הבחירות, אבל אי-אפשר לבוא ולומר שלא היה תקציב למדינה. 


 מה זה תקציב למדינה? זה תוכנית עבודה, זה שקיפות, זה סדרי עדיפויות. 


 גברתי, קודם כול, בהגדרה המשפטית יש תקציב למדינה. נכון, זה לא תקציב שאושר שנה אחרי שנה או שנתיים. את יודעת מה? נכון שתקציב זה תוכנית עבודה של הממשלה, אבל דוגרי, אני עוד לא ראיתי את תוכנית העבודה של הממשלה הנוכחית בתקציב הנוכחי. 


– – – לאשר את התקציב. 


זה היה על פי גחמות של מפלגות ויחידים. בבקשה, אדוני. 


 גברתי השרה, אני מסיים. אני אומר: תראי, אין ספק שטוב להביא תקציב. זה דבר שהוא טוב לכלכלה כשיש תקציב, טוב לכולם. אין ספק שכשלא היה תקציב, זה פגע – היה תקציב חסר, כמו שאדוני היושב-ראש תיקן, היה תקציב מיושן. אבל בסופו של דבר, להביא תקציב שהבשורה היחידה שלו היא שבנט הגאון הצליח להשיג 12 מיליון שקל לחתולים, אין ספק שזאת בושה וחרפה. מקצצים לילדים, מקצצים לקשישים, מקצצים לפריפריה – העיקר שלחתולים הצלחתם להביא כסף. בושה. 


 תודה. אחריו – חבר הכנסת חיים ביטון. לאחר חבר הכנסת חיים ביטון – חבר הכנסת משה ארבל. לא היה חודש שהייתה עדנה כזאת לחתולים במדינת ישראל. 


לחתולים ולרמאים. הרמאים מרגישים בנוח איתו. ולחתולים. 


בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רציתי לדבר על נושא משגיחי הכשרות. נאמתי פה בשבוע שעבר בנושא הרפורמה כולה. אני חושב שגם אז דיברנו, אבל צריך לחדד. המציאות שהולכת לקרות עלינו ברפורמה המדוברת היא שאיננו יודעים אם מי שרשם אותה או מי שמוביל אותה יודע על מה הוא מדבר; יותר נכון, אנחנו יודעים שהוא לא יודע. בדקנו את זה בכמה מישורים. הוועדה שדנה – היושב-ראש הוא אחד החברים שם – ראתה כמה חורים ולקונות קיימים ברפורמה הזאת, ואף אחד לא מבין באמת מה מטרתה. 

מה שבטוח, זה כבר בטוח ש-4,000 משגיחי כשרות, שהם מהקבוצה הסוציו-אקונומית היותר-נמוכה, לצערנו – ואתם יודעים, לא נראה לי שיש פה חבר כנסת שהוא גם משגיח כשרות, בוודאי לא אנשים שהם מהסוציו-אקונומי הגבוה. לא נראה לי שמהרצליה פיתוח או מסביון יש משגיחי כשרות. משגיחי כשרות הם אנשים שנמצאים במידה מסוימת בעמדה יותר נחותה כלכלית. לצערנו, זה המצב – מתפרנסים בפרנסה דחוקה. כבשת הרש הזאת משום מה מעסיקה קבוצה כל כך מכובדת, לכאורה, שרים ומנכ"לי משרדים, שכל כך עסוקים בזה יומם ולילה, איך אנחנו נדאג שגם הם, מכיוון שהם, כנראה – קצת קשה להגיד זאת, גברתי השרה, שלא תנועי לא נוח כל כך בכיסאך. אתם יודעים מה? בסוף שוב זה מתלכד ומגיע לעניין שאלה החרדים. ראינו את זה גם במעונות. גם במעונות, מי שכיוון וכיוון הם גם כאלה – עוד פעם, שקשור לחרדים. 

 אנחנו מיעוט. חברים, אנחנו מיעוט, ואנחנו מודעים לזה שאנחנו מיעוט. אבל תפקידו של הרוב לדאוג למיעוט. מדינה שמכבדת את עצמה בכל מקום ומקום, אפילו לא מדינת היהודים, יודעת שתפקידה לדאוג גם למיעוט. זה כבר לא ליברלים וסוציאליסטים, זה פשוט – צריך לדאוג למיעוט. והמיעוט הזה, יש לו שורה של תפקידים, של אנשים שנמצאים בעמדות האלה מסיבות כאלה ואחרות, ולא משנה מהן כרגע. אפשר לפתוח על זה נושא בפני עצמו, אבל כרגע זו העובדה. 

יושבים אנשים יומם ולילה ומחכים: איך לוקחים את הקבוצה הזאת והופכים אותם מכאלה שמתפרנסים בכבוד, ביזע – מתוך השיח הציבורי ראינו אתמול איזה פועל שכמעט הרג משגיח כשרות בשביל זה. בוודאי שזאת התרת הדם ותחושה שהם קבוצה כזאת שאפשר להדיר אותה או לדאוג שהיא לא תתפרנס. במקום לראות איך דואגים להם – אגב, רוב-רובם מאוגדים בהסתדרות; אנשים מוסדרים, הכול לפי סדר הדברים. במקום לדאוג להם, קודם כול דואגים איך לא יהיה להם. בדרך אפשר גם לפגוע ברבני ישראל, במועצות דתיות והכול. 

 אני שואל, רבותיי: איפה נמצאות הוועדות? איפה ועדת העבודה והרווחה? אם אני לא טועה, גברת אמילי מואטי שם היושבת-ראש, לא? 


לא, רייטן, אפרת רייטן. חברת הכנסת אפרת רייטן.


גב' רייטן, זאת הוועדה שלה. למה היא לא מזדעקת על המצב הזה? למה היא לא מזדעקת בנושא המעונות? זה רווחה, זה מינימום רווחה שצריכים לטפל. אז אני אענה לכם תשובה, והתשובה פשוטה: אנחנו נמצאים, לצערנו, במצב כזה שהממשלה הזאת דוהרת אל התהום, עם כל מה שהיא עושה בתקציב המדובר הזה, ולא אדבר על זה כאן. אבל בדרך, כל מי שרוצה לעשות רפורמה בשם עצמו, מקבל את זה, כי צריכים לרצות את כולם. 

אדון כהנא, השר כהנא, רוצה להוביל את הרפורמה הזאת מהרצונות שלו ומהתחושות שלו. הוא רוצה לתקן עולם בדרכו שלו, ובדרך רומס 4,000 משגיחי כשרות, שכבר ככה מתקשים לנהל את סדר-יומם, וודאי יתווספו לעולם הרווחה בסיטואציה הזאת. לכן, רבותיי, אני מבקש, אם לא בשם הכשרות, אם לא בשם הרבנות, אז בשם ההומניות, בשם האנשים שצריכים להתפרנס ויש להם פרנסה כלשהי: 4,000 איש זה לא בדיחה. חדלו לכם מהרע, חדלו לכם מהרפורמות המיותרות האלה ותחזרו לאן שזה היה. אתם רוצים לדון, לבחון, לעשות איך להקל, איך לסדר את הדברים? לגיטימי, מותר. אבל רפורמות דורסניות כאלה, אין להן מקום, בוודאי לא במדינת היהודים. תודה.


 תודה רבה. חבר הכנסת משה ארבל. אחריו – ינון אזולאי. חיסון העדר לא עובד על חיסון סיעה, לפחות נחסוך לה את – יש חיסון עדר. אמרתי, בתוך הסיעה לא צריך לנגב. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.


 כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש בדקות שעומדות לרשותי להעלות על נס מעל הבמה החשובה הזו פרשה כאובה, עקובה מדם, של נער צעיר, אוהב הארץ, אוהב התורה, לומד תורה – אהוביה סנדק, זיכרון צדיק וקדוש לברכה. אהוביה סנדק, ב-21 בדצמבר 2020 למניינם, סמוך לכוכב השחר בבנימין, מצא את מותו בעקבות מרדף של בלשי משטרת ישראל מימ"ר ש"י. הם ביצעו מרדף אחרי מי שנחזו להיות כנוער הגבעות. החזות שלהם – הפאות הגדולות והכיפה הגדולות – גרמה להם להיחשד בתקיפת פלסטינים. במהלך המרדף המכונית של הבלשים ברכב הנמלט התנגשה ברכב הנערים. כתוצאה מכך התהפך הרכב, ואהוביה, זיכרונו לברכה, בן ה-16, נהרג. ארבעה צעירים נוספים שהיו במכונית נפצעו קל עד בינוני. 

 אני באופן אישי זכיתי לשבת עם עורכי הדין של ארגון חוננו. נחשפו בפניי ממצאים של בדיקה מקצועית של האירוע הקשה הזה. בתחילת הדרך, לצערי הרב, התקשורת הייתה מגויסת כדי לייצר דמון מההרוג ולהפוך אותו למפלצת צמאת דם שביקשה לפגוע בפלסטינים, והעובדות כנראה היו שונות לחלוטין. אני באופן אישי מאוד מאוד חששתי מחקירת מח"ש, שלצערי הרב, כדרכה בתקופות האחרונות, תטייח את המקרה הזה. בהזדמנות הזו אני גם רוצה לחזק את ידיו – אני מקווה שאני לא עושה לו עוול ונזק – – 


 הסגן. הסגן, הוא עוד בתפקיד?


 – – של משה סעדה, סגן ראש מח"ש – –


 הוא עוד שורד? שורד שם?


 – – שהוזמן לשימוע לפני פיטורים. עם ישראל חייב הרבה מאוד לאיש הזה, שהציף נקודות שבזכותו ובזכות הנקודות שהוא הציף קיימנו כאן בכנסת דיונים, גם בוועדת החוקה, שאושרו על ידי הנשיאות. כי בסוף גוף חקירה משמעותי זה לא אינטרס שלי ולא אינטרס של משה סעדה, זה אינטרס של מדינת ישראל. כשמח"ש פועלת כמחלקה אמיתית לחקירת שוטרים – ואנחנו לא מחפשים ולא צמאי דם ולא רודפים אחרי השוטרים, אבל כשהיא יודעת לנקות עשבים שוטים, מדינת ישראל תקבל משטרה טובה יותר, משטרה מוסרית יותר, איכותית יותר, שפועלת באמת ומפעילה כוח איפה שצריך. 

לשמחתי הרבה, התיק הזה הלך והתקדם. פורסם בימים האחרונים ששוקלים העמדה לדין של אחד מבלשי ימ"ר ש"י שהיה מעורב בגרימת מותו של אהוביה, זיכרונו לברכה. לחשוב על זה שבתחילת הדרך הוא היה מסומן בתקשורת כאויב, ממש ככה.


 אם ככה, צריך להיות עוד סעיף, של טשטוש והפרעה.


 יותר מזה – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שמגיע לזירה ברגע האמת, נמנע ממנו להגיע לשטח. המניעה הזו עיכבה גם כוחות הצלה מלהגיע לשטח. אני לא רוצה לחשוב – אם היו מגיעים בזמן, אולי היה אפשר להציל את חייו של אהוביה. בסופו של דבר התיק הזה הועבר כרגע מפרקליט המדינה, ממש בשעות האחרונות, לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, בשל חשיבות הנושא. 

 כעת בשלב הזה אני רוצה לומר כאן את דברי חז"ל בפרשת עגלה ערופה. אומרים חז"ל שכאשר נמצא חלל, נפטר מחוץ לעיר, ולא יודעים מי הרג אותו, יש סימני שאלה רבים, יוצאים זקני העיר אל הנחל ומקיימים שם את הטקס המיוחד של עגלה ערופה. ואז עומדים זקני העיר ואומרים: "ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו. כפר לעמך ישראל אשר פדית". ואומרים חז"ל – רש"י במקום אומר: וכי זקני העיר היו שופכי דמים? יעלה על הדעת שזקני העיר צריכים להגיד "ידינו לא שפכו את הדם הזה"? אלא שישנה אחריות לזקני העיר. ישנה אחריות למנהיגי ופרנסי הציבור, לאנשי המחלקה לחקירות שוטרים, לאנשי הפרקליטות, לאנשי המשטרה ולנו כנבחרי ציבור. יש לנו אחריות כדי שחס וחלילה, אם נטייח מקרים כאלה, לא נגיע למצב שהמקרה הבא יעבור לנו ליד האוזן. מדובר בחיי אדם, וגם פעולת שיטור – אסור לה שתסתיים בצורה הזו.


 תודה. נא לסיים.


 ולכן אני קורא ומצפה שרשויות האכיפה יבצעו כאן את המשימה הזו ללא משוא פנים, בצורה מקצועית ואובייקטיבית, כפי שמצופה. תודה רבה.


 תודה שהעלית את הנושא הזה. חבר הכנסת ינון אזולאי. אחריו, אם יהיה נוכח – חבר הכנסת משה אבוטבול.


 – – –


 אין סיכוי. בבקשה, אדוני.


 אדוני היושב בראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת משה ארבל, תשתדל להסתכל אליי ולא לתת לי את הגב, תודה. אני כיבדתי אותך.


 אתה יודע שפעם אמרו: חברים אין במפלגה, יש תמיד במפלגה השנייה.


למה, אתה מהמפלגה שלנו?


 בבקשה, אדוני. שומע חרפתו ואינו משיב, עליו נאמר: ואוהביו כצאת השמש.
 

 משה הוא אח שלי, הוא לא מהמפלגה ולא משום מקום אחר. גברתי השרה, אני רוצה לנצל את זה שאת פה. אני יודע שיש לך אוזן קשבת. לגבי התקציב – אגב, על משאבי הטבע דיברתי פעם ופעמיים, על הנושא הזה שהוא נושא החוק. אבל אני רוצה לשאול אותך דבר שנוגע אולי גם ליושב-ראש מפלגתך, שהדבר קרוב לליבו וקרוב ללב כולנו. אני נחשפתי לאחרונה יותר ויותר לכל הסיפור של ילדי האוטיזם. אנחנו יודעים כמה הם חשובים לנו, אנשים עם מוגבלויות, אנחנו יודעים עד כמה חשוב לשלב אותם. אבל אני אומר לך, אני רואה את הדבר הזה ואני אומר: מה קורה פה? איפה החמלה? אני מסתכל על שנת 2021-2020. יש בתקציב – כיתה לתלמידים עם הפרעות נפשיות וכיתה לתלמידים על הרצף האוטיסטי, לא יותר מחמש שעות של תל"ן מדי שבוע לכיתה ברוחב. זה של 2021-2020. 2022-2021, על אותו דבר – כיתה לתלמידים עם הפרעות נפשיות, כיתה לתלמידים על הרצף האוטיסטי.


 כתוב במפורש ברוחב?


 כן.


 אתה יודע מה המשמעות של ברוחב?


 אתה רוצה להסביר?


 כן. ברוחב זה לא לאורך. לאורך זה סופר את השעות – שעה ועוד שעה ועוד שעה. זה סל כזה, זה לא בהכרח תוספת לאורך היום.


 ב-2022 על אותו סעיף כתוב: לא יותר משתי שעות שבועיות. אני לא מבין, מה חשבתם, שבשנת 2022 אותם ילדים עם מוגבלויות, אותם ילדים אוטיסטים, ירדו? כולה הפרש של 3.5 מיליון, לעזאזל. 3.5 מיליון. למה לפגוע דווקא בילדים האלה? למה לקחת דווקא את החוליה הכי חלשה? 3.5 מיליון – במקום שתגידו: אנחנו צריכים להוסיף, בואו נוסיף להם. אני לפעמים משתגע. אנחנו מדברים על חמלה, אנחנו מדברים על דברים – – –


 – – –


 3.5 מיליון לשנה.


 למה, לאיזה צורך?


 כדי שהתקנה תישאר כפי שהייתה ב-2021.


בוודאי, בשעות שלהם, בשעות השבועיות שלהם.


 לא לפגוע בחותם חמש שעות רוחב לכיתה.


 פיזרו כל כך הרבה כספים קואליציוניים ונתנו – עזבי, אני לא מדבר על זה שכשאנחנו היינו עם הכספים הקואליציוניים אמרו "שחיתות", "מושחתים", "סחטנים", "גנבים" – הכול בסדר. אגב, אני טוען שהכספים הקואליציוניים צריכים להיות. לצערי, כל עוד המדינה לא נותנת הכול בבסיס ויש את הדברים שכל אחד חשוב לו – את יודעת מה, אני אף פעם לא יצאתי נגד זה וגם עכשיו אני לא יוצא נגד זה ספציפית, נגד החלוקה. אני יכול לצאת נגד איך שזה התחלק, על מה החלוקה. אני יוצא נגד אותם אלה שבאו – ויושב-ראש המפלגה שלך צעק עלינו אז שזו שחיתות. הוא שואל את הציבור: איפה הכסף שלכם? הינה הכסף שלכם, נמצא אצל הגנבים האלה. הוא לא אמר "גנבים", הוא אומר "אצל המושחתים", "שחיתות".


 על חשבוני, ברשותך. אני כן צריך לקיים ויכוח על זה. לפעמים פקידי האוצר מעדיפים את ההתבזות הזאת של הכנסת, את ההתבזות של חברי הכנסת. הרי מה מצופה בדיוני תקציב? מה זה דיוני תקציב עד שזה מגיע לכנסת? אנחנו מצפים שכל שר ושר אכן בוחן את המשרד שלו, לא עושה עדכון אוטומטי למה שהיה, קובע מדיניות, בוחן לעומק. לא ייתכן שצצים כל מיני דברים שברגע האחרון חברי הכנסת צריכים. אם הם צודקים, למה השרים לא עשו את זה? וזה גדל לחצי מיליארד שקל רק בכנסת; עזבו מפלגות בממשלה, שזה גולש למיליארדים. מזל שהייתה ממשלה קודמת שהשאירה רזרבות שאפשר לחלק. 

 בבקשה, זה על חשבוני. 


 הרי אנחנו יודעים איך זה מתנהל. זה מגיע לוועדת כספים, אנחנו יודעים שלכל חבר הכנסת בוועדת הכספים יש את זה. זה לא סיפורים; שחור על גבי לבן – חבר כנסת בוועדת כספים קיבל כך וכך כסף. 

 ואת יודעת מה? בלילה האחרון הגשתי 22,000 הסתייגויות על התקציב ל-2021 ו-2022. ואז האוצר התעורר, וכמובן בקואליציה באו איתי למשא ומתן. בסוף מה הם נתנו? את חושבת שזה הישג? נתנו לנו 15 לרשת החינוך העצמאי, 15 מיליון לרשת החינוך התורני, לכל שנה. זה מה שנתנו לנו. 


 במקום 40 מיליון שהיו בסעיפים האלה. 


 ומאיפה הם הורידו לנו? מהתפעול הורידו לנו. אגב, חמ"ד הכניסו את אותו הדבר, את אותו הסעיף הכניסו בבסיס התקציב. אבל אם קל להם לבוא ושאחר כך יקראו לנו סחטנים, אז אני אומר לך היום שכשנהיה בקואליציה, בעזרת השם, גם אם אני אבוא ואדרוש 100 מיליון ומיליארד, אני לא ארגיש סחטן, ומי שרוצה – שיקרא לי סחטן, שיקרא לי גנב. לא רואה אף אחד בעיניים. למה? אם זו ההתנהגות שלהם – וממי אתם לוקחים? מהקטנים האלה? מהילדים החלשים? זה מטמטם אותי. 3.5 מיליון שקל – על מה? על זה להתבזות, על 3.5 מיליון שקלים?


 אני מבטיחה לבדוק את זה. 


 אני אומר לך יותר מזה – אני גם נותן לך את האופציה מאיפה אפשר להוריד את זה. יש את משרד התרבות והספורט שלקחו כספים קואליציוניים. משרד התרבות והספורט – מי לקח משם? רפורמים וקונסרבטיבים. אני שואל: לעזאזל, למה לקחת למגרשים? מה, צריך רב ספורטז'? למה אתה צריך, לרב ספורטז'? למה אתה לוקח לרפורמים וקונסרבטיבים ממשרד התרבות והספורט? בוא, יש בתרבות יהודית. אתה קורא לעצמך יהודי – לך לתרבות יהודית. אתה קורא לעצמך לא יודע מה – יש לך בתרבות של עבאס. לא משנה מה. לבוא ולקחת. קח את ה-3.5 מיליון האלה, תן אותם. אתם לא יכולים? אני אבקש מהקואליציה שכל אחד יתרום 20,000 שקל מהכסף הקואליציוני שלו, אולי נגיע ל-3.5 מיליון לאותם ילדים מסכנים, אותם ילדים אוטיסטים, אותם ילדים עם מוגבלויות. כואב לי, אני זועק, אני רוצה שתעזרו להם. לא צריך 3.5, תנו יותר. תודה רבה. 


 תודה. חבר הכנסת משה אבוטבול. אחריו – חבר הכנסת אוריאל בוסו. יישר כוח, זעקה מכל הלב. 

 תגיד לי, אתה פצוע ברגל או שאתה עושה בכוונה כשאתה מגיע אליי? תאונת עבודה? רפואה שלמה. אבל חמש הדקות לא ישתנו. 


 מר מרגי, רק אם אפשר הצעה – כדי להתחשב במשה אבוטבול, שכל חמש דקות צריך ללכת ולהרצות, אפשר לשים שם כיסא על הבמה. 


 חמש דקות. בבקשה, אדוני. 


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, הפליא לעשות בשבוע שעבר עיתון ידיעות אחרונות כשבכותרת הראשית הביא את דבריו של רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, לנדב אייל, בזכות הפעלת הרכבת הקלה בגוש דן – להפעיל אותה בשבת – ואף נתן בולטות לנושא למוחרת. לתומי חשבתי שידיעות אחרונות הוא עיתון חדשות מקצועי ולא עיתון תעמולה למפלגת הישראלים, מפלגת המדף הקיקיונית של חולדאי וניסנקורן. "רון חולדאי בעד רכבת קלה בשבת" – ביג דיל. מה החידוש בזה? הרי זו לא הפעם הראשונה שהוא מתבטא בנושא. חוץ מזה, מה הוא רלוונטי לעניין? הרי את התחבורה הציבורית מנהלת הממשלה, משרד התחבורה, ולא השלטון המקומי, בטח שלא עיריית תל אביב. ויכול מאוד להיות שעד לתחילת הפעילות של הרכבת הקלה, בעוד שנה לפחות, בעזרת השם, אינשאללה, יתחלף השלטון ותעלה כאן ממשלה של המחנה הלאומי שמחפשת יותר את מסורת ישראל. 

 חולדאי מציע להפעיל את הרכבת הקלה כמעלית שבת אופקית, ובכך מגלה את בורותו בנושא יהדות והלכה. עוד בדיחה שבושה לומר שראש עיר, העיר העברית הגדולה בישראל, הוא שממציא את הבדיחה. אולי גם אוטובוס ורכב פרטי הם מעלית אופקית, ואם החלונות פתוחים, אז אפשר לומר שזו מעלית שקופה, אני יודע? שימשיך הלאה להמציא. מילא חולדאי, שמתבטא, ולא בפעם הראשונה, בנושאים שאינו מבין בהם, אבל מדוע נדב אייל, עיתונאי מקצועי ומוערך, מהדהד את דברי ההבל הללו בלי לסייג שאין לדבר שום היתכנות הלכתית, אפילו לא לפי הרב הכי מקל של רבני צהר, החביבים מאוד על השר לענייני דתות? 

 במקום להפריך את האיוולת שבהצעה – אני מפנה את השומעים לקרוא את ההסבר המלומד שמפרסם מכון צומת לטכנולוגיה והלכה – בחר ידיעות לקדם סדר-יום בעניין. לטובת העניין עושה העיתון של המדינה מניפולציה תקשורתית בהצגת הדברים. במקום עיתונות הוגנת, שוב נחשפנו לעיתונות שמבקשת להציג כאילו תל אביב תומכת במהלך לעומת בני ברק שמתנגדת, חילונים מול חרדים. העיתון מביא בשם של – ציטוט: "בעלי עסקים ותושבים רבים בתל אביב" – מובאים שם דברים בשם בעלים של ברים ומסעדות שתומכים. אבל מה עם כל התל אביבים הרבים, כולל בעלי העסקים, שנפגעים ומתנגדים לכך? מה עם תושבי בת ים, רמת גן, פתח תקווה, שהשבת היא ערך עבורם? האם קולם אינו ראוי להישמע רק משום שזה לא משרת את המטרה? מנסים לצייר את ההתנגדות כאילו מדובר רק במאבק חרדי–חילוני, תוך התעלמות מוחלטת מכל ההיבטים האחרים, היבטים חברתיים, סוציאליים, היבטי רווחת העובדים – הרי הרוב המוחלט של הערבים ושאר הלא-יהודים מעדיפים שיום המנוחה המוכר שלהם יהיה שבת ולא שישי וראשון – וגם היבט צביונה היהודי של מדינת ישראל. 

 אנחנו במחנה הלאומי, שרוצה כאן מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה, הציבור המסורתי, החרדי והדתי-לאומי, נעשה הכול כדי לסכל את הפגיעה ביום הלאומי של העם היהודי, שאפילו מאיר דיזנגוף, שהיה ראש העיר הראשון של תל אביב, דיבר על הערך כיצד לכבד את השבת בתל אביב, וגם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק דיבר על יום השבת, יום המנוחה. רק פה הפכו להיות עם המון המון אג'נדות חדשות שלא יודעים אפילו מה זה מדינה יהודית ומה זה שבת. לא חיכינו אלפיים שנה כדי שגלגלי הרכבת הקלה ידרסו את השבת בעיר העברית הראשונה ובערים סביבה, יחללו אותה ויהפכו אותה לסתם יום של חול. כואב, כואב הלב. 

אני רוצה רק לומר לכם, רואים את השנאה ואת הדברים גם בזה שבוחרים להם ישראל החופשית – מה הם כותבים? שלום חברים וחברות, כמה עדכונים מאיתנו אודות החודש שהיה. את חודש אוקטובר שהסתיים אתמול ליוו כמה נושאים מרכזיים, ובראשם שבירת המונופול של הרבנות על הכשרות על ידי הרפורמה בכשרות, שעברה בקריאה שנייה ושלישית בוועדת מיזמי התשתית הלאומית, מיוחדים ושירותי דת יהודיים בהובלת השר לשירותי דת מתן כהנא, יחד עם הרבעצן הרבנית חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, יושבת-ראש הוועדה. 

 תחשבו על זה – אמור לי מי חבריך ואומר לך, אדוני השר, מי אתה. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת משה אבוטבול. יעלה ויבוא חבר הכנסת אוריאל בוסו, ואחריו – חברי הכנסת של יהדות התורה, והראשון שבהם – משה גפני. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.


 אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, כחלק מהרפורמה שדיברו עליה כאן, חוץ מההיבטים של נושא הכשרות וההקפדה, ישנו נושא משגיחי הכשרות. אני קורא מעל במה זו ליושב-ראש ההסתדרות ארנון בר דוד להבין שפת לחמם של כמעט 3,000 משגיחי כשרות תיפגע באופן ישיר. אני הייתי בטוח שהמקצוע הזה הוא לא פחות ממקצועות אחרים, שאם פוגעים בהם ההסתדרות יוצאת ישר למאבק; לא להתייחס אליהם פחות מרופאים, לפחות בהיבט של התעסוקה ועוד ועוד ועוד עובדי רשויות, אלא לצאת למאבק עד כדי השבתה ולסייע לאותם משגיחי כשרות, שפת לחמם באופן ישיר הולכת להיפגע, שכל חטאם הוא שהם ימשיכו להיות כפופים להלכה שהייתה נהוגה עד היום. אגב, לפי החוק, חוק הונאה בכשרות, הגוף המוסמך אלה אותם משגיחים. 

עד עכשיו לא שמענו את זעקתם ואת קולו של יושב-ראש ההסתדרות, ואני קורא לו מעל במה זו: אנא, תבין שמדובר פה באלפי משפחות שייפגעו באופן ישיר, וזה תפקידך. לכך קמה ההסתדרות ולכך נועדת. אני מכיר את החלק הראשון של המאבק – לצרף את אותם משגיחים להיות חברים בהסתדרות, בחטיבה הדתית שם. אלו ההבטחות שהבטיחו להם. אם בעת הזו אתה לא עושה את המלאכה שלך ויוצא למאבק איתם ביחד, אז מדוע צירפתם אותם להסתדרות? בשביל מה אתם גובים מהם דמי הסתדרות, ובזמנים האלה שהם צריכים אתכם אתם לא עומדים לימינם?

ומעניין לעניין באותו מאבק, אני חוזר עכשיו ממאהל מול הכנסת בגן הוורדים של ארגון נשות תורתן אומנותן, לאו דווקא חרדיות אלא נשות הציונות הדתית. אני אומר לכם שזה אחד מהרגעים הקשים שלי כנבחר ציבור, אבל יתרה מזו, זו חרפה לנו כמדינת ישראל שלקחנו את הילדים הללו ואנחנו משתמשים בהם גם כן ככלי פוליטי. אימהות שנמצאות בחוץ עם הילדים שלהן כי אין להם מסגרות כחלק מהרפורמה של ההחלטות של שר האוצר בנושא המעונות, ומה חטאן? שהן בחרו שהבעלים שלהן יהיו אברכים. אבל תקשיבו, לא מדובר פה בתקציב נוסף שצריך לתת לאלה וכרגע לא ייתנו להם אותו. תיתנו להם את מה שכולם מקבלים, לא יותר, אבל כרגע לוקחים להם.

אתם יודעים מה, אני אקרא פה משהו שאחת מהנשים כתבה שם: להיות אברכית זה מסע כומתה שלא נגמר אף פעם, בחירה להקדיש את החיים, לוותר על הרבה מההנאות למען לימוד התורה. אוקיי, עדיין, הן אומרות, זו בחירה שלנו, לא ביקשנו את העזרה שלכם – הן לא ביקשו כרגע להגדיל את התקציב של הבעלים שלהן בכוללים. הן מוותרות על המון המון הנאות – אגב, הן לא מרגישות שהן מוותרות, אלא בעיני אנשים אחרים אלו הנאות – מתוך בחירה שזוהי דרכן. ועדיין, בהחלטה דורסנית משנים את הכללים וזורקים אותם מחוץ למעונות, ואת האימהות שלהם מחוץ למעגל העבודה.

אני רק אזכיר את ההתבטאות של שר האוצר היום נגד העיתונאי חיים לוינסון. אני לא נכנס גם לתוכן, אבל זו השיטה של האיש: ללעוג, לדרוס, להגיד על עיתונאי "נבל". אתה יכול לחלוק עליו. זה הסגנון. 

 ונקודה אחרונה. כחלק מגזרות התקציב, כשמדברים על כספים קואליציוניים, אז לנו היו לפחות 50 מיליון שקלים שניתנים לסמינרים. מה זה סמינרים? אלה אותן בחורות שמסיימות את י"א, י"ב, י"ג, אחר כך יש י"ד, ט"ו, עד שהן מתחתנות, אבל עוד לפני כן, בשביל לקבל מקצוע. 50 מיליון שקל – לא נמצא בתקציב; 15,000 נערות ובנות שכרגע יקוצצו להן הכספים ואין להן איך להמשיך, ועוד 7,000 שצריכות ללמוד את השנה האחרונה של ההשלמה. אלה כספים קואליציוניים שמדברים עליהם – מה שקוף, מה מתחת לשולחן ולא מתחת לשולחן. אלה כספים קואליציוניים שעומדים מול כסף לתקצוב לחתולים. שימו לב להבדל מבחינת ערכים – בנות שרוצות ללמוד מקצוע, הסמינרים, גם זה יורד כחלק מהגזרות הכלכליות של התקציב החדש, שעליו מדברים כתקציב של בשורה.

אז אנא, תשימו את המראה מול עיניכם ותסתכלו לאותן משפחות, נערות – – 


תודה.


 – – נשים, לכולם, ותגידו עד איפה החמלה שלכם. תודה רבה.


תודה רבה. חבר הכנסת גפני – איננו; חבר הכנסת ליצמן – איננו. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תרשה לי בתחילת דבריי להעיר הערה על כך שניתנות לנו היום רק חמש דקות.


במצטבר זה הכול.


במצטבר הכול, אבל אתה – אני חושב, באמת, בתבונתך ובפרקטיקה ובאנושיות שבך – אמרת, והבוקר הודיעה לנו מנהלת הסיעה שהיושב-ראש קבע: על כל סעיף ניתן לכם במצטבר. יש לכם שלוש הסתייגויות – 15 דקות; יש לכם שתי הסתייגות – ולפתע – – –


 חבר הכנסת מקלב, מה שאמרתי – כל זמן שהיו ועדות לא הסכמתי שתפסידו. ואז אמרתי: בואו נצמצם. אפילו נתתי שלוש הסתייגויות קדימה כדי לחבר אותן בחבילה אחת. עכשיו אין יותר ועדות, אז אנחנו הולכים לפי הסדר.


אנחנו מדברים על היום בבוקר. לפי הספר – – –


 היום בבוקר הייתה הסתייגות אחת – – – 


אני החמאתי לך. אני החמאתי לך שההבנה שלך הייתה הבנה נכונה, ובעקבות לחצים מהקואליציה אתה שינית אותה.


 לא. ממש לא.


 ואנחנו היום צריכים – אנחנו גם בזה נעמוד. אנחנו, מאתגרים אותנו.


אני משוכנע.


האופוזיציה הוכיחה את עצמה. באופן כללי אני רק רוצה להגיד לך, עצם ההצגה, הדבר הזה שהקואליציה מנסה להגיד שהמאבק האמיתי זה העברת התקציב, ואם האופוזיציה תיכשל והיא לא תצליח לבטל והקואליציה תצליח להעביר, זה התפוררות של האופוזיציה – ככה הודיע ראש הממשלה בגיבושון שיש לך – האמן לי, הדבר הזה מגיע לא מאיתנו. אנחנו לא הכרזנו: אנחנו נראה, אנחנו נפיל, לא ניתן להעביר; אנחנו עושים את המאמצים, את העבודה שלנו. אני אומר לך שזה יעבור, אנחנו יודעים שהתקציב יעבור, והתקציב יעבור. יכולים לקרות דברים – – –


 לא הפעלתי את הזמן כי אני רוצה להגיד לך – אני משתדל, באמת, במלוא כוחי, במלוא כוחי, לשמור גם על האינטרסים של הצד הזה, ולא אחת זה גורם לי נזק עם הצד השני. זה לא פשוט. אני אומר לך, זה אפילו תשלום כבד לפעמים. אני משתדל לעשות איזונים בבית הזה. הזמנים הם זמנים קשים. 


אני לא מקנא בתפקיד שלך לעת הזו, אבל בכל אופן – –


תודה.


– – תרשה לי להעיר, אני אומר לך את זה בכבוד גדול – – 


 תודה רבה.


– – ואני יודע שאתה, הייתה לך תפיסה נכונה בעניין הזה. בסופו של דבר ניצחו אלה שמנסים ללחוץ ולא משחקים במגרש הדמוקרטי אלא במגרש – סליחה, אבל בזירה הדיקטטורית בעינינו, בכל אופן ודאי בסדרי דיון. רק שתדע שאנחנו בוויכוח של חודשים, ויכוח קשה מאוד בעניין הזה. וגם, כשיש הסתייגות, מה קרה? החוק הזה, כבר שלוש פעמים מגיע אחרי הפסקות.


 ממילא אתם תצביעו בעד החוק הזה.


 אני לא יודע אם אנחנו נצביע. יכול להיות. 


כי זה חוק טוב. זה חוק לטובת מדינת ישראל. 


 הבעיה היא שמי שמתנגד זה הקואליציה, וכחול לבן חוששים שהחוק הזה – אולי להשאיר אותו אחרי התקציב, בגלל שאז הקואליציה לא תצביע בעדו, אז הוא בן ערובה. אז בחוסר ההסכמות שיש בתוך זה אתה נמצא בתווך, אבל כאן אנחנו נמצאים.


 אני משתדל.


 אני בכל אופן רוצה כן להתייחס, אדוני – –


בבקשה.


– – לדברים שנאמרו פה היום באי-אמון – אני חושב שאתה היית כאן בדיון הזה וגם אחר כך. לא נעים שבסופו של דבר נשאר שמכל התקציב הזה, שהוא מלא גזרות ויש בו הרבה מיסים ויש הרבה פגיעות, נשארו ה-12 מיליון של החתולים, ואולי על זה הוויכוח בין הקואליציה לאופוזיציה, ואני לא חושב שהדברים – – –


 למיטב ידיעתי היא העבירה 1.1 מיליון, אבל – – –


 יכול להיות, אבל מול מאות מיליונים – –


 זה מה שהיא העבירה.


– – שחולקו פה, מאות מיליונים, ומול מיליארדים, על זה אנחנו צועקים? אז באים אנשים – – –


– – –


 בסדר, אבל בסופו של דבר, היום אנחנו יודעים שעברו 12 מיליון עבור החתולים.


לא, מה פתאום. מיליון אחד.


מיליון. אפילו 12. אני רוצה להגיד לך, קודם כול, שלא רק שעינינו לא צרה בחתולים – אנחנו מחויבים להאכיל את החתולים.


 גם זה לא התקציב שניתן בכלל.


החתולים והחתולות שמסתובבים, ממאה שערים ועד כל השכונות החרדיות, הם דווקא מדושנים ויש להם הרבה, והם אפילו אוכלים בשבת חמין שנשאר.

לא רק זה, אני רוצה לספר לך סיפור – לא בזמן שלי – שהנכדים שלי היו מאכילים אותם מהמרפסת ליד הפח אשפה, מכולה שנמצאת מתחת לביתי. עכשיו ראש העיר הפך את זה לפחים טמונים, והנכדים שלי כואבים, ממש בוכים וממש מצטערים שהחתולים מסתובבים מסביב הפח ומייללים שהם רעבים. הם אומרים לי: מה יהיה איתם? צריכים להוריד להם אוכל, צער בעלי חיים – חתולים. זה לא שאנחנו רחוקים מהדבר הזה. ואני מרגיע אותם על ידי הבטחה של ראש העיר שיהיה מתקן האכלה לחתולים שהעירייה מעמידה – העמידה, אני לא יודע – ככה שאנחנו לא רחוקים מהעניין הזה.

אבל אני רוצה להעמיד בפרופורציות. לא זאת השאלה. השאלה היא האכלת חתולים מול הרעבת תינוקות, זאת השאלה. בתקציב הזה אנחנו הולכים להרעיב תינוקות שכל אשמתם היא שהאימא שלהם רוצה לעבוד, רוצה להביא את פת לחמם. לא היו בכלל בעוני, כיבדו את עצמם, התפרנסו בכבוד, פרנסו את משפחתם, נתנו אפילו כספי צדקה והאכילו רעבים ורעבות, והיום לילדים האלה לא יהיה מה לאכול. זו לא הגזמה. כולכם יודעים את הדבר הזה, וזאת גם המטרה – שיחסר להם. וזאת הבעיה – שמשנים סדרי בראשית. צריך לרחם עליהם, אבל הופכים סדרי עולם, שמרחמים על חתולים ומתאכזרים לתינוקות. זה דבר גרוע מאוד. 

אני רוצה לצטט, אדוני, סיפור מהגמרא. לא סיפור מעשייה, אלא סיפור של הגמרא. הגמרא, תלמוד בבלי, במסכת תמיד, דף ל"ב, מספרת על אלכסנדר מוקדון שהלך אל מלכות קציא הרחוקה. ואמר אלכסנדר למלך קציא: לא באתי – בשביל מה אני בא? לא באתי להילחם איתך אלא כדי ללמוד כיצד אתם דנים ושופטים. אומרים עליכם שאתם עושים משפטי צדק אצלכם בקציא. הוא בא ללמוד – אני רוצה לשבת אצלכם. הוא אומר: בבקשה. ישב אלכסנדר בבית המשפט יום אחד – אלכסנדר מוקדון – בא אדם אחד והתלונן על חברו. מה היה דין התורה ביניהם? מה היה בבית המשפט? בא חברו, אמר: אדם זה מכר לי חורבה אחת ומצאתי בין אבניה מטמון גדול – הוא מצא במגרש שהוא קנה ממנו, בחורבה. ההוא שקנה אמר: חורבה קניתי, מטמון לא קניתי – קניתי את החורבה, אבל המטמון לא שייך לי, הוא היה בפנים. אמר לו זה שמכר: חורבה וכל מה שבתוכה מכרתי לך – אני מצטט את הגמרא – כל מה שיש בתוך החורבה. על זה היה המשפט. זה אומר: לא שייך לי, והוא אומר: אני כן מכרתי לך את הכול. 

אמר לו המלך – אתם מדמיינים לעצמכם מה יכול המלך לענות, שאחד אומר: זה לא שלי, המטמון הגדול, ואחד אומר: זה כן שלך? אומר המלך: רגע, לך יש בן זכר? הוא אומר למוכר. הוא אומר לו: כן. הוא אומר לזה שקנה את החורבה: לך יש בת? הוא אומר לו: כן. אני אשיא את שניכם, ואת האוצר תיתנו לילדים שלכם.


מדהים.


יפה. חכה, אבל זה לא נגמר. ראה המלך את אלכסנדר מוקדון יושב ותמה. הוא אומר לו: על מה אתה תמה, לא פסקתי טוב? הוא אומר לו: מה, לא טוב דנתי? אומר לו אלכסנדר: כן. אמר לו המלך: אילו היה המקרה קורה אצלכם, כיצד הייתם דנים? אם אתה כל כך מתפעל, מה היית אתה עושה? אומר לו אלכסנדר: אם היה דבר כזה בא אליי, מה הייתי עושה? הייתי הורג את שניהם. קודם כול הוא אומר: כזה דבר לא יכול לקרות אצלי, לא היה מגיע ויכוח כזה. אבל אם כן היה, הוא אומר לו – אז אומרת הגמרא: היה בכיוון ההפוך. אבל אם היה קורה, היינו – ככה אומר לו אלכסנדר – היינו הורגים את שניהם, ואת המטמון נוטלים לאוצר המלוכה.

חכה, זה לא נגמר. שאל אותו מלך קציא – בגמרא, תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף ל"ב – שואל אותו מלך קציא: יורד אצלכם מטר? איפה שאתה גר, איפה שאתה נמצא, ביוון, יורד אצלכם גשם? הוא אומר לו: כן. זורחת אצלכם השמש? אמר לו אלכסנדר: כן. והאם יש בהמה דקה בארצכם? אמר לו: כן. אמר לו מלך קציא: תיפח רוחך, לא בזכותכם יורד המטר ולא בזכותם זורחת השמש, אלא בזכות הבהמות. זאת הפליאה, שיש מצב שיכולים לרדת לדיוטה אחרונה, שלא האנושות, לא בזכות האנשים השמש תזרח והמטר ירד, אלא בזכות הבהמות. עד כדי כך השפל.

ואני אומר לכם ככה: זה המצב שאנחנו נגיע אליו, אם זה המצב וזה יתקיים, שגם ייתכן שחתוליה של חברת הכנסת יסמין פרידמן, הנינה של אספרנסה מאכילת החתולים, הצילו את הממשלה, ואולי את המדינה כולה ואת כל האזרחים – – – 


 דור רביעי למאכילי חתולים.


חבר הכנסת מקלב, זה סיפור מרתק, אבל זמנך תם.


זה לא סתם. זו גמרא, זו מסכת, זה לא סתם סיפור, זה סיפור שהיה. ודאי שהיה, הגמרא מביאה את זה. זה היה לפני אלפיים וחמש מאות שנה.


 אם הגמרא מביאה – – –


לפי החיים שאלכסנדר מוקדון היה חי, ואז הוא שלט, כמובן, וכל הסיפור שיש עליו. זה הסיפור.


 תודה רבה.


זאת השאלה ששואלים אותנו, לא על החתולים – על המיליון, על ה-12 מיליון – על סדרי העולם; על התינוקות שמרעיבים ואת החתולים מאכילים.


תודה רבה. חבר הכנסת פרוש, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אשא ברשותכם נאום שנאמר פה לפני 66 שנים בימים האלה על ידי הרב יצחק מאיר לוין, שכיהן כשר הסעד. בימים ההם הוא כיהן רק כחבר כנסת, והוא דיבר בשם היהדות החרדית, שהם היו רק שישה חברי כנסת פה, אבל מתברר שעד כמה שהשנים עוברות, אנחנו תמיד באותם נושאים ובאותן בעיות. מאחר שיש לי רק חמש דקות – בהמשך היום יהיו לי עוד – עכשיו אני אקרא את תחילת הנאום, אחר כך את ההמשך. לא מבטיחים לי שאתה תשב, אבל בסוף – – –


בטוח יהיה מעניין, ואם יהיה מעניין, אני אאזין לך בלשכתי.


תודה. הנואם, כפי שאמרתי, הוא הרב יצחק מאיר לוין מאגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. והוא אומר כך: "כנסת נכבדה, הבחירות לכנסת התקיימו ביום שבעה באב. אתמול, 17 בחשוון" – יותר משלושה חודשים – "התייצבה הממשלה החדשה לפני הכנסת". זאת אומרת, שלושה חודשים ועשרה ימים אחרי הבחירות. "זמן ארוך מדי, אף בימים תקינים, ויותר מזה – בשעת חירום. המשא ומתן הממושך, קווי היסוד הארוכים, הפרסום הרב שניתן למשא ומתן זה, ואחרי כן הוויכוח על תיקים שבא במקום ויכוח על עקרונות, בשעה שכל צד דרש שאחרים יוותרו, לא הרימו את הפרסטיז'ה של המדינה ברגע קריטי זה". היה אז משבר קשה עם ברית המועצות, עם רוסיה. "כשהמשא ומתן הקואליציוני התחיל", אומר הרב לוין, "דובר על כניסת כמעט כל המפלגות לממשלה. עד מהרה נוכחנו לדעת שקיימת מגמה לבסס את הקואליציה בעיקר על גורמים שמאליים, והובלטה תקיפות ועמדה נוקשה דווקא נגד הדתיים ועניינים דתיים. 

 והינה כבר יש לנו ממשלה, המתבססת בעיקר על מפא"י, מפ"ם, אחדות העבודה והפרוגרסיביים. אנשי הפועל המזרחי, למרות העובדה שלפני הבחירות ולאחריהן השמיעו דרישות דתיות ורמזו על עמדה תקיפה, קפצו ברגע האחרון לתוך הרכבת שהורכבה כמעט בלעדיהם. ייתכן שאילו היו ניגשים מלכתחילה למשא ומתן תוך גישה אחרת, כי אז אפשר היה להרכיב את הממשלה הרבה יותר מהר ומבנה הקואליציה היה אחר. 

ברגע ששמענו על משלוח נשק מהגוש הרוסי למצרים, היה המקום והשעה כשרה לגנוז את קווי היסוד הארוכים, ולהפסיק את השיחות והסימפוזיונים, לכונן מייד ממשלת חירום מקיר אל קיר. קווי היסוד של ממשלה כזאת היו צריכים להכיל רק דברים לשעת חירום ולא יותר. את השאר אפשר היה לדחות לימים אחרים. יכול להיות שכמה ימים או כמה שעות היו מספיקים להקמת ממשלה כזאת.

 ראינו זאת בתגובה הספונטנית של העם לקרן המגן. ראינו זאת גם בכנסת, עת התלכדו כל הסיעות בעת הדיון המדיני. אולם הדבר לא נעשה. לפנינו ממשלה שמאלית. בכל אופן השמאל מהווה הבסיס של הממשלה החדשה – – – בוויכוח המדיני אמרתי: במשך שנים שמענו כאן שעלינו להישען בעיקר על המערב, על העולם הפתוח והחופשי, על דעת הציבור העולמית ועל מיליוני היהודים הנמצאים שם, ולא על העולם הסגור שמאחורי מסך הברזל. עתה הכניסו אותנו הרוסים לסכנה, התייצבו משום מה לצד הערבים. קשה להאמין שנוכל להשפיע על הספינקס הזה בנימוקים של צדק ויושר או אפילו בהבנה לחיי מיליון יהודים ומחצה או בתוקף זכותם של היהודים על ארצם. ולכן עשה מר שרת, וכל השגרירים שלנו, יחד עם היהדות העולמית, את מיטב המאמצים להשפיע על דעת הקהל החופשית להשיג את עזרת ארצות הברית והמערב בנשק, בערובות, בחוזה ביטחון. 

 כרגע אין עוד תשובה חיובית לדרישות, אולם מורגשת תזוזה. בכל אופן, אנו מצפים שהפתרון הזה החיוני לנו בוא יבוא. תפקיד זה יוטל על הממשלה החדשה, ממשלה שבה יושבים חברים שיעזבו אותה ברגע שנשיג את מטרתנו המדינית" – כאילו הוא מדבר בימים אלו. "הסכנה העיקרית למדינה באה כיום מרוסיה, ודווקא ברגע זה נכנסים לממשלה אנשים המאמינים באליל הקומוניסטי. עודן זכורות ההכרזות הידועות של 'מולדת שנייה', או ש'הם לא יילחמו לעולם ברוסיה'. על כל זה כבר דובר באן בהרחבה. דוברי מפא"י הצהירו כל הזמן את ההפך, אמרו את מה שאנחנו אומרים עתה הממשלה תהיה אפוא מין עגלה שסוסים מושכים אותה לכאן ולכאן והיא עומדת בתווך בלי לזוז. וזה בזמן שהממשלה צריכה להיות קלה בתנועותיה". 

אפשר להמשיך עוד קטע?


 אני אתן לך בסיבוב הבא.


 סיבוב הבא? יהיו עוד ארבעה סיבובים היום. טוב, בסדר, אני אחבר את הכול ביחד. תודה רבה.


 תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת אשר, בבקשה. 


מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני הייתי באמצע סדרה כאן, חילקת לנו גם את הסדרה לחמש דקות, אז זה יותר מעניין.


 צפיתי בך. 


אנשים נשארים במתח. יש לי עשרות דפים של כל מיני התבטאויות של יאיר לפיד שכל כך טובות להיום שזה כל כך – הייתי קורא לסדרה הזאת: יאיר לפיד והמראה. כי הרי בסוף, בן אדם, אחרי שהוא גומר את כל הנאומים ואת כל הרעיונות, גם מדבר עם עצמו קצת. אבל מאחר שאתה יושב כאן ומכבד אותי במעמדך כאן כיושב-ראש הבית, אז אני אעצור רגע את הסדרה הזאת. אני אמשיך בסדרה בחלק ב', כי לצערי הרב לפיד, שהוא גם יושב-ראש המפלגה שלך, חוזר על טעות שהוא עשה לפני הרבה שנים – לא כל כך הרבה – שמישהו מכר חלום לעם הזה, אדוני השר, מכובדי השר, שאפשר לקחת אנשים עם אמונה ולשבור אותם, או לעצב את אמונתם, או לעצב את השקפתם. וזה לא קרה. זה לא קרה. אתה יודע כמה ישיבות קמו מאז שלפיד היה שר אוצר, שנגע בכל דבר אפשרי, מיום הלידה עד המעון, עד לגן עד לבית ספר, ובסמינר ובישיבות ובכוללים – אתה יודע כמה עולם התורה גדל מאז, אדוני השר, עיסאווי ידידי? אי-אפשר לשבור אותנו. ולמה נזכרתי בזה כשהיושב-ראש פה? לא בגלל שאני בא להקניט אותו שהוא חבר ביש עתיד אלא כי האיש הזה, שיושב כאן לשמאלי, היה בתפקידים שמהם הוא יודע טוב מאוד – הוא ידע את זה טוב מאוד ועשה את זה גם נכון מאוד – שעל דבר שהוא אמיתי ואמוני בכל שורשי האדם מיום היוולדו אתה לא נלחם ולא מצליח להילחם לא בכוח, לא במקלות, לא בגרזנים ובטח לא בכסף. בטח לא בכסף. 

אדוני היושב-ראש, אתה יודע כמוני: יגזרו מה שיגזרו, יפגעו מה שיפגעו, הדבר שהכי מרגיז אותנו כנבחרי הציבור – הייתם הולכים על הראש שלנו. תקצצו לחברי הכנסת החרדים, חפשו משהו שאנחנו אוהבים, איזה סוג של אוכל מסוים. למי אתם מקצצים? למשפחה עם 12 נפשות, שעומד שר האוצר החצוף הזה, שאני לא מקנא לא בעולם הזה שלו ובוודאי ובוודאי לא בעולם הבא שלו – – – 





 לא לא לא, אני רגוע, עיסאווי. הוא חבר שלי, תאמין לי, יותר חבר שלי ממה שהיה שלך. כשהוא לא היה חבר שלך וכשלך הוא לא היה אומר שלום פה כי אתה ערבי, איתנו הוא היה מדבר ביידיש ואוכל טשולנט. אבל כשהוא הולך ומחפש להעשיר את קופת האוצר רק על ידי דברים שהולכים לכאוב לציבור מסוים – תראו את הנשים שיושבות פה בגן הוורדים עם הילדים שלהם, מהמעונות, נשים מכל המקצועות החופשיים, אדוני היושב-ראש, מתכנתות, רואות חשבון, מה שאתה לא רוצה. 

האכזריות הזאת לא משתלמת, היא לא עובדת. זה לא יעזור. יש לנו ציבור – לי יש נכד בן שלוש שאם ילך איתי ברחוב וייתן לו מישהו סוכרייה, והוא מת לאכול את הסוכרייה, הוא יבוא וישאל אותי: סבא, אני יכול לאכול? זה כשר? זה החינוך של הילדים שלנו. אנחנו לא מתביישים בזה, אנחנו גאים בזה. אז תשברו אותנו עם עוד כמה מאות שקלים, תרעיבו ילדים, והם יזכו לקדש שם שמיים על ידי זה. מי נותן לכם את הרעיונות האוויליים האלה? אלא אם כן זה מגיע חלילה משנאה, ואני לא רואה שום סיבה. מה, אנחנו גיס חמישי? יש ספק בנאמנותנו לעם הזה? אנחנו מייצגים את הטקס הגדול ביותר שהיה בעולם – הפיכתו של עם ישראל לעם. אנחנו מנסים לשמר את זה. לא שכתבנו את ההיסטוריה, אחרים מנסים לשכתב את ההיסטוריה. 

ולכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, וגם לך, עיסאווי, אתה יודע שיש דברים שהשכנים שלך, שאולי הם יותר מאמינים ממך, לא תצליח לשכנע אותם בהם, כי אתה יודע שזו אמונתם; לא תנסה, אפילו, כי אתה איש חכם. אבל למה הממשלה הרעה הזאת מנסה והולכת על הקטנים ועל החלשים? פתאום ליברמן, אכפת לו הדיאטה, אם הילדים החרדים הם שמנים לא שמנים, שהוא הולך ומעלה בהקפצה שכזאת את מחירי השתייה, וגם הדיאט?

לסיום, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע למה לצפות, אם תצליח, לא יודע מה כוחך. הלוואי שהיו מעריכים אותך כמו שחלקים לא קטנים באופוזיציה מעריכים אותך, אדוני, ואתה יודע את זה. אני רוצה לומר דבר אחד: בסופו של דבר צריך להיות גם בן אדם. תן לי את 30 השניות האלה ואני מסיים, אני אוריד את זה אחר כך. 


לא צריך. 


אני רוצה, בנימה של פיוס, להודות לבנט ולשקד, ולא סתם להודות להם. אני אגיד לכם למה. הציבור שלנו – אתם לימדתם אותו פרק. בנט, בשנתיים האחרונות, ובייחוד בזמן הקורונה, לא היה יום שהוא לא בא לטייל באיזו עירייה חרדית. כשביבי היה בשלטון הוא הלך להתריס בפניו וליטף את ראשי ילדי החרדים ודיבר עם ראשי הרשויות בלהט, ודיבר כמה הוא מגן עלינו, כמה הוא אוהב אותנו. הציבור למד עכשיו על בשרו, הציבור שלנו: אל תאמינו לצבועים, אל תאמינו לאלו שאומרים שהם יבואו ובגלל שיש להם כיפה קטנה הם ייצגו אתכם. רק האנשים שחיים איתכם, שחיים באמונה שלכם, יכולים לייצג אתכם. את הפרק הזה אנחנו נלמד, ואנחנו נראה את זה פה במספר המנדטים, שלא יהיה מצב שעוד פעם תהיה ממשלה שכזאת בישראל. תודה רבה, אדוני. 


 תודה רבה לחבר הכנסת אשר. חבר הכנסת אייכלר – איננו. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת הנוכחים באולם בדיון המהותי הזה, אנחנו חוזרים עכשיו, כבכל יום שני, מישיבת סיעה, ואני רוצה לתאר לך – ואני מאמין שבדיון על התקציב אני אתאר את זה יותר בפרוטרוט – מה האווירה בישיבת הסיעה. אנחנו זוכרים כולנו את הנאומים, הסרטונים, המערכות והקריקטורות על תקציבים קואליציוניים. כולנו זוכרים את זה. בטח אדוני היושב-ראש, כחבר ועדת כספים לשעבר, זוכר את זה בצורה מאוד מאוד ברורה. ואתה יודע מה? סוף-סוף יצא המרצע מהשק. ואני לא מדבר רק על זה שחילקו כספים קואליציוניים בנדיבות יתרה, אני לא מדבר על זה; אני מדבר על כך שמתברר מה היה באמת באותם תקציבים קואליציוניים כשאנחנו היינו בקואליציה. ואתה יודע מה, אדוני השר פריג'? אני שמח שאתה כאן בדיון הזה עכשיו, עיסאווי. היו מגיעים אנשי הציבור שלנו, מוסדות החינוך, גני הילדים, והיו אומרים: תקשיבו, שחקו את תקציב גני הילדים ב-30%–40%; היה פונה חבר כנסת, אפילו יושב-ראש ועדת כספים, לאוצר, והיה אומר: תקשיבו, הגננות – פתחו עוד 20 גנים, אין בתקציב לגנים. עוד פנייה, עוד פנייה, ואז מגיע בסוף, כמו עכשיו, המתח הזה בקואליציה, שהולכים לסגור את התקציב. היו מגיעים ליושב-ראש ועדת כספים, הוא אומר: תקשיב, אין כסף לגנים. היו אומרים לו: בסדר, אין בעיה, אנחנו עכשיו יום לפני הדיון בוועדה, על פי הכללים והתקשי"ר והוראות היועץ המשפטי זה מוגדר ככסף קואליציוני, אנחנו נכניס את זה בסעיף קואליציוני, והמשמעות היא שהיועץ המשפטי יבדוק את זה יום למוחרת התקציב. 

 ואז אתה קם בבוקר ורואה כותרת ענקית בהארץ: החרדים, תמורת כך וכך עשרות מיליונים, קיבלו כסף. עכשיו, הם לא קיבלו שקל; קיבלו אותן גננות, אותו סל תלמיד, אותן שעות ניהול, שעות הוראה, מכסות לעל-יסודי, מכסות, ולסמינרים – כל זה נכנס בסעיף קואליציוני. בוקר אחד הם לא בקואליציה – פתאום אין כלום: לא מגיע לילדים חשמל, לא מגיע לילדים מים, לא מגיע לגננות זכויות, לא מגיע לילדי החינוך המיוחד, מי שזוכר את אותו מאבק על שוויון בין הגנים של המוכר שאינו רשמי, שהכניסו אותו בתקציב הקואליציוני. לא מגיע. ואלה היו הסחטנים, האנשים שסחטו וסחטו וסחטו את תקציב המדינה. 

ואני רוצה לספר לך, עיסאווי, אתה לא היית פה: כשהעברנו את התקציב ההמשכי של שנת 2020, את ה-420 מיליארד שקל, הייתה תמימות דעים בין כל חברי ועדת כספים, משום מה, שכל הכספים הקואליציוניים של השנה הקודמת יישארו. למה? תשאל את עצמך למה. איך יכול להיות שאני, אחמד טיבי ויושב-ראש הכנסת יכולנו להגיע להסכמה? כי בדיוק זה מה שהיה. לא היה: המוסד שלי, האינטרס שלי הקטן שנכנס לזה, כי אלה היו הזכויות האלמנטריות. נאבקנו כתף אל כתף – למוכר שאינו רשמי, לזכויות, לחינוך המיוחד, לתוכניות החינוכיות, כל הדברים האלה שהיו. כאילו האוצר ניצל פוליטית בשביל שיהיה סעיף קואליציוני. 

 ואנחנו מגיעים היום לסיטואציה הזאת. היום אנחנו נמצאים במצב שהאוצר בחגיגיות איבד את הרסן, חתך את כל זה. והמשמעות של זה – בראבו, עוד שבוע ימים יעבור התקציב, כולם יבואו לעם ישראל: בישרנו לעם ישראל שעבר תקציב. אבל את כל אותן עוולות, כל אותן עוולות, אתה תמצא בתקציב הזה: תמצא ילדים במוכר שאינו רשמי בלי פתרונות, תמצא ילדים במוסדות הפטור בלי פתרונות, תמצא ילדים בסמינרים בלי פתרונות, תמצא ילדי חינוך מיוחד בלי תנאים, תמצא את כל הדברים האלה בלי. 

שימו את זה על ליבכם. אתם היום בממשלה, תשימו את זה על ליבכם ותזכרו את הדבר הזה. זה הולך לקרות מחר בבוקר. כל הדברים האלה הולכים לחזור אלינו כבומרנג, כי אתה יודע, כשאתה עושה עקיצה קטנה לא קרה כלום, אבל כשאתה עושה תאונת דרכים בקראש – פתאום כל המערכות האלה הולכות להתרוקן. למה? כי: זה תקציב פוליטי, זה תקציב זה – כשזה לא כך, זאת לא האמת. כל הדבר הזה הולך לחזור לממשלה כבומרנג. אותה ממשלה שאומרת שהיא הביאה תקציב חברתי והביאה בשורה לעם ישראל והביאה את הדבר הזה – הפקידים עבדו עליכם.


משפט סיום, בבקשה.


הפקידים עבדו עליכם. אני עדיין מקווה – אני לא תולה תקוות בכולם, במקרה נמצאים פה חברי הקואליציה שאני עדיין תולה בהם תקוות, כי הם אנשים שיש להם קצת יותר, גם היושב-ראש וגם השר; בניגוד למפלגות אחרות, שאני מרגיש שחבל לדבר איתן, ואני ארחיב על זה עוד בנאומים הבאים – אני עוד מקווה שנתעשת וניכנס לכל הסעיפים האלה ונראה איך פותרים אותם, לא ברחש-בחש הפוליטי, כי הדברים האלה צריכים לבוא לידי פתרון. תודה רבה.


תודה רבה. 


לא הבנתי. הוא רוצה להחליף איתי?


לא, לא, תמשיכי. כשהוא יבוא אני אתן לו את זכות הדיבור, לא אשלול ממנו. תפילת מנחה היא חשובה.


נכון. אכן, אכן. כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני עולה עכשיו מישיבת סיעה מיוחדת שהייתה אצלנו בציונות הדתית והשתתפו בה כל חברי הכנסת שמדינת ישראל יקרה להם. בעצם בישיבת הסיעה אירחנו את פורום, בעצם עמותת, משפחות שכולות, בוחרים בחיים. זו עמותה, אורית? אני לא זוכרת אם זו עמותה, פורום או ארגון. בכל מקרה, משפחות מדהימות, משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן. 

 איך אמרה דבורה גונן? כל בוקר היא מתעוררת – זה נראה, הן לבושות – היא מתלבשת, היא מתאפרת, היא נראית כמו כולנו, אבל כל בוקר היא קמה עם לב שותת דם. כל בוקר היא קמה עם יקיריה שנרצחו ונהרגו. וכך גם בועז קוקיא, שהיה היום בסיעה. הם הביאו, יחד עם ארגון עד כאן, את אותו תחקיר – רק הביאו אותו בצורה מפורטת יותר – שאילה חסון פרסמה לא מזמן על הקשר ההדוק בין רע"מ לבין החמאס לבין עמותות לכאורה אזרחיות, שבעצם תומכות בטרור, תומכות במחבלים, מעבירות להם כספים. 

 שמעתי והזדעזעתי. אני לא יודעת למה הזדעזעתי, כי בעצם ידענו, ידענו את זה. הסיעה שלי, לפני הרכבת הממשלה – איך מרכיבים, מה מרכיבים – ישבנו והבאנו מומחים שהראו לנו ולימדו אותנו בדיוק על הקשר הזה. ועשתה טוב הסיעה שלנו – ואני מודה לבצלאל על כך – שהיא נמנעה ולא הסכימה בשום פנים ואופן להקים ממשלה יחד עם רע"מ. לא יכול להיות שמדינת ישראל תאפשר את הדבר הזה. הזדעזעתי, שוב, למרות שידעתי, כי לשמוע את זה שוב ושוב, על הקשר של רע"מ, שהיא חלק מהתנועה האסלאמית בישראל, הפלג הדרומי, לשמוע את זה ולראות את זה שוב ושוב – פשוט מצמרר. 

אז אני רוצה להודות לפורום בוחרים בחיים, אני רוצה להודות להם שוב על כך שהם לקחו את הכאב, את הדבר הנורא מכול – לאבד את האנשים היקרים להם – אבל לא לצלול לתהום אלא לקחת את זה כייעוד, וכל יום ויום הם עושים הכול על מנת שלא יצטרפו עוד משפחות שכולות לתוך הפורום הזה. לצערי הרב, זה לא כל כך מצליח להם, אבל כן, הם לא מרימים ידיים, הם ממשיכים. 

ואחרי הנתונים שראינו – אי-אפשר להתווכח עם הנתונים, אי-אפשר. אי-אפשר להתווכח על הקשר של רע"מ לעמותות האלה שתומכות בטרור; אי-אפשר להתווכח על הקשר בין רע"מ לבין חמאס; אי-אפשר להתווכח על העברת הכספים לעזה ולחמאס, מיליונים מיליונים מיליונים, כספים שלנו, מיסים שלנו, שעוברים לשם. אז נכון, מנסור עבאס אמר שהכסף לא עובר במזומן אלא דרך בנקים. אז מה, אז ככה זה בסדר? אין, אין מה לומר. אני ממש ממש – אני לא מתפלאת, האמת, אבל כן, אני קוראת לממשלה, לחבריי בממשלה: תפתחו את העיניים ותראו מה אתם עושים. זה פשוט לא ייאמן. 73 שנה ההורים שלנו, ההורים של ההורים שלנו, נלחמו על מדינה, מדינה יהודית, ובמו ידיכם אתם נותנים כסף ומעבירים לאלה שרוצים להרוס ולחבל במדינה היהודית. 

 אמר מנכ"ל עד כאן שבפרשת השבוע בבראשית אנחנו שומעים את המשפט "מלאה הארץ חמס" – אמר, ואני מסכימה איתו, כמה זה מתאים לימים אלה. מלאה הארץ חמס, כי אנחנו מאפשרים לחמאס, לאויבים הכי גרועים שלנו, להתקיים ולהרוג בנו ולטבוח בנו ואין פה מצייץ; שותקים ומעבירים כספים בשביל להישאר ובשביל לשמור על הכיסא. זה פשוט לא ייאמן. אז חמס זה גם גנבה – לגנוב קולות שהצביעו לאנשי ימין, שהצביעו להם על מנת שזה לא יקרה, על סמך הצהרות של ראש הממשלה, הצהרות שהוא לא ישב איתם והוא לא יקים איתם ממשלה. אבל מה לעשות, כשמביאים לו כיסא כנראה העיניים מסתנוורות. אז כן, אני דורשת – דורשת – להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתוודא שיש ניתוק מוחלט בין ארגוני הטרור לבין קודש-הקודשים של הדמוקרטיה, הכנסת שלנו. עד כדי כך הצליח החמאס להגיע, להגיע לכנסת שלנו. פשוט לא ייאמן. 

 אני, אגב, נזכרת כשאני עומדת פה בטקס השבעת הממשלה – אנחנו, חברי הסיעה של הציונות הדתית, הרמנו תמונות של קורבנות הטרור וסולקנו החוצה. אתה יודע מה, אדוני כבוד היושב-ראש, אני לא מצטערת שעשיתי את זה, ואם הייתי צריכה לעשות את זה היום הייתי עושה את זה עוד פעם. כי כן – – – 


 משפט לסיום, בבקשה. 


משפט לסיום. פקחו עיניכם, אנשי הקואליציה. תפקחו את העיניים, בוודאי אלו שקוראים לעצמם לאומיים. תפקחו את העיניים ותפילו את הממשלה הנוראית הזו. תודה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה. חבר הכנסת בן גביר, ראיתי שקמת, אבל הוא היה במנחה, אז אני – מנחה חשובה, מה לעשות. 


 מוותר לו, מוותר לו. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה על ההתחשבות ועל החילופין לצורך תפילה. אנחנו צריכים להתרגל לשעון חורף. 


 נכון. 


 מסתכלים על השעון ואומרים: אופס, שקיעה, הפסדנו. 

אדוני היושב-ראש, חברי השר, אני מקווה שאתה מרגיש טוב, חזרת לאיתנך. חבריי חברי הכנסת, הרבה דובר בחודשים האחרונים על ההיעלמות המסתורית של היועץ המשפטי לממשלה ואנשיו. עד לפני כמה חודשים הייתה כאן ממשלה אחרת, וכל שני וחמישי שמענו על מניעה משפטית אחרת, פעמים בגלוי, פעמים בתדרוכים בשם גורמים בכירים במשרד המשפטים. והינה הוקמה לה ממשלת שמאל, שכרתה ברית עם מערכת המשפט, ברית הגנה הדדית, ואין יותר שומרי סף, אין בכלל סף. אבל אני רוצה עכשיו לדבר על שבירת שיאים של צביעות – שאגב, זה לא נורא; אני אמרתי הרבה פעמים שיש גם משהו טוב בממשלה הזו, כשהיא חושפת פרצוף אמיתי של לא מעט אישים ואידיאולוגיות, כאלה שנטינו לייחס להם אידיאולוגיות, אבל היא גם מסבירה לציבור הישראלי מה זה בעצם משפט, לפחות במדינת ישראל: זו פלסטלינה שאפשר ללוש ולעבד כדי להגיע לתוצאה שמסתדרת עם האג'נדה. 

וכלפי מה הדברים אמורים? השתתפתי ביום חמישי כאן, בכנסת, בוועדת הכנסת בראשותו של ווליד טאהא, חבר הכנסת מרע"מ, בדיון על חוק החשמל, אותה מכבסת מילים שמבקשת לא רק להלבין עשרות אלפי מבנים לא חוקיים שבנו עבריינים לאורך שנים במוצהר, במודע, בהתרסה גדולה, בנגב, בגליל, במשולש; החוק הזה נותן זריקת עידוד דרמטית להמשך הבנייה הבלתי-חוקית ולהפרות החוק. ואנחנו מכירים את תיאוריית החלונות השבורים; בסוף הפרת חוק בתחום התכנון והבנייה גוררת אחריה אנרכיה והפרות חוק בתחומים רבים. 

החוק הזה – אדוני היושב-ראש, תקשיב טוב. יש המון המון אבסורדים בחוק, אבל קח אבסורד אחד: הוא הולך לחול על מבנים שיש להם צווים שיפוטיים סופיים להריסה וחלפו שנתיים מאז שניתן פסק הדין. דהיינו, כך: בית המשפט נותן פסק דין שמורה למחזיק בנכס להרוס את המבנה מכיוון שהוא לא חוקי. אם המחזיק הזה, הבעלים, הבונה, היה פראייר, איש שומר חוק, והוא הלך לממש את הצו והרס את הבית, אכל אותה. איך אומרים אכל אותה בערבית, עיסאווי?


 אכלהא. 


 אכלהא, מסכן. אבל אם הוא היה עבריין, צפצף על הצו של בית המשפט, שנתיים לא מימש את הצו, עכשיו הוא מקבל חשמל במסלול מהיר. עומד שם נציג משרד המשפטים ומגן על זה בחירוף נפש. אני שואל אותו: תגיד, מה נשתנה? הרי אני מכיר את העמדה שלכם, אני הובלתי כאן, יחד עם חברי איתן כבל, חבר הכנסת לשעבר, ואחרים, הצעת חוק – גם אדוני תמך – שהסדירה חוות בודדים בדרום, דרך היין, נגב מערבי. אני יודע איזה מלחמות היו לי על חוק ההסדרה בגרסאות כאלה ואחרות: שלא יצא חוטא נשכר, עקרון שלטון החוק, ואם יש פסק דין בנתיב האבות. עמד פה כחלון וכולם תמכו: חס וחלילה שחוק ההסדרה לא יחול על מבנים שיש לגביהם צווי בית משפט שיפוטיים, כי אנחנו מכבדים את בית המשפט. ואני מוציא, ואני מצטט מהפרוטוקול של דיונים קודמים מה אומרים אנשי משרד המשפטים. דחילק, ניסו לחנך אותנו בשנים האחרונות שמשפט הוא מתמטיקה, קלט-פלט. אתה מכניס נתונים, מעבדים לך את זה באיזה מערבל – אנשי מקצוע, חס וחלילה לא פוליטיקאים, הכול מקצועי – ואתה מקבל תוצאה. זה אחד הישראבלופים הכי גדולים.

 למה זה קשור לחוק הנוכחי? אמרתי, זו צביעות, כמעט הייתי אומר שחיתות. קמה ממשלה, היא טובה למערכת המשפט, היא טובה לבית המשפט העליון, היא טובה לפרקליטות, מכיוון שהיא שומרת עליהם – כולל, אגב, על כל התחלואים והכישלונות והפגמים שיש במערכת הזאת – וזו ברית הגנה הדדית. שוחד, מרמה והפרת אמונים. דבר והיפוכו. למה? כי אם לא יהיה חוק החשמל, רע"מ תפיל את הממשלה, לא יהיה; תיפול הממשלה – תקום חס וחלילה ממשלת ימין; ממשלת ימין תתקן את מערכת המשפט, והיידה – מה שאתם רוצים תקבלו. סתירה מוחלטת לדברים שנכתבו שחור על גבי לבן ונאמרו בדיונים כאן בכנסת לא פעם ולא פעמיים. 

למה זה קשור לחוק הזה? כי הרי, אדוני השר, החוק הזה, חוק מיסוי משאבי טבע, הוא הבעת אי-אמון על סטרואידים של הממשלה הזאת במערכת המשפט. הרי מה הטענה? שאותם טייקונים, אותן חברות גדולות שמרוויחות ממשאבי הטבע, מנצלות – שימוש לרעה בהליכי משפט, מגישות תביעות סרק. הסיפור – אני מסיים, אדוני, ממש חצי דקה – הסיפור הזה נמשך במשך שנים, לא משלמים מיסים. אז מה נעשה? הרי אין לכם אומץ לבוא בטענות למערכת המשפט ולתקן את מה שמקולקל בה: תפסיקו עם עינויי הדין, נכון, שתהליכים משפטיים ילכו מהר, בצורה טובה, עניינית, ושמי שמשתמש לרעה בהליכי משפט יקבל הוצאות לדוגמה ויירתע להבא. אתם הרי לא תעזו לבקר את המערכת, אז מה אתם עושים? במדרון חלק פוגעים בזכות הגישה לערכאות. אתם מתחילים עכשיו מאנשים עשירים, כאילו אין בעיה. ברגע שפקיד שומה מוציא לכם שומה, תשלמו 75%, אחר כך תלכו לבית משפט. אתה בעצם פוגע בצורה מאוד מאוד משמעותית במהות, בזכות הגישה לערכאות: רגע, אני רוצה ללכת לבית משפט. כי המערכת רקובה ולא יעילה אתה מונע את זכות הגישה. אדוני היושב-ראש יודע שבחוק ההסדרים כבר היה רצון של רשות המיסים לגלגל את זה גם על האזרח הקטן, שגם האזרח הקטן יצטרך. ברוך השם זה נבלם, אבל זה מדרון חלק. וזאת הצביעות הגדולה. אין לכם אומץ להסתכל בעיניים בכשלים והפגמים במערכת המשפט ולתקן, אז אתם שומרים עליה, היא שומרת עליכם, והציבור הישראלי מפסיד. תודה. 


 תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת בן גביר. 


 אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחבר לדברים שאמר כאן יושב-ראש הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ': לאן נעלמה המשטרה, לאן נעלם היועץ המשפטי לממשלה ולאן נעלמה הפרקליטות. כל עם ישראל ראה את האירוע החמור, שאדוני כאן גם גינה אותו מעל בימת הכנסת, שבו חבר הכנסת איימן עודה תוקף אותי. הדברים היו ברורים, סרטונים הוסרטו, התמונות צולמו, וכל העם ראה קבל עם ועולם איך חבר כנסת מרים יד על חבר כנסת.

 עוד באותו ערב הגשתי תלונה במשטרה. כמו שאדוני יודע, מגישים תלונה במשטרת ירושלים, וזה צריך לעבור ישר ליחידה החוקרת. אני מבין שזה עבר למטה הארצי, ומאז ועד לרגע זה – כלום. לא משטרה, לא פרקליטות, לא אביחי מנדלבליט – שום דבר. עכשיו, אני אומר בצורה הכי פשוטה: אם המשטרה, אם הפרקליטות, אם היועץ המשפטי לממשלה לא יחקרו את הדבר הזה ולא יוגש כתב אישום, מה המסר? מה המסר שיהיה כאן? שחבר כנסת יכול להרים יד על חבר כנסת? שחבר כנסת יכול לתקוף חבר כנסת? זו אוזלת יד, זו רשלנות, זה מחדל. 

הרשלנות הזאת, לטעמי, מתפרסת על תחומים נוספים. כמו שאנחנו – אני חוזר בדיוק מאותה ישיבה שמיכל ואורית ובצלאל היינו בה, ישיבה שבה הציגו אנשים מארגון עד כאן ופורום משפחות שכולות, פורום בוחרים בחיים, הוכחות ניצחות, הוכחות מפורשות, איך מעבירים כספים מרע"מ לחמאס, איך יש שיתוף פעולה בין הפלג הדרומי לחמאס, איך יש איזשהו קשר בין מפלגה שלא רק יושבת היום בכנסת ישראל אלא שמהווה את הבסיס – את הבסיס – לקואליציה הזאת לבין הגרועים שבאויבים שלנו. ואני שואל: אחרי שאנחנו רואים את התחקירים, שומעים את הדברים, צופים בחומרים – לאן נעלם היועץ המשפטי לממשלה? איפה המשטרה? איפה הפרקליטות? איפה כל המערכת?

 אני אומר לאדוני, בכל המחקרים והתחקירים היום, האמון של העם, אם זה במערכת המשפט, אם זה בפרקליטות, אם זה במשטרה, מגיע עד אפס. הרבה פעמים מאשימים אותנו, נבחרי הציבור, ואומרים: אתם תוקפים, אתם מטיחים ביקורת במערכות הללו. זה אמת. אנחנו מטיחים ביקורת כי זה התפקיד שלנו כאן, בכנסת ישראל, לשמש כמבקרים, לבדוק, לחקור, להתריע, לזעוק, לצעוק. אבל השאלה היא מה חלקן של כל אותן מערכות. ואני אומר לאדוני, כי אני יודע, אדוני, עד כמה חשובה לך המציאות כאן במשכן: העובדה היא שאפשר לצעוק ואפשר לבקר, אפשר אפילו להרים קול, אבל יש קו אדום, וזה הקו של להרים יד. אני אומר לאדוני שאם לא תהיה כאן בדיקה, שאם לא תהיה כאן חקירה, המסר כאן יהיה איום ונורא. המסר כאן יהיה איום ונורא. זה מסר לחברי הכנסת: תרביצו; זה מסר לחברי הכנסת: אתם יכולים להשתמש בידיים; זה מסר לחברי הכנסת: אם יש איזשהו ויכוח – אין שום בעיה, אפשר להתחיל באלימות פיזית. 

 ואז כולנו, כולנו נפסיד, והדמוקרטיה תפסיד, ומדינת ישראל תפסיד. לכן אני מכאן, מהבמה הזאת, קורא קריאה – אני חושב שאדוני יכול להצטרף אליה וכל החברים כאן יכולים להצטרף אליה, אם מהקואליציה, אם מהאופוזיציה, לא משנה, תהא דעתם אשר תהא: הרמת יד זה אסור, ולהרמת יד צריך להיות מחיר. 

נכון, אין ועדת אתיקה. אני לא יודע, כל צד אומר: זה אשם, זה אשם. זה לא העניין בכלל. להרים יד זה כבר פלילי, זה לא עניין אתי. להרים זה תקיפה, להרים יד זה חוק העונשין, ועל זה צריך לתת את הדעת. תודה. 


תודה רבה. נמתין להחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה. הלוואי שתתקבל במהרה, כי זו החלטה שלו, להורות למשטרה לחקור, כי מדובר בחברי כנסת. בעיקרון צריך למצות את החקירה. חד-משמעית זה קו אדום. 

חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בחרתי להקדיש את הנאומים שלי היום לאדם הבודד, לאדם היחיד ששינה מציאות. כבר דיברתי על כמה כאלה, ועכשיו נדבר על עוד אחד, והעוד אחד הזה מופיע בסיפור ילדים שכולנו מכירים אותו, שנקרא "בגדי המלך החדשים". 

 בגלל קוצר הזמן אני אקצר ואומר את מה שכולנו יודעים – שב"בגדי המלך החדשים" הגיעו למלך חייטים והציעו לו לתפור לו בגדים מאוד מאוד יפים, ובעצם הם לא תפרו דבר. הם קיבלו חוטים, בדים מזהב, אבל הם לא תפרו שום דבר. הבגדים בעצם היו כלום. ואנחנו מגיעים לרגע האמת של בחינת בגדי המלך החדשים, כי אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנשים אמיצים ניכרים ברגעי אמת. אתה, כשוטר וכמפקד משטרה, אתה בוודאי יודע שהאומץ של הבן אדם ניכר בצומת שבו הוא צריך לגלות את האומץ הזה, ברגעי אמת, ברגעי הכרעה. 

אז פה, בסיפור הזה של בגדי המלך החדשים, רגע ההכרעה מתקרב. זה הולך ככה: המלך מצידו צהל ושמח, עד שהכריז על חג לאומי לכבוד בגדי המלך החדשים, יום שבו יצעד המלך עם כל פמלייתו בבגדיו החדשים. לקראת המצעד הגדול גם המלך הלך לראות את בגדיו החדשים, ומה נדהם לגלות שאין הוא רואה את האריג הנפלא שהראו לו החייטים כביכול. כדי שלא יחשדו בו שטיפש הינו, קרא בקול: הוי, כמה נפלא האריג. הוא גם נתן אות כבוד ממלכתי לחייטים בטקס מיוחד של מסדר החייטים. כל אנשי העיר היו סקרנים לראות את האריג, וגם הם התגודדו סביב חלון חדרם של החייטים כדי להתפעל מהיופי של בגדי המלך החדשים. כולם נבהלו כשלא ראו דבר, אולם איש לא העז להודות בכך, שמא ייחשבו כטיפשים. החייטים הלכו לערוך את המדידות האחרונות של בגדי המלך, והמלך ניסה לשווא לראות את הבגדים, ולא ראה דבר, אבל הוא פחד לומר. והגיע יום המצעד הגדול. המלך צעד בראש שיירה גדולה בעוד החייטים המומחים אוחזים כביכול בשובל גלימתו ומשרתיו מלווים אותו. כל אנשי הממלכה פרצו בתשואות למראה המלך שצעד בחגיגיות. כולם החמיאו למלך על בגדי המלך החדשים, שמעולם לא ראו כמוהם. 

ולפתע פתאום הפריע קולו של ילד קטן את ההמולה ורעש ההמון. אבא, קרא הילד, אבל המלך עירום. ששש, האב הנבוך התאמץ להשתיק את בנו, אולם הילד חזר שוב ואמר בקול רם: אבא, אבל המלך עירום. אז קיבל כל הקהל את האומץ להכריז בקול רם: אבל המלך עירום. ומרוב הרגשת הקלה שהינה, כבר אין עוד צורך להעמיד פנים, פרץ הקהל בצחוק רב. אולם המלך המשיך לצעוד, עדיין מתקשה להודות בטעותו. הוא חס על כבודו והמשיך לצעוד. אבל סוף-סוף צחוק הקהל הסוחף שחרר גם את המלך מהרגשת המועקה שהייתה לו. האסימון נפל גם למלך, ואף המלך החל לצחוק. אין ברירה, עכשיו הוא כבר חייב להודות בטיפשותו. 

 אדוני היושב-ראש, אתם בקואליציה הזו לובשים את בגדי המלך החדשים. אתם כרתם ברית עם מחבלים, עם אויבי עם ישראל. הם יושבים בתוך הממשלה, הם לוקחים את תקציבי המדינה, הם לוקחים את קרקעות המדינה, ואתם משחקים משחק של בגדי המלך החדשים. ואנחנו מחכים לילד האחד, לילד האחד שיבוא ויאמר: המלך הזה עירום. רצוי שהילד האחד הזה יהיה אתה, אדוני היושב-ראש, כי אחרת אתה עלול להיות המלך שכולם מביכים אותו. 


 תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מעוז, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר – מרגיש טוב, אני מקווה, חזק. לפני כשבועיים, במהלך ישיבה של הקבינט המדיני-ביטחוני, אמר ראש הממשלה בנט, לפי מה שדֻּווח בגלי צה"ל, שהופתע מהלחץ האמריקני נגד הבנייה ביהודה ושומרון. אני קצת רוצה לדבר על ההפתעה הזאת. מדובר באדם שהיה שר בממשלת נתניהו בתקופה שבבית הלבן ישב ברק אובמה וסגן הנשיא היה ביידן, ממשל שהיה עוין ביותר לישראל, ובוודאי להתיישבות ביהודה ושומרון, ובכל זאת ראש הממשלה מופתע. 

מתי אדם מופתע ממשהו שקורה במציאות והוא גלוי וידוע לכולם? זה קורה רק כאשר הוא בעצמו איננו מחובר למציאות. אדם רגיל, נורמלי, שיוצא החוצה בגשם, לא מופתע שהוא נרטב; אדם רגיל, נורמלי, כשיוצא לקרב, לא מופתע שיורים עליו. אבל כנראה ככה זה – מופתעים. למה? כי מתרגלים שמה שחשוב זה לא המציאות עצמה אלא איך שמשווקים אותה. במצב כזה אפשר להציג את הגל הרביעי שהגיע אחרי החיסונים ונפטרו בו יותר מ-1,500 איש כהצלחה במאבק בקורונה – סליחה, במאבק בזן הדלתא, כפי שראש הממשלה נוהג לכנות את המגפה, כדי לעבוד על תושבי מדינת ישראל. במצב כזה אפשר לומר שהממשלה הצילה את מדינת ישראל והורידה מחירים כאשר מושתים מיסים חדשים, כמו למשל על החד-פעמי, כמו למשל על מיץ הענבים לקידוש, וכאשר מחירי הדלק עלו אמש לשיא חדש. במצב כזה, כשאתה מנותק מהמציאות, אפשר לקרוא למפלגה שלך ימינה כאשר אתה מקים את ממשלת השמאל הרדיקלית ביותר מקום המדינה. 

 אדוני ראש הממשלה, התנתקת מהמציאות. התנתקת מערכיו של עם ישראל, ערכים שאנחנו נושאים איתנו מאז אברהם אבינו ומאז מעמד הר סיני. התנתקת מהמחנה היהודי-לאומי, שהוא רובו של העם היושב בציון, מחנה שפעם הצלחת לעבוד על כל כך הרבה אנשים שאתה חלק ממנו ושאתה רוצה להנהיג אותו. התנתקת מהבוחרים המעטים שחזרו להאמין לך אחרי בזבוז הקולות בבחירות סבב ראשון, כאשר כעת אתה, בסקר האחרון לפחות, מתחת לאחוז החסימה. תפנים, אדוני ראש הממשלה: תפקיד ראש ממשלת ישראל פשוט גדול עליך בכמה מידות. אם נשארה בך עוד טיפה של מידת אחריות כלפי עם ישראל, זו שהייתה לך כאשר שירת כקצין ביחידות מובחרות, פרק עוד היום את הממשלה הרעה הזאת ואפשר למחנה היהודי-לאומי לתקן את הנזקים שגרמתם. 

 ואני רוצה בזמן שנותר לי לצרף את נאומי זה לדבריי בפעם הקודמת שעמדתי פה על הדוכן לפני כשעה וחצי. אני פונה לידידי חבר הכנסת ניר אורבך. ניר, בנאום הקודם, במשך עשר דקות דיברתי על העבר המשותף שלנו. אמרתי מאילו שורשים הגעת. אני רוצה לצטט לך שני מאמרי חז"ל: אומרים חז"ל, "אין לך אדם שאין לו שעה" ו"יש קונה עולמו בשעה אחת". זו השעה שלך, ניר. הצל את מדינת ישראל. הצבע נגד התקציב הרע הזה וחלץ אותנו מהממשלה הרעה הזו. תודה.


תודה רבה. חבר כנסת סופר – איננו. סליחה, אני מתנצל. בבקשה, סליחה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על סוגיה מאוד ספציפית. אתה יודע מה? אני לא בטוח שהיא כל כך, ספציפית כי היא הפכה לנקודה מאוד מאוד מאוד מרכזית היום בישראל. אני רוצה לדבר על סוגיית הפרוטקשן, על הביטחון האישי, על כל הבלגן – אין לי מילה יותר טובה – על מה שקורה בערים המעורבות, על הקצב של המשטרה, שמשטרת ישראל פשוט לא עומדת בקצב. לדעתי, עוד לא נפל האסימון. אולי זו ציפייה גבוהה מדי – בממשלת ישראל עוד לא נפל האסימון בהקשר הזה. 

עכשיו, אני יודע שסגן השר סגלוביץ' מכין תוכנית בעניין, אבל האסימון בעיניי ייפול, אדוני היושב-ראש – ובתור ניצב במשטרת ישראל אתה ודאי יודע את זה – רק כשנראה גיוס המוני, מטורף, של אלפי שוטרים עכשיו, שיתחיל מחר בבוקר, למשטרת ישראל. אנחנו צריכים אלפי שוטרים היום למשטרת ישראל. הרי אנחנו לא צריכים לחכות עוד כמה חודשים שאז נדע מה אנחנו רוצים מעצמנו ואז להתחיל להכין את הכוחות ואז להתחיל את זה. אדוני היושב-ראש, אני אומר שאנחנו צריכים עכשיו, עכשיו, להתחיל גיוס המוני, כי בסופו של יום, אי-אפשר לגמור את זה עם הסד"כים הנמוכים שיש היום, כרגע, למשטרת ישראל. אני לא אומר שאנחנו צריכים – אם הפעולה הזאת לא תתבצע במקביל, אז אנחנו נמשיך לראות את שרפת הטרקטורים בדרום, אנחנו נמשיך לראות את אירועי הפרוטקשן בצפון, נמשיך לראות את הבלגן בערים המעורבות, נמשיך לראות את כל חוסר הביטחון. וזה מעבר למשימות הקונבנציונליות שיש לכל משטרה במדינה בעולם, ואם לא נעשה את זה ואם לא יתחיל פה גיוס המוני, אז כנראה העסק לא יזוז. 

אנחנו בנויים – נמצאים באיזושהי קונספציה של: יש לנו זמן ואפשר עוד טיפה למשוך את הזמן. לא. היום צריכים להיות שלושה גדודי משטרה חי"ר נמצאים באום אל-פחם שאוספים נשקים. אין שום פטנט אחר. שלושה גדודים עם פיקוד חטיבתי-משטרתי, זה מה שצריך לעשות. הרי כל שבוע נרצחים בתוך החברה הערבית כמה אנשים. עכשיו איפה, אנחנו לא נשמע באמת את חברי הכנסת הערבים, למעט השר עיסאווי פריג', לא נשמע מהם זעקה אמיתית. הכול יהיה ככה באמתלה, הכול, הם יעשו על זה סיבוב פוליטי. אבל אם אנחנו לא רוצים שהאירוע – אנחנו רוצים להפסיק את האירוע הזה ואנחנו לא רוצים שהאירוע הזה יגלוש למקומות של מאבק לאומני, אנחנו חייבים לעצור את זה עכשיו. זה חשוב לביטחון הפנימי של החברה הערבית, זה חשוב לביטחון שלנו, של האזרחים, וזה חשוב לכל תושבי ישראל. תודה רבה. 


תודה רבה. אני מסכים לכל מה שאמרת, אבל בלב דואב אומר לך שהולכים לפטר שוטרים בגלל הסכם – – –


 שמה?


 הולכים לפטר שוטרים. תיקח את ההסכם האחרון שחתמה המשטרה עם האוצר. כל זמן שהייתי שם בוועדת כספים וסגן שר אוצר לא נתתי שזה יקרה. הולכים לפטר שוטרים. כאילו מוסיפים – – – 


 זה סיפור שקורה עכשיו?


זה סיפור שחתמה משטרת ישראל לפני חודש וחצי באמתלה של תוספת שכר. אני מציע לך עכשיו, כקואליציה: קח, תלמד את זה, תילחם בזה. 


 תודה רבה.


תודה רבה על הדברים החשובים מאוד, חבר הכנסת סופר. 

אנחנו עוברים לסעיף 4 – הסתייגות מס' 8. אני אלך לפי ספר סדר הדוברים. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר דיברתי על מיסי החינוך. יש מיסי חינוך בתקציב? מיסי חינוך. מס על חד-פעמי, על אלכוהול – אתה יודע מה? הכול לגיטימי, אנחנו מדינה דמוקרטית. אבל כשאני רואה גם את החיוך, את זחיחות הדעת וההתנשאות – מוציא אותי מדעתי. כשאני רואה סרטון טיקטוק של אחת מחברות הכנסת של ישראל ביתנו שכל הטיקטוק מכוון לחרדים, כי גם החד-פעמי מ"אושר עד", אז כתבתי: אני מקווה שהיושרה תנחה אותה ושהיא תוציא טיקטוק, סרטון טיקטוק על אלכוהול והשלכותיו, וגם נדאג שהבקבוק של האלכוהול, של הוודקה, יסגיר את מדינת המוצא. ואז, מה היו עושים אם אני הייתי עושה את זה? אם אני הייתי אומר שאוכלוסייה מסוימת הביאה לכאן למדינה את תרבות האלכוהול ודרדרה פה ויצרה תופעות חברתיות כאלה ואחרות, היו אומרים: אתה גזען, ובצדק. 

כי אני יודע לברך על דברים טובים של העלייה הזו. אני בתור ילד זוכר את ההשתתפות שלי בכל הקמפיינים של "שלח את עמי". חיכינו לרגע הזה. וכבוגר גם דאגתי שתהיה להם – הייתי בתפקיד שיכולתי לפעול – שהקליטה תהיה קליטה מצוינת. כראש המועצה הדתית בבאר שבע עשיתי דברים מיוזמתי – אף אחד לא חלם לפנות אליי בנושא הזה – כשנולדה, נקרא לזה, הבעיה של סוגיית הקבורה לאוכלוסיות חסרי דת, והיו תופעות שגופה – הלינו אותה בערד או בחיפה. אני, יעקב מרגי, מצאתי פתרון הלכתי בהסכמה של רבני העיר שלי דאז, עליהם השלום, וקברנו אותן בתוך בית העלמין, בחלקה שאף אחד לא ידע לזהות אפילו. לא חשבנו בכלל לעשות קמפיין.

לא הפעלת את השעון, אדוני, שלא יהיה – – –


רציתי את זה. על התחלה רציתי.


 לא. אני גם לא רוצה לנצל את זה.

אז אני בא ואומר: לא חשבתי לעשות קמפיין. אבל ואלכ, הגעתם לשלטון, אתם מיישמים את כל האג'נדה הפוגענית כלפי החברה החרדית. למה אתם עושים את זה עם חיוך כשריר יורד לכם מהשפתיים? זה קרע בעם, אמירה כזאת או אחרת. שמעתי כמה מצקצקים בלשונם על מה שאמר חבר הכנסת יעקב ליצמן. יש כאלה, יסכימו איתו בסגנון, לא יסכימו איתו, אבל היא לא האמירה הכי קשה ששמענו פה בבית הזה. מפיקה סרטון. יוליה התחילה עם זה, עם הסוגיה של כשרות, טיקטוק. הלך לה כנראה בקרב בוחריה. באה חברת הכנסת ברדץ' יאלוב – נכון? ככה? סרטון על הכלים החד-פעמיים. ואני שואל את עצמי: לו יצוין שאני הייתי עושה סרטון טיקטוק על הוודקה שהגיע מאחת המדינות, מה ההשלכות החברתיות, מה הנזקים שזה עושה לבריאות, לכלכלה הישראלית ולתופעות חברתיות של הומלסים ואלכוהוליסטים ואלימות במשפחה ועוד תופעות כאלה ואחרות שלא המקום למנות אותם, מה היו אומרים עלינו? 

רבותיי, מיסי חינוך – אתה לא היית פה, אדוני היושב-ראש. אני חוזר על זה לטובתך. יש לנו הרבה דברים ללמוד מסין. לא, לא הכול. יש שם תופעות שלא כדאי ללמוד. אבל לאמת – – –


– – –


השר עיסאווי פריג', אתה יודע שבסין יש מחנות לחינוך מחדש, שמחנכים שם, לפי הערכות, יותר ממיליון מוסלמים, אסורים תחת עבודות פרך.


 למה אתה קושר את זה לחינוך למוסלמים? מחנכים בני אדם.


 לא, לא ככה. לא, לא. שלא תבין.


כן.


הם, הסינים, נגד האוכלוסייה המוסלמית שיש שם, מנסים לעשות לה חינוך מחדש במחנות מסוימים. תיקח, תיכנס לזה, תראה את זה. 


אני מכיר את זה.


חינוך מחדש. אנחנו במדינה דמוקרטית נחשוב לחנך אותך או שאתה תחנך אותי מחדש? איך זה יישמע? אתה רוצה לחנך אותי מחדש – איך זה נשמע? או אני רוצה לחנך אותך – בלי מחנות, בלי בתי סוהר, בלי עינויים. נכון נשמע מאוד לא דמוקרטי, מאוד פוגעני?


לאן אתה רוצה להגיע?


היום הממשלה מביאה תקציב, השבוע, שיש שם כמה מיסי חינוך, מיסים, ממש מיסים, שבאו לחנך את האוכלוסייה. פעם, כשהמדינה הייתה שפויה והממשלה הייתה שפויה, כדי לחנך את הציבור היו יוצאים בקמפיינים, עושים קמפיין. רוצים לחסן את האוכלוסייה – מה עשו? קמפיין. אתה רוצה קמפיין נגד חד-פעמי? ואני אומר לך, אני בעד הגנת הסביבה. צריך לצמצם את השימוש בכלים שלא מתכלים, בחומרים שלא מתכלים, יש הרבה תחומים – אז אנחנו מתחילים בסוכר של החרדים; מתחילים בסוכר של החרדים, שלא יהיה להם מתוק, חס ושלום, שלא יהיה להם מתוק. אחר כך בכלים החד-פעמיים – אני לא רוצה להגיד שלא יהיה להם מה לאכול, אלא שלא יהיה להם איך לאכול, בסדר? 

גם ההנחות בתחבורה הציבורית, שהיו נהנים בדרך כזאת או אחרת, של הרב-קו ועוד כל מיני אופציות, גם זה הולך להיעלם להם. זה נקרא חינוך מחדש על ידי מפלגת ישראל ביתנו והעומד בראשה, שר האוצר אביגדור ליברמן. תודה, אדוני היושב-ראש. אני מחזיר לך את הדקה ומשהו.


נכון. תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת בן צור, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, בראש ובראשונה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על הדקות שהוספת כשעמדתי פה על הדוכן. תודתי לך שלא הייתי צריך לקטוע את הרצף. 

 רבותיי, לפני כמה שבועות, באיזה כנס שהתכנס פה בכנסת, השרה מרב מיכאלי דיברה ואמרה, בין היתר, כי העובדה שאזרחי ישראל התרגלו להתייחס לכותל המערבי כאל בית כנסת חרדי היא קלקול. חייב להיות לזה תיקון. יום אחד נצטרך לשחרר את הכותל שוב. 

אני רוצה להביע מחאה מעל במה זו נוכח הדברים המופקרים האלה. ואני רוצה לדייק, כי העובדה שאזרחי ישראל מתייחסים לכותל המערבי כמו אל בית כנסת חרדי היא מהסיבה הפשוטה שכל אזרחי ישראל יודעים שהכותל הוא קדוש, ורובם המוחלט של אזרחי ישראל רואים בכותל כמו בית כנסת חרדי, כי הם מזהים ויודעים שמדובר במקום קדוש, ולכן הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים בבית כנסת חרדי: בקדושה, בצניעות, בכיסוי ראש, בהפרדה בין גברים לנשים, כמו שהיהדות מנחה אותנו ודורשת, כמו שכל יהודי בישראל גדֵל וגדַל על ברכי סבותיו במסורת מדור לדור. זו היהדות של אזרחי ישראל. לכן אזרחי ישראל, שרובם מסורתיים, התרגלו לכך שהכותל הוא כמו בית כנסת שמתנהגים בו בכל, רוב – רובם המכריע של בתי הכנסת במדינת ישראל, כי אזרחי ישראל יודעים מה אמת. זו יהדות. 

אדוני היושב-ראש, אתה היית מפקד מחוז ירושלים. אני זוכר אותך באירועים ההמוניים בברכת הכוהנים. אני לא אשכח פעם אחת כשהיית עם המפכ"ל, והיינו במשרד של הכותל, עוד כשהיה משרד קטן, משרדון קטן, באת – –


בן כמה היית אז?


הייתי צעיר, והייתי דירקטור במורשת הכותל. – – ואמרת: חברים, אנחנו הבאנו את המשטרה. איפה כל היהודים? למה לא הבאתם את כל היהודים? למה אין פה מלא? למה באל-אקצא יש 60,000?


 ברכת הכוהנים. כעסתי מאוד. מאוד כעסתי.


ברכת כוהנים, נכון. נכון.


אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שמאז ועד היום, סליחות בכל חודש אלול – – –


חבר הכנסת בן צור, אני אחזיר לך את עשר השניות. צלצלתי לרב הראשי הרב לאו – – 


 נכון. 


 – – בכעס רב – –


אני זוכר.


– – אמרתי לו: אם אין לכם תקציב, אנחנו נשלם עבור 80–100 אוטובוסים.


אמת.


זה יום חשוב, ברכת כוהנים. איך יכול להיות?


אמת. אני זוכר עד היום את הדברים שלך במשרד שם, שכעסת מאוד. אני זוכר שכעסת מאוד, ואני לא אשכח את זה. זו הייתה סיטואציה שאני התביישתי. אמרתי: יהודי בלי כיפה על הראש, מפקד מחוז ירושלים, כל כך חשוב לו הכותל המערבי, כל כך חשובה לו הנוכחות של האנשים, כשהוא רואה עשרות אלפים ואולי מאות אלפים בהר ממול. אני לא שוכח את הדברים הללו, אדוני.

ואני רוצה לומר לך – – –


אני יכול להגיד שיש לי הכבוד להדליק נר שמיני של חנוכה בכותל.


יוצא מן הכלל.

אני רוצה לומר לך, אדוני, שהיום באירועים שמתקיימים בכותל – עזוב את השנים שהיינו עכשיו, השנתיים – לפני שהיינו בקורונה, ליל יום כיפורים, כשאנחנו עושים את הסליחות שם, שהתחלנו אותן עם מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, אני אומר לך שיש בכותל מעל 100,000 איש שמגיעים, לא חרדים; לא חרדים, מסורתיים, אנשים שכולם עם כיפות לבנות. ואתה יודע איך אתה יודע שהם מסורתיים? כשאומרים את אדון הסליחות או כשאומרים איזה קטע שכולם אומרים יחד, אתה רואה עשרות אלפי פלאפונים, אתה רואה את הזרקורים שלהם, איך הם מצלמים את המעמד המרגש הזה. ואת זה, את זה רוצים להחריב. 


חס וחלילה.


רבותיי, התנועה הרפורמית קוראת לעצמה "יהדות מתקדמת". פרופסור אחד, אחד מה"רבאים" שלהם, אמר שבכלל אין להם שום – איזה גדר אבנים שעמדו שם פרות, ועמדו שם זה; כך הוא דיבר, כך הוא אמר. אין לזה שום משמעות מבחינתם, ובאמת אין משמעות. עשו להם בחצר שם איזו רחבה, הם קוראים לה מרפסת שיזוף, אבל עשו להם רחבה – תתפללו שם, תעשו שם מה שאתם רוצים. רוב שעות היום וימי השנה הרחבה הזאת ריקה מאדם, אבל מה? אנחנו רוצים להוציא לכם את העיניים, אנחנו ניכנס בתוך הרחבה, נעשה תפילה מעורבת ונקרא בתורה, בספר תורה עם נשים, שההלכה אוסרת. כל הדברים האלה – יהודי אמיתי יודע איך צריך להיראות הכותל המערבי. הוא שומר על הכללים, הוא לא מתחכם והוא לא מנסה. הוא מבין את זה. מבחינתו זה המקום הכי קדוש והכי נכון, וככה הוא צריך להישאר. אנשים באים באמת, קומץ קטן, ורוצים להחריב את הכול. 

 תגידו לי – – –


– – –


אני לא יכול להפסיק אותו על הדברים האלה.


אני לפי דקות.


אני מתרגש במקומו.


אני מבקש רבותיי, חבריי, היאזרו בסבלנות.


אני מבין אותך, אדוני היושב-ראש.


אדוני היושב-ראש, אני אומר לכם – – –


– – –


היושב-ראש, אתה יודע מה הבעיה? כשאתה בסדר, למה אתה בסדר? כשאתה לא בסדר, למה אתה לא בסדר?


לא, לא. היושב-ראש, אני ראיתי במשך כל תקופת כהונתו כמפקד מחוז ירושלים את אהבתו הגדולה למקומות הקדושים, את החשיבות שהוא נתן בשיחות תדרוך של הקצינים שלו ושל הפקודים שלו. ראיתי כמה זה בדמו ובנפשו. אי-אפשר לשכוח את זה, אי-אפשר, כי אתה באת מבית שגדלת בו, בית מסורתי, בית שיודע מה זה.


דתי. דתי.


נכון. הינה, היושב-ראש בא מבית דתי. חבר הכנסת ינון אזולאי, לא מכובד שהמורה שלך מדבר ואתה מדבר.

הינה, תראה, חבר הכנסת משה ארבל רק היה עוזר, לא תלמיד, והוא – – –


מחונך.


עכשיו אני מבין איפה הבעיה.


הרב גפני, אני מבקש. הרב גפני, אני מבקש לא להפריע לתלמיד לשמוע אותי.


אמרתי להם שיקשיבו לך.


חבר הכנסת ינון אזולאי, אביך, זכרו לברכה, כשהיה מגיע אליי לרחבה, לא חשוב מה היה עיסוקי באותו רגע, מתוך כבוד הייתי אץ-רץ לקבל אותו בפתח.


 אני אומר לכם שהכותל היה ויהיה המקום המבוקר ביותר במדינת ישראל. אין שום מקום נוסף שאפילו מתקרב לכמות האנשים שנמצאת בשנה בכותל. גדולי ישראל, בראשם מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, קבעו כי הכותל קדוש לכל אורכו. ולכן אנחנו לא רוצים פה מניינים מעורבים בכותל, אנחנו לא רוצים חיקוי של חוקות הגויים, השם ירחם. יש עזרת נשים, יש עזרת גברים, אף אחד לא מונע. אני אישית פוקד את הכותל לפחות פעם בשבוע עם רעייתי לתפילה, וכל אחד מתפלל בצד שלו. אנחנו לא ניתן, לא ניתן להשפיע על לבבות של יהודים פה בארץ, לשנות משהו מהדברים שנהוגים בכותל מקדמת דנא, ולכן אנחנו ניאבק בכל הכוח שלא יוכלו להפיץ את הדבר הזה. תהיו יהדות מתקדמת, תתקדמו לאילו כיוונים שאתם רוצים, אבל אל תתקדמו על חשבון קדושת הכותל המערבי.


 מתי אדוני התפלל בקודש-הקודשים?


אתמול; סליחה, מוצאי שבת. 


אז אני רק לפני חודשיים, נכנסתי למנהרה לפני חודשיים.


מוצאי שבת.


יואב, אתה מנצל את חיבתו של היושב-ראש לכותל.


התשובה היא כן.


לא. שאלתי מתי – – –


התשובה היא כן, אני מנצל את חיבתו של היושב-ראש, ואני חושב שזה נושא מאוד חשוב ונכון.


שאלתי אותו מתי הוא התפלל מול קודש-הקודשים. חשבתי שאני אפתיע אותו, אבל הוא עשה את זה רק לאחרונה.


 מוצאי שבת. אמרתי לו: מוצאי שבת התפללתי שם, ברוך השם. ואני רוצה לומר לך – –


יישר כוח.


– – שהכמות של האנשים שהייתה במוצאי שבת בכותל המערבי בשעת לילה מאוחרת פשוט הפתיעה אותי. כמות עצומה. תודה, אדוני.


 תודה רבה, חבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה.


 תודה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, כבוד היושב-ראש, מה היה ביום כינונה של הממשלה? ביום כינונה של הכנסת מה היה? אתה נבחרת להיות יושב-ראש הכנסת. ואני מאז שובר לעצמי את הראש מה שובה את ליבך, על מה אני יכול לדבר, דבר שיעניין אותך, עד שהרב יואב בן צור, בכישרונותיו הברוכים, הצליח לחשוף לציבור מה הדבר שחביב עליך.

 יואב, אמרתי פה שמאז שהיושב-ראש נבחר ליושב-ראש, אני שובר את הראש לדעת מה הדבר ששובה את ליבו, והיום חשפת את זה קבל עם ועדה, אז אמרתי: אני אנצל את היכולות שלך בלמצוא מה מעניין את היושב-ראש, וגם אני אדבר על זה.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני כן רוצה לדבר על קדושתו של הכותל. בסוף, הכותל הוא לא עוד קיר, הוא לא עוד מקום קדוש. הוא אחד המקומות הקדושים, קודם כול, הוותיקים מבחינת זמן, ואני חושב שכשעם ישראל בתפוצות, בגולה, מה שלא היה, תמיד העיניים שלו היו לכותל. אנחנו רוצים לבוא – כשסבא וסבתא, זיכרונם לברכה, היו בחוץ לארץ, תמיד אמרו: אנחנו רוצים לבוא לראות את הכותל. היו זמנים שהיה אפשר, אי-אפשר, אבל כותל זה מקום שלא – איך אחד מהראשונים הגדיר את זה? "אבנים עם לב אדם"; זו לא סתם אבן, זו אבן שאתה יודע שיש לה לב אדם.

וברשותך, אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה, שבה אנשים, לצערנו הרב מתוכנו, מחבלים בקדושת הכותל והופכים אותו למרמס. אנחנו חלילה ניתן יד? וצריך להבין, כל אדם, יהודי, שאינו יהודי, דתי – כולם מוזמנים לכותל. אין קריטריון כניסה לכותל. מי שרוצה – מגיע לכותל. טראמפ, נשיא ארצות הברית, הגיע יחד עם משפחתו, ידעו לכבד את המקום. גברים נכנסים לכאן, נשים נכנסות לכאן. זה נקרא מנהג המקום. יש אופי וייחוד.

 ואני רוצה, ברשותך, להקריא מכתב שהופנה לחבר הכנסת מנחם פרוש, זיכרונו לברכה, על ידי ד"ר קלאוס יעקב הרמן, פרופסור שהוא היה רפורמי, הוא היה אחד מרבני הקהילות שלהם. אז היה כאן הרב מנחם פרוש, לקח את סידור התפילה שלהם וזרק את זה, השליך את זה כאמירה: אנחנו, כעם היהודי, אין לנו חיבור לא איתכם ולא עם הספרים שלכם. והוא שולח לו מכתב, והוא פתח את המכתב בגרמנית והיה בטוח שהוא הולך לתקוף אותו: איך אתה, דתי, אורתודוקס – בוא תכבד אותי. למה אתה מתנהג ככה? 

ואז הוא כותב לו ככה: קראתי בעניין רב על כעסך על היהדות הרפורמית, כולל העובדה שזרקת בכעס את ספר התפילה המאוחד שלנו על הרצפה, ואני חייב להתוודות בפניך ששמחתי מזה. למה הוא שמח? לא רוצה שיהיה לך שום קשר ליהדות הרפורמית שלנו. הוא אומר: אני פה, אתה שם. לא רוצה קשר אתכם. ואז הוא מפרט יותר ויותר. "אבל ביחס לכותל המערבי", כותב אותו ראש קהילה, פרופסור רבי רפורמי, "כמו שתופתע, אני מסכים איתך. מבחינתי, כפרופסור של יהדות הרפורמה הקלאסית, חומה זאת אינה מעניינת לחלוטין". לא מעניין אותנו. "לכן הכעיס את האורתודוקסיה שמחתי על כך שהאיחוד העולמי שלנו ליהדות מתקדמת התייחסה לו, כי ביחס לקיר הזה, אין לנו שום דבר לעשות עליו" – שום דבר עם הקיר הזה. "אתם צודקים: לנו היהודים הרפורמים אין שום עניין עם קיר בית המטבחיים של בקר ויונים שהתקיים בעבר. את חובת הבכי שלנו ניתן היה למצוא" במקומות אחרים – בבית הטמפל שלהם. אני לא יודע איפה זה, בברלין באיזה מקום. 

רבותיי, זה מכתב דרמטי. אחד האנשים הבכירים ביותר ביהדות הרפורמית מתייחס לכותל המערבי כקיר של בית המטבחיים, בעוד אבותיי, אבות אבותיי, אבות אבותינו, התייחסו לכותל כאל מקור ההשראה שלנו, כקיר שמאחד בין יהודי שנמצא בתימן ויהודי שנמצא באתיופיה ויהודי שנמצא בפולין. כולם התפללו לאותו מקום. יהודי בכל מקום מכוון את ליבו כנגד ירושלים, כנגד הכותל. אני ויהודי באתיופיה ובפולין מתפללים לאותו מקום, מכוונים לאותו מקום, והם התייחסו לקיר הזה כקיר בית המטבחיים של בקר ויונים. 

צריך להבין, כשמגיעים עכשיו לעשות פוליטיקה עלינו – אנחנו רוצים הכרה ברפורמים, הכרה ברצונות שלהם – שום רצונות ושום רצון תפילה. לא היה להם קשר לכותל המערבי, ואנחנו גם נעשה שלא יהיה להם קשר לכותל המערבי. הכותל המערבי הוא מקום קדוש – – 


 תודה. 


 – – הוא מקום שאבותינו ייחלו לשם. אנחנו נחסום בגופנו. אנחנו נבוא ונילחם בידיים כדי שהכותל הקדוש לא יחולל לא על ידי קריב וחבורתו, לא על ידי בנט שמתקצב אותו ולא על ידי הממשלה הרשעה, שלראשונה בתולדות עם ישראל ממשלה יהודית מכירה ומתקצבת את האנשים הבעייתיים האלה. תודה רבה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, בבקשה. 

אני יכול להגיד לך, חבר הכנסת מלכיאלי, חבר הכנסת ליצמן, ביושבו כיושב-ראש ועדת הכספים – באתי אליו וביקשתי שייתן לי מיליון שקלים כדי לבצע הגנה היקפית. ההגנה שאתה רואה היום – זה חבר הכנסת ליצמן נתן לי את הכסף. 


 לפי הבקשה שלך. 


 דאגת לתקצוב. 


 גלגולי החיים, אדוני היושב-ראש. 


זה בזכותו. אני עשיתי את העבודה השחורה, אבל זה בזכותו. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה כאן, בנאומי זה, על במה מכובדת זו, להעלות בפניכם נושא תקציבי – אני לא רוצה להלאות ביותר מדי מספרים, אבל נתונים שקשורים למערכות החינוך החרדיות. ישבתי בוועדת הכספים בשבוע שעבר. דאגו וניסו לפרסם כאילו קיבלנו מהאופוזיציה סכומים כאלה ואחרים, כמה גרגרים, אפשר לומר. בתפקידי הקודם הייתי מנכ"ל רשת החינוך התורני, שבה 300 בתי ספר וכ-60,000 תלמידים. היו שם כספים קואליציוניים של כ-70 מיליון שקלים בשנה בערך בשנים האחרונות, 2015 עד 2021. באנו לכדי זה שברור – וכל מי שמכיר את ההחלטה של היועץ המשפטי של הממשלה לגבי כספים קואליציוניים, מאז פרשת השחיתות שהייתה באיזו מפלגה כאן, אז הכול צריך לעבור דרך הייעוץ המשפטי של המשרד. זה קרה בדיוק קצת לפני שנכנסתי לתפקידי. 


 איזו מפלגה?


השארתי לך לזיכרון שלך. אתה יודע, יושב-ראש הוועדה שם שייך למפלגה, אז אני מכבד אותו בסיטואציה הזאת. 


 שמת הרמה להנחתה. 


 אדוני השר, עיסאווי, עזוב, נמשיך. לפעמים עושים טיפת כבוד. משה, נהיית הכי מיליטנטי במליאה. 


 לא, רציתי לדעת. 


אה, אוקיי. אספר לך אחר כך. 

על כל פנים, בעבר היו מבקשים לדבר מסוים, ועכשיו אתה נכנס – צריך להבין את הסיטואציה הזאת: אתה בא למשרד החינוך. יועצת משפטית של משרד החינוך אמורה לאשר לך את התקציבים עבור רשת החינוך, ובבסיס הרעיוני שלה היא נגד רשת החינוך, כי היא רוצה שהכול יהיה ברשמי, אז בעברית קוראים לזה "לתת לחתול לשמור על החלב". אז ב-2016-2015 התקציב שקיבלנו – על הכול שלילי, כל ה-70 מיליון יצאו שלילי. אבל אני הייתי קצת, טיפה, מנוסה, ושתלתי סעיף, והסעיף זה היה העתקת סעיף ממה שהגישו הבית היהודי לחמ"ד, אותו סעיף מילה במילה. אני קיבלתי שלילי והם קיבלו חיובי. מעניין. 


– – – 


לא, לא, זה היה בקואליציה. 2016-2015, הקואליציה – הם היו איתנו, אבל היא, אתה יודע. הוויכוח הזה הגיע ליועץ המשפטי לממשלה, ושם, כמובן, אחרי שהוכחנו כפי שצריך, במקום שהוא פחות – אתה יודע, אני לא חייב לומר שדואגים לנו, אבל אתה יודע, לפחות משפט הצדק שהיה שם – אישרו לנו 69 מיליון, לא 70; השאיר מיליון. כך זה היה ב-2016-2015 וזה נמשך ב-2018-2017. 

עכשיו, אני רוצה להסביר משהו שחייב להיות מובן לכולם: היועץ המשפטי חייב לאשר רק דבר שלכאורה שייך לבסיס. זאת אומרת, אם אתה מבקש משהו שאתה לא אמור לקבל אותו בבסיס התקציב, אז זה לא חוקי. מה חוקי שתקבל? חוקי שתקבל רק מה שמגיע לך, אבל אתה מביא את זה מקואליציוני, כי אין תקציב. דא עקא, שהגענו לאופוזיציה עכשיו. אז אותם הבית היהודי הכניסו את כל ה-153 מיליון שלהם שהיו בקואליציוני – כמובן, יש אישור משפטי – הכניסו לבסיס. אבל אנחנו באותו דף. זה מתחיל, כספים קואליציוניים: הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה – כולם. אנחנו על אותו אישור משפטי, אותה יועצת משפטית חתומה על זה. שלנו לא נכנס. 

אז קודם כול אני מקווה מאוד שאנחנו נגיע לאיזה הליך שיפוטי או משפטי, כנראה, בעניין הזה כדי לברר איך זה קורה. אני כמובן בוועדת הכספים אמרתי את זה ושמתי את זה על השולחן, אבל באתי להגיד את זה כאן, כי איזה כמה גרגרים שהצלחנו באמת לשכנע שזה באמת הבסיס של הבסיס של הבסיס של הקיום של רשת החינוך התורני ושל החינוך העצמאי – שאגב, הם כמו יחידות סמך ממשלתיות. יש חשב אוצרי שיושב בתוך והוא מנהל והוא חותם. זה הכול מנוהל במרכב"ה, למי שמבין. עדיין מקומם התהליך הזה שאנחנו צריכים, גם במצב הקיים כרגע, להתחנן על כספים בסיסיים. 

אני רוצה להזכיר בסיטואציה הזאת גם את הסמינרים, הסמינרים שמלמדים את הבנות שלנו בכל התחומים, מראיית חשבון – יש לי, ברוך השם, בת רואת חשבון ובת אדריכלית. הכול נמצא בסמינרים. גם שם יש תקציב מאוד מאוד מצומצם, וגם אותם מצמצמים ולא נותנים להם להתרחב. גם שם כל שנה עשינו בחטאנו בקואליציוני. גם בנושא הזה אני חושב שצריכים לעשות בדיקה, גם משפטית – אני לא יודע איך להגדיר את זה, אבל גם בדיקה פנים-ממשלתית, לשאול מדוע אנחנו נהיה כסרח עודף בפני כלל הציבור הישראלי בזמן שאנחנו פועלים על אותו קו, על אותו אישור משפטי ועל אותה סמכות ולכולנו אותם ילדים. תודה רבה. 


 תודה רבה. הפתרון: להכניס את הכול לבסיס התקציב. מספיק עם העניינים האלה. 

חבר הכנסת ארבל, בבקשה. 


 – – – 


לא. למרות שאני יושב פה, נכון, מספיק. אם אנחנו משנסים מותניים, זה בלתי אפשרי. אגף התקציבים משחק – – – 


 – – – 


 בסדר, אין בעיה. אתה לא בקואליציה – סיפור אחר. אגף התקציבים משחק בחברי הכנסת. זה רע מאוד. 

בבקשה. 


 מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה, קודם כול, מעל הבמה הזאת לפנות אליך, כבוד השר עיסאווי פריג', ולפרוטוקול ולמצלמות הכנסת, ולהתנצל בפניך על התבטאות שהשתמשתי בה בפעם הקודמת, שלאחר מכן התברר לי שהיא פוגענית. אני מנצל את הבמה הזאת להתנצל בפניך. כמובן, חלילה, לא הייתה לי כוונה. אני רוצה להתנצל בפניך מאותה במה שבה דיברתי פעם קודמת. 


 – – – 


תודה רבה. לפני שאמשיך בנושא שאיתו התחלתי בנאום הקודם, כבוד השר עיסאווי פריג', השר לשיתוף פעולה אזורי, בחדשות ב-27 באוקטובר למניינם בשבוע שעבר צוטטה שרת הפנים כמי שאומרת ששר החוץ כל שבוע עושה פיגוע ונפתלי מחלץ. כל שבוע הוא עשה איזה שלוש פעמים, מול הירדנים, מול האמריקאים ומול – שלוש נקודות – ונפתלי חילץ. כך היא אמרה בקולה.

אז מול האמריקאים – אני לא אשאל אותך, כי זה רחוק מדי, וצריך לעבור את האוקיינוס, אבל כשר לשיתוף פעולה אזורי אני מניח שמול הירדנים – – – 


 מה הפיגוע מול הירדנים?


זו השאלה שלי אליך. שרה בכירה בממשלה, חברת קבינט, בקולה נשמעת אומרת על שר חוץ וראש ממשלה חליפי אמירה שכזאת, וכבודו הוא שר לשיתוף פעולה אזורי, והשאלה שלי אליך היא, באמת, אולי אתה יודע לומר לי על איזה פיגוע מדובר שנפתלי חילץ.


 יהיו הפתעות טובות גם עם הירדנים בתקופה הקרובה. לא ידוע לי ששר החוץ וראש הממשלה – – – 


 אז קודם כול אני שמח, אבל זה בזכות שר החוץ, נפתלי שחילץ או בזכות השר לשיתוף פעולה אזורי?


 אני לא – – – 


 נשאיר את הקרדיט לאחר כך, אתה אומר. להצלחה אבות רבים. 


 יש שיתוף פעולה הדוק בין ראש הממשלה לשר החוץ, והירדנים נמצאים בראש סדר העדיפויות. 


 אז מסקנת דבריך, אם אני מבין נכון, היא שאילת שקד לא יודעת על מה היא מדברת.


 מסקנת דבריי – שתמשיך לתת את הנאום.


 מאה אחוז. רק רציתי לחדד. בסופו של דבר, היא חברת קבינט, שרת פנים, שרה בכירה בממשלה. 

בנאומי הקודם התייחסתי לסוגיית עזמי בשארה ולסעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת וציטטתי מספרו של חבר הכנסת שמחה רוטמן, שכפי שאמרתי גם בתחילת דבריי בפעם הקודמת, יש בינינו הבדלי השקפות משמעותיים, אבל הסוגיה הזו היא סוגיה שבהחלט נכון יהיה לדבר אל אודותיה.

"לאחר שפרשת בשארה נחשפה לציבור והתברר שאהרן ברק ושופטי בג"ץ לא עמדו אז על המשמר, ניסו חברי הכנסת לסגור פעם נוספת את הפרצה. בספטמבר 2006 נסעו שני חברי הכנסת של בל"ד, זחאלקה וטאהא, לדמשק. הביקורים במדינת אויב והתמיכה במאבק נגד ישראל לצד פסיקתו של הנשיא דאז ברק לפיה תמיכה מפורשת בארגון טרור לא נחשבת מאסה ראייתית קריטית של הוכחות משכנעות ברורות וחד-משמעיות, הובילו את הכנסת לקבוע שביקור במדינת אויב ללא היתר ישמש כהוכחה לתמיכה במאבק מזוין נגד ישראל.

לכאורה, בתיקון החקיקה זה נסתם הגולל על פסיקתו של הנשיא ברק. הוא קבע שלא די בביקור במדינת אויב בכדי לפסול מועמד לבחירות, וכעת באה הכנסת וקבעה באופן פוזיטיבי להפך – ביקור במדינת אויב מהווה הוכחה. גם כאן, הציבור על ידי נציגיו בכנסת האמינו שדי בכך ונגמרה החגיגה, אך שוב התברר שכל חקיקה בעניין בשארה ודומיו אינה אלא המלצה בלבד.

בשנת 2009, בבחירות לכנסת ה-18, נפסלה שוב מפלגת בל"ד ברוב גדול של ועדת הבחירות המרכזית, אבל בג"ץ נותר בשלו וביטל את החלטת הפסילה. בבחירות הבאות, בשנת 2013, ועדת הבחירות כבר ויתרה מראש על פסילת בל"ד ורק חברת הכנסת זועבי, שהגדישה את הסאה במהלך כהונתה בכנסת היוצאת, נפסלה. זועבי, כידוע, השתתפה במשט המרמרה בשנת 2010, שנועד לפרוץ את הסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה. כאשר המרמרה התקרבה למים הטריטוריאליים של ישראל גלשו לסיפונה לוחמי השייטת 13 ולאחר עימות קשה עם פעילי טרור שהיו ערוכים במקום מבעוד מועד הצליחו הלוחמים להשתלט על הספינה. באירוע נפצעו עשרה לוחמי שייטת, ביניהם שניים במצב קשה.

הציבור הישראלי לא יכול היה לסבול השתתפות של חברת כנסת ישראלית באירוע כזה ולכן זועבי נפסלה. שוב בג"ץ לא התרגש. הפעם קבעו השופטים שפעולותיה של זועבי התקרבו לגבול האסור, אבל לא הגיעו אליו. אך מעלליה של זועבי לא הסתיימו במרמרה." 

את המשך הדברים והניתוח של חבר הכנסת רוטמן בסוגיה הזו אמשיך בסבב הבא. תודה רבה.


תודה רבה, חבר הכנסת ארבל. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, כבוד השר, איך אתה מרגיש?


 אני אהיה בסדר.


 באישי. אני שמח קודם כול שאתה מרגיש טוב. חברים שלך אומנם ביום שישי לא כיבדו אותך ובילו בכל מיני אירועים אחרים. אני חושב שהיה מן הראוי שיכבדו אותך ואת המגזר, אבל זה החשבון שלך איתם. העיקר שהבריאות שלך טובה, כי בשבוע שעבר היית סהרורי, ובצדק. אני מאחל לך בריאות איתנה.


 וחברים יותר טובים.


את החברים הוא בוחר, הוא בחר כנראה לחיות איתם.


 גם אתה חבר שלי וזה בסדר.


בסדר, אתה בוחר את החברים. אתה צריך את התרופה – אנחנו התרופה שלך. 


 יש חברים ויש פוליטיקה. 


אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אני מאוד מכבד את כבודו, ואני אפילו תמיד אומר שבוועדת הכספים אני תלמיד של כבודו. אני רוצה לעשות איזשהו – שאלה קטנה; אם תרצה תענה לי ואם לא – לא, אבל האם אתה זוכר באיזו ועדה זה קרה? התחיל דיון על חוק, יום-יומיים, קובעים שעה, מצמצמים את השעה, אין רוב בהצבעה, יש רוב בהצבעה, אולי עייפים, אולי לא, מפסיקים, ממשיכים הלאה וחוזר חלילה. לאחר מכן מגיע – אומרים: טוב, בואו נמשיך את החוק הלאה, שבוע אחרי זה, אולי, ואז קובעים את סדר-היום, עם אופציה שיכול להיות שימשכו את החוק הזה – אם זה יימשך ואנחנו בלחץ של זמן, אפשר למשוך – וקובעים שוב דיון, דיון בכמה חוקים תוך כדי, וקובעים סדרי דיון.

בסדרי הדיון – התחילו אותו ב-09:00, 06:30, 07:00, ואז אמרו: תשמעו, ההחלטה של היושב-ראש. אם הוא ירצה למשוך – יכול למשוך; אם הוא ירצה להחזיר – יכול להחזיר. אם יהיו עייפים – ילכו לישון, יחזרו, הכול בסדר. זו ההחלטה של יושב-ראש ועדה. אתה מסכים איתי? יושב-ראש ועדה יכול לשחק עם זה איך שהוא רוצה. 

תראה, אדוני היושב-ראש, מחילה שאני אומר לך: יש דברים שלא הייתי רוצה ללמוד ממך, היושב-ראש. כחבר כנסת, אני אומר לך, למדתי ממך המון, כי כשאני מדבר על זה – זה לא קרה בוועדה, זה קרה במליאה; זה קרה במליאה תחת דורסנות של הקואליציה באופוזיציה. 

 אתמול שאלתי בוועדת הכנסת את היועצת המשפטית ארבל, שאלתי אותה: תגידי לי, האם חוק משאבי הטבע שהיה – האם היה נכון להפסיק אותו, להעלות אותו, קבעו ב-01:00, מורידים ל-20:30, ב-22:00. מה המשחק? במקום להמשיך אותו – הרי זו היכולת היחידה שלנו כאופוזיציה למשוך את החוק ולהביך את הקואליציה, ויכול להיות שגם לא היינו מביכים את הקואליציה, אבל זה המשחק הפרלמנטרי היחידי שנשאר לנו. אז היא פתחה לי תקנון ואמרה לי: תשמע, רק בנסיבות מיוחדות יכול היושב-ראש להחליט. שאלתי: היו נסיבות מיוחדות? אמרה שלדעתה לא היו נסיבות מיוחדות. 

 אני מסתכל: אחר כך, ב-15:30, התכנסה שוב הוועדה – לא הייתי שם בדיון הראשון, הייתי בדיון השני – ונקבעו סדרי הדיון על התקציב. הרי אנחנו יודעים שאנחנו, בחוק ההסדרים – תבדוק אם אני טועה – לא הגשנו אלפי הסתייגויות. לא הגשנו אלפי הסתייגויות בכלל. פעם אחת כשהגשנו, משכנו את הכול. זה היה לצורכי משא ומתן על יהודה ושומרון, ובסוף קיבלנו את זה, ואז משכנו את כל ההסתייגויות ולא השארנו אותן אפילו למליאה. נשארנו עם בודדות. אם אנחנו סיכמנו – ואני באופן אישי אפילו באתי אליך, היושב-ראש, ואמרתי לך: תשמע, זה מעלה את הכבוד של הכנסת שלא יהיו סתם הסתייגויות, אם אתה זוכר את השיחה. אמרתי: תשמע, שלא יהיו סתם הסתייגות, זה כבוד הכנסת. זה אפילו יותר מזה – זה נרשם על שם היושב-ראש שכבודה של הכנסת – כי האופוזיציה הגישה רק עשרות הסתייגויות, או מאות, במקרים יותר גדולים, וזה בעצם יבוא ויכבד את הכנסת שלא מדברים בכל מיני שמות. מלבד חוק התקציב, ששם רמסו אותנו ולא רצו לתת לנו כמפלגות כלום, ואתה יודע שבדיוני תקציב היו יושבים גם עם האופוזיציה והיו באים איתם למשא ומתן ומדברים איתם, וגם היו מקבלים. 

עכשיו אני אמרתי – קודם ישבה פה השרה אורנה ברביבאי ואמרתי לה: תקשיבי לי, בפעם הבאה, אם אני אהיה חבר ועדת הכספים, אני אבקש גם 100 מיליון כחבר ועדת כספים ולא אתבייש, ותקראו לי סחטן, גנב, מושחת, מה שאתם רוצים. לא לוקח את זה לכיס שלי. הם לקחו את זה לחתולים ולקחו את זה לרב ספורטאז' במגרשי הכדורגל – אין שום סיבה שאני לא אדרוש מה שאני רוצה. זה מה שאמרתי לה. 

אבל כשאני מסתכל על כל זה ואני אומר: תשמע, זה לא קרה בוועדה, זה קרה במליאת הכנסת, כשאדוני היושב-ראש היה חבר בוועדה. אני אומר לך, ואני מוכן לחתום על כל דבר שאני אומר, ואני יודע שאתה תסכים איתי: אם זה היה קורה בתקופה שלך כחבר אופוזיציה, הכנסת הייתה רועדת. הכנסת הייתה רועדת. למה? כי אתה פרלמנטר מס' אחת; כי אתה יודע מה זה אופוזיציה, ואתה לא היית נותן שידרסו אותך.

 אנחנו הרגשנו נדרסים. אנחנו מרגישים נדרסים שבכל רגע נתון אתם יכולים למשוך את החוק: יאללה, הולכים לנוח. אם עכשיו אנחנו נחליט פתאום עד הלילה להתחיל הצבעות, אני אומר לך – אני מוכן להתערב על זה – הממשלה תמשוך את החוק ותגיד: אני לא מצביעה היום. עוד שלושה שבועות נצביע על זה. כי הממשלה הולכת – ואתה יודע מה? מסתובבים פה שרים, ואני רואה כל הזמן את אלקין שבוחש פה, בא לזה, ואתה צריך לראות איך הוא מתנהג שם, הוא מסתובב ליד הוועדות. מה קרה? הוא רוצה להיות חבר כנסת? בוא נחזיר אותו. הוא רוצה להיות שר? שיישאר שר. זה התפקיד שלו, אין בעיה, אבל לא התפקיד שלו לרמוס. ואדוני היושב-ראש, מחילה שאני אומר לך: אתה, התפקיד שלך לשמור עלינו כחברי כנסת, לשמור על כבודה של הכנסת ולשמור על הממלכתיות ולא לרדת לרמה של ועדה. זה תפקידה של הוועדה, ואולי גם את זה צריך לשנות. אני אומר לך את זה מהלב שלי. אתה יודע שאני אוהב אותך ואתה יודע שאני אומר – כתלמיד שלך בוועדת כספים, אמרתי לך את זה. את הדבר הזה אני מקווה שלא אלמד ממך, אבל אם בסוף הגעתי למקום ולמדתי אותו ממך, תדע שזאת אשמתך.


 אני אקח לעצמי את הזכות לענות קצר וקולע. 1. דעתה של עו"ד ארבל נשמעה. היא לא קובעת את המידה. היא יכולה לבוא ולייעץ; את המידה היא לא קובעת. יועצים משפטיים – אני מאוד מאוד מכבד אותם. את המידה היא לא קובעת; 2. להזכיר לך, הטיילת מהוועדות למליאה, מהמליאה לוועדות – נוצר כאן צבר שלא עשינו דיון רציני פה ולא עשינו דיון רציני שם. אמרתי: לא הגיוני. צריך או להפסיק ועדות או להפסיק מליאה.


 תפסיק ועדות. תפסיק ועדות, כי התחלת.


זה המנדט שלי.


 לא, אבל זה מה שאני אומר. אתה יודע שהפסדתי הצבעה על דיון שלי, של נושא חדש, בוועדת הכנסת?


 תמיד החזרתי.


 לא, בוועדת הכנסת. באתי לפה לנמק והפסדתי את ההצבעה שלי.


 זו הסיבה שהפסקתי מליאה.


 אני טוען שצריך להפסיק ועדות, כי מה עשית פה? בעצם, היינו צריכים להמשיך, היינו צריכים להמשיך עד ההצבעה.


 לא. ביום רביעי, לבקשתו של חבר הכנסת אופיר, שאמר: המשחק הזה בין ועדות למליאה חייב להיפסק. אמרתי לו: מה אתה מציע? אמר: או שתעשה הפסקה עד למוחרת או שתסגור את הדיון. סגרתי את הדיון. תשאל אותו.


 קודם כול, אני מאמין, אני לא צריך לשאול אותו, אבל זה מה שאני אומר: האופציה שהייתה צריכה להיות זה להמשיך את הדמוקרטיה ולהמשיך את הזכות שלנו. ברגע שאנחנו ממשיכים איתו עד הסוף, אנחנו יכולים למשוך, ואז יבואו להצבעה. זאת הייתה הבעיה שלי, כי אנחנו יכולים למשוך באותו רגע, ואז מביאים להצבעה. אבל פה, גם בסיבובים שאני רואה עכשיו, הולכים ללוח, חוזרים ללוח.


 אבל אין שום בעיה. מכיוון שיש שר תורן, הוא יכול להחזיק את המליאה גם כמה שעות.


 בוא נסכם, אדוני היושב-ראש, שבעניין הזה אנחנו לא מסכימים, ובזה אני לא תלמיד שלך. אני אסתדר, כן? אני לא יודע מה יהיה, אני אמרתי.


 אחלה, אבל כדאי שתלמד גם את הפטנט הזה.


 את הפטנט למדנו. אם אשתמש בו – זה עוד עניין. תודה.


 חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. היה לי כיף קצת לחזור – אני רוצה לפעמים לבוא לצד הזה של הדוכן.


 תמיד אתה מוזמן, ובונים עליך, אגב. שר לא קיבלת, למרות שמגיע לך יותר מכולם. עבדת קשה להפיל את הממשלה, עשו לך עוול, אבל בעזרת השם, לאט-לאט, אולי תהיה שר.


 אמן.


 – – –


 אתה יכול לשבת ברגיעה. גם עליך בונים – – –


 חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה.


 תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, קודם כול חזרנו עכשיו, חזרנו עכשיו כולם מלאים בכאב מאוד עמוק לראות את אותה מחאה של אותן נשים שנמצאות בכנסת, בגן הוורדים. בגן הוורדים יושבות שם כמה עשרות נשים מהציבור הדתי-לאומי, תורתן אומנותן, ושם הן מפגינות – על מה? יחד עם הילדים שלהן – שרוצים לגרום להן, אדוני היושב-ראש, שלא ילכו, יעבדו, כי את הילדים שלהן לא יקבלו במעונות עם ההנחה – שאתה יכול לקבל, שאתה יכול לקבל, שאת יכולה לקבל; הן לא יקבלו. למה? כי הבעלים שלהן לומדים בכולל, אפילו שהבעלים שלהם עם כיפה סרוגה ושייכים למגזר הדתי-לאומי. כלומר יש פה חציית קווים, ודופקים את כולם, ללא שום משוא פנים, למרות שאמרו להם: אתם יודעים מה? אולי נעשה איזה משהו להבדיל ביניכם לבין אותם אלה החרדים השחורים, שאנחנו לא בדיוק אוהבים. אבל הם די פיקחים לא לקבל את המשחק הזה ואת ההפרדה הכירורגית הזאת. הם נאבקים. הייתי שם יחד עם חבריי מתנועת ש"ס ויחד עם יהדות התורה. 

 אבל אני רוצה להגיד לכם משפט אחד: מאוד שמחתי לשמוע שהיה שם גם ניר אורבך, הגיע לשם, וניסה לעשות – חלילה, אנחנו מדברים בלשון עדינה – סיבוב פוליטי. ומה אמר להם שם ניר אורבך? בא ואומר להם משפט אחד – ופה כדאי שתשימו לב, ואני מדבר דווקא לאוזניו של איווט. איווט, תקשיב: מוכרים אותך, שים לב. ואז מדווחת לנו פה עטרה ואומרת שיש פה התנגשות קואליציונית מסוימת. היא אומרת: בהפגנת נשות האברכים של הדתי-לאומי על סבסוד מעונות היום בצוהריים הגיע לבקר חבר הכנסת אורבך וחשף מגעים שמתקיימים עם שר האוצר והיועץ המשפטי כדי למנוע את הפגיעה – כך אומר ניר. אבל אחרי הולכת אותה כתבת ושואלת את ליברמן בסיעה – היא אומרת לו: שמעתי כך וכך. הוא עונה לה: שמעתי על זה עכשיו פעם ראשונה. לי לא ידוע על שום דבר. אתם מבינים? אתם מסתמכים לי על ניר אורבך? לא שווה פרוטה. הינה, הוא מבטיח לכם הבטחות – איך אומרים ביידיש? לופט הבטוחעס, הבטחות באוויר. מחלקים פה הבטחות. תמשיכו להאמין להם.

 ואחרי זה באנו לשם ואת מי אנחנו מוצאים שם? את עידית. עידית יושבת איתם שם ומספרת להם סיפורים. פשוט תענוג לראות אותה, איך שהיא מספרת להם ומדווחת להם, משאירה להם צ'קים בלי כיסוי. אל תאמינו לה. אמרתי לה: עידית, אני קם ויוצא, סוגר את הבסטה. תדברי רק את, רק תני פה מילה שהן יכולות ללכת הביתה, שהבעלים יוכלו ללמוד בכוללים. סיפורי פוגי. אל תאמינו לא לעידית ולא לניר. הם לא שווים כלום. אתם רואים – בסקרים אין להם כלום. 

 אני אמרתי בבוקר: אני לא אדבר על בנט, חלילה. אני לא אגיד על בנט שהוא אפס. אני לא אגיד את זה, כי בסקרים הוא מתחת לאפס, לכן אני לא אגיד עליו אפס, חלילה. אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, מאוד כואב הלב לראות איך שהם מנסים לתעתע באותן נשים. באו לשם עם התינוקות שלהן, עם הילדים שלהן. זה כזה מגעיל. מה, במי אתם מתעללים, באותו ילד? מה קרה? מה אשם הילד הזה שאבא שלו לומד תורה? למה הוא צריך לסבול? אבל זה אתם – אתם כאלה רעים, אתם כאלה אכזריים. אין לכם שום רחמים, שום חמלה. אבל הכול בהתאם לסקר. הכול בהתאם לסקר. אולי מנסים להשיג עוד איזה אוכלוסיות חדשות שאולי הן יצילו אתכם מהכישלון הזה. אז היא כבר בורחת ליש עתיד, והשני בורח לפה, וזה בורח לפה. מה קרה? הספינה טובעת, העכברים בורחים. אז מה? גם אם יש עכברים, לא קרה כלום – יש חתולים שמאכילים אותם. הם יאכלו את העכברים מהספינה שטובעת והעכברים בורחים.

 אני רק רוצה עוד מילה אחת.


 חתולות וחתולים.


 לא, צריך לשאול את השרה מרב מיכאלי, היא ממש יודעת להגיד מתי ככה ומתי ככה. היא יודעת הכול חוץ מלהתעסק בתחבורה. 

אדוני היושב-ראש – בזה אסיים – לא בזה נגמר הכאב. היום הגיעו אלינו לישיבת סיעה – כואב הלב לראות. אדוני, אתה הרי אדם נאור, ואתה אדם שמלמד אותך וכואב לך על אנשים שרוצים להשכיל וללמוד. מגיעים לפה מנהלי סמינרים של בית יעקב שבסך הכול, מה הם רוצים? מה שהיה הוא שיהיה – שילמדו באותה מתכונת שהם למדו כל השנים. פתאום עכשיו מקבלים החלטה אכזרית: לא, אם לא תלכו לאקדמיה, אז אנחנו נתקע אתכם ולא תקבלו את זה ולא תקבלו תקציבים וכו' וכו'. כלומר הם מבינים שאנחנו לא נלך לאקדמיה. אנחנו ניהרג ולא נלך בניגוד לדעת גדולי ישראל. אז הם מצאו מין שיטה: כל דבר שאנחנו לא יכולים, אנחנו נעשה דווקא, אתה מבין? יא חביבי. תבינו באיזו ממשלה אנחנו נמצאים. שתיפול, אמן.


 תודה, חבר הכנסת אבוטבול, על דבריך. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. איננו? ראיתי אותו. אוקיי. חבר הכנסת גפני, בבקשה.


 אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר לגבי החוק שעליו אנחנו דנים עכשיו, אבל אחרי זה אני רוצה לדבר על התקציב. 

החוק הזה, אני מתנגד לו. אני מתנגד לו מכיוון שבתורה כתוב "לא תגנוב", אבל לא כתוב לא תגנוב מעניים ומעשירים מותר לגנוב. זאת אומרת, פקיד השומה יכול לבוא, לתת שומה איך שהוא רוצה, והוא לוקח לו את הכסף. יחכו עד שבית המשפט, ואז, כמובן, יחזירו את זה בריבית והצמדה. האנשים יצטרכו לתת הלוואה למדינה. 


 אבל הורדנו את היחידים. חצי נחמה. 


היחידים ירד, נכון. אני אמרתי את זה, הורידו. הרי למה האוצר מתכוון? האוצר מתכוון, בסופו של דבר, שזה יחול על כולם, ולכן הוא הביא בחוק ההסדרים שגם בעל מכולת – פקיד השומה יחליט בשבילו כמה הוא צריך לשלם והוא ישלם. זה ירד, אדוני היושב-ראש, חייבים לומר. 


ברוך השם.


ברוך השם, זה ירד, אבל שתדע, אתה יודע את זה כמוני שיבוא יום והאוצר יגיד: אנחנו עושים את פה – בוא נעשה את זה עוד. יבוא יום. אבל בסדר, אני מתנגד גם לחוק הזה, חוק כזה שנותן כוח לפקיד השומה שהוא כוח בלתי נדלה. דרך אגב, הם גם אומרים לא נכון, וגם בדברי ההסבר. מה שהממשלה אומרת זה שכאילו זה יחזק את קרן העושר, ולא היא, בגלל שמי שקורא את החוק רואה שהכסף הזה שעליו מדברים – מדובר על קרן שתהיה אצל החשב הכללי, בכלל לא קרן העושר. בקרן העושר אמור להיות כסף שכבר השנה יהיה אפשר להשתמש בו, אבל הם מערבים מין בשאינו מינו. 


 לזכותכם ייאמר, מי שהיה בוועדה, שהעלו גם את אחוזי הריבית לטובת האזרח. יפה מאוד. שאפו. 


 עכשיו אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, אני רוצה להגיד לכנסת: אמרו לנו שרוצים להוריד מחירים, ולכן עושים את רפורמת היבוא, לכן אומרים שנשים תצאנה לפנסיה בתאריך מאוחר יותר, לכן צריך את מס הגודש – לכן צריך את כל הדברים האלה. והינה, את מה שאמרנו – אפשר לראות את זה, ואמרתי את זה כמה פעמים: התוצאה היא שהמחירים עולים. התקציב הכי אכזרי שאני מכיר. אני מכיר 30 תקציבים – לא היה תקציב כזה אכזרי לשכבות החלשות, למעמד הביניים. לא היה דבר כזה. מה חושבים, שיעלו את המחירים של הכלים החד-פעמיים והתוצאה לא תהיה כזאת שכל המחירים האחרים יעלו? לא עולה מחיר הדלק? לא עולים המחירים ברשת ברשתות השיווק? עקרת בית או בעל שעושה קניות למשפחה שלו בסופר – כתוצאה מהתקציב הזה הולך להיות עושק של המשפחות הללו. ועוד הולכים ואומרים: תקציב טוב.

 מה תגיד חברת כנסת שתקום בבוקר, תסתכל בראי ביום רביעי ותדע שהיא הולכת להצביע על החוק של העלאת גיל הפרישה לנשים, לפגוע בנשים? מה היא אומרת לעצמה? היא דיברה כל הזמן נגד. מה היא אומרת לנשים העניות האלה, שעכשיו החוק הזה יפגע בהן פגיעה אנושה? מה היא אומרת לנשים שעבדו במקצועות השוחקים? מה היא תגיד לנשים שפרשו קודם? מה היא תגיד לכל אלה? והיא תבוא לפה להצביע, ואחרי זה גם ימחאו כפיים. יעמדו פה חברי הקואליציה ויפגעו באופן בלתי מידתי בנשים. עיסאווי, מה תגיד? אתה איש חברתי. מה תענה, שצריך להעביר תקציב? אפשר להעביר תקציב. לו אני במקומך, הייתי אומר: תעבירו תקציב, אבל תעבירו בלי הסעיפים הפוגעים האלה. למה זה? למה נתתם לאוצר את כל מה שהוא רצה? הוציא את הכול מהמגרות. 

 מס גודש – אם היו באים והיו אומרים שעושים אבני דרך, ואומרים שיש תוכנית של משרד התחבורה: ככל שיתקדם המטרו; ככל שתתקדם התחבורה הציבורית; ככל שיתקדמו אמצעי התחבורה, שבן אדם שגר בעפולה, הוא צריך לנסוע – באום אל-פחם – והוא רוצה להגיע למרכז הארץ, יש לו דרכים. אבל כלום, אין לו שום דבר. לא התקדם עוד כלום בתוכנית החומש של משרד התחבורה, וגובים מס, ומס לא צודק, מפני שתושבי המרכז לא משלמים את מס הגודש. מי שמשלם את מס הגודש זה תושבי הפריפריה. מה תגיד, עיסאווי? מה תגיד? אני מכיר אותך. אם לא הייתי מכיר אותך, לא הייתי אומר את זה. איך אתה שלם עם הדבר הזה? 


 עד איזו שעה אתה פה?


 הוא מדבר דברי טעם. אני חייב להקשיב. עד השעה 20:00.


עיסאווי פריג'. 


אין גבול למה – – – 


 – – – 


אין גבול לדברים האלה שפוגעים כל כך באנשים. אתה תחזור לכפר קאסם, נכון? מה תגיד לאנשים? כשהם יבואו וישאלו אותך: תשמע, היום הלכתי למכולת וקניתי מוצרים, והינה, המחירים – מה תגיד להם? תגיד להם: זה לא אני, זה ליברמן? מה תגיד להם? זה אתה, בגלל שכל אחד מכם אשם. 


תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה. 


– – – יש טעם לחכות? 


תראה, נותנים לו להיות בקואליציה – – – 


 – – – תאמין לי, עיסאווי. 


 אבל אני רואה, יש פה דברי טעם. מה לעשות – – – 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנגוע בכמה נקודות שדיברו עליהן היום, על התקציבים וכל מיני דברים. אז קודם כול אני רוצה להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שבתקופתי, כשהייתי יושב-ראש ועדת הכספים, נתנו אפשרות שלכל חבר כנסת בוועדה – אופוזיציה, קואליציה; חיים אורון – ייחודי, אבל מה, דברים שאין בספר תקציב. כשאי-אפשר לקבל תקציב רגיל, אז נתנו אפשרות שכל אחד ימליץ על דברים שהבנו מהיועץ המשפטי שזה יכול לעבור. זה לא כאילו שאני ייחודי. לצערי, אנחנו מקבלים את הדברים בצורה ייחודית. אנחנו רוצים שהכול ייכנס לספר התקציב, ובזה דווקא הקואליציה הנוכחית עשתה לנו טובה כשנתנה לנו הנחיית דרך שאנחנו נקפיד מהיום רק על תוספת תקציב, וזה נכון. אבל הדבר הראשון, הנורמלי, היה צריך להיות – לא כמו שר האוצר; הוא, לא משנה מה, הוא בולדוזר, הוא עושה מה שהוא רוצה – צריך לבוא גם לאופוזיציה, גם הם חלק מוועדת הכספים, ולהגיד להם: אתה רוצה? תציע פה ושם, זה צריך לעבור בוועדה. 

אבל אני רוצה לדבר על עוד דברים, וזה מפריע לי – גם השר אלקין, שר השיכון. שר השיכון בא לוועדה בכנסת השבוע והוא תקף אותנו. הוא אמר שהוא נתן להתנחלויות 1,500 דירות; בבית"ר – אחת. תקפנו אותו, אז הוא אמר: לא ביקשו יותר. אין לו טיפת בושה אפילו. מה הוא עשה כשר השיכון? הוא הלך להתנחלויות ואמר: תבקשו – אני אאשר לכם. לבית"ר הוא לא הלך, הוא לא הודיע להם שום דבר, אז אוטומטית לא ביקשו. זו צריכה להיות איזו נבזות של שר לבוא בעזות מצח כאן, לכנסת, ולהגיד בלי בושה: דירה אחת, בית"ר. ככה זה נראה. אני לא מדבר על 141 אנשים שנסעו – איך זה נקרא? לגלזגו. 141. אתה יודע כמה כסף זה? זה שלושת רבעי מיליון שקל, 900,000 שקל בערך. אתה יודע מה אפשר לעשות עם זה? כמה אפשר לטפל באלימות בכל מיני מקומות? כמה אפשר לעזור לחלשים? 141. אתה יודע מה, אדוני? אני סומך עליך, על הישרות: תבדוק לי כמה ביידן הביא. אני מבטיח לך שאפילו לא עשירית. אני לא מדבר על אנשי ביטחון – את זה אני לא יודע. 141 איש? מה יש? רכבת קלה? מה קרה כאן? 

ולכן, אוטומטית, מה אתה רוצה שנבוא ונגיד על הטבע? כן טוב החוק, לא טוב החוק – אני לא יודע. אני חושב שברגע שהוציאו את היחידים – כך הבנתי, שהיחידים לא נמצאים – אין לי בעיה עם החוק. אוטומטית כאופוזיציה אני צריך להצביע נגד. זה שטויות. אבל מה? אני אומר דבר אחד: היסוד צריך להיות עם טעם. לקחת 140 איש זה כמעט מטוס שלם, אם אני לא טועה. 

 אני רוצה להעיר עוד דבר אחד, בנושא מעונות היום. הייתי שם היום יחד עם חבר הכנסת גפני, וגם אבוטבול היה שם. עם כל הכבוד, ניר היה שם, ויש לו נס שלא הייתי שם – היו צועקים עליו. גם עידית הייתה שם, וצעקתי שאנחנו הולכים להפיל את הממשלה. כפי שאמרתי כבר היום בבוקר, ואני חוזר עוד פעם, אני חושב שמי שמשקיע היום כסף בלקנות חד-פעמי – טועה, כי דבר ראשון אנחנו נבטל את זה כשנחזור לשלטון, ובקרוב מאוד. תודה, אדוני. 


 תודה רבה, חבר הכנסת ליצמן. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. 


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש שר?


 אני כאן, אני כאן.


אתה כאן. בסדר גמור, מאה אחוז. בסדר. הכול בסדר, רציתי רק לפתוח בכבודך. 


 אני אוהב לשמוע אותך. 


 רציתי לפתוח בכבודך, וחבריי חברי הכנסת – והפעם זה כנראה לא רק בלשון מליצה. הפעם, אדוני היושב-ראש, זה לא רק בלשון מליצה, "חבריי חברי הכנסת", הם ממש חברי סיעות ש"ס ויהדות התורה, שיש להם חברות יתר בקדנציה הזו, ודאי. בתקופת האופוזיציה אנחנו מגישים ביחד הצעות אי-אמון ועוד ועוד. אז אני פותח בחבריי חברי הכנסת, נטו. 

אדוני היושב-ראש, היית קשוב לסיפור שסיפרתי קודם, מהגמרא. 


 נכון.


 אמרו לי עוזריי שהיו על זה כל מיני תגובות. אחת התגובות הייתה שאני אמרתי "חתולים" וצריך להגיד "חתולות" – אמרתי "תינוקים", בזמן שצריך להגיד "תינוקות". זה נכון. אני גם אמרתי – "תינוקות של בית רבן", לא אומרים "תינוקים". אבל במודע אמרתי "תינוקים", בגלל שזה התחרז לי טוב עם החתולים. זה התחרז לי טוב.


 אגב, ירדתי לסוף דעתך, אז לא הערתי. 


 מרעיבים תינוקים ומאכילים חתולים. אני ראיתי שלא ירדו לסוף דעתנו בנושא, על הסיפור, וכאילו אני נגד החתולים. על אף ההקדמה הארוכה מזמני היקר, אמרתי כמה שאנחנו מאכילים חתולים, וצער בעלי חיים הוא אחד הדברים הערכיים ביותר, אבל בסופו של דבר מבינים רק את החלק הראשון, שיש בו אולי ביקורת על האכלת החתולים או הטיפול בהם; דרך אגב, אני חושב שהטיפול שלהם בזה הוא טיפול שאנחנו נגדו, בגלל שאני חושב שסירוס של בעלי החיים הוא בעייתי מאוד, אבל אנחנו לא ניכנס לזה במסגרת הדיון הקצר שיש לי. 

אני רק רוצה להגיד דבר אחד, באופן הברור ביותר. אני מוכן לדבר רק על הרעבת תינוקים – רק על זה שמתנכלים ומתאכזרים לתינוקים. מעבר למה שדיברנו כולם היום, ביום הזה, הנושא של מעונות היום, אני רוצה להגיד לך עוד פן אחד בנושא הדיור. קודמיי וחבריי, אנחנו מדברים על מציאות כזאת לא מובנת. איך שר שיכון, על אף מצוקת הדיור הגדולה והאמיתית, המשמעותית לציבור החרדי, לאוכלוסייה החרדית – בכל שנה יש חוסר ב-10,000 יחידות דיור – על אף כל המצוקה הזאת, אפיק אחד שסוף כל סוף הממשלה נתנה בקריית גת ג', גם את זה לבטל? למה לבטל את זה? לא משנה אם הולכים על כסיף או לא הולכים על כסיף. מדובר על ביטול תהליך, לתת הוראות לגופי התכנון לבטל את התכנון, ולא להמשיך הלאה. מה חטאו? עד כדי כך, התנכרות כזאת? 

 אני רוצה להגיד לך יותר מזה. אם מישהו חושב שההתנכרות לציבור, לאוכלוסייה החרדית, בנושא מצוקת הדיור, פוגעת באמת רק באוכלוסייה החרדית, אז אני רוצה לספר לו סוד: מחירי הדירות ומצוקת הדיור משפיעים אחד על השני. כמו בקורונה, אי-אפשר להגיד שיש אוכלוסייה שיש לה ואוכלוסייה שנייה, אין לה בזה שום דבר. אנחנו חיים במדינה אחת, ויש השפעות. אם בנושא דת אין השפעות – אני רק מקווה שהשפעה לטובה ולא הפוך. אני רוצה להגיד לכם, יש גם השפעה הפוכה, ואנחנו מודעים לדבר הזה, שיש השפעות חוזרות, אפילו בנושא אמונה, אפילו בנושא צורכי דת, שירותי דת ואורח החיים הדתי. מושפע, אבל ודאי וודאי בדברים הגשמיים. כשיש מצוקה, כשיש חוסר ומחירי דירות, אז ציבור שאין לו, קונה ומשלם יותר. ולא סוד שהציבור החרדי קונה היום באזורים שלא היו חרדיים. הוא לא מחפש לגור בעפולה ובעוד מקומות, בערד, בדימונה, ובכל מקום בארץ הם קונים, בקריית מלאכי ובקריית גת, ואין היום מקום שאין בו אחיזה של הציבור. מחפשים לגור בצורה הומוגנית וביחד, אבל אתם לא נותנים את האפשרות הזאת.

 דיברנו על תינוקים – צריך להגיד "תינוקות" מרגע זה ואילך – אנחנו מדברים על תינוקות ועל הילדים, ודאי, גם על בנים וגם על בנות, ועל ילדים באופן כללי. מה ההשפעה של מצוקת הדיור? מה האלטרנטיבה היום בדיור? איפה הם גרים היום? גרים במרתפים, ביחידות קטנות, מצומצמות. אי-אפשר לחיות שם בתוך אותם מטרים ספורים. איך זה משפיע לרעה? איך זה משפיע לרעה על הילדים, על התינוקים האלה, בהתפתחות שלהם? אני אמרתי את זה כבר קודם. אני כל כך מזועזע מהעניין הזה שהאימא צריכה לחפש מקומות איפה הילד יכול לזחול. הוא לא יכול לזחול, אין לו את המרחב המינימלי לזחול. בזה מדובר, במקרה הזה מדובר. 

 אני רוצה להגיד לכם, בהקבלה ממש גם לנושא המעונות: בסופו של דבר, אם הנשים האלה ילכו לעבוד, אני מסתכל על התפוקות שלהן – איך התפוקות קשות כשהאימא יודעת שאין לה סידור טוב לילד. במעון הסידור מסודר, עם מרחבים, עם מה שצריך לתת. האישה הזאת תלך למטפלת פרטית שלא יכולה לתת מענה. ככל שהיא תהיה טובה, היא לא יכולה לתת מענה עם הצפיפות ועם הכול. בסופו של דבר, יוצרים פערים מובנים מעבר לכל הדברים, לעלות הכספית. יחפשו דברים, אלטרנטיבות זולות. אף אישה לא תוכל לשלם 2,500 שקל לילד או 3,000 שקל לילד, כי היא מרוויחה 6,000 או 7,000 במקרה הטוב, לפעמים גם פחות מזה. הדרך היחידה שלה בדבר הזה היא לחפש אלטרנטיבות זולות. הפירוש הוא שמה שמקבלים, מקבלים הרבה הרבה פחות, וצפיפות גדולה מאוד; תשומת לב. ואז אנחנו מגדלים שני דורות של ילדים באותה אוכלוסייה, באותה סקאלה, של שכנים באותה שכונה, באותו אורח חיים; חלק יקבלו – בהתפתחות של הילד, אדוני היושב-ראש, ההתפתחות של הילד הפיזית והמנטלית, הוא לא יקבל. איזה פערים אנחנו יוצרים בדבר הזה? זה לא דורש חשיבה? זה לא דורש לשנות את הדברים האלה? 

ועל מה אנחנו מדברים? על כל כך הרבה דברים שנפגעו. תראו כמה אנחנו שמים על הנקודה הזאת. הנקודה האישית צועקת מאוד. צועקת פה האכזריות – אני מסיים, אדוני. מקרה שאין בו לא תפיסה כלכלית, לא תפיסה חברתית, בוודאי לא אנושית. 


 תודה רבה. חבר הכנסת פרוש. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בסיבוב הקודם, בסביבות 16:00 פלוס, דיברתי על כך שיש לנו את המצב המדיני הקשה, המתח עם ברית המועצות, רוסיה, והממשלה עדיין מנסה, רוצה דרכים כאלה וכאלה, ואם יצליחו בתחום המדיני, חלק ממשתתפי הממשלה יעזבו אותה. 

אני רוצה להמשיך באותו נאום שהתחלנו קודם, של הרב לוין, זיכרונו לברכה, שאומר כך, לפני 66 שנים בימים האלה. חודש חשוון, נובמבר 1955 – כך הוא אומר: "ואם כי מוטל עלינו לנסות כל הדרכים הטבעיות, ואין סומכין על הנס, הרי רואים אנו בעליל שמכריחים אותנו להרים את עינינו לשמיים. כך היה זה לפני שבע שנים" – הוא מתכוון למלחמת השחרור – "בימי המלחמה עם הערבים, וכך זה היום. אז ראינו ניסים גלויים, ולאלה אנחנו מחכים היום. אנו, היהודים הדתיים, שמים מבטחנו בהשגחה העליונה, ואקרא לפניכם פסוקים אחדים מדוד מלכנו, המתאימים למצבנו". הוא מזכיר – מפרק פ"ג בתהילים: "אלוקים, אל דמי לך, אל תחרש – – – כי הינה אויביך יהמיון – – – על עמך יערימו סוד – – – אמרו לכו ונכחידם מגוי – – – אהלי אדום וישמעאלים – – – עשה להם כמדין כסיסרא – – – כן תרדפם בסערך, ובסופתך תבהלם – – – יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו. וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ". 

 "חושבני", מוסיף הרב לוין, "שמותר לי לצטט כמה פסוקי תהילים, כי טוב לדבר בלשונו של נעים זמירות ישראל. אנחנו נשענים ובטוחים בהשם יתברך כי בידו הכול. אנו רואים החל מדור הפלגה ועד ימינו עולם מפולג ומסוכסך, והקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו ורק הוא יציל אותנו. ברגע זה מתקדרים העננים והסכנה שלפנינו היא מוחשית, אבל בן רגע יכולים השמיים להתבהר והסכנה תחלוף". לכן, אומר הרב לוין, "אחים יהודים, אנו היננו מיעוט בכנסת, אבל גם לנו זכות הדיבור ואנו רוצים שתשמעו מפינו מפני מה אנו מפחדים. אין אנו מפחדים מהערבים, ולא מן הרוסים, ולא מכל שונאי ישראל, ולא מכל הגויים גם יחד. אנו מפחדים ורועדים מעצמנו, מהמצב הדתי והמוסרי הירוד בארץ זו, ומפני חטאינו גלינו מארצנו. 

איננו יכולים להשתרש כאן בארץ במצב המוסרי הפרוע. ישנם כאלה האומרים לנו: שמרו על דתכם, מה אתם רוצים מאיתנו? לא רק שאנו יושבים באונייה אחת והנוקב חור מסכן את האונייה כולה, אלא 'כל ישראל ערבים זה בזה', ואנו היננו עם אחד. אנו יכולים לחיות כאן השקט ובטח אם נתקרב להשם ולתורתו, אחרת היננו כל רגע בסכנה. זאת ועוד", הוא הוסיף, "ארהיב עוז ואגיד: במשך 2,000 שנות גלות שכחנו מה זה ישראל. אנו בונים ומקימים את המדינה עם מיטב השכלולים המודרניים, אבל בלי בסיס ויסוד מוצק, בלי תוכן ונשמה, כשהעיקר חסר מן הספר, המקוריות של עם ישראל. לא ציפינו 2,000 שנה בגלות למדינת ישראל כדי שנחיה בה ככל הגויים.

 בשעה שאנחנו מבחינים בריקבון ותוהו ובוהו אצל אומות העולם, כלום נגיד גם אנו: ככל הגויים בית ישראל? והנביא מזהיר אותנו: 'היה לא תהיה'. פירוש הדבר שזה בלתי אפשרי. אחים, בעת צרה זו אפשר באמת להתכונן ולהתעמק קצת. 'נחפשה דרכינו ונחקרה'. נרענן את זיכרוננו וניזכר מה היננו באמת, מה ייעודנו ומה זה יהודי, מה זה עם ישראל ומה תפקידו של היחיד והכלל. אין דרך אחרת, רק לשוב לשורשנו ומהותנו, ורק על ידי זה נגיע למיזוג גלויות ונהפוך לעם אחד, ולזה אין תחליף. 

ואם כבר מדברים על המצב הפנימי, עלינו להודות, תחת להיות עם אחד היננו מפולגים כל כך. אין אידיאל, אין שמחה בחיים, הם איבדו את ערכם ורבו המתאבדים לדעת. האנוכיות והאגואיזם – זה הכול. להם סוגדים כמו שסוגדים לכל מיני אלילים במדינתנו המתחדשת. השבת, המועדים, נרמסים ברגל גאווה. העולים הדתיים הבאים לארץ הקודש מעובדים ונהפכים לאחרים. נגע המיסיון מתפשט, חיי המשפחה רחוקים מלהיות אידיאליים. החזיר והטרפות מתפשטים בצורה מבהילה. אהבת ישראל, מסירת נפש מיהודי אחד לשני, לא רואים. הנוער מתרחק ממסורת אבות. מאות אלפי יהודים מתחנכים ללא תורה ויהדות אמת. הנוער מחפש את הנתיב שאבד ממנו. הגענו למצב שבו מלגלגים אם מדברים על רעיון או אידיאל. אין חזון, ובאין חזון ייפרע עם".

ומספר הרב לוין: "התנהל משא ומתן עם אגודת ישראל על כניסתם לקואליציה, ואמרנו: אנחנו שואפים לכך שהמדינה תקבל עליה את מלכות שמיים, ורק זה יהפוך אותנו לעם סגולה בכל המובנים. ידענו שברגע זה הדבר כמעט בלתי אפשרי, לכן דרשנו רק את הדרישות המינימליות לפי השקפתנו".


 נא לסיים.


 אני כבר מסיים, זה משפט אחרון. "אין אנו שבעי רצון מכמה דברים הנעשים הן בשטח של מדיניות חוץ והן בשטח של מדיניות פנים. איננו יכולים להשלים עם הפרוטקציוניזם, הפליות וקיפוחים, בשטחים רבים ובמיוחד בכלכלה. אבל לא יכולנו לוותר על דרישותינו המינימליות בשטח הדתי. ביקשנו, למשל, שבשבת תיאסר התחבורה הציבורית בחיפה, אם קיים איסור כזה בירושלים ובתל אביב, מדוע לא תיאסר התחבורה גם בחיפה? אמרנו: היתרים לעבודה בשבתות במקרים דחופים יינתנו רק בהסכם שר דתי, החרד לקדושת השבת. ואיך תחוקקו חוק שבת חדש ותשאירו את התחבורה הציבורית בשבת? כיצד ייתכן הדבר? מהי התועלת של החוק החדש אם היתרים לעבודה בשבת יינתנו על ידי מי שאינו שומר שבת?"


 תודה רבה.


 התחלתי את החלק הראשון של הנאום שלו, זה האמצעי, ובהמשך אני אסיים.


 ההמשך יבוא, מה שנקרא.


 ואני אומר את זה – שומע את זה כאן שר בממשלה. אני אומר את זה כדי – – – מה שהיה לפני 66 שנים – חשבו להקים ממשלה כזאת, והכניסו – – 


 תודה.


 – – את אלו מהשמאל, ואחר כך הם ברחו והלכו ויצאו, ופגעו בציבור החרדי ולא נתנו לו את המשאלות האלה.


 תודה, חבר הכנסת פרוש.


 אנחנו גדלנו משישה מנדטים לחרדים, היום – 16 מנדטים, ויש עוד חברי כנסת.


 ועוד היד נטויה. 


 ועוד היד נטויה.


 בבקשה.


 אנחנו נישאר עם שלנו, השר פריג' – –


 תודה, אדוני.


 – – ונא לקחת בחשבון שאתם בסוף תתחלפו. תודה.


 תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה.


 מכובדי היושב-ראש, שוב אנחנו נפגשים.


 "ושוב איתכם" – יש שיר כזה: "ושוב איתכם ושוב איתכם – –


 מזכירת הכנסת.


 – – ושלום עליכם ועלינו, על כולנו".


בעזרת השם, גם זה יגיע. אנחנו נמצאים באמצע סדרה. כשהתחלתי את הסדרה, סיפרתי לך, אדוני היושב-ראש, שקצת פשפשתי היום באמירותיו של – – –


 בפייסבוק.


 בפייסבוק, כן.


 איך קוראים לפייסבוק עכשיו? איך קוראים לפייסבוק עכשיו?


מטא.


 יפה.


 יפה. מה שמת – מטא. בכל מקרה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, יש לי גם שם לסדרה הזאת.


אה, השתכללנו.


כן. "בחיים האמיתיים, כשמישהו מרמה אותך, אתה לא מאמין לו יותר" – זה שם הסדרה. ואמר את זה חבר הכנסת יאיר לפיד בריאיון. הוא גם הסביר. הוא אומר: אם מישהו משקר ומרמה אותך, אתה לא מאמין לו יותר, זה משהו – אומר לפיד – שמלמדים אותנו בגיל שבע. "זה משהו שמלמדים אותנו בגיל שבע", אומר יאיר לפיד. "אבא שלך לוקח אותך לשיחה ואומר לך:" יאיר'קה – את זה אני מוסיף – "לא לשקר, כי אם תשקר לא יאמינו לך בחיים". וכאן הוא מוסיף: "ואפילו בפוליטיקה זה נכון. מי שרימו את הבוחרים שלהם באופן בוטה, לא יצביעו בעבורם שוב". 

אז אחרי שיש לנו שם לסדרה – נחזור עוד פעם, שלא נשכח, אדוני היושב-ראש: בחיים האמיתיים – – –


 הנשים בוורוד שם, זה קצת מפריע.


 זה נשמע כמו איזו תנועת מחאה.


 כן, הנשים בוורוד, נא לכבד את הדובר, גם כשאתן ורודות.


 במיוחד כשאני מצטט את יאיר לפיד, אז אני מבקש הקשבה. בסדרה הזאת, "בחיים האמיתיים, כשמישהו מרמה אותך, אתה לא מאמין לו יותר" – אז בואו נתחיל. כותב יאיר לפיד: "ראש הממשלה" – כל הזמן תראו גם את הסרקזם הזה, את הזלזול הזה – "ראש הממשלה והצל החליפי שלו" – לפני שהוא היה צל חליפי, היום הוא צל חליפי – "הגיעו בכבודם ובעצמם" – הוא כותב לאלה שקוראים אותו בפייסבוק – "הגיעו בכבודם ובעצמם להצביע עכשיו נגד הצעת החוק שלי ושל ארגוני העצמאים למתן דמי אבטלה לעצמאים. הבושה מתה", אומר יאיר לפיד בסרקזם ובטונציה שיכולה להיות רק לו. הוא אף מוסיף ואומר: "מנותקים, נמאסתם". לפיד. 

 ממשיך לפיד יום או יומיים אחר כך או לא יודע כמה זמן: שלום, "תמונה אחת לשבת" – הוא לשבת מכין תמונות – "שני אנשים. גנץ ונתניהו. צולמו השבוע בזמן ההצבעה על דמי אבטלה לעצמאים. שניהם הצביעו נגד. תסתכלו עליהם. תנסו לדמיין מה עובר להם בראש כשהם מונעים עזרה ממאות אלפי אנשים שהתרסקו. בזמן שהם מפירים כל הבטחה שנתנו אי פעם. תראו אותם בקלונם", אומר יאיר לפיד, "ואל תשכחו. כי בשעה הכי קשה שלכם הם לא ראו אתכם ממטר". את זה אומר מי שישב פה לפני חודש-חודשיים והצביע נגד דמי אבטלה לעצמאים.

ונעבור לפרק הבא. לפיד: "לא מספיק להם 36 שרים, 16 סגני שרים, הם חייבים עוד ג'ובים, עוד בזבוזים, עוד הוצאות על חשבון משלמי המיסים". עמדו אתמול על הדוכן ודיברו על מצוקתם של אזרחי ישראל. "אם מצוקתם הייתה מעניינת לכם" – תשמע את הדימוי – "הייתה מעניינת לכם את קצה הזרת, לא הייתם מקימים את ממשלת הבזבוזים המגונה הזאת", אמר יאיר לפיד, שהבטיח לאבא שלו שהוא לעולם לא ישקר. 


 ואם יש לך ציטוט של 30 שניות, זה בדיוק הזמן.


 אני אחפש משהו בשבילך, אדוני היושב-ראש, כי יש לי עוד הרבה. 


או 20.


אה, זה משהו מדהים. הוא תוקף גם אותך פה, אדוני היושב-ראש. 


 אישית?


לא לא לא, את זה לא הייתי נותן לו לעשות. 

 תחת הכותרת "המפלגה שנעלמה" הוא כותב: "בוועדת הקורונה של הכנסת יש חבר כנסת אחד מש"ס, שניים מיש עתיד, אחת מישראל ביתנו, שניים מהליכוד, כולל היושב-ראש, שניים מהמשותפת, אחת מהעבודה. איזו מפלגה חסרה לכם? שואל יאיר'קה שלנו, שלא משקר – "האם זו אותה מפלגה שאמרה שהיא נכנסת לממשלה בגלל הקורונה?" הוא התכוון אליכם, לא משנה שהוא דיבר בתקופה שלא היו לכם ח"כים. אבל, להזכיר לכולם, ליאיר שלא משקר כי הוא הבטיח לאבא, שהוא היה שר בממשלת ישראל וראש ממשלה חליפי בתקופה קשה מאוד של הקורונה, והוא אף לא טרח להשתתף כמעט בישיבה אחת; רק אחרי שקיבל נזיפה ממי שקיבל. 


 תודה. מה שנקרא "המשך יבוא".


 אז כדי להזכיר לכולם, אנחנו מדברים על סדרה, ואנחנו ניפגש בה עוד בערך שעה, הסדרה נקראת "בחיים האמיתיים, יאיר'קה, כשמישהו מרמה אותך, אתה לא מאמין לו יותר". תודה רבה.


 תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק פינדרוס יעלה ויבוא. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מאמין שיש כאן שר. אני לא אהיה קטנוני – – – 


 השר פריג' שם. 


 איזה שר. אבל לא סתם שר, איזה שר, איזה וזיר.


 מה שנקרא, אשרי המאמין. 


מאלה שיש להם עמדה בממשלה הזאת, בניגוד לאלה שאין להם. 

אני חייב התנצלות. אני חייב התנצלות. אני עמדתי מעל הבמה הזאת – אני לא זוכר, אמרתי אדוני היושב-ראש? 


 עכשיו אמרת. 


אני עמדתי פה מעל הבמה הזאת פעם אחר פעם וניסיתי לרדת לעומק דעתו, למה הוא רץ להיות ראש ממשלה ובגד בכל ההבטחות שלו לעם ישראל, מהחוברת של כיצד מנצחים את הקורונה ועד פרנסה ולדאוג לחרדים והכול. כל הזמן חשבתי שמה שתופס אותו זה הצ'קלקה לרעננה. היום – אני חייב להתנצל – הבנתי סוף-סוף. סוף-סוף הבנתי – אלבום תמונות יפה עם מנהיגי העולם. בראבו. חבר'ה, אני חייב להרגיע אתכם, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, האיש הגשים את החלום. יש לו אלבום תמונות יפהפה בוועידה, מצטלם עם כולם יפה, עם כל מנהיגי העולם. עכשיו, תעשה לנו טובה, תשחרר אותנו. קיבלת את חלומך, עולמך ראית בחייך, יש לך תמונות יפהפיות, אלבום מדהים. אתה מצולם עם גרמניה, עם ארצות הברית, עם צרפת – עם כולם הצטלמת, הכול בסדר. עכשיו אתה יכול לחזור. הרי האקלים לא מעניין אותך, חוץ מלשים מס, ואתה לא מאמין בזה, כי הכנסת את זה בהכנסות המדינה, 800 מיליון שקל, אז הרי אתה לא מאמין שהצריכה של החד-פעמי תרד, כי אם היית מאמין לא היית מכניס 800 מיליון שקל הכנסה. זאת אומרת, האקלים לא מעניין אותך. הרי לא טיפלת בבעיות האמיתיות של האקלים. אז מה, נסעת להצטלם, בראבו. עכשיו תשחרר אותנו.

 אבל עכשיו אני רוצה לדבר על עוד משהו. אתמול התפרסמה כותרת, ומדי פעם אנחנו שוכחים את זה. תראו, בגבעות ביהודה ושומרון, מעבר לעבירות החוק שמתרחשות שם על ידי גופים כאלה ואחרים – ודיבר על זה קודם ידידי בצלאל, שסובל מזה יום-יום, מהנושא של איכות הסביבה – מתרחש שם עוד משהו. יש שם התנהלות משטרתית וממשלתית כאילו נמצאים במדינה אחרת. יש שם קבוצות ונערים שלא עם כל המעשים שלהם אני חייב להסכים, לא על כל המעשים שלהם אני חייב לחשוב שהם עושים נכון ופועלים נכון, אני לא יודע כמה הם מתייעצים עם דעת תורה על כל פעולה שלהם או לא – אני בכלל לא נכנסת לביקורת או לא ביקורת – אבל השאלה איך מתנהלים איתם. העליתי את זה כאן בבמה בעבר, את הסיפור של קומי אורי, שקבוצה קיבלה עונש ונעלו אותם במשך תקופה ארוכה כעונש עד שייתנו איזושהי הצהרה. השתמשו בשב"כ ואלוף פיקוד ומשטרה וסיפורים, וכשפעם אחת התערבתי עוד קיבלתי טלפון שאני לא מבין, הם לא שומעים בקול רבנים, אז למה אתה זה, והם לא שומעים בקול הממסד, אז למה אתה חושב כך. 

אבל קרה מקרה ונהרג שם נער. במסגרת מרדף של בלשים נהרג שם נער. ואתמול מתפרסם שהיחידה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים מתלבטת. אחרי שניסו להסתיר ראיות, אחרי שהסתירו את הניידת ולא נתנו להיכנס, אם אני זוכר נכון – באותו יום בצלאל רץ לשם לעלות לראות מה קורה שם, אם אני לא טועה. הסתירו שם דברים, סגרו את המקום, לא נתנו לאף אחד להתקרב, עשו בעיות גם עם מח"ש, ובסוף לא לנסות לברר את זה במקום שצריך לברר את הצדק והיושר? אהוביה סנדק נהרג שם, בשוגג, במזיד, בטעות או שלא בטעות – מישהו צריך לבדוק את זה ולתת את הדין על כך. מה זה הסגירה הזאת בתוך הזה? אני אומר, זה מזכיר לי בדיוק את העונשים הקולקטיביים ואת כל סוגי ההתנהלויות. יש לכם בעיה מול נוער איך להתמודד? תתמודדו. יש כללים, יש מסגרות איך מתמודדים. תעזרו להם, תנהלו איתם שיח, תראו מה אתם יכולים לעשות, מה אתם לא יכולים לעשות, אבל מה זה, זו מדינת עולם שלישי? אפשר לעשות מה שרוצים? שוטרים יכולים לעשות מה שרוצים? חיילים יכולים לעשות מה שרוצים? מג"ב יכולים לעשות מה שהם רוצים? לית דין ולית דיין? "אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני"? מה זה הדבר הזה? מה, הם סוג ד'? 

 אז אם ככה, הם נענשים ככה: דבר ראשון, הם בכלל מתנחלים, אז מותר להעניש אותם; ב. אפילו כמתנחלים הם כבר לא מהסוג שמוצא חן בעיניכם, גם זה בקושי מוצא חן בעיניכם, ואז עושים מה שהם רוצים. נערים טובים, תמימים, כל אחד והסיפור שלו והדבר שלו. יש כאלה שהצליחו יותר, יש כאלה שפחות, יש כאלה שיותר, אבל ילדים טובים. תנו להם לפחות מינימום של זכויות. לא יכול להיות שדבר כזה קרה ונהרג שם בחור, וכולם יודעים איך הוא נהרג, ואף אחד לא מוכן להתמודד עם זה כמו בן אדם בבית משפט. לא יכול להיות. אני בכלל לא נכנס לוויכוח הזה. לא יכול להיות שהדבר הזה לא בא לשלב הוכחות בבית משפט והוא יידון. אין לי ספק, ותשאלו כל עורך דין מתחיל בתאונות דרכים, שדבר כזה היה מגיע, אם הייתה חברת ביטוח בצד השני, דבר כזה היה מגיע לבירור בבית המשפט. הרי כל תאונת דרכים כזאת מגיעה לבית המשפט. דבר כזה לא יגיע לבית המשפט? 

 כל מי שיכול לעשות בעניין הזה ולפנות למשרד המשפטים – יש לך אולי עוד קשר מימי ניסנקורן? שיפנה למשרד המשפטים. הדבר הזה צריך להיחקר לפחות במסגרת בית המשפט. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'.


 תודה רבה, אדוני היושב בראש, שר או שרה, אם יש – – – 


 השר פריג' נמצא שם.


 בסדר גמור. חבריי חברי הכנסת, אנחנו בפתחו של שבוע מורכב, מאתגר וקשה כאן בכנסת ישראל, והכנסת הזאת היא תשקיף של מדינת ישראל, של עם ישראל: שבוע שבו אנחנו נחשפים לקצה קרחון של קשרי רע"מ כמפלגה תומכת טרור, אנטי-ציונית, עם חמאס ועם טרור; שבוע שבו יש מי שמתעלמים מפעמוני האזהרה האלה ורצים אל התהום ויביאו לכאן תקציב, תקציב רע, תקציב שיש בו עשרות מיליארדים לחיזוק התנועה האסלאמית במדינת ישראל, וחלק מהכסף הזה ימצא דרכו בצורות כאלה ואחרות לחמאס ולטרור; תקציב שיש בו גזרות קשות על הציבור החרדי; תקציב שיש בו העלאות מיסים וגזרות על השכבות החלשות; תקציב שיש בו סדרי עדיפויות ערכיים רעים מאוד. ואנחנו באופן טבעי זועקים, מוחים, נאבקים, מנסים לעצור. 

אבל אני, דווקא בפתחו של השבוע הזה, רוצה לשאת מסר אחר לעם ישראל. כן, אנחנו רואים את הדברים הקשים והרעים האלה וזועקים ומוחים וחותרים לתקן, אבל אנחנו אנשים מאמינים ואופטימיים. אנחנו מכירים את העם שלנו, את בריאותו, את חוכמתו, את אמונתו, את אהבתו לאלוקיו, לתורתו, לשורשים העמוקים ההיסטוריים והדתיים שלנו. אנחנו אוהבים ומאמינים בריבונו של עולם, שלא ייטוש השם את עמו למען שמו הגדול. התהליך האלוקי האדיר שאנחנו זוכים לחיות בו בדורות שלנו הוא תהליך של תחייה לאומית. עם ישראל קם מאפר ומעפר, בקיבוץ גלויות ניסי, מגיע לארץ ישראל, מפריח בה את השממה בנס. מדינת ישראל היא נס מהלך וההתפתחות שלה היא התממשות דברי הנבואה.

ואין לי ספק שגם הממשלה הזו, על תחלואיה וטעויותיה וסכנותיה, מקדמת את התהליך הזה. די לנו אם נלך למשנה הידועה בסוף סוטה שמתארת את כל התרחישים האפוקליפטיים שאנחנו חווים אותם היום. חז"ל אז, אלפיים שנה קודם, ניבאו לנו ברוח קודשם שזה מה שמצפה לנו בעקבתא דמשיחא. ברגעים האלה, דמדומי הגלות ותחילת הגאולה, היוקר יאמיר – תראו את עליית המחירים – והחוצפא ישגא, ויראי השם יימאסו, וחוכמת סופרים תסרח, ובית ועד יהיה לזנות, ואין תוכחת, ועוד ועוד ועוד. 

אבי מורי כבר שנים אומר שככל שאנחנו מתקדמים ופוגשים עוד ועוד סיבוכים ומורכבויות כאלה, אנחנו יודעים שאנחנו בדרך הנכונה. ריבונו של עולם, כמו שאומר לנו הנביא יחזקאל בפרק ל"ו, "לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים". אנחנו בתהליך אלוקי, וככל שלנו קשה יותר, מתקרב הרגע שריבונו של עולם אומר: די, אני לא מוכן יותר שבניי אהוביי יסבלו, ובעיתה אחישנה. אני ממליץ לכולנו לקרוא עכשיו את נבואות הנחמה של ישעיה, של יחזקאל, לראות את התהליכים האלוקיים, על השלבים השונים, על המורכבות, על המשברים, על הקומות שבהן התהליך הזה נבנה.

כל אדם בסוף צריך לבחור באיזה צד של ההיסטוריה הוא רוצה להיות, אם בצד של המקדמים, של השותפים הפועלים עם אל המחזיר שכינתו לציון ברחמים וממילא בת קול יוצאת, ויבוא וייטול את שכרו, או שהוא חלילה רוצה להיות בצד של המעכבים. אז המעכבים יכולים להקשות ויכולים לסבך ויכולים לגבות מחירים, ותפקידנו לנסות לצמצם את זה ולהיאבק ולהילחם, אבל בשמחה, באופטימיות, באמונה – אמונה בריבונו של עולם, אמונה בתהליך ההיסטורי הזה שלא יחזור אחורה כי לא ייטוש השם את עמו למען שמו הגדול ואמונה גדולה בעם ישראל ובארץ ישראל ובתהליך הנהדר הזה שילך וייבנה.

וקריאה אחרונה לכולם: תהיו בצד של ריבונו של עולם, תהיו בצד הנכון של ההיסטוריה ותבואו ותיטלו את שכרכם, ואל תהיו חס וחלילה בצד של המקטרגים והמעכבים, שחלילה אחר כך ייתנו על זה את הדין.


תודה רבה, חבר הכנסת סמוטריץ'. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. 


 כבוד היושב-ראש, חבריי הנכבדים – שר? סגן שר?


 השר פריג' נמצא שם.


 כבוד השר. אז ככה. דיברנו כבר על חתולים, דיברנו על משקאות מתוקים, דיברנו על חד"פ, דיברנו על מעונות היום והדרת לומדי התורה. ברשותכם, נעסוק כעת בנושא הרב-קו והפגיעה הקשה באוכלוסיית מתמודדי הנפש המתניידת בתחבורה ציבורית.

ציבור הנכים בשל מגבלה נפשית מהווה כ-3% מכלל האוכלוסייה, שזה אומר כ-250,000 איש, ומתוכם, כבוד היושב-ראש, כ-87,000 איש מקבלי קצבת נכות. מתוך ה-87,000 איש מקבלי קצבת הנכות, רובם, רוב האנשים הללו, מתקיימים מקצבת נכות בלבד, שעומדת היום על 3,200 שקל, ואינם זכאים לקצבת ניידות ו/או הטבה אחרת המאפשרת להם להתנייד בקהילה.

חשוב לי לציין שמרבית המתמודדים עם מגבלה נפשית חיים בקהילה ולא, לא בבתי החולים, והם נמצאים בתעסוקה נתמכת ו/או שאינה נתמכת, נמצאים במועדונים חברתיים ואף נדרשים לנסוע לטיפול, לשיקום, לקנות תרופות וכדומה, כלומר נזקקים לתחבורה ציבורית על מנת להתנייד ממקום למקום, על מנת לנהל חיים עצמאיים פחות או יותר.

הרפורמה בנושא הרב-קו תפגע קשות באותם נכים. אני אשתף אתכם. אני מלווה כמה נכים, ואותם נכים שאני מלווה, אנחנו ממלאים ביחד אחת לשבוע את הרב-קו שלהם ב-100 שקל. בשל ההנחה שהם זכאים לה, הסכום שמצטבר להם עומד על 150,000 שקל. זה המון בשבילם. את ההנחה הזו הרפורמה לוקחת להם.

אני רוצה לומר לכם שאותם נכי נפש שחיים בהוסטלים, לדוגמה, שני שלישים מהקצבה שלהם מופנית להוסטל, כ-1,200 שקל עבור הדיור ועוד כ-1,200 שקל עבור דמי כיס, וביתרה עליהם לקנות תרופות, סיגריות, בגדים. אין להם כסף מיותר, ממש לא, וגם את המעט הזה שיש להם, גם את זה רוצים לקחת מהם. הם ישלמו עבור התחבורה הציבורית שהם נזקקים לה מחיר מלא, ויותר מכך, את המחיר הגבוה. ולמה? כי אין ביכולתם לכלכל את צעדיהם: מתי להשתמש בתחבורה הציבורית? האם בשעות העומס, שאז המחיר יותר יקר, או בשעות שאינן שעות עומס ואז המחיר יותר זול? הם יוצאים לעבודה, שגם ככה קשה להם להשיג אותה, בשעה שנקבעת להם. אין להם אפשרויות בחירה. הם לא שולטים בשעת היציאה, הם לא שולטים בשעת החזרה; גם המרחק ממקום העבודה למקום ההוסטל או איפה שהם גרים – הוא לא רלוונטי אליהם, הם לא בוחרים את מקום העבודה לפי המרחק, היא בדרך כלל נבחרת עבורם.

הנכים הללו ואף נכים אחרים שאינם זכאים לקצבת ניידות, אך מנגד חיים מ-3,200 שקל בלבד, גם אלה שלא גרים בהוסטל אז הם גרים בדירה שכורה, הם צריכים לשלם עבור שכירות. אלה, דווקא אלה, דווקא האוכלוסיות החלשות ביותר, יסבלו קשה מאוד מהרפורמה הזאת. אז תקציב חברתי אמרתם? ממש לא. 

 ולסיום, כי נשארה לי עוד דקה, אני עוד אגיד – – –


 – – –


להמשיך. כן, אז יש לי עוד מה להגיד לגבי הרב-קו, כי כשקראתי את ההצעה, שתהפוך עוד מעט לחוק, הבנתי שכדי להשתמש בתחבורה הציבורית עם הרב-קו צריך להיות מאוד מאוד חכמים, צריך לדעת להשתמש כמו שצריך בטלפון חכם, ואני חייבת להגיד שלא מעט אנשים ממתמודדי הנפש – לא כולם, אבל חלקם – לא יכולים להשתמש בטלפון חכם, חלק מהם בגלל שזה קשה לתפעול וחלק אחר כי טלפון חכם יקר והם לא יכולים לקנות אותו.

הם צריכים לעלות לאוטובוס ולסמן כתובת יעד, כמה תחנות, כלומר אני, כשרק קראתי את זה, התבלבלתי מכל מה שצריך לעשות ואיך לתפעל את כל הסיפור הזה, ויש אוכלוסיות שלא מסוגלות, הן צריכות את הדבר הפשוט ביותר, כמו שהיה להן עד היום והתרגלו אליו וזה עבד מצוין – אני מסיימת: להכניס כסף לרב-קו, לזכות ב-33% הנחה שלהן, וככה לנסות ולחיות חיים איכשהו עצמאיים עם הקצבה הקטנה יחסית שיש להם. אז שוב, תקציב חברתי אמרתם? אני עוד לא מצאתי. תודה.


תודה רבה, חברת הכנסת וולדיגר. חבר הכנסת בן גביר, חמש דקות.


אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לעשות איזו הפוגה מהנאומים על העניינים הכלכליים ולדבר על משהו שהוא בנפש של כולנו – ספורט. ספורט זה דבר חשוב, ספורט זה דבר בריא, ספורט זה דבר מעניין, ואין ספק שמה שקורה היום במגרשי הכדורגל, אדוני היושב-ראש, זה בעיה מאוד מאוד לא פשוטה – האלימות בכל מקום, ההתנהלות הרבה מאוד פעמים ונדליסטית, ואין ספק שזה משהו שמציב תמרור אזהרה.

אני חושב שאחד הדברים שהציבו בהחלט תמרור אזהרה וראויים לכל גינוי הוא אותה תקיפה של אוהדת נכה בידי אוהד של בית"ר ירושלים, שהטענה היא שהוא משתייך ללה פמיליה. זו תקיפה בזויה, זו תקיפה חמורה, זו תקיפה שמי שעשה אותה ומי שביצע אותה צריך לשבת בכלא.

אבל אדוני היושב-ראש, צריך גם לומר את האמת – שיש כאן כנראה צד אחד של המטבע שמסתכלים, ובצד השני אף אחד לא מסתכל, התקשורת לא מטפלת, המשטרה לא אוכפת, הפרקליטות לא מתעניינת. שום דבר, גורנישט מיט גורנישט. כלום. אני מדבר כמובן על אלימות של אוהדי קבוצות אחרות, שכנראה זוכים להנחת סלב. אני הייתי באצטדיון דוחא בסח'נין, וראיתי מה זה אלפים, אלפי אוהדים צועקים "אטבח אל-יהוד"; אלפי אוהדים צועקים "הר הבית בידינו"; אלפי אוהדים צועקים "ברוח, בדם נפדה את פלסטין". עכשיו, אני לא מכליל את כולם, אני לא חושב שזה כולם. אני לא חושב שבסח'נין זה כל העיר, שכולם מחפשים איך להרוג יהודים. אין לי ספק שיש לא מעט תושבי סח'נין נאמנים, אוהבים את המדינה, או כאלה שבאמת רוצים להתפרנס כאן ולחיות בשלום. אבל אלה מתוכם שצועקים "אטבח אל-יהוד", אלה מתוכם שמגדפים ומקללים את מדינת ישראל, אלה מתוכם שפועלים נגד המדינה שלנו – אותם צריך לזרוק ממגרשי הכדורגל. לא יכול להיות, לא יכול להיות מצב, אי-אפשר לקבל את זה, ששמים פוקוס על צד אחד ולא על הצד השני. אלימות זו אלימות זו אלימות. צריך להבין שכאשר אוהדי כדורגל, כמו בסח'נין, לדוגמה, כשהיה משחק מול מכבי נתניה, קבוצה של אוהדים, אוהדים צעירים, בחורים צעירים, ילדים שמגיעים שם לאצטדיון בסח'נין, ואוהדי סח'נין – כמעט לינץ', כמעט לינץ' עשו בהם. למה? כי הם יהודים.

באום אל-פחם יש גם קבוצה – שלחתי תלונה להתאחדות לכדורגל – צעקות שם, צעקות גזעניות, קללות. כמעט תקפו הורים של ילדים שחקנים מהקבוצה השנייה. ביפו – אותו דבר, עוד פעם ניסיון של לינץ' ביהודים, קריאות גזעניות נגד עם ישראל, נגד מדינת ישראל. עד כדי כך, אדוני היושב-ראש, יש מקומות שלא מאפשרים להיכנס עם דגלי ישראל לאצטדיון. לא מאפשרים להיכנס עם דגלי ישראל לאצטדיון. שואלים: למה? אומרים: זה יכול להתסיס. זה נורמלי? הדגל שלנו, המדינה שלנו. אנחנו צריכים לפחד? אנחנו צריכים לחשוש? אנחנו צריכים לקבל את זה שבאצטדיוני כדורגל יש תופעות כאלה?

הביקורת שלי היא קודם כול על ההתאחדות לכדורגל, שיודעת לתת קנסות לבית"ר ירושלים על ימין ועל שמאל, ולעומת זאת, עוד פעם, הנחת סלב לסח'נין; על משטרת ישראל, שיודעת לאכוף את החוק – איך אמרו לי? וטוב שכך, אגב: באצטדיון טדי הכול מרושת מצלמות, עם מאות שוטרים. למה זה לא קורה באצטדיונים אחרים? למה בדוחא השוטרים מפחדים להיכנס ליציע של הקהל? ואחרונה זו הפרקליטות, שכמו הפרקליטות, כמו תמיד, יש דין אחד בצד הזה ודין שני בצד הזה. את זה אי-אפשר לקבל. 

 כבוד השר, שהולך עכשיו, צריך להבין את זה שאלימות – – –


 זה לא דברי טעם. אתה מבלבל. העובדות לא נכונות.


 מה אכפת לך מהעובדות?


העובדות לא נכונות.


 מה אכפת לך מהעובדות? נו, מה, צועקים בסח'נין "אד'בח אל-יהוד" – זה לא אכפת לך. מה אכפת לך? העיקר, קל לדבר על כפר קאסם, זה מה שחשוב. ואגב, אני לא נגד כפר קאסם, אבל בכפר קאסם – לא, הוא הפריע לי, אתה צריך לתת לי – – –


 לא, פנית אליו, הוא דיבר. זה לגיטימי. זה חלק מהזמן.


 בסדר, אז צריך להוסיף לי זמן.


 לא מוסיפים על זה זמן, אדוני.


למה לא מוסיפים זמן?


ככה זה עובד.


 אם שר מתפרץ לדברים של חבר כנסת לא מוסיפים זמן?


הוא לא מתפרץ. אתה פנית אליו, הוא השיב לך, וזה לגיטימי במסגרת הזמן.


טוב, עוד חצי דקה. אני אומר דבר מאוד פשוט: גם בכפר קאסם יש אלימות, וכשיש אלימות  אתה צריך לפעול נגדה. אתה יודע למה? כי לא רק יהודים מפסידים מהאלימות הזאת, גם ערבים. גם הערבים מפסידים מהאלימות הזאת.


תודה.


ושמעתי אותך, וצדקת כשאמרת לאיימן עודה ולאחמד טיבי כל מיני דברים, אבל גם אתם תיקחו אחריות. תודה רבה.


תודה רבה. חברת הכנסת אורית סטרוק. גברתי, בבקשה. על מי תלמדי זכות הפעם?


אוה, מה אתה מציע?


את בטח הכנת לעצמך.


הכנתי בבית, אבל אולי יש לך הצעות.


יש לי הרבה הצעות.


כי הנושא שלנו, כזכור, זה כוחם של יחידים.


בבקשה.


זה הנושא.


כולנו בציפייה לשמוע על מי תלמדי עכשיו זכות. חמש דקות, גברתי.


אוקיי. אז כמו שהבטחתי, הנושא שלנו בנאומים היום יהיה כוחם של יחידים, והיום אני רוצה לדבר על אישה יחידה, אישה שאני עפר לרגליה, ממש מעריצה אותה, ושמה שרה נחשון. שרה נחשון היא תושבת קריית ארבע. היא ובעלה, הרב הצייר ברוך נחשון, זיכרונו לברכה – נפטר ממש לא מזמן – –


לפני חודש וחצי.


נכון. – – היו מראשוני המתיישבים במלון פארק בחברון, ואחר כך בבניין הממשל בחברון, ואחר כך בקריית ארבע. מהרגע שהוקמה קריית ארבע, חברון חזרה להיות שוממה מיהודים.


חסיד חב"ד הוא היה.


נכון. היה חסיד חב"ד, וקיבל ברכה מיוחדת מהרעבע – שהוא יוציא מחדש את כוח הקדושה שיש בציור, ובאמת כל הציורים שלו סביב נושאים של גאולה ושל אמונה. באמת עשה דברים נפלאים, מוכשר מאוד, וגם שרה עשתה דברים מופלאים בתחום שלה. ולשרה נחשון ולבעלה ברוך נולד תינוק, והוא נימול במערת המכפלה, ונקרא שמו על שם אברהם אבינו – אברהם ידידיה נחשון. והתינוק הזה, למרבה הצער, בגיל שלושה חודשים נפטר, מה שמכונה מוות בעריסה. וכשהוא נפטר, אימא שלו החליטה שהיא רוצה לקבור אותו בבית העלמין היהודי העתיק בחברון. באותו זמן אסור היה לקבור בחברון. בית העלמין העתיק, שקבורים בו גם גדולי ישראל מדורי-דורות וגם נרצחי טבח תרפ"ט – הירדנים חיללו אותו, הרסו אותו לחלוטין. על גבי בית העלמין ניטע גן ירק, עם כרוביות ועגבניות. לא היה אפשר בכלל להכיר שזה היה פעם בית עלמין יהודי, וכמובן שאסרו לקבור שם.

ושרה נחשון החליטה שהיא את הבן שלה קוברת בבית העלמין בחברון, והיא הגישה בקשה לקבור אותו שם.


שר הביטחון – פרס.


יפה. איתן, יש לך ידיעות מרשימות.


 הוא גם אישר את הקבורה בסוף.


נכון. איך הוא אישר, אתה זוכר?


 אני לא זוכר, כי לא הייתי קיים אז.


לא, הכול מהלימוד, אני מבינה. אתה למדת את זה.

אז שרה נחשון לא קיבלה אישור לקבור את הבן שלה שם, אבל היא התעקשה, והיא הגיעה עם רכב, עם הגווייה של התינוק, למחסום צה"לי בירידה מקריית ארבע לחברון, בצומת, וצה"ל חוסם אותה, והיא מנסה לשכנע את החיילים, והחיילים חוסמים אותה, והמפקד חוסם אותה. ובאיזשהו שלב שרה נחשון לקחה את התינוק המת על הידיים ואמרה למפקד: אני מאוד מצטערת, אני מתקדמת; אני עם התינוק שלי בידיים, התינוק המת, אני מתקדמת לבית העלמין. נראה אותך עוצר אותי. והמפקד לא היה מסוגל לעצור אותה.

לפני כן, דרך אגב, היא שאלה: למה אתם לא מרשים לי לקבור בבית העלמין בחברון? אז הוא אמר: מה, את לא יודעת, גב' נחשון? את חברון יחזירו. ודווקא בגלל זה היא עוד יותר רצתה לקבור בבית העלמין בחברון. והתחילה שרה נחשון ללכת עם התינוק המת על הידיים, והחיילים לא עומדים בפניה, וכל תושבי קריית ארבע נוהרים אחריה והולכים, והולכים בחושך בעיר שאין בה דריסת רגל ליהודי – כולה מלאה ערבים – ועולים את בית העלמין העתיק בחברון וכורים את הקבר וקוברים את התינוק הזה. ואז, מעל הקבר הטרי הזה אומרת שרה נחשון: לפני אלפי שנים נקנתה מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו, שקנה אותה כחלקת קבר עבור אשתו האהובה שרה, והיום אני, שרה, קוברת בבית העלמין העתיק של חברון את בני אברהם ידידיה, ובכך אנחנו נפתח פתח לקניין חברון בימינו. ועוד היא אמרה שיש אגדה שמספרת על אב ובנו שהיו הולכים בדרך, והבן שואל את אביו: אבא, מתי נגיע לעיר? והאבא אומר לו: כשתראה בית העלמין תדע שהגענו לעיר.


 תודה.


 ואמרה שרה נחשון: עכשיו, כשיש לנו בית עלמין, אנחנו גם נגיע לעיר. וזה כוחה המופלא של אישה אחת יחידה ונחושה. 

 ומכאן, אדוני היושב-ראש, אני חוזרת וקוראת לחבריי בקואליציה, כולל לך, שיימצא בכם האדם האחד האמיץ שיגיד: אני לא מוכן ללכת לממשלה שמי ששולט בה זה חברים של החמאס, זה חברים של האויבים שלנו – –


 תודה, גברתי.


– – ואני לא מוכן להצביע בעד תקציב של ממשלה כזאת. ממשלה כזאת חייבת ללכת הביתה. 


 תודה רבה. תודה, חברת הכנסת סטרוק.


 תודה.


חבר הכנסת מעוז, חמש דקות לרשותך, אדוני. 


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שלושה שבועות השתתפה קנצלרית גרמניה היוצאת אנגלה מרקל בישיבת הממשלה. בדבריה לשרים היא דיברה מצד אחד על התמיכה בישראל והמאבק באנטישמיות, אך מצד שני הבהירה כי מול איראן – שכידוע, דוהרת לפצצת גרעינית, ולא בדיוק למטרות שלום – צריך להמשיך להתנהל במשא ומתן. בנוסף, היא יצאה נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון וקראה שלא להסיר מהשולחן את המושג המכובס והמסוכן "פתרון שתי המדינות".

 זה לא מפתיע כשזוכרים שבתקופת מרקל ממשלת גרמניה הגדילה בעשרות מונים את הסיוע לאונר"א, אותו ארגון שבמקום לפתור את בעיית הפליטים רק החריף והגביר אותה, ושבמוסדותיו חונכו הילדים לשנאת ישראל ולתמיכה בטרור; מימנה ארגוני שמאל קיצוני כמו בצלם, עדאללה, שוברים שתיקה וזוכרות, והתנגדה לפרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין. זוהי אנגלה מרקל, זוהי ממשלת גרמניה.

 ומה היו דברי החנופה שראש הממשלה ראה לנכון לומר על כזאת אוהבת ישראל? מרקל, לדבריו, ואני מצטט: "משמשת מזה שנים כמצפן המוסרי של יבשת אירופה כולה ומתווה קו בלתי מתפשר של תמיכה בישראל", וכן שהיא בעלת מחויבות מתמשכת לביטחון מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אני בן לאימא שעברה את השואה והשאירה שם, באושוויץ, את מרבית משפחתה. באותו הרגע ששמעתי את ראש הממשלה בנט מגדיר כך את ראש ממשלת גרמניה – באותו הרגע הציניות מתה מבושה ומקיאוולי החוויר בקברו.

 עיוות כזה של המציאות והנדסת תודעה כה חריפה מצליחים להאפיל אפילו על ההגדרה מחדש של שר החוץ את המושג "אנטישמיות" ועל אמירתו מהשבוע שעבר שבששת הארגונים ששר הביטחון הגדיר כארגוני טרור בשל היותם שייכים לארגון הטרור החזית העממית יש אנשים רעים אבל יש גם אנשים טובים. זה כבר לא צחוק. מדובר בחבורת ילדים חסרי אחריות, שבתאוות השלטון שלהם משחקים בביטחונה של ישראל, ביחסיה הבין-לאומיים, בכלכלתה, בבריאות תושביה ובעיקר בזהותה. אדוני ראש הממשלה ושרי הממשלה, הגיע הזמן שתפנימו כי זה גדול עליכם.

אני רוצה, כדרכי בשני הנאומים הקודמים, גם בנאום הזה להמשיך לדבר אל חבר הכנסת ניר אורבך, ידידי. חז"ל אומרים: אין לך אדם שאין לו שעה, ויש קונה עולמו בשעה אחת. ניר, חברי, אני רוצה לקרוא לך על קצין מצטיין שקיבל עיטור המופת, שאתה ואני מכירים אותו ועבדנו יחד איתו. מדובר על השר לשעבר אפי איתם, ששנינו עבדנו יחד איתו במשרד השיכון – אני הייתי המנכ"ל ואתה היית מהחבורה קרובה שמלווה אותו. אני מקריא: סגן אפרים פיין – אז קראו לו פיין – שימש כמ"מ בפלוגת חי"ר שנלחמה ברמת הגולן. ב-7 באוקטובר 1973, כשהגיעה הפלוגה לנפח, התפצלה לחוליות כדי לעמוד על ציר הנפט, לחסום את הדרך לטנקים סוריים ולמנוע נחיתת מסוקים. סגן אפרים פיין נשאר בכניסה לנפח עם שתי חוליות בזוקה, ומאחר שחייליו קיבלו הלם, נשאר למעשה רק עם עוד סמל. הוא הצליח לבלום חדירת טנקים סורים על ידי שלוש פצצות שהיו בידיו וביריות ממקלע כבד. לאחר מכן נסע להביא רכב לחילוץ פצועים. במעשיו אלה גילה אומץ לב, תושייה וקור רוח למופת, ועל מעשה זה הוענק לו עיטור מופת.

ניר, זוהי שעתך. יש לך את היכולת ואני מבקש ממך, מתחנן בפניך: אנא, גלה אומץ, גלה אומץ לב, תושייה וקור רוח למופת ובלום את הפיכת מדינת ישראל ממדינת הלאום של העם היהודי למדינת כל אזרחיה. תודה.


 תודה. חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אותך בסיפור, אדוני היושב-ראש. מי זה שם, השר אלעזר שטרן?


 כן. 


 אני צריך לשפר את הראייה. אני רוצה לשתף בסיפור של שיחת הטלפון האחרונה שלי ולהראות שיש דברים שאם יש דברים שאנחנו לוקחים ברצינות אז אפשר לשנות, לפעמים בנקודות, ובעזרת השם גם במהלכים גדולים. שוחחתי עם בחור בשם אברהם, ולמה התקשרתי לאברהם? היה לי איזשהו אירוע משפחתי בשבוע שעבר, ופגשתי מישהו שהיה עם אברהם במחלקה. אברהם שירת בגדוד 202 ביולי 1994; אני התגייסתי ב-27 ביולי 1994, ויום לפני הגיוס שלי השתתפתי בלוויה של מישהו שהיה דליד שלי בתיכון – דליד זאת אומרת שאני הייתי, מה שנקרא, בכיתה י', הייתי בטיח, והוא היה דליד. זה היה שי וולשטיין, זיכרונו לברכה, הוא היום מ"מ ב-202, ונהרג במוצב גלגלית שחטף טיל סאגר, פגיעה ישירה. אני מאוד מאוד הערכתי את שי. הוא היה אז פעיל בוועד מחזור, דמות מופת שהערצתי אותה. אני זוכר את עצמי ממש בלוויה הזאת בוכה כמו תינוק, יום לפני הגיוס שלי.

 בשבוע שעבר פגשתי בחור בשם דודי, שהיה עם אברהם במחלקה. אברהם היה חייל של שי וולשטיין. אברהם הוא מהסיפור שמוכר לכולנו – למי שראה את הסיפור של הכתבת לי נעים בחדשות 12 – שישב באילת באיזשהו אוהל, סבל וסובל מפוסט-טראומה מאוד מאוד קשה. בזכות אנשים טובים כמו אותה כתבת לי נעים, כמו גיא דואק, שהוא בעצמו פוסט-טראומטי, ולקח את הסיפור הזה בצורה מאוד מאוד רצינית – אני זוכר שבאותו בוקר שוחחתי עם גיא. גיא מחזיק בית שהוא כל הזמן תומך בלוחמים. בשיחת טלפון משותפת קבענו שאנחנו נפגשים באילת. מאז הוא עבר ועדה רפואית באמצעות זום, באמצעות ווטסאפ, זאת אומרת ממש בשיחת וידיאו. היום הוא ממשיך את הטיפולים באמצעות שיחת וידיאו והוא כבר לא נמצא באילת, הוא העתיק את מקום מגוריו למקום אחר בצפון. 

 אבל כשאתה מדבר איתו – אני התקשרתי לספר לו כמה דודי הזה מעריץ אותו ואיך הוא מספר שהוא היה חייל מדהים ומהחיילים הכי טובים במחלקה. זה חשוב, כי אנחנו, כולם – ואני הייתי עם אברהם, אני חושב, מאוד לצידו במאבק הזה, אבל כשאתה שומע ממישהו שהיה מפקד באותה מחלקה: תשמע, אברהם היה מהחיילים המצוינים, זה עוד יותר נותן תחושה של סיפוק. 

 אני אומר כמה אנחנו יכולים בטעות להתבלבל בעניין הזה וכמה אנחנו יכולים לעשות טוב, וכמה חשוב שאנחנו נהיה קשובים, וכמה הנושא הזה – אסור שירד מסדר-היום. זה מה שחשוב לי לומר כאן. ואני מקווה שבעזרת השם, בתהליך שמוביל שר הביטחון גנץ – כמו שאמרתי בשבוע שעבר, אני לא מתכוון לעמוד מן הצד בתור חבר כנסת אלא להיות רלוונטי ולדחוף ולראות שהדברים האלה מקבלים את הדיוק הנכון, כי באמת, בסוף, סביב כל הוויכוחים המאוד-מהותיים שיש לנו כאן – ויש לנו כאן ויכוחים מאוד מהותיים – יש גם את הנושאים האלה שאנחנו צריכים לטפל בהם. תודה רבה.


 תודה רבה, ואני חושב שכל חברי הכנסת מצטרפים לדברים שאמרת, ובאמת זה דבר שהוא בקונסנזוס. כולם צריכים להירתם למען אותם חיילים. 

 אנחנו סיימנו את ההסתייגויות לסעיף מס' 4. לסעיפים מס' 5 ו-6 לא הוגשו הסתייגויות. אנחנו עוברים לסעיף מס' 7 – ההסתייגויות של קבוצת ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הבוקר דיברנו בסבבים כל היום על התקציב, על מיסי החינוך, על מחנות החינוך בסין. פעם, כשרצינו לחנך – – –


גם לסין הגענו.


 כן, כי גם שם מחנכים אוכלוסייה. פעם, כשרצינו לחנך אוכלוסייה יצאנו בקמפיין. לא זכור לי שהטלנו מיסים כדי לחנך אוכלוסיות. רוצים לחנך את החרדים עם השתייה המתוקה? רוצים לחנך אותם בסוגיית החד-פעמי? עושים קמפיין, אבל השיטה החדשה – לחנך אוכלוסיות בסנקציות. אבל על זה דיברנו פעמיים, ועכשיו אני רוצה לדבר על משהו אחר. אני רוצה להקריא לכם קצת. 

 הייתה חשיפה במוצאי שבת של הכתבת האמיצה אילה חסון – עדיין יש משהו שנשאר בערוצי התקשורת, כאלה שבאמת עושים את העבודה שלכם נאמנה כלפי הציבור. אני רוצה להקריא לכם לגבי החשיפה. קצת רקע למי שלא יודע, בבית, או מי ששמע כל מיני הסברים או ישמע בעתיד הסברים, אז ככה: התנועה האסלאמית בישראל הוקמה בשנת 1971 על ידי שייח' עבדאללה נימר דרוויש. התנועה משתייכת אידיאולוגית לקבוצה נרחבת של תנועות אסלאמיות הקשורות לתנועת האחים המוסלמים, השואפות לתחיית האסלאם ומאמינות שהאסלאם הוא הפתרון. עם זאת, התנועה נבדלת מאחיותיה בשאר העולם באימוץ אתניות ולאומיות פלסטינית, בעוד בשאר העולם האידיאולוגי המזוהה לה, לאומיות נתפסת כנחותה בסדר העדיפויות, ולעיתים אף כמנוגדת לערכי האסלאם. 

 בשנת 1996 התפצלה התנועה האסלאמית לפלג הצפוני ולפלג הדרומי, שהקים את הרשימה הערבית המאוחדת רע"מ והתמודד לכנסת. בשנת 2010 נבחר השייח' חמאד אבו דעאבס לראש הפלג הדרומי. כחודש לאחר בחירתו השתתף אבו דעבאס יחד עם השייח' ראאד סלאח במשט המרמרה לעזה, ואף נעצר עקב פעילות זו. ליו"ר הפלג הדרומי דעבאס ישנם שני סגנים מכהנים: האחד, השייח' צפוות פריג', וחבר הכנסת מסעוד עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ.

בשנת 2015, לאחר שנים של הסתה פרועה ותמיכה בטרור, הוצא הפלג הצפוני של התנועה בראשות ראאד סלאח אל מחוץ לחוק. הפלג הדרומי מפעיל מגוון רחב של עמותות וארגונים העוסקים בשירותים אזרחיים למוסלמים בישראל ולקידום מעמדם וזכויותיהם, כמו גם סיוע למוסלמים ביהודה ושומרון, רצועת עזה, סוריה, לבנון, טורקיה, ירדן ומדינות אחרות.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, לטובת המאזינים בבית, לטובת חברי הכנסת, שיקבלו כל מיני נימוקים כאלה ואחרים: מפלגת רע"מ היא הזרוע הפוליטי של התנועה האסלאמית בישראל באופן רשמי, ומועצת השורא של הפלג הדרומי שולטת במפלגת רע"מ. כלפי חוץ מציגים אנשי הפלג הדרומי, שבראשו עומד שייח' חמאד אבו דעאבס, תפיסת עולם מתונה והומניסטית, המקבלת את קיומה של ישראל ואף משתתפת במוסדות המדינה לרווחת הציבור הערבי. עם זאת, בין השורות ניתן להבחין בלא מעט רמזים לתפיסותיהם האמיתיות של אנשי הפלג הדרומי שאינן נאמרות במפורש ובפומבי לאוזניים ישראליות. 

כחודש אחרי שמונה ליו"ר הפלג הדרומי הפליג שייח' אבו דעאבס על ספינת המרמרה הטורקית, שניסתה לפרוץ את המצור הימי שמטילה ישראל על רצועת עזה. הוא תומך בפומבי בשייח' עכרמה צברי, המופתי של ירושלים לשעבר, הידוע בדעותיו הקיצוניות והאנטישמיות, כולל הבעות תמיכה בטרור ופיגועי התאבדות. לאחרונה, אחרי השתלטות הטליבאן על אפגניסטן וגירוש הכוחות האמריקניים במהלך אוגוסט 2021, כתב יו"ר התנועה האסלאמית מאמר המביע תקווה לנפילת המערב לידי שלטון האסלאם. גם יחסם האוהד של נבחרי הציבור של רע"מ לנציגי החמאס ביהודה ושומרון עולה מפעם לפעם בפגישות תמיכה שקיימו איתם, ותמונות יש לרוב ממפגשים של חברי כנסת של רע"מ עם אנשי חמאס – כשלעצמו אני חושב שזה דבר שטעון חקירה. בכירי התנועה האסלאמית, ואף חברי הכנסת של רע"מ, אינם בוחלים גם בקיום פגישות מתוקשרות עם מחבלים ובני משפחותיהם של מחבלים, ביקורי תנחומים למשפחות מחבלים שרצחו יהודים ומתו בכלא או בדרכים אחרות. 

העמותה האסלאמית למען יתומים ונזקקים והקשרים אל חמאס וארגוני טרור – הארגון בעל נפח הפעילות והתקציב הגדול ביותר של התנועה האסלאמית הינו עמותת סיוע 48, ששמה הרשמי הוא "העמותה האסלאמית למען יתומים ונזקקים". סך הכול גייסה העמותה בעשור האחרון תרומות בסך 224 מיליון ש"ח. מנכ"ל העמותה ע'אזי עיסא, המכהן גם כחבר מועצת השורא ויו"ר האספה הכללית של רע"מ, ציין בריאיון בשנת 2020 – בזה אני מסיים – כי התנועה האסלאמית בראשות שייח' חאמד אבו דעאבס ייסדה את עמותת הסיוע הודות לקבוצה של פעילי תנועה אסלאמית בעקבות סגירת ועדת התמיכה האסלאמית על ידי הרשויות בישראל תחת התירוץ של מלחמה בטרור ותמיכה בחמאס. כשלעצמו, זה רק חלק מהחומרים שמסגירים את זה, אבל זה צריך להדליק נורות אדומות, זה צריך לחייב את היועץ המשפטי לממשלה – ברשותך, רק במשפט אחרון – לבחון לעומק את כל מבחני התמיכה, את כל הגופים שייהנו מהתקצוב הישיר; לבדוק את הרשויות המקומיות בראשות התנועה האסלאמית שיקבלו את כיסוי הגירעונות, שהם אכן משתמשים בכסף הזה לצרכים אזרחיים ולא לתמיכה בעמותות תומכות טרור כגון החמאס.


תודה. חבר הכנסת יואב בן צור. 

 אני אדגיש, חבר הכנסת מרגי, שרשויות מקומיות מקבלות כספים מממשלה רק אחרי ביצוע עבודות בכל הנוגע לתשתיות, וכמובן כל עמותה חייבת לפעול על פי חוק, ואין להעביר כספים לגופי טרור, בטח ובטח שלא כספים ממשלתיים וכל כספים אחרים בכלל. 

 בבקשה, חבר הכנסת בן צור.


אדוני היושב-ראש, מכובדי השר שטרן, ברוך הבא. הרבה זמן לא ראינו אותך.


 שמעת את מה שהקראתי?


 ברור.


חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מצקצקי לשון ועל זיהום הכדור ועל הצורך שלנו. על כל אחד מאיתנו לשמור על הכדור ולעשות פעולות של מחזור ומניעת קלקול הטבע.

 ברשותכם, אני רוצה להתחיל ולתאר לכם איך נראים חיי היום-יום של משפחה גדולה טיפוסית, חרדית, כמובן. הילדים מתלבשים, כמובן, כל אחד בבגדים שקיבל מהאח או האחות או מבן או בת הדודה, בדרך כלל לא בגד חדש מהחנות, כי רוב החרדים עושים שימוש במחזור בגדים, ובגלל שלא עובדים לפי אופנות אלא במודלים קבועים, אז הצורך בשינוי מלתחה קטן יותר, ואפשר להסתפק במלתחה סולידית, ללא צורך להישאר מעודכן אופנתית. ממילא, שלא כמו הציבור הכללי, לא מחליפים מלתחה חדשה כל עונה, ומשפחה חרדית לא תעשה הזמנות באינטרנט או בקניונים. הרווח לעולם ירוק הוא רב; התועלת – חבר הכנסת מרגי, אתה מפריע לשר שטרן לשמוע אותי. 


 אל תחשוד בו. 


 אני מדבר על אקלים, על ועידת האקלים, על 140 איש שנמצאים שם, ואני רוצה להראות לכם מה התרומה של משפחה חרדית לאקלים ירוק יותר. התועלת לכדור ירוק לא תסולא בפז, אני לא מגזים. תחשבו מה זה עושה: זה גורם לפחות שינוע באוניות מזהמות, בגלל פחות קניות של ביגוד אופנתי; נדרש פחות חשמל בעולם ועבודת מפעלים מזהמים, במיוחד במזרח; בגלל החרדים קונים פחות ביגוד מיותר שלא לצורך; בזבוז משאבי טבע, אדמה, כמו שיש בבניית שטחי מסחר וקניונים, שלא יעילים אנרגטית ולא מנצלים באופן מיטבי את שטח האדמה שיש לנו, שהולך ומצטמצם. 

אחרי שמסיימים בני הבית להתלבש, בשעה שיוצאים לעמל היום מן הלימודים או העבודה, הם יוצאים לדרכם. איך הם עושים את זה? הם הולכים ברגל, ממש כמו בפריז, בעיר, 15 דקות, כי לרובם אין שני רכבים בבית, גם לא שלושה בשביל שיהיה גם אחד לילדים. אגלה לכם סוד: לרובם אין גם רכב אחד. אין. תחשבו על זה, כמה פחות זיהום אוויר זה, כמה פחות תפיסת שטחים ציבוריים בזכות היעדר הצורך ברכב לכל הורה, פחות שינוע עולמי וזיהום הכדור. אה, ובזכות זה שאין להם רכבים, לרובם, הם לא תופסים לכם נתיב בכביש. בזכותם אתם עומדים פחות בפקקים. חשבתם על זה? ידעתם שהחרדים הם שיאני משתמשי התחבורה הציבורית בארץ? אבל מה אתם עשיתם למען עולם ירוק? מי מכם ויתר על הרכב באופן קבוע? מי מכם מוותר על רכב פעם בשבוע, אולי פעמיים בשבוע? לא, אתם לא עוברים לאוטובוס או הולכים ברגל פעם או פעמיים בשבוע, וגם אפילו בשבת, כשאנחנו משביתים את הרכבים למי שכן יש כבר – גם זה לא. 

 מה שאני מתאר פה זוהי גישה אקטיביסטית לשינוי מציאות לעולם ירוק יותר, לעולם טוב יותר למחיית הדורות הבאים. אני מנצל את הזמן הזה כי אתם מוזנים מהתקשורת עם עיוותי מציאות. אני רוצה שתבינו מקרוב איך אנו החרדים נראים, איך אנו חיים, ואז אני מקווה שתהיו הוגנים, לפחות בליבכם תדעו את האמת. עם יד על הלב, כמה מכם מוכנים לחיות ככה, להקריב כל כך הרבה עבור שמירת הכדור? טוב, אז לא אתם. כמה אנשים אתם מכירים שחיים ככה? אבל עם כל הסל, לא רק להרגיש טוב עם מחזור של כמה בקבוקים ותרומת בגדים למתנ"ס לילדי אפריקה או סוריה; חיים אמיתיים, יום-יומיים. אז אלו החרדים, רובם כך, אחד לאחד. אז הפינוק היחיד שהיה לאימא שם זה שבמקום לשטוף כל ארוחה כמות כלים שבמשפחה חילונית ממוצעת קטנה שוטפים בשבוע – הפינוק של אותה אימא, שבדרך כלל גם יוצאת לעבוד לפחות חצי משרה, ובדרך כלל הרבה הרבה יותר – הפינוק שלה זה שבמקום לעשות כלים יש לה זמן לשבת להקשיב לעוד ילד ולעשות איתו שיעורים או לנוח. גם זה טוב לאימא במשרה מלאה שגם עובדת מחוץ לביתה. 


 נא לסיים. 


אני מסיים. ממנה הממשלה הזאת לוקחת את זמן המנוחה הקטן שהיה לה, את זמן אימא שיהיה לעוד ילד, כי מיסוי חד-פעמי זה נחמד, אבל האמת היא שאתם, חברי הקואליציה הזו, שמאפשרים דבר כזה, אתם לא באמת דואגים לעולם ירוק, אתם רק מצקצקי לשון ותו לא. 


 תודה רבה, חבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת ביטון – אינו נוכח. חבר הכנסת ארבל, בבקשה. חשבתי שתעלה עם הפרק הבא. 


 היה, היה, כשלא היית כאן. 


 אה, היה? צר לי שפספסתי. 


 ארבל, להביא לך?


 עוד יהיה זמן, עוד יהיה זמן. 


 הלילה עוד ארוך. 


אני רק, ברשותך, אדוני היושב-ראש – – 


 אפשר גם פרק מספר אחר, לא אכפת לי. 


– – כבוד השר שטרן, פרק מאוד מאוד מעניין ומוניציפלי. אתה, כמובן, כראש רשות לשעבר, בוודאי מודע – וגם שמעתי את תגובתך לדברי חבר הכנסת מרגי. אז העניין הוא כזה: היום בבוקר ראש עיריית טייבה אמר במפורש בריאיון לגלי ישראל – – – 


 אני לא מתחבר לכל אמירה של כל ראש רשות, אדוני, כן? 


 הוא ראש עיריית טייבה. 


 אני לא מתחבר לכל אמירה של כל ראש רשות. 


 בסדר גמור. מזל שזה ככה. 


 זה בלי קשר – – – 


כך אמר עו"ד מסארווה – – 


כראש רשות אל תתחבר לכל מילה של ראש רשות. 


 – – ראש עיריית טייבה, בריאיון לגלי ישראל – אני עדיין אומר את זה, אני מצטט: טייבה היא חלק מפלסטין. תפסיקו עם השטויות וההסתה שלכם. אתם רוצים למחוק את הזהות שלנו. אנחנו פלסטינים שחיים בישראל. 

וזה מייד – עובר לעשייתם – תכף אחרי שבתוכנית הבראה מיוחדת – אגב, שלא ניתנה לכל רשות, וכראש מטה שר הפנים אני יודע מה זה שמנכ"ל בהנחיית השר מעוניין לסייע לרשות ספציפית, זה קורה – בעשרות מיליוני שקלים, מנחה שרת הפנים את מנכ"ל משרד הפנים למחוק חובות לעיריית טייבה. המשמעות של הדבר היא שכשאני בכל חודש משלם ארנונה, וגם אתה מן הסתם משלם ארנונה, אתה אמור לשלם ארנונה ולקבל שירותים מוניציפליים. בגלל התנהלות כלכלית כושלת וגם בגלל סיבות אובייקטיביות שישנן לטייבה – – –


 אי-גביית ארנונה זו סיבה אובייקטיבית. 


 אני רוצה להכניס כאן סיבות אובייקטיביות של היעדר אזורי פיתוח, אזורי תעשייה, בסדר? אני בא לקראת. למרות זאת – – – 


 מה אחוז הגבייה שם?


 אני לא יודע, אין לי נתונים. 


 מה ההערכה שלך?


 להערכתי, נמוך. העובדה שלא נחתמה תוכנית הבראה זה בגלל שאני יודע לומר – את זה אני כן יודע לומר – שהם לא עמדו באבני הדרך, ובתוכנית שנקבעה על ידי גורמי המקצוע הם לא יכלו לעמוד באבני הדרך, כי לא הייתה גבייה כמו שצריך. והינה עיריית טייבה מקבלת, לבקשת ראש מפלגת רע"מ, כדי לתקוע טריז בינו לבין אחמד טיבי, שהוא תושב טייבה, ולהראות שהינה, רע"מ יודעת לדאוג לטייבה, וכדי להראות שהינה, גם רע"מ יודעת לדאוג לטייבה, בהנחייתו של מנסור עבאס רצה-אצה אילת שקד, מנחה את המנכ"ל יאיר הירש להתקדם בתוכנית ההבראה לטייבה בסכום של כ-50 מיליון שקלים מחיקת חובות. הכרת הטוב המיידית של ראש עיריית טייבה – לבוא ולומר לציבור: רבותיי, אנחנו חלק מפלסטין, הכול בסדר. מי ישלם לו את החובות? מי ימחק לו את החובות?


 ע'אזי עיסא. 


 יש שם הרבה כסף, למעלה מ-90 מיליון שקלים, בעמותה. טוב, אז הבינה אילת שקד את גודל הפיגוע, ולא פחות מזה, ממש בדקות האחרונות מצייץ אטילה מ-ynet שזו ההודעה שהוציא ראש עיריית טייבה – ולא פחות, יותר יפה מזה, שלשכת שרת הפנים הייתה מעורבת בפרסום ובהפצת ההודעה לתקשורת של ראש עיריית טייבה. שרת הפנים עכשיו היא דוברת של ראש עיריית טייבה. וככה ההודעה לתקשורת החדשה של ראש עיריית טייבה: טייבה היא חלק ממדינת ישראל. יש להצר על כך, ומצחיק כי גורמים תקשורתיים מנסים להרוס את רקמת החיים המשותפים של ערבים ויהודים במדינה. עיריית טייבה, אשר הינה שלוחת השלטון המרכזי במדינת ישראל, מקדמת תהליכים של חיים משותפים בין ערבים ויהודים בתוך מדינת ישראל, שכולנו חיים בה, עם שאיפה לעתיד טוב יותר לילדינו, הן ערבים והן יהודים. מאסנו בשנאה והתרסה והקצנה, והגיעה ההזדמנות לדרך חיים בונה אמון שעיריית טייבה חרתה על דגלה לקדם בתוך המדינה שאנו חלק בלתי נפרד ממנה. לא ניתן לקיצוניים לקדם אג'נדות קיצוניות. 

 לאיזה ראש עיריית טייבה להאמין, של היום בבוקר – – –


 רגע, מי חתום על ההודעה?


 זו הודעה שלפי דבריו של אטילה ב-ynet, לשכת שרת הפנים דאגה להפיץ אותה. היא נכפתה על ראש עיריית טייבה תוך איומים. והוא מרחיב: "מנכ"ל משרד הפנים צלצל לראש עיריית טייבה" – ככה כותב אטילה, ואני סומך עליו שהוא עיתונאי הגון – "דרש ממנו לחזור בו מן האמירה האומללה שלו מהבוקר, ואם לא, ינותק הקשר בין המשרד לעירייה. במהלך היום טענו בטייבה כי הוציאו הודעה, אבל היא לא הופיעה בשום מקום. משרד הפנים התעקשו לוודא כי ההודעה תופץ ותפורסם".

אתם סמרטוטים, לא שום דבר אחר. כשאני אומר "אתם" אני מתכוון לשרת הפנים ולמנכ"ל משרדה. אתם סמרטוטים. גובים מכם פרוטקשן על חשבוננו, רבותיי. אתם סמרטוטים. 


 תודה רבה לחבר הכנסת ארבל. חבר הכנסת ינון אזולאי יעלה ויבוא. 


 אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת משה ארבל, קראת להם פה סמרטוטים.


 למי?


 הוא אמר: אילת שקד ומנכ"ל משרדה. אתה יודע מה הבעיה? שהם בעצם אפילו לא מבינים עד כמה הם סמרטוטים. אתה מבין, עמר בר לב היום התראיין בתקשורת, ומה הוא אומר? שאלו אותו אצל קלמן ליבסקינד: תגיד לי, במה אתה מתעסק במשרד? מה בראש מעייניך? הוא אומר: המלחמה בפשיעה במגזר הערבי. 

 אז שיתחיל את המלחמה קודם כול בפרוטקשן דרך משרד הפנים, איפה שנמצאת אילת שקד. ושלא תנסה להתנער: אני עם הימין. תראה אותה נפגשת עם כל חברי הימין, כל מיני ראשי מועצות מהימין. את רוצה להראות שאת באמת מהימין? קומי, תתפטרי, תחזרי להיות פה חברת כנסת ונראה אותך מעיזה להצביע על תקציב כזה. נראה אותך מעיזה להרים יד על תקציב כזה. אלא שטוב לך להיות זאת שמפזרת את הבושם. זה מה שטוב לה להיות. היא נמצאת שם ומסתובבת: אני כלום, מיסטר קלין. מיסטר קלין, לא מתביישת. זאת שהורסת את היהדות, היא גורמת להתבוללות, היא וחבריה למפלגת ימינה, והם אלה שנותנים גושפנקה למנסור עבאס, לטרוריסטים. 

 וכל אלה מהעמותה של אילה חסון בערוץ 13, שהביאה את כל החשיפה הזאת על אדריכלי ההסכם – מה הם עשו שם? ארגון עד כאן ופורום בוחרים בחיים חשפו את זה שהעמותה הזאת, סיוע 48 – אני ממשיך בעצם את מה שאתה התחלת, יעקב מרגי – שם מדובר שהם מעניקים סיוע לפלסטינים ביהודה ושומרון, ברצועת עזה, לאותם יתומים של השהידים, של אותם שהידים. אזהאר שחרור היא האחות של מי? היא מנהלת את העמותה – של המחבל מועמר פתחי. היא אחותו. ומה, הם מעבירים לשם כספים. ובלי בושה, כן, אדוני היושב-ראש איתן גינזבורג, גם אתה תצביע לאותם אלה. 

איפה הם ישבו לעשות משא ומתן? במשרדי העמותה הזאת של סיוע 48 ישבו. מי הגיע לשם? אתם יודעים מי הגיע לשם לפי החשיפה של אילה חסון? מאגף התקציבים באוצר. פה הם מתביישים להסתודד איתנו, שמא ליברמן יראה שהסתודדו עם החרדים. אבל איתם? הם שלחו אותם לשם. וכששואל סמוטריץ' את אסי מסינג בוועדת כספים ואומר לו: תגיד לי, זה נכון? הוא מתחבט, הוא לא יודע, מנסה להתחמק, היושב-ראש מנסה לתת לו להתחמק מזה. עד מתי? עד מתי הכתם השחור הזה יהיה עלינו כאן, על הכנסת הזאת? ממשלה שהולכת ותומכת בכספי הטרור, נותנת את כספי הטרור – למי? לאותם שהידים שרוצחים את הילדים שלנו, את המשפחות שלנו. הם מחפשים אותם, זה מה שהם רוצים. 

אדוני השר, איך אתה נותן יד? אתה יודע מה זה מחבלים. איך אתה נותן יד שיעבירו לשם, לשהידים האלה? זה נראה לך נורמלי שמאגף תקציבים יושבים בעמותה של סיוע 48, של תומכי טרור, של העמותה הזאת? זה נראה לך נורמלי שהם אומרים: אנחנו תומכים בשהידים? שם יושבים למשא ומתן קואליציוני? לאיפה הגענו? השתגעתם? לאיפה הגענו? עד כמה אפשר להפקיר את הדם שלנו? כל אלה שמכריזים על עצמם ימין – אתה יודע מה, אל תהיה ימין, אל תהיה שמאל, תהיה אחד שאכפת לו מהמדינה היהודית, אחד שאכפת לו מהנשמות האלה שרוצים להרוג אותן. תהיה במקום הזה, אל תהיה במקום של ימין ושמאל. 

וזה כואב לי והלב שלי שותת דם כשאתה שומע דבר כזה. על מה? אני רוצה לדעת, הרב ליצמן. תאר לך שאגף תקציבים היה יושב במשרדי אגודת ישראל או במשרדי ש"ס. מה היה קורה? אילו כותרות: הסחיטה הגיעה למשרדים, לקחו את אגף התקציבים. אבל הם? מותר להם. לאן? בעמותת טרור מותר להם לשבת. מי? בכירי אגף התקציבים יושבים שם. לא בושה? יושבים פה ממטר. הם הולכים אליהם למשא ומתן קואליציוני. הכול פוליטיקה, בשביל להזיז את נתניהו, זה מה שעניין אותם. יהרגו את הילדים שלנו וזה לא מעניין אותם; יעשו פיגועים וזה לא מעניין אותם. יבואו אליהם וישבו אצלם בעמותות שלהם, יתנו להם גושפנקה, ואחר כך יבואו לפה ויצביעו על תקציב שנותן לתומכי טרור, לסיוע 48 – יקבלו שם כסף. לא מעניין אותם. 

 הדם שלנו לא הפקר. הדם שלנו לא הפקר. הדם שלנו לא הפקר. תכניסו את זה טוב-טוב לאוזניים שלכם. בושה וחרפה. 


 תודה לחבר הכנסת אזולאי. חבר הכנסת אבוטבול.


 תגיד לי, איך אתה – – – 


 זה אימון של שנים, אדוני חבר הכנסת מרגי, אימון של שנים. בבקשה, אדוני, חמש דקות. ובהזדמנות זו נאחל לך רפואה שלמה וטובה ושהרגל תחזור לתפקוד מלא. בבקשה, אדוני. 


 תודה רבה, תודה רבה, יושב-ראש הישיבה. היושב בראש הכנסת, חברים יקרים, חברי הכנסת היקרים, השרים, אם יש פה – – –


יש, השר שטרן שם, מאזין לך בקשב רב. 


טוב, יופי, הוא מאזין לי כמו שאני רואה אותו, אבל זה בסדר. 

 טוב, כנסת נכבדה, חשוב לי מאוד מאוד לדבר על המצב שאנחנו נמצאים בו. אנחנו ראינו כולנו, כל עם ישראל, את הסקר לפני יום אחד, סקר של המנדטים, שמפלגת השלטון ימינה בכלל נמחקת, היא לא קיימת בתוך הטבלה של אותן מפלגות שנמצאות שם. זה סקר עדכני שנמצא ערב העברת תקציב המדינה. כלומר הציבור, טחנו לו את המוח מה התוכניות של שר האוצר, מה התוכניות של ראש הממשלה, מה התוכניות של יש עתיד. טחנו להם את המוח. כלומר, מה שעכשיו הציבור מגיב, הוא מגיב בעצם כתוצאה ממה שהוא שומע. ואחרי הכול, מה אנחנו רואים? סקר כזה אומלל, שאני, לדעתי – כפי שאומרים כולם בעצם – אין שום מדינה במזרח התיכון או אפילו במזרח הרחוק שראש הממשלה אפילו לא יכול לכהן כחבר כנסת כי הוא לא עובר את אחוז החסימה. בנט נמחק מהמפה הפוליטית, רבותיי, תבינו. הציבור, עוד לפני שבכלל קורות כאן בחירות, הציבור כבר אומר את דברו לאותו ראש ממשלה זחוח, שמרבה לחייך, מרבה לומר: אנחנו נפורר את האופוזיציה. בינתיים רואים שהוא מתפורר לבד, לא צריך לעבוד הרבה. מפלגת ימינה של נפתלי בנט, שהיא בעצם מפלגת השלטון, ערב העברת התקציב נמחקת, היא לא עוברת את אחוז החסימה. הסקר של המנדטים הזה מעלה נתונים דרמטיים שלפיהם מפלגת ימינה עם ראש הממשלה נפתלי בנט לא עוברת את אחוז החסימה. כלומר, כל ההצגות, כל הרעש, כל הפרופגנדה שמנסה ראש הממשלה לייצר – הוא לא מצליח לייצר לו ציבור שנותן בו אמון. אין ציבור כזה. 

כי אם אתה מדבר נגד החרדים, לא צריכים אותך, יש את יש עתיד – עושים עבודה נהדרת בנושא הזה, תשאלו את השר שנמצא פה. לא צריכים אותך. מי אתה? ואם זה לדוגמה לשנוא עוד יותר את החרדים, יש את ישראל ביתנו. איווט עושה את זה בלי למצמץ, השנאה שלו כלפי החרדים, הגזרות שהוא עושה. לא צריכים אותך, בנט, כדי לשנוא את החרדים. ואז מה? תבוא תגיד, אולי אתה יכול לתרום לימין. איזה ימין? נעליים. אתה אפילו לא מזכיר את הימין. זה שבטעות קוראים לך ימינה – נו, אז מה? כבר אמר מי שאמר מתוך המפלגה שלך – מפלגה של משוגעים? מה הוא אמר? של מטומטמים? כלומר, קיבלת את תעודת הכבוד שלך מאותו חבר כנסת, אביר קארה. הגיע האביר רכוב על הסוס ואמר בדיוק את דעתו על המפלגה הזאת: "מפלגה של מטומטמים", ואולי בגלל זה עידית שוקלת לעבור ליש עתיד. אולי גם ממש בשניות אלה היא מנהלת שיחות עם השר לעבור ליש עתיד – וזו זכותך, למה לא? כבר אמרתי שכשהעכברים רואים שהספינה טובעת, העכברים כולם בורחים – זה פתגם, וכל מי שמוצא קשר בין זה לבין הקואליציה עושה זאת על אחריותו בלבד. 

אבל בהחלט את יכולה לברר על עוד מקומות. הייתי מציע לך, במקום להיסחף ממש רחוק, עד יש עתיד, ממליץ לך לחזור לבית הטבעי שלך, הימין האמיתי, שמשם צמחת, משם גירדת את הקולות. חבל סתם. אולי תכפרי על זה שאת בעצם ברחת מהימין וחברת לשמאל ועל כל הדברים האלה, עידית.


 – – – דרך ארץ קדמה לתורה.


 עידית, עידית, מה זה קשור לדרך ארץ? אז מה רצית, שבשם דרך ארץ תטנפו ואנחנו נשתוק לכם? נראה לך, הא? כל מה שאנחנו נגיד, תגידי: דרך ארץ. ממש יפה. איזו דמגוגיה. 


 אני חושבת – – –


 יושב-ראש הקואליציה, אני מציע לך באמת, לפני שאת מטיפה לאחרים – –


 מעטים היו מדברים כמו שאתה מדבר על במת הכנסת – – – 


 – – תתנהגו בדרך ארץ, אל תדברו בדרך ארץ. זה שאתם מציקים לתינוקות הקטנים שבתוך המעונות, שבאת עכשיו ועשית שם איזה מין הצגה – עשית, איך קוראים לזה היום? סיבוב דאווין, לדפוק איזה תמונה-שתיים. בסוף לא עזרת להם. ניר אורבך בא ואומר להם משפט אחד ואיווט מוציא הבהרה: לא לא לא, לא היה ולא נברא.


תודה.


 חלסנא, תפסיקו לטייח את העם. העם מכיר אתכם – –


 חבר הכנסת, אני מציעה שתנאם ולא – – –


 – – ולא פלא שבסקר אתם לא רואים את אחוז החסימה.


 – – – בבקשה. תודה רבה, זמנך הסתיים. 


 אדוני היושב-ראש, רק – – – 


– – –


 לא, אני אגיד לך משפט אחד. דבר אחד אני לא אגיד. אני לא אגיד, עידית – אני לא אגיד על ראש הממשלה, חלילה – –


 אדוני, אדוני.


 – – שהוא אפס, כי בסקרים הוא מתחת לאפס.


 תודה רבה, אדוני.


 וחבר הכנסת משה אבוטבול, אני לא אעלה לאינסטגרם תמונה של חברת הכנסת עידית סילמן כמו שאתה העלית – – –


לא מציגים שום דבר מעל דוכן המליאה. זה – שנייה, זה הוצאה מהמליאה. בבקשה, אדוני חבר הכנסת בוסו. 


 דרך ארץ בהחלט קדמה לתורה.


 – – –


 ואם אתה צריך תזכורת לאינסטגרם שאתה העלית עליי, אז אני אשלח את זה בריש גלי לכולם.


 – – – מה קרה?


 אדוני, יש – – – שום דבר, לא מציגים שום מיצג מעל דוכן הנואמים, גם לא גזיר עיתון – –


 זה לא גזיר – – –


 – – וגם לא סקרים, ואתה יודע מה, אדוני? אתה יודע את זה.


 שמה? 


 ברור שהוא יודע את זה. מה השאלה בכלל?


 בבקשה, אדוני.


 מה יודע?


 מה השאלה?


 מתחת לאפס. לכי, לכי, תחפשי מפלגה.


 אני באמת מציעה לך – – –


 בבקשה, חמש דקות.


 לכי לחפש מפלגה.

 זה לא תורה וזה לא דרכה של – – –


 וזה גם לא צורה, מה שאת עושה לנו.


 בבקשה.


 לא צורה שאתם הורגים אותנו.


 אדוני היושב-ראש – –


זה לא לכבודך – – –


 גם לא לכבודך, מה שאת עושה.


 – – חבריי חברי הכנסת. 


 לא, לא לכבודך. באמת.


 גם לא לכבודך.


 אני חושבת שהציבור החרדי – – –


תודה, חברי הכנסת, תודה רבה. תודה רבה. נאומך הסתיים.


 – – – אולי גם קצת עליה, קצת עליה, איתן. קצת עליה. היא לא חסינה.


חסינה מאוד.


 את לא חסינה בכלל. את בדיוק כמוני ואולי פחות.


 תודה רבה.


 חסינה מאוד, במיוחד בפני האמירות האלה.


 אולי פחות.


חברת הכנסת סילמן, תודה. חבר הכנסת אבוטבול, תודה. 


 נראה שסגרנו – – –


 באמת, כאילו, הכנסת שוקקת ובאמת צריך להתכתש אחד מול השני בשני קצוות המליאה. תודה רבה, רבותיי. 

 בבקשה, חבר הכנסת בוסו.


לפחות שהצופים יחשבו שמדובר פה באולם מלא מפה לפה. 


 לפחות זה היה ויכוח על טעם.


 חבר'ה, לא לדחוף, יש לכולם מקום. להירגע. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה, מעל בימה זו, כחבר כנסת, בשם הפרלמנט הישראלי, למחות על כבודה של שרת האנרגיה, שאולצה – אומר את זה בכאב אמיתי – לחזור ולא להיכנס לוועידת האקלים לאחר שהגיעה עם רכב שמתאים לצרכיה. הציעו לה רכב אחר. למרבה הצער, הרכב ההוא לא התאים בכלל לאופציה של כיסא עם מתקן. היא פשוט לא נכנסה היום לוועידה. מחר היא מקווה להשתתף.


 כולנו מצטרפים אליך ומגנים – –


 בנושא הזה אין ימין ואין שמאל, אין קואליציה ואופוזיציה – – –


 – – את הפעילות הזאת.


דווקא בוועידת אקלים של האו"ם, שמדברת בראש ובראשונה על הנגשה, שרה מאחת המדינות שמגיעות לוועידה אולצה לא להיכנס בשל המגבלות שלה – זה אות קין לוועידה הזו בשלב הזה, ואני מקווה שבאמת זה יתוקן מחר. אני גם חושב – – –


 בושה למארגנים, לא לוועידה.


 למארגנים. 


 למארגנים.


 למארגני הוועידה. אבל אני חושב שהיה מצופה מראש הממשלה, שנמצא במקום, אם הוא היה בעצמו: אני יוצא כרגע אם היא לא נכנסת. אולי זה היה מתוקן. אבל מקווה שמחר זה יתוקן. אבל אתה יודע מה, לפני שבוע היו פה חילופי האשמות בין חברת הכנסת שירלי פינטו קדוש, שהגיעה לכאן, לכנסת, בשביל לייצג את 1.8 מיליון, אותם מוגבלים, לחבר מפלגתה אביר קארה, שאמר: חובת ההנגשה גובלת כבר בקומוניזם. והיא אמרה לו: זה בושה להגיד כזה דבר. הוא אמר את זה באחת מוועדות הכנסת. אבל יותר כואב – שלאחר מכן הוא צייץ ואמר: יושרו ההדורים, וחברת הכנסת שירלי פינטו התנצלה. תגיד לי, אתה לא מתבייש? במקום שתגיד: התנצלתי בפניה על אמירה; לא התכוונתי שזה באמת קומוניזם, כי מגיעה לכם הנגשה. הוא אומר: חברת הכנסת שירלי פינטו קדוש התנצלה על האמירה.

באמת, עידית, כיושבת-ראש הקואליציה וחברת מפלגתה, אני פגשתי את שירלי פינטו קדוש בלי כל קשר בחוץ. בנושא הזה אני חלקתי עליה וכעסתי מאוד מאוד על הציוץ שהעלתה על הנושא של הנאום ביום האזכרה לראש הממשלה לשעבר רבין. אבל דבר אחד אי-אפשר לקחת לה – היא באה לייצג פה את המוגבלים. היא הביאה קולות למפלגה בשם זה, והיא נמצאת בשביל זה, והיא מייצגת במהות את החבר'ה האלה. ואמירות כאלה בכנסת, אסור שייאמרו. זה גרוע, והוא היה צריך להתנצל. לכן אנחנו אחר כך מגיעים לעוד מקרים כאלה וכאלה. 

 אבל באותה מפלגה, מהון להון, השר לשירותי דת אמר היום בוועידת עיתונאים: יראת השמיים שלנו יותר חזקה מיראת השמיים של החרדים. 


 – – –


 אני מקווה שראש המפלגה שלו לא שמע אותו, מסיבה אחת: הוא כבר מזמן נטש את הבייס הזה שקוראים לו יראת שמיים. הוא הלך לבייס חדש, ועכשיו אתה פוגע לו בבייס החדש, אתה פתאום מדבר על יראת שמיים. הבייס ההוא היה בשביל לבוא לבחירות, לקחת כמה מנדטים, לעבור את אחוז החסימה, ועכשיו הולכים על בייס חדש: בייס שמאלני, בייס חילוני, בייס – כל הבייסים האחרים. יראת שמיים כבר לא במקום, וכרגע מה שמתן כהנא גורם זה שהוא פוגע בבייס. אז אני מקווה שזה מתואם עם ראש הממשלה שלו. 

 יתרה מזאת, הוא גם אמר ש-50% ממצביעי ימינה מאושרים. אני לא יודע. מי שאני פוגש ברחוב – וגם הם בעצמם פוגשים את אותם מצביעים – לא נראה בדיוק אושר על פניהם מהפעולות שנעשות כאן בממשלה. עם רבים מחבריי – ומכירים פה החברים, אני תושב פתח תקווה – הייתה לי שותפות דרך לאורך שנים, עם חברי הציונות והבית היהודי וימינה והימין החדש; שותפות פוליטית, והלכנו דרך ארוכה. ברוב הדברים אנחנו פשוט כדרך תואמים – דרך ישראל, דרך הציונות, דרך הכול. וכרגע אני שומע מהם אכזבה, איך אומרים, מקצה לקצה. אי-אפשר לומר ש-50% מאושרים. גם רואים את זה בסקרים. אני מקווה שבסיומם של היומיים הקרובים, כשהתקציב יוצג לאזרחי מדינת ישראל ונציג את המראה האמיתית, גם ה-50% שהוא מדבר עליהם יבינו שהוא פוגע בהם אישית. תודה רבה.


 תודה רבה, חבר הכנסת בוסו. חבר הכנסת גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה. 

 אנחנו בהחלט מצטרפים לדבריך, חבר הכנסת בוסו, וכולנו מגנים את הסיטואציה שבה לא התאפשר לשרה להגיע בגלל מוגבלות ולא התאפשר לה להגיע עם רכבה הנגיש לאזור הכנס. אני הבנתי שראש הממשלה הציע לה להצטרף אליו מחר לשיירה שלו ולהצטרף לתוך הכנס, כפי שראוי. אבל זה מאוד לא מכובד, לא מכבד, לא ראוי לכנס כזה, למנוע משרת אנרגיה בגלל מוגבלותה לא להגיע עד לפתח הכנס. 

 בבקשה, אדוני חבר הכנסת ליצמן.


 תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לנושא הבריאות, מה שקורה לאחרונה. בימים האחרונים יש תסיסה גדולה של בית החולים בנהריה, שלא מקבל מכשירים, והוא רצה לשכלל את בית החולים בדברים חדשים. 

בזמני, את כל המכשירים האלה יש על פי חוק, לפי מספר האנשים – מספר המכשירים, או לפי היקף האוכלוסייה. כשהתחלתי את הטיפול ב-MRI, אמרתי: אין מצב שה-MRI לא יהיה בכל בית חולים. לא רק את זה עשיתי. כשתמכתי תקציבית, אמרתי: אני אתמוך תקציבית בכל בית חולים שיכניס MRI ב-3 מיליון שקל, חצי עלות של המכשיר. עכשיו, היו בתי חולים, הגדולים בעיקר, שהיה להם MRI. יותר מזה, ב-OECD, אנחנו – מדינת ישראל הייתה למטה ב-MRI פר אוכלוסייה. מה שהתברר הוא שלבתי חולים מסוימים, שהיה צריך להיות להם MRI אחד, היו שלושה: אחד תחת שם של מחקר, אחד תחת שם – כל מיני סיפורים. 

אז אני דבר ראשון אמרתי – פניתי לכולם ואמרתי להם: תביאו, אני אאשר לכם בדיעבד. אבל לא יכול להיות שבעולם אנחנו נראים גרועים. לפחות כל מי שיש לו. ב. אמרתי שבכל בית חולים חייב להיות MRI אחד. לא יכול להיות בלי זה. היה לי מאבק עם האוצר – ובכוח, ממש בכוח; אני רציתי לבטל את זה שצריך אישור בכלל לכל המכשירים, כי אם בית חולים רוצה להביא MRI, למה שהוא לא יוכל להביא לבד? האוצר התנגד. בסופו של דבר נתנו לי, הורידו לי לפי פר אוכלוסייה, הורידו את המספרים. כל אחד קיבל MRI בבית חולים. 

זה הסימן שכשמנהלים מאבק, מצליחים. הצלחתי ב-MRI, והיום MRI זה צעצוע. כמעט בלתי אפשרי בלי MRI, CT. MRI – אגב, MRI פחות מסוכן מ-CT. ב-CT יש קרינה יותר מ-MRI. זה עוד סיפור, אבל לא משנה כרגע. מי שצריך CT – יש דברים שצריכים בהם CT, אז CT. יש דברים שצריכים בהם MRI, אז MRI. אלה שני דברים, שני סוגים. היום יש כבר MRE, יש עוד שכלול, עוד דברים.

אני אומר את כל הדברים האלה כי לצערי – לשמחתי, על MRI; על המכשירים האחרים, רובוט, למשל, מה שדובר בימים אחרינו, לא יכול להיות שיצטרכו אישורים מיוחדים. צריך להמשיך כך שכל בית חולים, על כל המכשירים, אני אומר – כל מי שצריך, שחושב לעצמו, שקנה או שרוצה לקנות מכשירים מיוחדים לרווחת האזרחים, צריך לאפשר לו. זה – א. ב. בנושא המתמחים – אני מניח שבקרוב צריך להיות משא ומתן על שכר הרופאים, אני לא יודע, בינתיים, חצי שנה וזה, אבל זה הסיכום.


השנה הקרובה.


 כן. עכשיו יהיה מאבק קשה. אני צופה מאבק קשה מאוד, ואני אומר זה כמישהו שעבר את זה. הייתה אפילו שביתה קצת זמן. אני הצעתי במשא ומתן אז להוריד את שעות העבודה של המתמחים ל-16 שעות, אבל אני אגלה לך דבר פשוט מאוד: הם סירבו. המתמחים סירבו – עד כדי כך שהאשימו אותי שאני מוריד להם את איכות העבודה, כי הם צריכים ללמוד יותר זמן. טוב סוף-סוף שהמתמחים עכשיו רוצים לעבוד פחות שעות. אני אשמח מאוד – אם צריך לעזור להם, צריך לאפשר 16 שעות. זה סביר. זה הדבר הנורמלי, לדעתי. ולא נדרש הרבה כסף, נדרשות יותר תורנויות, פחות שעות עבודה. ולכן, את שני הדברים האלה אני חושב שצריך להתחיל עכשיו, ולא להגיע למצב שבמשא ומתן של הרופאים תהיה שביתה. תודה רבה.


תודה רבה, חבר הכנסת ליצמן. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. 

 אני חושב שכולם הצטרפו אליך, חבר הכנסת ליצמן, בכך ששעות המתמחים צריכות לרדת. זה דבר שהוא מתבקש, ועל זה נאמר: טוב מאוחר מאשר אף פעם. בבקשה, אדוני, חמש דקות.


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר נמצא?


 נמצא, השר שטרן נמצא.


אה, אוקיי. כן. בסדר גמור. 

חבריי חברי הכנסת, אני רק רציתי להבהיר עוד את סוף דבריי בסבב הקודם, שבו אני דיברתי על הבעיה והפערים שנוצרים בהתפתחות הילד – ואני מדבר עכשיו בנושא המעונות, בהשלכות של המעונות, לא רק הכלכליות, במידה שהאישה כן תמשיך לעבוד והיא תהיה במסגרת פיראטית – לא פיראטית; במסגרת פרטית, שכמובן התנאים שם רחוקים מאוד מאוד מתנאים של מעון. אני לא מדבר על התפוקות, אדוני היושב-ראש. תפוקה של אישה שעובדת, אם היא יודעת שיש לה הסדר וסידור לילד, סידור מניח את הדעת, סידור שהוא אחראי, שהיא יודעת שהיא יכולה לעבוד בראש שקט, או שהיא יודעת שלילד שלה אין את המענה. אבל בלי להרחיב, אני אומר שיש כאן הרבה יותר מפגיעה כלכלית או לא. אחרי זה 75% מהילדים או 70% מהילדים ילמדו במסגרות, באמת, של מעונות, ו-30% – אני מניח שזה בערך האחוז של נשים, נשים שעובדות ושבעליהן לומדים, שלא יזכו בזה וישלחו למסגרות פיראטיות או אפילו פחות מזה. 

מה יקרה בסוף? יגיעו לכיתת גן. יגיעו הילדים האלה באותה שכבת גיל, והילדים האחרים יהיו, מנטלית והתפתחותית, בשלב הרבה יותר מבושל והרבה יותר מתקדם. יחד איתם בכיתה הזו, באותה שכבת גיל, יהיו ילדים שיהיו להם פערים גדולים, וזה יגדל הלאה. זה דבר שכל חברה צריכה להיזהר מאוד שלא יהיה בתוכה, גם אם היא לא קשורה לחברה זאת. דיברנו על כמה השלכות בדיור ועל כמה במקומות אחרים, השלכות כלכליות, על כך שיש חברה שבה אוכלוסייה שלמה מודרת ויש לה חסר גדול מאוד. אני אגיד לך, זה מגיע עד דברים אחרים. כל מה שקורה בחברה אחרת צריך להדאיג אותנו. אנחנו צריכים להיות ערניים ולפעול. אני חוזר ואומר: ראינו את זה, ראינו בקורונה. אין שיגידו: החברה הערבית, האוכלוסייה החרדית, הכללית, בערים גדולות, פזורה כזאת, פזורה אחרת. יש לזה השלכות. אף אחד לא חי ביקום לבד, בכלל, וודאי שלא במדינה אחת ובארץ אחת. 

ואני רוצה להגיד לכם עוד דבר. אני רוצה להזכיר, בלי שאני נכנס לגופם של דברים, את ההתקפה והפגיעה הקשה אתמול במשגיח כשרות במפעל בבאר שבע, במפעל בשר, במשחטת בשר, שהותקף קשה שם. עכשיו אני לא נכנס לשאלה אם זה משהו, אירוע ביטחוני או אירוע של הסתה נגד החרדים, נגד המשגיחים. גם אם ניקח את מעשי האלימות, למעשה, לגופו של מעשה ההתקפה ושל פגיעה במשגיח, או בכלל גם אם זה לא היה משגיח, גם אם זה היה פועל אחר – אלימות גוררת אלימות. כשיש אלימות בחברה הערבית, היא צריכה להדאיג אותנו לא רק בגלל שחיי אדם חשובים לנו ואנחנו חושבים שצריך להיות סדר ושצריך להיות מורא של מלכות, ואם לא, אז "איש את רעהו חיים בלעו", אלא אני חושב שזה משליך. אותו עובד, אותו אדם שגר במקום, באזור שיש בו אלימות, בסופו של דבר מתנהל באלימות גם במקום העבודה שלו. זה משפיע בכל מקום. 

כפי שידוע, על כל דבר יש לנו אסמכתאות במקרא, וברוך השם, התורה היא רחבה מני ים, ואין דבר, אין דבר כזה שאין את זה. לא, אני לא תלמיד חכם מספיק גדול, אבל מי שיודע, יודע. אבל גם במקרה הזה, אני זוכר שהבן שלי הקטן שאל אותי – שאלו אותו שאלה, והוא ענה את התשובה. יש שש ערי מקלט, שש ערי מקלט שצריך לבנות בכניסה לארץ ישראל; ככה משה ציווה וככה התורה מצווה: שלוש בתוך ארץ ישראל ושלוש מחוץ לארץ ישראל. יש את בני גד ובני ראובן – הרי בני גד ובני ראובן, היה להם מקנה רב, והם רצו להישאר מחוץ לארץ ישראל. הם נלחמו שבע שנים, ואחר כך הם יכלו לצאת לערים שלהם. אבל למה צריך – אין פרופורציה בין שבט וחצי שצריך שלוש ערי מקלט, ובתוך ארץ ישראל כולה, כל השבטים, שהיו פי עשרה מהם או פי שמונה, נניח, למה שלוש? למה? התשובה פשוטה: ערי מקלט זה רק לאלה שהורגים בשוגג – רק מי הורג בשוגג. מי שהורג במזיד לא הולך לעיר מקלט. איפה שיש רציחות, איפה שיש אלימות, יש אחרי זה גם רצח בשוגג. יש לזה דינמיקה מאוד מאוד חזקה, זה ברור, אז איפה שיש הרבה רציחות, צריך שם יותר ערי מקלט. במקומות שבהם מחויבים ב"לא תרצח" והרבה יותר שומרים, אז צריך פחות גם בעניין הזה. 

 לכן אנחנו צריכים לדעת שכל אלימות בכל חברה ובכל אוכלוסייה – בסופו של דבר זה משפיע אחד על השני. זה משפיע – אני חוזר – ופה אנחנו רואים את זה כלכלית, אנחנו רואים חברתית.

 אני רק רוצה להעיר על משהו שראוי – – –


משפט אחרון, בבקשה.


כששר החקלאות פורר הודיע היום, בהתייחסות שלו לכלים החד-פעמיים, הוא אמר: הסבתא שלי ושל חבר הכנסת אורי מקלב – הסבא והסבתא לא אכלו בכלים חד-פעמיים. וזו התשובה שהוא אומר: אז מה קרה? אז נחזור לכלים רב-פעמיים. אני רואה שגם שר האוצר מצטלם כשהוא שוטף כלים, והוא אומר: מה יש? אין מדיח כלים? זו באמת תשובה עניינית לאוכלוסייה? אתה יכול להגיד: תשמע – – –


אני בטוח שבסבב הבא תשלים את התיאוריה.


אני אסיים. אין לי ספק שהנושא – – –


 הסבא של פורר הלך עם כיפה – – –


הסבא של פורר, אני חושב שכן. ודאי אני יודע שכתבו לו מכתבים – –


– – –


– – כשהוא היה ראש העיר רחובות, שקידם, ופתח אפילו את תלמוד התורה הראשון של הרב כהנוביץ. זה נכון. אני לא יודע, אני לא בודק בציציותיו של פורר, אבל ודאי שהמעשים שלו אחרים.


תודה.


הסבא של – גרו בחדר אחד. גם הסבא והסבתא שלי לא עבדו. הסבא כן; הסבתא לא עבדה, לכן יכול להיות שכל הנושא של הכלים החד-פעמיים היה משהו אחר. לכן ההשוואות האלה, להגיד הסבא והסבתא, ושבפרשת השבוע הוא לא ראה שאכלו בכלים חד-פעמיים, זו באמת תשובה עניינית על דבר כל כך חשוב? אני אמשיך את זה בסבב הבא.


זה בטוח. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת פרוש, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הקטע השני של הנאום שהזכרתי קודם, של הרב יצחק מאיר לוין, זיכרונו לברכה, דיבר על כך שאנחנו אמרנו לבן-גוריון: אם אתה רוצה אותנו בקואליציה, אז בוא תאסור תחבורה ציבורית בשבת. ואם בתל אביב ובירושלים לא נוסעים, למה בחיפה כן?

וממשיך הרב לוין ואומר: "אנחנו דורשנו ביטול גיוס נשים בכלל, אף ברגע זה. גיוס נשים מביא יותר נזק מאשר תועלת, והדברים ידועים. מרבים לדבר אצלנו על הצורך הדחוף בעלייה פנימית. עלייה זו נוגעת לביטחון המדינה, ואילו גיוס נשים אינו מסייע לעלייה זו. דרשנו לבטל לכל הפחות מייד את חוק השירות הלאומי לבנות, ואת ועדות הפטור. דרשנו" – הוא הוסיף – "חוק נגד המיסיון, כדי לבער נגע זה מהארץ. וכלום יש צורך לנמק את הדבר? הלוא קורבנות המיסיון ייהפכו לשונאי ישראל. שמענו על ועדה שתיבחר לשם כך. הממשלה כבר הקימה ועדה כזאת, הכנסת בחרה בוועדה וקיבלה החלטות – שום תוצאות לא היו לכך. כלום אפשר לתת אמון בוועדה חדשה?"

והוסיף הרב לוין: "דרשנו שהכנסת תחוקק חוק לאיסור גידול החזיר ומכירתו. הענקת סמכויות לעיריות לחוקק חוק נגד החזיר אינה פותרת את הבעיה, כי אין התחייבות מצד שותפי הקואליציה שהרשויות המקומיות יחוקקו באמת חוק כזה.

דרשנו שעולים דתיים יקבלו הדרכה ממדריכים ומורים דתיים, כדי לשים קץ להעברה של עולים חדשים על הדת. וכי העברה על הדת אינה זועקת עד לב השמיים? דרשנו לחסל את שערוריית ניתוח המתים, בל יהיו המתים הפקר. דרשנו לא לתת לרפורמים דריסת רגל בארץ הקודש" – כאילו הוא מדבר היום. "בדבר אחד, אומנם חשוב מאוד, פגשנו הבנה" – אומר הרב לוין, זיכרונו לברכה – "והוא החינוך העצמאי. זהו כמעט הקשר היחידי שהממשלה מקיימת עם חלק זה של היהדות. ולמה יהיו אפליות גם כאן? מדוע לא קיבל החינוך העצמאי את כל דמי החזקתו? אנו משוכנעים שיבוא היום שבו תיתנו לנו תודה על כך שמתוך 250,000 ילדים המתחנכים בארץ, הצלנו לחינוך של תורה ויראת שמיים 26,000 ילדים המתחנכים ברוח אבותינו ואבות אבותינו.

על כל שאר הדרישות השיבו לנו בלאו, ואף על חלק מהן לא השיבו לנו בהן. לא הצגנו דרישות מפלגתיות, לא תבענו עמדות; דרישותינו נגעו לכלל ישראל. אומרים לנו: קיים סטטוס קוו בענייני דת, אבל הסטטוס קוו בענייני דת אינו עומד אלא פוחת והולך. שמענו הבוקר את דברי חבר הכנסת חזן" – ממפ"ם, מי שלא יודע – "שהשמיע את האני-מאמין שלו עם הכנסה של מפלגתו לממשלה החדשה; נאום מלא דברי כפירה והתכחשות לה' ולתורתו. נוכל אפוא לשער עד כמה אפשר לתת אמון בו ובחבריו בממשלה החדשה בענייני דת. אומרים לי שעתה שעת חירום ואין לדבר על עניינים אלה, אבל אין זה נכון. להפך, דווקא בשעת חירום עלינו להתקרב לאבינו שבשמיים ולא להתרחק ממנו.

מר בן-גוריון אמר כאן בתשובה על דרישותינו: אין לגזור על רוב הציבור גזרות שאינו רוצה לעמוד בהן. ואני אומר: אם ייערך משאל עם, יוכיח שרוב העם רוצה במנוחת השבת, דורש ביטול גיוס נשים, מתנגד להעברת עולים חדשים על דתם, שרוב העם הוא נגד התפשטות המיסיון ונגד התיעוב של דבר אחר. ואשר לפועל המזרחי" – כך אומר הרב לוין – "זוהי פרשה שקשה לי לנהל עליה את הוויכוח בפומבי". אבל הוא מסיים בכך: "צר לי, אחים דתיים, שלא עמדתם גם הפעם בניסיון. בכל אופן, אנו נשמיע את קולנו, כי אנו סבורים שזהו קול ישראל סבא. בכל קווי היסוד חסר עיקר אחד, עיקר העיקרים, שהיננו עם ה'. הינני משוכנע" – הוא סיים – "שיבוא יום וכל העם יחזור לשורשו ומהותו, ואז תאמרו: הייתם היחידים שאמרתם לנו את הדברים והאמנתם בהם, ואז תכירו באמיתותם של הדברים הללו". ולכן, אמר הרב לוין: אין לנו אמון בממשלה כזאת. תודה.


תודה רבה, חבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת יעקב אשר. 


קח את זה משלי.


זה על הזמן של מקלב, שדיבר דקה וחצי מעבר.


– – –


– – – דבר חשוב.


 טוב, אדוני היושב-ראש, הינה אנחנו שוב כאן.


 ממשיכים בפרק.


 אני שמח שאתה כאן. אנחנו בפרק של: אבא, אני לא אשקר יותר, נכון? כמו שאמר יאיר לפיד: "בחיים האמיתיים, כשמישהו מרמה אותך, אתה לא מאמין לו יותר". אז בוא נמשיך, ידידי היושב-ראש. 

ציטוט: "אני מכיר את כל ההסברים, אני וליברמן מדברים, אנחנו רואים באותו זעזוע את הממשלה הזאת, את 36 שרים ו-16 סגני השרים, ואנחנו שני – – –


אגב, אדוני, מעולם לא היו 16 סגני שרים. מעולם לא היו, כששנינו היינו בממשלה.


איתן – – –


אנחנו בפינה, לבקשתך, פינת השקר. אז אתה שואל שאלות על השקרים?


סליחה. סליחה. לא. אני לא התכוונתי.


אתה שואל שאלות על אנשים שמשקרים, למרות שהבטיחו לאבא שלהם לא לשקר? 


 לא. לא.


אתה שומע, השר שטרן? ציטוט של היושב-ראש שלך: "אני מכיר את ההסברים, ליברמן ואני מדברים, אנחנו רואים באותו זעזוע את הממשלה המנופחת, את 36 השרים ו-16 סגנים השרים" – שלא היו מעולם, אגב – "ואנחנו שני אנשים" שבדרך כלל, אתה שומע? "מתקשים להזדעזע. בכל בוקר אני מסתכל כמה מונשמי קורונה יש. כרגע יש 47" – זה היה אז. כשהוא היה ראש ממשלה חלופי, היו 137 מונשמים, אבל לא משנה. הוא אומר: "יש ממשלת חירום לקורונה" – פה הוא דוקר את כחול לבן – "שבה יש 52 שרים – שקר, אבל לא משנה – "זאת אומרת, על כל מונשם קורונה" – שים לב לארסיות היפה; אתה לוקח שקר, בונה עליו תילי-תילים של עוד שקר, ולבסוף אתה בא עם הפאנץ' ואומר: "על כל מונשם קורונה היה אפשר להפקיד שר שישב ליד המיטה ויחזיק לו את היד". 

יפה, ציני, אפילו קצת אכזרי. אבל מה לעשות שבתקופה שלך, אדוני לפיד – שלא משקר, כי הוא הבטיח לאבא – היו יותר מונשמים וקצת פחות שרים וסגני שרים, שבאופן יחסי לקואליציה, שהיינו אז בזמנו, 72 חברים – ביחס, אני חושב שהממשלה הזאת הרבה יותר גדולה.

ונעבור לציטוט הבא, כבוד השר שטרן. "לדעתי" – אומר לפיד, ואני מצטט – "בקואליציה הזאת אנשים ייפלו כתפוזים. גם אצל פוליטיקאים, יש גבול" – אני מנסה לחקות אותו, לא מצליח לי כל כך, אתה יודע? "לכמה זמן הם יכולים להיות בעולם – –


אבא שלו היה אומר: יוסי שריד. יוסי שריד.


 – – יש גבול", אומר הבן, ג'וניור, "כמה זמן הם יכולים להיות בעולם שהם לא שלמים איתו". הוא מדבר על הממשלה הקודמת. "זאת לא ממשלה, מה שהוקם עכשיו. אלה שתי ממשלות שלא סובלות אחת את השנייה" – אתה שומע, אדוני היושב-ראש? הוא לא מדבר על הממשלה שהוא יושב בה – "ונאלצות לחיות שם יחד". שום פרי לא גדל מהממשלה הזאת, אומר לפיד.

אני עובר לעוד אמרת שפר: "אני לא כועס בקלות. אני בימים האלה כועס ולא כי אנחנו לא בממשלה, אלא בגלל זה שבאופן גלוי לא אכפת להם", לממשלה הזאת של ביבי ושל גנץ – "לא אכפת להם מהמצוקה האמיתית. הזלזול הבוטה של השר לענייני מים" – נדמה לי שזה אלקין, לא? היה אלקין, נכון? אוי, אוי, אוי – "והשרה לענייני קהילות שלא קיימות" – ותקשיב טוב, עודד פורר – "וראש הממשלה החלופי", אומר יאיר לפיד, "שנוסע בשיירה חלופית מהמעון החלופי ללשכה החלופית" – סיימת להתחבק עם פורר?


 אני חייב לומר שאני – – – 


 תקשיב. לא שמעת. 


 בסוף אני מסתכל – הסיעות החרדיות עובדות כל כך טוב באופוזיציה. מתאים לכם – – –


 אוקיי, הברכה הזאת תחול – אני מברך אותך שהברכה הזאת תחול על ראשך, ובמהירות. תגיד אמן. 


 אמן. 

 יעקב אשר (יהדות התורה): 

אבל תקשיב מה אמר ראש הממשלה החלופי שלך כשהוא היה באופוזיציה. הוא אומר: "הזלזול הבוטה של השר לענייני מים והשרה לענייני קהילות שלא קיימות, וראש ממשלה חלופי שנוסע בשיירה חלופית מהמעון החלופי ללשכה החלופית – מה זה הדבר הזה?" שואל לפיד בפתוס. "למי זה טוב? את מי זה משרת מלבד את עצמם? כן", אומר לפיד, "נפיל אותם ברגע שיהיה אפשר". בזה הוא מדבר על השיירה הקודמת של החליפי הקודם, החליפי הקודם, אבל הוא עושה בדיוק אותו דבר.

ואז מגיע עוד ציטוט: "מפלס העצבים בכנסת", כותב לפיד – אה, סליחה, זה כבר ציטוט של ניצן הורוביץ: "מפלס העצבים בכנסת שבר היום שיא עם החוק הנורבגי – קומבינה של מיליונים על עוד ג'ובים לממשלה המנופחת הזאת. אז עד ההצבעה הייתי חייב להחליף אווירה וקפצתי למקום שעשה לי מצב רוח טוב – מסעדת שישליק בתלפיות. אחלה אנשים ואחלה אוכל. ממליץ בחום". 

אותו ניצן הורוביץ, שר הבריאות דהיום, ישב אצלי בוועדת חוקה כשניהלתי את העברת החוק. אתה מכיר את זה היטב, איתן גינזבורג, יושב-ראש הישיבה. כשאנחנו העברנו את החוק הנורבגי וכשאתה העברת את החוק של הממשלה, הגיעו האנשים הטובים האלה ומצאו כל מילה רעה – לא בנימוס, לא באחדות, לא באהבה, לא באינטליגנטיות – ואמרו ושפכו את דמם של חבריהם עד לא מכבר מאותה סיעה. עולם השקר. לכן אני חוזר עוד פעם להזכיר לכם: הסדרה שאנחנו מדברים עליה זאת הסדרה שיאיר לפיד סיפר שאבא שלו לקח אותו לשיחה ואמר לו: לא לשקר יותר, כי אם תשקר, לא יאמינו לך בחיים. תודה. 


תודה רבה לחבר הכנסת אשר. חבר הכנסת יצחק זאב פינדרוס. 


אדוני, ידידי היושב-ראש, כבוד השר, שר החקלאות, שנפל בחלקו להיות שר בשנת השמיטה – עודד, זה זכות. יעקב, אני לא אפריע לכם בשיחה. 


 שר חקלאות ופיתוח הכפר והנגב והגליל. 


יעקב, אני לא אפריע לך. אני רוצה להגיד רק משפט אחד כשאני מבקש את כבודו של השר: זאת זכות מיוחדת להיות בשנת השמיטה שר חקלאות בארץ ישראל. הקדוש ברוך הוא מגלגל – יש לך זכות מיוחדת וחובה מיוחדת. 


בשביל זה איווט מינה אותו, זאת הייתה כל הכוונה שלו. 


אני אנסה, כמנהגי כשהיושב-ראש מטיל עלינו, במסגרת השליטה שלו על סדר-היום, לנאום במשך הלילה כל כמה דקות משהו אחר – אני אנסה לעשות קצת סדר ולעזור לעם היושב בציון להכיר תנועה שהוא לא זכה להכיר אותה, התנועה הרפורמית. הם לא זכו להכיר אותה. עשיתי את זה פעם לילה ואני אנסה גם הפעם. אז אני אתחיל מהדבר הכי פופולרי שאוהבים לצעוק עלינו, הנושא של ציונות, ולהסביר מה זה. העם היושב בציון, אדוני היושב-ראש, לא מכיר את התנועה הזאת. לצערי הרב, ב-50 השנים מאז שנולדתי גדלתי עם האמריקאים בוגרי התנועה הזאת שהיו מגיעים כאן לארץ. ילדים, צאצאים, צאצאים של "Rabbis", צאצאים שגדלו בבתים – תסבוכות של סיפורים שאני לא אלאה אתכם. אבל לשמחתי – וכרגע טכנית אני קצת מצטער על כך – לא מכירים את התנועה הזאת. הם מנסים להכניס טלפיהם לתוך ארץ ישראל, לתוך היהדות, אז אני רוצה קצת לגלות קודם כדי שהישראלי הממוצע יבין על מה מדובר. 

אז נתחיל עם מצע שהיה בפיטסבורג – הצהרת העקרונות שחתמו עליה ראשי התנועה הרפורמית. עם הקמת התנועה הציונית הייתה הצהרה, וראשי התנועה הרפורמית כותבים ככה – אלה שנאבקים מאבק בלתי מתפשר כבר 35 שנה כל ראש חודש, מוציאים הון עתק מכספי המוסדות הלאומיים על כל ענפיהם על בתי משפט, על בג"צים. כבר סיפרתי כאן פעם שמוציאים סדר גודל של 4 מיליון שקלים בשנה רק על בג"צים מכספי המוסדות הלאומים, מכספי קק"ל, בשביל העתירות האלה, כבר 35 שנה, מביאים משלחות לכנסת על חשבון הישראלים, עושים את הכול.

אבל מי זאת התנועה הזאת שנלחמת בכזה שצף-קצף על הזכות להיות בכותל? אז איך הם כותבים בהצהרה? אני מצטט: "החתומים אינם מצפים לקיבוץ גלויות ושיבה לציון כדי לחדש את עבודת הקורבנות של הכוהנים בני אהרן או את קיום החוקים הנוגעים למלכויות ישראל בארצו". זאת הצהרה שלהם עם הקמת התנועה הציונית.

היה עוד יהודי שהשקיע במסירות נפש, באמת במסירות נפש, בהקמת היישוב היהודי בארץ ישראל – משה מונטיפיורי. היה לו אח שהקים את התנועה הליברלית. הוא כבר היה משהו בין לבין – התנועה הליברלית באנגליה. ואז הוא מעיד, הוא אומר: "היהדות הליברלית מכחישה שהיהודים הם עם. בכל דבר שאיננו דת, היהודים הליברלים מעוניינים להתאחד עם האומות שבקרבן הם שוכנים. כאשר אנגלי יהודי ליברלי אומר 'עמי', הוא מתכוון לעם האנגלי; כאשר יהודי ליברלי אמריקאי אומר 'עמי' ו'ארצי', הוא מתכוון לעם ולארץ של ארה"ב – – – דת לאומית, בתור כת או אמונה, היא עבור היהודי הליברלי רעיון מיושן ושחוק, שממנו אמונתו חייבת בהדרגה להשתחרר ולהתנתק לגמרי". 

אז א. ברוך השם, אני עומד כאן היום יחד עם מיליוני יהודים בארץ ישראל שלא נפלו בפח הזה. שלא נפלו בפח הזה. ואתם, בתקציב שאתם הולכים להביא מחר, בפעולות שלכם, בעשייה שלכם, בהשקעה שלכם, אתם מנסים להחיות את התנועה הזאת, שהתחילה לגסוס במקומות אחרים בעולם, התחילה להתמוטט במקומות אחרים בעולם – מוכרים את המבנים שלהם, את המרכזים שלהם; הביאו להתבוללות של מעל 50% – ואני אדבר על זה יותר בהמשך – מעל 50% התבוללות הביאו במדינות העולם. את הדבר הזה אתם באים למכור כאן בתל אביב; את הדבר הזה אתם באים למכור כאן ברעננה; את הדבר הזה אתם באים למכור כאן בכפר סבא. לְמה – להגיע להתבוללות הזאת? להגיע לתהליך הדרגתי ולהשתחרר ולהתנתק לגמרי מהרעיון המיושן והשחוק הזה של הדת היהודית? בזה אתם מוכנים להשקיע משאבים? על זה אתם מוכנים לגרום לנו להתאבד?

 אז עם מנסור עבאס אתם מכחישים. עם דברים אחרים אתם עוד מתביישים. עם הדבר הזה אתם עושים את אותו דבר – אתם הולכים למחוק את הזהות ואת הגאווה היהודית הקיימת לנו.

אנחנו נמשיך, אדוני היושב-ראש, ברשותך, בפרקים הבאים. תודה.


בהחלט, בהחלט. תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת – אגב, אני רואה שחבר הכנסת עבאס לא יושב היום.


 ישב, למה לא?


כן? לא ראיתי אותו. אני מדבר פה מתחילת סדר-היום, במחזורים. חשבתי שהוא לא יודע איפה לקבור את עצמו. קצת לא פשוט לשבת עכשיו על השולחן הזה ולספק הסברים לאזרחי ישראל – – 


אולי אני טועה, אבל אני מייד אברר.


  – – על קשריו וקשרי תנועתו עם הטרור.


הוא מחליף אותי ב-21:00.


 ב-21:00? אני מבטיח לדבר גם כשהוא יהיה כאן. כבוד השר פורר, ראש הממשלה של הרשות המכונה הרשות הפלסטינית האשים עכשיו את מדינת ישראל בעלילת דם אנטישמית ואופיינית במסגרת ועידת האקלים של האו"ם – אפרופו עלילות הדם על מרעילי הבארות – שמדינת ישראל מזהמת ופוגעת בסביבה של הפלסטינים, במים, באיכות הסביבה, באוויר. 

מה התשובה של הממשלה, שאתה חלק ממנה, על עלילות הדם האנטישמיות האלה, שמוציאות את דיבתה של ישראל רעה בשקרים? הרי את האמת כולנו יודעים: על המזבלות הלא-חוקיות, על הביוב שזורם אצל הפלסטינים, על הצמיגים שמובערים יום-יום בכל כך הרבה מוקדים – סוג של פעולת מחאה, גם כן טרור שחונק את המתיישבים. אבל מה התגובה הציונית ההולמת, הנחושה, הגאה, של הממשלה שאתה חלק ממנה? שר הביטחון בני גנץ מכריז על חבילת הקלות ומחוות נוספת במסגרת שורה של צעדים לחיזוק הרשות הפלסטינית. 

 לקחתם אלטע זאכן – מה זה אלטע זאכן? תתרגם לו, רבי יצחק זאב – – – 


 מוצרים ישנים, יד שנייה.


לקחתם פרסונה נון גרטה בעולם, לא רלוונטי, שאף אחד לא מתעניין בו, והחזרתם אותו למרכז הבמה; הפכתם אותו לפרטנר. שותפיך, עודד, עולים אליו לרגל לחלות את פניו. והיום אישרו 1,300 יחידות לערבים ביהודה ושומרון, שהרשות מתכננת, אסטרטגית, כחלק מתוכנית פאיד, והיום גנץ הבטיח חבילה נוספת. ואחרי שהוא, באיזה זכות שיבה זוחלת, אישר ל-4,000 משפחות מעמד ביהודה ושומרון – אנחנו יודעים שזה דו-שלבי: שלב א. יהודה ושומרון. אחר כך אילת שקד הבטיחה למנסור עבאס לעשות שימוש בסמכות ההומניטרית שלה ולתת להם גם בתוך מדינת ישראל. אז היום הודיע גנץ שהוא הולך לתת חבילה נוספת, עוד 4,000, ועוד שורה שלמה של הקלות ומתנות חינם שנתקלות בבוז. 

וזה הצ'יפ הדפוק – זה מה שלא מבינים אצלנו בשמאל. המחשבה הילדותית, הבוסרית וחסרת ההבנה הזאת במזרח התיכון ובתרבות ובשפה שלו, שאם אנחנו נשתחווה אפיים ארצה ונעלה אליו לרגל וניתן לו מתנות, אז הוא יעריך את זה, כי אנחנו כאלה: אם אני עושה לך טובה, אתה מעריך את זה. אז אפשר היה לחשוב שאחרי כל כך הרבה מחוות, הרשות הפלסטינית – אני כבר לא מדבר, היא מנהלת עכשיו תביעות בבית הדין הבין-לאומי בהאג נגד לוחמי צה"ל, מאשימה אותם בפשעי מלחמה. אבל הצד השני מזהה את זה כחולשה ומגיב בבוז. ועומד היום מוחמד אשתייה הזה, באמת בעלילת דם שהייתה מתאימה, אני יודע, לקוזקים של לא יודע לפני כמה מאות שנים – שקרים הזויים, מוחלטים, אנטישמיים.

מתי תבינו שבמזרח התיכון, כשאתה מכבד את עצמך, מכבדים אותך, וכשאתה משפיל את עצמך, בזים לך? כשאתה מציב עמדה נחושה, צודקת, כמובן, אמיתית, מוסרית, עובדתית, עומד על שלך, מגלגל את הכדור לצד השני, יש סיכוי שתזכה לכבוד בצד השני.

הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, משפילה את מדינת ישראל, משפילה את הגאווה הלאומית שלנו ואת הכבוד הלאומי שלנו, וממילא פוגעת בביטחון ובהרתעה – באינטרסים הכי חשובים. עזבו את אבו מאזן – באמת, זקן לא רלוונטי. אף אחד בעולם כבר לא ספר אותו עד שהגעתם אתם ועליתם אליו לרגל. אחרי שהצלחנו לייבש אותו בעבודה קשה של הרבה שנים, להוריד את האיוולת הזאת של מדינת טרור בלב-ליבה של ארץ ישראל, להוריד אותה מסדר-היום, אתם מחזירים את זה. ואז, כמובן, לחץ בין-לאומי וקוראלס. מה, אנחנו לא מכירים את הדינמיקה? 

תעצרו את המחוות האלה – שוב, "מחוות" במירכאות כפולות ומכופלות, מכבסת מילים להפקרות – הפקרות מדינית, הפקרות ביטחונית, הפקרות לאומית, הפקרות ציונית, בעיקר, כמו שאמרתי, כי הצד השני בז לחולשה ולהתרפסות הזאת. עכשיו, זו לא התרפסות שלכם – זו התרפסות שאתם מתרפסים בשם מדינת ישראל, ולזה אין לכם זכות. אין לכם זכות להשפיל עד עפר את הכבוד הלאומי שלנו.


תודה. תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה.


תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, פנתה אליי חנה, חנה שוורצר, בת 19. סבתא שלה, ניצולת שואה בת 86, מתגוררת בלוד. חנה מספרת שסבתא שלה עמדה בתוך ביתה לפני חצי שנה, והיא רצתה לצאת למרפסת ולקחת מטאטא, או משהו כזה, כשלפתע תושב לוד, תושב ערבי, מפגע, החליט לפגוע ביהודים. ראה אותה, את הסבתא של חנה, הרים אבן וזרק עליה בשיא כוחו. אי-אפשר היה לטעות פה, סיפרה לי חנה. הבן אדם רצה לפגוע בסבתא שלה על רקע לאומני, אנטישמי – פיגוע לכל דבר ועניין. בנס, באמת רק בנס, האבן פספסה את ראשה של סבתא, אבל לצערה, האבן פגעה בידה, והיא נזקקה לטיפול רפואי. אישה בת 86, ניצולת שואה. לא ייאמן. יש תיעוד של האירוע, תיעוד של המפגע. רואים אותו בבירור מנסה לפגוע – לוקח אבן ומכוון כדי לפגוע בסבתא של חנה. סבתא וחנה הגישו תלונה במשטרה. הן אפילו הביאו את האבן למשטרה, וממנה אפשר היה לקחת דגימת דנ"א. הן שמחו כל כך, יחד עם הכאב, הן על הפגיעה הפיזית ובוודאי על המורלית, על כך שבמדינת ישראל ממשיכים לפגוע ביהודים, אבל הן שמחו שלפחות יש להן הוכחות, הוכחות ברורות, הן ממצלמת האבטחה שתיעדה את האירוע והן מהאבן שאפשר היה לקחת ממנה דגימות דנ"א. 

 חלפה כחצי שנה מאז האירוע. מה קרה מאז? אני אספר לכם. ככה מספרת לי חנה: לפני כשבוע הגיע לסבתא שלה מכתב מהמשטרה שמודיע שהמשטרה סגרה את התיק. כן, כן, שמעתם נכון. התיק נסגר בטענה שלא אותר חשוד. מה לא אותר? שואלת חנה. יש תיעוד. המחבל הזה – כן, ככה יש לכנות אותו – המחבל הזה היה יכול להרוג את סבתא שלי, היא אומרת.

אתם זוכרים את יגאל יהושע, זיכרונו לברכה? אבנים הורגות. כעת נותנים לו להסתובב חופשי, בלי שיצטרך לתת דין וחשבון כלל. אתם זוכרים את דסטאו ביסט, זיכרונו לברכה, מרמלה? כן, גם הוא נהרג. גם שם הייתה מצלמה, גם שם אין עד היום עצורים. מה קורה לנו? יהודים לא יכולים לחיות בשקט ובשלווה במדינת ישראל? הפרעות שאירעו בערים המעורבות, לוד, רמלה ועכו בחודש מאי האחרון לא היו הפרות סדר. מדובר בעשרות ניסיונות להרוג ולרצוח אזרחים רק בגלל שהם יהודים וישראלים. 

 שואלת חנה: איך המשטרה מוכנה לסגור את התיקים האלה? אם הסיפור היה נגמר במוות, האם המשטרה הייתה נוהגת אחרת? היא שואלת אותי, ואין לי מה לענות לה. אני אקרא, ברשותכם, את הקריאה של חנה, שאין לי ספק שמשפחתו של יגאל, זכרו לברכה, של דסטאו, זכרו לברכה, של אבי הר-אבן ואחרים, מצטרפות לקריאה הזו. היא אומרת: אנחנו קוראים בכל לשון של בקשה למקבלי ההחלטות להתערב ולא להזניח את הנפגעים מפרעות מאי 2021. אל תפקירו אותנו, הם אומרים. אל תפקירו את תושבי המדינה. אל תפקירו את המדינה שלנו. 

וכך זה נדמה, שאין קול ואין עונה לקריאה הזאת, כי המשטרה, לצערי, לא עושה די למצוא את אלה שפגעו ביהודים בפרעות הללו ולא עושה די להעמיד אותם לדין, להעניש אותם. לצערי הרב, אני לא כל כך מרימה גבה לצורך העניין הזה מאחר שאני שומעת שוב – גם דיברנו על זה בסבב הקודם – על הקשר בין חברי כנסת פה לעמותות שתומכות בטרור, אז לא פלא שהמדינה שלנו בפשיטת רגל, ואנחנו מקווים לא לתת לזה יד, ופשוט לא לנוח עד שהממשלה הזאת תיפול, ונוכל להקים פה ממשלה שבאמת באמת באמת דואגת לאזרחיה. תודה.


 תודה רבה לחברת הכנסת וולדיגר. חבר הכנסת בן גביר, בבקשה.


 אדוני היושב בראש, כבוד השר, אני חושב שמפעם לפעם מגיעה כאן לכנסת גם אתנחתה תרבותית, ואני בחרתי להביא שירים של שני משוררים צעירים. אני חושב שהם מאוד מאוד אקטואליים למציאות שלנו.

 השיר הראשון הוא של מוטי גלרנטר – אני מקווה שאני קורא את השם שלו נכון. אדוני השר, אתה מפספס.


 שר תורן, אל דאגה, תמיד מקשיב.


 חתולים בצמרת – זו הכותרת של השיר, וככה נכתב: תגידו, זה אמיתי, זה לא קשקוש / לחיילים הממשלה לא נותנת גרוש. / את האנשים המתים הם מכילים, / את החרדים החיים הם מגבילים / אבל 12 מיליון לחתול – / לא נוצר כאן איזה בלבול? / והעיקר ההיא מתפארת כאילו זו גדולה / שכבר דור רביעי חתולים היא מאכילה. / סולם הערכים עקום, / או גרוע מכך – אין שם כלום. / בואו נאמר זאת כך – / לרחם על חיות זה דבר טוב, זה משובח. / אבל חשוב הרבה יותר, מן הסתם, / לרחם קודם על בני אדם. / כי מי שבעל החיים אצלו קדוש / יותר מאשר אדם בעל צלם אנוש, / משהו אצלו דפוק, משהו גרוע, / וזה מוכיח שהוא סתם צבוע. / זה קצת אבסורדי לומר, במחילה, / אבל בשביל לקבל יחס כמו בן אדם פה במדינה – / צריך פשוט להיות חתולה.

 יפה מאוד. דברים כדרבונות. כישרון מאוד מאוד גדול, מוטי. אני ממליץ. הוא כותב שירים. גם חבר הכנסת אבוטבול מקריא מפעם לפעם את השירים שלו. באמת הוא כישרון גדול.


 הפעם ויתרתי לך. אמרתי: הוא מגיע לבן גביר.


 הפעם ויתרת לי, וזה יפה מאוד, ובאמת אנחנו יכולים להתחלק בשירים, מוישה.


 יש מספיק חומר.


 אפשר גם על שולחן שבת לשיר את השירים האלה, כן.

 עכשיו אעבור לשיר נוסף, של בחור בשם אלון נוריאל, שהוא במקרה גם העוזר שלי, והוא כותב את השיר: איזו ממשלה. אתה רוצה שנשיר, אדוני היושב-ראש, ביחד?


אתה זכאי.
 

איתך, בדואט. 


 אתה רשאי.


 איזו ממשלה, איזו ממשלה, / איזו ממשלה מסוכנת במינה, / ממשלה מנותקת, ממשלה נלחצת. / איזו ממשלה, איזו ממשלה. // שרים מעופפים – – 


 תשיר עם מנגינה.


 איזו ממשלה, איזו ממשלה. 


 אדוני, אדוני, לא מוחאים כפיים. תנסה לא לבזות את המעמד הזה. גם חברת הכנסת סטרוק יודעת שאפשר להקריא שירים – זה בסדר, זה זכות. לא להפוך את זה לבדיחה, בבקשה. אנחנו עדיין בפרלמנט הישראלי.


 בדיחה? חלילה וחס. חלילה וחס.


 זה יותר קינה מאשר שירה.


 – – שרים מעופפים, את הציבור רומסים. / לשלם פרוטקשן לאחים המוסלמים. / אין כבר אמונה. / עבדו על האומה. / הבטחות בגרוש / והמצב אנוש. // בכנסת הם מסיתים, / את החרדים שונאים. / מעמיסים על מריצות, / את ליברמן לרצות. // בנו הם פוגעים, / את בן גביר הם דוחפים. / אין עוד מנהיגות, / הלכה הריבונות. // שרים בלי חמלה / בממשלה האטומה. / היוקר מאמיר, / הציבור אסיר. איפה הרחמים? / רק לחתולים. // הלכה המדינה, / להפיל את הממשלה. // איזו ממשלה, איזו ממשלה, / איזו ממשלה מסוכנת במינה. / ממשלה מנותקת, ממשלה נלחצת. // איזו ממשלה, כבוד השר, איזו ממשלה, אדוני היושב-ראש.

 אני חושב שהשירים הללו מבטאים הלך רוח בעם ישראל. רוב עם ישראל – ואנחנו רואים את הסקרים, הערב התפרסם עוד סקר – חושבים, אדוני, שהממשלה הזאת היא ממשלה מנותקת, ממשלה שפשוט מתעלמת מהציבור, ממשלה שמתנכלת לשכבות החלשות, לאוכלוסיות המוחלשות. ממשלה שצריכה ללכת הביתה.


 וזה רק מקצת שבחם.


 תודה. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. בבקשה, גברתי.


 אדוני היושב-ראש, חברי השר – מה שלומך, אדוני השר? כמו שהבטחתי, אנחנו נמשיך ונדבר על יחידים, על כוחם של יחידים. הפעם אני רוצה לדבר – ללכת אחורה בהיסטוריה ולדבר על שני יחידים שעמדו מול חבורה שלמה שהלכו יחד איתם לרגל את הארץ, וחזרו מתור את הארץ והוציאו דיבת הארץ רעה. הם שניהם, שני היחידים האלה, עמדו מול הרוב ולא פחדו לומר את האמת. ואני רוצה לייחד את דבריי בעיקר לכלב בן יפונה, משום שכלב – מה שנתן לו את הכוח לעמוד מול עצת המרגלים – – –


 הוא הלך להתפלל.


 נכון. איפה? 


 את זה שכחתי.


 וואו. אז ככה. מה שנתן לכלב את הכוח – – –


 גם יהושע.


 נכון. אולי בשיחה הבאה נדבר על יהושע, אם עוד תהיה כאן, אבל עכשיו נדבר על כלב. מה שנתן לכלב את הכוח לעמוד מול עצת המרגלים זה שהוא הלך להתפלל על קברי האבות בחברון. מקברי האבות בחברון הוא קיבל תעצומות נפש.


 עצה עמוקה.


 נכון, הוא קיבל את העצה העמוקה – הוא קיבל את התרוממות הרוח שאפשרה לו לעמוד מול הרוב, מול ההמון, מול כל העם שבכה בו עליו, וכלב עומד מולם. וכתוב בפסוק: "ויהס כלב את העם אל משה". זאת אומרת, הוא הצליח להסות אותם, להשתיק אותם, להשתיק את הנרגנות הזאת, את הטענות האלה נגד ארץ ישראל. כל הכוח המיוחד הזה בא לו מכוחה של חברון – הוא הלך להתפלל בחברון על קברי אבות, ומשם הוא קיבל את העוצמות המיוחדות האלה.

 כלב בן יפונה – בזכות זה שהוא לא נמשך אחר עצת מרגלים והוא ניסה בכל כוחו לגרום לעם לא לנטות אחר המרגלים, אז אומנם באותו זמן, באותו צומת, הוא לא הצליח – העם חטא בחטא המרגלים, העם נענש והעם נשאר 40 שנה להסתובב במדבר, לא נכנס לארץ באותה עת, אבל כלב נכנס. 


 נכנס. לחברון.


 הוא הלך להתפלל.


 יפה. כלב נכנס וקיבל את חברון. כתוב: לו אתן את הארץ שבה הוא דרך, והכוונה היא לחברון. נכון מאוד. 

עכשיו, אני רוצה לספר – – – 


 בוודאי את יודעת מי ראש הממשלה שמסר את חברון לערפאת.


 כן, בוודאי שאני יודעת. אבל אני רוצה לספר על הקשר – – –


 – – – במסגרת הדיון.


 הוא לחץ את ידו וחתם על הסכמי חברון ב-1998. כן. 


 אני רוצה לספר על הקשר המיוחד שלי לכלב, אז תנו לי רגע, אל תגרעו מהזמן שלי. אז הסיפור הוא כזה. סבתי, זיכרונה לברכה, הייתה משוררת. היא נפטרה לפני שאני נולדתי, ואני נקראת על שמה. היא, כשהיא עלתה לארץ, אחרי השואה הקשה באירופה, היא ראתה פה בארץ את הדור של הצברים, והיא מאוד רצתה להיות דומה לדור הזה. מאוד. היא כתבה שיר על זה, והדמות שהיא בחרה בה כדי לבטא את הרצון שלה, שלמרות שהיא שייכת לדור של השואה ושל הגלות, היא תוכל להיות גם שייכת לדור של כובשי הארץ – הדמות הייתה כמובן הדמות של כלב. 

היא כתבה שיר, ובשיר הזה היא ביקשה מהקדוש ברוך הוא: על חברון נחלתי תקים, כמו לבן יפונה – כך היא כתבה בשיר שלה. באותו זמן, כשהיא כתבה את השיר, חברון הייתה מעבר להרי החושך, תחת שלטון ירדני. היא נפטרה, אני נולדתי, ונקראתי על שמה. לא הכרתי את השיר הזה בכלל. לא הכרתי אותו. הגעתי לחברון, וכמה שנים אחרי שגרתי בחברון גיליתי את השיר הזה, שבו סבתי מבקשת מהשם: על חברון נחלתי תקים. וראה זה פלא: הנכדה שלה שנקראת על שמה התיישבה בחברון והקימה נחלה בחברון – דבר מופלא בעיניי. אז הכוח המיוחד הזה של כלב, שהוא ידע, מתוך כוחם של האבות שקבורים בחברון, לעמוד על דעתו ולא להיכנע לדעת הרוב – הכוח הזה, אני רוצה לאחל לך, חברי השר עודד פורר – שאתה יודע שאני מאוד מאוד מעריכה אותך, ואנחנו בידידות שנים – אני רוצה לאחל לך שיהיה לך את הכוח של כלב לעמוד נגד עצת המרגלים, לנתק את הקשר עם המחבלים שנכנסו לתוך הממשלה, לפרק את הקשר הזה עם מפלגה שהיא כל-כולה מפלגה של אויבים וטרוריסטים ולחזור למהות האמיתית שלך, עודד, כי אתה בא מבית ציוני, שורשי, אמיתי. אני מאחלת לך שיהיה לך את הכוח של כלב.


 תודה, גברתי. "טובה הארץ מאד מאד", אמר כלב. 

 חבר הכנסת מעוז, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני הפעם בהמשך לסדרת הנאומים מהיום. כמובן שבסוף תהיה פנייה אישית לחבר הכנסת ניר אורבך. אמשיך בפנייתי האישית אליו עד שאולי דברים היוצאים מן הלב ייכנסו אל הלב. 


 למה אתה פונה דווקא לניר אורבך – – – 


 כי אנחנו שנינו גרנו באותה שכונה – אני הסברתי את זה בנאום הראשון שלי. אנחנו שנינו מקריית שמואל, שכונה דתית-לאומית. גדלנו על אותם ערכים, גדלנו עם אותן משפחות, והסבא והסבתא שלו היקרים היו שכנים שלי, ולכן אני פונה דווקא אליו. 

אדוני היושב-ראש, אחד הדברים הנוראיים שאנחנו הולכים לאשר השבוע, ואני מקווה שלא נאשר אותם, הוא רפורמת הכשרות, שעליה אמר הרב חיים נבון שאם רוצים לעשות רפורמה בכשרות, צריך לבוא מתוך אהבת הכשרות, לא מתוך שנאת הרבנים.

אני רוצה להקריא את מה שכתבו שני הרבנים הראשיים ביחד, והם חותמים את דבריהם, בלשונם, "החותמים בצער". כך הם כותבים: "ההחלטה על מתווה הכשרות החדש שהתקבלה היא הרס הכשרות ומביאה לידי ביטוי מגמה לעקירה יהדותה של מדינת ישראל, צעד נוסף להפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. כל מי שעיניו בראשו, רואה את הרמת היד בתורת משה, סטייה מן הדרך שהתוו לנו גדולי ישראל זיע"א, מייסדי הרבנות הראשית ובראשם מרן הגראי"ה קוק זצ"ל ומרן הראשון לציון הגר"י מאיר זצ"ל והרבנים הראשיים לדורותיהם דרכם הייתה להקים בארץ ישראל מדינה יהודית.

 ההרס הרוחני במסווה של הרפורמה זו כסות עיניים שאחריתה מי ישורנו. בחלל חדרי זוממי השינוי מהדהדים כבר קולות נוספים בענייני גיור ונישואין מחוץ למסגרת הרבנות הראשית שיביאו בהכרח להפרדת קהילות בישראל. שמירה על האחדות שהייתה משאת נפשם של מייסדי הרבנות, נחתכת בלהבי ברזל. 

אנו אפופי חרדה לבאות, אנו פונים בקריאה: הרפו ידיכם מקודשי ישראל! ענייני ההלכה והדת מסורים בידי רבני ישראל. אין להעלות על הדעת שבמחי יד יחריבו בניין שלם במגמה לרצות גורמים מסוימים. מתוך אחריות כבדה לעם ישראל ולארץ ישראל אנו קוראים לעצור הליך זה מיידית. 

 אנו קוראים לכל רבני ישראל, עמדו בפרץ, הרגישו את האחריות המוטלת על שכמכם, דעו כי על כתפנו מוטלת אחריות לקיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל ואין שום זכות לשום גורם לקבוע חוקים שהם נגד חוקי תורתנו הקדושה.

אנו קוראים לרבני ישראל לבל יהין רב לתת כשרות שלא במקום שהוסמך לכך על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל. רבני ישראל הממשיכים את הדרך המסורה מדור דור ישמרו על זכותם להביע את דבר ה' ללא חת וללא מורא". והם חותמים: "החותמים בצער".

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא עוד פעם על מעשה גבורה של תושב קריית שמואל, השכונה שבה גדלתי אני וגדל חברי חבר הכנסת ניר אורבך, ושקיבל על זה צל"ש במלחמת ששת הימים: "ביום ה-5 ביוני 1967, בקרב על מוצבי רפיח, נפצע מפקד מחלקת הטנקים – סגן אברהם מוניץ – בעינו. על אף הפציעה הקשה ואובדן עינו, המשיך כל אותו יום לפקד על מחלקתו והשתתף בכיבוש מערכי שייח' זוויד, אל-ג'יראדי ואל-עריש. רק לאחר השלמת משימות יום הלחימה הראשון, הועבר לבית החולים. על מעשה זה הוענק לו: עיטור העוז".

אדוני היושב-ראש, אני פונה מכאן לחבר כנסת ניר אורבך בפעם הרביעית היום: ניר, אומרים חז"ל: אין אדם שאין לו שעה. יש קונה עולמו בשעה אחת. אני קורא לך, ניר: זוהי שעתך. הצל את מדינת ישראל מהממשלה הרעה הזו. ניר, גלה אומץ לב, תושייה וקור רוח למופת. הצבע נגד תקציב המדינה וקנה את עולמך. תודה רבה. 


תודה רבה. חבר הכנסת אופיר סופר. בבקשה. 
 

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, במיוחד השר לפיתוח הנגב והגליל, אני רואה פה הזדמנות לדבר איתך על פיתוח הצפון – סוגיה שהאמת היא שפתחנו בה שיחה, ואני מקווה שעכשיו נשלים אותה קצת. דובר לאחרונה על כך שיצאו תוכניות רבות לצפון, ובעצם התוכניות האלה לא ממומשות. אבל השר פורר, אני באמת רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר איתך.


אתה יודע שמתי שאתה רוצה לדבר איתי אתה יכול.


אבל לא, יש לי הזדמנות לדבר איתך. 


עכשיו זאת רק שיחה אישית שאף אחד לא שומע. 


אני רוצה. אז דיברו על תוכניות לצפון, וזה דבר שכבר כן אמרתי לך פעם אחת. הינה, מלכיאלי, הזמן שלי נגמר. 


רוצים לדבר איתו שיתנתק מהבוס שלו. איתו אנחנו יכולים לדבר, עם הבוס שלו לא. תתנתק – נדבר איתך. 


 כשאנחנו מדברים על תוכניות לצפון – מלכיאלי, אתה שומע? אז יש תוכנית לחינוך, תוכנית לדיור, תוכנית לפה, תוכנית לשם, ובסוף לא רואים בזה חיר. אני אמרתי לשר פורר שצריך לקדם, לדעתי, איזשהו מהלך שיתמקד בנושא אחד, ויחזיקו בו בעדיפות עליונה לאורך זמן – אני מדבר דווקא על התחום של הפיתוח הכלכלי – ואם נמקם את זה, מה שנקרא, אם ניקח את זה בצורה רצינית, יכול להיות שבאמת נצליח להביא שינוי, זאת אומרת, לא להתפזר לכל מיני רעיונות, אלא ללכת על רעיון אחד של פיתוח כלכלי, ואת הפיתוח הכלכלי הזה למקד באזור מאוד מאוד מסוים שישפיע במקסימום במקום שצריך אותו. 

דיברתי עם השר פורר על זה שלעניות דעתי, צריך לקחת את המודל של יקנעם, להעתיק אותו לאזור של הגליל המזרחי וסביב זה בעצם לייצר כך שהמרחק הפריפריאלי של רוב האזורים לא יעלה על 40 דקות מאותו אזור. אני קראתי לזה "הסופר-טנקר של התעשייה". בעצם, באפשרות הזאת, באופן הזה, אנחנו נאבד ונטשטש את הפריפריה. 

עכשיו, השר פורר, יש נקודה אחרת שלא דיברתי איתך עליה, ויכול להיות שאני צריך לדבר על זה עם שרת הכלכלה, אבל אני חושב שאולי גם אתה יכול לעזור בעניין, כי בסוף אתה מהקואליציה. אז אני יודע שהרבה דברים טובים קשה להניע בקואליציה הזאת, אבל יכול להיות שיש כמה נקודות שכן אפשר לייצר. היום, מי שרוצה להקים מפעל באזור התעשייה דלתון, לצורך העניין, זכאי לקבל מענק על הקרקע באחוזים גבוהים מאוד; אני לא זוכר, אבל לדעתי בין 70% ל-80% מענק על הקרקע. אממה? יש איזושהי הוראת מנכ"ל – זה ברמת מנכ"ל משרד הכלכלה – שקובעת שאת ההטבה הזאת על הקרקע הוא מקבל רק לאחר שלבים מתקדמים של הקמת המפעל. יוצא שבן אדם, בחור צעיר עם הון עצמי שרוצה לבוא ולהקים מפעל באזור תעשייה בעדיפות לאומית, באזור עם עדיפות לאומית כמו אזור תעשייה דלתון, לא יכול לממש את כל ההון העצמי שיש לו. 


כמה שווה ההטבה הזאת? 


כמה היא שווה?


מה מעכב במשרד הכלכלה, בעצם? 


זה לא עניין של מעכב, זה עניין שהם רוצים לראות שהוא באמת הקים את המפעל. 


ואחרי שהוא הקים, מה הוא מקבל? 


אחרי שהוא הקים, הוא מקבל את הכסף בחזרה. 


כמה? לא הכול. 


לדעתי – וזאת סתם הערכה טנטטיבית, על סמך שיחות עם מנהל אזור התעשייה שם – מדובר על משהו כמו 50% מההשקעה בכלל בהקמת המפעל, כי הקרקע שווה המון כסף. 


אני אבוא איתך לסיור באזור התעשייה דלתון. 


 באזור התעשייה דלתון – יש שם מרכז מבקרים טוב. 


גם יין – – –


בסדר גמור. 


 זה כבר היה שווה. אתה רואה? זכית לסיור עם השר. 


אני זכיתי לסיור איתו. 


 זה האזור שמגדלים את התרנגולות.


גם בזה אני מוכן לעשות איתך סיור. 


אחרי ההטלה או לפני ההטלה?


– – – להראות לו כמה דברים על ההטלה, למרות שהוא מכיר את הענף. 


אבל אני חייב למשוך עכשיו עוד חצי דקה, ואמרו לי ללכת בהלוך לאט, כי מישהו צריך לבוא. 


לא, לא. אני בא לסיור אם אתה מסיים עכשיו. אם אתה מסיים עכשיו, אני בא לסיור. 


 אז סבבה, אז סגרנו. 


תודה רבה, חבר הכנסת אופיר סופר, והינה 15 שניות ושום דבר לא קרה. הסתיימו הנימוקים להסתייגות מס' 9. לסעיף 8 אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להסתייגות לאחר סעיף 8, של קבוצת סיעת ש"ס, יהדות התורה וקבוצת הציונות הדתית. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 10. אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח; יעקב מרגי – אינו נוכח. יואב בן צור, בבקשה, אדוני. 


אפשר שהוא – – – ידבר?


 אפשר. אני לא נוהג, אבל למרגי אני אתן. 

 
 – – –


 עברתי אותך, נתתי לבן צור. 


עכשיו כולם מתגלחים על המחווה שלך?


אני נוהג – תראה, כמו שחברי הכנסת דואגים לפעול בדיוק על פי הסדר, הנוהל והתקנון, גם אני פועל בדיוק על פי הנוהל. כל אחד צריך – – –


– – – הכול יציב, מועצת חכמי התורה קובעת את הסדר – – – 


בבקשה, אדוני.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, בסבבים הקודמים בחרנו נושא בכל פעם – בחרתי נושא והזכרתי. כך, אני בוחר לדבר דווקא – –


 על שנת שמיטה.


 לא. – – על מסיבת העיתונאים בנושא הדיור. על הדיור. ההחלטה של הממשלה, שר האוצר, שר השיכון, שרת הפנים, להאיץ 80,000 התחלות בנייה השנה, ו-80,000 ככה במשך כל ארבע השנים – הלוואי. הלוואי. כולנו רוצים. הלוואי שזה יהיה, אבל צריך לומר למה זה 70,000 ו-80,000 השנה, כי זה מסתמך גם על מה שלא נעשה בשנה הקודמת בגלל המצב השלטוני. 

 אבל אני רוצה לומר: אי-אפשר לכבות שרפה עם אש. כשאתה רוצה לכבות שרפה, אתה מביא חומר מעכב בעירה או מביא זרנוקי מים. אם תשאל אותי, ידידי עודד, אני לא יודע אם המדינה רוצה לצנן את שוק הדיור. לא בטוח. כי אין מציאות שאם היא הייתה רוצה באמת, היא לא הייתה מצליחה. נכון, מאז תחילת משבר הדיור – עוד כשהשר אריאל אטיאס היה שר השיכון פרץ המשבר. הממשלה דיברה, הכינה תוכניות והאיצו את התחלות הבנייה. בתקופת כחלון היה פוש רציני, וממשיכים. 


גם עכשיו. 


אבל לא ייתכן, לא ייתכן. איפה כל הביקושים? עודד, איפה כל הביקושים? אומרים: בין גדרה לחדרה, נכון? אבל כשאתה מדבר איתי על 70,000 התחלות בנייה, אתה פורס לי אותן על כל הארץ. ואני שואל אותך – קח לדוגמה את באר שבע: מי צריך את כל ההשתוללות והרחבת הערים ללא בקרה? יוצרים מפגעים חברתיים קשים מאוד. אין מחסור בדיור בבאר שבע; יש ליבה של שכונות ישנות שצריך לעשות איתן משהו. אין כדאיות כלכלית בגלל הקרקע, אז ממשלה במצב כזה, יחד עם הרשות, מוצאים את העילה לגעת באיזה פטור, באיזה זה, כדי שיהיה כדאי לעשות פינוי-בינוי, ואז אתה מציל את השכונות האלה. 


עשינו את זה עכשיו. 


אנחנו רואים מה קרה בחולון: הבתים כבר ישנים. בנו אותם בזמנו – מישהו זוכר איך היו עושים יסודות לבניינים האלה? 


יש התחדשות עירונית.


אבל באיזה קצב?


בחוק ההסדרים יש חוקים. 


מרגי, אתה מתאר את מה שעשתה הממשלה הקודמת. אני אסביר לך מה תעשה הממשלה – – –


 אני יודע על אחוזים, אני יודע הכול, בסדר? אני אומר לך, ברגע שאתה מאשר, אונס ראשי רשויות להתחיל לקחת הסכמים כאלה של שיווקים אגרסיביים, אתה חונק אותם. אתה הורג אותם. אני, אין לי בעיה: קח את 70,000 האלה – 50,000 מתוכם, 60,000 מתוכם, שים אותם בין גדרה לחדרה, ותאיץ את ההתחדשות העירונית במקומות שאין ביקוש. 

 התחלתי לומר שלא מכבים שרפה עם עוד בעירה, עם חומרי בעירה. מרכיב הקרקע הוא מרכיב לא מבוטל; הוא לא היחיד – הוא מרכיב לא מבוטל בקטע של מחירי הדיור. 


 הוא העיקרי. 


 לא ייתכן שהמינהל, שמנהל את משאבי הקרקע של המדינה, משווק בסכומים אסטרונומיים לכל המרבה במחיר, והקבלנים – כל אחד שם כל מחיר שיכול להיות כדי לזכות בפרויקטים האלה. תחרות פרועה. איך אתה רוצה שהקבלן ימכור לך מחר את הדירה? וגם הקטע של מחיר הרווח של הקבלנים – הגיע הזמן לשים יד שם.


 החול, הברזל והמלט שווים במחירם בכל הארץ.


 שווים בכל הארץ.


 השוני הוא בעיקר במחיר הקרקע – – 


 ברור, במחיר הקרקע.


 – – ובמוכנות של אנשים לשלם עליה – – 


 נכון.


 – – ושל המדינה למכור אותה.


 נכון. כדי לגור במרכז באזורי ביקוש, הם מוכנים לשלם. לכן אני אומר, אפשר לעשות את כל הצעדים. הדיור הציבורי זה עוד כמה מאות דירות; Airbnb זה עוד 2,000, אם הממשלה תצליח, וזה לא יצליח; הגדלת מס הרכישה על דירה שנייה – זה הוכיח את עצמו בקטן, הוכיח, אבל בקטן. זה לא יפתור את זה. 


 לא במאסות.


 הגיע הזמן לדבר באומץ על סוגיית ניהול משאב הקרקע במדינת ישראל. תודה, אדוני.


 תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת בן צור, בבקשה.


הבנת למה עכשיו אני מדבר ולא לפני כן? הבנת?


– – –


 יפה, אני יודע.


 חמש דקות, אדוני.


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפי הסקרים היום, תנצל כל רגע כסגן יושב-ראש הכנסת – מי יודע מה יהיה. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, קודם דיברנו על פחות צורך בבגדים אופנתיים ויותר שימוש בתחבורה ציבורית. הסברנו את הברור והידוע בדבר הקשר בין אורח חיים חרדי ליצירת עולם ירוק יותר.

אני רוצה להאיר עוד שלב. בוא נדבר על עולם חרדי במובן של ללא מסכים או ללא ריבוי מסכים. במשפחה חרדית, חבר הכנסת מרגי, אם יש מחשב, הוא לשימוש מידעי-לימודי בלבד, ונמצא בדרך כלל בסלון לעיני כל ומסונן בתכניו. מישהו חשב מה הקשר בין כדור ירוק לבין מהפכת המחשוב והסלולר בעולם הכללי? אתם בטח חושבים שאני מדבר בלי קשר, אני מנחש שזה מה אתם חושבים, אבל תכף תשמעו ותגידו לי מי חושב ומי מזהם.

חשבתם כמה טונות של זיהום יש בעולם? אני בדקתי. נכון לשנת 2019, יש בעולם 53 מיליארד טונות של פסולת אלקטרונית – כמעט כמו התקציב שרע"מ מקבלת – ומתוכה רק 18% ממוחזר. כל היתר מזהם לנו את הכדור. אז פעולות בכיוון של מחזור ואף צמצום והימנעות הן ברכה לעולם. לשם השוואה, בישראל יוצרים 130,000 טונות פסולת אלקטרונית בשנה לפי ממוצע של 13 ק"ג לאדם. בדקתי את שנתון החברה החרדית לפי הלמ"ס וראיתי שבשנת 2020 מדובר במיליון ו-175,000 איש ואישה בציבור החרדי. אתם יודעים מה? לצורך הדיון, נניח שרק שליש מהציבור החרדי לא משתמש במחשב נייח ונייד ובטלפונים חכמים. אז חישבתי את הנתונים של שליש מסך השנתון החרדי לפי 400,000 איש מהם, כפול 13 ק"ג פסולת אלקטרונית לנפש בישראל – יוצא כי נחסכת מכולנו כמות אדירה של פסולת מיותרת ומזהמת, וכל זה בזכותם של אותם חרדים שאינם משתמשים במחשבים.

 גם אצל הערבים זה ככה, לא, מנסור? גם אין יותר מדי מחשבים?


 אין.


 אין. נחסך זיהום של 5.2 מיליון טונות פסולת אלקטרונית בשנה. אז רבותיי, אנא, אל תתבלבלו ואל נא תטעו את הציבור. את האמת תדעו: מדובר בציבור שדה פקטו הוא הציבור הכי ירוק במדינת ישראל, לא בדיבורים – במעשים, באקטיביזם; הציבור שהכי תורם לכדור והכי ידידותי לסביבה.

נקודה קטנה, חשובה לא פחות: יש משמעות נוספת לעובדה כי רוב לציבור החרדי אין מחשב וטלפונים חכמים, וזה מעבר למניעת יצירת פסולת מזהמת – גם פסולת רוחנית. האם אי פעם חשבתם מה המחיר של המחשבים האלה לא לנו אלא לכם, החילונים? הרי אתם צוחקים על החרדים החשוכים, ולכן, בשם הגיחוך שלכם כלפי אורח חיינו, אתם מחרימים אותנו, מונעים מאיתנו לחיות לפי השקפתנו ומנסים לחנך אותנו מחדש. תהיו כנים ותגידו מי צודק מבינינו לפני שאתם מקצצים לנו. תהיו ישרים. תחשבו מה גרם המחשב – כמה משפחות הוא הרס; מה קרה בגלל הקדמה ונגישות המחשוב לכל דורש בלי טיפת סינון או ביקורת; כמה התאבדויות קרו כתוצאה מחרם בין ילדים, בדידות לא מטופלת; מה הנזקים שנגרמו לאנשים אצלכם בציבור הכללי כתוצאה משימוש ברשתות החברתיות. פה בארץ עד היום אסור קזינו, ובצדק, אבל תראו כמה התמכרויות קרו באתרי ההימורים, כמה חובות נוצרו ואנשים פשטו רגל כתוצאה מכך, כמה יותר בדידות ודיכאונות בקרב משתמשי המחשב. 

רבותיי, את כל אלו לא אני אומר. כל מה שאמרתי זה רק פסיק ממחקרים עולמיים מהשנים האחרונות, והדברים ידועים, אני רק מציב מראה. לכן אל תבקרו אותנו ואת אורחות חיינו. תכבדו. תנו לנו לחיות פה בכבוד. 


 כן. תודה.


 אני מייד מסיים, אדוני. אני מייד מסיים. המיסים והגזרות שלכם כלפינו, למרות העטיפה במילים יפות והגדרות שוויוניות, כביכול – אנו אומנם חרדים, אבל לא טיפשים. כל מה שאתם גוזרים מכוון כנגדנו, נגד אורחות חיינו. כי אם זה היה קורה בכל מדינה אחרת, הייתם נוסעים למשלחת יפה להצטלם ולנאום גבוהה-גבוהה נגד צמצום – – 


 כן.


 – – חיי היהודים ואורחות חייהם. ולכן במסגרת התקציב, אדוני, התקציב הרע שאתם מביאים פה, מוטלות גזרות על החרדים בהטלת מס על חד-פעמי או בביטול הנחות המעונות או בקיצוץ בתקציבי הישיבות, הסמינרים והכוללים. אני אומר לכם, רבותיי, הגזרות הללו לא נכונות ופוגעות בציבור שנושא אתכם על כתפיו לא רק באופן רוחני, אלא הוכחתי לכם כי הציבור החרדי סוחב אתכם אקולוגית.


 תודה, חבר הכנסת יואב בן צור. יעלה ויבוא מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני.


 תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שעם ישראל נקרא עם הספר. עם ישראל נקרא עם חכם, עם שלא טועה בבחירה שלו. אנחנו גאים בחוכמה שלנו, אנחנו גאים בבינה שלנו, ועם ישראל לא טועה. אדוני השר, היום, קודם, לפני לא מעט זמן, בערוץ 13 – תשמע אותי.


– – –


 תשמע, אין לי מה לקרוא לך. תשמע אותי.


 אתם רגילים למשרד הפנים – – –


 בוא תשמע מה אני אומר לך, אתה לא תפסיד. אני אתן לך עצות פוליטיות טובות. פורסם סקר בערוץ 13 שהמפלגה של איווט ליברמן מקבלת ארבעה מנדטים. ארבעה מנדטים זה אומר לגרד את אחוז החסימה, אבל מלמטה; לפעמים מלמטה, לפעמים מלמעלה. כשאנחנו רואים את הדעה הרווחת בציבוריות הישראלית, שפעם אחת יש לנו פה ראש ממשלה שלא מצליח לעבור את אחוז החסימה ושר אוצר שמגרד איפשהו את אחוז החסימה, אני שואל את עצמי – אדוני היושב-ראש, אתה יציב בסקרים. נגיד את האמת, אתה יציב בסקרים, אבל ראש הממשלה שלנו מגרד את אחוז החסימה מלמטה ושר האוצר מגרד את אחוז החסימה מלמעלה. 

 ואני שואל את עצמי: איזה מצפון ציבורי יש לליברמן ולבנט לנהל את המדינה? הרי תמיכה ציבורית אין לכם. הבייס שלכם בורח מכם. עם ישראל מעניש בקלפי את אותם אנשים שהכבידו עליו במיסים, את אותם אנשים שהתאכזרו כלפיו. באיזה אומץ מגיע בנט – לא יאומן: כל איזה חצי שעה הבחור שמסתובב בוועידת האקלים העולמית משחרר סרטונים, הולך כמו ראש ממשלה: שלום לכולם, שטיחים, מצטלם כל הזמן. ריבונו של עולם, כאילו האקלים כאן בארץ מסודר, כאילו פה הכול בסדר, והולך לטפל בבעיות האקלים בעולם. בוא תטפל בבעיית האקלים שלך בארץ פה. בוא תראה – יצאת בשליחות, איך אומרים, עם 140 אנשים. סין הגדולה שלחה 12 נציגים, 12 נציגים מסין. ישראל, שהיא מדינה של אנשים חכמים, היו צריכים 140 אנשים, יותר מפי 11. סין שלחה 12 אנשים; ישראל – 140 אנשים. למה?


 כל הבוחרים של ימינה.


לא, יותר מהבוחרים. לקחו את כל הבוחרים שלהם ועוד קצת ככה מהצד. מה זה ההפקרות הזאת? תחשבו שנתניהו היה יוצא לאיזושהי ועידה בין-לאומית עם 20 אנשים – או-הו, מה שהיה כאן. העולם היה מתהפך: מי נסע, למה נסע? והבחור הזה נוסע, אין לו מנדטים, אין לו קולות, משקר ומרמה את כולם, ו-140 אנשים.

רבותיי, יש לפנינו כמה ימים של דיוני תקציב, כמה ימים שבהם אנחנו כאן באופוזיציה נראה לראש הממשלה ולכל הסובבים אותו – ללפיד, לליברמן – נראה להם מראה, כמה אפשר להיות אכזריים כלפי אזרחי ישראל, כמה יכולים לעשות רע לאנשים שבכל מקרה קשה להם. אפס בשורות אמיתיות לפריפריה, אפס בשורות אמיתיות לאנשים החלשים. תראו איך אנשים נראים. הבוקר, אדוני היושב-ראש, פגשתי אנשים, אומרים לך: שמע, הלכתי לקנות צלחות – לקחת משכנתה לקנות צלחות, והדלק והחשמל והבקבוקים, הכול הכול עולה. הגזרות האלה – בתקופת נתניהו לא היו מעיזים לחשוב להכביד על מדינת ישראל בצורה כזאת, והבן אדם הזה, אין לו אומץ אפילו להיות כאן בתקופה הזאת.

הוא יבוא לכאן מחר – אנחנו יודעים, אין ספק, היועצים של בנט, אלה שמקבלים 50,000 שקל בחודש, על פי הפרסומים, יושבים עכשיו לחשוב על הנאום הגאוני של האיש בלי המנדטים למחר פה. והוא יספר לנו: לא היה תקציב, וההצלחה היא בעצם התקציב, וחבר הכנסת נתניהו, אתה לא הבאת תקציב ואני כן הבאתי תקציב. אף אחד לא ביקש ממך להביא תקציב אכזרי ומושחת שכזה. אף אחד לא ביקש ממך להתאכזר לשכבות החלשות ככה. אף אחד לא ביקש ממך לחלק כספים קואליציוניים. אתם בקואליציה שלכם תקפתם את נתניהו, שתיתם לו את הדם בקשית על הכספים הקואליציוניים, והינה, הכול מחלקים, מיליונים על גבי מיליונים, בלי שום דבר, בלי שום פיקוח. ואת עלית על כולנה – הדבר הקשה ביותר זה דריסת הרגל שנתתם לרפורמים, המיליונים שאתם העברתם לרפורמים. עם ישראל לא ישתוק על זה. אנחנו נצא לרחובות לא על כסף. אתם תכבידו עלינו במיסים – אנחנו לא יוצאים על כסף לרחובות. אנחנו נצא לרחובות על ביזוי קדושת הכותל, על ביזוי קדושת השבת, על זה שאתם מחריבים את מדינת ישראל כמדינה של העם היהודי. 

ניר אורבך מספר לנו שהוא הולך לעשות יום לזכרו של הרב קוק. הרב קוק מתבייש בכם, בתקציב האכזרי שלכם כלפי העניים, ברמיסת כבודה של הרבנות הראשית.


 תודה.


אנחנו כאן להציב בפניכם מראה על התקציב הרע שלכם, על האכזריות שלכם ועל שאתם הופכים את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינה שעושה הכול למחיקת זהותה היהודית של מדינת ישראל. 


תודה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. יעלה ויבוא חבר הכנסת חיים ביטון – אינו נוכח. חבר הכנסת ינון אזולאי.


אדוני היושב-ראש, יש פה שר באולם?


 שרת הפנים – – –


 גברתי השרה, חבל שאת מתחבאת שם. הייתי שמח שתבואי לפה לשמוע. קודם דיברנו – – –


 אילת, יש פה רופא צמוד.


משה. קודם דיברנו על החשיפה של אילה חסון בערוץ 13 על אדריכל ההסכמים הקואליציוניים והקשרים המפוקפקים עם חמאס – מה שחשפו ארגון עד כאן עם פורום בוחרים בחיים על עמותת סיוע 48, שבאו וישבו במשרדי העמותה מאגף התקציבים. והבאנו ואמרנו: מי אותם אלה, מנהלת העמותה, מנכ"לית העמותה? לאן הכספים הולכים? ושאלתי מה היה קורה בחינוך התורני של מעיין החינוך אם היו באים לשם ויושבים, או במשרדי תנועת ש"ס או במשרדי אגודת ישראל. מה היה קורה? אני מאמין שהייתה מלחמת עולם על זה וכל התקשורת הייתה עלינו. וזעקנו ואמרנו שהדם שלנו לא הפקר. והשרה שקד יושבת איתכם ולא מעניין אותה, ומגבה, והתקציבים האלה עוברים, וזה לא מעניין אותה בכלל, אבל היא יכולה לצאת בכותרות, אולי לחבק איזה ראש מועצה כזה מהשומרון ואת זה מהשומרון ומהמתיישבים שם, אבל בסופו של דבר היא צוחקת עלינו ועליהם בעיניים. היא צוחקת על הימין.

לאחר מכן אני רואה פתאום שהיה איזה פרסום של מיכאל שמש שמנסור עבאס ביקש לתת 100 מיליון שקל מהתקציבים הקואליציוניים לחרדים. אדוני מנסור, אני מעריך את מה שאתה רוצה לעשות, אבל אני אגיד לך: לא תודה, באופן אישי, אני, בהסתכלות שלי.

אני רוצה להגיד לך שרבי חייא הגדול, שהיה דואג לכלל עם ישראל, דאג שהתורה לא תישכח מעם ישראל. ומה היה עושה? היה דואג שבכל מקום ילמדו את הילדים העניים והיתומים, ואמר: אני לא אתן לתורה שתישכח בעם ישראל אלא אקח פשתן, אארוג ממנו רשתות, אצוד בהם צבאים ואתן מבשרם לעניים, ואת העור אעבד לקלף לכתוב עליו את התורה. ואז הלך ממקום למקום, ושם היה מלמד תורה, בחומש, במשנה. למה הוא היה צריך לעשות את זה? כי הוא רצה שמעיקרא זה יהיה בקדושה. 

 אנחנו לעולם לא בוכים על הכסף. גם אם אנחנו חושבים שמגיע לנו ואנחנו אומרים שרומסים אותנו ולוקחים מהילדים שלנו ועושקים אותם, יש דבר יותר חשוב לנו – שיהיה בקדושה. הדבר היותר-חשוב לנו – המדינה היהודית שלנו היא דבר שמאוד חשוב לנו. ואנחנו, את הכספים האלה, אנחנו נביא אותם, ואם מגיע לנו אנחנו נביא אותם בכוחות עצמנו. 

אנחנו נחליף את הממשלה הרעה הזאת. אנחנו לא ניתן שהממשלה הזאת תבוא ותהרוס את העם היהודי. אני פעם ביקשתי ממך עזרה, זה נכון. אמרתי לך שתשמור לנו על הדברים הקדושים שלנו. בזה נכשלת. בזה נכשלת אם נתת לרפורמת הכשרות לעבור, ואם אתה תיתן לרפורמת הגיור לעבור, בזה נכשלת. כסף אנחנו לא צריכים. אנחנו צריכים יהדות, אנחנו צריכים קדושה, ואתם בימינה – כן, עידית סילמן ואילת שקד, שאתן יושבות שם ומתחבאות, כן, אתן רומסות את היהדות, אתן שותפות לרמיסה של היהדות, לאדריכלי רמיסת היהדות, ביחד עם מתן כהנא וכל החברים שלכם, ראש הממשלה שלכם. 

 על מה, לתת עוד מסמר בארון הקבורה של המדינה היהודית? איך תסתכלו על החברים שלכם? איך תסתכלו על היהודים שלנו, שומרי המצוות והמסורת? מה תגידו להם? מה תגידו להם, שישבתם וצחקתם כשאנחנו פה עמדנו ומחינו? אתם צוחקים על המתנחלים, צוחקים על המתיישבים, צוחקים על היהודים, על היהדות, רומסים; לא מעניין אתכם באמת. אילת, אם באמת היה מעניין אותך, היית קמה ומתפטרת היום כדי שתוכלי להצביע על התקציב, רק את לא מסוגלת, אין לך את האומץ הציבורי הזה, לא לך ולא לחברים שלך בימינה. יש לכם רק בדבר אחד אומץ – להסתובב ולצחוק כאילו עשיתם איזה דבר גדול. 

 עשיתם דבר נורא. רמסתם את היהדות, הייתם שותפים לשפיכת דמים, הייתם שותפים להעברת כספים לחמאס, לעמותת סיוע 48 – שלא אני אמרתי את זה. הייתם שותפים להם. בזה השותפות שלכם. תתביישו לכם. שותפות שלא תיסלח לכם לעולם – לא אצל המתיישבים, לא אצל היהודים, לא אצל עם ישראל ולא אצל החלשים. תתביישו.


 חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה. 


 עבאס – – –


 חבל שאיש דתי לא מדבר אמת.


 למה אמת? ככה אומרים.


 לא מדבר אמת.


התקשורת אומרת.


כנס לאתר משרד המשפטים, תבדוק בעמותות, תמצא שאפס שקלים עוברים מהכסף הממשלתי ומהרשויות המקומיות לעמותה הזאת.


אני אמרתי על סיוע 48 שאנחנו כאן – – – ואגף התקציבים בא וישב איתם.


 שקר וכזב. 


 אגף התקציבים – – –


 שקר וכזב.


לא ישבת אצלם?


 שקר וכזב.


אז תתבע את אילה חסון.


 שקר וכזב.


תתבע את אילה חסון על החשיפה שלה.


שקר וכזב.


למה אתם לא תובעים את אילה חסון?


 שקר וכזב.


תתבעו אותה.


אנחנו תובעים אותה.


לא מספיק "שקר וכזב". תגיש תביעה.


אין בעיה. אני אומר ככה: אם תתבעו אותה ותצאו צודקים, אני מוכן לעמוד פה ולהתנצל, בסדר?


והעמותה הזאת 20 שנה פועלת תחת ממשלתו של נתניהו.


 מה זה קשור עכשיו?


אף אחד לא בא אלינו בטענות.


אגף התקציבים ישב אתכם? תענה לי אם אגף התקציבים – – –


בבקשה, חבר הכנסת משה ארבל, חמש דקות.


אני הסתכלתי נטו על מה שאמרו.


 אדוני, לפני שאני מתחיל, אני רק מבקש חוות דעת – – –


חמש דקות, בבקשה.


 לפני שאני מתחיל, אני רק מבקש חוות של הייעוץ המשפטי: האם השרה התורנית יכולה לשבת שם או שעליה לשבת כאן באולם המליאה?


שתעבור לכיסא – – –


 אני מבקש את חוות הדעת של הייעוץ המשפטי.


 בבקשה, אתה יכול לדבר. זה תמיד – – –


שקד, הכיסא ממתין לך.


לא, אבל זה לא על חשבון הזמן שלי.


 לא, השרים תמיד יושבים באולם. זהו. היא נשארת – – –


טוב שכך. טוב שכך. ממש כבוד גדול.


 אני מבקש שהייעוץ המשפטי של הכנסת יחווה דעה: האם שר תורן יכול לשבת שם או שעליו לשבת באולם המליאה?


היא יכולה גם לשבת במזנון, לפי התיאוריה הזאת.


 היא מתביישת להראות את הפנים שלה.


מה, זה לא כבוד לך?


 בבקשה.


לא, אני ממתין לחוות דעת של הייעוץ המשפטי.


 זה לא לעניין. מה את עושה שם בושות?


יש לך זמן. בבקשה תעמוד בו.


 לא, אני לא התחלתי – – –


 זה לא עניין של זמן.


 אתה התחלת.


אדוני היושב-ראש, תכבדו גם אותנו.


אדוני היושב-ראש, אני מבקש חוות דעת מהייעוץ המשפטי. יש כאן שר שאמור לכבד את הכנסת.


 אנחנו פה כל הלילה לא כדי שהיא תשב שם. מה זה הבושות האלה?


אתה יושב עכשיו בכובעך כיושב-ראש הישיבה. יש כאן שאלה משפטית אמיתית.


 השעון רץ, חבר הכנסת משה ארבל.


אני מבקש לדעת אם שרת הפנים יכולה לשבת שם ביציע או שהיא יכולה להיכנס. תודה רבה.


סוף-סוף. תודה שהתקרבת אלינו.


 גברתי שרת הפנים, אדוני היושב-ראש, היום בבוקר בריאיון רדיו לרדיו גלי ישראל אמר ראש עיריית טייבה שרצת בשליחותו של יושב-ראש רע"מ לסדר להם מחיקת חובות ותוכנית הבראה, למרות שהם לא עומדים באבני הדרך. כך אמר עו"ד מסארווה – אני מקווה שאייתי את השם נכון: אני עדיין אומר את זה, טייבה היא חלק מפלסטין. תפסיקו עם השטויות וההסתה שלכם. אתם רוצים למחוק את הזהות שלנו. אנחנו פלסטינים שחיים בישראל. כך אמר ראש העיר, שרק לפני שבוע קיבל סידור מלא ממך, שרת הפנים אילת שקד, סידור שמחק עשרות מיליוני שקלים של חובות.

 והינה עיתונאי ynet דאג להדריך אותנו, אטילה, ועדכן אותנו שלשכת שר הפנים הייתה מעורבת בפרסום והפצת ההודעה לתקשורת – –


בושה.


– – של ראש עיריית טייבה, שבערב הוא יצא בהודעה שטייבה היא חלק ממדינת ישראל, ויש להצר על כך, ומצחיק שגורמים תקשורתיים מנסים להרוס את רקמת החיים המשותפים של הערבים והיהודים במדינה. עיריית טייבה הינה שלוחת השלטון המרכזי במדינת ישראל – בלה בלה בלה בלה בלה. 

הגב' שקד, שרת הפנים, שאלתי אלייך: האם יעלה על הדעת המשך שיתוף הפעולה עם רשות במדינת ישראל שמכריזה בריש גלי שהיא חלק מפלסטין? היא חלק מפלסטין, כך אמר היום בקולו ראש עיריית טייבה. האיום של מנכ"ל משרדך, כנראה בשליחותך, שאם לא תהיה חזרה מהאמירה ינותק הקשר בין משרד הפנים לעיריית טייבה, זה פרוטקשן. זה או שאתה עכשיו אומר את הנרטיב שאנחנו רוצים להנחיל לך או שלא.

והאם באמת, אדוני סגן היושב-ראש, שיושב כאן בכובעו כיושב-ראש, בשביל מחיקת חובות של 50 מיליון הסכמתם לוותר על הנרטיב הפלסטיני? הסכמתם למחוק אותו? מה זו סתימת הפיות הזו? באיזו זכות היא פועלת באמצעים אלימים בניגוד לדמוקרטיה? הרי לטעמכם הזכות להגדרה עצמית היא זכות שאתם נאבקים עליה, היא זכות חשובה, היא זכות ערכית. מגיעה שרה שאומרת לראש רשות: אדוני, אתה דיברת – אין יותר כסף, אין יותר תקציב. אם התקציב הזה מגיע בדין, התקציב הזה חייב להינתן. הוא חייב להיות לרווחת התושבים, וגם אם ראש הרשות מגדיר את עצמו כפלסטיני לכאורה זו זכותו. ואם לא, מה זה האיום הזה? מה זו ההשתקה הזו? במדינה דמוקרטית אני מצפה שאתה תבוא ותשמיע את קולך. זכותו של ראש רשות להביע את עמדתו; זכותו לומר שהוא רואה בעצמו ובתושביו פלסטינים שחיים בישראל. ואם לא, אז למה לאיים עליו? 

אנחנו כאן במעגל קסמים של ממשלה שמצד אחד מנסה להראות שהיא פועלת, מנסה להראות שהיא פועלת לרווחת התושב, מנסה להראות שהיא פועלת בהליכים שוויוניים, ומצד שני סותמת פיות בצורה אלימה וברוטלית. ממשלה רעה, קיצונית במהותה. ואני באמת מצפה – לשרת הפנים היה קשה באמת גם לשבת באולם, ובוודאי קשה לה לשמוע את האמירות הללו, אבל אני מצפה ממך אולי שתבוא ותיישב לנו את הסתירות הרצות פה בין לבין. תודה רבה.


חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה.


עבאס, באמת כואבת לי הרגל, זו לא סתם הצגה. אוה, מיקי.


 אוה, ברוך הבא, חבר הכנסת אבוטבול. בבקשה.


 ברוך הבא, ייסורים. הייתי בטוח שיהיה עבאס, כי יש כמה פנינים עבורו, אבל בסדר, אתה יודע מה?


תמסור אותם לי, אני אמסור לו את הדבר.


 אל תיפגע, אתם כולכם אותו דבר, הקואליציה, זה בסדר.


נכון, אתה צודק.


 יש איזו בעיה עם מנסור עבאס שיושב על הכיסא? כי התורנות היא שעה עגולה.


כי מה?


התורנויות בדרך כלל הן בשעות עגולות. עכשיו 21:27. יש איזו בעיה עם מנסור עבאס?


 חבר הכנסת ארבל, אני התגעגעתי לכיסא אז באתי.


אה, אוקיי.


ברוך הבא. 


 יש לנו בעיה פה, אדוני היושב-ראש.


 אני יודע שטיבי לא נתן לך לשבת.


סליחה, אדוני היושב-ראש, יש לנו פה בעיה הפוכה, אם אדוני יוכל לפתור לנו אותה, עם מישהי שעוד לא מתגעגעת לכיסא, והיא שרת הפנים, והיא יושבת שם ולא מקשיבה לנו. אני חושב, היושב-ראש, תכבד את החברים שלך, חברי הכנסת. היא שם. מה עם זה? זה נראה לך מכובד ככה? אנחנו רוצים לדבר אל אותו ממשל שנמצא שם, והיא לא מקשיבה לשום מילה. 

 הגב' השרה אילת שקד, אילת שקד, אני מבקש, תכבדי את אותם חברי אופוזיציה, תאזיני לנו. זה הרבה יותר חשוב כעת להקשיב לעם היושב בציון מלחברים האחרים, את יכולה אחרי זה לדבר איתם. אנחנו באנו לפה, נשארים ערים בלילה, כדי ששר תורן יקשיב לדברים. אם את יכולה לכבד את עצמך, לשבת על כיסא העור – עבדת עליו הרבה, קשה מאוד, שכנעת את כולם במשך חודשים שכיסא העור מתאים לך, אז בואי, תכבדי את עצמך, תקשיבי. טוב, אני בתקווה שאת מקשיבה, אני אבקש מידידי יובל לא להפריע לה.

טוב, אני מתחיל. אני רוצה לקרוא מאמר, טור מ"מרכז העניינים" של ידידי שניאור ובר, שהוא העורך הראשי של עיתון "מרכז העניינים": "פרוטקשן בהכשר לפיד" – הוא מדבר פה דברים מאוד מתוקים, לעניין, שאולי באמת נצליח קצת לשכנע, באטימות הלב שקיימת פה: "זו הייתה אמורה להיות ממשלת 'שינוי וריפוי', כזו ששמה סוף לשחיתות השלטונית, מטפלת ביוקר המחיה ודואגת לחלשים. ממשלה שבה כל שקל מדוד, כפי שהצהירו ראשיה לא אחת, ותקציביה מועברים אך ורק לצרכים אלמנטריים. בממשלה הזו, הבטיחו לנו, לא תראו כספים קואליציוניים. במשך תשע שנים שר החוץ ושותפיו בקואליציה הסבירו לנו שכספים קואליציוניים הם דבר רע וגזל של ממש, אותו לפיד, שגרונו ניחר מצעקות על מינויים וג'ובים למקורבים ועסקנים פוליטיים שאפיינו ממשלות קודמות". 

 רק במאמר מוסגר: היו לי גם עם האבא שלו המנוח, טומי לפיד, המון ויכוחים בכל מיני תוכניות על הנושא הזה, כך שאנחנו מדברים על אותו סיפור של טומי, ועכשיו זה הבן.

 "התקווה הייתה כל כך גדולה, בין היתר משום שבמשך השנים האחרונות שמענו, ובצדק, טענות חריפות ובוטות על מזוודות של מיליוני דולרים שעוברים מקטאר לידי חמאס, מה שהם הגדירו פרוטקשן. עכשיו זה אמור היה להיפסק" – החגיגה הזו, התחייבו לנו שתיעלם. "במקום זאת קיבלנו ממשלה שביד אחת מפזרת סכומי עתק מכספי משלם המיסים לחתולי הרחוב, כמו גם ליתומים ואלמנות של מחבלי החמאס ברצועת עזה, וביד השנייה מנחיתה גזרות קשות על משפחות ברוכות ילדים, על פעוטות במעונות ועל צרכני מיץ ענבים" לקידוש והבדלה. אל דאגה, צרכני הוודקה הוחרגו, עליהם לא הטילו מיסים, חלילה.

"תקציב המדינה 'החברתי ביותר'" – במירכאות כפולות – "שצפוי לעבור בימים הקרובים, טומן בחובו צונאמי של התייקרות מחירים כמעט בכל תחום, מדלק ועד מוצרי חשמל, מנדל"ן ועד שקית חלב. בבת אחת, בלי התראה מוקדמת, סופגת ישראל גזרות כלכליות כבדות משקל שישפיעו על הכיס של כולנו. המאפיין הבולט של גזרות התקציב זהו סדר העדיפויות הקלוקל" – אני רוצה להסביר את הדברים שלי בצורה הברורה ביותר – "שרואה לנכון להעדיף", לצערנו, "חתולים על פני לומדי התורה. תומכי מחבלים ומשפחותיהם נחשבים יותר ממשפחות אומללות בישראל וחיילים בצבא" – כל אלה באמת מקבלים תיעדוף – "קהילות רפורמיות וארגונים שמעודדים התבוללות על פני מי ששואפים לשמור על זהותה היהודית של המדינה. הבטחה אחר הבטחה, התחייבות אחר התחייבות, מפירים בנט, לפיד, ליברמן ושותפיהם ברגל גסה. הדבר החמור הוא שהם אינם רואים צורך להתנצל או להביע צער על החורבן שהם ממיטים. נהפוך הוא, בעיניהם הם עושים את הדבר הנכון, וחלילה לפקפק בצעדיהם.

'במקום צווים קואליציוניים הבאנו כסף למטרות טובות', תירץ לפיד. בניגוד לליכוד ולמפלגות החרדיות, 'לקחנו את כל הכסף ושמנו אותו רק במה שחשוב למדינה ולאזרחיה, כי זה מה שיש עתיד עושה'. הכספים יועדו לחיזוק מעמד האומנים השבעים מתל אביב וחתולי הרחוב". לסיום, "'תאר לך לאן דרעי, סמוטריץ' ובן גביר היו מעבירים את הכספים האלו', אמר חבר הכנסת יוראי להב הרצנו מיש עתיד, וסיכם במשפט אחד את כל מה שצבוע בממשלה הצבועה הזאת". תודה רבה. 


 תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. חבר הכנסת בוסו, בבקשה.


כבר התעייפת?


אתה לא יודע שאני לא מתעייף? 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הפרסום הערב בכאן 11 שמפלגת רע"מ בראשותו של מנסור עבאס העבירה דרישה לאוצר להעביר סך 100 מיליון שקלים לצורכי המפלגות החרדיות והציבור החרדי זה אות קין על מצחם של חובשי הכיפות בממשלה ובקואליציה הנוכחית בראשותו של ראש ממשלה חובש כיפה, שאנחנו – שלומדי התורה יצטרכו לקבל את הכסף במדינת היהודים במפלגה שבראשה עומדים ראשות האסלאם. אנחנו נזדקק להם?

הייתי מבקש מהשרה שקד, אם הייתה היום חוצה את הכביש, לראות את נשות הציונות הדתית שהגיעו עם ילדים קטנים. ומה הן מבקשות בסך הכול? תנו לנו להמשיך לעבוד ולהתפרנס בכבוד. אנחנו לא מבקשים מתנות, לא מבקשים מלגות נוספות; את מה שמגיע לנו בזכות. אגב, משלמי מיסים יותר מכל אחד אחר, ואני אסביר למה: כי אותם מיסים שמשלמים הם ומשפחותיהם, הם צורכים פחות שירותים ממה שגופים אחרים מקבלים. הם לא מקבלים את ה-40 מיליון שקלים של הקהילות הרפורמיות, לא מקבלים את 12 מיליון השקלים של העזרה לחתולים ועוד ועוד גופים. משלמים מיסים, אבל את מה שמגיע להם בזכות הם לא מקבלים. זה אות קין על מצחם של אותם חובשי כיפות בממשלה ובקואליציה הנוכחית, הכתבה הערב. 

אתה לפעמים מצפה מהם קצת – תמיד היה מקובל שבקואליציה יש מחלוקות, אבל המחלוקות בקואליציה הנוכחית מגיעות רק מהאגף השמאלי שבשמאל, ושום מילה וציוץ מהצד הימני כביכול – שפעם נקרא ימין – בצד של הקואליציה לא נשמע. תגידו מילה לשר האוצר: למה אתה משית גזרות בנושא המעונות? למה אתה משית גזרות בנושא החד-פעמי? למה אתה מקצץ בכל הנושאים שקדושים לעם היהודי? שום מילה.

 היום התבשרנו שהשר לשירותי דת, כחלק מהרפורמות שלו, מתכונן לבטל את מינוים של כל אותם הממונים במועצות הדתיות ולהביא ממונים חדשים, עם קריטריונים חדשים. ואני אומר לכם שהמגמה והמזימה הסופית, מלבד זה שהוא מדבר על להכניס נשים כממונות – אגב, יש גם היום, אבל כנראה שהשר כהנא ירצה כנראה להכניס גם כן ממונים רפורמים במועצות הדתיות. אם חשבתם שיש רק חבר כנסת בראשות ועדת החוקה שהוא רב רפורמי, גם השר לשירותי דת פועל מכוחם ומזרועם. אין הסבר אחר למהלכים שלו. והמחלקה המשפטית במשרד לשירותי דת, שידעה פעם לעבוד שעות נוספות והכבידה על כל ממונה וממונה, הפעם עובדת לשירותו של השר ביעילות ובמהירות ומכבידה על מי שלא צריך.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא קטע מהספר מפלגת בג"ץ של חבר הכנסת עו"ד שמחה רוטמן. אתה יודע מה? הוא כתב את זה לפני הממשלה הנוכחית, אבל כנראה שאמר משהו וניבא: "לעיתים נדמה שהדמוקרטיה מעניקה לאויביה המרים ביותר את הכלים להרוס אותה. הדברים נכונים שבעתיים לגבי מדינות כמו ישראל, שמתמודדת עם קבוצות גדולות של מיעוטים. לא בכדי חופש ההתאגדות והזכות לבחור ולהיבחר מוגבלים במדינות מערביות רבות. ככלות הכול, הנזקים שעלולים להיגרם ממפלגות עוינות שחודרות לליבה הפועם של הדמוקרטיה ומנצלות לרעה את הכלים שניתנו לחברים עלולים להיות בלתי הפיכים. מראשית ימיה של מדינת ישראל ועד למהפכה השיפוטית בשנות התשעים בתי המשפט הבינו היטב את הצורך להגן על הדמוקרטיה הישראלית מפני ניצול חוקיה שלה לרעה". 

אני לא יודע – כשהוא כתב את הספר זה היה לפני הקמת הממשלה הנוכחית, לפני הכוח הבלתי-מוגבל שהעניקו כאן למפלגת רע"מ. אנחנו בעד לתת לכולם, אבל לא על חשבון היתומים והאלמנות שלנו היהודים לתת ליתומים ואלמנות שנמצאים בעזה, תודה רבה.


תודה רבה. חבר הכנסת גפני – איננו; חבר הכנסת ליצמן – איננו. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, כבוד השרה – שנמצאת בצד ולא נמצאת איתנו – חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, טרפת לנו את הקלפים. כולנו ציפינו – חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת מנסור עבאס ישב פה באותה עת שהתפרסם שהוא מבקש להעביר 200 מיליון מתקציבו – – –


אמר חבר הכנסת בוסו: 100 מיליון. 


או 100 מיליון. 100 מיליון; כבר גדל אולי, אחרי שהוא ראה את המחמאות. אז 100 מיליון. דיבר על זה גם חבר הכנסת – – –


אני פשוט – – –


 שאלתי אותו: ולאיזה צרכים? הוא אמר: אתם תחליטו לאן אתם רוצים לתת.


כן, ולא קיבלנו הסבר מפורט – – –


 אמרו לי: אנחנו מתחילים כבר להעדיף את האחים המוסלמים על האחים הציונים. 


ולאיזה צורך? באמת אני לא שמעתי שמישהו נפגש וביקש ממנו, אבל השאלה היא מתוך מה – מתוך רוחב לב של עשירים? נדיבות לב של עשיר שיש לו הרבה והוא רוצה לתת גם למי שלא מבני עמו? יכול להיות שגם בסך הכול הוא מכיר טובה, כפי שכשהוא לא היה בממשלה ואנחנו היינו בממשלה, לא נתנו לפגוע בהם ולקפח, לתת לילד אחד כן ולילד אחד לא. כשביקשנו – ביקשנו לכולם. 

אבל אתה יודע, יש את אותו עשיר שבנה בניין מפואר, ובנה ובנה, ובסופו של דבר, כשהבניין היה מוכן, שאלו אותו: מה אתה הולך לעשות בבניין הזה, באימפריה שבנית? הוא אומר: אני מוכן לתת חצי בניין למי שיגיד לי מה אני עושה בחצי הראשון. הוא לא ידע מה לעשות בכלל בכל הבניין. הוא אמר: אני מוכן לתת חצי בניין למישהו שיגיד לי. יכול להיות שזה על אותו משקל, שהוא לא ידע מה לעשות עם כל כך הרבה כסף, אז הוא נותן קצת כסף כדי לחלק קצת משהו, שתהיה הרגשה טובה. 

אבל אני חושש – ויש מה לחשוש פה – שבעצם חלוקת הכסף הזה ונדיבות הלב – שאני לא בא בביקורת, אני לא יודע. אני רק אומר, עצם המציאות שמתפרסמת – והוא ישב פה ורציתי לדבר אליו, אבל ודאי אני אמסור לו את הדברים בהזדמנות הראשונה – על ההרגשה שנותנים לו פה, ודווקא מספסלי האופוזיציה, הרגשה שהוא ראש הממשלה. פונים אליו: ראש הממשלה; מספרים על החדר שיש לו במשרד ראש הממשלה, ושם אנשים נכנסים לחדרו, נכנסים ויוצאים, וכל אחד מבקש שייתן, שיכיר במשרד שלו, בתפקידים שלו, בצרכים שהוא מוכן לתת עבור הציבור הערבי שהוא דואג לו. והליכוד, וספסלי הליכוד, שאני מבין שהם רוצים לדבר למצביעיהם, באים וקוראים לו: ראש הממשלה, ראש הממשלה מנסור עבאס, מי שקובע פה. ולא זו אף זו – גם מדברים וגם מסבירים שמנסור עבאס הוא איש טוב, הוא איש נעים, אבל הוא לא החליף את האידיאולוגיה שלו, הוא לא מכר את האידיאולוגיה שלו בכסף – הוא עדיין עם אותה אידיאולוגיה אסלאמית מסוכנת. כך מסבירים פה בליכוד, כל הזמן צועקים. 

 ואני חושב שהם עושים לו את השירות הכי טוב. את השירות הכי טוב הם עושים לו. לציבור, לציבור המצביעים שלו, הוא בא ואומר: אני כאן ראש הממשלה. אני, במהלך שעשיתי, שהיה צריך לעורר ביקורת מאוד גדולה באוכלוסייה הערבית ובציבור הערבי, מתוך האידיאולוגיה העיקרית והשקפת העולם, מתוך הערכים שמכרו להם כל הזמן – איך אתה לוקח ערכים כאלה ומחליף אותם עבור כסף? איך אתה עושה דבר כזה? אז בשבילו, עושים לו את העבודה. הינה, הוא מסביר, אני לא מכרתי, אני אותו אחד עם החיוך, אבל אני נשארתי אותו איש מסוכן, אז אל תדאגו, זה שלקחתי כסף זה לא פוגע, ואני כאן ראש הממשלה. זה בדיוק לעשות לו את השירות הטוב, ולכן יש רוחב לב.

אבל אני מוצא – הבטחתי גם בפעם הקודמת שהייתי – לדבר אל השר פורר, שהיה כאן במשמרת אבל כנראה הוא התחלף, והוא בא והתנכר מאוד היום לציבור שנפגע מעליית המחירים של הכלים החד-פעמיים, דווקא דווקא העממיים. הבעיה בכלים האלה – ככל שהכלי החד-פעמי יקר יותר – – נראה לי שהשעון לא עבד.


 הינה. אני אוסיף, אם תצטרך.


– – כך עליית המחירים, כך עליית המחירים גבוהה יותר. זה לא ייאמן. ככל שהכלי – זה מעניין – כמה שהוא יותר פשוט וזול, כך העלייה. בכלים היקרים – הרי לקחו לפי קילו. לוקחים 11 שקלים לקילו, והכלי, אם הוא יקר, אז העלייה מתונה יותר. אם אותו כלי עלה 11 שקלים – וזה בערך הכלים הפשוטים בקילו, זה בערך המשקל, פחות או יותר – זה בדיוק הכפיל את עצמו, והמשמעות היא מאוד מאוד מאוד קשה. 

הניכור הזה, שגם שר האוצר אומר: מה, אין מדיח כלים? והוא מראה איך שוטפים כלים. באמת הם לא יודעים? לא חיים את המציאות? ואני נתקלתי בתחילת הקדנציה שלי, כשנכנסתי לכנסת, הפעילות הראשונה, לפני 13, 13 וחצי שנים – היה מס בצורת, הטילו מס בצורת. אני זוכר שבאתי מעיריית ירושלים, הקמתי את תאגיד הגיחון, הכרתי קצת את הנושא וידעתי כמה הוא פוגעני. ובאו ואמרו לי: מס בצורת – מי שמשתמש מעל 3 קוב, 3.5 קוב – היה ויכוח כמה – 2.5 קוב הראשונים יהיה מחיר נמוך, ואחרי זה מחירים של עשרות שקלים. ואמרתי להם: זה לא יכול להיות. שאלתי: מאיפה אתם יודעים? יש צריכה ממוצעת. 

דיברתי עם פקידי האוצר – אני גם לא רגיל להזכיר את שמם, אני חושב שרובנו מכירים אותם – ואמרו: אני בדקתי את החברים שלי וראיתי כמה הצריכה, והתברר שזו הצריכה, 2.5–3 קוב. לא צריך. אני, יש לנו ארבע נפשות, שני ילדים, ותראה, אני לא עובר את מכסת המחיר הראשוני. נו, ומה לעשות שאנשים חיים לא רק באורח חיים אחר – אוכלים במסעדות, מביאים אוכל מוכן, נותנים לניקוי יבש, נמצאים בסופי שבוע בבתי מלון. הצריכה לא דומה לזו של משפחה של שמונה נפשות, שמכונת הכביסה לא מפסיקה לעבוד ושהמקלחות לא מפסיקות לעבוד ושיש שטיפת כלים כל הזמן. 

 אפרופו, אני מדבר איתך עכשיו על מחירי המים הגבוהים אם אתה עובר, אני לא מדבר על מוסדות החינוך, הכלים החד-פעמיים. אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה. באמת לא יודעים על מה מדובר. זה לא פינוקים – הכלים הכי פשוטים. מדובר על פרקטיקה של אישה שעובדת שמונה וחצי שעות, מגיעה הביתה לבית עם בית עם ילדים והכול צריך טיפול: שיעורים, וצריך גם לכבס, וגם לבשל להם, וגם להכין להם ארוחת ערב, וגם להכין את הבגדים למוחרת, וכל מה שאישה צריכה, ויש לה עוד עבודה מהבית שהיא צריכה להשלים, והיא עוד צריכה להתחבר לזום כדי להשלים את העבודה הזאת. את כל זאת היא צריכה לעשות, אז גם הנושא של חד-פעמי? אבל מתנכרים. 

 אני רוצה להגיד לפורר שאמר – מה לעשות שהוא לא נמצא פה, אבל הוא דיבר על כך שהסבא שלי והסבא שלו – הוא ראה בפרשת השבוע, הוא לא ראה את זה שהשתמשו בכלים חד-פעמיים. אני כן רוצה לפנות לפרשת השבוע הזו ולפרשת השבוע הקודמת, מה שהוא כן ראה. הוא ראה אצל אברהם אבינו שהוא לא התנכר לאויבים הפוליטיים שלא היו בני עמו. אברהם אבינו ראה שלושה ערבים, שהיו עובדי עבודה זרה, והוא הלך והכניס אותם ביום שהייתה לו ברית מילה, כשהיה לו קשה, כשהוא היה חולה וכאוב, וביום החם הוא רץ לקראתם, הוא ראה שיש להם עפר של עובדי עבודה זרה – הם היו יריבים פוליטיים שלו, יריבים פוליטיים שלו – הוא הלך והיה בדיוק עם התזה האחרת – הוא הכניס אותם; הוא לא התנכר גם למי שהוא לא בן עמו. אותו דבר רבקה – לא הכירה אף אחד, ותראה איזה מעשה חסד היא עשתה. לשם שילך, שילך לראות את פרשת השבוע. הוא רואה כלים חד-פעמיים או לא כלים חד-פעמיים?

 הנושא הזה הוא כאוב מאוד. אם אני עכשיו דיברתי על הכליים החד-פעמיים, באמת צריך להגיד את הדבר הזה: אנחנו עשינו חשבון שלמוסדות חינוך מדובר בהוצאה של מאות רבות, מעל 100,000 ו-200,000 שקל לשנה. זה הייקור, על זה מדובר. צריך להבין שהאלטרנטיבה היא לא אלטרנטיבה שזה פועלים שינקו. זה מכונות שטיפה; זה חומרי ניקיון שיזהמו את האוויר בסופו של דבר, ומשרד הבריאות מגדיל – הוא גם לא מוכן לעשות כלי פלסטיק. הוא לא מוכן במוסדות חינוך שיהיו כלי פלסטיק. הוא אמר: יש חריצים, אסור לעשות את זה. אתה מבין מה זה למוסד חינוך של 400, 500 תלמידים כלי זכוכית, כוסות זכוכית, שיתחילו להתעסק עם הדברים האלה, עם הצלחות? לאן נגיע?

בסופו של דבר, אני רוצה לסכם את מה שדיברנו פה – – –


 במשפט לסיום, אחרי שהוספתי כמה פעמים.


אז אני אסיים בזה. אני לא אנצל את הזמן שלו. תודה רבה.


תודה רבה לך על ההבנה. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההתנהלות לגבי מוסדות חינוך שהם לא ממלכתיים או לא ממלכתיים-דתיים פועלת בדרך הזו שכאשר מישהו רוצה להפעיל בית ספר, הוא צריך להביא סדרה של אישורים: המקום והמבנה שבו הוא רוצה להפעיל את בית הספר, בריאות, בטיחות, נושאים פדגוגיים וכדומה. הוא מגיש את הבקשה למשרד החינוך, משרד החינוך בודק, ואז הוא מקבל רישיון הפעלה. מדובר בכ-9,000 בתי ספר וגני ילדים שזקוקים לאותו רישיון, כי בתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים לא צריכים רישיון ממשרד החינוך, אלא הרשות המקומית היא שמאפשרת את ההפעלה. 

מאותם 9,000 מוסדות, שני שלישים הם של הציבור החרדי ועוד שליש של המיעוטים, וגם כל התיכונים – לא משנה אם הם דתיים או חילוניים – הם בהגדרה הזו שצריכים לקבל רישיון. על זה יש חוק פיקוח. חוק הפיקוח אומר, בין השאר, מתי מנכ"ל משרד החינוך יכול לסגור בית ספר. אחד התנאים שמנכ"ל משרד החינוך יכול לתת צו לסגירת בית ספר זה אם יש לו חשד שבין כותלי בית הספר יש חשש להסתה נגד המדינה.
 
 למה אני מספר את זה? אני מספר לכם איך אני נהגתי במשרד החינוך. באתי למשרד החינוך לפני שש שנים, ואני הרגשתי – הרי הציבור החרדי, כמו שאמרתי קודם, ברובו הגדול מפעיל את בתי הספר, את תלמודי התורה שלו, באמצעות הרישיונות, ומצאתי פה ושם ניסיונות לסגירת בתי ספר מסיבה כזאת או אחרת. איך מתגברים על הבעיה הזאת? איך מתגברים על הבעיה הזאת? התחלתי קצת לחקור ובדקתי מה קורה בבתי הספר במזרח ירושלים. מה קורה. לא צריך לבדוק, אבל כדי לשים טענות על השולחן אז אתה צריך לבדוק, ובדקתי, ואיך אני אומר – הקדוש ברוך הוא עזר לי. מצאתי חומרים, זאת אומרת, אני לא הייתי צריך ללכת לחומרים שאילה חסון פרסמה בימים האחרונים; השקעה, בתי ספר. ואז באתי במשרד החינוך לדרגים הגבוהים, אמרתי: את תלמוד התורה הזה והזה אתם רוצים לסגור. נראה לכם שכל מה שקורה במזרח ירושלים – הכול בסדר? ואם מישהו יגיד לי כן, אז היו לי חומרים כדי להראות את זה. 

 למה אני אומר את זה היום? אני אומר את זה היום בלי לפרט שמות, בלי לפרט בדיוק דברים, אנשים, בתי ספר, אבל אני מוצא שוב את הדבר הזה שבמשרד החינוך הדרך להיפטר ממישהו, כמו שאומרים, איך להיפטר ממשהו – לא אומר השרה, לא אמרתי את זה, אין לי שום הוכחות לזה ואני לא חושב, גם לא בדקתי, אבל במשרד החינוך, שהוא גדול, חוזרים עוד פעם לפטנט הזה של סגירת בתי ספר בדרך כזאת או איומים לערוך שימוע. ואני אומר את זה כאן מעל הבמה. מאחר שזה יכול להיות אצלי דבר שהוא במצטבר, שהדרך לנסות לפגוע ולגרום לכך שנרגיש לא נוח, שנרגיש שמציקים לנו, תהיה על הבסיס הזה שיבואו ויאמרו: אי-אפשר לקיים את בית הספר הזה, יש בו אחת, שתיים, שלוש, ארבע, ולפי חוק הפיקוח אפשר לסגור אותו. אז איך אומרים? אין עונשין אלא אם כן מזהירים. 

 אם אני אבין שמחדשים את הדרך הזו, מחדשים את הדרך הזו וכך ינסו לפגוע במוסדות של הציבור החרדי, הציבור הדתי שמפעיל את בתי הספר שלו בדרך הזו, אז כמובן שהכול יצוף למעלה. הכול יצוף למעלה. הרי אין מצב שכל בתי הספר של המגזר הערבי – נתחיל ממזרח ירושלים, ההיכרות היא קצת יותר קרובה, אבל אין מצב שבבתי ספר של המגזר הערבי, אין בתוכם מי שיכול להעלות חשד שמסיתים שם נגד המדינה. 


 תודה רבה. 


 אז אין עונשין אלא אם כן מזהירים, ואם כך יהיה, אז נפתח את המאבק ואת הדרך לנהל חשבונות באמצעות חוק הפיקוח על בתי הספר. תודה רבה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני. סליחה, אני טעיתי, חבר הכנסת אשר. אני מתנצל. 


 תשבו עוד חמש דקות, גברתי השרה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. האמת היא, אדוני היושב-ראש, הפתעת אותי שהגעת, כי הכנתי את כל הנאום כשהבנתי שמנסור עבאס עומד לשבת כאן, גם אחרי שיחה שהייתה לי איתו מאחור. 


 אני אמסור לו. 


 לא, אני אשנה קצת את ההקשר. 


 בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, יושב-ראש ועדת הכנסת ידידי ניר אורבך, היום נפל דבר בישראל. היום, אני חושב, זה צריך להיות יום שאתם צריכים לשים מסכות לא רק על הפה ועל האף אלא על כל הפנים. אם היום בשעות הערב יוצא יושב-ראש רע"מ, שותפכם בממשלה, ואומר שנכמרו רחמיו לראות מה עושה הממשלה הזאת ליהודים עם הפאות, עם הכיפות – ניר, תקשיב, אני לא תוקף אותך, אני מספר לך על אירוע היסטורי שקרה היום. אתה לא יכול לעמוד מנגד. מוציא הודעה לעיתונות, הפילנתרופ – מה שאתם לא מרגישים במשך ארבעה החודשים האלה שדורסים ילדים ואימהות עובדות רק בגלל שהן הולכות עם כיסוי ראש, רק בגלל שיש להם פאות. אז עומד מנסור עבאס, אדוני היושב-ראש – הייתי צריך להתרגש לשמוע את זה: הוא ביקש להעביר 100 מיליון שקל מהכספים שלו לחרדים. 

 אז קודם כול אני אומר לו: לא תודה. אני יכול להציע לו שאם הוא רוצה לתרום את זה לאיזו עמותה – ניר, אני חושב להציע לו, במקום לתרום את זה לסיוע 48, שאני לא יודע מה זה בדיוק, הוא יכול לתרום את זה לקופת העיר – גם הם מטפלים ביתומים ובאלמנות, אבל הם מטפלים ביתומים ואלמנות חרדים. הם מטפלים ביתומים ואלמנות חרדים וגם כאלה שברוך השם לא צריכים להגיע להיות יתומים ואלמנות כדי שהממשלה הרעה הזאת תטפל בהם. אבל עומד נציג רע"מ ואומר: אני לא יכול לראות את העוול שעושים לכם. איך הוא אמר לי בחוץ? אתה שומע מה הוא אמר לי בחוץ, ניר? אתה לא תברח ממני, אתה תשמע אותי. אתה יודע מה הוא אומר לי בחוץ? אני רגיש לאוכלוסיות מוחלשות. הוא רגיש לאוכלוסיות מוחלשות, ואתם רגישים לליברמן. אתם לא מסוגלים להרים את האף, אתם לא מסוגלים לעצור. היית היום ביחד איתי – תוכל לענות אחר כך, אנחנו צריכים עוד מישהו שידבר וימשוך זמן. חס ושלום, אנחנו לא מושכים זמן. הכול ענייני. 


אני הזכרתי לך, רב יעקב, אני הזכרתי לך ללכת לשם. 


 לא, לא, לא הזכרת לי. 


 הזכרתי, הזכרתי. 


 אה, נכון. אמרתי תמיד שיש לך כמה מעשים טובים, אבל לאחרונה אתה לא מצליח לממש את הטוב שלך. אתה כבול, אתם כבולים. אני יודע כמה השרה שקד מכבדת וכיבדה את כלל הציבורים, למרות שהיא לא הייתה אף פעם לא מהציבור הדתי ולא החרדי, אבל עם הרבה מאוד כבוד והערכה, ובטח בחלק היום-יומי, בחלק של שוויון. מה קורה לכם? מנסור עבאס צריך לבוא ולתרום לנו כסף? אני צוחק ואני רוצה לבכות. אולי תסתכלו על המצפן ותבינו, משהו קורה פה. ואתה יודע מה? היחיד שליברמן פוחד ממנו באמת זה לא יושב-ראש ועדת הכנסת, זה גם לא שרים ושרות אחרים – ממנסור עבאס הוא פוחד. אם מנסור עבאס יגיד לו: אני רוצה 115 מיליון, יש סיכוי שאולי נוכל באמת לעשות משהו. אבל הצעתי שיתרום את זה, במקום לעמותת סיוע 48, לקופת העיר, ישר ליתומים ואלמנות. רק יש בעיה: ליברמן לא יסכים – זה יהודים דתיים. יצטרכו לראות איך מחלקים את זה בין דתיים יותר לדתיים פחות. 

 אדוני היושב-ראש, זה לא מצחיק. ליבי שותת דם מההצעה ההומניטרית, שאני מקווה שהיא הומניטרית; יש כאלה שיאמרו פוליטית. אבל ליבי שותת דם. אם אנחנו במדינת היהודים צריכים שאיש ממפלגה ערבית, שאגב, אני רוצה לומר – עוד 20 שניות, אדוני, ואני אוריד את השאלטר – אתה יודע, אדוני היושב-ראש – תקשיב, ניר, זה לא אליכם, אתה יכול להקשיב. היושב-ראש ישב הרבה שנים בוועדת כספים. לא הייתה ועדת כספים שלא היה נכנס עודד פורר על הבוקר: בוקר טוב. גפני וטיבי עובדים ביחד. נכון או לא, אדוני היושב-ראש? אל תענה לי. אתה בתפקיד ממלכתי, אל תענה לי. כל היום שיסה, וניסו לשסות אותנו בחוק המואזין – את זוכרת את זה, גברתי השרה? וליברמן קיפל את כולם על חוק עונש מוות למחבלים – שהתנגדנו לזה, מסיבות אחרות. היום שונאי הערבים האלה מפחדים ממנו – –


 תודה. 


 – – והוא בא ורוצה להיות הפילנטרופ של הציבור החרדי. בושו והיכלמו, אחיי היהודים, בטח היהודים עם הכיפות על הראש. בושו והיכלמו. 


תודה רבה. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. 


 בפעם הבאה תפנה ישירות לעבאס. מה צריכים אתכם בכלל?


 חבר הכנסת אבוטבול. 


 – – – רוצה לעשות איתו עסקים? מי אתם בכלל?
 

 זה מצחיק מאוד. 


 שרת הפנים, יש לך עודף, מה? עודף מיותר – נחלק להם. לתת לנו – לבוא אליהם, לקבל צדקה. תתביישו לכם. הפנים של הקואליציה המגעילה הזאת. 


 יש לך פועל אחר מאשר "תתביישו"?


 די, תעשה לי טובה, ניר. לפחות תתביישו.
 

יש לך פועל אחר?


 חבר הכנסת ניר אורבך, בבקשה. 


שים מסכה על הכול – – – שים מסכה. 


 חבר הכנסת אבוטבול, במליאה כמעט ריקה – – 


 לא, כואב לי, מיקי. 


– – לא ראוי שאקרא אותך לסדר.


 לא. תראה לאיזו רמה הורידו אותנו שעבאס צריך לרחם עלינו. 


 נראה לי שאתה עולה לכאן לא פעם אחת. אתה יכול להשיב. תודה. 

בבקשה, חבר הכנסת פינדרוס. 


 הלב מתפוצץ. אני מקווה שעוד נחזיק מעמד. 


 חבר הכנסת פינדרוס. 


 א. מושב כל כך ארוך בלי נאומים בני דקה לא מוכר לחבר הכנסת אבוטבול. אני מבקש ממך להתחשב. צריך להתחשב. צריך להתחשב. 


 להתאזר בסבלנות. 


 אני שותק, אבל העם לא ישתוק. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – –


נציג העם.


 – – אנחנו בהקדמה, בפרק ב' לעניין התנועה הרפורמית, הלא-מוכרת לתושבי מדינת ישראל. בפרק הבא אולי נגיע לעוד חלקים, אבל אני רוצה כרגע לדבר על החלק שיהיה נוגע אלינו מחר, מכיוון שדאגו שהאופוזיציה תקבל זכות דיבור מוגבלת, אז לא בטוח שנוכל לדבר על כל 62 החוקים – 60 חוקים, בסופו של דבר, כי שניים פוצלו – שנמצאים בתוך חוק ההסדרים. 


 עמדתי על זכותכם. יומיים שלמים, כולל לילה – תעשו מה שאתם רוצים. 


יום, יום, תבדוק. 33 שעות, ומתוכן לאופוזיציה 24 וחצי שעות. 


 ממחר ב-09:00 עד מוחרתיים ב-18:00, כולל לילה. מה שאתם רוצים נתתי. 


 אה, זה כולל? כי הולכות שמועות שאין לילה. 


מה שאתם רוצים. תרצו הפסקה – – – 


 אדוני היושב-ראש, אולי תספר לנו, שלא נהיה במתח, מתי אתה הולך לסגור את המליאה. 


תרצו הפסקה – תקבלו. מה שאתם רוצים – אני לרשותכם. 


 ספר לנו הלילה מתי אתה הולך לסגור את המליאה. 


 ואללה, זה יהיה באמת – – – 


אבל אחד הנושאים – ויאה השם לחוק הזה – זה רפורמת הכשרות. אז אני רוצה לספר לכם מה רפורמת הכשרות בעיני היהודים הליברלים המתקדמים הייתה ב-1883. 215 אורחים בארצות הברית חגגו אירוע מכונן. אתם יודעים מה האירוע המכונן? הסמכת המחזור הראשון של רבנים בהיברו יוניון קולג'. מי שלא יודעים מה זה היברו יוניון קולג', אז תבדקו – חלק מאותם 40 מיליון שהלכו למשרד התפוצות הולך להתקדם לכיוון הזה. מוסד יהודי רפורמי, פורץ דרך, שהקים שנים ספורות לפני כן רבי יצחק מאיר וייס. הוא הקים שם מוסד להסמכת רבנים בשביל להפיץ יהדות, יהדות מחבקת. איך אתם קוראים לזה? יהדות מחבקת, לא כאלה שעושים חילול השם, כמונו; מתקדמים, ליברלים, מחבקים. 

אתם יודעים מה היה במסיבת הסיום הזאת? מתאר ד"ר רן ברץ: "שמחה יהודית גדולה שטפה את החוגגים. הינה היהדות נוטעת רגל בארצות הברית. מסמיכה רבנים ומאחדת קהילות" – תמיד הם אוהבים להשתמש גם בביטויים האלה. אתה יודע, הם מאחדים, הם מקרבים, הם נותנים תחושה טובה. היה שם משתה מפואר, במסעדה יוקרתית המשקיפה על נהר אוהיו. התפריט היה יוקרתי במיוחד. אתם יודעים מה היה? למנה ראשונה הוגשו צדפות ושרי; מנה שנייה – מרק בשר ויין; מנה שלישית – פילה בקר עם פטריות, סרטני שריון רך, סלט שרימפס, תפוחי אדמה ברוטב; מנה חמישית – רגלי צפרדעים ברוטב שמנת. אני לא אלאה אתכם בתפריט המדהים, שעם זה מסכמים את הפתיחה של תקיעת יתד של המוסד הרבני המפואר של אותה יהדות מתקדמת שמתכנסת בארצות הברית. 

זאת היהדות שעשתה את הרפורמה בכשרות, רפורמה. היא מתקדמת, היא הולכת לכיוון מדהים. אז אולי היה מישהו שקם ומחה. נמצא שם צדיק אחד בסדום. סטודנטית אחת, סטודנטית אחת קמה ועשתה שם תחושה לא נעימה. היא הרגישה לא בנוח, קמה ויצאה. אבא שלה נזף בה, כולם נזפו בה, התנצלו על חוסר האנושיות. יהדות מחבקת, יהדות אוהבת, איך לא מקבלים את זה? טקס סיום של הסמכת הרבנים. 

אני אומר שוב, אני לא פונה לאלה שזה עניינם, אני פונה ליהודים המסורתיים שנמצאים בתוכנו, אדוני היושב-ראש, ליהודים שיש להם קצת רגש יהודי: את זה אתם רוצים להביא לפה? את זה אתם רוצים לקחת לפה, ללמוד ממה שקורה?

הסבירו לנו אנשי מתן כהנא בדיונים ברפורמת הכשרות: מה קורה בעולם? איך מסתדרים בעולם? כך זה נראה במקום שאין רבנות. 


 לסיום, בבקשה. 


 כך זה נראה במקום שאין יהדות וכך זה נראה כשעושים יהדות מתקדמת. אני לא בטוח מה מספר היהודים שנעלמו מאותה יהדות מתקדמת שנוסדה שם ב-1883 באותו מוסד רבני. תודה. 


תודה רבה. תודה לך. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שאלתי את עצמי למה הורדת מהדוכן המכובד הזה את סגנך קודם. אני שואל את עצמי: אולי זה בא מאיזה מקום אמיתי, שגם אתה מתבייש להושיב אותו כאן ביום הזה – אתה מתבייש להושיב אותו כאן ולראות אותו מתפתל ולא מוכן לתת הסברים לציבור הישראלי על הקשרים שלו עם החמאס ועם הטרור, קשרים שהוא מתגאה בהם גם היום, עם העמדות של שאר חברי הרשימה שלו, שתומכות בטרור, באלימות, בהשמדת מדינת ישראל; סגנך, שמסרב לגנות את הטרור, מסרב להגדיר רצח או הרג של חיילי צה"ל כהרג של חיילי צה"ל בידי טרוריסטים שפלים. זה לא נעים לכם, אדוני היושב-ראש. זה באמת לא נעים שהפרצוף האמיתי של השותף שלכם, שאתם מוכרים לו את המדינה עשרות שנים קדימה – שהפרצוף האמיתי שלו נחשף. זה לא נעים. 

באמת, הפרסום מביש. אני אומר לאחיי החרדים: אל תתפתו. כשמנסור עבאס מציע בנדיבות, כביכול, לתת לכם 100 מיליון שקלים, זה עוד שלב באידיאולוגיה האסלאמית שלו. הינה, הוא עכשיו הופך את היהודים לד'ימי, לבני חסות; הוא, הוא, האפנדי הנדיב, הוא ידאג ליהודים; הוא לא דואג רק לערבים – הוא פורס חסות גם על בני החסות שלו כאן במדינת ישראל. תראו, משחקת לו השעה בגלל כמה יצורים חסרי חוליות, ששניים מהם יושבים פה באולם ומתחבאים מאחור מרוב בושה, חסרי דרך, חסרי ערכים, חסרי אחריות, חסרי יושרה, חסרי מילה, אנשים קטנים שאני בז להם. אבל לא רק אני בז להם – הציבור הישראלי בז להם, ולכן הם נמחקים מתחת לאחוז החסימה, כי הם מכרו את מדינת ישראל לתומכי טרור אנטי-ציונים בתנועה האסלאמית; כי הם מובילים לאיוולת, ואין אדם בר-דעת שלא מצליח להבין שזאת איוולת. 

 החברה הערבית במדינת ישראל עוברת תהליכי מערביזיציה, השכלה, תעסוקה, ירידה בשיעור הילודה, חילון. מה אנחנו עושים עכשיו? מה המסר שאתה – היית ניצב במשטרה. מה אתה אומר עכשיו לכל הצעירים ברחוב הערבי? לכו לאסלאם הקיצוני; תחזרו להיות דתיים, לכו למסגדים, תשמעו את ההטפות, תשמעו את ההסתה, קחו הרבה נשים, תולידו הרבה ילדים. במקום לקחת את הכוחות המתונים – יש גם ציונים בחברה הערבית – אתם לוקחים את הגורמים הרדיקליים ביותר, האסלאמיים הקיצוניים, ואותם אתם מחזקים. להם אתם נותנים את מפתחות המינויים. 

אילת שקד, שיושבת כאן, הרי הולכת להיכנע למנסור עבאס. היא מתווכחת איתו כבר כמה חודשים על איזה מינוי במשרד הפנים. יש מכרז למי שאמור למנות את כל אנשי הדת הלא-יהודים, והיא תיכנע לו, והיא תשים שם איש של התנועה האסלאמית, והוא ישלוט בכל המינויים, בתקציבי מדינה. אתם חופרים למדינת ישראל בור מסוכן. אלה תהליכים של עשרות שנים קדימה. 

כן, ואני מבין אותך, היושב-ראש. אני מבין את המבוכה. להושיב אותו כאן ושאנחנו נדרוש ממנו – אני חושב, כן, שלאזרחי ישראל מגיעות תשובות. יש גבול לדו-פרצופיות, לכפל הלשון, לנאומים בעברית מצד אחד ובערבית מצד שני, למסרים הסותרים, מתק השפתיים והחיוך, השקר הזה שנוטף, נוטף מהאוזניים של עבאס, של כל שותפיו, של כל התנועה האסלאמית. לאזרחי ישראל מגיעות תשובות ואין תשובות – אין תשובות, ולכן הורדת אותו מהבמה, אדוני היושב-ראש, כי אין תשובות. כי אתם תיחשפו עם ערוותכם ברבים בחוסר אחריות, בהפקרות מוחלטת שאליה אתם מוליכים את מדינת ישראל. 


 תודה רבה. 


 אני בז לכם.


תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. 


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרה, אספר לכם סיפור קצר אישי, אישי מאוד. גיסי מתגורר בארצות ברית, ומאחר שהוריו אנשים מבוגרים, ויש שיגידו מאוד, הוא רוצה, כמו כל ילד טוב, לבקר אותם. גיסי חלה בקורונה לפני כשנה וחצי ועשה שני חיסונים. הוא קנה כרטיס טיסה לארץ, ואמור לעלות על מטוס מחר בלילה עם קונקשן בטורקיה. לקראת הטיסה גיסי ניסה להבין מה עליו לעשות על מנת שיוכל להיכנס לארץ, על מנת שיתירו לו להיכנס לארץ ללא כל בעיות. הוא בדק באינטרנט, פנה אליי, פנה לעוזריי, פנה לאחיו, בעלי, שאל בשגרירות – עשה כל דבר אפשרי ולא הבין מה הם התנאים לכניסה חלקה לארץ, כניסה פשוטה, ללא סכנה שישלחו אותו חזרה לארצות הברית, והיו מקרים מעולם. 

כאמור, הוא פנה גם אליי. גם אני, כמו רבים וטובים, לא הבנתי מהם התנאים. ביקשתי מהיועצת שלי שתבדוק. היא פנתה ליועצים של שר הבריאות, שר החוץ, שר התיירות ורשות האוכלוסין וההגירה. התשובות היו מגוונות. חלקם אמרו שעל פי הסטטוס שלו – שוב, מחלים פלוס שני חיסונים – הוא לא יוכל להיכנס. חלקם אמרו שדווקא בשל הסטטוס שלו – שכאמור, לא השתנה, מחלים פלוס שני חיסונים – הוא יכול להיכנס. האחרונים בכלל לא ידעו מה להשיב, אין להם מושג. קראו ולא הבינו, כמוני.

אחרי אין-ספור שיחות, הודעות וניסיונות רבים להבין מהן ההנחיות, הבנו כי יש מתווה חדש שנכנס לתוקף היום, 1 בנובמבר למניינם. כל שצריך זה למלא טופס הצהרת נוסע נכנס, להעלות את כל המסמכים שצריך לאתר ולקבל אישור. חשבנו שפה זה נגמר. אז חשבנו. בהצהרה אין את כל האפשרויות המתאימות לכל הנושאים. יש בלבול גדול, גדול מאוד. לא ברור מה לעשות ואת מי לשאול. כמה זמן צריך לחלוף מההחלמה? כמה זמן צריך לחלוף מהחיסונים? איזה חיסונים? ועוד אי אלו שאלות שאין עליהן תשובה. כעת, יומיים לפני הטיסה, הגיס שלי הולך להמר, אחרי שהוא עשה את כל שביכולתו, בירר וחקר, ונותר לו רק לקוות שהדרך לביתה של אימו לא תהיה מלאה במחסומים. 

זאת לא הפנייה הראשונה שמגיעה אליי אבל זאת הפנייה הקרובה אליי ביותר. אני שואלת: מה על אותם תיירים יהודים המגיעים לארץ לעשות? מדוע אין הנחיות ברורות? ראש הממשלה שלנו טען וטוען תחת כל עץ רענן שניצחנו את הקורונה, שהוא ניצח את הקורונה, אז למה, למען השם, תיירים לא יכולים להיכנס ארצה? למה אין הנחיות ברורות לכל קורא? למה? תודה. 


תודה רבה. חבר הכנסת בן גביר – איננו. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. 


 ערב טוב, אדוני היושב-ראש. ערב טוב, חבריי חברי הכנסת. ערב טוב, חברתי השרה. מה שלומך?

בכל הנאומים שלי – – – 


 היא מאמינה לעבאס שהכסף לא יגיע, הכול בסדר – – – 


בכל הנאומים שלי ביום הזה אני מדברת על כוחם של יחידים. בכל נאום ונאום סיפרתי סיפור אחר על כוחם של יחידים, וזה משום שאנחנו לקראת צומת שבו מה שיכריע זה החלטות של יחידים. גם אתם, אילת וניר, גם אתם יכולים להיות יחידים שיכריעו את גורל עם ישראל לחיוב. 


 אלה שאין להם עמוד שדרה? אין להם עמוד שדרה, הם לא יחידים בכלל.


אז עכשיו, בנאום הזה, אני רוצה לדבר על כוחם של היחידים שפעלו בשנת 1970 מול האימפריה הענקית של ברית המועצות והצליחו לסדוק את מה שכונה "מסך הברזל". אני מתכוונת לאותם צעירים יהודים שתכננו את מה שנקרא "מבצע חתונה", מבצע לחטיפת מטוס סובייטי – מבצע שהם ידעו מראש שהוא ייכשל. הם ידעו מראש שהם ייתפסו. הם ידעו מראש שהם ייענשו, וייענשו בחומרה. הם אפילו ציפו – ולא טעו – שבית המשפט הסובייטי יגזור את דינם למוות בירייה. 

ובכל זאת הם הלכו למבצע הזה, אנשים כמו מארק דימשיץ, אדוארד קוזניצוב, סילבה זלמנסון, יוסף מנדלביץ' – יהודים צעירים בברית המועצות שלקחו על עצמם את המשימה הכבדה לפרוץ את שערי הברזל, את מסך הברזל. הצעירים האלה התלבטו ארוכות אם כן או לא לצאת למבצע. השיקול שלהם לא לצאת למבצע הזה היה הסוגיה של חינוך היהודים בברית המועצות – הם הצליחו לחנך, ללמד עברית, ללמד את מסורת ישראל לכמה אלפים של יהודים. היה חשש שמבצע כזה יגרום להפסקת החינוך היהודי בברית המועצות. סיפר יוסף מנדלביץ' שהוא הלך להתייעץ עם הדוד שלו, ד"ר מנחם גורדין. ד"ר מנחם גורדין אמר לו: מה זה חינוך של 1,000, 2,000 או 3,000 יהודים בברית המועצות כשאנחנו מדברים על שלושה מיליון יהודים שנידונים לכליה רוחנית ושאין להם שום סיכוי לעלות לארץ? זה היה השיקול שהכריע ללכת למבצע חתונה. בעקבות תפיסתם נערך משפט לנינגרד הראשון ובו נידונו שניים מהם למוות בירייה ואחרים – לשנות מאסר ארוכות מאוד. המטרה של המשפט הייתה להרתיע. מבחינת ברית המועצות, המטרה הייתה לצרוב תודעתית: אל תתעסקו איתנו; מבחינת היהודים האמיצים האלה, המטרה הייתה לצרוב תודעתית: אנחנו לא ניכנע. לכן, סילבה זלמנסון, מייד עם הישמע גזר הדין, קמה ואמרה: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. 

לימים הם אמרו: היינו בנקודה בהיסטוריה שאפשרה לכמה בודדים להשיג השפעה גדולה. אכן, הם השיגו השפעה גדולה. מבצע חתונה ומשפט לנינגרד יצרו גל של הפגנות בכל העולם, יצרו גל של לחצים דיפלומטיים על ברית המועצות, ובסופו של יום הביאו לפריצת מסך הברזל. 

ניר ואילת, אם אתם מתלבטים בהתלבטות דומה ואתם חושבים שאם תעשו מעשה טוב פה ומעשה טוב שם, תביאו קצת כסף לחמ"ד וקצת כסף להתיישבות, כל מיני דברים כאלה, תסתכלו בבקשה על התמונה הגדולה, כמו שאמר דודו של יוסף מנדלביץ'. התמונה הגדולה היא שמדינת ישראל היא רכבת שדוהרת לתהום של מדינת שני לאומיה. 


 תודה. 


 ואם באחד הקרונות מחלקים קצת כספים קואליציוניים לכל מיני מטרות נעלות, זה לא מפסיק לרגע – – 


 תודה רבה, חברת הכנסת סטרוק. תודה לך.


 – – את הדהרה של הרכבת לתהום, ואתם אחראים לזה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, לפני כמה שנים, כשעוד הייתה מנתמכי הקרן החדשה לישראל, פרסמה תנועת נאמני תורה ועבודה את מודל הקהילות שלה. מדובר בהנדסת תודעה מהסוג היותר-משוכלל. המסרים שליוו את הקמפיין הנ"ל טענו כך: מה שמניע את מקבלי ההחלטות בעניין הסטטוס קוו, כלומר ענייני הזהות היהודית של המדינה בנושא הזה, אלו פוליטיקה, דילים וכסף. מדובר בשליטה של קבוצת קטנות שמחליטות עבור כלל אזרחי המדינה על אורח החיים היהודי, והמנגנון של הרבנות הוא הבעיה. 

הפתרון, לדידם – צמד מילים מכובס: המודל הקהילתי, שיפתור את עניין הגיור, הכשרות, השבת והסדרי הנישואין ועל פיו כל ענייני הדת ינוהלו אך ורק בהתאגדויות קהילתיות וולונטריות במימון ממשלתי. זהו בעצם ניסיון להחזיר את מצבו הרוחני של עם ישראל כעם לגלות ולבטל את כל הערך של שיבת ציון מבחינה רוחנית-לאומית. 

על הקיר בלשכתו של השר לענייני דתות מתן כהנא מתנוססת התוכנית שלו לטיפול בזהות היהודית של המדינה: כשרות, גיור, קבורה, מינויים, בתי הדין, מקומות קדושים, וכמובן, כפי שהתפרסם היום, רצונו לשנות את הגוף הבוחר לרבנות הראשית כדי להשפיע על תוצאות הבחירות לרבנים הראשיים בשנת תשפ"ג. את מגמותיו של כהנא בכשרות ראינו כבר ברפורמת הכשרות ובדיונים סביבה. מדובר בניסיון להרוס את מערך הכשרות הממלכתית תוך שימוש בהטעיית הציבור כאילו המגמה היא ייעול המערך והוזלת הכשרות. אך חברת הכנסת מלינובסקי, נציגתו של ליברמן, שדוחף את הרפורמה מאחורי הקלעים, חשפה את האמת: בעצם, המטרה היא לפגוע ברבנות ובכשרות מתוך שנאת הרבנות, ולא חלילה מאהבת הכשרות ומדאגה לה. 

זאת מגמתו של כהנא כנציג הממשלה הרעה הזאת גם בכל התחומים האחרים – לפרק את הזהות היהודית הציבורית של מדינת ישראל על כל מרכיביה ולהחזיר אותם למודל הגלותי של קהילות. כהנא הוא נציגם של נאמני תורה ועבודה ושל כל מי שהקרן חפצה ביקרו במגמתה להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. הממשלה הזאת היא ממשלת החלוקה – פועלת בפועל לחלוקת הארץ, שואפת לחלוקת הכותל, מחלקת את מרכיבי הזהות היהודית הציבורית לכל דורש, והרפורמים עומדים בסיבוב ומחכים לתורם. כדי להשיג תמיכה במימוש כל החלוקות הללו, היא מחלקת כספים וג'ובים באופן גורף ומושחת ביותר. 

הדבר הזה לא יקום ולא יהיה. הלב של עם ישראל לא יתחלק, כי לב אי-אפשר לחלק. הארץ תישאר אחת בריבונות אחת של עם ישראל אחד. הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, יישאר אחד. היהדות היא אחת, התורה היא אחת, הרבנות הראשית היא אחת. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". 

אני פונה שוב לחברי חבר הכנסת ניר אורבך: אין אדם שאין לו שעה. ניר, בפעם החמישית היום אני פונה אליך מלב אל לב, כבן השכונה הדתית-לאומית קריית שמואל אל בן קריית שמואל. גלה אומץ לב, תושייה, קור רוח. הצל את מדינת ישראל מהתקציב הרע הזה ומהממשלה הרעה הזאת. ניר, זו שעתך, ויש קונה עולמו בשעה אחת. תודה רבה. 


תודה רבה. חבר הכנסת סופר, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, מגש הכסף שעליו מכרנו את מדינת ישראל הוא הממשלה הנוכחית. מגש הכסף שעליו הפקרנו את מדינת ישראל הוא אמביציה אישית של ראש הממשלה הנוכחי ושל עוד כמה מדמיינים סביבו. 

לאחר 73 שנות תקומה, תראה לאיזה שפל מוסרי הגענו, שפל מוסרי היסטורי. אנשים זחוחים ויהירים יושבים כאן ומתעלמים מההיסטוריה שהם עושים. אני, בתחילת הקדנציה, לאחר ההקמה הזאת של הממשלה פה, דיברתי על הבוץ הקואליציוני שממשלת ישראל נכנסת אליו. בוץ קואליציוני – ביטוי שמוכר לכולנו ממבצעים צבאיים כושלים, כאלה שאתה נכנס אליהם ואתה לא יודע בדיוק איך אתה יוצא מהם. אתה נכנס, וככל שאתה נכנס יותר עמוק אתה חוטף יותר חזק ויותר חזק, ואתה מאבד עוד אנשים ועוד מערכים ועוד מערכים, ואתה מתפרק מכל מה שנכנסת איתו בכלל. 

אני שואל את חבריי: האם כשנכנסתם לאירוע הזה נכנסתם בעיניים פקוחות? וכשבנט אומר שהוא היה נכנס לקואליציה הזאת מלכתחילה, הוא מתכוון לכך, כולל כל הפרסומים של הימים האחרונים? ואני שואל את מי שהיה איתו לאורך כל הדרך – כי חלק מאיתנו היו איתו בחלק מהדרך אבל לא החליטו להישאר: לא ידעתם שלזה הוא מתכוון? והוא בעצמו לא ידע שלזה הוא מתכוון? הרי הוא נכנס לכך בעיניים פקוחות. הוא בנה את זה היטב. בשומר החומות סיפרו לנו כל מיני סיפורים ואגדות, ותראו את התהום שאליה הגענו. ראשי הציונות היו מתביישים בכם. תראו את התחכום שנוקט עבאס, איך הוא מזלזל בעולם החרדי: אתם רוצים אולי קצת פירורים? נזרוק לכם איזו עצם של 100 מיליון. מה זה, כאילו, אין גבול לציניות? אני שואל: גדולי הציונות הדתית, גדולי הציונות בכלל, לא היו מתביישים בדבר הזה? תראו לאיזו תהום הגענו.

עמותת 48, ע'אזי עיסא, האיש החזק, יושב-ראש האספה הכללית של תנועת רע"מ, הוא שקובע מי יהיו הפרזנטורים, מי יהיה הראשון ברשימה, מי יהיה השני, מי השלישי ומי הרביעי ברשימה. אבל בזמן שחברי ניר אורבך ישב כאן בלשכתו והתלבט התלבטות אמיתית – אני אומר את זה מתוך ידיעה, מתוך מראה עיניים, מתוך מי שניכרה ההתלבטות שלו על פניו, התלבט התלבטות אמיתית אם לשבור את כל הכלים ולפרק, והקשו עליו, והיה מי שהחזיק אותו ולא נתן לו לעשות את זה – בזמן הזה ע'אזי עיסא – ע'אזי: רז, סוד – נשא ונתן. המסמר של המשא ומתן – ישב בכפר המכבייה ומכר את כל מדינת ישראל, מכר את כל הממשלה. הגיש את ממשלת ישראל, את מדינת ישראל, על מגש הכסף של האמביציה של האנשים שאכפת להם רק מעצמם ורק מהקריירה הפוליטית שלהם.

היה גיבור אחד, עמיחי שיקלי. הוא היה צריך עוד שני גיבורים כדי לפרק את האירוע הדפוק הזה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אתה איש משטרה. מי שביטחון מדינת ישראל חשוב לו, שר הביטחון גנץ, מישהו שביטחון המדינה חשוב לו, יואב סגלוביץ' והרבה אנשים – זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של ציוני או אנטי-ציוני; זה עניין של האם אתה תומך בצה"ל או שאתה תומך בחמאס, ניר אורבך. זה עניין, אילת שקד, של אם את תומכת בישראל או שאת תומכת בעזה.

הכספים הקואליציוניים לא עוברים לעמותת 48. בחייאת רבאק, לא עוברים לעמותת 48, אבל תראו עם מי אתם משתפים פעולה. השתגעתם? תודה רבה.


תודה רבה.

אני עובר לסעיף 11 בחוק. ראשון הדוברים – יעקב מרגי, בבקשה.


– – –


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כבר איבדתי את מספר הפעמים שעליתי לדבר היום, אני לא רגיל ביום אחד. בחרתי לי כל פעם לדבר על נושא אחר. 

גברתי השרה, מכובדיי, בנאום לפני הקודם דיברתי על מיסי החינוך, על החינוך מחדש, כמו בסין – מטילים מיסים כדי לחנך את האוכלוסייה. פעם, כשהייתה שפיות במדינה הזאת, בממשלה, היינו מחנכים את הציבור – משתדלים, לא מתיימרים לחנך אבל משתדלים – בקמפיינים של הסברה. אם רוצים לעקור את תופעת הכלים החד-פעמיים, שהממשלה תוציא קמפיין; אם רוצים שאנשים יתנהגו באופן בריא ויצרכו פחות משקה ממותק, שיוציאו קמפיין. בצלאל, הייתי שר בממשלה השלושים-ושתיים, והתוודענו למצוקת שטחי הקבורה בגוש דן. אז מה עשינו? אני זוכר את הקמפיין של הלפ"מ – לקחנו הדמיה של מגדלי עזריאלי על שטח של בית העלמין בחולון ואמרנו לציבור: תדעו לכם, אם קוברים בקומות, כל זה יכול להיכנס, ואז התחילה הקבורה הרוויה.

אחרי זה דיברתי על תוכנית פתרון משבר הדיור, שבאמת היא חובבנית, היא באמת לא תביא את הפתרון, כפי שנגענו. אם באמת רוצים להתמודד עם בעיה בשוק הדיור, צריך לנהל את משאב הקרקע של מדינת ישראל בצורה אחרת. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני מטיל ספק אם באמת המדינה רוצה לפתור את משבר הדיור, כי הרי לא ייתכן שביד אחת המדינה כביכול מאיצה את השיווקים וביד שנייה מינהל מקרקעי ישראל משווק קרקעות במחירים מופקעים לכל המרבה במחיר. והקרקע היא מרכיב עיקרי, בגוש דן לפחות.

אבל אני רוצה לדבר על עוד זווית שהתקציב הזה שנדון בו השבוע לא נתן לה מענה: הפריפריה. אחת הבעיות שהפריפריה סובלת מהן היא מחסור בקלינאי תקשורת וכל הרפואה האלטרנטיבית, מרפאים בעיסוק. למה המחסור הזה? המחסור הזה נובע מכמה פרמטרים: פרמטר אחד זה שכשמשרד החינוך נותן ואוצ'ר ומפנה ילד לקלינאית תקשורת, אותה קלינאית תקשורת תקבל מהמדינה על אותו ילד 70 ש"ח; במקרה הכי טוב 70 ש"ח. אותה קלינאית תקשורת הולכת למרכז, פותחת קליניקה פרטית עם כרטיס ביקור קטן באתר אינטרנט, והיא מקבלת על כל טיפול 500 שקל ויותר. למה שיהיו בדרום קלינאיות תקשורת?

ועוד יותר – המועצה להשכלה גבוהה מאפשרת בזדון, מאפשרת בזדון לאוניברסיטאות ולמכללות, אם יש מכללות שמלמדות את המקצוע הזה, להרים את רף הכניסה. אני אומר לכם, בתפיסת העולם שלי אין שום סיבה שהפסיכומטרי של קלינאי תקשורת יהיה 700 ומשהו נקודות. אין שום סיבה. אני הייתי מרים את הפסיכומטרי לעובדי הוראה, מרים להם גם את השכר, ומוריד את הרף. עשר שנים – נציל את המקצוע הזה, נפרוס אותו. נרצה להרים עוד פעם – נרים. אבל לא ייתכן שיש מקצועות שיש מישהו שיושב על השיבר שלהם ולא מאשר זאת. מכללה הייתה צריכה להתחנן למועצה להשכלה גבוהה ולוות"ת לקבל אישור ללמד קלינאות תקשורת – אני חושב שאחוה – אחרי מלחמות. למה?

 אנחנו יוצרים את הפערים האלה בידיים שלנו. זה נכון גם למשבר הדיור. אני אומר לך – אתה יודע מה? זה נכון לעוד משהו – ועידת האקלים בגלזגו. הצהרה בומבסטית: נפסיק לפלוט גזי חממה עד 2050. נכון? האוצר מאפשר – נכון שבעשור האחרון, בשני העשורים האחרונים – פעם כדי לקבל אחזקת רכב – וזה המקצוע שלי – שעובד מדינה בדירוג גבוה יקבל אחזקת רכב, כמה ועדות, איזו דרגה מקבילה, ולגבי רכב שירות – בכלל. היום מה הבעיה? תפקיד בינוני ומעלה – רכב צמוד. למה האוצר מאפשר רכבי ליסינג לעובדים?


 תודה.


אתה יודע למה? כדי להאיץ את צריכת הדלק, להאיץ את יבוא המכוניות. אז אני באמת לא יודע מה המדינה רוצה ומה הממשלה רוצה. תודה.


 תודה רבה. חבר הכנסת בן צור.


 אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, עכשיו, אחרי שהוכחנו את היעילות של החרדים בשמירה על הכדור גם עבורכם, החילונים, אני רוצה לדבר כעת על טיסות מזהמות. הרי כל מהפכת השמיים הפתוחים, שקירבה את ישראל לעולם הגדול תרתי משמע, מייצרת אלפי טיסות מזהמות שרק מזהמות את הכדור. טלו קורה מבין עיניכם לפני שאתם נוגעים באוכל לילדי ישראל. 

אתם כל כך אטומים ומנותקים מהעם. תטילו מס על טיסות יוצאות. כמה אנשים יחשבו פעמיים לפני שיקנו טיסה מיותרת לשבוע באירופה? הרי העיקרון הזה עבד היטב בשקיות החד-פעמיות בסופר – מי שמזהם משלם, אתם אומרים – אז למה שלא תטילו באמת מס טיסות מזהמות? איך אין לכם בושה להעלות מיסים בשביל לממן את ההרפתקה הפוליטית שלכם בזמן קיצון של משבר עולמי בכלכלה? אתם מעלים את מחירי החשמל, המים והארנונה, והעליתם את המחיר בנסיעה הציבורית ואת הדלק. מאיפה תממנו את המלחמה הבאה, מהכסף שנתתם לעבאס ולחמאס? איך אתם מעלים את המיסים לעם? לעם שעובר משבר עולמי כלכלי קשה מאוד במאה האחרונה – להם אתם מעלים מיסים? ממשלה ללא לגיטימציה ציבורית מעלה כנקמה מיסים ישירים נגד חצי העם ומיסים עקיפים וישירים לכל היתר.

 נדבר על משבר הדיור והעוול שאתם עושים לציבור החרדי, הכלוא בדירות מפוצלות, ואתם לא רוצים לגור איתנו וגם לא בונים לנו. ואל תגידו לי שלבנות לוקח זמן וזה היה במשמרת שלנו. אנחנו התחלנו תהליכים, ואתם עוצרים ומשנים. הממשלה הקודמת השקיעה מיליארדים בתכנון כביש 39 בשביל להקל על האזרחים ולאפשר ניצול שטחי מגורים וגם עיבוי דיור של מטה יהודה והאזור, וכך החלטתם לבטל את ההחלטה, בלי לחשוב על הכסף הציבורי הרב שהושקע ובלי להתחשב בצורכי הציבור למגורים בהתאם לדמוגרפיה. גם את שדה התעופה בעמק יזרעאל, שבו הושקעו מיליונים בתכנון, החלטתם לבטל. אנחנו תכננו, בנינו, השקענו בתבונה את כספי ישראל, באחריות ובמסירות, ואילו אתם לוקחים את כספי ישראל וזורקים אותם לפח. רק בגלל נקמנות פוליטית קטנה ובגלל האג'נדות המסוכנות שלכם אנו נשלם את המחיר הכלכלי, המדיני, האזרחי והדתי, וחס וחלילה הביטחוני, בגלל ההשקפות המסוכנות שלכם, שמחרבות כל חלקה טובה, זו שהוכיחה את עצמה זה שנים רבות. 

הרי קיבלתם משק לתפארת, מדינה עם דירוג אשראי מבין הגבוהים בעולם. איך תחזירו לנו אותו? כמה אנשים שילמו את מחיר הרשלנות והחובבנות שלכם בניהול הגל האחרון בקורונה? כמה ילדים בוכים בגללכם בגלל שהאבא או האימא נדבקו בקורונה ונפטרו בגלל חוסר הזהירות שלכם והכלת המתים? כמה נשים ממררות בבכי כי איבדו את הבעלים בגלל ההימור שלכם על הכלכלה ולא על החיים? שברתם את הסטטוס קוו שהיה נהוג פה, רמסתם כל חלקת הבנה והידברות בינינו. איך רמסתם? מי שמכם, אסופת שונאים, שונאי דת ודתיים וכל דבר שמריח קדושה? אתם רוצים לרמוס את קדושת השבת ולאפשר תחבורה ציבורית בשבת? היה לא תהיה. אתם הכנסתם בדלת הראשית את הרפורמים, ספק אחינו היהודים, ונתתם להם תקציבים למורשתם עוקרת הדת. עשיתם מה שאף יהודי שומר תורה ומצוות וגם חילוני לא עשה לפניכם, שברתם שיא שלילי. אתם מתכוונים לבזות את הכותל ולהכניס לשם את הרפורמים, לשריד בית מקדשנו. תתביישו לכם. מכרתם את הכול. מילא את הביטחון התזונתי של ילדי ישראל, כשהפסקתם את מפעל ההזנה לחלשים שהרב אריה דרעי עשה בקורונה, אלא הפקרתם גם את הביטחון המיידי של ישראל. אתם יושבים עם תומכי טרור, שונאי ישראל מובהקים מבית ומחוץ, באופן שלא היה כדוגמתו עד כה. 

לגבי רפורמת הכשרות והשלכותיה על יוקר המחיה – הרפורמה תגרום להעלאת מחירי ההשגחה, והעלויות האלה יגולגלו על הצרכן ובכך יעלה סל הקנייה. נדבר על פיטורי 4,000 ראשי בתי אב שהולכים הביתה בגלל הרפורמה המשוגעת של השר הטייס המעופף כהנא. הכול הם מוכנים לעשות, העיקר שארגון צהר יוכל לפעול. לדרדר את הדת, לפי הבנתם הדלה, בניגוד גמור לרוב גדול בישראל מכל המגזרים.

אין לכם גיבוי. אתם מפלגה לא לגיטימית שחברה למפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה. שרפתם כל חלקה טובה של כבוד בבית הזה. אין לכם כבוד למי שכיבד אתכם כשאתם ישבתם באופוזיציה, אין לכם כבוד עצמי, וככה אתם מתנהגים. אתם יודעים מה? רואים לכם. איבדתם את הדרך הציונית. תקראו לילד בשמו: אתם משלמים פרוטקשן לעבאס ולחמאס. 


 תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני. 


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, לפני שעליתי לכאן חבר הכנסת בוסו אמר לי שיש איזשהו מדד של חברי כנסת, מי מדבר בשפה עשירה יותר, עשירה פחות. שאלתי אותו איפה אני ממוקם שם. נחסוך את התשובה בפורום הזה, אבל אני שאלתי את עצמי למה זה באמת יצא. 


 הרב בן צור, באמת יש מדד כזה?


כן. ויש לציין שהרב בן צור זכה לאחד המקומות הבכירים. 


 תמיד חשדנו בך שאתה – – –


 שמה? שמה?


הוא ואבוטבול נלחמים על המקום – – –


הייתה פעולת תגמול על חטיפת ילדי תימן. 


מי שעשיר משתמש בשפה עשירה. 


לא, אנחנו חשדנו שזו פעולת תגמול על חטיפת ילדי תימן. 


אז אני שאלתי את עצמי על מה שחבר הכנסת הרב בוסו אמר: למה זה קורה? כאילו, איך נפלו גיבורים? נשאל את זה בצורה כזאת. 


– – – איזה מקום?


לא בפורום הזה. אז אני חשבתי, אדוני היושב-ראש, על תשובה על השאלה הזאת, שבאמת הטרידה אותי עד שעליתי לפה. אנחנו נמצאים כאן, עוד נאום ועוד נאום, ולפעמים אתה שואל את עצמך למה, מה אתה רוצה להרוויח. פיליבסטר זה נחמד, זה טוב, מדברים. האם יש תכלית לדבר הזה?

אז האמת היא שייאמר לזכותו של ערוץ הכנסת שמאז שאנחנו הגענו לאופוזיציה ה-TGI שלו מכפיל את עצמו מדי חודש בחודשו. אין ספק שאנשים אוהבים לראות שאנחנו מדברים, אנשים מבינים שרמסו את כבודם, אנשים שמבינים שאין להם פה, ואנחנו באופוזיציה – – –


זה המקום להודות לערוץ הכנסת. 


זה המקום להודות לערוץ הכנסת, עובדיו ושלוחיו, שבאמת עושים עבודה מקצועית וטובה. והאמת שגם צריך להגיד שערוץ הכנסת, בחודשים האחרונים, הסרטונים היפים הקצרים האלה שהם מביאים – – –


 תאר לך שדנה ויס ורינה מצליח היו עובדות בערוץ הכנסת. גם זה לא היה. 


נכון. אבל האמת היא שהם עושים עבודה יפהפייה, מקצועית, וזה המקום להודות להם. 

אבל אני חושב שהדיבורים שלנו כאן, שהובילו אותי לממד הגבוה, כמו שחבר הכנסת בוסו ציין, זה כי אנחנו מדברים כאן באמת מנהמת ליבנו. אנחנו לא מגיעים לכאן מוכנים בנאומים; אנחנו באים ועולים וצועקים את מה שכואב לנו. אנחנו יורדים, מדברים עם אנשים, שואבים כאב, באמת כאב אמיתי של אנשים – הינה, ארבל מחפש איפה השר, אני יודע את זה. 


 אני לא מחפש. כואב הלב שגם כשהיא נמצאת פה היא לא נמצאת פה, וגם כשהיא לא נמצאת פה – – –


אין שר תורן?


אם אין שר תורן, הישיבה יכולה להיפסק. 


 אנחנו מעדיפים שהיא תצא בכלל, בכלל. בקיצור – – –


– – –


 לא. זה כל הממשלה, כל הממשלה. 


 היושב-ראש, אפשר הצבעה, אפשר הצבעה.


מכבודה של הכנסת – – –


אבל מה שאני בעצם אומר – – –


הינה, יש פה. 


הכול בסדר. מה שאני בעצם אומר זה שאנחנו בין נאום לנאום הולכים, ואנחנו – – –


הינה, יש – – –


מיותר. אנחנו הולכים ודולים כאב של עם ומגיעים לכאן להציג את זה בפני האומה. וכל פעם זה מגיע ממשהו אחר. פעם אתה יוצא – – –


– – –


 עד שזה לא יהיה רביעי אנחנו לא ננוח. 

בקיצור, מה שאני אומר זה שהכאב של העם שאנחנו מביאים אותו פה כל פעם זה לא איזה הצגה, זה כאב אמיתי. אני מרגיש שכשאני בא לפה, כשאני יורד, אנשים אומרים לי: תקשיב, דיברת בכאב על מה שסבלנו ממנו היום בבוקר. כשהיום בבוקר הילד שלי לא הלך למעון – אתה באת והצגת את זה כאן בכנסת. כשאני הלכתי למכולת השכונתית, לסופר, ובסוף הייתי צריך לשלם עוד 50, עוד 70 שקל משבוע שעבר – אנחנו כאן בשביל להביא באמת את הכאב האמיתי של האנשים האלה, שהם באמת עמלי יום.

עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני גם שאלתי את עצמי עוד שאלה. אנחנו מחר יוצאים – הכנסת מתחילה בנאומים של דיוני התקציב. עכשיו, יש איזשהו גאון אחד, נפתלי בנט, שלאחרונה יש לו תחביב חדש: לאסוף תמונות – קלפים, תמונות – עם כל מנהיגי עולם. כל כמה דקות הוא מוציא סרטון של מישהו אחר: הולך, אומר להוא שלום. אין שם אנשים בכלל, מה אתה אומר שלום? ועוד כל מיני דברים מוזכרים, כאלה שאנחנו באמת לא מבינים מה הוא רוצה. 


הכי קרוב ללירן חולצה אפורה. 


מי זה?


 אתה חייב, אתה חייב להכיר אותו. 


לא מכיר, אבל הכי קרוב לחולצה האפורה. אבל אני באמת לא מבין מה הוא רוצה. כאילו, נסעו, וכל שנייה הוא עומד באיזה מסדרון, מצטלם עם עוד מנהיג. זה כמו הילדים שהולכים להצטלם עם כל מיני – הדבר הזה הוא מופע באמת מביש. 

 אבל אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, כמו שאני התחלתי, שאנחנו בעצם באים לכאן כל פעם בשביל להשמיע את הכאב האמיתי של הציבור. יש ציבור שנמצא בבית – ואני רוצה לסיים בעשר השניות האחרונות – יצא מכתב של מתן כהנא. אנחנו צריכים לטפל בזה בצורה באמת מעמיקה. בצורה דורסנית הוא רוצה לפטר עשרות ראשי מועצות. באמת, כאילו מה? לאן אצה ורצה? אני זוכר שכשאנחנו היינו במשרד הדתות, כל מינוי – בכובד ראש: מה מתאים לעיר, מה הכי טוב, שייתן את שירותי הדת בצורה המקצועית והטובה והיעילה. לא הכול בסיטונאות.


– – –


כמובן. לא הכול בסיטונאות. באמת מביש. 


תודה. 


אז אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על התנדבותך בניהול המליאה. לא פשוט, לא פשוט. 


תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת חיים ביטון, שייתן לנו הסבר איפה הוא היה בסבב הקודם. אבל זה ביני לבינו. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. 


חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש האהוב והיקר – –


 תודה. 


– – תדע לך, אני חייב לומר לך בנימה אופטימית זו שמסתובבת כאן שאני באמת מתפעל מיכולת הניהול שלך את המליאה כאן. באמת. יושבים הרבה, אבל צריכים ללמוד ממך – בנעימות אבל גם בנחרצות. 


לא בשביל לרצות את עבאס. 


כן, כך צריך להיות, אדוני היקר. קשוט עצמך תחילה. 


בקרוביי אקדש ועל פני כל העם אכבד. 


אז אני אמשיך. אולי יש איזה חוק ההמשכיות, שצריך להמשיך – – –


תמיד אמרו שהימין לא יודע לשלוט. בבקשה, אדוני. 


אני לא יודע אם זה לא יודע או שפשוט הוא יותר חומל. אתה יודע, עם ישראל כולם – –


 רחמנים. 


– – רחמנים וגומלי חסדים, ואני חושב שמהחלק הזה אנחנו – אני רוצה להמשיך את מה שחברי היקר יושב-ראש הסיעה הרב מלכיאלי אמר בעניין של מתן כהנא. אני חושב שהוא בטח סימן אותי ככזה שנותן עליו נאומים בלי הפסקה. האמת, הוא טיפוס שמאוד מעניין אותי, כי הוא מטכ"ליסט והוא טייס וזה. אני לא יודע איך הדברים האלה מתחברים ישירות למשרד הדתות, אבל כנראה שזה מקור הבעיה. 


– – – טייס בשביל – – –


 אורי, תשאיר לך משהו לנאום, אתה אחריי. 


– – –


כן, בדיוק. 


 אני מבקש לא להפריע לחבר הכנסת ביטון לנאום. 


לא, כי מהכא להתם ומהתם להכא וחוזר חלילה, תמיד אתה מגיע לאותו דבר. מטרה אחת יש לו בסיפור הזה. אני לא רוצה להגיד את זה בגסות, שהוא רוצה לפגוע בדת, אבל זו כנראה מציאות. אבל אני חושד בו בדבר אחר, פחות מאשר כאחד שרוצה להרוס את הדת. אני חושד בו בכך שהוא פשוט אוהב פרסום. אני מנסה לנתח את החשיבה של האדם הזה, מאיפה כל יום הוא ממציא רעיונות חדשים, להרוס פה ולהרוס שם. כן, הינה, היום הוא החליט שהוא מוציא את כל – אגב, אתה היית שר הדתות, אדוני היושב-ראש, ואתה יודע שיש – – –


אתה יודע שלא מזכירים עוונות לאנשים.


בסדר. אני אומר לך, אתה יודע כבר שהוא הצליח למצוא פתרון לבעיה של ממונה בהחלפת ממונה? היום הוא הלך, הוא כבר – – –


אבל הוא לא – – – כשיש לך יועצים משפטיים לא לעומתיים אתה יכול לעשות הכול. 


אבל זה אותו יועץ משפטי שאמר לך לפני כן שאסור. עכשיו זה מותר. 


 לא, זה לא "אותו", זה "אותה". ההיא לא הייתה כשהייתי, היה לי מישהו אחר. היה הראל גולדברג, שלא נתן לו. זה אותו מנכ"ל רבנות שכתב את הרפורמה וסנגר עליה. הוא ישב במשרד המשפטים ולא אפשר לכל דבר שמריח ש"ס להתמנות.


 אני לא יודע אם שמת לב שאמרתי היום באחד הנאומים ששמתי להם בבקשות הקואליציוניות את אותו סעיף לנו ולבית היהודי. שתלתי להם סעיף של הבית היהודי. הם היו כתובים אותו דבר, והם קיבלו "כן" ואנחנו קיבלנו "לא", וככה הגעתי ליועץ המשפטי לממשלה, שאישר את כל הכספים הקואליציוניים. זה בדיוק אותו סיפור. 

ובסיפור הזה הוא מצא עכשיו פתרון: הוא יפטר את כולם, הוא יחזיר את כולם – אז חברים, בואו נסבר את האוזן של הציבור: מה הוא עושה כאן בעצם? יש מינויים מקצועיים. לנהל מועצה דתית זה נושא מאוד מורכב – זו עבודה של מקוואות, זו עבודה של משגיחי כשרות, זו עבודה גדולה מאוד. אגב, צריך קריטריונים מאוד רציניים כדי להתקבל להיות ראש מועצה דתית. צריך להיות שאתה ניהלת בעבר הרבה שנים את אותה מסגרת תקציבית, צריך להיות עם תארים, צריך להיות עם הרבה – אותם אנשים מנוסים ברמה גבוהה ביותר, והוא קיבל עכשיו החלטה שהוא שולח אותם. אני לא מבין, אנחנו מחפשים כל היום – כל המדינה הזאת מחפשת אנשים מנוסים, אתה עושה מכרזים – – –


 רק שתדע שלפי חוק שירותי הדת היהודיים – זה על חשבוני – הייעוץ המשפטי לממשלה צריך להנחות אותו להוכיח לו שהוא עשה את כל המאמצים לעשות הרכבים ולא הצליח. אם לא הייתה הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה, רק ברגע שהוא הוכיח שהוא עשה את כל הנדרש כדי לעשות הרכב על פי דין ועל פי חוק, רק אחר כך הוא יכול להחליף ממונה. לעולם לא החלפנו ממונה בממונה, אלא אם כן זה היה בהרכב.


אוקיי, אז אני מצליח להבין שהוא מנסה, בכל אופן. אנחנו מבטיחים להילחם, אגב. שישמעו מפה כל ראשי המועצות הדתיות: אנחנו נילחם דם ואש ותמרות עשן, ממשפטי ועד בג"ץ, על הדבר הזה, שפתאום כשהם מגיעים הכול מותר, וכשאנחנו נמצאים הכול אסור. מה לעשות, זו מדינה מיוחדת, יש בה ייחודיות ביכולת המשפט שלה להיות סוברנית להחליט בדבר אחד כן ובדבר אחד לא, אבל נילחם. 

אבל אני החלטתי לדבר – – –


אני מחזיר לך את הדקה שלקחתי לך. 


לקחת לי את כל הנאום בכלל. 


החזרתי לך. 


דקה. זה היה נאום משותף בכלל, אני לא מבין. על כל פנים, אני ניסיתי להסביר שאני מדבר על האדון הנכבד הזה, שכל מה שמעניין אותו זה התקשורת. האמת היא, גם אני לא מאמין שרפורמת הכשרות תעבור. הינה, אמרתי את זה כאן ברמקול: אני לא מאמין שהיא תעבור. רק שההתנגחות הזאת בחרדים והתקשורתיות הזאת ועוד מריחת פרצופו של עמוד שלם בידיעות אחרונות ובאתרי האינטרנט וזה – כנראה זה מגרה אותו. תשמע, זה עובד לו. סליחה שאני אומר לך: היית שר ולא היית כל כך מפורסם כמוהו. אתה מודה בזה? ברוך השם. 


מודה שעד היום לא זוכרים שהייתי שר. 


למה? כי הלכת ישר ונאמן. לא הלכת למלחמות עולם כדי לפרסם את עצמך. 

ואני קורא שוב למר כהנא ואני אומר לו: תקשיב, אתה לקחת לעצמך, כנראה בטעות, את משרד הדת של מדינת ישראל. המשרד הזה אמור לתת שירותי דת לציבור הכללי בעם ישראל, ואתם יודעים מה? יותר לציבור המסורתי מאשר לציבור החרדי, גם בכשרות וגם בכל הדברים האחרים. חדל. חדל. אתה יודע, באת מהצבא – אומרים "חדל אש". חדל. חדל מלפגוע, חדל מלקחת אותנו לעוד סיבובים של מלחמות בין עם ישראל, גם כי בסוף זה לא יקרה. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת חיים ביטון. חבר הכנסת משה ארבל, ואחריו – ינון אזולאי. בבקשה, אדוני. 


אני, אדוני היושב-ראש, חוזר על בקשתי הקודמת לדעת את חוות הדעת המשפטית של הייעוץ המשפטי של הכנסת בעניין נוכחותו של השר התורן – האם עליו לשהות בתוך המליאה או שהוא יכול להרשות לעצמו לשבת ביציע של העיתונאים. אז אני ממתין לחוות הדעת של הייעוץ המשפטי של הכנסת. אני אודה למזכירת הכנסת אם תפנה אליהם ותנחה אותנו כיצד לנהוג. 


אולי תפתרו את הסוגיה המשפטית הסבוכה הזאת – – –


אני אודה לגברתי. תודה רבה. אולי הייתה נקבעת הלכה אם גברתי הייתה נשארת שם. 


 משה, אתה עם עודף משפטיזציה. כמו שעתרת לבג"ץ על ועדות הכנסת. 


אדוני היושב-ראש, כבוד שרת הפנים – – –


מה – – – שלה?


משה אבוטבול, נא לא להפריע למשה ארבל. ממשה עד משה. 


אדוני היושב-ראש, כבוד שרת הפנים, חבריי חברי הכנסת, בהזדמנות שעומדת לפניי, בחמש הדקות הבאות, אני מקווה, אני אבקש לצטט. וכך נכתב – אני מדלג, כי אני חושב שדבריו של קלמן ליבסקינד בסוף השבוע בראשית דבריו היו קצת פוגעניים באופן אישי, אז אני מעדיף להיות ענייני: "כדאי להבין משהו על הציניות שבה משתעשעים בנט ושקד במגזר הדתי-לאומי לפי צורכיהם הפוליטיים. השבוע ניסתה שקד לשכנע באמצעות האתר כיפה כמה גדול המהלך שלה ושל בנט. כל שנה אנחנו צריכים להתחנן לתקציבים עבור הציונות הדתית, ועכשיו הציונות הדתית לא תהיה יותר תלויה בפוליטיקאים שלה, הסבירה. לא מכבר סיפרה לאתר סרוגים ש'מאז שאנחנו בפוליטיקה, משנת 2012, אנחנו מנסים לעשות את זה ללא הצלחה. אני מאוד שמחה שיש ראש ממשלה שהוא בן הציונות הדתית והצלחנו סוף-סוף לעשות את זה'". אני מדבר כמובן על תקצוב החמ"ד בבסיס התקציב. "בואו נעשה סדר לרגע בטקסטים הללו. כששקד מסבירה שעד היום הציונות הדתית נאלצה להתחנן לתקציבים עבור חינוכם של ילדי המגזר, ראוי להסביר שהתחנונים הללו כוונו תמיד אל שרי החינוך, אלה שמגישים את תקציב משרד החינוך וקובעים מה יהיה בו. עכשיו חידה קטנה. מי היה שר החינוך במשך ארבע שנים משנת 2015 ועד שנת 2019? נכון, נפתלי בנט, יושב-ראש מפלגת הבית היהודי". ייאמר במאמר מוסגר שהוא גם יזם את דוח ביטון, ולצערי הרב, הוא לא בא לידי ביטוי בהטמעתו במוסדות החינוך. 

 אני ממשיך לצטט: "עכשיו עוד שאלה קטנה. אם בנט ושקד מאמינים שחשוב כל כך להכניס את תקציב החמ"ד לבסיס תקציב משרד החינוך, איך הם לא טרחו לעשות את זה כשמשרד החינוך היה בידיים שלהם? הרי אז, כשבנט היה האיש שניסח את תקציב המשרד שלו והגיש את תקציב המשרד שלו, הוא יכול היה לעשות את כל זה בקלי קלות. איש לא היה עומד בדרכו, איש לא היה מפריע לו, איש לא היה מתערב בהחלטותיו. אבל זהו, שאז, כלומר לפני שנים ספורות, לבנט לא היה דחוף לטפל בסוגיה הזו. שתי סיבות היו לזה. האחת, שבנט חשש, כך הוא הסביר אז לכמה וכמה אנשים שעסקו בסוגיה, שחלילה יגידו עליו שהוא שר חינוך מגזרי. השנייה, שכמו שרים רבים אחרים, גם הוא חשב שטוב שמנהלי רשתות החינוך ירדפו אחריו מדי שנה, ויתחננו בפניו מדי שנה, וייאלצו להודות לו מדי שנה" – כמו שראינו במודעות העיתונים על עמוד שלם – "במקום להכניס את הכסף פעם אחת ולתמיד לבסיס התקציב ולסיים את האירוע".

"השנה, כך נראה, וזו פרשנות בלבד, נוכח מצבם הרעוע של בנט ושקד במגזר, הם זקוקים להישג מיידי לנופף בו. זהו". ההישג הזה, לכאורה לא כל כך הושג. כך הוא ממשיך. בדיוק הדברים. שבעקבות הדברים הללו שכתב בזמנו קלמן ליבסקינד – אני מנסה לדלג על האמירות שבעיניי הן קצת פוגעניות: "רגע אחרי שהתגלה הדבר, החל הבלגן. בסביבת בנט ושקד לא אהבו את הפרסום ההוא, וניסו לשכנע" – את קלמן ליבסקינד שהוא לא הבין – "כראוי את המסמך שעליו החליטה הממשלה. בעיקר נרשמה בסביבתם מבוכה כשסיפרנו כאן איך דרשה לשכת בנט מראשי רשתות החינוך של המגזר לפרסם בעיתונים מודעות גדולות של תודה לראש הממשלה, על ההחלטה שכאמור בכלל לא נתקבלה. השבוע התבררה האמת, כשבעקבות הדברים נאלצו בנט ושקד לחזור אל הממשלה ולבקש מהשרים להצביע על מסמך המבקש, כך במפורש, 'לתקן את החלטת הממשלה מס' 289 מיום 1 באוגוסט 2021'. אלה העובדות. מכאן והלאה אתם מוזמנים להחליט לבד, בהמשך לדבריה של השרה שקד, אצל מי האמת ואצל מי השקר. מי דייק ומי בלבל את המוח.

מה הולך לקרות מכאן והלאה? ב-2022-2021 תקציב חמ"ד ימשיך לבוא" – כן, רבותיי – "מתוך הכספים הקואליציוניים. משנת 2023 הוא אמור להיכנס לבסיס התקציב. בהזדמנות" – כך מתחייב ליבסקינד – יוקדש "מעט יותר מקום לטובת ניתוח שיסביר למה באופן שבו הוכנס הכסף הזה לבסיס התקציב, בהנחתה פוליטית ולא על סמך קריטריונים ותבחינים ונוסחאות, כמו אלה של החינוך החילוני לדוגמה – –" 


 נא לסכם, אדוני.


 " – – הכסף הזה יכול לצאת מבסיס התקציב מחר בדיוק כמו שהוא נכנס היום. אבל זה, כאמור, בפעם אחרת". תודה רבה.


 תודה רבה לך. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, אדוני.


אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מכיר לך טובה על זה שאתה מאשר לי להתחיל לדבר. תודה רבה. 


 לא הכול מובן מאליו בכנסת הזו. 


 במיוחד לא איתך. 


 הייתה לי דקה, שאלה ליועץ המשפטי – קיזזת לי אותה, ובסוף הוא לא ענה לי. 


לא הפסקתי אותך. אם הייתי מפסיק אותך בחמש דקות בדיוק, הסיפא של המאמר של קלמן ליבסקינד – לא היה. 


 משה, זה שאתה חושב שיועץ משפטי צריך להגיד לשרים איפה לשבת במליאה, זה שורש הבעיה. 


 אני חושב ששרים צריכים לשבת במליאה על דעת עצמם ולכבד – – – 


גברתי השרה – – – 


 משה ארבל, מאחר שביקשת את חוות דעתו של היועץ המשפטי, היועץ המשפטי חיווה את דעתו שהיא יכולה לשבת בתחום האולם בכל מקום. 


 כן?


משה, תמיד אמרתי לך – – –


– – – 


 אז למה אוסרים עלינו לשבת על הכיסא של השרים?


 משה, תמיד אתה כולא ואני משחרר. אתה כולא – אני משחרר.


 עד חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.
 

אין בעיה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, האמת, יכול להיות שמשה חושב שהיועצים המשפטיים קובעים או משהו, אבל עדיף שהיועצים המשפטיים יקבעו לנו ולא מנסור עבאס יקבע לנו. מה נעשה? זה מה שאנחנו מעדיפים. 

אבל אני אגיד לכם, הממשלה שהבטיחה שלא יפגעו בחרדים – ראשות ימינה אמרו: לא יפגעו בחרדים. אמרנו מראש: אל תדאגו לנו, אנחנו לא רוצים. אל תדאגו לנו. תפגעו, לא תפגעו, זה פחות מעניין אותנו. אבל יש לנו את גזרת החד-פעמי שהיום נכנסה לתוקף. אגב, זה לא רק לחרדים, זה השכבות החלשות.

עיתונאי הארץ חיים לוינסון הבוקר תקף את גזרת החד-פעמי והגדיר אותה כצעד מתריס של ליברמן כלפי החרדים. אגב, אני לא מסכים איתו שזה כלפי החרדים, אבל לוינסון לא ידוע כאותו אחד שהיה מגן – – 


 המגן הגדול על החרדים.


  – – המגן הקדמי והגדול על החרדים. אבל זה מה שהוא כותב. אז הוא כותב לו – אתה יודע, הרי ליברמן פרסם תמונה בטוויטר שהוא שוטף איזה כוס בבית שלו – הוא אומר לו: בוא אחי, יש לך צי של משרתות 40 שנה, לא שטפת כלים בחיים שלך. ואז הוא תקף את המס הזה, עד כמה שהמס הזה לא טוב.

אני חייב להגיד לך מה התגובה של ליברמן, מה מגיב שר אוצר במדינת ישראל לחיים לוינסון: ראיתי את הנבל מס' אחת בתקשורת הישראלית, חיים לוינסון מעיתון הארץ, שכתב: אצל ליברמן בבית יש משרתים טה טה טה; זו השפה שהוא מדבר, ואחר כך ידרשו לדבר בשפה אחרת. שר אוצר, ראש הממשלה הכלכלי של מדינת ישראל – ראיתי את הנבל מס' אחת, הוא כותב על חיים לוינסון. למה? כי פתאום חיים לוינסון לא דיבר עליו, לא דיבר לטובתו. פתאום הוא פחות אתרג אותו, הוא פחות אתרג את הממשלה, אז אפשר לצאת נגדה. 

אתם יודעים, כשאנחנו מסתכלים ואומרים: תשמעו, הולכים להעביר תקציב – הרי היום התקשורת מאתרגת את ימינה ובראשם את בנט עם ששת המנדטים שלו. 


חמשת.


 חמשת כבר. ששת או חמשת? אתה יודע מה? אנחנו לא זוכרים, כל יום יורד אחד. זה כמו הסיפור עם התפוח על העץ, אבל מה זה משנה. אתה יודע, לקחו את בנט, אתרגו אותו בתקשורת, עשו אותו שהוא מבסוט, מאושר, מוצלח, בנט, הכול בסדר. אגב, חוץ מאקזיט על עם ישראל, לא ראיתי שהוא עשה שום דבר טוב לעם ישראל.

מה אנחנו רואים? ערב העברת התקציב מתפרסם סקר. מה הסקר אומר, סקר של התקשורת הישראלית שכל כך רוצה אותו? שראש הממשלה, שכל כך מאתרגת אותו התקשורת ולא מצליחה להעלות אותו מרף האפס לרף הארבעה מנדטים, הוא לא עובר את אחוז החסימה. זה ראש ממשלה שמחר הולך להעביר לנו תקציב. תגידו, זה נראה לכם נורמלי? אנחנו נמצאים במדינה שפויה? זה ראש ממשלה שיש לו זכות לבוא ביחד עם ליברמן ולפיד להטיל עלינו מיסים? אתמול, פעם שנייה החודש שעולה הדלק בעשרות אגורות – – – 


 אה, זה לא קשור.


 מה זה לא קשור? אדוני היושב-ראש, מה זה לא קשור? אז שום דבר לא קשור לעליית מחירים?


 לא אמרתי כלום. רק אמרתי שזה לא קשור.


 בסדר, הכול לא קשור. 


  אדוני היושב-ראש, אתה – – – 


 החד-פעמי – לא קשור; השתייה המתוקה – לא קשור.


לא אמרתי על זה. אמרתי: דלק זה עולמי. זה לא קשור. יש את הנוסחה המתמטית.


 אדוני היושב-ראש, אני מסכים איתך שיש נוסחה מתמטית. כשיושב לו האזרח וחוטף עוד גזרה עוד גזרה ועוד גזרה, מה אתה רוצה שנגיד לו? מה, אתה רוצה שיבואו ויגידו לו: זה לא קשור? הרי לנתניהו אמרו שהכול קשור אצלו. הכול היה קשור. 


– – –


אה. תשאל את החברים מהאופוזיציה; הם לא פה.


מהקואליציה.


מהקואליציה. אגב, החד-פעמי, המיסוי של החד-פעמי, אתה יודע מה זה למשפחות המוחלשות? עכשיו הבאת חד-פעמי – אתה יודע מה, ואללה, בוא נלך על זה. אביא לך חד-פעמי, פי שניים כמעט זה יוצא, לפי החישובים. קודם כול, הם לא יודעים בכלל. אני ראיתי שצלחת פלסטיק שמוכרים בפוקס בעשרה שקלים, היא גם ממוסה. אגב, צריך לעשות בזה סדר. כשזה יגיע לוועדת כספים, נעשה. אבל אני אומר דבר אחד: עשית כבר משהו כזה – בוא תוזיל את המים. הרי עכשיו ישתמשו במים. תגידו אולי יש בצורת, אני לא יודע מה יהיה. בוא תוזיל את המים, תוזיל את כלי הזכוכית, בוא ניתן משהו אחר כנגד. אתה הולך לעשות על השתייה המתוקה – אין בעיה. למה את הזירו אתה ממסה? אתה יודע מה, אתה ממסה את הזירו – בוא תיתן לדברים בריאים, תוריד את המיסוי שם. אל תגיד לי: הכול מתוק, הכול בסדר. למה, למשל, סוכריות ג'לי אתה לא ממסה? למה דווקא את המשקאות המתוקים? 


 מיץ ענבים. מה קשור מיץ ענבים?


מיץ ענבים תירוש, שאנחנו עושים איתו קידוש – למה את זה למסות? תמסה את היין הלבן, את היין האדום, את האלכוהול. למה לא? 


– – –


המוצרים הבריאים, תוריד מהם מס.

דבר אחרון אני אגיד.


בבקשה.


דבר אחרון – לגבי הדיור. אגב, אני אומר שצריך את הרפורמה בדיור, אבל אתה יודע איזה הצעה יש לי? תגיד לי אתה. הרי הם באו ואמרו: בואו נעלה את מס הרכישה. אתה זוכר שהורדנו אותו בקורונה – דבר שהיה נכון, אגב, לאותה תקופה, וגם אתה נלחמת על זה. ביחד נלחמנו, וזה היה דבר נכון. אם אנחנו רוצים באמת – ה-3% האלה הרי לא יוסיפו לאדם שיש לו כסף. אם אנחנו באמת רוצים להביא דיור, יש לי הצעה פה: בוא ניקח אדם שיש לו שתי דירות ויותר, נעשה לו מבצע בשנה הקרובה, חצי שנה הקרובה, נוריד לו את מס השבח אם הוא מוכר את הדירה ומתחייב שבחמש השנים הקרובות הוא לא קונה עוד דירה. אם נוריד לו את המס הזה, תאמין לי, אתה תראה הצפה בדיור. את זה האוצר לא מוכן לעשות. תודה רבה.


 תודה רבה. הצעה מעניינת. אני אומר את זה ברצינות. 


 הינה, בוא נקדם את זה יחד. 


חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, תגיד לאנשים שרוצים לעשות קידוש – מיץ ענבים לא נותנים להם.


 גם אצלי הולכים הבקבוקים האלה, יום שישי ושבת. 


 נו, נו. למה למסות את זה? מה זה – – –


 חבר הכנסת מלכיאלי, אתה מוותר על זכותך לדבר?


– – –


אני הזמנתי אותך. בבקשה. אה, טעות שלי. אני מתנצל. אוי, אוי, טעות שלי. תודה רבה. משה אבוטבול, בבקשה. חבר הכנסת מלכיאלי, דקה עבורך, בבקשה. 


קריאה: 

– – –


היו"ר מיקי לוי: 

לא. הבאתם לי כל מיני משפטים – הפחדתם אותי. עזבו. בבקשה.


משה אבוטבול (ש"ס): 


משה אבוטבול (ש"ס): 

מכל הלב, תאמין לי, נהנים לשמוע אותך, לא רק השרה.


קריאה: 

– – –


משה אבוטבול (ש"ס): 

לא נגמר לנו התנ"ך, יש לנו עוד הרבה מה לומר. 


 מה אמרתי מכאן? אמרתי שבהלכה כתוב: כיוון שעלה לא ירד. איפה זה? אדם שהוא שליח ציבור ואמרו לו: בכבוד, בוא תעלה, תהיה חזן שחרית, תהיה חזן מנחה. אבל מה? בסוף הוא עלה והתגלה שיש התחייבות מבית הכנסת למישהו אחר. אומרים: כיוון שהוא עלה, אם נוריד אותו – זה יבזה אותו, הוא יתבייש, זה לא יפה. אבל מרוב שאנחנו מעריכים אותך, אדוני היושב-ראש, אף אחד לא חושב שאתה עושה את זה במכוון למלכיאלי.


 תודה רבה.


 אבל כיוון שכבר דיברת על מיץ ענבים, אדוני היושב-ראש, מה יש להם ממיץ ענבים? הם חיפשו. אני יודע שאתה לא מהמפלגה של שר האוצר, בטח לא של ראש הממשלה. בוא נחשוב ביחד: למה למקד כל דבר שקשור לדת? תודה רבה. 


 מה עם הוודקה? שאלתי פעם.


 תודה רבה על ההסבר המאלף. בבקשה, חבר הכנסת אבוטבול.


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה. אני רוצה לקרוא מאמר, טור נוקב של הסופר שמואל קרמרסקי, עורך עיתון שחרית, משהו שבאמת קצת יפתח לנו את הראש גם בזוויות ואפיקים נוספים שחשוב שנדע. אנחנו הרי היום נמצאים במצב שלמעלה מ-140 איש נמצאים בחוץ לארץ, באותה ועידה עם ראש הממשלה, אז בואו נדבר על מדיניות החוץ בנזיד עדשים. 

זה המאמר שלו, ואני קורא את זה, ברשותכם: עוד ערב חלף ואיתו באו עוד הדלפות לוהטות מסיעת ימינה. למען האמת, ההערכות של בנט ושקד שלפיד לא יהפוך להיות ראש ממשלה דווקא אמורות לעודד את ראש הממשלה החליפי. אם ללמוד מניסיון העבר, כששקד ובנט אומרים משהו, קורה בדיוק ההפך. אולי שלפיד ישכנע אותם להבטיח לו שלא יהיה ראש ממשלה ולא להסתפק רק בהערכות. אם הוא ממש רוצה להיות בטוח, שידרוש מבנט לחתום לו על כך בשידור חי שהוא יהיה ראש ממשלה, והכול יוצא הפוך. זה היה משעשע אם זה לא היה מפחיד. לצד הציטוט העסיסי של בנט נחשפו אמש גם הפיגועים המדיניים של לפיד בשבתו כשר החוץ – דברים ששמענו מהשרה הנכבדה גב' שקד, שנמצאת כאן איתנו. 


 בעזרת הנשים.


בעזרת הנשים. באמת ייאמר לשבחה, שומרת מרחק מאיתנו, שלא אולי להשתכנע מדי שאנחנו צודקים. 

עם כניסתו לתפקיד פיזר הדיפלומט חסר הניסיון והנרגש אמירות לכל עבר, ללא שהקדיש שנייה למה שהוא אומר, וכנראה גם לא טרח להתייעץ עם הגורמים המקצועיים בעניין. שר החוץ נכנס ללשכה ורצה לשדר לכל העולם: תם עידן נתניהו. לא עוד פשיסט ימני קיצוני; אני לפיד, איש המרכז הנאור, אני חבר שלכם, כמוכם. בשביל להתקבל בחיבוק באיחוד האירופי, הוא הצהיר שהוא בעד שתי מדינות. בשביל להתחבב על הפרוגרסיבים, טען שאנטישמיות זה כמו שנאת שחורים ועוד ועוד, כל מיני דוגמאות.

אז כשהתקשר אליו מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן ודרש ממנו להתחייב למדיניות אין הפתעות, לפיד כמו ילד מערבי טוב ענה: כן. ואז כשהוא ביקש להקים קונסוליה לפלסטינים בבירת ישראל, הוא רק ביקש ממנו שזה יקרה אחרי התקציב. לפיד אולי לא מבין במדיניות, אבל בפוליטיקה הוא קצת מבין, אז כששר החוץ הירדני ביקש ממנו להכניס קוראן ירדני של המשפחה ההאשמית למסגד אל-אקצא, הוא שוב הנהן בהסכמה, בלי שכנראה טרח להבין מה זו השאלה והמשאלה. 

וזו רק תמצית שאנחנו יודעים. מפחיד לחשוב על כך שהאיש הזה מסתובב בעולם ומייצג את מדינת ישראל. העובדה שמי שאמור לעשות לו בייביסיטר הוא נפתלי בנט לא בדיוק מרגיעה אותנו. אבל אנחנו עדיין מצפים וממתינים לתשובה שאמורה להגיע, דומני, לחברי ארבל, ששאל מה היו הפיגועים שהטיבה השרה להגדיר את זה לפני שבוע, מעבר להתנצלות של הגיבושון, אבל עדיין יש שאלות למה בדיוק התכוונה השרה עם כל הפיגועים. 

אבל בינתיים אני רק רוצה לומר שאנחנו עומדים המומים, מבוזים, מרגישים ממש שפלים ומושפלים על זה שבעצם כשנגמרו לכם הרחמים – הרחמים התחילו אצל עבאס, ועבאס כבר מוכן לבוא לתת לנו 100 מיליון שקלים, לחרדים. תראו איזה בושה, איזו פדיחה אתם מביאים לעצמכם. אתם לא מסוגלים לתת לחרדים – בא מישהו אחר ואומר: אתה יודע מה, בוא, בוא, מותק, בוא אני אתן לך, בוא אני אתן לך איזה משהו. מה, אתה תישאר רעב, וזה? תתביישו לכם, לאיזה מצב השפלתם את עצמכם, שאחרים, שלא בני אותו לאום שלנו, הם צריכים לבוא לתת לנו אוכל. איזה ביזיון. על זה אפשר לסלוח לכם? אתם חושבים על מה שאתם עושים?

אני רק רוצה לומר לך, הגב' השרה, שרת הפנים: תחשבי טוב-טוב, תכלכלי את צעדייך – –


 תודה רבה.


  – – כי תראי לאיזה מצב את מביאה את עצמך ואת הציבור שבחר בך.


 תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. 


יאללה, תעשה את זה – – – אי-אפשר לחבר לנו את זה, מיקי?


בבקשה, חבר הכנסת בוסו. לרשותך חמש דקות.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, בהערת אגב אומר: כשמר בנט נסע לוועידת האו"ם – כשהוא חזר, מאז ראינו את העלייה באיומים על ד"ר שרון אלרועי פרייס, למרות שהוא גינה את זה שהיא היום צריכה להסתובב עם אבטחה. אבל אני חושב שיש לו אשמה לא פחות כשהוא ניצל את במת האו"ם לחיסול חשבונות אישיים. אז היום אני אומר: כשהוא יחזור מוועידת האקלים, מעניין מי הבא בתור שיצטרך אבטחה. רק שלא ינצל את הבמה שוב לעשות חיסול חשבונות אישיים.

אבל השרה שקד קודם אמרה לחבר הכנסת ארבל שעצם זה שהוא חושב שיועצים משפטיים צריכים להגיד לה איפה לשבת, זה מקור הבעיה. 

 האמת היא שאני נשאל – דיברת על הרבה רעיונות ויוזמות ורפורמות שאת רוצה לעשות במערכת המשפט בהיותך שרת המשפטים, היום כחברה בוועדה למינוי שופטים. הסתכלתי וראיתי את רשימת המועמדים לשיפוט. קודם כול, צריך לציין שמתוך 24 מועמדים יש ארבעה מזרחים – זה כהערת אגב, שאני חושב שגם כן כדאי לבדוק ולהסתכל. אבל מי באמת המועמדים הכל-כך מוצלחים שהבאתם? ח'אלד כאבוב, שופטים מעין אלו. זו למעשה הרפורמה האמיתית במערכת המשפט שאתם מתכננים לעשות? זו הגאווה?

קודם הקראתי קטע, ואני קורא קטע נוסף מספרו של עו"ד שמחה רוטמן, חבר הכנסת, כי כל פעם אני לוקח קטע ואני אומר: באמת הוא משפטן ידוע, אבל ישנם קטעים שהוא כתב, ואת לא יודעת כמה הוא צפה אותם. יש לו פרק: את הג'וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן. למעשה הדרישה לגיוון הרכבו האנושי של בית המשפט העליון עלתה מייד לאחר פסק הדין שביטל חוק לבקשת חבר כנסת, בשמו הפופולרי – בג"ץ ערוץ 7, 1030/99, אורון נ' יושב-ראש הכנסת. מי שיודע, אז כשהותרו ערוצי רדיו חדשים וקיבלו רישיונות, אמרו שערוצי רדיו שנמצאים לפחות חמש שנים יקבלו באופן אוטומטי רישיון. היו בטוחים שערוץ 7 מקבל באופן אוטומטי רישיון, ואז, מטענות וטיעונים משפטיים, ממש ביטלו את האפשרות ופסלו את ערוץ 7 מלקבל רישיון. חבר הכנסת דאז כבל חגג, כל הצד המשפטי השמאלני, השמאלי, של המפה הפוליטית שמח וחגג על הפסילה. זה כוחו של בית המשפט העליון כשהוא מנצל אותו בדברים שנראה להם.

וחווינו את זה בתקופה האחרונה, כשחברי כנסת הגישו כאן, גם אם היו אי אלו הסכמות לגבי הרכב הוועדות והייצוג של חברי האופוזיציה – אבל ראינו את ההתמהמהות של בית המשפט העליון בקבלת ההחלטה. נותנים זמן לקואליציה להגיב ולא מגיבים – טוב, עוד כמה ימים ניתן פסיקה; במקרים אחרים – 24 שעות והייתה פסיקה.


אני הגבתי תמיד בזמן. תמיד. לא איחרתי אפילו דקה. מכיוון שהבג"ץ היה נגדי, אני הגבתי בזמן.


 היושב-ראש, אם זה היה תלוי בך, הרבה דברים היו נפתרים כאן אחרת. אני לא אמשיך ואומר, כי לצערנו, חלק מהדברים בסוף גם פוגעים בך בצד הפוליטי אצלך, אבל אתה איש אמיתי וישר, אני אומר את זה בכנות. מההתחלה נקטת דרך אחרת, אבל לא הכול היה בשליטתך.

ובית המשפט התמהמה. והינה כבר הגיע התקציב, וכבר הרכבים של ועדת הכספים, שאלו הדברים שבהם היו לנו בעיות בעיקר. בוועדת הכנסת היו הסכמות, שאר הדברים היו פחות רלוונטיים, אבל בית המשפט התמהמה. היום אנחנו עדיין מצפים לעשות איזה רפורמה, אז אנחנו תולים תקוות בכך. 

משהו בנימה אישית. אתמול אמרתי למזכירת הכנסת – כי אתמול, כשדיברו על כניסתו של קצין הכנסת החדש, התבשרנו שגם מזכירת הכנסת אמורה לסיים, לאחר המון שנים של כהונה. אני אומר לך שאני נמצא תמיד עומד מעל הדוכן בהתפעלות מאין כמותה. היא שמעה וראתה מאות נאומים מכל הגוונים, ולפעמים היא היחידה שמקשיבה. והיא נותנת כוח לנואם – כשיש מישהו שמקשיב ומתעניין – ומהנהנת בראשה. ושאלתי אותה, אמרתי לה: מה הדבר הבא, ספר? שמע, היא ראתה ראשי ממשלות ומזכירי כנסת. היא אומרת לי: לא. ולמה? היא אומרת לי: כי ספר, צריך להיות בו צהוב בשביל שיימכר. אמרתי לה: יש לך טעות. את היית ברגעים הכי אינטימיים והכי מעניינים, ואין לי ספק שיש לך הרבה מה לספר, גם לא דברים צהובים. ואני אומר לך שכל דבר שתכתבי, אנחנו נשתה בצמא.

ואגב, אולי זו ההזדמנות – קודם שאלו איפה אנחנו נמצאים והולכים. חברי הכנסת של ש"ס, ולא רק, הלכו הערב, ורציתי לאחל לחבר הכנסת לשעבר יוסי טייב, שהערב חוגג את חתונת בתו הבכורה. לא הצלחנו להשתתף בכל החתונה הערב.


גם אני – – –


הלכנו וחזרנו, ואנחנו מאחלים לו מזל טוב. תודה רבה.


אני התנצלתי. אמרתי: אני לא יכול ללכת.

תודה רבה על המילים החמות. בהחלט. חבר הכנסת גפני – איננו; חבר הכנסת ליצמן – איננו. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.


כל ציוץ – – – כל ציוץ – – – תאמין לי, לא נגמר להם חומר.


איזה ציוץ? אני לא יודע על מה הוא מדבר. בבקשה.


מכובדי היושב-ראש, גברתי השרה?


התחלפו השרים. השר שטרן הגיע.


בסדר גמור. אנחנו מכינים את הנאומים שלנו בשביל השרים שנמצאים ופתאום מחליפים, אז תגידו את זה מראש, את לוח התורנויות. האמת היא שהייתי צריך לקחת את כל זמני, וגם לא היה מספיק, לדבר – אם כבר התחילו – בשבחה של מזכירת הכנסת. אז אני כבר מהוותיקים קצת בבניין הזה, וגם הייתי כמה שנים סגן יושב-ראש הכנסת, אז אני יכול לדבר הרבה. אולי תהיה לזה קונוטציה של פרידה, ואני לא רוצה, בגלל שאני לא חושב שאנחנו מסוגלים לעשות את זה, אז אני מפסיק ברגע זה.


היחידי שלא יכולתי לנצח אותו בנוכחות בכנסת זה הוא.


אדוני היושב-ראש, אחרי שדיברתי פה, תהיתי מה הביא את מנסור עבאס לדבר על ה-100 מיליון שהוא רוצה לחרדים, תהיתי אם זה בגלל נדיבות של עשירים. אדם שפתאום ירש, נהיה מיליארדר, נותן קצת לאנשים המסכנים שנמצאים בסביבתו. הוא רואה את הכאב, והוא פשוט מכיר את זה קצת – בכל אופן, אוכלוסיות שהן מיעוט.

ולאחר מכן אמרתי: אולי לא, אולי זה בדיוק הפוך – אולי מתוך אחריות. קוראים לו "ראש הממשלה", והוא עכשיו מרגיש אחריות טיפה יותר. אז תשמעי, אני יצאתי מפה – ואני לא מספר סודות בגלוי – יצאתי מפה לפרסה ופגשתי את חבר הכנסת מנסור עבאס. כפי שידוע, הוא איש נחמד. הוא אומר: כן, הסיבה שאני רוצה לתת 100 מיליון – אני חושב שאני רוצה ללמד שמפלגת רע"מ דואגת לכולם. היא לא מפלגה – אלה המילים – היא לא מפלגה סקטוריאלית. הוא לא יכול להגיד על עצמו – כן, כראש ממשלה לעתיד הוא אומר לציבור החרדי: תשמעו, אני אהיה יותר טוב לכם ממי שאחראי לכם. אני אחד שדואג לכולם. זה מאוד מאוד פוגע בממשלה שקיימת עכשיו. זו פשוט מראה – שמנסור עבאס צריך לבוא ולהגיד: אני צריך לדאוג לציבור הזה לאחר התנכלות.

כתוב שהר סיני נקרא "הר סיני" – יש כמה פירושים. אחד הפירושים: שהוריד שנאה לעולם, סיני מלשון שנאה. הוריד שנאה? כן. מדוע? עד שתורת ישראל לא ירדה לעולם, חוכמות אומות העולם היו חוכמות. לאחר שירדה תורת ישראל, שהייתה חוכמת אמת, והיא הייתה הרבה הרבה יותר מתוחכמת והרבה הרבה יותר מבוססת וחכמה יותר, אז זה הוריד. בלי שהם רצו, זה הוריד. כמו שיש בניין גבוה, שהוא בן 30 קומות, וקוראים לו "הבניין הגבוה" – לאחר מכן בנו בניין של 50 קומות, אז הפסיקו לקרוא לו "הבניין הגבוה" והתחילו לקרוא לו "הבניין הנמוך", אז זה פגע בו. ולא נגעו בו אלא בסך הכול בנו בניין גבוה. כתמונת מראה להתנהלות הממשלתית היום.

וזה הביא אותי באופן ישיר, כשדיברתי איתו, לפרשת השבוע. וכפי שאני נוהג להגיד על פרשיות השבוע, כל הדברים האלה מתאימים גם להיום, הם אקטואליים מאוד. ושם התורה מספרת מצד אחד על הנאמנות הבלתי-מסויגת של אליעזר עבד אברהם. אברהם היה צריך להשביע אותו, אפילו שהיה נאמן ביתו, בגלל שאולי הייתה לו נגיעה, אולי הוא רצה את יצחק בשביל הבת שלו. הוא אמר: מי יותר ראוי בשביל הבן שלך? כולם לא היו בדיוק ישרי דרך, והיה צריך ללכת רחוק. לא, אברהם אמר לו. באיזה סוג של נאמנות הוא עשה. ומנגד, התורה מספרת לנו ב-20 פסוקים, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 20 פסוקים על קניית מערת המכפלה על ידי אברהם, 20 פסוקים על כל תהליך הקנייה. וראו זה פלא, מה כל כך צריך להאריך בדברים האלה? קנה והבטיח ומכר. מה צריך? 

יש כמה מסרים. המסר הראשון – על אותה צביעות של עפרון החיתי וכל באי שער עירו, באיזה מתק לשון וצקצוקי לשון: אתה גר תושב, הכול תקבל אצלנו, אתה איש משלנו. אנחנו לא רוצים ממך שום כסף. איזה כסף? ואיך המהפך התחיל כשהתחיל המעשה, הוא אומר לו: "ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא" – אנחנו חברים, אז למה שזה יהיה בכיס שלך? שיהיה בכיס שלי. אנחנו כיסים שווים גם בתור חברים. התורה אומרת, המפרשים, רש"י אומר במקום: מדבר הרבה ועושה מעט. איך שאין קשר בין הדברים. אנחנו נדאג לציבור החרדי, אין לכם מה לדאוג. אתם כן בקואליציה, לא בקואליציה – מקומכם איתנו. ואיך מנגד אפשר לבוא ולהגיד באיזה אירוע עיתונאי שאנחנו צריכים לדעת להחליש את כוחו הפוליטי של הציבור החרדי. חוסר העשייה, אבל לא רק חוסר עשייה – התנכלות. ולא נתן לקבור את המת עד שלא יביא טבין ותקילין.

 אבל דבר אחד מעודד יש בתוך הדבר הזה, עוד מסר אחד: אברהם אבינו לכאורה נעקץ, שילם 400 שקל כסף, מחיר מופקע. הסחטנות שסוחטים את הציבור החרדי עכשיו – –


 תודה.


 – – את הכסף שלו במיסים, כדי לשלם למישהו אחר את הכסף – סחיטה אמיתית.

אבל יש מסר אחד, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש, ואני רואה שהמזכירה כרגיל מקשיבה גם כן. אברהם אבינו שילם את המחיר הכי זול, עד היום, עד היום הזה. מה הוא עשה? הוא אמר: אני אשלם לכם, אבל לעיני כל בני חת, כולם ידעו. כתב את זה. שיהיה ברור לכולם: אני שילמתי מחיר יקר, אבל זה שלי, עד היום. כתוב: שלושה מקומות שקנו, שעד היום אין על זה ויכוח שזה שייך לבני ישראל, זה מקום המקדש, שדוד קנה מהיבוסי, וקבר יוסף, שקנה את זה יעקב, ומערת המכפלה, שהיא עד היום. ומדוע הוא עשה? אז הוא שילם מחיר יקר? הוא שילם את המחיר הכי זול, עד היום זו עסקה שאף אחד לא יכול לקחת את זה ממך, אלפי שנים. זאת עסקה שהייתה בחוכמה, והוא עשה את זה לעיני כול. 

אני רוצה להגיד לך, אנחנו נראים עכשיו כאילו שאנחנו נסחטים ואנחנו נפגעים. אנחנו משלמים מחיר יקר על זה שאנחנו לא נכנסנו לקואליציה ולא היינו מוכנים לאבד את הערכים שלנו, מחיר יקר מאוד, אבל זה המחיר הכי זול. אנחנו מסתכלים על דורות. ידעו כולם: אנחנו לא מוכרים ערכים תמורת כניסה לקואליציה ותמורת הבטחות.


תודה.


הערכים הם שנשארים לדורי-דורות, ועם זה אנחנו נמשיך. תודה.


תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת פרוש – איננו; חבר הכנסת אשר – איננו. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קיבלתי הערה על הנאום הקודם שלי בקשר לרפורמים – למה ברחתי לשנת 1883, להיברו יוניון קולג'. אז ירדתי בזמן שעוד נאמו פה אחרים לרגע למשרד והוצאתי דוח של מרכז ליב"ה על היברו יוניון קולג' היום; לא ב-1883, כשסיימו את קורס הרבנים הראשון והאכילו שם שרימפס ורגלי צפרדעים אלא היום.

אז בואו, כמה ציטוטים מעניינים על מה שקורה בהיברו יוניון קולג'. מי היה הנואם המרכזי באירוע של היברו יוניון קולג' האחרון? אתם יודעים מי היה הנואם המרכזי? סופר יהודי אמריקאי בשם מייקל שייבון. ומה הוא עשה באותו נאום שם בהיברו יוניון קולג'? תקף את מדינת היהודים, את הכיבוש ביהודה ושומרון, את הכיבוש בחברון, את גדר ההפרדה, ואמר במסר לרבנים, בגמר של הרבנים, שהתפקיד שלהם זה לעודד נישואי תערובת – אורח כבוד בהיברו יוניון קולג'. ואת זה, אדוני היושב-ראש, רוצים לייבא לישראל. שמים מחר בתקציב, שתדע, 40 מיליון שקלים בדיוק לדבר הזה. נאום שלו בהיברו יוניון קולג'. 

 המסורת היהודית – הוא אומר, עפר לפיו, אני מצטט אותו מפני הצורך: סיפור יציאת מצרים הוא מפוברק, וכאתאיסט אני מתנגד לקיום מצוות. את זה אומר נואם מרכזי בטקס סיום היום, לא ב-1883; עכשיו, בטקס שהיה בשנים האחרונות – אני לא יודע אם זה הטקס האחרון או טקס לפניו – שסיימו רבנים רפורמים הכנה לחיים, אותם רבנים שבאים אחר כך לפה, ואותם אנחנו רוצים להכניס לפה.

עכשיו, אתם יודעים, יש אורח שמסתובב פה בבניין, ובזמן האחרון הוא התחיל להסתובב פה קצת יותר – אני לא רוצה לומר מי מממן לו את הטיסות – ריק ג'ייקובס. אתם יודעים מה היה הלחץ הכי גדול של ריק ג'ייקובס על ועידת הנשיאים בתקופה האחרונה? הוא לחץ מאוד מאוד מאוד לקבל לוועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית, את הג'יי סטריט, השדולה היהודית הפרו-פלסטינית – לקבל אותם לשורות הארגון של ועידת הנשיאים היהודים. את כל זה, אדוני היושב-ראש, רוצים לייבא לכאן, כאילו לא חסר לנו אויבים כאן, לא חסר לנו צרות כאן, לא חסר לנו ארגונים כאן שיילחמו במדינת ישראל ובציונות. זה לא חסר לנו.

 אני לא מטיל ספק בפרסומים בנוגע לרע"מ, בנוגע לקשרים שלהם עם כאלה או אחרים, עם טרור. אבל אנחנו, במודע – אנשים שמצהירים על זה שהם בעד טרור, אנשים שמצהירים על זה שהם פרו-פלסטינים, אנשים שמצהירים על הדבר הזה – את זה אנחנו רוצים לממן ולגדל ולעשות ולתת להם גיבוי ואותם להכניס לתוך מערכות הדת אצלנו במדינת ישראל? בהם להכיר? אנשים שאומרים מראש שאם היו יכולים היו מחלקים את ירושלים – אותם להכניס לכותל המערבי? אנשים שאומרים מראש שהפולחן הדתי שמה זה משהו שמפריע להם – אותם להכניס לכאן?

מי היה הלוחם הכי גדול נגד הממשלה הקודמת, שנלחמה בהסכם הגרעין? מי היה הלוחם הגדול בארצות הברית, באיפא"ק, בכל הארגונים? 430 רבנים רפורמים בקריאה פומבית לחברי קונגרס ולחברי סנאט לתמוך בהסכם הגרעין בניגוד לעמדת ישראל; התקפות בלתי פוסקות על מדינת ישראל על עמדתה נגד הסכם הגרעין, התקפות בלתי פוסקות. 

איך אמר פה אדון בנט באחד הנאומים שלו? שהוא יעשה את זה במעשים. כן, במעשים: הוא יממן את התנועות האלה, הוא יממן את הגופים האלה, ייתן להם כסף, ייתן להם גיבוי משפטי, ייתן להם גיבוי חוקתי, ייתן להם גיבוי להצליח. את כל זה הוא יעשה על חשבוננו, בשביל לירות בעצמנו. מה, אנחנו מתאבדים שיעים, נותנים כסף לרע"מ, לדברים שהולכים לטרור? ונותנים כסף לאנשים שהם בעד בדיוק אותו דבר, להביא אותם מארצות הברית, את כל המחלות האלה, את הארגונים הפרו-פלסטיניים היהודיים שמתביישים ביהדותם? להביא אותה לכאן להילחם בנו ולתת להם לגיטימציה בתל אביב וברעננה?

אתה יודע מה הבעיה, אדוני היושב-ראש? שתושבי מדינת ישראל לא מודעים לסכנה הגדולה של הדברים האלה. את הדבר הזה אני אעשה פה בנאום אחר נאום אחר נאום. לא ארפה עד שכמה שיותר אזרחי ישראל ידעו את הסכנה בהבאת התנועה הזאת לכאן, למדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.


תודה רבה. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה לסדרנים, שדואגים לבריאותנו גם בשעה מאוחרת זו של הלילה. חבריי חברי הכנסת, עמדו כאן קודם חבריי וניסו לפנות, גם מהראש, מהשכל, גם מהלב, מהרגש, לאילת שקד, לניר אורבך, שהיו כאן קודם, וקראו להם לעצור ברגע האחרון: יש קונה עולמו בשעה אחת. אני, לצערי, באמת בכאב גדול, אומר שזה חסר סיכוי.

אני הרבה שואל את עצמי, היושב-ראש, בימים האחרונים: מה עובר עליהם? מה קורה? הם הרי יודעים בדיוק את הסכנות הגדולות שהממשלה הזו מביאה על עם ישראל, על מדינת ישראל, על מפעל התחייה הלאומי שלנו. אני יודע את זה, אני הייתי איתם באותה מפלגה. שמעתי אותם אומרים דברים ברורים לפני הבחירות האחרונות. אני יודע מה הם חושבים על הדרישה של עבאס להלבנה, להפקרה של הנגב בלי שום מנגנוני הסדרה, ומה הם חושבים על חוק החשמל. 

מה שעולה לי אסוציאטיבית בראש אלו דברי הרמב"ם בפרק שישי מהלכות תשובה. בפרק חמישי מהלכות תשובה הרמב"ם מייסד את היסוד הגדול – הרמב"ם כותב, הוא לא מייסד, זה כתוב בתורה – של בחירה חופשית. רשות ביד כל אדם להיטיב או להרע. הרמב"ם מאריך בזה, מביא על זה פסוקים. זה ברור. הרי אלמלא יסוד הבחירה החופשית של האדם, אם נאמר שאדם נולד עם איזה טבע מסוים, אז אין מקום לשכר ועונש. מה שייך לצוות? מה שייך לשלוח את הנביאים? להתריע? להוכיח?

 אחר כך, בפרק השישי, הרמב"ם עובר להתמודד עם כמה מקורות או פסוקים שנראים סותרים את היסוד. זה באמת אחד היסודות הגדולים ביותר באמונה – לכל אדם בחירה חופשית. אחת השאלות שהרמב"ם מתמודד איתן היא פרעה. כשהתורה אומרת שריבונו של עולם מכביד את לבבו "למען שִׁתִי אֹתֹתַי אלה בקרבו ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים", אז לא הבנתי. אז לפרעה יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית? אם הקדוש ברוך הוא מקשה את לבבו, זאת אומרת שאין לו בחירה חופשית. לפני רגע אמרנו שיסוד כל התורה כולה – אגב, המפרשים התחבטו בזה הרבה; יש המון הסברים, רש"י, רמב"ן, ספורנו ו"משך חוכמה", כל אחד בדרכו. אבל הרמב"ם אומר שלפעמים, כשאדם חוטא, חלק מן העונש זה נטילת הבחירה החופשית שמונעת ממנו לחזור בתשובה, כדי שהוא ייענש. אז הרמב"ם בסוף מסביר: זה לא שבאמת הקדוש ברוך הוא נוטל את הבחירה החופשית. האדם במעשיו, בבחירתו החופשית בשלבים הראשונים של החטא, הכניס את עצמו לסיטואציה שבה חלק מן העונש זה כן להקשות את לבבו. אין לי הסבר אחר. 

יושבים אנשים ורואים בעיניים יום-יום, שעה-שעה, את המחירים הנוראיים והאיומים שהם נדרשים לשלם במטבעות לאומיים, ציוניים, קשים על כל יום שהממשלה הזו שורדת. בימים האחרונים אנחנו נחשפים לקשרים הברורים בין מנסור עבאס ומפלגתו והתנועה האסלאמית לחמאס ולטרור. אני כבר לא מדבר על קשרים אידיאולוגיים, רעיוניים, היסטוריים – זה ברור; תנועת אחות, פנים משותפים לאחים המוסלמים. אני מדבר על קשרים כספיים. והקדוש ברוך הוא מקשה את לבבם. ואני אומר לעצמי: גם אם אילת שקד וחבריה יראו בעיניים את מנסור עבאס נותן נשק, קונה בכסף הקואליציוני ששרת הפנים תעביר לרשויות המקומיות וילך לעמותות, קונה נשק ונותן לחמאס, זה לא יפתח להם את – אז אני שומע טייס בוורטיגו אומר היום בכנס באילת, מפקד טייסת: לא צריך להעמיק חקר בעמדותיהם של אנשי רע"מ. והוא דיבר עם עבאס, ועבאס אמר לו שלא יעבור כסף לחמאס, אז הוא נרגע. אני באמת לא יודע אם לצחוק או לבכות. אלה אנשים רציניים. הבן אדם היה מפקד טייסת בצה"ל, שר בממשלת ישראל. עיניים להם ולא יראו, ועל זה אומר הנביא ישעיה בפרק קשה מאוד: "השמן לב העם הזה – – 


 משפט לסיום, בבקשה.


– – ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו – – – ושב".


תודה.


לצערי, לצערי, אין לי הסבר אחר חוץ מאנשים שהכניסו את עצמם אל תוך הסיטואציה הנוראה הזאת ועכשיו לבבם אטום. הם הולכים ומעמיקים – – 


תודה, חבר הכנסת סמוטריץ'.


אבל כמו שאמרתי לך, היושב-ראש, בפעם הקודמת – – את הבור של כולנו. זה לא בור שלהם.


תודה.


וזה מה שכן הופך אותי לאופטימי, כי יכול להיות שלאדם פרטי – אני מסיים – הקדוש ברוך הוא עושה את החשבונות האלה כדי שהוא ייענש, אבל פה זה לא הם, פה זה עם ישראל, זה בניו אהוביו של ריבונו של עולם, ולהם הוא לא ייתן ליפול.


תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר; אמרתי את זה בסדר.


 נכון.


 זה היתרון. בחמש דקות, חמש דקות, בסוף תדע את השמות.


נכון. 


עד 09:00 אין לי ספק שתזכור. 


 עד 09:00 כולנו נלמד. 


 ממנו? ממי נלמד?


 מה, לא נשארים עד 09:00?


עד 09:00.


כן – – –


 – – – מנסור – – –


 אתה רוצה תשובות?


כן. לא אני – עם ישראל רוצה תשובות. מגיע לו.


תודה רבה. בבקשה.


כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, שר, שרה, כבוד השר, אז קודם כול אני אדבר בלחש כי קול אין לי, אז אני מתנצלת. 

 במשך כארבע שנים שימשתי כיושבת-ראש בת עמי – אמונה-אלומה, אחת משמונה העמותות של השירות הלאומי-אזרחי. כ-18,000 מתנדבים ומתנדבות יש כיום בשירות הלאומי. קצת פחות מחצי הן בנות הציונות הדתית, פאר היצירה, בנות שנותנות את כל-כולן עבור מדינת ישראל, עבור עם ישראל, עבור ארץ ישראל, עבור החברה במדינת ישראל, וחלקן – גם עבור ביטחון המדינה; לא רק ביטחון חברתי אלא ביטחון כפשוטו. 

 הכניסה שלי לכנסת אילצה אותי לעזוב את בת עמי, את השירות הלאומי, אבל השירות הלאומי לא עוזב אותי, בוודאי לא בני ובנות השירות. אני לא יכולה בלעדיהם. אתם יודעים מה? גם אתם לא יכולים בלעדיהם. אף אחד לא יכול. אתם פשוט לא יודעים זאת – אין מדים; אין הכרה; אין מספיק מודעות.  

 לאחרונה, מאחר שאני מתגעגעת, עשיתי כמה סיורים ומפגשים עם בני ובנות השירות הלאומי. שמעתי מהם על העשייה המופלאה שלהם. האמת היא שלא הייתי צריכה לשמוע. ארבע שנים, כאמור, ליוויתי אותן, ולמען האמת גם אני בעצמי בת שירות. ליוויתי אותן ומצאתי אותן כמדריכות טיולים מרביצות בתלמידי ישראל את אהבת הארץ, את אהבת המסורת, וכן, גם את אהבת התורה. כמדריכות במועדוניות של ילדים בסיכון הן מעניקות לילדים חום ואהבה, מעטפת כל כך חשובה, מסגרת שתאפשר להם לצמוח, לפרוח, לגדול, להיות אזרחים מן השורה. בבתי החולים, כסייעות לרופאים ולרופאות, הן נותנות למאושפזים חיוך וכוח, עזרה פיזית ונפשית. במשרד הביטחון – בכל האגפים והלשכות; במשרדי הממשלה השונים; בבתי הספר עם ילדים על הרצף האוטיסטי; בקליטת עלייה; עם קשישים; להבדיל, עם בעלי חיים; בחקלאות – תאמינו לי, בכל מקום שבו צריך עזרה, שם תמצאו אותן בלב גדול ובנפש חפצה. 

הן מספרות לי על הטוב, ואני בלחץ מתון מלחיצה אותן ומצליחה להוציא מהן גם מה חסר להן, מה מפריע להן. זה לא קל, כי הן מסורות, , מלאות שליחות, אבל אני מצליחה. חוסר הפרגון, הן אומרות לי, מצד הציבור בכללותו, היעדר גאוות יחידה. אין די מודעות לחשיבות של השירות. כך הן אומרות לי. הגיעו גם תלונות, ובצדק, על דמי הכיס הנמוכים, מדוע לא מצמידים את שכרן לשכר החיילים בעורף, על הקושי במציאת מקום שירות, המיונים המפרכים. במקביל, אני שומעת גם את הרכזות – על הלחץ, על המשכורות, ובהתאם על האחריות, על הרצון לתת לכל המתנדבות את היחס והליווי המגיע להן, אבל יש יותר מדי מתנדבות על פחות מדי רכזות, והרגולציה – יותר מדי רגולציה. 

 ואני מכירה גם את המדינה, שמצמצמת בתקני החוץ, שלא מבינה מספיק את המהות של השירות הלאומי, את הצורך באינטגרציה, את היתרון הגדול להביא בת מגבעת שמואל לאילת ובת מקריית שמונה – לפדואל. 

 פתחנו שדולה לשירות הלאומי. נדאג בה למעטפת ראויה, לכבוד ולהערכה למתנדבים ולהצמדת שכרם. נדאג למתנדבים ולמתנדבות של השירות הלאומי. אז באמת היום ומחר ראובן פינסקי, ראש הרשות לשירות הלאומי, עושה יריד ענק פה בירושלים לבני ובנות השירות הלאומי, ואני באמת קוראת פה לכולם, למי ששומע אותנו, שיגיעו ליריד, שיגיעו לשירות. זה גם הצדעה, זה גם למצוא מקום מתאים וראוי לכן ולכם, מתאים במדויק, כי יש כל כך הרבה מקומות שירות שאפשר לשרת בהם ולעשות למען עם ישראל, למען מדינת ישראל ולמען ארץ ישראל. אז תודה רבה.


 בבקשה, חבר הכנסת בן גביר.


אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני חוזר כרגע מחתונה של חברנו יוסי טייב – חבר הכנסת לשעבר, בעזרת השם חבר הכנסת לעתיד, כיהן כאן בכנסת האחרונה כמה חודשים – ובדרך לקחתי טרמפ איזשהו בחור ישיבה. הוא אמר לי: איתמר, אני לא מבין מה אנחנו נעשה, לא מבין מה נעשה בישיבה שלנו. יש לנו 200 תלמידים, ואנחנו אוכלים כל בוקר בכלי פלסטיק – ערב, בוקר, צוהריים. מה נעשה עכשיו? מה, נעמוד ונתחיל לשטוף כלי-כלי? אז יהיו את החוכמולוגים האלה: מדיח כלים, מדיח כלים. בואו נראה אתכם בישיבה של 200 אנשים מתחילים להדיח כלים ולהפריד: רגע, זה כלים בשריים, זה כלים חלביים, זה כלים של פרווה וכהנה וכהנה. מ-נו-ת-קים. ממשלת מנותקים. 

והחרדים לא לבד, תלמידי הישיבות לא לבד. הבטיחה הממשלה הזאת תקציב חברתי, דיברו על הורדות ועל הסרת החסמים, והינה, אנחנו נעשה ונבוא, ובפועל מה נשאר לנו, אדוני היושב-ראש? מה נשאר לנו? משקאות ממותקים – מעלים את המיסים; נשים – פוגעים בהן, מעלים את גיל הפרישה; מחירי הדלק עולים תייקרים. לכאורה כל מה שהבטיחו לנו, הבטיחו לנו – אמרו לנו: בכשרות תהיה ההוזלה, בחקלאות נעשה רפורמה, ברגולציה נעשה. נעשה, נעשה – ובסופו של דבר המציאות היום היא ששום דבר לא יהיה יותר זול. להפך, החיים יהיו כאן יותר יקרים, המציאות תהיה יותר יקרה. ומי יידפק? מי ייפגע? השכבות החלשות. השכבות החלשות. 

אדוני היושב-ראש, אני גדלתי בבית שאימא באה משכונת הכורדים, וברוך השם, באמת היא ואבא, שגם הוא יצא ללמוד בגיל 12 – יצא לעבוד, סליחה – בגיל 12, 13 בשוק מחנה יהודה, כי לא היה כסף בבית, כי לא היה כסף בבית, ובנו, ברוך השם, בית בעשר אצבעות במבשרת ציון. באמת נתנו לי את הכול, אבל קיוו ושאפו ורצו לראות כאן מציאות אחרת. אימא בגיל 14 הלכה והייתה באצ"ל. שכונת הכורדים – אח אחד היה בהגנה, אח אחד בלח"י, והאחות השלישית, שושנה, הייתה באצ"ל. אבל הייתה להם שמחת חיים. הייתה להם שמחת חיים שהם הולכים ומקימים כאן מדינה לתפארת, מדינה יהודית, מדינה שתעמוד בגאווה מול כל האויבים, מדינה שתפאר את החיילים שלה ואת השוטרים שלה, מדינה שיהיה כיף לחיות בה, מדינה שתגשים את התקווה בת שנות אלפיים.

המציאות היום, אדוני היושב-ראש, היא שפוגעים בחלשים, ושאת הכסף שהשכונות היו צריכות לקבל, לוקחים את זה למנסור עבאס, לוקחים את זה לתנועה האסלאמית, לוקחים את זה למועצת השורא, לוקחים את זה לכל מיני אנשים שבסופו של דבר – ושלא יהיו לנו טעויות, שלא יהיו לנו טעויות. הם לא מסתכלים ואומרים: זה ימני, זה שמאלני, זה דתי, זה חילוני. מבחינתם, מבחינת החברים של מנסור עבאס, כולנו בני מוות, כולנו לא צריכים להיות כאן, כולנו מטמאים את הארץ הזאת, כולנו כובשים אכזרים. 

המציאות הזאת היא מציאות הזויה. היא מציאות שמי שנותן ומי שגורם לה זה כל אחד ואחד מחברי הקואליציה – כן, אותה קואליציה של ריפוי ושינוי; כן, אותה קואליציה שחלק מחבריה לפחות הבטיחו: לא נשב עם עבאס, לא נשב עם זנדברג, לא נשב עם ניצן הורוביץ, לא ניתן לשמאל לעלות לשלטון, לא נחזיר את השמאל לשלטון. החזרתם את השמאל לשלטון, לקחתם את הכסף מהשכונות, לקחתם את הכסף מהאנשים החלשים, לקחתם את הכסף מהקשישים, לקחתם את הכסף מהנשים, לקחתם את הכסף מהמוחלשים, והעברתם אותו לאנשי החמאס – למי שבז למדינה ישראל. פשוט בושה וחרפה. 

אני עדיין אומר: עדיין, אדוני היושב-ראש, אפשר לתקן. אנחנו לפני ההצבעות. תחשבו על זה. תחשבו טוב טוב טוב.


תודה.


והשם יעזור לכולם.


אמן. בבקשה, חברת הכנסת סטרוק, ואחריה – חבר הכנסת אבי מעוז.


 – – –


 Who knows? 


 כמה זמן יש לי?


 כמה זמן יש לך?


מה?


תחכה קצת, נראה.


זה אומר שלוקחים גם מאשתי. לוקחים, הכול – – –


 יש לך ארוחת ערב עם אשתך?


– – – מאשתי.


אה, מאשתך?


תפרוס כבר את הדברים, הכול בסדר.


לא הבנתי, יש לך ארוחת ערב עם אשתך. אתה לא מכבד את כולם?


 אין בעיה. את מוזמנת לבוא.


 מה זה צריך להיות, הדבר הזה?


בבקשה, חברת הכנסת סטרוק.


יש פה שר או שרה באולם? סליחה, אדוני היושב-ראש.


בבקשה.


 יש פה שר או שרה באולם?


בטח. יש שר. אני מאוד מקפיד.


 שנייה, שנייה. אני שכחתי את הנייר שלי.


בבקשה. 


 לא. היא לא יכולה להעלות את זה.


את לא יכולה להעלות את זה, חברת הכנסת סטרוק. 


רק להקריא את זה. לא להראות.


להקריא את יכולה. רק אל תניפי את זה, אני מבקש.


אני יודעת בדיוק מה מותר ומה אסור, ואני לא אסטה מהוראותיך. 


 אז רק מותר לקרוא מזה, אסור להניף את זה, בסדר?


 אין שום סיכוי שאני אניף את זה. 


אנחנו צריכים להסביר להם שזה במסגרת הרחמנות שלהם – – –


טוב. רגע. אבל כבר התחיל לרדת לי זמן?


 חבר הכנסת אבוטבול.


– – – איך אני כבר הגעתי להרבה?


 בבקשה, חברת הכנסת סטרוק. חמש דקות לרשותך.


כן. אדוני היושב-ראש, תודה רבה.


 אופס. בבקשה, תתחילי.


 מתחילים?


כן, כן.


יופי. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, ואיפה השרה? אני לא רואה.


יש שר. השר שטרן נמצא שם. אני מאוד מקפיד.


השר שטרן. בסדר גמור.

אדוני היושב-ראש, הנאומים שלי היום מוקדשים כולם לכוחם של יחידים, וזה מהסיבה שאנחנו נמצאים בצומת שבו היחידים הם שיכריעו. אם יהיו כמה יחידים בקואליציה המסוכנת הזו שיחליטו לעשות מעשה ולחלץ את מדינת ישראל מההידרדרות המהירה שהיא מידרדרת לתהום של שיתוף פעולה עם האויבים שלה, אז אנחנו נזכה, בעזרת השם, להציל את המדינה. הינה, לדוגמה, אם השר אלקין יחליט שהוא מפרק את השותפות עם רע"מ – אדם אחד יחיד יכול להחליט את ההחלטה הזו ויציל את מדינת ישראל מפני שותפות עם תומכי טרור. נכון, זאב?


הכנתי לך.


אז אנחנו מדברים היום בכל הנאומים על כוחם של יחידים, והיום התכנסנו בחדר הסיעה שלנו כדי לפגוש כמה יחידים כאלה שהם ממש יחידי סגולה. אני מדברת, אדוני היושב-ראש, על משפחות שכולות, על אנשים כמו הרצל ומירב חג'ג', ההורים של השוטרת שיר, השם ייקום דמה; כמו בועז קוקיא, אבא של החייל רון קוקיא, השם ייקום דמו; כמו דבורה גונן, באמת המופלאה, אימו של דני גונן, השם ייקום דמו. אנשים שבאמת שילמו את המחיר הקשה מכול, ולא רק שהם לא מתכנסים בתוך עצמם ופועלים להנצחת יקיריהם, אלא הם מתגייסים למען כל המדינה והם עושים דברים שהמדינה הייתה צריכה לעשות. תחקיר כמו שהם הביאו לנו, תחקיר שמציף מי זאת באמת רע"מ ואיך רע"מ משתפת פעולה עם החמאס בעזה ואיך החברים במועצת השורא וברע"מ עצמה מעבירים כספים לחמאס – תחקיר כזה לא הם היו צריכים לעשות, אדוני היושב-ראש. אתה יודע מי היה צריך לעשות את התחקיר הזה? השב"כ היה צריך לעשות את התחקיר הזה, המוסד היה צריך לעשות את התחקיר הזה. מה, אנחנו מדינה מסודרת. לפני שאתם הולכים ויושבים עם מפלגה של התנועה האסלאמית, שבכל העולם היא יושבת בבתי הכלא, לפני שאתם מכניסים אותם פה אצלנו לתוך הממשלה – היה ראוי שאתם תבדקו מי האנשים האלה, היה ראוי שאתם תעשו את תחקיר העומק הזה. הייתם עולים לא רק על מה שהרצל חג'ג' עלה עליו, לא רק על מה שגלעד אך מתנועת עד כאן עלה עליו, הייתם עולים על הרבה יותר מזה, ואני בטוחה שיש הרבה יותר מזה. אבל פתאום כאילו אין מדינה, והכול בנוי על יחידים. 

זה הזכיר לי את הימים שבהם אני ניהלתי את ארגון זכויות האדם ביש"ע, והגשנו המון המון תלונות למח"ש כנגד השוטרים שבעמונה פיצחו גולגולות של ילדים, ופתאום ראינו שכל התיקים במח"ש נסגרים אחד אחרי השני בסיטונות. בגלל מה? כי אי-אפשר לזהות את השוטרים. אז אני, הקטנה, אני הקמתי מז"פ – מה שלמח"ש לא היה. למח"ש לא היה מז"פ. אני הקמתי מז"פ, קרי מעבדה לזיהוי פלילי, וזיהיתי שוטר אחר שוטר. התחלנו להגיש תביעות נזיקין נגד השוטרים האלה, וגם זכינו בהן. המדינה שילמה מיליוני שקלים, והשוטרים עצמם שילמו מכיסם. תגידו, זה נורמלי שאני אקים מז"פ? בשביל מה יש מח"ש? בשביל מה יש משרד המשפטים? בשביל מה יש לנו פרקליטות? הפוך, משרד המשפטים והפרקליטות התגייסו נגדי כדי להגן על השוטרים האלימים מפני אורית סטרוק. 

 ועכשיו אותו הדבר. מגיעות משפחות שכולות, מכינות כזה תחקיר רציני, וכלום? אתם שותקים? אתם לא הולכים לבדוק הלאה? אולי אילה חסון עם ידיעה מזעזעת שאותו אדם שעמד במפגש המשולש של בנט ולפיד ועבאס, אותו ע'אזי שעמד מאחוריהם, הוא בעצם משתף פעולה עם החמאס, ואתם לא הולכים לבדוק הלאה, ואתם מסתפקים בזה שמנסור עבאס אמר לכם שהכול בסדר? everything is fine, כאילו? מה נסגר איתכם? אין פה מדינה? אין פה רשויות חוק שיבדקו? אין פה רשויות מודיעין שיבדקו? מין עיוורון כזה, מין שלושת הקופים כזה – לא לראות, לא לשמוע, לא לדבר, העיקר לשתף פעולה עם רע"מ? 


 תודה רבה. 


אז אני פשוט לא רוצה להניף את זה, אבל אני כן רוצה להעניק לך – – –


לא, לא, לא. גם זה אסור, אני מבקש. 


 אסור להעניק לך חוברת?


 לא, אסור.


אני אעניק חוברת אחת לשר אלקין. אני אעניק חוברת אחת לשר שטרן.


תעשי מה שאת רוצה. תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מעוז, בבקשה. 


 אדוני, אפשר – – – 


לא, יש לי עוד שני דוברים כדי לסגור את – – –


 לא, אני צריך ללכת – – –


אז תיתן אולי לשטרן? אני רוצה לסגור את הסעיף הזה, שלא יהיו לי חובות. עשר דקות? 


לא, לא, לא. אדוני היושב-ראש – – –


טוב. חבר הכנסת מעוז, אני מבקש את סליחתך. תרד, בבקשה.


– – –


אני חייב עוד שני נאומים להסתייגות 11, אחד של חבר הכנסת מעוז ואחד של חבר הכנסת אופיר סופר.


 אני חושב, אדוני, שזה מבזה את הכנסת. 


בוא, תן לי לנהל, בבקשה.


 אם קראת לי לעלות, תן לי לדבר.
 

בסדר.


אז השר ימתין עוד חמש דקות. אני מבטיח לקצר חצי דקה מהחמש דקות. מה קרה? אנחנו מחכים פה כל הערב, אנחנו עובדים, אנחנו מקיימים את תפקידנו. 


בבקשה, חבר הכנסת מעוז. בבקשה. 


תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כבוד השר, כבוד השרים, אנחנו נמצאים בזמן של התעוררות הסליחות, התעוררות הרחמים. אנחנו מעט אחרי חצות הליל. דוד המלך בתהילים אומר: "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך", ואני רוצה לנצל את הזמן הזה שבו הרחמים יורדים לעולם. כבוד שר הבינוי והשיכון, אני מבטיח לך שאם תקשיב לדבר תורה אתה גם תיהנה. אנחנו כל היום דיברנו על הנזקים החמורים שהממשלה הזאת עושה. בפרשת חיי שרה, הפרשה שקראנו בשבוע שעבר, לבן ואחי רבקה מברכים אותה כך: "ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחֹתנו את היית לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שֹׂנאיו". בפרשה שלפני כן, פרשת וירא, בעקידה הקדוש ברוך הוא מברך את אברהם אבינו: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אֹיביו". פעם אחת "וירש זרעך את שער שנאיו", ובפעם הראשונה שהקדוש ברוך הוא מברך את אברהם: "וירש זרעך את שער איביו". מה ההבדל בין שונאיו לבין אויביו? שמעתי פירוש ממורי ורבי הרב עמיאל שטרנברג שליט"א, ראש ישיבת הר המור: אויבים זה אויבים שנראים לפנינו. ניקח לדוגמה יתושים, נחיל יתושים. הם כרגע האויבים שלנו, אבל המקור של האויבים האלה זה הביצה. הביצה זה השנאה, זה השונאים. השנאה היא המקור לאויבים. לכן, גם אם אנחנו ננצח, "וירש זרעך את שער איביו", ותתקיים בנו ברכת השם לאברהם שנירש את שער אויבינו – זה עדיין לא מספיק אם לא נטפל במקור של האויבים, במקור של האויבות לעם ישראל. ולכן אנחנו צריכים לטפל – גם לקיים את הברכה של "וירש זרעך את שער שנאיו". 

אדוני היושב-ראש, אנחנו דיברנו במשך יום שלם על הנזקים ועל החומרה שבממשלה הזאת, אבל אנחנו בטוחים, יש לנו ודאות שתתקיים ברכת השם לאברהם ותתקיים ברכת אחי רבקה לרבקה. יש לנו ודאות בתהליך הגאולה, ודאות בישועתם של ישראל, וזו הזדמנות לפעול עם ק-ל. אני פונה שוב לחברי חבר הכנסת ניר אורבך, בפעם השישית היום: אין אדם שאין לו שעה, ואני פונה אליך מלב אל לב. גלה אומץ לב והצל את מדינת ישראל מהתקציב הרע הזה ומהממשלה הרעה הזאת. ניר, זאת שעתך, ויש קונה עולמו בשעה אחת. תודה רבה. 


תודה רבה. הודעה לשר אלקין, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הממשלה הקשיבה בכובד ראש לכל ההערות שנאמרו כאן בהקשר של החוק. כידוע, כל הדוברים כאן התייחסו אך ורק לגופו של – – –


– – –


 חבר הכנסת אבוטבול. 


 – – – 


 חבר הכנסת אבוטבול, חצות. תאפשר לשר, בבקשה. 


בסדר, אבל שלא יצחק עלינו. 


 כמובן, כל הדברים שנאמרו כאן מעל לדוכן התייחסו לגופו של החוק ולפרטיו, והיות שהקשבנו לכל כך הרבה הערות מחכימות – אני רוצה להודיע לכנסת שלפי סעיף 95(א) לתקנון הכנסת, הממשלה בשלב זה חוזרת בה מהצעת החוק מיסוי רווחים ומשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021. 


שפנים, שפנים. 


כידוע, לפי תקנון הכנסת, הממשלה שומרת לעצמה את הזכות לחזור בה מהחזרה ולהחזיר את החוק לכנסת בעוד שבוע עד לטווח זמן של שלושה שבועות, אבל בשלב הזה ניקח את השבוע הקרוב לשקול את כל ההערות שהיו כאן. תודה רבה.


 – – –


זה נקרא קואליציה פחדנית, ממשלה פחדנית. 


תודה רבה. תודה. שקט במליאה. תודה רבה לשר אלקין. 


לנו יש כוח למשוך עוד 30 שעות. 


תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ז בחשוון התשפ"ב, 2 בנובמבר 2021, בשעה 09:00. ישיבה זו נעולה.
 
הישיבה ננעלה בשעה 00:09.