חברי הכנסת, היום ד' בכסלו התשפ"ב, 8 בנובמבר 2021. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.

הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.


תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 

 לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 96), התשפ"ב–2021; הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 10) (הארכת תוקף והוראות נוספות), התשפ"ב–2021.

לדיון מוקדם – החל מהצעת חוק פ/2429/24 וכלה בהצעת חוק פ/2468/24: הצעת חוק העונשין (תיקון – הארכת ההתיישנות בעבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול גיוס חובה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מוסי רז; הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון – ביטול שעון חורף), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למקבלי קצבת ילד נכה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"ב–2021, מאת חברות הכנסת אמילי חיה מואטי ומיכל וולדיגר; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, סמי אבו שחאדה ועופר כסיף; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפליה מטעמים של נטייה מינית וזהות מגדרית), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הכרה ברצח העם הארמני וציון יום זיכרון, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, יולי יואל אדלשטיין, משה ארבל, חיים ביטון, יואב קיש וישראל כץ; הצעת חוק מתן סיוע ריאלי בשכר דירה לזכאים, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בתורם איבר כמתנדב), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מסירת מידע רפואי לאחר), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – יצירת מדד לאומי לשוויון בשירותי בריאות), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – איסור על ייצור ושיווק של מוצר עישון בטעם או בריח מובחן), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מוסי רז; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – פגיעה בפרטיות לטובת עניין ציבורי), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת גבי לסקי, ענבר בזק, אוסאמה סעדי, איתן גינזבורג ורון כץ; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים שנפגעו מינית), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הרשויות המקומיות (זכויות וחובות של חברי מועצה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובזכויותיהם, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מופחתים למי שפרש פרישה מוקדמת (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת פטין מולא, עלי סלאלחה, מופיד מרעי, משה אבוטבול, מיכל וולדיגר, קטי קטרין שטרית, איתמר בן גביר, מאי גולן, אופיר כץ, קרן ברק ודוד ביטן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה לצעירים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הסכום להשתכרות בנוסף לקצבה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הדיור הציבורי (הקצאת דירות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אלי כהן ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – הפסקת התקשרות עם חברה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון – העלאת המחיר הבסיסי לחישוב מענק), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון מידות אחיד לפריטי לבוש והנעלה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יוליה מלינובסקי, יבגני סובה, אלכס קושניר ושרון רופא אופיר; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למורשע בעבירות טרור ובבגידה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הקמת ועדה מיוחדת לקידום והסדרת התכנון ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מופיד מרעי, אלון טל, מאיר יצחק הלוי ורות וסרמן לנדה; הצעת חוק הגנה על רופא הנעדר מעבודתו עקב התפשטות נגיף הקורונה, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק העונשין (תיקון – אלימות במשפחה בנוכחות קטין או חסר ישע), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי וגלעד קריב; הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון – הגדלת מענק ושיפור זכויות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם, אלינה ברדץ' יאלוב ושרון רופא אופיר; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחירי מוצרים בסיסיים במתחמי שירות חיוניים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (איסור על השטת כלי שיט ועל הפלגה באופנוע ים בשכרות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת צבי האוזר ומאיר יצחק הלוי; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – כלבי הפקר), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק המים (תיקון – מתן הנחות בתעריפי מים לאוכלוסיות נזקקות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק להתמודדות עם תופעת דמי החסות (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת רות וסרמן לנדה; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – הרחבת סמכות בית המשפט בנושא קטינים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לעידוד תעשייה עתירת ידע, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר וולדימיר בליאק; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונה שלישית לראש רשות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, זאב בנימין בגין, שרן מרים השכל, מאיר יצחק הלוי וצבי האוזר; הצעת חוק חוזה העבודה (הסדרי עבודה מרחוק), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת רם שפע; הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בנושא מגדר ונטייה מינית, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין.

 עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 95(ג)(2) לתקנון הכנסת מבקשת הממשלה לחזור בה מהודעתה מיום כ"ו בחשוון התשפ"ב, 1 בנובמבר 2021, שלפיה היא חוזרת בה מהצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021, ומבקשת להמשיך את הדיון בה בקריאה השנייה מהמקום שבו הדיון הופסק. תודה.


תודה רבה למזכירת הכנסת.




נאומים בני דקה – הצבעה, בבקשה. מי הצביע? לפני שהרשימה תצא. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. 


אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברות וחברי הכנסת, גם השבוע אקריא את תאונות הדרכים שגבו חיי אדם בכבישי ישראל, ולצערי היו לא מעט.

ביום חמישי, 4 בנובמבר, נהרג הולך רגל בן 68 בכביש 6 סמוך למחלף חולדה. למוחרת, 5 באוקטובר, התחיל סוף שבוע דמים עם 11 הרוגים: רוכב אופנוע, מוראד שלש, בן 25 מעראבה, נהרג בכביש 805 סמוך לסח'נין; בהמשך היום נהרגו שני גברים, בני 28 ו-36, בתאונה בכביש 31 סמוך ליישוב כסייפה; עוד באותו יום נהרג רוכב אופנוע, ניר רוקח, בן 45, לאחר שהתהפך סמוך לבית אריה שבשומרון. 

 למוחרת, 6 בנובמבר, נהרג רוכב אופניים, ד"ר דוד צבי לויאל, בן 64, בתאונת פגע וברח בשדרות יגאל אלון בראשון לציון; עוד באותו היום נהרג הולך רגל בן 50 בתאונה בכביש 60 סמוך למיתר; בהמשך אותו יום דמים, סוף שבוע דמים, נהרגו ארבעה גברים ואישה באותו כביש, כביש מס' 60, ליד יצהר. אתמול, ב-7 בנובמבר, נפטר מפצעיו פעוט שנפגע בתאונה ב-30 באוקטובר בכביש 80.

לאחר סוף השבוע האחרון, ולמרות התוספות שיש בתקציב לבטיחות בדרכים, עדיין חשוב לזכור שזו טיפה בים ושעדיין לא עושים מספיק למען הצלת אנשים בדרכים. הכי חשוב – אין מי שבאמת מתכלל או מתכללת את כל המלחמה בתאונות הדרכים, את כל המשרדים שעוסקים בזה, ואף אחד לא באמת רוצה – באמת באמת רוצה – להציל חיי אדם בכבישים. תודה.


תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.


כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה ימים, בשיעור בזום במכללת אחוה, סטודנטית פנתה לסטודנט ערבי, איוב זיאדנה, בביטוי "ערבי מלוכלך". הדבר גרם לפגיעה קשה ולתדהמה. המרצה הגיבה בצורה רופסת, לא נכונה. אני מבין את כעסו של איוב ושל כלל הסטודנטים. אני מציע לו לא לוותר ולהמשיך הלאה גם בתביעה אזרחית. אתם זוכרים, במקרים דומים בתקופת עימותים, סטודנטים ערבים או פקידים ערבים או עובדים ערבים היו מייד מפוטרים, מוצאים את עצמם מחוץ למסגרת. 

 בבית קפה בצפון, פאטמה ביקשה קפה, וכתבו לה בקבלה "פאטמה" ומילת גנאי; לפני כמה ימים חבורה של ילדי מתנחלים מקריית ארבע – אחת מהן, אבא שלה ראש המועצה – התנהגו בצורה מבישה, מאיימת וגזענית נגד עובדי תחנת דלק פלסטינים.

מזמן אמרנו שהגזענות הפכה להיות מיינסטרים בחברה הישראלית. ההוכחה הטובה ביותר היא שמתנחלים, נוער גבעות, תוקפים פלסטינים, תוקפים מטעים, תוקפים בתים של פלסטינים או למשל גן של ילדים בסיוע או בהשגחה של החיילים. זאת ההוכחה למה שאני אומר, שגזענות הפכה להיות מיינסטרים, וכל אלה שיושבים ושותים קפה אספרסו בתל אביב ובמקומות אחרים ממשיכים כאילו כלום לא קרה בחצר האחורית.


 תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. 


 אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, לפני שהגעתי לפה היום, חשבתי איך אני אעביר את מה שמתרחש בליבי. אז היום אני לא אדבר על ספורט; היום אני אדבר על הימים האחרונים שעברו עלינו, חברי הכנסת, פה במשכן. לילות כימים – ימים לא פשוטים, אבל הדבר שהכי קשה לי, ואני מדבר באמת מליבי, זה לראות חברי כנסת – לא כולם, מיעוט – שמתנהגים בצורה כל כך אלימה, ברוטלית, כלפי חברי כנסת מהקואליציה, כלפי יושב-ראש הכנסת, כלפי עובדי הכנסת.

אני הגעתי מעולם הספורט. חינכו אותי בערכים של כבוד: גם כשיש משהו לומר, גם שאנחנו מתנגדים למשהו, יש דרך לומר זאת. אנחנו כחברי הכנסת – ואני מבקש באמת שתתרכזו ותהיו איתי – לא יכולים להסכים לדבר הזה, לא יכולים להסכים לראות ולשמוע התנהגות כזאת. האנשים שיושבים פה במשכן הם דוגמה לכלל הציבור; הילדים שלנו רואים את זה, הנוער שלנו רואה את זה. איך אתם רוצים שהם יתנהגו אחרי זה בציבור? אחרי זה אנחנו מתפלאים שיש אלימות במגרשים ויש אלימות בחברה היהודית, בחברה הערבית ובבתי הספר.

אני מבקש מדם ליבי: בואו נעצור את זה. בואו נעצור את ההתנהגות המבישה, הכל-כך לא מתאימה לכנסת ישראל. תודה.


 תודה רבה. חבר הכנסת סעדי, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במסגרת הדיכוי המתמשך של הכיבוש הישראלי בשטחים הכבושים, לפני כשבועיים התקבלה החלטה שערורייתית נגד החברה האזרחית, עם הכרזה על שישה ארגוני זכויות אדם פלסטיניים כארגוני טרור. ככה, בהחלטה של רגע, הופללו הארגונים, ופעולתם מוגדרת לא חוקית. מדובר בארגונים ותיקים ומוערכים הפועלים זה עשרות שנים להגן על פלסטינים בשטחים הכבושים, על זכויות האדם הבסיסיות ביותר. בין הארגונים אפשר למצוא את בנק הזרעים של איחוד הוועדות החקלאיות הפלסטיניות, את ארגון אדאמיר, שהוקם בתחילת שנות התשעים ועוסק בסיוע משפטי לאסירים ועצורים פלסטינים, במניעת עינויים ועוד, ואת ארגון אל-חק, שהוקם ופועל כבר מאז סוף שנות השבעים ומתעד הפרות של זכויות אדם בשטחים הכבושים. 

הרשימה המשותפת רואה בחומרה רבה את ההחלטה, את הניסיון לדכא את המאבק הפלסטיני, עומדת לצד הארגונים ודורשת את ביטולה המיידי. אני רק מתייחס, אדוני, באופן ספציפי לארגון אחד – האגודה העולמית להגנה על ילדים, סניף פלסטין, DCI – Palestine, שמעניקה כבר 30 שנה סיוע משפטי לילדים ברגעים הקשים האלה – ואנחנו מדברים על מאות ילדים שנעצרים בשנה – ואוספת נתונים על תופעת המעצרים ההמוניים. האגודה נכנסה לפני שבועיים לרשימת ארגוני הטרור רק כי היא נאבקת בטרור האמיתי, שזה הכיבוש, שהוא זה שמפעילה ישראל על ילדים יום-יום, לילה-לילה, בחדרי השינה שלהם ובחדרי החקירות. יש לבטל את ההוראה הזאת באופן מיידי.


 תודה רבה. חבר הכנסת הלוי. 


ראשית לכול, אני מצטרף לכל מילה שאמר חברי חבר הכנסת סימון, בהזדהות מלאה. אין ספק שמה שקורה בבית זה ראוי לטיפול ולשיפור – ודאי וודאי לשפר את כל השיח שלנו.

היום הוא יום הזיכרון לדוד בן-גוריון, והכנסת תתייחס לעניין הזה, וחשבתי שגם אני רוצה להגיד מילה בנושא. דוד בן-גוריון ראה בחזונו את הנגב כדבר החשוב ביותר בכל הקשור לפיתוח, אך נדמה לי ששכחו את החלק הדרומי של הנגב; אני מדבר על אזור הערבה. אז אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ולכל חברי הכנסת, גזרת הערבה היא 19% משטחה של מדינת ישראל בגודלה, 19% משטחה של מדינת ישראלף ומתגוררים בה פחות מ-1% מתושבי מדינת ישראל, אך ראוי שביום הזה, כשאנחנו נזכיר את דוד בן-גוריון, שאין ספק שהיה אחד מהמנהיגים הגדולים של מדינת ישראל ושל העם היהודי, נזכור שהוא הורה לנו – ציווה עלינו – לקחת גם את חבל הארץ הזה, לקדם אותו, לשפר אותו. אני, כמי שיעמוד בראש השדולה בנושא הזה, אעשה ביחד עם החברים את כל אשר לאל ידי להגשים את חזונו של דוד בן-גוריון. תודה רבה.


תודה רבה. חבר הכנסת מעוז. 


 תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 30, והפעם – על חגיגות אישור התקציב. ביום שישי, ה' באייר תש"ח, לאחר סיום הכרזת העצמאות, פרץ הקהל שעמד מחוץ לאולם בריקודים, וכפי שנכתב עשור לאחר מכן, "כל הארץ דגלים דגלים. עם רוקד גלים גלים. עם שמח, טף צוהל, חג היום לישראל". ביום שישי האחרון צהלו ראשי הקואליציה באופן שנדמה היה שהינה, עם ישראל יוצא לרחובות בריקודים סוערים לרגל המאורע ההיסטורי – תקציב המדינה אושר. עוד סוג של הנדסת תודעה. 

 באותו יום שישי, ה' באייר תש"ח, התממש חלום הדורות לאחר אלפיים שנות גלות, ועל כך פרצה השמחה. ביום שישי האחרון בסך הכול אושר תקציב לאחר פחות משנתיים, וגם הוא ברוב דחוק, שהושג על ידי שוחד ושלמונים. לא מאורע היסטורי. 

 אני ממליץ לאזרחי ישראל שלא להתפתות אחר הצהרות הרהב הריקות של ראש הממשלה בנט וחבריו. תודה. 


תודה רבה. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. 


הבוקר קראנו בתורה, אדוני היושב-ראש, על המקום שבו שכב יעקב אבינו, וכידוע מדברי חז"ל, המקום הזה הוא הר המוריה. יש שם שלושה מקומות קדושים: בית אל, הר המוריה ובאר שבע. משום מה, הבוקר התעוררנו, היום בצוהריים, כל ראשי הסיעות, סיעות שהכותל המערבי עניין את הסבתא שלהן – אנחנו היום ביום הזיכרון לבן-גוריון; ההיסטוריונים מספרים שבן-גוריון בכלל לא רצה את העיר העתיקה וויתר על העיר העתיקה במלחמה – ביום הזה באים ראשי סיעות, והם הולכים להילחם על מקום שהם בזים לו, הוא לא מעניין אותם, הם לא נמצאים שם, הם לא יודעים איפה הוא.

אני מציע, אדוני היושב-ראש – אתה מדבר כל הזמן על אחדות העם ועל הרצון לאחד את העם. המילים האלה מפלגות. יש אנשים שלדבר על הכותל המערבי דוקר להם במקום הכי קדוש ויקר להם, בפרט על ידי אנשים שהכותל המערבי פשוט באמת לא מעניין אותם, כי אותם אנשים לא לקחו הבוקר ספר תורה לקרוא בו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.


תודה רבה. חברת הכנסת מואטי, בבקשה.


חברות וחברים, כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש – מנהלות הסיעה, אפשר? מיקי, כבוד היושב-ראש.


בבקשה. 


תודה. לצערנו, המציאות המשברית של בריאות הנפש בישראל לא פוסחת על צה"ל. הבוקר קיימנו דיון בוועדת חוץ וביטחון על האובדנות בצה"ל, דיון שהיה קשה והכרחי. המענים הדלים של טיפול בקהילה מאפיינים גם את המרחב האזרחי וגם את המערכת הצבאית, ובפועל מעצבים את החוויה הצבאית של צעירות וצעירים שנשלחים להגן על המולדת.

 הנתונים מבהילים. נושא האובדנות בצבא חייב לקבל את מלוא תשומת הלב ואת מלוא המשאבים העומדים לרשותנו. הדיון החשוב שהתקיים היום הוא התחלה של שינוי, של תיקון מציאות של פגיעות עצמיות, מציאות שאנחנו מחויבים ונחושים לקחת עליה אחריות.

המחשבות שיש לי בנושא, אדוני היושב-ראש, נוגעות בעיקר לקשר שבין המערכת האזרחית למערכת הצבאית. מערכת בריאות הנפש האזרחית צריכה לפעול באופן היעיל ביותר כדי שהמערכות הצבאיות תקבלנה את כל הנתונים שאפשר לקבל על מצבם הנפשי של חיילים. להיות בדיכאון זה לא בושה; גם לסבול זה לא בושה. אנחנו צריכים לדבר על הסטיגמה ועל הפחד של בני אדם להודות בבדידות ובעצב ובתהיות הקיומיות שלהם. זו גם העבודה שלנו, גבירותיי ורבותיי. תודה רבה.


תודה רבה. חבר הכנסת טור פז, בבקשה.


לפני כמה שבועות, אישה שאני מכיר הותקפה. היא עברה ברחוב, ועובר אורח תקף אותה. משהו בלבוש לא היה נראה לו, לא התאימה לו הנוכחות שלה במרחב הציבורי, דעתה לא נראתה לו, והוא תקף אותה סתם ככה. ואז קמו חבורה של אנשים ושאלו אותה: אולי לא היית צריכה לעבור ברחוב הזה? מה לבשת כשהלכת לשם? את בטוחה שהיית צריכה ללכת במרחב הציבורי? למה את צריכה להביע את דעתך על כל דבר בכל מקום?

עיתונאי בכיר ניתח את שלוש תחנות הדלק שהיו או לא היו באזור, ותהה מדוע חברת הכנסת לא התלוננה בזמן. וחברת כנסת אחרת מכאן, מהבית הזה, אומרת שאין דבר כזה תקיפה לא מתועדת. בושה וחרפה. מדובר במיזוגיניה, בשנאת נשים טהורה. קשה לראות אישה מצליחה ולפרגן לה.

חבר הכנסת פרוש הותקף בברוטליות לפני חודש בגלל דרכו, וצריך לטפל בכך. אני מקווה שזה יתברר בהקדם והדין ימוצה עם התוקף. אישה מספרת לכם, לנו, שהיא הותקפה, ובמקום לקבל חמלה, מעלים אותה על המוקד. מה עשינו לשיח הציבורי? למדנו שכל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים. האם בבית הזה מכהנים שופכי דמים? בית של נבחרי ציבור – זו הדוגמה שאנחנו נותנים לילדים שלנו? לנוער? לציבור שצופה בנו בבית? עד כאן.


תודה רבה. חבר הכנסת יוראי – מוותר. חברת הכנסת שפק.


כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, חברי וחברות הכנסת, אני אמשיך מהמקום שעצר בו חבר הכנסת משה קינלי טור פז. היום אנחנו מדברים וזוכרים את פועלו ואת מורשתו של דוד בן-גוריון, ובחרתי לצטט מנאום של דוד בן-גוריון, שאני לא פעם פותחת אותו כדי להיזכר במה אנחנו מחויבים.

בנאום של דוד בן-גוריון למפקדים צעירים בצה"ל יש פרק שהוא מדבר בו על תפקידו של המפקד. אני רוצה להחליף את המילה "מפקד" ב"מנהיג", ומבקשת מכולנו להקשיב לזה: "וכאן מונח מרכז הכובד של אחריות המפקד ושליחותו הגדולה. על מפקדים מוטלים הרבה תפקידים: לאמן חיילים, להקנות להם סדר ומשמעת, ללמדם הלכות קרבות, לדאוג לרווחתם ולצרכיהם. כל אלה הכרחיים וחיוניים, אבל המפקד לא יהיה ראוי לשמו ולשליחותו אם לא יהיה יותר מזה; מפקד אמיתי הוא רק מי שמסוגל להיות אדם למופת, היודע לחנך בעצם הווייתו, הליכותיו, התנהגותו, אורח חייו, יחסיו עם אנשים – בין שהם מפקדים העומדים על גבו או חיילים הסרים למשמעתו ובין שהם ציווילים – התכונות המוסריות הגלומות בתוכו, רוחב הידיעה ועומק ההבנה המלווים את החלטותיו, האמונה והמסירות השופעת ממנו, הערכים החלוציים הפועמים בליבו. אדם מחנך לא בהסברה ולא בפקודות – ואי-אפשר לצבא גם בלי אלה, אבל אלה אינם מספיקים: מחנכת הדוגמה החיה, דוגמת חיים של האדם למופת, המגלם את החזון שכדאי לחיות ולמות למענו. רק דוגמה חיה של נאמנות לערכים הגדולים שעליהם נלחמים תנחיל למפקדים את הוקרתם, אהבתם וציותם המלא של החיילים ותערה בתוכם את מקורות הגבורה העליונה – – – הנשק הסודי שלנו הוא רוחו הנעלה של האדם. ניזקק לנשק סודי זה כל עוד נעמוד בפני סכנת מלחמה, והמפקד האידיאלי הוא שיודע בכוח מופת חייו לתת בידי חייליו את הנשק הסודי הזה".

ומפה רוצה אני להגיד: לא מפקדים ולא חיילים – מנהיגים, חברי כנסת, שרים; וחיילינו הם האזרחים. חייבים אנחנו. תודה.


תודה רבה. חברת הכנסת ברק.


 אני?


כן. ביקשת.


אדוני היושב-ראש, תודה רבה שאפשרת לנו. אני רוצה לנצל את הדקה הזאת לדבר על דיון שהיה לנו היום בוועדת הפנים, על תושבים – הם זימנו אומנם תושבים רבים, אבל התושבים הספציפיים האלה שהיו בדיון הם מבית שמש, ואמרו להם שהם צריכים לפנות את הדירה כי הבניין שהם גרים בו הוא בניין מסוכן, וראינו את זה גם בחולון וברעננה ובקריות. לצערי, נוצר ואקום בכל הטיפול של המדינה באותם דיירים. באמת זה היה פשוט קורע לב לשמוע שם את המשפחות – אימא אחת פיזרה את הבנות שלה אצל חברות, כל ילדה בבית אחר; משפחה שגרה ברחוב; משפחה נוספת גרה במתנ"ס. אימא אחת, אחרי הדיון, ממש בכתה שחלק מהבניין אצלה הוא להריסה והחלק השני לא, ואין לה אפשרות כלכלית לעבור לדירה חדשה בשכירות. הם באמת משפחה, בוא נגיד, לא הכי מבוססת, והיא שיתפה את הרגשות שלה. היא אומרת: איזו אימא יכולה להרשות לעצמה – עם מה אני הולכת לישון כשהילדים שלי ישנים בבניין שיכול להיות שמחר-מוחרתיים ייהרס? ואין לי אפשרויות אחרות, אין לי אפשרות לשים אותם לא בשכירות ולא אצל משפחה, ויכול להיות שאנחנו נצטרך להשלים עם גורל רע ומר.

אז כמו שאמרתי, אין למדינה פתרון. זה ואקום, והמדינה פשוט שולחת את האנשים האלה לרחוב. בסופו של הדיון הגשתי הצעת חוק שתיתן לפחות את השכירות לאותן משפחות שהבניין שלהן נהרס או שאמרו להן שהן צריכות לפנות את הבניין כי הוא מיועד להריסה. אני מקווה שהקואליציה תתמוך, כי זה באמת לתת מענה הכי בסיסי, קורת גג למשפחות שהבית שלהן עלול להיהרס או שנהרס. תודה.


תודה רבה. חברת הכנסת ברק. רשימת הדוברים סגורה.


תודה רבה על זה שאפשרת לנו מחוץ לזמנים. תודה. אני רוצה גם לדבר על דיון שהיה בוועדת הפנים מייד אחרי הדיון שאופיר דיבר עליו. סליחה, זה היה לפני, ואחרי זה הייתה רוויזיה על הסדרה של מעיין חרוד והכרזה שלהם. רציתי להגיד שהאירוע הזה, שבתוך מועצה אזורית יש הרבה מאוד יישובים – יש גם מושבים וגם קיבוצים – והסעד הזה, כשראש מועצה אזורית מגיע – אני רואה שיאיר לפיד הגיע. אני יכולה להחליף את הנושא שלי? אני פשוט רואה שחבר הכנסת יאיר לפיד הגיע, אז אני אשנה את הנאום בן הדקה למשהו אחר.

אני קראתי בעיתון שחבר הכנסת לפיד מינה בת דודה שלו לאחד מהמוסדות הלאומיים, והסיפור היה שהיא ראש סניף – שבת דודה של יאיר לפיד היא ראש סניף כלשהו של יש עתיד. ואני תוהה מה היה קורה אם ראש סניף – למשל נילי אהרון, ראש סניף ירוחם, שהיא גם בעלת שלושה תארים וגם קצינה בצה"ל, אם היינו ממנים אותה לאחד מהתפקידים, איזו צעקה הייתה קורית פה. בחורה צעירה, בת 33, שהיא גם ראש סניף, ראש סניף הליכוד בירוחם – היו הורגים אותנו בכישורים מיוחדים, אבל ראש סניף יש עתיד – מכל מקום בארץ אפשר למנות למה שרוצים, איך שרוצים, כמה שרוצים. תודה רבה. 


 תודה רבה. חברת הכנסת מיכל, בבקשה. 


– – –


אני מבקש שקט. חבר הכנסת הלוי, תודה. 


ראש סניף יש עתיד אפשר, נכון? 


בהתנדבות, ללא כסף. 


ראש סניף. אתה לא מבין על מה אתה מדבר. דיברתי על בת דודה שלו.


 חבר הכנסת כץ, קריאה ראשונה. חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.


– – – העיקר שהספין עובד. 


חברת הכנסת ברק, קריאה ראשונה. 


 כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד ראש הממשלה, כבוד השרים שנמצאים פה, בתקציב שעבר לא מכבר וכל חברי הקואליציה הריעו לו, ראיתי שיש 38 מיליארד שקל שהועברו לקופות החולים עבור טיפול בקהילה. בתקציב הקודם, ב-2019, הסכום שהיה נקוב שם עמד על 30 מיליארד שקל, כלומר יפה, גידול מרשים של 8 מיליארד שקל מהתקציב הקודם. אממה? אנחנו רצינו לדעת כמה בתקציב הקודם הופנה לבריאות הנפש מתוך ה-30 מיליארד שקל. לא קיבלנו תשובה. פנינו לממ"מ, מרכז המחקר של הכנסת, פנינו למשרד הבריאות – לא קיבלנו תשובה. אי-אפשר לבדוק, אי-אפשר לדעת. 

למזלי, לוועדת הבריאות האחרונה שהייתה בכנסת – היא לא הייתה האחרונה – הצטרף גם שר הבריאות, והוא הציג לנו תוכנית לגבי התקציב הנוכחי שדיבר על 2.5 מיליארד שקל מתוך ה-38, שעוברים לבריאות הנפש. האם הייתה גדילה מהתקציב הקודם? למרות שלא היו לנו נתונים רשמיים, בדרך-לא-דרך הגענו לנתונים שמצביעים שיש אפס גדילה. כלומר, נכון – מהתקציב הקודם לתקציב הנוכחי, הכספים שמיועדים לבריאות הנפש בתוך תקציב קופות החולים הם אפס. אין שום גדילה. 

אני לא יודעת אם כבוד השר נמצא שם, אבל אני אשמח אם כבוד ראש הממשלה או כבוד השרים האחרים שנמצאים פה יאירו את עיניי, אולי אני טועה. אבל אם אני לא טועה, וכנראה אני לא טועה, למרות שדיברו פה על בשורה בתוך בריאות הנפש, דיברו על קיצור תורים, דיברו על העברת בריאות הנפש לקהילה ועל לתת יותר מענים, יותר מסגרות – בעצם, על פי התקציב שאני מכירה, אין שום גידול, אין שום צמיחה, וכנראה גם לא תהיה, וחבל על כך. 


 תודה רבה. אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: ציון יום הזיכרון לדוד בן-גוריון – בבקשה, שכחתי אותך. חשוב? בבקשה.


אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אני אעשה את זה קצר. היום אנחנו מציינים את יום גילוי קרני הרנטגן הבין-לאומי. בישראל יש 1,240 עובדי רנטגן שנמצאים בבתי החולים. אלה אותם עובדים שקופים שנמצאים בכל החדרים החשוכים ועושים את הבדיקות החשובות ביותר, אבל לצערי, אף אחד לא נותן להם את הכבוד הראוי להם. מדובר במקצוע שיש בו קושי רציני בגיוס כוח אדם; יש בו מחסור אמיתי בכל תנאי בסיסי שמקבלים במקצועות דומים בתוך בתי החולים. 

 אני חושב שזה המקום, דווקא ביום הזה, להעלות את הנושא ולבקש מהבית הזה לעבוד יחד, קודם כול על מנת להתאים למאה ה-21 את התנאים של האנשים האלה, שבזכותם אפשר לקיים כל ניתוח מורכב וכל בדיקה משמעותית, ולבקש משר הבריאות – אני אדע לפנות אליו גם בצורה רשמית – להסדיר את תנאי עבודתם והכשרתם. תודה רבה. 


 תודה רבה. 



 אנחנו עוברים לנושא הבא – ציון יום הזיכרון לדוד בן-גוריון. ראש הממשלה חבר הכנסת נפתלי בנט, ראש הממשלה החליפי ושר החוץ חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, שרים, חברי כנסת, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק, משפחתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, מוקירי זכרו של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, אזרחי מדינת ישראל, מכובדיי כולם, הכנסת מציינת היום את זכרו של היהודי הגדול מכולם בדורות האחרונים, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל דוד בן-גוריון. 

אגדות כבן-גוריון מעצם טבען הן גדולות מהחיים. הנהגת היישוב ובניית מוסדות למדינה שבדרך; ההחלטה להכריז על הקמת מדינת ישראל; קביעת אופייה הדמוקרטי, המשטרי, הסוציאליסטי, הדתי; ניהול מלחמת העצמאות; הסכם השילומים ועוד ועוד – החלטות מורכבות שהצריכו תודעה היסטורית, חזון, נחישות – וכן, גם פשרות כואבות – כדי להגיע למטרה הנשגבת: מדינה יהודית ודמוקרטית, יציבה וחזקה, שבה ינהל העם היהודי את חייו ואחרי אלפיים שנה יהיה אחראי שוב לגורלו. 

 בשביל חזון, להט ציוני כזה ויכולות כמו אלו של בן-גוריון, צריך שורשים עמוקים. כפי שמתאר מיכאל בר זוהר בספרו, את הלהט הציוני ספג דוד בן-גוריון עוד בבית אבא, בפלונסק שפולין, כשהיה יושב על ברכי סבו, צבי אריה גרין, ולומד מפיו את השפה העברית; כשהיה מאזין לדברי אביו, אביגדור גרין, מראשי חובבי ציון ופלונסק. כשקרא את "אהבת ציון" של אברהם מאפו, החליט עוד כשהיה נער לעלות ביום מן הימים לארץ ישראל. 

 בן-גוריון היה האיש הנכון בזמן הנכון. איש חזון עם תודעה היסטורית מפותחת; האיש שהמציא את הממלכתיות הישראלית והכפיף אליה את המוסדות והארגונים של המדינה שבדרך – ממלכתיות שלא הייתה חפה מטעויות של כור היתוך ואלטלנה, אבל יצרה ביחד מוסדות מדינה וחלום ישראלי משותף. 

 יחד עם זאת, חבריי חברי הכנסת, יותר מ-73 שנים לאחר הקמת המדינה, בעיות היסוד שליוו את הקמת המדינה ואת שנותיה הראשונות עדיין מלוות אותנו גם היום. בן-גוריון לא פתר את כל הבעיות שהיו מונחות על השולחן. המטרה הגדולה שליוותה את בני דורו הייתה הקמת בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל, לפני כל דבר אחר. וכך, לישראל עדיין אין חוקה, ואפילו מערכת היחסים בין רשויות השלטון השונות אינה מוסדרת. בשיטת הבחירות שלנו יש חוליים שחייבים פתרון, כפי שנוכחנו לדעת בשנתיים וחצי האחרונות, שבהן לא הצלחנו להגיע להכרעה – חוליים שאפילו בן-גוריון לא הצליח לתקן ולשנות לאחר הקמת המדינה, למרות שניסה. לישראל אין גבולות טריטוריאליים ברורים, ויחסי הדת והמדינה סביב השבת, הנישואין והגירושין, הגיוס והכשרות והיחס לזרמים השונים בעם היהודי ממשיכים לעורר ויכוחים עזים. 

 הבעיות הללו ורבות אחרות מחייבות אותנו למנהיגות עם חזון ועם אומץ, כמו זו שהייתה לבן-גוריון. הוא לא היה אל או מלאך – הוא היה אדם כמו כל אדם אחר, פוליטיקאי עם אהבות ושנאות, עם קטנוניות לצד ראייה רחבת אופקים ועם אידיאולוגיה ותפיסות עולם ברורות, שהתכופפו לעיתים לטובת פשרות הכרחיות. 

חבריי חברי הכנסת, אסור לגלגל את הבעיות הללו לדורות הבאים. בן-גוריון אומנם עיצב את דמותה וזהותה של מדינת ישראל, ועד היום אנחנו פועלים במסגרת שאותה יצר, אבל העבודה לא הושלמה. החובה של הבית הזה ושל הדור שלנו היא לשים אותן על השולחן, לדון בהן באומץ ולנסות להגיע לפתרון. יהי זכרו של דוד בן-גוריון ברוך. 


יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי, ראש הממשלה החליפי ושר החוץ חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה חבר הכנסת נתניהו, שרים וחברי כנסת, משפחתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, מוקירי זכרו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, אזרחי ישראל כולם, כנסת נכבדה, דוד בן-גוריון הוא ללא ספק גדול מנהיגי מדינת ישראל והעם היהודי במאה ה-20, ככל הנראה גם בעת החדשה. 

 כשאנחנו חושבים על דמותו של דוד בן-גוריון ועל האופן שבו נחקקה בקורות חיי האומה שלנו, יש שתי תכונות מרכזיות שבולטות יותר מכול – אומץ ואמונה. בן-גוריון היה בראש ובראשונה מנהיג אמיץ. היה בו האומץ להוביל עשייה, האומץ לשנות את הדרוש שינוי – במהלך השנים הוא ידע לעבור ולהעביר את הציבור ממעמד לעם; האומץ לנקוט גישה אקטיבית ויוזמת שמשפיעה על המציאות ומעצבת אותה, ולא רק נגררת ותוצאתית. בן-גוריון היה גם איש חדור אמונה. הוא לא היה איש דתי, כמובן, אבל הייתה בו אמונה – אמונה עמוקה ביכולותיה של המדינה, בחוזקו של העם היהודי, בחשיבות של פעולות מעשיות של מדינת ישראל גם מול לחצים כבדים וגינויים עולמיים וגם ביכולתו שלו לפעול ולשנות. זוהי אמונה שבלעדיה לא ייתכן מעשה, אמונה שבכוחה לשנות.

הביטוי המובהק ביותר לאומץ הזה ולמנהיגות הזאת מצוי כמובן בהחלטה על הכרזת המדינה, שאותה קיבל בן-גוריון בניגוד לדעתם של רבים. הוא ידע – הוא ידע – שהכרזת המדינה במועד שעליו התעקש תביא בעקבותיה למלחמה קשה מול צבאות – לא מול הערבים המקומיים, אלא מול צבאות ערב שיפלשו. הוא ידע שהמלחמה תגבה מחיר כבד. בסופו של דבר המלחמה הפילה אחד מכל מאה אזרחי ישראל באותה תקופה.

הרקע לאותה החלטה לא היה פשוט. בתווך הזה בין החלטת עצרת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר לבין יציאת הכוחות הבריטיים מארץ ישראל, הצבא שבדרך ספג שורה קשה של מפלות בשדה הקרב: שיירת חולדה, שיירת נבי דניאל – עוד ועוד מפלות. המפלות האלה, לצד שיקולים נוספים, הביאו לשינוי החלטה במזכירות המדינה בארצות הברית. מזכיר המדינה דאז מרשל התחרט ולחץ בכל כוחו שלא להכריז על מדינה. אומנם היו פעולות נועזות בהובלת בן-גוריון, בפרט מבצע נחשון בתווך כדי לפתוח את הדרך לירושלים, אבל הכול עמד על כרעי תרנגולת.

דמו בנפשכם – המעצמה הגדולה בעולם אומרת לאותו איש, לאותו דוד בן-גוריון: שלא תעז. ואם תכריז, you’re on your own – אתם עם עצמכם, אל תבנו על התמיכה שלנו. צריך להבין את זה: ארצות הברית אומרת לבן-גוריון ככה, מפקדי הצבא דאז אומרים שהסיכויים לנצח הם 50%, והמשמעות של ה-50% האחרים היא שואה שנייה, רק שלוש שנים אחרי השואה. גם בתוך הממשלה, מינהלת העם הזמנית שהוא הביא, הוא הצליח רק בקושי בקושי להעביר את ההחלטה. אבל מול כל הלחצים העצומים האלה בן-גוריון התעקש – וצדק. הוא קבע מה תהיה ההיסטוריה בכוח האמונה. החלטה כזאת ופעולה כזאת דורשות לא רק אומץ אלא אמונה עמוקה. הוא ידע שההיסטוריה מזמנת לעם היהודי חלון זמנים קצרצר שהכול מתחבר – פתאום ברית המועצות והאחרים בעדנו, ואם בהזדמנות הזאת, של פעם באלפיים שנה, לא ניאחז בהזדמנות, לא נעשה מעשה, מי יודע אם ההזדמנות אי פעם תחזור. ובה' באייר תש"ח מדינת היהודים הפכה לעובדה קיימת.

רבותיי חברי הכנסת, אני מצטט את דוד בן-גוריון: במשטר הפרלמנטרי הקיים בתוכנו בנויה הממשלה על יסוד אחריות קולקטיבית. אין שום שר שמנהל את משרדו על דעת עצמו, מכיוון שממשלה זו הוקמה על יסוד של אחריות קולקטיבית. אלו מילותיו של בן-גוריון בישיבה ה-16 של הכנסת הראשונה, כ"ב באדר תש"ט. כמו בהרבה מאוד תחומים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, גם פה אנחנו רואים עוד הוכחה לראייתו ארוכת הטווח של בן-גוריון, כמה הוא היה מרחיק בחזונו, כמה נכונים ורלוונטיים העקרונות שקבע גם לימינו אנו, עשרות שנים אחרי. לצד ההובלה החד-משמעית זכר בן-גוריון להדגיש דווקא את האחריות המשותפת של שרי הממשלה, את העובדה ששר בממשלה אינו אדון לעצמו, אפילו לא במשרד שעליו הוא מופקד; כולנו שותפים. כבר בשנתה הראשונה של המדינה ידע בן-גוריון לקבוע שכוחה האמיתי של ממשלה טמון בשילוב הזרועות של מרכיביה, שחייבים לעבוד יחד. 

 גם היום זה הקו שמנחה אותנו. אנחנו תמיד נעדיף לחיצת ידיים על פני כיפוף ידיים; נעדיף גיבוי על פני מאבק; נעדיף לזכור את המאחד ולהניח בצד את המפריד. אנחנו פועלים בדרך הזאת מתוך הבנה שזה מה שטוב לישראל, זה מה שנכון למדינה, וזה המצפן היחיד שמוביל אותנו – מה שטוב למדינת ישראל. יהי זכרו של דוד בן-גוריון נצור בלב האומה ובלב כולנו לעד.


 תודה רבה. שר החוץ חבר הכנסת לפיד, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש האופוזיציה, אדוני שר הביטחון, בדצמבר 1961 אבא שלי היה עיתונאי צעיר שקיבל משימה מרגשת: להצטרף לביקורו הממלכתי של ראש הממשלה דוד בן-גוריון בבורמה. הם נסעו לבורמה, ואחרי יומיים בן-גוריון נעלם. דמיינו את זה לרגע – חבורה של עיתונאים ישראלים נוסעת לביקור ממלכתי עם ראש הממשלה, ואז הוא הולך לאיבוד. וכל העיתונאים רצו לחפש את המזכיר שלו, יצחק נבון – לימים הנשיא החמישי – וגם הוא נעלם. 

 עובר יום, עוברים יומיים, עוברים שלושה ימים, והאיש איננו. שואלים את המארחים הבורמזים – מקבלים כל מיני משיכות כתפיים מנומסות, אין תשובה. העיתונאים יוצאים מדעתם. ככה זה נמשך יותר משבוע. אחרי שבוע וקצת הופיע פתאום ראש הממשלה בן-גוריון כולו מחויך, והם כולם רצו אליו ואמרו לו: אדוני ראש הממשלה, איפה היית? לאן נעלמת? ובן-גוריון אמר להם: הייתי בבית של או נו – או נו היה ראש ממשלת בורמה – ישבתי עם שלושה מלומדים בודהיסטים במשך שמונה ימים ולמדתי מהם לעשות מדיטציה. אז אבא אמר לו: אדוני ראש הממשלה, זה מה שעושים בביקור רשמי? בישראל יש מתיחות עם הערבים, מדינה צעירה, בלגן – אתה יושב על הברכיים ומתרגל נשימות? ובן-גוריון אמר: איש צעיר, התפקיד הראשון והחשוב ביותר של ראש ממשלה בישראל זה לחשוב. אני ראש הממשלה של המדינה המסובכת ביותר בעולם, אני צריך להיות בטוח שאני חושב טוב. 

 קודם כול, זו כמובן המלצה טובה לכל המנהיגות הישראלית לעצור לפעמים, לחשוב על הדברים, לא להיסחף אחרי האירועים אלא לשאול את עצמך מה הדבר הנכון לעשות, ורק אז לפעול. דוד בן-גוריון חשב יותר טוב מכולם. החשיבה שלו הולידה את מדינת ישראל. הקמתה של מדינת ישראל היא תוצר של הגותם של שני אנשים: הרצל, החוזה המיוסר, לעיתים הטרגי, של מדינת היהודים המודרנית, ושל בן-גוריון – לא מיוסר, לא טרגי; מעשי, קשוח, חדור מטרה, גדול המנהיגים שקמו לנו. בן-גוריון הוא התשובה הניצחת לשאלה העתיקה: מה יוצר את ההיסטוריה, הנסיבות או האדם? התשובה היא שהנסיבות יוצרות את האדם. סערה נסיבתית כלשהי – כלכלית, דתית, לאומנית – יוצרת כאוס, המנהיגות הקיימת הולכת לאיבוד, ואז מתוך הכאוס מגיח מישהו שמצליח לאחד את כולם סביב המטרה. וזה יכול להיות פתרון נורא ושטני, כמו היטלר מול קריסת רפובליקת ויימר שהובילה לנאציזם, או שזה יכול להיות פתרון חיובי ומאחד, כמו במקרה של רוזוולט, שמתוך השפל הגדול מוביל את ה-New Deal ומציל את אמריקה. 

 בן-גוריון הגיח מתוך הבלבול והכאב של העם היהודי עם רעיון רב-עוצמה. הוא אמר, בניגוד להרצל, שהציונות היא לא רעיון חדש, היא לא תגובה לאנטישמיות; הציונות היא רק דבר אחד: היא שיבת ציון. הציונות היא שיבת העם היהודי לארצו, ושיבת העם היהודי לארצו היא הביטוי העליון, המוחלט, של היות האדם יהודי. אתה לא יכול להיות יהודי שלם אלא בארץ ישראל. הוא אמר: אני ציוני אך ורק מפני שאני יהודי. אבל הוא אמר גם את ההפך – הוא אמר: אני יהודי קודם כול מפני שאני ציוני. היהדות שלי לא מוגדרת בבית הכנסת, אלא בעצם ההחלטה שלי לבנות בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. היהדות שלי לא מתחילה בעשרת הדיברות, היא מתחילה באלוהים שאומר לאברהם: לך לך לארצך ולמולדתך. זה נשמע לנו היום פשוט, אבל זה לא. בן-גוריון הכריע, או ניסה להכריע, בשאלת היסוד של העם היהודי: האם אנחנו דת או לאום? ובן-גוריון אמר: אנחנו לאום. זה היה המהלך הגדול שלו. הוא אמר: הציונות היא תנועה לאומית יהודית, אין לה קיום בלי היהדות, אבל היהדות הזאת היא לא דתית; הרעיון המכונן שלה הוא רעיון לאומי. 

בשנים האחרונות יש ניסיון מתמשך קצת לכתוב מחדש את ההיסטוריה הציונית. היא מתוארת כאירוע של התעוררות דתית. אני מבין את המוטיבציה, אבל זה פשוט לא נכון. הציונות הייתה ברובה המכריע תנועה חילונית, וגדול הדור החילוני שלה היה דוד בן-גוריון. הוא לא חבש כיפה, הוא התחתן עם פולה בנישואים אזרחיים, אדוני שר הדתות, ובשיחה עם אלברט איינשטיין הוא אמר שתפיסתו את אלוהים נובעת בעיקר משפינוזה. בו בזמן הוא היה יהודי באופן הכי עמוק שאפשר. 

 ב-1936, כשהוא צריך להצדיק בפני הבריטים את הדרישה של היהודים על ארץ ישראל, הוא אומר: התנ"ך הוא המנדט שלנו. והתנ"ך הזה שמונח ליד המיטה שלו הוא שלו באמת. הוא לא חיפש מתווכים, הוא לא הקשיב לרבנים – הוא חשב, אגב, שהתלמוד פחות חשוב מהתנ"ך – והוא לא היה זקוק לשום חיזוק או לשום אישור מבחוץ על היהדות שלו. הוא תפס את החילוניות – ובכך, אם יותר לי, אני תלמידו – לא כהיפוך של הדתיות – להיות חילוני זה לא ההפך מלהיות דתי – אלא כזרם ביהדות. החילוניות היא זרם ביהדות, תפיסה מודרנית לאומית שנותנת עומק רעיוני לשאלה הגדולה למה דווקא ארץ ישראל. כי בלי התנ"ך אין לנו תשובה על השאלה למה דווקא פה. אם ננתק מגע מן היהדות, מה יש לנו לחפש דווקא בארץ ישראל? איזו סיבה יש לנו לבוא דווקא למדינה מדברית, זעירה, שנמצאת במרכזו של רצף אסלאמי עוין ואלים?

בן-גוריון אמר לנו: בין שהם עסוקים בכך או לא, בין שהם מכירים בכך או לא, החילונים שבוחרים לחיות בארץ ישראל עושים את זה בעיקר מסיבות יהודיות. לא בגלל שרק פה גורלנו וביטחוננו בידינו, אלא מפני שזה המקום היחיד בעולם שבו אנחנו מרגישים באופן העמוק ביותר שיש משמעות והסבר לקיומנו. ותחושת המשמעות הזאת היא חזקה יותר מכל איום ביטחוני, כמו שכתבו אבי שגיא וידידיה שטרן: גם כשמפציצים את תושבי הצפון, אין הם אורזים אלבומי תמונות ואין הם אופים מצות בחופזה. 

 חזונו של בן-גוריון טען מהרגע הראשון שקיומו של רוב יהודי בארץ ישראל מבטיח גם את האופי היהודי של ארץ ישראל. החילוני הישראלי לא חושש מהתבוללות, מפני שאין אפשרות כזאת בחייו. גם אם בית הכנסת הוא לא במרכז קיומו, האנשים היחידים כמעט שהוא פוגש, שהוא מתחתן איתם, שהוא מבלה איתם ושהוא מדבר איתם הם יהודים כמוהו. החיים בארץ ישראל, להבדיל מהחיים בחו"ל, מציעים לחילונים קיום היסטורי מלא וגדוש שלא זקוק לגיבויה של דת ממוסדת. במקום לשים את המצוות במרכז החיים, אמר בן-גוריון, נשים במרכז את הבחירות שאנחנו עושים – את השפה שאנחנו מדברים בה, את השירות הצבאי, את הטקסים והסמלים שאנחנו משתמשים בהם. בן-גוריון עמד במרכזה של מהפכת סמלים יהודית: הדגל הוא טלית; ההמנון מדבר על נפש יהודי הומייה; מנורת שבעת הקנים עומדת פה בחוץ, בחצר הכנסת, מקבלת את פנינו כל בוקר בכניסה למשכן. אף אחד מהסמלים האלה לא כרוך בפולחן דתי, אבל כולם רעיונות יהודיים עמוקים. כמו שכתב אחד העם, הנביא הגדול של הזרם הרוחני בציונות: מותר לי לזכור את ירושלים לא רק בזמן עבודת הקודש. 

 השבת היא יום מנוחה לאומי, יש לה אופי שונה משל כל יום אחר. החילוני הישראלי חוגג את ראש השנה, יושב עם המשפחה שלו בליל הסדר, לפעמים הוא אפילו צם ביום כיפור. ומעל לכול נמצאת היצירה העברית החדשה – ביאליק ואלתרמן ועגנון וארז ביטון וסמי מיכאל ולאה גולדברג ושלום חנוך וקובי אוז. אם אתה חילוני ישראלי, אתה בעצם מסורתי. אולי אתה לא שומר מצוות, אבל אתה יהודי מהרגע שאתה קם בבוקר ועד הרגע שאתה נרדם בלילה וחולם חלומות בשפת התנ"ך. 

 יש משהו בדרך האמונה הזאת שאולי מוזר בעיני דתיים או בעיני חרדים, אבל כל האמונות מוזרות בעיני מי שלא מאמין בהן. בן-גוריון הצליח מפני שהתהליך הוא טבעי. יצרנו פה הוויה יהודית גועשת, חיונית, שנוגעת בכל תחומי החיים. האם זה הסבר שלם או צורת חיים יהודית מושלמת? ברור שלא. האם יש דבר כזה "צורת חיים יהודית מושלמת"? שוב, ברור שלא. אבל יש דבר כזה להיות יהודי בארץ ישראל. אנחנו יהודים ואנחנו ישראלים, אנחנו לא וילה בג'ונגל. אנחנו מפה, מהמקום הזה, מההיסטוריה הזאת. כביש 443, שעליו נסעתי היום בבוקר לכאן, נסלל על המשעול שעליו צעד שאול המלך בחיפוש אחר האתונות שלו. כמו שאמר בן-גוריון: מה שלא עלה בידי הרעיון עלה בידי המעשה. תודה רבה. יהי זכרו ברוך. 


 תודה רבה. ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, חברות וחברי הכנסת, משפחתו של דוד בן-גוריון, העם היהודי מונה את שנותיו באלפים, אבל לא כל השנים שוות. במשך יותר מאלפיים שנים היינו עם ללא ריבונות, ללא עצמאות, ללא חירות. לפני 73 שנים, ב-1948, מעמדנו השתנה מקצה לקצה.

 ההכרעה הנועזת של בן-גוריון בעד הקמתה של מדינת ישראל, למרות האיומים והלחצים הכבירים שלא לעשות זאת, איומים מבית ואיומים מן החוץ, כולל לחצים חזקים מאוד של מחלקת המדינה של ארצות הברית וגם אחרים – ההכרעה הזאת של בן-גוריון חיברה אותנו מחדש להיסטוריה, למשפחת האומות. זה היה מאורע מהפכני בקנה מידה עולמי, ולו רק בגלל הצעד ההיסטורי הזה בן-גוריון ראוי להוקרת העם ולהכרת העם לדורותיו. 

חזרנו הביתה למחוזות לידתה של האומה, אבל בן-גוריון הבין שהקמת המדינה איננה סוף הסיפור – בדיוק להפך, זוהי רק ההתחלה. ברירת חיינו היא להיות חזקים ונחושים או חלילה לעמוד בפני חידלון וכליה, ועל כן בן-גוריון מילא תפקיד מפתח בבניית כוחו של צה"ל – בכוח אדם, בנשק, בציוד חיוני. הוא ידע שלמדינת ישראל חייבת להיות עליונות אסטרטגית מוחצת מול כל אויב, כי באזורנו רווי האיומים רק החזקים שורדים; על החלשים מונפת חרב ההשמדה, והם לא שורדים. 

חברי הכנסת, למרות מרחק השנים, יסודות המציאות נותרו כשהיו, ועלינו לבחון אותם מול הדברים שהתווה בן-גוריון, ופה ושם גם להתאים אותם למה שנשאר זהה ולמה שהשתנה. העיקר הראשון – ואי-אפשר שלא להדגיש את זה גם בימינו, אולי בעיקר בימינו: לישראל חייבת להיות עליונות אסטרטגית מול כל אויב, כי אחרת פשוט לא נהיה. בן-גוריון פעל להבטיח עליונות זו, ולכן עלינו להבטיח תמיד שאיש לא יאיים עלינו בנשק השמדה. עליונות ישראלית.

תוכנית הגרעין של איראן היא סכנה ברורה וחמורה לקיומה של מדינת ישראל. במשך שנים אני והממשלות בראשותי פעלנו נגד ניסיונותיה של איראן לפתח ארסנל של פצצות אטום, ועשינו זאת חרף התנגדות חוזרת ונשנית של ממשלים, של ממשל אמריקני. עשינו זאת במעשים, בפעולות סיכול רבות לבלימת המרוץ האיראני לגרעין, ועשינו זאת בדרך נוספת: עשינו זאת בהשפעה מתמדת, במאבק מתמיד על דעת הקהל העולמית, בהתנגדות תקיפה ועקבית מעל כל במה להסכם הגרעין, כולל הנאום שמוכר לכם שנתתי בקונגרס ב-2015. זה מה שצריך לעשות גם עכשיו. חייבים להתנגד בנחרצות להסכם הגרעין עם איראן, שיאפשר לה – בהכשר בין-לאומי יאפשר לה – לפתח צנטריפוגות מתקדמות ביותר, ובתוך כמה שנים להעשיר מאסות עצומות של אורניום לפצצות אטום. 

ושוב, כפי שבן-גוריון פעל כשהיה צריך – אם אין ברירה, פועלים לבד. פועלים לבד להבטיח את הקיום, גם אם מדובר בעמדה מנוגדת לעמדתה של ארצות הברית. אבל היכולת לגייס את דעת הקהל העולמית להבנת גודל הסכנה היא תוספת כוח מרכזית במאבק, ולקחי העבר מוכיחים זאת. 

 בימים אלה מלאו 65 שנים למבצע קדש. צה"ל, בהתאם לעיקרון מרכזי שבן-גוריון עמד עליו, ניצח על העברת המלחמה לשטחו של התוקף. הצנחנים תפסו את מעבר המיתלה; צה"ל השמיד את הצבא המצרי, גם בבסיסי הפדאיון; תעלת סואץ נפתחה. זה היה בתיאום, כמובן, עם הבריטים והצרפתים. זה היה מהלך מתבקש, ובזכותו השגנו הישגים מזהירים במערכה, אבל מהר מאוד המעצמות – ארצות הברית וברית המועצות – כפו עלינו לצאת מסיני. נאלצנו לוותר, וכל ההסכמים – או יותר נכון, כל ההישגים הכבירים הללו שהושגו על ידי צה"ל, על ידי לוחמינו ומפקדינו בשדה הקרב – נמוגו. 

אז לא היה לנו מעמד בדעת הקהל בארצות הברית, אבל ראו מה השתנה: בעשור האחרון נאבקנו בתוקף על האינטרסים הלאומיים שלנו; יחסינו עם אמריקה – ואני חייב לציין, גם יחסינו עם רוסיה – התפתחו בזכות העמידה העיקשת שלנו על עקרונותינו, וגם לידידינו הטובים ביותר ידענו להגיד לא כשצריך, כי זוהי חובתה של מנהיגות אחראית. אגב, בן-גוריון עצמו אמר "או"ם שמום", אז אני חושב שהוא התכוון – כך אני מקווה – לא לחשיבות דעת הקהל הבין-לאומית; היא חשובה, אבל אם הקהילה הבין-לאומית או גורמים מרכזיים בה דורשים מאיתנו לעשות מעשה או להסכים למעשה שמסכן את קיומנו, אז זה "שמום", חד-משמעית.

והייתה לעמידה שלנו עוד תוצאה חשובה: בזכות יכולת ההתנגדות שלנו, מדינות ערביות במרחב הפנימו שישראל איננה אויב אלא משענת – אני מוסיף, משענת איתנה – נגד איראן, שמאיימת גם עליהם. עוצמתנו סללה דרך להשגת הסכמי שלום ונורמליזציה – ההסכמים החדשים שהבאנו עם איחוד האמירויות, עם בחריין, עם סודאן ועם מרוקו. בשעת החתימה על ההסכמים הללו יצא לי לחשוב פעם-פעמיים על בן-גוריון, שעוד בשנות השלושים חיפש שיח עם מנהיגים ערביים, בצדק, אבל עמדתם הסרבנית באותה עת הבהירה לו את יסודות הסכסוך: חוסר הנכונות שלהם אז להשלים עם מדינת לאום יהודית בגבולות כלשהם. 

יש עדיין מי שמחזיקים בעמדה זו, ונציגיהם אפילו נמצאים כאן בכנסת. העובדה שהם הצביעו נגד הסכמי השלום החדשים פשוט לא מפסיקה להדהים אותי – נגד השלום; נגד השלום עם ארבע מדינות ערב ובעד הסרבנות והקיצוניות. ומצד שני אני חייב לומר שלשמחתנו, בחלקים גדולים של העולם הערבי יש התפכחות מבורכת. להכרה המתחזקת שישראל נטועה במולדתה מצטרף שלטונם של מנהיגים ערבים פורצי דרך. יתרונות השלום ברורים להם, ברורים להם כמנוף להשגת שגשוג וקדמה לעמים שלהם. 

תמיד אפשר לשאול מה היה אומר בן-גוריון במעמד הזה. אינני יודע, אבל אני נוטה לחשוב שהוא היה מברך שלום עם העולם הערבי – שלום מתוך עוצמה, שלום תמורת שלום.

חברי הכנסת, הינה עוד דבר שבוודאי היה משמח את בן-גוריון – פיתוח הנגב, שרשם בשנים האחרונות שיאים חדשים. בן-גוריון שהה בנגב ב-1918, ולאחר מכן הרבה לבקר בו. ב-1953 הוא הלך אל חולות שדה בוקר כדי ליישב את המדבר הצחיח, שתופס יותר ממחצית שטח המדינה. חזון הפרחת הנגב בער בו – הוא כתב על זה, דיבר על זה, נאם על זה וחי את זה, הוכיח את זה במעשיו. זה בער בו מתוך חיבור לגיבורי התנ"ך שהיכו שורש באזור, ואני חושב שגם מראייה ברורה שמדינה קטנה כמו שלנו לא יכולה להתמקד או להתנקז לחדרה–גדרה עם בליטה קטנה בירושלים. ואני חייב להגיד שהחזון הזה נתן השראה לרבים, והוא נתן השראה גדולה לי אישית.

אנחנו יצקנו בחזון הזה הרבה תוכן מעשי, אם כי אני חייב גם להגיד לכם, בדרך שונה מעט מזו של בן-גוריון: אנחנו שילבנו השקעה ממשלתית ענקית בתשתיות תחבורה ובמה שאני קורא מיזמי עוגן, כמו הורדת צה"ל דרומה או הסייבר, יחד עם עידוד – ופה השינוי הגדול – עם עידוד של יזמות פרטית ופיתוח עסקים, ביחד. מסביב היינו צריכים ליצור מעטפת ביטחונית איתנה. הקמנו את הגדר בגבול עם מצרים, שבלמה שיטפון של מסתננים ופעילי טרור מסיני ארצה – הם קודם כול נכנסו לנגב. לא היה נשאר לנו הרבה מהמדינה אם לא היינו עושים את זה.

 בעשור האחרון, בהתאם לשאיפתו של בן-גוריון, הנגב הגיע לשיאי צמיחה חסרי תקדים: הפכנו את באר שבע לעיר תוססת של הייטק וסייבר; שינינו את פניה של דימונה, שמתפארת במגדלים רבי-קומות – יש הרבה יותר ביקוש ממה שיש מקום, לא רק שם; אכלסנו את עיר הבה"דים באלפי חיילים וחיילות; הורדנו את צה"ל דרומה – תהליך שצריך להיות לו המשך; יצרנו תנאים לצמיחה דמוגרפית אדירה בעוטף עזה – גם שם הביקוש עולה הרבה הרבה הרבה מונים על ההיצע – אחרי מבצע צוק איתן עשינו זאת; חנכנו את נמל התעופה הבין-לאומי רמון בואכה אילת. הבאנו תנופה ציונית אדירה לנגב, ועלינו להמשיך בתנופה הזאת. 

 יש כמובן דברים לא מבוטלים שלא הסכמנו ושאני לא מסכים עם בן-גוריון, בייחוד בשאלה של ריכוזיות כלכלית. אינני יודע אם זה היה צורך חיוני בהקמת המדינה, לרכז אמצעי ייצור ושליטה במדינה; יש מדינות שהתפתחו בדרך אחרת לגמרי. אבל עובדה היא שבאמצע שנות השישים כבר היינו צריכים להיפטר מזה, זה ברור כשמש. אבל בדברים שקשורים – הייתי אומר, במובן עמוק ויסודי – בדברים שקשורים בהבטחת עליונותה האסטרטגית של ישראל, בביצור עוצמתה של ישראל כבסיס לביטחון שלנו ולשלום עם שכנינו ולחזון הפרחת הנגב, אנו מממשים חלקים חשובים בחזונו של בן-גוריון. 

זכויותיו העצומות של בן-גוריון תהיינה חקוקות לעד בסיפור התקומה הישראלי. יהי זכרו ברוך. 


 תודה רבה. שר הביטחון בנימין גנץ, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, וברשותך, גם ליושב-ראש סיעת כחול לבן איתן גינזבורג, על הדחיפה לקיים את היום הזה. באורח מוזר זה לא היה חלק מסדר-היום של הבית הזה בשנים האחרונות, ואני מאוד שמח שהעטרה הזו חזרה ליושנה. 

בראייתי, הרצל היה חוזה המדינה, ואילו בן-גוריון היה בונה המדינה. לאורך שנים הכין בן-גוריון במוסדות הציוניים את המדינה שבדרך. מנהיגותו הייתה רצופה עליות ומורדות, אך אופיינה בתכונה בולטת אחת: היכולת לקבל החלטות קשות למען הקמת המדינה וביסוסה, החלטות הרות גורל וקשות מנשוא לעיתים. כך היה כשהחליט לעלות לארץ, ארץ לא זרועה ולא נודעת; כך היה כשהחליט להכריז על הקמת המדינה, עם כל הסיכונים שהיו כרוכים בכך; כך היה כשהחליט לפרק את המחתרות ולהקים את צה"ל ככוח הצבאי היחיד במדינה; כך היה כשהחליט להוביל לחתימה על הסכם השילומים. את הכול עשה למען המדינה, למען המטרה, למען הקמתה של מדינת ישראל ולמען ביסוסה. 

 בן-גוריון היה פוליטיקאי, ואף פוליטיקאי מיומן. הוא היה ידוע במחלוקות הרועשות עם מנהיגים אחרים בציונות מראשיתה וחתר תמיד לפסגה, אך בכל צומת דרכים שאליו הגיע העדיף תמיד את אותה הגישה הממלכתית, שאותה טבע ואותה הטמיע בארץ, גם אם הדבר בא על חשבון תדמיתו או תפקידו, גם אם יצר לעצמו אתגרים וסיכונים מבחינה פוליטית. המדינה וחוסנה הצבאי והאזרחי היו תמיד בראש סדר העדיפויות שלו. 

בביוגרפיה שכתב תום שגב על בן-גוריון הוא מספר כי למוחרת ההכרזה בכ"ט בנובמבר 1947 הגיע בן-גוריון לחצר הסוכנות היהודית בירושלים וצפה ברוקדים בחצרות וברחובות. לימים סיפר על תחושותיו, וכך כתב: "כל יהודי ירושלים חגגו ורקדו, מעולם לא ראיתי שמחה יהודית כזו, ואולי הייתי היהודי היחיד שלא רקד. לא מפני שלא הערכתי כאחרים את החלטת האו"ם או שרציתי פחות מהם מדינה יהודית, אלא מפני שידעתי מה צפוי לנו לפני בוא המדינה ומה צפוי למדינה כשתוקם" – ומי יודע אם לא ייפלו גם מבין הרוקדים כאן. סוף ציטוט. 

בן-גוריון, כבונה המדינה, הרגיש והכיר היטב את כובד האחריות על כל צעד ושעל. הצורך בקבלת החלטות חשובות והרות גורל עומד בפני מנהיגי המדינה כל הזמן, כל העת, ועל כולנו להסתכל בעיניו של דוד בן-גוריון על הצורך לקבל את ההחלטות תמיד בראיית טובתה של המדינה, על היכולת לקבל החלטות באחריות למענה. 

 פעולותיו אלו רלוונטיות גם בימינו. רק בשבוע שעבר העברנו את תקציב המדינה לאחר שהיה מושא למחלוקת פוליטית ואישית על פני טובת אזרחי המדינה בשעת משבר. פעולות שכאלה יהיו רלוונטיות כשנידרש להכריע כיצד לנהוג מול אויבים המבקשים לכלותנו, ובראשם איראן, שמבקשת להפוך לאיום קיומי על מדינת ישראל. אך הבסיס לאמון הציבור בהחלטות אינו דווקא בנכונותן או רק באיכותן, אלא גם – ואולי קודם כול – במניע שמוביל אליהן ובאמון שרוחש הציבור למנהיגיו. הקמת הממשלה הנוכחית היא הוכחה שרוח הממלכתיות עדיין שורה על אזרחי ישראל, וגם על מנהיגיה שבחרו לשים בצד שאיפות רבות, אישיות ואידיאולוגיות, למען אותה ממלכתיות, שבחרו להקריב מטרה אחת או כמה מטרות, חשובות ככל שיהיו, לטובת התמונה כולה. 

 למילה "ממלכתיות" מובן כפול: במובנה האחד היא משמשת מילה נרדפת לריבונות, כלומר לעצמאות מדינית, אך במובן נוסף היא משמשת לתודעה אזרחית שמכפיפה את מוסדות המדינה לצרכים הלאומיים, בבחינת "הממלכה קודמת". הריבונות שלנו על הארץ ושימת הממלכה לפני טובתנו האישית היא המנהיגות שמצווה לנו גם היום. ברוח בן-גוריון נמשיך ונפעל למען ביטחון המדינה, אחדותה, ממלכתיותה והמשך קיומה וריבונותה. כך נזכה באמון הציבור, כך נקדם את אזרחי ישראל כולם ונשמור על מדינת ישראל ריבונית, ממלכתית ומשגשגת. 


תודה רבה לשר הביטחון. השרה מרב מיכאלי, בבקשה. 


 המזל הגדול ביותר של ישראל היה שבשעה קריטית, שעה קריטית של העם היהודי, שעה שבה היה צורך חיוני בהיותו של אדם כזה, אכן היה לנו אדם כזה. האדם הזה – דוד בן-גוריון. דוד בן-גוריון היה איש ארץ ישראל השלמה. הרעיון, מבחינתו, היה לקיים את המפעל הציוני, לקדם אותו באופן אבולוציוני. הוא הבין שהקמת מדינה שווה לאחריות למדינה ולאחריות של המדינה. 

ואז הגיע הרגע שבו הוא הבין שחלוקת הארץ היא הדרך היחידה למדינה לעם היהודי. הוא הבין שחלוקת הארץ היא אינטרס ציוני ראשון במעלה. הוא עמד כאן בכנסת – איפה שהיא הייתה בשנת 1949 – ואמר בישיבה העשרים: "ובכן, כשעמדה שאלת שלמות הארץ בלי מדינה יהודית או מדינה יהודית בלי שלמות הארץ, בחרנו במדינה יהודית בלי שלמות הארץ – – – אנחנו חושבים שהקמת המדינה, אם כי לא בכל ארץ ישראל, זה היה המעשה הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית – – – המפעל הגדול ביותר בדורותינו הוא הקמת המדינה היהודית, ואפשר היה להקים אותה רק כך".

בן-גוריון הבין שחלוקת הארץ היא לא דבר שצריך להשלים איתו כי אי-אפשר לכבוש את כל הארץ – אפשר היה; הוא הבין שיש חובה לחלק את הארץ כדי לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית. אותה מסקנה שבן-גוריון קיבל אז בהחלטה הקשה ביותר שלו קיימת ושרירה עד עצם היום הזה. למרות שהיום מדינת ישראל חזקה לאין-שיעור ממה שהייתה בימי בן-גוריון – אנחנו ממש מעצמה אזורית במזרח התיכון – ולמרות שהשטח בידינו, עדיין מסקנתו של בן-גוריון קיימת ועומדת: חלוקת הארץ היא יעד ציוני ראשון במעלה.

בזכות בן-גוריון מצאנו את השילוב בין התעוזה לבין הזהירות ההיסטורית – התעוזה לעשות את מה שחיוני לעם היהודי, לעשות ממש מהפכה בחיי העם היהודי; התעוזה להבין שתפסת מרובה – לא תפסת; היכולת להבין שאנחנו חותרות וחותרים לא אל המקסימום אלא אל האופטימום, וזה האופטימום שאנחנו צריכות וצריכים היום יותר מתמיד – לחפש עם כל העוצמה שלנו איך להחזיר את ישראל לחזון הציוני של מדינה לעם היהודי שהיא מדינה דמוקרטית. "דמוקרטית" לא אומר, חלילה, להתקפל בפני כל אויב או אף אויב; "יהודית" לא אומר, חלילה, כפייה של אורתודוקסיה בלעדית. האופטימום של בן-גוריון היה קיום העם היהודי במסגרת המהפכה הגדולה ביותר של העידן החדש לבין ההפנמה וההבנה שלא נוכל להיות ריבונים בכל שטחי מולדתנו. השאלה הקריטית ביותר שעמדה בפני הציונות ועומדת בפניה גם עכשיו היא אם באנו לגאולת העם או לגאולת הארץ. התשובה היא שבאנו לגאולת העם, ומה שדרוש לגאולת העם נובע מתוך גאולת הארץ, וגאולת הארץ כפופה לגאולת העם. זאת ההבנה הקריטית של הציונות שהייתה לבן-גוריון ואפשרה את הקמת המדינה הזאת.

בן-גוריון התווה את הדרך שמפלגת העבודה צועדת בה עד היום. הוא ההיסטוריה שלנו, הוא שזור בכל תחנה מתחנות חיינו. השליחות והחובה שלנו היום הן לממש את המנהיגות ואת הפרגמטיות של דוד בן-גוריון, את החלום שהוא הגשים בהקמת המדינה הזאת – לפעול להסכם לחלוקת הארץ כדי לשמור על מדינת ישראל ולחזק את מדינת ישראל שלנו, מדינת ישראל של מגילת העצמאות, שדוד בן-גוריון היה ממנסחיה, שבה נאמר באופן מפורש: שוויון זכויות גמור, פיתוח לטובת כל תושבותיה ותושביה והושטת יד שלום לשכנותינו בשביל לשמור על הביטחון והקיימות שלנו. יהי זכרו ברוך.


 אמן. תודה רבה לשרה מרב מיכאלי. בקשה מיוחדת שאני נעתר לה – חבר הכנסת אופיר אקוניס, מהצד. בבקשה, דקה לרשותך.


תודה, אדוני. אפילו בפחות. אני מכבד ומעריך את ההחלטה לציין במליאת הכנסת את יום השנה לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן-גוריון. אני חושב, אדוני, שיהיה ראוי – אם הוחלט להתחיל לקיים נוהג שכזה – לציין גם את זכרם של שאר ראשי הממשלה שהלכו לעולמם במהלך השנים הללו. אני חושב שאולי מיותר לציין את שמותיהם. אפשר לבוא ולומר: משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין, יצחק שמיר. יצחק רבין – כמובן, אנחנו מציינים את זכרו ביום מיוחד שנקבע בחוק, ואת אריאל שרון, כמובן, גם הוא, גם את אריאל שרון. וייבדלו לחיים ארוכים, ראשי הממשלה המכהנים, עוד הרבה מאוד שנים יעמדו לזכותם. הייתי מבקש להעלות את הנושא במזכירות הכנסת, לאשרו ולהודיע לנו מתי יתקיימו ימי הזיכרון לראשי הממשלה האחרים. תודה, אדוני היושב-ראש. 


 תודה רבה, אנחנו נבדוק. זו מטלה לא פשוטה, אני מודה, אבל אני מבטיח לבדוק אותה בכובד ראש. 

 תודה רבה, אנחנו מסיימים את הסעיף השלישי בסדר-היום, ציון יום הזיכרון לדוד בן-גוריון. תודה רבה לבני המשפחה, לחברים, למי שהגיע לכבד את זכרו. יהי זכרו ברוך. 


 [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.]


אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – ממשלת בנט-עבאס מחדשת את התהליך המדיני לחלוקת הארץ והקמת מדינת טרור בלב ארץ ישראל – דיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי כנסת. ינמק חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. עשר דקות, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמה סמלי שהדיון הזה מתקיים דקות ספורות לאחר שציינו כאן במליאת הכנסת את יום הזיכרון לראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, מי שהכריז על הקמת מדינת ישראל. כמעט יובל שנים שהבית הזה דן ומתווכח על מה שקרוי קווי 67', על חבלי המולדת ביהודה ושומרון ועל איך להתמודד עם הסכסוך, עם הקונפליקט היהודי–ערבי במרחבים האלה. 

 הממשלה הזו, למרבה הצער, מחזירה אותנו לדיון על קווי 48'. ההתקוממות הערבית שאנחנו חוזים לנגד עינינו בתקופה האחרונה – אם בירי ובאבנים ברחובות לוד, עכו ויפו, ואם בנאומים מעונבים מבית התנועה האסלאמית – ההתקוממות הזו היא מלחמת העצמאות החדשה שלנו. הידיים ידי עבאס אבל הקול הוא אותו הקול ההוא של חאג' אמין אל-חוסייני. כן, הממשלה הזו מקדמת תהליך מדיני על סטרואידים ביחס ליהודה ושומרון. לא משנה כמה בנט יכחיש, אין הרי למילים שלו שום ערך. 

יאיר לפיד, בכובעו כשר החוץ הרשמי של מדינת ישראל, מסתובב ברחבי העולם מול האמריקאים, מול האירופים, מול המצרים והירדנים ומשווק אוסלו ג' על סטרואידים – כן, אותה האיוולת באותה האדרת. שר הביטחון בני גנץ, בשורת "מחוות" – אותה מילה מכובסת, במירכאות כפולות ומכופלות – לאבו מאזן, איש חסר משמעות, שהפך לחסר משמעות בהרבה מאוד עבודה של שלטון ימין, שחוזר אל מרכז השיח והבמה. אני מזכיר: 4,000 אישורים בנגלה ראשונה, ומדובר כבר על שלב שני, שיקבלו מעמד ביהודה ושומרון, ובהתחייבות של אילת שקד למנסור עבאס, פנימה לישראל הקטנה – זכות שיבה זוחלת ודו-שלבית. הקלות, הטבות וקוראלס מדיני. 

כן, לא תהיה כנראה חתימה על מדשאות הבית הלבן בתקופה הקרובה, אבל יהיה לחץ בין-לאומי, כי המסלול – כן, אותו מסלול ארוך שהתנתקנו ממנו אחרי שגבה מאיתנו אלפי הרוגים ופצועים – חזר לחיינו בממשלה הזו. אבל כאמור, זו הבעיה הקטנה שלנו. הסכנה הגדולה היא שהממשלה הזו מחזירה אותנו למלחמת העצמאות של תש"ח, מלחמת העצמאות של 1948.

הממשלה הזו מוחזקת כבת ערובה על ידי מי שמסרבים להכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית; מי שאבות-אבותיהם פתחו נגדנו במלחמת שמד ובניהם עדיין רואים במדינת ישראל אסון, נכבה. לפיד הביע בעבר דאגה לריקי כהן מחדרה – היום הוא יושב עם מי שלא מוכן לגנות פגיעה בבנה, חייל צה"ל הלוחם בכפיר או בתותחנים. 

תסתכלו, אזרחי ישראל, איך התנועה האסלאמית מסבירה בשיח הפנימי בערבית את השבועות ואת החודשים האחרונים, איך היא מציגה את ההישג שבתלות של המדינה היהודית בהם ואת ההישגים הכבירים ותקציבי העתק שהם הביאו לחברה הערבית. הם מדברים על ניצחון, הם מדברים על זה שסוף-סוף מדינת היהודים מכירה בעוול, מודה בטעות, לא עלינו, ומתחילה לתקן. זו השפה, זו הטרמינולוגיה, זה השיח, זו האידיאולוגיה, זה החינוך. כן, עבאס הודה בקולו שאין אפשרות כרגע, אין היתכנות לנצח את מדינת ישראל בג'יהאד של חרב, אז עוברים לג'יהאד אזרחי. הקול אותו הקול, גם אם הידיים עוטות אצטלה של עור כבש ומתק שפתיים. 

במשך שנים מנסה הנהגת ערביי ישראל לכרסם באמונה שלנו, היהודים, בצדקת דרכה של הציונות, לטפח בנו רגשות אשם ונקיפות מצפון. זה מקורו של שקר הקיפוח והאפליה. וכך הם מציגים עכשיו את ההישגים: הינה, אנחנו עם היד על ההגה של המדינה היהודית, שתלויה בנו, ואנחנו מתחילים לתקן את העוול ההיסטורי – כך הם קוראים להכרזה של דוד בן-גוריון, שאת זכרו כיבדנו עכשיו, על הקמת מדינת ישראל.

 אחיי היהודים, מול מלחמת העצמאות המתחדשת הזאת אנחנו מוכרחים להתאחד, כל מי שהציונות, היהדות, הביטחון והקיום שלנו כאן חשובים לו. אנחנו חייבים לפתוח עיניים אל הסכנה ולנצח שוב, בעזרת השם, כמו אז, בתש"ח. למרבה הצער והאבסורד, יהיו כנראה חלקים חסרי אחריות בשמאל שיעדיפו לשמור על יתרונם בוויכוחים הפנימיים בינינו היהודים על פני שילוב ידיים נגד האויב הערבי, ממש כמו אז בתש"ח, כשבזמן שהתותחים רעמו היו בשמאל מי שהעדיפו לירות על אחים כדי לבסס את ההגמוניה שלהם – אותה הפקודה השחורה והארורה שנתן יצחק רבין להטביע את אלטלנה, לאבד מצבורי נשק חיוניים גם במחיר פגיעה במאמץ המלחמה המשותף, רק כדי לשמור על ההגמוניה ועל השלטון. כמו אז גם עתה יש מי שמעדיפים חבירה לאויב ופגיעה במאמץ הלאומי המשותף רק כדי לשמור את ההגמוניה, את השלטון ואת הכיסא.

אחיי היהודים, הם ימשיכו לזרוק בוץ, להסית, לקרוא לנו נחותים, וירוסים. למי אתם קוראים נחותים, למאות אלפי יהודים ציונים, מאמינים, אחים ולוחמים? במי אתם נלחמים? תראו איך שוב ילדות בנות 14 מובלות אזוקות למעצר רק כי ביקשו לממש את זכותן הדמוקרטית ולמחות על מותו של נער יהודי צעיר; תראו איך 25,000 מתיישבים חלוצים וגיבורים, סולתה ושמנה של החברה הישראלית, קצינים בכירים בסדיר ובמילואים, מלח הארץ, יעברו את החורף הזה בקור, בלי חשמל לחימום, בלי מים סדירים, כי הם גרים בהתיישבות הצעירה. בה בעת, בה בעת, הממשלה הזו תיתן חשמל באוטוסטרדה לצאצאיו של אל-חוסייני. הם יחוברו לחשמל, והמתיישבים בהתיישבות הצעירה ימשיכו לסבול בקור. 

אבל אנחנו לא נישבר. גם במלחמת העצמאות הזו אנחנו ננצח, בעזרת השם, עם הרבה אמונה, הרבה אהבה, הרבה נחישות וביחד. ובדיוק כמו מנחם בגין אז, שצעק בכל השפות שהכיר רגע לפני שקפץ אל המים: "לא למלחמת אחים", כמו בגין שהעדיף אז את האחריות הלאומית על פני פוליטיקה קטנה, גם אנחנו, המחנה הלאומי – אנחנו, שאנחנו הרוב בעם – ניקח אחריות ובעזרת השם ננצח, אבל ביחד. אסור לנו לתת להם מתנה ולריב בינינו. אסור לנו לתקוף ולהוציא מהמחנה כל מי שחושב מעט אחרת. כולנו אחים, כולנו שותפים לדרך – דרך שהיא הרבה הרבה יותר גדולה מוויכוחים וחילוקי דעות בינינו. וגם היום, כמו אז, כמו בגין שהפך מפליט שקפץ אל המים מאלטלנה הבוערת לראש ממשלה ולמנהיג שהעביר את השלטון אל המחנה הלאומי, כך גם אנחנו ננשוך שפתיים, נעבוד קשה ונחזור בעזרת השם להנהיג את מדינת ישראל, בכוח הזכות, בכוח האהבה ובכוח האמונה – אמונה בקדוש ברוך הוא, בעם ישראל ובצדקת דרכה ומוסריותה של הציונות. 

ואני, לסיום, אדוני היושב-ראש, מבקש להעביר מסר לעבאס המנומס שמסתובב כאן כמו טווס. אני רוצה לצטט לו את דבריו של שמעון החשמונאי בתשובתו לשליחו של אנטיוכוס השביעי: "לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו, כאשר הייתה לנו העת, השיבונו את נחלת אבותינו". לא משנה, מנסור, כמה נפתלים בנטים ישתחוו עפר לרגליך, את קומתו של העם היהודי השב לארצו לא תשפיל – –


משפט סיום, בבקשה.


 – – וברוחו לא תפגע. אנחנו ננצח, בעזרת השם.


תודה רבה. מסיעת הליכוד – חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנושא הוא דיון בתהליך מדיני עם חשש גדול של הובלת ממשלת השמאל בנט-עבאס. אני רוצה להתייחס למשפט אחד שאני אומר בתקשורת ואנשים אומרים לי: באמת? לזה אתה מתכוון? והוא הסכנה הגלומה בהובלה של ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט. אני אומר משפט: "בנט מסוכן לישראל", ואומרים לי: באמת? איך אתה אומר דבר כזה? נפתלי בנט מסוכן לישראל? אז אני רוצה להסביר מדוע. אני הולך לנמק מאיפה הלוגיקה שהביאה אותי לאמירה הזו. וזו לא אמירה מתלהמת, זו לא אמירה של שיח מסוכן, זו אמירה של ניתוח מעמיק מדוע בנט מסוכן לישראל. 

אני מודה – נמצא פה נפתלי בנט – אני לא מכיר אותו אישית. היו לי איתו שתי אינטראקציות אישיות, אחת בערב קבלת המנדט, שהוא מאוד רצה לקבל את המנדט במקום לפיד, וקיבל בסוף – בעניין הזה אני לא איכנס לפרטים, אבל זה היה אירוע שהיה שם משא ומתן מסוים סביב קבלת המנדט, אבל יצא לי לראות את ההתנהלות האישית שלו. וההתנהלות השנייה שלו, שאת חלקה אני מכיר, את חלקה כולנו מכירים, זו ההתנהלות במשא ומתן מול מנסור עבאס. בנט, אתה נכנעת לכל דרישה של עבאס במשא ומתן. הרי היה לעבאס סיפור שקרי, סיפורי סבתא. כל פעם שהוא היה רוצה משהו ונפתלי היה אומר: לא, מה פתאום? אז עבאס היה ממציא לו איזו המצאה והיה אומר: הליכוד נתן לי את זה – מילת הקסם, מילת השקר – ואז מייד בנט נכנע. 

איך אנחנו יודעים שהליכוד לא נתן? כי אם הליכוד היה נותן, היינו מקבלים את החוק לבחירה ישירה, היינו כבר בהצבעה לבחירה ישירה, ואני אומר לכם, נתניהו היה ראש הממשלה לאחר ניצחון מוחץ בבחירה ישירה. אבל לא נכנענו. למה? כי אמרנו שאנחנו בחוק קמיניץ לא נוגעים. אני אמרתי את זה. הינה, ווליד טאהא נמצא פה; אני, במשא ומתן ישיר עם ווליד טאהא, אמרתי לו: אנחנו לא נשנה את חוק קמיניץ. אנחנו רוצים את החוק לבחירה ישירה, אבל אנחנו לא נעשה כל דבר. דרך אגב, זה בהנחיית ראש הממשלה דאז נתניהו, לא המצאתי פה משהו. אבל בנט, התאים לו להיכנע. למה התאים לבנט להיכנע? בגלל השאפתנות שלו, האמביציה האישית חסרת המעצורים וחסרת הגבולות. 

 ולכן, נפתלי בנט, אתה מסוכן לישראל. אין לך מעצורים, אין לך אידיאולוגיה, והיום גם אין ציבור מאחוריך. אתה פשוט מסוכן לישראל, כי אתה תעשה כל דבר בשביל לשמור על הכיסא שלך. 


 תודה רבה לחבר הכנסת קיש. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, אדוני ראש הממשלה, הממשלה שבראשותך אפשרה ואישרה לשר האוצר להתעלל בסקטור אחד בחברה הישראלית, כאילו אותה קבוצה הייתה כת מצורעים; כאילו שכל תחלואי החברה בישראל נעוצים בה ובסביבתה. לא ייתכן שממשלה שמאשרת תקציב שיש בו תוספת של כ-30 מיליארד ש"ח, וכשיש כסף לכל גחמה של מפלגה ומפלגה מחברות הקואליציה ולכל גחמה של חבר כנסת מחבריה, ממשלה שאישרה תוספת קואליציונית בערכים של מיליארדים וכספים קואליציוניים לחברי כנסת כאילו לא די במה שמפלגתם לקחה, ועוד תוספת של חצי מיליארד ש"ח – אותה ממשלה הטילה גזרות ומיסים על קבוצה אחת בחברה הישראלית, קבוצה שגם ככה קשה לה אובייקטיבית. בא שר האוצר שלך, של הממשלה הזו, שר אוצר שנוהג ונוקט נקמנות, הרס, יהירות, זחיחות הדעת, דורסנות ונקמנות, תבע, דרש והטיל מיסים וגזרות שחלות אך ורק על החברה החרדית. 

 אין כלכלן אחד באוצר בעשור האחרון שהסכים להעלות מיסים. כמה ניסיונות היו לטפל בבעיה כזאת על ידי הגדלה פה – אמרו: מיסים לא מעלים. יאשר שר האוצר. כלכלן אחד באוצר בעשור האחרון לא הסכים להעלות ולו אפילו 0.1% של מיסים. אותו שר אוצר הטיל מיסים על הכלים החד-פעמיים. הרי ידוע לכולם שיש חומרים נוספים שאינם מתכלים ונצרכים בכמויות אסטרונומיות בחברה הישראלית, אבל מה אכפת לנו? זה מתאים לדפוק את החרדים? קדימה. ואם לא די בכך, מס זה לא השביע את תאוותו של אותו שר אוצר לנקום ולשנוא – הטיל מס על השתייה הממותקת, שוב, מס שמכוון כל-כולו לחברה החרדית. נכון, זה לא בריא, אך אני שואל: האם רק תרבות צריכה זו לא בריאה בחברה הישראלית? האם שתיית האלכוהול בחברה הישראלית לא דרדרה את בני הנוער וגרמה להם להתמכרות ולשימוש מופרז באלכוהול? ואותו שר אוצר ממשיך בלהט השנאה והתיעוב והיהירות האופיינית לו לבטל את סבסוד מעונות היום. אבל למי מבוטל הסבסוד? אך ורק לאוכלוסייה החרדית, אוכלוסייה אחת שחלק לא מבוטל ממנה בחר לשבת וללמוד תורה במדינת ישראל, במדינת היהודים; ואנחנו לא מתנצלים על כך. 

 אדוני ראש הממשלה, ובאמצעותך לשר האוצר – שהוא, לצערי הרב, אני אומר מילה קשה, אטום וחסר רגש – בתפיסת העולם הקודמת והחשוכה של מדינת ישראל, מעונות היום היו למטרת אכסון ילדים. כך היה מוגדר בחוק. ידידי סגן השר סגלוביץ', פעם במטרות של מעונות היום היה כתוב: אכסון ילדים כדי שהאם תוכל לצאת לעבודה. אני שמח שבמדינת ישראל של היום התפיסה הזו כבר שונתה בשנים האחרונות, והממשלה הקודמת קיבלה החלטה להעביר את מעונות היום למשרד החינוך – לא בגלל ששר הכלכלה או שר העבודה לא יודעים לטפל בזה כפי שצריך, אלא בתפיסת עולם שכל מה שחינוך זה חינוך, החינוך מתחיל מלידה, ולתת הזדמנות לילדים. אתה רוצה להתחשבן עם ההנהגה של הציבור החרדי? אתה רוצה לדפוק את הציבור החרדי? למה את הילדים? תמצא אישה אחת – אתה הרי רשאי לחתום על כל צו מיסים, בלי הכנסת, בלי הממשלה, ואני יכול למנות עוד כמה עוולות, וכתבתי אותן. אני רואה שהזמן – אני לא אוהב לחרוג. 

 אני רוצה לומר לכל אלה שמצקצקים ופונים אלינו שאנחנו מרחיקים את עם ישראל מהיהדות, "החרדים מרחיקים" – אז אני רוצה לומר להם לא לבלבל את העובדות. בינתיים התנועה של החזרה בתשובה היא גדולה יותר. לצערי הרב, כל אלה שדיברו בשם הנאורות, בשם השיתוף – בואו נבדוק באוכלוסיות, במגזרים שלהם, כמה דתל"שים יש; בואו נראה מה קרה לקהילה הרפורמית, שהיא הרימה את הדגל של ביטול מונופול הרבנות הראשית, זו סיסמה של התנועה הרפורמית. מה קרה להם בקהילות שלהם, הם קירבו או הרחיקו? 

אנא, אני קורא לכם, אתם במסלול לא נכון. אפשר לעשות שינויים נדרשים, אפשר לעשות זאת בהידברות, במתינות. אתם רצים ריצת אמוק, ואותו שר אוצר – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – מצהיר כאילו כבש את הבופור, ולמוחרת הוא אומר: אנחנו מסתערים עכשיו על הגיור. יש לכם תמיד הזדמנות לחזור בכם ולנסות לתקן את מעשיכם. הכיוון הוא לא נכון והרסני. תודה. 


 תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראינו כולנו שהקואליציה חוגגת את אישור התקציב. איך הם אומרים? סוף-סוף יש תקציב למדינה, אמרתם לנו. ואני שואל אתכם: מה אתם חוגגים? מה יש לחגוג ולשמוח? אתם חוגגים על קיצוץ בישיבות ובעולם התורה? אתם חוגגים את הקיצוץ במחיה של משפחות ברוכות ילדים, שיצטרכו להוציא יותר על כלים חד-פעמיים, על מס על שתייה מתוקה, על מעונות יום? אתם חוגגים על הרס הדת והכשרות במשרד הדתות? או אולי אתם חוגגים שעשקתם את הדירות שיועדו לחרדים בקריית גת מערב? ולשמחה מה זו עושה?

 אדוני היושב-ראש, אתה בטח זוכר מי המפלגה שהכי לחמה נגד הכספים הקואליציוניים, שאמרה שזו שחיתות ושוד הקופה הציבורית – יש עתיד, יאיר לפיד. הוא גם הגיש הצעה לבטל את הכספים הקואליציוניים, ומי המפלגה שלקחה הכי הרבה כספים קואליציוניים, יותר מכולם? כן, כן, יש עתיד; גם לחתולים, אגב. מה שמתברר, שמדובר בחבורת שקרנים מאחזי עיניים. אין להם ערכים ואין להם רחמים. 

 אדוני ראש הממשלה, אני מבקש, תסתכל לי בעיניים ותגיד לי מה חשבת כשהבטחת לי שלא תחבור שוב ללפיד נגד החרדים. אחסוך מכם, חברי הכנסת, את כל מה שתינה בנט באוזניי על לפיד, חברו מברית האחים. אבל הבטחת והתחייבת שלא תחזור על הטעות הזאת, כלשונך. ביקשת הכרה ושיתוף פעולה, וקיבלת. מה קיימת בתמורה? שקר וכזב. בזכותך, בזכות הפרת הבטחותיך לי וכמובן לבוחרים שלך, הוקמה ממשלת זדון שפוגעת ביהדות, שהורסת את מסורת ישראל ומנסה להרע לעולם התורה. הקמת ממשלת רפורמים שלא הייתה כמוה מעולם. בזכותך הכול בסכנה – הכותל, השבת, הכשרות, הגיור, הצביון היהודי וערכי היהדות. לממשלה הזו אין זכות קיום. הבאתם תקציב מלא גזרות והעלאות מיסים, ללא בשורה ובלי חמלה. אני קורא לכם, חברי הכנסת, לתמוך בהפלת ממשלת הזדון, ויפה שעה אחת קודם.

אני רוצה להקריא פסוק מתהילים, פרק י"ד: "למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים, השחיתו התעיבו עלילה אין עֹשה טוב". נבל זה ראשי תיבות – נפתלי בנט וליברמן. תודה רבה. 


 חבר הכנסת ליצמן, אני הייתי חוסך את הסיומת של נבל לראש הממשלה. 


 זה פסוק מתהילים.

 היו"ר מיקי לוי: 

 הבנתי, אבל התוספת היא שלך. אני אומר לך, זה לא מכובד. תחזור בך, חבל. 


 לא חוזר בי.


 הבנתי. זה המשך השיח הפוגעני. תודה רבה לך. חברת הכנסת סטרוק. 


 אדוני היושב-ראש, לפני שאני אתחיל, בהמשך להערה שלך לחבר הכנסת ליצמן – – –


 להפעיל את השעון. אני מפעיל. 


לא, לא, אם אתה יכול בבקשה לא להפעיל – – –


לא, זה הזמן שלך. בבקשה. 


טוב, אתה יודע יפה מה רציתי לומר, אבל בסדר. 


בבקשה, תתחילי. 


מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אגיד קודם כול בקצרה לך, אדוני היושב-ראש, אם הערת לחבר הכנסת ליצמן, מן הראוי שסוף-סוף תעיר לחבר הכנסת כסיף, שכינה כאן מעל הבמה הזאת את קצין צה"ל קלגס – –


הערתי לו, הערתי לו. 


– – ולא הערת לו במליאה. 


חברת הכנסת סטרוק, מכיוון – – –


טוב, לא משנה. 


אני אוסיף לך. 


 תפסיק את הזמן. תפסיק את הזמן.


– – –


חבר הכנסת כסיף, שנייה אחת. אני אמרתי לך שהערתי. כשאמר את השם לא ידעתי במי מדובר, גם אמרתי את זה, ולכן – – 


הערת לו במליאה?


הוא קלגס, הוא קלגס. 


– – ולכן הערתי, התנצלתי – ואת ממשיכה. אבל בבקשה, זה הזמן שלך. 


עופר, תיזהר ממני. 


אני בחיים לא איזהר. 


חבר הכנסת כסיף, תודה. 


אתה מתחיל לספור לי?


אני אוסיף לך חצי דקה. 

אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 

 תודה רבה. נפתלי, ידידי משכבר הימים, עליתי לכאן כדי לשאול אותך כמה שאלות, ואני אודה אם תסתכל עליי, אני חושבת שזה מן הראוי. 

 שאלה ראשונה: אתה, נפתלי, יודע היטב, מכיר היטב את ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C, את הפרויקט הענק שלהם. אתה, כשהיית שר ביטחון, ישבת איתי על המפות. ולפני שהקמת את הממשלה פניתי אליך, ביקשתי והתחננתי שתשמור את משרד הביטחון בידי שר ממפלגת ימין, כי אמרתי לך: בשביל למסור את חבלי ארץ ישראל לא צריך הסכם מדיני, מספיק הסכם קואליציוני. מספיק הסכם קואליציוני. זו לא חוכמה שאתה מדבר עם יועז הנדל. תקשיב. ועכשיו תחת ממשלתך – זה לא במחדל, זה לא בחוסר מעש, זה ב"קום ועשה" – חבלי ארץ ישראל נמסרים יום-יום ורגע-רגע לאבו מאזן. לא צריכים שיחות מדיניות בשביל זה, נפתלי. איך אתה חי עם זה? זו השאלה הראשונה. 

השאלה השנייה: יושב לידך שר המודיעין, נכון? שר המודיעין שלך. איך אתה חובר לרע"מ? איך אתה מקים ממשלה עם מפלגה שאתה כתבת פוסט שלם שמסביר שהיא מפלגה תומכת טרור, ואתה לא מטיל על גורמי המודיעין בממשלה שלך לבדוק? אתה משאיר להרצל חג'ג' לבדוק אם רע"מ תומכת בטרור; אתה משאיר לעו"ד דמרי לחשוף מה עשה מנסור עבאס במשרד שלו כשהוא יצא להגן על הרוצחים של משפחת פוגל. מה אומר על זה הרב רונצקי, נפתלי? מה אומר על זה הרב רונצקי, שמביט בך מלמעלה? זה לא עוזר שאתה מתעלם, אתה שומע מה שאני אומרת. 

 והשאלה הנוספת – על ילדי ההתיישבות הצעירה, שאתה הבטחת, הבטחת, להסדיר אותה בישיבת הממשלה הראשונה בראשותך, ועכשיו, מחר, נפתלי, יתקיימו פה בבניין הזה שני דיונים במקביל – דיון אחד על אלה שאתה מסדיר אותם, מאות אלפי בתים ערביים אתה מסדיר – –


 משפט אחרון, בבקשה. 


– – ודיון בחדר אחר על הילדים שאתה מפקיר, מפנה להם עורף – –


תודה רבה. 


– – 12,000 ילדי ישראל שסמכו עליך ואתה מפקיר אותם לפגעי מזג האוויר. 


חברת הכנסת סטרוק, הוספתי לך דקה שלמה. תודה רבה. 


נפתלי, אני מתביישת בך. 


תודה. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה. 


הוא התבלבל.


 סלימאן או סילמן?


לא, חברת הכנסת סלימאן. אמרתי את זה נכון. 

עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 

 כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, למרות שזה דיון של 40 חתימות, את הנאום שלי היום אני רוצה להפנות לימין באופוזיציה, לימין הקשה שבאופוזיציה, שהפגין בכיכר הבימה בשבוע שעבר. אני רוצה להפנות את הנאום לכל מי שחושש שממשלת השינוי הולכת לגמור את החלום הציוני ולמכור את המדינה לחמאס. אני רוצה להגיד לכם שאין לכם מה לדאוג, הממשלה הזו היא לא פחות ימנית, לא פחות אכזרית ולא פחות מחזקת את הכיבוש מכל הממשלות של נתניהו. 


 אין דבר כזה כיבוש. 


כמו שכתב רק אתמול חברי מוסי רז – – –


 אין דבר כזה כיבוש. 


חבר הכנסת קארה, חבר הכנסת קארה, תודה. 


כמו שכתב רק אתמול חברי מוסי רז, חבר הקואליציה – – –


 – – –


חבר הכנסת קארה, אני אצטרך לתת זמן נוסף. אתה סתם מפריע. תודה. אני מבקש, תא הליכוד, בבקשה שקט. 


כמו שכתב אתמול חברי מוסי רז, חבר הקואליציה שמכיר אותה מבפנים, בתגובה ליואב קיש: צודק יואב. זאת ממשלת ימינה. ימנית כמו הליכוד, רק ישרה. 

 אז הינה כמה דוגמאות למה שהממשלה הזו עושה, כדי להראות לכם, אנשי הימין פה במשכן, שאין לכם מה לדאוג לפי המחשבות שלכם. הממשלה הזו, ממשלת השינוי, הגדירה כארגוני טרור שישה ארגוני זכויות אדם. ממש תוכנית העבודה של נתניהו – להצמיד לכל דבר שמתנגד לכיבוש ולדרכו את הכינוי "טרור" וכך לפרק את ההתנגדות הפוליטית לכיבוש. 

 במסיק הנוכחי בגדה המערבית, לפי נתוני מערכת הביטחון, יש עלייה של 60% באלימות המתנחלים לעומת שנה שעברה. כמו שאנחנו רואים בכל שבוע, התפרעויות של מתנחלים נעשות בגיבוי ובעזרה של הצבא. רק בסוף השבוע האחרון ראינו איך מתנחלים, בגיבוי הצבא, משתלטים על גן משחקי ילדים, גן משחקים של פלסטינים, כי חס וחלילה שלא יהיו חיים חצי נורמליים לפלסטינים. 

הממשלה הזו מתכננת לבנות 3,000 יחידות דיור ומתנגדת להקמה מחדש של קונסוליה אמריקאית לפלסטינים בירושלים, כי היא לא מוכנה להכיר במעמד הבין-לאומי של ההנהגה, ומעמיקה את כיבוש ירושלים המזרחית.

 כן, חברים, במישור המדיני, הצבאי, הכלכלי והחברתי הממשלה הזו היא לא עשר מעלות ימינה, היא 50 מעלות ימינה. ועל האופוזיציה הימנית – אתם יכולים לנוח, הממשלה הזו אפילו הצליחה במה שלא הצלחתם לאורך כל השנים: לנטרל כוחות שנאבקו נגד הכיבוש בבית הזה ולהשתיק אותם, ובשתיקה שלהם הם נותנים את תעודת הכשרות. גם מרצ וגם רע"מ עושים את העבודה המלוכלכת בשבילכם ונותנים לממשלה הזו תעודת כשרות. 

תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. 


אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס – – – 


חברי הכנסת, אנא תאפשרו לדובר לומר את דברו בלי הפרעות.


אני לא יכול שלא להתייחס לחיזיון המדהים הזה של ראש ממשלה ושני שרים בכירים עומדים במשולש ופשוט מנסים להוליך שולל את הציבור. באופן עובדתי באים ולוקחים את הישגי הממשלה הקודמת, של צמיחה צפויה וחזויה של 7.1%, של גירעון יורד – שהיום פורסם רשמית מה שידענו – של 5.5%, של דירוג אשראי גבוה, של אבטלה יורדת, ולנכס את זה כביכול לפעילות הממשלה הנוכחית.

אנחנו הענקנו סיוע נרחב לעצמאים, לשכירים, לבעלי העסקים, למובטלים – סיוע שאתם מתחתם עליו ביקורת. אנחנו העברנו 160 מיליארד שקלים עד מחצית השנה הזאת, שהגיעו לכל מי שהיה צריך, וזה מה שגרם שעם הבאת החיסונים, אותו מבצע, עם פתיחת המשק, המשק הישראלי המריא והביא לתוצאות האלה. ואנחנו נראה בשנה הבאה מה יהיו תוצאות התקציב שלכם.

הדבר השני שעשיתם, למרות הצמיחה הגדולה ועודף של עשרות מיליארדים, שאני יודע עליהם היטב – במקום לנצל את הכספים להשקעה בצמיחה אתם מטילים מיסים. אתם מטילים מיסים, גזרות, מפתח ביתו של האדם על החשמל, על המים, על הדלק, על ביקורי רופאים, על ארנונות, על קניית כלים חד-פעמיים ועל קניית משקאות ועל כניסת רכבים לתל אביב בטרם הושלמה תשתית התחבורה הציבורית, וזה מס לכל דבר. ואתם עושים את זה בגלל הדבר השלישי שעליו אני רוצה להצביע; אתם עושים את זה בניגוד למה שתוכנן, בניגוד למה שנדרש מבחינה כלכלית – אתם עושים את זה כדי להעביר כסף שהתחייבתם למנסור עבאס לצורך ההישרדות שלכם.

 מנסור עבאס הוא ראש הזרוע הפוליטית של התנועה האסלאמית בישראל במקביל לאסמאעיל הנייה, שהוא ראש הזרוע המדינית של החמאס, התנועה האסלאמית בעזה. שניהם כפופים לתנועת האחים המוסלמים, שחרתה על דגלה את השמדת מדינת ישראל. לא שמעתי את עבאס, בין כל דברי החלקלקות שהוא משמיע, אומר שהוא שולל את אמנת האחים המוסלמים, שהוא שולל את אמנת החמאס. הוא מדבר על סיוע אזרחי – גם אנחנו נתנו סיוע אזרחי. לכן יש כאן סכנה גדולה שהממשלה הזאת בחולשתה גם פוגעת בכלכלה וגם בונה תשתית אסלאמית במדינת ישראל. 

 נפתלי, ראש הממשלה, הרבה אחרי שישכחו מי היית, עדיין נתמודד עם הנזקים הקשים שייגרמו כאן למדינת ישראל. נכון שגם בממשלות שהיית וגם כשמינית את אורי אריאל להיות אחראי מטעמך לטיפול בנושא הבדואים – גם יאיר שמיר שהוא מישראל ביתנו היה אחראי ובני בגין מתקווה חדשה, שלושתם היו אחראים לטיפול בנושא הבדואים בנגב – גם אם הדברים לא נעשו בצורה מלאה, יש הבדל בין זה לבין למסור את המפתחות למנסור עבאס ולתנועה האסלאמית.


תודה.


מה שיקרה שם זה רצף של אוטונומיה פלסטינית בדואית, ואותם בדואים שעוד היו נאמנים למדינה ייסחפו בעקבות כל הדברים האלה שאתם עושים, במפתחות שאתם נותנים, לכיוונים שיאיימו על צביונה היהודי והציוני של מדינת ישראל.


תודה רבה לחבר הכנסת ישראל כץ. חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו דנים היום בהבעת אי-אמון בממשלה, דיון 40 חתימות בכל מה שקשור להתנהלות ממשלת בנט ועבאס בכל מה שאנחנו לאורך שנים הקפדנו לעשות – שמירה על ארץ ישראל.

ארץ ישראל היא לא דבר מובן מאליו. את ארץ ישראל קיבלנו לפני אלפי שנים מהקדוש ברוך הוא. הוא נתן אותה לאברהם, ואנחנו, עם ישראל, 12 השבטים, קיבלנו את הארץ הזו בירושה מאבותינו. 

 לארץ ישראל יש יכולת בלתי רגילה, ולאף אחד אין את הזכות או את הלגיטימציה לפגוע בארץ ישראל או לחלק אותה או לתת משהו ממנה, משום שהיא לא שלו. היא של עם ישראל כולו, והיא התקבלה מהקדוש ברוך הוא, ואין לאף אחד את הזכות או את היכולת לתת חלקים ממנה. מי שיעז להרים את ידו על ארץ ישראל – ידו תיגדע. אני אומר את הדבר הזה משום שאני יודע כמה קודש יש בארץ הזו, כמה עוצמה יש בארץ הזו, הארץ של עם ישראל, של העם היהודי.

כשאני ראיתי את הממשלה הזאת קמה, התחלתי לחשוש לארץ ישראל. חששתי ואני עדיין חושש שהחברים שמרכיבים את הקואליציה הנוכחית אלו גורמים שאינם חפצים בארץ ישראל השלמה, שיהיו מוכנים לחלק אותה, שיהיו מוכנים להקים פה בארץ ישראל, בבירת ישראל, קונסוליות לפלסטינים. הדבר הזה צריך להטריד כל אחד ואחת מאיתנו, משום שביום שנפקיר את ארץ ישראל, לא רחוק היום מכך שנפקיר את יהדותנו, כי הזכות שלנו בארץ הזו נובעת מעצם יהדותנו.

אז אמרנו שהממשלה הזו מסכנת את ארץ ישראל. אנחנו גם רואים שהיהדות לא עומדת בראש סדר העדיפויות של הממשלה הזאת. לכן אני קורא לאזרחי ישראל לשים לב לפרטים האלה, משום שבפעם הבאה שאתם תלכו לקלפיות ותצטרכו לבחור הנהגה, אתם צריכים לבחור בהתאם למה שטוב למדינת ישראל. 

 לסיום אומר, אדוני היושב-ראש: טובים למדינת ישראל ארץ ישראל השלמה וחיזוק יהדותנו והמורשת היהודית פה במדינת ישראל. תודה רבה.


תודה רבה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות.


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראש הממשלה, כנסת נכבדה, לפני שבועיים ביקר יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן ביריחו שבבקעת הירדן – לב הקונסנזוס הישראלי. בביקורו הרשמי, כשלצידו פמליה של ראשי הרשות הפלסטינית, הוא הצהיר קבל עם ועדה ועולם שהרשות מתכוונת להקים עיר חדשה בסמיכות ליריחו, עיר שתתפרס על 840 דונם מאדמות בקעת הירדן, עיר שתמנה בשלב הראשון 5,400 יחידות דיור. עיר ואם איפה? בישראל.

 כשאבו מאזן הכריז על הקמת העיר הפלסטינית החדשה במעמד חגיגי ומתוקשר, ממשלת ישראל והעומד בראשה שתקו – ועדיין שותקים – נוכח ההכרזה הזו. אבל למה דווקא בעת הזו אבו מאזן הכריז את ההכרזה שלו? כי כבר בפברואר 2020, ארבעה חודשים אחרי שממשלת נתניהו הסדירה את מבואות יריחו – היישוב ה-22 בבקעת הירדן והאחרון שלא היה מוסדר – אחרי שממשלת ישראל בראשות הליכוד עשתה זאת ויצרה ציר אסטרטגי בין היישובים רימונים וכוכב השחר בואכה היישובים ייט"ב, מבואות יריחו ונעמה, מייד הגיעה ממשלת אבו מאזן, דרסה את האסטרטגיה הישראלית ויצרה חיץ בין היישובים הישראליים, והופכת את היישובים נעמה ומבואות יריחו למובלעת שחונקת את ציר 90 – ואתה שותק, אדוני ראש הממשלה – וזאת במטרה לחנוק את ההתיישבות הישראלית. והממשלה שלך לא עושה דבר. זה קורה במשמרת שלך. יישובים הופכים למובלעות, כבישים הופכים לצירים צפופים ומאוימים, ושוב הממשלה שלך שותקת ולא עושה דבר ומפקירה בעצם את התושבים היהודים ואת ההתיישבות.

 אני רוצה לומר לך, הרי אתה לא מסוגל, יועז הנדל, אתה הרי לא מסוגל, אדוני ראש הממשלה, להסתכל לי בעיניים, כי הפכת להיות שחצן. אתה חי בסרט, אדוני ראש הממשלה. אבל אני מסתכלת לך בעיניים ואומרת לך: אם הממשלה שלך תמשיך לשרת את האינטרס הפלסטיני, אתה תיזכר לדיראון עולם כמי שהפקיר את מדינת ישראל ואת ביטחון עם ישראל. השתיקה שלך כל כך מסוכנת. היא מסוכנת גם כשאתה מתעלם מהקשר בין רע"מ לחמאס; מסוכנת כשאתה שותק כשלפיד נושא נאום שבו הוא אומר שהאנטישמיות היא שנאת זרים. וגם לא אמרת מילה וחצי מילה על העוזרת הבעייתית של רם בן ברק, גם לא על המינוי של גיסתו של לפיד לתפקיד בכיר בדירקטוריון של קק"ל. ומתי מצאת לנכון להראות שביב של אסרטיביות מדומה?


 נא לסיים.


רק מול הימין. למה מול הימין? כי בעצם גם כשהלכת לוועידת האקלים, על מה דיברת? על האופוזיציה המתפוררת, כשלא קורה דבר כזה. אמרת: הצלנו את ישראל מבחירות חמישיות, מנענו קרע בעם. אבל מול הנאום המסית של לפיד, שאמר שצאצאיו האידיאולוגיים של עמיר נמצאים בכנסת, בחרת לשתוק. לא מנעת קרע בעם, ואתה והמפלגה שלך הם תמצית הקרע.


תודה.


כשחברת מפלגה שלך קוראת לחבר כנסת "וירוס", אתה שותק. 


 תודה, חברת הכנסת שטרית.


וכשחברת כנסת מטעם ממפלגתך מוחקת לעיריית טייבה את הכספים, שתקת, לעומת עיריית טבריה, ששם לא אמרת מילה וחצי מילה.


 נא לסיים כבר, חברת הכנסת.


כשאתה עולה לבמה, כל מה שאתה אומר זה: ביבי נתניהו, ביבי נתניהו, ביבי נתניהו. צועק כמו ילד בן שלוש 23 פעמים. תדע לך שאתה רק מוכיח את מה שאמרנו כל הזמן – שכל קיומך וכל קיומה של קואליציית השמאל הפלסטינית שמנשימה אותך, מיוסדים על מכנה משותף: רק לא ביבי.


תודה.


 כמה פתטי יכול להיות המצב.


תודה רבה לחברת הכנסת קטי שטרית. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.


תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – תודה לך, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – שומעים?


שומעים.


חבר הכנסת נפתלי בנט, אני אגיד כמה מילים לא פשוטות. אתה יכול כמובן לעשות את עצמך קורא בספר או משוחח עם היושבים לצידך, או לשם שינוי אתה יכול גם להקשיב, כי מה שאומר, מה שאשמיע כאן, הוא קולם של אזרחים רבים מאוד. 

 אני תהיתי איך לפנות אליך: ראש הממשלה? ראש הממשלה הלא-לגיטימי? ראש הממשלה הלא-דמוקרטי? הלוא אתה היית זה שאמר, אתה: אני לא אהיה ראש ממשלה עם 15 מנדטים, כי זה לא דמוקרטי. ולאחר מכן, כשירדת עוד קצת בסקרים: אני לא אהיה ראש ממשלה עם עשרה מנדטים, זה לא לגיטימי. אלה הן מילותיך שלך, ולשם שינוי, אני מסכים איתך – זה באמת לא דמוקרטי וזה באמת לא לגיטימי. לכן אין בכוונתי לפנות אליך בתואר "ראש הממשלה", כי יש לי כבוד למוסד הזה ויש לי כבוד לדמוקרטיה הישראלית. אין לי כבוד אליך.

אתה מספר שכל מה שעשית – לא למען כבודך עשית, ולא כדי לשאת בתואר ראש הממשלה, אלא כדי "להציל את המדינה מבחירות חמישיות", כאילו אין דברים גרועים יותר שיכולים לקרות למדינת ישראל, כמו למשל לקבל אותך בראשות ממשלה לצד ממשלה שברובה חושבת עליך טובות לפחות כמו שאנחנו חושבים עליך, אם לא למעלה מכך. אבל בכל זאת, אפשר היה לשקול להאמין לך אילו היית נכנס לממשלה הזאת כשר הפנים של יאיר לפיד, שקיבל כמעט פי שלושה מנדטים יותר ממך. נכון, זה אומנם כמחצית מהתמיכה הציבורית שקיבל הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו, אבל עדיין יותר מה-15 שאתה הצבת כרף המינימלי הנדרש למהלך דמוקרטי לגיטימי. אבל לא, רצית להיות ראש ממשלה – איך אמר לי מישהו שפעם היה קרוב אליך? כמו ילד שרואה משאית של סמי הכבאי וחייב לקבל אותה. אז יופי, נפתלי, אתה סמי הכבאי, רק כזה שמדליק שרפות, לא מכבה אותן. אבל אל תטעה, אפילו לא לרגע. בדברי הימים של מדינת ישראל שמך ייזכר לדיראון עולם כמי שהדיח את ראש הממשלה שעשה הכי הרבה למען מדינת ישראל ולכן אזרחי ישראל בחרו בו שוב ושוב לכהונה הארוכה בתולדות המדינה, ושבעזרת ה' ובעזרת אזרחי ישראל עוד יכהן כראש ממשלת ישראל וישיב את הכבוד הראוי למוסד ראש הממשלה. 

 אתה, נפתלי בנט, דחקת הצידה את גולדפרב ואת שגב, ומעתה שמך יהיה למשל לנוכלות, להונאה ולגנבת דעת. הכתמת את הבית הזה, הכתמת את מוסד ראש הממשלה, הכתמת את מדינת ישראל, וכך תיזכר – כתם בדברי הימים של מדינת ישראל.


תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. אדוני ראש הממשלה, בבקשה, עמדתך, התייחסותך. חברי הכנסת, אנא שמרו על השקט. כל הרעש שיש שם, בבקשה, נא לשמור על השקט.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התבקשתי להשיב על משא ומתן מדיני להקמת מדינת טרור בלב הארץ. להלן תשובתי: אין כל משא ומתן מדיני להקמת מדינת טרור בלב הארץ. תודה.


 תודה לראש הממשלה נפתלי בנט. אדוני ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, בבקשה. חברי הכנסת, חברי הכנסת, נא לשמור על השקט, בבקשה. נא לשבת ולשמור על השקט. בבקשה, אדוני.


 אדוני ממלא מקום יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, חברי הכנסת, ממשלת בנט-רע"מ-מרצ חייבת לעבור מן העולם משלוש סיבות: ראשית, התקציב האנטי-חברתי שלה; שנית, החלטתה להכיל את הגרעין האיראני; שלישית, הסכמתה להשליט את התנועה האסלאמית על ערביי ישראל ועל הנגב.

נתחיל בסיבה הראשונה – התקציב. שמעתי לפני יומיים את בנט מתרברב בנתון הצמיחה הכלכלית של ישראל בארבעת החודשים האחרונים, 7%. מסתבר שבנט הוא לא רק גדול מוליכי השולל, יש לו גם תת-התמחות מיוחדת בענף ההונאה, כי בנט הוא גם מגדולי גונבי הקרדיט בעת החדשה, יש אומרים הגדול מכולם: הוא גנב ספר; הוא גנב את תוכנית סינגפור, לא שהיה יוצא מזה משהו; הוא גנב בחירות. הרי כל מי שמבין בכלכלה יודע – – –


גנב קולות.


 גנב קולות. אבל כל מי שמבין בכלכלה, ויש פה לא מעט כאלה, מבין שצמיחה כלכלית היא לא דבר שנוצר יש מאין בארבעה חודשים. הצמיחה הזאת היא תוצאה של מדיניות סדורה שאנחנו הובלנו בארבע השנים האחרונות ועוד קודם לכן, ובייחוד היא תוצאה של ההחלטות הנכונות שקיבלנו במהלך הקורונה.

אני מזכיר לכם שבשיא משבר הקורונה, כשמיליוני ישראלים חששו לפרנסתם ולמקומות העבודה שלהם, אנחנו, שר האוצר ישראל כץ ואני וחבריי כאן, העברנו שורה ארוכה של החלטות כלכליות וחברתיות שהצילו את כלכלת המדינה, הצילו גם את החברה בישראל: נתנו רשת ביטחון כלכלית לעובדים ולמובטלים; הענקנו חל"ת ודמי אבטלה למובטלים למשך יותר משנה; הבאנו מענקים לעסקים, מענקים לעצמאים, מענק לכל אזרח, מענק לחיילים משוחררים; סייענו לאוכלוסיות בסיכון; פטרנו עסקים מארנונה; עודדנו מעסיקים להחזיר עובדים למעגל התעסוקה ונתנו הלוואות בערבות מדינה ועוד ועוד ועוד.

 אני רוצה להזכיר לכם, חברי הכנסת, אתם בוודאי רוצים לראות לאורך זמן מי צדק ומי טעה. אני יודע שאתם לא רוצים, אבל בכל זאת אני אכריח אתכם לעשות זאת. אתם זוכרים את הביקורת שהייתה כאן בכנסת, בתקשורת ובמסדרונות הפקידים, איך הם תקפו את הצעדים שהובלנו? הם זעקו שאנחנו הורסים את כלכלת ישראל. ובכן, ההפך הגמור קרה: אנחנו הצלנו את כלכלת ישראל. אנחנו חילצנו את אזרחי ישראל ממשבר כלכלי וחברתי, ממשבר אישי ולאומי כאחד. אלמלא הפעולות שלנו כלכלת ישראל הייתה מתרסקת, בתי עסק היו פושטים רגל, מסעדות היו נסגרות, רבבות משפחות היו מגיעות לפת לחם. אבל בזכות הפעולות שלנו, בזכות עשרות המיליארדים שהשקענו – לא סתם, לא למנסור עבאס, לא לעמותות החמאס – בזכות עשרות המיליארדים שאנחנו השקענו בצורה ממוקדת ואחראית בהצמחת המשק, הזנקנו את הכלכלה ודאגנו לחברה. 

לא בכדי – הרי כאן אני יכול לומר, אתם יודעים את העובדות; כל אחד יכול להגיד, ונפתלי בנט יכול לספר את האגדות שלו – בחודש מאי, עוד לפני חילופי הממשלה, ישראל דורגה לראשונה, תוך כדי הקורונה – דורגה לראשונה בהיסטוריה בין 20 הכלכלות המובילות בעולם בתל"ג לנפש. אני מזכיר לכם שבשנת 2009, כשנכנסתי לראשות הממשלה בפעם השנייה, היינו בעשירייה החמישית בעולם, במקום 43, ובעשור הזה אנחנו קפצנו ממקום 43 למקום 19. עכשיו אנחנו בעשירייה השנייה, לא בעשירייה החמישית. זהו הישג כלכלי כביר שהושג בזכות המדיניות הכלכלית שאנחנו הובלנו. 

ובכן, בזמן הקורונה – אני מציע שתקשיב, נפתלי, תעשה את עצמך כאילו אתה מקשיב. תעשה, לא נורא. תוריד את הראש, תדבר עם השכנים, אבל תקשיב למה שאני אומר. 


 אני מקשיב לכל מילה.


 בזמן הקורונה, לפני – – –


– – –


אתה תענה לי ואני אענה לך. זה יהיה נהדר, תאמין לי. תכין תגובה – אני אכין תגובה לך. לא תאמין, יהיה כאן מעניין.

בזמן הקורונה, לפני שהתחלפה הממשלה, בלי בנט, בלי לפיד, בלי ליברמן, גאוני הכלכלה, בנק ישראל קבע שאנחנו הצמחנו את המשק. בכמה? ב-15.4%. בזכות הזינוק הזה שאנחנו הבאנו לפני הבחירות, ורק בזכותו, אתם יכולים להתרברב היום בצמיחה של 7%, כאילו עשיתם משהו. לא עשיתם כלום, שום דבר. 

אני חושב שכדאי שתבין, בנט, שאזרחי ישראל יודעים את האמת: כלכלת ישראל חזקה והחברה שלנו חזקה בזכות המדיניות שלנו. ואגב, אנחנו דאגנו שהשפע הזה יגיע לכולם, ובזמן המדיניות שאני תיארתי, מדד האי-שוויון ירד לרמתו הנמוכה ביותר זה 20 שנה, או 19 שנים, נדייק. לכן אף אחד לא קונה את המילים המכובסות שלכם על זה שהבאתם תקציב חברתי – תפהק, תפהק. לא חברתי ולא נעליים. אתה יודע את זה, ותפהק עוד פעם מתוך מבוכה. זהו תקציב שמעלה מיסים, שמעלה מחירים, שפוגע בפריפריה, שמתעלל בשכבות החלשות ובחברה החרדית – זה לא תקציב חברתי. אתם מעלים את מחירי החשמל והדלק, מטילים מס על כלים חד-פעמיים, על שתייה קלה, מעלים את מחירי הנסיעות מהפריפריה למרכז. זה לא תקציב חברתי. אתם מעלים את מחירי החניה והארנונה, מעלים את מחירי הפירות והירקות, מעלים את מחירי התחבורה הציבורית. גם זה לא תקציב חברתי. אז לגזרות הללו אתם קוראים תקציב חברתי? נו, באמת. אני מציע לך, יש לי עצה בשבילך: אולי תרד כבר מהספינים? אולי כבר תעשה פעם אחת משהו אמיתי? הרי אתה כבר יודע, לא תהיה פה הרבה זמן, אתה מבין את זה, אז מוטב שתנצל את מעט הזמן שיש לך כדי לעשות משהו אמיתי.

 הסיבה השנייה לכך שהממשלה המסוכנת הזאת חייבת ליפול היא ההחלטה המדהימה שלכם להכיל את הגרעין האיראני. איראן מרימה ראש, בין השאר בגלל שהיא רואה את החולשה הנוראה שלכם. כשאיראן יורה על ספינה בבעלות ישראלית – אין תגובה; כשיורים מלבנון, בשליטת שליחיה של איראן, חיזבאללה, יורים על קריית שמונה – אין תגובה. איראן מקיימת בימים אלה תרגיל צבאי נרחב. השבוע איראן ניסתה להתנקש בראש הממשלה בעיראק כדי להשתלט על המדינה, ואני אומר לכם, זה לא קורה סתם. איראן מזהה חולשה, את החולשה שלכם, והיא מסתערת ומנסה לנצל כל הזדמנות, ולצערי ההזדמנות הקרובה ביותר תבוא בעוד חודש, פחות מחודש. איראן תחזור לדיונים עם המעצמות על חזרה להסכם הגרעין. הסכם הגרעין עם איראן הוא סכנה קיומית לביטחון מדינת ישראל. ההסכם יאפשר לאיראן להעשיר אורניום במאסות אדירות, ללא הגבלה. זה התנאי ההכרחי להכנת ארסנל של מאות פצצות גרעין – פצצות גרעין שמכוונות לאן? מכוונות אל הראש שלנו. והם יעשו זאת באין מפריע, והכול בהכשר בין-לאומי. אני אומר "באין מפריע" – – – 


אני מבקש שקט בתאי הקואליציה. שקט. תודה. 


אני אומר "באין מפריע", אדוני היושב-ראש, כי מה עושה הממשלה הזאת בזמן שאיראן דוהרת לגרעין? לפיד עומד בהתחייבותו למדיניות אין הפתעות, שכובלת את ידינו נגד הגרעין האיראני, ובנט? בנט שותק. לא, תיקון: פה ושם הוא מצייץ – יש לו ציוצים, זה אמור לשכנע מישהו – אבל בפועל הוא מקפיד לשמור על התחייבותו לממשל האמריקני שלא לפעול פומבית נגד חזרת איראן להסכם.

אני יכול לבוא ולהטיף, אבל כשאני הייתי ראש ממשלה, אני וחבריי פעלנו אחרת. אני אמרתי לאמריקנים – פה אני אפתיע אתכם – אמרתי לאמריקנים: אני לא אפתיע אתכם. אני אומר לכם כבר עכשיו, כדי שלא תופתעו, אני אעשה כל מה שצריך כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני – ועשינו, ואני לא אפרט. אבל אמרתי להם: על הפעולות הספציפיות – פה אני לא מתחייב על שום דבר. אני לא אגיד לכם. לפעמים אמרתי להם, לפעמים לא אמרתי להם, אבל בגדול הם ידעו: עם הסכם או בלי הסכם אנחנו נעשה כל מה שצריך לעצור את הגרעין האיראני, ואנחנו לא נתאם ולא נודיע לכם מראש – לא נתחייב שנבוא אליכם כדי לקבל את אישורכם או אפילו את ידיעתכם על כל פעולה שנעשה. 

 אני דיברתי עם מנהיגי העולם, הפעלתי לחץ בתקשורת האמריקנית בעשרות ראיונות, הפעלתי את השגרירות שלנו, את השגריר המצוין שהיה לנו, הלכנו לקונגרס, הלכנו לסנאט. יצאתי לנאום בקונגרס האמריקאי נגד נשיא ארצות הברית, להגיד לא, כשצריך.


 ומה יצא?


בזכות המאמצים הללו, בזכות המאמצים הללו – – – 


 השר שטרן, השר שטרן. 


מה שיצא זה שהחזקנו את לפיד ההתנגדות – לפיד, נו, מילא – את לפיד ההתנגדות נגד ההסכם, וכשבא נשיא אחר, הוא לקח את הלפיד הזה, ואנחנו הצלחנו להביא את ארצות הברית לפרוש מהסכם הגרעין הנורא הזה עם איראן. ובזכות המאמצים המדיניים והמבצעים שלנו – מבצעים רבים, נועזים, שחלק לא קטן מהם טרם פורסם – בזכותם הצלחנו לעצור, לעכב את איראן מלהשיג נשק גרעיני. אלמלא הפעולות שלנו, אם אנחנו היינו שותקים כמו שאתם שותקים ולא היינו עושים את הפעולה הזאת ומרכינים ראש, מי היה עושה משהו? מה היה נעשה בכלל? איראן – מזמן היה לה ארסנל של נשק גרעיני. אבל זה מה שאתם עושים. 


 לא יצא מזה כלום. נכשלת. נכשלת בענק. 


 – – – 


 השר כהנא, בבקשה. חברת הכנסת רגב, חברת הכנסת רגב, את מפריעה לחבר הכנסת נתניהו. 


 – – – 


 השר כהנא, תודה. 


 מה שיצא זה שאלמלא הצעדים שלנו, לאיראן כבר היו עשרות פצצות. 


 הוא שומר על בנט. 


בסדר, הוא שומר על בנט. הוא לא שומר על אף אחד, כי אי-אפשר לשמור על זה, כי בנט חלש ושותק. מנהיגי העולם לא סופרים אותו, מכיוון שגם הם יודעים – – 


 – – – חלש? יש לו שישה מנדטים. דרך אגב, שישה מנדטים שלמים – – – 


– – שהוא ראש ממשלה, הוא ראש ממשלה – דודי, אתה מפריע לי. 


 יש לו שישה מנדטים שלמים – – – חלש? 


 אני רוצה להדגיש נקודה. דודי, תן לי. 


 הוא חייב מימין ומשמאל שני שרים שיגנו עליו. 


הם לא סופרים אותו מכיוון שהם יודעים שהוא ראש ממשלה בובה שלא עובר את אחוז החסימה. 

 עכשיו, אני חייב לתקן: אמרתי "ראש ממשלה בובה". חשבתי שיש ביטוי יותר נכון: הוא מה שנקרא באנגלית stepping stone – stepping stone, הווי אומר, אבן בנחל שאתה דורך עליה כדי להגיע לצד השני בלי להירטב. הוא stepping stone כדי להביא את לפיד לצד השני. זה החלום של השמאל, החלום – אני לא רוצה לומר הרטוב; החלום הלא-רטוב של השמאל. אבל אני חייב להגיד לכם, אני חייב להגיד לכם, אני חיפשתי מילה עברית ל-stepping stone, והדבר הקרוב ביותר שהיה לי זה "אבן העזר", אבל זה נראה לי קצת מוגזם. בקיצור, הוא ראש ממשלה שלא סופרים אותו. 


 שרפרף. 


שרפרף, אינני יודע. בכל אופן, כולכם מבינים את הרעיון. הוא בסך הכול יושב פה כדי למלא את הזמן, כדי לתת ללפיד לקבל את השלטון. והם כולם מבינים, הם כולם מבינים – – – 


 ניר, תראה איזו אופוזיציה מאוחדת. ניר, תראה איזו אופוזיציה, כולם פה. למה אתם אומרים שאנחנו מתפרקים?


חבר הכנסת ניר אורבך, תודה. 


 אפילו הנורבגים לא פה. 


 חברת הכנסת שטרית, את מפריעה לחבר הכנסת נתניהו. בבקשה, אדוני. 


אפשר לצעוק, אפשר להתריס, אפשר לצייץ – אין לזה שום משמעות. כולם יודעים שבנט הוא אפיזודה חולפת. בנט מכיל – כך הם אומרים – מכיל את הסכם הגרעין המסוכן עם איראן, ואגב, לא רק אני אומר זאת. נחום ברנע, אחד מהשופרות הקולניים של הממשלה הזאת, כתב בסוף השבוע האחרון, ולא במקרה – ואני מצטט לכם את זה לא משום שאני חושב שמה שהוא אומר הוא בעל ערך, אלא משום שהוא משקף כשופר את קול אדוניו: מנהיגים בעולם – כך הוא כותב – מתחילים להסתגל למחשבה שאיראן עתידה להיות חלק ממשפחת הגרעין; א-גרוייסע משפוחה, משפחה שכזאת, משפחה גרעינית. הם רוצים להשמיד אותנו ואתם מדברים על משפחה?

ועוד כותב השופר: הכלה זה שם המשחק. אתם מבינים מה הולך להיות כאן? יהיה להם גרעין, ארסנל גרעיני, יאיימו עלינו, על המדינה הקטנה שלנו, בנשק להשמדה המונית, וגם אם לא יטילו, יוכלו להטיל עלינו טילים בליסטיים ואחרים כשיש להם את המטרייה הגרעינית, ואנחנו צריכים להכיל את הדבר הזה. רק לפני דקות אחדות, כשדיברנו על בן-גוריון, אמרנו שדבר אחד הוא לא ייתן: עליונות אסטרטגית – רק לישראל. ובכן, הם מכילים. אז אני אומר לכם, יש לך עדיין הזדמנות. לא הרבה, אבל הזדמנות. תילחם נגד זה. תגייס את דעת הקהל נגד הסכם הגרעין המסוכן הזה. תגייס מנהיגים. אתה לא עושה כלום. אתה מרכין ראש כמי שעומד בראש מדינת חסות; כמו שאומרים בלעז, מדינה וסאלית. 

אבל נוסף לתקציב האנטי-חברתי שלכם, נוסף להכלת הגרעין האיראני, כלומר, הכניעה שלכם לגרעין האיראני, אתם עושים עוד דבר אחד נורא – הרבה דברים נוראיים, אבל עוד דבר אחד שנכנס לשלישייה הפותחת שלי: אתם גם משליטים את התנועה האסלאמית על ערביי ישראל. עשרות מיליארדי השקלים שהעברתם מכספם של אזרחי ישראל לידיה של התנועה האסלאמית – הכסף הזה יחזור אלינו כבומרנג. אתם גלגלתם הון עתק מתקציבי המדינה, מכספי הממשלה, או יותר נכון מכספי המיסים שהממשלה הזאת גבתה, הבאתם את זה לאינטרסים של העמותות של האחים המוסלמים, באי כוחם של החמאס. נתתם את זה לעמותות ולגורמים קיצוניים בערים המעורבות, וכל זה, כל זה, בלי שום בקרה, בלי שום אחריות. ראיתי איזו עמותה שמקבלת סכום עתק, אני חושב מאות מיליוני שקלים, לנוער בערים האלה בלי בקרה, כלום. זה עובר לאיזו עמותה, ואנחנו יודעים לאן זה מגיע. אנחנו יודעים בדיוק לאן זה יגיע. 

ובכן, אזרחי ישראל ישלמו במשך שנים את מחיר הכניעה המבישה הזאת לרע"מ. לכן, מכל הסיבות הללו – בגלל התקציב האנטי-חברתי שלכם, תקציב הגזרות והמיסים, בגלל שהחלטתם להיכנע ולהכיל את הגרעין האיראני ובגלל שהסכמתם להשליט את התנועה האסלאמית על ערביי ישראל – ממשלת בנט-לפיד-עבאס חייבת לעבור מהעולם. 

ואני רוצה להגיד לכם משהו, כי אני שומע את השופרות האחרים שלכם וגם את הדוברים שלכם שמזלזלים בחלק עצום מהציבור, במיליוני אזרחים, כאילו הם ציבור נחות, עדרי, חסר מחשבה: הם חכמים. הם יותר חכמים מכם, כי אדם חכם לא היה הולך בנתיב שאתם הולכים בו. הם חכמים, הם חזקים והם – אני אגיד לך מה הם יעשו. אני אמרתי – הם יבואו איתכם חשבון. בדקתי היום מאין בא הביטוי הזה – לך תדע, יגידו: מי יודע מה המשמעות? ובכן, "יבואו חשבון" זה בא מן התורה. הייתה העיר חשבון, ובאו איתה חשבון – אריה דרעי מהנהן בראשו. אז אני אומר לכם, הם יבואו איתכם חשבון אלקטורלי, ומדינת ישראל תיחלץ מן הממשלה הרעה הזאת אחת ולתמיד, ונחזור לדרך המלך. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת נתניהו. אנחנו לא נצביע. אנחנו נמשיך בסדר-היום, ולאחר מכן נחזור להצביע. 


למה?


חברים, יש סדר-יום. 




דברים לזכרו של חבר הכנסת שהלך לעולמו. זה הנוהל בכנסת. נא לכבד. דברים לזכרו של חבר הכנסת הרב אריה גמליאל. בבקשה לקום. 

(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של סגן השר וחבר הכנסת לשעבר אריה גמליאל, זיכרונו לברכה.)

בבקשה לשבת. בבקשה לתפוס מקומות.

משפחת גמליאל היקרה, שמכבדת אותנו בנוכחותה ביציע, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בחודש אוגוסט האחרון הלך לעולמו חבר הכנסת הרב אריה גמליאל, זיכרונו לברכה. הרב גמליאל, אשר עמד בראש ישיבת שדרות, נבחר לכנסת מטעם סיעת ש"ס בשנת 1988 וכיהן בה ברצף כ-15 שנים, עד שנת 2003. במהלך שנותיו בכנסת הוא היה במגוון ועדות, ובין השאר היה חבר בוועדות החינוך והתרבות, הכלכלה, החוץ והביטחון וביקורת המדינה. בכנסת השלוש-עשרה כיהן כסגן שר הבינוי והשיכון, ובכנסת הארבע-עשרה – כסגן שר הדתות.

בצעירותו למד בישיבת דרום בבאר שבע, ולאחר מכן בישיבת הנגב, שבה הוסמך לרבנות. לאחר כהונתו עמד בראש ישיבת שדרות, ובחודש אב השנה הלך לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה והוא בן 70 בלבד. יהי זכרו ברוך. אני שולח בשם הכנסת, בשמנו, חברי הכנסת, תנחומים למשפחה. יהי זכרו ברוך.

 חבר הכנסת אריה דרעי. בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחת הרב גמליאל היקרה, הרב אריה גמליאל כיהן כחבר כנסת, כסגן שר הדתות, כסגן שר השיכון, אבל מעל הכול הוא היה איש של תורה – מרביץ תורה, תלמיד חכם, מקים עולה של תורה וראש ישיבה. היה בו מיזוג של אצילות וצניעות עם תעוזה ונחישות – ואין כאן סתירה.

לעצמו לא ביקש לא גדולה ולא שררה. התפקיד הציבורי נכפה עליו. אני זוכר את הלחצים האדירים שהיה צריך ללחוץ עליו כדי שייכנס לכנסת. רק בגזרתו של מרן הרב עובדיה יוסף קיבל עליו את הדין כתלמיד נאמן. ואני זוכר שהוא אמר לי: לא תסורו – אפילו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. ככה זה היה אצלו בגדר. הוא היה חרוץ מאוד. גם כשהיה יושב במליאת הכנסת ובוועדות, לא פספס אף פעם שום ישיבה, אבל כל הזמן ראו בידיו ספר תורני, ובכל רגע פנוי הוא היה שקוע בתורה. כמובן, אני אפרט בהמשך את הספרים התורניים הגדולים שהוא חיבר. דמותו בכנסת הייתה בולטת: מרשים, הדור, אציל, אבל בעיקר – הוא היה כל האמת, האמת השורשית, התורנית, היהודית; נציג מובהק ומשמעותי של הפריפריה מחד גיסא ושל עולם התורה מאידך גיסא, ובעיקר עולם התורה הספרדי; נאמן ללא גבול לדעת תורה; שליח מסור בכל נימי נפשו לתנועת ש"ס ולמועצת חכמי תורה, ובראש וראשונה למרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה.

הוא הרגיש גם שהוא מייצג במיוחד, נוסף לעולם התורה ובני התורה, את אנשי הפריפריה המוחלשים. שני מגזרים שהיו קרובים מאוד לליבו – הראשון הוא יישובי הדרום, עוטף עזה וכמובן העיר שדרות, שהייתה בבת עינו, גם ברוחניות וגם בגשמיות. הוא הכיר לי לראשונה, בשנת 1987, כשהייתי מנכ"ל צעיר במשרד הפנים, את הקיבוצניק עם השפם הגדול ועם התלתלים הגדולים עמיר פרץ, ראש מועצת שדרות, והוא הביא אותו אליי – הוא היה ראש ישיבה צעיר בשדרות והוא היה ראש המועצה הצעיר בשדרות, הם עמדו בשני עברי המתרס האידיאולוגיים בצורה קיצונית – והם באו אליי לשולחן. אחרי הרבה שיחות נפש הם הפכו לידידי נפש, ועמיר פרץ, שייבדל לחיים טובים, הייתה לו יד ועזרה גדולה מאוד בהקמת עולם התורה והיהדות בעיר שדרות. כשהוא הגיע לנקודת האמת, הוא באמת היה ידיד אמת עד הסוף.

הדבר השני שהיה חשוב מאוד לרב גמליאל והוא הרגיש חובה לייצג היה בני העדה התימנית. הוא דאג את דאגתם, בכה את מורשתם שנגזזה ונגזלה מהם, לחם את מלחמתן של המשפחות שחיפשו את ילדיהן הנעדרים, ובין היתר הוא היה יחיד – או כמעט היחיד, ובוודאי הנחשון – שיצא להגנתו של הרב עוזי משולם זצ"ל, שנרדף בידי הממסד, ורק בשנים האחרונות ביקשו ממנו מחילה.

הוא היה גדול בישראל, הרב גמליאל. משוש חייו היה התורה הקדושה. גולת הכותרת של עשייתו היו מוסדות התורה בכלל וישיבת שדרות, שייסד והנהיג, בפרט. גאוותו הייתה על ספריו, "בית גמליאל: חידושים וביאורים על הרמב"ם", "שו"ת מעשה אורג" – שאלות ותשובות בהלכה בשלושה חלקים, ואני חייב לומר לכם, ברמה גבוהה מאוד. כשהספרים האלה יצאו, אני זוכר שמרן הרב עובדיה יוסף עבר על הספרים – "שו"ת מעשה אורג", כשהוא הביא לו, הרב גמליאל, את הספרים. אחר כך מרן אמר לי בהתפעלות: איך יכול להיות חבר כנסת, איש ציבור, שיכתוב ברמה כזאת גבוהה? הוא, דרך אגב, הגן על הפסקים של הרב עובדיה יוסף בחירוף נפש בספרים שלו, נלחם את מלחמתו של הרב עובדיה נגד החולקים עליו בהלכה ממש במסירות, אבל בחוכמה ובכבוד גדול. 

 אני חייב להגיד איזה דבר תורה קצר בשמו, ממש קצר. יש משנה בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה" – הלאה – "ועל הארץ תישן – – – אם אתה עושה כן – אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". שאל הרב גמליאל: איך אפשר לומר על מי שחי חיי צער בעולם הזה, "פת במלח תאכל ועל הארץ תישן" – איך אפשר לומר "אשריך בעולם הזה"? מילא בעולם הבא, אבל בעולם הזה? הוא האריך שם והסביר בצורה נפלאה על חובתו של האדם בעולמו, והוא מבאר בסוף – כך הוא מסיים: לכן האדם שחי בעוני וחי חיי צער ובכל זאת הוא מצליח לחיות בנקודת האמת שהיא עמל התורה, הרי זה מתקדש קודש-קודשים, כלשון הרמב"ם. ולכן, אם מצליח לעשות כן – אשריו ואשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא. הוא כמו על עצמו אמר את הדברים. רק לשם המחשה, הרב גמליאל הגיש מאות ואולי אלפי שאילתות בבניין הזה במגוון תחומים. הוא היה מאוד פעיל ומאוד חרוץ. 

החוכמה אצלו הייתה – למרות העדינות והאצילות שלו – הוא לא הסכים שימרחו אותו. אני זוכר שפעם השיב לו שר המשטרה דאז שלמה בן עמי בעניין חילול קברים בצפון. הרב גמליאל הגיש שאילתה, ואז שלמה בן עמי, השר דאז, השר לביטחון פנים – אז זה היה שר המשטרה – אמר לו: חבר הכנסת גמליאל, בוא נסתכל על הדברים בפרופורציה, איך יכולה משטרת ישראל, לא רק בכוחותיה הנוכחיים – אתה ראית אילו סדרי גודל של משימות יש לה – גם לשים שמירה על כל בית קברות וגם על קבר של צדיק? הרב גמליאל בקריאת ביניים: יש לה זמן לכול, זה תירוצים, מה שאתה אומר. בן עמי: תאמין לי, אני מקווה שאתה באמת לא מתכוון למה שאתה אומר. הרב גמליאל: אני כן. אם יש למשטרה עניין, אז יש לה זמן ויש לה כוח; אם אין לה עניין, אז אין לה כוח.

מאות שאילתות שאל, אלפי נאומים נאם, ובמבט לאחור אתה מגלה כמה היטיב ראות, כמה היה אמיץ, כמה ראה למרחוק. אהבתי אותו, הערצתי אותו. הוא היה חבר נאמן ומסור. לשוחח עימו היה חוויה ותענוג; תמיד מקורי, מחדש, מגלה רובד שאחרים לא חשבו עליו – תמיד היה דבר חידוש תורני בפיו – איש עשייה ואיש ספר. באופן אישי הוא התנהל פחות כמו פוליטיקאי ויותר כמו ראש ישיבה. מילה שלו הייתה מילה. מעולם לא שמעו אותו יוצא מגדרו, אלא אם כן היה מדובר בעניינים של קדושה או גדרי הלכה.

היו בתנועת ש"ס לאורך כל התקופות נציגים מכל הסוגים: חקלאים, אברכים, אנשי עבודה, ראשי כוללים, רבני ערים, פעילי שטח. מול כולם בלט ידיד נפשי ר' אריה גמליאל, משכמו ומעלה, איש מיוחד, חכם, חבר, צדיק, נאמן ומסור. יהי זכרו ברוך.


אמן. חברת הכנסת גמליאל, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנו מציינים היום כאן במליאת הכנסת את פטירתו של אחד מאישי הציבור המוערכים, הרב הגאון אריה גמליאל, זכר צדיק לברכה, מי שהקים את ישיבת שדרות ולימים כיהן כחבר כנסת וכסגן שר.

כשנכנסתי לכנסת בשנת 2003 כנבחרת ציבור חדשה, הרב גמליאל סיים את שליחותו הציבורית כאן, בבית הזה. לא אשכח, הוא העביר לי את המפתח למשרדו והפציר בי להמשיך את נציגות גמליאל בסנהדרין.

כאחד מאישי הציבור המוערכים, שסחף אחריו תלמידים רבים, אמר: כולם צריכים לפעול במשותף כדי למצוא את המכנה המשותף, את ההסכמה שכל אחד יכבד את השני. האחדות חשובה מעל הכול. וכמה שאנו זקוקים היום לאותה אחדות ולאותו הקול של הרב גמליאל, שתמיד דיבר בנועם ובשלווה, בממלכתיות וברוח מאחדת.

כחבר כנסת וכשליח ציבור, אצל הרב גמליאל כל מכתב שהתקבל היה חשוב; כל טלפון עם בקשת עזרה היה קריטי; כל אזרח שפונה הוא עולם ומלואו. ואנחנו כך, על פי המורשת והדרך שלו, כאן כדי לעבוד למען הציבור בשליחות ובענווה.

כשליח ציבור הרב גמליאל כיהן בין היתר בוועדת החינוך בכנסת, כסגן שר הבינוי והשיכון וכסגן שר הדתות. את תפקידו כסגן שר הדתות, שכלל צורך לגשר בין קצוות וחלקים שונים בחברה, ידע הרב גמליאל לבצע עם יכולות הנהגה מרשימות ועם עמוד שדרה אידיאולוגי. 

 שלמה המלך, החכם באדם, מתאר את האדם האידיאלי עלי אדמות ומסכם את אורח חייו, מעשיו ופועלו למען הכלל, כשאומר: "והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה", "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה", "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחסים בך". התיאורים הללו של חוכמה, בינה ותבונה התקיימו ברב גמליאל ובכל אורחות חייו, בשקט ובנועם. אמר ועשה למען הכלל ולמען הפרט, עשה כדרך חיים.

הרב גמליאל ידע לשלב תורה עם עבודה, תורה עם דרך ארץ, תורה עם עבודה ציבורית. כרב גדול בתורה ידע להעביר הלכה למעשה לתלמידיו, ובנתיבות שלום. הוא הטביע את חותמו בכנסת ישראל כשהלך לפי המשפט "דברי חכמים בנחת נשמעים". גם אלה שחלקו על דרכו ידעו לכבד את דבריו כדברי אלוקים חיים. שמו מעיד על דרכו ואורח חייו המהווים לימוד לדורות. כפי שאמרו חז"ל, אריה ישאג מי לא יירא – הרב גמליאל היה גיבור כארי, ואיזהו גיבור? המושל ברוחו. מידת הענווה שאיגדה את שלוש התכונות הן נפש שפלה, עין טובה ורוח נמוכה. שלוש אלה התקיימו בו הלכה למעשה.

פרידתו מן העולם היא אבדה גדולה למשפחתו, לתלמידיו ולכלל ישראל. ביום פטירתו שמיים בכו ואמרו: אבד חסיד מן הארץ. אשרינו שזכינו לנצר למשפחת גמליאל כמוהו. פועלו ומעשה ידיו להתפאר ילוו אותנו לבחון את דרכנו נכוחה למען הציבור, למען עם ישראל שכה אהב, למען תורת ישראל וארץ ישראל, שמסר נפשו עליה עד יומו האחרון עלי אדמות. עליו נאמר: צדיקים במיתתם קרויים חיים. יהי זכרו ברוך.


תודה רבה, חברת הכנסת גמליאל. תודה רבה למשפחה שהשתתפה בטקס הזיכרון בכנסת ישראל. 




 אנחנו עוברים להצבעה שמית.


מה זה? מה זה? למה הם יוצאים? איפה כל הנורבגים? גם נורבגים וגם לא באים לעבודה? גם נורבגים וגם לא באים לעבודה, זו המצאה דנית. בושה וחרפה.


חבר הכנסת אקוניס, חבר הכנסת אקוניס, תודה.


 – – –


מזכירת הכנסת, בבקשה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת.


איפה הקואליציה?


רגע, תסביר מה זה – – –


בעד או נגד העמדה שהציג ראש הממשלה. אם אומרים נגד, זה נגד העמדה שהציג ראש הממשלה. לכן נחזור להצבעה של חבר הכנסת אבוטבול. אם אתה אומר נגד, זה נגד העמדה שהציג ראש הממשלה. בבקשה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – נגד
 סמי אבו שחאדה – נמנע
יולי יואל אדלשטיין – נגד
 אמיר אוחנה – נגד
 ניר אורבך – אינו נוכח
 ינון אזולאי – נגד
 ישראל אייכלר – נגד
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – נגד
 משה ארבל – נגד
 יעקב אשר – נגד
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – נגד
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – נגד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – נגד
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 מירב בן ארי – אינה נוכחת
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – נגד
 יואב בן צור – נגד
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – נגד
 ניר ברקת – נגד
 יאיר גולן – אינו נוכח
 מאי גולן – נגד
 איתן גינזבורג – אינו נוכח
 יואב גלנט – נגד
 גילה גמליאל – נגד
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – נגד
 סימון דוידסון – אינו נוכח
 אבי דיכטר – נגד
 גלית דיסטל אטבריאן – נגד
 אריה מכלוף דרעי – נגד
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – נגד
 שרן מרים השכל – אינה נוכחת
 מיכל וולדיגר – נגד
 רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת
 מכלוף מיקי זוהר – נגד
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – נגד
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – נגד
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – נמנע
 אופיר כץ – נגד
 חיים כץ – נגד
 ישראל כץ – נגד
 רון כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 מיקי לוי – אינו משתתף בהצבעה
 אורלי לוי אבקסיס – נגד
 יריב לוין – נגד
 נעמה לזימי – אינה נוכחת
 יעקב ליצמן – נגד
 גבי לסקי – אינה נוכחת
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 פטין מולא – נגד
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – נגד
 אבי מעוז – נגד
 אורי מקלב – נגד
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – נגד
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – נגד
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – אינו נוכח
 אופיר סופר – נגד
 אורית מלכה סטרוק – נגד
 עידית סילמן – אינה נוכחת
 עלי סלאלחה – אינו נוכח
 בצלאל סמוטריץ' – נגד
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – נגד
 יצחק פינדרוס – נגד
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – נגד
 יסמין פרידמן – אינה נוכחת
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – נגד
 גלעד קריב – אינו נוכח
 שלמה קרעי – נגד
 מירי מרים רגב – נגד
 מיכל רוזין – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – נגד
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 מוסי רז – אינו נוכח
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – נגד
 קטי קטרין שטרית – נגד
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 נא לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת, בבקשה. 

 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 
(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 ניר אורבך – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 מירב בן ארי – אינה נוכחת
 רם בן ברק – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 יאיר גולן – אינו נוכח
 איתן גינזבורג – אינו נוכח
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 סימון דוידסון – אינו נוכח
 צבי האוזר – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 רון כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 נעמה לזימי – אינה נוכחת
 גבי לסקי – אינה נוכחת
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – אינו נוכח
 עידית סילמן – אינה נוכחת
עלי סלאלחה  – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – נמנע
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 יסמין פרידמן – אינה נוכחת
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 גלעד קריב – אינו נוכח
 מיכל רוזין – אינה נוכחת
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 מוסי רז – אינו נוכח
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 האם מי מחברי הכנסת שנמצא במליאה, מזכירת הכנסת לא קראה בשמו או קראה ולא הצביע? אין אחד כזה. נא לסכם, סיום הצבעה. חברי הכנסת, שלושה נמנעים, נגד – 52. לפיכך, העמדה שהציג ראש הממשלה לא התקבלה. 


פעם ראשונה. 


 אני מבקש. חבר הכנסת בן גביר, מספיק. תודה.


פעם ראשונה בהיסטוריה שעמדת ראש הממשלה לא התקבלה.


– – –


 שמענו, תודה. תודה, חברת הכנסת שטרית, תודה. חבר הכנסת בן גביר, מספיק. שב במקומך, בבקשה.


 ראינו מה עשיתם, הלאמתם את הכנסת לצילומים. בראשך, אדוני היושב-ראש – אתה, אתה, אתה פתחת פה סטודיו של המפלגה. מר לוי, שמעתי אותך מיילל בערוץ 12. 


 תמונה קבוצתית. בואו נעשה תמונה קבוצתית.


 אתה שיחקת אותה – – – של המפלגה.


שר המשפטים. בבקשה, חבר הכנסת אמסלם.


 הכנסת של המפלגה.


בבקשה שקט.


העיקר שאתם מצטלמים פה כולם, פתחתם פה – – –


 חבר הכנסת אמסלם, בבקשה שקט. תודה.


 אתה רוצה שאני אצא? מה אתה אומר, שאני אצא או עוד לא?


 חבר הכנסת אמסלם, שמעתי אותך. תהיה בשקט, בבקשה.

 
 אני שואל – נצא או עוד לא?


אל תשאל, רק תהיה בשקט.


 אתה מוציא אותי או עוד לא? 


 עוד שנייה זה ייקח. 


נו, יאללה. אתה מאחר כבר בשתי דקות.


 שר המשפטים. שר המשפטים.


 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1453).]


 אנחנו עוברים לדון בהצעת החוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסילת ראיה), התשפ"ב–2021, לקריאה ראשונה. אפשר בבקשה לשבת? חבר הכנסת אקוניס, תודה. נא לשבת, בבקשה. חבר הכנסת קרעי, בבקשה לשבת. סדרנים, נא להושיב את חברי הכנסת. חבר הכנסת קרעי, שב, בבקשה. חברת הכנסת שטרית. חברת הכנסת שטרית, שבי, בבקשה. חבר הכנסת מולא, בבקשה. חבר הכנסת מולא, גש בבקשה לכיסא שלך, תודה. חבר הכנסת ביטן, תואיל בבקשה לשבת, אני אודה לך. חברי הכנסת, מי שרוצה להישאר, שיישאר, מי שרוצה לעזוב – בבקשה. חבר הכנסת פטין מולא, חברת הכנסת ברק, בבקשה לשבת. חבר הכנסת כץ. חברי הכנסת, מי שלא רוצה להישאר, בבקשה לעזוב את המליאה, אני אודה לכם. חבר הכנסת סמוטריץ', תודה. חבר הכנסת פינדרוס, תודה. נא לשבת, בבקשה. תודה רבה. שר המשפטים, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מביא למליאת הכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), הצעת חוק שמבקשת לעגן בחוק את סמכותו של בית המשפט לפסול ראיה שהושגה שלא כדין. בעצם, הצעת החוק מעגנת בחוק דבר שהיה קיים אך ורק מכוח הפסיקה. 2. אנחנו מחילים דין דומה על פסלות ראיה שנוגעת לעדים לכזאת שנוגעת לנאשמים, זאת אומרת, כל ראיה, ניתן להפעיל לגביה את המבחן הזה – לנאשם, עדים או ראיה חפצית. 

הסמכות הזו בפעם הראשונה הוכרה בפסיקה לפני 15 שנה, בשנת 2006, בעניין יששכרוב. בפתח פסק הדין עמד אז בית המשפט העליון על הסיבה שבגללה עוכב מתן פסק הדין במשך תקופה ממושכת, ואני מצטט: ראינו להמתין עם מתן הכרעתנו, שמא יימצא לשאלות אלה מענה בחקיקתה של כנסת ישראל. משלא בשלו הצעות החוק האמורות לכדי חקיקה מאז הגשת הערעור ועד היום, אין מנוס מדיון בטענות הצדדים והכרעה בהן.

אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שהצעת החוק אז הייתה שלי משנה קודם לכן, משנת 2005. אז הגשתי את הצעת החוק הזאת בפעם הראשונה, והיום אני סוגר מעגל כשאני מביא את הנושא הזה בתמיכת הממשלה לכדי חקיקה, וכמובן מביא אותו באופן שהוא רחב יותר מכפי שנפסקה ההלכה באותו פסק דין יששכרוב. 

על פי ההצעה שמובאת על ידינו היום, ניתן יהיה לפסול ראיות שהושגו כתוצאה מפעולות שלא כדין, כפי שאמרתי קודם, גם כלפי כל עד במשפט ולא רק כלפי הנאשם, זאת בשונה מן הכלל הפסיקתי שנקבע אז. בכך תיקבע אמירה חד-משמעית של המחוקק שלפיה לבית המשפט נתונה הסמכות לפסול כל ראיה, ובכלל זה הודאת נאשם, הודאת עד וראיה חפצית, אם הן הושגו שלא כדין. התוצאה, הרשעת נאשמים, אינה מצדיקה הפעלת כל אמצעי שהוא תוך רמיסת זכויות נאשמים וחשודים. 

מדובר על מהלך חשוב, שמגן על שלושה ערכים חשובים: טוהר ההליך השיפוטי, הזכות של הנאשם להליך הוגן וחובת רשויות אכיפת החוק לפעול בגדר החוק. אני רואה ערך רב הן בעיגון הכלל בחוק והן בהרחבתו לכל ראיה שהיא, ולא רק לפעולות חקירה המבוצעות כלפי הנאשם. כפי שהתחייבתי במערכת הבחירות, וגם עם כניסתי לתפקיד שר המשפטים, אני מחויב לחזק את זכויות האזרח בהליכי חקירה ובמשפט – האזרח העומד מול מערכות מדינה רבות-עוצמה – וכך אמשיך לעשות.

יחד עם זאת, על מנת למצוא איזון ראוי בין השמירה על הגינות ההליך לבין ערכים ואינטרסים נוספים כגון חקר האמת והגנה על שלום הציבור, מוצע לקבוע כלל פסילה או כלל פסלות יחסי. כלל הפסלות מותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב בקבלת ההחלטה על פסילת ראיה במקרה של פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן. הצעת חוק פרטית שהצעתי עוד בכנסת הקודמת, בכנסת העשרים-ושלוש, הועברה לדיון ובחינה בוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר דין פלילי וראיות בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס השופטת ארבל. בסיום דיוני הוועדה המליצה הוועדה לעגן בחקיקה את כלל הפסילה מחמת פגיעה בהוגנות ההליך. הוועד הציעה לכלול בנוסח התיקון סעיף שיקבע שלבית המשפט סמכות לפסול ראיה שהושגה שלא כדין אם קבלת הראיה במשפט תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן.

אני רוצה לציין שגם בארצות הברית של אמריקה, שבה ההלכה המפורסמת, הלכת מירנדה, הייתה רחבה יותר, במהלך השנים נקבעו בפסיקה סייגים שונים שהזיזו את כלל הפסלות מכלל מוחלט לכלל עם חריגים, על מנת לאפשר איזון בין חומרת פשע לחומרת ההפרה – אם הופר חוק, הופר נוהל פנימי וכדומה – והכלים האלו יעמדו לבית המשפט, והוא יוכל להחליט לגבי כל מקרה.

 אבל הדבר החשוב הוא לא רק שאנחנו מעלים את העניין הזה עלי ספר, עלי ספר החוקים, אלא גם שאותו ויכוח שהתנהל בפסיקה בשנים האחרונות אם התחולה יכולה להיות גם על עדים כדרך שהיא חלה על נאשמים – אנחנו פה קובעים את הקו הברור על כל סוגי הראיות, ואני חושב שאנחנו עושים פה את הדבר המאוזן והנכון. 

 לסיום אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו שוקדים היום על מהלך רחב מאוד לביצור זכויות האזרח בחקירה ובמשפט, וזה חוק-יסוד: זכויות במשפט, שנמצא בהליכי גיבוש אחרונים. אני מקווה שמהר מאוד נוכל להביא אותו לכנסת. אני חושב ששם נעגן שורה של זכויות של האזרח בהליכי החקירה במשפט לגדר של זכויות חוקתיות. יש לזה משמעות מרחיקת לכת על שיטת המשפט שלנו בכלל ועל המשפט הפלילי בפרט. 

 אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה קריאה שנייה ושלישית.


 תודה רבה לשר המשפטים גדעון סער. אני מבין שלפי ההסכמות בין האופוזיציה לקואליציה, הוסרו – – –


 – – – 


 אם כך, אני אעבור על רשימת הדוברים. מאיר פרוש, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמענו כאן בקשב רב את שר המשפטים מציע את הצעת החוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה). אני לא יודע אם אני צריך לעמוד פה מעל הדוכן ולהציג ראיות לנושא שאני רוצה לדבר עליו, אבל הדברים שאני מדבר עליהם לא צריכים בכלל ראיה. ידועה בפני כל עם ועדה ההתנהלות – המופקרת, בעיניי – של ראשי הקואליציה הזו. ניקח את היום הזה לבד, לשמוע את ההצהרות של ראשי הקואליציה – אם זה לפיד, אם זה ליברמן, נדמה לי שגם מיכאלי – שחייבים עכשיו, אחרי אישור התקציב, לאשר את מתווה הכותל. מה זה מתווה הכותל? אני לא מכיר דבר כזה שמי שבא לכותל לא יכול לגשת לכותל ולהתפלל. לא רק שכל יהודי יכול לגשת לכותל – אני רואה גם יפנים שניגשים לכותל, אני רואה סינים, אני רואה את כל אומות העולם. מי שרוצה יכול לגשת לכותל ולהתפלל. 

מה זה "מתווה לרפורמים"? הרפורמים רוצים בכלל להתפלל? מי לא נותן להם לגשת לשם? הרפורמים לא רוצים להתפלל. בכנות, כאשר התחיל הוויכוח כאן בכנסת לפני 50 שנה, ראשי הרפורמים כתבו לנו, לראשי אגודת ישראל: בעינינו הכותל זה קיר תומך של בית מטבחיים לבקר וליונים שעשיתם בבית המקדש. וצריך לומר להם: עפרא לפומיה שלכם. כך הם התייחסו לכותל. מעניין אותם הכותל? הם רוצים את הכותל? הזכיר פה הרב אייכלר בשבוע שעבר שאחרי שבלפור נתן את ההצהרה שלו, ראשי הרפורמים יצאו נגד הצהרת בלפור. למי אתם נאבקים? איזה מין קואליציה זו? איזו ממשלה? למי היא נאבקת, למי שנאבק בכל מה שקדוש ויקר לעם היהודי? מי שנאבק נגד כל מי שרוצה לייצג את התנועה הציונית והחשיבות והלאומיות ולהקים פה את המדינה? מה זה הרפורמים? מי נותן להם לגשת?

 כל המטרה של הרפורמים היא לא לבוא להתפלל. הם לא מתפללים. לא שמעתי בחיים שלי שיאיר לפיד מתפלל; לא מכיר את המושג הזה שמרב מיכאלי מתפללת. מה פתאום הם מתפללים? הם לא רוצים להתפלל, הם רוצים לריב עם הציבור החרדי. הם רוצים לריב עם הציבור החרדי, ואני רוצה לראות את ראשי הממשלה הזאת יוצאים בקריאה שכל מי שעולה להר הבית – אנחנו לא עולים להר הבית בגלל שאסור לנו לפי ההלכה – שכל מי שבא להר הבית, שייכנס למסגד עם נעליים, שהנשים תיכנסנה לשם בידיים חשופות, שיתנהלו בבושה. נראה אתכם הולכים נגד המופתי. מה זה הדבר הזה, להתריס נגד רב הכותל? מישהו מאיתנו אומר לראש העיר מה לעשות, איך להתנהל, איזה רחובות לסגור? למה לרב הכותל אסור להתנות את התנאים להתנהגות בכותל? 

 אני רוצה לומר כאן: אותו רבי רפורמי, אותו רבי רפורמי שיושב בוועדת החוקה, אנחנו לא ניתן לו לנעוץ את טלפיו בכותל. אין לו את המקום לבוא בתור רפורמי לכותל. הוא רוצה לבוא? שיבוא כמו כל יהודי. ולכן אני מבקש להסיר את הרעיון הזה של מתווה הכותל, ושלום על ישראל. תודה רבה. 


 ושלום על ישראל. נעבור לחבר הכנסת קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא הייתי עולה עכשיו לדבר אילולא יש כאן בשדה התעופה הפרת זכויות אדם בצורה מאוד מאוד קיצונית, אדוני שר המשפטים. מאז הקורונה ובשם הבריאות נשללו הרבה זכויות אדם בטיעונים ובתואנות שאין להם שום קשר לבריאות. אפשר להביא מאות דוגמאות של נשיאת שם הבריאות לשווא, אבל אני רוצה להתמקד במשהו שקרה עכשיו. ב-1 בנובמבר הודיעה מדינת ישראל שהיא פותחת את שעריה לתיירים מחלימים או מחוסנים. יפה. אבל מה שקרה זה שעם פתיחת השערים לקבוצות תיירים ביטלו את כל אפשרויות הכניסה לאזרחים מחוץ לארץ שיכלו עד היום להיכנס, כגון ילדים שבאו לבקר את הוריהם הקשישים או אחים שרוצים לבוא להשתתף בשמחות או באירועים או סבתות שרוצות לבוא לבקר את נכדיהן שנולדו זה עתה. כל הדברים האלה שהיו – בוטלו. עכשיו מדברים רק על קבוצות תיירים או על אנשים שמחוסנים בחיסון שלישי. 

רבותיי חברי הכנסת, היום נשלחו חזרה תלמידים שהגיעו מטורונטו, אתמול – מארצות הברית, בגלל שאין להם חיסון שלישי. כולם יודעים שבארצות הברית עדיין לא אישרו את החיסון השלישי. יש להם ויזה לארץ ולא נתנו להם להיכנס. זו שלילת זכויות אדם. זורקים אותם חזרה למטוס. זה מעשה שעושה מנהל שדות התעופה, והוא אומר: מה אני יכול לעשות? אלה ההוראות. הוא משלח אנשים חזרה, והכול בגלל שאין להם את הבוסטר, כי במדינה שלהם, בארצות הברית וקנדה, אין דבר כזה. 

 אז מה אני ביקשתי? ביקשתי היום בשאילתה דחופה, שלא אושרה, שהיות שעכשיו מדינת ישראל – בעוד שבוע – הולכת לאשר למחוסני ספוטניק, שלא אושרו בארצות הברית, שיוכלו לעבור בדיקה סרולוגית לראות אם יש להם נוגדנים ואז יוכלו להיכנס – למה לא לתת את אותה הזכות לילדים לא מחוסנים של תושבי ישראל, אזרחי חו"ל או מחלימים מארצות הברית שהורשו בעבר לבקר קרובים, לעשות בדיקה סרולוגית, להיות בטוחים שיש להם נוגדנים ולתת להם להיכנס? רבותיי, אני מוצף בפניות רבות של אזרחים, גם אזרחים חוצניקים, אבל הם גרים בארץ, תיירים, שמבקשים דבר אחד: לבוא ולבקר בארץ, כמובן בלי לפגוע חלילה בשום עניין בריאותי.

לכן, דבר ראשון ביקשתי שאילתה דחופה. אני לא יודע למה הנשיאות דחתה את השאילתה, כי היא באמת דחופה. ואני שואל שוב: במה הם שונים ממחוסני ספוטניק, שטרם אושרו על ידי ה-FDA, ובכל זאת בעוד שבוע יוכלו להיכנס ולבצע בדיקה סרולוגית? אני מבקש ממנכ"ל משרד הבריאות מעל במה זו: נחמן אש, תאשר לאנשים שנתקעו בחוץ לארץ לשוב לביתם ולהיכנס לארץ על בסיס בדיקה סרולוגית, בלי הבדל אם הם מחוסני ספוטניק או אם הם מחוסנים בחיסונים אחרים או אם הם מחלימים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 


 תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – מוותר; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חבר הכנסת מולא – אינו נוכח; חברת הכנסת – – –


 – – – 


 אני חייב לקרוא את השם, לבקשת האופוזיציה. חברת הכנסת יאלוב – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת בן צור – אינו נוכח; חברת הכנסת מגן תלם – מוותרת; חבר הכנסת גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוריאל בוסו – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת משה אבוטבול – – –


 אני פה אבל מוותר.


אתה מוותר. סליחה, אדוני, נמצא אך מוותר. משה אבוטבול – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי שיין – מוותר; חברת הכנסת שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח; חברת הכנסת מירי רגב – אינה נוכחת; חבר הכנסת טאהא – מוותר; חבר הכנסת לוין – אינו נוכח; חברת הכנסת לנדה – אינה נוכחת; חברת הכנסת סטרוק – מוותרת; חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח; חברת הכנסת דיסטל – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלנט – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת קרן ברק – מוותרת; חברת הכנסת רופא אופיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת פינדרוס – מוותר; חבר הכנסת אמסלם – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח; חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת; חבר הכנסת גדי יברקן – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה ארבל – אינו נוכח; חברת הכנסת בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – מוותר; חבר הכנסת דוד ביטן – מוותר; חבר הכנסת ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – מוותר.

אם כך, תמה רשימת הדוברים. שר המשפטים, האם תרצה לסכם או אתה מוותר?


 לא. 


נעבור להצבעה. אם כך, חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה, הצבעה אלקטרונית. הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסילת ראיה) – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסילת ראיה), התשפ"ב–2021, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.


 – – – לא עובד – – –


נוסיף את חברת הכנסת מלינובסקי בעד. בעד – 45, בתוספת חברת הכנסת מלינובסקי – 46, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט.


 [דברי הכנסת ה-23, מס' מ/1363, מושב ראשון, חוברת כ"ו.]


הודעת הממשלה – תודיע שרת החינוך, השרה יפעת שאשא ביטון. 


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – –


 אין הצבעה על – – – 


אין הצבעה על זה. 


– – הינני מתכבדת להודיע, כי בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33), התש"ף–2020, הצעת חוק מ/1363, מיום 16 בספטמבר 2020. תודה.


תודה לשרת החינוך.




 הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלושת החוקים שנחקקו בוועדה המיוחדת לזכויות הילד מסמיכים את ועדת הכנסת לקבוע את הוועדה המוסמכת לעניין חקיקת משנה ודיווחים מכוח החוק לוועדה: 1. חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח–2008; 2. חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט–2018; 3. חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט–2018. ועדת הכנסת קבעה בישיבתה ביום ח' בחשוון התשפ"ב, 11 באוקטובר 2021, כי הוועדה המוסמכת לעניין שלושת החוקים היא הוועדה המיוחדת לזכויות הילד.

הודעה נוספת: ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות, כמפורט להלן: ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 100) (סמכות בלעדית לדון בתיקי פשיעה כלכלית), התשפ"ב–2021, מ/1450; ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק איסור פרסומות והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – הגבלת כמויות חומרים רעילים בסיגריות), התשפ"א–2021, פ/321/24, של חבר הכנסת מוסי רז. 

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת העשרים-ושלוש החליטה ביום כ"ד באדר התשפ"א, 8 במרץ 2021, להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 55 והוראות שעה), התשפ"א–2021, מ/1398, לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. לאור בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על ההצעה, ומאחר שבכנסת הנוכחית הועברו הנושאים הקשורים לבתי הסוהר לוועדת ביטחון הפנים, החליטה ועדת הכנסת כי לאחר החלת דין הרציפות תועבר ההצעה לוועדת ביטחון הפנים לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

 כעת הודעה עם הצבעה: הכנסת החליטה ביום כ"ה באלול תשפ"א, 2 בספטמבר 2021, להעביר את הצעת חוק רכבת תחתית (מטרו) (תיקון), התשפ"א–2021, מ/1446, לדיון בוועדת הכלכלה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הכלכלה לדיון בוועדה למיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.


תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. חברי הכנסת, על ההודעה האחרונה תתקיים הצבעה. ניתן ליושב-ראש הוועדה להגיע למקומו. אנא, שבו במקומותיכם. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה.

הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק רכבת תחתית (מטרו) (תיקון), התשפ"א–2021, מוועדת הכלכלה לוועדה למיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים נתקבלה. 


 בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי המלצת ועדת הכנסת אושרה על ידי הכנסת. 

חברי הכנסת, יתר הנושאים בסדר-היום ירדו מסדר-היום. אם כך, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ה' בכסלו התשפ"ב, 9 בנובמבר 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 19:38.