הכנסת, היום י"א בכסלו התשפ"ב, 15 בנובמבר 2021. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. 

 הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.


תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 

 לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/2469/24 וכלה בהצעת חוק פ/2543/24: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הסדרי תנועה בקרבת בית ספר), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת בועז טופורובסקי; הצעת חוק שכר לחיילים בשירות סדיר, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק לסימון סוסים, חמורים ופרדים ולהגנתם, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מוסי רז; הצעת חוק העמותות (תיקון – חובת גילוי תרומה אנונימית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת גבי לסקי ומוסי רז; הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל וולדיגר; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – תנאים להוצאת אדם מביתו בניגוד לרצונו), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק העברת היחידות הארציות של משרדי הממשלה לירושלים, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות לעקרת בית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, עלי סלאלחה, מופיד מרעי ויסמין פרידמן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק קביעת יום לציון עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אורית מלכה סטרוק, בצלאל סמוטריץ', יואב קיש, אריה מכלוף דרעי, יעקב ליצמן, ניר אורבך, מיכל שיר סגמן, אופיר סופר, מיכאל מלכיאלי, מכלוף מיקי זוהר, גלית דיסטל אטבריאן, יצחק פינדרוס, שלמה קרעי, יום טוב חי כלפון, מיכל וולדיגר, משה ארבל, אופיר אקוניס, יעקב מרגי, דוד ביטן, חיים ביטון, קרן ברק ומשה אבוטבול; הצעת חוק להגברת השקיפות בפעילותם של גופים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – ביטוח דירה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול כספי ערובה שהופקדו במזכירות בית המשפט למטרת שחרור ממעצר), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, לימור מגן תלם, אלינה ברדץ' יאלוב, אלכס קושניר ויוסף שיין; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לנשים בעבודה פיזית קשה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון – ציון יום המסייעים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם ושרון רופא אופיר; הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – איסור התניית מימון שירותי רווחה ברשויות מוחלשות), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הטלת ארנונה על מפעל לייצור נשק), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לעולים חדשים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלכס קושניר; הצעת חוק הקמת מאגר מידע דיגיטלי בנושא הכשרות מקצועיות, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת דמי לידה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון – שקיפות הליכי השומה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מוסי רז, סמי אבו שחאדה, אלון טל ונעמה לזימי; הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מוסי רז; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – המונח יתום), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – ועדת האתיקה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות ולילדים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על ידי רב עיר), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי ביטוח מופחתים לסטודנטים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת יבגני סובה ואלכס קושניר; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שרן מרים השכל, צבי האוזר, בצלאל סמוטריץ', רם שפע, יום טוב חי כלפון, מיכאל מרדכי ביטון ואורית מלכה סטרוק; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת המימד החמישי, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הפקדות וזכויות סוציאליות לעצמאים (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת לימור מגן תלם; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת סכום אגרת רישיון רכב), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות ולילדים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק ההכרה בענף הפוקר, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שרן מרים השכל ובועז טופורובסקי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – חובת פוקד לקרוא להתייצבות לשירות ביטחון), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגבלת תקופת ההפקעה לייעוד ציבורי), התשפ"ב– 2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק המרכז למורשת יהדות תוניסיה וג'רבה, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלכס קושניר; הצעת חוק הירושה (תיקון – בני זוג), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הפסקה בין יום עבודה למשנהו שלא עולה על 8 שעות), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – תקצוב מלא למוסדות מוכרים לא רשמיים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, אימאן ח'טיב יאסין, מאזן גנאים ומנסור עבאס; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – קביעת שכר לימוד במוסדות מוכרים שהמדינה אינה משתתפת בתקציביהם), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת עלי סלאלחה; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – שינוי מעסיקים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, גלעד קריב, מיכאל מרדכי ביטון, יעקב מרגי, עופר כסיף, אוריאל בוסו, מיכל רוזין, אופיר כץ וינון אזולאי; הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון של תוכניות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אלון טל, מופיד מרעי, מוסי רז, רות וסרמן לנדה, רם שפע, נעמה לזימי, יסמין פרידמן, יוראי להב הרצנו, סמי אבו שחאדה, גבי לסקי, מיכל רוזין, אבתיסאם מראענה, גילה גמליאל וגלעד קריב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תנאי זכאות לדמי לידה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת הפעלת רכב ציבורי בימי מנוחה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יצחק פינדרוס, מאיר פרוש, אבי מעוז, יעקב ליצמן, חיים ביטון, מיכאל מלכיאלי, איתמר בן גביר, אורית מלכה סטרוק ושלמה קרעי; הצעת חוק-יסוד: הגירה לישראל, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (רופא שהורשע בעבירת מין), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בהוצאות טיפול בילדים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – החרגת עיקול רכב), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – קביעת שכר לימוד במוסדות מוכרים שהמדינה אינה משתתפת בתקציביהם), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק אחריות קבלן שיפוצים, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק דמי נסיעה לסטודנטים בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק איסור חקירה בדבר עברו המיני של נפגע עבירה (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – הפקעת זכות האיזון מבן זוג שהורשע ברצח בן הזוג השני), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק הרשויות המקומיות (יועצת לענייני מעמד האישה) (תיקון – תקציב ייעודי וייחוד הכהונה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; הצעת חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון – קיצור זמן המענה בפניות ציבור), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – רכז תנועת נוער או ארגון נוער כעבודה מועדפת), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הרחבת זכות העמידה לנפגעי ונפגעות עבירה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – הגבלת שיעור מס שכר למלכ"רים בירושלים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תגמול לעובדת עצמאית שבן זוגה משרת במילואים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – ציון עובר בבחינת ההתמחות) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – פרסום סקרים בימי מנוחה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, חיים ביטון, ינון אזולאי, משה ארבל, אורי מקלב, מאיר פרוש, קטי קטרין שטרית, יואב בן צור, מיכל וולדיגר ואוריאל בוסו; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בהוצאות עבודה מהבית בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק המלחמה בפדופיליה (מאגר מידע), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (הגברת ההגנה על עצים בוגרים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, יסמין פרידמן, גבי לסקי, מוסי רז, עידית סילמן, אלון טל, מאי גולן, רם שפע, מיכאל מלכיאלי, גילה גמליאל ומאיר יצחק הלוי; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תנאי אסיר ביטחוני בבתי הסוהר), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אורית מלכה סטרוק, אבי דיכטר, צחי הנגבי, בצלאל סמוטריץ' ומיכאל מלכיאלי.

מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת שלמה קרעי בנושא: 400 חיילי צה"ל התאבדו בשנים 2000 עד 2015, מתוכם 50 מהעדה האתיופית. תודה.


תודה רבה למזכירת הכנסת. 




 אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעות אי-אמון מטעם סיעת הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, התאחדות הספרדים שומרי תורה, תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה להביע אי-אמון בממשלה. הנושא הראשון: הפקרת האינטרסים הביטחוניים של ישראל בידי התנועה האסלאמית – הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. בבקשה, אדוני. 


 אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי כנסת בינתיים אין כאן, אני מתכבד לנמק את הצעת האי-אמון שהגשתי יחד עם סיעת הליכוד כמובן ומפלגות האופוזיציה, שמדברת על מצב שבו אנו סבורים שישנה הפקרה ממשית של האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל בידי התנועה האסלאמית, בידי מפלגת רע"מ, שהיא חלק מהקואליציה הנוכחית.

אני חושב שהיו הרבה מאוד מקרים שבהם סברנו שקיימת סכנה כזאת. אחד מהמקרים שעליהם דיברנו – וראינו את זה ממש פה בכנסת – זה כשהם התנגדו לעמדת הקואליציה, שהם חלק ממנה, בכל מה שקשור לחוק שבזמנו אילת שקד הביאה – חוק השבות, אם אינני טועה, זה השם שלו – אבל אנחנו יודעים שהמשמעות שלו היא מאוד גדולה: היא בעצם מונעת את אותו איחוד משפחות – – –


 תזכיר לי, אתם לא התנגדתם?


רגע, אני מסביר היטב. נכון שאנחנו הבענו כאן עמדה שהיא בניגוד למה שאנחנו מאמינים בו – – 


 לא, רק רציתי לבדוק.


  – – אבל אנחנו הוכחנו בהצבעה הזו דבר אחד שלאזרחי ישראל עדיין לא היה ברור: שיש כאן ארבעה חברי כנסת שמשתייכים לרע"מ, שמשתייכים לתנועה האסלאמית, שמצביעים בניגוד לצרכים הביטחוניים של ישראל. הם הצביעו פה – – –


 אפשר לתקן? חוק השבות הוא עבור היהודים. איחוד משפחות – זה החוק.


אז חוק איחוד משפחות, כן, התבלבלתי, נכון, כי עכשיו בדיוק דנו בישיבת סיעת הליכוד על חוק השבות של איתמר בן גביר, שהוא רוצה להביא אותו, וגם בזה כמובן עוד נעסוק רבות. אבל חוק איחוד משפחות הוא חקיקה שכל אחד היה מצפה שחברי הקואליציה יתמכו בעמדת הקואליציה. הם עשו דבר הפוך לגמרי – הם הצביעו נגד עמדת הקואליציה, מה שהוכיח באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמדובר בסיעה שהיא חלק מהקואליציה שחותרת להפקרת הביטחון של אזרחי ישראל.


  – – – ישראל בקואליציה.


לא, לא, אני דואג למדינת ישראל.


 אה, אז למה הצבעת נגד?


אנחנו רצינו להבהיר, כמו שאמרתי, ולחדד סוגיה שהוכיחה שחברי הקואליציה הנוכחית, סיעת רע"מ, שמשתייכים לתנועה האסלאמית, מצביעים בניגוד לעמדות של הקואליציה ומוכנים להפקיר את ביטחון ישראל. זה בדיוק מה שקרה, הם עשו את זה.

לאחר מכן היה אירוע נוסף. אנחנו מכירים את אירוע חוק החשמל, שם אנחנו ידענו שהם דורשים העברה של חוק חשמל, אחרת הם לא יתמכו בתקציב. כן, כמובן שהם קיבלו את האישור, ומה ראינו שם? עידוד של עברייני בנייה, אין לזה הגדרה אחרת; אנשים שבונים בניגוד לחוק את הבית שלהם בלי לקבל היתר בנייה כמו כל אזרח שומר חוק, ובאמצעות החקיקה הזו אפשר לחבר חשמל. היום היו אפילו כמה דיונים בנושא שבהם דיברו על כך שהם יכולים לעשות פעולות שהן באמת מרחיקות לכת. אני יודע אפילו שהשרה שקד אמרה שהיא לא רוצה לקדם את החוק ככה, אבל הינה ספוילר: אל תתרגשו, החוק יעבור כפי שהם רוצים, משום שמה לעשות, הקואליציה הזאת יושבת על כרעי תרנגולת, ובלי התמיכה של רע"מ בכל מה שקשור להחלטות שמגיעות פה לכנסת או למשל בהתנגדותם להצבעות אי-אמון, הקואליציה הזאת מן הסתם תתפרק. הדבר הזה מראה לנו עוד נדבך מאוד מאוד חשוב, שאנחנו מודעים לו, אבל הציבור הישראלי אולי פחות מודע לו.

 דוגמה נוספת – מנסור עבאס, חבר קואליציה, שאני יודע שחברי הקואליציה מגדירים אותו כחבר סיעה קטנה, זוטרה, בקואליציה הזאת, מרשה לעצמו להגיע לשיחה מדינית עם מלך ירדן, ולפי מה שנקרא "יודעי דבר", דן איתו בנושא הפלסטיני. האם אנחנו רוצים שהתנועה האסלאמית תנהל את הסוגיות הביטחוניות הפלסטיניות בישראל? אני אומר לכם אפילו כך: גם אם תשאלו את מרצ ואת מפלגת העבודה, שאינן נחשבות למפלגות ימין, בלשון המעטה, הם יגידו לכם שהם לא היו מוכנים – או מוכנות, כפי שמרב מיכאלי חברתי תטען – שהתנועה האסלאמית תנהל את המשא ומתן מול הפלסטינים או תדון בנושא הפלסטיני. בכל זאת אנחנו רואים שהדבר הזה אכן קרה, באישורו של ראש הממשלה הנוכחי נפתלי בנט. הדבר הזה, מבחינתי לפחות, זה עוד קו אדום שנחצה בכל מה שאנחנו רואים בכך שהתנועה האסלאמית משתלטת על ישראל. בכל יום שחולף אנחנו רואים ממש השתלטות ברורה של התנועה האסלאמית על סדר-היום לפחות ועל קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל, וכמובן, כפועל יוצא מזה – על מדינה ישראל כולה.

מעבר לכך, אנחנו יודעים שהרבה מאוד סוגיות שהתנועה האסלאמית רוצה שיעברו בכנסת עוברות, וסוגיות שהיא לא רוצה שיעברו בכנסת לא עוברות, כי היום – צריך לומר בקול ברור בלי להסתיר את זה – מועצת השורא בהחלטותיה קובעת מה עובר בכנסת ומה לא עובר בכנסת. הדבר הזה, מבחינתי, הוא דבר שהוא גם היסטורי – פעם אחת, ופעם שנייה – איננו יודעים לאמוד נכון לעכשיו מה יהיו ההשלכות של הממשלה הנוכחית קדימה על אזרחי ישראל, משום שיש דברים שגם נעשים במחשכים; לא הכול אנחנו יודעים, לא לכול אנחנו מודעים. יש דברים שנסגרים בחדרים סגורים, מה שנקרא, וכשהם נסגרים בחדרים סגורים – יכול להיות שנושאים שהיו מיטיבים עם ישראל או עוזרים לביטחון ישראל לא יגיעו בכלל להצבעה בכנסת, משום שהיה איזשהו איום של רע"מ, שאומרים: אם אתם תביאו את זה למליאה, אנחנו נפרוש מהקואליציה. כמובן שהדברים שעולים בדרך כלל לסדר-היום אלו הדברים שנופלים במליאה או מוצבעים במליאה, ושוב, בהתאם לגחמות התנועה האסלאמית.

מעבר לזה, אני לא יודע למה, אבל יש לי תחושה שהכספים הרבים שהגיעו למנסור עבאס לחלוקה – הרי עד עכשיו בישראל הנוהל המקובל היה שהכספים מחולקים על ידי משרדי הממשלה, על ידי משרד האוצר, ולא יכול להיות שאדם ספציפי יבוא ויגיד: הכסף הזה הולך לשם והכסף הזה הולך לכאן. במקרה של מנסור עבאס חרגו מהנורמה – נתנו לו אפשרות בתוך משרדי הממשלה לקבוע לאן הכספים האלה הולכים. אני שואל את עצמי שאלה: מנסור עבאס, כשירצה ללכת ולחלק את הכסף, הייתכן שהוא יתייעץ עם מועצת השורא בסוגיה? הייתכן שהוא יבדוק מה התנועה האסלאמית חושבת על חלוקת הכספים? אני אומר לכם: כן וכן. ואם דבר כזה קורה, הגענו לסיטואציה שמיליארדי שקלים של אזרחי ישראל בעצם מופקדים – בידי מי? בידי התנועה האסלאמית.

 מעבר לכך, אני רוצה לומר דבר נוסף. אנחנו יודעים שיש כספים שמגיעים לעמותות מסוימות שקשורות לתנועה האסלאמית, או במקרה הזה אנחנו יודעים שיש עמותה שראש המשא ומתן הקואליציוני – או יותר נכון מנהל המשא ומתן הקואליציוני, זה שעורך את המשא ומתן או את ההסכם הזה, שהוא בכיר ברע"מ – נפגש עם בכיר בחמאס. הוא מחזיק בעמותה שאנחנו לא יודעים את טיבה, את מהותה, את הדברים שהם עושים, כמה הם שומרים על ביטחון ישראל או לא שומרים על ביטחון ישראל; אולי אפילו ההפך, חס וחלילה. אין לי הוכחה לכך, אבל כמובן שהעניין צריך לעבור בדיקה. אלה האנשים שמקבלים החלטות לאין הכספים שאזרחי ישראל משלמי המיסים – משלמים כל חודש, באמת בקושי רב – הם מחליטים לאין הכסף הזה הולך. הם מחליטים מה המדיניות של אותו משרד ממשלתי, איך הכסף של מנסור עבאס מגיע למקורות או למקומות שהוא רוצה שהם יגיעו. לא רק שהדבר הזה נשמע לי לא תקין, לא נשמע לי אפילו הגיוני שהגענו לסיטואציה – זה בדיוק מה שהצעת האי-אמון הזאת מדברת עליו – שהגענו לסיטואציה שהביטחון של ישראל מופקר והאינטרסים הביטחוניים של ישראל מופקרים – בידי מי? בידי התנועה האסלאמית.

אמרנו דבר נוסף; אמרנו שיש עמותות שמקבלות כסף שקשורות באיזושהי צורה לתנועה האסלאמית. נאמר לנו שהכספים יגיעו ליתומים בעזה. ואני שואל את עצמי: האם אלו יתומים מאנשים שאיבדו את חייהם ממחלה קשה, שאיבדו את חייהם מתאונת דרכים, חס וחלילה, או האם מדובר ביתומים מהורים שאיבדו את חייהם במאבק מול חיילי צה"ל או שהשתייכו חלילה לארגון טרור? מי יכול לבדוק מי היתום שבעיניהם זכאי לכסף מבחינת הצורך שלו? שמא אולי מדובר ביתום של מישהו שניסה להרוג את אזרחי ישראל באחד מהמאבקים הביטחוניים הלא-מועטים שיש לנו, לצערנו הרב, מול החמאס ברצועת עזה? כל הדברים האלה שאני מעלה פה עכשיו, אני אומר לכם, חברים, זה אפילו לא שמץ קטן מכל הדברים הגדולים שאולי אנחנו עדיין לא יודעים עליהם, כי ישראל חד-משמעית משלמת יום-יום מחיר על כך שהתנועה האסלאמית מנהלת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל, ובפועל מנהלת את הקואליציה הנוכחית. 

 ואני אומר לכם, נכון, העלו כל מיני טענות נגד הליכוד, ואפילו נגדי, שאנחנו ניהלנו עם רע"מ משא ומתן משמעותי להקמת ממשלה. תראו, חברים, אפשר לומר את זה לכל מי שלא היה בחדר, אבל אני הייתי בתוך החדר, ואני יודע על מה השיחות היו ומה הרעיונות שעלו. אגב, גם אני באופן אישי שמעתי ממנסור עבאס את הרעיונות ואת ההצעות, וכמובן הלכתי איתם לנתניהו, ראש הממשלה דאז, ואני אומר לכם דבר אחד: מעולם, מעולם לא היה מצב ששקלנו הקמת ממשלה, צירוף לקואליציה. זה לא עמד על הפרק, אפילו לא לרגע אחד.

אני זוכר שאחרי הבחירות הראשונות, שבהן לא הצלחנו להרכיב ממשלה כי איווט ליברמן החליט שהוא לא מצטרף לממשלה שלנו, היו לנו 60 מנדטים, פגשתי את מנסור עבאס – – –


גם עבדך אמר לו דברים כאלה.


 לא אמרתי דברים אחרים מעולם. אתה יודע שבשונה מחברים שלך, אני בן אדם של מילה, לא בדיוק כמו נפתלי. אבל אני אומר – – –


 ראש הממשלה, ברשותך.


 כן, הוא ראש הממשלה, זה נכון, אני לא אומר שלא, אבל מילה אין לו.


 – – –


ראש הממשלה הוא כן, מילה אין לו – זה, בוא נגיד, סיכום שאני יכול לחיות איתו בשלום.


לדעתך.


לא. לא לדעתי, לדעת הציבור שלו. הרי הציבור שלו קיבל הבטחה מסוימת גם במערכת הבחירות, וקיבל את אותה הבטחה גם במהלך המלחמה הקשה שהייתה לנו ברצועת עזה. בסוף נגמרו הבחירות, והוא עשה משהו אחר. אבל קצרה היריעה.

אני מבין שקשה לך, הזמן מעיק עליך, השר מתן כהנא, אבל אני אגיד לך משהו: תיהנה מכל שנייה, השר מתן כהנא, כי אי-אפשר לדעת מתי זה ייגמר, כי הרי גם אתה וגם אני יודעים שכשייגמר הסיפור הזה של הממשלה הזאת, גם הסיפור של ימינה ייגמר, ולכן אני אומר, תיהנה מן הרגע, תיהנה מן השעה. הציבור בבית רואה היטב – – –


הם יעברו ליש עתיד. מה הבעיה?


הציבור בבית רואה היטב שהתנועה האסלאמית מנהלת את הממשלה הנוכחית. הינה, הגיע מנסור עבאס. תכף היא תרצה – – –


את הנוכחית?


כן, הממשלה הנוכחית.


וזאת שהייתה לפניה?


אתה היית רוצה. מנסור, היית רוצה.


מה מספר החדר שלי?


הייתי אצלך בחדר.


כמה פעמים?


פעמיים לפחות.


כמה ניהלנו משא ומתן – – –


 הינה, אתה פה, זה יכול להיות אירוע מעניין. אני הצעתי לך פעם להצטרף לממשלה?


מנסור, למה אותי אתה לא מזמין לחדר?


 תענה, תענה, תענה. אני פה מולך, עין בעין. אני פעם אמרתי לך שאתה יכול להצטרף לממשלה?


אני מציע לך לרדת כמה שיותר מהר.


לא. רגע, רגע. זה אירוע מכונן. 


מיקי, השאלה הייתה – – –


אני מציע לך לרדת כמה שיותר מהר.


מיקי – – –


אני שואל אותך, מנסור עבאס, אתה בן אדם של מילה?


כן.


אתה קיבלת ממני פעם הצעה להצטרף לממשלה?


תקשיב.


תענה.


תקשיב. אתה רוצה תשובה, לא?


כן. 


אתה באת וביקשת ממני לאפשר לנו – – 


להקים ממשלה.


– – להקים ממשלה.


נכון.


איך?


בהימנעות.


איך? אתה באת, במירכאות, לפי הגרסה שלך, לתנועה האסלאמית, למועצת השורא, וביקשת מהתנועה האסלאמית לאפשר לליכוד להקים ממשלה. 


אמת. נכון.


עובדה.


אבל אני הצעתי לך להצטרף לקואליציה? אני הצעתי לך להצטרף לקואליציה? כן או לא?


מה זה שייך?


למה אתה לא עונה?


כל הזמן על חשבוני. תמשיכו.


– – – הוא ישב בחוץ? מה המחיר? מה המחיר של זה?


אני הצעתי לך להצטרף לממשלה שלנו? תגיד, כן או לא? אתה רואה שהוא לא עונה? הינה ההוכחה. אם הוא היה יודע להגיד כן, הוא היה אומר כן. אבל למה הוא לא אומר כן? כי אני לא הצעתי לו מעולם. מעולם.


מיקי ידידי, היו שלושה ערוצים.


עכשיו יש עוד ערוצים. הערוץ שלי כבר לא קובע? הערוץ שלי כבר לא קובע?


ערוץ עם מיקי זוהר וערוץ עם אחד השרים, שביקש לא לחשוף את שמו – אני מכבד את זה, אדוני היושב-ראש – – –


מכלוף, בחייאת מכלוף, אם אני הייתי עומד ככה, הוא לא היה מוציא אותי?


קיבלנו פה הוכחה – – –


הערוץ השלישי היה ישירות.


בוא אני אגיד לך עוד דבר, עכשיו אתה תענה לי על עוד – – –


היה ישירות.


מנסור, אני רוצה שתענה לי על עוד שאלה. איזו תשובה החזרתי לך?


חבר הכנסת עבאס.


– – – תודה רבה. אנחנו רואים אותך בטלוויזיה. הוא, מותר לו הכול. אתה מבין על מה אנחנו מדברים?


זה חשוב. זה אירוע מכונן. אדוני היושב-ראש, זה אירוע מכונן.


חבר הכנסת עבאס.


– – –


אני פוגע בביטחון המדינה? אני הצבעתי בעד תקציב הביטחון, ואתם – נגדו.


חבר הכנסת עבאס, שב, בבקשה.


מנסור, אני שואל אותך עוד שאלה, בסדר? שאלה אחרונה לסיום.


אם אני הייתי – כבר הייתי בחוץ, והיית מספר שאני מקלל – – –


שנייה. אתה אמרת – – –


– – –


מנסור עבאס, אתה אמרת לי: תשמע, מיקי, אנחנו מוכנים להימנע. נכון אמרת שאתם מוכנים להימנע בהצבעה אחת?


תרוץ לבכות שאנחנו מעליבים אותך.


אמרתי לך: חבר הכנסת עבאס, מה אתה רוצה? אמרת לי: א', ב', ג'. חזרתי אליך עם תשובה אחרי שהלכתי לנתניהו. מה הייתה התשובה?


 שב. חבר הכנסת עבאס, בבקשה.


מה הייתה התשובה? תענה.


שב. תענה לו מהמקום אם הוא מאפשר.


לא. אני רוצה שהוא יענה.


חבר הכנסת עבאס, שב. שב.


– – –


אתה רואה מה זה? איזה יופי שהאמת לא יכולה בסוף להיעלם.


תודה.


אני שואל אותך, מנסור עבאס, אתה ביקשת שלושה דברים – – –


משפט לסיום, בבקשה.


משפט לסיום. ביקשת שלושה דברים בשביל להימנע בהצבעה הזאת. הלכתי לנתניהו וחזרתי אליך עם תשובה. מה הייתה התשובה? תענה, כן או לא?


שלחתי את העניין למזכיר – – –


אתה לא עונה. מה הייתה התשובה שלי אליך?


חבר הכנסת זוהר.


אני אסיים ואומר, מאחר שחבר הכנסת – –


תזמין את חבר הכנסת עבאס לקפה.


– – לא רוצה לענות – אתה יודע מה, כנראה שהאדיקות המוסלמית שלך מונעת ממך לשקר, כי אתה לא מסוגל להגיד לי את התשובה, כי אתה יודע – – –


נלך לפוליגרף.


לא. כי אתה יודע שאני צודק.


נלך לפוליגרף.


די. חבר הכנסת עבאס, די.


כי אם אתה היית עונה על השאלה, היית אומר דבר פשוט – –


חבר הכנסת זוהר, משפט.


– – שפנית אליי ובדקתי הימנעות בלבד, לא הקמה, ולאחר מכן גם חזרתי אליך עם תשובה מנתניהו, שהייתה תשובה שלילית, ואתה יודע את זה, וחבל שאתה לא אומר את זה.


תודה רבה. השר מתן כהנא, בבקשה.


מנסור, אם אתה רוצה תגובה, יש לך.


– – –


אתה תמיד תגיד: אתם בהתיישבות נתתם לנו יותר. 


זה יפה, מנסור, שאתה לפחות לא משקר – – –


יש לך משפטים קבועים. לעמאר יש: מה עשיתם 12 שנים, ואתה: ואתם בליכוד נתתם לנו יותר.


 תודה רבה. בבקשה, השר כהנא.


 אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, בכל העולם מתמודדים עם מכת החדשות הכוזבות, לא רק אזרחי מדינת ישראל סובלים מזה. זו אחת הרעות החולות של דורנו. מספיק לראות את השמועות הכוזבות סביב החיסונים כדי להבין עם מה אנחנו מתמודדים. 

 מה לא אמרו על החיסונים? שמשתילים שבבים, שיצמחו קרניים, שיצמח זנב, ובפייק ניוז אין גבול לדמיון. תראו לאן הגענו. פייק ניוז שמקורו בקבוצות קונספירציה שוליות מוצא את מקומו בהצעות אי-אמון בממשלה נבחרת ומכהנת. מעכשיו מגישים הצעות אי-אמון על בסיס שמועות שווא והמצאות. אם רצינו דוגמה לשיבוש ולכאוס שהפצת חדשות כזב יוצרת, אז קיבלנו. פייק ניוז, כשמו כן הוא – פייק – – 


 מי מדבר על שקר, אה?


 – – כזב, המצאה, ללא שום אחיזה במציאות וללא שום קשר לאמת. מאיפה המצאתם את הבדיה הזאת? עד להיכן עוד אפשר לעוות את המציאות בתואנות שווא? כמה נמוך עוד תרדו?


 רגע, התנועה האסלאמית לא – – – 


הממשלה לא מפקירה את האינטרסים הביטחוניים של המדינה, לא בידי התנועה האסלאמית ולא בידי גוף אחר. 


– – – 


 זאת האמת לאמיתה. תודה. 


 אתה לא מאמין בזה. 


גם אתה לא מאמין למה שאמרת. 


 תודה רבה. אנחנו נעבור – – –


אתה לא מאמין למה שאתה אומר. גם אתה לא מאמין – – –


 אתה יודע שזה הבלוף הכי גדול. 


אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה. 


 אתה פשוט תותח-על, אתה. 


חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת אשר, בבקשה. 


 – – – 


 לא אישי, לא אישי אליך. 


 חבר הכנסת אשר. 


 מה תחדש? מה תחדש, חבר הכנסת אשר? מה תגיד, תגיד אנטיוכוס?


 השר כהנא, השר כהנא. 


 – – – 


 חבר הכנסת אשר, הדוכן לרשותך, בבקשה. 


אבל למה השר לא רוצה להישאר? שמחתי שהוא פה. 


 הוא מתבייש. 


 מה אתה מפחד? מה אתה בורח? בוא, תישאר. 


 בבקשה, חבר הכנסת אשר, עשר דקות.


 לא שיש לי בעיה שגברתי השרה נמצאת כאן. הפוך, זה עושה לי דז'ה וו לשנה וחצי של ועדת חוקה, חוק ומשפט, שבה בילינו הרבה מאוד שעות ביחד לטובת עם ישראל, לטובת עם ישראל. 

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תמונת המצב היא ממשלה מוזרה, שבראשה עומד נפתלי בנט, מימינו ומשמאלו – מנסור, לא רק שאתה לא מזמין אותי אליך כמו את מיקי זוהר, אתה גם מפריע לי לדבר?


מה? סליחה.


 תזמין גם אותי. למה רק את מיקי זוהר אתה מזמין כל היום אליך?


 לא, אני לא הזמנתי. 


 אה, אוקיי.


 חבר הכנסת עבאס, די. 


תן לי רק לדבר. כבוד השר – לא כיבדתי אותך. עומד ראש הממשלה נפתלי בנט, מימינו ומשמאלו – – –


 כבוד השרה. 


 אמרתי כבר. אל תלמד אותי נימוסים והליכות, אדוני. 


 לא, לא, חשבתי שלא ראית. 


 אני מתחיל מהתחלה. ממשלה מוזרה: בראשה עומד נפתלי בנט, מימינו ומשמאלו תהום פעורה, לפניו לא מחכה עתיד פוליטי. הוא לא מסוגל להגיע, אדוני היושב-ראש, לשום הסכמה בנושאים מדיניים וכלליים שונים. עוד לא היה ראש ממשלה חסר אונים כמוהו, ואני אומר את זה ברצינות גמורה. היו ראשי ממשלות שלא הצליחו להעביר את כל מה שהם רצו, אבל את רוב מה שהם רצו – הם שלטו ביד רמה. 

 בואו ניקח כמה דוגמאות: לא בח'אן אל-אחמר; לא באביתר. הכול נכנס להקפאות – יש פריזר כזה גדול בלשכת ראש הממשלה. לא היישוב אביתר, לא חוק החשמל, לא אזורי עדיפות לאומית לגבי מקומות שנפתלי בנט, לפחות בעבר, מאוד היה חושב שהם צריכים להיות באזור עדיפות לאומית, אבל מי ייתן לו את זה בממשלה הזאת? מי שייתן לו לפנות את ח'אן אל-אחמר ייתן לו גם את זה. לא בנושא ההתיישבות הצעירה, שבאמת, אדוני היושב-ראש, נמצאות שם משפחות שסובלות. אני תמכתי בעניין הזה עוד בזמנו, בקדנציה שעברה, בוועדה, כשלא נתנו לקדם את זה, לצערי הרב, בגלל הפריטטיות. אנשים נמצאים שם בסכנת חיים, עם גנרטורים, עם כל מיני דברים מהסוג הזה. אדוני היושב-ראש, הם לא יכולים להגיע להסכמה על הקונסוליה הפלסטינית בירושלים, כי אנחנו יודעים שיש כאלה בתוך הממשלה שישמחו שיקימו את הקונסוליה הזאת ויש כאלה שמבחינתם זאת תהיה בעיה. אפילו בקנביס, אדוני היושב-ראש, הם לא מצליחים להגיע; בטח שלא יום הזיכרון להרוגי כפר קאסם – נכון, השר חמד? ובית חולים בסח'נין – ראינו את מה שקורה כאן, ועוד ועוד ועוד. 

 אבל אדוני היושב-ראש, אני מצאתי את ההמצאה של הממשלה הזאת. יש באמת שני דברים שמדביקים אותה, את ממשלת הדבק הדו-צדדי – שני דברים: האחד זה להזיז את נתניהו, שצילו מאיים עליהם. מה לעשות, צילו מאיים עליהם. כן, נכון שהם עוטפים את זה בכל מיני מילים יפות, אבל בסוף, אין מה לעשות, קשה להשוות, צילו מאיים עליהם. זה הדבר הראשון. הדבר השני שבו הם מאוד מאוד מאוחדים הוא חיסול הצביון היהודי ופגיעה בכל סמלי הדת של מדינת ישראל. שם מתקיים בממשלה הזאת הפסוק: וגר ניר אורבך עם תמר זנדברג, ויום טוב כלפון עם יוליה מלינובסקי ירבץ. הם מסתדרים. נושאי דת הם הנושאים היחידים שבהם אתם יודעים לעבוד ביחד. הבטחתם ממשלת איחוי ואחדות ושלום בין חלקי האוכלוסייה – קיימתם, אבל רק בין חלק מהחלקים. אבל מאחר שבימין ושמאל בדברים האלה אתם לא יודעים לתקשר, אז שוחטים כבש. הכבש ששוחטים זה מה שאפשר לעשות בענייני דת ומדינה. תראו איזו אחדות יש ביניכם בכל מה שקשור למוסד הרבנות הראשית, בכל מה שקשור לפגיעה בבתי הדין. איך אתם שומרים על בתי המשפט והשופטים ומצד שני בועטים ברוב רבני ודייני ישראל ברגל גסה. הוא לא סתם יצא, שר הדתות, תאמין לי, הוא לא סתם יצא. אתם מפטרים ושולחים הביתה אלפי משגיחים מסורים. אנחנו, אדוני, בכל חקיקה – אתה יודע את זה, מי כמוך יודע – תמיד דאגנו מה יהיה עם העובדים. הכשרות – כמה מילים יפות וזה הכול; 4,000 עובדים, 350 של הרבנות ועוד 3,500 שמאוגדים אבל עובדים דרך אותם מקומות שהם משגיחים בהם. 

 הקמתם ועדה לשירותי דת יהודיים. את מי שמתם בראשה? חברת כנסת שמצהירה שאיננה צורכת ואיננה רוצה לצרוך שירותי דת כאלה, ומבחינתה זה עושה לה זיכרונות של הטליבאן. נתתם בידה – כן, ניר אורבך, יום טוב כלפון, עידית סילמן, אתם הפקדתם בידה של יוליה מלינובסקי להחליט מה כשר במדינת ישראל ומה לא; איך מגיירים במדינת ישראל ואיך מבררים בירורי יהדות; איך ייראה שריד מקדשנו, הכותל, מקום הקונסנזוס הלאומי. אתם שותפים פעילים – נותנים לגלעד קריב להחריב את חומות ירושלים מימי בית המקדש. לא רק זה, אתם מעבירים כסף לעמותות של רפורמים, למרות שברוך השם בארץ הם כמעט לא קיימים – גברתי השרה, אני אודה לך אם תזמיני את השר עמאר לכוס קפה אחר כך. 

 בנוסף, אדוני היושב-ראש, כנקמה פוליטית בנבחרי הציבור החרדי, אתם, יחד עם ליברמן, רומסים את הציבור החרדי, את העובדות החרדיות, את הילדים החרדים, את המעונות; מכים בהם בעליות מחירים, בחד-פעמי; לקחתם ביד גסה 10,000 יחידות דיור בקריית גת, שפיר, שיועדו לזוגות צעירים חרדים – כי לא מקימים שכונות בערים מעורבות, אז דובר שבשפיר יקימו משהו שיהיה עתודה לעיר חדשה. המדינה השקיעה כסף בתכנון מחדש לחרדים, ובא שר חובש כיפה וזרק 10,000 זוגות צעירים לפח, את החלומות שלהם. זאת נקמה, נקמה בנו, נבחרי הציבור, שאנחנו לא הולכים איתכם ולא נלך איתכם. אינכם מוכנים לנקוף אצבע בנושא של גילויי גזענות נגד הציבור החרדי. רק בשבוע שעבר עבר אומנם החוק הזה, אבל הממשלה התנגדה לתיקון חוק העונשין בנושא הגזענות שיגן על הציבור החרדי. 

 על כל זה אתם, עידית סילמן, נפתלי בנט, גדעון סער, בני בגין, יום טוב חי כלפון, אתם חברתם עם כל אלה שמכריזים בגאון: אין לנו חלק באלוקי ישראל, עם כל החלק הזה. זה לא כל הקואליציה – יש בתוך הקואליציה אנשים מהרבה סיעות שלא זו השקפת עולמם. 

זה מזכיר לי, אדוני היושב-ראש, את הסיפור הידוע שמרן הרב עובדיה תמיד סיפר, שעלה מישהו לשמיים, ובאו ואמרו לו: תשמע, הקמת בתי כנסת, הקמת מקוואות. הוא אמר: אני לא זוכר. אומרים לו: לא, הצבעת למפלגה חרדית – הוא אמר: לש"ס, אני אומר: ליהדות התורה; פעם זה היה גם המפד"ל – בזה אתה עצמך כאילו הקמת את בית הכנסת הזה, כאילו הקמת את המקווה הזה. 

אני אומר לכם, אנשי ימינה, אתם במו ידיכם נותנים יד לשונאי הדת במדינה, אלה שרוצים שהמדינה הזאת תיראה כמו כל מדינה אחרת באירופה. אני רוצה לומר לך בכנות, אדוני היושב-ראש, אני לא חושב שראש הממשלה בנט הוא שונא חרדים – הוא פשוט לא יכול לעשות כלום. הוא מת מפחד מליברמן ולפיד. הוא בורח מכל סממן דתי עד כדי כך שאפילו לכותל המערבי אדוני ראש הממשלה לא הגיע, לשאת תפילה עם היכנסו לתפקיד ראש הממשלה – מה שנהגו כל ראשי הממשלה והנשיאים עם היבחרם. 

 אין לך, אדוני ראש הממשלה, שום יכולת השפעה על ליברמן ועל יוליה. אין לך שום מנוף לחץ עליהם. אתה פשוט מפחד. ראש הממשלה הוא כמו איזה מורה מחליף שהגיע לכיתה של בריונים. כל מה שנותר לו לעשות זה לשבת בראש השולחן, לפתוח את ישיבות הממשלה וזהו. כל אחד מהכיתה שלו מפריע, מפתיע אותו מכיוון אחר, והוא לא יכול לעשות כלום. ולכן, כשאתה רואה מה מעוללים למתיישבים ביהודה ושומרון ומה מעוללים למסורת ישראל, ידך קצרה מלהושיע. נשאר לך לעמוד – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – נשאר לך לעמוד רק מול אין-ספור הקלטות של הבטחות שהבטחת לפני הבחירות, וכנראה האמנת בהן. אני מציע לך, אדוני, עוד הקלטה אחת, עוד נאום אחד – שתקום ותגיד: אני מתחרט, לא אתן ידי לפגיעה נוספת בצביונה של המדינה הזאת. כך אולי תוכל להיזכר ולקנות את עולמך. בדרך השנייה שאתה נוקט, אתה מידרדר לתהום לאורך ימים ושנים בזיכרון ההיסטורי של עם ישראל ושל מסורת ישראל. 


 תודה רבה. השר חמד עמאר, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אני קראתי את האי-אמון: ממשלה שמרעיבה ילדים ופוגעת בחלשים – הכותרת לבדה מזעזעת. אני לא מצליח להבין מי מכין לכם את הכותרות האלה, ממשלה שמרעיבה ילדים.


 אתם. זה – – – אצלכם, לא שלנו – – – 


אני אומר לכם, חברים – אני אתן לך רק קצת נתונים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מאז קום המדינה לא היה מצב שבמשך 22 חודשים התנהלה המדינה על תקציב המשכי. אתה יודע את זה? 22 חודשים – לא היה דבר כזה מקום המדינה, וזה מה שהיה עם הממשלה הקודמת, שלא הביאה לכאן תקציב. זה מה שפוגע באוכלוסיות החלשות, זה מה שמרעיב ילדים, לא ממשלה שתוך פחות מחמישה חודשים מעבירה תקציב, ותקציב חברתי, תקציב שיביא לצמיחה – ואנחנו רואים את זה, ורואים את הצמיחה; תקציב עם חוק הסדרים שיוריד את יוקר המחיה במדינת ישראל – כל הנושא של רפורמת היבוא, שתביא חיסכון למשק של כ-8 מיליארד שקלים, תוזיל את המזון, דברי חשמל, מוצרי חשמל, מוצרים לתינוקות. בעצם הכול יוזל כאן, במדינת ישראל.


 הכול עולה. 


הכול עולה כי לא עשיתם כלום ולא ניסיתם לפתור את הבעיה. 


 אה. אוקיי.


 שאלת הבהרה, אדוני השר: אני יכול לבוא לעשות קניות במקום שאתה עושה את הקניות? בוא ננסה להוכיח איפה שאתה קונה. אפשר? תגיד לי איפה אתה קונה – אני בא איתך. 


אתה יכול לבוא איתי מתי שאתה רוצה. נלך לעשות את הקניות ביחד. אתה מוזמן מתי שאתה רוצה, נעשה קניות ביחד. ואני אומר לך, אנחנו נטפל ביוקר המחיה ונעשה כמה וכמה צעדים על מנת להוזיל את יוקר המחיה. כל נושא הדיור – אנחנו רואים צמיחה. הצמיחה הגיעה כבר למעל 7% במדינת ישראל. 


חמישה חודשים אתה מאשים אותנו, אז מאיפה הצמיחה?


הצמיחה מגיעה בגלל המהלכים החשובים שעשינו, שלושה מהלכים שהממשלה הזאת עשתה שהביאו את הצמיחה: 1. הפסקנו את החל"ת – – –


 די. זה לא רציני. 


אנחנו הפסקנו את החל"ת. אני מודה שאנחנו הפסקנו את החל"ת; 2. אנחנו לא עשינו סגרים. לעומת – צעקתם כאן: אתם לא עושים כלום בכוונת קורונה, התחלואה עולה – העברנו את זה ללא סגרים בכלל; 3. אנחנו הקדמנו את כולם בזריקה השלישית, ואנחנו רואים איפה אנחנו נמצאים היום ואיפה שאר העולם נמצא, איפה אירופה נמצאת. אנחנו עשינו את שלושת המהלכים האלה, ושלושת המהלכים האלה הביאו לצמיחה. 

 אנחנו נשקיע בחינוך. התקציב הזה הוא התקציב הכי גדול שהיה למערכת החינוך. אנחנו נשקיע בחינוך על מנת להביא לצמיחה, כי השקעה בחינוך מביאה לצמיחה, ואנחנו נעשה את זה. אנחנו גם נשקיע באוכלוסיות המוחלשות, אדוני היושב-ראש, ונעלה את הקצבה למקבלי הבטחת הכנסה עד 70% משכר המינימום – זה יגיע ל-3,700 שקלים. אנחנו נרים את הקצבה לנכים, שתגיע ל-3,710. אנחנו ניתן מענק לניצולי שואה, תוספת של 65% ממה שהיו מקבלים. אנחנו נשקיע בבריאות – הוספנו 2 מיליארד שקל לבסיס התקציב. נשקיע בכוח אדם, ברופאים, באחיות, בצוות רפואי. אנחנו נעשה את כל זה, ואנחנו עושים את זה עכשיו, ואנחנו רואים את התוצאות ורואים את הצמיחה. תודה רבה.


תודה רבה לשר. נעבור לדיון עצמו. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר לא נשאר איתנו? 


 רגע, אין שר במליאה. יש. השרה נמצאת כאן. 


גברתי השרה, מתנצל. שלום לך. ראיתי שישבת פה. 

 בחודשים האחרונים אנחנו רואים את ההתנהלות של חברי ימינה, שבאמת התחילו בספורט חדש: הסתה נגד מחנה שלם – נגד מחנה הימין, נגד המחנה הלאומי. אני מניח שזה ניסיון עלוב לקרוץ לבייס החדש שלהם, של השמאל, מתוך הידיעה שבימין אין להם כבר יותר מה לחפש; הם איבדו את האמון שם. חברי ימינה משמיצים את מחנה הימין יותר מכל מפלגה אחרת, כולל מפלגות השמאל. הם מנסים להציג שני מיליון בוחרים, בוחרי ימין, כאנשים אלימים, בזמן שהם אלו שקראו פה לחבר כנסת "וירוס", הם אלו שהאשימו שוב את נתניהו בהסתה לרצח רבין, דברים שיו"ר המפלגה שלהם – רק לפני שנתיים הוא עמד פה במליאה וגינה את אנשי השמאל על כך שתקפו את נתניהו בעניין הזה.

 אנחנו ראינו גם דבר חדש. אם שואלים שואלות מימין – עיתונאים ימנים ששואלים שאלות חשובות – מה עונה להם חבר הכנסת יום טוב כלפון? הוא לא עונה עניינית. מה הוא אומר להם? הוא ממשיך בהסתה: אתם מסיתים; זה שנאת חינם, מה שאתם עושים; אתם קורעים את העם. שאלות לגיטימיות של עיתונאים – איך הם מכרו את הערכים, איך הם מכרו את האידיאולוגיה, למה עשו את מה שעשו – ומה הוא עושה? הוא מסית שוב נגד מחנה הימין, כמו שכל המפלגה שלו עושה.

מה הוא כן עשה? בהצבעה על החוק על ההתיישבות הצעירה הוא נעלם. שאלו אותו: התקזזת? הוא אמר שכן. תשאלו את הסיעות – אף אחד לא יודע עם מי הוא התקזז. מזה הוא ברח. בחוק של ווליד טאהא, לחבר חשמל לבתים לא חוקיים – פה הוא התייצב. עכשיו תראו את ההבדל: ווליד טאהא – היום בוועדה ראינו, היו הסכמות, לא היו הסכמות עם אילת שקד – הוא בכלל לא סופר אותה. הוא לא סופר את הקואליציה. הוא עושה מה שנראה לו, מה שבא לו. אילת שקד וימינה לא זזים מילימטר, מפחדים. אבל אני יודע גם למה זה קורה. אה, וראינו כמובן את אילת שקד עם ההיסטריה של ההודעות, כאילו עכשיו היא הולכת להיאבק בזה, הולכת להילחם בזה, והיא תחזיר את זה, והם יתנגדו. אנחנו כבר מזמן לא אוכלים את הסיפורים של אילת שקד. אמת לא יוצאת מפיה, רק הבטחות ושקרים. ויש באמת סיבה למה מנסור הבוס וחבריו עומדים על שלהם – ראינו את זה בסח'נין, ראינו את זה בחוק החשמל – ולמה ימינה מתקפלים כל פעם מחדש וזונחים שוב ושוב את ערכי ימין. מנסור וחבריו יודעים שאם ילכו לבחירות, יש ציבור שהולך אחריהם.


 משפט לסיום. תודה.


 אני מסיים. מנסור וחבריו יודעים שיש אחריהם ציבור. אילת שקד, נפתלי בנט – הם לא יכולים עכשיו להפר את מה שמנסור קובע. אם הם יפרו וילכו לבחירות, הם נעלמים. אין שום ציבור אחרי מפלגת ימינה, שמסיתים נגד הימין ללא הרף. וכשהם ייפלו, אנחנו נראה את זה, איך האזרחים ראו את זה כל הזמן ואיך הם יענישו אותם בקלפי. ואחרי הכנסת הזאת – שייהנו ממה שיש, כי הם לא ייבחרו שוב.


 תודה רבה. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה.


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם עמד כאן השר חמד עמאר – שבינתיים יצא – ובפיו הייתה שאלה: מי מנסח לכם את הנושא לכנסת, לאי-אמון? היה לו מאוד מאוד קשה לשמוע: ממשלה שמרעיבה ילדים, גוזרת גזרות רעות על חלשים. הוא לא הבין את זה, כאילו הוא בא מאיזה מקום אחר, והוא אומר לנו: איך ניסחתם את זה? ואז הוא מביא לנו אמירות. השר חמד עמאר פותח ואומר: מקום המדינה לא היה 22 חודש ללא תקציב. הוא צודק – לא היה. אבל דבר אחד שוכח חמד עמאר, שהיה כאן וייצג את הממשלה – שמקום המדינה גם לא היה תקציב שהתאכזר כל כך כלפי הפריפריה, כלפי חלשים.

 אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני לא מזמן דיברתי עם יושב-ראש ש"ס הרב דרעי. הוא אומר: כל הגזרות שסיפרו לנו פה עליהן עכשיו – על החד-פעמי, על ביקור רופא, על הגודש, על שתייה מתוקה – אף אחד לא המציא את זה עכשיו. לא בא ליברמן הגאון ואמר: וואו, יש לי רעיון למיסוי חדש. דברים שבמשך שנים פקידי האוצר, משרד האוצר לדורותיו, על כל חכמיו, הכינו תוכניות על איך גובים כספים, על איך מביאים כסף – הרי בסוף, תפקיד משרד האוצר, אגף התקציבים, הוא להביא כסף למדינה. זה חלק מהתפקיד שלו, והוא עושה את תפקידו הכי טוב שיש בעולם. הם הכינו תוכניות. במשך שנותיו של נתניהו כראש ממשלה, בוודאי כשש"ס והחרדים היו בקואליציה, גלגלו אותם מכל המדרגות. מעולם לא נתנו להם להביא חוקים קשים כל כך לציבור.

 אני באמת לא מבין את השר חמד עמאר, באמת לא מבין אותו. אני ביום שישי האחרון מסתובב אצלי בשכונה – אנשים קשי יום. אולי הוא נמצא בסביבת אנשים עשירים יותר. אנשים אומרים: תשמע, מתלבטים מה אני לוקח – לוקח צלחות, כוסות. היום בוועדת הכספים מגיעה שרת איכות הסביבה – סליחה, אדוני היושב-ראש, אתה יושב-ראש הבית ואנחנו באמת סומכים עליך. כזאת יהירות של שרה בממשלה מול חברי כנסת – מעולם לא היה דבר כזה; הכרנו שרים שמגיעים, מספרים, הכול בסדר – בצורה כזאת מזלזלת, כאילו יושבים מולה קבוצת חברי כנסת שבאו מעולם אחר. ואז שאלו אותה שאלות פשוטות: לפני שאתם ממיטים על הציבור כל כך הרבה גזרות, השקעתם כסף בהסברה? פתאום אתה שומע כל מיני פלפולים. רבותיי, לפני שאתה בא לחנך ציבור, באת לציבור להסביר לו מה המשמעות של חד-פעמי, או שישר הגעת עם הגרזן?

 אני רוצה לנצל את השניות האחרונות לאמירה לאחד הכתבים המוכשרים ביותר שיש במדינת ישראל, יעקב ברדוגו, שהיום משום מה התקבלה החלטה בגלי צה"ל לצמצם את שעות הדיבור שלו. הוא היה מדבר שעה וחצי – אמרו לו: מרוב שאתה מוכשר, תוכל להעביר את המסרים שלך ב-60 דקות. אני גם משער שיכניסו לו יותר פרסומות ויצמצמו את הדברים שלו. מעולם לא ראיתי תחנה שלוקחת אדם שמביא הכי הרבה רייטינג – על פי פרסומים, לא שלי – ומצמצמת לו את הזמן. האם יש כוונה של מישהו לסתום פיות של צד אחד במפה? אני מאוד מקווה – ובזה אני מסיים – ששר הביטחון יתעשת ויבין שהחלטות כאלה לא ישתיקו ציבור שלם. תודה רבה.


 תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.


 אדוני היושב-ראש, אנחנו עדים כבר כמה שבועות, כולל היום בבוקר, למה שהאוצר עושה – הוא מביא כל הזמן חוקים, תקנות וצווים שלוקחים כסף מהאזרחים, לוקחים כסף בעיקר ממעמד הביניים והשכבות החלשות, ועוטף את זה במילים של אידיאולוגיות שונות ומשונות. כך הוא הביא את העלאת גיל הפרישה לנשים – הקדוש ברוך הוא נתן תוחלת חיים גבוהה יותר, וצריך להעלות את גיל הפרישה – אבל פגע באופן חמור בנשים העניות, פגע במקצועות השוחקים, פגע במי שהתפטר קודם; הביא את הנושא של פקקים בכבישים – שזה נכון, כולנו עומדים בעניין הזה – והביא מס גודש בלי להתחשב אם יש תחבורה ציבורית, אם יש מטרו, אם עשו אבני דרך. מול תוכנית החומש של משרד התחבורה, כמה שיהיה יותר תחבורה ציבורית ככה יצטרכו לשלם מס, אם אתה בא עם רכב פרטי – אבל לשלם מס, ומס לא צודק, מס לא שוויוני, בעיקר לפריפריה, לאלה שלא גרים במרכז הארץ. 

והיום מביאים את הנושא הזה של המיצים הממותקים. וכשאנחנו שואלים בוועדה: בסדר, אנחנו מוכנים לעניין הזה. אתם מתחייבים שהכסף הזה ילך לילדים חולי סוכרת, לקרן כדי לעזור לילדים האלה? הרי אתם מדברים על זה שצריך בריאות. אין התחייבות על הנושא הזה – העיקר לגבות כסף, ובעיקר מהציבור הערבי, שעל פי כל הנתונים, מדובר שם על אחוז גבוה של כאלה ששותים מיצים ממותקים. וכשמדובר על כלים חד-פעמיים – גם, אותו דבר. מדברים על העניין הזה שצריך להילחם על הזיהום של כדור הארץ, אבל לא מעיזים לטפל באנשים החזקים, בקבוצות הגדולות, בבז"ן, בכל האחרים; מטפלים באלה שיצטרכו לשלם, ואז אנחנו כבר רואים את התוצאה היום: אנחנו רואים שהכול עולה – גם יוקר המחיה, גם ארנונה, גם חשמל. הכול עולה. הבטיחו שיורידו את יוקר המחיה וקורה ההפך.

 אני רוצה, אדוני היושב-ראש, היות שבסופו של דבר עבר החוק של מיסוי על משאבי טבע, ועבר בשקט, ביקשתם כולם ממני שאני – אז אני מוצא לנכון כדי לומר את הדבר הבא: החוק הזה – אתם תתחרטו עליו. תתחרטו עליו, מכיוון שאתם נותנים כוח לפקיד השומה להחליט כמה כסף ישלמו – 75%. והביאו – ואתה, אדוני היושב-ראש, יודע את זה – הביאו במקביל גם בחוק ההסדרים, שגם לבעל מכולת זה יהיה כך. הורידו את זה על פי הדרישה שלכם. זה בסדר, אבל מופיע בספר החוקים, כמו ברוסיה הקומוניסטית, שפקיד שומה מחליט כמה כסף. לא כתוב בתורה: לא תגנוב מעניים, אבל מעשירים מותר. זה לא כתוב. לכל אחד צריך לעשות צדק, וצריך לתת לו להתמודד עם זה, לא לקחת ממנו את הכסף.

ושקר השקרים, שחוזרים על זה פעם ועוד פעם ועוד פעם: הכסף הזה לא הולך לקרן העושר – הוא הולך לקרן של האוצר. האוצר – מה שמעניין אותו זה הנושא הזה של תקציב המדינה, של הכסף שהוא מקבל. כך פוגעים בכולם, כך פוגעים במשטר הדמוקרטי שאנחנו חיים בו, כך פוגעים במעמד הביניים, בשכבות החלשות.


תודה.


תתחרטו על זה. תודה רבה.


תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת שיין.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני יושב פה במליאה ושומע דברים שפשוט אוזניי תצילנה. כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה, העובדות לא חשובות. העיקר זה האוריינטציה, לא האינפורמציה. אבל כך כנראה זה עולמם של פרלמנטים. ואני רוצה, אדוני, בדקות המעטות שיש לי, לעשות קצת סדר, לא בגלל שיש פה איזה פניקה וכל מיני אמירות של בלע – באמת לעשות סדר.

קודם כול, אני רוצה לקרוא לכם – בדוח פיץ' כתוב: שיפור ניכר במדדים הפיסקליים של הממשלה, הנובע מהתאוששות כלכלית כתוצאה – –


חבר הכנסת אשר, תודה.


– – מהסרות הדרגתיות של הגבלות הקורונה. העברת התקציב בישראל, מציינת חברת פיץ', היא ציון דרך משמעותי עבור המדינה. ציטוט: אישור התקציב, לראשונה משנת 2018, מקטין את הסיכונים ליציבות הפוליטית הישראלית – –


מ-2018 – – –


התקציב היה 2019-2018 – – –


תן לי להקריא לך את מה שכותבת חברת פיץ', ותקשיב. תקשיב לחברת פיץ', שלומי. אני מקריא ומצטט.


אבל הכלכלה הזאת – – – בממשלה הקודמת – – –


– – אחרי תקופה ארוכה של אי-ודאות. ועכשיו, אדוני, זה ציטוט – ציטוט של חברת הדירוג פיץ', שממשיכה בדברים.


– – –


אתה מצטט – – –


שמענו פה את חבר הכנסת זוהר – – –


2018 – – –


אתה מפריע לי, חבר הכנסת אשר. שמענו פה את חבר הכנסת זוהר, שמתחיל בגעוואלד הראשון. הגעוואלד הראשון קשור לבגידה – הבגידה של הממשלה. יש לנו את מנסור עבאס, שהשתלט על המדינה – זה קודם כול המדינה – וכל הזמן מעבירים כסף לעמותות כאלה – –


אם אין נאמנות, אין אזרחות. הבוס שלך אמר.


– – והעבירו כסף לעזה, ומלבים שנאה בלשון של בגידה, כאילו תראו מה נעשה כאן.


לא, אצלכם אין שנאה, אצלכם יש אהבה.


אז בדקנו עם ראשי מערכת הביטחון – –


מה זה אהבה – שלחתם את החרדים במריצה.


– – אם הם יודעים על איזה אירוע – – –


– – –


אתם המצאתם את השנאה.


חברי הכנסת שטרית, יברקן, תודה.


ולכן הנושא הזה הוא נושא שמראה לכם, כמו שאמר חברי ארבל – –


לא, איזה הזוי זה.


– – שעמד פה על הבמה ודיבר על ההסתה. כל הזמן אומרים לנו שאנחנו באמת באיזה מאסה של בגידה, זו הצדקה אחת, ואנחנו יודעים – עורבא פרח, שלא לדבר על מה שאמר חבר הכנסת מנסור עבאס למיקי זוהר עצמו לפני שלוש דקות כאן, במליאה הזאת.

הדבר השני: עומדים פה חבריי מנהיגי הציבור החרדי ומספרים לנו על קורבנות היתר, הרס היהדות, בגידה ביהדות. איך אמר לנו קודם חבר הכנסת אשר? אין לנו חלק באלוהי ישראל. הם יקבעו למי יש חלק באלוהי ישראל, מי מאמין בדת ומי לא, מי בוגד בדת. עכשיו אני אומר לכם דבר אחד: כל אותם דברי בלע, שאין להם שום קשר ליהדות, לגבי ישראל ביתנו, לגבי מיצים ממותקים – – –


משפט לסיום.


משפט לסיום. הגיע הזמן שכנסת ישראל שמתכנסת כאן לא תעסוק במניפולציה, לא תעסוק רק בכל מיני ניסיונות לקעקע ממשלה – –


תודה.


– – שמאז שנכנסה לתפקידה, חמישה חודשים, עוסקת בחדוות עשייה ויצירה – ועל כך ראוי לומר לה, אדוני, תודה רבה.


תודה רבה.


אתה מתכוון למה שאילת שקד אמרה לווליד טאהא היום?


חברת הכנסת שטרית, הוא ירד כבר.


לא, לא. החדווה זה לגבי מה שאילת שקד אמרה לווליד טאהא היום?


חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה.


פרופ' שיין, הממשלה הפעילה את החוק הנורבגי כדי שיהיו בכנסת חברי כנסת. תראה את המליאה – כל הנורבגים עכשיו בחופשה.


אולי הם בנורבגיה.


יש סיכוי. הרי למה העבירו את החוק הנורבגי? בשביל שיהיו בכנסת, שיעבדו.


חבר הכנסת יברקן, חברך מחכה שתהיה בשקט. תודה.


לפעמים מותר להגיד את האמת, אדוני היושב-ראש. לפעמים.


בבקשה. תודה.


מומלץ אפילו.


די.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי שבנט מזהיר מחלום בלהות ב-2030. אני רוצה להגיד לראש הממשלה בנט: אנחנו בחלום בלהות 2021. אנחנו בחלום בלהות 2021 – אי-אפשר לתת לזה שום כותרת אחרת. אם אתה מתקשה להקשיב, מתקשה לשמוע, אז תקשיב לראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ'. הוא מדבר על הטרור האזרחי שיש לו שם, על הכנופיות שיורות בבית החולים ומחוץ לבית החולים. ונקרא לזה – איך הוא אמר: כל יום יש חציית קו אדום חדש. וזו המציאות, אדוני היושב-ראש: כל יום אנחנו חוצים קו אדום חדש.

נקרא לזה טרור אזרחי, נקרא לזה טרור חקלאי, נקרא לזה פרוטקשן, נקרא לזה ירי מעזה, נקרא לזה ירי מלבנון – קוראים לזה חוסר מנהיגות, קוראים לזה היעדר ריבונות. יזרקו שמונה בקת"בים, 40 בקת"בים במעלה זיתים – זה לא משנה כלום, זה לא משנה כלום, אדוני היושב-ראש. וכל זה קורה במשמרת של נפתלי בנט. שלא יספר שום סיפור, שלא יגלגל שום אחריות, שלא יעשה שום קמפיין. זה קורה במשמרת שלו. תחת המושג אחריות, זה קורה במשמרת שלו, בלי שום גלגול.

חלום הבלהות הוא הרבה יותר עמוק. זה חלום בלהות של מי שהתיימר להיות מנהיג של הימין האידיאולוגי ומצא את עצמו חוצה את כל הקווים האדומים והשחורים עד הסוף שמאלה, עד הסוף שמאלה. אתה יודע מה? אחרי שמאלה. זהו חלום בלהות ערכי, חלום בלהות מדיני, ובעיקר בעיקר – חלום בלהות ציוני. זה לא חלום בלהות שלי, אדוני היושב-ראש – זה חלום בלהות של דורי-דורות שציפו ורצו לראות את המדינה הזאת אחרת. ואני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה יחסית היסטורית; הפעם האחרונה שמדינה פלסטינית הייתה כל כך שגורה בפיה זה היה עם הטראומה של הסכמי אוסלו, לא בשום דבר אחר.

אני אומר לו, למי שבחר אחרי מבצע שומר החומות בשותפות הזו: עם מי בחרת להיות שותף? מיהם שותפיך אחרי שומר החומות? עם ישראל – מדינת ישראל כביכול התפכחה כולה; עם ווליד המחשמל – והוא חשמל אתכם אחד-אחד, אחת-אחת; שרת הפנים עוד לא בהתאוששות, הוא מחשמל אותה דרך האוקיינוס. תראה איך הוא מכדרר, הוא מכדרר את חוק החשמל עד הסוף.

ואני שואל את ראש הממשלה בנט – – 


 משפט לסיום, בבקשה.


כן כן כן, מסיים בדיוק עכשיו. – – אתה מסוגל ללכת עד הסוף? אתה מסוגל? אתה מבין את המשמעות של ללכת עד הסוף עם חוק החשמל? כי ווליד מבין.


 תודה.


וזה, מבחינתי, אדוני היושב-ראש, חלום בלהות.


תודה רבה. חבר הכנסת עודה, בבקשה.


על זה נאמר: תאמר לי מי חבריך – אומר לך מי אתה.


כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, שמעתי את נציג הליכוד תוקף את רע"מ. אני דוחה על הסף את המתקפה הזו. זו מתקפה שבסיסה גזעני – לא ממקום נכון, אלא ממקום לאומי, בעיקר לאומני. ואנחנו במשותפת נצביע נגד האי-אמון של הליכוד ממקום מאוד עקרוני.

שמעתי גם את מה שאומרת אילת שקד סביב חוק חיבור בתים לחשמל שהגיש חבר הכנסת ווליד טאהא. אני דוחה על הסף גם את העמדה של אילת שקד. אני תומך בתיקונים, אבל – והאבל פה הוא גדול מאוד – הרי חבר הכנסת אחמד טיבי הגיש פה הצעה לחיבור בתים לחשמל. הצטרפו להצעה הזו 59 ח"כים. מי שהפיל אותה ולא נתן לה לעבור זה רע"מ. חבל שעשיתם את זה. פגעתם בעשרות אלפי בתים של אזרחים ערבים ושל יהודים נזקקים. אתם ברע"מ פגעתם בהם. ואמרנו לכם – רציתם לעשות דיבורים, אז הבאתם הצעה, אבל הגזענים מהמפלגה שלכם, לרבות אילת שקד, מונעים מכם. ואת ההצעה שהבאתם – ואנחנו אמרנו לכם שהיא לא תביא לתוצאה – מי שבירך עליה זה התנועה הגזענית רגבים. היא בירכה אתכם ואת אילת שקד. וכשהתעוררתם ורציתם לשפר את ההצעה שלכם, מי שיצאה נגדכם זו שרת הפנים אילת שקד, והינה, עכשיו אתם תקועים, אחרי שתקעתם את ההצעה שלנו, ומי שמפסיד מכל זה אלו עשרות אלפי בתים ערביים.

 אני פונה לרע"מ שיתמכו בהצעה של חבר הכנסת אחמד טיבי לחיבור בתים לחשמל. יש לנו 59 ח"כים שתומכים. תצטרפו אתם, וכבר יש לנו רוב. אני פונה אליכם ואומר לכם: אל תדאגו לממשלה הזו – תדאגו לציבור שלכם. ואני עוד אומר לכם שהממשלה הזו, שעומד בראשה בן אדם שבקושי עובר את אחוז החסימה – הוא לא יפרק את הממשלה הזו וילך לבחירות בשביל החוק לחיבור בתים לחשמל. קצת אומץ, קצת יושרה, וכך ניטיב עם הציבור שלנו. תודה רבה.


 תודה רבה, גם על העמידה בזמנים. חברת הכנסת לסקי, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בחודשים האחרונים אנחנו עדים לגל חסר תקדים של אלימות מתנחלים. רק בחודש האחרון, חודש מסיק הזיתים, היינו עדים ללמעלה מ-67 תקיפות שביצעו מתנחלים נגד פלסטינים; מעל לתקיפה אחת ביום. אני עומדת כאן היום על הדוכן הזה ומתביישת. אני מתביישת באלה שמנסים להכשיר את שרץ הכיבוש וקוראים לאותם פורעים אשר מגיעים מהמאחזים הבלתי-חוקיים "אנשי ההתיישבות הצעירה". האנשים האלה אינם מתיישבים – הם גנבי אדמות ופורעי חוק. 

הינה כמה דוגמאות לאלימות שיצאה מאותם מאחזים בימים האחרונים: ביום שישי האחרון יצאו מתנחלים רעולי פנים מבת עין – הגיבורים האלה צריכים להיות רעולי פנים כי הם יודעים שהם עושים דבר שהוא פסול ונגד החוק והם צריכים להסתיר את הזהות שלהם – בליווי הרבש"ץ של ההתנחלויות. הם הגיעו לאדמות הכפר צוריף והכו באבנים ובמקלות את החקלאים הפלסטינים שעבדו בשדה. באותה ההזדמנות תקפו ופרעו גם את חברי הרב אריק אשרמן והוא נפצע בראשו, ואת הפעילה נטע בן פורת, תוך שהם גורמים לה לדימום קשה בראש. פעילים שהיו נוכחים במקום מספרים שבמהלך האירוע הגיע רכב צבאי למקום, אך החיילים חיכו בתוך הרכב עד שהמתנחלים עזבו ולא הפריעו להם לבצע את זממם. יום קודם לכן ירדו כ-20 מתנחלים רעולי פנים מיצהר לעבר אדמות הכפר חווארה. הם תקפו את החקלאים הפלסטינים אשר עסקו במסיק הזיתים, וכל זאת בנוכחות כוח צבאי שעמד מנגד ולא עשה דבר. 


 רע"מ מודעת לזה?


 לאירועים האלה מצטרף אירוע חמור – –


 רע"מ מודעים לזה?


 – – רק מלפני כמה שעות שהתרחש היום בבוקר באדמות הכפר בורקה. 15 מתנחלים – –


 רע"מ מודעים לזה?


 – – מהמאחז הסמוך הגיעו לאדמות הכפר, חסמו את הרכב של אחד החקלאים, הכו אותם באלימות קשה, במקלות ובאבנים, ונכון לרגע זה, שלושה חקלאים פלסטינים מאושפזים בבית חולים רפידיה בשכם כתוצאה מהתקיפה. 

 האירועים הללו ועוד עשרות אירועים שקרו בחודשים האחרונים היו צפויים וידועים מראש. כבר כמה פעמים פניתי לכל מערכת הביטחון, פניתי לשר הביטחון ואמרתי לו שהמסיק הוא אירוע נפיץ, שחייבים להגן על המוסקים – ודבר לא נעשה. כן, אדוני היושב-ראש, אני מתביישת – לא רק באלה הפורעים ובמי שמצדיק את מעשיהם; אני מתביישת גם בממשלת השינוי, גם בממשלה שלי, שלא מגינה על הפלסטינים, שלא מגינה על התושבים שנמצאים במקום – –


 מה עם משפחת פוגל, שרצחו את הילדים שלה?


 – – כדי שאחרים – כדי שאחרים – – 


 תודה. משפט אחרון.


מה עם משפחת פוגל? 


 תודה. חברת הכנסת שטרית, תודה.


 – – יוכלו לגנוב את האדמות שלהם. אני קוראת – – –


 – – – מה עם הנרצחים?


 חברת הכנסת שטרית.


 אני קוראת מכאן לראש הממשלה ולשר הביטחון – –


 תודה.


 – – לעצור את האלימות ולפרק את הקינים של המחבלים במאחזים הבלתי-חוקיים. תודה.


תודה. תודה רבה. חבר הכנסת עבאס – אינו נוכח.


 שיגנו עליהם בפרלמנט הפלסטיני, לא אצלנו.


חברת הכנסת שטרית.




 אם כך, אני עובר לסעיף השלישי, לפני ההצבעה: דברים לזכרה של חברת הכנסת לשעבר מרשה פרידמן. 

אבקש את חברי הכנסת לכבד בקימה את זכרה של חברת הכנסת לשעבר מרשה פרידמן. בבקשה.

(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרה של המנוחה.)

בבקשה לשבת.

חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לפני כחודשיים הלכה לעולמה חברת הכנסת לשעבר מרשה פרידמן, זכרה לברכה. מרשה נולדה בניו ג'רזי שבארצות הברית ועלתה לארץ בשנת 1969. היא הייתה פעילה פמיניסטית בולטת וממייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל, והייתה פעילה בתנועה לזכויות האזרח. בשנת 1973 נבחרה לכנסת השמונה מטעם סיעת רצ והייתה חברה בוועדת החינוך והתרבות. היא קידמה נושאים חברתיים רבים שהיו מחוץ לשיח עד אותן שנים, וביניהם אלימות נגד נשים, סרטן השד, זכויות להט"בים ולגליזציה, וכן פעלה בנושאים מדיניים שונים, וביניהם התנגדות לסחר נשק עם דרום אפריקה וזכויות הפלסטינים ביהודה ושומרון. 

מרשה יצאה מהארון לאחר כהונתה בכנסת, והייתה מאז ועד היום חברת הכנסת הלסבית המוצהרת היחידה שכיהנה בכנסת. בחודש אוקטובר האחרון הלכה לעולמה בגיל 83. יהי זכרה ברוך. 

דברים לזכרה של חברת הכנסת מרשה. יישאו דברים – חברת הכנסת רוזין, בבקשה. בבקשה.


 כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, "פמיניזם הוא ההבנה הרדיקלית שנשים הן בנות אדם". אני מתכבדת לחלוק כבוד כאן, מעל בימת הכנסת, לחברת הכנסת לשעבר מרשה פרידמן, שכיהנה מטעם סיעת רצ בכנסת השמינית והלכה לעולמה זה מכבר.

כצעירה בשנות השישים היא הייתה חברה בתנועה למען זכויות השחורים בארצות הברית, ובסוף שנות השישים עלתה לארץ, הביאה לכאן וייסדה את התנועה הפמיניסטית בישראל, ועמדה בראשה של התנועה לשחרור האישה. היא הייתה אישה מעוררת השראה, פמיניסטית פורצת דרך, הראשונה שהעזה לדבר במשכן הזה על הטרדות מיניות, גילוי עריות, אלימות נגד נשים, על זכותה של האישה לעבור הפלה, על מניעת סרטן השד – ואנחנו מדברות על שנות השבעים. הטרדה מינית הייתה ועודנה תופעה מושתקת ויום-יומית עד כאב בחברה הישראלית, ופרידמן הייתה בין הראשונות שנלחמה בתופעה המזעזעת כבר אז. 

 ביולי 1976 היא יזמה את דיון המליאה הראשון על אלימות נגד נשים. למרבה הבושה, התגובות שלהן זכתה מצד חברי הכנסת היו בעיקר מזלזלות ומלגלגות. מי בכלל חשב שזכותן של נשים לעמוד על שלהן נגד אלימות יום-יומית בבית. היא זכתה לזלזול בכנסת מחברי הכנסת על עצם העובדה שנהגה ללבוש מכנסיים אז, בשנות השבעים. היא הייתה שותפה בארגון לנשים למען נשים, להקמת המקלט הראשון לנשים מוכות בישראל, והיא חשבה שהמקלטים הם לא רק כדי לתת הגנה לנשים מוכות, אלא ראתה בהם באמת תכלית ציבורית חשובה, וזה באמת כדי להראות שהנושא של אלימות במשפחה הוא תופעה חברתית, ואת החשיבות של להעלות אותה כתופעה של אלימות מגדרית כבר אז, באקלים שלא ראה באלימות מגדרית תופעה חברתית שיש לפעול נגדה.

בריאיון שהעניקה לפני כמה שנים היא הדגישה שלמרות שהתנועה הפמיניסטית בישראל הוקמה כבר לפני כמה עשורים, המאבק על קידום מעמד האישה בארץ טרם הסתיים – ואני כמובן מסכימה איתה. היא אמרה אז, ואני מצטטת: "אנחנו עדיין חיים בחברה שהגבר שולט בה בכל תחום, ועד שהמאבק יסתיים יעברו עוד מאות שנים, אבל אני מאמינה שנגיע למצב שהמאבק יסתיים, אחרת לא הייתי מתחילה אותו" – היא אמרה. "למרות כל המכשולים חלה התקדמות עצומה. נשים עדיין עובדות פחות שעות ומשתכרות פחות מגברים, וכשהן חוזרות הביתה עבודתן ממשיכה".

היא העזה להילחם על זכויותיהם של ההומואים והלסביות בישראל עוד בתקופה שבישראל יחסים בין שני גברים היו עבירה פלילית, ובהמשך חייה גם יצאה מהארון. ביוני 2015 ציינה האגודה למען הלהט"ב בישראל 40 להיווסדה, ופרידמן נכללה ברשימת האנשים המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב הישראלית. 

אבל לא רק זאת – היא יצאה נגד עסקאות נשק חשאיות של ישראל עם שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה.


 אפשר קצת שקט במליאה, לכבד את זכרה של חברת הכנסת מרשה? קצת שקט בתאי המפלגות. תודה.


היא פעלה למען זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים בשטחים הכבושים, למען הסכם שלום עם הפלסטינים, וכיהנה כנשיאת הארגון היהודי-ליברלי ברית צדק ושלום.

יש תכונה אחת שמבדילה בין פוליטיקאית לבין מנהיגה, והיא אומץ לב. חברת הכנסת מרשה פרידמן הייתה ללא ספק מנהיגה אמיצה. הרוח שלה, התעוזה שלה, המצפן המוסרי המחודד שלה, ממשיכים לצעוד איתנו בדרכנו. מורשתה מגולמת במאבקים שאנחנו מנהלות עד היום, יום-יום, למען זכויות נשים, זכויות להט"ב, זכויות הפלסטינים, למען מיעוטים, למען שוויון זכויות לכל אדם באשר הוא אדם.

אני מבקשת להודות לה באופן אישי על תרומתה הרדיקלית, האמיצה ופורצת הדרך לייסודה של החברה הישראלית. אנחנו זוכרות אותך, אנחנו גאות בך, אנחנו ממשיכות בדרכך. דורות של נשים עוד ילמדו עלייך, ילמדו ממך. ואני אסיים בציטוט של גלוריה סטיינם: פמיניזם זה לא כשאישה אחת מתקבלת למשרה אחת מסוימת, אלא מטרתו להפוך את החיים להוגנים יותר עבור כל הנשים באשר הן. זה לא לקבל חתיכה יותר גדולה מהעוגה הקיימת – אנחנו רבות מדי בשביל זה – זה לאפות עוגה חדשה לגמרי. יהי זכרה ברוך.


תודה רבה. השרה מיכאלי, בבקשה.


אדוני היושב-ראש – –


 אפשר טיפה שקט במליאה? בבקשה. 


 – – חברות וחברי הכנסת, בזמן האחרון יש חוסר כבוד מאוד מתסכל כשנישאים פה דברים לזכרם של חברות וחברי כנסת לשעבר. האם יורשה לי להצטרף לבקשתו של היושב-ראש לחלוק כבוד לאנשים שאנחנו נושאות ונושאים כאן דברים לזכרם?


סדרנים, תעברו בבקשה במליאה – יש כאן רעש בלתי נסבל, בעיקר בתאים של הסיעות, בצד הזה ובצד הזה.


מכירות ומכירים את הביטוי הזה: בהתחלה צוחקים עלייך, אחר כך נלחמים בך, אחר כך את מנצחת? אז מרשה פרידמן – וואו, וואו, אדוני, אי-אפשר.


בראשי, בבקשה, שומעים אתכם עד לכאן. תודה.


מכירות ומכירים את הביטוי הזה: בהתחלה צוחקים עלייך, אחר כך נלחמים בך, ובסוף את מנצחת? אז מרשה פרידמן, האישה שהייתה חברת הכנסת הראשונה שהעלתה לדיון כאן במליאה את סוגיית האלימות של גברים כלפי נשים, ופשוט ישבו כאן חברי כנסת גברים וצחקו. אני אומרת את זה עכשיו לא בזעזוע, אני מספרת את זה שוב כדי שנבין מה הייתה תמונת העולם שלנו, באיזה עולם חיינו כולנו, נשים וגברים – מקום שבו זה לא רק היה לא לגיטימי לדבר על אלימות כלפי נשים, אלא זה היה ממש דבר מגוחך, זה היה בלתי נתפס, ובוודאי ובוודאי שזה לא נתפס כמשהו שמקומו בבית המחוקקות והמחוקקים. בסוגריים צריך להגיד: היו הרבה, הרבה, הרבה פחות מחוקקות ממה שיש היום, וממש מיעוט מבוטל לעומת מספר המחוקקים.

 מרשה פרידמן פרצה את הסידור הזה שהיה מקובל פעם, שמה שנוגע לגברים הוא ציבורי והוא מדיני והוא פוליטי, ומה שנוגע לנשים הוא עניין פרטי, ביתי, של הגוף, של הרגש. מרשה פרידמן, בכנסת ישראל, שברה את הדיכוטומיה הזאת; מרשה פרידמן הביאה את הגוף, את האלימות כלפי נשים, אלימות מינית, נטייה מינית, היא הביאה הפלות – את כל הנושאים האלה היא הביאה ושמה על השולחן הפוליטי, על השולחן של החקיקה, על השולחן הציבור,. והיא אמרה את מה שהפמיניזם אומר מאז ומעולם: אין ציבורי ופרטי. אין הבחנה כזאת. היא שקרית, היא מופרכת, והיא בעיקר נועדה לדכא נשים, להפלות אותן לרעה, להדיר אותן ממרכזי הכוח, מחלק בקבלת ההחלטות ובחלוקת המשאבים. והפמיניזם ומרשה פרידמן נאבקו נגד הדבר הזה ונאבקות עד עצם היום הזה. צריך להגיד, אדוני: פמיניזם לא רק במשמעות של שוויון מגדרי; לא רק שוויון לנשים אלא שוויון בתוך החברה, לכל החלקים שלה, לכל אלה שהם מוחלשות ומוחלשים, מודרות ומודרים, סובלות וסובלים מאפליה. כל הדבר הזה נמצא בתוך החבילה הזאת – גם על בסיס מין, גם על בסיס צבע או מוצא, גם על בסיס אמונה. את כל הדברים האלה הפמיניזם מבקש ממש להכחיד ולייצר שוויון חברתי אמיתי.

אז מרשה פרידמן ניצחה במובן הזה שהיום זה מובן מאליו – היום אנחנו במצב שבו לשמחתי בעוד שבוע ראש הממשלה ישתתף בטקס באירוע לציון יום המאבק הבין-לאומי באלימות כלפי נשים. יום המאבק הבין-לאומי באלימות כלפי נשים – כבר לא דבר שמרעיד את אמות הסיפים. לא. לשמחתי, זה כבר דבר שבו בממשלה, כשיש הצבעה נגד מינוי של אדם שחשוד בניצול לרעה של מעמדו בהקשר מגדרי – כן, גם שרים גברים מצביעים נגד. 

אז בהקשר הזה מרשה פרידמן ורבות רבות אחרות ניצחו ומנצחות, אבל הדרך לשוויון אמיתי, הדרך לחיים עם ביטחון אמיתי, עדיין ארוכה, ואנחנו עושות אותה ועושים אותה – כן, חברות וחברים, אנחנו עושות ועושים אותה גם אם אתם שותפות ושותפים למאבק וגם אם אתם מאלה שעדיין מתנגדים לו או עיוורים לצורך בו. כך או כך, כולנו עושות ועושים את הדרך הזאת.

מרשה פרידמן הייתה מפורצות הדרך הזאת, מאלה שסללו לכל אחת ואחת מאיתנו, שיכולות היום לעבוד בוועדה לקידום מעמד האישה – שוודאי לא הייתה אז; בקבינט לשוויון מגדרי – שוודאי לא עלה על דעתה של אף אחת אז – מאפשרת לנו ולרבות רבות רבות אחרות, וגם אחרים, להיאבק כל יום עוד צעד ועוד צעד אל עבר שוויון. יהי זכרה ברוך.


תודה רבה לשרת התחבורה. 




אם כך, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ועוברים להצבעה על הצעת האי-אמון הראשונה, של הליכוד. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, חברי הכנסת, נא לשבת במקומות. הצבעה, בבקשה.

הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.


 בעד – 40, נגד – 56. לפיכך, הצעת האי-אמון של הליכוד לא התקבלה. 

 אנחנו נעבור להצעת האי-אמון השנייה, של יהדות התורה וש"ס. הצבעה, בבקשה.

הצעת סיעות יהדות התורה וש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.


 בעד – 43, נגד – 52. לפיכך, הצעת האי-אמון לא התקבלה. 


 [מס' מ/1398, דברי הכנסת, חוברת ד', ישיבה 65.]


 אני עובר לסעיף הבא בסדר-היום – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 55 והוראות שעה), התשפ"א–2021, הצבעה. 

הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 55 והוראות שעה), התשפ"א–2021, נתקבלה.


 בעד – 52, נגד – 42. לפיכך, הודעת הממשלה התקבלה, וההצעה תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. 


 אפשר להחליף?


לא, אי-אפשר, זה כבר נדון שם. זה חוזר לוועדה ששם זה נדון. 


 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1461).]


 אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 10) (הארכת תוקף והוראות נוספות), התשפ"ב–2021, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הבריאות ניצן הורוביץ, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, אני מתנגד להצעת החוק. תרשום אותי. תרשום שאני מתנגד. 


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו בסופו של הגל הרביעי של הקורונה, ובניגוד לממשלה הקודמת – ואני אמרתי את זה מתחילת הדרך, שכך ננהג, ואת זה הדגיש גם ראש הממשלה – בגל הזה לא סגרנו את המדינה, לא שלחנו המונים לאבטלה, לא שיתקנו את המשק, שמרנו על התרבות והספורט ופתחנו את מערכת החינוך כסדרה. שמרנו על זכויות האזרח ועל חירויות הפרט במקביל למאבק נחוש בזן הדלתא ושמירה בלתי מתפשרת על בריאות הציבור. עשינו את זה באחריות ובשיקול דעת.

אני זוכר כמה מילים מפוצצות יצאו גם מהמליאה הזו על הכישלון הענק בגל הזה, על הסגרים שבדרך, על ההפקרות, ועכשיו מה? דממה. יכול להיות שעכשיו גם חברי הממשלה הקודמת וגם התבהלנים למיניהם מבינים שאולי לא היה צריך להטיל אימה על הציבור ולא היה צריך להכניס בכוח את הציבור להיסטריה עם נבואות זעם מזעזעות.

מה ההבדל, בעצם? למה הפעם זה נראה אחרת? הרבה יותר פשוט לשמור על בריאות הציבור כשאין שיקולים סקטוריאליים, כשאף אחד לא מנסה למנוע הפגנות נגד הממשלה. והינה, בחוק שאני מציג היום ביטלנו את האפשרות למנוע הפגנות בעת מצב חירום של קורונה, ואני אומר, הזוי שבכלל הדבר הזה היה שם מלכתחילה. הפעם יותר קל, כי אין החלטות פרסונליות. אנחנו לא מתנהלים בקורונה – –


 – – – שלא צריכות להיות בישיבות ממשלה. למה לעבוד בכלל – – –


 – – על סמך שיקולים של חקירה, של משפט, של האשמות בשוחד, מרמה והפרת אמונים.


 – – –


אין לנו מניעים נסתרים.


 רק למנות את הגיסה ואת בת הדודה – – –


והכי חשוב – אין עננת שחיתות שמרחפת מעל שיקולי הממשלה בזמן משבר עולמי. זה השינוי החשוב ביותר – – 


 המושחתים הגדולים ביותר – – –


– – שהביאה הממשלה שלנו, והתוצאות מדברות בעד עצמן. עוד דבר חמור שהממשלה הקודמת עשתה ואנחנו נעשה בדיוק ההפך – הפעם את היציאה מהגל ננהל בשיקול דעת ובצורה מקצועית. 

הנתונים מראים ירידה תלולה בנתוני התחלואה. הגל דועך. הירידה הזאת החלה מאז ובזכות ההחלטה החשובה על מתן הבוסטר, אבל זה לא אומר שזה סופה של מגפת הקורונה. אנחנו לא מכריזים על מסיבת סיום ולא שולחים את הציבור לחגוג, לא זורקים את כל אמצעי ההגנה, ואנחנו גם לא נעשה מזה סלוגנים פוליטיים כדי להביא קולות. אנחנו מתייחסים לסיום הגל הזה כהפוגה. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאחרי הגל הרביעי עלול להגיע גל נוסף, ואנחנו נערכים להיות מוכנים בכל ההיבטים. אבל גם זו, חבריי חברי הכנסת, לא סיבה לתבהלה מיותרת. אם אכן יהיה עוד וריאנט, נעבור גם אותו במינימום פגיעה בשגרת החיים ובמקסימום שמירה על הבריאות. 

 האסטרטגיה של חיים לצד הקורונה אומרת שכאשר התחלואה גבוהה שומרים ככל הניתן על שגרת החיים תוך כדי מאבק במגפה, וכשהתחלואה בירידה שומרים על אמצעי ההגנה הבסיסיים. כשהממשלה הזו קמה, וריאנט הדלתא כבר החל להתפשט בכל הארץ, והיינו צריכים להקים הכול מחדש. זה הקשה מאוד על ההתמודדות עם ההתפרצות המחודשת, ולכן אנחנו ננהג באחריות ונשמור על אמצעי ההגנה. התו הירוק והמסכות עוד ילוו אותנו; תשתית הבדיקות שפרסנו בכל הארץ תמשיך לפעול; הפיקוח בנתב"ג, המשל"ט, מערכות המחשוב, היחידות השונות שהקמנו לטובת המאבק בקורונה, הדסקים, ימשיכו לעבוד. לא נפרק אותם. להפך, נייצר עוד כלים להתמודדות עם מגפות.

ועכשיו להצעת החוק שמונחת בפנינו. חוק הקורונה, חוק הסמכויות המיוחדות, מסמיך את הממשלה, באישורה ובפיקוחה של הכנסת, לנקוט צעדים מיוחדים בשעת חירום כדי להתמודד עם איום בריאות אקוטי, אלא שאנחנו מביאים היום חוק שונה ושפוי הרבה יותר מזה שקיבלה הממשלה הקודמת. לאחר הקמת הממשלה הזאת וההתפרצות המיידית של גל הדלתא, נאלצנו להאריך את תוקפו של החוק הקודם עקב חוסר זמן, אבל הבטחנו לתקן אותו ולהפוך אותו להרבה פחות דורסני והרבה יותר דמוקרטי, וזה מה שאנחנו עושים היום. אנחנו מבקשים מהכנסת להצביע על חוק שנותן לה יותר מרחב תמרון, יותר שיניים ויותר פיקוח עלינו, על הממשלה. החוק הזה נועד לתחום ולהציב גבולות לצעדים שהממשלה רשאית לנקוט ולעגן את מנגנוני הפיקוח הפרלמנטרי והאכיפה.

 החוק המוצע – ופה אני רוצה להגיד תודה, בין היתר, לחברת הכנסת גבי לסקי מסיעתי, סיעת מרצ, וליו"ר ועדת החוקה חבר הכנסת גלעד קריב, ידידי, על השותפות והמעורבות בעבודה על החוק הזה – החוק הזה מאזן בין הצורך לתת מענה מהיר למצבי התחלואה המשתנים במטרה למנוע התפשטות תחלואה רחבה, פגיעה משמעותית בבריאות הציבור ואי-ספיקה של מערכת הבריאות, לצד שמירה על זכויות יסוד, על תקינות הליכי החקיקה ועל האיזונים בין הרשויות השונות. החוק מאפשר לממשלה – וזה הבסיס שלו, כי בהיעדר החוק, אם יהיה מצב חירום, אדוני היושב-ראש, אנחנו נצטרך להוציא תקנות לשעת חירום. תקנות לשעת חירום זה דבר פוגעני מבחינה דמוקרטית, לכן מביאים כאן חוק שהוא יהיה מקור הסמכות להוצאת תקנות במקרה של מצב חירום. אני רוצה גם להדגיש: כל תקנה שהממשלה מקבלת מובאת לאישור הכנסת.

 בחוק החדש ביטלנו לחלוטין את הסעיפים שיכולים למנוע הפגנות נגד הממשלה. כמו שאתם זוכרים, העניין הזה היה עניין משמעותי מאוד והוציא הרבה מאוד אנשים זועמים לרחוב. זה ירד. הגבלנו את סעיף הדחיפות, כך שהממשלה לא יכולה יותר לשלוף תקנות והגבלות בהינף יד ללא פיקוח מאוד צמוד של היועץ המשפטי לממשלה ושל הכנסת. הכפלנו, אדוני היושב-ראש, את פרק הזמן לכנסת לדון בתקנות שהממשלה מקבלת. אלו ועוד הם תיקונים שהיו הכרחיים כדי לוודא שהממשלה לא עושה שימוש לרעה בכוח שניתן לה. כן, אני אומר, גם בזמן מגפה עולמית עלינו לשמור על היסודות הדמוקרטיים, על זכויות האדם וחירויות הפרט, כדי לוודא שאנחנו לא מייצרים נזק ארוך טווח למשטר הדמוקרטי שלנו ביום שאחרי הקורונה.

 הסמכויות בחוק ניתנות לממשלה רק במידה שהממשלה מכריזה על מצב חירום בגלל התפשטות נגיף קורונה, על בסיס חוות דעת אפידמיולוגית, כשיש סיכון ממשי להתפשטות רחבה של הנגיף ולפגיעה משמעותית בבריאות הציבור, ובשל כך מתחייב לפעול מכוח הסמכויות הקבועות בחוק. כל הארכה של הכרזה על מצב חירום מאושרת על ידי ועדת החוקה של הכנסת. ואני אומר שוב: האלטרנטיבה לחוק הזה, אם היינו פשוט מאפשרים לו לפקוע בסוף החודש ולא היינו מביאים חוק חדש, זה אומר שאם היה מגיע וריאנט ואנחנו היינו צריכים לפעול מהר בממשלה – היינו נאלצים להוציא תקנות לשעת חירום. 


כל החוק הזה שלכם נועד לאפשר לשרים לברוח מהעבודה שלהם, כמו שלפיד וליברמן לא ישבו בקבינט. תגיד את האמת.


 מה הקשר? אבל למה אתה – זה דבר חשוב מכדי להגיד את זה. 


אבל זה לא נכון? הייתה תלונה ליועץ המשפטי, חייב אותם להגיע – – –


 חבר הכנסת ארבל, תודה. קרעי, תודה. 


 כדי לא לאחר למוקטעה. 


 עכשיו, אני רוצה להדגיש את השינויים בחוק. 


חבר הכנסת אבוטבול, התעוררת? 


מה? רק התחלתי. מה אמרתי לו סך הכול? שלא יאחר למוקטעה. 


אני שואל אם התעוררת. בבקשה. תודה. 


טוב. סתימת פיות. 


גם אתה לא חייב להיות בקבינט הקורונה, שר הבריאות? 


אני חייב. כאמור, ביטלנו לחלוטין את הסעיפים בחוק שאפשרו להכריז על מצב חירום מיוחד ולמנוע יציאת אדם להפגנה. לראשונה עיגנו באופן מפורט ומפורש את המסגרת החוקית לחובת הצגת תוצאה שלילית של בדיקת קורונה או תעודת מחלים או מחוסן תקפה – מה שנקרא "תו ירוק" – כתנאי לכניסה למקומות כגון מקומות לציבור, בתי עסק, מקומות עבודה וכו'. עיגון ההסדר בחקיקה ראשית נעשה למען הסדר הטוב, בעקבות בקשת יו"ר ועדת החוקה חבר הכנסת גלעד קריב, שהתקבלה על ידינו, אף שהסמכות לעשות כן קיימת כבר כיום בהתאם לפרשנות החוק שאומצה בידי בג"ץ.

הארכנו את פרק הזמן לפיקוח פרלמנטרי טרם כניסת התקנות לתוקף מ-24 שעות ל-48 שעות, כדי לאפשר זמן נוסף לפיקוח פרלמנטרי מראש וללמידה של השינויים המוצעים. קבענו כי שימוש בסעיף הדחיפות – וזה שינוי חשוב. הממשלה הקודמת, אחרי שהתקבל החוק הזה, עשתה המון פעמים שימוש בסעיף הדחיפות. תיקנו את זה וקבענו ששימוש בסעיף הדחיפות – זאת אומרת כניסה מיידית לתוקף עוד לפני פרק הזמן שניתן לפיקוח פרלמנטרי – יתקיים אך ורק בנסיבות מיוחדות של דחיפות, אם השתכנעה הממשלה, מנימוקים מקצועיים שהוצגו לה, כי הכניסה לתוקף של התקנות במועד מאוחר יותר עלולה לפגוע במאבק בנגיף. החרגנו מקרים שבהם הממשלה תביא תקנות שעניינן הקלה בהגבלות קיימות, קרי תקנות מקילות.

 התווינו את שיקול הדעת בקביעת מדרג הקנסות המינהליים. במסגרת זו תיקנו עיוות בגובה הקנסות ודירוגם בכל הנוגע להפרות הוראות לעניין אזור מוגבל כך שיתאימו להסדר שחל לגבי הפרת התקנות באופן כללי. חשוב להבהיר בקשר להטלת קנסות כי ללא אישור פוזיטיבי של התקנות בידי הכנסת אין תוקף לקנסות שהוטלו מכוח עבירות הקבועות בהן, והן בטלות.

 אנחנו משנים את הכללים על פיקוח טכנולוגי על מבודדים, באישור הכנסת, ומסמיכים את הממשלה לקבוע כי קטינים לא יהיו מחויבים בפיקוח טכנולוגי.

אדוני היושב-ראש, לנוכח העובדה שארגון הבריאות העולמי וארגוני בריאות אחרים מובילים בעולם קובעים שהפנדמיה העולמית צפויה להימשך לפחות עד סוף שנת 2022, ומאפייניה יהיו תלויים בהתנהגות האוכלוסייה, החלטות ממשלה בדבר מדיניות ההתמודדות עם המגפה, קצב ייצור חיסונים, הרחבת הכיסוי החיסוני והתאמות חיסונים לווריאנטים השונים – לנוכח זאת, ולמרות הירידה בתחלואה בישראל בתקופה הזאת – כי באמת הגל יורד עכשיו, ונשאלת שאלה, אדוני היושב-ראש: אז למה עכשיו? כי בעולם הקורונה משתוללת, וגם כאן יש עדיין כמה סיכונים, לרבות הופעת וריאנט שיהיה אלים יותר או שמועילות החיסונים לגבי אותו וריאנט תהיה פחותה ממה שעכשיו. לכן אנחנו צריכים שיהיה בידינו הכלי הזה, ולא תקנות לשעת חירום – שהן תמיד קיימות – אלא חוק סמכויות שמתוקפו אנחנו יכולים להתקין תקנות, והכנסת תאשר אותן או תשנה אותן או תבטל אותן כפי שהיה עד עכשיו. לכן, אדוני, אני אבקש לתמוך בחוק בקריאה הראשונה. תודה רבה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר הבריאות, הרבה זמן אני לא זוכר פגיעה כל כך גדולה באינטליגנציה של חברי הכנסת. עומד פה שר הבריאות ומסביר לנו שאצלם, בממשלה הזאת, אין סגרים ואין את כל הדברים שהיו בממשלה הקודמת. לממשלה הקודמת, כל אחד מאיתנו מבין, לא היה פתרון, לא היו חיסונים, לא היה כלום. היה צריך להתמודד עם מחלה שאף אחד לא מורגל אליה, והייתה סכנה גדולה של התפרצות מאוד גדולה ללא יכולת להתגונן, ללא יכולת של חיסון. לאחר שהגיעו החיסונים – ראש הממשלה הקודם והממשלה הקודמת, לאחר שהם הביאו את החיסונים, הגענו למצב שבו כמעט שלא היו נדבקים, פחות מחמישה. 

נכנסה ממשלה חדשה – לא הביאה, אף שהחיסונים הוזמנו ושולם עבורם. חיכינו בערך חודש עד שהתחילו לטפל בחיסונים החדשים, ואז הייתה התפרצות של הגל הרביעי. איך יכול לעמוד פה שר הבריאות ולהסביר לנו למה הוא שונה, למה הממשלה הזו שונה מהממשלה הקודמת? היא שונה בגלל שאתם חבורת בטלנים. למה לא עשיתם את החיסונים האלה? למה לא עשיתם בזמן? זה היה, זה הוזמן, זה שולם. למה לא עשיתם את זה?

 יפה, עכשיו אתם נותנים יותר זמן. ברוך השם היום יש פחות מאומתים, הקורונה יורדת, אנחנו מדינה יותר ויותר מחוסנת, אין את הצורך בהחלטות חפוזות ודחופות והכול בסדר, אבל יש חשש שזה יתפרץ. מה אני הייתי מצפה, כאזרח במדינת ישראל? אני הייתי מצפה שצמרת המדינה תהיה בעניין הזה – שר החוץ, כמובן שר האוצר איווט ליברמן, שישבו בקבינט הקורונה. למה לא אמרת, אדוני שר הבריאות, שאחת ממטרות החוק הזה היא לפטור את השרים הבכירים הללו מלשבת בקבינט הקורונה? למה, זה לא דבר חשוב, הנושא הזה? זה לא דבר שצריך להיות בצמרת המדינה, שצריך את שר האוצר ואת שר החוץ? למה הפגיעה באינטליגנציה של חברי הכנסת, למה?

היום, ברוך השם, המדינה מחוסנת – בזכות הממשלה הקודמת, לא בזכותכם. אתם לא הייתם בזה. אתם, כשנבחרתם – אמרתי – היו פחות מחמישה מאומתים. אתם גרמתם להתפרצות בגלל שלא הבאתם את החיסונים בזמן כשהם כבר הוזמנו. 


 משפט לסיום.


אני צריך לסיים?


 משפט לסיום.


משפט אחרון. מה יש לשר האוצר לעשות חוץ מלנקום בחרדים? אבל לזה מספיקה שעה בשבוע, לא צריך כל השבוע. כשיש קבינט קורונה – שיבוא, ויפסיק לנקום בחרדים. אנחנו לא מפחדים ממנו, הקדוש ברוך הוא איתנו. 


 תודה רבה. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשהקדוש ברוך הוא רצה לתת את התורה לעם ישראל הוא הציע אותה לבני ישמעאל, אבל הם לא רצו, כי כתוב בתורה "לא תגנוב", והוא – "ידו בכל ויד כל בו". כאשר בנט, שגנב את הממשלה, התחתן עם בני ישמעאל – מה יעשו הילדים? מה יעשו סילמן וג'וב-טוב כלפון? מספרים על כייס מקצועי שהצליחו לכייס אותו, והוא הצליח לזהות את זו שכייסה אותו, עד שהחליטו להתחתן. ותהר האישה ותלד בן, והינה, ידו הימנית סגורה ולא הצליחו לפתוח אותה. חכם אחד הציע להם להושיט לילד תכשיט משובץ יהלומים. הילד לא יכול להתאפק, פתח את היד ונפלה טבעת מידו. התברר שהתינוק כייס את אימא שלו בלידתה. ככה זה בחתונה של מרמה והונאה – הילדים יוצאים רמאים בני רמאים. 

גם בפרשת השבוע, אדוני היושב-ראש, קראנו: "ויהי בבקר והנה היא לאה". האגדה מספרת שכל הלילה הוא קרא לה: רחל, רחל, והיא ענתה לו. בבוקר אמר לה: רמאית בת רמאי. למה הוא קרא לה ככה? נבין את זה על פי משל: עשיר אחד, שקראו לו נפתלי, הלווה כסף למישהו מעיר אחרת, והודיע לו במכתב שביום פלוני הוא מגיע לקחת את הכסף. הגיע נפתלי באותו לילה לאותו אחד ואמר לו: תן לי את הכסף שאתה חייב לי. הוא לא זיהה אותו והתחכם, אמר לו: בוא, תישן אצלי הלילה, בבוקר אני אתן לך את הכסף. לאחר שנרדם, הוא קרא: נפתלי, נפתלי, וכשענה לו נפתלי מתוך שינה הוא הבין שזה אכן נפתלי ולא מתחזה, כי אם מתוך שינה הוא עונה לו לשם "נפתלי", כנראה שהוא הבן אדם. אבל זה תופס רק לגבי אדם מן היישוב. מי שהוא רמאי בן רמאי, שהרמאות מושרשת בו, מצליח לרמות גם מתוך שינה. כך גם יעקב: חיכה עד שהיא תירדם, קרא לה: רחל, רחל, והיא ענתה לו. לכן התפלא ואמר לה: רמאית בת רמאי. הרמאות מושרשת בה כל כך מאביה, לבן הרמאי, עד שגם מתוך שינה היא לא שכחה את תרגיל ההונאה, כמו אלו שיודעים לעבוד גם על בדיקת פוליגרף.

יש נפתלי אחר, שהונה ושיקר לבוחריו במעשה הונאה מחפיר שלא היה כמותו מימות לבן הארמי. אחד כמוהו, גם אם יענה לנו מתוך שינה לקריאה "נפתלי", לא נוכל לדעת שבאמת שמו נפתלי. 


 – – –


 ראשי תיבות זה פחות, אבל "לבן" בגימטרייה זה "בנט זה אח" – 82.


 – – – נפתלי.


כן, אבל יש עוד כמה אנשים באותם – – –


 משפט לסיום.


 לצערי, אדוני היושב-ראש, לשקר אין רגליים, אבל יש לו שישה מנדטים.


 אדוני היושב-ראש, אין שר. 


לשמחתי, נראה שלמנדטים הללו יש רגליים, והם קמו ועשו ויברח.


 תודה.


 בעזרת השם, בקרוב.


 תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. 


 תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול נתקלתי במילים שכתבה אלאיה הוף, צעירה טרנסית, מילים שנגעו לליבי, ואני בוחר להביא אותן כאן, במליאת הכנסת. כך כותבת אלאיה: "ביום שישי האחרון עליתי על אוטובוס ליד הבית שלי במרכז תל אביב, שמתי אוזניות והתיישבתי בסוף האוטובוס. כמה דקות אחרי תחילת הנסיעה הרגשתי מכה בעורף – – – הסתובבתי ומאחוריי היו שש" – ילדות – "שישבו בפנים אטומות, שאומרות בגדול: 'לא שמעתי לא ראיתי'. המשכתי בשלי, ודקה אחרי זה זה קרה שוב. החלטתי – – – להגיב ושאלתי: 'מה נסגר?' הפעם הן היו קצת פחות אדישות והתפוצצו מצחוק". החלטתי להתעלם ופשוט עברתי מקום, "גם אותי לימדו שעדיף להיות חכמה מאשר צודקת". הן עברו לשבת מולי, "וההערה 'מה זה, אתה גבר' לא איחרה לבוא. אחרי רבע שעה – – – שבהם הנערות צילמו – – – קיללו אותי, צחקו והשפילו, ירדתי מהאוטובוס". ידעתי שאני אמשיך בשלי והן בשלהן, אבל הן ירדו יחד איתי באותה תחנה. "כמה שניות אחרי הרגשתי רטובה, והבנתי שהן חזרו אחריי בשביל לשפוך עליי את בקבוקי המים שהיו להן – – – הסתובבתי לראות אותן", שוב צוחקות ומצלמות ושנייה אחר כך בורחות. "האמת, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה שבא לי שהאדמה תיפתח ותבלע אותי. והדבר הזה ליווה אותי בסופ"ש ואחריו, והאמת שאני חושבת שגם אחרי שאסיים לכתוב את המילים הללו זה ילך איתי. כל אחד מארבעת האחים הקטנים שלי חיבק את התהליך שלי בכל כך הרבה כבוד והבנה, שלרגע טעיתי לחשוב שבאמת גדל כאן דור שכבר לא אכפת לו ממגדר או ממיניות. המקרים האלה מזכירים לי כמה הדרך הזו עוד רחוקה שנות אור, כמה לעיתים השינוי מתקרב צעד קדימה וברגע אחד הולך שמונה צעדים אחורה. אני כותבת את הדברים האלה ממקום מאוד חשוף, מתוך אמונה אמיתית שאולי הם יגיעו למישהו או מישהי שיתייחסו לאדם ששונה מהם באופן יותר מכיל ומקבל, ושנצליח לחיות כאן ביחד. לא חייבות להסכים על הכול, אבל הכבוד ההדדי הוא כל שנותר לנו".

אלאיה, היה לי חשוב לתת ביטוי למילים החזקות והכואבות שלך כאן, מעל בימת הכנסת. תודה, תודה לך על האומץ לחלוק ולשתף את החוויה המטלטלת שעברת; תודה שבחרת לצאת מאזור הנוחות שלך ולהציב מראה לחברה שלנו ולדרך הארוכה שעוד לפנינו. חברות וחברים, הדרך היחידה למנוע ממקרים כאלה לקרות שוב היא לשתף, לשתף ולא לשתוק. תודה רבה.


תודה רבה, חבר הכנסת להב. חבר הכנסת אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, בשבוע שעבר, באזכרה לראש הממשלה המנוח דוד בן-גוריון, אמר ראש הממשלה בנט את הדברים הבאים: "אנחנו עדים להרבה רעש, הרבה צעקות, צווחות. אנחנו מנסים להבין מה מהות המחלוקת היום, על מה המחלוקת. האם זה על תוכן, מהות, עקרונות. אם בעבר המחלוקת הייתה על מהות, על נסיגה מיהודה ושומרון, על ההתנתקות, על יציאה למלחמת לבנון הראשונה, הרי שהיום המחלוקת היא לשם מחלוקת. על מה בעצם כל הדרמה? על מה כל הרעש? יש ממשלה שהוקמה בשם אותו עיקרון מאחד, הממשלה נועדה להרגיע את הקרע" – עד כאן סוף ציטוט של ראש הממשלה בנט. אם הייתי רוצה ללמד על ראש הממשלה זכות הייתי אומר שהוא מנותק מהמציאות, כמו שהתגלה כאשר הוא הופתע מהלחץ של הממשל האמריקאי בעניין הבנייה ביהודה ושומרון, אבל לצערי נראה שזה לא המקרה הפעם. ראש הממשלה איננו מבין על מה המחלוקת, וטוען שבניגוד לעבר – כל-כולה היא לשם מחלוקת, וממילא הוא תמה על מה כל הצעקות והצווחות, כלשונו. 

 אדוני היושב-ראש, זהו, המחלוקת, הרעש והצעקות הם על משהו הרבה יותר מהותי ממה שראש הממשלה מסוגל כנראה לתפוס. המחלוקת, הרעש והצעקות הם על ערכים, על זהות, על המהות. מה שעומד על הפרק חמור לאין ערוך מנסיגה או מהתנתקות, אם כי גם החשש מאלו בהחלט קיים עם ממשלת השמאל הרדיקלית הזאת, שכרתה ברית עם תומכי הטרור מהתנועה האסלאמית. מה שעומד על הפרק זה סכנת ההתנתקות מזהותה היהודית של מדינת ישראל, זו הנסיגה וההידרדרות ממדינתו של העם היהודי למדינת כל אזרחיה. מדובר בממשלה שהעיקרון המאחד שלה זו הפרוגרסיביות, שמזינה את האנרגיה המוגברת של חברי הקואליציה לערוך את ניתוח ההמרה בזהותה של המדינה על ידי שינויים רדיקליים בכל מה שמייצג משפחה, יהדות ולאומיות.

 מי שהביא לשיא בפוליטיקה הישראלית את האופורטוניזם ואת היכולת להשיג שלטון ושררה על ידי שימוש בציניות, מרמה והונאה, הוא, יחד עם השותף החליפי שלו, מהווים את הביטוי הכי נאמן לתפיסה הפוסט-מודרנית, זו שמחקה את ערכם של מושגי האמת, הטוב והיושר. אדוני ראש הממשלה, אתה השופר האותנטי ביותר של הפוסט-מודרנה. הגיע הזמן שתתפטר, ויפה שעה אחת קודם. תודה.


תודה רבה. חבר הכנסת אשר – אינו נוכח. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה אמר בסוף שבוע שעבר שהחרדים עושים את הבלגן על הכותל כי הם מתכוונים להפיל את הממשלה. למה הוא לא חושב לרגע אחד – הכותל בהחלט היה כל השנים מופרד, גברים ונשים. אבל כשבא רפורמי, יושב-ראש ועדת חוקה, בניגוד לחוק, כשהוא ממונה על החוק, בא עם ספר תורה לעזרת נשים נגד החוק, למה כולם שותקים? למה ראש הממשלה לא יודע למחות נגד החבר'ה בקואליציה שלו? למה זה נקרא כאילו שמתכוונים רק להפיל את הממשלה, כשיושב-ראש ועדת החוקה עובר על החוק? 

לכן אני אומר, עם כל הכבוד, ששום פוליטיקה לא – אין בן אדם שעושה יותר פילוג בעם היהודי מאשר ראש הממשלה, ושר המשפטים, ויושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, הרפורמי. אנחנו יודעים מה זה רפורמי בכלל כאן בארץ. בעולם 80% מהרפורמים לא קיימים כבר. למה? כי הם התחתנו עם גויים, והם כולם גויים שם. הרפורמים רוצים להכניס את הכול לכאן, לתוך הארץ, ואנחנו לא ניתן להם. אגב, זה לא עניין דווקא של הסיעות החרדיות, זה גם של סיעות שכולם שם שומרי מסורת, שומרי דת, כולם חושבים שאסור לתת להם דריסת רגל. לכן אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נצמצם את הכוח של יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט ושיתפטר. תודה.


תודה רבה. חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.


 שלום.


 בבקשה.


השר לא נמצא? 


יש.


 השרה נמצאת. זהו, שתקתי. 


 – – –


חיפשתי את שר הבריאות ואז ראיתי אותך. באמצע קטעתי. 

 כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כבוד השרה, היום בבוקר חקלאים פלסטינים עלו לאדמתם בכפר בורקה כדי לעבוד עליה. 15 מתנחלים מהמאחז הלא-חוקי ישיבת חומש הסתערו עליהם, חמושים באבנים ובמקלות. שלושה פלסטינים פונו לבית החולים. ביום חמישי האחרון מתנחלים בדרום הר חברון ארגנו פוגרום בפלסטינים בשטח אש 918. המתנחלים ירו כדורים חיים על הפלסטינים ופצעו שישה מהם. הם שרפו מבנה וניפצו שלוש מכוניות ואמבולנס אחד. חיילים שהיו במקום לא עשו דבר כדי לעצור את האלימות. זו המציאות המחמירה בגדה. כל יום, כל שבוע, אלימות המתנחלים שוברת שיאים של טירוף וגזענות. מתנחלים חמושים מסתובבים בשטח במטרה לתקוף ולהפחיד פלסטינים, וזה רק הולך ומחמיר בחסות הממשלה. 

זו ממשלת מתנחלים; זו ממשלה שמנוהלת על ידי מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, שבשקט תומך באלימות המתנחלים כי היא נותנת לו חיזוק בבסיס; זו ממשלה של הטרנספריסט ליברמן ושל סופר הגופות גנץ. העובדה שתמר זנדברג ומרב מיכאלי ומנסור עבאס נמצאים שם לא מצליחה לשנות שום דבר. הם שותפים בממשלת המתנחלים, כי ציוצים, כמה שנרצה לחשוב, לא יעצרו את האלימות הזו, רק מעשים יעצרו אותה, והם לא עושים דבר. ממשלת המתנחלים מגבה את האלימות ומעמיקה את הכיבוש בבנייה, בהגדרה כארגוני טרור, באלימות הצבא, בגיבוי המתנחלים. הממשלה הזו שופכת דלק על האש. 

אבל חשוב להגיד: ההתנגדות שלנו לממשלה הזו לא אומרת בשום פנים ואופן שאנחנו תומכים בהסתה הגזענית של האופוזיציה מימין. לא נסכים לזה שישתמשו בהתנגדות לממשלה הזו על מנת להסית על ידי נתניהו ושותפיו הכהניסטים נגד הציבור הערבי. גם כאשר מסיתים נגד רע"מ, למרות האי-הסכמות שלנו איתם, אנחנו לא נשתוק. למעשה, בין ממשלת המתנחלים לאופוזיציית המסיתים אין כל כך ברירה טובה. 

אנחנו ברשימה המשותפת נמשיך לייצג גישה דמוקרטית, שואפת לשלום ושוויון, ונעמוד כדי להדוף כל גל של גזענות מכל צד. תודה. 


תודה רבה. תודה רבה על העמידה בזמנים. חבר הכנסת ארבל, בבקשה. 


מכובדי היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה בדקות הספורות שעומדות לרשותי להודות קודם כול לגיא זוהר ולתאגיד השידור הציבורי כאן על "מהצד השני". כך הוא מצטט בעניין החוק שלנו, חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה – אלו דברייך, כבוד השרה קארין אלהרר, בזמן הממשלה הקודמת: אם החוק הזה יעבור לא תהיה דמוקרטיה; סגלוביץ', חברך למפלגה, אומר כך: "חוק גרוע, חוק מצ'וקמק, חוק שלא חשבו עליו כל כך"; יאיר גולן מהמפלגה החברה בקואליציה, סגן שרת הכלכלה, אומר על החוק: "חוק שהוא בלתי מתקבל על הדעת, הוא חוק של הרס הדמוקרטיה". ומפליא לעשות שר הבריאות, שעמד כאן והסביר לנו בפתוס על חשיבותו של החוק, שעמד כאן גם לפני חצי שנה וביקש את הארכת החוק הקודם: זה תהליך, וכשהוא מתחיל – כך אמר בכנסת הקודמת – "וכשהוא מתחיל, מאוד קשה אחר כך להחזיר את הגלגל לאחור", כי חוק כזה הוא בלתי דמוקרטי; אתה רואה איזה פער – הוא עשה ככה עם היד – איזה פער עצום יש כאן. ניצן הורוביץ. 

הצביעות – קווים לדמותה. האירוע הזה שאנחנו עומדים בו כאן היום הוא אירוע קשה מאוד מבחינה דמוקרטית, מבחינת הגינות, מבחינת היכולת לבוא ולהסתכל לציבור בעיניים ולומר לו דבר אחד פשוט – לומר לו את האמת, לומר: טעינו. והדבר החמור ביותר שמונח כאן לפנינו בחוק הזה, בעקבות פנייתי ליועץ המשפטי לממשלה בשל החלטה שערורייתית של שר האוצר מר איווט ליברמן פשוט לא להגיע באופן גורף לדיוני קבינט הקורונה כאשר הוא חבר בקבינט הקורונה – הדבר משול במדויק לשר ביטחון שמחליט בעיצומה של מלחמה לא להגיע לקבינט המדיני-ביטחוני כי לא מתחשק לו, ולשלוח סגן שר או שר במשרד הביטחון; כך התנהל ליברמן באופן המנוגד לחוק. הכנסת היא שנתנה לו את הסמכות להיות שר האוצר, היא שבחרה והצביעה. אומנם התנגדנו, אבל מהכנסת הוא שואב את כוחו. הכנסת היא שמינתה אותו ונתנה אמון בממשלה, לצערי הרב, ואמרה לו להיות חבר בקבינט הקורונה. ההשלכות הכלכליות של קבינט הקורונה הן אדירות, והיועץ המשפטי לממשלה בתגובה על פנייתי מוציא לו הנחיה שהוא לא יכול באופן גורף לברוח מקבינט הקורונה. יפה עשה ראש מפלגתך שהודיע שהוא באמת ייקח על עצמו להגיע.

ואחרי כל זה, בחוצפה שאין כדוגמתה, מביאים לנו חוק ממשלתי חדש שבא ואומר: אני פטור מלהגיע. אין מחויבות לשר האוצר להיות חבר בקבינט הקורונה, אין מחויבות לשר החוץ. מינוי השרים יהיה רנדומלי. ההשלכות כלכליות הן אדירות, הן רלוונטיות בדיוק לאירוע הזה, והביזוי של בעלי העסקים, של העצמאים ושל השכירים, שענייני הקורונה הכלכליים נוגעים להם באופן מפורש – מתן פטור לשר האוצר ומתן פטור לשר החוץ מלהגיע ולהיות נוכחים בקבינט הקורונה, כפי שהם מחויבים בחוק – זה שערורייה – –


 תודה רבה.


– – שחשוב מאוד שנציף אותה ונדע. וביקשנו משר הבריאות כשהוא הציג את החוק לדבר על זה. הוא לא הסכים, הוא דילג. חשוב מאוד שיהיו טיפה אנשים עם הגינות שיבואו ולפחות בדיונים בוועדה יעצרו את ההפקרות המוחלטת הזאת.


תודה רבה לחבר הכנסת משה ארבל. תעלה ותבוא – רות לנדה וסרמן נמצאת? איננה נוכחת.


יעקב – – –


חבר הכנסת דודי אמסלם, בבקשה, אדוני – שהחליף את משה אבוטבול, ומשה אבוטבול יבוא במקומו.


 אני אחרי זה – – –


 אתה לא תהיה אחרי זה, תהיה במקום שהוא היה צריך להיות.


 אל תהיה קשוח – – –


 בקרוביי אקדש, ולא רוצה להמשיך את הפסוק. בבקשה, אדוני.


עוד לא, חכה, אנחנו מורידים רק את הליפט.


קח.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה להקריא לכם טקסט, גברתי השרה, והייתי רוצה שתנחשי מי אמר את זה, חבר הכנסת ארבל: אני ציוני, ירו עליי בלבנון, קטיושה החמיצה אותי כמה מטרים בקריית שמונה, טילים נחתו ליד הבית שלי במלחמת המפרץ, הייתי בשדרות כשנשמעה אזעקת צבע אדום, מחבלים התפוצצו לא רחוק מבית הוריי. 

רבותיי, שמעתי את הטקסט הזה – התקשרתי למפקד סיירת מטכ"ל, שאלתי אותו: יש מצב שאתה כתבת את זה? אמר לי: לא. המשכתי לחקור את העניין. ניגשתי למפקד סיירת צנחנים, שאלתי אותו: תגיד, יש מצב שאתה אמרת את הדברים? אמר לי: אני לא יודע על מה אתה מדבר, חבר הכנסת אמסלם. התקשרתי בסוף למפקד השייטת, וגברתי השרה, גם מפקד השייטת טען שזה לא הוא. בסוף מה הסתבר לי? אתם לא תאמינו: אחד הלוחמים הדגולים במדינת ישראל אמר את זה – מר לפיד, הרזרבי המפונצ'ר, שלא שירת באופן מעשי בצה"ל. אתם יודעים, הוא שירת בעיתון "במחנה". כבר סיכמנו בעבר שהגדר היחידה שהוא ראה זה גדר הקריה. היה הולך ב-10:00, וב-11:00 אימא שלו הייתה אומרת לו: נא לחזור, בגלל שאנחנו כבר מטגנים את השניצלים. הבן אדם חושב, לדעתי, ש-M-16 זה סוג של מסטיק, מעולם לא עשה דבר וחצי דבר למען מדינת ישראל. אבל אני חושב שהוא שכח עוד כמה דברים, ואני רוצה לתקן אותך. 

 מר לפיד, אני ראיתי שלפני תקופת-מה עבר לידך מוביל עם טנק בכביש 6. איך לא הוספת את זה? אתה גם ישבת בדובנוב עם שלושה חיילים שהיו קרובים אליך מטר, שהיה להם נשק. איך לא הוספת את זה? תקשיב, אתה בדיחה עצובה. אתה עלוב באמת. אתה מלא קלקר. אתה באמת מפעל של צלופן. תראה איך אתה לא מתבייש לבוא ולגנוב את הדעת של עם ישראל. הרי ילד בגיל עשר שלא מכיר אותך חושב שהבלופים שלך נכונים, שבטח שירת בצבא, עשית סדיר כמו שצריך, מילואים בוודאי. הוא לא יודע שכל החיים שלך ישבת בדובנוב, בתי קפה, מסעדות; ישבת, שתית בירות בפאבים, עישנת, רקדת עם מוזיקה וניגנת. זה מה שעשית, זו בעצם כל תכולת חייך שאתה אורז אותה לתוך איזושהי קופסת זמן אחת. אבל מה זה משנה? הרי אם אפשר לשקר – וזה מה שאתה עושה, דרך אגב, מבוקר עד לילה בכל נושא, ועכשיו, בכלל בחוק הזה, אתה וליברמן גם לא רוצים להיות – –


 חבר הכנסת רון כץ. 


 – – בקבינט הקורונה. לא כל כך חשוב קורונה, אתה צודק. תמשיך לעופף לך במטוסים שכורים שעולים למדינת ישראל בין חצי מיליון למיליון שקל בכל נסיעה מופקרת שלך, וככה אנחנו חיים. ואיך אמרת? אתם – הג'ובים לחבר'ה. יא חתיכת מושחת. 


 תודה. חבר הכנסת אורי מקלב. 

 עד שיעלה אורי מקלב, יש סטודנטים ביציע שכרגע דיברנו בפניהם על הליך החקיקה. אנחנו בדיוק נמצאים בעיצומו של דיון אישי – כפי שאתם קוראים במסך – על הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה, הוראת שעה. בהוראת שעה יש, כמו בקריאה ראשונה, דיון אישי. ברוכים הבאים.

בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב, עד שלוש דקות לרשותך. 


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, טוב שיש חברי אופוזיציה שעולים על הדוכן ומסבירים את החוק, מה מסתתר מאחורי החוק. אדם מן השורה שיקרא את החוק יחשוב שבטח יש פה איזה תובנות למען הציבור בסוג ההקלות, סוג ההחמרות, סוג הטיפולים בנושא הקורונה. אין. מה יש פה? מה יש פה? מה מהות החוק? צמצום – – –


 חבר הכנסת מקלב, אתה הרי – – – אין פה הקלות?


 איזה הקלות? על מה יש פה הקלות? הקלות על השרים, זה הקלות. הקלות שלא צריך להיות בתוך הקבינט – זו המהות. 


 לא, לא. חבר הכנסת מקלב – – – אתה הרי – – – 


 מה זה עוזר לי, המחמאות האלה, כשאנחנו לא צריכים?


 לא, אבל איפה ההקלות? 


 הוא רק התחיל. בואי נשמע, אולי הוא עלה – – – 


הקלות על השרים. מעניין מה מהות החוק. זה כבר, דרך אגב, נכנס עם עוד כמה דברים. אבל המהות, שיושב קבינט והוא צריך לקחת אחריות, ואנחנו היום – – – 


 אורי, על חשבוני. 


כן, זה בסדר. אבל זה על חשבון השרה. 


אני יכול לומר לך, כשהשרה קארין אלהרר הייתה פרלמנטרית חרוצה, אין מה לומר, היא הייתה מגיעה לדיונים אצלי בוועדה – ידעתי שאני הולך לאכול קש ומרור, כי היא באה – – 


 מוכנה ועקבית. 


– – שאלה את השאלות – – – 


 עניינית, עניינית. 


את חסרה לנו פה, השרה. אני אומר, את עושה כאן הרבה דברים – – – 


לא, אני שמח שזה מה שעושה לך הקואליציה, המתינות. 


אבל הכנסת הפסידה, גם אם הייתה בקואליציה – –


 בבקשה, הוספתי לך. 


– – גם אם באופוזיציה. הכנסת הפסידה באמת פרלמנטרית חרוצה. אנחנו גם שכנים, אז אני יודע כאן את החריצות בדבר הזה. אבל אני גם מקווה שלשר הבריאות, שכן חייב להיות, לא יהיו לו הרבה מפגשים ברשות הפלסטינית, שלא יצטרך לנסוע באמצע קבינט כדי להיפגש עם אבו מאזן או דברים כאלה, שיהיה לנו מישהו שייקח אחריות. אנחנו רואים על מי כן מטילים את האחריות בממשלה. 

 ובמה אנחנו עסוקים פה בכנסת, גברתי השרה? בהטלת מס כדי לחנך אנשים. לא מביאים שום תוכנית של הסברה, של חינוך, של עוד מחקרים שבאים לומר איך אנחנו מתגברים על תופעות של השמנה ושל בריאות ועוד דברים. מביאים רק מס, והמס הזה מגיע – לכמה הוא מגיע? הוא מגיע למיליארד שקל. ואחרי זה יגידו שאנחנו נמצאים בממשלה שלא מטילה מיסים. מיליארד. היום בוועדת הכספים דיברנו על מיסוי, שמי שישלם את זה – מיליארד שקל נוספים; זה לא רק מיליארד, זה מיליארד ו-200,000, אדוני היושב-ראש, ואף אחד לא מדבר גם על מס ערך מוסף. כל 11 שקלים על חד-פעמי, ושקל פלוס על משקאות ממותקים או משקאות מופחתים, גם על משקאות דיאטטיים, על הכול, גם על מיץ ענבים לקידוש – הכול זה עוד שקל לליטר. הפירוש הוא שיש גם עוד מס ערך מוסף, וזה לבד 400 מיליון. אנחנו מגיעים לסכומים אדירים שמוטלים, ורוצים לחנך אותנו. 

איך הם יודעים לדבר עם הציבור? שירות רפואה פרטי – הלכת לרופא מקצועי לא דרך רופא המשפחה? אתה תשלם עוד קנס. אתה בבעיה עם המכון ולא יכולת להגיע – לא מדברים איתך: בפעם הבאה, תשמע, אנחנו נקנוס אותך. 40% על שר"פ. יש לנו סדרה של דברים שאנחנו רואים שהחינוך זה לא רק בזה. זה החינוך. 

 אני רוצה לעבור מכאן לדבר אחר, לדברי ראש הממשלה בסוף השבוע. איך שהוא מדבר על הכותל, איך שהוא אומר דברים שאם לא היית יודע מה מסתתר מאחורי זה – הייתי אומר: הכותל, מקום של קדושה מדור-דור, צריך לשמור, לא לעשות מזה פולמוס, מקום שמאחד את עם ישראל. באותו מחי יד אומרים: האופוזיציה, מה שהיא עושה – נלחמת בשביל ריב ומדון. אנחנו, שלא באים לשנות, מה אנחנו מבקשים? להשאיר את המצב כמו שהוא – זה נקרא שאנחנו ריב ומדון. אבל על אחרים אנחנו עושים את הכול שכל הציבור יכול לבוא מדור-דור למקום של קדושה, ועושים בדיוק ההפך. בדיוק ההפך. 

 והשיח הזה, שבא לידי ביטוי בהרבה דברים, שהיום הותר דמם של החרדים פה ושל קבוצות באוכלוסייה, מכיוון שהם אלה שבגללם הם מקבלים יותר זול בשיווק המקוון – תחקיר שלם, בגלל שהציבור הכללי הוא שמסבסד אותו, והציבור באמת מאמין לשטות הזאת. אפשר לחשוב שמי שנותן – – – 


 תודה רבה. 


 אני אסיים, אדוני. ואחרי זה מגיעים למצב – כשיש הסתה, יש לזה השלכה. בסוף, כשרואים משגיח במפעל, מכים אותו, גם אם זה לא משהו לאומני, ובסוף, מה שאנחנו רואים בשבת – רגל של חזיר, רגל של חזיר נתלית על דלת של יהודי בעיר חריש. זה דבר שצריך לזעזע. 


 תודה רבה. נא לסיים. 


 מה היה קורה אם זה היה בחוץ לארץ? איך אנחנו יכולים לשתוק? רגל של חזיר נתלית – כל השבת הייתה רגל של חזיר, לפגוע ברגשות האלה. אנחנו יכולים לעבור לסדר-היום על דבר כזה? איפה דבר הממשלה? איפה דברי השרים והשרות על תופעה כזאת? 


 תודה. 


 להוקיע את זה ובאמת לראות מאיפה מגיע המקור, אדוני היושב-ראש. תודה. 


 תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, ואחריו – חבר הכנסת אופיר כץ, אם יהיה נוכח. עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. 


 תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, למרות מה שמופיע לכאורה בהצעת החוק, למעשה הממשלה בסמכויות המיוחדות הללו ממשיכה להחזיק בידיה סמכויות שבמשטר דמוקרטי לא אמורות להיות בידי הממשלה, ואני רוצה בדקות הקצרות שיש לי לקרוא מתוך נאומים שלי מהעבר. 

 ב-10 בדצמבר 2019, בדיון על הארכת מצב החירום הקבוע – זה היה לפני הקורונה – אמרתי את הדברים הבאים: מצב חירום מנוגד מיסודו לעקרונות המשטר הדמוקרטי. מדובר בהשהיה של הדמוקרטיה לטובת מטרה ביטחונית דחופה, עניין קיומי. אם מצביעים על תקנות לשעת חירום הדבר אומר שאנו מוותרים על המרחב הדמוקרטי לטובת הגנה על אזרחי המדינה, לטובת הבטחת קיומנו. האם על זה אנו מצביעים היום? לא. משטר החירום בישראל נמשך מיום הקמתה של המדינה. הממשלה רשאית לשנות כל חוק, להשהות כל חוק, להתקין תקנות. הממשלה שולטת במדינה הזאת ללא כל פיקוח אמיתי מצד הכנסת, המייצגת את אזרחי המדינה. בשעת חירום כל אלמנט פיקוחי של הכנסת על הממשלה נעשה בטוב ליבה של הממשלה, שיכולה ואכן מרשה לעצמה גם לפעול ללא כל פיקוח על מעשיה. 

 אבל הפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה אינה רק בעוצמת היתר של הממשלה אל מול הכנסת, אלא גם ואפילו יותר בסכנה לזכויות וחירויות האדם והאזרח. מצב חירום יכול להיות אמיתי כאשר קיים איום ממשי על המדינה ועל יושביה, אבל הכנסת מאשרת שוב ושוב מצב חירום שקרי, פוליטי, מניפולטיבי, שבינו ובין ביטחון אין דבר ולא חצי דבר. כדי לשרת את האינטרסים הזדוניים של כיבוש, של תעשיית נשק, של תנועת ההתנחלויות ושל ממשלה שלא חפצה במגבלות על כוחה, מביאים לנו להצבעה תקנות שעת חירום בשעה שאין אדם אחד בחדר שמאמין שאכן בשעת חירום מדובר. 

 וב-3 במאי 2021, לא כל כך מזמן, בנאום נגד הארכת מצב חירום הקורונה, אמרתי כך: "מצב חירום על פי הגדרה חייב להיות חריג. כאשר הכרזת מצב חירום הופכת שגרה, מתקיימת הלכה למעשה רודנות"; "מה שנדרש כעת הוא לא מצב חירום, אלא תוכנית שיקום: פרנסה למאות אלפים שאיבדו את עבודתם; תמיכה במיליוני תלמידים שנפגעו, גם רגשית וגם אקדמית; תמיכה בצוותי הרפואה הסחוטים; הוספת תקנים ושיפור תנאים ברפואה הציבורית" ועוד ועוד. 


 תודה. 


 אני רוצה, ברשותך, לומר משפט אחרון.


 בבקשה. 


מה שמביאה כרגע הממשלה בפנינו לא שונה ממה שעליו העברתי את הביקורת שלי בעבר. דבר ראשון: לאור התקציב הנוראי שהתקבל, שפוגע בציבורים המוחלשים ביותר, דווקא החוק שמובא בפנינו, הארכת הסמכויות, עוד יותר פוגע באותו ציבור. 

ומשפט באמת אחרון. הפילוסוף הגדול ג'ון סטיוארט מיל טבע ביטוי שנקרא "דיקטטורה נדיבה". מה זאת דיקטטורה נדיבה? הכוונה היא למצב שבו יש משטר שלמעשה הוא כל-יכול, רק שהוא נדיב, הוא לא משתמש ביכולות הכל-יכולות שלו. הוא שומר את זה אצלו, ובלשונו של מיל – in reserve, כלומר, הוא יכול להחליט מתי. 

 זה בדיוק מה שאתם עושים פה. לכאורה אתם נתתם – – –


 זו הרצאה במשפט.


 אמרת שיש סטודנטים, ומאחר שאני מתגעגע לאקדמיה, אני מרשה לעצמי. 


 לא, אני חושב שזה בא בזמן. 


 אוקיי, אז מה שאני אומר – בדיוק על זה מדובר. 


 תודה. 


 משום שאתם לכאורה לא משתמשים ביכולות הדיקטטוריות, אבל כן מאריכים את היכולת להשתמש בהן, וזאת הבעיה. 


 תודה. 


 תודה לך, אדוני. 


חבר כנסת אופיר כץ – איננו; חבר הכנסת יואב גלנט – אף הוא איננו. חבר הכנסת משה אבוטבול, שגילה רצון טוב ועשה מחווה לדודי אמסלם והתחלף איתו. גם היום יש לנו שיר?


 לא, חמשיר.


 כנסת כישרונית. בבקשה, אדוני. עד כמה זמן לרשותך? שלוש דקות.


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אנחנו למעשה נחשפנו היום לדבר שמאוד מאוד מזעזע את המערכת הציבורית, שבעצם כנראה אסור לדבר פה, להגיד פה דברים, במדינה הזאת. יעקב ברדוגו, השדרן, דיבר על איזה סקר – גילה קצת את תוצאותיו – ש-7% מהציבור נותנים אמון במערכת המשפט, סקר שהוא הביא לפני כמה ימים, דיבר על זה, אז כנראה שהדברים מאוד מאוד מכאיבים, מאוד מכאיבים – – –


 מה הוא אמר – – – 


 הוא סיפר על הסקר הזה – אם תרצי, אני יכול להפנות אותך לאותה קישורית. אבל זה גרם כנראה למקבלי ההחלטות שם לכך שהם חייבים, איך שאומרים, פעם אחת לסיים את הסאגה שנקראת יעקב ברדוגו. זה מאוד כואב להם. אז הם רוצים שיהיה לנו פה כמו אימא רוסיה, פראבדה. סותמים פיות, או שמתכננים, או מעצבים – – –


מה, מה עשו?


 מה עשו? הלכו וצמצמו את הזמן שלו שהוא צריך לדבר בו פתאום – הוא היה רגיל לדבר יותר – ועכשיו הצמידו לו עוד איזה מישהו שידבר איתו בתוכנית. בואו, אנחנו מכירים את השיטות. השרה קארין, אנחנו יודעים איך זה עובד בשיטה הזאת: בהתחלה זה לצמצם מעט, אחרי זה עוד משהו קטן, ולאט-לאט עוד משהו אחר. אבל זאת כנראה הדרך של הממשלה הזאת. מפחדת מביקורת – השרים מתבקשים להקשיב. בבקשה, ניצן, שר הבריאות, שר הבריאות, תכבד, בבקשה. אני באמצע להסביר את הנושא. 

לכן, מה עושים נגד בן אדם כזה סורר כמו יעקב ברדוגו? מצמצמים את נוכחותו. אז קודם כול, באמת אני מאוד מאוד מציע אולי באמת לשנות, לעשות שינוי שם, מגלי צה"ל אולי לפראבדה. זה באמת יכול להיות שם מאוד תואם – זה מתקרב לאט-לאט. דבר שני, אני רוצה לבוא ולומר שזה לא נגמר בזה. מי שחושב שזה נגמר בזה – אנחנו רואים שגם סותמים את הפה של הגאון הגדול, רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, מי שהיה בנו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לישראל. גם לו לא מרשים לדבר. למה? כי הוא מותח ביקורת על הרפורמה. לא מרשים לו לדבר, ומי שבעצם עושה את זה הוא השר סער, בסערה עוטה על עיט, ורואים פתאום שאותם שרים, או ראש הממשלה בנט, וגם השר כהנא, שר הדתות – שאמון, שאמור לשמור על ממסד הרבנים – שותקים. טוב להם במצב, כי בעצם הוא לא מדבר בעדם – הוא מדבר נגד הרפורמה. ככה זה עובד אצלם. או הראשון לציון הרב יצחק יוסף – אם הוא בא ומדבר נגד הרפורמה, נגד כל חילול השם שקורה פה, אז סותמים לו את הפה. ככה זה קורה. אז לאט-לאט רוצים פה, במדינה שלנו, בחסות הממשלה הנחמדה הזאת, לסתום את הפה לשדרנים, לרבנים, ולא לתת לדבר. 


תודה רבה. 


אבל זה בסדר. אני רק רוצה להבטיח לכם שאימא רוסיה לא תחזור לפה. 


תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – איננו; חבר הכנסת דסטה גדי יברקן – איננו; חבר הכנסת ישראל כץ – אף הוא איננו; קטי קטרין שטרית – איננה; סמי אבו שחאדה; אורלי לוי אבקסיס; דוד ביטן; יריב לוין; חבר הכנסת פינדרוס; יואב בן צור. אוריאל בוסו – סוף-סוף יש חבר כנסת מתמיד שהציל את כבודנו ואת כבודי כיושב-ראש הישיבה. נא לשמור על השקט, פינת היועצים. שלוש דקות לרשותך, אדוני. 


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים שוב ושוב עולה הנושא של מתווה הכותל – הכותל הדרומי, הכותל הצפוני, הכותל הרפורמי. יש לנו כותל מערבי. 

מר נפתלי בנט, בהיותו שר החינוך – –


דניאל, עליזה, מה קרה לכם?


 – – הגיע לכותל המערבי והתגאה בכך שהוא שומר על המקום הקדוש, שיש דברים שצריכים להיות בקונסנזוס, ללא מחלוקת. והיום? מר בנט אומר לכולם שכל הדיון שעושים סביב נושא הכותל הוא פוליטי. 

אזרחי ישראל, ראשי ממשלה ונשיאים לדורותיהם בשנים האחרונות, מייד לאחר שקיבלו את המינוי, את הבחירה – יש תמונה מסורתית ליד אבני הכותל, מודים לקדוש ברוך הוא. אתם יודעים שמר בנט, מרגע שהוא התמנה לראש ממשלה הוא לא הגיע לכותל המערבי? התמונה המסורתית של לבוא לכותל המערבי, של ראש הממשלה בא להודות. אני יכול לדון לכף זכות דבר אחד: אדם שנבחר בבחירה דמוקרטית מגיע להודות לקדוש ברוך הוא על הניצחון. במקרה הזה אין לו להודות לקדוש ברוך הוא, כי הוא צריך להודות לשותפים הפוליטיים שלו על הבחירה שלו – למנסור עבאס ולשאר השותפים – אבל בטח לא לקדוש ברוך הוא. ולכן הוא יכול להגיד שהדיון סביב הכותל המערבי והרפורמי זה נושא פוליטי. 

היום השתתפתי בשדולה למען העם היהודי. העם היהודי לא צריך שדולות. אנחנו נמצאים פה במדינת היהודים בכוח הזכות שלנו, וכל הנוכחים, כולל שר התפוצות וכולל שרת הקליטה וכולל יושב-ראש הסוכנות וההסתדרות, אומרים דבר אחד: ההתבוללות בתפוצות היא נוראית. תשאל אותם: אבל למה יש התבוללות? התבוללות לא מגיעה בחלל – התבוללות מגיעה כתוצאה של מי שרוצה לאבד את הזהות. בסוף מתבוללים. בסוף הילדים שלהם יתחתנו עם לא יהודים כדת וכהלכה – ואת זה הם לא רוצים. 

ואני מסכים לדבר אחד: זה לא פוליטי. תשאירו את הנושאים הפוליטיים בצד. זה נושא דתי, ערכי, רוחני, שהיה לנו מדורי-דורות. אנא מכם, תשמרו על הדברים הברורים לנו והפשוטים: גיור כהלכה, כותל מערבי מדורי-דורות שנשאר כהלכתו. רק כך העם היהודי יוכל באמת לפרוח ולגדול ללא התבוללות. תודה רבה. 


תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. אורית סטרוק – איננה; אפיר סופר – איננו; ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. 


תודה רבה, אדוני. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, נכחתי שוב הבוקר בפעם השלישית בוועדת הפנים בראשותו של חבר הכנסת ווליד טאהא, בדיון על מכבסת המילים המכונה "חוק החשמל". אני כבר לא רוצה לדבר על המסגרת, על איך הוא מנהל את הדיון. אין שם באמת דיון, יש תכתיבים שהוא נותן לאנשי המקצוע, נותן להם לומר את מה שמוצא חן בעיניו, סותם להם את הפה כשמעלים איזו תזה או עמדה או מציינים עובדה שלא מסתדרת לו עם הנרטיב השקרי – – 


אני מקווה שהוא לא צועק עליהם. 


 – – שהוא מנסה לבנות. הוא צועק גם עליהם. איתנו הוא מנהל איזה שיח כדי לצאת ידי חובה, כדי שהפרוטוקול יראה שהוא נתן לנו הזדמנות כביכול לשחרר קיטור. אני כבר לא רוצה לדבר גם על הייעוץ המשפטי של הוועדה. יש לי ביקורת קשה. הביאו היום נוסח חדש להצבעה בלי מעקב אחר שינויים. אתה היית יושב-ראש ועדה, נכון? כשיש נוסח שעובר בקריאה טרומית והם עושים תיקונים ורוצים להצביע על נוסח לקריאה ראשונה, עושים מעקב אחר שינויים, שנוכל לראות את השינויים. אין מעקב אחר שינויים. 


 נועל את הישיבה, אך מחזיר אותם לעבודה. 


מנסה – יפה, אז הסבירו לנו שלא צריך ושאי-אפשר ושיותר טוב לערוך מחדש. 

 אני רוצה רגע לדבר על המהות, כי אני שומע על איזה פייק משבר. כן. שקד לא בארץ, אז אנשיה מתדרכים שהם לא מסכימים והם לא ייתנו. וכשאני מסתכל על התיקונים, יש בערך חמישה הבדלים בין הנוסח שעבר בקריאה הטרומית – שגם הוא נוסח רע – לבין הנוסח שרוצים להעביר עכשיו בקריאה ראשונה. המרצע יוצא מן השק בצורה הכי הכי גלויה שיכולה להיות, והשקר שבאמצעותו – ואולי, אדוני השר, טוב שתקשיב – מנסים להציג את החוק הזה כחוק שמקדם הסדרה. מה אומר ווליד טאהא? אם אנחנו נאפשר לתאי שטח שהוגשו לגביהם תוכניות להתחבר לחשמל אז יהיה תמריץ לכולם: יאללה, בואו נגיש תוכניות. ואז פתאום אתה רואה, מאוסף של תיקונים, שמדובר בישראבלוף – ושאלתי את ווליד טאהא איך אומרים בערבית "ישראבלוף", אז הוא אמר לי: אומרים "ישראבלוף" – שהמטרה שלו היא הכי הפוכה מלקדם הסדרה ותכנון בחברה הערבית. 

 החוק הזה, אם יעבור כמו שרוצה אותו ווליד טאהא, ייצר מצב שבו רשויות מקומיות או יזמים יגישו תוכניות פיקטיביות – אגב, כשאמרתי את זה אנשי המקצוע במינהל התכנון חייכו וידעו כמה אני צודק – תוכניות שצריכות להתאים צורנית. הרי תנאי הסף לפני שהתוכנית מתקבלת ומוגשת זה בסך הכול תנאים צורניים: מה קנה המידה של המפה וכו' – זה צריך להתאים בקונטור לתא השטח של התוכנית הכוללת או הכוללנית. אז יגישו תוכניות פיקטיביות שלכולם ברור שאין סיכוי בעולם שהן יקודמו איכשהו, על בסיס התוכניות האלה יאפשרו אחר כך לחבר חשמל, וזהו. 

אתן לכם דוגמה אבסורדית: שאלנו מה קורה אם בסוף התוכנית לא מאושרת או שהיא עוברת הרבה מאוד שינויים כדי להתאים לעקרונות של תכנון ולמציאות נורמלית, ומסתבר שמבנים מסוימים שחוברו לחשמל ונמצאים מחוץ לתוכנית או שהם יושבים על הכביש – אומר ווליד טאהא: לא מבין, אם התוכנית לא אושרה, ודאי שצריך להחזיר לבן אדם את הערבויות שהוא הפקיד. רגע, ומה קורה עם החשמל? נו, מה, אתה תלך לנתק חשמל אחרי שכבר חיברת? ופה יוצא המרצע מהשק.

אנחנו אמרנו: אין שום בעיה. נתק את החשמל ותחזיר את הערבויות. הרי ברור שאם התוכנית לא אושרה, הוא לא יכול לקבל היתר בנייה. לא יקבל היתר בנייה – לא ישלם אגרות, לא ישלם היטלים, לא ישלם היטל השבחה – תחזיר לו את הערבויות שהוא הפקיד, אבל תנתק את החשמל. אגב, זה המצב הקיים בחוק שהעביר גדעון סער ב-2014, ועל בסיסו יש מתווה שהוא נתן כשר פנים. 


 נא להתכנס לסיכום.


 אני מתכנס לסיכום. התוצאה של הישראבלוף הזה תהיה שעשרות אלפי מבנים שבנו עבריינים לאורך השנים – יהיו גורמי בעלי עניין שיגישו תוכניות פיקטיביות רק כדי לקבל את האישור לחבר חשמל. באותו הרגע המוטיבציה לקדם את התכנון תרד לאפס. ויש עוד המון המון – אין לי זמן עכשיו להאריך. ולצערי, אני אומר לך, ראיתי שם את הדינמיקה בפנים. זה עוד פעם פייק כאבי בטן של הגב' שקד. היא תיכנע מכיוון שהקריירה הפוליטית שלה נמצאת בידיים של אדון ווליד טאהא, שברצותו יפיל את הממשלה, ברצותו לא יפיל את הממשלה. החוק הזה, לצערי, יעבור כמו שרוצה ווליד טאהא, ואולי משחקים – הוא הכניס איזה עז, יוציא חצי עז, יכניס פרה, יכניס סוס – –


 מכירים. תודה.


 – – יכניס חזיר. לצערי, אילת שקד תיכנע, כמו שהיא נכנעה בחוק האזרחות, כמו שהיא נכנעה כמעט בכל דבר שבו מצמידים לה אקדח – –


טוב, תודה.


– – לרקה, במובן המטפורי, הפוליטי. 

זה חוק שיהיה בכייה לדורות, בוסטר אדיר להשתוללות, להשתלטות על שטחים, להקצנה הלאומנית של מי שמרגישים אדוני הארץ. ותראה מה קרה אתמול בבית חולים סורוקה. שלא יספרו לי סיפורי סבתא – זה רק מי שמרגישים אדוני הארץ מחזיקים את הממשלה באזורים רגישים.


 תודה.


 זאת מכירת חיסול של הציונות. זה פרצופה של אילת שקד.


 תודה לחבר הכנסת סמוטריץ'. תעלה ותבוא חברת הכנסת מאי גולן.


 חשתי התרגשות בקולך, היושב-ראש.


 בצלאל, אומרים שהזירו טוב לכאבי בטן. הזירו, שהיא אוהבת. השרה אוהבת זירו. 


 תמיד. כל חבר כנסת שעולה – מרגש.


 למה אתה לוקח לי ואומר "כל חבר כנסת"?


 כולם היו בניי.


ובנותיך.


 עד שלוש דקות.


  חוץ מנעמי.


 אני אתן לך. בבקשה, גברתי.


 אדוני היושב-ראש הנכבד, כנסת נכבדה, תראו, אני באמת לא יודעת אם לבכות או לצחוק. הרי הכול הפוך בתקופה האחרונה, הכול הפוך בזמן האחרון במדינה הזאת, בממשלה הזאת. הדמוקרטיה נהפכה לדיקטטורה, מה שצודק – לא צודק, מה שנכון – לא נכון, מה ששחור – לבן. אבל דבר אחד טוב באמת קרה לנו. יוראי, אני רואה אותך ואני אומרת: אולי אתה לא צריך להיות בנאום הזה, דווקא כי אני מעריכה אותך. אולי. 

 
 – – –


 אני מאוד, כן.


 לצאת החוצה? 


אבל יש דבר אחד שצריך לברך עליו באמת. בשעה טובה ומוצלחת, אחרי עשר שנים, מפלגת יש עתיד סוף כל סוף מקיימת פריימריז כמו שרק הדיקטטורות הטובות ביותר יודעות לקיים – בואו, אני אתן לכם: סוריה; תימן; יש דמוקרטיה במרוקו, מרגי?


 לא.


 לא. מרוקו; עיראק. באמת, דמוקטטורה מהיפות והנפלאות שבהן. אז אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל התקנון החדש של מפלגת הדמוקרטיה הגדולה יש עתיד הוא באמת מרגש. הוא מרגש. הוא ירגש גם אותך.


את יודעת לומר לנו מי הולך להתמודד מולו?


 ודאי, הכול עכשיו אני הולכת לספר לך, דברים שלא חלמתם עליהם. באמת, יש מפלגה ראויה במדינת ישראל. אבל אני חושבת על המצביעים של יש עתיד, אלה שעמדו על הגשרים בגשם, הביאו איתם את הילדים, הוציאו כלה מחופתה – –


 הינה, יוראי בא לשמוע את הנאום שלך.


 לא, לא. – – חתן מחדרו, הביאו גם את יוראי היקר, ככה לשמוע – באמת, אתם יודעים, הדמוקטטורים הגדולים ביותר, אלה מיש עתיד, שצריכים לספר לכם, אזרחי ישראל, את האמת. כי בסוף יש תקנון ליש עתיד, והתקנון הזה הוא מפואר. אדוני היושב-ראש, הוא מפואר. אני באמת רוצה ככה – אתם יודעים, זה עשרות עמודים, אבל מרקרתי כמה שורות קצרות, שבאמת תבינו את מהות הדמוקטטורה של יש עתיד. אז הינה כמה סעיפים: "יו"ר המפלגה רשאי, על פי שיקול דעתו ובהודעה בכתב, לקצר את תקופת האכשרה לאדם שתרם תרומה מהותית לחברה או למדינה והוא בעל ניסיון ראוי בתחומים כגון ביטחון המדינה, פעילות אקדמית, כלכלה ועסקים, חינוך, תרבות וספורט וכיוצא באלה תחומים, או לאדם שקידם או יכול לקדם את מטרות המפלגה". אגב, אני לא יודעת איפה היושב-ראש עומד בכל הדברים האלה, אבל כבר עולם הפוך, אמרנו.

אמשיך: היושב-ראש יכול לדון בכל נושא ועניין אשר הנהלת המפלגה או היו"ר של המפלגה יחליטו להעביר לדיון בפניה. בוא, אדוני בן ברק, תקשיב. הינה עוד סעיף: חברים של כבוד שייבחרו על ידי יו"ר המפלגה באישור הנהלת המפלגה על בסיס מעמדם הציבורי או תרומתם למפלגה יאושרו – רק על ידי מי? יושב-ראש המפלגה. זה נכון. "היה ונקבע מועד לבחירות הכנסת בתוך פחות משלוש שנים ממועד הבחירות הקודמות להן, לא יתקיימו בחירות לתפקיד יו"ר המפלגה".


 נא להתכנס לסיכום. 


יושב-ראש המפלגה – איך "נא להתכנס"? הרגע התחלתי. איך "נא להתכנס"? לא, לא.


 תשתדלי. כשנהנים זה עובר מהר.


לא, תן לי עוד דקה. תן לי עוד דקה.


קיבלת עוד דקה, אבל להתכנס.


 "יו"ר המפלגה יהיה המוסמך להחליט על הצטרפות המפלגה כחברה בקואליציה"; "יו"ר המפלגה יקבע את בא כוח המפלגה"; "יו"ר המפלגה ימנה את חברי הנהלת המפלגה"; "יו"ר המפלגה ימנה את מנכ"ל המפלגה"; יו"ר המפלגה ימנה את יושב-ראש מטה הבחירות" – בקיצור, הבנתם.


 מה את ממליצה? לנהוג כמו מרצ.


 יו"ר המפלגה, יו"ר המפלגה. אתם הבנתם, אני לא אעייף אתכם. אבל באמת, אני רק רציתי להדגיש את הדמוקרטיה שבעניין. איך אמר בנט ב-2013, אדוני היושב-ראש, בתקופה שהוא היה איתנו, הלא-נורמליים? הוא אמר: עדיף פריימריז עם קצת בלגן מדיקטטורה מסודרת. אבל היום הוא עם הנורמליים, אז זה לא משנה. 

 ואני אסיים, אדוני היושב-ראש: הם לא ילמדו אותנו מהי דמוקרטיה, הם לא ילמדו אותנו איך להצביע, איך לדבר, איך להתנהג, מי נורמלי ומי לא, הם, הדמוקטטורים הגדולים. אבל לשביעות רצונו של הדמוקרטור הגדול יאיר לפיד, היום, היום, אדוני היושב-ראש, ניתן לקבוע בכנסת ישראל – –


 תודה.


 – – כי אולי אין צאצאים של יגאל עמיר, אבל יש בהחלט צאצאים גאים של צ'אוצ'סקו. תודה רבה.


תודה לחברת הכנסת מאי גולן. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חבר הכנסת עמיחי שיקלי – איננו; אלי כהן – איננו; חבר הכנסת חיים ביטון – איננו; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. נא לשמור על השקט בעמדת היועצים של האופוזיציה.


 אני מוחה. לא הוספת לי מספיק זמן כמו לאחרים, אדוני היושב-ראש.


 דקה וחצי.


זה לא בסדר, לסמוטריץ' נתת יותר. 


 חומר למחשבה לנאום הבא. שלוש דקות ולא יותר. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. 


כבוד יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, לפני זמן מה חזרתי ממעלה הזיתים. זה לא הביקור הראשון שלי שם.


לא כל מי שצופה בנו בבית – יש גם חברי כנסת שלא יודעים איפה זה מעלה הזיתים. אם תוכלי, אני אתן לך את השניות האלה.


מעלה הזיתים זה במזרח ירושלים, שכונה יהודית יפהפייה של אנשים מדהימים, מלאי חזון וציונות, פשוט פרח, פשוט פרח של מקום. הייתי שם. מי שלא מכיר, במוצאי שבת האחרונה – ירי בלתי פוסק מצד הערבים שגרים באזור על שכונת היהודים, פשוט ירי בלתי פוסק של זיקוקים ובקת"בים, סכנת נפשות, עד כדי כך שאפילו אחד העצים שנושק לאחד הבתים של היהודים נדלק.

אני רוצה לומר לכם, כנסת נכבדה, ולכל מי ששומע וצופה, שמדובר באובדן משילות וריבונות על בירת ישראל ירושלים. פשוט לא ייאמן. ואני לא מדברת רק על איבוד משילות וריבונות לאומנית, אלא גם אזרחית. אני אספר לכם, ג'ונגל אחד גדול – זה מה שקורה בעיר הבירה שלנו. ג'ונגל, פשוטו כמשמעו. בכבישים, יש כביש שחוצה שם בין – השכונה בעצם בנויה משני צידי הכביש, כביש אחד, שנוסעים בו איך שמתחשק: עם קסדות, בלי קסדות, קו ההפרדה הלבן הוא בגדר המלצה בלבד, חונים איפה שמתחשק. באמצע הכביש בן אדם יכול להחנות את האוטו, באמצע הכביש – – – 


 חבר הכנסת בני בגין, אפשר בישיבה וקצת יותר בשקט? נירה שפק – כנ"ל; מירב בן ארי – כנ"ל. אפשר לדבר, רק בשקט יותר. תודה.


אתה מוסיף לי את זה, נכון? 


אתן לך דקה נוספת.


בכל מקרה, מה שקורה בכביש זה ג'ונגל אחד גדול. אין שום אכיפה, אין שום משילות. אנשים יכולים להיתקע. סיפר לי אזרח והראה לי את הפלאפון שלו: כל יום שישי בשעה 11:30 הוא רוצה לקחת את הילד שלו מבית הספר – הוא מתקשר ל-106, כי אי-אפשר לנסוע בכביש, פשוט אי-אפשר לנסוע. ולא עונים, אין 106, מוקד של העירייה, כלום. בשעה 15:00 חוזרים אליו כשכבר אין מה לדבר. פשוט ג'ונגל.

זה לגבי הצד האזרחי, אבל גם לגבי הצד הלאומני, סיפרה לי אימא שם – שוב, אני לא יודעת מי מכם ראה את התמונות הנוראיות – פשוט הפקרות. אם אדם יהודי היה עושה דבר כזה וזורק זיקוק אחד לעבר בית של ערבי, או בקת"ב, שבכלל אין מה לדבר, מייד היו עוצרים אותו, שמים אותו בבית כלא, בלי שום זכויות שהן, אבל פה לערבים מותר לעשות מה שהם רוצים. פשוט שערורייה. מספרת לי אימא שהיא לקחה את הילד שלה מבית הספר באחד הימים וחטפה אבנים בדרך הביתה, בירושלים. היא לא יכלה לעשות כלום. רצה הביתה לשים את הילד, שהיה נסער ביותר, אבל אמרה: אני אחזור. היא התקשרה למשטרה; המשטרה – אין קול ואין עונה. חזרה בחזרה למקום האירוע כדי שאולי היא תצלם את הבחור שזרק עליה את האבנים, כדי שיהיה לה איזה סוג של הוכחה כזאת או אחרת. היא צילמה אותו והתקשרה למשטרה מהמקום ואמרה: אני רואה את זה שזרק עליי אבנים, הוא ממשיך לזרוק אבנים. תגיעו. כלום. נאדה. אפס. היא חיכתה עשר דקות, ואמרו: כן, כן, נגיע. חיכתה עשר דקות, רבע שעה, 20 דקות, חצי שעה. אחרי חצי שעה היא הבינה שהיא לא פועלת נכון. היא התקשרה למשטרה ואמרה: תקשיבו, אני רואה פה חבורה של חבר'ה צעירים יהודים שהולכים לזרוק אבנים על אותו פורע שזרק עליי. כבוד היושב-ראש, תנחש תוך כמה דקות הגיעה המשטרה? 


 כמה דקות.


שתי דקות. אחרי שתי דקות המשטרה הגיעה. הביזיון הזה של האכיפה הסלקטיבית פשוט לא ייאמן. הדבר הזה הוא פשוט מזוויע. אני חושבת שאסור לאף אחד מאיתנו לשתוק על הדבר הזה. צריכה להיות שם אכיפה. אני חושבת שאכיפה מסודרת תעשה טוב גם ליהודים שגרים שם וגם לערבים שגרים שם. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי.

עוד משפט אחד ואני אסיים. אני כן אגיד – דיברתי קודם על הנושא של דוחות חניה, על עצירה איפה שלא רוצים, שחונים בכל מקום, גם בכביש עצמו. חודש אחד – – – 


תודה.


 רגע, רק עוד שאלה אחת. בחודש אחד בשנה יש שם אכיפה כמו שצריך. אתה יודע באיזה חודש?


חגים.


בחודש אלול, שבו היהודים מגיעים לשם כדי ללכת לסליחות – אז באמת מגיעה המשטרה ומגיע פקח של העירייה ושם דוחות על ימין ועל שמאל. אבל כשמדובר בתושבים ערבים – אין דין ואין דיין.


 תודה.


 אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק עם האכיפה הסלקטיבית ולהחזיר את המשילות למדינת ישראל, ובוודאי ובוודאי לירושלים בירתנו לנצח. תודה. 


 חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו; אלכס קושניר – אף הוא איננו; יבגני סובה – אף הוא איננו. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, אדוני.


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על חוק הקורונה. נמצא פה שר הבריאות ניצן הורוביץ. יש שני נושאים שבעיניי כדאי שתיתנו להם את תשומת ליבכם בהצעת החוק שהבאתם: האחד – יש שם ביטול הנושא של מצב חירום מיוחד – אם אפשר, מיכל, רגע את תשומת לב השר. בשני נושאים עשיתם שם שינויים: האחד – הנושא של מצב חירום מיוחד, למעשה היכולת למנוע הגבלה של נושא ההפגנות לנוכח השתוללות הקורונה. היה דיון ארוך ומעמיק על זה גם בממשלה האחרונה, והסיבה שהוחלט ללכת למהלך הזה היא שהדבר הזה נוצל לרעה. אני לא יודע אם אתה זוכר את ההפגנות בחוף הים עם השלט "אני מפגין" ואנשים שזלזלו בסכנה שיש מהווירוס ומהמגפה ופשוט בחרו על דעתם לצאת לכל הפגנה שהיא, והפריצות הזו הייתה מסוכנת, ולכן הגדרנו מצב חירום מיוחד שיאפשר לשים הגבלות גם על יציאה להפגנות. הביטול הזה, שאולי בא לסמן איזה משהו כאילו דמוקרטי, בסופו של דבר יכול להפוך להיות אירוע שיהיה רע מאוד בריאותית. זה נושא אחד.

הנושא השני – וכנראה זו גם סיבה עיקרית לכך שהבאתם את החוק, כי הוא מאוד משמעותי – זה שקבינט הקורונה מאבד את שמות השרים. עכשיו, אני גם פונה ליועץ המשפטי לממשלה. אני לא יודע, השר, מה הוא אמר לך כשהגשת את הצעת החוק; היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, שלא התחלף, כשאנחנו העברנו את אותו חוק, על הסעיף הזה התעקש מפורשות ששמות תפקידי השרים ייכנסו, כי כך ראוי בקבינט שרים. זה מה שיש בקבינט המדיני-ביטחוני, וכך הוא התעקש שיהיה בקבינט הקורונה. לא יכול להיות שיהיה קבינט קורונה ששר הבריאות לא חבר בו. 


 – – –


 אתה לא חבר. אין שם, הורדתם. הורדתם, אין אף שם. אני קראתי את החוק. אין אף שם של חברי קבינט. כתוב: ובלבד 50%. אם אני טועה, אני אשמח לקחת את דבריי בחזרה, אבל מהקריאה שלי של החוק אתם ביטלתם את כל ההתייחסות למיהם חברי קבינט, כולל שר הבריאות, ועשיתם צחוק מהקבינט הזה. זה פשוט מאוד ביזיון שלפיד וליברמן מצליחים לעשות צחוק מהממשלה ומהקבינט שלה בגלל שלא בא להם לבוא לקבינט הקורונה.


אתה צודק, זה מופיע ככה.


 אני צודק. אז הינה, השר, אתה לא חבר בקבינט הקורונה. אתה לא חבר. אף שר לא חבר בקבינט הקורונה. זה פשוט צחוק מעבודה. 


 בוטלו התארים וקבעו אחוז.


50%. למה? כי לפיד, לא מתאים לו להגיע, וליברמן, לא מתאים לו להגיע, והינה אנחנו מגלים לשר הבריאות שגם הוא לא חבר בקבינט הקורונה. אז אני מציע לכם להפסיק עם הצחוק הזה.


תודה.


לא יכול להיות ששר הבריאות לא חבר בקבינט. לא יכול להיות ששר האוצר לא חבר בקבינט. דרך אגב, גם שר החוץ צריך להיות, כי יש השפעה על מדינות אחרות. הדבר הזה – חברת הכנסת עידית סילמן, את יכולה להסתכל כמה שאת רוצה בחוק, כי אני קראתי אותו. הזוי שאפילו שר הבריאות לא חבר בקבינט הקורונה, וזה החוק שאתם מניחים לנו על שולחן הממשלה.


תודה.


 אני רוצה לסיים, ברשותך, ולהגיד בקצרה דבר אחד מרכזי. יש לכם בעיה שהעם והרשתות איתנו וחלק מהתקשורת, ומה שאתם עושים פה באירוע של גל"צ, שיש דובר אחד שמפריע לכם, אז לא רזי ברקאי, שהרייטינג שלו קורס, ולא רינו צרור, שהרייטינג שלו קורס; רק ברדוגו, שהרייטינג שלו הכי חזק בערוץ – מקצצים אותו. למה? כי לא מתאים לכם מה שהוא אומר. חבל מאוד. זו לא דמוקרטיה.


 תודה. חברת הכנסת קרן ברק – אין. שר הבריאות רוצה לסכם או שניגשים להצבעה? ניגשים להצבעה.


לא, לא. אני רוצה לסכם.


 בבקשה, אדוני.


קודם כול, אני חייב תשובה לחבר הכנסת יואב קיש. יואב, תקשיב, בסעיף 21(ב) נאמר: "יהיה חבר שר הבריאות, ושמספר חבריה לא יעלה על מחצית ממספר חברי הממשלה", אז שר הבריאות יהיה חבר בקבינט הקורונה. כתוב.


כתוב "יימחק".


לא. במקום זה יבוא – – –


במקום "יהיו חברים".


כן, תקרא עד סוף הפסקה. "יהיה חבר שר הבריאות, ושמספר חבריה לא יעלה על מחצית ממספר חברי הממשלה".


אכן.


זאת אומרת ששר הבריאות – הסירו דאגה מליבכם – יהיה חבר בקבינט הקורונה.

עכשיו אני רוצה לסכם את הדיון.


מה לגבי מה שאמרנו?


 אני אמרתי לך, קראתי מהחוק. קראתי לך – – 


יהיה.


– – ששר הבריאות יהיה חבר בקבינט הקורונה. כן.


שר הבריאות במפורש – – –


"יהיה חבר שר הבריאות, ושמספר" – – –


ושאר חבריה.


כבוד השר, איזה עמוד זה?


– – – איזה עמוד?


כתוב. מה אתה אומר לי שלא כתוב?


אני רוצה לראות. לא ראיתי.


כתוב בסעיף 21(ב).


אמרתי שאם טעיתי, אז טעיתי.


"יהיה חבר שר הבריאות". טעית. 

 אז אני מבקש מכולכם לתמוך בקריאה הראשונה. תודה רבה.


נא לשמור על השקט. 

 אנחנו עוברים להצבעה. קודם כול לפרוצדורה – אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. 


– – –


קודם כול הפרוצדורה ואחר כך האמצעים. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הארכת תוקף הוראת השעה של חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 10). הצבעה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 10) (הארכת תוקף והוראות נוספות), התשפ"ב–2021, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.


בעד הארכת הוראת השעה הצביעו 35 חברי כנסת, נגד הצביעו שישה, אין נמנעים. הוראת השעה אושרה. הוראת השעה תעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. 


 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1460).]


 אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 96), התשפ"ב–2021, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר במשרד האוצר, השר חמד עמאר. בבקשה, אדוני.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מביא חוק שהוא תיקון בשיעור מס רכישה. אנחנו רוצים לחזור לרמה שהייתה בשנת 2015. אז הורידו את מס הרכישה, ואנחנו ראינו את התוצאות של ההורדה הזאת. 

בעת האחרונה אנו צופים בעליית מחירים משמעותית בשוק הדיור. לצורך מתן מענה בסוגיית הדיור, קודמו במסגרת חוק ההסדרים כמה רפורמות שמטרתן הגדלת היצע הדיור במדינת ישראל. עם זאת, בעת הזו עולה הצורך להסתכל גם על צד הביקוש. 

 שוק הנדל"ן למגורים מתאפיין בהיצע קשיח בטווח הזמן הקצר, ללא אפשרות להתאים את ההיצע לשינויים בביקוש, ובהתאם – שינויים בביקוש מובילים באופן ישיר לעלייה במחירי הדירות. נתוני העבר מצביעים על כך שעליית הביקוש של המשקיעים מייצרת ביקוש עודף אשר מתווסף ובא על חשבון רכישות הזוגות הצעירים. ביקושים אלו מביאים לעלייה במחירי הדירות ודוחקים את הזוגות הצעירים אל מחוץ לשוק.

 כפי שעולה מהנתונים, הורדת שיעור מס הרכישה שבוצעה ביולי 2020 על רקע התפרצות מגפת הקורונה הביאה לגידול חד במספר הדירות הנרכשות להשקעה, הן במונחים כמותיים והן כשיעור בסך העסקאות. שיעור רכישות המשקיעים מאז הפחתת מס הרכישה עלה לכ-20% מסך העסקאות בשוק הדיור, לעומת שיעור של כ-13% בחודשים שלפני העלאת מס הרכישה. לאור העלייה המשמעותית בביקוש לרכישת דירות והעלייה במחירי הדירות שהחלה מאז הופחת מס הרכישה ביולי 2020, יש לפעול למתן מגמה זו על ידי החזרת המיסוי של משקיעים. העלאת המס תמתן את ביקוש המשקיעים ותסייע בבלימת המגמה הקיימת בתקופה זו. צעד זה נלווה לצעדים להגדלת היצע יחידות הדיור בשוק, שייתנו מענה לביקוש הגובר ויביאו ליציבות מחירים בטווח הארוך. 

 אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק.


 תודה רבה לשר במשרד האוצר חבר הכנסת חמד עמאר. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. חברי הכנסת מתבקשים לשמור קצת על השקט.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, לא יאומן כי יסופר. לא יאומן. הולכים להילחם במחירי הדירות היקרים, שזוגות צעירים לא יכולים להגיע לדירה משלהם, וחשבתי שאולי כאן המדינה תשקיע כסף כדי להוריד את מחירי הדירות, ולא היא. 

משרד האוצר, כדרכו, מה שהוא עושה בשבועות האחרונים – הוא פשוט לוקח את הסיסמה על מה מדובר, והוא גובה איתה כסף. אמרתי בחוק הקודם: מעלים את המחירים על חד-פעמי, מעלים את המחירים – –


חבר הכנסת טור פז, לא נותנים גב לדובר.


– – על פירות, על מיץ פירות – –


רם שפע.


– – פוגעים בנשים, מעלים את גיל הפרישה ופוגעים בנשים עניות, עושים מס גודש כשלא מטפלים בנושא של התחבורה הציבורית, ועכשיו אומרים, בצדק, שמחירי הדירות גבהים מאוד, זוג צעיר לא יכול להגיע לדירה, אז הם באים במשרד האוצר ואומרים: אנחנו הולכים להילחם במחירי הדירות היקרים. איך? נקבל עוד כסף מאנשים.


– – –


נכון, על דירה שנייה. כל הזמן יש להם את התירוצים האלה. הכול תירוצים אידיאולוגיים.

 עכשיו, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש: זה גם היה אצלי כשהייתי יושב-ראש ועדת הכספים, אמרתי: לא, אני לא מוכן לעניין הזה, והורדנו את מס הרכישה ל-5%. אי-אפשר כל הזמן, כל הזמן, להעלות מחירים. זה מה שהאוצר עושה. מה מפריע לי? האוצר בסדר, הוא עושה את עבודתו. הוא אומר, כמו שהוא אמר בדברים אחרים – הוא אומר סיסמאות שכולנו מקבלים אותן, אבל המסקנה היא הפוכה מהסיסמה. עובדים על חברי הכנסת בקואליציה. חברי הכנסת בקואליציה מדברים כל הזמן בסיסמאות יפות, עד שזה מגיע להצבעה. בהצבעה יש אידיאולוגיה: אנחנו מעבירים תקציב, אנחנו לא רוצים את נתניהו ראש ממשלה, אנחנו רוצים את ממשלת השינוי. איזה שינוי? מה שינוי? השינוי היחיד זה שאתם לוקחים כסף באכזריות ממשפחות חלשות, ממעמד הביניים, מאלה שבמצוקה כלכלית. לא מפסיקים לקחת מהם כסף. מה שינוי? ממשלת הריפוי – איזה ריפוי? זאת ממשלה חולה. זאת ממשלה – – –


 עמדת היועצים של הקואליציה, קצת שקט. 


 זאת ממשלה שמפולגת לשמונה מפלגות, ובתוך המפלגות עצמן יש מחלוקות. איזה איחוד? איזה ריפוי? ממשלה שגוזלת מהאזרחים את מעט הכסף שהשאירו להם. באים ומדברים על זה שצריך להילחם כדי שתהיה הגנת הסביבה, לכן צריך לטפל בנושא של הכוסות החד-פעמיות. 


 חבר הכנסת שיין, אנחנו שומעים את שיחת הטלפון כאן. 


 לא, הוא דווקא הכי שקט.


 כן, אני שומע את שיחת הטלפון שלו. 


 אני רוצה לראות את שר האוצר, הגיבור הזה, שהולך על חלשים, משפחות ברוכות ילדים, בעיקר משפחות חרדיות וערביות – נראה אותו הולך נגד בז"ן, אלה שבאמת מעכירים את הסביבה, אלה שבאמת פוגעים באיכות החיים, באיכות הסביבה. 


 נא לסיים, בבקשה. 


 שילך נגד החזקים. הוא לא ילך נגד החזקים. עוד יבוא יום ונספר על הקשר שלו איתם. תודה רבה. 


 תודה. חבר הכנסת שלמה קרעי – איננו. חבר הכנסת חיים ביטון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אמיר אוחנה, ואם לא יהיה – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה באמת לשאול את החברים – לאחר שמדברים על כל הצמצומים התקציביים שהממשלה, ממשלת הריפוי הזאת, מנסה לעשות בתואנה שצריכים באמת לנהל תקציב מדינה מסודר ופה צריך לצמצם את התקציב, רציתי לשאול שאלה: הרי אתם הייתם צריכים לעשות הסכמים עם עבאס. אם אתם באמת רציתם לעשות איתו הסכם – שאלה שאולי הייתה צריכה לעלות בתוך הדיונים ביניכם – נראה לכם שב-50 מיליארד הוא לא היה מסכים? למה צריך 53 דווקא? הרי כל הצמצומים האלה שאנחנו זועקים עליהם פה מסתכמים בסכומים קטנים, לכאורה – לכאורה, כי זה עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. אבל נגיד שהיינו עכשיו אומרים: יש לכם צורך לקיים את ממשלת הכיסאות הזאת ואתם צריכים לתת לעבאס, אז תיתנו לו 50; אי-אפשר פחות 3 מיליון, ואז לוותר על חד-פעמי, שתייה מתוקה או כל הדברים האלה, שפוגעים בשכבות החלשות? הרי אף אחד לא מתווכח על כל כך הרבה. 

 לכן הצעתי, עכשיו שהדברים עדיין נמצאים בוועדות ואפשר עדיין לתקן, ואנחנו רואים את הזעקה של הציבור מכל דבר ודבר – תנסו אולי עכשיו. אתם יודעים, הוא ניסה להיות סולידרי ולוותר על כל מיני סכומים כאלה ואחרים. אני חושב שאפשר לעשות חשיבה מחודשת ולהסתכל לציבור המוחלש בעיניים, להבין משם את המצוקה שלו וקצת לרחם על זה. 

 הדבר השני שרציתי לומר: לפני כמה חודשים דיברו על סגירת הערוץ של גלי צה"ל – סגירה, אין צורך בגלי צה"ל. 


 תחנה, תחנה. 


 תחנת גלי צה"ל, כן. טעות. סגירת התחנה. פתאום כבר לא מדברים על זה – – 


 יש מנהלת חדשה.


 – – כי הביאו מנהלת חדשה, אבל מסתבר, כנראה, שהכול היה אחיזת עיניים. כל העניין הזה, הדבר הגדול של סגירת התחנה, היה אחיזת עיניים וזריית חול בעיני הציבור כדי לגרום בסוף למה שקרה היום. אבל בסדר, ככה, כמו שצריך. מפריע לכם, קשה לכם לשמוע את מעט האמת הזאת שעוד איכשהו מחלחלת בתוך הכמות האדירה הזאת של המידע שהוא נגד הציבור המוחלש ונגד הציבור הימני בעם ישראל, בארץ ישראל, במדינה שלנו. יש מישהו אחד שקצת, טיפה, מאזן – אתם כנראה לא יכולתם להכיל את זה שהרייטינג שלו כל כך גבוה, יותר מכל הערוצים האחרים ומכל התוכניות של הפוליטיקה הכל-כך חשובות, אז הינה הגיעה אותה מנכ"לית ממלאת מקום, מנהלת התחנה ממלאת המקום, היא עשתה את תפקידה וכנראה היא כבר תסיים את זה, כי אחיזת העיניים הסתיימה ואפשר כבר לבצע. אז אני אומר לכם, ההשתקה הזאת היא השתקה לא ראויה. היא השתקה של ציבור שלם, של יותר ממחצית העם, ואתם יודעים זאת. נא חדלו ידיכם מלעשות עוד רוע ועוד רוע. הגיע הזמן שתסתכלו על עצמכם במראה, ותדעו שאם אנחנו היינו עושים את זה, הזעקה לא הייתה כמו שאנחנו זועקים על הבמה – היא הייתה נמצאת כנראה במקומות יותר גבוהים, ונחסמת.


תודה רבה לחבר הכנסת חיים ביטון. חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו. חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. אם לא אז יהיה ידידו אורי מקלב. עד שלוש דקות. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה ימים כתב ראש הממשלה בנט את הדברים הבאים, ואני מצטט: הכותל המערבי, "המקום האהוב כל כך, החשוב כל כך לכל יהודי, המקום שמאחד אותנו, דור אחר דור – – – משמש בימים אלה לקמפיין פוליטי יזום, שגויס אליו כסף רב, במטרה לנגח את הממשלה. למה?" כתב ראש הממשלה, "כי מישהו העריך שזה יתפוס. ואולי זה באמת יתפוס. אבל הנזק – יהיה ענק".

אני ממשיך לצטט: "גם בתקופות של מחלוקת סוערת, אנחנו חייבים לשמור על איים של קדושה. דברים שבהם לא נוגעים". יש בעיה – פותרים אותה מתוך דיאלוג. "לא עושים סקרים ומחליטים ללכת בכל הכוח על קמפיין מפלג על הכותל המערבי. פשוט לא. אני מבקש מכם – לפני שאתם נסחפים בסערת רגשות על משהו, תבדקו – מהן העובדות? האם מישהו מפעיל אתכם פה בעצם?" עד כאן ציטוט של ראש הממשלה בנט. 

אדוני ראש הממשלה, לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר. הכותל, שהוא הלב של העם היהודי, מאחד אותנו לאורך כל הדורות. בשנים האחרונות הוא משמש לקמפיין פוליטי, קמפיין משותף לנשות הפרובוקציה ולראשי התנועה הרפורמית, שמטרתו איננה הוספת קדושה וכיסופים לבית המקדש אלא קבלת לגיטימציה למי שמנסים ליצור תחליפים לתורת ישראל ולהלכה היהודית. הקמפיין הזה מוזן בכסף רב מאוד, שמגיע מארגונים פרוגרסיביים ורפורמיים וממדינות זרות, במטרה לשנות את זהותה היהודית של מדינת ישראל. מובילי הקמפיין הזה, ובהם אחד מחברי הקואליציה, מעריכים שזה אכן יתפוס, אבל הנזק אכן יהיה ענק, כי כשפוגעים בלב וכשנותנים הכרה וחשיבות לגורם שולי שמזייף את האמת, זו פגיעה קשה.

המשפט החשוב בדבריך, אדוני ראש הממשלה, הוא "אנחנו חייבים לשמור על איים של קדושה. דברים שבהם לא נוגעים". מדויק. הכותל הוא מקום קדוש, בכותל לא נוגעים, ולכן צריך באופן מיידי להסיר מעל סדר-היום כל רעיון והצעה לחלק את הכותל ולפגוע בקדושתו. את בקשתך אני מפנה בחזרה אליך: תבדוק היטב מי בעצם מפעיל אותך, איזו אג'נדה אתה משרת, מיהם הצוהלים והשמחים על כך שהצלחת לסלק את המחנה היהודי-לאומי מהשלטון ומה המחיר הכבד שעם ישראל משלם ועוד ישלם על הקמת ממשלת כל אזרחיה הזאת. 

אדוני ראש הממשלה, מוטב מאוחר מאשר אף פעם. התפטר בהקדם ותפיל את הממשלה הרעה הזאת. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. מי שרוצה ללמוד איך מכינים נאום ואיך לעמוד בזמנים – ילמד מאבי מעוז.

חבר הכנסת יעקב אשר – איננו. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי, שלא יכול לנאום. אורי מקלב, הפעם הוא מוכיח לכולם שהוא עומד בשלוש דקות. אני אומר לכם, הפעם הוא יוכיח. שלוש דקות. 


 אבי מעוז יעביר אותנו איזשהו קורס.


 בבקשה, אדוני. 


 תודה, אדוני. אתה מאתגר אותנו. 


 אורי – אחרי שלוש דקות, ייאמר לזכותו, הוא מתחיל לנחות.

 כשהיושב-ראש מזכיר לו. הוא מפחד. הוא לוקח גם מהזמן של היושב-ראש.


 בבקשה, אדוני, איפוס. שלוש דקות. בבקשה, אדוני. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גפני התחיל את הנאום שלו – "לא יאומן כי יסופר", על הממשלה, מה שהיא עושה במלחמה במחירי הדירות. ומה לעשות שאנחנו אומרים "יאומן כי יסופר"? יאומן כי יסופר בחוק הזה. יאומן כי יסופר בחוקים אחרים, איך הממשלה הזאת אימצה דרך אחת להתמודד גם עם קשיים כלכליים ועם הבטחות קואליציוניות, אבל גם עם עוד משהו שלא ידענו אותו עד עכשיו – אני לא יודע מאיפה הביאו את זה, מאיזו ארץ הביאו את זה – חינוך מחדש. במדינה הזאת מחנכים מחדש. איך? מענישים. מענישים את האנשים. רוצים להסביר לכם כמה שהחד-פעמי מפריע לאקולוגיה, מפריע לאיכות הסביבה – איך מסבירים? לא עושים שום תוכנית חינוכית, שום תוכנית הסברה; לא לוקחים את הכסף הזה ומדברים עליו שיעשו וישקיעו, אלא מטילים קנס. מכפילים את המיסים בדברים הכי פשוטים. לא היה אף פעם מס שהכפילו אותו על דברים הכי פשוטים. יכולים להכפיל על מכוניות יוקרה, אפשר להכפיל על דירות יוקרה, אבל הדברים הכי עממיים, הכי פשוטים והכי זולים – עליהם מכפילים אותו. אבל רק הממשלה הזאת יודעת לעשות את זה. אין לה בעיה לחנך מחדש. 

אותו דבר גם בדברים המתוקים. איך מתמודדים עם בריאות הציבור? אין בעיה, לא עושים – אולי יכול להיות שיש אפשרות של הסברה וחינוך, ואנחנו יכולים להוריד עוד דברים, ופעולות הסברה. לא. מעלים, ומעלים באופן דרמטי. איך מתמודדים עם זה שרוצים לחנך את האנשים שיצאו לעבודה ולא ילמדו? יש פתרון – מטילים קנס ומס ומה לא, וכמעט זורקים לרעב אימהות וילדים כדי לחנך מחדש. אנחנו חושבים שללמוד אקולוגיה זה בסדר, אבל ללמוד תורה זה לא בסדר, ואז אתם תשלמו קנס. 

וכך אנחנו מכירים: איך רוצים למנוע את השימוש ברב-קו ולעבור לאפליקציות? מייקרים את התחבורה הציבורית מחדש; איך עושים שבשר"פ לא יזמינו תור או כן יזמינו תור ולא ילכו לרופא מקצועי מייד אלא רק דרך הפניה? נותנים קנס, מעלים אגרה כפולה ומכופלת – 40% מס – כדי שלא ילכו לשר"פ; איך גורמים לכך שלא יחנו בחניה עירונית? מעלים את החניה העירונית. 


השרה זנדברג, אני יכול לתת לכם אולם לישיבת סיעה. תודה. 


מעלים את החניה. האוצר מסבירים: אנחנו רואים את האנשים מסתובבים. אם אנחנו נייקר את החניה, אנחנו באמת נגרום לכך שאנשים ייסעו בתחבורה ציבורית.


אולי במסגרת השתקת ברדוגו משתיקים גם את אורי מקלב. 


– – –


לא שומעים אותך. אומרים שלא שומעים אותך.


מצד אחד מסבירים כמה חשוב לנסוע בתחבורה ציבורית, ומצד שני מייקרים את התחבורה הציבורית. אין קשר בין הדברים האלה, אבל אותנו יחנכו מחדש. 

גם עכשיו בדיון – לוקחים נושא כל כך יקר, נושא הדיור, המחסור בדיור. איך יילחמו במחסור בדיור? נעלה את מס הרכישה. מה המשמעות? אנחנו כבר היינו בסרט הזה, ראינו כמה שזה לא עוזר, כמה שזה לא הביא שום דבר וכמה שזה רק המשיך לייקר את מחירי הדירות, את מחירי השכירות. מי שקנה דירה ומי שרוצה באמת להשקיע את הכסף שלו – מה הוא עושה? הוא מעלה את השכירות, אם לא מייד, הוא מעלה את זה תוך חודש-חודשיים, והוא משלים לו את כל העלייה של הממשלה. הממשלה לא תכניס את היד לכיס. היא לא תגרום לכך שתהיה הצפה של דירות, שבאמת יהיה אפשר לקנות, להוריד מהביורוקרטיה. לקחת פחות מהמיסים, כמעט 60% מהמס על דירות – את זה הממשלה לא תעשה. 


נא לסיים.


מה היא תעשה? תייקר. אנחנו הרי יודעים שבסופו של דבר – איך אנחנו יודעים את זה? הרי אם זה באמת היה נכון, היה צריך לקחת מס רכישה, תלוי באיזו דירה: אדם שקונה בדימונה עוד דירה – הוא רוצה להשקיע את הפנסיה שלו כדי שתהיה לו איזו הכנסה של 2,000 שקל, 1,800 שקל, זה מה שיש לו, ומה שאתה רוצה זה שהוא ישקיע בזה. זו גם מנטליות אחרת. אנשים – יש להם איזשהו ביטחון.


 נא לסיים.


אני אסיים בזה. זה לא משקיעים. אם הוא היה אומר: משקיעים בדירות יוקרה, היית אומר: תשמע, דירת יוקרה שנייה. אבל מדובר כאן על דירות שיכולות להיות עשירית מהמחיר של דירת יוקרה, הדירות הכי זולות. כולם ישלמו מס רכישה. תודה רבה.


תודה רבה, חבר הכנסת אורי מקלב. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה, במקום חבר הכנסת יעקב מרגי. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אם תהיה נוכחת. אם לא – חבר הכנסת משה ארבל. קרן ברק. 


אני יכול להתחלף עם עאידה?


כן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. עופר כסיף.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שבועיים, בבית הזה, באולם הזה, אנחנו העברנו את תקציב המדינה וגם את חוק ההסדרים, והוויכוחים לא פוסקים עד היום. התקשורת אצלנו, כידוע, היא מגוונת וגם מגויסת. יש כאלה שאומרים: התקציב גרוע, ויש כאלה שמנסים למצוא משהו טוב בתקציב. מאחר שאנחנו לא תמיד מספיקים בתקשורת, בחצי הדקה שאנחנו מקבלים, לדבר על התקציב, החלטתי לנצל את שלוש הדקות שיש לי פה היום ולפנות ישירות לציבור הבוחרים שלנו.

אני אביא פה כמה מספרים שאתם אולי לא מכירים. אז הינה, בואו נתחיל מהבטחת הכנסה: יש 242,000 אזרחי מדינת ישראל שכבר מינואר יקבלו תוספת להבטחת הכנסה בסכום של 480 שקל לבן אדם ו-750 שקל לזוג – תוספת תקציבית של למעלה מ-1.5 מיליארד שקלים.

יש לנו 116,000 ניצולי שואה שלצערי לא מקבלים את הקצבה החודשית אלא מקבלים רק פעם אחת בשנה סכום של קרוב ל-4,000 שקלים. בתקציב הזה הכנסנו תוספת של כמעט 2,500 שקל כך שבתשלום הבא, שזה בדרך כלל בפברואר, 116,000 ניצולי השואה יקבלו סכום של 6,500 שקלים. עלות תקציבית – 300 מיליון שקלים. 

אנחנו מדברים על סיוע גם לווטרנים שעדיין חיים בינינו, שייבדלו לחיים ארוכים – הם כבר עברו את גיל 97. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שיש כמעט 500 איש כאלה שנלחמו נגד הנאצים?


עד 120.


עד 120. גם להם אנחנו מעלים בתקציב הזה, תוספת שנתית, לסכום של 6,480 שקלים.

אנחנו הגדלנו את המלאי של הדיור הציבורי ל-1,700 דירות. 14,000 איש שעדיין מקבלים את הסיוע בשכר דירה, אלה שעומדים בתור לקבל את הדיור הסוציאלי, יקבלו סיוע חודשי לשכר דירה מוגדל; אלה שעברו את גיל הפרישה יקבלו 1,700 שקל בחודש, והשאר יקבלו 1,500 שקל. העלות התקציבית – למעלה מ-160 מיליון שקלים.

עכשיו אנחנו מדברים גם על אנשים שעברו את גיל הפרישה אבל עדיין עובדים. הם מה שנקרא – בשפה המקצועית זה נקרא דיסרגרד. אנחנו מעלים להם את התקרה העליונה כך שהם יוכלו להמשיך להשתכר בלי שקצבת הזקנה שלהם תיפגע. מדובר על 15,000 אנשים – תוספת תקציבית של למעלה מ-300 מיליון שקלים. 

אנחנו גם מדברים על הדור הצעיר, חיילים משוחררים, שהם, מסיבות שונות, דווקא מהשכבות החלשות, לא מסוגלים לשלם על תוכנית הלימודים שלהם, הלימודים האקדמיים. התוכנית ממדים ללימודים – תוספת של למעלה ממיליון שקלים. 11,000 חיילים משוחררים יוכלו ליהנות מהתוכנית הזאת ולהשלים את ההשכלה האקדמית שלהם. חברים, זה סיוע של 7,000 שקל בכל שנה. אני אישית זכיתי לסיוע ממשרד הקליטה והעלייה לפני 20 שנה כשעשיתי את התואר הראשון שלי, ושנתיים לא שילמתי על הלימודים האקדמיים שלי. אז הינה, אנחנו גם עוזרים לתוכנית של חיילים משוחררים.

אדוני היושב-ראש, בסך הכול מדובר – –


נא לסיים.


אני כבר מסיים. – – על סיוע ישיר ל-450,000 אנשים – שדרך אגב, זה הרבה יותר ממה שקיבלנו בבחירות, ישראל ביתנו – בסכום של למעלה מ-2.5 מיליארד שקלים. 


תודה. 


אז אם מישהו מצטט אותי בתקשורת, אתם יכולים לצטט את הנאום הזה, ולא 20 שניות של insert. תודה רבה. 


 תודה, חבר הכנסת יבגני סובה. חבר הכנסת עופר כסיף, ואחריו – חבר הכנסת משה ארבל. בבקשה, אדוני.


 תודה רבה, אדוני.


 שלוש דקות לרשותך.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום בבוקר קרה – כצפוי, יש לומר – התרחש אירוע שאני חייב להגיד שבאמת הדיר שינה מעיניי, ואם לא ישנתי הלילה זה בגלל האירוע הזה, אני משתף אתכם בזה. האירוע הזה היה פינוי של תושבי גבעת עמל בתל אביב. למי שלא מכיר, תושבי גבעת עמל הנוכחיים, המבוגרים שבהם, הם עצמם או דורות ההמשך שלהם, רובם ככולם יוצאי ארצות ערב והאסלאם – וזה רלוונטי לסיפור שהתרחש שם – שיושבו שם בכפר הפלסטיני שממנו גורשו תושביו, ג'מאסין. הם יושבו שם כאשר הגיעו הם עצמם או אבותיהם ואימותיהם, כאמור בעיקר מארצות ערב והאסלאם, בלי שנאמר להם שיש להם אפשרות וכמובן אולי אפילו צורך לקבל טאבו על השטח, לרכוש את הדירות יותר מאוחר. מדובר שם, למעשה – כפי שקבע, אגב, בית המשפט באפריל השנה – שהמדינה הפירה את ההתחייבות שלה לאותם תושבים. התושבים המוחלשים ביותר – חבר הכנסת ארבל, חשוב לי שתקשיב – התושבים המוחלשים ביותר, גם מבחינת עדתית וגם מבחינה מעמדית, יושבו שם על ידי המדינה והופקרו במשך עשרות שנים.


 המפלגות הכי סוציאליות בממשלה – – – 


 במירכאות.


 בממשלה הזו.


 והופקרו – גם אז, גם עכשיו, אבל גם על ידי הממשלה הקודמת – –


 איפה מרצ?


 – – ונזרקו לכלבים. ב-2014 היה שם פינוי אלים של חלק מהתושבים, והיום פונו כל השאר, גם בכוחות משטרתיים, והשכונה – הבתים של האנשים האלה נהרסו.

 אני הייתי בקשר כמה שנים עם האנשים שם – אנשים נפלאים, אנשים טובים שלא עשו רע לאיש, שבאים באמת מהרקע הקשה ביותר שאפשר לדמיין. איזו אכזריות וקהות חושים, איזו התעלמות – ואני מדבר על שרים נוכחיים: פנו לשרים בממשלה, והם השיבו את פניהם ריקם. היה אפשר למנוע את הפינוי או לתת פיצוי הולם. מה שהובטח לאותם מפונים זה סכומים שהם בגדר לעג לרש בלשון המעטה. בושה וחרפה שכך מתנהגים לאזרחים טובים בתוך גבולות מדינת ישראל.

 אני רוצה מפה לשלוח חיבוק חזק ואוהב לתושבי גבעת עמל, שבמשך שנים ליוויתי אותם ותמכתי בהם, ולהתנצל על כך שלא הצלחתי – לא הצלחנו, חבריי ואני – למנוע את מה שהתרגש עליכם, ונמשיך להיאבק כדי שתקבלו את הפיצוי המגיע לכם בזכות ולא בחסד. ואני רוצה להפנות כאן אצבע מאשימה לממשלת ישראל על ההפקרה הפושעת של התושבים. תודה, אדוני.


 תודה רבה. חבר הכנסת משה ארבל. בבקשה, אדוני.


 אני רק מבקש שתיתן לי זמן כמו שנתת לעופר כסיף. דיברת דברים חשובים.


תשמע, "ועל פני כל העם אכבד".


ויידום.


בבקשה, אדוני.


 מכובדי היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל לדבר – השרה תמר זנדברג, אני מבקש לנצל את הבמה המכובדת כשאני עומד כאן כרגע ולהתנצל בפנייך. בשבוע שעבר היו כאן חילופי דברים לא מכובדים – – 


 אבל.


תמתיני עד הסוף.


לא, לא. – – ואני מתנצל ולא אומר "אבל".


 כל הכבוד. תודה.


 וכעת לענייננו. אנחנו עומדים כאן בדיון על חוק שמבקש להעלות מיסים. העלאת מיסים מנוגדת בתכלית למדיניות של נפתלי בנט. באתר שלו, שהוא עדיין לא מחק אותו מהאינטרנט, הוא מדבר באריכות על תוכנית סינגפור, וכך כותב בנט: זוג צעיר עם ילדים ששירת את המדינה, עובד קשה ומשלם מיסים, בקושי מצליח לגמור את החודש ורק רואה את חלום הדירה מתרחק. ואז באה הקורונה ופשוט שמטה את הקרקע מתחת לרגליהם של כל אותם ישראלים עובדים שהחזיקו את הראש מעל המים. בעלי עסקים ראו את מפעל חייהם מתפרק בין ידיהם, עובדים פוטרו, אחרים צמצמו איפה שיכלו. אנחנו לא רוצים לשים על הכלכלה פלסטר של מענקים זמניים בדרך ליציאה מהמשבר, אלא – אומר בנט – לזנק מתוך הדשדוש הזה לצמיחה אדירה, לעושר ענק לכל משפחה עובדת ולאיכות חיים כמו שקיימת במדינות העשירות בעולם.

 הוא ממשיך ואומר: עד שנת 2003 הייתה סינגפור – שהיא רק דוגמה אחת למדינה שממנה אפשר ללמוד – ברמת חיים דומה לשל ישראל במונחי התמ"ג לנפש. מרגע שהחלו סדרת רפורמות שהורידו את המיסים, ייעלו את המגזר הציבורי ופתחו את השווקים – כלכלת סינגפור המריאה ותושביה הפכו עשירים כמעט פי שניים מאיתנו. ומה עושה בנט? בדיוק בדיוק בדיוק ההפך: מעלה מיסים – משקאות מתוקים – – –


 אפשר שאלה על חשבוני?


 בבקשה, מכובדי.


 האם זה נעלם מנגד עיניך שזה הפך להיות אופנה – לא משנה מה שאמרנו, העיקר מה אנחנו עושים?


יש משפט שאומר ששקר שחוזרים עליו הרבה מאוד פעמים, אנשים חושבים שהוא אמת. אני מנסה כאן מעל הבמה הזו – –


לעקור את זה.


 – – לחזור על האמת הרבה פעמים, לומר את האמת, להציף לעיני עם ישראל את העובדות. עם ישראל לא טיפש. עם ישראל יודע בדיוק מי משקר לו ומי אומר לו אמת. אני בא כאן לשלוש דקות לומר אמת – –


 בבקשה.


 – – ואמת דיברתי. 

 אני בא ואומר, אדוני היושב-ראש: יש כאן באמת הונאה כל כך קשה בתפיסות העולם הכלכליות. מבקשים מהציבור – אומרים לציבור: בואו, תתמכו, תבואו, תיתנו יד, אנחנו נוריד מיסים, אנחנו נצמיח את הכלכלה, אנחנו נקדם אותה – ועושים פעולות הפוכות לחלוטין: מיסוי של חד-פעמי, והינה, עכשיו כל המיסוי הזה שציינו קודם לא מספיק – עוד פעם הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), מיסוי מקרקעין – עוד מס; עוד הטלת מס זה מה שבאמת יעצור את המשקיעים? אתם מדומיינים, זה מה שאתם. תודה רבה.


 עברת את הזמן של עופר כסיף. תודה. חברת הכנסת קרן ברק – איננה; רות וסרמן לנדה. אה, יואב קיש. בבקשה, אדוני. רות, מוותרת? אם תתחרטי, אני אחזיר. עד שלוש דקות לרשותך.


 כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, האם זו השרה לאיכות הסביבה שם? אני לא מזהה כל כך.


 הגנת הסביבה.


 הגנת הסביבה. כן, שלום. אז יש שרה בבניין. מס רכישה – כבר ניסינו, ראינו – לא עובד. אין היגיון כלכלי בהעלאת מס רכישה רק למשקיעים. זה מייצר מראית עין כאילו שהעסקאות יורדות, אבל המשקיעים קונים דירות ומוכרים דירות, והדלתא – רק היום פורסם על ספטמבר – אני חושב שהיא כ-200 דירות בהפרש. זאת אומרת, אפקטיבית, המהלך הזה לא יעשה שום דבר. מה הוא כן יעשה? אז נכון, המשקיעים שיקנו דירות – יהיה להם יותר יקר, ואז מה הם עושים עם הדירות שהם קונים? הם משכירים אותן בשוק, והם ירצו את התשואה, זאת אומרת שהדרישה שלהם לשכירות תהיה יותר גבוהה.

 הדבר הזה, ראינו אותו לכל אורך השנים האחרונות, שלמעשה העלאת מס הרכישה לא עזרה לבלום את עליית מחירי הדיור, שזו המטרה המרכזית שאנחנו רוצים להשיג. את זה עושים לא על ידי מס רכישה אלא על ידי שני דברים בולטים: האחד – מלאי, מלאי, מלאי. צריך לדאוג שיהיו הרבה דירות בשוק, לשחרר קרקעות, לתת תוכניות, לשחרר חסמים – מהלכים מאוד חשובים; הדבר השני – לעשות תוכניות כמו מחיר למשתכן או תוכניות שמוזילות לציבור מסוים שאנחנו רוצים שיקנה דירה ראשונה במחיר נמוך יותר. ברגע שנעשה את זה, הם יעצרו את העלייה במחירים, יורידו את הביקושים, והשוק יתנהל במגמה של האטת העלייה ואולי גם בהתייצבות וירידה קלה.

 אבל הפלסטר הזה, שאנשים חושבים שיעזור במשהו – העלאת מס רכישה לא תעשה דבר להעלאת מחירי הדיור, רק ייקר את ההשכרות. אנחנו נמצא את עצמנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו מול דירות שעכשיו לא נכנסות לשוק. בכלל רצינו עכשיו לייצר קרנות שקונות דירות להשכרה. זה כבר יהפוך להיות לא רלוונטי, כי המחירים יותר גבוהים, התשואות פחות טובות. כל האירוע הזה הוא טעות תפיסתית ממדרגה ראשונה. מס רכישה לא משפיע על המשק, לא משפיע על מחירי הדירות. מה שמשפיע זה המלאי והשאלה אם אתם מקצים כספים משמעותיים לתוכניות להורדת המחירים של הדירות, בין שזו דירה ראשונה, כמו מחיר למשתכן, ובין שאלו תוכניות אחרות, שוות ערך, שיכולות להוביל לכך שמחיר הדירה ירד, ולא על ידי מיסים, כי בזה אין שום תועלת. תודה רבה.


תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת משה אבוטבול – וואו, איננו; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו; אופיר כץ – איננו; דודי אמסלם – איננו; איימן עודה – איננו; דסטה גדי יברקן – איננו; ישראל כץ – איננו; קטי שטרית – איננה; סמי אבו שחאדה – איננו; אורלי לוי אבקסיס – אף היא איננה; דוד ביטן; יריב לוין; יעקב ליצמן; יואב בן צור; אוריאל בוסו; אורית מלכה סטרוק; אופיר סופר; ישראל אייכלר – איננו. אורי מקלב.


אורי דיבר.


דיבר, נכון. הקדמנו אותו. בצלאל סמוטריץ', בבקשה, אדוני. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה, שלוש דקות לרשותך, אדוני.


שלום, אדוני היושב-ראש. אם יש פה שר או שרה – – –


יש שרה. יש שר במליאה? הינה, הצלת את המצב, חמד עמאר. גם תמר.


 גם שרה וגם שר.


מי השר התורן? בבקשה, אדוני. הינה, מאפס, מחזיר לך. קדימה.


טוב, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, את שי דרומי הציבור הישראלי ברובו מכיר – אותו חוואי שעמד על ממונו ואולי על נפשו, נרדף על ידי הפרקליטות וזכה שנחקק על שמו חוק שהרחיב את ההגנות של ההגנה העצמית בדין הפלילי.

אני רוצה להכיר היום לציבור הישראלי את אחיו של שי, אמיר. גם הוא ציוני, חקלאי, שלפני 39 שנה נשלח על ידי מדינת ישראל – בזמנו יהודה זיו היה מנהל החבל חוות שמשון, ליד כפר אוריה – נשלח לשם כדי לשמור על השטח. יש שם לא מעט שבטים בדואיים שמסתובבים מסביב, באזור של מנזר דיר ראפאת. הוא עבר הרבה מאוד תלאות: הבטיחו לו חוזה, והוא נדרש להוכיח יכולת כלכלית של 120,000 דולר. בזמנו, משק בכפר אוריה נמכר ב-30,000 דולר. הוא גר במבנים ישנים, שומר על חיים אקולוגיים, שומר על משק רעייה, תורם לסביבה, תורם לשמירת הקרקע, תורם לחקלאות, תורם לכל מה שאפשר לחשוב עליו, תורם לציונות. במשך 39 שנה אמיר עובר ויה דולורוזה – מוציאים לו את הנשמה עם כפית בהליכי תכנון שמתקדמים ולא מתקדמים, חותמים על חוזה ומבטלים חוזה, משנים ומזיזים.


 חשמל? יש לו חשמל?


תכף נדבר על זה. ואז מגיעה תמ"א 1, שמשנה את המדיניות – יש ביטוי כזה: המנוולים שינו את הכללים ולא סיפרו לנו – וכבר אי-אפשר לאפשר תכנונית צורת התיישבות כזאת, וכל המערכת נלחמת בו. שנים שהוא מנהל משפטים ומשקיע הון תועפות בעורכי דין במקום לפרנס את משפחתו ואת מפעל חייו – עוד פעם – הציוני, הסביבתי.

אנחנו מלווים את הסיפור הזה כבר כמה וכמה שנים, והצלחנו להגיע לאיזשהו הסדר, שהוא יעבור לנחלה צמודת דופן בכפר אוריה. כפר אוריה כבר הסכימו, והצלחנו לשכנע את הוועדה המחוזית להסכים, והצלחנו להביא חוות דעת חיובית של רט"ג שזה טוב לסביבה ולטבע. אז הפעילות החקלאית תישאר בחווה, והוא יעבור לגור סמוך, צמוד דופן לכפר אוריה. בשבוע שעבר היה דיון בוועדה, ואנשי רשות מקרקעי ישראל נעמדו על הרגליים האחוריות, באטימות – הייתי אומר כמעט באכזריות – נלחמו ונלחמו ונלחמו. לצערי הרב, אתמול הוא קיבל פסק דין לפינוי בפברואר, כי אומר לו בית המשפט – אגב, לבית המשפט מאוד ברור העוול שנעשה לו: אדם בנה את חייו, את משפחתו, הוליד, גידל את ילדיו, בנה מפעל חיים – אגב, הוא לא עשיר גדול; להפך, הוא באמת משקיע את נשמתו בלעשות טוב, בלהתחבר לאדמה – והוא קיבל עכשיו פסק דין לפינוי. 

 האמת, יואב, מה שאני צריך להגיד לו זה: תצפצף על הצו, ועוד שנתיים תקבל חשמל. זה הסטנדרט פה עכשיו. תקבל פרס, כי אתה מצפצף על צווים של בית משפט, ובני בגין יגן עליך, כי הוא הרי הולך להצביע בעד חוק שקובע שאם אדם צפצף על פסק דין חלוט שניתן לו לשנתיים, אז הוא מקבל פרס – חשמל באוטוסטרדה. אבל אתה יודע, יואב, מה הבעיה? שקוראים לו אמיר דרומי ולא קוראים לו מוסטפא. לכן, אם הוא לא יממש את הצו, תבוא רשות מקרקעי ישראל, תשכור קבלן, תממש את הצו בכוח ועוד תתבע אותו אחר כך לשלם את ההוצאות. 

 ואני אומר, תגידו לי, לאן הגענו? אנשים טובים, תמימים, שומרי חוק, תמי לב, נשלחו על ידי המדינה, השקיעו את מיטב כספם, את מיטב שנותיהם, את מיטב חייהם, בנו משפחה לתפארת, עושים חקלאות, עושים ציונות, שומרים על הקרקע, שומרים על הסביבה – בהם אתם מתעללים? אז עברייני הבנייה במגזר הערבי והבדואי – אלה יקבלו עכשיו מתנות; עבאס ינחית עליהם משמיים כסף ותוכניות וחשמל, ואת החקלאים אתם תמשיכו לרדוף? אני אומר כאן בצורה חד-משמעית: או שיימצא פתרון, או שכמו שזכה אחיו שי לחוק על שמו, יהיה חוק – ואתה מכיר את זה, היית גם יושב-ראש ועדת הכלכלה – יהיה חוק אמיר דרומי שיקבע שכל חווה שעלתה על הקרקע לפני תמ"א 1, למרות השינוי התכנוני של תמ"א 1 – ואני בטוח שאתה תעזור לי – – –


בתקווה שנדע לשלוט הפעם.


 כן.


בתקווה שנדע לשלוט.


יהיה חוק על שמו. ואני אומר לאנשי רשות מקרקעי ישראל – אני בשיח איתם: אם אתם לא תתעשתו ולא תשדדו את כבשת הרש ולא תתעללו בו בפער – אגב, אתם גיבורים גדולים על יהודים; הרי אם הוא יצא מהשטח, ייכנסו לשם כל הבדואים מדיר ראפאת. מולם אתם לא תהיו כאלה גיבורים גדולים. 


תודה. נא לסיים.


הם, יש להם את מנסור עבאס. הוא מייצג אותם.


 תודה.


אני אומר לכם חד-משמעית: אם לא יימצא פתרון בתקופה הקרובה שיאפשר לו להמשיך לקיים את אורח החיים שלו במקום, לשמור על הקרקע ועל הציונות – יהיה חוק על שמו, תרצו או לא תרצו, בעזרת השם.


תודה. חברת הכנסת מאי גולן – איננה; אוסאמה סעדי – איננו; עמיחי שיקלי – איננו; אלי כהן – איננו; אחמד טיבי – איננו; מיכל וולדיגר – אף היא איננה; מיכאל מלכיאלי – איננו; אלכס קושניר – איננו. השר במשרד האוצר חמד עמאר, רוצה לסכם? להשיב? לא. 

 ניגשים להצבעה. אנחנו ניגשים להצבעה. אני אקריא על מה אנחנו מצביעים – הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 96), התשפ"ב–2021, בקריאה ראשונה. הצבעה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 96), התשפ"ב–2021, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.


אין מחיאות כפיים. יוראי, אני אגיש תלונה לוועדת האתיקה – מי ישפוט אותך? 

בעד הצביעו 20, נגד – שלושה, אין נמנעים. הצעת חוק מיסוי מקרקעין – – –


ועדת הפנים.


נא לשמור – תנו לסיים את ההקראה. 

הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 96), התשפ"ב–2021, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להמשך דיון. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת הכספים. מה אתה מבקש?


פנים.


ועדת פנים.


 ואני רוצה בכלכלה.


ועדת הכנסת תתכנס ותכריע היכן זה יימשך.

חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ב בכסלו התשפ"ב, 16 בנובמבר 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 19:38.