לנושא הראשון שעל סדר-היום, שאילתות דחופות. השאילתה הדחופה הראשונה תהיה של חברת הכנסת שירלי פינטו קדוש, לסגן השר לביטחון פנים, בנושא אי-אכיפת חניית נכים, שאילתה דחופה מס' 69. בבקשה. (אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בוקר טוב. לאחרונה התפשטה תופעה מצערת של בעלי תו נכה שמחנים את רכבם בחניית נכים לרכב ספציפי. הדבר אסור על פי חוק חניית הנכים. ברצוני לשאול: מדוע המשטרה לא אוכפת את העניין בקנסות המקסימליים, 1,000 שקלים, ואף בגרירה? תודה.) תודה. סגן השרה. תודה על השאילתה, כי אני חושב שבאמת יש פה איזשהו פער, ואני כבר אומר מראש שאני מתחייב באופן אישי לנסות לפתור אותו. מצד אחד, אתה אומר שזה מוזר שנכה חוסם חניית נכים, אבל כן יש פה איזו לקונה משפטית שצריך לשנות אותה. המשטרה לא יכולה לאכוף כרגע, צריך לעשות שינוי בתקנות התעבורה. אני יודע שהייתה איזו התנהלות בשל חילופי ממשלות ושהעסק הזה לא הסתדר. אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת, א. טוב שהעלית את זה לסדר-היום, לא הייתי מודע לזה. אני מתחייב באופן אישי לפעול גם מול משרד התחבורה לראות שזה יהיה מהיר, על מנת שהעניין הזה יטופל ושאכן המשטרה תוכל לאכוף. נכון לרגע זה, היא לא יכולה על פי החוק. אני מבטיח לך שזה יטופל, ואני אעדכן אותך, כמובן. (אומרת בשפת הסימנים: תודה רבה.) תודה רבה לחברת הכנסת שירלי פינטו. שאלת המשך, לחברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה. את לא רוצה? אוקיי, מאה אחוז. תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת משה ארבל, שאילתה דחופה מס' 71, בנושא שימוש סלקטיבי ואפלייתי בזרנוקי הבואש, בהפגנות חרדים וימין כן, באחרות לא. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, בהפגנות הימין בימים האחרונים השתמשה המשטרה בזרנוקי הבואש שהעלו צחנה על המפגינים ועל כל האזור, כולל סנטר 1 והשכונות הסמוכות. כך גם בהפגנות הפלג הקיצוני החרדי. בהפגנות אחרות, כולל בהפגנות בלפור, לא השתמשו בזרנוקים אלו, ואני מוסיף, בוודאי לא בחומר הבואש, אולי רק במים. רצוני לשאול: באילו הפגנות בשנה האחרונה השתמשה המשטרה בנשק הבואש? קודם כול, אני אתן קצת נתונים סטטיסטיים. למעשה מתחילת השנה השתמשו, אני מדבר על הבואש, לא על זרנוקי המים, ב-82 אירועים של הפרות סדר. הרשימה נמצאת פה. רובה ככולה, אני אגיד בגדול, לא את כל הפרטים, היא באזור שער שכם, ואדי עארה, בפזורה, שייח' ג'ראח, צור באהר, ראס אל עמוד, שועפאט, בר-אילן, א-טור, וכמובן, גם בהפגנות, בחלק מהמקרים, גם בגשר המיתרים. אם הכוונה היא לאירועים שהיו ב-11 לחודש וב-13 לחודש, שמתי מיקוד עליהם. זה היה ב-11 וב-13 לחודש בגשר המיתרים. לגבי השאלה שלך, אני מבין שאתה מתכוון אליהם, נכון? ל-11 ול-13? אוקיי. אז ההפגנות שהיו בכניסה לירושלים, בגשר המיתרים, בעיקרון אני אגיד כמה דברים כלליים. השימוש בכלל במכת"זית, במים ובבואש, הוא רק מרמה של מפקד ברמת ניצב משנה ומעלה, כאשר זה נעשה רק בהפגנות במדרג שלוש. כל מה שקשור לטיפול באירוע סדר, יש בו מדרגי הפעלה של האמצעים השונים. במדרג הזה, בשלוש, נמצאים גם הפרשים, לדוגמה. אלה האירועים. האירועים האלה, אם אני אתן את הפירוט: א. כמו שאמרתי, ברמה של פיקוד בכיר מאוד, וגם ברמה שאי-אפשר להשתלט בדרג אחרת. יש עוד מדרג, מדרג ארבע. אנחנו לא נמצאים שם. מדרג ארבע זה ממש כאשר יכול להיות מצב של ירי או דברים כנגד כוחות המשטרה. פה, במצב של התנגדות אלימה לפעילות המשטרה, השתמשו בבואש. ואכן, ב-11 וב-13 בנובמבר השתמשו בבואש בגשר המיתרים. ובהפגנות בלפור האלימות בעצם הייתה נמוכה יותר, אם אני מבין נכון? בוא נגיד דברים כהווייתם. לא הייתי שם, אבל בקטע הזה אני יכול להגיד לך שכן. מה לעשות, לפעמים העובדות חשובות. כן, ההפגנות בבלפור לא לוו באלימות חריגה. היו מקרים, דרך אגב, גם בתל אביב, שהשתמשו בזרנוקי מים. עכשיו, לגבי בואש, אני אגיד עוד משפט אחד. ההנחיות הפנימיות במשטרה, דרך אגב, אני בדקתי קודם ואני מזמין גם את חברי הכנסת. בעיקרון הנוהל הזה פתוח גם לעיון הציבור, זה לא איזה נוהל מסווג. גם ההנחיות לגבי השימוש בבואש הן להשתדל ככל שניתן שזה לא יהיה באזורי מגורים, לא באזורים צפופים, לא בחדרים אטומים. היו מקרים, בבר אילן ירו לתוך בית. היו גם מקרים בעבר, לא רק עכשיו באירוע ב-13 בנובמבר וב-11, אבל כן, לשאלתך, היה שימוש בבואש ב-11 וב-13. לטעמי, ככל שאני יכול להבין, היה שימוש מוצדק בבואש. כן, יש הבדל בין הפגנות. ההפגנות היו אלימות והשתמשו בהן באמצעים במדרג שלוש. שאלה. אה, זאת לא הייתה שאלת המשך. לפרוטוקול. אז קצרה, בבקשה. אדוני השר, בהמשך למדרגים, סגן שר. אל תסבך אותי, סגן שר. אתה מתמודד לראשות יש עתיד? מה? אתה מתמודד לראשות המפלגה? אני צריך לפסול את השאלה, כי זה לא המשך לשאילתה. אתה פטור מלהשיב. הולכת להיות מסיבת עיתונאים, וכנראה אתה תוזמן. מכובדי סגן השר, בהמשך למדרג בין אוכלוסיות, היה אתמול ליד בית המשפט המחוזי בירושלים מקרה תקיפה מזעזע וחמור ביותר, ואני מגנה אותו, כנגד העיתונאי ברוך קרא. אני מגנה תקיפה של אדם, ותקיפה של עיתונאי בוודאי. שמענו מייד ביקורת רבה גם מהשר הממונה על ביטחון הפנים. אבל לצערי הרב, אל מול תקיפה הברוטלית והאלימה של העיתונאי של אתר בחדרי חרדים ישי ירושלמי, באזור בר-אילן בירושלים, דממה. האם באמת ישנו מדרג או אנשים מסוימים מאוכלוסיות מסוימות של עיתונאים, שאותם אנחנו מגנים, ואת השאר אנחנו מכילים, או לא? תודה. קודם כול, אנצל את ההזדמנות. אני לא מכיר את האירוע שציינת אבל אם זו ההזדמנות, אני אגיד לך שאני מגנה בכל תוקף תקיפה של כל אדם, בוודאי ובוודאי עיתונאי שעושה את תפקידו, ולא משנה מאיפה הגיע. אני נותן לך את התשובות הזו בלי שאני מכיר את האירוע. אין הבחנה מכל סוג שהוא. אתה מדבר איתי, בוודאי אין הבחנה מכל סוג שהוא, ובהנחה שעיתונאי הזה הותקף, זה יטופל בכל חומר הדין. אני אבדוק איפה העניינים האלה עומדים. ללא כל קשר, כל תקיפה. עיתונאי עושה את התפקיד שלו בשירות כולנו, ולא משנה מאיזה כיוון הוא מגיע ומכסה את הדברים ולא משנה מהי דעתו. אני אומר לך את זה באופן אישי, וכמובן, אני אבדוק את זה. תודה רבה. שאלת המשך, לאוסאמה סעדי, בבקשה.  אה, חשבתי שביקשת על הקודם. אה, הבנתי. אני אתן גם לך. אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, משה, שמעת את כל המקומות שמשתמשים בבואש הזה וראית למי יש העדפה מתקנת בעניין הזה. שמעת את כל הכפרים ואת היישובים בירושלים המזרחית, ששם זה יום-יום, אז אל תתלונן יותר מדי.  זה, כן. אבל רציתי לשאול אותך, כבוד סגן השר: אתמול דיברנו בבוקר ואמרת לי שמתחילים באמת לעבוד, ואתמול היה מבצע בכפר מנדא. מייד אחרי זה הלכתי להשתתף בהלוויה של חבר שלי, חבר מועצה בג'לג'וליה, עזאת יונס, אללה ירחמו. כשהתחלנו להתפזר בסוף ההלוויה, פתאום, ירי לתוך מאות אנשים שהשתתפו בהלוויה, ירי חי. וממש, שניים שעמדו לידינו, אחד נפגע בראש והוא דימם למוות תוך כמה דקות, מחמוד עודה, אללה ירחמו, אבא לילדים בעלי מוגבלות מהכפר ג'לג'וליה, ועוד צעיר נפגע באופן קשה. הקלות הזאת, אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, כבוד שר המשפטים, שאתה רואה שתוך שניות באים, יורים, רוצחים ובורחים. כל הזמן דיברנו על קודים ועל קווים אדומים. כבר אין לא קודים ולא קווים אדומים. מחמוד עודה הוא הקורבן ה-112, ובאמת צריך למגר את התופעה הזאת, שהורגת ורוצחת אותנו. תודה רבה. בבקשה, אדוני. קודם כול, אני משתתף בצער המשפחה של מחמוד עודה, רצח של אדם תמים. כן, זו אחת הסיבות שיש את הממשלה הזאת, שגם החליטה שהיא תטפל בזה. דיברנו אתמול על מה שקורה בכפר מנדא ובמקומות אחרים. אני יכול להבטיח לך שהממשלה עושה את כל מה שהיא מסוגלת, והיא מסוגלת, והיא תוביל את השינוי הזה. אני באופן אישי מתעסק עם העניין הזה, כפי שאתה יודע. אבל אם כבר העלית את העניין הזה, אני גם קורא לכל הציבור בישראל: גם כשקורה אירוע, בתי החולים הם מחוץ לתחום. מה שקורה בתקופה האחרונה, ולא רק בתקופה האחרונה, זה תופעה שאנחנו מכירים אותה. אני לא קורא לזה התלהמות רגשות. כל מי שמגיע לבית חולים ומתעמת עם השומרים בכניסה הוא עבריין, זאת ההגדרה, בלי כל קשר לאירוע הקשה שקרה בג'לג'וליה, וכולנו צריכים לגנות את התופעה הזאת ובטח להשאיר את בתי החולים מחוץ לתחום הזה. אני מבטיח לך, חבר הכנסת סעדי, שאני אעשה את כל מה שאני מסוגל כדי להוביל שינוי, יחד עם חברי הבית הזה, עם השרים, ויהיה שינוי. תודה רבה לסגן השר לביטחון פנים. שאלה נוספת, לחברת הכנסת סטרוק. אדוני סגן השר, בהמשך לשאלה ששאל חבר הכנסת ארבל על ההפגנה שהייתה בגשר המיתרים, הפגנה במחאה על אי-חקירה ראויה של מח"ש בפרשת הריגתו של הנער אהוביה סנדק. במקביל להפגנה הזו, ממש באותו זמן, היה אירוע אלים מאוד מול שכונת מעלה הזיתים בירושלים. כאשר אנחנו היינו שם בסיור ביום שני, עמדו שם על הכיכר במוצאי שבת, ממש סמוך מאוד לשכונה, כעשרה ערבים גלויי פנים, עם כוורות של זיקוקים, וירו זיקוקים לתוך השכונה מטווח כמעט אפס, למעלה מעשרה בקבוקי תבערה לתוך השכונה מטווח כמעט אפס שנחתו בתוך השכונה. התושבים מתקשרים למשטרה, ואומרים להם שהכוחות החזקים של המשטרה עסוקים בהפגנה בגשר המיתרים. מה השאלה, גברתי? השאלות שלי: האם, שאלה אחת, גברתי, המשך לשאלה. מה לעשות, אנחנו בשאילתות דחופות. שאלה אחת, בסדר גמור. האם סדר העדיפויות הזה נראה לך נכון, ואיך אתה חושב לטפל בהתקפות על שכונת מעלה הזיתים? תודה רבה. בבקשה, אדוני. האמת היא שחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' פנה אליי לפני כמה ימים בהקשר של שכונת מעלה הזיתים, ואמרתי לו שאני אבדוק. כך אני אעשה. אני יכול להבטיח לך דבר אחד: אין פה שאלה של בזה מטפלים ובזה הם לא מטפלים. בכל פורעי החוק באשר הם צריך לטפל ללא הבדלי דת, גזע, מין, מכל סוג שהוא. תודה. מכיוון ששרת התחבורה עוד לא הגיעה, נאפשר את שאילתה מס' 172, שאילתה רגילה, של חבר הכנסת איתמר בן גביר. בבקשה. אדוני היושב-ראש, אבל אני רציתי גם שאלת המשך על, אי-אפשר, יש רק שניים, אדוני. רק שניים? טוב. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, כנסת נכבדה, אדוני השר, שנמצא כאן, בקרב אוכלוסיית המסתננים בישראל יש נתוני פשיעה גבוהים ביחס לאוכלוסייה. ברצוני לשאול: 1. מהם אחוזי הפשיעה של המסתננים ביחס לכלל האוכלוסייה? 2. מדוע אין הנחיה לבקש להשאיר את העבריינים במעצר עד תום ההליכים במקרים חמורים? 3. מדוע מסתננים שבקשתם למקלט נדחתה אינם נשלחים למשמורת? 4. מדוע לא שוללים את היתר השהייה שלהם כאשר אנחנו יודעים, לא, לא. כדי למנוע את העסקתם, זו הייתה השאלה. בבקשה, אדוני סגן השר. על 2, 3 ו-4 אני לא אענה. זו שאלה שצריך להפנות אותה יותר למשרד הפנים. אני יכול להגיד לך את דעתי האישית, אבל אני אגיד את זה אחר כך. לגבי הנתונים שביקשת, אני לא יכול לתת לך אחוזים, אבל אתן לך מספרים מדויקים: לגבי 2016, 1,545 תיקים, לגבי 2017, 1,530, 2018, 1,583, 2019, 1,488, 2020, 1,321, 2021, השנה הזו, נפתחו 1,207 תיקים נכון ל-4 בנובמבר. בבקשה, שאלה נוספת? לא הבנתי למה אדוני לא יכול להשיב לי לגבי העניין של המעצר. אדוני, עד כמה שאני בדקתי בפעם האחרונה, סגן השר לביטחון פנים, מדובר בעבריינים שמבצעים עבירות. השאלה שלי היא, יש מדיניות של המשטרה בדרום תל אביב שגם בעבירות חמורות לא מבקשים את מעצרם. זה שאלה לא לשר הפנים, אדוני, אלא שאלה למשרד לביטחון הפנים. לא. השאלה שאתה שואל עכשיו לא נשאלה בשאילתה. מס' 2, אדוני: מדוע אין הנחיה לבקש להשאיר את העבריינים במעצר? עו"ד חבר הכנסת איתמר בן גביר, אתה יודע כמוני שמשאירים אנשים במעצר לפי טיב העבירה, לפי המסוכנות. נכון. מי שצריך להשאיר במעצר לפי המסוכנות שלו, לפי חומרת העבירה, הוא במעצר או במאסר. לא כל מי שמבצע עבירה פלילית צריך להיות במאסר או במעצר לפי החוק במדינת ישראל. ולכן, המספרים שנתתי לך הם לא מספרים של האנשים שצריכים להיעצר עד תום הליכים. השאלה הייתה על מספר התיקים, ועל זה נתתי לך תשובה. שאלת המדיניות של מעצר אנשים עד תום ההליכים וכליאתם היא אכן שאלה על עבודת האכיפה, אבל זה לא מה ששאלת. אתה שאלת בסעיף 2, 3 ו-4 מדוע אין הנחיה לבקש להשאיר את העבריינים במעצר עד שיחליטו לגרשם לארצם. אדוני, יש, זה לא החלטה מן החוק הפלילי, זו החלטה של מדיניות, מה עושים עם כאלה שיש שיקראו להם "מבקשי מקלט", אחר יקרא להם "מסתננים"; כל אחד יקרא להם בשם אחר. אני מתעסק כרגע עם אנשים שעוברים עבירות פליליות, עם מה עושים איתם. זה מה שהמשטרה עושה, מתעסקת עם עבירות פליליות. אדוני, מה ששאלתי זה שאלת המשך. מותר בשאלת המשך, בכבוד.  יסכים איתנו היושב-ראש, לחרוג ממה שכתוב כאן. אין בעיה. זו הרי המטרה של שאלת המשך. אגב, בהינתן, אגב, הוא לא חייב להשיב על שאלת המשך. אני אשיב. אני אשיב. זכותו לשמור על זכות השתיקה. זה מצוין. לא. לא זכות השתיקה. אנחנו אוהבים שאנשים שומרים על זכות השתיקה. זה מלמד משהו. אם אדם לא הכין תשובה, אנחנו לא נמצאים בחקירה, ואין פה זכות שתיקה. יש לו בחירה מה להשיב. אדוני היושב-ראש, מושלם בשבילי שהוא יגיד שהוא שומר על זכות השתיקה. אני מוכן. חבר הכנסת בן גביר, אני אגיד לך רק דבר אחד, בחיוך, אדוני סגן השר, שנייה.  מאחר שאנחנו מחייכים, בזכות השתיקה אני מבין. את זה אני יודע. אני יכול להעיד שאתה יודע. אני אומר עוד פעם, השאלה שלי היא כזאת: בהינתן שאלה הנתונים, אני טוען, שוב, יכול להיות שאתה לא מכיר כרגע, אני טוען, מחומרים שמגיעים אליי מתושבי שכונות דרום תל אביב, מהתושבים של השכונות האלה שסובלים. באמת זה לא עניין גזעני או משהו כזה, יש כאן תופעה שאי-אפשר להכחיש אותה. אני מקבל שיש איזושהי מדיניות משטרתית שגם בעבירות חמורות, אני לא אמרתי שעל כל דבר צריך לעצור עד תום ההליכים, אני האחרון שאחשוב ככה, גם בעבירות חמורות לא מבקשים מעצרים עד תום ההליכים. למרות שלא התכוננתי, אני אתן לך את התשובה. אין מדיניות כזאת. כל בן אדם, על פי ביצוע העבירה שלו, על פי חומרתה, זה הטיפול המשטרתי, ללא הבדלי דת, גזע ומין, כמו שאמרתי בשאלה הקודמת. תודה רבה לסגן השר. השאילתה הבאה, מס' 186, של חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד סגן השר, שאילתה מ-3 באוגוסט. בשבועות האחרונים התרבו גנבות המים באמצעות חיבורים פיראטיים בדרום הר חברון, דבר הפוגע קשות ביישובים הסמוכים ובגידולים החקלאיים. רצוני לשאול: 1. כמה תלונות הוגשו בגין אירועים אלו? 2. האם הוקם צוות חקירה מיוחד בנושא? 3. מה נעשה עד היום ומה בכוונתכם לעשות כדי לעצור את התופעה? קודם כול, התופעה היא באמת תופעה חמורה, ובעניין הזה, בין 1 במאי ל-3 בנובמבר 2021 הוגשו למעשה 11 תלונות בגין גנבות מים בדרום הר חברון. זה לגבי הנתונים. לגבי מה שנעשה, התופעה הזאת שכיחה יחסית באזור גזרת הר חברון, בעיקר פגיעה בתשתיות מים, לרבות ביצוע חיבור לתשתיות, קידוחים, משאיות ששואבות מים ולוקחות אותם, שזה גם נזק לתשתיות. התופעה הזאת נמצאת על סדר-היום של מרחב יהודה במחוז יהודה ושומרון במשטרה, מרחב יהודה, ובעיקר זה הרבה מאוד שיתוף פעולה עם יתר הגופים שפועלים למעשה באותה גזרה. לגבי הנתונים, כבר התחילו פעילויות. אתה מדבר על 2021, אבל זו תופעה שהתחילה, היו לא מעט מבצעים, גם ב-2019 וגם ב-2020. לגבי מאי ויוני בשנה זו, הייתה חקירה סמויה על גנבות המים, שהתנהלה, למעשה, פגיעה בתשתיות, סחר במים. היה מבצע מאוד מאוד גדול שהתמקד בגזרת חורבת קלקס וציר 35. החקירה הזאת הייתה בהובלת תחנת חברון עם גורמים נוספים. ביולי השנה הזאת, בסיום החקירה הזאת, היא הפכה לחקירה גלויה. נאספו חומרים רבים, מתעדים את החשודים פוגעים בקווי המים, זאת אומרת, יש שם ראיות טובות כנגד אותם החשודים. יש שמונה חשודים עצורים, פלסטינים, תושבי הכפרים בדרום הר חברון, תפיסת סכומי כסף מאוד מאוד גדולים, עשרות אלפי שקלים, וגם תפיסה של משאיות ששימשו לשינוע המים הגנובים וכתבי אישום על ידי התביעה. הכוונה היא גם לחלט לאחר מכן את כל סכומי הכסף, את כל המשאיות ואת כל הרכוש. אני מאוד מקווה שהפעילות הזאת שנעשתה תעצור את התופעה. אני יכול להבטיח לך שהנושא הזה נמצא על סדר-היום, ואני מודה לך על השאילתה. בבקשה. אפשר לשאול שאלת המשך? שאלה נוספת. כן. אותה תופעה מתרחשת דרומה משם, באזור הנגב. אני מדבר ספציפית על הנקודה שבין ירוחם למרחב עם. יש שם חוות בודדים, וליד מתחברים למקורות באופן פיראטי ולוקחים את המים. כל מה שציינת שאתם עושים, וזה פעילות מבורכת, ואני חושב שצריך להעמיק אותה, צריך להעתיק גם דרומה ולבצע גם שם את אותה אכיפה. אני אגיד שני דברים, בלי שהייתי במקום, ואני רק אומר לך מידע יותר כללי. מה שהיה פה, הייתה קבוצה, מה שדיברנו על דרום הר חברון, הייתה איזה קבוצה מתוכננת, מאורגנת, שממש עשתה סחר בעניין הזה. יש תופעות של חיבורים פיראטיים, גם באזור הנגב, הם בטיפול יותר ספורדי, לא במסגרת של פעילות כמו שהייתה כאן. אני יכול להגיד לך שבמסגרת מה שעושה המשרד, וגם מה שאני עושה באופן אישי בסיפור של מסלול בטוח, של החזרת פעילויות של כלל רשויות האכיפה באשר הן וכלל משרדי הממשלה, גם הנושא הזה של תשתיות נמצא בזום הכולל. אני לא יודע לתת לך תשובה ספציפית. אני יכול להגיד באופן כללי שכל הנושא של חיבור של תשתיות, של גנבות מהמדינה בהיקפים גדולים, מול עבריינות באשר היא, מטופל עכשיו בעוצמה מאוד גדולה דווקא בתוכנית, אתה שואל אותי על זה, במה שאני מוביל כרגע מטעם למשרד לבט"פ והממשלה. תודה רבה. תודה רבה. תודה לסגן השר לביטחון פנים. הודעה לממלא מקום, או חבר הכנסת רם שפע בשם יושב-ראש ועדת הכנסת או בשם ועדת הכנסת. שלום, אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת איתן גינזבורג, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מתכבד להודיע כי ועדת הכנסת החליטה בישיבה היום כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדה משותפת של ועדת הבריאות, בראשות חברתי עידית סילמן, והוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל, בראשות חברי, אני עצמי: 1. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, העברת שירותי הגמילה לאחריות קופות החולים וטיפול בהתמכרויות), התשפ"א 2021, פ/2041/24, של חברת הכנסת עידית סילמן, 2. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, העברת שירותי הגמילה לאחריות קופות החולים), התשפ"א 2021, פ/2155/24, של חברת הכנסת מיכל וולדיגר וחברת הכנסת אמילי חיה מואטי, 3. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, העברת שירותי הגמילה לתוספת השנייה), התשפ"א 2021, פ/1828/24, של חברת הכנסת שרן השכל. בוועדה יהיו חברים שמונה נציגים בסך הכול, ארבעה מכל ועדה, כנהוג. מטעם ועדת הבריאות: חברת הכנסת עידית סילמן, שתכהן גם כיו"ר הוועדה, חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, חבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת יעקב ליצמן, מטעם הוועדה של סמים ואתגרי הצעירים: חבר הכנסת רם שפע, זה אני, חבר הכנסת אלון טל, חברת הכנסת ענבר בזק ונציג סיעת הליכוד, כשהם ימנו נציגים. בנוסף קבעה ועדת הכנסת כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון, השחתת מודעות על רקע מגדר), התשפ"א 2021, פ/802/24, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. ולסיום, ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יואב בן צור בנושא: החלטת שרי הפנים והשיכון להקפיא את בניית העיר החרדית לצד קריית גת. עד כאן, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת רם שפע, שמילא את מלאכתו נאמנה. נעליים גדולות. השתדלתי מאוד. ועשית זאת בהצלחה. אנחנו עוברים לשאילתה דחופה מס' 70, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. נזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לגשת למיקרופון ואת שרת התחבורה, לדוכן הנואמים. בבקשה. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. כבוד השרה, לפני כשלוש שנים קרס חלק מכביש 600 בנצרת, אך עד היום עבודת השיקום לא בוצעה, מה שגורם לעומסי תנועה שמסכנים את חיי תושבי השכונה. רצוני לשאול: 1. האם קיימת תוכנית לשיקום הכביש? 2. אם כן, האם כבר פורסם מכרז? מתי הצפי לסיום הביצוע? תודה רבה. בבקשה, גברתי. תודה רבה, חברת הכנסת תומא סלימאן. קודם כול, בזכותך, בזכות השאילתה שלך, למדתי על המקרה הזה, שלא ידעתי על אודותיו, והלכתי לבדוק. אז מסתבר שאכן כביש, אפשר מיקרופון? מסתבר שבעקבות פרויקט בנייה גדול שהיה על הכביש, הכביש קרס. היה ויכוח משפטי מי צריך לשלם את התיקון. זה מוערך בסדר גודל של 15 מיליון שקלים. בעצם גיליתי שמתנהל מאבק משפטי. כל האירוע תקוע בבית המשפט כבר הרבה מאוד זמן, והשאלה היא של מי האחריות. אני אפילו לא רוצה להיכנס לזה, כי באמת, אני לא מוכנה להיכנס לתוך הדבר הזה, ולכן קיימתי הבוקר שיחות. אז קודם כול, בחברת נתיבי ישראל, חברת הביצוע של משרד התחבורה, כבר תוכנן התיקון של הכביש. יש תוכנית כמעט שלמה כבר לביצוע התיקון הנדרש. דיברתי עם מנכ"ל נתיבי ישראל ניסים פרץ, בדקתי עם גורמים במשרד ודיברתי גם עם ראש עיריית נצרת מר סאלם והגענו לסיכום. אני שמחה לבשר שאנחנו נמשוך את האירוע הזה מבית המשפט, ואנחנו נמצא את המימון, חלק עיריית נצרת תשלם, וחלק משרד התחבורה ונתיבי ישראל ישלמו, והתיקון יצא לדרך בהקדם האפשרי. אני מאמינה שבתוך עשרה חודשים אפשר יהיה כבר לנסוע בכביש הזה מתוקן ומסודר. תודי שלא ציפית לזה. יש לי שאלה, ואני מעוניינת להגיב. אפשר? בבקשה. אומנם יש לנו הזכות לשאלה שנייה, אבל אני חייבת קודם כול להודות לך על המאמץ שהשקעת בפתרון הבעיה הזו בשם התושבים שפנו אליי. אני מאוד מאוד מקווה שהסיכום הזה יצא לפועל, הוא יצא. הוא יצא.  ובאמת, שנוכל לראות אחרי כמה חודשים שהמסלול חזר לקדמותו, כי הסבל הוא רב בינתיים. תודה לך. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תודה רבה לך, גברתי. אני חייב גם לשבח אותך על זה שקיבלת שאילתה וממש צללת וירדת לעומקו של עניין והבאת בשורה ואף פתרון.  אני מודה לנוגעים בדבר, באמת, שהיו מוכנים להתגייס בזמן קצר ולהגיד: אוקיי, נדלג על השלב הזה שבו אנחנו מתעקשים לבדוק מי אשם ופשוט נלך לפתרון. יישר כוח. אינשאללה שככה נלך בכל דבר ועניין. הלוואי שרבים יפעלו כמותך. תודה רבה. תודה רבה. תם פרק השאילתות.  אנחנו עוברים להצעות חוק לדיון מוקדם. הצעת החוק הראשונה תהיה הצעת חוק הזכות לשכר ביום הבחירות (תיקוני חקיקה), של חברת הכנסת יעל רון בן משה, שמספרה 1364. נזמין את חברת הכנסת יעל רון בן משה לדוכן הנואמים להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודה לכם על ההזדמנות להציג ולקדם את הצעת החוק שלי, העוסקת בזכות לשכר ביום הבחירות. אז יום בחירות הוא יום חג עבור הדמוקרטיה בכלל, עבור כלל האזרחים ועבורנו הפוליטיקאים בפרט. מי מאיתנו הפוליטיקאים לא אוהב יום בחירות? יחד עם זאת, בשלה העת לשאול מי משלם על החגיגה הזו. אז אולי זה לא כל כך נעים לעסוק בזה כאן, והיינו רוצים עוד מיליארדים של שקלים ליום הבחירות, אבל אני חושבת שהעת הזו היא עת נכונה לשאול באמת: מי נושא בעול מימון היום הזה? ואני אשים זרקור על מקום אחד קטן ביום הזה: יום העבודה למשק, מיליארדים של שקלים שמבוזבזים, או מוצאים, אומנם על ערך מאוד חשוב, השמירה על הדמוקרטיה, וטוב שאנחנו משקיעים בערך הזה, אבל כן יש שאלה: מי משלם על הדבר הזה? ובכל הקשור לשכר עובדים ביום הזה, מי שמשלם הם המעסיקים בלבד, ואין הבדל בין מעסיק גדול לבין מעסיק קטן. מי משלם עבור אותו עובד סיעודי בבית בקריית שמונה שבו יש אדם הנזקק לאותו שירות סיעודי גם ביום שבתון הבחירות? האם אותה משפחה מקריית שמונה? האם מישהו מסייע להם בזה? מי משלם עבור אותם עובדים בחקלאות, בגליל, בנגב, בבקעה, שגם ביום בחירות, חגיגי ככל שיהיה, צריכים להמשיך לעבד את האדמה, להמשיך לחלוב את הפרות, להמשיך לאסוף את הביצים מהלול? אז נכון, אפשר היה לעסוק בשאלת העבודה בישראל, שזו שאלה מאוד מאוד רחבה: מי בכלל עובד בתפקידים האלה? מי עובד בסיעוד? מי עובד בחקלאות? מי עובד בבניין? מי עובד במלונאות? אבל, כאמור, לכך יש לנו עוד זמן בקדנציה הזו ובהמשך. יכול להיות שגם במציאות אידיאלית הייתי בכלל מקדמת הצעת חוק שתאפשר לאזרחים להצביע בכל קלפי ללא קשר למקום מגוריהם, כמו שאנחנו עושים בבסיסי צה"ל או בבתי חולים, מה שמאפשר לאנשים להיות עסוקים בשגרת יומם, לדוגמה בפעילות הצבאית, וגם להצביע בקלפי בבסיס הצבאי. אבל אנחנו לא במציאות אידיאלית שבשלה העת לדון בדבר הזה של בעצם לבטל את יום השבתון. יכול להיות גם שבאותה מציאות אידיאלית הייתי מקדמת יחד איתכם חקיקה שרק מי שמצביע יקבל תגמול. לא הצבעת, לא זכית ליום חופש, כן הצבעת, אתה זכאי גם לחופש וגם לתשלום. אבל כאמור, אנחנו לא נמצאים באותה מציאות אידיאלית, ובעת הזו, ככל שיהיו בחירות, גם לשלטון המרכזי, גם לרשויות המקומיות, בתאריך ידוע, בשנת 2023, מי שיישא בעול הזה של מימון יום השבתון זה המעסיקים. אז אני מציעה את הצעת החוק שתסדיר שבעצם רק מי שרשום בפנקס הבוחרים ייהנה מתגמול על עבודה ביום השבתון, או כיום שבתון עם תשלום, יום שהוא יוכל לממש את זכותו הדמוקרטית. ומי שמלכתחילה אינו רשום בספר הבוחרים, לדוגמה עובדים שעוסקים בחקלאות ואינם אזרחים ישראלים, לדוגמה עובדים שעוסקים בסיעוד ואינם אזרחים ישראלים וגם כך אינם נדרשים להגיע לקלפי, ובלי קשר לזכויות הסוציאליות שלהם, שאנחנו חייבים לשמור עליהן, על שכר נאה, על ימי חופש, על שירותי בריאות, על שירותי מגורים, על מלבוש, על מזון, בכל אלה אנחנו לא נוגעים. רק בנושא השכר ביום בחירות, שכאמור הם אינם אזרחים ישראלים, השכר הכפול. נכון. הגמול על השבתון ביום בחירות, בוודאי שמי שעובד יקבל את השכר כפי שמגיע לו. השאלה היא על השכר הנוסף שהמעסיקים אמורים לשלם למי שעובד, או לחלופין להשבית את יום העבודה והעלויות הכרוכות בכך. נסו לשער בנפשכם שיש לכם פרות שצריך לחלוב אותן כל ארבע או חמש שעות, וביום זה, בגלל עניינים תקציביים, כל העובדים יושבים בבית. אתם ממשיכים לשלם להם את השכר, אבל מישהו אחר צריך לעסוק בעבודה. או חלילה אם יש אחד מבני המשפחה שנזקק להמשך שירותי סיעוד, אבל העובד באותו יום ביום חופש נוסף, יום שבתון בתגמול, מעבר לימי החופש שמקנות לו הזכויות הסוציאליות, שטוב שמוקנות לו. אז בזה עוסקת הצעת החוק שלי. אני מודה לשרת הפנים אילת שקד, שתמכה בי בנושא הזה מהיום הראשון. שרת הפנים היא האחראית לבחירות במדינת ישראל. אני מודה לשר המשפטים, שאחרי דין ודברים ושינויים שהוכנסו בהצעת החוק, הוא גם שותף מלא לחוק הזה. אני מבקשת מחבריי בבית הזה לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. ואני חייבת עוד תודה אחת, ליוזם המקורי של החוק מטעם מפלגת כחול לבן, שלאחר מכן גם היה שר החקלאות ומכיר את הנושא היטב ממשרד החקלאות, היום סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אלון שוסטר, וקבוצה נוספת של חברי הכנסת שהצטרפו להצעה. אז תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת יעל רון בן משה. אני מזמין את שר המשפטים גדעון סער להשיב בשם הממשלה, בשם שרת הפנים, יש לומר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק-יסוד: הכנסת קובע יום שבתון ביום הבחירות לכנסת. חוק הרשויות המקומיות (בחירות) קובע יום שבתון ביום הבחירות המקומיות. אגב, אדוני היושב-ראש, זה תיקון שאני הובלתי כשר הפנים, והוא תיקון מבורך מאוד.  אחרי כ-30 שנה שלא היה יום שבתון ביום הבחירות המוניציפליות, וכתוצאה מכך שיעור ההצבעה מאוד ירד. אבל כאמור, לצד העלייה המבורכת בשיעור ההצבעה ובהשתתפות בבחירות, יש גם נקודות שצריך לתת עליהן את הדעת, ובאחת מהן נוגעת חברת הכנסת יעל רון בן משה בהצעה הזאת. בהתאם לשני החוקים האלה, עובד השובת ביום הבחירות לכנסת או ביום הבחירות לרשויות המקומיות ועומד בתנאים הקבועים בחוק לפי העניין זכאי לשכר מלא מהמעסיק, זה שכר כפול בעצם. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק הבחירות לכנסת ואת חוק הרשויות המקומיות ולקבוע כי הזכות לשבתון ביום זה תחול רק על עובדים הרשומים בפנקס הבוחרים. הצעת החוק צפויה להביא להפחתת הנטל הכלכלי המוטל על מעסיקים הנושאים כיום בעלויות העסקה גבוהות ביום הבחירות בשל קביעתו כיום שבתון, בכך שתצמצם את ההסדר רק לעובדים בעלי זכות בחירה. הצורך בתיקון זה אף מתחדד על רקע ריבוי מערכות הבחירות הכלליות שהתקיימו בשנים האחרונות. תכלית ההצעה עולה בקנה אחד עם קביעת יום הבחירות כיום שבתון, במטרה להעלות את שיעור ההצבעה ולהקל על בעלי זכות הבחירה לקחת חלק בהליך הדמוקרטי ולממש את זכותם לבחור. הוסכם עם המציעה שהמשך הליכי החקיקה יהיה בהסכמה בין משרד המשפטים למשרד הכלכלה. נקודה מסוימת שדיברנו עליה בוועדת שרים לחקיקה, להחריג מהתחולה בני נוער, ושהוא יוחזר לוועדת שרים לחקיקה לפני הקריאה הראשונה. בכפוף לזה, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה רבה לשר המשפטים. מבקש להסיר את הצעת החוק ולהתנגד לה חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני באמת מתפלא שהממשלה תומכת בחוק הזה. אני זוכר שבבחירות לפני האחרונות הוביל השר חבר הכנסת עודד פורר הצעה כזאת שבאה לאסור על עובדים זרים לעבוד בקלפי. זה עבר כהוראת שעה, אבל שאתם, יעל וכחול לבן, תבואו ותובילו חוק כזה, חוק קבע, שהוא מיועד נגד מי? תגידו לי, מיועד נגד מי? הרי המפלגות יכולות לבחור ולמנות את מי שהם רוצים. אתם לא רוצים? אל תמנו, אל תמנו. אבל לבוא בחוק, אדוני שר המשפטים, זה לא רק לקלפי. זה לא רק לוועדות קלפי. זה לא עובד קלפי, אדוני. זה רק מדובר, אז תכף אני אתייחס. זה לא קשור למינויים. לא, אבל אתה אומר: שכר מוגדל. אז גם, אני יודע שזה בעיקר נגד עובדים זרים, שלא יקבלו שכר מוגדל, אבל למה בחוק קבע? למה נגד עובדים זרים? אז אתם מחריגים בני נוער. ויש תושבים אחרים שהם לא רשומים, אדוני שר המשפטים, בפנקס הבוחרים. יש אלפי משפחות שהן באיחוד משפחות, אלפי משפחות, וזה קשור לחוק האזרחות ולחוק איחוד המשפחות. יש כ-12,000 עם משפחות, עם ילדים, ואם הם עובדים אז לא זכאים לשכר מוגדל? למה? גם ככה אנחנו נפלה אותם? לא מספיקה אפליה של 20 שנה שלא מקבלים איחוד משפחות, אתם עכשיו רודפים אחריהם על שכר של אותו יום בבחירות? תתביישו. תודה רבה לחבר הכנסת סעדי. את רוצה להשיב? לא. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד הצעת חוק הזכות לשכר ביום הבחירות (תיקוני חקיקה), התשפ"א 2021, של חברת הכנסת יעל רון בן משה וקבוצת חברי הכנסת? בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק הזכות לשכר ביום הבחירות (תיקוני חקיקה), התשפ"א 2021, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. בעד, 16, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה, והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 22), התשפ"ב-2021, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 136) (תוכנית לעמידות בפני רעידת אדמה ותוכנית הכוללת הוראה להקניית הבעלות בחלק הציבורי), התשפ"ב 2021. תודה. תודה רבה למזכירת הכנסת. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק סיוע לנפגעי אסונות לאומיים אזרחיים, שמספרה 2135, של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת רייטן מרום להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות. תודה רבה. אדוני יושב-ראש הכנסת הנכבד, חברי כנסת יקרים, בבקשה שקט בתאים של היועצים. זה בלתי נסבל שחברי הכנסת שומרים על שקט ודווקא בתאים יש רעש. תודה רבה על השקט. אני חושבת שבאמת זה ראוי כמה דקות להתאפק ולא לצעוק ולא לדבר שנייה במליאה, במיוחד כשיש כאן גם אורחים שבאו במיוחד בשביל הצעת החוק הזו, אז הייתי שמחה אם אפשר לכבד אותם, כי יש חוקים שנולדו מדם, ויש חוקים שנולדו מכאב ומדמעות, יש חוקים שהלוואי שלא היינו צריכים אותם בכלל ולא צריכים לנסח אותם, ויש חוקים כאלה שאנחנו מתפללים, ברמה האישית אני יכולה להגיד לכם שאומנם כתבתי אותו וניסחתי אותו, אבל אני ממש ממש מתפללת שאני לעולם לא אצטרך לעשות בו שימוש. מדובר כאן בעשרות צעירים, מבוגרים, נשים, ילדים, גברים, שכתבו את החוק הזה. זה החוק שמגיע היום להצבעה. הם כולם כבר לא איתנו, הם כולם נספו במיני אסונות שנקראים אסונות אזרחיים, לא במלחמה, לא באסון טבע, לא בתאונות הכביש, אסונות שבדרך כלל יד אדם הייתה בהם, ולא ניתן לטעון במקרה שלהם שמדובר בהיעדר אחריות של המדינה: אסון ורסאי, אסון צפית, אסון מירון, אסונות אזרחיים שזעזעו את המדינה, זעזעו את האזרחים, זעזעו גם את התקשורת לתקופה קצרה, עסקו בזה יום שלם, יום וליל, וחלקם אפילו הולידו ועדות חקירה והליכים משפטיים ארוכי שנים. אבל לאחר מכן, כשימי האבל נגמרו, לאחר מכן כבר הייתה דממה. נגמרו ימי החשיפה, והמשפחות והנפגעים נשארו לבדם, ללא הסיוע של המדינה, ללא גורם מלווה שדואג להן לא לרווחתן ולא לייצוב החוסן הנפשי. האמת, עם יד על הלב, הופתעתי כשהגעתי לכאן, הופתעתי לרעה. כשהגעתי לבית המחוקקים, נחרדתי לגלות שאחרי כל אסון שמתרחש במדינה, מייד אצה-רצה הכנסת לחוקק חוק ייעודי לסיוע למשפחות הנפגעים, כל פעם מחדש. ואז מתחילה הפארסה: קואליציה, אופוזיציה, זה כן נכון, זה לא נכון, מה אומר האוצר, מה אומרים במשרד המשפטים, הלחץ של המשפחות, כל פעם מחדש, פוליטיקה והליך חקיקה ארוך. אני הייתי בטוחה שמדובר באי-נורמליות משוועת. למה מדינה מתוקנת ונורמלית לא מארגנת לעצמה וקובעת את המסגרת החוקית, ההגדרה והמתווה לסיוע לנפגעים באסונות כאלה? ברור שמדובר כל פעם באסון אחר, ברור שמדובר בנסיבות שונות לחלוטין, ובכל זאת, הגיע הזמן לקבוע מסגרת למדינה שתדע כיצד עליה להתמודד עם אסונות ועם ההשלכות של האסון הכבד על אזרחיה. בדיוק אלה היו המחשבות ביום הזה של 30 באפריל 2021, חודש אחרי שהגעתי לכאן, לכנסת. זה היה יום ארור, 45 הרוגים בהילולת מירון. הדיווחים והתמונות הקשות מההר המשיכו להגיע, ולאט-לאט התבררה התמונה הקשה וממדי האסון. אני, כמי שגרה ממש ליד אבו כביר, לא יכולתי להישאר בבית ונסעתי לסייע. אחרי שלוש שנים שלי כעורכת דין למי שנפגע באסונות כאלה, אז בשיטפון של נחל צפית, החלטתי שאין מצב שאני נשארת בצד, אלא פשוט באה לסייע. ושם, באבו כביר, אתה רואה את הכאוס בהתגלמותו. אתה רואה את כולם, את רואה את כולם, ילדים, אחיות, אחים, אימהות, קרובי משפחה מודאגים, שמחכים בתור הנורא בחייהם לזיהוי הגופה, כאוס של אנשי רווחה, משטרה, זק"א, חברת קדישא, אנשי המכון לרפואה משפטית ועוד ועוד צוותי הצלה מסורים, שלא יודעים איך לעבוד ביחד ולא יודעים איך להסתדר בכל הבלגן ולשחרר את המנוחים לבתי הקברות לפני כניסת השבת. עד היום הזה המראות האלה לא עוזבים אותי. אני רואה את האימא יושבת בצד עם פתק עם מספר של הילד שלה, מחכה שלוש שעות שמישהו ייגש אליה. אני רואה את המשפחות שלא נכנסות לתוך החצר כי אין מקום. שם פגשתי גם את שי צרפתי, שבא לזהות את גופתו של הרב משה צרפתי, זכרו לברכה, אב לארבעה וסב ל-25 נכדים, ששירת כקצין בצבא במשך שנים בגדוד נצח יהודה, סייע לחרדים שהתגייסו לצה"ל, ונחשב לאבא של החיילים החרדים. גם שי היה שם, לא מעכל, יחד עם כל המשפחות האחרות, את האסון הנורא שקרה להם, את חוסר האונים. למוחרת הורד הדגל לחצי התורן, כי הוכרז יום אבל לאומי. אבל מי הכריז? איך? על מה? אין את זה בחוק. על סמך מה? על בסיס מה? אין בחוק. עד היום לא הייתה שום הגדרה ליום אבל לאומי. איזה כללים קיימים כדי להכיל במדינה שלנו אסון כה כבד וחריג? אין, פשוט אין. אז במקום 20 שנה של הליכים משפטיים כמו באסון ורסאי, אני רוצה להגיד לכם שהמדינה, הצדק והחינוך, אין הפרדה ביניהם. הם מחוברים שתי וערב, נבלעים וממוזגים אחד בחברו. המדינה בלי הצדק והחינוך היא מקרית בלבד ונטולת ערך וטעם. שימו לב: בארצות הברית, למשל, הכרזה נשיאותית על אסון לאומי מאפשרת הענקת מגוון רחב מאוד של סוגי סיוע באופן כללי, ובייחוד סיוע פרטני, לרבות סיוע בדיור ובצרכים ביתיים אחרים, סיוע משפטי, ליווי אישי למיצוי זכויות וסיוע במזון. בהולנד כבר ב-1999 חוקק חוק פיצוי על נזקי אסונות, והחוק מחייב את המדינה לפצות על נזקים והוצאות אשר אירעו מהאסון, ואפילו הקימו קרן אסונות לאומית, שאיננה מנוהלת על ידי המדינה אבל מתוקצבת על ידה בדיוק עבור מקרים כאלה. הדוגמאות האלה מלוות אותנו, והן באמת נותנות לנו דוגמה של מדינות אחרות שהן כבר מתוקנות. מתוקנות, זה אומר שיש שם תקנות. הגיע הזמן שגם אצלנו נסדיר אחת ולתמיד את הטיפול בנפגעי אסונות ובמשפחות שלהם, לבל נצטרך חקיקה נפרדת לכל אסון שלא יבוא, כפי שהיה כאן עד עכשיו. מטרת החוק שעולה כאן היום להצבעה היא לקבוע מסגרת שתאפשר לממשלה גם להכריז על אירוע כאסון לאומי-אזרחי וגם לקבוע מנגנון סיוע לנפגעים ולמשפחותיהם, ולמנות גורם מלווה מטעם המדינה לנפגעים אשר יהיה אמון, בין היתר, על הקשר עם גורמי המקצוע, הסיוע לשם מיצוי הזכויות שלהם ושל קרובי המשפחה של הנספים. לסיום, לצערי הרב, החוק הזה כבר לא יחול על הנפגעים של אסון מירון, לא של צפית ולא של אסונות אחרים. ובכל זאת, אני מבקשת מחברי האופוזיציה וגם ממך, הרב גפני, וכמובן, מכל מי שחתם על החוק, וגם אתה, לסייע, למצוא את הדרך הנכונה והצודקת כדי להסתכל מכאן והלאה. במדינה, המרובה והמורכב הוא הגלוי, ויש צורך למצוא ולהבליט את האחדות הפנימית. אני אבקש מכל חברי הכנסת המכובדים להצביע בעד החוק. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. אני מזמין את שר הרווחה והביטחון החברתי להשיב על הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, גברתי השרה, השרים, הצעת החוק שבנדון מבקשת להקנות זכאות לסיוע לנפגעי, אני מבקש שקט, חברים. עמדות היועצים, זאת פעם שלישית במליאה שאני מעיר לכם. בפעם הבאה אני אבקש להוציא את האנשים שפשוט לא יושבים. אי-אפשר להתנהל בצורה כזאת. תודה. סליחה, אדוני. שוב. הצעת החוק שבנדון מבקשת להקנות זכאות לסיוע לנפגעי אסונות לאומיים ובני משפחותיהם, במהירות וביעילות, ברגעי משבר. זאת, באמצעות המוסד לביטוח לאומי ובמימון אוצר המדינה. מוצע כי ככל שהתרחש אירוע שגרם לנפגעים שאינו אירוע צבאי או פעולת איבה, רשאית הממשלה להכריז על האסון כאסון לאומי-אזרחי. ההצעה מבקשת להעניק דמי סיוע, וכן להסדיר מנגנון ליווי ופיצוי לנפגעי אסון. חשוב לי לציין,  חשוב לי לציין כי במשרד הרווחה קיים סיוע לנפגעים שונים, כגון לנפגעי התאבדויות ולנפגעי המתה, אשר אינו מעוגן בחקיקה ראשית, אלא מתוקף החלטות שלנו כשרי רווחה, דבר היוצר חוסר איזון בין הנפגעים השונים. מודה ומתוודה, זה באמת חוסר איזון. בנוסף, גמלאות שאנחנו מעניקים מטעם המוסד לביטוח לאומי מהוות גם הן מענה למגוון אירועי החיים. ואולם, ישנם מקרים שבהם ספקטרום הגמלאות הרחב אינו עונה על מגוון הצרכים, כדוגמת אסון מירון. לפיכך, אני תומך בהענקת סיוע לנפגעי אסונות לאומיים ומשפחותיהם, ובקביעת הסדרה כוללת באשר לסיוע הנדרש ואופן נתינתו. חשוב להדגיש, למה זה לא חל על, חשוב להדגיש כי אסון הר מירון, כמו גם אסון ורסאי, המחיש וחידד את הצורך בהסדרת המנגנון לתשלום מהיר שייתן מענה על שלל הצרכים. חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, תחילה, ברצוני,  כלומר, זה לא משנה מה נגיד, אתם תמיד תפריעו? תן לי להסביר. לא, לא. זה כן משנה. תסביר למה זה לא חל, אדוני חבר הכנסת, אני אסביר את מה שאני צריך להסביר. חבל. חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, תחילה, ברצוני להודות לחברת הכנסת אפרת רייטן. תודה רבה לך, אפרת, על שיתוף הפעולה והרצון לסייע במקרה הזה ובמקרים אחרים. תודה מיוחדת מגיעה גם לשר המשפטים, אדוני שר המשפטים, אדוני שר המשפטים, מגיעה גם לך תודה על הצעת החוק הזאת, ולשר האוצר, על שהם נענו לנושא. אני קורא מכאן לחברות וחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, להעביר אותה בטרומית. נשב במהירות האפשרית, במהירות האפשרית, כדי לגבש את החוק הזה, לבחון אותו טוב-טוב, כדי שכל מי שצריך לקבל סעד ומענה, יקבל. תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני השר. מבקש להתנגד, חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. לא הבנתי למה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את חברת הכנסת אפרת רייטן. כשכיהנתי כיו"ר ועדת החינוך, ליוויתי את המשפחות בדיונים על אסון נחל צפית. ראיתי את התסכול שלהם והתסכול שלנו מחוסר המענה, להתייחס, לתת את המענים הנחוצים במיידי. אתמול היה דיון בוועדת הפנים גם על אסון מירון, ואני זעקתי שם. אמרתי: אני מתבייש כנבחר ציבור. שבעה חודשים, 45 משפחות לא קיבלו מענה, לא סיוע נפשי, לא ליווי, לא מקדמה על משהו. למה? יש ועדת חקירה. יש ועדת חקירה, אנחנו מנועים. אני חושב שהחוק הזה בא להסדיר, וטוב שכך. צריך לעשות אותו ולעבוד ולחשוב, והלוואי שזה יהיה חוק יתום, כפי שאמרת. הלוואי שזה יהיה חוק יתום. יש שאלה למה לא להחיל את זה על אסון מירון, שהוא טרי. אני מקווה שתוך כדי הדיונים נוכל להתייחס לזה. לכן אני אומר: זה חוק ראוי, חוק חשוב. אומנם אני אקיים את כללי התקנון ולא אוכל להצביע בקריאה, אני חתום על החוק, אבל בקריאה הראשונה, בקריאה השנייה, לא, אתה יכול להצביע בעד, כי אם אתה לא מתנגד אז אני אומר לך שצריך לרדת מהדוכן ולפנות אותו. אז אני לא. אז אתה יכול להצביע בעד. טוב. אני אומר לכם, זה חוק ראוי, חוק נכון. בזמן שנותר לי אני רוצה להוסיף. רבותיי, אני רוצה לדבר כאיש הנגב על מה שקרה בבאר שבע השבוע, בפאתי בית החולים סורוקה, בכניסה לחדר המיון. רבותיי, זה זעזע אותנו יום, יממה, יממה וחצי. אני אומר לכם, כאיש באר שבע, לא נעים להסתובב, לא נעים להסתובב ברחובות. אני אומר לכם, אני זוכר את התקופה של הפיגועים, אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך. זו התחושה של האזרחים. זו התחושה של האזרחים. באר שבע שאפה להיות עיר מטרופולינית. היא הייתה צריכה להביא בחשבון שהיא תהיה עיר מטרופולינית למרחב של הפזורה הבדואית, אבל היא ציפתה שהממשלה תיתן את המענים הנדרשים לכך. לא הייתי רוצה שהאירוע הזה יעבור אחרי שבוע, עשרה ימים, וייכנס לשגרת העבודה הרגילה. זה אירוע חמור שמחייב את כל הנוגעים בדבר. גם בית החולים סורוקה צריך לדעת להתנהל במרחב שלו ולהגביל ולקבוע תקנונים. המציאות הזאת שעל כל חולה באים 50, גם אם יאמרו לי שזה תרבותי, מנטלי, צריך לשנות את זה. זה פוגע ברווחת החולים, פוגע בביטחון היום, וכשפוגעים בביטחון, צריך לקבל החלטות, צריך להיות אמיצים. תושבי באר שבע נאנקים מהפשיעה, נאנקים. ואני אומר את זה, ואם הזעקה הזאת, כפי שזעקו חברי הכנסת מהרשימה המשותפת והרשימות האחרות, בסוף זה יתפוצץ לכם, והינה, זה מתפוצץ לנו בפרצוף, אז אני אומר, יפה שעה אחת קודם. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סיוע לנפגעי אסונות לאומיים אזרחיים. מי בעד? מי נגד? ההצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק סיוע לנפגעי אסונות לאומיים אזרחיים, התשפ"א 2021, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. בעד  39, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה ותועבר לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון, פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), של חברת הכנסת מיכל רוזין, שמספרה 2336. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל רוזין להציג את הצעת החוק, מהצד, בבקשה. מהמקום, הנמקה מהמקום. בבקשה, גברתי, דקה לרשותך. בבקשה. תודה רבה, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת. חברי וחברות הכנסת הנכבדים, רק לפני שבוע נרצחה נערה בת 18 על ידי בן זוגה שזה לא מכבר השתחרר ממעצר ומאסר על פגיעה ואלימות במשפחה כלפי בת זוגו. אומנם הצעת החוק הזאת אולי לא הייתה מגינה על אותה נערה צעירה, אבל אין ספק שמדובר פה במכת מדינה. מדובר פה בתופעה חברתית קשה שאנחנו צריכים לנקוט אמצעים, את כל האמצעים, בין שהם טכנולוגיים, בין שהם חוקיים, כדי לעצור את התופעה הקשה הזאת. יותר מדי שנים הייתה פה סלחנות כלפי אלימות במשפחה, יותר מדי שנים הייתה פה סלחנות כלפי רצח נשים, והגיע הזמן לעצור את זה. אני מקווה שהצעת החוק הזאת תתקדם ותעזור לנו להגן על אותן נשים. במקום לשלוח אותן שוב ושוב למקלטים לנשים מוכות, אנחנו צריכים לפעול נגד הפוגעים ולעצור אותם מלפגוע, מאשר כל הזמן להרחיק את אותן נשים מהחברה, פן הן ייפגעו. אז אני מודה לכם על התמיכה. אני מקווה מאוד, ותודה לשר המשפטים על התמיכה, ולחברותיי שהעבירו הצעה זהה, ואני מקווה שביחד נעביר אותה, אופוזיציה וקואליציה ביחד. תודה. תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין.  להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק זהה, שמספרה 2412, של חברת הכנסת נעמה לזימי ואחרות. הנמקה מהמקום, בבקשה, דקה. תודה רבה. אני לא אחזור על כל הדברים החשובים שנאמרו, אני רק אגיד שבישראל נשים שחוו אלימות הן שמוברחות בהיחבא, בהסתר, לא פעם באישון לילה, למקלט, בעוד הגברים האלימים שמאיימים על חייהן, על חיי הילדים, שהופכים להיות פגע בתוך המשפחה, הם שמתהלכים חופשי, ללא פיקוח וללא מעקב. הצעת החוק הזאת מבקשת להפוך את הפרדיגמה הזו שבה האישה היא שצריכה להיאבק למען הביטחון האישי של עצמה, כשלמעשה הגבר הוא שצריך להיות מפוקח ומנוטר תחת מעקב כדי לוודא שהוא לא יהיה מפגע עבור הנשים ועבור הילדים והילדות שלהן. זו הצעה חשובה שעושה פה שינוי בסדר המעוות הקיים, כדי לשנות את הסטטיסטיקות המאוד-קשות בישראל של נשים שנרצחות באלימות על ידי בני זוגן. תודה. תודה. ביקש להתנגד להצעת החוק, אה, סליחה. סליחה, סליחה. ישיב במשולב שר המשפטים גדעון סער, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק למניעת אלימות במשפחה מאפשר לבית המשפט, בהתקיימות אחת מהעילות בו, לתת צו הגנה במטרה להגן על בן משפחה, למשל צו האוסר על אדם להיכנס לדירה שבה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסוים מאותה דירה או צו האוסר על האדם להטריד את בן משפחתו. הצעות החוק שלפנינו מבקשות לאפשר לבית המשפט להורות על פיקוח אלקטרוני למי שהוצא נגדו צו הגנה לפי חוק זה, כך שתנועותיו של המפוקח יהיו ניתנות לניטור בתקופה שבה יחול צו ההגנה. יצוין כי כלי הפיקוח המוצע בהצעה כולל רכיב GPS וניטור רציף על המפוקח, ובכך הוא שונה מהכלי הקיים כיום תחת השם "פיקוח אלקטרוני" ומוסדר בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), שלא כולל רכיב GPS. מדברי ההסבר של ההצעות השונות עולה כי מטרתן לספק סעד מיידי לבני משפחה החשופים לאלימות. הטלת צו לפיקוח טכנולוגי יסייע להבטיח את קיומו של צו ההגנה, יאפשר אכיפה של צווים אלה בצורה אפקטיבית יותר ויביא להרתעה מפני הפרת הצו. בכך הוא יאפשר שמירה על ביטחונם ותקינות אורח חייהם של נפגעות ונפגעי אלימות במשפחה. אין ספק שמדובר בנושא חשוב שמטרתו להגן על נפגעי ונפגעות אלימות במשפחה, שלעיתים נמצאים במצב של איום רציף ויש להעניק להם את ההגנה המיטבית, גם באמצעות הטלת פיקוח טכנולוגי כלפי בן המשפחה המאיים. יצוין כי בנושא זה מתקיימת עבודת מטה ממשלתית בהובלת המשרד לביטחון הפנים המצויה בשלבים מתקדמים, וזאת לאחר שנעשה ניסיון נוסף לאיתור כלי פיקוח טכנולוגי מתאים. נוכח קיומה של עבודת מטה זו, שבסופה תגובש הצעת חוק ממשלתית בנושא, החליטה ועדת השרים לחקיקה לתמוך בהצעות החוק הפרטיות בקריאה הטרומית, ולאחר מכן יש להמתין לתום עבודת המטה הממשלתית בנושא. בסיומה, ולאחר שתוגש הצעת חוק ממשלתית, תיבחן האפשרות להכפיף הצעות פרטיות אלה להצעה הממשלתית. לאור כל האמור, הממשלה תומכת בקריאה הטרומית בהצעות החוק הפרטיות. תודה רבה. ביקש להסיר את הצעת החוק ולהתנגד לה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני בעצם רוצה לנצל את הפרוצדורה ולהתייחס לסוגיה אחרת. אני רוצה להתייחס, אדוני שר המשפטים, לחוק פסלות הראיה. אני רוצה לספר לכם שזאת הצעה שאני הגשתי, העליתי אותה ב-7 בנובמבר לוועדת שרים לענייני חקיקה, דרך אגב, אותה הצעה שהציע שר המשפטים כשהיה בליכוד. להזכיר לכם, באותה תקופה אנחנו הפסקנו לקדם בוועדת השרים לענייני חקיקה רק בגלל הסעיף הזה. מה אנחנו רואים פתאום? ב-14 בנובמבר חבר הכנסת טיבי מעלה אותה. ומי תמך? כמובן שר המשפטים. אז אני רוצה להגיד לך, שר המשפטים: גם בצבועים יש דרגות, אתה יודע. אתה צבוע אלפא. בעצם, אתה מגה-צבוע. אתה לא מתבייש. אין לך טיפת כבוד עצמי. עכשיו, ברשותך, אני רוצה לנצל את שתי הדקות הבאות לסוגיה אחרת. חבר הכנסת ישראל כץ וחברת הכנסת גלית, אנחנו רואים בזמן האחרון, אתמול קפצה לי ידיעה שבית המשפט מבקש מהמשטרה לבחון מחדש את ההפגנות ברעננה, את ההסדרים, כאילו אנחנו לא נמצאים כבר כארבע שנים בהפגנות בבלפור ובקיסריה: מאות אנשים, אלפי אנשים, מיצגים, עשרות מיליוני שקלים שהושקעו בזה על ידי כל גופי השמאל, כל הקיבוצניקים נמצאים בחגיגה, מיצגי זימה, מיצגים איומים ונוראיים, הכול מותר, תקפו, עלו על בלפור, רצו בעצם לכבוש את הבסטיליה ולהרוס אותה, כמובן, כמו שהרסו את הבסטיליה. דרך אגב, כלי התקשורת אז מיעטו. אמרו למשטרה לא לספר כל כך, זה שקר. מספיק לשקר. מספיק לשקר, למה? אנשי השמאל, אומרים, רק קוראים שירה. איך יכול להיות? והחצופים האלה פתאום, זה שקר. זה שקר. לא היה שום, בית המשפט העליון, אותם אנשים הזויים שחושבים שהציבור לא מבין שום דבר, רק, חברת הכנסת גלית,  נגד המפגינים, המפגינים מול בנט. הפריעו לי.  אני הגנתי על המפגינים, גבי.  לכן, אני אומר, גם שופטי בית המשפט העליון חושבים ומניחים שאנחנו טיפשים, בדיוק כמו גרבוז וחבר מרעיו, אוכלי עשב. אז אני רוצה לספר לך, גב' חיות: אנחנו לא פחות חכמים ממך. אנחנו מבינים את האירוע לא פחות ממך. לא מדובר באיזה חוק מפולפל או איזו נוסחה אטומית שאנחנו צריכים מישהו שיפרשן לנו. אבל פשוט זה בדיוק מראה שאתם חלק ממנגנוני השמאל במדינת ישראל, ואולי המנגנון הראשי שמפעיל את כל המערכת. אם זה בימין, ונתניהו, מותר להטריד את השכנים שלו, כאילו השכנים בבלפור לא היו להם חיים שנים, אנשים מבוגרים. זה מותר. למה? זכות ההפגנה, ולא משנה אם הוא נמצא שם או לא נמצא שם. תודה. בבית בקיסריה, זכות ההפגנה, אבל ברעננה? חס ושלום. החבר'ה שלנו לא יכולים לשמוע את הדציבלים. רגישים באוזן. הם אנשים מאוד מאוד ספרותיים, רוצים שקט של ספרייה. תודה. תתביישי לך, את ובית המשפט העליון שאת עומדת בראשו. תודה רבה. הודעה לשר המשפטים, בבקשה. אגב, חבר הכנסת אמסלם, אם היית מכיר את המקום שבו גר השר בנט, היית יודע שרוב שכניו, או כל שכניו, הם בכלל באזור של מצביעי ימין מלא מלא, ולא אלה שכיוונת אליהם. אבל, בדקת את זה. כן, אני גר שם. אני מכיר את אזורי הבחירה בעיר. בכל זאת, מותר להם להפגין, אני מכיר את אזורי הבחירה בעיר. מותר, אבל אני לא זוכרת שאתם הגנתם על הזכות להפגין מול נתניהו. בבקשה, אדוני. הדברים שנאמרו על ידי חבר הכנסת אמסלם על בית המשפט העליון ונשיאת בית המשפט העליון מבישים ומביכים בעיקר אותו. אני רק רוצה לתקן ברמה העובדתית לגבי כל הצעות החוק הפרטיות שעברו בנושא פסלות ראיה שהממשלה החליטה לתמוך בהן בקריאה טרומית, כולל הצעתו של חבר הכנסת אופיר כץ מסיעת הליכוד. גם חבר הכנסת אופיר כץ, גם חברת הכנסת שרן השכל וגם חבר הכנסת אוסאמה סעדי, דהיינו שתיים מתוך השלוש, הן מסיעות האופוזיציה. החלטנו לתמוך בנסיבות שבהן המציעים התחייבו להצמיד ולהכפיף את הצעתם להצעת החוק הממשלתית ולנוסח כפי שהובא על ידי הממשלה לכנסת. מאחר שחבר הכנסת אמסלם לא רק שלא הסכים לעשות את זה אלא גם הציג, הייתי אומר, תפיסה משלו לגבי איך צריך להיות חוק פסלות ראיה, אז לא היה שום מקום לתמוך בהצעה שלו. כל מי שהסכים, כל המציעים הפרטיים שהסכימו, כולל המציעים שבאו עכשיו, אחרי הצעת החוק הממשלתית, אבל הם מקבלים את העיקרון הזה, אנחנו תומכים בהצעות שלהם, כולל חבר הכנסת אופיר כץ מסיעת הליכוד. תודה רבה לשר המשפטים. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון, פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), שמספרה 2336, של חברת הכנסת מיכל רוזין. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון, פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשפ"ב 2021, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. בעד, 34, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה, ותועבר לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט.  אנחנו עוברים להצעת חוק מניעת אלימות במשפחה (תיקון, פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), שמספרה 2412, של חברת הכנסת נעמה לזימי. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון, פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשפ"ב 2021, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. בעד, 37, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה, ותועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. חברי הכנסת, הריני להודיע שלפי הודעתו של חבר הכנסת אלכס קושניר, בהצעת חוק סיוע לנפגעי אסונות לאומיים אזרחיים, הוא הצביע בטעות במקומה של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי ולא במקומו. איש לא הצביע במקומו שלו, כך שאני מודיע את ההודעה הזאת ומשאיר את ההצבעה על כנה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון, אמות מידה לתקצוב), שמספרה 2137, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. בבקשה, חברת הכנסת דיסטל, נא להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. חוק הדגל כבר קיים, והחוק הזה אומר בין היתר שכל מוסד חינוך או מוסד להשכלה גבוהה מחויב להציב את דגל ישראל בקמפוסים ובכניסה לבניינים. הצעת החוק שלי היא להוסיף את הדגל בכניסה לכל קמפוס ולקנוס ב-10% כל מוסד שמסרב לעשות זאת. גברתי, אני רק עוצר לך את השעון. מכיוון שאת מעלה הצעת חוק להשכלה גבוהה, ונמצאים כאן סטודנטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, אוניברסיטת רייכמן, יש לומר היום, בית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, אני מברך אתכם על שאתם באים ללמוד על הדמוקרטיה הישראלית ממש בזמן אמת, ובטח הדבר הזה, זה ממש פואטי. זה ממש פואטי. את רואה? את רואה? בגלל זה, סליחה שעצרתי, אבל חשבתי שזה מתאים. האמת היא שאתה צודק לגמרי. בבקשה, גברתי.  אהלן, חבר'ה. תבורכו, תשכילו. אתם מהממים. ברוכים תהיו. ברוכים תהיו. יכול להיות שהחבר'ה שיושבים שם בפודיום למעלה, חלקם יזדהו מאוד עם מה שאני עומדת לומר. אני כבר שנים שומעת תלונות, טענות וכאב אמיתי של סטודנטים בכל מוסדות האקדמיה בישראל על זה שכל גילוי של ציונות או לאומיות הולך ומתקבל בשלילה וכמעט ברדיפה במוסדות אקדמיים. סטודנטים מתביישים או פוחדים לצאת מהארון ולומר שהם, חלילה, ימניים. אין כל עוררין על זה שהאקדמיה נשלטת באופן אבסולוטי על ידי שמאל פוסט-ציוני. חברי הכנסת אשר ואזולאי, זה מפריע לדוברת. אתם מפריעים לי, חברים. זה מפריע לדוברת. אנא שבו במקומותיכם ותאפשרו לה. יעקב אשר. אני חייב עכשיו להקפיד, כי אני בוגר בית הספר שלהם, גם, או-טו-טו, אז אני חייב להקפיד פה על הסדר. אולי בעתיד, את העדויות האלה אני שומעת כעיתונאית וכפובליציסטית כבר הרבה מאוד שנים. הרבה מאוד סטודנטים כתבו לי ברשתות, ולא הייתה לי שום דרך לעזור להם. לכן, ביום שבו הושבעתי בכנסת, ידעתי שהכנס הראשון שאני אעשה יהיה בנושא סטודנטים באקדמיה שחשים שהאוריינטציה הפוליטית שלהם גורמת להם לרדיפה, אם בציונים, אם בהתעמרות על ידי המרצים ואם בהתנכלות על ידי סטודנטים אחרים בתוך המוסדות. לכנס הזה הגיעו המון סטודנטים, עשרות. אני מתמצתת פה חלק מהעדויות. למשל, סטודנט בשם אלעד גביאן מבית ברל עשה מעשה בלתי ייעשה, חצוף, לא ייאמן, גזעני, פסאודו-פשיסטי ומצמרר,  והמעשה הזה היה לתלות את דגל מדינת ישראל מחוץ לחלון החדר שלו בקמפוס. הדבר הזה עורר מהומת אימים בבית ברל. הבחור הזה סיים בחדר מיון עם חולצה מוכתמת בדם, הוא הביא לי את החולצה כהוכחה. סטודנטים ערבים מאותו קמפוס בדיוק היכו אותו. כשהוא התחיל לעשות רעש, והוא עשה רעש, המרצים גיבו באופן מלא את המכים, והסטודנט הזה התבקש אחר כבוד לעזוב את בית ברל בשקט בלי לעורר פרובוקציות, אני מזכירה לכם, על תליית דגל מחוץ לחדר בקמפוס. גם האשימו אותו בהפרעה נפשית. אם, אם, אם היינו עולים על מכונת זמן ומספרים את הסיפור המטורף הזה למישהו בשנות השישים או השבעים או השמונים או התשעים, הם לא היו מאמינים למשמע אוזניהם. הסגל בבית ברל טען שדגל ישראל הוא פרובוקציה פוליטית, סגל אקדמי במוסד אקדמי 2021 שממומן על ידי כספי המיסים של ישראל, שהיא רובה, מה לעשות, ציונית. גם כל הישיבות את רוצה, אני ממשיכה. מה הקשר? מה הקשר? עוד בבית ברל, אני שואל. מה את רוצה? מה הקשר? מה אתה קופץ? מה הקשר? בקבוצת ווטסאפ בבית ברל, של סטודנטים, איזה שטויות. בקבוצת ווטסאפ של אותו מוסד, סטודנטים הציגו את דגל ישראל בקבוצה, אימוג'י, מכירים אימוג'י של דגל ישראל? עד מהרה, המעשה המחריד, הלאומני, מעורר החלחלה ומזכיר התהליכים הזה הגיע לסגל. בואו תקשיבו מה הייתה התגובה של הסגל, על הנפת דגל אימוג'י בווטסאפ, זה הכול: יש כאלה שמרגישים שהנפת דגלים בעיתוי כמו עכשיו היא אקט פוליטי. בואו נשאיר את הקבוצה הזו לענייני השיעור שלנו. ואני עומדת כאן ותוהה: בעיתוי כמו עכשיו? יש עיתוי נכון ולא נכון להניף את דגל המדינה הזאת? אני באמת שואלת. זה מה שקורה היום במוסדות האקדמיים? אני ממשיכה. בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב הפסיקו לשיר את שירת ההמנון הלאומי התקווה בסיום טקסי חלוקת התארים מכיוון שהתקווה הוא המנון פוגעני, אוניברסיטת תל אביב. הם עברו, אגב, לשיר של אריק איינשטיין, "אני ואתה נשנה את העולם", והם אכן משנים את העולם. עקב בצד אגודל, המדינה היהודית הציונית היחידה בעולם מתחילה להתעמר באלה שגאים בה, שגאים בדגל שלה וגאים בהמנון שלה. חברים, אנחנו בעידן הפוסט-ציונות. ככל שנמהר להכיר בזה כך ייטב. ממשיכה. באוניברסיטה העברית עולה סטודנטית לשיעור בזום בזמן הקורונה. בחדר שלה, רחמנא ליצלן, עומד דגל ישראל. המרצה אומרת לה במהלך שיעור הזום: הדגל הזה מהווה מחלוקת פוליטית, אני מבקשת ממך להסיר אותו ממסך הזום, הוא פוגע בשאר התלמידים. לא, זה טירוף מערכות כללי. עכשיו, הצעת החוק הזאת היא לא בדנ"א שלי, לא בדנ"א שלי בכלל. אני בעד חופש מוחלט, אני בעד חופש ביטוי מוחלט. אני נחה בעורי הציוני בנינוחות, ולא הייתי חולמת לחייב או לקנוס אף מוסד אקדמי בגלל שהוא לא מניף את דגל ישראל. אבל אחרי ששמעתי את הסטודנטים האלה הבנתי שאין יותר חופש רעיוני או אידיאולוגי במוסדות אקדמיים שהחופש האידיאולוגי והרעיוני, חופש המחשבה, אמור להיות הדגל בהם. הם נרדפים כי אין יותר חופש מחשבה ואין יותר חופש ביטוי, יש דיקטטורת שמאל אכזרית ורעה שלא מאפשרת פלורליזם ולא מאפשרת חופש דעה ורודפת סטודנטים, בציונים, בהתעמרות, במכות, בגירוש, בחרם, מה שאתם לא רוצים. כשאני שמעתי את העדות שלהם אני אמרתי לעצמי: מעכשיו זה העניין שלי שמוסדות אקדמיים בישראל ישימו את דגל ישראל כדי שאף אחד לא ירגיש נרדף. והמחשבה על לקנוס ב-10% מהמימון היא לא כזאת חמורה, אלא שההצעה המינורית הזאת לא נדחתה לעוד חצי שנה, לא, לא. ההצעה המינורית הזאת זכתה להתנגדות כוללת מצד הממשלה, ואני שואלת למה. ובכן, כי מדובר בממשלה הפוסט-ציונית הראשונה. מפלגות המרכז הנהדרות, בטח ימינה ותקווה חדשה, הן רק עלה תאנה שמאפשר למפלגות שמאל, שמאל קיצוני, שמאל פוסט-ציוני ושמאל אנטי-ציוני, לחלחל בתוך הקונסנזוס הציוני שרוב האזרחים במדינת ישראל רוצים אותו, מה לעשות.  נפתלי אמר לפני כמה ימים: איזה כיף שמשעמם כאן. איזה כיף. מאז שנתניהו הלך נהיה לנו משעמם ואין סנסציות. אז גם אני מתגעגעת לריכולים שפותחים כל מהדורה על שרה נתניהו, זה בהחלט היה יותר מעניין, אבל השעמום הזה הוא מלאכותי. לי לא משעמם. לי לא משעמם כשלוד בוערת, כשהנגב בוער, כשעמותת 48 אולי לא תעביר כספים שיזלגו לארגוני חמאס. לא משעמם לי בממשלה פוסט-ציונית שוועדת השרים בה מתנגדת באופן אפריורי להצעה מינורית שבאה לשקם את הכבוד של חלק מהסטודנטים שעדיין אוחזים ברעיון הציוני. לא משעמם לי בכלל לראות את המדינה היהודית הציונית שאני כל כך אוהבת פשוט נגמרת מול עיניי. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת גלית דיסטל. אין תשובה של הממשלה?  זה מה שהיא רוצה. אוקיי. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. לאור העובדה שאין עמדה של הממשלה, אנחנו עוברים להצבעה שמית. לא, לא, בסדר, אבל, לא קשורה לעמדת הממשלה. בסדר. הממשלה ביקשה שמית, גברתי. אלקטרונית? בבקשה. אז ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון, אמות מידה לתקצוב), התשפ"א 2021, לא נתקבלה. בעד, 15, נגד, 34, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק לא התקבלה.  אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון, מצב חירום בשל מגפה עולמית), של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. מיכאל מלכיאלי, אינו נוכח.  אם כך, ההצעה יורדת מסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון, פטור מאגרה בשל האטה במהירות הנסיעה), של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. אחמד טיבי, בבקשה להציג את הצעת חוק שלך. אתה רוצה לעלות? ההצעה שלו ירדה מסדר-היום.  אחמד, זה לא יעזור. זה לא יעזור.  מה זה קופצים? מה זה קופצים? לא, סליחה, סליחה. עכשיו אתה. אני לא מוכן עכשיו. אתה לא חייב. לא, עכשיו הוא, זה התור שלו. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני עברתי לנושא הבא. הנושא הבא הוא הצעת החוק שלך. שמעתי, מלכיאלי. אני אשקול להוסיף אותו, אבל עכשיו הצעת החוק שלך. אבל אני עדיין לא מוכן, אני עדיין לא מוכן, אני מבקש, הוא הלך להביא ניירות. מה קרה? מה קרה? זה רץ מהר מאוד. זה לא רץ מהר, הייתה הצבעה ועברנו לחוק הבא. הצעות ככה. זה לא עובד לפי איך שנוח, יש סדר-יום. אתה צודק, חיכינו, אתם תמיד מבקשים שנעבוד על פי התקנון. חד-משמעי צודק. כשזה לא נוח אתם מבקשים לשנות את התקנון. זה מאוד נחמד ונעים. אנחנו רוצים פעם אחת לא לפי התקנון. מאה אחוז, הבנו. אבל הם צעקו שהוא כאן, הם צעקו שהוא כאן. הבנו. בבקשה, אדוני, מלכיאלי, הצעת חוק שיקים ללא כיסוי, מס' 677. לא אתן לזה שוב לקרות. בבקשה, אדוני, עשר דקות. תודה, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, עוד מעט חג חנוכה, ובחג חנוכה אומרים שהולכים כבית הלל. אני מודה לך. עד חנוכה אני אזכור את זה. אפשר גם אחרי זה. גם אחרי זה, אדרבה ואדרבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזו באה נטו לעזור לממשלה לעשות את הדבר הנכון לאנשים החלשים ביותר שיש בחברה. אני רוצה לפרט. המדינה מנהלת, יש נושא של הוצאה לפועל, יש עיקולים, אנשים שחוזרים להם צ'קים, וכמדינה חלק מהיכולת לקיים כלכלה נכונה ואמיתית זה בדרך הזאת. עכשיו, אי-אפשר להבין למה כמדינה, כשיש חלילה מגפה כמו מגפת הקורונה שהייתה, וכל מי שהיה בתוך ועדת החוקה יודע שהמדינה לא פעם ולא פעמיים ניסתה לקדם עזרה לאותם אנשים, אותם אנשים שבאמת אין להם שום דבר, אין להם יכולת להתמודד, בגלל מגפה שהגיע אליהם פתאום, ובאותו זמן רצו, המדינה, בנק ישראל בליווי משרד המשפטים, לעזור לאותם אנשים, להחריג את התקופה הזאת מהתקופה שבה הצ'קים חוזרים, שמעקלים להם כמו תקופה שבשגרה. כשישבתי בוועדת החוקה גילינו שהחוק לא התייחס לתקופה כזאת, החוק לא נתן ביטוי הולם לאנשים שלא ידעו מראש לחשבן את היכולת הכלכלית שלהם, ואז היה צריך למצוא בהחלטת ממשלה נקודתית שאדם שנקלע לחובות בגלל מצב כזה או אחר, שהמדינה תכיר בו, המפקח על הבנקים יכיר בעובדה שהוא לא יכול לממן את אותם צ'קים שיצאו. הצעת החוק הזאת נועדה לא לחייב את הממשלה, לא לחייב את המפקח על הבנקים, לא לחייב את בנק ישראל ולא לחייב את משרד האוצר, בסך הכול לאפשר לממשלה בזמן של מגפה כמו מגפת הקורונה או משהו מהסוג הזה להחריג את אותה תקופה מהחשבון של חזרת הצ'קים. עכשיו, אדוני השר, אני מבין שאתה הולך להשיב לי, ואני רוצה, אני פונה אליך היות שגם משרד המשפטים בדיונים על החוק הזה, שחלקו היה בתוך הצעת חוק ממשלתית. משרד המשפטים תמך בזה לא מעט. משרד המשפטים אמר: אנחנו תומכים ומבינים שצריך לאפשר למפקח על הבנקים את האפשרות להחריג תקופות מסוימות. אי-אפשר לומר שתקופת שלום היא כמו תקופת מלחמה, אי-אפשר להתייחס, חברי הכנסת, חברי הכנסת, נציגי הסיעות, זה מאוד מפריע עכשיו בצד הימני של המפה הפוליטית. עליזה בראשי, זה מפריע. את מדברת ושומעים אותך עד לכאן. הצעת החוק, בעצם אני מדגיש וחוזר ואומר: משרד המשפטים, שהיה בדיונים של ועדת החוקה, תמך בהצעת החוק. משרד המשפטים אמר שלא יכול להיות שלמפקח על הבנקים אין קצת יכולת של גמישות והבנה להבדל בין זמני שלום לזמני מלחמה, ההבדל בין זמן מגפה לזמן בלי מגפה. משרד המשפטים אמר יותר מזה: אנחנו תומכים במתן גמישות בידי המפקח על הבנקים וכל הגופים האלה. מה שמשרד המשפטים אמר, העליתי אותו עכשיו, כעת, כהצעת חוק שבעצם עושה סדר בעניין הזה. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, חבריי בקואליציה, כולכם: אני קראתי את עמדת ועדת שרים לענייני חקיקה. ועדת שרים לענייני חקיקה דחתה את החוק הזה, ואני לא מצליח להבין, מלבד היותנו אופוזיציה שיש איזושהי גזירת הכתוב שצריך להתנגד לאופוזיציה, זה חלק מעשרת הדיברות, בסדר גמור. אבל איך אתם הולכים להתנגד לחוק שלא מחייב, חוק שמאפשר למפקח על הבנקים להחריג זמנים, לא לגרום לאנשים עוול? תקופת הקורונה, חוץ ממה שהיא גרמה לעסקים, היא גרמה לאנשים לא באשמתם שיחזירו להם צ'קים, גרמה לעסקים להיסגר בגלל זה. אם היה למפקח על הבנקים בזמנו הכלי של החרגת התקופה, היינו מונעים מאותם אנשים להתמוטט. הממשלה הזאת מדברת לא פעם ולא פעמיים על הרצון שלה לדאוג לעסקים הקטנים, לדאוג לשקופים, לדאוג למי שצריך עזרה. אין אנשים שזקוקים לעזרה יותר גדולה כמו אנשי העסקים הקטנים שאין להם יכולת להתמודד, כמו בהצעת החוק הזאת. אני פונה לשר המשפטים, שהולך לענות לי, לפני שאתה הולך להגיש את התשובה השלילית האוטומטית של הממשלה הזאת לכל הצעה של אופוזיציה, לחשוב פעם נוספת על החוק הזה, שהוא מאפשר, אני מדגיש, מאפשר ולא מחייב, את העזרה לאותם אנשים. אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אנצל את הדקות האחרונות שיש לי לספר על הצעת חוק נוספת שגם אותה אני מתכוון לעלות לוועדת שרים לענייני חקיקה, וגם אותה מטבע הדברים הולכים לדחות, שזה הקלות הבלתי-נסבלת בהחזרת צ'קים על ידי הבנקים לאנשים בתקופה כל כך קצרה. אני חושב שאנחנו כמדינה, משרד המשפטים, ודאי לא רוצים שאנשים יקרסו. אין לנו שום עניין לעודד קריסת עסקים. הדבר הזה של החזרת צ'קים בקלות מעודד קריסת עסקים. אני מקווה שמישהו בקואליציה יתעשת ויתמוך בהצעת החוק, שתמכתם בה בעבר. אתם תמכתם בהצעת החוק ואין שום סיבה בעולם שלא תתמכו בה שוב. אני חוזר ומודה לך, אדוני היושב-ראש, על שאפשרת לי לעלות. תודה רבה. ישיב שר המשפטים גדעון סער, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שיקים ללא כיסוי (תיקון, מצב חירום בשל מגפה עולמית) שהעלה חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי מבקשת להרחיב את סמכותו של המפקח על הבנקים, ולקבוע כי בהכרזה על שעת חירום תיכלל הכרזה על מגפה עולמית, מגפה אזורית או מחלה מידבקת מסוכנת, זאת בנוסף למצבי החירום הביטחוניים הקבועים בחוק כיום. על פי הצעת החוק, המפקח יוכל להשעות הגבלה שנעשתה על חשבון כך שתתאפשר המשך פעילות כלכלית בחשבון. בהצעה זו קשיים לא מעטים, ואפרטם: ראשית, הצעת החוק מבקשת להרחיב את סמכות המפקח על הבנקים לנסיבות חירום נוספות, ובכך היא מגבירה את חוסר הוודאות במשק. קושי זה מחריף במיוחד בתקופות משבר, שבהן הוודאות חשובה עוד יותר. שנית, בתקופת משבר הקורונה, שבה המפקחת והשר הפעילו את סמכויותיהם, התחדד כי המפקח על הבנקים אינו הגורם המתאים לקבל החלטה בעניין השעיית הגבלות לפי החוק, שכן החלטה זו נוגעת לשיקולי מדיניות כגון איזון בין מוטבי הצ'ק לבין מושכי הצ'ק וכן שמירה על מהימנות הצ'ק כאמצעי תשלום. החלטה מסוג זה אינה חלק מתפקידיו של המפקח על הבנקים על פי פקודת הבנקאות. תפקידיו של המפקח הם שמירה על יציבות הבנקים ויחסיהם עם לקוחותיהם. בנוסף, ביולי 2020 פורסמה טיוטת החלטת ממשלה המציעה כי החוק יתוקן כך שיוכל שר המשפטים, בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל, לקבוע סייגים לתחולת החוק בעיתות חירום בהליך מקוצר אף יותר מההליך הקבוע היום וסמכות המפקח תבוטל. עוד ראוי להדגיש כי הרחבת סמכות המפקח על הבנקים לא תועיל ביחס למשבר הקורונה הנוכחי. סמכות המפקח מוגבלת לתקופה קצובה החל מיום ההכרזה על מצב חירום. תקופה זו חלפה מזמן. משום כך, כל עוד ההכרזה על שעת חירום בתוקף, התיקון לא יחול על משבר הקורונה. לאור כל זאת החליטה ועדת שרים לענייני חקיקה לדחות את הדיון בהצעת החוק של חבר הכנסת מלכיאלי, לדחות את הדיון בהצעת החוק בחצי שנה. כמובן, אם המציע לא יקבל את ההצעה, אנחנו ניאלץ להצביע נגד הצעת החוק. תודה רבה לשר המשפטים גדעון סער. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, על פי בקשת 20 חברי כנסת. על כן, אבקש ממזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה, ההצבעה מתחילה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, אינו נוכח סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, אינו נוכח זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, אינו נוכח ענבר בזק, נגד חיים ביטון, אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, נגד יואב גלנט, אינו נוכח גילה גמליאל, אינה נוכחת מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, אינו נוכח סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, בעד אריה מכלוף דרעי, בעד צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, אינה נוכחת מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, בעד אימאן ח'טיב יאסין, נגד ווליד טאהא, נגד בועז טופורובסקי, נגד משה טור פז, נגד אחמד טיבי, בעד אלון טל, נגד דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח אלי כהן, אינו נוכח מאיר כהן, נגד יום טוב חי כלפון, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, בעד חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, נגד אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, נגד יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, נגד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, נגד אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, נגד איימן עודה, בעד חוה אתי עטייה, בעד יצחק פינדרוס, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, אינו נוכח יסמין פרידמן, נגד אביר קארה, נגד אלכס קושניר, נגד יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, נגד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, אינו נוכח יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת אלעזר שטרן, נגד יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, נגד נירה שפק, נגד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, אינו נוכח סמי אבו שחאדה, אינו נוכח אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, אינו נוכח משה ארבל, בעד יעקב אשר, בעד אוריאל בוסו, בעד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, בעד מירב בן ארי, אינה נוכחת איתמר בן גביר, בעד יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח ניר ברקת, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, אינו נוכח שרן מרים השכל, אינה נוכחת דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח אלי כהן, אינו נוכח יום טוב חי כלפון, אינו נוכח עופר כסיף, בעד חיים כץ, אינו נוכח יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, אינו נוכח יאיר לפיד, אינו נוכח פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת אבי מעוז, אינו נוכח בנימין נתניהו, בעד עלי סלאלחה, אינו נוכח אוסאמה סעדי, בעד יצחק פינדרוס, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, נגד מאיר פרוש, אינו נוכח מירי מרים רגב, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, נגד קטי קטרין שטרית, בעד עמיחי שיקלי, אינו נוכח עאידה תומא סלימאן, בעד האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא קראו בשמו? (קוראת בשם חבר הכנסת) סמי אבו שחאדה, בעד משה גפני. (קוראת בשם חבר הכנסת) משה גפני, בעד מיקי לוי. (קוראת בשם חבר הכנסת) מיקי לוי, נגד עוד מישהו? אם כך, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד, 43, נגד, 46, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה  הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון, פטור מאגרה בשל האטה ממהירות הנסיעה המותרת), שמספרה 368, של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. בבקשה. ינמק חבר הכנסת אחמד טיבי. מכובדי היושב-ראש, בבקשה, עשר דקות לרשותך. תודה רבה. רבותיי חברי הכנסת, אם יש בימים אלה הצעת חוק צרכנית שעונה על הצרכים והדאגות של האזרח, ובעיקר של הנהגים, זו ההצעה הזאת, כביש 6, פטור מאגרה בזמן פקקים או עבודות. חברת הכנסת גמליאל, חבר הכנסת קושניר, חברת הכנסת תומא סלימאן, זה מפריע. חברת הכנסת שטרית, זה מפריע. הכבישים כורעים תחת נטל הפקקים. מדינה פקוקה. מילא בכבישים רגילים, התשתיות רעועות בחלק מהכבישים, אבל כאשר מדובר בכביש אגרה שמהותו היא קיצור הזמן, חיסכון זמן, כדי להגיע מהר, ותמורת זה הנהג משלם אגרה, ופתאום אין תמורה לאגרה, לכן הכותרת של הצעת החוק היא נסעת, שילמת, לא נסעת, לא שילמת. זה קיים במקומות נוספים בעולם. לעיתים תכופות בעל הזיכיון, אי-אפשר, הוא צודק, יש פה רעש. חברי הכנסת, בתא של יהדות התורה, טייבי, זה מפריע. תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. הפינה שם, יהדות התורה. לעיתים תכופות בעל הזיכיון, חברת דרך ארץ בע"מ, מבצעת עבודות תשתיות בכביש האגרה. בנוסף, מעת לעת מנקז הכביש מספר גדול של כלי רכב המביא לעומס תנועה ואף לפקקי תנועה ענקיים של ממש. אלה גורמים להתארכות משמעותית בזמני הנסיעה על הכביש והדבר גורם לכך שלקוחותיו של בעל הזיכיון אינם זוכים לשירות שביקשו לקבל בעד דמי האגרה ששילמו, החיסכון בזמן הנסיעה. הפגיעה בחיסכון בזמן חותרת תחת תכליתו היסודית של כביש 6, ובאופן רחב יותר תחת תכליתו של חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה 1995. יש נקודה חשובה כאשר אני מציג את זה היום, ולא כפי שהצגתי את זה בפעמים קודמות. אנחנו אחרי תקופת קורונה. מאז תום הסגר השלישי נרשם זינוק של עשרות אחוזים בהיקף הפקקים בישראל. הסיבות מוכרות לכולנו: תכנון בסיסי לקוי, עבודות תשתיות בלתי נגמרות בכביש 6, שירות לא מי יודע מה ברכבות ומאות אלפי מכוניות חדשות בשנים האחרונות. 250,000 כלי רכב בממוצע נוסעים מדי יום בקטע המרכזי של כביש חוצה ישראל, 11% יותר מהתחזיות, מה שמייצר פקקים עצומים בשעות העומס. ביישובים הערביים אין הרבה נגישות לתחבורה הציבורית. מה שחשוב בחוק הזה, שהוא חוק אזרחי שחשוב לכולם. מי מהנהגים שמשתמש בכביש 6 לא הרגיש על בשרו את הפקק, את ההזעה, את הנרגנות, את הכעס, את אובדן הזמן, את בזבוז הזמן, את האי-הגעה לפגישה בזמן או האי-חזרה הביתה בזמן? לכן מדובר בחוק צרכני ביותר. מה מציע החוק? החוק מציע, גברתי שרת התחבורה מרב מיכאלי, כי שר התחבורה והבטיחות בדרכים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע הוראות שלפיהן יינתן פטור מתשלום אגרה במקרה של נסיעה בקטע כביש שבו נוצר עיכוב עקב עבודות תשתית או עומס תנועה. בנוסף, מוצע לקבוע כי תקנות ראשונות יובאו לאישור ועדת הכלכלה בתוך שישה חודשים מיום כניסתו של החוק המוצע לתוקף. עכשיו אומרים במשרד האוצר, גילוי נאות: משרד האוצר מתנגד. תמיד הוא התנגד. הוא אומר שיש חוזה חתום בין המדינה לבין החברה. אם יש חוזה והשתנו הנסיבות, יש עיכובים, אין תמורה לאגרה. או שהמדינה מפצה באמצעות הפרת החוזה, היא משלמת, כנראה, 15 מיליון שקל בשנה, שזה סכום קטן, או שהיא מבקשת לשנות את סעיפי החוזה לאחר כל כך הרבה שנים, כדי להחזיר לנהג את הכסף שלו, שהוא שילם ולא קיבל תמורה. או זה או זה. פנתה אליי שרת התחבורה ואמרה שהיא רוצה ללמוד את הנושא, כי היא לא מכירה אותו. אני מכבד מאוד את שרת התחבורה. אגב, שרת התחבורה הצביעה איתי יותר מאשר פעם אחת על ההצעה הזאת בעבר. גם אנשים אחרים מהקואליציה שהצביעו יחד איתי אומרים לי שזאת הצעה מצוינת. אתם לא יודעים כמה פניות קיבלתי בשבוע האחרון מאזרחים, יהודים וערבים, על חשיבות החוק הזה ועל הצורך להעביר אותו. אני מוכן להעביר אותו בטרומית ולעצור. הכול יהיה בתיאום עם הממשלה לאחר מכן, עד שהשרה תלמד ותבדוק הכול. זה נקרא לתאם. אבל סתם ככה כל פעם שאני מגיש את זה, אני מקבל אותה תשובה מהאוצר, והם תוקעים את זה. זה נראה לי חוסר התחשבות לא רק בחבר הכנסת המציע אלא בציבור הנהגים. אני מייחס חשיבות לעמדת שרת התחבורה יותר מאשר לעמדת משרד האוצר. שם התשובה אוטומטית. השרה אומרת: תן לי לחשוב, לכן אני אומר לך שאני אשמח לשמוע את תשובתך. אבל אני אומר לך שאני מוכן להעביר את זה בטרומית ולעצור, ואת תלמדי את הנושא ואנחנו נתקדם או לא נתקדם בעקבות תוצאות הבדיקה שלך. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: החוק הזה, חוק כביש 6, הוא חוק חשוב, חוק צרכני ממדרגה ראשונה. מה אומר החוק? שכאשר בכביש 6 יש פקקים, יש עבודות, והנהג שנוסע במכונית לא מגיע בזמן, שעה, שעתיים, שלוש שעות איחור, מה שמתבקש בחוק הזה הוא שהחברה שגובה אגרות לא תגבה אגרות בקטעים שבהם יש עבודות ופקקים, כמו שקורה במקומות אחרים, באירופה. אין חוק הוגן יותר, מובן יותר וצרכני יותר מהחוק הזה. זה חוק אזרחי מן המדרגה הראשונה. אני הצעתי שהחוק יעבור בקריאה טרומית ולאחר מכן אני אתאם ואעקוב אחרי זה עם שרת התחבורה מרב מיכאלי, כדי שגם היא תקדם את זה. רחובות ישראל כולם מלאים בפקקים, פקקים, פקקים, ואנחנו מציעים פה חוק שהוא חשוב, חברתי, כלכלי, צרכני, מן המדרגה הראשונה. אני לא רואה כל סיבה ששום חבר כנסת, בין שהוא יהודי ובין שהוא ערבי, מהקואליציה או מהאופוזיציה, יצביע נגדו. בואו ניפגש, נגיע להסכמה סביב החוק הזה ונקדם אותו לטובת האנשים ולטובת הנהגים. החוק הזה, אני העליתי אותו בעבר, אבל הפעם הזאת, אבל הפעם הזאת, בגלל שאנחנו אחרי תקופת הקורונה, יש 11% יותר מכוניות שמשתמשות בכביש 6, ולכן הפקקים רבים יותר.) חשוב לנו לקבל פידבק חיובי מהשרה ומהקואליציה, ואפשר אחר כך להתקדם. אני אשמח אם עמדת השרה היום תהיה כמו עמדת חברת הכנסת מיכאלי בהצבעות קודמות. תודה רבה לך, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים חברת הכנסת מרב מיכאלי להשיב על הצעת החוק. כבוד השרה, רציתי לשאול אם את יעקב נתניהו ושילה אדלר כבר פיטרת או עוד לא. הם כבר בבית או עוד לא? חצופה, את לא מתביישת. תודה, חבר הכנסת אמסלם. לא מתביישת. חיסולים קומוניסטיים אתם עושים. חבר הכנסת טיבי היקר, אני מודה שלא זכרתי, יענו, עכשיו אנשי הליכוד שמונו על פי מכרזים, מחסלים אותם. חבר הכנסת אמסלם, תודה. פיטורים. אין מנדלבלוף ואין שמנדלבלוף. חבר הכנסת אמסלם, מספיק, די. אל תגיד לי די. די. לא די. קריאת ביניים, לא צריך להמשיך עם זה. תמשיך. חצופה. חבר הכנסת טיבי היקר, מעניין אם היינו מפטרים, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת אמסלם. בסדר, שמעתי אותך.  אני מודה שלא זכרתי שהצבעתי על החוק הזה, אבל אני מודה שבתור חברת כנסת באופוזיציה יש לך פריבילגיה להצביע מתוך הזדהות, קולגיאליות ורצון לתמוך בחבר לאופוזיציה, בלי שלפעמים נכנסת לפרטים וידעת בדיוק מה המשמעות של כל דבר, אלוהים יודעת שבאופוזיציה בימים אלו יכולים להעיד שגם כשהפרטים ברורים, לפעמים זה קורה. אבל, לענייננו, אין ספק שהבעיה מס' אחת שמטרידה היום את אזרחיות ואזרחי ישראל היא הפקקים. (אומרת בערבית: הפקקים, דבר ראשון.) אין שאלה בכלל. הדבר שהכי מטריד את אזרחיות ואת אזרחי ישראל, הפקקים. צריך להגיד שזה עולה לנו הרבה יותר מכסף. זה עולה לנו זמן, זמן, זמן ועוד פעם זמן, ועצבים ותסכול. זה עולה לנו בזה שאנחנו לא מצליחות ומצליחים להגיע לאן שאנחנו צריכות וצריכים בחיים. זאת תוצאה של שנים ארוכות של שילוב של מדיניות בעייתית של רק סלילת כבישים, וגם כן לא את כולם, וכמעט בכלל לא פיתוח של תחבורה ציבורית והסעת המונים, וגם לא מעט הזנחה על הדרך. בעשר שנים, ואת ביטלת את, עכשיו, כביש 6, בכביש הזה בעשר שנים, ואת ביטלת את ההרחבה של הכביש הזה.  ספציפית באמת מאוד מאוד מאוד עמוס. כי הפריפריה לא מעניינת אתכם. העניין הוא שהפתרון שאתה מציע לא יפחית את הפקקים. לא לגור בפריפריה. פשוט לא יפחית את הפקקים, אולי אפילו להפך, עלול אולי אפילו להחמיר אותם. לעומת זאת, מה שאנחנו מתכוונות ומתכוונים, לא מתכוונות, כבר עושות ועושים בכל הכוח, זה באמת להביא פתרונות שיפחיתו את העומס. קודם כול, ספציפית בכביש 6, כבר תקצבנו תכנון, ובתחילת 2023 יתחיל ביצוע: הרחבה של הקטע המרכזי של כביש 6, עם נתיבים שיהיו מיועדים לתחבורה ציבורית ולמכוניות מלאות בנוסעות ונוסעים, מה שנקרא רבי-תפוסה. זה תמריץ באמת לצמצם את מספר המכוניות הפרטיות ולהגיע בצורה יותר מהירה, שגם כאמור יעשה יותר מקום. מעבר לזה, אנחנו בוחנות ובוחנים את האפשרות להאריך את כביש 6 צפונה. בנוסף, עובדות על האצה, גם של המסילה הרביעית באיילון וגם של המסילה המזרחית, ושני הדברים האלה הם דברים שיאפשרו לציבור לנסוע בתחבורה ציבורית בצורה הרבה יותר מהירה, בלי הרכב הפרטי שלהם, או מקסימום להחנות את האוטו הפרטי ליד איזושהי תחנת רכבת. אני רוצה להגיד שבתקציב הנוכחי יש 6 מיליארד ש"ח שמיועדים לתחבורה ציבורית, אז למה ביטלתם את הכביש של עפולה צומת גולני? ובנוסף יש מיליארד שקל שמיועדים, כל כך הרבה כסף, למה ביטלתם את עפולה צומת גולני?  רק לחברה הערבית וליישובים בחברה הערבית, ועוד מיליארד שקל לתשתיות בחברה הערבית. כביש דמים, 100 הרוגים בעשר שנים. תודה, חבר הכנסת. יש פה אנשים שצועקים: כביש 65, כביש דמים. ואני בפירוש אמרתי מהרגע הראשון: התיעדוף התקציבי והביצועי הראשון במעלה הוא למוקדי הסיכון שעדיין לא מטופלים ולכבישים מסוכנים, וכביש 65 הוא אחד מהם, והוא לחלוטין מאוד גבוה באג'נדה שלנו. אז למה ביטלתם? אבל עוד דבר, חבר הכנסת טיבי, זה כבר תוקצב. למה ביטלת?  זה כביש 65, החלק של ואדי עארה, שהולך להיות מורחב והולכת להיות שם תחבורה ציבורית רבה ומשודרגת באופן נפרד. בוואדי עארה יש שני מסלולים, בכפר תבור צומת גולני, מסלול אחד. כל הדברים האלה, את זה צריך להרחיב, שם נהרגים האנשים. הם דברים שיסייעו להפחית את הפקק. אבל מעבר להתנגדות של משרד האוצר, שבחלקה אגב נוגעת להתקשרויות ולמחויבויות של המדינה, שהיא לא יכולה פשוט לוותר עליהן בהינף יד, אלא באמת להתמודד עם הבעיה, הבעיה היא בעיה של עומס, של גודש ושל צפיפות. לצערי, הצעת החוק של אדוני לא זו בלבד שלא מקיימת את התכלית שהיא מצהירה עליה, אלא להפך, עלולה לעודד עוד ועוד אנשים לנסוע ברכבים הפרטיים שלהם, ואת זה אנחנו בוודאי ובוודאי לא יכולות ויכולים להרשות לעצמנו. לכן אני חוזרת ואומרת, חבר הכנסת טיבי, אני חוזרת על הצעתי אליך: תן לי לבחון ולראות מה כן אפשר לעשות. אם עדיין תרצה לקחת את ההצעה הזאת, היא עדיין פתוחה לפניך. תודה רבה. תודה רבה לשרה מרב מיכאלי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. בבקשה, תגובה של חבר הכנסת טיבי, מציע הצעת החוק. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. תודה רבה. (אומר בערבית: יא מרב, גב' מרב, מרב, את מדברת ואומרת לי: יש פקקים, פקקים, פקקים, פקקים, ואת שרת התחבורה. החוק הזה בא עכשיו כדי לפתור את בעיית הפקקים.) הוא בא לפתור את בעיית הפקקים. אם הגישה שלך היא שההצעה יכולה לגרום לאפקט הפוך, אז מה הועילו חכמים במתן ארכה של חודש, אם זאת הגישה שלך? אני לא יודעת. אני לא יודעת, את יצאת פה ולא אמרת: אני רוצה ללמוד את החוק, אני פתוחה, תן לי חודש, אמרת מלכתחילה שיכול להיות שזה לא יפתור ויהיה יותר גודש, יותר זחמה. דעתי ודעת המומחים היא הפוכה, והמדינה פוגעת בנהגים כאשר המצב נשאר אותו דבר. רק היום אישה התקשרה אליי ואמרה לי: אני לוקחת את הילדים למוסד טיפולי ואני נתקעת בכביש 6. אחד העובדים של הכנסת אמר לי: אני לוקח את אבא שלי מפה עד לצפון ואני נתקע כל הזמן. לכן אני מבקש להעלות את הצעתי אלייך: עוד פעם, מעבירים בטרומית, עוצרים ומחכים לתוצאה של הבדיקה שלך והבדיקה של משרד התחבורה. כי משרד האוצר לא ישנה את דעתו, משרד האוצר, כסף, כסף, כסף. הוא חושב שהציבור צריך לשלם, שהנטל צריך להיות רק על הציבור. (אומר בערבית: אתם רוצים להשאיר את האזרח לשאת את הנטל הזה, תשלם ותשלם ותשלם ותשלם, ויש פקקים.) לכן אני פונה לכולם להצביע בעד. לא יקרה כלום לקואליציה, לא יקרה כלום לקואליציה אם ההצעה הזאת תעבור בטרומית. הציבור בטייבה, הציבור באום אל-פחם, הציבור בירוחם וגם בתל אביב יאהב את זה ויגיד כל הכבוד. אגב, דיברת על תחבורה ציבורית. תחבורה ציבורית ביישובים הערביים היא על הפנים. על הפנים. אפילו תחנת רכבת אחת אין. לכן כל מה שהסברת לא מתאים, הוא לא מהווה תשובה מספקת כדי שאני אשתכנע. אני הייתי פתוח ובאתי כדי לשמוע. אמרתי לחברים: אני רוצה לשמוע אותה. המשפט שאמרת, שיכול להיות שהצעת החוק תביא ליותר פקקים, מאלץ אותי להביא את זה להצבעה, ואני מבקש שההצבעה תהיה שמית. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. בטרם נעבור להצבעה, חברי הכנסת, אני רוצה לברך את האורחים שהגיעו לכנסת, בעיקר את הדור הצעיר, שבא ללמוד על העשייה הדמוקרטית ועל האופן שבו הדברים מתנהלים. תהיו ברוכים. תודה רבה שבאתם. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה שמית, על פי דרישת 20 חברי כנסת. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. תודה. נא להתחיל בהצבעה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, אינו נוכח סמי אבו שחאדה, בעד יולי יואל אדלשטיין,  בעד אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, נגד ינון אזולאי, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, אינה נוכחת קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, בעד אריה מכלוף דרעי, בעד צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, אינה נוכחת מיכל וולדיגר, אינה נוכחת רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, בעד אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, נגד בועז טופורובסקי, נגד משה טור פז, נגד אחמד טיבי, בעד אלון טל, נגד דסטה גדי יברקן, בעד מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח אלי כהן, אינו נוכח מאיר כהן, נגד יום טוב חי כלפון, נגד עופר כסיף, בעד אופיר כץ, בעד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, נגד אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, נגד יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, נגד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, בעד יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, נגד אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, בעד מנסור עבאס, נגד איימן עודה, בעד חוה אתי עטייה, בעד יצחק פינדרוס, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, נגד מאיר פרוש, אינו נוכח יסמין פרידמן, נגד אביר קארה, נגד אלכס קושניר, נגד יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, נגד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת אלעזר שטרן, נגד יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, בעד מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, נגד נירה שפק, אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן, בעד נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד אמיר אוחנה, אינו נוכח ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, אינו נוכח משה ארבל, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, בעד מירב בן ארי, נגד איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, נגד אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, אינו נוכח יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת בנימין גנץ, אינו נוכח שרן מרים השכל, אינה נוכחת מיכל וולדיגר, בעד אימאן ח'טיב יאסין, נגד מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח אלי כהן, בעד יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת אבי מעוז, אינו נוכח עלי סלאלחה, אינו נוכח יצחק פינדרוס, אינו נוכח מאיר פרוש, אינו נוכח מירי מרים רגב, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת קטי קטרין שטרית, בעד נירה שפק, אינה נוכחת האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? אין. אם כך, ההצבעה הסתיימה. נא למנות את הקולות. אם כך, להלן תוצאות ההצבעה: בעד, 47, נגד, 49, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק יום לציון אירועי הפרהוד, של חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני יעלה ויבוא להנמקת הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. שקט במליאה, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צ'חלה מועלם נולדה בשנת 1936 לסלח וג'ורג'יה מועלם בבגדאד שבעיראק. הילדות של צ'חלה בבגדאד הייתה שמחה. בגדאד הייתה עיר חיה, הרחובות הומי האדם, השווקים הצבעוניים, השכנים החביבים ועוברי האורח אומרים שלום בחיוך. הערבים והיהודים בעיר חיו זה לצד זה, למדו ביחד, בילו ביחד וניהלו את חייהם בשלווה. לא שומעים אותך. בעיקר כי מדברים שם, עובדי הסיעות. סדרנים, נא לבקש שקט מעובדי הסיעות. זה ממש מפריע לדוברים. אפשר לדבר מחוץ לאולם. הערבים והיהודים בעיר חיו זה לצד זה, למדו ביחד, בילו ביחד וניהלו את חייהם בשלווה. בחלוף השנים, התנועה הנאצית צמחה, החלה לפרוס שלוחות וליצור קשרים ברחבי העולם וגם בבגדאד. אישי ממשל שונים ופוליטיקאים השתלבו ופעלו על מנת לבסס קשרים עם האליטה והממשל, שגרירויות בבגדאד תמכו ומימנו פעילות פשיסטית ואנטישמית ובנוסף, תעמולה אנטישמית מסיבית על התושבים. השגרירות הגרמנית רכשה את העיתון הנוצרי "אל-עאלם אל-ערבי" והחלה לפרסם בו מדי יום קטעים מספרו של אדולף היטלר "מיין קאמף" בתרגום לערבית. חייהם של היהודים בבגדאד כבר לא היו שמחים ולא היו מוארים. ההנהגה החלה לנקוט צעדים קשים נגדם. תחילה פוטרו עשרות פקידי ממשל יהודים ממשרדי הכלכלה והתחבורה, לאחר מכן החלו להגביל את מספר התלמידים היהודים בבתי הספר, פוטרו מאות יהודים מעבודתם, ואז גם החלה האלימות. בראש השנה נרצחו שלושה יהודים, ביום כיפור הושלכה פצצה לבית כנסת, ובקיץ הושלך רימון יד למועדון היהודי לורה כדורי וצעיר יהודי נהרג. ב-1 ביוני 1941, חג השבועות, פרצו הפרעות. רחובות בגדאד הפכו לזירת טבח. צעקות "אד'בח אל-יהוד" שטפו את השכונות. התושבים המוסלמים, שעד לפני רגע היו שכניהם הקרובים של אותם יהודים, הצטרפו לחיילים והשוטרים והחלו לטבוח ביהודים, הכו בהם, דקרו ושחטו אותם בחרבות ופגיונות לעיני כול בזמן שנהגי אוטובוסים דורסים את הגופות. הנשים נאנסו, הרכוש נבזז, בתי הכנסת וחנויות יהודים הוצתו וספרי תורה הושחתו. 179 יהודים נרצחו, 2,118 נפצעו, 242 ילדים נותרו יתומים, ומעל 50,000 בני אדם רכושם נבזז. צ'חלה הייתה אז רק בת חמש. היא ומשפחתה נאלצו לעבור מבית לבית ולהתחבא על מנת להינצל, על מנת להישאר בחיים. היא לא הכירה שנאה כזאת. היא לא ידעה שקיים בעולם רוע כזה. רצו לרצוח אותה רק בגלל שהיא הייתה ילדה יהודייה. הפחד שיתק אותה ואת משפחתה. זה או לברוח או למות. צ'חלה ניצלה על ידי משפחה מוסלמית שהסכימה להחביא אותה ואת משפחתה, אבל בגדאד כבר לא הייתה אותו מקום שבו היא גדלה. העיר הייתה חבולה ופצועה. היהודים לא יכלו להתגבר על הזוועות שעברו שם. אחרי כמה שנים צ'חלה עלתה לארץ והכירה את ג'מיל עובדיה. הם התחתנו, התיישבו בעפולה והקימו משפחה. נולדו להם שמונה ילדים ו-20 נכדים. צ'חלה היא סבתא שלי. את הסיפורים האלה שמעתי בילדות שלי. שמעתי את הכאב של מה שהיא עברה, שלעולם לא עזב אותה. סבתא שלי לא לבד. חיים היום במדינת ישראל כ-20,000 יהודים ניצולי פרעות הפרהוד, וגם אצלם הפצע מעולם לא הגליד. הם זוכרים את הכול. כשנבחרתי לכנסת הבטחתי לעצמי ולסבתא שלי שהסיפור שלה יישמע, שהסיפור שלהם יישמע. כשאני הייתי בבית הספר מעולם לא דיברו על זה, מעולם לא למדתי על זה, מעולם לא ציינו את זה, כאילו זה לא קרה, פיסת היסטוריה שנמחקת. אני לקחתי על עצמי את האחריות לשמר את הזיכרון. הצעת החוק שמונחת מולכם, הצעת חוק יום לציון אירועי הפרהוד, הייתה אחת ההצעות הראשונות שהגשתי כחבר כנסת כבר בכנסת העשרים-ואחת. באותה שנה ביקשתי מיו"ר הכנסת לשעבר יריב לוין לציין את הפרעות בכנסת. שנה לאחר מכן ביקשתי ממנו שוב, והוא נעתר לבקשתי. כמות התגובות שקיבלתי מניצולי פרהוד ובני משפחותיהם הייתה יוצאת דופן, השיחות הנרגשות והדמעות על זה שסוף-סוף יש מישהו שמכיר בהם, שמספר את התלאות שהם עברו, שמנציחים את הסיפור שלהם, של העיראקים. הצעת החוק שלפניכם באה לקבוע יום לציון פרעות הפרהוד, לקיים ישיבה בכנסת פעם בשנה בנושא, ללמוד באותו היום במוסדות החינוכיים את הנושא, שכל תלמיד במדינת ישראל יכיר וילמד את מה שקרה ליהודי עיראק, ובנוסף, לאפשר קיום עצרת מרכזית. הצעה כל כך מתבקשת, כל כך בסיסית, לא לשכוח ולא להכחיש את הכאב שלהם. אבל הממשלה הזו החליטה למרוח ולהעיף את הצעת החוק. ואני שואל אתכם: למה? למה אתם עושים את זה? למה אתם מקפחים אותנו? למה אנחנו פחות חשובים בעיניכם? אתם ממשלה תל אביבית. שמים פס על המזרחים ועל הפריפריה. כמה נלחמתם בשביל הקיבוצים, ראינו את זה. ביטלתם, רצתם לבטל את הגדלת המיסים עבורם. ציטוט: "לקיבוצניקים היה חלק מרכזי במחאה שהחליפה את השלטון ובהקמת הממשלה עם המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות. רבים מאלו שעמדו בצמתים ובגשרים, שהניפו דגלים, שסחבו את הצוללות, הם קיבוצניקים. עכשיו זו האחריות שלנו, לקדם את ערכי השוויון והשיתוף", סוף ציטוט. זה יצא אתמול משר הבריאות בממשלה. זה מה שמעניין אתכם. אבל על מי כן השתם מיסים? על אנשי הפריפריה, כמובן. על החלשים, לא על האליטה. הטלתם עליהם מס גודש, ביטלתם את הרפורמה והתקצוב על כביש 65, כביש הדמים, מעפולה לצומת גולני, תקצוב שהיה אמור לדאוג לביטחוננו, תושבי הפריפריה. לא השקעתם בזה שקל. הבאתם מס חובבני ועמוס בחורים על כלים חד-פעמיים, אבל העיקר להעביר, לפגוע בחרדים, לדאוג לישראל הראשונה, והשאר לא חשובים. והיום אנחנו מקבלים עוד הוכחה על הממשלה הזו. אתם לא סופרים את המזרחים, לא אכפת לכם מיהודי עיראק. הצעת חוק פשוטה, שבאה לשמר את הזיכרון של הסבל שהם עברו, של האימה, אתם לא מוכנים לקדם את זה. זורקים אותם מתחת לגלגלים. גם הם, גם יהודי עיראק, הם אלו שהקימו את המדינה הזו שכולנו חיים בה היום. גם להם מגיע שיכירו בהם. סבא שלי, זיכרונו לברכה, סלל כבישים באזור העמק. אח של סבא שלי, דוד עובדיה, זיכרונו לברכה, נפל במלחמת ששת הימים. הם לא מבקשים כסף, הם לא מבקשים רכוש, הם לא מבקשים אדמות, הם מבקשים בסך הכול שידעו, שיספרו, ואפילו זה צורם לכם מדי. תפקידנו הוא להנחיל לדורות הבאים את העבר, את מה שהסבים והסבתות שלנו עברו בתפוצות עד שקמה המדינה הזו, המדינה שלנו, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזאת, בשביל צ'חלה ובשביל שאר ניצולי הפרהוד בארץ. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ. ישיב, בשם ראש הממשלה, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים גדעון סער.  אדוני, לא הקשבת לנאום שלו. הוא דיבר על צ'חלה, הסבתא שלו, וגם על סבא שלו דוד. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר יישר כוח לחבר הכנסת אופיר כץ, שהעלה את הנושא החשוב הזה. אני גם בטוח שיש מה לעשות לקידום הנושא הזה, כולל בתוך מערכת החינוך. אני גם מוכן לסייע בנושא הזה. אני לא אחזור על התיאור של אותן פרעות בשנת 1941, פירטת ודיברת על זה בצורה מאוד יפה, וגם לא על תוכני הצעת החוק. הדבר הוא מאוד פשוט. עולות מדי שבוע הצעות חוק לימי זיכרון לנושא או ימי זיכרון לאישים, אגב, גם של חברים בקואליציה. עלו לברל כצנלסון ולרב קוק, לבריאות הנפש, לפעמים לנושא. מה שסוכם הוא שאנחנו נקים צוות שיבחן קריטריונים, הרי כל יום יכול להימנות, אז לבחון קריטריונים גם בסוגיית האישיים וגם בסוגיית הנושאים. ככה לא שוללים כעיקרון את ההצעה שהעלית, אבל צריך לבחון את זה בהקשר רחב, את כל הנושא של ימי זיכרון. כרגע גם הצעות החוק של חברים בקואליציה שהנושא שלהם הוא ימי זיכרון הן באיזושהי הקפאה, עד שיגובשו אותם קריטריונים. אני הייתי שמח מאוד שההצעה לא תעלה להצבעה היום. אנחנו נדחה אותה עד לסיום אותה בחינה, כי בסך הכול אין חילוקי דעות סביב הנושא הזה. אני חושב שזה נושא חשוב, אבל העמדה שוועדת השרים קבעה היא לדחות את הנושא הזה בחצי שנה. אני גם מוכן לקבוע לוח זמנים יותר קצר, אבל אני חושב, ארבעה חודשים, שלושה חודשים, לא יודע, פרק זמן סביר. זו לא סוגיית הפרהוד, זו סוגיה של ימי זיכרון: מהם הקריטריונים שאנחנו קובעים ליום זיכרון בחקיקה, אם זה לגבי נושא ואם זה לגבי אישיות. אנחנו מסכימים, אדוני היושב-ראש, לדחות בשלושה חודשים.  אני מודה למציע. בבקשה, אדוני. מהצד. אדוני השר, תודה. בהחלטת ועדת השרים, לא שומעים? חברי הכנסת. אדוני השר, אדוני שר המשפטים, הוא פונה אליך. אדוני השר, בהחלטה שלכם, של ועדת השרים, רשמתם חצי שנה דחייה, ולכן התכוונתי להצביע. מאחר שאתה אומר שאתה רואה לנכון כן לקדם ולקצר את זה לשלושה חודשים, אז אני מושך את ההצבעה ונצביע בהמשך. אם כך, לאור הסכמת המבקש, ההצבעה כרגע יורדת מסדר-היום ותתקיים במועד אחר.  אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק לעידוד הקמת מרחבים מוגנים דירתיים, התשפ"א 2021, של חבר הכנסת אבי דיכטר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת דיכטר להציג את הצעת החוק. בבקשה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת בעצם מתגלגלת כבר שלוש שנים, עוד כשהייתי יושב-ראש הוועדה, ועדת החוץ והביטחון. היא נבנתה ביחד עם חבר הכנסת לשעבר עמיר פרץ, שר הביטחון לשעבר. במקרה או לא במקרה הוא תושב שדרות ואני תושב אשקלון. אנחנו מבינים את הצורך כמו כל אחד כאן בחדר הזה, כמו כל אחד בארץ הזאת, ללא קשר איפה אתה גר ומה תפקידך. אגב, אפילו הממשלה, משרד הפנים הבין שאי-אפשר להמשיך בסוגיית הממ"דים לא בקצב ולא באיכות ולא בנחישות שהייתה עד היום. כדי להביא ממ"דים למקומות הנדרשים בעדיפות עליונה, הווי אומר לפחות ב-40 ק"מ מגבול לבנון וב-40 ק"מ מגבול עזה, שתי החזיתות שמאפיינות את הצורך הזה או מייצרות את הצורך הזה, אפילו ברמת הרגולציה, אדוני היושב-ראש, קבע משרד הפנים שיתוקנו תקנות מצילות חיים. שרת הפנים הנוכחית אילת שקד דיברה על קיצור לוחות הזמנים בהוצאת היתר לממ"ד בכל דירה בצורה מהירה ופשוטה. אלא מאי? הבעיה בסופו של דבר היא שמישהו צריך לממן את זה. ממ"ד בממוצע, ממ"ד מינימלי, הוא סדר גודל של 100,000 שקל. לכן יש שותפים לסיפור הזה: משרד הפנים בפישוט ובקיצור הרגולציה, משרד האוצר, על פי הצעת החוק הזו משרד האוצר ייתן את ידו ואת כיסו במימון הריבית על ההלוואה שייקח אזרח שמבקש לבנות ממ"ד, ואני מברך אם המדינה תקים ממ"דים על חשבונה, אלא שבצדק המדינה מתרכזת במרחק של 0 2 קילומטר, 0 4 קילומטר, 0 7 קילומטר זה כבר הקצה. ומה לעשות, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה ער לזה, 50% מהדירות בישראל באזורים האלה של עד 40 ק"מ בצפון ובדרום, 50% אין להם ממ"ד, ולכן הסיפור הזה נדרש במהירות גדולה מאוד וברצינות הרבה יותר גדולה מכפי שהייתה עד היום. הרשות המקומית תשתתף בזה שהיא פוטרת מארנונה את הממ"ד הזה, וככה המדינה לוקחת על עצמה באמת את החלק שלה. האזרח הוא הנושא המרכזי, בכך שהוא בונה את הממ"ד ביוזמתו, על חשבונו, אבל הוא יוכל לקחת הלוואה, לצורך העניין של 100,000 שקל לעשר שנים, ריבית של 3%, אולי אפילו פחות, 2%, אם המדינה עומדת מאחורי הסיפור הזה, בדיוק כפי שקרה, אגב אדוני יושב-ראש, בקורונה. בקורונה הבנו את הבעיה שבחודשים הקרובים צריך לעזור לעסקים הקטנים, והמדינה אפשרה את הביטחון לקחת הלוואות, מימנה את הריבית, ולחודשים אחדים הסיפור נפתר בצורה יוצאת מן הכלל. הבעיה פה היא בעיה לשנים ולעשרות שנים, ומה לעשות שאנחנו בסוגיה הזו תקועים במספרים נוראיים, כפי שאמרתי. רק בחזית הדרום, בטווח של 7 עד 20 קילומטר, 80,000 תושבים ללא מיגון. בטווח של 20 40 קילומטר, רבע מיליון תושבים ללא מיגון. בחזית הצפון אנחנו בערך עם 130,000 תושבים עד 9 קילומטר ללא מיגון, ושם המדינה החלה באמת לבנות על חשבונה, ואני מברך על זה. אבל מ-9 עד 20 קילומטר בגבול הצפון, 150,000 איש ללא מיגון, ו-20 עד 45 קילומטר בצפון זה חצי מיליון תושבים ללא מיגון. זה מביא אותנו למספרים של מיליון תושבים ללא מיגון. עכשיו, למה נדרשת הממשלה חוץ מאשר לקבל החלטה ולהתחיל לעבוד? היא בסופו של דבר צריכה לממן את הריבית. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אם 1%, 1% ממיליון האיש האלה, 1%, ירים את הכפפה ויבנה ממ"דים על פי העיקרון הזה, יהיו לנו 10,000 ממ"דים ביוזמה של האזרחים, אם יהיו 2%, זה 20,000. אני חושב שזה דבר שאי-אפשר לסבול, התשובה של הממשלה כפי שניתנה בוועדת השרים ביום ראשון, דוחים את זה בחצי שנה. אם יציגו פה השרים הרלוונטיים וראש הממשלה הסכם עם החמאס, עם הג'יהאד האסלאמי ועם החיזבאללה בצפון על הפסקת אש ל-20 שנה, אני אומר לך, אני מושך את החוק להיום. הם הרי לא יכולים להציג הסכם כזה ל-20 שעות, לא בגלל הממשלה, בגלל החמאס, חיזבאללה וג'יהאד האסלאמי. על מה אנחנו מדברים? על הצלת חיים. שמע, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך כתושב אשקלון, במערכה האחרונה שהייתה בדרום נפגעו שני בתים מרקטה מעזה, רקטה אחת על בית פרטי ורקטה שנייה על בית פרטי, בערך 2 קילומטר בין הבתים. בבית אחד היה אדם מבוגר, מעל 90, אגב, אני מכיר אותו באופן אישי, נכנס לממ"ד, הבית נהרס לחלוטין והאיש יצא ללא פגע, בבית אחר, אישה זקנה, לא היה לה לאן ללכת, הרקטה פגעה בבית והאישה נהרגה. זה ההבדל בין לקבל את הצעת החוק לבין לדחות אותה, רק במכפלות. רק במכפלות. אגב, לא במקרה, אדוני היושב-ראש, כשהחתמנו חברי כנסת על ההצעה הזאת חתמו עליה מכל מפלגות האופוזיציה כמעט, הקואליציה דהיום, גם מיש עתיד, גם מכחול לבן, גם ממרצ וגם מתקווה חדשה. ואתה רואה שכשעוברים לצד השני של המליאה, פתאום מסתבר שהסכנה פחותה. פתאום מסתבר שחיי ישראלים זה פחות חשוב, אפשר לדחות בחצי שנה ועוד חצי שנה. תראה, הסיפור הזה הוא סיפור שאני לא מעלה בדעתי שיש כאן בינינו חבר כנסת אחד, ולא חשוב אם זה יהודי או ערבי, דרוזי, צ'רקסי, מוסלמי או נוצרי, אני לא מעלה בדעתי שכשרוצים ללכת למהלך רציני, בדומה למה שנעשה בקורונה, רק שאז חשבנו על חודשים קדימה, פה אנחנו חושבים על שנים ועשרות שנים קדימה, לא יכול להיות שהמדינה לא מוכנה לבוא לקראת אזרח שרוצה לבנות את הממ"ד בעצמו, מכספו, שיוכל לקחת את ההלוואה, אם אין לו את הכסף הזה, את ההחזר בתוך עשר שנים הוא יחזיר, 1,000 שקלים בחודש, את הקרן, והוא לא במתח לגבי איך תיראה הריבית. הרי זה לא סוד שרוב האזרחים שרוצים לקחת הלוואה חרדים לעשות את זה בגלל הריבית. הם לא יודעים איך תיראה הריבית בעוד שנה, בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים, ולכן הם נמנעים, לוקחים את הסיכון. מה הסיכון? זה סיכון חיים אמיתי. זו רולטה פלסטינית שמכה באזרחי ישראל, וראינו את זה, לצערי, מסבב לסבב וגם בין הסבבים. הצעת החוק הזו, כפי שאמרתי, נבנתה על ידי קואליציה ואופוזיציה כאחד, בפורום הקודם, בוורסיה אחרת, אבל אותם אנשים. חלקם נמצאים כאן היום. אני תוהה איך יכול להיות שהמדינה, בצדק, משקיעה בקו הראשון של 0 4 קילומטר, 0 7 קילומטר. יושבים כאן אנשים, שוסטר ידידי יודע היטב כמה הושקע בכך. בשדרות כל העיר מוגנה על ידי המדינה במיליארדים. האם זה היה נכון? מאוד. אבל מה לעשות, האיום התפתח, לצערי. ולכן לא יכול להיות שאנחנו לא נותנים לאזרח את האפשרות האמיתית לבנות ממ"ד בעצמו, לשלם מכספו, המדינה שמה את הריבית והרשות פוטרת אותו מארנונה. כמובן, אפשר לקחת את ההצעה הזו וצריך לעשות אותה אופרטיבית ממחר, לא בעוד חצי שנה להתחיל לדון על זה. אני שוחחתי כאן עם שר המשפטים קודם לכן. אני הופתעתי מזה שאין אפילו שום נכונות. אמרו:que sera sera, עוד חצי שנה, don’t call us, we shall call you. בעוד חצי שנה ממילא אפשר להגיש את ההצעה הזו. אני חושב שממשלה אחראית, אבל בעיקר כנסת אחראית, שצריכה לחוקק חוק ללמעלה מתשעה מיליון אזרחיה, שלמעלה מ-10% אין להם שום מיגון, אני אומר לכם, החוק הזה, כדאי מאוד שיצביעו בעדו, מפני שהשמות שחתומים על המסמך הזה יהיו לדיראון, כי אנשים שחתמו עליה, על הצעת החוק, והצביעו נגדה, הם מצביעים בעצם נגד הסיכוי של אזרחים להישאר בחיים, וההישארות בחיים, אנחנו מכירים אותה בשמות, מכירים אותה בכתובות, מכירים אותה בפנים. ולכן אני אומר לעצמנו, גם שר השיכון כאן, גם שר המשפטים, קשור גם לשר אוצר, קשור לשר הביטחון. אגב, הנתונים הם של פיקוד העורף, לא נתונים שלי כאזרח פרטי או כתושב הדרום. תודה. אי לכך, אני מבקש מחברי כנסת לתמוך בהצעת החוק. לחלופין, אם שר המשפטים, שהוא יושב-ראש ועדת השרים לחקיקה, חושב שהממשלה יכולה להתעשת ולדון בסוגיה הזו בצורה יותר עניינית בחודש הקרוב, אני אהיה מוכן בעוד חודש להביא את זה להצבעה, ואין לי שום בעיה שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר בחודש הקרוב. אבל להגיד חצי שנה, אני אומר לכם, זה פשוט חוסר הוגנות אל מול האזרחים שלנו. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אבי דיכטר. ישיב שר הבינוי והשיכון זאב אלקין, בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים וחברי הכנסת, קודם כול, ציין כאן חבר הכנסת דיכטר, ובצדק, שוועדת השרים לחקיקה לא קבעה עדיין עמדה לגבי הצעת החוק הזו, אלא ביקשה להמשיך את הדיון בעוד כמה חודשים כדי שהמציע ינצל את הזמן הזה לבוא בדברים עם הגורמים הרלוונטיים וללבן כמה סוגיות, שאני תכף אעלה אותן כאן, והן סוגיות לא פשוטות ומורכבות להתלבטות, ולכן התיאום הזה והמחשבה הזאת אכן נדרשים, כמובן בלי לכפור בעובדה שציין אותה בצדק חבר הכנסת דיכטר שיש כאן בעיה שצריכים לחפש לה פתרון, והכלי המימוני שהוא מציע הוא בהחלט כלי שראוי לו שיקול דעת רציני, אם יינתן מענה לאותן סוגיות שאני תכף אציין אותן כאן. אני תכף איכנס לגופם של הדברים והסוגיות. אני מבין את ההערה, חבר הכנסת דיכטר, שהזמן לא מחכה וגם האויבים שלנו לא מחכים, אבל כוחה של ההערה הזאת היה יפה גם בשנים הרבות שקדמו לתקופה המצומצמת שהממשלה הזאת פעילה. נדמה לי שאדוני אפילו היה תקופה מסוימת השר שהיה אחראי להגנת העורף, אז היו הרבה הזדמנויות קודמות לקדם את היוזמה הזאת, אם מהתפקיד של השר להגנת העורף ואם מהתפקיד של חבר הכנסת, או אפילו יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון תקופה מסוימת. ולכן, אם זה חיכה עד עכשיו, אני לא חושב שזה אסון אם הדיון הזה ילובן, ובאמת ייווצר מוצר שהממשלה תוכל בלב שלם לסמוך עליו את ידה ולתמוך בקידום החקיקה. כרגע זה לא המצב. עכשיו אני איכנס לכמה סוגיות. הסוגיה הראשונה היא העובדה שאדוני מדבר בהצעת החוק על הטבה אחידה עבור כלל יחידות הדיור שאין בהן מרחב מוגן, בלי להביא בחשבון את הקריטריון של המסוכנות. הרי הצורך במרחב המוגן באזורים מסוימים, ברור שהוא הרבה יותר גדול מבאזורים אחרים. זה נכון שהיום אין כמעט מקום, שנינו מכירים את זה היטב, אין כמעט מקום בארץ, או אין מקום בארץ, שהוא חסין לחלוטין. אין כזה דבר. אבל עדיין רמת המסוכנות באזורים השונים בארץ ורמת האיום היא שונה והתדירות היא שונה, או יותר נכון הסיכון לפגיעת הטיל. ולכן, לכאורה, הצעת חקיקה כזאת, היות שהיא תצטרך להתחשב במגבלה של ההוצאה הממשלתית עבורה, חשוב שהיא תביא בחשבון את הגדרת המסוכנות ותייצר איזשהו סדר עדיפויות בין האזורים השונים, ולא תלך על הפעילות הארצית, על המדינה כולה. אז זה נושא אחד שכרגע הצעת החוק, כפי שהיא מנוסחת בנוסח של ההצעה הטרומית, לא ניתן לו מענה. כשממשלה שוקלת לתמוך ברעיון כזה, היא חייבת לתת לזה מענה. הנקודה השנייה קשורה, קשה לי, אדוני היושב-ראש, אני בקושי שומע את עצמי. גם אני. סדרנים, אנא סייעו לי. אני מתקשה להשתלט על התאים היום, גם הצד הזה הרבה יותר חמור. חברי הקואליציה בסיעות הקואליציה, זה מאוד מפריע לי. אתם יותר מדי אנשים שם. או שתדברו בחוץ או שלא תדברו. תודה. בבקשה. אפשר להמשיך? תודה רבה. רק אני מקווה שתוסיף לי את הזמן שהמתנתי, כמובן, אם יהיה צורך. אני מוסיף לך עוד 30 שניות. הינה, הוספתי לך. מה? הוספתי לך. אוקיי. תודה רבה. הנקודה השנייה, חבר הכנסת דיכטר, שכתוצאה מהפעילות שאתה מציע, באופן עקיף, זאת לא המטרה, אני בשום פנים ואופן לא כופר בסוגיה מה המטרה הראשית של החקיקה, אבל לפעמים יש אפקט תוצאתי שאנחנו חייבים להביא אותו בחשבון. אז כתוצאה מהפעילות שאתה מציע, למעשה, ההצעה לא מתייחסת לערכי קרקע. התוספת שתיווצר לאותו בעל הדירה כתוצאה של הסבסוד, בדרך שאתה מציע, חדר נוסף בדירת המגורים, הרי ברור שכשמדובר על האזורים שהם אזורי יוקרה, מהלך כזה, שהוא מוסיף חדר, לצורך העניין, אני בכוונה מקצין, בצפון תל אביב, יש לו משמעות נדל"נית מאוד מאוד גדולה לעומת מצב שבו אתה מוסיף חדר בקריית שמונה. זה לא אותו דבר. למעשה, מוצע כאן שהמדינה תסבסד את הפעולה לכלל האזרחים. יוצא מצב שאני כמדינה מוציא משאבי מדינה, אומנם בדרך שאתה הצעת, לא מממן לו באופן ישיר, אבל עדיין מסבסד לו את ההקמה של אותו ממ"ד כחדר נוסף בצפון תל אביב, מצד אחד, ועושה את זה לתושב קריית שמונה. אני לא בטוח שתושב צפון תל אביב צריך את הסיוע מהמדינה להוסיף לו עוד חדר. לפעמים הוא צריך. הוא ישמח, ללא ספק. לא, הוא צריך. צורך זה עניין יחסי, אדוני. קודם כול, הוא בוודאי ישמח. לזה כולנו מסכימים. זה בטוח. זה בטוח. אבל אני חושב שייתכן שהתוספת של הערך הנדל"ני שהוא יקבל לדירה שלו היא הרבה יותר גדולה מהסבסוד שהמדינה נותנת לו כאן. אני בטוח. ובוודאי זאת לא המטרה, לא שלי ובוודאי לא שלך, אני מניח, להשביח את הנכסים באזורי יוקרה או אפילו באזורי ביקוש לבעלי הנכסים האלה. ולכן גם כאן, לדעתי, לא ניתן ללכת עם איזושהי הטבה אחידה כזאת, לכל האזורים, ולא להביא בחשבון את התוספת של הערך הנדל"ני של הנכס שיוצא לבעל הדירה. היבט נוסף שאני חושב שצריכים להביא כאן בחשבון הוא השאלה של תופעה של התחדשות עירונית. אנחנו כממשלה, ואני מניח שאין על זה, לדעתי, מחלוקת בין שני חלקי הבית, לא בין קואליציה לאופוזיציה, שמים דגש גדול על התחדשות עירונית. זו תופעה מבורכת, חשובה, והיא מאפשרת לפתור כמה בעיות בבת אחת: גם להחליף בניינים ישנים בבניינים חדשים, שהם גם הרבה יותר יציבים בכל מצב, גם בבעיות ביטחוניות וגם בבעיות של רעידת אדמה, גם מאפשרים לשפר את איכות הדיור, גם מאפשרים להגדיל משמעותית את מספר יחידות הדיור, במיוחד במרכזי הערים הוותיקות. אין כמעט מלאי קרקע היום במרכז הארץ. ולכן, אין כיום, אני לא מכיר היום מישהו שחולק על החשיבות של ההתחדשות העירונית. עכשיו בואו נחשוב מה יקרה ברגע שבמקביל הממשלה מאפשרת לדייר בבית קיים להוסיף חדר באמצעות מימון של הממ"ד. למעשה, אנחנו מייצרים פה שני מסלולים שיתחרו על ליבו של אותו דייר. מצד אחד, יבוא אליו יזם ויציע לחתום על התחדשות עירונית, וברגע שעושים התחדשות עירונית, אוטומטית, חבר הכנסת דיכטר, אתה מכיר את זה, קשה לי. אפילו המציע לא מקשיב לי. זו כבר החלטה שלו, אדוני. אגב, בדרך כלל זו בעיה של השרים, שהם לא מקשיבים למציעים. אי-אפשר להכריח להקשיב, אתה יודע. זה כבר למעלה מיכולתו של היושב-ראש. חברי הכנסת והשר כהן, חבר הכנסת טופורובסקי, זה מפריע. חברת הכנסת סילמן, זה מפריע מאוד, ממש מפריע. בבקשה. ולכן ייווצר פה מצב, אם לא נסנכרן טוב את שתי המערכות האלה, שלמעשה אותו דייר, יהיו לו שתי אופציות: אופציה אחת, שהיא ללא ספק עדיפה, היא ללכת על תהליך של התחדשות עירונית, שיפתור גם אתגרים נוספים של המדינה, ובראשם הגדלת מלאי הדירות במרכזי ערים, וגם על הדרך ייצר לו ממ"ד, כי היום אי-אפשר לבנות בניין חדש בלי ממ"ד, אז זה אוטומטית חלק מהדרישה, והוא מרוויח את הממ"ד הזה כתוצאה מזה. אבל מצד שני, באה המדינה ואומרת: בוא אני אעזור לך להוסיף את אותו חדר שאתה תקבל בהתחדשות עירונית בדרך הרבה יותר פשוטה, בלי לצאת מהדירה, רק באמצעות הסבסוד שאדוני מציע. אנחנו מעריכים, או לפחות יש חשש, בצדק, כאנשי מדינה שעוסקים בהתחדשות עירונית, שקידום הצעת חוק כזאת למעשה יפגע בניסיונות של המדינה, שגם הבית הזה היה שותף להם, בהקטנה של אחוזי ההסכמה וכו' לזרז ולקדם את ההתחדשות העירונית באזורים השונים. ולכן, גם כאן צריכים לתת את הדעת איך אנחנו לא מיירטים במו ידינו פתרון שהוא יותר טוב בשביל פתרון שהוא אומנם נותן מענה לבעיה ביטחונית מיידית, אבל לא נותן מענה לבעיות אחרות של עמידות המבנה. לפעמים אפילו נתקלתי בתופעה, חבר הכנסת דיכטר, שדווקא הוספת ממ"דים גרמה לחוסר יציבות של המבנים הישנים והגדילה את המסוכנות. גם לדוגמאות הנדסיות כאלה נחשפתי לאחרונה. לא הכרתי את התופעה הזאת קודם, לפני שנכנסתי לתפקיד, אבל היא בהחלט מעוררת סימני שאלה אם אנחנו כאן לא עושים משהו שבסוף גם הכסף זרוק, כי אם הבניין שהוספת לו ממ"ד, אחר כך הוא בסכנת קריסה וצריך לפנות אותו, אז מה עשיתי? סתם השקעתי מימון מדינה וסבסוד במשהו שגם לא נתן מענה ביטחוני וגם החמיר את הבעיה הבטיחותית והיא מחייבת בסוף לפנות את הדיירים. סוגיה נוספת, שהיא יותר טכנית אבל גם היא דורשת את המענה: במסגרת החוק אדוני מציע למנות את שר הבינוי והשיכון לאחראי לביצועו. אני לא בטוח שזה נכון, כי החוק הוגש מהסוגיה המיגונית, והסוגיה המיגונית היא נטו בסמכות של שר הביטחון וקשורה לפיקוד העורף, ולכן לא בטוח שדווקא משרד השיכון צריך להיות אחראי לכך. עכשיו הבאתי רק כמה סוגיות, ואין לי פה זמן להרחיב בנוספות, לגבי הצעת החוק שהן דורשות תיאום וליבון לפני שמחליטים לעלות על המסלול הזה, כפי שאדוני מציע. בלי מתן מענה על הסוגיות האלה הממשלה לא יכולה לתמוך בחוק, כי כל אחת מהן היא סוגיה משמעותית שמעוררת פה סימני שאלה כבדים ששכרנו לא יצא בהפסדנו מהפעלת המסלול, וזה עוד לפני הסוגיה המימונית, זה בכל זאת כסף, כן? מה שאתה מציע זה אומנם כסף חכם, אני לא חולק על החוכמה והרעיון, הוא נכון, הוא מעניין, אבל עדיין אתה לא רוצה לקחת כסף מהמדינה ולייצר בעיות אחרות באפיקים שאותם תיארתי. צריך לחשוב פה איך לוקחים את המסלול הזה ומטייבים אותו כדי לתת מענה בנושאים שהזכרנו. זאת הסיבה שגם נתנו את הזמן למציע להידבר עם משרדי הממשלה הרלוונטיים. במקביל, אגב, ואתה מכיר את זה, נדמה לי שעכשיו סגן שר הביטחון שניגש אליך אפילו ציין את זה, הממשלה כן הולכת לאפיקים שונים של לייצר את פתרונות המיגון, ומשרד הביטחון הולך להקצות כספים כבר בתקציב הזה, ועוד יותר מזה בתקציבים הבאים. חלק מהמחשבה שלנו, נגמר הזמן. לא, אדוני, אני לא צוחק. לפי התקנון נגמר הזמן. אם היית רואה כמה פעמים נאלצתי לעצור בגלל הרעשים שהיו כאן, פעם אחת. דווקא ראיתי. הרי חבר הכנסת אקוניס, תראה מה קורה, כשעולים לפה שרים תורנים ומקריאים תשובה מוכנה מראש ולא מקיימים דיון רציני לגופו של עניין, אתם מתרעמים. לא באתי בטענה על התשובה. לא באתי בטענה על התשובה. כשבסוף בא שר מקצועי ומנסה להתייחס ברצינות לטענה ומביא סוגיות מקצועיות ומציע למציע את המסלול שבו אפשר לתאם את החוק, אתם גם כועסים. בעבר המדינה מימנה את כל הממ"דים האלה. רק עמדתי על התקנון. תחליטו אם אתם רוצים תשובה רצינית או לא רוצים תשובה רצינית. לסיכומו של דבר, במצב שבו אנחנו נמצאים, אנחנו עושים היום צעדים בכיוון הזה דווקא, בשילוב סוגיית המיגון בהתחדשות עירונית. קיבלנו החלטה תקדימית לקדם התחדשות עירונית בפריפריה, בקריית שמונה, בשלומי, בשדרות. בו בזמן, לקחת כסף שהוקצה לטובת המיגון, לקחת כסף מיוחד לטובת התחדשות עירונית בפריפריה, כדי שתושב קריית שמונה לא יחכה לנצח להתחדשות עירונית, מה שתושב חולון או תל אביב יכול להרשות לעצמו באופן מיידי בגלל ערך הקרקע, לקחת תקציבים לחיזוק מבנים מפני רעידת אדמה, לייצר מהם קופה אחת גדולה, ובמקום לעשות פלסטר פה ופה ופה ופה, ללכת לתהליך שייצר בניינים חדשים, עם ממ"דים מחוזקים מרעידות אדמה, עם נכס הרבה יותר טוב לאותם אנשים, זה גם יגדיל את מלאי הדירות בדרך. אתה יודע שבעבר המדינה מימנה. לכן, זה הכיוון שאליו אנחנו יוצאים לדרך. בסיכומו של דבר, הממשלה מציעה לך לחכות עם ההצבעה על הצעת החוק ולהמשיך את התיאום מול המשרדים הרלוונטיים עד שתיווצר הסכמה ויהיה מענה על סוגיות שציינתי, אבל אם תתעקש להביא את זה להצבעה כרגע בצורה לא בשלה, בצער רב, כמובן, אנחנו מבקשים מהכנסת לדחות את הצעת החוק. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת דיכטר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, אני חייב להודות ששמעתי את שר השיכון ותהיתי אם זה שר השיכון של כל ישראל או שר השיכון של מרכז הארץ. מה זאת אומרת התחדשות עירונית? מישהו יודע בדיוק איך מתנהלת התחדשות עירונית? כמה שנים לוקחת התחדשות עירונית? אני אומר לך כתושב אשקלון, אני יודע כמה תוכניות יש לגבי התחדשות עירונית בעשור האחרון וכמה מזה בוצע בשטח באשקלון. אבי, כמה תוכניות יש? אני אומר לך את מה שאמרתי לך קודם  נמצא פה גם ראש הממשלה, לא, תגיד כמה, כמה. תגידו כמה. אם תציגו הסכם עם ארגוני הטרור החמאס, הג'יהאד האסלאמי והחיזבאללה לעשר שנים, אני מושך את ההצעה. אני יודע כמה. אבל אתם לא יודעים להציג את זה עשר דקות, מהסיבה הפשוטה,  סליחה, אדוני השר. סליחה, תראה, תן לו, תן לו. אני חושב שבחישוב פשוט, השר אלקין, השר אלקין, תן לו להשיב, בבקשה. אם הממשלה שמה מיליון שקל כהחזר הריבית, יש לך 1,000 ממ"דים שיבנו אזרחים. 1,000 ממ"דים. בשביל שהממשלה תבנה 1,000 ממ"דים, זה מגה-פרויקט, ומי כמוך יודע את זה. בשדרות מיגנו או בנו ממ"דים לכל העיר, לצערי, באיחור ניכר, אחרי שהיו לנו קורבנות גם בנפש וגם מבחינת פגיעות נפשיות. נדמה לי שגם בעוטף עזה חבר הכנסת שוסטר יעיד טוב ממני כתושב העוטף. הוא יודע היטב את המשמעות הזאת. בחיים לא עובדים בטור, אדוני השר, בחיים עובדים במקביל. יושב כאן ראש הממשלה, מכיר היטב את הצורך לעבודה במקביל. הוא גם היה שר ביטחון, חווה את זה על בשרו בקורונה, איך עובדים במקביל: גם נותנים הלוואות, גם מממנים את הריבית לשנה, ובמקביל מטפלים גם בדברים הרבה יותר גדולים. אני לא חושב שהממשלה הזאת יכולה להרשות לעצמה, ובכלל אל מול התושבים, לומר: אנחנו עובדים בטור, אנחנו בתוכנית, בשביל לבנות ממ"דים בסדר גודל שלא היה כאן בעבר. אני תוהה מתי הממשלה הזאת תפסיק לומר: אבל אתם לא עשיתם. אנחנו כבר אחרי הסרט הזה. עשינו דברים טובים, יכול להיות שלא עשינו את הכול. אבל לא יכול להיות שאומרים: איך בצפון תל אביב או בגוש דן לא ייהנו מהצעת החוק הזאת? לכן אנחנו לא מעבירים אותה. אמרתי מראש: אנחנו מדברים בשלב הראשון על מרחק עד 40 קילומטר, גם בצפון, גם בדרום, ואתה מושך אותי לרעננה, כפר סבא ותל אביב. אבל אני מדבר איתך על האזורים שבסבירות גבוהה ביותר יחטפו את מנת הרקטות הבאה, ואני לא יודע מתי זה יהיה. אתה אפילו לא מוכן לקחת את הסוגיה הזאת ולומר: בוא נשב בחודש הקרוב, נקבע תוכנית ל-0 עד 40 קילומטר, מלבד ההקצאות ל-0 עד 4 קילומטר שהממשלה מתכוונת לעשות. בוא נשתף את האזרחים. כל מה שאנחנו רוצים זה שהמדינה תשתתף בריבית, הרשות תשתתף בארנונה, והאזרח יוכל לקחת הלוואה כשהוא רגוע. משפט לסיום, בבקשה. הוא יודע שהוא לקח 100,000, הוא מחזיר 100,000, הריבית, עלינו כממשלה, ככנסת. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת דיכטר. אני מבקש לקיים הצבעה שמית על הנושא הזה. ביקשו. ואני אומר לכם, ההצבעה היא כדלקמן, חבר הכנסת דיכטר, ביקשו, ואני מכריז על זה.  מי שמצביע בעד, מצביע בעד הצלת חיים מרקטות מלבנון ומעזה. תודה. מי שמצביע נגד, נגד הצלת חיים. זו ההצבעה. תודה רבה. אנחנו ניגשים להצבעה שמית. בבקשה לשבת. מזכירת הכנסת, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו משתתף בהצבעה יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, נגד ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, בעד יעקב אשר, אינו נוכח זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, בעד ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, בעד יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, נגד אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, אינה נוכחת מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי, בעד צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, אינה נוכחת מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, נגד ווליד טאהא, נגד בועז טופורובסקי, נגד משה טור פז, נגד אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, נגד דסטה גדי יברקן, בעד מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח אלי כהן, בעד מאיר כהן, נגד יום טוב חי כלפון, נגד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, בעד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, נגד אורלי לוי אבקסיס, אינה נוכחת יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, נגד אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, נגד יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, אינו נוכח אבתיסאם מראענה, נגד יעקב מרגי, אינו נוכח מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, נגד אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, נגד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, בעד יצחק פינדרוס, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, נגד מאיר פרוש, אינו נוכח יסמין פרידמן, נגד אביר קארה, נגד אלכס קושניר, נגד יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, נגד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, אינו נוכח יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, אינו נוכח נירה שפק, אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן, בעד בבקשה לקרוא פעם נוספת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח יעקב אשר, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח מירב בן ארי, אינה נוכחת יואב בן צור, אינו נוכח ניר ברקת, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת גילה גמליאל, אינה נוכחת בנימין גנץ, אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת שרן מרים השכל, אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אחמד טיבי, בעד מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח יוראי להב הרצנו, אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס, בעד יאיר לפיד, אינו נוכח פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, בעד יעקב מרגי, אינו נוכח בנימין נתניהו, בעד עלי סלאלחה, אינו נוכח אוסאמה סעדי, אינו נוכח איימן עודה, אינו נוכח יצחק פינדרוס, אינו נוכח מאיר פרוש, אינו נוכח מירי מרים רגב, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלעזר שטרן, אינו משתתף בהצבעה עמיחי שיקלי, אינו נוכח רם שפע, נגד נירה שפק, אינה נוכחת האם מי מחברי הכנסת נמצא במליאה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמו? (קוראת בשם חברת הכנסת) גלית דיסטל אטבריאן, בעד הסתיימה ההצבעה. בבקשה לסכם. מה כבר יש בהצעה הזאת? רק פטור מהריבית על ההלוואה למי שבונה ממ"ד. מה כואב לכם בקואליציה? תבואו פעם אחת לעוטף עזה, תהיו קצת בצבע אדום, אולי תצביעו בעד. רם שפע, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, לא אכפת לך מהביטחון של התושבים, רם בן ברק, סליחה. אבל אתה המרת את הטבע שלך, יש לו ממ"ד באורווה, באורווה. ממ"ד באורווה. הרי הרזרבי אמר שהוא היה בצבע אדום בשדרות. איך תכניסו אותו לממ"ד? הגיבור הגדול, מר לפיד, הרזרבי, סיפר שהוא היה אפילו בצבע אדום בשדרות. יש לו פוסט-טראומה, ירו טיל, לידו, ליד הבית של ההורים שלו. בעד, 40 , 47 נגד. לפיכך הצעת החוק לעידוד הקמת מרחבים מוגנים דירתיים, התשפ"א 2021, לא עברה.  אנחנו ממשיכים בסדר-היום, הצעת חוק התאמת אופן ההעסקה של מטפלות במשפחתונים המפוקחים על ידי האגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, התשפ"א 2021, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. ישיב על ההצעה סגן שרת הכלכלה והתעשייה יאיר גולן. בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת גפני. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, שרים, אני מתכבד להגיש הצעת חוק שלו היינו נוקטים חופש מצפון מוחלט, היית מצביע בעד. אני אספר מה היו הדיונים בעניין הזה בוועדת הכספים והאמירות שלך, ואני מאוד משבח את האמירות האלה. אני מתכבד להגיש הצעת חוק התאמת אופן ההעסקה של מטפלות במשפחתונים המפוקחים על ידי האגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, היום זה משרד הכלכלה, זרוע העבודה במשרד הכלכלה, התשפ"א 2021. הוא מכריז על רשות מקומית, מופיע בחוק: "גוף מפעיל" רשות מקומית או גוף אחר שהתקשרו עם המשרד בהתקשרות למתן שירותי הפעלת מערך משפחתונים, "מטפלת" מי שמפעילה בביתה משפחתון לאחר שהוכשרה לכך. אני מבקש לומר לחברי הכנסת, בעיקר לאלה שהם חדשים בינינו, שהמטפלות במשפחתונים נמצאות במצב שלא מתאים למדינה מודרנית בכלל. המציאות הזאת היא שהן אינן עצמאיות בפועל, ותכף נראה איך זה קורה במציאות, והן אינן שכירות, וכתוצאה מזה משכורתן היא משכורת עלובה, בגלל שפעמים רבות מקזזים כאשר ילדים לא מגיעים וכאשר יש מציאות שבה הן צריכות להפעיל בעצמן את כל המערכת הזאת, והן נופלות בין הכיסאות. אנחנו מדברים על 3,700 משפחתונים ציבוריים הפועלים בכפוף לנהלים ולפיקוח של זרוע העבודה, שעברה לאחרונה ממשרד העבודה והרווחה למשרד הכלכלה. אנחנו מדברים על 22,000 פעוטות. הרוב כמובן הם אותם פעוטות שנמצאים במשפחתונים שמאפשרים לאם לצאת לעבודה, וממילא הן חלק מהנושא של המערך התעסוקתי במדינת ישראל, ויש את המטפלות עצמן, יותר מ-3,000 נשים שמפעילות את המשפחתון. התגמול המשולם למטפלות מורכב מכספי הסבסוד שהמדינה אישרה להורים הזכאים לכך, הרי המדינה מסבסדת את הילדים שנמצאים במשפחתון, בתוספת השלמה שהיא מקבלת מההורים. הסכום הכולל מוגבל לתעריף שכר לימוד מקסימלי. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, תראו את שיא האבסורד של הדבר הזה. אומרים להם: אתן עצמאיות, אבל מה פירוש "אתן עצמאיות"? המשרד קובע להן כמה ילדים מקבלים, את מי מקבלים ואת מי לא. המשרד קובע להן מה השכר שלהן. הרי מה זה עצמאי? עצמאי הוא זה שקובע לעצמו את השכר, יש לו עסק עצמאי, הוא עושה את החשבון כמה הוא מרוויח והוא עושה את החשבון כמה הוא משלם שכר. פה מי שקובע זה המשרד, הממשלה קובעת למטפלת כמה כסף ישלמו לה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לכם סיפור קפקאי אבל סיפור אמיתי. הוא קיים עד היום. בהיותי יושב-ראש ועדת הכספים וחברים בוועדה, ובהם, אם אני לא טועה, גם אתה, אדוני היושב-ראש, קיימנו דיון על כך שבאים למטפלות הללו במשפחתונים ואומרים להן: אתן עצמאיות, ומכיוון שאתן עצמאיות, אתן צריכות לשלם מע"מ. קיימנו דיון על הדבר הזה. אמרתי: יש גבול לעוול שנגרם לנשים שמשכורתן כל כך נמוכה. קיימנו על זה כמה דיונים ואמרנו: לא יכול להיות. במה הן עצמאיות? הן לא קובעות את שעות הלימוד, את שעות השהייה בפעוטון, שהן הרבה מעבר לממוצע הרגיל, הרבה מעבר, ותכף אומר גם את השעות, ופשוט אי-אפשר אפילו לתאר, הן לא קובעות את השכר של עצמן והן לא מקבלות שום גמלה, הן לא מקבלות שום תנאים סוציאליים, כלום, כלום. במה הן עצמאיות, בזה שהן יצטרכו לשלם מע"מ? היו על זה דיונים קשים מנשוא בוועדת הכספים. באמת הממשלה עמדה על זה שצריך שהן ישלמו מע"מ, ואנחנו לא הסכמנו בשום אופן. בשום אופן. אני כתבתי מכתב וקיבלתי עליו גם תשובה. זו המציאות העכשווית: אני פניתי למנהל רשות המיסים מר דורון ארבלי, מי שהיה אז מנהל רשות המיסים, וביקשתי ממנו לבחון את עניין החיוב החדש במע"מ למטפלות המשפחתונים. מנהל רשות המיסים הבטיחני כי בכוונתו לכנס ישיבה דחופה עם הגורמים הרלוונטיים כבר ביום ראשון הקרוב. לנוכח הבטחתו כאמור קבעתי דיון בנושא זה בוועדת הכספים לצורך גיבוש פתרונות מוסכמים ליום שלישי הקרוב. אתמול מנהל רשות המיסים עדכן אותי כי הוא יפעל להקפאה מיידית של כל הליכי השומה, נתנו שומה למטפלות המסכנות הללו, מסכנות מבחינה כלכלית. הוא יקפיא את כל הלכי השומה של חיוב מטפלות המשפחתונים במע"מ עד למועד הדיון בוועדת הכספים, עד אז מוקפאת השומה לגבי המשפחתונים על תשלום המע"מ. לאור האמור לעיל, ולנוכח פניות רבות של הורי ילדים העלולים להיפגע בשל המחאה שאתם מבקשי לנקוט על מנת לשמור על זכויות מטפלות המשפחתונים, אז הן איימו בהשבתה של המשפחתונים, אבקשכם לדחות את תחילת השביתה האמורה עד לאחר מועד דיוניה של ועדת הכספים. השביתה בוטלה. ואז קיבלתי מכתב מהאוצר, מאגף מכס ומע"מ: הריני להבהיר, כך כתב לי דני נתנאל, וזה הכול שמות שכבר כנראה לא עובדים באוצר, אבל זה מה שהיה אז, כי בהמשך לדיונים שנערכו בין נציגי משרד התמ"ת, כיום זה משרד הכלכלה, אגף התקציבים ורשות המיסים, סוכם כדלהלן: משפחתונים הפועלים בהסדר ובפיקוח עם משרד התמ"ת לא יידרשו לפתוח תיקים במשרדי מע"מ, ומנגד, תשלום המס ייעשה על ידי משרד התמ"ת מול הנהלת רשות המיסים. עכשיו תראו מה קורה. המשפחתונים האלה, המטפלות הללו הן לא עצמאיות. את הכול קובעת להן הממשלה, אמרתי: גובה השכר, הכול. הכול קובע המשרד. אנחנו טענו: מה אתם דורשים מהן שומה? במה הן עצמאיות? מה אתם דורשים שהן ישלמו מע"מ? מאיפה? נכון להיום, מאז המכתב הזה שאותו הקראתי, המטפלות במשפחתונים אינן משלמות מע"מ. מי שמשלם את המע"מ, הרי האוצר לא מסכים לוותר, בגלל שהוא אומר שיכולה להיות לזה השלכת רוחב, מי שמשלם את המע"מ זה משרד הכלכלה, למעלה מ-40 מיליון שקל כל שנה. לא השתנה בעניין הזה דבר וחצי דבר. זאת אומרת, עצמאיות הן לא, הן מקבלות שכר עלוב, שעות העבודה שהן צריכות לעבוד או השעות השבועיות הן הרבה יותר מהרגיל, בגלל שכך המשרד קובע, הן לא מקבלות תנאים סוציאליים והן לא מקבלות דבר וחצי דבר ששכירה או שכיר מקבלים, אבל את המע"מ משלם בעבורן משרד הכלכלה, וזה למעלה מ-40 מיליון שקל. אם מקבלים את הצעת החוק הזאת של חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן ושלי ושל חברים אחרים, כמו ינון אזולאי, אתה חתום על החוק. כן. בטח, בשביל זה אתה פה. תמיד חתומים. אם אכן מקבלים את החוק הזה, אני רוצה שתדעו על כמה כסף אנחנו מדברים, כדי שלא יעבדו עלינו, הן הופכות להיות שכירות כמו כל עובד פשוט במשק. יש מייד חיסכון של יותר מ-40 מיליון שקל, בגלל שאת אותם 40 מיליון שקל שהיום בכל שנה משלמים למשרד האוצר, משלם את זה משרד הכלכלה מתקציבו, זה יורד. היא שכירה, והיא מקבלת ומשלמת וכל מה שנלווה לעניין הזה, ואין צורך בתשלום הזה. אנחנו נשארים עם תקציב של בין 20 ל-30 מיליון שקל, זה התקציב שיידרש כדי לממש את החוק הזה. העוול המוסרי, אי-אפשר לתאר אותו. העוול המוסרי שנעשה גם לילדים, גם להורים, גם למשפחות ובעיקר למטפלות הוא בלתי ניתן לתיאור. אני לא יכול לתאר לכם את הדיונים שהיו בוועדת הכספים. היו בכיות על הדבר הזה. זה באמת דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. חבר כנסת מוסרי או חברת כנסת מוסרית, איך היא יכולה להשלים עם דבר כזה שככה עושים עוול לכל כך הרבה נשים? עכשיו אני רוצה להגיד לכם עוד משהו. היה פה מנסור עבאס, ניהל פה ישיבה. למה זה לא עבר פה לפני שנה? לא עבר מה? החוק הזה. אתה יודע מה? הממשלה הקודמת הוחלפה. לא, אני שואל. אל תשאל. כל הזמן יגידו לנו: מה היה. לא, אני שואל. גם אתם הייתם עושים את מה שאני עשיתי, שמשרד הכלכלה משלם את המע"מ? למעלה מ-40 מיליון שקל, גם את זה עשיתם? רק שאלתי. לא, אל תשאל, תאמין לי. אם הייתי ממשיך, זה היה מסודר.  אני מסיים. אני מסיים, אני מסיים. אני רוצה להגיד לכם, ואני בזה מסיים. ישב פה מנסור עבאס, ניהל את הישיבה, ואני אז אמרתי שיש ברית מוחלשים. ברית המוחלשים זה בעיקר הציבור הערבי, הציבור החרדי, פריפריה והכול. אני רוצה, למה מפריעים לי שם? חבר הכנסת בני בגין, אני חייב לסיים. חברי הכנסת טיבי ובני בגין, בבקשה. חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי. תודה. אני רק רוצה שתדעו, היות שזו ברית המוחלשים, מי אלה המטפלות שעליהן אנחנו מדברים. 40% הן ערביות, שזה העוול שעושים להן, 25% חרדיות והשאר הן מהפריפריה. זה ברית המוחלשים, מנסור עבאס. אלה המטפלות הערביות. איזה מוחלשים? על מה אתה מדבר? מנסור עבאס, מוחלשים? אני רק אומר, נתתם לו 50 מיליארד. מה אתה אומר מוחלשים? אני רק אומר, הוא כבר נכנס לרשימה של המיליארדרים. אני רק פונה אליו. האישה שנמצאת באום אל-פחם ומנהלת פעוטון, זה כבר לא מעניין. באמת, משה, אל תהיה תמים. באמת. מעניין ועוד איך. אותי לא יזיזו מהעניין הזה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, אני פונה לכל חברי הכנסת: אני מוכן לחכות. את כל האגף הזה מעבירים למשרד החינוך. אני מוכן להעביר את זה בטרומית ולחכות עד שזה עובר למשרד החינוך, שזה יהיה מסודר, אבל חייבים להעביר את זה בטרומית, בגלל שבלי זה, זה כתם על החברה הישראלית ועל כנסת ישראל. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה. הצעת החוק היא למעשה אותה הצעת חוק: קביעת אופן ההעסקה של מטפלות במשפחתונים המפוקחים על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, התשפ"א 2021, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, למעשה היא הוצמדה להצעת החוק שמספרה 1496. שלוש דקות, בבקשה. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. האמת, אחרי הנימוק וההסבר שנתן חבר הכנסת גפני  קשה להתעלות על זה ולהסביר עוד יותר, אבל אני חייבת להגיד משהו. כשנכנסתי לכנסת ב-2015 פנתה אליי קבוצת מטפלות משפחתונים, או כמו שאוהבים לקרוא להן "מנהלות משפחתונים", וביקשו ממני להתערב כדי להשיג להן את האפשרות שהן יוכלו לצאת לאל-עומרה, כלומר לצאת למכה ולהתפלל בתקופה שהיא לא תקופת העלייה לרגל. התברר שכן יש אפשרויות כאלה, אבל הן לא ניתנות למטפלות המשפחתונים, אז התערבתי והצלחתי להשיג את זה, ובאמת התחילו לאפשר להן לצאת לאל-עומרה. לאחר מכן הן פנו אליי בעניין מקרה או ימי אבל. כאשר יש ימי אבל למטפלת כשנפטר מישהו קרוב מהמשפחה שלה והיא חייבת לשבת, מה שנקרא לשבת שבעה, הן צריכות לממן את המחליפה שלהן ואסור להן להיות בימי האבל האלה באופן טבעי. אז פניתי שוב, ואז הבנתי: למה צריך ללכת על הדברים זכות-זכות? צריך לחפש למה המצב שלהן הוא ככה. התחלתי להבין שצורת ההעסקה המוזרה ביותר קיימת במדינת ישראל כשזה נוגע למטפלות המשפחתונים. הן מצד אחד מוגדרות כעצמאיות, ומצד שני לא רוצים לתת להן את הזכויות של שכירות אבל הן גם לא מקבלות את הזכויות של העצמאיות. התברר שבסופו של דבר נותנים להן את החובות משני מהצדדים, גם את החובות של שכירות וגם את החובות של עצמאיות, אבל שום דבר מהזכויות. לא ייתכן שקובעים להן את מספר הילדים, קובעים להן איזה ילדים, קובעים להן במה הן יאכילו את הילדים האלה כשהם אצלן במשפחתון, יקבעו להן מתי הן כן יכולות לצאת לחופשה או חופשת מחלה ומתי לא, ובסופו של דבר אומרים להן: אתן עצמאיות. איך יכול להיות דבר כזה? שמישהו יסביר לי. אני הייתי יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה בתחילת תקופת הקורונה. אחת הבעיות העיקריות של הנשים האלה הייתה שכשהן ביקשו את המענקים של העצמאים, אמרו להן: אין לכן תיק במס הכנסה, אתן לא יכולות. כשהן רצו להירשם לחל"ת, אמרו להן: אתן לא יכולות, אתן לא שכירות. הן נשארו בלי כלום, והיינו צריכים לנהל מאבק מאוד עיקש, גם בוועדת העבודה והרווחה וגם בוועדת כספים, כדי להשיג להן איזשהו פיצוי. אני פונה לחברי וחברות הכנסת: לא ייתכן שנמשיך להפריח סיסמאות על שוויון מגדרי, להפריח סיסמאות על צדק חברתי, כאשר בתוכנו, תודה.  מי שאמונות על החינוך של הילדים שלנו סובלות בצורה כזאת. אני מאוד מבקשת שתצביעו בעד. תודה רבה. הוגשה בקשה להצבעה שמית.  רגע, סליחה. אני מתנצל. אתה יודע לבד שהתשובה לא תשכנע אותנו. תגובה משולבת של סגן השר על שתי הצעות החוק. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ראשית אענה את התשובה הפורמלית שהוכנה על ידי המחלקה המשפטית במשרד הכלכלה והתעשייה, ולאחר מכן אעבור להתייחסות יותר, הייתי אומר, א-פורמלית אבל עניינית, לדברים המאוד-מרגשים אפילו, הייתי אומר, שהושמעו פה על ידי חבר הכנסת גפני ועל ידי חברת הכנסת תומא סלימאן. אני רוצה לומר את הדברים הבאים: האגף הבכיר למעונות יום פועל לשילובם של הורים בשוק העבודה על ידי מתן תמיכה להורים לצורך סבסוד שכר לימוד במסגרות לחינוך ולטיפול בילדים בגיל הרך, מגיל לידה ועד גיל שלוש, המוכרות על ידו באמצעות מתן סמל, סמל שאומר שבעצם זה מוסד מוכר או זה משפחתון מוכר, וזאת מתוך דאגה לשלומו, בטיחותו והתפתחותו התקינה של הפעוט באמצעות יצירת סביבה חינוכית-טיפולית מתאימה ובטוחה. בין המסגרות בעלות סמל ניתן להבחין בין שני סוגים של מסגרות: האחד, מעון היום, והאחר, המשפחתון. אני כבר אומר שבלב הדיון שלפנינו בעיקר נושא המשפחתונים, כמובן. המשפחתון הוא מסגרת טיפולית קטנה, עד חמישה פעוטות. היא מופעלת בביתה של מנהלת המשפחתון. על מסגרות אלה חל מחיר מפוקח מכוח חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו 1996. חשוב לציין כי מערך המסגרות בעלות סמל בא נוסף לחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט 2018, אשר תחולתו מאז שנת התש"ף, 2020, על כלל מעונות היום שבהם שוהים שבעה פעוטות או יותר, אף אם בהם המדינה לא מסבסדת שכר לימוד לפעוטות כאמור. בישראל כיום פועלים 3,700 משפחתונים המהווים עסקים עצמאיים, עסק עצמאי בבית מנהלת המשפחתון, בדרך כלל זה כמובן מנהלות. כמענה משלים שיאפשר פעילות מסגרות מסוג זה רוכשת המדינה מעטפת של שירותים לצורך פעילות המשפחתון שמסופקת במימון המדינה למנהלת המשפחתון מן הצד האחד, ומן הצד השני מאפשרת בקרה ופיקוח יעילים יותר על מסגרות אלה. מעטפת שירותים זו ניתנת באמצעות רשויות מקומיות או נותני שירותים שעימם מתקשרת המדינה לאחר הליך מכרזי. אני כבר אומר שהרשויות המקומיות ונותני השירותים הנבחרים, הכוונה היא לרשויות המקומיות ולנותני השירותים הנבחרים במכרז. מעטפת השירותים כוללת בין היתר הנחיה והדרכה של מטפלות המשפחתונים באמצעות רכזת מקצועית שהועסקה על ידי נותני שירותי המעטפת, בקרה על פעילות המשפחתון, ביצוע פעילויות אדמיניסטרטיביות דוגמת הרשמת הילדים ושיבוצם למשפחתונים השונים, סיוע וליווי בתהליך הקמת המשפחתון ועוד. בשונה מהמצב המשפטי הקיים היום מבקשת הצעת החוק לקבוע כי מנהלות המשפחתונים יהיו לעובדות של הזכיינים או של הרשויות המקומיות, כלומר יחולו ביניהם יחסי עבודה. זה, כמובן, שינוי מצב מן היסוד. זה דבר שיש מאחוריו נגזרות מורכבות ורבות, הן במישור התקציבי והן במישור של גיבוש נהלים של יחסי עובד מעביד המתאימים לסוג כזה של עבודה. עמדת ועדת השרים לענייני חקיקה היא להתנגד להצעת החוק. זאת, מכמה סיבות: 1. הצעת החוק משנה את המודל הקיים להפעלת משפחתונים, שהינו לגיטימי ומאפשר בעיקר לנשים להקים עסק עצמאי בביתן, 2. מי שרוצה להקים משפחתון בביתה אינה מחויבת לפעול תחת סמל, ועל כן ההחלטה לפעול בתוך משטר הסמל הינה וולונטרית לחלוטין, 3. אפילו היה מעוניין המשרד בשינוי המודל הקיים, הרי הדבר צריך להיעשות תוך בחינת כלל ההשלכות והמשמעויות, ואין מקום לביצוע השינוי בחקיקה תוך פגיעה בגמישות הניתנת לממשלה בעניין זה. אני מייד ארחיב בנושא הזה, כדי לעשות את העניין הזה יותר בהיר. בלי לגרוע מהאמור, חשוב לציין כי המדינה נמצאת בשלבים אחרונים לבדיקת תעריף המשפחתונים לפי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, בדיקה שנעשית בתוך משרד הכלכלה והתעשייה. בדיקה זו מתבצעת בהתאם להודעות שניתנו על ידי המשרד במסגרת בג"ץ 2029/20 של כוח לעובדים, ארגון עובדים דמוקרטי נגד, לא איכנס פה לכל הסימוכין, בקיצור, שהוגש כנגד מדינת ישראל, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, הדן בתנאי התעסוקה של מנהלות המשפחתונים. עוד יצוין כי על פי החלטת הממשלה מס' 133 מיום 19 ביולי 2021 צפוי מערך המשפחתונים לעבור לאחריות של משרד החינוך. עובדה זו צוינה על ידי חבר הכנסת גפני. בוודאי שנכון לדון בקידום הצעת החוק לא אחרי העברתה בטרומית והמתנה למעבר, אלא לנהל את המהלך הזה אחרי המעבר. בהתייחסות קצת יותר, הייתי אומר, בעלת נופך אישי, אומר את הדברים הבאים: יש לא מעט בדבריהם של חברי הכנסת הנכבדים גפני ותומא סלימאן לגבי הצורך לתת מענה טוב יותר לילדי ישראל. אני רוצה לומר שעמדתי ועמדת מפלגת מרצ היא חד-משמעית: צריך לחתור בצורה עקבית ושיטתית לחוק חינוך חובה מגיל אפס. כך ראוי למדינה מתוקנת, וזה תואם את עמדותינו הבסיסיות. אבל למהלך דרמטי שכזה חייבים להקדים תכנון מסודר בתוך משרד החינוך, בתוך משרד האוצר. מה אתם עושים בשביל זה, יאיר? רגע, תנו לי רק לסיים את דבריי. כרגע, ממש בדקות אלו, עובדים חברי כנסת מתוך הקואליציה על גיבוש הצעת חוק שתהיה בכיוון הזה, חברת הכנסת מיכל רוזין,  ממרצ, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, שגם היא שותפה למהלך הזה, ובהחלט יש רצון להניע את המערכת הישראלית לכיוון היעד הנכסף,  קוראים לכם, של חוק חינוך חובה מגיל אפס. תעתיקו את כל החוקים שלנו, רק, אני רוצה לסיים את דבריי, לא מתביישים לדבר כך, לא מתביישים, חברת הכנסת סלימאן, בבקשה. תודה. אני רוצה לומר שחבר הכנסת גפני, ככל שהתרשמתי מדבריו, עוסק בנושא כבר כמה שנים, ולמרבה הצער ללא הצלחה. אז למרות שהיית חבר קואליציה הרבה מאוד שנים ועמדת בראש ועדת הכספים, אז הנושא הזה, מיותר לומר, הוא קצת יותר מורכב, ודורש באמת עבודה משותפת, עבודה משותפת של חברי כנסת מכל סיעות הבית, כדי לקדם את הנושא החשוב הזה בצורה סדורה. צריך להגיע כאן ללא ספק להצעת חוק ממשלתית שנתמכת על ידי כל הבית הנכבד הזה באופן שישנה את המצב מיסודו. אני לא רואה בנושא הזה, באמת, נושא שצריך להיות שנוי במחלוקת בין קואליציה לאופוזיציה. הילדים הם ילדים של כולנו, הם יקרים לכולנו. אין בנושא הזה הבדל בין חרדי לחילוני, בין ערבי ליהודי, יש לוח זמנים שאולי הם יוכלו להצמיד או לעבוד יחד עם חברת הכנסת רוזין? אני כבר אומר, איני יודע להגיד מהם לוחות הזמנים. ראיתי את חברות הכנסת הנכבדות היום בהיכל, לא שומעים, לא שומעים. אפשר לברר את הדברים לעומק. כמובן שקידום הצעת חוק שכזאת חייב להיעשות במשרד הכלכלה, שאחראי לעניין היום, עם משרד החינוך ומשרד האוצר. בקיצור, העניין הזה דורש, קצת שקט, בבקשה. עבודה סדורה ושיטתית. לכן, לכן, מכל הסיבות האלה שמניתי, אין מנוס, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, מלדחות את הצעת החוק כפי שהיא מועלית כרגע ולדון בה בצורה יסודית, מתוך תקווה אמיתית להגיע להסכמה של כל הבית על תיקון המצב, מצב ששורר פה בעצם מהקמת המדינה. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת גפני. אם אפשר, טיפה שקט במליאה. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש בקצרה להתייחס לדברים של סגן השר. תרים קצת את הדוכן. זה שמית בין כה וכה. בסדר, אני כבר מסיים. אני מבקש לומר שעד כמה שהיה אפשר לשמוע את נאומו של סגן השר, היה נראה כאילו אנחנו נמצאים בבית משפט. הוא מסביר לנו למה על פי החוק המטפלות אינן שכירות. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שכשאנחנו מצהירים אמונים, אנחנו מצהירים אמונים למדינת ישראל, לא לחוקיה. למה? מכיוון שאנחנו, התפקיד שלנו הוא שכאשר אנחנו רואים עוול, אנחנו צריכים לשנות את החוק. זה מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו רואים עוול שנעשה למשפחתונים, למטפלות, ואנחנו מבקשים לשנות את זה. אבל הוא אמר דבר יותר חמור: הם מנהלים דיונים עם חברי כנסת מהקואליציה. היות שאתם דורסניים, אני מציע שתשנו את התקנון, שמי שנמצא באופוזיציה, אסור לו להגיש הצעות חוק. מה הדיבורים האלה בכלל? אני לא מבין. זה דבר, לא להכיר את הכנסת, לא להכיר את עבודתה. זה לא היה ככה בעבר. אבל הדבר השלישי, ובזה אני מסיים, הוא הכי חמור. כל הזמן אמרת ואתם אומרים: היית בקואליציה, היית חבר בכיר בקואליציה, ולא תיקנת את זה. אולי תגיד לי, אדוני סגן השר, מה עשית בהיותך סגן שר? אני למשל סידרתי שהכסף של המע"מ ישולם על ידי משרד הכלכלה, שהמטפלות לא יצטרכו לשלם את זה. הייתה לי מלחמה גדולה, סיפרתי את זה. מה אתה עשית? אתה בקואליציה. אתה יכול להגיד לי משהו חברתי, כלכלי, שעשיתם? איך אתה מעז להגיד לי: מה עשית? אני נלחמתי בשביל הציבור כולו, יהודים וערבים, ימין ושמאל, דתיים וחילונים. לא היה מי שלא נלחמתי בשבילו. גפני, למה אתה מתייחס? שהמטפלות יוכלו להיות משגיחות כשרות ושמשגיחי הכשרות יהפכו מטפלות. יש הרבה רעיונות כאלה, בסדר. איך הייתה לך התעוזה הזאת להגיד לי: מה עשית? אני אביא את כל הרזומה שלי, מה שעשיתי. פה, עם המטפלות, עשיתי את הסידור הכי משונה שיכול להיות רק כדי לעזור להן כדי שהן לא ישלמו את המע"מ, כדי שמשרד הכלכלה ישלם את המע"מ. אז מה אתה רוצה, שנחכה עכשיו, למה? שאתם תעבדו על חברים בקואליציה ושהמטפלות ימשיכו לסבול? אני מציע שתחזור בך מהנאום הזה, בגלל שהוא נאום עלוב. בבקשה, חברת הכנסת סלימאן. כבוד סגן השרה, לא תוכלו לשאול אותי: מה עשית כשהיית בקואליציה, אוקיי? בכל זאת עשיתי בעניין המטפלות. אבל אני רוצה לשאול אותך: אתה רוצה שיטיחו בך את השאלה, את אותה שאלה, ואחרי שתסיים את תפקידך יגידו לך: בידיים שלך היו המפתחות, יכולת לעשות את השינוי שדיברת עליו כשהיית וישבת באופוזיציה, וכשישבת בקואליציה, לא, לא הסכמת לעשות את השינוי הזה, לא הסכמת לתקן עוול שמשלמות את המחיר שלו 3,500 נשים שעובדות מאוד קשה. אתם מדברים על כך שאכפת לכם. אמרת: במרצ אכפת לנו מחינוך הילדים של המדינה. אם אכפת לכם, צריך שיהיה אכפת לכם שמי שמגדלות את הילדים האלה, מי שמחנכות את הילדים האלה, לא יהיו מתוסכלות, לא יהיו עם הרגשה שעושקים אותן יום-יום. אני חושבת שכדאי מאוד לחזור מהנאום שנתת ולהתחיל לחשוב, לא איך תסדרו הצעות חוק לחברי וחברות הקואליציה, שמעתיקים מהאופוזיציה; מבחינתי, אמרתי את זה בתחילת הקדנציה, אני מוכנה להגיש לכם את כל רשימת החוקים שלי. תיקחו, תעתיקו, אבל תעשו משהו, תשנו באמת. אין לנו שום בעיה. אתם מביאים חוקים שכבר עברו בקריאה טרומית, מעבירים אותם עוד פעם. אומרים לנו לא על חוקים טובים כדי שתעבירו אותם בשם הקואליציה. ומה יהיה בסוף? אני אומרת לך, יושבות בבית 3,500 מנהלות משפחתונים, על המשפחות שלהן, וצופות בשידור הזה. תביאו להן בשורה, תגידו שצריך עכשיו לשנות את העוול הזה. תודה רבה. הן האופוזיציה הן הממשלה הגישו בקשה להצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, בעד יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, נגד ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, בעד יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, בעד ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, אינו נוכח יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, אינה נוכחת מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי, בעד צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, אינה נוכחת מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, נגד ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, נגד משה טור פז, נגד אחמד טיבי, בעד אלון טל, נגד דסטה גדי יברקן, בעד מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח אלי כהן, בעד מאיר כהן, נגד יום טוב חי כלפון, נגד עופר כסיף, בעד אופיר כץ, בעד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, נגד אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, נגד אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, אינה נוכחת יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, בעד יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, נגד אופיר סופר, אינו נוכח אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' אינו נוכח אוסאמה סעדי, בעד מנסור עבאס, אינו נוכח איימן עודה, בעד חוה אתי עטייה, בעד יצחק פינדרוס, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, נגד מאיר פרוש, בעד יסמין פרידמן, נגד אביר קארה, נגד אלכס קושניר, אינו נוכח יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, נגד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, אינו נוכח יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, בעד מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, נגד נירה שפק, אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן, בעד בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח מירב בן ארי, נגד מירב בן ארי, לא אכפת לך, חבר הכנסת קרעי, תודה. חבר הכנסת קרעי, לא שומעים את ההצבעה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) איתמר בן גביר, בעד יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח ניר ברקת, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, נגד גילה גמליאל, אינה נוכחת בנימין גנץ, אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן, בעד שרן מרים השכל, אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח ווליד טאהא, נגד מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח יוראי להב הרצנו, אינו נוכח יאיר לפיד, אינו נוכח פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, נגד יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת אבי מעוז, אינו נוכח אבתיסאם מראענה, נגד אופיר סופר, בעד עלי סלאלחה, אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' אינו נוכח מנסור עבאס, נגד יצחק פינדרוס, אינו נוכח אלכס קושניר, אינו נוכח מירי מרים רגב, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלעזר שטרן, אינו נוכח נירה שפק, אינה נוכחת האם יש מי באולם המליאה שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו? אני. (קוראת בשם חבר הכנסת) נפתלי בנט, נגד נגד מטפלות, שקט, חבר הכנסת קרעי. חבר הכנסת קרעי, תודה. בבקשה לסכם. הסתיימה ההצבעה. מירב בן ארי, אם אנחנו היינו מצביעים נגד הצעה כזאת שלכם, היית עושה כאן קרקס. נגד החלשים, נגד המטפלות, תתביישו לכם. את ראש הממשלה גייסתם לבוא לפה להצביע נגד המטפלות. חבר הכנסת קרעי, תודה. די. אבל אתה לא מפסיק, אתה עושה נאומים בני חמש דקות מהמושב. זה משאב, יש שקט. הצעת חוק התאמת אופן התעסוקה של מטפלות במשפחתונים, אני אקריא גם, מכיוון שיש שתי הצעות חוק, אז זה 1496, של חבר הכנסת גפני: בעד, 46, נגד, 47. לפיכך היא לא עברה. אנחנו עוברים להצעת החוק פ/1643, אותה הצעת חוק עם אותה כותרת, הצעת חוק, שקט. רגע, אתם צועקים אז לא שומעים. אני עובר להצעת החוק הבאה, עם אותו שם, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הצבעה אלקטרונית. הצבעה אלקטרונית, בבקשה. ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק קביעת אופן ההעסקה של מטפלות במשפחתונים המפוקחים על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, התשפ"א 2021, לא נתקבלה. בעד, 41, נגד, 47. לפיכך, הצעת חוק קביעת אופן ההעסקה של מטפלות במשפחתונים לא עברה. אנחנו נעבור לנושא הבא. אנחנו מדלגים על הצעת חוק הגנה על הציבור, שעברה לסוף היום במליאה. אין לנו סדר-יום. אדוני היושב-ראש, אנחנו עוברים לפ/1093, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה. לא צריך לשנות כלום, רק צריך להסתכל.  לא, ממש לא. אוקיי. מישהו כאן ביקש להעביר את זה לסוף היום. לא, לא. לא? אז אני חוזר. רק שנייה אחת. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עבריינים שביצעו עבירות אלימות חמורות, התשפ"א 2021, של חברת הכנסת קטי שטרית וחברי כנסת נוספים, מלכיאלי וחברת הכנסת דיסטל. תנמק את ההצעה חברת הכנסת קטי שטרית. ישיב לאחר מכן סגן השר לביטחון פנים יואב סגלוביץ'. לא, אנחנו בלי הצבעה. אה, ללא הצבעה. תשובה והצבעה במועד אחר. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתרגשת מאוד להציג את החוק הזה, כי אני יודעת שהחוק הזה יכול למנוע את הרצח הבא במדינת ישראל. את החוק אני מביאה היום ומבקשת את ההצבעה שלו בשלב מאוחר יותר. יש כל מיני סוגים של עבריינים. קיים סיכון שברגע שהם משתחררים הם יחזרו ויבצעו פשע זהה או דומה לזה שכבר ביצעו. בשנה האחרונה אירעו חמישה מקרי רצח של נשים. בשניים מהמקרים הללו מדובר באסירים שריצו מאסר בגין אותה עבירת אלימות במשפחה ושוחררו ממעצר ללא תנאי או פיקוח. בשונה מעברייני מין מורשעים, שעליהם ניתן להטיל הגבלות ופיקוח מכוח חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, אין כיום שום חוק המאפשר הטלת פיקוח דומה על עבריין מורשע שביצע עבירת אלימות חמורה וסיים לרצות את מלוא עונשו. הסכנה שנובעת ממנו היא גדולה ומובהקת. כך יוצא כי דווקא עבריין אלים ומסוכן, שבשל מסוכנותו ריצה את כל מלוא עונשו ולא שוחרר על תנאי, לא נבדקת המסוכנות שלו באופן מקצועי ומעמיק ואין שום אפשרות בחוק להטיל עליו הגבלה כלשהי בעת שחרורו. יתרה מזו, חלק מאסירים אלה משתחררים בלי שהוכנה עבורם תוכנית שיקום, בלי שניתן יהיה לפקח על תנועותיהם. זאת אומרת, אותו עבריין שמשתחרר מבית הסוהר, אין שום הגבלה שהוא יחזור ויבצע את זממו. אני רוצה לספר לכם על הדוגמה הבולטת ביותר. הדוגמה שאני רוצה להביא לפניכם היא מ-29 ביוני 2015, היום שבו שוחרר ממאסר, חבריי חברי הכנסת, זה מאוד מפריע לי. מר בגין, אני שומעת אותך וזה מאוד מפריע לי. חבר הכנסת בני בגין, בבקשה. תודה. הדוגמה הבולטת ביותר לצורך זה אירעה ביום 29 ביוני 2015, שבו שוחרר ממאסר לאחר ריצוי מלוא תקופת המאסר האסיר ישי שליסל. ביום 30 ביוני 2005 הוא ביצע כמה ניסיונות רצח במצעד הגאווה בירושלים, ובגין ההרשעה בעבירות של ניסיון לרצח נגזרו עליו עשר שנות מאסר. ביום 30 ביולי 2015 התקיים בירושלים מצעד גאווה נוסף, ואותו שליסל, ששוחרר ממאסר חודש לפני כן הגיע למצעד, רצח את שירה בנקי ז"ל וניסה לרצוח עוד משתתפים. שליסל הוא לא היחיד, הוא לא היחיד שחוזר על מעשיו. יש עוד המון מקרים שהיו יכולים להימנע לו רק היינו יכולים להעריך את המסוכנות של האנשים האלה רגע לפני השחרור שלהם. על רקע הדברים האלה עולה הצורך לחוקק חוק שמכוחו יהיה ניתן להטיל פיקוח והגבלות על אסירים שביצעו עבירות אלימות חמורות ונמצא כי בעת שחרורם לאחר ריצוי מלוא תקופת המאסר עדיין נשקפת מסוכנות לציבור או לנפגע העבירה בהתאם לאותה חוות דעת מקצועית. אני שואלת אתכם, כל מי שנמצא פה וכל מי שנמצא בבית הזדעזע מאוד מהרצח בבאר שבע של אותה בחורה תמימה בת 18 שהייתה בבית עם הרוצח. מה אמרו כל אמצעי התקשורת? הוא אלים, הוא ריצה את עונשו, הוא כבר חזר על מעשיו לא פעם ולא פעמיים. אז אם אתם יודעים זאת ואם יש עליו כל חוות הדעת האפשריות, למה הוא משתחרר? הוא משתחרר כי הוא עבריין אלימות, ואם הוא היה עבריין מין הוא לא היה משתחרר. היו בודקים את המסוכנות שלו, היו מפקחים עליו, היו מטילים עליו הגבלות. אבל עבריין אלימות שחוזר ומבצע את האלימות שלו כלפי בת הזוג שלו או כלפי מישהו אחר במשפחה זה בסדר, אפשר להרוג, כי זה מה שקורה בסופו של דבר. אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, יש סרטון שזעזע את כולנו ברשת, של אותו עבריין אלימות שאשתו העזה והתלוננה, ואתה יודע כמה זה קשה להתלונן נגד בן הזוג כשהוא מבצע אלימות כזאת כלפי האישה. הוא ריצה את עונשו, וביום שהוא יצא מבית הסוהר הוא עצר בצומת, אני זוכרת את הכיכר, הוא חסם את דרכה של אשתו, נכנס לרכב, דקר אותה ורצח אותה. אנחנו מדברים על העבריינים הללו, שרוב הסיכוי הוא שהם יחזרו ויבצעו. ואני אומרת פה מעל הדוכן דבר שיכול להיות שהוא נבואה שתגשים את עצמה. כל מי שניסה לרצוח את בת זוגו, ואנחנו מכירים את המקרה המזעזע של שירה איסקוב: אדם נורמטיבי, אדם מן היישוב, אדם משכיל. אין לי צל של ספק שבסופו של דבר ייגזרו עליו הרבה שנות מאסר, והוא יצא משם. אני לא בטוחה שהוא לא ירצה לחזור על מעשיו. אני לא בטוחה שהוא ועוד אחרים כמוהו לא יממשו את זממם עד הסוף. אני מדברת על הרבה מאוד משפחות שנמצאות היום בבית וחרדות מהרגע שבו אותו עבריין שניסה לרצוח אותן, לבצע את מה שניסה לבצע, יעשה את זה. הרי מה אמר בעלה של שירה איסקוב? כשהוא עלה לרכב הוא אמר לפני כן: רגע, מה, היא עוד חיה? הוא שאל: מה, היא עוד חיה? זאת אומרת שהכוונה שלו הייתה לרצוח אותה. לכן, לנוכח כל מה שאמרתי כרגע, אני באמת ובתמים ביקשתי להסדיר בחוק הטלת פיקוח והגבלות על אסירים. היום, במערכות הקיימות במדינת ישראל, יש אפשרות לעשות את זה. אני יודעת שבשב"ס, בבתי הכלא, יש אנשים מוסמכים ומקצועיים שיושבים ובוחנים את המסוכנות, ולא שתבוא שופטת מחוזית ותגיד: אם היה לי חוק שאוסר לשחרר אותו, לא הייתי משחררת אותו אלא עד שאני רואה שבאמת יש עליו פיקוח. אנחנו מדברים על הגבלות על אסירים שביצעו עבירות רצח, ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות אלימות חמורות. אני לא מדברת על עבריינים שעושים עבירות שהן יחסית לא חמורות. אני מדברת על מי שמנסה לבצע עבירות חמורות בכוונה מחמירה, אפילו עם רצון עז לנסות לרצוח, לא רק עבירות קלילות, ועולה סמוך לשחרור שלהם, לאחר שהם ריצו את תקופת המאסר שלהם, הם לא הביעו חרטה, הם לא אמרו שהם מצטערים, הם לא עברו שום שיקום, שום כלום. הם פשוט היו תקופה מסוימת בבית הסוהר ויוצאים. כל מה שהם טוחנים בתקופת המאסר שלהם זה: מתי אני הולך ומבצע את מה שרציתי לבצע. המקרים שהביאו אליי וסיפרו לי עליהם הם כל כך מזעזעים. כולנו הזדעזענו מהרצח של שני בני הזוג מעוז בירושלים. שני האחים נחקרו, התברר שאחד מהם הוא הרוצח, אבל אחיו שיתף פעולה עם המשטרה והסגיר את אחיו הרוצח. בבית המשפט, מול המשטרה, מול הפרקליטות, מול השופטת, הוא חוזר ואומר: כשאני אצא מפה, ואני אצא מפה, אני ארצח אותך. אבל אף אחד לא יכול לעשות כלום, כי אין חוק שאוסר. לכן אני באה ואומרת שעדיין נשקפת סכנה מאותם עבריינים. הסכנה היא גבוהה לציבור וגם לנפגעי העבירה. בהתאם לחוות דעת מקצועית, שהוכנה על ידי צוות מקצועי, זה הפתרון. אני התבקשתי על ידי חברים, גם מהקואליציה וגם מסגן השר, לא להצביע, והם יגיעו לאיזשהו נוסח, שיהיה נוסח שיתאים ויתקבל גם על הקואליציה וגם על האופוזיציה. אבל לכם אני אומרת, חבריי בקואליציה וגם באופוזיציה, שזה מובן מאליו שיתמכו: אנחנו יכולים להציל את הנרצח או את הנרצחת הבאים. זה ביד שלכם. אתם יכולים לעשות את זה. בבקשה, לא מדובר במשהו שקטי שטרית פתאום קמה ורוצה. לא. זה בעקבות מסקנות שהגעתי אליהן, שצריך להגביל את אותם עבריינים מסוכנים מלחזור ולעשות את מה שהם לא הצליחו. תודה רבה. תודה, חברת הכנסת קטי שטרית. בהחלט נושא מאוד מאוד חשוב. אנחנו עוברים לסדרת הצעות חוק. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת נשיאת לוחית זיהוי באופניים ממונעים ובקורקֶנט ממונע), של חבר הכנסת יעקב אשר. קורקינט, אני מתקן לך: קורקינט. קורקינט? אוקיי. תודה רבה, דוד. יציג את החוק חבר הכנסת יעקב אשר. כמובן, תשובה והצבעה במועד אחר, אבל נקשיב לחברי הכנסת יעקב אשר, לדברי החוכמה. אני בעד זה, אני בעד ממש, וחייבים להעביר את זה. חייבים. אני גרה בתל אביב, בדיזינגוף. אתה לא מבין איזה פחד אלוהים לחיות, נורא ואיום. אחד שגר לידי כמעט הרג אותי לפני שבוע. עדיף שלא יהיו קורקינטים מאשר המצב הזה. עשר דקות לאדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, שר הרווחה מאיר כהן, ידידי, אני קודם כול רוצה לומר, אם מותר לי על פי התקנון, להעיר לך, אדוני היושב-ראש, שקודם הייתה הצבעה שבה הפרתם את ברית המוחלשים. זה לא הסכם כתוב, זה לא הסכם כתוב, אבל כשיש אלפי, הם מפריעים נורא. חבר הכנסת ישראל כץ, חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה. חבר'ה, אני מהאופוזיציה, אל תפריעו לי. אין סולידריות באופוזיציה? אנחנו, ליישום של החוק. הינה, אני מדבר איתו עכשיו על הפרת ברית המוחלשים. לפני כמה דקות הצבענו כאן על מעמדן של מנהלות המשפחתונים. אני כראש עירייה יודע את זה, חבר מפלגתך, כראש עיריית סח'נין יודע. נשים שאין להן הגדרה  הן לא עצמאיות ולא שכירות, אתה יודע, כשהייתה קורונה, הן בהתחלה לא קיבלו פיצויים, כי אמרו להן: אתן לא עצמאיות, אתן לא שכירות. כלום, באוויר. אז הברית הזאת אומנם לא חתומה, אדוני, אבל אני חושב שבדברים מהסוג הזה צריכים באמת לפעול ביחד, בלי קשר לאופוזיציה קואליציה, ערבים או יהודים. במקרה, בין 40% ל-50% ממנהלות המשפחתונים הן ערביות ו-25% חרדות והשאר, כללי, בפריפריה בדרך כלל. את זה הערתי לך, אדוני היושב-ראש. ביקורת מקובלת. ביקורת בונה. בונה. אוקיי, עכשיו נלך לנושא שלנו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה לכביש של עשרות, אני יכול לבקש את ההגנה? גם מנהלות הסיעות, בבקשה. אי-אפשר. בבקשה. בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה של הרבה כלי רכב דו-גלגליים, חשמליים, כמו אופניים או קורקינטים. לכלי הרכב האלה יש יכולת לנוע במהירות גבוהה יחסית לעומת אלה שלא ממונעים. כתוצאה מכך, הולכי רגל רבים, כמו גם רוכבים רבים, נפגעים בתאונות דרכים. ניסו לעשות תיקוני חקיקה כאלה ואחרים, אבל מחקר מקיף, אדוני היושב-ראש, שנערך לאחרונה העלה כי 62% מבני הנוער הרוכבים על אופניים חשמליים, כדאי שתשמע את זה, שר התחבורה לשעבר ישראל כץ, שר התחבורה, כדאי שתשמע את המחקר: 62% מבני הנוער שרוכבים על אופניים היו במצב של כמעט תאונה. זה מצביע על חוסר אכיפה. הנתונים של שנת 2020, השנה שבה אתה היית שר התחבורה, אדוני, מראים ש-280 רוכבי אופניים חשמליים נפצעו קשה, 21 נהרגו, 133 רוכבי קורקינטים נפצעו קשה, שניים נהרגו, 40 הולכי רגל נפצעו קשה בגלל קורקינטים שפגעו בהם, שלושה מהם נהרגו. אלה נתונים לא מלאים, כי יש אנשים שלאחר תקופה נפטרים וזאת לא נקראת תאונה, זה כאילו בגלל חבלה. מי ישלם להולכי הרגל על הנזק הזה? מי ישלם לפצוע על מה שקרה לו? הרי בעצם אם חלילה נפגעתי, אני יכול לתבוע את זה שפגע בי, נכון? הוא, אין לו ביטוח. אתה יודע למה אין ביטוח, אדוני היושב-ראש? בגלל שאין זיהוי. אם אין רישוי, אי-אפשר לעשות ביטוח. חברות הביטוח לא מבטחות. אז מה קורה? אם מישהו בטעות פגע במישהו, אדוני סגן יושב-ראש הקואליציה, תאונות הדרכים, כלים ממונעים, כדאי שתהיה פה, שלא תצטרך להקריא עוד שמות בשבוע הבא, כי אני הולך להקריא פה שם אחד שאני הכרתי אישית. למה אין ביטוח? כי חברות הביטוח אומרות: אם אין רישוי, אנחנו לא יכולות לבטח. אם אין ביטוח, אותו אדם שנפגע לא מבוטח. אם הוא פגע, הוא עלול להיחשף לתביעות נזיקין והוא יצטרך למכור את הבית שלו כדי לשלם על התאונה שקרתה לו. אפשר להוסיף משהו? כן, בבקשה. מה אני טוענת? אני גרה בתל אביב, במרכז תל אביב. זה פחד אלוהים. פחד אלוהים. אם אתה רוצה להרוג את עצמך, נגיד, למה על הגב שלי כמי שרוצה לשמור על החוק, לא רוצה לפצוע אף אחד, לא רוצה להרוג אף אחד? כל החיים אני צריכה לנסוע ולהיות תמיד בכזאת חרדה בגלל שלא לקחו אחריות, סיפור לא מתל אביב. אתמול בשעות הבוקר, אני קורא את זה בעיתונות, אני מכיר את זה אישית, הרב אדרת, ידיד אישי שלי, יהודי בן 70, יצא לטייל עם רעייתו בערב. אסור לו לאכוף, רק למשטרה מותר. הוא נפגע מקורקינט חשמלי, בחור צעיר נכנס בו. הוא נפל על הראש, בדיוק בשפיץ של המדרכה, ישר בגזע המוח. יום וחצי ניסו להיאבק על חייו והוא נפטר. הוא היה יהודי חם, לבבי, שעסק הרבה מאוד עם בעלי תשובה, אחד מיקירי העיר בני ברק. אבל לא בגלל זה. אני כבר את ההצעה הזאת ניסיתי לקדם בתקופה האחרונה. לצערי הרב, היה פריטטי, מה פריטטי. היום אנחנו לא בפריטטי, אבל כל שבוע אנחנו מתבשרים על עוד אנשים שנהרגו ועוד אנשים שנפצעו קשה. מה ההצעה שלי אומרת? ופה אולי כדאי שתקשיב, ישראל, כי את ההצעה הזאת אתה לא מכיר. ההצעה מדברת,  אתה יכול להתנגד, זה בסדר. ההצעה שלי אומרת דבר אחד. אני לא מתנגד, תקשיב. אני יודע. ההצעה שלי אומרת שיהיה רישוי פעם בחיים. הוא לא יהיה על האופניים עצמם, כאילו. למה לא? רגע, תקשיבי עד הסוף. יהיה רישוי. מי שעובר, היום הרי צריך לעבור תיאוריה לעניין הזה. אתה תיקנת. כשהוא מקבל את התיאוריה הוא יקבל לוחית, הוא יהיה רשום בדאטה בייס אצלכם. פעם בחיים, לא צריך לחדש כל שנה. לא התנגדתי ללוחית. רגע, דקה, דקה. הלוחית, אם הוא מחליף אופניים, הוא לוקח אופניים מאח שלו, יהיה מקום על האופניים לשים את הלוחית. מי שנוסע בלי לוחית, אפשר לתת לו דוח. אתה מדבר על הלוחית או גם על, על זה אני מדבר. אתה לא מדבר על ביטוח? ביטוח, אתה לא צריך חקיקה. ברגע שתהיה לוחית, חברות הביטוח בעצמן יוכלו, הוא לא מחייב. ייקחו מיליונים. לא. יוכלו, אם ירצו. מי שירצה לעשות ביטוח, לא יהיה חייב. אני לא מחייב ביטוח, ישראל. ישראל, לא הבנת אותי, אני לא מחייב ביטוח. הפוך. אני אומר שיש היום הרבה אנשים שרוצים להיות מבוטחים. כל ההצעה שלי מדברת על כך שאדם יהיה חייב לנסוע, עכשיו, כמה זה יעזור, כולנו מבינים. הרי יש אכיפה, הפקחים יכולים לאכוף, שוטרים יכולים לאכוף. יש לנו מיזם שנקרא "שומרי הדרך". יכול להיות שאתה הולך במדרכה ורואה מישהו שנוסע בלי קסדה, עם קורקינט על המדרכה, אתה יכול להתלונן עליו, אתה יכול לצלם את המספר, והוא יטופל. תהיה איזושהי אכיפה. היום זה פרוץ לגמרי. אלה כלים חשמליים שאני רוצה לעודד אותם, בגלל שבסך הכול זה עדיף על תחבורה, ואפילו יותר טוב מתחבורה ציבורית. אבל הסדרה מינימלית, של פעם בחיים, מספר, והמספר הזה מלווה אותך בכל קורקינט או בכל אופניים חשמליים שאתה הולך. ואגב, אותם קורקינטים שיתופיים שקיימים היום, שם פחות צריך את זה, כי הם ממוספרים, להם כן יש רישום מי נסע, מתי וכו'. היתרונות של זה, אדוני היושב-ראש: זה יסדיר וימסד את הרכיבה, יאפשר מסגרת ביטוחית של ביטוח צד שלישי, למי שירצה, ימנע מילדים לרכוב בכלים שמסוכנים בעבורם. אדם שיודע שיש זיהוי ישמור על החוק. הנזק לקופת המדינה, אדוני היושב-ראש, הוא הרבה יותר קטן מכל ימי האשפוז האלה והדברים הללו. אין פה ביורוקרטיה, אין פה רגולציה, פעם אחת מספר. אין לנפגעים גב כלכלי, ועכשיו יכול להיות להם. אני אומר עוד פעם: החוק הזה הוא חוק טוב. עמדתי בקשר עם משרד התחבורה בעניין הזה, עם אנשי המקצוע. אני חושב שהם רוצים לקדם את זה, זה גם מה שנאמר לי, ולכן אני ביקשתי, ובהסכמה שלי לא תהיה הצבעה היום, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. המועד האחר אמור להיות לאחר ישיבת ועדת השרים הבאה, שזה נמצא על סדר-יומה. אני מאוד מקווה שנוכל בשבוע הבא, אדוני היושב-ראש אשמח אם אתה תשב בראש הישיבה הזאת, לאשר את הדבר, להסדיר אותו, להתחיל להסדיר אותו, כי בסוף מדובר על נפשות של אנשים שנפגעים, אנשים שפוגעים, והדבר הזה חשוב. זה לא קשור לא לקואליציה, לא לאופוזיציה, לא לדעות כאלה ואחרות. תודה רבה, אדוני. תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. כמובן, תשובה והצבעה במועד אחר, כפי שציין חבר הכנסת. אנחנו עוברים לסעיף הבא, הצעת חוק הטבות מס ליישוב מעורב, התשפ"א 2021, של חברת הכנסת קרן ברק. לפני שחברת הכנסת קרן ברק עולה, הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140) (הוראת שעה), התשפ"א 2021, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. תודה. חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה. רגע, אל תשים לי רגע זמן, אני רק רוצה להגיד מילה, בסדר? אני רוצה להגיד מילה, אני אתן לך תוספת. טוב, לא משנה. חברי הכנסת יעקב אשר, ישראל כץ, דוד ביטן, אנחנו רוצים להקשיב לחברת הכנסת קרן ברק, יש לה חוק מאוד חשוב. מאוד חשוב לך, היושב-ראש. גם לי. אתה היית אמור, אתה, ואני רואה את מאזן גנאים, אני חושבת שהייתם אמורים לדאוג גם לערים המעורבות, לא רק לערים שלכם. לא, דאגנו ועוד נדאג. המצביעים שלכם נמצאים גם בערים המעורבות, אתם שכחתם את זה. דאגנו ועוד נדאג. לא דאגתם. תגיד: לא דאגנו, ונדאג, כי אתם לא דאגתם. בסוף דברייך, ברשותך, אני אגיב. אוקיי, ברשותי. עשר דקות. תודה. הצעת החוק שאני שמתי בפניכם היום להצבעה, לא להצבעה, אין הצבעה היום, מבקשת להעניק ליישובים מעורבים, לערים מעורבות, זה לא יישובים, זה ערים מעורבות, שהיום אינם זכאים להטבות במס הכנסה, הטבה בשיעור של 7% במס על הכנסות נמוכות ממי שמרוויח 192,000 שקל בשנה, בעצם להשוות, מה שעשינו בעבר עם נהריה ועם נתיבות, אנחנו עכשיו מדברים גם על הערים המעורבות. במדינת ישראל, אני לא יודעת אם אתה יודע, אדוני היושב-ראש, נהוג להעניק הטבות מס לפי שלושה קריטריונים: יישובים פריפריאליים בעלי מורכבות חברתית גבוהה, יישובים שיש בהם איום ביטחוני, הצורך בפיזור אוכלוסייה. לי לפחות אין ספק שהערים המעורבות עומדות בכל שלושת הקריטריונים האלה שאמרתי עכשיו באופן מובהק. תושבי היישובים המעורבים סובלים מנחיתות חברתית וכלכלית ומרמה סוציו-אקונומית נמוכה מהממוצע של כלל החברה הערבית בישראל. 48% ממשקי הבית הערביים בערים המעורבות עניים, לעומת 38% ממשקי הבית ביישובים עירוניים ערביים. סליחה, סליחה, אדוני, אדוני שם, אני, רמי, אתה מפריע לנו. איך קוראים לו? רמי. לא צריך, אתה כאילו כשאתה נואם בתוך המליאה. 48% ממשקי הבית הערביים בערים המעורבות עניים. בערים לא מעורבות, בערים ערביות מלאות, 38% הם עניים. זאת אומרת שהם יותר עניים בערים המעורבות, הערבים, מאשר בערים לא מעורבות, בסדר? השכר הממוצע של הגברים הערבים בלוד, רמלה ועכו נמוך מ-8,000 שקל. זאת אומרת, כשאנחנו מדברים על הטבות מס, זה הרי לפי המשכורות. זה לא הרבה כסף. מבחינת האיום הביטחוני, ההזנחה של הערים המעורבות הוא כר פורה לאלימות ולפשיעה. כ-65% מכלל מקרי הרצח בישראל בשנים האחרונות הם של אזרחים ערבים, ובתוך הערים המעורבות שיעור מקרי הרצח בחברה הערבית בערים אלו גבוה פי 2.2 משיעורו בחברה הערבית הכללית. כולנו היינו כאן עדים במאי האחרון לאירוע מכונן שאחריו אנחנו לא יכולים, החיים לא נראים אחרי מאי האחרון כמו שהם היו לפני כן. אין מה לעשות, קרה דבר בישראל. במאי האחרון הערים המעורבות התהפכו לנו. כל מה שזעקו ראשי הערים של הערים המעורבות, שיש נשק, שיש יריות, כנופיות הפשע, זה לא רק פשע, יום אחד הנשקים האלה יופנו אלינו ויהפכו להיות אירוע לאומני. כל מה שהם זעקו, ואופיר כץ היה, דרך אגב, את החוק הזה בכנסת הקודמת הגיש אופיר כץ, ואני הצטרפתי אליו. זה חוק שהוא יזם, ואני הצטרפתי אליו בכנסת הקודמת, וגם עכשיו הקדמתי בטעות. כולנו אז היינו, אתה זוכר, אופיר? הלכנו ללוד לישיבת חירום לפני המאורעות ואמרנו: זה הולך לקרות, זה הולך לקרות. צריך לעשות, צריך להכניס כוחות משטרה, צריכים להכניס אולי אפילו צבא. צריך לעשות משהו. ולא הספקנו, וכל מה שאמרו שיקרה, קרה, אחד לאחד. ולכן, אחרי כזה אירוע מכונן, נו, באמת, חבר הכנסת, ביטן, אתה מקוזז ואין הצבעה, אתה יכול ללכת. ביטן. בדיוק. חבר הכנסת ישראל כץ ודוד ביטן. ביטן, אתם מפריעים. תצאו, אין הצבעה. אין הצבעה. אתם יכולים לצאת ולדבר בחוץ, מה קרה? באמת, בחייאת. לכן, כל הוונדליזם, התקיפות, כל מה שקרה, כל המאורעות הלאומניים, הפכו למה שקרה, וזהו, התמונה של הערים המעורבות לא תחזור להיות מה שהיא הייתה. תושבי הערים האלה חששו לצאת לרחוב, שמא לא יחזרו בשלום לביתם. כיושבת-ראש משותפת של השדולה למען ערים מעורבות בישראל הובאה בפניי תמונת מצב עגומה: עדויות של יהודים במדינת ישראל הריבונית שהותקפו בברוטליות ברחוב, רק בשל עצם יהדותם, בתי כנסת נשרפו כליל וכאוס שרר ברחובות. למרות כל מה שאמרתי עכשיו, למרות כל זה, ולמרות שאתם, רע"מ, חברים בקואליציה, ויש את המשותפת, ולמרות שאתם יודעים ש-10% מערביי ישראל, המצביעים שלכם, שלכם, גרים בערים המעורבות, 10% מהמצביעים שלכם גרים לא רק בערים ערביות לחלוטין אלא בערים המעורבות, למרות כל זאת, לא דאגתם להם בתוכנית החומש. לא תגיד לי, אני אסביר לך ואעשה לך חשבון כדי שתבין. ברגע ש-10% מהמגזר הערבי גרים בערים המעורבות, זאת אומרת ש-10% מהתקציבים של תוכנית החומש צריכים ללכת לערים האלה. אני אעשה לך תרגיל בחשבון. מתוך 30 מיליארד, 3 מיליארד היו צריכים ללכת אליהם. ילד שגר ברמלה, בלוד, בנוף הגליל, בעכו, לא שונה מילד שגדל בטייבה. לא שונה. הוא לא צריך לקבל חינוך שונה, הוא לא צריך לקבל תשתיות, בריאות וכל הדברים האלה בצורה שונה, הוא צריך לקבל בדיוק אותו הדבר. אתם נתתם לו 300 מיליון. 300 מיליון זה 1% מתוך 30 מיליארד. אבל יש 10%, הייתם צריכים להקציב להם 3 מיליארד, אם הם חשובים לכם. ושוב אני אומרת, הם המצביעים שלכם, הם הצביעו לכם. למה הם לא חשובים? הם לא הצביעו לי, הם הצביעו לכם. גם ביחס לקריטריון של פיזור האוכלוסייה ראוי שהערים המעורבות יקבלו הטבות מס. משבר הדיור והעלייה ביוקר המחיה בישראל מובילים משפחות צעירות לחפש חלופות מגורים זולות. ערעור הביטחון האישי בערים כמו רמלה ולוד מביא את אותן משפחות לבחור להשתקע בערים אחרות, לא שם. מגמת ההגירה השלילית בעיר לוד מדברת בעד עצמה. לאחר הפרעות של מאי האחרון כ-400 משפחות יהודיות עזבו את העיר, ציבור טוב, צעיר, חזק, שאתה רוצה שימלא את העיר שלך, שהיה מקדם ומפתח את העיר המעורבת, ברח ממנה. קיומן של הטבות המס אמור לעצור את ההגירה השלילית הזאת ולהשאיר אוכלוסיות חזקות או אפילו להביא אוכלוסיות חזקות לערים המעורבות. לזה צריך תמריץ חיובי. כמי שהייתה שותפה להטבות המס שעשו לנהריה וללוד, ואחרי זה לעכו, אני הייתי אז כשעשינו לנהריה ולנתיבות, ואז מעכו באו ואמרו: חבר'ה, אתם מנציחים את העיוות. אוכלוסיות חזקות מדלגות מעל עכו. משפרי דיור מהקריות, במקום לעצור בעכו, קופצים מעל עכו ועוברים ישר לנהריה, בגלל הטבות המס. אנחנו רוצים לחזק את הערים האלה, אנחנו רוצים שהערים האלה יהיו חזקות, ולכן, כדי להשאיר את האוכלוסיות הטובות, אתה צריך לתת הטבות מס. על מה אנחנו מדברים? על 7%, באוכלוסייה שגם ככה מרוויחה מעט מאוד כסף. העלות לתקציב המדינה זניחה והערך המוסף למדינת ישראל בחיזוק הערים האלה הוא מאוד מאוד משמעותי. אני מדברת בסך הכול על דרישה צנועה שעשויה להיות לעזר רב בהפיכתן של הערים המעורבות לערים חזקות מבחינה כלכלית-חברתית. לתושבי הערים המעורבות, כמו לכל אזרח במדינת ישראל, יש את הזכות לחיות בכבוד, ברווחה, בביטחון ובשוויון. מפה אני מבקשת ממש, בשם ראשי הערים, בשם ראש העיר לוד, חברי יאיר רביבו, בשם ראש העיר רמלה, חברי מיכאל וידל, בשם ראש העיר נוף הגליל, חברי רונן פלוט. בעכו פתרנו, כעיר מעורבת, לא את תוכנית החומש, אבל את ההטבות במס. אנחנו מדברים על שלוש ערים, לא יותר מזה, ואנחנו מדברים על אוכלוסייה מצומצמת שתקבל את ההטבות, אבל ההישג והיתרון בחוק הזה עולה לאין-שיעור על העלות שלו. לכן, אני מבקשת מכם, ארבע, ארבע, נכון. יש גם את מעלות-תרשיחא.  נכון. לכן, אני מבקשת מכם, אנחנו אומנם החלטנו שההצבעה תהיה במועד אחר, אבל כשההצבעה תגיע בעוד חודש, כמו שהממשלה ביקשה, אני מבקשת שתתמכו בחוק הזה. הממשלה ביקשה, שרת הפנים לא נמצאת בארץ והיא ביקשה לדחות את הדיון על זה בחודש. אני מבקשת מכם, ממי שחבר בממשלה פה, וגם ממך. שוב אני אומרת, אתה חבר בקואליציה, המצביעים שלך נמצאים בערים האלה. אנא, עזור לנו לקדם את החוק הזה. תהיה חלק מהאירוע של הטבות המס, ושבעוד חודש הממשלה תיתן לנו להעביר את זה בטרומית, לי, לחברי חבר הכנסת אופיר כץ. שתיתן לנו להעביר את זה בטרומית, ונמצא את התקציב החשוב הזה. תודה רבה. תודה, חברת הכנסת קרן ברק. אופיר כץ, שלוש דקות. עד שתגיע לדוכן, אני רוצה להבהיר. קרן, ברשותך, את רוצה לשמוע אותי? מבחינת תוכנית החומש, (אומר בערבית: חוק ההתקדמות,) יש שם בהחלט סעיף שמציין 300 מיליון שקל, 150 מהכסף התוספתי שבתוכנית ו-150 מיליון שקל שמשרד ראש הממשלה התחייב להביא. זה לא אומר שחלקם של התושבים הערבים בתוכנית הוא רק הסכום הזה. בחינוך, יש שם 10 מיליארד שקל לחינוך, הם שותפים, וברווחה, בהייטק, בצמצום פערים בבריאות. עכשיו עושים עבודה, שנייה, שנייה, קרן. עכשיו אנחנו עושים עבודה מקיפה, דרך הרשות לפיתוח כלכלי, לבדוק באמת פחות או יותר מה חלקם של התושבים הערבים ביישובים המעורבים. כולל הפורעים. והינה, אני אומר לך, בשלושת החודשים הבאים אמורה להתגבש תוכנית שהיא מסתעפת מתוכנית תקאדום, ואם צריך, נוסף ל-300 מיליון שקל, להביא עוד תקציבים, אנחנו כמובן נרצה את זה ולא נפלה את התושבים. זה ברמת התושבים הערבים. זה לא אומר שהיישובים המעורבים לא צריכים תמיכה נוספת מהממשלה, ואני בעד מה שאת מציעה. צריך לעשות עבודה ולבחון מה המצב גם בחיפה. מתייחסים לחיפה כאילו שהיא מעולם אחר לגמרי.  כן. המוחלשים שם, ערבים ויהודים, סובלים פעמיים מאפליה. כי היא לא מוגדרת כעיר מעורבת. היא לא מוגדרת כי אין שם 20%. יש חוק. אתה יכול לשנות את ההגדרות של החוק של עיר מעורבת, אבל יש הגדרה. אה, אוקיי. אז צריך לטפל בזה, כי יש שם שכונות, את יודעת, בתוך כל עיר יש גם חלוקה, שכונות שהן במעמד סוציו-אקונומי. שם, בחיפה עצמה, יש שכונות שהן במעמד 1, 2, ו-3, אז צריכים לעשות עבודה יותר מקיפה בנושא הזה. א. אני חיפאית. אני רק רוצה לענות לך. גם אם 10 מיליארד לחינוך, ושוב אני אומרת לך, חשבון: 10% מ-10 מיליארד זה מיליארד. גם 1.3 מיליארד לא מגיע ל-3 מיליארד. לא, אני נתתי לך דוגמה. 10%, אתה צריך 10%. לא יכול להיות. זה גם בסדר להודות שוואללה, עשיתם, אני אסביר לך איפה הפשלה. לקחתם את תוכנית 922 ועשיתם לה copy-paste. זה היה לפני המאורעות האלה. לא, חס וחלילה. לא, לא, אין, בכלל, אין הקבלה בין 922 ל-550 תוכנית תקאדום. אין. אני אשלח לך אותה. אני אשלח לך את ההחלטה. לא, א. קראתי. שוב, יש לך שם אוכלוסייה שלך. אפשר גם להגיד: ואללה, חשבנו לא נכון, עכשיו אנחנו משווים. הבאת מיליארד מהחינוך, זה עדיין לא סוגר את זה. קרן, אמרתי, אם צריך, ובטוח שצריך, בטוח. את הסכום הזה של 300 מיליון אנחנו צריכים להגדיל, אין ספק. והטבות מס. עכשיו נתנו לך עוד משימה, אופיר ואני. עקרונית אני בעד, אבל זה, לא בעד, צריך לאמץ בתוך הממשלה. בסדר. חבר הכנסת אופיר כץ. בסיכומו של עניין, אני מבין שאמרת שאתה לא תקפח את היהודים. כל הכבוד. בבקשה. אני לא אמרתי "את היהודים". אתה אמרת שלא תקפח את היהודים. לא, לא. דוד אמסלם, אמרתי: לא נקפח את המוחלשים. לא. דוד, אני לא אמרתי "את היהודים" ספציפית, אמרתי "המוחלשים". הם ערבים, הם יהודים, הם מה שלא יהיה. זה לא עניין לאומי. יש ערכים שאנחנו צריכים להיות, אתה שומר על הערכים שלך. החברים שלך בממשלה ובקואליציה לא שומרים על שום ערך. לא. רק מאזן גנאים שומר, הוא הצביע נגד. חבר הכנסת אופיר כץ, שלוש דקות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, קודם כול, קרן, יפה שאנחנו מבינים שבשביל להעביר הצעת חוק, וכמובן תקציבית, צריך להפסיק לפנות לאילת ולשר האוצר. זה לא מעניין אותם. פנית, יש לך פה. בדיוק. לאיש שקובע. אופיר, מה עם עפולה? אתה לא מביא? לא. זה עכשיו ערים מעורבות. אל תסבך אותי עכשיו עם התושבים שלי, ישראל. תחתוך ורידים. מאיפה אתה, אופיר? עפולה. כולן ערים מעורבות. מה עם עפולה? מה עם ראשון לציון? למה אתה לא דואג להם להטבות מס? יש לכם תושבים מצוינים בראשון לציון. למה אתה לא דואג להם? אל תדאג, כל ראשון לציון תירשם, בלוד. אופיר, היום הייתה לי פנייה לבית החולים עפולה, אז אנחנו נלך לשם ביחד ונעשה משהו. אני עכשיו מסייע לבית החולים העמק בעפולה, כמו לשאר בתי החולים בפריפריה. עוד השגתי 13 מיליון שקלים לציוד רפואי לבתי חולים בפריפריה: נצרת, עפולה, אשדוד, באר שבע, כולם. יפה. עוד מעט גם עפולה עיר מעורבת. אל תיקח לו את הזמן. תחזיר לו את זה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני חצי שנה, במאי האחרון, כל מדינת ישראל הייתה על הרגליים במבצע שומר החומות. ראינו איך התושבים היהודים בערים המעורבות סופגים לינצ'ים אכזריים, מכות, הריסת רכוש, שרפת בתי כנסת. ראינו איך מופרים ביטחונם ושגרת חייהם. כולנו ראינו את זה בערב במהדורות החדשות, את האימה, את הקושי. המבצע נגמר והנושא כבר לא כל כך בוער, אבל המציאות שלהם לא נפסקה. חייהם של התושבים לא פשוטים, והם נאלצים להתמודד עם קשיים ואתגרים רבים בחיי היום-יום שלהם. את הצעת החוק הזאת כתבתי לפני שנתיים, והיום אנחנו מגישים אותה ביחד, בשיתוף פעולה עם חברת הכנסת קרן ברק, לפני פרוץ המהומות, יחד עם ראשי הרשויות המעורבות. הם פנו אליי ואמרו לי: אם לא נעשה משהו, התושבים האלה יעזבו למקום אחר, וראינו שזה קורה. אני אומר לכם, בלי סיוע, הנוכחות היהודית בערים הללו תרד משמעותית ואף תיעלם. החלטתי יחד איתם שאנחנו מוכרחים לקדם תמריצים לתושבי היישובים המעורבים, לעודד אותם לגור שם ולבסס גם את הדורות הבאים. מי שרוצה להבין את המורכבות והאתגרים שעומדים בפני ראש רשות מעורבת, שייסע לנוף הגליל, שייסע לרמלה, לוד, עכו, מעלות, שייפגש עם ראשי הרשויות המצוינים הללו, שעושים עבודת קודש, עם אתגרים לא פשוטים, לא כמו כל עיר רגילה, שייפגש, ישמע וילמד מה זה לנהל עיר מעורבת. בהצעת החוק שלפניכם מוצע כי יישובים במדרג כלכלי-חברתי שמשויך לאשכול 5 ומטה, יקבלו הטבה של 7% זיכוי מס עם תקרת שכר. זאת, על מנת לחזק את הרשות, את התושבים, למנוע הגירה שלילית ולמשוך אוכלוסייה חזקה. לצערי, חברי ועדת השרים לחקיקה החליטו למרוח את הצעת החוק הזאת ולא לתמוך בה. שרת הפנים אילת שקד מעדיפה להשקיע את הכספים בלסגור חובות לטייבה ולפזר מיליונים לרשויות ערביות נוספות, לפי ההנחיה של מנסור עבאס ווליד טאהא. אבל זה לא מפתיע, כי הם אלו שמחזיקים לכם את הסטופר, ואתם תעשו הכול בשביל שהם לא ילחצו על הכפתור, הכפתור שמוציא אתכם לבחירות, ואז אתם תיעלמו פוליטית. לא יהיו יותר טייטלים מפוצצים, ג'ובים, מינויים, כי ברגע שמנסור יסיים איתכם, אתם תהיו בידיים של הציבור, ואצל הציבור מצבכם רע, מצבכם רע מאוד. הוא לא מאמין בכם ולא מאמין לכם. אם קיימת בכם עוד טיפת הגינות, אני מציע שתגיעו עם הצעה מהירה לקיום הצעת החוק החשובה הזאת. התושבים האלה בידיים שלכם. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת אופיר כץ. ראיתי את השר עודד פורר. הוא נמצא כאן? אין תשובה. אין תשובה. אני מבין, אבל הוא זלג לתחום הפוליטי. בעצם הקול הקורא הראשון במסגרת תוכנית החומש, הינה, כבר השר עודד פורר הוציא את זה, יש לו השלכות על יחסי ערבים-יהודים בערים המעורבות. סליחה, לא שמעתי מה שהוא אמר. לא שמעתי אותך. אני אשלח לך את הקול קורא הראשון במסגרת תוכנית החומש שהוציא השר עודד פורר על פרויקטים שמשפיעים על יחסי ערבים-יהודים בערים המעורבות. אני אשלח לך את זה, שתבין שתוכנית החומש הזאת, חבל שזה לא יצא לפני שומר חומות, היינו חוסכים חיים של יהודים. היום המצב של ישראל, ערבים ויהודים, כן. הצעת חוק הטבות לתושבים יוצאי צבא ושירות לאומי ואזרחי, בעיר מעורבת, התשפ"א 2021, שלמה קרעי. לפני שאתחיל לדבר על הצעת החוק, אדוני, אני רוצה לדבר על הצביעות והמוסר הכפול של הקואליציה הזאת. לנו כאופוזיציה יש אחריות כלפי המדינה שלנו, ולכן נתנו חופש הצבעה היום בכל הצעות החוק שהקואליציה העלתה היום. לעומת זאת, לקואליציה הצבועה הזאת אין שום אחריות, שום ענייניות. חוץ ממאזן גנאים, שהצביע לפי המצפון שלו, כל הקואליציה הזאת מצביעה בניגוד למצפון, בניגוד לערכים. איזה מצפון? רגע. הוא הצביע על בית החולים. אבל איזה מצפון? אין להם מצפון, נכון, זה מה שאני רוצה להוכיח. בכל יום רביעי הקואליציה כאן מצביעה נגד אזרחי ישראל רק בגלל שמי שמנסה להיטיב איתם הגיע מהאופוזיציה. רק היום הצבעתם נגד סיוע בבניית ממ"דים, נגד תושבי עוטף עזה, נגד אלו שתקועים בפקקים, נגד אזרחים קשי יום שנקלעו למשבר בתקופת הקורונה, נגד מטפלות במעונות, שמוטלות עליהם רק חובות ולא זכויות, שלא לדבר על זה שאנחנו, כאופוזיציה, כשהצבענו נגד חוקים חשובים רק במטרה לעשות את חובת המחאה שלנו, כשידענו שהחוקים לא ייפלו, אז כל חבורת הצבועות כאן עמדו וצעקו, למרות שהחוק עבר, וחדשות 12 וכולם פתחו את המהדורות בזה שהאופוזיציה לא מצביעה בעד חוקים חשובים, מצביעה נגד נשים. אבל היום, כלום. צבועות, חבורה של צבועות. מצביעות נגד מטפלות במעונות, נגד חלשים ונגד נשים, ובתקשורת, דממה דקה. קראו לזה "מצעד הבושה". בדיוק. אז קראו לזה "מצעד הבושה". בדיוק. ואם כבר הזכרנו תקשורת, אתמול התרחשה רעידת אדמה: בית המשפט נזף בפרקליטות על זיהומי חקירה ועל הדלפות מגמתיות. ליאת בן ארי הזדעזעה באולם בית המשפט, כשברור לכולם שההדלפות באו מהצוות שלה, ההגנה בכלל לא קיבלה את זה. אם היה מדובר בהדלפה או בזיהום חקירה שהיה בוודאות של 100% ממישהו מהצד השני, התקשורת ומנדלבליט היו רוקדים על הדם יום ולילה עד לקבלת תוצאות חקירה, אבל כאן מנדלבליט לא משמיע אפילו קול ענות חלושה, ובתקשורת, דממה. לגבי הצעת החוק, אדוני, אני מבקש בהצעה שלי לחזק את הנאמנים למדינה, ערבים ויהודים כאחד. דודי, אגב, אתה כיושב-ראש הקואליציה, איך אתה לא התייחסת לסוגיה הזאת? אני לא מבין אותך. אדוני היושב-ראש, אני לא מסכים, לא מקובל עליי. אני התייחסתי לזה. אתה לא התייחסת. תגיד לנו. אני אומר לך שכן. בכל מקרה, אדוני היושב-ראש, פרעות התשפ"א בערים המעורבות הוכיחו את החשיבות הרבה שיש בחיזוק ערים אלו בתושבים עם זיקה חזקה למדינת ישראל ולריבונותה. מדובר באינטרס לאומי מהמעלה הראשונה. ואני מסיים, אדוני היושב-ראש. הטבות מס לחיילים משוחררים, ליוצאי שירות לאומי ואזרחי בערים מעורבות, יחזקו את החוסן הלאומי בערים אלה ויגבירו את הביטחון האישי של התושבים. להבדיל משתי הצעות החוק של חבריי, שמעניקות הטבות מס לכל דכפין, כולל לפורעים עצמם, זה יכול להגיע, למרות ש-90% אולי זה ימצה, אבל 10% יגיעו גם למי שלא מגיע להם, בהצעת החוק שלי אני ממקד את הטבות המס רק במי שיש לו זיקה אמיתית למדינה, במי ששירת שירות צבאי, שירות לאומי או שירות אזרחי. מי שנותן, מקבל. תודה רבה. ואז אתה מתלונן למה שיש הסלמה ויחסים מתוחים בין, להפך. להפך. אתה חושב שצריך לחזק, אתה הוצאת גם את החרדים מחוץ למעגל. בסדר. אתה חושב שצריך לחזק, זאת גישה מוטעית. לא, גם החרדים משרתים שירות לאומי, שירות אזרחי. בוא תתייחס לכל האזרחים. עזוב. כל שירות כלשהו, גם אם נגדיר את זק"א ונגדיר, כל שירות שגם החרדים עושים. בסדר. אבל למה לחזק את הפורעים עצמם? טוב. תודה לך, שלמה. התקנון מאפשר, דוד? זה תלוי בך. אם אתה לא רוצה, לא צריך. לא מאפשר. מה זה לא מאפשר? הוא פנה אליו. איך אני יכול לתת לך? אבל הוא פנה אליו. אין הצבעה, אני אמרתי, בסדר. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה, חמש דקות. אמסלם דוד, הוא רוצה. אמסלם דוד, בבקשה. סוף-סוף אתה, קרן, אני העברתי לך את הקול קורא, תעבירי לאופיר כץ. העברת לי עכשיו לווטסאפ? כן כן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת קרעי, אופיר, אני רוצה להזכיר לך שבכנסת הקודמת, וגם ביטן היה מעורב בזה וגם ישראל כץ, אנחנו קידמנו את הטבות המס לעכו. דרך אגב, אפילו הגישו את זה, כמדומני, גדעון סער, ומיכל שיר.  ומיכל שיר. לכן אנחנו גם שם קידמנו את זה, וכשאתה אומר שלא התייחסנו, התייחסנו לעניין. עכשיו לגבי הנושא עצמו. אני מסכים איתך שבמדינת ישראל,  רק שנייה. כבוד השר. יש מה שנקרא, אנחנו היהודים רוצים שוויון זכויות, זה מה שאני אומר ליושב-ראש. אני עד עכשיו חשבתי שכל אזרחי המדינה שווים. הסתבר לי שלא. הסתבר לי שהערבים, שלא משרתים בצה"ל, והערבים, שלא עושים שירות לאומי, מגיע להם יותר מכל היהודים, בגלל שיש לנו את התקציב של עבאס בממשלה הזאת ויש את התקציב הרגיל. התקציב הרגיל, כן. זה בדיוק כפי שמינהל מקרקעי ישראל מוציא מכרזים אצל הערבים רק על בני מקום, ובוודאי אם יהודי רוצה לבוא, חס ושלום, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. דרך אגב, אני רוצה לספר שהבעיות ביישובים הערביים, של קרקעות, נובעות מכך שאלה קרקעות פרטיות ואנשים לא רוצים, המדינה לא רוצה להפקיע להם את הקרקע כדי לתת אותה לשאר האוכלוסייה, כמו שהיא עושה בכל עיר ועיר בישראל. הפקיעה. הפקיעה. לכן, הם רוצים את האדמות שלהם, שיישארו, ושהמדינה תביא להם עוד אדמות. לא נשאר. ככה זה עובד, רבותיי. היהודים האהבלים ככה עובדים, ולכן גם בנגב זה ככה. הכוונה של מנסור עבאס היא להביא חשמל לפחונים, לא שהערבים שם ישחררו את קרקעות המדינה, חס ושלוש, הם יקבלו את קרקעות המדינה. גם יישארו, ועוד אנחנו נפתח להם חשמל, והם גם לא ישלמו חשמל וגם לא ננתק להם את החשמל. הם גם לא משלמים ארנונה. אף אחד שם, כמעט, לא משלם ארנונה. למה שישלם? יש יהודים עובדים, שהם ישלמו עבורנו את הארנונה. דרך אגב, תחשבו למה הם בסוציו נמוך, המצב של הרשויות הערביות, בגלל שתבדקו כמה עומק ארנונה יש, מהפוטנציאל. אז לכן, יש פה מצב אבסורדי. מה שנקרא, התהפכו הערכים: היהודים במדינת ישראל צריכים לבקש שוויון זכויות, לא הערבים. בסוף התקצוב של הילד הערבי בבית ספר יהיה פי ארבעה משל היהודי, הילד היהודי בירוחם. ככה זה הלכה למעשה, מה שקורה היום. דרך אגב, גם התשתיות, אני רוצה לספר לכם, זה מפריע לי, חבר הכנסת כץ: בכל מזרח ירושלים, כל מטר אספלט שאתם רואים, עיריית ירושלים עשתה אותו. אף ערבי שם לא שילם דמי פיתוח. למה שישלם? יש יהודים שמשלמים ארנונה. אף מטר בתוך העיר הממשלה לא שילמה וגם לא העירייה. כל בן אדם שקונה את הדירה שלו, דמי הפיתוח מגולמים במחיר הדירה. ולכן אנחנו חיים בעולם הזוי, רבותיי. הם גם לא משלמים, גם לא משרתים וגם בוכים שאין להם והם עניים ואנחנו צריכים לתת להם. ומי משתכנע? אלה פה נותנים למנסור עבאס. אני אמרתי לו, אם הוא היה מבקש, כשהוא טס לירדן, שילוו אותו ארבעה מטוסי F-35, אני מבטיח לכם שזה מה שהיה קורה. תסמכו עליי. בגלל שהקרטונים פה, שלא מבינים כלום ולא מעניין אותם כלום, הם נותנים לו מה שהוא רוצה, ואיך שהוא מתעטש הם זזים. יהיה להם חשמל לפחונים, והם יבנו עוד פחונים, והם יבטלו את חוץ קמיניץ. כל מה שהם רוצים יקרה להם. יש לכם חלון הזדמנויות לשדוד את המדינה. זה עכשיו, מר עבאס, שדוד כפי יכולתך, כמה שאתה רוצה, איפה שאתה רוצה. למה? כבר נפתחו לך כל הדלתות בכול. אתה רוצה סיור בבסיסי צה"ל, תקבל. בכל המתקנים הסודיים, תקבל. אתה רוצה להיות יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, תקבל. מה שאתה רוצה תקבל מהאנשים המופקרים שאתה יושב איתם. הם גם לא מבינים, דרך אגב, אני רוצה לספר לך שעכשיו שלחו לי איזשהו צו עיקול נגד אותה עמותה. אין. אין. אני רק אומר: שלחו צו עיקול לאותה עמותה, של 480 מיליון שקל, למה שנקרא עמותת 48, שהכתובת שלה בכפר קאסם. תמשיך. לפחות אצלי בווטסאפ. ביקשתי לבדוק את זה. הסתבר לי שזה אמיתי מבחינת מי ששלח לי את זה, זה מסמך לא מזויף, אלא אם כן אני טועה. אתה טועה. ולדעתי, זה פורסם היום גם במעריב. אני מזמין אותך לבקר בכפר קאסם במשרדי העמותה. כן. אבל לא משנה, אני רק אומר לך שפורסם לא מזמן שהעמותה הזאת קיבלה 480,000 שקל, בוא תבקר. אתה חבר הכנסת, נכון? שנייה. על מה? על משהו שקשור לחמאס. אני אשלח לכם עוד מעט את כל הדבר הזה, תסתכלו היום, זה פורסם באתרים. משהו הזוי. אני גם בודק את זה. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. תודה שאתה מגזים, ואף אזרח במדינת ישראל לא מאמין למה שאתה אומר. תמשיך. במה? הרי חבר הכנסת אריה דרעי היה שר פנים, ויודע שהדברים הם רחוקים. אני עבדתי בעירייה, אני מכיר הכול. דודו, אני שואל אם לפי התקנון, אני לא שומע אותך. אני שואל אם לפי התקנון אני יכול לעלות להגיב, מכיוון שהוא הזכיר את היהודים האהבלים. אני רוצה לדבר בשם היהודים. לא. תודה רבה לך. אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום. כמובן, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בדבר פרשת מותו של הנער אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה, מס' 844, של חבר הכנסת איתמר בן גביר. בבקשה. יושב-ראש המליאה, כנסת נכבדה, אני רוצה להבין קודם כול, כי שלחו לי ששר המשפטים לא יהיה. עשר, רגע, שנייה. יש שר שמשיב כאן? כן, השר עודד פורר נמצא. השר פורר, אתה משיב? השר פורר, אתה משיב לי? אבל מה עם שר המשפטים? כי אמרו לי ששר המשפטים צריך להשיב.  אנחנו משיבים לך משהו שאתה רוצה. אוקיי. אתם משיבים לי משהו שאני רוצה? אתה תהיה מרוצה. אה, מרוצה. בשבועות האחרונים ירושלים סוערת. מאות מפגינים חוסמים כבישים, המשטרה מפעילה מכת"זיות, בואש, אלות. אפילו אני זכיתי, ברוך השם, לחטוף מהבואש הזה, ושקלתי להביא את החליפה שחטפתי לכנסת, כדי שכולנו נריח את הריח הנורא והמצחין הזה, אפרופו הדברים החשובים של חבר הכנסת ארבל. אבל המטרה בכל אותן הפגנות, בכל אותן צעקות, זו ועדת חקירה בדבר הריגת נער במדינת ישראל. חבריי בקואליציה, נכון שזה לא נער ערבי, אבל זה נער, וכדאי שתקשיבו. חברות הכנסת קרן ברק ומירב בן ארי, בבקשה, נא לשבת. תבינו שהיום זה יכול להיות מצד כזה ומחר צד אחר, היום זה יהודי ומחר זה נער ערבי, היום זה מתיישב ומחר זה נער שנמצא במקום אחר, בעיר, אולי. אבל אין ספק שמה שקרה כאן ראוי לוועדת חקירה. זה קרה לפני שנה סמוך ליישוב כוכב השחר: מרדף בין שוטרי מחוז ש"י לחמישה נערים שנחשדו, לא ברור, ממש לא ברור באיזו עבירה. על פי החשד, כלי הרכב המשטרתי נגח בכלי הרכב שבו נסעו אותם נערים והתרחש הנורא מכול. עכשיו, חבריי חברי הכנסת, שורה ארוכה של כשלים, שורה ארוכה של כשלים בחקירת המשטרה. קודם כול, סתירה בגרסאות של השוטרים: שוטרים באו ובהתחלה אמרו שהרכב של הנערים איבד בכלל שליטה, אחר כך אמרו שהרכב זיגזג. אחר כך, אצל העיתונאי קלמן ליבסקינד נחשפה עדות של אחד השוטרים, והוא כבר הודה: זה לא זיגזג, זה לא איבד שליטה, אלא סיפר שאכן נוצר איזשהו מגע בין הרכבים. אגב, הערת ביניים, חשוב לדעת שנוהל משטרתי, שפעולה משטרתית, יותר נכון, חס ושלום, לא נוהל, אלא פעולה משטרתית. אני ייצגתי בחור חרדי שעשו אחריו מרדף, גם נגחו אותו, ניגחו לו את האופנוע, באותו סיפור. הבחור החרדי נפל, יצאו שוטרים, הרביצו לו בטייזר. הגשנו תביעה וקיבלנו 800,000 שקל ממדינת ישראל. אבל זה דפוס פעולה. זה דפוס פעולה. השאלות היותר-קשות, היושב-ראש, נגעו לתפקוד של המחלקה לחקירת שוטרים בסיפור הזה. חברת הכנסת עידית סילמן וכל מנהלי הסיעות, בבקשה, אתם מפריעים. לפי יומן התיק, האירוע התחיל ב-12:00. הדיווח למח"ש, רק אחרי שעתיים. רק אחרי שעתיים. רק ב-14:30 נזכר להגיע החוקר של מח"ש למקום. וגם אז, הוא רואה את הקצינים, הוא רואה את השוטרים, הוא רואה את החשודים, ומה הוא לא עושה? את המינימום של המינימום, לבוא ולעכב אותם, לבוא ולדאוג שלא יהיה זיהום, לא של גרסאות, לא של עדויות. ניחא, נותן להם הזמנה לחקירה. אגב, צריך להבין את החומרה שבדבר הזה. אפילו בפיגועים קשים, בפיגועי המספריים, בכל מיני אירועים, שלא היה ספק שהשוטרים פעלו כדין, באו מח"ש והזמינו את השוטר שירה, את החייל שירה, לחקירה באותו רגע. כאן עוברות עוד כמה שעות. על פי מה שבתחקיר ידיעות אחרונות, של הכתב אלישע בן קימון, הוא מביא את זה בפרוטרוט, איך בשעת ערב מגיעים חוקרי מח"ש ומגיעים השוטרים החשודים ואמורה להתקיים חקירה. במקום שתתקיים החקירה, פתאום ראש מח"ש מעבירה הודעה: אל תחקרו את השוטרים. מה זה אם לא הפקרות? מה זה אם לא זיהום חקירה? מה זה אם לא רשלנות, רשלנות פושעת? והרשלנות הזאת נמשכת. הם משחררים אותם. אפילו לא עדות פתוחה, מה שנקרא, מי שמכיר. אפילו לא עדות פתוחה. שום דבר. השוטרים האלה הולכים הביתה. הם יכולים לדבר אחד עם השני, לתאם גרסאות, לשבש את החקירה, ומח"ש לא חוקרת, כי התקבלה הוראה מראש מח"ש. ואדוני, רק אחרי שלושה ימים, רק אחרי שלושה ימים, מח"ש נזכרים לחקור, חקירה רשלנית ביותר. אפשר להמשיך ולספר את כל שלל הפשלות שהיו בשטח. גם העניין שמח"ש משתמש בחקירת מז"פ ובוחנים של המשטרה. המשטרה, אנשי משטרה הם החשודים, ובוחנים של מז"פ באים לעשות את החקירה. הלאה. גרסת הנערים, מעמתים את הגרסה עם השוטרים רק אחרי תקופה ארוכה ארוכה ארוכה. גם אז לא ברור איזה עימות בדיוק נעשה. ואם לא די בכל אלה, היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט מחליט להחתים את כל גורמי החקירה על מסמך שמירת סוד, הליך לא שגרתי שמלמד שיש כאן מה להסתיר. חבריי חברי הכנסת, במדינת ישראל נהרג נער, נער שיכול היה להסתובב היום, נער שהדם שלו הפך להיות הפקר. ההתנהלות הזאת, הרשלנית, של מח"ש, מחייבת אותנו כחברי כנסת, מחייבת אותנו לדרוש ועדת חקירה פרלמנטרית, להצביע היום כדי שתהיה ועדת חקירה פרלמנטרית, להגיע לחקר האמת. אני לא אומר, יכול להיות שנשמע גרסאות ויבואו השוטרים וייתנו הסברים, ויבואו אנשי מח"ש ויסבירו למה הייתה פשלה כזאת ולמה הייתה רשלנות אחרת. הכול יכול להיות. אבל בסופו של דבר, אנחנו כחברי כנסת לא יכולים לפטור את מח"ש מההסברים, אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שעד היום, כשנה לאחר האירוע, אין דין, אין דיין, ואותם שוטרים, שלמעשה, לכאורה הרגו ילד, הרגו נער, מסתובבים בלי כתב אישום. אני אומר לכם, חבריי בקואליציה, דבר אחד: נכון, אתם מסתכלים, ועם זה פתחתי ועם זה אני אסיים, מסתכלים לגופו של איש. אגב, מה האיש הזה, מה הילד הזה, מה הנער הזה עשה? מי מאיתנו מכיר אותו? מי יודע מה העוול שלו, מה החטא שלו, חוץ מזה שהיו לו כיפה ופאות? אבל אני אומר לכם דבר אחד: היום זה אהוביה סנדק, ומחר, חס ושלום, חס ושלום, זה יכול להיות הבן של כל אחד ואחד מאיתנו. שורת הצדק וערכיה הבסיסיים של מדינת ישראל מחייבים ועדת חקירה. תודה. תודה, חבר הכנסת איתמר בן גביר. ישיב השר עודד פורר, בבקשה. היושב-ראש, שלחתי לך את הצילום, אני בודק. אני בודק. לא. עכשיו. כן, כן. אז תודיע לחבר'ה למשוך את הכסף מהר מהחשבון. 480 מיליון שקל. עשר דקות, כבוד השר. אני יכול פחות? כן, בוודאי. עד עשר דקות. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי וחברות הכנסת, הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת מותו של הנער אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה. מדובר באירוע טרגי שהתרחש ביום 21 בדצמבר 2020, ובמהלכו כמה חשודים השליכו אבנים, לכאורה, לעבר פלסטינים בכביש באזור מעלה מכמש. לאחר שהבחינו בניידת משטרה, החלו להימלט. במהלך המרדף המשטרתי נוצר מגע בין הרכב המשטרתי לרכבם של החשודים, ולאחר מכן רכבם של החשודים התהפך, והמנוח, למרבה הצער, מצא את מותו. מלבד המנוח היו ברכב ארבעה אנשים נוספים, בגירים וקטינים. מותו של המנוח נחקר על ידי צוות חקירה מיוחד אשר תיכלל את האירוע על מנת לקבל את תמונת המצב המלאה. צוות החקירה המיוחד חקר שתי קבוצות חשודים: האחת, קבוצת ארבעת הנערים, אשר נחקרת על ידי המשטרה, והשנייה, קבוצת השוטרים, אשר נחקרת על ידי מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים. כבר בעת הקמת צוות החקירה המיוחד ניתנה הנחיה שיש לקדם תחילה את חקירת השוטרים, ולאור רגישות הנושא, הם אמרו לי. זה לא מה שאמר לי בועז.  לאור רגישות הנושא, החקירה הועברה ליחידה המרכזית בתל אביב על מנת שהחקירה תבוצע על ידי חוקרים שאינם מן המחוז שבו משרתים השוטרים שפעלו באירוע. החקירה בוצעה על ידי חוקרים מיומנים ולוותה על ידי פרקליטות המדינה. החקירה כללה עשרות רבות של פעולות חקירה. ממצאי החקירה עומדים בימים אלה לבחינת הגורמים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק, וטרם התקבלה החלטה סופית בנושא. כפי שמלמד הניסיון, ייתכן כי במהלך בחינת הדברים תידרש השלמת חקירה. יצוין כי משפחת המנוח הלינה על דרך החקירה של האירוע בפני בית המשפט העליון, ולאחר בחינת הדברים מצא בית המשפט העליון לדחות את העתירה, בג"ץ 9021/20 עיזבון המנוח אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה, נ' משטרת ישראל, אשר ניתן ביום 14 בינואר 2021. אתה מאמין למה שאתה קורה מהדף? מבוקש באופן חריג ביותר לשקול להקים ועדת חקירה, אתה מאמין לזה? אני מבין שאת לא מקשיבה, חברת הכנסת סטרוק, אבל עדיין אני מציע,  היא שאלה אם אתה מאמין למה שאתה קורא. תראו, חברי האופוזיציה, לו לפחות היו שומרים על השקט, אנחנו מקשיבים לכל מילה, עודד. לא נראה שאתם מקשיבים. מקשיבים לכל מילה. אני, אני מקשיבה לכל מילה. בטח יותר מהצד השני, שאין אנשים. זה לא מתאים לך להגיד את מה שאתה קורא. זה לא מתאים לך. אתה יכול להקריא להם עונש מוות למחבלים. במקום הצעת החוק הזאת, לא, אתה קורא, אתה בן אדם אינטליגנטי. אתה לא מאמין למה שאתה קורא. השאלה היא אם אתה תתמוך, חבר הכנסת אשר. ביקשת אז שאני אתמוך. אני שואל אם עכשיו. עכשיו אתה תתמוך? שקלתי את זה. אה, שקלת. טוב, תגמור לקרוא, אחר כך תגיד מה אתה חושב. לא מתאים לך, באמת. חברת הכנסת סטרוק, מבוקש, באופן חריג ביותר, לשקול הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית כדי לברר עובדות של אירוע קונקרטי, שנמצא עדיין בחקירה, בזמן שהאירוע שלגביו מבוקש להקים ועדת חקירה עדיין מטופל על ידי מערכת אכיפת החוק באמצעות כלים של חקירה פלילית, שהם הכלים המשמעותיים ביותר שיש לרשות המבצעת כדי לברר את האמת. ממצאי החקירה ייבחנו על ידי בכירי מערכת אכיפת החוק, ואלה צפויים לקבל החלטה מנומקת, כמקובל. כמובן שניתן יהיה גם לתקוף את ההחלטות הללו, כשיתקבלו, באמצעות פנייה לבית המשפט המוסמך. הקמת ועדת חקירה בעת הזאת לא רק שלא תסייע בידי המבקש פה לברר אמת בנושא הזה, אלא היא עלולה לעכב את ההליך הפלילי שמתנהל, לזהם אותו ואף לפגוע בו. אני אציין, מעבר לדברים, השר פורר, לפרשת הצוללות. אחר כך, אחר כך תשאל את כל השאלות. אני רוצה לסיים לפחות לקרוא את דבריי. גם אסון מירון היה בחקירה משטרתית, והקמתם ועדת חקירה בכל זאת. מה קרה? אני רוצה לציין, מעבר לדברים שנאמרו עד עתה, שבהתאם לבקשת חבר הכנסת בן גביר וחברי כנסת נוספים, ניר אורבך וחברת הכנסת עידית סילמן לקחו על עצמם לקדם את הנושא. הוחלט בין יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ויושבת-ראש הוועדה לביטחון הפנים להקים ולקיים ועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון ושל הוועדה לביטחון פנים, בשבועיים הקרובים, לדון באופן כללי בהתמודדות המשטרה והצבא גם יחד בכל התופעות שקשורות במה שמכנים נוער הגבעות. אני חייב לומר שהיוזמה הזאת, של חברת הכנסת סילמן וחבר הכנסת אורבך, וגם ההיענות של חבר הכנסת בן ברק וחברת הכנסת בן ארי, יושבי-ראש הוועדות הרלוונטיות, להיכנס בעובי הקורה של נושא שברור לכולם שהוא נושא סבוך, והוא גם נושא סבוך מאין כמוהו, מעבר לאותה חקירה ספציפית  חשוב להבהיר, מתוך רצון שלא לזהם ולפגוע בחקירה הספציפית ובהליך הפלילי שמתנהל כלפי שני הצדדים, כפי שציינתי במהלך התשובה שלי, אני חושב שזאת בהחלט הצעה נבונה וטובה. לדעתי, חבר הכנסת בן גביר, חבר הכנסת בן גביר, חברי הכנסת, נא להקשיב. אתה תרמת למשפחה של הנער ועכשיו אתה מצביע נגדם? בנט, אתה תרמת למשפחה. חבר הכנסת בן גביר, אני חושב שההצעה שיזמו חברי הכנסת אורבך וסילמן, לוועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון והוועדה לביטחון פנים שתדון בנושא, מה הבעיה? מה הבעיה? שיידון בוועדת החוץ והביטחון.  אני חושב שזאת הצעה ראויה. הציבור ימשיך להיאבק. מה יש לכם להסתיר? למה אתם מפחדים? הציבור ימשיך להיאבק שיהיה צדק. אני חייב לומר, חבר הכנסת מלכיאלי, נראה לך שאני חושש ממשהו? אני חושב שמה שאתם עושים כרגע זה זילות, זילות, זילות של האירוע, הציבור לא יוותר. הציבור ילך עד הסוף בנושא.  כלפי המנוח, כלפי משפחתו.  אני חייב לומר, נא לשבת, חבר הכנסת אבוטבול. נא לשבת. אתם פשוט מבזים, אתם מבזים את המת. מעל האירוע הזה יש משפחה שאיבדה את בנה. ואני מציע ואומר, בנט תרם למשפחה בשנה שעברה. אנחנו נמשיך במאבק הזה. גם באסון מירון הקמתם ועדה. אם לא תצעקו שתי דקות, תוכלו לשמוע אותי. מבין חברי הכנסת הזועקים, אני חושב, למה שלחו אותך לענות? עודד, זה לא מתאים לך. אתה צוחק ואנשים בוכים. יש משפחה שרוצה, מה אתה צוחק? אני צוחק, כי מעבר לצעקות שלך, חבר הכנסת, אני ממש הייתי שמח להשיב, אבל אתם לא נותנים לי להשיב. אני אמתין. אני אמתין עד שאני אוכל להשיב. למה אתה מחייך? אתה מחייך וההורים מצפים לאמירה חמה, אין לך מה להגיד. איך אני יכול להגיד משהו? הרי אתה לא נותן לי לדבר, אתה רק צועק כמו כנופיה. אז אני מציע, באמת, אוקיי, חברי הכנסת, תנו לשר להשלים את תשובתו.  לא. אתם מפריעים לשר להשלים את תשובתו. הוא הציע לכם להקים ועדה פרלמנטרית משותפת. הם מקימים ועדה פרלמנטרית משותפת לשתי הוועדות. זה לא מספיק? אדוני היושב-ראש, אני יודע להשיב להם היטב, אם רק הייתי יכול להשיב. בבקשה, חבר הכנסת משה אבוטבול, חבר הכנסת משה ארבל, חבר הכנסת מלכיאלי, נא לשמור על השקט. בסדר, הפרעתם לו. אוקיי, אמרתם. בבקשה. בסדר. תודה רבה לכם, תודה רבה לכם. תנו לשר להשלים את תשובתו. אין לו מה להשיב, אין לו מה להוסיף. אני אצטרך להוסיף לו זמן. כבר שלוש-ארבע דקות אתם, חבר הכנסת מלכיאלי, זה לא מכבד אותך. באמת. אני אומר לכם את זה עכשיו בכל החברות. תראו, אני מציע, בוא ניגש להצבעה. לא צריך תשובה שלך, אדוני השר. ניגש להצבעה. כל מילה מיותרת. אני אצטרך להוסיף לו זמן. כבר שלוש-ארבע דקות אתם לא מאפשרים לו לדבר. אתם לא מאפשרים לו לדבר. סילמן אמרה לו לרדת. סילמן אמרה לו לרדת. בושה. בושה. חבר הכנסת משה ארבל, נא לשבת. נא לשבת. נא לשבת.  עכשיו הוא פסיכולוג, אוקיי, תודה רבה לך. תודה רבה. חבר הכנסת בן גביר, אני לא מנהל את הישיבה. חבר הכנסת ארבל, אני פונה דווקא אליך, גם משום ששימשת סגן יושב-ראש כנסת וגם משום שאתה מכיר את הנושאים המשפטיים ואת ההבדלים בין המונחים המשפטיים. מבקש חבר הכנסת בן גביר להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, לא ועדת חקירה ממלכתית. אתה ודאי יודע היטב מה ההבדל בין סמכויותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית לעומת ועדת חקירה ממלכתית. אני חייב לומר, ההצעה שעלתה כאן, בסופו של דבר, אני מבקש הודעה אישית אחרי ההצבעה. היא הצעה שאומרת את הדברים הפשוטים, שלפיהם הכנסת תדון בוועדה משותפת של ועדת חוץ וביטחון ושל הוועדה לביטחון הפנים. הינה, הוא אומר לך שהוא רוצה למשוך. ולכן, כל הצעקות כאן הן כאלה שמובילות לכך שלו תקום ועדת חקירה פרלמנטרית כפי שמבקש חבר הכנסת בן גביר, לא רק שהיא לא תועיל לחקירת המקרה, אלא היא תזיק לו. לפיכך, אני מבקש מחברי הכנסת, ככל שחבר הכנסת בן גביר לא יסיר את ההצעה הזאת, להצביע נגדה. תודה. אוקיי, חבר הכנסת בן גביר. טוב, להגיד שקיבלתי את מה שאני רוצה, ושבאמת, אני עדיין לא עומד וחושב שדרישתי,אולי שיהיה שקט? אני לא, חברי הכנסת. אני אומר את הדברים הבאים: להגיד שאני עדיין לא עומד על דרישתי זה לא נכון. אני חושב שנכונה ועדת חקירה, עם סמכויות של ועדת חקירה וכן הלאה, אבל לאור ההצהרה של השר פורר, לאור העובדה שאני באמת מכיר את שני יושבי-ראש הוועדה, את מירב בן ארי ואת רם בן ברק, ואני יודע שבדיונים בוועדות כן תהיה חקירה ותהיה בדיקה, ולא יהיה איזשהו ניסיון לטאטא מתחת לשולחן, אני מסביר עוד פעם: נכון, הילד הזה עם כיפה, הילד הזה עם פאות, אבל זה יכול להיות הילד של כל אחד מאיתנו. חבר הכנסת בן גביר, אין לזה קשר, בסדר גמור. בנסיבות האלה, אני מושך את הצעתי ואני מסתפק בהודעה שתקום ועדה, הוועדה לביטחון הפנים, שהיא ועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון. אוקיי, בסדר. אז תודה, חבר הכנסת איתמר בן גביר. באופן חריג נתתי לך, אבל לא הייתי אמור לתת לך. להפוך את זה להצעה לסדר-היום, אבל בצלאל, אנחנו מביאים את זה, כי הצעה לסדר-היום זה חצי שנה. אני אומרת בשבילכם. הצעה לסדר-היום, אין בעיה. אין בעיה.  אתם רוצים להפוך את זה להצעה לסדר-היום? אוקיי. לאיזו ועדה? לוועדה המשותפת, אין ועדה כזאת, תצביעו לאחת הוועדות, ועדת הכנסת תחליט, אוקיי, נעביר את זה לוועדת הכנסת. אוקיי. חבר הכנסת איתמר, או שאתה בהסכמת, סליחה, סליחה, סליחה. חברי הכנסת, נא לשבת. אני מסביר לו עכשיו. יש לך שתי אופציות: או שבהסכמת הממשלה אתה דוחה את ההצבעה עכשיו על ועדת חקירה פרלמנטרית, או שאתה מעביר את זה להצעה רגילה ואז נצביע את זה ונעביר את זה לוועדה. רגע, אנחנו נצביע על זה להעביר את זה לוועדת הכנסת, נכון? לוועדת הכנסת, ואז ועדת הכנסת תנתב את זה. אוקיי? אז אנחנו נצביע על הצעה רגילה לסדר-היום: הצורך בהקמת, אוקיי, אנחנו עוברים להצבעה, נא לשבת. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע, נא לשבת. נא להצביע. ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. בעד, 40, נגד, שניים. ההצעה עוברת לוועדת הכנסת להמשך דיון. אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום, היעדר שירותי רכבות אל הפריפריה בלילה בימי שישי ובמוצאי שבת. חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה. ביקשתי הודעה אישית. לפני כן, נתתי לחבר הכנסת משה ארבל הודעה אישית. סליחה. חמש דקות. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר עודד פורר, אתה עלית לכאן לבמה הזו, ואני רוצה רק לתת בפניכם, ממש בדקות ספורות: הצביעות, קווים לדמותה. לצערי הרב מדובר כאן בנער שמצא את מותו בנסיבות טרגיות. קודם כול, הסיפור של מח"ש צריך להדיר מעינינו שינה, מעיני כל מי שרוצה משטרה חזקה. כאשר משה סעדה, סגן ראש מח"ש, עומד עכשיו על הגריל רק בגלל שהוא העז לומר ביקורת פנים-ארגונית, האירוע הזה הוא אירוע שצריך להדיר שינה מעיני כולנו. אנחנו חייבים באמת, כדי שהמשטרה תהיה חזקה, גוף חזק שידע לבקר ולחקור אותה. כן, במקרה הזה, לצערי הרב, אתם בישראל ביתנו, ולא עבודה קשה של מחקר ולא לממ"מ של הכנסת, שיטוט בגוגל: אתם ב-2011, ביולי, הבאתם לכאן הצבעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית נגד ארגוני השמאל. אתם הקמתם ועדת חקירה פרלמנטרית, וביקשתם להקים כאן כנגד ארגוני השמאל, אותם ארגונים שהיום אתם יושבים איתם בקואליציה, ארגונים רבים וגרועים מאלה, העמותה של סיוע 48 ודומיה. אתם שעמדתם כאן ונאמתם על "אם אין נאמנות, אין אזרחות", אתם עומדים כאן ובזים לצער ולכאב של משפחתו של אהוביה סנדק, נער שמצא את מותו בנסיבות קשות. האירוע הזה לא היה צריך להיגמר איך שהוא נגמר. ולכן כל האמירות הללו, הנבובות, שהקראת מהדף, ואני יודע ומכיר אותך שלא האמנת למה שקראת, הן מצערות ביותר. היה וצריך עדיין לפקח פיקוח פרלמנטרי הדוק בסוגיה הזאת. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת משה ארבל. אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, הצעות לסדר-היום בנושא  חברי הכנסת, לא תשמעו אותי, היעדר שירותי רכבות אל הפריפריה בלילה, בימי שישי ובמוצאי שבת, מס' 782 ו-829, של חברת הכנסת יעל רון בן משה וחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת יעל רון בן משה. היום היא אקטיבית, פעילה. זה טוב. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי שרת התחבורה, תודה שאת איתנו. חבריי חברי הכנסת, מתי בפעם האחרונה נסעתם בתום הדיונים הליליים שלנו כאן לצפון או לדרום ברכבת? אל תענו, אין צורך. אני יודעת, אין רכבות בלילה. לא ניתן להגיע לא לנהריה ולא לכרמיאל ולא לבית שאן ברכבת, כיוון שבלילה אין רכבות. גם לירושלים לא מגיעים, לירושלים, מודיעין, שדרות, אשקלון. בירת ישראל. בקיצור, אין רכבות בלילות, אין רכבות בימי שישי, אין רכבות במוצאי שבת. מה עושות הרכבות בלילות? תחבר שיר. הן חולמות, לצערי, גם הניסיונות לקבל תשובה מתי יהיו רכבות, הפעלתי את התרגיל הידוע שלנו, כחברי הכנסת, לפנות בצורה אנונימית ככל אזרח. נתקלתי, אני יכולה לחשוף בפני השרה ובפניכם את שרשרת ההתכתבויות. אני מקבלת על כך גם פניות מהרבה מאוד אזרחים ותושבים. ניתן גם לקרוא על זה כמובן ברשתות החברתיות. עמדות היועצים. בבקשה. התקבעה תודעה, שהיא לא מעוגנת, לפחות לא בתשובות רשמיות שאני קיבלתי, שעד שנת 2025 לא יהיו רכבות בלילות, בימי שישי ובמוצאי שבת, לפחות מהפריפריה הרחוקה. לחיפה הגזרה רק עד שנת 2023. זה לא מידע רשמי שקיבלתי. הגב' זוהר שניאור משתפת את התסכול שלה בפייסבוק, וגם מהתשובות שהיא קיבלה היא כמוני מבולבלת. אחר כך, בתגובות על אותו פוסט, רשומה, שהיא פרסמה בפייסבוק, מגיבים עוד אזרחים ואזרחיות רבים, ושם גם ניתן למצוא את התסכול של האזרחים מהשירות החליפי שמוצע, מערך ההיסעים החליפי, ועל כך שלא ניתן להסתמך עליו ועל כך שהוא שרירותי. לדוגמה, הידעתם שמתחנות הרכבת המרכזיות בתל אביב, תחנת סבידור מרכז ותחנת השלום, אין בכלל שירות היסעים לחיפה? האם לא מדובר בציר מרכזי מספיק, תל אביב חיפה, כדי שבמוצאי שבת ובימי שישי יהיה שירות היסעים חליפי? איך מצפים שאזרחים ואזרחיות, פעמים רבות סטודנטים וסטודנטיות, אזרחים שאין ברשותם רכבים, ינועו בשנים הקרובות? לו במדינת ישראל היו כמה מרכזים כלכליים, כמה מטרופולינים, גם בצפון, גם בדרום, עוד הייתי אומרת אוקיי, ניחא, נפנה את התנועה, את התעסוקה, את החיילים, את הסטודנטים, כך שאפשר יהיה להסתדר בפרויקט תשתיתי כל כך נרחב. אבל אין, וכולנו תלויים במרכז הכלכלי הגדול שלנו, בתל אביב, ובשל כך גם בתשתיות התחבורה. אז כביש 6 לא מספק את שירות הכבישים הרצוי. שמענו את הדברים שעלו כאן במליאה אך לפני כמה שעות. בוודאי שעל כביש 6 חוצה צפון קשה מאוד לסמוך. הדיונים שאני מקיימת בוועדה לפניות הציבור מסבירים היטב את גודל האתגר שם. הרכבת פועלת רק חלקית. אז אמרנו: המרכזים הכלכליים לא פזורים בארץ, שירות תשתיות הכבישים לא מספק, רכבות בלילות ובסופי שבוע, לפחות לא עד שנת 2025, ואומרים לנו כל הזמן: תחבורה ציבורית, תחבורה ציבורית, תחבורה ציבורית. אני לא רואה את זה קורה. אולי בעצם היה עדיף שכולנו היינו גרים בגוש דן, בין גדרה לחדרה, לא כדאי. אני לא מוכן לוותר על איכות החיים שלי בדרום. אני חושבת שהמדינה, אסור לה לוותר על זה שאתה תגור שם. מי ישמור על הגבולות אם לא אותם חקלאים שנמצאים בשטחים, גם בגליל גם בבקעה וגם בנגב? איפה נשמע צחוק ילדים אם לא יהיה אפשר לגור במקומות האלה? וציוץ של ציפורים. וציוץ של ציפורים. האם דין היישובים שבהם אתה ואני חיים זה להיות בתי גמלאים? מי יחזיק שם את המרפאה המקומית, את הקניות, את המתנ"ס? אני חושבת שהדבר הנכון למדינת ישראל, זה לא רק לך, אדוני היושב-ראש, או לי, עם איכות החיים הפרטית שאנחנו מצליחים לייצר לעצמנו, הוא שפריסת האוכלוסייה תהיה כזאת שאזרחים יוכלו לגור בכל מקום, ותשתיות התחבורה הן הראשונות. אנחנו מכירים את זה גם ממדינות מערביות נוספות, קודם כול דואגים לתשתיות תחבורה, כדי שלאנשים יהיה איך להגיע. אז יצא במדינת ישראל, בפלא הציוני הזה, שקודם התיישבנו, שקודם הגענו למקומות האלה. תודה. עכשיו עלינו לעודד את האנשים להישאר ולגור שם גם על ידי פיתוח מרכזים כלכליים, אבל לפחות לא על ידי ביטול תחבורה ציבורית בלילות, בימי שישי ובמוצאי שבת. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת יעל רון בן משה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, איננה נוכחת. תשיב על ההצעה לסדר-היום השרה מרב מיכאלי, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. בבקשה, גברתי. תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחברת הכנסת יעל רון בן משה על השאילתה החשובה שלה. ההצעה הדחופה לסדר-היום. סליחה, ההצעה הדחופה שלה לסדר-היום. תודה על התיקון. השרה רגילה לענות על השאילתות הדחופות, והיא פה מהבוקר. כן, נכון. ראשונת המשיבות. אז זה, ותודה לשר וחבר הכנסת, נכון? אתה לא נורבגי? סגן. סגן. אבל אתה גם חבר כנסת. חבר כנסת. חבר כנסת. על השאלה המצוינת מה עושות הרכבות בלילות. התשובה: הן מפנות את המסלול, את המסילה, כדי שאפשר יהיה לחשמל אותה. זה מה שעושות הרכבות בלילות. בכל המקומות שהזכרת, חברת הכנסת יעל רון בן משה, מתקיים פרויקט החשמול, שהוא פרויקט לאומי ראשון במעלה בחשיבותו, שלא אני התחלתי אותו, כך שבאמת אני יכולה לפרגן למי שכן התחילו אותו. נכון שגררו רגליים מאוד בביצוע שלו, מאוד, ולכן כשאני נכנסתי באמת הייתי צריכה לשים את כל כובד משקלי כדי לזרז אותו וכדי לקצר את הזמן שבו המסילה תצטרך להיות ריקה כדי שיוכלו להשלים את החשמול. אבל שנייה, בואו נתרכז במשמעות. דווקא אנחנו, מי שמשתמשות ומשתמשים ברכבת, אבל בוודאי מדינת ישראל, שאנחנו היום בעיצומו של משבר אקלימי כל כך חמור, ואנחנו מודעות ומודעים לזה שהתחבורה היא שחקן מס' אחת כמעט בזיהום, לא מס' אחת, אבל אחד הגדולים, מדינת ישראל לא יכולה להמשיך להשתמש ברכבות דיזל מיושנות ומזהמות, זה גם פחות נוח לנסיעה. כך שחשמול הרכבת הוא כאמור פרויקט לאומי ראשון במעלה בחשיבותו, והדרך היחידה לעשות את זה היא לפנות את המסילות. אז בשישי-שבת, צריך פשוט זמן עבודה, לנצל את הזמן הזה, אז לוקחים גם את שישי בבוקר וגם את מוצאי שבת ואת הלילות, וצריך להגיד: זה איפה שמראש היו פחות נוסעות ונוסעים, אלה לא השעות העמוסות. נכון שלמי שזקוקה לרכבת כדי להגיע, כל שעה היא שעה מאוד דרמטית, אבל בסוף צריך לעשות איזשהו חישוב, וזה חישוב באמת מאוד מאוד סביר. קודם כול, אני רוצה לתת תאריכים למה שאני כבר יכולה לדעת: קו אשקלון, וחברנו פה, אלון, הוא מהאזור החשוב הזה של הנגב הצפוני ושער הנגב, ייגמר ב-26 בדצמבר וייפתח הקו החשמלי. אנחנו הגענו להסדר עם הרכבת במאמץ אדיר של עוד תוספת כוח אדם, ובעיקר, הכי חשוב זה סנכרון של הרכבות. יהיה שירות גם לשדרות ולכל המקומות האחרים, שוב, לא מיטבי, אבל אנחנו מאוד מאוד לוחצות ולוחצים על הוות"ל שסוף-סוף יאשרו ויקדמו את התכנון של החשמול עד באר שבע, ואז תהיה גם רכבת חלקה לשם. צריך להגיד שזה יעבור בזה ששוב יהיו שיבושים בקווים שהיום הם דיזל. רכבת טבעת השרון, גם כן החשמול יסתיים במהלך דצמבר 2021, ממש או-טו-טו, ואז זה אומר שאפשר יהיה לנסוע בכל הקווים האלה, פתח תקווה, הוד השרון, רעננה. כל הדבר הזה יסתיים בדצמבר 2021. בתחילת 2022 ייפתח קו חדש, רגע, אני קוראת הפרטים, כי אני כבר מתבלבלת, בין מודיעין לירושלים, ובנוסף, קו ירושלים יצחק נבון הרצליה, אלה ייפתחו בתחילת 2022, כך שהעבודה נעשית, ונעשית בכל הכוח. אני קיימתי ישיבת עבודה עם רכבת ישראל לפני שבועיים וביקשתי מהם לבדוק איך בכל זאת אפשר עוד יותר לקצר את לוחות הזמנים, ואני מבטיחה לך שברגע שהם ישובו אליי עם תוצאות, אנחנו נעשה את הדבר שלא נעשה עד היום, והוא: נפרסם את לוח החשמול המלא הצפוי, כדי שהציבור גם תדע להיערך מתי צפויות לא להיות רכבות לשירות ובאיזה שעות. דבר אחר שאגיד, את התלוננת, ובצדק, כמובן, מבחינת המתלוננות, על זה שההיסעים עדיין לא מספיק מדויקים, אלה שאמורים להחליף את הרכבות. כשאני נכנסתי לתפקיד, בכלל לא הייתה אלטרנטיבה, פשוט לא הייתה רכבת וזהו. ברגע שנכנסתי לתפקיד, הוריתי לרכבת להתחיל לקיים את שירות ההיסעים האלטרנטיבי הזה, ולקח להם זמן, אחרי הכול, לא זו העבודה של הרכבת בשוטף. לקח להם זמן להיערך לזה. היום, ההנחיה החד-משמעית היא שבכל מקום שבו עומד לא להיות שירות, צריך ליידע מראש באתר, במקום, ושיהיו אנשי רכבת, אנשי שירות, שיכווינו איפה נמצאת ההסעה האלטרנטיבית. יש מקומות שבהם תגברנו את קווי השירות של האוטובוסים, למשל לחיפה, יותר קווים של השירות הרגיל נוסעים בשעות שבהן אין רכבת. עושים ועושות כמיטב יכולתנו. ברור שיותר כיף לנסוע ברכבת, אבל יהיה הרבה יותר כיף לנסוע ברכבת כשהיא תהיה חשמלית. ברשותך, שאלה: כשיסתיים החשמול בשדרות, שארית ההמשך לדרום, באיזו צורה היא תתבצע? זה מה שאני אומרת. רכבת אחרת או, עכשיו? לא, כשהקו יהיה מחושמל עד שדרות. כרגע הוא יהיה מחושמל עד אשקלון, ומשם מחליפים רכבת לרכבת דיזל. חלק מהזמן, בעצם, תיסע רכבת דיזל ישירה לשדרות. זה מקבילים. כן. זו לא החלפת קטר בלבד. זה מאוד מסובך באופן כללי, אבל עשינו מאמץ מאוד גדול בשביל להשתדל למזער את הפגיעה בתושבות ותושבי האזור. אבל אני חוזרת ואומרת: מה שאנחנו מחכות זה לקבל את התכנון הסטטוטורי שיאפשר לנו לחשמל את ההמשך דרומה. תוכלי לשבת ולשאול אותה משם. תשאלי משם. תשאלי משם, יעל. מכאן. אני רוצה שהיא תשמע. אי-אפשר. זה תקדים. זה לא תקדים. כמה משתתפים יש בהסעות האוטובוסים האלה? כמה נוסעות ונוסעים? יש לכם מידע כמה משתמשים בשירות הזה? אני לא יודעת לענות לך. אני יכולה, האם מישהו בודק אם השירות הזה, החשוב, בהצעה לסדר-היום? אדוני היושב-ראש, סליחה.  האם בדקתם אם השירות הזה, שטוב שדחפת אותו ואפשרת אותו, הוא בכלל בשימוש? האם עושים בו שימוש? האם זה מתי מעט ממש או, כל זמן שלא היה מספיק סנכרון ולא היה יידוע של הציבור שבכלל יש אופציה כזאת, מן הסתם השתמשו בזה מעט, ארבעה חודשים.  כי לא ידעו שזה קיים, או שכמו שאמרו, זה לא היה מספיק מסודר. אבל זה כבר כמה חודשים ארוכים. מה? זה כבר כמה חודשים ארוכים. יש יידוע. לא כזה, אבל בסדר. אבל ככל שהם ישדרגו את התיאום ואת היידוע של הציבור, ברור שיהיו יותר משתמשות ומשתמשים. אבל אבדוק אם יש מספרים ואשוב אליך. ברשותך, נאפשר ליעל לשאול שאלה נוספת. המשך ישיר לשיח הזה: האם יש איזושהי חשיבה לעשות תהליך של שיתוף ציבור, שמבולבל מהמידעים, מלוחות הזמנים? אני מניחה שאם פרויקט כזה היה מתבצע בתל אביב, היו עושים שיתוף ציבור בכל שכונה, אבל אולי בגלל שאלה אזרחים שגרים קצת יותר רחוק, הם גם לא יודעים וגם מרגישים שמזלזלים בהם. אז האם יש תכנון לעשות שיתוף ציבור, גם בדרום וגם בצפון? משרד התחבורה בראשותי לא מתייחס באופן שונה לאנשים לפי מקום מגוריהם או לפי דתם או לפי מינם או לפי מוצאם או לפי כל דבר שהוא. הצהרה חשובה. אזרחיות ואזרחים הם אזרחיות ואזרחים. נקודה. ולכן גם הרכבת שנוסעת לצורך העניין לאשקלון מתל אביב, תל אביב היא בתוך הדבר הזה, לא מיידעות ומיידעים את תושבות תל אביב, חוץ מהסמנכ"לים. ומקפחות חלילה את תושבות אשקלון. לא, ממש לא. כמו שאמרתי, הרכבת, לקח לה, אני מודה ומתוודה, הרכבת, לקח לה זמן לעשות את השינוי התודעתי הזה של להבין שצריך לספק מענה למי שלא מקבלת שירות, וכמו שאמרתי, אני דרשתי מהם לעשות עבודה. יכול להיות שהם יחזרו אליי ויגידו: אי-אפשר לקצר את הזמן של הפרויקט הזה, אבל כך או כך, כשאקבל מהם תשובה, יפורסם לוח הזמנים המלא, ונפיץ אותו כמיטב יכולתנו. תודה. תודה. סליחה, השרה. אתם מסתפקים? מה האפשרויות שלנו? מה האפשרויות? דיון במליאה, דיון בוועדה. אני חושבת שכן כדאי שיהיה דיון על זה בוועדת כלכלה. היעדר רכבות עד שנת 2025 בלילות בימי שישי, אם גברתי עומדת על כך, התשובות שיינתנו שם הן אותן תשובות שאני נתתי כאן. אני רוצה להגיד, חברת הכנסת יעל רון בן משה, שלפעמים יש בעיה שצריך לברר איך לפתור אותה או שצריך לגייס. כאן זה לא המקרה. אני שוב אומרת, אני לא כופרת באי-נוחות שנגרמת. אני אגיד לך, כשניסיתי לברר את המידע אז אמרו לי: נשקלה האפשרות להאריך את משך הפרויקט ואז לקצר את זמני ההפסקה, כן, אבל זה לא דבר אפשרי. אבל מכיוון שיש מחויבות לזוכה ספרדי במכרז, ואני אומרת, לא, לא, לא, לא. זה ממש לא שיקול כלכלי. אבל אולי כן כדאי לקיים דיון מקצועי: מה השיקולים, אין שום בעיה. בכיף. תקבלו אותן תשובות. אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד, בעד דיון בוועדה. הצבעה. ועדת הכלכלה. אני מקוזז, אבל המקוזזת לא תכעס עליי בהצעה לסדר-היום, כשאני מצביע על נושא חשוב. אני מקוזז. ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. בעד להעביר את ההצעה לסדר-היום להמשך דיון בוועדת הכלכלה הצביעו שבעה חברים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, הצעות לסדר-היום בנושא: הצורך במענה הולם לחרדים המבקשים להשתלב בשירות המדינה, מס' 788, 789 ו-843, של כמה חברי כנסת. הראשון שבהם, חבר הכנסת משה ארבל, אחריו, יעקב אשר ואחריו, שמחה רוטמן. בבקשה, חבר הכנסת משה ארבל. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, לפני שאציג את ההצעה לסדר-היום אני מבקש להתייחס לתקנון הכנסת. בסעיף 53(ד)(2) קובע תקנון הכנסת, כדאי שתשמע, אדוני השר פורר: "עמדת הממשלה" בנושא של הצעה לסדר-היום "כאמור בפסקה (1) תוצג על ידי אחד מאלה, בסדר זה: ראש הממשלה, השר שהנושא המוצע נמצא בסמכותו, או סגנו, ואם הנושא נמצא בסמכות ראש הממשלה" כמו במקרה שלנו, כי זה נציבות שירות המדינה, "גם השר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת, ואולם בנסיבות מיוחדות ואם יושב-ראש הכנסת אישר זאת מראש, רשאית הממשלה להציג את עמדתה על ידי שר אחר". השר האחר שמופיע כאן זה אתה, אדוני השר פורר. הסמכות בנושא הזה היא לראש הממשלה, ואם לא לראש הממשלה, לשר אלקין. השר אלקין הודיע שהוא צריך להוציא את הילדים מוקדם מהגן היום ולכן הוא לא יוכל למסור את עמדת הממשלה. בבניין הכנסת נמצא כעת ראש הממשלה, בדקתי בנוכחות, והוא לא מואיל בטובו לעלות קומה אחת ולכבד את הבית הזה. ההתנהלות הזאת מתווספת ל-18 שאילתות, שלי בלבד, שחלף המועד למתן תשובה עליהן. אני שמח שזה מצחיק אתכם ומשעשע אתכם, חברי הממשלה שמבזה את הכנסת, כן, גם את, שרת התחבורה, 18 שאילתות רק שלי, בלבד, שחלף המועד למתן תשובה, אליי? אליי? לא, אני מדבר על חברי הממשלה באופן כללי. מתוכן חמש שאילתות שמופנות לראש הממשלה, שגם בהן חלף המועד למתן התשובה. נורא. הוא לא טורח להשיב. הדבר הזה, ההתנהלות הזאת, ומי כמוכם, שגם הייתם חברי אופוזיציה, אני אעביר את המסר הזה, ההתנהלות הזאת פוגעת בבית הזה, שאילתה, ההתנהלות הזאת פוגעת בכנסת, פוגעת, אני אעביר את המסר הזה בישיבת הממשלה הקרובה. 12 שנה הייתם בשלטון.  לא, היא אמרה שאתם מבזים. גם בתשובות לחברי כנסת, אני הייתי סגן יושב-ראש של יריב לוין, ואני בעיניי ראיתי את הפעילות הנמרצת שלו אל מול מזכיר הממשלה, כמעט הפך שולחן בישיבת הממשלה על זה ששרים לא משיבים בזמן על שאילתות. הדבר הזה מבזה את הכנסת, מבזה את העבודה שצריכה להיות בכבוד בין הרשויות. זה בלתי מתקבל על הדעת. ומגדיל לעשות ראש הממשלה, ששולח את אלקין הביתה, ויושב-ראש הכנסת מיקי לוי משחרר, באמת נסיבות מיוחדות, והוא נמצא כאן בבניין והוא לא מואיל בטובו לבוא והוא שולח אותך. אני שמח מאוד שאתה נמצא כאן, אבל אני חושב שכבודה של הכנסת מחייב לכל הפחות לעמוד בתקנון. מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני שלוש שנים פתחה נציבות שירות המדינה מחזור של תוכנית "משפיעים" להכשרת גברים ונשים, אני מוסיף לך שתי דקות בגלל התקנון. תודה. להכשרת גברים ונשים חרדים וחרדיות לתפקידים בשירות המדינה. בתוכנית השתתפו 45 גברים ונשים חרדים, ואין מחלוקת בדבר הצלחתה בשילוב בוגריה בהצלחה במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות. באוגוסט האחרון, לפני שלושה חודשים, פרסם מבקר המדינה דוח חריף במיוחד על כישלון המדינה בשילוב אוכלוסיות מיוחדות בשירות המדינה. כל האוכלוסיות המיוחדות, ערבים, יוצאי אתיופיה, אנשים עם מוגבלויות, עולים חדשים וכמובן חרדים, לא יוצגו בשירות המדינה בשיעור ההולם את גודל האוכלוסייה או קרוב לכך, ורוב מוחלט בקרב משרדי הממשלה נכשלו בלעמוד ביעדי הייצוג ההולם. שיעור עובדי המדינה החרדים עמד על 1.2%, פחות משישית משיעורם בקרב האוכלוסייה בגיל העבודה, שזה 8%. בנסיבות הללו נראה ברור שהדרך המרכזית להגדלת שיעור החרדים בשירות המדינה היא באמצעות הרחבת התוכניות המיוחדות, תוכנית "משפיעים" ותוכניות דומות. אף מחזור אחד נוסף של תוכנית "משפיעים" לא יצא אל הפועל, למרות ההצלחה ולמרות הצורך הדחוף בקידום ובעידוד של חרדים להשתלב בשירות המדינה. התערבותה של שדולת הנשים, שיצאה נגד התוכנית החשובה, הביאה לביטול ולאי-קידום של תוכניות דומות לגברים ולנשים חרדים במשך כמה שנים, שנים אבודות שהמדינה שרפה במקום לנצל. האינטרס לשילוב חרדים בשוק העבודה ובשירות המדינה הוא של המדינה לא פחות משהוא של החברה החרדית. מחקרים רבים מצביעים על התמורה הרבה למשק הישראלי ולחברה הישראלית אם זו תשכיל לשלב את האוכלוסייה החרדית בהצלחה בשוק העבודה. השנאה והבורות מונעות לצערי מכולנו ליהנות מפירות השילוב המוצלח. לאחרונה הודיעה המדינה על פתיחת תוכנית "תנופה" לשילוב חרדים בשירות המדינה, לכאורה בדומה לתוכנית "משפיעים". באתי לברך על פתיחת התוכנית, אלא שבחינה שלה מראה שמראש ניתן להצביע היום על כישלונה. התוכנית היא מעורבת לחלוטין, ולכן היא לא רלוונטית לרוב הציבור החרדי, והיא תוכנית קצרה במיוחד, בערך רבע מזמן התוכנית שארכה "משפיעים". מדובר בתוכנית שמטרתה היא רק לצאת ידי חובה, להראות שניסינו לשלב חרדים, אלא שבלי התאמת התכנים והתנאים לחברה החרדית, בלי לאפשר הפרדה לפחות ברוב הפעילויות בקורס, הפרדה שבית המשפט העליון התיר גם לגבי תוכנית צוערים וגם לגבי לימודים באקדמיה, ממילא התוכנית לא תשיג את מטרתה. נציבות שירות המדינה ענתה בתקשורת שתוכנית "תנופה" נועדה להוסיף על תוכנית "משפיעים" ולא לבוא במקומה. אם כך, מצופה שבמקביל ייפתחו מחזורים חדשים של תוכניות המיועדות לציבור החרדי גם במהות ולא רק בשם. נוסף על כך, תוכנית חומש למגזר החרדי לא ניתנה ולא הוקמה, לצערי הרב, בהנחיית השר ליברמן. הזמן דוחק. המדינה צריכה לעמוד ביעדי השילוב ההולם ובעקרונות שקבע המחוקק בחוק שירות המדינה (מינויים). כל חודש שעובר וכל שנה שעוברת לא יחזרו, ויקשו בעתיד עוד יותר לסגור את פערי כוח האדם, תודה. ואיוש התפקידים, אני מסיים, ולא פחות חשוב מכך היעדר האמון במדינה ובשירות המדינה, שלא מוכנה להתגמש, לא מוכנה לקבל את הציבור החרדי לשורותיה בתנאים שיאפשרו השתלבות אמיתית של שווים. על כן, אבקש לקיים גם דיון בנושא הזה או במליאה או בוועדה של הכנסת, כפי שירצו חבריי. תודה לחבר הכנסת משה ארבל. חבר הכנסת יעקב אשר. עד שיעלה לגובה הראוי. יעלה ויבוא. כשתאמר "אדוני היושב-ראש" אני אתחיל. אני לא אגיד "אדוני היושב-ראש", אני אגיד "מכובדי וידידי היושב-ראש". בבקשה, אדוני. כבוד השר עודד, חבריי חברי הכנסת, הבמה הזאת יודעת כמה נאומים חוצבי להבות היו פה של אנשים שעומדים ובפתוס אומרים: אנחנו דואגים לחרדים, אנחנו דואגים לילדים שלהם שיהיו משכילים, שיהיו חכמים. לא יודע, כשאני משווה עכשיו את מה שקורה בבתי ספר אחרים למה שקורה בבתי ספר החרדיים, אני לא רואה, ברוך השם, אלימות אצלנו ולא מורות שמאושפזות בבית חולים. לא משנה, אבל עמדו פה הרבה מאוד אנשים, חלקם הגדול בממשלה הרעה הזאת, והם אומרים לחרדים: תשתלבו בעבודה, תיכנסו למעגל התעסוקה. הקול קול יעקב, נעים כזה ומקרב. יש כאלה אנשים תמימים שמתרגשים מהנאומים הללו ואומרים: תראו איך מדברים אל החרדים, רוצים לעזור להם. תשתלבו, תהיו בעבודה, אדוני היושב-ראש, הקול קול יעקב והידיים ידי עשו. ביד גסה אתם מבטלים את הסבסוד לאימהות עובדות, שלא יוכלו לצאת לעבודות שהן עבודות רציניות יותר, שלא יוכלו להתפרנס יותר, שיהיו בלחץ מי ייקח את הילדים מהמעון בצוהריים או מאותו משפחתון, פרטי, בגלל שאתם לא מסבסדים. ביד נוספת, רק לפני שבועיים הפלתם חוק שגם אתה תמכת בו, חוק ייצוג הולם לחרדים במשרות ממשלתיות, במשרדי ממשלה. גם אתה, עודד, תמכת בו, אחרי שהוסיפו, בזמנו, היה אז ניסן סלומינסקי היושב-ראש, הצעת חוק של חבר הכנסת גפני ושלנו. הגיעה הצעת החוק הזאת לפני שבועיים, ואתם, הממשלה, שכל כך דואגים לחרדים עד שבא לי לבכות, הפלתם את הייצוג ההולם במשרדי הממשלה. וגם מה שהביא עכשיו ידידי חבר הכנסת ארבל, גם בקורסים האלה שמכשירים אנשים לעבודה בשירות המוניציפלי, בשירות הציבורי, אז גם דבר שהיה, הפכתם אותו למאוד נגיש לחרדים: שזה יהיה מעורב, בלי התחשבות, בלי כלום. אתם יודעים, היה פעם מלך שקראו לו פרעה. את פרשת השבוע אתה יודע טוב, עודד. לפני כמה שבועות אמרת פה חידוש יפה על פרשת השבוע. פרשת השבוע לא על פרעה. אז זהו, אני מכין אותך לקראת פרעה. אה, אתה מכין אותי לפרשות הבאות? עודד, הזמן עובר מהר. אני יכול לדבר, אם אני רוצה להשוות את הממשלה הזאת הייתי יכול להגיד גם עשו, אבל אני מדבר על פרעה מכיוון אחר. פרעה, היה לו פטנט: באו אליו היהודים כשהוא העביד אותם ואמרו לו: תבן לא ניתן לעבדיך, עודד. דקה, יעקב אשר, נוסף לכל מה שחרגנו. בבקשה. תודה רבה. לארבל נתת שתיים. הוא נתן הערה במקום לגבי התקנון. עזוב, אנחנו מאותו הכפר, מוישה. אני אחזור מהתחלה, אדוני השר: תבן לא ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו. לוקחים את הקורסים הללו ומרחיקים אותם מהציבור החרדי, זורקים את כל החוקים של העדפה מתקנת כדי לכסות על הפערים הקיימים, זורקים את זה, הולכים ופוגעים בסבסוד של אימהות עובדות. פשוט, פרעה עוד יכול ללמוד מהאכזריות של הממשלה, אבל יותר מזה, מהצביעות שלה. תודה. חבר הכנסת שמחה רוטמן, אינו נוכח. לכן ישיב, בשם ראש הממשלה, השר עודד פורר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תאר לך שהוא היה צריך להוציא את הילדים שלו מוקדם היום. אני לא חושב שאני צריך לשתף את כל עם ישראל, אבל הייתי צריך להיות בבית עכשיו. הבת שלי, לא יודע אם שברה את היד בבית הספר. בשורות טובות. נקווה שלא. בדרך. מה נעשה, אצלי, אשתי עובדת בארבע משרות, לצורך העניין. אתה רואה? לפעמים צריך להבין, משה.  כנראה לאלקין יש יותר, ראשית, לגבי הערתו של חבר הכנסת ארבל, אני רואה בנושא זה של תשובה, אגב, לא רק לחברי כנסת, גם לאזרחים שפונים אל המשרד ואליי ללשכה. אני משתדל. אתה יודע, לצערי, לפעמים יש דברים שנופלים ואתה מפספס, בתוך כל אמצעי התקשורת שפונים אליך, אבל אני אומר לך כך: יש אצלי הנחיה בלשכה לענות בטווח הזמן המיידי. אם יש שאילתות, אני לא מכיר שאילתה שנמצאת אצלי ולא קיבלה תשובה. אבל אני גם אומר לך, תגיד לי, אני מוכן להיות נציג של זה בממשלה. אני חושב שזו הערה חשובה, נכונה. אין דבר כזה ששרים לא עונים לחברי כנסת בפרק זמן שהוא פרק זמן הכי קצר שיכול להיות. אגב, גם "לא" זו תשובה, אני אומר את זה, והתשובה צריכה להיות נכונה.  בוא נגיד כך, כולם חטאו בזה. כן, אני בשנותיי כאן בכנסת, גם באופוזיציה וגם בקואליציה, ראיתי שרים שעונים ושרים שלא עונים. קיבלתי גם תשובות משרים שאתה מכיר אותם מצוין אחרי הרבה לחץ כעבור חצי שנה או אפילו שנה. אני אומר, לכן אני לא בא ומספר סיפורים. השאלה היא מה, עושה עם זה. אני לא בא ומספר סיפורים, אני אומר מה אני הולך לעשות עם זה. הינה, אמרתי לך. יכול להיות שיש דברים שאתה מכיר אותם. אני אדבר באופן כללי, אבל ככל שגם יהיו לי דברים פרטניים, אני מוכן בעניין הזה לפנות באופן פרטי. אני חושב שזה נכון וכך הדברים הללו צריכים לעבוד, אין שאלה בכלל. בעניין אחר ולפני שאני אשיב, הערה לחבר הכנסת אשר: תראו, אני מבין את המאבק שאתם מנהלים נגד הממשלה. זו זכותכם וחובתכם כאופוזיציה. הכול בסדר. ההשוואה לפרעה היא השוואה, בוא נגיד כך, אני מודיע לך חגיגית שאתם חוצים קווים בשפה, אתם חוצים קווים בהסתה במובן הזה. אני אומר לך שוב: אל תלכו לשם. לא נכון, לא ראוי ולא מכבד. אני מוכן לקבל, אתה צודק. פרעה גזר רק על הזכרים ואתם גוזרים גם על הנקבות. השר פורר, אם כבר אנחנו מדברים בנושאי השאילתות, אז שאילתה 348 לשר החקלאות הייתה צריכה לקבל מענה עד 31 באוגוסט והיא לא נענתה. מה נושא השאילתה? אי-עמידה ביעדי שילוב חרדים בתעסוקה בשירות המדינה. לשר החקלאות? מה פתאום לשר החקלאות? היה דוח מבקר המדינה בנושא, ובעקבות דוח מבקר המדינה, אתה יכול לבדוק בבקשה אם קיבלנו אותה או לא קיבלנו אותה? תקבל את התשובה. זה היה עד 31 באוגוסט. אני לא קיבלתי אותה אליי. יכול להיות שהיא הופנתה למישהו אחר. אפרופו מה שאמרת על פרעה, את נושא המריצות אתה תגנה, השר פורר? אני רוצה לשאול את חבר הכנסת, נושא המריצות, זה מקובל עליך? סתם, אף אחד לא שומע אותנו, גם, חברים, תנו לשר להשיב. לא, המריצות. לחברי הכנסת של ש"ס יש בעיה. כל פעם שאני עולה על הדוכן, אבל, תראו, הרי כשאתם רוצים לדבר איתי, גם כשאני לא על הדוכן אני מדבר איתכם כל הזמן, אז למה כשאני על הדוכן אתם לא נותנים לי לדבר? אתם כל הזמן, תנו לי להשיב, אני אשיב על הכול, אין לי בעיה. לא דיברתי, אבל מאז שאתה שר הפסקת לדבר איתי, הינה, כל העם שומע את זה. אני מבקש שתתחיל לדבר איתי, לא נעים לי. אני מבקש לבדוק. תגיד מתי פנית ולא קיבלת תשובה. היית אומר שלום.  לא מכובד. אה, הייתי אומר שלום. לא יפה שאתה אומר את זה אפילו. היית עממי איתנו. אפילו שאתה אומר את זה זה לא יפה. עכשיו תראה, חבר הכנסת ארבל, אני יכול לענות את התשובה הרשמית, כמו שאומרים, או שאני יכול לענות לך את תשובתי בעניין הזה. אני חושב שהנושא, הרשמית מעניינת, בבקשה, אקריא את התשובה הרשמית, כי זה מה שהולך להיות.  ואחר כך אוסיף עליה גם ממני. מתוך החשיבות שרואה הממשלה ככלל ונציבות שירות המדינה בפרט בגיוון תעסוקתי ושילוב כלל הקבוצות בחברה הישראלית, ובפרט הציבור החרדי, בעשייה החשובה המקודמת בשירות המדינה, מופעלים שורה של כלי מדיניות ופרויקטים לקידום הנושא, הן כלפי מועמדים והן כלפי עובדים המצויים בתוך המערכת. נוסף על כלים אלו, במרוצת השנים האחרונות, ולאור החלטת הממשלה אשר הורתה על קיומם, גובשו תוכניות ייעודיות הכוללות הכשרה, ליווי ותקנים ייעודיים תוספתיים לחברה החרדית. לאחר השלמת מחזור שלם של תוכנית "משפיעים", נערך תהליך למידה והסקת מסקנות נרחבת מהתנהלות התוכנית, יתרונותיה וחסרונותיה, ובכלל אלו גם ההשלכות התקציביות של פתיחת מחזור נוסף במתכונת זהה. לאחר שקילת הדברים הוחלט על גיבוש ועיצוב של תוכנית נוספת ושונה במהותה, אשר תתמקד באוכלוסייה בעלת ניסיון מוכח בשוק העבודה בתחומי עיסוק ספציפיים שפורסמו למכרז, ומתוך כך תוכל להשתלב מראש במשרות שונות מאלו שיועדו לבוגרי ובוגרות תוכנית "משפיעים". התוכניות "משפיעים" ו"תנופה" שונות מהותית, ואף שמטרת-העל בבסיס שתיהן זהה, הכוונת מועמדים חרדים לתפקידי מפתח בשירות המדינה אשר ישפיעו על עיצוב השירותים והנגשתם המיטבית לכלל הציבור, כאמור, הן מכוונות לפלח אוכלוסייה אחר בתוך החברה החרדית עצמה, לאור מאפייניהן השונים. בנוסף, בעוד תוכנית "משפיעים" היא תוכנית הכשרה קלאסית, "תנופה" היא תוכנית השמה בשיטת on the job training, גירסא דינקותא יש לו, מה אתה רוצה? אני מתאים את התשובה לשואל. איך אתה מתאפק שלא לצחוק, תגיד לי? אתה רואה, יעקב אשר, תן לו לקרוא, תן לו להקריא את התשובה. אתם באים לשווק את הבלוף. לא להאמין בו. אגב, אני מאמין לכל מילה שכתובה פה. ולכן צריך תוכנית חומש לציבור החרדי. באת לספר בדיחות או שבאת, והיא מכוונת כל עמיתה ועמית למשרה ספציפית ידועה מראש. ההכשרה בכניסה לתפקיד תהיה קצרה וממוקדת, ועיקר הליווי והפיתוח האישי ייעשו במקביל לעבודה בתפקיד עצמו ולא מראש. לאור מבנה תוכנית "תנופה" ומאפייני קהל היעד שאליו היא מיועדת, הוחלט על ידי הגורמים המקצועיים כי ניתן לקיים את ההכשרה הקצרה, יום בשבוע מתוך שישה שבועות ההכשרה הצפויה, באופן מעורב ברובו מבחינה מגדרית בהתאם לקריטריונים שנקבעו. לאור עבודת המטה הענפה אשר ליוותה את התהליך ואמונתנו הרבה בפוטנציאל של תוכנית "תנופה", אין כוונה, מה אתה מקריא,  חברים, תנו לשר לסיים. שאלתי אותך, הרי שאלתי אם אתה רוצה לשמוע את כל התשובה או את מה שאני רוצה להגיד לך בעל פה. אמרת לי: אני רוצה לשמוע את הכול, תשמע את הכול וגם את מה שאני אומר בעל פה. אתה ביקשת, חבר הכנסת אשר. אתה גם מבקש ממני להקריא לך את התשובה ואתה גם מפריע לי להקריא ואומר לי למה אתה מקריא? אני לא מבין את העניין הזה. קריאות ביניים מותרות. אבל עודד, עם מי התייעצתם? עם איזה רב התייעצתם? אני התייעצתי עם הרב ליברמן. עכשיו, אין כוונה לפתוח מחזור, גם עם הרבנית יוליה. הוא התכוון לרב ליברמן מהסמינר. אין כוונה לפתוח מחזור של "משפיעים" בשנת 2022 אלא למקד את המאמצים בקידום "תנופה", וכמובן בשאר הכלים והתוכניות. אם באפליה עסקינן, הזכרתי את הרב ליברמן. לקראת דיוני תקציב 2023, ולאחר שתתקיים הערכה של מידת ההצלחה וההשפעה של "תנופה", יוחלט אם לפתוח מחזור נוסף של אחת התוכניות או של שתיהן במקביל או ליזום תוכנית חדשה המותאמת לצרכים שיזוהו עם התקדמות התוכנית. ועכשיו לענייננו אנו בנושא, תגיד לי, האם חרדי יכול ללכת לתוכניות אלה אחרי שהן הפכו להיות מעורבות, במקום תוכנית שהייתה לא מעורבת והצליחה? עכשיו תסביר לי, הבנו את השאלה, עכשיו רק תן לו לענות. תן לו להשיב. שאלת, תן לו להשיב. אבל לא סיימתי את השאלה. אתה גם שואל, גם צורח וגם מעיר. נכון, ואתה גם מפריע. אז אתה לא תעיר יותר בהצעה לסדר-היום הזאת. תוציא אותי מהישיבה. אם צריך, נעשה את זה. בבקשה, אדוני.  יש לך מזל, אני לא יכול לממש את האיום שלי. מזל שעבאס מגיע. יעקב, תבין, אני מקשיב למרגי, למה שהוא אומר. יש רציפות בניהול המליאה. גם בהבטחות של פורר: אם אין נאמנות אין אזרחות. עכשיו אני רוצה לעדכן את חבר הכנסת ארבל. תגיד, אתה רוצה לעשות פיליבסטר עכשיו? אין חוק, אין לך מה לעשות פיליבסטר. אתה רוצה לעשות פיליבסטר על הצעה לסדר-היום של משה ארבל? זאת פרקטיקה חדשה באופוזיציה, חבר הכנסת מלכיאלי. איפה הנורבגים? אני נורבגי, זה בסדר. עכשיו באמת לעניין. תראו, אני אישית חושב שכל הייצוג ההולם הופך להיות, כל קבוצה, ברוך השם יש הרבה מאוד קבוצות בחברה הישראלית. ייצוג הולם, ייצוג הולם, ייצוג הולם, בסוף, למי שלא בייצוג הולם, לא נשאר ייצוג הולם בתוך כל הסל הזה. אני סבור שיש חשיבות עצומה, אבל תגיד לי, לא, תן לי, חבר הכנסת קרעי. באמת, עזבו, כבר עשיתם צחוק מכל האירוע הזה. תנו לי להשיב פעם אחת בשלושה משפטים רצופים. אתה עושה צחוק עכשיו. הייצוג ההולם לפי, באמת, חברי הכנסת, תנו לשר להשיב. תודה רבה. אני מציע להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת החינוך. תודה. הייצוג ההולם הוא לפי האחוז באוכלוסייה. אם אתה גם וגם וגם אז זה אותו אחוז. אל תהפוך את זה כאילו, אוקיי, חברי הכנסת, אנחנו מעבירים, אפשר דעה נוספת? בבקשה, ינון אזולאי. יכולת לקבל תשובה. רצית להפריע, נכנסת באמצע והפרעת, אז לא תקבל תשובה, זה שאתה לא יודע לענות עניינית כי אין לך תשובה, אז אל תספר סיפורים.  לא מוכן לענות, תודה רבה, חברי הכנסת. דעה נוספת, ינון אזולאי, דקה. בבקשה. בואו נקשיב לינון. תודה רבה. אדוני השר, כבוד היושב-ראש, חבריי, קודם כול אני חושב, כבוד השר, שתשובה בעניין לא הייתה, בוא נגיד את האמת. יכול להיות שאתה רצית לענות משלך, בוא, עכשיו באמת, חבר הכנסת אזולאי. אתם שואלים שאלה. אתם רוצים לקבל תשובה? אני רוצה להשלים תשובה, אבל אם כל משפט חותכים אותי בדיבור, אני לא יכול להמשיך בתשובה. זה הכול. לכן אמרתי שלגבי התשובה שנתת מתוך הכתב בשם הממשלה, לא הייתה שם תשובה. יכול להיות שהיית רוצה להגיד תשובה אחרת, זה בסדר. אבל אני אשאל אותך שאלה, אני יודע שהשרה מירב כהן רצתה להביא תוכנית חומש לתעסוקה לחרדים, ובסופו של דבר מי שהתנגד לזה הם שר האוצר ליברמן וראש הממשלה הרזרבי יאיר לפיד, ועשו תוכנית חומש לערבים. לא, לא. אגב, אני בעד שתהיה תוכנית לערבים, זה בסדר גמור, אבל אין שום סיבה שכשבאים ומבקשים תוכנית חומש לחרדים, לא לעשות. העיקר לצעוק לנו: לכו תעבוד, לכו תעבדו. תוכנית 4/17 או 4/18, שנמצאת במשרד הכלכלה, שזה גם עידוד תעסוקה לחרדים, איפסו אותה, לערבים השאירו, לפריפריה השאירו, לחרדים, איפסו אותה. לכולם עשו ולחרדים איפסו את התוכנית, אין תוכנית. אז אני שואל שאלה פשוטה: אם באמת הממשלה רוצה לעשות לחרדים, עזוב, החרדים לא בקואליציה, זה שטויות, אבל אם אתם באמת רוצים לעשות במקום לצעוק כל היום: לכו תעבדו, לכו תעבדו, הגיע הזמן שגם תעשו משהו, ולא תגידו לנו: 12 שנה אחורה, 12 אחורה. החלטתם שאתם רוצים לעשות? אז תעשו, ולא למכור לנו שטויות. תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. לאן אתם מציעים להעביר את ההצעה? ועדת העבודה. אדוני השר, אתה מסכים לוועדת העבודה? לוועדת החינוך. לוועדת הכלכלה. אוקיי, אז אנחנו מצביעים על העברה לוועדת הכנסת. יש שתי דעות, אז אנחנו מעבירים לוועדת הכנסת. נא להצביע על ההצעה לסדר-היום, להעביר לוועדת הכנסת. לוועדת הכלכלה. לא, לוועדת הכנסת. למה? כי יש חילוקי דעות. הוא לא חבר כנסת בכלל. הוא הציע חינוך, אתם הצעתם כלכלה. אבל הוא לא חבר כנסת. נא להצביע. אבל הוא לא חבר כנסת. הוא מייצג את הממשלה. ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. שישה חברי כנסת בעד. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא: הצורך במענה הולם לחרדים המבקשים להשתלב בשירות המדינה, עוברת לוועדת הכנסת, והיא תנתב אותה. מנסור, אני חייב לשאול אותך אישית: למה לא הצבעת? תכבד אותנו. אוקיי, אני מתנצל. אני מבקש להוסיף אותי לפרוטוקול. אבל אני אומר לכם שבסיכום שלנו עם הממשלה, אמורה לבוא החלטת ממשלה שכוללת את כל המגזרים ביחד. מתי? הסיכום היה שעושים את זה אחרי התקציב. אני מאמין שהיא תבוא בקרוב. זה התפקיד של ראש ממשלה. לא, זה לא עניין של ראש ממשלה. זה התפקיד של ראש ממשלה. אצל היהודים אומרים: אחרי החגים. זה נשמע לי אותו דבר, פחות או יותר. נעבור לסעיף הבא בסדר-היום, הצעה לסדר-היום בנושא: הפרסומים על חקירה מזוהמת בעניינו של אהוביה סנדק, ההפגנות בעניינו ואלימות המשטרה נגד המפגינים, מס' 839, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, עשר דקות, אדוני חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, לפני כן, לפי התקנון רשאי כל אחד מחברי הכנסת להציע כי הדיון יתקיים בוועדה אחרת. אוקיי. אין כאן סמכות לשר שהוא לא חבר כנסת לבקש ועדה. אני מבקש, אז אני כחבר הכנסת אימצתי את בקשת השר. זה לא בסדר. הייתה כאן בקשה שלנו להעביר לוועדת כלכלה, ואתה אמרת להעביר לוועדת הכנסת בגלל שהוא ביקש, לא אמרת שזאת עמדתך. זה בניגוד לתקנון, אדוני. ההצעה צריכה לעבור לוועדת הכלכלה. אוקיי, בסדר. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אני מבקש שתשקול להעביר את ההצעה לוועדת הכלכלה, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאת עשר הדקות שיש לי אני רוצה לחלק לשתי נושאים. הנושא האחד, אדוני השר, פחות קשור אליך, וזה הנושא שלשמו נתכנסנו: החקירה המזוהמת בעניינו של אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה, החלק השני כן קשור לנושא הקודם שדיברת עליו, אדוני השר, והייתי שמח שתשמע את דבריי. אבל בחלק הראשון, אדוני היושב-ראש, אתה יודע שכשמישהו חושש ממשהו, כנראה שיש סיבה למה הוא חושש. אנחנו כאזרחים, כנציגי ציבור, הדבר האחרון שאנחנו רוצים, וזה לא משנה כרגע אם אנחנו שייכים לקואליציה או לאופוזיציה, הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה שיהיה חוסר אמון בין המשטרה לבין האזרחים. זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים. אנחנו יכולים שלא להסכים למדיניות של המשטרה, לחשוב שהמשטרה שוגה, אפשר הרבה דברים לומר על המשטרה, אבל מכאן ועד שהאזרחים יבוא ויגידו: אנחנו לא מאמינים בנושא מסוים למשטרה או חלילה שהמשטרה מטעה בהליך כזה או אחר, אני חושב שהמרחק ביניהם הוא גדול ואסור להיות שם. במה דברים אמורים? בנושא של הפטירה של הילד הצדיק הזה אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה, אני חושב שאפשר לומר הרבה דברים, ועל זה יכולה להיות מחלוקת בין הקואליציה לאופוזיציה: האם הוא היה צריך להיות שם? מה היה שם? על מה ההפגנה? אפשר לדבר על זה, מותר לנו לחלוק על זה. דבר אחד אני חושב שאסור לנו לחלוק עליו, וזה המציאות שילד הולך, ויש חשש, יש צל של ספק, לי אין ספק, אבל בואו נגיד שיש ספק אמיתי מי הרג אותו, והדבר הזה מטויח יום אחרי יום. שלושה ימים לקח למח"ש לחקור, ודיברו כאן היום על סדרה של כשלים עד שהגיעו להחלטה שלהם. אני יודע ששר המשפטים, שהיה אמור בעצם להשיב על זה, לא יכול לענות, והשר פורר יענה במקומו, אבל אני חושב, אדוני השר פורר, אדוני השר לא איתנו, הרב פורר. אה, יופי, יופי. בקיצור, אני חושב, מה שהגיוני לפעול. אוקיי. אז אני חושב שהעניין הזה של אהוביה סנדק זה לא נושא שאנחנו כאופוזיציה צריכים להעלות. אתם כממשלה, אתם שנושאים באחריות במשרד המשפטים, במשרד לביטחון פנים, בנושאים החשובים האלה, לכם אסור לתת שיהיה מצב שאזרחים במדינת ישראל ירגישו שהמשטרה מטייחת חקירות, מטייחת עובדות. עכשיו, אני לא אומר שזה נכון, לא רוצה להיכנס אם זה נכון או לא. זה שהדבר מתעכב כל כך הרבה זמן זה דבר שהוא לבד מעורר תהיות. אני רוצה לנצל את הבמה ולחזק את ההורים הצדיקים, באמת, של אהוביה, זיכרונו לברכה. תמשיכו במאבק שלכם. אנחנו מחזקים אתכם, ובעזרת השם אנחנו מקווים שהצדק יצא לאור. זה נושא אחד שרציתי לדבר עליו. אדוני השר, הנושא השני, ואני באמת רוצה את ההקשבה שלך, יש לי מה לומר לך בזה. תשמע, הנושא של שילוב חרדים, יש שתי דרכים לשלב חרדים: יש לבוא כממשלה לחנך ציבור, יש דרך שנייה של שילוב חרדים, ואי-אפשר לשלב חרדים בלי משא ומתן אמיתי, בלי דיון, לא איתנו כנציגי ציבור אלא עם הציבור החרדי כציבור. כל מה שחבר הכנסת ארבל אמר קודם, כל הנושא הזה שבעצם מחליטים לציבור איך הוא ילמד, מחליטים לציבור איפה הוא ילמד ומה הוא ילמד, הדבר הזה בסוף לא יביא לשילוב חרדים בשוק העבודה. דרך אגב, לך אני אומר: תראה, אני את הילדים שלי מחנך, בעזרת השם, שיהיו תלמידי חכמים, שישבו בישיבה כל היום ילמדו. זו השאיפה שלי. אני מנסה לכוון אותם, והשם יעזור לי גם להצליח. כיום יש אלפי חרדים באקדמיה, ואתה צריך לדעת, אדוני היושב-ראש, שהם חסומים. יש מחיצות בנושאי דת שהמדינה, כמובן בראשות מל"ג, גוף שפיתח לעצמו סמכויות עד אין-סוף, קבעה כלפי הציבור החרדי שמונעות מחרדים וחרדיות להשתלב בשוק העבודה. עכשיו, אתה דיברת על זה שאי-אפשר להקצות משאבים רק לחרדים כקבוצת מיעוט. הרי אתם לא אמרתם את זה כשהיה מדובר באוכלוסייה הערבית, זה לא מה שאמרנו. לא? אז לא הבנו אותך נכון. אוקיי. רק אני חושב שעד כמה שמקצים לעולי אתיופיה ולערבים, ובזכות, רבותיי. זה מגיע להם. אנחנו רוצים ששירות המדינה יהיה מגוון, מכל סוגי האוכלוסייה. אני רוצה שבמשרד המשפטים יהיו גם ערבים, יהיו גם חרדים וגם יוצאי אתיופיה. אבל כשאתה תלך ותבדוק, גם את המשרד שלך ואת כל משרדי הממשלה, כמה חרדים נמצאים במשרדים האלה, זה לא מראה, זה לא מלמד על מגמה של הממשלה. אבל אני העליתי לך את זה כי זה נושא כאוב וכואב. אני מקווה שאתה כשר, ובזה אני מסיים, תביא את הפה שלנו, פשוטי העם באופוזיציה, בשני הדברים האלה: 1. אם אין מה להחביא, לא, אני לא מנצל את עשר הדקות שלי. אבל חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, הייתה החלטת ממשלה על 7% לטובת החרדים. לא כובדה. 12 שנה ממשלת הליכוד לא הצליחה, מה זה לא הצליחה? לא רצתה, לא מימשה, לא מימשה את זה. יש לי ביקורת על זה. יש לי ביקורת על זה. אוקיי, הממשלה הזאת לא 12 שנה, כבר,  שר הפנים בממשלה, אבל שנייה, אבל רגע, רגע, איזה שר, אבל צריך לזכור דבר אחד: שר הפנים הוא שהביא את זה להחלטה, צריך לזכור, אבל ידידי היושב-ראש, זה לא אומר שאתה לא תדרוש מהממשלה הנוכחית, נכון. זה מה שאני עושה. אבל זה אומר שברגע שאתה דורש ורוצה לעשות ביקורת, לפחות שהביקורת תהיה הוגנת. נכון. אני, אתה לא יכול להשוות בין ממשלה שקיימת שישה חודשים, שבעה חודשים, לממשלה שקיימת 12 שנה ואתה היית חלק ממנה. אדוני היושב-ראש, יפה. אז היות שכל מה שבכנסת מצולם ומוקלט וגם מוקלד על ידי הקלדנים החרוצים שלנו, ואנחנו מודים לכם תמיד, אתה תראה שאני הייתי כאן בכנסת כחבר קואליציה וביקרתי את הממשלה. יותר מזה, אני הגשתי הצעות לסדר-היום בוועדת הכספים נגד הממשלה ואני תקפתי את הממשלה שאנחנו היינו חלק ממנה. רק אני מצפה מממשלת השינוי והריפוי, שמספרת לנו שהיא דואגת לציבור החרדי, הרי מה? היה פה בנט לפני כמה ימים. איך אומרים? קולות הרי אין לו, מצביעים אין לו, את אחוז החסימה הוא לא יעבור, אגב, יש תחביב חדש לראש הממשלה: לחסום אנשים בטוויטר. שמעת על זה? אלפי אנשים קיבלו חסימות. ראש ממשלה, עסוק באין-סוף דברים, יש לו איראן על הראש, בלגן, סיפורים, חוק החשמל וזה, במה הוא עסוק? בלחסום אזרחים בטוויטר. אגב, צריך להבין, אם זה ממומן מהציבור, אני לא יודע, עזוב את זה. אבל אני באתי עכשיו לממשלה, לראש הממשלה, שמספר בכל מקום שהוא דואג לציבור החרדי ואני מקבל את הדברים שלך. הביקורת שלי היא בהחלט גם על הממשלה הקודמת. גם אז הממשלה לא עשתה מספיק. אבל אני מצפה מאנשים שמספרים לנו שהם דואגים לציבור החרדי ולא צריך את הנציגים שלהם, שיבואו וייתנו דין וחשבון מה הם עושים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. מה אתה מציע בקשר להצעה לסדר-היום? בעצם אנחנו היינו באירוע הזה עם חבר הכנסת איתמר בן גביר. האם אתה רוצה להסתפק בזה או להעביר?  לוועדה המשותפת. אבל אין ועדה. הוא לא יכול להעביר לוועדה שלא קיימת. לוועדת הכנסת. אוקיי, בסדר. סליחה, אדוני השר. בואו קודם כול נקשיב לתשובתו של השר, ואז נוכל  אני חשבתי, אוקיי, השר עודד פורר, בבקשה, אתה יכול להשיב. את הצעתו של חבר הכנסת איתמר בן גביר זה לוועדת הכנסת, ואז היא תקבע לאן הנושא הזה ינותב. אלא אם כן השר, ראשית, לעניין ההצעה לסדר-היום, חבר הכנסת מלכיאלי, מאחר שגם היית במליאה בדיון בהצעה לוועדת חקירה פרלמנטרית, אין צורך לחזור על הדברים. אני גם שמח שחבר הכנסת בן גביר קיבל וגם אתה קיבלת, הצבעתם בעד, את ההצעה להעביר את זה לדיון בוועדת חוץ וביטחון, בוועדה לביטחון פנים, בוועדה משותפת, בכלל, על כל הנושא של הנוהל והטיפול בדור הזה. אני חושב שזה בהחלט מבורך. לעניין תעסוקת חרדים, ראשית, לגבי התשובה שהקראתי קודם, אם אתה באמת רוצה לשמוע ולהבין, 1. מה שנאמר, ואני בהחלט חושב שזה הדבר הנכון, זה המעבר ל-on the job training. אבל מדבריך כאן עלתה בדיוק הנקודה הבעייתית, צרח אותה גם קצת חבר הכנסת יעקב אשר מכיסאו שם, נושא ההפרדה. תראה, שילוב חרדים בשירות המדינה, אני חושב שהוא חשוב, כפי שחשוב לשלב את כל האוכלוסיות במדינת ישראל בתוך שירות המדינה: חרדים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, עולים חדשים, ותיקים, כולם. אני חושב ששירות המדינה צריך להיות כזה שרואים בו את פניה של החברה, אדוני השר, יש עוד האתיופים, ונשים. כן, אמרתי, עולים, ונשים. אני אתחיל דווקא באמת מהעניין של הנשים. אנחנו רואים את זה קורה לא רק בנושא של שירות המדינה. אי-אפשר, עלו כאן כמה הצעות חוק נוספות מטעם חברי הכנסת מש"ס ויהדות התורה בנושאים אחרים, להגיד: כן, אתם רוצים שמהחברה החרדית יצאו לעבודה, הפרדה. שירות המדינה לא יהיה בהפרדה. אם מישהו אומר: תשמע, אני חייב את הקורס בהפרדה, ואם זה לא בהפרדה, מבחינתי זה לא קיים, הציפייה היא שגם השירות יהיה בהפרדה. מעולם לא. זה בדיוק התהליך. שירות המדינה הממלכתי יתקיים לפי העקרונות הממלכתיים של מדינת ישראל. זה שירות המדינה. אני מדבר על שילוב וייצוג הולם בשירות המדינה. ואז אתה אומר: בגלל שאין הפרדה בין גברים לנשים בקורסים אז לא ילכו לקורסים. ואנחנו אומרים לך: לא, הקורס הנכון הוא קורס של on the job training. on the job training זה אומר שהוא כבר בתוך העבודה ומשתלב בתוך העבודה. את זה עושים, מה לעשות, גברים ונשים יחד, כי גברים ונשים עובדים יחד בשירות המדינה, וזה לא ישתנה מסיבה כזאת או אחרת, בין שירצה את זה חבר הכנסת מלכיאלי או חבר הכנסת אשר ובין שלא, אלא אם כן תהיה פה חברה אחרת. אני לא הייתי רוצה לחיות בחברה שבה מפרידים נשים. אני אומר לך יותר מזה, ואני יודע שיש לנו מחלוקת על הנושא הזה, אבל מה לעשות? הסיפור של לימודי הליבה הוא לא סיפור של המצאה שאנחנו רוצים לסנוט במישהו או להרגיז מישהו. הסיפור של לימודי הליבה הוא בסיס כדי שאפשר יהיה להשתלב בעבודה במדינת ישראל. מה זה קשור? איפה אני רואה את הבעיה הזאת? את הבעיה הזאת אני לא רואה בהכרח רק בחברה החרדית. תבוא, תפגוש חברים שיצאו בשאלה מהחברה החרדית. אני יודע שאתה לא אוהב את זה, אבל הם יצאו, הם בני אדם כמוך, כמוני, רוצים להשתלב, רוצים לצאת להתפרנס. גם אין להם הקהילה התומכת שתומכת בהם כדי שלא יצאו להתפרנס. הם לא יכולים, הם צריכים להשלים לימודים של לוח הכפל, ברמה הזאת. אני נפגשתי עם קבוצות כאלה שאני אומר לך, ליבי יוצא אליהם. אבל זה לא נכון. הם נזרקים לפעמים לעוני ולשולי החברה. עודד, זה לא נכון. אתה יודע שזה לא נכון. לכן, כשאנחנו מדברים על שילוב בחברה וייצוג הולם, זה מתחיל גם עם לימודי ליבה, זה מתחיל גם בזה שצריך להבין שההכשרות, מה לעשות, לא בהכרח יהיו הכשרות בנפרד. אני אומר לך שגם בהקשר של יציאה של נשים ושילוב של נשים חרדיות בעבודה, אני מוביל את זה. אני לא רוצה להשתמש בכינוי שהשתמש יעקב אשר כלפיי וכלפי חבריי. אני מוביל את זה, גם דרך המשרד שלי. היום בישיבת הנהלה ביקשתי לעבוד על תוכניות של שילוב חרדים וחרדיות בשוק התעסוקה, בהייטק, ואיך אנחנו רואים שהתוכניות האלה גם לא יהיו תוכניות של מס שפתיים, אלא שנוכל לבחון אותן בסוף בכך שיש מקום עבודה טוב, לא מקום עבודה שולי, מקום עבודה טוב שמביא פרנסה טובה בצידו, שיכול בהחלט לכבד את העובדת או העובד שהולכים לתחום הזה. כן, לממשלה הזאת יש מדיניות. המדיניות שלה היא ששני בני הזוג יצאו לעבוד. מעבר לזה, כל אחד בשעותיו. זאת לא המדיניות של הממשלה. המדיניות שלכם זה לשרוד, והדרך שלכם להישרדות זה לפגוע בדת היהודית. זה מה שהיה. מעבר לזה כל אחד בזמנו הפרטי יעשה מה שהוא רוצה. ירצה ללמוד יותר, ירצה ללמוד פחות, ילמד פחות. זאת המטרה. זאת המדיניות שלכם. אדוני היושב בראש, מאחר שההצעה הזאת כבר עבדה לוועדה וכבר הוחלט עליה, אני פשוט מציע להצמיד אותה לדיונים בוועדה שתוקם. זה יגיע לוועדת הכנסת גם כך. תודה. אתה מסכים, חבר הכנסת מלכיאלי? אז אנחנו מצביעים על העברת ההצעה לוועדת הכנסת. נא להצביע. ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. בעד, חמישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, שאילתות רגילות לשר התקשורת. בבקשה, אדוני שר התקשורת, אתה יכול לעלות לדוכן. אנחנו מתחילים עם השאילתה הראשונה, של חבר הכנסת שלמה קרעי, מס' 245: לפ"מ הפסיקה את הפרסום בערוץ 20. בבקשה. אנא, חבר הכנסת שלמה קרעי, להיות צמוד לנוסח השאילתה. יש שאלה נוספת, אדוני היושב-ראש? יש, כמובן. ברגילה לא. אוקיי. אין? ברגילה לא. אבל היו עכשיו. אז בואו נעשה את השאילתה הראשונה, בבקשה. אבל עשיתי, והייתה שאלה נוספת. יש פה עוד שאילתה, שלך. בשאילתה דחופה יש שאלה נוספת, ברגילה לא, רק השאילתה. אוקיי. בבקשה, חבר הכנסת שלמה קרעי. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, לשכת הפרסום הממשלתית הפסיקה את הפרסום בערוץ 20. מדובר ברדיפה והחרמה של ערוץ חשוב בישראל. לפ"מ לא יכולה להחרים ערוץ בנוגע לפרסום. רצוני לשאול: 1. מי קיבל את ההחלטה ומה הטיעונים להצדקתה? 2. האם יש קריטריונים לפרסומי לפ"מ בטלוויזיה, ומהם? 3. האם בכוונת ראש הממשלה או השר הרלוונטי להתערב בכך ולהחזיר לאלתר את הפרסום בערוץ 20? ואני מוסיף: או שהם צריכים להגיד תודה לכל הימנים לכאורה בממשלה, תודה, חבר הכנסת שלמה קרעי. שמאז שנכנסו, תודה, חבר הכנסת קרעי. זה מעבר לשאילתה. הפרסום הזה הפסיק בערוץ הימני היחיד. בבקשה, אדוני השר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת קרעי, ראשית, העובדות: לשכת העיתונות הממשלתית לא קיבלה החלטה להפסיק לפרסם בערוץ 20. זה פשוט פייק. דבר שני, לשכת העיתונות הממשלתית, למרות שהייתי רוצה, היא לא תחת משרד התקשורת, אבל אני מקבל את הרעיון להעביר אותה. אני קולוניאליסט, ואני מקבל את הרעיון להעביר אותה תחת משרד התקשורת, לגבי הפרסום, מכיוון שביררתי, שאלת אז עשיתי את העבודה, לא רק שהם לא קיבלו את ההחלטה להפסיק לפרסם, ההפך הוא הנכון: מהתשובה שאני קיבלתי, ערוץ 20 החליט באופן חד-צדדי להפסיק להעלות קמפיינים של לפ"מ מכיוון שהם ביקשו מחיר גבוה, אתה מתבלבל, השר. לא, לא, אני אומר לך, לפ"מ הפסיקו כי הם טוענים, רגע, רגע, תרשה לי לענות, אחרי זה אני גם אשמע. אני מבטיח לשמוע גם את קריאת הביניים, בסדר? אז תרשה לי לענות. לשכת הפרסום הממשלתית לא קיבלה החלטה להפסיק לפרסם שם. להפך, הם רוצים לפרסם שם, אבל לפ"מ לא הסכימה לדרישת הערוץ להעלות את מחירי הפרסום חד-צדדית וללא כל משא ומתן. אתה יודע מתי העלו את המחיר? רגע, רגע. מבירור שנעשה  וזה מה שעשינו, לפ"מ פתוחה למשא ומתן גם עכשיו, גם ברגע זה, ואם ערוץ 20 מעוניין לקיים משא ומתן לגבי מחירי הפרסום, אז לפ"מ מוכנים לקיים את המשא ומתן הזה. בלפ"מ טוענים שהערוץ מסרב. מעבר לכך, חבר הכנסת קרעי, אני רוצה להגיד, אדוני השר, תן לי להגיב דבר-דבר. רגע, רגע. אני אתן לך. אתה יודע שהעלו את המחיר כבר במרץ, בתקופת ממשלת נתניהו, ממשלת הימין. הם לא העזו להפסיק את הפרסום עד חודש אוגוסט, כשהממשלה "הימנית" החדשה נכנסה. חבר הכנסת קרעי, אני אתן לך לענות. מעבר לזה, מכיוון שהנושא רציני ומעמיק, אני עשיתי שיעורי בית וגיליתי שלפ"מ בגימטרייה זה 150. מה זה 150 בגימטרייה? זה גם "אבטח ולא אפחד", גם "אבולוציה" וגם יותר חשוב מזה, "אובייקטיבי". וגם רבי מאיר היה מטהר, ומכיוון שלפ"מ זה 150, רבי מאיר היה מטהר את השרץ בק"ן טעמים, 150 טעמים. רגע, תן לי את שיטת הגימטרייה. גם אני נותן לך גימטרייה. רבי מאיר היה מטהר, היה מטהר את השרץ, אני הולך בדרך חכמים. אז מכיוון ש"אובייקטיבי" זאת מילה חשובה, ב-150 טעמים, בק"ן טעמים. יתר אובייקטיביות ושכולם ייהנו משוק הפרסום, זה שוק בעייתי לכלל כלי התקשורת. אני משוכנע שהם ינהלו משא ומתן, ואז גם ימצאו את הדרך לפרסם שם. תודה. תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה בסדר-היום, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. לא, השר, אתה אמרת לי לחכות לך ושאני אסיים, זה לא ככה. זו שאילתה רגילה. אנחנו מדברים, הערת ביניים. אדוני היושב-ראש, אני אמרתי שאני אקבל את הערת הביניים. ברשותך, אם אפשר. אוקיי, אז אנחנו נאפשר. אדוני השר, כתוב שרבי מאיר היה מטהר את השרץ, יודע לטהר את השרץ, בק"ן טעמים, ב-150 טעמים. כאן זה התאגיד. בק"ן. זה שלי. התאגיד זה שלה, אבל מה שאתה עושה כאן, אתה מטהר את השרץ. אתה מטהר את המעשה הבזוי הזה, שבחודש מרץ העלו את המחירים כי הרייטינג שלהם עלה, אבל רק אחרי שאתם הקמתם את הממשלה הזאת, הפסקתם במקרה את התקציב לערוץ היחיד שתוקף אתכם. אין פה ניגוד עניינים, אדוני השר? חבר הכנסת קרעי, בוא אני אלמד אותך משהו. מכיוון שאני, כלכלי, איפה שיש רייטינג גבוה והוא עולה, שוק הפרסום מפרסם, ואיפה שאין, הוא לא מפרסם. זה נורא פשוט. השוק פתוח, ואני בטוח שאם הרייטינג עולה, יהיו מספיק מפרסמים שיפרסמו. תודה רבה. למה? לערוץ 12 חסר רייטינג? לערוץ 12 יש מספיק רייטינג, ובכל זאת לפ"מ מפרסם אצלם. תודה לחבר הכנסת שלמה קרעי. השר נתן תשובה גם על השאלה הנוספת. בבקשה, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שאילתה 258, ניגוד עניינים. מנסור, אתה יושב-ראש לא כיפי היום, מה זה? מה קרה, התעייפת? נתתי, נתתי. מה השעה? מה, עשינו גימטריות. עשית שלוש, ארבע שאלות נוספות. כי זה הדיון. מה אתה ממהר כל כך? נגמר היום. אני לא אקרא קריאות ביניים, אבל אני כן ארצה לשאול שאלה נוספת, כמו שנתתם לחבר הכנסת קרעי. לפחות שבהתחלה נהיה צמודים לשאילתה. עם זה אין בעיה, אדוני היושב-ראש. אוקיי. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ניגוד עניינים. לאור הנתון שגאולה אבן סער, אשתו של שר המשפטים גדעון סער, היא מגישת מהדורת החדשות של תאגיד השידור הציבורי הישראלי, כאן 11, רציתי לשאול: 1. כיצד השר מסביר את ניגוד העניינים בין מגישת החדשות לשר? 2. כיצד מגישת מהדורת החדשות, שאמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, יכולה למלא את תפקידה בניגוד עניינים שכזה? תודה רבה. במענה על שאלתך, אציין כי בהתאם לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד 2014, הסמכות בנוגע ליחסי העבודה בתאגיד הציבור נתונה בידי מועצת התאגיד הציבורי ולה בלבד. לי בתור שר תקשורת אין סמכות לקבוע, ואני שמח שכך, היכן עיתונאי יעבוד, היכן הוא לא יעבוד, במה הוא יעסוק ובמה הוא לא יעסוק. הייתה פה השרה לשעבר מירי רגב. נדמה לי שאמרת שאת רוצה יום אחד להיות מירי רגב כשתהיי גדולה. נו? עדיין. אז היא אמרה: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? השר צריך לשלוט במה נראה ואיך נראה. אני חושב שזה לא טוב. בעיניי, טוב שתהיה הפרדה מלאה בין הפוליטיקה, בין הפוליטיקאים, לבין התוכן החדשותי בכל מקום, ובוודאי בתאגיד השידור. אני שמח שזה כך. אתה שמח על ניגוד העניינים הזה? ואני מסתכל על זה ומודה לאלוהים שאני לא צריך להתערב בתוכן. אני חושב שמי שהתערב בתוכן בעבר מצא את עצמו, זה לא תוכן. תוכן או זהות המגיש. מצא את עצמו במקומות לא טובים, פחות נוחים לו היום. ואני חושב שבכלל כדאי שכולנו נזכור שתפקיד התקשורת הוא לבקר אותנו, הפוליטיקאים, הא.  ולא לעשות משהו אחר. אתה מבין את השאלה שלה, השר? זו התשובה שלי. אז איך התקשורת תבקר את הפוליטיקאי כשהיא תשתוק? אני תכף אמצא לך גימטרייה על התאגיד. אשתך מבקרת גם אותך? תן לגלית, היא יודעת לדבר בצורה רהוטה. קודם כול, לקחת רפליקה שאמרה בזמנו מירי רגב בנושא כל כך חשוב, אמרתי שמכיוון שאמרת שאת רוצה להיות יום אחד מירי רגב, אני, עזוב, עזוב. תקשיב, תקשיב. אשת שר המשפטים, בשידור ציבורי שהישראלים מממנים, לא יכולה להתעסק בשום דבר שקשור לבעלה, כמו פרשת כסרא-סמיע. גלית, אבל, שנייה. אני הקשבתי, עכשיו אני שואלת. רגע, אבל זה לא נאום. זה לא נאום. כמו פרשת כסרא-סמיע, כמו ענייני הקנביס והתומכים שלו. גלית, זה לא נאום. הבנתי את השאלה. חברת הכנסת אטבריאן, תודה לך. מותר לי לדבר, אני לא מבינה את זה. מותר לך. שאלת שאלה נוספת, את יכולה לשבת. אבל שאלת, השאלה שלך הייתה ברורה מהרגע הראשון. אני שואלת שאלה שמיליוני אנשים ברשתות, את יכולה לשבת. מה זאת אומרת? אני אפילו לא התחלתי את השאלה. שאלת את השאלה. אבל שאלת. לא שאלתי, לא שאלתי. שאלת. גלית, יש פה רוטינה של שאילתה. אז אני אשאל את זה. שאלת כבר. אל תפחד, אל תפחד, זאת דמוקרטיה. אני לא מפחד. שאלת. מה שקורה בדבר הזה זה צפון קוריאה. גלית, גלית, בצפון קוריאה, אני שואלת את כבוד השר, כי מותר לי שאלה נוספת. אני שואלת את כבוד השר אם ניגוד עניינים צפון קוריאני, הבנתי את השאלה.  שבו אשת שר המשפטים נמצאת בניגוד עניינים חזיתי מול 120 חברי כנסת, הבנתי את השאלה. אין פה 120 חברי כנסת.  ולא יכולה לדווח על אף אחד מהם באובייקטיביות, התשובה שלך היא, גלית, גם אם את צועקת,  המנגנון של התאגיד? זאת התשובה שלך? תודה לך, חברת הכנסת גלית. תודה לך. זאת התשובה? אתה שר התקשורת. גם אם את צועקת, זה לא הופך את זה, יש פה הליך לא אתי, אנטי-דמוקרטי, שנועד להגן עליכם, ממשלת האליטות. גלית, אני אמור להגיב על נאום שלך או על שאלה? תודה. התשובה שלך לא רצינית. אני רוצה לשמוע תשובה רצינית. אז לא מוצאת חן בעינייך התשובה שלי, מה לעשות? ככה זה בדמוקרטיה, לפעמים התשובות שלי לא מוצאות חן בעיניך. מגינים עליי על חשבון הכספים של כל העם, ולכן אני סותם את הפה. גלית דיסטל, עדיין התאגיד לא נמצא, וטוב שכך, תחת המעורבות של שר התקשורת. שרי תקשורת בעבר שהתערבו בתכנים וניסו להשפיע על איזו תמונה של אשת ראש ממשלה או חבר כנסת אחר, כל התאגיד הוא שלכם, אני עבדתי שם.  רק מצאו עצמם עמוק, אתה מדבר על תמונה? כל התאגיד הוא של השמאל. גלית, אני לא יודע, אני לא רגיל לנהל את הוויכוח הזה. גלית, גלית, את רוצה להקשיב לי? את רוצה להקשיב או שאת רוצה לשמוע את עצמך? אני יודעת מה זה. 800 מיליון שקלים בשנה, 800 מיליון, עוד גוף דיקטטורי שבא להגן על האליטות. גלית, את רוצה להקשיב או לדבר? אדוני היושב-ראש, אני לא מצליח לנהל את השיחה הזאת. כן, חברת הכנסת גלית. תודה רבה. זה לא עובד ככה. גלית, את צריכה גם להקשיב. לדעתי זה גם חלק מדמוקרטיה. הקשבתי, שמעתי את השאילתה. לא, הוא מנסה לתת תשובה. אני מנסה לתת תשובה. היא שאלה, עצרה, תשמעו ביקורת, אז מה? מה יש? אין שום בעיה. היא שאלה, עניתי, היא שאלה שוב, אם תרשו לי לענות, חבר הכנסת שלמה קרעי, חברת הכנסת גלית, תנו לשר. במשפט הראשון כבר סתמת לי את הפה. אם באתם לעשות הצגה בשביל לצלם את זה, לא הצגה, זה נושא כואב. אז תנו לענות. אבל זה נושא כואב. הבנתי. כואב לך, כואב לך, כואב לך. שמעתי, אמרת 20 פעם כואב. ישראל הפכה לדיקטטורה, דיקטטורה. אמרת 30 פעם צפון קוריאה, הבנתי. את ממשיכה לדבר. למה שהציבור יממן את אשת השר? את רוצה תשובה או לא? רגע, אולי בערוץ 20 מוכנה לקבל אותה, לערוץ 20 אני משוכנע שזה יעשה המון רייטינג וגם יביא פרסומות. עכשיו בואו רגע נדבר על השאלה שלך, ותשובתי: אנחנו הפוליטיקאים לא מערבבים תקשורת. אנחנו כפוליטיקאים צריכים לקבל, אשת שר המשפטים מנהלת, זה הכי נראות. גלית, את רוצה להקשיב לתשובה או שאת לא מסוגלת להקשיב? אין לך סבלנות, לא מסוגלת, אז תצאי, מה אני אעשה? אני לא מסוגלת לשמוע את זה. אם את לא מסוגלת לשמוע זו בעיה שלך. היא הולכת לישון בלילה עם שר המשפטים. איך לא מערבבים? יש אולי מי שמטפל בפוליטיקאים שלא מסוגלים לשמוע אחרים. אני לא יודע. את רוצה להקשיב לי או לא? זה נקרא שאילתה. שואלים שאלה, מקבלים תשובה. אם את לא רוצה לקבל תשובה, אולי יש מי שיעזור לך. אני לא יודע לעשות משהו עם בן אדם שלא מסוגל להקשיב לתשובה. אני מסוגל להקשיב לתשובות. לא כל כך. כן, תאמיני לי, הקשבתי לך לשאלה, לא אמרתי מילה, שאלת פעם שנייה, הקשבתי. אבל הייתה לי שאלת המשך, עצרת אותי במשפט הראשון. תהיה הוגן, זה מצולם. את ממשיכה. תני לי לענות. עוד פעם, אם את לא מסוגלת להקשיב, זו בעיה. אני אעזור לך, אבל, גם אתה לא מסוגל. אז עכשיו אני מקשיבה. Shoot. אפשר להיות בשקט? כן, מקשיבים. תודה. תודה. מודה לך באמת. במדינת ישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית, לא תהיה מעורבות של פוליטיקאים בתכנים או בקביעת מגישים ומגישות. מי שניסה לעשות את זה בעבר, לקבוע את המגיש הזה בוואלה ואת הכתב הזה בעיתון הזה ולייצר איזו קומבינה עם העיתון הזה, אתה מודע לזה שבעלה מינה את הבוס שלה? את עדיין לא נותנת לי לענות. שוב. לא, אין התערבות. הוא מינה את קובלנץ. גלית, שוב, את לא מסוגלת. אבל אתה אומר דברים שאין בהם אמת. לא עשו לך ריכוז בגן? את לא מסוגלת לשבת עשר שניות בשקט? אתה אומר דברים שלא קשורים למציאות. אני מבין שאת לא אוהבת את מה שאני אומר. לא, אתה לא אומר דברים שקשורים לדיון. גלית, לא את קובעת מה אני אומר ומה לא, ולא את קובעת אם זה נכון או לא. בעלה מינה את הבוס שלה. שישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, השר. גלית, אי-אפשר לנהל את השיח הזה. אם אתם לא תיתנו לי לדבר, אין שום טעם לענות. אתה מדבר על איזה כתבה שאולי הייתה, כאן אשתו עובדת בתאגיד. אני לא מצליח להבין. אתם יושבים כאן, אתם לא מסוגלים להקשיב עשר שניות. מה הבעיה שלכם? אתה מקשיב לעצמך? שלמה, אני מקשיב לעצמי. זה מה שאני רוצה לענות. אתם יכולים להקשיב עשר שניות או לא? מסוגלים? גלית? שלמה? מסוגלים? נורא קשה, נורא קשה. נורא קשה. מה לעשות, אני אעזור לכם. הגננת של הילדים שלי הייתה מעולה בלייצר שעות ריכוז. אם אתם צריכים, אני אביא אותה במיוחד. אתם הורסים את הדמוקרטיה, זה קצת יותר חשוב מגננת של ילדים. הבנתי, הבנתי. את מגינת הדמוקרטיה. הבנתי. בוודאי. אני מגינה על העם. אז הלב הדמוקרטי שלך לא נותן לך להקשיב. אני מגינה על העם. אתה שלטון האליטות, בוודאי. כן, את העם, אני יודע. את ושלמה העם, כל היתר הם לא העם, זה חשוב מאוד. שרה נתניהו מקבלת תוכנית, שרה נתניהו זה העם ואת ושלמה. הכול העם, אנחנו לא. הבנתי, הבנתי, הבנתי. שרה נתניהו מקבלת תוכנית בתאגיד, זה היה עובר את שר התקשורת? גב' גלית, את מוכנה להקשיב או לא? דאבל סטנדרט. את מוכנה להקשיב או לא? יפה. אפשר עשר שניות של הקשבה? ריכוז? שלמה? גלית? אפשר? מעכשיו עשר שניות. תודה רבה. שר תקשורת לא מתערב בתכנים ובמינוי מגישים במדינה דמוקרטית. נקודה. לא לכאן ולא לשם. אני לא מתערב מי יהיה לא בערוץ 20, לא בתאגיד, לא בערוץ 12, וטוב שכך. אתם, יש לכם איזה קונספציה בראש ששר התקשורת אמור להתערב בזה במקום לפרוס סיבים ובמקום להתעסק בתשתיות. מה קרה בעשור האחרון עם ההתערבות הזאת? א. לא השגתם את היעד שלכם, בלבלתם את המוח, מצאתם את עצמכם במשפטים, עומדים עם מסכות כמו איזה זומבים, במשפט. רק השבוע אמרת: אני הולכת להגן על הדמוקרטיה, עברו לך העשר שניות. רגע, תקשיב עד הסוף. כבר דקה אתה מדבר שטויות. ב. גם פגעתם בפריסת תשתיות תקשורת במדינת ישראל. במקום שלכולם יהיה סיבים אופטיים לפני עשור, אינטרנט מהיר, מנוע צמיחה כלכלי, התעסקתם בקשקוש. כמו שממנים רמטכ"ל, אתה מסיט את הדיון.  כמו שממנים רמטכ"ל, איך אתה מסיט את הדיון, תקשיבו עד הסוף. תקשיבו עד הסוף, גם אם זה לא נוח. תסתכל מה היה פה, למה דמגוגיה? תקשיבו עד הסוף. אתם לא מסוגלים להקשיב לאחרים. מדברים, מה קורה כשראש ממשלה נפל על תפירת תיקים, ושר המשפטים כאן, אשתו, אומרים "דמוקרטיה" כל שש שניות ולא מסוגלים להקשיב למישהו אחר.  עושה מה שהיא רוצה בתאגיד ומקבלת משכורת מהציבור. אם אתם לא תקשיבו רגע אתם לא תבינו את התשובה. לא, אתה תקשיב, תקשיב לעצמך. אני מקשיב לעצמי. היא עושה בדיקת עובדות לנתניהו. היא עושה בדיקת עובדות לראש האופוזיציה.  אתם מוכנים להקשיב? בדמוקרטיה שלכם אפשר להקשיב למישהו אחר? אם לשרה נתניהו, הבנתי, שרה, שרה, שרה. אמרת את זה 20 פעם. הייתה תוכנית בתאגיד השידור, שר התקשורת לא רק היה מתערב, היה סוגר את התאגיד. חברים, תודה. נהניתי מהשיחה איתכם למרות שלא הקשבתם לי. אני מקווה שהדברים הובנו. אני מקווה שאתה הקשבת לעצמך. תודה לשר יועז הנדל. אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 128 והוראת שעה), התשפ"ב 2021, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר עודד פורר. בבקשה. אם אתם הולכים, מי יצביע? הוא לא חבר כנסת. אה, אתה פה. גם אני, שלמה. אה, גם אתה פה. יש לנו ח"כ תורן, יש ח"כ תורן. אם הנורבגים לא פה אז אנחנו, יש לנו עוד עבודה חוץ, הצעת חוק התכנון והבנייה, אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת. מוצע לבצע שני תיקונים בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1965. התיקון המוצע הראשון עוסק בזהות נציגי השלטון המקומי במועצה הארצית לתכנון ולבנייה בהתאם לסעיף 2(ג) לחוק. מוצע להרחיב את סמכות ראשי הרשויות המקומיות שהם חברי המועצה הארצית כך שהם יהיו רשאים למנות במקומם או את אחד מסגניהם כהוראת הסעיף הקיים או את מהנדס הרשות המקומית כפי שמוצע בתיקון. התיקון המוצע השני מוצע כהוראת שעה, ועניינו משך התקופות שבהן ניתן להכריז על מרחב תכנון מיוחד בהתאם לקבוע בסעיף 33 לחוק. לאור מורכבות ההליכים והתמשכותם במרחב תכנון מיוחד ולצורך השלמת הליכים שכבר החלו במרחב התכנון, כאמור, מוצע לקבוע כהוראת שעה, לתקופה של שלוש שנים, כי ניתן יהיה להאריך את תקופת תוקפו של צו למרחב תכנון מיוחד גם בתקופה נוספת, שנייה, כמשמעותה בסעיף 33(ב), לתקופה מרבית של חמש שנים, אתה יכול להגיד לנו למי זה החוק הזה,  בדומה לתקופה המקורית שניתן לקבוע בצו כאמור, ולתקופת ההארכה הראשונה כפי שנקבעו בסעיף 33 לחוק. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, ואני מצפה, שחברי הכנסת יתמכו בהצעת החוק. אני מניח שנפתח עכשיו דיון. כן, כמובן. כי אחר כך אני עוד ארצה לסכם. כן. תודה לשר עודד פורר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אבי מעוז, אינו נוכח, חבר הכנסת אמיר אוחנה, אינו נוכח, חבר הכנסת ינון אזולאי, אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב אשר, אינו נוכח, חבר הכנסת יואב בן צור, אינו נוכח, חבר הכנסת מאיר פרוש, אינו נוכח, חבר הכנסת משה גפני, אינו נוכח, חבר הכנסת אלכס קושניר, אינו נוכח, חבר הכנסת איימן עודה, אינו נוכח, חבר הכנסת יצחק פינדרוס, אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב ליצמן, אינו נוכח. אני מכריז על נעילת רשימת הדוברים. חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק, אינה נוכחת, חבר הכנסת משה ארבל, אינו נוכח, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חבר הכנסת ישראל כץ, אינו נוכח, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אינו נוכח, חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת, חבר הכנסת משה אבוטבול, אינו נוכח, חבר הכנסת אוריאל בוסו, אינו נוכח, חברת הכנסת קרן ברק, אינה נוכחת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. אפשר לראות רשימת דוברים? שלמה, אתה בדרך, כן. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, יעני מי ששומע את הצגת הדברים, באמת שמדובר בתיקון תמים לחוק תכנון ובנייה, שמחליפים נציגים בנציגים, מאריכים את הקמת מרחב תכנון מיוחד. למה אתם לא אומרים את האמת, אדוני השר? למה אתם לא באים ואומרים שזה חוק מיוחד לחריש? זה נקרא חוק חריש. זה לא חוק תכנון ובנייה, זה חוק חריש. אתם באים ורוצים להפקיע אלפי דונמים מבאקה אל-גרבייה, מברטעה, מאום אל-פחם, מכפר קרע, מערערה. מייסר. מייסר. זה חוק מיוחד, חבר הכנסת ווליד טאהא, חוק מיוחד, אתה יודע את זה, יו"ר ועדת הפנים, ואתה התנגדת ואתה מתנגד ואנחנו מתנגדים. אבל על אף זאת הקואליציה הזאת, הדורסנית, מביאה את החוק הזה, למרות שהם יודעים שאנחנו מתנגדים לחוק הזה. רצו לבצע מחטף ביום שלישי שעבר, כביכול זה חוק בהסכמה, ולכן הצד הזה, שלמה קרעי, הסכים. אנחנו לא הסכמנו. מה הסכמנו? ואתם תומכים היום עם הממשלה ואתם תצביעו בעד הממשלה. אנחנו לא פה. אה, אתה לא פה. אתה לא פה. תכף נראה אתכם. אם אתם לא פה אז זה בסדר. זה חוק, אדוני השר, פעם ראשונה, אדוני היושב-ראש, פעם ראשונה שעושים מרחב תכנון מיוחד לחמש שנים. אחרי זה האריכו את זה לשלוש שנים, (אומר בערבית: וכולו, הכול בשביל חריש.) ועכשיו רוצים, בפעם השלישית, להאריך את זה בעוד שנתיים על מנת להשלים את העבודה ולהפקיע את יתר הקרקעות שלא הפקיעו או לעשות יערות שם, באום אל-פחם ובבאקה ובכפר קרע. זו המטרה האמיתית של החוק הזה. לכן צריך להתנגד לזה ולכן אסור לנו להסכים לחוק הזה. תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת, חבר הכנסת אופיר סופר, אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. מכובדי היושב-ראש, לפני שנתיים בערך, בדיון בוועדת הפנים, בנוכחות אל-לג'נה אל-אהלייה, אני זוכר שאחמד מלחם היה שם, ובתיאום עם ד"ר ענאיה בנא וראשי הרשויות של היישובים הערביים מסביב, הם ניסו להאריך את חברי הוועדה לחמש שנים. התנגדנו והגענו להבנה: עד שלוש שנים. מה שמביאים היום זה יצירת מרחב מיוחד לחריש, איזו מין ממלכה, אוטונומיה, של חריש. המטרה בסופו של דבר, באמצעות ועדת התכנון המיוחדת הזאת, זה להשתלט על אלפי דונמים מסביב למייסר, לערערה, לברטעה, לאום אל-פחם, לכפר קרע, לבאקה. כל היישובים האלה מושפעים מההחלטות של הוועדה הזאת. מושפעים. ולכן התנגדנו אז, ואנחנו ברשימה המשותפת מתנגדים גם היום. נדמה לי שאני רואה שרק אנחנו ורע"מ בינתיים מתנגדים להצעה הזאת, וחבל. חבל. ניסו להביא את זה אתמול, ואני לא התנגדתי כיו"ר סיעת הרשימה המשותפת, כי אם מביאים ביום שלישי צריך הסכמה של כולם. אז מביאים את זה היום. זו הצעה שהיא הצעה דורסנית לגבי היישובים הערביים, לגבי התושבים של האזור הזה בוואדי עארה, ולכן אנחנו נצביע נגד. תודה. תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, אינו נוכח, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. שלוש דקות, גברתי. כן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אגב, איך אתה מצביע על החוק? אנחנו נגד.  אתם נגד. בדיוק על זה באתי לדבר. כשקמה הממשלה המסוכנת הזאת אמרו ראשיה שאנחנו, הממשלה, אנחנו מסכימים על 80% מהנושאים ועל 20% אנחנו לא מסכימים, נכון? אתה זוכר את זה, יבגני? זה מה שאמרו. על 80% אנחנו מסכימים, על 20% לא. כל מטר שאתם הולכים, כל שבוע, כל כמה ימים, אתם נתקלים ב-20% האלה. אתם יודעים למה? כי ה-20% האלה הם ה-20% של המהות. השאלה אם יקום יישוב באביתר או לא, זה ב-20%; השאלה איך תיראה מפת העדיפות הלאומית, זה ב-20%; השאלה אם מותר, סליחה, לייהד את ואדי עארה ולייהד את הגליל, שזה ערך ציוני עליון, זה ב-20%; השאלה אם אפשר לעשות שתי מערכות חוקים במדינה, ליהודים חוק התכנון והבנייה, ולערבים חוק הבנייה והתכנון, זה ב-20%; השאלה אם אנחנו רוצים לקחת מהרשות הפלסטינית את הכספים שהיא משקיעה בעידוד טרור או שאנחנו רוצים לשנורר כסף בעבורה בעולם כדי לחזק אותה שהיא תוכל להמשיך לתקצב טרור זה ב-20%, וכן הלאה וכן הלאה. לעצור, כל פעם בגלל גחמות אישיות, בדיוק.  זה ב-80% או ב-20% ואנחנו נגיע גם לדברים החשובים. יבגני, אני אענה לך. מה שקורה בינתיים הוא שב-20% האלה נמצא בראש ובראשונה, בגולת הכותרת של ה-20% האלה, הרבה לפני שאנחנו מדברים על שטח, על השאלה של כן או לא לבצע נסיגה ביהודה ושומרון, שאגב, כל יום מתבצעת, כי בני גנץ כל יום נותן לפלסטינים לאכול את השטח, והחלקים הימניים, כביכול, בקואליציה, שהיו אמורים להתנגד לזה, לא אומרים כלום. זו הפרשנות שלך, אבל עוד לפני כן, בבסיס, בבסיס, השאלה המרכזית היא השאלה של הזהות של המדינה הזאת. כמו שאתה, אדוני היושב-ראש, אמרת, בהתחלת הדרך אמרת: יש שני נרטיבים. שני הנרטיבים האלה ב-20%. זה ב-20%, ולכן אתם מצביעים נגד. וזה הביזיון של הממשלה המסוכנת הזאת, שהיא ממשלה שמאפשרת לך לגרור את מדינת ישראל, דרך ה-20% האלה, למדינת שני לאומיה, שני הנרטיבים שלה, מדינת כל אזרחיה. זה אירוע מסוכן מאוד. זה מה שרציתי לומר. תודה לך, חברת הכנסת אורית סטרוק. חבר הכנסת עופר כסיף, אינו נוכח. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, איפה השר? פה, פה. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני, קודם כול, ביקשתי לבדוק את העניין עם היועץ המשפטי לגבי העברה לוועדה. אין תשובה עדיין? מחכים. כי אנחנו ביקשנו. עוד פעם? אין בעיה. אפשר להגיד את זה למיקרופון, כל עם ישראל צריכים לדעת. לפני כן היה כאן דיון בהצעה לסדר-היום. ביקשנו להעביר אותה לוועדת הכלכלה והשר פורר ביקש ועדת הכנסת או ביקש ועדת חינוך, והשר פורר הוא לא חבר כנסת, אז אמרתי להם שבתקנון מופיע שרק חבר כנסת יכול לבקש ועדה. מה הממשלה מבקשת? אין ממשלה, הממשלה לא יכולה לבקש. נתתי לך תשובה שאני, אבל הפרוטוקול ראה מה היה כאן. לך לא הייתה עמדה. השר ביקש ועדת חינוך, ואמרת: אם הוא מבקש ועדת חינוך אז נעביר לוועדת הכנסת. אני חלק מהקואליציה ועמדת השר היא עמדתי. לא, זה לא נאמר לפרוטוקול, ולכן אנחנו ביקשנו את ועדת הכלכלה, ואנחנו מבקשים. אוקיי, אמרתי את זה אחר כך. בסדר, הייעוץ המשפטי בודק את העניין. בסדר. אדוני היושב-ראש, יש לי זמן קצר להשיב לשר התקשורת, שלפני כן עמד כאן ודיבר כאן בצביעות אופיינית, בהתנשאות, כאילו שאנחנו מטומטמים, כאילו שלא מבינים, גם בנושא של לפ"מ. אתה יודע, מחודש מרץ, ערוץ 20, שהרייטינג שלו עלה, הלך והעלה את המחירים לכל המפרסמים, כולל ללפ"מ. לפ"מ המשיכו לפרסם במחירים המעודכנים. כשהגיע חודש אוגוסט, מעניין מה קרה בטווח שבין מרץ לאוגוסט, קמה ממשלה חדשה שערוץ 20 הוא אחד המבקרים הגדולים ביותר שלה, הוא ערוץ ימני שמביא דעות ימניות, והממשלה, לפ"מ, החליטו להפסיק את הפרסום שם. פתאום הם נזכרו שחצי שנה קודם עדכנו את המחירים. אז ששר התקשורת לא יספר סיפורים, ושהם יעמדו ויגידו: אנחנו מנסים לסתום פיות של הימין. מי שמבקר אותנו לא יקבל תקציבים, כמו בטורקיה, כמו במקומות של צפון קוריאה, שלא נותנים למתנגדי המשטר להשמיע ביקורת. ולגבי הנושא השני, גם כן, מעניין שפתאום כולם סותמים את הפה. יש כאן אשת שר המשפטים. הוא הזכיר, עם חמאה על הראש, הוא אמר: הינה, אתם התעסקתם עם וואלה, ותראו, אתם בבית המשפט. בדיוק להפך. מה היה שם? אפילו יש מחלוקת, רואים שהתיק מתפורר ואין הרי כלום, והייתה מחלוקת אם בכלל היה שם איזשהו סיקור אוהד, כשיש כל כך הרבה כתבות נגד, ובכל זאת מעמידים למשפט על שוחד. כאן אשתו של שר המשפטים ממומנת מכספי הציבור, יושבת ומגישה מהדורת חדשות בכאן 11, והיא לא יכולה לבקר את הממשלה, והיא עושה בדיקת עובדות לראש האופוזיציה. מה קורה כאן? השתגענו? איך זה עובר בשתיקה? תודה רבה, חבר הכנסת שלמה קרעי. איפה מנדלבליט? איפה הפרקליטות? איפה? תודה רבה, חבר הכנסת שלמה קרעי. תודה רבה. תודה לך. חבר הכנסת אורי מקלב, אינו נוכח, חברת הכנסת רות וסרמן לנדה, אינה נוכחת, חבר הכנסת שמחה רוטמן, אינו נוכח, חבר הכנסת אלי כהן, אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב מרגי, אינו נוכח, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת, חברת הכנסת מירב בן ארי, אינה נוכחת, חברת הכנסת חוה אתי עטייה, אינה נוכחת, חבר הכנסת אריה דרעי, אינו נוכח, חבר הכנסת אופיר כץ, אינו נוכח, חבר הכנסת יואב גלנט, אינו נוכח, חבר הכנסת דוד אמסלם, אינו נוכח, חבר הכנסת דסטה גדי יברקן, אינו נוכח, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אינה נוכחת, חבר הכנסת דוד ביטן, אינו נוכח, חבר הכנסת יריב לוין, אינו נוכח, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' אינו נוכח, חברת הכנסת לימור מגן תלם, אינה נוכחת, חברה הכנסת מאי גולן, אינה נוכחת, חבר הכנסת עמיחי שיקלי, אינו נוכח, חברת הכנסת יעל רון בן משה, אינה נוכחת, חבר הכנסת חיים ביטון, אינו נוכח, חבר הכנסת יבגני סובה, מוותר. אני מזמין את השר עודד פורר. ואחרי זה אני. ביקשתי. אני קראתי את השם שלך, ינון, ולא היית בהתחלה, ונעלתי את הרשימה. עכשיו כל חבר כנסת שיבוא יכול לבקש. תסלח לי, אני מתנצל בפני כולם. לא שמעתי שהודעת שנעלת את הרשימה. אוקיי. אדוני השר, בבקשה, אתה יכול לסכם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, לחבר הכנסת קרעי, רק לעניין ההצעה לסדר-היום, מה שמופיע בתקנון זה: נשמעה ההצעה לאן ילך הדיון בנושא. מכיוון שנשמעה ההצעה, גם הממשלה, ואני כנציג הממשלה, רשאית להשמיע הצעה כאן בכנסת. משכך, הכנסת מחליטה אחר כך באמצעות ועדת הכנסת איפה ידונו, האם ידונו בוועדת הכלכלה, האם ידונו בוועדה אחרת.  היועץ המשפטי. אין לי שום בעיה. אני בהחלט חושב שזאת סוגיה דרמטית לענייני עבודתה של הכנסת, וחשוב באמת שתבורר במלואה. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, דווקא לדבר על כמה דברים שעסקתי בהם, עודד, לא שומעים. עכשיו יותר טוב? שיגבירו לך, לא, לא. להפך, יותר טוב שינמיכו את רעשי הרקע. כשינמיכו את רעשי הרקע, תוכלו לשמוע יותר. אני מאמין בשיטה הזאת יותר. אני רוצה, אדוני, לנצל את ההזדמנות הזאת, דווקא בפני חברי הכנסת, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, אולי לדבר על כמה דברים שאנחנו עשינו בשבוע או השבועיים האחרונים. ראשית, חשוב לי לדבר על משהו שעלה פה קודם. דיברו פה קודם, ועלתה הצעת חוק מהאופוזיציה לגבי הערים המעורבות, הטבת מס בערים המעורבות, כאילו שזה יפתור את הבעיה שישנה בערים המעורבות, בעיה שהיא גם חברתית, גם כלכלית, גם תעסוקתית, גם חינוכית, גם ביטחונית, ולא היא הדבר. ציין אדוני היושב-ראש, בצדק, את הפרויקט שאנחנו הוצאנו מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל, פרויקט שבו יצא קול קורא לערים המעורבות, על מנת לתגבר אותן, לתגבר אותן בדיוק בנקודות שאנחנו חושבים שיש חשיבות עצומה לתגבר אותן, בסכומים לא מבוטלים. אגב, אחד הדברים שאני הגדרתי, אדוני, כשאני נכנסתי למשרד לפיתוח הנגב והגליל והפריפריה החברתית, הוא לא לעסוק כל פעם בפרויקטים, בצד של הקואליציה, מנהלי הסיעות. עידית, בבקשה.  קטנים, אלא ללכת על משהו משמעותי. הקצינו 50 מיליון שקל לערים המעורבות, שיצאו בקול קורא שהן ממלאות אותו היום. הכסף הזה ישמש לפרויקטים חינוכיים, פרויקטים חברתיים, שמדברים על שיתוף פעולה בין גוני האוכלוסייה השונים באותה רשות, וגם על פרויקטים של מיגון וביטחון, כדי לשוות ביטחון אישי לתושבי הערים האלה. גם ערים חרדיות? אגב, לא משנה. הערים המעורבות, לא משנה מה זהותן הדתית או החברתית, אלא להגיע, הורדת לאפס, התקצוב לא הולך לפי אם העיר היא חרדית או לא חרדית, התקצוב הולך לפי אם היא בנגב ובגליל, ואותן אנחנו רוצים לחזק. בהחלט אני חושב שזאת הדרך לטפל אחרי שנים ארוכות, שנים ארוכות של הזנחה ברשויות בגליל ובנגב. אני סיימתי, אז אני מודה לכם על ההזדמנות, עודד, זה לא נכון. עודד, זה לא נכון, להציג את הפרויקט. מכאן ואילך, אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה. מחקת את הפריפריה. תודה, השר עודד פורר. בבקשה, חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע, נא לשבת במקומו. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 128 והוראת שעה), התשפ"ב 2021. נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 128 והוראת שעה), התשפ"ב 2021, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. אני מבקש לוועדת תשתיות. ועדת הפנים. אפשר לצרף אותי? כלכלה. כלכלה. מנסור, אני כלכלה. אני הפנים. הפנים. תשתיות. אנחנו רוצים כלכלה. 19 חברי כנסת, נוסף חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' 20 חברי כנסת בעד, שישה חברי כנסת נגד. הצעת החוק עוברת לוועדת הכנסת, והיא תנתב אותה לקביעת ועדה. תודה רבה לכם. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ח בכסלו התשפ"ב, 22 בנובמבר 2021, בשעה 16:00. ישיבה