שני, ב' בטבת התשפ"ב, 6 בדצמבר 2021. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב 2021. לדיון מוקדם, החל בהצעת חוק פ/2621/24 וכלה בהצעת חוק פ/2661/24: הצעת חוק בתי המשפט (תיקון, שקיפות הליכים משפטיים), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (דחיית הגשת דיווח שנתי לעסק שהוקם ברבעון האחרון של השנה), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל, הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון, הסדרי ראייה לדודים ודודות), התשפ"ב 2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, הצעת חוק החלת ריבונות על בקעת הירדן, גוש עציון, גבעת זאב, מעלה אדומים, ביתר עילית ועפרה, התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל, הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני האוכלוסייה החרדית ברשויות ובתאגידים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר ויצחק פינדרוס, הצעת חוק חובת מכרזים (תיקון, עידוד עסקים להעסקת בני החברה הערבית והחרדית), התשפ"ב 2021, מאת חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (שתי נקודות זיכוי לסטודנטים ולתומכיהם), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, הנגשת הסכמים לצרכנים שאינם דוברי עברית), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם ושרון רופא אופיר, הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון, מניעת פגיעה בקטין על ידי חשיפתו להורה אלים), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (דחיית הגשת דיווח שנתי לעסק שהוקם ברבעון האחרון של השנה), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון, פטור ממס ממכירת תרופות מאריכות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל, הצעת חוק יום העצמאיות והעצמאים, התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק, הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון, ביטול שעון חורף), התשפ"ב 2021, מאת חבר הכנסת בועז טופורובסקי, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון, סגן ראש רשות ברשות מעורבת), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי, הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, הסדרת העיסוק בפודולוגיה), התשפ"ב 2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון, חינוך אקלימי), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, אלכס קושניר, אלון טל ונעמה לזימי, הצעת חוק המרכז למורשת יהדות תוניסיה וג'רבה, התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת אמילי חיה מואטי, שלמה קרעי, מיכאל מרדכי ביטון, יעקב מרגי, אלי כהן, דסטה גדי יברקן, יריב לוין, אופיר סופר, קרן ברק, דוד ביטן, יואב קיש, אורלי לוי אבקסיס, חוה אתי עטייה, אורית מלכה סטרוק, דוד אמסלם, משה אבוטבול, גלית דיסטל אטבריאן, איתמר בן גביר, מאי גולן, יבגני סובה, עמיחי שיקלי, צבי האוזר ומירב בן ארי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, דמי ביטוח מופחתים לסטודנטים), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה, הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון, זכאות לדיור ציבורי להורה עצמאי המקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום מזונות ואינו זכאי להבטחת הכנסה), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, הצעת חוק תרומת זרע, התשפ"ב 2021, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג, הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון, מכשיר מצוקה), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב, הצעת חוק קביעת אופן ההעסקה של מטפלות במשפחתונים המפוקחים על ידי משרד הכלכלה והתעשייה, התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון, ביטול הצבת חיילים בשירות חובה ביחידות אחרות של משטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון, תוכנית להוראת שפת הסימנים), התשפ"ב 2021, מאת חברות הכנסת שירלי פינטו קדוש ושרן מרים השכל, הצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו (תיקון, חובת סימון ארץ הייצור של צמחים הנמכרים בתפזורת), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה, הצעת חוק החקלאות, התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת יעל רון בן משה, יעקב מרגי, בצלאל סמוטריץ', משה גפני, אופיר סופר, נירה שפק, מירב בן ארי וקטי קטרין שטרית, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון, הסדרת תנאי שירות של המשרתים ביחידות מחוץ לצה"ל), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת יוסף שיין, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, לימור מגן תלם, אלינה ברדץ' יאלוב, שרון רופא אופיר ואלכס קושניר, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רישום והגברת האכיפה באופניים חשמליים או קורקינט חשמלי), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, יבגני סובה, אלכס קושניר, יוסף שיין ולימור מגן תלם, הצעת חוק העונשין (תיקון, חוק עונש מוות למחבלים), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר ומאי גולן, הצעת חוק עובדים זרים (תיקון, שימוש בכספים שלא הוצאו על ידי עובדים זרים ומסתננים), התשפ"ב 2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש, הצעת חוק העונשין (תיקון, איומים כלפי עובד ציבור), התשפ"ב 2021, מאת חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון, חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת מאיר יצחק הלוי, מירב בן ארי, מיכל שיר סגמן, יעל רון בן משה, צבי האוזר ורות וסרמן לנדה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניוני בתי חולים), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון, הרעלות), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת מוסי רז, עידית סילמן, אלון טל, שרן מרים השכל, יוראי להב הרצנו, יסמין פרידמן וגילה גמליאל, הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון, איסור הפליה בשל הובלת עגלת ילדים), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון, קליטה בטלפון נייד בכל חלקי הארץ), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי, הצעת חוק נציבות הדורות הבאים, התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת גבי לסקי, מוסי רז, אלון טל, גלעד קריב וזאב בנימין בגין, הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון, פקיעת אסדרה), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן ואופיר כץ, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, קבלת קהל בשעות אחר הצוהריים), התשפ"ב 2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי, הצעת חוק העונשין (תיקון, מאסר עולם לאונס קטינים), התשפ"ב 2021, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב, הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון, הקבלת התקופה המרבית לכהונת שופט בית המשפט העליון למשך כהונת ראש ממשלה), מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', יואב קיש, יריב לוין, שמחה רוטמן, משה ארבל, משה גפני, אמיר אוחנה, אורית מלכה סטרוק, אורי מקלב, אוריאל בוסו, ישראל כץ, אופיר כץ, יעקב אשר, ינון אזולאי, חיים ביטון, אלי כהן, אופיר סופר, אבי מעוז, מירי מרים רגב, מיכל וולדיגר, דוד אמסלם, שלמה קרעי, מאיר פרוש, יצחק פינדרוס, ישראל אייכלר, יואב בן צור, איתמר בן גביר, חוה אתי עטייה, גלית דיסטל אטבריאן, משה אבוטבול, מאי גולן, דסטה גדי יברקן, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא, קרן ברק, ניר ברקת, מיכאל מלכיאלי ומכלוף מיקי זוהר. תודה. תודה למזכירת הכנסת. אנחנו ניגשים לסעיף השני בסדר-היום, הצעות סיעות הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, התאחדות הספרדים שומרי תורה, תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, ויהדות התורה והשבת אגודת ישראל, דגל התורה להביע אי-אמון בממשלה. פגיעה בבריאות תושבי הפריפריה, של הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו, ינמק את ההצעה חבר הכנסת אופיר כץ, ישיב שר הבריאות ניצן הורוביץ. בסעיף השני, ממשלה הנלחמת באזרחיה החלשים אינה ראויה לאמון, מטעמה של תנועת ש"ס ינמק את ההצעה חבר הכנסת יואב בן צור וישיב השר עיסאווי פריג'. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול אני מנצל את הבמה להודות לך על שבוע שעבר, שסייעת בהחלת דין רציפות של חוק על החמרת ענישה על מתעללות. תודה בשמי ובשם ההורים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת האי-אמון שמונחת בפנינו היא על אחד המחדלים הכואבים של הממשלה הזו: הפקרת תושבי הפריפריה. מרגע כינונה של הממשלה היא לא מפסיקה לפגוע בתושבי הפריפריה. מבחינת הממשלה הזו, חדרה צפונה ואשדוד דרומה נמחקו, התושבים שם לא חשובים, לא מעניינים, אפשר לדרוך עליהם ולרמוס אותם בשם הכיסאות, הבעיות שלהם הן לא הבעיות שלנו, והם נמצאים, אם בכלל, בתחתית סדר העדיפויות. יש כמה דוגמאות: ביטול הרחבת כביש 65, כביש הדמים בין עפולה לצומת גולני, בוטל, מיסי פריפריה, כדוגמת מס הגודש, מיסים על אוכלוסיות חלשות שאנחנו רואים חדשות לבקרים בוועדת הכספים. מאז שנבחרתי לכנסת אני עוסק בנושא צמצום הפערים במתן שירותי הרפואה בין הפריפריה למרכז אבל מעולם לא נתקלתי בכזאת אטימות לנושא. לפני ארבעה חודשים פנה אליי מנהל בית החולים גליל נהריה פרופ' מסעוד ברהום, אשר הוא והצוות הרפואי פועלים ועובדים קשה מאוד למען הענקת שירות רפואי ראוי לתושבי הצפון. בית החולים נהריה רכש את מכשיר הדה-וינצ'י מכספי תרומות של בית החולים. אני אתן קצת רקע: מכשיר הדה-וינצ'י מאפשר ניתוחים כירורגיים מתקדמים ומדויקים יותר. כמו כן, המכשיר מקצר משמעותית את זמן ההתאוששות מניתוחים וחוסך למטופל כאבים רבים. בואו נעבור קצת על הנתונים: על פי תקנות מכשירים רפואיים מיוחדים, אמורים להיות שישה מכשירים ברחבי הארץ. במרכז יש שבעה מכשירים, בצפון, אפס. ברהום סיפר לי כי למרות שרכש בעצמו את המכשיר ולמרות שיש לו אנשים שהוכשרו לתפעל את המכשיר ולמרות שבצפון יש אפס מכשירים כאלו, משרד הבריאות לא אישר את הפעלת המכשיר. למה? כי זה חורג מהתקנות. פה זה גם המקום לומר מילה טובה למיטל יסעור, כתבת הבריאות של ישראל היום, שמהרגע הראשון הבינה את העוול שנעשה ונחלצה לסייע, הובילה את המאבק הזה בזירה התקשורתית, וזו לא הפעם הראשונה. תודה לך בשמי ובשם תושבי הצפון. העליתי את הנושא פעמים מספר בדיוני התקציב גם בוועדת הבריאות כשדנו על התחשבנות בין הקופות ובתי החולים. הדגשתי את הצורך והחשיבות, למה שתושב הצפון יקבל פחות מתושב המרכז? ועדיין, אטימות מהמשרדים. לאחר מכן יזמתי דיון ייעודי בוועדת הבריאות על מניעת הפעלת המכשיר, על זה ועל נושא נוסף, שאתייחס אליו בהמשך. הצגתי את הנתונים, דיבר מנהל בית החולים, הסביר את הטענות, ועדיין התשובה הייתה: זה ייצור חריגה מהתקינה. מה שמדהים בסיפור הזה הוא שאין שום הלימה בין מספר התושבים בפריפריה וכמות המכשירים שהם מקבלים לבין הכמויות האלו במרכז. כשזה בפריפריה, אז לא מתייחסים, וכשבמרכז, יש יחס לתקינה ולכמות התושבים. יש מדיניות של המשרדים: כשזה מגיע למרכז, אפשר לחרוג מהתקינה, אבל בפריפריה סוגרים את הברזים גם אם בית החולים רכש את המכשיר. כמה זלזול. המשכתי ונאמתי על הנושא במליאה, פניתי לשרים, לא עזר. לא עצרתי שם ויזמתי את הצעת האי-אמון שמונחת לפניכם. עד לאותו רגע לא הייתה נכונות מצד המשרדים לפתור את הבעיה הזו. אותן תשובות, אותו יחס, אותו פס ששמים על התושבים. ואז, ברגע שהבינו שיצטרכו לעלות לפה לדוכן ולהסביר למה הם לא סופרים את התושבים, למה הם מייחסים לבריאותם של תושבי המרכז חשיבות גדולה יותר, הם הסכימו לאשר סוף-סוף. אחרי עינוי של ארבעה חודשים שבהם זעקנו מעל כל במה על אישור המכשיר הזה, סוף-סוף האוצר הואיל בטובו ואישר את המכשיר. חבל שלקח כל כך הרבה זמן, חבל שבמשך ארבעה חודשים נוספים תושבי הפריפריה נאלצו לסבול, אבל זו עדיין בשורה גדולה ואני מברך על כך. אני מברך על כך שבסופו של דבר השכילו להבין שחוסר הצדק פה הוא גדול מדי, אפילו עבורם. אני תמיד אהיה פה להזכיר למשרדי הממשלה שצריך לצמצם את הפערים בשירותי הרפואה בין הפריפריה למרכז. אני לא עושה את זה רק היום, מהכובע שלי כחבר כנסת מהאופוזיציה, עשיתי את זה גם כחבר כנסת מהקואליציה, גם כמרכז הקואליציה בוועדת הכספים נלחמתי ונאבקתי עבור העוול הזה. יחד עם רובוט הדה-וינצ'י חזרתי ואמרתי על הצורך במרכז לצנתור מוח באשקלון. כדאי מאוד שנפגע שבץ מוחי יעבור צנתור תוך שעתיים בלבד מהפגיעה. הסיבה היא פשוטה: הסיכויים שלו להחלמה מוקדמת יהיו גבוהים פי 3.3 לעומת חולה שלא יספיק להגיע לבית החולים ולקבל טיפול דחוף. ולמרות זאת, לא קיים מרכז לצנתור מוח בכל אזור נפת אשקלון. מדובר על כמעט חצי מיליון תושבים. הדבר הזה מסכן את בריאות התושבים ואפילו את חייהם. פנינו למשרד הבריאות, והם החזירו לוועדה את התשובה הבאה, ואני מצטט: קיימים כ-30 מצנתרי מוח במדינת ישראל, וחלקם מצויים בתהליכי הכשרה בחו"ל. צנתור מוחי דורש מיומנות רבה, ובמידה שנעשה על ידי צוות פחות מיומן, הנזק גדול מהתועלת. ההגבלה במספר מרכזי השבץ המוחי הינה על מנת שלא לגרום נזק בשל היעדר מיומנות. זו תשובה שאנחנו שומעים כבר זמן די רב, זאת למרות שפרופ' חזי לוי, מנהל בית החולים ברזילי באשקלון, אמר כמה פעמים כי יש ברשותו את המצנתר שמיומן בתחום, את מכשיר הצנתור ואת המקום להקמת המחלקה. יש הכול, הדבר היחיד שחסר זה הרישיון. המשרד ממשיך להתעקש. בעוד חודש אני אגיע לבית החולים פוריה. דרך אגב, ביום חמישי, אדוני השר, הייתי בערב התרמה למחלקת השיקום גם של בית החולים פוריה, וזה באמת היה ערב מאוד מאוד מרגש והושגו גם תרומות, כמעט מיליון שקלים. לא כמו שמשיגים במרכז, אבל זו גם בשורה חשובה. גם מנכ"ל משרדך היה והשתתף, וזה מאוד חשוב. אז בעוד חודש אני אגיע שוב לבית החולים פוריה, לחנוך את היחידה לצנתור מוח, שגם אליה משרד הבריאות התנגד. גם פה היה הכול מלבד הרישיון. אבל אז מי שהיה שר הבריאות, השר ליצמן, הבין את הדרישה, את המאבק, וסייע והרישיון התקבל. בעוד חודש חונכים את המרכז לצנתור מוח הראשון בגליל המזרחי, בפוריה. אני קורא לכם מכאן, שר הבריאות ושר האוצר. אדוני שר הבריאות, אני כן מרגיש ורואה שאתה מנסה ונאבק, ואתה מכיר בבעיה. וכפי שאמרתי לך בשיחה פה, אני בוועדת הכספים, ובכל עזרה שאתה תצטרך מול משרד האוצר על מנת לצמצם את הפערים, אני אהיה לרשותך. אני פונה אליכם, אשרו לבית החולים ברזילי לפתוח את היחידה לצנתור מוח. מדובר פה על אנשים שתמנעו מהם נכות לכל החיים. אנשים שחייהם יינצלו בזכות זה. אני רוצה להמשיך ולדבר על הפגיעה של הממשלה הזו בתושבי הפריפריה. לצערי זה לא רק בבריאות, גם בפן הכלכלי. הממשלה הזו אימצה שיטה. צריך כסף, יש אילוצים קואליציוניים, יש מנסור עבאס עם כל הדרישות שלו, אז מה קורה כשאנחנו צריכים? נדפוק את החלשים, נדפוק את הפריפריה, נדפוק את החרדים. כסף קל ומהיר. ככה מממנים כיסאות. אחרי שאביגדור ליברמס נכנס לוועדת הכספים ואמר שלא יהיו מיסים, זו המצאה של האופוזיציה, מאז אנחנו דנים בוועדת הכספים כמעט אך ורק על מיסים. עוד ועוד העלאות מיסים, בעיקר כנגד החלשים, בעיקר כנגד הפריפריה. אם זה משקאות ממותקים, חד-פעמי, דלקים, רכישות באינטרנט, פחמן, גודש, כל היום מיסים ועוד מיסים על האזרחים. כל התוכניות שהאוצר שמר במגרה במשך שנים, ליברמס, מגשים לו. למה? כי צריך לממן צרכים פוליטיים, צריך לממן את עבאס. הרי המיסים האלו לא באים מהמשרדים המקצועיים, הם באים מהאוצר. אם מטרת המיסים הייתה באמת לדאוג לציבור, כפי שהם אומרים, למה הייתה התנגדות להצעת החוק שלי לתעל את הרווחים? למה את 600 מיליון השקלים שאתם אמורים לקבל מהחד-פעמי לא תשקיעו באיכות הסביבה? למה את 380 מיליון השקלים, אדוני השר, מהשתייה הממותקת, הצעתי שהכסף הזה יעבור למשרד הבריאות והייעוד שלו יהיה לטפל אך ורק בסוכרת ובהשמנה, שזו תופעה שבעיקר בפריפריה אנחנו רואים אותה יותר. אם זה היה כל כך חשוב לאוצר, היית מקבל את הכסף הזה ומטפל בסוכרת ובהשמנה. אבל לא, ההתנגדות רק מוכיחה מהם הצרכים האמיתיים למיסים האלו. זה לא באמת מעניין, לא ההשמנה ולא הסוכרת ולא השתייה הממותקת שאנשים צורכים. זה לא מה שמעניין אתכם. מה שמעניין אתכם זה הכספים שאתם צריכים, ולכן אתם מטילים את המיסים. טוב, יש לי המשך, אני אשמור את זה. יש לנו היום כמה חוקים, אז אני אמשיך בחוקים הבאים. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, חבר הכנסת אופיר כץ. תודה רבה לך. בבקשה, חבר הכנסת יואב בן צור. מה עם להשיב? חבר הכנסת בן צור, סליחה. קודם ישיב השר, אני מתנצל, טעות שלי, ורק אחריו. אני לא הבנתי מה קרה. כן, כן, כן. מעניין שבהתחלה אמרתי את זה. בבקשה. תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, גם חבר הכנסת כץ, קודם כול אני רוצה לומר שזו קודם כול בשורה. את המכשיר לרובוט לניתוחים, זו בעצם מערכת כירורגית כזאת, מאוד משוכללת, אישרנו, והמכשיר יתחיל לפעול באופן מיידי בנהריה, וזה כבר דבר טוב. באופן כללי אני גם רוצה להגיד בעניין הזה שיש בישראל, ובואו נהיה קצת הוגנים, זו מצוקה ארוכת שנים. ממשלות נתניהו, בואו נאמר, יש להן חלק עיקרי בהזנחה הזאת. מבחינת מכשירים לנפש, אם אנחנו מסתכלים על MRI, CT, PET-CT, כל הבדיקות האלה, רובוטים, תאי לחץ, אנחנו מאוד נמוכים ביחס למדינות המפותחות מבחינת מכשירים לנפש. וכן, אתה צודק, וצודקת גם חברת הכנסת בן משה כאן, גם היא מאזור הגליל המערבי, שהפגיעה היא בעיקר בפריפריה. ויש היום בישראל, ואני אומר את זה ואני מודה בזה ואני לוחם בזה, פער בנגישות הבריאות בין הפריפריה למרכז. אגב, לא שבמרכז זה כזה בוננזה, גם במרכז התורים מאוד ארוכים והצפיפות קשה ויש הרבה בעיות. בפריפריה אני חושב שזה חמור יותר. יש כאן עשורים שלמים, עשורים שלמים שבהם מערכת הבריאות הוזנחה, תוקצבה בחסר בכוונת מכוון, כל הזמן תוך כדי פגיעה במערכת הציבורית, כשאנחנו רואים שבמקביל המערכת הפרטית הלכה ותפחה. תראו כמה אנשים מחזיקים ביטוחים פרטיים, משלמים עליהם הון תועפות, לפעמים ביטוח כפול ומשולש על אותו דבר, לא מנצלים את זה, והסיטואציה הזאת גורמת לבעיות קשות ביותר במערכת הבריאות. הבסיס לכל העבודה שלי במערכת הבריאות ובמשרד הבריאות זה להגיע לשוויון בנגישות הבריאות בין כל אזרחי ישראל, לא משנה מקום המגורים שלהם, המין שלהם, המוצא שלהם, הקבוצה הדתית, העדתית והמעמד הכלכלי, שזאת נקודת המפתח. בפריפריה אנחנו רואים התלכדות גם של עניין של מעמד כלכלי, גם של ריחוק גיאוגרפי וגם של נושאים נקרא להם מגזריים-עדתיים, אם אנחנו מדברים למשל על המגזר הערבי. מה שאנחנו עושים מאז תחילת הקמת הממשלה זה להזרים חמצן למערכת הבריאות. יש תוספת תקדימית לבריאות בתקציב, אנחנו עושים עכשיו מהפכה בבריאות הנפש. למשל, אני אגיד על בריאות הנפש שבית החולים לבריאות הנפש באזור של הגליל המערבי הוא בית חולים מזור. זה בית חולים שהתנאים בו קשים ביותר. הייתי שם. קשים ביותר. זה בכלל בית חולים שהוא זמני. כל המבנים שם והמיקום זה זמני, וכבר שנים היה צריך לפתור. ויש לנו עכשיו תוכנית קונקרטית להעביר את בית החולים הזה ולסיים את האשפוז שם בתנאים האלה, ואני באמת חושב שלא צריך להחזיק בן אדם בתנאים כאלה. וכואב הלב לראות את זה. אבל חייבים להבין שזאת הזנחה ארוכת שנים. יש שם בעיה משפטית. כשהסך של ההוצאה על הבריאות בישראל הוא משהו כמו 7.5% מהתל"ג, ועוד החלק הציבורי בזה הוא עוד יותר קטן, זה נמוך באופן משמעותי מהממוצע במדינות ה-OECD. עכשיו אנחנו מתחילים לתקן, מתחילים להוסיף ומתחילים בדברים שדווקא הכי הרבה הוזנחו, שזה לדעתי בריאות הנפש והמכשירים. התורים במכשירים, וכאן אני לא אתווכח עם אף אחד, התורים הם בלתי נסבלים. כשבן אדם צריך תור ל-MRI, לצילום, חשוד, יש לו משהו, וזה חצי שנה תור, מה האפקטיביות כבר של הצילום? מה הרלוונטיות? זאת אומרת, יכול כבר אני לא יודע מה לקרות במחלה. זה בלתי אפשרי. בתקציב הזה הוספנו שבעה מכשירי MRI. אנחנו עכשיו בדיון מאוד אינטנסיבי עם משרד האוצר כדי להביא לכנסת סט של תקנות שישחררו חלק מהמכשירים בכלל מרגולציה. לדעתי בעניין המכשירים יש עודף רגולציה, אם שואלים אותי. אני סוציאליסט, אני בעד רגולציה ותכנון מרכזי, אבל יש לפעמים גבול, ובנושא המכשירים אני חושב שעברנו את הגבול. אנחנו רוצים לשחרר חלק מהמכשירים, ולגבי חלק אחר להגדיל את המספר שמוקצה. צריך גם לקחת בחשבון עוד דבר אחד, ואת זה לפעמים פחות רואים ופחות שומעים אבל זה קיים. יש לפעמים רצון של כל מיני גופי בריאות ומוסדות בריאות להצטייד בכל מיני מכשירים, ולא תמיד יש לזה הצדקה ספציפית. אבל בגדול, היות שהמצב הכללי הוא של חסר קשה במכשירים, חסר קשה, אתה מודד את זה פר תושב, אתה רואה כמה בישראל יש, כמה במדינות אחרות, אנחנו הולכים לשחרר הרבה מכשירים. אני אומר את זה כאן, ואני אומר את זה לחבריי במשרד האוצר, ושר האוצר מסכים איתי בעניין הזה ואנחנו באותה דעה: כן, יש לזה עלות תקציבית, נכון, אבל כסף ששמים על בריאות הוא לא כדי לשרוף כסף, הוא ההשקעה הכי טובה, גם מבחינה חברתית ומוסרית וגם מבחינה כלכלית, אוכלוסייה שהיא יותר בריאה, שהיא יותר עצמאית, אנשים מבוגרים שלא נהיים תלותיים, סיעודיים או חולים חוסכים גם כסף, אם מסתכלים על הכול מצד הכסף.  חד-משמעית, אתה גם חוסך הוצאות רפואיות. הרי מה הפרקטיקה היום? במקום לשלוח את הבן אדם ישר ל-MRI, שולחים אותו לכל מיני, נגיד איזה CT, איזה רנטגן, ולא רואים הרבה בדברים האלה, בסוף הוא יגיע גם ל-MRI. בינתיים בזבזנו את הכסף על בדיקות בדרך שאני לא חושב שהן היו הכרחיות, אפשר היה ישר לעשות את ה-MRI או את הבדיקה היקרה כביכול. כן, היא יקרה, בריאות עולה כסף. אני שמח שבעניין הזה שר האוצר מסכים איתי, ואנחנו מקצים את המשאבים. אני רוצה להגיד כאן עוד נקודה אחת לגבי מכשירים ובכלל. הבעיה בדרך כלל היא לא רק המכשיר או הכסף, בדרך כלל הבעיה העיקרית היא כוח אדם. מכשיר צריך צוות מיומן שיפעיל אותו, צריך רופאים שידעו לקרוא את התוצאות, צריך שיהיו אחים, טכנאים, כל המערך התומך במכשירים האלה. ככל שהם יותר מתוחכמים, אתה צריך גם יותר צוות. ובפריפריה יש לנו בעיה במיוחד במה שנקרא משיכת או הכשרת כוח אדם במקום, ואני אומר את הדברים כאן בצורה מאוד ברורה: לבתי החולים במרכז מהבחינה הזאת יש יתרון על הפריפריה, ולכן אנחנו כממשלה צריכים לתת תמריצים כדי שלפריפריה יבואו אנשים, כי גם אם ניתן את כל המכשירים, אם לא יהיו הרופאים, האחיות, העובדים, המומחים, זה לא יעזור. לכן למשל את תוכנית קיצור התורנויות של המתמחים אנחנו מתחילים בעשרה בתי חולים, שרובם, אגב, בצפון, כדי לעודד את המתמחים לבוא אליהם. אני אגיד לכם מה, וזאת המציאות היום, מתמחים שגומרים, נגיד באוניברסיטת תל אביב או באוניברסיטה העברית, הם נשארים במרכז, הם לא רוצים להתמחות בבתי חולים בפריפריה. בבתי חולים בפריפריה אתה רואה אחוז מאוד גבוה של אנשים שלמדו בחו"ל ואז מוצאים את דרכם לפריפריה. זה לא סידור נכון. זה לא צריך להיות בצורה כזאת. צריך שלמתמחים יהיה התמריץ לעבוד בבתי החולים בפריפריה, כי גם בפריפריה גרים אנשים והם אזרחים בדיוק כמו אזרחים במקום אחר, והמדינה צריכה לדאוג שהם יקבלו את הבריאות באותו סטנדרט כמו אנשים במקום אחר. קשה לתקן בחודשים ספורים, השר, תתכנס בבקשה. אני מסיים. קשה לתקן בחודשים ספורים עיוות ארוך שנים, ארוך מאוד, אבל אנחנו עושים מאמץ גדול מאוד. אני מקווה שתוך כמה שבועות נוכל להביא את התקנות לגבי כלל המכשירים לכנסת, לוועדת הבריאות, ואני מצפה לסיוע של כל חברי הבית. אני חושב שזה נושא שהוא מעבר לנושאים מפלגתיים, אז להתלכד סביב העניין, לפתוח ולאשר שיהיו יותר מכשירים, ובעיקר שזמני התורים לבדיקות יתקצרו, במיוחד בפריפריה. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אתמול בלילה היה כנס יסוד של פעילי תקווה חדשה. באולם הכנס היו כמה עשרות אנשים, ובצפייה בטוויטר צפו עוד כמה עשרות, ואני כאן נדיב כלפיהם. אותו הדבר היה גם במפלגת ימינה לפני כמה שבועות. אני רואה את התמונות האלה ואני שואל את עצמי מה מניע אותם, את חברי הממשלה הזאת, מה נותן להם את הלגיטימציה לקום בבוקר ולשקר לעם שעבורו הם פועלים? איך הם פועלים באובדן דרך, בהיעדר אור ותמיכה, בהיעדר נתיב? איך ייתכן מצב שבו ראש ממשלה מעז להציע לציבור הוראות, ואשתו וילדיו מצפצפים על הוראותיו? איך למען השם אתם ממשיכים להגיע למשרד כל בוקר? היום בריאיון ברדיו השווה השר אלקין את הפעולות של הממשלה, ובמיוחד של תקווה חדשה, וכינה אותם המכבים, ואת ראש המפלגה, נחשון בן עמינדב. זה ביטוי יפה בחנוכה לומר דברים כאלה, אבל נחשון בן עמינדב, כשהוא קפץ לים עם ישראל כולו קפץ אחריו, תקווה חדשה, מי יקפוץ אחריה? בכל הסקרים, אפילו בסקר חדשות 12, היא לא עוברת את אחוז החסימה. נחשון בן עמינדב לא נשאר בודד. זה, 1. 2. המכבים באו להציל אותנו מהמתייוונים. אדוני היושב-ראש, אתה ואני היינו אתמול בטקס הדלקת נר שמיני של חנוכה, זאת חנוכה. באמת, התרגשת, ואני התרגשתי לראות אותך מתרגש שם. אבל הסמל של המכבים הוא סמל שמצילים את עם ישראל מהמתייוונים, מהרצון שלהם לא להכחיד את הרוחניות של עם ישראל, ופה בדיוק להפך. איך אפשר להגיד "מכבים" כשמה שהממשלה הזאת עושה זה בדיוק מעשה המתייוונים, בניסיון להצר צעדים בגיור, בכשרות, בשבת, הרי על זה בדיוק נלחמו המכבים, ולהגיד: אנחנו המכבים שעשינו את השינוי? איזה הבטחות היו לפני כן: אנחנו בתוך הממשלה נשמור ונראה שתישמר המסורת היהודית, שכל הסטטוס קוו שהיה יישמר, ואנחנו כל יום רואים בדיוק ההפך. אתם יודעים מה, קחו את הרכב, קחו את המשכורת, רק שחררו אותנו, את העם, מאחיזתכם הממושכת. אנחנו, העם כבר משלם מחיר כבד בגלל חוסר הניסיון שלכם, בגלל ההססנות שלכם, בגלל קוצר הרואי שלכם. לא שכחנו את המהומות שהיו בחודש מאי ואת הפרעות שהיו אחריהן. יהודים מפחדים לצאת מהבית ושוקלים היטב את נתיב הנסיעה שלהם בנגב ובגליל, בירושלים וביפו ובכל מקום אחר בארץ, אני לא מדבר בכלל על יהודה ושומרון. כולנו התכווצנו בכיסא כששמענו ששוטרי מג"ב האמיצים, שראויים לכל שבח, ושמחתי לשמוע שהמפכ"ל שוקל להעניק להם אות הצטיינות, ציון לשבח, שביצעו את תפקידם וירו במחבל, נחקרו באזהרה במח"ש במקום לקבל צל"ש בו במקום. אני יודע שיש נוהל, שאחרי מקרה כזה עושים בדיקה במח"ש, אבל לא חקירה באזהרה. לא חקירה באזהרה. אדוני שר המשפטים, מח"ש תחת פיקודך, מה אתה עושה לטובת הדבר הזה? מתי איבדתם את המוסר ואת השכל הישר? אתם יודעים, מחלוקות רבות רבות היו מקום המדינה, אבל את הגול העצמי שאתם עושים ללוחמים שלנו, את הסירוס הזה  כיוון שאין פה הרבה חברי כנסת, זה נשמע.  שומעים כל מילה. אבל הגול העצמי שאתם עושים ללוחמים שלנו, הסירוס הזה נוכח מה שאתם עושים להם, המחבלים והאויבים שלנו עומדים ולא מאמינים איך היהודים עושים להם את העבודה. הרי העמידה הרפה שלכם נוכח הקואליציה הבלתי-אפשרית שלכם היא זו שגורמת לרפיון מוחלט בתחושת הביטחון של אזרחי ישראל. אתם מהססים לפעול, מהססים לתת את ההוראות המתאימות בכל תחום, ואזרחי ישראל התמימים משלמים את מחיר ההפקרות הזאת. אתם לקחתם שבי את אזרחי ישראל בניסיון שלכם לשחק כמנהיגים. אתם הופכים את אזרחי ישראל לקורבנות שלכם בממשלת ההכלה. אתם מכילים את מתי הקורונה, מכילים את הפרעות שהיו ולצערי עוד יהיו פה, כי אתם, במעשה ובמחדל, גורמים לכל חייל ושוטר לחשוב שבע פעמים לפני שירים נשק כלפי מחבל שמשתולל, דוקר ויורה. ככה לא תעצרו את המפגע הבא. אגב, קריקטורה שהייתה היום בעיתון ממחישה באמת את המציאות, רואים בקריקטורה מחבל עם סכין מתקרב לשני שוטרי מג"ב ואז השוטרת שואלת את שוטר מג"ב מה עושים, הוא אומר, חכי, נתקשר למח"ש. רבותיי, זה אבסורד. זה מעציב. המציאות הזאת מעציבה מאוד. אבל זה רק ציור אחד, של קריקטורה שצולמה ונכתבה לאו דווקא בעיתון ימני. רבותיי, איך אתם מתכוננים למערכות הבאות מבפנים ומבחוץ? הרי כולנו יודעים שגם ועדות חקירה ממלכתיות שיקומו לא יחזירו את המתים שיהיו אחרי השלטון המסוכן שלכם. בתקופה כל כך קצרה שבה אתם בשלטון, אומנם חוקי אבל נעדר תמיכה ציבורית, הצלחתם כמו פיל בחנות חרסינה להרוס כל דבר שנבנה כאן בעמל רב ובמלאכת מחשבת. הרי קיבלתם מדינה בלי חולי קורונה, ואתם החזרתם גופות נפטרים, הרי קיבלתם כלכלה מצוינת ואתם החזרתם שער מטבע משתולל ואי-ודאות, שוק הדיור עולה ומטפס ומרחיק את האפשרות לקנות דירה. הרי אתם פעלתם ופועלים לייצר פה הרס מוחלט של המרקם החברתי המועט שהיה פה, כי אתם בהיעדר תמיכה ציבורית, ואתם יודעים שאחרי שהממשלה שלכם תיפול הפעם הבאה שתראו את המליאה זה רק מהטלוויזיה. כי כבר היום הסקרים לא נותנים לכם מעבר לאחוז החסימה. הרי גם לפני כמה ימים בנט יצא בהכרזה שלא לנסוע לחוץ לארץ, והינה אפילו בביתו אשתו לא סופרת אותו. העיקר הוא צעק לנו שצריך להראות דוגמה אישית. אכן ראינו דוגמה אישית, דוגמה של חרפה וכלימה. את יחסי החוץ הרסתם. מההכרזה כי ראש הממשלה בנט מסתמס ומחליף ווטסאפים עם נשיא ארצות הברית, מתברר כי מי שעונה לו זה בקושי מזכיר המדינה. אתם מסכנים את שלמות עם ישראל. הפיגוע התודעתי שאתם גורמים בעולם לישראל הוא נזק בלתי ניתן לשיעור, ומי יודע מה יהיו התוצאות שלו. אז אולי תלמדו מבן-גוריון, ממנחם בגין. הם היו מבינים שהבינו שטעו או שאין להם תמיכה ציבורית, אז הם פרשו לביתם. רבותיי, ההיסטוריה יותר מכבדת את מי שנוהג כך על פני מי שאומר "אחריי המבול", כפי שאתם נוהגים. אז אולי תתעשתו? הרי את הנזק שהכנסתם, הרפורמים הפורמים את העם מבפנים, יהיה קשה לתקן. הרי את הפגיעה החמורה שלכם בסטטוס קוו, נעמול קשות למחוק את מה שאתם עושים. אז אולי די? בלי טיפה תמיכה ציבורית. אדוני ראש הממשלה, מר נפתלי בנט, אתה, כבר ירשמו אותך בהיסטוריה כראש ממשלת ישראל, ואתה יודע שאתה לא משתלט ואף אחד באמת לא מתייחס למה שאתה עושה או למה שאתה מדבר, אז אולי באמת תקום ותפרוש בכבוד. יש לך ברזומה שלך, בקורות החיים שלך, ראש ממשלת ישראל. אם תפרוש אולי יזמינו אותך להרצאות. אולי תעשה מעשה ובאמת יזכרו אותך כראש ממשלה, אבל זה מספיק לך, כי אי-אפשר להגיד שיזכרו אותך כראש ממשלה חיובי. יואב, הם לא יהודים, הרפורמים? אתה שמעת אותי אומר שהם לא יהודים? שמעת אותי אומר שהם לא יהודים? אמרתי שהם פורמים את החברה ואת היהדות פה במדינת ישראל בניסיון שלהם לעשות דברים כאלה ואחרים. איזה דברים, להתפלל? אני אמשיך, אני אגיד לך. בבקשה. חצי דקה לסיום. אתם עסוקים, להצטלם עם הילדים שלכם. ואני שואל אתכם בסוף היום: מה אתם אומרים להם לנוכח ההפגנות שיש להם מחוץ לביתכם? ילד שומע מחברים בבית הספר שאבא שלו הונה ציבור ומסוכן לעם ישראל. איך אפשר ללטף לילד את הראש ולנחם אותו בשקר? הסיבה היא  אי-אפשר. כי גם הילד שלכם מרגיש את השקר ביד שלכם, כי אתם יודעים שאין לכם מנדט. רבותיי, וזה לסיום, ממש שניות ספורות, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים בנר שמיני של חנוכה, יום זה נקרא "זאת חנוכה". לפי חסידים ואנשי מעשה זהו זמן המסוגל לפעול ישועות לעם ישראל וטובה פרטית לכל אדם מישראל. באופן כללי זה יום שמסוגל לשפע לעם. לכן ביום הזה אני מתפלל: כפי שזכו אבותינו המכבים, נזכה לראות בקרוב גם בימינו איך החושך הרוחני שהתרגש עלינו בממשלה הזאת מגורש מן הארץ. אני מתפלל היום כי בעזרת השם שמירת השבת תחוזק פה בארץ, לא יאפשרו לפרוץ את חומת השבת הציבורית לפתיחת תחבורה ציבורית, לא יאפשרו לשנות מתווים המצויים לנו מדורי-דורות. ואני קורא לכולם, אנא התעשתו דקה לפני שהעם הזה יהיה מפורד ומחולק ויצטרכו להקים ספרי יוחסין ולא ידע אדם שרוצה להתחתן עם רעהו, אם באמת הוא מתחתן עם יהודי או עם גוי. תודה רבה. תודה רבה. השר במשרד האוצר חמד עמאר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הנוכחים, שמעתי אותך, חבר הכנסת בן צור. אני הגעתי ואני רוצה לדבר על התקציב, אבל כמעט שלא נגעת בנושא. דיברת על הרבה דברים, אבל אני רוצה להגיד לך שהתקציב הזה, כי הצעת האי-אמון שלכם נוגעת בפגיעה בחלשים, התקציב הזה הוא התקציב החברתי ביותר שהיה למדינת ישראל. הוא טיפל באופן כללי בכלל האוכלוסייה, וגם בשכבות החלשות. נגע בשכבות החלשות וגם טיפל בהן.  תגיד לי רק אם נכון שליברמן היום הודיע שהוא ייתן פתרון לתשלום של המעונות רק לציונות הדתית ולחרדים לא, לשאלת כתבת, אתה שואל אותי שאלה ואני לא שמעתי את ליברמן מדבר על הנושא היום. היום, אני גם אשתף אותך עוד מעט איפה הייתי ואיזה סיור קיימנו עם ראש הממשלה. אבל קודם כול אני רוצה להגיד לך, התקציב הזה עוזר לאוכלוסיות החלשות, לאוכלוסייה הכללית. באים ומשקיעים בחינוך, בבריאות, במיגור הפשיעה, ועוזרים לכל אחד ואחד במדינת ישראל. מה עם המיסים? מה עם המס על החד-פעמי? מה עם המס על השתייה הממותקת? ואני רוצה גם לבשר לך היום שהשר אביגדור ליברמן, שר האוצר, עם השר עודד פורר, שר החקלאות ופיתוח הכפר, חתמו על צו היום ומאפשרים יבוא של חלב להוזלת כל מוצרי החלב והורדת יוקר המחיה במדינת ישראל. אתה יודע שמוצרי החלב בישראל יותר יקרים ב-79% מה-OECD? והמהלך שעשה אותו היום השר אביגדור ליברמן עם השר עודד יוזיל את יוקר המחיה במדינת ישראל. זאת המטרה שלנו ולזה אנחנו נגיע ואנחנו נעשה. ואני רוצה לשתף אותך, אתה שאלת אותי אם, אני מבטיח לך שההוזלה לא תגיע לצרכנים, המרכולים ירוויחו יותר. אתה שאלת אותי היום, אדוני, דאגתם לטייקונים. אדוני היושב-ראש, היום הייתי עם ראש הממשלה, עם השר לביטחון הפנים, שר הבט"פ, עם שר המשפטים, עם שרת הפנים, עם שר הרווחה, בסיור בנגב. נפגשנו עם כל ראשי הרשויות שם, בעיריית באר שבע, שמענו אותם. גם ראשי רשויות בדואיות היו שם והשתתפו בדיון והביעו את דעתם. ואתה, אדוני היושב-ראש, כניצב במשטרה, אתה שומע את הדברים של ראשי הרשויות שם ואתה שואל את עצמך איפה היינו, איך הגענו למצב הזה, מה הביא את מדינת ישראל לכך שראש רשות אומר לך, אני לא רוצה תקציב, אני רוצה ביטחון אישי לתושבים שלי? למה לא נכנסתם לרהט? למה לא נכנסתם לרהט? אין לכם כוחות? ראש רשות במדינת ישראל לא רוצה תקציב, רוצה ביטחון. ועל זה הם דיברו. ואני אומר לך: הממשלה הזאת תחזיר את הביטחון האישי לכל תושב ותושב בנגב. אנשים ילכו ברחובות, אנשים יצאו החוצה. וגם שמענו את ראשי הרשויות הבדואיות, שגם הם חלק מראשי הרשויות, הם אזרחי מדינת ישראל, וגם להם אנחנו צריכים לדאוג. לכן גם לבדואים בדרום אנחנו מכינים תוכנית, מכינים להם תוכנית כלכלית לטפל בתעשייה, בתעסוקה, בחינוך. ושם שמעתי דבר שאני חושב שאנחנו כמדינה צריכים לטפל בו, ומהר מאוד, כממשלה, ואני אמרתי את זה שם, ואמרתי את זה גם לראש הממשלה: אתה יודע שרוב התלמידים, הסטודנטים, בנגב לומדים בחברון. אותם סטודנטים חוזרים כמורים לבתי הספר ביישובים הבדואיים. האם את אלה אנחנו רוצים כמורים שלנו, או את המורים שילמדו כאן, במדינת ישראל? את זה אנחנו רוצים לעשות, ואת זה אנחנו נעשה. לכן אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע נגד האי-אמון הזה. תודה רבה. תודה רבה לשר חמד עמאר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא לך איזשהו משהו, אני בספק אם תדע מי אמר את זה, אבל הייתי משאיר את זה באמת לניחושך. אם תדע, תקבל סוף שבוע באף מקום: תגיד לי, למה צריך להשביע שני ראשי ממשלה באותו יום? עכשיו הנכדה שלי, בכיתה ד', באה למסדרון, בצד אחד נשיא ודגל ישראל, ובצד שני, שני ראשי ממשלה. היא שואלת אותי, סבא, למה יש שתי תמונות? ואני אומר לה, שניהם בנימין. היא אומרת לי, סבא, אני יודעת, הרי הילדה חכמה אני כבר יודעת לקרוא, על מה אתה מדבר, למה יש שתי תמונות? ואני אומר לה, כי השביעו אותם יחד באותו יום. היא אומרת, לא הבנתי. אני אומר לה, גם אני לא הבנתי. אדוני היושב-ראש, אני מניח שאתה יודע מי זאת הילדה הקטנה והחכמה ששוחחה, ואני מבין שאמרת את זה, דרך אגב, בטלוויזיה. ואני מבין שעד היום אתה לא יודע, אלא אם כן קרה משהו שאנחנו לא יודעים. יכול להיות שהיום יש לך סיבה טובה. אתה יודע, אני חככתי במוחי, מה יכול להיות השינוי? עברת מטמורפוזה. הרי לפני חמישה חודשים לא ידעת למה משביעים שני ראשי ממשלה, אחד ראש ממשלה ואחד רזרבי, וכאב לך על החינוך של הילדים בבתי הספר. הילדים הקטנים התבלבלו, חבר הכנסת משה ארבל. כאב לך, דיברת מעומק לבך. פתאום קיבלת תפקיד, הכול השתנה. נהיית יושב-ראש הכנסת, וכבר שתי תמונות זה בסדר. דרך אגב, הפעם הם רק לא מתחילים באות ב' שניהם. אחד מתחיל בב' באמת, בנט. והשני הוא לפיד, חברך. אתה רואה, לפעמים אני משתאה, אתה יודע, כמה צביעות יכולה להיות דחוסה בבן אדם? כמה, כמה? הרי אם אמרת דבר כזה אתה יודע שאתה לא יכול להיות יושב-ראש הכנסת, בגלל שזה לעג לכל תלמידי ישראל ולאינטליגנציה של הציבור. לכן הגעתי למסקנה: התפקיד עונה את הכול. אצלכם במפלגה לית דין ולית דיין. הבוס שלך משקר כאן על בסיס יומי. דרך אגב, הוא גם הוציא סרטון שהוא נמצא כמעט בסיירת מטכ"ל. אתה יודע, אני עדיין היום המום. איך בן אדם יוצא לרחוב ובעצם עושה מעצמו צחוק כזה, צחוק מכל חיילי צה"ל. התפוצץ טיל ליד הבית שלו. הוא מספר שהוא היה בצבע אדום. הייתי בשוק. בבקשה, בצבע אדום בשדרות. בבקשה לסיים. אז לכן, אדוני היושב-ראש, באמת אני מציע לך להתנצל בפני כל התלמידים הקטנים במדינת ישראל, איך אתה מסביר את הסתירה של שתי התמונות. תודה רבה. תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת בוסו, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעות האי-אמון שעולות כאן שבוע אחר שבוע, למעשה זה אי-אמון שנובע מהעם, מלמטה. אנחנו רואים בסקרים פעם אחר פעם מי מביע אמון בממשלה הנוכחית, מי מביע אמון בתפקוד ראש הממשלה הנוכחי, מהו תפקודם של השרים. הפעולות שאנחנו עושים כאן הן אך ורק לבטא את אי-אמון העם בממשלה הנוכחית. לא צריך יותר מזה. סקר אחר סקר אחר סקר אחר סקר, מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה רוצות לקבוע לנו את סדר-היום. השר להרס שירותי הדת במדינת ישראל, השר כהנא, שאמון על הדת במדינת ישראל, אני רק אומר לכם, סתם כרעיון: תאר לך, הוא, מרגע שהוא נכנס, הוא קורא לרבנות הראשית "מונופול", מונופול, עושה לה דה-לגיטימציה, תאר לך שמגיע שר פנים חדש ומרגע שהוא נכנס לתפקידו הוא אומר: השלטון המקומי הוא מונופול, צריך להפסיק את המונופול הזה, לקחת את הסמכות מראשי הערים ולהתחיל לפעול באופן ישיר, לתת הפרטות ולהפריט. אין מה לעשות, זה בסדר גמור, אבל זה מה שנקבע במדינת ישראל מאז ומתמיד. את הרבנות הראשית לא אנחנו הקמנו, היא קיימת 100 שנה, ובטח הרבה לפני קום המדינה, ובידי ראשי הציונות הדתית. אני מחזיק כאן מכתב של כל רבני הציונות הדתית. חתומים עליו הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור, הרב אליקים לבנון, הרב אריה שטרן, רבה הראשי של ירושלים, שהציונות דתית נלחמה בחירוף נפש למנות אותו לרב הראשי ולהאריך את הכהונה שלו, הרב יעקב שפירא, חבר מועצת הרבנות הראשית, הרב דוד חי הכהן. כולם אומרים דבר אחד: "לנושא הגיור השלכות רבות על קיומו ואחדותו של עם ישראל בהווה ובעתיד. לכן אנו קובעים כי הסמכות היחידה והמחליטה בתחום הגיור ובכל תחומי הדת, ההלכה והמסורת, הינה של הרבנות הראשית לישראל בלבד". נגד כל אלה השר כהנא הולך. אז מיהם האנשים שבשמם הוא מדבר? על איזה רבנים הוא מדבר? גם באותם רבנים הוא בועט, טובי רבניה של הציונות הדתית. פשוט בושה וחרפה. התבשרנו היום גם על חוק הגיור החדש, שמובילים, לא מהמפלגות הדתיות, אותם מובילי הכיפות שנמצאים כאן שמתהדרים בהן, במפלגת ישראל ביתנו, שרוצים לאזרח את כל מדינת ישראל, יהודים ושאינם יהודים. השר כהנא, בהתחלה חשבנו שהוא משמש גוי של שבת של הממשלה הנוכחית, אבל הוא לא הגוי של שבת, הוא התורן שמוביל את ההרס במדינת ישראל. לכן אנחנו אומרים, פעם אחר פעם: לא תצלח לכם הפגיעה בשירותי הדת. ואדוני היושב-ראש, משהו אחד אחרון: החקירה של לוחמות מג"ב שנלחמו בפחד אימים, אגב, הן עצמן היו מאוימות, הן הסתערו, אבל בסופו של דבר, מי ששמע בראיון גם את אותה לוחמת שעבר עליה לילה של סיוטים, היא עשתה את זה באינסטינקט של 30 שניות. תאר לך שבגלל החקיקה העקומה והנפשעת הזאת יבואו לוחם אחר או לוחמת אחרת ויצטרכו להחליט ב-20 שניות אם הם יורים או לא יורים, זה אסון בפני עצמו. כמו שאמר חברי חבר הכנסת יואב בן צור, איפה נמצא שר המשפטים בנושא הזה? ואני מודה למפכ"ל המשטרה שהחליט לתת להם באמת אות של כבוד אמיתי, צל"ש. חבל שאנחנו זקוקים לאושיית רשת למשל כמו יבגני זרובינסקי, שהוא הריץ באמת, העלה למעלה את כל נושא המלחמה, לתת את האבירות של הכבוד של הלחימה לאותן לוחמות, אחרת היינו מוצאים אותן היום עצורות מאחורי סורג ובריח. בושה לנו כמדינה שאנחנו צריכים בכלל להעלות על דל שפתינו להזמין לחקירה, לא למתן עדות, חקירה באזהרה, ונלקח להן הנשק באותו רגע, את אותן לוחמות שנלחמו והצילו חיי אדם והצילו את עצמן. תודה רבה. תודה רבה. הדוברת הבאה היא חברת הכנסת בן משה. בבקשה. בבקשה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ידידי חבר הכנסת אופיר כץ, פעמים רבות אתה ואני רואים את הדברים עין בעין למרות שאנחנו משני צידי המתרס הפוליטי. אני מניחה שזה אולי בגלל ששנינו מגיעים מהצפון, שנינו צמחנו מהשטח, והדרך למשכן הכנסת גם היום, אישית, משפחתית, פיזית ומקצועית, מצריכה משנינו מאמץ מיוחד. גם אם בעוד שעה קלה נצביע על הצעתך לאי-אמון בממשלה, אתה בעד ואני כמובן נגד, אני מרשה לעצמי לברך אותך, ובכלל להתייחס לדקות הקרובות כדקות של ברכה, גם אם זה לא מקובל במסגרת הצעת אי-אמון. אז ברכות לידידי חבר הכנסת אופיר כץ, שפועל רבות לטובת השירות הבריאותי בפריפריה בכלל, בנושא המכשור הרפואי בפרט, בנושא בית החולים מזור בעכו בפרט, בעוד הרבה נושאים שאני יכולה להגיד "בפרט", אבל באמת לטובת השירות הרפואי לאזרחי ישראל גם בגליל וגם בנגב. ברשותך, אני אברך גם את שר הבריאות ניצן הורוביץ, שנדרש למשימה, את שר האוצר אביגדור ליברמן, שרק לפני שעה קלה סיימתי איתו פגישת עבודה חשובה, את חברתי חברת הכנסת עידית סילמן, יושבת-ראש ועדת הבריאות, ובעצם את כל מי שנרתם למשימה הזו, והיו רבים וטובים, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה. ברשותך, חבר הכנסת כץ, וברשותכם כולכם, נברך גם את פרופ' ברהום, את הצוות שלו, את התורמים. עבורם זה ממש יום חג, ואנחנו אולי לשתיים-שלוש דקות נתפנה גם לחגוג איתם לפני שאנחנו חוזרים לקטטות הפוליטיות, שהן לגיטימיות, כמובן, בבית הזה. בראש ובראשונה נברך את אזרחי הגליל, שיוכלו לקבל שירות מציל חיים, שהיו יכולים אולי לקבל גם לפני ארבעה חודשים, וצר לנו על מי שנאלצו לנסוע מרחקים ארוכים או להוציא כסף, או חלילה אפילו להיפגע בריאותית ומעבר לכך, ומעתה יוכלו לקבל את השירות הזה גם בנהריה. יש לי באמת עוד הרבה מה להגיד על נושא הפערים בבריאות ופערים נוספים בין הפריפריה למרכז, אבל אני כן אשתדל לקצר, ויש לי עוד כמה רגעים. אז אני קוראת לחברי הכנסת, גם מהאופוזיציה, גם מהקואליציה, לחבריי מהממשלה, רק השר עיסאווי פריג' כאן, שהוא אומנם שותף מרכזי, חבל ששר הבריאות לא נשאר כאן ושהשר חמד עמאר לא נשאר כאן: אנחנו יכולים לשתף פעולה יותר ובצורה עניינית לטובת האזרחים. הדוגמה של הרובוט והשירות הרפואי החדש בבית החולים נהריה היא הוכחה לכך, אבל מטילה עלינו אחריות כבדה נוספת. אני כן אציין, ברשותך, חבר הכנסת כץ, את נושא השיפוץ במזור. אין ויכוח על כך שלא ניתן להמשיך לקיים את השירות כפי שהוא כעת. שר הבריאות התייחס לזה. היום התקיימה ישיבה חשובה בעיריית עכו בנושא הזה בהשתתפות נציגי מינהל התכנון ומשרד הפנים. אני חושבת שצריכה לצאת קריאה מהבית הזה לאפשר להם לפחות לעשות שיפוצים מינימליים, להוסיף סככה, לפתוח גדר, להוסיף גדר. זה קטן, זה שולי, זו לא התעמרות בבית החולים, זו לא התעמרות במשרד הבריאות, זו התעמרות במטופלים, ואני מציעה שנפסיק את הדבר הזה. תודה. ברשותך, צוותים רפואיים זו לא משימה של משרד הבריאות, זו משימה לאומית. אני קוראת לכל החברים בממשלה: אם רוצים שיהיו צוותים רפואיים גם בצפת ובטבריה וגם באשקלון ובאילת, אנחנו חייבים להתייחס לכך כאל משימה לאומית. להביא רופא לבית החולים בעפולה זה להביא משפחה, וכדי לעשות את זה לא יספיק משרד הבריאות. תודה, וסליחה על החריגה בזמנים. זה בסדר. תודה רבה. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התקיים כינוס של מטה מאבק משותף למפלגות החרדיות נגד הממשלה על פעולותיה בכשרות, בגיור, בתחבורה ציבורית בשבת ועוד ועוד. על מה אנחנו נאבקים, אדוני היושב-ראש? על מה אנחנו זועקים? על מי אנחנו רוצים להגן? ממה אנחנו פוחדים? כולם יודעים: לנו, לילדים שלנו, למשפחות שלנו לא יקרה כלום. אנחנו נמשיך לאכול כשר בהידור. בשבת היה אצלי הנכד שלי, הלכנו לבית הכנסת, ומישהו ברחוב נתן לו סוכרייה, הוא הרים את הסוכרייה: סבא, זה כשר? שאני אבדוק. אני לא מודאג עלינו. אצלנו בבני ברק, אדוני היושב-ראש, יישאר היופי היהודי של השבת, אותו יופי של שבת המלכה שדיבר עליה ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, זיכרונו לברכה. רפורמת הגיור לא תפגע בנו ובמשפחתנו. אם נצטרך, חלילה, ננהל ספרי יוחסין. הילדים שלנו לא, אין לנו חשש שהם יתחתנו, חלילה, עם גויים. אז למה אנחנו כל כך נאבקים? אנחנו הרי אנשים חכמים, נכון, אדוני היושב-ראש? על מה אנחנו נאבקים? בשביל מי אנחנו נאבקים? למה אנחנו, הציבור החרדי, כל כך רוצה לשמור על מעמדה הממלכתי של הרבנות הראשית? מעולם לא היינו הצרכנים הכי גדולים של שירותי הרבנות הראשית, אנחנו תמיד החמרנו על עצמנו יותר, אז מה קורה לנו? בואו ננהל משא ומתן על עוד איזה חצי מיליארד ונסגור את הסיפור. למה אנחנו נאבקים על הדברים האלה? אני אגיד לך להגיד למה, אדוני היושב-ראש. אנחנו לא נלחמים פה מלחמה חרדית, התכנסנו היום, המפלגות החרדיות, לא על מלחמה שהיא שלנו. היא שלנו מדין ערבות, מדין ישראל ערבים זה לזה. אנחנו נלחמים ביחד ועבור הציבור הדתי, הציבור המסורתי, הציבור החילוני שכן רוצה שילדיו לא יתחתנו עם גויים וכן רוצה לאכול כשר וכן רוצה להרגיש שבת. מה אתה מציע? מה אתה מציע? תשתוק. מה? תשתוק. די, די. כן. חבר הכנסת אשר, בבקשה, די. חבר הכנסת, אנחנו נלחמים, בדיוק. מה זה הדבר הזה? עדיף שתשתוק. למה? ככה. חבר הכנסת אשר, בבקשה. כבר היו הרבה דברים שאמרת והתחרטת. סליחה? בבקשה. פה בדוכן. אני בדוכן התחרטתי? אני אזכיר לך, יש ארכיון. תזכיר לי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש שהוא לא יפריע. אנחנו נלחמים עבור רוב הציבור היהודי, והלוואי ונלמד מהציבור המוסלמי איך הם שומרים על המסורת שלהם. רוב יהודי שקט, דומם, אנשים שלא מקפידים קלה כבחמורה אבל כן מקפידים על המסורת. הם רואים לנגד עיניהם את הסבא שלהם ואת הסבתא שלהם, הם יכולים להיות מודאגים ממה שיקרה לילדים שלהם, הם יכולים להיות מודאגים כי הם רוצים לאכול כשר, והייתה להם רבנות ראשית ממלכתית, וגם בזה רוצים לפגוע. אנחנו לא נלחמים בשבילנו, לא בשביל הציבור החרדי, זו לא מלחמה חרדית, זאת מלחמה יהודית. לא, זה לא. תודה רבה. אפשר קצת? הנושא טעון. אבל יש גם שפה. הוא לא יקרא לחבר כנסת אחר "תשתוק". יש גם נימוס. שמענו דברים יותר קשים. אתה רואה בן אדם שעומד לסיים, אל תפריע. תודה רבה. יש גם קריאות ביניים, חבר הכנסת אשר. אתה יכול להיות בפרלמנט אחר, לא פה. סליחה? באיזה פרלמנט אתה רוצה שאני אהיה? משהו באירופה, כמו כל העמים. לא. לא. הוא נבחר ציבור, מה לעשות. בבקשה, חבר הכנסת שיין. שולח אותי לאירופה? כמו כל העמים, כמו כל העמים. זה הפרלמנט שלי כמו שזה הפרלמנט שלך, ואל תשכח את זה, אפילו לא לשנייה. תהרוס את הכול. אפילו לא לשנייה אל תשכח את זה. תהרוס את הכול. חצוף. שולח אותי לפרלמנט באירופה. איך אתה לא מתבייש? אתה רוצה להידמות אליהם כל הזמן. שקט. חבר הכנסת אשר, הוא רוצה להידמות אליהם כל הזמן. חבר הכנסת אשר.  לשבת פה. חצוף. אל תפריע, חבר הכנסת יוראי להב, בבקשה. חצוף. הוא שולח אותי לפרלמנט באירופה. די, נגמר הוויכוח. אתם רוצים להמשיך, תלכו לשתות קפה יחד. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תפקידה של האופוזיציה זה לנגח את הממשלה, והיא מגישה, אכן, בכל שבוע כמעט הצעות אי-אמון, ואני מבין אותה. על מה הצעות האי-אמון? על כל מיני נושאים, נושאים שלכאורה אינם מיטיבים עם העם. אבל מה לעשות שהממשלה הנוכחית מיטיבה עם העם בכל הנושאים? זה די מטריד שאתה יושב באופוזיציה ואומר: איך הממשלה מיטיבה, כולל גם מה שאמר חבר הכנסת אשר: משנה את חוקי הכשרות. היא לא משנה, הרי החרדים עצמם דוחים את הכשרות של הרבנות הראשית שנים. שנים הם דוחים אותה, הם לא מקבלים אותה בכלל, פתאום הם נזעקים להגן עליה. אז אנחנו לא נתרגש מזעקות השבר, ובהחלט, חבר הכנסת יוראי, שיושב כאן, אתה שייך לנו, לכנסת הזאת, ואתה לא צריך אישור מאף אחד. אבל בוא נלך למה שהם כן מלינים עליו. על מה הם מלינים? הם מלינים, אני רואה, על בית החולים בקריית אתא, שנסעתי עם שר האוצר לחנוך אותו. הרי שנים זה היה בבסיס החלטות הממשלה שלא יצאו לפועל, בבסיס החלטות הממשלה. ומה קרה? פשוט קיימנו את ההחלטות שמעולם לא קוימו, ומקימים בית חולים בקריית אתא, ומוסיפים 2.5 מיליארד שקל לבסיס התקציב של משרד הבריאות בעקבות משבר הקורונה. ומה עוד קורה? באופן מפתיע, בגלל הסגר השלישי, שלא היה, המשק הזה נפתח, והמשק הזה מתפקד, ורק היום אנחנו שומעים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ששיעור התעסוקה עלה ל-62%, אדוני היושב-ראש. כולנו הרי שמחים. שיעור האבטלה בנובמבר ירד ל-4.7%. 4.7% אנחנו כבר מגיעים עוד מעט לאבטלה שהייתה לפני הקורונה. ועוד 180,000 משרות. ועוד 180,000 משרות. כלכלה שהולכת ומשגשגת. וה-OECD קובע, לא אני, ה-OECD קובע בדוח שלו שישראל היא המדינה המובילה מבחינה כלכלית מול כל מדינות ה-OECD. אז ברור שזה דורש אי-אמון, כי איך אתה יכול להאמין שמשהו כל כך טוב? קשה להאמין באמת. קשה להאמין שאנחנו כל כך מצליחים, וזה מדגדג לך ומדגדג לך ומשגע לך את השכל. ומה עוד אנחנו רואים, חברים? חבריי היקרים, מה עוד אנחנו רואים? ששר האוצר עכשיו נאבק בצורה מתודית בכל הנושא של יוקר המחיה, ומוצרי החלב בישראל, כידוע לכם, יקרים ב-79% ממוצרי החלב הממוצעים ב-OECD. אם לא ידעתם, אני אספר לכם. קילו של יוגורט באירופה הוא חצי ממחירו של קילו יוגורט בישראל. פי שניים: אצלנו לדעתי זה 17 שקלים, אצלם זה 8.5 שקלים. אז אנחנו מורידים מכסים ומיסוי על גבינות מיובאות, במטרה להוריד אותן למחיר זול ב-25% מהמחיר המפוקח בישראל, ובאמת קשה להאמין שאנחנו עושים את זה. ולכן אנחנו ראויים לאי-אמון. אנחנו ראויים לאי-אמון, כי אנחנו כל כך טובים, וזה מה שקורה שבוע אחרי שבוע כאן בפרלמנט, ואני עצמי, אני חייב לומר, כשייך לקואליציה, מתבשם ואומר לכם: חבריי, אתם מגישים אי-אמון כי באמת קשה להאמין כמה אנחנו מצליחים. תודה רבה. אז אנחנו מברכים את הממשלה על הצלחותיה, וכל מי שמביע אי-אמון, זה בגלל שהוא מביע השתאות למול ההצלחות. לא הפוך, אלא זוהי המציאות עצמה. תודה רבה לך. תודה רבה. כיף לשמוע את המספרים. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, יש הרבה מה לומר על כלכלה, על תוספת מיסוי, שמגיעה בסוף לכל בית ובית במדינת ישראל, על עלייה דרמטית ביוקר המחיה בחודשים האחרונים ועוד ועוד. אבל אני חושב שהממשלה הזאת לא ראויה לאמון הציבור מן הטעם הפשוט, שיותר ויותר אזרחים במדינה הזאת ויותר ויותר חלקים בה לא יכולים להסתובב ולהרגיש ביטחון אישי. רק אתמול ראינו כולנו, בעצם לא ראינו כולנו, כי התקשורת כדרכה עושה הכול כדי להשתיק את הלינץ', אין דרך אחרת לתאר את זה, שביצעו עשרות עובדים ערבים בשני עובדים יהודים ברעננה, באתר של אמדוקס. הם ניצלו בנס, כשמנהל האתר הגיע עם נשק. רק לדמיין איך זה היה נגמר אלמלא הופיע, בסייעתא דשמיא גדולה, אותו מנהל באותו הרגע. ברעננה. עובדים יהודים שבאו לעבוד ולהתפרנס ברעננה. אין לילה שהילדים והילדות בלוד לא מתעוררים מצרורות ירי כמו ברובע הדאחייה, או אני יודע איפה, בעזה או בלבנון, בלוד, במדינת ישראל. אתמול פיגוע במחסום אבני חפץ, בשבת פיגוע בשער שכם, קצת קודם לכן אלי קיי, השם ייקום דמו, נרצח בשער שכם. אוטובוסים בנגב, בדרך לאילת, אזרחים ישראלים יורדים לחופשת חנוכה באילת ונרגמים באבנים, לא יהודה ושומרון. אגב, עשרות ומאות פיגועים יום-יום, שעה-שעה, בכבישי יהודה ושומרון. כביכול התרגלנו. הטרדות מיניות חוזרות ונשנות בבאר שבע, ברמלה, בעכו, בחיפה, בשער שכם, והכול עולה לטיקטוק, באיזה התרסה לאומית חצופה. ראיתם את הסרטון של התנזים החדש בנצרת, אדוני היושב-ראש? עומדים, אני יודע כמה, עשרה רעולי פנים, עם נשקים בארסנל כמו של גדוד, ומודיעים שהם מקימים תנזים עכשיו, במדינת ישראל הקטנה. שוב, לא עזה, לא לבנון, אפילו לא יהודה ושומרון, לחרפתנו, ששם כבר התרגלנו, במסגרת סכסוכים פנימיים. עד מתי? עכשיו, נכון, גם הממשלות הקודמות לא עשו מה שצריך, אף אחד לא יכול להתעלם מקפיצת המדרגה של החודשים האחרונים, ומי שמתעלם הוא פשוט שקרן. ובנט שמע את זה היום מראשי הרשויות בדרום. אין תחושת ביטחון היום במובן הכי בסיסי, לצאת מהבית ולדעת שאתה חוזר בחיים. זה נכון בתוך החברה הערבית. זה נכון בחברה היהודית, כתוצאה מתוקפנות ערבית לאומנית, כן, והיא תוצר של הרמת ראש לאומנית כתוצאה מהתלות של הממשלה ושל המדינה הזו, משפט לסיום, בבקשה.   בתומכי הטרור האנטי-ציוניים בתנועה האסלאמית, תוצר ישיר של החולשה שנגזרת מפה, בטיפול באלימות, בטרור, בהקצנה הלאומית משני צידי הקו הירוק. אגב, אולי יש דבר אחד טוב שעשיתם, אדוני היושב-ראש: טשטשתם את הקו הירוק. היום אין ביטחון לא פה ולא פה, יש אויבים ומחבלים ופחד וסכנות משני צידי הקו הירוק. אנחנו, כמובן, רוצים לטשטש אותו לצד השני, ולהחיל את הריבונות הישראלית בפועל, דה פקטו, משני צידי הקו הירוק, בכל מרחבי ארץ ישראל כולה, כדי שיהודים שבאו לארץ ישראל ולמדינת ישראל יוכלו להסתובב בה בבטחה, ואת זה נעשה, בעזרת השם, מייד אחרי שנחליף אתכם. תודה רבה. חבר הכנסת אבו שחאדה. תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, הממשלה הזאת לא ראויה לאמון בגלל המון סיבות, אבל סיבה מרכזית זה גם מה שהיא סיפקה לנו היום במבצע הצבאי של ראש ממשלת ישראל עם כמה שרים בנגב. התוכנית שהם שמו לעצמם בסיור כללה עמידה על תצפית מבצעית לראות את רהט, כי הם מבחינתם, ככל הנראה, לא יכולים כזה לעבור ברהט. אז לקחו גם את המפכ"ל, גם את שר המשפטים, גם את שרת הפנים, גם את השר לביטחון הפנים, עמדו על גבעה, והסתכלו בתצפית על רהט, ותכננו מחדש. מי שקורא את מה שהם אמרו לאחר הביקור הזה, זה פשוט לא ייאמן. כל העולם מבין שישראל שולטת בנגב חוץ מראש הממשלה של מדינת ישראל. הוא חושב שכנראה צריך לכבוש את הנגב מחדש. השיח שיצא משם, משרת הפנים ומראש הממשלה, ראש הממשלה מדבר על מיליציות, מבחינתו יש מיליציות בנגב וצריך להיאבק במיליציות. הוא רוצה לעבור מהגנה להתקפה על האזרחים בנגב. ראש ממשלת ישראל הלך לבקר בנגב, כנראה שהוא לא היה שם לפני זה. הוא חושב שצריך לכבוש מחדש, וכנראה שמבצע הכיבוש היה צריך לעבור מהגנה להתקפה. שרת הפנים במדינת ישראל, ששולטת בכל הקרקע בנגב, החברה הערבית בנגב יושבת על 3.5% מאדמות הנגב, אדוני היושב-ראש, יש לה 96.5% לעשות שם מה שהיא רוצה: לתכנן יישובים יהודיים על טהרת הגזע, את כל תפיסת העולם שלה היא יכולה לעשות, מה היא צריכה את מה שיש לערבים? אם היא רוצה לתכנן, יש לה את כל הנגב לתכנן. מה, מישהו מנע ממנה לתכנן ליישובים היהודיים בנגב? אני בכלל נגד חשיבת התכנון על טהרת הגזע. דרך אגב, אני חושב אחרת. אני חושב שזו חברה מעורבת, רב-תרבותית, ושזו ברכה. היא חושבת אחרת, בסדר. עם התפיסה הגזענית הזאת של יהודים לבד, בסדר. יש לך את כל הנגב. ואז מה? הם יוצאים בכל מיני הצהרות, כאילו האוכלוסייה הערבית בנגב השתלטה על 100% מהנגב ומונעת מהיהודים להתפתח. מי שקורא את המספרים רואה עולם אחר לגמרי, אדוני היושב-ראש. כנראה שהם לא שמו לב, גם ראש הממשלה וגם שרת הפנים וגם מי שהיה איתם בסיור, שהוא הפך להיות ראש ממשלה בגלל קולות הערבים בנגב, שהוא מסית נגדם. הוא ראש ממשלה עם שישה מנדטים, עם שישה מנדטים. לא בגלל שהוא הצליח בבחירות, לא בגלל שהוא עשה הישג היסטורי בבחירות, הוא עשה הישג לא מי יודע מה כדי להיות ראש ממשלה. משפט לסיום, בבקשה. כן. אני אומר, אדוני, שראש הממשלה הזה צריך לדעת שהוא יושב בממשלה הזאת, לצערי, על קולותיהם של הערבים בנגב, ויש לו שותפים ערבים איתו, בממשלה הזאת, שמסיתה יומם ולילה נגד הערבים בנגב. אני מקווה שהשותפים הערבים שלו קצת יתביישו. תודה. והוא כבר לא יהיה ראש הממשלה. תודה. תודה. חבר הכנסת רז, בבקשה. הדובר האחרון, חבר הכנסת עבאס. בבקשה. אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי הכנסת, חברת הכנסת, אני תומך בממשלה הזו, ויש לי הרבה ביקורת על הממשלה הזו. אבל כל פעם שאני עולה לפה אני רואה את חברי השר עיסאווי פריג', ואני נזכר טוב טוב למה אני תומך בממשלה הזו: בגלל השותפות בין ערבים ליהודים, בגלל ההישגים של הממשלה הזו, בגלל שהיא מונעת מהקיצונים ומהגזענים, שיושבים פה בדרך כלל אבל עכשיו הם לא פה, כמובן, לא כל מי שיושב שם, לחזור לשלטון. זו ממשלה שיש לה גם הישגים רבים. רק בשבוע האחרון שר הבריאות, לדוגמה, הוא מקדם מהפכה יחד עם חברות הכנסת, חברותיי מיכל רוזין וגבי לסקי, בנושא של זכות האישה על גופה וזכות ההפלות, הגיע הזמן לדבר כזה, ממשלה שמקדמת את הנושא של האקלים, חוק האקלים, וחברתי חברת הכנסת השרה תמר זנדברג מקדמת את הדברים האלה, מקדמים חוק אקלים, הוחלט על הטלת אגרת גודש, אני חושב שזה דבר מאוד מאוד נכון, המס על חד-פעמי, אני לא מתבייש, זה לא רק מס סביבתי, זה גם מס חברתי, שיחסוך כסף מהמוחלשים, שפשוט יצרכו פחות מהדברים האלה. הממשלה הזו מקדמת דברים. היא עשתה רפורמות חשובות ביותר בחוק ההסדרים, וכל אלה שמנבאים לה שתיפול מהר יצטרכו לחיות עם זה שהיא תחיה ארבע שנים יותר ממה שהם רוצים שהיא תחיה. אני רואה דברים שעושה שר החוץ: ההתקרבות בין ישראל לבין מדינות רבות אחרות בעולם ראויה מאוד לברכה. ואפילו אני רואה מה שקרה היום, אדוני היושב-ראש, בהקשר של תוכנית עטרות: באה תוכנית אלימה, תוכנית אלימה של עיריית ירושלים. יש לי הרושם שבעיריית ירושלים יושבים כמה אנשים שפעם אחר פעם מנסים, בפרובוקציות, לסבך את הממשלה הזו, והוועדה המחוזית הייתה מספיק חכמה לדחות את זה בינתיים, בסדר, אולי חבל שהיא לא דחתה את זה בכלל, ולא ביטלה את הנושא, לדחות בינתיים את התוכנית הרעה הזו, ההזויה הזו, הכל-כך אלימה ותוקפנית, לבנות 9,000 יחידות דיור בעטרות, מקום שהיה שדה תעופה, וגם צריך להיות שדה תעופה, שיחבר בינינו לבין הפלסטינים, שנוכל להשתמש בו יחד בעתיד, זה נראה דמיוני, אבל זה יכול להיות, כמו שהצרפתים והשוויצרים משתמשים בשדה התעופה בז'נבה, אותו דבר. יש דוגמאות כאלה בעולם, ואני מאמין שאפשר להתקדם לשם. אבל, אדוני היושב-ראש, אני גם לא יכול לעמוד פה בלי להתעלם מדברים שמקשים מאוד על אנשים כמוני לתמוך בממשלה כזו. לדוגמה כשהשרה מביאה הצעה לחוקק חוק שהיא קוראת לו "חוק המסתננים", ומה זאת אומרת, כולם פה היו מסתננים פעם, היא קוראת לו "חוק המסתננים"; הצעה חסרת לב, מיותרת לחלוטין, שאין בה שום טעם. זה סתם גורם לחמיצות, חמיצות בתמיכה בממשלה הזו, שצריכה להמשיך הלאה. ואני קורא מפה לשרה שקד: רדי מהתוכנית ההזויה הזאת. רדי מהתוכנית חסרת הלב הזו, היא מיותרת. תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, איננו. אני קורא לשר לסכם את הדיון. השר עיסאווי פריג', בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, חברות הכנסת, אנחנו כולנו לא מופתעים, זה תהליך טבעי שאנחנו עוברים ורואים את האי-אמון. היינו במצב הזה בעבר, ואנחנו נמצאים, אני מבין, אדוני, שיש דברים לזכרו. הצבעה אחרי זה. נכון? נכון. בינתיים, אתה רשאי להגיד את דבריך. יש התכנסות של האנשים להצבעה. לאחר מכן, לפני ההצבעה, אנחנו נגיד דברים לזכרו. אז, חברים, אני עיינתי בכותרת של האי-אמון של היום שהגישו חברי הכנסת מש"ס, שבינתיים אני רואה שם כיסאות ריקים, לפחות אם מגישים הצעת אי-אמון, להקשיב, לשבת. יגיעו להצבעה. זה לא עניין של הצבעה. מגישים הצעת אי-אמון לפחות תתכנסו לשמוע את התשובה של הממשלה.  זה יותר טוב? בשולחן הממשלה אחד לא נמצא. אתה על הדוכן, מזל. כשאני שמעתי אתכם כאן קצת ריחמתי, חיכיתי לדמעות שיזלגו מהעיניים, אבל היה חסר לנו הבצל. זה בסדר. כשאני רואה את הכותרת, נמוך, השר פריג'. עזוב, נו, באמת. כשאני רואה את הכותרת: פגיעה בפריפריה, ממשלה הנלחמת באזרחיה החלשים, אני שואל את עצמי: הייתם בממשלה 12 שנים. 14. 14 שנים ברציפות. ברציפות. שנה הפסקה של אהוד ברק. אה, תודה שאתה מתקן אותי, כבוד היושב-ראש. 14 שנים הייתם בממשלה. 12 שנה לא פגעו בחרדים כמוכם. 14 שנים. ואתם עליתם ודיברתם, פריפריה, פריפריה, פריפריה. וראינו גם את שיעור ההצבעה בבחירות. איפה זה משתקף בעשייה שלכם? אנחנו כולה שישה חודשים. בכמה זמן אנחנו צריכים לתקן את העוולות וחוסר הצדק שאתם עשיתם במשך 14 שנים? אפילו, כבוד הרב חבר הכנסת ליצמן, אני שואל אותך: 12 שנה, אנחנו שישה חודשים רק מנסים לחבר מספרים בכדי ליישר קווים מרוב העוולות שאנחנו, גם הצלחתם להרוס בכמה חודשים מה שעשו 20 שנה. אני לא ראיתי שום דבר שנעשה, מלבד אולי הסכם עם האמירויות. אבל ברמת הפריפריה והחלשים לא ראיתי כלום. 12 שנה לא הייתה כזו פגיעה. אתה צודק. בשישה חודשים עשיתם נזק יותר מכל 12 השנים. צודק. ראיתי פערים הולכים וגדלים. ראיתי עוולות הולכות וגדלות. נכון, אצלנו בממשלה לא הכול דבש, כי אנחנו מנסים לתקן. מנסים לתקן. זה מה שאנחנו מנסים לעשות. אני קורא, בין היתר, שאחת מהטענות של האי-אמון היא בעניין אי-אישור רובוט ניתוחי לבית חולים נהריה. לפני חודשיים ישבתי עם פרופ' ברהום, משכמו ומעלה, משכמו ומעלה, ישבנו איתו, ואנחנו פועלים יחד איתו על תוכנית לתמיכה בפריפריה ובבתי חולים בצפון. איפה הייתם כל השנים בבריאות, הן בצפון והן בדרום? איפה? איפה? תשאל את פרופ' ברהום מי הציל אותו אם לא אני. אני מודה ומתוודה: כבודך היה חיובי, כבודך החזיק בחמלה. אני אישית מודה, ושמעתי את זה. אני מודה. אני לא יכול, על מה שנכון, אני אומר נכון. אבל להגיש אי-אמון, אי-אמון, על זה שלא מאשרים בינתיים מכשיר ניתוח לבית חולים? להגיש אי-אמון, שזה יהיה עילה באי-אמון, עילת נימוק? זה כבר נהיה, עיסאווי, יש לנו כל כך הרבה סיבות, יש כל כך הרבה סיבות. כל שבוע ניתן אחת. לך על השמנת. לך על השמנת. די כבר. אז מה שאני רואה כאן זה שיש מטרה אחת: לחכות ליום שני בכדי לנגח, להתיש, לעשות את הדברים לא הכי זורמים. אתה נראה מותש. אני לא מותש. כיף לי לבוא, לעמוד כאן, לדבר איתכם שעות. זה בסדר גמור. כאן עלה חבר הכנסת סמוטריץ' הוא לא נמצא כאן, ודיבר על הביטחון האישי. וואי, זה מעניין. אני אהבתי את המשפט הזה. חבר הכנסת סמוטריץ' הכריז שבששת החודשים האחרונים או בחודשיים-שלושה האחרונים אין ביטחון אישי לאזרח במדינת ישראל. ואני שואל את עצמי: במשך שבע שנים שהייתי בכנסת יחד איתכם, מעל הבמה הזו צעקתי: יש לי בעיה, אין לי ביטחון אישי ביישוב שלי. מה קיבלתי? אטימות. עכשיו, כשאנחנו מנסים להילחם בפשיעה בצפון, בדרום, בכל מקום, ומנסים לתקן את אוזלת ידכם, אתם עכשיו מתלוננים, אין לי ביטחון אישי? פשוט לא מסתדר לי. לא מסתדר לי. אם אני חוזר אחורה, רק חודש אחורה, ורואה את התוכניות שאישרנו ואת המיליארדים שהקצינו לזה בכדי לתקן את מה שאתם הזנחתם במשך 12 שנים, אני חסר אונים. חברים, אני מודה ומתוודה: שישה חודשים אנחנו עובדים מסביב לשעון. אנחנו לא נחים כי באנו לעבוד. לא הולכים, אנחנו נמצאים בריצה. אנחנו כל יום נמצאים בהישגים בכל התחומים, ואני רוצה להציג חלק מכך. נמצא איתי חבר הכנסת גפני. הוא יגיד: עיסאווי עכשיו ידבר בשבחה של הממשלה. אבל מה לעשות, הכול יחסי. אם אני לוקח שישה חודשים לעומת 12 שנים שאתם שם, יחסי, אני לוקח את זה יחסי, ומתרגם את זה להישגיות, אתה תקבל ציון נכשל. 14. אני אומר: 14 שנים. הם במשך, אני מקווה שאתה מאמין במה שאתה אומר. לא, לא, לא, הכול יחסי. אני אומר: הכול יחסי. הכול יחסי. אתם השארתם לנו מקום, מדבר, ואפילו כל ירק קטנצ'יק במדבר הזה כולם יראו, מה לעשות. אתם עשיתם לנו את זה. לפני שישה חודשים מה קיבלתם? היום היה יום הרצל, נדמה לי. אז לך תתחשבן איתו, אל תתחרה איתו. האלימות בחברה הערבית נהייתה יותר גרועה. האלימות בחברה הערבית מטופלת. זה נהיה יותר גרוע. אז יפה, אני אומר לך. אני חי את החברה הערבית. האלימות בחברה הערבית בחודש-חודשיים האחרונים סוף-סוף מקבלת טיפול. מה שעברנו בחודש, בשבוע האחרון, היה צפוי. ברגע שהטיפול מתחיל אז יהיה מתח, אבל חכה חודש-חודשיים, ואתה תראה את התוצאות. אז מה שאמרתי, אתם השארתם לנו מדבר. מדבר שאין בו כלום. פערים, פריפריה מוזנחת, בריאות על השוליים. כל הדברים. כשאנחנו מתחילים לטפל בסוגיות האלה, כל דבר קטן שנעשה יבלוט לעין. אז הכול יחסי. בשל כך אני אומר: אני יודע על מה אני מדבר. חברים, הצעת האי-אמון שאנחנו מדברים לגביה היום עוד תחזור בעתיד, ואותה כותרת תחזור בעתיד, והדברים ישכפלו את עצמם. אנחנו מקיימים ישיבת ממשלה כל יום ראשון, ובישיבת הממשלה אני עובר על סדר-היום ורואה את הדברים שמאושרים שם. ומרוב שאנחנו דשים ודנים בעניינים, מעירה לי מישהי ממזכירות הממשלה שעבדה עם ממשלות במשך 15 שנה. היא אומרת: בממשלה הזו ישיבות הממשלה הארוכות ביותר שהיו בשנים האחרונות. יש על מה לדבר, שרים מתבטאים, לא שותקים, לא משתיקים אותם, כל אחד אומר את דעתו, והדיון מתקיים ולוקח שעות. ועד שממצים את כל הדיון, עיסאווי, תשתף אותנו, מה היה בין אלי אבידר לבנט, כשהוא אמר לו "מי אתה בכלל". איך? כשבנט אמר לאלי אבידר בממשלה "מי אתה בכלל", מה היה? מה היה? תקשיב. אני לא זוכר את המלל המדויק. אבל זאת תעודת כבוד לדמוקרטיה שחבר כנסת ושר יוכל להגיד לראש ממשלה דעה שלא מתאימה לדעתו.  דבר כזה, אני שואל אתכם ושואל את שרי ש"ס, ויש לנו שר לשעבר שנמצא איתנו, חבר הכנסת מרגי. מרגי, אתה העזת לפתוח את פיך בזמן שבנימין נתניהו היה ראש ממשלה? היית כמו ילד טוב. בממשלה השלושים-ושתיים,  מי בעד, מי נגד. בממשלה השלושים-ושתיים, תוציא את הפרוטוקולים, תראה מה שאני אמרתי לו. אפילו אשתו לא שומעת לו. אבל מעולם ראש הממשלה לא אמר לי "מי אתה". לא, לא, לא. הדיונים, גילת אמרה לו: מי אתה שאתה תגיד לי אם לטוס או לא, אני לא יודע מאיפה אתם ממציאים את זה, ככה היא אמרה לו. לא יודע, קראתי בעיתון.  אבל זאת תעודת כבוד ולדברים ולרמת הוויכוח. מה, זה לא נכון? רגע, זה לא נכון? אני לא זוכר בדיוק. מה לא נכון? אתה היית בבית ברעננה? שמעת אם זה נכון או לא? די, די, די. חבר הכנסת אבוטבול, תודה. כפי שאמרתי לכם, חברים, לא, אתה לא יכול להגיד על דברים שקרו, אני עומד לסיים. אבל אני רוצה לציין גם עובדה נוספת. היום, חברים, היה דיון בוועדת התכנון והבנייה המחוזית בירושלים לגבי בניית 9,000 יחידות דיור. ההצבעה נדחית, הדיון נדחה, ואנחנו מעלים את זה, אבל למה שקד אמרה שאתה לא מייצג את הממשלה? אני לא מייצג. אני מייצג את המשרד לשיתוף פעולה אזורי, והתבטאתי שם כנציג של שיתוף פעולה אזורי, כי אני חושב שנכס אסטרטגי ותשתיתי כזה, לא מוותרים עליו בקלות. חברים, אני מסיים. אם כך, אני מבקש מהחברים לדחות את האי-אמון שהוגש, וחבל על כל המאמץ. באנו לעבוד. אתם באתם להתנגח. תודה, אדוני. תודה רבה לשר פריג'. לפני ההצבעות אנחנו ניגש לסעיף 3 בסדר-היום, דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר אריק נחמקין. אני מבקש מחברי הכנסת לכבד בקימה את זכרו של חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר אריק נחמקין. בבקשה לעמוד. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר אריק נחמקין, זיכרונו לברכה.) בבקשה לשבת. חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לפני כשבועיים הלך לעולמו חבר הכנסת והשר לשעבר אריק נחמקין, זכרו לברכה. נחמקין, שנולד בנהלל, לחם במלחמת העצמאות והשתתף בקרבות משמר העמק ומבצע דני, שבו איבד את אחת מעיניו. למרות זאת, המשיך בשירות מילואים והשתתף במלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים כקצין קרבי. נחמקין, שהיה מדור המייסדים של המדינה, היה איש רב-פעלים ודמות מיוחדת, איש אדמה בכל רמ"ח איבריו, שתרם רבות לקידום ופיתוח החקלאות וההתיישבות החקלאית בישראל. הוא היה פעיל מרכזי בתנועת המושבים, והתמנה בשנת 1970 לכהן כמזכיר תנועת המושבים, תפקד שאותו מילא עד היבחרו לכנסת בשנת 1981 מטעם סיעת המערך. נחמקין היה חבר בוועדות הכספים והפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. בשנת 1984 נבחר בפעם השנייה, לכנסת האחת-עשרה, וכיהן כשר החקלאות בממשלת האחדות הלאומית. לאחר סיום תפקידו מונה ליו"ר חברת אגרקסקו. לפני כשבועיים הלך לעולמו והוא בן 96. הוא השאיר אחריו שלושה ילדים, עמליה, דליה ושאול, נכדים ונינים. יהי זכרו של אריק נחמקין ברוך. שרת התחבורה, השרה מיכאלי, בבקשה. חבר הכנסת והשר אריק נחֶמקין נקבר בשבוע שעבר בבית הקברות שבעמק. חבר הכנסת והשר נחֵמקין, נחַמקין, למעשה, כפי שתיקנה הנכדה שהנחתה את טקס הלוויה שלו, נחַמקין, היא תיקנה. הייתי שם בשבוע שעבר ושמעתי את בנות ובני המשפחה הרבים שלו, אחת אחרי השנייה, עולים ומספרים סיפורים מרגשים ויפים על מה הוא היה עבורם ועבור החברה בישראל, ובחרתי לפתוח את ההספד שלי כאן בדברים שאמר מעל הקבר בנו שאול: אבא היה נוהג לצטט בסרקזם את מי שהיה אומר: ביום הולדת יש רק אדם אחד שמאמין למה שאומרים עליו, ובלוויה אין אפילו אדם אחד שמאמין למה שאומרים עליו. ובכן, אספר לכם חמישה סיפורים קצרים על אבא שלי, כדי שתאמינו. השנה היא 1931, תחילת הקיץ, שנייה אחת, בבקשה, שרת התחבורה. אני מבקש שקט, לכבד את זכרו של השר לשעבר. בבקשה, כמה דקות של שקט. בבקשה. השנה היא 1931, תחילת הקיץ, כבר חם בשדות נהלל. ריח התבואה עולה באפם של שני ילדים הצועדים בשדות לעבר עין שיכה. האחד בוגר כבן 12 ובנהלל מכנים אותו בובל'ה, השני עוד לא בן שבע. הם מטפסים על סולם הברזל של בריכת המים בעין שיכה, מסירים את מכסה המתכת ומתבוננים פנימה. הילד הקטן מביט לתוך החלל העצום והחשוך של הבריכה, הוא רוצה לוותר על כל הרעיון ולחזור הביתה, אבל הוא לא מעז לומר זאת לגדול כדי לא לעשות בושות. הגדול משלשל את הקטן בחבל לתוך הבריכה החשוכה, ואומר לו: קפוץ למים, אל תפחד. הקטן תלוי על החבל, הוא רוצה לבקש שימשוך אותו חזרה, אבל הוא לא מעז. הוא יורד למים, הם קרים וחשוכים, ועוזב את החבל. הוא ממש לא יודע לשחות, אז הוא מפרפר ומנסה למצוא אחיזה באחד הקירות עד שהוא מוצא זיז ברזל ונאחז בו. הוא הרגיש שצלח את המבחן. הוא לוחש לעצמו בשקט, מותר לפחד, אבל העיקר להתגבר על הפחד, לא לעשות בושות. שנת 1938, אמצע הקיץ בעמק יזרעאל. הסתיימה שנת בצורת בעמק, שעת בין ערביים, פרדה עם עגלה נהוגה בידי נער צעיר כבן 13 מתגלגלת בדרך עפר מזרחה מהעיירה הצעירה עפולה לעבר המושב כפר יחזקאל. הוא כבר עשה את כל הדרך מהמושב נהלל. הנער בשליחות הוריו. על העגלה שני שקי חיטה יקרים מפז שחייבים חייבים להגיע למשפחת הדוד בכפר יחזקאל, אחרת לא יהיה להם מה לזרוע ומה לאכול בשנה הבאה. הנער דרוך ומתוח, אך אוחז בביטחון את מושכות הפרדה ומדרבן אותה להזדרז. מצד דרום כפר עוין, ריח עשן ומדורה עולה באפו, הדרך מתעקלת ומתקרבת לכדי כמה עשרות מטרים מהכפר, להקה של כלבים יוצאת לקראתו בנביחות מאיימות שמבהילות את הפרדה. גם הנער מבוהל, הוא מפחד שאנשי הכפר יצאו בעקבות הכלבים, ואז מה יהיה על שקי החיטה, העגלה, הפרדה? ומה יהיה עליו? הוא חושק שיניים, אוזר ביטחון ומדרבן שוב את הפרדה, מסתכל קדימה, מנסה לזהות את כפר יחזקאל באופק. קול פנימי חיזק אותו להמשיך, אסור להיכשל, חייבים לגלות אחריות. אור ראשון ליום 10 ביולי 1948. חיילי המחלקה מגדוד הפשיטה 89 פרוסים לאורך הגדה המערבית של נחל איילון, אשר ממזרח לשדה התעופה לוד. ביניהם שוכב צמוד לקרקע מ"כ כבן 23 וצופה במשקפת. זה יהיה היום האחרון בימיו שבו הוא יצפה בשתי העיניים. הוא צופה במתיחות ודאגה רבה לעבר טורים משוריינים חדישים של הלגיון הירדני שמתחיל לגלוש לעברם כדי לחצות את הוואדי ולכבוש את שדה התעופה. לידו שוכב לוחם ובידו פיאט, מטול אנטי-טנקי. המ"כ מורה ללוחם לרדת לוואדי ולירות על המשוריין הראשון כדי שיחסום את כל הטור. הלוחם חושש לחייו. המ"כ חושב לעצמו: אם כך, אני צריך לעשות זאת, כי החיים שלי לא שווים יותר מהחיים שלו. הוא מבקש הסבר קצר כיצד להפעיל את הפיאט, הוא מעולם לא ירה בו, ואז הוא זוחל חשוף למרגלות הוואדי כדי להגיע למרחק פגיעה, יורה פגז אך מפספס. הטור המשוריין מזהה אותו ומתחיל לירות לעברו. המ"כ זוחל שוב למעלה, לוקח פגז נוסף, זוחל שוב למטה, מכוון, יורה ומרגיש מכה עזה בראש. טעם של דם ממלא את פיו. הוא מאבד את ההכרה. לאחר כמה שניות הוא מתעורר ומצליח לראות רק בעין אחת. הוא זוחל למעלה ומצליח להגיע לחברים בשארית כוחותיו. בדרך לבית החולים, מלבד הכאב העז, הוא מרגיש התרוממות רוח מכך שניצל, הצליח במשימה והפגין דוגמה אישית ומנהיגות בפני חייליו. זה אובדן העין, אדוני היושב-ראש. סיפור רביעי. חורף שנת 2003. מכון התערובת של נהלל, כשעוד היה של נהלל. גשם קל יורד על טור המשאיות והטרקטורים שממתינים למילוי התערובת במכליהם. מסביב רעש והמולה, ריח של בוץ, גשם, עשן דיזל, מספוא ותוספי מזון בצד התור. מתחת לסככה הקטנה מצטופפים הנהגים מפני הגשם, ביניהם עומד בעל משאית מהכפר הבדואי זרזיר ולא מאמין למשמע אוזניו: חברו שעומד לידו מספר לו שהחקלאי המבוגר, בערך בן 78, שעומד לצידם בבגדי עבודה רטובים ומלוכלכים לאחר יום חלוקת תערובת במשקי נהלל וממתין לתורו יחד איתם, היה בעבר שר החקלאות של מדינת ישראל. בעל המשאית לא מאמין לדברי חברו, הוא מוכן להתערב שזה לא נכון. הם ניגשים לאיש המבוגר, ונהג המשאית שואל בלגלוג: נכון החבר שלי עובד עליי כשהוא טוען שאתה היית שר החקלאות? עונה לו החקלאי המבוגר: זה דווקא נכון. הנהג המום: איך יכול להיות שמשר החקלאות הגעת למצב הזה שאתה עובד קשה, עומד איתנו בתור, רטוב ומלוכלך? החקלאי המבוגר לא יודע מה לענות. הוא נזכר כיצד בשנת 1968 עזב את החקלאות במושב, פנה ל-40 שנות עיסוק ציבורי ופוליטי, הוא נזכר באירועים הביטחוניים, הפוליטיים והמדיניים הדרמטיים שנטל בהם חלק, וכשפרש, הוא פשוט חזר בטבעיות למקום שממנו יצא לפני 40 שנה, לעבודות החקלאות במשק. בעודו פוסע בחזרה לטרקטור, הוא נזכר באימו, רחל נחמקין לבית מלמוד, שעלתה מאודסה בגיל 17, ואביו, שמעון נחמקין, שעלה ממוסקבה בגיל 18, והיו מראשוני נהלל. מהם למד וספג את סגולותיהן של אהבת החקלאות, החריצות וההסתפקות בפשטות. שנת 2008, 12:00, בצוהריים, בית הקשישים של קיבוץ גניגר. יושב קשיש, כבר מותר לומר זקן, בן 83. הוא מאכיל את אשתו, שריק נחמקין לבית קבשנה, אשר נולדה במושבה כינרת ונישאה לו לפני 62 שנים. היא חולה מאוד, והוא מאכיל אותה. מי היה מאמין? הם יושבים יחד באינטימיות מוזרה, ליד שולחן ארוחת הצוהריים, כמו שהיא תמיד רצתה. ריח תבשיל הקציצה ותפוח האדמה עוטפים אותם. הוא מהרהר ב-62 שנות נישואיהם ויחסיהם המורכבים, אבל המסירות והמחויבות שמרו עליהם בכל התלאות והולידו שלושה ילדים, 11 נכדים ו-21 נינים. אבא, כשאתה מגיע למעלה אני משער שתיפגש עם אימא, כי בטח ישבצו אתכם באותו אגף. יש לי שלוש בקשות: ראשית, תמסור לה ד"ש, חיבוק ענק ואת געגועינו ואהבתנו, שנית, תשתדלו לא להתווכח על כל דבר, ותעשה לי טובה, תודיע לה אם אתה מאחר לארוחת ערב, ושלישית, תמשיכו ללוות אותנו מלמעלה ברוחכם ובהשראתכם. אנחנו מבטיחים לעשות את המיטב להמשיך את מה שלמדנו מכם: שאפשר לפחד, אבל להתגבר ולא לעשות בושות, שחייבים לקחת אחריות לגורלנו, שחשוב להעמיד את החברות לפני העקרונות, שחייבים לנהוג ביושר והגינות, לדבוק בחריצות, להסתפק בפשטות, ומעל הכול, גם כשמאוד מאוד קשה, להפגין מסירות ומחויבות הדדית. בדיוק את המסקנות האלה אני באופן אישי לוקחת מהשר ומחבר הכנסת אריק נחמקין, ממנו ומשכמותו. אני הכרתי את השר נחמקין כשהצטרפתי למפלגת העבודה והתחלתי לבוא לפרלמנט שבעמק. פגשתי את האיש הגבוה וזקוף הקומה הזה, את החקלאי, איש העבודה, איש הביטחון, איש הציונות השורשי והגאה הזה. את זקיפות הקומה הזאת, את עמוד השדרה החזק והישר הזה, אותו בדיוק אני לוקחת היום, אני ומפלגת העבודה, והלוואי הלוואי ההנהגה הישראלית, קדימה. עמוד שדרה שבשעתו, כשהקימו יישובים בגוש קטיף, הוא סירב להצטרף. הוא אמר: אי-אפשר יהיה לחיות שם, והוא, אז כמזכ"ל תנועת המושבים, סירב לאפשר לתנועה להשתתף בהקמתם. עמוד שדרה שכשהבין שבפוליטיקה הוא יצליח להשיג פחות מאשר בכל הפעולות האחרות, עזב אותה והמשיך הלאה. עמוד שדרה שהוא מצפן, שזוכר את הציונות המקורית, שמחויבת לעבודת האדמה, שמחויבת לחברה הישראלית, שמחויבת לבית יהודי עם שוויון מלא לכל תושבותיו ותושביו. זאת הדרך שאני רואה לנגד עיניי, אני משווה לנגד עיניי את הקומה התמירה הזאת, את הזקיפות והיושר, ומכאן אני רוצה להמשיך. יהי זכרו ברוך. תודה רבה לשרה מיכאלי. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. אני מבקש פעם נוספת שקט במליאה. בבקשה לשבת, תכבדו את זכרו של השר לשעבר נחמקין. בבקשה לשבת. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שבועיים הלך לעולמו איש יקר שאהבתי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שבועיים הלך לעולמו איש יקר, שאהבתי והערכתי מאוד, שר החקלאות וחבר הכנסת לשעבר אריק נחמקין. אריק היה כל מה שיפה וטוב בסיפור החלוציות הישראלית. אריק נולד בארץ ישראל, בנהלל, למשפחת חקלאים, וכבר בנערותו, כמו רבים מבני גילו, עת היה בן 17, התגייס לשורות ההגנה והשתתף במבצעים רבים בנוסף על עבודתו במשק המשפחתי. אריק לחם במלחמת העצמאות והשתתף בקרב על משמר העמק, ולאחר מכן כמ"מ השתתף במבצע דני ואיבד את עינו בדיר טריף. אריק כמו אריק, איש אדמה ולוחם קשוח, לא עשה עניין מהפציעה החמורה, וחזר להילחם, עם החלמתו, לצד חבריו, שרבים מהם היו נהללים כמותו. אריק המשיך לתרום במסגרת שירות המילואים, והשתתף במבצע סיני כחלק מחטיבה 9 שהגיעה עד לשארם א-שייח', ולאחר מכן היה למג"ד בחטיבת אלכסנדרוני, ובין המלחמות תפס קו בכל הגזרות. אריק היה מפקד אמיץ, קר רוח ובעל תושייה, אך עם זאת קשוב ורגיש לפקודיו. בשנות החמישים אריק נענה לקריאה של דוד בן-גוריון לעזור ולהדריך את מושבי העולים שזה עתה הגיעו מהתפוצות. אריק ומשפחתו עזבו את נהלל לתקופה ארוכה ועברו לגור במושב ברוש כדי לסייע מקרוב במאמצי הקליטה של העולים החדשים במושבים. ב-1970 התמנה למזכיר תנועת המושבים, תפקיד אשר מילא במשך 11 שנה. בימי מנהיגותו התקדמה תנועת המושבים בתחומים רבים והייתה בית לכל המושבניקים. בשנת 1981 נבחר לכנסת והיה לחבר בוועדת הכספים, והתמסר בכל ליבו לתפקידו החדש כשליח ציבור בכנסת. ב-1984 התמנה לשר החקלאות, בתקופה כלכלית קשה ביותר למדינת בכלל ובתקופה של משבר המושבים בפרט. לאחר שסיים את שליחותו בכנסת ובממשלה, חזר אריק לנהלל, לכור מחצבתו. אריק היה איש אדמה, שנוסף לכל תפקידיו הממלכתיים היה בראש ובראשונה גאווה נהללית, אריק, שהיה מודל לחיקוי והערצה של לוחם, איש ציבור ששם את המדינה לפניו. אנחנו, הדור השלישי, צועדים בערוגות שחרש עבור כולנו, ובעיקר זכינו ליהנות מחוכמתו ואישיותו יוצאות הדופן. מזל גדול נפל בחלקי שזכיתי מדי פעם לרכוב לצד אריק, ובשעות הספורות שרכבנו זה לצד זה, ובאינטימיות שנוצרת ברכיבה מסוג זה, לשמוע את דעותיו, השקפותיו ואת הסיפורים מימים עברו. למרות פער הגילים, לא הייתה בעיה להתחבר לאריק ולהפליג בשיחות ארוכות ומרתקות. משפחת נחמקין היקרה ומוקירי זכרו, אני מעריך שיחד איתי שרי ממשלת ישראל, חברי הכנסת בעבר ובהווה וחברי נהלל כולם מחבקים אתכם ומאחלים לכם שלא תדעו עוד צער, ותתנחמו בעובדה שאריק חי חיים מלאים, השפיע על רבים ולקח חלק מרכזי בעיצוב דמותה של מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך. אמן. תודה רבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום, לבקשת סיעת הליכוד, הצבעה שמית בהבעת האי-אמון הראשונה. מזכירת הכנסת, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, בעד ניר אורבך, נגד ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, בעד דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, בעד יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, נגד דוד ביטן, בעד ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, נגד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, בעד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, נגד מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, נגד ווליד טאהא, נגד בועז טופורובסקי, נגד משה טור פז, נגד אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, נגד דסטה גדי יברקן, בעד מאיר יצחק הלוי, נגד אלי כהן, בעד מאיר כהן, נגד יום טוב חי כלפון, נגד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, בעד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, נגד מיקי לוי, נגד אורלי לוי אבקסיס, אינה נוכחת יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, נגד אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, בעד טטיאנה מזרסקי, נגד מרב מיכאלי, נגד יוליה מלינובסקי, נגד מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, נגד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, נגד אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, נגד בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, נגד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, בעד יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, בעד יסמין פרידמן, אינה נוכחת אביר קארה, נגד אלכס קושניר, נגד יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, בעד מיכל רוזין, נגד שמחה רוטמן, בעד יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, נגד ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, נגד אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, אינו נוכח יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, נגד נירה שפק, נגד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת בבקשה לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח מירב בן ארי, אינה נוכחת איתמר בן גביר, אינו נוכח נפתלי בנט, נגד ניר ברקת, אינו נוכח מאי גולן, בעד בנימין גנץ, אינו נוכח אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס, בעד יאיר לפיד, אינו נוכח אבי מעוז, אינו נוכח בנימין נתניהו, בעד אוסאמה סעדי, אינו נוכח איימן עודה, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת יסמין פרידמן, אינה נוכחת אלעזר שטרן, אינו נוכח עמיחי שיקלי, אינו נוכח עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת האם יש מי מחברי הכנסת במליאה שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו? הסתיימה ההצבעה. בבקשה לספור. תודה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד, 47, נגד  55. לפיכך, הצעת האי-אמון לא התקבלה. אנחנו ניגשים להצעת האי-אמון השנייה. יש בקשה של סיעת הליכוד להצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, אינו נוכח אמיר אוחנה, בעד ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, אינו נוכח ישראל אייכלר, בעד דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, בעד יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, בעד ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, בעד נפתלי בנט, נגד אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, נגד מאי גולן, בעד איתן גינזבורג, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מאזן גנאים, אינו נוכח בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן, בעד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, נגד מיכל וולדיגר, אינה נוכחת רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, נגד ווליד טאהא, נגד בועז טופורובסקי, נגד משה טור פז, נגד אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, נגד דסטה גדי יברקן, בעד מאיר יצחק הלוי, נגד אלי כהן, בעד מאיר כהן, נגד יום טוב חי כלפון, נגד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, בעד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, נגד מיקי לוי, נגד אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, נגד אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, נגד מרב מיכאלי  נגד יוליה מלינובסקי, נגד מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, נגד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, נגד אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, נגד בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, אינו נוכח איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, בעד יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, בעד יסמין פרידמן, אינה נוכחת אביר קארה, נגד אלכס קושניר, נגד יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, בעד מיכל רוזין, נגד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, נגד ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, נגד אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, אינו נוכח יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, נגד נירה שפק, נגד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד ניר אורבך, נגד ינון אזולאי, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח מירב בן ארי, אינה נוכחת איתמר בן גביר, אינו נוכח ניר ברקת, אינו נוכח מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח אבי דיכטר, בעד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח מיכל וולדיגר, בעד מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח יאיר לפיד, אינו נוכח פטין מולא, בעד אבי מעוז, אינו נוכח בנימין נתניהו, אינו נוכח אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, נגד איימן עודה, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת יסמין פרידמן, אינה נוכחת שמחה רוטמן, בעד אלעזר שטרן, אינו נוכח עמיחי שיקלי, אינו נוכח עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת האם יש מי מחברי הכנסת שנמצא במליאה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמו? אין אחד כזה. הסתיימה ההצבעה. בבקשה לספור. בעד, 46, נגד, 54. לפיכך הצבעת האי-אמון לא עברה.  אנחנו עוברים לסעיף הבא, סעיף 4, הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33), התש"ף 2020. ההודעה נמסרה ביום 8 בנובמבר 2021. אנחנו הולכים להצבעה בלבד. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה שמית. בבקשה, מזכירת הכנסת. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, נגד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, נגד אמיר אוחנה, נגד ניר אורבך, בעד ינון אזולאי, נגד ישראל אייכלר, נגד דוד אמסלם, נגד אופיר אקוניס, אינו נוכח משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, נגד זאב בנימין בגין, בעד אוריאל בוסו, נגד ענבר בזק, בעד חיים ביטון, אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, נגד ולדימיר בליאק, בעד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, בעד איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, נגד נפתלי בנט, בעד אלינה ברדץ' יאלוב, בעד קרן ברק, אינה נוכחת ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, בעד מאי גולן, נגד איתן גינזבורג, בעד יואב גלנט, נגד גילה גמליאל, נגד מאזן גנאים, בעד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, נגד סימון דוידסון, בעד אבי דיכטר, נגד גלית דיסטל אטבריאן, נגד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח צבי האוזר, בעד צחי הנגבי, נגד שרן מרים השכל, בעד מיכל וולדיגר, נגד רות וסרמן לנדה, בעד מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, בעד ווליד טאהא, בעד בועז טופורובסקי, בעד משה טור פז, בעד אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, בעד דסטה גדי יברקן, נגד מאיר יצחק הלוי, בעד אלי כהן, נגד מאיר כהן, בעד יום טוב חי כלפון, בעד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, נגד חיים כץ, נגד ישראל כץ, נגד רון כץ, בעד יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, בעד אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, נגד נעמה לזימי, בעד יעקב ליצמן, נגד גבי לסקי, בעד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, בעד אמילי חיה מואטי, בעד פטין מולא, נגד חברי הכנסת, נא לשמור קצת על השקט ולומר את התשובה בקול. חברי הכנסת, סדרנים, נא להושיב את כל מי שעומד. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו באמצע הצבעה ולא שומעים. (קוראת בשמות חברי הכנסת) טטיאנה מזרסקי, בעד מרב מיכאלי, בעד יוליה מלינובסקי, בעד מיכאל מלכיאלי, נגד אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, נגד אבתיסאם מראענה, בעד יעקב מרגי, נגד מופיד מרעי, בעד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' בעד יבגני סובה, בעד אופיר סופר, אינו נוכח אורית מלכה סטרוק, נגד עידית סילמן, בעד עלי סלאלחה, בעד בצלאל סמוטריץ' נגד אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, בעד איימן עודה, לא משתתף חוה אתי עטייה, נגד יצחק פינדרוס, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, נגד יסמין פרידמן, אינה נוכחת אביר קארה, בעד אלכס קושניר, בעד יואב קיש, נגד גלעד קריב, בעד שלמה קרעי, נגד מירי מרים רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, בעד שמחה רוטמן, נגד יעל רון בן משה, בעד שרון רופא אופיר, בעד מוסי רז, בעד אפרת רייטן מרום, בעד ג'ידא רינאוי זועבי, בעד יפעת שאשא ביטון, בעד אלון שוסטר, בעד יובל שטייניץ, נגד קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת אלעזר שטרן, אינו נוכח יוסף שיין, בעד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, בעד רם שפע, בעד נירה שפק, בעד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו או שלא היו. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח אופיר אקוניס, אינו נוכח משה ארבל, נגד חיים ביטון, אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון, בעד מירב בן ארי, אינה נוכחת איתמר בן גביר, אינו נוכח קרן ברק, אינה נוכחת ניר ברקת, אינו נוכח בנימין גנץ, אינו נוכח אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח עופר כסיף, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח אבי מעוז, אינו נוכח בנימין נתניהו, אינו נוכח אופיר סופר, נגד אוסאמה סעדי, נגד יצחק פינדרוס, נגד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת יסמין פרידמן, אינה נוכחת מירי מרים רגב, אינה נוכחת קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת אלעזר שטרן, אינו נוכח עמיחי שיקלי, אינו נוכח עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת יש מי מחברי הכנסת שרוצה להצביע או לא הצביע? כן, אני. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) קרן ברק, נגד חיים ביטון, נגד יש עוד חברי כנסת שמעוניינים להצביע? תמה ההצבעה. על הודעת הממשלה, על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל הצביעו בעד 55 חברי כנסת, נגדה, 45 חברי כנסת. אי לכך, הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות אושרה. אנחנו עוברים לסעיף 6 שעל סדר-היום, סעיף 5 עבר לסוף סדר-היום, אנחנו עוסקים בהמלצת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק להסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ב. יש רשימת דוברים לדיון הזה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת, לא, מי מציג את זה? סליחה. אם הוא לא פה אז תעבור הלאה. לא. ניר אורבך. ירד מסדר-היום, מרגי. רגע. אם אינו נמצא, אינו נמצא. את לא מתייחסת, מנסים לקרוא לך, ואתם עסוקים, טוב, אנחנו עוברים לנושא הבא. מה, נעשה הפסקה בשביל זה? לא. מה, את אומרת לי שאולי הוא יגיע. היה כדבר הזה לעצור ככה דיון? לא.  אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום. נא לא להרעיש. תשאל את, אם אף פעם לא קרה, כן, אבל לא ממתינים. אנחנו שואלים. לכן לא קפצתי מייד ואמרתי.  מותר לך. אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 137) (אי-תחולת סעיף 157א, חיבור לחשמל, למים או לטלפון), התשפ"ב 2021, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ווליד טאהא, בתקווה שהוא נמצא כאן. הוא נמצא. בבקשה, אדוני. להבא, חברי הכנסת, תנו רספקט וכבוד למי שמנהל את הישיבה, לא לקפוץ ככה סתם. מותר לשאול. מרגי, תודיע שהנושא ירד מסדר-היום. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת,  אני בודק. בשונה מאחרים, שיודעים הכול, אני לומד. היושב-ראש, יש חברה שנסחרת בבורסה שזה נוגע לגובה המניות שלה. טוב, תודה. בבקשה, אדוני. אז היה לכם רגע של שמחה, מי שהיה צריך להציג איזה נושא איננו, וזה טוב, שמחה. אז תהיו מבסוטים, הכול בסדר. רבותיי, אני עולה כאן להציג את, תגיד, ווליד, המחבל הנתעב של אתמול הוא שהיד או מחבל? אתה אמרת שהוא לוחם חופש, אני עולה לכאן כדי להציג את תיקון חוק התכנון והבנייה לגבי חיבור חשמל. אדוני היושב-ראש, אני מבקש שהוא יאפשר לי לדבר. הוא מפטפט שטויות, ואין לי זמן לשטויות שלו. הוא מפריע לי, אתה לא נותן לי את הזכות לדבר. הוא אמר שהוא לוחם חופש. אתה רוצה שאני אגן עליך? כן, תגן עליי. חבר הכנסת דודי אמסלם, קריאת ביניים זה לא נאום. עם כל הכבוד, תן לו, האם המחבל הוא לוחם חופש? כתר על הראש שלו, לא, לא, עם כל הכבוד, יש רשימת דוברים. יש לך מה לומר על דבריו? תעלה, תדבר ותאמר. אל תפריע לו. הוא לא יגיד כלום על דבריי, הוא מדבר דברים אחרים, לא לעניין. למה? למה? לא הבנתי. לא אמרת בטלוויזיה שאלה לוחמי חופש וחיילי צה"ל מחבלים? תודה, דודי אמסלם. אז אני עולה כאן, דבר, דבר על המחבל, זה יותר חשוב. אני עולה כאן, דוד אמסלם, כדי לנסות לתקן עוול שאתה והממשלות שלך עשיתם להרבה מאוד אזרחים במדינה, בעיקר אזרחים ערבים,  מבחינתכם עוול שהמפלגות הציוניות באו והקימו את מדינת ישראל. זה העוול.  בכל הקשור לחיבור חשמל, שהינו, היושב-ראש, היושב-ראש. אתה לא מתבייש? הרי אם הייתה פה ממשלה אמיתית, אתה היית מציג הצעת חוק? אדוני. ווליד. דודי. שאתה קורא לחיילי צה"ל מחבלים? שהבוס שלך קורא לנו, יהודים? אתה לא מקשיב. דודי אמסלם. לא מתבייש. אתה לא מקשיב לעצמך. אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש. אתה לא מקשיב לעצמך. אדוני. אתה, את הערבים, אתה. אתה מפזר שקרים. אתה לא מתבייש? חבר הכנסת ווליד טאהא. אני אראה לך את הכול, אני אשלח לך את הסרטונים שלך. אני עליתי כדי לתקן עוול שאתה והממשלות שלך עשיתם למאות אלפי אזרחים במדינה. את הסרטונים שלך אני אשלח לך. אתם התנועה האסלאמית, אתה חותר תחת אושיות מדינת ישראל. אפשר, אדוני היושב-ראש? תפנה אליו, אני לא יכול לומר לו לא להגיב. לא, אבל אי-אפשר. אתה לא יכול לפנות אליו ולומר לו, לא מתבייש. אדוני היושב-ראש, אתה מדבר שם עם מזכירת הכנסת, קודם כול אני מבקש הודעה אישית,  והוא חופשי קוטע אותי עם הדיבורים שלו. אז אני מציע לך לא לפנות אליו ישירות. תפנה, תציג את זה. ברגע שאתה פונה אליו ישירות הוא יענה לך. אני לא פונה אליו. אני לא פונה אליו. אני מבקש הודעה אישית. אני לא פונה אליו, אני פונה לכנסת, לחברי הכנסת, כדי לומר שאני עולה לכאן כדי להציג חוק שסוף-סוף יעשה צדק עם עשרות אלפי אזרחים שנאלצו לבנות את הבתים שלהם ללא היתרים, כי פשוט אי-אפשר היה להוציא היתרים. לא אפשרו להם לגשת כדי להוציא היתרים, פשוט בגלל שלא תכננו להם. אז גם לא תכננו להם וגם הענישו אותם על זה שלא מחברים אותם לחשמל, ומכאן עשו פשע על פשע: גם לא מתכננים, גם לא מחברים לחשמל, גם רודפים את האנשים בצווי פינוי, קנסות, צווי הריסה, על מי אתה עובד? על מי אתה עובד? כי לא מתכננים, תגיד לי, מי שם עם רישיון?  ועל כן אני עולה הנה, היושב-ראש. תגיד לי, מי שם עם רישיון? מי משלם ארנונה שם? בוא תספר לנו. היושב-ראש, אני עולה הנה, מי יושב על הקרקע, חבר הכנסת דודי אמסלם, אתה לא רוצה לאלץ אותי שדווקא אני אקרא אותך לסדר. ביקשתי הודעה אישית. תחוס עליי, אל תביא אותי למצב הזה. טוב. אני אומר לך בכנות, פונה אליך בלי גינונים, אומר לך: תחוס עליי, אל תביא אותי למצב הזה. יהיה לנו זמן לומר, יהיה לך, גם בנאום וגם בהודעה אישית. תשמע, יכול להיות שאני מבין את הכעס שלו, מה, הערבים הולכים להתחבר לחשמל? איזה פשע. איזה פשע, ערבים הולכים להתחבר לחשמל.  שעושה לך ככה, תעשה לו ככה. אתה לא מתבייש? אין לך ערכים? תעשה לו ככה. אין לך מוסר? חשמל. אנשים חולים לא יכולים להתחבר למכשיר. אבל מה עם היהודים? אין לך בושה? ומה עם היהודים? ודרך אגב, מה קורה עם ההתיישבות הצעירה? ואני עולה לומר, הורוביץ, תעשה ככה, מה קורה עם ההתיישבות הצעירה? ואני עולה לומר, אני עולה לומר שאני מציע, עד פה, עד היהודים. דודי אמסלם, תודה. צבוע.  חוק מבוסס, אתה בעד ההתיישבות הצעירה? אני מציע חוק מבוסס, תגיד שאתה בעד ההתיישבות הצעירה. אני מציע חוק מבוסס תכנון ובנייה.  אתה גזעני. אתה גזען. אני לא באתי, תודה.  ההתיישבות הצעירה. תודה, ינון. ינון אזולאי, קריאת ביניים. קריאת ביניים. ינון, לא חשבתי שעד כדי כך מפריע לך שאנשים יתחברו לחשמל.  שהיא בעצם הלכה וזרקה את ההתיישבות הצעירה, תודה. כל כך אתה כועס, ינון, ינון אזולאי, תקשיב.  שאנשים יתחברו לחשמל? זה מרגיז אותך? אין לי בעיה שתתחבר לחשמל. יש לי בעיה שתנתק אחרים מהחשמל. אני מתפלא עליך. אוקיי, בסדר. על חשבון היהודים, זאת הבעיה. תודה. אז אולי תקשיב למה שאני הולך לומר? אולי ימצאו חן הדברים? אולי. אני מקשיב. אבל אתה נעול מראש, כי אתה גם היית שותף לאלה שפשעו בתחום הזה. וכאן התבצע פשע,  איזה פשע התבצע? על מה אתה מדבר? כנגד עשרות אלפי בתים. על מה? שלא השאירו את ההתיישבות הצעירה? אתה צודק, זה פשע. תקשיב. אבל תקשיב. ינון אזולאי. בבקשה. אל תחרטט, ותקשיב. אתה מדבר איתי, אני רוצה לענות. אבל אל תחרטט, ותקשיב. אני מדבר, רבותיי, על עשרות אלפי בתים שלמדינה אין נגדם כלום, לא פותחים נגדם בהליך, לא רוצים מהם כלום. פשוט מאוד, גם לא רוצים מהם כלום וגם לא רוצים לחבר אותם לחשמל. למה? כי יש סיבוכים של היעדר תכנון, ומכאן האנשים לא יכולים להגיע לשלב ההיתרים, השלב שמאפשר הוצאת היתר לחיבור לחשמל. מכאן אני בא ומציע תיקון לחוק, שמבוסס על היגיון תכנון: א. אנחנו מדברים על תוכנית כוללנית מאושרת ליישוב, ב. אנחנו מדברים על הגשת תוכנית מפורטת, זאת אומרת שהכול בנוי על תכנון במקום לתת לאנשים לחכות שנים, ולפעמים זה לא קורה, כי משום מה כשזה אצל החברה הערבית אין פתרונות. אין פתרונות, ווליד, רק שאלה.  ועל כן לא מגיעים לשלב ההיתרים. מספיק שיש לך תוכנית כוללנית, מספיק שהגשת תוכנית מפורטת, מספיק שהתחייבת על תשלום ההיטלים, ווליד, שאלה, שאלה, אדוני.  וכאן אני רוצה שיהיה ברור: אני מדבר על ההיטלים שמשלם כל אזרח בבואו להוציא היתר בנייה. יש כאלה שהתבלבלו ושאלו על איזה מס מדובר. לא מדובר על מס, יש היטלים לאזרח במדינה שצריך להוציא רישיון על בית. הוא ניגש לוועדת התכנון, ובשלב ההיתר אומרים לו, אתה צריך לשלם לרשות המקומית, לוועדת התכנון, סכום כסף בהתאם לגודל הדירה. אז כאן לא צריך לדבר על סכומים. הסכום יכול להיות 20,000, 30,000, 40,000, 50,000, 70,000, 100,000, בהתאם לגודל הבית המתוכנן. זה לא עונש וזאת לא הקלה, זאת חובה אזרחית שכל אזרח במדינה משלם עבור זה שהוא הולך להוציא היתר בנייה, ומכאן הנושא הוא גם נושא תומך תכנון, כי הכסף הזה שיגיע לרשות, לוועדות התכנון, ישמש את כולם כדי להאיץ תוכניות של תכנון, מה שלא קורה עד עכשיו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות מכאן לכל האזרחים ששומעים אותי, ווליד, אני מבקש, אני יכול?  בעיקר לאזרחים הערבים, בגלל שהם היו אלה שנפגעו ממדיניות היעדר התכנון. אני יכול לתת מילה טובה לאילת שקד? הייתה שם מדיניות של היעדר תכנון, זה לא משהו שקרה ככה לבד. מילה טובה. מילה אחת טובה. ארבל, אחרי שהוא יפנה בערבית אני מאמין שהוא ירצה לתת לך לשאול שאלה. כרגע הוא, מילה טובה אחת. אז אני רוצה לפנות לראשי הרשויות, ראשי הערים, אני אומר להם: הינה, מגיע חבר כנסת ערבי שמציע הצעת חוק שבנויה על היגיון התכנון. אנא מכם, תתחילו להאיץ תכנון, תתחילו לאפשר לאזרח הערבי לגשת כמו שצריך לוועדות התכנון המקומיות, המרחביות, לא משנה, תלוי איך זה מוגדר אצלו, ולהתחיל בתהליך של חיבור חשמל, וגם להגיע לתהליך של היתרים והוצאת רישיון. העידן של לעשוק את האזרח בגלל שלא מתכננים לו, העידן הזה הסתיים. עכשיו אנחנו נותנים לאזרח הערבי את האפשרות, את הזכות הבסיסית, שמרגיזה את ינון, ואולי את משה ואת אמסלם, לא, לא. ווליד, לא, זה לא מרגיז אותי. אני רק מבקש, ווליד, זכות בסיסית של להתחבר לחשמל. אנחנו מאפשרים לו עכשיו, בישיבה, משה ארבל. לגשת לוועדות התכנון, ווליד, ווליד,  להגיש את הבקשה שלו. הוא יקבל חשמל אם היישוב שלו עונה על שלושה קריטריונים: 1. תוכנית כוללנית מאושרת, 2. תוכנית מפורטת בהגשה שהוגשה, 3. התחייבות אזרחית, מובנת מאליה מבחינתי, שהוא ישלם את ההיטלים שהוא מחויב לשלם בשלב ההיתרים. ומכאן אני רוצה לומר שהחוק הזה מכוון לכל אזרחי המדינה. הוא לא נגד אף אחד. ווליד, אני לא רוצה, ווליד, מילה טובה. תן לי, זה הכול. אלה שמנסים להיכנס לי לדברים ולהשמיע דברים שאינם קשורים לעניין, הסתה, הם אהבו את המציאות של אנשים שמתים בגלל שאין להם חשמל, מתחשמלים. הוא, אותנו. תבקש הודעה אישית ואני אתן לך. אתם צריכים להבין שהתופעה של כבלים על הגגות ועל העמודים היא בגלל הפשעים שלכם. נא לסיים, אדוני היושב-ראש. אבל לקחו לי ארבע דקות. אדוני, נתתי לך עוד שבע דקות. הם לקחו לי ארבע דקות, אדוני היושב-ראש. נתתי לך עוד שבע דקות תוספת.  לא עושים פשעים. אז אני לא מתחבר עם אנשים שמתאכזרים לאזרחים, אבל תגיד מילה טובה לאילת שקד.  אני מתחבר עם אנשים שלא רואים בחשמל אצל הערבים סכנה. תודה. אני מתחבר לכל אלה, לילדים, לנשים, לזקנים, לחולים, תודה. נא לסיים. שמחכים בקוצר רוח כדי להגיש את הבקשות ולחבר את הבית לחשמל. ולכל אלה שהדבר הזה מרגיז אותם, אני אומר לכם, נא לסיים. אתם ללא ערכים, תתביישו לכם. תודה. תודה רבה. תודה. יש, ינון אזולאי, חבל על מיתרי הקול שלך. יש רשימת דוברים לנושא הזה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני, ואחריו, חברת הכנסת קרן ברק, אם תהיה נוכחת. קרן ברק, סמי אבו שחאדה ואוסאמה סעדי עוברים לסוף רשימת הדוברים. שלוש דקות לרשותך, אדוני. עמדת יועצי הליכוד, גב' אמיתי, עליזה בראשי, דניאל. קטי, את נותנת גב לדובר? את חייבת לשבת במקומך. חברת הכנסת קטי שטרית, נא לשבת במקומך. בבקשה, אדוני. אני אחזיר לך את זה. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דווקא היה לך נאום מרגש, חבר הכנסת ווליד טאהא, אני דווקא חיכיתי כל הזמן לשמוע מה היה הוויכוח בינך לבין אילת שקד, אבל נשאיר את זה, בסדר, אחרי זה תגיד לי על מה היה הוויכוח ומי ניצח. אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, מה, אתה לא יודע מי ניצח? מי ניצח? לא יודע. לא חשוב. אני אדבר איתך. אבל בסדר, היה לך נאום. אבל אני רוצה להגיד כמה דברים, אני אעשה את זה טלגרפית בגלל שאנחנו חיים בעולם השקר, במציאות הזאת שבה מאורע אחד רודף אחרי המאורע השני. אני שומע את העדות של ניר חפץ. כל הזמן אמרו שראש הממשלה הקודם נתניהו לא יכול להיות ראש ממשלה בגלל שהוא עבר עבירות ועשו וכתבי אישום. אנחנו שומעים את ניר חפץ, איך הוציאו ממנו להיות עד מדינה, לא יודע. וזה עובר ככה, במין אמירה כזאת. טוב, חיינו עם העניין הזה, ואז אנחנו פתאום שומעים את ראש הממשלה, את נפתלי בנט, שהוא אומר שהוא מציע לא לנסוע לחוץ לארץ. לא לנסוע לחוץ לארץ? בסדר, ראש הממשלה אומר. ואנחנו שומעים שאשתו והילדים שלו נוסעים. גם לא נורא. אבל אני שומע שאחת השדרניות המפורסמות אומרת, זאת שכל הזמן דיברה נגד אשתו של נתניהו, נגד שרה נתניהו, כל הזמן זה היה אצלה בכותרות, מה, אין לה שם בישראל? אין לה שם? לא חשוב. דנה ויס. תודה. אז היא אומרת שאנחנו צריכים ב-2021 לא לדבר על נשים של ראש ממשלה. לא הבנתי, קודם זה היה הנושא המרכזי, כל הזמן היו הנושאים האלה. בסדר, אני מציע להם לעבור לשירי לכת, כמו במהפכות צבאיות. ואז אני שומע על ועדת שרים לחקיקה שמתכנסת אתמול ומעבירה חוק של יוליה מלינובסקי שרב, כל רב, יכול לגייר, וכל ראש ישיבה של ישיבת ציונית. זאת אומרת, ראש ישיבה של ישיבה חרדית לא יכול לגייר. אני לא יודע אם היא יודעת מה זה גיור בכלל, לא יודע אם היא יודעת על מה היא מדברת, אבל ועדת שרים לחקיקה נושאת באחריות, כולם ללא יוצא מן הכלל, מניר אורבך ועד זאב אלקין, כולם נושאים באחריות הזאת. ואיפה היועץ המשפטי לממשלה לקבל חוק כזה על גיור, צריך להיות איש מקצוע שלמד, שיודע, שמכיר, למה אם הוא לומד בישיבה חרדית הוא לא יכול לגייר, ואם הוא לומד בישיבה והוא ראש ישיבה בישיבת ציונית הוא כן יכול לגייר? לא גמרנו עם זה. אני שומע היום שאיווט ליברמן אומר בנושא של מעונות היום, של הסבסוד של מעונות היום, שלא נותנים, לפי הדברים שלו לא נותנים, בינתיים נותנים, ברוך השם, אבל לא נותנים למי שהבעל לומד תורה. אבל אם הוא לומד בישיבת ציונית תורה, אז אותו כן צריך לסבסד. ושקט ודממה מהלשכות המשפטיות. לא שומעים את היועץ המשפטי לממשלה, את המשנים שלו. עולם שקר, עולם צבוע. והמציאות הזאת שאנחנו חיים, נא לסיים. אני מסיים. המציאות הזאת שאנחנו חיים איתה לא תהיה לאורך זמן. לשקר אין רגליים. תודה. תלכו הביתה, ממשלת זדון. יעקב אשר, בבקשה, אדוני, ואחריו, שמחה רוטמן. לשאלת חברי הכנסת, כולם מסמסים לי, אני מודיע שסעיף 6 בסדר-היום ירד מסדר-היום כי לא היה נוכח. ירצה היושב-ראש, הוא יכול להעלות את זה עוד פעם. אצלי הוא ירד. יבוא היושב-ראש, אם יחליט. מה שיחליטו. אני הורדתי. בבקשה אדוני, שלוש דקות לרשותך. טוב, לא צריך עכשיו למדנות, פרשנות. אני לא יכול לדבר. עכשיו כולם מתפלפלים. חברי הכנסת, יעקב אשר ידוע בקולו הנמוך. נא לא להפריע לו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אנחנו עוד, מה שנקרא, כבר בניצוצות האחרונים של אחרי חנוכה, וברוך השם, דווקא חג החנוכה, ימי החנוכה ממשיכים, ורואים גם בציבורים אחרים מדליקים נרות, שרים מעוז צור, זוכרים את זה. אבל אני רוצה רגע לחשוב איתכם ביחד על מה מדליקים נרות, על מה כל הנס. כל הנס היה וכל מה שאנחנו עושים היום זה רק בגלל, יועצות מימין, אני אתחיל להוציא. בבקשה.  שהיו אנשים שבאו ואמרו שהם מתעקשים, אדוני השר, הם מתעקשים למצוא פך שמן טהור בחותמו של כוהן גדול. על פי ההלכה הם יכלו, טומאה הותרה בציבור, הם היו יכולים לוותר על זה, הם לא היו צריכים להתעקש. תחשבו, אחרי כל הגזרות שהיו, חזרו לבית המקדש, רצו להדליק את המנורה הקדושה, כל העם מחכה, כולם רוצים, משתוקקים לחזור לעבודת בית המקדש ועומדים אנשים ומחפשים, דוחים את הטקס, אומרים: רגע, בואו נחכה, לא נפתח את בית המקדש. למה? על פך השמן הטהור. על פך השמן הטהור, למרות שיכלו להדליק את זה גם עם שמן שהיה חשש שאולי נטמא על ידי היוונים. זו ההיסטוריה של ישראל. על זה אתם עומדים בכל משרד ממשלתי ומדליקים נרות חנוכה ואוכלים סופגניות וקלוריות רבות ושרים מעוז צור, ואתם לא מבינים על מה. זה המאבק שלנו פה. אנחנו באים ומבקשים מכם להתעקש על השמן הטהור, להתעקש על כך שעם ישראל הוא עם שבנוי ומזוקק על הוראות אלוקיות, שגם כשאנחנו יכולים להתפשר צריך להתעקש ולשמור על הזהות היהודית הזאת, על פך השמן הטהור. זו החנוכה, זה לא חג הגבורה, זה לא חג של כוחי ועוצם ידי. זו שמירת פך השמן הטהור. והיום הממשלה הזאת, כולם שם יודעים לשיר מעוז צור, אבל לא מבינים מה התפקיד שלהם, ומי מוליך אותם? מי מוליך אותם לגרום לכך שעם ישראל לא יהיה מזוכך, שלא יהיה עם טהור, שלא יהיה על פי מה שהוא קיבל מסיני? מי? קבוצה של כמה אנשים שמתיימרים להיות אנשים דתיים או מסורתיים. אתם מובילים, אל תפילו את הכול על יוליה מלינובסקי, היא לוקחת את הכדור החוזר מכם והיא תעשה מה שהיא רוצה, אבל אתם עושים את זה. תמשיכו לשיר מעוז צור. תודה. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת ינון אזולאי. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שיש דוגמה אישית. דוגמה אישית חזקה מאוד היא התכונה החזקה, אפשר לומר, בממשלה הזאת. האנשים שמטיפים השכם והערב, האנשים שבמשך שנים עמדו בחזית כנגד חוק ההסדרה, כן, אדוני השר, אני מתכוון גם אליך, כנגד חוק ההסדרה ביהודה ושומרון, מה הייתה הטענה שלהם? הטענה שלהם, השקרית כמובן, כי בחוק ההסדרה מדובר באנשים שבנו את ביתם בהסכמת המדינה, בתום לב, אבל הטענה שלהם השקרית הייתה: נותנים פרס לעבריינים, מכשירים את הגזל. זו הייתה הטענה, איך אנחנו נתנגד ונתקע כל בית יהודי ביהודה ושומרון, גם בהסדרת ההתיישבות הצעירה, גם בהסדרת נתיב האבות ועמונה? הטענה של כל אנשי השמאל הייתה: איך אפשר לתת פרס לעבריינים? חלילה וחס, איך אפשר לדבר על אנשים שמיישבים את ארץ ישראל כעבריינים, אבל זו הייתה הטענה השקרית. מה מסתבר? שבשביל שיקולים קואליציוניים, בשביל המטרה המוקדשת מכולן, לשלוט ולשבת בנוחות על כיסא השר או על כיסא בעל התפקיד, אין שום בעיה להכשיר עבריינות, הכול בסדר, אפשר לחבר עשרות אלפי בתים לחשמל גם אם הם נבנו בניגוד לחוק, גם אם הם נבנו על קרקע שלאדם בכלל אין זכויות בה, גם אם לא ניתנה לזה מעולם לא הסכמת המדינה ולא תום לב. והשיטה הידועה, השיטה הידועה שלימדו אותנו, ואני חייב להחמיא, אדוני חבר הכנסת ווליד טאהא, יושב-ראש הוועדה, אני חייב להחמיא לשיטת המשא ומתן שלך. כל הכבוד, איך קיפלת את אילת. איך קיפלת את אילת שקד, ברכות. אמרת לה: אני רוצה, בשיטה הידועה: נכניס את העז, נכניס את הכבש, נכניס את התרנגולת, נכניס את הפרה, ואז בסוף נוציא אותם ונגיד, הינה, תראי כמה ויתרתי. כל הכבוד. יש ממשלה שיש לה ראש ממשלה מנסור עבאס, יש לה יושב-ראש קואליציה ווליד טאהא, והם מחליטים איך תיראה החקיקה. נגיד את זה בצורה פשוטה: חוק החשמל הוא חוק רע. כל העיזים שהכנסת לא ישנו את המציאות שהחוק הבסיסי הוא חוק רע. הכניעה של כל האנשים שקוראים לעצמם ציונים לאומיים, שלא לדבר על אלה שקוראים לעצמם ימנים, בתוך הקואליציה, הכניעה שלהם לרע"מ, הכניעה שלהם לווליד טאהא, היא ביזיון, היא ההוכחה הברורה ביותר שהממשלה הזאת היא בוודאי לא עשר מעלות ימינה, היא בכל הכוח פועלת לפי האינטרסים של התנועה האסלאמית, של התנועה האחות של החמאס. זה מה שיש לנו כאן: ממשלה בשבי החמאס. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. חבר הכנסת ינון אזולאי, ואחריו, חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, האמת, טוב שכבוד השר נמצא פה. אני רוצה לדבר דווקא על החרפה של חקירת מח"ש. אלישע בן קימון מידיעות ו-ynet פרסם טור היום. הוא פרסם, אתה יודע, טור אמיתי על חקירת מח"ש, על הבושה אגב, אני בכלל טוען, הפעם זה לא קרה, אבל מח"ש זו מחלקת חיפוי שוטרים. אנחנו רואים בשנים האחרונות שמח"ש, מחלקה למה? מחלקה לחיפוי שוטרים. אני אומר לך. אני אגיד לך משהו, זה מקדמת דנא. אני אומר שמחלקת מח"ש, צריך לסגור אותה. מה שהם עושים, מלבד נזקים הם לא עושים שום דבר. אנשי משטרה, אסור להם להיות בתוך מח"ש, אסור שתהיה להם זיקה למח"ש. תארו לעצמכם, אדם נדקר, הוא שוכב במחלקה בשערי צדק, ובאותם רגעים, כמה קילומטרים משם, מכניסים את הלוחם והלוחמת הגיבורים האלה, שירו במחבל וגרמו שחלילה לא יהיה עוד פיגוע, חוקרים אותם. אברהם אלמליח שוכב, מודה ללוחמים, אבל חוקרים אותם. לא סתם חוקרים אותם, באזהרה. אז שחררו אותם ללא תנאים מגבילים, אבל מה לקחו? לקחו להם את הנשק. תגידו, אנחנו מדינה, קצת היגיון עוד נשאר לנו בממשלה הזאת? אז כל אחד יצא וגינה. אתם גיניתם בלשון רפה. אתם מפחדים. אין לכם ערך לאותם לוחמים. את הצל"ש הם היו צריכים לקבל במקום. ואתה, השר לביטחון הפנים, אתה אמרת דבר נכון, שצריך לעשות בדיקה. הבדיקה המשטרתית הייתה צריכה להיות, וזה לא היה צריך להיות במח"ש. קודם כול הבדיקה הפנימית שלהם הייתה צריכה להיות, אבל הם הגיעו לזה בגלל הגיבוי שנותנים להם כל הזמן. בגלל הגיבוי הזה, ואנחנו רואים את האפליה שעושים בין דם לדם. אהוביה סנדק, לקחו את השוטרים וככה שחררו אותם, בלי שום בעיה, הכול בסדר. חיפו על השוטרים. ילד נרצח, יהודי, הכול בסדר. מחבל, פתאום זועקים. מה קרה? אבל זו אשמתכם, שאתם לא מטפלים בגוף הכושל הזה שנקרא מח"ש. הגוף הכושל הזה, צריך פעם אחת לסגור אותו ולהפוך את זה למקום אחר לגמרי, שלא תהיה זיקה לשוטרים שם. זה מה שצריך לעשות עם הגוף הזה. זה גוף שפשוט לוקח את השוטרים, מחפה עליהם מצד אחד, רואים שאיזה מתנחל, מתיישב, לא מתנחל, ילד צעיר שנהרג בדמי ימיו, שהורגים אותו, נא לסיים, אדוני. ואנחנו רואים שהם שותקים, לא מפריע להם בכלל. ילדים חרדים שהשוטרים מכים אותם בהפגנות, או לא בהפגנות, סתם מכים אותם, הכול בסדר. תודה. קחו את המחלקה לחיפוי שוטרים הזאת, תסגרו אותה. תודה. חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו, חבר הכנסת חיים ביטון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו דנים בהצעת חוק שהציג אותה בפנינו כאן חבר הכנסת ווליד טאהא, יושב-ראש ועדת הפנים, ואני רוצה דווקא לדבר לחבריי מהסיעות החרדיות. אנחנו, בדרך כלל אלה שמגיעים לפה, עוברים את המסלול שגם הם בתקופה מסוימת משרתים בו ברשות מקומית מסוימת. אני, כאחד שהייתי בעיריית ירושלים וחבר עירייה 13 שנים, יכול לומר לכם שלא אחת נתקלתי בבעיות מאוד מאוד מאוד קשות לאנשים שהייתה להם חריגה בבנייה וביקשו למצוא דרך איך מחברים את הבנייה הזו לחשמל, למים, טלפון זה כבר היה לוקסוס. ניסינו, ניסינו, והחוק לא אפשר. אמרו לך: תשמע, זה לא לפי, היועץ המשפטי מתנגד, אסור לך. דבר שנבנה ללא היתר, אתה לא יכול להכשיר אותו ככה. אני אומר שכאשר חבר הכנסת ווליד טאהא בא עם הצעת חוק כזו, אנחנו צריכים לעודד אותו, צריכים לתמוך בו, צריכים להצביע בעד הצעת החוק הזו. אין כזה דבר שיעשו דבר והחוק יופעל רק אצל הערבים. החוק הזה יעבוד בעזרת השם גם באוכלוסייה היהודית, למה לא? הרי המסכנים נמצאים בכל מקום. למה שלא נוכל לעזור ליהודים, למשפחות גדולות. הוסיפו משהו, אבל זה לא תואם בדיוק את המציאות. בא חבר הכנסת טאהא, מתוך המצוקה באוכלוסייה הערבית, והציע הצעת חוק. עוד מעט נדבר על הממשלה הזו שעושה כל מה שהם מבקשים, אבל בסדר, אנחנו הולכים לאמץ את זה, צריכים לתמוך. אבל זה לא אוטומטי? אני לא יודע מה אוטומטי, אני אומר את זה כאן בהצגת החוק, אני שואל. כדי שידעו את כוונת המחוקק. הרי מה צריך? ששר הפנים יתחם את זה בצו. בבקשה, נביא לו את זה ונוכיח לו שצריכים לתחום את זה בצו ולחתום. כל מה שאני מבקש לחדד במקרה הזה, הליכוד הלך תמיד עם החרדים ועזר, עד כמה שהוא לא יכול היה לעזור, כן יכול היה לעזור או יכול היה לעזור יותר ולא עזר לנו, הוא עזר, והוא לא נבהל מזה שצעקו, החרדים לא הולכים לצבא, למה אתה עוזר להם? הוא אמר, אבל זה חלק מעם ישראל, חלק מהעם היהודי, חלק ממדינת ישראל, אנחנו עוזרים גם לציבור החרדי. הצבועים במקרה הזה הם מפלגת העבודה. הם לא עשו קואליציה עם החרדים. הצבועים הם מרצ, הם לא עשו קואליציות עם החרדים, למה? כי אנחנו לא מספיק ציוניים, אנחנו לא הולכים לצבא. לא הולכים לצבא, לא מגיע לנו. כך או כך, דיברו איתנו, אבל מפלגת העבודה ומרצ לא הלכו עם החרדים לקואליציות, כי אנחנו לא מספיק ציוניים לדעתם, לא משרתים בצבא. מה מרצ ומפלגת העבודה מצאו בערבים? מה, הם משרתים? לא שמעתי על כך. יש חילוקי דעות בין המשותפת לרע"מ לגבי השירות בצבא? ממש לא. רע"מ והמשותפת בזה הם זהים, שוויון מלא. ווליד טאהא, אתה אומר לבוחרים שלך ללכת לצבא? התנו לך תנאי שיעבירו לך את החוק בתנאי שאתה הולך לצבא? מה פתאום. העבודה ומרצ היום תומכים בערבים גם אם הם לא הולכים לצבא. אני מקווה מאוד שכולם יתאחדו ויוציאו את החרם שעשו על החרדים, שלא עוזרים להם בגלל שהם לא הולכים לצבא. לא צריכים ללכת לצבא ועוזרים להם. תודה רבה. חבר הכנסת חיים ביטון, ואחריו חבר הכנסת אחמד טיבי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם מעשה במלינובסקי וכהנא. אתם יודעים, בימים האחרונים אנחנו שומעים על איזו מחלוקת קשה בין שני האנשים שאחראים לדת במדינת ישראל. זה קצת מפתיע, אבל גב' מולינובסקי יחד עם מר כהנא, מלינובסקי. מילינובסקי? מלינובסקי היא אמרה לי היום. מלינובסקי ומר כהנא הם אלה שאחראים לדת במדינתנו, זאת המציאות. אבל היום ובימים האחרונים אנחנו שומעים לכאורה על איזושהי מחלוקת קשה סביב רפורמת הגיור. יש ביניהם מחלוקת. אתם יודעים, אנחנו כאופוזיציה אמורים להתחיל לתפוס באיזשהו קצה ולהגיד: רגע, יש מחלוקת, הם רבים ביניהם, אולי משהו הולך פה להתפרק. אז תראו, חברים, כמו שכולנו מכירים, זאת הדרך הפשוטה שנעשית מהסיפור הפשוט הזה, מתן כהנא מנסה להתחבא מאחורי הסינר של מלינובסקי, תוך שהוא מציג מצג שווא של איזשהו ויכוח בין הצדדים, כשלבסוף הכול יתכנס להחלטה משותפת עם ניצחון מדומה לכהנא, שיציב אותו כלוחם להפרטת הדת, או להריסת הדת, כפי שנאמר פה היום. זאת האמת. חברים, זהו פשוט סיפור ומשחק של השוטר הטוב והשוטר הרע שהם משחקים בו, וזה משחק ידוע וברור. יש כאן שוטר טוב? תראה איך זה הולך במשחק, היא רוצה להיכנס באימא של הרבנות, כדבריה, והוא כמובן רוצה לעשות קידוש השם ולחזק את הרבנות. זה המשחק. כמובן שברור לכולם, שזה משחק ברור וידוע, שהתוצאות שלו ברורות לכולנו. מלינובסקי, שאמרה בוועדה שהיא ועדת הדת שלה שגבר חרדי שלא שירת בצבא לא מקיים את כל המצוות ולכן הוא צריך לעבור גיור, זו תפיסת העולם שלה. בהמשך הסיפור גם למתן כהנא היה מה לומר על הסיפור הזה. הציטטה המעניינת שלו היא שחרדי שעוד לא יודע איך לשים ציצית וליטול ידיים בצבא לא יכול לטפל בשירותי דת. עוד אחד מההגיגים המיוחדים שיש לו להציג כל פעם ולומר. חברים, זו אותה אמירה, זו אותה הדרך, זו רק חלוקת תפקידים. אני אומר לכם, עם ישראל שומע, רואה, מבין ויודע שזה בדרך להריסת הדת, והמשחק הזה, זה לא משחק, זה לא מעשה, זה עם ישראל בארץ ישראל, ופה כרגע הממשלה הזאת רוצה להרוס ולעקור את הדת, וכך נגיע לאותו אסון חמור שהם רוצים להגיע אליו, ובעזרת השם אנחנו לא ניתן לכך לקרות. תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. תודה, אדוני היושב-ראש. רבותיי חברי הכנסת, חשמל הוא מצרך חיוני. אין מצב כזה, למשל, באחת ממדינות אירופה, שהם מענישים אנשים באמצעות אי-חיבור לחשמל כי אין אישור אכלוס, מה שקרוי טופס 4. רק כאן, לפני עשורים הכניסו את התיקון הזה כעונש, סנקציה, והסנקציה הזאת הביאה לתוצאה הפוכה, כל מי שלא התחבר, או קנה גנרטור, או התחבר חיבור פיראטי דרך השכנים, לעיתים שתי האופציות האלה גורמות לאסונות: אחד בבית צפאפא ואחד בעוספיא, אנשים נהרגו. אני הבאתי הצעת חוק להוראת שעה, חוק החשמל, מה שהיה פעם "צו שחל", אם אתה זוכר, וצו בנימין בן אליעזר לאחר מכן, שחיברו אלפי בתים. מה הייתה מטרת החוק? לנתק את הקשר בין טופס 4 לבין חוק התכנון והבנייה, שהוא חוק אידיאולוגי מפלה נגד הציבור הערבי. לצערי הרב החוק שלי נבלם. במקומו הגיע החוק הזה, שמחזיר את הקשר בין טופס 4 לחוק התכנון והבנייה. מה מתברר מהנוסח שהצבעתי בעדו בקריאה ראשונה בוועדת הפנים? הצבעתי בעד כנציג הרשימה המשותפת. מתברר שצריך לשלם אגרות, המון כסף, בניגוד לצו כחלון, ששם התשלום הוא היטל השבחה בלבד. פה, הכול, ארנונה, ביוב, ועדת תכנון ובנייה, מה לא. זה לא נכון, ד"ר אחמד, זה רק היטלי בנייה. מה שמשלם אזרח ובא להוסיף כדי להוציא היתר, לא קשור לא ארנונה ולא בטיח, רק היטלי בנייה. לא רק היטלי בנייה. רק היטלי בנייה, אני זה שמביא את החוק. בוועדה שלך אמרו שזה כמה אגרות. אז אני אומר לך, הבנת לא נכון. כן, אגרות בנייה.  לא, מה שמשלם כל אזרח שהולך להוציא היתר. אבל זה יותר מהיטל ההשבחה של כחלון, על זה דיברתי. שם היה רק היטל השבחה, זה משהו אחר, זה מבוסס תכנון. שזה פחות ממה שיש בחוק הזה. זה מה שאמרתי. כחלון, זה מבוסס תכנון. גם אתה חשבת בדיון הראשון, ווליד, שזה יותר מדי. גם אתה חשבת. לא, לא, אני חיפשתי דרכים לעשות את זה בכל מיני דרכים. מי שירצה לשלם, מי שירצה להעביר חצי, יו"ר הוועדה, יו"ר הוועדה. אני עונה לחבר הכנסת. סיימת לו את הזמן, אם לא הרגשת. אני נותן לך דקה, נא לסיים. זה בהסכמה, שנינו מסכימים שהתשלום באמצעות החוק הזה גדול יותר מהיטל ההשבחה בצו כחלון, חד-משמעית יותר.  אז תבדוק את זה. אתה רואה? אתה יושב-ראש ועדה, אני בטוח שיש לך כלים לבדוק את זה, ווליד. ד"ר אחמד, אני יודע שהאזרח צריך לשלם את כל מה שהוא צריך לשלם בשלב ההיתר. תודה. לא נותן לו לא הלוואה ולא נותן לו לשלם, הבנו כבר, הבנו, ולכן זאת מגבלה. זאת מגבלה. הנקודה השנייה, שהכול קשור בסופו של דבר באילת שקד, בשרת הפנים, בשר הפנים, שהיא שרה. אנחנו יודעים מה הכוונות ה"טובות" של אילת שקד, אין לה כוונות טובות מול הציבור הערבי. תראה איך היא מתייחסת לנגב, מה היו ההצהרות שלה נגד הערבים בנגב, היא רוצה להקים יישובים יהודיים ולא ערביים. תודה, אדוני. ולכן יש פרצות בחוק. אבל כפי שנהגתי בוועדה, ונהגה הרשימה המשותפת, באחריות, ולו בית אחד או 100 או 1,000, נמשיך לנהוג בצורה דומה. תודה. חבר הכנסת דוד אמסלם, ואחריו, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת טאהא, אני רוצה להתייחס לחוק הזה. אני, דרך אגב, עסקתי בתחום המוניציפלי 20 שנה. חבר הכנסת ווליד טאהא, מאז קום המדינה ועד היום לא היה מהלך מסוכן למדינת ישראל כמו החוק הזה, רבותיי. זה נשמע כאילו לא מחברים לחשמל, ווליד טאהא, בדרום הבדואים השתלטו על כל הנגב, על אדמות מדינה, הקימו פחונים, השתלטו על הכול. יש בנגב היום כאוס, אתם יודעים את זה. ומה אתה אומר? בואו ניתן לעבריינים חשמל ומים. זה מזכיר לי את אותו אחד שרצח את ההורים שלו ובא לבית המשפט וטוען שהוא יתום. הרי במקום להרוס, בכל מדינה מתוקנת מחר מגייסים את כל כוחות המדינה על מנת להוציא משם את הפולשים ואת האנשים שהשתלטו על קרקעות המדינה, וחלק מהם, דרך אגב, גם אחראים לכל הפרוטקשן ומה שקורה בנגב מבחינת הבטיחות והביטחון של תושבי הנגב. אנחנו מאבדים את הנגב, רבותיי. זה האירוע הלאומי הכי חמור שאני מכיר. זה לטעמי יותר מסוכן מכל איום אחר שקורה סביבנו. בפנים מדינת ישראל, מר בנט, אתה הרי יודע, יש כאן אנשים מופקרים, מפקירים את ביטחון מדינת ישראל. ואני רוצה להגיד לכם, אזרחי מדינת ישראל, עוד דבר: המהלך הזה הוא מהלך בלתי הפיך. ברגע שאנחנו נתנו לבדואים להשתלט על הנגב וחיברנו אותם לחשמל, נגמר האירוע. ברור לכם לחלוטין שבעוד חצי שנה יש עוד 5,000 מבנים בלתי חוקיים, יושבים על צירי תנועה. אתם מבינים לבד שהלכה המדינה. אבל מה זה מעניין את מר לפיד ומר בנט? מר לפיד, לא יודע אם היה בנגב אי פעם. הוא הרי התהדר בזה שהוא שמע צבע ירוק בשדרות. ואני חושב שזה הדבר הכי חמור, בשדרות שומעים צבע אדום, לא ירוק. צבע אדום. אני חושב שזה הדבר הכי חמור שקרה מאז קום המדינה ועד היום. זו פשיטת רגל של הציונות במדינת ישראל. ולכן בא לי פה ווליד טאהא, שבעצם קורא לחיילי צה"ל, קורא להם בפירוש, בטלוויזיה, לא בין החברים, לא על קהווה בכפר, בטלוויזיה הישראלית, קורא לחיילי צה"ל מחבלים. ומנסור עבאס קורא לנו כנופיות ציוניות, שהקמנו את המדינה. ומה עכשיו? זו השיטה, נכנסים פנימה והורסים את המדינה מבפנים. זה עקרון התקיה: אני לא יכול להתגבר על היהודים? יש להם F-35 וצבא ענק? שטויות, אנחנו נכנסים כמו תולעת לפרי, אוכלים מבפנים הכול, הכול נהיה רקוב. זה מה שקורה, ואתם באים פה באצטלה, מה, חשמל. נא לסיים, אדוני. אני רוצה לספר לך, ווליד טאהא: כל הנגב לא משלם ארנונה, לא משלמים חשמל, גונבים מים. היום. אתם יודעים את זה. תודה, אדוני. אתם יודעים את זה. מה זה, תודה. נא לא להפריע. תראה לי אחד שם שמשלם ארנונה. חיים כמו קינגים, דוד אמסלם, נא לסיים.  באים ליהודים הטיפשים, אומרים להם: אין לנו כסף, תיתנו לנו. אנחנו לא משלמים, חבר הכנסת אמסלם. זו כל הבדיחה שקורית כאן. ומי זה? בגלל שבנט, לפיד וסער, עלק שר הביטחון דואג. לא רואה מה קורה, מזכיר לי את השוטר אזולאי. תודה, תודה, יהיו לך עוד הרבה הזדמנויות. עוד הערב כמה פעמים. חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה, ואחריה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. תודה, אדוני היושב-ראש. בוקר אחד קמו אנשים אפלים מאוד במרתפים אפלים מאוד במשטרה ובפרקליטות והחליטו לבצע הפיכה שלטונית. מה שקרה זה שהם התחילו לפתוח בחקירות בלתי חוקיות, בלתי חוקתיות אפילו, נגד ראש ממשלה מכהן שנבחר באופן דמוקרטי. הם לא ביקשו את אישור היועמ"ש, הם החליטו להתחיל לזמן עדים, להמציא עבירה, לצייר עיגול יפה יפה של מטרה עגולה סביב ראש הממשלה ולומר לו במילים פשוטות: אנא, לך. ליאת בן ארי, שי ניצן ואביחי מנדלבליט דמיינו שהם חשובים יותר מ-2.5 מיליון אזרחים ושהם לא אוהבים את ראש הממשלה המכהן, ולכן, מתוקף היותם פקידים אשר שולטים שלטון טוטליטרי במדינה שמתכנה כביכול מדינה דמוקרטית, הדעה שלהם חשובה יותר. איך מפילים ראש ממשלה? ובכן, מפלילים אותו. מה שאנחנו רואים שיוצא כרגע ממשפט נתניהו הוא באמת בלתי נסבל. אנחנו מבינים מהעדות של ניר חפץ ממש לאחרונה שליאת בן ארי ואביחי מנדלבליט ושי ניצן ידעו גם ידעו על שיטות החקירה של ניר חפץ. ניר חפץ הודה בזה בפה מלא. הם ידעו ושתקו. שתקו כשעינו אותו עם פשפשים, שתקו כשהרעיבו אותו, שתקו כשכלאו אותו בתוך כלוב, או כפי שהוא מכנה את זה, כלוב של קופים, יחד עם אסירים עזתים, מעזה, שאיימו עליו. הוא אמר בעצמו: חשבתי שאני לא אוכל לסיים את הלילה בחיים, חשבתי שעד הבוקר אני אמות. ועולם כמנהגו נוהג. זה לא פותח מהדורות, הכנסת אדישה, לאף אחד לא אכפת. הייתה פה הפיכה שלטונית, ולאף אחד לא אכפת. כי הרי אם היה פה שוחד, אם גופים ענקיים כמו וואלה, כמו יס, נתנו או קיבלו שוחד, למה הם לא נתבעו? היש הוכחה יותר גדולה מזו שראש הממשלה בנימין נתניהו, היחידי שהופלל, היחידי שחטף כתב אישום, ואף אחד אחר, לא נותני השוחד ולא אף אחד אחר, לא חוטף, יש הוכחה יותר גדולה מזה לזה שהוא, יש שוטר שנמק בכלא על קבלת שוחד, והנותנת, גב' רות דוד, לא, לא, לא. אני אגיד לך למה: מכיוון שהפקידים הם מעל החוק, הפקידים מבינים מהי דמוקרטיה מהותית, והפקידים החליטו פשוט לבלוע את הדמוקרטיה ואת כוחם של האזרחים במדינה, של 2.5 מיליון איש, ולומר לו "לך", וככה הם עשו. ואגב, הצליחו. אלה שיושבים פה לא יושבים פה בזכות, הם יושבים פה בחסד, בחסדו של מנדלבליט, זאת הסיבה היחידה. ולכן אני אומרת, נא לסיים. מנדלבליט, לך. מנדלבליט, לך לחקירה. לא יהיה מצב יותר, נגמר הסיפור, תודה. עוד שנייה אחת. בבקשה.  שבו פקיד בלתי נבחר פועל בניגוד לחוק וזה עובר. ולכן אני הולכת לפנות למבקר המדינה בהקדם ולבקש חקירה מיידית נגד מנדלבליט, ליאת בן ארי ושי ניצן. תודה. בנוסף לזה, יש הפגנה ביום שלישי בערב בכיכר הבימה. אני קוראת לכל האנשים שנלקחה מהם הדמוקרטיה, תודה, חברת הכנסת.  להגיע להפגנה. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', ואחריו, חבר הכנסת שלמה קרעי. יש שר, אדוני היושב-ראש? יש, יש. עמר בר לב נמצא איתנו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא מכונת כביסה שמכבסת ומכבסת ומכבסת. לא רק שזה לא חוק שהולך לקדם הסדרה ותכנון ושמירת חוק בחברה הערבית, זה חוק שבתחכום מייצר מנגנונים שיתקעו את ההסדרה ואת התכנון ואת הבנייה החוקית בחברה הערבית. ואני רוצה להסביר: גם היום יש נוהל שנכתב, אגב, יש סעיף כזה בחוק ויש נוהל שנכתב על ידי מי שהיום מכהן כשר המשפטים, גדעון סער, משנת 2014, נוהל שמאפשר לשר הפנים, בצו, לחבר לחשמל מבנים שתוכנית מפורטת שנועדה להסדיר אותם הופקדה כבר, אחרי שעמדה בכל התנאים שקודמים להפקדה, בוועדה הרלוונטית לתכנון ובנייה. נקודת המוצא אומרת שתוכנית שהופקדה עברה כבר את כל גורמי המקצוע, עברה כבר כל מיני השלמות שצריך לבצע בה, ועכשיו יש ביורוקרטיה, שיכולה לקחת את הזמן שהיא יכולה לקחת, ואם ממילא הולכים להסדרה, אין עניין להשאיר אנשים בלי חשמל. הם יקבלו אותו אחרי שיוסדרו, אז אפשר לתת להם גם עכשיו. החוק הזה מבקש להקדים את השלב שבו ניתן לחבר חשמל לשלב הגשת התוכנית. וצריך להבין, הגשת התוכנית, זה אומר שהתוכנית עומדת בתנאי סף מאוד בסיסיים, צורניים בלבד: איך מגישים, מה קנה מידה של התוכנית שצריך להגיש, לא שום דבר מעבר לזה. מרגע שהוגשה תוכנית, היא עוד לא עברה דיון ענייני מקצועי אחד שבוחן אם היא בכלל מתכתבת עם המציאות, אם יש איזשהו סיכוי בעולם שהיא תאושר, תיבחן בעלות הקרקע? תיבחן בעלות הקרקע? גם זה עוד לא יקרה בשלב הזה. ממש לא. לא ייבחנו ההיבטים המקצועיים שיוודאו שזאת תוכנית שבכלל מתכתבת עם המציאות, אדוני היושב-ראש. התוצאה של החוק הזה תהיה נורא פשוטה: ירוצו כל ראשי הרשויות במגזר הערבי, יגישו תוכניות פיקטיביות לחלוטין שבינן לבין עקרונות תכנון ויכולת יישומית להיות מאושרות בקצה מעלה התכנון, אין דבר וחצי דבר. על בסיס התוכניות הפיקטיביות האלה, שרק יוגשו, יקבלו חותמת: התקבל בוועדה, וירוצו לחבר חשמל. ברגע שחיברו חשמל אין יותר מוטיבציה, אדוני היושב-ראש, לאף אחד לקדם את התכנון. חלאס, קיבלנו חשמל. אז מה אומרים? נפקיד ערבות, ערבות בגובה של המיסים וההיטלים שיצטרך המחזיק בנכס לשלם אחר כך, לכשתסתיים התוכנית. מה יש לו להפסיד? הרי יותר מזה: אחרי שתאושר תוכנית זה תמיד יעלה לו יותר, נכון? הרי הוא צריך לקחת אדריכל ומהנדס, ולא פעם הוא צריך גם לבצע התאמות בנכס כדי להתאים אותו לתוכנית ולתקנון, הוא לא ישלם רק את היטל ההשבחה ואת האגרות ואת היטל הביוב שהוא צריך לשלם. אז הוא כבר יגיד לעצמו: עזבו, תחלטו לי את הערבות, לא מעניין אותי, זה עדיין עולה לי חצי ממה שהיה עולה לו הייתי צריך אני בעצמי ללכת להסדיר. ולאף אחד לא יהיה שום אינטרס לקדם את התוכנית, אז זה הפוך לחלוטין. זאת תוכנית שמעודדת כאוס. נותנת בוסטר, תודה רבה, נא לסיים. רגע, עוד משפט. בוסטר, זריקת מרץ, לכל עברייני הבנייה במגזר הערבי, שבכוונה בונים לא חוקי ובכוונה ימשיכו לבנות לא חוקי, כדי להשתלט על קרקעות, כדי לא לשלם ארנונה, כדי לא לעמוד בתנאים ובדרישות. ובעניין הזה, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון, אילת שקד נכנעה לחלוטין. גם הישראבלוף שהיא מספרת לנו, שיש דברים שווליד טאהא הוציא מהחוק, היא הכניסה את זה בהתחייבות לנוהל. זה יחול על פסקי דין חלוטים, זה יחול גם בתוכניות שיגישו, כמו שאמרתי קודם, רשויות מקומיות בלי שהן עברו ולו בדיקת היתכנות אחת שהן מתכתבות עם המציאות. תודה. זה חוק האנרכיה והעבריינות והכניעה של אילת שקד והממשלה הזו לתומכי הטרור האנטי-ציוניים, תודה. בתנועה האסלאמית. וזה חוק רע, וחבל שהוא מגיע לכאן היום. תודה. חבר הכנסת שלמה קרעי, ואחריו, חבר הכנסת אלכס קושניר. ואם אלכס קושניר לא יהיה נוכח, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. נא לכבות את הרדיו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, טרומפלדור טבע את המשפט: במקום שבו תעבור המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו. ממשלת בנט-עבאס טבעה משפט חדש: במקום שבו יוקם הפחון המוסלמי האחרון הבלתי-חוקי, שם תסתיים ריבונותנו. בנט, לא למדת כלום מחנוכה? הרי אם ווליד טאהא היה מגיע לשמעון החשמונאי עם דרישות כאלו של השתלטות על חבלי ארץ, הוא היה עונה לו, מירב בן ארי, הכול בסדר, רק במתינות. הוא היה עונה לו באופן מאוד ברור: "לא ארץ נוכרייה לקחנו, ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה". אנחנו היום במוצאי חנוכה, וארץ ישראל בממשלת בנט-עבאס נכבשת בלי משפט. בממשלת האחים המוסלמים אין דין ואין דיין. אני לא מצליח להבין, אדוני היושב-ראש, איך הממשלה הזאת, ממשלת ישראל, נפלה שדודה בקרב הריבונות הזה? איך כנסת ישראל הולכת להעביר חוק שמכשיר את האנרכיה הזו? וזו בדיוק אנרכיה. זה אומר שכל אחד יעשה שם מה שמתחשק לו. למה להגיש תוכניות? למה להסדיר? בואו נכבוש. במקום שבו יוקם הפחון המוסלמי האחרון הבלתי-חוקי, שם תסתיים ריבונותנו. כך ממשלת בנט-עבאס. והכי חמור, אדוני היושב-ראש, כלום לא תהא כוהנת כפונדקית? האם להתיישבות הצעירה, שנבנתה ברשות ובסמכות, לא מגיע לפחות יחס שווה כמו לאלו שהשתלטו על אדמותיה של ארץ ישראל? ווליד טאהא, האם להתיישבות הצעירה אין זקנים, אין חולים, אין ילדים? האם אתה בעד ההסדרה שלהם? ברור שלא. אתה וחבריך ממרצ והרשימה המשותפת, וכל יתר הקואליציה והממשלה הזו, ממשלת האחים המוסלמים, אתם המראה של הבושה הזו. אתם המראה שמראה שיש לנו כאן ממשלה שמבכרת, נותנת את הבכורה, את האחים המוסלמים על האחים היהודים שלה. אתם בושה וחרפה לעם היהודי. תודה רבה לחבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת אלכס קושניר, אינו נוכח. עאידה תומא סלימאן, בבקשה, ואחריה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה. תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בדרום אפריקה, לאחר סיום משטר האפרטהייד, נכתבה חוקה חדשה למדינה. בחוקה הזו נכתב בצורה הכי ברורה שהיא מבטיחה חיבור למים ולחשמל לכל אזרח במדינה בדרום אפריקה, כי ראו בזה זכות בסיסית קיומית בעידן שלנו, שבו בני האדם, כדי שיחיו בתנאים המינימליים, חייבים את זה. בדרום אפריקה היו הרבה פחונים שגם כן, לפי דעת המתכננים והחוק במדינה דאז, נבנו בלי רישוי, ובבנייה בלתי חוקית, מה שנקרא. ובכל זאת, ולמרות שהם פלשו אז לאדמות שהוכרזו שהן לא שלהם, החליטו בחוקה לאפשר להם להתחבר לחשמל. בכל העולם זה מובן מאליו שמים וחשמל הפכו לזכות בסיסית שאין עליה עוררין, רק במדינת ישראל לא. ולמה? למרות שהערבים יושבים על אדמתם והרוב המוחץ של הבנייה הזו היא בנייה על אדמה פרטית, בניגוד לבנייה הבלתי-חוקית במדינה של היהודים, שהיא פלישה לאדמות שהן לא פרטיות של הבן אדם, ושהבנייה של האוכלוסייה הערבית היא בנייה למען מגורים ולא למען עסקים, כמו שקורה, בכל זאת יש עדיין מי שמתווכח איתנו. ולצערי הרב, לקשור את הזכות לחיבור לחשמל לענייני תכנון ובנייה, זה רק בא מגישה גזענית, שאומרת שהערבים הם פורעי חוק מלכתחילה והם אף פעם לא ישתנו, וצריך להכריח אותם. במקום לקחת אחריות, המדינה, שמונחות אצלה תוכניות מתאר כבר הרבה זמן, תוכניות מפורטות של חלק מהכפרים והערים הערביות, לא נותנת להן אישורים, באים להעניש עוד פעם את המוענשים. אני אומרת לכם שהצעת החוק, שהביאה אז המשותפת על ידי חברי הכנסת טיבי וסעדי, שמחברת חשמל דרך חוק החשמל ולא דרך תכנון ובנייה, היא ההצעה הנכונה, היא ההצעה הראויה. אנחנו שקלנו עד הרגע הזה להימנע בהצבעה הזו, כי עדיין יש בעיה די רצינית בניסוח הקיים. אבל הובטח לנו שיהיה מתווה שיתקן את המעוות בהצעת החוק. תודה. נא לסיים. ולכן אנחנו כן שוקלים להצביע. אבל שתדעו לכם, אני חושבת שהגיע הזמן לצאת מדרך המחשבה שאומרת שהערבים, תודה. במדינה הזו, אין להם זכות קיום אפילו על אדמתם הפרטית, ולהעניש אותם בכל מיני צורות. אוריאל בוסו, ואחריו, חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אולי זו ההזדמנות לברך את קצין הכנסת החדש, שנמצא פה במליאה. שנייה. בבקשה, תמשיך. היושב-ראש, אמרתי שזו אולי ההזדמנות לברך את קצין הכנסת החדש הנכנס יובל חן, שנמצא במליאה. בימים אלו הוא נכנס לתפקידו בפועל. בירכנו אותו, ונברך אותו שוב. איך אומרים, ביטחוננו בידו. אז אנחנו מאחלים לו הצלחה רבה, וסמוכים ובטוחים, עם ניסיונו העשיר בביטחון, שיעשה את עבודתו נאמנה ובהצלחה רבה. אדוני היושב-ראש, בימים הללו פעם אחר פעם עולה לכותרות ולדיון הציבורי אמון הציבור, אפרופו אמון בראש הממשלה מהציבור. וזו סריה של, איך אומרים, טרגדיות אי-אמוניות שקורות כלפי הציבור, שבהן אנחנו נבעטים, ואחר כך אנחנו, אנשי הציבור, צריכים לעמוד בפרונט ולשכנע את האזרחים בנושאים הרפואיים, בנושא הקורונה, במשמעת של המדינה, כשהקודקוד מפר את הכללים הללו פעם אחר פעם. יושבת-ראש ועדת, מירב. בבקשה. אני לא צריך בכלל למנות, כבר דובר על זה רבות, את טיסתה של משפחת בנט. אז אמרו: אשתו לא נבחרה, תעזבו את המשפחה. בסדר שהצלילים הללו נשמעים לאחרונה, תעזבו את המשפחה, זה לא היה בעבר. אגב, ואין עיני צרה בכך שהמשפחה טסה. אבל דיברתי עם  הבעיה, למה השאירו אותו פה, אבל קודם כול, אשתו אומרת לנו, כמו כולם, ואיך אומרים, אם אשתו לא מקשיבה לו, למה שהציבור יקשיב לו. אבל אני מדבר על משהו הרבה יותר רציני. אני דיברתי עם חברות תעופה, עם חברות נסיעות, עם סוכנים. הם הפסידו מאות אלפי שקלים באמירה אחת של ראש הממשלה ביום שישי: המלצה שלי, לא לטוס במצב הזה. אנשים נורמטיביים אומרים: ראש הממשלה אומר לא לטוס, כנראה שהוא יודע מה הוא יגיד בשבוע הבא, לאן הולך הווריאנט החדש. ואנשים לא טסו. והפסידו חברות התעופה, אנשים ביטלו כרטיסים. הרי החברות לא מחזירות ברגע שהשמיים לא נסגרים. ואחר כך משפחתו טסה? זו התרסה. זו יריקה בציבור באופן חד-משמעי. עכשיו גם כן, היום, לפני כמה שעות, יצאה כותרת שראש הממשלה חיסן את בנו בניגוד לנהלים. למה? הוא היה קטן והוא מחלים, וביקשו אישור, והוא חיסן את בנו. תשמע, אנחנו אומרים שצריך לחסן. שלשום חברה אחת בקואליציה אמרה: אני לא אחסן את הילדים שלי מגיל חמש. אחר כך היא ניסתה לתקן את זה: אני בעד חיסונים. הרי ברור שהם לא מאמינים באמת בקורונה. נא לסכם. הרי התקציב הזה הוגש ללא שום סעיף של קורונה, והם מפחדים מהמושג הזה של קורונה, ומשחקים כך בביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. אדוני ראש הממשלה, אנא ממך, תחזיר את האמון. תודה. בך ודאי שלא יכול להיות אמון, כמו שמשפחתך לא מאמינה בך. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה. כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני פונה לכולכם, לרבות לחברי רע"מ, ואומר להם, שואל אותם: למה הצבעתם נגד חוק החשמל שאנחנו הבאנו? למה פגעתם ב-90% מהאזרחים הערבים, הזקוקים, כל כך זקוקים, לחיבור בתים לחשמל? אמרתם שאתם תביאו הצעת חוק משלכם. לפני שבוע אמרנו שהצעת החוק שלכם תפתור בעיה של פחות מ-5%. אני עכשיו רוצה לתקן ולומר שההצעה שלכם תפתור לא יותר מ-3% מהבתים שאין להם חשמל. זאב קם, כתב הכנסת ברשת ב', שאמר שהמאבק בין ווליד טאהא לאילת שקד הסתיים בנוק אאוט לאילת שקד. עמותת רגבים, העמותה הכי גזענית בסוגיית התכנון ובנייה, בירכה את השרה אילת שקד. וגם אנחנו קיבלנו חוות דעת ממומחים, מהמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, מעו"ד תאופיק ג'בארין, מעו"ד קייס נאסר, ושמענו את דעתם. הם אמרו לנו שההצעה הזו של רע"מ, של ווליד טאהא, לא תפתור יותר מ-5% מהבעיה. יש להם אותה עמדה של רגבים ושל הנוק אאוט של זאב קם, אבל ממקום אחר, ממקום מקצועי, שאומר: לצערי הרב, הפסדנו. מי הפסיד? לא חברי הכנסת. הציבור זה שהפסיד. אני רוצה להמחיש, אני רוצה להמחיש. הצעת החוק שלנו פתרה יותר מ-90% מהבעיה. אני רוצה לפנות לאנשים בצפון, שכונת אל-דריג'את בטמרה, חי אל-דריג'את בטמרה, חי אבו שהאב בשפרעם. לצערי הרב, ההצעה שלנו פותרת את הבעיה, ההצעה של רע"מ לא פותרת לכם את הבעיה. במשולש, אל-מקאיל, שכונת אל-מקאיל, חי אל-מקאיל בכפר קרע, ההצעה שלנו פותרת את הבעיה, ההצעה של רע"מ לא פותרת לכם את הבעיה. במרכז הארץ, חי דהמש, שכונת דהמש, ההצעה שלנו פותרת לכם את הבעיה, ההצעה של רע"מ לא פותרת לכם את הבעיה. מה עם הנגב? כל הנגב, כל הנגב: ההצעה שלנו פותרת את הבעיה, ההצעה של רע"מ לא פותרת את הבעיה לבית אחד בנגב, לבית אחד היא לא פותרת את הבעיה, לצערי הרב. אז מה נעשה עם ההצעה של רע"מ? עד כדי כך לבד? אנחנו, המשותפת, יש לנו עמדה מוסרית, עקרונית: אם ההצעה של רע"מ תפתור את הבעיה ל-1%, ל-2%, אנחנו נצביע בעד. אבל תוך שבוע המשותפת תביא את ההצעה שלה, שתפתור 90% מהבעיות, ונראה איך אתם תצביעו, תמיד עם הציבור, תמיד עם המוחלשים. תודה רבה. תודה. עמדת ביעד. תודה. תודה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ואחריו, חבר הכנסת ישראל אייכלר. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, סגן השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לפני כמה שנים היה קמפיין בחירות של תנועת ש"ס תחת הכותרת "כוכבית גיור". שם ניסינו להמחיש לציבור שאם חלילה תקום כאן ממשלת שמאל של ליברמן, של מרצ, של כל השותפים הטבעיים האלה, בכאילו טבעיים, אז חלילה ייווצר מצב שהגיור יהיה סיטונאי פה. פרצה סערה גדולה ברשת, בכלי התקשורת. תקפו אותנו על גזענות, תקפו אותנו שאנחנו לא מבינים על מה מדובר, דרשו מאיתנו להסיר את הקמפיין הזה. אין-סוף השמצות של תנועת ש"ס, למה הם חלילה חושבים שמישהו יעז להפוך את הגיור פה לאיזושהי מדפסת המונית. לא חלמנו שאחרי לא כל כך הרבה שנים, כמה שנים מועטות, ומביאה זאת הממשלה, בתחרות ביניהם מי מצליח להביא חוק יותר מעניין, יותר מקל, יותר גיור סיטונאי. והינה אנחנו שומעים מוועדת השרים דבר גאוני: כל ראשי הישיבות בציונות הדתית יוכלו לגייר, לראשי ישיבות חרדים אין סמכות לגייר. אני שואל את עצמי מה מבינים אותם "גאונים", במירכאות, שנמצאים בוועדת שרים, שיודעים להבחין בין ראשי ישיבות, כאילו ראשי הישיבות החרדים לא מסוגלים לגייר וראשי ישיבות מהציונות הדתית, יש להם את הכישרון, את הידע, את המסוגלות כן לגייר. אנחנו אומרים, לא רוצים אף אחד מהם. אף אחד מהם: לא ראשי ישיבות חרדים, לא ראשי ישיבות מהציונות הדתית, לא רבני מושבים, שום דבר. יש מערך גיור ממלכתי אחד, שצריך לתת לו את הכוח, לתת לו את הסמכות. יש דבר אחד טוב שאולי יצא ממלינובסקי והחברים שלה, שני דברים: אולי הם יבואו יום אחד להתנצל, ש"ס אמרה שיום יבוא וחלילה תהיה פה כוכבית גיור, ואז כל הסודאנים והאריתריאים וכל מהגרי העבודה יבואו למשרדים של כהנא, אולי של בנט, אולי של מלינובסקי, יבואו, יקבלו איזשהו הליך מזורז כזה ויתגיירו, ואולי גם את אחוז החסימה יהיה בהתאם. אדוני היושב-ראש, היום בסיעות ש"ס ויהדות התורה התכנסנו על מנת להכריז מלחמה בממשלה הרעה הזאת, להכריז מלחמה בכל דרך חוקית ופרלמנטרית, על מנת להביא לא רק למצביעי ש"ס ויהדות התורה אלא למצביעים המסורתיים שנמצאים בימינה, בתקווה חדשה, במפלגות האלו שפעם עברו את אחוז החסימה, לומר להם שיש כאן ממשלת זדון, ממשלה שרוצה לחלל את דמותה של מדינת ישראל. אנחנו לא נוכל להשלים עם זה שמגיע ראש ממשלה שבא לכאן ומספר לנו: אני אדאג לדת, אני אדם דתי, תסמכו עליי. ואני רוצה לנצל את הבמה לומר לניר אורבך, לכלפון, לסילמן, לאלקין: אתם, שמספרים שאתם מייצגים את הציונות הדתית, רבני הציונות הדתית מתביישים בכם, בזים לכם. אתם בועטים בדבר היקר ביותר, שזה הגיור, הדבר הקדוש ביותר של עם ישראל. תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו, חבר הכנסת עופר כסיף. חבר הכנסת אמסלם, שים אוזנייה. הכול נשמע בבית המלך. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד שמח שיש חוק חשמל, כי כל השנים היו אליי פניות ציבור של אנשים שרכשו דירות והקבלן לא סיים את המדרכה או את הגינה, ולא קיבלו טופס 4, ומאות דיירים נשארו תקועים, שילמו גם שכר דירה וגם משכנתה חודשים ארוכים כל הזמן שהעירייה לא הייתה מרוצה מסיום העבודה, ואני מבין את זה. מי נענש? הדייר. למה? אי-אפשר לתת לו חשמל. שנים אמרנו: צריך להפריד, לנתק את הנושא הזה של החשמל מהאכיפה. צריך לעשות אכיפה על הקבלנים, כמובן, שיעמדו בתנאים. אז אולי, יש את הסיפור הידוע, מדרש ידוע על אותה בת כפרי, שנפל לה הכד לבור, והיא בכתה, ולאף אחד לא היה אכפת. פתאום באה בת המלך ונפל לה כד, אז היא שמחה. אמרו לה: למה את שמחה? היא אמרה, עכשיו מי שיבוא להוציא את כד הזהב של בת המלך, יוציא גם את הכד שלי. יש היום מלכים חדשים בממשלה, נציגים של רע"מ, אם הם יקבלו את החשמל, אולי גם האנשים הפשוטים, היהודים, אתה לא חושב שהם יסייגו את זה כפי שהוא מסייג את הסוגיה של מעונות היום? אתה מעלה בעיה קשה. יכול להיות שגם אותה בת כפרי, לא חיכו להוציא לה את הכד שלה, רק הוציאו לבת המלך. בסוף לא הוציאו לה. אבל אני מקווה שאם יבינו שחשמל זאת זכות בסיסית גם להתיישבות הצעירה וגם לאנשים שקנו דירה והקבלן לא סיים את המדרכה, אז כבר תהיה תועלת. אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שיש לנו עוד משהו משותף עם האוכלוסייה הערבית. קיבלתי מסמך מהאגודה לזכויות האזרח, שפנתה למשטרה, ככה המשטרה עוד אף פעם לא נתנה דבר כזה לחרדים, אבל לאגודה לזכויות האזרח היא נתנה רשימה, ורוב, אם לא כל המקרים שבהם מכת"זיות השפריצו בואש על אזרחים חפים מפשע זה או על ערבים או על חרדים. הרב אייכלר, סגן השר שנמצא פה רמז לפני כשבועיים, במענה לשאילתה שלי, ואמר במפורש שהחרדים והערבים יותר אלימים מבלפור. מי אמר את זה? סגן השר סגלוביץ'. תברר עליו. תשאל את אמסלם עליו, כמה הוא אלים. מה השאלה? בבקשה, אדוני. אתה מאמין שסגלוביץ' אמר שהחרדים והערבים אלימים יותר? מאנשי בלפור. בבלפור הם אלימים פחות, הוא אמר את זה פה. בכל אופן, אתה מכיר את סגלוביץ' מאיזה מקום. נכון, דוד? אני מכיר אותו מפה. אני לא מאמין שהוא אמר את זה, אבל אם הוא אמר את זה, אז הינה יש פה את העניין של הבואש. 13 מקרים, אירועי בואש, מתוכם 12 אצל חרדים, אירוע אחד אצל הערבים בשנים 2018 2020, ובשנת 2021 נרשמו למעלה מ-50 מקרים שבהם ערבים, חרדים וימנים קיבלו בואש. לא נרשם מקרה אחד של הפגנות שמאל, בלפור ומחאות אחרות, כמו האתיופים או הנכים או כל קבוצה אחרת. אני לא נכנס לעניין של השימוש בבואש לגבי אנשים שמפגינים, אם הוא מידתי או לא מידתי, אבל אנשים רבים עוברי אורח, אנשים שגרים שם, ונפגעים גם בגוף וגם בנפש. והאגודה לזכויות האזרח מביאה פה מקרים של אנשים שהעידו. אישה שהולכת בי"א בשבט בגאולה עם תינוק בן חמישה חודשים לבית מרקחת, ומכת"זית התיזה מי בואש ממרחק של מאות מטרים עליה, והיא התגלשה ונרטבה, וכל התיאורים פה, והתינוק התחיל לצרוח מכאבים, כל הפנים שלו היו אדומות וצרב לו בעיניים. "לא יכולתי אפילו להתפנות אליו כי כל-כולי רטובה", ואני לא רוצה להגיד איזה ריח היה, "ורצתי הביתה כל עוד רוחי בי". עוד הרבה הרבה מקרים כאלה הם מביאים. אז הינה, יש לכם עוד משהו. אבל מה לעשות, נא לסיים, אדוני. שעכשיו, אדוני היושב-ראש, חלק מהאוכלוסייה הערבית נכנס לקואליציה והחרדים הודרו מן הקואליציה. אז לסיום, אני רוצה לומר, אדוני: פה עמד שר, שר שהיה שייך פעם לימין, ואמר שכל פרוטה שמשקיעים באוכלוסייה הערבית זה רווח נטו. ומעולם הם לא אומרים על המיליארד שקל שהיו משקיעים בישיבות שזה רווח, אלא זה רק סחטנות. תודה. ולכן היחס לציבור החרדי היום יותר גרוע מאשר היחס הגרוע מאוד שנותנים לאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. כך לא נבנית דמוקרטיה. דמוקרטיה היא בדיוק הפוך, לתת לכל אזרח את היחס הטוב. מדינה שנותנת יחס גרוע ומפלה איננה מדינה דמוקרטית. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, ואחריו, חבר הכנסת יבגני סובה, אם יהיה נוכח. אם לא, עבדכם הנאמן לא יוכל לנאום, אז יואב בן צור. אתה הולך לנאום בשפת הסימנים? הלוואי שהייתי יודע אותה. גם אני לא. בבקשה, אדוני. תודה רבה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חודש דצמבר עכשיו, ובחודש דצמבר מציינים גם את יום, גם את שבוע, אולי אפילו את חודש זכויות האדם, משום שהאמנה, או מה שנקרא ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, התקבלה בדצמבר 1948. אני רוצה להתייחס למשהו שנאמר שם. בסעיף 25 נאמר כך: "כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה, לבריאותם ולרווחם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש, וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה או אי-כושר לעבודה, אלמון, זקנה או מחסור אחר, בנסיבות שאינן תלויות בו". וכאשר יצאה האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות ב-1966, שגם ישראל חתומה עליה, יש שם גם הסבר למה זה מתן מקום מגורים, מה זה מתן מגורים ומה זה דיור ראוי, שזו זכות אדם. כתובים שם כמה דברים. כתוב שם: המקום צריך להיות ראוי למגורים, הוא צריך להיות קרוב למקורות פרנסה, וכמו כן כתוב, ואני מצטט: "זמינות של שירותים ותשתיות". מה זה בעצם אומר, בין השאר? חשמל. חשמל וחיבור לחשמל זו זכות. זאת לא פריבילגיה. זה לא דבר שצריך לשלם עליו. זאת זכות מוקנית לכל אדם באשר הוא אדם, בדיוק כפי שקורת גג היא זכות שמוקנית לכל אדם באשר הוא אדם. ולכן, אלה שטוענים בעזות מצח, וכמובן שהמניעים שלהם גזעניים ברורים, שחיבור לחשמל של כל בתי ערביי הנגב ומעבר הוא כביכול לגיטימציה לבנייה לא חוקית, לא רק שהם עושים שקר בנפשם, הם עושים שקר בפני הציבור, משום שקורת הגג של אותם האנשים היא זכות, והחשמל שמגיע להם מגיע להם בזכות ולא בחסד, ורוב מוחלט של מה שמכונים הכפרים הלא-מוכרים קיימים לפני קום המדינה. לכן חוק החשמל, מה שנקרא, שמונח לפנינו, הוא חוק רע. הוא חוק רע, כי הוא לא נותן פתרון לרוב מוחלט של הציבור שזקוק לחשמל אלא רק לחלק קטן ממנו, וגם זה לא בטוח, כי זה במידה רבה תלוי בטוב ליבה, שאינו קיים, של שרת הפנים הנוכחית. למרות זאת, אנחנו לא נתנגד לחוק הזה, משום שאנחנו צריכים לתת צ'אנס לחיבור של חשמל לכל מי שניתן. אבל אני חוזר ואומר, הצעת החוק של הרשימה המשותפת, שהגיש חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, היא הצעת החוק הנכונה. היא הצעת חוק שנשענת על ראיית קורת הגג והחשמל כזכויות מוקנות ולא כחסד, ולשם אנחנו צריכים לשאוף. תודה. תודה. יבגני סובה, איננו נוכח, יעקב מרגי, לא יכול לדבר, מוותר. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת משה אבוטבול. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, השר לביטחון פנים, סגן השר, אתמול השתתפנו בהדלקת נר חנוכה בכותל המערבי עם השר עמר בר לב. חבל שסגן השר לא הגיע, אבל המפכ"ל היה שם, והשר נתן הצהרה לטובת אותם חיילי מג"ב שהתנהגו באומץ רב. אנחנו כולנו נשמח כשאותם חיילים יקבלו את הצל"ש שלהם. רבותיי, אנחנו מצויים היום בנר שמיני של חנוכה, יום זה נקרא "זאת חנוכה", ולפי חסידים ואנשי מעשה זה זמן שמסוגל לפעול ישועות לעם ישראל בטובה פרטית לכל אדם מישראל. באופן כללי, זה יום שמסוגל לשפע לעם. לכן, ביום הזה אני מתפלל שכפי שזכו אבותינו המכבים, נזכה לראות בקרוב, ממש בימינו, איך החושך הרוחני שהתרגש עלינו בממשלה הזאת מגורש מן הארץ. אני מתפלל שתחוזקנה המסורת והדת בקרב עם ישראל החי בארץ ישראל. אני זועק ומתפלל על כל יהודי שעשוי חלילה להיכשל במאכלות אסורות בגלל הרפורמה בכשרות. זה פשוט לא ייאמן איך מסע נקמה של איש אחד גורם לחורבן בכשרות ובגיור, בלי שום הסכמה לעניין מצד פוסקי ההלכה והרבנים. ואני כבר לא מדבר על רבנים חרדים, אני מדבר על מציאות שאין בנמצא רבנים מהציבור הדתי-לאומי, רבנים בעלי שיעור קומה, שנותנים יד למהלך הכשרות של השר להסרת הדת או להריסת הדת. וכל המהלך הזה הוא כולו בשביל לסמן "וי" על ביצוע הרפורמה בכשרות לטובת ארגון צהר, בלי לשבת עם העוסקים במלאכה מזה שנים רבות ובלי לשמוע את דעת המומחים לדבר. הרי, איך לא תרעד לכם היד כשאתם מבקשים להוציא לפועל מלאכת הרס שכזו? מי מתיר לכם, מי עומד מאחוריכם? הרי אין לכם תמיכה ציבורית כלל, אתם יודעים את זה, העם יודע את זה. אולי לטייס זו מכה קטנה בכנף, אבל לעם היהודי השומר מסורת זו פצצת בטון שנופלת על ראשו ומחריבה את הכול. מי ערב לעם ישראל שיוכלו לאכול כשר בכל מקום? על מי אפשר יהיה לסמוך? אין לכם רשות לעשות את זה. ומה שאתם עושים ברשעות אנחנו נתקן, בעזרת השם, ואני מקווה שבמהרה תכלה ממשלת זדון מן הארץ. נסיים בנימה אופטימית זו. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה, אדוני, ואחריו, חבר הכנסת אוחנה. ואם לא יהיה נוכח, חבר הכנסת אופיר סופר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר שנמצא איתנו, ראשית, אני מדגיש שאנחנו האחרונים שנהיה נגד לתת חשמל לאוכלוסייה כזו או אחרת, כך שהכותרת שלי היא: אנחנו לא נגד חשמל, אלא נגד אפליה והטבות למגזר מאוד יחידני. אני רוצה לומר את זה בצורה הכנה ביותר. הייתה לי הזדמנות להיות בכמה נקודות התיישבות יהודיות ששם ביקרתי, גם במסגרת השדולה למען ארץ ישראל. ביקרנו שם. ראיתי שם דברים איומים ונוראיים: לראות שם מקבצים של בתים כאלה ואחרים שאין להם חשמל מוסדר. הם נמצאים שם עם גנרטורים, והם צריכים, איך שאומרים, לחשב את צעדיהם כשהם מדליקים מזגן, שלא חלילה יגרמו לשני שלא יוכל ליהנות אפילו מתאורה מינימלית. ראינו ששם אותם אנשים, אין להם תקשורת. קשה להם מאוד לקבל שיחות טלפון או להוציא שיחות טלפון, למה? אין שם קליטה. זה דבר מאוד מסוכן. תארו לעצמכם שחלילה יצטרכו את כוחות הביטחון שם לעניינים של חירום. אוי ואבוי אם חלילה יקרה שם משהו. הם לא יוכלו להשיג אותם, כי אין שם קליטה. שם אנחנו לא רואים שום דבר, את אותן מילים יפות שאומרים כאן אותם נציגים שמדברים בעד חשמל, לא שמענו מעולם שאומרים כלפי המגזר הזה, המגזר של ההתיישבות, שלהם כן מגיע חשמל. דבר נוסף. הייתי במקומות שאפילו מים אין שם. מים מביאים לשם עם טנדרים, עם כל מיני כלי רכב, וזה מאוד יקר. אבל אל תשכחו שלהם אין את האיחוד האירופי שמממן אותם, נותן להם קרנות למיניהן. העיקר, איך שאומרים, להבאיש את שמה ואת ריחה של מדינת ישראל. שם אנחנו לא רואים את הח"כים, בפרט גם מהסיעות הערביות, מדברים באותו להט, באותה התלהבות שכביכול יש פה איפה ואיפה. הם יכולים לשתוק. הם רק באים ומטיפים לנו: למה אתם לא תומכים בדבר כזה אלמנטרי, חשמל. אנחנו נגד חשמל? לא, אנחנו בעד חשמל. אבל אנחנו בעד חשמל לכולם, לא לעשות איפה ואיפה. ואני רוצה רק לסיים ולומר: אם אתם רוצים להגן, אז תגנו על כולם. תזכרו גם את אלה שמתמקמקים בחושך בימי החנוכה, או כל אלה במגזר החרדי שכיתות הלימוד שלהם נמצאות בתוך קרוואנים, וכשמבקשים לחבר אותם לחשמל עושים להם את המוות. שם אין חוקי חשמל. שם כולם דורסים את המנהלים, את ראשי הרשויות. לא נותנים לחבר אותם לחשמל. אז אני רוצה להגיד לכם שהדברים האלה הם לא רק מצמררים, הם גם מחשמלים אותנו. תודה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, אינו נוכח. חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה, אדוני, ואחריו, חברת הכנסת מאי גולן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, ידידי מכובדי השר לביטחון הפנים, שר החינוך לשעבר, אני רוצה לספר על המחנך שלי, אז אני רוצה שתקשיב רגע לסיפור. חבריי חברי הנכנסת, אני למדתי בילדותי בבית ספר בכרם בן זמרה, בית ספר אזורי. הגיעו מהמושבים הסמוכים תלמידים, תלמידות, ונזכרתי הבוקר במחנך שלי. היה לנו אחלה מחנך. קראו לו יוסי, והוא החזיק מצוין את הכיתה. היינו כיתה סבבה, אבל חיכינו, השר לביטחון פנים, חיכינו כל הזמן שתגיע המורה המחליפה או המורה המחליף. למרות שהיינו כיתה סבבה, ידענו שכשתגיע המורה המחליפה או המורה המחליף, אנחנו יכולים להתחיל לחגוג. אז אפשר היה לבוא ולספר, ואללה, יש פה בעיות חדשות. יש פה בלגנים שלא היו פה. אבל כל הבלגנים האלה קרו בתקופת השלטון הקודם. בעצם הכול קרה לפני כן, אנחנו בסדר גמור. הממשלה עובדת מצוין. הביטחון בנגב, בגליל, הכול עובד פרפקט. אבל באמת באמת באמת גם התלמידים בכיתה זיהו את החולשה במנהיגות. גם התלמידים בכיתה זיהו שאין פה על מי לסמוך ושאפשר לעשות בלגן. אז כנראה שאי-אפשר להחליף את מדינת ישראל וגם לא את אזרחי מדינת ישראל וגם לא את השותפים שלנו, על כל המורכבות שקיימת באוכלוסייה הערבית, אבל ברגע שכורתים ברית עם רע"מ וברגע שמגיע ראש ממשלה עם שישה מנדטים וברגע שכל הממשלה הזאת ככה מדשדשת ומעבירים חוק חשמל, אז החגיגה קורית, ואז אנחנו שומעים על ירי בבתי חולים, ואז אנחנו שומעים על תחרויות מרוצים בשישי בערב בכבישי הצפון, ואז אנחנו שומעים על אוטובוסים בנגב שנזרקות עליהם אבנים, ואנחנו שומעים על ירי בטירה. אבל אתם תבואו ותספרו לנו: זה הכול אשם ביבי. זה הכול בתקופה שלו. חבר'ה, מי שלא יודע לנהל ולהחזיק את ההגה ולשלוט, שפשוט יפנה את הכיתה וייתן לאחרים לעשות את זה בצורה יותר טובה. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אופיר סופר. חברת הכנסת מאי גולן. חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה, אדוני, ואחריו, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. מבטיח לכם, היא תהיה נוכחת. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, בכתבה שפורסמה בשעות האחרונות באתר וואלה מפרסמות מירב כהן וטל שלו שמשרד הבריאות נתן אישור לראש הממשלה נפתלי בנט לחסן את בנו למרות שהחלים ובניגוד לנהלים. אני רוצה לספר לכם על הבת שלי הדס. הבת שלי הדס, שתהיה בריאה, החלימה מקורונה. כמו מרבית אזרחי ישראל שמקבלים הנחיות ממשרד הבריאות, נכנסתי לאתר קופת חולים כללית על מנת לקבוע לה תור לחיסון ילדים. המערכת חסמה אותי. לא יכולתי לקבוע תור לבת שלי הדס לחיסון קורונה, בגלל שהנהלים קובעים שילדים שהם מחלימים לא יכולים לקבל חיסון. אבל יש מדרג אחד של אנשים פשוטים, אם הם חברי כנסת באופוזיציה אולי, ויש מדרג של נסיכים, תושבי רעננה, עשו אקזיט וגנבו את כיסא ראש הממשלה. הם יכולים לקבל אישור חריג לעשות חיסון לילד בניגוד לנהלים וללכת בצורה מכוערת ולעשות פלסטלינה מהנחיות משרד הבריאות. תופעה זו חוזרת על עצמה פעם אחר פעם. נסע שר הביטחון, גם אתה, אדוני היושב-ראש, היית בנסיעה, אבל אני יודע שאתה לא ממקבלי ההחלטות, נסע שר הביטחון לנסיעה חשובה במרוקו, חזר לארץ, נסעה השרה קארין אלהרר למצרים, חזרה לארץ, והינה לפתע הנחיית משרד הבריאות, סגר. מדינות אדומות, כל מדינות אפריקה, למעט, הייתה כוונה להחליט על סגר כבר כשהיינו שם? אני יודע מה קרה בפועל, סגר על כל מדינות אפריקה למעט מצרים ומרוקו. לצערי הרב, התחושה הקשה, שפוגעת משמעותית באמון הציבור בקבלת ההחלטות, היא שהחלטות משרד הבריאות הן פלסטלינה בידי פוליטיקאים. הן לא החלטות שעומד מאחוריהן שיקול דעת אפידמיולוגי מקצועי, שמבקש למנוע מחלה ומבקש למנוע מגפה. גם ההתנהלות הזו: צריכים לחסן ילדים, יש נהלים, הם חייבים לחול על כלל ישראל באופן שווה. דוד היקר, דוד בנט, בנו של ראש הממשלה, הדם שלו לא אדום יותר משל ילדי ישראל האחרים, ואם ילדי ישראל צריכים לעשות חיסון למרות שהם מחלימים, יתכבד גם הילד ויעשה, אם לא, אז לא. התופעות האלה פוגעות באופן משמעותי באמון הציבור, שגם ככה בשפל. ממשלה ללא אמון ציבורי במלחמה במגפה זה אחד הכלים המשמעותיים ביותר שאנחנו צריכים, ולצערי הרב הוא נפגע פעם אחר פעם. תודה רבה. תודה רבה. אכן כן, הדברים חמורים. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ואחריה, חברת הכנסת מירי מרים רגב. אם לא תהיה נוכחת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו עומדים בפני הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון, חיבור בתים לחשמל). לכאורה חוק נפלא וטוב. אבל ממש, ממש, ממש לא. זה חוק גרוע, כבוד היושב-ראש. למה? כי הוא מעודד בנייה בלתי חוקית. למה? כי בשלו יוצא חוטא נשכר, כי רב הנסתר בו על הגלוי. אני אסביר. קראתי אותו, חיפשתי כל מיני דברים, לא מצאתי כלום. מה שכן מצאתי, שלא ברור ממנו אם רק בעל הקרקע יכול להגיש את הבקשה לחיבור לחשמל או אפילו מחזיק או סתם אחד שלא קשור לקרקע בכלל. לא ברור מה קורה לגבי בתים שכבר ניתן עליהם צו הריסה, או צו שיפוטי. האם גם אותם אפשר לחבר לחשמל? אני מקווה שכן. אני מקווה שלא, אבל מותר לנו לחלוק. אנחנו נחלוק. כתובים אומנם בהצעת החוק שני תנאים, מה צריך לקרות כדי לחבר לחשמל: האחד, שמבקש החיבור הפקיד לטובת הרשות המאשרת ערבות בנקאית בגובה האגרות וההיטלים והתשלומים האחרים, למעט ארנונה, שיהא לשלמם על פי כל חיקוק לעת הוצאת היתר עבור העבודות שצריך לעשות לצורך הכנת הבקשה להיתר. מה שכתוב, שאם אותו מבקש לא הפקיד תוך שלושה חודשים ממועד אישור התוכנית המפורטת בקשה להיתר, אז תחולט הערבות. אוקיי, נשמע מצוין, נכון? הגיוני. אבל מה קורה עם החיבור לחשמל? את זה שכחו להגיד. החשמל יישאר. אנחנו מעודדים פה במפורש, כמו שאמר קודם חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', אנחנו מעודדים במפורש הפרת חוקים, כי הבן אדם יעדיף לא להגיש את הבקשה הזאת, כי היא רק תעלה לו הרבה יותר, ולכן הוא יישאר ככה. יחלטו ממנו את הערבות, כשבכל מקרה הוא היה צריך להוציא את הכסף הזה, אבל הוא לא ימשיך הלאה בהגשת הבקשה. אבל אם חשבתם שרק זו הבעיה, אז ממש לא. כי מה שלא כתוב פה זה מה קורה אם הוא כן הגיש את הבקשה אבל הבקשה שלו נדחתה מכל מיני סיבות, בין היתר כי יש שם חריגות בנייה, בין היתר כי אי-אפשר לאשר אותה כי היא בנויה על מקום שצריך לעבור שם כביש או לא משנה מה, לא כתוב. שוב, הבן אדם, הוא לא קיבל, הוא הגיש בקשה והבקשה שלו נדחתה, והוא ימשיך להיות מחובר לחשמל. אנחנו פשוט במחי חוק מעודדים בנייה בלתי חוקית, אנחנו מעודדים אנשים שיחטאו ורק יצאו נשכרים מכך, ואנחנו מעודדים בנייה בלתי חוקית, שתתפוס לנו לא מעט מקרקע כל כך חשובה במדינת ישראל, שתהיה מפוזרת, לא בנויה מסודר בשום צורה שהיא. נא לסיים. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו, חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אנחנו יושבים כאן ודנים, וחבר הכנסת ווליד טאהא מביא בפנינו את הצעת החוק, אבל שלאף אחד ולאף אחת כאן לא תהיה טעות: מי שעומד מאחורי כל מה שמתרחש כאן עכשיו במליאה זה אדם אחד, שרת הפנים אילת שקד. זו האמת, וצריך לומר אותה. זו שמתחזה לימין, שמדברת כאילו ימין, שכאילו מציבה דרישות, שכאילו מתנה התניות, היא זו שבסופו של דבר סוגרת את כל העסקאות המפוקפקות האלה, מההסכם הקואליציוני, שהיא הובילה את הניסוח שלו ותיווכה בין כל המפלגות השותפות כשהיא בחוץ מספרת כמה קשה לה וכמה היא מתנגדת, כביכול, ועד למה שאנחנו מקבלים כאן. חברות וחברי הכנסת, ההצעה הזו היא הצעה שיש לה שתי משמעויות דרמטיות: האחת, חיסול מוחלט של שלטון החוק והלבנה של למעלה מ-100,000 בתים בלתי חוקיים, רבים מהם בנויים על קרקע שפלשו אליה, על קרקע שהבעלים שלה היא מדינת ישראל, כלומר, כל אחת ואחד מאיתנו, תוך אובדן מוחלט של המשילות ושל האחיזה גם בנגב וגם בצפון, ואפילו במרכז הארץ באזורים מסוימים. פשוט מכירת חיסול של אדמות המדינה לפורעי חוק, שעושים את זה בכוונת מכוון, הרבה פעמים, צריך לומר, ממניעים לאומניים שבינם לבין צורך במגורים אין דבר וחצי דבר. אז את זה עושה כאן אילת שקד בעסקה המפוקפקת והמבישה שלה עם חבר הכנסת ווליד טאהא. אבל היא עושה עוד דבר אחד, או ליתר דיוק לא עושה: בה בשעה שאנחנו מאשרים את החוק הזה לחבר את אותם בתים בלתי חוקיים לחשמל, היא לא מקדמת ולא עושה דבר כדי לחבר את ההתיישבות הצעירה לחשמל. שם הילדים עדיין קופאים מקור, שם מקלחת חמה בחורף זה עדיין מותרות בשנת 2021. ממשלה של אפליה בוטה וקשה. החלוצים היהודים הציונים נשארים בלי חשמל, והפולשים הלאומניים שמחריבים את אדמות המדינה, הם מחוברים לחשמל. תודה. ומי שעושה את זה, אדוני היושב-ראש, השליח זה אולי ווליד טאהא, אבל מי שחתום על זה זו אילת שקד. מי שעושה את זה זו שרת הפנים. איפה את, השרה שקד? נא לסיים. איפה את אל מול המצוקה של אנשי ההתיישבות הצעירה? למה לא התנית את חיבור החשמל, את חוק החשמל הזה, לפחות בהסדרת החשמל להתיישבות הצעירה? למה לא אפשרת ולא הורית לחברי סיעתך כאן בכנסת לחתום על הצעת החוק שהגשתי, לחבר את ההתיישבות הצעירה לחשמל? תתביישי לך. תודה. חברת הכנסת מירי רגב, ואחריה, חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. בבקשה, גברתי. חזרנו מחג החנוכה, מחג האורות, למקום של חושך. במקום הזה יש הרבה מאוד חושך, ואנחנו מנסים להאיר אותו, והציבור רואה, רואה את החושך הגדול של הממשלה הזאת והקואליציה הזאת: דין אחד לבנט, דין אחד לציבור. תסבירו לי, איפה השר התורן פה? איפה השר התורן פה? יש, יש. השר בר לב, תסביר לי, בבקשה, מדוע בנו של בנט התחסן כשאמרו שלמחלימים אסור להתחסן? מדוע יש דין אחד לבנט, לילדים שלו, ודין אחד לציבור? אני אסביר לך למה, מאות אנשים פנו אליי וביקשו להתחסן. מירי, אין לילד תו ירוק והוא לא היה יכול לנסוע לחו"ל. זה הסיפור. אז אני רוצה להבין מדוע זה קורה. מדוע אלפים ביטלו את החופשה שלהם בחו"ל, אתם שומעים, ציבור יקר? אלפים ביטלו את החופשה שלהם לחו"ל, כולל אני, כי אדון בנט אמר: אל תיסעו לחו"ל, אבל אשתו והילדים נוסעים לחו"ל, והבן שלו מתחסן למרות שהוא החלים מקורונה, כשלציבור אסור, לילדים בציבור אסור להתחסן. אז אני אומרת לכם, מה זאת הצביעות הזאת? מה זה דין אחד לבנט ודין אחד לציבור? בואו נודה על האמת, אין כאן דוגמה אישית, לא של בנט ולא של משפחתו. להיות ראש ממשלה במדינת ישראל זה להבין שגם המשפחה שלך צריכה להוות דוגמה אישית. אבל זה גדול עליהם. ולכן, אם זה גדול עליך, בנט, תתפטר. אם אשתך לא מקשיבה להמלצות שלך ובמשפחה שלך לא עושים את מה שאתה מציע לציבור, אז איך אתה רוצה שהציבור יאמין לבוש ממשלה עם שישה מנדטים? איך יאמינו לו הציבור? אשתו לא מאמינה לו ונוסעת לחו"ל, אז למה שהציבור יאמין לו? אז בוא נודה על האמת, התפקיד הזה גדול עליך, אין לך יכולת לתת דוגמה אישית, לא לך ולא למשפחה שלך. תתפטר, תגיד: התפקיד הזה לא מתאים לי, ולך הביתה, אתה והממשלה שלך. אותו דבר לעניין החוק הזה, חוק החשמל. איך היא לא מתביישת, גב' שקד? אותה אחת שמשוטטת בשמאל ומפלרטטת עם הימין, מאשרת פה ומלבינה מאות אלפי בתים של עבריינים בנגב, עשתה מכירת חיסול של הנגב בשביל שעבאס לא יבוא ויערער להם את המקום שלהם ואת הכיסא שלהם. שכחה את ההתיישבות הצעירה, של אלה שהולכים לצבא, שעושים מילואים, ששומרים ומגינים על המדינה הזאת, שלהם אין חשמל בקור הזה, בקור הנורא הזה ביהודה ושומרון. אבל את חוק החשמל לפורעים בנגב היא מאשרת. איך היא יכולה להסתכל בעיניים לאותם אנשים בהתיישבות הצעירה? נא לסיים. איך היא יכולה להסתכל להם בעיניים, אותה אילת מתחסדת? די, מספיק עם השקרים. תפסיקו לשקר, תגידו לציבור את האמת. תודה. והציבור יודע את זה, כי אנחנו רואים את זה בסקרים, בהתאמה, בוש הממשלה שהולך ויורד, תודה, מירי. כל פעם הולך ויורד מול נתניהו. רואים בסקרים שדין אחד לבנט, דין אחד לציבור, דין אחד לפורעים הערבים ודין אחר לשומרי החוק ומגיני מדינת ישראל. תודה רבה. נא לסיים. תתביישו לכם. הציבור רואה לכם. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, אינו נוכח. נוכח. נוכח. סליחה, חוזר בי. אתה רוצה שאני אשיב לך? לא. אז אני לא אשיב. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפרשת השבוע אנחנו הולכים לקרוא "ויגש אליו יהודה". פעם ראשונה בוויכוח בין יוסף לאחים, "מרגלים אתם", עצר את שמעון, באו להתגולל, להתחנן, פעם ראשונה יהודה ניגש בביטחון עצמי ואומר: רבותיי, עד כאן. כמה שאנחנו יכולים להבין בשבטי יה, יהודה הרגיש שהפעם מדובר כבר בצביעות. מדובר כבר במשהו שהוא לא נכון. מדובר כבר במשהו שהוא רמאות. אנחנו נמצאים פה יום אחרי יום, לילה אחרי לילה, במופע צביעות. ידידי חבר הכנסת סגן היושב-ראש אחמד טיבי, אם היו מביאים לפה חוק לנתק את החשמל מהתכנון, אני בעד. אמרתי את זה גם בוועדה. אם היו מביאים לפה חוק לנתק את הטלפון והמים מדיני התכנון, אני בעד. הרי זה ישראבלוף: אין בן אדם שבסוף הוא בלי חשמל, יש לו חשמל בצורה מסוכנת, אין בן אדם שנמצא בסוף בלי מים, לא שואבים מים, הוא מתחבר לחיבור פיראטי וגם לא משלם בסוף על המים, גונב את המים, ואנחנו משלמים את זה, איך הם קוראים לזה? משק סגור. לא, שימוש יתר, שימוש חורג. בפחת במים, פחת בחשמל. הרי יש פה בלוף, אבל מה עושים? במקום להתמודד עם הבעיה ולנתק, לנתק את הקשר בין תכנון לחשמל, אולי חס וחלילה, הממשלה, הלא-ממשלה הזאת, תעמוד באחת מהתחייבויותיה. עמד פה השר בנט, הוא יודע שיש עשרות יישובים ביהודה ושומרון שמסיבות מדיניות לא עוברים תכנון, לא מסיבות תכנוניות, מסיבות של בעיות עם ארצות הברית, עם האו"ם, עם אירופה, כל מיני סוגי בעיות כאלה ואחרות, דרך אגב, שם זה גם לא חוקי, כל הסיפור הזה של טופס 4 הוא ממש לא חוקי, בקלות פותרים את זה עם צו אלוף. אנשים סובלים בהתיישבות הצעירה. ילדים שצריכים אינהלציה, שצריכים חמצן, שצריכים דברים פשוטים, אין להם חיבור לחשמל, אבל אוי ואבוי, זה יכול לפתור את זה, אז לא, בואו נעביר חוק עקום. דרך אגב, גם מרמים אותם. לא נעים לי להגיד לכם, מרמים אתכם. אחמד, מרמים אתכם. התוכנית שעברה בוועדה, לא יודע כמה היא תעזור לבדואים. אני ממש לא יודע כמה היא תעזור לבדואים, אני אומר לך את האמת. לא יודע אם קראת את זה. לבדואים, אף לא בית אחד. בית אחד. פשוט מרמים. יושבים ומרמים את כולם. חבר'ה, בסוף רמאות מתגלה. רמאות מתגלה. מערכת של רמאים ונוכלים. ואתם רוצים לדעת, הרמאות הזאת פועלת גם נגדם. כשאהוביה סנדק נרצח על ידי שוטרים בטעות, או לא בטעות, אני לא יודע כי לא חקרתי ואין לי דרך לחקור, אין לי דרך לחקור את זה, השתיקו את זה. השתיקו את זה. אבל כשחיילי מג"ב ירו במחבל בשעת פיגוע, על זה מח"ש תוך שעה, תוך שעה, חבר'ה, תוך שעה, יכלו להביא את החיילים לחקירה. מה זה, אם לא מופע של צביעות? מה זה, אם לא מופע של צביעות? ואיך הם אומרים בהודעה שלהם? כל אזרח שנהרג על ידי שוטר נחקר מייד באזהרה. נא לסיים. מה קרה עם אהוביה סנדק? שנה שלמה, אף אחד לא יודע מה קרה איתו. למה אין דיווח? למה אין דוח לציבור מה קרה איתו? תפסיקו עם הצביעות הזו. תודה. תביאו חוק שמנתק את החשמל מהתכנון, כולנו נהיה בעד. עם הצביעות הזאת, אנחנו נגד. תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אחריו, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. תודה. מכובדי השר נמצא? שרה? יש, יש. נמצאים, בסדר. לא, רק להגיד להם שלום, רק להגיד "מכובדי", לא מעבר לזה. חבריי חברי הכנסת, אני כמו קודמיי גם אתייחס בקצרה לחוק הזה. כולנו דשנו ודיברנו הרבה על הצער הגדול ועל ההשלכות הכבדות שיש לבתים שגרים בהם בסופו של דבר אנשים, ילדים, והם מנותקים מחשמל, מנותקים מעוד שירותים. אבל אנחנו אומרים דבר אחד ברור: אם זה נכון, זה צריך להיות נכון לכולם, ואם זה לא נכון, זה לא נכון לכולם. אני רק מדמיין לעצמי, אם היינו מביאים היום הצעת חוק שמדברת על אוכלוסייה מסוימת, ממוקדת באוכלוסייה מסוימת, מה הייתה עושה מפלגת מרצ, מה היו אומרים במפלגת העבודה על הצעת החוק הזו. השמיים היו נופלים והקירות היו רועדים פה על הגזענות שיש בהצעת החוק הזו. ועכשיו זה בסדר. ואנחנו אומרים: אם זה נכון, נכון לכולם, אם זה לא נכון, לא צריך לעשות את זה לאף אחד. אבל הנושא של גזענות והנושא של אפליה הוא כבר לא דבר נדיר בבית הזה. אני רק רוצה לשאול אתכם, חבריי, אם מה שאמר היום אביגדור ליברמן, או ודאי אנשים שלא מכירים את כל הנושא של המעונות: הוא אמר היום בישיבת סיעה שהוא בוחן אפשרות למתווה לסבסוד מעונות יום עבור נשות אברכים מהציונות הדתית. נו, מילה של חמלה. הוא בטח שמע את הנשים הללו שהופיעו כאן בכנסת ודיברו ברגש רב ובכאב ובצורה נוקבת על ההשלכות שיש לכך שמונעים מהן את ההתקדמות, שהן לקחו הלוואות, על כך שלא נותנים אפשרות שהבעל ילמד תורה, נפשו חשקה בתורה, רוצה ללמוד תורה, והן לא יוותרו על זה. אנחנו מקריבים, והן מקריבות הרבה, אבל אנחנו לא נוותר על הדבר הכי ערכי, לשמוע דברים שהם הדברים שמחזקים את העם היהודי. זה נותן לנו את ההמשך, לימוד התורה מדור לדור. אבל יש כאן במדינת היהודים מי שמתנכל להם. בבכי, בצורה מרגשת, וגם מפלגת ימינה היום בסקרים נופלת ומבינה שגם חלק מהמצביעים שלהם, צריך לעשות לקראתם. אז עושים משהו. ואז מודיעים הודעה נרגשת: אנחנו נעשה. אבל הוא גם אומר מה לא, הוא אומר "מהציונות הדתית"; אנחנו לא ניתן לכולם. יש אמירה גזענית יותר מכך? זאת אומרת שאנחנו מדברים עכשיו על שתי אוכלוסיות, אחת כן ואחת לא. הכיפה, הצבע שלהם, זה מה שעושה את השינוי? מה ההבדל? שתיהן אותו דבר, בשתיהן הבעלים לומדים תורה. האמירה הזו, עכשיו אנחנו יודעים, ברור. אם מישהו ניסה להסתיר, בכך שרוצים לייצר משהו, שילכו לעבוד, אנחנו לא רוצים שלא ילמדו תורה, בגזרה לא ללמוד תורה, אנחנו רוצים שילכו לעבוד, שזה חשוב למשק, נא לסיים. אבל זו גם הליכה, אז מה עכשיו אפשר להגיד? מה עכשיו יוצא באופן מפורש, ברור ביותר? תודה. אנחנו מתכוונים לחרדים האלה, לנשות האברכים. אותם אנחנו נרדוף עד חורמה, נפגע בכלכלה. זה הרי לא חברתי ולא כלכלי, זה פוגע בילדים. תודה, חבר הכנסת מקלב. תודה. שמענו אתמול, אדוני היושב-ראש, על הפגיעה בילדים, שלא ילכו למעונות, חלקם לא ילכו למעונות או שילכו למעונות פיראטיים. נא לסיים. הם לא והם כן. תודה. אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, גברתי. אחריה, חבר הכנסת אופיר כץ. שלוש דקות לרשותך, גברתי. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים כאן היום באירוע שאני חושבת שקודם כול ולפני הכול הוא מעיד על הצביעות הגדולה של הממשלה הזו. ולמה אני אומרת את זה? כי לפני לא הרבה מאוד זמן נתקלנו בחוסר אונים משווע של אותם אנשים, כשבאים היום להכשיר בנייה בלתי חוקית, לאפשר להם להתחבר לחשמל, ובטענה, מה אתם רוצים מהמסכנים האלו, הממשלה ביקשה. הממשלה ביקשה. שהרי כל מבוקשם, אדוני היושב-ראש, זה לחיות חיים נורמליים, גם אם הבתים שהם בנו הם על קרקע שבה לא בטוח בכלל שיש להם זיקה לקרקע, וגם אם אותם מבנים נבנו ללא אישורים. אבל הטענה הזו, לצערי הרב, לא הייתה תקפה בפינויים בגבעת עמל, ולא עכשיו בכפר שלם, ולא בעוד הרבה מאוד מקומות שלא היה אינטרס לממשלה לעשות את זה. וזה על אחינו, על האנשים ששמו אותם ויישבו אותם במקומות הללו, וכל חטאם הוא שהם יושבים על נדל"ן שהיום שווה הרבה מאוד כסף. לעומת זאת, בקום המדינה שלחו את המתיישבים היהודים הציוניים הללו להחזיק את המקומות כדי להוות מין חיץ אנושי, כדי לשמר את היישוב היהודי, והיום בועטים אותם החוצה, מביאים כוחות משטרה  ואני באמת לא יודעת מדוע שוטרים צריכים להיות מעורבים בפינוי של קשישה בת 80 ומשהו, נכה, מביתה בגבעת עמל בצורה הכי בזויה שיש ובלי לאפשר לה דירה מונגשת כמו שצריך ופיצוי ראוי. היום אנחנו רואים את אותם אנשים מסבירים למה הם צריכים להכשיר לאוכלוסייה אחרת שהממשלה הזו חפצה ביקרה. אז זו צביעות, והצביעות הזאת חוגגת. אבל זה לא נגמר רק שם. יש תחושה שאף אחד לא סופר את הממשלה הזו, את ראש הממשלה. בינינו, אנחנו רואים את ההחלטה של ראש הממשלה, שפונה לכל הציבור ואומר, אל תטוסו, זה לא הזמן, ובאותו יום ממש ראש הממשלה החליפי כבר עולה על טיסה לחו"ל, ויום למוחרת אשתו והילדים שלו יוצאים לחופשה לחו"ל, ואז הוא מספר: זה לא אותו דבר, הם יהיו זהירים. כאילו, האירוע הזה עובר ככה מתחת לתקשורת. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש: אני צורכת מעט מאוד תקשורת בזמן האחרון, כי קשה לי עם צביעות שכזו. נא לסכם. אנסה לסכם. אבל כשאני שומעת את אותם עיתונאים שרק לפני תקופה לא ארוכה תקפו את אשת ראש הממשלה לשעבר בצורה הכי בזויה שיכולה להיות, ואינני חברה שלה ולא מחסידיה, אבל נשים את הדברים על השולחן: תארו לעצמכם אם היה מדובר בשרה נתניהו שמפירה ברגל גסה את ההוראות של הממשלה שבראשה עומד בעלה. תודה. אז במקום להעביר ביקורת, שמעתי את אותם עיתונאים שקודם שרה הייתה בפיהם יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה בביקורת נבזית, נא לסיים.  במיצגים פורנוגרפיים בבלפור, בואו לא נתעלם מזה, תודה.  בבובות פורנוגרפיות עם התמונות שלה מעל. אבל היום העיתונים האלה אומרים: חבר'ה, את אשת ראש הממשלה החדשה צריך לשים בצד. היא לא נבחרה ולא צריך לבקר אותה. תודה. נהפוך הוא, יש עיתונים, ובזה אני מסכמת, שמחאו לה כפיים על האופי שלה. אני לא מכירה את גילת בנט באופן אישי, גם לא את שרה באופן אישי, אני רק יכולה לומר לכם דבר אחד: כשהציבור רואה את הצביעות שלכם, הוא עושה בדיוק את ההפך. אז דין אחד לשרה ודין אחד לגילת בנט. תודה. הגיע הזמן שאנחנו נהיה הוגנים לכל הכיוונים. תודה רבה לך. תודה רבה לך. חבר הכנסת אופיר כץ, ואחריו, חברת הכנסת יעל רון בן משה. אם היא לא תהיה נוכחת, חבר הכנסת דסטה גדי יברקן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, ביום שבת כעסתי, כעסתי כמו שלא כעסתי מזה זמן. ראיתי סרטון של שני גיבורים, לוחמים שהצילו חיי אדם, שראו מחבל ארור, שבא לרצוח אותם ויהודים נוספים, שדקר אזרח רק בשל היותו יהודי, והם מנעו את ההמשך, תפעלו את האירוע בצורה יוצאת דופן, בנחישות ובמהירות, כפי שמצופה מהם. למה כעסתי, כמו מרבית אזרחי ישראל, אני מאמין? כי אחר כך ראיתי דיווח שמח"ש חוקרת את הלוחמים באזהרה ולוקחת את נשקם. איזו בושה. באמת שהתביישתי. התביישתי לראות איך גוף במדינת ישראל משפיל את הלוחמים שלנו. רתחתי. עצם האמירה שחוקרים אותם, שהם חשודים במשהו, זה פשוט לא ייאמן. המסר שאנחנו צריכים להעביר ללוחמים שלנו: כך צריך לפעול. מחבל שבא לרצוח יהודים, צריך לחסל אותו. מקומם של החיילים שלנו, החיילים הגיבורים שלנו, הוא בטקס הענקת ציון לשבח, לא בחדר חקירות. אני מעדיף מאה מחבלים מתים מאשר שתיפול שערה אחת מראשם של לוחם או לוחמת שלנו. אני ביקשתי להעלות לסדר-יומה של הכנסת את הנושא. אני רוצה תשובות מה קורה במח"ש. מה זה הנהלים האלו? מי קובע שלוחם שמחסל מחבל ארור צריך ללכת לחקירה, להיות חשוד? זו זכותו של הציבור לדעת. מעבר לזה, הגיע הזמן שנפעל להפסיק את הנוהל המטופש הזה של חקירת לוחמינו באזהרה על מעשי גבורתם. איפה נשמע דבר כזה? באיזו מדינה מתנהל נוהל כזה הזוי? לא ייתכן שהלוחמים שלנו ישמרו עלינו במציאות בלתי נסבלת, וזה המסר שיועבר אליהם. לוחמי מג"ב היקרים, הבנים שלנו, הבנות שלנו, אני מבקש, מכאן, מכנסת ישראל, לחזק אתכם ולתמוך בכם. אני מאמין גם שרוב, אם לא כל עם ישראל, יחד איתי, שותף לחיזוקים האלו. תהיו גאים בעצמכם. אנחנו גאים בכם. תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ. חברת הכנסת יעל רון בן משה, איננה נוכחת, חבר הכנסת גדי יברקן, איננו נוכח. חבר הכנסת יואב גלנט, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עדים בחודשים האחרונים להתגברות משמעותית של מעשי הטרור והאלימות שבאים מקרב החברה הערבית, ואני רוצה לייחד את המצב למה שקורה בנגב ולרוח הגב שהבדואים בנגב מקבלים מנוכחותו של מנסור עבאס והתנועה האסלאמית בתוך ממשלת ישראל, בתוך הקואליציה. רבותיי, אי-אפשר להסביר אחרת את מה שקורה היום ברחבי הדרום. אני מסכים עם כל מי שאומר שהתופעה הזאת לא התחילה היום. היא לא התחילה, דרך אגב, גם בעשור האחרון. אני זוכר היטב, כמפקד אוגדה, את הקמתה של ביר הדאג' במרחב של רביבים, לפני למעלה מ-25 שנים. זה לא היה בממשלת ליכוד, אבל זה לא משנה. זה לא התחיל היום, אבל ההתנהגות הייתה מרוסנת, והיה כבוד גם למערכת הביטחון, גם לחיילי צה"ל וגם לשוטרי משטרת ישראל. מה שאנחנו רואים היום זה תופעה של התפרעות כוללת במרחב הנגב, ולמעשה, לית דין ולית דיין. אנשים מגיעים למצב שהם יורים בכל מקום, יורים על רכבי משטרה, יורים על תחנות משטרה, נוסעים על הכבישים עם טרקטורונים נגד הכיוון ויורים באוויר, בנות בבאר שבע לא יכולות להסתובב בלילה, בנות יהודיות, כי רודפים אחריהן בדואים מהנגב ומתנכלים להן וקוראים כלפיהן קריאות שאני לא אחזור עליהן כאן במליאת הכנסת, כאשר הדברים האלה קורים, רבותיי, זה לא פשע, מדובר פה על אלימות שהיא לאומנית, שאומרת: אנחנו לא מכירים בשלטון הקיים במדינת ישראל. והשלטון הקיים במדינת ישראל, גבירותיי ורבותיי, הוא שלטון ציוני יהודי. ככה המדינה הזאת הוקמה. זה מה שרשום במגילת העצמאות וזה מה שנובע ממנה: כאן תוקם מדינה יהודית שוות זכויות לאזרחיה ודמוקרטית. נא לסיים. הם מדברים רק על דמוקרטיה ועל שוויון זכויות. הם לא מקבלים את המדינה היהודית כאן, במקום הזה. המשמעות של העניין היא הרת אסון. אני לא מדבר כבר על הגנבות מבסיסי צה"ל, על חממות קנביס בשטחי האש, על פריצות והוצאה של אלפי פריטי תחמושת ונשק מתוך המחסנים, אני מדבר על התופעה שהיום ממשלת ישראל לוקחת ומלבינה את המצב הזה על מנת לשבת על הכיסא ולהמשיך למשול. צריך להבין שאם אתה נותן חיבור חשמל לבתים בכל הנגב, אתה מחבר אלפי בתים שיושבים על מאות אלפי דונמים מבקעת ערד בצפון, גבול מצדות יהודה, ועד דימונה בדרום והמכתשים, מכביש 40 מזרחה, ואני לא מכניס את רהט וסביבתה, שנמצאות במערב. נא לסכם. המשמעות של העניין הזה היא שאי-אפשר יהיה לעקור את המקומות האלה, כי ממשלת ישראל נתנה גיבוי. אני אגיד לך יותר מזה, אדוני היושב-ראש, ברשותך: המשמעות של מה שאני אומר היא הרבה יותר חמורה, כי כל בית שייבנה היום לא ייהרס. אני מודיע לכם: הממשלה הזאת לא תהרוס בית אחד שבנוי בבנייה בלתי חוקית בנגב, כיוון שמנסור עבאס והתנועה האסלאמית הם חלק ממנה. תודה רבה. אתם מבינים את החומרה של העניין הזה ואת השדר? זה דבר מסוכן, ואני קורא לעצור את ההחלטה חסרת האחריות הזאת. תודה רבה. חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה, גברתי. ואחריה, חברת הכנסת רות וסרמן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. סליחה. ערב טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו דנים בחוק החשמל, ונראה לי שאף אחד לא יודע בעצם על מה החוק הזה בכלל ועל מה דנים, כי בעצם אפילו יושב-ראש הוועדה ווליד טאהא והשרה אילת שקד, ברגע זה שאנחנו עומדים כאן ומדברים, לא יודעים מה צופן בחובו החוק הזה, כי הם לא הגיעו להסכמות עדיין. אני אנסה להסביר במילים פשוטות איפה עומד המתח סביב חוק החשמל, על מה הוויכוח בכלל, על מה הוויכוח. אז אני נקבתי בחמש נקודות שעליהן יש ויכוח, עשיתי אותן אפילו בחרוזים כדי שיהיה קל לזכור, והן ככה, רגע, שכחתי, ברח לי. בקיצור, היו חמש עיזים שווליד טאהא השתיל לתוך החוק הזה, חמש עיזים. הוא שינה את החוק לבלתי הכר. העז הראשונה מדברת על כמות. חמש העיזים הן: כמות, בעלות, משילות, התנתקות וציות. אז בעז של הכמות, ווליד טאהא נכנע לאילת שקד, והיא לכאורה ניצחה, כי הוא הסכים להעיף מתוך החוק בערך 50,000 בתים בלתי חוקיים של ערבים. הוא הסכים להוציא, כי הוא הסכים להכניס לתוך החוק את קו התאריך של חוק קמיניץ. אז לכאורה אילת שקד ניצחה, אבל זה ניצחון פירוס, כי בניצחון הזה היא מסכימה להלבין 70,000 בתים בלתי חוקיים. אחר כך הייתה עז שנקראת משילות. בעז הזאת אילת שקד נכנעה ללא קרב. עז המשילות, היא הסכימה לוותר עליה לווליד טאהא. זאת אומרת, היא הסכימה לוותר על חוות דעת מקצועית של מוסדות התכנון ולתת כשרה החלטה ללא בסיס מקצועי, שמן הסתם לא תעמוד בבתי משפט. עכשיו נשארו שלוש עיזים, ועל שלוש העיזים האלה עדיין אין החלטה, אדוני היושב-ראש. אין החלטה, כי בעצם ווליד טאהא הסכים להוציא אותן מהחוק אבל הוא דורש שהן יהיו בתוך המתווה. למה זה דומה? שאתה מוציא את העיזים מהסלון אבל אתה מכניס אותן למטבח. אתה מכניס אותן למטבח, אז מה הועלת? יש לך עיזים במטבח. ושלוש העיזים האלה הן חמורות מאוד: זו עז של ציות, רמיסה של צווי בתי משפט, פעם ראשונה בחוק ישראלי רמיסה בריש גלי של צווי בית משפט, עז של התנתקות, אני אסיים, עז של התנתקות, שאומרת שאם בסוף הבית לא קיבל היתר בנייה הוא ינותק מהחשמל, אז הוא לא ינותק כנראה, תודה רבה.  ועז של בעלות, שאומרת שגם אדם שהוא בכלל לא בעל הקרקע, אנחנו נותנים לו לעשות גזל, תודה. ולחבר את הבית שלו לחשמל למרות שהוא לא בעל הקרקע. אז אלה בעצם שלוש עיזים שעוברות מהסלון ישר למטבח. תודה. תודה. רות וסרמן לנדה, איננה נוכחת, חברת הכנסת קרן ברק, איננה נוכחת. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. דילגת עליי. לא. הינה, אופיר אקוניס. אצלי אתה לא רשום בכלל. רשום, רשום. רגע, רגע. אוקיי. הייתה פה אי-הבנה. חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה. רבי יעקב, אנחנו במתח. ככה במתח אני יושב פה. אתה יודע כמה, ואני לא הבנתי למה הוא בלחץ. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. סידר את העניבה. אדוני היושב-ראש, הייתה אי-הבנה פה ברישום. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מגבים את כוחותינו הגיבורים וגאים בהם, בלוחמת ולוחם משמר הגבול האמיצים, שחותרים למגע, ולא מפחדים, חבר הכנסת אבו שחאדה, מפראי אדם, המחבלים הטרוריסטים, ומונעים רצח חפים מפשע. שמעתי שאמרת שהמחבל הוצא להורג. המחבל רצה להוציא להורג אזרח תמים, אזרחים תמימים, והמחבל המתועב הזה ושאר המחבלים צריכים לדעת, כשהם יוצאים לפיגוע הם לא חוזרים ממנו בחיים. והגיבורים שלנו, השר לביטחון פנים, קיבלו, יקבלו, גיבוי מלא שלנו. אדוני היושב-ראש, אני מציע, במקום לשלוח אותם לחקירת מח"ש, עליזה בראשי.  מי שרוצה ללמוד מה זה תמיכה בטרור צריך לשמוע אותך. תודה, חבר הכנסת אבו שחאדה. תודה.  אני מציע לתת צל"ש ללוחמים, ללוחמת וללוחם, על נטרול המחבל. לא חקירה באזהרה במח"ש. אגב, באיזו מהירות הפקידים הגיעו לפתוח את המשרדים של מח"ש במוצאי שבת, באיזו מהירות. תשמע טוב, חבר הכנסת אבו שחאדה, תמיד עדיף מחבל מת על חייל מת, וכך יהיה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, מסכן, על חשבוני, כנראה גם כדי להיפצע בפעולת איבה צריך מזל. ההוא, לא מדברים עליו, זה שהצילו אותו, שכמעט מת. אבל הוא עכשיו בינוני ומצבו בסדר. בבקשה, אדוני. אנחנו מאחלים לו כמובן בריאות שלמה. אדוני היושב-ראש, החוק המוצע לכנסת הערב הזה הוא חרפה לממשלה. הוא חרפה לממשלה, אבל גרוע מזה, הוא סכנה למדינה. הקואליציה הזאת, החלשה, הכנועה, הרופסת, המרכינה ראש בפני כל גחמה של התנועה האסלאמית, עושה זאת באופן כזה שהיא מעדיפה את אובדן המשילות, לא רק בנגב, גם בגליל, במשולש, הקטן או הגדול, ובכל הארץ. אדוני היושב-ראש, השר לביטחון פנים, חשוב שאתה פה, טוב שאתה פה. החוק הזה מתגמל עבריינים. אני שואל את עצמי, אדוני היושב-ראש, האם הם מבינים שהחוק הזה מתגמל עבריינים? ולמה הוא מתגמל עבריינים? רק כדי שבנט ושקד, אלקין, סער, הנדל ואחרים ימשיכו לשבת על כיסאות עור הצבי שלהם כשהם מוותרים על כל עיקרון, כשהם נותנים פרסים לפורעי החוק כדי לשרוד פוליטית. אין עוד מדינה, אין עוד חוק, אין סדר, יש רק הרצון לשלוט. אדוני היושב-ראש, זהו חוק מושחת, נא לסיים. אדוני היושב-ראש, זהו חוק מושחת ומסוכן של ממשלה חלשה, ללא תמיכה ציבורית, מושחתת ומסוכנת. נכשלתם כולכם, לכו כבר. תודה. חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שואלים אותי אנשים מדוע חברי האופוזיציה לא נכנסים להיות חברים בוועדות. אני חייב לתת תשובה, אדוני היושב-ראש, יעקב, רק תודיע לו שאישרת לי את ההודעה האישית. היושב-ראש, אני יכול להתחיל? מהתחלה. איפוס, עצור, בבקשה. תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חוק החשמל זו הדוגמה מדוע הממשלה הזו מסוכנת. אני חוזר ואומר את זה, ואני לא אומר את זה סתם: ממשלת ישראל מסוכנת היום לזהות היהודית של מדינת ישראל. יש פה ממשלה שנשענת על גורמים אנטי-ציוניים ופוסט-ציוניים ומובילה את מדינת ישראל במסלול מאוד מאוד מסוכן. יש פה קרב של השמאל הקיצוני, שמצא את עצמו בממשלה יחד עם המיעוט הערבי ויחד עם ריסוק של מחנה הימין ובגידה במצביעים שלהם, אני מדייק את זה, אני לא אומר סתם בגידה, בגידה במצביעים של מפלגת ימינה, ויחד עם השנאה לנתניהו יצר את יצור הכלאיים הזה שנקרא ממשלת השינוי. מה הם באים לשנות? יש לנו קרב קשה על המשילות בנגב. הקרב הזה הוא קרב מורכב. אפשר לבוא בביקורת גם לממשלות הליכוד שלא הצליחו להכריע את הקרב הזה. היו ניסיונות. בני בגין ניסה, אורי אריאל ניסה, לא היו הצלחות רבות. ומצד שני יש עכשיו בחוק הזה כניעה מוחלטת לכל אותם גורמים פוסט-ציוניים שנמצאים בממשלה. הרי מה רוצה ווליד טאהא לעשות? שכל אותם אלה שהשתלטו על קרקעות לא חוקיות, לקחו את הקרקע מהמדינה, יקבלו חשמל. ואומרת השרה אילת שקד: אני לא מוכנה, אבל אם תיתן לי את הסמכות אני אדאג שזה יקרה. את התרגיל הזה כבר ראינו בחוק האזרחות. כבר הבנו שאסור לתת להם פתח, כי אותם אנשים שקוראים לעצמם ימין, והם רחוקים מלהיות ימין, הם ייתנו יד לכל מה שאותם קיצונים בממשלה רוצים לעשות. ולכן החוק הזה הוא חוק מסוכן. הוא חוק שפוגע במשילות שלנו. הוא חוק שמחזק את הגורמים האנטי-ציוניים. ועכשיו תראו את השקר והצביעות הגדולים של הממשלה הזו. יושב בממשלה הזו השר זאב אלקין, שעצר תהליכים בממשלה הקודמת, הוא אמר: עד שלא תעבירו את ההחלטה על ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון, לא יהיה. וכשהוא הגיע לממשלה הזו הוא שכח מההתיישבות הצעירה, ועכשיו ההתיישבות הצעירה אפילו בחוק החשמל לא מקבלת את המקום הראוי לה. ואני אומר לך, היושב-ראש, ואני מסיים, אני אומר בצורה מאוד ברורה: אנחנו נוסיף הסתייגות, כשנגיע בחוק הזה לקריאה שנייה ושלישית, שבה אנחנו דורשים שחוק זה יחול מיידית גם במה שנקרא האזור ביהודה ושומרון, כדי שלא תהיה פה אפליה בין דם לדם. אתם עושים פה מהלך שפוגע במשילות, שהוא נגד מה שאנחנו מאמינים בו, ואפילו עושים פה אפליה פשוט בשביל לעזור לערבים ולפגוע ביהודים, וזה שינוי לרעה. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב, בבקשה. כבוד היושב בראש, חברות וחברים נכבדים, אני כל כך שמחה על הרגע הזה, שתהיה לנו האפשרות לתת מענה על צורך אלמנטרי, בסיסי, להרבה בתים בחברה הערבית באופן ספציפי אבל בכלל. אני חושבת שהזכות לחשמל היא זכות בסיסית גם. בלי חשמל אי-אפשר ללמוד, בלי חשמל אי-אפשר גם לאכול, בלי חשמל אי-אפשר לפעמים גם לנשום, לאנשים חולים, שלא לדבר על הטרטור הנוראי לבעלי הבתים במשך שנים. אני רוצה להודות לאחי חבר הכנסת ווליד על המאמץ, על העקשנות להביא את הדבר הזה עד למקום הזה, וכולי תקווה שבקרוב מאוד אנחנו נצליח להעבירו גם בקריאה שלישית. אני חושבת שאין אמירה יותר נכונה, תרתי משמע, מלהגיד דווקא בתקופה הזאת שאכן אנחנו ברע"מ באנו לגרש חושך ולהביא אור לכל האנשים, לכל מי שצריך. כולי תקווה שכל הקולות שיוצאים נגד ההצעה הזאת או שמקניטים את ההצעה הזאת ישכילו להבין כמה טוב יש בהצעה הזאת. ואני אומרת בפני כולם, מבחן המציאות הוא התשובה האמיתית לכולנו. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת קרן ברק, איננה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אנחנו נמצאים כאילו באיזושהי הצגה של תיאטרון האבסורד. ב-2021, במדינת ישראל, כביכול במדינה מפותחת ועם תדמית רצינית של מדינה מתקדמת, על מה אנחנו עושים את כל שעות הדיון האלה? על אספקת חשמל, אספקת חשמל לעשרות אלפי בתים של אזרחים שחיים במדינת ישראל בשנת 2021 בלי חשמל. ויוצאים כל מיני אנשים לדבר על הא ועל דא. אתה לא מבין על מה הם מדברים. הם באמת מתנגדים לזכות הבסיסית לחשמל? והם קושרים את זה לביטחון המדינה וליהדות המדינה, מה זה קשור ליהדות המדינה? מה קשורה אספקת חשמל לאזרחים הערבים במדינת ישראל? למה לאזרחים הערבים? כי הם אלה שמנותקים מחשמל. הם אלה שבגלל עשרות שנים של אפליה בתכנון, בכל נושא התכנון, נמצאים במצב שאין להם חשמל. אנחנו לא אוהבים את החוק הזה. יש לנו הרבה ביקורת על החוק ואנחנו יודעים שהוא לא יפתור את מרבית הבעיה. יש לנו הרבה ביקורת, אבל לפחות אם הוא יפתור חלק, אנחנו נתמוך בו, כי על מה הדיון? זכות לחשמל? היום, זה שבכלל אנשים עולים לפה ומתנגדים זה הזוי, ונותנים כל מיני הסברים אידיאולוגיים, פוליטיים, חסרי כל שחר, אין לזה שום משמעות, כדי כאילו לעשות מזה עניין. אין פה עניין, סך הכול לכל האזרחים במדינה מגיע חשמל. לערבים אין, בגלל הגזענות. למה אין לערבים פה חשמל? למה יש עשרות אלפי בתים? בגלל בנייה? מה פתאום. הרי אתם יודעים שהמדינה בעצמה בונה באופן לא חוקי, בניגוד לחוק הבין-לאומי, ועושה פשע שהוא לא חוקי ולא מוסרי שנקרא התנחלויות, ומספקת להן חשמל, מים ותשתיות בניגוד לחוק הבין-לאומי. על מה היא תבוא בטענות לאזרח מסכן שאין לו חשמל? המדינה עושה את הפשע הזה כבר עשרות שנים. ישראל יכולה לבוא בטענה על בנייה לא חוקית? הרי רוב המדינה נבנתה באופן לא חוקי ובלי תכנון. עכשיו הם באים בגלל שזה אמור לפתור חלק מבעיית האזרחים הערבים. החוק הזה הוא בעייתי מאוד בעינינו ולא פותר את רוב הבעיה. עם זאת, אנחנו במשותפת, בגלל האחריות ובגלל שזה חשוב לנו ובגלל שבאנו לשרת את הציבור שלנו, אנחנו נצביע בעד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. חבר הכנסת סעדי, בבקשה. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום היה ביקור של ראש הממשלה, היה גם השר לביטחון פנים, שנמצא כאן, ועוד שרים. הלכו ועשו ביקור בדרום ונפגשו עם ראשי מועצות וראשי עיריות בדרום, כבוד השר כהן. הלכו ועשו תצפית על רהט. השקיפו. השקיפו. וזה בהודעה רשמית של משרד רוה"מ. אני לא הבנתי, כבוד השר מאיר כהן, מה התצפית הזאת על רהט? אתם מתצפתים על מה? לא יכולתם ללכת לרהט ולפגוש את ראש עיריית רהט ולבקר ברהט ולראות מקרוב מה קורה ברהט? עצם ההודעה הזאת, של נקודת תצפית על רהט, היא מבישה ומביישת. אבל קראתי גם את ההודעה אחרי הביקור, אדוני היושב-ראש. תראו מה אומרת שרת הפנים: "שמנו את יעד הפשיעה במגזר הערבי והחזרת החוק והסדר לנגב כאחד מהיעדים המרכזיים של הממשלה. יש לנו שתי מטרות מרכזיות: מצד אחד, להילחם בדרך הכי אגרסיבית שיש בפשיעה, בפרוטקשן, בחממות הסמים, בהתפרעויות על הכבישים ובבנייה הבלתי-חוקית, המטרה השנייה, להסדיר את ההתיישבות ולכנס את הפזורות הבדואיות ליישובים מסודרים. אחרי שנים של הקפאה סוף-סוף נתחיל גם לבנות יישובים יהודיים חדשים בנגב". אתה מאמין לה? חבר הכנסת אמסלם, אני שמעתי אותך, ואתה אומר: זו בכייה לדורות, החוק הזה, שמספקים חשמל לבדואים בדרום. אז אני רוצה להפיס את דעתך ולהרגיע אותך: החוק הזה לא יפתור שום בעיה של חשמל בדרום, וחבר הכנסת ווליד טאהא יודע את זה. כי אין שם תוכניות מתאר, לא כוללניות, לא פרטניות. אתה היית יו"ר ועדת הפנים, למה אין, אתה יודע? אין. אתה מכיר את הבדואים, עד הבית השני הולכים עם הגמל שלוש שעות, עזוב, עכשיו אנחנו מדברים על חוק החשמל. זה לא יפתור את זה, ולכן חלק מהביקורת שלנו ברשימה המשותפת היא שיש כ-25% 30% מהבתים ביישובים הערביים שלא יחוברו לחשמל אפריורי, מראש, כי אין תוכניות מתאר כוללניות. אחרי זה נבוא לעוד חסמים, חברי אבו שחאדה, גם תוכנית מפורטת, גם אישור של שרת הפנים, גם אישור של ועדה מחוזית, גם ערבות בנקאית. בבקשה לסיים, חבר הכנסת סעדי. אילת תפתור לכם הכול. אותה אילת שקד, ששמענו מה שהיא אמרה, היום היא זאת שתיתן את האישורים. תודה. לכן, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון, אתה בעד חשמל לעבריינים? לא משנה מאיפה, יהודים, ערבים. אני בעד חשמל לאזרחים. אזרח, תן לו חשמל. אזרח עבריין. חבר הכנסת סעדי. למה הוא הפר את החוק? כשאין תוכנית מתאר לא כוללנית ולא מפורטת, חבר הכנסת סעדי.  משפט אחרון. עם כל הביקורות שיש לנו ועם כל ההערות שלנו, אנחנו מקווים שזה יפתור חלק מהבעיה, ולכן אנחנו נצביע בעד. תודה רבה. חבר הכנסת ליצמן, איננו. יושב-ראש הוועדה ווליד טאהא, אתה מוזמן לסכם, בבקשה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, יצא לי להקשיב, לראות, לצפות ברבים מחברי וחברות הכנסת שעלו לדבר כאן, מעניין כמה כל אחד מהם לקח את הדבר הזה לזווית שלו, ומתברר שלחוק הזה יש הרבה מאוד זוויות שמהן אפשר להסתכל עליו. יש כאלה שתוקפים אותו מההיבט של רמיסת שלטון החוק. את אלה אני שואל, כל עורכי הדין והמשפטנים גם מקשיבים, מה זה חוק? חוק זה מערכת ערכים שמסכימים לגביה בתקופה כלשהי ושעוברת דרך הצינורות החוקתיים, כמו שמחוקקים עכשיו חוק בכנסת ונהיה חוק. איך אפשר לומר על חוק שהוא מתיר בלגן ומתיר בנייה לא חוקית וכל מיני השתלחויות מטעמים לא מקצועיים, מטעמים של רק להתנגח ורק להתנגד ורק להשמיץ ורק להראות שמשהו לא בסדר הולך לקרות. כאילו, אף אחד לא מתחשב בילדים, בנשים, בזקנים, בחולים שצריך לחבר אותם למכשירים כדי לספק להם חיים? אף אחד לא מתחשב בכך שהרבה מאוד אנשים איבדו את החיים שלהם, מתו, בגלל הבלגן הזה של חיבורים מאולתרים לחשמל? כי מי מעלה על דעתו שעשרות אלפי הבתים שלא מחוברים לחשמל הם היום ללא חשמל? אף אחד הרי לא מעלה על דעתו שהם ללא חשמל, הם בוודאי מחוברים לחשמל, אבל הם מחוברים לחשמל באמצעים מאולתרים על ידי כבלים המועברים מעל הגגות, גגות של הבתים, מעמוד לעמוד; חיבורים באמצע הכבל, ומושכים אותו לפעמים יותר מקילומטר, דבר מזעזע כשלעצמו. לעיתים משאיות נתקלות בכבל, הוא נמשך עם המשאית ואז גורם לסכנת חיים ממשית. כל העניין הזה לא עניין אף אחד, לא הקפיץ אף אחד, לא זעזע אף אחד, לא גרם לאלה שטוענים שיש להם מצפון לזעוק נגד הדבר הזה. לא שהם לא קמו, נגיד, כדי להגן על הזכות להתחבר לחשמל, הם אפילו לא קמו כדי לבקש שסוף-סוף היישובים הערביים יקבלו תכנון. והרי למה אין חשמל? השאלה הזאת היא השאלה העיקרית בכל הדיון הזה. במשך עשרות שנים המדינה לא דאגה לתכנן את החברה הערבית. החברה הערבית, שהייתה ב-48' 150,000 נפשות, התחילה לגדול באופן טבעי. והאנשים האלה מן הסתם ירצו לגור בבית, אלא אם כן מישהו חשב שכל מאות האלפים שהתווספו, היום החברה הערבית היא מיליון ו-700,000 תושבים, כל אלה יכולים ללון ברחובות או להקים להם אוהלים. למה צריך לתכנן להם? הם לא צריכים את זה. ואולם בפועל, האנשים האלה היו צריכים באמת לבנות בתים, ובגלל שאין תכנון, הם נאלצו לבנות את הבתים שלהם ללא היתרים. ללא היתרים, משמעות הדבר גם, בגלל שהחוק הקודם חייב הגעה לשלב ההיתרים כדי להתחבר לחשמל, נוצר מצב שעשרות אלפי בתים למעשה נבנים ולא מתחברים לרשת החשמל כי לא מגיעים לשלב ההיתרים. יש פה שאלה מרכזית נוספת, שאף אחד לא נותן עליה מענה: הרי הרוב המוחלט של הבתים האלה, הרוב המוחלט, המוחץ, של כל הבתים האלה, המדינה לא פתחה נגדם בשום הליך משפטי. זאת אומרת שאף אחד לא רוצה מהם כלום מבחינה חוקית. הבית קיים, והיום חלק גדול מהבתים האלה הם במרכזי היישובים אפילו, אבל בגלל שהוא לא הגיע לשלב ההיתרים, הוא לא הצליח להתחבר לחשמל. אז מצד אחד, אתה לא רוצה מהבית הזה כלום, אין לך טענות אליו, אתה לא פותח נגדו בשום הליך, אבל מצד שני אתה לא מאפשר לו להתחבר לרשת החשמל כמצרך יסודי בסיסי, כזכות יסוד בסיסית של כל אדם עלי אדמות. אני חושב שהצעת החוק שאני מביא היום, למרות שתקפו אותה מכל הכיוונים, חלק הלכו רחוק רחוק ללאומיות והתעמקו יתר על המידה בהסברים פוליטיים. אני רוצה לומר לכולם: הצעת החוק הזאת תעשה צדק סוף-סוף עם עשרות אלפי בתים, עם מאות אלפי אנשים, עשרות אלפי בתים, שגרים בהם מאות אלפי אנשים, ילדים, נשים, זקנים וטף, שנמנעו מלקבל את הזכות הבסיסית הזאת במשך עשרות שנים, לא משום שהם פשעו, כפי שטענו רבים מאלה שהיו אמורים לדאוג לתכנון החברה הערבית, לא משום שהם פשעו אלא משום שפשוט מאוד הממשלות לדורותיהן לא דאגו לתכנן את היישובים ולאפשר לאזרחים הערבים את הזכות הבסיסית הזאת לחיים. אני רוצה להעלות פה שאלה עקרונית, באמת שאלה עקרונית: למה חושבים בממשלות לדורותיהן שלעשות את הדבר הזה נגד האזרח הערבי זה עושה טוב למדינת ישראל? למה זה עושה טוב למדינת ישראל? למה זה עושה טוב לממשלה, שלא רצתה להשקיע בתכנון היישובים הערביים? למה זה עושה טוב לממשלה לראות נשים, ילדים וזקנים ללא חשמל? למה זה עושה טוב לממשלה לא להשקיע בתשתיות ביישובים הערביים? למה זה עושה טוב לממשלות עד היום, כי עכשיו זה לוקח טיפול אחר, לראות את הפשיעה משתלטת על היישובים הערביים, ואף אחד לא קופץ מזה? אחדים אפילו אמרו: אם זה אצלם, אז שיהיה להם בהצלחה. זה לא עניין של המדינה, הם חשבו שזה עניין של חצר אחורית, שלא תשפיע לעולם על החזית, על המרכז ועל שאר הערים במדינת ישראל. התוצאה הייתה שהתבדו, והפושעים יכולים להציק לכל אזרח במדינה ללא קשר ליישוב שהוא גר בו. אני חושב, רבותיי, שבשנת 2021 אני מרגיש בושה לעלות לדוכן כדי לדבר על מצרך בסיסי, על מצרך חיוני, על מצרך שכל ממשלה הייתה צריכה לדאוג בעצמה כדי לממש אותו ולעשות אותו לכל האזרחים. ב-2021 אנחנו עדיין מדברים על כך שיש כאלה שמתנגדים אפילו לחוק שמסדיר את זה אחרת, ועדיין יש כאלה שמתנגדים להעלאת החוק, להבאת החוק ולהעברת החוק. מה זה מלמד? אני לא יודע להסביר כל אחד מאלה שעלו להתנגד ולהשמיע טענות נגד החוק, אני יודע לומר שחלק מהם, המוסר אצלם הוא מוסר סלקטיבי, תלוי על מי אתה מדבר ולמי אתה מכוון. אם אתה מכוון ללאום שלו, אז הוא מלא מוסר. אתה שומע אותו לוחמני, מוכן לעשות הכול כדי לדבר על הצדק, על המוסר ועל הזכות לקבל את הזכות הבסיסית הזאת. אבל כאשר מדובר באזרח ערבי, ואללה, את מי זה מעניין? למה זה צריך לעניין אותו בכלל? יש כאלה גם שעושים את זה עם מנה רצינית של גזענות, כי זה החינוך שלהם, על זה הם גדלו, הם לא יודעים מה זה זכויות אזרח וזכויות פרט כאשר האזרח והפרט לא שייך ללאום שלו או לקבוצה שלו, ומכאן דיברו מכל מיני כיוונים, מכל מיני סיבות, ולעולם הכוונות היו ונשארו. אנחנו רוצים שסוף-סוף מדינת ישראל, ממשלות ישראל, יתנהגו אל האזרחים הערבים כאל אזרחים שווים, והזכויות של האזרחים הערבים אינן תלויות ברצון פוליטי של שר זה או שר אחר, הן צריכות להיות מעוגנות ושמורות, ושלא צריך להתחנן כדי לקבל אותן וכדי לבקש אותן, כי הן צריכות להיות מובנות מאליהן. עד עכשיו זה לא קרה, וגם עכשיו זה לא קורה בקצב שהיינו רוצים לראות, אבל אנחנו לפחות מנסים להתחבר לכל הסוגיות הקשורות לחברה הערבית ממבט של תכנון, בהתבסס על ההיגיון של התכנון. ומכאן גם המשימה של רשויות התכנון, של מטה התכנון, של הוועדות המחוזיות והמרחביות והמקומיות. המשימה הערכית שמוטלת על כולם היא משימה כבדה: כולם צריכים להתגייס כדי לקדם את התכנון בחברה הערבית, ולא בקצב שהתרגלנו אליו, כי הקצב שהתרגלנו אליו היה קצב איטי עד כדי איטי במתכוון. יש תוכניות שאני מכיר, אדוני היושב-ראש, שלקח להן 20 שנה כדי להגיע לשלב שגם הוא עדיין לא שלב של אישור תוכנית סופית. ואני שואל: אלוהים אדירים, מה יכול למשוך תוכנית 20 שנה? למה אפשר לעשות את זה בכל מקום ולא אפשרי לעשות את זה לחברה הערבית? אז יש שיגידו שתכנון עולה הרבה כסף. המדינה לא מימנה את הרשויות המקומיות הערביות כל הזמן כדי להשקיע בתכנון, והרשויות המקומיות הערביות, שלמרביתן אין אזורי תעשייה, אין אזורי תעסוקה והן מתקיימות על ארנונה של מגורים, לא היה להן כסף לשאת בהוצאות התכנון. ועל כן גם התחברו להן שתי סיבות: האחת, מדינה שלא מעניין אותה ולא משקיעה כסף בתכנון, השנייה, רשויות מקומיות שאין להן כסף כדי לתכנן, כי אין להן הכנסות, אין להן אזורי תעשייה, אזורי תעסוקה, ואז הן גם לא יכלו לשאת בהוצאות של התכנון. ומי שילם את המחיר המיידי? האזרח הממוצע, האזרח הפשוט, שצריך לבנות את הבית שלו בכבוד, וצריך להתחבר לחשמל בכבוד, וצריך ללכת על כביש מסודר בכבוד, וצריך להגיע לבית הספר בכבוד, וצריך להגיע לבית החולים ולמרפאה בכבוד. וכל הדברים האלה נמנעו ועדיין מנועים מהרבה מאוד אזרחים ערבים בהיותם ערבים. לא כי למדינה לא היה כסף, לא, לא, לא בגלל שבמדינת ישראל היה מחסור של אנרגיה שבגינו לא חיברו את כל הבתים לחשמל. כי מי צריך לדאוג להם, ולמה צריך לדאוג להם. היום יש ממשלה שמתחילה לחשוב אחרת, אז האזרחים הערבים אינם צריכים להיות מוענשים. החשמל לא ישמש עוד ככלי ענישה של האזרחים הערבים. הרשויות צריכות, מתבקשות, להאיץ את תהליכי התכנון בתחומן, ליצור קשר עם רשויות התכנון, להגיש תוכניות, לנדנד על זה. אני כיו"ר ועדת הפנים עוקב אחר הנושא הזה באופן מתמיד כל יום, כדי להביא את כולם להבנה שצריכים לעשות את זה סוף-סוף, צריכים לסיים תכנון. אנחנו לא מדברים כמעט על יישובים יהודיים לא מתוכננים. ובסדר, אין לי שום טענה, באותה מידה אנחנו צריכים להגיע למצב שלא נדבר יותר גם על יישובים ערביים לא מתוכננים, כי אי-אפשר לקבל מציאות שבצד אחד מתכננים להם, בונים להם אזורי תעשייה, בונים להם אזורי תעסוקה, מאפשרים להם הכנסות לרשויות המקומיות עם הרבה מאוד כסף, ובכך גם אפשרות של השקעה בתושב בכל התחומים, ואילו בחברה הערבית זה לא צריך לקרות. בחברה הערבית האזרח הערבי צריך להתמודד עם צווי פינוי וצווי הריסה וצווי איטום של בתים. הוא צריך להתמודד מול מערכת המשפט עם הוצאות של מיליונים, הוא צריך להתמודד מול עורכי דין, שגם הם לוקחים ממנו מיליונים, והוא צריך יום-יום להתעסק בזה שאולי בערב הבית שלו לא יהיה קיים יותר. אני מדבר על אלה שבהיעדר תכנון בנו את הבתים שלהם ומתמודדים עם כל התופעות שדיברתי עליהם. אז חבר כנסת ערבי מביא הצעת חוק, שדרך אגב, לא מדברת רק על האזרחים הערבים, היא הצעת חוק כללית לכל אזרחי המדינה, שיש לה, אתה יכול להגיד תודה לשרת הפנים? שיש לה היגיון תכנון. שרת הפנים, תגיד לה תודה. שיש לה, משה, אתה שם לב שהקול שלי כבר, אם אתה רוצה, אני בשנייה, אותו. עייפתי, הייתי בדיונים בוועדה, אני עושה דיונים טובים גם בשבילכם ולבקשתכם, ואתם מגיעים ומדברים ואומרים: ואללה, המקום שאפשר לדבר בו זה ועדת הפנים. אז עכשיו עזוב פוליטיקה זולה. לא פוליטיקה. עזוב פוליטיקה זולה. אני מדבר על נושא, אתה יודע על מה אני מדבר? דבר עם בנט שרק ייכנס לרהט. משה, אתה תאפשר לי, למה הוא לא נכנס לרהט? שייכנס לרהט.  כדי לא לצעוק, כי אני לא יכול. תן לו כבוד להיכנס לרהט. אני, בניגוד אליך, אני, בניגוד אליך, מדבר על חשמל לילדים, למה הוא לא נכנס לרהט?  על חשמל לנשים, על חשמל לגברים, למה הוא לא נכנס לרהט? על מה אתה מדבר? הוא לא סופר אתכם.  על חשמל לזקנים. על חשמל, חבר הכנסת אבוטבול, תודה. מספיק. על חשמל לחולים. עכשיו, אני מבין, אבוטבול, שזה מפריע לך, אז לך תבדוק מה קורה עם המצפון שלך. לך תבדוק מה קורה עם מערכת הערכים שלך, שכנראה משהו לא בסדר, משהו פגום שם. אז תתקן את המערכת שלך, ואל תבוא בטענות אליי. אני בסך הכול מנסה לעשות טוב לכל האזרחים, ובכלל זה כמובן האזרחים הערבים שהופלו בעניין הזה. למה מישהו צריך להתרגז מזה ולדבר על לאומיות, ועל עושים למדינה, וחותרים תחת יסודות המדינה? האם קו חשמל לבית הוא חתירה מתחת ליסודות המדינה? איזו מדינה אתה רוצה שהיא, טאהא, ומה עם האדמה, טאהא? איזו מדינה, טאהא, דבר לעניין. דבר לעניין. איזו מדינה, אתה חושב שאנחנו אהבלים? איזו מדינה, דוד אמסלם, אתה חושב שאנחנו טיפשים,  אתה רוצה, שמתנהלת עם אפס ערכים כלפי 20% מאזרחיה? אל תפגע לנו באינטליגנציה. איזו מדינה אתה רוצה? תגיד לי, שודד הבנק לא ייתן לנו כסף? או שאין ערכים, או שהערכים, תלוי על מי אתה מדבר. בוא נקרא לו שיחלק כסף, יש לו את הבנק. בסך הכול באים לחבר את האנשים האלה, שגם אתה, זה עבריינים, השתלטו על קרקעות מדינה. גם אתה והממשלות שלך, איך אמר הבוס שלך? אתם רוצים לשחרר את אדמות הנגב מהיהודים. וגם אתה והממשלות שלך לא רציתם מהם כלום. רוצים לחבר אותם בסך הכול לחשמל. על הנגב, דרך אגב, סך הכול.  אם אתה מדבר על הנגב, אז אתה בעצמך מבקש לעשות שם עשרה סוגים של אזרחים. אזרחים, שייכנסו ליישובים ויקבלו שם חשמל, כמו כולם. ישלמו, יקבלו. אז תקשיב. ביישובים. לא להשתלט על 600,000 דונם, אני מכיר את היישובים מזווית אחרת משלך.  ולגנוב מהמדינה 600,000 דונם קרקע ולהגיד שזה שלהם. אז אני אומר לך משהו לגבי הנגב, זאת המשימה שלך. לגבי הנגב, כל עוד המדיניות שהתוו הממשלות הייתה מדיניות לאומנית בכל הקשור בהתנהלות מול האזרחים הערבים שגרים על האדמות שלהם בנגב, אתה אף פעם, זה לא שלהם. לא. מאיפה נהיה שלהם? אתה יכול לטעון מה שאתה רוצה. מאיפה נהיה שלהם? זאת הבעיה. אתה יכול לטעון מה שאתה רוצה, אבל בהיסטוריה, לא היית פה כאשר מדינות שקדמו למדינת ישראל היו פה. אתה מבין, אנחנו כנופיות. ובגלל החוקים שלהן, לא, רגע. איך אמר מנסור עבאס? אנחנו כנופיות ציוניות שלקחנו את הקרקע מהפלסטינים. לא כל האנשים, יא דוד אמסלם, אתה מרמה את האזרחים.  זה מה שאמר מנסור עבאס, אתה אמרת שחיילי צה"ל מחבלים. תקשיב שנייה, תקשיב שנייה, אתה מרמה את האזרחים, למה? במה? בדיוק, שאלה יפה. נו? אתה טוען שהם גרים על אדמות לא שלהם. נכון. ואתה מרמה את האנשים. למה? כי האנשים בעבר לא רשמו את האדמות שלהם בטאבו. אה, בעבר. בקושאנים העות'מאניים. בקושאנים, נו? ואתה עכשיו טוען לבעלות על האדמות שלהם. ומי אמר לך שזה שלהם? אז רגע, אז אתה, במקום לגשת לזה, אז שילכו לבית משפט.  במקום לגשת לזה בתפיסה של אזרחים שצריך לטפח אותם ואת היישובים שלהם, מה זה לטפח? ולקדם אותם,  עבריינות. ולתת להם מים וחשמל ומצרכי חיים בסיסיים, אתה יודע מה? אתה יודע את האמת. לתת להם מלגות, לתת להם בתי ספר. אתה את האמת יודע. אין להם. אתה יודע. אין להם את כל זה בגלל המדיניות שלך. אתה יודע שהם פולשים על כל הקרקעות. ב-2021 זה קורה במדינת ישראל? בושה וחרפה. אז כאשר באים לגשת לטיפול בבעיה בדרך אחרת, אתה קופץ, כי זה סותר, כן, אין לך ערכים שמכילים אותם. למי? אתה חד-צדדי. איזה חד-צדדי? לא הבנתי מה. יש לך מערכת ערכים שעובדת רק על הקבוצה שלך. מה הקבוצה שלי? עליי היא לא עובדת. אתה מכיר יהודים שגונבים קרקעות? אתה לא מפעיל אותה כלפיי. אתה מכיר יהודי אחד שגונב קרקע? חבר הכנסת טאהא, בבקשה להמשיך, לא לנהל ויכוח עם חברי הכנסת. דרך אגב, הוא ישר נכנס לבית סוהר. עם מי? אני יכול לגנוב קרקע, אתם גונבים מאות אלפי דונמים בנגב. מה, נהיית לי פתאום סנטה קלאוס? ייתן להם חשמל. על כן, רבותיי, אני לא חושב שמישהו צריך לחשוש מזכות יסוד שמקבל אזרח ערבי במדינה, ואגב, כל אזרח. אני מכיר הרבה הרבה סוגיות, אני טיפלתי גם בוועדה שלי, ואתה היית ואחרים היו שותפים בדיונים, טיפלתי גם בנושאים שלא קשורים לאזרחים הערבים, וגם שם הבעתי דעה ברורה לטובת האזרחים, הבעתי דעה ברורה על כך שצריך לעשות צדק עם האזרחים האלה. לא היה אכפת לי מאיזה לאום הם באים, אם הם אזרחים יהודים או ערבים. זה לצורך העניין נושא שלא צריך לעניין ממשלה. ממשלה צריכה לתת שירות לכל האזרחים שלה ללא הבדל גזע, דת ומין, וללא משוא פנים. לנו, לאזרחים הערבים, לא נעשה דבר כזה במשך עשרות שנים, ועל כן עכשיו כל דבר שאנחנו מבקשים לקדם, להעלות, נשמע לחלק מחברי הכנסת כאילו אנחנו מבקשים עולם ומלואו, ולא כן הם פני הדברים. אנחנו בסך הכול מדברים על זכות בסיסית, יסודית, שאין אדם היום בעולם שיכול להסתדר בלעדיה. מי שאין להם אותה, את הזכות הזו, חיים בקושי רב, לא מצליחים לטפל בחולים שלהם, בנזקקים למכשירים הרפואיים. לא מצליחים לקיים אורח חיים בהרבה מאוד מובנים. ועל כן הנושא הזה היה צריך להיות בתמיכה מקיר לקיר. אף אחד לא היה צריך להתנגד לזה כי זה לא מכוון נגד אף אחד, זה מכוון לכולם, לא נגד אף אחד מחברי הכנסת. אנחנו מרגישים את אותה גישה, אותה תפיסה, בעיקר בקרב אותם חברי כנסת, זה חוזר על עצמו אצלם, בכל הנושאים שאנחנו מביאים לדיון. בכל פעם שיש נושא שקשור לאזרחים הערבים, פתאום הנושא נהיה נושא שמצריך ויכוח פוליטי ולאומי, היסטורי ועתידי וכל מיני גרסאות שפתאום עולות. כל הדיון הוא על זכות בסיסית שנגיד שהיינו צריכים לתת מזמן לאזרחים הערבים.  היום הבאנו לדיון ראשון בוועדת הפנים את חוק אגרות השמירה.  אוסאמה, היום הבאנו לדיון בוועדת הפנים את חוק אגרות השמירה. אתה באת והבעת התנגדות לחוק. אני אומר לך, אוסאמה, אם אני ואתה נעשה סקר ונשאל את האזרחים הערבים אם הם מוכנים להוסיף עוד שני שקלים למטר לטובת ביטחון אישי, שאיננו, אז כל האזרחים הערבים יגידו לך: קח חמישה שקלים למטר ותביא לי את הביטחון האישי.  בסדר, אבל הוא משלם ארנונה, אוסאמה, מי משלם? מי משלם בנגב ארנונה? אתה צודק, אתה צודק, אבל הוא משלם ארנונה גם בערים העשירות, שיש להן הרבה כסף בעודפים, ובכל זאת גובים את האגרה הזו, ועל כן אמרתי, לפעמים אנחנו צריכים לשקול את הנושאים במקום אגרות, לבחון מה טוב לנו לפני שאנחנו מקבלים עמדה, ככה, לפני שבוחנים את הנושאים לעומק. אז למה אני אומר את זה? עד 07:00 אנחנו מסיימים את זה. למה אני אומר את זה, אוסאמה? כי מי שסובל, דרך אגב, מי שסובל מפרוטקשן זה בעיקר האזרח הערבי, מי מרגיש חוסר ביטחון אישי, בעיקר זה האזרח הערבי, מי שצריך לרומם לו את הביטחון האישי זה בעיקר האזרח הערבי, שהממשלות הקודמות נתנו לכנופיות הפשע  אתה יודע איפה יש פרוטקשן על חניה, ווליד? ביפו. אני אומרת לך, גם ברמה של חניה לוקחים פרוטקשן. עכשיו, זה לא המגזרים, זה חוצה מגזרים. אז צריך להפסיק את זה. צריך להפסיק את זה בכל מקום. איך? לא משנה איפה עושים את זה, זה דבר פסול. אבל אני דיברתי על הזכות הבסיסית של האדם, על זכות היסוד הבסיסית של כל אזרח. כמו שמגיע לו, ידידי אוסאמה, שיקבל ביטחון אישי, באותה מידה מגיע לו שיקבל חיבור לחשמל. ועל כן, זהו? סיימתם? סיימתם משא ומתן?  הם לא מבינים שאני בקושי מדבר כבר? אוסאמה, באותה מידה שצריך ביטחון אישי, צריך גם חשמל. על כן אני כאן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בסדר. עד שנסדיר את העניינים, חברי הכנסת, נא לשבת. רבותיי חברי הכנסת, נא לשבת. האופוזיציה משכה את רצונה להצבעה שמית. משכה את רצונה להצבעה שמית. בבקשה, חברי הכנסת, נא לתפוס את המקומות. אני נותן עוד דקה אחת או שתיים, נא לתפוס את המקומות. אנחנו עוברים, מיקי, רגע, רגע, מיקי. אנשים עוד אפילו בפרסה. תן לנו שנייה. לא שומעים אותי? אני מחכה עד שתגיד לי שאתה מוכן. אני מחכה. האופוזיציה משכה את רצונה להצבעה שמית. חלק מחברי הכנסת נמצאים בחוץ. אני אחכה עד שאקבל מכם, שתי דקות, שתי דקות. אני אחכה יותר משתי דקות. יותר משתי דקות. עד שלא תגידו לי שאספתם את כל חברי הכנסת, אני לא אתחיל בהצבעה. מה סדר-היום, אדוני היושב-ראש? סדר-היום על פי ההסכמות שהגיעו אליהן, אנחנו כרגע עוברים לנושא הקנביס, מה שהיה סעיף 5, ולאחר מכן, הצעת חוק העונשין (תיקון 140, הוראת שעה), הצבעה בקריאה שנייה ושלישית. זה מה שסיכמו. אני אתן לך לדבר אחרי ההצבעה. חבר הכנסת קיש? עוד דקה. עוד דקה. אני מחכה. אין בעיה, אני מחכה. ברגע שתיתן לי אישור אני אעבור להצבעה. חברי הכנסת, אופוזיציה, קואליציה, בבקשה להתיישב, אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. בבקשה לשבת במקומות. נא לשבת. אנחנו ניגשים להצבעה אלקטרונית. הצבעה, בבקשה. ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 137) (אי-תחולת סעיף 157א, חיבור לחשמל, למים או לטלפון), התשפ"ב 2021, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. בעד, 61, נגד, 48. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הפנים. יש לי שתי בקשות שאושרו על ידי חבר הכנסת מרגי. רגע, אפשר להעביר את זה לוועדה אחרת? אי-אפשר, כי זה התחיל. יש לי הודעות אישיות שאושרו על ידי חבר הכנסת מרגי ביושבו כיושב-ראש, הודעה אישית לחבר הכנסת ארבל, ולאחר מכן הודעה אישית לחבר הכנסת אמסלם. בבקשה. תודה, אדוני. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, בשעות האחרונות פורסם על הסכם פשרה היסטורי בין מר אודי רייטר, היועץ לשעבר של נפתלי בנט, שממנו בנט גנב את תוכנית סינגפור וחומרים נוספים לספר "איך לנצח מגפה". וכך הוא אמר בריאיון בגלי ישראל ב-30 ביוני: נפגשנו ודיברנו הרבה מאחורי הקלעים. ההתנהלות שלהם קטסטרופלית. מה שהם טוענים מול הראיות, זוועתי. הם מתנערים ממה שכתוב. אני יצרתי את הקמפיין של בנט, קבעתי מה הולך להיות בקמפיין, ובנט עשה מה שרציתי כל הקמפיין. יש 1,500 עמודי שיח, עם תאריכים ושעות באופן רציף שמוכיחים שאני מייצר את התוכן עצמו ובנט פועל לפי התכנים שאני מייצר. עורכי הדין שלו הציעו לי בטלפון קרוב ל-150,000 שקל, לא בכתב. בתקשורת הם סיפרו על מוכנות לשלם 30,000 שקלים. השיח שלי עם בנט היה 600,000 לקמפיין פלוס 500,000 אם הוא יהיה ראש ממשלה. עשינו ריאיון של שעה וחצי. אחר כך ביקש לחשוב על זה, ואז הוא הודיע שהוא לא הולך על זה. הוא שלל את ההצעה. אחרי כמה ימים לקח את התוכנית שלי. הלו, תעצור שנייה, אם אני לא עובד שלך למה אתה משתמש בתוכניות שלי? מה שהוא עשה זה שהוא מחק את השם שלי ורשם את שלו. זה כמו גנבה לכל דבר. הוא המשיך אחר כך לבקש ממני ייעוץ. כתבתי לו: או כסף על זכויות על התכנים שנתתי, או לפחות קרדיט גם על תוכנית סינגפור וגם על "איך לנצח מגפה". יש פה דברים שאם המדינה תדע היא תרעד. כך אמר אודי רייטר ב-30 ביוני. והינה הערב אנחנו מתבשרים שבנט הגיע להסכם חשאי, יחד עם עורכי דינו, שהוא מפצה את יועצו בבחירות בסכום חסוי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכוונתי עוד הערב לפנות למבקר המדינה. ממה נפשך? אם הסכום הולך להיות משולם מקופת המפלגה, אסור לסכום להיות חסוי. הסכום חייב להיות מפורסם לציבור, הציבור חייב לדעת כמה כסף בדיוק יצא מכספי המפלגה שמקבלת מימון כספי מפלגות לפי חוק לחיפוי התרמית והגנבה הזו של בנט. ואם מדובר בכסף שבנט משלם מכספו האישי, הרי מדובר בתרומה אסורה. לפי חוק מימון מפלגות, אסור לאדם, לאזרח, לשלם לתרומה למפלגה יותר מ-2,300 שקלים בשנת בחירות, והסכומים הללו כנראה יהיו יותר מהסכום הזה, אני מניח. ולכן מדובר בתרומה אסורה. הפעולות הללו, שמתבצעות במחשכים, מאחורי הסתתרות של הסכמים סביב עורכי דין, הן לא לגיטימיות. ומעל הכול, ההתנהלות של בנט בסוגיה הזו מביישת את הציבור, מביישת אותו. כמי שגנב ספר איך לנצח מגפה מצופה ממנו להתנהג בצורה קצת יותר רצינית. ניר אורבך, אתה היית מנכ"ל מפלגה שפשטה רגל. ההתנהלות של ההסכם הזה עכשיו, של בנט מול אודי רייטר, אם משולם כסף בסכום חסוי מכספי המפלגה ולא מכספו האישי, מדובר בשערורייה. הסכום חייב להיות מפורסם לציבור. וכפי שאמרתי, אם זה משולם מכספו האישי, אם זה מעל 2,300 שקלים זו תרומה אסורה. הוא לא יכול לעשות את זה, והציבור חייב לדעת בדיוק מה עמד מאחורי ההחלטה הזו ואם באמת נגנבה היצירה הספרותית הגאונית "איך לנצח מגפה". תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רק רוצה להזכיר לך, היושב-ראש, שהוצאת אותי ב-02:00 רק בגלל שעמדתי ליד ניר לוין כשכל הכנסת הייתה ריקה. שים לב לחברים שלך, שים לב איך אתה מתנהל, ואחרי זה אתה עוד תקטר למה אנחנו מדברים על ההתנהלות שלך. חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לשני דברים. חבר הכנסת יואב גלנט, בבקשה לשבת ולשמור על שקט. סדרנים, בבקשה להושיב את כולם. שמענו את הביקורת בשבוע האחרון על משפחת בנט, שנסעה לחו"ל בניגוד להמלצת ראש המשפחה מר בנט. הוא המליץ לאזרחי מדינת ישראל א', המשפחה שלו כמובן עשתה ב'. דרך אגב, לאשת ראש הממשלה יש מעמד במדינת ישראל, היא לא אישה פרטית. אבל מעבר לזה, הבנו גם, חברת הכנסת דיסטל, שבעצם מר בנט, הבן שלו, חבר הכנסת גלנט, הבן הקטן של בנט קיבל חיסון, ומה אני קורא? בניגוד להנחיות ובאישור משרד הבריאות. לא הבנתי, משרד הבריאות של אבא שלך? לא הבנתי, מר מנדלבלוף, איך הבן של בנט מקבל חיסון וילדי ישראל האחרים לא. אני אסביר לך למה הוא קיבל חיסון: בגלל שאין לו תו ירוק, והיות שהמשפחה צריכה לנסוע, אז מתקשרים. והיות שהוא ראש הממשלה ושר הבריאות, מסדרים לילד. בושה וחרפה, ככה מתנהלת המדינה, כמו חמארה בשוק. עכשיו, השר גלנט, אני רוצה לספר לך, אני שומע את גב' ויס, דנה ויס, אומרת בטלוויזיה על הרקע הזה: יש לנו הזדמנות בשנת 2021-2020, בואו ונרד מהסיפור הזה של רעיית ראש הממשלה. אני צובט את עצמי להאמין: גב' ויס, האם את צוחקת עלינו? הרי 12 שנה הכפשת את כל משפחת נתניהו. עם שרה נתניהו כל יום פתחתם את החדשות. בואי ספרי לי, למה לא לדבר על אשתו של בנט? בואי ספרי לנו. לא הבנתי, למה פתאום התעוררת עכשיו? בוקר טוב, דנה ויס, התעוררת היום. 12 שנה היית בראש המסיתים. אני לא רוצה לספר לך איך קראת לבן של ראש הממשלה, כי לא נעים בכנסת להזכיר את המילה. פתאום נהיינו עדינים, מפריע לנו, בואו נוציא את אשת ראש הממשלה וילדיו. גב' ויס, ספרי לנו למה, בואי נמקי לנו למה 12 שנים הכפשתם ורמסתם את משפחת נתניהו. עשיתם מה שאתם רוצים, מהפגנות בבלפור, שלטי נאצה, מיצגי זימה. את היית בראש המובילים של כל ההכפשות בטלוויזיה. הערוץ שלך ואת בראשו. ואת פתאום היום: בוא נרד בשנת 2020 2021. דרך אגב, אני רוצה להזכיר לך, אנחנו כבר מזמן לא בשנת 2020. בשנת 2020 את עוד הכפשת את משפחת נתניהו. היום אנחנו כבר נמצאים בשנת 2021, אז לכן כמובן התחלפה הממשלה, התחלפו הכללים. ולך, אדוני השר פריג', אני רוצה לומר, חבר הכנסת גלנט, אני לא האמנתי: שר בממשלת ישראל ששמו עיסאווי פריג' מבקש לחקור את השוטרים שהרגו מחבל נתעב, שפל, חיית אדם, שבא להרוג יהודי. חבר הכנסת פרוש, שאלתי את עצמי: למה המחבל התנפל רק על חרדי? למה? מה קרה? בגלל שהוא רצה להרוג יהודי, והוא הבין שהחרדי זה בטוח יהודי. כל השאר שעוברים, יכול להיות שזה ערבי, יכול להיות שזה תייר  פה אני תפסתי יהודי בוודאות, והלך ותקף אותו באכזריות חסרת תקדים, ממש כמו חיה. מזלו של אותו יהודי שהיו שם שני חיילי מג"ב, חייל וחיילת, שפעלו באופן מיידי. דרך אגב, הוא רץ וניסה גם לדקור אותם, והם בעצם ירו בו ובוודאי חיסלו אותו. מחבל שבא להרוג חיילים ואזרחים צריך להבין שלבית הוא לא חוזר. ומה קורה עם עיסאווי פריג'? מבקש לחקור את החיילים. ומר אורבך, מה קורה? קוראים לשני השוטרים לחקירה, לוקחים להם את הנשק. חבר הכנסת אמסלם, תודה. מדוע? בגלל שככה פריג' החליט. אתה מבין את הבושה וחרפה שלכם? כיהודי, אני מרגיש בכל יום מושפל, הכבוד הלאומי מושפל, אנחנו בשפל המדרגה. ומר אורבך, אתה, כידוע לך, מחזיק את פריג' ואת כל חבר מרעיו, את מנסור עבאס, כל אלה שמבקשים לחקור את אותם שוטרים. תודה רבה. חבר הכנסת קיש וחברת הכנסת, יואב, תיגש רגע יחד איתה, כדי שנקבע את סדר-היום. עידית, בואי שנייה בבקשה. חברי הכנסת, להלן המשך סדר-היום: אנחנו כרגע ניגש לנושא ועדת קנביס, ואחר כך הוועדה שמונתה, הוועדה הציבורית, אישור הוועדה הציבורית, כדי שתוכל להתכנס מחר, והחוק האחרון בסדר-היום הזה בקריאה שנייה ושלישית. אנחנו ניגשים להמלצת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק הסדרת הקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ב 2021. יציג את ההמלצה יושב-ראש ועדת הכנסת ניר אורבך, בבקשה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 108 לתקנון הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת את הצעת ועדת הכנסת מיום כ' בכסלו התשפ"ב, 24 בנובמבר 2021, להקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ב 2021, פ/2245/24. סמכויות הוועדה, הוועדה תדון בהצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ב 2021. הרכב הוועדה, בוועדה יכהנו 15 חברי כנסת על פי ההרכב הזה: סיעת הליכוד, שלושה חברים, סיעת יש עתיד שני חברים, חבר הכנסת בועז טופורובסקי וחבר נוסף, סיעת ש"ס חבר אחד, סיעת כחול לבן, חבר אחד, על כל העסק הזה. סיעת העבודה, חבר אחד, חבר הכנסת רם שפע, סיעת יהדות התורה  חבר אחד, סיעת ישראל ביתנו, חבר אחד, חבר הכנסת יבגני סובה, סיעת הציונות הדתית, חבר אחד, סיעת הרשימה המשותפת, חבר אחד, סיעת תקווה חדשה, חברה אחת, חברת הכנסת שרן השכל, סיעת מרצ, חברה אחת, חברת הכנסת מיכל רוזין, סיעת רע"מ, חבר אחד, חבר הכנסת מנסור עבאס. מוצע כי יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת שרן השכל. אבקש את אישורה של הכנסת. תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת ניר אורבך. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. רשימת הדוברים סגורה. אדוני היושב-ראש, חברות הכנסת שיר וגולן ושטרית, בבקשה. אתם מפריעים לחבר הכנסת גפני. הינה, אני מאפס מחדש. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש. ההצעה המקורית להקמת הוועדה הייתה, לא שאני חושב שזה כל כך חשוב, אבל בהקמת הוועדה שמו חברי ועדה ולא נתנו נציגות ליהדות התורה. אני באתי לוועדה, אני לא חבר בוועדת הכנסת, ואמרתי: לא בא בחשבון, לא יכול להיות שסיעות יותר קטנות מאיתנו נמצאות ואנחנו לא נמצאים. לא הסכמתי. ואז אמרו: נוריד לליכוד אחד, ולליכוד יהיו רק שני חברים. בהתחלה שנוריד לציונות הדתית. אבל אני לא הסכמתי, אמרתי: תוסיפו,  לא, אני רוצה להגיע למסקנה, בגלל שזה הסתדר בסוף, ואתה צודק. בסוף לא יכול להיות שלליכוד יהיו שני נציגים, אותו דבר כמו מפלגות עם 16, 17 מנדטים. בסוף הוסיפו נציג. הערב אנחנו יושבים פה ברגע האחרון ומגיעים להסכמות על מה עושים, את מה מורידים מסדר-היום, את מה משאירים בסדר-היום, את מה מוסיפים לסדר-היום. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש: אם היו מגיעים למסקנה בקואליציה, לא היו בעיות עם הוועדות. אי-אפשר לנהל ככה מדינה, אי-אפשר. אי-אפשר לבוא ולהגיד: בוועדה הזאת יהיה פער, בניגוד למה שיש בתוצאות הבחירות ולמה שיש במליאת הכנסת, של שניים או שלושה חברים. לא יכול להיות דבר כזה.  שניים. הוויכוח הוא על הוועדה שהיית בה כל החיים. נכון. אבל למה הוויכוח הזה? למה? הרי אותו דבר שאתה מגייס, אתה יכול לגייס כאשר יש לך רוב. אמרתי שהסתדרת עם רוב של אחד-שניים. בדיוק, אני הסתדרתי גם עם זה. אבל נניח לעניין הזה. למה אני אומר את כל זה? בגלל שכך לא מנהלים מדינה, כך לא מנהלים כנסת. אי-אפשר לבוא ולהגיד, אנחנו נשנה את סדרי בראשית, ומה שעולה בדעתנו נעשה. צריך להתייחס למציאות שבה אנחנו חיים. יש לכם קואליציה, הבנו. אז מה? אז בגלל זה אתם תיקחו את הכול והאופוזיציה לא תקבל את מה שמגיע לה? למה? למה זה קורה? למה הכול צריך להיות ברגע האחרון ולמה צריך להיות בצורה כזאת? אבל אדוני היושב-ראש, יש לזה גם השלכות אחרות. וההשלכות האחרות הן שיכול להגיע ראש הממשלה ולקבל את הנחיות משרד הבריאות שילדים מחלימים לא מתחסנים, אבל הילד שלו מתחסן, הוא בא וממליץ לכל תושבי מדינת ישראל לא לנסוע לחו"ל, אבל אשתו והילדים נוסעים לחו"ל, כאילו לא אמר דבר. ועוד הולכת דנה ויס ואומרת. אשתו של ראש הממשלה לשעבר, היא תקפה אותה כל הזמן, אבל עכשיו, ב-2021, לא צריך כל כך לתקוף את אשתו של ראש הממשלה, היא לא נבחרה על ידי הציבור. עכשיו, אם מישהו חושב שכל הדברים האלה הם דברים שהציבור לא שם לב אליהם, שהציבור לא יודע מה עושים לו, הוא פשוט טועה טעות מוחלטת. ואני אומר לכם, המציאות הזאת שבה אתם חושבים בקואליציה שהמדינה היא שלכם ואתם יכולים לגזור גזרות, חוקי שנאה נגד הציבור החרדי, חוקי שנאה, כמו מה שאישרתם אתמול בוועדת שרים לחקיקה. כמה זמן אתה, אני מסיים. מה שאישרתם בוועדת שרים לחקיקה זה שמי שיכול לגייר זה ראש ישיבה של ישיבה ציונית, כאילו שראש ישיבה של ישיבה חרדית הוא משהו אחר, הוא פסול, הוא לא יודע, בושה עם חוקי השנאה האלה. מה שאנחנו מאשרים פה בוועדה הזאת, היה אפשר לעשות את זה בלי מריבה. המסקנה שהגענו אליה, שאפשר להוריד חוקים ולהוסיף חוקים ולעשות את הדברים בהסכמה, אפשר, אדוני היושב-ראש, לעשות את זה גם בוועדות. עם כל הכבוד, אתם חברי כנסת חדשים, אתם לא יודעים שהבניין הזה הוא עגול, היום אתם למעלה, מחר תהיו למטה, והמחר הזה קרוב מאוד. תודה רבה. תודה לגפני. חבר הכנסת אמיר אוחנה. מאיר פרוש, אתה רוצה לדבר? בוודאי. אז בוא. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להמשיך עם מה שדיברתי קודם בהצעת החוק שהביא לכאן חבר הכנסת ווליד טאהא, יושב-ראש ועדת הפנים, לגבי חיבורי חשמל, מים וגם טלפון. טלפון, מים, חשמל. אני מבקש לתת תסריט איך תיראה מערכת הבחירות בפעם הבאה. אם מישהו חשב שהוויכוח במגזר הערבי יהיה על התגוששות על קולות בין הרשימה המשותפת לסיעת רע"מ, ואולי קצת מרצ תסתובב שם, מה שנראה לי, זו לא תהיה הפתעה בשבילי, אם מעבר לכך שרע"מ, כזו שדואגת עם הצעת החוק הזו ועוד דברים מסוימים למגזר הערבי, אני מניח שרע"מ תקבל קולות במגזר הערבי, והרשימה המשותפת, באופן טבעי, אבל גם ימינה הולכת להתמודד בשוק הערבי. ולמה? להעביר הצעת חוק כזו כמו של היום בהסכמת משרד הפנים, ואנחנו כולנו יודעים מי מכהן כשר במשרד הפנים, זו השרה אילת שקד, ימינה, כאשר תרצה להיבחר, היא תסתובב ברחוב הערבי. ואנחנו צריכים לשים לב מהיום לתנודות ולהתנהלות של ימינה וראשיה, כאשר הצד הימני לגמרי נשכח משם, ואנחנו כבר יודעים שזה לא עשר מעלות ימינה, זה עשר מעלות שמאלה, ואולי יותר מזה. מה שעכשיו ימינה הולכים לעשות זה לנסות לקבל קולות במגזר הערבי. עכשיו, למה אני אומר את זה? מה אכפת לי, מה זה משנה? אם הם הולכים להצביע, שילכו להצביע. אנחנו צריכים להבין שעכשיו יש גורם נוסף בממשלה שמה שחשוב בעיניו זה איך הוא מקבל קולות במגזר הערבי. אז ודאי שפעולה כזו כמו חיבור חשמל, מים וטלפון, איך אומר חבר הכנסת ווליד טאהא, לעשרות אלפי בתים, אז באותם עשרות אלפי בתים ערבים ודאי שילכו ויסתובבו ויבקשו את הקול. אבל גם ימינה נהפכת להיות מפלגה שהולכת לצוד או לרצות ערבים כדי שהם יצביעו בסופו של דבר עבורה. וזה דבר שצריך להדאיג אותנו, שחשובה לנו ארץ ישראל, הארץ שניתנה לנו על ידי הקדוש ברוך הוא. איך אמרו אצלנו הרבנים? ארץ ישראל חשובה לנו כי חלק גדול מהמצוות שיש בתורה, יכולים לקיים אותן דווקא בארץ ישראל ולא במקום אחר בעולם. ובגלל זה אני מדבר עכשיו ומעלה את החשש שימינה נהפכת להיות עוד אחת מהמפלגות שהולכת לרצות את הקול הערבי, את הציבור הערבי, ובוודאי ובוודאי בחלקים גדולים זה יהיה על חשבון ארץ ישראל ועל חשבון יהודי ארץ ישראל. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברי הכנסת, היינו עדים אתמול לוועדת שרים לחקיקה שמיהרה לאשר חוק של ישראל ביתנו, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בנושא הגרות. זאת בגלל מחלוקת בתוך הקואליציה, כשישראל ביתנו לא מוכנים לקבל את מתווה השר כהנא בנושא הגיור. לא שיש איזו בעיה ופער מהותי בין שתי הגישות, בין ההצעה של השר כהנא לבין ההצעה של ישראל ביתנו. זה רק קצת בנראות, האם גם תהיה נראות שיש בזה משהו שקשור לרבנים ולרבנות כזו מוסמכת של המדינה. בשביל זה לבד אנחנו צריכים לא להסכים לחוק הזה. מגישים חוק שבעצם אומר: גיור לכול. אנחנו צריכים לאפשר לכל מי שמבקש ורוצה, הוא לא גר באותו מקום, הוא לא קשור למקום, הוא מחפש סמכות, כשבדברי ההסבר להצעת החוק מגדירים את בעלי הסמכויות האלה כפקידות. מה שהם דורשים ממנו, פקידות. ועוד השכילו לעשות: גם לא צריך פקידות מלאה, אני צריך פקיד שיאשר באופן רשמי, אני לא יכול להגיד שאדם ברחוב יאשר, אני צריך איזה סוג של פקיד, שיש לו איזו סמכות. ומתפלפלים בתוך החוק הזה, עד שמגיעים גם לראש ישיבה, שההגדרה שלו בחוק, הם מצאו את ההגדרה הנכונה: מעמד רשמי למחצה. מעמד רשמי למחצה זה כבר צריך לספק אותו כדי לתת לו את האפשרות, את הסמכות, סמכות שהיא לא פשוטה: הסמכות הזאת מקנה לו, מבחינה קונסולרית, מבחינת רישום אוכלוסין, מבחינת רישום המעמד שלך, באיזה קלות אתה מאפשר, מאפשר פתיחה של אזורי רישום? פקיד שומה, כל אחד יכול לבחור? הייתכן? היום קופת חולים, דרך אגב, בקופת חולים יש לך בית חולים שהוא, אם אתה במחוז דן או במחוז מרכז לא מאפשרים לך בית חולים אחר באותה קופת חולים. מה פתאום. ומישהו נותן בביטוח לאומי? לא, זה מאפשר לך את הכול. ולא רק זה, איך השכילו ואיך הגיעו להתפלפלות, באמת תלמודית כמעט, איך מתפתלים בחקיקה, בניסוח של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי בחוק שלה, של איך מסדירים מעמד לרבנים, לא רבנים רשמיים, מעמד רשמי למחצה. ואם ישאל השואל: טוב, אני מבין שגם אתה לא ראש ישיבת הסדר, שיש לזה קשר לחוק הביטחון, יש לזה קשר לצבא, יש סמכות, רבנים שהם ראשי ישיבות ציוניות, אז איפה רבני הישיבות האחרות, מה אכפת לכם כבר להכניס? איפה ההיגיון שלכם, איפה קצת שכל? תכניסו גם אותם. לא שהם יגיירו, תראו שאתם לא עושים את ההבדלה. אם נכון, אז איך אתם לוקחים רק ראשי ישיבות ציוניות? מה זה, יש איזה סוג הבדלה בחוק, בסמכות? הוא לא פקיד למחצה, ראש ישיבה רגיל? לא שהם צריכים את זה, אני גם לא אצא נגד ראשי ישיבה. אני מראה כאן את המהלך חסר האחריות. מהלך שיפגע באמת בעם היהודי, ביסוד קיומנו. אנחנו היינו צריכים, אנחנו, זה חוק שמבזה אותנו: קבלה לעם היהודי. למקום, לעם שהוא כל כך שורשי, כל כך ותיק, שיש בו כל כך הרבה ותק, והדבקה. להידבק בתוך מסורת, בתוך חוקים, בתוך, מקלב, מילים אחרונות. לוחצים אותי לקיר. נו, בסדר, אותך נראה לי שקשה ללחוץ לקיר. איך שאני מכיר אותך, אתה עמיד גם מפני לחצים. אני אומר לך ליד אקוניס. אבל אתה יכול להמשיך קצת. אוקיי, בסדר. מי לוחץ אותך, דוד? אקוניס זה המתלונן מספר אחת. אתה יודע את זה? תראה אותו. אנחנו בתוך האופוזיציה. סגן יו"ר לשעבר. אני, כן, כן, בטח, ודאי. אבל זה, כשהיית בקואליציה, לא כשאתה באופוזיציה. ברור, ברור. אין ספק שזה הרס וחורבן. אם אני הייתי חבר באיזה מועדון, בקלאב, הייתי חבר בקלאב, בקלאב יוקרתי, מינימום יוקרתי, הייתי מרגיש, הייתי מוכן שיהיה אפשר לקבל כל אחד? נעזוב את ההלכה, רגע, נעזוב את המעמד שלנו כעם, איך אנחנו רוצים שיקבלו אותנו שם. לא צריך עוד מבחן? הרי יש לזה גם השלכות לגבי אזרחות ועוד. לא היינו רוצים שיהיו קריטריונים הרבה יותר מחמירים? הרבה יותר מעוגנים? מראש לזלזל באפשרות הזאת, ואנחנו נוכל לעשות לכל אחד? הרי מעבר לזה שאנחנו צריכים קצת הסמכה, מישהו יכול להבין שרופא יוכל להטיס מטוס? טייס יכול לנתח? אנחנו גם ניתן לרופא אורתופד לבצע ניתוח ראש? אנחנו ניתן דבר כזה? מישהו יעלה על דעתו לתת דבר כזה? אחד שעובר מבחני נהיגה מעשיים, כמה אנחנו דורשים ממנו? חודשים. תשעה חודשים הוא צריך ללמוד את זה ולהתמחות ולהתמקצע, על מבחן מעשי בנהיגה, ודאי. זה דבר שברור. כאן, אנשים שזה לא תחום ההתמחות שלהם. יש גדולי תורה וגדולי הלכה, שמתמצאים בכל מקום, יש אנשים שמראש הם אומרים. ככה גם ההלכה אומרת: מי שמתמצא בזה יודע בטיב הלכות כאלה  יכול לפסוק. מי שלא יכול, לא יכול לפסוק. בכל דבר יש תחום התמחות. איך אנחנו יכולים, בזילות כזאת, בחוסר אכפתיות. אנחנו פוגעים בעצמנו. פוגעים בעצמנו בקלות הזאת. איך אנחנו ראויים? איך אנחנו ניראה בעיני אחרים? מקלב, מקלב. אני אסיים. ולכן הדבר הזה הוא כשלעצמו בתוך הסתירה, עד כדי כך שאתה בהצעת החוק בא ואומר: מספיק לי פקיד רשמי למחצה? תודה. תודה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס. לא? מוותר? אבל הוא מוותר, נכון? מה? אני אגיד דבר כזה? אתה לא מוותר. עשית לי ככה ביד, מה? הייתי בשיחה עם סגן מרכז הקואליציה. סגן מרכז האופוזיציה. מה, ויתרתם על התפקיד? צריך סגן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו, ממשלת בדיחה ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות, ואת זה אנחנו רואים בוועדה שקמה היום. זה שאתם רוצים לעשות יהודים דרך יוליה מלינובסקי, סבבה, מה, אתה מה, התחרפנתם. שומר ראש אתה, מה? אתם יכולים להגיד שאתם לא יודעים מה זה להיות יהודי, אתם לא מכירים את ההגדרה. זו הגדרה דתית, עם כל הכבוד. אני לא יכול להחליט מחר בבוקר שאני פרופסור, גם אם הרב ליצמן והרב גפני ייתנו לי תעודת כבוד שאני פרופסור. אני לא יכול להחליט שאני רב-אלוף במילואים, וגם אם הרב מקלב והרב חיים ביטון יחתמו לי, אני לא רב-אלוף במילואים. אבל אתם עוד יכולים להגיד שאתם לא מבינים מה אזרחי ישראל לא מבינים. אבל עכשיו אני רוצה לדבר על משהו שאזרחי ישראל מבינים. בכנסת הייתה ועדה, קראו לה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הוועדה הזאת דנה על כל הנושאים שקשורים לעבודה, רווחה ובריאות, נכון, אדוני? אתה ותיק פה, אדוני השר. כן, נכון, נכון. מה עושה הקואליציה ההזויה והמשובשת? דבר ראשון, לוקחת את ועדת העבודה והרווחה ומפצלת אותה לכמה ועדות. מפצלת אותה לכמה ועדות: בריאות בפני עצמה, ואללה, אזרחי ישראל צריכים בריאות. צריכים ועדה בעצמה, זה גם נושא קריטי עכשיו. אבל יש עוד נושא: סמים, גם כן. מקימים עוד ועדה, ועדת סמים. ואז מגיע החוק, יש חוק קנביס. עכשיו יש לך בעיה: לאיזו ועדה תשלח אותה? לוועדת העבודה? היא כבר לא ועדת בריאות, רווחה? לא ברור, מה הקשר לקנביס? אז כנראה שלא, לוועדת סמים? אנחנו טוענים הרי בחוק שקנביס זה לא סמים. אנחנו עוד מנסים לרקוד עם ולהרגיש בלי, לבריאות? לא יודעים, אולי עידית סילמן תסתבך, זה גדול עליה, גם יושבת-ראש קואליציה, גם יושבת-ראש ועדת בריאות. הולכים חכמי ישראל ומקימים ועדה רביעית. עכשיו בואו, חבר'ה, זה הפרצוף, ככה זה נראה. ועדה רביעית. יש להם בעיות, בעיות פוליטיות. מכנסים את הכנסת לדיון, ואת ועדות הכנסת. אתה יודע, ב-16:30 מקבלים אישור מיושב-ראש הוועדה לכנס את ועדת הכנסת בשביל להקים ועדה רביעית לאותה ועדת העבודה והרווחה, שלא יודעת להסתדר גם עם בריאות וגם עם זה. חבר'ה, יש בעיה. שרן השכל לא סומכת על עידית סילמן? תשים אותה יושבת-ראש ועדת בריאות. פתרון פשוט, קצת כמו רוטציה בוועדת הבריאות. אתה יודע, תסדרו. לא, צריך ועדה חדשה בכנסת לנושא הסדרת הקנביס. אחרי זה משכנעים אותנו שהחליפו את הממשלה. אז אני אומר לכם שוב: הצלחתם להוציא את נתניהו, זה נכון. הצלחתם להוציא את דרעי, את גפני, את כולם, זה בסדר גמור. אבל לעזאזל, תקימו כבר משהו. תקימו משהו מתפקד. משהו שיעבוד. תסמכו אחד על השני. פינדרוס, תשכנעו את שרן השכל לסמוך על סילמן. עם מצלמות, הפעם, שלא יגידו סיפורים שלא קרו. פינדרוס, עצור. הוועדה הזאת, יש לה הקצבת זמן או עד סוף הקדנציה? לא יודע מה יותר גדול, הקצבת זמן או סוף הקדנציה. יש לה? זה עד סוף הקדנציה? אני לא יודע מה יותר זמן. לא הבנתי. חבר'ה, מישהו פה, קצת תתחילו לסמוך. עכשיו, היא על חוק, דרך אגב, הכי מצחיק היה, שרן השכל קיבלה את הוועדה הזאת, אתם יודעים על מה? על חוק של יושב-ראש המפלגה שלה, היא אמרה שהיא לא תצביע בעד עד שמעבירים את זה. לכן היו צריכים לכנס את ועדת הכנסת לפני החוק שלה. ואתם רוצים להגיד לי שלא כל השנה פורים? יש ביידיש: א גאנץ יאר פריילעך, לא כל השנה פורים. חבר'ה, תרדו למציאות. תתחילו להתנהל. תסמכו אולי קצת אחד על השני, לא יותר מדי, קצת, ותתחילו להתנהל מסודר. תודה רבה. לא, לא קיבלתי תשובה. זה ועדה עם הקצבת זמן? לא. אז יש לך עוד עוזר, לפי מה שאני מבין. זה מה שאת אומרת? יש לך עוזר בוועדת חינוך ועוזר בוועדת קנביס, ומנהלת ועדה והכול. אתם לא נורמליים, תסלחו לי. דוד, תעשה מחקר כמה ח"כים נורבגים יהיו בתוך, את מבינה מה שעשיתם? הקמתם עוד ועדה. תודיעו לבג"ץ באמת את העניין הזה. תודיעו. בפורים. חברת הכנסת אורית סטרוק.  על החוק. לא, לא נכון, זו ועדה מיוחדת. לא משותפת, מיוחדת.  על החוק. לעניין חוק. כתוב "ועדה מיוחדת". ועדה מיוחדת זה משהו אחר. ועדה מיוחדת שבאה לצורך החוק. נו, בחייכם, מה. לא ככה, לא, כי זה הפתרון. כן. הכול בסדר. אתה יכול ללכת. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת שרן השכל, תראי, אני יודעת, שרן, תהיי איתי רגע, בבקשה, אני יודעת שדנים פה בשאלה של הוועדה שאת עומדת לעמוד בראשה. אבל מכיוון שזכינו שאת יושבת כאן איתנו כי הדיון הזה חשוב לך, אני רוצה לדבר איתך על נושא אחר, שאמור להיות חשוב לך לא פחות, משום שאת, שרן, שירת במג"ב, נכון? ואנחנו יושבים פה, מדברים, נואמים, מפטפטים, ובזמן הזה יש לוחמי מג"ב שיש נגדם תיקים פליליים. תיקים פליליים פתוחים בגלל, נתנו להם גיבוי מלא. זה לא קשור לגיבוי מלא. זה לא קשור. אני יודעת שאת דיברת בעדם, אני יודעת שעוד אנשים מהקואליציה דיברו בעדם. אני יודעת הכול. בסוף הבן אדם שחיסל מחבל מסתובב עם תיק פלילי פתוח, והוא יודע את זה, והחברים שלו יודעים את זה. התיקים האלה פתוחים לא יום ולא שבוע ולא חודש, הם פתוחים שנים, בגלל שהם פעלו למען הביטחון של כולנו. ומה אנחנו עושים עם הטרלול הזה, מה אנחנו עושים עם הטרלול הזה? תדמייני לעצמך, שרן, שאת היית הלוחמת הגיבורה שמחסלת מחבל, ואז את מוזמנת לחקירה באזהרה. תדמייני לעצמך את הסיטואציה ההזויה הזו, ואיך היית מרגישה יום אחרי, בפיגוע הבא, ברגע הבא שאת צריכה ללחוץ על ההדק. נתנו גיבוי מלא, גיבוי מלא למג"בניקים. שרן, נתתם גיבוי מלא, גיבוי מלא. כולל ראש הממשלה. סליחה, גיבוי מלא זה לסגור את התיק באין אשמה. זה גיבוי מלא. יש יהודים בלוד שירו כשהתנפלו עליהם עם בקבוקי תבערה. ברוך השם, אחרי כך וכך חודשים הפרקליטות סגרה את התיק באין אשמה. האנשים האלה עכשיו נקיים מכל רבב, החזירו להם את הנשקים שלהם, הם יכולים לחזור לשרת בצבא, הם חזרו לחיים שלהם. אנחנו מדברים על לוחמים שיום-יום, בוקר-בוקר, לילה-לילה גם, עושים ימים ולילות, לילות כימים, כדי להגן על כולנו, ומסתובבים עם תיק פלילי פתוח. זה נחמד לתת גיבוי. את התיקים צריך לסגור. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות הכול, אני אומרת גם לשר שהגיע: אדוני השר מאיר, זה שיש לוחמי מג"ב עם תיקים פליליים פתוחים זה מדינה קוקו, סליחה. זו מדינה שלא אכפת לה מהלוחמים שלה. את הדבר הזה צריך לתקן ומייד. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת יעקב אשר, אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אמסלם. כמה זמן יש לי, אדוני היושב-ראש? שלוש דקות. זה מעט בשבילך? לא, מה שתחליט. זה מהתקנון. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לאירוע שקרה בירושלים. ביום שבת הלך יהודי להתפלל בכותל המערבי, הלך לביתו דרך שער שכם. הוא הגיע לצומת שם. בא מחבל נתעב, שפל, חיית אדם, אני רואה בטלוויזיה, מנסה לדקור אותו ודוקר אותו כמה פעמים באכזריות. דרך אגב, אמרתי קודם, מדוע הוא בחר חרדי, כבוד השר? בגלל שהוא רצה להרוג יהודי, והחרדי, בליינד יהודי. אחד אחר, לך תדע, הרגת ערבי, הרגתי איזה תייר. זה יהודי כשר. ואז, לאחר שהוא תוקף אותו ודוקר אותו ומכוון לו לצוואר, הוא רץ לחיילת שם כדי לנסות לדקור אותה. שני שוטרי מג"ב צעירים, הדבר האינסטינקטיבי הכי ברור, ירו בו כדי לחסל אותו. דרך אגב, מחבל צריך לדעת: אני הולך להרוג יהודים, מת, לא חוזר הביתה. ומה אומר שר בממשלת ישראל? עלק אומרת לנו השכל: גיבינו אותו. שאלתי את עצמי מי זה "גיבינו" ומי זה "אנחנו"? כבוד השר, יושב השר עיסאווי פריג' ומבקש לחקור את החיילים, את שני השוטרים. ומה קורה לבושתנו? חוקרים אותם, ראש מח"ש, שפעם אמרה: באתי לעזור לשוטרים. הולכים, עוצרים את שני החיילים האלה, חוקרים אותם, דרך אגב, באותו יום, בחקירה באזהרה, ולוקחים להם את הנשקים כאילו מדובר עכשיו, הם המחבלים. רבותיי, לא יאומן כי יסופר. יש פה ממשלה, כפי שהגדיר אותה אחמד טיבי, לפי דבריו, ואני מסכים איתו, יהודית-פלסטינית. ויש פה רוח שלא באה להגן על האינטרסים היהודיים פה. עיסאווי פריג', כששר בממשלת ישראל מדבר ככה, וזה מה שקורה הלכה למעשה, זה ליקוי מאורות אחד מהכי גדולים שראיתי. אזרחי מדינת ישראל היהודים, לדעתי, רובם המוחלט הולכים היום בהשפלה ברחוב. לא מבינים איך הגענו לאירוע הזה. ואני אמרתי, מי שמנהל את הממשלה הזאת באופן מעשי זה מנסור עבאס והערבים, בגלל שהאלטרנטיבה שלכם זה ללכת הביתה. מי שנשען על אנשים מהסוג הזה, שהם לא ציוניים, רוצים לחסל את מדינת ישראל, זו תפיסת העולם שלהם, מה אתה מצפה שיהיה? דרך אגב, איך אמר מספר שלוש? השהידים הם הכתר על כל מה שנקרא ערבי פלסטיני. אני שואל אותך, מר עבאס: האם מדובר בשהיד, המחבל הזה, או במחבל נתעב? אני שואל. האם מר עיסאווי פריג' בוא תעלה לכאן. אל תגיד לנו: אנחנו נגד שפיכות דמים משני הצדדים. עזוב. פה מדובר במחבל שקם בבוקר ותכנן להרוג כמה יהודים. אין סימטריה בכלל. מאיפה זה בא לכם? אבל זה מה שקורה לנו כשבממשלה הזאת יש מה שנקרא ערבים שרוצים לחסל את מדינת ישראל ומתנהגים כבעלי הבית במדינה. אני כיהודי, אמרתי, מרגיש השפלה ברמה היומית, ודרך אגב, לא קשור באיזו מפלגה אני, בגלל שאבותינו לא באו ולא חזו בעיני רוחם בכלל מצב כזה. במקום להעניק להם צל"ש, חוקרים אותם, עוצרים אותם. נא לסיים. עכשיו אני שואל אותך, כבוד השר: מחר בא עוד מחבל. בוא תספר לי, עומדים שני ילדים, הרי החבר'ה צעירים, למה שיירו עליו? הם כבר ייקחו סיכון על עצמם. הם ינסו ללכת איתו מכות בידיים. למה? יכול להיות שיכניסו אותם לבית סוהר, תיק פלילי. תבין טוב מה קורה בממשלה של בנט-לפיד-אלקין, הממשלה המושחתת הזאת. משפט סיכום. במשפט סיכום, חבר'ה, אני מציע  תלכו הביתה. הרסתם את מדינת ישראל. תודה רבה. חבר הכנסת שמחה רוטמן, אינו נוכח, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אינה נוכחת. חבר הכנסת אוריאל בוסו. הינה, ארבעה לא היו, אז מה קרה שנתנו לו עוד דקה? תגידו לי. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, היושב-ראש, אנחנו לפני פחות משבועיים ביקרנו בצרפת במסגרת משלחת של הסוכנות היהודית, יחד עם כמה חברים שנמצאים כאן, איתן, יבגני, דוד ביטן, הייתה גם כן קואליציה. קוזזנו מראש. התרשמנו מקרוב באמת מפעילות הסוכנות בקרב הקהילות היהודיות בצרפת. למעלה מ-460,000 יהודים בצרפת, לא במסגרת חוק השבות של הנכד אלא יהודים ממש. בצרפת רובם המוחלט יהודים אורתודוקסים. זו היהדות הגדולה ביותר בתפוצות אחרי ארצות הברית. הסוכנות עושה שם עבודה נהדרת, ואני מוכרח לומר שקהילה אחר קהילה, לפחות אלה שאליהן הגעתי ונחשפתי ופגשתי את האנשים, חרדות לגורלה היהודי של מדינת ישראל במלוא מובן המילה. כשאנחנו מדברים, תספר על עובי הדלת בכניסה למרכז היהודי בפריז. זה בעובי של 25 ס"מ, וזה אומר הכול. זה אומר הכול. מספיק לראות את העובי של הדלת המוגנת בשביל להבין באיזה סכנה המדינה הזאת, היהודים נמצאים שם תחת סכנה ואנטישמיות נוראית, ועדיין שומרים באדיקות על היהדות שלהם, על התפילות, על הסממנים. ובכל זאת, כשהגעתי לקהילות רבות הם שאלו אותי פעם אחר פעם על הפגיעה שאנחנו רואים, אנחנו שומעים ואנחנו עוקבים אחריה, שמענו עכשיו עוד פעם את נושא חוק הגיור. יבגני, תאמין לי, זה לא עניין של עולים מברית המועצות, זה לא עניין אורתודוקסי חרדי, זה לא עניין פנאטי. אנחנו מדברים פר אקסלנס על עניין הלכתי. ותאמין לי, אנחנו נדע עם מי לחתן את הילדים ואת הנכדים שלנו, אבל בסוף בסוף בסוף, אתה יודע, חייל טוב, כשהוא מגיע ועולה מארצות הברית, הוא חייל מצוין, הוא חייל ישראלי, עם הרבה ציונות, אבל בסוף יהדות זה עניין הלכתי שהתורה קבעה לנו. זה לא מכונה, תגיד לי, היהדות קמה, זה לא מכונה. חבר הכנסת בוסו, היהדות קמה ב-1994? אני שואל אותך שאלה רצינית. האם היהדות קמה ב-1994 או לא? תענה לי על השאלה. כי לפני 1994 רבני ערים יכלו לגייר, וכולם אורתודוקסים, ושום דבר לא קרה, והיהדות קיימת אלפיים שנה. אז מה קרה? תגיד לי, כל משפטן יכול ללכת ולייצג בבית המשפט? לא. אני סיימתי משפטים, אבל לא סיימתי עורך דין. אז מה, אני יכול ללכת לייצג בבית משפט? לא. ואני שואל אותך שאלה. עד 1994, אז מה זה קשור? ראש ישיבה יגייר? זו מומחיות מיוחדת. האנשים שנמצאים פה, מוכתרים כרבנים ועשו פה גם כן מבחני רבנות, הם בעצמם יגידו לך שעניין הגיור זה עניין מקצועי לחלוטין. אף אחד לא נכנס לנושא של ההלכה. זה לא משהו שכל אחד יכול לעשות. תיתן למציאות, אף אחד לא נכנס לנושא של ההלכה. אגב, מי שהקים את מכון הגיור, והרב דרוקמן שנמצא שם, אנשים מהציונות הדתית, שהיום הם יוצאים בחירוף נפש נגד השר להרס הדת מתן כהנא, חבר הכנסת בוסו, מה היה עד 1994? כולם, כל רבני הציונות הדתית יוצאים נגדו. חבר הכנסת, מה היה עד 1994? מה זה קשור ל-1994 כשעליתם? מה זה קשור? כי רבני ערים יכלו לגייר עד 1994. אתה בעצמך לא רוצה שהילדים שלך יתחתנו עם מי שאינם יהודים על פי ההלכה, אני לא מדבר על הלכה. זה לא קשור. לא אתה, ולא השר כהן ולא אף אחד שנמצא פה. ואתם בסוף רוצים לקחת ולעשות מזה מסחרה. אתם לא תפגעו בנו, בחרדים, ולא באף אחד אחר. תפגעו אך ורק ביהדות, תשמע את ההתבוללות בארצות הברית. משפט סיכום. רב העיר יכול לחתן, בצרפת ההתבוללות נחלשה, אבל עדיין חרדים שזה יגלוש לשם. אבל רבני ערים הם אורתודוקסים. אנא, תשמרו על המעט שנשאר לנו, על פך השמן הטהור. תשאירו את הדברים ההלכתיים. היום הקראתי כאן מכתב של כל רבני הציונות הדתית, הרב שטרן, הרב שפירא, הרב דרוקמן, הרב דוד חי הכהן, כל הרבנים שהם הוגי הרבנות הראשית, והם כתבו שכל נושא הגיור חייב להיות אך ורק על פי הרבנות הראשית. לא אנחנו ייסדנו את הרבנות הראשית לפני 100 שנה. ראשי הציונות הדתית ייסדו. אז מה קרה? אבל יש גם דעות אחרות, בוסו. יש גם דעות אחרות, מה לעשות. אתה לוקח, יש גם דעה אחרת. השר כהנא לא מצליח עכשיו למנות דיינים, הוא רוצה לשנות את הכללים באמצע. תאר לך שעכשיו השר, אוריאל. אתה לא סומך על רב העיר? יבגני, מספיק. משפט אחרון. משפט אחרון. תאר לך ששר המשפטים, שלא מצליח למנות עכשיו שופטים לעליון, יגיד: בואו נבוא לכנסת, נשנה את הוועדה למינוי שופטים ונמצא רוב בלי בית המשפט העליון. כל המדינה תקפוץ עליו. אבל ברבנות הראשית, כשאין הסכמה עם הרבנים הראשיים, אם רב העיר לא היה אורתודוקסי, הייתי מסכים איתך, אבל כולם אורתודוקסים. רוצים עכשיו לבוא לשנות את החוקים, כולם אורתודוקסים. אתה לא סומך עליהם?  זה בושה וחרפה לשר להרס הדת למדינת ישראל. תודה רבה. הם כולם אורתודוקסים. אתה לא סומך עליהם? חבר הכנסת אחמד טיבי, אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי, אינו נוכח. לחתן אפשר, לקבור, חלילה, אפשר, רק בגיור אסור,  חבר הכנסת אופיר כץ, אינו נוכח, חברת הכנסת יעל רון בן משה, אינה נוכחת, חבר הכנסת דסטה גדי יברקן, אינו נוכח, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל וולדיגר. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אדבר על ההצעה שמתבקשת עכשיו, שעומדת לדיון, וזו הקמת ועדה מיוחדת לחוק להסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות. קודם כול, בראש ובראשונה אני אגיד שאני בעד, אני בעד רפורמה שנוגעת לקנביס לצרכים רפואיים. חשוב. חשוב. חשוב, ושוב, חשוב ביותר, במיוחד עכשיו, כאשר מגבלת המחיר ירדה, ואנשים נאלצים לשלם, במקום 340 או 370 שקלים שהיו עד עכשיו, למעלה מ-1,400 או 1,500 שקלים לחודש עבור הדבר הזה, שמבחינתם זה הצלת חיים. עם זאת, אני מתנגדת להקמת הוועדה המיוחדת מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא בעיניי ניגוד עניינים. אדם ששמו יונתן קולבר העמיד ערבות בסכום מאוד מאוד גדול למפלגת תקווה חדשה, שבה נמצאים בין היתר חברתי שרן השכל, כן, באמת. ואני חושבת שעניין הנראות זה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב, ולכן כאשר יש בן אדם שהוא בעל חברה, אחת מחברות הקנביס הציבוריות לצרכים רפואיים בישראל, הוא זה שנתן ערבות לתקווה חדשה על מנת שיוכלו להתמודד בכנסת ובעיניי לא יכול להיות שחברי הכנסת מתקווה חדשה יקיימו ועדה מיוחדת שתדון בחוק שיכול להועיל לזה שנתן להם ערבות. נכון, אני מודעת היטב למה שכתבה היועצת המשפטית של הכנסת, אבל כאן עולה שאלה למה בכלל צריך את הדבר הזה, את החוק הזה. כי מה שכתבה היועצת המשפטית של הכנסת הוא כך: נוסח הצעת החוק שאושר בדיון המוקדם לפי עמדת משרד הבריאות אינו משנה באופן מהותי את המצב הקיים, ולמעשה ההצעה בעיקרה נועדה להעביר לחקיקה ראשית הסדרים שכבר היום קיימים בנהלים ובתקנות. ולכן אני לא רואה שום השפעה, כך היא כותבת, איך זה ישפיע על אותו יונתן קולבר. אז אני לא מבינה, אם החוק לא נולד לעשות שום דבר, אז בשביל מה צריך לקדם אותו? ואם הוא נולד לעשות משהו, אז מצוין, צריך לעשות איתו משהו ולקדם, אבל לא באמצעות המפלגה שיונתן קולבר נתן לה ערבות בגובה של כמה מיליוני שקלים. יושב פה חברי יואב קיש, שביושבו כסגן שר הבריאות עמל קשה ורבות עם בני משפחה, עם אנשים שצריכים את הדבר הזה, עם אנשי מקצוע, ועשה סוג של רפורמה בקנביס הרפואי. אז אני לא מבינה בהחלט ובכלל מה זה החוק ולמה הוא נועד, מעבר לצרכים פוליטיים, כדי להגיד: הינה, אנחנו מקדמים משהו שכבר קיים, שצריך לקדם אותו, את אותו דבר שגם משרד הבריאות, לפי מה שאני ביררתי, אומר: לא צריך את החוק, אפשר לקדם את העניין הזה בצורה מסודרת ומהירה בתוך משרד הבריאות. ולכן, בעיניי, לא צריך את הוועדה. הוועדה בעיניי היא לא נכונה, אפשר להעביר את החוק, אם הוא טוב, לוועדות קיימות, לא בראשות ועדה ששייכת למפלגה שהתורם הגדול שלה, או יותר נכון זה שנתן לה ערבויות, הוא בקשר ישיר לחברות הקנביס לצרכים רפואיים. משפט סיכום. יש תלונות מהצד של האופוזיציה. דווקא האופוזיציה עושה בעיות. את מבינה מה קורה פה? קטי, אני מסיימת ואומרת שוב: אני נגד לגליזציה, אבל אני בעד שיפור המצב בנושא של קנביס לצרכים רפואיים. צריך להרחיב את העניין. צריך לאפשר ליותר אנשים לקבל כשהם צריכים ולסדר את המחיר, אבל לא בדרך הזאת. תודה רבה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' איננו. חבר הכנסת יואב גלנט. יואב, אתה מדבר? בהחלט. איזו שאלה? זה הסטנדרט שלי לדבר. אני אדבר בלי דפים, בשבילך, ביטן. מה זה בשבילך שלוש דקות? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מנצל את ההזדמנות הזאת על מנת לדבר על ליקוי מאורות שקרה כאן בסוף השבוע האחרון. אני רוצה לדבר אליכם עכשיו לא כחבר כנסת, לא כמי שנמצא בחיים הפוליטיים בשבע השנים האחרונות, אלא כמי ששירת 35 שנים בצה"ל, מלוחם ועד אלוף פיקוד. אני רוצה לומר לכם מה אני חשתי, איך אני הרגשתי כשאני שמעתי שלוקחים לוחמים שיצאו לקרב והסתערו על מחבל, הרגו אותו, ובמקום לשאת אותם על כפיים קוראים להם למח"ש. ולא רק שקוראים להם למח"ש אלא לוקחים להם את כלי הנשק. למה הדבר דומה? לאותם עבריינים שהם נאשמים, לא בטוח שהם בכלל עבריינים, שמכניסים אותם לאולם בית המשפט עם אזיקים בשביל לסמן לכולם מיהם, גם אם הם יכולים לצאת זכאים. לוקחים את החיילים האלה, את השוטרים, וקודם כול, לוקחים להם את הנשק בשביל להסביר שהם לא היו בסדר. הדבר הזה, רבותיי, הוא דבר חמור ביותר. אני אגיד לכם עוד משהו: החומרה של העניין היא לא כלפי החיילים עצמם. יש 30,000 שוטרים נוספים, ו-100,000, או יותר מזה, חיילים, ששואלים את עצמם שאלה: אם אדם עושה את הדבר הנכון בירושלים בירת ישראל, ועל המעשה הנכון, לפי התדריך, לפי הפקודות, לפי ההיגיון, באים ומוקיעים אותו בכיכר העיר, אז אם אנחנו נשגה מה יקרה? אז למה שנעשה? ואם מחר, חלילה, יהיה אירוע בתוך שטח ישראל? הרי קודם כול הבן אדם יתקשר למח"ש לפני שהוא בכלל דורך את הנשק. אנחנו הגענו לפשיטת רגל. ומה שאני רואה כאן זה את ההשפעה הרעה של החיבור של התנועה האסלאמית הישראלית, האחים המוסלמים, פלג ישראל, על ההתנהגות של כוחות הביטחון ושל צה"ל כתוצאה מחוסר הגיבוי המובנה של ממשלת ישראל. תודה רבה. רות וסרמן, איננה. חבר הכנסת משה ארבל. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, חברת הכנסת שרן השכל, אני קודם מודה בפתיחת הדברים לחבר הכנסת ינון אזולאי, שנתן לי את רשות הדיבור שלו במקומו, וגם לך, אדוני היושב-ראש. בבג"ץ התנועה למען איכות השלטון נגד הכנסת, שניתן ב-2016, כותבת השופטת חיות, הנשיאה של היום: "השימוש בכלי הוועדות המיוחדות ראוי לו שיהא מדוד, זהיר וענייני, ויש להישמר מאוד מפני השימוש בכלי זה כאמצעי לעקיפת הוועדות הקבועות האמורות לשמש כ'אכסניה הטבעית' לדיונים בהצעות חוק ובתיקוני חקיקה המצויים בתחום מומחיותן". יש לכנסת את ועדת הבריאות. את יודעת מה, יותר מזה: ההשלכות הישירות של הסוגיה הזו הן גם השלכות של חינוך. גברתי משמשת יושבת-ראש ועדת החינוך של הכנסת. מה היה כל כך גרוע אילו ועדת הכנסת הייתה מאשרת את העברת החוק לוועדת החינוך בראשותך? הצורך הזה לבוא ולהקים ועדה מיוחדת נוספת, שאיננה קצובה בזמן, קרי, עוד תקן ועוד ג'וב למינהלן ולעוד יועץ פרלמנטרי, כאשר גברתי יושבת עכשיו, וזה תקדים חריג שבחריג, כיושבת-ראש של שתי ועדות בכנסת במקביל. עכשיו, רשימת הוועדות שאת חברה בהן ארוכה מאוד, במקרה יצא לי לראות בגוגל: ממלאת מקום בוועדת החוץ והביטחון, יושבת-ראש ועדת החינוך של הכנסת, יושבת-ראש הוועדה הזו, חברה בוועדת הכנסת. בסוף, בסוף עבודה פרלמנטרית היא גוזלת זמן. היא שואבת זמן. רגע אחד, ויושב-ראש סיעה. ויושבת-ראש סיעה. ברוך השם, ברוכת כישרונות, אין עוררין. יש לה חסך מתקופתה בליכוד,  היא אז כעסה עליי, למה היא לא בהרבה ועדות? אז עכשיו היא לוקחת, משלימה את החסר.  אם באמת עכשיו, באמת, עבודת הכנסת הייתה נעשית בצורה נכונה והוגנת, אין שום הצדקה בעולם שהחוק שחשוב לך להיות יושבת-ראש ועדה שמעבירה אותו, בהחלטת ועדת הכנסת, לא יעבור לוועדת החינוך בראשותך, ותהיי אחראית על קידום החקיקה. ועדת הכנסת מוסמכת להעביר אותו גם לוועדת הכספים. יש השלכות חינוכיות לסוגיה הזו. אין שום הצדקה עניינית להקמת ועדה נוספת, עם עוד מנגנונים, עם עוד ג'ובים, ועם עוד משאב של זמן, שאני בטוח יגזול לך גם מהתפקידים החשובים האחרים שאת עושה, ואת עושה אותם טוב. אז, בסופו של דבר, צריכים באמת לדעת. יש זמן, עד שיסתיים כאן הדיון, לומר: טעינו, לתפוס את יושב-ראש ועדת הכנסת, ולהציע לו להעביר את החוק לוועדת החינוך. תודה רבה. זה לא חינוכי, יש בזה משהו, ינון. חברת הכנסת מאי גולן, אינה נוכחת, חבר הכנסת יריב לוין, אינו נוכח. חבר הכנסת משה אבוטבול.  מה? עוד לא הגענו אליהם. אתה ברשימה. טוב, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר מאיר כהן שנמצא פה. אחמד, שחרר רגע, אני באמצע עם השר. יש גם חשיבות שהוא יקשיב קצת לקולות.  לא, אין לנו שר אחר, זו ממשלה מצומקת. ממשלה מצומקת, בקושי עד שהצליחו. ראית, אחר הצוהריים הם כמעט נתקעו ביצהר. אבל זה בסדר, איך אומרים (אומר במרוקאית: לא קרה כלום). כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו כמובן רוצים לדבר על דבר, על איפה ואיפה שקיימת בתקשורת שלנו. אני לא יכול להבליג מול אותם קולות שמנסים לבוא, להגיד שיש הבדל בין דברים מסוימים. ראינו לפני שבוע שרעיית ראש הממשלה החליטה לטוס גם בלי לספור את מה שאמר בעלה, ראש הממשלה, בניגוד להוראות, בניגוד לכל הדברים האלה. תפסה מטוס, נסעה לחו"ל. אני חושב שרק ניסו בתקשורת לבוא ולהעלות את הנושא הזה, פתאום אחת השדרניות, בקול כזה מנומס: בישראל 2021, אולי לא נדבר על נשות ראש הממשלה. דבר מאוד יפה. אני ממש נרגש כול כך לשמוע את זה. אבל אנשים שוכחים שבעצם במשך שנים רבות, ואני כאן אומר את זה, רמסו את כבודה של מי שהייתה אשת ראש הממשלה הקודם. שם, ראינו איך שידעו לשתות את דמה בקשית. על כל דבר שהיא רק עשתה, מייד התנפלות כזו ואחרת. כל מיני המצאות, ספינים ודברים. שם ראינו. אפילו עשו פיצוחים מגלידת הפיסטוקים של משפחת נתניהו. שם הכול היה בסדר. לא שמענו מילה וחצי מילה. למה? כי כשיודעים בתקשורת לאתרג, הם מאתרגים. ומי שחושב שאתרוגים ואִתרוגים קשורים רק לחג הסוכות, מתבלבל. מסתבר שגם בחג החנוכה ישנם אִתרוגים לאנשים מסוימים. בין האנשים האלה, כנראה גם ראש הממשלה. ולמה באמת הוא זוכה לאִתרוג? רק בגלל דבר אחד, שהוא עדיין לא מספיק קולט את זה. הוא לא מספיק קולט את זה. בגלל זה שראש הממשלה עושה את העבודה השחורה לכל ראשי השמאל, לכל אלה שחיכו לזה במשך שנים שלמות, הוא מקעקע בצורה הטובה ביותר את שארית היהדות במדינה היהודית שלנו. הוא יודע לעשות את זה הכי טוב, לכן הם סומכים עליו. לכן הם גם מגבים אותו. לכן הם גם כן מאתרגים אותו, אנחנו רואים איך הוא עושה את העבודה הנפלאה ברפורמת הכשרות. הוא מוחק כל זיקה וזיק בין מה שנקרא כשר לבין מה שנקרא הלכה. יש לו שליחים טובים, גם הטייס המפורסם שעושה לו את זה ממרחקים. אבוטבול, משפט סיכום. עוד דבר אחרון, שלא נשכח שמאתרגים אותו גם בגלל הכותל, גם בגלל הגיורים. אבל אנחנו פה, אדוני היושב-ראש, נמצאים פה כדי לעשות את הכול כדי להגן על קודשי ישראל. ואני קורא לכל התקשורת: אנא, אם אתם צבועים, תהיו צבועים, אבל לפחות תהיו צבועים בצבע יפה. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת יואב בן צור, אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב ליצמן, אינו נוכח. חבר הכנסת יואב קיש. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמי שמכיר היטב את הנושא ובעצם עסק בו, בעצם אפילו כל החוק הזה שהוגש הוא למעשה ניסיון להוביל מהלכים שכבר התחילו. אני אומר בצורה הכי ברורה, והינה, נמצאת פה חברת הכנסת שרן השכל, כל הוועדה הזו וכל החוק הזה זה רק לתת כאילו הרגשה של הישג לחברת הכנסת שרן השכל. אין פה הישג. יש פה סתם ביורוקרטיה. היא אפילו תפגע במטופלים. כל מה שהיא עושה, היא עכשיו במלחמה עם משרד הבריאות, בניגוד לשר הבריאות, שהיה פה מעל הדוכן ואמר: לא צריך את החוק הזה. ואכן לא צריך את החוק הזה. כל המהלכים כבר קורים במשרד הבריאות. הכול מיותר. יש פה הוצאה כספית. כמה עולה לעשות ועדה כזו? מיליון? שני מיליון? לא. אם אין לה עוזר מיוחד, אז זה לא עולה. אבל היא מקבלת עוזר. כי זה התקן. לא. לא בטוח. לא בטוח. היא מקבלת מנהל ועדה. הם טוענים שזו ועדה, לא ועדה מיוחדת, לחוק. אד-הוק.  אלא ועדה לחוק. אז אני מקווה שלפחות בכסף הם מצטמצמים. אבל בוודאי בתשומות של כנסת מלאת ועדות מיותרות, שהם לקחו ועשו ועדת בריאות, וגם יש ועדה לטיפול בנושא נגע הסמים, כל זה מיותר. יש פה, אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, אתנן פוליטי מיותר לחברת הכנסת שרן השכל, שמתוסכלת כי היא נכשלה בכל מה שהיא רצתה לעשות בקנביס, בלגליזציה. הלכה לכיוון של קנביס רפואי, שאין בינו לבין לגליזציה שום קשר. בקנביס רפואי יש נכונות גדולה מאוד לשינויים. זה קורה במשרד הבריאות, מובילים את המהלכים. אבל חברת הכנסת שרן השכל חייבת, אבל אתה, קיש, היא תנסה להכניס תיקונים לחוק הספציפי הזה ולהכניס את, לא צריך את החוק. כל החוק הזה, לא. להכניס את הלגליזציה. זה מה שהיא תנסה לעשות. אין לה סמכות. לא, אין לה סמכות. לא, אני מקווה שלא. בכל החוק הזה, הכול הם יודעים לעשות. מדובר בדברים שנעשו כבר והם חלק מתקנות שיכולות להגיע לשולחן ועדת הבריאות. כל האירוע הזה שהכנסת בשעה 23:00 עוסקת בוועדה מיותרת, ועדה שבראשה שמים מישהי שהיא כבר יו"ר ועדת חינוך, מהסיבה הפשוטה: היא נכשלה כישלון חרוץ בלגליזציה, בדבר החשוב שהיא רצתה להוביל, ועכשיו היא התחילה קרב פוליטי מאסף לעשות משהו מיותר, שמוסיף ביורוקרטיה, שמקשה על כולם, על משרד הבריאות. פשוט קואליציה מגוחכת, שבגלל שהיא נשענת על 61 קולות אז גם עושים חשבון לשרן השכל. אם הייתה פה קואליציה של 64 או 65, משפט סיכום. לא היו סופרים אותה ממטר. לא צריך את הדבר הזה. חוק מיותר, ועדה מיותרת, מבוזבזת. הכול אתנן פוליטי למי שכשלה בכל מעשיה בלגליזציה. טוב. תודה רבה. חבר הכנסת אופיר סופר, הוא היה פה, איפה הוא? פה, פה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא רוצה לדבר על סוגיה פוליטית. אני רוצה לדבר על סוגיה שאני חושב עליה לא מעט בזמן האחרון, והשבוע קיבלתי שלוש תזכורות מדוע יש לנו ירידה במוטיבציה בקרב חיילי צה"ל, ירידה במוטיבציה לשירות קרבי, ירידה במוטיבציה להיות לוחמים. התזכורת הראשונה היא ששעות בודדות לאחר שלוחמים מחסלים מחבל, הם נלקחים לחקירה, מוחרמים להם הנשקים. זו התזכורת הראשונה. התזכורת השנייה למה יש לנו ירידה במוטיבציה, ואולי זה קצת לא כל כך פופולרי מה שאני אגיד, היא כי אנחנו משקמים את הפצועים הלוחמים שלנו כמו שאנחנו משקמים את כל הפצועים האחרים. ואז יש לנו מצב שיש עשרות צוללנים של השייטת ושל הילת"ם ושל יחידות חשובות שפשוט גוססים עכשיו למוות בגלל הסרטן, אבל הסיפור הוא עניין של כסף, ואנחנו לא מטפלים בהם. ויש לנו הרבה נפגעי פוסט-טראומה בעקבות לחימה. ואנחנו שמענו על שני מקרים קשים בשבועיים האחרונים. ובגלל שאין לאף אחד את האומץ לבוא ולהגיד: אנחנו בלוחמים מטפלים אחרת, מבחינתי, מקימים אגף שיקום רק ללוחמים, אז אנחנו ממשיכים להזדעזע ולזחול ולא לטפל בהם כמו שצריך. והסיפור השלישי זה מהיום בבוקר. העוזר שלי מספר לי על מילואים שהוא יוצא אליהם עוד מעט, והוא תקוע עם נעליים. אבל אומרים לו במילואים: תשמע, תביא את הנעליים, צנחן, לוחם, תביא את הנעליים להוא, שיחליף לך מפה, יחליף משם. אם לא נדע לטפל בלוחמים שלנו כמו שצריך ואם מדינת ישראל לא תדע להוקיר את מעמדם של הלוחמים, אנחנו נמשיך לראות ירידה במוטיבציה, ונמשיך, בשם כל מיני ערכים ובשם כל מיני פוליטיקלי קורקט, לדרדר את הפגיעה במעמדם של הלוחמים. עכשיו, יש איזה משהו, אדוני היושב-ראש, שאני מתלבט אם להגיד אותו או לא להגיד אותו. זה קשור לסוגיה פוליטית. כולם פה כבר שכחו שסוגיית הוועדות עדיין לא נפתרה, שהאופוזיציה לא שותפה בוועדות. עכשיו, כולם פה יודעים, אדוני שר הרווחה, אני רוצה שתקשיב רגע למה שאני אומר, כולם פה יודעים שההתנהלות של הקואליציה דורסנית. בתנועה האסלאמית אתם לא יודעים לטפל, ואתם חושבים שאנחנו חמאס, אז אתם דורסים אותנו עד הסוף. בא אביגדור ליברמן, זה שהבטיח שהוא מחסל את ההוא ב-48 שעות, רוצה להיות שר האוצר, רוצה להיות יושב-ראש ועדת הכספים ועוד כל מיני דברים אחרים. הוא רוצה יתרון של שני מקומות. תגיד לי, אני שואל אותך, מה זה, המדינה הפרטית של אביגדור ליברמן? איפה הוא נמצא, ברוסיה? זאת המדינה הפרטית שלו? אין, אף אחד מהתקשורת לא יגיד על זה מילה. אף אחד מהתקשורת לא יגיד על זה מילה, שהוא מנהל את כל הכספים חופשי. ואתם, אתם, אתם שמדברים על ניקיון ידיים וניקיון כפיים, אתם נותנים לקואליציה הזאת להתנהל בהפקרות מוחלטת עם אפס ביקורת, אפס ביקורת לגבי ההתנהלות של הכספים. תהיו גברים. משפט סיכום. תהיו גברים. תגידו: זה לא דמוקרטי, ככה אנחנו לא מנהלים את העניינים. תודה רבה. משפט סיכום. חבר הכנסת שלמה קרעי.  נראה לי, לא היית פה. אבל יש עוד הרבה שלא היו. אתה רוצה שאני אתחיל עם כולם? לא. הרבה, הרבה לא היו. אתה יודע כמה לא היו? אם היה אחד, שניים, אין בעיה. שב, נראה מה לעשות. שלמה קרעי (הליכוד): שלמה קרעי (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל מטרתה של הוועדה הזו היא לייצר ג'וב נוסף לחברת הכנסת שרן השכל. ועדה מיותרת גם אליבא דשר הבריאות, זה מיותר לגמרי. רק לייצר ג'ובים ורק לייצר עוד אצטלה ועוד הילה של שקר כלשהו, כמו שנוהגים לעשות בתקווה חדשה. בכלל, כל מהותה של תקווה חדשה היא שקר ואחיזת עיניים. כך הוועדה הזו, כך כנס היסוד שהיה אתמול, שהוא למעשה כנס האשכבה שלהם, וכך גם הצעות החוק החדשה לסתימת הפיות בימין, של חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי שמנסה לסתום את פיות הימין ברשתות החברתיות. הם מפחדים, אדוני היושב-ראש. הם מפחדים על הג'ובים שלהם, הם מפחדים על המשרות שלהם. במקום ללמוד, דודי, במקום ללמוד בתקווה חדשה מהחשמונאים, היום אנחנו במוצאי חנוכה, הרי אם מתתיהו ובניו היו הולכים עם היוונים, הם היו מקבלים את כל העושר וכל הכבוד שבעולם. אבל לא, הם לא מכרו את ארץ ישראל, לא מכרו את מסורת ישראל בשביל ג'ובים ובשביל שררה. הם נלחמו על שלהם. במקום שחברי תקווה חדשה וימינה ילמדו מהחשמונאים, ממי הם למדו מוסר השכל? משר המשקים בפרשת השבוע. כתוב: "וידבר שר המשקים את פרעה לאמֹר את חטאי אני מזכיר היום". מדרש רבה מסביר: למה הוא פתח את הפה אחרי שנתיים? מה קרה שהוא נזכר? הוא ראה שפרעה עומד למות מרוב צער, הוא לא ידע, לא פתרו לו את החלומות, אז הוא אמר: אם פרעה ימות, מה יהיה איתי? יקום מלך חדש ואולי הוא לא ימנה אותי גם כן לשר. אז כדי לשמור על הג'וב שלו הוא הלך ומכר את הערכים. הוא לא רצה שיקום, אומנם הוא אמר: "נער עברי עבד, ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה" אבל הוא עשה את זה כדי לשמור על הג'וב. אז משם תקווה חדשה וימינה לומדים, כדי לשמור על הג'וב מוכרים את הכול. בימים ההם מתתיהו נלחם על הערכים שלו והפסיד את הכול מבחינה גשמית, ונלחם מעטים מול רבים. ובזמן הזה קמה ממשלת ישראל, שבמקום ששריה ילמדו הנהגה יהודית ממתתיהו ובניו, הם נושאים עיניים לשר המשקים ולומדים ממנו איך לשמור על הג'וב שלהם בכל מחיר. הם מוכרים את החוסן הלאומי למועצת השורא, את השבת, למרב מיכאלי וחבריה המתייוונים, את הכשרות והגיור, לליברמן, בליאק ומלינובסקי, שקידשו מלחמת חורמה על היהדות, ואת שריד בית מקדשנו, לרפורמי קריב, שבכלל מתפלא למה בית המקדש לא נמצא במרכז תל אביב. משפט סיכום. אני מסכם, אדוני היושב-ראש. עדיין, כל עוד הנר דולק, חברי ימינה וחברי תקווה חדשה, אפשר לתקן. תצילו את מה שעוד לא הרסתם. יש לכם עדיין הזדמנות. תודה. חבר הכנסת איימן עודה. כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום בבוקר ראש הממשלה נפתלי בנט ירד ממגדל השן שלו לנגב. בתצפית מול רהט, לא נכנס לעיר עצמה, אמר שאנחנו עוברים מהגנה להתקפה. כך הוא מדבר לאזרחים הערבים בנגב. המשפט הזה של ראש ממשלת השינוי הזכיר לי את המשפט של ראש הממשלה הקודם נתניהו, שאמר נגד תושבי קלנסווה ש"כוחותינו הורסים בתים בקלנסווה". הראשון אומר "כוחותינו", מול האויב, והשני, של ממשלת השינוי, מדבר על התקפה נגד האזרחים. חשוב לי להגיד לכם שהמצב הקשה ביותר בקרב אזרחים בכל מדינת ישראל נמצא בקרב האזרחים הערבים בכפרים הלא-מוכרים בנגב. הממשלה הזו רוצה להטיל משילות על הנגב, ואני רוצה להסביר לה איך מטילים משילות. מטילים משילות דרך הכרה בכפרים, דרך מתן זכויות לאנשים, לתת לאנשים לחיות בכבוד, לתת אופק לצעירים, ולא לתת להם לחיות בכפרים בלתי מוכרים וללא מים וללא חשמל. כך לא מטילים משילות. הממשלה הזו בששת החודשים הראשונים שלה היא הממשלה הגרועה ביותר עבור האזרחים הערבים בנגב. גם עבור היהודים. גם עבור היהודים. קשה לי להגיד מילה יחסית, בצורה יחסית כלפי ממשלת נתניהו האחרונה, ממשלת נתניהו-גנץ. אבל בגלל שהייתי שותף בשיחות בין סעיד אלחרומי, עליו השלום, לבין השר לשעבר עמיר פרץ, כי דיברו שם על הכרה בח'שם זנה, ברח'מה, בעבדה. בממשלת השינוי החליפו את ההחלטה הזו בתוכנית פראוור, כלומר, הכרה בתמורה לכינוס 70% מתושבי הכפרים הבלתי-מוכרים. זה לא נכון. זה לא נכון, אדוני. זה נכון ומדויק. זה לא נכון. זה נכון ומדויק. לכן אני כל כך גאה שאנחנו עומדים חוצץ, לא רק שעמדנו מול ממשלת נתניהו, אלא גם עומדים חוצץ נגד הממשלה הגזענית הזו של נפתלי בנט. תודה. תודה. איפה שרן השכל? תסכם שרן השכל במקום יושב-ראש ועדת הכנסת. היושב-ראש, למה לא יו"ר ועדת הכנסת מסכם? מותר. היא חברת ועדת הכנסת, היא יכולה לסכם. בדקתי את זה. אני מודה ליושב-ראש ועדת הכנסת שנתן לי את ההזדמנות להשיב על כל הטיעונים שנאמרו פה לפני כן. שרן, אם הם היו יודעים שאת עולה להשיב, הם לא היו, חשוב, חשוב להשיב לדברים. מה קורה עם הערבויות? כמה כסף קיבלתם על החוק? אז בואו נדבר על זה. מה במזומן ומה בערבויות? בואו נדבר על זה. קודם כול, לוועדת הקנביס, לא, לא. על זה. על זה. יש נציגים, דברי איתנו רק על הכסף. כן, גם על ההכפשות והשקרים שאתם מפיצים, גם על זה אני אענה. על הכסף, כסף. על השוחד. הפה המנוול הזה, שפשוט משקר בלי הפסקה, גם על זה אני אענה. אל תדאגו. אל תדאגו. אני מבין שלא קיבלתם ערבויות. מה, קולבר לא נתן לכם? פנאקסיה לא נתנה לכם כלום? ועדת הקנביס היא ועדה שמורכבת כמעט מכל הנציגים בקואליציה. אַת הבן אדם, לקחו אותך בגלל חוק הקנביס. אַת הקוף. לא סתם היה חשוב לכל אחד ואחד מאנשי הסיעות פה להיות חברים בוועדה הזו. זו עדות לדחיפות ולחשיבות של נושא הקנביס הרפואי כאן בכנסת ישראל. היום היה אמור להיות משפטו של ניר יופטרו, אדם שכל מה שניסה לעשות זה לעזור לחולי סרטן. יואב קיש, תחת המשמרת שלך, אתה היית אמור לעזור להם. הוא למעשה עומד למשפט על דבר אחד, הוא לא לקח שקל אחד לכיסו, ובלבד שיוכל לעזור לחולי סרטן להחלים ממחלה או לפחות לחיות חיים ארוכים יותר. האדם הזה הציל נפשות. הציל נפשות. הצלחנו לתת הארכה בבג"ץ למטופלים לעניין הרפורמה הישנה, כדי לתת לנו זמן לתקן את הרפורמה הגרועה שקיימת היום, שאף אחד לא הצליח לתקן עד עכשיו בגלל מכשולים וחסמים שעמדו בתוך משרד הבריאות. אני שמחה ומברכת את שר הבריאות ניצן הורוביץ, שהבין את המצב ונרתם למאבק הזה, ויחד בשיתוף פעולה אנחנו עכשיו נתקן את הגזרה המרה הזו שהייתה על מעל ל-100,000 אזרחים במדינת ישראל. תראו, בסופו של דבר הדרך הייתה ארוכה. כבר מעל לשש שנים אני עוסקת בנושא הזה, וזו עוד הצלחה אחת בדרך ארוכה ולא פשוטה ומורכבת, שהייתה עם המון המון המון מאבקים קשים בדרך, ואני גאה על כך. נכון, נלחמתי על זה, נכון, גם אמרתי שלא אצביע על דברים עד שההסכמים הקואליציוניים יקוימו. למה? כי מדובר פה בדיני נפשות. מדובר פה בחיי אדם. אפשר לעשות פוליטיקה, כפי שאמר, עלה פה לפני כן לבמה סגן השר לשעבר בבריאות, שהיה אמון על נושא הקנביס. אתה יודע, ביטן? מי זה? יואב קיש היה אמון מטעם משרד הבריאות על עניין הקנביס, ניתנה לו יד חופשית לטפל בנושא הזה, והוא מעז לעלות לבמה פה, כמו איזה חרטטן מארץ החרטטנים, ואומר שהוא עשה עבודה, עם אפס הישגים. אפס הישגים, והוא מעז לעלות לכאן לבמה ולהגיד שהוא טיפל והוא עשה, והדבר הזה, אין לו שום משמעות. אז למה מעל ל-100,000 מטופלים מתקשרים, כותבים הודעות, מחכים שהחוק הזה יעבור? כי הם מבינים שאנחנו נתקן את מה שאתה לא הצלחת. איפה שאתה נכשלת, אנחנו נתקן. מה שאתה לא עשית, אנחנו נעשה. בטח שיש לך את התסכול הזה כשאתה עולה לפה ואתה מעז להשמיץ ולדבר בצורה הזו. אני מבינה את התסכול הזה, שאתה יושב בצד ועכשיו אתה רואה איך אנחנו מטפלים בנושא הדחוף הזה. ואנחנו נעשה את זה. תכף הוא יענה לך, שרן. תכף. אני רוצה, למה לא ועדת, למה לא ועדת, למה לא ועדת המדע? למה לא ועדת סמים? למה לא ועדת שירותי דת? למה לא שבע ועדות? היא הרי מכפישה את קיש. חברים, המאבק הזה הוא ניצחון ראשון. אנחנו נעביר את רפורמת הקנביס הרפואי יחד, בשיתוף פעולה, הקואליציה. מה היא אמרה לך? היא תקפה אותך? היא תקפה אותך? פינדרוס, אתה אמרת לפני כן, למה שלא נסמוך על הקואליציה? אנחנו סומכים על הקואליציה. אתה שמעת מה קורה, את המקום של נגוסה. את המהלך הזה אנחנו עושים בשיתוף פעולה מלא. היא הייתה צריכה לשבת בבית, היא תפסה את המקום של נגוסה, אני וחברת הכנסת עידית סילמן ביחד, בשיתוף פעולה, הצלחנו להעביר את המהלכים האלה, חברים, אם לא, 4 מיליון שקל היא, ביחד עם בועז טופורובסקי, שהיה שותף מלא מההתחלה. של עצמה. אני מבינה את העצבים שלכם, אני מבינה את התסכול הזה. לא, לא, הוא מדבר על נגוסה במקומך. אם נגוסה היה נכנס, את לא היית מגיעה לפה. אני מבינה את התסכול שלכם כשאתם יושבים ורואים אותנו מבצעים את מה שאתה לא הצלחת. את היית במקום ה-40. היית צריכה להסתובב בקניון היום. את מה שאתה לא הצלחת אנחנו נעשה עכשיו. באת, גנבת את המקום של נגוסה, את לא מתביישת? אנחנו עושים את זה ומצילים חיי אדם באמצעות הרפורמה הזו. אני יודעת שזה כואב. צודק, דודי, היא גנבה את המקום של נגוסה. חברי חבר הכנסת רם שפע, שבי בבית ותשתקי קצת.  שותף מלא בהעברה, הוא גם חבר באותה הוועדה.  מיכל רוזין, שסייעה ועזרה, אי-הפללה, איך זה קשור לחולים, אי-הפללה? אי-הפללה הרי, את הגשת חוק של אי-הפללה. בהעברת החקיקה הזאת. גם השר ניצן הורוביץ. את כל הדברים האלה אנחנו עושים בשיתוף פעולה יחד. הרי את קיבלת ארבעה, לא את, את הקוף. בלי החוק הזה את לא היית נכנסת לכנסת, הרי אין לך שום משמעות ציבורית. זה אחד הגשרים שאנחנו בקואליציה הזו הצלחנו לבנות. ואני יודעת שזה מלחיץ אתכם ומכעיס אתכם ומתסכל אתכם, זה העונש שלנו. זה העונש שלנו. שאנחנו, על נושאים כלכליים כמו יוקר המחיה,  על נושאים כמו רפואה ומטופלים בקנביס רפואי יוצרים גשרים ויודעים לשתף פעולה ביחד. אני יודעת שכואב לראות את זה, אני יודעת שזה מכעיס. ולעניין כל מיני טענות כאלו ואחרות שעלו לפני כן, חשוב לי לומר ולהגיב לכל מיני השמצות ושקרים שנאמרו. כשאני ישבתי ביחד עם כמה מהחברים פה, ממש בספסלים האלו, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת שתשתיק את המליאה. לא, אבל זה טוב לך, הם מאריכים לך את הזמן. דודי, היא רצתה את המקום של הנשים. תאמין לי, אני אשמח שיקשיבו. בזכותם את בעניין, אנרגטית. אני אשמח שיאזינו. תשמור על זכותי לומר את הדברים האלה, גם כשקשה להם לשמוע את זה. אני יודעת שגם לך זה קשה, אבל זה חשוב. רבותיי, אתם מפריעים לה, מספיק. לשבת, לשבת בבקשה. של עידית סילמן. היא יושבת-ראש ועדת הבריאות, לא צריך להקים עוד ועדה. כאשר ישבנו יחד ממש בספסלים האלו, אני שמעתי כמה מחברי הכנסת שאני שומעת היום מדברים ומספרים עד כמה הפוליטיקה לא צריכה להיות אישית, עד כמה לא צריך לתקוף את אשת ראש הממשלה ואת משפחת השרים, ואת כל הדברים האישיים הצהובים הדוחים האלו שמנסים להכניס כל הזמן. ישבתם פה והלנתם על הנושא הזה פעם אחר פעם, על איך אותה אופוזיציה השתמשה בדברים הצהובים והאישיים. ולצערי, ברגע שעברתם מקום, כאילו הסרתם מסכה, כאילו החלפתם דיסקט. אקוניס, אתה מפריע. יש פה אנשים שלא אומרים דבר אחד לא על אידיאולוגיה, לא על דרך ולא על תפיסת עולם, אך ורק מטנפים, משתמשים בשפה בוטה, ולמעשה, את עכשיו קראת מנוול לקיש. את השתמשת במילה "מנוול" כלפי חברי כנסת. ולמעשה משתמשים אך ורק בדברים אישיים. את קראת מנוול לחבר כנסת ואת מדברת על זה שמלכלכים את הפה? אני מבקשת שלא לשקר, אני לא קראתי לו מנוול. את כן קראת לו מנוול, בתחילת דברייך. אתה משקר. אני אשמח שתעבור על הפרוטוקול, ואתה תראה שמנוול אני לא אמרתי. היא לא אמרה מנוול, היא אמרה משהו אחר. מה אמרה? היא תגיד לך. הרבה דברים אחרים, אבל את זה כמובן שאני לא אמרתי. את קראת לו שקרן עכשיו? את זה היא לא אמרה, באמת היא לא אמרה. התייחסתי לגופו של עניין. היא לא אמרה את המילה "מנוול". לא "מנוול". הייתה לי הרבה יותר הערכה, באמת, הרבה יותר הערכה כלפיכם, אילולא אותם חברי כנסת שהתביישו לפני כן היו עולים ועושים בדיוק את מה שהם הלינו עליו לפני כן. הייתי הרבה יותר מעריכה את העלייה לפה והשיח או המתקפה אולי על נושאים אידיאולוגיים, על עניינים של דרך, לזה יש לי הערכה, אבל המתקפות האישיות האלה חסרות רסן, מלוות בקללות, בשפה דוחה, שאני מתביישת שאותו נוער בכנסת, הרגע קראת לי מנוול, יא צבועה. הרגע קראת לי מנוול, יא צבועה. שאותו נוער בבתי ספר שומע אתכם ואת השפה שלכם. ולעניינים אחרים, משה ארבל, אתה דיברת גם כן על עניין ריבוי התפקידים. בעניין ריבוי התפקידים אני חייבת לומר, אנחנו כנשים יודעות לקחת על עצמנו לא מעט משימות ויודעות לעמוד בהן בגבורה רבה. ואני אומרת לך שגם את התפקיד הזה אני אמלא בכל הכוח ובכל המרץ שיש לי, ואני מבטיחה לך שהחקיקה הזו תעבור כראוי, ואשקיע מזמני לא מעט על מנת לוודא שהחקיקה הזו תעבור כמה שיותר מהר. אני חושבת שמההיכרות שלך איתי אתה יכול לסמוך גם על המילה הזאת. תראו, עוד? עוד לא קיבלת הוראה לרדת? רגע, יש לי עוד המון דברים. איפה עידית? מה מצבנו? יש לנו עוד קצת זמן. יש לנו עוד קצת זמן. בבקשה. טוב. נכון? זהו? טוב, חברים, בסופו של דבר החקיקה החשובה הזו, והקמת הוועדה, תדון בדברים מהותיים שמדברים על הורדת המחירים. זו לא סתם הורדת מחירים, זו הוזלה של תרופה מעלות של כמה אלפי שקלים לעלות שבה אזרחי ישראל המטופלים בקנביס יוכלו להרשות לעצמם את אותה תרופה שבועית או חודשית. אנחנו נסיר את הרגולציה המטורפת הזו, שעד היום אף אחד מכל אחד שניסה לא הצליח. אנחנו נעביר את זה ממשטר של רישיונות למשטר של מרשמים, שכל רופא שיודע לטפל גם בתרופות מאוד מאוד קשות, תינתן לו ההזדמנות לכתוב מרשם. אני רוצה להודות לכל חבריי בקואליציה. מצפה לנו עבודה לא פשוטה ומורכבת, ואני מקווה שנעשה את זה במהירות האפשרית למען מעל 100,000 מטופלים בקנביס רפואי. מה שהם לא הצליחו אנחנו נעשה. תודה. תודה רבה.  רבותיי, לשבת. לשבת. יושבים? המלצת ועדת הכנסת בדבר, רגע, דוד  אחרי זה. מה קרה? אחרי זה. לשבת, רבותיי. המלצת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ב 2021, שומעים? לחזור? הצבעה שמית. שמית, שמית, שמית. לא ביקשו. אני רוצה שמית הפעם. לא ביקשו. לשבת. הצבעה. המלצת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ב 2021, נתקבלה. אני רציתי שמית. לא ביקשו. 50 בעד, 44 נגד. ההצעה עברה. ההמלצה עברה. עכשיו יש הודעות אישיות. חבר הכנסת יואב קיש, נתחיל בקיש. אני אהיה קצר, ואני אומר את זה בצורה ברורה לכולם: חברת הכנסת שרן השכל מדברת על הסתה, ואז עולה פה על הפודיום ומקללת את חברי האופוזיציה. זו שרן השכל. מה שעשיתם פה, נתתם לה אתנן פוליטי, הקמתם לה ועדה על חוק שלא צריך אותו וזו ועדה שלא צריך אותה רק בגלל שהיא נכשלה בלגליזציה. אתם יודעים את זה היטב, היא יודעת את זה, ובגלל זה היא עולה לפודיום ומקללת חברי אופוזיציה שעשו פי אלף יותר ממנה בתחום הזה. תאמר חצי קדיש. אני לא יודע להגיד, תודה. חבר הכנסת אמסלם, הודעה אישית. אמסלם, תלמד. קצר קצת. קדימה, תעלה. נו, יאללה, תתחיל. קדימה. תן לו את העודף של קיש. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר לגב' השכל, הקנגורו המקפץ, דרך אגב, אני רוצה להזכיר לך, היית בשלום עכשיו, באת לליכוד, גנבת את המקום של נגוסה והיית במקום ה-40, ובסופו של דבר הלכת למר סער. אני אספר לך למה מר סער לקח אותך, לדעתי. הרי ערך אלקטורלי אין לך. אין לך שום דבר. אף אחד לא מצביע לשרן השכל, ואף אחד לא יודע מי זו שרון השכל. שרן. שרן השכל. בוודאי אם זה היה תלוי במר סער ללא שום אינטרסים, הוא היה שם את מיכל שיר לפנייך. הרי הוא מחויב לה יותר. אלא תביני, גב' שרן השכל, את חלק מהמשחק. מה הוא עשה? הוא היה צריך לקבל 4 מיליון שקל ממר קולבר ערבויות, הוא קיבל. דרך אגב, ערבות לבחירות היא הערבות הכי מסוכנת. זו ערבות שיכול להיות שהיא נעלמת. איך אמרנו, עוד שבוע וחצי והכסף היה נעלם, 4 מיליון שקל. ומה ובעצם נתתם לו בתמורה? את חוק הקנביס. אני רוצה להזכיר שהחוק בוורסיה הראשונה, כשמנסור עבאס התנגד לו, היה אי-הפללה. אף אחד לא מדבר על קנביס רפואי. גם היום יש קנביס רפואי על פי חוק. זו לא השאלה בכלל. את הגשת את החוק על אי-הפללה, ועל זה בעצם אתם קיבלתם 4 מיליון שקל. דרך אגב, זה השוחד הכי נקי, הקלאסי. כשרוצים ללמד בפקולטה למשפטים, אתה, חבר הכנסת ביטן, בפקולטה למשפטים, שלמה, נותנים את הדוגמה הזאת: אם חבר כנסת מקבל כסף או שווה כסף, זה הכי חמור. זה הדבר הכי חמור. אבל לא בישראל. מביא חוק שמישהו אחר אמור ליהנות בו ממיליארדי שקלים ופוגע בכלל באינטרס של אזרחי מדינת ישראל. לא אכפת לו שהילדים יעשנו. מה מעניין אותו שזה ירוץ לבתי הספר? לא מעניין אותו. אי-הפללה, המשמעות היא: כל מי שרוצה לעשן במדינת ישראל, הם צריכים אותם ככה. בוודאי. אבל, מה? 4 מיליון שקל מתוך סך הערבויות, תקווה ישנה קיבלה 16 מיליון שקל, חבר הכנסת קרעי, 4 מיליון, מר קולבר. ומה יש למר קולבר? זה גם שוחד פוליטי. בלי זה מי יצביע להם? נכון. יש לו את חברת פנאקסיה. הוא הבעלים. מה שקרעי אומר: צריכים להיות מסטולים כדי להצביע. בדיוק. הוא הבעלים של חברת פנאקסיה. עכשיו אני כותב מכתב למר מנדלבליט. מר מנדלבליט, אני שלחתי לך מכתב מפורט עם כל הסוגיה, לדעתי. אני רוצה לומר משהו הרבה יותר חמור. לא מזמן מר לימון, המשנה של מנדלבליט, כותב למר סער שבכל הקשור לחוק הקנביס הוא מבקש ממנו להתייעץ איתו בגלל שהוא בניגוד עניינים. הרי אם אתה בניגוד עניינים וכבר פעלת, הרי עברת על החוק, קיבלת את השוחד. למה הדבר דומה? הבן אדם כבר קיבל את השוחד, נסע. הרי אתה, לשיטתך, טוען שהוא קיבל את השוחד. מה זה ניגוד עניינים? ניגוד עניינים בקטע הזה זה שוחד הלכה למעשה. הוא קיבל 4 מיליון שקל, ותמורת זה הוא קידם חוק. דרך אגב, הם ממשיכים להתעקש על החוק. מדוע? כאילו להראות שהם לא עשו עבירה. תבין טוב: הם ממשיכים בשוד כאילו זה לא שוד. זה כל הרעיון פה. לכן, אדוני מר מנדלבליט, אני לא מוכן. אנחנו לא נוותר. אתה מכיר אותי. אני שלחתי לך מכתב, ואני מצפה שאתה תשיב בפרק זמן סביר. אתה יודע שגם אתה בסיפור הזה בניגוד עניינים, בגלל שאתה יודע שתקווה ישנה קיבלה שוחד. אתה יודע גם שסער הוא יושב-ראש המפלגה, הוא המפלגה. זה לא דומה, אתה גם הוצאת חוות דעת כזו בעבר. לכן, מה שאני מצפה ממך: לא להתחיל עכשיו לשלוח את כל חוקרי היאח"ה וכל העולם יחפש אולי אם מישהו נתן עוד איזה בקבוק או פחית שתייה לראש הממשלה נתניהו או לבן שלו או איפה הוא התארח אצל איזה חבר באיזה סלון, עד היום עוקבים אחריו כאילו הוא עדיין ראש הממשלה בפועל וצריך להמשיך לרדוף אותו. אלא מה? תבדוק. פה אחת הפרשיות החמורות, לטעמי, שקרו במדינת ישראל, שעדיין מתרחשות כאן היום, וגב' השכל חושבת שהיא המציאה משהו. היא חושבת שגדעון סער לקח אותה בגלל שיש לה איזה ערך אלקטורלי. היא לא מבינה. בעגה של העבריינים יש מה שנקרא "הקוף", מישהו שעליו אתה משליך את האירוע. הוא לא מבין שהוא כנראה הכיר את קולבר לפני, סגר איתו את האירוע, שאל: איך אני עושה את זה? אמר: הינה, ניקח את שרן השכל. פעם היא הייתה בליכוד והיא הגישה הצעת חוק כזו. אפילו אין לך הבנה להבין את מעמדך, את מצבך ואת השימוש שעושה בך מר סער. הרי מדובר בבחור מתוחכם, בבחור שלא בוחל בשום אמצעי. לכן, מר מנדלבליט, שוב, אני מודיע לך: אני מחכה לתשובה ממך בפרק זמן סביר. אני אפנה אליך, משפט סיום. משפט סיום. נתתי לך עוד שתי דקות, אתה יודע את זה? משפט סיכום. לא להפריע לי. לכן אני מבקש ממך, מר מנדלבליט, אני ראיתי את השעון. טוב, קדימה. מר מנדלבליט, אני מבקש ממך: אני ממתין לתשובה ממך, אני מצפה שבפרק זמן סביר. למרות שהוא השר שלך, תשיב לי. ולא, אתה יודע מה אני עושה. אתה יודע איך אני מתקדם עם זה שלב קדימה, בגלל שאני יודע שאתה לא עושה את עבודתך בשום נושא וכל מאווייך וכל המרץ שלך נתונים רק לרדוף את משפחת נתניהו ואת הליכוד ואת המחנה הלאומי, מליצמן ועד חיים כץ, ראש הממשלה נתניהו, אריה דרעי וכולם. אמסלם, אמסלם. אתה תופס את כולנו בגרון, ולא מעניין אותך, דודי, מספיק. תכבד. אמרתי לך, משפט סיכום.  מה קורה בצד הזה. תודה רבה. תודה רבה. תכבד, אני מבקש ממך. עשר דקות דיבר. אתה לא יכול לעשות צחוק. דיבר שמונה דקות ועוד מתלונן.  שמונה דקות, כי הייתה לי בעיה עם השעון. הייתה לי בעיה, וקיבלת עוד שלוש דקות. כן, אבל לעידית הייתה בעיה רק כשהוא דיבר. כשאחרים דיברו עידית שתקה, ממש שתקה, השעון אז. אתה מבין מה שקורה פה? היא יודעת להסתכל רק כשמישהו אחר עולה מהאופוזיציה. עכשיו אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: המלצת ועדת הכנסת, יאללה, די עם ההצגות. די, די. אבוטבול. לא, זה פוגע. בדבר מינוי ועדה ציבורית לקביעת שכר ותשלומים לחברי הכנסת.  גברתי, תפתחי בבקשה את רשימת הדוברים. תפסיקי עם ההצגות. נו באמת, אני לא תחנת פז. אל, אותי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להציג בפניכם את הצעת ועדת הכנסת להרכב הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת. בהתאם לחוק הכנסת, הכנסת ממנה ועדה ציבורית שתפקידה להמליץ בדבר שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת, לפי הצעה של ועדת הכנסת. לפי החוק, בוועדה מכהנים שלושה נציגי ציבור שלפחות אחד מהם הוא חבר בסגל האקדמי של מוסד להשכלה גבוהה. עוד קובע החוק כי אין למנות לוועדה מי שהחלטות הוועדה יכולות להשפיע על שכרו או גמלתו ומי שהוא חבר בהנהגה הפעילה של מפלגה. בשנת 2014 מינתה הכנסת ועדה ציבורית שבה היו חברים פרופ' חיים לוי, עו"ד חגי סיטון ופרופ' איוון פרידמן. משך כהונת הוועדה לפי החוק הוא חמש שנים, כך שכהונתה הסתיימה בינואר 2019. עקב הבחירות החוזרות ונשנות לא בחרה הכנסת ועדה ציבורית, ורק היום אנחנו משלימים את המהלך של בחירת ועדה חדשה. זו גם הזדמנות להודות לחברי הוועדה היוצאת על כהונתם ועל תרומתם. מה עם שכר השופטים? גם להם אתה ממנה ועדה? ועדת הכנסת החליטה להציע לכנסת כי הוועדה החדשה תהיה בהרכב הבא: פרופ' יובל אלבשן, יושב-ראש, פרופ' יורם עדן, חבר, ד"ר קרן בר-חוה, חברה. החברים המוצעים הם אנשים רבי-פעלים, אשר לצד פעילות אקדמית מרשימה הם מעורבים גם בתחומי עשייה רבים ומגוונים, ואני מבקש להציג אותם בקצרה. פרופ' יובל אלבשן, דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים של הקריה האקדמית אונו בירושלים. קודם לכן כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו, ובעבר שימש כסמנכ"ל ומנהל רשת מרכזי הזכויות של עמותת ידיד. כמו כן, הוא כיהן כיושב-ראש תוכנית הפרו-בונו הארצית של לשכת עורכי הדין. במקביל, פרופ' אלבשן משמש כחבר בכמה ועדות ודירקטוריונים ציבוריים שונים. בישיבת הוועדה הוא הגדיר את עצמו כעורך דין קהילתי ופרופסור למשפטים. נזכיר כי הוא גם סופר עברי שפרסם עד כה עשרה ספרים. פרופ' יורם עדן, פרופסור מן המניין, ראש החוג לכלכלה וחשבונאות וראש בית הספר הבין-תחומי לחברה וקהילה במכללה האקדמית הדסה. הוא כיהן בעבר כסגן נשיא לעניינים אקדמיים וכדיקן בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למינהל. הוא עורך אקדמי של ביטאון רואי החשבון וכיהן שנים רבות כחבר הוועד המרכזי של לשכת רואי החשבון. פרופ' עדן פרסם ספרים ומאמרים רבים וכיהן כחבר בדירקטוריונים ובוועדות ציבוריות. ד"ר קרן בר-חוה, ראש החוג לחשבונאות באוניברסיטה העברית בירושלים, מכהנת כחברה בוועדה המייעצת במוסד לתקינה חשבונאית ונציגת המוסדות להשכלה גבוהה במועצת רואי החשבון. בנוסף מכהנת כדירקטורית בחברות מובילות במשק וכיושבת-ראש ועדות תגמול. שימשה כחברת מליאה ברשות לניירות ערך וכחברה בוועדות ציבוריות שונות. שלושת החברים המיועדים הופיעו היום בפני ועדת הכנסת והציגו עצמם ואת הרזומה המרשים שלהם. בישיבה השתתף גם יושב-ראש הכנסת ועמד על חשיבותה של הוועדה הציבורית לעבודת הכנסת. ההרכב אושר היום בוועדת הכנסת פה אחד, ואני מבקש את אישורה של הכנסת להמלצת ועדת הכנסת. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. מישהו נרשם? אני, אני. סמוטריץ', תעלה. כמה דקות הוא רשאי לדבר? שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הקמת ועדה ציבורית היא מהלך נכון ומבורך, ואני משוכנע שחברי הוועדה יהיו אנשים טובים, הם, לא "יהיו" ומקצועיים, אבל יש דברים יותר חשובים, ואני שוב רוצה לנצל את העובדה שחבר הכנסת מנסור עבאס נמצא כאן במליאה. לא זכור לי שראיתי איזשהו גינוי שיצא מפיו לפיגוע הטרור בשער שכם בירושלים בשבת, לא ראיתי שיצא מפיו איזשהו גינוי לפיגוע אתמול בערב במחסום תאנים הסמוך לאבני חפץ. מנסור עבאס, אתה שומע? חבר הכנסת עבאס, אתה שומע? אתה יודע שהיה פיגוע דקירה קשה באזור שער שכם בשבת בירושלים? אני שומע אותך מגיב להמון דברים, ואתם נלחמים פה על חוק החשמל, לא שמעתי מכם אף מילה. אז אתה רוצה אולי לגנות את הפיגוע הנורא הזה? לגבות את לוחמי ולוחמות מג"ב, שעושים עבודת קודש ושומרים על ירושלים ועל ביטחון תושביה ואזרחיה וחתרו למגע ופעלו נכון והרגו את המחבל הנתעב הזה? אתה חבר בכיר בקואליציה הזאת, והשתיקה שלך, מנסור, רועמת שוב ושוב. אנחנו בגל טרור ופיגועים קשה, ואתה מנהיג בחברה הערבית, בתנועה האסלאמית, ומנהיגות מובילה כיוון. בצלאל, בצלאל. כן, כן, מנסור. גם כאשר, לא היית מרוצה ותקפת וביקרת, וגם עכשיו, למה אתה שותק? אתה מנהיג. אז מה שלא אעשה, תגיד, אתה לא מבין, אתה משתמש בזה פוליטית. שהשתיקה שלך רועמת ומתפרשת?  לא שומעים אותך. היה מצופה שכמנהיג ערבי, מנהיג התנועה האסלאמית, אתה תקום ותגנה ותקרא לציבור שלך ושל מי שמקשיב לך ושומע לך לחדול מהטרור ומהאלימות. והינה, אתה בורח עכשיו החוצה, כמו שאתה בורח, אתה יודע מה, אתה לא בורח מאחריות, לצערי אתה תומך בטרור הזה ומעודד אותו. וכן, מה אתה עושה ככה, גלעד קריב? אלה השותפים שלכם. מנהיגות שאל מול גל טרור כזה שמכה באזרחי ישראל בכל מקום שותקת שתיקה רועמת, ולהם אתם מוכרים את מדינת ישראל ולהם אתם נותנים מתנות ופרסים לעבריינות, עכשיו, עם חוק החשמל ועם הסדרות ועם הלבנות סיטונאיות, אני לא יודע איפה. דרישה בסיסית אחת שלכם משותף בכיר שלכם, שהוא מנהיג בכיר בחברה הערבית בישראל, אגב, לא רק בחברה הערבית בישראל, יש לו מעמד גדול גם אצל הערבים ביהודה ושומרון והוא מנהל יחסי גומלין איתם ועם הרשות הפלסטינית, והשתיקה הרועמת שלו צועקת, צועקת תמיכה בטרור, צועקת עידוד טרור, צועקת עידוד רצח של יהודים, ואם היו לכם טיפה אומץ וטיפת ישרות ולא הייתם מסתכלים רק על האינטרסים הפוליטיים שלכם ועל השרידות הפוליטית שלכם, אז הייתם תובעים ממנו נחרצות לא לשתוק שתיקה רועמת אלא להוביל קו נחרץ נגד טרור ונגד רצח, להוביל קו נחרץ של גיבוי לחיילי צה"ל ומשטרת ישראל ומג"ב, שעומדים בחזית של המאבק בטרור. סמוטריץ'. והשתיקה שלכם מול השתיקה שלו רועמת ומבזה, ותתביישו לכם. תודה. מישהו רוצה לסכם?  אוקיי. המלצת ועדת הכנסת בדבר מינוי ועדה ציבורית לקביעת שכר תשלומים לחברי הכנסת, הצבעה. המלצת ועדת הכנסת בדבר מינוי ועדה ציבורית לקביעת שכר ותשלומים לחברי הכנסת נתקבלה. בעד, יחד עם ווליד, עשרה, נגד, אפס, נמנעים, אפס. יחד איתי. היושב-ראש מצביע. היושב-ראש מצביע, אז 11 בעד, נגד, אפס. הוספתי גם את מיקי. הצעת ועדת הכנסת עברה. הודעה, בבקשה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, קטי קטרין שטרית, מיכל רוזין, אמילי חיה מואטי ועאידה תומא סלימאן בנושא: היערכות משרד החינוך לקליטת האחריות על הגיל הרך החל מתאריך 1 בינואר 2022, בעקבות דין מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אורית מלכה סטרוק, יעקב מרגי וסמי אבו שחאדה בנושא: נשירה סמויה והתמודדות מערכת החינוך, בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שלמה קרעי, יעקב אשר, אחמד טיבי ואיתמר בן גביר בנושא: פגיעה דרמטית בכ-78,000 תלמידים בחינוך היסודי מהאוכלוסיות החלשות ביותר. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שרן מרים השכל, קטי קטרין שטרית, יעקב מרגי ואיתמר בן גביר בנושא: מתווה הרכבת הקלה ופינוי משפחות כפר שלם ללא פיצוי הולם. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברת הכנסת יעל רון בן משה בנושא: היעדר שירותי רכבות אל הפריפריה בלילה, בימי שישי ובמוצאי שבת. תודה. הסעיף הבא: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140, הוראת שעה), התשפ"ב 2021, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט גלעד קריב. אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, בטרם אגש להציג את הצעת החוק בקצרה, שמעתי כאן את אחד מחברי האופוזיציה מכנה חברים וחברות בבית הזה בכינוי "מתייוונים". אולי רצוי להזכיר לאותו חבר כנסת שאחד מקווי המתאר הבולטים של העולם ההלניסטי ושל המתייוונים היה פולחן האישיות של השליט ובני משפחתו. בספרי ההיסטוריה זה אחד מהמאפיינים הבולטים של סיעת המתייוונים. פולחן העבודה הזרה שלכם, אלה שמסתכלים על השליט ועסוקים בפולחן מתמיד של השליט ושל בני משפחתו, אלה המתייוונים.  ואחרי שביררנו מהם המתייוונים, ניגש להצעת החוק. אתה המתייוון הראשי. אתה המתייוון הראשי. אתה המתייוון הראשי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140, הוראת שעה), התשפ"ב 2021, אתם חוגגים את חג החנוכה לפי, אתה המתייוון, אתה המתייוון הראשי. מי אתה בכלל? מתייוון 2021 זה אתה. שהציעה חברת הכנסת שרן מרים השכל. בושה לכנסת. מי אתה בכלל? בושה לכנסת. מי אתה בכלל? רפורמי מתייוון. בהצעה מוצע לקבוע הוראת שעה לתקופה של שלוש שנים שבה יוטל עונש מזערי על אדם שהורשע בעבירות של החזקה, רכישה, נשיאה וסחר בנשק לא חוקי לפי סעיפים 144(א) רישא, (ב) רישא או (ב2) לחוק העונשין. על פי ההצעה בנוסח שהתקינה הוועדה, העונש המזערי המוצע לא יפחת מרבע העונש המרבי הקבוע בסעיפים האמורים, ולא יהיה כולו על תנאי, אלא במקרים מיוחדים, שיירשמו על ידי בית המשפט. מדובר בעונש מזערי החל ב-21 חודשים בעבירת ההחזקה ועד 45 חודשים בעבירת הסחר, כאשר העונש המזערי לא יוחל במקרים של עבירות בחלקי נשק. תכלית ההצעה לתת כלים אפקטיביים ומשמעותיים בידי מערכת אכיפת החוק להתמודדות עם התופעה הקשה של שימוש בנשק בלתי חוקי, שגובה חיי אדם מדי יום בשנים האחרונות, כפי שכולנו מכירים ויודעים, הכול תוך שימור תפקידו של בית המשפט בקביעת העונש ההולם בנסיבות המקרה. חשוב לציין שהנהגת עונש מינימום, עונש מזערי, היא חריג שבחריגים, והוועדה, וגם הממשלה, אינן ממהרות לקבוע אותן בחוק העונשין. אנחנו כוועדה מחויבים בהחלט לקבע מדיניות שנקבעה הן בדוח ועדת השופטת דורנר והן במהלכים נוספים של עיצוב מדיניות הענישה, ואנו מתכוונים גם בעתיד להשתמש בכלי הזה של קביעת עונשי מינימום בצמצום משמעותי. עם זאת, במקרה הנדון של עבירות הנוגעות לנשק סברה הוועדה, בתמיכה, כמובן, ומתוך תיאום עם הממשלה, כי בעבירות נשק יש צורך בשינוי חוקי המשחק במהירות ובנחישות נוכח הייחודיות והקיצוניות וההשלכות החמורות של התופעה, בדגש על השנים האחרונות. הוועדה קיימה מספר רב של דיונים בהצעת החוק ובחנה בקפדנות את נתוני המשטרה והפרקליטות על מנת לוודא שההצעה תותאם במידת האפשר למטרותיה, והיא קבעה רף סביר של ענישת המינימום. בין היתר נבחנו כמה מנגנונים לקביעת העונש המזערי, החל בקביעת תקופה קבועה, דרך קביעת עונש מזערי העומד על חמישית מהעונש המרבי ועד להצעה הנוכחית, העומדת כאמור על רבע מן העונש המרבי הקבוע בחוק העונשין. בהקשר הזה חשוב לציין שהוועדה בחנה את נתוני הענישה הנוכחיים ועמדה על כך שבקביעת רף נמוך יותר מאשר רבע מענישת המקסימום לא יהיה שינוי משמעותי מנורמות הענישה הנוכחיות. מכיוון שהוועדה הייתה מודעת לכך שהעונש המזערי המוצע הוא עונש משמעותי ושהשימוש בקביעת עונשי מינימום הוא צעד חריג, קבענו את הוראת החוק כהוראת שעה לשלוש שנים בלבד. בנוסף, על מנת שבידי הוועדה יהיו כלים מספיקים לבחינת מכלול הטיפול בנשק הבלתי-חוקי, כמו גם לבחינת הצורך והאפקטיביות של קביעת עונש מזערי כאמור, הוסיפה הוועדה וקבעה סעיף דיווח של שר המשפטים והשר לביטחון פנים ביחס להליכים הפליליים שננקטו ורמת הענישה שנקבעה באותם מקרים. מעקב אחר נתונים אלה יאפשר לבחון את אפקטיביות הכלי החקיקתי והשימוש בו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. הסתייגות מס' 35 היא הסתייגות שהוגשה על ידי ועל ידי חברת הכנסת קרן ברק, צריך לומר, על ידי חברת הכנסת קרן ברק ועל ידי, איזה חוק? חוק הנשק, עבירות נשק. הרסת לה עכשיו את הפריימריז. לא הרסת כלום. ממש לא. אני סומך מאוד על מצביעי הליכוד, על חברי הליכוד, ואני יודע שהם יודעים לתגמל חברי כנסת ענייניים שטובת הציבור לנגד עיניהם, אז אני לא דואג למצבה של חברת הכנסת ברק בפריימריז של הליכוד. אתה בטח לא דואג. אתה רוצה להחליש את חברי הכנסת של הליכוד. המטרה שלך היא להחליש אותנו. אני דואג לעניינם או למעמדם של חברי הכנסת של הליכוד שכל מה שהם עושים מעל הדוכן הזה זה רק להתנגח ולהגיב באופן לא ענייני. להילחם על הערכים שלהם. רק היום יצאנו מחנוכה, וכל מה ששאבת מהמתייוונים, רק על הערכים. בכל מקרה, נמשיך. להצעת החוק הוגשו, כאמור, הסתייגויות. הסתייגות 35 היא הסתייגות שהוגשה על ידי חברת הכנסת קרן ברק ועל ידי, ובה מוצע להוסיף לרשימת העבירות שעליהן מוטל עונש מזערי גם עבירה של מכירת נשק על ידי מי שקיבל רישיון לכך על ידי המדינה אך מכר אותו למי שאינו מורשה לקנות את הנשק, וזאת שלא מתוך רשלנות אלא עצימת עיניים, או חמור מכך, זדון. אנחנו מעבירים את זה? כן. יש. עבירה זו, לפי סעיף 144(ב3) רישא, אינה שונה מהעבירה של סחר בנשק בלתי חוקי לפי סעיף קטן (ב2) שעליה הוחל עונש מזערי כאמור, וגם העונש המרבי בצידן זהה. על כן, וכדי לשמר את הקוהרנטיות בין סעיפי החוק השונים, אבקשכם לאשר את ההסתייגות האמורה. נוכח האמור אבקש לדחות את ההסתייגויות האחרות, או את כלל ההסתייגויות למעט הסתייגות 35, ולאשר את הצעת החוק החשובה בקריאה השנייה והשלישית. תודה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, אנחנו מדברים בהצעת חוק שאם היא הייתה מובאת בזמנים רגילים, אני חושב שגם רבים כמוני, לרבות כבוד יושב-ראש ועדת החוקה, היו מצביעים נגד. כי בדרך כלל, לפי החקיקה בישראל, עונשי המינימום הם צעד קיצוני, דרסטי, צעד חריג. למעשה, אנחנו באים ומגבילים את שיקול הדעת של השופט, חבר הכנסת אמסלם. למרות שהעונש המקסימלי הוא עונש גבוה, אם אנחנו מדברים על אחזקת נשק זה שבע שנים. נשיאה וסחר בנשק זה עשר שנים, אז אלה באמת עונשים כבדים. אבל כאשר אנחנו באים ואומרים לשופט, אתה חייב לתת עונש מינימום מסוים, אז מגבילים את שיקול דעתו. ואנחנו יודעים, כבוד השר, שהענישה היא ענישה פרטנית, ענישה אינדיבידואלית, ענישה פר התיק עצמו לפי הנסיבות האישיות של העבריין שעומד בפני השופט. זה לא מתמטי, אדוני היושב-ראש, לא באים ועושים באופן מתמטי עונש בלי לבדוק את התיק לגופו, כל תיק לנסיבותיו. לכן, גם המחוקק בישראל, כמעט ברוב העבירות, לא קובע עונשי מינימום, הוא קובע עונש מקסימלי. בכמה עבירות, בכמה סעיפים אומנם יש הסעיף הזה של עונש מינימום. אנחנו מודעים למלחמה שאנחנו נמצאים בה נגד הגל ונגד הסרטן שפוגע בנו ובמיוחד בחברה הערבית, כל העניין הזה של הפשיעה המאורגנת, העבירות של החזקת נשק, הפרוטקשן, השוק האפור, הרציחות. אנחנו כבר סופרים, אדוני השר, 125 הרוגים מתחילת השנה. מדברים על 400,000 500,000 כלי נשק. אנחנו לא מהיום, אנחנו כבר שנים צועקים, זועקים, למשטרה, לממשלות, הצילו, אספו את הנשק הזה מהבתים שלנו, מהשכונות שלנו, מהיישובים שלנו. לא רוצים את הנשק הזה, הנשק הזה הורג אותנו. ואף אחד לא שומע. עשו כמה הצגות של מבצעים לאיסוף הנשק. מי יבוא וימסור את הנשק שלו? אבל ראינו שרק מבצע אחד של סוכן סמוי אחד שהמשטרה הפעילה הפליל יותר מ-80 סוחרי נשק. ואספו עשרות כלי נשק. ככה צריך להילחם. אדוני השר, כבר שנים אנחנו צועקים וזועקים על איסוף הנשק מהיישובים הערביים. אנחנו אלה שהלכנו ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה, פנינו לנשיאת בית המשפט העליון, ועכשיו יושב על הכיסא של היושב-ראש חברי מנסור עבאס. הלכנו ביחד ונפגשנו עם היועץ המשפטי לממשלה, ונפגשנו עם כל צמרת הפרקליטות, ביקשנו מהם, תגדירו את העבירות האלה, אדוני השר מאיר כהן, תגדירו את העבירות האלה כמכת מדינה. גם את העבירות של הפרוטקשן, גם את העבירות של השוק האפור, גם את כל עבירות הנשק, ואז לא צריך את עונש המינימום הזה, לא צריך. כי ברגע שבתי המשפט מגדירים את העבירות האלה כמכת מדינה, אוטומטית רף הענישה עולה. נתנו דוגמאות איך בשנות השמונים מדינת ישראל הגדירה את העבירה של גנבת רכב כמכת מדינה. ובאינתיפאדה הראשונה הגדירו את זריקות האבנים כמכת מדינה. הייתי אז עורך דין, העונשים היו חודשים בודדים בפועל, וברגע שהמדינה הגדירה את התופעה הזאת כמכת מדינה העונשים עלו בהתאם. לכן אני לא צריך את עונש המינימום הזה. אבל הואיל ועם כל מה שאנחנו אומרים עד עכשיו לא הגדירו את העבירות האלה כמכת מדינה, ואנחנו רוצים להילחם מלחמת חורמה בפשיעה המאורגנת ובהחזקת נשק ובסחר בנשק, אמרנו, זה לא צריך להיות הוראת קבע, אדוני היושב-ראש, בואו נעשה את זה הוראה לשלוש שנים, בתקווה שהמשטרה תפעל למגר את התופעה הזאת ותאסוף את כל הנשק הזה ואז לא צריך להאריך, אדוני יו"ר ועדת חוקה. ולכן, אני מבין את כל אלה שפנו אלינו ואמרו, מה אתם עושים, אתם עושים תקדים מסוכן, אתם עושים עונש מינימום. אמרנו, נכון, אתם צודקים עם כל הביקורת שאתם אומרים. אבל עכשיו אנחנו במלחמה, במלחמה נגד ארגוני הפשיעה ונגד סחר בנשק ונגד החזקת נשק, והנשק הזה הורג אותנו, רוצח אותנו, אז אנחנו באופן חריג תומכים ונתמוך בהצעת החוק הזאת. תיקנו למרות שבמקור דיברנו על חמש. תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה ויבוא חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, 20 דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני דיברתי קודם, לא היית כאן. ביום שבת יהודי הלך להתפלל בכותל המערבי, חזר בחזרה, תקף אותו ערבי, מחבל מנוול, וניסה להרוג אותו. שאלתי את עצמי, כפי שאמרתי קודם, למה הוא תקף חרדי? בגלל שהוא הבין שהחרדי זה בליינד יהודי, לא טועים, זה יהודי. אחד שהולך בלי כיפה, בלי סממנים יהודיים, לא יודע, אולי הרג ערבי? אולי הרג תייר? לאחר שהוא תקף את היהודי, ניסה לרצוח אותו, דקר אותו, ראיתי בטלוויזיה, כיוון לו את הסכין לצוואר, רץ לדקור את השוטרת שהייתה שם. שניהם, השוטר והשוטרת, הגיבו כמו שצריך להגיב. דרך אגב, בכל מקום, הבא להורגך השכם להורגו, זה אצלנו כלל ידוע. בעצם הם חיסלו את המנוול הזה. ומה מבקש עיסאווי פריג', שר בממשלת ישראל? להקים ועדה לחקור את השוטרים. ומה עשו? מח"ש קורא לשוטרים, לוקח להם את הנשק, קודם כול, כי אולי חס ושלום מדובר באנשים עבריינים. וחוקרים אותם באותו לילה, במקום להעניק להם צל"ש ולהזמין אותם להר הרצל להדליק משואה. זה מה שקורה. מדוע? אדוני היושב-ראש, בגללך. לא, לא. תקשיב עד הסוף. פעם ראשונה יש ממשלה יהודית-פלסטינית. לא, לא. תקשיב טוב, לא שמעתי ממך מילה, שמעתי את מספר שלוש שלך, תשמע טוב, אומר: כל שהיד זה כתר על ראשו של כל ערבי. איך אתה קורא לרוצח השפל הזה? מנוול? תגיד בבקשה. תגיד שמדובר במנוול שקם בבוקר ורצה להרוג יהודי רק בגלל שהוא יהודי. אתה לא תגיד את זה. אתה תגיד: אני נגד שפיכות דמים משני הצדדים. מה אתה משווה? החיילים או השוטרים, התפקיד שלהם להגן על האזרחים. דרך אגב, גם אם יהודי היה מנסה לדקור עכשיו ערבי, הם היו יורים בו, הם לא יודעים מי זה. אבל אני שואל שאלה, אדוני השר, השר מאיר כהן, תחשוב למשל שאותו ערבי מנוול היה מנסה לתקוף את ראש הממשלה, יהודי, אבל קוראים לו ראש הממשלה, מה היה קורה? הוא היה יוצא משם ככברה מנוקבת, כמו רשת. למה? זה הדין שלו. איך אמרנו, הבא להורגך השכם להורגו. אבל היות שמדובר ביהודי חרדי, והיות שמנסור עבאס, הממשלה הזאת כולה מוחזקת על ידיו ככה, והשר עיסאווי פריג', שר בממשלת ישראל, במקום שיגיד, חבר'ה, כל הכבוד, אני מצדיע לשוטרים, דרך אגב, זה ילדים, זה הילדים שלנו, זה שוטרי מג"ב שנמצאים בסדיר, אני מניח, מה הוא אומר? צריך להקים ועדת חקירה למה הרגו את המחבל. למה הרגו אותו? הוא היה יכול להרוג עוד מישהו. אתה מבין? תראה לאיזה אבסורד הגענו, וכל זה בגלל מנסור עבאס. דוד, כמה פעמים התייחסת לזה. תן לי משפט אחד. אני רוצה לדבר על מה שאני רוצה, אדוני היושב-ראש. הרי יש לך את הרמקול, אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה, אני, יש לי 20 דקות. הינה, עכשיו יש לי 15 דקות. אני רוצה לדבר, ברשותך, תיתן לי? בבקשה, בוודאי. אתה יודע, דוד, שגם אם הממשלה הייתה ממשלת הליכוד, אותו תהליך היה מתרחש. לא, זה לא קשור לתהליכים. זה לא קשור. אבל אני אענה לך. אתה זוכר את המקרה של החייל שגם ירה בפצוע? מנסור, אני אענה לך, אני אסביר לך מה ההבדל: תראה, בסוף המנוול הזה בא לרצוח יהודי בגלל שהוא חושב שזו המשימה שלו בחיים. מישהו שטף לו את המוח, ואמר לו: אתה שהיד, זו המצווה, להרוג יהודים. והוא היה עושה את זה בלי קשר לממשלה. אבל כשאתה יושב בממשלה ויש רוח גבית בנושא, ואתה מחזיק את הממשלה, לא.  עכשיו הערבים במדינת ישראל מתנהלים אחרת. יש להם אומץ לתקוף כמעט כל יהודי. לא. דרך אגב, אני אספר לך משהו. כבוד השר, אני רואה סרטון שהדהים אותי, לפני שלושה שבועות, מישהו שלח לי, הייתי בשוק. חתונה של ערבים בירושלים. אתה רואה, החבר'ה החליטו לחגוג, נוסעים בכביש 4, כביש בגין, אקוויוולנטי לכביש איילון, ומחליטים לעצור את הרכבים במנהרה, סוגרים את כל הנתיבים, מוציאים דרבוקות ורוקדים 20 דקות. זה דבר שהדהים אותי. זה לא יכול היה לקרות כשאנחנו, זה הדהים אותי בגלל שיש להם אומץ. הכול התהפך. הכול התהפך לנו. למה? מנסור עבאס. הם מבינים שמי שמנהל את המדינה זה ערבים. ומי? יושב-ראש התנועה האסלאמית. אז תכה על חטא שלא הקמתם ממשלה איתי. שנייה, דקה. ולכן, מר עבאס, בזמננו אני מניח שהיו קצת יותר נרתעים מלעשות את זה. אבל אתה, כשאתה יושב, הם יודעים שלא יקרה להם כלום כי אתה לא תיתן להם להעניש אותם. בר לב כפוף אליך והם יכולים לעשות מה שהם רוצים. בכבישי הנגב, דרך אגב, אני רוצה להסביר לעם ישראל: הבדואים בנגב שולטים על שטח שהוא כמו כל גוש דן. יש שלושה וחצי מיליון איש, דרך אגב, מה זה גוש דן? חבר'ה, מי ששומע בבית, מנתניה כמעט עד אשדוד. דוד, שלושה וחצי מיליון איש יושבים על השטח הזה, ובנגב 200,000 בדואים יושבים על שטח בגודל הזה בערך. רק צריך להבין על מה אנחנו מדברים. זה כמעט 20% מכל שטח מדינת ישראל. אבל הבעיה הכי קשה, אדוני היושב-ראש, גם בכבישים, הוא שוכח שהבדואים לא הופיעו לפני שישה חודשים. תסבירי לו. ב-40 השנים האחרונות הליכוד היה כמעט, כמה? ב-35 שנים. אבל אדוני היושב-ראש, אני אסביר לך. תחושת בעלי הבית הגיעה עכשיו, היא לא הייתה לפני כן, זה לא נכון. וזה גם לרעתכם. אדוני היושב-ראש, תראה, אני אסביר לך משהו. אדוני היושב-ראש וכבוד השר, הבעיה הזאת התפתחה באמת ב-30 השנה האחרונות והיא החריפה, ואני מודה, אני גם מכה על חטא. גם לנו יש אשמה בעניין הזה, למרות שמר בנט ביקש את התיק. דרך אגב, עשר שנים הליכוד לא טיפל. מי טיפל בזה? מר בנט ושאר חברי הקואליציה, מה עשו במשך חמש שנים? מה עשה אורי אריאל? הרס 10,000 צריפים, ושום דבר, לא פתר בעיה. שנייה, תשאל את מר בנט, הוא היה צריך להרוס 200,000, את כל הצריפים הלא-חוקיים. כן? אתה בטוח? כן, כן. וכל העבריינים היו צריכים להיכנס לבית סוהר. אתה בטוח? בוודאי. כל מה שלא חוקי, ואם לבדואי יש טענה על הקרקע, שילך לבית משפט כמו כל יהודי. אבל הסברתי לכם מה עשו בממשלה הזאת, חיברו אותם. היום, היום העברנו חוק צ'ופר, החשמל. אנחנו נעביר את חוק החשמל? השרה אילת שקד, אתה יודע, כבוד השר, שמעתי ריאיון בטלוויזיה שהדהים אותי. הייתה איזו ילדה קטנה שהיא בת לעובדת זרה שנולדה בארץ, ילדה בת שש. דניאל לב. יפה, אז ראיינו אותה בטלוויזיה אתמול, שלשום. היא עכשיו מתראיינת והיא רוצה להישאר בארץ, אז היא אומרת: הילד השקט לא נותן לי להישאר. זו אילת שקד. היא שמעה אילת שקד והיא חשבה "הילד השקט". אשכרה, הילד השקט, במשמרת שלך לטעמי את לא מבינה את האירוע. את אפילו לא מבינה על מה מדובר. אני כבר 20 שנה נמצא בתחום המוניציפלי. גב' שקד, את לא מבינה דבר וחצי דבר. מהרגע שמחברים את החשמל שם, נגמר האירוע. כבוד השר. לדימונה אי-אפשר לנסוע, אתה יודע את זה. ירצו, ניסע, לא ירצו, מדינת ישראל דרומה הופכת להיות מובלעת. מי שירצה לנסוע לאילת, מצפה, נבטים, כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים הייתי שם. יש לנבטים כביש, תחנת אוטובוס. החיילים לא יורדים שם, אסור להם, אלא אם כן יש שני ג'יפים ששומרים עליהם, ביום ראשון. תביטו מה קרה לנו. חיילים עם נשק, שני ג'יפים צריכים לשמור עליהם כדי לנסוע בכביש, לאן? לנבטים. אנחנו מקימים הלכה למעשה אוטונומיה בדואית שם. אתה יודע מה יקרה, לא מדובר בל"ו צדיקים. אתה יודע שמנסור עבאס זה לא אחד מחובבי הציונים. איך הוא קרא לנו כשהוא היה עם הסוודר הכתום עם הרקע של הסברס, הוא יודע, כנופיות של ציונים לקחו את הקרקע והקימו את המדינה. אנחנו כנופיות של ציונים. עד היום אנחנו בשבילו כנופיות של ציונים. וזה יושב, מקבל 53 מיליארד שקל, מנהל את נאט"ו. איך אומר השר לביטחון פנים, אני רוצה לדעת על כל צריף שאתם הורסים בנגב ובמזרח ירושלים. הוא לא מדבר איתנו על איזו מרפסת בירושלים, לא. הוא רוצה לדעת ולאשר כל הריסה. תראה לאן הגענו. אדוני היושב-ראש, יש פה פשיטת רגל של כל המפעל הציוני. כשאתה יושב כאן ואתה מחזיק את הממשלה אני מתבייש כיהודי. סבא שלי בא לארץ, מיליוני יהודים מתגאים במעמד הזה, אתה מבין? תקשיב, תקשיב, אני מספר לך. זאת הבדיחה, את זה תספר להם, לא לנו. אנחנו הרי באנו ממדינות ערב, אנחנו מכירים בדיוק את השיטה. במרוקו אף יהודי לא היה יושב במעמד שלך, אל תדאג, ולא במצרים. בטוח? בוודאי. שרים, ראש ממשלה היה בעיראק. לא הבנת, לא במעמד שלך. ראש ממשלה היה בעיראק. לא מחזיק ממשלה. שום דבר, לא במצרים, לא בסוריה, בשום מקום, באף מדינת ערב. רק פה הממשלה, טוב, הן לא מדינות דמוקרטיות.  המטופשת הזאת והמופקרת הזאת, עם ראש ממשלה שעוד מעט אני אספר לך מה אני חושב עליו, שגנב את השלטון הלכה למעשה, שישה מנדטים, הבן אדם הזה, אתה מחזיק אותו. הוא קם בבוקר ומתקשר אליך, שואל אותך: כואב לך הגרון? אתה אומר לו רק כן, הם עוזבים הכול, שולחים את כל הפקידים. אין דין ואין דיין. אגף התקציבים בא אליך לכפר קאסם למועצת השורא. אני בוכה כמעט להאמין שזה אמיתי. למה? למה? צחי, לא האמנתי. מנכ"ל משרד ראש הממשלה נתניהו, אמרתי לך, אדוני היושב-ראש, תן לי רק שנייה, תן לי.  ומזכיר הממשלה גם באו לכפר קאסם, מה הבעיה? של נתניהו. תן לי, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אני מדבר איתך על דרג מקצועי פקידותי שנוסע לכפר, מנכ"ל ומזכיר ממשלה זה דרג מקצועי או לא? תן לי רק שנייה. אני יכול לדבר או לא? אני לא בקטע של דיאלוג איתך עכשיו, זה לא הסיפור. אבל אתה פונה אליי. אני אומר לך. אני לא פונה, אני רק אומר לך. טוב. אדוני, אגף התקציבים, אני מודיע לך, אם פקיד אחד היה יושב עם מועצת גדולי התורה, כל העיתונאים היו פותחים, כל הטלוויזיות, אולפנים, מתבזים, אנחנו הולכים למועצת גדולי התורה. אתה מבין איזה יהודים יש פה? איך הם מתנהגים עם המסורת והדת היהודית? איך הם כופפים ראש בפניך? הרי אתה משחק איתם איך שאתה רוצה. חוק החשמל זה הדבר, לדעתי, אני עוד לא יודע איך להגדיר את זה, זה פשע מול הציונות. דרך אגב, למה שיחברו אותך לחשמל לא חוקי? יש יהודים אותו דבר, אין להם טופס 4, בוא תחבר אותם לחשמל. למה שתחבר? לא למים, לא לחשמל, לא לכלום. מה שלא חוקי לא צריך לקבל שום הכשר. להפך, צריך לקחת את אותו בן אדם ולהעמיד אותו לדין. אני חוקקתי את חוק קמיניץ כדי לפתור את 400,000 הבעיות של עבירות בנייה. תראה מה עשיתם לי. האנשים האלה זוחלים. קח את לפיד, קח את בנט, קח את הילד השקט, זוחלים, אנשים חסרי חוליות. מה שמעניין אותם זה לנסוע במטוסים פרטיים לכל העולם ולטייל. מדינת ישראל מזמן לא מעניינת אותם. ואני אומר לך, אני כיהודי מתבייש יום-יום שאתה מחזיק את הממשלה הזאת. זה לא יאומן כי יסופר. סבא שלי, זיכרונו לברכה, לא חלם, כשהוא עלה לארץ. בן-גוריון מתהפך בקברו. תאמין לי, אף אחד לא האמין. אבל ז'בוטינסקי רצה, אף אחד. ז'בוטינסקי רצה שערבי יהיה סגן ראש ממשלה. לא? אני מודיע לך, אדוני היושב-ראש, איפה הליכודניקים? אני אגיד לך, ואמרתי לך: אני, בניגוד לשמאל, תן לי רק שנייה לסיים. יואב. מנסור, הבעיה היא שאתה משקר בכל מה שאתה אומר, זאת הבעיה. אדוני, כל מילה שאתה אומר, אבל אני אספר לך, אתה לא יוסף חדאד, שאיתו אפשר, שאיתו אני אבנה מדינה ביחד. אני מדבר על ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי. אתה רוצה להפיל את המדינה, אתה רוצה לרסק את המפעל הציוני. אני מודיע לך, אדוני היושב-ראש, הוגה הדעות של הימין, לא? אבל, אדוני היושב-ראש, זה מפריע לי, יש לי עוד כמה דקות. הוא גם מצליח. לכן אני אומר לך, אתה עכשיו גוזל את הזמן שלי. אחרי זה תדבר כמה שאתה רוצה. תגידו שאתם ימין של סמוטריץ' ולא של ז'בוטינסקי, וזהו. אני אגיד לך מה אנחנו. אנחנו לא ימין של סמוטריץ', אבל יש לנו מדינה יהודית, ולא נתפשר על המדינה היהודית, זה מה שאתה לא מבין. תני לי רק שנייה, קרן. אנחנו לא ימין, לא שמאל, אנחנו יהודים עם גאווה יהודית. תבין טוב, עם גאווה וזקיפות קומה יהודית. אנחנו לא מהזוחלים האלה שיושבים פה. הם יהודים או לא? הם זוחלים על ארבע. הם יהודים או לא? אבל אני הסברתי לך, אלה אנשים שדואגים רק לעצמם, לתפקיד. דרך אגב, מר בנט, הרי אם אתה לא שם אותו ראש ממשלה הוא לא הולך איתכם, ברור לך לחלוטין. אתם נתתם לו שוחד באופן מעשי. הרי אם אנחנו מדברים על מדינה נורמלית, ולא מדובר על פוליטיקה, הוא יושב בבית סוהר. הרי הוא רימה למעלה מ-200,000 איש, לקח אותם בכחש ובכזב. אתה יודע את האמת. אתה יודע את האמת. טוב. אבל אתה מנצל את הפרצה. אתה רואה את החולשה של להקת המקהלה הזאת, הילדים שחושבים שהם מנהלים תנועת נוער. נפל להם פתאום שלל, אף אחד מהם לא חשב על זה, לא האמין. ואז אתה משחק איתם לפי הכפתורים. מה שאתה רוצה קורה, מר עבאס. ואני, כיהודי גאה, קשה לי לעכל את האירוע הזה. אני אומר, השמאל, דרך אגב, אני לא שונא ערבים, אמרתי לך, ההורים שלי, שעלו ממרוקו, חיו עם ערבים, זאת לא השאלה בכלל. דרך אגב, השמאל לדעתי בז לך כמו שהוא פחות או יותר בז לנו. אבל אני יודע דבר אחד, המדינה הזאת היא מדינה של יהודים. אם היו לנו 61, אהלן וסהלן, תבוא, נשתף איתך פעולה בנושא האזרחי במה שאתה רוצה. אתה לא מחזיק אותנו. אתה לא מחזיק את עם ישראל. אין מצב. אין מצב. אחרי אלפיים שנה הקמנו מדינה פה, אין מצב שמנסור עבאס מדליק ומכבה את החשמל של הממשלה. אין מציאות כזאת. אין דבר כזה. לכן מדובר על ממשלה של זוחלים, הם חסרי חוליות, הם האנשים שאין להם את האינטרס הישראלי באמת. הם לא דואגים למדינת ישראל. בוודאי לא לפיד, בוודאי לא בנט, אלה שמובילים. על שאר השרים אני לא מדבר. טוב. אבל אני רוצה לומר לך משהו, אדוני היושב-ראש. תראה, אתמול שמעתי איזה דבר תורה קטן, ואני מפנה את זה גם לאורבך, גם לסילמן ולכל החברים שלהם. בספר משלי כתוב: "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו". את זה שלמה המלך אומר, החכם מכל אדם. מה זה מצרף לכסף? כשאתה רוצה לבדוק מה ערך הכסף, כמה הוא מזוקק, היה מכשיר שקראו לו המצרף, אדוני השר, ושם התיכו. וכור לזהב, אתה רוצה לדעת כמה קראט יש בזהב, האם הוא 18, 20, מה הזיקוק שלו, מה השווי שלו, אתה מכניס אותו לכור. היה מה שנקרא כלי שקראו לו הכור, ושם התיכו את הזהב. "ואיש לפי מהללו", הבן אדם, את זה שלמה המלך אומר, צא לשוק ותשמע מה אנשים אומרים. אם מהללים אותו, זה האיכות שלו, זה בדיוק הזהב. לזהב יש את הכור, לכסף יש את המצרף, ולאדם יש את הבריות. אני מציע למר אורבך, צאו קצת, אתה ובנט, עזוב, לך פעם החוצה, לך לשוק מחנה יהודה, תשמע מה אנשים אומרים עליכם. תשמע איך אנשים בזים לכם. תשמעו מה עם ישראל האמיתי חושב עליכם, אנשים, דרך אגב, שלא קשורים לפוליטיקה, אנשים מהשורה, מה שנקרא פשוטים. הם מתחלחלים מהמציאות שמנסור עבאס מנהל לנו את הממשלה, ווליד טאהא, שאומר על חיילי צה"ל שהם מחבלים, ולאותו מחבל הוא קורא לוחם חופש, שהיד. והיום הם נותנים לו מתנה, לכל הפולשים שם, את חוק החשמל. דרך אגב, היום העברנו חוק, ואני חושב, אדוני היושב-ראש, שמאז קום המדינה לא היה איום כל כך מעשי על מדינת ישראל כמו חוק החשמל. אני אומר לך שלטעמי ולהבנתי זה חוק יותר מסוכן מכל הסכנות מסביב, מהחיזבאללה ועד חמאס וכל אלה. מה אתה אומר? זה לטעמי מחסל את מדינת ישראל מבפנים. טוב. אמרתי, אתם מקימים אוטונומיה שם של הבדואים, שאתה יודע מה הם חושבים ופועלים, ברובם, אני עושה הכללה, אבל ברובם, על מדינת ישראל. ואתם אומרים: רובנו אנשים טובים, אזרחים טובים. אמרתי לך, אי-אפשר לנסוע בנגב. כל מדינת ישראל כמעט, עד מרכז הארץ, נתונה בפרוטקשן כמעט מתמיד, מתמיד, וזה הפרנסה של חלק מהבדואים בנגב. רק שנייה. הממשלה שלך הזניחה. הזניחה. הכול נכון. והיום אתה נותן לאותם אנשים גם חשמל. דרך אגב, אני אספר לך עוד משהו. לא, לא, זה, הם לא ישלמו חשמל. הינה, תקשיב לדודי אמסלם. הרי, אדוני השר, אז, כשרצו לעשות בחירות במועצות שם, אני התקשרתי לאריה דרעי, אמרתי לו: תקשיב טוב, אין בחירות. עשיתי דיון בוועדת הפנים/ אמרתי לו: תקשיב, הם לא יכולים. הרי בסופו של דבר הם ייקחו את הכסף, יחלקו ביניהם וכלום לא יקרה. הם רבו ביניהם אחד עם השני, כל הנגב, הם לא רשומים על כתובות בכלל, זה שבט, לא ייאמן. אף אחד שם לא משלם ארנונה. ראש המועצה חי בבית לא חוקי והוא עצמו לא משלם ארנונה. ומי? אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, ממנים את הדבר הזה. תראה לאן הגענו, איזה חוסר תבונה, איזה חוסר היגיון. אנחנו מממנים את האנשים שגונבים את קרקעות המדינה, מייצרים עבריינות עצומה, והמדינה כבר נחנקת, אנשים מפחדים, טוב, דוד, יאללה, תודה רבה לך. ועוד אנחנו, כן, נותנים להם עכשיו גם חשמל, ואני מודיע לך, אדוני השר, גם חשמל הם לא ישלמו, ומר עבאס יגיד: לא מנתקים חולים מחשמל, השתגעתם? וגם מים. תודה, דוד. ולא ינתקו אותם. ומי ישלם? החבר'ה, אנחנו, כמובן, כרגיל. אנחנו נעבוד והם יעשו עלינו סיבובים. תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב קיש. אתה רציני, רוצה לדבר שלוש שעות? קודם כול, כן, שלוש שעות. למה לא? כן, יש לך שלוש שעות. בוא נתחיל עם שלוש שעות, נראה. אם אני אצטרך הארכה, אני אבקש. אם צריך הארכה, אני אבקש. תראה, דודי, אני רוצה לתת לך דוגמה למצב המסוכן שדיברת עליו. להפעיל את השעון? כן. שלוש שעות. אתה לא רוצה? יש לנו עוד הרבה זמן. אתה לא חייב. אתה לא רוצה, אתה לא חייב. כשתרצה, תשים שלוש שעות. אני אסביר לך, אתן לך דוגמה. יושב-ראש ועדת הפנים זה ווליד טאהא, חבר סיעת רע"מ. יש עיר מתפתחת בישראל, לעיר הזו קוראים חריש. אתה מכיר את העיר חריש, ראש העיר הוא איציק קשת. אנחנו העברנו חוק בכנסת הקודמת, ממש מכיר את העיר חריש. אני יודע. שמאפשר להם נציגות במועצה, בעצם של אישורי בנייה והיתרים לפרויקטים, שנותן להם בוועדה המקומית אפשרות לנהל את זה, לאו דווקא רק בעירייה. עכשיו, מה קרה? הייתה חקיקה שפג תוקפה, וכדי להאריך אותה העבירו אותה בקריאה הראשונה, ועכשיו, שנייה ושלישית. היא בוועדת הפנים אבל היא תקועה. למה היא תקועה? כי יו"ר ועדת הפנים ווליד טאהא מעדיף את האינטרס של המועצות הערביות מסביב והוא רוצה לתקוע את חריש, וגם הוא רוצה ללחוץ על השרה שקד על חוק החשמל. הילד השקט. הילד השקט. אז הילד השקט מתמודד עם לחצים כי מצד אחד חריש בידיים של טאהא, ומצד שני, חוק החשמל, הוא רוצה לעשות לה בית ספר, לילד השקט. וזו בדיוק הסכנה בכניעה של הממשלה הזו לרע"מ. דרך אגב, רע"מ, מרצ, יש פה גורמים אנטי-ציוניים, גורמים פוסט-ציוניים שמנהלים את הקואליציה. ושאלת על ז'בוטינסקי, אז אני אגיד לך על ז'בוטינסקי. כולנו פה, חברי הליכוד, אף אחד מאיתנו לא גזען, אף אחד לא שונא ערבים. וכשאני פניתי אליך ואמרתי, בוא נדבר, זה בגלל שאני בא מהמקום הזה שאני רוצה, אני מחפש את הערבים תושבי ואזרחי המדינה הזו שרוצים לחיות במדינה יהודית דמוקרטית, לקבל על עצמם שוויון זכויות, שוויון חובות. זה השותף הערבי הישראלי שאני מחפש. לצערי, עשיתי טעות כשחשבתי שאתה נמצא בקטגוריה הזו, ואני אגיד לך למה עשיתי טעות. אני חשבתי, והאמת שאמרו לי, התנועה האסלאמית, זו השיטה שלהם, הם משקרים, הם עושים, תראה מה קרה במצרים, מה קרה במדינות אחרות. וגם בשיחות שלנו, מנסור, במקומות האלה אתה שיקרת לי, והינה אני אומר את זה בצורה ברורה. איך שיקרתי? איך? אמרת לי, למשל, שאתם לא קשורים לשום תנועה אסלאמית במזרח התיכון. כמובן שלא קשורה. כמובן שלא. אבל אנחנו רואים עכשיו שיש לכם קשר גם עם החמאס, ויש לכם קשר גם עם התנועה האסלאמית בטורקיה וגם עם התנועה האסלאמית במצרים, ולכן אתה שיקרת לי כשאמרת לי את זה, ואתה הפרת את האמון הבסיסי שאני באתי ונתתי במי שלתפיסתי, אולי חשבתי שייצג את מה שז'בוטינסקי חיפש. אם אתה לא רוצה לשמוע שקרים, לא לשאול שאלות קשות, אתה יודע. אני אומר את זה עכשיו בצורה ברורה פה על הבמה. ואני אומר עוד יותר מזה: אנחנו בשיח שלנו, גם אמרת בצורה מאוד ברורה: כל מה שאני רוצה לעסוק בו זה ערביי ישראל, זה מה שאנחנו עוסקים בו, צמצום פערים, נושא הפשיעה. כן. נכון. נכון. אבל ביד השנייה של התנועה האסלאמית מעבירים כספים למשפחות חמאס בעזה. לא נכון. בוודאי שכן. לא. אתם קוראים להם יתומים ואלמנות. של מי? של מחבלי חמאס, רוצחי חמאס מתועבים. אז מה אתה רוצה, למי נאמין? למנסור שמחייך פה ויושב על הדוכן ואומר: כן, אני רוצה ככה, או למנסור שביד השנייה, התנועה האסלאמית שמנהלת אותו, מעביר כספים למשפחות חמאס בעזה? אתה רוצה תשובה למי להאמין? לא. אני לא רוצה תשובה, לא רוצה תשובה? כי אני כבר לא מאמין למה שאתה אומר, כי אני רואה מה אתה עושה. וכשאני רואה מה שאתה עושה, אז אני כבר לשקרים לא מאמין יותר. נגמר. עידן התמימות, תקרא לו, נגמר, ואנחנו באירוע מסוג אחר, ואני רואה מה ווליד טאהא עושה לילד השקט ואני רואה מה אתה עושה לבנט כשבנט עושה לכם קצת צרות. ואני רואה שכשאומרים לך בוא תגנה את ניסיון הפיגוע המתועב הזה של רצח יהודי בגלל שהוא יהודי, אז איפה אתה מתחבא? מאחורי כל מיני סיסמאות. ומה אתה אומר בעברית ומה אתה אומר בערבית. אז גמרתי להאמין, לא צריך שיספרו לי סיפורים. אני לא מחפש את הסיפורים. כשיש פה אדם שמגיע לכנסת, יוסף חדאד, לא יודע אם אתה מכיר אותו, שאומר ונלחם על באמת על הרצון להיות ערבי שותף פה במדינת ישראל, ובא ממקום אמיתי ורואים את זה בעשייה שלו ובאמירה שלו, אני איתו בכל הכוח, ובצדק. אבל אני לשקרים גמרתי להאמין. ואני אגיד לך עוד דבר. עכשיו דיברנו על שקרים, והינה, יום הולדת היום, רק שתדע. היה אתמול. והינה נמצא פה יושב-ראש הכנסת, ואני רוצה שהוא ישמע גם משהו. יש נושא כאוב, ודיבר על זה לפני זה, עוד לא נגמר לנו היום.  אופיר סופר. מה זה 55 דקות? זו השעה הראשונה. השעה הראשונה, בסדר. הוא עלה ודיבר על נושא ועדות הכנסת, נושא שכאוב לך, היושב-ראש, וכאוב, אני חושב, לכל מי שכנסת ישראל חשובה לו. ועלתה שאלה מדוע בעצם הגענו למצב הזה שהאופוזיציה אומרת, אני לא באה להיות כלי משחק על המגרש של הקואליציה. ולמה? אני אתן לדוגמה את ועדת הכספים, כי אתה באמת נוהג לומר: זה המקום שאני לא מצליח לפתור. ואני אומר לך שזה באחריותך. הרי מה קורה בוועדת הכספים? הינה, הינה יושב פה נציג מפלגת רע"מ מנסור עבאס. בוועדת הכספים שר האוצר איווט ליברמן מישראל ביתנו, יושב-ראש הוועדה קושניר מישראל ביתנו, ורוצים פער של שניים. למה פער של שניים? כדי שאם נציג מפלגת רע"מ יחליט לעשות להם צרות, אז הם עדיין יהיו ביכולת להשפיע בוועדה. זו הדרישה. אז אני אומר, אבל תראו את תוצאות הבחירות. תראו, הכנסת פה, מה היא מייצגת. אם רע"מ מחליטים לעבור צד, אז אין ממשלה. בגלל זה זהו ראש הממשלה פה. אבל כדי למנוע בוועדת הכספים את החשש שרע"מ יכתיבו בשינוי עמדה את המציאות של הכנסת הזו עושים פער לא לגיטימי של שניים. עכשיו, אני שואל, למה אנחנו צריכים להסכים? מה יש לנו לבוא, להיכנע לכזה תכתיב לא דמוקרטי שמרסק את הכנסת? ועל זה, אתה יודע, אני יכול להוסיף עוד, היושב-ראש: כשפותחים ועדה חדשה אז נותנים אחד לקואליציה ואחד לאופוזיציה, וגם את זה רמסו ברגל גסה. כשוועדת הקנביס הוקמה פה, הרי הם אפילו לא באו ושאלו ועשו פער של שניים בוועדת הקנביס, מרוב שהם כבר רגילים שהם לא סופרים אותנו. ופה אני יכול לחזק אותך על ההתעקשות שלך, שאמרת: לא יהיו ועדות עם פער של שניים בכנסת, אתם רוצים, תהיה ועדה אחת, אחרת זה לא מגיע למליאה. בצדק. אז אני אומר, המצב הזה שאין ועדת האתיקה, שאין ועדת ביקורת המדינה ויש פה מחירים, זה קורה בגלל שהקואליציה בחרה להשתמש בכלי של הרוב הקטן שיש לה, ולפעול בכלים לא דמוקרטיים כנגד פעילות האופוזיציה בכנסת. ואני אומר את זה, זה רק בשביל לייצר לליברמן יכולת אפס בקרה בוועדת כספים, ואולי חשש של מה יקרה אם רע"מ יתהפכו עליו באיזושהי הצעת חוק. אבל זו הדמוקרטיה. איך אתה כיושב-ראש הבית הזה נותן לזה יד? ואני אומר, אז אלקין מתנגד, אז יתנגד. בסוף יש פה הכנסת; יש פה דברים הרבה יותר גדולים מאשר מה שאלקין רוצה, ואתה לא, יואב, הלכה המדינה ביחד עם הכנסת. שם את משקלך בעניין הזה. ואני אומר לך, אתה במקום הזה, אני אומר לך, וגם מצפה, יש בינינו יחסי חברות והערכה, במקום הזה אתה צריך לשים סטופ לעניין הזה, כי אחרת זה לא ייגמר, אני אומר לך את זה בצורה ברורה. אני רוצה להתייחס, עליתי גם לדבר בנושא של מה שנקרא הערה אישית, כי חברת הכנסת שרן השכל עלתה פה קודם לבימה והזכירה את שמי. אני שמעתי שהיא אמרה מנוול. אמרו לי שאולי היא לא אמרה בדיוק מנוול אלא סוג אחר של איזה ביטוי, אבל בוא נגיד, זה קצת היה מצחיק לשמוע אותה אומרת מצד אחד: למה אתם מסיתים ואיך אתם מסיתים, ואז עולה על הבמה ואומרת מנוול. כאשר מה קרה? אני אמרתי לה את האמת הפשוטה קודם. אמרתי לה: תשמעי, את יודעת היטב שהוועדה הזו מיותרת, החוק, אני שמעתי, לי אמרו מנוול. אתה שמעת את זה, דודי? היא הכחישה את זה. היא הכחישה? אז מה היא אמרה? היא אמרה שהיא לא אמרה. אוקיי. אז יכול להיות. כי אחרי זה אמרו לי. אני לא שמעתי. אני לא חושבת שהיא תגיד דבר כזה. אז אני אחפש. יואב, בוא נדון אותה לכף זכות. זה שהשר כהן אומר שהיא אמרה בנאום שלה שהיא לא אמרה לך מנוול, לא, היא אמרה משהו אחר אולי. כי אני מודה שאני לא שמעתי במו אוזניי, ואמרו לי: יואב, היא אמרה עליך מנוול, אז עליתי והגבתי. יואב, אם לא שמעת אז תדון לכף זכות. אני אמרתי, בכל הדו-שיח הזה, אם את רואה, אבל עדיין, למה, מה אני אמרתי? אני אמרתי לה דברים שהם סופר-ענייניים והם כואבים. אמרתי לה: נכשלת בכל מה שרצית לעשות באי-הפללה, את לא מצליחה להעביר את זה, יש לך כישלון רחב בנושא הקנביס, בשביל לקבל פרס ניחומים הלכת ועשית חוק מיותר, ששר הבריאות מתנגד לו, כי יש לו כל הסמכויות לטפל בו, וקיבלת פרס ניחומים במסגרת החוק. רצית ועדה, וגם את זה לא היו מוכנים, ובסוף נכנעו. הכול בגלל שאתם קואליציה של 61. אם הייתם קואליציה של 65 לא היו סופרים אותך. כל הסיפור הזה, יואב, אבל זה היה מעוגן בהסכמים הקואליציוניים עוד הרבה לפני כן, שתהיה לה ועדת קנביס ברגע, אבל איזה קנביס? רגע, לאיזה קנביס? אני אומרת לך. תסתכל, גם קנביס רפואי. לא, לא. ברגע שעוברת חקיקה, אני אומרת לך, תסתכל, תפתח, ברגע שעוברת חקיקה של קנביס בכנסת זה מוסב לוועדת קנביס. אל תיתממי. עידית, את לא צריכה להיתמם. אני אפתח לך את ההסכמים. הרי ראינו מה קרה פה כשהיא ניסתה להעביר אי-הפללה. סיעת רע"מ התנגדה. אנחנו כאופוזיציה, דרך אגב, למרות שזה לא בהכרח היה ענייני, חלקנו בעד, התנגדנו. בסדר, אתם גם הייתם, החוק שלה נפל, היא הובכה, היא הרגישה חסרת תמיכה. אבל אתם גם הייתם, הלכה לקנביס רפואי, שבזה סיעת רע"מ החליטה שהיא תומכת. גם כן, לא יודע, כנראה זה שונה בעיניהם. יואב, אבל גם אתם הייתם, סיעת רע"מ תמכה בקנביס רפואי. נכון, מנסור? נכון. היה להם יותר קל לבלוע את הצפרדע שזה קנביס רפואי. ואז אמר שר הבריאות: אני לא צריך את החוק הזה, הוא מיותר. אני עושה את זה במשרד הבריאות. אני יודע את זה, כי אני התחלתי את כל הרפורמה הזאת, אני התחלתי את הנושא של הכנסת קופות החולים לתוך הקנביס, אני התחלתי את הבקשה מהאוצר. הינה, את יודעת מה? רוצים לעשות משהו מועיל? תביאו 100 מיליון שקל סל תרופות ייעודי לקנביס, זה מה שצריך לעשות, להקל ולממן את ההתוויות הבעייתיות של הילדים האוטיסטים והמקומות האלה. זה מה שצריך לעשות. לא צריך ועדה מיותרת, שכל מה שהיא תעשה זו ביורוקרטיה שתקשה על משרד הבריאות. אין בה שום ערך. כל דבר שהיא מוציאה, גם החוק הזה עצמו עובר בתקנות אצלך בוועדה. את יודעת שמספיק שהשר יעביר את זה בתקנות. ולכן כל החוק הזה הוא בסך הכול לתת לגב' שרן השכל פרס ניחומים. לא מספיק לה להיות יו"ר ועדת החינוך בקואליציה הזו, היא רוצה עוד איזשהו פרס על חשבון הקנביס, שבו היא נכשלה כישלון חרוץ. זו האמת. זה מה שאמרתי לה, ואת זה היה לה קשה לבלוע. זה הכול. את רוצה להגיד? לא, אני באתי להקשיב לך. אני מקשיבה. אז אני רציתי לגבי שרן השכל, קודם כול, אני אשמח, דודי, אם מישהו מהמאזינים שלנו מערוץ הכנסת ששמעו קודם מה היא אמרה יכולים אולי לשלוח לי לווטסאפ. אני אשים את זה ככה, אני אראה אם מישהו שולח לי מה היא אמרה, שלא יהיה ספק. אז הינה, אני פונה פה, ונעזר בערוץ הכנסת. מוזמנים לשלוח לי בהודעה. אתה צריך לשים לייב. לייב? אני לא כזה מתוחכם כמו בצלאל. למה? אתה יכול לעלות עם מיקרופון כזה. אני לא מסתובב עם מיקרופונים פה. למה? עושים את זה. מי מסתובב עם מיקרופונים? בצלאל עשה את זה. הוא עלה בלייב עם מיקרופון כזה. כן, ואמר שהוא עולה עם מיקרופון. אני לא מסתובב עם מיקרופונים. בסדר, אבל אתה אומר, אתה עולה, ואז אתה עושה לייב. אבל אם אתה לא אומר ומסתובב עם מיקרופון זה בסדר? ואתה עושה לייב לאנשים שלך. לא, אבל אם אתה מסתובב עם מיקרופון בלי להגיד, זה בסדר? לא, לא. לא. אז את לא עושה את זה? אני לא עושה את זה. אז עשית והפסקת. לא עשיתי, בחיים לא עשיתי. לא. אני בחיים לא עושה את מה שלא צריך לעשות. אני חשבתי שהייתה תקופה שהסתובבת פה עם מיקרופון במליאה. לא, ממש לא. רגע, אני רק רוצה להבין. יואב קיש, רגע. שאלתי שאלה, ענית לי. אנחנו מסונכרנים. האמירה שלך הייתה ברורה: אני, עידית סילמן, לא הסתובבתי במליאה עם מיקרופון. תן לי לענות לך. אבל ענית לי כבר. ענית לי. אני בחיים לא הקלטתי אף אחד, ואתם גם יודעים את זה. זה אחלה ספין וזה ספין נהדר. אחלה, מצוין. אין שום בעיה. זו כתבה שדפנה ליאל עשתה על אנשים שלכם בכלל, ועל כל הכנסת כאן. ספינים זה אחלה, בחיים לא הייתה שום הקלטה של אף אחד. אבל עידית, הרגע שאלתי אותך שאלה. אמרתי, האם הלכת עם מיקרופון והסתובבת פה במליאה? לא, הנחתי אותו פה על השולחן. בחיים לא הקלטתי. אז היית בלי מיקרופון. בחיים לא הקלטתי אף אחד בתוך שום מליאה. בוא. אני שאלתי אותך שאלה, אם הלכת עם המיקרופון פה במליאה, אמרת לי שלא. זה מה שאמרת. עכשיו את אומרת: לא הקלטתי. זאת אומרת, בוא נדייק, היא הלכה עם מיקרופון אבל היא לא הקליטה? יואב, תקשיב, אם אתה רוצה, באמת אני אומרת לך. אני באתי לכבד אותך, אני מקשיבה לך. אתה לא רוצה, אני אמשיך לקרוא את התהילים שלי בחדר. בוא, אל תעשה זה. זה לא היה מופעל, יואב. כן, אתה מבין? מה? זה לא היה מופעל, אני בדקתי את זה. כולם ידעו, הכול היה ידוע מראש, הכול היה זה. זאת אומרת, היא הסתובבה עם מיקרופון סגור. היא באה מבחוץ, ברור, והנחתי אותו ישר כשנכנסתי לתוך המליאה. בוא, נשמה. והניחה אותו. זה לא היה מופעל. בדקתי את ההקלטה. וזה יפה לעשות ספינים וזה יפה להגיד שהקלטתי? תביאו הקלטה, תביאו משהו. אני לא עושה ספין. אני שמח לשמוע את האמת, כי עד עכשיו לא ידעתי. בסדר, אני רוצה להקשיב לך. אני יכולה גם לקרוא תהילים, מה שתחליט. תעשי מה שאת רוצה. אני לא מחייב אותך להקשיב לי. אז סבבה, אני באתי לכבד אותך. אתה לא רוצה, תמשיך. אתם עושים מה שאתם רוצים. תקראי תהילים. סבבה. יש הרבה נזק שאת עושה. די, נו, דודי, תפסיק. תקראי, תקראי תהילים, תאמיני לי, יעזור לך יותר. דודי, אל תחנך אנשים. תראי, בחייך, תקראי תהילים. דודי, אל תחנך אותי. תקראי, תקראי הרבה תהילים, אל תפסיקי לקרוא תהילים. ברוך השם אני קוראת. ברוך השם. חברת הכנסת עידית סילמן, מכיוון שלא ידעתי מה קרה, וזו פעם ראשונה שדיברתם על זה, הנזק שאת עושה לעם ישראל לא יכופר. תקראי הרבה הרבה תהלים. דודי, תחסוך לעצמך, אני לא ידעתי מה היה, חוץ מזה שאני ראיתי אותך, לא שאלת אף פעם מה קרה. בסדר, אז אני שמח, אז עכשיו אנחנו מנהלים על זה שיחה. אני שמח לשמוע שלא הקלטת, ואני שמח לשמוע שנבדקת ורק הסתובבת עם מיקרופון פה במליאה ולא הקלטת, וזה מה שאמרת. זה משהו שלא הכרתי, ואני שמח שבאמת לא הקלטת. ברור שלא. טוב, ברור שלא, בסדר. אין לי מושג. אני לא הייתי בין אלה שלא בדקו, לא ראו, לא דיברו ולא שמעו, זה הכול. דודי, אני עוד לא קיבלתי מאנשים מה בדיוק שרן השכל אמרה. אם אתה מקבל, תעדכן. גם אני לא, אני אעדכן אותך. עוד לא. בסדר גמור. אני גם רוצה לומר לחבריי פה מחברי הכנסת על איך לדעתי נכון לנהל את סדר-יומה של הכנסת הזאת. לאור המתיחות הגדולה שנוצרה בגלל רמיסת האופוזיציה בוועדות, אנחנו בסיטואציה שהיא לא טובה לכנסת. הכנסת היום לא פועלת אך ורק מנושאים, תמיד יש בה פוליטיקה, אני לא אומר שלא, אבל אנחנו רואים שהכנסת הזו מגיעה למקומות רעים ולא טובים. למה? כי הבסיס נעשה בחטא. אנחנו ראינו את גנבת הקולות ואת גנבת המצביעים מסיעת ימינה, אנחנו ראינו את רמיסת כל האידיאולוגיה לטובת מלחמה בבנימין נתניהו לפי אג'נדת תקווה חדשה, ולכן אנחנו בסיטואציה בעייתית מאוד, עם שבר קשה מאוד בימין. על זה להוסיף את רמיסת הוועדות, כפי שתיארתי קודם, ולכן אנחנו באירוע בעייתי. עכשיו, יש פה שתי אפשרויות: השבוע זה כמעט הלך למצב שבו אנחנו בהחלט נילחם בכל דבר, שטות הכי קטנה, או שנגיע לאיזושהי פשרה והסכמות כאלה או אחרות. אני בסופו של דבר חושב שזה הכיוון היותר-נכון. אבל לומר לכם שלשם זה הולך? אני לא יודע. אני רואה שהאווירה פה בכנסת היא אווירה לא עניינית לחלוטין. הממשלה, לא מעניינים אותה חברי הכנסת, היא כמעט כולה בנורבגי. אני יכול לומר לכם, למי שנמצא פה מחברי הכנסת, כי הרי אין, דרך אגב, איפה השר? ביקש, ביקש, בסדר. אני אומר לכם, הינה, מיקי ועידית, אנחנו לא נותנים קיזוזים לשרים, בצורה הכי ברורה אני אומר את זה. אנחנו לא מוכנים שהם יצאו מפה בנורבגי, ואחרי זה עוד כמה שרים שנשארו פה, ארבעה או חמישה, יתקזזו, ונגמר הסיפור, שהנורבגים ואנחנו נריב עד, לא מעניין אותם. אגב, תביאו עוד נורבגים, לא הבנתי. תביאו 60 נורבגים. א. יכול להיות שהם, תביאו 60 נורבגים, תשחררו גם את הח"כים האחרים. הרי אין לכם בעיה, אין לכם מגבלת כסף, סתם. שום מגבלה, הרי אין לכם בושה בפרצוף. א. יכול להיות שזה עוד יקרה, לא מעניין אותם שום דבר. שיביאו עוד 30 נורבגים, הרי הם הביאו 30. אני חושב שהם צריכים נורבגים לנורבגים. תממן להם כמה נורבגים, מנסור, 30, קצת מהקופה הקטנה. אני רוצה לדבר על נושא ענייני, וזה אירוע הפרקליטות, מח"ש. זה לא פרקליטות, מח"ש, רק שנייה, דודי. איך הוא אמר לגפני? אני אתן לכם קצת כסף. רציתי לקבור את עצמי. אתה תיתן לו כסף. מח"ש, זה אירוע, בעיניי, גם מכונן, מה שראינו שקרה פה. שני לוחמים, לוחם ולוחמת של מג"ב, פעלו בנחישות, שפעלו בקור רוח מול מחבל מתועב, ובאמצע אירוע שלקח אולי 30 שניות, אני ניסיתי לראות בסרטון כמה זמן, כל האירוע 30 שניות, הם נלקחים למח"ש לחקירה באזהרה. לאן הגענו? לאיזו מדינה מטורפת אתם לוקחים אותנו? תראה איך הם משקרים על השקרים. אומרים מח"ש: סליחה, יש לנו נוהל, בכל פעם שיש כזה אירוע, אנחנו חוקרים. זה גם שקר, מה השקר? לקחו אותם לחקירה באזהרה. ההחלטה על חקירה באזהרה בערב של האירוע זאת החלטה אקטיבית שנלקחה. לקחו להם נשקים. לקחו להם את הנשקים. ואם באמת זאת חקירה לעדות, אז אפשר לעשות את זה יום למוחרת, ואם זאת לא חקירה לעדות, איך אתם מעיזים באותו ערב אפילו? מה אתם רוצים שהלוחמים ירגישו? מה מסוכן בממשלה הזו? חלק, המתייפייפים, יפי הנפש: מה, גיבוי למג"ב וזה וזה, אבל אתם יושבים באותה ממשלה עם השר עיסאווי פריג', שאמר: צריך לבדוק את זה, זו הממשלה, ועם מנסור עבאס, ואני לפחות לא בעברית ולא בערבית שמעתי אותך מגנה את האירוע הזה. זו הממשלה שלכם. אז אי-אפשר, ואני אומר את זה לכל מי שקורא לעצמו ימין, קרא לעצמו, כי הם לא ימין. אתם לא יכולים לשבת בממשלה הזו, להגיד, אנחנו אנשי ימין, הכול סקובי-דובי, כשמי ששולט ומי שעושה והרוח השלטת היא רוח מופקרת, רוח שפוגעת בלוחמים, שעושה דברים הזויים. איך אתם מרשים לעצמכם? אני חייב לומר שבעיניי זה אירוע מכונן שרואים אותו כולם. חוץ מהדבר הזה, יש דברים אחרים שהם על הספקטרום כל הזמן. אמרתי, יו"ר ועדת הפנים ווליד טאהא מנהל את הוועדה עם אינטרס של מדינת כל אזרחיה, נקודה. הוא לא רוצה מדינה יהודית פה. בתפקיד שלו הוא מאוד דומיננטי בכל החוקים, גם חוקים של חשמל, כמו שאנחנו רואים, גם ביישובים, כמו שראינו את חריש, גם בנושא של לשכת האוכלוסין. תכף הוא יטפל בחוק השיבה. זו הממשלה שלכם. אתם לא יכולים להתחבא ולהגיד שהכול בסדר כשבצד השני כך זה מתנהל. הינה, יש לי את הציטוטים של שרן, קיבלתי את הציטוטים של שרן. אני קיבלתי את הכינוי "חרטטן מארץ החרטטנים", ודודי, ולך היא קראה "פה מנוול", ומייד אחרי זה, אז היא כן השתמשה במילה "מנוול". אז היא השתמשה במילה "מנוול", עידית סילמן. אני מקבל פה. אני מניח שזה מוסמך, כי זה מישהו מהיועצים שבדק. לי היא קראה "חרטטן מארץ החרטטנים", ו"פה מנוול" לדודי. אני שמעתי את ה"פה מנוול". אז אחרי זה היא מדברת על הסתה. יפה דורש, נאה מקיים. היושב-ראש, בסוף אתה מוציא אותי. מר לוי, בסוף אתה מוציא אותי. יפה דורש, יפה מקיים. אני לא אומר שהשיח פה הוא מושלם, אבל כמו שאתם רואים, זה נובע, זה לא בסדר, עליי פתחתם אולפנים שבוע. אצלנו ברגע שמילה כזו נאמרת, מייד אנחנו מטופלים, והיא פה הייתה על הבמה ואמרה את זה, ואף אחד לא העיר לה. מה זאת אומרת? דנה ויס פותחת אולפן, היא ורינה מצליח, במיידי. אבל בסדר, אנחנו לא מתרגשים. ממחר בבוקר. במשך שבוע. אנחנו לא מתרגשים. הינה, שולחים לי אפילו להיכנס לסרטון ולשמוע. אבל כשאומרים לך "מארץ החרטטנים", מה זה אומר, שאתה מהקואליציה? כן, תודה, בסדר. יש לי פה, האמת שאלה מספרים לא מזוהים. וכל זה בגלל שאנחנו אומרים לה שהם קיבלו שוחד. יש צופים בערוץ הכנסת, אני קיבלתי פה הודעות מאנשים שאני לא מכיר, אז חברים, איפה המצלמה? שלחו לך את הערוץ? לא מערוץ הכנסת. אני אומר שיש הרבה צופים. אנחנו עוד מעט בשעה 01:00 בלילה, ערוץ הכנסת, אנשים שאני לא מכיר איכשהו השיגו את הנייד שלי ושלחו לי לבקשתי אפילו הקלטה של שרן השכל. אזרחים, אזרחים. אזרחים, אזרחים. אני מסתכל, מישיר עיניים למצלמה ואומר לצופי ערוץ הכנסת: תודה רבה שדאגתם להעביר לי את ההקלטה של שרן השכל מברכת את חברי האופוזיציה. תודה רבה לכם. אה, לשלוח גם לך? בסדר, אני אשלח גם לך. אדוני היושב-ראש, יש מצב שאתה סוגר את הערוץ? לא, חס וחלילה. לסגור את גלי צה"ל, למה לא? אה, נכון, נכון. בגלי צה"ל יש את ברדוגו, הוא לא בערוץ הכנסת. אבל פה הוא עכשיו מראה את האופוזיציה. הזכרת לי נושא סופר-קריטי, וחבל ששר הביטחון בנימין גנץ לא נמצא פה במליאה. זו הצעת חוק חדשה. מר לוי, אני חייב לומר שזה קרב שהם עושים, והם לא רואים בעיניים. תראה מה הם עושים. בגלי צה"ל שנים של מסרי שמאל, נגד ממשלת ימין ונגד הקואליציה הקודמת ונגד נתניהו, רשימה מלאה של כל הדוברים שם. מגיע שחקן חדש, כבר לא כזה חדש, ברדוגו, ואללה, פתאום כוכב עולה, ויש לו את הרייטינג הכי גבוה. עושה בית ספר לרשת ב' על הפריים-טיים שלו, פי שניים או פי שלושה. ובו, בזמן שלו רוצים לקצץ, למה? כי לא טוב שיש עמדות פוליטיות בשידור. פעם ראשונה, אחרי שגל"צ משדר שנים רבות, זה לא טוב. את זה הם רוצים עכשיו. מה הם עוד רוצים לעשות? הם יודעים שהימין נמצא ברשתות, הימין הרי לא לגמרי בתקשורת מיינסטרים, חוץ מכמה כוכבים, וברוך השם, אני שמח גם ומאחל הצלחה רבה לערוץ 14, עוד קול בתקשורת זה תמיד טוב, קול אמיתי ששומעים אותו. אז רוצים להעביר חוק של סינון הרשתות החברתיות. איך אמרת, שלמה, מה זה היה הסעיף שם, שהם יכולים להשתמש בו, אם הוא פוגעני? פוגע בנפשו של אדם. אם יש סעיף שפוגע בנפשו של אדם, אפשר למחוק אותו. אגב, אם החוק הזה היה חל על ערוץ הכנסת, עכשיו מנסור עבאס היה יכול להתלונן, וסוגרים אותך. לא, אבל אלה לא רשתות חברתיות, זה מותר לנו. אם זה היה חל על ערוץ הכנסת. הזוי, אתם רוצים להשתלט ולהיות משטרת המחשבות על הרשתות החברתיות. זה לא הספיק לכם שאתם שולטים כמעט בכל המדיה. אתם רואים שאתם מפסידים לציבור. מה קורה פה? אני מודה, להיות באופוזיציה כשאתם כזו קואליציה דורסנית זו לא חוויה נעימה. אני מודה, לא סתם אנחנו נלחמים ומרגישים לא טוב. אבל מה ההבדל הגדול בין מה שהיה פעם שעברה לזה? ואללה, הציבור לא קונה את הלוקשים שלכם, הציבור לא איתכם. הוא רואה את הזיופים שלכם, הוא רואה את לפיד, שאומר: ממשלה קטנה ובלי נורבגים, קורא לראש הממשלה החלופי: דיל של מושחתים, ומתיישב על הכיסא הזה של המושחתים בעצמו. הוא רואה את לפיד שאמר, גם אתה יושב-ראש הכנסת מיקי לוי, כשהיית חבר כנסת, כספים קואליציוניים זו הייתה שחיתות גדולה. אתה לא? אז אתה אולי לא. על כל דבר שזז פה אמרת "מושחת". אבל אמרתם "מושחתים" על כספים קואליציוניים, ועכשיו, על כל דבר שעשינו היית צורח. אבל דודי, עכשיו זה טוב הכספים הקואליציוניים, בוודאי, על החוק הנורבגי אני אראה לך מה אמרת.  כי יש עתיד מחלקת אותם. עשיתם יותר קואליציוניים מאיתנו. על נבחרת הדירקטורים אני אראה לך מה אמרת. אתה יודע מה, על דבר אחד אני רוצה לומר לכם יישר כוח: על זה שעקפתם את ועדת המינויים. אתם יודעים מה? טוב מאוד, בזה אני איתכם. ממשלה צריכה להחליט את מי היא רוצה למנות. לא, זה סלקטיבי, הוא אמר. אה, אז היועץ המשפטי עוד יתהפך עלינו ביום שזה, לא הצלחתי להבין, היועץ המשפטי אמר, בקיצור, איזה קרב עשיתם נגד דודי אמסלם כדי שלא יכניס דירקטור אחד. מנדלבליט, איזה קרב, דינה זילבר, איזה מכתב היא הוציאה. ועכשיו הוא היה צריך 77 עמודים בשביל להפוך את דינה זילבר. בור כרה ויחפרהו וייפול בו. עכשיו, מה יפה? שכל מה שהם עושים פה לנו עכשיו, כשיתהפכו היוצרות תקבלו בחיבוק חזרה, מה שנקרא, מאיתנו בכל הכוח. בכל הלב. מלוא החופן. בכל הלב תקבלו. אתם עשיתם לנו שיעור. עשיתם לנו שיעור, ואני רוצה לומר לכם תודה, על איך שצריך להתנהל. אנחנו לקחנו את, יואב, רק לא נקלל. גם את הקללות עשיתם אתם לנו פעם שעברה. אני אומר לך בצורה מאוד ברורה, לא הבנתי, אתה קיללת אותנו הכי הרבה, אני ישבתי פה ושמעתי. אל תעשה ככה. תסתכל איזה תנועה עשית לי. אתה יושב-ראש הכנסת. אתם לא הייתם צדיקים אז, אתם לא צדיקים היום, ואני יכול לומר לכם שכל מה שקראתם לו אז מושחת אתם עושים אותו בלי למצמץ. בלי למצמץ. ולכן הציבור מבין שאין מה לעשות איתכם. אני חושב שלפיד מרשה לעצמו לעשות את זה כי הוא יוצא מהנחה שוואללה, למצביעים שלו אין לאן ללכת. שלחו לי את הסרטון. תשמיע, תשמיע. אתה רוצה שאני אשמיע אותו? השר מאיר כהן, אתם חושבים שהמצביעים שלכם קהל שבוי. ואללה, לא משנה מה יעשה ראש המפלגה שלך, ראש הממשלה החלופי יאיר לפיד, לא משנה מה יעשה, המצביעים נשארים, כי לאן הם ילכו? אז הוא מצפצף צפצוף ארוך על כל ההבטחות שלו, על מה שהוא אמר להם. הוא מוכיח שהוא, לדבריו, אני לא אומר עליו מושחת, הוא קרא לכל הדברים האלה שחיתות והוא עושה אותם. ויותר. אז הוא מושחת לפי דבריו. אז הוא מצפצף על כל הבוחרים שלו, מראה שהוא מושחת, וחושב שהוא ימשיך לקבל אותם. אין לי הסבר אחר למה זה קורה. אז אני אומר לכם, הציבור, למה בסוף האופוזיציה הזו חזקה? כי אנחנו רואים שהציבור איתנו. הציבור מבין את השקרים שלכם, הציבור מבין את הצביעות שלכם, והוא איתנו בכל הכוח. רואים את זה בסקרים, ורואים את זה מיום ליום, ורואים את זה ברשתות. נכון, יש לכם כמה ערוצי תקשורת כאלה ואחרים, שנוהגים לדברר את בנט וחבורתו. נכון, מודה. אנחנו, יואב, כותב לי מיכה סבג, חי סבג, הוא שלח לך את הסרטון, אז תודה לו ככה. תודה, מיכה סבג. אני לא אגיד את המספר, שלא, לא, לא, אחרת עוד יעצרו אותו. יואב, אלעד שלח אליך שגם מיקי לוי נגד כספים קואליציוניים. הוא הלך, היושב-ראש, אז לא נעים לי לומר, אבל הוא, יש ציוץ שלו: "השיטה העקומה והמושחתת היא הבעיה. במקום להצטרף לחגיגת הכספים הקואליציוניים אני מצפה משר האוצר לעצור אותה. הכסף צריך ללכת לאזרחים ולא לפוליטיקאים, אין שום סיבה לחלק כספים קואליציוניים". בקיצור, הם לא היו כל כך בעד כספים קואליציוניים, תקרא עד הסוף. הם מושחתים, מה קרה לך? לא, זה מיקי לוי. בוודאי, הוא הראשון שצרח, והשורה האחרונה: "יש עתיד תשים סוף להרגל המגונה הזה". אז אנחנו, ההרגל המגונה הזה שלא היו מספיק כספים. צריך יותר כספים, אבל רק לאן שיש עתיד רוצים. אז אנחנו, ועוד ההוא טס במטוסים. רוצה למכור את המטוס של ראש הממשלה. רק לפיד לבד מחזיר את המטוס בחצי שנה של טיסות. רק. איזה חצי שנה, אתה יודע מה הם עושים עם טיסות? הבן אדם טס בחוצפתו, מיליון שקל. מיליון שקל. מה אתה רוצה? שר החוץ פעיל. אדוני, אין טיסות סדירות? שר החוץ פעיל? מטוס שלם משחקים סטנגה? מחכה ארבעה ימים עד שיאכל סושי, יתקלח, משלמים מיליון שקל. למה, זה על חשבון ה-53 מיליארד שקל שלך? מה פתאום. קודם כול, אני מודה שאני מאוד נהנה משעת השידור שלי, היושב-ראש, אולי לפחות ננצל את חוק החשמל ובמסגרתו נחבר את המליאה לחשמל. הינה, קיצצו לנו במנורות, תסתכל טוב. אני מסתכל, כל היום אני רואה אותו למעלה. כבר אני נכנס, ואני רואה חצי מהמנורות לא דולקות. כיבו לנו גם את החשמל פה, לתת לכם, אני רוצה לומר, קודם כול, אני מאוד נהנה מההערות, וזה גורם לי להישאר עוד על הבמה. יש לי שלוש שעות, תיזהרו, אנחנו פה. ודבר שני, אני גם רואה שהצופים, יש צופים שממש עוזרים לנו ומעבירים את התגובות, ואני שמח לקבל את הפידבקים. אבל אני אומר עוד פעם, גם ליו"ר הכנסת מיקי לוי, שבוודאי התייחס לכספים קואליציוניים כאל מושחתים: הם לקחו, ופשוט במו ידיהם שיקרו לכל הבוחרים שלהם. אבל אני שואל אותך, חבר הכנסת שלמה קרעי: נניח שהיית מכיר, אני לא אגיד אתה, מישהו שמצביע ליש עתיד. למה? כי הוא שמע את יאיר לפיד עומד פה על הדוכן ואומר: מה זה הנורבגים האלה, ואיך הם עושים עם הכספים האלה, והר הכסף וכל זה. ועכשיו הוא רואה שיאיר לפיד עושה את הכול אותו דבר ויותר. למי הוא יצביע? אין לו למי. אין לו. שבוי. שבוי. כולם שם שקרנים. בנט שקרן וגדעון שקרן ולפיד שקרן. אין, זה חבורה של נוכלים. בקיצור, זו הבעיה. לכן הם מצפצפים על הבוחרים שלהם. אני חושב שמה שיקרה: הבוחרים שלהם פשוט לא יצאו להצביע. בוחרי ימינה, דרך אגב, אני רוצה לברך אתכם שאתם עדיין עוברים את אחוז החסימה, הישג יפה. תודה, תודה. למרות שתמיד בסקרים אתם מקבלים בסוף חצי ממה שיוצא בסקר, אז אני כבר לא יודע לומר איך זה ייגמר. אבל אני יכול לומר דבר אחד: בהחלט, סילמן, עם לפיד כבר גמרת את המשא ומתן או עדיין לא? צריכה עזרה? אני לא מבין איך מי, אני יכול להבין שאתם פונים לבייס חדש. את זה אני יכול להבין. מנסים להשיג קולות אחרים, עושים כל מיני תנועות לכיוון המרכז ושמאל. את זה אני יכול להבין. הולכים על הרפורמים. כהנא, אתה הולך על הרפורמים? אבל אני לא מבין, ואומרים שחצי מהמנדטים שלכם זה ממי שהצביעו לכם בפעם הראשונה. את זה אולי אתה יכול להסביר לי, מתן כהנא: מישהו ששמע אותך אומר על יאיר לפיד אגדה אורבנית, ואחרי זה שמע אותך במוצאי שבת אצל רינה מצליח אומר: יאיר לפיד? בוודאי הוא יהיה ראש ממשלה, למה שאותו מצביע יצביע לך עוד פעם? השר כהנא, אני רואה שאתה מאוד עסוק וכנראה אתה לא מסוגל לתת לי תשובה. הוא לא עונה, הוא לא עונה. הוא כבר ב-30,000 רגל. אני אומר עוד פעם, אני אתייחס עניינית לדברים שאתה אמרת. אתה קראת לנושא של יאיר לפיד ראש ממשלה אגדה אורבנית. אמרת: הליכוד מפיצים שקרים. לא יקום ולא יהיה. ואתמול, לא, במוצ"ש, בלי הנד עפעף. נשאלת אם אתה תיתן ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה, ואמרת: בוודאי. איך אתה מצפה שמישהו יצביע לך? אין לו תשובה, אין תשובה. אין תשובה. לפחות הוא מתבייש. לפחות הוא מתבייש ולא מנסה למלמל לי פה איזה משהו, כי הוא יודע שלא יצא מזה טוב. הם עברו קורס כאילו הם קוראים חומר. זה נקרא: לא רואה. יושב, ממשיך ישר וחוטף את כל הטילים על הראש. לנטוש, כהנא, לנטוש, זה זמן. לנטוש את ימינה, כי אתה גמור שם. שם אוזנייה עכשיו, לא מסוגל. שומע את הפינק פלויד. אני חושב שאת האמת הזו, מתן כהנא, אי-אפשר להסתיר, לא מהצופים של הערוץ הזה, לא מאזרחי מדינת ישראל. ואנחנו לא ניתן לכם להסתיר את זה גם ברשתות. אנחנו נמשיך ברשתות להפיץ את האמת הזו, וכל חוקי סתימת הפיות שלכם, אנחנו נהפוך אותם, הם לא יקרו. את כל הנזק שאתם עושים אנחנו ניישר בחזרה ברגע שנחזור. יש לי שני דברים שאני חושש מהם. אחד זה הכישלון הגדול שלכם בכניעה בהתנהלות מול איראן. חצי שנה אפילו בזבזתם בלי לעשות שום דבר. אתם הנהגה חלשה שאף אחד לא סופר אותה, לא בארצות הברית, לא באירופה וגם לא בישראל. זה נזק ארוך טווח. והדבר השני, לא הייתם פה בתחילת דבריי, דיברתי עם היושב-ראש על כך שאתם מכרתם את ערביי ישראל לתנועה האסלאמית. הדבר הזה הוא נזק ארוך טווח שלא ניתן יהיה לתקן וייקח הרבה זמן לתקן. אנחנו צריכים יוסף חדאדים. כאלה אנחנו צריכים. ויש פה סכנה גדולה. ברשימה המשותפת רואים את הסכנה, אבל בתנועה האסלאמית, עכשיו תלמדו ותראו, הם עושים לכם בית ספר. ואני אומר לכם, לאט-לאט כל עם ישראל ילמד ויבין את זה. אבל זה בוודאי לא אותם ערבים שז'בוטינסקי דיבר עליהם, שאיתם אפשר וצריך לחיות פה ביחד בארץ ישראל. תודה. תודה, חבר הכנסת יואב קיש. יעלה ויבוא חבר הכנסת שלמה קרעי. שלוש דקות. מה שלוש דקות? שלוש שעות. שלוש שעות? אז נתחיל עם השעה הראשונה. כמה זמן, שלוש דקות או שלוש שעות? הוא אמר שלוש דקות. הוא רוצה ללכת לישון. אתה עייף, אדוני היושב-ראש, להחליף אותך? לא. אני בסדר. ערני. אתה אומר, כמות הכסף שקיבלת, רק אתה סופר אותו, עכשיו לוקח לך חצי שנה לספור אחד-אחד.  אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר עם האוזנייה שלא שומע אותנו, אבל בסדר, אני רוצה להתחיל דווקא, נעבור אחר כך, גם יש לי הרבה דברים להתייחס אליהם. אני מסכים עם כל מילה שאמר חבר הכנסת קיש, ובטח עם מה שאמר אמסלם לפני כן. יש אפילו פרשת שבוע שמדברת על הבושה, "ויכר יוסף את אחיו", "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי. ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו". תכף נדבר על הבושה. אבל בואו נתחיל קודם כל לגופו של עניין. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו היא עבודה בעיניים. כלאם פאדי. אין בה כלום. במקום ששר המשפטים יטפל באמת במערכת המשפט שהוא עומד בראשה, בשופטים, שאחרי שהמשטרה עושה מבצע מעצרים ועוצרת פורעים ועוצרת פושעים, כל העצורים, עשרות העצורים מאירועי האלימות בסורוקה, דודי, אתה יודע כמה נשארו במעצר? פורעים מסורוקה? מהפרעות מסורוקה, אתה יודע כמה נשארו במעצר? כלום. אפס. אפס. גדעון סער מטפל ומנסה, מנסור עבאס התקשר לבר לב. בר לב אמר: חבר'ה, אף אחד לא עצור, זה הבדואים, לשחרר. רק יהודים. כולם הביתה. תוך דקה וחצי כולם בבית. ירי, אלימות, התפרעות, וכולם שוחררו הביתה. גדעון סער, במקום לטפל במערכת שהוא עומד בראשה, הוא מרחיב סמכויות חיפוש לשוטרים, פוגע בזכויות פרט של אנשים, העיקר לא לטפל במי שהוא מפחד ממנו, אלו שמאתרגים אותו והוא מאתרג אותם, את כל החבורה הזאת, שאני קורא לה כנופיית שלטון החוק. כל החבורה הזאת, שמאתרגים אחד את השני, הם לא מעיזים לנגוע אחד בשני. במקום שהוא יטפל במערכת המשפט החולה והקלוקלת שהוא עומד בראשה, הוא מטפל טיפולים קוסמטיים במשטרה. תגיד לי, רגע, אבל הינה, הצעת החוק הזו, קובעת עונשי מינימום, היא באמת מטפלת במערכת המשפט. אבל זה שום דבר. כי מה הצעת החוק קובעת? יש עונש מינימום, אבל יש שיקול דעת לשופט לתת גם פחות מעונש מינימום. אז מה עשינו בזה? כלום. הצעת חוק שהיא רק טיפול קוסמטי, רק כדי לצאת ולומר: עשיתי משהו. אבל הוא לא יעז, הוא לא היה מעז לצאת נגד השופטים. כל הכנופיה הזאת מאתרגת אחד את השני. לכן, גם כשגדעון, לכאורה, מביא לכאן הצעת חוק טובה, הוא מכניס בתוכה את הטריז, את אותו חלק שמסרס ומעקר אותה מתוכן. אני מודיע לך, אדוני היושב-ראש, לא התייעצתי עם חבריי. הינה קיש הלך, אני יכול להציע פה הצעות בלי, רגע, חכה, אני לא הולך כל כך מהר. אז אני, יש לי הצעה בשבילם. לא, לא, אתה יכול לשבת. אני, יש לי הצעה בשבילם. הסתייגות, יואב, תאשר לי את ההצעה הזאת. הסתייגות מס' 26 שלנו, בשם כל קבוצת הליכוד, ש"ס ויהדות התורה, מבטלת את שיקול הדעת של השופט בעניין הזה. היא בסך הכול מוחקת את זה שלשופט יש שיקול דעת. אם ההסתייגות הזאת מתקבלת, איפה עידית סילמן? הלכה לישון. אני עכשיו עוצר את הנאום שלי, מושכים את כל ההסתייגויות ועוברים להצבעה. תחשבו על זה. ואללה? ככה אתה מוכר להם את זה. כן. כדי שהחוק יהיה אמיתי וטוב ולא עבודה בעיניים. אתה יודע מה? בסדר. מסכים. אם הם מבטלים את שיקול הדעת שיש לשופטים, אנחנו עוצרים פה את הנאומים. לא מגבילים את שיקול הדעת בתנאים מסוימים. לא מגבילים, אין שום הגבלה. יש לשופט שיקול דעת. לא עשינו כלום. כלום. אין פה שום דבר, אדוני היושב-ראש. יש גם הסתייגות אחרת, שהיא פחות מהותית בעניין הזה, היא באמת מחזירה את עמוד השדרה לחוק, הסתייגות מס' 41, שבאה לעזור אם אנחנו רוצים באמת לאסוף את הנשק ולהפחית את האלימות. הסתייגות מס' 41 למעשה נותנת פרס כספי בשווי 10% ממה שנתפס למי שימסור מידע שיוביל לתפיסה. פשוט. אתה רוצה שאנשים יגידו ויתלוננו וידווחו על סליקים ועל מצבורי נשק במקומות שאנחנו לא רוצים שיהיו? יקבלו גם פרס כספי, 10% מהשווי. את זה אתם מציעים? את זה אנחנו מציעים. הסתייגות מס' 41. אם אחת מההסתייגויות האלו מתקבלות, אני מושך את כל ההסתייגויות ועוצר את הנאום ועוברים להצבעה על החוק. אז זה, כמו שאמרתי, לגופו של העניין. החוק הזה הוא כלום ושום דבר, טיפול קוסמטי של שר המשפטים במקום באמת לטפל במערכת המקולקלת שלו, בשופטים שהם כמו דלת מסתובבת. היו אצלי משדולת הנגב. בא קצין אג"ם, שמענו גם את מפקד מחוז נגב, ואת המפכ"ל, בעצם, שאמר: אנחנו מגיעים, עושים את העבודה שלנו בשטח, שמים את הפורעים בכניסה לבית המשפט ושם אנחנו כבר לא אחראים. מה שקורה שם, למוחרת העצורים משתחררים הביתה. ואם היה מישהו, שופט שלום לאחרונה החליט לעצור אדם שנמצא נשק בחצר הבית שלו, ושופטת אחרת במחוזי ביטלה את ההחלטה שלו, כי זה לא בתוך הבית, זה רק בחצר הבית. אתה יודע, שלמה, שזאת בעצם אותה טענה שאנחנו כל הזמן טוענים נגד עצורים על רקע פשיעה ואלימות בחברה הערבית. שמה? קטטות. לוקחים את זה לבית המשפט, ומשחררים. בדיוק. בית המשפט לא מגויס למאבק הזה. אנחנו מגויסים, לא, אבל אני מתכוון, הטענה היא שאין ראיות. אבל בסופו של דבר, התוצאה של זה היא שאנשים לא נרתעים וממשיכים. אבל זו לא טענה של ראיות, פה עובדים עליך. כי הינה, במה שהיה בכניסה לבית החולים סורוקה הכול היה מתועד בווידיאו, בצילומים, וכולם שוחררו תוך יומיים. כולם הלכו הביתה. איך אפשר לעצור פשיעה, כשיש מערכת משפט כל כך חולה, שלא מחויבת למאבק הזה? זה מאבק חשוב. אולי אם לא משוחררים, אלא חלופת מעצר, שהיא לא פחות קשה ממעצר עצמו. לא הבנתי, אתה בעד או נגד, לא הבנתי מה? אני לא יודע, לא. הוא מתלבט, ואם זה היה נערי הגבעות, מה שנקרא נערי הגבעות, היו עוצרים אותם במעצר מינהלי. מה אתה צוחק? אמיתי. לא, לא, דווקא הייתה, דרך אגב, היום, כשאתה שם, עוצרים אותם, אמרתי לך, אנחנו רוצים זכויות כמו של הערבים. אנחנו היהודים. לא. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, ההצעה הזאת, בלי לקבל את ההסתייגות שלנו, שמבטלת לפחות את שיקול הדעת של השופט, ומאלצת אותו לקבוע עונש מינימום, גם זה, אגב, זה לא מושלם. יש פרצה בגדר, כי השופט פשוט לא ירשיע. אם לא מתחשק לו, הוא לא ירשיע, אז הוא מחויב בעונש מינימום. אבל עדיין, תן לשופט שברגע שאין לו ברירה והוא חייב להרשיע, אין לו ברירה אלא לתת עונש מינימום, שזה אין לנו בחוק הזה. יש לו שיקול דעת. עד כאן לגופו של העניין, אדוני. אני רוצה לעבור לדבר על כמה נושאים חשובים, תוך כדי תנועה גם נעלה דברים מהצופים שנקבל כאן לטלפון. אבל אני רוצה באמת, מאוד מאוד מוזר, חבר הכנסת שלמה, שעל אף חילוקי הדעות הפוליטיים וכו', כולנו רוצים במטרה אחת: למצות את הדין, לשמור על שלטון החוק וכו'. זה אחרי כברת דרך ארוכה שכולנו עברנו, ומבינים כמה זה קשה לחיות בצל תופעה כמו תופעת הפשיעה המאורגנת והפשיעה החברתית, בוא נקרא לזה, והאלימות על, יש גם פשיעה בתוך, אבל בכל מקרה, לא מצליחים להגיע להסכמות בנושא שהוא מוסכם לכאורה. כי מכניסים,  הם לא יצביעו נגד החוק. הוא מוסכם. זה סתם. הוא לא מוסכם, יושב-ראש ועדת החוקה. הוא לא מוסכם, אתה תצביע נגד החוק. הוא לא מוסכם. הוא לא, לא, הוא לא עושה נזק,  הצעת החוק. החוק לא עושה נזק. החוק לא עושה נזק, אבל הוא גם לא מביא שום תועלת. הוא בדיוק כמו הוועדה של שרן השכל שהקמתם לה, שום קשר, שעומד כאן שר הבריאות ואומר: אין שום צורך בחוק, אני עושה את זה בתקנות, אין שום צורך, אבל שרן רוצה. אז אולי קריב רוצה ונתנו לו את מה שהוא רצה, או שגדעון רוצה להשיג איזשהו הישג, איזה שקר כלשהו, אז נותנים לו את השקר הזה. גלעד, יש לך מה להגיד בקשר להסתייגות הזאת של לבטל את שיקול הדעת של השופט? בוודאי. מה בוודאי? תגיד, נו. אין שום מקום לקבל את ההסתייגות הזאת. העיקרון שבו מותירים לבית המשפט במקרים חריגים את היכולת לסטות זו שיטה מקובלת בהרבה מאוד הליכים. איך אתה מגדיר מקרים חריגים? איך אתה מגדיר מקרים חריגים? יש כאן, בפעם הראשונה, חקיקה רצינית. בדקנו את הנתונים, אם צריך חמישית, אם צריך רבע, וראינו שחמישית זה ממילא, באמת. עזוב, אל תיכנס לפרטים טכניים, קריב. עזוב, אתה נכנס לפרטים שוליים. בסופו של דבר, זה ממש לא פרטים שוליים. אם היית בדיוני הוועדה, לא. בסופו של דבר, במהות, תשאל אותו. שלמה, מה זה מקרים חריגים? השופט יקבע. אז אם כך, זה שיקול הדעת שלו. בדיוק. בסדר. המהות של החוק, אין בה כלום. היא מעוקרת מכל תוכן. אז אתה מבין מה הוא עושה, אתה מבין מה הוא עושה? הוא ממלא את הבריכה, מנקב אותה מהצד השני, ויוצאים המים. הוא מכניס פה, כמו כלאם פאדי, ממש, ממש, זה בדיוק. אתה הולך אתה הולך לטפל, חמישית, רבע, סיפורים. אתה מבין? בדיוק כמו שקודם עמדת כאן, על הבמה, ואמרת: המתייוונים, פולחן אישיות. הלכת לטפל. המתייוונים רצו להשמיד את הרוח היהודית. וזה בדיוק אתה וחבריך, זה מה שאתם רוצים: להשמיד את הרוח היהודית. על זה אנחנו חוגגים את חנוכה. לא חוגגים בגלל שניצחנו את פולחן האישיות של המתייוונים. שלמה, אני רוצה להזכיר לרב הרפורמי. הרי הרפורמיים קראו לבית המקדש בית מטבחיים פרימיטיבי. לא, לא. אתה לא יודע על מה את מדבר. בית מטבחיים פרימיטיבי. אתה, כרגיל, אתה, כרגיל, לא יודע על מה אתה מדבר. טוב, נו. הרי אתם ביטלתם כל המצוות המעשיות. מה פתאום עכשיו אתה בא לבית המטבחיים הפרימיטיבי, אותו, אותו. עזוב. אתה לא יודע על מה אתה מדבר, כרגיל. אתם לא, אתה לא מתבייש? השנאה שלך מעבירה אותך על דעתך. נו, בסדר. אבל אני שואל אותך באופן מעשי. הרי בוועידה בפיטסבורג, הרי אתם קבעתם שם, כן, ביטלתם את היהדות. תעזוב. אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אתם ביטלתם את המצוות המעשיות. פגעת בהקמת מדינת ישראל. תמיד אתה, תמיד,  של מהי היהדות הרפורמית. אתה, בשביל השנאה, אתה מבין? קריב, אתה מייחל לבניין בית המקדש השלישי? אתה מייחל לבניין בית המקדש השלישי? השנאה שלך העבירה אותך על דעתך. ואיך אמרת, וושינגטון זה ירושלים. גלעד קריב, אתה מייחל לבניין בית המקדש השלישי? אני מייחל למדינת ישראל, הוא חושב שזה בעצם, תן לו לענות. מה, הוא לא אומר את זה, עשינו דבר כזה.  שתראה את הבית השלישי של העם היהודי. אז אתה לא מייחל לבניין המקדש השלישי. אתה כופר בעיקר. בסדר, נו. אתה מייחל, הוא שואל. הוא צודק. אתה כופר ב-13 עיקרים. לא מעניין אותך שריד בית קודשנו. עזוב. אתה מייחל להקמת בית המקדש? אז תפסיקו עם הפרובוקציות. לא עניין אתכם, לא מעניין אתכם המאבק באלימות. 12 שנה משלתם. לא עשיתם שום דבר למאבק באלימות. בוודאי שעשינו. הקמנו תחנות משטרה ביישובים ערביים, מה שקודם לכן לא היה מעולם. אנחנו שואלים אותך על בית המקדש. לא עשיתם דבר וחצי דבר. אתם איבדתם את המשילות בנגב. ואיימן עודה וכל החברים שלו הצביעו נגד הקמת תחנות משטרה. לא עשיתם שום דבר. והיום אתם מתלוננים על הממשלה שמנסה לטפל בדברים. החברים האלה, שנותנים לכם היום את רצועת הביטחון, הצביעו נגד הקמת תחנות משטרה. כלום. איבדתם את המשילות, אפשרתם את הזרימה של הנשק. לא עשיתם כלום. והיום אתם מתלוננים על הממשלה שמטפלת בדברים. מה שקרה, מה שקורה זה שמאז מבצע שומר החומות, שאז העבריינים והפורעים, קודם כול, שלמה, תשאל אותו. לא הבנתי. הוא נתן תשובה לגבי בית המקדש? שנתיים-שלוש לא הצלחתם לטפל בדבר וחצי דבר. לא. הוא אמר שלא. אתה בעד, אתה מתפלל להקמת בית המקדש? דודי, דודי, הוא לא. הוא אמר שלא. הוא כופר בעיקר, נו.  מה, לא הבנתי. אז מה אתה הולך עכשיו לכותל? למה? לא הבנתי. מה לך ולכותל? חבר הכנסת אמסלם, אני לא שואל אותך. בית מטבחיים פרימיטיבי. אתם עושים מסחרה עם הרפורמים באמריקה, של רפורמים בארץ. לא אני ולא רוב החברה הישראלית. אף אחד לא שואל אותך אם נלך לכותל או לא. אתה איבדת כל יכולת בשם לדבר בשם הציבור, הרי אתה, אתה אוכל שרימפס עם הכיפה. אתה תאמר לי מה אני אוכל? אתה, הרי אתה אוכל חזיר עם הכיפה. אתה אומר לי שאני אוכל חזיר? הוא מחלל שבת בפרהסיה, מה. אתם הרי ביטלתם, אתה לא תאמר לי שאני אוכל חזיר, יא חתיכת חוצפן. טוב, חבר הכנסת, חבר, מי אתה שתאמר לי מה אני אוכל? אתה אדם מלא שנאה. אתה אדם שלא מסוגל להוציא מילה אחת, שני חברי הכנסת, סליחה. שרימפס אתה אוכל? תשאל אותו איזה שרימפס הוא אוכל. ותראה איך יושב כאן השר לשירותי דת. ותראה יושב כאן השר לשירותי דת. ואלה השותפים שלו. אם הוא אוכל שרימפס, תשאל אותו. אני שואל. אתה אוכל שרימפס?  מלא שנאה. אוויל. אוויל אכול שנאה. חבר הכנסת קריב, בבקשה. חבר הכנסת קריב. תשאל אותו, שלמה, אם הוא אוכל שרימפס. חבר הכנסת דוד אמסלם, בוא נקשיב לשלמה קרעי.  אכול שנאה, אתה אוכל שרימפס? אני שואל. האם אתה אוכל שקצים ורמשים, חבר הכנסת קריב? או ששקצים ורמשים, יש להם, אתה אוכל שרימפס? אויש, טוב. שואל אותך אם אתה נוסע בשבת. נכון, אז מה, לא הבנתי. לנסוע בשבת, לאכול חזיר. מה אני, תענה לי. אני שואל אותך מה אתה עושה בשבת? אתה מבין? אתה שומע? תגיד לי, אתה אוכל שרימפס בשבת כשאתה נוסע? אתה מבין שלשון הרע שלך והשנאה היוקדת שאתה מפגין, מה זה קשור לשנאה?  הן עבירות הרבה יותר חמורות מכל מה שאתה מדבר עליו? אתה מבין למה אתה מתייוון? אלה המתייוונים. אתה מבין? מה לך ולכותל? אתה מבין?  רוב הציבור,  רוב היהודים נוסעים בשבת, אז הם מתייוונים? מה אתה עושה בכותל? מה אתה עושה בכותל? אויש. תעזוב. נו, באמת. בוא תספר לי, מה אתה עושה? אתה מתפלל להקמת בית המקדש השלישי? אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר גם לך, מה אתה עושה בכותל? אתה יודע מה? אדוני היושב-ראש, בשביל מה, בוא תספר לנו מה אתה עושה בכותל, חוץ מלקבל צ'קים, כולכם שם. כשהוא יסיים, אני אבוא ונדבר על מדינת ישראל. בסדר. יש לו שלוש שעות, אז, שלוש שעות, שישב זה, שקוע בתוך שנאתו, בביוב הגידופים שהוא מוציא מהפה שלו. אתה שקוע בשנאה שלך ליהדות. האיש לא מסוגל לומר דבר אחד ענייני, אתה הורס את עם ישראל. אתה שקוע בשנאה שלך ליהדות. תודה. טוב. תודה, חבר הכנסת קריב. אתה כל-כולך שנאת חינם. אתה זה ששקוע בשנאה שלך ליהדות. אתה רוצה להרוס את היהדות. אתה אומר לי שנאה? אתה איש של שנאת חינם, שלא לדבר על הצביעות שלו. כשאני אעלה לדבר, אז אספר מה הוא הציע לתנועה הרפורמית. אתה הרי נוסע בשבת. אתה לא מתפלל לבניין בית המקדש. תודה. חבר הכנסת דוד אמסלם. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. יא חתיכת צבוע. אתה הרי סיכמת איתי על הקמת מקוואות לרפורמים. חבר הכנסת קריב, בבקשה. צבוע. כשהיית יו"ר ועדת הפנים סגרת איתי על להקים מקוואות לגרים רפורמים. חבר הכנסת קריב. לא, חבר הכנסת קריב. אני אספר לך אחר כך. אני סגרתי איתך. אתה צבוע ושקרן. כן, אני אזכיר לך, על הבמה, שאתה צבוע. חבר הכנסת קריב. אני העפתי אותך מהוועדה, הוא העיף אותך מהוועדה, קריב. הוא העיף אותך מהוועדה. אוקיי. חבר הכנסת קריב. צבוע ושקרן, כמו יושב-ראש האופוזיציה שהציע את מתווה הכותל. אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש. אתה בא ומחסל את היהדות. אתה בא להטיל לנו, אני אעלה אחרי זה ואספר איך הוא וביטן סגרו איתי על הקמת מקוואות לרפורמים. אתה תעלה, חבר הכנסת קריב, תנוח קצת בחוץ. תודה.  הינה, תראה, דודי. ככה. ככה המכבים, דודי, דודי, ככה המכבים מנצחים את המתייוונים. שקרן וצבוע. אני אזכיר את זה. חבר הכנסת גלעד קריב, תודה. הוא אוכל שרימפס בשבת. גירשו אותם מן הארץ הזאת.  תנוח קצת בפרסה. תודה. יאללה. לך תקבל כמה צ'קים מאמריקה, חבר הכנסת דוד אמסלם, בוא נקשיב לחבר הכנסת שלמה קרעי. אדוני היושב-ראש, אתה רואה כאן, אגב, אגב, זמן שלנו. אתה יודע, זה הזמן שלנו. עזוב. בוא, בוא נקשיב. אנחנו מסכימים על האירוע. אני והוא, הזמן שלנו. בדיוק. בדיוק. דוד, הוא ברשות. הבנת? אדוני היושב-ראש, אגב, כן, אני שומע.  אני חושב שיש פקטור נוסף שגורם להגברת הפשיעה ולדה-לגיטימציה שאתם עושים למדינת ישראל, אתם לא מכירים במדינה הזו כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה פקטור נוסף, בעיניי, שגורם לחבורת הפורעים להרגיש חופשי, להרגיש שאין דין ואין דיין. קח את זה, תחשוב על זה. אם אתם תכירו במדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ותקבלו את כל סמלי השלטון שלה, ותקבלו את ההגדרות שלה, אתה מכיר במדינה היהודית? לא, הוא לא מכיר. זה מה שאמרתי. הוא לא מכיר במדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני שואל, שואל אותו. הרי אתה אמרת: אנחנו כנופיה, כנופיות ציונים שהקימו את המדינה, כנופיות. לא. בזה הוא התכוון ללפיד ולבנט. לא, לא. למי התכוונת? לבנט? לפיד? אתה עכשיו לוקח את הכסף של הכנופיות? דוד. אתה זוכר את נאום הסברס בכפר? עם הסוודר עם הקוביות הצבעוניות? אמרת: אתן הכנופיות הציוניות. אתה מדבר לחבר'ה הערבים בכפר. יאללה, בוא נקשיב לחבר הכנסת שלמה קרעי. תודה. כמה אתה עובד עליהם, איזה מצחוק. איזה דחקה אתה עושה עליהם. אצלנו במרוקאית היו אומרים: חשומה. אין בושה. תירגע. כן. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר באמת על מה שקרה, על לוחמי מג"ב הגיבורים, שחיסלו את המרצח הנתעב שבא להרוג יהודים על לא עוול בכפם. אגב, יושב-ראש הכנסת, אתה יודע, דודי, מיקי לוי, שהיה כאן קודם, דחה שאילתה דחופה שלי לשר המשפטים בנושא הזה, על מה ולמה קראה אותם מח"ש לחקירה באזהרה. במקום להרים אותם מעל, להאדיר אותם ולהעצים אותם, יש כאן לוחמים שהצילו יהודים, הצילו נפש מישראל, מנעו את המשך החיסול של אותו מרצח, לוקחים אותם לחקירה באזהרה. שלחתי שאילתה דחופה לשר המשפטים בנושא, אבל יושב-ראש הכנסת לא אישר אותה. מעניין למה. הוא לא מאשר שיקנו תרופות. אני חושב שאני יודע למה. נו? אני לא, כשיש לנו את מנסור עבאס, ואת רע"מ שיושבת בתוך הממשלה, דבר כזה, לפי השמועה זה היה לפי דרישה של כמה חברי כנסת או גורמים בממשלה, שדרשו שתהיה חקירה באזהרה. ולכן עשו את זה בשבילם. תשאל אותו. תגיד, היושב-ראש, אתה בעד החקירה באזהרה של השוטרים? לא. אל תוציא אוויר. תגיד כן או לא. לא, לא. לא. אלו גורמי החוק, האכיפה. הם פועלים לפי החוק. לא, לא. מה אתה, אתה, מה אתה חושב? אבל מה אתה חושב? אם זאת הייתה מדינה ריבונית שאתה היית ראש הממשלה שלה, אתה היית מוכן שיחקרו באזהרה לוחמים שלך? לא, מה אתה חושב? אתה, אתה. אתה שאלת אותי. אתה רוצה תשובה? כן, מה אתה חושב? אנחנו נמצאים במדינת חוק או לא? שאלתי, מה אתה חושב. אני אומר: אני נותן לך תשובה. נו, מה התשובה? אנחנו נמצאים במדינת חוק, ולכן רשויות החוק אמורות לפעול בהתאם לחוק. זהו. אז אתה בעד שיחקרו את השוטרים הצעירים האלה? מה זה, בעד או נגד? אני שואל. אתה מסכים עם הצעד הזה? מח"ש. מח"ש, תקשיב לי. תקשיב לי. מח"ש היא אחת מרשויות אכיפת החוק? כן. בסדר. הם פועלים לפי החוק. אבל מה דעתך? הרי אם בית המשפט עכשיו היה נניח מחזיר את כל הבדואים בחזרה לתוך הערים, אתה היית הראשון שעולה כאן, תוקף את בית המשפט, את המדינה, את הכול. אז אני שואל אותך, אתה, אתה, לא רשות, מה אתה חושב? האם רשויות החוק לשיטתך גם טועים? במקרה הזה לדעתך הם טעו? אמרתי לך. תגיד כן או לא. אמרתי לך. כן או לא? אני אגיד לך, זה הצביעות שלך. אתה הולך ככה, כמו איזה ככה. אתה כולך נפתול. זה הסיפור. אף פעם לא תענה. אתה בתוך-תוכך יודע, זה נאום הסברס. זה לערבים. אתה הולך לכפר קאסם, אתה אומר משהו אחר. פה ליהודים אתה מוכר איזה סיפורי עלי באבא. דודי, אתה יודע למה הם עשו את זה? כי בסידור של גלעד קריב כתוב להם בממשלה החדשה בחנוכה: על הניסים, ועל הגבורות ועל החקירות. שם, כשהמכבים נלחמו ביוונים, בכל פעם שרצו לחסל איזה יווני היו מצלצלים למח"ש, לברר אם אפשר או אי-אפשר. אני אגיד לך מה אני חושב על הדבר הזה. אני חושב שמחבל שמגיע לפגע לא צריך לצאת חי מזירת הפיגוע, צריך לחסל אותו בכל מקרה. ככה צריכות להיות הוראות פתיחה באש. מה אתה אומר על זה, היושב-ראש? מי שבא לרצוח אזרחים חפים מפשע, לחסל אותו. שלמה, בסוף תשאל אותו, הוא הרי מחזיק את המשלה, זה. מה אתה אומר על זה? לפעול בהתאם לחוק. אבל כשבא מפגע צריך לחסל אותו או לא? אני שואל. לפעול בהתאם לחוק. לפעול בהתאם לחוק. מה החוק אומר? לחסל אותו? בסופו של דבר, דוד, גם כאשר עלית על הדוכן ואמרת, אני חושב שזה פסוק, מי שקם, הקם להורגך, השכם להורגו. נכון. אז אתה מסכים עם זה שנהרוג אותו? לא. תקשיב לי. בסופו של דבר אתה חי במערכת שמבוססת על שלטון החוק. או שאתה פועל בהתאם לחוק או שאתה פועל בהתאם למערכת אחרת. אבל מנסור עבאס, עזוב עכשיו את כל הפלסופים. הסברתי. אתה חושב שהמחבל, החיילים האלה או השוטרים היו צריכים לחסל אותו? כן או לא? אני חושב, הרי אין ויכוח שהוא בא עם סכין, ניסה לרצוח יהודי חרדי. ראית את זה בטלוויזיה. הוא כיוון גם לצוואר, פצע אותו קשה. הקם להורגך, זה: עוד לא עשה לך כלום. דרך אגב, הוא התכוון שהיהודי הזה לא יחיה. ככה הוא יצא מהבית, עם תוכנית. מזל שהיו שם שני שוטרים, אחרת הוא היה מחסל עוד כמה יהודים. הרי מבחינתנו להרוג מקסימום יהודים, זאת המשימה. אז מה אתה אומר? החיילים חיסלו אותו, זה נכון או לא נכון? אמרתי לך. מה אמרת לי? לפעול בהתאם לחוק. הינה, אתה מבין? אתה מבין? על זה אמרו חז"ל כי הכסף יעוור עיני חכמים. הכסף מעוור אותך, אתה אפילו לא עונה. אתה לוקח את הכסף וממשיך בדרך שלך. דודי, מה אתה מלין על מנסור, כשתראה מה קורה באוניברסיטת תל אביב. אוניברסיטה בלב-ליבה של מדינת ישראל, איפה שקריב היה רוצה לבנות את הכותל המערבי. שם, בתוך אולם, ממומן על ידי מדינת ישראל, יושבים ועושים מסיבת ריקודים עם דגלי אש"ף, עם אלו שרוצים להשמיד אותנו. הם שם חוגגים בתוך אוניברסיטת תל אביב, רוקדים. אז מה אתה רוצה ממנסור, מה הוא יגיד? זה גיס חמישי בתוכנו. קודם כול נטפל בגיס החמישי. הוא ראש הגיס החמישי. גיס חמישי זה שהוא נראה כמוך, הוא מובלע. הוא לא מובלע, הוא האחים המוסלמים. הוא רק מחייך. לוקח את הקופה ונותן לעסק להתקדם. אנחנו נמצאים היום לדעתי במלחמת עצמאות חדשה. כל מה שקורה בערים המעורבות, כל מה שקורה בנגב, כל מה שקורה אבדה הריבונות של מדינת ישראל בחלקים מאוד רחבים במדינת ישראל. מה שאנחנו רואים בתוך אוניברסיטת תל אביב ובעוד מקומות זאת מלחמת עצמאות. אם אנחנו לא נתעורר, אם אנחנו לא נבין שיש לנו כאן משימה לאומית, מאבק לאומי על החזרת הריבונות של מדינת ישראל בארץ הזאת, לא נגיע רחוק. אדוני היושב-ראש, פורסם היום שבנט, ראש ממשלת ההונאה, הנוכל הגדול, פיצה את מי שפורסם שהוא גנב לו את הקרדיט על הספר "איך לנצח מגפה". שילם לו פיצויים. שילם לו פיצויים מחוץ לבית המשפט. לא רצה שהדבר הזה יגיע לתקשורת. עשו את זה בשקט בשקט, והם לא רוצים לגלות כמה בנט שילם לו פיצויים. עכשיו, אני לא מבין, בנט הוא ראש הממשלה, לא יכול להיות שסיפור כזה יכול לעבור מתחת לרדאר. איזה מין דבר זה? אין שקיפות. אנחנו רוצים לדעת. אזרחי ישראל רוצים לדעת מה גודל הרמאות. כמה מאות אלפי שקלים, אולי, או אני לא יודע כמה, בנט היה צריך לשלם כדי להשתיק את הסיפור הזה. הוא השתיק אחד, והשתיק עוד שבעה חברים חוץ ממנו, שהם קיבלו פה ג'ובים. יש לו עדיין 273,828 מצביעים, שגם אותם הוא צריך לפצות, גם אותם הוא גנב: גנב את דעתם, גנב את ליבם, גנב את הפתק שלהם, והקים ממשלה פוסט-ציונית מסוכנת. גם אותם צריך לפצות. למה איתם הוא לא מגיע להסדר? אבדה הבושה. הוא מגיע רק כדי שלא יגידו שהוא גנב ספר, "איך לנצח מגפה", שהוא התהדר בו כל כך, ושבסוף הוא לא ידע בעצמו איך לפעול למיגור המגפה. אם הוא לא היה מסתכל אחורה ורואה מה ביבי עשה לפני כן, המצב שלו היה מאוד קשה. שלמה, מעניין מאוד  וזה עובר ככה, איך הוא חיסן את הילד שלו בניגוד לתקנות ומשרד הבריאות אישר לו? לא הבנתי. זה עסק פרטי? זאת שערורייה. אתה יודע, זה, לא. לא הבנתי. זה עסק פרטי? עכשיו, למה הוא חיסן אותו? בגלל שהוא צריך תו ירוק. הרי מי שמחלים, מעבר לחצי שנה אין לו תו ירוק. אי-אפשר לנסוע לחוץ-לארץ. אז זה ואקום כזה? אז מה עושים? מתקשרים למשרד הבריאות, ראש הממשלה עלק מתקשר לשר הבריאות ומבקש: תחסן את הילד שלי. אני לא חושב שזאת הבעיה שלו. הוא רצה לקבל את ההצגה התקשורתית, לקבל, לא. אתה לא הבנת. ילדים הרי לא מחוסנים לפי הנהלים של משרד הבריאות. כן, כן. את זה אני יודע. ילד בגיל הזה לא מתחסן. אם הוא היה חולה. אם הוא היה חולה. מדובר פה, בילד שהיה חולה קורונה והחלים, ומשרד הבריאות לא מאפשר לחסן, ובנט כן חיסן. איך? רחמיי על הילד, אתה יודע. לא. אני קורא כאן. איך? בניגוד להנחיות של משרד הבריאות. תבין, הרי אם זה היה חס ושלום הבן של ראש הממשלה נתניהו, הרי היינו פותחים פה מהדורות שבעה ימים, היועץ המשפטי לממשלה היה מתערב, הג'ינג'י וחבורתו כבר היו בבג"ץ. אתה מבין מה קורה פה? הזוי. הזוי. לא יאומן כי יסופר. אגב, דודי, מה אתה אומר אם יגישו תביעה ייצוגית נגד בנט? לא קשור. רגע. כל אותם 273,000 מצביעים שהצביעו לו. מישהו הגיש, דרך אגב. ראיתי. תביעה ייצוגית? לא. הגיש תביעה. אבל בית המשפט, אתה יודע. בעולם נורמלי, אם לא הייתה חסינות לפוליטיקאים, הרי הוא היה יושב 20 שנה בבית הסוהר לפחות על כל המרמה שהוא רימה כל אחד ואחד. איך אמרת? 227,000 תיקים פליליים היו לו. 273,000. מספיק שהוא היה מקבל כמה חודשים על כל הונאה, והוא לא יוצא כל חייו מבית הכלא. תכף אני אדבר על הבושה. מה שהכי הכי צורם בכל ההתנהלות הזאת, ואין להם תשובות, אתה רואה את מתן יושב פה, אתה שואל אותו שאלה, אין לו תשובה. הוא באוזניות. הוא לא שומע. הוא שומע פינק פלויד. לא. הוא שומע טוב, אבל אין לו תשובות. הם יודעים שהם גנבו, ורימו, ועשקו ולקחו את המנדט של הימין והקימו איתו ממשלה, כשהם נשבעו מעל כל במה שהם לא יקימו ממשלה כזאת. מה רצית שהוא יגיד? הוא לפחות כובש את פניו בקרקע. אתה רואה שבנט פה, מה הוא עושה? הוא מסתכל עליך ומחייך. אבל מה רצית שהוא יגיד? לא. אין לו. אני רוצה שככה הוא יתנהג. אין לו מה להגיד. ככה אני רוצה שהוא יתנהג. והילד השקט, מה אתה רוצה שהיא תגיד? אז אני אומר לך, אני מצפה מאחד כזה שישתוק. "המשכיל בעת ההיא ידֹם". אין לו מה להגיד. נכון, רימיתי, שיקרתי, חטאתי, עוויתי, פשעתי, מומר לתיאבון, קיבלתי כשר, ראש הממשלה. אבל זה כשאתה חוזר בתשובה. פה זה עבירה מתמשכת כל יום. זה כבר עשה עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר. אז זה הפך כבר להיות מותר. בדיוק. כל יום. עכשיו, תראה, דיברנו הרבה על בנט. אבל יש מישהו שהוא יותר גרוע ממנו. בנט, אמרתי, הוא מומר לתיאבון, הוא עשה את הכול מתוך תאוות שלטון. קיבל את כס ראש הממשלה, לא הצליח לעמוד בפיתוי. אבל יש כאלה, גדעון ואלקין, שהם היו מקבלים את אותם ג'ובים גם בממשלה איתנו, אפילו יותר מזה. והם עשו את זה כמומר להכעיס. הם מכרו, גם כהנא. זה, אתה יודע, הוא באמצע, הוא שייך לבנט. מה קשור? בנט, לא. הוא שייך לבנט, הוא לא היה מקבל. בלי שגדעון היה בא, הוא לא היה מקבל כלום. אולי כן, מי יודע? אולי היו באים עריקים. אבל גדעון ואלקין הם מומרים להכעיס. הם מכרו את הערכים שלהם, את תורת ישראל, את ארץ ישראל, את עם ישראל, את כל ההבטחות שהם הבטיחו, הם מכרו את זה בשביל שנאה כמומרים להכעיס. ואתה יודע, פורסם, אדוני היושב-ראש, שמעת על זה? פורסם שמינו את שי ניצן, פרקליט המדינה לשעבר, זה שניפחו לו פה את הפנסיה שלו, הגדילו אותה בכמה עשרות אלפי שקלים, אני לא יודע בכמה לשנה, מינו אותו לעוד ג'וב, חוץ מהפנסיה שהוא מקבל, של כמה עשרות אלפי שקלים, רקטור הספרייה הלאומית. עכשיו, איך שי ניצן קשור לספרייה הלאומית? הוא יחליט מה עושים שם מבחינה אקדמית, מבחינה מקצועית? הוא מתמחה בכתבי עת עתיקים. בדיוק. מה הכישורים שלו? מה הניסיון שלו? למה הוא צריך כישורים לדעתך? לא הבנתי. מישהו ביקש כישורים שם? זה בדיוק. זה תפקיד שתפור. זה תפקיד חדש. זה לא שהוא ירש מישהו בתפקיד. בן אדם יצא לפנסיה, צריך עוד משכורת. ככה זה אצלם. זה לא שהוא ירש מישהו בתפקיד. תפרו לו תפקיד חדש בעשרות אלפי שקלים. דרך אגב, זה במימון ממשלת ישראל. מבנה שבנתה עכשיו ממשלת ישראל, המימון גם של ממשלת ישראל. לא משנה שזה עמותה עם האוניברסיטה, כאילו הכול פה ישראבלוף. בן אדם מקבל תפקיד, אין לי מושג מנין ואיך. אבל למה אתה חושב שצריך כישורים? בכל מדינה מתוקנת, תלוי. אנחנו צריכים, הם לא צריכים כלום. נכון. עכשיו, אני יודע מנין. בהסכם הקואליציוני של תקווה חדשה יש סעיף שאף פעם לא הבנו אותו. מה פתאום תקווה חדשה הכניסו את הספרייה הלאומית לתוך ההסכם הקואליציוני? זה הדבר שעומד אצלם ברומו של עולם? הם הגדילו את התקציב מ-48 מיליון, משהו כזה, ל-70 מיליון, בהסכם הקואליציוני. אתה מבין איך שהכול פה נתפר והכול פה מסודר מראש? אתם רוצים שקט, חברי הממשלה? אתם לא רוצים מימד חמישי? את גדעון סער מעניינת הספרייה הלאומית? בדיוק. ועכשיו אתה מבין למה. חצי שנה אחר כך, אתה מבין למה נכנס אותו סעיף, מה שטוב, גם הקנביס וגם הספרייה הלאומית. מעשנים קנביס בספרייה הלאומית. מגלגלים עם כתבי העת. עם כתבי העת מגלגלים את, זה פשוט מי שתופר תיק, תופרים לו תפקיד. מי שדאג להפלת שלטון הימין באמצעות רדיפה, באמצעות איומים, באמצעות הפחדות, באמצעות מעשים שלא ייעשו, ממש כמו התנהלות של כנופיה, בסוף תופרים לו את התפקיד, במקום לקחת אותו לחקירות יומם ולילה על כל הפשעים ועל כל מה שאנחנו יודעים היום. אפילו מנדלבליט אומר: שי ניצן תופס אותי בגרון. איך הוא קרא לו? אתה לא זוכר מה הוא אמר? נו, תזכיר לי. בוא נתקדם. דרך אגב, כותבת לי פה אחת הצופות להגיד לך שיש תביעה ייצוגית נגד ימינה על 27 מיליון שקל. ככה כתוב. כן, נכון, שמעתי את העניין הזה על התביעה הייצוגית. נגד מר בנט, נגד הילד השקט, אורבך, ואני לא יודע מי זה בן ציון ארביב, הוא הגזבר כנראה. לא, אבל זה על משהו אחר. זו תביעה ייצוגית על משהו בכספים. אני מדבר על תביעה ייצוגית על כך שגנבו את הקול שלהם. שהתחייבו להם שלא ירכיבו ממשלה כזאת. אבל זו תביעה ייצוגית אחרת. אני מדבר על תביעה ייצוגית על נוכלות, על מעשה המרמה, מעשה ההונאה הגדול בהיסטוריה של הדמוקרטיה, שבה מפלגת ימין בתחפושת ימין, רימתה 273,000 בוחרים, והקימה ממשלת שמאל הכי מסוכנת שהייתה כאן מאז קום המדינה. עכשיו בא גדעון, והוא לא מסתפק בנוכלות הזאת, שהוא רימה את הבוחרים שלו גם כן, ואת זה שהוא עיוור משנאה, ורק אנטי-ביבי, רק לא ביבי, הוא מנסה לשמר  זה מיעוט שמנסה לייצר כאן חוקים, שבהמשך הוא יוכל לשלוט גם כמיעוט. הוא מיעוט היום, הוא מיעוט, אין לו רוב בעם. אנחנו רואים בסקרים: הם מתרסקים ל-54 מנדטים, הם לא עוברים את אחוז החסימה. אין להם מנדט מהעם היום. כל המהלכים, כל חוק שעובר כאן היום, זה חוק שאין לו תוקף. כל חוק שמצביעות עליו כאן 61 אצבעות, זה חוק שאין לו תוקף. הוא לא קיבל מנדט מהעם. האצבעות האלה, של מתן כהנא, של בנט, של כל אלה שיושבים כאן, הן אצבעות שאין להן מנדט מהעם לעשות את מה שהם עושים כאן. גדעון יודע את זה. והוא אומר: אני עכשיו מיעוט בתחפושת של רוב, ואני אנסה לדאוג שבהמשך גם כמיעוט אני אוכל לשלוט. אז הוא מעביר חוקים של הגבלת כהונה של ראש ממשלה, והוא מעביר חוק שהיועץ המשפטי הבא שהם הולכים למנות יוכל לסכל את כל היריבים הפוליטיים. כל מי שחושב, בנימין נתניהו, וכל האחרים שאולי חושבים בהמשך אחריו, לפניו, שחושבים להתמודד, כל אחד כזה שירים ראש, אותו יועץ משפטי מייד יסכל אותו. יגיש כתב אישום, וזה נגמר, הוא לא יכול להיות ראש ממשלה. גדעון עושה את העניין הזה, כדי לוודא שגם כמיעוט הוא יוכל לנצח את המחנה הזה, שמייצג כאן את רוב העם. שרוב העם לא יהיה לו מנהיג, כי כל מנהיג, היועץ המשפטי, תקשיב, זה תסריט לא דמיוני, לא מופרך. הם תכף ממנים יועץ משפטי אחר, או מנדלבליט, לא משנה, שתפוס בגרון  יועץ משפטי שיתפסו אותו בשלשלת. יראו מישהו שמתמודד על ראשות הליכוד, על ראשות משהו שיכול, כתב אישום. עוד אחד, הבא בתור, כתב אישום. לא תהיה ברירה, כבר יצטרכו למנות מישהו משלהם. אנחנו רואים את זה פעם אחר פעם. אנחנו רואים את בג"ץ האקטיביסטי, אנחנו רואים את גדעון, שבזמנו התגאה בזה שהוא ייצר וטו שצריך שבעה מתוך תשעה בוועדה למינוי שופטים. היום אנחנו רואים שכל הדבר הזה הוא נגד הימין. היום אנחנו רואים שלשופטים יש וטו בתוך הוועדה הזאת. אתה לא יכול לעשות שום דבר. זאת הייתה הכוונה שלו. במקור, בדיוק. בדיוק. ועכשיו אנחנו רואים שהם מגישים גם את חוק השוויון. החוק שהולך להפוך את בג"ץ לאולטרה-אקטיביסטי, לסופר-פרוגרסיבי, ששום דבר לא יעמוד בפניו. אין חוק. אם חוק השוויון מעוגן בחוק-יסוד, הם עושים מה שבא להם, הם ייתנו לכם זכות שיבה. יגידו, יש זכות שיבה לפלסטינים. ייתנו לכם גם חוק השבות לפי הקוראן. מי זכאי לחוק שבות? מי שהתגייר בגיור יהודי, הלכה או לא הלכה, ומי שהתגייר לפי הקוראן, התאסלם לפי הקוראן, גם מגיע לו חוק שבות. למה לא? חוק השוויון. זו הכוונה, דרך אגב. בג"ץ, אתה חושב שמעניינת אותו מדינה יהודית? זה לא מעניין אותו. בג"ץ רוצה כאן מדינת כל אזרחיה. לא, לא, אני הייתי שם, עמדתי בפני, איפה היית? בבג"ץ. לפני שנתיים בערך. על איזה נושא? הייתה החלטה של ועדת הבחירות לפסול את רע"מ-בל"ד, אם אתה זוכר, באפריל 2019. זאת בעצם הפעם הראשונה שאני עומד מול בג"ץ, בפני שופטי בג"ץ. ואז, חלק מהדברים, מהתובנות שלי, לקחתי מאותה ישיבה עם בג"ץ. שם היה דיון על הסיסמה של בל"ד: מדינת כל אזרחיה. קודם כול, הבנתי שאפילו בל"ד, אז עם בשארה, כאשר הגישו את התצהיר בשנת 2000, הפעם ראשונה שהם עמדו בפני מבחן בג"ץ בקשר לסיסמת הבחירות של מדינת כל אזרחיה, התצהיר שלו שם לא מדבר על מהות המדינה היהודית, אלא על אופייה, ועל הממד האזרחי ולא הלאומי. מה ההבדל בין המהות לאופי? לא הבנתי את החילוק. אנחנו לא מפולפלים כל כך כמוך, תסביר לנו בדיוק מה הכוונה. המדינה יהודית או לא יהודית? כל אזרחיה, לא כל אזרחיה? לא הבנו. לא, אני אסביר לך. שם הוא טוען, בתצהיר הזה, שהכוונה למדינת כל אזרחיה בממד האזרחי ולא בממד הלאומי. למה? כי הם הבינו שבית המשפט העליון לא מקבל את הטענה הזאת, כאילו בעצם מגדיר את הסיסמה, מדינת כל אזרחיה, כמנוגדת לתפיסת מדינת ישראל כמדינה יהודית מבחינה לאומית. לכן נאמר אז, באותה ישיבה, שאם הכוונה של מדינת כל אזרחיה היא לממד האזרחי, כלומר שיהיה שוויון אזרחי בין כל אזרחי המדינה, זה מקובל על שופטי בית המשפט העליון, אם הכוונה למדינת כל אזרחיה במובן הלאומי, מבחינתם, ואני מצטט אותם, אין ספק שזה נוגד את העיקרון של מדינה יהודית. ולמה אתה חושב שבשארה התכוון? למה אתה חושב שבל"ד התכוונה? למה חשבת שעזמי בשארה התכוון? לאן מכוון עכשיו, דרך אגב, תשמע את שחאדה, הוא אומר את זה היום, לא צריך שום פירושים, פה, בכנסת. זאת לא המדינה היהודית מבחינתו, זאת מדינת כל אזרחיה. לא, אבל אני אמרתי את זה בתגובה למה שאמרת, שלמה, חוק הלאום, חוק הלאום.  שבג"ץ סומך את ידו על ההגדרה הזאת, של מדינת יהודית. הוא לא מקבל את העיקרון של, אז אני אוכיח לך מדבר אחד שזה לא נכון. רק שנייה, שלמה. רק שנייה. חוק האזרחות עבר 6:5, בהפרש של קול אחד לטובת חוק האזרחות. חוק האזרחות, בלעדיו, המשמעות של זה היא מדינת כל אזרחיה. בקושי הצליחו להעביר את זה בבג"ץ. לא. חוק האזרחות קשור למניעת איחוד משפחות, שזה לאו דווקא חייב להיות מנוגד לעיקרון של מדינה יהודית. איחוד משפחות זה זכות השיבה. לא, זו לא זכות השיבה. דרך אגב, למה, רק שנייה, רק שנייה, תישאר כאן: למה? הרי אתה יודע שאתם מתחכמים. מחר, הרי אם אתם רוצים לחסל את מדינת ישראל, זה מה שאתם רוצים. ברגע שיש פתח, למשל, לאיחוד משפחות, כולכם מתחתנים עם כל יהודה ושומרון. כולם. לא הבנתי, הרי אתה יודע. נכון. דוד, אתה רוצה לדבר בצורה עניינית או לא? אבל זה הכי ענייני שבעולם, זה נכון. עניינית, עניינית. לא, לא, אתה לא מדבר בצורה עניינית. למה לא? למה זה לא זכות השיבה? לא, זה לא זכות השיבה. זו הזכות להתחתן עם מי שאתה בוחר להיות. אבל זה זכות השיבה. הרי הלכה למעשה ככה אתם מתרגמים את זכות השיבה. אז בוא, מתי היה השינוי בחוק האזרחות? ב-2003, נכון? מנסור, מילה אחת. מנסור, יש לנו, אז במשך 50 ומשהו שנים הערבים לא יישמו את זכות השיבה דרך איחוד משפחות? אחותו של איסמעיל הנייה מקבלת ביטוח לאומי פה. אחותו של איסמעיל הנייה. אוקיי. אז מה? לא הבנת. מחר יש פה זרם של מיליונים, זו הפנטזיה שלך. אבל הזרם הזה לא היה לפני החוק. לא, הרי זו הפנטזיה שלכם. לא, זה לא. למה לא? דרך אגב, מה עמדתך לגבי חוק השבות? אז למה הפלתם את חוק האזרחות? מה דעתך לגבי חוק השבות? אתה חושב שחוק השבות זה חוק גזעני? אז למה הפלתם את חוק האזרחות? אני אסביר לך למה, בגלל שאתה שלטת בו. איך שלטתי בו? אני אסביר. בגלל שאתה התנגדת לו, אתה, אבל אני הצבעתי בעדו, אתה הצבעת נגדו. רק שנייה, אני אסביר לך למה. בגלל שאתה משחק איתם בכמויות. אתם סיכמתם עם הילד השקט על איזה 6,000 7,000 משפחות. עיסאווי פריג' גילה את זה. עיסאווי פריג', אני שומע אותו ברדיו. מדבר ברדיו בעברית, דוד אמסלם, בינתיים מי שנתן כמעט 1,600 אישורים אחרי חוק האזרחות, בגלל בג"ץ. בג"ץ הכריח אותו. בג"ץ אילץ אותו לעשות את זה. בגלל בג"ץ, בגלל אותו בג"ץ שבאת לדבר איתו. בדיוק. דרך אגב, תגיד לי מה דעתך לגבי חוק השבות? זה חוק גזעני לדעתך? בוא נמשיך. לא, לא, לא, תענה לנו. למה? עזוב. לא, תענה לנו. למה עזוב? ודאי שכן. האם בארץ, תבין, הציבור הישראלי מבולבל ממך. למה אני שואל אותך את השאלות? בגלל שהציבור, אתה עם החיוך שלך וזה, הציבור בארץ לא יודע עם מי יש לו עסק. טוב, אתה לא, אתה בעד חוק השבות? אתה חושב שחוק השבות הוא חוק גזעני? שואל. כל תשובה שאני נותן לך אתה, שוב, דוד, דוד, אתה נמצא באירוע אחר לגמרי. ומה האירוע? ולכן, אתה נמצא במקום אחר לגמרי. שגילינו את פרצופך האמיתי? דודי, עצור שנייה. דודי, יש לנו צופים, שמענו את הנאומים שלך בערבית. כשאתה עולה כאן להשבעת הממשלה אתה אומר לחבר'ה בנגב: אנחנו ורוצים לשחרר את האדמות. אתה חושב שאנחנו עד כך מטומטמים, מנסור? עזוב, אתה יודע, הם חושבים שאנחנו אוכלי עשב, גם אתה חושב שאנחנו עד כדי כך מטומטמים? דודי, הצופים, יש לנו צופים עכשיו גם בלייב פייסבוק שמעלים כאן תגובות. בבקשה. אז קודם כול, אני מזמין את הצופים שלנו להמשיך ולהעלות. אקריא חלק מהדברים. הצופים כאן, חלק מהם, למשל, שרי משהו אומרת שאתה למדת לבנטט. לא אני אומר, זה הצופים שלנו. שמע, אנחנו יודעים, אתה גם כתבת את זה והקראתי פה ציטוטים שלך, בפיליבסטר הקודם, שאתם נמצאים היום בג'יהאד אזרחי. ג'יהאד צבאי לא עומד על הפרק כרגע. ככה אתה אמרת. נכון, זה השיטה. ג'יהאד אזרחי, השיטה שלו היא להטביע את מדינת ישראל במוסלמים, בגויים, להפוך אותנו למדינת כל אזרחיה. עקרון התקִיה, אתה מכיר אותו מצוין. אתה מכיר את עקרון התקיה. שוב, חברים, אתם לא, זה של התנועה המוסלמית. אתם לא הגונים בכלל. תקשיב. אתם לא הגונים בכלל. למה? למה? בגלל שאנחנו אומרים את האמת? למה אנחנו לא הגונים? לא, אתם לא אומרים, בגלל שמה? ולכן, מכיוון שבמדינה דמוקרטית לא ייתכן שמי שיאמר את המילה האחרונה יהיו חבורה של פקידים, שאף אחד לא בחר אותם, שהם בשיטת חבר מביא חבר, שלא נבחרי הציבור הם אלו שיתוו את המדיניות בכל דבר ועניין שהם רוצים, בעיניי שום חוק, אגב, לא יעזור בבג"ץ, לא פסקת התגברות ולא חוק שיאלץ אותם לכל מיני דברים כאלה ואחרים, כי בכל דבר הם יגידו לך: זה לא חוקתי, זה נוגד את כבוד האדם וחירותו, זה נוגד ערכים אוניברסליים. הדרך היחידה להחזיר את השלטון לעם במדינת ישראל היא לבטל את בג"ץ. ביום רביעי תעלה הצעת חוק שלי, הצעת חוק להקמת בית משפט לחוקה. זה בעצם מה שכולם כאן אומרים: שינוי שיטת הבחירה. אז זה קצת יותר מזה. במקום לעשות את זה בתהליך וכל פעם עוד שופט ועוד ויכוח, ובואו נעשה פשרה וכל השטויות האלה, וייקח לנו 30 שנה להגיע לבג"ץ שאולי מייצג באמת את העם, אני אומר, בואו נעשה קאט. בג"ץ, שימשיכו כבית משפט עליון לערעורים לטפל בעבודה שבה הם אמורים להתעסק רוב הזמן, ונקים כאן בית משפט לחוקה, ששופטיו ייבחרו על ידי הכנסת, כאן, במליאת הכנסת, יעברו שימוע בוועדת החוקה של הכנסת, ייבחרו על ידי נבחרי העם, ורק להם תהיה הזכות להעביר ביקורת שיפוטית. וגם אז, לא לבטל חוקי-יסוד, כי בדמוקרטיה העם קובע. זאת הצעת חוק שאם היו יושבים עליה איתנו הימין הצבוע, היא הייתה יכולה לעבור. אבל היום ודאי שהם לא יצביעו בעד. שלמה, אני נאלץ להיפרד ממך בשלב זה. להתראות. בשורות טובות. טוב, מנסור, עכשיו רק אני ואתה, כי הוא עם האוזנייה, לא שומע אותנו. אדוני היושב-ראש, יש כאן מישהו, רפאל לוזון ביקש לשאול אותך למה אתה וחבריך לא שרים בממשלה הזאת ולמה בג"ץ לא מתערב, כי כאשר ליצמן היה סגן שר, הם קבעו שהוא צריך להיות שר באופן מלא. זאת אומרת, אתם גם לא סגני שרים, אבל בפועל אתם שולטים בממשלה הזאת. אז איך זה שאתם לא שרים בממשלה? מה זה, מתגזענים עליכם? לא. כי הנוסחה שחשבנו כמתאימה, גם להדים הציבוריים וגם לאווירה, שאתם בעיקר יוצרים, היא להיות בקואליציה ולא לקחת חלק בממשלה. אז אתם התפשרתם לטובת הממשלה הזאת. לא. זאת אומרת, הציבור שלך היה רוצה לראות אותך שר, אבל אתה, כדי שלא יגידו על בנט וסער, לא, זה לא קשור לעם מי. זאת הייתה הראייה שלנו. גם אם היינו עושים את התהליך הזה עם הצד השני לא היינו מבקשים להיות בתוך הממשלה. בצד השני זה לא היה קורה, אתה יודע. לא היה קורה, לא היה קורה, חד-משמעית. אני אמרתי את זה חד-משמעית מייד, וכמוני היו כאלה. כבר דיברנו על זה. אוקיי, זה ויכוח אחר. ויכוח אחר. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לדבר, תכף נגיע, אני מייד מגיע למה שאני רציתי לדבר עליו, על הבושה ועל שכתוב ההיסטוריה, אבל לפני כן, אנחנו רואים בימים האחרונים את החקירה של ניר חפץ, החקירה הנגדית של ניר חפץ, וגם החקירה הראשית שהייתה. אני מתפלא על כך שכשרואים מעשים כל כך חמורים, כשרואים שקרים כל כך גסים של מנדלבליט, שכתב תשובה רשמית ואמר: בדקתי את חומרי החקירה, וכל הדברים שנמסרו, נמסרו מרצון. הוא אמר ככה, כתב את זה בצורה מפורשת. כשאנחנו רואים היום את העד הזה, את ניר חפץ, איך הוא מתאר מסכת של התעללות, איך הוא מתאר איומים על חייו, על המשפחה שלו, איך הוא הרגיש שהוא קורס לגמרי ולא הייתה לו ברירה, מבינים שיש כאן מישהו שהתייחסו אליו כאילו הוא איזה טרוריסט שעומד לבצע פיגוע. גם לאחד כזה אני לא יודע אם מתייחסים בצורה כזאת. אני לא מבין איך שר המשפטים לא קם ודורש ממנדלבליט להשעות את עצמו. משי ניצן כבר אי-אפשר לדרוש, הוא כבר הלך. להפך, דאגו לו לתפקיד, כמו שסיפרתי קודם. אבל מנדלבליט עדיין מכהן כיועץ משפטי לממשלה, כשכל ההתנהלות שלו היא שקר אחרי שקר. אגב, כל-כולו. בכלל, זה שהוא יועץ משפטי לממשלה הוא לא אמור להיות יועץ משפטי, יש לו תיק שממתין לבירור דין, ולא סגור. הוא לא יכול להיות שופט עליון, והוא גם לא יכול להיות יועץ משפטי לממשלה. הוא ממשיך בדרך הזאת של השקרים, כשהוא מספר ואומר: אני יודע שלא היו דברים מעולם. אנחנו שומעים היום את אותו ניר חפץ, וכשאני רואה ושומע את הדברים האלה, אני אומר: מי כאן ארגון הפשע האמיתי? הרי לפני שלוש-ארבע שנים מנדלבליט עשה איזשהו כינוס, סליחה, לא מנדלבליט, זה היה אלשיך, בחנו באופן תיאורטי אם לשכת נתניהו וסביבתו הם ארגון פשע. כשאתה רואה היום את ההתנהלות של הפרקליטות, של המערכת, של כנופיית שלטון החוק הזאת, אתה לא שואל את עצמך מי כאן באמת ארגון הפשע האמיתי? איך אפשר להתנהל בצורה כזאת? אם בארזים נפלה שלהבת, אם הצליחו לעשות את זה לראש ממשלה, מה יעשו אזובי הקיר? מה יעשה אזרח פשוט שהמערכת החליטה ליפול עליו? ברגע הורסים את החיים שלו. תראה מה קרה עם ניר חפץ, תראה מה קרה עם שלטון הימין, שנפל בגלל כל זה. ההיסטוריה לא תסלח לכל אלו שעכשיו שותפים לפשעים האלה. אדוני היושב-ראש, אגב, היה עוד משהו שרציתי להקריא כאן בהקשר הזה. היום בעדות עו"ד בן צור טען שמידיעתו האישית החוקרים העבירו את החומר לגולן יוכפז. ניר חפץ חשב, ככה אני מבין, שלשכת נתניהו העבירה את החומר. אז היום, בסוג של הוכחה, הראה עו"ד בן צור לניר חפץ שזאת לא לשכת נתניהו. אולי אם הייתה לו איזו השקטה של המצפון לכל השקרים שהוא אומר, ומנסה להפליל את נתניהו, שנתניהו העביר עליו חומר, היום הוא גילה שזה לא נתניהו. ואז מה קורה? בא גולן יוכפז ואומר: טענתו של עו"ד בן צור היא שקר מוחלט. זאת אומרת, לא החוקרים של המשטרה העבירו. ולאחר מכן הוא כותב שוב הודעה, להבהיר לכל הצדדים: הפרטים לא הגיעו לא מהמשטרה ולא מסביבת נתניהו. ועד כאן העיסוק במקורות עיתונאיים. מה זה אומר שהפרטים לא הגיעו לא מהמשטרה ולא מסביבת נתניהו? מי נשאר? הפרקליטות. אותה פרקליטות, אותן הדלפות, כפי שראינו לפני שבוע-שבועיים, כשהדליפו את מה שהיה באותה כתבה, ובית המשפט הורה לפתוח בחקירה. ההדלפות האלה שמגיעות מאותה כנופיית שלטון חוק הן חלק מהפירות הבאושים שיש שם בתוך המערכת הזאת, וכל מה שצריך לעשות לה זה לפרק ולהרכיב אותה מחדש. תראה, פורסם על ידי ליה ספילקין: "כתב אישום הוגש נגד אדם שלקח קופסת ממתקים שהייתה בלשכת הרווחה שאליה הגיע לפגישה". הוא הגיע לפגישה, אתה שומע, אדוני? אדם הגיע לפגישה בלשכת הרווחה, אדם קשה יום, אדם שקשה לו בבית, שאין לו כנראה אוכל לילדים. הוא ראה על השולחן בלשכת הרווחה קופסת ממתקים, והוא החליט לקחת את זה. ראו אותו, הייתה מצלמה, וראו אותו לוקח את קופסת הממתקים הזאת. אותו מסכן שהגיע ללשכת הרווחה. בחקירה הסביר שהוא אב לארבעה, חסר אמצעים, ורצה לשמח את הילדים שלו. לקחת קופסת ממתקים מעל השולחן של עובדת לשכת הרווחה. אני לא מכשיר את המעשה, אבל אדם קשה יום, שיש לו ארבעה ילדים בוכים בבית, בא ולקח קופסת ממתקים, תראה מה עשתה לו כנופיית שלטון החוק: שנתיים ימים ניהלו נגדו משפט בגלל שוקולדים בשווי של 50 שקל. ורק עכשיו, כשזה פורסם, המשטרה חזרה בה מכתב האישום. תבין באיזו מערכת, זאת דוגמה קטנה, יש המון דוגמאות כאלה של מערכת שכשהיא מחליטה להיטפל למשהו, היא לא עוזבת את האזרחים. מענה אותם. וכשהיא מחליטה לאתרג מישהו, הכול מותר ואין שום חקירות ולא נפתח שום דבר. אנחנו מכירים פה, אתה מכיר את חבריך לקואליציה הזאת, את ליברמן, ואת גנץ עם המימד החמישי, ולא חסרים כאן, שום דבר לא נפתח, שום דבר לא נבדק. נבל ברשות התורה. אדוני היושב-ראש, כמו שאמרתי קודם, בתחילת הדברים, מה שהכי צורם לי בכל הסיפור הזה זה שהם באים ולא מתביישים. באים וגם מנסים לשכתב את ההיסטוריה בעזרת התקשורת המגויסת. גנץ, לאחרונה, באיזשהו פליטת פה, לא יודע אם שמעת אותה, בישיבת ממשלה, אמר: אני לא יושב על הכיסא הזה, הוא הצביע על הכיסא של ראש הממשלה, רק כי הגנתי על שומרי הסף. כן, גדעון סער מייד הבין שיש כאן בור שהוא פער להם, והוא מייד השתיק אותו, ואמר לו: לא, זה בגלל שישבת עם ביבי. אבל גנץ אמר, יצא המרצע מן השק: גנץ הודה בפה מלא שהוא וניסנקורן הפרו את ההסכם הקואליציוני ברגל גסה כדי לאתרג את מנדלבליט ויתר חברי הכנופיה. הוא אומר: אני לא יושב על הכיסא הזה כי הגנתי על שומרי הסף. זאת הסיבה שנפלה הממשלה הקודמת, כי כחול לבן הפילו אותה. כחול לבן העדיפו להפר ברגל גסה את ההסכם הקואליציוני כדי להסיט את אותו ממלא מקום פרקליט מדינה מהתפקיד שלו, כדי שלא יבדוק את מנדלבליט. היה לו אף רגיש והוא הריח ריח קצת לא נעים, קצת סירחון שעולה מהסיפור של מנדלבליט, והוא החליט לרחרח ולבדוק, ומייד העיפו אותו. זאת הסיבה שהממשלה הקודמת נפלה, לאורך כל הדרך, וגנץ אומר את זה בפה מלא. אבל הם כל כך נוכלים ושקרנים מקצועיים, החבורה הזאת, עד שגם כשתופסים אותם בשקר גס הם לא מתביישים. תיארתי קודם את בנט כשהוא מגיע לפה ומטיחים בו את כל השקרים ואת כל הדברים שהוא שיקר את בוחריו בהם, רימה וגנב את המנדטים, והוא מחייך ומסתכל בעיניים. זה אדם חסר בושה, אני לא ראיתי אדם חסר בושה כזה מעודי. בתחילת הדרך אולי עוד טיפה היה לו, אני לא יודע, אבל היום זה נראה, כמו שאמרתי: עשה עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר. הוא כבר הפך, הכשיר לעצמו עם חותמת למהדרין של גלעד קריב, את זה שהמעשה שלו טוב, שהמעשה שלו כשר. הוא לא רמאות, הוא לא נוכלות. סיימת את השעה הראשונה. אתה רוצה להמשיך? כן. תמשיך, יש לנו עוד שעתיים. בוודאי. קח לך הפסקה. לא, לא, אנחנו ממשיכים. למה הפסקה? הינה, עוד שעה. בדיוק על הנושא הזה, של הבושה, אני רוצה להקריא כאן מתוך הספר "אוצרותינו", על פרשת השבוע. פרשת השבוע נקראת פרשת וייגש, ושם מסופר על יוסף, שהאחים שלו מכרו אותו למצרים. אחרי 22 שנה הם הגיעו לשם, היה רעב בארץ. הוא התעלל בהם קצת, דיבר איתם קשות, שלח אותם, וכל הסיפור שהיה שם. ואז, כשהוא החליט להתוודע אליהם, הוא כבר לא יכול היה להתאפק יותר: "ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי". הוא לא רצה לבייש אותם. "לא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו". ואז הוא אמר להם: "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו". האחים שלו, כשהם הבינו שזה יוסף, כשהוא הציב להם מראה מול הפרצוף, ואמר להם: אתם מספרים לי כאן שאתם דואגים לאבא שלכם? בשביל זה אתה, יהודה, בא ורוצה להחריב את מצרים, כי אני לוקח את בנימין, שכביכול גנב את גביע הכסף? אתם באים ואומרים: אבא שלנו. מה אמרתם כשמכרתם אותי למצרים לפני 22 שנה? מה אמרתם אז? למה אז לא אמרתם: מה אבא יגיד? אז שחטתם גדי עיזים, שעיר עיזים, וטבלתם את הכתונת בדם. אז לא היה אכפת לכם מאבא. וכל זה במילים שלו: "אני יוסף". וכולם התביישו, שתקו, לא יכלו לענות אותו. הגמרא אומרת במדרש רבה: "אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין. אוי לנו מיום התוכחה. יוסף קטנן של שבטים היה" הוא היה קטן בשבטים, "ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו. לכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה". אנשים שיש להם מוסר, שיש להם בושה, כשמוכיחים אותם ומראים להם את המרמה, את השקר, את התועבה שהם עשו, הם שותקים, הם לא מסוגלים לדבר. הם מבינים שנעשתה כאן טעות. על זה יש סיפור. הרב הראשון לציון, הגאון רבי שלמה משה עמר מביא סיפור, וממשיל את המבוכה הזאת לאדם שהלך בערב פסח אל השוק וערך קניות רבות, בשר, דגים, פירות ושאר ירקות, והוא חיפש עגלון פנוי שיסיע אותו לבית. עמד כך, הסלים סביבו והשמש קופחת על ראשו, והינה חלף לידו אחד ממכריו. סיפר לו שהוא לא מוצא בעל עגלה שייקח אותו הביתה. לחינם תעמוד כאן, אמר לו רעהו, לא תמצא כאן בעל עגלה, לא תמצא כאן מונית, יש יותר מדי מבקשים. הפתרון קל: הלוא ידידך פלוני, שאתה משתבח בידידות שלו, גר קרוב לכאן. ומה תועיל לי קרבת חברי? תמה בעל החבילות. לא שמעת כי לא מכבר הוא רכש עגלה וגם חמור חזק וטוב? אם רק ישמע על צערך, ודאי שישתדל לעזור לך כמיטב יכולתו. לך אל ביתו ואני אשמור לך על הדברים. שמח האיש ומייד פנה אל בית ידידו וסיפר לו שהוא מחפש בעל עגלה שייקח אותו הביתה. בטוח היה בליבו כי אך ישמע חברו את צרתו יציע תכף את עגלתו ויסיעהו בשמחה אל ביתו, ומה התאכזב כאשר הלה הציע לו הצעות שונות ומשונות: אולי תלך לשם ותמצא עגלה, אולי אצל פלוני ותמצא עגלה. כשראה האיש, אותו בעל החבילות, שהחבר שלו לא מבין רמזים, הוא אמר לו: אבל אמרו לי שברשותך עגלה חדשה וחמור חזק שקנית רק עכשיו. לא היו דברים מעולם, אמר הידיד, וכי יעלה בדעתך שיהיה לי חמור ואני אעוץ לך עצות ולא אקח אותך על גבו? עוד הוא מדבר והינה נשמע קול נעירת חמור עולה מן החצר. הלוא שמעתי כעת חמור נוער, אמר לו בעל החבילות והסתכל עליו בעיניים. ידידי, צחק החבר, מה, אתה מאמין לחמור ואתה לא מאמין לי, לחברך הנאמן? אז זאת המחשה של אדם בלי בושה, של אדם ששמים לו מראה מול הפרצוף ומראים לו את כל ההבטחות שהוא הפר. כמה הבטחות הבטיחו, לא רק בנט, כל הממשלה הזו. מקודם הקראנו כאן את הציטוט של מיקי לוי, שאמר: יש עתיד תפסיק עם הכספים הקואליציוניים. כמה הבטחות הבטיחו, כמה אידיאולוגיה מכרו לציבור. מינויים פוליטיים: לפיד ממנה את הבת-דודה של אשתו ואת גיסתו. ומה הם עונים על הביקורת? לפיד, כששומע את הביקורת הציבורית, מאשים את הציבור. הציבור לא בסדר שהוא מבקר אותו. הרי הכול אצלו זה למטרות נכונות. אפילו גיסתו של לפיד הבינה שנחצה קו גבול מסוכן והתפטרה. היא הבינה. זה מה שנקרא, גיסתו מעידה על הנחתום, בזה שהיא התפטרה היא מעידה על כך שהיא מבינה עד כמה עשה הגיס שלה מעשה רע. אבל הם, בנט, לפיד, גדעון, אין להם טיפת בושה. הם כבר מאמינים לשקרים של עצמם. אותו הדבר ראינו גם לגבי ועדת המינויים של עמיר פרץ. אני בעד משילות, בעד זה שנבחרי הציבור יאמרו את המילה האחרונה, אבל לנו כל חבורת הצבועים האלה היו אומרים: לשמור על שומרי הסף, לא להעז לומר מילה על ועדת מינויים, על פקידים. הפקידים הם עם המילה האחרונה. איך אמר לפיד פה פעם? אני רק המייעץ, אבל מי שיחליט זה הפקידים שיהיו סביבי. ועכשיו כולם תוקפים, קארין אלהרר, ליברמן, בנט מגבה אותם, תוקפים את שומרי הסף, וכולם בישיבת הממשלה מאשרים את המינוי הזה, אני לא יודע אם פה אחד, לדעתי היה פה אחד, תגידו לי אם אני טועה. יוצאים כנגד אותם שומרי סף פה אחד. כל הצביעות, כל השקר, כאשר כתוב "אם אין יראת ה' במקום הזה והרגוני". כשהכול בא מצביעות, כשהכול בא ממוסר כפול, רק בשקר ובהונאה, אין שום דבר, מוכרים את הכול. ואני באמת לא יודע, קיש שאל אותי שאלה באמת מעניינת: מה יעשו המצביעים? מה יעשו המצביעים של לפיד, שהוא הבטיח להם שלא יהיו כספים קואליציוניים, שלא תהיה ממשלה מנופחת, שלא יהיו נורבגים, שלא יהיה ראש ממשלה חלופי? מה יעשו המצביעים? טוב, על בנט אנחנו יודעים. זה שעכשיו יש בסקרים ככה קצת, אלה בטח כמה שמשקרים כדי לתת לו הרגשה טובה, אבל ברור שמי שהצביע לו לא יצביע לו שוב פעם לעולם. הרי, מנסור, אתה היית שם את הכסף שלך על קרן הצבי? היית שם את הכסף שלך על קרן הצבי? לא. לא, נכון? על קרן הצבי, הולך. היית נותן את הקול שלך לאדם שהבטיח לך, חתם על הבטחות והפר את כולן? לא. לכן מצביעים ימנים יחזרו לימין, אבל מצביעים מהשמאל, אין להם למי להצביע. כל האידיאולוגיה, כל הערכים, כל טוהר המידות, הכול התברר ככלאם פאדי, הכול התברר כשקר. אתה יודע, יש פתגם בערבית, אני לא זוכר אותו בדיוק מילה במילה, אבל הוא אומר: (אומר בערבית ומתרגם:) ומוסלמית הופכת ליהודייה. כשאתה מטפטף ומטפטף בוקר וערב את השקר שלך, בסוף אתה יכול להפוך גם מוסלמית ליהודייה. ואתה יכול להפוך ממשלה של נוכלים ושקרנים, הם ינסו להפוך אותה, והם מנסים, והתקשורת עוזרת להם, הם מנסים להפוך אותה לנקיית כפיים, מנסים להפוך אותה למטרות טובות. מינויים פוליטיים, מטרות טובות, כספים קואליציוניים, מטרות טובות. הנדסת התודעה הזאת עם הזמן יכולה להשפיע על חלק מהאנשים. לא על כולם. מי שאינטליגנט מספיק מבין שיש כאן ממשלה של שקר והונאה, ממשלה שאסור לאפשר לה להמשיך להתקיים. אי-אפשר לתת לה שוב את הקולות. אנחנו נוודא, שבעזרת השם, לא תהיה לגיטימציה לממשלה הזאת; שהשקר והנוכלות וההונאה לא יכשירו אותה. אנחנו נדאג לשמור ולהציב מראה תמיד מול הפרצוף שלכם ומול הציבור שרואה אותנו, שיזכרו את זה שיש כאן ממשלה לא לגיטימית. 61 אצבעות שמצביעות בלי שקיבלו מנדט אמיתי מהעם. 61 אצבעות שהתחייבו לטוהר מידות, לניקיון כפיים, לא לבזבז כספי ציבור. והם עושים את ההפך הגמור. שלא לדבר על אותם צבועי ימין שהפרו את כל ההבטחות הליבתיות, האידיאולוגיות, הערכיות והקימו ממשלה פוסט-ציונית, ממשלה שמכרה את ארץ ישראל, את תורת ישראל, את עם ישראל. לא השאירו כלום, לא השאירו אבן על אבן. הנזק שהממשלה הזאת עושה הוא נזק שקשה לתאר אותו. רק חצי שנה עברה וכבר אי-אפשר לספור. צריך לכתוב ספר על כל הדברים שאנחנו צריכים לתקן. אבל מה שכן, אנחנו למדנו מכם קורס במשילות. למדנו מכם איך להגיד לפקידים, להגיד ליועצים המשפטיים: תאמרו את דעתכם, הכול בסדר, עד כאן. מכאן והלאה, תשבו בשקט, אנחנו מחליטים. ההחלטה בידיים של נבחרי הציבור, ואנחנו נעשה את זה, בעזרת השם, בקרוב מאוד. ממשלה כזאת שאין בה לא יושרה ולא טוהר מידות ולא ניקיון כפיים וגם לא חמלה לחלשים, לפריפריה, למוחלשים, אין לה זכות קיום. אין לה דבק אידיאולוגי אמיתי שמדביק אותה, ואנחנו נדאג, בעזרת השם, להביא לסיומה בקרוב. מה אתה אומר, נמשיך או שהתעייפת? תפקידי לנהל את המליאה. תמצה את הזמן שיש לך. אם אתה רוצה להפסיק, אז זאת בחירה שלך. נראה לי שאנחנו נעצור כאן. תודה לכל עם ישראל, לכל הצופים, תודה לעובדי הכנסת, תודה לצוות הפרוטוקולים, גם לערוץ הכנסת, שהשתפר במחלקת הדיגיטל שלו, אין מה לדבר. בואו נעבור להצבעות. תודה, חבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת קריב יסכם, בבקשה. גלעד, אתה יכול לנצח בהצבעה עכשיו 0:1. נכון. אבל מה שאומרת לי הנהלת הקואליציה אני עושה. למי אנחנו מחכים? ליושב-ראש הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני רואה שספסלי האופוזיציה נותרו ריקים לחלוטין, והאמת שזה לא מפתיע, כי בסופו של יום, כפי שקראתי בקריאת הביניים לעברו של חבר הכנסת קרעי, מה להם להלין על הממשלה הנוכחית בכל מה שנוגע למאבק בנגע האלימות, בנוגע למאבק בתופעת החזקת הנשק הלא-חוקי? הרי אנחנו נמצאים בסך הכול חודשים אחדים אחרי תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית, ועדיין אנחנו נמצאים בשלב שבו ניתן להשוות בין מעשיה של הממשלה הנוכחית למחדליה של הממשלה הקודמת או של הממשלות הקודמות. ויש מידה רבה של אבסורד בלשמוע את חברי הכנסת של האופוזיציה מלינים על מצב המשילות ועל מצב הפשיעה, שהרי הכול הוא תוצאה של חוסר התפקוד של הממשלה הקודמת, של מחדלי תריסר השנים האחרונות. ואכן, מה לעשות, לוקח זמן לתקן מחדלים מצטברים של 12 שנים, ולא ניתן לצפות שבחודשים אחדים ניתן יהיה לכסות על כל מחדלי הממשלות הקודמות. הדבר, כמובן, בא לידי ביטוי גם בסוגיית האלימות וגם בתופעה הזאת של החזקת נשק באופן בלתי חוקי. והינה, כאשר באה הממשלה הנוכחית ומבקשת לקדם חקיקה שהממשלות הקודמות יכלו להציע, מישהו מנע מהן לקדם צעדי חקיקה כדי להתמודד עם תופעת החזקת הנשק הבלתי-חוקי? אלא שהן בחרו לא לטפל בנגע, לא באמצעות חקיקה, גם לא באמצעות השקעה בתשתיות חינוך, רווחה, שלטון מקומי, באותן קבוצות אוכלוסייה שנאנקות תחת נגע האלימות. למול המחדלים שלהם, מכיוון שהם באמת מביכים, כאשר באות הממשלה הנוכחית והקואליציה הנוכחית ונוקטות צעדים גם בתחום האכיפה והענישה הפלילית אבל במקביל גם בצעדים של השקעה בתשתיות הרווחה, החינוך, השלטון המקומי, הטיפול בקהילה באותם מגזרים שבמשך שנים הוזנחו על ידי ממשלות ישראל, אז אין להם מה לומר כאן מעל הדוכן הזה בצורה עניינית, אלא להשמיץ ולהסית ולהתנגח. במקום שהאופוזיציה תחבור לקואליציה בסוגיה הזאת, לא בסוגיות אחרות; ברור שצריך להיות מאבק איתנים בין אופוזיציה לקואליציה, אבל ניתן לצפות שבסוגיה הזאת של נגע האלימות, שתופעת הנשק הבלתי-חוקי היא אחת ממקורות האלימות הרצחנית, היה ניתן לצפות שהאופוזיציה תבוא ותאמר שבנושא הזה אין מקום למחלוקת. ואם הממשלה והקואליציה יוזמות הצעת חוק של ענישת מינימום שהיא מידתית, שהיא סבירה, אז מה להם, לחברי הכנסת של האופוזיציה, שרובם המכריע גם לא טורח להיות כאן בדיון, מה להם להתנגח בהצעת החוק הממשלתית? ואז קוראים את ההסתייגויות ושומעים את הדברים שלהם כאן מעל הדוכן ומבינים, שהינה, מצאו להם הזדמנות נוספת להשתלח ברשות השופטת ובבתי המשפט, ואלה כל ההסתייגויות הראשונות שלהם להצעת החוק. אלא שאם חברי הכנסת מהאופוזיציה שעמדו כאן על הדוכן ודיברו בלשון בוטה ומתריסה נגד בתי המשפט והשופטים, אם אותם חברי כנסת היו טורחים להגיע לדיונים בוועדה, בסדר, לא כחברי ועדה מצביעים, אנחנו יודעים שיש מחלוקת של אופוזיציה-קואליציה והם לא רוצים כרגע להצטרף לוועדות, אם הם היו באים בתור שומעים חופשיים לוועדות, אז למשל חבר הכנסת קרעי היה מגלה שעל פי נתוני משרד המשפטים והפרקליטות, בשנים האחרונות אנחנו דווקא רואים החמרה רצינית בענישה על עבירות נשק. אנחנו רואים איך בתי המשפט ושופטי ישראל מבינים שאנחנו מתמודדים עם תופעה קשה והנתונים מדברים בעד עצמם. בטח, אנחנו רואים אותם, היו מגלים חברי הכנסת של האופוזיציה, שלא מפספסים שום הזדמנות, עניינית או לא עניינית, לתקוף את בתי המשפט, היו מגלים איך כתוצאה מהנחיות פרקליטות המדינה לגבי מתחמי הענישה, כיצד כתוצאה ממדיניות בתי המשפט בעצמם, היו מגלים איך בתי המשפט, גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): החמירו את הענישה, ולכן גם הנהלת בתי המשפט לא הביעה התנגדות למהלך, החריג יחסית הזה, של קביעת עונשי מינימום. אבל יש כאן אופוזיציה שאיבדה כל יכולת לקיים דיון ענייני בהצעות חוק. מבחינתם הדוכן הזה, תפקידו אחד: לשמש במה להסתה הפרועה שלהם. לשמחתי, המהלך הזה לא עולה בידם. עכשיו, אני רואה שחבר הכנסת אמסלם לא טרח להישאר כאן באולם, אז מכיוון שהתייחסתי בקריאת ביניים, אני רק אומר משפט אחד, ונשאיר אותו, אני יכול להבין אותו. היה קשה לו לשמוע את דברי הבלע, לא, לא, לא צריך, כי אנחנו יודעים שכשחבר הכנסת אמסלם באולם, יש רק סוג אחד של מוזיקה פרלמנטרית שהוא יודע להשמיע. בערבית אומרים, אז אני אומר, רק מכיוון שהזכרנו את זה, אני אומר שישבתי עם חבר הכנסת אמסלם בחדרו, יחד עם חבר הכנסת ביטן, וסגרנו כיצד ממשלת נתניהו תקים ארבעה מקוואות ברחבי הארץ לטובת המתגיירים של התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית, בצפון הארץ, בדרום הארץ, בירושלים ובתל אביב. אפילו הוקצו 10 מיליון שקלים, שהועברו למשרד ראש הממשלה, מה הכתובת של המקוואות האלה?  לטובת הקמת המקוואות האלה. לכן, כשיושב חבר הכנסת אמסלם, מה הכתובת של המקוואות האלה? למה שניים מהם, ומסית ומפיץ את דברי השנאה שלו על זרמים דתיים שבהם חברים מיליוני יהודים, ידעו אזרחי ישראל, שכפי שיו"ר האופוזיציה נתניהו הוא זה שהגה את מתווה הכותל, שהיום כל שותפיו וחנפניו מסיתים נגדו, כך חבר הכנסת אמסלם סגר, ביחד עם חבר הכנסת ביטן, על הקמת ארבעה מקוואות לטובת התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית. איזה מקוואות אתם צריכים? אתם טובלים באמבטיה. וכל ההסתה של האיש הזה נגד היהדות הרפורמית היום נובעת מדבר אחד: מההליכים הפליליים של יו"ר מפלגתו והצורך של יו"ר מפלגתו להסית את תשומת הלב הציבורית מהעדויות הקשות שנשמעות בבתי המשפט בעניינו לעבר מלחמות דת בעם היהודי. הדבר לא יעלה, לא בידו של אמסלם, לא בידיה של חברת הכנסת רגב, לא בידיך, חבר הכנסת קרעי, ובטח לא בידיו של יושב-ראש האופוזיציה הצבוע, אנחנו ננצח אתכם כמו שהמכבים ניצחו את המתייוונים. שהציע את מתווה הכותל ואז בגד בתפקידו לשמור על אחדות העם היהודי ולא להעמיק מחלוקת ושנאה. אתם תיזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה היהודית. תגיד, אתם טובלים באמבטיה? תודה לחבר הכנסת קריב. שמענו, שמענו אתכם. תודה, חבר הכנסת שלמה קרעי, אנחנו עוברים לשלב ההצבעות. איפה זה כתוב בתורה? צריך מקווה, תלמד, תלמד, אנחנו מצביעים על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140) (הוראת שעה), התשפ"ב 2021. נקרא את שמות חברי הכנסת. קבוצות המסתייגים: קבוצת הליכוד, חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חווה עטיה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא, מאי גולן, קבוצת ש"ס, חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, קבוצת יהדות התורה, חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר, יצחק פינדרוס, קבוצת הציונות הדתית, חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז, אופיר סופר. נעבור להצבעה על הסתייגויות. חבר הכנסת שלמה קרעי, אתה תבחר, או שנצביע על כולן? תגיד לי. תתחיל להצביע. אוקיי. אנחנו מצביעים על הסתייגויות לפני סעיף 1. מצביעים על הסתייגות מס' 1. נא להצביע. ההסתייגות (1) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה מתנגדים. ההסתייגות לא עוברת. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2. נא להצביע. ההסתייגות (2) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. שלמה, הסיכום היה שאין שמיות. אני לא יודע עם מי הסיכום. אין שמית. מה זאת אומרת? מה זאת אומרת אין שמית? איפה זה כתוב? אחד בעד, ארבעה נגד. הסתייגות מס' 2 אינה מתקבלת. איפה זה כתוב בתקנון?  אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 3. נא להצביע. ההסתייגות (3) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. אם רוצים, אין בעיה. חבר הכנסת קרעי, אין בעיה. יש תקנון. גם אתה לא מעל התקנון, יושב-ראש הכנסת. היו הסכמות, אלא אם כן הן מאז הוחלפו. לא היו הסכמות. קיש נתן לי את ההצבעות השמיות. אם היו הסכמות, לא, אין שמיות. אין שמיות. עזבי. אין בעיה. אחד בעד, ארבעה מתנגדים. הסתייגות מס' 3 אינה עוברת. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 4. אתה ביקשת הצבעה שמית? נכון. לא בגללנו, אנחנו יכולים להישאר עד הבוקר. אבל מה עם עובדי הכנסת, שלמה? את עובדי הכנסת יכולתם לשחרר לפני שעתיים אם הייתם מקבלים את זה שאין שיקול דעת לבית המשפט. תפעיל שוב שיקול דעת. שלמה, עזוב. מצביעים? גברתי מזכירת הכנסת, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, אינו נוכח סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, אינו נוכח אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, אינו נוכח אופיר אקוניס, אינו נוכח משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, אינו נוכח זאב בנימין בגין, אינו נוכח אוריאל בוסו, אינו נוכח ענבר בזק, אינו נוכח חיים ביטון, אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, אינו נוכח מירב בן ארי, אינו נוכח רם בן ברק, אינו נוכח איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, אינו נוכח קרן ברק, אינו נוכח ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, אינו נוכח מאי גולן, אינו נוכח איתן גינזבורג, אינו נוכח יואב גלנט, אינו נוכח גילה גמליאל, אינו נוכח מאזן גנאים, אינו נוכח בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, אינו נוכח סימון דוידסון, אינו נוכח אבי דיכטר, אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן, אינו נוכח אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח צבי האוזר, אינו נוכח צחי הנגבי, אינו נוכח שרן מרים השכל, אינו נוכח מיכל וולדיגר, אינו נוכח רות וסרמן לנדה, אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, אינו נוכח ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח אלי כהן, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח יום טוב חי כלפון, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, אינו נוכח רון כץ, אינו נוכח יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, נגד אורלי לוי אבקסיס, אינו נוכח יריב לוין, אינו נוכח נעמה לזימי, אינו נוכח יעקב ליצמן, אינו נוכח גבי לסקי, אינו נוכח יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, אינו נוכח אמילי חיה מואטי, אינו נוכח פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, אינו נוכח מרב מיכאלי, אינו נוכח יוליה מלינובסקי, אינו נוכח מיכאל מלכיאלי, אינו נוכח אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, אינו נוכח אבתיסאם מראענה, אינו נוכח יעקב מרגי, אינו נוכח מופיד מרעי, אינו נוכח בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' אינו נוכח יבגני סובה, אינו נוכח אופיר סופר, אינו נוכח אורית מלכה סטרוק, אינו נוכח עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' אינו נוכח אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, נגד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינו נוכח יצחק פינדרוס, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, אינו נוכח מאיר פרוש, אינו נוכח יסמין פרידמן, אינו נוכח אביר קארה, אינו נוכח אלכס קושניר, אינו נוכח יואב קיש, אינו נוכח גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, אינה נוכחת שרון רופא אופיר, אינה נוכחת מוסי רז, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, אינו נוכח יובל שטייניץ, אינו נוכח קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת אלעזר שטרן, אינו נוכח יוסף שיין, אינו נוכח עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, אינה נוכחת רם שפע, אינו נוכח נירה שפק, אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת שלמה, אנחנו יכולים לוותר על הסיבוב השני? כן. האם יש חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אין. ההצבעה תמה. בבקשה, גברתי. ארבעה חברי כנסת נגד, אחד בעד. ההסתייגות אינה מתקבלת.  אתה מסיר את הסתייגות מס' 5? אוקיי. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 6. נא להצביע. ההסתייגות (6) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבה חברי כנסת נגד. ההסתייגות אינה מתקבלת.  אוקיי, אז ההסתייגויות מהסתייגות מס' 7 עד 13 מוסרות. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 14. נא להצביע. ההסתייגות (14) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות אינה מתקבלת. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות, מסיר את 15. 16, זה בדיוק מה שדיברנו כאן, לאפשר למערכת המשפט לעשות ככל העולה על רוחה. הסתייגות מס' 15 מוסרת. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 16. ההסתייגות (16) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות לא מתקבלת. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות, 22. אוקיי. הסתייגויות 17 עד 21, מוסרות. כל ההסתייגויות לפני סעיף 1, כן, כל ההסתייגויות לפני סעיף 1 לא מתקבלות. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגויות לסעיף 1, הסתייגות 22, נא להצביע. ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות לא מתקבלת. הסתייגות 23 היא ההסתייגות שתהפוך את החוק הזה לאמיתי ולא לאות מתה, כמו שקריב רוצה שיהיה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 23. נא להצביע. למה אתה נגד, מנסור? זה יהפוך את החוק לאמיתי. לפחות תימנע. השתכנעתי מהסברו של חבר הכנסת קריב. השתכנעת? בסוף הוא עוד יהפוך אותך לרפורמי. ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות לא מתקבלת. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 24? לא. רגע, הסתייגות 34 זה לא משהו שאמרת שאתה מקבל, קריב? 35. 35. זו הסתייגות גם שלי, גם של קרן. רגע, אז נעבור להסתייגות 32. אוקיי. אז הסתייגויות 24 עד 31 מוסרות. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 32. נא להצביע. ההסתייגות (32) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לסעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות לא מתקבלת. 33. מצביעים על הסתייגות מס' 33. ההסתייגות (33) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לסעיף 1 לא נתקבלה. ארבעה חברי כנסת נגד. ההסתייגות אינה מתקבלת. הסתייגות מס' 34, חברת הכנסת קרן ברק אינה נוכחת, לכן אנחנו לא מצביעים, וגם לא על הלחלופין. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 35. נא להצביע. ההסתייגות (35) של חברי הכנסת גלעד קריב וקרן ברק לסעיף 1 נתקבלה. ארבעה חברי כנסת בעד. ההסתייגות מתקבלת. אנחנו עכשיו נצביע על סעיף מס' 1 כנוסח הוועדה. נא להצביע. כנוסח הוועדה וההסתייגות שהתקבלה. עם ההסתייגות שהתקבלה, כן. סעיף 1, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. ארבעה חברי כנסת בעד. סעיף מס' 1, כנוסח הוועדה ובנוסף עם הסתייגות מס' 35, נתקבל. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות אחרי סעיף 1. חבר הכנסת קרעי? 36. 36, נא להצביע.  ההסתייגות (36) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות לא מתקבלת. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 40. הסתייגויות מס' 37 עד 39 מוסרות. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 40. נא להצביע. ההסתייגות (40) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. ארבעה חברי כנסת מתנגדים. ההסתייגות לא מתקבלת. אנחנו מצביעים על הלחלופין. נא להצביע. ההסתייגות לחלופין של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות לחלופין לא מתקבלת. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 41. נא להצביע. ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות לא מתקבלת. כל ההסתייגויות אחרי סעיף 1 הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 2. הסתייגות מס' 42, מצביעים? כן. נא להצביע. ההסתייגות (42) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לסעיף 2 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות לא מתקבלת. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 43. ההסתייגות (43) של חברי הכנסת שלמה קרעי ויואב קיש לסעיף 2 לא נתקבלה. אחד בעד, ארבעה נגד. ההסתייגות אינה מתקבלת. אנחנו עכשיו מצביעים על סעיף מס' 2, בנוסף להסתייגות מס' 35, שיש לה השפעה עליו. נא להצביע על סעיף מס' 2. סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. ארבעה חברי כנסת בעד. סעיף מס' 2 התקבל כנוסח הוועדה, בנוסף להסתייגות מס' 35 וההשפעה שלה. תמה ההצבעה בקריאה השנייה. חבר הכנסת קריב, ממשיכים לקריאה שלישית? חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140, הוראת שעה), התשפ"ב 2021, בקריאה שלישית. נא להצביע. חוק העונשין (תיקון מס' 140, הוראת שעה), התשפ"ב 2021, נתקבל. ארבעה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ונמנעים. עובדי הכנסת, תודה רבה. תודה, מכובדיי. תודה, אדוני היושב-ראש. אני קובע שהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140) עוברת בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, ג' בטבת התשפ"ב, 7 בדצמבר 2021, בשעה