ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –

 לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 130), התשפ"ב–2021.

 לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות ביטחון (הצבת יוצאי צבא במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר) (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון.

לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/2789/24 וכלה בהצעת חוק פ/2874/24: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – חובת הגשת מצע ופרסומו), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הזכות לשוויון), מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הנגשת הודעת תשלום לצרכנים שאינם דוברי עברית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ואוריאל בוסו; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שלוחה טלפונית ייעודית לביטול עסקה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – חובת יידוע נפגעי עבירה בדבר זכויותיהם), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק העונשין (תיקון – אלימות במשפחה בנוכחות קטין או חסר ישע), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים שלא כדין – עוולה אזרחית (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – ביטול כלובים בתעשיית הביצים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת נהג אוטובוס ציבורי), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק ארוחת בוקר במוסדות חינוך, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים שלא כדין – עוולה אזרחית (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק הספורט (תיקון – זכויות ספורטאי בוגר), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת סימון דוידסון, גבי לסקי, נעמה לזימי, ווליד טאהא, עופר כסיף, אימאן ח'טיב יאסין, יעקב מרגי, ניר אורבך ועידית סילמן; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ייעוץ אקדמי בערבית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם לבני החברה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה), מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – ביזוי אדם מחמת משקל), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הסדרים מיוחדים עבור זרים שאינם ברי הרחקה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לאוכלוסייה הערבית – חגים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – ריבית על כספי קופות הגמל), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת שווי רכב המאפשר זכאות לגמלה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים ברשימת מועמדים לכנסת), מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, אלינה ברדץ' יאלוב, שרון רופא אופיר, מוסי רז ואלון טל; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – ביטול חובת דרישות מבחני כניסה וציון פסיכומטרי), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה לבניין שנהרס או ניזוק), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (צדק חלוקתי בכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ואוריאל בוסו; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת גלאי עשן), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיטל השבחה על בניית דירת מגורים חדשה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת הכנסות ממתחם הגורם למפגעים סביבתיים בין רשויות מקומיות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – זכות הגישה לערכאות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון – קיצור שעון חורף), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת עלי סלאלחה, מוסי רז, מיכל רוזין וגבי לסקי; הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון – ביצוע חקירה תוך 48 שעות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – מנהל מוסד חינוך), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – קיצור שבוע העבודה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מחלה נדירה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה; הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת הילדים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מאזן גנאים; הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום בנוכחות אחר), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (שפות העלון לצרכן), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם ושרון רופא אופיר; הצעת חוק הקמת מאגר מידע פיננסי בענף הביטוח ושוק ההון, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפולים וניתוחים אסתטיים בקטין), התשפ"ב–2021, מאת חברות הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב ולימור מגן תלם; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – ביטול תנאי דת זהה לאימוץ), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת לימור מגן תלם; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – נגישות לתחבורה ציבורית), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – כשירות שופטים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חשיפת פרוטוקולים בעניין ניהול משבר הקורונה), מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון – אובדן ימי עבודה בשל מצב מיוחד בעורף), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק-יסוד: הארכת תקופת הפסילה בשל עבירות שיש עימן קלון לנבחרי ציבור (תיקוני חקיקה), מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – הגבלת הסכום הנקוב במפרט בשל שינוי מיקומו של פריט בדירה חדשה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת עידית סילמן; הצעת חוק טובות הנאה לראש ממשלה או ראש ממשלה חלופי שחדל לכהן, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (שלילת רישיון לרופא שהורשע בעבירת מין), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת לידה והורות בתשלום), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (אישור ועדת הכספים בקביעת מוסד ציבורי), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, אלכס קושניר ונירה שפק; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת תוצרת מקומית), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל חיסון ילד לנגיף הקורונה) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת צבי האוזר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניוני בתי חולים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום דמי חניה במוסד רפואי), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת תשתית ועמדת טעינה לרכב חשמלי), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת לימור מגן תלם; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הסמכת בית משפט למתן צו מניעה או צו עשה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – בחירת נשיא בית המשפט העליון בידי הכנסת), מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי עבירות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – טלפונים ניידים ומחשבים אישיים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – פרסום פסיקה בענייני משפחה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק הירושה (תיקון – פסלות לרשת ועסקאות בזכות יורש שהמית את המוריש), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, אלכס קושניר, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה לפי ממוצע שנת עבודה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – בטלות עסקה לרכישת מוצרי מזון לאחר חג הפסח), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פיכחון בכבישים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלינה ברדץ' יאלוב, לימור מגן תלם ואלכס קושניר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הגנה על עובדת מפני הליכי פיטורים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק רכזי ביטחון שוטפים צבאיים, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, אלכס קושניר, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מענה אנושי בשירותים מקוונים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, לימור מגן תלם, גלעד קריב, טטיאנה מזרסקי, ניר אורבך, ענבר בזק, שמחה רוטמן, מיכל שיר סגמן ומיכל רוזין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – סיווג מאמנים כמבוטחים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת סימון דוידסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הוראות מיוחדות לעניין דמי אבטלה וכפל קצבאות) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הוראות מיוחדות לעניין דמי אבטלה וכפל קצבאות) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אפרת רייטן מרום, ניר אורבך, מיכל רוזין, מיכאל מרדכי ביטון, ולדימיר בליאק וגבי לסקי; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – הארכת תקופת הערעור על החלטת קצין התגמולים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מוסי רז, יעקב מרגי, אורית מלכה סטרוק, מירב בן ארי, אבתיסאם מראענה, ניר אורבך, שלמה קרעי, יריב לוין, אורי מקלב, מיכל רוזין, שרון רופא אופיר, אלון טל, מיכאל מלכיאלי, בצלאל סמוטריץ', יוראי להב הרצנו, גבי לסקי, אורלי לוי אבקסיס, מאי גולן, משה גפני, עידית סילמן, זאב בנימין בגין, לימור מגן תלם, מופיד מרעי, מאיר פרוש, עלי סלאלחה, פטין מולא, חוה אתי עטייה, צבי האוזר, יום טוב חי כלפון, ניר ברקת, מיכאל מרדכי ביטון, אמילי חיה מואטי, נעמה לזימי, ענבר בזק, שרן מרים השכל, יסמין פרידמן, גלעד קריב, אלינה ברדץ' יאלוב, רם בן ברק, רון כץ, מיכל וולדיגר, קטי קטרין שטרית, יואב קיש, מיכל שיר סגמן, קרן ברק, אלי כהן, אפרת רייטן מרום, גילה גמליאל, אלכס קושניר, סימון דוידסון, אריה מכלוף דרעי, אופיר סופר, משה טור פז, שירלי פינטו קדוש, טטיאנה מזרסקי, מירי מרים רגב, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, עמיחי שיקלי, שמחה רוטמן ורם שפע; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק ארוחה חמה לתלמיד בחופשה, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק לאיחוד מוקדי החירום הרפואיים הטלפוניים, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת עידית סילמן, משה גפני, ינון אזולאי, עלי סלאלחה ואיתן גינזבורג.

 מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אלי כהן בנושא: מתווה הגרלות צ'אנס של מפעל הפיס.

 מסקנות ועדת ביטחון הפנים בעקבות דיון בהצעתו של חבר הכנסת אופיר כץ בנושא: התנהלות המשטרה בתיקי פגיעה בפעוטות. תודה.


תודה רבה למזכירת הכנסת.

 המליאה תצא להפסקה עד לשעה 18:00. בשעה 18:00 יתחדשו דיוני המליאה כפי שתוכננו בסדר-היום: נאומים בני דקה, דיון 40 חתימות כפי שהוגשו על ידי האופוזיציה – סדר-יום כרגיל. המליאה תתחדש בשעה 18:00. הפסקה. תודה.

(הישיבה נפסקה בשעה 16:35 ונתחדשה בשעה 18:00.)




נאומים בני דקה, למי שמעוניין. בבקשה, הצבעה – נאומים בני דקה. עד שאני אקבל את הרשימה – בבקשה, חבר הכנסת לוין.


רק שנייה, אני רשום שם?


אנחנו נוסיף אותך.


 תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אדוני, אני מבקש להודות לך באמת על ההקפדה על כך שהדיונים במליאה לא יתחילו בדרך שלא יתקיים קודם דיון 40 חתימות בנוכחות ראש הממשלה, ואני בהחלט מודה על כך. אבל נדמה לי, אדוני – ואני חושב שהדבר הוא אולי פרוצדורלי, אבל בעיניי יש בו גם הרבה מן המהות – שנפל פגם בעצם חידוש הישיבה באופן הזה. הרי האיזון שנעשה בתקנון הכנסת, והוא לא מקרי, נעשה באופן כזה שבו הסמכויות לפתוח כמובן ולנהל את ישיבות המליאה הן בידי היושב-ראש, לרבות הסמכות להוציא את המליאה להפסקה, אבל הסמכות לשנות את שעות פתיחת המליאה טעונה אישור של ועדת הכנסת. 

נדמה לי שמה שקרה כאן דה פקטו, מאחר שהמליאה נפתחה אבל לא נעשה כלום, לא נדון שום דבר, כולל לא נושא נאומים בני דקה, והיא נדחתה בחצי שעה – יכול לקרות; אחר כך כבר דחייה נוספת בשעתיים – זה כבר שינוי מז'ורי ומשמעותי. אני חושב שהדבר הזה צריך וחייב לבוא לאישורה של ועדת הכנסת טרם שדיוני המליאה יחודשו. הדבר הזה, למיטב זיכרוני, אין לו תקדים, ואני חושש גם שתקדים כזה – שבעצם יאיין את האיזון שנעשה בתקנון, ולא במקרה, בין סמכויות היושב-ראש לסמכויות ועדת הכנסת – הוא בוודאי לא דבר שמישהו מתכוון לעשות ושנכון לעשות אותו. 

ולכן, אדוני, אני חושב שהדבר הנכון לעשות הוא לפחות לברר את הסוגיה באמת עם הייעוץ המשפטי. בעיניי נכון היה לפנות לוועדת הכנסת, לבקש את אישורה לשעות פתיחת מליאה אחרות, ולאור העניין הזה גם לפתוח כאן את הדיון בהתאם להחלטה שתקבל ועדת הכנסת. תודה.


אני ממש לא רוצה לנהל איתך ויכוח, חבר הכנסת לוין, אבל הנושא נבדק, וזה כן בסמכותו של יושב-ראש הכנסת. אין צורך להביא את זה חזרה לוועדת הכנסת. היה על שולחני, הונחה הברירה אם להביא את ראש הממשלה ולהמשיך בסדר-היום הרגיל ולשמור על כבודה של הכנסת, כן או לא – וזה בעמל רב קרה. לכן, לא נותר לי אלא להמשיך בסדר-היום הכללי, ולכן אני ממשיך בסדר-היום. 

 חבר הכנסת אמסלם, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה להתייחס לסוגיה הזו. אתה גם אמרת משפט שהיינו צריכים להביא את ראש הממשלה בנט, וגם זה בעמל רב. אתה צריך להבין, מר בנט לא עושה לכנסת טובה; זה החוק, זה התקנון של הכנסת. זה החוק. לא ירצה – שלא ימלא את התפקיד. אף אחד לא הכריח אותו. הוא הרי חמד אותו. 

עכשיו לגופו של עניין. תראה מה עשית היום: אתה בעצם נעלת את ישיבת הכנסת. מדוע? בגלל שלא היה לכם פה רוב ולא היה פה ראש ממשלה. רק צא וחשב – זה מתחבר עם מה שהאוזר אמר רק לפני כמה ימים: בואו נסגור את הכנסת לכמה חודשים עד שהגב' פינטו תחזור מחופשת הלידה. 

 תבינו לאן הגעתם, רבותיי: הכנסת – תבין, הכנסת תתקיים גם אחריכם. אתם צריכים להבין מה קורה כאן. הרי ברור לך לחלוטין שראש הממשלה הבא שיהיה כאן, אם הוא ייסע לשבועיים הוא יבקש מיושב-ראש הכנסת: סגור את הכנסת לשבועיים. עכשיו, למה שהוא לא יסגור? הוא יגיד לו: אתה יודע, אבל למה אי-אפשר? הוא יגיד לו: אתה לא זוכר שמיקי לוי עשה את זה? אז הוא עשה את זה לחמש-שש שעות, אז אתה תסגור את זה לשלושה שבועות. ואם פתאום עכשיו אין פה רוב בהצבעה, סוגרים את הכנסת עד שאנשים באים. תבין מה אתה עשית פה. אני בטוח שלא עשית את זה בזדון, באמת, במקרה הזה. אבל תסתכל, אני מצפה ממך להסתכל לאופק ולהבין שכל פעולה שאתה מזיז אותה טיפה פה – לבא בתור יהיו אלף טיעונים לקחת אותה ולשבור ימינה את כל ההגה, וזאת לא הכוונה. לכן אני רואה את זה כדבר באמת חמור מאוד.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. היום ישבנו בוועדת הכנסת – עכשיו באנו, רק לסבר את אוזניך. אני ביקשתי וקיבלתי מחקר של מחלקת המחקר בכנסת: מאז קום המדינה ועד היום היו רק 16 מקרים שהכנסת השתמשה בסעיף 98. 16 מקרים. רק אתם – כמעט עשרה עכשיו. אני אשלח לך את הדוח, הינה, הוא כאן. אני שולח לך אותו. הוא של מחלקת המחקר של הכנסת. מאז כמעט קום המדינה ועד היום – 16 מקרים. אני גם אמרתי, דרך אגב, שכשאני הייתי יושב-ראש הקואליציה מעולם לא השתמשתי בסעיף הזה. אף פעם. 

נשברים פה שיאים. חלק מהאנשים גם לא יודעים את העניין. הם לא יודעים. הם חושבים שככה מתנהלת הכנסת, זו כאילו ההתנהלות השגרתית. לכן אני מבקש ממך באמת בעניין הזה, קח בחשבון שיש אנשים שבפעם הבאה ייקחו את זה למקומות שבוודאי אתה לא התכוונת אליהם. 


תודה רבה. אני רק אומר שההגעה של ראש הממשלה אינה קשורה – וגם לא דנתי בכך – לרוב כזה או אחר. זה גם לא עניין אותי. לגבי 98, רק בקדנציה הקודמת, של חבר הכנסת לוין, אם אינני טועה, היו או שישה או שמונה מקרים. אני צריך לבדוק.


אני אשלח לך עכשיו את הדוח.


 בדקתי. 


אני אשלח לך את הדוח. 


מכיוון שבדקתי, חבר הכנסת לוין – אני מאחל לו עד 120 – יושב פה – –


 אני אשלח לך את הדוח. 


– – ויכול להגיד לך שלפחות בין שישה לשמונה – הוא מניד בראשו. האמן לי, ידי לא קלה על ההדק, על העט, בעניין הזה. 


 אני שולח לך את הדוח. 


 אני לא יודע מה הם כתבו. אני אומר לך, חבר – – –


 זה דוח – – –


הינה, בבקשה – – –

זה דוח של מחלקת המחקר של הכנסת, לא שלי.


 אז ייתכן שנפלה שגגה. אני אומר לך – –


 נפלה שגגה? הם נותנים את הפירוט מתי.


– – בדוק שבקדנציה של השנה של חבר הכנסת יריב לוין או שישה או שמונה; אינני בטוח, אני חושב שמונה, אבל אני מוכן גם לבדוק את זה. 

 אוקיי. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת סלאלחה. בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החודש ציינו את היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. אני רוצה לשתף אתכם במחלה מטבולית נדירה וקטלנית – –


 שלחתי לך את הדוח.


– – בשם היפראוקסלוריה, הפוגעת בתפקוד הכבד והכליות. דיברתי עם איש יקר בשם נהיל, שבתו התינוקת סובלת מהמחלה, ובנוסף, בנו הבכור נפטר מהמחלה בגיל צעיר. לצערי, הילדים החולים במחלה לא זוכים להגיע לחיים בוגרים, מצבם מידרדר במהירות, והם נזקקים לטיפולי דיאליזה ממושכים.

החולים במחלה סובלים מעיכוב התפתחותי: רזון, פגיעה בתפקוד הלב ופגיעה באיברים הפנימיים. עד כה לא היה לילדים האלה טיפול רפואי למעט המתנה ארוכה להשתלה משולבת של כבד וכליה. שוחחתי עם פרופ' יעקב פרישברג מבית החולים שערי צדק, שמטפל בילדים החולים במחלה, וקיבלתי ממנו בשורה משמחת: תרופה בשם Lumasiran יכולה לתת מענה לילדים אלו, שנידונו לחיי ייסורים או למוות, לצערנו הרב. אני חושב שחובה עלינו כנבחרי ציבור לסייע לנהיל ולעוד משפחות אחרות ולילדים האלה החולים ולהכניס את התרופה מצילת החיים לסל התרופות, ויפה שעה קודם. תודה רבה.


תודה רבה. חבר הכנסת קיש, בבקשה.


כבוד היושב-ראש, אני פונה אליך מכיוון שמה שקרה פה היום זה אירוע שלא קרה עוד בכנסת ישראל. ראש ממשלה שעושה דין לעצמו, מחליט לא להגיע, לא מתייצב פה בשעה של הדיון; אתה נאלץ לסגור את המליאה, לפתוח את המליאה, לסגור. במקביל, אתה נותן לוועדת הכנסת לעבוד על חשבון מליאה – אני עכשיו בא מוועדת הכנסת, אמרתי להם: תקראו לי לפני שיהיו סיכומים, לפני שתתקדמו. 

 אתם מנהלים את הכנסת הזו כמו שלא היה מעולם. אם אין רוב – אז דוחים; אם אין רוב – אז לא מעלים. במקום זה אתם משחקים עם הדברים האלה ולא נותנים למעשה לכנסת לעבוד. אני אומר לך, אם הייתם אומרים: אין לנו רוב היום, בנט לא רוצה להגיע, בלי בנט אין רוב, אז בואו נעשה דברים אחרים, חקיקה פשוטה, נגמור את היום – זה היה קורה. אבל מה שקרה – ניסיתם בכוח ללכת ותחמנתם את המערכת – לפתוח, לסגור, לפתוח – בלי אישורים של ועדת הכנסת, כל זה בפרטץ' נוראי, כשהעסק עוד עכשיו מתנהל בוועדת הכנסת; הם אפילו לא יודעים איזה חוקים, איזה סעיף 98, חמישה חוקים שלחוצים נורא להביא עד סוף השבוע, לדרוס את הכנסת בסעיף 98. מה יקרה אם חוק דרכי התעמולה של תליית מודעות מוניציפליות ייפול ולא ייגמר עד סוף השנה? בשביל זה לדרוס ככה את הכנסת? בשביל זה סעיף 98 לחמישה חוקים שונים? אתם בשבוע שעבר לא העברתם בקריאה ראשונה את חוק המוקשים, ועכשיו רוצים להעביר במהלך שבוע את חוק המוקשים בראשונה, שנייה ושלישית כי זה נורא דחוף. בשבוע שעבר לא היה לכם רוב, השבוע לא יהיה לכם רוב – קואליציה חלשה שפוגעת בכנסת, וזה במשמרת שלך. 

 לסיכום, כל זה היה יכול להימנע אם הייתם אומרים לאביגדור ליברמן ואלקין, שהם שרים נורבגים שלא נמצאים פה, שמי שאחראי לבית הזה זה אתה ולא הם, והדריסה בוועדות צריכה להיפסק והאופוזיציה לא יכולה להמשיך להתנהל בצורה שלא סופרים אותה ממטר, רק לדרוס אותה. אם הייתם נוהגים כלפינו בהגינות, נותנים לנו את המקום הראוי בוועדות, הכנסת הזו הייתה מתנהלת. ועם כל הכבוד לך, היושב-ראש, זו אחריות אישית שלך.


תודה רבה. מכיוון שלא היית בפתיח שלי, אז אמרתי שאין כאן עניין של רוב כזה או אחר אלא רק הגעתו של ראש הממשלה למליאה, אבל נעזוב את זה. תשאל את חבריך לגבי התשובה שלי. תודה רבה, חבר הכנסת קיש. חבר הכנסת מעוז, בבקשה.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. משהו חגיגי – נאום הנדסת הודעה מס' 38, והפעם על יום הלשון העברית. לפני תשע שנים החליטה ממשלת ישראל לציין בכל שנה בכ"א בטבת את יום הלשון העברית, שנועד לחזק את מעמדה. לצערנו, בשנים האחרונות, וביתר שאת תחת הממשלה הנוכחית, לשון הקודש, זו שנבראו בה שמיים וארץ, מותקפת על ידי מי שמקדמים באמצעות שיבושה ועיוותה את תפיסת טשטוש הזהויות, ובעיקר את הזהויות המובחנות והמובדלות של האישה ושל האיש; כך בשימוש בנקודה הא-מגדרית, שמציינת את מרחב הזהויות המדומיין שנמצא בין גברים לנשים, כך בשימוש בגופנים השבורים שאינם עברית ואין שום אפשרות לקוראם וכך בשימוש המוטעה והמטעה בצורות הזכר והנקבה שלא על פי כללי הלשון. אני ממליץ לאזרחי ישראל לדבוק בלשון הקודש האחת והיחידה, המונחלת לנו מדורי-דורות. תודה.


תודה רבה. חבר הכנסת אוחנה ביקש נאום בן דקה, אבל הוא יצא.


הוא הציע שאני אגיד במקומו.


חבר הכנסת אבוטבול, אבל משהו יותר רציני תגיד.


 לא, כי – – –


במקומו, ניחא. תגיד שאתה רוצה, אני אתן לך.


 אתה יודע מה, אני מאוד רוצה.


בבקשה, בבקשה.


כן. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היות שאנחנו מתקרבים לתאריך של סוף השנה האזרחית, היה חשוב לי מאוד מאוד להזכיר מה שגם בעבר הזכרנו, וחשוב מאוד מאוד לדעת שכל החגיגות האלה שמתקיימות על שם סילבסטר וכל הדברים האלה – צריכים לדעת שזה בעצם לא לרוח היהדות, ואותו האיש שמזכירים את שמו בחגיגות הללו הוא לא היה אחד שהיה אוהב ישראל גדול, ובטח לא אחד שעל שמו אנחנו מתירים לחגוג ולעשות חגיגות מהסוג הזה. לכן באמת אנחנו מבקשים מהציבור היקר מאוד להתעורר בנושא הזה ולדעת שהחגיגות האלה הן לא מסוג החגים היהודיים שלנו. אין מה לציין את זה, ובוודאי שגם חלק מהחגיגות האלה גובלות בחילולי שבת, בכל מיני דברים שמסביב, אבל בהחלט אין לנו חלק ונחלה בכל חגיגות הסילבסטר וסיום השנה האזרחית המצוינת בתורת הנצרות. תודה.


תודה רבה. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה.


 תגידי ההפך עכשיו, תגידי ההפך: בואו בהמוניכם. כל אחד והדת שלו.


 אתה פשוט מקנא. אין שום הסבר, אתה מקנא – –


 הינה, התחילה.


 – – מקנא שהחגיגות הן מאוד יפות.


 בבקשה.


כבוד היושב-ראש, האמת, אני מאוד מתפתה לענות, אבל אני חושבת שאני אתמקד במשהו שבאמת חשוב לציבור לדעת עליו. היום קיימתי דיון בוועדה לקידום מעמד האישה על הנהלים שסוף-סוף נחתמו במשרד הבריאות ופורסמו, ניהול טיפול בנפגעות תקיפה מינית במהלך הטיפול במוסדות הטיפול, כלומר, אם מישהי נפגעת על ידי אחד המטפלים, אם זה רופאים, אם זה אחים, אחיות, אם זה צוות פארה-רפואי. שמחתי מאוד לארח את הדיון הזה, להציג את הנהלים, במיוחד לאחר שש שנים של מעקב אחרי הרעיון הזה שיהיו נהלים סדורים שמסדירים את העניין. אבל לצערי, האם ידעת, כבוד היושב-ראש, שעד הרגע הזה רופא במדינת ישראל יכול לפגוע ולהטריד מינית את המטופלות שלו ופשוט מאוד כאשר יתחילו להתלונן נגדו הוא יתפטר, יקום, יעזוב, יעבור לקופת חולים אחרת או לבית חולים אחר וימשיך בדרכו, גם לטפל מבחינה רפואית – וגם, בין סוגריים, לצערי הרב, לטפל, להטריד ולפגוע בנשים נוספות? הפרצה הזו בחקיקה וגם בנוהל, לצערי הרב, גילינו היום שלא נסתמה, שהנוהל לא באמת מתייחס אליה, והמטפלים ימשיכו בכיוון הזה. אנחנו נצטרך כנראה שהכנסת תעשה תהליך של חקיקה אשר יפתור את הבעיות האלה.


תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת וולדיגר. בבקשה. רשימת הדוברים סגורה.


 כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אז אני רצתי מפה, מוועדת הכנסת, ולא רציתי לוותר על נאום בן דקה, כי לצערי הרב קרה מקרה מאוד מאוד חמור בוועדת הכנסת, וזה שממלא מקום יושב-ראש הכנסת השתמש בביטוי "חולה נפש" כלפי האופוזיציה כדי לתאר עד כמה היא הזויה, לגרסתו – –


 מי אמר?


 – – עד כמה היא שפלה, כנראה, לדעתו. השתמש בביטוי: אתם, כל האופוזיציה, "חולי נפש". ואני חייבת לומר – – –


 מי אמר את זה?


 אני ישבתי, אני ישבתי בחדר שלי, אני ישבתי בחדר שלי יחד עם מתמודד נפש, לא עליתי למליאה שהייתה אמורה להתחיל, כי הוא חיכה הרבה זמן לשבת איתי, והוא דיבר איתי על תלאותיו ועל מה שעובר עליו, והשארתי את הטלוויזיה פתוחה על ערוץ הכנסת כדי לדעת מה קורה במליאה ומה קורה בוועדות. כששמענו את זה הוא פשוט התחיל לבכות ואמר לי: את רואה? 

 אז אני באמת, באמת – מה שאמרתי בוועדת הכנסת אני רוצה להגיד פה עכשיו: נורא קל לכם, קואליציה, לצעוק עלינו כמה אנחנו אלימים ובריונים, ואיך אנחנו צועקים, וכל המדינה רואה אותנו. אבל קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, ותבדקו טוב-טוב איך אתם מתייחסים לכמעט 150,000 מתמודדי נפש כרוניים – עם בני המשפחות שלהם זה כמעט חצי מיליון אנשים – שכל כך כל כך קשה להם, והינה אתם במחי יד גורמים לעוול כפול ומכופל. 

כואב הלב. אני מבקשת מחבר הכנסת טופורובסקי לבקש סליחה קבל עם ועדה ולומר: זה לא יקרה יותר, אני אשמור על פי, ואני לא אשתמש בביטויים כל כך בוטים. תודה.


זאת אמירה לא ראויה, אמירה לא ראויה, אבל אם הייתה לנו ועדת אתיקה יכולנו לטפל בה. תודה רבה. 


 אז עד אז אפשר לטנף?


 לא, לא, לא ביקשתי ממך תגובה. תודה.


 לא, עד אז אפשר לטנף? עד אז מותר הכול?


 רק מה שאני מבקש – שהבוס שלך יעלה לכאן ויגיד: אמסלם, איך אתה מדבר? אמסלם, איך אתה מדבר? 


 עד אז לטנף, אז תדעו שהקואליציה הזאת דפוקה בשכל. 


 חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת אמסלם, תודה. חבר הכנסת אבוטבול, אנחנו רוצים – – –


 הקואליציה דפוקה בשכל. נגיד ככה גם כן, כי אין ועדת אתיקה.


 – – – זה שאומר ג'ובים.


 גם משהו חיובי שאמרתי לא טוב, חבר הכנסת אבוטבול?


 אבל לא, מה? ועדת אתיקה וזהו זה?


 איך אפשר לטפל בזה?


– – – תקרא לו לשימוע, תדבר איתו, תגיד לו: אדוני – –


 תגיד לרינה מצליח. תתקשר לרינה מצליח, תגיד לה שתפתח אולפנים.


 תודה רבה. 


 – – יש גבול.


 תגיד לגיא פלג ודנה ויס.


 [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.]


 אנחנו ממשיכים בסדר-היום. מדיניות הממשלה הפוגעת בריבונותה של ישראל – – –


קואליציה מטורללת.


 תגיד לדנה ויס שתפתח אולפן. 


 חבר הכנסת אבוטבול, אתה מפריע לי. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה.


 קואליציה מטורללת.


 מדיניות הממשלה הפוגעת בריבונותה של ישראל, פתיחת קונסוליה פלסטינית בירושלים והלוואות ענק לפלסטינים בגובה חצי מיליארד שקלים – דיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי כנסת. אני מבקש מאחד הסדרנים לגשת ולקרוא לראש הממשלה שיעלה למעלה ליציע המבודדים, בבקשה.


 יושב ליד הרב פרוש.


 כולל גם – אם אפשר שמישהו ידאג שגם ראש האופוזיציה יגיע. יגיע? אנחנו נמתין לשניהם.


 שישב ליד הרב פרוש שם.


 טיפלתם בקריאה של ראש הממשלה וראש האופוזיציה? תודה. מאה אחוז. תודה. תודה רבה. 

 חבר הכנסת דיכטר, בבקשה. סליחה, ברקת, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, שרי הממשלה, כנסת נכבדה, למרות ששמענו אמירות כאלה ואחרות, גם מפי ראש הממשלה וגם מפי שר החוץ, על כך שהם מתנגדים להקמת הקונסוליה הפלסטינית בירושלים, אני רוצה לבשר כאן מעל בימת הכנסת: ירושלים עודנה בסכנה. 

רק אתמול שמענו דיווח של גילי כהן, הכתבת המדינית של כאן 11, שלפיו היועץ לביטחון לאומי סאליבן הודיע בביקורו בשבוע שעבר בישראל שממשל ביידן עומד על תוכניתו המקורית, והם רוצים לפתוח את הקונסוליה הפלסטינית בירושלים. מי כמוני, שהיה ראש העיר ירושלים, שראה את נימי העיר, את הוורידים שמזרימים את הדם של העיר המקודשת, בירת מדינת ישראל, מי כמוני מבין שכל דיון על אבן מגבולותיה של ירושלים או על מתן מעמד דיפלומטי עבור הפלסטינים בירושלים הוא סכנה שיכולה להוביל לחורבן בית שלישי.

חברות וחברי הכנסת, בשיחה שקיימתי לאחרונה עם כמה חברי קונגרס נאמר לי בפירוש שטום ניידס, השגריר הנכנס של ארצות הברית, אמר להם, ואני מצטט: ישראל נתנה את הסכמתה לפתיחת הקונסוליה הפלסטינית בירושלים, וחזרה בה. נאמר לאמריקאים שפתיחת הקונסוליה בשלב ההוא, לפני העברת התקציב, יכולה לערער את היציבות של הממשלה, ועל כן האמריקאים הסכימו להשהות את פתיחתה עד להעברת התקציב ולכאורה התייצבות השלטון. על בסיס אותה הסכמה, האמריקאים הודיעו פומבית, אצלם בתקשורת, שיממשו את הבטחת הבחירות שלהם לפתוח את הקונסוליה, והם הנחו את השגריר ניידס להיערך לכך. הם אפילו העבירו תקציב נדרש בתוך הקונגרס.

זו ההזדמנות להודות לשותפינו בוושינגטון, ל-36 סנטורים שהגישו הצעת חוק מקבילה לשלי בסנאט האמריקאי, וכן לכ-200 חברי בית המחוקקים האמריקאי ששלחו מכתב מיוחד לנשיא ביידן נגד פתיחת הקונסוליה הפלסטינית בירושלים. אני רוצה להודות להם על עמידתם האיתנה למען עם ישראל ובירת ישראל. אני רוצה להודות גם לארגונים הרבים שנרתמו כאן בישראל להשתתף בקמפיין שהובלתי נגד פתיחת הקונסוליה הפלסטינית, ובזכות כל אלה הבאנו לעצירת המהלך. 

 הממשלה הנוכחית עשתה שתי טעויות מאוד מהותיות. הטעות הראשונה היא בעצם המחשבה שאפשר לסחור בירושלים. אני שואל אתכם: איך העזתם להביא את האמריקאים לחשוב שהם יכולים לחלק את ירושלים, שירושלים בכלל נושא לדיון? מאיפה התעוזה ואומץ הלב שלכם לחשוב בכלל על ויתורים בירושלים? הטעות השנייה שיצרתם זה בעצם משבר דיפלומטי חמור עם ארצות הברית, ידידתנו הגדולה ביותר. במקום לומר לאמריקאים את כל האמת ובצורה ישירה, שלא משתמעת לשתי פנים – שמדינת ישראל לא עושה ולא תעשה פשרות בעניין ירושלים – במקום זה ניהלתם דיון, ניהלתם משא ומתן. פתחתם פתח מסוכן של תקווה ואשליה שאפשר בכלל לדון בחלוקת ירושלים. הבכתם את הממשל האמריקאי. מה חשבתם לעצמכם?

חוסר היכולת שלכם לומר לא מוחלט מביא עלינו לחץ מסיבי מצד האמריקאים ושאר תומכי הפלסטינים, שזיהו את החולשה של הממשלה זאת. מבחינת משל ביידן, הם רוצים לממש את הבטחת הבחירות שלהם, הם רוצים להקים את הקונסוליה. מהרגע שהאמריקאים זיהו את הפתח שנפתח, הם ימשיכו ללחוץ עד שיממשו את מטרתם. הם ימשיכו לבחון את עוצמת המחויבות שלנו כאן בירושלים ויציעו הצעות מפתות – הם יציעו אישורי בנייה לשכונה חדשה בירושלים או ינסו לפתות אותנו באמצעות ביטול הצורך בוויזה בתמורה, הכול כדי לפתות אותנו לבלוע את הגלולה המרה. זו התוצאה של התמימות המדינית שלכם. הרי הממשלה הנוכחית היא פסיק קטן בהיסטוריה של עם ישראל, אבל אתם משחקים משחק מסוכן בלי להבין את גודל האחריות שניצבת על כתפיכם. 

חבריי וחברותיי, יצירת סדק ולו הקטן ביותר עלולה להביא לפירוקה של ירושלים, בירת העם היהודי, ולאף ממשלה אין סמכות או רשות לדון – בעבר, בהווה ובעתיד – על חלוקתה של ירושלים. אני רוצה להזכיר לכולנו שלאויבי ישראל יש מטרה אחת מודגשת ומוצהרת, מאוד פשוטה: להביא לפירוקה המוחלט של ירושלים כעיר מאוחדת של העם היהודי ובירת מדינת ישראל. את זה, חבריי וחברותיי, אסור לתת להם. הם יודעים שירושלים היא הלב הפועם של העם היהודי, והדרך שלהם לערער את יסודות העם היהודי ומדינת ישראל עוברת דרך ירושלים. זו הסיבה שטילים נורו לעבר העיר בשומר החומות; זו הסיבה שהם שולחים מחבלים מתאבדים לאורך השנים להתפוצץ בעיקר בירושלים. 

הקונסוליה הפלסטינית משולה, רבותיי, לסוס טרויאני. ממש כמו בטרויה, מנסים באחיזת עיניים ועם חיוך להכניס ללב העיר ירושלים סוס טרויאני שיפרק אותנו מבפנים, והדבר הזה יתפוצץ לנו בפנים. אם יש, לכן, דבר אחד שאסור לנו בשום פנים ואופן להסכים לו, זה לגרום לסדק ולו קטן במשמעותה, בחשיבותה, בקדושתה ובאחדותה של ירושלים. אם חלילה נאפשר להוציא לפועל את המהלך הזה של הקמת הקונסוליה הפלסטינית בירושלים, אני חושש ששם ייזרעו הזרעים, הזרעים הראשונים לחורבן בית שלישי. 

חבריי וחברותיי, אני עומד פה נרגש מעל דוכן כנסת ישראל לא כחבר אופוזיציה; אני עומד פה כיהודי שחרד לאחדותה של ירושלים, בירת ישראל הנצחית ועתידו של העם היהודי. גם משיחות שקיימתי כאן עם כמה חברים מהקואליציה אני יודע שאתם מבינים היטב עד כמה הצעת החוק ששמתי, שהנחתי כאן בפני הכנסת, שבאה למנוע פתיחת נציגות דיפלומטית זרה שתשרת מדינת אויב, היא מעל למחלוקת פוליטית. אני קורא לכם להניח בצד את האגו, את משחקי הקואליציה והאופוזיציה ואת הטעויות מן העבר ולהצביע בעד ירושלים ולמען הדורות הבאים. 


לסיכום.


מייד. ובזאת נאמר יחד לכל ממשלה שתקום ולכל מי שיעמוד בראשה: של נעליך לפני שתחשוב לדון על חלוקת ירושלים, כי ירושלים השלמה אינה ניתנת לחלוקה, והיא-היא בירת מדינת ישראל והעם היהודי לנצח נצחים.


אמן. חבר הכנסת דיכטר, בבקשה.
 

אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, השרים, ראש המשלה לשעבר, ראש האופוזיציה, חבריי חברי הכנסת, כשאני מסתכל על התנהלות הממשלה בחודשים האחרונים אל מול הרשות הפלסטינית בכל מה שקשור לכספי טרור שישראל מקזזת על פי חוק שכאן בכנסת התקבל לפני שלוש שנים, אין לי אלא לחשוב במונחים של החד-גדיא מההגדה של פסח: ואתא רשותא פלסטינית, דמשלמת 1.3 מיליארדא למחבלימוס, דמקוזזת 600 מיליונוס על פי חוקא של כנסת, דמקבלת הלוואתוס – 500 מיליונוס משר הביטחון גנצוס, דמקפיא צו של בנטוס, לתפוס כספי טרוריסטוס בבנקים, כדי לעזור לפלסטינוס להתגברוס על גירעון שנתי של 1.25 מיליארד דולרוס, ששליש מהגירעון זה בגלל משכורותוס למחבלימוס. ואתא ממשלותא, הפכתם חוקא לצחוקא. 

אדוני היושב-ראש, הרשות הפלסטינית משלמת מדי שנה 1.3 מיליארד שקל משכורות למחבלים. קהילת המודיעין יודעת, ברמה של ראיות, להצביע על 600 מיליון, ולכן זה הסכום שהקבינט מאשר ומנחה את משרד האוצר לקזז מכספי הסילוקין שישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית מדי שנה. 

שר הביטחון גנץ העניק באוגוסט האחרון הלוואה או מענק לרשות הפלסטינית בגובה של חצי מיליארד שקל. וכאן נשאלת השאלה למי אנחנו צריכים להאמין. הרשות הפלסטינית, בדוח הרשמי שלהם באנגלית, בדוח התקציבי שהם מפרסמים כדי ליהנות מכספים בין-לאומיים, הם אומרים – אגב, זה פורסם חודש אחרי ביקורו של שר הביטחון גנץ ברמאללה עם אבו מאזן – הם אומרים שישראל העבירה לרשות 400 מיליון שקל, כספים שישראל חייבת לה. להבהיר את הנקודה, הם מבינים – אופיר, לא תדע אחר כך – הם מבינים, הרשות הפלסטינית מבינה שהכספים שישראל מקזזת על פי חוק אלה כספים שישראל חייבת לרשות הפלסטינית. מזכיר לכם: הקיזוז הוא בגלל תשלום משכורות למחבלים. עוד 100 מיליון שקל ישראל נותנת לה כמקדמה על חשבון המיסים העתידיים. 

דוברות צה"ל, ליתר דיוק מתאם פעולות בשטחים, אומרת שכל 500 המיליון הם בעצם סכום שנלקח מגבייה עתידית, מה שאומר שאם זו הלוואה, אז אנחנו צריכים להבין מאיפה הם משלמים את ההלוואה הזו – ממשלם המיסים, כי זו גבייה עתידית. ואם זו לקיחה מהכספים שהוקפאו, אז דעו לכם ש-30% מהכספים שהוקפאו על פי חוק קיזוז משכורות מחבלים, 30% מזה הוחזר לרשות הפלסטינית בג'סטה של שר הביטחון באוגוסט האחרון. אני אומר לכם, אתם פשוט ממשלה עבריינית – לא מקיימים את החוק שהכנסת הזו קיבלה ברוב של 87 חברי כנסת. 

 שר הביטחון בפברואר, ראש הממשלה דהיום בנט, הוציא צו שמאפשר לתפוס כספי טרור דרך הבנקים הפלסטיניים. מה עשו הבנקים? מייד ביקשו מהרשות הפלסטינית להפסיק לשלם דרכם, דרך הבנקים, משכורות למחבלים. בא שר הביטחון הנוכחי גנץ והוציא ההנחיה להקפיא את הצו. על ידי הקפאת הצו הוא בעצם מאפשר לבנקים ברשות הפלסטינית להמשיך לשלם משכורות למחבלים שיושבים בבתי הכלא בישראל או בבתי הקברות של הפלסטינים, קרי, למשפחות שלהם. אני מזכיר לכם, מדובר ב-1.3 מיליארד שקל, על פי ההבנה המודיעינית של מדינת ישראל, והאמינו לי, ההבנה הזו היא הבנה הכי קרובה לראיות. אני מקווה שעם הזמן נצליח גם לקזז את מלוא הסכום מהרשות הפלסטינית. 

אבל כשאתה מקפיא את הצו של שר הביטחון הקודם, שבמקרה הוא גם ראש הממשלה הנוכחי, אתה שואל את עצמך: מה קורה פה? אתם פשוט ממשלה מבולבלת. הגירעון התקציבי של הרשות הפלסטינית הוא 1.25 מיליארד דולר – של שנת 2021, זה הצפי של הגירעון שלהם. 1.25 מיליארד דולר. שליש מהגירעון הזה נגרם – מדוע? נגרם כתוצאה מתשלום משכורות למחבלים, או בכלא אצלנו או בקבר אצלם. זאת אומרת, אנחנו מול הרשות הפלסטינית עוזרים להם במענק, בהלוואות גישור או בכל מיני פטנטים אחרים לממן טרוריסטים בבתי הכלא בישראל. האמינו לי שאם זה לא היה נתון קשיח, ברור, מובנה, אמיתי, היינו חושבים שאנחנו באיזושהי סדרה קומית. זו המציאות. ואני אומר לכם, ממשלת ישראל, בסוגיה הזו לא תוכלו להסתכל לציבור בעיניים, שלא לומר לציבור נפגעי הטרור, שלצערי, הוא לא קטן במדינת ישראל. תודה רבה.


תודה לך. חבר הכנסת יום טוב כלפון.


 לא. יואב בן צור.


 אה, נכון. דילגתי עליך. בבקשה.


אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, ראש האופוזיציה, ראש הממשלה, אני רוצה לפתוח את דבריי בדברי חיזוק לידידי ואהובי יושב-ראש תנועת ש"ס, הרב אריה דרעי, שלאחר עינוי דין מתמשך של יותר משש שנים, חתם בלית ברירה על הסדר טיעון כזה שיקנה לו ודאות אישית מסוימת של שקט. איני מצליח לדמיין את אשר הוא עובר ונאלץ לעבור. מה שכן ברור לי – כי לא היה פה מקום להעמיד אותו לדין, כי לאחר שנים של חקירות בעלויות נכבדות הולידו בקושי את העכברון הזה, כפי שכינה את התוצאה היועץ המשפטי לממשלה. היה ראוי לו המקרה לו היה מסתיים בכופר כספי כמקובל בכל מקרה אחר, אבל מה שלא יעשו למי שנמצא בצד אחד של המפה לא עושים למי שנמצא בצד השני של המפה, ואל תגידו לי שאתם חושבים אחרת. ברור בהחלט למה דווקא לו נעשה הדבר הזה, ודי לחכימא. 

אני מצר על כך כי עדיין המדינה פועלת ממניעים פסולים. היה לנו להמשיך להיאבק על כך, אבל רק בשביל הוראתו איננו פועלים כך. אבל את העוול שנעשה צריך לומר בקול ברור. 

סיפרו לי שיש בעולם תוכנית בידור שנקראת "האח הגדול", שזה מעין ניסוי חברתי המבוצע באנשים שנכנסים מרצונם לבית אחד ומופעלים עליהם לחצים פסיכולוגיים שונים, ובהתאם לדעת הקהל, כך האנשים פועלים. רבותיי, הניסוי הזה מתרחש בימים אלו עם המוני שחקנים – אזרחי ישראל שנקלעו למציאות זו בעל כורחם. בחצי השנה האחרונה חברה לה הממשלה הרעה הזאת, שמבצעת ניסויים חברתיים, כלכליים וביטחוניים שונים באזרחי המדינה; קבוצה של יפי נפש בממשלה הזו, שהדבר היחיד שמאחד אותם הוא שנאת הרוב הדומם, הרצון להיות בשלטון עם אפס הבנה שלטונית, ושלא מבינים את האחריות הנגזרת מהתפקיד שלהם, אבל הם מבינים היטב בדעת הקהל ובזוויות הצילום הנדרשות לצאת טוב בתמונה, וזה הדבר היחיד שמעניין אותם. לא מעניינת אותם אמת, לא מעניינים אותם יושר ומקצועיות, כי זו ממשלה רופסת שמתנהלת לפי דעת הקהל ולא להפך; לא מובילה מהלכים אלא ממשלה מובלת שפועלת לפי שיקולי רייטינג למעשיהם. 

 הינה, קחו לדוגמה – רק בהחלטות בעניין האומיקרון, תשאלו את הציבור מי מבין מה הממשלה אמרה ואילו הנחיות ניתנו וכיצד צריך לפעול. כי בבוקר מונחתת החלטה אחת, לא פעם בלי שיקול דעת או הסברים, וכעבור כמה שעות מגיעה החלטה אחרת, סותרת את דבריה ומוציאה הנחיות אחרות. בדרך כלל הביטול או ההנחיה השונה מגיעים לאחר הדלפה, ואז העם מתקומם עליהם ברשתות החברתיות, ואז הם מוציאים הנחיה אחרת, מרוככת, ככה שכל אחד מדבר בשפה אחרת. מגדל בבל הזה מבלבל את הציבור, שלא יודע כיצד לפעול, וזה לאורך כל הדרך, כי זאת ממשלה מזגזגת, שמטילה גזרות כלכליות על הציבור השכם והערב, אבל עוטפת את זה במילים יפות, בשביל לא לקחת אחריות כלפי הציבור הישראלי, שאותו הם לקחו בשבי בניסיונות שלהם. זו מדינה שבה שר האוצר הוא מכחיש קורונה וקורא לה שפעת, שר אוצר אטום, שעושה הכול בשביל לא לתת פיצויים לעסקים ולשאת בעול הנדרש מהם כממשלה מול הציבור כמו שעשתה הממשלה הקודמת, ששפכה מעל 150 מיליארד ש"ח על הציבור, להמשיך להניע את הקטר הכלכלי ולמנוע את הקריסה של עסקים קטנים ובינוניים. כי הממשלה הזאת, לא אכפת לה מהמתים, לא אכפת לה מהכלכלה הקשה, זו שכל אזרח מרגיש בכיסו ביוקר המחיה העולה ומטפס בימים אלו. זה פשוט לא מעניין אותם.

אני מבקש להזכיר לחברי הקואליציה, ומציע להם אולי ללמוד מחבר הכנסת ארבל ולהתנצל על מעשיהם, כי בסוף, כשאדם מתבונן בפני משפחתו, הוא צריך הצדקה למעשים שבשמם הוא פועל. אני שואל את בנט, שקד, סילמן, אורבך: איך אתם לא מתפטרים? הרי הבסיס שלכם, כל הערכים שעליהם חונכתם – איך אתם מעיזים לפעול כנגד הציבור היקר הזה ששלח אתכם ולפנות את חומש לאחר הפיגוע הקשה שהיה שם? הרי כל הממשלות עד כה פעלו אחרת מכם. אז מה, אתם מכילים את הטרור? הרי הרפיסות שלכם כלפי אויבינו היא פרס לטרור. אתם השתגעתם? כבר חברתם לתומכי טרור? אין לכם גבולות כלל. בושו לכם. ההיסטוריה והעם הם שישפטו אתכם. אנו נמשיך לזעוק את זעקת העם נגדכם.


 תודה רבה. חבר הכנסת כלפון, בבקשה. ארבע דקות, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באתי לדבר כאן על צביעות – –


אתה?


– – כי אין מילה אחרת – –


אתה בטוח? אתה?


 – – כי אין מילה אחרת שיכולה להגדיר טוב יותר – –


 שמעתי אותך בטלוויזיה אתמול, שאתה היית בחומש. 


– – להגדיר טוב יותר את האופוזיציה, וגם אותך, חבר הכנסת אמסלם.


דוקטור, אתמול ראינו אותך בטלוויזיה. 


אני שומע – – –


חשבתי שתישאר בבית איזה שבועיים.


אני שומע – –


לפחות שבועיים לא תצא מהבושה.


– – אנשי ליכוד, שהם לוקחים קרדיט על הקונסוליה בירושלים – עכשיו זה בזכות האופוזיציה, כמובן, לא בזכות ראש ממשלת ישראל.


 ג'וב טוב, תספר לנו על חומש. אתמול ראינו אותך בטלוויזיה.


זה הדבר הקטן מבחינת הצביעות. 


דוקטור – – –


הצביעות הכי גדולה, חבר הכנסת אמסלם, זה לראות אנשי ליכוד מצייצים על חומש.


הגענו. 


מצייצים על חומש.


אתה היית שם.


אתה לא מתבייש?


חברים – – –


הלכנו לשם – – –


הצטלמת, ג'וב טוב. 


היישוב חומש – – –


ג'וב טוב, תראה לאיזו רצפה הגעת.


היישוב חומש פונה ב-2005, במעשה רשעות של הליכוד.


אנחנו לא עשינו את זה, אתה היית בחומש יום לפני כן.


הוא עשה את זה. הוא, הוא, הבוס שלך.


 – – –


הוא לא עשה את זה. אני מזכיר לך, זה היה שרון.


 – – – זה אותו בן אדם.


היישוב חומש פונה – –


אני מזכיר לך שמי שעשה את ההתנתקות זה שרון. 


– – בתוכנית ההתנתקות – –


הגירוש זה שרון.


– – של מפלגת הליכוד.


אתה משקר.


אתה היית יום לפני.


מהאנשים שהיו חברי כנסת אז והצביעו בעד – –


יום לפני. יום לפני – – –


– – הפינוי של חומש, יש כאלה שעד היום – –


15, דרך אגב. אנחנו הרסנו?


חבר הכנסת אמסלם, חברת הכנסת ברק, תודה.


– – כנראה שיש להם שרידות ארוכה בכנסת. יש כאלה שעד היום יושבים כאן – –


 הבן אדם מדבר שטויות. 


– – וכן, זה אתה, אדוני ראש האופוזיציה בנימין נתניהו. אתה ישבת כאן – – –


אני רואה אותו ומת מצחוק.


חבר הכנסת אמסלם, די. מספיק להפריע.


 אתה ישבת כאן לפני 16 שנים והצבעת בעד – –


הוא לא ישב כאן לפני 16 שנים.


 חברת הכנסת ברק.


 – – הפינוי של חומש.

אבל אני, כאיש יהודי מאמין, גם מאמין בחזרה בתשובה. אז אחרי המעשה הנפשע הזה שלך, מר נתניהו, ושל הליכוד – אתה אז היית רק שר האוצר ורק מס' 2 של הממשלה, לא מישהו בעל השפעה יתרה בממשלה הזאת; רק מס' 2 ושר האוצר דאז, זה שחתם על הצ'קים לבולדוזרים שהרסו את גוש קטיף ואת חומש. אבל – – –


 כלפון, דבר תכלס. 


אבל – – –


אתה היית בחומש. בושה וחרפה. 


אבל יש זכות – חבר הכנסת אבוטבול יסכים איתי – –


אמרת להם, באו הרבנים – –


חבר הכנסת אמסלם, אתה לא מאפשר לו – – –


– – היכן שבעלי תשובה עומדים – אתה מכיר את ההמשך.


– – אנחנו בישיבה, אנחנו נתמוך.


חבר הכנסת אמסלם, תפסיק להפריע.


הבעיה, הבעיה היא שגם מחר – – –


 הינה הבוס שלך, הינה, הוא יושב שם – הלך לחומש, הוא אמר: אנחנו רוצים לחזק. חוצפה. צבוע.


גם לאחר שחזרת לשלטון, מר נתניהו, 12 שנים תמימות – – 


חבר הכנסת אמסלם, קריאה ראשונה.


– – אתה לא תיקנת את מעשה הפשע, המעשה של חומש.


מקושש קולות בשקר מבוקר עד לילה. 


12 שנים. גם עם קואליציית ימין על מלא – – –


אתה לא מתבייש?


גם עם קואליציית ימין על מלא לא עשית את זה. לא עשית את זה.


 ג'וב טוב לנורבגי.


חבר הכנסת אמסלם.


אתם באים בטענות ומדברים על פשע?


 אתם מקוששים קולות בשקר, אתה ובנט, שיושב שם – –


חבר הכנסת אמסלם.


– – שעשה לנו טובה שבא היום.


חבר הכנסת אמסלם, אתה – – –


 ראיתי אותך ליד הרבנים. התביישתי שיש לך כיפה.


אתה לא מעז – – –


התביישתי.


אתה לא מעז – – –


הרי אתה סתם דמגוג בגרוש. איך יצאת מהבית? 


אתה מדבר? אתה מדבר? אתה מדבר?


איך יצאת מהבית? 


אתה לא רוצה לתת לי לדבר כי אתה יודע שאני אומר את האמת ואת האמת בלבד.


 חבר הכנסת אמסלם, רק שנייה. חבר הכנסת כלפון, עוד רגע.


אין לך אלוהים. 


ישבת שם. שמענו אותך באוזניים. 


חבר הכנסת אמסלם, מספיק.


אדוני היושב-ראש, רציתי לדבר על צביעות – – –


אין לו אלוהים, זה. אין לו כלום.


אתה לא מפסיק להפריע.


– – – תשמע, אני לא מאמין למה שאני שומע. הצבועים מתביישים מהבן אדם הזה.


הבנתי. חבר הכנסת אמסלם, תודה.


הוא לא רוצה לתת לי לדבר כי האמת שאני אומר קצת מפריעה לו.


 מה לדבר? אתה דיברת.


זה מפריע לך. 


בערוץ 12 אתה דיברת. 


אז כן, הצביעות של אנשי ליכוד, שהרסו – –


עם ישראל שמע אותך, שמע את השקרים שלך. 


– – שהרסו את גוש קטיף ואת חומש, אין לכם זכות לדבר בכלל – –


 בן אדם משקר בטלוויזיה, ליד הרבנים, נוסע לחומש, הוא ונפתלי בנט. 


– – ודאי לא כשעומד עד היום בראש הליכוד מי שבפועל עשה את זה ומעולם לא תיקן. אבל הצביעות לא נעצרת כאן.

אני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש, עם העמדות האידיאולוגיות שלי גם לי לא תמיד נוח בקואליציה הזאת.


 לאיזה תחתית ביוב אתה יכול להגיע? לאיזה תחתית ביב אתה יכול להגיע?


אבל כשאני רואה מה שקורה פה, כל דבר – –


חבר הכנסת אמסלם, מספיק.


– – כל דבר הוא עניין של אמות מידה.


 אני ציפיתי שהוא יפיל את הממשלה על זה.


אתה לא רוצה לתת לדבר?


דודי, הוא עם רע"מ, השותפים שלו.


כל דבר זה עניין של אמות מידה.


אתה ורע"מ, מנסור עבאס – – –


חבר הכנסת אמסלם.


אתה מחייך, אדוני ראש האופוזיציה נתניהו. אני – – –


עכשיו תיתנו להם, תיתנו להם, דרך אגב – – –


חבר הכנסת אמסלם, קריאה שנייה. בבקשה.


 אני מעדיף, אדון נתניהו, אני מעדיף להיות בממשלה שמכפילה את אוכלוסיית – –


מישהו שואל אותך? אתה מעדיף ג'וב טוב, לקבל ג'וב טוב. אתה מעדיף לקבל ג'וב.


 – – –


– – את אוכלוסיית הגולן מאשר להיות עם ראש ממשלה שהציע לבשאר אסד ב-2010 – –


  – – –


חברת הכנסת ברק, תפסיקי להפריע.


– – שהציע לבשאר אסד ב-2010 את כל רמת הגולן. הרי הדברים פורסמו. נתניהו כראש ממשלה הציע לסגת מהגולן.


כמה שטויות אתה יכול לדבר ב-30 שניות?


אז אני בממשלה לא מושלמת – –


ג'וב טוב. 


– – אבל לפחות שבונה ברמת הגולן – –


קיבלת ג'וב. 


– – שמכפילה את האוכלוסייה היהודית שם, כולל בתמיכת כמעט כל מפלגות הבית הזה – –


מחקת את כל הערכים שלא היו לך. ג'וב טוב.


– – וזה דבר מבורך.


אתה קיבלת ג'וב.


אתה תמשיך לצעוק, אמסלם, ואני אמשיך להגיד את האמת.


ג'וב טוב.


תודה.


 הרי אתה יודע שבכנסת הבאה אפילו במשקפת – – –


אתה משתמש בכינויים, בדברי גנאי, ואתה רק מבזה את עצמך – –


לך בחוץ, לך לבית הכנסת שלך.


– – מבזה את המפלגה שלך, מבזה את המחנה שלך.


הבוחרים שלך – – –


ג'וב טוב. עם ישראל בוכה בחוץ.


חברת הכנסת ברק, מספיק. קריאה ראשונה.


מה שקורה פה – הסגנון שלך, הסגנון שלך, אמסלם – –


חשבתי שנרשמת כבר לישיבה.


 – – גם משפיע על מה שקורה בחוץ. מה שקרה היום לחבר הכנסת בני בגין זה אנשי אמסלם שהיו שם.


 חשבתי שנרשמת לישיבה.


מה שקרה היום לבני בגין – –


חבר הכנסת כלפון, תודה.


– – לבני בגין, להגיד על בני בגין, זקן חברי הכנסת, בוגד, זה אנשי אמסלם.


 אתה מבייש את הילדים שלך, אתה מבייש את ההורים שלך.


זה הסגנון שלך, שמחלחל לחברה הישראלית. בעזרת השם, בעזרת השם, נקווה שהסגנון הזה – –


אתה מדבר על הסגנון שלי. אתה נוכל בדיוק כמו הבוס שלך, נוכל ושקרן.


– – ההשפעה שלו תהיה מוגבלת, ואנחנו נמשיך להגיד את האמת – –


תודה רבה.


– – ולא ניתן לצביעות שלכם להמשיך ככה. 


אתה שקרן ונוכל כמו בנט.


אני אמשיך להגיד את האמת. תודה רבה.


תודה רבה, חבר הכנסת כלפון. צר לי על ההפרעות.


היית בחומש? 


ג'וב טוב כלפון.


חבר הכנסת מקלב, בבקשה.


– – –


לך תקרא קצת חומש כשאתה בחומש. חשבתי שנרשמת לישיבה.


יום טוב – – –


הינה, לוחצים לך את הידיים, כל השמאלנים לוחצים לך את הידיים.


חבר הכנסת אמסלם, די. מספיק.


הם יהודים, אמסלם, הם יהודים.


חבר הכנסת כלפון.


הם הרסו את חומש.


– – –


 חבר הכנסת כלפון, שב, בבקשה.


גם כסיף יהודי. גם כסיף יהודי.


– – –


כלפון, אתה שמאלן – – –


תודה רבה. חברת הכנסת ברק.


תגיד שאתה שמאלן לפני הבחירות, לא אחרי.


חבר הכנסת אמסלם, מספיק. תודה. די.


 אדוני היושב-ראש, הוא קרא לי באמצע הנאום.


 חבר הכנסת אבוטבול, שב, בבקשה. 


 הוא קרא לי באמצע נאום. צחקתי באמצע, ראיתי את הסרטון שלך בחומש, אמרתי: איזה יופי, אתה גם פה וגם שם. 


חבר הכנסת אבוטבול, נראה לי שאני לא קיים בשבילך. קריאה ראשונה. 


 לא. בסדר. רק שלא יקרא לי באמצע הנאום. אני הייתי עסוק בסרטון שלך בחומש. 


 – – –


 מה עם הודעה אישית? 


 מה לא עשית בשביל הג'וב. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, מכובדי ראש הממשלה, מכובדי ראש האופוזיציה, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לשלוח לבתך רפואה שלמה, שתעבור את זה בקלות. לא שמעתי שאיחלו לך את זה פה, ואני ודאי אעשה את זה שוב, אם מישהו עשה את זה. אני רוצה לאחל לך בידוד קל. כפי שאמרת במסיבת עיתונאים, זה מאוד מאוד מידבק. הפעם, אמרת, זה נגיף מסוכן, אז זה לא קל, לא לעגל פינות. צריך לשמש דוגמה אישית, אדוני ראש הממשלה. 

אני מניח שכן הספקת, אבל אם לא הספקת, מעיסוקים דחופים, השבת התחלנו את חומש שמות עם פרשת שמות. שם לראשונה צריך לבחור מנהיג לישראל, מי שינהיג את העם היהודי ויוציא אותם מהקשיים. התורה אומרת לנו איזה כישורים, מה המנהיג צריך להיות כדי שהוא יוכל להנהיג, איזה טבע צריך להיות לו. קודם כול אני אתחיל עם מה שלא. היא אומרת: דבר ראשון, לא צריך כושר רטורי, הוא יכול להיות כבד פה. גם מסיבת עיתונאים לא מוצלחת עדיין לא שוללת את הזכות להיות מנהיג. אבל דברים אחרים – אומרים לנו באמת דברים מיוחדים. קודם כול, הדוגמה האישית: "וירא בסבלתם". הוא הרגיש את העול, נשא בעול עם עמו. הוא עבד איתם ביחד בעבודה הכי קשה שהייתה, בטיט. ענווה: "והאיש משה ענו". אמינות: "כי עבד נאמן קראת לו", "בכל ביתי נאמן", נאמן בכל ביתי. והצעד הכי חשוב, הצעד המכריע, האופי והטבע שהכי הכריע בעניין הזה היה רחמנות. כשהוא ראה את השה רצה לשתות מים – התנצל בפניה ונשא אותה על הידיים בחזרה לעדר. אמר הקדוש ברוך הוא: זה ראוי שיהיה מנהיג. והדבר החשוב והמרכזי ביותר: הוא נלחם, היה אכפת לו, עם אחריות, על שמירה על הזהות של העם היהודי, שלא ייטמעו בתוך מצרים. 

ואני שואל אותך, אדוני ראש הממשלה, אם אתה, בממשלה שלך, מרגיש שהם עומדים בתבחינים האלה, אם עומדים בקריטריונים. נתחיל בדבר הזה, "וירא בסבלתם". שר אוצר בא ואומר: תחליפו מקצוע; לא רק שהוא לא מזדהה איתן אלא הוא מכביד את העבודה על נשים שרוצות לעבוד ומכריח אותן לעזוב את העבודה, עם חוקים קשים ומרים ואכזריים, ומשליך את ילדיהן לגלים ולים העוני. זה נקרא "וירא בסבלתם"? זאת מנהיגות שהיא רחמנית? 

דוגמה אישית, אדוני ראש הממשלה. האם הדוגמה השלילית על נסיעת משפחתך – וזה עוד לא הכול. השרים מכחישי הקורונה שנמצאים אצלך בממשלה, הרפיסות שהם משדרים, שר אוצר שמגיע במיוחד לקבינט קורונה כדי לא לקבל הגבלות כאלה ואחרות, ועוד שרים, ושר חוץ, שמתחמקים מלשאת באחריות ומתחמקים מקבינט הקורונה, לא רוצים – מה זה משדר לעם? הדוגמה האישית הזאת מאוד משפיעה, היא משפיעה על חוסר האמון של הציבור. לא בכדי הציבור לא מתחסן, לא בכדי הורים לא מחסנים את הילדים שלהם. לא מעט אנשים שהתחסנו בפעם שנייה, מסרבים להתחסן, הרבה, אחוזים גבוהים מאוד בעניין הזה. 

 ענווה – קשה לי לדבר על ענווה, אבל ענווה היא ממש לא השטח החזק של הממשלה הזאת: אנחנו נמגר, אני אמגר, אני אנצח, בלי לשכה, בלי תפקידים, והצהרות כאלה, וספרים – ממש לא, החלק הזה. כדאי, ענווה זה דבר חשוב מאוד. 

והדבר החשוב זאת זהות יהודית, שורשית ומסורת. האם פתיחת שערי היהדות לחצי מיליון אנשים שלא מעוניינים להיות יהודים, מעוניינים לקבל את הזכויות – לא מעוניינים; הם חוגגים היום, ומוחרתיים את הסילבסטר. הם אומרים שהם לא עשו את זה עד עכשיו, מפני שהם לא רוצים, לא מעוניינים. הם לא מעוניינים בהגבלות שיש. זה מה שהם רוצים. זה נקרא החוסן של העם, החוזק של העם? זה מה שנותן את הדברים המרכזיים שאנחנו צריכים? 


משפט לסיכום, בבקשה. 


והאם הנושא של הכשרות, סטנדרטים של כשרות, שכל אחד יכול לתת תעודה בלי שעומדים מאחורי זה דברים שאנשים מקפידים עליהם, רוצים להחמיר – – – 


תודה. 


אני מסיים, אדוני. אדוני ראש הממשלה, אין משילות וזה מדאיג. אין לכם את הזכות המעשית והערכית, כשאתם בעצמכם חופרים בעצמכם, לא רואים. 

 והדבר האחרון, אדוני – התנצלות. משה רבנו התנצל בפני השה. אני רוצה להזכיר, ואני אזכיר לך את זה שוב ושוב: אתה שלחת את המשטרה לחקור את אלה שהגיעו מאומן. מאות איש עברו חקירות והשפלות והגבלות. מבקר המדינה לפני שבוע הוציא דוח. הוא טען שזו הייתה חקירת שווא. הם לא הביאו תעודות מזויפות. אנא, התנצל בפניהם. תודה. 


תודה רבה. חבר הכנסת סובה. בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כבוד ראש האופוזיציה, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, תמיד כשמדברים על דיון של 40 חתימות לפחות מן הראוי לראות 40 אנשים שחתמו על הדיון הזה, אבל כנראה מזמן כבר שכחנו מהדברים שקורים בבית הזה. אם חותמים, מבקשים שראש הממשלה יהיה נוכח בדיון, למרות שבתו חולה בקורונה – – 


 למה הקואליציה – – –


– – וזו ההזדמנות גם לאחל החלמה מהירה – – –


אתה מדבר בתור מי שאין לו פה רוב כדי – – –


 אני עוד לא הצלחתי לפתוח את הפה, כבר מפריעים. תלמדו שנייה. בסך הכול אמרתי משהו שמותר לי להגיד. 


– – – את ראש הממשלה ושאשא ביטון. לא, זה מצחיק מה שאתה אומר, זה לא הגיוני. אתם צריכים להביא אנשים חולים בקורונה רק כדי שיהיה פה רוב. אין רוב. 


תראו, עלו כאן כמה חברי כנסת מהצד הזה ולא צפצפו אפילו, לא הפריעו. 


 אנחנו רעשנים. אין מה לעשות, כל אחד והמתנה שלו.


לא. אבל במידה מסוימת – חברת הכנסת גולן, זה בסדר קריאות ביניים, אבל לא נאום ארוך. 


 לא. לא קשור למציאות, מה שהוא אומר. 
 

 רגע. מותר לפנות לראש הממשלה? אני רוצה לפנות. 


 בבקשה. 


קודם כול, גם בתי הגדולה חלתה בקורונה, ואני יודע מה זה התחושה כשאתה מקבל הודעה שהיא חיובית, אז א. זו דאגה בתור אבא. אני באמת מאחל שהיא תחלים ושהכול יעבור בשלום. 

לגבי הדיון, ולא רק לגבי הדיון הזה, אני רוצה להגיד כמה דברים. שישה חודשים – ואדוני היושב-ראש, אתה ער לזה היטב, מה שנקרא – שישה חודשים אנחנו לא רק שלא מצליחים לנהל דיאלוג בין האופוזיציה לקואליציה, גם יש חלק – – – 
 

יש מצב שהעברתם את החשמל לנגב – – – 


לא לנגב, לבדואים. 


 לבדואים – – – והחשמל מדי פעם נכבה פה? 


 ווליד טאהא – – –


 ווליד טאהא – – – לחשמל? 


 דודי, הבדיחה שלך בטוח תיכנס עכשיו לערוץ הכנסת, בסדר? בדיחה על החשמל, תיכנס ללופ של ערוץ הכנסת, 99. תנו לי רגע להיות רציני. 


 אפשר שאלה רצינית? אני רוצה לשאול אותך שאלה רצינית עכשיו. אפשר? 


לא. תן לי להגיד, אחר כך תשאל. מה זה פה, דיון שאלות ותשובות? שנייה. אני לא במעמד שאתה שואל ואני עונה. תן לי שנייה. 


 מכבד. 


ארבע דקות אני אגיד, ואז, אם היושב-ראש יוסיף עוד דקה, אז תשאל ואני אענה. 

 מה שאני רוצה להגיד הוא שהיחסים בין האופוזיציה לקואליציה – דיברו הרבה על זה. ראש האופוזיציה פשוט מדבר, רציתי דווקא לשאול אותו, אבל בסדר. אם היה דיון רציני וראש האופוזיציה היה ניגש ומתיישב ומדבר ולא שולח אנשים מטעמו, יכול להיות שהיינו היום מסכמים על חלק מהדברים. יש ועדות שלא פועלות. אתם יודעים שיש ועדות בכנסת שלא פועלות. 


 מעניין למה. 


בתוך הכנסת יש גם דברים שצריך לקדם למען כלל הציבור, יש גם דברים שצריך לחשוב עליהם לפני הפוליטיקה. עכשיו, אני אגיד לכם משהו – – – 


 מה נסגר איתך – – – 


גם ככה זו אנרכיה: אין רוב – סוגרים את המליאה. 


 תנו לי לספר לכם סיפור קצר. 


 הם לא רוצים – – – לכו הביתה, בשביל מה אתם פה. 


 רציתי דווקא להגיד משהו, אבל אדוני מדבר – – –


 רוצים חופש? חופש, הכול בסדר – – – 


 גם ככה פותחים, סוגרים מתי שרוצים את הכנסת – אנרכיה. 


טוב. אפשר להגיד משהו? אפשר להגיד משהו רציני? אז תראו, היום – – –


אין רוב – סוגרים את המליאה. למה צריך רוב? נסגור את המליאה. 


 לא. נחכה מתי שנוח לבנט.


אני מבקש שלא יפריעו לי. אני רוצה להגיד משהו.


 מתי שנוח לבנט נגיע.


 לא. זו האחריות של היושב-ראש מתי צריך להגיע. כל פעם שלא יהיה רוב, נסגור את המליאה, עד – – – 


 חברת הכנסת, נדמה לי שעניתי לך, אבל בסדר. זה לא חשוב. לחזור על אותה מנטרה לא נכונה – אבל בסדר. 


 כל פעם שלא יהיה רוב – לסגור את המליאה. אחלה שיטה.


 הבנתי. חברת הכנסת ברק, מספיק להפריע. תודה. בבקשה, חבר הכנסת סובה.


 היום, ב-27 בדצמבר לפני 13 שנה, ישראל פתחה במבצע עופרת יצוקה. זה יום חשוב. אנחנו צריכים לציין את זה, לזכור את זה. זה היה אירוע מאוד חשוב. אז חבר הכנסת בנימין נתניהו היה ראש האופוזיציה, ואני זוכר את זה היטב. הוא הגיע אחרי כמה ימים לערוץ 9. אז הייתי מנחה בערוץ 9.


 ראיינת גם אותי. אז הסכמת איתי על הכול.


 ראיינתי אותו, ראיינתי את כל השרים ואת כל ראשי הממשלה. אני לא אשכח את השאלה ששאלתי את ראש האופוזיציה דאז מר בנימין נתניהו. היה ויכוח בתוך הליכוד אם לראש הממשלה אהוד אולמרט יש סמכות מוסרית לשלוח את חיילינו לקרב כשיש תיקים משפטיים נגד ראש הממשלה המכהן. היו אנשים בתוך המפלגה שלכם שאמרו שלראש הממשלה אין סמכות מוסרית לשלוח את חיילינו לקרב, ואז אדוני ראש האופוזיציה הגיע לאולפן, שאלתי אותו שאלה, והוא ענה לי: בהחלט שיש סמכות לשלוח חיילים לקרב.


 הלוואי שהיה לך קצת מהמוסר של בנימין נתניהו. הלוואי.


 ואני אמרתי: כל הכבוד. אמרתי: כל הכבוד שיש אחווה בין הקואליציה לאופוזיציה בזמן המלחמה, באמת. אמרתי: כל הכבוד.


 יבגני, תעבור לעוקץ.


 לא, אין שום עוקץ. אני רוצה שנחזור לימים שכשאנחנו מתמודדים עם דברים גדולים, מעבר לקואליציה–אופוזיציה – – 


 – – 


 חברת הכנסת שטרית, תודה.


 – – שאנחנו נוכל להתעלות על עצמנו – – –


 תודה.


 לא, הפריעו לי.


הוספתי לך דקה.


תן לי עוד חצי דקה. 


 – – –


 חברת הכנסת שטרית, היית חסרה פה.


 אני רוצה לחזור לאותם ימים. אנחנו כרגע בקרב – –


– – –


  – – אנחנו כרגע מנהלים מלחמה – –


 העיקר שאתה ענייני – – –


– – ובמה אתם עוסקים? במה אתם עוסקים?


העיקר שאתה – – –


 אתה עוסק בחשמל? במה אתה עוסק, תגיד לי?


 חשמל זה כלום – – – שייתנו להם – – –


 אני מקווה מאוד שאנחנו נתעלה על עצמנו ונתחיל לדבר מעל הפוליטיקה, מעל ימין ושמאל, כשאנחנו במלחמה.


אומיקרון זה מלחמה?


כן, אומיקרון זה מלחמה.


 הבוס שלך האשים את נתניהו. הבוס שלך.


 חבר'ה, תלמדו את ההיסטוריה של המפלגה שלכם וגם של יושב-ראש המפלגה שלכם. 


– – –


תודה רבה.


 יש לי שאלה, סובה. רק שנייה, יש לי שאלה אליך.


אבל אם חשמל זה כלום – – –


 תודה רבה. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה. 


– – – התלונן עכשיו – – –


חבר הכנסת אמסלם, הוא ירד מהדוכן. מספיק.


– – – על השאלה.


אז אני אשאל אותך שאלה. אני מבולבל. הרי היום – – – 


 חבר הכנסת אמסלם, תודה. אני אוסר עליו לענות לך.


– – – ועיכב אותנו שלוש שעות. למה?


 אני אוסר עליו לענות לך.


הוא אוסר עליך.


דרך אגב, טען שמדובר בווירוס קטלני. 


תודה רבה.


הבוס שלך אמר: שפעת. למי להאמין, לבוס שלך או לבנט? תסביר לי אתה. זה שפעת או קורונה?


 תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ'. חבר הכנסת אמסלם, אתה כבר בשתי קריאות.


תשאל אותו, שיענה לנו.


הוא לא רוצה. הוא לא יודע את התשובה. 


 אני מבולבל. שפעת או קורונה? שיענה.


זו תשובה קשה.


 הבוס שלו אמר: שפעת.


– – – לא יודע. גם הוא מבולבל.


בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ'. מההתחלה.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מר בנט, אתה שם למעלה ביציע, יש משהו שכולם סביבך כבר מבינים, ורק אתה כנראה עוד לא מצליח להבין. כולם מבינים – התקשורת, השמאל הקיצוני שאליו חברת, התנועה האסלאמית שאתה וחבריך עמלים עכשיו להציג כחובבי ציון, וגם אנחנו באופוזיציה כבר מבינים – כולנו מבינים מהו הדיל שביסוד ממשלת השמאל-עבאס שהקמת, ורק אתה לא קולט. 

 אז אני אסביר לך, זה הדיל דה פקטו שעליו חתמת: אתה, בנט, מקבל עבור הפרת כל הבטחות הבחירות שלך והעריקה ממחנה הימין אל השמאל עם שישה מנדטים תואר – תואר של ראש ממשלה; אתה מקבל גם סידורי עבודה לחברי הכנסת של ימינה שהלכו אחריך כמו עיוורים, ועוד מלוא חופניים נורבגים, שיאפשרו לך לדאוג לנאמנות העסקנים שמקיפים אותך עד לעשירייה השנייה. זה מה שאתה מקבל. ומה השמאל מקבל? השמאל מקבל את הנהגת המדינה דה-פקטו; תיקי החוץ, הביטחון, ביטחון הפנים, החינוך והבריאות – הכול בידי השמאל, ולא בכדי. כך הם מחזיקים את ההגה ומכוונים את פעולות הממשלה. ובהיעדר סמכות והערכה אליך כראש הממשלה, מקסימום יושב-ראש דירקטוריון הממשלה – והאמת, אולי אפילו זה לא; לוביסט – אנחנו מקבלים מדיניות שמאל רופסת ומסוכנת שמיושמת באופן מלא בכל ענייני המדינה, מביטחון וחוץ ועד חינוך, וניהול – או יותר נכון חוסר ניהול – של המגפה. זה הדיל הגאוני שאליו הובלת: אתה רצית כיסא של ראש ממשלה וקיבלת, ועכשיו תורם של השותפים שלך לתבוע את חלקם. 

 נפתלי, באמת חשבת שעם שישה מנדטים מישהו מהשותפים שלך באמת יספור אותך, יעריך אותך או יסור למרותך? אף אחד בממשלה שלך לא סופר אותך, ואין לך שום יכולת למשול ולנהל – לא את המגפה, לא את ביטחון המדינה, לא את הכלכלה ולא שום נושא אחר. הממשלה שהקמת מתנהלת בהפקרות מוחלטת מעל הראש שלך. יש בה מכחישי קורונה ומתנגדי חיסונים שמחבלים במאמץ הלאומי לבלימת התפשטות המגפה, ואין לך יכולת לעשות עם זה דבר.

 אתה, שהכרזת שאתה יודע איך לנצח את המגפה בשישה שבועות אם רק ייתנו לך, הבאת אותנו ל-1,800 הרוגים בגל הקודם; אתה, שזעקת נגד הפקרת נתב"ג לים של וריאנטים, הפקרת את נתב"ג לכניסת האומיקרון, פשוט כי מנהלי הממשלה האמיתיים לא נתנו לך לפעול בזמן; אתה, שזעקת כאן מעל דוכן הכנסת הזה את זעקת הנפגעים כלכלית ובנית על הגב שלהם קמפיין בחירות שלם, זורק היום את נפגעי הקורונה לכלבים בלי שום פיצוי או שיפוי, פשוט כי ליברמן לא מרשה לך לתת להם פיצוי.

 מר בנט, ממשלת הטרלול שהקמת והדיל הגאוני שרקחת לא טובים למדינת ישראל, הם רעים מאוד לעם ישראל.


 משפט לסיכום.


 אבל את זה אתה יודע, וזה לא גורם לך לחשב מסלול מחדש, ולמרבה הצער, מי שמכיר אותך מקרוב לא מופתע מכך. אני מסיים, אדוני היושב בראש.

 אז בוא נדבר, נפתלי, על מה שבאמת חשוב לך – בוא נדבר עליך, על נפתלי בנט.


 אבל לא נאום ארוך.


 נפתלי, זה לא נראה טוב.


 חבר הכנסת סמוטריץ'.


אני מסיים, זה ממש משפט אחרון. נפתלי, זה לא נראה טוב. זה לא מוציא אותך טוב. אתה הופך לקוריוז ולבדיחה מהלכת בעיני כל יושבי המשכן הזה, אופוזיציה וקואליציה כאחד. אין אחד בתקשורת או בציבור שבאמת מתייחס אליך כאל ראש ממשלה. צוחקים עליך מאחורי הגב.


תודה רבה.


 בשבילך, נפתלי, לא מאוחר עדיין. תניח את המפתחות ולך לעשות לביתך. בשבילך, נפתלי, לך. תודה.


תודה רבה. חבר הכנסת סעדי, בבקשה.


 אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, שלשום, אדוני ראש הממשלה, קיימת ישיבה חגיגית ברמת הגולן ואמרת שקיבלת החלטה דרמטית על השקעה של מיליארד שקל, ואתה רוצה להכפיל את מספר המתיישבים המתנחלים ברמת הגולן. אני לא מתפלא ואני לא שותף לדובר שלפניי, שדיבר על ממשלת שמאל. זו ממשלת ימין ימין, שמקיימת יותר גרוע ממה שהיה בממשלה הקודמת מבחינת ההתנחלויות, ואתה הלכת והקדשת ועשית ישיבת ממשלה חגיגית והכרזת על הקמת יישובים חדשים. 

אתם האגף הימני, אבל אני שואל את האגף השמאלי, חברתי ג'ידא זועבי, שתכף תעלה אחריי – לא מספיק ששר ממרצ לא השתתף, אבל שני שרים ויושב-ראש המפלגה השתתפו. ואני קראתי מה שאמרת, אני מכיר את העמדה שלך, שאמרת שזו טעות, מה שהיה. אני אומר לך בערבית: זה לא ח'טא, זו ח'טיא; זה לא ייסלח, מה שעשו אתמול. אבל זה לא רק ברמת הגולן. אנחנו רואים את זה, חברי סמי אבו שחאדה, גם בירושלים המזרחית. הכותרת היא: פתיחה – פגיעה בריבונות, פתיחת קונסוליה אמריקאית בירושלים הכבושה. מה שאנחנו רואים בגדה המערבית, הבושה, עם כל הרחבת ההתנחלויות, העמקת ההתנחלויות, מתקפות אלימות של מתנחלים – ראינו את זה בשבוע האחרון נגד בורקה ונגד ביתא קַרְיוּת. 

 אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, אתם ממשלה של מחרחרי מלחמה, לא רק בחזית הסורית ומה שקורה בגולן, לא רק מול הרשות הפלסטינית – ואפרופו, מדברים על הלוואות ענק; איזה הלוואות ענק? זה כסף של העם הפלסטיני שאתם מקזזים בגלל חוק של ממשלת ישראל. גם נגד איראן, בחזית האיראנית, רק אתמול העבירו 7.6 מיליארד, העברה סודית, אף אחד לא יודע מה זה. אף אחד לא יודע מה זה. אנחנו, העמדה שלנו ברורה, אדוני היושב-ראש: אנחנו נגד נשק גרעיני, בעד פירוז כל המזרח התיכון, אבל כולל ישראל.

אדוני ראש הממשלה, באותו יום שאתה מכנס, היום, את ועדת השרים לענייני החברה הערבית, באותו יום, באותן שעות, הכוחות של המשטרה ושל משמר הגבול ושל הסיירות הירוקות, בגיבוי של מטוס, של מסוק – אדוני יושב-ראש הכנסת, תשמע – הנחיתו את הכוחות בבית ספר, בפני תלמידים, על מנת להרוס ולהשמיד שטחים ויבולים; סיירת של הקרן הקיימת, בפני תלמידים של ערב אל-אטרש.


 משפט לסיום, בבקשה.


לסיום, אדוני היושב-ראש, כל ההתנחלויות האלה, הן ברמת הגולן, הן בירושלים המזרחית, הן בשטחים הכבושים, הן פשע – – –


 בכל מדינת ישראל. בכל מדינת ישראל – – –


תשמע מה שאני אומר ואל תוסיף מילה.


משפט לסיום, חבר הכנסת סעדי.


זה התנחלויות בלתי חוקיות, והן פשע לפי החוק הבין-לאומי. ואני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, התשובה של אנשי רמת הגולן ושל ירושלים המזרחית היא (אומר בערבית: הגולן הוא סורי, לא חסר זהות; ירושלים היא ערבית, לא חסרת זהות.)


תודה רבה. חבר הכנסת האוזר, בבקשה.


למה הלכת עד רמת הגולן? מה עם ירושלים, תל אביב, נתיבות – – –


שייח' מוניס, רמת אביב – – –


אתה תמשיך לדבר.


עכו, חיפה.


האוזר, את מי בחרתם השבוע?


נדבר, נבוא חשבון מה היה השבוע.


את ראש ישיבת חומש שחררתם מהמעצר או שעדיין – – –


חבר הכנסת קרעי, הוא עוד לא התחיל לדבר, התחלת להפריע.


שיהיה לו מה להגיד.


בבקשה תהיה בשקט.


תן לו להרים. לפני שנענה לקרעי – – –


– – –


בבקשה.


אוסאמה, יש לי כמה דברים לספר לך על רמת הגולן. הכנתי לך חוברת.


 חבר הכנסת אמסלם, תודה.


– – –


אסור להראות? אני אעביר לך אחרי זה.


בבקשה להשאיר את החוברת בצד.


הגולן הישראלי.


– – – אחרי חופשת הלידה – – –


 חבר הכנסת אמסלם, תפסיק להפריע.


חברים, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי כאן מהליכוד – – –


תסביר לנו מתי חברת הכנסת – – – מחופשת לידה. 


אני רוצה להביע מחאה. אדוני ראש הממשלה, אני מקווה שאתה שומע אותי שם. אני רוצה להביע מחאה לפרוטוקול, שזה ייכנס לדברי הימים, שיירשם לדיראון עולם, על קטנותה וקטנוניותה של האופוזיציה, ש-24 שעות אחרי קבלת החלטה היסטורית חסרת תקדים להכפלת האוכלוסייה ברמת הגולן, לחיבור סופי של הגולן לישראל – –


– – –


– – אתם בוחרים לעצום עיניים לרווחה אל מול משק כנפי ההיסטוריה – –


 – – –


 חברת הכנסת גולן, בבקשה.


– – ועוסקים בהשמצות במקום לחזק את ידי הממשלה – –


מי אתם? מה עשיתם בכלל? רק נזק.


– – לחזק את ידי הממשלה במקום שכל אדם שארץ ישראל יקרה לו – –


– – – מועצת השורא – – – 


 חברת הכנסת מאי גולן, קריאה ראשונה.


– – שביטחון ישראל יקר לו וחשוב לו – – 


– – –


חבר הכנסת קרעי.


– – שההתיישבות חשובה לו, היה קם ומריע ומוחא כפיים עכשיו.


– – –


חבר הכנסת קרעי, תאפשר לו להגיד את מה שהוא רוצה.


אתם הפכתם להערת שוליים ברגע היסטורי – –


 מי שמדבר. מי יזכור אותך?


– – של ישראל ושל רמת הגולן.


– – – את אחוז החסימה – – –


ככה תיזכרו בשבוע הזה.


 חברת הכנסת גולן, קריאה שנייה.


ככה האופוזיציה, קטנים כאלה.


 איך שנייה? הייתי בראשונה.


 שנייה. שנייה. פספסת את הקריאה.


ראשונה.


שנייה.


אני מבקש לתת לי להשלים את דבריי.


– – –


אני מבקש שהאנשים הקטנים האלה, שלא חשים במשק כנפי ההיסטוריה – לתת לי להמשיך ולדבר על ההחלטה ההיסטורית שקיבלה ממשלת ישראל אתמול.


– – – לא מקשיב לך בכלל.


אתה הנורבגי – – –


ההחלטה שקיבלה הממשלה אתמול על רמת הגולן – ידידי דודי אמסלם, צא ולמד – –


 חופשת הלידה של פינטו – – –


– – זאת החלטה אסטרטגית משנת מציאות – –


לא נבחרת לכנסת – – –


– – שקובעת סוף-סוף שהגולן הוא ישראלי, ולא פיקדון זמני – – – כפי שהיה עד עתה.


– – –


חבר הכנסת אמסלם, אתה בשתי קריאות.


הרי אתם יודעים. דודי, אתה יודע שחמש ממשלות, וביניהן שתי ממשלות בראשות בנימין נתניהו, זו של 1996 וזו של 2011 – –


– – –


– – ניהלו משא ומתן לירידה לכינרת, להבאת הסורים ואחריהם האיראנים. בנימין נתניהו, 1996, 2011, עד שהקולות של מלחמת האזרחים בדמשק נשמעו, רצה להוריד את הסורים לכינרת. אתה יודע. תרכין ראשך עכשיו, תשפיל עיניך – –


אתם רוצים – – –


– – כי אתם מבינים שאחרי ההחלטה אתמול, לא עוד משא ומתן על הגולן – –


חבר הכנסת קרעי, מספיק.


– – לא עוד רעיונות עוועים להבאת הסורים או האיראנים לחוף הכינרת.


משפט לסיום, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, אתמול הגולן סיים עשור אבוד, עשור שבו היו צריכים לשנות את מציאות ההתיישבות בו ולא נעשה דבר; רק דיברו ולא עשו. עכשיו הממשלה הזו עושה ולא מדברת. ואני גאה על כך שתקווה חדשה הכניסה את תוכנית פיתוח הגולן להסכמים הקואליציוניים, ואני גאה שממשלת ישראל על כל חלקיה – –


– – –


משפט לסיום. תודה.


– – החליטה אתמול לנקוט צעד מעשי שלא נעשה מזה 50 שנה – –


תודה רבה.


– – גם כשהאופוזיציה פה יושבת ומייללת נגד רמת הגולן.


 – – – 


ישפוט עם ישראל ויראה את קטנותה.


תודה רבה. תודה, חבר הכנסת.


אני מסיים. זה תיקון עוול לאוכלוסייה בירכתי הארץ שנזנחה והופקרה בעשור האחרון. ואני מציע לכם ביום הזה לקלס ולא לקלל, לשבח ולא לטרלל.


 – – –


תודה רבה.


כן, דודי אמסלם, תשבח ואל תטרלל. תודה רבה.


תודה רבה. חברת הכנסת זועבי, בבקשה.


– – – שי ניצן. אני רוצה לבקש הודעה אישית, אדוני היושב-ראש.


אין צורך.


אין צורך?


בינתיים הדברים היחידים שאתם עושים זה לתפור ג'וב לשי ניצן לרקטור הספרייה הלאומית.


הבאתם לו עוד 70 מיליון שקל. מעניין, מעניין איך התעוררתם בבוקר עם זה, מה קרה.


ולהעביר חוקים אנטי-דמוקרטיים.


מה בדיוק הוא סגר לכם?


בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני פחות מחודש נחשפה בחדשות 13 על ידי העיתונאי עמרי מניב רשת טרור יהודי כהניסטית, רשת טרור יהודי כהניסטית – –


חשבתי שאת רוצה להגיד משהו להאוזר – – – 


– – שפעלה בערים המעורבות ברחבי המדינה. רשת טרור יהודי כהניסטית. התחקיר חשף כיצד מתחת לאף של משטרת ישראל פועלות קבוצות חמושות שממשיכות את דרכו הרצחנית, הגזענית והלאומנית של הרב כהנא.


גמרתם לטפל בכנופיות אצלכם?


הפעם הם השתדרגו, והם עושים זאת בהתאמה למאה ה-21, עם שימוש בדרכים טכנולוגיות.


עברתם לטפל – – –


בחודש מאי האחרון נחשפו על ידי מיזם fake reporter – –


מה דעתך לגבי חומש?


– – הוכחות לקיומן של קבוצות בווטסאפ ובטלגרם – – 


תגידי לנו מה דעתך לגבי רמת הגולן.


רק שנייה. חבר הכנסת אמסלם, מספיק להפריע. אתה בקריאה שנייה. 


אני שואל אותה.


חבר הכנסת אמסלם, אל תשאל. אתה נואם. תודה.


– – שהוקמו למטרה אחת בלבד, מטרה אחת בלבד – –


 תגידי לנו מה דעתך לגבי רמת הגולן.


– – הבערת השטח וביצוע פיגועי טרור יהודי נגד האזרחים הערבים, במיוחד בערים המעורבות.


איזה טרור יהודי, אדוני היושב-ראש? איזה טרור יהודי, אדוני היושב-ראש? מה זה?


מיזם fake reporter, למי שלא יודע, הוא מיזם שקם במטרה להוביל את המאבק האזרחי נגד הפצה שיטתית – –


תראה איזה הנדסת תודעה – טרור יהודי.


– – של שקרים, של זיופים, של הסתה ברשתות החברתיות.


אדוני היושב-ראש – – –


טוב, אל תנאמי. קריאה. זהו.


 מה דעתך לגבי הממשלה – הממשלה שלך, לגבי רמת הגולן. מה דעתך?


מתוך התחקיר, מתקיים קשר – אל תפריעו לי. אל תפריעו לי.


מה דעתך – – –


דודי, אל תפריע לי.


חבר הכנסת אמסלם, היא לא רוצה לנהל איתך דיאלוג.


לא, אבל אני שואל אותה שאלה לא לגיטימית?


בבקשה, אבל אתה מפריע. 


אל תפריע לי.


אבל אתה מפריע. תן לה לדבר.


נושא חשוב. הממשלה שלה אתמול – – –


 הבנו.


 אל תפריע לי. אני מספרת לך על טרור יהודי, אז תקשיב.


 לא הבנתי מה היא רוצה – – –


 חברת הכנסת זועבי, תמשיכי.


 – – –


 אני מספרת לכם על טרור יהודי, אז תקשיבו. תקשיבו.


 לא, אני לא אקשיב לך. אין טרור יהודי.


 – – –


 אין טרור יהודי בכלל, לא. מה שאיתמר בן גביר עושה הוא לא טרור יהודי?


 ראית אתמול מה היה בסילוואן?


 זה לא טרור יהודי?


ראית מה היה אתמול בסילוואן? 


חברת הכנסת זועבי, בבקשה לנאום, לא לנהל דיאלוג. תודה.


 ראית מה היה אתמול בסילוואן? ראית אתמול בטלוויזיה?


 מתקיים קשר בין שלוש זרועות לטובת מימוש האג'נדה הפשיסטית: הזרוע הכלכלית – הקרן להצלת עם ישראל, הזרוע הפוליטית – מפלגת עוצמה יהודית, וכמובן איך לא? יש לנו את תנועת השטח האלימה להב"ה. כל הזרועות קשורות זו בזו, מסוכנות, הרסניות וטרוריסטיות.


 איפה אורבך – – – תראו את מי הכנסתם לקואליציה.


 נראה כי בו בזמן שחבר הכנסת איתמר בן גביר מסתובב וקורא כאן לחברי הכנסת מחבלים, דווקא תומכיו הקרובים ביותר הם שפועלים ליצירת פעולות טרור ופיגועי טרור; נראה כי בו בזמן שחבר הכנסת – – 


 גם במגזר שלכם. גם במגזר שלכם – – – בן גביר?


 – – איתמר בן גביר טוען כי ישנן מפלגות תומכות טרור – – 


– – – בן גביר – – –


 אל תקריאי סתם. אל תקריאי קשקושים.


 – – דווקא מפלגתו היא – – 


 מה דעתך לגבי רמת הגולן?


 – – שעומדת מאחורי תמיכה – –


 חבר הכנסת אמסלם, מספיק.


 – – בארגוני מחתרת אלימה. החשיפה מוכיחה מעבר לכל צל של ספק – –


 לאיפה את רוצה לפנות את היהודים מרמת הגולן?


 – – ארגון להב"ה – – הכול מתועד. קרעי, הכול מתועד בווטסאפים.


 חבר הכנסת קרעי, ראשונה.


 היא אמרה שרמת הגולן זה שטח כבוש.


 רמת הגולן זה שטח כבוש, לשיטתך? 


 – – ארגון להב"ה ופעיליו הם המשך ישיר של התנועה הכהניסטית – – 


נציגת הממשלה, רמת הגולן היא שטח כבוש?


 – – זו שכזכור הוצאה מהחוק עוד באמצע שנות התשעים. בעבר התבטאו השר לביטחון פנים ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון והראו תמיכה בהצעה להוציא קבוצות כאלה מחוץ לחוק ולהכריז על להב"ה כארגון טרור. אסור להסכים לטרור היהודי. תודה.


 תודה רבה. חבר הכנסת קרעי.


 נציגת הממשלה, מה קורה עם רמת הגולן? את תומכת בהתיישבות?


 חבר הכנסת אמסלם, בסוף אני אצטרך להוציא אתכם ואתם תיכנסו רק להצבעה, ותפספס – – –


 למה? מה אנחנו עושים? מנסים לייצר דיאלוג.


 כי אתה נואם ולא מפסיק להפריע. יש לי בקשה ממך: תתאפק.


– – – הטרור היהודי – – –


היא אמרה משהו חמור היום, רציתי לברר את זה.


תעלה. בבקשה, חברת הכנסת ברק.


 חברת הכנסת זועבי – – –


 היא מפחדת להגיד את זה ברמקול, אתה מבין?


חברת הכנסת ברק, בבקשה.


 בני בגין, אתה מעודד אותה?


 – – – 


תן לה חיזוקים. בני, תן לה חיזוקים. בני בגין, תן לה חיזוקים. תן לה.


– – – 


 בני בגין, תן לה חיזוקים.


 מה, פתאום הפגנה הפכה להיות תקיפה? מה, הרביצו? מה עשו?


 תן לה. מה קרה, אי-אפשר לקרוא לו שהוא מבייש את ההיסטוריה?


 חבר הכנסת אמסלם, תודה.


 אסור? מה, אתם חמש שנים – – –


 חבר הכנסת אמסלם, עכשיו אתה מפריע למישהי ממפלגתך. בבקשה.


 לא נורא, אני מרשה לו. אני מרשה לאמסלם הכול. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שקרה היום זה בושה וחרפה נוספת לכנסת ישראל. אנרכיה. כן, ראש הממשלה, אנרכיה. לא יכול להיות שפותח יושב-ראש הכנסת את ישיבת הכנסת היום, רואה שאין רוב – סוגר את הכנסת. אין רוב – סופר את האצבעות ואומר: סוגרים את הכנסת עד שיהיה רוב. אז חבר'ה, לאן הגענו? עכשיו ביום רביעי בכל הצבעה הוא יעשה לנו הפסקה, יסגור את המליאה, יפתח אותה כשיהיה לו רוב. עד לאיפה, יושב-ראש הכנסת, תדרדר עוד את הכנסת הזאת? אחרי שסגרת את הכנסת, המקום היחיד בארץ שלא מתכנסים בו כנסים, שסתמת לנו את הפיות, שעבודת – בן גביר, אתה מפריע לי.


 – – –


די, אתה מפריע לי.


 – – –


אבל אתה מפריע לי. אתה מפריע לי.


הוא לא רוצה לתת לי להגיב.


 אבל עכשיו אתה מפריע לי. 


 בסדר.


אחרי שסגרת את העבודה שלנו כאופוזיציה, היחידה שיש לנו, שזה בשדולות ובכנסים ובאירועים, ואתה החלטת חד-צדדית שאת האירועים האלה אתה סוגר; לוועדות לא מגיעים יותר נציגי ממשלה – לא צריך נציגי ממשלה, הם יהיו בזום, יפתחו את הזום, יסגרו אותו מתי שהם רוצים. דיון היום בוועדת חינוך, דיון בוועדת חינוך אם לסגור בתי ספר או לא – אין נציגה של משרד החינוך. למה? כי אפשר, כי יש קורונה. אז נציגת משרד החינוך, לדיונים אם תלמידי ישראל יהיו בזום, סגורים בבית, או בלימודים – לא מגיעה נציגת משרד החינוך; אנחנו מתנהלים מול נציגת משרד הבריאות.

עד לאיפה תדרדר את הכנסת הזאת? כשאתה תסיים, יושב-ראש הכנסת, את התפקיד שלך, כבר לא יישאר מהכנסת הזו כלום. גמרת את כבוד הכנסת לחלוטין. אין יותר. הכול אפשרי פה – דיונים על הצבעות, הצבעות על דיונים, אין עבודת אופוזיציה, אנחנו לא בוועדות, לא מגיעים נציגי ממשלה לוועדות. כל מה שרק אפשר לעשות רע קורה פה רע. היום שברת את השיא גם בשביל עצמך כשסגרת את הכנסת כשאין רוב.


 עכשיו העבירו סעיף 98.


 בנט אכל, עשה סלט בבית לילדים – בגלל זה כל הכנסת ישבה פה. סלט ירקות.


 אחרי שהקדנציה הזאת תיגמר לא יישאר כלום מהכנסת, ולצערי הרב, מעמדה של הכנסת ילך רק בכיוון אחד – בירידה. המועד הזה, המושב הזה, ייזכר לדיראון עולם ביום שזה התחיל, וצר לי עליך שזה קרה דווקא כשאתה במשמרת. אבל לכל החלטה יש משמעות. אתה לא יכול לחשוב רק על עצמך ועל הנוחיות הרגעית. יש לזה משמעות לעתיד, ואתה לא חושב על זה.

אחרי שממשלת ישראל התהדרה וקיימה ישיבת ממשלה ברמת הגולן – אתמול היא קיימה את הישיבה הזאת. כמו שהאוזר אמר, זה אירוע מכונן, אבל חלקים מתוך אותה ממשלה בכלל לא היו בה. השר עיסאווי פריג' לא הגיע לישיבת הממשלה ברמת הגולן. הוא בכלל לא מכיר ברמת הגולן. וחברת הכנסת זועבי, שהרגע דיברה, אמרה ככה: דין רמת הגולן כדין שטח כבוש. על רמת הגולן להיות חלק מכל הסכם ומשא ומתן עתידי.


 – – –


 זה מה שאמרה חברת הכנסת בממשלה הזאת. 


 – – –


הבעיה, חברת הכנסת זועבי, שהעם לא חושב כמוך. עם ישראל הצביע ימין.


– – –


 חברת הכנסת זועבי, בבקשה.


 עם ישראל הצביע ימין.


 קרן, תשאלי אותה – היא עצמה נציגת ממשלה פה. 


 היא נציגת ממשלה – –


 – – – מה את עושה בממשלה? 


– – וגם השר שלא היה.


 מה את עושה בממשלה? לא הבנתי, מה את עושה בממשלה כרגע?


 אבל עם ישראל ימני והצביע ימין. ולצערי הרב, הצד השמאלי האנטי-ציוני חטף את הממשלה הזאת – –


 – – – קיבלתם ג'ובים? מה? 


 – – והיא מקיימת מדיניות שמאל על מלא. ואם את כחברת ממשלה מסוגלת להגיד דבר כזה כשהם לא איתך – העם איתנו, העם ימני, אז אתם לא מייצגים את העם, וזה העצב הגדול, שהעם בחר וקיבל ממשלה הפוכה לחלוטין ממה שהוא בחר והפוכה לחלוטין מהאידיאולוגיה שלו. 


– – –


זה מה שעצוב.


 אבל לא הבנתי, אם – – –


כשאנחנו היינו בממשלה, דונלד טראמפ הגיע לכאן והכיר בריבונות ברמת הגולן. זה קרה במשמרת שלנו. אתם יכולים לעשות שם אלף ישיבות ממשלה, אבל זה לא קרה עדיין; ועוד ישיבת ממשלה שחלקים ממנה בכלל לא לוקחים בה חלק. לא הציבור – חלקי הממשלה לא מאמינים בזה. בושה וחרפה.


 תודה רבה. 


 רגע, לא סיימתי. 


יש לך חמש שניות סיכום.


 אבל היו לי חמש דקות, לא?


נתתי לך חמש דקות.


 חמש דקות. אז יש לי רק לומר עוד משהו אחד. אני רוצה לומר עוד משהו אחד.


 – – – אם את בעד או לא? ואם את נגד, מה את עושה בממשלה?


אבל דודי, אתה מפריע לי.


 משפט לסיכום.


 – – – מה, רק את צורחת? מה, את באופוזיציה?


 חבר הכנסת אמסלם.


 מה שקורה בממשלה הנוכחית – – –


 את באופוזיציה? מה?


 חבר הכנסת אמסלם, בבקשה.


היא באופוזיציה?


 מה שקורה היום – רק תכירו מה קורה היום – –


 תראו את הצביעות שלה.


 – – בוועדת הכספים. חודש שלם, מה שעושים – – –


 משפט לסיכום. משפט, לא יותר.


 בסדר, אז אני מקריאה.


 – – – הכול מסחרה. 


 משפט, בבקשה.


 שנייה, דודי, תן לי לסיים. בוועדת כספים חודש שלם יושבים, מרימים את היד, מורידים – עוד מס, עוד מס, עוד מס, עוד מס. זה מה שעושים בוועדת כספים בכל חודש דצמבר, שחס וחלילה לא יתפלק איזה משהו שלא הצליחו להעביר אותו. רק מיסים אתם מעלים; מחירי החשמל עולים, העסקים הקטנים נאנחים, ותלמידי ישראל יושבים בבית – – 


 תודה רבה.


 – – וכל הבעיות הנפשיות והרגשיות שלהם הולכות ונערמות. 


 תודה.


תודה רבה.


 – – – תן לי לדבר. תן לי לדבר. 


 חבר הכנסת בן גביר, שב, בבקשה.


 אני לא מבין, אתה משנה את כל הכללים?


 שב. שב, בבקשה. 


 אתה משנה את כל הכללים. 


 שב, בבקשה.


 אתה עושה בכוונה, בכוונה, כדי שכולם יגידו שאתה יושב-ראש מוטה.


אני קורא לך פעם ראשונה. אני קורא לך פעם שנייה. שב, בבקשה.


 אתה עושה בכוונה כדי שיגידו שאתה יושב-ראש מוטה.


 שב, בבקשה. פעם שלישית – בבקשה, החוצה.


 יופי. אתה עושה הכול שיגידו שאתה יושב-ראש מוטה.


 החוצה.


 אבל היא קראה לו תומך טרור. 


 אבל היא אמרה לו שהוא תומך טרור.


תומך טרור – זה לא דבר פשוט.


 היא קראה לי תומך טרור, והוא לא נותן לי. הוא לא נותן לי.


חבר הכנסת – הבנתי.


 תומך טרור – זה לא איזה – – –


 תודה רבה.


 אתה עושה הכול כדי שיגידו שאתה יושב-ראש מוטה.


זה לא בסדר. זה לא פייר.


תראו, זה מדהים, "אין רוב" זה אגדה, וזו לא אמת. 


 תתבייש לך. 


חבר הכנסת בן גביר, החוצה. 

(חבר הכנסת איתמר בן גביר יוצא מאולם המליאה.)


 "אין רוב", חברת הכנסת ברק, זה אגדה, זה פשוט לא היה נכון. ראש הממשלה היה בדרכו לכאן. עכשיו, לא סגרתי – – – 


 – – – 


אל תעני לי, אני לא הפרעתי לך. 


 מה, אתה מדבר אליי ואני לא אענה לך?


 לא הפרעתי לך. לא הפרעתי לך. 


 – – – הוא הופתע מהדיון היום – – – ובשעה 17:00 פתאום התקשרו אליו? 


 לא סגרתי את הוועדות בפני נציגי הממשלה. 


 הוא יודע את זה חודש. חודש הוא יודע על זה. 


מדהים איך חברי מפלגתך הבכירים ביקשו ממני להצר, להקטין את כל הנוכחות בכנסת כדי לעצור את ההדבקה. 150 איש היו מבודדים.


לא יעזור לך, אתה סתמת לנו את הפה. 


150. בוועדות לא נמנעה הגעה של אף אחד. 


אתה סתמת לנו את הפה. 


אז לפחות דברי אמת – – – 


אני יכולה לשבת פה בבנייני האומה בכל כנס שאני רוצה.


 אני הייתי מסכים. תודה רבה. הבנתי אותך. 


אתה רומס את הדמוקרטיה. 


 אדוני היושב-ראש, אני אענה לך. אם אתה היית אומר היום – אם אתה היית בא ואומר: רבותיי, יש אירוע מסוכן בכנסת, בואו נסגור את הכנסת להיום – זה משהו אחר. אתם רציתם לקדם חקיקה רגילה, העיקר שבנט לא יבוא לפה. זה מה שעשית. 


 ממש לא. 


 ואם היית – fair enough – אומר: יש בעיה, בואו נדבר – – –


ממש לא. 


 – – – בואו נחזור להיות – – – 


 ממש לא. 


 אבל זה מה שהיה. 


הבנתי. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת גלנט. 


בישיבות ובכנסים סתמת לנו את הפה, ואני שולח כבר חמש פעמים שאילתות.


 חבר הכנסת קרעי, קריאה ראשונה. 


 שאילתה דחופה, אפילו אחת, לא אישרת לי במושב הזה. 


 שנייה, חבר הכנסת קרעי.


 מה קרה שאתה מאתרג את שי ניצן, אני לא מבין. 


 מה לעשות, כי אני מוגבל.


 – – – כל סוגי הדיונים. שאילתה אחת לא קיבלתי. אף אחת. 


 בבקשה. חבר הכנסת קרעי, תודה.


עוד לא התחלתי לדבר, אז אני מבקש שהזמן שלי יתאפס. 


 אני אעצור ואאפס. בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לתאר רגע את המציאות שאנחנו נמצאים בה בצד של ביטחון הפנים. אני חושב שלא כולנו ערים למצב, כי האירועים מגיעים פינה-פינה, ואני מדבר בעיקר על פשיעה לאומנית. כל יום, כל יום, כל לילה, יורים בירושלים, תוקפים שכונות – את מורד הזיתים, את סילוואן – בירי; לא באבנים, לא בבקבוקי תבערה, בירי. בלוד יורים כל לילה, כל לילה. היא עיר במדינת ישראל שסובלת מזה יום אחרי יום. ברחבי הנגב – יריות על תחנת משטרה, על ניידות, על אזרחים שעוברים לתומם, כולל מטרקטורונים שנוסעים נגד הכיוון. הכול בשביל להסביר מי מנהל את העניינים. 

תופעות של פשיעה לאומנית היו במדינת ישראל הרבה מאוד שנים, אבל מה שקרה מבחינת ההאצה שלהם בחצי השנה האחרונה הוא ללא תקדים. אני אומר את זה באופן בדוק, אחרי שנכנסתי לכל הנתונים. ומדוע הדברים האלה קורים? מפני שהממשלה הזאת והקואליציה כבולות בידיה של תנועת רע"מ, שהיא תנועת האחים המוסלמים סניף ישראל. אני רוצה להזכיר לכולם את מה שראיתם בוודאי בסרטונים, שאמר אותו מנכ"ל של תנועת רע"מ, מר חיג'אזי – מה הוא אומר? הוא אומר: רבותיי, אנחנו קובעים את העניינים כאן. אנחנו נחליט מה יהיה. בלעדינו אין ממשלה, וזה לא משנה מה שרת הפנים רוצה. זה לא משנה אם היא רוצה או לא רוצה – היא תעשה מה שאנחנו רוצים, אחרת אנחנו נפיל את הממשלה. והם יודעים שלך, ראש הממשלה בנט, לא אכפת משום דבר, ובלבד שהממשלה הזאת תשרוד. כנ"ל לשרת הפנים, כנ"ל לשר המשפטים.

 ובכן, מה קורה בפועל? עוד מעט – לדעתי הלילה – יובא לכאן חוק החשמל. אני נכנסתי לתוך השורות הקטנות. אז ראיתי את המסרים לתקשורת, שכביכול אילת שקד ניצחה את רע"מ בנושא הזה בוועדת הפנים. אתם יודעים מהי האמת? האמת היא שההחרגה היא כזאת: כאשר יש מקום שעליו יש צווי הריסה מינהליים או משפטיים, לא יהרסו אותו אם הצווים האלה ניתנו ובמשך שנתיים לא הפעילו או לא הביאו לכדי הריסה. אני רוצה לומר לכם משהו: רוב המבנים הם לא חוקיים, לרוב המבנים יש צווי הריסה, ומתוך אלה שיש להם צווי הריסה – רוב מכריע לוקח יותר משנתיים. אני אגיד לכם עוד דבר: כל מה שייבנה היום, בימים אלה, הרי יחזיק שנתיים. הרי אף אחד לא יהרוס פה בית, זאת אומרת שבעוד שנתיים כל הבתים האלה יקבלו לגיטימציה לחיבור לחשמל. 

 ואיפה הבעיה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת? הבעיה החמורה היא שמדינת ישראל נבנתה על שלושה עקרונות: העיקרון הראשון הוא מדינה שוות זכויות לאזרחיה, יהודים וערבים. אתם יודעים שיהודי יכול לעבוד אצל ערבי וערבים יכולים לעבוד אצל יהודים, וזה קורה בפועל; המדינה הזאת היא מדינה דמוקרטית, כלומר אזרח – יהודי או ערבי – יכול לגור איפה שהוא רוצה, יכול לעבור, יכול לצאת לחוץ לארץ, יכול לחזור בחזרה. אבל יש עוד עיקרון, וגם הוא מופיע – הוא מופיע בסעיף הראשון, האחרון ובכל אלה שביניהם – במגילת העצמאות: זו מדינה יהודית. וחיג'אזי ורע"מ ואחרים לא מכירים בכך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית. עם הדבר הזה אסור להשלים. הבעיה היא שהממשלה הזאת מוכרת את העיקרון המקודש הזה, שעליו חתומים כמעט 120 חברי כנסת משנת 48'. על כל הדבר הזה היא מוותרת. מדוע? מפני שהיא צריכה את מי שחיג'אזי מייצג ואת מי שתנועת רע"מ מובילה. ואנחנו עלולים לאבד לא רק את הנגב אלא את האחיזה במדינת ישראל. 

 אני קורא לכם לא לאשר את ההצעה הזאת ולא לתמוך בשום אחד מהסעיפים שלה. תודה רבה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. 


 דרך אגב, היום הוא קרא לנו "חולי נפש". רק שתדע. זה שלפיד אמר לנו – – – זה קרא לנו היום "חולי נפש" בוועדה.


מה, התכוונת לכולם או שרק חלק?


 לכולם. 


 לא לכולם. לא, לא. 


 – – – בוועדה. 


– – – קראת לכולם או רק לחלק?


 בבקשה. 


 תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להתייחס, שמעתי מה אמרתם בוועדה. בוועדת הכנסת אמרתי על האופוזיציה, בעידנא דריתחא, שהאופוזיציה מטורללת וחולי נפש.


 לא התווכחנו – – – 


 לא התכוונתי לפגוע חלילה בתשושי הנפש, באלה שיש להם מחלת נפש אמיתית – – 


אה, לא התכוונת – – – 


 – – ולא התכוונתי להשוות אותם, חלילה – – –


אה, אתה לא מתנצל בפנינו. תתבייש לך. 


חברת הכנסת ברק, חבר הכנסת קרעי.


– – – 


לא מתחילים לדבר ואתם פוצחים בשיר. 


 – – – 


 חבר הכנסת אמסלם, תפסיק להפריע. 


לא התכוונת – – –


חברת הכנסת ברק, תפסיקי להפריע. 


 ההתנצלות יותר קשה מהמעשה. 


חבר הכנסת אבוטבול, אתה בשתי קריאות. די. 


 – – – 


 אחרי שאמרתי את זה כלפי תשושי הנפש, אני גם חושב שזה סגנון שלא צריך להיאמר, לא בוועדת כנסת ולא במליאה. 


 אז אתה מתנצל בפנינו?


אני מתנצל על כל אמירה כזאת שאמרתי. זו לא דוגמה שאני רוצה להראות לאזרחי ישראל כשאני מדבר וכשאני מנסה להוכיח את טיעוניי. אני אשמח מאוד אם במליאה ואם בכנסת יהיה דיון שמכבד את האנשים, את החברים – – – 


 אתה מתנצל – – – 


 אמרתי, אמרתי. אני חושב שאנחנו צריכים בהתנהגותנו תוך כדי העבודה להראות דוגמה ומופת להתנהלות והתנהגות, לשיח, ליכולת לא להסכים, כן להסכים, להתווכח ולהוכיח את הטיעונים. 


 למה אף אחד לא התנצל – – – 


אני לא יודע לדבר בשם אחרים. 


 למה הוא לא התנצל? שיבוא להתנצל. 


 חבר הכנסת אבוטבול, הוא לא אחראי עליו. מספיק. 


מה זה "לא אחראי" – – – למה הוא לא מתנצל? למה הוא אמר "מפלגה של מטומטמים"?


 חבר הכנסת אבוטבול, קריאה שנייה. 


 אבל הדבר רק מוכיח לי – הרי אני, מתוקף תפקידי, מנסה כל הזמן להגיע להבנות ולשיח עם האופוזיציה; כל הזמן נאמר לי עד כמה אני לא מבין שהאופוזיציה לא רוצה להגיע לשום הבנה, לשום הסכמה, לא משנה, וכל פעם שנותנים לה יד היא תרצה את כל הגוף. כך נאמר לי כל הזמן. 


 אין לך בושה – – –


וכל הסכמה שמגיעים הם רואים את זה כחולשה. אני לא קיבלתי את זה, וכל הזמן ניסיתי להגיע לפשרות, להסכמות, להבנות; חלקן היו מקובלות יותר, חלקן היו מקובלות פחות. 


אתה תדרוס אותנו – – –


אבל הזמן והניסיון הוכיחו, לצערי, לצערי הרב, שיכול להיות שטעיתי, וכל מי שאמר לי: אני מכיר אותם, תיתן להם יד – זה לא יספיק להם, הם ירצו את כל הגוף; תגיע איתם להבנה, תן בהם אמון, הם יפרו אותו – זה מתגלה פעם אחר פעם. פעם אחר פעם. 


 מה ההשלכות המעשיות של התובנה שלך, לדרוס אותנו עוד יותר?


תנסה פעם אחת להקשיב. תנסה פעם אחת להקשיב. לא, זה פשוט שאני אלמד לא לסמוך עליכם, זה העניין. אני ניסיתי ואנחנו ניסינו בקואליציה בשבועות האחרונים להגיע להבנות עם האופוזיציה, ניסינו להגיע להסכמות, וכל פעם, פעם אחר פעם, נתנו אמון, וכתוצאה – ירקו לנו בפרצוף; נתנו יד, וכתוצאה – קיבלנו אגרוף. ניסינו פעם אחר פעם לתת אמון. אפילו יודעים חלק מחברי הקואליציה, הייתה בכוונתי להציע הצעות מרחיקות לכת לאופוזיציה בשביל להגיע להבנות. הם אמרו לי: בועז, הם ייקחו את ההצעות אבל ימצאו סיבה אחרת לשבור את כל הכלים.

ואני רוצה לספר לכל אותם אנשים שמאזינים או צופים בנו עכשיו את מה שאני גיליתי. האופוזיציה הזאת והעומד בראשה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, מזמן לא מעניין אותם לא טובת מדינת ישראל ולא טובת המקום הזה; מעניין אותם רק טובתם האישית. כאשר המשטרה קיבלה החלטה שלא התאימה להם, הם קראו לחקור את החוקרים; כאשר הפרקליטות קיבלה החלטה שלא מתאימה להם, הם אמרו שצריך להחליף את הפרקליטות וצריך להחליף ולחקור את הפרקליטים. 


אותי הורדת חמש שניות לפני הזמן. 


אותי עצרת לפני הזמן. למה?


 כאשר היועץ המשפטי – – –


חברת הכנסת ברק, מספיק. מספיק. 


כאשר היועץ המשפטי קיבל החלטה – – –


 אבל למה – – –


כי הפרעתם לי. כאשר היועץ המשפטי קיבל החלטה שלא התקבלה עליהם, היועץ המשפטי שמינה – –


 למה אתה לא – – – 


אני לא רוצה להוציא אותך, לא נעים לי. 


אבל אני שואלת – – –


אל תשאלי ואל תפריעי. 


– – שמינה ראש האופוזיציה כשהוא היה ראש הממשלה, אז גם הוא הפך להיות לא לגיטימי. כאשר איבדתם את הרוב כאן בכנסת אז הכנסת הפכה להיות לא לגיטימית. אתם מחרימים את הוועדות – –


 אולי תספר לנו – – –


חבר הכנסת קרעי, מספיק להפריע. 


– – מחרימים את הישיבות. עכשיו – – –


לא, הוא לא יפסיק – – –


חברת הכנסת ברק, חברת הכנסת ברק, מספיק. את בקריאה שנייה, מספיק, אני לא רוצה להוציא אותך. 


עכשיו אתם מחרימים את הנשיאות, ואחרי שלא הצלחתם להעביר את מה שאתם מסכימים אתם מחרימים את ועדות ההסכמות. פעם אחר פעם, בכל מקום שאתם לא מקבלים מה שאתם רוצים, אתם מחרימים והופכים אותו ללא לגיטימי. 


 אנחנו – – –


חברת הכנסת ברק, קריאה שנייה. 


עכשיו הדמוקרטיה הישראלית הפכה להיות לא לגיטימית אצלכם, ולכן ראש האופוזיציה יוצא באנגלית אל העולם ומספר עד כמה מדינת ישראל שהוא לא עומד בראשה היא מדינה לא לגיטימית. 

 אף אחד כבר לא קונה את הטרלול הזה. אני לא אומר את מה שאמרתי קודם; הטרלול הזה. אף אחד לא קונה את זה שיש כאן בן אדם אחד שקוראים לו בנימין נתניהו – –


מה שבנט דיבר באו"ם – – –


חבר הכנסת אבוטבול, להזכיר לך, אתה בקריאה שנייה. 


 – – שהוא לוקח את כל מדינת ישראל כבת ערובה לשיגעונות שלו ולטרלול שלו, וגורם לכולכם לבוא ולהתנהל בצורה שלא מכבדת לא בני אדם – –


הקיסר – – –


חבר הכנסת קרעי, אסור לך – – –


 מי אתה שתדבר ככה – – –


חברת הכנסת דיסטל, תשבי, בבקשה. 


– – לא חברי כנסת ולא חברי אופוזיציה. אתם פעם אחר פעם הורסים כל מי שלא מסכים איתכם, אתם פעם אחר פעם דורסים את הדמוקרטיה הישראלית ומשאירים אדמה חרוכה רק כדי – –


 – – –


חברת הכנסת ברק, חברת הכנסת ברק, קריאה שלישית. בבקשה, החוצה. 


– – רק כדי להשאיר את הנהנתנות של ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו. 


 חברת הכנסת ברק, חברת הכנסת ברק, החוצה.

(חברת הכנסת קרן ברק יוצאת מאולם המליאה.)


אתם כולכם הפכתם להיות עבדים שלו – –


מישהו עבד – – – על הקלישאות החלולות האלה?


– – הולכים צייתנים לכל מה שהוא אומר. חיילים שלו, שביניכם – –


מישהו עלה על – – – כל הקלישאות האלה? 


חברת הכנסת דיסטל, מספיק. 


– – ובין אהבת המדינה ואהבת הדמוקרטיה והדאגה למקום הזה – הופכת להיות תהום פעורה. 


 – – –


משפט לסיום, בבקשה. 


מה שלום הדיקטטור? מה שלום הדיקטטור שלך? מה שלום הדיקטטור מיש עתיד? 


ואחרי שאמרתי את כל זה, אני אומר לכם, הקואליציה והנהלת הקואליציה – –


הזמן שלו עבר לפני שלוש דקות. 


חבר הכנסת קרעי, תודה. 


למה אף אחד לא רץ מול לפיד?


חבר הכנסת דיסטל, בבקשה, בבקשה. 


– – מוכנות כבר עכשיו לעשות כברת דרך בשביל להגיע להבנה עם כל הבית הזה, בשביל לנהוג באהבה ולא בשנאה. 


מעניין למה אתה רוצה להגיע – – –


– – – אצלכם אי-אפשר להתחרות בדמוקרטיה. 


 כי האהבה, האור והאמת ינצחו. תודה רבה. 


אי-אפשר להתחרות בדמוקרטיה של יש עתיד. 


רק בשבוע שעבר התפרק לי המתח כשלפיד נבחר עוד הפעם. הייתי במתח עצום. 


 טופורובסקי, איזה מתח היה, מי יעמוד בראש הרשימה שלכם. 


תודה רבה. חבר הכנסת אמסלם, עוד כמה דקות ראש האופוזיציה ינאם, אני לא רוצה להוציא אתכם. 


וואי, וואי, איזה שוק שיאיר לפיד נבחר. 


חברת הכנסת שטרית, שבי, בבקשה. שבי. 


הוא קרא לנו "חולי נפש" בוועדה. 


שבי, שבי. הוא התנצל. שבי, שבי, בבקשה. תודה. 


 טופורובסקי, אולי תספר לנו – – –


 חבר הכנסת קרעי, מספיק. 


רגע, מילה יש לי להגיד – – –


חבר הכנסת קרעי, מספיק להפריע. 


– – – מה הוא אומר בחדרי חדרים – – –


חבר הכנסת קרעי, אל תגרום לי להוציא אותך. אתה בשתי קריאות, ואני באמת מתון איתך היום. תודה רבה. אני מבקש להיות בשקט. אני לא רוצה להפסיק את ראש הממשלה ולהוציא אנשים החוצה. אני מבקש להזמין את ראש הממשלה. בבקשה. 


קודם כול שיספר לנו אם זה שפעת או – – – תחליטו אתם בממשלה, זה שפעת או – – –


 אני מבקש להתיישב משני צידי האולם. בבקשה, חברי הכנסת, אופוזיציה, קואליציה, נא לתפוס מקומות ולשמור על שקט. בבקשה לשבת. קואליציה, בבקשה לשבת. נא לשמור על שקט. בבקשה, ראש הממשלה. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלה ימים של מגפה עולמית, שבהם הממשלה בראשותי נמצאת עמוק במשימה של הצלת חיים ושימור הכלכלה, המשק, הרציפות התפקודית, שימור העסקים – בעלי העסקים בישראל, שחוו בשנה הקודמת כל כך הרבה ימי סגר וישבו והתרסקו; שימור מערכת החינוך ככל האפשר. 


 – – – הספר עם ההקדשה. אתה מצחיק אותנו. כאילו עכשיו התחילה הקורונה. 


 מה כתוב בעמ' 122 בספר – – –


את האופוזיציה – – –


 חבר הכנסת קרעי, קריאה שלישית. החוצה. 


 את האופוזיציה, למרבה הצער – – –


 מה כתוב בעמ' 122 – – –


חבר הכנסת קרעי, החוצה, בבקשה. 


ספר לנו מה כתוב בעמ' 122.

(חבר הכנסת שלמה קרעי יוצא מאולם המליאה.)


את האופוזיציה, למרבה הצער, זה לא מעניין. הם עסוקים בדברים ברומו של עולם – בקרבות של הליכודניקים החדשים – –


אף פעם לא היית עסוק – – –


חבר הכנסת אמסלם, החוצה, בבקשה. 


– – –


החוצה. 


– – בחוקים – חוק ברקת – – –


כל היום אתה היית – – – אתה לא מתבייש. 


נפתלי, איך מנצחים מגפה?


חבר הכנסת אמסלם, בבקשה החוצה. סדרנים, בבקשה החוצה. 

(חבר הכנסת דוד אמסלם יוצא מאולם המליאה.)

בבקשה להמשיך. 


כאמור, העובדה שאנחנו נמצאים במגפה של וריאנט, אחד המהירים בתולדות האנושות בקצב ההידבקות – זה לא מעניין את האופוזיציה. הם עסוקים בחוקי ברקת, בעד, נגד, במריבות הפנימיות, בירושה, בישראל כץ, ביולי אדלשטיין – – 


– – –


– – בליכודניקים האלה והאלה, והיום – בהפעלת אלימות מילולית חריפה כלפי זקן חברי הכנסת, חבר הכנסת בני בגין. 


נפתלי, מה עם ח'אן אל-אחמר?


 הם עסוקים בהכול, הכול, חוץ מדבר אחד: שלומם ובריאותם של אזרחי ישראל. 


 – – – כתבת את הספר שלך – – –


חברת הכנסת מאי גולן, קריאה שלישית. החוצה. 


אם מישהו היה צריך עוד הוכחה שהאופוזיציה התנתקה לגמרי מהמדינה, שלא נשאר שום שיקול לאומי או ממלכתי, שהכול הכול אצלם פוליטיקה קטנה, הוא קיבל אותה שוב היום. חברים, איבדתם את זה לגמרי. 

זה שאתם מביאים לפה מבודדי אומיקרון לכנסת כשאתם יודעים שהוורינאנט הזה מידבק הרבה יותר – – 


 אז למה – – –


– – –


 חבר הכנסת קיש. 


– – והוא מחייב היערכות שלא קיימת עדיין בכנסת – –


אני שואלת מתי אני יכולה לחזור. מתי? 


החוצה. 


מתי אני יכולה לחזור?


 החוצה. 


אבל אני נואמת. 

(חברת הכנסת מאי גולן יוצאת מאולם המליאה.)


– – ושבעצם אתם פשוט מביאים הדבקה מסיבית לכנסת ישראל – שאגב, סביר שאתם תראו את התוצאות עוד שלושה-ארבעה ימים – זה מעשה חסר אחריות, פשוט חסר אחריות. 

הציבור צופה בכם ונבוך. לא בכדי ראש האופוזיציה נתניהו לא נמצא פה, הוא מתחבא איפשהו – – –


הוא נמצא, הוא לא מקשיב לך. 


לא, לא, הוא נמצא, אדוני ראש הממשלה, נמצא כאן.


איפה הוא?


– – –


 הוא לא מקשיב לך – – –


שקט. הוא נמצא, הוא נמצא. 


 אוה, הינה, יפה מאוד, יפה מאוד. 


– – –


 חבר הכנסת קיש, שב, בבקשה. תודה. 


 לא ייאמן. זה מעשה חסר אחריות, פשוט חסר אחריות. 


 – – –


 חבר הכנסת אבוטבול, קריאה שלישית. החוצה. 

(חבר הכנסת משה אבוטבול יוצא מאולם המליאה.)


 אגב, אני אגיד לכם, כשאתם הייתם בממשלה אתם ביקשתם מהאופוזיציה שלא לקיים דיון כזה, כי אתם יודעים, בשיא המגפה זה חסר אחריות, והאופוזיציה אז, בראשות לפיד, הסכימה. אבל אותך זה לא מעניין. יידבקו עוד כמה ישראלים, יאבדו את מקום העבודה כי יהיה סגר, נדביק אנשים, נסכן את חייהם. מה לא נעשה, מה לא תעשה ומה לא תעשו בשביל איזה רווח פוליטי קטנוני. 

 חברים, הציבור צופה בכם ונבוך. הוצאתם את עצמכם מהכלל. הרי מה יקרה מחר או מוחרתיים או עוד עשרה ימים, כשפתאום יהיו מבודדים מהליכוד? מה יקרה? הלוא אתם סומכים על זה שאנחנו נהיה המבוגר האחראי. בסדר, אנחנו נמשיך להיות המבוגר האחראי, ואתם תמשיכו במשחקים הילדותיים שלכם. 

 חברי הכנסת, לעניין הקונסוליה, שהלוא זה נושא הדיון המופרך הזה, תראו, בימים רגילים אין לי דעה מיוחדת על המאבקים הפנימיים בתוך הליכוד; מה שנקרא: אני מאחל הצלחה לשני הצדדים. אבל חבר הכנסת ברקת, שמנסה, אם אני מבין נכון, לאתגר את נתניהו, אז הוא קיבל עצה מאיזה יועץ. העצה היא כזאת: תעשה הרבה הרבה רעש סביב הקונסוליה בירושלים, סע לוושינגטון, תעשה רעש, תחזור מוושינגטון, תעשה רעש, תוציא הודעות מוושינגטון, תארגן עצומות כשלא צריך. זה נושא חזק. 


 – – –


 האמת, זה נושא חזק. אבל תנוח דעתכם. 


 – – –


שילם הרבה כסף. 


הממשלה בראשותי הבהירה פעם אחר פעם את עמדתה שלפיה אין מקום לקונסוליה פלסטינית בירושלים. ירושלים היא בירתה של מדינה אחת, מדינת ישראל. נקודה. זה שאנחנו לא עושים מזה קמפיין – אני אגיד לכם למה: כי זה פשוט לא טוב לישראל לעשות מזה קמפיין, ואנחנו לא רוצים להזיק לישראל. אנחנו רוצים להשיג את ההישג. המטרה שלנו היא להוריד את הנושא מהשולחן. אנחנו לא רוצים להביך אף אחד אלא פשוט למנוע את פתיחת הקונסוליה. אגב, זו אותה קונסוליה שעבדה במלוא המרץ, ממש כבסיס לעבודה של הפלסטינים, כשנתניהו היה כאן ראש ממשלה, בעיקר בתקופה שהוא ניהל משא ומתן אינטנסיבי עם הפלסטינים. 

 ובכלל, יש לכם איזשהו נוהג כזה: בבחירה בין לעשות רעש או להביא הישג לישראל, פעם אחר פעם אתם בוחרים לעשות רעש. כמו פה. אנחנו בשקט מביאים את ההישג – אתם עושים את הרעש. או כשביבי נתניהו, בשביל תמונה באינסטגרם אחרי האירוע בירדן עם אותו מאבטח, הוא העלה באינסטגרם פוסט, ובזכות האינסטגרם הזה, שהיה נורא חשוב לו בשביל לקושש עוד כמה קולות, מדינת ישראל איבדה את נהריים ואת צופר, בשביל תמונת אינסטגרם. אז כרגיל, בין רעש ובין מהות אתם בוחרים פעם אחר פעם ברעש. 

 אותו הדבר באיראן – כמה רעש, כמה רעש. אבל מה עשיתם? הותרת את מדינת ישראל במצב הקשה ביותר ועוד דברי הימים ייכתבו בעניין הזה. אבל אני יכול לעדכן אתכם שאנחנו סוגרים את הפערים שאתם יצרתם. הותרתם את איראן בנקודה המתקדמת ביותר מימיה בהעשרת אורניום. אבל רעש? הו, כמה רעש עשיתם. 

 עכשיו ברקת, שכביכול רוצה להעמיד אלטרנטיבה לנתניהו – הוא מתנהג בדיוק כמו ביבי. תמיד הוא יעדיף לעשות סיבוב קטן בבייס על פני האינטרס של המדינה. זאת הדרך שלכם. זה הכלל. 


 אתה מדבר – – –


 – – – חצוף. 


 הליכוד והאופוזיציה, ואני אומר את זה באמת בצער, איבדתם כל שארית, כל שמץ של ממלכתיות. רק אתמול, אחרי עשרות שנים שלא הגדלתם את ההתיישבות בגולן, אבל כמה רעש עשיתם על זה, אנחנו הבאנו את ההחלטה הגדולה ביותר של מיליארד שקלים לחיזוק ההתיישבות בגולן. כרגיל, אנחנו עושים. 

 אז חברים, הינה החלוקה: אנחנו נמשיך לדאוג לאינטרסים של מדינת ישראל, בשקט, כשצריך; אגב, גם בפחות שקט כשהדבר מחייב את זה. אנחנו לא מורתעים מלעמוד על האינטרס הישראלי גם במחיר של עימות, אבל אנחנו לא עושים אף פעם כמוכם – עימות לשם העימות ולשם הפוליטיקה. את הפריימריז בליכוד אני ממליץ שתנהלו מישראל, לא מוושינגטון. 


זה הנאום שלך כראש ממשלה – – – 


 ונתניהו, כשאני הייתי באופוזיציה יצאתי להתראיין באנגלית, ולהגן, כשאני הייתי באופוזיציה, חבריי – – –
 

 חברת הכנסת דיסטל. 


ראש הממשלה מתנהג כמו ילד – – – 


 תקשיבי, תקשיבי לוותיקים. מעבר לזכוכית לא שומעים את הצעקות. 


 – – – ביבי, ביבי, הליכוד. יש מדינה על הכתפיים של הילדון הזה. ילד – – – 


 הבנתי אותך, חברת הכנסת דיסטל. שקט, בבקשה. תפסיקי להפריע. קריאה ראשונה. 


 – – – מבזים אותי כאזרחית במדינת ישראל. ככה מדבר ראש ממשלה? מה זה הדבר הזה? 


הבנתי אותך. קריאה ראשונה. חברת הכנסת דיסטל, תשמרי על שקט. 


– – –


 בואו, אם אתם רוצים – תמצית הסיפור כולו. 


– – –


 חבר הכנסת כץ, קריאה ראשונה. אופיר כץ. 


בכל המערכות, בכל המערכות, כשהייתי בקואליציה אבל גם באופוזיציה – בשומר החומות הייתי באופוזיציה, אבל אני יצאתי לתקשורת הבין-לאומית כדי להגן על מדינת ישראל. 


– – –


חברת הכנסת דיסטל, קריאה שנייה. 


לא יצאתי ללכלך על מדינת ישראל.


 – – –


חבר הכנסת אשר, ראשונה. 


חבר הכנסת נתניהו מפיץ סרטונים באנגלית לתקשורת הבין-לאומית נגד מדינת ישראל. זה כל ההבדל. 


אתה – – –


 זה לא נגד מדינת ישראל, זה נגד הרמיסה של הכנסת. 


 – – –


 חברת הכנסת רגב. חברת הכנסת רגב. קריאה ראשונה, חברת הכנסת רגב. בבקשה, ראש הממשלה. 


 אם יש לו משהו להגיד חוץ מנתניהו, העם ממש ישמח לשמוע. 


 חברת הכנסת דיסטל – – 


 – – –


 – – אני ממש נמנע מלהוציא אותך. את בשנייה. בבקשה. 


 – – – 


 שב בשקט. שב בשקט. 


– – –


 חבר הכנסת כלפון, הצד הזה – חבר הכנסת כלפון. אתם לא מבינים שאתם לא עוזרים לי – – –


– – –


חבר הכנסת קריב, אני רוצה להגיד לכם משהו: אתם לא מבינים שאתם לא עוזרים לי? אתם מפריעים לראש הממשלה. מהצד הזה מצופה שתהיו בשקט. חבר הכנסת – בבקשה. 


 – – –


 חברת הכנסת דיסטל, פעם אחרונה שאני קורא לך, את בשנייה. 


– – – כל הנאום – נתניהו-הליכוד-נתניהו. 


חברת הכנסת שטרית. 


 – – –


 חבר הכנסת כץ, קריאה שלישית. החוצה. חבר הכנסת אופיר כץ, החוצה, בבקשה.


מה?


– – –


סליחה. בשנייה. 


 משם יוצאים – – – 


כאמור, בזמן מערכה לאומית – – –


– – –


אותו זמן. חבר הכנסת נתניהו, ראש האופוזיציה, אני לוקח זמן, ואותו זמן שראש הממשלה קיבל אני אתן גם לך, האמן לי. 


לא דיברתי על הזמן. אתה מוציא אנשים מהצד הזה – – –


כי מה לעשות ששם לא מפריעים ולא צועקים? 


צעקו, צעקו המון. 


 חברת הכנסת שטרית. 


 – – –


חבר הכנסת כץ, מספיק. ואני מבקש מהצד הזה להיות בשקט. תגלו בגרות. בבקשה, ראש הממשלה. 


בכנסת ישראל, לאורך השנים ולאורך הדורות, האופוזיציה ידעה לתת כתף לממשלה בזמן מערכה, בזמן משבר. אני עשיתי את זה בעצמי כשהייתי באופוזיציה. במערכת שומר החומות יצאתי וגיביתי – לא כי הסכמתי לכל מהלך; אני חושב שההתנהלות בערים המעורבות הייתה כושלת, הרבה דברים, אבל כשיצאתי לתקשורת הבין-לאומית יצאתי להגן על המדינה שלי, להגן על העם שלי, כי בחוץ אין ימין ואין שמאל. 

 ואתה, אתה שברת את הכלל הזה. בזמן מערכה אתה יוצא לתקשורת הבין-לאומית באנגלית ותוקף את מדינת ישראל, המדינה של כולנו.


 תשאל את הורביץ למה הוא תוקף את חיילי צה"ל. 


 אני עכשיו, ברשותכם – – 


 לפחות הוא לא – – –


 – – אחזור לעסוק במה שחשוב כעת – –


תשאל את – – – חייל של עבאס – – –


 – – וזה הצלת חיים – –


 ראש הממשלה – – –


 – – וניהול מדינת ישראל. 


 – – – תתבייש לך. 


 אני רק יכול לקוות שהאופוזיציה תתעשת, תתחיל להתגייס למשימה, אולי אפילו – –


  – – – האנשים – – –


 – – תקרא לאנשים להתחסן. 


 כשאתם – – – אופוזיציה – – – איפה – – –


 פתאום נאלמתם דום, לא שומעים אתכם, כאילו שהמגפה היא בעיה של מישהו אחר. 


 אצלך – – –


מעל לזה – – – 


 – – – הקואליציה נגד – – –


ומעל לזה, אתם בכוונה, למרות שהפצרנו בכם, בעצם מביאים אותי ואחרים פה לכנסת כדי להדביק, כי מה אכפת לכם. אבל לנו אכפת, אנחנו אנשים אחראים – – 


 לתקוף את המליאה זה לא לתקוף את המדינה.


 – – ואנחנו נמשיך לנהל את המדינה. תודה רבה. 


 תודה רבה לראש הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה. אני מבקש מהצד של הקואליציה לנהוג באיפוק ולא להגיב. זה מה שאני מבקש מכם. תודה. 


 – – – מאוד כריזמטי. 


 על זה נאמר: איש ציבור ללא ציבור. 


 תודה, חבר הכנסת אוחנה. 


 מה הבעיה – – – חמישה – – – 


בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, מכובדיי, ממשלת ההונאה המבולבלת של בנט ולפיד לא מסוגלת לעשות שום דבר כמו שצריך. היא נכשלת מול הקורונה, היא נכשלת מול הטרור, היא נכשלת מול הגרעין האיראני. בנט ניסה לברוח מהדיון הזה כי הוא פחד לקבל ביקורת ולשמוע את האמת הקשה מאוד על ממשלתו, ממשלת ההונאה. אין לו שום סיבה לא להיות פה. על פי הנחיות משרד הבריאות אתה יכול להיות פה ועל פי תקנון הכנסת אתה חייב להיות פה, אז תפסיק להתבכיין, ובלי נהי ובלי בכי תשמע את האמת על כישלונות ממשלת ההונאה שלך. 

 ובכן, תחילה לכישלון בקורונה. 


 – – –


 חבר הכנסת בגין, תודה. 


 עוד שליח ציבור בלי ציבור. 


 אז תחילה לכישלון בקורונה: בנט, האיש והחוברת, העתיק ספרון שבו הוא הבטיח לחסל את הקורונה תוך ארבעה שבועות. היום, חצי שנה לאחר הקמת הממשלה הגרועה בתולדות ישראל, הוא יושב שם ביציע חסר אונים. הוא נותן הרבה ציוצים, הרבה המלצות, הרבה פרשנויות, הרבה הרצאות. הוא מטיף – בנט מטיף למוסר, בנט מטיף לאהבת הכלל, בנט מטיף לממלכתיות, אותו בנט שבזמן מלחמה, בזמן המלחמה בעזה יצא החוצה, תקף את הממשלה, תקף את העומד בראשה, תקף את זה בעברית, תקף באנגלית, תקף בלטינית, בטיבטית גם. 

בנט נותן הרבה ציוצים, הרבה המלצות, הרבה פרשנויות ואפס החלטות, אפס מעשים. בנט, יש לו הישג אחד גדול, אני חייב להגיד לכם. לדעתי הוא אולי גדול גונבי הקרדיט בתקופה החדשה. אני אמרתי את זה אז, והדבר הזה כל פעם מתממש מחדש. בנט הוא כישלון מוחלט בעשייה ובקבלת החלטות. בכל מהלך חיוני נגד הקורונה בנט מזגזג: בנט מאשר איכוני שב"כ ובנט מבטל איכוני שב"כ; בנט מחייב צמידים בכניסה לקניונים ובנט מבטל צמידים בכניסה לקניונים; בנט קורא לאזרחי ישראל לא לטוס לחו"ל והשרים המעופפים של בנט לא מפסיקים לטוס לחו"ל, ואגב, לא רק הם; בנט אומר שצריך לסגור את השמיים ובנט משאיר את השמיים פתוחים לרווחה במשך שבועות ארוכים. 

בנט מבזבז זמן יקר בחוסר מעש, ולא בפעם הראשונה. לקח לו שבועות ארוכים להביא לארץ את מיליוני החיסונים של החיסון השלישי, שהממשלה בראשותי הזמינה ושילמה עליהם מראש, כי אנחנו דאגנו לחיים של אזרחי ישראל, דאגנו ונלחמנו מול אלה בממשלה הזאת שמנעו מאיתנו, או ניסו למנוע מאיתנו, וכל מה שהיה צריך – אחרי שעשינו את זה מתוך דאגה לחיים של אזרחי ישראל, שלי ושל חבריי כאן – היה רק לשים אותם על המטוס ולהביא אותם הנה. בנט לא עשה זאת. הוא בזבז חודש שלם. הוא היה עסוק בציוצים, בפרשנויות, בהרצאות, אני לא יודע. על החודש הזה שבנט בזבז לא להביא חיסונים למדינה שיש בה כבר יכולת לחסן, כ-2,000 ישראלים שילמו בחייהם. זה כמעט מספר האנשים שנפלו במלחמת יום הכיפורים. ואתה אומר עלינו – איזו חוצפה, איזו בושה, איזו צביעות ואיזה שקר רדוד – אתה אומר עלינו שאין לנו דאגה לחיים? אתה לא שמת קצוץ על זה. 

אחר כך, על ההישג של החיסון השלישי שאנחנו הבאנו אותו והוא איחר ליישם אותו, הוא גונב את הקרדיט לעצמו. בדיוק כמו שהוא גונב את הקרדיט על ארבעה הסכמי שלום שאנחנו הבאנו ועשינו ולא היה לו שום חלק בהם; בדיוק כמו שהוא גונב את הקרדיט על הצמיחה הכלכלית שאנחנו עשינו ולא היה לו שום חלק בה. 

 בחיסון השלישי – זה הכי מדהים, אתם חייבים לשמוע את זה – בחיסון השלישי הוא מתגאה בהישג שהוא אפילו לא הבין, בחיסון השלישי הוא מתגאה בהישג שהוא אפילו לא הבין את הצורך בו. אני מזכיר לכם שבאותם ימים שבהם הפצרתי בו – אין לי מילה אחרת – הפצרתי בו, כן – –


 חברת הכנסת סעדי.


 – – מחלתי על כבודי והפצרתי בראש הממשלה והפצרתי בשר הבריאות להביא את החיסונים השלישיים לארץ, בנט אמר – ציטוט: החיסון פחות יעיל נגד זן הדלתא. אז הוא אמר. הוא גם אמר שהוא לא ישב עם רע"ם, שהוא לא ישב עם מרצ, שהוא לא ישב עם לפיד, ושראש ממשלה לא יכול להיות עם פחות מעשרה מנדטים; עשרה מנדטים, סליחה. עם שישה הוא יכול, עם עשרה לא. 


 הוא לא יושב – – –


 בממשלת ההונאה אפילו בנט לא מאמין לבנט. שרת החינוך שלו היא מכחישת קורונה סדרתית, היא חיבלה במכוון במבצע החיסונים לילדים בבתי הספר. עכשיו, טענו נגדה שהיא הסתירה נתונים גם מפני הממשלה וגם מפני הציבור. אני לא יודע אם זה נכון – –

 – – – 


 – – אבל אני יודע דבר אחד בוודאות.


 – – – אם זה לא – – –


 לא לא לא, מירב, חברת הכנסת, לא – – –


 למה? 


לא.


 למה?


 לא, לא. 


 דבר אחד אני יודע בוודאות: אם הייתה מושמעת טענה חמורה כזאת נגד הממשלה שלנו, כבר הייתה נפתחת חקירה פלילית מזמן. מה עשה היועץ המשפטי בעניין הזה? כלום. מה עשה בנט בעניין שרת החינוך שמחבלת בחיסון הילדים בבתי הספר? כלום. בנט התחייב, אתם זוכרים, שעד סוף דצמבר 50% מהילדים בגילים 5–11 יתחסנו. כמה התחסנו עד עכשיו? פחות מ-10%. כלומר, מדברים, מכריזים, מקצים, מתקצבים, יושבים. 

בהתרברבות – 1,000, בעשייה – אפס. בנט, בהתרברבות, מקבל מעם ישראל ציון 100. בנט, בלקיחת קרדיט, מקבל ציון 100. בנט, בהישגים – אפס מוחלט. בנט אומר: אין סגר, אבל בפועל הוא מכניס מאות אלפי אזרחים לבידוד ועושה זאת בלי פיצויים, בלי סיוע כלכלי ובלי עזרה, בדיוק כמו שאתם פוגעים בחקלאים, במורי הדרך, בעסקי התיירות – במי לא. 

 אנחנו, לעומת זאת, גם נלחמנו בקורונה וגם הבאנו רשת ביטחון כלכלית ומענקים, הצלנו אזרחים רבים מחרפת רעב, הצלנו עסקים רבים מפשיטת רגל. אני פוגש אותם, יש לי קצת יותר זמן היום, אני שומע אנשים, הם באים אליי.


– – –


 אתה הולך למסעדות – –


 חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה. 


 – – אתה הולך לבתי הקפה, והם אומרים: תודה שהצלתם אותנו.


 – – –


ששש. חבר הכנסת כלפון, קריאה ראשונה. 


תודה לכם שהצלתם אותנו. ומה אתם עושים? 


– – –


מה אתם עושים? כלום. כלום. 


 – – –


בבקשה להמשיך. אני מבקש שקט.


 סליחה, אני לא דיברתי בכלל. הוא אמר "קריאה ראשונה". 


 לא חשוב. קריאה ראשונה. מאה אחוז.


 מה, אנשים פה צועקים שעות. 


בממשלת ההונאה המבולבלת הזאת אומרים לאזרחים שעומדים בפני פשיטת רגל, אומרים להם להחליף מקצוע. אז אני אומר לכם, שרי ממשלת ההונאה והכישלון, אתם אלה שצריכים להחליף מקצוע. אתם בתפקיד הלא-נכון, בזמן הלא-נכון, עם האנשים הלא-נכונים. אתם עומדים המומים וחסרי ישע מול אתגרים אדירים שאין לכם מושג איך להתמודד איתם. וזה נכון לא רק לגבי הקורונה שמתפרצת, זה נכון גם לגבי הטרור הפלסטיני שמתפרץ ביתר שאת מול אוזלת היד והחולשה שלכם. גל טרור שוטף את הארץ, והממשלה הרופסת הזאת יושבת באפס מעשה. היא לא מגיבה, היא לא יוזמת, היא לא עושה כלום; היא לא עושה כלום כי לא מרשים לה לעשות. רע"מ והתנועה האסלאמית אוסרות על בנט לפעול בתקיפות נגד הטרור, אחרת הן יפילו לו את הממשלה. 

 שמענו מה אמר השבוע – ואם לא שמעתם, תקשיבו טוב. שמענו מה אמר השבוע שותף בכיר של בנט, מזכ"ל רע"מ אבראהים חיג'אזי, מזכ"ל המפלגה ששולטת בפועל, מזכ"ל המפלגה ששולטת בפועל בממשלה הישראלית-הפלסטינית הראשונה. תקשיבו טוב למה שהוא אמר: בלי רע"מ – אני מצטט – בלי רע"מ לא הייתה ממשלה. אני יכול לפרק את הממשלה בכל בוקר. אם לא יהיה איחוד משפחות לא תהיה ממשלה. זה לא סוף ציטוט, כי הוא ממשיך: הכוח אצלנו, הממשלה לא הייתה קמה בלי רע"מ, אז או שייתנו לרע"מ מה שאנחנו רוצים או שנפרק את הממשלה.


 – – –


מזה אתם מבינים שעד עכשיו רע"מ מקבלת כל מה שהיא רוצה: חיבור בתים לא חוקיים לחשמל בחוק החשמל השערורייתי, העלמת עין מבנייה בלתי חוקית, פשיעה משתוללת. ומה יש לרע"מ להגיד על המחבלים הפלסטינים שרצחו ישראלים?


 – – –


מה יש להם להגיד – – –


חבר הכנסת טאהא, שקט, בבקשה.


 – – –


 חבר הכנסת ווליד טאהא, תודה. בבקשה להמשיך.


 – – –


 ווליד טאהא, הבנתי.


 – – –


בבקשה שקט.


 – – –


 חבר הכנסת אופיר כץ, די.


למה אתה לא מוציא אותו החוצה?


אני יודע את עבודתי.


מה יש לרע"מ להגיד על המחבלים הפלסטינים שרצחו ישראלים? ומה יש להם להגיד על המתיישבים החלוצים שהמחבלים האלה תוקפים חדשות לבקרים? על כך אמר מזכ"ל רע"מ חיג'אזי: האסירים הביטחוניים – כלומר המחבלים – למה הם בכלא הישראלי? הם עשו מעשה, הם הגנו על הארץ שלנו – של רע"מ. כל המתנחלים לא לגיטימיים, בלי יוצא מן הכלל. ההתנחלויות במוקדם או במאוחר יימחקו. זה מזכ"ל רע"מ, המפלגה שמחזיקה את הממשלה הזאת בגרון; גם בגרון. בנט מעדיף ממשלה עם תומכי טרור ששוללים את קיומה של מדינת ישראל על פני ביטחונם של אזרחי ישראל, והוא בא ומטיף לנו על ציונות ועל אחריות. זה אפילו לא מצחיק. אני שואל אתכם, חברי הכנסת: כשהממשלה תלויה בשותפים תומכי טרור כאלה, אפשר באמת להילחם בטרור? מה הפלא שהשר לביטחון פנים תוקף את המתיישבים במקום לתקוף את המחבלים. 

ואותם סממני כישלון וחולשה ניכרים גם בטיפול הכושל שלכם בגרעין האיראני. במקום להילחם באיראן הם מתקפלים מול איראן, גם מדינית וגם מבצעית. במישור המדיני אף אחד לא סופר אתכם. אתם פשוט לא מעניינים אף אחד. אתם חלשים, אתם לא רלוונטיים.


 – – – בפנסיה. 


 אתם – – –


 אתה – – –


 חבר הכנסת טופורובסקי, תודה.


זה לא רק שלא רוצים לדבר איתכם – –


 איזה פנסיה?


 – – אין לכם שום מעמד בין-לאומי.


חבר הכנסת טופורובסקי.


ובמישור המבצעי אתם ממשיכים לקשור את הידיים של ישראל בהתחייבות שלכם לממשל האמריקני שלא יהיו הפתעות. ובכן, בלי הפתעות אין הצלחות – –


 אתה חלש.


– – ובוודאי בוודאי שלא הצלחות משמעותיות.


חבר הכנסת טופורובסקי.


אתה נחלשת.


 חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה ראשונה.


משום שהממשל האמריקני הזה לא רוצה סיכון משמעותי. 


– – –


 חבר הכנסת טופורובסקי.


וכדי להצדיק את הכישלון שלכם, את אוזלת היד שלכם מול איראן, וגם מול הממשל האמריקני, אתם עסוקים בתירוצים שקריים ובספינים. כמובן, בנט – – –


 אתה המצאת את השקר.


 חבר הכנסת טופורובסקי, שקט.


בנט אמר – – –


 למה אתה לא מוציא אותו? שש פעמים הוא צעק – – –


 שקט.


 שש פעמים.


 שקט, אופיר.


 – – –


תאמין לי, פעמיים. הוא כבר בקריאה ראשונה. 


 – – –


 אל תעזור לי. הוא בקריאה ראשונה. 


 – – – 


אל תעזור לי. אל תעזור לי.


 אתה לא מוציא אותם. אותם אתה לא מוציא.


– – –


 חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה שנייה. בבקשה, ולהתכנס לסיום, חבר הכנסת נתניהו.


אדוני היושב-ראש – – –


תודה.


אדוני היושב-ראש, אני חושב שכולנו צריכים להתכנס לנורמות שוויוניות. מה שקורה פה כשאתה מוציא בסיטונות את חברי הצד הזה ומשאיר בסיטונות את חברי הצד הזה זה לא דבר שוויוני ולא דבר נכון לעשות, ואתה, אני יודע, מסוגל אחרת.


 – – –


לא, לא, נתתי לו בדיוק כמו לראש הממשלה, בדיוק כמו לראש הממשלה.


לפני כמה שנים בנט אמר: במשך כל כך הרבה שנים לגלגו וזלזלו במדיניות העקבית של נתניהו בעניין איראן. היום העתיד של ילדינו ונכדינו בטוח הרבה יותר מאתמול, ואני חושב שאותם מלגלגים ומבקרים של נתניהו בעניין האיראני יגידו לו היום הרבה תודה. ובכן, כדי להצדיק – – –


 – – –


שקט. חבר הכנסת טופורובסקי, החוצה, בבקשה.


 צא, צא, צא.

(חבר הכנסת בועז טופורובסקי יוצא מאולם המליאה.)


 שקט, שקט, חברת הכנסת שטרית.


 – – –


 חבר הכנסת אופיר כץ.


תוציא אותו – – –


הוצאתי אותו. בשקט. חבר הכנסת כץ. 


הוא אמר לנו "חולי נפש". 


 חבר הכנסת כץ, בבקשה החוצה.


הוא אמר לנו "חולי נפש".


בבקשה החוצה.


 – – –


 חבר הכנסת כץ, החוצה.


 מה אתה אומר על זה שהוא אמר עלינו "חולי נפש" היום – – – 


הוא התנצל, אם לא שמת לב.


 הוא לא התנצל. לא נכון, הוא לא התנצל.


 הוא לא התנצל.


אז לא היית פה. 


הוא לא התנצל.


לא היית פה.

(חבר הכנסת אופיר כץ יוצא מאולם המליאה.)


הוא לא הסכים להתנצל.


 חברת הכנסת שטרית, נו, באמת.


 הוא קרא לנו – – – התחרפנתם.


אדוני היושב-ראש, כדי להצדיק – – –


את מפריעה לראש מפלגתך. תודה. אני מוסיף לו עוד כמה שניות על ההפרעות. בבקשה לסיים.


לא, לא שניות. אדוני היושב-ראש, כדי להצדיק את אוזלת היד של הממשלה – – 


 מה זה מוסיף? הוא לא מוגבל בזמן.


מאוזן. כתוב. אני מחליט.


– – הם עסוקים כל הזמן בספינים ושקרים. 


מכיוון שזה לא כתוב אני מחליט.


עבר הזמן.


שלכם עבר הזמן, שלכם, שלכם, או-טו-טו.


שוחד, מרמה והפרת אמונים – – –


בבקשה.


כדי להצדיק – אני אחזור על זה עוד פעם כדי להבין את מה שקורה פה. כדי ליצור אליבי לחוסר מעש – –


 ראש הממשלה וראש האופוזיציה לא מוגבלים בזמן.


אל תפריע לי.


 – – כדי לנסות להצדיק למה הם לא עושים שום דבר מול איראן הם עושים ספינים.


בבקשה להתכנס. 


 אתם הייתם – אנחנו היינו אלה – – 


 זה בניגוד לתקנון, מיקי.


– – שדרשנו מצה"ל – – –


בבקשה להתכנס.


 אדוני היושב-ראש. 


אני הוספתי לך הרבה מעבר – –


 מה זה "הוספת"? הוא לא מוגבל בזמן. לא ראש הממשלה – – –


 – – עשיתי איזון בין שני הצדדים. אני שואף לאיזון. בבקשה להתכנס לסיום.


ראש ממשלה וראש אופוזיציה אף פעם לא הוגבלו בזמן.


מכיוון – – –


 גם לא ראש הממשלה וגם לא ראש האופוזיציה.


אתם מפריעים. תיתנו לסיים. הבנתי. לא כתוב בשום מקום. 


– – –


 לא, אבל זה לא נכון, אבל אתה לא מכיר את התקנון.


 הבנתי אותך. בבקשה. 


אין דבר כזה להגביל ראש ממשלה או ראש אופוזיציה.


יש כאן שני – אני לא מגביל, אני פשוט עושה איזון. בבקשה.


 לא, זה לא איזון, זה להגביל. אם הוא היה מדבר שנייה – – – 


תודה. תודה רבה.


זה לא איזון. כל אחד מהם יכול לדבר כמה שהוא רוצה.


 חבר הכנסת נתניהו, בבקשה. 


 – – – בתקנון, הוא לא קיים ככה.


 חברת הכנסת לוי, תודה.


מיקי, אתה זוכר שבוז'י – – – 


 חבר הכנסת קיש, מספיק.


 אל תמציא את התקנון.


חבר הכנסת קיש, מספיק. אתה כל הזמן מפריע.


אתה ממציא את התקנון.


 אתה כל הזמן מפריע. מספיק.


 אני מוציאה משפט ואני בקריאה ראשונה.


 – – –


 חברת הכנסת לוי, תודה. בבקשה.


אתם רומסים אותנו בוועדות, ועכשיו גם במליאה?


זה לא מתאים לך.


זה לא מתאים להגביל ראש ממשלה ולא ראש אופוזיציה.


 זה לא מתאים. זה פשוט לא מתאים לך. תודה. בבקשה.

 מיקי, אני חייב להגיד לך – ואל תגרע את זה מהזמן – אני חייב להגיד לך שאני פה הרבה הרבה שנים בכנסת, ומעולם לא זכור לי מקרה אחד שמישהו הגביל ראש אופוזיציה בנאומים מהסוג הזה. לא היה דבר כזה. אני אומר לך, לא היה דבר כזה. אני מציע לך לאפשר לי לסיים את דבריי. אין לי עוד הרבה מה להגיד, אבל דברים חשובים. חשוב שאתה תשמע ושהבית הזה ישמע.


 אני רק ביקשתי להתכנס, זה הכול.


זה מתכנס, אל תדאג. זה מתכנס לאמת, זה הדבר החשוב.


 אז בבקשה.


אבל האמת היא יחסית בהירה ואפילו קצרה: מחפשים כאן תירוצים למה לא לפעול מול איראן. אומרים שלא הבאנו להם תקציב. הבאנו גם הבאנו. צה"ל התקשה לתת אותו. הוא אמר שאין לו יכולת לפתוח תקציב קיים. הבאתי את התקציב הנוסף. אבל מה שיש פה זה איזושהי חשיפה של אליבי, כי זה לא שאלה של יכולת מבצעית; היא קיימת. זה קודם כול שאלה של רצון ומנהיגות. וכמחפשים תירוצים לחוסר מעש, כנראה שאין רצון ואין מנהיגות ומוכנים להתקפל בפני התכתיב האמריקני.

 חברי הכנסת, בזמן שהממשלה הזאת נכנעת לאיראן, היא מביאה את איראן לכאן. בנט וסער מחוקקים חוקים איראניים לרמיסת הדמוקרטיה. זה פרויקט אנטי-דמוקרטי מיוחד של הצמד הזה, שמגרדים את אחוז החסימה, אחד מלמטה ואחד מלמעלה. לזה מצטרף הדמוקרט הדגול יאיר לפיד, שהמליך את עצמו לכהונה נוספת בדמוקרטיה התוססת שנקראת יש עתיד. יחד, השלישייה האנטי-דמוקרטית הזאת מביאה שלושה חוקים איראניים: חוק איראני ראשון שימנע מאזרחי ישראל לבחור מי יהיה ראש הממשלה שלהם – חוק כזה לא קיים בשום דמוקרטיה; חוק איראני שני שיאפשר לשוטרים להיכנס לבתים של אזרחי ישראל בלי צו שופט – גם חוק כזה לא קיים בשום דמוקרטיה; חוק איראני שלישי שיטיל צנזורה על הרשתות החברתיות וימנע מאזרחים את חופש הביטוי – גם חוק כזה אין בשום דמוקרטיה.


 – – – 


המכון הישראלי לדמוקרטיה, לא בדיוק גוף שמזוהה עם הימין או הליכוד – – –


בבקשה שקט במליאה.


 תן לי, זה קצר עוד. קצר, אדוני. אדוני בוודאי ירצה לשמוע, כמו חבריי המכובדים, מה אומר המכון הישראלי לדמוקרטיה – ממש לא אורגן של הליכוד ושל הימין. הוא אומר היום: החוק פותח פתח לצנזורה שלטונית. הצעת החוק מאפשרת להסיר תכנים גם מאתרי תוכן ממוסדים כמו עיתונים ישראליים וזרים ברמת חודרנות שאינה קיימת באף מדינה אחרת בעולם הדמוקרטי. אולי אני נותן לאיראן יותר מדי קרדיט ובלעדיות על החוקים האלה, כי הם קיימים גם בטורקיה, גם בסוריה וגם בצפון קוריאה, אבל הם לא קיימים בשום מדינה דמוקרטית, והם מטילים צל כבד על הדמוקרטיה בישראל. חוקים שקיימים רק באיראן, בסוריה ובצפון קוריאה עכשיו יהיו קיימים גם בישראל. בנט, סער ולפיד, ואתם, חברי הקואליציה, אתם אלה שפוגעים בדמוקרטיה, אתם אלה שמוציאים את דיבתה של ישראל, ולא אנחנו, שנלחמים נגד העריצות שלכם.


 – – –


 תודה. תודה. סגן השר, חבר הכנסת קריב, בבקשה שקט. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה שקט. אתה גם עוזר לי? תודה, הבנתי.


אתם אומרים שמדברים באנגלית, כאילו שאתם לא מדברים באנגלית, כאילו שהיום אין תרגומים מיידיים; אתם – יאיר לפיד, שכינה אותי ארדואן – – 


 – – –


 – – יאיר גולן, שאמר שהמדינה הזאת היא נאצית; רע"מ, שקורא לה "מדינת אפרטהייד"; מרב מיכאלי, שתומכת בשוברים שתיקה; מרצ, שאומרים אפשר להביא, להעמיד את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה – –


 – – –


– – בעברית, באנגלית, בצרפתית, בכל השפות – –


חבר הכנסת קריב.


– – צבועים שכמוכם. אתם מוציאים את דיבתה של ישראל, ואנחנו נגן על הדמוקרטיה בישראל, כאן ובכל העולם.


 – – –


בבקשה שקט. חבר הכנסת מוסי רז, קריאה ראשונה. שב, בבקשה.


 יאיר גולן מגן עליך. תראה איזה – – –


חבר הכנסת אוחנה.


 לאיזה זמנים הגעתם, ימינה – – – 


חבר הכנסת קריב, מספיק. מספיק.


 גבי לסקי מגינה עליך. 


 – – –


חברת הכנסת לסקי, בבקשה שקט.


 איפה כל – אני רוצה לסיים, אדוני – – –

 איזה – – – 


בבקשה, חברת הכנסת שטרית.


 לא, מה – – –


חבר הכנסת כלפון. אני מבקש מהצד הזה שקט. מספיק. הם יהיו גם בשקט. חברת הכנסת לוי, בבקשה. בבקשה. חבר הכנסת נתניהו, בבקשה.


חברי הכנסת, איפה כל אנשי המוסר והתקשורת שתמיד מדברים על חופש הביטוי, חופש הבחירה והזכות לפרטיות? איפה הם? טוב, הם כולם מגויסים, יש להם צו גיוס למען הממשלה הזאת. כולם שותקים מול הצנזורה הזאת כדי להגן על בנט וסער, על מנת שיוכלו לגנוב גם את הבחירות הבאות כפי שהם גנבו את הבחירות האחרונות – הכול כדי לאפשר לאביר הדמוקרטיה, הדמוקרטור יאיר לפיד, להגיע לראשות הממשלה.

 ובכן, אני מבטיח לכם, אתם יכולים לצעוק כמה שאתם רוצים – אנחנו לא שותקים ואנחנו לא נשתוק. אנחנו נמשיך להילחם על הדמוקרטיה, אנחנו נתנגד בכל תוקף לסתימת הפיות ברשתות החברתיות, אנחנו נמשיך להיאבק למען חופש הביטוי ואנחנו נמשיך להילחם למען זכותם של אזרחי ישראל לבחור את ראש הממשלה שלהם באופן דמוקרטי.


– – –


ואל תחשבו שתנצחו אותנו בחוקים איראניים. אזרחי ישראל יעיפו אתכם בהזדמנות הראשונה, ואנחנו נחזור להנהיג את המדינה שלנו בדרך שלנו – דרך של עוצמה, דרך של נחישות, דרך של אמונה בצדקת דרכנו, ומעל הכול, דרך של חירות ודרך של דמוקרטיה אמיתית. תודה רבה.


תודה. תודה. הי, הי. חברת הכנסת דיסטל, החוצה. די, מספיק, מספיק. החוצה, בבקשה. החוצה. עכשיו החוצה.


 שלוש קריאות. שלוש קריאות. 


 עכשיו החוצה. קיש, מספיק עם זה. 


אתה לא יכול – – –


אני יכול הכול.


אתה לא יכול.


 אתה יכול – העברתי לך את זה. חברת הכנסת דיסטל, החוצה, החוצה, החוצה.


 למה? למה? רוצה להבין, למה – – –


 החוצה, החוצה. הבנתי אותך. החוצה. מספיק. כמה ביקשתי ממך. החוצה.


 למה? למה? למה? 30 איש מחאו פה כפיים – – –


 כי את היית מולי, מה אני יכול לעשות? בבקשה החוצה. חבר הכנסת שמחה, קריאה ראשונה. כשמישהו מלבה ומוביל, חברת הכנסת דיסטל, אז על הראש שלו בוער הכובע.

(חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן יוצאת מאולם המליאה.)


 – – –


חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אלה שהורחקו יכולים להיכנס. אלה שהורחקו יכולים להיכנס. נא להכניס את כל אלה שהורחקו כדי להצביע. נא לשבת, בבקשה. בבקשה לשבת. 


 אתה מרשה לנו להיכנס?


 חבר הכנסת אמסלם, אני מכיר את זה. שב.


אתה מרשה או לא?


 שב, שב. תפסיק להפריע. שב. תפסיק להפריע, תפסיק להפריע. חבר הכנסת אמסלם, אתה לא מפסיק להפריע, אין רגע דל. שב, בבקשה. בבקשה לשבת. 

הממשלה ביקשה הצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על העמדה שהציג ראש הממשלה חבר הכנסת נפתלי בנט. יהיה בעד, נגד – כמובן נגד העמדה של ראש הממשלה. בבקשה, מזכירת הכנסת.

 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 
(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – נגד
 סמי אבו שחאדה – נגד
 יולי יואל אדלשטיין – נגד
 אמיר אוחנה – נגד
 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – נגד
 ישראל אייכלר – נגד
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – נגד
 משה ארבל – נגד
 יעקב אשר – נגד
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – נגד
 ענבר בזק – בעד
 חיים ביטון – נגד
 מיכאל מרדכי ביטון – בעד
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – בעד
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – נגד
 יואב בן צור – נגד
 נפתלי בנט – בעד
 אלינה ברדץ' יאלוב – בעד
 קרן ברק – נגד
 ניר ברקת – נגד
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – נגד
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – נגד
 גילה גמליאל – נגד
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – בעד
 משה גפני – נגד
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – נגד
 גלית דיסטל אטבריאן – נגד
 אריה מכלוף דרעי – נגד
 צבי האוזר – בעד
 צחי הנגבי – נגד
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – נגד
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – נגד
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – בעד
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – בעד
 אחמד טיבי – נגד
 אלון טל – בעד
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – בעד
 אלי כהן – נגד
 מאיר כהן – בעד
 יום טוב חי כלפון – בעד
 עופר כסיף – נגד
 אופיר כץ – נגד
 חיים כץ – נגד
 ישראל כץ – נגד
 רון כץ – בעד
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – נגד
 יריב לוין – נגד
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – נגד
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – בעד
 לימור מגן תלם – בעד
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – נגד
 טטיאנה מזרסקי – בעד
 מרב מיכאלי – בעד 
 יוליה מלינובסקי – בעד
 מיכאל מלכיאלי – נגד
 אבי מעוז – נגד
 אורי מקלב – נגד
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – נגד
 מופיד מרעי – בעד
 בנימין נתניהו – נגד
 יואב סגלוביץ' – בעד
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – נגד
 אורית מלכה סטרוק – נגד
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – בעד
בצלאל סמוטריץ' – נגד
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – נגד
 חוה אתי עטייה – נגד
 יצחק פינדרוס – נגד
 שירלי פינטו קדוש – בעד
 מאיר פרוש – נגד
 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – בעד
 אלכס קושניר – בעד
 יואב קיש – נגד
 גלעד קריב – בעד
 שלמה קרעי – נגד
 מירי מרים רגב – נגד
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – נגד
 יעל רון בן משה – בעד
 שרון רופא אופיר – בעד
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – בעד
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – בעד
 יובל שטייניץ – נגד
 קטי קטרין שטרית – נגד
 אלעזר שטרן – בעד
 יוסף שיין – בעד
 עמיחי שיקלי – נגד
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – בעד
 נירה שפק – בעד
 עאידה תומא סלימאן – נגד


 בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)
 
 דוד ביטן – אינו נוכח
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – בעד
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת


 האם יש מי מחברי הכנסת שנוכח במליאה ולא קראו בשמו? הסתיימה ההצבעה. בבקשה לסכם. להלן תוצאות ההצבעה: 56 נגד, 58 בעד. עמדתו של ראש הממשלה התקבלה.


 [נספחות.]


 אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים לסעיף הבא.


 ראש הממשלה הזכיר את שמי, וביקשתי – – –


אנחנו עוברים להמשך סדר-היום – החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכספים אלכס קושניר, בבקשה.


 אמרת אחרי ההצבעה, אדוני. אתה לא מתייחס. 


 לא, אני לא מאפשר. 


 ומה, אם מזכירים את שמי אני צריך להתעלם מזה? הוא הזכיר את שמי והוא דיבר כלפיי. לא צריך לקלל, הוא הזכיר את שמי, אני צריך להגיב לו על מה שהוא הגיב. 


 – – –


 אבל הוא דיבר עליי, הוא הזכיר את השם שלי, יום טוב, מה? מה?


 – – –


זה משהו מהותי, הוא הזכיר את השם שלי בדברים שלו. אני לא חושב שזה פייר. אתה, זה לא מתאים לך. אתה יודע מה, לא משנה, אני אגיד את זה בנאום הבא, אני לא אוותר. אני לא אוותר. אני אומר את זה בנאום הבא. זה לא הולך לאיבוד. אבל זה לא פייר, זה לא התנהגות. בסדר, אין שום בעיות – – –


בבקשה, חבר הכנסת קושניר.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם כמה נתונים: צריכת הכלים החד-פעמיים בישראל בארבע שנים צמחה ב-50%. הישראלים, אנחנו, התמכרנו לשימוש בכלים האלה. אנחנו משתמשים ב-70,000 טונות של פלסטיק בשנה. מדינת ישראל היא הצרכנית השנייה בעולם של כלים חד-פעמיים לנפש. מדי יום מתות אלפי חיות בגלל הנזק של השימוש בכלים שאינם מתכלים – כלים שמגיעים לפארקים, לחופי הים, ונשארים שם לנצח. כמות הפסולת בחופים שלנו היא הגדולה בעולם למטר רבוע. כל אדם מבוגר מכניס לגופו כל שנה 50,000 חלקיקי מיקרו-פלסטיק; כל ילד מכניס לגופו 40,000 חלקיקים – כל זה בעת השימוש בכלים החד-פעמיים. כל חלקיק כזה הורס את התאים בגוף, הורס את כלי הדם והורס את הגוף שלנו. 

 אני רוצה להסביר: ייצור של כלי פלסטיק חד-פעמיים כולל שאיבה, שינוע, זיקוק ועיבוד של מוצרי הנפט, הכול כחלק ממערכת מזהמת, שמחריפה את משבר האקלים ומסכנת את כולנו. כל זה לטובת מוצר שתשתמשו בו רק פעם אחת. יש לנו דור עתיד, ואנחנו צריכים לדאוג שיהיה לו מקום נקי לחיות בו. כשמגיעים אליי לכנסת נערים ונערות בני 17 ואומרים לי שהם מודאגים מהמצב, אני לא יכול להישאר אדיש. אפשר להתעלם, לעצום עיניים, לטמון את הראש בחול ולהתמכר לנוחות הרגעית, אבל אפשר, וחייבים, לעשות מעשה. 

 היום אנחנו עושים את המעשה. הצעד שאנחנו מובילים יוריד דרמטית את השימוש בכלים החד-פעמיים. וכאן אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לכולם. אני פונה אליכם: כל פעם שאתם חושבים להשתמש בכלי חד-פעמי, תיזכרו בערמות הפסולת ברחובות, בפארקים ובחופים. תדמיינו את בעלי החיים שמתים בייסורים בגלל הנוחות שלנו. תחשבו שאתם הולכים להכניס לגוף של הילדים שלכם מוצרי נפט. 

אני רוצה לפנות לחבריי בסיעות החרדיות: חברים, הצו הזה הוא לא נגדכם – הצו הזה הוא בעד כולנו.


 – – – המריצות שלכם נגדנו.


 הנתונים מראים שהציבור החרדי, שמונה 9% מהאוכלוסייה, אחראי ל-27% מהשימוש בפלסטיק מדי שנה. הנתון הזה אמור לזעזע אתכם קודם כול. תבינו שזה מזיק לילדים שלכם, ותוותרו על הנוחות לטובת הבריאות. 

מאוד שמחתי לראות את נתוני הירידה בצריכה כבר בחודש הראשון של כניסת הצו לתוקף, ואני בטוח שהמגמה הזאת תימשך.


 אתה יודע שאנשים קנו.


במקביל להטלת המס, אישרנו בוועדה את חבילת הסיוע. במהלך הדיונים התעקשנו על הקצאת תקציב לרכישת מדיחי כלים עבור גופים ציבוריים כמו בתי חולים, גני ילדים ופנימיות; הקדשנו תקציב ייחודי לקמפיינים שיעודדו את המעבר לכלים הרב-פעמיים; הקצינו 50 מיליון שקלים לצורך הניקיון במרחב הציבורי. במהלך הדיונים הכנסנו כמה שינויים בצו על מנת לדייק את גובה המס על כלי קרטון מצופים בפלסטיק, וכן הגדרנו נכון יותר את טווח העובי עבור כלים שנועדו לשימוש רב-פעמי. 

 חברים, אפשר להמשיך לטמון את הראש בחול, אפשר לא להכיר במציאות, אפשר לזלזל בכמות הפלסטיק שאנחנו פוגשים ברחובות, בפארקים, בחופים; אפשר לדחוק מאיתנו את הנזק הבריאותי האדיר שאנחנו גורמים לילדים שלנו. אבל אפשר להסתכל למציאות בעיניים ולעשות מעשה. את המעשה הזה אנחנו עושים עכשיו. ולכן אני מבקש מחבריי, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, לתמוך בצו הזה, לטובת הבריאות שלנו, לטובת איכות הסביבה ולטובת דורות העתיד. תודה רבה. 


תודה, חבר הכנסת אלכס קושניר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. כמובן שאנחנו סוגרים את רשימת הדוברים. שלוש דקות, אדוני.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להגיד לחברי הכנסת, למי שאיננו חבר בוועדת הכספים – אבל כולם מכירים את העניין הזה – הממשלה הזאת היא פשוט הממשלה הכי רעה מבחינה חברתית, שמטילה מיסים על מעמד הביניים, על השכבות החלשות, והיא עושה את זה באופן לא צודק ולא מוסרי, ככה סתם, והכול עם הצדקות כאלה. באים ומסבירים לנו שצריך לקחת מס גודש בגלל שיש תוכנית של משרד התחבורה לחמש שנים שיגדילו ויגבירו את התחבורה הציבורית, ובינתיים גובים כסף מתושבי טבריה ומתושבי אופקים שמגיעים למרכז הארץ לצרכים חיוניים. אותו דבר עשו – וכמובן, הדיבורים זה שצריך להוריד את הפקקים. מי לא רוצה להוריד את הפקקים? לא מורידים את הפקקים; גובים כסף, מס לא צודק. אותו דבר גם עם הנושא הזה של העלאת גיל הפרישה לנשים. לא התחשבו בנשים עניות, לא התחשבו במקצועות שוחקים, לא התחשבו בשום דבר. 

 אותו דבר, מביאים עכשיו את הפיקדון. אני רוצה לשאול אתכם, רבותיי חברי הכנסת: האם מישהו מעלה בדעתו שהוא נכנס לבית חולים לבקר מישהו והוא הולך לשתות שם מים, אז הוא הולך לשתות בכוס רב-פעמית? הוא הולך לשתות, בגלל ששם יגידו שנתנו תקציב למדיחי כלים? הרי כשהיו הדיונים בוועדה באו מנהלי בתי החולים ונציגי בתי החולים ואמרו: אתם רוצים שאנחנו נשקיע הון תועפות שאין לנו על כל מיני דברים מהסוג הזה? מישהו מעלה בדעתו שבפנימיות יהיו כלים רב-פעמיים ויהיו מדיחי כלים – מה שלא היה ולא נברא. פשוט לא נכון. 

יושב-ראש ועדת הכספים אלכס מזכיר את העניין של הציבור החרדי. הרי אם לא הציבור החרדי לא הייתם מביאים את זה בכלל. מישהו אמר לשר האוצר, בין יתר הדברים, הוא אמר לו: תדע לך שזה יפגע בציבור החרדי בין היתר – יפגע בכולם אבל יפגע בעיקר בציבור החרדי – אז הוא הלך על זה. עכשיו, הוא לא מתבייש, אלכס קושניר, לא מתבייש לעמוד כאן ולהגיד: תדעו לכם, אתם, החרדים, צריך לדאוג לילדים שלכם. אתם מדברים על "לדאוג לילדים שלכם" כשאתם מונעים מהילדים החרדים את מעונות היום? אתם, עם החלטה אכזרית של איש אכזר, שהוא שר האוצר.

אני רוצה לומר לך – ואני מסיים בזה.


 כן, משפט אחרון.


 אני רוצה להגיד לך – יש לנו כבר מסורת שאנחנו מדברים, אתה היושב-ראש ואני הנואם, אז אני רוצה להגיד לך, אנחנו דומים לכם בזה שאנחנו מפלגה קטנה, לא גדולה, שלפעמים נמצאת בקואליציה. אנחנו מעולם, מעולם – תבדוק אותי – לא ויתרנו על נושאים אידיאולוגיים שלנו או נושאים שפוגעים בציבור החרדי שאנחנו מייצגים אותו, אפילו שהקואליציה הייתה אומרת: חייבים את זה, בגלל שבלי התמיכה שלכם לא תקבלו דברים שאתם חושבים לקבל בקואליציה. אני אומר לך, אתם דומים לנו בעניין הזה. יש דברים שבהם אסור לכם להיכנע לקואליציה. הצו הזה, על הכלים החד-פעמיים, אתה יודע שזה יפגע בציבור הערבי. זה פוגע בציבור החרדי וזה יפגע בציבור הערבי.


 כן. תודה. 

 
 אני אומר לך, תצביעו נגד. זה מה שאנחנו היינו עושים.


תודה, חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת יעקב אשר. אחריו – חבר הכנסת ינון אזולאי. 
 

 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש פה חברי כנסת ותיקים – הרב גפני, אתה זוכר אי פעם את אביגדור ליברמן מדבר בדאגה על כדור הארץ ועל איכות הסביבה? מישהו זוכר דבר כזה, אדוני היושב-ראש? מאיפה בא לו הדבר הזה? מתי זה הגיע? המִחזור, זה מה שמעניין אותו?

 אני הייתי מציע, אדוני היושב-ראש, שמישהו יבדוק מה קורה בחצי השנה האחרונה בלשכת שר האוצר – כמה קופסאות מפלסטיק מגיעות מהטייק אווי שמגיע ללשכת שר האוצר; כמה פלסטיק יש שם, טונות. עומדים פה אנשים, מרמים. עומד פה יושב-ראש ועדת כספים, כשהוא אוכל צוהריים ומזמין לפה – ממה הוא אוכל את זה, מכלים רגילים? אז הם מצאו את עניין הפלסטיק, הם מצאו נושא שאף פעם לא דיברו עליו, אף פעם לא עניין אותם. 

לגופו של דבר, דיברנו בוועדה על דברים שהממשלה יכולה לעשות כדי למחזר יותר טוב, כדי לגרום לכך שבאמת תהיה פחות בעיה בנושא של איכות הסביבה. הם לא עושים. הם פשוט באים, הממשלה החד-פעמית הזאת, ממשלה של דמוקרטיה מפלסטיק, באים ומתלבשים, אדוני, על השכבות החלשות, אלה שאין להם מדיח, אלה שלא מסוגלים – הרי משפחה ברוכת ילדים, אדוני היושב-ראש, לא נכנס כל הסכו"ם במדיח, צריך שלוש-ארבע נגלות. אגב, אתה יודע, הם מרוויחים את הכסף הזה. הרי זה מה שהאוצר רצה. הם מרוויחים את זה גם במים. אתה יודע, יש הרי מע"מ על המים דרך – היום אלה האיגודים – אז לא רק שהם יקבלו את הקנסות על אלה של החד-פעמי, אלא גם על המים הם ירוויחו. 

 אני רוצה לומר – מה הסיבה באמת שהם מתעסקים עם זה? שתי סיבות: אחת – את ליברמן זה מעניין, א. בתור תפקידו כשר האוצר, הוא רושם עוד 400 מיליון שקל או 500 מיליון שקל שיבואו מהצו הזה, מהעלאת המס הזה. זה החלק המקצועי; הסיבה השנייה שהוא רוצה את זה זה לא מקצועי; זה התחביב שלו. הסיבה השנייה זה התחביב – זה פוגע בחרדים, זה פוגע במשפחות ברוכות ילדים, זה פוגע באנשים שמרשים לעצמם לחיות באורח חיים פשוט, לא אורח החיים הראוותני שהוא חי בו.

אז א. הוא רוצה כסף בשביל לרצות את פקידי האוצר שלו, וב. הוא עושה את זה – – 


 תודה.


 אני מסיים. – – ב. הוא עושה את זה, אדוני היושב-ראש, בשביל התחביב שלו. התחביב שלו זה שנאה.


 תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. 


פעם אתם הייתם התחביב שלו; היום אנחנו התחביב שלו.


 כן, תודה, תודה.


 מחר מי יודע מה יהיה.


חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. 


 זו כפייה, זה לא התפקיד. זה כפייה – – –


 ברשות אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הצו הזה, צו החד-פעמי, זה גזרה של הממשלה. זה גזרה, אטימות הממשלה, כי גם אם אתה רוצה להביא איזשהו צו, אל תביא אותו תוך כדי שאתה כבר מחיל אותו; תביא אותו ותדון עליו. כשאתה בא ומחיל אותו, אתה בעצם בא אחרי שגזרת, אחרי שלקחת את המשפחות החלשות ומכה בהם, ואתה אומר: אני אביא אותו לדיון בוועדת כספים. אז ראשית, הדרך היא פסולה. הדרך שבה התנהג שר האוצר זו דרך פסולה, ומשרד האוצר לא פעם עושה את זה – מביא צו ואחר כך: לך תדון עליו. זה קרה כמעט גם בצו על הממיסים. 

אבל לגבי החד-פעמי עצמו, אני רוצה להגיד לך – לכם, חבריי: הממשלה אמרה בעצם בצו הזה שחשובים לה בעלי החיים יותר מאשר האנשים. חשוב לממשלה הזאת יותר מהגנת הסביבה – איך מזהמים את בתי החולים. הייתה לנו שיחה עם בתי החולים, עם מנהלי בתי החולים, והם אמרו שהחד-פעמי עוזר להם, במיוחד בתקופת הקורונה. באה הממשלה, שרוצה כביכול, בשם הגנת הסביבה, ומזהמת את בתי החולים. 

באה הממשלה ואומרת: אני אתן לכם פיצוי. איזה פיצוי? מדיחי כלים. במדיח הכלים יש סבון. הממשלה הזאת מסבנת את העם. זו ממשלה אטומה שלא דואגת לחלשים, שרומסת את החלשים ואת המוחלשים ועושה אותם יותר חלשים. זו ממשלה שמסתכלת רק על מה אפשר לעשות רע לציבור אחד. זו ממשלה שההסכמות היחידות שהם מצליחים להגיע אליהן זה איך לפגוע בחלשים ואיך לפגוע ביהדות. זו ממשלה שאם אנחנו מסתכלים עליה אין לה שום תכלית, והכי חשוב – שהממשלה הזאת, בעזרת השם, היא ממשלה חד-פעמית. תודה. 


 תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת שמחה רוטמן, שלוש דקות, אדוני.


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא, אני רציתי לשתף אותך, היה פה איזשהו משבר קודם לכן, שאפילו טענו שאנחנו פועלים בחוסר אחריות בזה שאנחנו דורשים שבנט יגיע לדיון עם ראש הממשלה ב-40 חתימות. אומנם מעמדי באופוזיציה איננו מאפשר לי לקבל החלטות מהסוג הזה, אבל אם היו מקשיבים לדעתי, כל זמן שאתה היית באולם, הייתי מוכן שינהלו את הדיון בתור ראש ממשלה. זאת אומרת, מאחר שבנט בסופו של דבר לא מקבל את ההחלטות, ודיון בנוכחותו לא ממש תורם לנו דבר וחצי דבר, אז כל זמן שאתה היית באולם, מבחינתי, זה היה עומד בכללים. אבל ההחלטות האלה מתקבלות במקום אחר, ויש תקנון, ולא נשמעה דעתי.

הממשלה הזאת מספרת לנו סיפורי סבתא. היא מספרת לנו שהיא מטילה מס על חד-פעמי כי היא דואגת לסביבה, והיא מטילה מס גודש בגלל שהיא דואגת לפקקים, והיא מטילה – האמת היא, אפשר כמעט על כל דבר שהוא – – –


על הביצים.


הביצים. אלף סוגיות. בסופו של דבר, גם לא נשאר מזה שום דבר. הם מקדמים רפורמה ברגולציה כדי לצמצם את הרגולציה ורק מגבירים את הרגולציה. ממשלת סיפורי סבתא, זה מה שיש לנו פה. אין דבר אחד שהממשלה הזאת אומרת שמתגלה כנכון. 

מס על חד-פעמי נועד למטרה אחת ויחידה: הוא נועד לכסות את ההתחייבויות. יש כאלה שקראו לזה, אדוני היושב-ראש, יש כאלה שקראו לזה "מס עבאס", אבל זה אפילו לא צריך להיות מס עבאס. יש פה ממשלה שפוגעת באזרחים ולוקחת מהם מיסים, והיא לוקחת מהם מיסים בכמה דרכים. דרך אחת היא באמת המיסים החדשים האלה, שלכל אחד מהם יש את התירוץ משלו, אבל השורה התחתונה היא שבמקום לעודד פעילות חיובית, מטילים מס על פעילות שהיא כביכול שלילית, כאשר המטרה היא בכלל לא לצמצם את הפעילות השלילית. הדוגמה הקלאסית לזה, אדוני היושב-ראש, היא שבעבר הטילו מס על דלק כדי לצמצם נסיעה, ואז אנשים עברו למכוניות חשמליות, וגילו שהמדינה מקבלת פחות מס מהדלק, אז עכשיו הם רוצים להטיל מס על מכוניות חשמליות לפי קילומטר. דור הולך ודור בא והמס לעולם עומד. אז עכשיו זה מס חד-פעמי. 

היום התנהל דיון בוועדת חוקה על כך שרוצים עכשיו שאזרחים שמכניסים אותם למלוניות ישלמו על המלוניות.


כן.


מה קרה?


משפט אחרון.


למה? הוא יכול עשות – – –


 למה? אין סיבה.


עוד לא סיימתי את שלוש הדקות שלי.


הינה.


 לא. מה? מה?


עשר שניות.


 לא. אבל אדוני היושב-ראש, מה? מה קרה?


– – –


מה קרה?


תודה, חבר הכנסת שמחה רוטמן.


 שנייה, אדוני היושב-ראש. אבל זה לא בסדר.


 משפט אחרון. 


אבל למה קטעת אותי באמצע? הפסקת אותי באמצע חוט המחשבה. מה קרה?


 – – –


 כן.


 לא. לא מתאים, אדוני היושב-ראש. הטלת המס על החד-פעמי נובעת בדיוק מאותו ראש שמונע פיצוי על נזקי הקורונה לאנשים שנפגעים דבר יום ביומו מההחלטות החדשות של הממשלה.


 תודה, חבר הכנסת.


יש פה ממשלה שמנסה לקחת כסף מהאזרחים בלי לתת תמורה, והמס על החד-פעמי הוא רק דוגמה אחת לכך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.


תודה, חבר הכנסת שמחה רוטמן. חבר הכנסת אבי מעוז, שלוש דקות, אדוני.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום "מדינת ישראל היא מדינה יהודית" מס' 6, והפעם על הכותל המערבי. היחס למקומות הקדושים בכלל ולהר הבית ולכותל בפרט הוא מהנושאים שמביאים לידי ביטוי הכי משמעותי את היות מדינת ישראל מדינה בעלת זהות יהודית. הר הבית הוא המקום המקודש ביותר לעם היהודי, והכניסה אליו נאסרה בפסיקת גדולי הדורות והרבנות הראשית לדורותיה.

 הכותל המערבי הוא שריד בית מקדשנו, המקום הקרוב ביותר למקום המקדש שאנו יכולים לגשת אליו, שהתקדש מכוח היותו שריד בית המקדש ומכוחו של עם ישראל, שהפך אותו מאז החורבן למקום התפילה הציבורי החשוב ביותר שלו. ככזה, מי שאמור לקבוע את סדריו ואת ההתנהלות בו הוא הסמכות התורנית הציבורית הגבוהה ביותר של עם ישראל ב-100 השנים האחרונות, וביתר שאת מאז הקמת המדינה – הרבנות הראשית לישראל.

 מאז מלחמת ששת הימים, ובמיוחד בשנים האחרונות, יש מי שעושים מהכותל קרדום לחפור בו במטרה לקדם אינטרסים ואג'נדות. נציגי תנועות שהיו מגנים בכל תוקף פגיעה כלשהי במנהגיהם של בני דתות אחרות, בבתי התפילה שלהם, מובילים את הניסיונות לשנות את סדרי ההתנהלות בכותל המערבי, ומשתמשים בו כדי לקבל לגיטימציה לדרכם. מדובר מצד אחד בנשות הפרובוקציה, שבמקום להגיע לכותל בצורה מכובדת ולשפוך שיח לפני בורא עולם, הן באות במשך עשרות שנים בהפגנתיות ובקולניות, תוך ניסיון מתמיד לייצר פרובוקציות. מצד שני אלו נציגי התנועה הרפורמית, זו שמחקה מסידוריה כל מה שקשור לשיבת ציון; זו שמעודדת התבוללות; זו שגודלה בארץ הוא זניח ביותר; זו שאין לה שום שאיפה כלשהי לבניין בית המקדש, אבל משתמשת במאבק על הכותל כחלק מרצונה לבסס את אחיזתה בציבור הישראלי ולקבל לגיטימציה, כפי שמעידות דרישות נציגיה ביחס למתווה הכותל.

 כאשר תיפול בקרוב, בעזרת השם, אדוני היושב-ראש, הממשלה הנוכחית, ממשלת מדינת כל אזרחיה, שיש לך הזכות להיות חבר מרכזי בה, ותקום כנגד זה ממשלה יהודית לאומית, הממשלה הזאת שתקום צריכה להסיר מסדר-היום כל זכר למתווה הכותל. 

לאחינו מהתפוצות הממשלה שתקום, בעזרת השם, צריכה לשדר מסר של אהבה ואחווה, אך עם זאת הבהרה חד-משמעית: מי שיקבע וינהל את הסדרים בכותל המערבי זה הסמכות הרוחנית העליונה, הרבנות הראשית לישראל.


 תודה.


 תודה.


חבר הכנסת אבי מעוז, תודה. חבר הכנסת אוריאל בוסו. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני חושב שצריך לגנות את הקואליציה, שלא מגלה שום חמלה כלפי יולדת – איך אמרו? שבוע-שבועיים אחרי לידה. בפעם שעברה הם הביאו אותה בגלל איומים של אביר קארה, ועכשיו התברר להם שמאזן גנאים נסע לחוץ לארץ בלי לעדכן אותם. זו קואליציה שמתעללת באישה יולדת פעם אחר פעם. 


– – –


כן. מאזן גנאים פתאום נסע לחוץ לארץ, לא עדכן אותם, חסר להם רוב – הביאו את שירלי פינטו, יולדת. איפה כל הפייק-מיניסטיות שמדברות תמיד על להגן על הנשים?


 תלוי על איזה נשים.


אבל כמובן שתמיד הצביעות זה חד-צדדי.


תלוי על איזה נשים ובאיזה נושא.


חד וחלק. תלוי באיזה צד אתה נמצא.


 בדיוק.


אבל, אדוני היושב-ראש, מדובר, ברור לך, בממשלה בלי חמלה. יורקים עליך, יורקים ויורקים. והוא בא לפה לדוכן ואומר: לא, זה בשם הגנת הסביבה. הציבור החרדי, זה לא נגדכם. גם המריצות לא נגדנו. 

אתה יודע מה זה נקרא אטימות? אתה יודע מה זה נקרא רשעות? היום היה דיון בבית המשפט על המעונות. בית המשפט בא ואומר למשרד האוצר: בואו, תדחו את ההחלטה, את יישום ההחלטה על המעונות, בארבעה חודשים. מתקשרים לשר האוצר – הוא אומר: לא מוכן לשום פשרה; עכשיו אני רוצה. מה פתאום, זה לא נגד הציבור החרדי. אז נגד מי זה? כלים חד-פעמיים – ביררתם כמה זה עולה לבתי חולים? ביררתם כמה זה יעלה למדינה מהכיס השני לצבא? ביררתם כמה זה עולה למוסדות ציבור? למוסדות של ילדים עם צרכים מיוחדים, כמה זה יעלה? אנחנו מסתובבים פה בכנסת, יש כוסות חד-פעמיות לשתייה, דווקא בגלל הקורונה. אכפת לכם? והוא עומד ואומר: הציבור החרדי, לא, זה לא נגדכם. מס אחרי מס. החשמל מתייקר, דברי החלב מתייקרים, הדלק מתייקר, הכול מתייקר, אבל אנחנו ממשלת חמלה, התקציב הטוב ביותר שהיה במדינת ישראל. איך אמר מר בנט? העיקר שלא יהיו בחירות חמישיות. גזרות אחר גזרות.

בפרשת השבוע קראנו: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף – – – וישימו עליו שרי מסים למען ענֹתו בסבלֹתם". תמשיכו לבנות. אמר את זה שר האוצר: אל תדאגו, אני אדאג שכל החרדים יעבדו. עוד מס ועוד מס, לענות אותם. אני מבטיח לך, אין בן תורה אחד ובחור ישיבה אחד שיצא לעבוד בגלל הגזרות הללו, אבל "כאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרֹץ". לא יעזרו לכם כל הגזרות הללו. זה רק מחזק את העם היהודי, מחזק אותנו. 

 הפגיעה שלכם היא לא רק בחלשים, הפגיעה שלכם בכל שכבות העם, יהודים ושאינם יהודים. אתה, מנסור עבאס, הראשון שפוגע בכל הציבור שלך. תבדוק את זה – תבדוק בחד-פעמי, תבדוק בהתייקרות אצלכם. אבל מה, אצלכם בכפרים אפשר לקנות חד-פעמי בזיל הזול. אני אסע ואני אצלם את עצמי במקומות הללו ואני אוכיח לכולם ששם קונים חד-פעמי, שלושה שרוולים בעשרה שקלים, כמו שהיה פעם, כי אצלכם אפשר להבריח. בגלל זה אולי אתם לא מתנגדים, אבל זה בדיוק מה שעושים כאן. הכול כאן ישראבלוף. תודה רבה.


תודה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. חבר הכנסת משה אבוטבול.


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כולנו היינו השבוע בצער על הצעד שנעשה על ידי יושב-ראש תנועתנו, שהסכים לקבל את אותו ההסכם, שאנחנו כולנו מצרים עליו וכואבים אותו. אבל אני רוצה ברשותכם לקרוא מאמר מאוד מעניין, שהכותרת שלו "אריה דרעי, סליחה – טעיתי", מאמרו של חגי סרי לוי מתוך אתר סרוגים: "יושב-ראש תנועת ש"ס אריה דרעי, מאמר זה הוא התנצלות בפניך, ובמידה רבה התנצלות גם בפני תנועת ש"ס ומי שעמד בראשה, מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, והאנשים הטובים שתמכו בך בעקשנות. בתקופת משפטך בסוף שנות התשעים הייתי עיתונאי וסיקרתי את המשפט, עד כניסתך למאסר. הייתי במחאות ועצרות, שוחחתי עם אנשים רבים שהשתתפו בהן, וגם עם אלה שליוו אותך לבית המשפט המחוזי בירושלים, אחוזי להט ורושפים מזעם, ונחשפתי לכאבם. האמנתי לזעקתם, ועם זאת סברתי בליבי פנימה שהם תמימים. 

 לא הייתי טיפש לחלוטין, כבר אז הבנתי שאם לא היית אריה מכלוף דרעי, החרדי ובעל העוצמה מש"ס, אלא ליבוביץ' או רבינוביץ' כלשהו ממפלגות העבודה או מרצ, ההתייחסות אליך הייתה שונה. אבל הייתי משוכנע שגם אם לא כצעקתה, וגם עם ניחוח האפליה והרדיפה שנישא למרחקים, הרי שאשמה ודאי יש בך והשיר הידוע הוא זכאי שהושר אז בפי תומכיך, רחוק מלהיות שיקוף של המציאות העובדתית. 

 כאשר באו לעולם הפרשיות הנוכחיות שבשלהן נחקרת שנים ארוכות, אני מתבייש לומר שלא התפלאתי כלל. אף שהייתי ער לשיטות החיסול המשפטי נוסח רפול, קהלני, נאמן ואחרים, הרי שבתוכי פנימה התרוצצה המחשבה כי ככל הנראה הקביעה: דרעי מושחת, יש בה יותר מגרעין של אמת, וכך, כל שצריך לעשות הוא להמתין לתוצאות המשפט ולראות אם אכן תורשע. אלא שבמקביל התרחשו דברים שגרמו לי להיות הרבה פחות נחרץ בדעותיי לגביך. אי שם לפני למעלה משש שנים האמון המסויג שהיה לי במערכת התביעה והמשפט החל להיפרם במהירות מסחררת. במהלך השנים האחרונות נחשפנו לחוליים רעים של המערכת המשפטית בכלל ופרקליטות המדינה בפרט, כמו החשדות לכאורה נגד פרקליטת מחוז תל אביב, רות דוד, שעד היום לא הועמדה לדין, כבוד השופטת 'תיראי מופתעת' כץ, פרשיות אפי נווה והחשדות לכאורה לשוחד במינוי שופטים. 

ההתנכלות לשופטת בדימוס הילה גרסטל, מי שהייתה ראש נציבות הביקורת על מערך התביעה, וסירוס פעולתה, היועץ המשפטי מנדלבליט שהיה פעיל כזאב טורף בימי נתניהו ושותק כמו דג ממעמקים נוכח מחדלי הממשלה הנוכחית – –"


כן, תודה.


"– – ומעל כולם תיקי נתניהו, שאין דרך אחרת מלתאר אותם חוץ מהפיכה משפטית" – ממש דקה.


לא. לא. דקה לא.


 עוד דקה. עוד דקה.


לא, לא, לא. סליחה.


עוד דקה. עוד דקה.


לא, לא. חבר הכנסת משה אבוטבול, תודה רבה.


אז אני נאלץ לקצר – –


משפט אחד.


– – אבל את השורה האחרונה שלו, להתכנס: "אריה, אומנם לא השמצתי אותך מעולם בדיווחיי, ודאי שלא רדפתי אותך. אבל הושפעתי מהתדמית התקשורתית שבנתה לך התקשורת בתחכום רב. חשדתי בך וחשבתי עליך רעה. הלב שלי לא היה נקי וזה מעיק על מצפוני."


תודה.


"על זה אני בא לבקש ולומר: סליחה אריה – טעיתי". ואני מוסיף: חגי סרי לוי, כל הכבוד שאתה אמיץ ואומר את האמת. תודה.


תודה, חבר הכנסת משה אבוטבול. חברת הכנסת מיכל וולדיגר. אחריה – חבר הכנסת אורי מקלב.


 כבוד יושב-ראש הישיבה, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד דיבר על שחיקת מעמד הביניים. בשנת 2013 היה אז שר האוצר, והוא כתב בפייסבוק שלו את הדברים שאמר בישיבת האוצר באותו בוקר. וכך הוא אומר: אם לא נשמור על מעמד הביניים, הכלכלה תיעצר והאוברדרפט יגדל עוד יותר. זה לא יקרה – כך אמר השר יאיר – במשמרת שלי. והוא המשיך וכתב בפייסבוק שלו: קיימנו ישיבה שבה חשבנו על תוכניות ורפורמות שיעזרו לגב' כהן מחדרה לגמור את החודש. 

 חלפו להן שמונה שנים, ורק היום סיפרה לי הגב' כהן ששכר הדירה שלה יעלה בחודש הבא ב-900 שקל, ממש החל מינואר. עוד היא סיפרה לי שהיא תצטרך לשלם כסף כשהיא מגיעה לתל אביב לבקר את אימא שלה המבוגרת וגם ללכת לרופא שלה. היא גם תצטרך לשלם יותר על שתייה מתוקה שהיא תקנה לנכדים שלה, וגם לעזור לבת שלה לשלם על המעונות של הנכדים, כי הסובסידיה כבר נעלמה, כי מה לעשות, היא חרדית, והיא לא יכולה לשלם על המעון, כי בעלה לומד תורה. אבל רגע, לא רק זה. הגב' כהן מחדרה גם תצטרך לשלם על החד"פ, על הכלים החד-פעמיים, שהיא הגדילה והשתמשה בהם יותר בגלל הקורונה, כי היא מפחדת, היא מפחדת להידבק, ואמרו לה שקורונה וכלים חד-פעמיים – כך היא תוכל פחות להידבק. 

 אז בואו נודה על האמת, לא למעמד הביניים השר לפיד בא לעזור וגם לא לאיכות הסביבה, לא הוא ולא כל חבריו בקואליציה. תכליתו של החוק המוצע היא להכניס כסף לקופת המדינה. דיברו על הכנסה של כ-600 מיליון שקל, היו גם שדיברו על מיליארד שקל, כי מישהו צריך לשלם כסף כדי שיהיה ממה לשלם את כל ה-53 מיליארד שקל שהבטיחו לכבוד היושב-ראש. אין הרבה בין המס הזה לבין איכות הסביבה, כי אם באמת הייתה חשובה להם איכות הסביבה, אז יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות קודם לכן, עוד לפני שמטילים מס על מעמד הביניים או על המעמד הנמוך. אפשר לחזק את נושא המִחזור, להשקיע באמת באמת בחינוך, להשקיע בהפרדה של האשפה, לטפל בבתי החרושת והזיהום שהם יוצרים, לאפשר לתעשיינים להשקיע במכונות ובחומרים חדשים שאינם מזהמים. 

יש כל כך הרבה קהל שבוי שימשיך ויצרוך חד"פ, ולא רק הטייק אוויי, אלא בעיקר המוסדות הגדולים, ואתם יודעים מה, גם צה"ל – צה"ל הוא אחד הצרכנים הגדולים ביותר של החד"פ, אם לא הגדול ביותר. ואתם יודעים מה שמעתי? האמת היא שלא הספקתי לבדוק את זה, אבל אני מניחה שיש משהו באמת בדבר הזה. אני שמעתי שהמדינה הבטיחה להוסיף כסף לצה"ל, ההפרש בין כמה שעלה להם החד"פ לפני העלייה לעומת מה שיעלה להם החד"פ אחרי העלייה בהתאם לעליית המחירים. אבל לא כך עשו לבתי החולים; לא כך עשו למסגרות לטיפול ושיקום; לא כך עשו למאות אלפי אזרחי מדינת ישראל שהם מעמד הביניים והמעמד הנמוך. לקחו להם את הכסף שהם יכולים לחיות איתו, לאכול איתו ולנשום איתו, לקחו את הכסף הזה למען מטרות ממש לא ראויות. תודה.


תודה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. תודה לך. חבר הכנסת אורי מקלב. 


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר או השרה נמצאים פה? אני לא רואה. 


 כן. השר שם, יושב. 


 מכובדי השר לשעבר – – – 


 – – – סיבים אופטיים.


 כן. אבל העיקר שהוא מדבר בטלפון כשר. 


 הלו, הלו, אני לא – – – 


את לא פריפריה, זה ברור. 


מזל שאין לו טלפון כשר. אם היה לו טלפון כשר, הוא היה מנתק אותו. הוא היה מעביר את זה למישהו אחר, והוא לא היה נותן – – – 


 – – – 


אה, זהו, כשרות של מי עכשיו, של השר מתן כהנא? בכשרות הזאת אנחנו לא מסתפקים. אבל חבל עכשיו על השעון שרץ. 


איזה כשרות שאתה רוצה אני מארגן לך.  


 את זה אני יודע. בממשלה של היום אין בעיה, אתם מנפיקים תעודות בלי שיהיה שום תוכן מאחוריהן. מה שאמרת זה בדיוק נכון. אתם מנפיקים כשרות, ואתם עוד מתיימרים להגיד לאנשים: כשר אני. אתה יודע מי מראה את הטלפיים שלו ואומר: כשר אני. לא, לא התכוונתי אליך, התכוונתי לאחרים. 

אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת הכספים, שבא והעלה את החוק הזה, שבעצם מטיל 400 מיליון שקל – אם אנחנו רוצים לדעת מה המשמעות, כמה זה יעלה לאנשים. אז אנחנו לא יודעים כמה זה יעלה, אבל בסך הכול למוסדות ואנשים, 400 מיליון שקל יעלה החוק הזה, שזה באמת מיסוי חזק מאוד. אני לא יודע למה יושב-ראש הוועדה בכלל לא נמצא ולא רוצה לשמוע, אבל בכל אופן, בדברי הפתיחה שלו, מה הוא אומר? הוא אומר: הפארקים והחופים שלנו מזוהמים, מזוהמים מאוד. וכי מישהו חושב ויעלה על דעתו שעכשיו זה לא יהיה מזוהם? מישהו רואה בעיני רוחו אנשים הולכים לים עם סלים של כלים – כשהוא הולך לפארק הוא הולך עם סלים וכלים, עם כוסות מזכוכית או מחרסינה? הרי איזו שטות זאת. מי מאמין לדבר כזה? איך אתה יכול ככה לזרות חול בעיני הציבור? 

ועכשיו, לא רק זה, הוא גם מביא נתונים שהשימוש בחד-פעמי במדינה הוא שימוש מוגבר. נצא מנקודת הנחה שזה נכון, אני לא יודע, נכון, אבל יש עוד חלק בתוך המחקר הזה ובתוך הבדיקה. מדוע משתמשים? מי רוב הציבור שמשתמש בכלים החד-פעמיים שעליהם הוא מטיל מיסוי? ואנחנו מדברים על הכלים החד-פעמיים הכי פשוטים. זה אותו ציבור חלש. אז הרי צריך בהיגיון – למה הוא עושה את זה? מה, זה תענוג לאכול מרק עם צלחת שמתקפלת כמעט? לאכול ארוחה, בשר, ועוד, דברים חמים, שכל פעם נפתח ולא נפתח? זה הכרח. זה צורך. זה צורך. אישה צריכה להתמודד. היא עובדת קשה – קמה בבוקר, חוזרת מהעבודה בשעה 16:00, מוציאה את הילד מהמעון, מוציאה את הילד מהמטפלת, צריכה להאכיל אותם, צריכה להכין איתם שיעורים, לכבס, ולהכין כבר את העבודה למחר. והיא צריכה גם כיור מלא כלים לשטוף, אז היא מעדיפה לעשות את זה. זאת הדרך האמיתית של אנשים להתמודד עם פרנסה ועם קשיים ועם כל מה שצריך – לא קשיים, תענוג, אבל זה חלק מהצורך. 

אז אתם יודעים מראש, אז למה אתם זורים חול בעיני הציבור? למה אתה בא, צריך לבוא ולהגיד שבאמת איכות הסביבה מעניינת אותך? הרי אין איכות סביבה פה. איפה הראיה שלנו שלא איכות הסביבה? ביקשו לדחות את זה בחודש – מה ענו בבג"ץ? מה נעשה, כל חודש זה 50 מיליון. הם, בכלל לא מעניינת אותם היערכות, אולי יש דרך של חינוך, אולי יש דרך של תמריצים, אולי יש דרך של הסברה; כל חודש זה 50 מיליון. הכסף, ועובדה היא שהם הכניסו את זה להכנסות – 400 מיליון. 


 כן. תודה. 


אם היו חושבים באמת שזה יעזור, היו צריכים לגרוע את זה מההכנסות. זה לא הכנסות של 400 מיליון. אם יש מיסוי – אנחנו לא רוצים, לא משתמשים, ולא משלמים באמת מס. אבל זה שמכניסים – הם לא חושבים לרגע. 

 אדוני, אני רוצה להגיד לך, אני אגיד לך, וזה יהיה משפט אחרון. בחנו אותם. באנו ואמרנו לוועדת הכספים, ואמרנו גם במסר לאוצר: כוסות חד-פעמיות זה לא כלים חד-פעמיים. כוסות חד-פעמיות, השימוש הוא לא על יד מטבח, הוא שימוש בכל מקום. זה בריאות; זה אנשים שצריכים לשתות בכל מקום שיש מכונת מים. זה ימנע מהאנשים לשתות, לא להשתמש בכוסות חד-פעמיות. הם לא רצו לשמוע, אדוני. לא עניין אותם בכלל העניין הזה. הרי הכוסות הרב-פעמיות, לשטוף אותן – הן נשברות. אין בהן בריאות. הן נשטפות לא טוב. זה לא עניין, שום דבר; אנחנו רוצים את הכסף ועכשיו. 


תודה, חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת מאיר פרוש, איפה אתה?


כאן למעלה, ביציע. 


כן. שלום לך. בבקשה, שלוש דקות. 


– – –


כן, כן, כן.


חשבתי שמהיציע תיתן לי עוד כמה דקות. 


כן. אנחנו מקשיבים לך. בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צר לי על כך שאני לא נמצא איתכם באולם אחד. 


 גם לנו צר.


אני מודה לך מאוד. ראש הממשלה בדבריו ציין משפט שלכאורה הייתי מצפה שדווקא חברי הכנסת כמו קושניר, סובה, יוליה וליברמן – הם היו אמורים להזדעזע מנקודה מסוימת שראש הממשלה דיבר עליה כאשר הוא ציין את מה שהמכון לדמוקרטיה פרסם היום על החוקים האנטי-דמוקרטיים של הקואליציה, שישראל ביתנו שותפה בכירה שם. דווקא מהם הייתי מצפה שהם יזדעזעו, כי הם סבלו, הם הרי סבלו, כי הם באו ממדינות קומוניסטיות ששם סתמו את הפה, שם לא נתנו לאנשים לדבר, שם לא נתנו לאנשים להתפלל, לא נתנו להם לקיים את דתם. כאשר מעבירים פה חוקים, וראש הממשלה מציין שהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציין את הקושי בהבנה איך אפשר להעביר כאלה חוקים פה, ציפיתי שהם יזדעזעו. 

במקום זה, חבר הכנסת קושניר, שגם ממנו הייתי מצפה שהוא יזדעזע, בא ומסביר לנו, לציבור, למה היה חשוב ולמה חשוב להעביר את הצו הזה שהוא מבקש, שיגרום באופן ישיר לעלייה דרסטית, וכתוצאה מכך, הציבור שנזקק לכך, וחלק גדול מזה זה הציבור החרדי, יינזק. אני לא שמעתי את ישראל ביתנו באים ומציעים הצעת חוק: בואו נגרום לכך שהמשקאות החריפים, שהם גם כך יקרים – בואו נייקר אותם. למה משקאות חריפים? כי משקאות חריפים גורמים לאנשים – כתוצאה מכך הם שותים יתר על המידה, ובשתייה הזו גם קורה שהם מתנהגים לא יפה. לפעמים גם יש מכות כתוצאה משתייה מרובה, יש לפעמים גם דברים יותר חמורים מאשר מכות. הייתי בטוח שישראל ביתנו, שדואגת לשלום הציבור כמו שהיא דואגת לשלום הילד ולילדים, שלא יהיו חלילה חולים – שהם יציעו הטלת מס גבוה על משקאות חריפים. למה הם לא עושים את זה? כי הם יודעים שלהטיל מס על משקאות חריפים יפגע באוכלוסייה שבוחרת בהם דווקא. אבל אם דברים כנים אתם מדברים, מדוע אתם באים להטיל מס על מה שיכול לפגוע דווקא בילדים של הציבור החרדי? דווקא לאנשים מהציבור החרדי?

מכאן אני בא למסקנה כמו שקודמיי כבר דיברו: אין פה שום רצון ללכת לדבר האמיתי. אין פה שום רצון גם להשיג כסף למדינה. יש דרכים נוספות להשיג. מר ליברמן מצא פה מקום איך הוא יכול להטיל עוד איזשהו צו, עוד איזשהו חוק, עוד איזושהי דרך להכות בציבור החרדי. 


 תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. 


ואנחנו באים בדברינו למחות על ההתנהגות הזו, על זה שהקואליציה נותנת לו לפגוע בנו שוב ושוב. 


תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת איתמר בן גביר, שלוש דקות. 


יושב-ראש המליאה, שר יש כאן?


כן. 


יש. אתה כאן, חצי נוכח. אדוני השר, אולי תשב איתנו, אדוני השר? השולחן לא נאה לך? בוא, תצטרף אלינו. בוא, תשמע את הדברים, זה חשוב. 

 הצעת הוועדה לוקה באותה צביעות. אני שמעתי כאן את יושב-ראש הוועדה מדבר על הדאגה לבריאות. בריאות מעניינת אתכם? מעניין אתכם להזיק, לפגוע, להחריב ופשוט לצפצף על הציבור. זו המטרה, זו המדיניות שלכם בכל מה שאתם עושים. זו הצביעות שמשתקפת מהמעשים שלכם. אבל אני חייב להגיד, היושב-ראש, שאם מדברים על צביעות, מה שעברתי ביום שלישי האחרון בתל אביב זה שיא הצביעות. אני עדיין מחכה, מחכה לשמוע את ההתנצלויות, מחכה לשמוע את אותם חברי קואליציה שאחד אחרי השני תקפו ומצאו את האשם, והצביעו, והטילו את האשמה. ופתאום, מה מסתבר? שאותם שני בריונים שאמרו לי: נרצח אותך, נהרוג אותך, נפגע בך – אותם שני בריונים – –


 היו עוד מילים שלא כדאי לחזור עליהן.


 נכון. לא נחזור עליהן. – – שתפסו אותי בחניון חשוך בתל אביב, מסתבר פתאום שהמוצי-פוצי שעשיתם להם – מאבטחים, מאבטחים – אחד מהם הוא תומך חמאס, תומך חמאס מאבטח; תומך חמאס שכותב פוסטים בעד טרור. ואז יום למוחרת מתגלה שהשני הוא לא פחות מאשר אסיר ביטחוני משוחרר; היה במאסר פעם אחת שישה חודשים על הפרת סדר לאומנית, ופעם שנייה – 11 חודשים על זריקת אבנים ובקבוקי תבערה על חיילים.


 איפה?


 בגני התערוכה. עכשיו אני שואל: עזבו שנייה את האמינות, עזבו שהכול מתפרק, אבל יש פה שאלה הרבה הרבה יותר קשה – אדוני השר, אתה באמת מציין את זה, ובצדק: איך הם מאבטחים? איך לאנשים כאלה נותנים להיות מאבטחים? איך נותנים? מה, כבר עבר הזמן?


 כן, כן. תודה לך. משפט אחד.


 שני משפטים.


משפט אחד.


 לא קרה כלום. שני משפטים.


לתחנות דלק באזור מודיעין לא להגיע.


תודה. משפט אחד.


 איך אנשים כאלה הם מאבטחים, ואיך אתם בקואליציה יצאתם להגן לטובתם של מחבלים? תודה.


 תודה. חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק, בבקשה. מלכה – במלרע או במלעיל?


מלכה כמו – – – לעומת – – –


אורית מלכה סטרוק. ככה?


 אורית מלכה סטרוק. אני בהזדמנות אחרת אספר על השם הזה ולמה אני נקראת גם מלכה, אבל לא עכשיו.


 שלוש דקות, גברתי.


 תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני תמיד שמחה שיוצא לי לדבר כשאתה נמצא כאן על הבמה, כי זו הזדמנות לברר כל מיני דברים בינינו. יושב פה לידנו ידידי השר יועז הנדל – – –


 זכית. זה הגורם הכי ימני בקואליציה.


 לכן אני רוצה לנסות להגיע איתו להסכמות, ואז הכול יהיה מסודר. 


 לכן הוא מקבל אבטחה.


 לכן אני רוצה לנסות להגיע איתו להסכמות, ואז הכול יהיה מסודר. 


 אבל דודי, אל תפריע לי. תעשה לי טובה, תן לי לדבר.


 היום גם האריכו את האבטחה.


 יושב פה ידידי השר הנדל, וידידי השר הנדל מנסה לעזור לי כבר איזה שבועיים ימים להעביר חוק בוועדת השרים לחקיקה, חוק מאוד מאוד פשוט ובסיסי; אולי, אפשר להגיד, החוק הכי בסיסי במדינת ישראל כמדינה יהודית. 

 אני שמעתי, אדוני היושב-ראש, שאתה לאחרונה הכרת במדינת ישראל כמדינה יהודית, שזה צעד חשוב וגדול קדימה. 

 מה החוק הזה אומר? החוק הזה אומר שהכנסת תציין בכל שנה פה במליאת הכנסת את יום תשעה באב כיום שמסמל את הקשר הנצחי הבל-יינתק בין עם ישראל ובין ירושלים ובית המקדש. זה קשר שאנחנו, כעם שהיה בגולה שנים רבות, נשאנו את הקשר הזה לא רק בליבנו אלא בכל התנהלותנו. אם אתה רואה, למשל, אדוני היושב-ראש, יש לי כאן שרשרת, כתוב עליה: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. אני הולכת עם זה כל יום. זה דבר שיהודים בכל עולם שמו על הקיר שלהם, אמרו את זה בכל חתונה, אמרו את זה בכל שמחה. אנחנו לאורך כל שנות גלותנו לא שכחנו את ירושלים ולא שכחנו את בית המקדש, ובזכות הציפייה הזו לגאולה והאמונה הזו שנחזור לפה – בזכות זה חזרנו וברוך השם הקמנו כאן מדינה, מדינה יהודית, כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש. 

 ועכשיו בעצם נשאלת השאלה: האם החוק הזה יוכל לעבור בוועדת השרים לחקיקה ונוכל להתקדם איתו? כי יש על החוק הזה, אדוני היושב-ראש, המון חותמים, כמעט מכל המפלגות. יש לי איזו הרגשה מסוימת שאולי הבעיה היא אצלך, ורציתי לשמוע אם יש לך התנגדות שפה בכנסת יציינו את יום תשעה באב כיום הקשר הנצחי בין עם ישראל לירושלים ובית המקדש. מה אתה אומר? השארתי לך 25 שניות לענות. מה אתה אומר?


 תודה, חברת הכנסת אורית סטרוק.


25 שניות. מה תודה? מה אתה עונה? יש לך התנגדות? אתה הרי מכיר בנו כמדינה יהודית, אז יש לך בעיה עם זה שאנחנו נציין את היום הזה – –


זה ללא קשר לזה.


– – יום תשעה באב – אתה יודע, יהודים בכל הדורות, דורות על גבי דורות, שמרו על היום הזה, שמרו על הקשר לירושלים.


 מה את רוצה ממנו?


 לכן אני אומרת – לדעתי, הוא יסכים איתי, ואז אנחנו פתרנו את כל הבעיה. מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש?


 תודה, חברת הכנסת אורית סטרוק. הזמן תם.


 אתה מעדיף לא להגיב. 


הזמן תם.


 תחשוב על זה. אנחנו נדבר על זה בפעם הבאה. 


נחשוב על זה.


תחשוב טוב. אנחנו נדבר שוב, בעזרת השם.


 כן, טוב. תודה לך. חבר הכנסת אמיר אוחנה.


 נכבדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאחרונה פנו אליי נציגים של שכונת תל כביר בדרום תל אביב יחד עם חברת מועצת העיר תל אביב לשעבר סוזי כהן. מסתבר כי מהצהרת שרת התחבורה עולה כי יש תכנון לפינוי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. לכאורה, זה תיקון עוול היסטורי לשכונות דרום תל אביב: מזיזים את הנמב"י – Not in My Back Yard, לא בחצר האחורית שלי – אבל בירור מעמיק יותר מעלה כי משרד התחבורה מתכוון להעביר את התחנה המרכזית באופן זמני של לא פחות מ-15 שנים – וככל הנראה להרבה יותר – לאזור בית פנורמה, קילומטר אחד מהמיקום הנוכחי, צמוד לשכונות דרום תל אביב נווה עופר וקריית שלום. 

החלוקה המתוכננת למסופים בדרום העיר יוצרת למעשה מתחם תחבורה סגור ואחיד בדרום תל אביב, ואנחנו שואלים: מדוע להמשיך ולפגוע בשכונות דרום תל אביב? אין היגיון בהעברת התחנה המרכזית לאזור נוסף של שכונות מגורים, מכמה טעמים: מהבחינה הסביבתית, הדבר יוצר פליטות גזים רעילים של כ-5,000 אוטובוסים ביום, וזו סכנה בריאותית ממשית לתושבי המקום; מהבחינה החברתית, סביב התחנה המרכזית מתקיימות פעילויות שאולי הן קשות, הדורשות מענים של רווחה, משטרה ועוד – כידוע, פעילות של סמים, של זנות ושל דרי רחוב – ולא ניתן שום מענה לנושאים הללו; מהבחינה התחבורתית, התחנה החדשה לא תהיה קרובה לאזורי מסחר, עבודה ובילוי אלא לצד שכונות מגורים, והיא תהווה למעשה חניון אוטובוסים ענק בצמוד לשכונת מגורים.

 התחנה המרכזית היא נושא מורכב לטיפול. מדובר בנפגעים רבים בתחומים שונים, ונשאלת השאלה: מדוע לקבוע פתרון זמני לשנים רבות מאוד במקום פתרון קבע מתקדם? מדוע להכריז על פינוי והעברת התחנה ללא תוכנית עבודה וללא תכנון מקיף וללא מענה לבעיות הקיימות בתחנה הנוכחית?

 אם סוגרים את התחנה המרכזית החדשה, הדבר הנכון הוא לנצל את ההזדמנות ההיסטורית, לפרק את העוולות הקשות ולפזר את התחבורה באופן שוויוני ומעשי מבחינה תחבורתית וחברתית בין שכונות הצפון לשכונות הדרום. מגיעה לאזרחי ישראל ולשכונות דרום תל אביב בתוכם תחבורה ציבורית מתקדמת, נקייה, מהירה וירוקה, אבל התוכנית המסתמנת היא רעה מאוד לתושבי השכונות. שמעו את זעקתם של התושבים. תודה.


 תודה, חבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – חבר הכנסת עופר כסיף.


 אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כולנו נופלים בפח, במלכודת, כשמדברים על הצלחות החד-פעמיות, כי זאת הכוונה של היוזמים והזוממים את הגזרה העלובה והשפלה הזאת, שאנחנו נדבר על הצלחת ועל הניקיון. אמר פה יושב-ראש ועדת הכספים קודם במשפט אחד: 9% חרדים משתמשים ב-27% של הפלסטיק, של כלי החד-פעמי. כאן טמון הכלב. פה הסוד של הגזרה הזאת. יותר מ-70% ממשתמשי החד-פעמי הם לא חרדים, לפי הסקר הזה, רק שאני לא יודע מי עשה אותו. 27% בלבד זה החרדים, והם 9%, זאת אומרת שהם אוכלים יותר בכלים חד-פעמיים מהאחרים. זאת הסיבה לגזרה, ולכן אנחנו קוראים לזה גזרה.

אבל בוא נחשוב – צופים בנו אנשים שאינם חרדים. מה הם הפסידו? אנחנו בתקופה של קורונה. מדברים על ריחוק, עושים סגרים, סוגרים את השמיים, עושים בידודים. הדבר הכי פשוט, הסטרילי, הפשוט ביותר, זה לקחת צלחת חד-פעמית, ולא בבית חולים, ולא בבית ספר, ולא במקום ציבורי אי-אפשר לקחת לפה כלי שהוא הרבה פחות סטרילי מאשר חד-פעמי. אז למה עשו עכשיו את הגזרה הזאת? למה בכנסת – ציינתי את זה, אדוני היושב-ראש, שהכנסת החליטה ששותים פה רק בכלים חד-פעמיים בגלל הקורונה. אז למה? אנחנו יותר שמורים ומוגנים משאר אזרחי הארץ?

קרה פה עוד משהו, אדוני היושב-ראש. מיום שגזר הגוזר את הגזרה הזאת, כל המוצרים בכל רשתות השיווק עלו בעשרות אחוזים, הרבה יותר מ-11 שקלים לקילו או כמה אחוזים שהוא עשה את המס. כולם ניצלו. יוקר המחיה פגע במיליוני צרכנים על ידי המס הזה, שנתן פוש, בוסטר, למחירים. כל אזרח יודע מה שאני אומר עכשיו. מי שהיה במכולת או ברשתות השיווק, הוא יודע את זה.

המטרה הרשמית הייתה לנקות את העולם מזיהום. ממש כולם צוחקים ויודעים כמה האיש הזה רחוק מניקיון ורחוק מדאגה לאימהות, למשפחות ברוכות ילדים. מי שרוצה לנקות את זיהום האוויר, לא עוסק ברכבים ומשאיות ומטוסים שפולטים גזים רעילים.

אדוני היושב-ראש, לא נעים לי להגיד את זה כשאתה פה, אבל אותו ליברמן אמר לפני שנים רבות שגם בסוף מלחמת העולם השנייה הוצאו להורג במשפטי נירנברג לא רק הפושעים אלא גם משתפי פעולה איתם, אני מקווה שזה יהיה גורלם של משתפי פעולה בבית הזה, הוא אמר לחברי הכנסת הערבים. אם ח"כ ערבי היה אומר על ליברמן את הדברים האלה, הוא היה יכול להיות שר אוצר במדינה הזאת? והוא שר האוצר שלצערי – אני לא שופט אתכם, אבל לצערי, אני לא מבין איך אתם יכולים להיות שותפים כאשר הוא קרא לעשות הפרדה בין יהודים לערבים, כמו בקפריסין. והוא מסביר שמיעוטים לעולם יהוו בעיה בכל מקום בעולם, והוא חושב שהפרדה בין שני העמים, הערבים והיהודים, היא הפתרון הטוב ביותר. והוא השותף. אני מצפה מכם שלא להיות שותפים לגזרות שלו, כי כל כוונתו זה זדון ורוע.


תודה.


ממלכת הרוע, שלטון הרוע. ואני שם אות קין על כל חברי הקואליציה בממשלה הזאת, שמשתפים פעולה עם הגוזר הזה. אתם לא תוכלו להגיד: ידינו לא שטפו את הצלחת הזאת. תודה רבה.


תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נזכרתי היום – חבר הכנסת שטייניץ, אני אשמח דווקא אם תקשיב רק לשנייה הזאת. נזכרתי היום – אולי אתה מכיר – מאמר מאוד מפורסם מ-1957, של רולאן בארת, הפילוסוף, שנקרא: הפלסטיק, מאמר פילוסופי על פלסטיק. עכשיו, אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים, כי מן הסתם, בשעה כזאת, כשכולם עייפים, תירדמו יותר מהר. אבל האסוציאציה הזאת היא שכבר ב-1957 הוא כתב – – –


רק ד"ר יובל שטייניץ יקשיב לך, ישמח לשמוע.


אני לא יודע, אני מקווה שגם אחרים יקשיבו.


ומותר לו להגיב, כי יש כאן פולמוס פילוסופי.


אבל מה שמעניין באמת, מתוך כל הכתיבה המאוד-מפותלת שלו – הוא כבר ב-1957 כתב, או חזה, אם אתם רוצים, את עידן הפלסטיק ואת הנזקים שלו. אין שום ספק שפלסטיק בכלל והכלים החד-פעמיים הם מזהמים. אין שום ספק. ואין שום ספק שצריך לעשות הכול כדי לצמצם בצורה מסיבית את השימוש בו. אבל שתי נקודות עולות פה בהקשר הזה, שתי נקודות שיובילו אותי להצביע נגד ההצעה הזאת.

דבר ראשון, קודם כול, תכריזו מלחמה, אפילו ליטרלי, על היצרנים. למה על הצרכנים? למה על אלה שבאמת אין הפרוטה בידם לממן – אם הוא נותן לי את הזמן, אז אני מאפשר. אין לי בעיה.


רק הערת ביניים קצרה, מאחר שפנית אליי. אני לא מכיר את המאמר, אבל אני יכול להגיד לך שכשר האנרגיה הוצאתי הנחיה במשרד האנרגיה ובחברות הממשלתיות הכפופות לא להשתמש בכלים חד-פעמיים מפלסטיק.


 יפה.


או כלים קבועים או כלים מנייר וקרטון. כבר לפני שנתיים וחצי.


יפה מאוד. מצוין. למשל, זו דרך אחת.

אבל אני חוזר לאן שעצרתי. הטלת הנטל, הנטל באמת, תרתי משמע, על הציבור המוחלש ביותר היא לא מידתית, היא לא הגיונית. עכשיו בוועדת הכספים, כשהנושא הזה נדון, אמרתי: בואו נעבור מכלים חד-פעמיים מפלסטיק לכלים חד-פעמיים שמכונים – הם לא מתכלים, אבל מכונים Compostable. Compostable זה אומר כלים שאפשר להשתמש בהם לקומפוסט אחר כך. יש כלים חד-פעמיים שעושים אותם, למשל, מדקל או מקנה סוף אולי, או משהו כזה – במבוק, סליחה, מבמבוק. למה לא לעבור לזה? במקום להטיל על הציבור המוחלש ביותר, וכפי שנאמר פה קודם בצדק רובו חרדים וערבים, אבל לא רק – במקום להטיל עליהם את הנטל הבלתי-נסבל הזה בשם הסביבה הירוקה – וכולנו בעד סביבה ירוקה – בואו נעבור לכלים חד-פעמיים Compostable.

 עכשיו, מה הבעיה פה? קודם כול, יש כאלה שטוענים – אני לא מבין גדול, אני מקבל את זה – שגם בכלים שעושים מבמבוק, למשל, יש פגיעה סביבתית, אבל אני מדבר על מידתיות. הפגיעה הסביבתית, אם קיימת, היא לאין שיעור יותר נמוכה מאשר מפלסטיק, אז בואו נעשה את זה בשלבים לפחות.

דבר שני, ה-Compostable, הכלים האלה, הם הרבה הרבה יותר יקרים מאשר כלים מפלסטיק. אני אתן לכם דוגמה לפני שאני מסיים. תשימו רגע לב. חבר הכנסת דרעי, שנייה, אני כל פעם מפריע לכם, אה?


 אתה ממש לא נותן לנו לדבר.


איזה רודן.


 אתה מפריע להם על חשבונם. זה הזמן שלהם.


עכשיו, תקשיב למשהו באמת מעניין. בדקו כמה עולה להשתמש בכלים חד-פעמיים בחג הסוכות למשפחה שחוגגת את החג בסוכה.


כן, משפט אחד.


שבוע בסוכה בשימוש בכלי פלסטיק עולה למשפחה ממוצעת 400 שקל. בכלים Compostable, כלים חד-פעמיים מבמבוק או דקל – 2,000 שקל לשבוע. אז בואו נעשה כזה דבר: אם באמת מהמיסוי על כלים חד-פעמיים מפלסטיק, כפי שנאמר בוועדה, אמורים להיכנס לקופת המדינה כ-600 מיליון שקל בשנה, שישתמשו בזה, מעבר להסברה וחינוך, לסבסוד מסיבי של הכלים ה-Compostable – –


תודה. תודה, חבר הכנסת עופר כסיף.


– – ואז גם לאנשים האלה יהיו כלים חד-פעמיים.


 עכשיו עצבנת את מנסור, כי זה כסף שמיועד לו.


תודה.


תודה רבה.


חבר הכנסת סמי אבו שחאדה.


זה כסף של מס עבאס, מה, אתה השתגעת?


תודה. בבקשה. אחריו – חברת הכנסת לימור מגן תלם.


כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, סלאם עליכום. אתמול ממשלת השינוי לרעה עשתה עוד צעד לרעה, וחשבה שאם היא מקיימת ישיבה בגולן הסורי הכבוש, שהם ככה יכולים לעשות איזשהו רעש בעניין המשך ההתנחלויות בגולן הסורי, הערבי, שכבשו אותו.


 אבל רע"מ אישרו להם. רע"מ אישרו להם.


 משהו אחד בטוח יכול לעזור בממשלה הזאת. שר הבריאות מדבר לאחרונה המון על בריאות הנפש, ואני חושב שיש לו מה לעשות פה: שקודם כול מרצ תתחיל לבקר אצל הפסיכולוגים בכל מה שנוגע לתופעת ההכחשה שהיא חיה בה. זה לא היה רע אם היא הייתה לוקחת איתה גם את רע"מ ואת העבודה, אבל שלפחות שר הבריאות יתחיל קודם כול – יכול להיות שזה גם פיצול אישיות. יכול להיות, הם צריכים לבדוק. ללא ספק, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, הם צריכים לבדוק. הוא כבר משקיע את המשאבים שלנו, של כל הציבור, בעניין של בריאות הנפש, והגיע הזמן שהם ילכו ויבדקו מה קורה איתם. 

 הרי הגולן סורי ויישאר סורי. עוד ישיבה, עוד 20 ישיבות, עוד 100 ישיבות – זה לא יעזור להם. התושבים הסורים של הגולן יודעים שהם סורים. בזה המערכה כבר נגמרה מזמן – אנשים יודעים מי הם והם יודעים איפה הם נמצאים, שישראל כבשה אותם. את זה כולם יודעים. אפשר להמשיך להתכחש. התכחשות תביא למדיניות לא טובה, תביא להרבה יותר אלימות, תביא להרבה יותר שפיכות דמים, תביא להרבה יותר זמן לסכסוך שצריך להיגמר. הסורים כבר הציעו איך זה יכול להיגמר. זה יכול להיגמר בקלות – ישראל בסך הכול צריכה לצאת מהגולן. מבחינת סוריה, כל מה שישראל צריכה לעשות – להפסיק להיות כובשת. אותו הדבר גם מבחינת הפלסטינים: אנחנו, מבחינתנו, מאמינים שאפשר לפתור את הסכסוך. בשביל לפתור את הסכסוך צריך לסיים את הכיבוש. זה כל מה שצריך לעשות.

 הממשלה יכולה להמשיך במצב הזה של ההכחשה, של פיצול האישיות – אני לא יודע באיזה מצב נפשי הם נמצאים – אבל זה לא ישנה את המציאות. המציאות היא שיש כיבוש, שיש התנחלויות, וההתנחלויות הן פשע על פי הדין הבין-לאומי, וגם מוסרית הן פשע. זה דבר שצריך להיגמר. מי שנותן לזה יותר כוח ויותר תקציבים וחושב שצריך לתת להם משאבים – – 


 תודה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. תודה.


 – – כדי להעמיק את הכיבוש ואת ההתנחלויות, צריך להתבייש. תודה, אדוני היושב-ראש.


 תודה, חבר הכנסת. חברת הכנסת לימור מגן תלם – אינה נוכחת. חבר הכנסת פטין מולא – –


 היו"ר, אתה יכול להתייחס לגבי רמת הגולן?


– – אינו נוכח.


 תן לנו רק את – – –


 תן לנו brief קצר, שנבין – – –


 חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה.


 היו"ר, מה עמדתך על רמת הגולן?


בבקשה.


 אתה מבסוט? אתה מברך על כך?


 אני לא מבין אם האופוזיציה בעד או נגד.


 לא, לא, רק רוצים לדעת מה עמדת היו"ר. אנחנו ממלכתיים, הוא יו"ר הכנסת.


 אדוני, תגיד, דוגרי. מקסימום נביא לך עוד כמה מאבטחים, אבל תגיד.


 שומר על זכות השתיקה.


 אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת – –


 שלוש דקות, אדוני.


 – – בהינף יד חברי הבית הזה העבירו את רפורמת החד-פעמי – העלאת מיסים כבדים על מוצרי החד-פעמי. יושבים כאן נבחרי ציבור שאינם מונחים במספרים ובהשלכות הקשות, בכך שהרפורמה תזיק לאזרחי ישראל. כל מה שעומד לנגד עיניהם זה איך לרצות את שר האוצר, שכל מהותו לענות ולהצר את חייהם של המגזר החרדי. אז מאחורי כל החזות השאפתנית והמילים המכובסות לדאגה לנזק הסביבתי, בואו נשים את הנתונים על השולחן. 

 אזרחי מדינת ישראל מוציאים על כלים ומוצרי חד-פעמי סכום של 1.31 מיליארד ו-700,000, שזהו 68.344 טונה. צה"ל, בתי חולים, מפעלים, צורכים כ-35% חד-פעמי. השוק הפרטי – כ-65%. המגזר הערבי, המונה 21% מהאוכלוסייה, צורך כ-14%. המגזר הכללי, המונה כ-70% מהאוכלוסייה, צורך 59%. המגזר החרדי, המונה 9% מהאוכלוסייה, צורך 27%. רוב מוצרי החד-פעמי מגיעים בייבוא מטורקיה וסין. לאור ההוצאות הכבדות והתייקרויות מחירי ההובלה הימית, רק במחצית השנה האחרונה מוצרי החד-פעמי האמירו בעשרות אחוזים. רפורמת החד-פעמי מטילה, נוסף להתייקרות זו, מס הזוי על סך 11 שקל לקילו מוצרי חד-פעמי.

העברתם רפורמה רעה ומנוכרת לאזרחים בלי להעמיק בטיפת מחשבה איך אפשר לטפל בנזק הסביבתי בלי להעניש את האזרח הקטן. הבטחתם תוכנית סינגפור, וקיבלנו מדינת עולם שלישי. חיזקתם את העשירון העליון ודרסתם את האוכלוסייה המוחלשת. הוספתם אלפי ילדים מתחת לקו העוני. הנתונים מוכיחים שהמגזר החרדי צורך רק 27%, והפגיעה הגדולה היא בציבור הכללי, שצורך 59%. כמה אבסורד שדווקא ממשלה חד-פעמית מטילה מיסים על מוצרי החד-פעמי וסותמת את הגולל על השוק כולו. 

כולי תקווה שהממשלה הרעה הזאת תיפול בקרוב ושנקים כאן ממשלה לאומית, ציונית, שבה טובת האזרחים לפני הכול ולא פוליטיקה מעל הכול.


 תודה, חבר הכנסת יואב בן צור. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.


את ה-20 שניות של בן צור תוסיף לדודי.


 מנסור, באמת יש לך אומץ לצאת נגד הקוראן ולהכיר במדינה יהודית, שהיא המדינה של העם היהודי?


 אני לא יוצא אף פעם נגד הקוראן.


 הלכת כל כך רחוק. אל תפחד מהם, תדרוש מהם תשלום על כל מה שאתה עושה.


 מבחינתכם, מבחינת הקוראן, מדינת ישראל היא אדמת ווקף, לא? אתה כופר בזה. לא יודע. ווקף, דרך אגב, זה לא אישור שלך – אם לתת אותה ליהודים, כן או לא. 


 הלכת כל כך רחוק.


היהודים עושים מה שהם רוצים בלי לשאול אותך, אבל אתה, שאתה טוען שאתה – – 


 תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם.


– – מסכים לזה – – –


 שלוש דקות, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.


 אה, אתה מתבייש פתאום. תחזור על זה עוד פעם, תגיד עוד פעם. ראיתי, מחאו לך כפיים – לא רצית.


 אני חושבת, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים – –


תתרגמי לנו מה הוא אמר.


 – – אני חושבת – – –


 עאידה, את אמיתית, תתרגמי לנו – – –


 אני הייתי נעלב – הייתי נעלב – – –


 תנו לי לדבר את שלוש הדקות שלי.


 תתרגמי לנו מה הוא אמר. עד היום הוא בלבל אותנו.


אני לא רוצה לפגוע, אבל הייתי נעלב, כי כשאת עלית, שר התקשורת קם ועבר לשם. זה לא מכובד. זה לא מכובד.


 זה לא בכוונה. לא בכוונה.


לא בכוונה, נפתח שם – – –


 חבר'ה, כל זה על זמן הדיבור שלי.


 זה על חשבון הזמן שלך.


המפות של הסיבים. אז הוא הלך עכשיו לקנות סיבים.


 לא, למה זה צריך להיות על חשבוני? או שמשתיקים אותם או שאני מקבלת את הזמן.


 טוב, חברי הכנסת, בבקשה. דודו, עוד מעט אני אגזור ממך דקה.


 אתה חושב שאתה יכול? 


 אני יכול.


 טוב, חברי הכנסת, אני תמיד – –


בבקשה, תעשה.


 – – אני תמיד מכבדת את זכות הדיבור שלכם – –


 בבקשה, שלוש דקות, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. 


 – – אולי תכבדו את זכות הדיבור שלי.


– – –


 אני רציתי – – –


חבר הכנסת דוד אמסלם, מה קרה? אנחנו – בסדר.


 נו, באמת. חלאס.


 אל תהיה לחוץ. מה קרה? אנחנו עכשיו שלוש שעות – – –


 עוד מעט תעלה ואז נוכל לדבר ולמשוך את הזמן.


 בסדר, מדברים, מה נהיית עכשיו בלחץ? קח בקלאווה, שתה קפה.


 מה, אני אוויר פה? חבר הכנסת אמסלם, אני לא אוויר.


 חס ושלום. חס ושלום.


 אני חברת כנסת, עומדת על הדוכן. יש לי שלוש דקות לדבר. תן לי לנצל אותן. זהו.


שימי לב, אני יושב פה כדי לשמוע אותך.


נו, באמת.


 דודו, אל תפריע. אני מבקש לא להפריע לה.


 הינה, את רואה? אנחנו יושבים כדי לשמוע אותך. כולם פה הלכו. אנחנו יושבים.


 אני רציתי להתייחס לחוק, או להחלטת ועדת הכספים. האמת, יש לי המון מה להגיד. יש לי מה להגיד על ממשלה שרואה את זה שהדבר הראשון שנכון לעשות זה לעשוק דווקא את המוחלשים, דווקא את האנשים שמוצאים פתרונות שעולים להם לפעמים ביוקר מבחינת בריאות, אבל בסופו של דבר, זה מה שידם משיגה, וזה אורח החיים שנכפה עליהם בגלל שהם נמצאים בדוחק כספי. אבל מצד שני, היא מרימה יד ולא עושה כלום, והיא אפילו מאריכה חוזים עם חברות מאוד גדולות שמזהמות את האוויר ומזהמות את האדמה ואת מי השתייה שלנו, בלי לגעת בהם, בלי לנסות לפגוע ברווחים שהם עושים על חשבון הבריאות שלנו והאוויר שלנו, והיא לא מנסה אפילו לנקות את הסביבה מהשאריות שהם משאירים. 

כולכם דיברתם על זה, ואני לא מחדשת לכם, אבל יש כמובן גם זווית מגדרית בנושא הזה, כי בסופו של דבר, על מי ייפול העול של להשתמש בכלים רב-פעמיים או כלי זכוכית או משהו כזה? בסופו של דבר, כולנו יודעים, כל עוד לא השתנה סדר העולם, ועדיין הנשים הן שעושות את העבודה בתוך הבית, והמטלה הזאת גם תיפול על הכתפיים שלהן. 

 אבל רציתי להזכיר לכולם שאתמול נפטר אדם שהוא בעיניי אחד מהסמלים העולמיים למאבק צודק נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה – –


 בן אדם שנלחם במדינת ישראל – – – 


 – – מי שקיבל פרס נובל לשלום על המאבק שהוא הוביל עם הקהילה שלו. אומנם הוא היה איש דת, אבל הוא ידע שגם צריך להילחם כדי שיהיה גן עדן על האדמה, ולא רק לחכות לגן עדן אחרי המוות. הבן אדם הצטרף למאבק הצודק של הציבור שלו, של העם שלו, ולא הסכים להיכנע לכל מיני משטרים – כל העולם אז עטף אותם בהרבה חיבה וחיבק את משטר האפרטהייד. היה נראה כאילו שזה משטר שלא ייפול, אבל הוא לא איבד את התקווה; הוא לא אמר: בואו נסתדר עם משטר האפרטהייד; הוא לא אמר: בואו נמצא דרך לקבל קצת שיפור פה וקצת שיפור שם בחיים שלנו, אולי ייתנו לנו איזה תקציב, אולי יעשו לנו טובה ויחברו אותנו לחשמל, אלא נאבק עד שהוא שחרר את בני עמו מהאפרטהייד ובנה משטר שוויוני וקיבל זכות שוויונית להיות אזרח בתוך המדינה שהוא נמצא בה. הוא לא נכנע לתכתיבים של העריצים אלא בנה את התקווה ואת העתיד היותר טוב לעם שלו. 


 תודה. 


 אולי ביום כזה, כשהאנושות מאבדת את דזמונד טוטו, אולי אנשים ילמדו מהדרך המאבק שלו ומהתוצאה הטובה שהוא קיבל. 


 תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, שלוש דקות, אדוני. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתחיל להתפלא על עצמי. עומדים פה דוברים עוד פעם ומזכירים את הממשלה. אין פה ממשלה, יש פה חבורת הונאה. הרי ממשלה אין פה, יש פה חבורה שמונה את כולם. בשבוע שעבר סיימנו את הפרשה כשנראה היה שהכול נהיה שחור – לא נותנים לבנים, לא נותנים חומר ללבנים, תבן, ואומרים להם: תעשו לבנים. תקפו את משה רבנו, וזה לא מתקדם, והפרשה מתחילה – חבר'ה, יש תוכנית מסודרת איך הכול יתקדם. יש כאן לא ממשלת הונאה – אין כאן ממשלה. יש פה חבורת אנשים – אני לא רוצה להתבטא בביטויים גסים, אז אני אגיד "בנטים". יש פה בנטים. כולם מבינים מה המשמעות של בנט. היום כל ילד במדינת ישראל מבין מה המשמעות של הדבר הזה שקוראים לו "בנט". 

 מספרים לנו סיפור: הם דואגים לאיכות הסביבה. מה עושה מדינה נורמלית? שמי שמכונה שם ראש ממשלה, הנוכל הזה, נוסע לשם ומתחייב שעד 2050 יהיה ככה, עד 2039 יהיה ככה, עד 2040 יהיה ככה, במשבר העולמי. עושה איזושהי תוכנית שאומרת ככה: נסיים עם הפחם, נסיים עם זה, נסיים עם זה. לא – מעלים מס. זה הדבר הראשון שהם עושים – מעלים מס. באים לוועדות לאשר לנו כל מיני הארכות, כמו שאמרה עאידה, באים ומאשרים פחם במרכז תל אביב, באים ומאשרים כל דבר אפשרי שהם יכולים לעשות עליו כסף, אבל באים להטיל מס על מסכנים שאין להם מדיחי כלים. ההוא לא יודע אפילו – רב-קו הוא לא יודע; גם מדיחי כלים הוא לא יודע מי יכול להשיג ומי לא יכול להשיג ומאיפה משיגים. אין להם שום מושג, ומטילים מס, והם מספרים לך שהם דואגים לאיכות הסביבה. הרי כמה נוכלות ונבזות ושקר יכולים להיות בדבר הזה. בשביל מי? בשביל לפגוע בחלשים, בשביל לפגוע במסכנים. זה הדבר היחידי, תשימו לב, כבר שישה חודשים, הדבר היחידי שהם מסוגלים לעשות ולהגיע להסכמה עליו. הדבר היחידי. הם לא מסוגלים להגיע להסכמה על שום דבר, רק לפגוע בחלשים, במסכנים, ולהציק להם. ועוד דבר אחד קטן, אדוני, שתדע: לזרוק את התפילין לים, מה שקרוי אצלנו. כל נושא הדת – על זה הם יודעים לעשות טוב מאוד. 

אז שיפסיקו לעבוד עלינו. הם לא דואגים לא לבריאות שלנו, לא לבריאות של הילדים שלנו, ואפילו לא לבריאות של הילדים שלהם הם לא דואגים, כי אם הם היו דואגים, הם היו עושים תוכנית לאיכות סביבה; הם היו עושים תוכנית אמיתית. היו עושים תוכנית אמיתית לכל הדברים האלה, אבל לא עושים בשום נושא. מדינת ישראל נמצאת אחורה מכל המדינות. תצא לאירופה – תראה איפה כל העולם נמצא. מדינת ישראל נמצאת אי שם מאחור. הדבר היחידי שהם גיבורים בו זה להטיל מס על חלשים, לא לתת להם אלטרנטיבות, להשתמש בכסף הזה לכספי המדינה. זה הדבר היחידי שהם יודעים לעשות, ובזה הם משתמשים בך. 


 תודה. 


 אז אני רוצה להגיד לך משהו אחד – – –


 לא, תודה. 


אני אסיים במשהו אחד. אני רוצה להרגיע אותך. אתה יודע, כל שנה אנחנו חוזרים על אותה פרשת שבוע, פרשת וירא. בסוף הקדוש ברוך הוא בא, מוציא אותנו ממצרים, ואת כל מה שהם מנסים לגנוב – זה חוזר חזרה בכפל-כפליים. תודה רבה, אדוני. 


 תודה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אמסלם. 


 נוכח. 


בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אתמול הממשלה עלתה לרמת הגולן, ואתה נעדרת מהישיבה, למרות שהכינו לך חדר בחוץ, עם וידיאו קונפרנס, כדי שאתה תגיד להם מה לעשות. תגיד, אתה בעמדה הזאת? אתה תמכת אתמול בעמדה הממשלתית לגבי רמת הגולן? מה אתה אומר? בוא, תגיד, דבר. דבר. למה אתה צוחק? תגיד לנו את האמת, נו. יש לך רמקול – – – 


 זאת לא שעת שאלות.


עלא ח'שבי, דבר. 


זאת שעת שאלות?


כן, בין היתר. הרי אני מנהל איתך עכשיו איזשהו דיאלוג. בבקשה, תגיד, או שאתה מתבייש. 


 בבקשה, מר דוד. 


 אתה מתבייש, הא?


 לא, לא מתבייש. 


 אתה מתבייש. העיקר לקחת את הפונטים. אתה מתבייש, הא?


 בבקשה. 


בוודאי.


 – – – הוא לא רוצה להגיד את התשובה, למה אתה עונה במקומו?


 אחרי שהוא אמר, והוא עשה את הטעות מבחינתו, שהיהודים החליטו על המדינה שלהם, להקים – כאילו אנחנו שואלים אותם – אז הוא עכשיו לא מדבר. נגמר. שמענו את המזכ"ל; במהלך הערב נדבר איתך על זה – המזכ"ל שלו. 

 אדוני היושב-ראש, ינאי המלך אמר לשלומציון המלכה: אל תיראי לא מהפרושים ולא מהצדוקים אלא מהצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. רבותיי, שר האוצר, אני מבין שאת כל בעיות זיהום האוויר, את כל הבעיות של כדור הארץ, העמסת על הכלים החד-פעמיים. הרי, לשיטתך, איפה הסוכר? איפה כל הנזקים לבני האדם עצמם – לא לכדור הארץ, לאנשים עצמם? דרך אגב, איפה כל תזקיקי הנפט למיניהם? הרי חלק מהפלסטיק זה תוצר של תזקיקי נפט. איפה הזפת? איפה הביטומן? איפה כל זה? לכן אני רואה את זה כצביעות אחת גדולה. 

 אבל אני אשאל שאלה יותר רצינית, חבר הכנסת גפני. בהתחלה הוא התכוון לכל החד-פעמיים, אלא שהחבר'ה בתל אביב, אלה של האספרסו, שחלקם מצביעים לו, אמרו לו: הלו, זה יעלה לנו את מחיר האספרסו. באותו רגע בוטל, מה שנקרא, המס על הקרטונים. למה? זה האספרסו, החבר'ה שלי, מה קרה לכם?

 אבל שאלתי שאלה קצת יותר מסובכת: אדוני שר האוצר, הרי אם אסור חד-פעמי, שהוא מזיק, למה לא לאסור את כל החד-פעמי? למה להעלות את המחיר? הרי מי שלא יקנה בסוף זה אנשים שאין להם את האמצעים. אז אם זה אסור ומסוכן לכדור הארץ, בוא נפסיק את הכול. אלא מאי? אתה השארת לחבר'ה שיודעים לשלם. אין להם בעיה. 

עכשיו תגיד, הרי אני קראתי באיזשהו מקום – איפה בזבוז המים? איפה תזקיקי הסבון, שמזהמים, דרך אגב, לא פחות מהחד-פעמי? איפה חימום המים? איפה בעצם התפלת המים? הרי בסוף אתה משקלל גם את הנזק של החד-פעמי מול האלטרנטיבה. לכן, אני אומר לך – – –


 תודה. 


 אני קראתי את ד"ר יעל ארליך ממכון ויצמן, אדוני היושב-ראש. היא טענה: זה לא מדויק, הלו. יכול להיות שיותר נכון להישאר בחד-פעמי אם אנחנו משקללים רק את הזיהום מול המצב הקיים. 


 תודה. תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח; מנסור עבאס – מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת יריב לוין – אינו נוכח.


 אדוני היושב-ראש, יש הנחיה – – –


 חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח; חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה ארבל. 


 אדוני היושב-ראש, יש הנחיה להזדרז?


מה?


 דילגו על כמה. אני פספסתי. זה לא אני, זה – – –


קראתי, קראתי לך, קראתי לך. קראתי לך. 


 אדוני היושב-ראש, כבוד שר התקשורת, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה בתחילת דבריי לומר לך, אדוני היושב-ראש, שכן, יכול להיות מאוד להיות שהנאום הזה יתורגם לערבית ויופץ גם ברשתות התקשורת בערבית, ואני מבקש את התייחסותך לדבר. 

המצב הכלכלי והעוני הרב והגדול שנמצא במה שנקרא בשפתכם "הגדה המערבית", ברשות הפלסטינית, מגיע לממדים אדירים. האוכלוסייה שם במצוקה כלכלית קשה מאוד. והינה עמד כאן לפניי חבר הכנסת דוד אמסלם וציין בכישרון רב שעלה קול זעקה מתל אביב, משותי האספרסו, ומיהר שר האוצר ליברמן לבטל את כוסות הקפה מהצו הזה. 

אני רוצה לעדכן אותך מה נאמר על ידי נציגי רשות המיסים בדיוני ועדת הכספים: לפי הסכם פריז, ישראל והרשות הפלסטינית נמצאים במעטפת מכס אחת, ולכן גם הרשות הפלסטינית מחויבת לאמץ את החוק בנוגע למיסוי חד-פעמי ולמיסוי משקאות ממותקים. ולכן, כל עוד הפלסטינים לא יאמצו את החקיקה הישראלית, הם לא יוכלו לייבא כלים חד-פעמיים בעצמם ללא הפעולה הזו של גביית מיסים על ידי הרשות הפלסטינית והגדלת המס על החד-פעמי. 

 אני מצפה ממך, מתוך, אני מניח, סולידריות למצבן של משפחות עניות ברשות הפלסטינית, שלכל הפחות אותה דאגה שהייתה לליברמן ביחס לתושבי תל אביב והאספרסו תהיה לך ביחס למשפחות עניות פלסטיניות, שעכשיו ייאלצו לשלם מחירים יקרים מאוד בעקבות ההצבעה שלך היום בערב בעד החקיקה האכזרית הזו, שפוגעת בעניים ובחלשים ביותר בחברה. ולכן, אני חושב שלכל הפחות הדרישה שלך מנציגי הממשלה הייתה צריכה להיות להוציא את שטחי הרשות הפלסטינית, A, B ו-C, כל השטחים הללו, מהחובה להטלת מכסים ומיסים על חד-פעמי ועל משקאות ממותקים. אני מניח שדרישה כזאת ממך כנראה לא תבוא. אני גם, לצערי הרב, לא מתפלא. יש בתלמוד מושג שכשאדם עושה עבירה וחוזר עליה היא נעשית לו כהיתר. התרגלת למציאות הזו שבה האכפתיות לאוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה, המורעבות, עוברת לך ליד האוזן. 

כאשר היום בבית המשפט העליון, בבג"ץ, עומד שר האוצר ומתנגד לתת סיוע, בגזרת המעונות, למשפחות של אברכים, זה עובר לכם ליד האוזן, זה לא מפריע לכם. גם אין ציפייה שהנושא הזה, שפוגע ברשות הפלסטינית באופן מיידי וישיר, יעניין אתכם. אני אשמח להתבדות. תודה רבה. 


תודה, חבר הכנסת משה ארבל. חבר הכנסת אלי כהן. 


 מנסור, אתה מחריג את הרשות או לא?


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום ראינו בדיון של 40 חתימות את ראש ממשלת הפחדנים, שהגיע ממנזר השתקנים. מה שאנחנו רואים במהלך השבועות האחרונים זה דברים שהם בלתי נתפסים. 

 רק השבוע אומרת ח"כית בקואליציה של נפתלי בנט שרמת הגולן היא שטח כבוש. לפני כשבוע אמר ח"כ אחר בקואליציה של בנט שצריך להקים את השגרירות הפלסטינית בירושלים. שבוע לפני כן אנחנו רואים ח"כים שלא מגבים את חיילי צה"ל שמחסלים מחבלים. נוסע שר בממשלת ישראל לפגוש גורמים של ה-BDS, הולך ונפגש איתם. 

האם ראיתם או שמעתם משהו, מילה, התייחסות, התבטאות, ציוץ כלשהו, ממישהו מהקואליציה, מהשרים, מפי ראש הממשלה? כלום. הם מבינים שאם רק הם יגידו משהו, אז הם ימצאו את עצמם בממשלה הזאת כשהיא מתפרקת. הם מפחדים כי הם שומרים על הכיסא שלהם, כי הם רוצים את המקום שלהם ואין להם שום דבר אחר. הם מכרו את כל הערכים שלהם, את הערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל מה שהם עושים זה כתם שיישאר איתם לדיראון עולם. 

ראינו רק לפני כשבוע גם חבר כנסת ממפלגתך, אדוני היושב-ראש, שהולך לבקר את ראאד סלאח, שקורא לתמיכה בטרור כנגד מדינת ישראל, ושמעתי גם את ההתבטאויות שלך בכנס האחרון, כנס גלובס, חבר הכנסת מנסור עבאס. והיה באמת מעניין אותי גם לשמוע מה עמדתכם ביחס לחמאס. הרי החמאס זה ארגון טרור שרוצה להשמיד את מדינת ישראל. אתם רואים בו זרוע שהיא אחות שלכם, זרוע שהיא חברה שלכם. אתה צוחק, אבל זה המצב, ואני יכול לומר לך, מה שאתה תעשה, בכל מה שתבחר היום, אתה תראה שנפתלי בנט, ראש ממשלת הפחדנים, לא יעשה כלום, כי אין לו תמיכה ציבורית, כי אין לו שום ציבור שנמצא ועומד מאחוריו.

 ולכן, אני גם אומר לך בנושא הזה, אדוני היושב-ראש, שכל הקשר עם החמאס – זה נמצא על הראש של הממשלה הזאת, כי למיטב ידיעתי – אלא אם כן אני אשמע ממך דבר אחר – כל ארבעת חברי הכנסת של רע"מ תומכים בחמאס. אגב, לא תומכים בהכרח כלכלית, לא בהכרח בנושא הזה – מעבירים כסף או לא מעבירים כסף – אלא תומכים ברעיון. ומה הרעיון של החמאס? להשמיד את מדינת ישראל. זה הרעיון שיש לחמאס. אגב, הדוח של החמאס – מי שמעניין אותו, שיקרא את המחקר של מכון ראות. כל המשנה שלהם נמצאת שם, כל המשנה שלהם פרוסה שם, וזה מה שהם אומרים. הם לא מדברים על להגיע להסכם כזה או אחר עם ישראל וכן הלאה, אלא יש להם בהחלט אמירות ברורות. ואני מניח שאתה – חבר בתנועה האסלאמית, שאתה מכיר שנים על גבי שנים – יודע שזאת הכוונה שלהם. 

 אבל זה שאתה יודע שהכוונה של החמאס היא להשמיד את מדינת ישראל, אני מניח שזה כי קראת את הנתונים, כי אתה מכיר אותם. אבל מי שיודע את זה הוא גם ראש ממשלת הפחדנים נפתלי בנט. גם הוא יודע שזה האינטרס של החמאס, אבל הוא לא יעז להגיד מילה נגד רינאוי זועבי, שלא מגנה את הנושא של חיסול אותם מחבלים; הוא לא יעז להגיד מילה כנגד אלה שרוצים להקים את השגרירות הפלסטינית בירושלים; הוא לא יעז להגיד מילה כנגד חבר כנסת בקואליציה שלו שהולך לפגוש את השייח' ראאד סלאח. כי הוא נמצא בשם ראש ממשלת הפחדנים. 


תודה. 


 והינה, אתה יודע, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אצלנו יש משפט שאתה בטוח מכיר, שאומר: שתיקה כמוה כהסכמה. אני מתאר לעצמי שמכיוון שאתה יודע להתבטא בצורה עניינית, אז אם לא הגבת, אתה כנראה מסכים בנושא הזה, גם עם התמיכה שלכם בחמאס, שכאמור המטרה שלה ברורה ומוצהרת. תודה רבה. 


 תודה, חבר הכנסת אלי כהן. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח. חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה. 


תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חברי הכנסת, הקואליציה הזאת היא סכנה לדמוקרטיה. היא לא סכנה לדמוקרטיה כסיסמה ריקה של הדגלים השחורים. ביום הזה נפל דבר בכנסת, לפני לא הרבה שעות, בערך שש וחצי שעות, כאשר דיוני המליאה נפסקים באופן חסר תקדים ומסוכן כדי לחכות שהקואליציה תייצר רוב על ידי הגעתו של ראש הממשלה ואחרים. האם אנחנו הופכים מדמוקרטיה לאנרכיה? 

13 שנים, חברת הכנסת מאי גולן, את יודעת היטב, 13 שנים אני חבר בבית הזה, מ-2009, מן הכנסת השמונה-עשרה. כדבר הזה לא ראיתי, והיו פה הרבה דברים. רומסים כל כלל, דורסים כל מסורת. עצרו את דיוני המליאה כדי שהקואליציה תגייס רוב. האם הדבר יהפוך לשיטה? 


 – – –


זה דבר חסר תקדים. זה מסוכן. זה מזכיר את המשטרים האפלים ביותר, האפלים ביותר. עכשיו, לא רק שיש כאן חוקי סתימת פיות – יש כאן פעולות לסתימת פיות, פעולות אקטיביות, במגדלור של הדמוקרטיות הבין-לאומיות; לפחות כך הייתה עד הכנסת העשרים-וארבע. ישראל הייתה מגדלור של דמוקרטיה לא במזרח התיכון לבדו, אלא בעולם כולו. התקנאו בנו, שאלו איך אנחנו עושים את הפלא הזה. בשם הדורסנות הקואליציונית – חבר הכנסת אמסלם, גם אתה מכיר אותי כמה שנים, ולא בטוח שראית אותי כל כך נסער כמו היום בוועדת הכנסת. אני אומר לך, אני חרד לגורלה של הדמוקרטיה הישראלית, ואני לא זורק סיסמאות, אני לא סתם בא וזורק סיסמאות. איננו חיים – אנחנו, החברים היושבים כאן – במשרדי פרסום ברנז'איים בתל אביב; לא חיים שם. יש מפלגות שלמות שחיות שם, שמוקמות שם, וגם מתות שם. 


 – – – האספרסו, הקפוצ'ינו. 


כן. אני אומר לחברי הקואליציה: השחיתות כבר עברה כל גבול – את זה אנחנו יודעים. החוק הנורבגי הזה – לועגים לכם אפילו התומכים שלכם. אבל לסכן את הדמוקרטיה בצורה כל כך בוטה, ככה, מול פני האומה, מול המצלמות – איפה חבר הכנסת בני בגין, שישב בוועדת הכנסת ונמלט? הכותבים על דמוקרטיה – חבר הכנסת הנדל וחברת הכנסת שיר סגמן – המטיפים יחד עם כל השמאל בכיכרות, דגל שחור הונף היום במליאת הכנסת. תודה, אדוני היושב-ראש.


 תודה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת אופיר כץ, ואחריו – חברת הכנסת מירי רגב.


אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לפני כמה חודשים הגיע שר האוצר אביגדור ליברמס לוועדת הכספים. הוא אמר לנו: אין העלאות מיסים צפויות, זה הכול פיקציה של האופוזיציה. ככה הוא אמר. תעשי: אביגדור ליברמס – פיקציה של האופוזיציה, זה מה יוצא. 


 אתה רוצה – – –


 אתה יודע כמה דברים הוא אמר? 


תקשיב, ככה הוא אמר. 


 אתה יודע כמה הוא אמר? 


 מאז שהוא אמר את זה, ועדת הכספים – כל יום מס אחר על האזרחים. כל יום מס אחר. 


 הוא אמר "בלי נאמנות אין אזרחות". הינה, הוא יודע את זה.


 הוא גם הבטיח לחסל את הנייה. 


 הוא נותן לו כסף – – –


 בעבר הוא אמר לא לקנות באזור שהוא גר, ואולי לעשות להם גם טרנספר. היום, בגלל הצורך הפוליטי, אז הוא איש אמיץ. 


 הוא חבר שלו. 


 כן.

 אל תשכח להזמין אותו לחג.


 סלחתם לו על כל מה שהוא אמר לכם: טרנספר, לא לקנות באום אל-פחם ובוואדי עארה? סלחתם לו על זה? 


 ברמדאן אל תשכח להזמין אותו. 


 זה ראש הממשלה, דברו בכבוד.


 הוא מדבר על ליברמן. 


 מנסור, אל תשכח להזמין אותו לפתיחה של הרמדאן. 


 על חשבון חברך אופיר.


 בשביל דודי אין לי בעיה. בשביל דודי אין לי בעיה. 


 תכין לו כבש גדול ככה, יפה, מטפונה טובה. 

מאז שהוא הבטיח את ההבטחה שלו, כי בדרך כלל ליברמס עומד בהבטחות, היה לנו מס גודש, מס על שתייה ממותקת, מס על חד-פעמי, שתכף אגע בו, דלקים, שמנים, פחמן, אינטרנט – אין כמעט דבר שהוא לא מטיל עליו מס כדי להעשיר את הקופה, כי יש להם חובות. בעיקר נגד מי המיסים? נגד החלשים, נגד הפריפריה, נגד החרדים. לא תמצאו מס נגד אנשי המרכז, האנשים העשירים. שם לא תראו שפוגעים בהם. הממשלה הזאת נהנית – – –


 – – – נטפליקס לחיילים. 


 אמרתי, אינטרנט. הממשלה הזאת נהנית לפגוע בחלשים. תוסיפו על זה את שרת התחבורה האנטי-פריפריאלית הזאת, שכל פרויקט שהיה לפריפריה, לצפון – מנסור, כביש 65, כביש דמים, 100 אנשים נהרגו בו בעשר שנים, פרויקט ששר האוצר הקודם ישראל כץ כבר השקיע בו 600 מיליוני שקלים לתכנון – היא ביטלה אותו, כי זה פריפריה ולא מעניין. כביש 6 לצפון, עד שלומי – היא ביטלה אותו. כל מה שקשור לפריפריה היא מבטלת. 

מטרת המיסים האלו – היה פקיד מהאוצר ששאלנו אותו מה הם עושים עם הכסף. הוא אמר שהכסף כבר נספר בתקציב וחולק. הם משתמשים בכסף לפני שמעבירים אותו. הצו בתוקף לפני שהוא מגיע לוועדה. סתם, אנחנו חותמת גומי, מאשרים משהו שכבר קיים, ואז, אם מגלים תקלה – ותמיד מגלים תקלות – כבר אי-אפשר להחזיר את הכסף לציבור, כי המס כבר נכנס לתוקף. 

דיברנו למשל על החד-פעמי ועל בתי החולים. הוא אמר לי שזה לא פוגע בבתי חולים. אני באופן אישי דיברתי עם מנהלי בתי חולים והם אמרו לי שזה כן יפגע בהם וששום דבר לא ישנה את הצריכה שהם צריכים בחד-פעמי. זה לא מעניין, זה לא מעניין אותם הדברים הללו. לסיום – אני רואה שנגמר לי הזמן. 


 כן, תודה.


 לא, נשארו לי 20 שניות, אל תתלהב. אני הצעתי להם, עם הכסף – אמרתי להם שאם חשוב להם כל כך, אז נשקיע את הכסף במלחמה בסוכרת, בעיקר בפריפריה, ששם זה בולט יותר. את הכסף הזה, 600–700 מיליוני שקלים – הגשתי הצעת חוק שזה ילך אך ורק לטיפול בסוכרת והשמנה בפריפריה. אבל הכול צביעות. לא באמת מעניין אותם הסוכרת וההשמנה, לא באמת מעניין אותם החד-פעמי. הצעתי שנשתמש בזה לטיפול באיכות הסביבה. על שני המיסים הללו הגשתי הצעת חוק אחת: לקחת את הכסף, בממותקת לטפל בסוכרת ובחד-פעמי להשקיע באיכות הסביבה. אבל שני הדברים האלה בכלל לא מעניינים אותם. הכסף הזה כבר נצבע מלכתחילה לצרכים הקואליציוניים שלהם, הפוליטיים שלהם – – –


 תודה.


 וזו הצביעות של הממשלה הזו – להטיל מיסים. 


 תודה לחבר הכנסת אופיר כץ. חברת הכנסת מירי מרים רגב.


גם אני רוצה לדבר – – –


לכבד את המזרחים.


בדיוק.


– – – הכבוד למזרחים.


בדיוק – – –


טוב, כבוד היושב-ראש עבאס, איך זה שכל הממשלה עומדת דום לרגליך, אה? מה אתה אומר שכולם חיילים שלך, ובנט הוא החייל הראשי שלך? לאיזה מצב הגעת, שבנט הוא החייל הראשי שלך, עבאס? תודה, זה לא, לא; בנט ואילת שקד עובדים אצלך – –


 לא. 


– – גדעון סער עובד אצלך, אלקין עובד אצלך. 


 השאוויש, השאוויש.


 איזו בושה, לאן הגענו, שעבאס מנהל יחד עם התנועה האסלמית את הממשלה הזו.


 למה בושה? אנחנו אזרחי מדינה.


 האמת היא – סחתיין. בושה, בושה לנו, בושה לנו שבנט מנוהל כולו, והוא חייל, וחייל רציני וממושמע של עבאס. הוא יודע שאם הוא לא יעשה מה שעבאס רוצה, הוא לא יהיה בממשלה, הוא לא יהיה ראש ממשלה, כי איזה אמון יש לו? של ציבור שלא מחזיק ממנו. זה אדם שהיה פה, נתן נאום – כלום ושום דבר. עלה פה ראש הממשלה האמיתי, ביבי נתניהו, ונתן נאום. 


 הכריזמה נשפכה על הרצפה. אספנו אותה בדליים. 


 נוטף כריזמה. 


 כלום, שום דבר. אבל בואו, אני אגיד לכם, על עבאס עוד נדבר הרבה – – 


– – – 


 – – ועל הממשלה הזאת עוד נדבר הרבה. אני רוצה בכל זאת להגיד משהו על החקלאים שלנו. אני רוצה להתחיל באיזה מתכון קצר. אתה טוב במתכונים, דודי, אתה טוב, אני רואה גם את הבישולים שלך. אנחנו נתחיל במתכון קצר. למה, אתם שואלים? 


 רוצה מתכון?


 מתכון לשקשוקה של השר עודד פורר: שמים את כל הביצים שאפשר להביא מחו"ל, כי הרי לא יישארו ביצים בארץ; מוסיפים עשרות אלפי שקלים ליבואנים; מוסיפים רסק עגבניות שהגיע מטורקיה, לא כזה מעגבניות טריות מהערבה, כי כאלה כבר לא נשארו לנו; קצת מלח הימלאיה; קצת פלפל אנגלי. חס וחלילה שנכניס איזו פפריקה מרוקאית – בכל זאת, עבאס. משאירים את זה על האש במשך שנה, ומגישים לחקלאים לאכול את הלב. שמעת? לאכול את הלב. את המהלך הנורא הזה מוביל פורר יחד עם שר האוצר האטום ליברמן, הכול בהובלתו ובברכתו של בנט. 

 ונהיה כנים, משר האוצר ליברמן אין לי שמץ של ציפייה, אבל מפורר, שהוא בן של חקלאי, שהוא בעצמו יפורר את החקלאות? מה הוא אמר כאן מעל בימת הכנסת? הוא לא זוכר. בואו נזכיר לו: אני כן חושב שפתיחת השוק לאיזושהי תחרות עם יבוא מול יכולות, כשאין לחקלאי הישראלי את היכולת להתמודד מול זה, תביא אותנו בסוף לסיטואציה שלא תהיה חקלאות ישראלית. נפסיד את הביטחון התזונתי, הוא אמר, נעמוד מול שוקת שבורה, הוא אמר, ולכן אסור לנו לפגוע בחקלאים. שמעת, בוסו? אסור לפגוע בחקלאים. אבל אותו פורר מכר את החקלאים ומכר את החקלאות, כי הממשלה הזאת היא ממשלה מנותקת.


לסיים, בבקשה.


מתי היא הייתה בדובב? מתי היא הייתה באביבים? מתי היא הייתה באותם מקומות – –


תודה לך.


 – – של חקלאים שנלחמים על הפרנסה שלהם עם ענף ההטלה ועם גידול עגבניות וגידול פלפלים בערבה? הם לא יודעים מה זה, כי הם נמצאים בגבולות של גדרה–חדרה. הם נמצאים באספרסו ששותה לפיד – –


כן, מירי. 


 – – בין אבן גבירול, דיזנגוף ורוטשילד. 


 תודה.


 זאת ממשלה מנותקת. ואני קוראת לכם, החקלאים: אל תוותרו, אנחנו נלך איתכם עד הסוף, נגיע לוועדות. נהיה איתכם גם מחר, בעזרת השם, בהפגנה שלכם. אנחנו נשמור עליכם, החקלאים – –


 תודה.


 – – כי אתם בעצם הגאווה של מדינת ישראל. 


תודה לחברת הכנסת מירי רגב. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – – 


 מירי, הם לא מגיעים לחדרה, הם עוצרים ברעננה.


 גם זה נכון. רעננה – – –


– – אינה נוכחת. חבר הכנסת רון כץ.


היא פה, היא פה.


כן? מיכל. כן. 


כמה דוברים עוד יש, דודי?


שלוש דקות, גברתי.


רגע, רגע, אל תפעיל לי את השעון, תחכה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל קמים בבוקר, שותים קפה, מארגנים את הילדים, יוצאים לעבודה, עומדים בפקקים, עובדים קשה ותורמים גם לחברה וגם לפרנסה שלהם. ובעוד אזרחי ישראל עובדים קשה בשביל הפרנסה שלהם, חלק נכבד מחברי הכנסת של הליכוד קמים בצוהריים, שותים קפה, מעלים את פוסט ההסתה היומי ומגיעים לכנסת ככה בסביבות השעה 16:00, וגם זה כי מכריחים אותם לעשות את זה. לא מובילים, לא יוזמים, לא מגיעים לוועדות. מרוב שהם עסוקים, אדוני היושב-ראש, בלהגן על נתניהו, הביביסטים בליכוד הפסיקו לעבוד בשביל הבוחרים שלהם. אבל את זה הבוחרים שלהם לא יודעים. 


תגידי, את לא מתביישת? יא חתיכת – – –


למה הם הפסיקו לעבוד? כי הם בונים על חברי הבלוק מהאופוזיציה שיעשו בשבילם את העבודה הפרלמנטרית. הגדיל אחד השופרות של נתניהו לעשות כשלפני כמה ימים אמר שאולי כדאי שהם לא יגיעו גם למליאה. בכלל יום חופש מלא. במפלגת הפראיירים, שפעם הייתה מפלגת הליכוד, יודעים שבבלוק האופוזיציה לא יושבים פראיירים. 


נורבגית, את זוכרת שהיית בחניון?


כן, אמסלם, אתה יודע שפינדרוס יושב בשבילך בוועדות – –


 כשאת סוחטת את עם ישראל, את יודעת שאת מקבלת משכורת מיותרת.


– – ואתה יודע שינון אזולאי נלחם בשבילך בוועדות – –


אז זוכרת – – –


– – וששאר חברי הבלוק באופוזיציה עובדים בשביל הציבור שלהם.


 את זוכרת שהליכוד הביא אותך לכאן – – –


ואתם יושבים בבית.


 חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה.


לא, זה, חבר הכנסת אמסלם, ההבדל – – –


את זוכרת שהיית פה בחניון?


זה היה שיעור קודם, לא היית.


את זוכרת, נורבגית, שהתחננת לחברי המרכז לבחור בך?


אם היית בשיעור הקודם היית שומע את התשובה שלי על ההערות שלך.


תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה.


אה, צבועים, צבועים. 


החלק האבסורדי זה שכופים עליהם לשבת בבית. אומרים להם לשבת בבית.


 מיכל – – – את נוכחות חברי הכנסת – – – 


כן, כן, ותירגע קצת.


 הליכוד של ביבי ממשיך לשים פס על אזרחי ישראל.


 מיכל, בואי נפתח את המקום – – –


 – – –


טוב, חבר הכנסת אופיר כץ, חבר הכנסת דוד אמסלם.


האמת כואבת, האמת כואבת. מבחינת השופרות – – –


אם אתה לא קיים היא לא בכנסת. 


תקשיבו, בבקשה.


 – – – בואי תגידי לי.


חבר הכנסת כץ, לא ידעתי שגם אתה חלק מהשופרות של נתניהו.


 אם אתה לא קיים היא מחפשת עבודה.


 תודה, תודה. 


– – – תספרי לכולם.


מבחינת שופרות נתניהו – – –


 חבר הכנסת אופיר כץ, נא לשבת.


 תספרי לכולם שאת – – – לשכת העבודה. 


 נא לשבת. 


זאת האמת, האמת כואבת.


 חבר הכנסת אופיר כץ.


הם סידרו לכולם עבודה, כולל את – – – על כולם.


כן, כן.


 חבר הכנסת דוד אמסלם, נא לשמור על השקט.


 אתה מבין? 20 מקומות עבודה, כולה שישה מנדטים.


תודה. 


 מבחינת השופרות של נתניהו – – 


20. זאת, דרך אגב, מקום עשירי.


– – טובת המדינה פשוט לא חשובה כמו טובת נתניהו עצמו.


– – – נורבגית, התחננה.


 ומקום – – –


וכל שבוע, חבר הכנסת אמסלם, אנחנו עדים למופע חנפנות – –


דרך אגב, התחננה לפני כל הצד הזה להצביע, לחצה על כמה קולות, אתה מבין?


 – – ולקקנות לקיסר ולמשפחה שלו. 


 אתה מבין? 


 וזה כנראה יותר חשוב מהבוחרים, דודי אמסלם.


לתפור לשי ניצן ג'וב – – –


אני אראה לך מה היא כתבה על אותו קיסר.


 עכשיו אני פונה לחבריי חברי הליכוד שאינם השופר של נתניהו.


 אין לה בושה. זה סוג כזה, בלי בושה.


איך אתם נותנים לשופרות ההזויים האלה ולמגלומן הזה להפוך אתכם לפראיירים? איך אתם נותנים לו להפוך אתכם לפראיירים?


אני מציע לך, תקראי לבחור שעכשיו מטייל בתל אביב עם דוד.


 תכלס, מכל הלב, אני באמת מרחמת עליכם.


  תקראי לו שיבוא קצת לעבודה.


 אז בואו אני אספר לכם מה שקורה בזמן שאתם בחופשה. 


לא, אין זמן לספר. בנאום הבא, אדוני היושב-ראש.


בזמן שאתם בחופשה – – 


 אין זמן עכשיו לספר.


– – אנחנו, תקווה חדשה, נתנו אישור לסבסוד מענקים לזוגות צעירים – –


 די, די.


– – במסגרת מחיר מטרה; ובזמן שחברי הכנסת הביביסטים שותים קפה ומעלים פוסטים זועמים עמוסים בפייק ניוז, אנחנו נלחמים, לראשונה בהיסטוריה, בהסתה ובאלימות ברשתות החברתיות; ובזמן שאתם יושבים עם מתפקדים ומספרים להם איך אתם אחרי 12 שנות שלטון עדיין האנדרדוג – – 


אין לה זמן, אדוני היושב-ראש.


– – שזה לא יהיה נורמלי – –


אדוני, נתקע לך השעון. 


 – – אנחנו בתקווה חדשה עושים היסטוריה – –


אדוני היושב-ראש, אתה שם לב שנתקע לך השעון?


 כן, הפרעתם לה, אני נותן לה דקה תוספת.


 – – ומכפילים את ההתיישבות ברמת הגולן.


 תן לה עוד עשר דקות, מה זה משנה.


ניתן לה.


 כן, חבר הכנסת אמסלם.


תן לה, זה שלך.


בזמן שאתה וחלק מחברי הכנסת של הליכוד צועקים ומקשקשים – –


 אתה יודע, ככה זה, אתה מבין – –


– – תקווה חדשה העבירה בטרומית – – 


 – – נורבגית שצריכה לעבוד. במקום לעבוד בחוץ ולעזור לעם ישראל, נתנו לה עבודה מבלפור.


 כן, תודה.


– – את חוק האבטלה, את חוק דמי האבטלה לעצמאים. ובזמן שאתם רצים – – 

 
חברים, במקום שתעבוד בחוץ, תחפש עבודה כמו כל האזרחים – – 


– – דודי אמסלם, להצטלם עם נתניהו, אבוי לבושה, בבית המשפט – – 


 – – בא, סידר לה פה עבודה על חשבון – – – אתה מבין?


חבר הכנסת דוד אמסלם, תירגע. 


 – – אנחנו – –


 להירגע על מה?


 – – אנחנו הגשנו את חוק הארכת חופשת לידה. 


 היא כבר מדברת חמש דקות יותר.


 כן, דודי אמסלם, האמת כואבת. 


אתה מבין? אדוני היושב-ראש, אתה הרי לא מתבייש – –


ובזמן שאתם הורגים אחד את השני בבית הדין של הליכוד – – 


 – – אותנו 15 שניות – אתה עוצר אותנו.


אתה צריך להוריד – – –


 – – אנחנו פרסנו סיבים אופטיים ואינטרנט מהיר בכל הארץ, כולל ביהודה ושומרון.


אתה מבין? זה שלך, הכנסת. אין לך כללים, מה זה משנה.


 תודה, חברת הכנסת מיכל.


לא, הם מפריעים לי, סליחה. 


משפט אחרון.


 תן לה עוד רבע שעה. 


 לא, לא, מה זה "משפט אחרון"? 


 אתם הפרעתם לה. עכשיו – – –


אני אעמוד פה גם שעה, לא נותנים לדבר. 


 הפרעתם לה. 


תן לה עוד, תן לה – – – תן לה עוד חמש דקות.


האמת כואבת, אין מה לעשות.


אז בוא תן לה להשלים במשפט אחד. 


אתם לא מתביישים – – –


 אתה לא מתבייש.


בסדר. כן, חברת הכנסת מיכל.


העברנו את החוק לעונשי מינימום כחלק מהמאבק בפשיעת המגזר. 


– – – הבאת אותו מרע"מ. כאילו שעכשיו בכנסת אתה מנהל ישיבה ברע"מ.


 משפט אחרון, חברת הכנסת מיכל.


 אני מצטערת, אני אסיים, כי הם לא נותנים לי לדבר.


 במקום שהיא תחפש עבודה היא באה לכאן, סידרו לה עבודה, עכשיו – – –


ואלה רק דוגמאות קטנות מסך כול העשייה שלנו בחצי השנה האחרונה. 


 הבחורה לא נבחרה אף פעם.


 דודי אמסלם, תראה מה אפשר לעשות בחצי שנה. אני מזמינה אותך להצטרף לעשייה.


מעולם לא נבחרת. הרי סידר לך עבודה מר סער, שאמר לך – – –


חבריי בליכוד, ביבי הפך אתכם למפלגה של פראיירים – –


אמר לך להיכנס מהחניון. איך הקפיץ אותך – רצת, רצת על העקבים, כמעט שברת אותם.


– – לחוטבי עצים ולשואבי המים. ואתם חוטבים עצים בשביל מי? כדי שבווילה בקיסריה יהיה חם ותזרום השמפניה הוורודה. מינהלת – – –


אל תדאגי, את בחוץ. בזים לך, כולם בזים לך.


תודה, חברת הכנסת מיכל.


משפט אחרון. 


כן, כן. מילה אחרונה, לא משפט.


מינהלת הליכוד מממנת אותו ואת הבטלנים שלו.


  גם בתל אביב בזים לך, אל תדאגי.


ואתם חברי הכנסת הפראיירים שלו, השכפ"ץ שלו בתנועה.


תודה. תודה, חברת הכנסת.


 ובפועל, אתם מועלים בתפקידכם. והחלק העצוב הוא – –


תודה.


  – – שחוץ מחבר הכנסת אמסלם, שעומד כאן ומקשקש, שאר חברי הכנסת, שיודעים שכל מילה פה היא אמת, שותקים.


תודה.


 לכי תחפשי עבודה. הרי את היית צריכה לעבוד בחוץ.


חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת דסטה גדי יברקן – אינו נוכח.


 את לא נבחרת לכנסת.


 האמת כואבת.


 את לא נבחרת מעולם לכנסת. רק הליכוד הכניס אותך בטעות.


חבר הכנסת יואב גלנט – אינו נוכח; חברת הכנסת רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת.


 אני פה, אני פה.


חברת הכנסת מאי גולן.
 

מאי פה.


ואולי גם תמחק לה, מה אתה אומר? 


– – –


עזוב. אל תטיף לי עכשיו. עזוב, תרחיק אותו ממני, אני מבקש. הוא עכשיו בא ומפריע לי, אתה רואה? על חשבון הזמן שלי הוא מפריע לי. הוא מתחיל לשכנע אותי על חוק החשמל, אתה מבין – – – אין לך כבוד. 


 חבר הכנסת דוד אמסלם, התכוונתם בליכוד להצביע על חוק החשמל של המשותפת?


– – – אין לך כבוד לאמת. אתה מבין, אין לך כבוד לאמת. אתה – – –


 התכוונתם להצביע על חוק החשמל של המשותפת?


 – – – כבוד לאמת, אתה מבין. אתה, בסוף בסוף תוסיף לה עוד דקה. אבל לנו אתה 15 שניות לפני כן אומר לנו: משפט אחרון.


 דווקא נגדי אתה לא יכול לטעון את זה.


 – – – שש-שבע דקות, כמה בא לך?


 אני תמיד נותן לכם מספיק זמן.


 שש-שבע דקות – – –


 חברת הכנסת מאי גולן, מתי את מתחילה?


שנייה, שנייה, שנייה.


 תן לה להוריד את הליפט לפני, להתארגן.


 בבקשה, שלוש דקות. אל תפריע לה.


אני מרשה לך להפריע לי, דודי אמסלם, חבר הכנסת היקר, אני מרשה.

אדוני – אני לא יכולה לקרוא לך "אדוני היושב-ראש"; אדוני ראש הממשלה הנכבד, כנסת נכבדה, היום ברשותכם אני רוצה לפנות למי שהיו השמנה והסלתה של הימין, הקרם של הקרם של המחנה הלאומי, ממש היופי שבימין, מה שנקרא, אלו שאני, אני אישית, תליתי בהם הרבה הרבה תקוות הרבה לפני שהייתי חברת כנסת, מפלגת ימינה בראשותם של צמד החמד, הזוג המופלא נפתלי ואילת, אלה שאמרו שאצלם לא משקרים, הם חתמו אפילו על מסמכים, אמרו: אצלנו זה לא קורה. אנחנו בציונות הדתית, אנחנו אליטה, אנחנו מעל כולם, זורם בנו דם אחר, הצבע שלנו הוא יפה מדי כדי שיהיה אצלנו מה שקורה בליכוד ובמפלגות הימין האלה האחרות, הרדודות. אצלנו זה לא קורה. אצלנו קודם כול זה ערכים ואחר כך זה פוליטיקה.

רק שבפועל, אדוני ראש הממשלה, זה קודם כול אינטרסים – למה אתה לא מסתכל עליי כשאני פונה אליך? זה קודם כול אינטרסים ואחר כך ארץ ישראל. זה מה שהתגלה אצלכם, בנט ואילת, זוג הנאהבים המקסימים שצועדים יחד אל עבר השקיעה. אלו שתחת שלטונם – ועל זה משום מה לא מדברים היום – אמורה בשבוע הבא הממשלה ההזויה הזאת להעניק מעמד "ארעי" – כי אין כזה דבר ארעי – לאלפי מסתננים בלתי חוקיים מסודאן. 

 עכשיו, אני רוצה להזכיר לכם מי אלו נפתלי בנט ואילת שקד. הם אלו שבאו במשך עשור – כבוד הרב גפני, עשור – לדרום תל אביב כדי לקושש קולות כל מערכת בחירות. אילת שקד סיירה איתי; נפתלי בנט היה אצלי בבית. הם הסתכלו לתושבים בעיניים, לנשים שנאנסו, לקורבנות שנרצחו. נפתלי בנט אמר במערכת הבחירות השלישית של מערכות הבחירות האלה: אני אשים את עניין המסתננים כתנאי להיכנס לכנסת של נתניהו, כתנאי לשבת עם נתניהו בממשלה. זה מה שפתח את המצע שלהם. הם עשו לי מסיבות עיתונאים בגן לוינסקי, פתחו משם אירועים. עכשיו הם לא נותנים פה מעמד ארעי לפליטים או לאנשים אומללים, כן, או כל מיני שלל המצאות של ארגונים אנטי-ציוניים שמאל קיצוניים כאלה ואחרים; הם נותנים מעמד ארעי למסתננים בלתי חוקיים. 

 עכשיו אני אגיד לכם מה יאמרו – – –


 – – – יונתן יעקובוביץ' – – –


 כן, כן.


 היועץ הבכיר למדיניות הגירה. נכלוליות שאין כדוגמתה.

 
נכון. מה הם עשו? רגע, תרשה לי לשתות.


 שהכול נהיה בדברו.


 ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.


 אמן.


 את זה לא תראי אצל הליכודניקים החדשים. לא תמצאי.


 לא. הליכודניקים החדשים, כל מהותם זה שאני לא אעשה את זה.


כן, חברת הכנסת מאי גולן, משפט אחרון.


 לא, איך משפט אחרון?


 משפט אחרון.


לא, אדוני. מיכל שיר דיברה פה עשר דקות.


 בבקשה, מאי.


נעשה שהחיינו.


 יאללה, חברת הכנסת מאי גולן, בבקשה.


 לא. זה נושא מאוד חשוב לי, אדוני. בבקשה.


 משפט אחרון, בבקשה.


 איך אחרון? לא התחלתי. אני רוצה לומר, כי אמר פה – חבר הכנסת ארבל אמר משהו מאוד חשוב. הוא אמר שמינו כאן בן אדם – עכשיו, מה עושים נפתלי ואילת? הם ממנים ג'ובים כדי שייראה כאילו הם פועלים באיזה נושא, כמו שהם עושים בהתיישבות, כמו שהם עושים עם המסתננים, ובפועל לא עושים שום דבר וכלום.

עכשיו, מה הם יגידו לכם? הם יגידו לכם: אנחנו חייבים לפעול על פי החוק, בג"ץ דרס שלושה חוקים, וזה נכון, בג"ץ באמת פסל שלושה חוקים, אבל את שלל התירוצים האלה הם יגידו לכם דקה אחרי שהם ייתנו למסתננים מעמד ארעי.

 אבל אני שואלת שאלה אחרת: שמעתם את אילת או את בנט אומרים משהו נגד התופעה, מנסים אפילו לחוקק איזה חוק, איזה ניסיון לעצור את הדבר הזה? Give me a break. תעשו לי טובה. אני רק אגיד במשפט, אני אסיים.


מילה.


 מילה. איך מילה? אבל אני אסיים במשפט. אני רוצה להגיד לכם, נפתלי ואילת, אתם יורקים לבאר שאתם שותים ממנה.


 תודה.


 ואני מבטיחה לכם שכל מסתנן שיתאזרח פה וכל מסתנן אחר שיבוא בעקבותיו יהיה רשום על הראש שלכם – –


 תודה.


– – ועל השם שלכם, והמחנה הלאומי לא ישכח ולא יסלח – –


 תודה לך.


 – – כי זה לא רק מכה לתושבי דרום תל אביב, זה מכה לעם היהודי – –


 תודה.


– – ועל זה תיזכרו לדיראון עולם.


 תודה.


ממשלת הבושה בראשות נפתלי בנט.


 תודה, חברת הכנסת מאי גולן. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. חבר הכנסת יואב קיש, אתה מוותר? שלוש דקות, אדוני.


היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני בא לדבר – אתם יודעים, יש הרבה דיבורים, אבל אני בא לדבר על ממשלת השקר וההונאה, ואני אתן לכם דוגמאות.

נפתלי בנט, אפילו מהיום, אני יכול לתאר את שיחת הטלפון שהייתה בין בנט נגיד ליו"ר הקואליציה: אני לא רוצה להגיע, עזבי אותי מ-40 חתימות, לא מעניין אותי, שהכנסת תסתדר. אבל כתוב בתקנון, אתה חייב. עזבו, עזבו, היא תסתדר. וככה הוא לא הגיע.


 אתה טועה. היא לא אמרה לו – – –


 לא. אבל ככה הוא לא הגיע. ואז מה קרה? הוא מקבל עוד טלפון: בנט, אם לא תגיע אין לנו רוב, מאזן גנאים לא אמר לנו שהוא נסע לחוץ לארץ, אנחנו ברוב של אחד. אתה לא מגיע – אנחנו לא מעבירים חוקים. אתה חייב לבוא. אם לא תבוא ל-40 חתימות לא יהיה לנו רוב אחר כך. מה, לא תבוא ל-40 חתימות ותבוא להצביע? טוב, טוב, אני בא. אבל רגע, בוא נשקר לציבור ונגיד שזה בגלל איזשהו חוסר אחריות, כי הינה, יש לנו פה מבודדים שיושבים. אבל בנט – לא נאה לו. שקר אחד. 

 חברת הכנסת עידית סילמן משקרת בוועדת הכנסת היום כשאני אומר לה: למה אתם מפעילים 98? חוק המוקשים, אתם יודעים, חבריי, יגיע לפה השבוע. הוא לא עבר קריאה ראשונה. הוא יעבור קריאה ראשונה ושנייה ושלישית עוד בשבוע הזה תחת נוהל 98 דורסני. למה? כי בשבוע שעבר לא היה להם רוב להעביר אותו בקריאה ראשונה, ואמרתי לה את זה. אז מה היא אומרת? לא, הסכמנו לא להביא חוקים. שטויות, לא היה לכם רוב. אל תשקרי לי בפרצוף, את יודעת את האמת.

אני לא יכול שלא להתייחס – אני אשאל אתכם, חברים, ציטוט, נראה אם תדעו מי אמר על מי: מדובר בארגון חברתי שאין לו עניין בלאומיות, ודאי לא פיגועים. הם עוסקים בצדקה וברווחה. חיזוק שלהם יחליש את ארגוני הטרור. מי אמר למי?


 – – – למנסור – – –


המודיעין הישראלי לרמטכ"ל על חמאס עזה לפני שהוא התחיל. זה המשפט שהיה. פעולות קהילתיות דתיות – זו השיטה. יש פה מלחמה דתית עם רמייה והטעיה והעמדת פנים, כמו מוחמד והסכם חודיבייה, שהופר ברגע שמוחמד השמיד את יהודי ח'ייבר והיה מספיק חזק. ואין הבדל בין הפלג הצפוני לפלג הדרומי. אני אומר לכם, אני לא התרגשתי מהאמירה של היושב-ראש שהיהודים רצו מדינה יהודית אז תהיה להם מדינה יהודית. זה לא מעניין אותי, כי אני מסתכל מה הם עושים, ומאזן גנאים הולך ומתחבק עם שייח' ראאד סלאח, שהוא מסית לטרור, הורשע בדין, טרוריסט, והוא חבר שלו. אין הבדל בין הצפונית לדרומית. אתם מחבקים, מלטפים, עושים את אותו דבר. עשו את זה חמאס בעזה, ורע"מ עושים את זה בישראל. זו האמת, וכל השאר שקרים.


תודה, חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת יעקב ליצמן.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאת החוק שמביאים כאן, את הקנס על הציבור החרדי – לא יכול להיות מצב שבגלל שונאי דת ששונאים את החרדים הולכים לגזור קופונים, הולכים לגזור חוקים חדשים. בקשר לחד-פעמי, שזה נושא החוק כרגע, גוזרים גזרות. למה? כי צריך לתת כסף לחתולים, כסף לחתולים, 12 מיליון שקל, כסף לרפורמים – –


 כמה?


 – – 40 מיליון שקל. 


 נכון. מול התקציב שלכם – – – 


 תהיה בשקט, תהיה בשקט. 


כסף לרפורמים – הכומר מאשר. הכומר הזה שיושב כאן, הוא מאשר שיש כסף לרפורמים, לאלו שהורסים את הדת באמריקה. 


 תתבייש לך. אתה מגן על פדופיליות באוסטרליה. 


אלו שהורסים את הדת באמריקה. אלו שחיתנו גויים ויהודים. אלו שהורסים גויים ויהודים. 


 אתה רב רפורמי. אתה רב רפורמי. 


 אלה שמחתנים גויים ויהודים. זה מה שאתם רוצים לעשות כאן? רפורמי. אתה כומר. תוריד את הכיפה. גוי. 


 עוד אחד שלא יודע כלום בחיים. 


 – – – 


 חבר הכנסת קריב, בבקשה. 


 מסלף היהדות, מקומך לא כאן. לך מפה לאמריקה, מנכ"ל התנועה הרפורמית. 


שמתם לב, חברי כנסת, כשהוא צעק קודם להפריע לביבי נתניהו, לא הוציאו אותו. הוא כומר. 


 הוא לא כומר. למה אתם אומרים?


 הוא כומר, הוא לא רב. הוא רפורמי. 


– – – 


 אתה פשוט מבזה את הדת. אתה צריך ללכת לאמריקה. 


 הכומר הרפורמי. 


 לך שמה לעשות עם הרפורמים, תעזוב אותנו כאן. 


הכומר הרפורמי. הכומר הרפורמי. 


מושחת, עוד מעט תהיה בכלא. מגן על פדופילים. 


חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. 


 שים גלימה, כומר רפורמי. שים גלימה. 


 חבר הכנסת משה אבוטבול. 


 – – – את הגלימה. 


 חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. 


 מה קרה? פתאום נהיה שקט. 


 משפט אחרון, אדוני.


 עוד לא התחלתי. 


 שלוש דקות, עוד עשר שניות. 


 עוד שלוש דקות, אוקיי. עוד שלוש דקות יש לי. 


 עוד עשר שניות, בבקשה. 


 לא, לא, הפריעו לו שתי דקות. למיכל שיר נתת עוד שלוש דקות. 


 חמש. 


מנסור, זה לא בסדר. 


 אני חושב שאנחנו צריכים לחוקק חוק – הרפורמי הזה צריך לחזור לאמריקה, להפסיק להרוס את הדת כאן ולהפסיק לבוא לעשות פרובוקציות נגד החוק, מה שהוא עושה בכותל. 


 תודה. תודה, חבר הכנסת יעקב ליצמן. 


 זה לא יפה, אבל אני אקבל את זה. תודה רבה. 


 תודה רבה. הזמן נגמר. תודה. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תמיד חשבתי, אדוני, שבנט הוא הראשון בהיסטוריה שמכר את כל הערכים שלו בשביל השלטון. השבוע התברר לי שבנט הוא בסך הכול חיקוי עלוב של פרעה. במדרש מסופר שבאו החרטומים לפרעה ואמרו לו: בוא ונרע לאומה זו. אמר להם: בזכותם אנחנו חיים, אם לא יוסף לא היינו כאן היום. כיוון שלא שמע להם, הורידוהו מגדולתו לשלושה חודשים עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים – הריני עימכם, ואז השיבו אותו למלכותו. 

 כך בנט. בנט וחבריו הקימו ממשלת הונאה, וכדי לקבל את הג'וב אמר בנט לעוכרי ישראל שבשמאל הפוסט-ציוני: אני שלכם, אני שלכם. 


 אתה מעליב אותי. 


 וממש כמו פרעה הוא קיבל גם את הג'וב. הוא מכר את כל הערכים, נתן לליברמן לבזות ולרמוס את לומדי התורה. הוא וחבריו מקעקעים את יסודות היהדות, את הכשרות, את הגיור, את השבת וכל דבר שבקדושה. הוא שלח את גנץ להרוס את ההתיישבות ולתת פרס לטרור בתוך השבעה של יהודה, השם ייקום דמו, שנרצח בפתח הישיבה. אין לכם לב. אין לכם בושה. אין לכם אלוהים. 

 ניר אורבך וג'וב טוב כלפון שכחו שיש בעל הבית לעולם. בהתחלה עוד הייתה להם טיפת בושה, היום כבר בחוצפה ועזות מצח. כך היא דרכו של יצר הרע, היום אומר לו: עשה כך, מחר אומר לו: עשה כך, עד שאומר לו: לך עבוד עבודה זרה. 

 בפרשת השבוע, אדוני, קראנו על המרד האזרחי הראשון. המיילדות מרדו בפרעה העריץ ולא צייתו לפקודה שלו לפגוע בילדים. 


 האומר דבר בשם אומרו – – – 


 ליברמן – אין לי זמן, אלעזר, הוא תכף יחתוך אותי. הוא חותך את האופוזיציה כאן. ליברמן גם כמו פרעה. אגב, רצית גימטרייה, קושניר: ליברמן פלוס בנט – 393, וזה בול פרעה, 393. אז גם ליברמן, כמו פרשת השבוע, שכתוב "וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם", אז גם ליברמן דרך המיסים שלו מנסה להתעלל בילדים הקטנים של החרדים, של הפריפריה, של החלשים בחברה, ואתם, אתם עם הכיפה הגדולה על הראש, עם היהירות וההתנשאות שלכם, נותנים לליברמן הרשע לעשות כרצונו. 


 תודה. תודה, חבר הכנסת שלמה קרעי. 


 אני מסיים, אדוני. חברי הקואליציה שיש להם לב יהודי חם צריכים לקום ולמרוד במי שמכר את נשמתו בשביל כיסא, במי שנותן יד לפגיעה בילדים. 


 תודה, חבר הכנסת שלמה קרעי. 


 תלמדו מהמיילדות שמרדו בפרעה, ותזכרו שהעם הזה חזק הרבה יותר מכם. "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ". 


 תודה רבה. חבר הכנסת חיים ביטון – אינו נוכח. חבר הכנסת אלכס קושניר, אתה רוצה לסכם? חמש דקות, אדוני. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי באופוזיציה, שמעתי את חלקכם היום, ולא רק היום. הכי מדהים אותי שהיצירתיות שלכם נגמרה. כל פעם אתם חוזרים על אותם מסרים, וזה לא משנה מה מונח על שולחן הכנסת. אתם כל פעם חוזרים על אותם מסרים, אותם מושגים, אותן העלבות. רק אתם לא מבינים דבר אחד: כל ההעלבות האלה בעצם בסוף מעליבות אתכם, כי גם הציבור שלכם מסתכל עליכם ואומר: מה, הם לא יכולים להמציא שום דבר אחר? אותם דברים כל הזמן? השאלה היא למה אין לכם טיעונים לעניין. למה כל הזמן טיעונים לגופו של אדם. 


 לא היית פה בכלל, לא שמעת כלום. 


 אז אני אענה לכם למה. יש לזה רק סיבה אחת: אתם פשוט לא מתעניינים במה שקורה. זה לא מעניין אתכם. 


 יש לך להגיד משהו חדש? יש לך טיעון יותר אינטליגנטי? משהו חדש?


אני מסתכל על חברי הכנסת שיושבים פה באופוזיציה, ואני יכול להגיד, לספור על יד אחת את חברי הכנסת מהאופוזיציה שמגיעים לוועדות כדי לעבוד. כל השאר באים בעיקר – –


– – –


 – – בשביל לבלבל את המוח. 


– – – אתה גאון, אתה גאון.


 אז אתם תמשיכו לבלבל את המוח, ואנחנו נמשיך לעשות דברים טובים עבור עם ישראל, עבור הילדים.


 – – – 


קושניר – – – אשקלון – – –


 ואגב, גם עבור תושבי אשקלון, כי אנחנו מביאים החלטת ממשלה על המיגון. אבל אתם תמשיכו לבלבל את המוח.


 – – – אתה גאון.


 12 שנה עשיתם את זה בקואליציה; עכשיו אתם עושים את זה באופוזיציה. הכול בסדר.


 מה עם אשקלון?


תודה רבה. וחבריי בקואליציה, אני מבקש מכם לתמוך בצו הזה, הוא חשוב מאוד. תודה רבה.


 – – – אשקלון – – –


– – –


 חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה שמית על החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021 – כלים חד-פעמיים. גברתי מזכירת הכנסת, את יכולה להתחיל, בבקשה.

)קוראת בשמות חברי הכנסת(

 משה אבוטבול – נגד
 סמי אבו שחאדה – נגד
 יולי יואל אדלשטיין – נגד
 אמיר אוחנה – נגד
 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – נגד
 ישראל אייכלר – נגד
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – נגד
 משה ארבל – נגד
 יעקב אשר – נגד
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – נגד
 ענבר בזק – בעד
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – בעד
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – בעד
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – נגד
 יואב בן צור – נגד
 נפתלי בנט – בעד
 אלינה ברדץ' יאלוב – בעד
 קרן ברק – נגד
 ניר ברקת – נגד
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – נגד
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – נגד
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – בעד
 משה גפני – נגד
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – נגד 
 גלית דיסטל אטבריאן – נגד 
 אריה מכלוף דרעי – נגד
 צבי האוזר – בעד
 צחי הנגבי – נגד
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – נגד
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – נגד
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – בעד
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – בעד
 אחמד טיבי – נגד
 אלון טל – בעד
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – בעד
 אלי כהן – נגד
 מאיר כהן – בעד
 יום טוב חי כלפון – בעד
 עופר כסיף – נגד
 אופיר כץ – נגד
 חיים כץ – נגד
 ישראל כץ – נגד
 רון כץ – בעד
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – נגד
 יריב לוין – נגד
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – נגד
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – בעד
 לימור מגן תלם – בעד
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – נגד
 טטיאנה מזרסקי – בעד
 מרב מיכאלי – בעד
 יוליה מלינובסקי – בעד
 מיכאל מלכיאלי – נגד
 אבי מעוז – נגד
 אורי מקלב – נגד
 אבתיסאם מראענה – בעד
 יעקב מרגי – נגד
 מופיד מרעי – בעד
 בנימין נתניהו – נגד 
יואב סגלוביץ' – בעד
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – נגד
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – נגד
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – נגד
 חוה אתי עטייה – נגד
 יצחק פינדרוס – נגד
 שירלי פינטו קדוש – בעד
 מאיר פרוש – נגד
 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – בעד
 אלכס קושניר – בעד
 יואב קיש – נגד
 גלעד קריב – בעד
 שלמה קרעי – נגד
 מירי מרים רגב – נגד
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – נגד
 יעל רון בן משה – בעד
 שרון רופא אופיר – בעד
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – בעד
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – בעד
 יובל שטייניץ – נגד
 קטי קטרין שטרית – נגד
 אלעזר שטרן – בעד
 יוסף שיין – בעד
 עמיחי שיקלי – נגד
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – בעד
 נירה שפק – בעד
 עאידה תומא סלימאן – נגד


 המזכירה תקרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 חיים ביטון – נגד 
 דוד ביטן – אינו נוכח
 יואב גלנט – נגד 
 מאזן גנאים – אינו נוכח 
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת 
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח 
 אורית מלכה סטרוק – נגד 
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח 
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת 


האם יש חברי כנסת, חברות כנסת, שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? תמה ההצבעה, בבקשה, גברתי. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 58 בעד, 56 חברי כנסת נגד. החלטת ועדת הכספים מתקבלת. 


 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/877).]


אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 38), התשפ"ב–2021, לקריאה ראשונה. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט גלעד קריב, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, הצעת החוק מונחת לפניכם לקריאה ראשונה מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט בהתאם לסמכותה הקבועה בתקנון להציע הצעות חוק העוסקות בדיני הבחירות. חוק הבחירות (דרכי תעמולה) מסמיך את יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית להוציא צו למניעת ביצוע עבירה או המשך ביצוע עבירה לפי החוק ולפי הוראות העונשין שבחוקי הבחירות לכנסת וברשויות המקומיות. כמו כן, החוק מסמיך את יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית להוציא צו להסרת מודעות ולניקוי ושיקום מקרקעין. 

בשנת 2014 נקבעה בחוק הוראת שעה לעניין הסמכתם של יושבי-ראש ועדות בחירות אזוריות לדון בעתירות למתן צווים לפי החוק בבחירות לרשויות המקומיות שבתחום השיפוט שבו הם מכהנים. כיוון שרוב העתירות בעניין התעמולה בבחירות לרשויות המקומיות עוסקות בסוגיות מקומיות מוניציפליות ובשאלות משפטיות ועובדתיות פשוטות יחסית, שאין להן השלכת רוחב ארצית, נקבע כי יושב-ראש של ועדת בחירות אזורית, שהוא שופט מחוזי על פי דרישת החוק, יהיה המוסמך לדון בבקשות למתן צווים כאמור במקום יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית. 

מטרת הוראת השעה הייתה להפחית את העומס המוטל על ועדת הבחירות המרכזית והעומד בראשה ולפזר את הטיפול בעתירות מקומיות באופיין, ובצד זאת גם להגביר את הנגישות של ההליכים המשפטיים למידיינים בענייני הבחירות ברשויות המקומיות. כדי ליצור אחידות בהלכות המשפטיות נקבע באותה הוראת שעה כי על החלטה של יושב-ראש ועדה אזורית ניתן לערור בפני יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית. כמו כן, נקבע בהוראת השעה כי יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית מוסמך לקבוע שדיון מסוים יתקיים בפניו ולא בפני יושב-ראש ועדת הבחירות האזורית, אם ראה כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. 

 הוראת השעה החשובה עתידה לפקוע בעוד ימים אחדים, ביום כ"ט בטבת, 2 בינואר 2022. לאחר כמה שנים וכמה מערכות בחירות, נמצא כי הוראת השעה, שנקבעה כאמור כבר בשנת 2014, משיגה את יעדיה, ומוצדק עתה לעגנה כהוראת קבע במסגרת דיני הבחירות. כמו כן, מוצע במסגרת התיקון המונח לפניכם לתקן גם טעות סופר שנפלה בהוראת השעה.

 בנוסף, הצעת החוק מציעה כי הליכים שנדונו הן בפני יושבי-ראש ועדות הבחירות האזוריות והן בפני יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, יוחלו עליהם הוראות סעיף 77א לחוק בתי המשפט והוראות סעיף 78 לחוק האמור. הראשונה עוסקת בדיני פסילת שופט, והשנייה – בהעברת מקום השיפוט ממחוז אחד למשנהו. הצעת החוק מציעה לקבוע כי יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית יוסמך לקבוע, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט, כי הסעיפים האמורים יחולו גם על הליכים לפי הסעיפים 17ב עד 17ד לחוק הבחירות (תעמולת בחירות), בהתאמות הנדרשות.

אם כן, חבריי וחברותיי, הצעת החוק מבקשת להפוך את הוראת השעה להוראת קבע ולסייע בכך בקיום התהליכים של פנייה לערכאות ולוועדות הבחירות האזוריות. הדחיפות בהצעת החוק תלויה בעובדה שישנם תהליכים שעומדים ותלויים כבר היום בפני ועדות הבחירות האזוריות, ופקיעת הוראת השעה מטילה סימן שאלה על היכולת להמשיך ולנהלם. תודה רבה. 


 תודה, חבר הכנסת גלעד קריב. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מאיר פרוש, ואני מכריז בזאת על – – – 
 

– – –


כן, כן. חבר הכנסת מאיר פרוש.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – 


 שלוש דקות, אדוני. סגרתי את הרשימה. 


 – – מאחר שאני נרשמתי להיות ראשון הדוברים וזה בדיוק אחרי דברים של זה שפתח את הדיון בחוק הזה, אני רוצה גם להסביר לחברים שאנחנו באופן עקרוני לא משתתפים בשום דיון שבו יש נציג הרפורמים או הקונסרבטיבים. אנחנו נמנעים מכל מיני פגישות ומפגשים שבהם נמצאים נציגים של הרפורמים והקונסרבטיבים, ולמה? מכיוון שאתם כולכם רואים איך שהאדם הזה, שהוא יושב-ראש ועדת החוקה, משום מה, למרות שהוא רפורמי, מציע את עצמו כרפורמי, בא לפה, ומסתובב עם מה שקרוי כיפה על הראש, וכל זאת למה? כדי לומר שגם הוא יש לו מה לומר בנושאי דת. 

ההתנגדות שלנו לרפורמים היא מכיוון שלא מדובר ביהודים שבאים ואומרים: אנחנו לא מקיימים תורה ומצוות; לא שאנחנו לא רוצים, לא שאנחנו לא יכולים, בגלל שאנחנו לא חונכנו לכך. מה שהוא מייצג, קריב, זה אנשים שבאים לומר שאין צורך לקיים מצוות, ועדיין – לבוא ולהתערב ולומר מה צריך לעשות לפי היהדות. דהיינו, לקחת את ספר ההלכות שלנו ולומר שספר ההלכות הזה לא רלוונטי. אני אומר, עפרא לפומיה לבן אדם כזה ועפרא לפומיה לכל אלה שאומרים כך מטעם הרפורמים. 
 
לכן אנחנו לא רוצים להיות איתם בשום סיג ושיח. אנחנו נמצאים פה בכנסת ואנחנו מתווכחים עם כל מיני אנשים, ומדברים עם כל מיני אנשים. איתו אנחנו לא רוצים לדבר. אין לנו שום קשר איתו. הבן אדם הזה, רק לפני חודש-חודשיים בא לכותל עם ספר תורה, בניגוד למה שנהוג ובניגוד למה שעושים במקומות אחרים, בטמפלים שלהם, הכול כדי לנגח ולהתנגח עם יהודים חרדים ומאמינים שבאים להתפלל בכותל. הוא יודע שהרפורמים, לא מעניין אותם הכותל, שום דבר לא. לפני יותר מ-50 שנה, כאשר אבי, זיכרונו לברכה, זרק כאן על הבמה בכנסת את הסידור, הוא צעק איך אפשר לראות בזה בכלל סידור כאשר הם מוחקים משם את המילים ציון. הם לא מתייחסים לנושא הזה. הוא זרק את זה, את הסידור. היה אחד מראשי הרפורמים באוניברסיטה שלהם במונטריאול שכתב: אתה צודק בגישה שלך, במה שאתה חושב עלינו בעניין הכותל, מכיוון שאנחנו רואים בכותל קיר של בית מטבחיים לבקָר ויונים. כך הוא כותב. 

אז אני שומע היום שמנסים לומר: הוא לא התכוון ולא אמר. מי הוא בכלל? הוא לא בר-סמכא. הוא בר-סמכא. בימים ההם הוא היה בר-סמכא. ואלה שמנסים היום להמשיך ולפגוע בנו ומסתובבים עם כיפה, זה רק כדי לומר: אני עם כיפה, אבל אני אומר שההלכה לא מחייבת לעשות אחת, שתיים, שלוש, ארבע. יש לנו תורה חדשה. ואיתם אין לנו שיג ושיח. ניצלתי את ההזדמנות כאשר אני ראשון הדוברים, אחרי שאותו מר קריב מציג את החוק הזה, כדי לומר מהי העמדה שלנו. אנחנו לא רוצים לראות אותך לידינו; לא רוצים לדבר איתך. אל תמצמץ אלינו ואל תסתכל עלינו, כי בעינינו אתה לא אדם שראוי לדבר איתו.


תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ב-15 בנובמבר השנה הגיעו למעלה מ-1,000 שוטרים לפנות כ-11 משפחות משכונת גבעת עמל בתל אביב. משטרת ישראל פרסמה – יש פה אולי את השר לביטחון הפנים או סגנו? לא. חבל. משטרת ישראל פרסמה – דודו, כדאי שתקשיב. דודי.


כן, כן.


תקשיב שנייה. אני מדבר על הפינוי בגבעת עמל. 


חמור מאוד.


משטרת ישראל פרסמה כי יצחק תשובה שילם 1,868,671.44 שקלים כדי להביא 1,000 שוטרים לפינוי תושבי המקום.


גם טלוויזיה.


עכשיו, אני שואל אתכם: מישהו כאן קיבל החלטה על הפרטת המשטרה? בעל הון משלם 2 מיליון שקל למשטרה כדי לזרוק אנשים מהבתים שלהם. זאת הפרטה של המשטרה, אין מילים אחרות. הוא השתמש בכוח שאמור להיות כוח מדינתי, ממשלתי, כדי לזרוק אנשים מהבית שלהם, ואיש אינו פוצה פה. אני תוהה איפה נמצאים השרים שמאפשרים לבעל הון להוציא סכום כזה ובעצם להשתמש במשטרה ככוח שיטור פרטי. 

האגודה לזכויות האזרח כתבה כך בעקבות האירוע: "קיים איסור מוחלט על שימוש בשוטרים בתשלום בהפגנות, וגם אם חלק מהשוטרים עסקו בפינוי הדיירים, אין אלא לתהות האם מטרתו של הכוח המשטרתי המופרז שנקנה בכסף פרטי היא להרתיע, להפחיד ולרסק מחאה ציבורית. כמות השוטרים באירוע והצעדים שננקטו לקראתו מעלים חשד ששיקולים כלכליים עיוותו את שיקול הדעת של המשטרה" – כך כתבה האגודה לזכויות האזרח. 

 אני פה פונה לחבריי חברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, ובעיקר לשר לביטחון פנים: טפלו בזה, אחרת נגיע למצב עוד יותר גרוע. בפעם האחת שבעל הון משתמש בכספו הפרטי כדי לעשות שימוש במשטרת ישראל, אנחנו נמצאים פה במדרון לא חלקלק – סופר-חלקלק שאת סופו מי ישורנו. תודה.


תודה, חבר הכנסת עופר כסיף. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר.


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כשאנחנו רואים את מה שקורה בכנסת בשנה האחרונה – בעצם בכמה שנים האחרונות – יש שאלה: האם החוקים לדרכי התעמולה וכל הדברים האלה, הצעות חוק בחירות, האם הם עדיין רלוונטיים? האם הבחירה שניתנה לאזרחי הארץ לבחור בנציגות בכנסת, שבוחרת ממשלה שצריכה לשרת את האזרחים, היא בכלל רלוונטית? כי יכול להיות שכל המערכת הפוליטית והתקשורתית מסתובבות סביב כמה כותרות, והעם בכלל לא בשטח.

אני רוצה לגעת בנקודה שיהיו בטח אנשים שיתפלאו שאני יורד לקטנות כאלה, ואני חושב שלאזרחים זה הרבה יותר חשוב מהרבה הרבה כותרות שנשמעו היום ואתמול, וזה הכשל הנוראי של המושג שנקרא "תחבורה ציבורית". כל אלה שמדברים על משבר האקלים, על הדברים הגדולים, כל הפתרונות שלהם הם תחבורה ציבורית במקום תחבורה פרטית. יפה. אבל תבן לא נתן לנו ולְבֵנִים אמרים לנו עשו. תחבורה ציבורית אין, שירות ציבורי בתחבורה אין, וזה אפילו משעמם. 

אבל למאות אלפים, למיליונים של אזרחים שאינם בעלי רכבים, או שאין להם שני רכבים במשפחה – הם כן צריכים להשתמש בתחבורה הציבורית. לכל הפתרונות, לכל השאלות של הפקקים ולשאלות האקלימיות ולכל הדברים האלה, התחבורה הציבורית רק עוזרת. מדינות מאוד מאוד מפותחות חוסכות הרבה כסף על ידי זה שיש שירות תחבורה ציבורית בכל מקום, בכל רחוב, בכל סמטה. למרות שלפעמים נראה לי, כשאני מבקר שם, כאילו – אני לא רגיל לראות אוטובוסים ריקים או רכבות ריקות שנוסעות 24 שעות, שמא מישהו ירצה להשתמש בהם פעם. וכאן, האוטובוסים שכן נוסעים תמיד מלאים, תמיד דחוסים ותמיד יש אנשים בתחנות שנשארים מאחור. בעיקר אלה אנשים שיש להם משפחות ברוכות ילדים, אנשים שאין להם כסף לקחת מוניות – הם האנשים הסובלים. ובכל הפקקים שמקוננים עליהם בעלי הרכבים הפרטיים, זה לא אחד מיני אלף אפילו. לא נשמע קולם של האנשים שיושבים בתוך האוטובוסים באותם פקקים או של האנשים שמחכים בתחנות בגלל שהאוטובוסים לא מגיעים בגלל הפקקים. 

 מדינה שהייתה רוצה בטובת אזרחיה, היא הייתה עושה הרבה דברים אחרים מלבד רוב הדברים שאנחנו עוסקים בהם כאן. בעיקר העניין של התחבורה הציבורית, שהקדשתי לו את כמה הדקות האלה, כי זה הרבה הרבה פרטים שאני לא אוכל להיכנס אליהם.


 כן.


אבל אי-אפשר לוותר עליהם. אני רוצה, אני קורא לכנסת – –


תודה.


– – להקדיש, הייתי מציע אפילו ועדת חקירה לכשלי התחבורה הציבורית, כי זה דבר שנוגע לכל אזרח בכל זמן ובכל מקום במדינה. תודה.


תורה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שלוש דקות, אדוני.


יש שר באולם, אדוני היושב-ראש?


כן. יש שר, השר יועז הנדל.


אה. הינה.

 אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בכל פעם שאנחנו חושבים שהגענו כבר לשיא, באה הממשלה הזאת ומלמדת אותנו שתמיד אפשר לשבור שיאים של ציניות. והינה הערב מתפרסם שההצעה העדכנית של שר הביטחון בני גנץ לאנשי ישיבת חומש היא להעביר את הישיבה לאביתר. כאילו שיש איזו בעיה: כמה הומלסים שאין איפה לשכן אותם, אין איפה לתת להם ללמוד ולישון, אז שתי ציפורים במכה – התחייבנו באביתר, אז בואו נשים אתכם באביתר. אני אומר לבני גנץ: זה בערך כמו להציע לך לעבור לאוגנדה. מה ההבדל, פה בישראל או באוגנדה?

 הישיבה בחומש הוקמה בחומש, אם אתה לא יודע, אדוני שר הביטחון, לפני 15 שנה – קצת אחרי האיוולת הנוראה של הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון – מתוך הבנה שטעויות צריך לתקן; "חומש תחילה" – כך קראנו למטה שהייתה לי הזכות להיות בין מקימיו בעליות הראשונות, שנה או קצת פחות משנה אחרי הגירוש, בחנוכה, ואחר כך בפסח, ועם 13,000 איש ביום העצמאות. "חומש תחילה" כי בחומש הכי קל לתקן: אין חמאס שהשתלט על רצועת עזה בגלל האיוולת הנוראה הזאת של הגירוש, בדיוק כפי שהזהרנו אז, קודם לכן; השטח הוא שטח C, צה"ל שולט בו, ואין שום מניעה – לא מדינית, לא ביטחונית, לא משפטית, להתחיל לתקן את האיוולת הנוראה שבגירוש. 

 15 שנה בהתמדה. אדוני השר, לך לשם, פגוש את האנשים, תראה את הנחישות, את האידיאליזם, את הדבקות במטרה. אגב, אם חשוב לך חוסנו של צה"ל, קח את אנשי מטה "חומש תחילה", קח את ראש הישיבה הרב אלישמע כהן, קח את הבחורים והאברכים, קח אותם לסדרת הרצאות בבסיסי צה"ל, שילמדו את צה"ל מה זה דבקות במטרה, מה זה חתירה למגע – בחורף, בקיץ, בסתיו, באביב, ביום ובלילה, בתנאים-לא-תנאים, באוהלים, בפחונים, בנחישות, בדבקות, בעקשנות, בהתמדה, באהבה גדולה לארץ, למדינה ולצבא, עם המון סבלנות – מפנים אותם וחוזרים, מפנים אותם וחוזרים. בחמש השנים האחרונות הישיבה, כולל משפחות אברכים, נמצאים שם 24/7. 

 את הדבר הזה רצו המחבלים לגדוע – –


תודה, חבר הכנסת.


– – אותם מרצחים ארורים, הם, שולחיהם, תומכיהם, משפחתם, שרצחו את יהודה דימנטמן, השם ייקום דמו; את זה הם רצו לגדוע, את הגחלת הזאת – – –


תודה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'.


היושב-ראש, אני כבר מסיים. את הגחלת הזאת הם רצו לכבות. אל תיתן להם את זה על מגש של כסף. אל תיתן להם פרס. להפך, תסדיר את הישיבה, תקבע אותה.


תודה.


וכפי שאמרתי, תלמד את עצמך, את מדינת ישראל, את הסמל הזה לדבקות במטרה, אהבה גדולה לארץ ישראל. הישיבה בחומש, בני, תקום איתך או בלעדיך. היא תישאר, היישוב יקום, ארבעת היישובים בצפון השומרון יקומו.


תודה. נא לסיים.


וכן, אדוני היושב-ראש, אחיך בתנועת החמאס בעזה – –


חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, תודה רבה לך.


– – גם לגוש קטיף אנחנו עוד נחזור. תודה.


חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אתמול ממשלת ישראל קיימה ישיבת ממשלה ברמת הגולן. מה הם מנסים לשדר, ציונות? מנסים לשדר שהם מחזקים את הארץ? באותה ישיבת ממשלה מחליטים על הורדה של תקציב של מיליונים לאוניברסיטה באריאל. יומיים לפני כן, אותה ממשלה שולחת דחפורים להרוס את המבנים בחומש.

מפלגת ימינה לשעבר, זיכרונה לברכה, שחצתה את הקווים שמאלה, הגיעו לנחם את משפחת דימנטמן, שבאצילותם קיבלו אותם בסבר פנים יפות, כי הם משפחה אצילית, עם הרבה תעצומות. אבל שלא יתבלבלו – הם מרגישים שתוקעים להם סכין בגב כשבאים לנחם אותם, והם ביקשו מהם: אל תהרסו את חומש, ומייד אחרי השבעה הם הולכים להרוס את היישוב.

 לפחות לפי מה שפורסם, הציעו לישיבה בחומש: בואו תעתיקו את הישיבה לאביתר. הם סירבו. אז רק שנייה, אני לא מבין, לאשר את אביתר זה אפשרי? גמרו עם סקר האדמות? יש כאן חוקיות? למה אתם לא מאשרים היום את חומש? את אביתר? למי מחכים? אבל ברור לנו שהממשלה הזאת בסוף לא תיתן לא את אביתר ולא את חומש.

וכשיש לנו שר לביטחון הפנים שהוא בעצמו היום הלך לפרסם בריש גלי: אני מאוים, ולא על ידי אנשי ימין. אבל אתה כל היום מסית נגד הימין, וגם בהודעה שלך בכך שאתה מאובטח, אתה בא לספר שאתה מאוים על ידי אנשי ימין, מה אתה משדר? לא על ידי אנשי שמאל ולא על ידי ערבים אלא על ידי אנשי ימין.


 תודה, חבר הכנסת אוריאל בוסו.


 לא. אתה לא שמת זמן. אתה לא יודע כמה דיברתי. נראה לך שדיברתי שלוש דקות. היושב-ראש, תיתן לי דקה וחצי.


חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה.


לא דיברתי שלוש דקות.


דיברת. כן.


 לא ראיתי. אין לי מושג.


ולכן, אדוני היושב-ראש – –


משפט אחרון.


– – הממשלה הזו פוגעת באותם בוחרים. יש כאן חבר כנסת צרפתי שנמצא – אני לא אזכיר את שמו שלא יבקש הודעה אישית – שהוא צריך לבקש סליחה מהבוחרים שלו בעברית, בצרפתית, שיקר להם פעמיים, וממשיך לעשות מעשה זמרי ולבקש שכר כפנחס. חוצפן.


 תודה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. חבר הכנסת אופיר אקוניס.


 מנסור, לא שמת לי שעון, אבל סלחתי לך הפעם. 


טוב, תודה רבה, אוריאל. אני אפצה אותך. שלוש דקות, אדוני.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אמרתי קודם שדגל שחור התנוסס מעל הדמוקרטיה הישראלית היום הזה, בשל התנהלותה הדורסנית של הקואליציה. הדגל השחור מתנוסס מעל ראשה של הקואליציה הזאת בשל חוק החשמל, שמוכן היום לקריאה השנייה והשלישית, וגם על עוד דבר שחומק לו מתחת לרדאר. פרסום בעיתון הארץ לפני ימים אחדים: ממשלת בנט-עבאס-לפיד פועלת להעניק הטבה בשווי מאות מיליוני שקלים לבוחרי רע"ם ביפו. מכירה טוטלית של ארץ ישראל, של כל שטחי ארץ ישראל. כבר לא יהודה ושומרון, כבר לא הנגב והגליל – עכשיו הממשלה שלך, יחד עם בנט ועם לפיד ואחרים, עוסקת בעיר יפו. ובכן, הפרסום, היושב-ראש, מדבר על משא ומתן מול משרד השיכון והבינוי של התנועה האסלאמית ועיריית תל אביב, בתיווכו של לא אחר מאשר מזכיר הממשלה שלום שלמה, על מנת למכור לתושבי יפו דירות בשווי מיליוני שקלים כל אחת בהנחה של 95%. על מה? על אותו מה שמכונה, מה שהוחלט ב-1948 כנכסי נפקדים. 

 נכסי הנפקדים – 73 שנה לא נגעו ממשלות ישראל בנכסי הנפקדים, לא ברכוש נטוש, עד שהגעת אתה אל הממשלה, אל הקואליציה. יושב כאן תושב יפו, אין לו את ההישג הזה. זה הישג של התנועה האסלאמית, והם מוכרים ב-95% הנחה, למי שרוצה לקנות את ביתו הנטוש, לכאורה. הבית ננטש ביפו ובלוד, בחיפה וברמלה, בעשרות מקומות אחרים, כולל הרבה מאוד, אגב, מאדמות הקיבוצים, בשל התפיסות השגויות של הנהגת ערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות שלא לקבל את החלטה 181, שאגב, רוב השטח בה היה לערבים, לא ליהודים, עם מובלעת בין-לאומית מיפו לירושלים. והינה מגיעה ב-2021 ממשלתו של בנט מימינה, יחד עם אילת שקד, אילת המטיילת – שרת הפנים חזרה מארצות הברית, חזרה בינתיים.


זה שהשעה מאוחרת לא אומר – – –


חזרה בינתיים.


– – – אתה לא מבין על מה אתה מדבר. עזוב.


ואני מבין היטב.


חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, תיתן לו להשלים, בבקשה.


 אני מבין היטב, תאמין לי. מבין היטב. הבעיה היא לא אתה. אתה לא מבין מה שאני אומר לך. אתה יודע, אתה לא הבעיה. אתה לא הבעיה. הבעיה היא נפתלי בנט ואילת שקד ויועז הנדל וצבי האוזר וזאב אלקין. הם הבעיה הגדולה של עם ישראל ושל ארץ ישראל. 


 – – –


תודה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת שמחה רוטמן. נמצא?


כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול הלך לעולמו אחת הדמויות החשובות בהיסטוריה המודרנית של דרום אפריקה, הכומר דזמונד טוטו. אחד האנשים – נתן את כל החיים שלו למאבק למען צדק ושוויון גם לכל האזרחים בדרום אפריקה וגם בכלל, לכל בני האדם. אנחנו הפלסטינים חייבים רבות לכומר דזמונד טוטו, שתמיד תמך בזכויותיו של העם הפלסטיני. אבל אני שואל את עצמי – הדבר הזה פותח את מהדורת החדשות בכל מדינה נורמלית בעולם. אני מניח שגם כל פרלמנט שמכבד את עצמו עשה משהו רציני בנושא הזה של מותו של דזמונד טוטו, ובטח נשלחו גם הרבה מכתבים וגם הרבה פעילות דיפלומטית אל מול מדינת דרום אפריקה. 

איפה זה לא קורה? זה לא היה קורה במדינה האחרונה שלא רצתה שהאפרטהייד ייגמר בדרום אפריקה, כי יש לה שלטון דומה. כי גם פה בישראל יש גזע שחושב שמגיע לו יותר, שהוא שווה יותר משאר בני האדם. הרי ההתעקשות של ישראל ואהבתה למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה היא לא מקרית, וגם כל הביקורת הבין-לאומית לאחרונה שמי שמייצר שלטון של אפרטהייד זה ישראל – גם זה לא מקרי. הרי ישראל הייתה קרובה מאוד לדרום אפריקה בימים השחורים של דרום אפריקה, כשהיא הייתה תחת שלטון האפרטהייד. הם הרגישו מאוד קרובים כשישראל – היה לה אפרטהייד משלה, ובדרום אפריקה היה אפרטהייד; היא הרגישה שדרום אפריקה מאוד קרובה אליה. ולכן מי שנאבק נגד האפרטהייד, נגד הגזענות, נגד תחושת העליונות הזאת של בני האדם, בעד שוויון, בעד צדק לכל בני האדם, לא ראוי ליותר מדי הערכה בכנסת, כי הם חשבו שהוא בכלל היה נגדם. 

 צריך לחשוב על זה. מי שנמצא פה צריך לחשוב על זה, צריך לחשוב למה זה קורה, למה יש תופעה כזאת, למה מדינת ישראל תמכה בשלטון הזה של האפרטהייד במשך עשרות שנים; למה היה לה קשר כל כך קרוב, כל כך טוב עם דרום אפריקה כשהייתה תחת שלטון של האפרטהייד, וכשהפכה להיות דמוקרטיה, היא פתאום במצב לא טוב עם דרום אפריקה. כי גם ישראל מסרבת לשוויון, וגם הרוב בישראל לא בעד צדק ושוויון, וגם הרוב בישראל לא רוצה לתת שחרור לעם הפלסטיני, וגם הרוב בישראל מתעקש על עליונות יהודית – שיח שהיהודים היו נגדו במשך עשרות שנים באירופה; שיח שהיהודים נאבקו נגדו, נגד העליונות הזאת על היהודים באירופה. הם חשבו שזה רע. 


 כן. משפט אחרון. 


אבל כשיש להם מדינה משלהם, הם עדיין מתעקשים שעם זה דווקא עכשיו אפשר לחיות.


 תודה, חבר הכנסת אבו שחאדה. 


משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. 


כן. 


אנחנו מוסרים את התנחומים שלנו לעם בדרום אפריקה ולכל האנשים שוחרי השלום, הצדק והשוויון על מותו של אישיות מאוד בכירה כמו דזמונד טוטו. תודה רבה, אדוני. 


 תודה רבה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. חבר הכנסת שמחה רוטמן. 


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר התקשורת, האמת היא שאני קצת מתפלא שבכלל צריך לתקן את החוק הזה. החוק שאנחנו עוסקים – – –


 – – –


 דבר איתי אחר כך. 

החוק שאנו עוסקים בו עכשיו בעצם מדבר על דרכי תעמולה. נכון שהוא לכאורה עוסק בסוגיה טכנית של האם ניתן יהיה להסמיך ראשי ועדות מחוזיות לדון בכל מיני תיקים, אבל למעשה, כל-כולו מיותר, מאחר שמפלגת תקווה חדשה מקדמת חוק שלפיו בעצם כל דרכי התעמולה יהיו אסורות; אולי יהיה מותר לה רק להצדיע למנהיג. אני חושב, דודי, שתוכל לבדוק מה מותר לעשות כתעמולת בחירות אחרי שיעבור חוק הפייסבוק של גדעון סער. כל דבר יהיה אסור, אז ממילא אני לא מבין למה צריך חוק דרכי תעמולה לבחירות, למה צריך לקבוע מוטבים. פשוט, גם כל המנגנון קצת מיותר, כי בעצם כל משהו שהוא לא יאהב, הוא יוכל פשוט למחוק ישר מהרשת, מהאינטרנט. הוא אפילו לא יצטרך לפנות לערכאה שיפוטית שתנהל דיון במעמד הצדדים, ואז תהיה שאלה אם ידון בזה ראש ועדה מחוזית או ראש ועדת הבחירות בעצמו; פשוט אפשר יהיה למחוק – למחוק מועמדים, למחוק דעות. 

עכשיו, יש כאלה שיגידו שאני קצת מגזים. יגידו: נו, באמת, זה מיועד רק להסתה חמורה.


 לא ראית מה הציע האוזר? שהכנסת תצא לשלושה חודשים חופשה בגלל חופשת הלידה – – –  

 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 

כן, זו הצעה – נכון.


אתה האמנת שפעם חבר כנסת יציע את זה? אתה יודע, מתרגלים לרעיון. בהתחלה זה שעתיים, אחרי זה שבועיים, אחרי זה שנתיים. 


נכון. לאט-לאט, שהכנסת לא תפריע. 

אני חייב לומר שזה לא רעיון כזה רע – כשכולנו נצא לשלושה חודשים חופש, אז אולי הקואליציה לא תצליח לקדם את כל הדברים הרעים שהיא מנסה לקדם. אתה יודע, "גם לי גם לך לא יהיה" – זו השיטה שאם אתה אומר שהאוזר הציע את זה, יודעים מי האימא האמיתית. מי שמציע "גם לי גם לך לא יהיה", בואו נסגור לגמרי את הכנסת – זה מראה שהדמוקרטיה זה לא בשבילו, זה לא הילד שלו.


 זה לא הילד שלו באמת – – – דמוקרטיה. קודם כול – – – גם את המנדט וגם את הכסף – – – 


 נכון. לא האימא האמיתית. יש כאלה שיגידו שאני מגזים, שכאילו אני טוען שסתם התבטאות פוליטית תצונזר על ידי חוק הפייסבוק של גדעון סער, אבל אז ראיתי את התגובות חסרות הפרופורציה של חברי מפלגת תקווה חדשה לסיטואציה של יום-יום. יש איזה פוליטיקאי שלא צעקו עליו פעם ברחוב? אז צעקו, אז מה קרה? אמרו שאתה לא בסדר – תמשיך הלאה. לא, זו מתקפה מתועבת, זה הסתה פרועה. למה? כי צעקו, אפילו צעקו כמה מילים לא יפות, על חבר הכנסת בני בגין ברחוב.


תודה, חבר הכנסת שמחה רוטמן.


זו הסתה מטורפת. כך מתייחסים? 


כן. תודה לך. 


ולכן, אדוני היושב-ראש, יש לי הצעה – שחופש הביטוי, הן ברשתות החברתיות והן מעל דוכן הכנסת, יישמר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 


 תודה, חבר הכנסת אורי מקלב – סליחה, שמחה רוטמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת יובל שטייניץ, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש ותלמידי המלומד.


 כן, מורי ורבי. 


מורו ורבו – – –


 תגיד: זו פילוסופיה. 


טוב, אל תיכנסו בין המורה לתלמידו. 


 לא, אבל זו פילוסופיה. 


לא, אל תיכנסו. 


אני רוצה להגיד לשבחו של היושב-ראש – – –


 כמה כסף אתה רוצה ממנו? כשאתה אומר משפט כזה, כמה כסף אתה רוצה?


הזמן הוא עליהם, לא עליי. 


כן. אני עדיין לא הפעלתי את השעון, אבל עכשיו אני מפעיל. 


 מאיפה הבאת אותו אם אתה המורה שלו?


אבל עכשיו אני מפעיל. 


אני רוצה לומר לכם, לזכותו של היושב-ראש, שאחרי שהוא היה דוקטור, הוא בא ללמוד באוניברסיטה כדי להרחיב את השכלתו גם פילוסופיה ומדע המדינה, ולמד גם אצלי. אני רוצה להגיד לחובתו, לחובתי, שהוא נשאר עמוק בשמאל, ולא השפעתי עליו כנראה מספיק בכיוון הנכון.


 הוא למד ממך איך לעבוד על היהודים.


כן. טוב, אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, היום ראינו כאן חזיון תעתועים: יושב-ראש הכנסת, שאני מעריך ומכבד, מיקי לוי, ברוב טובו נותן לראש האופוזיציה בנימין נתניהו עוד כמה שניות, האריך לו את הזמן. דיברתי לאחר מכן עם אחד מיושבי-ראש הכנסת לשעבר, והוא אמר לי: כשאני הייתי יושב-ראש הכנסת ויאיר לפיד כראש האופוזיציה עמד פה על הבמה – –


אף פעם לא הפריעו לו.


 – – בחיים לא הגבלתי אותו בזמן ולא זירזתי אותו, מתוך כבוד למוסד של ראש האופוזיציה.


– – –


כך גם התקנון.


אבל בועז אמר לו.


אז היום ראינו חזיון תעתועים, ואני רוצה לומר לכם, ישבתי כאן ולא האמנתי למשמע אוזניי.


לא, אבל נתן לו. בסופו של דבר נתן לו.


 בסוף נתן. בסוף נתן.


 אחרי שאנחנו צועקים והוא אומר: אני עושה מה שאני רוצה. הוא אמר.


 נתן לו. נתן לו.


אני יכול הכול.


דרך אגב, על זה הגשש היה אומר: תודה רבה. איפה לשכת הסעד?


טוב, אני מבקש גם מחבריי וגם מיריביי לא לעזור לי.

אני ישבתי כאן ואמרתי לעצמי: לא רק ששוללים מאיתנו את החברות שמגיעה לנו בוועדות, או מציעים לנו בערך חצי או רבע ממה שמגיע לנו – זה שוללים – לא רק ששוללים מאיתנו את הזכות שלנו להיות חברי ועדות בכנסת, מה שלא נעשה כלפי האופוזיציה מעולם בבית הזה – אנחנו בצדק לא חברים בוועדות הכנסת, כי בוועדות החשובות אומרים לנו: מגיע לכם ארבע או חמש – תקבלו שניים; אלא עכשיו גם מתחילים לשלול את זכות ההבעה שלנו והדיבור שלנו במליאה ולהגביל אותה, כולל את זכותו של ראש האופוזיציה, ראש הממשלה לשעבר, אני גם משוכנע שלעתיד, בנימין נתניהו.

אדוני היושב-ראש, אין בישראל ממשלה אמיתית – יש משהו שנקרא "הממשלה", אבל זה לא מתפקד כממשלה אמיתית – ואין בישראל כנסת אמיתית, וזה כואב מאוד ומסוכן מאוד למדינה, לתפקודה וגם לדמוקרטיה שלנו. נתחיל בזה שאין ממשלה אמיתית. הרי קשה לראות שאין. יש ראש ממשלה עם שישה מנדטים. אין לו מינימום של גרעין שליטה בממשלה. ואכן, אנחנו לא רואים ממשלה אחודה בכלל. זה שיש דעות שונות זה בסדר, גם בממשלות שלנו היו מפלגות שונות ולפעמים דעות שונות, אבל בסוף הייתה מנהיגות של בנימין נתניהו והייתה ממשלה אחודה. בסוף קיבלו החלטות – פינדרוס, זה מפריע לי, פינדרוס, זה מפריע לי, בבקשה – בסוף קיבלו החלטות בממשלה הקודמת, ואחרי שקיבלו החלטות אחרי ויכוחים גם ביצעו אותן. 

מה אנחנו רואים כאן? בחזית הכי חשובה, או כמעט הכי חשובה, של המלחמה בקורונה – מקבלים החלטות, מבטלים אותן; מקבלים החלטות, מבטלים אותן. מחליטים על חיסון הילדים בבתי הספר החלטה ממשלתית – באה שרת החינוך שאשא ביטון ומחבלת בהחלטה הזאת.


 כן.


 אדוני היושב-ראש – – – 


 משפט אחרון.


 לא, תן לי עוד כמה.


נתתי לך.


אז תן לי עוד קצת. בסוף בסוף – – –


– – –


בסוף בסוף, מה קורה כאן בגלל חוסר התפקוד של הממשלה? עד לפני תשעה חודשים, אדוני היושב-ראש – לפני תשעה, שמונה חודשים, תקופת ממשלת הליכוד, נתניהו – היינו במקום ראשון בעולם בשיעור ההתחסנות באוכלוסייה. מקום ראשון. עברנו את גרמניה, עברנו את ארצות הברית, עברנו את ספרד, עברנו את איטליה, עברנו את בריטניה, עברנו את שבדיה. היום, כשמסתכלים על המערב, אנחנו באחד המקומות האחרונים. בספרד שיעור ההתחסנות כבר יותר גבוה. כל התנופה של ההתחסנות נעצרה בקיץ האחרון – –


תודה.


– – כשבמקום נתניהו יש לנו את הממשלה הלא-ממשלה הזאת.

עכשיו, לא רק שיש פה סכנה נוראית שאין פה ממשלה אמיתית, כי היא לא מתפקדת כממשלה, כי אבא בנט – שאני מאחל לילדה שלו שתחלים מהקורונה – לא מסוגל להוציא כרטיס אדום לאימא שאשא ביטון – שמאחל גם לבתה שתחלים מהקורונה – ולהגיד לה: די עם השטויות, לא רק שלא תפריעי, אלא תפעלי בכל הכוח לחסן את הילדים.


תודה.


 אז אין לך ממשלה ואין לך כנסת.


 בחוק הבא תסביר על הכנסת.


 ואז כשאין לך ממשלה ואין לך כנסת, כשראש האופוזיציה כאן עולה לדבר ואומר דברי טעם, עוד מנסים להגביל אותו, ובסוף נותנים לו כאילו כאיזו טובה עוד כמה דקות.


 טוב. תודה, חבר הכנסת יובל.


בושה, בושה לדמוקרטיה הישראלית. נקודת שפל שלא זכורה כמותה.


תודה. חבר הכנסת פינדרוס.


 אני לא ראיתי תלמיד שעוצר את המורה שלו. איזו התנהגות זו?


זה דווקא בסדר. זה מקובל עליי.


 נתן לך פקטור יפה דווקא. אתה רואה?


כן.


 ככה זה – – – היה יותר תוקפני.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר בממשלה הלא-קיימת – –


שלוש דקות, אדוני.


– – אני רוצה לספר לך, אדוני, לעם בישראל ולחברי הכנסת, בעיקר מהקואליציה, שלא מבינים על מה ולמה הולכים למשוך פה לילה, לא מבינים מה קרה. למה צריך למשוך לילה? מה יש לאופוזיציה הזאת שהיא מושכת לילה? אז אני אספר לכם משהו שגם אני לא ידעתי – נדהמתי לשמוע את יושב-ראש סיעת הליכוד בוועדת הכנסת על מה אנחנו הולכים למשוך לילה, רק שתדעו. הייתה בקשה שאלה שהולכות להיות סוהרות בכלא גלבוע יוכלו להתלונן בפני נציב קבילות החיילים אם יפגעו בהן, במסגרת החוק שהולך להגיע, ולזה הממשלה התנגדה. אז יספרו לכם שאנחנו נמצאים פה לילה כי סתם האופוזיציה רוצה להילחם ושירלי פינטו צריכה לבוא מהבית בגלל שהקואליציה רוצה – הבטחה לאיתמר בן גביר, גם את זה כבר שמעתי; יספרו לכם סיפורים. אז תדעו למה. בקשה צנועה קטנה הייתה לשלמה קרעי: שהסוהרים והסוהרות והשוטרים שמושאלים על ידי הצבא יוכלו להתמודד בפני נציבות קבילות החיילים. על הדבר הזה הקבוצה הנאורה, הפלורליסטית, בראשות מיכל רוזין והשר הנכבד שיושב כאן – כל האנשים הנאורים לא יכלו להסכים. חלילה, סוהרת שישלחו אותה למחבל תוכל להתלונן במקום בשב"ס לנציב קבילות החיילים, ולכן אתם צריכים להישאר פה עוד 14 שעות. ידעו חברי הקואליציה מה הסיבה.

ואני אגיד לכם את הסיבה האמיתית באמת: אין יושב-ראש לקואליציה. אתם יודעים למה? היא נפגעת טראומה. עברה טראומה בתחנת דלק פז במודיעין ומאז היא נפגעת טראומה, אז מאותו רגע אין יושבת-ראש לקואליציה, ולכן אין איזה איש חכם ומסכן שיגיד להם: חבורת פסיכים, מה ביקשו מכם? ששוטר או סוהרת יוכלו להתלונן בפני נציב קבילות החיילים, ואז יש לכם הכול על מגש של כסף, אין בעיה. לא, לא ניתן לדבר הזה. תבינו את גודל הטראומה מאותה פגיעה בתחנת פז.

 משה ארבל (ש"ס): 

 הזמינו לה טסלה. היא לא תתדלק יותר.


אני אומר לך על הטראומה – לא, זה נפגעת פוסט-טראומה.

עכשיו, הפחד הוא כנראה שגם לה תהיה זכות להתלונן אצל נציב קבילות החיילים, כי אם לא – אין לי הסבר הגיוני איך לקחתם את כל הקואליציה שלכם שבויים, מושיבים אותם פה לילות, בגלל בקשה צנועה, לגיטימית והגיונית: שיוכלו להתלונן בפני נציב קבילות החיילים. תזכרו שזאת הסיבה.


תודה.


ומשפט אחרון אני רוצה לומר: אני ממש לא מבין למה האגף הפלורליסטי התקומם כשקראו לגלעד קריב "כומר". מה רע בכומר? יש יהודים כמרים. מה רע בזה? איפה הפלורליזם? למה זה מפריע לכם? למה זו מילת גנאי מבחינתכם? מה רע בזה? תודה רבה. 


תודה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חבר הכנסת יואב גלנט – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי יושב-ראש הכנסת, באת בזמן, כי אני הולך לדבר על ההתנהלות של הכנסת היום. במכלול דבריי אדבר תחילה על הזילות בכבודה של הכנסת, על רמיסת עקרון הפרדת הרשויות על ידי הממשלה, ולראשונה, לצערי הרב, יושב-ראש הכנסת מאפשר לה זאת על שטיח אדום במסלול ירוק. אפשר למנות כמה הפרות קשות של תקנון הכנסת, שבירת כללים ויצירת תקדימים.

היום הגדילה לעשות הכנסת ולעבוד במשרה מלאה אצל הממשלה, החל בכך שפתיחת המליאה נדחתה בשעתיים ללא סיבה מוצדקת, בתרגיל, נפתחה וננעלה ושוב ננעלה, אבל ממש לא כך נהוג. עומדת הזכות ליושב-ראש הכנסת, אם הוא רוצה, לשנות את שעות עבודת הכנסת על ידי קבלת החלטה בוועדת הכנסת. ועוד עוולה שפוגעת בכבודה של הכנסת – מתקיימים דיונים בזמן ישיבות סיעה, דבר שלא התאפשר כמעט לעולם, לעיתים מעטות בכנסת. מתקיימים דיונים בזמן המליאה – תופעה שגרתית לאחרונה. וכדי להמחיש, רבותיי חברי הכנסת והצופים בנו בבית, עד כמה אנחנו עובדים אצל הממשלה באין מפריע – אדוני היושב-ראש, הייתי יו"ר ועדה כמה פעמים בכנסת, שלוש פעמים, ועוד מילאתי מקומות של יו"ר ועדה. לעולם לא הייתי מעז, ואף יועץ משפטי לא היה מאפשר לי, לקיים דיון בתקנות – שזו חקיקה; חקיקת משנה, אבל חקיקה – כשהתקנות לא הגיעו לוועדה. לא הגיעו; רק הבוקר. הייתי מעז לשים זאת בסדר-היום?

ויותר מזה, חמור מכך – איך אנחנו עובדים אצל הממשלה? בזלזול מוחלט מגיעות תקנות קשות, כבדות, שמבטלות את התכנון של משק ההטלה, אפילו ללא דברי הסבר. מה אכפת לנו? ממילא הממשלה רוצה – היא תקבל. חברי הכנסת – מי הם? למה בכלל צריך לתת להם דברי הסבר? אדוני, זה פוגע בכבודה של הכנסת ורומס את כבודה של הכנסת לא פחות מדיון מתלהם כזה או אחר. ואני יודע את הקושי שלך ואני מבין את הקושי שלך, אבל יש שלב שצריך לומר: די. אנחנו חצי שנה, חצי שנה, הוקמה הממשלה; אולי היה צריך לעשות דברים כדי להעמיד את הקואליציה, הסכמים קואליציוניים. די, מספיק.


 תודה.


תודה, אדוני היושב-ראש.


רק אגיד – מה עדיף: להביא את ראש הממשלה? לשמור על כבודה של הכנסת?


 לשמור על כבודה של הכנסת.


אז בשביל זה הבאתי את ראש הממשלה.


לא. לשמור על כבודה של הכנסת זה לומר את דברה של הכנסת, שלא יבוא ראש הממשלה, ולהודיע לציבור: ראש הממשלה בחר שלא לעבוד לפי התקנון.


למה? לא.


זה פוגע בכבוד הממשלה, לא בכבוד הכנסת.


נהפוך הוא.


בשעתיים ישיבת הכנסת נדחית – זה פגיעה בכבודה של הכנסת.


לא. זה שראש הממשלה הגיע זה לכבודה של הכנסת.


תודה.


בסדר. חבר הכנסת ארבל, בבקשה.


מכובדי היושב-ראש, כבוד שר התקשורת, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לדבריו של קודמי חבר הכנסת מרגי בעניין כבודה של הכנסת, היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת התקיים דיון, דיון חשוב, משמעותי – שאתה, אדוני היושב-ראש, וחבריך לנשיאות אישרתם את קיומו של הדיון המהיר לבקשת ארבעה חברי כנסת – על התנהלות שמעוררת חשש כבד מאוד לאיפה ואיפה בהתנהלותו של כבוד השופט בדימוס אורי שהם, נציב קבילות הציבור על השופטים, בעקבות כתבת תחקיר מקיפה שעשה העיתונאי קלמן ליבסקינד בעיתון מעריב, שבה הציג עובדות ונתונים שלפיהם השופט שהם נהג ביחס לחבריו, שופטי בית המשפט העליון, בכפפות של משי, ויותר מכך, הן אם זה מני מזוז, בכנס באוניברסיטת חיפה, והן אם זה חברתו כבוד הנשיאה אסתר חיות. לעומת זאת, כאשר מר"ן הראשון לציון, חבר בית הדין הרבני הגדול, נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, הרב יצחק יוסף, מדבר – – –


 ממלא את תפקידו.


ומדבר על מה? על כשרות וגיור. זה חובתו מדאורייתא. לאו דאורייתא לדיין: לא תגורו מפני איש. הוא חייב היה לדבר על הנושאים האלה, ולא דיבר בכיכרות; הוא עשה כנס דיינים ובכנס דיינים דיבר על הנושאים הללו. הלוא בכנסים אקדמיים כל שופט מדבר על כל נושא כמעט, וזה בסדר, וזה עובר את השבט של מר שהם, אבל הוא החליט באופן דווקני להיטפל אליו, למרן הראשון לציון, לפגוע בכבודו.

וביקשנו לקיים כאן דיון בכנסת בשאלת איפה ואיפה לא מתוך מטרה לנגח ולהקניט, אלא מתוך מטרה לנסות לבנות אמון אל מול המערכות הללו, שהכלי המרכזי שלהן הוא אמון הציבור. סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם לאחרונה מדבר על זה שכ-40% מכלל אזרחי מדינת ישראל, אין להם אמון במערכת. זה מספר אסטרונומי, מדאיג מאוד. מה הכלי המרכזי שיש למערכת אם לא אמון הציבור? בסופו של דבר אין לו, לבית המשפט, לא ארנק ולא חרב. אמון הציבור זה הכלי המשמעותי המרכזי שבו בית המשפט אמור להשתמש. וברוב חוצפה מחליט אורי שהם, שהוא לא מכהן היום כשופט, להזכירכם, לומר לי בשיחת טלפון: אני לא אתייצב בכנסת ואני לא אגיע לדיון בוועדת החוקה. אני נושא משרה שיפוטית. אני לא אבוא לכאן, ואני עושה טובה: באופן חריג וחד-פעמי אני אאפשר לשלוח עובד הנציבות, כאשר תקנון שירות המדינה, התקשי"ר, מחייב את עובדי המדינה להופיע כאן, בכנסת.

הוא לא פגע בכבודי ולא בכבודו של חברי שיזם את הדיון חבר הכנסת אבי מעוז ולא בכבודה של ועדת החוקה. הוא פגע בכבודם של אזרחי מדינת ישראל.


 משפט לסיכום.


להם הוא צריך לתת דין וחשבון. תפקידה של הכנסת הוא לבצע פיקוח אפקטיבי על עבודת הממשלה. שאלות וביקורת הם כלי חשוב ומשמעותי כדי שנעשה כאן את עבודתנו נאמנה. לכן, אני באמת מצפה שהדברים האלה יהדהדו, ושר המשפטים ישקול היטב לקרוא לו לסדר, להבין שהחובה להתייצב בבית הזה היא לא רלוונטית לא לקואליציה ולא לאופוזיציה אלא לחובתו לתת תשובות לאזרחי מדינת ישראל, שהם שמשלמים לו את המשכורת. תודה רבה.


תודה רבה. חבר הכנסת ליצמן – איננו. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה.


יש שר?


בבקשה.


איפה השר?


איפה השר? הינה, השר שם.


אה, טוב. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, קודם אני ניסיתי לתת הודעה אישית. נמנע ממני הדבר הזה, אבל אמרתי שאני כמובן אתייחס לדבריו של חבר הכנסת יום טוב כלפון, שדיבר על הנושא של חומש. בדברים שלו הוא הזכיר את שמי, אז רציתי רק לומר שבאמת, אחרי מה שהיה שם בחומש, שהגיעו 15,000 איש לחומש – אז ראיתי באותו זמן שהוא הזכיר את השם שלי – זה קצת אפילו, הייתי אומר, יותר מהצחיק אותי – בדיוק הראו לי סרטון של גיא זוהר, "מהצד השני", איך מצטטים שם את חבר הכנסת הנכבד יום טוב, שבא ואומר שם שבועיים קודם, לפני הרצח בחומש: אנחנו נמצאים פה, זו הארץ התנ"כית שלנו, הירושה שלנו, הבית שלנו, ומה שעושה שם הרב שריה יחד עם המשפחה שלו זה מה שעשו אבות הציונות לפני 100 שנה, ובזכותם יש לנו את המדינה שלנו. אז אמירות כאלה גבוהות – מצופה ממך לפחות, חבר הכנסת כלפון, להרכין ראש ולדעת ולהבין שכשמדברים אחרי זה על ההתיישבות הצעירה או על כל מיני דברים מהסוג הזה, ואתה פתאום משנה את עמדתך, אז תבין שהארכיון עובד טוב. הוא עובד שעות נוספות. 

 וזה לא רק לך – גם לראש הממשלה, שהגיע לכאן וישב כאן. אנחנו רואים בדיוק את זה שבעצם הוא דיבר גבוהה-גבוהה על זה שבזמנו הייתה לממשלה הקודמת התנהגות לא טובה עם נמל התעופה. מה הוא לא אמר? פתח את הפה בצורה איומה. אבל מה אנחנו רואים היום? היום ענף התיירות יצא להפגנה גדולה בתל אביב. הגיעו לשם המונים. למה? כי לפיד נעלם, בנט מתעלם, ממשלה מעופפת, כורתת ענף שלם. השמיים סגורים, ועל טעויות משלמים, אם סוגרים, אז מפצים, אבל פה אין עם מי לדבר.

אז רק בספר שלו, שקראנו, הוא מדבר על הנושא הזה של שלב הפינצטה. בשלב הראשון, כדי להשתלט על המגפה, יש צורך בשימוש בפטיש ובפינצטה. הפטיש הוא פעולה חזקה שכוללת מגבלות רחבות מתוך מטרה לצמצם את מהירות ההידבקויות.


משפט לסיום, בבקשה.


השימוש בפינצטה, שאמורה לאפשר חיים לצד הקורונה, כוללת גם הקמת מערך עוצמתי. אז אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה כתב, והוא לא מיישם שום דבר ממה שהוא כתב. זה כואב לנו.


 תודה רבה.


ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להעניק לך – כי אתה לא נתת לי קודם את זכות הדיבור. אני רוצה להעניק לך את הזכות – ואני עושה את זה בלב שלם – – –


 משפט לסיום.


 כן, כן. אני נותן לך את הזכות להעניק, אתה בעצמך, את הפינצטה לראש הממשלה שאיבד את הפינצטה ואת הכיוון.


 תודה רבה.


הינה, קח, תעביר לו, אולי הוא יישם את מה שהוא הבטיח בספר. חארטה בארטה.


 חבר הכנסת אופיר כץ. בואי, קחי את זה מכאן, זרקי את זה לאשפה.


 לא, זה לא חומר נפץ, זה בסדר. תעביר לראש הממשלה פינצטה. תן לו פינצטה.


 חברת הכנסת דיסטל – איננה; חבר הכנסת אשר – איננו; חברת הכנסת אבקסיס – איננה; חבר הכנסת סעדי – איננו; חבר הכנסת רון כץ – איננו; חבר הכנסת קרעי – איננו; חבר הכנסת גפני – איננו; חבר הכנסת קושניר – איננו; חברת הכנסת רגב – איננה; חברת הכנסת גולן – איננה; חבר הכנסת סופר – איננו; חבר הכנסת ביטון – איננו. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה.


דודי, אתה ישבת לקרוא לי קריאות ביניים, לא לשמוע אותי.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שפתחתי קודם, בדבריי הקודמים, ינאי המלך אמר לשלומציון המלכה: אל תיראי לא מהפרושים ולא מהצדוקים אלא מהצבועים.


 אל תתייראי.


 אל תתייראי. 

היום שמענו את מר בנט, והייתי בשוק. אני שומע את הליצן הזה מהיציע מטיף לנו. מר בנט, אני הייתי שנה פלוס השר המקשר. הייתי שומע אותך בכל שבוע עולה לכאן ומאשים את ראש הממשלה נתניהו שהוא מדביק את האנשים בקורונה. אתה לא מתבייש? הרי אני אז פניתי אליכם – אליך ולחבר שלך השני, שבדמותך, מר לפיד, הצבוע השני – ושאלתי אתכם: חבר'ה, הרי הקורונה זו לא שאלה פוליטית. אם יש לכם עצה טובה, תנו לנו. לא. סגרנו – שאלתם למה אנחנו סוגרים; פתחנו – שאלתם למה אנחנו פותחים. 

ובחוץ היה קהל. הציבור היה חרד. היינו בתחילת הקורונה, לא ידענו מה זה. ראש הממשלה נתניהו, אחד המנהיגים בעולם – שפיתח בכלל את תורת לחימה בקורונה. אתם לא מתביישים? כמו ליצנים הייתם עולים לפה בכל שבוע ומפחידים את עם ישראל, מבוקר עד לילה מחממים אותו, מפחידים אותו. זה מה שעשיתם פה במשך כמעט כל התקופה מאז הקורונה.

 והיום – דרך אגב, אני זוכר שאמרתי לך באחת התשובות, אמרתי לך: מר בנט – אתה שומע, חבר הכנסת יריב לוין? אני אומר לו: מר בנט, הרי עכשיו ראש הממשלה נתניהו הביא את החיסונים. מה אומר לי הבן אדם? אני זוכר איפה הוא ישב, ליד חבר הכנסת משה אבוטבול. אני שומע אותו אומר לי, חבר הכנסת אבוטבול: מה זה חוכמה – ותראו, הכול כתוב בדברי הכנסת. דרך אגב, אני שאלתי אותו מכאן – אומר לי הליצן: מה הבעיה עם חיסונים? יש בכל העולם. יהיו חיסונים. ואז אני מסתכל עליו משתומם ואני אומר לו: מר בנט, בוודאי בכל העולם יהיו חיסונים, השאלה היא אם בעוד עשר שנים או בעוד חודשיים.

 מי שבעצם הביא את מרב החיסונים למדינת ישראל ופעל יום ולילה הוא ראש הממשלה נתניהו. אתה פה היום עולה מהיציע. שכחת את מה שאמרת. אני מציע לך, רק תיקח את הפרוטוקולים של הדברים שאמרת פה. אני מציע לך, תבוא ותתנצל בפני ראש הממשלה נתניהו – – 


 תודה.


 – – על כל ההכפשות שאמרת אז. דרך אגב, אם היית מגיע ל-5% מהרמה שלו ומהיכולות שלו, מדינת ישראל הייתה נמצאת באיזשהו מקום בטוח.


 תודה רבה. חבר הכנסת אלי כהן – איננו; חבר הכנסת עודה – איננו. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה.


 היושב-ראש, הוא הזכיר את השם שלי, אני רוצה הודעה אישית.


 אדוני היושב-ראש, אפשר לעלות?


 עם פינצטה אני בא.


בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – יש לנו שר בכלל במליאה?


 יש.


 איפה הוא?


הינה, שם.


 הינה השר. יופי. הנושא של החוק הוא בחירות, נכון? האמת שזה הנושא שלנו.


 מקומיות.


 מקומיות. מקומיות בלבד. כן. 

הנושא שלנו הוא האמינות של תעמולת הבחירות. האמינות. אנחנו חווים פה, עוברים פה, תקופה מאוד קשה, מאוד מאוד, עם ממשלה שעושה את הדברים החמורים ביותר, מחבירה לתנועה האסלאמית, דרך דלת מסתובבת לכספי טרור לרשות הפלסטינית ועד האירוע החמור שעליו אני רוצה לדבר, של הרס סופי והפיכת היישוב חומש לנקי מיהודים, וכל זה בגלל שמפלגה אחת שהבטיחה ימין עשתה שמאל. 

אין כמעט הבטחה, אין כמעט הבטחה שמפלגת ימינה הבטיחה בבחירות האחרונות שהיא לא הפרה. אין. אבל החמור מכולן זה מה שהיא עושה עכשיו בחומש. זה החמור מכולן. עוד יותר חמור, שראשי ימינה מצקצקים בלשונם. כן, גברתי יושבת-ראש הקואליציה, גב' סילמן, חברת הכנסת סילמן – מגלגלים את עיניהם לשמיים ואומרים: אז מה אם הייתה הריסה בחומש? כבר הרבה שנים הורסים בחומש ועוד פעם הורסים בחומש. עידית סילמן, מה שאתם עושים בחומש זה לא דומה להריסות שהיו בחומש כל השנים. זה לא דומה. זה שיתוף השם בלבד, מה שאתם עושים. לא שאני מצדיקה אף הריסה שהייתה בחומש, עידית – – 
 

 – – – היא לא תענה לך בכלל, היא לא מקשיבה – – – 


 – – עידית סילמן. כשאתם מוציאים צו שמשמעותו להפוך את חומש לנקייה מיהודים, אתם הופכים להיות ממשיכי דרכו של אריק שרון בהתנתקות, דבר שלא היה מאז 2005 ועד עכשיו, ואתם – אתם הראשונים שמבצעים נסיגה. נפתלי בנט הבטיח – לא לפני הבחירות, הוא הבטיח עם הקמת הממשלה – שלא יהיו נסיגות, ועכשיו אתם במו ידיכם מבצעים נסיגה מחומש, ועוד הולכים ומבטיחים לאלמנה שלא תהיה נסיגה, ואחר כך כן עושים נסיגה. 

 אז זה מאוד יפה שאת לא מקשיבה לי, עידית, אבל הנסיגה הזאת, הפרס לטרור הזה, ההליכה הזאת בדרכו של אריק שרון, היא על הידיים שלך. 


 תודה רבה. חבר הכנסת קיש – איננו. חבר הכנסת מעוז, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום מדינת ישראל היא מדינה יהודית מס' 7, והפעם: על קניית קרקעות ביהודה ושומרון כביטוי להיותנו מדינה יהודית. קרן קיימת לישראל נוסדה בקונגרס החמישי של התנועה הציונית, לפני 120 שנה, במטרה לשמש הזרוע הפיננסית של הציונות, שייעודה איסוף כסף מהעם היהודי לטובת גאולת קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. גאולה – כמו שהעם נגאל מגלותו, כך הארץ נגאלת משממונה ומהיותה מצויה בידי עמים אחרים. כך נגאלו מיליוני דונמים במעשה הציוני והמוסרי ביותר של החזרת מרחבי ארץ ישראל לידיו של העם היהודי, במקביל לתהליך התקבצותו אליה מארבע קצוות תבל. 

 לא מפתיע שהגורמים ששמו לעצמם למטרה להילחם מלחמת חורמה בזהותה היהודית של מדינת ישראל מנסים לאורך שנים רבות לערער את הלגיטימיות של גאולת הקרקעות במטרה להשיב אותן לידיו של העם היהודי. באותה מגמה התעוררו בשנים האחרונות מי שלצנינים בעיניהם העובדה שהנהגת קק"ל מבקשת לגאול קרקעות גם, לא עלינו, ביהודה ושומרון, היות שייעודה של קק"ל נוגע לארץ ישראל ולא לקו ירוק זה או אחר. ומה יותר ארץ ישראל מאשר חבלי הארץ שבהם הילכו אבותינו ובהם התרחשו תולדותיו של עם ישראל בתקופת התנ"ך?

באופן לא מפתיע בכלל, הגורמים הללו הם עמותות השמאל הרדיקלי, כמו האגודה לזכויות האזרח ועדאלה, נציגי השמאל הסהרורי בדירקטוריון קק"ל וגם, לצערנו, שופטי בג"ץ. כך הפך המעשה שנחשב לביטוי הנעלה של התנועה הציונית לפעולה "גזענית" ולא לגיטימית. 

 במדינה יהודית מתוקנת, עם השמירה על זכויות הפרט של מי שאינם יהודים, אין שום בעיה ואין שום מניעה, ואף יש מחויבות, לדאוג לאינטרסים של העם היהודי ולפעול למענם. מדינה שכזאת רואה לעצמה חובה וזכות לפעול למען ייהוד הגליל, הנגב, למען גאולת קרקעות במרחבי יהודה ושומרון ולמען חיזוק ההתיישבות היהודית לאורכה ולרוחבה של הארץ, ללא שמץ של בושה או התנצלות. מי שאמור להוציא לפועל את המגמה הזאת אלו שתי הרשויות הנבחרות, המחוקקת והמבצעת, ללא שהרשות השופטת פועלת לסכל כל מה שמריח ריח של יהדות ולאומיות. בעזרת השם, זה עוד יגיע, ובמהרה. תודה. 


תודה רבה. חברת הכנסת ברק – איננה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. 


 כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אז אתמול – למעשה כבר שלשום – נסעתי לביקור בכפר הנוער תו"ם. למי שלא מכיר, זה נמצא סמוך לכפר הרא"ה. האמת, אני ממליצה לכל אחת ואחד מכם, למי שכואב לו הראש מהצעקות פה, למי שכואב הלב מהאטימות פה, למי שמתרגז מהדורסנות של הקואליציה או אולי מההתנהלות של האופוזיציה: סעו, סעו לכם לבקר בכפר הנוער תו"ם, ותיהנו שם מהנוף, מהירוק, מהנוער, מהצוות, מהכול. 

 הכפר תו"ם הוקם לפני 63 שנה על ידי הרב נריה ורעייתו רחל. הרב והרבנית זיהו צורך, זיהו את החוסר בהכשרת ילדי העולים ובנו מענה. עשר שנים ניהלה הרבנית את הכפר באהבה רבה ובחירוף נפש. הכפר התחיל כמסגרת דו-שנתית ללימודי מקצוע. אחריה ניהל את הכפר במשך 50 שנה דב אלבוים, זכרו לברכה. הוא הפך את הכפר למסגרת שש-שנתית שבה מתקיימים מסלולי לימוד שונים לכיתות ט'–י"ב וגם מכינה קדם-צבאית טכנולוגית לתלמידי י"ג-י"ד. החבר'ה לומדים שם הנדסאות חשמל ואלקטרוניקה. לצערי הרב, אחרי כן בצבא מפתים רבים מהם, באמצעות רישיונות נהיגה, להיות נהגים. אין להם כסף ללמוד לבד, ואומרים להם: תבואו, תהיו נהגים בצבא, תקבלו רישיונות נהיגה, ולא מאפשרים להם לעסוק בתחום שהם למדו, תחום האלקטרוניקה והחשמל, וחבל, אבל זה כבר נושא לנאום אחר. 

 בשנות השמונים עיקר העבודה בכפר הייתה עם עולי אתיופיה, שהיו כ-90% מהנערים בכפר. כשהצטמצמה העלייה מאתיופיה, שאלו בכפר: מה המשימה הבאה שלנו? התשובה הייתה: נוער נושר, נוער נפלא שלא מצא את עצמו, נוער מהחברה החרדית ומהחברה דתית – וכך היה. הרב נועם סאסי, מנהל הכפר בשלוש השנים האחרונות, לקח אותי לסיור יחד עם הרב יהונתן, מנהל התיכון, הרב אליעזר, רב הכפר, מוריה היועצת, מתי, שהוא ראש המכינה הקדם-צבאית, אושרת, שהיא רכזת הבוגרים, אלי כהן ואליקו. 

היום יש בכפר כ-180 תלמידים בפנימייה ועוד כ-95 תלמידים אקסטרניים, 30% מתוכם עולים חדשים מאתיופיה ומצרפת. הגיוס לצה"ל, וזה מפתיע, הוא מעל 90% ממסיימי התיכון. פגשתי נוער מתוק, מתוק כל כך, שבדיוק חזר מהבית. פגשתי חלק מהם בכיתות, לומדים עברית, חלקם בחוץ, ובמסלול החקלאי. פגשתי את בנות השירות שעושות שם את שנת השירות שלהן ואפילו ש"ש אחד. פגשתי חבר'ה מכיתות י"א וי"ב ששיתפו אותי בעשייה החברתית שלהם, במעורבות החברתית. בין היתר הם עשו שבת שלמה עם ילדים עם צרכים מיוחדים. הם אירחו אותם בפנימייה ונתנו להם כל טוב. הם מבקרים בבתי החולים, הם מחלקים מתנות וארגזי מזון לנזקקים. כעת הם בפרויקט חדש שהם עצמם הגו – הם עורכים מסיבות בר-מצווה לילדים נזקקים מבתים חסרי אמצעים. 

אני מסיימת. 


תודה.


כשהמקום שבו אתה צומח מצמיח, הנתינה עוברת הלאה. יש תקווה. תודה. 


 תודה רבה. חבר הכנסת בן גביר – איננו; חבר הכנסת בן צור – איננו. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. 


 ברשות אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, לילה טוב לכל עם ישראל. אנחנו נמצאים פה בעוד לילה על מנת למזער נזקים של הממשלה. נדחה עוד חוק, נמשוך עוד קצת זמן – כל רגע שאנחנו פה הוא למענכם, עם ישראל. 

אדוני היושב-ראש, אני הפניתי אליך מכתב – אולי אפילו עוד לא הספקת לראות אותו, אני חושב – על עוד זילות בוועדות הכנסת. אני יושב בוועדת כספים ואני משתדל גם להתמיד בוועדה. מה שאני לצערי ראיתי ביום רביעי שעבר, וראיתי את זה גם בתקציב – היד קלה על ההדק של האישור שלך, אדוני היושב-ראש, להאריך את ישיבות הוועדה תוך כדי דיונים במליאה. רק בשבוע שעבר – ציינתי את זה במכתב – ביום רביעי, הגיעה השעה 11:00, מקבלים הארכה אוטומטית של עוד שעה, על צו שהוא לא ביג דיל. זה גם לא צו, זו הארכה של ההסכם של כיל, שיכול היה גם להגיע השבוע, הארכת התוקף. היו לי שתי שאילתות פה במליאה שהפכתי אותן מישירה לרגילה על מנת שאוכל לקבל – תוך כדי שאני עובר עליהן אני שומע שהארכת את זה לעוד שעה. 

מבחינתי רציתי לבוא ולהציג את השאילתות, אבל מכיוון שהנושא חשוב לי – כל נושא בוועדת הכספים חשוב לי – ויתרתי על השאילתות, הייתי צריך להישאר בוועדת כספים; כן, אלכס, אצלך. ונשארו בוועדת כספים. עופר כסיף, הייתה לו שאילתה והוא לא יכול היה לוותר על השאילתה, כנראה שלו או לשיקוליו היא הייתה דחופה, והוא לא הספיק להצביע. עכשיו, זה לא משנה מה הייתה התוצאה איתו או בלעדיו, זה לא משנה. א. הארכה שהיא באופן אוטומטי על דבר שהוא לא נכון – אני לא חושב שזה נכון וראוי לעשות זאת. היום הייתי בוועדת הכנסת, שגם דחו את הדיון בעוד שעתיים, וגם שם אחרי זה נתנו עוד שלושת רבעי שעה. 

אני מכיר אותך מוועדת כספים. אם היה קורה דבר כזה, כשהיה קורה דבר כזה היית מתרעם, כי יש דברים שהם לא הוגנים ולא נכונים. יש לנו ועדות, מתחילות בשעה 09:00, מה שלא היה נהוג. נעזוב, בזה נסתדר עם היושב-ראש, אם אנחנו מסתדרים או לא מסתדרים על השעה 09:00, אבל להגיע ולהאריך באופן אוטומטי? אני זוכר שכשהיה פה, על משאבי הטבע, אני הגשתי נושא לדיון מחודש בוועדת הכנסת. אני מדבר פה – זה היה 19:00, אני זוכר את זה – ובוועדת הכנסת התכנסה הוועדה ודנה בלעדיי, על דיון מחודש אני ביקשתי. 

הבקשה שלי אליך היא קטנה: תמשיך לשמור על כבודה של הכנסת, כמו שהיית שומר כשהיית חבר בוועדת הכספים כחבר כנסת מהמניין. עשית זאת והתרעמת על כל פגיעה. אין שום סיבה לתת לוועדות להמשיך לעבוד, ולא משנה סוף שנה. אתה יודע מה זה – אני כבר מסיים – כשמביאים העברות תקציביות, כמה היית כועס שמביאים אותן ברגע האחרון. אתה נמצא היום במקום שאתה יכול להגיד לאוצר: אם לא תעבירו את ההעברות התקציביות בזמן, לא יהיו פה העברות תקציביות. תתמודדו עם זה. עשית את זה אז וזעקת על זה. אני חושב שהיום אתה במקום שאתה גם יכול להשפיע על זה, ולכן אני אשמח שתעשה את זה, למען כבודה של הכנסת. תודה. 


תודה רבה. דווקא בעניין של שבוע שעבר, זה נבדק ונמצא שהטענה נכונה. לידיעתך, ניגשתי ליושב-ראש ועדת כספים, וסוכם שאם יהיה דבר כזה פעם נוספת בוועדה, תגידו את זה ליושב-ראש ותופסק הוועדה. תופסק הוועדה. אתם תגיעו למליאה, תסיימו, תחזרו, ואז זה יימשך. לא יהיה מצב של כפל. נקודה. 


דרך אגב, גם היום זה קרה. 


בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אני מבקש לנצל את ההזדמנות הזו כדי לזעוק את זעקתו של ציבור החקלאים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אין ציונות בלי חקלאות. זה היה ברור מראשית ימי הציונות. גאולת האדמות, העבודה החקלאית, הייצור העצמי, הביטחון התזונתי – כל הדברים האלה היו דברים מובנים מאליהם, ואיש לא פקפק ואיש לא הרהר בהם, ובצדק. ונכון, זה לא היה הדבר הכי כלכלי גם אז. בהרבה מאוד מקומות האדמה לא הייתה אדמה אידיאלית לגידולים, גשם לא היה מספיק, ובכלל, התנאים היו הרבה פעמים רחוקים מאוד ממה שאפשר לתאר כבסיס לחקלאות פורחת ומשגשגת. אבל הייתה הבנה עמוקה שעם ללא שורשים הוא לא עם; שבלי להיאחז בקרקע אין לך קיום לעתיד; שאי-אפשר להצמיח עצים במקום שאין קרקע שבה נטועים השורשים שלהם בעוצמה. והמפעל האדיר הזה של חקלאות פורצת דרך, חקלאות שהיא מובילה בתחומה בכל העולם, המפעל הזה שמקיימים כל כך הרבה אנשים טובים וישרי דרך שמקדישים את חייהם לטובת האדמה, לטובת הגידולים, לטובת העתיד והביטחון התזונתי של כולנו – המפעל האדיר הזה מועמד בסכנה נוראה שלא הייתה כמוה, באטימות, בשרירות לב של מפלגה אחת בקואליציה, מפלגת ישראל ביתנו, שמוחקת כל דבר שיש בו שורשים מכל סוג ופוגעת באנשים היקרים האלה ללא שום סיבה.

אדוני היושב-ראש, איך אנחנו מצפים שאנשים יגורו דווקא באזורים הפריפריאליים, הכי מרוחקים, בפריפריה האמיתית, לאורך הגבולות, ויחזיקו שם את האדמה ויבטיחו שם הביטחון, כאשר אנחנו לוקחים מהם את היכולת לעבוד, את היכולת לעבד את האדמה ואת היכולת לחיות בכבוד ובביטחון? אדוני היושב-ראש, אני חושב שהכנסת חייבת לעמוד איתן כנגד הדבר הזה, ואני מקווה, חבריי בקואליציה, שלא תיתנו לאסון ההיסטורי הזה לקרות. תודה. 


תודה רבה. אני מבקש שכל מי שנמצא כרגע במליאה יעטה מסכה. אנחנו מסכנים האחד את השני. בבקשה לעטות מסכות. תודה רבה. חבר הכנסת קיש, בבקשה.


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר על כמה דברים שקרו פה בכנסת הזו היום, ולדעתי לא קרו מעולם בבית הזה. בוועדת הכנסת, בדיון על חמישה חוקים, נקבע נוהל 98 עם מגבלות, באבסורד כזה – אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל חוק שעוד לא עבר קריאה ראשונה, חוק המוקשים, עוד לא עבר קריאה ראשונה – כבר קיבל 98. עוד לא יודעים כמה הסתייגויות יהיו ומה יהיו לו, וכבר קיבל 98. ואם לא יהיו הסתייגויות?

זה פשוט, נהיה פה אירוע של דריסה מוחלטת של החקיקה פה בכנסת. אני רוצה – – –


– – –


אז היא טועה. מה זה אמרה מירב שלא? חמישה חוקים קיבלו 98, שלושה בשנייה ושלישית ושניים שאפילו עוד לא עברו קריאה ראשונה. וכשאמרתי: למה לא העברתם אותם בקריאה ראשונה שבוע שעבר? אז שיקרה עידית סילמן ואמרה: זה היה איתכם בהסכמות. אז אמרתי לה: אין שום הסכמות, לא היו הסכמות, וגם אם היו לפני שבועיים הסכמות – מה הקשר? שני חוקים שעוד לא עברו קריאה ראשונה.


 – – –


 אני ביקשתי שמית. ביקשנו, כן. ביקשנו שמית. 

עכשיו אני רוצה לומר עוד דבר לך, היושב-ראש – שני אירועים נוספים שבעיניי זה הזוי שכך מתנהלים בכנסת הזו: חבר הכנסת ווליד טאהא, יו"ר ועדת הפנים, מוציא את אנשי האופוזיציה במיידיות, בלי ענייניות, בלי קשר לכלום, רק בגלל שמדברים על דברים שקשה לו לשמוע. לא מתנהלים כך. הוא מבזה את הוועדה, הוא מבזה את הכנסת. אמרתי לו את זה בדיון. זו פשוט התנהלות – לא היה כדבר הזה. אני תמיד, גם כשניהלתי ועדות, היה לי חשוב לשמוע ולכבד את הצד השני, גם אם אני לא מסכים. זה – על ווליד טאהא. 

 ולך, היושב-ראש, אני לפעמים גם בא לפה ואומר דברים שאולי הם לא נעימים לך, חלקם לפעמים מטעויות, כי אתה לא בהכרח מכיר בעל פה את כל התקנון. לא מפסיקים ולא מודדים זמן לא לראש ממשלה ולא לראש אופוזיציה, ואני חושב שההתנהלות הזו הייתה לא במקום, לא נכונה, ובטח לא צריך לבוא ולהגיד כשאנחנו מעירים לך על זה: אני אעשה מה שאני רוצה. יש פה תקנון, ואתה מחויב לו בדיוק כמו אחרון חברי הכנסת, בעניין הזה.


– – –


אני על הזמן שלי. אתה רוצה שישמעו אותך או שרק אני אשמע אותך?


 היה נהוג, פשוט, שראש ממשלה – גם נשיא המדינה דהיום וגם שלי יחימוביץ' – מתאימים את עצמם לזמן של ראש הממשלה. נכון שזה לא כתוב. ניסיתי ללכת על פי ההלכה הזאת – לא עבד, זה הכול. זה לא כתוב. 


 אני לא מכיר את ההלכה הזו. אני זוכר את יאיר לפיד פה על הפודיום מדבר כמה שהוא רוצה.


 לא, לא. אני שאלתי את ירדנה פה. 


מדבר כמה שהוא רוצה. 


 שאלתי את מזכירת הכנסת, זה לא – בסדר.
 

 אז אני אומר שאני לא מכיר את זה. 

 אני רוצה לציין עוד דבר, אני רוצה לציין רק עוד דבר, וביקשתי מהיועצת המשפטית את ההתייחסות: אסור להוציא ללא שלוש קריאות מי שסתם צועק או מקלל או משהו כזה. 


 שלחתי לך. 


 בסדר, אני עוד לא ראיתי. מתי שלחת?


– – – כבר לפני – – –


אבל אני חושב שהפרשנות שלך לתקנון שגויה. 


– – –


אז על זה אנחנו נקבל את הייעוץ המשפטי, ונקבל את דעתו. מעולה. תודה. 


 תודה רבה. 

 אם כך, אנחנו ניגשים להצבעה, על פי בקשת האופוזיציה. בבקשה. 


יו"ר הוועדה רוצה – – –


בבקשה.


יואב, אתה ביקשת שמית?


באתי לעשות קצת שמח.


 בבקשה.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק המונחת לפניכם פשוטה: הפיכת הוראת שעה שנחיצותה ויעילותה הוכחה בשבע השנים האחרונות להוראת קבע. כנהוג בבית הזה, מכיוון שהצעת החוק עוסקת בדיני הבחירות, היא מובאת לכנסת על ידי ועדת החוקה בתיאום עם ועדת הבחירות המרכזית. זו אינה הצעה ממשלתית או של צד אחד בבית הזה, ואני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעה.

על דברים אלה אבקש, אדוני היושב-ראש, להוסיף התייחסות קצרה לדבריו הגסים של חבר הכנסת פרוש בראשית הדיון בהצעת החוק. חבר הכנסת פרוש קרא לעברי שלא אחשוב אפילו למצמץ לעברו, ואני הקטן בהחלט מקשיב לעצתו. אין בכוונתי למצמץ מולו לרגע אלא להישיר לעברו מבט, בין שירצה ובין שלא ירצה, ולומר לו: אין לך ולחבריך בעלות על היהדות. מפתחות הכניסה לשערי העם היהודי לא מופקדים בידיכם, על אפכם ועל חמתכם. בישראל, כמו בתפוצות, יש ותמיד תהיה יותר מדרך אחת להיות יהודי.

חבר הכנסת פרוש יכול ודאי להבחין בעובדה שקהילות היהדות הרפורמית והיהדות הקונסרבטיבית בישראל אינן משקיעות ממון רב במסעות פרסום – וכל זה למה? מכיוון שאין פרסומת טובה יותר לדרכנו וליהדות שלנו מאשר נאומי ההסתה וההתנהגות הגסה שלו ושל חבריו. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת פרוש, שהתגאה רק לפני שעה קלה במעשה הבריוני של אביו המנוח, שהשחית מעל הדוכן הזה בשנת 1970 סידור תפילה רפורמי – אוי לבן שמתגאה במעשיו המכוערים של האב.


 – – –


התשובה לאותו מעשה של האב ולהתגאות המביכה של הבן היא העובדה שמהיום הראשון של הכנסת הנוכחית – –


 – – –


– – יש במליאה הזו סידור תפילה רפורמי ישראלי, סידור שבניגוד לסידור של חבר הכנסת פרוש – –


 – – – 


 – – יש בו ברכה לשלומם של חיילי צה"ל – –


 – – – קוראן – – –


– – תפילה לשלומה של מדינת ישראל וסדר הלל ליום העצמאות. 


 – – – 


הסידור הזה נמכר בחנויות הספרים בכל רחבי הארץ ומדי שנה הוא נמסר לאלפי נערים ונערות שעולים לתורה כבני ובנות מצווה וקוראים מתוכו בגאווה ובשמחה את המילים הבאות: "אלוהיי ואלוהי אבותיי ואימותיי, לפני הקהל הקדוש הזה, הינני בוחרת להימנות עם קהל ישראל, יורשת למורשתו – –


 – – –


– – שותפה לגורלו וחייבת ומכירה במצוותיו. תן בי כוח ללכת בדרכיך ולהיות למקור גאווה למשפחתי, לקהילתי ולעמי. אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו – –


 – – – 


 – – ומה יפה ירושתנו. אשרינו שכשאנחנו קוראות בתורה אנחנו מייחדות שמך ואומרות: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".


 כופר. 


 על אפכם ועל חמתכם. 


 תודה רבה. 


 אלוקי אבותיי ואימותיי, ממציא תורה חדשה. 


תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת בוסו. 


כה אמר הכומר הרפורמי. 


 בבקשה לשבת. אנחנו ניגשים להצבעה.


 היהדות הייתה חזקה אלפיים שנים, והיא יותר חזקה ממך ומהחברים שלך.


 על פי בקשת האופוזיציה – –


 הכומר הרפורמי סיים את דבריו.


 – – ההצבעה תהיה הצבעה שמית. סגנית מזכירת הכנסת, בבקשה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – נגד
 סמי אבו שחאדה – נגד
 יולי יואל אדלשטיין – נגד
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – נגד
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – נגד
 משה ארבל – נגד
 יעקב אשר – נגד
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – נגד
 ענבר בזק – בעד
 חיים ביטון – נגד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – בעד
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – בעד
 קרן ברק – נגד
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – נגד
 איתן גינזבורג – אינו נוכח
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – נגד
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – נגד
 גלית דיסטל אטבריאן – נגד
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
צבי האוזר – בעד 
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – נגד
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – נגד
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – בעד
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – בעד
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק-הלוי – בעד
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – בעד
 יום טוב חי כלפון – בעד
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – נגד
 ישראל כץ – נגד
 רון כץ – בעד
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – נגד
 יריב לוין – נגד
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – אינו נוכח
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – בעד
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – נגד
 טטיאנה מזרסקי – בעד
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – בעד
 מיכאל מלכיאלי – נגד
 אבי מעוז – נגד
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – בעד
 יעקב מרגי – נגד
 מופיד מרעי – בעד
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – בעד
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – נגד
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – 


נגד קריב.

(קוראת בשם חבר הכנסת)

 מאיר פרוש – נגד


נגד קריב.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – בעד
 אלכס קושניר – בעד
 יואב קיש – נגד
 גלעד קריב – בעד
 שלמה קרעי – נגד
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – בעד
 שרון רופא אופיר – בעד
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – בעד
 ג'ידא רינאוי-זועבי – בעד
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – בעד
 יובל שטייניץ – נגד
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – בעד
 יוסף שיין – בעד
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – בעד
 נירה שפק – בעד
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 נא לקרוא פעם נוספת, בבקשה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – נגד
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 ניר ברקת – אינו נוכח
 איתן גינזבורג – אינו נוכח
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 אריה מכלוף דרעי – נגד
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – נגד
 יעקב ליצמן – אינו נוכח
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 אורי מקלב – אינו נוכח 
 בנימין נתניהו – נגד
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – נגד
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח 
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 האם מי מחברי הכנסת שסגנית המזכירה לא קראה בשמו נמצא באולם? אם כך, הסתיימה ההצבעה. בבקשה לספור. אם כך, נגד – 35, בעד – 50. לפיכך, הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 38), התשפ"ב–2021, עברה בקריאה ראשונה, והצעת החוק תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. 


 [מס' מ/1481, מ/1482; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 85; נספחות.]


אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק שירות ביטחון (הצבת יוצאי צבא במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה), התשפ"ב–2021, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.


תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש הכנסת. אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות ביטחון (הצבת יוצאי צבא במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה), התשפ"ב–2021, שיזמה הממשלה. הצעת החוק היא מיזוג של שתי הצעות חוק: האחת עוסקת בהצבת יוצאי צבא ביחידות של משטרת ישראל, והשנייה – בהצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר. השירות במשטרת ישראל מוסדר בסעיף 24א לחוק שירות ביטחון, שנחקק בשנת 1995 כהוראת שעה, והיא הוארכה מאז 16 פעמים. בין היתר נקבע בו כי ניתן יהיה להציב חיילים לשירות ביחידות של משטרת ישראל שעיקר פעילותן קשורה לביטחון המדינה ותושביה ושנקבעו בצו, זאת נוסף על ההסדר הקיים לגבי מג"ב, שקבוע כהוראה קבועה בחוק שירות ביטחון. עוד נקבע כי לחייל שהוצב ביחידות האמורות תהיה הזכות להביע את התנגדותו לכך ולשרת ביחידה רגילה של צה"ל. כמו כן, נקבע כי מעמדו של חייל שהוצב ביחידת משטרה יהיה זהה למעמדו של חייל סדיר בצה"ל בכל הקשור לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים ולחוקי השיקום. לבסוף נקבע כי מספר המשרתים במסגרת זו ייקבע בידי שר הביטחון, בהסכמת השר לביטחון הפנים ובאישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

בדומה למשטרת ישראל, שירות במסגרת שירות בתי הסוהר מוסדר מכוח הוראת שעה החל בשנת 2005. הרקע לתיקון היה העברת האחריות לניהול בתי הסוהר הביטחוניים מצה"ל לשירות בתי הסוהר. במסגרת הסעיף המסמיך נקבעו הוראות דומות לאלו של המשטרה בנוגע להסכמת החייל להצבה, שמירה על מעמדו של חייל ואישור מספר החיילים המוצבים בשב"ס. עוד קובע החוק כי ניתן להציב את החיילים ביחידות של שירות בתי הסוהר בהסכמת החייל להצבה, שמירת מעמדו של החייל ואישור מספר החיילים המוצבים בשב"ס. עוד קובע החוק כי ניתן להציב את החיילים ביחידות של שירות בתי הסוהר שתפקידן הוא אבטחה של בתי סוהר המשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד או באגפים בבתי הסוהר המשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד ולצורך אבטחתם של אסירים כאמור וליוויים. בשנת 2009 נוספה הוראה המאפשרת הצבת חיילים גם בתפקידי מינהלה הנוגעים לארגון כוח אדם וטיפול בפרט לאותם חיילים סוהרים.

הצעות החוק הוגשו לוועדה בנפרד, אולם מאחר שהן עוסקות בנושאים משיקים, הוועדה דנה בהם במשולב והחליטה למזגן ולהביאן כהצעת חוק אחת לקריאה שנייה ושלישית. ההחלטה הזו של הוועדה אושרה על ידי ועדת הכנסת. בהצעת החוק שהוגשה לוועדה ביקשה הממשלה להאריך את שתי הוראות השעה בשלוש שנים, אולם במהלך הדיונים בהצעת החוק עלו כמה סוגיות ודעות. ראשית, עלתה תהייה בדבר עצם הצדקת הצבתם של החיילים שהתגייסו לשירות בשירות הצבא ביחידות שהן חיצוניות לו ולמטרות שאינן באחריות צה"ל. למעשה, היו מבין חברי הכנסת שסברו כי אין להפנות חייל או חיילת שהתגייסו לצה"ל אל שורות המשטרה או שירות בתי הסוהר מאחר שלא לשם כך נוסדה חובת השירות הצבאי.

נוסף על שאלה עקרונית זו העלו חברי הכנסת את הקושי בכך שחיילים וחיילות אלו שהתגייסו לצה"ל מוצאים עצמם ללא מעטפת צבאית במהלך שירותם. לדוגמה, החיילים המשרתים בשירות בתי הסוהר לא יכולים לפנות נציב קבילות החיילים ולהתלונן בפני גורמים בצה"ל על סוגיות כמו יחס מפקדים, תשלומים ואף פגיעות והטרדות מיניות. בהיבט מסוים, יש למעשה ניתוק מגע, גם אם חלקי, מצד גורמי הצבא כלפי אותם חיילים וחיילות. זהו מצב בעייתי מאוד שהתחדד נוכח פרשת ההטרדות המיניות החמורה של חיילות שהוצבו בכלא גלבוע.

 הוועדה לא מיצתה את דיוניה בסוגיות אלו, אך כדי שלא להותיר את משטרת ישראל ואת שירות בתי הסוהר בסגל חסר עם פקיעת הוראות השעה הקיימות ב-31 בדצמבר, החליטה להאריך את שתי הוראות השעה בשנה אחת בלבד, עד ל-31 בדצמבר 2022. במהלך השנה תמשיך הוועדה לדון בסוגיות שעלו על מנת למצוא להן פתרונות. לשם כך קבעתי כמה אבני דרך: בעוד שלושה חודשים נקיים דיון בהמלצות צוות שמינה לעניין זה שר הביטחון, ובעוד שישה חודשים נדון ביישום ההמלצות. חודשיים אחר כך, לפני פקיעת הוראות השעה, נדון בהצעות לתיקוני חקיקה שייתנו מענה לבעיות שהתעוררו.

 להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית as is וללא דיון. תודה.


תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, יו"ר הוועדה, הצעת החוק מדברת על הצבת יוצאי צבא במשטרת ישראל ובשב"ס. לכאורה, זה נושא שלא היה צריך להוות ויכוח בין קואליציה לאופוזיציה, אלא שמה לעשות, אדוני יושב-ראש הוועדה, שהחוק הזה בא בעטייה של פרשת הסוהרות בכלא גלבוע, פרשייה קשה ומזעזעת שהתרחשה בכלא גלבוע. הייתה דרישה לפתוח ועדת חקירה שתבדוק את תפקוד המערכת בשב"ס, בפרקליטות – – –


תסכים איתי, חבר הכנסת מרגי, שלצערנו הרב, הדבר שקרה בכלא גלבוע, שהוא חמור מאוד ושערורייתי ומטפלים בו – היו בעוד מקומות. אז לא הצענו לעצור את גיוס החיילים גם לצה"ל.


לא, לא. אתה תשמע עד הסוף – אני גם לא מציע. אמרתי: לכאורה, הנושא הזה לא היה צריך להוות בכלל ויכוח אופוזיציה–קואליציה, אלא שבעטייה של הפרשייה הזו והתחושה הקשה, הרי מה ביקשנו? ביקשנו לפתוח ועדת חקירה לבדוק. רק קיבלנו הודעה מהמשטרה שנחקר האסיר. זה לא מספיק. התחושה היא שהיה כשל של המערכת בקום ועשה, פעולה אקטיבית בסוגיה הזו. צריך לבדוק את זה ולו בשביל לתת את תחושת הביטחון לאותם הורים, לאבות, לאימהות, לאחים ולאחיות של אותן חיילות שהן לא שימשו כלי בידי המערכת. זו סוגיה שפוגעת גם אמוציונלית אפילו בחוסן הלאומי, באמון שלנו, של הציבור, במערכות. גם ככה המערכות שלנו לא נהנות מאמון רב, ואני חושב שלטובת המערכת היה צריך לפתוח את זה, לבדוק את זה לעומק.

 ולכן, כפי שאמרתי, אני לא מסתפק בחקירה של האסיר עכשיו. מגיע לו העונש, אבל זה כמו לתפוס את הש"ג, כי זה לא יביא את היציבות, זה לא יביא את האמון, לא יחזיר את האמון. ואני מברך אותך, אדוני יושב-ראש הוועדה, שהסתפקת כרגע בשנה, ותוך שלושה חודשים תהיה בדיקה לאחר מכן, בדיקה של התפקוד של העסק, איך זה עובד, ואם צריך להאריך – נאריך. אם יש צורך של מערכת הביטחון, אם זה במשטרת ישראל, בשב"ס ובגופים כאלה ואחרים, אני חושב שזה מבורך, זה המשאב הלאומי. אין מה לעשות. 


 זה מה שעשינו. 


 אנחנו מדינה מאותגרת, וזה צריך להיות. אבל מה לעשות, אנחנו, גם בעטייה של הפרשייה וגם בעטיו של משבר האמון בין קואליציה לאופוזיציה. 

אדוני היושב-ראש, מהחוק הזה אני רוצה לעבור לתחושה שמקננת בי, והיא יותר מתחושה, שלעיתים הממשלה מדברת בשני קולות, ולאו דווקא הממשלה הזו. וכשאני מדבר על הממשלה, אני מדבר על האוצר. אני רוצה להביא כמה נקודות. יכול להיות שאני מדבר דברי הבל, אבל מי ששומע אותי ורוצה לחלוק עליהם, שיתמודד איתם. אני מתחיל עם סוגיית הצפיפות בכבישים. מי לא זועק היום על הצפיפות בכבישים? אתמול הגדילה לעשות שרת התחבורה ובאחד הראיונות איתה היא אמרה: זה המשבר הלאומי מס' אחת שלנו היום, הצפיפות בכבישים. ואני שואל, נכון, הציבור בתחושה שהממשלה מתגייסת לפתור את סוגיית הפקקים והמשבר בכבישים, הן בעידוד שימוש בתחבורה ציבורית – כל ממשלה ותוכניותיה. כולנו לא יכולים להתעלם מהעשורים האחרונים וההשקעה בתשתיות, אבל זה כמו בהורה – מתקדמים צעד אחד קדימה, חוזרים שניים אחורה. פעם היינו יודעים על שעות עומס – היום כמעט לכל אורך שעות היממה עמוס. לעיתים אני יוצא ב-04:00, אל תצחקו עליי, אפילו 03:30, כשיש לי נדודי שינה, לכיוון ירושלים. ותתפלאו לשמוע, אין עומס, אבל יש נוסעים בכבישים עד כמעט עומסים. 


 זה מסביר שאתה לא המשוגע היחיד. 


עומסים יש להם לאורך כל היממה. מי שנוסע צפונה – אני דרומי, אני גר בנגב. פעם היינו מלינים. כשאני נוסע צפונה אני לא מקנא בכם. אני חושב שכמעט אין נסיעה צפונה שהייתה בעבר שעתיים, שעתיים וחצי גג, שלא נגמרת בשלוש וחצי, ארבע שעות, לעיתים גם חמש. אבל אני שואל: מה הממשלה עושה? הציבור חושב שבאמת הממשלה מתאמצת לפתור, ואני אומר לכם שהממשלה עושה בדיוק הפוך. הרי אם אנחנו רוצים לצמצם את הצפיפות בכבישים, דבר ראשון – מושכים הנדברקס. על מה? על השפיכה של עשרות אלפי מכוניות כל שנה לכביש על ידי עידוד מעסיקים לתת רכבי ליסינג לעובדיהם. הרי האוצר מאפשר זאת. למה? בקום ועשה. למה? אז ידידיי, קופת המדינה מתעשרת מיבוא, ממיסוי, הבלו על הדלק. 

אני שואל אתכם שאלה: גלזגו שמעתם? כמה נסעה המשלחת לגלזגו, 150 איש? הצהרות בומבסטיות, התחממות כדור הארץ, האקלים, מזהמים, נכון? אפילו הפסקנו להשתמש בכלים חד-פעמיים, בר-מינן. מה הייתה צריכה הממשלה לעשות? הטבות מס, אפילו מענקים, השתתפות או צמצום מיסוי למי שרוכש רכב שנוסע על חשמל, רכב חשמלי. לא רק שהוא לא יותר זול – הוא יותר יקר. אנחנו שומעים, כמו במקהלה מתוזמרת – להכין אותנו לכך שבעתיד הקרוב, לא רחוק, יהיה מיסוי לפי קילומטרז'. אתם יודעים למה? כי בר-מינן, נעדרות הכנסות מהדלק של אותן מכוניות. הרי אין דלק – אין מיסוי על הבלו של הדלק. כמה מכוניות חשמליות יש כבר בארץ? האוצר לא יכול להתמודד עם זה? אבל אצה לו הדרך. בוא, ריבונו של עולם, תציף את המדינה במכוניות חשמליות ונשב ביחד, נייצר איזה מס שייתן לך את הדלתא הזו. תעודד קודם כול. אז תשכנעו אותי שהממשלה לא מדברת בשני קולות, האוצר. 

 ואני אגע בדקותיים או בדקתיים שנשארו לי בסוגיית מחירי הדיור. נכון, ממשלות ישראל בהווה, בעבר, עשו צעדים באמת בומבסטיים לרסן. 


 רק במחיר הקרקע לא נגעו. 


 חכה, לא רק זה. זה אחד מהם. אני שואל אתכם שאלה. הינה, התבשרנו על הצפה של התחלות בנייה, מי לא בירך? 70,000 התחלות בנייה בשנה, ישתבח שמו לעד. בסדר. איפה צריכים לשים אותן? באזורי הביקוש, נכון? מסתבר שה-70,000, רק חלק קטן באזורי הביקוש, ואני נוגע בנקודה שהבאת. לו יצויר שבאמת, מה לעשות, הכרח לא יגונה, הרי באזורי הביקוש, מי ירכוש את הדירות האלה? אין עלייה מסיבית, נכון? הרי יהיו משפרי דיור. הדירות הישנות יתפנו – למי? לטובת משקיעים. אה, ממשלה חכמה, מה עושה? מייצרת אפיקי השקעה חלופיים כדי שהאלטרנטיבה, ברירת המחדל הראשונה, לא תהיה השקעה בדיור. והשקעה בדיור היא השקעה בטוחה, היא תשואה לא רעה היום, יציבה. ממשלה אקטיבית, אוצר פעיל שרוצה לרסן את מחירי הדיור, מייצר אפיקי השקעה, וממשלות העבר ידעו לעשות את זה. לפני שלושה וארבעה עשורים היו תוכניות אפיקי השקעה חלופיים, ואז – הינה, הציבור ינהר לשם במקום לרכוש דירות. אבל 70,000 התחלות בנייה – אני אומר לכם, אחוז לא מבוטל מזה ילך להשקעות. מס רכישה, הגדלת מס רכישה, נבלע, זה לא מרסן. ומחיר הקרקע – אני שואל אותך, ידידי רם בן ברק, המדינה היא בעלת הקרקע בחלק גדול מהתחלות הבנייה. לפחות באזורי הביקוש תוריד את עלות הקרקע. אתה לא רוצה לתת מתנות? תן את זה לבעלי דירה ראשונה. לא עושים את זה. למה? אני אומר לך בכנות, אין עניין לצנן את שוק הקרקע. יכול להיות שכוונותיו של שר השיכון, שרי השיכון לדורותיהם, טהורות, ואכן הוא הולך בכוונה תמימה, ומישהו מהצד השני חושב אחרת. 

לסיום, בארבע השניות שנשארו לי אספר בדיחה קצרה. כשהייתי שר, ידידי השר טרופר, באתי לאחד השרים אצלנו במפלגה ואמרתי לו: תשמע, היה לי איזה הסכם עם האוצר, נראה לי עקצתי אותם. הצלחתי לבוא במשא ומתן עם האוצר. היסטורית היו 500 מיליון, חצי מיליארד שקל עודפים מחויבים שאי-אפשר לממש אותם. באתי להסכם איתם: כל שנה תן לי 100, קח את כל ה-400, וכל שנה 35 כדי להגיע ל-100. באתי בהישג, אמרתי: לא היה לי כלום, יש לי 35 לפיתוח מבני דת. אומר לי: תקשיב, אל תתלהב. הוא אומר לי: אתה יודע מה זה האוצר? כשאתה קונה לחמנייה עם חרדל ונקניקייה, אתה בא, מושך את הלחמנייה, לא שמת לב שיש חוט דיג שקוף, האוצר קשר לנקניקייה, משך לך אותה מלמטה. אז זה מה שעושים לכל השרים. לכן אם שואלים אותי, מסכנים השרים. יש להם כוונות טהורות וטובות, אבל יושבים כמה אנשים מומחים כאלה, צעירים, קטנים, באגף התקציבים, שעוקצים את כולנו ומסובבים את כל החברה ומדברים בשני קולות. תודה, אדוני היושב-ראש. 


זה שאתה יכול להצחיק אותנו ב-02:00 זה – – – 


 תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. 


 אבל תגיד שאתה לא מסכים איתי. 


 מרגי, אין כמוך. 


 בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לגבי החוק, יש לו שני חסרונות עיקריים. אחד – הוא בא לתמוך בהנדסת התודעה של השר בר לב לקחת חיילים ולהפעיל אותם כנגד מה שהוא קורא אלימות המתנחלים. הדבר השני – שלוקחים חיילות, חיילים, שמים אותם בבתי הסוהר בלי למצות את הבדיקה של מה שהיה בכלא גלבוע. אז כמובן שאנחנו נגד החוק הזה. 

אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר דיברתי כאן על אבולוציה – פירושה של אבולוציה: התפתחות מודרגת, תהליך צמיחה וגידול – ומצד שני על רבולוציה, שהיא שינוי גמור, פתאומי, מהפכה. הסברתי שעם ישראל נמצא בתהליך אבולוציוני של חזרה לעצמו, למסורתו, לשורשיו, ללאומיותו ולארצו, ושהתהליך הזה קורה באופן הדרגתי והתפתחותי, כאשר מנגד עומדים הרבולוציונרים, הפרוגרסיבים שמבקשים לעכב תהליך זה בדרך של רבולוציה ומהפכה. בנאום ההוא הראיתי כיצד זה מתיישם ביחס לארץ ישראל ולהתיישבות בה, אך כמובן שהדבר נכון גם ובעיקר ביחס ליהדות ולמסורת ישראל סבא.

לאורך עשרות השנים האחרונות התקיימו תהליכים משמעותיים של שיבה ליהדות, תהליכים שהתבטאו בתנועות תשובה שפרחו ופורחות ובהשתחררות של ציבורים שלמים מתחת יד הבושה להזדהות כקשורים למסורת היהודית. דבר זה בא לידי ביטוי גם במהפך שהתחולל בפוליטיקה הישראלית לפני 45 שנה, כאשר הציבור הלאומי המסורתי ניצח בבחירות והקים ממשלה יהודית לאומית. מחנה השמאל, זה שעם הזמן הלך והפך ליותר ויותר פרוגרסיבי ופוסט-מודרני, ראה כיצד העז העם, במירכאות, "לגנוב לו את השלטון", והחל לפעול במרץ ובאופן רבולוציוני כדי לרוקן את המהפך הזה מתוכנו ולנסות לסכל את תהליך השיבה אל הזהות היהודית. 

דבר זה נעשה במערכת המשפט בהובלת אהרן ברק וחבריו באיון הדמוקרטיה מתוכנה, כאשר הרשות השופטת הולכת והופכת עצמה לרשות העליונה מעל הרשויות הנבחרות, המחוקקת והמבצעת, ובהשלטת ערכים פרוגרסיביים על זהותה היהודית של מדינת ישראל. במקביל, שלחו הפרוגרסיבים את זרועות התמנון לאקדמיה, למערכת החינוך, לתרבות, לתקשורת ולצה"ל, כך שעם הזמן כל חלקה טובה במערכת הציבורית נכבשה בידיהם, תוך וידוא בתהליך הזזת חלון אוברטון הידוע, שעליו אדבר בהמשך, שלא יהיה מי שיעז להעלות במחשבתו, וקל וחומר על דל שפתותיו, שיש איזושהי לגיטימציה לדעות החשוכות והקיצוניות של היהדות ושל הלאומיות. 

אולם התהליך הזה לא סיפק אותם. במבחן הבחירות, העם המשיך, פעם אחר פעם, ובסך הכול, לבחור בימין, ובמיוחד בשנוא נפשם של הפרוגרסיבים, ראש הממשלה לשעבר, ובעזרת השם בעתיד הקרוב, בנימין נתניהו. 


 אמן.


 והם עשו כל שביכולתם, בכל האמצעים והזרועות שעמדו לרשותם, להוריד את המחנה היהודי-לאומי מהשלטון. המהלך רבולוציוני הזה, שהיו שותפים לו דמויות מרכזיות במערכת המשפט, התקשורת הישראלית ברובה המכריע, גורמים מובילים ומרכזיים באקדמיה וארגונים שונים ומשונים הממומנים על ידי ממשלות זרות וקרנות פוסט-מודרניות, הגיע לשיאו בהקמת הממשלה הנוכחית, שבאה במרמה, בהונאה, בנכלוליות ובציניות. קמה ממשלת שמאל עם תומכי טרור בעזרת מאות אלפי קולות שנגנבו מהמחנה היהודי-לאומי. 

כך הצליחה הרבולוציה, באופן זמני, כמובן, לעכב ולפגוע בתהליך האבולוציוני של התקדמות עם ישראל בתהליך שיבתו לעצמו, למסורתו, לשורשיו ואל התורה. הממשלה עושה כל מאמץ ליישם ולקדם את הפגיעה בכל סממן יהודי ולאומי של מדינת ישראל, תוך כדי דהירה אל עבר חזון מדינת כל אזרחיה. 

 כפי שהזכרתי קודם, גורם משמעותי בהנדסת התודעה ובהשלטת הפרוגרסיביות על החברה הישראלית היה שימוש במה שמכונה הזזת חלון אוברטון. הסברתי כאן באריכות בעבר שחלון אוברטון הוא טווח הרעיונות המקובל בשיח הציבורי, שנקרא על שמו של המהנדס ג'וזף אוברטון, שעל פי המודל שלו, כל רעיון נמצא על הציר שהנקודות שלו הן בצד הקיצוני – בלתי מתקבל על הדעת, לאחר מכן – קיצוני, לאחר מכן – קביל, לאחר מכן – הגיוני, ולאחר מכן – פופולרי. וכל מה שנדרש, לפי מודל זה, כדי להכשיר רעיון מסוים או כדי לפסול רעיון אחר הוא לדאוג להזיז את הרעיון על הציר הזה. 

אני רוצה לתת דוגמה מעשית, אדוני היושב-ראש, לאיזה תוצאות יכול להוביל מהלך שכזה. לפני כמה שבועות פורסם בערוץ 7, על ידי העיתונאי יהונתן גוטליב, על שחיין אמריקאי שלאחר כמה שנים שבהן התחרה בתחרויות שחייה לגברים, החליט שהוא אישה, ועבר להתחרות בתחרויות לנשים. אגב, בעניין היכולת הקלילה המדומיינת הזאת לעבור כאילו ממין אחד למשנהו, קיבלנו השבוע את ה"בשורה", במירכאות, שבשווייץ, החל מהחודש הבא, כל אזרח שירצה בכך יוכל לשנות את מגדרו המיני במרשם האוכלוסין ללא כל הליך רפואי כלשהו. כמובן שגם עם הליכים רפואיים האדם לא יכול לשנות שום דבר מהותי בזהותו המולדת. כמו שגם אם ישתילו לו זנב ושפם של חתול, הוא לא יהפוך להיות חתול, ולא משנה כמה הוא יילל, כך גם איש לא יכול בשום אופן להפוך לאישה ואישה לא יכולה להפוך להיות איש, אפילו אם בית המשפט העליון יחליט שכן. מה לעשות? אלו הם חוקי הבריאה. בכך מצטרפת שווייץ לעוד מדינות אירופיות שנפלו כבר עמוק לפח הטרלול הפרוגרסיבי שבו הזהויות הבסיסיות ביותר של המין האנושי נמחקו והועלמו. 

יש כמה וכמה חברים בקואליציה הנוכחית שנושאים את עיניהם בכמיהה ליום שבו גם אנחנו סוף-סוף נטמיע ונטביע את עצמנו באותה ביצה פוסט-מודרנית. בחזרה, אדוני היושב-ראש, לאותו שחיין אמריקאי. כמובן שעקב מבנה הגוף השונה ומסת השריר הגברית שלו, הוא שבר שיאים שונים כאשר הוא התחרה מול נשים, והפך בן רגע משחיין ממוצע ל"שחיינית מצטיינת", במירכאות, כמובן. הסיפור ההזוי הזה – זה סיפור אמיתי – מצטרף למקרים דומים מהעבר שבהם ספורטאים שחיפשו דרך קלה לקטוף תארים פנו להתחרות מול נשים לאחר שהגדירו עצמם ככאלה. סוף-סוף יש מי שמתחילים להבין שלמהפכה הפרוגרסיבית יש קורבנות. מאמנת אמריקאית אמרה, למשל, שזה לא הוגן, וברור שמי שהתחרה במשך שלוש שנים כגבר ינפץ את השיא של הנשים. 

 חבר פרלמנט סקוטי כתב, ואני מצטט: זה מגוחך. זה כל כך לא הוגן כלפי השחייניות החרוצות. סופר בריטי כתב – אני מצטט: זה לעולם לא יכול להיות בסדר. רוב האוכלוסייה יודעת שזה טירוף מוחלט, אבל רבים פשוט מפחדים לומר זאת בקול. כמה פשוט וברור.

אדוני היושב-ראש, פרופ' יובל חלד, מי שהיה הפיזיולוג הראשי של צה"ל, הסביר בריאיון לעלון שביעי את הדברים הכל-כך מובנים לכל בר-דעת, אבל לא לאלו הלוחצים והלוחצות בכל הכוח לשלב נשים בכל היחידות הקרביות בצה"ל, למרות המחיר הקשה שאותו נשים משלמות על כך בגופן ולמרות הורדת הסטנדרטים באימונים ובדרישות לטובת אותן חיילות, הורדה שפגעה בכשירות אותן יחידות. לדבריו של הפיזיולוג הראשי לצה"ל, בממוצע, נשים חלשות יותר מגברים. מסת השריר נמוכה יותר וכך גם המהירות והמבנה המפרקי שונה. אלו הם חוקי הבריאה. את דבריו בריאיון הוא חותם במילים – אני מצטט: בסוף, את הביולוגיה אי-אפשר לשנות, והתפקיד של הצבא הוא ביצוע משימה, לנצח במלחמה ולהחזיר את האנשים הביתה בשלום. השוויון איננו המטרה הראשית של צה"ל אלא הניצחון. עד כאן, סוף ציטוט, דבריו של מי שהיה הפיזיולוג הראשי של צה"ל. הדברים פשוטים.

 גם בתחום הספורט – אני שמח שנמצא כאן איתנו שר הספורט – באופן כללי הדבר הזה מובן. התחרויות מתקיימות בהפרדה. חבל ששר הבריאות של מדינת ישראל לא מבין את האמת הפשוטה הזאת, שאיש זה איש ואישה זו אישה. כך זה בטבע ולא בשום הבניה חברתית, ומי שנולד גבר לא יכול לעשות שום קסם ולהפוך לאישה, ואותו דבר להפך. במקום זאת, הורוביץ מתעדף ניתוחי המרה על חשבון ניתוחים אחרים. 

אני רוצה לחזור יחד איתכם, חבריי חברי הכנסת, ויחד איתך, אדוני היושב-ראש, לחלון אוברטון. מסתבר כי לא לחינם גלגלה ההשגחה שהמושג הזה יבוא לעולם על ידי אדם ששמו אוברטון. על פי המילון הלועזי-עברי, המילון הלועזי-עברי המורחב של דן פינס, המונח overtone משמעותו: אובר-טון, משמעותו: צלילי עילי, צלילי תואם, צלילי מלווה, כוונות נסתרות וגם המובן הוא מבין השיטין. כלומר, מה זה שימוש בשיטת חלונות אוברטון? מדובר – אם אתה רוצה להבין את המציאות אתה צריך לחפש את הקול הנסתר, הסמוי מן העין, שלא נראה ולא נשמע למי שמתבונן על המציאות הגלויה כפי שהיא נראית במבט שטחי. כך הצליחו הפרוגרסיבים להסוות את מגמותיהם ולצבוע אותן בצבעים של "ערכי מוסר ונאורות", במירכאות כפולות. כך, במקביל, הצליחו לצמוח ולגדול בתוככי המחנה היהודי-לאומי גורמים שתולים שטופחו כדי להשלים בבוא העת את גנבת השלטון מהעם. 

 ואומר על מה אני מדבר: ברוך השם, כבר לפני עשר שנים, למרות שייכותי לציבור הדתי-הלאומי משחר נעוריי, לא נפלתי בפח של נפתלי בנט ואילת שקד ולא הצבעתי למפלגת הבית היהודי, שהייתה המשכה של המפד"ל, החל מהרגע שבו בנט ושקד השתלטו עליה את ההשראה וההכוונה לכך קיבלתי ממורי ורבי הרב טאו שליט"א, שהזהיר מהסכנה הטמונה בנפתלי בנט מאז שזה נכנס לפוליטיקה, כאשר הרוב המוחלט של הציבור הדתי-לאומי, ובראשו מנהיגיו הרוחניים והמעשיים, נפלו לצערנו בשבי קסמו של האיש, שהוא בעל כישרונות, שהצליח לסמם את הציבור בדמיונות ובמקסמי שווא, כאילו או-טו-טו אנחנו משתלטים על הגה הנהגת המדינה. 

לפני שמונה שנים, במערכת הבחירות לרשויות המקומיות – חבל שחבר הכנסת אבוטבול לא נמצא פה, הוא התמודד אז בבחירות – נשאל הרב טאו שליט"א על ידי תושבי העיר בית שמש את השאלה הבאה, ואני מצטט את המכתב שהם שלחו לרב טאו: "שלום וברכה, בעירנו בית שמש הוצנח מועמד חילוני לראשות מפלגת הבית היהודי. מועמד זה הצהיר בריאיון – – – כי ידאג למצוא פתרונות לנושא הבילויים בשבת, משמע לפתוח עסקים בשבת, דבר שכיום לא קיים" – כל זה בבית שמש. "שאלתנו לרב היא, האם ניתן להצביע למועמד חילוני? נציין שהמועמד שכנגדו הינו נציג מפלגת ש"ס". אני מוסיף שזה היה חבר כנסת משה אבוטבול מש"ס. בתודה מראש, חתומים תושבי בית שמש.

כך הייתה תשובתו של הרב, שחזה כבר אז במדויק את מה שקורה היום. זו תשובתו, ואני מקריא: "לאחיי ורעיי שיחיו". אני אומר שזה היה בשנת 2013, לפני הבחירות המקומיות. "לאחיי ורעיי שיחיו, שהיו מוכי סנוורים, תומכי הבית היהודי, המתחילים ברוך השם לפקוח עיניהם, שלום וברכה. הכול בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר עיניהם. האג'נדה של הבית היהודי היא חיסול כוחן של המפלגות הדתיות הציוניות כדי לקעקע את הסטטוס קוו למען הפרדת הדת מן המדינה בכל התחומים ולפרק כל זיקה של מדינתנו אל התורה". כך כתב הרב טאו שליט"א לפני שמונה שנים, כשמה שראינו בעולם הגלוי, במציאות הגלויה, היה בדיוק להפך. כולם ראו בדיוק הפוך: איך בנט ושקד מביאים כבוד לציבור הציוני-דתי; איך בנט ושקד מביאים כבוד ונותנים כבוד ללומדי התורה; איך בנט ושקד דואגים לכספים למען כל המוסדות של הציבור הלאומי-דתי. זה מה שראו בגלוי. אבל הרב טאו האזין לצליל העילי, לאוברטון, לבין השיטין, לסמוי מן העין, לכוונה הנסתרת שלהם. כבר אז הוא חזה שכל האג'נדה של הבית היהודי, כלומר בנט ושקד, היא חיסול כוחן של המפלגות הדתיות הציוניות כדי לקעקע את הסטטוס קוו. מה שעושה כעת מתן כהנא כקבלן הביצוע של בנט וליברמן, כבר לפני שמונה שנים נחזה על ידי מי שידע להסתכל ולהאזין לצליל העילי, לראות את המציאות מבין השיטין – למען הפרדת הדת מהמדינה בכל התחומים. מה, זה הזוי להגיד את זה לפני שמונה שנים. היום אנחנו רואים את זה בפועל – "ולפרק כל זיקה של מדינתנו לתורה". 

 אמרו לו: אבל הם הולכים עם כיפה, אבל הם מכבדים את עולם התורה. צריך לדעת להאזין לצליל העילי. צריך להסתכל אל המציאות, אל מבין השיטין של המציאות. אנחנו רואים כיום כיצד נציגי מפלגתו של בנט הם שותפים מובילים בפגיעה בכל מרכיבי הזהות היהודית של מדינת ישראל – בכשרות, בגיור, בהרס מעמד הרבנות הראשית ומערכת בתי הדין, בכותל המערבי. כמובן שהכול נעשה במתק שפתיים ובאחיזת עיניים כאילו מדובר בחיזוק יהדותה של המדינה, אבל נראה שהיום – לצערנו, רק היום – כבר מעטים אלו שנופלים באותו פח הנדסת התודעה. לצערנו, מאוחר קצת, אבל לא מאוחר מדי. 

 ממשיך הרב טאו במכתבו אל תושבי בית שמש: "על כן, איני רואה למי שאלה הן שאיפותיו ומטרותיו מועמד יותר מועדף ואידיאלי לראשות מפלגת הבית היהודי בבית שמש מאדם חילוני" – כבר אז הוא אמר את זה – "וניפטר אז מן הצביעות ואחיזת העיניים ותוסר המסכה, ונקווה שגם יוחלף השם שמפלגה זו נושאת בשקר". עד כאן דבריו של הרב טאו במכתב תשובה לתושבי בית שמש ששאלו אותו את השאלה הזאת. אכן, בהמשך התנתקו בנט ושקד אפילו מהשם בעל הקשר ליהדות והקימו את מפלגת הימין החדש, ולאחר מכן את ימינה, הכול כפי שהכתיבו האינטרסים והיועצים. כפי הצורך, האינטרס, גם הועמדה בראש המפלגה בבחירות לכנסת העשרים-ושתיים אילת שקד, למרות חוסר מחויבותה לתורה ולמצוות. גם אז, למרות הבגידה בציבור הדתי-לאומי ולמרות הכישלון בבחירות לכנסת העשרים-ואחת, נפלו רבים וטובים באותו פח ותמכו באותה מפלגה. 

מוסיף הרב טאו באותו מכתב: "בטוח אני שזה יגרום למפלגות החרדיות לקחת יותר אחריות על המדינה כולה, מה שבוודאי יקרב את צעדי גאולתנו", בעזרת ה' יתברך. באמת, התגשמו דבריו. אנחנו רואים היום, בכל המאבקים שלנו על פרצופה היהודי של המדינה, על הזהות היהודית של המדינה, על כבודה ומעמדה של הרבנות הראשית, החרדים הם שנאבקים. הם שלקחו אחריות על המדינה כולה. מתן כהנא, השר לענייני דתות או השר לשירותי דת או השר להרס הרבנות הראשית, הוא עדיין חי במאבקים בעבר בין הציבור הציוני-דתי, בין הציבור הדתי-לאומי לבין החרדים. אין מאבק בינינו לבין החרדים. הם לוקחים אחריות על המדינה. הם לוקחים אחריות על היהדות של המדינה. הם לוקחים אחריות על הרבנות הראשית, על כבודה של הרבנות הראשית, בדיוק כמו שהרב טאו צפה. 

אכן, דווקא אותה בגידה בערכים והקמת ממשלת כל אזרחיה הנוכחית גרמו לכך שרבים רבים הצטרפו להכרה בכך שאנחנו נתונים במערכה ציבורית על כל היקר והקדוש לעם ישראל. אדוני היושב-ראש, כשאנחנו ניגשים לנתח את מה שקורה היום במדינת ישראל – קמה ממשלה שהכריזה באופן גלוי, בסיוע של האנשים שנחזו להיות אנשי ימין ואנשי יהדות, הכריזה מלחמה על זהותה היהודית של המדינה. קמה ממשלה שאחת לאחת הורסת את כל אושיות הזהות היהודית של המדינה ללא כחל וללא סרק. הם לא מתביישים להגיד זאת, הם מדברים על זה בריש גלי. הם הכניסו לממשלה מפלגה ערבית תומכת טרור, מפלגה שהיא נציגה של האחים המוסלמים, מפלגה שכל עניינה הוא להשמיד את זהותה היהודית של המדינה, להפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה. אבל רע"מ לא לבד. לרע"מ יש גם את מרצ, ולמרצ יש את מפלגת העבודה, והטרלול הפרוגרסיבי פה הולך ופורח. 

ואני לא מתפלא לא על מרצ ולא על מפלגת העבודה, לא על כל הקיצוניים והפרוגרסיבים בממשלה הזאת. על מי אני כן מתפלא? אני מתפלא על חברי חבר הכנסת ניר אורבך, אני מתפלא על חברת הכנסת עידית סילמן, אני מתפלא על חבר הכנסת יום טוב כלפון. עליהם אני מתפלא.


 אין לך מה להתפלא.


 עליהם אני מתפלא. הם גדלו איתי באותם שדות. הם גדלו איתי באותו שדה רוחני.


– – –


 כנראה שלא.


עליהם אני מתפלא. איך הם יכולים לישון בלילה? היום דיברתי בוועדת הכנסת, פניתי באמת מלב אל לב, והייתי די נרגש כשדיברתי כך אל חבר הכנסת ניר אורבך.


ראו שזה מהלב.


ואני אומר, אני לא חושב שיש לך, ניר, כתפיים רחבות כאלה שאתה יכול להפיל את הממשלה, לגרום לכך שהממשלה תיפול, תתפרק, לפני שמדינת ישראל תתפרק מזהותה היהודית, אבל כן יש לך כתפיים מספיק רחבות לשמור לפחות על הזהות היהודית של המדינה. כן, אתה יכול למנוע מחוקים מטורללים לעבור. ואני שוב פונה אליך, חבר כנסת ניר אורבך: אני מבקש ממך, דמותו של הרב אלישע וישליצקי, זכר צדיק לברכה, תהיה לנגד עיניך. היית מקורב אליו. ספגת מרוחו. אנא ממך, תסתכל עליו כשאתה קם בבוקר ובא לפה, לכנסת, לעשות את עבודת התחזוק לממשלה הנוראה הזאת. אנו רואים כיום כיצד מנהיג רוחני כמו הרב טאו שליט"א שמע כבר אז את הצליל העילי המלווה וקרא את הכוונות הנסתרות מבין השיטין. אדוני היושב-ראש, אני עומד לפני סיום נאומי. ואני באמת אומר זאת בצער, אני מדבר מדם ליבי, ואני מדבר אל מי שאני חשבתי, ואני עדיין חושב, שבאמת כוונותיו טובות, אל חברי ניר אורבך: ניר, בידך הדבר. 

הצגתי לפניכם, חבריי חברי הכנסת, את התהליך שעברה מדינת ישראל עם כניסתו לפוליטיקה של נפתלי בנט. זהו ראש הממשלה בנט וזוהי ממשלתו, ממשלה שרוצה לקחת אותנו לעברי פי פחת, שמדינתנו תהפוך להיות מדינת כל אזרחיה ותחדל להיות מדינה יהודית.

אדוני היושב-ראש, אני מבטיח שנעשה כל מאמץ שהממשלה הזאת תיפול במהרה כדי שתוכל לקום בהקדם ממשלה יהודית לאומית של עם ישראל, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה.


תודה רבה. חברת הכנסת גולן, בבקשה. 


יש לכם זמן איכות איתי עכשיו.


חכי, מחליפים.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו קצת לפני 02:00, ובתחילת דבריי אני רוצה להתייחס לדברים שנשא הערב האדון נפתלי בנט. האדון הנכבד עמד פה מיציע המבודדים, חזר ואמר שהאופוזיציה והליכוד – אותם לא מעניינת הקורונה, לא מעניינת אותם בריאות אזרחי ישראל. הם, הוא אמר, עסוקים בפופוליזם, בקרבות הליכוד. עוד הוסיף הגאון מווילנה, שאנחנו איבדנו את זה. זה שאתם מביאים לכאן מבודדי אומיקרון, הוא אומר – הציבור צופה בכם ונבוך. הוצאתם את עצמכם מהכלל. הוא גם דיבר על יועצו של חבר הכנסת ניר ברקת, ועוד הוסיף וחזר על המשפט: הממשלה בראשותי, הממשלה בראשותי. הוא היה צריך להדגיש את זה.

אז אני החלטתי, למרות שזה לא היה בתכנון שלי הערב, לעשות קצת סדר לאדון בנט, כי כנראה חוסר המודעות שלו והיקום המקביל שבו הוא חי כבר מצריכים באמת עזרה מקצועית, כזאת שלצערי בימת הכנסת כבר לא מסוגלת לתת לו. אז נעבור אחד-אחד. מר בנט, לגבי בריאות הציבור ופופוליזם – אני מזכירה לך, כי כנראה קצת שכחת, שבזמן שאתה, אתה נדדת בין אולפנים, העתקת ספרונים והוצאת סרטונים שמילאו את הענן של פייסבוק בכובד, הרבה כובד, ששם, בנט, הסברת שאתה – אתה – הנוגדן מס' 1 בעולם של הקורונה, כולל וריאנטים, הליכוד, במקרה, הוא זה שהעביר לך מדינה מחוסנת עם אפס חולים. אפס. הרי מי מזכיר לך, מר בנט, את התו השמח הילדותי שלך? מי מדבר על מתווה הכיתה הירוקה שלך? מי מדבר על קו התכשיטים המאוד-מאוד פופולרי שלך, שבאמת הצליח בקרב נערות צעירות – צמידי הקורונה, צמידי הקניונים? לא תפס קו התכשיטים שלך. אולי הטיול הכיתתי הילדותי שלך לקופות החולים כדי לחסן ילדים? גם זה לא תפס. אבל מי מזכיר לך, בנט, על ילדים לא מחוסנים ילמדו בזום – זה המשפט שלך – או להגביל תנועה של לא מחוסנים? מי, בנט, מי מכל צבא העיתונאים בישראל שואל אותך על כל הטרלולים הילדותיים האלה שלך?

וזה עוד רק מה שפורסם, כן? במקרה, ככה. הרי מי יודע עוד כמה שטויות נוספות אתה מדבר ועושה ללא מצלמות הזום. לפעמים אני ככה חושבת עם עצמי: מאיפה נפלת עלינו, בנט? אתה הרי דיברת על מסיבות העיתונאים שערך נתניהו ב-20:00, זה נורא הפריע לך, מסיבות העיתונאים שערך נתניהו ב-20:00 ערב בזמן שעם שלם מסוגר ומפוחד. לגלגת וזלזלת בזה שהתקשרו להתייעץ עם נתניהו מכל העולם – דבר עובדתי, אגב. ומה שמענו מכבודו, כבודו עצמו, במסיבת העיתונאים המפוחדת שלו עצמו, באותה שעה במקרה, גם ב-20:00, כשכל המהדורות נפתחות? שמתקשרים אליך מכל העולם. אליך, נפתלי בנט.

אז בוא, בוא תספר לנו בדיוק מי מתקשר אליך. אדוני היושב-ראש, רוצה לדעת מי מתקשר לנפתלי בנט? כי לפי הפרסומים אנחנו מבינים שבעיקר לא עונים לך לטלפונים בעולם. מה שכן, יכול להיות שהשיחה היחידה שקיבלת היא מקידומת 960, מהמלדיביים. זה הגיוני. אני לא יודעת אם התקשרו להתייעץ איתך משם, כי נראה שלא מתייעצים איתך, אבל אולי זו השיחה היחידה שקיבלת. למי בדיוק אתה מוכר את השקרים שלך, נפתלי בנט? למי? אתה חושב שפעם אחר פעם אזרחי ישראל אמרו לך "לא" סתם, מאיזה סיבה תימהונית? הרי הם אמרו לך "לא" חזק וברור. מה לא ברור לך בשישה מושבים בכנסת, שכולם, כולל כולם, מבוססים על רמאות וגנבה? מה לא ברור לך, נפתלי בנט? הרי לגבי מה שאתה קורא לו "קרבות הליכוד", אצלנו קוראים לזה דמוקרטיה, מושג כזה שפעם התפארת בו. הרי אתה גם אמרת: אתם מביאים לכאן מבודד אומיקרון. תאמין לי, אם לא הבנת, אתה צריך להתרגל, להתחיל להתרגל טוב-טוב לבידודים, כי על מה שעשית בידוד זה רק הקדימון, בידוד הקורונה הזה שלך.

דיברת גם על היועץ של חבר הכנסת ניר ברקת, וזה עניין אותי, כי כלל היועצים שלך, מאות היועצים מסביבך, כנראה לא הסבירו לך. אז אני אסביר לך, מר בנט: אפילו קלוגהפט, יועץ-העל, הסופר-יועץ, פרש רק מסיבה אחת: הוא הבין, בנט, שאין לו סיכוי לעזור לך להיבחר, אפילו לא לוועד הבית השכונתי. אין דרך בעולם שאפשר להסביר ולדברר את הנוכלות שלך.

אתה עוד אמרת: הציבור צופה בכם ונבוך – אמרת "נבוך" – הוצאתם את עצמכם מהכלל. תגיד, בנט, אני חייבת לדעת: באיזה עולם מדומיין אתה חי? אתה מדבר על ראש ממשלה שזכה לתמיכה של 52 אצבעות של המחנה הלאומי, 52 אצבעות של המחנה הלאומי – אזרחים שהצביעו רק למפלגות שהצהירו במפורש במשך ארבע מערכות בחירות שהמועמד היחיד שלהן, היחיד שלהן לראשות הממשלה, הוא בנימין נתניהו. אתה מדבר בשם אזרחי ישראל? אתה, שלפי כל סקר אתה והחברים שלך גם עם טלסקופ מהחלל לא יכולים לראות את אחוז החסימה? באיזה עולם אתה חי בדיוק? אני כל הזמן מנסה להבין. אני קצת מקנאה אפילו. אין גבול לחוצפה ולניתוק שלך. 

אנחנו הוצאנו את עצמנו מהכלל. מתי בפעם האחרונה הסתובבת ברחוב ככה לבד, בלי מאבטחים? מתי שמת את התחפושת ששמת באיזה אחת ממערכות הבחירות לראות מה חושבים על נפתלי בנט? מתי היית בשווקים, בהתיישבות? אתה, שהצטלמת על הגבעות מכל זווית אפשרית, "הימין של הימין" קראו לך, על איזה כלל אתה מדבר? הכלל שאתה מדבר עליו, בנט, אתה יודע איפה נמצא? נמצא ברהט, לא בחומש, לא בבנימין, לא בהתיישבות הצעירה, ובטח שלא ביהודה ושומרון. הכלל שלך, מר בנט, נמצא בנגב, את מי שאתה מחבר לחשמל ומכשיר את הבתים שלהם על קרקעות המדינה. אתה חוזר ואומר "הממשלה בראשותי". אולי באנגלית, שפתך, שאני אוהבת לדבר אליך בה כי נראה לי שבה אתה מבין יותר, זה יהיה יותר מובן: Houston, we have a problem. על איזה "ממשלה בראשותי" אתה מדבר? אתה ראש הממשלה של מי? של מי, של ליברמן? של לפיד? של שאשא ביטון? של ווליד טאהא אולי? באיזה עולם מדומיין את חי? אני כל הזמן מנסה להבין. אתה, בנט, ראש ממשלה עם אחריות ללא סמכות, כמו שבג"ץ בראשותכם בעלי סמכות ללא אחריות.

עד כאן ההתייחסות לדברים שאמרת הערב. אנחנו עוד נחזור אליך בהמשך, לצערי. אבל עכשיו, בהמשך לדברים האלה, אני מבקשת להמשיך לשתף אתכם, וגם את הציבור שצופה עכשיו בבית, קצת על מפעל הצבע הגדול בעולם שבו אני נמצאת וצופה מהאופוזיציה כרגע: כנסת ישראל. ולא סתם אני קוראת לו מפעל הצבע. בשבועות האחרונים אנחנו כולנו רואים וכולכם שומעים איך מחכים כל פרשני ודוברי הפרקליטות בערוצים השונים למוצא פיו של עד המדינה ניר חפץ. ומה העיד עד המדינה? העיד על האמצעים הדרקוניים שהופעלו כנגדו. דרקוניים. לא דמיינתי, הוא אומר, שאמצעים כאלה יכולים להינקט, ובוודאי בלי שום פרופורציה, אמר. הוא גם העיד על איום מפורש שיפשיטו אותו. יפשיטו אותו.

 עוד הוא אמר: "הכניסו אותי לכלוב עם אסירים דוברי ערבית, חלקם עזתים". האמנתי שהחקירה בתיק 4000, אומר ניר חפץ, היא רדיפה פוליטית. "היה לי ברור שאם לא אספק גרסה יחריבו את משפחתי". הכול – וזה על קצה המזלג מעדותו של חפץ. ובכן, על רמקולים ליד ביתו של עד המדינה פילבר הציתו כאן מדינה שלמה, ואתם בטח זוכרים את זה: מהדורות מתפרצות ועיתונים מלאים; חקירות להב 24/7 כאילו פצצה מתקתקת נמצאת בדרך לפיגוע בקניון; פריצות לטלפונים; מעצרים; דליפמן פותח מהדורות כאילו הוא חתן ביום חופתו שחוגג שמח ומאושר. 

 עכשיו, תראו מה עושים כנופיית השלטון וצבא העיתונאים שמדליפים להם. הרי ראש כנופיית השלטון – החוק, כן? שלטון החוק, חשוב לציין – האדון מנדלבליט, הצהיר במילים האלה: "אין שחר לטענות לגבי לחץ שהופעל על עדי המדינה בתיקי נתניהו". המפכ"ל אלשיך, המפכ"ל המוערך, זה שקיבל אולפנים, הסביר מייד אחריו שהיה מעורב בכל מילה ומילה בחקירות עדי המדינה. עכשיו, הרי מי כבר זוכר את אגדת החוקרים הפרטיים ומפעל ההדלפות שניהל האדון אלשיך, וכמובן את פרשת המימד החמישי, שהוא היה הכוכב הראשי בה? 

אז נשאלת השאלה האולטימטיבית: מה מצפה אזרח נורמטיבי במדינת חוק ממערכת שמבקשת את אמון הציבור בו? אז אני אגיד לכם: 1. שיעמוד כעת האדון מנדלבליט ויאמר: אני, האדון ששומר על החוק, עומד במאה אחוז מאחורי הדברים שהצהרתי עליהם, ולכן עד המדינה הוא שקרן, לא הופעל עליו שום לחץ פסול; 2. סליחה, טעיתי, החזיקו אותי בגרון. אתה זוכרים? החזיקו אותי בגרון. ולכן לא היה לי אוויר לבדוק; 3. אני, מנדלבליט, מקים ועדת בדיקה לבדוק אם הסתירו ממני פרטים, ואני, מנדלבליט, אבחן את הממצאים הפסולים, במידה שיהיו. פשוט, לא? נשמע פשוט ומתבקש ממי שאמור לשמור על החוק. ומה קורה אצלנו בפועל? איפה כל זכויות המעצר של המרא דאתרא, נשיא השבט הלבן אהרן ברק? איפה כל הזהבות-גלאון, התמר-זנדברג? איפה כל מניפי הסמרטוטים השחורים על הגשרים? איפה שושקה עם הסיר על הראש שמהלכת בהפגנות? איפה אמיר השכל? איפה כולם מבלפור? איפה שר המשפטים, שכל מערכת בחירות דיבר על חקיקת חוק פרי העץ המורעל, פרי העץ המורעל? היש רעל יותר מסוכן מזה, מר שר המשפטים?

ואני חוזרת למפעל הצבע שדיברתי עליו, כי במפעל הצבע של השמאל כל הביביפוביה והפוביומטים למיניהם, כל הכת הזאת שמפחדת כל כך מבנימין נתניהו, אצלם הכול כשר ומותר. בן כספית הפתטי ברדיו, דליפמן וברוך קרא בהדלפות כל היום מרעילים למפגיני בלפור את המוח. הכול הפוך, עולם הפוך שכזה. הרי הממשלה הזו קוראת לעצמה ממשלת השפיות הנלחמת בשחיתות. איך, כשראש מפלגת הפשע ליברמן, אגב, הפסיכולוג של הקואליציה, מי שעשה קריירה על הסיסמה "בלי נאמנות אין אזרחות", רק היום, רק היום התבשרנו שהוא, הפסיכולוג ליברמן – אגב, בתעריף שלו אתם לא תעמדו, אז אל תנסו לקבוע תור – הפסיכולוג ליברמן הושיב על ספת המטופלים את גב' שקד והאדון ווליד טאהא לטיפול זוגי מחשמל, מה שנקרא. איך אמר המארח במסיבת השחרור של ראאד סלאח, שותף פוטנציאלי של הממשלה הזו? ליברמן בצד שלנו. כמה חרפה. כמה חרפה. זה שהקים מנגנונים שמפא"י היו תינוקות לידו, כאלה קטנים, כאלה; זה שמפרנס את משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר עשרות עשרות שנים; מנהל את המפלגה שלו כמו הקוזה נוסטרה; אנשים יושבים בבתי סוהר שנים על גבי שנים, ממלאים את פיהם מים מפחד אימים מהאיש הזה. 

 לא, לא, המושחת הזה – המושחתים האלה נתנו להשתלט על קופת המדינה באופן מוחלט, שלא יהיה לכם ספק, ממשרד האוצר ועד ועדת הכספים. ואתם, אתם חבורה של צבועים, מדברים איתנו על שחיתות. אין לכם בושה? אתם מדברים? אתם מדברים על סיקור אוהד באתר וואלה, כל היום במהדורות. סיקור אוהד. וואלה. וואלה סלב, אולי. הרי ליברמן היה מגיע כל יום במהלך מערכות הבחירות לאולפני 12 ו-13 על גבי שטיחים אדומים. תאמינו לי, צריכים להקים ועדת בדיקה, איך לא חייבו אותו להשתתף בארנונה כדייר קבע מרוב שהוא היה מגיע לשם. מישהו שאל אותו פעם בכל האולפנים האלה על מפעלי השחיתות שלו? על גב' פאינה קירשנבאום, שנכנסה רק השבוע לעשר שנות מאסר? איפה רינה? רינה, אני שואלת, איפה רינה מצליח? האברמוביצ'ים, הדנה-ויסים, הם מדברים על סיקור אוהד. הם. האדון כבר שבוע לא היה בפגוש את העיתונות. שבוע ליברמן לא היה בפגוש את העיתונות. למה? אני חושבת שאולי השטיח האדום כנראה לא חזר עדיין מניקוי יבש, שחלילה הוד שחיתותו לא יתהלך באולפן על מרצפות רגילות. בכל זאת, הוא לא רגיל.

תקשיבו לי טוב, אם אתי אלון הייתה מחוברת לצינור השקיה שהזרים כסף היישר לוורידים של הפשע המאורגן בישראל, אתם, אתם המושחתים של הממשלה הזאת, חיברתם את ראש מפלגת הפשע הזה לצינור של המוביל הארצי, ואתם יודעים את זה. איך אתם ישנים עם עצמכם במצפון שקט בלילה, אני לא יודעת. את ליברמן מעניינת איראן? מעניינת אותו הקורונה, אתם חושבים? אזרחים נאנקים? עסקים קורסים? מה שמעניין את ראש מפלגת הפשע זה כסף, זה ג'ובים ואיך להשתלט על הקופה הציבורית בצורה טוטלית. מה לא מובן כאן? אזרחי המדינה מדממים, והוא בהתנשאות יתרה: שיחליפו מקצוע; הקורונה זה שפעת. 

כמה חרפה הבאתם עלינו. מעניין איפה נפתלי בנט – הוא עכשיו בבידוד – איפה הוא, ואם הוא זוכר את כל השמות שהוא הזכיר במליאה ובאולפנים כל שבוע, את שושי מדימונה ואת כרמלה מהכרמל, את דוד מהפלאפל. כל שבוע היו לו שמות שהוא פגש, אבל מעניין אם הוא זוכר את מי ששמענו רק ביום חמישי האחרון, את לנה, סגנית יושבת-ראש "מורשת דרך". לנה. זוכר אותה, נפתלי בנט, דיברת איתה? מורת הדרך שפגשת רק לפני שנה, זו שהבטחת לה שאתה אישית, אתה אישית תדאג לה כשתהיה ראש ממשלה. לנה, נפתלי, לנה. אתה בטח לא זוכר את השם הזה, זו שבכתה בהפגנה לאחר שראש מפלגת הפשע שאתה מינית נתן לה פתרון – להחליף מקצוע. טוב שלא הציע לה לחכות להכלת מתים. 

ואיפה אתה, בנט? איפה אתה? אתה באאודי, מציל תוכים. כותרות במהדורות ובעיתונים: בנט הציל תוכי. הבנתם? לא הבנתם. פה לא רוצים להבין, נכון, חבר הכנסת אמסלם? פה לא מבינים מהר. מי שלא מבין, מדריכי הדרך וסוכני התיירות אחראיים למיליוני מבקרים בשנה, מיליוני מבקרים בשנה. אתם מכירים קבוצה ללא מורה דרך? שרת התחבורה המהוללת שלנו מציעה להקריב את ענף התיירות. למה לא? שכחתם במקרה שאותו תייר שמגיע מניע את גלגלי המשק, מתשלום במסעדות, דרך רכבים שכורים, מוסכניקים שמתקנים את הרכבים, פנצ'ר מאכערים שמתקנים לו את הפנצ'ר, הופעות, השקעות ומה לא. את כל זה שכחתם. איפה החיים לצד המגפה של הספרון המועתק של בנט? איפה? מעניין נורא איפה. אני רוצה לספר לכם על סוכן נסיעות שרק השבוע הגיע אליי שעובד במקצוע כבר 30 שנה – 30 שנה – ומה מודיעה לו חברת כרטיסי האשראי? שמבטלים לו את שירותי סליקת האשראי. למה? כי זה מקצוע בסיכון רב של ביטולי עסקאות. 

מי היה מאמין איזה חורבן תביאו עלינו. מישהו מפרסם את הדברים האלה? אף אחד. אתם מפמפמים מדפי המסרים שלכם בכל ריאיון שהעברתם תקציב, כאילו המצאתם את הירח בצורת משולש ולא שמענו על זה. פטנט חדש. מעניין איפה ההתייחסות בתקציב לעסקים בזמן מגפה, כי אין. זה לא קיים. כסף לחתולים – יש; כסף למנסור – יש; כסף לאזרחי ישראל – אין. אתם לא מושחתים? לממשלה המעופפת הזאת יש כסף. אגב הממשלה המעופפת הזאת, מעניין אותי מה לשר הדתות ולכל הפמליה שלו יש לעשות בדובאי. מה יש לו לעשות שם, טיש רפורמי בבורג' ח'ליפה, אולי? אולי לחפש משגיחי כשרות? לחפש מגיירים? הרי פה אני רואה שהוא מחפש בנרות איזה רב שכונה שרק יצטלם איתו באיזו פינה, וגם הם לא מוכנים. 

רסיסי מפלגות, הממשלה הזאת, רסיסי מפלגות שמשנים סטטוס קוו. אתם עושים רפורמות בדת ישראל באצבעות של מועצת השורא. זה לא מעשה חרפה? איפה הנוכל בנט, איפה? איפה הוא? הוצאתם את עצמכם מהכלל, יושב-ראש מועצת יש"ע אומר את זה. אחרי אלפיים שנות גלות הגעתם לפה כדי שאתם תעבירו רפורמות ביהדות ובדת ישראל באצבעות של מועצת השורא. זה מה שעשיתם. כמה חרפה תביאו על עצמכם? אין לכם גבולות. 

אז מה עוד עושה הממשלה הדיקטטורית שלנו? רואים שלא עוברים את אחוז החסימה, אז מחוקקים חוק למניעת התמודדות של מנהיג המחנה הלאומי – מי שבמקרה, רק במקרה, יש לו רוב מוחלט בציבור היהודי, במדינת היהודים, כן? לא מדינה אחרת. מה הם עוד עושים בממשלה הדיקטטורית הזאת? רואים שיש ביקורת רבה ברשתות החברתיות, הכלי שעוד בחצי קלאץ' נותן חופש ביטוי לרוב אזרחי מדינת ישראל, ששם בעצם מדברים ואומרים את האמת נגד פוליטיקאים נוכלים ורמאים, אז מחוקקים חוק נגד ביקורת. הרי כמה אפשר למחוק מאות אלפי ביקורות? צבא המחיקות של לשכת בנט לא מספיק כל היום למחוק הודעות. יש דרך קלה יותר: נותנים כמה מיליארדים למועצת השורא ומחוקקים חוק. מעניין, בכהונת נתניהו כל הסתה הייתה נחשבת לחופש ביטוי. פה צריך לחסום ולחוקק חוקים דיקטטוריים. 

ובל נשכח, כמובן, את החוק שייתן למשטרה את היכולת לבצע חיפוש ללא ביקורת שיפוטית. אני רוצה שתבינו: הוא נותן למשטרה את היכולת להיכנס אליכם הביתה בלי שום צו, לעשות מה שהם רוצים. היכן הם מפגיני בלפור עכשיו? היכן שושקה עם הסיר על הראש וכל הסמרטוטים השחורים שתלו? איפה הם? איפה הדמוקטטור הגדול, השר אבידר, שהוביל את כל ההפגנות האלה? השר אבידר אולי עדיין מחפש לצקת תוכן במשרד שלו? מרוב עבודה הוא לא מרים את הראש, קשה לו, הוא לא רואה מה קורה סביבו, או שאולי אני מבינה שהוא שמע להמלצת בנט, היחיד שמקשיב להמלצות של בנט לעבוד מהבית, והוא פשוט אימץ את זה, הוא עבר לעבוד מהבית. הוא לא רואה מה קורה סביבו? פתאום החוק הזה הוא דמוקרטי בעליל, או שאולי כנראה הוא עדיין מתאושש מהביקור של משרדו בדובאי? רק שתבינו, שר בלי תיק נוסע לדובאי עם כל הלשכה שלו. אתם יודעים מה יספרו לנו מחר בכותרות של העיתונים, של צבא העיתונים של הממשלה המזויפת הזאת, שהשר אבידר אולי הלך לעשות הסכם שלום עם דובאי ולא שמענו.

 טוב, בזמן שנותר לי אני אספר לכם שבשבוע שעבר הייתה הצבעה שלא התאימה למפעל הצבע של הקואליציה. לראשונה בכנסת, לראשונה בכנסת ישראל, מגיע יושב-ראש הכנסת, הממלכתי, כן, שלא יושב פה כרגע, להזיז – תקשיבו טוב – להזיז את יו"ר הישיבה המכהן באותו רגע, במקרה זה היה אחמד טיבי, כדי לשנות את ההצבעה. תקשיבו טוב: הוא מזיז. אותם דמוקרטים גדולים, דמוקטטורים. והם דיברו על ארדואן, כן? כמה צביעות וחוסר מודעות יכולים להיות כאן במקום אחד כזה קטן. אלה אותם מושחתים וצבועים שצרחו ופמפמו בערוצי התקשורת שהמחנה הלאומי יכבוש את הבסטיליה, יעלה על הקפיטול, גריסת החומרים הסודיים של נתניהו, צוללות, חלליות, מה הם לא אמרו. כמה הסבירו לנו על הסכנה לדמוקרטיה וליהדות. היום, היום אל מול עינינו הם דורסים גם את היהדות וגם את הדמוקרטיה.

 כמה בושה וחרפה. ראש ממשלה שאף אחד, אף אחד לא סופר אותו. שמו אותו על כיסא תינוק באאודי ליהנות מהנוף, וכפרה על המדינה. הבטיחו לו ולחברי מפלגתו תקשורת מלטפת, והוא בעננים. המדינה הולכת כפרה על בנט. רק חבל שיומיים לפני שהרצח קרה, הרצח הנוראי של יהודה דימנטמן, השם ייקום דמו, תלמיד ישיבה, אב טרי, ועוד שני פצועים – מה עושה ממשלת עשר מעלות ימינה? מתכוונת להקים יחידת חקירה מיוחדת על מתיישבים יהודים, על מתיישבים יהודים ביהודה ושומרון. זה לאחר שקיבלנו את קו בר לב החדש – עוד שר בממשלת עשר מעלות ימינה – בדיון עם תת-מזכירת המדינה על "אלימות המתנחלים". זאת לא הסתה? פתאום מילים לא הורגות? איפה יושב-ראש מועצת יש"ע? איפה הוא? איפה הוא? כמה אני מחפשת אותו. אין מי שיסביר לו שאם המתנחלים כל כך מפריעים לו, אולי הם אלה שרצחו את יהודה דימנטמן, זיכרונו לברכה? המתנחלים, מר בנט, הם אלה שמחלקים סוכריות אחרי רצח נתעב? המתנחלים, בנט, הם אלה שהאימהות שלהם מברכות על הבנים השהידים שלהם? 

 איך אמר השר פריג' לפני שלושה חודשים? קיבלתי הבטחות מראש הממשלה שיפתיעו אותי לטובה. "הרבה מעבר לציפיות שחשבתי. הטיפול שלו משביע את רצוני ומדהים אותי". כך אמר השר פריג'. פשוט לא להאמין, לשמוע ולא להאמין. והם מספרים לנו שהוא היה יו"ר מועצת יש"ע, אתם הבנתם? יו"ר מועצת יש"ע שמפנה יהודים והורס בתים כמה שעות לאחר רצח נפשע מצד חלאות אדם, חלאות המין האנושי. הימין של הימין. הוא מפתיע את השר פריג'. הוא, כמובן, אחרי הדברים האלה של השר פריג', אחרי שתי דקות, מהר, התקשר אדון ראש הממשלה בנט לשר פריג' ואמר: מה פתאום אתה יוצא לתקשורת? אנחנו הרי עושים הכול בחדרי-חדרים, במסתרים ובמחשכים. ממשלת המסתרים והמחשכים, זאת הממשלה הזאת. מאיחוד 5,000 משפחות מעזה, הפשרת כספי רוצחי יהודים לאבו מאזן ועד לחיבורי חשמל והכשרת אלפי בתים הפרוסים על אלפי דונמים לפזורה הבדואית. פשוט לא להאמין לאיזה תהום הם דרדרו אותנו, הימין של הימין, הקרם דה לה קרם. זה אתם.

אז יש לי חדשות בשבילכם, האדמו"רים של שמאלה – לא ימינה, כן, שמאלה: אתם, שהגעתם בכל יום ירושלים ושמחת תורה לחגוג עם הציונות הדתית, השנה כנראה נראה אתכם חוגגים עם הרפורמים בעזרת ישראל בכותל. רק בגלל זה, אבל רק בגלל זה אתם מקדמים את מתווה הכותל, כי אם זה תלוי בימינה והכיסאות שלהם, הרפורמים יקבלו גם אישור למנגלים ברחבת הכותל רק כדי שיהיה להם לאן להגיע ולהצטלם. בניתם על הזיכרון הקצר של הציבור והשטויות שהכניסו לכם לראש העיתונאים באולפנים. שכחתם שאם היו עושים סקר באולפנים שלכם, ניצן הורוביץ כבר מזמן היה פה ראש ממשלה ברוטציה עם איימן עודה ועופר כסיף. אז אני מודיעה לכם כאן קבל עם ועדה: גם אם תעמדו על גשר המיתרים 24/7 ארבע שנים ברצף כשבנט סולן, אילת עושה קולות רקע, כהנא מניף דגלים ואורבך התחפש לאביב גפן ותשירו ב-repeat "שובו אליי ואשובה אליכם, שובו אליי ואשובה אליכם" – גם זה לא יעזור לכם, מושחתים. הפעם לא יקנו לא את כאבי הבטן של אילת ולא את הגזים של אורבך. את הזמן שלכם תפנו לקניית שפכטלים שיעזרו לכם לגרד את אחוז החסימה מהרצפה. לא יעזור לכם הפעם צבא העיתונאים, ומי כמוכם כבר יודע שהשותפים החדשים שלכם, הברית החדשה שלכם, הנאמנים, כבר יראו לכם את הדרך החוצה ומהר. 

ובקיצור, רע"מ, אני פונה פה אליכם במסר הרגעה. אדוני ראש הממשלה מנסור עבאס, אל תדאגו, רע"מ, מהממשלה הזאת. הימינאים בממשלה הזאת, הקרם דה לה קרם, קוראים טוב-טוב את הסקרים, אלה שלא מגרדים את אחוז החסימה. ואם צריך, אם צריך – אל תדאגו, הפסיכולוג היקרן ליברמן יעשה טיפול זוגי לעופר כסיף ולנפתלי בנט. הוא יעשה גם טיפול זוגי לאילת שקד ולראאד סלאח אם צריך. הוא גם יעשה ככה נעים בגב לאלי אבידר. הכול הוא יעשה. הוא יהפוך את עצמו גם לשטיח אם צריך, ובנט – בנט, רע"מ – יחזיר גם את רעננה ויחבר לחשמל גם את הבונקר של נסראללה. הכול הוא יעשה, אדוני ראש הממשלה מנסור עבאס והממשלה האמיתית שמתנהלת כאן בראשות רע"מ. 

 תהיו רגועים. תהיו רגועים, כי כל עוד נפתלי בנט ואילת שקד וחבורת השמאל במסווה של פייק ימין, שרימתה, הונתה ושיקרה לכלל המחנה הלאומי במדינת ישראל, כל עוד הם בשלטון, מועצת השורא, האחים הפלסטינים, רע"מ, מר ראש הממשלה מנסור עבאס, כל עוד הם בשלטון, כל שתבקשו – לו יהי. תודה רבה. 


 תודה רבה לחברת הכנסת מאי גולן. נזמין את חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. בבקשה, לרשותך 30 דקות. 


 אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, היום אני רוצה להקריא לכם איזושהי כותרת שקראתי בעיתון כלכליסט: "עתירה לבג"ץ בעניין מינוי מנכ"ל קבוע לתעשייה האווירית – 'גנץ נוקט בסחבת'". בהתחלה, כשראיתי את הכותרת, חשבתי שמי שהגיש את הבג"ץ הם כמה חוצנים. כותרת גדולה. אז אני רוצה לספר לציבור במדינת ישראל במה מדובר. מי שהגיש את הבג"ץ זה אני. הרי ברור לכם לחלוטין שכשהוגשו הבג"צים נגדי, כשהייתי יושב-ראש, אז כתבו: התנועה לאיכות השלטון בראשות הג'ינג'י וכו' וכו', אבל כאן כותבים: הוגש בג"ץ. ככה סתם בא הבג"ץ לעצמו, העתירה נכתבה בעצמה והוגשה. 

 עכשיו, אדוני השר, אני רוצה לספר לך מה קרה כאן ומה סיפור המעשה, כדי שנבין. אני, כשמוניתי, ובעצם כששטח הפעולה של רשות החברות עבר אליי כשר בממשלה, אני כבר הייתי מצוי בתוך הליך, וההליך בעצם כמעט הסתיים, לבחירתו של מנכ"ל התעשייה האווירית. אני קראתי ליושב-ראש, אמרתי לו: בוא, תקשיב. התעשייה האווירית היא אחת החברות הכי חשובות במדינת ישראל, זו לא עוד חברה. זה לא שאני מזלזל בחברות אחרות, אבל זאת חברה שגם בהיבט הכלכלי וגם בהיבט הביטחוני היא אולי הכי חשובה במדינה. אני מבקש ממך, תבחרו את מי שאתם מוצאים לנכון, האיש המקצועי הכי טוב בעניין הזה. תעזבו את כל השיקולים. מה טוב לחברה ולעם ישראל. התכנסה הוועדה, בחרה. דרך אגב, היו ארבעה מועמדים: שלושה סמנכ"לים מתוך החברה, שעובדים הרבה מאוד שנים, ואחד, הרביעי, היה קצין בחיל האוויר שהגיש מועמדות. כשאותו קצין הבין שהוא כנראה לא ייבחר, שהוא בכלל לא עומד בסטנדרטים, הוא פרש לו. כידוע לך, מנכ"ל משרד הביטחון זה מר אשל, מפקד חיל האוויר לשעבר, והוא הביא חבר שלו; הוא חשב שזה סידור עבודה, כמו שאתם רגילים, כל החבר'ה פה. 

נבחר יהודי צדיק, אחד מהאנשים התותחים במדינת ישראל. דרך אגב, הוא קיבל כמה פרסים על ביטחון מדינת ישראל. דרך אגב, אני לא הכרתי אותו. לא מכיר אותו. הוא עובד כ-30 שנה בתעשייה האווירית, מנהל את חטיבת הטילים וגם הלוויינים. דרך אגב, בן אדם שלטעמי אם היה יוצא החוצה, נוסע לארצות הברית, היה עושה כל חודש עשרות מיליוני דולרים. זה אחד האנשים הציונים, שמקריב את כל היכולות שלו, הניסיון שלו. לא מעניין אותו כסף. 

מסתיים ההליך, הוא עבר את כל הוועדות, את כל השופטים, את כל הבטיח, יש חתימות, רגילות. אני מחכה לחתום: תיכנס. מר אשל אומר למר גנץ: אתה לא חותם. ואז מה קורה, חבריי הצדיקים? הרי אנחנו, אני, אמסלם דוד, שמוניתי – דרך אגב, אותו כלכליסט הוציא ארבעה עמודים עליי: אמסלם דוד, 580 ג'ובים, הולך למנות את חברי מרכז הליכוד. בושה וחרפה. למה, אמסלם דוד הוא בסטיונר, הוא לא ישים אנשים טובים במדינת ישראל, אין לו שכל. אבל גנץ? חס ושלוש; אשל? מלח הארץ. אתם לא מתביישים? אלה? דרך אגב, עד היום התעשייה האווירית בלי מנכ"ל קבוע. למה? בגלל שגנץ, ככה בא לו. שנה וחצי. 

 עכשיו, המנכ"ל אמור לנסוע, לעשות חוזים. אני שואל את עצמי: נוסע להודו, יושב עם שר הביטחון ההודי; ההוא מסתכל, אומר: תשמע, זה לא המנכ"ל, מה אני סוגר איתו דברים? לך תדע אם מחר לא יחליפו אותו. 16,000 עובדים, הכול שם בחוסר יציבות. מדוע? בגלל שמר אשל רוצה את החבר שלו מחיל האוויר, שהוא עצמו הוריד את המועמדות. אז מה עושים? ממנים את עמיר פרץ – דרך אגב, תוך שבוע ורבע – ונותנים לו משימה, אדוני השר, לבצע כנראה מינוי כמו שצריך. 

לכן אני, השר טרופר, חשבתי שיש יועץ משפטי. הרי אתם כל הזמן טוענים: שומרי הסף, לא שומרי הסף, כל הבדיחה של מנדלבליט שמתרחשת לנגד עינינו. הרי זו עבודה שלך, מר מנדלבלוף. אתה אמור לקום בבוקר, לא להתעסק כל היום עם הסיגרים של ראש הממשלה נתניהו, לא כל היום להתעסק עם הבן דודה שלו ואם הוא נתן לו עכשיו סיוע כספי, כן או לא. אתה צריך להסתכל ולראות. אדוני, תכתוב לו מכתב. אני כותב למנדלבליט מכתב, כבוד השר טרופר, מפרט בפניו, לפני חודש וחצי. אתה יודע מה האיש הבינוני הזה ומטה עונה לי? אנא תפנה לרשות החברות. מר מנדלבלוף, כשאתה רצית לעצור אותי במינויים של הדירקטורים, רצת-אצת-רצת לך, כמעט נקרעו לך המכנסיים. לא אמרת לי לרוץ לרשות החברות, הוצאת לי חוות דעת שלך ושל זילבר. דרך אגב, נתת הנחיה מעל ראשי ליועצת המשפטית של רשות החברות, שכתבתי לה מכתב לא להישמע להנחיות שלך. אבל עכשיו אתה לא בלופ. למה? גנץ חבר שלך, ככה, הוא היה השר שלך. 

 אתה זוכר איך אמרת? אתה הצלת את מדינת ישראל, בגלל זה הגשת. יש, איך אמרת, סייעתא דשמיא, עזרו לנו מהשמיים. בגלל זה הגשת כמה כתבי אישום נגד ראש הממשלה נתניהו, בגלל שהבנת שהוא סכנה לדמוקרטיה. תבין לאיזה שפל הגעת. איך אמרתי, לאחר הדברים שאמרת הייתי בטוח, בבוקר, שכבר לוקחים אותך למגרש הרוסים לחקירה, עוצרים אותך, לפחות על ניסיון הפיכה במדינה נורמלית. הרי אם היה מדובר בצבא, בוודאי עם ישראל היה מבין את זה. אבל אתה כותב לי: נא לפנות – דרך אגב, זה לא אתה, זה העוזר שלך – נא תפנה ליועצת המשפטית של רשות החברות. 

כמובן, השר טרופר, אני פונה ליועצת המשפטית של רשות החברות, ועד היום אנחנו ממתינים לתשובתה. מדוע? פני הדור כפני הכלב. מהרגע שאתם נמצאים בשלטון, לית דין ולית דיין. גם הפקידים עצמם, דרך אגב, מזלזלים בכול – בכנסת, באופוזיציה בוודאי. למה? אם מנדלבליט – אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הקיר? לכן, ככה מתנהלת המדינה. 

 ואז, מה אני נאלץ לעשות? אני יהודי, דרך אגב, שבא נטו לטובת מדינת ישראל. אני שוכר את שירותיו של עורך דין. אני, אמסלם דוד, לא הפרקליטות שיש לה איזה אלפיים, שמקבלים מימון מהמדינה, לא מר מנדלבלוף, שאתה מקבל משכורת של כמעט 100,000 שקל; אני אמור לקחת מכיסי לשלם לעורך דין, לקחת את האגרות. ואני מניח שתוך שבוע וחצי, מר מנדלבליט, כנראה מה תעשה עכשיו לבית המשפט העליון? לפחות בדבר הזה, מה תענה להם, שמה? שגנץ בעצם חבר, שהמנכ"ל שלו רוצה להביא איזה מינוי פוליטי מחיל האוויר? מה תגיד להם? מה תספר להם? בוא תספר לנו אתה מה תספר להם. בוא תספר למה אתה מתבטל כל היום ולא פועל בשום דבר, חוץ מלטפל בליכוד ובכל מה שקשור לימין, מאריה דרעי ועד ליצמן וכל הדברים האלה. בזה אתה עסוק מבוקר עד לילה. 

אבל לנהל את המדינה, לראות פקידים או שרים שלא פועלים על פי החוק – זה לא מעניין אותך היום, למה הם בצד שלך, אתה הצלת את המדינה. הרי איך אמרת? סייעתא דשמיא. דרך אגב, אני ממליץ לך, היות שאתה כפוי הטובה הכי גדול שאני מכיר, אני ממליץ לך לא להשתמש בביטוי הזה. הרי כשאמרה לך אישה, אימא לילדים, דתייה, בשבת פרשת משפטים, "בושה" – דאגת שתבוא המשטרה בשבת ותיקח אותה. דרך אגב, זה לא המקרה הראשון. כשאני אמרתי את זה בכנסת, הוצאת הודעה שאני משקר. במה אני משקר, מר מנדלבליט? הרי רמסת כל עיקרון, כל ערך, גם דתי, גם משפטי, גם דמוקרטי, הכול, בגלל שאתה חצית את הקווים. מהרגע שחצית את הקווים ורצית לקבל הכרה – איך אמר לך אהרן ברק? מנדלבליט לא יאכזב אותי. מאותו רגע הפכת להיות השפוט שלהם ויצאת בראש המחנה. ככה זה במומרים, המומרים הם הכי גרועים. עכשיו אתה רוצה להוכיח להם, ורצית להוכיח להם כמה אתה צדיק וכמה אתה הגון. אז ככל שרדפת את הימין ואת ראש הממשלה ואת שרי המחנה הלאומי, ככה מחאו לך כפיים ואמרו שאתה גדול, ענק. 

 אז קודם כול, אני מציע, בוא תספר לעם ישראל למה בתעשייה האווירית, דבר פשוט, טריוויאלי, לא מורכב, לא מסובך – אני רק רוצה לספר לך, מר מנדלבלוף, שכששטייניץ היה שר האוצר הייתה ועדת איתור לנושא של יושב-ראש רשות המיסים; רצה להביא מישהו אחר, הוועדה קבעה מה שקבעה. אתה הלכת לבג"ץ – אתה לא היית באותה תקופה, אבל בג"ץ הכריח אותו ואילץ אותו לבחור את אותו אחד שלימים גם היה יושב-ראש רשות המיסים. כאן הכול עבד – דרך אגב, אותו סיפור – הסתיים ההליך הביורוקרטי הרגיל, הפשוט, ואתה כמובן – איך אמר הגשש? אתה אפילו לא מוציא מנגינה של מארש, שריקה, כלום, מה שנקרא במערכון "אופסייד סטורי". אם אתה לא מכיר, תשמע אותו, אני ממליץ לך. 

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר. היום קרה משהו מאוד חמור בכנסת. היום העברתם בוועדת הכנסת חמישה חוקים בסעיף 98. שלחתי ליושב-ראש הכנסת – והשר טרופר, רק שתבין, אני רוצה לתת לך נתונים לגבי עומק המשבר שאנחנו מצויים בו. בשנת 2020, 27 ביולי 2020, חבר הכנסת מאיר כהן, השר של היום מאיר כהן, וחבר הכנסת עופר כסיף פנו למחלקת המחקר של הכנסת – ביקשו, מה שנקרא, לקבל מחקר כמה פעמים הכנסת השתמשה והפעילה את סעיף 98. אני מספר לכם. לא אני. הם נתנו את הנתונים הבאים, ואני מזמין אתכם לעיין בדוח – דרך אגב, לא אני הזמנתי אותו; השר מאיר כהן, השר דהיום: מאז הכנסת השישית ועד 26 ביולי 2020, עד השנה שעברה, הסעיף הופעל 16 פעמים בסך הכול, בכל השנים האלה, כמעט מאז קום המדינה; 12 פעמים הוא הופעל למנוע דיונים ארוכים, ממושכים. דרך אגב, כמובן להוציא את הסיפור של התקציב, שבאופן מעשי מוסכם על כולם שתמיד מפעילים שם סעיף 98, בהסכמה, בגלל שזה האירוע, אין משהו אחר, חייבים. 


 – – – 


 מה? כן, זה בסדר. הם נטרלו את העניין הזה. ועוד ארבע פעמים זה היה: ברפורמה לחינוך בשנת 1960 ומשהו, כשראש הממשלה הודיע על חטופי אנטבה, כנראה היה פה איזשהו דיון, בדיון בחוק ההתנתקות שהיה כאן ובהצעת חוק הקולנוע – אני לא יודע, משהו שגם היה כאן בזמנו. 16 פעמים. רק היום, היום – חמש פעמים. תבין פרופורציות. תבינו, כשאנחנו אומרים לעם ישראל שאתם דורסים, הורסים את הכנסת, זאת הכוונה. עכשיו, תסתכלו קדימה, תסתכלו לאופק. היום היושב-ראש סגר פה את המליאה. מדוע? בגלל שמר בנט החליט שהוא לא בא לכנסת. מה זה משנה מה כתוב בתקנון? הוא לא בא לכנסת. אבל התקנון – יש 40 חתימות. דרך אגב, אתה יודע על זה חודש מראש, לפי התקנון של הכנסת. 

אני רוצה לספר לכם סוד: כשאני הייתי יושב-ראש הקואליציה היה לנו דיון של 40 חתימות. בא אליי ראש הממשלה דאז נתניהו ואמר לי: תשמע, דודי, אני לא יכול לבוא. זה היה בשבוע האחרון. אמרתי לו: אין דבר כזה. זה החוק, זה התקנון, מה לעשות. ניסיתי אפילו לדבר, לבוא בדין ודברים. פה לא הסכימו. אמרתי לו: אין מה לעשות, אתה בא לכנסת, בגלל שחוק זה חוק, ואנחנו אנשים שומרי חוק. אבל תמיד אמרתי שבשמאל זה האנשים הכי בריונים, הכי אכזרים והכי אנטי-דמוקרטים. למה? הם מעל החוק. בגלל שהם אנשים נאורים, הם אנשים צדיקים, הם אנשים חכמים, הם מבינים מה טוב למדינה, הם מבינים מה טוב להם. 

 לכן, בנט החליט: מה פתאום שאני אבוא? ומה הוא מצייץ, אדוני השר? הוא עוד מצייץ שאנחנו לא רצינו לקזז אותו בגלל שהוא בעצם נמצא בבידוד. הרי כל היציע למעלה זה יציע של בידוד. מתחילת הקורונה יושבים פה ח"כים, כולל ראש ממשלה לשעבר. בכלל, אתה טוען שהמגפה היא כל כך חמורה, הרי שר האוצר שלך אומר שזו רק שפעת. פתאום אנחנו רואים שהוא מצייץ לו ואומר: איך אתם לא מקזזים אותי – ולא בא לדיון. ומה עושה היושב-ראש? סוגר את הכנסת לארבע שעות, שלוש שעות. למה? ככה. 

עכשיו תחשוב, השר טרופר, נניח שמחר אני היושב-ראש, החבר'ה נסעו לחוץ לארץ, ואין לנו רוב – אני סוגר את הכנסת. אומר: חבר'ה, עד שהם לא חוזרים, בעוד שבוע וחצי-שבועיים, לא פותחים. זה נשמע לך הזוי, נכון? אבל אני רוצה להגיד לך משהו. חבר שלך מר האוזר, ראיתי בעיתון השבוע שהוא הציע לסגור את הכנסת לשלושה חודשים. למה? כדי שהגב' פינטו תחזור מחופשת לידה, כשהיא עצמה נורבגית, תבין. אין לי מושג איך היא נכנסה לכאן במקום לעבוד בחוץ כמו כולם ולחפש עבודה. סידרתם לה עבודה. אז במקום שהיא תתפטר לתקופת חופשת הלידה ושיחזור חבר הכנסת שנבחר על ידי הציבור, אז אומרים לנו למה אנחנו לא מקזזים אותה. תבין איזה עולם הפוך. 

אתה יודע מה? כל יום אני צובט את עצמי כדי להאמין שזה אמיתי. אני כבר לא מבין מה קרה לכם. האם אתם רציניים? האם אתם צוחקים עלינו? האם אתם צוחקים על הציבור? אין לי מושג איפה אתם נמצאים. רמת האבסורד שאתם מצויים בה היא פשוט בלתי נתפסת. 

לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם כבר אפשר לתקן את המצב הזה, בגלל שברור לכם שיום אחד הגלגל יתגלגל ויתהפך. זה ברור. אם לא, תמשיכו בדרככם. לא משנה, אני גם לא אומר בעוד כמה שנים. אבל ברור לכם שאם אתם הבאתם חמש פעמים, אז מחר זה יהיה עשרה חוקים; וברור שאם סגרתם את הכנסת לשלוש שעות, ברור לכם שלאחר מכן, פעם, זה יהיה גם לשבועיים. תבינו, זה בגלל שאין פה גבולות. הרציונל נשבר. כל חוק, כל כלל, נשבר. בהתחלה כל דבר קורה במשורה – שלוש שעות, אחרי זה זה מתפתח לשש שעות, אחרי זה זה ליומיים. הרי ברור לכם מה יקרה פה. לכן החשיבות של השמירה על הכללים היא מאוד קריטית בעסק הזה, אחרת העסק הולך ומידרדר. אני לא זוכר ימים כאלה בכנסת, מעולם. גם כשלא הייתי חבר כנסת הייתי מבקר הרבה בכנסת ועוקב. דברים כאלה אף פעם לא היו בכנסת. ואני שואל את עצמי איך מתקנים את זה. הרי ברור לחלוטין שאם זה יתהפך, אנחנו לא נבוא ונגיד לכם: עכשיו, בואו ננהג איתכם בהגינות. לא, מה פתאום, ניקח את כל מה שעשיתם, ואמרתי, נכפיל אותו פי שניים ונקדם אותו, שיכאב לכם, שתבינו מה קורה, אחרת תחזרו על עצמכם, אם בעוד 40 שנה עוד פעם תחזרו. השמאל במדינת ישראל ילמד מאיתנו לקח עצום, הוא וכל המערכות שלו. דרך אגב, אני לא מדבר רק על חברי הכנסת. לכן אני אומר לכם: רבותיי, השתגעתם, החלקתם על השכל. כל יום אתם שוברים עוד נושא ועוד טאבו ועוד נושא. ותזכרו תמיד, בסוף הגלגל מתגלגל והפערים והזוויות הולכים ונפתחים. ככה זה בחיים. 

עכשיו אני רוצה לעבור, אדוני היושב-ראש וכבוד השר, לנושא אחר לגמרי. תראו, היום עמד על הפרק, השר טרופר – הייתה הצעת חוק שהייתה אמורה לעלות. קראו לה: הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה). אני אספר לך במה מדובר. לפני כחמש שנים משרד התקשורת דאז החליט לפתוח את השוק גם לערוצים אינטרנטיים, על מנת שגם כל חברות הסלולר יוכלו למכור גם טלוויזיה. הערוצים המסחריים, 12 ו-13, שמשדרים בעידן פלוס חינם – באו לערוצים האלה וסגרו איתם, מה שנקרא, חוזה לגבי השידורים שלהם. כשבאה המדינה ויצאה קדימה עם הנושא, אמרו להם: רבותיי, השידורים יהיו חינם. אמרו להם: חבר'ה, למה אתם מתערבים? הרי כבר עשינו הסכם לחמש שנים. באה אז המדינה ואמרה: אוקיי, תקשיבו, היות שעשיתם כבר הסכם, אז מה שאנחנו מבקשים זה שני דברים: 1. זה לחמש שנים, עד תום התקופה; דבר שני, אתם לא מעלים את המחיר פר צופה, מה שנקרא. ככה למעשה הסתיימו חמש השנים. 

מה עושים היום? מה עושה שר התקשורת? דרך אגב, הם מגישים רפורמה, כבוד השר טרופר, בכל נושא התקשורת. יש הרבה נושאים – הרגולציה, הסיפור של ההשקעות בתוכן ישראלי וכו' וכו'. את כל זה שמים בצד. מה השר הנדל מביא היום? השר הנדל רוצה להביא לנו, כנראה בשבוע הבא, את החוק שלמעשה נותן להם ארכה, שימשיכו לגבות עוד כסף מהציבור, ערוץ 12 ו-13; לא מזוודות כסף – עשרות מיליוני שקלים, משאיות של מזומנים. על מה ולמה? דרך אגב, הרי ברור לחלוטין שבסוף זה מתגלגל על אותו אחד שעכשיו מחליט להתחבר לפרטנר ולכל הערוצים בסלולר. 

חשבתי – איך אמרתי? זו בעצם שיטת השקשוקה של השמאל. זה בדיוק מה שקורה כאן. במקום שהשלטון ידאג למדינת ישראל, במקום ששר התקשורת ידאג לאזרחים, הוא דואג לערוצים והם דואגים לו. זה מזכיר לי בדיוק, דרך אגב, שבתקופה הסובייטית, אדוני השר, הייתה עיתונות בברית המועצות, גזטה פראבדה – זה היה עיתון שקראו לו "אמת", יענו – ובטלוויזיה היה ערוץ טלוויזיו פרגרמה טולקה אצ'י. היום בארץ יש לנו צבאנאצט וטרינאצט. זה בדיוק – מה שקרה בברית המועצות לשעבר קורה כאן. אנחנו משלמים לערוצים כסף, אתם בשמאל, והם אפילו לא משדרים את ההפגנה במוצאי שבת כל שבוע בבית של בנט. למה שהציבור ידע בכלל שמפגינים? רק בבלפור, כשהיו 40 איש, היו באים בהתחלה 50-40, היו שולחים את כל ניידות הטלוויזיה, כולל פריצות לשידורים כל עשר דקות, זה בוודאי. אבל זה מה שעושה שר התקשורת. לא יאומן כי יסופר. 

 רבותיי, אנחנו נותנים לערוצים – דרך אגב, חשבתי שאנחנו באים להוריד את המחירים לאזרחים. חס ושלוש, אנחנו הולכים לתמוך בערוץ 12 ו-13, כדי שרינה מצליח תקבל משכורת יפה יותר, ודנה ויס וגיא פלג וחבר מרעיהם. וכמובן, אנחנו גורמים לכך שאזרחי מדינת ישראל ישלמו על הכבלים האינטרנטיים שלהם כמה עשרות שקלים יותר. למה לא? הרי הם לא מבינים מה קורה פה. זו הממשלה שלכם וזה שר התקשורת, שרץ כל רבע שעה להצטלם ליד איזה בור של איזה סיבים, שכבר פרוסים, דרך אגב, קרוב ל-20 שנה. הרי ברור לחלוטין שזה לא קרה בארבעת החודשים האחרונים או בחמשת החודשים האחרונים. 

 אני מספר לכם שבגלל הנושא האוניברסלי אנחנו לא חתמנו לבזק, והם התחננו בפניי כשהייתי שר התקשורת. עד שלא סגרנו את מתווה הסיבים, שנתן תשובה אוניברסלית, ואני לא רוצה להלאות אתכם מה עשינו – דרך אגב, זה התחיל לפניי; אפילו לא אני עשיתי, אני רק הגעתי כמעט לסיומת של כל הסיפור המכרזי. התחיל בזה גם המנכ"ל הקודם וגם הצוות המקצועי של המשרד וגם השר הקודם. ומה לעשות שהשר הנדל – וזה בסדר מבחינתי – בתחנה שלו הכול כבר יצא לאוויר והסיפור כבר נחתם והכול בסדר. אז הוא נוסע היום בארץ – דרך אגב, איפה שבנט נמצא, הוא לוקח אותו איתו, למה אין להם הרבה מה לעשות. הרי ברור לכם לחלוטין שגם משרד התקשורת זה משרד שאין בו נפח עבודה, ובוודאי לא נפח של שר. את זה אני אומר לכם כשר, ובוודאי ובוודאי המשרד הזה צריך להתפרק. צריך בכלל להקים משרד – אם היה לכם קצת שכל ולא הייתם רצים ריצת אמוק למחוק את מה שעשינו, בוודאי שצריך היה להקים את משרד הדיגיטל, הסייבר הלאומי והתשתיות הלאומיות. הרי זה ברור לכם. זה גם מה שקורה בכל העולם. זה ברור לכם שבשנים הקרובות זה צריך להיות המשרד כמעט הכי חשוב במדינת ישראל, בוודאי ובוודאי לא פחות ממשרד הביטחון.

אבל מה זה מעניין אתכם? הרי זה מה שכתבנו. עשיתי מסמך מסודר בעניין הזה. השרה שלכם אפילו לא קראה לי כדי לשאול אותי מה עמדתי, אפילו לא לשלוש דקות. היא הרי מבינה הכול. מייד ביטלתם את הכול. והשר הנדל, תפקידו לקחת את מר בנט ולהסתובב ממגוב למגוב של בזק, שהם התחילו לחבר עכשיו את הבתים, בגלל שעכשיו בעצם המדינה לוקחת את הסוגיה האוניברסלית, ואני לא אלאה אתכם איך עשינו את זה. הוא עכשיו מתחיל להשוויץ כאילו ש-70 שנה המדינה רק חיכתה לו: עכשיו פרסנו את הסיבים, עכשיו בעצם המצאנו מה זה דור 5. עד לפני ארבעה-חמישה חודשים לא ידענו מה זה בכלל. 

 בעצם, זה מה שקורה לכם כמעט בכל משרד. כבוד השר, אתם עסוקים ביחסי ציבור. אתם ממשלה שאין בה קשר בין אחד לשני. כל מה שאתם עושים – קמים בבוקר, ורובכם המוחלט עוסק ביחסי ציבור. דרך אגב, אין פה קברניט לספינה הזאת, אתם יודעים, גם בנושא הקורונה. הבן אדם הכי מיותר בממשלה זה ראש הממשלה. מר בנט עצמו לא יכול לקבל החלטה אחת. אפילו לגבי בני ביתו הוא לא מסוגל לקבל החלטה. הרי הוא רצה לסגור את שדה התעופה – לא נתנה לו שרת התחבורה; שר האוצר אומר לו: אדוני, שום דבר לא יהיה פה, שום סגירות, למה אני לא – איך הוא אמר בתחילת הדרך, מר ליברמן? אני שומע לעצות המומחים הרפואיים. מייד, מהר מאוד הוא ביטל אותם ואמר: חבר'ה, אנחנו לא משלמים לאף אחד שקל, ומי שלא רוצה – שיחפש עבודה ויחליף עבודה, והפקיר את עם ישראל. ומר בנט הרי רוצה לכאורה לעשות חיסונים בבתי הספר, ושרת החינוך לא מעוניינת, ושר הבריאות מחליט מה שהוא מחליט, והכול פה שיטת שקשוקה. הכול פה שקשוקה. ראש הממשלה – אנשים לא מבינים מה תפקידו. ראש הממשלה, התפקיד שלו הוא להוביל את הממשלה. בסופו של דבר, אם ראש הממשלה לא מצליח להעביר החלטות בממשלה, הוא מתפטר באותו רגע, בגלל שאחרת, מה בעצם התפקיד שלו? הרי אין לו תפקיד ספציפי. ראש הממשלה, אין לו תפקיד ספציפי. הוא נוגע בכל מקום שהוא חושב ששם בעצם הוא אמור לגעת ולפתור את הבעיות. 

אבל יש לנו כאן ראש ממשלה לא לגיטימי, שלא מבין דבר וחצי דבר, לא עשה כמעט מעולם שום דבר, לא ניהל כמעט שום דבר, לא הוא, לא לפיד. צוות כזה. לדאבוני הרב, איך אמרתי? אם זו לא הייתה מדינת ישראל, הייתי בטוח שזו בדיחה מצחיקה. והאנשים בחוץ, השר טרופר, בחרדה. אני מציע לכם, ואמרתי את זה גם למר בנט ולכל הממשלה: תצאו קצת ותסתובבו ברחוב. תבינו, תשמעו מה אנשים אומרים. תקשיבו קצת, טיפה, מה אנשים אומרים. אתם תיבהלו. דרך אגב, זה לא קשור לפוליטיקה. אתם תראו בחוץ אנשים בחרדות עצומות, גם על מדינת ישראל, גם על הערכים היהודיים, בכל נושא – הביטחון, קורונה, אבל בוודאי ובוודאי כל הנושאים של הערכים היהודיים במדינת ישראל. המדינה בורחת לנו מהידיים. המדינה מתפרקת לנגד עינינו. תראה, את כל זה הספקתם בשישה חודשים. אני לא מאמין. אני לא האמנתי אי פעם שנזק כזה יכול להתבצע בשישה חודשים. חשבתי ש-60 שנה אנשים לא יספיקו לעשות נזק כזה. שישה חודשים. תראו מה קורה לנו במדינה. צאו החוצה, שמעו את האזרחים. עזבו אותנו, עזבו פוליטיקה. תשמעו מה האזרחים היהודים במדינת ישראל חושבים עליכם. 


 תודה. 


 ואז תיבהלו באמת, ולדעתי גם תשימו את המפתחות ותלכו הביתה. תודה רבה.


תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני. בבקשה, עד 15 דקות לרשותך.


אתה נהנה לנהל שעה אחר שעה, שעה אחר שעה.


 רק הגעתי.


 כי יש לו רוגע כזה, בטח.


 רק הגעתי, אדוני.


הנאה צרופה.


 הוא קיבל הנחיות.


ממי, אבל? ממי?


מהיושב-ראש. חבל שהוא לא בא. 


אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לילה טוב – – –


אנחנו מרגישים פראיירים – – –


לא, אתה לא תרגיש פראייר בנאום שלי. 


למה פראייר?


 אבל אנחנו לא פראיירים, אנחנו ח"כים רציניים. 


 אתה לא תרגיש פראייר בנאום שלי. אני מבטיח לך שלא תרגיש פראייר בנאום שלי. 


 למה פראיירים?


אנחנו עוקבים אחרי הדיונים, משתתפים בדיונים, 03:00.


אני שמח לראותך כאן, ועוד בחוק הזה.


 חוק חשוב ומסוכן.


ועוד בנאום שלי.


בבקשה. בהצלחה.


אני רוצה לספר לכם קצת על ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, פלג שהוצא אל מחוץ לחוק. בשנת 1997 החל סלאח להיאבק על תודעת המוסלמים בישראל באמצעות שימוש במסגד אל-אקצא כדגלו. סלאח כינס כנסי תמיכה והאשים את ההנהגה בישראל בניסיונות לפגיעה בהר הבית ובמקומות הקדושים לאסלאם; הסתה. ב-4 ביוני 2002 פרסם ביטאון התנועה האסלאמית שיר נגד הציונים. התרגום: העושקים, הפושעים, מפגיזי המסגדים, שוחטי הנשים ההרות והתינוקות, הוי, הגזלנים, אתם חיידקי כל הזמנים, הבורא גזר עליכם להיות קופים מפסידים, הניצחון שייך למוסלמים מהנילוס עד הפרת. 

בעקבות אירועי אוקטובר 2000 הואשם סלאח באחריות חלקית למאורעות בשל ליבוי האש במגזר הערבי. ועדת אור, בדוח הסופי שלה, כללה את סלאח ברשימת המוזהרים עקב שורה של מעשים, שכללו בין השאר שבח לאירועים האלימים, האשמות כוזבות כלפי מדינת ישראל, שלילת הלגיטימיות שלה וליבוי האש בקרב ערביי ישראל. הוועדה מצאה אותו אשם בכל הסעיפים. בשנת 2003 נאסר סלאח יחד עם מנהיגים אחרים של הפלג הצפוני בחשד לסיוע לתנועת החמאס, מגע עם סוכן זר, חברות בארגון טרור ועבירות כלכליות שונות. סלאח וחבריו הואשמו בהעברת כספים לארגון חמאס ובהעברת ידיעות לאויב והוחזקו במעצר כשנה וחצי. 

באוגוסט 2007 ספד למחבל הערבי-ישראלי שנוטרל לאחר שחטף אקדח ממאבטח בירושלים, ואמר: אנחנו מברכים אותך, הצטרפת לשהידים. באוקטובר 2009 נאם באום אל-פחם וקרא למאמינים המוסלמים לבחור בין להיות שהידים לבין ויתור על אל-אקצא, ואיים כי מדיניותו של ראש הממשלה נתניהו תוביל את המזרח התיכון לבעירה. ההתבטאות הזו הובילה למהומות קשות בירושלים ולמעצרו והרחקתו מהעיר למשך 30 יום בגין המרדה והסתה. במהלך המהומות בהר הבית התפרע וירק על שוטר. הוא נעצר, הוגש נגדו כתב אישום על תקיפת שוטר, והוא הורחק מהעיר העתיקה למשך 60 ימים. 

בינואר 2010 הורשע בהתפרעות ותקיפת שוטר. שוב נידון לתשעה חודשי מאסר בפועל ולשישה חודשי מאסר על תנאי. בסוף מאי 2010 השתתף במשט לעזה. לאחר הגיעו לחופי ישראל נעצר. בעקבות האמירות שלו אסרה שרת הפנים של הממלכה המאוחדת תרזה מיי על סלאח להיכנס לממלכה ב-2011, בשל היסטוריה של אנטישמיות ארסית. ביוני 2011 הוא הפר את האיסור, ובשל כך נעצר בלונדון למשך שלושה שבועות.

 בנובמבר 2013 הוא הורשע בהסתה לאלימות בעקבות אלימות שפרצה לאחר נאום ההסתה שלו ונידון לשמונה חודשי מאסר. ערעור הפרקליטות על זיכויו מעבירת הסתה לגזענות ועל קלות עונש המאסר התקבל, ובעקבותיו הוחמר גזר הדין ל-11 חודשי מאסר בפועל ועוד שמונה חודשים על תנאי. סלאח נמנה עם חברי מועצת הנאמנים של קואליציית הצדקה, ארגון גג המרכז העברת תרומות מרחבי העולם לתנועת החמאס. 

 במאי 2014 גזר עליו בית המשפט השלום בירושלים שישה חודשי מאסר על תנאי בגין, שוב, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. ביוני 2014 הוחלט לאסור את יציאתו מישראל בנימוק שהצטבר מידע מודיעיני בנוגע לכוונותיו של סלאח להמשיך ולפעול בניגוד לחוק מחוץ למדינת ישראל וכי יציאתו תהיה פגיעה בביטחון המדינה. 

 בנובמבר 2019 הורשע סלאח בהסתה ובהבעת תמיכה בטרור לאחר הפיגוע הכואב בהר הבית שבו נרצחו שני שוטרים מירי שלושה תושבי אום אל-פחם. סלאח הסית לפגיעה בכוחות הביטחון וקרא לאחר הפיגוע: ברוח ודם נפדה את אל-אקצא. אחד המחבלים שרצחו את השוטרים אמר לפני שנוטרל: אני מהחבורה של ראאד סלאח. אני הייתי בהלוויה של שני השוטרים שנרצחו, האיל סתאוי וכמיל שנאן, זיכרונם לברכה. אלו היו הלוויות שפשוט מרסקות; תינוק בן שבועיים, תינוק בן שבועיים שנותר ללא אביו. הבכי, הכאב – זה היה פשוט בלתי נתפס; הלוויות שקורעות את הלב. אחרי הפיגוע הלך סלאח למשפחות המחבלים ואמר: הם כולם נמצאים עם נביאים, צדיקים ושהידים. 

 לאחר מכן עצרו בתל אביב את המחבל עלאא טוויל, שהגיע לבצע פיגוע דקירה ונשען על דברים שאמר סלאח יומיים קודם לכן. במקרה נוסף שני בני דודים שהשתתפו בעצרת של סלאח ביצעו פיגוע דקירה קשה חודש לאחר מכן בשכונת פסגת זאב בירושלים. באותה עצרת השתתף גם עלאא אחמד זיוד, וכמה שבועות לאחר הכנס דרס ודקר חיילים ואזרחים בצומת גן שמואל. 

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי אני באמת לא מצליח להבין, לא מבין. חבר קואליציה שלכם נפגש עם חלאת האדם הזה, עם המחבל הזה, שדם יהודים נשפך בגלל ההסתה שלו, שהיה אחראי להסתה לפיגועים, להרס, לכאב, לחורבן, להרס של משפחות, וחבר קואליציה נפגש איתו מחויך, מבסוט, נותן לו לגיטימציה. אתם שמעתם מישהו, ראש הממשלה, יוצא נגד זה? קורא לסדר את חבר הקואליציה ואומר לו: זה קו אדום, עם המסית הזה אנחנו לא נפגשים, לא מחבקים ולא מצטלמים? או את ראש הממשלה החליפי? או את גדעון סער, הימני? אילת שקד? שמעתם מישהו שיוצא נגד חבר הקואליציה שנפגש עם המסית, המסית שגרם לכל כך הרבה פיגועים, שגרם לכל כך הרבה דם שנשפך? הם לא יצאו נגדו. הכיסא – הוא חבר קואליציה, הם צריכים אותו. 

פעם הייתה להם אידיאולוגיה, היו להם ערכים, היו להם קווים אדומים, שעם טינופות כאלה לא מתעסקים, לא מחבקים. אבל היום, מאז שהוקמה הממשלה, אני לא מצליח להבין מה עובר על האנשים האלה, באמת שאני לא מצליח. נותנים לגיטימציה לתומך טרור שכזה. ממה הם מפחדים? מה יותר חשוב? מה יותר חשוב? הדם שנשפך, דם יהודים, דם השוטרים הדרוזים, זה לא חשוב, חשובה הקואליציה? הכיסאות האלה שיש פה, זה יותר חשוב? לא אומרים מילה, לא פוצים פה. לאן הם הגיעו? אני באמת באמת מרחם עליהם. אני מרחם עליכם. 

בעיתון ידיעות אחרונות, בשבעה ימים בסוף השבוע, היה ריאיון של מנסור עבאס, עוד חבר קואליציה. אומרת לו הכתבת, המראיינת: אני רואה שאתה לא הלכת לבקר את סלאח. קראת את זה, חבר הכנסת טיבי?


 אני הלכתי לבקר.


אה, גם אתה הלכת. בטח. אתה יודע מה? עליך אני לא מתפלא. אתה לפחות אומר את האמת. אתה מחבק תומכי טרור. אתה מחבק אותם, נותן להם לגיטימציה, אבל לפחות אתה אומר את זה. אתה לא מסתתר. אתה גם לא בקואליציה.


 אני לא מפחד מאף אחד. אני עושה מה שאני מאמין בו.


אתה לא צריך לפחד, זו האמת שלך. לחבק תומכי טרור – זה מה שאתה מאמין בו. בסדר. 


 טרור – זה בלקסיקון שלך.


טרור זה שהוא מסית, ואחרי שהוא מסית הולכים לרצוח יהודים. 


 – – – מנותקים מהעם – – –


אחרי שהוא מסית הולכים לרצוח יהודים.


 חבר הכנסת טיבי, מי שמאמין לא מפחד.


מחבל שאומר: אני התלמיד שלו, אחרי שהוא עושה את הרצח הזה, זה מסית. הוא זה שגרם לרצח. אתם צריכים להתבייש שאתם מחבקים אחד כזה. ואומר מנסור עבאס: זה שלא הלכתי זה לא אומר שאני לא הולך לבקר אותו. אני אחליט מתי נוח לי ואני אבקר אותו. איך אתם לא מתביישים לשבת עם אנשים כאלה? אין לכם טיפת בושה? עם תומכי טרור, מסיתים, שגרמו לרצח יהודים, איתם אתם יושבים? מהם אתם מפחדים? למה, בשביל כיסאות? מה קרה לכם? איפה הערכים שלכם? לאן הם נעלמו? 

לא מדובר על משהו ליד, משהו קרוב; על רצח, ואתם נותנים לזה לעבור כאילו כלום. העיקר שהם יהיו רגועים, מנסור וכולם, ומאזן, שיהיו רגועים, שלא יתעצבנו. אנחנו לא רוצים להכעיס אותם. הרי הם מכופפים אתכם בכל דבר. אז פה, תצאו נגד הדבר הזה? אתם מפחדים. ולאיזו רמה הגעתם? אתם לא מעיזים לגנות מישהו שמצטלם עם המסית הזה, עם האיש שהקראתי לכם עכשיו איזו שורה של מעשים נפשעים הוא עשה, לאיזה מעשים נפשעים הוא אחראי. את זה אתם מתביישים לגנות? מזה אתם מפחדים? פשוט בלתי נתפס, מה שקורה לכם ומה שעובר עליכם. 

אני אנצל את הזמן שנותר לי לדבר על החלטת היועץ המשפטי לממשלה, שהחליט שלא לגבות את ההחלטה של שרת החינוך יפעת שאשא ביטון שלא לתת פרס למי שתומך בחרם על מדינת ישראל על כל חלקיה – החלטה שקיבל בתחילה יואב גלנט כשר החינוך, ואחרי זה יפעת, ואני מברך על הבחירה, גם של יפעת. עכשיו מגיע היועץ ואומר: לא, אין לכם מספיק הוכחות, הוא לא באמת, זה לא באמת חרם, הוא לא התכוון. 

אני הגשתי לפני משהו כמו חודש ומשהו הצעת חוק שכל מי שתומך בארגוני ה-BDS ומעודד חרם על גופים במדינת ישראל, במרכז, בנגב, בגליל, ביהודה ושומרון, בכל מדינת ישראל, אז הוא לא יוכל לקבל פרס מהמדינה. הממשלה ביקשה ממני לחכות עם זה שישה שבועות. עברו שישה שבועות. אני חושב שזו ההוכחה הטובה ביותר, בגלל העמדה של היועץ, למה אנחנו אלה שצריכים לבחור למי לתת את הפרס ולמי לא. אני מקווה שבמקרה הזה תתגברו על הפחד שלכם ממרכיבי הקואליציה ותעבירו את החוק החשוב הזה. 

לסיום, בדקה וחצי – איתן, אתה גם פה – אני אנצל את ההזדמנות לדבר על מה שהיה בוועדת הכנסת, שבה הסברתם לנו כמה החוקים הללו הם חשובים ודחופים, ואו-טו-טו הם מסתיימים, ואנחנו לא יודעים מה יהיה, לא יהיה אפשר לגייס, הדברים ייעצרו – הכול ייעצר, כל המדינה תיעצר. 


לא, זה לא מה שאמרנו.


אבל מעניין – אני בטוח שידעתם, כי הוראות שעה, אנחנו יודעים מתי הן מסתיימות ברגע שמחוקקים אותן. ומה שמפתיע אותי, שזה כל כך דחוף שבמהלך החודש-חודשיים האחרונים, בעצם מאז שאתם בממשלה, רוב החוקים שעניינו אתכם ושהבאתם לפה זה להגביל את כהונת ראש הממשלה, זה לנפח את הממשלה בעוד שר פה, לסתום איזה חור פה, איזה אלי אבידר ממורמר, שלא רוצים אותו פה בכנסת, שלא יעשה בעיות. אלה חוקים שהבאתם בסיטונות, זה היה דחוף לכם – עוד איזה נורבגי למפלגה הזאת, עוד נורבגי למפלגה הזאת. אם זה היה כל כך דחוף לכם, אולי במקום החוקים הדיקטטוריים האלה, הפרסונליים האלה, הייתם מביאים את הוראות השעה לפני חודש, ולא היה את הלחץ הזה. 

ודבר אחרון, מה שאני אומר לכל חברי הקואליציה שאני באמת מדבר איתם: אתם רואים מה קורה פה. אני לא מצליח להבין מי זה – כי הרבה חברי קואליציה שאני מדבר איתם, גם להם נמאס מהאווירה הזאת שיש פה. לכולנו נמאס. לאף אחד זה לא כיף. נכון, יש קואליציה, יש אופוזיציה, אבל עובדים בסוף, ואני לא מצליח להבין את ההתעקשות הזאת של ועדת הכנסת וועדת הכספים. ברגע שאתם תיתנו לנו את מה שמגיע לנו, אני אומר לך, איתן, זה ישפיע על הכול. גם על המליאה זה ישפיע. כל האווירה תשתנה. ברגע שנחזור פה לשגרה נורמלית, בלי הדריסה הזאת שלכם, הכול פה ישתנה. תפסיקו לתת לבן אדם אחד, שפועל רק מיצר הנקמנות, לגרום לאווירה שיש פה בין הקואליציה לאופוזיציה, שלא אמורה להיות כך. 

ואני חושב שביום שבאמת תתעשתו ותיתנו לנו את מה שמגיע לנו – וזה לא הרבה, ויש לכם רוב, ורוב החברים בוועדות הם נורבגים, והם די ממושמעים, בוא נגיד, לא תהיה לכם שום בעיה בשום הצבעה – תעשו את זה, תנו לנו את מה שמגיע לו בוועדות, ואני בטוח שכל האווירה, גם במליאה, תשתנה. תודה.


תודה רבה, חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה, אדוני, עד 15 דקות לרשותך.


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כיהודים מאמינים אין לנו שום דבר שיכול להסיט אותנו מההלכה. אני אומר זאת כאן וכעת בגלל הדברים שאני רוצה לומר בהמשך. הוויכוח בין יהודים שומרי תורה ומצוות לבין יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות היה מאז ומתמיד. הייתה את תנועת ההשכלה, אחר כך הוקמה התנועה הציונית. התנועה הציונית ביטאה את גישתה בסיסמה: היה יהודי בביתך וגוי בצאתך. 

 התנועה אגודת ישראל, שאני מייצג, הוקמה אחרי שהוקמה התנועה הציונית ואחרי תנועת המזרחי. רק אז החליטו גדולי התורה להקים תנועה שתאחד את היהדות החרדית במסגרת ארגונית אחת. לפני כן כאן בארץ חיו יהודים חרדים, קהילה של ספרדים מעדות המזרח וקהילה אשכנזית, ובמשך הזמן החלו להגיע לכאן חלוצים, שליחי התנועה הציונית. יש סיפורי גבורה על מסירות הנפש של יהודים חרדים שעלו ארצה מהגולה, וגם כאשר הכמיהה והגעגועים לעלות לארץ, לחיות כאן בארץ הקודש ובכך גם לקיים את מצוות יישוב הארץ ואת מצוות התורה שניתן לקיים רק כאן בארץ, זה לא היה יכול לגרום ליהודי חרדי שיסטה, חס ושלום, מההלכה או מהמצוות. וכשאני מבקש לחדד זאת, אומר כך: יישוב הארץ כמעשה לאומי לא בא, חס ושלום, על חשבון קיום התורה. ומה שברור, ואמרנו זאת תמיד: התורה היא מעל לכול וגם מעל העניין הלאומי. 

 הזכרתי כבר בעבר אבל אני חוזר על כך, שכדי שבאו"ם ייתנו החלטה בעד הקמת מדינה ליהודים והיענות לדרישה של הסוכנות היהודית בחלק משטחה של ארץ ישראל, האו"ם ביקש לדעת מה עמדת אגודת ישראל. והרי רק אחרי שראשי הסוכנות היהודית התחייבו במסמך הסטטוס קוו לקיים כמה תנאים שאגודת ישראל הציבה לסדר ההתנהלות של המדינה בנושאי דת מרכזיים, קיבלו ראשי אגודת ישראל את הסכמת הוועד הפועל של מועצת גדולי התורה שאין זה מתפקידה של אגודת ישראל להביע התנגדות באו"ם להקמת המדינה, אבל גם לא להביע עמדה בעד הקמת המדינה. 

זה ברור לכולם שבעת הקמת המדינה ראשי אגודת ישראל דאז לא חלמו לרגע שהמדינה תתנהל לפי שלטון התורה, אבל מתוך השיקולים הנוספים, ובעיקר משום שלא היה סיכוי כלשהו שהמדינה שתוקם תתנהל לפי ההלכה, הרי שגדולי התורה הסתפקו בכך שלפחות הנושאים העקרוניים כפי שמופיעים במסמך הסטטוס קוו יתנהלו כפי שפורט שם. ברור שגם כאשר שחרור בני הישיבות לא נכלל כידוע במסמך הסטטוס קוו, כי במסמך הסטטוס קוו היו ארבעה נושאים, שהם נישואים וגירושים על פי הלכה – שהיום מנסים לקעקע את זה; הכשרות – שמנסים לקעקע את זה, מנסים היום לעשות את זה, וזה היה כתוב במסמך הסטטוס קוו; שבת זה יום המנוחה השבועי – גם בזה רוצים היום לפגוע; והחינוך – שכל אבא יכול לחנך את הילדים שלו לפי הדרך שהוא רוצה. בני הישיבות לא נכללו במסמך הסטטוס קוו, אבל היה ברור שהחותמים על המסמך יצטרכו גם לאפשר מתן דיחוי ללומדי תורה. בהמשך בן-גוריון גם הביא לפטור הבנות משירות צבאי ומשירות לאומי. לכן, גם אם היינו בקואליציה, משמעת קואליציונית לא הייתה גורמת לנו להצביע בעד חוקי שירות ביטחון שדנים עליהם הלילה, כי זה כולל שירות של נשים, ואצלנו נפסק על זה שזה ייהרג ואל יעבור. 

 כבר דובר רבות על כך שעבורנו – האפשרות שכל החפץ ללמוד תורה יקבל את הדיחוי משירות צבאי. מי שמכיר ומי שעוקב אחרי מייצגי היהדות החרדית במשך השנים שקדמו להקמת המדינה ובשנים שלאחר מכן, יראה שכאשר היה מדובר בנושאים עקרוניים הנוגעים לנו ולקיומנו, נאבקנו עם כל העוצמה, מאחר שהשאלה הייתה מעשית. גם כאשר נדרשנו רק למחות ולהעביר את עמדת ההלכה ולהשמיע דעת תורה, גם את זה עשינו בקול רעש גדול. 

ידוע שהחיים הפוליטיים הם מורכבים ולא פשוטים כלל, ותמיד, כמו עם היד על הדופק, צריך לאמוד כל התרחשות, כל החלטה, כל אמירה, ולהחליט עקב כך על אופי התגובה, ולפעמים אם בכלל. ואנחנו יודעים גם לומר שעם כל הסימפתיה ששידרו ראשי המדינה ששלטו גם בממשלה כלפי היהדות החרדית עם קום המדינה, הרי בסמוי ובגלוי הם חיפשו איך להשליט את עצמם ודעתם עלינו, על הציבור החרדי, ויותר זה היה כאשר הם ביקשו לנער את החרדים מעליהם, כמו שאומרים, וגם להתנער מההתחייבויות שנתנו להנהגת הציבור החרדי. 

כאשר בן-גוריון וחבר מרעיו הגדירו את הצבא ככור ההיתוך של הנוער בישראל, הנורה האדומה הבהבה בחדריהם של ראשי אגודת ישראל, והם נדרכו כקפיץ אל קרב שאמור להתחולל. היה לה, ליהדות החרדית, ממה לחשוש, כי היה ברור שכאשר ראשי המדינה יוכלו לאכוף גיוס של שירות צבאי גם על לומדי תורה, הם יעשו זאת. ידוע גם שהיו מתיחויות בין היהדות החרדית לבין מפא"י ומפ"ם דאז, אולם אנחנו יודעים, בחסדי השם, שההסדר של הדיחוי לבני הישיבות התקבע יותר ויותר. כאשר במסדרונות הפוליטיים התייאשו מהניסיונות להפעיל שירות צבאי על לומדי תורה, המשחק עבר לזירה אחרת. היום, וכבר שנים בשנים האחרונות, אנו שומעים מבית המשפט מפעם לפעם את הדרישה שיש לגרום לשוויון בנטל של חרדים מול חילונים. כאשר מתחדדת הדרישה שגם לומדי תורה ישרתו בצבא, אני מנסה לקבל תשובה מדוע אין חובת גיוס על הערבים. והיום השאלה הזאת תישאל שבעתיים, כי הערבים גם מקבלים תקציבים גדולים, ענקיים, ותמיד היו אומרים לחרדים: אם אתם לא משרתים, למה מגיע לכם כסף? היום אנחנו כבר יודעים שיש ממשלה בישראל שנשענת על מפלגות השמאל, מרצ, העבודה ויש עתיד, ויש הסכמים על מיליארדים של שקלים שנותנים לערבים, ששם לא רק שלא משרתים אלא מטיפים לא לשרת. אז כאשר מתחדדת הדרישה שגם לומדי תורה ישרתו בצבא אני מנסה לקבל תשובה ברורה מדוע אין חובת גיוס על הערבים. וגם כאשר התשובה לא נמסרת באופן ברור וגלוי, כולם מבינים שמכיוון שאי-אפשר לסמוך על נאמנותם של הערבים, אי-אפשר לחייבם להתגייס לצבא. 

אני מבקש לומר כאן ועכשיו באופן ברור ביותר: בעבר, ועד עצם היום הזה, היה ויש לשר הביטחון סמכות לתת דיחוי משירות צבאי ללומד תורה שהתורה היא אומנותו. כך זה היה מאז קום המדינה, ועד עצם היום הזה – גם עם הניסיונות, ניסיונות כאלה וניסיונות אחרים: פסילה של תיקון מס' 19, תיקון מס' 21 וכך הלאה והלאה – תמיד נשארה סמכות לשר הביטחון לתת דיחוי משירות צבאי ללומד תורה. הדרך היחידה בסוף הייתה אם – הוא צריך לשים לב ליעדים. לשים לב ליעדים זה בסדר אם מבקשים לומר זאת, אבל בסוף יש לו סמכות לתת דיחוי. 

ובחוק החדש שיבקשו להביא – והיה מדובר שיביאו אותו היום ואני מבין שלא מביאים אותו מכיוון שעדיין לא יודעים מה יעשו ערביי ישראל בדבר הזה, למרות שמעולם הם לא התערבו בדבר כזה ולא הם אלה שחייבו – או מכריחים – לומר לציבור היהודי שישב כאן מה לעשות. אבל אנחנו יודעים שבחוק החדש, בשלב מסוים, אם הציבור החרדי לא יעמוד ביעדים, ההסדר ששר הביטחון נותן דיחוי ללומדי תורה עומד להתבטל. זה דבר שהוא בעצם חדש, זה לא היה בעבר, כמו שאמרתי קודם. תמיד הייתה לשר הביטחון הסמכות לתת דיחוי, כי אם סומכים על שר הביטחון בפעולות צבאיות ובדברים רגישים ביותר, צריך גם לסמוך עליו בשאלה הזו. עד כמה שהצבא מבקש ומחפש את זה, צריך לסמוך גם על שר הביטחון.

אבל עכשיו יש אג'נדה חדשה. היא לא נשמעת כל כך מפוליטיקאים; מי שלוחץ ודוחף בעניין הזה, כמו שאמרתי, זה בית המשפט. אז אנחנו יודעים שבחוק החדש, בשלב מסוים, אם הציבור החרדי לא יעמוד ביעדים, יתבטל ההסדר ששר הביטחון נותן דיחוי ללומדי תורה. לכן אני מרגיש חובה לומר – ואני רוצה לחדד את זה בפני חברי הכנסת כאן במליאה; אתם בוודאי יודעים אבל צריך לומר את זה: כמו שמפחדים לקחת את הערבים כי אולי לא סומכים על הנאמנות שלהם, צריך לדעת שאנחנו, בני היהדות החרדית, נאמנים לצו ה' ולתורתו הקדושה, ומול נאמנות זו – אין נאמנות שהיא מעל הנאמנות שלנו לתורה. לכן צריך שכולם ידעו לא לכלול את בני היהדות החרדית כנאמנים לשירות הצבאי, כי לכל אחד יש את הנאמנות שלו. אנחנו החרדים נאמנים ללימוד התורה, וזה מעל לכול, על כל המשתמע מכך. תודה רבה.


 תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת משה ארבל – אינו נוכח; חבר הכנסת משה אבוטבול – אינו נוכח; חבר הכנסת אוריאל בוסו – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת שיין – אינו נוכח. אם כך, תם סדר הדוברים.


 שלמה קרעי לא הגיע?


 אף אחד מהדוברים לא הגיע, עברתי את כולם. יסכם את הדיון השר – – –


יש לי זכות דוברים. יש לי זכויות.


יש לך זכויות, נכון. 


יש בקשות.


בבקשה, אדוני.


לא משנה. עזוב, אנחנו – – –


אחמד טיבי, בבקשה. בקשת רשות דיבור? יש בקשת רשות דיבור? אתה רוצה לדבר, אחמד טיבי?


לא צריך.


השר – – –


 אם אתה רוצה לעלות, תעלה.


אנחנו פה ברוב עליהם. בינתיים אנחנו שלושה על אחד.


בקשות רשות דיבור: איימן עודה – אינו נוכח. אחמד טיבי – מוותר? חמש דקות. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.


 תודה, אדוני היושב-ראש.


 יואב, זה כבר לא יעזור.


הוא הקריא את השם. הוא דילג מעליהם.


אני לא בא אליו בטענות, אני שואל איפה שלמה, זה הכול.


 איפה כולם? לא חשוב.


 מה, סמכת על שלמה? אה, כי שלמה מדבר יותר מ-20, 30 דקות.


 55 דקות.


55 דקות, אז זו הסיבה. מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, החוק הזה שעבר בקריאה ראשונה הוא חוק שאנחנו מתנגדים לו בתוקף, להכניס אנשי צבא לבתי הסוהר וגם למשטרה. ברור שבבתי הסוהר הכוונה היא לטיפול באסירים הפלסטינים ובמשטרה זה בערים המעורבות, במיוחד בעיר לוד, כך גם נאמר. לכן אומנם החוק עבר בקריאה ראשונה, בהפרש של קול אחד או שניים, נדמה לי, קולות בודדים. אני מקווה שאלה שהצביעו עבורו, לפחות הח"כים הערבים בקואליציה או הח"כים של מרצ, ישנו את דעתם, או ימשיכו לישון, למשל. ההצעה הטובה ביותר: תמשיכו לישון. (אומר בערבית ומתרגם:) זה פתגם בערבית: עדיף לאלה שמצביעים לא נכון להמשיך לישון. זה הפתגם.


יש פתגם ממש כזה?


כן. זו יצירה מקומית, עכשיו, יצירת איכות. אני גם רוצה לדבר – – –


אבל אתה יודע שקוצר החוק, שנה במקום שלוש שנים?


כל דקה – –


שהחוק קיים, אתה אומר.


– – שהצבא מוכנס לבתי הסוהר, או ללוד, למשל, היא רעה. 

אני רוצה לדבר על מה שקורה בנגב. לפני כמה שבועות הנחיתו משטרה במסוק נגד יישוב בדואי. אחר כך המשיכו בהריסות. אחר כך, אתמול – עקירות, קרן קיימת. ראיתי את סרטון הווידיאו – כמה כוחות משטרה, כמה כוחות משטרה נגד התושבים בנגב. לפני יומיים יחידת מסתערבים – שימוש בנשק, ירי, איום על אזרחים, כן, בכפרים הלא-מוכרים. איזה יחס. הרי הממשלה הזאת, עופר, בלי הקולות בנגב לא הייתה קיימת, אתם יודעים שזה נכון, וככה אתם מתעמרים בתושבי הנגב הערבים? איזו אפליה. למה היחס הזה? למה היחס הבוטה הזה? (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: עכשיו אנחנו בשעות השחר. ההצבעה תהיה על חוק תגבור שירות בתי הסוהר בכוחות של הצבא, כמובן לשם דיכוי האסירים הפלסטינים, וכן תגבור כוחות המשטרה באנשי צבא בערים המעורבות, ובייחוד בלוד, כלומר לשם דיכוי הערבים והפלסטינים בערים הללו. אנחנו הצבענו עליו בקריאה ראשונה, הצבענו נגד, אך לצערנו הוא עבר בקולות ספורים, ועכשיו אנחנו כולנו ברשימה המשותפת נצביע נגד. אני מקווה שהח"כים הערבים בקואליציה יצביעו נגד, או היות שהשעה 03:30, 03:40 – שיישארו ישנים. עדיף שלא יצביעו, אין צורך שהם יצביעו על חוק כזה, עדיף יהיה כך. ההצבעה על החוק הזה – הוא חוק גרוע – למשל כמו שהייתה ההצבעה על חוק איחוד משפחות. עדיף לא להצביע עליו והכי טוב שיצביעו נגדו, כדי שנפיל את החוק הזה. להפיל את החוק הזה.) להפיל את החוק הזה. להפיל את החוק הזה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.


תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; אוסאמה סעדי – אינו נוכח; עופר כסיף – מוותר; יוסי שיין – כאמור, כבר קראתי בשמו. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אה, אתה מבקש? השר מבקש? כן, בבקשה. השר מבקש לדבר חמש דקות ואז יושב-ראש הוועדה. שר התרבות והספורט.


 אתם, בלאו הכי יש לכם יתרון, לצערי הרב.


חילי טרופר, בבקשה, אדוני.


קודם לכן דיבר חבר הכנסת פרוש על דוד בן-גוריון, ובדיוק מצאתי את עצמי קורא את הספר של אניטה שפירא – – –


זה הספר שאני קורא בו עכשיו בדיוק.


 עכשיו אתה קורא?


 ממש, כן. 


 אז הינה. חשבתי על הדברים של פרוש – – –


כל כחול לבן אולי קוראים.


טוב, אנחנו בדרכו.


כן.


היא כותבת על בן-גוריון. אז הוא מספר שהוא ציווה לכתוב על קברו במדבר, שניצב על צוק המשקיף לנוף הקדומים של נחל צין, אך ורק את יום הולדתו ויום פטירתו, וכן "עלה לארץ ב-1906". מבחינת בן-גוריון – וזה האיש שהקים את המדינה, האיש שהכריז על הקמתה, היה ראש ממשלה בכל השנים הטרופות הראשונות, בעשור הראשון; כל זה הוא לא ביקש שייכתב אלא "עלה לארץ ב-1906". מבחינתו, הרגע המכונן של אותו דוד גרין – כך קראו לו בפלונסק אז, בוורשה – הרגע המכונן היה הרגע שבו הוא עלה לארץ, ומשם בכלל התחיל הסיפור שלו. כשהיו שואלים אותו על שלושת האירועים המכריעים בחייו ציין תמיד את העלייה לארץ כאחד מהם. העלייה לארץ סימנה בעיניו מעין לידה מחדש, ובמהרה היא תביא אותו גם להחליף את שמו ולאמץ לעצמו זהות חדשה – לא עוד דוד גרין בן אביגדור מפלונסק אלא דוד בן-גוריון, צאצאו של אחד ממנהיגי המרד הגדול נגד רומא, גיבור מלחמה אמיץ לבב המתואר בספרו של יוספוס. מנהיגי פועלי ציון בארץ ישראל נהגו להחליף את שמותיהם לשמות תנ"כיים או לשמות מההיסטוריה הלאומית של עם ישראל. יש באמת הרבה מאוד דוגמאות כאלה.

הוא, אגב, בן-גוריון, עזב את פלונסק בסוף יולי 1906 ונחת בחוף יפו ב-6 בספטמבר באותה שנה. את פניו קיבלה המולה רגילה של עיר נמל שספנים ערבים חסונים היו יוצאים ממנה בסירותיהם לקראת האוניות שעגנו במרחק מה מהחוף, משליכים את הנוסעים ואת מיטלטליהם אל תוך סירותיהם ומשיטים אותם אל החוף. עבור עולים רבים זה היה מפגש מפחיד ומעורר אימה. הספנים הזרים נראו מאיימים, והים הסוער שהסירות הקטנות שריקדו על גליו נדמו כאילו הן עומדות להתהפך הטיל מורא. אך המסע הסתיים בטוב, ולאחר שעבר דוד גרין, אז, את הביורוקרטיה העות'מאנית, הוא הגיע לשער הנמל. הניגוד לאימפריה הרוסית בלט לעין, ומשעבר את שער הכניסה לארץ היה חופשי להסתובב בה כרצונו. היה משהו באווירה של ארץ ישראל שנשם חופש. לאחר המשטר המעיק ברוסיה, כאן הייתה הרגשה כמעט של אנרכיה. באווירה זו חלומות על קוממיות יהודית יכלו לקרום עור וגידים. ובאמת, כמו שאנחנו יודעים, אחר כך בן-גוריון מבקש שעל קברו זה מה שייכתב: "עלה לארץ ב-1906", והינה סיפור העלייה שלו. תודה.


 תודה רבה לשר התרבות והספורט חילי טרופר. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת רם בן ברק.


 אני מבקש, קח שעה. תנאם שעה.


 אתה רוצה לשמוע מה יש לו לומר?


 כי יש לכם רוב. עכשיו אנחנו מבקשים שהוא ינאם הרבה.


יפה. אני חושב שיכול להיות שהוא ייענה לבקשתך, חבר כנסת ד"ר טיבי.


 אחמד, ידידי, אני אגיד לך מה הבעיה – בכול אשם האינטרנט. עד שלא היה אינטרנט, עד שלא היו רשתות חברתיות, היה לנו עולם יחסית סביר. כל אחד שלט במקומו, התושבים לא ידעו מה קורה בעולם, הם ידעו אך ורק מה שהשלטון רצה שהם ידעו ולא הייתה שום בעיה. אבל לפני איזה 16-15 שנים, כשהתחילו הרשתות החברתיות, פתאום אנשים בתוניס ידעו מה קורה באירופה, ידעו מה קורה באמריקה וגם יכלו לדבר אחד עם השני. ואז, לפני כ-15-14 שנים, באיזושהי עיר בתוניסיה – אמילי, את תוניסאית, נכון? אז תקשיבי: בעיר בתוניסיה איזשהו אקדמאי אחד, בועזיזי, שלא הייתה לו עבודה – – –


 לא שמעתי, סליחה.


 מאי, תקשיבי, אולי תלמדי משהו. אולי.


 ממך אפשר ללמוד הרבה. 


נכון; קצת, לא הרבה.


אני לא יודעת אם הכישורים שלי מספיקים.


בקיצור, לא הייתה לו עבודה והוא היה רוכל שהלך עם העגלה שלו, ובאו אליו זוג שוטרים, שוטר ושוטרת, ליתר דיוק, והתחילו קצת להתעלל בו: יש לך רישיון? אין לך רישיון? לקחו לו קופסת סיגריות, לקחו לו קצת סיכות ראש ממה שהוא רכל, והוא, ברוב ייאושו, הלך והצית את עצמו אל מול בניין העירייה. הדבר הזה התחיל את האביב הערבי. ברשתות החברתיות זה פורסם ומיליוני צעירים יצאו לרחובות והפילו את השלטון בתוניס. 

 בערך חודשיים אחרי זה סולימאן, מי שהיה ראש המודיעין המצרי, המטכ"ל המצרי, הגיע לביקור בישראל, אצלנו במוסד. אחרי יום דיונים ארוך, כשאנחנו יושבים אצל מאיר דגן בלשכה שלו, ואתה יודע, מדברים סמול טוק – מאיר דגן, זיכרונו לברכה, שהיה ראש המוסד, גר בראש פינה ואני גרתי בנהלל, אז שנינו היינו ישנים הרבה מאוד ערבים במוסד ולא נוסעים הביתה; עומר סולימאן, לפני שהוא הלך לישון, ישב איתנו. מאיר דגן עישן pipe ועומר סולימאן עישן סיגר ואני עישנתי את העשן של שניהם, ומדברים. ואז דגן שואל אותו: תגיד, ג'נרל סולימאן, יש אצלכם בקרוב בחירות במצרים, אתה לא מודאג? אז עומר סולימאן אומר לו:Don’t you worry, general Dagan, in Egypt, לא משנה מי בוחר – משנה מי סופר.

למה אני מספר לך את זה? כי חודשיים אחרי זה – –


האביב הערבי.


– – הייתה ההפיכה במצרים, ומובארכ היה בכלא, ועומר סולימאן, אחרי כל מיני גלגולים, ברח לארצות הברית, ובאמת באופן מסתורי, על שולחן הניתוחים בקליפורניה, באיזושהי מרפאה, עד היום לא ברור איך הוא מת שם. כי מה קרה בעצם במצרים? לשלטון המוח'בראת היו חוקים, אמרו שליותר מ-50 איש אסור להיות ביחד, אבל הם לא הבינו שבאותו זמן ממש, בזמן שהם מדברים ובזמן שעומר סולימאן – ותבין, זה היה עדיין שירות הביטחון הכי הדוק במזרח התיכון, הם ידעו הכול. אבל הם לא השכילו להבין שמתחת לפני השטח, כשהם חושבים שהם שולטים במצב, מיליון אנשים, מיליון צעירים יוצרים קשרים בינם לבין עצמם דרך האינטרנט. ואז, ביום אחד מיליון איש הגיעו לכיכר תחריר והפילו את מובארכ. 

מסתבר שמי שאשם בכול זה האינטרנט. אחרי זה עלו האחים המוסלמים במצרים, ואז אותם צעירים שלא קיבלו את מה שהם רצו – הם רצו חופש, הם לא רצו עכשיו שלטון עם סממנים דתיים, הם רצו חופש. וא-סיסי, שהבין שהשטח איתו, עשה את ההפיכה הצבאית והשתלט בחזרה על מצרים. זה הלך אחרי זה לסוריה וכן הלאה וכן הלאה, ובעצם הוא שינה את כל העולם. ראינו כל מה שקורה שם בגלל הדברים האלה.

האמריקאים באותו זמן פלשו לעיראק, והאמריקאים, כמו אמריקאים טובים, רוצים דמוקרטיה בכל מקום. בכל מקום שהם הולכים הם רוצים שתהיה דמוקרטיה. הם לא מבינים שדמוקרטיה זה לא רק ללכת לשים פתק בקלפי, דמוקרטיה זה תרבות. אם אין לך תרבות דמוקרטית, זאת אומרת שאתה מאמין שזה גם הולך עם זכויות נשים ועם שוויון, זה לא רק לשים פתק – אם אין לך את זה, אתה לא יכול לגרום לזה שפתאום תהיה דמוקרטיה. ובעיראק, אחרי שהם כבשו את עיראק, מה הם עשו דבר ראשון? הם אמרו: בואו נעשה דמוקרטיה, רק שבעיראק הם שכחו שזה היה רוב סוני ששלט על רוב שיעי, וברגע שעשו דמוקרטיה השיעים הקימו את הממשלה. ומה עושים השיעים אחרי שהם מקימים את הממשלה? מתחילים להתנקם בסונים, מתחילים לטבוח בסונים. ועל רקע זה קמה דאעש. ולדאעש היה מאוד קל, כי הייתה לה הרבה מאוד אהדה מהשטח, והיא קמה וכמו אש בשדה קוצים התפשטה על כל עיראק ועברה לסוריה, ואת התוצאות של זה ראינו בעיקר בסיפור האימה של העולם הנאור מתוך הסיפור הזה של דאעש. 

 דאעש אף פעם לא היה ארגון טרור כזה חזק שהיה יכול לסכן מדינות, אבל היו לו יחסי ציבור יוצאים מן הכלל. הוא הצליח, בעזרת הסרטונים, בעזרת זה שהוא יצר סרטוני אימה, לגרום לעולם להבין שהוא הבעיה הכי גדולה שלנו. וכשהאמריקאים, לצערנו, חתמו על הסכם הגרעין בזמנו עם האיראנים, הם מייד רתמו את האיראנים לפתור כאילו את הבעיה הכי גדולה של העולם, שזה הסיפור של ISIS, אבל בעצם העולם לא הבין שהבעיה הכי הכי גדולה שלנו, של העולם המערבי, זה לא דאעש אלא איראן, וזו הבעיה שצריך לטפל בה. אבל ברגע שהם הכניסו את איראן בחזרה לחיק האומות ונתנו לה, יעני, לפתור את הבעיה שלנו מול דאעש – אנחנו, העולם, הסכים, מרצונו, בידיעה או שלא בידיעה, לאפשר לאיראנים להמשיך לעשות את מה שהם רוצים, וככה זה התגלגל. 

את התוצאה הזאת אנחנו רואים עד היום, שמי שהייתה ונשארה הבעיה הכי גדולה של ישראל היא הבעיה האיראנית, ויום אחד, אם לא יהיה איזה משהו דרמטי, נצטרך, לצערי הרב, להתייחס אליה בצורה אחרת. וזו באמת שאלה שאנחנו שואלים את עצמנו, מה אנחנו עושים היום, ויש הרבה מה לעשות. יש לנו הרבה יכולות שאני מקווה מאוד, אדוני היושב-ראש, שלעולם לא נצטרך להפעיל אותן, כי אתה יודע, מלחמות, אתה יודע איך הן מתחילות, אתה לא יודע איך הן נגמרות. גם ההיסטוריה מוכיחה – אפילו ניקח את המלחמות שלנו כאן, במדינת ישראל; אפילו לא ששת הימים, שהייתה הצלחה גדולה, גם אז אני מזכיר לכם את החשש. אתה אולי לא זוכר, אתה בחור צעיר – –


לא הייתי כאן.


– – את החשש הגדול שהיה כאן לפני המלחמה. חששו שזו תהיה קטסטרופה ובסוף היא נגמרה בהצלחה גדולה. אבל כל המלחמות האחרות – מישהו דמיין שמלחמת לבנון הראשונה תיגמר כמו שהיא נגמרה או מישהו דמיין שמלחמת לבנון השנייה תיגמר כמו שהיא נגמרה, או מבצע כזה או מבצע אחר? מלחמות, אתה יודע מה אתה מתכנן מראש, ותמיד הן נגמרות אחרת, ובדרך כלל זה יותר גרוע ממה שאתה מתכנן, למעט מקרים יוצאים מן הכלל.

לכן באמת צריך לנסות להימנע ממלחמות ולעשות כמעט הכול כדי שלא תהיה מלחמה, אבל אף פעם לא לפחד ממלחמה. אם אתה מפחד ממלחמה, הפסדת מראש. לכן, צריך לדעת איך להתכונן לדברים האלה בצורה נכונה.

מה עוד אתה רוצה לדעת?


 לגבי החוק, למשל.


 תראה, החוק הזה של הצבת חיילים וחיילות ביחידות שאינן צה"ל, יש בו איזו מידה מסוימת של בעייתיות.


 אתה זוכר מתי הוא התחיל? מתי התחיל הדבר הזה? מתי התחילו להציב את החיילים? 


 ב-1995, נדמה לי, ובאמת אני חושב שבצדק, כי היה צורך, וגם כשאתה מסתכל על מקומות כמו המשטרה, על שירות בתי הסוהר, המוסד והשב"כ, שהם ארגונים ביטחוניים במהותם – נכון שהם אזרחיים, אבל אתה אומר: האם לנוכח האתגרים לא נכון לתגבר אותם? לדעתי אפילו צריך לתגבר אותם אולי קצת יותר. תראה מה שעשו במשטרה עם מג"ב, זו דוגמה מצוינת: לקחו גוף שהוא אזרחי-משטרתי והקימו יחידה מיוחדת שבעצם אתה מתגייס אליה. אף אחד היום לא שואל את עצמו מה פתאום מתגייסים למג"ב. זה ברור לגמרי שזה ת"פ המשטרה, מפעילה אותה המשטרה, אבל היא פועלת בביטחון הגבולות שלנו, היא עושה פעילות צבאית מרובה, בחלקה.

לכן, השאלה הזאת – אני לא כל כך נזעקתי מהשאלה איך ייתכן שלוקחים אנשים שמתגייסים לצה"ל ושמים אותם בשירות בתי הסוהר. לא. בתי הסוהר, במיוחד כשאתה מדבר על הסיפור של הסיוע הביטחוני, הם חלק מהישות הביטחונית שלנו, ואנחנו צריכים לדעת לתגבר אותם גם בחיילים, וזה ממש לא נורא. איפה זה נורא? אם באמת את החיילים האלה, שנמצאים בסביבה של אנשים מבוגרים, והמערכת לא יודעת להתמודד עם אנשים שהם בחובה ולא בקבע, כלומר הם נשלחו לשם ולא בחרו להיות שם, נגיד את זה כך; יש להם צרכים אחרים כי הם אנשים צעירים. אז אתה צריך לבנות מערכת. זה מה שאנחנו הולכים לעשות בוועדה בדיוק. אנחנו רוצים שמשרד הביטחון יציג לנו את הדרך שלו איך, למרות שהחיילים לא נמצאים אצלו, הוא נותן להם את המעטפת, כי הם התגייסו אליו, והוא בעצם הפנה אותם לשם. אני משוכנע שאפשר לבנות את המערכת הזאת של מפגש פעם בחודש של אותו חייל עם איזה גורם צבאי, שישאל אותו: מה שלומך, איך אתה מרגיש; לדבר איתו, אתה יודע, שעה שיחה. זה כמו עם הילדים שלנו. אתה יכול לחיות לידם חמש שנים ולחשוב שהכול בסדר, אבל אתה מתיישב איתם ואתה מדבר איתם: מה נשמע בגן או בבית הספר? מציקים לך, לא מציקים לך? אני נוהג לעשות את זה מדי פעם – או נהגתי, עכשיו הילדים שלי אני מקווה שנוהגים ככה; נהגתי, למרות שהייתי עסוק ונסעתי. פעם בכמה זמן אתה יושב עם הבן שלך, עם הבת שלך ואומר לה: תום – ככה קוראים לבת הגדולה שלי – מה נשמע? מי החברות שלך? ומתוך הדברים אתה מנסה להבין אם יש להם בעיות או אין להם בעיות, כי לפעמים הם מסתגרים. אותו דבר אני מקווה שיהיה – פעם בחודש היא תבוא לאיזשהו מקום צבאי בתל אביב, בקריה או במקום אחר, והיא תפגוש שם קצינה שתפקידה הוא כוח אדם, והיא תשוחח איתה 40 דקות, תשאל אותה, ותבין ממנה שהכול בסדר.


מה המתווה שוועדת החוץ והביטחון הולכת לעשות בשנה הזאת? 

 רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 

המתווה יחסית פשוט. גם את שר החוץ לפיד מאוד מעניין המתווה הזה שאנחנו מנסים לעשות, אבל המתווה פשוט מאוד: אני נותן למשרד הביטחון או לצה"ל שלושה חודשים להכין מתווה איך הוא יודע לשמור על קשר עם החיילים שיוצאים משורותיו – – 


ראשית, יש את הוועדה.


בשביל זה הוא הקים את הוועדה, כן. – – איך הוא יוצר את הקשר הזה, איך הוא נותן להם את האפשרות גם לצלצל – גם שיהיה להם טלפון חירום אם מישהו מציק להם; גם באופן יזום – לא רק לתת להם את האפשרות אלא גם באופן יזום, כמו שאמרנו, פעם בחודש או משהו כזה. אחרי שלושה חודשים הוא צריך לבוא ולהציג לנו, לוועדה, את המסקנות. אנחנו נדון במסקנות, ננסה לשפר, או שאולי נגיד: ואללה, אי-אפשר לחשוב על משהו יותר טוב ממה שהצגתם. אחרי שנאשר את זה, נשלח אותם לדרכם. שלושה חודשים אחרי זה נקרא להם ונבוא ונראה את המערך שהם הקימו. נדבר עם האנשים שאמורים לטפל בזה, נראה שזה עובד ואולי גם נראיין כמה חיילות וחיילים שעושים את זה בפועל – – –


 אנחנו לא שומעים, הלו. תגביר את הקול, לא שומעים.


כי מדברים.


 זה נראה יותר כמו דו-שיח מאשר – – – רם, אנחנו תקועים במצרים – – –

 רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 

 חבר הכנסת אמסלם, אני מסביר לכבוד היושב-ראש גינזבורג איך המערכת הזאת תעבוד.


 אתם לא בישיבת סיעה.


אני מאוד שמח שזה מעניין גם אותך.


 אדוני יושב-ראש הוועדה, לאן לדעתך הולכות השיחות בווינה? 


 סליחה?


השיחות בווינה – לאן הולכות?


לאן, לדעת אדוני, הולכות השיחות בווינה? מה האפשרויות שעומדות בפנינו?


אם אתה שואל, אז אני אענה לך: אני חושב שהשיחות בווינה היו יכולות להיות מאוד מאוד טובות אם האיראנים היו מבינים שאין להם ברירה, זאת אומרת שעומדת נגדם קואליציה של המדינות שאומרת להם: רבותיי, עם כל הכבוד, זה עולם שעדיין יש בו סדר, ובסדר הזה יש כללים מחייבים, ואתם צריכים לעמוד בכללים האלה, ואם לא, אז יכול לקרות ככה וככה.


 אני רוצה להגיד לך משהו, רם בן ברק. כשהוא היה באופוזיציה, הוא אמר: אני לא מבין הרבה. בנושאי ביטחון אני אשאל את ראש הממשלה נתניהו, בנושא האיראני. הוא אמר. אז למה הוא שואל אותך? תשאל את המומחה. 


הוא שאל אותי, חבר הכנסת אמסלם – – –


 אני מציע שתדבר איתנו על האורווה. תספר לנו על האורווה שלך, על הסוסים, נראה לי יותר מעניין.


חבר הכנסת אמסלם, סוסים זה דבר רציני, אני לא מדבר עליו במליאה.


 ספר לנו על האורווה קצת. ראיתי אותך שם, עם הסוסים, מטפל בהם. 


תקשיב גם אתה לתשובה ואז גם אותה אולי תלמד.


 אתם באמת רוצים לדון בזה?


סליחה, אדוני? באיזה עניין?


 רוצים להעביר את הזמן או באמת לקבל תשובה? משום שמה שאתה אמרת, ההנחה הזאת, שאם איראן הייתה חושבת שיש עולם מסודר שיכפה עליהם, אז הם היו מבינים שאין להם סיכוי – אני חושב שהם רואים את העולם – אפשר להשיב על זה? אתה רוצה? בשעה כזאת?


כן, בבקשה.


הם רואים את העולם קצת אחרת.


אולי סוף-סוף יהיה דיון רציני פה במליאה.


הם אומרים דבר כזה, פשוט: הם במצב שהם לא יכולים להפסיד, כי אם באמת יחזרו לשיחות, או יותר נכון להסכם, כפי שהם רצו – מה טוב. זה מסלול המראה להעשרה בלתי מוגבלת, עם צנטריפוגות מועשרות, ובתוך כמה שנים, מחכים חמש-שש שנים, יש שם יכולת העשרה מונומנטלית, והם ניצחו. 


 אבל אדוני ראש האופוזיציה – – –


 שנייה, לא סיימתי. לעומת זאת, אם הם לא חוזרים, מה הסיכוי שמישהו – ובוא נגיד שנוציא את ישראל רגע מהמשוואה – שהאמריקנים יפעלו נגדם מבחינה צבאית? הם אומרים: אין סיכוי, ולכן אנחנו ב-no lose. יש lose-lose ויש no lose ויש win-win. הם ב-no lose – – 


 אני לא מסכים איתך.


– – ולכן הם לא חוששים מאף אחד, וזה בדיוק מה שקורה. ולכן, אתה יכול לאיים עליהם – כל עוד אין איום צבאי אמיתי, שהוא לא תיאורטי אלא שאפשר לממש אותו ושיש כוונה לממש אותו, איראן לא חוששת משום דבר. זה המצב כרגע.


אתה רואה? בעניין הזה אני מסכים איתך – צריך שיהיה איום צבאי אמיתי.


הגענו לימים טובים.


סליחה, אדוני, אל תפריע לי, עכשיו אני מדבר. צריך להיות איום צבאי רציני, זה נכון, אבל אני אגיד לך, אם כבר פתחנו את עניין הגרעין, אני חושב שהטעות הכי גדולה – –


– – – 


סליחה, אני לא שומע.


 – – – כל הזמן – – –


תן לנו לטפל באיראנים.


אתה יכול לנסוע לאיראן, אתה. תיסע לאיראן, אתה, תישאר שם.


– – –


אני אגיד לך. הטעות הכי גדולה – אחרי שנחתם ההסכם הטעות הכי גדולה הייתה לצאת ממנו כמו שיצאו ממנו. הרי איך יצאו מההסכם הזה, אדוני ראש האופוזיציה? איך יצאו מההסכם הזה? איך טראמפ, בעידוד שלך ובעידוד השגריר שלנו בוושינגטון, יצא מההסכם? הוא יצא בצורה חד-צדדית בלי שהאירופים יחד איתו. ולכן, מה שקרה שם הוא שאיראן הפסיקה להרגיש מחויבת להסכם הלא-טוב שהיה. אפילו לזה היא הפסיקה להרגיש מחויבת. האירופים והסינים והרוסים עזרו לה להמשיך להתקיים ורק האמריקאים יצאו – למרות שזה היה מאוד מאוד קשה, כי כשהאמריקאים מטילים סנקציות זה מכביד על כולם – ובפועל הם הגיעו היום למצב שאתה אמרת שהם יגיעו אליו אחרי 14 או 15 שנה. זאת אומרת שאנחנו נמצאים היום במצב שהשיחות מתחדשות והאיראנים נמצאים כבר במצב שהם יודעים להעשיר 90%, ואתה יודע שהם יודעים לעשות את זה כבר – – 


תקשיב, לפיד. לפיד, תקשיב קצת, זה נושא חשוב.


– – ולכן מצבנו הרבה יותר גרוע.


אני אתן לך תשובה, אבל אתם צריכים להחליט עד איזו שעה אתם רוצים להיות פה.


רם, אתה יודע, כשאתה מדבר, אני מבין כמה מסוכן שהאנשים שלך נמצאים שם בקבינט – –


אני לא שומע.


– – כמה מסוכן שהגישה שלכם שם היא שמובילה – אותה גישה, אגב, של ראש המפלגה שלך, שתמך בהסכם הזה ואמר שזה הדבר הנכון. 


 אם יש משהו שגרם לנו לנזק האסטרטגי הגדול ביותר זה ההתנהלות אל מול תוכנית הגרעין האיראנית, אני אומר לך את זה. שים את הפעילות החשאית בצד.


אני הייתי בקבינט. כולם חשבו הפוך ממך.


גם אני הייתי בקבינט – – –


הפוך ממך. אתה לא היית. אתה לא היית.


נראה לי שהוא היה בכמה ישיבות קבינט בתפקידו לשעבר, אבל – – –


אני מניח שהייתי ביותר ישיבות קבינט ממה שאתה היית.


אבל אני אגיד לך מה קרה, מר בן ברק – – –


הייתי ביותר ישיבות קבינט ממה שאתה היית.


הינה מתחילה ההתנשאות.


ואני מבין את העניין האיראני לא פחות טוב ממך, ואני נותן לך מחמאה.


 – – –


מה עם הסוסים באורווה?


הפעילות החשאית נגד איראן, נגד פרויקט הגרעין האיראני – –


רם בן ברק, אני רוצה לומר לך שכשלפיד שאל אותך את השאלה – – –


– – שהתחילו אריק שרון ואולמרט ובנימין נתניהו, והיא ממשיכה היום – צריך היה לעשות את מה שעשו. טוב שעשו את מה שעשו. עשו את זה בעוצמה מאוד מאוד גבוהה, ועל זה צריך להגיד כל הכבוד לכולם.


אתה עדיין תומך בזה שראש המוסד יכול להיות אחד מהערבים במדינת ישראל?


מה זה?


אתה אמרת שראש המוסד יכול להיות אחד מהערבים במדינת ישראל? אתה לא דיברת על ראש המוסד? אתה אמרת ראש המוסד, שמעתי.


תכף אני אענה לך. אם אתה שואל, אני אענה לך עכשיו: אני אמרתי שאני מקווה שיום אחד נהיה מדינה נורמלית, שכל אזרח בישראל, במדינה היהודית, יוכל לעשות מה שהוא רוצה. זה מה שאמרתי, ואני אומר את זה גם עכשיו. הייתי רוצה לחיות במדינה, כמו שאני חושב שיכול להיות בארצות הברית – אבל נשים את זה בצד, זה לא הנושא.


אם תרצה, אני אתן לך הערה.


 בבקשה. אדוני, גם עבדנו הרבה שנים ביחד, וגם אני תמיד שמח לשמוע ממך הערות.


כיוון שהבעיה המרכזית – אני לא יכול לשמוע את עצמי.


 כן, אני מבין.


אני שומע.


חברי הכנסת, אנא נסו לשמור על השקט.


כיוון שהבעיה המרכזית היא לעצור את ההתחמשות של איראן ולמנוע את יכולת ההעשרה המסיבית שלה, שמובטחת על ידי – – –


– – –


בשעה כזאת, עם גרון – – – 


חברי הכנסת. בבקשה.


מה היה קורה אם זה היה הפוך? אם אנחנו היינו מדברים – – – בחוץ. 


אפשר? כיוון שהבעיה המרכזית – – –


את רואה, חברת הכנסת רגב? אנחנו בכל זאת מאפשרים דברים מחוץ לפרוטוקול.


שרק לפיד לא יפטר אתכם, חבר'ה. הוא לא התכוון לזה באמת. הוא הרי לא מבין בזה, התפוצץ טיל ליד הבית של ההורים שלו. הוא לא התכוון לזה. תראה מה יקרה לך אחרי זה. 


– – –


אפשר להפעיל את זה, בבקשה?


 הינה, זה פועל, אדוני.


גמרנו. אני מצטער, אדוני, אבל אנחנו – – –


אולי ניתן לו משפט.


הערה קצרה, בבקשה.


 כיוון שהבעיה המרכזית כדי לעצור את איראן זה למנוע את יכולת ההעשרה – – –


 אבל יש לה יכולת העשרה. 


תן לי, בבקשה. תן לי, בבקשה.


אתה במו ידיך הבאת אותם למצב שהם יכולים להעשיר בעצם זה שפרשת מההסכם.


תראה, אם אתה רוצה עכשיו שנדבר – – –


 רם, אמרת לו שאתה נותן לו לדבר.


כיוון שהבעיה המרכזית – – –


 לרדת? לרדת?


אחרי שהוא – אתה תסכם את זה.


כיוון שהבעיה המרכזית – – –




חברים, יושב-ראש הוועדה ביקש לשמוע הערה קצרה מראש האופוזיציה, ואז הוא יסכם את הדיון, אז אנא, תנו הערה קצרה לראש האופוזיציה, ונעבור להצבעה.


כיוון שהבעיה המרכזית זה לעצור את יכולת ההעשרה של איראן במאסות הרבה יותר גדולות, שיאפשרו לה לא להעשיר ליבה לפצצה אחת אלא עשרות ליבות ואפילו מאות ליבות של אורניום מועשר לארסנל של פצצות, תוכנית הגרעין, או יותר נכון הסכם הגרעין, מאפשר לה, עם השהייה של כמה שנים, להגיע לשם ללא שום איום צבאי, כי זה ההסכם. ההסכם נותן לה את זה. ולכן, היציאה מההסכם היא חיונית, כי יציאה מההסכם נותנת לגיטימציה מפורשת לפעול נגד איראן, נגד הסכם הגרעין, שבכל מקרה יביא את איראן למקום המסוכן הזה, שמסכן את קיומנו ולא רק את קיומנו. ולכן, להישאר בהסכם זה פשוט לעצום את העיניים, לנסוע בקרון הזה שמוביל אותך לתוצאה העגומה הזאת, בלי היכולת לפעול צבאית.


תודה רבה, אדוני.


היציאה מההסכם היא ה-guaranty היחיד שאתה תוכל לפעול צבאית, ולהישאר בהסכם זה אווילות; לא רק אווילות, זו סכנת קיום, ולכן היה צריך לצאת מההסכם הזה.


 תודה רבה.


 מי שעדיין לא מבין את זה, זה לא משנה בכמה ישיבות קבינט הוא היה.
 

תודה רבה. העובדות פשוטות מאוד: יצא הנשיא טראמפ, בעידודך, מההסכם, ומצבנו היום גרוע יותר ממה שיכול היה להיות אם לא היינו יוצאים מההסכם, וזה מאוד מאוד חבל. ועוד יותר מפתיע שאתה עדיין חושב ככה כשאתה רואה את המציאות, איך היא טופחת על פנינו. תודה.


תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. 

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות על הסתייגויות. חברי הכנסת, תפסו את מקומותיכם. נא לשבת במקומות. ההצבעות הן אלקטרוניות. אני מזכיר שעל פי החלטת ועדת הכנסת אפשר לקיים הצבעה שמית לפי בקשת קבוצה א' וקבוצה ב', האופוזיציה והקואליציה. אני אאפשר, אם תרצו, שתי הצבעות שמיות לכל אחד מהצדדים.

אני עובר להסתייגויות. ראשית אקרא את שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות. קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת – – –


אדוני היושב-ראש, יש מצב שיביאו לנו לכאן את החומר שעליו הולכים להצביע עכשיו או ששכחו מאיתנו? 


 אנחנו נבקש. מייד יעבירו לכם. נא להעביר לחבר הכנסת פרוש את חוברת ההסתייגויות, ולחברת הכנסת ענבר בזק, וגם לחבר הכנסת כץ. 

 קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. 

חברי הכנסת, אנחנו ראשית מתחילים – – – 


 – – – שייתנו לי, אני רוצה לעקוב. 


 נינה, לחבר הכנסת חיים כץ. 

אנחנו מתחילים בהצבעה על הסתייגויות לפני סעיף 1, של קבוצת יהדות התורה וקבוצת ש"ס. לפני סעיף 1, הסתייגות ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 33, נגד – 55, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אני מוסיף את חברת הכנסת ברק, כך שבעד – 34. 


 למה – – – 


 אני ביקשתי שיגיעו אלייך. 

אנחנו עוברים להסתייגויות של קבוצות הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה – הסתייגות 2, לפני סעיף 1. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה.


בעד – 33, בצירופה של חברת הכנסת ברק, נגד – 56, בצירופה של חברת הכנסת בזק, ארבעה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3, לפני סעיף 1. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 


ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה.


 בעד – 31, בצירופה של חברת הכנסת ברק, נגד – 56, בצירופה של חברת הכנסת בזק – מעתה אני לא אגיד את השמות, אני אגיד את המספרים בתוספת אחד, של כל אחד מהצדדים – ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 


– – – 


 אני אמרתי שמעכשיו אוסיף אחד, ואנחנו מבינים שזו את. 


למה – – – 


חברי הכנסת קרעי, סטרוק, רוטמן, קיש, אמסלם – הסתייגות מס' 5, לפני סעיף 1. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 


ההסתייגות (5) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה.


 קרן, מה את – קרן, איך את מצביעה?


 בעד. 


 בעד – 35, בתוספת ברק, נגד – 56.


– – –


לא היית במקום.


– – –


מה? אי-אפשר.

חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להסתייגות 6, לפני סעיף 1. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (6) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה.


 בעד.


 בעד – 39, בתוספת חברת הכנסת ברק, נגד – 57, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 ההסתייגויות לפני סעיף 1 הוסרו, ולכן אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 1, של קבוצת יהדות התורה וקבוצת ש"ס. הסתייגות מס' 7 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה.


קרן?


בעד.


 בעד – 42, נגד – 56, ארבעה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה לחלופין. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (7) לחלופין של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.


בעד.


בעד – 41, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 8. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (8) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.


 בעד – 41, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים ללחלופין א'. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (8) לחלופין א של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.


 בעד – 41, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להסתייגות לחלופין ב'. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (8) לחלופין ב של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.


בעד – 41, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי הסתייגות ב' לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין ג'. מי בעד? מי נגד? הצבעה.

ההסתייגות (8) לחלופין ג של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.


אני הצבעתי עכשיו – – –


טוב. תודה. בעד – 40, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. 


 בעד – 56, נגד – 46, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. 


– – – 


להוסיף – אנחנו מוסיפים את יושב-ראש הכנסת מיקי לוי. אם כך, בעד – 57 נגד – 46. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. 

אנחנו עוברים להצבעות אחרי סעיף 1. הסתייגות מס' 9 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (9) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.


 בעד – 42, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להסתייגות מס' 10. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (10) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.


 בעד – 38, נגד – 61, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 11. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (11) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.


 בעד – 43, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על לחלופין א'. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 

ההסתייגות (11) לחלופין א של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.


בעד – 43, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין ב'. מי בעד? מי נגד? הצבעה.  

ההסתייגות (11) לחלופין ב של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.


 בעד – 43, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין ג'. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 

ההסתייגות (11) לחלופין ג של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 43, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על לחלופין ד'. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 

ההסתייגות (11) לחלופין ד של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


בעד – 43, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים ללחלופין ה'. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (11) לחלופין ה של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 44, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין ו'. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (11) לחלופין ו של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 44, נגד – 57, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על לחלופין ז'. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (11) לחלופין ז של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 46, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין ח'. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (11) לחלופין ח של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 12. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (12) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להסתייגות מס' 13. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (13) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 14. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (14) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 15. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (15) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 46, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 16. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (16) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 46, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 17. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (17) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להסתייגות מס' 18. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (18) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 19. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 

ההסתייגות (19) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 20. בבקשה, נא להצביע. 

ההסתייגות (20) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 21. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 

ההסתייגות (21) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 49, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 22. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (22) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 49, נגד – 56, ארבעה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 23. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (23) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 24. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (24) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 25. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (25) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 26. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (26) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 27. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (27) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 46, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 28, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (28) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 29. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 


ההסתייגות (29) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 30. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 


ההסתייגות (30) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 46, נגד – 61, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 31. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (31) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


בעד – 49, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 32. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (32) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 46, נגד – 61, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 33. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (33) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להסתייגות מס' 34. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אם כך, הוסרו כל ההסתייגות לאחר סעיף 1, ואנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. הצבעה על הסתייגות מס' 35 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 2 לא נתקבלה. 


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 


ההסתייגות (35) לחלופין של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 2 לא נתקבלה. 


משה, אנחנו היינו בהסתייגות אחרי סעיף 1.


– – –


טוב שיש ידיעה. בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין לא התקבל.

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 36. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (36) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים ללחלופין א'. מי בעד ומי נגד הסתייגות לחלופין א'? הצבעה. 

ההסתייגות (36) לחלופין א של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה. 


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. לחלופין א' לא התקבל. 

אנחנו עוברים להסתייגות לחלופין ב'. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (36) לחלופין ב של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 60, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להסתייגות לחלופין ג', הסתייגות 36. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (36) לחלופין ג של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה. 


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אם כך, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 2. נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד, כנוסח הוועדה? 


סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.


 בעד – 55, נגד – 54, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. 

אנחנו עוברים להסתייגויות אחרי סעיף 2. הסתייגות מס' 37 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 49, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 38. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 

ההסתייגות (38) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 39. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (39) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


שימו לב: זו הסתייגות שלא להפעיל את החיילות באגפים לא ביטחוניים. לדעתי – – – נגד.


בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 40. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (40) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 49, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על לחלופין בהסתייגות מס' 40. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (40) לחלופין של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


בעד – 49, נגד – 56, נמנעים 5. אני קובע כי הלחלופין לא התקבל. 

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 41. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (41) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


ענבר, יש לך שם עמדה?


הסתייגות 46 – – –


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 42. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (42) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


עידית סילמן, הסתייגות 46 – – –


 בעד – 49, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 43. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (43) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להסתייגות מס' 44. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (44) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


בעד – 48, נגד – 56, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 45. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 


ההסתייגות (45) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


– – – ההסתייגות הבאה, מצידם – – – להפתיע אותך. אתה פוגע – – –


חבר הכנסת קרעי.

 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 46. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 


ההסתייגות (46) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 47. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (47) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 48. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (48) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 49. מי בעד? מי נגד? הצבעה.
 
ההסתייגות (49) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 47, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 50. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 


ההסתייגות (50) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


בעד – 46, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 51. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (51) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 47, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על לחלופין להסתייגות 51. לחלופין. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (51) לחלופין של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 48, נגד – 56, חמישה נמנעים. אני קובע כי לחלופין ל-51 לא התקבלה. 

אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 52. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (52) של חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, שמחה רוטמן, יואב קיש ודוד אמסלם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.


 בעד – 47, נגד – 57, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 

אם כך, ההסתייגויות לאחר סעיף 2 הוסרו. 

נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה השלישית. ההצבעה תהיה שמית, על פי בקשת הממשלה. מזכירת הכנסת. 


– – –


אנחנו סיימנו את השנייה, כן. אנחנו עוברים להצבעה שנייה.


שלישית.


חברים, הצבענו על כל הסעיפים. הסתיימו הסעיפים, הסעיפים אושרו, זו הייתה קריאה שנייה. עכשיו קריאה שלישית. תודה רבה. בלבלתם אותי. צדקתי. 

מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת, הצבעה שמית. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – נגד
סמי אבו שחאדה – נגד
 יולי יואל אדלשטיין – נגד
 אמיר אוחנה – נגד
 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – נגד
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – נגד
 משה ארבל – נגד
 יעקב אשר – נגד
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – נגד
 ענבר בזק – בעד
 חיים ביטון – נגד
 מיכאל מרדכי ביטון – בעד
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – בעד
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – נגד
 יואב בן צור – נגד
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – בעד
 קרן ברק – נגד
 ניר ברקת – נגד
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – נגד
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – נגד
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – בעד
 משה גפני – נגד
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – נגד
 גלית דיסטל אטבריאן – נגד
 אריה מכלוף דרעי – נגד
 צבי האוזר – בעד
 צחי הנגבי – נגד
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – נגד
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – נגד
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – בעד
 אחמד טיבי – נגד
 אלון טל – בעד
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – בעד
 אלי כהן – נגד
 מאיר כהן – בעד
 יום טוב חי כלפון – בעד
 עופר כסיף – נגד
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – נגד
 ישראל כץ – נגד
רון כץ – בעד
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – נגד
 יריב לוין – נגד
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – נגד
 גבי לסקי – אינה נוכחת
 יאיר לפיד – בעד
 לימור מגן תלם – בעד
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – נגד
 טטיאנה מזרסקי – בעד
 מרב מיכאלי – בעד
 יוליה מלינובסקי – בעד
 מיכאל מלכיאלי – נגד
 אבי מעוז – נגד
 אורי מקלב – נגד
 אבתיסאם מראענה – בעד
 יעקב מרגי – נגד
 מופיד מרעי – בעד
 בנימין נתניהו – נגד
 יואב סגלוביץ' – בעד
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – נגד
 אורית מלכה סטרוק – נגד
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – נגד
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – נגד
 חוה אתי עטייה – נגד
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – בעד
 מאיר פרוש – נגד
 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – בעד
 אלכס קושניר – בעד
 יואב קיש – נגד
 גלעד קריב – בעד
 שלמה קרעי – נגד
 מירי מרים רגב – נגד
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – בעד
 שרון רופא אופיר – בעד
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – בעד
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת 
 אלון שוסטר – בעד
 יובל שטייניץ – נגד
 קטי קטרין שטרית – נגד
 אלעזר שטרן – בעד
 יוסף שיין – בעד
 עמיחי שיקלי – נגד
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – בעד
 נירה שפק – בעד
 עאידה תומא סלימאן – נגד


 נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו, בבקשה. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 אופיר כץ – נגד
 גבי לסקי – בעד
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 יצחק פינדרוס – נגד
 שמחה רוטמן – נגד
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת


 האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? אין. אם כך, ההצבעה הסתיימה. נא למנות את הקולות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 56, נגד – 54, אין נמנעים. אני קובע כי חוק שירות ביטחון (הצבת יוצאי צבא במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר) (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, התקבל בקריאה השלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. 56 בעד, 54 נגד. 


 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1484).]


 חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון – הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ב–2021, לקריאה הראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון אלון שוסטר. בבקשה, אדוני. 


אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור את החוק לפינוי מוקשים ושטחי נפלים. 


 היושב-ראש, לא הצבעת על סעיף 2. 


מוצע להאריך את הוראת השעה בשנה נוספת, עד 31 בדצמבר – – –


 איתן, צפו בסרטון מלא מלא ולא הצבעת על סעיף 2. לא הצבעת, תבדקו. 


 עכשיו הוא בודק את זה. 


לא משנה. הייתה הצבעה אחת שהייתה תוצאה 54–55. לא הצבעתם על סעיף 2. לא הייתה הצבעה על סעיף 2. תבדקו. לא הייתה הצבעה על סעיף 2. 


אם כן, חברים, אנחנו ממשיכים. מוצע, על כן, להאריך את הוראת השעה בשנה נוספת, עד 31 בדצמבר 2022, כדי לאפשר המשך בחינה של ההסדר ויישומו. במסגרת זו מוצע לקבוע כי החלטה על פינוי שטח נפלים תהיה בסמכות קצין צה"ל בדרגת אלוף משנה לפחות שימונה לעניין זה על ידי הרמטכ"ל, ולגבי שטחים שאינם באחריות צה"ל – מנכ"ל משרד הביטחון. בהתאם להוראות החוק הקיים, תהליך פינוי לשחרור שטח ממוקשים ומנפלים מותאם רק לשטח שמיועד לשחרור, כלומר – להסרת צו הסגירה ולייעוד השטח לשימושים אזרחיים. כמו כן מוצע להסמיך את הרלפ"מ לגבות דמי פינוי על עלויות הפינוי הזמני או הסקר הנדרש לקראת ביצוע עבודות כאמור. 

 ההצעה מטפלת קודם כול בסוגיית הארכת הוראת השעה, הנדרשת בדחיפות. מוצע להאריך בשנה נוספת את ההסדר עד 31 בדצמבר 2022, ולפיכך אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את החוק בקריאה הראשונה ותעביר אותה להמשך דיונים בוועדת החוץ והביטחון. תודה. 


תודה, סגן שר הביטחון. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. אני סוגר ונועל את רשימת הדוברים. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף. עופר כסיף? אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כאשר מביאים פה לדיון הצעת חוק של פינוי מוקשים אני מבקש לומר, על המשקל הזה של מוקשים – – – 


 מי המוקש העיקרי, אדוני? 


לא שמעתי. 


 מי המוקש העיקרי, מבחינתך? 


 הממשלה הזו זורעת מוקשים במה שקרוי מדינה בשלטון של יהודים. בשלטון של יהודים לא יכולים להניח מוקש, והמוקש הזה, קוראים לו פירוק כל מערך הדיור. כי הרי יהודי זה באשר הוא נולד כיהודי, ואם הוא לא נולד לאם יהודייה אז הוא לא יהודי; זה לא אומר שאם דרוזי משרת בצבא הוא הופך להיות יהודי; זה גם לא אומר שאם מישהו יקנה מוצרים כחול-לבן הוא הופך להיות יהודי. ליהודי יש את הסטנדרט שלו, ויש את ההלכה מה זה יהודי. כאשר ממשלה מבקשת להניח מוקשים, היא מניחה מוקש בדמותו של ביטול מערך הגיור כפי שהוא היה עד היום, שזה צריך להיות רק בהסכמת הרבנות הראשית לישראל. ההסכמה של הרבנות הראשית לישראל מחייבת קבלת קיום התורה ומצוות התורה. וכך הדבר הזה כאשר באים עם המוקש של הפגיעה במערך הכשרות, מוקש נוסף בכל מה שקרוי מדינה שהיא בשלטון של יהודים. לא שאנחנו מרוצים ממה שהיה עד היום, אבל בוודאי כאשר מניחים מוקש אחר מוקש וכאשר מבקשים להביא אפשרות להפעיל תחבורה ציבורית בשבת – זה עוד מוקש בדמותה של המדינה שהיא בשלטון של יהודים. כך, צעד אחר צעד, הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, מניחה מוקשים שמפוצצים את דמות העם היהודי. ממשלה שהיא מדינה בשלטון של יהודים – ממשלה כזאת לא ראויה לאמון, וצריך לעשות הכול כדי להעביר אותה מן השלטון, להעביר אותה מן הארץ ולסיים את פעילותה מהר ככל האפשר. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת פרוש. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב ליצמן, תרצה לדבר או שאתה מוותר? מוותר. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר בוועדת החוקה של הכנסת היה דיון, והיה צריך להגיע נציב קבילות השופטים. אני רוצה לומר לכם, הדיון היה מכיוון שנציב קבילות השופטים מבקש פעם אחר פעם לפגוע במרן הראשון לציון, הגאון הגדול הרב יצחק יוסף שליט"א, הרב הראשי לישראל, ושוב, כל זאת בגלל שהרב יצחק יוסף שליט"א העז להביע את דעתו בנושא המתווה המסוכן של הכשרות והגיור. נציב קבילות השופטים החליט על דעת עצמו שהוא לא מגיע לכנסת למסור דין וחשבון. עם כל הכבוד, הוא לא בתפקיד שופט, הוא בתפקיד מינהלתי, וכנראה שהוא פחד מהשאלות הקשות שיישאל באותה ועדה. אגב, נציגו שהגיע לאותה ועדה, לא היו לו הרבה תשובות לומר. הוא הציג איזה מסמך שהוא לא ידע אפילו מה המקור שלו ומי כתב אותו, העיקר הוא צילם אותו בעותקים רבים וחילק אותו לחברי הוועדה, אבל כשנשאל את השאלות המהותיות, הוא הגיע לתשובה הפשוטה – שפה הנציב הוא שקובע בסוף את ההחלטות במי לנזוף ועל מה לנזוף. 

 אני רוצה לומר לכם, המהות של רב בישראל ושל דיין – המהות שלהם היא להביע ולומר את דעתם בקול רם בנושאים הלכתיים באופן כללי. אף אחד, גם פה במדינת ישראל, ודווקא במדינת ישראל, לא יכול לסתום פיות של מישהו ולומר: אל תאמר את מה שיש לך לומר, שזה מהות וליבת תפקידו של רב ודיין בישראל. ולכן, מפה אנחנו מוחים על כבודו, ונעשה את הכול ונילחם. אני חושב שכל זה נובע מכך שנציב קבילות השופטים, אין לו תפיסה של מהותו, של תפקידו של רב. לכן הגיע הזמן שלדיינים יהיה נציב קבילות דיינים שהוא דיין בדימוס, שמכיר את המערכת, שמכיר כיצד מתנהלים וכיצד עובדים, מכיר את המהות של הדברים. ברגע שזה יקרה, אין לנו ספק שיימנעו הרבה אי-נעימויות מהסוג הזה, כי באמת הנושא של דיינים הוא נושא נפרד לחלוטין, והוא אינו דומה כהוא זה לנושא של קבילות שופטים. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. 


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, זכור לנו שמדי שנה בפרשת שמות תמיד מרן הרב עובדיה יוסף היה מביא אליו ללוויין את האיש היקר ד"ר אלי שוסהיים, הרב אלי שוסהיים, זכר צדיק לברכה, שהיה יושב-ראש אגודת אפרת, והיה מעודד אותו על פועלו הגדול למען הצלת ילדי ישראל מהדבר האיום והנורא הזה שנקרא הפלה, הפלת תינוק, שמבחינתנו, מבחינת התורה והיהדות, הפלה זה רצח. 

אני רוצה, ברשותכם, לקרוא את מכתבם של הרבנים הראשיים לישראל, שכותבים מכתב בנושא הזה, והמכתב הזה פורסם: אל רבני ישראל די בכל אתר ואתר, ה' עליהם יחיו. השלום והברכה. מזה שנים נהגו רבים להעלות בציבור בפרשת שמות את נושא חשיבות הילודה ואיסור הפסקת היריון שלא על פי היתר חכם. ידועים דברי הזוהר הקדוש בחומר איסור זה, שיש בכך משום סתירת בניינו של הקדוש ברוך הוא ואומנותו. לצערנו, בשנים האחרונות המודעות לאיסור זה פחתה והלכה, ועל כן חובה להציג בפני הציבור את הדבר בכל חומרתו ולהבהיר כי על פי תורת ישראל יש להתייחס לעובר כאל יצור חי. וחז"ל דרשו את הפסוק: שופך דם האדם באדם – איזהו אדם שהוא באדם? הרי זה אומר: עובר שבמעי אימו. כך במסכת סנהדרין. ואכן, זכות העובר לחייו איננה שווה לזכות האם לחיים, ורק במקרה, חס וחלילה, שהעובר מסכן את חיי האם, על החכם להתיר להעדיף את חיי האם על חיי העובר. אבל כשאין כל חשש לחיי האם, אין כל היתר על פי ההלכה לגרום להרג העובר, חס ושלום. 

בין הפעילים המרכזיים בנושא זה – אגודת אפרת, מייסודו של הרב ד"ר אלי שוסהיים זצ"ל. וכעת ממשיך את דרכו חתנו היקר והנעלה, ידידי היקר הרב חגי גולדשמידט, אשר נטלו על שכמם להחדיר את המודעות לנושא זה, ויעידו על כך מאות ואלפים שבעקבות פועלם המבורך זכו לחיים. ועוד הוסיפו להקים תמיכה לנשים שבשל מצבן הכלכלי רצו לעשות הפלה, להכשיר אותן לצאת לעבודה ולהוציא אותן ממעגל העוני. פנייתנו בזה לרבני ישראל, שבדרשות השבת הזאת של פרשת שמות יזכירו בן השאר את עניין מניעת ההפלות שאינן הכרחיות, תוך הדגשת מסירות נפשן של המיילדות העבריות שפעלו למען הצלת ילדי ישראל, ולציין שניתן להיעזר באגודת אפרת בכל מידע שיתבקש בנושא ולקבל את סיועה בעצה ובהכוונה. על החתום: ידידי הרב הגאון הרב יצחק יוסף, הרב הראשי לישראל; נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, הרב הגאון הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול. 

 ועוד משהו שאמור לעניין אותך, אדוני, אם ידוע לך, הרמטכ"ל שלנו, האלוף רפול, כן? היה בעצם אמור, חלילה, לא להיות איתנו, כי אימא שלו רצתה לעשות הפלה של הרמטכ"ל רפול, רק לא היה לה כסף להפלה, אז קיבלנו רמטכ"ל כזה מוצלח. 


 תודה רבה. 


אז נשים, לא להתפתות. תודה. 


 תודה רבה. אנחנו עוברים לדובר הבא, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. 


 הינה, הוא פה. מה, אתה בלילה לא שם לב, איתן?


 אה, סליחה, לא ראיתי. אני מסתכל לכיוון ש"ס, לא ראיתי אותו. הוא בדרך כלל יושב במקום קבוע. אבל אני תמיד תמיד תמיד נהנה לשמוע את דבריו. 


 – – –


 האמת היא שזה נכון. הם גם נמצאים וגם תמיד עומדים בזמנים, שני מאפיינים שמאפיינים את הסיעה. 


 תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו ככה, בשעה 05:00, שבוע של שובבי"ם. אדוני היושב-ראש, אנחנו עסוקים בהצעת חוק פינוי מוקשים, ואני שואל את עצמי: כשאנחנו דנים בחוק לפינוי מוקשים – קודם כול, יש כאן כמה מוקשים בממשלה הזאת, בכנסת, וקודם כול אותם צריך לפנות. 


 רגע, אז החוק הזה חשוב, אם כך.


 החוק הזה לא חשוב, הוא חשוב מאוד. 


אז תצביע בעדו. או-אה, או-אה, דרמה. 


 תשמע, קודם כול, תיקח את דברי ההסבר שלי לחוק. אם אתה תצטרף לדברי ההסבר שלי לחוק, אני אצטרף אליך. קודם כול צריכים להצטרף כולם לפינוי מוקשים. מוקש אחד, ידידי היושב-ראש, הוא קודם כול שר האוצר שלנו. כשהוא פעם אחר פעם מעלה מיסים, מתאכזר – זה המוקש העיקרי של אמון העם בהחלטות הממשלה הזאת, מוקש מאוד מאוד גדול. 

המוקש השני של הממשלה הזאת – שבזמן מלחמה אמיתית בקורונה, מלחמה במגפה מאוד מאוד קשה, נציגי ממשלה עושים כבתוך שלהם. ראש ממשלה מודיע לא לנסוע לחו"ל, ובני משפחתו נוסעים לחו"ל; ראש ממשלה מספר לכולם שהוא הולך לעשות מסיבת עיתונאים – אתה זוכר? ישב כאן ההוא מהאופוזיציה: לא צריך בכל פעם לעשות מסיבות; לא צריך ב-19:55 לעשות מסיבות; לא להתרכז במסיבות. אני זוכר, כשראש הממשלה נתניהו היה מגיע למסיבת עיתונאים והיה אומר החלטות ברורות – הוא הגיע, כינס את כולם בישיבות, כינס את כל העיתונאים – מה הוא אמר שם? האם יש אזרח במדינת ישראל שאחרי רבע שעה, 20 דקות, של נאום ראש הממשלה הוא יצא עם דבר אחד ברור מה האיש הזה רוצה מאיתנו? איזה גיבובי המלצות, גיבובי דברים. זה לא רציני. 

לכן, אדוני היושב-ראש, אם אתה תצטרף אליי בדברי ההסבר לחוק מהו פינוי מוקשים, אני ושאר חבריי באופוזיציה נתמוך בחוק הזה. למה? כי אני חושב שהמוקשים שיש לממשלה הזאת כאן, מול ממשלה חברתית – קודם היינו בהעלאת מיסים על החד-פעמי. אתה יודע מה אנשים אומרים? אתה יודע כמה צער יש לאנשים? האנשים אומרים: לא גומרים את החודש רק מהעלאות המיסים של הממשלה הזאת. 

אתה יודע, היינו בדיון, לא מזמן היה דיון בוועדת הכספים. אתה שומע אנשים, אתה אומר: איפה הבשורות? כל בעלי העסקים שהיו עד היום, נתנו להם כסף בממשלה הקודמת. בא שר האוצר, אומר: אני לא זורק כסף ממסוקים. כשזרקו כסף ממסוקים, אם מישהו זרק, בסוף מישהו תפס; מי שהיה צריך את זה תפס את זה בסוף. הגיעו לא מעט אנשי עסקים לוועדות השונות של הכנסת, מדברים על זה שהעסקים שלהם קורסים. בא שר האוצר, אומר: טוב, תחליפו מקצוע.

אני חושב, ובזה אני מסיים, שהמוקש העיקרי – לפני שאנחנו מפנים את המוקשים שעליהם החוק הזה – הוא הממשלה הנוכחית. 


תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. חבר הכנסת קיש.


 איתן, ואחריו?


 ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. 


 תודה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני לא יכול להתעלם ממה שהיה בבית הזה מהבוקר של אתמול ועד עכשיו. בוועדת הפנים, יושב-ראש ועדת הפנים ווליד טאהא מתייחס בבריונות ובזלזול לחברי כנסת, לא נותן להם לדבר, אומר להם: ברא, ברא, ומוציא אותם. דוגמה אחת. עכשיו, למה זה קורה? כי יושב-ראש המליאה פה, אפילו לראש האופוזיציה מחליט לקצר את הזמנים, כשאסור לו. לא מקצרים זמנים, לא לראש ממשלה ולא לראש אופוזיציה. 


אני קיצרתי?


 לא אתה, מיקי. וכשאני מעיר לו, הוא אומר: אני מחליט פה על הכול; אני יכול לעשות הכול. חברים, אתם איבדתם את זה. יש פה תקנון, יש פה נהלים. לקחתם היום באבחה אחת חמישה חוקים, חלקם עוד לא עברו בקריאה ראשונה, וכבר עשיתם להם נוהל 98. חוק המוקשים הזה הוא כבר בנוהל 98. מה, ואם לא יהיו הסתייגויות, אז מה תעשו? נדבר שלוש שעות? אתם הלכתם למקומות מסוכנים. הדברים האלה יישארו פה בכנסת הזאת להרבה הרבה זמן. אני לא יודע מה אתם רוצים לעשות. 

 זה הכול מתחיל ונגמר, דרך אגב, בנושא הוועדות. נמצא פה מאיר כהן, שיודע כמוני כמה הדבר הזה רגיש, וכמה אתם – אתם, אלה שבכנסת – לא מסוגלים לטפל מול ליברמן ואלקין, שלא נמצאים בכנסת. השעה עכשיו 05:15 ואנחנו מעבירים חוק בקריאה ראשונה שקיבל נוהל 98, והוא יגיע אולי בעוד יומיים ב-98, והכול למה? כי אלקין וליברמן לא מוכנים שתהיה חלוקה הוגנת בוועדות, אז אין לכם שום שיתוף פעולה מהאופוזיציה. אנחנו נילחם על כל דבר, ובכל דבר שאנחנו אולי גם בעד או לא בעד – לא משנה. ברמה הזאת אנחנו נתנגד לכל דבר. 

 וכל זה נובע מהדורסנות בוועדות. כל זה נובע מיושב-ראש כנסת – ואני דיברתי איתו ואמרתי לו – שלא עומד על כבודה של הכנסת. כשאתה יושב-ראש הכנסת יש לך חובה לקואליציה ולאופוזיציה, ולא משנה מאיפה הגעת. אתה מייצג אותי כמו שאתה מייצג חבר מהסיעה שלך. לא יכול להיות שפה מדברים – מייד מעיפים, אפילו לא עושים שלוש קריאות, ושם ממשיכים הלאה, הלאה, הלאה. רואים את זה. ומי עוד רואה את זה? רואה את זה ווליד טאהא, אז בוועדה ווליד טאהא עושה מה שהוא רוצה, כי הוא חושב שככה צריך להתנהג. 

הגענו לשפל היחסים, הגענו לכנסת רעה, כנסת שפוגעת בדמוקרטיה הישראלית, ואני אומר לכם, הכול נובע מהדורסנות בוועדות. אין אף מבוגר אחראי בקואליציה הזאת שמסוגל להגיד לליברמן ולאלקין: מספיק. תנו לכנסת לעבוד, תכבדו את הדמוקרטיה הישראלית. ואני שואל את עצמי עד מתי תסכימו לדבר הזה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה, אדוני. 

חבר הכנסת שלמה קרעי, בדקנו שוב, וההצבעה הייתה על סעיף 2. 


 כן, כן, הבנתי. צודק.


 אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת. 


לא, רגע, חבר הכנסת בוסו. 


 שני דברים אתה לא רוצה לדעת איך מכינים – לא חוקים ולא נקניקיות.


אתה אומר את זה מידע. 


 אדוני שר הרווחה, אני שמח שאתה נמצא פה, ותסתכל מה זה נקרא קואליציה מתעללת. לקחו יולדת שבועיים אחרי הלידה, מביאים אותה ב-04:30 להצביע בשביל שמר בנט ילך לישון. ולפני כן הוא לא תכנן להגיע. הביאו אותה בדרך, אבל אחר כך אמרו לו: יש בעיה עם הרוב, אז הוא אמר: הוא מגיע לבידוד, לדיון 40 חתימות. אתה שר הרווחה, ואני חושב שאתה צריך לבדוק באמת בכל זאת, לטפל בילדה. חשבתי שבנט מטפל – בייביסיטר לילדה. בדקנו, זה לא עובד כך. אבל זה בדיוק – – –



 שיקזז אותה – – –


 אנחנו, לא הייתה בעיה לקזז, אבל אם צריך. יש לכם רוב. אתה יודע, הצביעות. בצד אחד, כשמדברים על זה – ישבתי עכשיו בחוץ עם יושבת-ראש הוועדה לשירותי דת יהודיים. היא מתחילה להגיד לנו: תקשיב, המינוי של רבני עיר – מבקר המדינה דיבר על זה שצריך לשנות. לא שיש לנו משהו נגד יוליה ברמה האישית, אבל תראה כמה זה מצחיק. תאר לך שישימו את הרב אייכלר יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון או יושב-ראש הוועדה לעידוד לגיוס לצה"ל. לא שיש משהו נגד, אבל זה לא בראש מעייניו. יוליה מלינובסקי, שהיא יושבת-ראש הוועדה לשירותי דת יהודיים, היא תגיד לנו איך ממנים רבנים, איך מגיירים ומי הרב שאחראי. זה נקרא התאמה אמיתית. 

 אלה בדיוק המוקשים שהקואליציה הזאת מניחה – לא לנו, מניחה לעצמה, מניחה לדת היהודית במדינת ישראל, למדינה היהודית, שאני יודע כמה היא קרובה לליבך. אתה מגיע מבית מסורתי, מגיע מהמקומות החשובים – ואיפה כולם הולכים להתפלל. 

הקואליציה הזאת עושה הכול הפוך. אתה יודע, היום ראיתי את ההופעה של שרת הפנים בוועדה לעובדים זרים בראשות אבתיסאם מראענה. היא באמת, אתה יודע, שומרת הזכויות האמיתית. היא תדאג לזכויות – לא של היהודים או של הישראלים או של העובדים עצמם, אלא בדיוק למי שמייבאים אותם מהצד האחר. 

אז באמת, תסתכלו על עצמכם, תעשו סדר ותראו בכל ועדה וועדה, מי עומד בראש, מה מתאים, וככה החוקים מגיעים בסופו של דבר. תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. חבר הכנסת אופיר אקוניס – ביטל, הסיר; חבר הכנסת יריב לוין – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב גלנט – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, יעלה ויבוא.
 

 – – –


 לשם הזהירות, ראית שכמעט נפלתי עם מלכיאלי. אני לא רוצה לטעות, חלילה, שלא תיפול טעות תחת ידי. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נאומים נאמנו היום, ואני אומר דבר תורה, ככה, לפנות בוקר, לפני התפילה. קראנו בפרשה – – – 


 – – – 


 פרשת שמות. קראנו, בלשון עבר, על משה רבנו, שכשהוא ראה את המצרי מכה איש עברי, כתוב שם: "ויפן כה וכה". מה הוא חיפש? רש"י מביא שהוא בדק עד סוף כל הדורות שלא עתיד לצאת ממנו איזה גר אחד, איזה יהודי אחד. 

הנביא ישעיה אומר: "עם זו יצרתי לי, תהִלתי יספרו". אני אתחיל מזה, ואחר כך נחזור ל"ויפן כה וכה". מה זה קשור לפרשה שלנו? מה המשמעות של מה שאומר לנו הנביא ישעיה? העם הזה, העם היהודי, "עם זו יצרתי לי" – למען סיבה אחת: "תהלתי יספרו". מה זה "תהלתי יספרו"? זאת התורה הקדושה. כשאנחנו זועקים פה מדם ליבנו, ולעיתים זה נשמע כאילו אנחנו מנהלים איזו מלחמה אישית, זו מלחמה כמעט – אני לא רוצה שתיקחו את זה לקונוטציות – זאת מלחמת קודש, כשאנחנו מחפשים את הזהות היהודית. ולמה? כתוב שם – חבריי, חבריי – בוויכוח שהיה בין משה רבנו לקדוש ברוך הוא – – 


חברי הכנסת, אנחנו בדבר תורה. 


 – – בוויכוח בין הקדוש ברוך הוא למשה רבנו על השליחות, שהוא רוצה לשלוח אותו, משה רבנו אומר לו: לא יאמינו לו, ואני כבד פה וכבד לשון. הוא כותב שם: וזה לך האות. מה האות? בהוציאך את העם הזה תעבדון את האלוקים על ההר הזה. פרעה באמת טען טענה קשה כלפי משה ואהרן: למה תפריעו את העם? טענה אמיתית. אתם שני אנשים, רוצים להוציא עם שלם למדבר בלי תכנון, בלי אוכל, בלי עבודה, בלי תעסוקה, בלי מקצוע – "לכו לסבלֹתיכם". אבל הוא לא ידע על ההבטחה שהקדוש ברוך הוא נתן למשה: זה לך האות. בהוציאך את העם הזה, תעבדון. מה זה תעבדון? למה עם נו"ן סופית? תוך 50 יום – זאת הנו"ן הסופית – יהיה כבר מעמד הר סיני, תקבלו את התורה ואת כל הזה. 

לגבי "ויפן כה וכה" – משה רבנו גילה אחריות, ולימד אותנו דבר אחד: כשאתה עושה מעשה היום, אל תסתכל על היום, תסתכל עד סוף כל הדורות, עד איפה שעיניך – מה ההשלכות של המעשה שלך. זה מה שלימד אותנו משה. לפני שהוא עשה את המעשה – "ויפן כה וכה". תודה, אדוני. 


תודה רבה. למדנו, למדנו מפרשת השבוע, פרשת שמות. חבר הכנסת משה ארבל יעלה ויבוא, אדוני. גם עכשיו תאמר משהו שיצטטו אותו ברשות הפלסטינית ויתרגמו לערבית?


 לא, הפעם לא, אבל אולי במקומונים של רעננה. 


אוקיי. בבקשה, שלוש דקות. אני אבדוק בסוף השבוע. 


 אדוני היושב-ראש, כבוד שר הרווחה, חבריי חברי הכנסת, בדיון בבית המשפט העליון היום בנושא גזרת המעונות – לא משהו אחר, אדוני שר הרווח;. גזרה, כפשוטה, ממוקדת, מכוונת כנגד אוכלוסייה מאוד מאוד מסוימת. 


פרעה גזר – – –


פרעה גזר רק על הזכרים, פה זה גם הבנים וגם הבנות. החטא היחיד שלהם – לא שהאימא לא עובדת. יצאה לעבוד, פרצה לא תקרת זכוכית – פרצה תקרת בטון; הולכת לעבוד בהייטק, הולכת לעבוד במקצועות באמת חשובים, שמשפיעים על הכלכלה הישראלית. החטא היחיד של אותו ילד – שאבא שלו בחר לעסוק בתורה. כשאבא שלו עוסק בתורה – החליט שר האוצר באופן אכזרי וממוקד, בשיתוף פעולה של חברתך למפלגה, שרת הכלכלה. אני בטוח שאם לא היו מעבירים, השר כהן, את האחריות למעונות למשרד הכלכלה והיא הייתה נשארת בידיך, לא היית נותן לעוולה הזאת להתקיים. אני בטוח במיליון אחוז. 

העוולה הזאת, עם כל מיני כיסויים ואצטלות, לא עמדה ביסודה בדרישות המשפטיות, ובאומץ לב, המשנה היועץ המשפטי לממשלה רז נזרי בא ואמר: יש כאן בעייתיות אמיתית. למה סטודנט למדעי החברה והרוח או לספרות סינית עתיקה כן יקבל, ומי שהחליט ללמוד תורה ולקבל הסמכה לרבנות, שגם זאת הכשרה מקצועית, לא יקבל? זה הלך וצומצם, ובית המשפט העליון, בדיון שהתקיים היום, ביקש מהצדדים להידבר. הוא קבע עד פסח, עד אפריל. עד אז ההחלטה של ליברמן בוודאי לא לגיטימית. ואז בא בית המשפט העליון לצדדים ואמר להם: בואו בדברים. אולי עד סוף השנה הנוכחית נגמור את זה, ואת הקריטריונים תפרסמו בפרק זמן שגם יאפשר לאותם אברכים לחפש עבודה. 

מתוך ציניות ואכזריות – אין לי הסבר אחר, כי זה לא מעודד תעסוקה כשאי-אפשר עדיין למצוא מקום עבודה, ואי-אפשר עדיין לצאת להכשרה מקצועית, גם לאותם אברכים – החליט שר האוצר, מתוך נקמנות, לא להגיע לשום פשרה; להשאיר את הגזרה הזאת בעינה, ולהמתין להחלטת בג"ץ. אני לא מבין את האיוולת. 

קודם כול, מה ההישג הפוליטי שבג"ץ יקפל אותך? דבר שני, מה המטרה? המטרה היא באמת לעודד תעסוקת אברכים? זה מצטרף להנחיה שהוא נתן לשרה מירב כהן, שרצתה לקדם תוכנית חומש לתעסוקה למגזר החרדי, ובהנחיית ליברמן אין תוכנית כזאת. זה אינטרס לאומי, זה לא אינטרס שלי ושל חבריי למפלגות החרדיות. כשישנה תוכנית חומש לתעסוקה, האינטרס הוא כלכלי, חברתי וגם פוליטי. יכול היה שר האוצר לבוא ולומר: הינה, אתם לא צריכים את הנציגים מהמפלגות החרדיות, קידמתי לבד תוכנית חומש לתעסוקה. זה לא קרה. 

האכזריות הזאת, הציניות הזאת, מצערות מאוד. אני חושב שדווקא אתה יכול להיות ראש גשר, לחבר ולומר לחבריך לממשלה, גם אם הם באמת רואים את עצמם כראש ממשלה כלכלי: יש גבולות שלא חוצים. לא פוגעים בילדים. תודה רבה. 


תודה רבה, חבר הכנסת משה ארבל. חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – מוותר; חבר הכנסת שלמה קרעי – מוותר; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירי רגב – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה. 


 תודה רבה.


 עד שלוש דקות לרשותך. 


 בוקר טוב, חברי היושב-ראש. בוקר טוב, חבריי חברי הכנסת. היום כ"ד בטבת, ואני רוצה להעלות את זכרה של סבתא של אבא שלי, שזה יום פטירתה, כ"ד בטבת. היא קבורה בהר הזיתים, ואני, בעזרת השם, אשתדל מאוד לעלות למקום קבורתה היום. 

 אני רוצה לספר את סיפור החיים המיוחד שלה. הסיפור על סבתא שרה פרל מתחיל בבעלה של סבתא שרה פרל, הרב יהודה הכהן. הוא התחתן לא איתה; הוא התחתן עם אישה אחרת. הוא התחתן עם אישה אחרת, ומכיוון שהוא היה חסיד גור הוא נסע בחגים לרעבע והשאיר את אשתו הצעירה בבית. היא נשארה בבית בראש השנה וביום כיפור ובסוכות. וכשהוא חזר מהרעבע אחרי כל תקופת החגים, אמרה לו הכלה הטרייה: מה זה צריך להיות? אני התחתנתי איתך, אתה לא אמור להשאיר אותי לבד בבית. מה העניין הזה? אמר לה בעלה יהודה הכהן: אני לא יודע, אצלנו זה ככה. בטח הם דיברו בצורה קצת אחרת, אבל בגדול, הוא אמר לה: אצלנו זה ככה. אני חסיד גור, אני נוסע לרעבע, ואם זה לא מתאים לך, אנחנו לא נוכל לחיות ביחד, כי אני מתכוון לנסוע בכל שנה בחגים לרעבע. אמרה הכלה הטרייה: לא מתאים לי, והם התגרשו. 

 הוא למד מזה לקח, והוא החליט שהכלה הבאה תהיה אחת שמראש הוא יסכם איתה שהוא נוסע בחגים לרעבע, וזה בסדר מבחינתה. אז הוא מצא את הכלה הזאת, שרה פרל, והוא התנה איתה מראש. הוא אמר לה: אני נוסע בכל שנה בחגים לרעבע, מקובל? מקובל. היא התחתנה איתו. הוא נסע בכל שנה לחגים לרעבע, והיא ילדה לו 12 ילדים. היא גידלה 12 ילדים, ובערוב ימיה, כשהילדים כבר היו גדולים ובעלה נפטר, היא עלתה לארץ, כי פה היה אחד הבנים שלה, שזה הסבא שלי, סבא מרדכי. סבא שלי, הבן שלה, היה כאן והיא באה להיות איתו פה בארץ. רצתה להיקבר בארץ הקודש. 

סבתא שרה פרל נפטרה ב-1944, וזה אומר שעוד לפני שהיא נפטרה, היא שמעה בכאב גדול שכמעט כל ילדיה וכמעט כל נכדיה נהרגו בשואה, כשהכניסו את כולם לתוך בית הכנסת והציתו את בית הכנסת עליהם, יחד עם כל הקהילה ועם הרב של הקהילה. היא התנחמה בזה שנשאר לה זכר פה בארץ, שהיה לה בן אחד פה ונכדים פה. מחר, בכ"ד בטבת, אנחנו נחגוג, בעזרת השם – – –


 היום, היום. 


היום. תודה, איתן. היום, בכ"ד בטבת, אנחנו נחגוג את בת-המצווה של הנכדה שלי, זאת אומרת של הנינה של הנכד שלה. 


 מזל טוב, מזל טוב.


 היא נולדה בדיוק ביום שהסבתא הזאת נפטרה וחיה פה בארץ, ביצהר. יש לה בת-מצווה, וזה בעצם הפיצוי שיש לסבתא הזאת, שאיבדה בשואה כמעט את כל ילדיה וכמעט את כל נכדיה. היא זכתה שיש לה משפחה ענפה כאן בארץ. 


 זכות. 


יהי זכרה ברוך. 


אמן. תודה רבה, חברת הכנסת סטרוק. חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתמר בן גביר – אינו נוכח. אם כך, תמה רשימת הדוברים. אני מזמין את סגן שר הביטחון אלון שוסטר להשיב ולסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. 

 נא לצלצל בפעמון על מנת שידעו שעומדת להיות הצבעה. 


 חברות וחברים, יושב-ראש הישיבה הנכבד, אני רואה שאנחנו באווירה של סיום היום. זה בהחלט יום נאה. סיימנו בערב יום עבודה אחד, התחלנו יום חקיקה, ואני בהחלט נותן ציון לשבח למתמידים שנשארים איתנו. אנחנו או-טו-טו, עוד חוק אחד, עוד שני חוקים, ונצליח למלא את המכסה שלנו. 

אנחנו עסוקים כרגע בחוק שהוא לכאורה יבש, יבשושי, אדוני היושב-ראש, אבל הוא עוסק בדם ובדמים. המוקשים הללו, הנפלים הללו הם סכנות לא מהלכות אלא מוטמנות, וצריך להתייחס לסוגיה הזאת בכובד ראש. 

למעשה, אחד השינויים שבוצעו באותה תקנה, באותה הוראת שעה שאנחנו מבקשים להאריך, הגדיל את תכולת העיסוק של הרלפ"מ – אותה רשות לפינוי מוקשים – למעשה גם לכיוון של נפלים. כלומר, אותן פצצות טעונות חומר נפץ שנורות על ידי חיילי חי"ר, על ידי טנקים, על ידי מטוסים, ונשארות בשטח, לא כולן מתפוצצות. אומנם סגן הרמטכ"ל עשה את מה שהוא יכול לעשות בזמנו, חבר הכנסת גולן, אבל בכל אופן נשארו קצת חומרי נפץ ארוזים בתיבות מתכת סגלגלות, וגם את אותם נפלים אנחנו רוצים לפנות. 

שינוי נוסף באותה הוראת שעה שאנחנו מבקשים להאריך קבע לפני שלוש שנים, שנתיים, הרחבה או הכללת שני סוגים של מוקשים – לא רק מוקשים נגד אדם, שמסכנים את המטיילים. הרבה פעמים קיימת חפיפה בין שטחי הטיולים שפתוחים לעיתים בסופי שבוע ובחגים לבין שטחי האימונים, אז לא רק מוקשים נגד אדם אלא גם מוקשים נגד טנקים, נגד רק"מ, גם הם בתחולת הפעילות של הרשות לפינוי מוקשים. הרשות הזאת היא לא רשות אזרחית, אגב – היא רשות אזרחית, אבל ממלכתית, לא רשות פרטית, כמובן. היא תחת השגחה רצופה של משרד הביטחון. 

צריך לומר שעם הוראת השעה לפני כשנתיים, סוכם על הקמת צוות בין-משרדי שבו שותפים כמה משרדים, והינה, אנחנו מתבשרים שהרגע המכונן הגיע ואנחנו מתבקשים לאשר את הצעת החוק – הארכה עד דצמבר 2022. תודה. 


תודה רבה. 


 מי ביקש שמית? מי ביקש שמית?


מושכים את זה? יש פה רשימה של חברי כנסת. דוד ביטן בכלל לא נמצא במשכן, אני לא יודע איך הוא חתום פה.
 
 אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. שמחה רוטמן, האם אתה מושך את השמית? איך החתמת את דוד ביטן, שלא נמצא פה? 


הוא ביקש. 


איך הוא ביקש?

 אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת, על הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון – הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ב–2021, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההצעה להעביר את הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון – הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ב–2021, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. 


בעד – 23, נגד – 11, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה, ותעבור לחוץ וביטחון. 


איתן, מה קורה מבחינת הוועדות ב-08:30? מבחינת התקנון, אי-אפשר – – –


 לא יודע, אבל אני לא אחראי לוועדות, גברתי. צריך לשאול את יושבי-ראש הוועדות, אבל ראיתי שכמה ועדות כבר בוטלו. 


 – – –


נכון. היושב-ראש יצטרך או לבטל את הוועדות או לאפשר את קיומן. אני חושב שיבטלו את הוועדות.


 מיקי, אולי תיתן לנו צפי לגבי המליאות. 


חמש שעות.


חמש שעות? חמש שעות מסיום המליאה?


 זה פלוס מינוס. זה יכול להיות ארבע וחצי שעות, אבל לא פחות.


[מס' מ/1462; דברי הכנסת, חוב' ז', ישיבה 74; נספחות.]


אנחנו ממשיכים בסדר-היום. סעיף 8 בסדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 150), התשפ"ב–2021, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת גינזבורג. בבקשה.


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 


 למה היושב-ראש לא מציג את הצעת החוק?


 חבריי וחברותיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 150), התשפ"ב–2021, שיזמה הממשלה. אדוני חבר הכנסת שמחה רוטמן, אני הוא שניהל את דיוני הוועדה, ולכן נראה לי שראוי יהיה שגם אציג את הצעת החוק.

בחוק לתיקון פקודת העיריות נקבעה סמכותה של רשות מקומית לפעול ולהסדיר עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בנושאים, בתנאים ובסייגים שקבעו שר הפנים והשר לביטחון הפנים כאחד, בהסכמת שר המשפטים. עוד נקבע בהוראת שעה זו כי בחוק העזר שקובע הסדרים בעניינים האמורים לא יוטלו אגרות או היטלים בסכום שעולה על הסכום שקבע שר הפנים. קביעת סמכות זו במסגרת פקודת העיריות ופקודת המועצות המקומיות במפורש כאחת מסמכויותיה של רשות מקומיות נועדה לעגן, למען הסר ספק, את הבסיס החוקי להסדרי שמירה שונים שנעשים בידי רשות מקומיות, אשר כמובן לא נועדו להחליף את סמכויות המשטרה אלא להתקיים לצידן ובמסגרת הדין.

 במהלך השנים הוארכה הוראת השעה כמה פעמים, וכן נעשה בה תיקון נוסף שקבע במפורש את החובה לנהל את כספי ההיטל או אגרות השמירה בחשבון נפרד ולהשתמש בהם למימוש הנושאים שנקבעו בתקנות בלבד. כמו כן נקבע כי על גזבר המועצה להגיש למועצה מדי שנה דין וחשבון על התקבולים וההוצאות שנעשו לצורך שמירת אבטחה וסדר ציבורי בהתאם להוראות החוק. מכוח חוק זה נקבעו תקנות הקובעות את רשימת הנושאים שרשות מקומית מוסמכת להסדיר בענייני שמירה, אבטחה וסדר ציבורי, וכן נקבעו סכומים מרביים להיטל או אגרת שמירה שנקבעים מכוח החוק. 

 קביעת הסדרי השמירה וקביעת היטלי אגרות השמירה כאמור היא עניין וולונטרי, ותלויה למעשה בהסכמת מועצת הרשות המקומית לקבוע חוק עזר בעניינים האלה. לפי הנתונים שקיבלה הוועדה במהלך הדיונים בהצעת החוק עד היום, נקבעו הסדרי והיטלי שמירה ב-64 רשויות מקומיות. ברשויות אלה משמשים ההיטלים לקיום סיירות אבטחה, התקנת מצלמות, סיוע להפעלת שיטור עירוני, הקמת מוקד עירוני ועוד ועוד ועוד.

כאמור, במהלך השנים מאז 2011 הוארכה הוראת השעה כמה פעמים על ידי הכנסת. בכל פעם שהובאה לכנסת ההצעה להאריך את הוראת השעה אישרה הכנסת את הארכת התקופה, בין היתר בהתבסס על כך שההסדר הוא הסדר וולונטרי, וכן בשל הצורך שהביעו הרשויות המקומיות שעושות שימוש בהסדר זה בהמשך קיומו לצורך הגברת האפשרות לשמירה על הסדר הציבורי בהן ולהעלאת תחושת הביטחון של התושבים.

גם כעת הביאה הממשלה את הצעת החוק כהצעה המבקשת להאריך את ההסדרים הקיימים בדרך של הארכת תוקפה של הוראת השעה בשנתיים נוספות, ובמהלך דיוני הוועדה החליטה הוועדה כי המשך קיום ההסדר בדרך של הוראת שעה המוארכת שוב ושוב והופכת למעשה להוראה קבועה אינו נכון, וכי לאחר למעלה מעשר שנים של קיום ההסדר כהוראת שעה יש להפוך את ההסדר להסדר של קבע. כפי שקורה בכל חוק רגיל, ככל שתראה הכנסת בעתיד כי המשך קיומם של ההסדרים המוצעים אינו נכון ואינו נחוץ, תוכל הכנסת לשנות או לבטל את החוק, ואין צורך בקיומה של הוראת שעה לשם כך. משום כך הצעת החוק שלפניכם מבקשת לתקן את פקודת העיריות ואת פקודת המועצות המקומיות ולקבוע בהן את ההסדרים שיהיו כלולים במסגרת הוראת השעה כהסדרים קבועים. כצעד משלים לכך קבעה הוועדה חובת דיווח שנתית של שר הפנים לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בעניין יישום הוראות הסעיפים האמורים וסוגי הפעילויות הממומנות בכל שנה מכספי היטלי אגרות השמירה ברשויות המקומיות השונות.

להצעת חוק זו כמובן הוגשו הסתייגויות בודדות, אולם אבקש כי הכנסת תדחה את ההסתייגויות ותאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. תודה רבה לכם.


 תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. ראשון הדוברים – חבר הכנסת קרעי, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, טוב שאתה כאן עד שיתבצעו חילופי המשמרות.

 אדוני, אני רוצה לדבר על הנושא של שי ניצן. יש כאן שחיתות מהמדרגה הראשונה. שי ניצן – נתפר עבורו ג'וב כרקטור של הספרייה הלאומית, כאשר בחוק הספרייה הלאומית אין בכלל סמכות למנות את התפקיד הזה, אין סמכות בכלל לתפור תפקיד במידות האלה של רקטור הספרייה הלאומית. פניתי, פנינו, כמה חברי כנסת, ליושב-ראש הכנסת חמש פעמים, פעמיים בשאילתה דחופה, פעמיים בהצעה דחופה לסדר-היום ופעם אחת בבקשה לדיון מהיר, וראו זה פלא, כל הבקשות האלה נדחו. כל הבקשות נדחו. ולמה? היום למשל הבנתי, אדוני היושב-ראש, שאתה אישרת רק שלוש הצעות דחופות לסדר-היום. מה הבעיה להוסיף עוד הצעה אחת? כל שבוע מאשרים ארבע או חמש. את מי אתה מאתרג? מי פנה אליך בעניין הזה, מיקי, לחסום אותנו מלדון בנושא הזה של שי ניצן כאן בכנסת? מי פנה אליך, ליברמן? סער? בוא תבקש הודעה אישית, אני בטוח שייתנו לך, אדוני היושב-ראש. אתה יכול להשיב. אתה יכול להשיב על הטענות.

חברים, בזמן שאתם מבלבלים את המוח לאזרחי ישראל על תרבות הדיבור, על תרבות השיח, על השיח הלא-נאה כל כך, אתם גונבים לנו, אתם גונבים לאזרחי ישראל את המדינה: מינויים מושחתים, ממשלת ג'ובים מנופחת, שרים בלי תיק כמו אלי עמידר, שקיבל דירת עמידר בממשלה חינם על חשבון הציבור, ויש פה נורבגי שיושב בכנסת ועושה לו את העבודה שהוא לא עושה, ועולה על כולם תקווה נכזבת, ששילשה את מספר המנדטים שלה בג'ובים. לפי השמועה הם כבר מינו עד מס' 20 ברשימה. כל אחד, תפרו לו ג'וב, כמו שהם רוצים.

 אז כשאתם באים ומדברים על הביקורת הנוקבת שלנו, למה הביקורת כל כך קשה, תסתכלו על עצמכם בראי, תראו מה אתם עושים כאן בכנסת. כל מדינת ישראל פתוחה ורק הכנסת סגורה. אפילו שדולות אין. אז הינה פעם אחת, מיקי, לא אישרת לי לקיים דיון על אלימות בערים המעורבות, בנגב ובגליל, וקיימתי את זה דרך שדולת הנגב. אז מה עשית? התחכמת. אמרת: בואו נסגור גם את השדולות. אין כנסת.

 אבל יש אחד שיותר גרוע מכולם בממשלה הזאת. הגרוע מכולם זה הצאר ליברמן, וחברי הקואליציה כולם, שהפכתם להיות עבדים נרצעים שלו במימוש האג'נדה הפסיכופתית שלו, של שנאת חרדים. כל מה שמנחה אותו, כל פעולה, כל מס, כל אפליה – תסתכלו מי נפגע בקצה: ילד חרדי, משפחה חרדית, אברך, לומד תורה, אישה שרוצה לצאת לעבודה ועכשיו לא יכולה כי הוא מונע ממנה את הסבסוד למעונות היום. "מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" – זאת הסיסמה של מפלגת ליברמן. בור ועם הארץ, רשע מרושע.

אבל ליברמן הוא רק עוד חוליה חלשה בשרשרת של שונאי ישראל. הוא מוביל מהלכים לפגיעה כלכלית אנושה במשפחות חרדיות ולהרעבת – פשוטו כמשמעו – להרעבת ילדים קטנים שלא טעמו טעם חטא, ועכשיו בגלל ליברמן הם גם לא יטעמו טעם עוף, לא יוכלו לקנות להם ארוחת צוהריים מספיק טובה, מספיק בריאה. 

 לנו אין בעיה, יושבים, אוכלים ארוחת צוהריים, הכול בסדר, אבל האימא הזאת, שלא תקבל את המאות שקלים האלה בחודש לסבסוד – כי ליברמן, כואב לו הלב שיש מישהו שיושב ולומד תורה, הוא מוביל אותם לחרפת רעב. ואתם בקואליציה, שנותנים לזה יד, גם אם לא כאן במליאה – כי כאן במליאה אני מניח שזה לא היה עובר, הוא לא היה מצליח להעביר את זה כאן, זה יותר מדי גס, יותר מדי בוטה, יותר מדי אכזרי, אז הוא עושה את זה בתקנות, אבל עדיין אתם שותפים בממשלה כזאת שלו.

ליברמן לא קרא השבוע את מה שקראנו כולנו, "וישימו עליו שרי מסים למען ענֹתו בסבלֹתם". פרעה, שרצה לפגוע בעם ישראל, השית עליהם מיסים, שם עליהם קושי כלכלי, קושי של עבודה. למה? שלא יהיה להם זמן לפרות ולרבות. הוא רצה לענות אותם. אבל התורה אומרת: עם ישראל, "כאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרֹץ". אז זה מה שיקרה גם כאן, אדוני היושב-ראש. מי שפוגע בבנים של הקדוש ברוך הוא, מי שפוגע בלומדי התורה, מי שרומס והורס כל חלקה טובה בשם השנאה, הוא יושלך לפח האשפה של ההיסטוריה, והיהודים והיהדות יצמחו ויעלו מעלה-מעלה על אפו ועל חמתו.

 אדוני היושב-ראש, אני שמח שישנת, אבל אולי תעשה חושבים לגבי הפנייה שלנו על שי ניצן. למה אתה כל כך מאתרג אותו? מה כואב לך שנדון בו? הרי לכל חבר כנסת מאשרים איזה שאילתה דחופה אחת במושב. למה לנו אתה לא מוכן לאשר את זה?

אגב, אדוני שר הרווחה, אני חושב שאתה צריך להיכנס בעובי הקורה בעניין הזה. לא יכול להיות שבא שר אוצר וגוזר גזרות על אוכלוסייה מסוימת שבסוף מביאה ילדים לחרפת רעב. היום אימהות לא שולחות את הילדים למעונות מוסדרים כי אין להם את הסבסוד הזה, אז הם הולכים למעונות בלי השגחה, מעונות שאין להם פיקוח, או שלא שולחים בכלל, או שאימהות מפסיקות ללכת לעבוד. איך אתם מאפשרים לדבר כזה לקרות כאן במדינה הזאת? זה משהו באמת כואב. כואב הלב לראות גזרות כאלה פוגעות, שמישהו מוביל אותן כי זו האג'נדה הפוליטית שלו. השנאה הזאת זה מה שמניע אותו. אסור לכם להיות שותפים לזה.

 אדוני היושב-ראש, מכובדי השר – ואני מכבד אותך מאוד – יש כאן ממשלה שהדבק שלה הוא השנאה לנתניהו. כל עוד הוא יושב כאן, כל עוד הוא יושב כאן עד הבוקר, לא כהתה עינו ולא נס לחו, והוא מוביל את האופוזיציה במאבק איתנים מול הדורסנות הזאת של הקואליציה. אנחנו בעצם במין פרדוקס, לא יודעים – ככל שאנחנו יותר נחושים, ככל שנתניהו יותר חזק בתוך האופוזיציה, ככה גם הדבק יותר מדביק אתכם לכיסא, אתם לא מסוגלים לקום מהכיסא, כי לא יהיה עתיד במערכת בחירות כשנתניהו מולכם. אז תפרו לו תיקים, תפרו לו תיקים במערכה מתוזמנת היטב, ואנחנו רואים היום שכל התיקים האלה קורסים. העדים – הקרקע נשמטת מתחת לעדות שלהם אחד אחרי השני בבית המשפט. תביאו לנו עוד עדים כאלה, עוד עדי תביעה כאלה, כי בסוף כולם הופכים להיות עדי הגנה בפועל. 

ועכשיו מתוך הממשלה מביאים חוקים, שתכף נדבר גם עליהם, נפרוט אותם לפרטים – מביאים חוקים כי גדעון סער וחבורתו לא מסוגלים להתמודד מול נתניהו באופן הגון, לא מסוגלים ללכת לקלפי ולשאול את הציבור מה הם באמת רוצים ולפעול לפי מה שהציבור אומר בקלפי. אז חבורה כזאת, שהדבק שלה הוא הפחד מנתניהו, פשוט פחד – רואים אותו כאן מתייצב, ובנט שם רועד מפחד, הוא לא יודע מה לעשות. הוא חשב: חודש-חודשיים, נתניהו ילך הביתה, הליכוד יתפורר. בוא נעביר חוק שארבעה חברי כנסת מהליכוד יוכלו לפרוש ולקבל תפקידים בכירים. אבל לא. וראו זה פלא, האופוזיציה חזקה מתמיד, האופוזיציה לא נשברת למרות הקושי, למרות הדורסנות, למרות התת-ייצוג בוועדות, עדיין נשארים איתנים מול כל ההתקפות שלכם, כל הדורסנות הזאת, ובנט וסער לא יודעים מה לעשות. 

בפרשת השבוע – ביקשו גימטרייה לפני כן, אז אני אתן גימטרייה, איתן – הפסוק שאמרתי קודם, "וכאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרֹץ", תראה איזה יופי. "וכאשר יענו אותו" זה 1,070, וזה בנט ולפיד בממשלת הונאה. את מי הם מענים? 


 איך אתה יודע?


 אני עשיתי חישוב.


 חישבת לפני או שאתה עושה את זה – – –


חישבתי את זה לפני. לפעמים זה בא בקלות, לפעמים צריך למצוא – – –


למצוא מילים נרדפות.


חסר משהו.


לחפש את המילה – – –


בדיוק.


 לפעמים זה יוצא: איתן גינזבורג מנהל את המליאה הכי טוב בעולם כ"ד – – –


ואז צריך למצוא לכ"ד.


 את הכ"ד יש אצלך, רוטמן, אצלי אין. "אז כאשר יענו אותו" – את מי מענים? בנט ולפיד בממשלת הונאה. את מי הם מענים? תראה מי ירבה ומי יפרוץ. "כן ירבה וכן יפרץ" זה 743, וזה בנימין נתניהו נרו יאיר, נ"י. 

אז לא משנה מה תעשו ולא משנה כמה תפעלו נגדו וכמה תשיתו עליו סנקציות וחוקים אנטי-דמוקרטיים – – –


צריך להיות מאוד מדויק, הדבר הזה. יום אחד יבדקו אותך.


 תבדוק. 


שלא יגלו פשלות.


תאמין לי שאני בודק את עצמי שלוש פעמים לפני שאני אומר משהו.


מרשים. מרשים. היית בנרו יאיר.


זה הסיומת של הפרק הזה, שלא משנה מה שתעשו, אנחנו עוד נחזור לשלטון, "וכאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרֹץ".

 אדוני, אני רוצה לדבר על נקודה נוספת. החוק הקודם שעבר כאן ממש על חודו של קול, הייתה תוצאה של 54–55 – – –


– – –


לצערי, פספסנו כאן כמה שלא הספיקו להגיע.


היה רוב של שניים, לדעתי.


 לא. בסעיף 2 היה רוב של אחד. בקריאה השלישית היה רוב של שניים.


זה נכון.


אני רוצה לספר לך מה היה. אתה בעצם היית, היית איתנו בוועדה, ישבנו בוועדה חסויה, חברי הכנסת, לגבי החוק של שירות הביטחון, של חיילים בשירות חובה – – –


לא המוקשים.


לא, אני מדבר על החוק שעבר על חודו של קול. המוקשים לא הגיעו בכלל.


חוק שירות ביטחון.


חוק שירות ביטחון. דרשנו שחיילות לא ייכנסו לאגפים הביטחוניים, בגלל הסיפור שהיה, כל עוד אין מסקנות. והייתה הסכמה בקרב חברי הוועדה שצריך לתקן את הדבר הזה, שזה לא יהיה כך.


רק שלא יטעו – זו לא הייתה ועדה חשאית, פשוט סגרנו את הדיון לציבור.


סגרנו את הדיון, כן.


 היא לא חשאית.


 לא, לא, הפרוטוקול יפורסם, לכן אני מרשה לעצמי לספר מה היה. רק מה? אנחנו דיברנו על חיילות, ואז באה מיכל רוזין ובאו הפרוגרסיביים שישבו איתנו, ואמרו: רגע, יש בעיה. אי-אפשר לכתוב "חיילות". מה, אתה תגיד "חיילות"? מה, חיילות לא מסוגלות כמו חיילים? לא, יש שוויון. אז אם מתקנים צריך לתקן שחיילים לא יוכלו להיכנס. חיילים בשירות חובה לא ייכנסו לאגפים הביטחוניים. 


 – – –


 מה? 


זה ייהרג ובל יעבור – – –


 רגע, זה מה שהם אמרו. ואז באו ואמרו, אמרנו בסדר, אז "חיילים לא ייכנסו". ואז מתברר ש"חיילים לא ייכנסו" זה כבר יותר מדי לשירות בתי הסוהר, הם לא יוכלו להתמודד עם הגזרה הזאת, ולכן הכול בוטל. זאת אומרת, בשביל הקושי המחשבתי, הניסיון להגיד שלא, אנחנו לא יכולים להגיד – הסיפור היה עם חיילות, מה לעשות? הסיפור לא היה עם חיילים, וברור גם למה. אז אנחנו מנסים לתקן סיפור שהיה, שלא יישנה, עד שנבין מה קרה שם ועד שיתוקנו הנהלים, ובגלל טרלול פרוגרסיבי בסוף גם זה לא מתקבל. 

מי שמובילה את הטרלול הזה – מובילות, יש כמה, אבל יש אחת מאוד מאוד, שבאמת, קשה לשמוע אותה מדברת כבר – זאת מרב מיכאלי, עם כל – כבר אין אצלה עברית. העברית כבר, לשון הקודש, השפה העברית שכולנו גדלנו עליה – היא המציאה כללים חדשים. שמעתי בשבוע שעבר את היועצת לענייני לשון של רשת ב', לא זוכר את שמה – – –


 – – –


 נכון. איך השם?


רות אלמגור רמון. 


רות אלמגור רמון, שהיא אמרה – שאל אותה חיים לוינסון: תגידי, מה את אומרת על מה שעושה מרב מיכאלי לשפה העברית? אז היא אמרה: זה נורא ואיום. ואני שמחתי לשמוע את זה שיש עדיין כמה איים של שפיות שמסוגלים להגיד כלפי זה שזה נורא ואיום. אתם הורסים – – –


– – –


כן. 


 גם אליעזר בן יהודה בדה מילים ממוחו הקודח, כמאמר השיר. 


אבל פה זה לא לבדות מילים, פה זה לשנות את כל המהלכים, זה לשנות את הבסיס, לשנות את היסוד, את הבניינים. על זה אמר שלמה המלך במשלי: "שפת אמת תִּכּוֹן לעד ועד ארגיעה לשון שקר". 


אבל אתה יודע שגם האקדמיה ללשון העברית אומרת ששפה היא משהו חי, היא דבר מתפתח, דבר משתנה, דבר שמשתנה עם התקופה. הדברים האלה נוצרים. הרבה מאוד מילים נוצרו מהאופן שבו מדבר הציבור, לאו דווקא – – –


אבל הציבור לא מדבר ככה. יש כאן קבוצה קטנה מאוד שמנסה לשנות בכוח, לא בגלל שיש כמה ביטויים וכמה ניבים שהציבור הוסיף – לא, זה לא. ולא אני אמרתי שזה נורא ואיום. זה באמת נורא ואיום, קשה לשמוע את זה. אז על זה שלמה המלך אמר: "שפת אמת תכון לעד" – מה שנכון, שפת אמת, לשון הקודש תיכון לעד – "ועד ארגיעה לשון שקר" – כשמנסים לעוות את העברית, זה יחלוף ברגע. אז זה בנקודה הזאת. 

אני רוצה לחזור לחוקים האנטי-דמוקרטיים של הממשלה הזאת. תשמעו, יש כאן את שר המשפטים, קומיסער, שהוא בעצם חלק ממיעוט שהשתלט בכוח הזרוע, בהפיכה משפטית, על השלטון. הזכרתי את תפירת התיקים, את כתבי האישום, את הניסיונות של מנדלבליט להכניס את היד לקלפי ולערבב, לטרוף את הקלפים ולהביא בסופו של דבר – להביא את אותם מפגינים שיצאו כביכול על שחיתות, כשהיום שחיתות על ימין ועל שמאל ואף אחד לא פוצה פה. אז המיעוט הזה השתלט בכוח הזרוע על השלטון, והוא חסר מעצורים. גדעון סער הוא איש חסר מעצורים, מאוד מסוכן בעיניי, והוא פועל בכלים מסוכנים ואנטי-דמוקרטיים כדי להמשיך ולהשליט את שלטון המיעוט, שהוא חלק ממנו, על הציבור גם בהמשך. היום הוא כבר השתלט בהפיכה, בגנבת קולות, בגנבת מנדטים – הקימו ממשלה בלי מנדט אמיתי מהציבור, והם חושבים כל הזמן – ויש שם מוחות מבריקים: יש שם את אלקין, שכנראה מייעץ לסער – והם ביחד חושבים מה לעשות כדי להמשיך ולהשליט את שלטון המיעוט הזה; איך נוכל למנוע מהציבור למשול ולהביא את הדמוקרטיה לידי מימוש, להביא את שלטון הרוב, באמצעות חוקים אנטי-דמוקרטיים?

 אז במה הם התחילו? התחילו עם חוק שהיה לכאורה זניח – חוק להגבלת כהונה לשמונה שנים. מה זה? גם בארצות הברית יש הגבלת כהונה לשמונה שנים, רק מה? שם זה משטר נשיאותי, שם יש כוח כמעט בלתי מוגבל לנשיא. פה זה משטר פרלמנטרי. אין אף מדינה עם משטר פרלמנטרי שיש בה הגבלת כהונה. לא משנה, אבל בוא אנחנו עכשיו נכניס לתודעה של הציבור, נחלחל לאט-לאט את העניין הזה שהציבור לא קובע, הציבור הוא לא הריבון. אנחנו יושבים עכשיו ומחליטים שהציבור יוכל לבחור את המנהיג שלו ללא יותר משמונה שנים, והינה, אנחנו מעבירים את זה. נראה חוק פשוט, חוק תמים, אבל זה הסדק הראשון – זה לא הראשון, יש כבר הרבה סדקים שנעשו בחומת הדמוקרטיה על ידי בג"ץ, על ידי יועצים משפטיים, אבל כאן בחקיקה זה סדק משמעותי שאומר – – –


אני חושב שכבר היה בחוק הזה. סעיף הגבלת כהונה היה בחוק. 


 מה זה "היה בחוק"? אין בחוק הגבלת כהונה לשמונה שנים. 


היה בחוק הגבלת כהונה, כשהייתה בחירה ישירה לראשות ממשלה. 


 בחירה ישירה, שוב – – – 


רגע, המשטר עדיין היה פרלמנטרי – – 


 נכון, ולכן זה לא עבד. 


– – והכניסו את הגבלת הכהונה. 


ולכן זה לא עבד, כי אמרו: בחירה ישירה זה סוג של נשיא, יש לו כוח, מנדט ישיר מהעם, לא מנדט פרלמנטרי, לא מנדט מהכנסת, מחברי הכנסת – לכן ראוי להגביל את כוחו, שלא יהיה לו כוח בלתי מוגבל ליותר מדי זמן. 


ולכן גם את ראש הממשלה היום, בשיטה הנוכחית, ללא הגבלת הכהונה – בין שתעבור הגבלת הכהונה ובין שלא, ממילא הציבור לא בוחר אלא הכנסת. תמיד הכנסת בוחרת ראש ממשלה ולא הציבור, כי השיטה הפרלמנטרית היא שהציבור בוחר את חברי הכנסת והכנסת בוחרת ממשלה, ולא הציבור בוחר את הממשלה. 


 נכון, אבל הציבור – – –


ולכן להגיד: תנו לציבור להחליט? הציבור מחליט מיהם נציגיו בכנסת, והיא בוחרת את הממשלה. 


אבל הציבור – לא כולם נוכלים ושקרנים כמו בנט, שמבטיחים לציבור א' ומקיימים ב' או לא מקיימים בכלל. בדרך כלל מפלגה באה – באה ש"ס, באה גימ"ל, באה הציונות הדתית, אומרת: אנחנו באים אליכם, הציבור, תבחרו בנו, אנחנו רוצים שהליכוד יהיה בשלטון, שיושב-ראש הליכוד יהיה ראש הממשלה, וזה מה שקורה. אז זה כן הציבור. זה אולי לא במישרין כמו שאתה מנסה להבין את זה בצורה מאוד מאוד פשטנית, אבל זה במישרין – הציבור בוחר מי יהיה ראש הממשלה. העם הוא הריבון. 

ומהחוק התמים הזה הם עוברים לחוקים – – –


אבל כשהסכמתם שתהיה רוטציה עם בני גנץ, אז מה זה אומר? אם הסכמתם שבני גנץ יהיה ראש ממשלה, אז מה זה אומר, שרימיתם את הציבור? 


זה אומר שהציבור נתן לנו את המנדט במקרים מסוימים גם לפתור בעיות, בסדר? 


 אוקיי, זה מה שקרה פה. 


לא, אבל כאן אתה מונע מהציבור כל יכולת לבחור את המנהיג שלו. כאן אתה אומר: אתה לא יכול. גם אם הכול בסדר, גם אם יש רוב בכנסת למנהיג שהציבור רוצה, הוא לא יכול להיות. וזה פוגע בריבון. העם הוא הריבון בדמוקרטיה. אי-אפשר להגיד שזה לא פוגע בדמוקרטיה. וזה החוק התמים שממנו מתגלגלים לחוקים הרבה יותר קשים. עוברים לחוקים שיאפשרו לפקיד משפטי לסכל יריבים פוליטיים. הרי זו שערורייה, איתן. זו שערורייה שעוד חודשיים קומיסער וחבורתו הולכים למנות יועץ משפטי לממשלה שהוא יהיה איש אמונם, והוא, כמו במטווח, יראה ימני שיכול להיות ראש ממשלה, יכול להנהיג את הימין – בום, יוריד לו את הראש, כתב אישום; בום, כתב אישום. אתה יכול להגיד – – – 


 – – –


 אבל זה לא יכול לקרות באופן תיאורטי? מה שיכול לקרות באופן תיאורטי, בסוף מתממש בחדרי-חדרים. אתה יודע את זה הרבה יותר טוב ממני. 


 היועץ המשפטי האחרון מונה על ידי הממשלה הקודמת-קודמת.


 אבל הוא לא יכול לסכל יריבים פוליטיים, הוא לא יכול למנוע מאדם להיות ראש ממשלה. 


 היום יש לך טענות כלפיו.


 בוודאי, יש לנו טענות. המינוי שלו היה מוטעה, אנשים עושים שגיאות. באופן תיאורטי יכול להיות שיהיה יועץ משפטי שיישאר נאמן לזה שמינה אותו ויסכל עבורו יריבים פוליטיים. גם אם הוא לא יהיה נאמן – – –


 יועץ משפטי צריך להיות נאמן לתפקידו, לא לשלטון כזה או אחר. יש לו תפקיד, והוא צריך להיות נאמן לו כמו שאתה צריך להיות נאמן לתפקידך. 


 בוא לא נהיה תמימים. תראה איזה ג'וב תפרו עכשיו לשי ניצן כרקטור הספרייה הלאומית, מה שדיברתי קודם. אתה רואה שיש כאן מערכת שמאתרגת ומאותרגת. יש דברים שגם אני לא יודע וגם אתה לא יודע, אבל לתת כוח כל כך עצום בידיים של אדם אחד – הרי אנחנו יודעים, אומרים: יש מגירות, מגירה לכל חבר כנסת, ויש לו שם דברים שנשמרים לעת מצוא. אז אתה נותן לאדם אחד לקבוע ולסכל אנשים מלהיות ראש ממשלה בלי לתת להם את חזקת החפות? בלי שחפותם או חובתם הוכחה בבית משפט? זה דבר שהוא לא – – –


 דווקא אני חושב שהיועץ המשפטי לממשלה אמר שראש הממשלה יכול להמשיך לכהן עם כתב אישום. 


 לא צריך אותו בשביל זה, זה בחוק, חוק-יסוד. גם שרים עם כתבי אישום, בחוק-יסוד, תוקנו – לאחר הלכת דרעי-פנחסי, הכנסת אמרה: זה לא מקובל עלינו. שרים ימשיכו לכהן גם עם כתב אישום. אבל פה הנוהג הוא להיות כפופים לבג"ץ. הכנסת רגילה להתכופף והממשלה רגילה להתכופף, ואת הדבר הזה צריך לשנות. 

מהחוק לסיכול יריבים פוליטיים המשיכו לסתימת פיות ברשתות החברתיות ולחדירה לתחום הפרט בלי צווי חיפוש. אתה יודע, אתמול סער אמר שהחוק הזה לסתימת פיות ברשתות החברתיות הוא בכלל של נתניהו. ככה הוא אמר, והשופרות מהדהדים את זה, אבל ראיתי כתבה בגלובס מיולי 2018 שמגלה את האמת, מגלה לנו מה קרה באמת. הכותרת שלה ככה: "נתניהו הורה לעצור את חוק הפייסבוק – מסכן את חופש הביטוי". אז אם סער רצה לקחת דוגמה אישית מנתניהו כשהוא חשב שזה חוק שלו, אז בבקשה, שיתכבד סער וייקח דוגמה אישית מנתניהו כשעצר את החוק הזה ואמר שהוא פוגע בחופש הביטוי.

אני רוצה לדבר בדקות שנותרו – יש לי עוד הרבה מה לדבר: על חוק החשמל, שצריך לבוא היום בוועדת הפנים, על ההתקפלות המפוארת של הממשלה, של אילת שקד, לווליד טאהא; על פינוי חומש, שכבר דיברנו על זה הרבה, על הפרס לטרור. ג'וב טוב כלפון מגיע לחומש, מגיעים חברי ימינה – עידית סילמן, את הגעת לנחם את המשפחה, הייתי שם כשהיית – ואתם לא מקיימים את הצוואה האחרונה של הנרצח, שאמר: אל תהרסו את הישיבה. אתם עוצרים בשבוע של השבעה את ראש הישיבה, לוקחים אותו למעצר, הורסים את המבנים שם בישיבה.


 שלמה, מספיק עם הספין הזה.


 עידית, זה לא ספין, זה כואב. 


 לא, די – – –


 למה אתם עושים דבר כזה? 


 למה אתם פיניתם את חומש? למה אתם חתמתם על ההתנתקות? די, נו, אדון שלמה קרעי – – –


 קודם כול – – –


 אדון שלמה קרעי, זה לא עובד, הספינים האלה. 


 קודם כול, אנחנו לא פינינו את היישובים האלה, לא הוצאנו צו – –


עם ישראל לא שומע אותם. 


 – – לפנות את חומש. 


 לא. 


ואנחנו לא עשינו את זה בתוך – – 


 לא, ממש לא. 


 – – שבעה של בחור ישיבה – – 


 הליכוד חתם על ההתנתקות. על מה אתה מדבר?


 – – שנרצח שם בפתח הישיבה – – 


 אתם – – – 


 ימינה הסבירה שהיא לא – – –


 כן, בטח. 


 – – – הליכוד, מה ימינה אומרת? 


– – בתוך שבעה של בחור שנרצח בפתח הישיבה. הרי זה פרס לטרור, זה פרס ממש. הישיבה בחומש עומדת שם מ-2013. היא קמה, ויושבים שם יום ולילה תחת שלטון נתניהו, ואנחנו ניסינו להביא גם חוק לביטול ההתנתקות מצפון השומרון, אבל תוך כדי השבעה על בחור שנרצח בפתח הישיבה ללכת ולהרוס?

הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו זה הצעת חוק שעלתה אתמול לוועדת שרים לחקיקה. מאיר, אתה בוועדת שרים לחקיקה? לא. הצעת חוק שעבדנו עליה מאוד קשה בשיתוף פעולה עם ההוצאה לפועל, שבאה להפחית משמעותית את שכר הטרחה של חייבים בהוצאה לפועל. ההוצאה לפועל מחייבת מדי שנה כמיליארד שקלים בגין שכר טרחת עורכי דין לפי טבלאות של לשכת עורכי הדין. אין להוצאה לפועל טבלאות משלה. אפילו חובות קטנים – רוב החובות בהוצאה לפועל הם פחות מ-5,000 שקל, וזוקפים שכר טרחה עורך דין, בתוך חודש את שתי הפעימות. בעצם אם בתוך חודש לא פתרת את העניין – גמרנו, שכר טרחת עורכי הדין נזקף הרבה פעמים בשיחות שבין מחשב למחשב. העירייה – המחשבים שלה שולחים להוצאה לפועל, זה למשרדי עורכי הדין, והכסף נכנס לבנק – מיליארד שקלים בשנה.

 אנחנו הצענו לנתק את הזיקה שבין שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין לבין ההוצאה לפועל, וקבענו שם תעריף מאוד הוגן וראוי, שלשכת ההוצאה לפועל סומכת עליו את ידיה. חילקנו את זה לשלוש פעימות, שרק בתום השנה הפעימה השלישית תיזקף, וכו' וכו'. בא סער, אתה יודע מה הוא אמר בוועדת השרים לחקיקה? עמדת ההוצאה לפועל הייתה לתמוך, ומה סער אמר? ההצעה הזאת מסובכת. 


אני אוסיף לך עוד דקה, כי הפסקתי אותך באמצע.


 תודה. סער אומר בוועדת שרים לחקיקה: ההצעה מסובכת ולכן נדחה אותה בחודשיים. מה זה "הצעה מסובכת"? יש לך חוות דעת של גורמים מקצועיים, יש לך בסך הכול לאשר את זה בקריאה טרומית, לבוא לראות בוועדה, לדון בעניין. אז מה, בגלל שאתה קצת לא מצליח להבין את ההצעה בתוך שבוע אז כל החייבים בהוצאה לפועל, צריכים להמשיך את העושק הזה כנגדם? אני לא מצליח להבין את זה. אני חושב שכולנו כאן בכנסת שואפים שבסופו של דבר הפירמידה הכלכלית במדינת ישראל לא תשרת רק את בעלי ההון אלא את כלל הציבור. חוק כזה, שעבדנו עליו באמת בצורה יסודית עם לשכת ההוצאה לפועל, שבא להקל על הקושי של חייבים בהוצאה לפועל – ממשלה טובה הייתה צריכה לחבק את החוק בשתי ידיים ולהביא את זה ואכן לאשר לקריאה הטרומית. אני מאוד מתפלא, עוד לא החלטתי אם להביא את זה להצבעה בכל זאת או לא, אבל אם לא נביא את זה להצבעה אני מקווה שהממשלה לא תגרור רגליים, וזה לא רק ניסיון של תירוץ כדי למסמס את החוק הזה בגלל לוביסטים, בגלל לשכת עורכי הדין או אני לא יודע מה. תודה. 


 תודה לחבר הכנסת שלמה קרעי ובוקר טוב לך. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. אפשר גם לעשות פחות, לא חייבים. אני גם הבנתי מהאופוזיציה שזה חוק שהם מסכמים עליו והם יצביעו בעד. 


יש חופש הצבעה. 


על זה? כן?


 אבל יש חוקים אחרים, הרסניים – – –


 כן. הוא שאל לגבי זה – – – חיים ביבס, מאוד חשוב לו. 


כן, כן.


אה, יש חופש הצבעה? אוקיי. 


אני חושבת, כן. 


 כן, כן.


טוב. בבקשה, גברתי, עד 30 דקות לרשותך. על מה נדבר היום? 


 התמכרויות. 


 התמכרויות. בבקשה. 


 זה השבוע. 


 השבוע, היום יש גם – – –


 נכון, היום, היום, בהחלט, בהחלט. 


 אל תבזבזי את כל הדברים. יש לך עוד נאום. אפשר לדבר על זה גם – – – 


 אל תדאג, אל תדאג, אל תדאג. 


אפשר לדבר על זה גם 40 דקות. 


עד מחר, ברצף. 


אפשר 30 דקות ועוד עשר דקות אחר כך. 


 יפה אמרת. 


 מאה אחוז. שלא נדע, מה שנקרא. שלא נדע. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, בוקר טוב לכולם. אנחנו בשבוע המודעות הלאומית להתמודדות עם סמים ואלכוהול. היום יצוין שבוע זה במליאה. 


 את לא רוצה לדבר על פקודת העיריות? 


חשוב לי לתת הקדמה קצרה. כמו שאמרת, הסכמה, אתה יודע. חשוב לי לתת הקדמה קצרה להיום אחר הצוהריים. התמכרות, חברים, היא מצב של תלות נפשית ופיזית בחומרים פסיכו-אקטיביים. להתמכרות יש היבטים גופניים, פסיכולוגיים וחברתיים.


 זו הקדמה ארוכה לנאום קצר יותר. יש לך עכשיו הקדמה של 30 דקות לנאום של עשר דקות שיתקיים היום בשעה 16:00. 


 זו הקדמה לכל היום. יש גם דיונים בוועדה של עידית, יש לנו מספיק דברים. היום כולו – זו הקדמה ליום. 


 אז 30 דקות הקדמה. 


 ממש כך. 


 מזוקקת. 


 הקדמה ומבוא. 


 כמובן, גם מבוא.


 זה תקציר, תיקח מה שאתה רוצה. 


 ב-30 דקות. 


 אשתדל. 


 Shoot.


 אז כמו שאמרנו, להתמכרויות יש היבטים גופניים, פסיכולוגיים וחברתיים, והן עלולות להביא לסיכון מוגבר לתחלואה נפשית ופיזית, להידרדרות במצב החברתי והכלכלי, להתנהגות אנטי-חברתית, וחבר'ה, אפילו למוות. 

הטיפול היום באוכלוסיית האנשים הסובלים מהתמכרות, ובהם הסובלים גם מתחלואה כפולה, כלומר אנשים הסובלים בו זמנית גם מהפרעה נפשית וגם משימוש לרעה או התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים – הטיפול בהם נחלק בין שני גורמים: האחד – משרד הבריאות, שהוא ממונה על אספקת שירותי הטיפול הרפואי, קרי הגמילה הפיזית; השני זה משרד הרווחה והשירותים החברתיים, שהוא ממונה על הטיפול הפסיכו-סוציאלי ושיקום הנגמלים בתום שלב הגמילה הרפואית, שהיא כאמור במשרד הבריאות. אבל רגע, ישנו גורם נוסף, שהוא אומנם אינו אמון על אספקת שירותים בתחום הגמילה וההתמכרויות, אך הוא אחראי לאספקת סל שירותי בריאות הנפש לכלל המבוטחים במדינת ישראל, והגורם הזה הוא קופות החולים. במסגרת הרפורמה הביטוחית לבריאות הנפש, הן אחראיות מיולי 2015 על אספקת השירותים הללו של בריאות הנפש. אז בואו לא נתבלבל: שלל שירותי בריאות הנפש לגמילה נשארים במסגרת הרפורמה באחריות משרד הבריאות, והם לא עברו לקופות. הקופות מחזיקות רק את סל בריאות הנפש; משרד הבריאות על סל שירותי הגמילה, ומשרד הרווחה בשלב אחר כך, כשכבר הוא עבר את שלב הגמילה הפיזית ועכשיו צריך טיפול פסיכו-סוציאלי. זה בדיוק הנושא של הצעת החוק שהגשתי, שאמורה להיות נדונה היום בוועדה המשותפת, ועדת הבריאות יחד עם הוועדה לענייני התמכרויות. 

אני מקווה שלא איבדתם אותי. סל שירותי שיקום נכי נפש בקהילה גם הוא באחריות משרד הבריאות; גם הוא רלוונטי לאותם אנשים שמתמכרים, כי הרבה פעמים יש לאותם אנשים גם בעיות נפשיות, והם צריכים גם את השיקום – לא רק הפסיכו-סוציאלי, אלא גם את השיקום הנפשי. 

במציאות הקיימת, שבמסגרתה הטיפול באוכלוסיית הסובלים מהתמכרויות נחלק כאמור בין כמה גורמים, הדבר הזה מעלה קושי רב. הקושי הרב ביותר הוא היעדר שיתוף פעולה בין הגורמים המטפלים, מה שמשפיע ישירות על המטופלים. החבר'ה הללו נופלים בין הכיסאות וסובלים קשות. אני ארד לפרטים. אדוני ביקש שאני ארד לפרטים, אז הינה, אני יורדת לפרטים. נתחיל במכור שהשלים את תהליך הגמילה באחת האשפוזיות של משרד הבריאות. אתם זוכרים? כרגע הגמילה הזאת נמצאת באחריות משרד הבריאות, לא הקופות ולא משרד הרווחה. כדי להבטיח את המשך הגמילה והצלחתה, יש להפנות אותו לטיפול פסיכו-סוציאלי, שנמצא באחריות משרד הרווחה. בדוח מבקר המדינה 69ב לשנת 2019 נקבע כי הקשר בין משרד הבריאות לבין משרד הרווחה לא עובד כהלכה. המבקר מצא כי מרבית מסיימי הטיפול באשפוזיות של משרד הבריאות אינם ממשיכים בתהליך הגמילה במשרד הרווחה. בשנת 2017, לדוגמה, הופנו להמשך הטיפול – כלומר, הם סיימו את הטיפול באשפוזיות במשרד הבריאות, וכל החבר'ה האלה הופנו להמשך טיפול, אבל רק כ-30% באמת הגיעו להמשך טיפול, בערך 400 אנשים. 

עוד עלה מהדוח של מבקר המדינה כי לא הושלם הטיפול – כלומר הטיפול זה החלק שלא הועבר. מתוך כל אלה שסיימו את הטיפול, רק 30% המשיכו לטיפול הפסיכו-סוציאלי של משרד הרווחה. אבל חמור לא פחות, הטיפול באשפוזיות לא מילא את מה שצריך למלא, כי רק 44% מאלה שהתחילו את האשפוזיות בכלל הצליחו לגמור אותו. משרד הבריאות לא הנחה את האשפוזיות עצמן לעדכן את שירותי הרווחה בקהילה בנוגע להפסקת טיפול באמצע, כלומר אדם שהפסיק את האשפוזית באמצע, חוזר לקהילה, אבל האשפוזיות לא מעדכנות את הקהילה. גם שם יש חור, גם שם יש בור, כי האדם חוזר לקהילה בלי שום טיפול, בלי שום ליווי, ולכן הדלת המסתובבת ממשיכה להסתובב בשצף קצף. 

היעדר היכולת להצליב את נתוני משרד הבריאות עם נתוני משרד הרווחה פוגע ברצף הטיפול הכל-כך חשוב, וכאמור גורם לדלת מסתובבת: המטופלים חוזרים להתמכרות, והמשאבים הרבים שהושקעו בגמילתם יורדים לטמיון. ראש הממשלה דאז ציין בהערות שלו לדוח כי הוחלט על בניית נוהל משותף לרצף הטיפולי בין שני המשרדים, והוא אמר שזה יושלם עד אמצע שנת 2019. 

נכון להיום, כפי שאני בדקתי, ואולי אני טועה, שנתיים וחצי לאחר מכן, העבודה על הנוהל טרם הושלמה. 


 צודקת, אבל לפני חודש התקיימה פגישה ביני לבין שר הבריאות, מטה מול מטה, ובשעה טובה יש שולחן מנכ"לים. את צודקת בכל מילה שאת אומרת, את מתארת מציאות מאוד מדויקת. שוב, אנחנו ישבנו, אני ראיתי את מה שאת ראית, גם שר הבריאות ראה, ישבנו סביב שולחן והמנכ"לים יושבים בישיבות קבועות כדי לפתור את השאלות שנובעות ממה שגברתי מציינת. 


 כבוד השר, זה משמח אותי. הלוואי, הלוואי שיימצא לזה פתרון. 


 אגב, בגלל הידע הרב שלך, את מוזמנת לאחת הפגישות האלה. 


אני אשמח. תזמינו אותי – אני רצה. אני מפנה את כל יומני, אני אתאים את היומן שלי ליומן של כבוד השר. 


אני אשמח שדווקא הזמן שלך יופנה לשר הרווחה והביטחון החברתי. 


לגמרי. גם נפגשתי עם השר. יש כאן שר שהלב שלו במקום הנכון. 


לא רק הלב, גם היכולות. 


לגמרי. 


יש לו הרבה מאוד יכולות. 


 חברת הכנסת, את מתארת מציאות מדויקת, פשוט מציאות מדויקת. אנשים נופלים בין הכיסאות. 


לגמרי. אני מאוד אשמח להצטרף. 


אגב, זה אחד המשרדים הבודדים שכשנכנס השר לתפקידו, ישר ידע מה לעשות – אין שכר לימוד, ישר. 


בהחלט, אני אומר שוב, נפגשתי עם השר – ישר אתה רואה שמדובר בשר שמבין, יודע ועושה. 


נכון. 


אז כשמגיע, מגיע. אני בהחלט אומרת את זה. אני אשמח לגמרי לדעת שהנוהל הזה יתקיים. הוא חשוב. שוב, מעבר לצד החברתי, ערכי ומוסרי, הוא גם יחסוך לא מעט כסף למדינת ישראל – גם על הטיפולים שיורדים לטמיון היום, גם על זה שאותם אנשים חוזרים חזרה. בדרך כלל, בגלל שהם לא מטופלים, הם גורמים לאלימות, לפריצות, לדברים שהם באמת מיותרים. כך נחסוך הרבה כסף למדינת ישראל, מעבר לכל הדברים הערכיים, שחשובים לאין-ערוך. 

אני אמשיך. זאת ועוד, הרצף הטיפולי נגדע לא רק כשאין קשר ונוהל מסודר בין משרד העבודה לבין משרד הבריאות, אלא גם בקשר בין משרדי הממשלה לקופות החולים. גם שם יש סוג של נתק. האנשים הסובלים מהתמכרויות, כמו שאמרתי, נזקקים לרוב גם לשירותי בריאות הנפש, שירות שלאור הרפורמה עבר לקופות החולים. כלומר, הגמילה הפיזית באשפוזיות נמצאת באחריות משרד הבריאות, הטיפול הפסיכו-סוציאלי נמצא באחריות משרד הרווחה, והטיפול הנפשי נמצא בקופות. איך והאם נשמר הקשר בין שלושת הגורמים הללו? לטענת "אילסם", החברה לטיפול בהתמכרויות, חלוקת האחריות הזאת יוצרת קושי בשמירה על הרצף הטיפולי. הפיצול בין הגורמים האמונים על הטיפול בהפרעה הנפשית לבין הגורמים האמונים על הטיפול בהפרעות ההתמכרות מוביל לשבירת הרצף ולהחמרה חוזרת ונשנית במצב הנפשי של המטופלים. 

 אגב, משרד הרווחה – כשלא כבוד השר ישב שם אלא שר אחר – ציין בפני הממ"מ כי המספר ההולך וגדל של הסובלים מתחלואה כפולה ודפוסי החרדה והדיכאון הקיימים אצל המכורים המצריכים ליווי רפואי, לא מקבלים מענה מספק. ויותר מכך, משרד הבריאות ציין בדוח הממ"מ שמטופלים שסיימו תהליך טיפולי בתחום ההתמכרות וזקוקים לטיפול נפשי דרך הקופה, אינם מקבלים קדימות בבואם לקבוע תור לקבלת שירותי בריאות, ואז שוב, מכיוון שהם לא מקבלים קדימות, הם לא מצליחים להכיל את כל הכאב ואת כל הבעיות שיש להם, ושוב אנחנו נתקלים בדלת מסתובבת. הם נופלים ולא מצליחים להחזיק את זה, ושוב כל המשאבים יורדים לטמיון סתם – גם משאבים כספיים, אבל גם המשאבים של אותו מכור, שגם ככה המשאבים שלו מאוד מדולדלים, וגם הם יורדים לטמיון. הסיכוי שהוא יחזור שוב לכל התהליך הזה הוא מאוד מאוד קטן.

 תוסיפו לזה שקופות החולים אינן מקבלות ממשרדי הממשלה הללו מידע על מבוטחים הנמצאים בטיפולן בשל ההתמכרות, ונכון להיום התיק הרפואי שלהם איננו מנוהל בקופות, ככל שהוא קשור להתמכרויות, לקופות אין מידע על הטיפול שאותם מבוטחים מקבלים בגין ההתמכרות שלהם, וזה כשלעצמו עלול לגרום וגורם לכך שאדם הסובל מהתמכרות יקבל מרשם מרופא, מרופא המשפחה שלו, לדוגמה, לתרופה בעלת פוטנציאל התמכרותי, ובכך יוחמר מצבו. כלומר, שוב אנחנו נמצאים באיזה סוג של שלושה גורמים, ומי שנופל בין הכיסאות הללו זה המטופל עצמו, שמאוד מאוד מאוד קשה לו להחזיק את הדבר הזה. 

אני רוצה לחזור ולהדגיש: לא מדובר בבן אדם רגיל שיש לו כוחות נפשיים וחוסן להחזיק את הדבר הזה. עד שהוא כבר לוקח את עצמו ושם אותו באשפוזית, מפה הוא מקווה שהכול יזרום חלק, אבל לא, לא זורם חלק, כי יש כאן שלושה גורמים שונים שהקשר ביניהם לוקה בחסר. הפיצול הזה גורם גם להיעדר נרקולוגים ופסיכיאטרים שמתמחים בטיפול בהתמכרויות בקופות. 

אסכם ואומר: קיימת תמימות דעים בין משרדי הממשלה בדבר הצורך בשמירת הרצף הטיפולי. אין מחלוקת על זה, ויסכים איתי כבוד השר. רצף טיפולי לאנשים שמתמודדים עם התמכרות, בוודאי ובוודאי לאנשים שמתמודדים עם תחלואה כפולה, שזה גם התמכרות וגם הפרעה נפשית – כשיש לאדם עם תחלואה את שני הדברים הללו – אלה שתי הפרעות שמשחקות פינג-פונג אחת עם השנייה. כאשר ההפרעה הנפשית מתגברת אצלו, בדרך כלל הוא פונה כ-self-medication להתמכרות, ואז שתיהן עובדות אצלו חזק; או לחלופין, כשההתמכרות מתפרצת אצלו, הוא הולך ומשתמש בסמים, ואז הסמים וההתמכרות גורמים להתעוררות של המחלה הנפשית. 

אם מדובר באנשים שמתמודדים "רק" עם הפרעה נפשית ויש קושי, ואם יש אנשים שמתמודדים "רק" עם התמכרות ויש קושי – אזי כשאדם מתמודד עם שני הדברים האלה גם יחד, מדובר במחלה מאוד מאוד מאוד מאוד לא יציבה. המוטיבציה של האנשים הללו ללכת ולקבל טיפול הוא ממש ממש נמוכה, ולכן חייבים לעזור להם בלופ הזה, בלופ של שיקום, בלופ של טיפול. כשאנחנו לא עושים את זה, אנחנו חוטאים כפל-כפליים: כמו שאמרתי, אנחנו חוטאים גם ברמה הערכית, באנשים שנמצאים ממש ממש בסוף שרשרת המזון. אנחנו צריכים לעזור להם, ואפשר לעזור להם להתרומם מהמצב הזה. בקטע הזה אנחנו חוטאים, וגם בקטע הכלכלי של מדינת ישראל. יש מחקרים שמצביעים על מיליארדי שקלים שמדינת ישראל מבזבזת לשווא. היא מכניסה לתוך המערכת, היא אומרת: נטפל בכם, אבל אחרי שטיפלו והתחילו לטפל, באיזשהו שלב המדינה נעלמת, ואז כל הטיפול וכל ההשקעה יורדים לטמיון, וחבל, חבל חבל חבל חבל על הכסף הזה. 

אז כן, קיימת תמימות דעים בין משרדי הממשלה בדבר הצורך בשמירת הרצף הטיפולי ועל כך שהרצף הטיפולי כיום לוקה בחסר. אין מחלוקת על כך. הפתרון הוא צמצום הפיצול, כלומר נפסיק לפצל את זה. אי-אפשר שצד אחד יהיה אחראי לגמילה הפיזית, שזה משרד הבריאות, צד אחר יהיה אחראי על הצד הפסיכו-סוציאלי, שזה יהיה משרד הרווחה, ובאמצע הקופות. לא יכול להיות דבר כזה. זה רק גורם לבלבול, לסרבול ולנפילה. הפתרון הוא גורם מתכלל, שיחזיק את המטופל, במיוחד בשלב של המעבר בין המסגרות השונות. הפתרון הוא אותו חוק שהצעתי ועבר פה בקריאה טרומית – העברת האחריות לסל ההתמכרויות, לסל של גמילה פיזית, ממשרד הבריאות לקופות החולים, וכך קופות החולים יחזיקו את כל הסיפור הזה, הן יחזיקו את העניין הזה. 

אני חייבת להגיד לכם שאני הלכתי לבקר לפני כחודש בכמה בתי חולים שיש בהם – אין יותר מדי, לצערי הרב – מחלקות ייעודיות לתחלואה כפולה. הרופאים סיפרו לי שם – זה לא היה מנהל המחלקה, אבל לא משנה – שהם עצמם נאלצים לשקר; או לא לשקר, זאת לא מילה יפה, אלא לא לדייק במסמכים שהם מוציאים, כי אם הם יוציאו מכתב אחרי שאדם התאשפז אצלם שהוא צריך ללכת למרפאת יום והם יכתבו שיש שם בעיית התמכרות, מייד הקופה תתנגד לזה ולא תסכים לטיפול, והם חייבים רצף. היא לא תסכים לזה, כי היא תגיד: סליחה, ההתמכרות זאת לא אחריות שלי, ההתמכרות זאת אחריות או של משרד הבריאות או של משרד הרווחה, לא של הקופות. לא שילמו לי בעד זה, אין לי שום אחריות על זה, ולכן אנחנו לא מסכימים שלמרפאות שלנו, כשאנחנו צריכים לשלם, יגיע אדם שהוא גם מכור. בגלל היעדר משאבים, בגלל היעדר מסגרות בקהילה לאנשים שמתמודדים עם תחלואה כפולה, הרופאים נאלצים לכתוב דברים אחרים בדוח, כדי שהאנשים האלה יוכלו להמשיך להיות במרפאות שלהם ולקבל את הטיפול שהם זקוקים לו כל כך. החוק הזה מדבר על העברת כל נושא ההתמכרויות לקופות החולים. הן יחזיקו את כל הסיפור הזה, והן מול משרד הרווחה כבר ידעו לעשות את השילובים האלה, ואחרי שאדם סיים את כל הטיפול הרפואי, הוא יוכל לעבור לקהילה, לטיפול הפסיכו-סוציאלי. 


יפה. 


לפני שאני אסיים, אני כן רוצה להודות לחברת הכנסת לשעבר מיכל קוטלר וונש.


וונש, היא הייתה מאוד מאוד dedicated לנושא הזה. אני חייב לומר שכשהיא מונתה לתפקיד יושבת-ראש הוועדה להתמודדות עם נגע הסמים, היא לקחה על עצמה את כל סוגיית ההתמכרויות. היא זיהתה את הנושא הזה בפעם הראשונה אולי בכנסת. היא ממש זיהתה את זה וטיפלה בזה בצורה מאוד מאוד ממוקדת, בעיקר בזה – פחות סמים, הרבה יותר התמכרויות – וצריך להגיד לה יישר כוח על הדבר הזה. 


נכון, נכון. אני גם חייבת להגיד שגם חברת הכנסת תמר זנדברג – לא, היום היא כבר שרה – גם היא התעסקה בזה, אבל מיכל כן פעלה בכל ליבה בנושא, וגם הזמינה מהממ"מ מחקר, וממנו דליתי חלק מהנתונים.


היום היא מועמדת ליושבת-ראש הסוכנות היהודית. 


אני מאחלת לה ולכל המועמדים – – –


יש לך עוד עשר דקות, אנחנו לא מוותרים. 


מאה אחוז. אני יכולה גם לשיר?


לא, לשיר לא. 


אני לא מתווכח – – –


לקרוא שירה אפשר, לשיר לא. 


אין לי קול לשיר. גם אם הייתי רוצה, זה בלתי אפשרי. 


יש לך שעה, אז אתה יכול להקל עליה בעשר דקות, שום דבר לא יקרה. 


– – –


הכול בסדר, יש לי בלי סוף על מה לדבר. 


אנחנו רוצים לשמוע כל מילה. באתי במיוחד – – –


שמחה, רשמנו את זה. 


 כן, בדיוק. 


רשמנו, רשמנו. 


כן, כן, אנחנו גם נבחן אותך על הדברים הללו, נכון? 


חוסר האמון הזה קצת מטריד אותי, אדוני היושב-ראש – – –


אנחנו גם נבחן את הנושא הזה. 


אחר כך כבוד היושב-ראש יבחן אותך. 


אגב, ממילא אתה לא הדובר הבא, כך שאתה בכלל לא זה שאני עושה איתו את המשא ומתן. 


אדוני היושב-ראש, זה רק מראה לך שלמרות שאני לא הדובר הבא – –


הדובר הבא הוא יצחק זאב פינדרוס. 


– – אני יודע, ולכן אני מראה לך – – – הסיבה היחידה לנוכחותי פה היא שאני רוצה לשמוע.


מאה אחוז, אבל – – –


 שמחה, אני מאמינה לך. 


אם הרב פינדרוס ירצה לעלות, הוא רשאי, זה בסדר. 


אני אחזור שוב ואומר שלבקשתה של חברת הכנסת לשעבר מיכל קוטלר, הממ"מ לקח על עצמו לכתוב מחקר שעסק בסוגיית רצף הטיפול במערך הטיפול בהתמכרויות ובינו לבין מערך בריאות הנפש. חשוב מאוד לקרוא את המחקר הזה, הוא מחקר חשוב ונכון, שבאמת מדייק את חוסר שיתוף הפעולה בין שלושת הגורמים שהזכרתי. שמחתי לשמוע את כבוד השר, שאומר שכבר קם צוות שיטפל בנושא הזה של נהלים, של העברת מידע כמו שצריך בין משרד הבריאות לבין משרד הרווחה, ואני בהחלט מברכת על זה. אני כן אוסיף ואומר שהעליתי לוועדת שרים ביום ראשון האחרון חוק שעוסק גם בתחום של בריאות הנפש, שהוא חשוב ביותר וגם מתקשר לפה, ואומר את הדבר הבא: כמו שכולנו – כשאנחנו נזקקים לטיפול רפואי באחד מבתי החולים, אנחנו יכולים לבחור איזה בית חולים שאנחנו רוצים, כמובן בהסדרים עם הקופה, אבל אם כואבת לי הבטן והרופא הפנה אותי לבית חולים, אני יכולה לפנות לשיבא, לבילינסון – –


זאת הצעת חוק מאוד מעניינת, קראתי אותה. 


– – או לכל בית חולים אחר, ואילו לצערי הרב בתחום של בריאות הנפש – – –


אגב, למה זה קורה?


 יש לזה היסטוריה מאוד ארוכה. 


האם יש לזה סיבות מוצדקות?


בעיניי, ממש לא, ואני חושבת שזה אבי כל חטאת. אני לא יודעת אם אתה זוכר, אבל אני – את הבן הראשון שלי ילדתי לפני 31 שנה.


את שלי אני זוכר מתי הוא נולד. 


אז אתה זוכר. אז אצלך, בחירת הלידה – – – 


 זה היה לא מזמן.


 אז אצלי 31 שנה, ואני גם זוכרת, כי לא שוכחים דבר כזה. כשאני ילדתי את הבן הראשון שלי, את הבכור שלי, אז גם לגבי יולדות היו אזורים, כלומר, לא יכולת לבחור איפה ללדת. ירדנה מסכימה איתי. גרתי אז ברמת גן, ויכולתי ללדת רק בתל השומר, כמדומני. לא יכולתי לבחור.


 לצערי, גם אני לא יכולתי לבחור. אותי שלחו לארץ רחוקה כדי – – –


אוקיי. אולי גם את זה ישנו. 


אני מאוד אשמח, אגב, אם תצטרפי לשינוי הסיטואציה שבה אנחנו לא יכולים להביא ילדים בארץ ישראל.


 תראה, קטונתי מכתפיי.


לא, לא. 


אתה יודע, כל אחד בוחר את המאבקים שלו. אני בחרתי את המאבק הזה, שאומר את הדבר הבא: כמו שיולדת יכולה לבחור איפה ללדת, וזה מבורך, וכמו שמי ששבר את הרגל וצריך לנסוע לבית חולים כדי לעשות גבס ולתקן את רגלו, או מישהו שצריך לעשות דיאליזה, לא עלינו, יכול לבחור איפה לעשות את זה – והתחרות היא בריאה, אנחנו בעולם קפיטליסטי, ותחרות רק משפרת את המצב – כך גם בבריאות הנפש. מתמודד נפש הוא כמו כולנו. זה לא נכון שמתמודד נפש יהיה שבוי וייאלץ ללכת לאיזה בית חולים שמורים לו ללכת אליו, כי זה לא פייר, זה לא הגון. ואם תבואו לבתי החולים – האמת היא שלאחרונה חלק מהם קצת שופצו, אבל אם תבואו לבתי החולים לבריאות הנפש – ואתה מוזמן לעשות איתי ביקורים – – –


אני הייתי. אבי גם עבד שם.


אז בוא תגיד לי מה ראית.


שמעת שאבי עבד שם?


כן, נרחיב על זה אחר כך. כשאין תחרות, אתה תראה איך נראים בתי החולים, ואיך, לצערי הרב, נראה גם היחס. חייבים לאפשר את זה. פנו אליי לא מעט נשים, אגב, שסיפרו לי שהן עברו הטרדה מינית בבית החולים תוך כדי האשפוז שלהן, שהן עברו השפלה, שהן לא הסתדרו עם הרופא כי הן חשבו שהוא מציק להן. כשהן השתחררו, הן פחדו פחד מוות מההתקף הבא, כי כשהן ייאלצו להתאשפז הן ייאלצו להתאשפז באותו מקום, כי אין להן יכולת בחירה. רק הפחד מזה שהן יצטרכו להתאשפז באותו מקום גרם להן התקף, והן היו צריכות להתאשפז באותו מקום. תאר לעצמך שהמקום הזה אמון ואחראי לרפא אותן ולטפל בהן, ומה שקורה – זה עושה את ההפך. ולכן, לטעמי, צריך היה לקבל את החוק הזה. נכון, זה עלול לגרום לבעיה, כי כל המתמודדים אולי ירצו להתאשפז דווקא בבית חולים גהה ולא במעלה הכרמל – ואני סתם מציינת שמות, אבל אלה השמות – אבל אתה יודע מה? אולי זה טוב. אז אולי – שוב, מעלה הכרמל כדוגמה, בסדר? משרד הבריאות יגיד: רגע, אם לא רוצים להתאשפז אצלך, משהו פה לא בסדר. או שתתקן את עצמך או שנסגור אותך ונפתח מיטות במקום אחר. 

צריך לאפשר את הבחירה הזו. ככה נצליח באמת למגר את הסטיגמה שקיימת, או לפחות לפעול למען מיגור הסטיגמה, ולאפשר למתמודדי הנפש לבחור. אתה יודע, היעדר הבחירה נוגד את האמנה שמדינת ישראל אשררה, מדינה שמאפשרת לאנשים עם מוגבלויות לבחור את הבחירה שלהם. ומדינת ישראל לוקחת מהמתמודד ומבני המשפחה שלו את אפשרויות הבחירה. הלוואי שהאפליה הייתה מסתכמת פה. יש עוד הרבה הרבה אפליות שצריך לתקן אותן, גם בחקיקה, גם בשינוי מדיניות וגם בחברה. כולנו צריכים להשתדל יותר. 

 ואני לא רוצה לחזור על מה שקרה לנו היום בוועדת הכנסת, כשחבר כנסת שהביע התנצלות – אני לא רוצה לחזור על זה – שכינה – – –


נכון, אז לא צריך לחזור על זה. לא צריך לחזור. 


נכון. אני אומרת, אנחנו צריכים לעשות באמת לא מעט תיקונים גם בתוכנו. כל אחד מאיתנו נגוע בסטיגמה גם לגבי מתמודדי נפש, ובכלל, אנחנו צריכים בהחלט לפקח על עצמנו ולדאוג שנהיה אנשים טובים יותר. אבל גם המדינה שלנו צריכה להבין שגם עליה מוטלת אחריות ויש סדר עדיפויות. יש משהו שנקרא העדפה מתקנת, ובמקרה של בריאות הנפש צריך לעשות פה העדפה מתקנת.

 יש לי המון הערכה לחתולים, באמת, אני לא מזלזלת, אני לא אומרת את זה בצחוק. צריך לפעול לעיקור ולעשות את הדברים החשובים האלה, אבל קודם כול בני אדם. קודם כול בני אדם שהם חלשים, שאין להם כוח, שאין להם יכולת, וצריך לעזור להם. 

 אגב, יש לי עוד ארבע דקות, ואני אגיד שאני חושבת שגם את הנושא הזה אפשר לרפא, כלומר, אפשר לרפא גם את מצב החולשה, חוסר האונים, את מצבי הקיצון שהאנשים האלה הגיעו אליהם. אפשר לרפא על ידי כך שבתוך מערכת החינוך – וזה האני-מאמין שלי – כבר בגיל הרך אנחנו נתחיל לחנך את הילדים שלנו, את כל הילדים, לא את אלה שבולטים כחלשים והם צריכים טיפול יתר, אלא את כל הילדים שלנו, מגיל הרך וצפונה, ועם יכולת לנטרל רעשי רקע – בתוך הכיתה, בתוך שעות הלימוד, לעשות סוג של מדיטציה וללמד אותם להיכנס פנימה, לתוכם, לראות מה קורה איתם בפנים, מה כואב להם, ללמד אותם איך לדבר על זה; לא להסתיר, לדבר, לרכוש חוסן, לתת להם כלים איך הם יוכלו להתמודד עם קשיים. כי במדינת ישראל, לצערנו הרב, יש לא מעט קשיים, ובכלל בעולם כולו. צריך ללמד את הילדים האלה איך להתמודד עם קשיים, איך לפתח משמעות. כשנעשה את זה, פחות מהם – במיוחד לנוכח הקורונה – ילכו להתמכרויות, פחות מהם יפתחו בעיות נפשיות. כך נוכל לנטרל את הקושי הקיצוני שיאלץ אשפוזים, ופשוט נוכל להימנע מזה. נעשה שתהיה כמה שיותר עזרה בתוך הקהילה, יהיו יותר פסיכולוגים, יותר עובדים סוציאליים. אנחנו דיברנו לא מזמן על כל הצרות שיש בפסיכולוגיה הציבורית, שכדי לקבוע תור לפסיכולוג או לפסיכותרפיסט לוקח מינימום חצי שנה לאינטייק. ואני כבר לא מדברת על טיפול אמיתי שצריך לתת לילדים שלנו ולמבוגרים שבתוכנו, ובמיוחד עכשיו, שוב, בקורונה, כשצריך כל כך פסיכולוגים תעסוקתיים, אבל הם לא באים לשירות הציבורי כי משלמים להם פרוטות.

 צריך לעשות רפורמה אמיתית, באמת אמיתית, בכל התחום הזה; להסתכל למציאות בעיניים ולהגיד: אוקיי, זו לא הוצאה. משרד האוצר, לא מדובר פה בהוצאה, מדובר פה בהכנסה, מדובר פה באמת בהשקעה לטווח ארוך. על כל שקל שנשקיע היום, נחסוך בעוד שנה עשרה שקלים. לא נצטרך להוציא את הדברים האלה על אשפוזים יקרים, לא נצטרך להשקיע את זה בבתי משפט. הרבה הרבה מתמודדים מגיעים לבתי המשפט בגלל עבירות שהם עשו כתוצאה מהמחלה שלהם. 

לא מזמן הייתי בבית הכלא ברמלה. גם בבתי הכלא יש לא מעט מתמודדי נפש בגלל שלא טיפלו בהם בשלב הרבה יותר מקדמי, כלומר, אני מדברת על מניעה. כמו בכל דבר, גם במקרה הזה יש מניעה – אפשר למנוע את ההידרדרות של מחלת נפש ברגע שתופסים אותה מוקדם. בהשוואה, אולי לא יפה ולא ראויה, אבל כן, בהשוואה למחלת הסרטן, לדוגמה, אם תופסים את המחלה כשהיא קטנה, את הגוש כשהוא קטן, אפשר להוציא אותו ולחיות חיים ארוכים ומשמעותיים, וכך גם בבריאות הנפש, אותו הדבר – אם נדע לתפוס את זה בזמן, אפשר יהיה לחיות עם הדבר הזה חיים משמעותיים. לא נדבר על מסכנים, הם לא ישבו עלינו, על החברה, כנטל; ההפך, הם יהיו נכס, וכך אני מצפה ומקווה שכולנו, גם כנסת ישראל, נראה את זה. גם הממשלה תדע להשקיע את הכספים שראוי שהיא תשקיע בכל התחום הזה כדי שניתן לאותם אנשים – אוכלוסייה גדולה מאוד, מעל כ-150,000 מתמודדי נפש כרוניים – ולבני המשפחות שלהם טיפה של אור בים של החושך שבו הם נמצאים עד עכשיו.

 הינה, 23 שניות אני מעבירה אליך. תודה רבה על ההקשבה. 


– – –


הינה, הינה, 15, 14, סיימתי.


תודה רבה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. בבקשה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס.


אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה שיעור בפרשת השבוע בשעה הקרובה, כי שאלות-תשובות זה לא הזמן. אשתדל, נעשה שעה של שיעור בפרשת השבוע.


– – – דף יומי.


– – – הפרשה הבאה?


פרשת וארא, אנחנו בפרשת וארא. הלכנו לפי הסדר. 


ואחר כך יש דף יומי – – –


אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול – – –


זה של מכות, לא? משהו – – –


נכון. קודם כול, אני רוצה לחזק את הדברים שאמרה לפניי – – –


– – – מאז שהוקמה הממשלה הזו כל דבר – – –


לא. 


– – – גם את הגרב. או אתה יכול להתחיל – – – פשוט תסיר את זה. מה ששלך שלך.


אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לחזק את דבריה של מיכל. תאמינו לי, כל הברדק הזה היה שווה בשביל לשמוע אותה ולשמוע את השר מזמין אותה למשרד לסייע לצוות. אני חושב שהכול היה שווה.

 אבל מכיוון שנמצאים פה שניים מהמבוגרים שנמצאים בקואליציה הזאת – אני בוועדת הכנסת לא דיברתי. הייתי שם מ-15:45 עד 18:15, לא דיברתי. אבל אתה יודע, זה כל כך בלט: הקואליציה שלחה אותך להסביר למה חייבים דחוף חוקים שאמור לפוג תוקפם; החוק היחידי שבאמת היה דחוף זה החוק שאתה עכשיו דן עליו, חוק פקודת העיריות. הוא חוק רציני, הוא חוק משמעותי. אני חושב שהוא היה צריך להיות הרבה יותר רחב. אני חושב שאם היינו מדינה נורמלית היינו מעבירים הרבה מסמכויות המשטרה לרשויות המקומיות. זה היה הרבה יותר יעיל, והרבה מהתלונות שלנו למשטרה היו עוברות.


– – – שעשינו זה הוראת קבע. 


את הרפורמה בכשרות הזו היה צריך לעשות במשטרה ולהעביר את הסמכויות לרשויות המקומיות, ולא לחכות תמיד לאישורי מפכ"ל. כל החוק – – –


 עוד חזון למועד, מה שנקרא.


 זה נושא שאני חושב שהוא חשוב מאוד והיה צריך לעשות אותו. 


אבל כדאי לקיים עליו דיון. 


אם פג תוקפו ב-1 לחודש, הוא מסבך את העיריות. מי שמכיר את זה – ראש עיר מעביר תקציב, מעביר חוקי עזר, מתחיל זה. המוקד לא עובד, הטנדרים כן עובדים, לא עובדים, על מה הם עובדים, והגזבר מתחיל להסתבך – אני מסכים. מכאן ועד החוק הקודם – – –


אתה יודע כמה סמ"סים קיבלתי על החוק הזה שעבר בוועדה? ראשי ערים שלחו לי: זה וולונטרי או קבע או חובה? כתבתי: וולונטרי, כל רשות תבחר. עשו לי ככה, או – למה לא עשיתם את זה חובה? אף אחד לא רוצה להביא את זה, אבל – – –


אבל לכולם ברורה הנצרכות. אבל על הדבר הזה תפסו טרמפ כל הילדים בקואליציה, כל השטויות. החוק הקודם לא היה דחוף. לא היה קורה שום דבר אם זה היה קורה עוד שבוע או עוד שבועיים. החוק של השירות בשב"ס ובמשטרה – – 


 לא, זה היה דוחה את גיוס ינואר. 


– – לא היה קורה כלום אם זה היה נדחה בשבוע-שבועיים. גם החוקים האחרים. החוק הזה היה נכון, ואז שלחו אותך כקורבן. ויתרה מזו – – –


להפך, על החוק הטוב שלחו אותי. על החוק המוצדק שלחו אותי.


נכון.


 לא קורבן.


יתרה מזו, כל התרגיל הזה – ואני אומר לך שאם מאיר היה קצת קשור לקואליציה הזו, חוץ ממשרד הרווחה, זה לא היה קורה – היה עליו ויכוח אם השוטרים יוכלו להתלונן בנציבות קבילות החיילים. אתה מבין? שבוע שלם מטרטרים כנסת שלמה. אם היה איזה מבוגר אחראי פה, הוא היה גומר את זה.

 עכשיו אני אזכיר לך עוד משהו. על הוועדות הרי יש שלושה פיצוצים. הוויכוחים הם על המספרים של החברים בוועדות, על הוועדות החדשות, שלא נתנו ועדה אלטרנטיבית לאופוזיציה, שום ועדה, כשההצעה שלנו הייתה ועדה לבריאות הנפש למיכל וולדיגר.


יש הסכמות על זה. 


על איזה, על שלוש ועדות? שיקימו שלוש ועדות, אבל לא יודעים למה עוד.


יש הסכמות שיקימו שלוש ועדות. עוד לא סוכם מה יהיה נושאן.


הנושא – אבל זה מה שאני אומר. הצענו הצעה שמיכל תיקח את בריאות הנפש.


בסדר, הציעו גם נושאים אחרים.


 בינתיים כל נושא שהצענו – אמרו לא. כל נושא שהעלינו – אמרו לא. האמן לי, אני מכיר את זה. כל נושא שהעלינו – אמרו לא. ואז מספרים שהבעיה היא האבטחה של ביבי. זה טוב בשביל הכותרות, אבל אתה יודע שזה לא נכון, אנחנו לא יודעים שזה לא נכון. כולם יודעים על מה הוויכוח, והיה אפשר לפתור את זה. אבל מה? חסר המבוגר האחראי שיקום. ואמרתי, יכול להיות שיושבת-ראש הקואליציה עדיין בטראומה, היא בפוסט-טראומה כרגע, אבל צריך למצוא פתרון ושמישהו ינהל את האירוע הזה.

אבל עכשיו אני רוצה לגשת באמת לפרשת השבוע. 


תהיתי אם חברת הכנסת וולדיגר תעיר משהו על השימוש במונחי טראומה ופוסט-טראומה.


– – – יש אישור. אם אתה מבקש אישור, יש אישור.


בן אדם עבר אירוע בתחנת דלק והוא לא יצא מזה עד היום, זה פוסט-טראומה. זה לא משהו שהוא – זה קורה לאנשים הכי טובים, לצערי הרב. יש לי הרבה חברים שזה קרה להם.


שנשארו בפוסט-טראומה אחרי תחנות דלק.


שתקפו אותם בתחנות דלק, כן, כן, אחרי שתקפו אותם בתחנות דלק. אבל השר רצה לדעת על מה אנחנו הולכים לדבר על פרשת השבוע. אנחנו בפרשיות שמות. ניתן את הרקע: אחרי שסיימנו בבראשית את העיצוב, לאט-לאט, איך שעם ישראל, בני אברהם, יצחק ויעקב, הופכים להיות לעם, עכשיו זה מתחיל לקרות. וזה מתחיל לקרות דרך כור היתוך של מצרים, זה לא משהו שהוא קורה באופן אוטומטי. צריך לעבור כור היתוך, צריך לעבור 210 שנים במצרים של גלות ושל כור היתוך.


זה הפרשה של קורות חייו של אברהם – וירא? 


התחיל באברהם. אברהם, אחרי אלפיים שנה, כשאין מי שמרים את החלק הרוחני ואת הציווי האלוקי, אברהם בא ומרים את זה לבד. הוא עוזב את אבא שלו, הוא אומר לאבא שלו: טעית. בסוף אבא שלו מגיע אליו, כפי שכתוב. אבל אברהם בוחר בדרך הזאת, ואת אותה דרך מצליח להוביל ליצחק – לא לכל בניו; לישמעאל לא וגם לבני קטורה לא – ויצחק מעביר את זה ליעקב, ויעקב עכשיו מקים את 12 השבטים, והם כולם הולכים עם אבא שלהם בדרך הזאת. הם בחרו את הדרך הזאת. זה תהליך מאוד מאוד מעניין וקשה, כי עולם שלם נברא, עוברים את דור המבול, עוברים את דור הפלגה – אלפיים שנה מחכים שיגיע מישהו וייקח את הדבר הזה ויהפוך אותו לזה – אלף שנה עד אברהם, אבל אלפיים שנה עד שהדבר הזה הופך להיות למשהו ממשי ומגיעים למעמד הר סיני. אבל בינתיים צריך לעבור את כור ההיתוך במצרים, וכור ההיתוך במצרים הוא החלק הכי משמעותי אצלנו, לכן ליל הסדר הוא הדבר שאנחנו מעבירים מאבא לבן, זה הדבר שאנחנו מעבירים כמסורת. 

אתה יודע, היו פה קודם צעקות. כולם לא הבינו למה צעקו פה על גלעד קריב, מאיפה זה בא, הצעקות האלה. אני מביא דוגמה: יש יהודי בארצות הברית, רב קונסרבטיבי, שהוא אוהד ישראל גדול. הוא ידיד של ישראל, פעיל באיפא"ק, דואג לפעילות למען ישראל. הוא רב קונסרבטיבי, אפילו לא רב רפורמי. ציטוט שלו: יציאת מצרים לא הייתה. זו אגדה שלא נבראה. לבוא עם אגדה כזאת ולהעביר אותה לפה, לארץ ישראל, זו אחת השערוריות הכי גדולות שיכולות להיות. הרי אם תעשה סקר במדינת ישראל: כמה אנשים מוכנים לקבל כעם שיציאת מצרים לא הייתה – אתה תגלה שאין לך אפילו 10% כאלה; 15% כאלה במקרה הגרוע. להעביר את הדבר הזה, שאנחנו נקבל את זה כאקסיומה ונקבל את זה כדבר שהוא לגיטימי כחלק מהדת היהודית – התשובה היא לא. ולכן ההתקוממות הזאת כשרוצים להכיר בזה כדת יהודית. קשה לך לקיים מצוות? בסדר, קשה לך. מאז ומעולם לאנשים היה קשה לקיים מצוות. אבל לקבל את זה כפילוסופיה יהודית ולהגדיר את זה כיהדות זה דבר שאי-אפשר לקבל.

 אנחנו נתחיל את פרשת וארא, שבה בעצם מתחיל מצב חדש בין הקדוש ברוך הוא בכלל לעולם כולו. 


מבטיחים לקחת את ישראל לעם.


הוא הולך לקחת את ישראל לעם, אבל עוד משהו. זה משהו שהוא דו-צדדי. הקדוש ברוך הוא אומר: אני הולך לגלות לך משהו שלא גיליתי לא לאברהם, לא ליצחק ולא ליעקב. הוא מתחיל כך, אני אצטט את הפסוק: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי" – הבטחתי להם הבטחות: אני אל שדי, אני אתן לכם, אני האל החזק, אני האל, אני מנהל את העסק הזה – אבל "שמי ה' לא נודעתי להם" – את זה לא עדכנתי אותם; ששמי ה' – את זה לא עדכנתי את בני ישראל. כך מתחילה הפרשה. מה המשמעות של זה? מאיר בטח יודע,. את מאיר אני לא צריך ללמד. מה המשמעות של הפסוק הזה? הוא אומר לו כך: לאברהם, ליצחק ויעקב הבטחתי שאני האל, אני מנהל את העסק, אבל את שמי, ה', לא הודעתי להם. את זה לא הודעתי להם, נכון? זה מתקשר לכל המהלך הזה של הוויכוח בין בני ישראל וכל המכות. 

למה היו מכות? למה היו מכות? הקדוש ברוך הוא רוצה להוציא את עם ישראל – תבוא תוציא אותם, מה כל הטקס הזה? אחזור חזרה לפרשת השבוע שעברה לרגע. אנחנו נחזור מייד לפרשה הזו, אל תדאג.


פרשת שמות.


 איך מתחיל הוויכוח עם פרעה בפרשת שמות? הוא אומר לו: "כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר". משה רבנו מגיע לפרעה, הוא אומר לו: שלח את העם שלי, ויחוגו לי במדבר. מה עונה לו פרעה? "ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקלו" – מי זה? אני לא מעודכן. אני לא מכיר אותו; אתה בא לי עם איזה משהו שאני לא יודע מי זה – "לשלח את ישראל. לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" – לא יודע מי זה.

אומר הקדוש ברוך הוא, עכשיו בוארא, אומר למשה רבנו: תדע לך, מי אני, את השם שלי, את שם האדנות שלי – את זה גם לא גיליתי לא לאברהם, לא ליצחק ולא ליעקב. מה המשמעות של הדבר הזה? זה שיש כוח ביד הקדוש ברוך הוא לנהל את העולם – את זה אברהם אבינו גילה. הוא גילה שהפסלים זה פיקציה. הוא גילה ושבר את הפסלים, כי הפסלים זה פיקציה.

את לוקחת אותו באמצע השיעור. גברתי השרה, את לוקחת את מאיר באמצע שיעור, שיעור בפרשת השבוע.


 – – –


אני עוזרת לו.


 לא ידעתי. אומר לו: לא רק זה, אברהם לא ידע, יצחק לא ידע. הקדוש ברוך הוא אומר לו: הם לא ידעו. מה זה? מה המשמעות של זה? יש שני דברים – וזה היה תמיד המהות של מה שנתנו לעם ישראל ונתנו למשה רבנו, וזה היה הוויכוח עם פרעה, ולזה עשו את המכות: יש כוחות הטבע ויש עולם שמתנהל – את זה אנחנו יודעים. את זה ידעו גם הקדמונים. הם ידעו מי האדם הראשון. ניסו לחשוב, אולי לשמש יש השפעה, לירח יש השפעה, לכוכבים יש השפעה, לפסלים יש השפעה, כי יש מלא מלא כוחות, אבל הוא אומר לו: תקשיב, אני מנהל את העסק עם תוכנית ברורה. יש לי תוכנית ברורה איך הדבר הזה בסוף יסתדר. זה שאתה חושב שאתה יכול לשחק איתי בכללים שאני קבעתי, שאני האל – לאלים יש כללים, הם כפופים לכללים מסוימים. אני לא כפוף לכללים, ואת זה, רק על ידי המכות אפשר היה לגלות את זה, ולכן ממכה למכה הוא מתגלה יותר ויותר. הוא מתחיל בדם, עובר מדם לצפרדע, עובר בכל המכות, בשביל להראות בכל מכה – ואתה תראה את זה אחר כך – כל דבר בפני עצמו. כל שלוש-ארבע מכות נותנים הבחנה אחרת, שאני – יש לי שליטה על הטבע, זה לא שהטבע הוא המוביל. הטבע הוא משהו שאלוקים קבע בבריאת העולם. אני אל שדי, בטבע אני אוביל אתכם – לא, לא, לא, יש לי שליטה. 

 מה המשמעות של "יש לי שליטה"? הרי הוא האל. אם נראה לכם שהטבע יסטה מהתוכנית – אני אחזיר את התוכנית המקורית שלי. אני, יש לי שליטה, אני המתכנן, והתוכנית שלי – יש לה מטרה. אם זה זז מהמטרה, אני אחזיר את זה חזרה לתוכנית. אם אתה, דרך הטבע, אתה חושב שאתה תטביע את הילדים שלי, תביא את בלעם לקלל, כי קללות יכולות לחול – אין בעיה, אני אתמודד עם זה, כי יש לי תוכנית. אני ה', ויש לי תוכנית-על, ובסוף אני אגיע לתוכנית הזאת. וזה מה שהוא אומר לו. הוא אומר לו: אברהם, יצחק ויעקב ידעו שהכוח בידי, זה נכון, אבל את הדבר הזה שבסוף הכול יוביל לתוכנית המקורית שלי – את זה אני הולך לגלות לך, ודרך פרעה, כל העולם יראה דרך המכות האלה. 

ואז הוא אומר לו שלוש סיבות – דרך אגב, המפרשים חלוקים בזה, אבל נראה פה – הוא אומר לו שלוש סיבות למה הוא הולך לגאול את העם ממצרים. שלוש סיבות. בוא נראה בפסוקים. הוא אומר לו: דבר ראשון, שמי ה'. אני, בתוכנית שלי, אמור להיות בסוף מישהו שיקבל את התוכנית האלוקית, כי אם אין מקבל, אם אין כלי שמקבל את זה, אז זה לא יהיה, אז בסוף יהיה מישהו. מי זה? זה עם ישראל. למה עם ישראל? כי אברהם בחר בדרך הזאת, יצחק בחר בדרך הזאת, יעקב – בזכותם. לכן אנחנו קוראים לאלוקים "אלוקי אברהם, יצחק ויעקב", כי הם אלה שבחרו בדבר הזה.

אבל הוא אומר להם ככה: "וגם הקִמֹתי את בריתי אתם" – אני חייב, יש לי ברית עם אברהם, יצחק ויעקב שאני אתן להם את הארץ. הוא הבטיח להם בברית מילה, הוא הבטיח לאברהם אבינו את הארץ, הוא הבטיח ליצחק את הארץ, הבטיח ליעקב את הארץ. ועוד דבר: "שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי". רש"י אומר: "שמעתי את נאקת בני ישראל" – את הבכיות שלהם, זאת הסיבה שנזכרתי בברית. אבל הרבה מהמפרשים אומרים לא ככה – זה עוד משהו: כי הם מבקשים. סוף-סוף יש עוד משהו, השעבוד גרם להם לבקש, לדעת למי לפנות, כי התוכנית בסוף שידעו – "וידעת כי אני ה'". הרי אמרנו, זו כל התוכנית של מצרים. 


 – – –


רש"י מפרש: וגם אנוכי שמעתי את נאקת בני ישראל.


את בקשתם?


 את נאקתם.


רש"י מפרש את נאקתם?


 "נאקתם" זה הבכיות שלהם, הצעקה שלהם, הכאב שלהם, זה כולם מפרשים, אבל השאלה היא מה זה. האם זה דבר נוסף? יש לי ברית? וגם "ואזכר את בריתי" זו אותה ברית שאני נותן להם את הארץ או שזאת ברית אחרת? זאת ברית בין הבתרים שהבטחתי לאברהם שאני בסוף אוציא אותם ממצרים בשעבוד גדול? הייתה עוד ברית. הרי בברית בין הבתרים הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו שהוא יוציא אותם ממצרים. השאלה אם היה יחס. לפי רש"י זו אותה ברית, אלה לא שתי בריתות נפרדות, בפירוש פה. אני הולך על הברית שנתתי את הארץ הזאת. לפי רוב הפרשנים יש פה עוד משהו: עכשיו כשהם מבקשים – זה מה שרציתי, שהם יבואו ויבקשו וידעו למי הם פונים. הם יודעים למי הם פונים. עכשיו הם פנו – אני אוציא אותם ממצרים.


 אבל הם לא מקשיבים למשה. לא מקשיבים לו. 


 הם לא מסוגלים לשמוע אותו כי הם בתוך הצער שלהם, אבל הם מתחננים לקדוש ברוך הוא: תוציא אותנו. לקדוש ברוך הוא הם בכו. הם אמרו: תשמע, הוא משעבד אותנו, הוא לא נותן לנו לחיות. הם לא מאמינים שהוא זה שיצליח להוציא אותם. הם מחפשים פתרון. הם לא שמעו אל משה. אז אומר לו הקדוש ברוך הוא: סטנה שוואיה, אני צריך עכשיו להעביר את העולם כולו דרך פרעה. פרעה שאל, "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח", אז בוא נראה. אז אני עכשיו הולך לעשות ככה: אני הולך להוציא אותם מתחת סבלות מצרים, אני הולך להציל אותם מעבודתם, אני הולך לגאול אותם, ו"בזרוע נטויה ובשפטים גדלים", זאת אומרת בניסים, ואז תראו את ההנהגה של הקדוש ברוך הוא, שהוא רוצה להנהיג אותם ולקחת אותם, "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם" – עוד פעם, אנחנו חוזרים, אותו דבר, כי אני ה' שמוציא אתכם, שלא תחשבו שזה משהו מקרי. זה לא איזה משהו שבגלל הסדר של הטבע או הסדר שאני בראתי את העולם – לא. זו התוכנית המקורית שלי, שאני רוצה להגיע לעם שייקח אותי. ובסוף איפה תראו את זה, את הסוף של זה. את זה אנחנו צריכים לזכור שאנחנו פה, "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'", כמו שאמר סגן היושב-ראש. הוא זוכר טוב, יושב-ראש הישיבה.

"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה", למה? מקוצר רוח ומעבודה קשה. לא שהם לא רצו – הם לא יכלו. הם היו עסוקים כל כך בשעבוד ובעבודה שפרעה מעביד אותם, הם כבר לא שמעו אותו. מקוצר רוח ומעבודה קשה הם לא שמעו אותו.


 ואז משה לא רצה ללכת לפרעה.


 מה?


 משה לא רצה ללכת לפרעה בגלל זה. הוא אמר: הם לא מקשיבים לי, אני אלך לפרעה.


 – – – הקדוש ברוך הוא: זה חלק מהתוכנית, זה שכרגע לא הולך לך.


 איך? אם לא מקשיבים לי, איך יקשיב לי פרעה?


מה?


הוא אמר: אם לא מקשיבים לי, איך יקשיב לי פרעה?


 לא, הוא אמר הפוך. הוא אמר: מאז באתי לדבר אל פרעה, נהיה רק יותר גרוע. למה שלחת אותי? אמרתי הרי שהקדוש ברוך הוא רוצה להוציא את בני ישראל ממצרים, מוציא אותם, שולף אותם. הוא אומר: באתי לפרעה – נהיה יותר גרוע.


 הוא שולח אליו עוד פעם. הוא אמר: לך לפרעה שוב. נכון?


 אני אתן לך משל מהחיים המעשיים, שתבין. יש ויכוח – אפשר להתווכח אם צריך מול איראן לעשות מלחמה או לא. אני לא הולך לחלק הפוליטי.


 – – –


לא. מאיר, אני רוצה באמת שתשמע את המשל.


איך הגענו – – –


אני אומר את זה כמשל. האם צריך ללכת לפעולה צבאית מול איראן או לא? נתניהו חושב שכן.


 הוא אמר את זה היום. 


 שנייה. לצורך העניין, לפיד בזמנו אמר שלא. מה קרה? מה קרה? נתניהו עשה כל פעולה –לגיטימית או לא לגיטימית, כל אחד יגיד את מה שהוא אומר; אנחנו בשיעור פרשת השבוע, לא בשיעור פוליטי – ודאג שארצות הברית תצא מההסכם. מה התוצאה? יש נשיא חדש בארצות הברית שהוא רוצה לחזור להסכם, אבל it's too late, איראן כבר לא רוצה לחזור להסכם. לשיטתו של נתניהו, הוא הצליח הצלחה מסחררת, בדיוק כמו משה רבנו; לשיטתו של נתניהו, אני כרגע לא נוקט עמדה. בהזדמנות, כשאני אדבר בנאום פוליטי אולי אני אנקוט עמדה, והאמת היא שאני גם לא כל כך מבין בזה. לביידן עכשיו אין ברירה. כשאיראן אומרת לביידן לא, מה התוצאה של זה? שביידן נלחץ לקיר לעשות פעולה יותר אקטיבית. זאת אומרת, לשיטתו הוא הצליח ועוד איך. אם אתה חולק עליו, בסדר, אז הוא לא הצליח.

משה רבנו בא ואומר: רגע, אמרת לי לשלוח בשביל להוציא, באתי לפרעה, פרעה לא נותן לצאת. אומר לו הקדוש ברוך הוא: אתה לא הבנת. נכון שעכשיו נראה – הדמוקרטים כועסים, הם יכולים לכעוס, אבל התוצאה היא שבסוף הדמוקרטים יעשו את מה שהוא רצה שטראמפ יעשה, כי לא תהיה להם ברירה. הוא אומר למשה רבנו: אתה תראה שאני אעשה יותר, ולכן אמרתי שהיה שינוי. בפרשת שמות הוא עוד לא יודע "אני ה'". הוא אומר: בתוכנית נראה שזה הולך הפוך. אני בא לפרעה, פרעה אמור לשמוע לי, אתה שלחת אותי, ופרעה זורק אותי מכל המדרגות, ולא רק שהוא זורק אותי, הוא הרע לעם הזה. אומר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עוד לא הבנת – –


למה?


– – אני המתכנן המקורי, אני מתכנן את הדבר הזה.


 באמצע השיעור.


 אני מצטער. מי אמר תודה?


אנחנו עוד ממשיכים. אני מסכם ואני אעביר לך את הסיכומים.


תעביר לו את הסיכום, באמת, למאיר.


 – – –


חבר הכנסת רוטמן, אתה לא רגוע. אתה מסתובב במליאה כמו אריה בסוגר.


 כמו אריה זה כבר טוב.


בסוגר. שב. תנוח. תשמע שיעור תורה.


שמחה רגיל במליאה לנהל משא ומתן עם מישהו. הוא מחפש עם מי.


 חלילה. תראה, דקה לפי הזמן. חברת הכנסת וולדיגר, לא לוותר על דקה, על 14 שניות.


לא, זה כי הוא, כנציג האופוזיציה, רצה להיות נאמן למה שצריך להיות באופוזיציה.


אתה יודע כמה נציגי אופוזיציה עמדו על הדוכן וויתרו על דקותיהם?


 – – –


דווקא בחוק הזה, שכולם רוצים, יש חופש הצבעה, יש הסכמה עליו. בבקשה, אנחנו באמצע שיעור תורה.


נכון. איפה זה נמשך? ואמרתי: זאת הרי הסיבה של כל המכות – – –


זה פשוט מונע דיונים בוועדות אחר כך, שאנשים רוצים להשתתף בהן, זה הכול.


ממשיכים עם המכות, ואני רק מציע: תשימו לב במכות – ואת זה שמעתי כמה פעמים ממורי ורבי – תשימו לב במכות, כשהן מסתיימות – – –
 

 למה רק שבע מכות?


עשר.


 יש עשר, אבל בפרשה יש שבע. 


 למה זה מתחלק בין הפרשות? הפרשות זה לא חלוקה קריטית. 


 הפרשה שלי היא פרשת בוא, זה בשבוע הבא, לדעתי.


מזל טוב. מזל טוב.


תודה רבה לך. אחרי כך וכך שנים. זה סתם קטיעה של הפרשה?


 לא. לקחו את התורה וחילקו ל-52 שבתות, חלוקה ל-52 שבתות, שיקראו – דרך אגב, בארץ ישראל ההיסטורית, לפני אלפיים שנה, היו קוראים בשלוש שנים, זאת אומרת, כל פרשה הייתה מחולקת לשלוש. זו מחזוריות של לחזור על זה תמיד, אבל זה לא משהו שהוא משמעותי. אם בן אדם מפספס פרשה, הוא קורא בשבת אחר כך שתי פרשות.


 אין פטור.


הוא צריך מניין. זה מסובך.


אין פטור.


בגדול, אין פטור. יש הרבה פעמים שבחוץ לארץ יש חג שיוצא בשבת, ואז בני חוץ לארץ – אני כמתפלל בכותל, אנחנו רואים את זה הרבה – הם נמצאים בפרשה ב-delay. הם צריכים לחבר פרשה. יש פרשיות שמתחברות כשהשנה מעוברת וכשהיא לא מעוברת. יש פרשיות שמתחברות – עוד פעם, כשחג יוצא בשבת, לא יוצא בשבת. הנושא הוא לקרוא את זה במחזוריות, פעם בשנה לסיים את הכול, שזה היה המנהג בבבל. בירושלים, בארץ ישראל, המנהג היה לגמור את זה בשלוש שנים, אז החלוקה הייתה יכולה להיות אחרת.

נכון, זה שלוש המכות האחרונות, זה ארבה, חושך ובכורות. שלוש המכות האחרונות נמצאות בפרשת בוא, אבל אני רוצה שתשים לב איך קוראים לזה.


 אתה במטות עכשיו או שאתה במכות?


לא. אני עוד בפרשה שלנו.


עכשיו אתה מדבר על המטות? על המטה של משה ואהרן?


 אני אומר במכות. כמו שאמרתי, אני נשאל בשאלה שפרעה שאל – זה שאמרתי, זאת סיבת המכות. המכות לא היו בשביל העונש, זה לא בשביל להעניש את המצרים. הם גם נענשו על הדרך – –


 אותות ומופתים.


– – אין בחינם. אבל המטרה – הייתה להן מטרה, והמטרה הייתה לענות לעולם כולו על השאלה הזאת, "מי ה' אשר אשמע בקלו". "ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי אין כה' אלהינו" – את זה הוא אמר לו במכת צפרדע. אנחנו נשים לב שמייד אנחנו עוברים לעוד "אין כה' אלהינו". אמרת שאתה לא יודע מי זה, וגם את ישראל לא שולח. קודם נודיע לך מי זה "אין כה' אלקינו", ואותו דבר הוא אמר לו בכינים. ואז בערוב הוא עובר – "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" – לא רק שאין, אלא אני נמצא פה. עוד פעם, אמרתי, "אני ה'" – שמו של הקדוש ברוך הוא זה איך הוא מתנהג. השמות הם המשמעות של ההתנהגות שלו: "אל שדי" זה איך הוא מתנהג – ואמרנו שזאת ההנהגה של אלוקים; "אני ה' בקרב הארץ" – אני פה, אני מנהל פה את העסק, לא נמצא שם למעלה ונותן לעסק הזה להתנהל. אני פה. וזה כבר המעבר. קודם "כי אין כה' אלקינו", אין כמוהו, זה אחד, אבל יש כבר עוד שלב, עברנו שלב, "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ", אני פה מנהל את העסק. אתה חושב שאני לא מנהל את העסק ואתה יכול לשחק בכללים שאני קבעתי ואני לא רואה מה קורה? אני פה.


לאט לך.


כבר עברנו לשלוש המכות הבאות: ערוב, דבר – אנחנו נשים לב, זה אותו דבר – הולך על הברד, ואז ה' אומר לו: אנחנו הולכים על דבר אחר.


 "אשר לא היה כמהו במצרים".


 "בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ". איפה זה קורה? זה קורה כשהוא עובר לדבר. זאת אומרת, בשלוש המכות הבאות הוא הולך להסביר לו עוד משהו: קודם אמרתי לך "כי אני ה' בקרב הארץ", אבל לא רק שאני פה – "אין כמני בקרב הארץ", זאת אומרת, יש לי בלעדיות. זה לא שגם אני פה והחוזק שלי משתנה. אין מישהו שיכול להתחרות בי כשאני נמצא פה.

עוד לא סיימנו. "בעבור זאת העמדתיך" – למה אני משאיר אותך? הוא אומר לו, "בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ", שתדעו כולם שאני פה, ומי שלא ישים לב, ייפול. אבל הוא אמר לו: לא, אתם לא הבנתם. עוד לא הבנתם את המסר, ואז הוא עובר, כמו שאמרת, לפרשת בוא. בפרשת בוא הוא כבר עובר עוד פאזה.


 לחושך. 


 ואז הקדוש ברוך הוא מתגלה במכת בכורות ומראה שהוא שולט – הוא שולט מי הבכור, מי הלא-בכור, הוא יכול לעבור מבית לבית, לשים לב לכל אחד. והוא לבד – לא על ידי מלאך, לא על ידי כוחות אחרים, זאת אומרת, התערבות אלוקית אחרי שהוא קבע כללים. כששר, מפכ"ל, קובע ושם מפקדים ושם קצינים, הוא לא מנהל את האירוע לבד. הוא אומר להם: חבר'ה, חשבתם שאני מלמעלה? לא, אני פה, אני מנהל את האירוע הזה. 

 הנקמה בפרעה היא כבר בפרשת בשלח. זה כבר בים סוף. ודרך אגב, שימו לב לדבר מעניין: מתי הקדוש ברוך הוא נקרא מלך? עד עכשיו הוא לא נקרא בכלל מלך. מתי הוא נקרא מלך? "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" – איפה? כשהוא נוקם בפרעה. רק מלך יכול לנקום. רק שאיתמר בן גביר לא ישמע אותי. רק מלך יכול לנקום. מלך זה כוח של מלכות. מלכות – יש לה זכות לנקום. היא יכולה לנקום.


אתה קורא מהסידור של הרב גלעד קריב? 


 לא, לא. אנחנו בפרשת השבוע, גברתי. אנחנו בדבר תורה, בשיעור תורה. והינה, חברת הכנסת לסקי הצטרפה לשיעור. אנחנו בפרשת השבוע וארא, עברנו לבוא. אנחנו כבר בפרשת השבוע הבאה.


 אנחנו כבר אמרנו על החוק של העיריות, אנחנו מאוד מאוד היינו רוצים להרחיב אותו.


 אנחנו בעשר המכות. 


 לא לרמה של להפוך את המשטרה למשטרה מקומית; להשאיר כמה דברים שם, שיתעסקו עם פוליטיקאים – בשביל זה הם תמיד צריכים להשאיר בלוד – אבל כל השאר, לשמור על ביטחון האזרחים ולשמור על האנשים. תאמיני לי, ייתנו את זה לראשי הערים, הם יעשו את זה הרבה יותר טוב מאשר המשטרה שאנחנו מכירים, הרבה הרבה יותר טוב. זה בנושא הזה.

 עכשיו אנחנו בפרשת השבוע.


 אנחנו בעשר המכות, ועכשיו הוא הולך לספר לנו על עשר המכות שהטילה הממשלה – לא. סתם.


 אתה רוצה את ההקשר המעשי? אני יכול לתת לך את זה – –


לא, לא חייבים. לא חייבים.


– – אבל זה ממש זילות של העניינים.


 לא, לא. חלילה. קודם היה הרב פרוש, כשהיה חוק המוקשים, והוא דיבר על המוקשים שמטילה הממשלה. חשבתי שתדבר אולי על המכות.


 בוא אני אגיד לך את האמת. מסתובבים פה כל מיני נציגי ממשלה מדי פעם וצועקים עלינו שאנחנו מתוסכלים. בגלל שאנחנו אמונים על מה שאמרתי קודם על פרשת השבוע, אנחנו לא מסתובבים מתוסכלים ולא בתוך מרה שחורה ולא בתוך איזשהו תסכול. היינו מתים להיות בפנים, ומי כמוך יודע את זה שאם באמת היינו רוצים להיות בפנים, כבר היינו שם. ממש לא שם, ממש לא שם, כי אנחנו כן מאמינים שיש בסוף תוכנית אלוקית איך לקדם את האומה, איך לקדם את עם ישראל, בדיוק מאותו מקום, כי אבא שלי לימד אותי את יציאת מצרים, והסבא של הסבא שלו, והסבא של הסבא שלו לימד אותו והסביר לו שיש תוכנית מאוד מסודרת ומאוד מבוססת. אנחנו צריכים לפעול את מה שאנחנו צריכים לעשות.


 בגלל זה – – – 


 אנחנו העברנו את המסר שמשה רבנו, גם כשלא הצליח – – – 


 בגלל זה אלוהים אמר למשה רבנו: אני קודם כול אלוהים של אבותיך, ואחר כך אמר של יצחק, אברהם ויעקב. בדיוק בגלל מה שאתה אומר, קודם כול הוא אמר: ההורים שלך, את הקשר הישיר, ואחר כך של העם.


 זו הסיבה שאנחנו מעבירים מאבא לבן. דרך אגב, זה גם ההבדל בין הדת היהודית לכל הדתות האחרות. ההבדל המהותי – ואומר את זה כבר הכוזרי, הראשון שכותב את זה בצורה מסודרת – ההבדל המהותי בין כל הדתות לדת היהודית הוא דבר אחד: כל דת אומרת שמישהו נכנס לאיזה חדר וקיבל הארה, קיבל איזשהו משהו. או שכן או שלא – לך תוכיח. אין לך דרך להוכיח. יש לך דרך להוכיח מה ישו היה? אין לך דרך; מה מוחמד היה? אין לך דרך להוכיח; מה בודהה היה או אחר? אין לך דרך להוכיח. בעם היהודי, בכוונה, היה את כל התהליך הזה. אמרנו את זה קודם, שזה היה הסיפור של יציאת מצרים לעיני כל האומות, עם פרעה, עם המכות, שכל מכה גילתה לך עוד שלב ועוד חלק מהעניין הזה. זה בחלק של מצרים. ואחר כך מתן תורה היה "אנכי ה' אלהיך" – התגלות אלוקית ל-600,000 איש. אתה לא יכול לספר ל-600,000 איש משהו שהם ראו. אתה יכול לספר להם: אני ראיתי, ואתה משכנע אותם שאתה ראית. זה בסדר, יכולים הרבה אנשים עם כריזמה לעשות את זה, וזה דבר שהוא עובר מסך. אבל אני לא יכול להגיד לך: עכשיו ראיתי יחד איתך. את יודעת מה? אותך אני עוד יכול לשכנע, אבל 600,000 איש? 600,000 איש בו זמנית, באותו רגע, ראו את אותו דבר, שמעו את אותו דבר, הביטו באותו דבר, ואת כל זה הם צריכים להעביר מאבא לבן ומאבא לבן ומאבא לבן בלי הפסקה. 

 ולכן הנושא הוא כן, כמו שאמרת, מאבא לבן. המקור של זה הוא שאין הפסק ממשה רבנו ויציאת מצרים ועד היום. אין גם הפסק בסיפור ההיסטורי, זאת אומרת שהיו כמה שנים שנעלמו ואז הגיעו כמה אנשים וגילו סיפור ישן שהיה. לא, זה חייב להיות ברצף היסטורי ברור, מאבא לבן. לכן הלילה הכי חשוב במסר של מאבא לבן זה ליל הסדר, כי בליל הסדר אתה מספר לבן שלך את מה שאבא שלך סיפר לך, את מה שהסבא שלו סיפר לו, ואתה מעביר לו את זה בצורה ברורה, ואתה אומר לו: זו הכנה למה שיהיה בעוד 49 יום – למעשה 50 יום, לא 49, כי אתה סופר 49 ממוחרת – ובחג השבועות היה מתן תורה. אתה מספר לו בדיוק את מה שהיה, ששמעת וקיבלת. וזה בדיוק גם הסיפור שלהם. ואתה אומר לו: לא קיבלתי רק את הדבר הזה. הקדוש ברוך הוא עשה את זה ליד משה, אתם ביקשתם שאני את השאר אעביר למשה, כי אתם לא מסוגלים יותר, אז כל מה שהעברתי למשה רבנו, העברתי לכם. דרך אגב, גם הניסים נעשו על ידי משה, כדי שתדעו שהוא השליח שלי והוא לא מספר לכם רעיונות עצמיים שלו, רעיונות שהוא חשב עליהם. לא אני מביא לך רעיון שלי, אלא כל מה שעבר למשה רבנו. 

 כולם מכירים, כל ישראלי מצוי גם מכיר את האמרה "מה עניין שמיטה להר סיני". מה זה "מה עניין שמיטה להר סיני"? מה זה המאמר הזה שמתחיל בפרשת בהר – "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר"? מה פתאום זה כתוב פה? אז חז"ל אומרים: כמו ששמיטה נמסרה למשה רבנו על כל הלכותיה ופירוטיה, כך כל ההלכות נמסרו למשה רבנו בסיני על כל הלכותיהן ופרטיהן. עם ישראל קיבל ממשה רבנו את כל התורה כולה בכתב ובעל פה בצורה מוסדרת, וככה כל אבא העביר לבן. 
 
דרך אגב, כל הנושא של מחלוקות – אומרים לך "שבעים פנים לתורה". מסביר הרמב"ם בהקדמה ארוכה: מאיפה בא כל הדבר הזה? כשכל עם ישראל היו יחד בארץ, לא היו מחלוקות. למה לא היו מחלוקות? כי אתה לא יכול לספר: שמעתי משהו אחר. אבל כשהתרחקו והיו בכל מקום, אז כל אחד, בכל מיני פרטים, זכר פרטים אחרים. משם המחלוקות – בית שמאי ובית הלל בהתחלה, אחר כך בין האמוראים, אביי ורבא, רב ושמואל. אבל זה היה כי התפזרו לכל מיני ערים – בפומבדיתא למדו ככה, בנהרדעא למדו ככה. בפרטים – התחילו לשכוח את הפרטים כשעם ישראל לא היה יחד. כל זמן שעם ישראל היה יחד, לא היה. היה מסר אחד ברור, בתורה שבעל פה לא הייתה מחלוקת, בתורה שבכתב לא הייתה מחלוקת. כל הדברים היו ברורים והיו נהירים לכולם כמו שקיבלו אותם מסיני. 

 אמרתי, כל הנושא של מצרים היה להוכיח לעולם כולו. אז קודם כול, ביציאת מצרים היה להוכיח שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, זה לא שהוא ברא אותו והוא נותן לו לזרום איכשהו. ולכן הרוגע שלי, איתן, כבוד היושב-ראש. משם בא הרוגע שלי, כי אני יודע שיש מישהו שמנהל את העסק הזה. אני צריך לעשות פעולות, אני מחויב לעשות פעולות, זה בסדר, אני עושה אותן, אבל לתוצאה אני לא אחראי. אני לא אחראי אם התוצאה תהיה א' או ב', כי הוא אחראי לתוצאה. זה מה שהוא אמר למשה רבנו – איך אמרת? הם צעקו למשה רבנו – משה רבנו אמר: למה שלחת אותי? תראה, נהיה רע. אמר לו הקדוש ברוך הוא – וזה בדיוק לפני הפרשה שהוא אמר לו "ושמי ה' לא נודעתי להם". לסבים, לאברהם, יצחק ויעקב, לא סיפרתי את הדבר הזה, שאני פה מנהל את העסק הזה עם התוכנית שלי, שהיא גוברת על כל כוחות הטבע שיכולים להיות. הם גוברים על הכול, על כל פעולה, על כל דבר שאתה חושב שבאופן טבעי ילך לכיוון הזה – לא, אני גובר על זה. אתה חושב שזה יגיע למקום הזה? אני גובר על זה. אלה כללי הטבע. אם הטבע מתנגש – ואת זה אמרתי קודם, איתן, וזה הבסיס. מתי הטבע משנה את המציאות שלו? רק כשהוא מתנגד לסיבתו. זאת אומרת, הטבע נברא לסיבה, בשביל קיום העולם. אם קיום העולם תלוי ברצון האלוקי, והטבע מתנגש עם הרצון האלוקי, באותו רגע הטבע זז הצידה. באותו רגע הטבע זז הצידה. הכללים הטבעיים זזים הצידה. אז כל זמן שהוא לא מתנגש, אז זה עובד בכללים הטבעיים. 

 אז איך אמרת? יש ממשלה, והיא יכולה לתת מכות, והיא יכולה להעלות מיסים, והיא יכולה להוריד מיסים, היא יכולה לעשות הכול, היא יכולה לשחק ב"נדמה לי", היא לא משחקת ב"נדמה לי", אבל בסוף יש תוכנית מאוד מאוד ברורה. אנחנו גם רואים את זה היום. אני אומר שהדור שלנו, אם יש לו בעיות באמונה, זו בעיה פסיכולוגית, כי לפני 100 שנה יכולת להגיד: אני לא רואה – בסדר, יש תוכנית. מה זו התוכנית הזאת? הדור שלנו רואה את דברי הנביאים מתקיימים במלואם אחד לאחד. במלואם אחד לאחד. את יודעת מה? אני אגיד לך כחרדי. תחשבי לרגע, איפה היינו בקום המדינה? הציבור התורני, לא רק החרדי; הציבור התורני, שומר תורה ומצוות, הוא כמעט נמחק. זה היה אחרי השואה, מפא"י שולטת פה, לוקחת את כל באי ארצות צפון אפריקה ומוציאה אותם מהדת, מוציאה אותם – אני מאמין שכל מי שנמצא כאן מכיר את ההיסטוריה – ונראה שזהו, נגמר הסיפור הזה. הם שולטים, אין גם כוח פוליטי, הכנסת הייתה פיקציה, מפא"י שלטה פה, בן-גוריון שלט, הוא לא היה צריך טובות מאף אחד. הוא גם לא היה צריך עזרה וסיוע מאף אחד. היה נראה שהדבר הזה נמחק. 

 אנחנו נמצאים כאן היום, אחרי 73 שנה – התורה פורחת בארץ ישראל, הדת פורחת בארץ ישראל. כל מי שניסו להרחיק אותם מהדת, חוזרים לדת. זאת המציאות. "חוזרים לדת" לא אומר שהם חייבים לחבוש כיפות שחורות. תצאו לעם, תראו את האווירה בעם, תראו את האווירה אצל רוב העם בישראל – חוזר חזרה למסורת, חוזר חזרה לדת. היה נראה שהדבר הזה נמחק ונגמר. אז היה נראה שנמחק, שאנחנו לא חוזרים לארץ, אבל חזרנו אחרי אלפיים שנה. גם כשחזרנו היה נראה שאנחנו חוזרים, אבל בוורסיה אחרת ודת לא תהיה פה מי יודע מה; יהיה פה קצת פולקלור דתי, קצת שירי ביאליק, קצת מאמרים יפה ובזה זה יסתיים, ויהיו כמה – ידוע הסיפור על זה שהלך במאה שערים עם הבן שלו ואמר לו: תסתכל טוב, כי כשאתה תגדל הדבר הזה כבר לא יהיה קיים. ומה לעשות, לא רק שזה קיים, זה עבר כבר לבית שמש ועד לחריש זה הגיע, והיום צריכים להעביר תוכנית לחריש, איך להרחיב אותה. מה לעשות, זאת המציאות. 

 כשאני הייתי ילד בירושלים, בקושי היו שתיים-שלוש שכונות, והיה את בני ברק, והיום אתה מדבר על ציבור חרדי שנמצא, וציבור תורני. אני אומר עוד פעם, לא רק חרדי – זה בשעה מוקדמת, החבר'ה שלי לא שומעים, אז אני יכול להגיד את זה. יש ציבור תורני שנמצא. אין לך היום עיר בלי בתי כנסת. אתה יודע שבתל אביב בתי הכנסת מתחילים לחזור לחיים? בתל אביב. בתל אביב מתחילים לחזור בתי כנסת לחיים, בתי כנסת שנראה היה שנגמרו.


 טוב שיש בתי כנסת, אדוני. טוב שיש גם וגם. 


 עכשיו אני מדבר בראייה היסטורית, לא בראייה פוליטית. 


 לא, לא, אני אומר לך שטוב שיש בתי כנסת. מישהו פה מתנגד לבתי כנסת? לא נראה.


 היו בטוחים שהדבר הזה הולך להיעלם, המציאות הזאת הולכת להיעלם, ואתה רואה שבסוף, כמו שמשה רבנו חשב שעם ישראל לא יצא ממצרים כי פרעה מכביד את ליבו – בסוף התוצאה והרצון האלוקי מתגברים. ההתחייבות של הקדוש ברוך היא על ידי עבדיו הנביאים שנחזור, ויהיו ילדים וילדות משחקים ברחובות ירושלים, ויינטעו כרמים – אני לא יודע אחרי עודד פורר, אבל אני אומר עוד פעם, גם עם עודד פורר יינטעו כרמים. 


  יינטעו. תהיה חקלאות ישראלית, אל תדאג. הממשלה דואגת גם לחקלאות וגם לחקלאים, ובסוף גם תהיה רפורמה טובה. אני יודע ששרת הכלכלה הקימה צוות מנכ"לים שבודק את הנושאים הללו. 


 אבל אני חוזר חזרה ממעוף ציפור – – –


 אז הינה, אתה רואה, זה הולך להיות.


 הממשלה – בוא נהיה אמיתיים, אנחנו בשעת בוקר מוקדמת, בוא נהיה אמיתיים – היא לא כל כך רלוונטית. בסוף, אמרתי, כל הדברים האלה הם טובים עד שהם מתנגשים ברצון האלוקי. ברגע שהם מתנגשים, כל הדברים האלה בסוף זזים הצידה.


 זה כבר עניין אמוני. 


 זזים הצידה. 


 זה ברמה האמונית. הרי בסוף גם אנחנו – – –


אבל אמרתי, הדור שלנו שרואה את זה, פותח את התנ"ך ואומר: ואללה, נכתבה פה תוכנית של ההיסטוריה. לפני 150 שנה יכולת להגיד או שכן או שלא. ברמה האמונית, אמיתי. סבא של סבא שלי, שישב שם ברוסיה כשהקוזקים רבו, כשהצוענים רבו עם הרוסים וניסו לריב שם עם הקיסר, כן רבו איתו, לא רבו איתו, עם הצאר – או שכן או שלא, ברמה האמונית. בוא, אנחנו פה, אנחנו לומדים בירושלים. אני מסתובב בעיר העתיקה – מסתובבים שם אלפי יהודים ובאים להתפלל. אתה יודע שבשעת הנץ – אני לא יודע אם אתם יודעים את זה – אתה יודע שבשעה 05:00, בכותל המערבי, כל בוקר יש לך אלפי איש? כל בוקר. בלי פרסומת, לא באיזשהו אירוע דרמטי. כל בוקר. תנסה פעם לראות איך נראה ב-05:00, 04:30, 05:30 בכותל המערבי, אתה תהיה בהלם. תהיה בהלם. מגיעים אלפים, עשרות אלפים מגיעים לארץ, לומדים, מתפתחים, וזה לא משנה איזו ממשלה קמה, איזו ממשלה לא קמה, מה היא עשתה, מה היא לא עשתה, איך היא עשתה. בסדר, אז אנחנו, יש לנו תפקיד לעשות את שלנו. משה רבנו היה צריך ללכת ולצעוק לפרעה, היה צריך ללכת לצעוק. מה אמר לו הקדוש ברוך הוא? אל תתערב בתוצאה, התוצאה עליי. אתה תעשה את שלך, ואנחנו צריכים לעשות את שלנו. 

 אבל בגלל שמבחן התוצאה לא קשור, כי בסוף – זה מה שלימדו אותנו ביציאת מצרים – הרצון האלוקי גובר על כל הדבר הזה, והרצון האלוקי בסוף הוא שישמרו את תורתו ויאמינו, כי בסוף בשביל זה הוא בחר את אברהם; בשביל זה הוא בחר את יצחק; בשביל זה נבחרנו לעם; בשביל זה הוא בחר את יעקב; בשביל זה הוא בחר את הבנים של יעקב; בשביל זה הוא בחר את עם ישראל ונתן להם את התורה, כי הם היו מוכנים לקבל את הדבר הזה עליהם; בשביל זה עברנו את הכול – אז אנחנו צריכים לדעת שזה מקור החיות שלנו, מזה אנחנו חיים ואנחנו צריכים לעשות את הניסיון. התוצאה היא ברורה: זה מה שיהיה בסוף. איך היא תהיה, באיזה שלב היא תהיה – ברור לך שכשמשה רבנו נכנס לפרעה הוא לא ידע איזה תהליך הוא הולך לעבור של עשר מכות, הוא לא חלם שהוא יצטרך להגיע למכת בכורות. במכת דם, כשכל היאור הפך לדם, באופן עקרוני הסתובבו כולם כמו – איך זה הולך פה באופוזיציה או בקואליציה? מוחאים כפיים, הצבעה – זהו, נגמר המשחק. היה דם, כל מצרים היה דם, באו לבני ישראל, פרעה בא ומתחנן על נפשו. שום דבר. אמרו לו: סטופ, יש תוכנית, נעבור לצפרדע. עברו לצפרדע, עברו לזה. 

 היום אנחנו יכולים לדעת, אחרי שלמדנו את התורה, שהייתה לזה סיבה ברורה, עם תוכנית. אבל ברגע שאתה יודע את הדבר הזה, ברור שזה לא ברמה האמונית. אני מדבר איתך ברמה הכי פרקטית שיכולה להיות. ולנו זה קל, אנחנו, הדור הזה, שנמצאים ורואים את הדבר הזה – דרך אגב, אנחנו רואים את זה אפילו מלפני יותר מ-30 שנה. תחשוב איפה היינו לפני 40-30 שנה כלכלית, ביטחונית, עם הכול. בסדר, היה חיל האוויר, זה הדבר היחידי, אבל הכלכלה פה הייתה על הפנים, באמת על הפנים. כולנו זוכרים את שנות השמונים – על הפנים. אמרנו: עשירים יש באמריקה – היום האמריקאים באים לפה להשקיע את הכסף שלהם. הם אפילו לא יודעים איפה זה, בורחים לפה ומשקיעים את הכסף שלהם. אתה יודע שהיום הנדל"ן בירושלים הוא פי אחת וחצי מאשר מנהטן. נדל"ן בירושלים – אני אומר את זה בכאב, כי אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות פה דירה, אבל הנדל"ן בירושלים היום הוא פי אחת וחצי ממנהטן, לא פי אחת וחצי מברוקלין. היום בירושלים זה פי אחת וחצי ממנהטן. 

אתה רואה את כולנו פה, אתה רואה קיבוץ גלויות, אתה רואה שהדבר הזה מתחזק בכל העולם. אז נכון, יש באמצע כל מיני מעצורים וניסיונות של כל מיני גופים לעצור את הדבר הזה, בסדר, אבל – איך הולך השיר? שמחה, אתה יודע יותר טוב ממני בחלקים האלה. "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה"? ולא התכוונתי את הממשלה. 


כן, מאיר אריאל. 


תבקש – – – היושב-ראש או של מזכירת הכנסת – – – 


אתה רוצה שאני אשיר לך?


 בשביל כולם. 


 הייתי עושה זאת, אבל נגזרה עליי ממלכתיות, ועל כן לא אוכל לעשות זאת. אוכל רק לדקלם את מילות השיר. 


 האמת היא שזה מה שמאיר אריאל עושה מלכתחילה. 


מדקלם. 


– – – 


 אבל בעברי הייתי זמר לא רע. אם תרצה, אין בעיה. 


נבדוק את זה – – – 


הדברים השתנו. אתה שומע את קולי – – – 


 היית זמר?


בעברי. 


 זה אומר לי הרבה. גברתי השרה, הוא לא בסיעה שלי, אז לא נסבך אותו. אחד האנשים שיותר התחלתי להעריך בכנסת זה איתן. אמיתי, בלי קשר לכלום. 


זה בעברי הרחוק, בילדותי ונערותי. אחר כך כבר לא. 


 בסדר, אבל כשיש לבן אדם רגש בפנים, זה משהו שנשאר. זה לא משנה עכשיו הטכניקה, לאיזו משרה פנית. זה שאני חבר כנסת לא הופך אותי למשהו אחר. אוי ואבוי לאלה שכשהם מגיעים לפוליטיקה או לתפקיד זה הופך אותם למישהו אחר. אוי ואבוי להם. 


 אני מודה לך. 


 אוי ואבוי שכשקמים בבוקר וצובטים את עצמם, "אני חבר כנסת" – תאמין לי, אני מרחם עליהם, הם האומללים הכי גדולים, כי באותו בוקר שהם בחוץ הם פתאום מאבדים את העשתונות. אתה יודע, קל לי להגיד לך את זה, הפסדתי בבחירות, הפכתי להיות לאזרח מן השורה; הפסדתי בבחירות פעם שנייה בירושלים והפכתי להיות אזרח מהשורה לתקופה. לא קמתי למוחרת בבוקר רגיל, כי הסיבה – – –


 לא נולדנו כאלה ולא – – – 


 כשהייתי ראש עיר היה לי טקס קבוע: הייתי מגיע בבוקר למשרד, והערבי שהיה מכין קפה לכולם – אני הייתי נכנס לחדר להכין לעצמי קפה, והערבי היה רודף אחריי: א-ראיס, אני רוצה להכין לך קפה. הייתי אומר לו: תקשיב, יא זלמה – והייתי צועק את זה לכולם – בעוד ארבע שנים, בעוד שלוש שנים, בעוד שנתיים, ייתנו לי בעיטה, יזרקו אותי פה. תעשה לי טובה, שאני אזכור איך להכין קפה. הייתי עושה את זה בכוונה, כדי שכולם יראו. אמרתי לו: תעשה טובה, תן לי לזכור איך להכין קפה, כי אם אתה תכין לי עכשיו קפה, אני אשכח. אגב, עד היום יש לי בעיות נהיגה בגלל שהיה לי אז נהג. 


 תדע לך שאני בעירייה הייתי שוטף את הכלים, לא נותן שישטפו לי. 


 לא, אני בשביל להזכיר. אוי ואבוי למי שזה – לכן אמרתי, זה שנשאר לך הרגש, זה הדבר החשוב והנכון. 


 אגב, כשהעובדים רואים אותך שוטף כלים, גם הם בסוף שוטפים כלים, כי לא נעים להם שרק ראש העיר או הסגן שלו שוטפים כלים. 


אני את הסיפור של החד-פעמי התחלתי כבר – – – 


 משאירים שם למנקה שתבוא בסוף היום. לא. 


התחלת בתור ראש עיר את הסיפור של לנהל את המלחמה עם החד-פעמי? התחלת כבר בתור ראש עיר? לא חיכית לאיווט?


 אנחנו היינו עירייה מאוד ירוקה, מאוד מקיימת, שומרת על הסביבה, מקפידה על מחזור. החלפנו את כל הנורות בעירייה ובעיר, התקנו חסכמים – – 


 את זה גם אני עשיתי. 


 – – פעלנו בכל המישורים כדי לצמצם את הפליטות ולהיות עיר מקיימת. היינו העיר הראשונה שהנהיגה את הבנייה הירוקה. אחרינו באו כולם. זה היה ב-2010. 


 אני הייתי ב-2001, אז מוניתי לראש עיר, זה היה עוד לפני שזה הפך להיות. אבל הייתי הראשון, דרך אגב – ואחד המשווקים של זה היה השר עודד פורר – הייתי הראשון שעשה פחים טמונים. אבא שלו התחיל את זה ברחובות, כפיילוט; אני, כעיר חרדית – אחת הבעיות המרכזיות הייתה לנהל עיר חרדית. היום זה כבר פחות, אבל אז היה ברור שבעיר חרדית חייב להיות זבל ברחוב. תמיד הייתי אומר שהסיבה לזה היא כי התכנון של פינוי הזבל הוא לא כשאנשים מורידים זבל. 


 אתה מדבר על הצפרדע הטמונה, לא על הפניאומטי. צפרדע טמונה, לא אשפה פניאומטית. 


לא, צפרדע טמונה. אני הייתי הראשון אחרי רחובות. אבא של עודד עשה את זה ברחובות, ומזה עודד נכנס לעניין. מישהו התקשר אליי, חבר של עודד, ואומר לי: אני רוצה שתפגוש את עודד. וגם לא פגשתי את עודד עד אחרי שהוא הגיע למשרד הקליטה. הוא הרים אליי טלפון ואמר לי: תפגוש את עודד. אמרתי לו: מה הרעיון? תשלח לי במייל. שולח לי במייל – אמרתי: מתאים לי. 

למה? אחת התפיסות – וזה, דרך אגב, נוגע אלייך כשרת כלכלה, שתדעי את הדבר הזה. זה נוגע לכל השרים. לימים הייתי מהמקימים של המכון החרדי למחקרי מדיניות, והייתי המנכ"ל בדיוק בגלל הסיבה הזאת. אחד הדברים שהיו לנו כעירייה הוא שעיר חרדית צריכה להיות מלוכלכת. למה היא צריכה להיות מלוכלכת? אז אני אגיד לך למה. שנים ניסו לפצח: מה זה, חרדים לא גדלים לניקיון? אז בואי אני אגיד לך. כשאתה מתכנן – הוא היה ראש עיר; כשאתה מתכנן בניין מגורים עם 24 דירות או רחוב עם 24 דירות, התחשיב והתכנון אומר שאתה צריך צפרדע של טון, נכון? צפרדע של טון, ולפי זה אתה עושה את אגרת המכולה ואת כל הדבר הזה. אתה עושה לפי הדבר הזה.

עכשיו אני תמיד אמרתי – זה מצחיק. אתה בא לעיר חרדית, 24 כפול 3 או 2 זה 50, אבל מה קורה אם זה 24 כפול 8 או 9? כמה תושבים יש שם?


אבל החוכמה היא לא צפרדע. 


 שנייה. קודם כול – – –


 החוכמה היא לעשות חדר אשפה בבניין. נתחיל מזה.


עוד רגע נראה מה עושים.


לא צריכים לעשות ברחוב.


קודם כול, אבל תדע שהתחשיב הוא לא נכון.


בסדר.


עכשיו לחפש פתרונות. עכשיו הגעת. אמרתי: רגע. מה הטמון עושה? הטמון – אתה יכול להכניס באמת טונה מלאה במקום 300, כי הממוצע הוא יותר חזק, בגלל הגרביטציה. זה לוחץ עליו, לא יורד. ולכן כששלחו לי את זה, אמרתי: אין לי צורך בפגישה. קניתי. דבר עם מחלקת הנדסה אצלי, כל התוכניות ב-B הולכות להיות רק לפי זה, ובעיר הישנה תתחיל מדורג, כל שנה רחוב אחר. בטלפון, אפילו לא הייתה פגישה. בטלפון. הוא שלח לי מייל – אמרתי לו: לך על זה. 

 אבל הסיבה – למה אני מספר לך את זה, גברתי השרה? וזה אמיתי לכל דבר. כל התכנון במדינת ישראל, כולו, לא מותאם למגזר החרדי. לא בגלל דת; טכנית. כשהגענו לביתר, מאגר המים שמשרד השיכון בנה לא התאים. כל יום שישי לא היו מים אחרי הצוהריים, כי אף אחד לא לקח בחשבון שזו עיר שבה כולם התקלחו בשעה 12:00 ביום שישי, או 13:00 או 14:00, לא משנה, ואז בכניסת שבת לא היו מים לאף אחד. בכל היישוב, החלק העליון, לא היו מים. פשוט לא תכננו. תכננו מאגר מים לא לפי מספר הנפשות.

אז את המדרכות אתה צריך לתכנן אחרת, את הזבל צריך. עזוב את בתי הכנסת, את זה כולם יודעים להגיד: בטח, הדוסים צריכים בתי כנסת. עזוב בתי כנסת. תתכנן גם אשפה. זו לא אותה חלוקה של אשפה שיש במקום אחר, זו לא אותה כמות חניות שיש במקום אחר. זה בכל דבר. מערכות התכנון בעולם ובמדינת ישראל אף פעם לא לקחו אוכלוסייה ובדקו לפי המציאות שלה, וזו מציאות אחרת, לא תרבות; גם תרבותית היא אחרת.


זה מכיוון שכנראה הנחתם שהתכנון ייעשה על ידי המדינה ולא על ידי השלטון המקומי, הרשות המקומית עצמה. 


 לא. אבל לא הבינו את השפה.


אם העירייה הייתה מתכננת מלכתחילה את עצמה ולא נותנת לוועדה המחוזית לעשות את זה או למועצה ארצית לעשות את זה, זה היה אחרת.


אז אני אספר לך סוד. עברנו מלחמה של מעל 20 שנה בביתר. אני עוד – אני הייתי מ-1990.


 אנחנו חוזרים לוויכוח שהיה על ועדה עם סמכויות. כן, אנחנו זוכרים את הוויכוח.


כן. אבל לא רק הדבר – גם החרדים לא ידעו לתכנן לעצמם, הם גם לא ידעו להגיד מה הם רוצים. היית שואל חרדי קונבנציונלי – למה אני אמרתי לך את זה? זו לא הייתה בעיה רק של מדינת ישראל החילונית. גם החרדי – היית שואל חרדי קונבנציונלי: מה אתה צריך כעיר חרדית? כמה שיותר דירות וכמה שיותר בתי כנסת. רגע, אבל איפה ילמדו? עשית תכנון? עשית זה? במכון החרדי בנינו על פילוסופיה: לקחנו אנשי שטח חרדים עם אנשי מחקר, הדבקנו אותם ביחד ואמרנו להם: אתם תשפכו, אלה ישאלו אתכם שאלות ואתם תענו על איך שאתם רואים, כי ההוא היה מתכנן בלי קשר למציאות, ההוא היה אומר מה שהוא צריך בלי קשר למציאות. הוא שלח עסקן. מה הוא צריך? בית כנסת. מה הוא צריך? עוד בית ספר. איך מתכננים חינוך במגזר החרדי? אתה יודע ששנים משרד החינוך – שנים ירושלים סבלה ממצוקת כיתות. אתה יודע למה? משרד החינוך לא ידע איך לתכנון למגזר החרדי, אז מה הוא עשה? הוא היה בא לפה, בהסכמים קואליציוניים, ונותן לחרדים: קחו 100 כיתות.


 זה כבר סיפור אחר לגמרי.


לפי מה אתה מתכנן? מה?


 החינוך הלא-מוכר, זו בעיה בפני עצמה.


אבל איך אתה – עכשיו, סליחה, אני ראש עיר, יש לי 17,000 תלמידים אצלי ביישוב, זה מה שהיה אצלי אז.


הכול זה קואליציוני אצלכם.


שנייה. אני ראש עיר – עזוב, לא מוכר ולא זה – באים אליי התושבים ואומרים לי: תביא לי בית ספר. אז אם הוא רוצה לשלוח עכשיו לבית ספר אליטיסטי, אתה יכול להגיד לו: לך. הוא אומר: אני רוצה לשלוח לבית ספר, תחליט אתה לאן, אתה העירייה שלי. עזוב, אני לא החברה החרדית, אני ראש עיר. אתה צודק, כשאני מנהל מוסד חרדי, אתה אומר לי: תשמע, אתה מוכר שאינו רשמי, בעיה שלך. עכשיו אני ראש עיר, אז צריך לספק חינוך. 

עכשיו, זה מה שמשרד החינוך עשה שנים, עד שבאנו למשרד החינוך, ניהלנו על זה אפילו תיק משפטי וציבורי, ובסוף הגיעו לפשרה איתנו. זה לקח לנו עשור, עד 2001. ניהלנו מערכה. אמרנו למשרד החינוך: תקשיבו, תפסיקו לבלבל את המוח על המוכר שאינו רשמי ובאיזה מוסד. אל תיתנו לי פר מוסד. קחו את העיר, קחו את מספר התושבים, קחו את מספר המגרשים, תחלקו אחד בשני, ואז – דרך אגב, גם פנימה ביישוב, היה ויכוח ביישוב. אתה יודע, עשר שנים, עד שנהייתי ראש עיר, היה ויכוח ביישוב איזה מוסד יקבל את בית הספר, לפי אילו קריטריונים. אני הייתי מטורף. 


אני מתפלא. 


באתי ביום הראשון, אמרתי: יש לי קריטריון מאוד פשוט. משרד החינוך נותן לפי 40 תלמידים. יש לך בית ספר עם 80 תלמידים, שמונה ילדים בכיתה – – –


לא.


סליחה, עשרה ילדים בכיתה בשמונה כיתות – קיבלת שתי כיתות. תחלק את זה אתה מצידי לקנטינות. עכשיו אמרו לי: אין דבר כזה. אמרתי: לפי זה אני הולך. תוך שנה, תוך שנה, לא עשר שנים, היישוב התיישר. כי מה קרה עד אז? ההוא שהיו לו 80 תמיד חשב שהוא יתקשר לאלי ישי, לצורך העניין, והוא יסדר לו כיתות, או בסוף יכניס חבר מועצה והוא יסדר. חבר'ה, לא. שקוף. אני לא מחלק. משרד החינוך אומר לפי 40. אני למשרד החינוך פניתי באותה נוסחה ולציבור פניתי באותה נוסחה, ואז הדבר הזה התחבר.


אני בדקות האחרונות שלך רוצה להציע לך הצעה, והשרה נמצאת כאן, ואני חושב שתתחבר להצעה שאני אציע. הממשלה, בגדולתה, יש לומר – אני חושב שפה תסכים – החליטה בהחלטה די תקדימית שהיא הולכת – מתוך הבנה מה קרה בקורונה ואיך הדברים התבצעו ברשות המקומיות היא הולכת להעביר, היא העבירה הצעת החלטה שבתוך תקופה היא תביא הצעת החלטה נוספת לממשלה להעביר עוד סמכויות לרשויות המקומיות, דבר שאנחנו כבר שנים צועקים אותו.


נכון. חד-משמעית.


 אין מפלגה שלא מדברת על כך. ואני חושב – – –


גם בקורונה אני צעקתי את זה פה על נתניהו. אני צעקתי פה.


ואחד הדברים שצריכים להעביר לרשויות מקומיות, בין השאר, זה גם את היכולת שלהם לתכנן את בתי הספר שלהם, ולא לבוא למשרד החינוך כקבצנים ולהתחיל להתווכח איך יראה בית הספר ולהציג להם פרוגרמות ולהציג להם תוכניות. קחו את הכסף. זה מה שצריך לבנות, בית ספר – תבנו מה שאתם מבינים.


חד-משמעית.


ומשרד התחבורה: קחו את הכסף, תקימו את הכיכרות איפה שאתם מבינים. ולא שיגידו לך: אתה רוצה ברחוב הרצל פינת ז'בוטינסקי, אבל משרד התחבורה רוצה שתקים את הכיכר שלך ברחוב שפירא פינת לא יודע מה, יוסף. הצורך זה שהממשלה על כל משרדיה – וגם למשרד הכלכלה יש שם נקודות, וגם למשרד התחבורה וגם לחינוך, אין מקום שלא – תעביר עוד ועוד סמכויות לרשות מקומיות. המשרדים יהיו יותר מפקחים.


יש החלטה כזאת של הממשלה?


כן.


הלוואי.


עכשיו כל משרד צריך לבוא לממשלה עם רשימת הדברים שהוא מעביר לשלטון המקומי. בוא נחכה. כולנו מחכים לזה. אבל זה יהיה דבר גדול. ואני קורא לכל שרים לא לפחד. אל תפחדו לוותר על סמכות. תעבירו את זה. תהיו המשרדים שמפקחים ולא המשרדים שקובעים.


השרה, אני רוצה להגיד לך משהו אחד על הדבר הזה, וזה ויכוח שאני מנהל שנים עם שרים ועם פקידי ממשלה ועם מנכ"לי חברות ממשלתיות, במשך 30 שנה. דרך אגב, אני אומר את זה גם לחבריי כשהם שרים. כל רפורמה שאתה עושה – א. היא לא תשפיע עליך, כי בסופו של דבר התוצאה של זה היא בעוד שנתיים-שלוש.


 ארבע-חמש.


ואת כבר תרצי להיות שרת החוץ, והוא כבר ירצה להיות שר הפנים. אני כבר לא יודע, אני גם לא נכנס לזה, אבל קשה למצוא שרים שנמצאים יותר מחמש-שש שנים באותו משרד, במצבים הפוליטיים הכי טובים. ולכן המלחמות של השרים – אני אמרתי את זה גם בוועדה, אתה זוכר, בוועדת הפנים, לתמר זנדברג. המלחמות של השרים לשמור על המשרדים שלהם – הם נלחמים בשביל היורשים שלהם. אין לזה הצדקה. זה גם לא הגיוני. זה גם לא הגיוני, כי זה עושה שכל. בסוף, אם אתה רוצה משהו יציב, אלה הרשויות המקומיות. הן נמצאות מול האזרחים, הן יודעות את הצרכים שלהן. והשרים שמחזיקים בסמכויות אצלם, לא יוצא להם מזה כלום, כי מי – אני גר ברובע היהודי. יש שם חברה לשיקום הרובע היהודי. אני תמיד אומר למנכ"לים: אתם מנהלים מלחמת עולם לנהל את חיי התושבים. ביום שזה יהיה משמעותי, אתם כבר לא תהיו פה. אתם מנהלים את זה בשביל הבא אחריכם. בשביל מה אתם עושים את זה? בשביל מה אתם עושים את זה? הרי אין גם צורך פוליטי, אין לזה, וזה בטח בטח לא מקצועי. משרדי הממשלה רחוקים מהשטח, לא מכירים את השטח. אין להם דרך להתמודד עם השטח.


הם צריכים לפקח ולבקר.


דברים שנכנסים לשלטון המקומי – – –


 להתוות מדיניות ולפקח ולבקר.


דרך אגב, חבורה ציבורית זו אחת הדוגמאות הכי טובות. אנחנו ניהלנו משפט נגד המדינה.


יש לך משפט אחרון. 


נגד המדינה ניהלנו משפט, כי עד אז לרשות מקומית לא הייתה סמכות להתערב בכל זה.

 משפט אחרון. אנחנו ביציאת מצרים – ואני מסיים עם מה שהתחלנו – אנחנו ביציאת מצרים למדנו: "אני ה' בקרב הארץ", כי אין כמוני בקרב הארץ, למען תדע כי אני ה'. בסוף, תדעו לכם, האופטימיות שלנו והתחושה שלנו הן שלא צריכים לרוץ לא לקואליציה ולא לאופוזיציה, ואנחנו יכולים להישאר ענייניים, כי בסוף יש מנהיג לבירה שמנהיג את זה, ובסוף זה יוביל לתוכנית שכולם ידעו כי ה' אחד ושמו אחד. תודה רבה. 


תודה רבה לחבר הכנסת יצחק זאב פינדרוס. ואני מזמין בכבוד והדר את חבר הכנסת שמחה רוטמן. יעלה ויבוא אדוני. בבקשה, אדוני, עד 60 דקות לרשותך, ותעשה עימנו חסד ואולי תעשה גם פחות. אגב, לא בגלל זה ולא כי אני יושב פה כבר משעה 02:00, למשל, אבל בעיקר כדי שנוכל בכל זאת כן להגיע לוועדות ולדון בנושאים חשובים. אבל כרצונך; אגב, לא בחוקים, בדברים לא קשורים. 


 בהחלט, כולל כמה דיונים חשובים שמחכים לי היום בוועדות. 


 אבל זה up to you. ברצונך, נסיים מהר; ברצונך, נישאר פה שעה. 


 כי הינה כחומר ביד היוצר, ברצותו מאריך וברצותו מקצר. 


כן, בדיוק. 


 אבל היוצר הזה בדרך כלל מאריך.


 ברוך היוצר וברוכים מימיו. 


 לא הבאת את "מפלגת הבג"ץ"?


לא. הינה, ניתן סקירה קצרה מה מתוכנן. 


קראת את הספר "מפלגת הבג"ץ"?


נראה לי שזה יעבור את – – – 


 אז יש ספר שנקרא "מפלגת הבג"ץ".


 מאחר שמפלגת בג"ץ היא סוג של מרצ, אז היא מכירה את זה מבפנים. 


 לא, אבל יש ספר שנקרא "מפלגת בג"ץ", והוא נכתב על ידי סופר מוכשר, שמחה רוטמן, עוד בטרם היבחרותו לכהן בכנסת ישראל, והספר רב-מכר בקרב חובבי הז'אנר ובקרב שמאלנים, שזה ביתם, כנראה, לפי זה – למרות, אגב, שאני שמעתי הרבה מאוד חברי מרצ שמתלוננים על בג"ץ שהוא לא מאשר את מה שהם רוצים ושרוב העתירות שלהם נדחות על ידי בג"ץ. 


 חברי מרצ – – – 


 הם תמיד תוהים איך יכול להיות שאומרים שזה סניף של מרצ כשהוא דוחה את רוב עתירותיהם. את זה רק השבוע שמעתי מאנשי מרצ. 


 בדיוק. את זה הוא לא כתב, הסופר המהולל. 


 הפרק הזה לא כתוב בספר. אני קיבלתי את הספר. 


 אדוני היושב-ראש, אני קצת מתרעם על כך שאתה עושה לי פיליבסטר. 


 לא, חלילה. הדקה שגזלתי לך, מה לך? אתה גומע אותה. 


 אבל האמת היא שאתה מושך אותי בלשוני. 


 זה מעניין, השיח הזה. זה שיח מעניין. 


  אני אתייחס לזה בקצרה. אין בעיה, אני רק אגיד שני דברים. דבר ראשון, היכולת של אנשי מרצ להתלונן איננה מוגבלת, לא מוגבלת לא על ידי מציאות, לא על ידי – אני בדיוק קראתי עכשיו, לפני כמה דקות, את מוסי רז, שמתלונן על כך שבגלל הכיבוש מישהי שהתחתנה, מירדן, לא ראתה את פטירת אימה אלא ראתה את זה בשידור בטלפון, כי לא נתנו לה להיכנס בגלל הקורונה, והוא האשים בזה את הכיבוש. כמובן שזה מקרה טרגי, אבל אני יודע, קיבלנו כל כך הרבה פניות מאנשים, לצערנו – יהודים, בני זוג של ישראלים, זה לא משנה, ערבים, יהודים – שבגלל הקורונה הגיעו לסיטואציות הללו. אז הוא הצליח איכשהו לקשר את זה לכיבוש. 


 הוא יזם את הדיון בוועדת החוקה שדיבר על כניסה לישראל בזמן הקורונה. 


 אבל אין שום קשר לכיבוש. 


 בנושא הכיבוש, יש הרבה דברים שקשורים לכיבוש. 


היכולת להתלונן ולקשר לכיבוש זו באמת יכולת נפלאה של אנשי מרצ, וצריך להעריך אותה. זו תשובה אחת. 


זו לא תלונה, זה להראות את המציאות. 


 שנייה, גבי, זו תשובה אחת. אבל תשובה שנייה, ואת זה באמת מרצ מבינים, כחול לבן ויש עתיד קצת פחות: העובדה שיש משהו במפלגה שלך לא אומרת תמיד שעמדותיך מתקבלות. רק אתמול ראינו כיצד יושב-ראש הליכוד מגיע בפני בית הדין של הליכוד, ולא בטוח שעמדותיו יתקבלו. הוא מנהל דיון. רק במפלגות שהן מוכתבות מאה אחוז מלמעלה; אולי גברתי השרה מכירה סיטואציה כזאת, אני לא יודע על איזה מפלגה מדובר, מפלגות שהכול אצלן מוכתב מלמעלה. 


 לא, לא. אצלם היו בחירות. 


 היו בחירות, נכון. ברכות. 


 אני ביקשתי מיאיר שייתן לי להתמודד על הראשות – – – 


 והוא לא נתן. 


 אתה לא התפקדת. יש תנאים להתמודדות, אדוני. 


 רק במפלגות שבהן הכול מוכתב מלמעלה יש איזושהי מחשבה שאם זו המפלגה שלי, ממילא עמדותיי תתקבלנה. מרצ מבינים, גם להם יש מוסדות פנימיים ודמוקרטיים. הם מבינים שגם אם זה סניף של מרצ, לא תמיד כל עמדה של כל חבר מרצ מתקבלת. 


 לא, אבל הטענה שלהם היא לא שלא תמיד היא לא מתקבלת – על פי רוב היא לא מתקבלת. מעטים המקרים שהיא מתקבלת. אני אומר דברים בשם אומרם, לא דעתי. רק שתכיר. 


 אין בעיה. 


 אבל רגע, לפני זה, אני רק רוצה לשאול אותך שאלה. 


 אתה באמת עושה לי פיליבסטר, אבל בסדר, אני זורם. 


 שאלה אחרת. האם הקשבת לריאיון שנתן נפתלי בנט הבוקר? 


 בדיוק לזה רציתי להתייחס. תודה רבה, אדוני. 


 איך ידעתי?


תודה.


  איך ידעת?


 היום ראש הממשלה התראיין ברשתות הרדיו, ואנחנו רוצים לדעת, שתספר לנו, מכיוון שהיינו פה. 


 לא, אני לא אעשה, תקשיב. 


אנחנו היינו פה, אני והשרה ישבנו כאן. לא הזדמן לנו להקשיב לראיונות ולראות מה – – – 


א. יש לי הרגשה שלא הפסדתם. אבל מעבר לזה, אני יכול להגיד לך – – 


 יכול להיות שדווקא כן. 


– – אני יכול להגיד לך מדוע אני נמנע מלחזור על דבריו של ראש הממשלה. אמר לך את זה לפניי חבר הכנסת פינדרוס; אה, לא, לא לפניי פינדרוס, אמר את זה עוד קרעי. תראה כמה אני מקשיב וגם זוכר. "שפת אמת תיכון לעד – – –"


 זה כי הסתפרת. 


 "שפת אמת תיכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר". לשון שקר, זה מחזיק רגע. אתה רוצה שאני אנציח את הריאיון השקרי שהוא אמר בגלי צה"ל?


 מאיפה אתה יודע שהוא שיקר?


 לזה רציתי להתייחס בדיוק, להגיד קצת אמת. הוא טען – – – 


 אה, הקשבת. 


מה יהיה? אדוני היושב-ראש, מה קורה? אני אבקש את כל הדקות האלה בנוסף. 


 אתה נהנה מכל רגע. 


ברור. הוא טען שחומש פונתה בממשלת נתניהו-סמוטריץ', כאשר הוא היה באופוזיציה. אממה, שהוא היה אז שר הביטחון. לא רק שהוא לא היה אז באופוזיציה, הוא היה שר ביטחון כאשר הוא פינה את חומש בפעם – – 


 וגם ממשיך לעשות מה שהוא רוצה. 


 – – בפעם הקודמת. ואיכשהו, וזו בכלל תופעה – – 


 אז הוא ממשיך במדיניות. 


 – – תופעה מרתקת – – 


 צריך לברך עליה. 


– – תופעה מרתקת על הזיכרון האנושי. אנחנו שומעים גם מאנשי גדעון סער ומפלגתו, אנשי תקווה חדשה, וגם מאנשי נפתלי בנט ומפלגתו ימינה, ולפעמים גם ממפלגתך, כחול לבן, כל מיני טענות על מה הלך פה: אוי, כמה זה, והכול נתניהו ונתניהו. ואז אני נזכר שמפלגתי – אומנם אני לא הייתי שם, אבל מפלגתי – בצלאל סמוטריץ' היה באופוזיציה בשנה האחרונה, לפני הקמת הממשלה הנוכחית. הוא גם מעולם, למעט זמן מאוד קצר – – – 


 לא מבחירה, יש לומר. 


אף אחד לא באופוזיציה מבחירה, יש לי חדשות בשבילך. 


 לא, הוא היה – – – 


זה באמת אחד הטיעונים, אגב, שנאמרו כאשר אנחנו התלוננו שהקימו קואליציה עם תומכי טרור. אז אמרו לנו: אתם יושבים עם תומכי טרור באופוזיציה. אנשים לא ממש מבינים שבאופוזיציה אתה לא בוחר מי יהיה איתך. 


לא, סמוטריץ' רצה להיות בממשלה הקודמת, פשוט לא – – – 


 אין ספק, אנחנו רוצים להיות גם בממשלה הזאת, רק לא בהרכב הזה. 


 המקום היה צר מלהכיל. 


 אנחנו רוצים להיות בממשלה תמיד, רק לא בהרכב הזה. הזיכרון החלש הזה, שגורם למשל לאדם שהיה שר חינוך במשך ארבע שנים לצאת בקמפיין בחירות שהוא רוצה לעשות ריסטרט לחינוך, כי עד עכשיו, מסכן, ארבע שנים הוא היה שר חינוך, אף אחד לא נתן לו, לא נתנו לו צ'אנס, מה שנקרא. היה פעם שיר כזה: "תתנו לו צ'אנס, הוא שר מהלב". אולי צריך על בנט: "תנו לו צ'אנס, הוא שׂר מהלב". 


 אבל הוא עשה מהפכה בחמש יחידות מתמטיקה. 


אז למה צריך אחרי ארבע שנים שבן אדם שר חינוך לעשות ריסטרט לחינוך? ארבע שנים היית יכול לעשות ריסטרט. מה אתה עושה קמפיין?


 אומרים שכל שר חינוך יכול לעשות רפורמה אחת בתקופת כהונתו. אופק חדש, יש כל מיני, אז הוא החליט לעשות את חמש יחידות מתמטיקה; אגב, הצלחה גדולה מאוד. יש עלייה גדולה במספר לומדי המתמטיקה, ובעיקר בלומדות חמש יחידות מתמטיקה. 


זה עוד לא זה, אבל יש תוכניות עכשיו – – –


בעקבות זה רואים יותר בחורות בהייטק. 


– – – באוניברסיטה. 


 חמש יחידים מתמטיקה, אני מבקש, בהמשך לשיחתך קודם על חידושי הלשון של מרב מיכאלי. חמש יחידים במתמטיקה. 


או חמישה יחידים. סתם, אם אתה ממש מקפיד, אז – – – 


 אי-אפשר, פשוט אי-אפשר איתכם. 


 אל תגידי שלא מעניין. 


 אני בשעה הכי הזויה – – – 


 עכשיו הוא בא וטוען שבעצם – כאשר הוא היה חבר קבינט, כשהוא היה שר ביטחון, הוא לא הסדיר יישוב אחד, לא עשה דבר, לא כלום, אבל תלונות על ממשלת נתניהו יש לו מכאן ועד להודעה חדשה, למרות שהוא היה חלק מכל הממשלות האלה, ואפילו שותף בכיר, ובחלק מהמקרים אף לשון מאזניים. כאשר הוא עשה את ברית האחים בזמנו עם בנט ולפיד, היו לו לכאורה כל המנופים בעולם, אבל איכשהו כל התקלות שהתרחשו, כולל במשרד הביטחון וכולל במשרד החינוך וכולל במשרד המשפטים של אילת שקד וכולל כשגדעון סער היה חבר בקואליציה, כולל כשצביקה האוזר היה מזכיר הממשלה, גם זה אשמת נתניהו. הכול אשמת נתניהו. אז הזיכרון עובד בצורה מאוד סלקטיבית. 


 מי מינה את מזכיר הממשלה ואת היועץ המשפטי לממשלה ואת שרת המשפטים ואת שר החינוך ואת שר הביטחון?


 חגיגות המי-מונה. במשטר קואליציוני מי שממנה את השרים זה הכנסת. 


 אני אמרתי את זה קודם לשלמה קרעי, שלא הציבור בוחר את ראש הממשלה אלא הכנסת בוחרת את ראש הממשלה ואת הממשלה. 


 ועדיין זו בחירה של הציבור, כי זו בחירה עקיפה. אתה יודע, גם בארצות הברית הנשיא נבחר על ידי אלקטורים שנבחרים על ידי הציבור. 


 אלקטורים, כן. אבל – – – 


 אבל בכל זאת, מאחר שאני כן הודעתי לציבור, ומן הסתם מלא אנשים התחברו לערוץ הכנסת לצפות בגלל הפרומו שאני עשיתי בטוויטר – – – 


 מה?


 הבטחתי שיעור דף יומי, ואתה מונע טוב מבעליו, אז בוא נתחיל. 


 היינו בשיעור תורה. אתה רוצה עוד שיעור תורה? 


היינו. אני רואה שאתה מושפע לרעה מחברך לקואליציה ואתה מנסה לשנות את התורה. 


 – – – 


 שנייה, אני אגיד במה מושפע לרעה. לתורתנו יש שני חלקים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. קודם לכן היה שיעור על תורה בכתב, ועכשיו אנחנו בדף יומי בשיעור על תורה שבעל פה. אנחנו לא מחלקים את התורה כרצוננו. זאת התורה לא תהא מוחלפת, אדוני היושב-ראש. 


 לא, לא, חלילה. הייתי שותף פעיל בשיעור התורה. ניסיתי להתעניין, גם התעניינתי. 


 אז אם תרצה, יש לך פה כמובן את מסכת מגילה. 


 ואפילו ידעתי דבר אחד או שניים. 


 הקשבתי בקשב רב. 


 הרשמתי או לא?


 בהחלט. בייחוד כשדיברנו על שירי מאיר אריאל. 


 אבל דיברנו גם על המכות. 


על "עברנו את פרעה".


 ועברנו את פרעה. 


 בדיוק. 


ונעבור גם את זה. ועל האותות ועל הניסים והנפלאות. 


אז באמת אני אשמח שנתחיל, כי הזמן קצר – – 


 אנחנו במגילה ט"ו?


 – – הזמן קצר והמלאכה מרובה. 


מגילה ט"ו, רבותיי. לכל הצופים בחבר הכנסת שמחה רוטמן המעוניינים בדף יומי בתורה שבעל פה, אנחנו נמצאים כרגע במגילה ט"ו. 


 ט"ו, עמוד ב'. בתחתית דף ט"ו, עמוד ב'. 


כן, בבקשה. נא לפתוח. תן להם את הזמן לפתוח. 


 ואם נצליח אנחנו אפילו נסיים היום את הפרק הראשון של מסכת מגילה, שנקרא מגילה נקראת. זה באמת אם נצליח לעמוד בקצב. 


 אני הייתי מציע לך, מזמין אותך, לאתגר את עצמך ולנסות לצמצם את הדף היומי אולי לחצי דף יומי, נניח, כדי לאפשר למליאה, לשרה ולי – – – 


 טוב. אז מאחר שגם בזה עסקת, נעשה עוד דברי הקדמה קצרים. 


 אתה לא חייב. 


נעשה דברי הקדמה קצרים, אדוני היושב-ראש, כי יש איזושהי תפיסה שגויה. ככל הנראה היא נמצאת גם בקרב הקואליציה, ואף בקרב בכירים בקואליציה. השליטה המלאה בסדר-היום בכנסת ישראל, למעט חריגים באמת בודדים, נמצאת בידי הקואליציה. כמו שאמרנו קודם, כי הינה כחומר ביד היוצר, ברצותו מאריך וברצותו מקצר, השליטה היא בידיכם. איזה חוקים יעלו – – 


 זה חוק בהסכמה. 


 – – האם יהיה פיליבסטר, האם לא יהיה פיליבסטר, האם תוותרו על תאוות השלטון ללא המצרים שגרמה לכם לקחת את כל הוועדות, האם תייצרו יחס שוויוני לאיוש הוועדות – הכול בידיכם. אנחנו בסך הכול גורם מגיב. ותשים לב, אני חייב לומר, אני התלבטתי אם לצייץ את זה והחלטתי לא לצייץ את זה, כי אמרתי, אולי יש אנשים שלא יבינו עד הסוף, וציוץ לא תמיד מעביר את כל המסר. אבל אמרתי, באמת, איזו קואליציה – לא אשתמש בביטויים קשים – –


 שמחה רוטמן הוא צייצן מדופלם. 


 – – לא, לא משתמש בביטויים קשים, אבל באמת, קואליציה, איפה הלב היהודי? מה זאת אומרת איפה הלב היהודי? בשביל להתעקש על מקום בוועדת כספים, בשביל לא להגיע להסכמות, בגלל שאתם רשמתם בהסכם הקואליציוני, לקחתם לעצמכם ועדות שמעולם לא היו בידי הקואליציה בעבר, בטח לא בפרופורציות האלה – בשביל זה, כדי לשמר את אותה שליטה שלקחתם לכם שלא בצדק, אתם נכנסים למאבק, אתם מקפיצים את שירלי פינטו מהבית; בשביל זה, כדי לא להגיע להסכמות עם האופוזיציה. אם הייתם מגיעים, היא לא הייתה צריכה לבוא. כדי לשמר את אותה שליטה שלקחתם אתם מביאים חולה אומיקרון מאומת; לא, סליחה, חשוד, סליחה, מבודד, שלפי טענתו, אני לא יודע, מסכן את הבריאות – –


 מי הביא אותו? 


 – – לפי טענתו – – – 


 מי הביא אותו? 


 אני אענה לך, שנייה. 


אתם הזמנתם אותו ב-40 חתימות. 


לא. אבל כל זה נובע מכך שאין הסכמות קואליציה-אופוזיציה. מי אחראי להסכמות קואליציה-אופוזיציה? אתם. תסכימו לדרישות לא רק הגיוניות, לדרישות המינימליות, הדרישות שאתם הייתם עומדים עליהן לו הייתם במקומנו, וכל המשבר הזה מאחורינו. אבל אתם מתעקשים שלאופוזיציה, למרות הרכבה וגודלה, לא תהיה אף ועדה חשובה בכנסת, פשוט לא תהיה, מלבד כמובן הוועדה לביקורת המדינה, שהיא על פי חוק. אבל בכנסות קודמות זה היה או ועדת הכלכלה או ועדת חוץ וביטחון, ועדת הפנים. כלום, אפס. אתם לא מוכנים לתת אף ועדה חשובה. לקחתם את כל הוועדות. וכשאומרים לכם: חבר'ה, מה קרה פה? טוב, כבר חילקנו את השלל בהסכם הקואליציוני. מה אתם רוצים, שנוותר על הגזלה? תוציאו את בלענו מפינו? אז באמת, זעקת הקוזק הנגזל שאתם בקואליציה מצליחים לייצר על זה שלא מגיעים איתנו להסכמות, רומסים אותנו, קובעים סדר-יום בלי הסכמות – אנחנו משתמשים בכלי האחד והיחיד שעוד נותר לנו, ועל זה אתם צועקים. בנט לא היה חייב לבוא היום. כל מה שהוא היה צריך זה להוריד את הדורסנות כלפי האופוזיציה. באותה שנייה היו מגיעים איתו להסכמות, היו מקזזים אותו בשמחה. מה, הייתה בעיה? לא. שירלי פינטו – באמצע הלילה כל כך ריחמתי עליה. אמרתי, איזו קואליציה אכזרית מביאה אותה. למה? בגלל מקום בוועדת כספים אתם מביאים אישה אחרי לידה באמצע הלילה להצבעה? לכן אני אומר, באמת זעקת קוזק נגזל. 

 ואתה יודע מה, זה מתקשר בדיוק לדף היומי, אז בוא ניגש לשם. 


 קדימה. 


החלק הזה, לקראת סיום הפרק, עוסק בעצם בסוג של מדרש על אירועי המגילה. אנחנו נמצאים במסכת מגילה, העוסקת במגילת אסתר, אירועי חג הפורים, והחלק הזה בפרק עוסק במדרש, וכדרכו של תלמוד, זה עובד הרבה מאוד פעמים בצורה אסוציאטיבית; קצת כמו נאומים במליאה, אדוני היושב-ראש – אתה מתחיל בנושא אחד ואתה לא תמיד יודע באיזה נושא אתה מסיים. כך דרכו של התלמוד. 


 תדע לך שפעם הדוברים והנואמים דיברו ממש לגופו של חוק או לגופו של נושא, אבל זה הלך לאיבוד עם השנים, כמו השפה העברית. הדברים התפתחו והשתנו. היום הנושא שמופיע לנו מעל ראשנו הוא המלצה בלבד, על פי רוב. מכיוון שאני יושב פה לא מעט שעות, רק היום כבר למעלה משש שעות רצופות – – 

 
 – – –


 לא, לא, ממש לא. – – הקשר בין נושא הדיון במליאה לבין הנושא של הדוברים הוא מקרי בהחלט. 


אז אדוני היושב-ראש, בניגוד לטענתך, הפיליבסטר, ותעיד אולי גברתי מזכירת הכנסת, הוא מנהג עתיק יומין בכנסת ישראל. אומנם לא עושים בו שימוש כל כך נרחב בדרך כלל כאשר הקואליציה אינה כה דורסנית, אבל פיליבסטר ונאומים שאינם בהכרח קשורים לנושא הנאום שעל הפרק – – 


גם בשלוש דקות, מה זה. 


 – – הם מסורת ארוכת שנים בכנסת. דווקא בזה, אפשר לומר שכאן יש נוהג, ובכך אנחנו אף מקיימים את מצוותו של חוק-היסוד שאומר שהכנסת, בכל דבר שלא הוסדר בחוק או בתקנון, תפעל לפי הנהוג בה. כך אנו מצווים. למעשה אנו מצווים שלא לדבר לעניין, אם חזקה עלינו מצוותו של חוק-היסוד. 


 כן, פרשנות מרחיבה מאוד. 


 אני רואה שאין יועץ משפטי במליאה. אני מבקש פה אולי את התייחסותם בשלב יותר מאוחר. 


 רבן גמליאל?


לא. ברשות אדוני, אנחנו נתחיל בקריאת ספר הזיכרונות. שנייה, אני לא רוצה להפריע לכבודו. 


 – – –


 לא, לא, אין בעיה, אין בעיה, חלילה. אני אנצל את הזמן לשתות מים, זה בסדר גמור. אין בעיה, ולו למענך, ולו למענך. 

 אנחנו מתחילים בלדבר על ספר הזיכרונות שהקריאו למלך אחשוורוש. וכתוב "וימצא כתוב". מה זאת אומרת "וימצא כתוב"? אחד מהסופרים של המלך אחשוורוש היה בנו של המן, ולכן היה לו אינטרס, כמובן, שלא יגלו שמרדכי עשה טוב למלך אחשוורוש. אז כתוב: "וימצא כתוב כתב מיבעי ליה" – מה זה "כתוב"? כתוב זה בלשון הווה, כאילו כותבים עכשיו. היה צריך: וימצא כתב שמצאו, שנכתב בעבר. "מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב": זה כתוב – מרדכי דיבר טוב על המלך, בא סופר ומוחק, מוחק, מוחק, ותוך כדי מלאך גבריאל יושב וכותב – אז מוצאים כתוב, מוצאים שזה ממש כרגע נכתב. 

"אמר רבי אסי דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק" – גם כתב בספר הזיכרונות של אחוושרוש. אם הוא לזכותם של ישראל, אי-אפשר למחוק אותו, מנסים למחוק והוא נכתב מחדש. "כתב שלמעלה לא כל שכן" – הזכויות של ישראל שכתובות בשמיים לא נמחקות לעולם. "לא נעשה עימו דבר" – הפסוק ממשיך לשאול מה נעשה עם מרדכי יקר, וא נעשה איתו דבר. למה הם אומרים שלא נעשה עימו דבר – פה כמובן מדובר בסופרי המלך האחרים, לא בבנו של המן – "לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן". האמת היא, אדוני היושב-ראש, שהסוגיה כאן באמת מראה – פספסת את האמירה החשובה שממנה – – –


 אני מתנצל.


 אין בעיה, אני לא בא בטענות, חלילה.


 זה חלק מהתפקיד.


 בסדר גמור. המשפט הידוע "לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן" מקורו כאן, בדף שלנו. הסופרים של המלך אחשוורוש שאמרו שלא נעשה דבר עם מרדכי, זה לא בגלל שהם אהבו את מרדכי אלא בגלל שהם שנאו את המן. יש לזה איזושהי השלכה אקטואלית, כמובן, לאנשים שאולי לא כל כך אוהבים את הדברים שהם נאלצים לעשות, אבל שנאתם לגורם אחר כלשהו גורמת להם לעשות מעשים שלא ייעשו, לפחות לשיטתם. "הכין לו" – למי הכין? הפסוק מדבר על "הכין לו". "תנא לו הכין" – הוא הכין עבורו, בעצם המן הכין עבור עצמו גם את העץ, גם את כל הפעולות. בעצם מכינים עבורו. אומר המלך אחשוורוש להמן: "ועשה כן למרדכי". כאשר המן נכנס אל אחשוורוש, אחשוורוש שואל אותו: מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו? המן מתחיל להגיד: אני חושב כך וכך וכך, וזה מה שצריך לעשות – יביאו לבוש מלכות וזה. אומר לו המלך אחשוורוש: תעשה ככה למרדכי. אז הוא אומר לו: "מנו מרדכי" – איזה מרדכי? פתאום הוא לא מכיר את מרדכי. הרי כל הזמן הוא זמם להרוג את מרדכי, אבל כשצריך לעשות לו טובות, הוא לא מכיר את מרדכי. "אמר ליה היהודי" – אתה לא יודע איזה מרדכי? מרדכי היהודי. "אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי", זה שם מאוד נפוץ אצל היהודים. שוב, התמימות וההיתממות – אוה, בדיוק דיברתי עליך קודם, מוסי – יש הרבה מרדכי אצל היהודים. "אמר ליה היושב בשער המלך", מרדכי היהודי היושב בשער המלך. מאוד ספציפי. קודם ידעת טוב מאוד למצוא אותו, כשהיית צריך, עכשיו אתה לא יודע מי זה, אבל. "אמר ליה סגי ליה בחד דיסקרתא אי נמי בחד נהרא" – אתה רוצה לתת לו איזה בונוס, תן לו איזה כפר, תן לו איזה נהר, תן לו שיבנה על זה איזה גשר, יגבה שם כביש אגרה. מה אתה מתפרע עם לעשות לו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", וסוס ולבוש מלכות וזה? הוא אומר לו: ואללה, רעיון טוב, תן לו גם כפר, גם נהר וגם תעשה לו את מה שאמרתי. הוא ניסה להמעיט. "אמר ליה הא נמי הב ליה", תביא לו גם את זה, "אל תפל דבר מכל אשר דיברת". 

 "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" – המן יוצא עם הלבוש והסוס לחפש את מרדכי; "אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה" – ומוצא אותו כאשר יושבים תלמידים לפניו והוא מלמד אותם "ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן". אומר רבנן: הוא מלמד את הלכות קמיצה. קמיצה זה אחת מהדרכים להביא קורבן של מנחה לבית המקדש: קומצים את הסולת ומקריבים אותה על המזבח. "כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה מירתת" – מרדכי רואה את המן מתקרב אליו והוא חושש, הוא אומר: אוי ואבוי, הוא בא להרוג אותי. הוא לא יודע את התכנון. "אמר להו לרבנן" – הוא אומר לתלמידים שלידו "האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי" – הוא בא להרוג אותי, "זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו" – תתרחקו שלא יבוא. בדרך שהוא בא להרוג אותי, הוא גם יבוא להרוג אתכם.

 "בההיא. שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא" – הולך להתפלל – האמת היא שזו גם השעה. הוא קם, מתפלל. "אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה" – בא המן – אתה פוגע ברצף הלימודי, אדוני היושב-ראש.


 נראה לי שיש לך מספיק זמן שהרצף הלימודי שלך לא יישכח.


 לא, לא שלי, שלו, של היושב-ראש. אנחנו בדף יומי. אתה תוכל להמשיך איתנו, אדוני היושב-ראש. 

 המן יושב וממתין עד שהתפילה תסתיים, ואז הוא שואל אותו "במאי עסקיתו". "אמר להו: במאי עסקיתו, אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה" – כאשר בית המקדש היה קיים, מי שהיה צריך להתכפר היה מביא קורבן מנחה, היה קומץ ממנה ומקריב על גבי המזבח, והיה מתכפר לו החטא. "אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי" – הקומץ הקטן שלכם של סולת, של קמח, ניצח את עשרת אלפים כיכר הכסף שלי; העיסוק שלכם בתורת הקורבנות ניצח את כל מה שזממתי לעשות לכם. "אמר ליה: רשע, עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי" – פה מרפררים, מרפררת הגמרא לסיפור שלפיו המן היה למעשה עבד של מרדכי שברח. אז הוא אומר: מאיפה היו לך בכלל עשרת אלפי כיכר כסף? הכול שלי, אתה שלי ועשרת אלפים כיכר כסף שלי, אז לכן, מה אתה, מאיפה היה לך בכלל הכסף? "אמר ליה" – אמר המן – "קום לבוש הני מאני" – בוא תלבש את הבגדים האלה – "ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא" – תרכב על הסוס. "אמר ליה: לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי" – אני צריך קודם להתקלח. אני צמתי, לא התקלחתי. מה, אני אלבש עכשיו בגדי מלוכה, כאשר אני כולי מטונף? צריך להתקלח, צריך להסתפר. 

"שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני" – אמרה, סגרה את הכול, הוציאה צו מלכותי ואמרה – אנחנו בדף השני, אדוני היושב-ראש – היא הוציאה צו שסוגרים את כל החנויות. אולי זה קצת – אין יותר תספורות, אין בתי מרחץ. 


 תגיד, איך אתה עושה דף יומי על פורים בט"ו בשבט? 


 זה הדף היומי שנקבע. אתה יודע, עוד בהתכנסות הראשונה של אגודת ישראל – הלך פינדרוס – שאז הם עוד היו מאוחדים, ליטאים וחסידים, הם קבעו את הדף היומי, קבעו מחזור של שבע שנים, כך יצא שזה היום, מה אני אעשה?


 היום? של פורים? 


 היום זה מגילה, דף ט"ז. בשנה הבאה יהיה דף אחר. 

 אז היא סגרה את כל המספרות, הוציאה צו. היא סגרה את כל המספרות ואת כל בתי המרחץ ואמרה: אי-אפשר, זה פוגע בהיגיינה – אולי הסתובב להם איזה נגיף – אי-אפשר לפתוח אותם. לא הייתה ברירה להמן והיה צריך לעשות מרחץ, לשמש את מרדכי במרחץ ולעשות לו את התספורת בעצמו, כי אין אומנים שיעשו את זה. 

 "שקיל ליה אינגד ואיתנח" – הוא מתחיל לעשות קווצ'ים. אי, אוי ואבוי, מה נהיה ממני, אני צריך לספר אותך, אני צריך לרחוץ אותך. מה קרה? "אמר ליה: אמאי קא מיתנחת" – מה אתה עושה קווצ'ים? "אמר ליה גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר" – אני הייתי ראש כל השרים, עכשיו עשית ממני עובד בבית מרחץ וספר, זה מה שנהיה ממני. "אמר ליה רשע ולאו ספר של כפר קרצום היית תנא המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה" – הוא אומר לו: בוא, בוא, חזרת למקצוע הקודם שלך; היית ספר, היית עבד – בדיוק קצת קשור למה שדיברת קודם, איתן, שגם כשבן אדם עולה לגדולה, שיזכור את המלאכה הקודמת שלו. היית ספר? יכול להיות שתצטרך גם אחרי שעלית לגדולה, לחזור להיות ספר. שלא תזוח דעתך. "בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה" – אוקיי, הסתפר, לבש את בגדי המלוכה. "אמר ליה סק ורכב" – יאללה, תעלה על הסוס ובוא נעשה "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". "אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא" – אין לי כוח לעלות לסוס, אני צמתי כל כך הרבה שתתבטל הגזרה שלך, אין לי כוח לעלות לסוס. "גחין וסליק" – עשה לו – הקפיץ אותו, אמר: תעלה על הגב שלי, תעלה על הסוס. "כי סליק" – הוא עולה על הסוס, "בעט ביה" – בועט בו. 

 ואז המן אומר משפט מנצח. המן, אותו אחד שניסה לחסל את כל עם ישראל, שלא ראה בעיניים, עלה לגדולה, מי שלא השתחווה לו כמו שצריך הוא רמס אותו בלי לחשוב פעמיים, ולא רצה רק לחסל אותו – רצה לחסל את כל העם שלו, כי הוא רק עלה לגדולה – פתאום הוא נהיה תלמיד חכם. אומר לו המן: "אמר ליה לא כתיב לכו 'בנפל אויבך אל תשמח'". פתאום המן מטיף מוסר למרדכי, אומר לו: כתוב אצלכם "בנפל אויבך אל תשמח". איך אתה עולה עכשיו לגדולה ואתה בועט בי? "אמר ליה" – אומר לו מרדכי – "הני מילי בישראל" – נכון, במערכת היחסים בתוך העם היהודי, גם פעם למעלה, פעם למטה, גם כאשר האויב שלך נופל. אגב, יש פה איזשהו חידוש, שיכולים להיות אויבים ויריבים גם בתוך עם ישראל, ועדיין מחילים עליהם את הכלל "בנפל אויבך אל תשמח". הכלל הזה חל על יהודים, "בנפל אויבך אל תשמח" – "הני מילי בישראל" – "אבל בדידכו" – כאשר המאבק בינינו לבינכם, כשם שאתם לא מרחמים עלינו כאשר אנחנו נופלים, אנחנו לא צריכים לרחם עליכם. אנחנו, אין לנו איזושהי תפיסה של להפנות את הלחי השנייה. "בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך" – כשמנצחים צריך לעלות וגם לדרוך, לא לוותר, כי יש פה איזושהי הדדיות, עקרון ההדדיות. אצל יהודים בדרך כלל, גם כשהם נופלים, הם מרחמים אחד על השני. בין ישראל לאומות העולם אנחנו ראינו כבר את הרחמים שאנחנו יכולים לצפות מהם כשאנחנו נופלים, לכן אנחנו לא צריכים להתנהג באיזושהי מוסריות מזויפת ולא לדרוך.

"ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" – ככה יוצא המן. "כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא" – הבת שלו רואה מישהו מוליך מישהו על סוס וצועק: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. "סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי" – היא חושבת שמי הולך על הסוס זה אבא שלה, המן, ומי שמוליך את הסוס זה מרדכי. "שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה" – לקחה את כלי החרס של בית הכיסא ושפכה על האבא, חשבה שהיא שופכת על מרדכי. הוא הרים את הראש והיא רואה שזה המן, זה לא מרדכי. "הוא נפלה מאיגרא לארעא ומתה" – מרוב הבושה התאבדה ומתה. "והיינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך, אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו וחפוי ראש על שאירע לו" – אז היה לו באותו יום גם אבל וגם בושה גדולה על מה שהתרחש.

"ויספר המן" – ממשיכים בפסוקים, הגמרא ממשיכה לספר לנו את הפסוקים של המגילה: "'ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו', קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו". בהתחלה אומרים "אוהביו" ואז אומרים "חכמיו". מה קרה באמצע, מה הפך את אוהביו להיות חכמיו? "אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם". חוכמה בגויים – תאמין, אם הם אומרים משהו חכם, צריך לשבח אותם: אמרתם דבר חכם. ומה הם אמרו לו? הם אמרו לו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החִלותָ לנפֹּל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו", כך הם אמרו לו. זה היה דבר החוכמה. מה דבר החוכמה? בסדר, זה סתם נשמע – אמרו, לא, לא אם יהודי הוא, אם מזרע יהודים. יש חלקים מסוימים בעם היהודי שכשנופלים בפניהם, לא מצליחים לנצח. "אמרו ליה, אי משאר שבטים קאתי יכלת" – אם הוא בא משבט יששכר, משבט זבולון, יכול להיות שתנצח, אבל אם "משבט יהודה, בנימין, אפרים או מנשה לא יכלת ליה". למה? "יהודה דכתיב 'ידך בערף אויבך'" – הוא מנצח את האויבים. "אינך דכתיב בהו 'לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך'" – אלה השבטים שהם מובילים במלחמה. אנחנו יודעים שהשבטים הללו, בנימין, יהודה, אפרים ומנשה, היו השבטים הלוחמים של עם ישראל. מי שמתעסק איתם מתחיל ליפול, נופל. בנימין, אנחנו יודעים שהוא שבט עד כדי כך לוחם שכאשר כל שבטי ישראל התאספו להילחם בו בפרשת פילגש בגבעה, מי שניצח היה בנימין. שבט אחד קטן ניצח את כולם. הם היו לוחמים עזי נפש. ומרדכי היה דווקא משבט בנימין, איש ימיני. איתם אל תתעסקו.

"כי נפול תפול לפניו" – ממשיכים בפסוקים. "דרש רבי יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה", למה "נפול תפול"? למה לא רק נפילה אחת? "אמרו לו: אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן יורדין – יורדין עד עפר. וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים". עם ישראל – אין אמצע, או סיירת או ניירת. "וסריסי המלך הגיעו ויבהלו", ממשיכים, "מלמד שהביאוהו בבהלה". 

ועכשיו אנחנו עוברים לדו-שיח בין אסתר לאחשוורוש, וגם המן שם. "כי נמכרנו אני ועמי" אומרת אסתר לאחשוורוש "נמכרנו אני ועמי – – – כי אין הצר שוה בנזק המלך. "אמרה לו צר זה אינו שוה בנזק של מלך", הוא, רק מסכסך, "איקני בה בושתי וקטלה". הוא, לא מצא חן בעיניו שוושתי עלתה לגדולה, סכסך בינך לבינה והרג אותה. עכשיו הוא רוצה לסכסך בינך לביני – "השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי", הוא איש סכסכן. "ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה" – אומר לה פעמיים. יש שם פסוק שכתוב: "ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה". לא כתוב מה הוא אמר לה, רק כתוב שהוא אמר פעמיים. "ויאמר ויאמר למה לי, אמר רבי אבהו בתחלה על ידי תורגמן, כיון דאמרה ליה מדבית שאול קאתינא מיד 'ויאמר לאסתר המלכה'" – קודם כול הוא אמר לה, לא דיבר אליה ישירות, הוא אמר ומישהו תרגם. ואז היא אמרה לו: אני מבית שאול. היא פתאום גילתה לו את עמה ומולדתה. היא מזרע מלוכה. הוא אמר: אוקיי, אז עכשיו אני יכול לדבר איתך ישירות. עד עכשיו היה דיסטנס ביננו. אז לכן כתוב פעמיים "ויאמר". 

 "'ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה'. אמר רבי אלעזר מלמד שהייתה מחווה כלפי אחשורוש" – זה קצת קשור. הרבה מאוד פעמים אנשים מאשימים את כולם אבל לא לוקחים אחריות בעצמם. פה, לכאורה, מי אשם? אפשר למקד את האש בהמן, אבל צריך לחשוב מי נתן לו את הכוח. הרי זה – וסליחה על האקטואליה, וכמובן לא נעשה את כל ההשוואות פה בעניין, אבל הרבה אנשים באים בטענות ואומרים: אתם נותנים פה את הכוח למפלגה של תומכי טרור. באים בטענות: ווליד טאהא עשה ככה, מנסור עבאס אמר ככה, הם הלכו לבקר אצל ההוא וזה. אבל לא צריך לבוא בטענות אליהם, צריך לבוא בטענות למי שנתן להם את הכוח. אז לכן אסתר חשבה בהתחלה להפנות את האש להמן, אבל היא אמרה: לא, מה פתאום, למה להפנות את האש להמן? צריך לחשוב על מי שמינה אותו. מי נתן לו את הכוח? אחשוורוש. אז היא אמרה: "איש צר ואויב", והצביעה על אחשוורוש. איזו תעוזה הייתה לה, לבוא ולהצביע על המלך עצמו ולהגיד לו: אתה, אתה אשם. אתה האיש הרע, כי אתה נתת את הכוח להמן. בלעדיך הוא כלום. אבל המלאך ידע קצת יותר דיפלומטיה כנראה מאסתר, והפנה את היד שלה להמן. בסדר, צודקת, את צודקת, נכון, אחשוורוש אשם, אבל לפעמים צריך לכוון את האש להמן ולו רק מטעמי דיפלומטיה. 

 "ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן: 'והמלך קם בחמתו' וגו' 'והמלך שב מגנת הביתן', מקיש שיבה לקימה" – הוא יצא כאילו כדי להירגע. לפעמים זה – אדוני היושב-ראש בוודאי מכיר סיטואציה שאתה שולח מישהו החוצה להירגע, והוא חוזר והוא לא נרגע. אז הוא יצא החוצה לגינת הביתן להירגע והוא חזר לא רגוע. "מקיש שיבה לקימה, מה קימה בחימה אף שיבה בחימה, דאזל" – למה הוא כעס? מה הרגיז אותו בחוץ? "אזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתני" – הוא יוצא לגינה שלו והוא רואה אנשים מנסרים את הגינה, הורסים את הגינה. הם אומרים לו "מאי עובדייכו" – מה אתה עושה פה? למה אתה הורס לי את הגינה? "אמרו ליה, דפקדינן המן" – מה שנקרא, סכסכו עוד יותר. מה שנקרא, כאשר עשה, כן יעשה לו. הוא סכסך עם כולם, סכסכו גם נגדו. אומרים לו: המן אמר לנו להרוס, אז הוא חזר יותר עצבני על המן.

"אתא לביתיה 'והמן נופל על המטה'. נופל? נפל מיבעי ליה" – הוא נפל על המיטה, למה בלשון הווה. למה בלשון מתמשכת? "אמר רבי אלעזר: מלמד שבא מלאך והפילו עליה". הוא מנסה לקום, מפילים אותו שוב. הוא כל הזמן נופל על המיטה, הוא לא מצליח לקום מהמיטה. "אמר: ויי מביתא ויי מברא" – למה? בפנים יש בעיות, בחוץ יש בעיות. חיממו את אחשוורוש על המן מאוד מאוד מכל הכיוונים. גם המלאכים סייעו, מעבר למה שהוא עשה, להרגיז עוד יותר.

"ויאמר המלך, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" – כעס עליו. "ויאמר חרבונה" – פה זה גם שיעור באופורטוניזם פוליטי: "'ויאמר חרבונה'. אמר רבי אלעזר אף חרבונה רשע באותה עצה היה" – גם חרבונה, מאיפה הוא ידע, גם מן העץ אשר עשה המן, עומד בבית המן, גובהו 50 אמה – כי הוא היה חלק מהאירוע, הוא בעצמו היה מהמתכננים. 

"כיוון שראה שלא נתקיימה עצתו" – הוא ראה שהרוח נושבת כבר לכיוון השני – הוא היה אופורטוניסט – "מייד ברח". הלשין על המן: תראה, הוא בנה את העץ למרדכי ומייד הביא לתלייה. "והיינו דכתיב 'וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח'". כאשר מתהפך הגלגל לבן אדם כולם בורחים ממנו. אבל, אדוני היושב-ראש, גם לזה יש נפקא מינה פוליטית מאוד משמעותית, בגלל שברור לכולנו שהממשלה הזאת היא לא יציבה.


 מי זה "כולנו"?


לכולנו. פעם הייתה מפלגה כזאת שנקראה "כולנו", אבל בכולנו אני מתכוון פה לכלל עם ישראל. ממשלה כזאת היא ממשלה לא יציבה.


מחצית עם ישראל.


אני אגיד את דעתי – אתה תגיד את דעתך. הכול בסדר.


 אני מנסה לדייק.


בסדר. אני אגלה לך סוד, אדוני היושב-ראש: אני שמעתי אפילו קולות בקרב אנשי מפלגתך שחושבים שהממשלה לא תמלא את ימיה, בלי שמות. אבל – – –


 זו אולי הערכה פוליטית ולא תקווה.


לא דיברתי על תקווה.


אני חושב שגם אם שמעת משהו כזה זה מישהו שאולי הוא קול בודד בתוך המפלגה – – – 


יכול להיות.

ואני חושב שבכל זאת יש לה סיכוי לא רע להאריך ימים. 


זו דעתך, אבל אני חושב שהרבה מאוד מבינים את קשיי האי-יציבות שלה, הרבה מאוד מבינים שעתיד – למרות שם המפלגה, יש עתיד, ככל הנראה אין עתיד. אבל מה יקרה? איך היא תיפול? אפשרות אחת היא שנלך לבחירות. אפשרות שנייה זה שבאמת יבואו אנשים שנמצאים באותה עצה, הם היו חלק מהבעיה, הם הקימו את הממשלה הזאת, אבל הם יבינו שהגלגל הולך להתהפך, ובשנייה שהגלגל יתהפך – אומר הפסוק "וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח"; הם יראו שהגלגל הולך להתהפך – מייד הם יברחו. 

עכשיו באמת עולה השאלה איך להתייחס לאותם אנשים. איתן, איך אתה תתייחס לבן אדם שהיה חלק מהבעיה, הוא יצר את הממשלה הזאת עם תומכי הטרור, הוא היה באותה עצה נגד מרדכי היהודי, הוא היה חלק מהעצה הרעה, אבל כשהוא ראה שהגלגל מתהפך הוא מייד בא ועבר צד? אז יש כאלה שיגידו: בואו נכעס עליו, נגיד לו: לך, לא מקבלים אותך, אתה היית חלק מהבעיה. אנחנו, המורשת שלנו היא לא כזאת. בן אדם, גם מאופורטוניזם, גם בגלל שהוא חושב שאולי זה יהיה לו יותר כדאי, אם הוא בסופו של דבר ברגע האחרון, ברגע המכריע, בורח מהרע והולך אל הטוב, אנחנו אומרים: "וגם חרבונה זכור לטוב". בכל פורים אנחנו אומרים: "ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר" – אנחנו אומרים את זה בשיר "שושנת יעקב" – ואז אנחנו אומרים "וגם חרבונה זכור לטוב". אפילו שהוא היה חלק מהעצה הרעה, בגלל שהוא ידע לעשות את הסוויץ' בזמן, אנחנו מזכירים אותו לטובה שנים רבות אחרי, כשכבר אף אחד לא יודע מי זה חרבונה. העם היהודי זוכר טובה גם למי שברגע האחרון מבין שהוא בחר את הצד הלא-נכון ומסיבות של אופורטוניזם נטו עובר לצד הטוב. אנחנו מזכירים אותו לטוב.


 אולי הוא חושב אחרת? אולי הוא חושב שהוא עשה מעשה טוב? אולי הוא חושב שהצעד שהוא עשה הוא צעד שמציל את ישראל, את החברה הישראלית?


אני רק אומר מה קרה עם חרבונה, אתה מסיק מזה מסקנות אופרטיביות. אתה מסיק מזה מסקנות אופרטיביות. זה בהחלט חשוב. אני חושב שיש מה ללמוד מזה לימינו, כי התורה היא אקטואלית, אבל אני דיברתי ספציפית על חרבונה.


שום דבר אחר?


כן.


 אבל החיוך אומר הכול.


"וחמת המלך שככה". "וחמת המלך שככה שתי שכיכות". "שככה" זה ביטוי מתמשך. למה? כאשר כתוב במגילת אסתר "המלך" מתכוונים לשני מלכים – גם למלכו של עולם, לקדוש ברוך הוא, וגם לאחשוורוש. "חמת המלך שככה" – קודם כול הגזרה מלמעלה נרגעה, וגם ממילא הגזרה מלמטה נרגעה. "ואמרי לה" – אפשרות אחרת להבין מה זה "ושככה", "חמת המלך שככה" – "אחת של אסתר ואחת של ושתי". הרי הוא כעס בזמנו גם על ושתי. עכשיו, כשהמלך אחשוורוש הבין שמי שגרם לו לכל הכעסים ולכל הסכסוכים ולכל הפילוגים היה המן, בשנייה שהמן נתלה הוא נרגע גם בכעס שלו על ושתי, רטרואקטיבית, למרות שחלפו הרבה שנים מאז. 

 עכשיו אנחנו עוברים, ויש פה איזושהי הקדמה למשהו שהוא לכאורה לא קשור, לא קשור לאירוע. הכול זה הקדמה. "'לכֻלם נתן לאיש חלִפות שמלֹת ולבנְימִן נתן חמש חלִפֹת". פתאום, אמרנו לך, אסוציאציות – עוברים ליוסף ואחיו במצרים. מגיעים האחים, יוסף נותן לכל אחד מהאחים חליפה, סט בגדים – זה כמובן בזמנם מאוד יקר – ולבנימין הוא נותן חמש. שואלת הגמרא: "אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק ייכשל בו?" הרי הוא כבר יודע מה קורה כשעושים אפליה, כשלאחד נותנים הרבה ולאחרים נותנים מעט. "דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" – הרי אם יעקב לא היה נותן ליוסף כתונת פסים מיוחדת אז הקנאה של האחים בו לא הייתה גדלה ולא היה גורם לזה ולא היינו יורדים למצרים, אז איך יכול להיות שיוסף נותן לבנימין פי חמישה ממה שהוא נותן לאחים האחרים? מה, הוא רוצה לסכסך גם הוא? מה הסיפור? "אמר רבי בנימין בר יפת: רמז רמז לו, שעתיד בן לצאת ממנו שייצא מלפני המלך בחמישה לבושי מלכות, שנאמר: 'ומרדכי'" – שהוא מבני בנימין – "'יצא בלבוש מלכות, תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן'". אז יש חמישה בגדים, זה רמז לעתיד. זה לא בשביל לסכסך אלא לייצר את הרמז לעתיד. 

המשך: "ויפול על צוארי בנימין" – מאחר שכבר עסקנו בנושא, את כל זה הבאנו רק בשביל הלבושים. "ויפול על צוארי בנימין אחיו" – כמה צווארים היו לו לבנימין? מה זה "צווארי"? נפל על צוואר בנימין. כמה צווארים יש לאדם?


 זו השפה החדשה המתחדשת.


אתה מבין? זו הבעיה. 


אפילו התורה – – –


 אבל כשמישהו עושה את זה, אנחנו מנסים להבין מה הוא מנסה לרמוז לנו.


התורה חיה, כמו שקראת לה – – –


"אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב. 'ובנימין בכה על צוואריו', בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב". שני מקדשים בחלקו של בנימין, משכן שילה בחלקו של יוסף, ולכן הם בוכים זה על צווארו של זה. 

"והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין", כאשר הוא אומר להם שהוא לא כועס עליהם. "אמר רבי אלעזר: אמר להם כשם שאין בליבי על בנימין אחי שלא היה במכירתי" –אני מתייחס אליכם כפי שאני מתייחס לבנימין. כשם שבנימין לא היה במכירה שלי, הוא לא אשם, אני גם לא כועס עליכם. "כפי המדבר אליכם", כפי כן ליבי, כפי המדבר אליכם – פי וליבי שווים. מה שאני אומר אני מתכוון. עוד פעם ממשיכים עם יוסף. "ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים". וכל ההקשר פה הוא שרבי בנימין בן יפת הוא הדרשן שלנו. "אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו" – זה הדבר שיוסף שלח ליעקב. "'וילכו גם אחיו ויפלו לפניו': אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: היינו דאמרי אינשי תעלא בעידניה סגיד ליה". זה גם אולי קצת קשור לאיך צריך להתנהג למי שעולה לגדולה. "אומר רבי בנימין: כאשר שועל, תעלא, שועל, בעידניה סגיד ליה" – גם אם שועל עלה לגדולה תתייחס אליו בכבוד, תשתחווה לו, אבל מי זה השועל? "תעלא מאי בצירותיה מאחווה". למה אתה קורא ליוסף שועל יחסית לאחים? הרי יוסף הוא בדיוק כמוהם, הוא לא שועל, "אלא אי איתמר – הכי איתמר". 'וישתחו ישראל על ראש המטה'. אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: תעלא בעידניה סגיד ליה" – מדובר כאשר יעקב הוא זה שהשתחווה ליוסף. יעקב, ודאי, כשהוא שמשתחווה לבן שלו, זה דבר מאוד תמוה, אבל מאחר שהוא עלה לגדולה, אז אפילו שלגבי יעקב יוסף הוא כמו שועל, הוא עדיין השתחווה לו. "וינחם אותם וידבר על לבם" – אנחנו ממשיכים עם יוסף, אדוני היושב-ראש – "אמר רבי בנימין ברבי יפת אמר רבי אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב, ומה עשרה נרות לא יוכלו לכבות נר אחד, נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות". הם פחדו הרי שהוא ינקום בהם, הם פחדו שהוא יחזיר להם. הוא אמר: אתם עשרה, לא הצלחתם לכבות אותי, אני אחד לא אכבה אתכם, אל תדאגו. עשה שלום. למרות כל מה שהאחים עשו ליוסף, סלח להם והיה ליבו שלם איתם בדיוק כשם שליבו היה שלם עם בנימין.

 ועכשיו חוזרים למגילה. עשינו עצירה מתודית אצל יוסף ואנחנו חוזרים למגילה. "'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר'. אמר רב יהודה, אורה זו תורה, וכן הוא אומר, 'כי נר מצווה ותורה אור'". הם חזרו ללמוד תורה אחרי שבתקופת הגזרות של המן היה להם קשה ללמוד תורה. ושמחה, שמחה זה יום טוב. "וכן הוא אומר, 'ושמחת בחגך'. ששון זו מילה, וכן הוא אומר 'שש אנכי על אמרתך'. ויקר אלו תפילין, וכן הוא אומר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'. ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש". אז אחרי שהתבטלה הגזרה ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר, חזרו ללמוד תורה, חזרו לקיים את החגים, חזרו למול וחזרו להניח תפילין. 

 אוקיי, נמשיך. "'ואת פרשנדתא – – – עשרת בני המן'. אמר רב אדא דמן יפו, עשרת בני המן, ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת". כשקוראים את עשרת בני המן בזמן קריאת המגילה, צריך לקרוא אותם בנשימה אחת. "מאי טעמא", פה הסיפור הוא – תכף נגיד את הסיבות שהגמרא אומרת, אבל הבדיחה הידועה אומרת: למה קוראים את עשרת בני המן בנשימה אחת כשבאים להרוג אותם? כי אם אתה תתעכב, הם יספיקו להגיש בג"ץ. תקרא את כולם בנשימה אחת, הם לא יספיקו להגיש בג"ץ, תוכל לטפל בהם. "צריך לממרינהו בנשימה אחת. מאי טעמא, כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו" – כולם מתו בבת אחת, לכן צריך לומר אותם בנשימה אחת. "אמר רבי יוחנן: וי"ו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות. מאי טעמא כולהו בחד זקיפא אזדקיפו" – צריך להאריך את הו', כי כולם נתלו על עמוד אחד, זכר לעמוד. "אמר רבי חנינא בר פפא, דרש ר' שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן" – שירות, כל מה שכותבים בצורה מיוחדת בתוך ספר התורה או בתוך הנביאים כתוב שירה – "נכתבות אריח על גבי לבינה" – בכתיבה מיוחדת כזאת, כמו שבונים לבנים, לבנה אחת מונחות על שתי לבנים, בצורה של פיצול כזה, כך כתובות השירות. שירת האזינו כתובה כך, שירת הים כתובה כך בספר התורה, בצורה של אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח – "חוץ משירה זו ומלכי כנען" – שזה כתוב בטורים, בעמודים, לא באריח על גבי לבנה, שירה זו ומלכי כנען. למה? ששם עושים "אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. מאי טעמא? שלא תהא תקומה למפלתן". מי שבונה בדרך כזאת ולא בשיטה של אריח על גבי לבנה, אז הבניין נופל. שייפלו ולא יקומו עשרת בני המן ומלכי כנען, אז לכן הם כתובים בצורה שתיפול, שלא תהיה יציבה. 

 "'ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים'. אמר רבי אבהו, מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו". הפסוק שם משנה טון באמצע. הוא בא ואומר לה: ויאמר המלך אחשוורוש לאסתר המלכה, בשושן הבירה – מתחיל לספר לה את כל הצרות שהיו, ואז הוא פתאום אומר: ומה עוד את מבקשת? המנגינה של הפסוק משתנה באמצע. אז מלמד שבא מלאך – הוא בא להגיד לה: מה, מה את רוצה? כבר הרגתי את כולם, הרגתי את עשרת בני המן, מה עוד? הוא מסיים במה שאלתך עוד, "ומה בקשתך עוד ותעש". זה היה יכול להיות: מה את רוצה עוד? לא: מה את רוצה עוד, בלשון רכה, כי המלאך עזר שם. "'ובבאה לפני המלך אמר עם הספר', אמר אמרה מיבעי ליה. אמר רבי יוחנן, אמרה לו יאמר בפה מה שכתוב בספר" – כתבת בספר ליהודים, תגיד את זה גם בפה, שישמעו, שלא יהיו פרשנויות. "דברי שלום ואמת" – למה המגילה שנשלחה נקראת דברי שלום ואמת? "אמר רבי תנחום ואמרי לה אמר רבי אסי מלמה שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה" – כשכותבים מגילת אסתר, צריך להתייחס לזה כמו שכותבים ספר תורה, עם סרטוט על דפים. זו כתיבה מאוד רצינית. מאחר שזה לא סתם אחד מספרי הנביאים, כותבים אותו כמו ספר תורה. "'ומאמר אסתר קיים' מאמר אסתר אין דברי הצומות לא אמר רבי יוחנן דברי הצומות ומאמר אסתר קיים את ימי הפורים האלה", זאת אומרת, גם מי שגרם לפורים וגם זה שהם צמו וגם זה שאסתר הייתה שם. אחד בפני עצמו לא היה עושה את זה. "'כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו" – זה בדיוק קשור למה שדיברנו קודם: לרוב אחיו. איך מרדכי, אחרי כל מה שהוא עשה, איך הוא רצוי רק לרוב אחיו? הוא היה צריך להיות קונסנזוס. הבן אדם הציל את עם ישראל מהאיראנים, היה צריך להיות קונסנזוס מלא. איך יכול להיות שהוא רצוי רק לרוב אחיו? איך יכול להיות שבכלל קמו לו מתנגדים, האיש שהביא את התשועה הגדולה הזאת? באמת אני מתפלא עד היום איך קורה שבן אדם שמביא תשועה כזאת גדולה, לא כולם בעדו. אני מתפלא. זו שאלה שמרחפת באוויר עד ימינו. "מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין" – חלק מהאנשים באו ואמרו: למרות שאתה הצלת אותנו, בשנייה שבן אדם נהיה שליט, יש עליו מחלוקות. לא משנה כמה הוא טוב, כמה הוא לא טוב, מה הוא עושה, איזו הצלה הוא מביא, פורשים ממנו. יש אופוזיציה. אין כזה דבר בלי אופוזיציה, אדוני היושב-ראש. אני יודע שיש כאלו שחושבים שאפשר שתהיה קואליציה בלי אופוזיציה. אין כזה דבר. גם למרדכי היהודי הייתה אופוזיציה. 

עכשיו קצת הסבר על גדולתו של תלמוד תורה שקשור לאותה פרישה. "אמר רב יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות". למה? "דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף בתר חמישה". כאשר מרדכי נזכר ברשימה, בהתחלה הוא מופיע חמישי בתור, אחר כך הוא מופיע שישי בתור. "מעיקרא כתיב 'אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן' ולבסוף כתיב 'הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן'". כלומר, הורידו אותו דרגה. למה הורידו אותו דרגה? בגלל שבשנייה שהוא נהיה שליט הוא כבר יכול היה פחות להקדיש זמן ללימוד התורה. ממילא ירד בדרגתו. אפילו שהוא הציל את כל עם ישראל, אומרים: בסדר, אבל לימוד תורה יותר חשוב אפילו מזה. "אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבניין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים" – תלמידו של ירמיהו היה קיים בבבל – "לא הניחו עזרא ועלה" – אפילו שעזרא, הייתה לו משימה לבנות את בית המקדש, כל זמן שהוא היה יכול ללמוד תורה מרבו בבבל, נשאר בחוץ לארץ, לא בא לארץ, לא בנה את בית המקדש. גדול תלמוד תורה יותר מבניין בית המקדש. 

 "אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא, גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם" – פה עכשיו זו באמת משימה קשה, כי החשבון פה מאוד מורכב. אני אשתדל לעשות אותו מהר ואז נסביר אותו. "גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר לא נענש" – הרי יעקב נענש על כך שהוא לא כיבד את אביו, שהוא ברח מהבית. הוא לא היה בבית. זכותו של עשיו על יעקב נובעת מזה שעשיו נשאר בבית, כיבד את אביו יצחק, ויעקב עזב. אבל הזמן שהוא עזב ולמד תורה לא נחשב. למה? כי תלמוד תורה גדול יותר מכיבוד אב ואם. 


 – – –


לא ארמית, זה עברית. כל אותן שנים שהיה – – – 


 – – – 


 נכון. כל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש. למה? "דאמר מר" – עכשיו החשבון, אני אקריא אותו מהר, ואז נעשה אותו בפשטות. "למה נמנו שנותיו של ישמעאל" – ישמעאל, מאוד תמוה, מופיע מספר שנותיו. זה מאוד מאוד נדיר שאדם שאיננו אחד מאבותינו או לא צדיק גדול במיוחד, מוזכרות שנותיו. כדי לייחס בהם שמותיו של יעקב, כדי שנדע בן כמה היה יעקב, כדי שנוכל לעזור לנו בחשבון של שנותיו של יעקב, צריך היה את שנותיו של ישמעאל. "דכתיב 'ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים' כמה קשיש ישמעאל מיצחק ארביסר שנין" – מבוגר מיצחק ב-14 שנה – "דכתיב 'ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם' וכתיב 'ואברם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו'". אז הוא מבוגר ממנו ב-14 שנה, ישמעאל מבוגר מיצחק. "וכתיב 'ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם'". כאשר נולדו יעקב ועשו, יצחק היה בן 60, אז ממילא אנחנו יודעים שישמעאל היה בן 74. "בר כמה הוה ישמעאל כדאיתיליד יעקב בר שבעים וארבעה. כמה פיישן משניה? שתין ותלת" – נשארו לו 63 שנים עד מותו – "ותניא היה יעקב אבינו בשנה שנתברך מאביו בן ששים ושלש שנה ובו בפרק מת ישמעאל דכתיב 'וירא עשו כי ברך' וגו' וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות' ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות, מלמד שקידשה ישמעאל ומת והשיאה נביות אחיה" – זאת אומרת, אנחנו יודעים שבזמן הסכסוך בין עשיו ליעקב, באותו זמן מת ישמעאל. "שתין ותלת וארביסר עד שמתיליד יוסף הוא שבעין ושבעה וכתיב 'ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה' הא מאה ושבע שב דשבעא ותרתי דכפנא הא מאה ושיתסר וכתיב 'ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה' מאה ושיתסר הויין". יוצא 116. יש סתירה במספרים בין 116 ל-130. מהן 14 השנה מהשנים החסרות, אמילי? 14 השנים החסרות של יעקב הן השנים שבהן הוא למד תורה בבית עבר, ולא מביאים אותן בחשבון. השנים האלה לא באות בחשבון, הן לא באות בחשבון בסכסוך בינו לבין עשיו, הן לא באות בחשבון בשנים שבהן הוא לא כיבד את אביו.

"אלא שמע מינה: ארבע עשרה שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו. דתניא: היה יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשרה שנה. עבר מת לאחר שירד יעקב אבינו לארם נהריים שתי שנים, יצא משם ובא לו לארם נהריים, נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים ושבע שנה. ומנלן דלא מיענש" – הוא לא נענש – דתניא: נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתיים שנה, כשם שפירש יעקב אבינו מאביו, דיעקב תלתין ושיתא הויין. אלא: ארביסר דהוה בבית עבר לא חשיב להו. סוף סוף דבית לבן עשרין שנין הויין. אלא משום דאשתהי באורחא תרתין שנין, דתניא: יצא מארם נהריים ובא לו לסוכות, ועשה שם שמונה עשר חודש, שנאמר 'ויעקב נסע סֻכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סֻכות'. ובבית אל עשה ששה חודשים, והקריב זבחים".

אם ככה, אדוני היושב-ראש, החשבון יוצא מדויק. הדרן עלך מגילה נקראת. סיימנו את הפרק. החשבון יוצא מדויק, כי 14 שנים, אמילי, שיעקב למד תורה, לא נחשבו לו לביזיון בזה שהוא לא כיבד את אביו ואימו, כי גדול לימוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, יותר מבניין בית המקדש ויותר מהצלת נפשות, וזו המסקנה של הפרק. 


 תודה רבה על דברי החכמים. 


 אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על שהשתתפת בלימוד התורה, שכמובן היא גדולה מכל מה שדיברנו.


לכבוד הוא לי.


תודה רבה. אני רק מבקש הצבעה שמית.


 טוב. הצבעה שמית – בואו נעשה את זה מהר. 

 
 – – –


הבנו, בסדר. במסגרת – אני אומר: מינימום שעתיים ועדות, בין שעתיים לשלוש.

תגידו, איך מופיע פה חבר הכנסת ביטן? מתי הוא חתם?


 אני לא יודע. קיבלתי את זה במהלך – – – 


 מה לעשות? זה לא תקין.


הוא חייב להיות נוכח פה בזמן החתימה?


לא. זה חצי לא ראוי. אתם יודעים? יש גבול – – –


 אנחנו זכאים רק להצבעה שמית אחת, רק להצבעה שמית אחת, רק להצבעה על החוק. אז רק הצבעה על החוק.


אין בעיה. טוב. אז על ההסתייגויות אתה לא רוצה שמית?


לא. רק אחת שמית. אנחנו מסתכלים לפי – – –


אוקיי. מאה אחוז.

אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת פקודת העיריות. לסעיף 1 – הסתייגויות של קבוצת סיעת הליכוד: חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חווה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס: חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה: חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. סעיף 1, הסתייגות מס' 1 – הצבעה.

ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 1 לא נתקבלה. 


שמחה – – –


אני אבקש מאורית. אם אורית תגיד למשוך, אני מושך. 


לא מופיעה לי הצבעה.


אין בעיה. אין בעיה. אנחנו נוסיף אותך. נגד – עשרה, כולל חבר הכנסת גינזבורג. הסתייגות מס' 1 לא התקבלה.

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2. הצבעה.

ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 1 לא נתקבלה. 


אוקיי. נגד – עשרה, כולל חבר הכנסת גינזבורג. הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. אם כך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 1. 

 נעבור להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. בואו נצביע קודם כול על 1.


רוטמן, לסעיפים 2 עד 4 אין הסתייגות. אפשר להצביע 2 עד 4, כולל?


 יחד.


כן, אם אין הסתייגות.


הוסרו ההסתייגויות לסעיף 1.


לסעיפים 2 עד 4 אין הסתייגויות.


לפיכך, נעבור להצבעה על סעיף 1 ו-2 עד 4, כנוסח הוועדה, כולל 4. הצבעה.

סעיפים 1–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו.


 בעד – 12, כולל חבר הכנסת גינזבורג, אין מתנגדים. לפיכך, סעיפים 1, 2, 3 ו-4, כנוסח הוועדה, התקבלו. 

 לאחר סעיף 4 – אנחנו נעבור להסתייגות מס' 3. הצבעה. 

ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
 

נגד – 13 חברי כנסת, כולל חבר הכנסת גינזבורג. לא התקבלה.

 אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4. הסתייגות – הצבעה. 

ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.


 נגד – 14, כולל חבר הכנסת גינזבורג. לפיכך, הסתייגות מס' 4 לא התקבלה.

אנחנו עוברים להסתייגות מס' 5. הסתייגות מס' 5 – הצבעה. 

ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.


נגד – 14, כולל חבר הכנסת גינזבורג. הסתייגות מס' 5 לא התקבלה. הוסרו ההסתייגות אחרי סעיף 4.

נעבור להצעת החוק בקריאה שנייה – שלישית, נכון. הצבעה.



זה שמית. זה שמית.


אה, נכון, נכון. בטל. אנחנו עוברים לשמית. אנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה שלישית, לבקשת האופוזיציה – – –


לא נכון, לא היו להם 40 חתימות – – –


בבקשה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – אינו נוכח
 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח


חבר הכנסת שמחה רוטמן, הרשה לי הערה: זה שאנחנו אומרים "אינו נוכח" פחות לכבודכם מאשר נעשה את זה שמית, אבל אני מכבד את הבקשה שלך.


– – – אני רק אסביר לאדוני – – –


אתה יודע, אלה שצופים בנו ואלה שיכתבו עלינו אחרי לילה כזה ארוך – אף אחד לא הטריח את עצמו, אבל – – –


– – –


יושב-ראש השלטון המקומי, שהם הבטיחו לו – – – לא באו לתמוך בו. שידע את זה יושב-ראש השלטון המקומי – – –


אני רק אסביר לאדוני היושב-ראש. אני הסברתי בתחילת דבריי – – –


טוב, הבנתי. אתה לא מסיר את זה. אני מכבד אותך ומכבד את בקשתך, ואנחנו נמשיך.


אדוני היושב-ראש – – –

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 מירב בן ארי – אינה נוכחת
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – בעד


– – – אני לא יכולה.


לא יהיה. לא יהיה. מה לעשות, לא יהיה. לא יהיה – – –
 
(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 קרן ברק – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – אינו נוכח
 מאי גולן – אינה נוכחת
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – אינו נוכח
 סימון דוידסון – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – אינה נוכחת
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – בעד
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – אינו נוכח
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – אינו נוכח
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 יסמין פרידמן – אינה נוכחת
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – אינו נוכח
 גלעד קריב – אינו נוכח
 שלמה קרעי – אינו נוכח
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – בעד
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


האם יש מי מחברי הכנסת – יש גבול – שנמצא באולם המליאה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמו או שהוא לא הצביע? אין אחד כזה. לפיכך, תמה ההצבעה. בבקשה לספור. תוצאות ההצבעה: 15 בעד, כולל חבר הכנסת רוטמן, ואין מתנגדים. לפיכך, הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 150), התשפ"ב–2021, עברה והתקבלה בקריאה שנייה וקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

 חבר הכנסת גינזבורג, אתה רוצה להגיב? בבקשה. זכותך, עבדת קשה על החוק הזה; גם כראש עיר לשעבר.


אני אבקש אחר כך הודעה אישית.


 אתה יודע מה אתה יכול.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות ולברך על המוגמר. הצעת החוק הזאת היא כבר למעלה מעשור בהוראות שעה, והגיעה העת שהיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל כהוראת קבע. היא הוראה וולונטרית לרשויות המקומיות: ירצו – ישתמשו, לא ירצו – לא ישתמשו. טוב שזה נמצא היום כהוראת קבע, ולא כל שנה לשגע את הכנסת ולבקש עוד ועוד ועוד נתונים כדי לראות אם השתנה משהו. אני קיבלתי פניות גם מראשי רשויות מקומיות וגם מראשי ערים שמבקשים את הצעת החוק הזאת. אני שמח שיושב-ראש ועדת הפנים ווליד טאהא נענה לבקשה והסכים שזו תהיה הוראת קבע.

אני מודה מאוד לצוות של ועדת הפנים – ללאה, ליועץ המשפטי תומר, לעוזרו הנאמן מתן, שלא מפסיק להתאמן גם ברמה המשפטית ובכלל – ולהודות לכולם על היום הארוך המורכב הזה. אבל אני שמח שבסוף הגענו לגמר והעברנו את כל החוקים שנדרשים ולא הכנסנו את האזרחים, את ממשלת ישראל ואת מערכות השלטון השונות לכאוס.

אני מודה גם לך, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות ועל הכול. תודה רבה, חברים. שיהיה יום טוב ובוקר טוב.


בוקר טוב. תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג.

תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ב, 28 בדצמבר 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:07.