יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 4), התשפ"ב 2021. תודה. תודה רבה למזכירת הכנסת. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, שאילתות. שאילתה ראשונה מופנית לשר הרווחה והביטחון החברתי. חבר הכנסת מאיר כהן ישיב על שאילתה דחופה מס' 89, מאת חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בנושא: פתיחת מעון נעול ייעודי לתחלואה כפולה. בבקשה, אדוני השר. כבוד השר, כבוד יושב-ראש הכנסת, על פי הממ"מ, כ-35% מהקטינים הממתינים להשמה במעונות הנעולים של חסות הנוער מתמודדים עם תחלואה כפולה. המשרד קיבל כבר בשנת 2020 תקציב לפתיחת מעון ייעודי. אני רוצה לשאול: 1. אילו פעולות בוצעו עד כה לפתיחת המעון? 2. מה הצפי לפתיחה? תודה, גברתי. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, השר. אכן קיים תור המתנה, שהולך ומצטמצם, ואני שמח על כך, למסגרות בחסות הנוער, כפי שציינת, גברתי. לצערי, חלק מהעיכוב נובע ממשא ומתן, שאנחנו מנהלים עם ראשי ערים, ראשי מועצות. העיכוב הוא לא בשל תקציבים. יש תקציבים, יש תוכניות, יש תוכניות אדריכלות. אנחנו לאט לאט משכנעים את ראשי הערים. עם חלקם זה הולך מצוין, עם חלקם זה הולך קשה יותר, כי אנחנו צריכים שהם יסכימו שבתחום שיפוטם אנחנו נבנה. מתחילת כהונתי עשיתי את הדברים האלה: 1. פעולות לפתיחת מסגרת נוספת במעון טללים שבדימונה, ואני כאן רוצה להודות ראש העיר, שהיה איתנו בסיור והסכים. זה היה חשוב מאוד, 2. מנכ"לית המשרד, הגב' סיגל מורן, מלווה אישית את הבנייה ואת התוספות האלה, שהן מאוד מאוד חשובות. אגף הבינוי של משרד הרווחה קיבל הוראה ברורה שזה הדבר הראשון בעדיפות. אני רוצה שתבינו שחברת הכנסת וולדיגר מתייחסת למציאות שבה אנשים עם תחלואה, גם עם תחלואה כפולה, חבר'ה צעירים, מחכים למקום ונמצאים ברחוב. זאת האחריות שלנו. הייתה רשימה של כ-70, הרשימה צומצמה באופן משמעותי, כי גם בתוך המוסדות הקיימים אנחנו לאט-לאט מרחיבים ומסבים עוד חדרים. אל תשכחו שבסופו של דבר אנחנו חייבים לילדים האלה, לילדות, לצעירים, לצעירות, שהם יבואו למקום שנראה כמו הבית שלהם, ולא איזה חדר בחלופת מעצר. הם חיים שם תקופות של כמה חודשים. אנחנו עסוקים בזה כל הזמן. אמרתי, שוב, מבחינה תקציבית אין שום בעיה. הכסף נמצא. זהו. גברתי, בבקשה. שאלה נוספת? בבקשה. כן, תודה. בבקשה. קודם כול, אני מצטערת לשמוע שיש עדיין סטיגמה, שיש עדיין ראשי ערים ומועצות מקומיות שמסרבים לפתוח מעונות שכאלה בתחום שיפוטם. להפך, אולי כבוד השר יחשוב על תמריצים לעודד פתיחה של מקומות כאלה, זה רק יפריח ויעשה טוב ליישוב כולו. זו דוגמה ומופת, לטעמי, לרשות איתנה וטובה, שמוכנה לקלוט בתוכה את הדבר הזה. השאלה שאני רוצה לשאול: בעצם אדוני דיבר על 70 נערים ונערות, אני יודעת על 164, נכון ל-2020, שממתינים בתור. הנערים והנערות האלה, וכמו שאדוני השר אמר, חלקם משוטטים ברחוב, פשוטו כמשמעו, לא סתם. היום אנחנו בחורף, המצב באמת לא טוב. אז השאלה היא: איפה נמצאים אותם בני נוער שאין להם מקום? יש מקומות, אני יודעת, שיש להם מיטות פנויות, למה לא לשים אותם שם? מה אנחנו עושים עם אותם בני נוער שממתינים ואין להם מקום היכן להיות? אין מספרים כאלה, גברתי. המספר שאמרתי הוא המספר שמשרד הרווחה מכיר. יכול מאוד להיות שיש נערים שעדיין לא, היא דיברה על 2020 ואתה מדבר על 2021. יכול להיות שנמצא כבר סידור. א. נמצאו סידורים. אמרתי, הרשימה צומצמה בצורה משמעותית מאוד, אבל יכול מאוד להיות. החיים מובילים אותנו לכך שכל יום, כל יום יש לנו עוד ועוד מקרים כאלה. אנחנו ערוכים, כל הצוותים בירושלים, בתל אביב. גם בפריפריה וגם בערים הגדולות יש צוותים של עובדים סוציאליים, של אנשי מקצוע, שמטיילים בלילות ואוספים את הילדים האלה. לרובם הגדול זה המגע הראשון, זאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בהם, אבל מהרגע שיש את החיבור אנחנו עליהם, אנחנו לא עוזבים אותם. לצערי הגדול, יש בערים גדולות, טבע הדברים שכולם מגיעים לתוך המטרופולין, בערים גדולות אנחנו מוצאים כמעט כל שבוע ילדים מנותקים מהבתים, בלי עורף משפחתי או בריב עם המשפחות, שנמצאים. תקופת הקורונה לא הקלה עלינו אלא ההפך. אני רוצה להגיד שבפנימיות של משרד הרווחה נוספו עוד 500 ילדים אחרי הקורונה, זה דבר שלא היה מעולם. כל כך הרבה ילדים צעירים איבדו את העורף המשפחתי ופנו אלינו, כדי שנקלוט אותם בפנימיות ונטפל בהם. אמרתי, אני משער שכשנסיים את הבנייה באותן ערים שעימן הגענו להסכמות, 70 החבר'ה האלה לא ימתינו אלא יטופלו. אני הייתי רוצה להיות זהיר יותר, ואני מבטיח להעביר לך בכתב, גברתי, כבר מחר, לחזור למשרד ולעשות בדיקה בדיוק למה יש המתנה. אם יש המתנה, לאילו מוסדות? כמה בנים וכמה בנות? אני חושב שאנחנו נדייק את המספרים. 170 בוודאי ובוודאי אין, אני יודע על 70. חלק מה-70 האלה, ההמתנה תלויה גם בהחלטות של בתי המשפט. את יודעת שהילדים מגיעים למקומות כאלה בצווים של בתי המשפט, זה לא שאנחנו מחליטים, ולעיתים יש עדיין דיון בעניינם. אני אעביר לך את החומר, גברתי. תודה רבה, אדוני. תודה רבה לשר הרווחה על התשובה. סגן שר הביטחון, בבקשה. שאילתה דחופה מס' 90, ושאלת ההמשך, חבר הכנסת אבי דיכטר. השאלה עצמה, מאת חבר הכנסת כלפון: הריסת בית המחבל שרצח את אליהו קיי הי"ד, ואת שאלת ההמשך ישאל חבר הכנסת דיכטר מהצד. בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר, מעל חודש עבר מאז הרצח של אליהו קיי, השם ייקום דמו, בפיגוע האכזרי בעיר העתיקה בירושלים, ועד לעצם יום זה לא נהרס בית המחבל. אני רוצה לשאול: 1. האם משרד הביטחון מתכנן להרוס את בית המחבל? 2. אם כן, מתי? 3. אם לא, מה הסיבה לכך? שלום לכולם, היושב-ראש. מפקד פיקוד העורף הודיע ב-26 בדצמבר למשפחת המחבל פאדי מחמוד אבו שחידם, אשר רצח את אליהו קיי, זיכרונו לברכה, על כוונות צה"ל להרוס את הדירה שבה התגורר המחבל. בהתאם למקובל, משפחת המחבל עודכנה ביחס לאפשרותה להגיש השגה ולהציג טענותיה נגד ההריסה. לאחר קבלת טיעוני המשפחה ובחלוף פרק זמן שהוקצה לכך, תתקבל החלטה הסופית בנוגע להריסה. ככל שיוחלט להרוס את הדירה, בהתאם לכוונה שהתגבשה, עיתוי ההריסה ייקבע על פי שיקולים מקצועיים ומבצעיים. עד כאן. תודה רבה. חבר הכנסת דיכטר, בבקשה. הוא גם ביקר בחומש, ואחר כך הוא הלך, חבר הכנסת בוסו, לא נהוג להפריע. עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. לא נהוג להפריע בשאילתות, חבר הכנסת בוסו. תודה. תודה. תזמין אותו, הוא שואל על הבית של המחבל? הוא שותף לדברים האלה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה תזמין אותו לכוס קפה בפרסה, על חשבוני. תודה.  מה עושים איתם. אדוני סגן השר חבר הכנסת שוסטר, תראה, אנחנו יודעים היטב מה מידת ההרתעה שהריסה כזאת יוצרת. המסמוס בזמן הוא אולי הפקטור הכי בעייתי בהרתעה. וכשאתה מחבר את זה לנושא של משכורות למחבלים, הרי המשפחה של אותו מחבל רוצח נקלה, ברגע שהוא רצח יהודי בגלל שהוא יהודי, ולשמחתנו נורה ונהרג, המשפחה מתחילה לקבל משכורות חודשיות מהרשות הפלסטינית. עכשיו, אתה מחבר את המשכורות ששר הביטחון בנדיבותו כי רבה אתמול הודיע לרשות הפלסטינית שהם יקבלו הלוואת גישור כדי שיוכלו לשלם משכורות למחבלים, זו התוצאה, ובמקביל אתה מתאר את הריסת הבית כמשהו משיקולים מקצועיים. איפה ההרתעה מהווה שיקול מקצועי? אני לא מצליח להבין. פה מדובר בירושלים, לא ברמאללה ולא בשכם, מטר מכאן. למה אנחנו מחכים? והוא רוצח נקלה, הוא לא ילד בן 17, שגם הוא רוצח נקלה, אבל שם, אתה יודע, זה לא הבית שלו, זה הבית של ההורים וכו'. פה מדובר ברוצח מבוגר, אימאם, איש דת, איש חמאס. אם אנחנו לא מטפלים במהירות בדברים האלה אנחנו מזמינים את הרצח הבא. תודה. ובכן, הדברים של חבר הכנסת דיכטר אינם קוהרנטיים עם תפקודו כסגן שר ביטחון, שבוודאי אמון על האיזון הראוי, הייתי אומר הקדוש, בין שמירה על ביטחון לבין שמירה על הדמוקרטיה ועל החוק במדינת ישראל. מדובר פה באדם שמחזיק תעודת זהות כחולה. גם אם הוא לא היה מחזיק תעודת זהות כחולה, הכפיפות של צה"ל במקרה הזה, של משרד הביטחון, של מדינת ישראל לחוקים, לייעוץ המשפטי ולהליכים, כפי שנקבעו לא בחודשים האחרונים, היא כפיפות מוחלטת. ובהינתן העמדה העקרונית כפי שהוצגה, של הרצון להרוס את הבית, אנחנו נבצע את זה על פי המתכונת שדובר בה. ואשר למפגשים, למפגש שהתקיים, הוא מחזק את היציבות, את הביטחון ואת הרווחה גם של ישראלים וגם של פלסטינים ממערב לירדן. תודה. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. סליחה, אופיר סופר. אני מתנצל. אני מתנצל. אדוני היושב-ראש, סגן שר הביטחון אלון שוסטר,  אני אאפשר לך.  סיפור הריסת הבתים ידוע לכולנו, וכולם יודעים מה המשמעות שלו. דיבר לפני כן יושב-ראש השב"כ בעבר, אני בטוח ששר הביטחון גנץ יודע מה משמעותו להרתעה. כולנו יודעים, כל מי שקצת עסק בנושא של ביטחון ועסק קצת בהריסת בתים, בעיקר סביב האינתיפאדה השנייה, יודע מה המשמעות של זה. אנחנו ערים לכך שבעקבות לחצים משפטיים, וגם כנראה בעקבות מדיניות, אני אשמח לשמוע אם הפגישה החברית שהייתה אתמול בביתו של השר גנץ גם כן משפיעה על התהליכים האלו, האם יש כאן איזשהו שינוי במדיניות או שינוי בחשיבה או בתפיסה שהריסת הבתים היא בעצם אינה אפקטיבית? עכשיו, אנחנו יודעים שבביורוקרטיה צריך להילחם, וליועצים משפטיים צריך להראות את הדרך וצריך להסביר בדיוק מה המשמעות. התשובות, רוח הדברים שאני שומע בקולך, אלה תשובות כאלה שהן מתנצלות, תשובות שבאמת לא מתכוונים להילחם בטרור. מה השאלה, בבקשה? השאלה היא כזאת: אני רוצה לראות, אני רוצה להבין, שאנחנו מתקדמים ושאכן התהליכים קורים ושהם מהירים. אני מבקש שחברי הכנסת יהיו שקופים לחסמים, ואני רוצה לקבל את הנתונים האלו. האם יהיה באפשרותי לקבל את הנתונים ואת החסמים לגבי כל הריסת הבתים ולא רק לגבי אליהו קיי, השם ייקום דמו? תודה. אני לא מכיר חסמים. אני עונה בצורה מלאה לגבי מה שקרה כאן. מדובר פה בימים שבהם אנחנו נותנים, על פי ההנחיות המשפטיות הברורות לחלוטין, לאזרחים להתבטא, בין אם הם בעלי תעודת זהות כזאת או אחרת. אנחנו נמשיך, חבר הכנסת ידידי סופר, להיאבק בטרור כאילו אין אספירציות אזרחיות וכלכליות בין השכנים ממערב לירדן, ואנחנו נקיים את הניסיון לחזק את הרשות הפלסטינית, כן, את הרשות הפלסטינית, ולהחליש את החמאס, כאילו אנחנו לא נאבקים, אגב, הרבה פעמים במשותף, נגד הטרור שמזעזע את היציבות כאן במרחב המשותף שלנו. תודה. תודה. נשמע מוכר מאוד. שיפסיקו לשלם משכורות. אם תמתין שנייה, אני מתנצל, סגן השר, מכיוון שחבר הכנסת אוסאמה סעדי היה בוועדת הכנסת והתעכב, לפנים משורת הדין אני אאפשר שאלה נוספת. עוד פעם, לפנים משורת הדין, תודה. תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד סגן שר הביטחון, באמת הייתי בוועדת הכנסת. עד עכשיו זה ממשיך, ואתמול דיברנו על הדיונים בוועדות במקביל למליאה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, באמת לשים סוף לעניין הזה. סגן שר הביטחון, רציתי לשאול על עצור מינהלי בשם הישאם אבו הואש, שהיום נכנס ל-135 ימי שביתת רעב במחאה על מעצרו המינהלי. הוא נמצא עכשיו בבית חולים אסף הרופא בסכנת חיים. בית המשפט העליון התלה את צו המעצר המינהלי, ואני מבקש שתבדקו ותפעלו למען סיום שביתת הרעב שלו ולשחרר אותו ממעצר מינהלי. אל-חרייה להישאם אבו הואש. תודה, חבר הכנסת סעדי. זה כמובן לא חלק מהתשובה. רשמתי לפניי את דבריך. תודה. תודה רבה לסגן שר הביטחון. סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי, בבקשה, ישיב על שאילתה דחופה מס' 91, מאת חבר הכנסת אופיר סופר: מחסור במורים לפיזיקה. בבקשה. המתן רק שסגן השר יגיע, חבר הכנסת סופר. אדוני היושב-ראש, סגן השר, המתן עוד שנייה, עוד שנייה. אה, סליחה. הוא רק יגיע לדוכן. אני רוצה שהקואליציה תספיק לחוקק חוקים היום. מאוד חשוב. היא תספיק. אני בטוח שתספיקו. הרי אתם עושים מה שאתם רוצים, נו. הינה, עוד הפעם אמירה, לא היושב-ראש עושה, לא, שאין לה בסיס.  הקואליציה עושה מה שהיא רוצה. טוב. כן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, סגן השר, קודם כול גילוי נאות: הייתי בטוח שמי שתשיב לי זאת שרת החינוך, ורק ברגע האחרון נזכרתי שגם אתה קיבלת מינוי סגן שר. וזה לא ברמה האישית, חלילה, אני פשוט מסתכל על תפקידו של סגן השר סגלוביץ', והבנתי שזה פטנט בממשלה, מעבר לנורבגים, למנות עוד ועוד סגני שרים, כדי שיהיה מי שיעסיק את חברי הכנסת ובפועל לעקר את הכנסת מכל פעילותה הפרלמנטרית. עכשיו, השאילתה,  עכשיו אני אגש לשאילתה, חבר הכנסת כלפון. אנחנו מדברים על חוסר במורים בפיזיקה כבעיה ארצית. היטיב לתאר את זה נציג משרד החינוך, בדיון שיזמתי בוועדה לפני כחודש, שמדובר בנקודה אסטרטגית מבחינת העיסוק, מבחינת היכולת והפוטנציאל של ישראל להמשיך להיות מעצמת הייטק. ואני כמוך, סגן השר, איש הפריפריה, אני איש הגליל ואתה איש הנגב איש אילת הייתי אומר, ועשית והובלת תהליכים מדהימים בהקשר הזה, כראש עיר בעיר אילת בהקשר של הבאת מורים איכותיים לחינוך. באופן טבעי מדובר פה קודם כול בבעיה ארצית, בהיעדר מורים לפיזיקה, כיוון, זה כל מיני נימוקים שעלו בדיונים, אבל מדובר גם בבעיה של מכה קשה לפריפריה, לגליל ולנגב בהקשר שלנו, לאפשר לתלמידי הנגב ולתלמידי הגליל להיות שווים, וללמוד את לימודי הפיזיקה שהם בסיס ללימודי ההייטק, וגם אופציה לשרת ביחידות הטכנולוגיות, ועוד. ברצוני לשאול: 1. איך משרד החינוך מתכוון להתמודד עם המחסור במורים בפיזיקה? 2. ואיך מגשרים על הפערים ביישובים המרוחקים? והאם יש אלטרנטיבה לכך? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אופיר סופר, ברשותך, אתייחס לחלק הרציני באמירה שלך, כי החלק הראשון היה פחות רציני. לא, אמרתי: לחלק הרציני באמירות שלך. הרי יש כאן שאילתה, ואני אתייחס אליה, כי היא באמת שאילתה רצינית מאוד. אני אומר את זה גם מתוך החוויה שלי כמי שהוביל את מערכת החינוך באילת הרבה מאוד שנים. אז אני אתייחס לתשובה ככתבה, וגם אתייחס בעוד כמה מילים שלי לעניין. משרד החינוך מודע למחסור במורים בפיזיקה. מזה כמה שנים שהמשרד מבצע פעולות רבות על מנת לגשר על המחסור הקיים, ובתוך כך פועל לגיוס מורים באמצעות קמפיינים תקשורתיים, פנייה למוסבי קריירה שנייה, אני עשיתי זאת בעיר אילת עם אוניברסיטת בן-גוריון, ומתן תקצוב ייעודי תוספתי למוסדות שבהם פועלים מסלולים לפיזיקה. זה קיים הלכה למעשה. בנוסף, פועל ליצירת תכניות הכשרה ייחודיות דוגמת התוכנית "מהייטק להוראה", שבעצם מייצרת פה הסבה לתחומי הוראה, בדגש על הסבת אקדמאים מהנדסים לתחומי ההוראה, שבהם יש גם את המומחיות שעליה אנחנו מדברים. מעניק מלגות לימודים בתחום, מענק מותנה ומלגה בסך 15,800 ש"ח, מלווה את פרחי ההוראה הן במהלך הסטאז' והן בשנים הראשונות לעבודה במערכת להבטחת שימור והתמדה. כל מה שאני מספר עכשיו זה פעולות המתבצעות הלכה למעשה במשרד. מפעיל מערך תמריצים ייחודיים למורים בתחום ביישובי עדיפות לאומית, מענקים מיוחדים וחוזים אישיים, מפעיל תכניות מקוונות דוגמת התוכנית לחינוך וירטואלי, יש כאן רשימה, אם תרצה אשמח להעביר אותה אליך, על מנת לאפשר לתלמידים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית ללמוד פיזיקה, גם כאשר מספרם נמוך ואינו מאפשר פתיחת כיתה על פי התקנים הידועים. הפעולות שתוארו ואף הוצגו על ידי נציגי המשרד בוועדת החינוך הניבו את התוצאות הבאות: היקפי ההכשרה מעידים על עלייה עקיבה במספר הלומדים להוראה. אנו עדים לעלייה של 7% בכלל המגזרים בשנים תשע"ח לתשפ"א. כיום לומדים במוסדות להכשרה 137 סטודנטים המתמחים במסלול פיזיקה. על פי הנתונים יש עלייה במספר המורים לפיזיקה במערכת: 1,450 מורים לימדו במערכת בשנת תשפ"א, לעומת 1,190 בתשע"ז. זאת אומרת, רואים גידול במספר המורים לפיזיקה. עלייה נרשמה גם במספר התלמידים בעשור האחרון: 7,540 בשנת הלימודים תשע"ב לעומת 14,000 תלמידים בתשפ"א. ולמרות כל האמור, וזה חשוב להגיד, אדוני חבר הכנסת, העלייה מתונה ועדיין לא עונה על הצורך האמיתי. זאת אומרת שנדרשות פעולות נוספות. לפיכך, וכחלק מהתוכנית האסטרטגית המתגבשת בימים אלה להתמודדות עם חוסרי המורים, נעשית חשיבה על פתרונות ייעודיים גם למחסור במורים במסלולים למדעים ולטכנולוגיה, ובכלל זה פיזיקה. הפתרונות שיינתנו יביאו בחשבון את התחרות אל מול עולם ההייטק. לשאלות שלך אשיב באופן יותר ממוקד. כאמור, בימים אלה מתגבשת תוכנית להתמודדות עם חוסרי המורים, ובכלל זה מחסור במורים במסלולים למדעים וטכנולוגיה, לרבות הוראת הפיזיקה. במקביל, המשרד ממשיך לתעדף ולתקצב תוכניות ייחודיות המעודדות למידה להוראה במסלולים לפיזיקה כנזכר לעיל. לשאלה מס' 2, המשרד מפעיל מערכת תמרוץ ותגמול באזורי עדיפות לאומית שכוללת חוזים אישיים עד לשלוש שנים, זה נתון חשוב, ותוכניות המשך שבמסגרתן ניתנים מענקים מיוחדים לשלוש עד ארבע שנים לפי שנות ההתחייבות של עובדי ההוראה. בנוסף, וכפי שצוין, מופעלת התוכנית "תיכון וירטואלי" דיברנו עליה קודם, הנותנת מענה מקוון ללימודי הפיזיקה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, ומאפשרת מענה במקומות שבהם ישנו מחסור. אסכם ואגיד, חבר הכנסת אופיר, שאין ספק שאחד האתגרים הגדולים הניצבים בפני מערכת החינוך זה הבריחה בכלל ממקצועות ההוראה. אני אספר כך שהבוקר, כאן, בכנסת ישראל, בשעה 08:00 ישבתי לשיחה בנושאים שאני אמור להיות אמון עליהם במשרד החינוך עם אחת מנשיאות המכללות, ואתגרנו את עצמנו בחשיבה איך אנחנו הופכים את מקצוע המורה, ואני אוסיף: את מקצוע מנהל בית הספר, למקצוע החשוב ביותר במדינת ישראל. אני, כאיש חינוך מאוד ותיק, חושב שזה מה שצריך לעשות. אפרופו מדברים על "הטובים ל", אני אומר: הטובים לחינוך.  לשם צריך לכוון את הדברים, ואין ספק, אין ספק שנושא המקצועות המדויקים, נושא הפיזיקה, בהחלט צריכים לעמוד בעדיפות. אבל אני אגיד לך עוד מקצוע שהייתי רוצה מאוד שיחדירו אותו למערכת, השפה שלנו. אתם יודעים, עברנו לפני שבוע את יום השפה העברית. ככה חלף לנו ביעף. ואני אומר לך שככל שאני מבלה יותר בכנסת, אני רק לומד כמה אנחנו צריכים כישורי שפה, להנחיל לילדינו שבבוא היום יהיו מנהיגים, ובבוא היום אולי יעמדו כאן ויצטרכו את השפה הזו, כדי לשדר לעם ישראל דברים טובים. אני לחלוטין מסכים עם האתגר שאתה מעלה כאן. אני גם אצייד אותך כמובן בנתונים, כדי שתוכל לראות אותם הלכה למעשה. עד כאן. שאלה נוספת? בבקשה. כמו שאדוני יודע, השאילתה הזאת מגיעה כהמשך לדיון. וזה נעשה מכיוון שלא היינו שבעי רצון מהתוכן של הדיון ומהמוכנות, ובעיקר מהתחושה שמשרד החינוך לא באמת מגדיר נורמות: כמה כיתות הוא היה רוצה לראות בפריפריה. אני רוצה לעדכן אותך, להגיד לך כמה דברים: האחד, ביקשנו דיון המשך, ואני מקווה שבאמת אכן יהיה דיון המשך כזה, משהו כחודשיים. בנוסף, אני מגיש למכון המחקר של הכנסת סדרת שאלות מעמיקות בעניין, כדי לקבל את הנתונים כמו שצריך. ואני כן רוצה לבקש ממך, כי הרי הסיפור לא ייגמר בשאלה שלי עכשיו ושתשיב לה, ואתה הרי חדש במשרד, אני כן רוצה להזמין אותך, חדש בתפקיד, כן. בתפקיד. סליחה. אני כן רוצה להזמין אותך, תן לי להשלים את המשפט, תראה שאני בתוכו, דווקא בגלל הרקע שאתה ממנו מגיע, הייתי רוצה לעסוק עם זה ביחד איתך, בשותפות, בעניין הזה. לדעתי אתה הבן אדם, בהחלט, להוביל את האירוע הזה. מדובר פה באירוע אסטרטגי. אתה הרי מבין שאנחנו מדברים על כיתות פיזיקה וירטואליות, הרי אין פה מעבדה, ועוד כל מיני פערים אחרים. אפשר לדבר על המון המון פערים. השאלה שהכי הפריעה לי, כששאלתי בדיון את האנשים של משרד החינוך לגבי החוסרים. שאלתי מה ההגדרה של החוסרים. התשובה שלהם הייתה: בהתייחס לביקושים שמגיעים מהפריפריה. אני חושב שחובתנו כמשרד החינוך, כמדינת ישראל, להגיע לבתי הספר, להגיע ולייצר את המודעות בקרב התלמידים, בקרב ההורים, בקרב מנהלי בתי הספר. להגדיר את הנורמה ואת הציפייה שלנו ממנהלי בתי הספר. לא זאת הייתה התחושה שלי, ולכן זאת הבקשה האישית שלי אליך. תודה רבה. אני מרים את הכפפה. אני יותר מאשר אשמח לשיתוף פעולה, כפי שעשינו עד היום. אני אגיד לך משפט אחד, או יותר ממשפט אחד: אני עכשיו משקיע את מרב מרצי, שלדי וחלדי בלהחזיר לפרופסיה את המקצוע שנעלם, וזה: מדריך הנוער, המדריך החברתי, המדריך שמחנך את ילדינו לערכים, המדריך שלוקח את הילדים שלנו לטיולים בשטח. אתה מכיר את זה היטב. דע לך, כשישבתי הבוקר בשמונה, על כך נסובה השיחה עם אותה נשיאה, לראות איך מחזירים את החינוך הערכי והופכים אותו להיות אורגני, לא איזה מן עשייה טובה של מישהו, איך הופכים אותו להיות אורגני. אתה יודע, אני אטפל בכל התחומים של מינהל חברה ונוער, חינוך חברתי, החברה למתנ"סים, הנושאים שהם יקרים לליבי, שבסוף בסוף הם מעצבים, לא רק את הידע המאוד מאוד חשוב בפיזיקה, אבל מעצבים את האישיות האיכותית והמשובחת של ילדינו. אני מאמין באמונה שלמה שלשם צריך לכוון את הדברים. לשאלתך, אגיד שוב: אין ספק שהנושא של גיוס מורים, גם במקצועות של מדעים מדויקים וגם במקצועות אחרים, זה אתגר. כדי שלא תתרגז, אתה יודע, הכשרה של מורים היא פעולה רב-שנתית, ואם בנקודת זמן זו אנחנו נמצאים בשבר, כמו שאתה מציג אותו, דרך אגב, אין ויכוח, אני חושב שאתה מבין שפה יש הבנה: כנראה שמישהו נרדם בשמירה, עכשיו התחלת לדבר לא רציני. לא רציתי להגיד. אמרתי שאני מעיר להערה הראשונה שלך. אז אני רק רוצה להגיד משפט אחד לסיום. אמרת: הטובים ללוחמים, הטובים לחינוך. אמרתי לחינוך. אני חושב שאנחנו צריכים לחנך שהטובים יהיו ללוחמים. בגלל שהכנסת אותי קצת לניגוד עניינים אני אגיד שכשהשתחררתי מהצבא אמרתי שאני הולך לעסוק בחינוך, זה היה נראה לי הדבר הכי משמעותי. הידרדרתי לפוליטיקה, כנראה שגם אתה. לא, לא, אני כשהשתחררתי מהצבא במחצית 1974, בנובמבר 1974 התחלתי לעבוד עם נוער, פה, בשכונת מקור ברוך, במחנה יהודה בירושלים, ומאז אני עוסק בחינוך, גם עכשיו, דרך אגב. לכן אני אמשיך לעסוק בזה, והשאלה שלך היא נכונה. אני יותר מאשר אשמח לשתף אותך בכל חוויה. זה לא תחום העיסוק המיידי שלי אבל היה סמוך ובטוח, כסגן נורבגי אני אעסוק בזה באהבה. סגן נורבגי במדינת ישראל. בדיוק כך. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, בבקשה. לאחרונה פורסם שבמכללת אונו בירושלים הסטודנטים הערבים מנותבים ללימודים מופרדים בערבית בלי שמוצגת להם אפשרות למסלול בעברית עם הסטודנטים היהודים. הפרדה והדרה זו מנוגדות לתנאי המל"ג לקיום מתכונת לימודים משותפת ופוגעת ביכולת של הסטודנטים ללמוד עברית ולהשתלב בחברה הכלל-ישראלית. רצוני לשאול, בבקשה: מדוע המל"ג מאפשר הפרדה כזאת? תודה רבה, חברת הכנסת זועבי. קודם כול אגיד לך יישר כוח על העבודה הפרלמנטרית שאת עושה. ראויה להערכה. אני אתן לך את התשובה כפי שהתקבלה. מתגובת נשיא המכללה פרופ' בן חורין עולה כי המוסד אינו מקיים לימודים בהפרדה על בסיס מגזרי בין מסלולי הלימוד. על פי מכתבו של הנשיא, המוסד מקיים בטרם תחילת הלימודים האקדמיים קורסים לשיפור השפה העברית לסטודנטים שאינם בעלי ידיעה של השפה העברית, ואחריהם הסטודנטים משתלבים במסלולים ללימודים אקדמיים. כפי שנמסר לי מהמל"ג לאחר קבלת תגובת נשיא המוסד, נערך ביקור במוסד, ולא נמצא כי מתקיימים לימודים אקדמיים בהפרדה. אני רוצה להגיד לך עוד משפט, וזאת הסיבה שהתקשרתי אלייך הבוקר. הבוקר ישבתי, אני יודעת, הייתי בכספים. רק לבשר, כי זה רלוונטי לשאילתה שלך. הבוקר נפגשתי עם אחד מנשיאות המכללות במדינת ישראל, וחלק מהשיחה נסב על האתגר שאת הצבת: איך אנחנו מגייסים מורים מוסמכים מהמגזר הערבי לשיבוצם במערכות החינוך. אחד הרעיונות שעלו הוא באמת לימוד השפה העברית. אני אדבר איתך בנושא הזה, כי אנחנו בהחלט חושבים שבכך נוכל להנגיש את המורה לבתי ספר בכלל במדינת ישראל, ולא רק בתי ספר מגזריים. זאת התשובה שהתקבלה, שאומרת שבעצם אין הפרדה. זה לשאלה שלך. יש שאלת המשך? האמתי, תכננתי שאלת המשך, אבל מכיוון שסגן השרה הציע המשך בדיקה ובנייה של תוכנית משותפת, אז אשמח לקיים את השיחה איתך, סגן השרה. תודה רבה. נעשה את זה עוד היום, גברתי. יאללה, עכשיו. כששני אנשי חינוך נפגשים, נראה לי נוח לנהל. תודה רבה. תודה רבה לסגן השר.  אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נעבור לחקיקה. חברת הכנסת ח'טיב, הגיעה? מישהו יודע? חברת הכנסת אימאן ח'טיב, ברוכה השבה. אנחנו משתתפים בצערך. הצעת חוק הביטוח הלאומי. ישיב על הצעת החוק חבר הכנסת ושר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן. בבקשה, עשר דקות לרשותך. יש כאן שר, אז אני יכול להמשיך. בבקשה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, ראשית, תרשו לי להודות על התנחומים ועל העמידה שלכם לצידי בימים קשים. אני רוצה להגיד, מי שאינו מודה לבריות, אינו מודה לאל, ואני, שחונכתי על ברכי אימי להודות לאל על כל מתת, טובה ורעה כאחת, מבקשת להודות מקרב לב לכל אחד ואחת מכם, אלפי מנחמים בשעתי הקשה ובאבלי הכבד במותה. אימא הייתה אישה יקרה ונדירה, וידעה תמיד להפיח תקווה ולצייד בתעצומות נפש, גם כשנדמה כי אבדה תקווה. נוכחותכם והשתתפותכם בצערי הייתה לי לנחמה גדולה, ועל כך אני מבקשת להודות מקרב לב. מי ייתן ולא נדע כולנו עוד צער, ואזכה לגמול לכם בזמנים שמחים וטובים יותר. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשיי וחבריי כולם, אני פונה אליכם מעומק ליבי בתודה עמוקה על המילים הטובות והתפילות הכנות בימים קשים אלו שעברנו ועודנו עוברים. אחיי ואחיותיי כולם, מכאן ברצוני לעבור אל הצעת החוק שאנו דנים בו היום, שהיא ניסיון רציני ומאומץ למתן אפשרויות טובות יותר לכל האימהות ולכל הבנים, כי לכולם מגיע.) מכובדיי, בהצעת חוק זו אני מבקשת ומנסה בכל מאודי, ויש עוד שותפות לדרך הזאת, אנחנו מנסות ומנסים, באמת, דרך הצעת החוק הזאת, לקדם ולו בדבר קטן, כדי לאפשר לאימהות ולילדים כאחד לקבל אפשרויות והזדמנויות לחיים טובים יותר. אני יודעת שהדרך עדין ארוכה, אבל זו רק ההתחלה. באמונה שלי אני מאמינה שלכל אישה, ולא רק לאישה עובדת, וגם לתינוק מגיעה הזכות והאפשרות לחיים יותר טובים, לנקודת התחלה יותר בטוחה, ולא משנה אם האישה הזאת עובדת מחוץ לבית או בתוך הבית, לא משנה אם היא קיבלה משכורת עשרה חודשים או חודש אחד או שניים. הדבר מורכב, ואני חושבת שאנחנו צריכים וצריכות להיצמד לעיקרון שאומר שלכל אדם, לכל תינוק, מגיעה הזכות לחיים יותר בטוחים ומאפשרים. כשיש רווחה כלכלית, בטוח שתהיה יותר אפשרות לרווחה נפשית ורווחה חברתית ורווחה בריאותית. על כן, אני חולמת על היום הזה שאכן החוק יהיה אמיתי ועקרוני ומקיף את כלל הנשים. אני יודעת שפעמים רבות אין אפשרות לנשים לתכנן את ההיריון שלהן. אני יכולה להביא את הסיפור האישי שלי, אחרי שהרופאים אמרו: אף פעם לא יהיו לך ילדים. אז זאת המציאות המורכבת שאנחנו חיות בה, הנשים, לא משנה מה, לא מספיק מה שאנחנו עוברות. אני לא רוצה לפתוח פה את כל המשנה, כמה הנשים לוקחות על הכתפיים שלהן, ולא משנה איפה הבעיה. הבעיה, אם הייתה במערכת הבריאות או אם הייתה במערכת הרווחה או אם הייתה בגוף האישה או בגוף של מישהו אחר, תמיד נופלת עלינו כנשים. ולכן, החובה של המדינה, של הממשלה, של החברה, לדאוג שיהיה יותר נוח לאותן נשים לעבור את התהליך הזה ושתהיה להן את האפשרות והפניות לטפל בנולדים הרכים. כולי תקווה שלא ירחק היום שאכן נוכן לתת חופשת לידה מספיקה, שישה חודשים לפחות, שאימא תהיה בבית עם הילד שלה, בתשלום, ולא רק לתת את האפשרות שהיא יכולה להיות בבית במשך שנה אבל לקבל בעבור שלושה חודשים. אנחנו יודעים שבעידן הזה זה בלתי אפשרי שיהיה רק מפרנס אחד בתוך המשפחה. אם אנחנו רוצים באמת להגיע למקום של רווחה אמיתית לכלל האזרחים, אז אנחנו צריכים לאפשר לדבר כזה לקרות, ומהר מאוד. תרשו לי, אני רוצה לבקש מכל אחד ואחת שיושבים כאן, ולא משנה מאיזה צד ומאיזו מפלגה אנחנו: אנחנו מדברים כאן על האימהות שלנו, על האחיות שלנו, על הילדים שלנו, על התינוקות שיבואו וירבו, בעזרת השם, ושיהיו מבורכים. דבר אחר שאני חייבת לציין פה, כשאני עומדת על הדוכן הזה: אני לא יכולה להתעלם ממה שקורה ברגע זה בנגב, ואני לא יכולה להתעלם גם מהמאמצים הכבירים שנעשים בבית זה כדי להגיע לפתרונות שמכבדים את כלל האנשים. אז מי ייתן שאכן ניתן לתקווה של כולנו, שבתוכנו, גם לאלה שיבואו אחרינו, שיחיו חיים מכובדים. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת ח'טיב יאסין. אני מזמין את חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי. ג'ידא, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני לא באמת מאמינה שאני צריכה להגיד את זה, אבל אם במקרה מישהו לא יודע, נשים לא יודעות את העתיד מראש, ואין לנוsuper power בכל מה שקשור לזמן שנכנסים להיריון. נוסף לזה, בתור אימא לשני ילדים, אני אומרת לכם שחופשת לידה היא הכול, אבל הכול, מלבד חופשה. עכשיו, כשכולנו יודעים את זה, הגיע הזמן שנפסיק לפגוע בהמון נשים רק בגלל שלא הצליחו לחזות מראש מתי הן ייכנסו להיריון. במקום זאת, עלינו להתחיל לתמוך באותן אימהות צעירות ולעזור להן. כיום, על פי החוק במדינת ישראל, אישה זכאית לדמי לידה מלאים של 15 שבועות רק אם הועברו על שמה דמי ביטוח לאומי ב-10 מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע. לעומתה, אישה אחרת, שלא מצאה עבודה בזמן והספיקה לעבוד 6 9 מתוך ה-14, כן תהיה זכאית אך ורק למחצית מדמי הלידה ולתשלום של שמונה שבועות בלבד. מצב זה פוגע בנשים אשר לא הספיקו לעבוד את מספר החודשים הדרוש לפני הלידה. הבנתם? אנחנו מענישים נשים. למה? למה אנחנו מענישים נשים? כי הן לא ידעו עשרה חודשים מראש שהן הולכות להיכנס להיריון. המצב הזה הוא אבסורד. כאשר אנחנו מביאים בחשבון שחופשת הלידה בישראל היא קצרה מדי, תשוו את זה למה שקורה במדינות סקנדינביה, ובוודאי כשאנחנו מביאים בחשבון את החשיבות הקריטית שלה להתפתחות התינוקות. חשוב לציין כי נשים שלא מגיעות למכסת החודשים לא עושות את זה בכוונת מכוון. לרוב דווקא נשים אלה זקוקות לעזרה גדולה יותר, והקושי במציאת עבודה נובע מאפליה מגדרית בשוק התעסוקה, שבו נשים עדיין מרוויחות, כן, מרוויחות 68 אגורות על כל שקל של גבר. אני לא מאמינה שכל שנה אנחנו אומרות את המשפט הזה, שנשים עדיין מרוויחות 68 אגורות על כל שקל של גבר. נא לסיים. אני רוצה לסיים ולומר את הדבר הבא: אישור החוק הזה הוא צעד מוסרי ונכון, כזה שיעשה צדק עם נשים רבות מכלל החברה. תודה רבה. תודה רבה. ישיב לשתי הצעות החוק שר הרווחה מאיר כהן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חברת הכנסת אימאן ח'טיב, אנחנו משתתפים כולנו בצערכם. אני חייב להגיד שנסענו לעראבה והכרנו משפחה מרתקת. אלוהים, שתהיה נשמתה בגן עדן. אישה טובה, האימא שלכם. שמענו סיפורים, איך היא גידלה משפחה לתפארת. חברות וחברי הכנסת, חוק הביטוח הלאומי קובע כי מבוטחת תהיה זכאית לדמי לידה לתקופה של 15 שבועות אם שולמו בעדה דמי ביטוח לאומי לתקופה הנדרשת בחוק. מבוטחת שלא הספיקה לצבור את התקופה הנדרשת בעבור תשלום דמי לידה מלאים, זכאית לדמי לידה לתקופה של שמונה שבועות. הצעת החוק הזו מבקשת להאריך את תקופת הזכאות לדמי לידה לנשים שלא הספיקו לצבור את התקופה הנדרשת בחוק לשבוע נוסף: במקום שמונה שבועות, תשעה שבועות. על פי נתוני מינהל המחקר של הביטוח הלאומי, עלות ההצעה מוערכת בין 4 ל-7 מיליון שקלים, ומצד שני זה יאריך את הזכאות של 3,600 יולדות מדי שנה, שזה דבר מבורך. גם אני במשרד הרווחה וגם הביטוח הלאומי תומכים בהארכת חופשת הלידה וכן בחלוקתה בין האם לאב, וסבורים כי הארכת חופשת הלידה, הגם שמדובר בחופשה מקוצרת, יכולה לתרום לקשר בין הילוד לאם ולהבטיח את בריאותו ורווחתו של הילד. חברות וחברי הכנסת, אני מודה למציעות החוק, שמקדמות את הנושא החשוב הזה. כמובן, מגיעה תודה גם לשר האוצר על היותו קשוב לנושא ועל תמיכתו בקידום הצעה חשובה זו. אני קורא לכם להצביע בעד ההצעה בקריאה טרומית. תודה רבה. תודה רבה. אני רוצה להבין, אנחנו מצביעים על כל הצעות החוק של הביטוח הלאומי? לא, כל חוק בפני עצמו. מבקש להתנגד לחוק דוד אמסלם. בבקשה, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, אני מתנגד לחוק, בגלל שאתם עושים מה שנקרא כאן איפה ואיפה. אתם לא מקדמים חוקים של הקואליציה שהם טובים, אז אין לנו שום סיבה להתחבר איתכם. אבל כבוד השר, אני רוצה להגיד לך משהו. כבוד השר, תקשיב, אירוע שקרה לי. שר הביטחון כבר שנה וחצי מעכב חתימה על מינויו של מנכ"ל התעשייה האווירית, ומדוע? בגלל שמר אשל, המנכ"ל שלו, רצה להביא מישהו מחיל האוויר, ולא רצו, לא מתאים. הדירקטוריון עשה ועדת איתור, העביר את זה, בוודאי את הוועדה של השופטת, ועדת המינויים, וכולם חתמו. זה היה כשאני הייתי עוד השר הממונה על רשות החברות. באתי לחתום, אני אומר לגנץ: תחתום. הוא אומר לי: לא, תן לי לחשוב. עוברים שבוע, שבועיים, מתפזרת הממשלה, ועד היום דרך אגב המנכ"ל של התעשייה האווירית, לא חתמו לו שנה וחצי. אני אמרתי: רבותיי, התעשייה האווירית היא לא עוד חברה בישראל. לא שאני מזלזל בחברות אחרות, אבל זאת חברה ביטחונית מספר אחת במדינת ישראל, כלכלית מספר אחת, יש שם 16,000 עובדים, היקפי מסחר בעשרות מיליארדי דולרים. זה שייך לביטחון מדינת ישראל ולקשרים האסטרטגיים של מדינת ישראל עם העולם, עם חלק ממדינות העולם. ועדיין גנץ מתעקש. אני כותב מכתב ליועץ המשפטי, מר מנדלבלוף, לפני חודש וחצי, עונה לי הבחור, מאיר, תקשיב טוב מה עונה לי היועץ המשפטי של מדינת ישראל, שמקבל כמעט 100,000 שקל לחודש, דרך העוזר שלו: תפנה לרשות החברות. כשהוא רצה לבלום אותי עם הדירקטורים, הוא הוציא לי חוות דעת, הוא ודינה זילבר, שניהם, שני התותחים. אני פונה לרשות החברות, כמובן לא עונה, בגלל שזה המצב היום, הפקידים, פני הדור כפני הכלב, עושים מה שאתם רוצים, לא שואלים את האופוזיציה. תכתוב להם שבעה מכתבים, אפילו לא יענו לך על פי החוק. אני מגיש בג"ץ לפני שלושה ימים. בא לי שופט הזוי אתמול בבוקר, ואתה לא תאמין, כבוד השר, אתה יודע מה הוא עונה לי? דחה את העתירה. וואי, שמעתי את הריאיון שלך. מדוע? אין לי זכות עמידה. אני, חבר כנסת ובמשמרת שלי זה קרה, אין לי זכות עמידה. אמרתי לו: תגיד, לכל הג'ינג'ים וכל העמותות האלה שכל יום קיבלת ארבע עתירות מולי כשהייתי השר, דרך אגב, בניגוד לחוק, לזה יש זכות עתירה, יש זכות עמידה. נא לסיים. תסביר לי, מתי הפעלתם את זכות העמידה במדינת ישראל 40 שנה אחורה? אני שר, אני חבר כנסת. דרך אגב, אני שופרו של הציבור, אני נבחר על ידי הציבור. תודה, חבר הכנסת אמסלם. אני, התפקיד שלי, הרי חלק מהתפקיד שלי זה לבקר את המערכת המבצעת. עלק שופט. אמרתי, אם לא שתה, לפני שכתב, איזה בקבוק ויסקי, אל תקרא לי דודי. תודה. לא מתבייש? זה בית המשפט העליון שאת כל היום, איך אמרתי? תגיד לי מי העותר ואני אגיד לך מה הליצנים האלה יעשו. תודה רבה. ותמשיכו להלל אותם, לשבח אותם, להאליל אותם, תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם.  לעשות אותם אלוהים, לעשות אותם ברמה של סוקרטס ואפלטון. תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם. אלה אנשים בינוניים ומטה, אנשים פוליטיים. שמעו "אמסלם דוד", אמרו: לא חשוב, תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם. איך קוראים לו, השופט מינץ? אני מציע לך להתפטר עכשיו. אתה, אפילו למבוא, תודה. תודה, חבר הכנסת אמסלם.  למבוא לשנה א' במשפטים לא היו מקבלים אותך. תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה. אמסלם, זה שופט מתנחל. זה מה שקורה. אני מזמין את חבר הכנסת אוריאל בוסו, שמבקש גם הוא להתנגד. בבקשה. בדיוק בגלל זה, למנות שופטים,  אתם השתלטתם, מבצעים את מה שאתם רוצים. זה מה שעשיתם וזאת התוצאה. אתם רציתם לצמצם,  כמובן שגם אתה רוצה להתנגד להצעת החוק הזאת, אבל בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שאפשרת לי להביע את דעתי. את התנגדותך. את התנגדותי, ואת הדעה שיש לי על נושאים נוספים שעל סדר-היום. לא, הנושא זה רק התנגדות. אם אתה לא מביע התנגדות אני צריך להוריד אותך. קודם כול, אני חושב שללא ספק הצעת החוק היא חשובה, לסייע בנושא היולדות ודמי הלידה, אבל כנראה שלא פתחו את זה בצורה מאוד מאוד מפורטת ומסודרת לעוד בעיות אחרות שנמצאות בקריטריונים של אנשים שלא יודעים באמת, איך אומרים, לפרט אותם. אני מקווה שבמהלך הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית הנושא יהיה יותר מסודר. אבל, אדוני היושב-ראש, אני שמעתי שאתמול נולדו פה רעיונות, אתמול ושלשום, של ממונה הקורונה, שהתחיל להתבטא בנושא הילולת הבבא סאלי, וראש הממשלה בזלזול אומר: תנהיגו שם תו ירוק ותדאגו לי גם לברכה. אירועי סוף השנה האזרחית שמתקרבים, שהם סכנה אמיתית להידבקות המונית, אף אחד לא דיבר על זה. אבל כנראה מחפשים את התורן הקורבן שיסביר את העלייה בתחלואה, אז מדברים על הילולת הבבא סאלי, שמאות אלפי מאמינים ויהודים מסורתיים וכלל עם ישראל רוצים להשתטח. אירוע שמתפרס על פני שלושה-ארבעה ימים בשטח פתוח. "תעשו תו ירוק". איזה זלזול. לסגור את ההילולה או לצמצם אותה. אין לכם מה לעשות? זה הדבר היחיד שאתם מבקשים לדבר על אירועי הקורונה? חשבתי שאתמול הממשלה תצא באזהרה לקראת אירועי סוף השנה, ההדבקה ההמונית שצפויה במועדונים, בחגיגות, לרקוד ולהיות ביחד שעות. לא, אף אחד לא מדבר על זה בכלל. אבל מה מסוכן? הילולת הבבא סאלי. תתעסקו במשהו אחר, תתעסקו בדברים אחרים. אבל אתה יודע מה? גם ככה אף אחד לא מתייחס לא לאזהרות ולא לשום דבר שראש הממשלה אומר, כי אין לו שום משילות ואין לו שום החלטה, ובסוף חבר כנסת אחד יכול לשנות הכול מאחד למאה. אז גם בנושא הזה אף אחד מאזרחי ישראל לא יקשיב לו. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת בוסו. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות על שתי הצעות החוק. ראשית נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, תנאי זכאות לדמי לידה), של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, שמספרה 2519. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, תנאי זכות לדמי לידה), התשפ"ב 2021 לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. בעד, 30, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה הטרומית ותעבור להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה. נעבור להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, תנאי זכאות לדמי לידה), של חברת הכנסת ג'ידא זועבי, שמספרה 546. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, תנאי זכות לדמי לידה), התשפ"א 2021, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. בעד  29, אין מתנגדים ואין נמנעים. אנחנו מודיעים לפרוטוקול שגם השרה מרב מיכאלי תומכת וגם ווליד טאהא וגם אוסאמה סעדי, אך התוצאה אינה משתנה. גם היא תעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת.  חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-הים, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), שלוש הצעות חוק שנומקו לפני שבוע ושבועיים: אחת שמספרה 2176, שנומקה ב-22 בדצמבר, אחת, 217, שנומקה ב-15 בדצמבר, ואחת, 712, שנומקה גם כן ב-15 בדצמבר, של חברות הכנסת מירי רגב, קרן ברק ואתי עטייה. אני מזמין את שר הרווחה לעלות ולהשיב על הצעות החוק האלה. בבקשה, אדוני מאיר כהן. בבקשה. היושב-ראש, אני מבקש, ירדנה, אני מתנגד לחוק הזה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני השר, הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי סטודנט שאינו עובד, או עובד עצמאי הלומד במוסד לימודים מוכר בארץ ובחו"ל, ישלם דמי ביטוח מופחתים בשיעור שיקבע השר, וזאת על מנת להקל על אוכלוסייה זו ולעודד רכישת השכלה גבוהה. ינון, ינון, לא תצא לטיול, תפסיק להפריע. ראוי להדגיש כי כבר כיום הכיר המחוקק בחשיבותה של ההשכלה הגבוהה והעניק לאוכלוסיית הסטודנטים הלומדים בישראל הקלה בתשלום דמי ביטוח ביחס לאוכלוסיות אחרות שאינן עובדות. סטודנט כיום משלם דמי ביטוח לאומי בסכום מזערי העומד על שליש מהסכום למי שאינו עובד, בסך 24 שקלים בחודש, לעומת מבוטח שאינו עובד, אשר משלם דמי ביטוח בסך 73 שקלים. אציין כי יש רצון אמיתי לקדם את הנושא במתווה יעיל בהסכמות המציעים השונים, מה עם בחורי הישיבות, אדוני השר? שנייה. יש רצון שלי כשר הרווחה והביטחון החברתי, וכמובן בהסכמתו של שר האוצר וברצונו. בימים אלו ממש אנו ממשיכים בעבודה מקצועית שאותה התחלנו עם הצעות החוק הקודמות שעלו בקריאה טרומית בחודש האחרון. אזכיר כי על פי נתוני הביטוח הלאומי ישנם כיום כ-84,300 סטודנטים בשנה שאינם עובדים והם לומדים במוסדות מוכרים להשכלה גבוהה בישראל. באשר לסטודנטים הלומדים מחוץ לישראל, על פי אומדן זהיר מדובר בכ-20,000 סטודנטים נוספים. חברות וחברי הכנסת, אני קורא להעביר את הצעות החוק הנדונות בקריאה טרומית בכפוף להתניות של ועדת שרים לענייני חקיקה. נמשיך בעבודה המקצועית שאותה התחלנו, ובעזרת השם נעשה הכול, ואת זה אני אומר לכל חברות הכנסת ולכל המציעים, כדי שזה יחזור לשולחן כבר במושב הזה. תודה רבה לכם על ההצעות הטובות. תודה. תודה רבה. ביקשו להתנגד להצעות החוק כמה חברי כנסת. ראשון המתנגדים, חבר הכנסת דודי אמסלם, בבקשה. היושב-ראש, למי קראת? לדודי אמסלם. אני הייתי לפניו. לאיזו הצעת חוק? של מירי רגב. אבל גם דודי אמסלם ביקש למירי רגב. אני לא מתווכח עם דודי. שאלתי לאיזו הצעת חוק, שניכם אמרתם: למירי רגב. יש שלושה חוקים, אני יכול להתנגד לכל אחד מהם? אני צריך לדעת, לא, אני שואל. אני עובד בצורה מסודרת, אדוני. אני שואל שאלה מבחינה חוקית. מבחינה חוקית אפשר להתנגד לכל הצעת חוק. לכל חוק אחד מתנגד, אבל, יכול להיות גם שכמה אנשים מתנגדים. אני יכול להתנגד גם לשלושתם, נכון? נכון. יפה. אני מתנגד רק לאחד. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר מאיר, המשך העלילה. אני חושב שיש טעות בחוק הזה. החוק בכללו הוא נכון, אני חושב שסטודנט במדינת ישראל לא אמור לשלם דמי ביטוח לאומי. אין לו גם מקורות, צריך להבין. אבל אלה שלומדים בחוץ לארץ, רובם מאחינו מהפזורה, מה שנקרא. ויש גם הרבה סטודנטים שלומדים בחוץ לארץ, שאני מניח שלהורים שלהם יש הרבה מאוד כסף והם לא נמצאים בארץ. הם באותה תקופה לא עושים מילואים ולא עושים שום דבר. לכן, אני חושב שזה לא נכון שלא ישלמו. לי חשוב קודם כול שהסטודנטים הישראלים לא ישלמו. וחבר הכנסת השר מאיר כהן, הנושא באמת חשוב. וגם אתה גפני. תן לי שתי דקות ואל תדברו. לא, אתה יכול לשבת שם. ואני מספר לכם, למי אני עותר? גם נגד מנדלבליט. ומה השופט אומר? שטיין, עלק שופט, יענו שמרן. רק שכח, מאיר, הם החליטו להיות שמרנים רק במשמרת שלנו, מה שמתאים. אתה מבין? הוציא את זכות העמידה מהבוידם. כבר 40 שנה אין זכות עמידה, אחרת כל עמותות השמאל היו מתפרקות. הרי הן מתפרנסות מזה, מאות אנשים מתפרנסים. הרי השופטים בבית המשפט העליון מתקשרים לג'ינג'י, אומרים לו: תגיש את העתירה. ואני עותר גם נגד מנדלבליט. ואני שואל: רק רגע, מר מנדלבליט לא רואה? הרי איפה שהוא לא נכנס, אני אמור לעשות את העבודה. ותבין טוב מה הם אומרים לי, הצדיקים הגדולים האלה, מאיר, כבוד השר, אומרים לי שלי אין זכות עתירה, ואפילו לא כיתבתי או ביקשתי שגם אותו מנכ"ל יצטרף. אמרתי להם: חבר'ה, אני לא מכיר את המנכ"ל הזה. מעולם. פעם אחת ראיתי אותו בתעשייה האווירית. כשהוא היה סגן עשינו סיור שם עם כל רשות החברות. לא יודע מי זה. הרי אני עשיתי את זה לשם שמיים, אמיתי, לא עניין אותי כלום. אבל בשמאל, איך אמרתי? זה האנשים הכי אלימים, הכי אנטי-דמוקרטיים, הכי בזויים, הכי שחצנים. הם חושבים: אמסלם דוד, איך שמינו אותי, ישר בדה-מרקר או בגלובס, שני עמודים: 860 ג'ובים אמסלם דוד הולך לפזר לחברי מרכז הליכוד. למה? אנחנו עגלים, אנחנו לא יודעים למנות כלום. אנחנו מלחכי עשב. אני הכול. אני יכול להביא מנכ"ל לתעשייה האווירית? אני? אבל גנץ? אשל, מלח הארץ. מה אתה מבלבל את המוח, אמסלם דוד? זו המדינה של אבא שלהם. ומינץ, המדינה גם של אבא שלו. הוא ביחד איתם. אתה יודע, זה ביזיון לאינטליגנציה. אתה שופט? אתה מאמין? מי מאמין למה שכתבת? אני רק רוצה לתקן אותך: הוא לא שתה בקבוק ויסקי, חשבתי על זה, זה היה ערק איילות עם אקסוס בפנים. תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. גם חבר הכנסת משה ארבל ביקש להתנגד להצעתה של חברת הכנסת קרן ברק. בבקשה. אני אתייחס לזה. אוקיי, חברי הכנסת המציעים יכולים כמובן להגיב. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת מירי רגב, חברת הכנסת מירי רגב, העיקרון של הצעת חוק הוא באמת חשוב, ואני אומר את זה כסטודנט. אני היום סטודנט לתואר שלישי במשפטים. אני לא אהיה זכאי כי הצעת החוק מדברת כמובן לפי מבחן הכנסה ולסטודנטים לתואר ראשון. יחד עם זאת, אנחנו צריכים לדעת שלא רק סטודנטים במוסדות להשכלה הגבוהה נמצאים במצוקה הזו, אלא גם הנדסאים והנדסאיות שלומדים לא לתואר. וזה בעיקר פריפריאליים, בעיקר אוכלוסיות מוחלשות, שלא יכלו להיכנס לשערי ההשכלה הגבוהה, לאקדמיה. גם בחורי הישיבות. כן, לא צריך להפלות אותם בתשלומי ביטוח לאומי גבוה מדי. ולכן, אני חושב שהצעת החוק הזו היא בעיקרה רגל בדלת. היא באמת הליכה למסלול נכון, אבל במתכונתה הנוכחית אני כמובן ביקשתי לעלות ולהתנגד אליה, כי חשוב מאוד שנהיה ממוקדים ביחס לאוכלוסיות מוחלשות, שכן, אפילו לא הצליחו לעבור את המבחנים הראשונים כדי להיכנס לאקדמיה, לא מבחנים פסיכומטריים, והלכו ללמוד הנדסאי וטכנאי, וגם להם בהחלט מגיע. אי-אפשר באמת, במעט הזמן שנותר לי, אדוני היושב-ראש, שלא להתייחס לתהליכים שקורים היום. מנהל הסיעה שלך מתאר מציאות קשה מאד בנגב, כשבאמת מאות לוחמים מגיעים ומבקשים לעצור את פעילותה של קק"ל, מה שאבותינו עוד בחוץ לארץ מדי הדלקת נרות היו שמים שקל, מטבע, באותה קופה כחולה היסטורית של הקרן הקיימת לישראל. הקרן הקיימת לישראל מבקשת לנטוע עצים בנגב. יש לי קושי עם זה שהפעולה הזו מתבצעת בשנת השמיטה. לא נכון שזה יתבצע בשנת השמיטה. למרות היתר המכירה, יכלו להמתין עם זה. אבל המאבק בהתנגדות, והתגובה הקשה מאוד של משטרת ישראל כנגד אזרחי ישראל הבדואים בנגב, אני אומר לך בוודאות, ניכר, באמת ניכר, חסרונו של חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אין לי ספק שאילו הוא, זיכרונו לברכה, היה יושב כאן בכנסת, האלימות המשטרתית שהייתה בתראבין, האלימות המשטרתית שמתחוללת בנגב בשעות הללו, בימים הללו, לא הייתה מתאפשרת. אתם מאפשרים לשר עמר בר לב ולאנשי משרדו להתייחס לאזרחי ישראל הבדואים בנגב כאילו היו אויבים, ממש במצב לחימה, עם כוחות רבים מאוד. המציאות הזו היא לא נסבלת. זו מציאות שפוגעת בסופו של דבר בבני אדם שמבקשים לחיות את חייהם ואתם הפקרתם והזנחתם אותם. תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. הוא גם ביקש להתנגד להצעתה של חברת הכנסת חוה אתי עטייה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק כשלעצמה היא הצעת חוק ראויה כאשר מדובר על סטודנטים שסך כל הכנסות הוריהם הן בסדר גודל שמקשים מאוד עליהם לשלם דמי ביטוח לאומי, לפטור אותם מתשלום דמי ביטוח לאומי. חסר בחוק הנושא של המקבילים שלהם שלומדים בישיבה, שלומדים לרבנות, שלומדים לדיינות או שלומדים דברים מהסוג הזה, והכנסות הוריהם אינן גבוהות באותו קריטריון. יש צורך להוסיף את העניין הזה, מכיוון שאחרת כאילו מי שלומדים לימודים באוניברסיטה הם ראויים והם זכאים לקבל את הפטור מביטוח לאומי, אבל אלה שלומדים לימודי תורה, אלה שלומדים לימודי רבנות ואלה שלומדים לימודי דיינות או מקצועות דתיים הם אינם זכאים, אפילו שהם עומדים בקריטריונים. ולכן, אני חושב שהעיקר הזה חסר מן הספר. אבל אני רוצה לומר עוד דבר. אנחנו הגענו למצב שמאוד מאוד מזלזלים בלימודי תורה. הממשלה הזאת מאוד מאוד. אנחנו שמענו הבוקר איך שישראל ביתנו והשר יועז הנדל, ונדמה לי שגם מתן כהנא, אומרים שצריך לפטר את הרב הראשי בגלל שהוא מתנגד למתווה הגיור שהיום יעלה פה לדיון. הרב הראשי, שהוא נשיא בית הדין הרבני הגדול, שהוא איש המקצוע בעניין הזה, אומר: אני מתנגד למתווה הזה. אז אומר ליברמן שצריך לפטר אותו. חתיכת חצוף שכמוהו. על גבול האנטישמיות ללכת להגיד על רב שרוצים לפטר אותו בגלל שהוא אומר את דעתו ההלכתית. זה תפקידו. מה למד ליברמן? חוץ מלגנוב, מה הוא עוד למד? מה הוא עוד יודע? מה יודע יועז הנדל? הוא בא ואומר: הוא פקיד שצריך לעשות מה שאומרים לו. הרב הראשי לא יעשה מה שאומרים לו. הרב הראשי יעשה את מה שהתורה מחייבת אותו. כבר היה במדינות בעולם שרצו לחייב רבנים להחליט או להודיע או לפסוק על פי מה שהשלטון רצה. הרב לאו לא יפסוק על פי מה שאתם רוצים. הוא יפסוק רק על פי מה שהתורה אומרת, רק מה שאת התורה מחייבת. ואתם, אפסים שכמותכם, תורידו את הנעליים מהרגליים שלכם לפני שאתם מדברים על רב ראשי. פרחחים. תודה, חבר הכנסת משה גפני. חברת הכנסת מירי רגב, את רוצה להגיב? חברת הכנסת מירי רגב, את רוצה להגיב? כן. בבקשה. חברת הכנסת קרן ברק, גם את רוצה? כן. כן? בטח. ואת? לא. אז אוקיי. תודה לך, כבוד היושב-ראש. ראשית, אני רוצה להודות לוועדת שרים לחקיקה ולשר מאיר שנמצא כאן, שר הרווחה. אני חושבת שהצעת החוק הזאת היא הצעה טובה וחשובה. צריך יהיה כמובן לעשות את החידודים האפשריים. אני תומכת במה שאמר כאן גם משה ארבל, ובמה שאמר כאן גם דודי. צריך לראות שלא נותנים רק לאוניברסיטאות. גם אתה בא מהפריפריה, מדימונה, ואתה מבין את המצוקה של האנשים שלא מתקבלים לאוניברסיטאות בגלל הקריטריונים המאוד מאוד גבוהים שיש להם. אתה יודע איזו ההסללה יש בעניינים האלה. ולכן צריך לראות איך כן עוזרים לאנשים ולאזרחים במכללות, לסטודנטים במכללות גם כן, לעומת אותם סטודנטים שמגיעים מחו"ל. זאת אומרת, צריך לעשות את ההבחנה, קודם כול עניי ביתך. אז קודם כול, מי שלומד כאן ואחר כך מי שלומד בחו"ל. ומי שלומד כאן, זה באוניברסיטאות ובמכללות, כדי באמת לאפשר הסטודנטים והסטודנטיות שלנו ללמוד. החינוך זה הכלי שלהם כדי להצליח בעתיד. אני מקווה שההצעה הזאת היא לא כדי לעשות וי, אלא באמת כדי לקדם אותה, ועוד במושב הזה נוכל להביא בשורה לסטודנטים ולסטודנטיות ולבטל להם את דמי הביטוח הלאומי. אני רוצה אז להודות לכם. אני רוצה גם להגיד איזושהי מילה על הממשלה הרופסת הזאת, שמרכינה את ראשה בפני הטרור לשחיטה. איך בני גנץ לא הזמין אותך לפגישה עם אבו מאזן, עבאס? באמת, זה כל כך לא בסדר מצידו. הוא היה צריך להזמין אותך לראס אל-עין, לתת לך שם הביצה, לאכול איזה משהו. רמטכ"ל של מדינת ישראל לשעבר, ששולח את החיילים היום כשר ביטחון להתמודד מול טרוריסטים, מביא אליו את אבו מאזן הביתה, בגניבה, ושותה איתו קפה. אותו אחד שמעודד טרור. אותו אחד שמעודד שהידים. אותו אחד שרוצה ומחלק כסף לאותם מחבלים רוצחי ישראלים. תגיד, לאן הגענו? לאן הגענו? ממשלה רופסת, שתביא בסופו של יום את אוסלו ג' ואת חיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. זה מה שקרה עם ברק וערפאת, אחרי שהוא אירח אותו בבית התחילה האינתיפאדה השנייה. אני קוראת לאלקין, לבנט, לאילת המתחסדת ולגדעון סער, הכפיים הם לכם. זה שבעצם עבאס מנהל אתכם ואבו מאזן עכשיו מנהל אתכם, ואתם מרכינים את הראש בפני הטרור, זו בושה אחת גדולה. יריקה בפרצופם של חיילים ומשפחות השכול. אני אומרת לכם, אנחנו נצא לרחובות ולא ניתן לכם לעשות את המעשה המבזה והמבייש הזה. תתביישו לכם. חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה. מירי, גם נותנים לך חוק, גם ממורמרת? את גרה בראש העין, לא? איפה גנץ גר. בגלל זה אמרתי, ראס אל-עין, הכניסו לכם שב"חים.  שב"חים נכנסים לתוך הבית, מטר מהבית שלי. היה אומר לי, הייתי מביאה לו איזו עוגה. נכון. היית מביאה איזה אוכל. למה לא? הוא אכל גפילטע פיש, מסכן. הייתי מביאה איזה משהו טעים. צודקת, מירי. הם אכלו. את צודקת. אני חושבת שבפעם הבאה שבני גנץ עושה פגישות אישיות בבית, הוא חייב לעדכן את מירי רגב. חייב. לא. גם אביא לו עוגה. לפחות העוגה תהיה אפויה. כן. זה מה שאני אומרת. אצלו העוגות לא אפויות. אבל בפגישה הבאה מפה תצא קריאה, שאם בני גנץ מארח אצלו, שיקרא למירי שגרה בשכנות. אה, יש לנו להצביע על החוק. שכחתי. זה חשוב. מה היא הולכת? צריך להצביע על החוק. בלבלת אותי, מרגי. מירי גם רוצה לפגוש את אבו מאזן. לא. היא דיברה על פגישות אצל, זה לא הפגישה עם אבו מאזן. אלה פגישות אצל בני גנץ. זה המפתח. טוב. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, תודה רבה לשר מאיר כהן. הוא לא נמצא כאן כבר? רציתי באמת להודות על התמיכה בחוק החשוב הזה. אני מדברת פה גם בשם חברתי חברת הכנסת אתי עטייה. הגשנו את החוק הזה לפני שבועיים. לכן אני, והיום מירי, כמובן. אני חושבת שזה חוק חשוב מאוד, שיש בו, כבוד היושב-ראש, אין שר במליאה. אה. אז מההתחלה אני צריכה. אין שר במליאה. תמשיכי. תמשיכי. יש פה שר. יש פה שר. הינה, הוא בדיוק מולך. יש פה. איך לא רואים אותו, את יועז? יש את השר יועז במליאה. השר שדנה אינטרנשיונל, לחזור על מה שהיא אמרה לך או שאפשר לוותר על המחמאות שניתנו לך?  אתה צריך לצפות. אני מאז שמרב נמצאת בגולדסטר היום, אני צופה גם בגיא פינס. הבנת? גם בזה לא יודעת, מירי, מירי, פה היה, פה היה מקום של סיבים, כן. לא. אבל הוא קיבל תמיכה, במונחים אחרים, מעולם התרבות. אני שמח שהליכוד, הוא הביא את הסיבים למדינת ישראל, הדוגמן. חבר'ה, אם יש לליכוד זמן לצפות בגיא פינס, מצבנו טוב. אתה יודע באיזה שעות. זה משודר בשידור חוזר. אני מקווה שאתה יודע שזה בלילה. בחיי היום-יום, בכל מקרה, תודה רבה על התמיכה בחוק. זה חוק חשוב. שהוא תחילתו של צמצום הפערים בחברה הישראלית. הטענה שלנו היא שההשכלה היא זאת שמצמצמת פערים. אם אנחנו מורידים מהסטודנטים את העול הזה, שיושב להם על כתפיהם, והעול הזה הוא כזה, שבנוסף לזה שהם צריכים לממן את שכר הלימוד במוסדות, שזו גם עלות, ולפעמים גם שכר דירה, אז לפחות את האירוע הזה של מדינת ישראל, שתגיד לו: לא רק שלא תצטרך לשלם לנו, אנחנו בעצם אומרים לך ותלמד. אם מדינת ישראל מבינה שההשכלה חשובה, זו הדרך של מדינת ישראל לעודד את ההשכלה. להגיד: את התשלום בעבורנו לפחות, אנחנו פוטרים. גם אם לא מדובר פה במיליונים וגם לא מדובר בעשרות אלפי שקלים, אלא במאות ואלפי שקלים בודדים. עדיין, זו דרך של מדינה לומר לאזרחיה: השכלה היא חשובה, לכו ללמוד. את החלק שלנו בהשכלה אנחנו נותנים לכם. אל תשלמו לנו. ככה נוכל ליצור חברה שוויונית יותר, מתוקנת יותר. בשורה גדולה מאוד לחלק מהאוכלוסייה. כן. תודה. ולכן אני מודה לממשלה שהיא תומכת בחוקים האלה, ומבקשת מכולם להצביע בעד. תודה. תודה, חברת הכנסת קרן ברק. לא, אתי, את רוצה? אוקיי, אתי לא רוצה. תודה. תשובה? עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה, הצבעה. השר רוצה להגיב או, לא פה. הגיב. אוקיי. אז אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים קודם כול על הצעת החוק של חברת הכנסת מירי רגב, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשפ"א 2021. נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשפ"א 2021, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. 36 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית ועוברת להמשך הדיון בוועדת העבודה והרווחה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה השנייה, של חברת הכנסת קרן ברק, הצעת חוק הביטוח הלאומי שהוצמדה להצעה פ/2176. נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים בשל הכנסות הוריהם), התשפ"א 2021, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. אוקיי. 31 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. גם ההצעה הזו מתקבלת ועוברת להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה. אנחנו עוברים להצעה של חברת הכנסת חוה אתי עטייה, שהיא גם הוצמדה להצעת חוק פ/2176. נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים בשל הכנסות הוריהם), התשפ"א 2021, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. 30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. גם הצעת החוק של חברת הכנסת חוה אתי עטייה מתקבלת ועוברת להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה.  אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הפקדות ברירת מחדל לחיסכון ארוך טווח לילד), של חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל. בבקשה, עשר דקות, אדוני. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, שר הרווחה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת משה ארבל, קודם כול, בראשית דבריי, החוק גם שלך. אבל רק לענות לך לגבי ההתנגדות של רע"מ לנטוע בקרקעות של קק"ל בנגב. אתה אמרת שיש בעיה של השמיטה. אגב, אין בעיה של השמיטה. ברגע שרע"מ מתנגדת, זה כנראה שלא, אין לנו בעיה בשמיטה בקרקע נוכרית, וכנראה שזה כבר לא במקום הזה. הבעיה היא שכבשו לנו את הקרקע, אולי לזה אתה מתכוון. תודה רבה.  תודה רבה. אמרתי לו, זה של רע"מ, זה לא שלנו. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הפקדות ברירת מחדל לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"א 2021. תוכנית החיסכון לכל ילד הושקה בינואר 2017. זו תוכנית שהוביל אותה אז השר ליצמן. מטרת התוכנית הייתה להבטיח לכל ילדי ישראל חיסכון ארוך טווח מינימלי, שישמש אותם בהגיעם לגיל 18 ויעזור להם בתחילת דרכם כבוגרים. מטרתה המשנית של התוכנית הייתה צמצום הפערים של הדור הבא בישראל. מינואר 2017, כל ההורים במדינת ישראל התבקשו לבחור היכן הם רוצים שהמדינה תחסוך 50 שקלים בכל חודש עבור ילדיהם, והאם הם יכולים להכפיל את הסכום ולהוסיף עוד 50 שקלים על חשבון קצבת הילדים שאותם הם מקבלים. ההורים יכלו לבחור האם לחסוך את הכסף בפיקדון בבנק, או לחסוך בקופת גמל להשקעה. כלומר, במצב שהכסף, יוכלו לסחור בו גם בבורסה. ההורים בחרו, יש חלק מההורים שיוכלו לבחור בקופת גמל אם הם יידרשו לבחור, ובאיזו רמת סיכון יהיה. כמובן, שמי שקפץ על זה היו הבנקים. זה כסף מאוד אטרקטיבי לבנקים וקופות הגמל. בעיקר, היה בנק הפועלים, זה בצד של הבנקים, אלטשולר שחם בצד של בתי ההשקעות, וגם פסגות במסלול ההלכה. היות שזה כסף שהוא כל כך אטרקטיבי, והיה ויכוח לאן הכסף ילך אם ההורים לא יבחרו באופן אקטיבי היכן לחסוך, אז מה? אז ייתכן שחלק מההורים בכלל לא ידעו, לא הבינו לאן הכסף הולך. גילוי נאות: גם אני לא הסתכלתי, וזה הלך בסופו של דבר לברירת המחדל. בברירת המחדל מה נקבע? שילדים שהיו בגיל 15 ומעלה, כשהתוכנית התחילה, ברירת המחדל יהיה בבנק, כל היתר בברירת המחדל יהיה קופת גמל להשקעה במסלול עם סיכון נמוך, אף שמדובר בחיסכון ל-18 שנה עם הפקדות קבועות וחשיפה לנכסים עם סיכון גבוה יותר כמו מניות, או אג"ח קונצרני שלא מגדילים את החיסכון לאורך זמן. רק נתון שנבין: מתוך 3.3 מיליון חשבונות חיסכון, 1.2 מיליון, כלומר שליש, הם החשבונות שנפתחו בברירת המחדל. שליש הלכו לברירת המחדל, כלומר בלי ברירה אקטיבית של ההורים בתעריף הנמוך, בסיכון הנמוך. ואלה נתונים שגם הנתונים הקודמים של הביטוח הלאומי הראו, בעיקר, שהורים שפתחו וידעו לאן הם הולכים, אלה הורים שהם מבוססים. אלה שהלכו לברירת המחדל אלה הורים פחות מבוססים, פחות משכילים. זה נתון שחשוב מאוד לדעת, כמו שהשר אומר. הורים שבאו ממקומות שהם פחות משכילים, לא ידעו מה לעשות, והלכו לברירת המחדל. לא התייחסו לזה. ואני אמרתי פה בגילוי נאות שגם שלי היה שם, כל ילדיי היו שם. לא ידעתי, לא התייחסתי לזה, ולא נתתי לזה מספיק את החשיבות בעניין. היום, כחבר ועדת כספים, יכול להיות שהייתי בוחר במשהו אחר. אבל באמת, אז לא ידעתי. ואם אנחנו מסתכלים על חשבונות חדשים שנפתחו רק ב-2020, כלומר, לילדים שנולדו בשנה זאת, אז המצב אפילו גרוע יותר. כמעט חצי מהחשבונות, כ-45 אלף נפתחו כברירת מחדל ללא בחירה אקטיבית של ההורים. אם כך, אנחנו יודעים שבעבור ההורים האלה שהחשבון של הילד כיום בבנק, הוא נמצא בברירת מחדל שהסיכון בעצם הוא נמוך. ורק להבין את המספרים. פערי התשואות: בפיקדונות בבנק הריביות הן בין 0% ל-4% זה המקרה הכי נדיב שהיה, וזה לא צמוד למדד. בקופות גמל להשקעה במסלול סיכון נמוך, התשואה הייתה 10% 18% בשלוש השנים האחרונות, ובמסלול בסיכון גבוה, כדאי שתדעו את הנתון הזה, במסלול בסיכון גבוה, 38% 65%. זה נתון שחייבים להבין אותו, כמה כסף אנחנו מפסידים בקופת הגמל או בקופה בסיכון נמוך, שהיא בעצם בברירת המחדל. מה שאני רוצה להגיד, שברירת המחדל בקופת הגמל היא במסלול סיכון נמוך. היא טובה אולי יותר מלזרוק את הכסף בבנק, אבל זה לא ייתן את התשואה הנכונה, את מה שמגיע לילדים שלנו כאשר יגיעו לגיל 18. ילדים שהגיעו ממשפחות מבוססות ומשכילות, יהיה להם יותר, והרבה יותר, בין 38% ל-65% יותר מאשר ילדים שהגיעו מהמשפחות החלשות, המוחלשות. וזה מה שצריך פה לשנות, וזה מה שהצעת החוק באה לשנות, מסלול לטווח ארוך. הצעת החוק של חבר הכנסת משה ארבל ושלי באה לשנות פה, והיא אומרת כך: "החיסכון ינוהל רק בקופות גמל להשקעה ולא בפיקדונות בבנקים". כמו כן, "הורה שלא יבחר היכן יופקדו כספי החיסכון תוך שישה חודשים מיום לידתו של הילד הזכאי, יופקדו הכספים כברירת המחדל במסלול ההשקעה עם סיכון מוגבר בקופת גמל להשקעה עד שימלאו לילד 15 שנים, עם הגיע הילד הזכאי לגיל 15, דהיינו שלוש שנים לפני שהכספים יהפכו לנזילים וניתנים למשיכה, יועברו הכספים כברירת מחדל למסלול עם סיכון מועט בקופת גמל להשקעה על מנת לצמצם את הסיכון להפסדים חדים לפני מועד המשיכה, ומבלי שיוותר זמן לתיקון ההפסדים, זאת, בדומה למודל חיסכון תלוי גיל הקיים בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל לחיסכון" אנחנו מאמינים ברגע שהתוכנית הזאת, החוק הזה יעבור, ויעבור לתוכנית עם חיסכון מוגבר, חיסכון גבוה, זו קודם כל אמירה שאנחנו רוצים שכולם יהיו שווים, והדור של גיל 18 ומעלה, יוכלו ליהנות מיותר כסף. נכון, יש פה סיכון שהוא סיכון מוגבר. אבל מכול הנתונים שהקראתי, וכי בשנים האחרונות אנחנו רואים שהנתון הטוב ביותר בשביל אותם אזרחים, בשביל אותם ילדים, בשביל דור העתיד, החיסכון הטוב ביותר, זה בסיכון המוגבר. לכן, הצעת החוק הזו היא חשובה. פניתי לשר הרווחה, השר מאיר כהן, ואני רוצה להודות לו גם על כך. הוא בדק את העניין עם מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי שמכיר את הנושא הזה, ובירך את העניין הזה. אני גם אמרתי שהמשך החקיקה תהיה כמובן בהסכמה ובשיתוף פעולה, כי בטוח שיש דברים שאני אולי לא ראיתי אותם. יש דברים שצריך להעלות אותם, למשל, אם עכשיו רוצים לשנות כדי שיהיו מוגבלים, כדי שהכסף הזה לא יברח לאיזשהו מקום, והילדים בסופו של דבר יפסידו את זה. אז מה לעשות גם עם כאלה שכרגע קיימים? לכן, זה הגיע בהסכמה. לובי 99 גם הוא פנה אלינו עם ההצעה הזאת, ואני חייב להגיד לו מילה טובה. אתם יודעים, לא בהכול אנחנו מסכימים איתם. אבל יש דברים למען עם ישראל שאני רואה שהם עשו, ולקחתי את זה. אז חייב להגיד להם מילה טובה. דיברתי גם עם משה ברקת, הוא לא שלם עם זה, אבל גם הוא אמר: יש לי כול מיני בעיות עם החוק הזה, אבל נגיע, נראה בהבנה, ובסופו של דבר, כולנו רוצים את הטוב לילדי ישראל, לילדים שלנו. פניתי גם לאלכס קושניר, שעזר ודחף את החוק הזה. אני רוצה להודות לכם. וביחד שנמשיך בשיתוף פעולה. יש דברים שאנחנו משתפים פעולה בהם למען עם ישראל. זו לא הפעם הראשונה שמשתפים. אדוני, כבוד השר. תודה רבה. ותודה רבה לחבר הכנסת משה ארבל, שמצטנע, אבל חלק גדול ונכבד יש לך בחוק הזה. זו רק תחילת הדרך באמת לחוק במלואו שיבוא לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. ישיב שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חבר הכנסת מרגי, ראה, כשיש הסכמות הכול רגוע. אולי אפשר למשוך את זה עד אחר הצוהריים ככה? חברות וחברי כנסת נכבדים, במסגרת חוק הביטוח הלאומי קיים מנגנון שעניינו חיסכון ארוך טווח לילד. מנגנון זה הוא למעשה חשבון נאמנות שנפתח לטובת ילד אשר הוריו זכאים לקצבת ילדים בעדו, שאליו מועברים כספי קצבת הילדים, בחלקם, ומשמשים בעבורו חיסכון נצבר עד הגעתו לגיל 18. הרעיון מצוין, ואנו מברכים את אלה שיזמו את זה בעבר. תכלית חיסכון זה היא לסייע לצעירים ולסייע להשתלבותם וקליטתם בחיי חברה תקנים בהגיעם לבגרות. כיום החוק קובע, כי ניתנת להורה האופציה לבחור אם להפקיד חיסכון זה בקופות הגמל או בבנקים. במקרה שהורה לא בחר אם להפקיד את החיסכון בקופת גמל או בבנק בתקופה של שישה חודשים מיום לידת הילד שזכאי לקצבה, אזי החוק קובע בעבורו אופציית ברירת מחדל: הפקדה של החיסכון בבנקים או במסלול השקעה עם סיכון נמוך. בהצעת החוק הנדונה מוצע כי החיסכון ינוהל רק בקופת גמל להשקעה, ולא בפיקדונות בבנקים. כמו כן, הצעת החוק הנדונה מבקשת, לתקן בחוק הביטוח הלאומי את אופציית ברירת המחדל, כך שייקבעו שני מסלולים: המסלול הראשוני, עד הגעתו של הילד לגיל 15 החיסכון יהיה במסלול השקעה עם סיכון מוגבר, ולאחריו מסלול שני, מגיל 15 עד 18, שבו החיסכון יועבר למסלול השקעה עם סיכון מועט. חברות וחברי כנסת, הצעת החוק אולי נראית לחלקכם מסובכת, ואולי אתם שואלים את עצמכם מה ההיגיון שברירת המחדל תהיה דווקא מסלול השקעה בסיכון מוגבר. אדגיש כי מדובר בהצעה ראויה ביותר, שכן בשל אוריינות כלכלית נמוכה יחסית, דווקא שכבות האוכלוסייה החלשות בחברה הישראלית נוטות שלא לבחור מסלול השקעה מועדף, ולכן ברירת המחדל נפוצה אצלם. המשמעות היא פשוטה: חיסכון ילדיהם צובר עם השנים פחות כסף. כל המחקרים מראים שלאורך שנים התשואות בסיכון מוגבר עולות בממוצע וצוברות סכומים נאים יותר מאשר מסלולים בסיכון נמוך, ובוודאי שמחשבונות הבנקים, שבהם הריבית היא אפסית למעשה, הצעה זו תתרום גם לשכבות החלשות לצמצום פערים בחברה הישראלית ואפילו יכולה לשפר את האוריינות הכלכלית של אזרחי המדינה. חשוב לציין שמגיל 15 עד גיל 18, הגיל שבו מתקרבים למשיכת החיסכון, מסלול ההשקעה יחזור למסלול של סיכון נמוך, במטרה לשמר את הסכום שנצבר, וכך כולם ייהנו. אני מתכוון להביא יחד עם שר האוצר הצעת חוק ממשלתית בנושא עכשיו. הצוותים כבר התחילו. הגשנו את ההצעה הזאת עם מה שאנחנו מציעים, שזה דומה מאוד, לצוותים המקצועיים העובדים עליה. הצעת החוק הממשלתית תתחשב בכלל ההיבטים של הנושא, ותשפיע לחיוב גם על דברים נוספים שהצעת החוק הפרטית אינה נוגעת בהם. להצעת החוק הממשלתית הרחבה נצמיד את ההצעה שלכם, חברי הכנסת, ואני מבקש, קורא לכל הכנסת, להעביר פה אחד את ההצעה הטובה הזאת בקריאה טרומית. תודה רבה לכם. תודה, כבוד השר מאיר כהן.  אתה רוצה? לא, אין מתנגדים. הוא שותף להצעה, אז אין לך זכות. סליחה. אנחנו עוברים להצבעה. אתה מבקש להתנגד? בבקשה, שלמה קרעי. אז תוכל, משה, לעלות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לגופו של חוק אני רוצה לומר, שצריך לעשות ניתוח כלכלי מעמיק: האם 15 שנים זה הזמן שכדאי להשקיע בסיכון מוגבר? אולי פחות? אולי לקבוע איזשהו רף של תשואה מסוימת שבין 10 ל-15 שנים, ורק ברגע שמגיעים לאותו רף, אז עוברים לסיכון נמוך, או כשמגיעים לאותו רף עוברים לסיכון נמוך ולא מחכים עוד שנה-שנתיים? כי הרי כל המטרה וכל הרעיון בסיכון מוגבר זה כי לטווח הארוך השקעה בניירות ערך עם סיכון מוגבר הוכיחה את עצמה. לטווח הארוך זה משתלם, אבל צריך להיזהר שאם הגענו לתשואה גבוהה, למשל אחרי 12 שנה, לעצור שם וללכת לסיכון נמוך יותר כדי שלא נפסיד את זה בשנה-שנתיים שנותרו. זאת אומרת חבר הכנסת אזולאי, אני מסכים עם הרעיון הזה של ללכת לתשואה לטווח הארוך לסיכון גבוה, אבל צריך שיהיה איזשהו מנגנון שבשנתיים, שלוש, בחמש שנים האחרונות של המנגנון של התקופה יבחן מתי כדאי ללכת לסיכון נמוך ולא אחרי 15 שנה. נקודה. ככה לעניות דעתי. זה יהיה בוועדת כספים, אתה מוזמן לבוא. ודאי. אתה איש ועדת הכספים. בלעדיך ועדת הכספים לא נפתחת, ואני משתדל להיות שם לידך. אדוני היושב בראש, אני רוצה לדבר בזמן שנותר לי על עוד דבר. קורה כאן מהלך תודעתי, מהלך מדיני שהוא חרפה לממשלה הזאת. בנט, שקם ואמר שהוא מקים ממשלה עם עשר מעלות ימינה, וחבר הכנסת אורבך וג'וב טוב כלפון ועידית סילמן ואלקין, וכל אלה שאכפת להם כביכול מארץ ישראל, למרות כל מה שעשו עד היום, אנחנו ראינו רק השבוע איך שרת הפנים התקפלה התקפלות מפוארת בוועדת הפנים לווליד טאהא. כל מה שהוא ביקש, עבר. ראינו אותך היום, אדוני היושב-ראש, שהודעת לעצור מייד את כל הפעילות של קק"ל, ומייד כולם נשמעו ועמדו דום. אולי מגיע לך מהאחים המוסלמים בנגב צל"ש, על זה שאתה שולט ככה בממשלת ישראל. אבל אין לי טענות אליך. אתה עושה את מה שאתה רוצה: להפוך את המדינה הזאת למדינת כל אזרחיה ואפילו יותר מכך. לי יש טענה לבני גנץ ולבנט. גנץ אתמול אירח אתמול בבית שלו את מי שהוא הנהג במכוניות המוות בירושלים, שהמחבלים הם רק שליחיו. אבו מאזן מעודד רצח ישראלים ומשלם קצבה למשפחות הרוצחים. הרשות הפלסטינית בראשותו מעודדת ומממנת רוצחי יהודים ביד אחת, וביד השנייה סוחטת את ישראל שתשחרר אותם. את כל הציטוטים האלה רבותיי, אמר לפני שמכר את כל הערכים שלו, הנוכל בנט. כל מה שאמרתי עכשיו אלו מילים שיצאו מהפה שלו. תודה, חבר הכנסת שלמה קרעי. בושה וחרפה לממשלת ישראל שאדם כזה עומד בראשה וששר ביטחון כזה הוא שדואג לביטחונה. תודה. חבר הכנסת משה ארבל, אתה יכול להגיב. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת והמדוברת והנדונה כרגע, מטרתה המרכזית היא להביא לצמצום פערים בחברה. כשאנחנו מדברים על חיסכון לכל ילד, יוזמה חשובה משנת 2017, שקודמה כאן על ידי הממשלה הקודמת, שבאמת הבינה שיש חשיבות רבה לייצר עוגן לכל ילד וילדה באמצעות חיסכון ארוך טווח, הביאה למצב שהחיסכון הזה בעצם, במתכונתו הנוכחית, מנציח פערים בחברה. הוא מביא לכך שכעבור 18 שנה הסכום שנצבר עומד על סביבות 30,000 שקל, וילד ממשפחה שהבינה את היכולת ואת הפוטנציאל בהשקעה בקופות גמל במסלול חיסכון עם סיכוי גבוה, אני לא קורא לו סיכון גבוה, אני קורא לו סיכוי גבוה, יכולה להביא אותו לתשואה של 80,000 שקל. ההבדל בין זה לזה, זה כן תואר ראשון או לא תואר ראשון. ילד פריפריאלי ממשפחה במצוקה, שלא מבינה את המסלולים ואת הזכויות שעומדות לה, ולא יודעת למצות זכויות, תסיים את האירוע הזה עם הסכום שנצבר בבנק, כאשר ישנה שחיקה משמעותית במשך 18 או 21 שנים לערך הכסף, וההפסד הכל-כך משמעותי הוא למעלה מפי שניים, פי 2.5 בממוצע לעומת חיסכון בסיכוי גבוה. אני מברך מכל לב את חבר הכנסת ינון אזולאי, וכמובן גם את חברי הממשלה בוועדת שרים לחקיקה, שלקחו כאן החלטה חשובה לצמצם פערים, והתעלמו מהעובדה שמי שהציע את הצעת החוק הם חברי אופוזיציה. וכפי שייחל העיתונאי שאול אמסטרדמסקי שיקרה נס, קרה נס, זה לא קורה הרבה, אבל אל תבנה על זה, והממשלה אימצה את הצעת החוק החשובה הזו. אנחנו יחד נקדם אותה כדי לייצר מצב שילד, כל ילד, גם אם הוא מקריית שמונה או מחורה בנגב או ממודיעין עילית או ביתר עילית, יוכל לחלום ולהגשים את חלומו. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת משה ארבל. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הפקדות ברירת מחדל לחיסכון ארוך טווח לילדים). נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הפקדות ברירת מחדל לחיסכון ארוך טווח לילדים), התשפ"א 2021, לוועדת הכספים נתקבלה. 28 חברי כנסת בעד. הצעת החוק מתקבלת ועוברת להמשך דיון בוועדת הכספים.  אנחנו עוברים להצעה הבאה על סדר-היום, הצעת חוק לתיקון פקודות פקודת הרופאים. מה?  אוקיי. אז אנחנו נוסיף את חברת הכנסת גבי לסקי, לפרוטוקול, לפרוטוקול, אוקיי. את הצבעת בעד, נכון? כן, בעד. אוקיי. אז נרשם בפרוטוקול. הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (רופא שהורשע בעבירת מין), של חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. ישיב השר עיסאווי פריג'. עשר דקות, גברתי. כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חברות וחברי כנסת, אני מתכבדת להעלות הצעת חוק משמעותית מאוד בעבורי ובכלל. יושב פה השר לשעבר ליצמן, הוא מכיר את עמדותיי ואת מאבקי בתחום, וגם הוא היה שותף לחלק מהשינויים שעשינו במערכת, שינויים שעדיין צריך להמשיך ולקדם. ואני שמחה שיושב-ראש מפלגתי, שר הבריאות, השר ניצן הורביץ, תומך בהצעת החוק. אני רוצה להתחיל בעדות באמת קשה: הייתי בת 19 כשנתקלתי ברוע האנושי במלוא תפארתו, כשרופא הנשים שהלכתי אליו, אנס אותי ועשה בי מעשים מגונים. הוא ניצל את סמכותו, את יחסי הכוחות בין מטפל למטופל, רימה אותי לחשוב שמה שהוא עושה הוא חלק מטיפול לגיטימי. לא העזתי לפקפק בו, כשביצע בי את פשעיו. לא העזתי לחשוב שהוא האדם שירצח את נפשי בדקות, יהפוך אותי לנכה רגשית, ויסמל את קץ היותי בחורה נורמטיבית, בעלת חלומות ושאיפות, ואמונה מלאה באנושות. העדות הזאת מצטרפת לעשרות עדויות קשות ומזעזעות, שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, על נשים שמגיעות לרופאים. נשים, הן יכולות להיות דתיות, חילוניות, מוסלמיות, יהודיות, באמת מכל הקשת, עדויות כל כך רבות, בגילאים שונים, שמגיעות לבדיקות גניקולוגיות רפואיות אצל רופא ולצערנו הרב פוגעים בהם פגיעה מינית. מספרת מלכה, שבשנת 2018 הגיעה בגלל סיבה רפואית לבדיקה שכזאת ועברה פגיעה מינית, בגלל שהיא לא הבינה בכלל, לקח לה זמן להבין את הפגיעה. היא אפילו דיווחה על כך מייד לאחראית במקום, והיא אמרה לה: אבל הוא רופא טוב. הטראומה הקשה מאותה בדיקה גרמה לה לא להמשיך לבצע את הבדיקות שהיא הייתה צריכה. במשך שנה שלמה מצבה הבריאותי הידרדר, וכשהיא נאלצה להיבדק שוב, היא אובחנה כחולת סרטן. יש מקרים נוספים, באמת, נשים צעירות שמגיעות לרופאים שמבצעים בהן מעשים שלא ייעשו, והן בעצם ממשיכות לחיות עם הטראומה הזאת. טראומה מינית שהופכת להיות טראומה מורכבת, שנוכחת בחיים של הנשים הללו מדי יום ביומו. טראומה קשה לטיפול, שהרבה פעמים תגרום לכך שהן יימנעו מבדיקות ומטיפולים. בישראל, נכון להיום, פועלים רופאים שהורשעו בעבירות מין, לרבות אונס, וממשיכים להיות רופאים ולטפל בחולים ובחולות. החוק מאפשר להם להיות רופאים, כאלה שהורשעו, כן, כמו שאתם שומעים, כמה שזה מדהים. יש בעיות רבות היום, גם בטיפול המשמעתי בתלונות על רופאים. גם בוועדה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן שהתכנסה השבוע בנושא, היו עדויות קשות על מקרים מזעזעים של כשלים בטיפול באותן תלונות, על עצם כינוס הוועדה, הנכונות של גורמי המקצוע לשנות את אותן לקונות שקיימות. לכן, יש פה עבודה רבה, ואני מקווה שהצעת החוק הזאת תפתח את הדרך. כיום, אין הליך משמעתי הנוגע לרופא שהורשע בעבירת מין אלא רק הליך משמעתי כללי. שר הבריאות לא יכול להטיל על רופא סנקציות אלא לאחר שמוגשת עליו קובלנה. דרך אגב, החוק אוסר על מעסיק להעסיק רופא, כאשר מדובר במרפאות ובמחלקות של ילדים. כלומר, רופאים שהורשעו בעבירות מין לא יוכלו לעבוד במחלקות של ילדים, אבל כן יוכלו להמשיך לקבל מטופלים בכל מקום אחר. לכן, הצעת החוק הזאת שאתם עומדים להצביע בעבורה, ואני מקווה שכולכם וכולכן תתמכו בה, קובעת כי שר הבריאות יתלה את רישיונו של רופא שהורשע בעבירות מין, מייד עם הרשעתו בבית המשפט, ללא צורך בהגשת קובלנה. ההתליה הזאת תעמוד בתוקף עד שתתקבל המלצה של ועדה מיוחדת שתדון בעניינו של הרופא, והיא תעריך את מסוכנותו ותיתן לו את ההזדמנות להשמיע את טענותיו. ובינתיים תוכל לשקול את הסיכון והסיכוי לעבריינות חוזרת מצידו. לאחר המלצת הוועדה, שר הבריאות יחליט אם לבטל את רישיונו של הרופא, להתלותו לתקופה נוספת, לתת לו התראות מסוימות, או להגביל את תחומי העיסוק. למשל, גניקולוג כנראה לא יוכל להמשיך לעסוק בתחום הזה. אנחנו צריכים לזכור שפנייה של חולים לקבל טיפול רפואי הוא אינטרס כלכלי, חברתי, אנושי ובריאותי של כלל מדינת ישראל. זו פגיעה בתחושת הביטחון של נשים ואנשים, להגיע לטיפולים רפואיים, לעיתים הם אף טיפולים מצילי חיים, כמו הדוגמה שנתתי על אותה אישה שבסופו של דבר, בגלל ההידרדרות במצב והפחד שלה לחזור לבדיקה רפואית, אובחנה כחולת סרטן. האינטרס המשותף של כולנו להביא את העבריינים לדין ולעשות צדק עם אותם נפגעים ונפגעות, צריך להתממש גם לגבי רופאים שהורשעו בעבירות מין וממשיכים לעסוק במקצוע שלהם. זה דבר שהוא בלתי נסבל, והוא מרחיב את מעגל הנפגעים מאותו אדם, כי אנחנו יודעים שרבים מבין הפוגעים מינית הם רצידיביסטים. כלומר, הם סדרתיים, הם פוגעים שוב ושוב. התיקון לחוק הוא הגנה נוספת, ואנחנו נעשה זאת, אני מקווה, כמה שיותר מהר. הוא משנה את ברירת המחדל הקיימת. כלומר, קודם כול, להתלות רישיון, ורק אז אנחנו נאפשר ועדה ואת היכולת באמת לתת מקום לרופא להישמע. אני רוצה להודות מאוד לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בעיקר לאיילת רזין, היועצת המשפטית של מרכזי הסיוע, שעזרה בחקיקת החוק, לשרה אורנה ברביבאי ולחבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שניסו לקדם את ההצעה הזאת בעבר. אני רוצה להודות מאוד לשר הבריאות ניצן הורביץ, שוב, על הנכונות של משרד הבריאות להוביל ולשנות את הנהלים, ושבאמת יהיה שינוי של ממש בעבור אלו שהטראומה המינית הפכה להיות שגרת היום-יום שלהם. אני רוצה להודות לשר המשפטים, שהוא ומשרד המשפטים לוקחים אחריות ומסדירים את העניין בחקיקה משפטית ,שתעשה צדק עם אלה שנפגעו. אני מקווה מאוד שהכנסת הזאת תמשיך לעשות צדק בעבור כל נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. ישיב, בשם שר הבריאות, השר עיסאווי פריג', בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברים. קרעי, אל תמהר, מה יש לך להתנגד להצעת החוק כזאת? חברים, חברת הכנסת רוזין, נפל בחלקי לתת לך את הסכמתו של שר הבריאות על הצעת חוק שהיא מחויבת המציאות. בשם משרד הבריאות ושר הבריאות אני משיב: חוק פקודת הרופאים מסדיר את המעמד של העוסקות והעוסקים במקצועות הרפואה והוא מתייחס בין היתר לסנקציות שניתן להפעיל כנגד אנשי מקצוע, שביצעו עבירות משמעת. בסמכותו של שר הבריאות להורות על כינוס ועדת משמעת, שתמליץ לשר אילו צעדים לנקוט כנגד רופא שביצע את העבירה משמעת, הכוללת נזיפה, התראה, או התליית רישיון לחצי שנה, או ביטול רישיון לצמיתות. לוועדה יש 14 ימים למתן המלצותיה, וניתן להאריך תקופה זו עד 30 יום נוספים. לרופא יש זכות להישמע בפניה. המצב היום: כיום, הוועדה המיוחדת מוסמכת להמליץ על התליית ביניים או הגבלות אחרות בשני מקרים: גרימת פגיעה חמורה במטופל ברשלנות חמורה והגשת כתב אישום על עבירה שיש עימה קלון. הצעת החוק הנוכחית מבקשת לבצע תיקון בפקודת הרופאים, באופן שיסמיך את שר הבריאות להתלות מיידית את רישיונו של רופא מורשה, אם קיבל הודעה על הרשעתו בעבירת מין, וזאת עד לקבלת המלצת ועדה מיוחדת. הוועדה המיוחדת לעניין זה, הרכבה, ואופן פעילותה, כמעט זהה להרכב ואופן הפעילות של הוועדה המיוחדת הקיימת כיום לפי סעיף 44א לחוק. הצורך בשינוי בהוראות החלות על הדין המשמעתי של רופאים מוכר למשרד הבריאות. מדובר בצעד חשוב ומתבקש. בימים אלו המשרד עמל יחד עם משרד המשפטים על הצעת חוק ממשלתית בנושא. לפי המצב היום, התליית רישיון של רופא שפגע מינית באופן מיידי, תיעשה רק אם התמלא התנאי הבא: קיים יסוד סביר לחשד שהרופא גרם לפגיעה חמורה במטופל, הליך שכאמור דורש העברת חומר מהמשטרה. כך נוצר מצב ביניים, שבו רופא שכבר מתנהל מולו הליך פלילי על ההטרדות, תקיפה ואף אונס, ממשיך פעמים רבות לעבוד ולקבל מטופלות בקליניקה הפרטית שלו. בצד זה, הצעת החוק מציעה הסדר משמעת ייחודי לרופאים שהורשעו בעבירות מין, בשונה מרופאים שהורשעו בעבירות אחרות. היא מצאה טיפול נקודתי בעניין זה רק ביחס לרופאים, כאמור, בעוד יש עוד מקצועות נוספים של מטפלים ברישיון. על אף האמור והגם שהצעת החוק דורשת ליבון של סוגיות רבות, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ועל פי המוסכם בוועדת השרים לענייני חקיקה להכפיף את הצעת החוק לחקיקה ממשלתית, שמקודמת, כאמור, על ידי משרדי הבריאות והמשפטים בימים אלו. תודה אדוני. תודה לשר עיסאווי פריג'. חבר הכנסת שלמה קרעי ביקש. בבקשה, שלוש דקות אדוני. תודה אדוני היושב-ראש. אדוני יושב הראש, כנסת נכבדה. מיכל, רוצה לשמוע למה אני מתנגד להצעה? ההצעה שלך מכשירה עדיין רופאים שהורשעו בעבירות מין, שהאישור שלהם אם להמשיך לכהן או לא, יהיה תלוי בשר, תלוי בוועדה, איזה מן דבר זה? רופא שהורשע זה לא חשוד. הוא הורשע, צריך לשלול לו את הרישיון לצמיתות. זה לגופו של עניין.  אני כמובן אצביע בעד החוק, אבל אני חושב שהוא לא מספיק ומעט מדי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא לכם ציוץ שכתב עמית סגל. הוא כותב: "אתמול בערב האשים בנט את האופוזיציה שהיא תגרום להדבקה המונית וגורמת בחוסר אחריות" מתנהלת, הוא התכוון, "בחוסר אחריות כי הביאה אותו לכנסת ליציע המבודדים אחרי ששהה ליד מאומת לאומיקרון ויצא שלילי בבדיקה". ממשיך עמית סגל ואומר: "היום ממשלת בנט פותרת מבידוד את כל אזרחי ישראל שנחשפו למאומת לאומיקרון ויצאו שליליים לקורונה". מה השתנה? ככה שואל עמית סגל. תגידו לי אתם, צבועים שכמותכם, חברי הקואליציה, שאתם וראש הממשלה שלכם תקפתם אותנו שבסך הכול אמרנו לבנט אל תהיה מורם מעם, אתה לא יותר מאף חבר כנסת, שנמצא בבידוד. יש כאן הסדר. יש כאן הסדר, הינה יושב חבר כנסת למעלה. למה לו אתם לא אומרים: למה אנחנו מביאים אותו? הוא גם בבידוד. כל האחרים מגיעים. מה השתנה אחרי שיום למוחרת אתם נותנים לכל אזרחי ישראל? זה מה ששאל עמית סגל. אז אני, יש לי תשובה לעמית סגל ותשובה לאזרחי ישראל. אדוני היושב-ראש, שום דבר לא השתנה. זה אותו הנוכל וזו אותה הממשלה, שהקימה כאן ממשלת הונאה בשקר. הורתה בשקר, לידתה במרמה וכל מעשיה ממשיכים באחיזת עיניים של הציבור. כל מה שאתם עושים זה לשקר, להנדס תודעה, להפוך כל ביקורת של האופוזיציה למחול שדים. אוי אוי אוי, הבאנו את בנט שימלא את חובתו כחבר כנסת. אוי ואבוי. איזה שני מפגינים צעקו על חבר הכנסת בגין. אפילו הוא לא משתתף במחול השדים שלכם. אבל אתם הופכים את זה לשימוש ציני, לשימוש שקרי, צבוע ומתחסד, על כל דבר שהאופוזיציה מעבירה כנגדכם ביקורת. אז תתביישו לכם. אתם תצעקו ותתחסדו ואנחנו לא מתנצלים. נמשיך להיאבק בכם עד שיגיע הסוף, במהרה, בעזרת השם. תודה, חבר הכנסת משה קרעי. חברת הכנסת רוזין, את רוצה להגיב? אנחנו לא מתביישים. אנחנו גאים. לא. אז אנחנו, חברי הכנסת, עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (רופא שהורשע בעבירת מין). טוב, אנחנו עוברים להצבעה שמית. בבקשה, גברתי. חברי הכנסת, אני לא הפעלתי את ההצבעה, התחלתי להכריז והפסקתי. אז הצבעה שמית, בבקשה. למה? האופוזיציה הגישו בקשה חתומה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, נמנע סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, אינו נוכח אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, אינו נוכח משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, אינו נוכח זאב בנימין בגין, בעד אוריאל בוסו, אינו נוכח ענבר בזק, בעד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, בעד מירב בן ארי, בעד רם בן ברק, אינו נוכח איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, אינה נוכחת קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, בעד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, בעד יואב גלנט, אינו נוכח גילה גמליאל, אינה נוכחת מאזן גנאים, בעד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, אינו נוכח סימון דוידסון, בעד אבי דיכטר, אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי, בעד צבי האוזר, אינו נוכח צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, בעד מיכל וולדיגר, אינה נוכחת רות וסרמן לנדה, בעד מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, בעד ווליד טאהא, בעד בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, בעד דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, בעד אלי כהן, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח יום טוב חי כלפון, אינו נוכח עופר כסיף, בעד אופיר כץ, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, אינו נוכח רון כץ, אינו נוכח יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, בעד יעקב ליצמן, אינו נוכח גבי לסקי, בעד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, אינה נוכחת אמילי חיה מואטי, בעד פטין מולא, בעד טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, בעד יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, אינו נוכח אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, אינו נוכח אבתיסאם מראענה, בעד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, בעד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' אינו נוכח יבגני סובה, אינו נוכח אופיר סופר, אינו נוכח אורית מלכה סטרוק, אינה נוכחת עידית סילמן, אינה נוכחת עלי סלאלחה, בעד בצלאל סמוטריץ' אינו נוכח אוסאמה סעדי, בעד מנסור עבאס, בעד איימן עודה, בעד חוה אתי עטייה, אינה נוכחת יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, אינו נוכח יסמין פרידמן, בעד אביר קארה, אינו נוכח אלכס קושניר, אינו נוכח יואב קיש, אינו נוכח גלעד קריב, אינו נוכח שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, בעד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, בעד שרון רופא אופיר, אינה נוכחת מוסי רז, בעד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, בעד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, אינו נוכח יובל שטייניץ, אינו נוכח קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת אלעזר שטרן, בעד יוסף שיין, אינו נוכח עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, בעד רם שפע, בעד נירה שפק, בעד עאידה תומא סלימאן, בעד מזכירת הכנסת תקרא בשמות חברי וחברות הכנסת שלא הצביעו. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, אינו נוכח אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, בעד אוריאל בוסו, אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח רם בן ברק, אינו נוכח איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, אינה נוכחת ניר ברקת, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת יואב גלנט, אינו נוכח גילה גמליאל, אינה נוכחת בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, אינו נוכח אבי דיכטר, אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת צבי האוזר, בעד מיכל וולדיגר, אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, בעד אחמד טיבי, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח אלי כהן, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח יום טוב חי כלפון, אינו נוכח אופיר כץ, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, אינו נוכח רון כץ, אינו נוכח יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, אינו נוכח יעקב ליצמן, אינו נוכח יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, אינה נוכחת טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, אינו נוכח אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, אינו נוכח בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' אינו נוכח יבגני סובה, בעד אופיר סופר, אינו נוכח אורית מלכה סטרוק, אינה נוכחת עידית סילמן, אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, אינו נוכח אביר קארה, אינו נוכח אלכס קושניר, אינו נוכח יואב קיש, אינו נוכח גלעד קריב, אינו נוכח מירי מרים רגב, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח שרון רופא אופיר, אינה נוכחת אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, אינו נוכח יובל שטייניץ, אינו נוכח קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת יוסף שיין, אינו נוכח עמיחי שיקלי, אינו נוכח האם יש חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? (קוראת בשם חבר הכנסת) יואב קיש, אינו משתתף בהצבעה תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 52 בעד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת הרופאים (רופא שהורשע בעבירת מין) מתקבלת ועוברת להמשך דיון בוועדת הבריאות. אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, דיון משולב על כמה הצעות חוק. הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"ב 2021, של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן וקבוצת חברי הכנסת. כמובן, יש עוד הצמדות להצעת החוק. בבקשה, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. מיכל שיר. מיכל שיר סגמן. למה? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני מסבירה על הצעת החוק שלי, אני אבקש מכם לדמיין את הסיטואציה הבאה: דמיינו את א' בת ה-15 שעברה פגיעה כלשהי בילדותה. א', אחרי התייעצות עם הוריה, החליטה ללכת לטפל בטראומה, והגיעה למטפל או מטפלת באומנות. במהלך הטיפולים נושא התקיפה עלה. אותו המטפל של א' הוכשר בקורס מקוון של חודש, של חודשיים, או של מספר בודד של מפגשים. הוא שמע על הפגיעה שלה, והוא החליט שהוא מטפל בה, למרות שהוא מעולם לא הוכשר לטפל בתחום הזה. הוא החליט לעשות לא' סדרת טיפולים בעזרת ציור. התרגיל והטיפול לא היו מקצועיים, ולמעשה רק הגבירו את הטראומה, מאחר שאותו מטפל הוא לא באמת מטפל. בכל טיפול וטיפול הנזק רק גבר, מהסיבה הפשוטה שהוא לא מומחה בתחום. אין עליו פיקוח, והוא לא מקבל ליווי או הכוונה. לאחר כמה חודשים, אותו מטפל יכול גם להחליט שא' מוצאת חן בעיניו ולהציע לה לצאת איתו. למה לא? הרי הוא לא גם מחויב לשום קוד אתי, והוא גם יכול לספר על המקרה של אותה א' לחבריו, מאחר ששוב, לא חל עליו שום חוק שקשור לאתיקה. הסדרת המקצוע החשוב הזה הוא האינטרס של כולנו, במיוחד לאור העובדה שבכל שנה פונים בישראל למעלה ממיליון אנשים למטפלים באמצעות אומנויות לצורך קבלת טיפול. הערכות אומרות שהמקצוע נמצא בתנופה, ושבשנים הקרובות הביקוש יעלה לאור הגידול במודעות הציבורית לתופעות כמו קשיים רגשיים ונפשיים, הפרעות התנהגות, קשיי למידה ועוד. הצעת החוק שאני מביאה בפניכם היום מבקשת להסדיר את תחום העיסוק של טיפול באומנות, לקבוע תנאי סף לעיסוק במקצוע, שיבטיחו סטנדרט בסיסי ואיכותי: תואר אקדמי שני בטיפול באמצעות אומנויות ממוסד מוכר או תעודה שוות ערך המוכרת על ידי משרד הבריאות. לימודים שבהם, מעבר לתיאוריות מקיפות, יוכלו ללמוד על האתיקה המקצועית שראויה להיות במקצוע החשוב הזה. בנוסף, החוק יחייב הכשרה מעשית הכוללת השלמת 600 שעות במהלך התואר השני ו-960 שעות של הכשרה מעשית מתקדמת לאחר התואר, בפיקוחו של מוסד מוכר להשכלה גבוהה, הכשרה שבה יוכל לתרגל את המקצוע, להוריד את התיאוריות לשטח ולהבין מה הקשר הראוי בין מטפל למטופל, תוך יישום כללי אתיקה, בקרה ופיקוח של מומחים מקצועיים בתחום. חשוב להבין כי בכל רגע שבו המקצוע הזה לא מוסדר המשמעות היא שאין כל פיקוח, בקרה או מעקב על תנאי הכשירות לעיסוק במקצוע. לצורך העניין, פדופיל מורשע יכול כבר מחר בבוקר להוציא תעודת מטפל באינטרנט. זה מחדל. אנחנו חייבים לשים לזה סוף. תודה רבה לחברת הכנסת קרן ברק, שהובילה את הנושא הזה גם בכנסות הקודמות, והביאה את הנושא החשוב הזה גם אל הוועדה לזכויות הילד, ומקדמת את החוק, והצמידה, יש לך הצעת חוק שמוצמדת להצעת החוק. לכן, אני מבקשת מכם, חברי הכנסת, תתמכו בחוק החשוב הזה ושימו סוף לסאגה של 15 שנה. תודה רבה. תודה, חברת הכנסת מיכל שיר. אנחנו עוברים להצעה המוצמדת של חברת הכנסת קרן ברק. בבקשה, חברת הכנסת קרן. אדוני, גם אני מתנגד. אנחנו נחלק אתכם לארבע הצעות החוק. לא לשלי. לשל קרן אני לא מתנגד. נגד שלי, אז לא, חבר הכנסת אוסאמה סעדי כבר התנגד. שלוש דקות. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. חבר'ה, זו הצעת חוק ממש חשובה, הצעת חוק שהייתה צריכה להיחקק לפני למעלה מעשור, אם לא יותר. אנחנו עובדים על זה, לדעתי, כבר 15 שנה, ובתוך התווך הזה, של השנים האלה, אנשים עברו טיפולים על ידי אנשים שלא היו מוכשרים לזה עד הסוף. לנו היה חשוב מאוד שהנושא הזה של הטיפול ברגש, הטיפול בנפש, בילדים, במוסדות חינוך, בבתי חולים, גם במבוגרים, יוסדר ויהיה עליו פיקוח, ולכן חשבנו שכדי שיהיה עליו פיקוח וכדי שיצטרכו לקבל בעצם רישיון לעסוק בזה, סוג של רישיון, צריך להסדיר את הנושא הזה בחוק. לכן אני מודה לחברתי חברת הכנסת מיכל שיר, שהביאה את הנושא הזה בעצם לדיון מקדמי בוועדה שלה לזכויות הילד, ואחרי שראתה עד כמה הנושא הזה מורכב, החליטה להגיש את הצעת החוק הזו בעצמה, ועל כך אני מברכת, בתמיכת הממשלה, גם בזכות ההתגייסות שלה כחברת קואליציה. אני רוצה לומר שאני מלווה את הנושא הזה שנים ארוכות. אימא שלי היא ביבליותרפיסטית, מטפלת על ידי ספרות. בעצם החוק הזה של טיפול באומנויות נקרא בעבר טיפול ביצירה והבעה, ועבר כמה גלגולים עד שעבר לטיפול באומנויות. אני רוצה להגיד מעל במה זו כמה מילים על מי שדחף את החוק הזה והיה יו"ר הארגון, יו"ר יה"ת, מוטי מקמורי, שלקח את זה כפרויקט חיים. מוטי מקמורי, זיכרונו לברכה, לקח את הנושא הזה כפרויקט חיים, והלך מלשכה ללשכה, ודיבר עם חברי הכנסת, ודיבר עם משרד הבריאות, והפך את זה לפרויקט חיים, ולצערי הרב, נפטר במהלך הדיונים האלה. ולכן מפה אני אומרת לו תודה. יושבת-ראש יה"ת הנוכחית תמי ירמיהו, שלקחה את המושכות והתחילה להוביל את זה בעצמה, גם לה אני אומרת תודה. חברים יקרים, הטיפול בנפש והטיפול הרגשי הוא אחד המנופים החשובים ביותר לטיפול בילדים ובנוער שלנו, ובטח היום כשאנחנו רואים את הנזקים הרגשיים שגרמו הקורונה והשהייה בבית לילדים שלנו. יש היום מחסור במטפלים. אנחנו צריכים, למען הנוער והילדים, להעביר את החוק הזה, ולתת מזור לכל אותם גופים וילדים שזקוקים לזה היום כאוויר לנשימה. אנחנו מדברים על מקצועות טיפול דרך ריקוד, dance therapy, drama therapy, music therapy, bibliotherapy, כמו שאמרתי. לכל ילד וילד אנחנו תופרים את החליפה המותאמת, להגיע אליו דרך התחומים שנוח לו להגיע אליהם, אם זה בריקוד, אם זה במוזיקה, אם זה בציור ואם זה בטקסטים ספרותיים. תודה. זו הדרך לרפא את הנפש, וליצור כאן דור חדש של ילדים מטופלים כמו שצריך. תודה רבה לכם, תתמכו בחוק. תודה, חברת הכנסת קרן ברק. עוד הצעת חוק מוצמדת, של חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה, הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות), של חברת הכנסת מיכל וולדיגר. שלוש דקות, גברתי. תודה, כבוד יושב-ראש הכנסת. לא רואה פה שר. יש שר. כבוד השר, הינה, אני רואה אותו. כנסת נכבדה, הצעת החוק שלי, יחד עם חברתי היקרה אמילי מואטי, אז תודה, אמילי. בריאות הנפש, אז שוב ושוב ושוב אני עולה לפה כדי לדבר על בריאות הנפש, ואני לא אפסיק לעשות זאת עד שהחברה בישראל, וכל פרט ופרט בתוך החברה בישראל, יבינו שדי עם הסטיגמות, די עם הסייניזם. לא צריך להתבייש, זה לא כתם, וכשכואב משהו צריך לפנות ולטפל. ומנגד, אני קוראת לממשלה, ואני לא אפסיק עד שזה יקרה, שתיתן את המענים לצורך הפניות, שבעזרת השם יגדלו, ונוכל לטפל בנושא הזה באמת לעומק, ולא נגיע למצבי קיצון. ולגוף החוק, אני הולכת ללא מעט סיורים בבתי ספר לחינוך מיוחד, במסגרות מסוימות, במסגרות של בריאות הנפש, בתי החולים, קופות החולים, ואני פוגשת לא מעט מטפלים באומנות, מי בפסיכודרמה, מי באמצעות מוזיקה, מי באמצעות מחול, מכל הסוגים האפשריים. אבל האבסורד הגדול הוא שכשאני מתעניינת לגופו של עניין, אני מגלה שבעצם אין חפיפה בין התקן שהם יושבים עליו, שזה תקן של כוח סיעוד או מזכירה רפואית, לבין המקצוע שלהם, וזה פשוט עוול. לא צריך לעשות את זה. צריך לסדר את זה שהתקן יהיה מתאים. אבל למה אין תקן מתאים? כי אין הסדרה. השוק היום, כמו שאמרה קודם מיכל שיר, חברתי, בעצם פתוח לשרלטנות. אין שום הסדרה, וכל מי שרוצה יכול להגיד: אני מטפל באומנות ולהתחיל לטפל. אבל זה נורא ואיום, כי הטיפול באומנות הוא דרך להגיע אל הנפש. ואם לא מטפלים בנפש בידיים מקצועיות, יכולים להיות נזקים עצומים לאותו מטופל, וזה נורא ואיום. וגם למטופל שנעשים לו נזקים אין למי לפנות, כי אין שום הסדרה של הנושא הזה. ולכן חשוב מאוד, כשמטפלים בנפש, שתהיה הסדרה, שיהיה פיקוח, שתהיה בקרה, שיהיה רישום, שיהיה רישיון, כמו בהרבה-הרבה מקצועות שנמצאים בתוך העניין הזה, כל מקצועות הטיפול ברפואה. אני רוצה, כמו חברתי קרן, שגם היא הגישה הצעת חוק כזו, להודות ליה"ת, שיחד איתנו הם מקדמים את החוק החשוב הזה, חשוב מאוד, והכרחי וקריטי. אני רוצה גם להודות למיכל שיר, שהביאה את החומר הזה, את כל הנושא הזה, לתוך הוועדה לזכויות הילד, ושראתה לנגד עיניה את טובתם של כל אלה הזקוקים לטיפול באמצעות אומנות, ואת זכותם לקבל טיפול מוכר ומוסדר בחוק. היא הביאה את זה לוועדה, כמו שאמרתי, וקיימתי דיונים, ואני מסיימת. חוק ההסדרה הוא חוק חשוב גם למטופלים עצמם, גם למטפלים וגם לחברה כולה. בדיוק כמו ההסדרה שנעשתה בעבר בתחומים כמו ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה ותזונה, כך חשוב לעשות את הדבר הזה גם כעת. כן. אני מסיימת בעוד משפט אחד. לצערי, שיקולים פוליטיים לא ענייניים גרמו לכך שאני הייתי צריכה להרכיב את החוק שלי על החוק של מיכל ולהצמיד אותו אליו, אבל מגלגלים זכות על ידי זכאי. אני כל כך מעריכה את שיתוף הפעולה הזה שלך, מיכל. מיכל למיכל אדם. אז תודה לך, תודה לקרן, תודה לאמילי. תודה. אני קוראת לכולם להצביע בעד. אוקיי. תודה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. אנחנו עוברים להצעה הבאה שהוצמדה להצעת החוק, של חברת הכנסת אמילי חיה מואטי, שוב, הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות). חברת הכנסת אמילי חיה מואטי. אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, לנפש יש רצף. רבים ממצבי הקיצון שאליהם מגיעים בני האדם ניתנים למניעה. אפשר למנוע גם את ההידרדרות וגם את הביטויים של ההידרדרות. נפש מטופלת היא נפש יציבה. אני יודעת שהגוף שלנו מוגדר בסך אבריו, אבל לנפש, לרוח, יש מרחב שלם בקיום שלנו, גם אם אין לה הגדרה. הרמב"ם מייחד לנפש האדם וכוחותיה את הקדמתו למסכת אבות. וכך כתוב: ואתה יודע שתיקון המידות הוא רפואת הנפש וכוחותיה, וכמו שהרופא אשר ירפא הגופות צריך שידע תחילה את הגוף אשר ירפאהו, כולו וחלקיו, מי הם, רצוני לומר: גוף האדם, וצריך שידע איזה דברים יחלוהו ויישמר מהם, ואיזה דברים יבריאוהו ויכוון אליהם, כן רופא הנפש הרוצה לתקן מידות האדם, צריך שידע הנפש וכוחותיה, בכללה וחלקיה, מה יחלה אותה ומה יבריאה. אני רוצה להודות לחברותיי מיכל שיר וקרן ברק ולחברתי חברת הכנסת מיכל וולדיגר, שהייתה לי הזכות להגיש ביחד איתה את ההצמדה. הסדרת המקצוע טיפול באומנויות, חברים, אתם מפריעים לי. אדוני היושב-ראש? אתם מפריעים לי. תודה. הסדרת המקצוע טיפול באומנויות היא חלק משינוי גדול יותר, חלק משינוי לטובה, שכולי תקווה שנמשיך לקדם במושב הזה, שינוי ביחס לכל הנושא של בריאות הנפש כאן, בבית המחוקקים. ההסדרה הזאת ראויה וחשובה עבור מטפלות ומטפלים שיזכו להכרה מלאה בעיסוקם כחלק ממקצועות הבריאות, ולצד עיסוקים כמו ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה ועוד, מקצועות שכבר הוכרו והונגשו דרך מערכת הבריאות שלנו לכל משפחה בישראל. חברות וחברים, אני קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק שלנו. היא חשובה, היא טובה, היא תהפוך את המקום הזה לטוב יותר ואת בני האדם לבריאים יותר. תודה רבה. תודה, חברת הכנסת אמילי חיה מואטי.  אנחנו עוברים להצעה הבאה שהוצמדה להצעת החוק, של חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה, הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"ב 2021, של יעקב אשר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח לעמוד כאן ביחד עם חברי כנסת וחברות כנסת נוספים ונוספות שהגישו את הצעת החוק החשובה מאוד הזאת. היום יש כלים לטיפול בילדים, שפעם לא היו, ואנחנו צריכים את הכלים הללו כדי לטייב, לתת להם את ההכרה, לתת להם את הדחיפה. דיברו פה הרבה, אדוני, על בריאות הנפש. זה לא סתם עוד כלי לבריאות הנפש. אני רוצה שתבינו מה המשמעות של ריפוי באומנות, עם כל הענפים שלה. ילד או ילדה שיש להם בעיות נפשיות או רגשיות, שכל אלה הם בתחום הנפש, הם ילדים שמתקשים בלימודים, אדוני. ילד שהופך להיות לאט-לאט בסוף הכיתה, אחרי כולם, ואחר כך, כדי לקבל את תשומת הלב שלו הוא מתחיל לעשות דברים לא טובים. ובסוף, הוא הופך לנוער בסיכון, הופך אחר כך לנטל על החברה, וכל האפשרות שלו לצמוח ולגדול  קרן, זה חוק שלך. נכון. אני יודע כמה שנים את נאבקת על זה, אז אני נותן לך את כל הגב לעניין, תודה רבה. אני מסביר שילדים, אם הם לא מקבלים את הכלי הזה, הם בסוף יגיעו להיות נוער בסיכון. הם יגיעו בסוף, חלילה, למחוזות, כי התיקון הזה של אותה בעיה רגשית או נפשית נותן להם את הפוש להתקדם בתוך החיים, להפוך לתלמיד שהוא תלמיד חרוץ, תלמיד שמבין. יש לזה השפעות אדירות. אני, כראש עיר, מכיר את הנושא הזה. והחשיבות הגדולה היום היא א. להסדיר את זה, אבל לראות גם שהאסדרה לא תמנע מהרבה מאוד נשים וגברים שלומדים את המקצוע הזה להיכנס. ולכן, בתיקון שאני הוספתי אצלי בהצעת החוק, בהסכמה גם של המגישה, של חברת הכנסת שיר, חברת הכנסת וולדיגר, קרן ברק וחברת הכנסת מואטי, אני מבקש, וכך גם נעשה בעזרת השם, שימצאו את ההגדרה של אקוויוולנטיות שלא מחייבת דווקא תנאי סף בלתי עבירים לחוגים מסוימים. כי, אני רוצה לומר לכם שאני רואה חשיבות גדולה בכך שילד חרדי, או ילדה חרדית, או ילד ערבי, או ילדה ערבייה, יטופלו על ידי מישהו מתוך המשפחה שלהם, או העדה שלהם, או הקבוצה שלהם, כי ילד עם בעיות רגשיות ונפשיות, אתה צריך להוריד לו מחסומים. אז אם בא ילד חרדי, ומגיעה ומדברת איתו מישהי שלא מכירה את השפה שלו, לא מבינה למה הוא מתכוון, מה הערכים שלו, אנחנו נפספס גם את הטיפול. לכן נצטרך לתת לזה הכרה גם בהכשרה אקוויוולנטית, ואני אומר כאן במפורש: לא לוותר על המקצועיות, בקוצו של יו"ד, ושיהיו פה רק אנשי מקצוע הכי טובים בעולם, כי זה לפרוט על מיתרים של ילדים, אבל לא לשים גם מכשולים שבגללם ציבור חרדי, או נשים חרדיות, שכל כך מצליחות בתחום הזה, או נשים ערביות, לא יצליחו לטפל בזה. תודה רבה. אני מודה לכל חברי וחברות הכנסת, ואני שמח שיש לנו גם דברים טובים לעשות ביחד, ולא רק דברים רעים, שעל אחד מהם לא יצביעו היום. תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. אנחנו עוברים לסדרת התנגדויות. קודם כול תשובה? השר אלעזר שטרן. ישיב השר אלעזר שטרן.  כן, ובכל זאת יש התנגדויות. יש חברי כנסת שמתנגדים. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אני צריך להודות הפעם  אני עומד פה עם תשובת שר הבריאות, אני צריך להודות על שני דברים: 1. שיש שר בריאות, או שנפלה בחלקי הזכות, יותר נכון, לענות בשם הממשלה על ההצעה הזאת, 2. אני שמח לענות בשם הממשלה על הצעת חוק שיש בה קואליציה ואופוזיציה, ויש בה מין אמירה, עוד לפני תוכן ההצעה, שעל דברים חשובים אנחנו יודעים להסכים, ואנחנו לא עסוקים במלחמות של קרדיט או של קואליציה ואופוזיציה. חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות מסדיר את העיסוק בשמונה מקצועות בריאות שונים: ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות תקשורת, תזונה, קרימינולוגיה קלינית ועוד. הסדרת העיסוק נועדה להבטיח רמה מקצועית הולמת של העוסקים בתחום, וכן להגן על שלום הציבור ובריאותו. חבר הכנסת אשר ביקש להדגיש כאן שחלק מההסדרה צריכה להביא בחשבון גם את המטפלות והמטפלים, אבל כנראה בעיקר מטפלות, בתחום הזה בעולם החרדי ובאוכלוסייה הערבית, ואני מצטרף, כמובן, לבקשה שלו. משרד הבריאות אמון על כמה מקצועות בריאות המוסדרים בחקיקה ראשית הקובעים את התנאי לקבלת רישיון לכל אחד מהם. אני אקצר. הזמן שלנו ארוך. אני אגיד רק דבר אחד: על פניו, היה נכון שההצעה הזאת תבוא לכאן כבר כהצעה של משרד הבריאות, כהצעת חוק ממשלתית, נכון, חברת הכנסת קרן ברק, אבל על משרד הבריאות יש בימים האלה עומס גדול. ולכן, משרד הבריאות תומך בהבאה של הצעת החוק הזאת לקריאה טרומית. וזה גם על דעת המציעים, כפוף להמשך תיאום מול משרד הבריאות, כפי שראוי שייעשה בהצעת חוק חשובה כזאת. לכן, אני קורא לחברי הכנסת כולם לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. תודה לשר אלעזר שטרן, תודה רבה. אנחנו עוברים לסדרת התנגדויות. ראשון המתנגדים, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, להצעתה של חברת הכנסת, לכל הצעה יש מתנגד אחד, כל אחד לפי ההצעה שביקש. קודם כול, חבר הכנסת אוסאמה סעדי ביקש להתנגד להצעתה של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. איפה חבר הכנסת אוסאמה סעדי? אינו נוכח, אז אנחנו מורידים את זה. חבר הכנסת דוד אמסלם ביקש להתנגד להצעתה של חברת הכנסת קרן ברק. בבקשה, תעלה. אתה מוריד את ההתנגדות? בבקשה.  עוד תופתע, חבר הכנסת יעקב אשר, שחבר הכנסת משה גפני מתנגד להצעה שלך. אה, הסרת את זה? כל הכבוד. מנסור, גם אני ביקשתי. גם חבר הכנסת שלמה קרעי ביקש להתנגד, להצעתה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר. הוא התנגד.  חברת הכנסת אורית סטרוק, תירגעי, את ביקשת להתנגד להצעתה של חברת הכנסת אמילי מואטי. את רוצה להעביר את ההתנגדות למיכל וולדיגר? אני אעביר אותה. בסדר. בבקשה, חבר הכנסת דוד אמסלם, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. מפריעים לי. אתם מפריעים לחבר הכנסת דוד אמסלם. אדוני, תעשה סדר. עוד בשורה: יש חמש בקשות להצבעה שמית על כל חוק. כל הכבוד לכם. אתה יכול להפעיל את השעון מההתחלה? עוד לא דיברתי. אתם מגבילים אותנו עם סעיף 98, אנחנו נגביל אתכם בהצבעות שמיות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול ראיתי את השר עיסאווי פריג', אז רציתי לשאול אותו, הרי הוא לא היה איתכם ברמת הגולן, אני מניח שהבושה הרגה אותו ולכן הוא לא עלה איתכם, השר אלעזר שטרן, לא הוא ולא מנסור עבאס, בגלל שיש להם שתי שפות, אני לא חבר ממשלה. אחת, תמיד אמרתי לך, הוסדר לך שם, כמו בתקציב, בנו לך חדר, הביאו לך את העוגיות, עשו לך וידיאו קונפרנס ואתה חלק מרכזי מהממשלה, אתה יודע את זה. וכשלא עלית לרמת הגולן, אזרחי רמת הגולן קצת כעסו. מדוע? חלק מהממשלה לא תומך בהתיישבות ברמת הגולן. הם תומכים. קיבלתם כסף, אתם, מה שנקרא, יש לכם את עגל הזהב, המזומנים. ולכן תתביישו לכם, גם עקרונות אין לכם. עכשיו אני רוצה לעבור לעניין. קודם דיברתי, השר שטרן, על מה שקרה עם בג"ץ שהגשתי על התעשייה האווירית. אתה יכול להתנגד? עכשיו אני מקריא לכם מה השופט, הרי לא מינו מנכ"ל בתעשייה האווירית שנה וחצי, ואני עותר השבוע. מה כותב השופט מינץ, יחד עם עמיתיו, עמית וסולברג, אלה גאוני הדור. תקשיב, כבוד השר. על פניו, העותר רב ריב לא שלו, אני רב ריב לא שלי, והעותר אינו מפרש ולו ברמז בעתירתו מה לו באופן מעשי בסעד המבוקש, למעט העובדה ששימש בעבר כשר האחראי על רשות החברות, דרך אגב, אז זה היה, עד הקמת הממשלה הנוכחית. לכן הוא בעצם דוחה את העתירה. רבותיי, אני אמרתי היום ברדיו, וגם קודם, שהשופט הזה, לפני שהוא כתב, בוודאי שתה לפחות בקבוק אחד של עראק עם אקסוס בפנים. אני אומר לך, הוא טבע בבריכה של העראק, הוא וחבריו. לי, לחבר כנסת, אין זכות עמידה. בושה וחרפה. זאת רמת ההשכלה של שופטי בית המשפט העליון. אז אספר לך, אתה, מר עמית, וסולברג ומינץ, מה עשיתי כתוצאה מזה. היות שאני אבקש מכם שוב, ממה שנקרא מפלגת השמאל המרכזית במדינת ישראל, הבג"ץ, לדון בהרכב מורחב, בגלל שיש פה שאלה עקרונית, אז אני בעצם היום הגשתי שתי הצעות חוק. 1. שלחבר כנסת יש זכות עמידה בנושאים ציבוריים. מה לעשות, הוא שופרו של הציבור. אתה נגד זה, לא? אתה נגד ערבות, לא קשור. תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. אני מדבר על חבר כנסת. תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. מילה אחרונה. שנייה. זכות העמידה, תן לי, הוא מפריע לי. אז אני אסביר. זכות העמידה בזמנו, משפט אחרון. בעצם, כשהעלו את הטענה מול הקהל הרחב, אמרו לו: תשמע, אל תהיה שופרו של הציבור. אז, א. חבר כנסת בהגדרה הוא שופר ציבורי, שאם לא כן, מהו? זה, 1. טוב, תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. 2. שני השופטים האחרים לדעתי לא קראו את פסק הדין, רק ככה חתמו עליו. לכן הגשתי הצעת חוק, היום אני אגיש אותה, ששלושה שופטים שמנהלים בהרכב, זו לא קבוצה שמנהלת דיון, כל שופט ושופט הוא שופט בפני עצמו. לכן, כל אחד מהם יצטרך לכתוב פסק דין שינמק. לא להגיד: אני מסכים עם חברי. אסור לך לקרוא מה חברך אמר. זה מה שנקרא תיאום המשפט, וזה דבר שאסור. תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם, תודה לך. יעלה ויבוא חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. אבל בושה וחרפה שאלה שופטי ישראל. תודה. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. הוא ביקש להתנגד להצעת החוק של חברת הכנסת מיכל וולדיגר. מי מתנגד? שלמה, רשמתי. מיכל, תשאלי את אורית סטרוק איך משתמשים בכלים הפרלמנטריים. היא הסבירה לי הרגע. מצוין. אז אני מתנגד גם לשל אמילי, תן לי שש דקות, אדוני. אין דבר כזה. אני מבקש להתנגד לעוד חוק. אני אבדוק, אם יש לי שיקול דעת, חבר הכנסת קרעי, ההטרלות האלה, למה הטרלות? אתם סותמים לנו את הפה בכל מקום, לפחות איפה שאנחנו יכולים, שלוש דקות פה, שלוש דקות שם. לא הבנתי, את אומרת לנו מה לעשות? כבשת הרש. ממש כבשת הרש. אמילי, גם לך לא נתנו שום תפקיד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, לפני שאני אתייחס לגופו של עניין, אני רוצה להסביר את עניין ההצבעות השמיות שאנחנו מבקשים כאן, עניין שלא כל כך ברור לכם, לקואליציה, למה אנחנו מבקשים. אז כתוב, דודי, אתה שומע? כתוב, חכמים אומרים: הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. אם אתה מביא לילד ופלה, שוקולד, הגמרא אומרת, תמרח לו מהשוקולד קצת על המצח, כשאימא שלו תשאל אותו, מי נתן לך את השוקולד, הוא יגיד לה, דודי נתן לי. שאימא שלו תדע, כדי לקרב בין אחד לשני. הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. אז אנחנו נותנים לכם מתנה, הצבעות שמיות, וצריך להודיע לכם למה. התשובה היא ככה: מכיוון שהשבוע, באופן חסר תקדים, דיקטטורי, היה שימוש שלא היה כמותו בסעיף 98. השתמשתם בו חמש פעמים, שברתם את כל השיאים בכנסת, וחוץ מהעניין הזה, היום, יום רביעי, שמוקדש להצעות חוק פרטיות, החלטתם להביא שלוש הצעות חוק ממשלתיות בסוף סדר-היום, כאשר אתם חושבים שאנחנו נתעייף מכם ולא נהיה פה וככה תוכלו להעביר חוקים, ככה, בקליק. אז אנחנו כאן, עם הצבעות שמיות לכל הצבעה וננצל את מלוא זכות הדיבור שלנו עד הבוקר, עד הצוהריים, כמה זמן שזה ייקח. וזה גם טוב כי אתם תעשו פחות נזק. עכשיו, לגופו של עניין, אדוני, החוק הזה מדבר על הסדרה של טיפול באומנות. ויש לנו כאן שר לביטחון פנים וראש ממשלת ההונאה, שהצטרף אליו בהסברה, בפסיכולוגיה של המרצחים, של הטרוריסטים. בנט אמר בריאיון: האם אנחנו בוחרים בטיפול באוכלוסייה הערבית, שהוזנחה והתפוצצה לנו בשומר החומות? אז בנט, אחרי הסכמה שבשתיקה שהוא נתן לשר הרש"פ, בר לב, בנט מאמץ על מלא את העמדות של בר לב ורע"מ והמשותפת. הטרוריסטים הם הקורבן והנרצחים הם הטיפול הפסיכולוגי והריפוי בעיסוק שלהם. אז חבריי, הגשתם את הצעות החוק להסדיר את הטיפול באומנות, אני מציע שתשבו גם עם בר לב, ואולי תכניסו גם את הריפוי בעיסוק של הטרוריסטים, כמו שהוא ובנט מגדירים את זה, תכניסו גם את זה. הרי הם הקורבן, והנפגעים הם האשמים. צריך לרפא אותם בעיסוק, אנחנו צריכים לתת להם טיפול פסיכולוגי, שלא ירצחו בנו, שלא יפגעו בנו. תסדירו גם את זה בחוק. אני חושב שראש ממשלת ההונאה יודה לכם. תודה, חבר הכנסת שלמה קרעי. אנחנו עוברים להתנגדות הבאה, חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה. מיכל ומיכל וקרן ואמילי והרב יעקב אשר, קודם כול, תודה רבה לכולכם על החוק החשוב הזה. יחד עם זאת, מכיוון שהחוק עוסק בטיפול באומנות, אני רוצה לספר לכם, חבריי חברי הכנסת, על אומנות חדשה, שבה אנחנו מטופלים בכנסת הזו, וזו אומנות העמדת הפנים. ויש חמש דרכים לבטא את האומנות הזאת: הדרך הראשונה היא אומנות "לא ראיתי, לא שמעתי ולא ידעתי". לא ראיתי שגנץ מעביר לפלסטינים את שטחי C, לא שמעתי שהוא מחזיר להם כספי טרור בשיטת הדלת המסתובבת, לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי ולכן גם לא דיברתי. זו אומנות ראשונה. האומנות השנייה היא שיטת "אני מאוד כועס". אני מאוד כועס שגנץ מזמין אליו את אבו מאזן, מממן הטרור, באמצע גל טרור, זה נורא ואיום. אני ממש כועס. זו האומנות השנייה. האומנות השלישית היא אומנות "מתחייב אני, אבל לא עכשיו". אני מתחייב לא להעביר חוקים של מי שמשתתף בקמפיין אלימות המתנחלים, אבל אני לא אעשה את זה עכשיו. אני מתחייב. האומנות הרביעית זו אומנות "תגידו תודה ששמרתי עליכם מהעז". למשל, בחוק החשמל, ווליד טאהא ביקש גם את זה וגם את זה וגם את זה, ואני שמרתי עליכם, כי בסוף קיבלתם רק את החוק הגרוע, חוק החשמל, ולא חוק עוד יותר גרוע, אז תגידו תודה. כיוצא בזה, תגידו תודה ששמרתי עליכם מיוליה מלינובסקי. יוליה מלינובסקי היא העז של מתן כהנא, ותכף כולנו נגיד לו תודה, וגם לניר אורבך, ששמר לנו מהעז הזאת. אז זאת האומנות הרביעית. והאומנות החמישית היא האומנות של כבוד היושב-ראש שיושב כאן. מכובדי היושב-ראש, האומנות של "אני תומך במדינה יהודית, ואני בסך הכול באתי על נושאים אזרחיים. אני בכלל כולי נופת צופים, אני בכלל איתכם. אני רק אומר: אל תהרסו בתי מחבלים, ואל תפגעו בטרוריסטים, ואל תטעו נטיעות בנגב, כי זה פוגע באזרחים שלי, אבל בסך הכול אני איתכם. אז זאת האומנות החמישית. עכשיו, השאלה היא איזו אומנות הכי הכי מדברת אליכם, כמו שאמר קודם חבר הכנסת יעקב אשר, לכל אוכלוסייה צריך את טיב האומנות שמדברת אליה. אז אתם יכולים, חבריי חברי הכנסת, לבחור איזו דרך מכל הדרכים המיוחדות של אומנות הטיפול בחברי הכנסת, ולמשל, חברת הכנסת מיכל שיר, שאני נורא אוהבת אותה אהבת נפש, איך אפשר לעזור למיכל שיר לשבת בשקט ובנחת בקואליציה, כן, תודה.  שתבחר את אחת מכל חמש האומנויות. תודה, חברת הכנסת אורית סטרוק. גם חבר הכנסת משה גפני ביקש להתנגד להצעת החוק, בבקשה. אני לא אציין לאיזו הצעה מהן.  כן.  לא. יש חמש הצעות חוק, כן, אני קראתי לחבר הכנסת אוסאמה סעדי, והוא לא נכח, אז הורדנו אותו. לא.  אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שלוש דקות, אדוני.  השר אלעזר שטרן עשה היום שני דברים, האחד טוב והאחד רע. אני אגיד לך מה טוב, הטוב זה כששאלנו אותך אם אתה מסכים לחוק הזה שהוצג כאן על ידי חבר הכנסת יעקב אשר, ושאחרים גם הסכימו לו, ואמרת שנכון, שאתה בעד, ושזה דבר טוב, ושזה באמת נחוץ מאוד, שזו החלטה נכונה, ואני מקווה ששר הבריאות מודע, שלא תבזבז את השלוש דקות שלך על שבחים. לא, לא, אני משאיר דקה וחצי לדבר אחר. הדבר הרע שעשית היה, אין רוב לחוק של יוליה מלינובסקי, אין רוב בכנסת, ואתה ניסית לתווך כדי שהעניין הזה יבוא עם הצעת חוק ממשלתית בעוד שבועיים. אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, אני רוצה להגיד לכנסת, אני רואה שאתה לא רוצה לשמוע את הדברים הרעים עליך, אז אני אגיד אותם: גיור ייעשה על ידי ראש ישיבה. משהו חדש הגיע לעם ישראל, ראש ישיבה יעשה גיור, אבל בתנאי שהוא ראש ישיבה ציונית, ולא ראש ישיבה שנמצא, נניח, בישיבת פוניבז. לא, הוא לא, כי הוא שחור. אני לא מבין איך היועץ המשפטי לממשלה מסכים בכלל לדבר כזה, ואתה, השר אלעזר שטרן, הרי אתה מכיר את הדברים. אתה יודע, בדברים רעים, אתה מנסה לדבר איתנו מקצועית. אולי תסביר לי מה מקצועי בעניין הזה? היהדות איננה דת מסיונרית, ולא יכול להיות שראש ישיבה, גדול ככל שיהיה, הוא זה שעושה את הגיור, או רב עיר, או רב שכונה, לא משנה מה. המשמעות של העניין היא לפרק את העם היהודי. למה נתת לזה יד, השר אלעזר שטרן?  מה?  כן, אתה יודע מה? זה כבר מתחיל להיות מעניין. יפה. אתה יודע מה? הוא מתחיל להיות צודק גם בעניין הזה. אתם תגידו רק מי יוכל לעשות גיור ומי לא יוכל לעשות גיור. למה נתת לזה יד, השר אלעזר שטרן? אתה יודע שזה פירוק העם היהודי. אני, שאני צריך להתמודד איתך על נושאי דת ומדינה, עומד מולי מישהו שמדבר מקצועית. מה מקצועי פה? מה הדבר הזה? מה, הפכתם להיות ממשלת ערב רב? ממשלה שמכניסה מכל הבא ליד, והנושא של דת ומדינה הופך להיות דבר מצחיק, עלוב? ככה אתם רוצים להחזיק את זה? אדוני היושב-ראש, אני, נא לסיים.  מודה ליושב-ראש, וגם לך, על זה שאפשרת לי להתנגד להצעת החוק, אבל אחרי שהשר אלעזר שטרן אמר שהוא מקבל גם את הצעת החוק של יעקב אשר, והוא מקבל את כל החוקים האלה, אז אני חושב שזו אמירה נכונה וטובה, ואני מודה לו על כך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. יש עוד חוק. יש חמישה חוקים. רק שנייה. יש חוק אחד שעדיין לא העלו. מה, אתה רוצה להשיב? אני לא חושב שאתה יכול. לא, כי זה בתמיכת ממשלה. זה בתמיכת ממשלה. אני רוצה לומר, מה אתה רוצה לומר? אין פרוצדורה כזאת שאתה עולה עכשיו. פנו אליי, מנסור אישר לך? כן. כן. רגע, יש עוד מתנגד לחוק. יש ארבעה. לא, כבר אין. תעשו לי טובה, תנו לי לנהל. יש לי פה סימון שהיושב-ראש מתנגד.  איתן, אתה נותן לשר לעלות, בבקשה, אדוני. חבר הכנסת קרעי, חבר הכנסת קרעי,  מגיעה עוד התנגדות. חבר כנסת קרעי, הוא הציע עוד התנגדות. אני רוצה להגיד לך משהו על "מגיע". אני רוצה להגיד לך משהו על "מגיע" לא הבנתי, לכל מה שכותב מנסור עבאס אתה מאמין? חבר הכנסת דודי אמסלם, אני רוצה להגיד לך משהו: אני מאמין לכל מה שכותב חבר הכנסת מנסור עבאס,  אבל היא אומרת לכם, ירדנה מנסה להגיד לכם שזה בניגוד לתקנון. אני בכלל חושב, אבל הוא אישר לי לדבר. קטי, יכול להיות. טוב, טוב, איך אתם מסובבים? איך? מה שנהיה מהבית הזה, מה נסגר איתכם? זה לא ייאמן, אין לנו זכויות? היחיד מבין חברי הכנסת, אתם לא מכירים את התקנון. שהביע את המילה התנגדות, שהזכיר את המילה התנגדות, מאלה שעלו לכאן, זה חבר הכנסת גפני, בצורה מפולפלת, גם הוא, אבל הוא לפחות ניסה לכבד את הפרוטוקול. אתה עכשיו אומר לנו שאנחנו פועלים נגד התקנון, ואתה פועל נגד התקנון. חד-משמעית אני אומר לכם. אני אומר לכם, עכשיו, איתן, טול קורה מבין עיניך.  שכשהיושב-ראש קורא לכאן ונותן זכות התנגדות, טול קורה מבין עיניך.  אתם מקבלים את הזכות רק בגלל ההתנגדות, ואתם אפילו לא מזכירים את המילה להתנגד. אתה עונה עכשיו,  אתם מבזים את הכנסת, אני אומר עוד פעם. אתה מבזה עכשיו.  ודווקא בהצעה כזאת, שיש עליה הסכמה רחבה, והממשלה מסכימה, כשאתם לוקחים את תקנון הכנסת ואתם הופכים אותו. והדבר האחר, אתה מבזה את התקנון. השר, ברוך הבא לכנסת.  חבר הכנסת אמסלם, לך אני רוצה להגיד, אתה יודע מה עשיתם פה בשבע שנים האחרונות? אני אראה לך. אתה עשית, גם אתה. דודי, אתה לוקח הצעה שיש עליה קונסנזוס והסכמה, אבל אני אענה לך.  ואתה מנצל גם אותה כדי להשתלח בשופטי בית משפט העליון, ובמיוחד בשופט שנחשב אולי שמרן, השופט סולברג, זה לא מכובד. תודה. ואללה, אתה עכשיו מטיף לנו מוסר? באיזה כלים פרלמנטריים אתם השתמשתם? גברתי המזכירה, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, על פי בקשה של 20 מחברי הכנסת. נא לעבור להצבעה, בבקשה. נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. איתן, יש להם זכות להשיב, מה זה? יש להם זכות להשיב. למה אתם לא נותנים להם זכות להשיב? מה זה הדבר הזה? זכות להשיב, בעלי ההצעות יכולים להשיב. אתה מבקש הצעת חוק? אבל היא לא פנתה אליי, היא לא פנתה למזכירה, מה אתה רוצה ממני? אתה לא צריך להיות הדובר שלה. אם היא רוצה להשיב, היא תפנה למזכירה והמזכירה תעדכן אותי. היא צריכה לפנות למזכירה, אדוני. בנוהל אתה צריך לשאול אותה. קרן, את רוצה לעלות? מיכל, את רוצה להשיב? לא. מיכל, את לא רוצה לעלות? לא רוצה. קרן, רוצה לעלות להשיב? אז תעלי. מה, אתה עושה לנו טובה? תעלי? תשאל אותה. דרך אגב, יש להם זכות, אתה שואל אותם. נא לשבת, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת ברק. אתה מבין? אתה לא עושה פה מה שאתה רוצה, עם כל הכבוד לך. נכון, אני לא מתנהג כמוך, אני לא עושה מה שאני רוצה. אני לא מתנהג כמוך, אני לא עושה מה שאני רוצה. כל מה שאתה רוצה. אתה רומס את התקנון איך שאתה רוצה. בבקשה, חברת הכנסת ברק. אתה מבין? אתם מתנהלים פה בבריונות, בהתנשאות. אתה יושב לי כאן, זה התקנון, מה, אתה עושה לנו טובה? חברים, אל תהפכו את זה עכשיו, די, הייתה אווירה נעימה סביב החוק הזה. נכון. למה אתה לא, אני אבוא אליך לקבל שיעורים פרטיים, בסדר? תודה. בבקשה. רגע, אני רוצה לדבר עם היושב-ראש, מה זה? בבקשה, חברת הכנסת ברק. אני לא מדבר איתך, אני מדבר רק דרך המזכירות. אל תתנשא, אל תתנשא. בבקשה. קשה לי. הייתה אווירה מאוד נעימה, אתה תנהל את הכנסת כמו שכתוב בתקנון. כל יום אתם הורסים את הכנסת עוד ועוד, אתה והחבר שלך. אני מבין שרק היום שמעתם בפעם הראשונה, חברים יקרים, הייתה אווירה כל כך נחמדה סביב החוק הזה. אתה לא יודע שמותר לה לענות ולהגיב? הם יכולים רק אם הממשלה מתנגדת, תסתכל. כן? יכול להיות שאתה צודק. כן, אני חושב שאם הממשלה, השר שטרן, יש בעיות, למזכירת הכנסת וליועץ המשפטי. גם את. אל תדברו איתי, בבקשה. אני רוצה לנהל את הישיבה. בבקשה, חברת הכנסת ברק. אני רוצה שנעשה rewind לדקות האחרונות. אלעזר, אתה עלית ואמרת: איזה כיף, חוק שקואליציה ואופוזיציה מצביעות עליו ביחד, חוק שנאבקנו עליו כל כך הרבה שנים. דרך אגב, חבל שאחמד טיבי לא פה, כי הוא יזם את החוקים האלה עוד לפני 10 ו-15 שנה, של הסדרת הטיפול במקצועות הפארה-רפואיים, וזה היה צריך להגיע כמקשה אחת בחוקים הקודמים, עם הקרימינולוגיה ועם הפיזיותרפיה ועם כל החוקים הכל-כך חשובים האלה, כדי לאפשר לאזרחי ישראל לקבל סטנדרטיזציה של טיפול רגשי ונפשי ברמה הנאותה שלהם. פתחתי ואמרתי שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, כי זה מאבק כל כך משמעותי, שבדרך כמו שאמרתי, גם המובילים שלו נפטרו, לצערי הרב. והיום, הייתה אווירה נעימה, והגענו להסכמות, קואליציה ואופוזיציה, והממשלה תמכה, והמגזרים השונים, גם החרדים וגם האוכלוסייה הערבית, הגענו גם איתם להסכמות, והבנו, כולם, שהילדים של כל המגזרים ושל כל אזרחי מדינת ישראל צריכים לקבל את הטיפול הטוב והנעים ביותר. רצינו שתהיה פה איזושהי קומביה כזו, של כולנו ביחד סביב משהו אחד, בימים של ריחוק לבבות, שיהיה קירוב לבבות. והתחלנו, וכמעט הגענו לזה, וצר לי שדווקא עכשיו, באקורד הסיום, אנחנו מגיעים לכאלה חילוקי דעות. התקנון הוא משהו שצריך לכבד אותו מכל הכיוונים. אני מבקשת: תתמכו בחוק הזה, ונחזור לאווירה הנעימה שהתחלנו איתה. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. אתה, איתן, מרושע, חצוף, אתה מתנשא, לא מתבייש, לא מכיר את התקנון, ויושב לי כאן כמו ספינקס, כאילו אתה גאון הדור, אתה ומיקי לוי. בבקשה, גברתי. תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד השר, כנסת נכבדה, אני רוצה, גם אני, לחזור על הדברים שאמרה פה חברתי קרן. עניין של אומנות הוא עניין חשוב.  לא הכול אפשר להביע במילים. ובהחלט, אני רוצה לברך, אני רוצה לברך גם את הקואליציה וגם את האופוזיציה, שמצאו לנכון לחבור ביחד כדי להעביר את החוק הכל-כך כל כך חשוב הזה. רגע, אני לא יכולה. אבל מה עשתה לך וולדיגר? בגללנו היא מדברת, הוא לא רצה לתת לה. בזכותך היא מדברת. קדימה. חברת הכנסת וולדיגר, את צריכה להשיב על ההתנגדות. לא על חשבון הזמן שלי. אני לא יכולה.  המתנשא הזה כל פעם, בית משפט העליון. אני רוצה בהחלט לשכנע, ואני חושבת שאין צורך, את אלה שמתנגדים לנו. החוק הזה הוא חוק חשוב. נכון, חבל שצריך לעשות כל מיני תעלולים וכל מיני התפתלויות כדי להביא חוק, שגם הקואליציה תצטרף אליו, אבל היא כבר הצטרפה. ובכלל, חברתי אמילי מואטי הייתה מלכתחילה בחוק הזה, אז גם לא היינו צריכים לעשות כל מיני טרלולים שאנחנו נאלצים לעשות. זה חוק חשוב, זה חוק שנוגע בנפש של כולנו, כי אומנות זה עניין של נפש, וצריך להסדיר את זה, כי לא יכול להיות שניתן לכל מיני שרלטנים לטפל בנפש של הילדים ושל אזרחי מדינת ישראל. צריך להתאים את זה גם תרבותית. תודה לחברי יעקב אשר, ותודה לכל מי שעוסקים בזה. אני קוראת לכולנו להצביע פה אחד, וקוראת לכל חברי הכנסת שלא נמצאים במליאה, אלא נמצאים בחדרים שלהם, לקום ולהגיע לפה כדי שיהיו פה פעם אחת 120 חברי כנסת שיצביעו בעד החוקים החשובים האלה. הם חוקים שהם לא ימין ולא שמאל, ולא עולים ולא ותיקים, ולא ערבים ולא יהודים. אז כולם יבואו להצביע, ונראה פה פעם אחת לכל אזרחי מדינת ישראל שיש דברים שהם מעל לפוליטיקה של שמאל וימין. תודה רבה. קדימה, לבוא להצביע. איתן, יש עוד חוק חמישי שלא התנגדנו אליו, ואנחנו מבקשים להתנגד. אוסאמה סעדי, אתה רוצה להתנגד? לא. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת בהצבעה. ההצבעה התחילה  על הצעת חוק מס' 2477, של חברת הכנסת סגמן. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, אינו נוכח אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, אינו נוכח משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, אינו נוכח אדוני היושב-ראש, הרי זה, חבר הכנסת אמסלם, אנחנו באמצע ההצבעה. חבר הכנסת אמסלם, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אנחנו באמצע ההצבעה. אתה מבין, חבר הכנסת אמסלם, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אנחנו באמצע הצבעה. זה מפריע למזכירת הכנסת.  צועק, למה אתם לא קוראים גם לו? תתנשא, תקרא לי, אני לא שומע אותו צועק. יש רק אחד שצועק במליאה הזאת. דרך אגב, מה משנה, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת החוצה, בבקשה. יש רק אחד שמפר את התקנון,  בתקנון של הכנסת, שאתה מבין משהו גם. (חבר הכנסת דוד אמסלם יוצא מאולם המליאה.) (קוראת בשמות חברי הכנסת) אוריאל בוסו, אינו נוכח ענבר בזק, אינה נוכחת חיים ביטון, אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, בעד מירב בן ארי, בעד רם בן ברק, אינו נוכח איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, אינה נוכחת קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, בעד יואב גלנט, אינו נוכח גילה גמליאל, אינה נוכחת מאזן גנאים, בעד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, אינו נוכח אבי דיכטר, אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי, אינו ונוכח צבי האוזר, בעד צחי הנגבי, אינו נוכח שרן מרים השכל, בעד מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, בעד ווליד טאהא, בעד בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, אינו נוכח אחמד טיבי, בעד רק שנייה. חברי הכנסת קושניר, חברת הכנסת סגמן, חברת הכנסת ברק, חברת הכנסת אמילי מואטי, סדרנים, אנא, כל מי שהצביע, לצאת מהאולם. אי-אפשר להתנהג בצורה כזאת. חברת הכנסת מואטי, נא לצאת מהאולם. חברת הכנסת מואטי, מספיק. אתם מדברים, וזה מפריע להצבעה. שפרית, אם את לא יושבת עכשיו, את יוצאת מהאולם. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלון טל, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, בעד אלי כהן, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח יום טוב חי כלפון, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, אינו נוכח רון כץ, אינו נוכח יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, אינו נוכח נעמה לזימי, אינה נוכחת יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, בעד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, אינה נוכחת אמילי חיה מואטי, בעד פטין מולא, בעד חברת הכנסת סגמן, חבר הכנסת קיש, די, זה מפריע, תדברו בחוץ. המזכירה צועקת, אי-אפשר ככה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, אינו נוכח אבי מעוז, אינו נוכח אורי מקלב, אינו נוכח אבתיסאם מראענה, בעד יעקב מרגי, אינו נוכח מופיד מרעי, אינו נוכח בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' אינו נוכח יבגני סובה, בעד אופיר סופר, אינו נוכח אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, אינה נוכחת עלי סלאלחה, בעד בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, בעד מנסור עבאס, אינו נוכח איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת יצחק פינדרוס, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, אינו נוכח יסמין פרידמן, בעד אביר קארה, אינו נוכח אלכס קושניר, בעד יואב קיש, אינו נוכח גלעד קריב, בעד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, בעד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, אינה נוכחת שרון רופא אופיר, בעד מוסי רז, בעד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, בעד יובל שטייניץ, אינו נוכח קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, בעד יוסף שיין, אינו נוכח עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, בעד רם שפע, בעד נירה שפק, בעד עאידה תומא סלימאן, בעד נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, אינו נוכח ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, אינו נוכח אופיר אקוניס, אינו נוכח משה ארבל, אינו נוכח זאב בנימין בגין, בעד אוריאל בוסו, אינו נוכח ענבר בזק, בעד חיים ביטון, אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח רם בן ברק, אינו נוכח איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, בעד מאי גולן, אינה נוכחת יואב גלנט, אינו נוכח גילה גמליאל, אינה נוכחת בנימין גנץ, אינו נוכח סימון דוידסון, אינו נוכח אבי דיכטר, אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי, אינו ונוכח צחי הנגבי, אינו נוכח רות וסרמן לנדה, אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, בעד אלון טל, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, בעד אלי כהן, אינו נוכח מאיר כהן, בעד יום טוב חי כלפון, בעד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, אינו נוכח רון כץ, בעד מיקי לוי, אינו נוכח יריב לוין, אינו נוכח נעמה לזימי, אינה נוכחת יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, אינה נוכחת טטיאנה מזרסקי, בעד מרב מיכאלי, בעד יוליה מלינובסקי, בעד מיכאל מלכיאלי, אינו נוכח אבי מעוז, בעד אורי מקלב, אינו נוכח יעקב מרגי, אינו נוכח מופיד מרעי, אינו נוכח בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' בעד אופיר סופר, אינו נוכח עידית סילמן, אינה נוכחת מנסור עבאס, אינו נוכח איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, בעד אביר קארה, אינו נוכח יואב קיש, אינו נוכח מירי מרים רגב, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, בעד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת יובל שטייניץ, אינו נוכח יוסף שיין, בעד עמיחי שיקלי, אינו נוכח האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? רם בן ברק. (קוראת בשם חבר הכנסת) רם בן ברק, בעד ניר אורבך. (קוראת בשם חבר הכנסת) ניר אורבך, בעד אוריאל בוסו. (קוראת בשם חבר הכנסת) אוריאל בוסו, בעד מופיד מרעי. (קוראת בשמות חברי הכנסת) מופיד מרעי, בעד רות וסרמן לנדה, בעד יואב בן צור. יואב בן צור, בעד יש עוד מישהו שלא הצביע? אין. ההצבעה הסתיימה. נא למנות את הקולות. לא, אני רואה את צחי הנגבי. צחי הנגבי. הוא לא אמר. תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד, 68, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה, ותעבור לדיון בוועדת הבריאות של הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות), שמספרה 159, של חברת הכנסת ברק. ההצבעה תהיה הצבעה שמית על פי בקשת 20 חברי כנסת. רק שנייה, רק שנייה. קרן ברק אמרה לי שהיא רוצה למחוק את שמה מ-20 חתימות. הצבעה שמית. הגישו שמית, הגישו כבר שמית. חברת הכנסת ברק, את ביקשת להסיר את חתימתך? חברת הכנסת ברק, את ביקשת להסיר את חתימתך מ-20 חתימות? כן, כן. הנה, 20 חתימות. יש לנו שמית. יש לנו 20 חתימות. התחלת את ההצבעה, למה אתה לא מסיים? סליחה, היא ביקשה לפני זה להסיר את שמה. מה יש לך? סליחה, אני לא עובד בצורה כזו. זה לא עובד בצורה כזאת. מה יש לך? זה לא עובד בצורה כזאת. סליחה, זה לא החלטה של זה. זה החלטה של 20 חברי כנסת, לא החלטה של יואב קיש. אני כבר מתחיל לחשוב ש-20 החתימות, אנשים לא חתמו את 20 החתימות האלה. מחתימים פה אנשים שלא נמצאים בכנסת. בבקשה, הצבעה שמית. בבקשה. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. סדרנים, נא לעזור לי להשליט סדר, בבקשה. שמית. נא לשבת. חבר הכנסת שיין, נא לשבת, חבר הכנסת אשר, נא לשבת, חבר הכנסת אורבך, נא לשבת. חברי הכנסת קיש, סטרוק, מואטי, נא לשבת. סדרנים. חברי הכנסת, חברי הכנסת, אנחנו לא נתחיל בהצבעה, אנחנו נחכה. חבר הכנסת בן צור, נא לשבת, בבקשה. חברי הכנסת, חברת הכנסת סגמן, חברת הכנסת סגמן, נא לשבת, בבקשה. חברת הכנסת ברק, נא לשבת. חברת הכנסת אורית סטרוק, חברת הכנסת אורית סטרוק, חברת הכנסת אורית סטרוק. אני לא יכול יותר מזה. סדרנים, בבקשה, להושיב את חברת הכנסת סטרוק. חבר הכנסת סובה, נא לשבת. נא לשבת, שב במקומך. חברת הכנסת סטרוק, שבי במקומך כבר.  דבר ראשון, שב. אל תיתן לי הוראות. נא להתחיל את ההצבעה. מזכירת הכנסת, נא להתחיל בהצבעה. השר שטרן, די, זה מפריע. נא להתחיל בהצבעה. רק תגיד, ההצבעה היא לפי סדר-היום. אמרתי גם שזה קרן ברק, הודעתי כבר. אם אתם רוצים, תקשיבו. לא אחזור על דבריי פעמיים, כי לא שמעתם. בבקשה, נא להתחיל בהצבעה. נא לשמור על השקט. חברת הכנסת סטרוק, חברת הכנסת סטרוק. אבשלום, אבשלום, נא להוציא אותה מהמליאה. חברת הכנסת סטרוק, חברת הכנסת סטרוק, חברת הכנסת אורית סטרוק, נא לצאת מהמליאה. היא תחזור כששמה יוקרא לצורך הצבעה. בבקשה. (חברת הכנסת אורית סטרוק יוצאת מאולם המליאה.) (קוראת בשם חבר הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח חברי הכנסת, חברי הכנסת. מירב בן ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. קרן ברק, שבי במקומך, שבי במקומך. חבר הכנסת רם שפע, שב במקומך. חברי הכנסת יריב לוין וסילמן, בבקשה, שבו. בבקשה, או תהיו בחוץ, בצד. חבר הכנסת הרצנו, שב במקומך. אי-אפשר לנהל הצבעה בצורה כזאת. סדרנים.  הסדרנים. חברת הכנסת שרן השכל, נא לשבת. חברת הכנסת, חברי הכנסת, נא לשבת. נא להמשיך בהצבעה. שרן השכל, חברת הכנסת שרן השכל, אני קורא אותך לסדר בפעם ראשונה. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, בעד ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, אינו נוכח אני יכול להצביע? בוודאי, איזו שאלה? ברור. מה זה? נא להצביע. אה, טוב. מצביע בעד. (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, בעד חבר הכנסת קושניר, חבר הכנסת קושניר, חבר הכנסת אלכס קושניר, אי-אפשר ככה. חבר הכנסת משה גפני, זה מפריע. אני מצטער. חברי הכנסת, זה מפריע. חברת הכנסת סילמן. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) זאב בנימין בגין, אינו נוכח אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, אינה נוכחת חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, אינו נוכח מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, אינו נוכח איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, בעד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, אינה נוכחת קרן ברק, בעד ניר ברקת, בעד יאיר גולן, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, אינו משתתף בהצבעה יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, אינה נוכחת מאזן גנאים, אינו נוכח בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, אינו נוכח סימון דוידסון, אינו נוכח אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, אינה נוכחת חברי הכנסת. פטין מולא. חבר הכנסת מולא, חבר הכנסת מולא, חבר הכנסת מולא, פטין מולא, לא מקשיב. אני לא יכול ככה, אי-אפשר. לא, לא קראתי בשמך. אתה פשוט מפריע. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אריה מכלוף דרעי, בעד צבי האוזר, אינו נוכח צחי הנגבי, בעד חברת הכנסת שטרית, חברת הכנסת שטרית, זה מפריע למזכירה. מילא תפריעו לי, אבל לא למזכירה. אתה צורח. אתה לא שם לב אפילו. אתה צורח. די כבר. אי-אפשר להתנהל בצורה כזאת. (קוראת בשם חברת הכנסת) שרן מרים השכל, אינה נוכחת אדוני היושב-ראש, מיקי לוי. אדוני היושב-ראש מיקי לוי, מיקי לוי. סדרנים. מיקי לוי. (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר, בעד אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, בעד מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח אלי כהן, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח יום טוב חי כלפון, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, בעד חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, בעד רון כץ, אינו נוכח יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, אינו נוכח נעמה לזימי, אינה נוכחת יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, אינה נוכחת יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, אינה נוכחת אמילי חיה מואטי, אינה נוכחת פטין מולא, פטין מולא. בעד. אי-אפשר ככה. (קוראת בשם חבר הכנסת) פטין מולא, בעד חבר הכנסת שטרית, זה מפריע. עליזה, עליזה, עליזה. חברת הכנסת שטרית, אפשר, בבקשה? חברת הכנסת שטרית, אי-אפשר ככה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, בעד אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, אינה נוכחת יעקב מרגי, אינו נוכח מופיד מרעי, אינו נוכח בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' אינו נוכח יבגני סובה, אינו נוכח אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, עידית סילמן. לא משתתפת. לא משתתפת? (קוראת בשמות חברי הכנסת) עידית סילמן, אינה משתתפת בהצבעה עלי סלאלחה, אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' בעד אביגדור. דנית, דנית, דנית, דנית, די. אי-אפשר ככה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, אינו נוכח איימן עודה, בעד חוה אתי עטייה, בעד יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, בעד יסמין פרידמן, אינה נוכחת אביר קארה, אינו נוכח אלכס קושניר, חבר הכנסת קושניר. נגד. נגד. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלכס קושניר, נגד יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, אינה נוכחת מיכל רוזין, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, נגד יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, אינה נוכחת רם שפע, נגד נירה שפק, נגד עאידה תומא סלימאן, בעד נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח ניר אורבך, אינו משתתף בהצבעה ישראל אייכלר, בעד משה ארבל, בעד זאב בנימין בגין, נגד ענבר בזק, נגד מיכאל מרדכי ביטון, נגד דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, נגד רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, בעד נפתלי בנט, אינו נוכח יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת גילה גמליאל, בעד מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, בעד גלית דיסטל אטבריאן, בעד צבי האוזר, בעד שרן מרים השכל, בעד רות וסרמן לנדה, בעד אימאן ח'טיב יאסין, בעד ווליד טאהא, בעד בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, בעד אחמד טיבי, בעד אלון טל, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, בעד אלי כהן, בעד מאיר כהן, בעד יום טוב חי כלפון, אינו נוכח עופר כסיף, בעד חיים כץ, בעד רון כץ, בעד יוראי להב הרצנו, אינו נוכח מיקי לוי, אינו נוכח יריב לוין, בעד נעמה לזימי, בעד גבי לסקי, בעד יאיר לפיד, בעד לימור מגן תלם, בעד אמילי חיה מואטי, בעד טטיאנה מזרסקי, בעד מרב מיכאלי, בעד יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת אבתיסאם מראענה, בעד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, בעד בנימין נתניהו, בעד יואב סגלוביץ' בעד יבגני סובה, בעד עלי סלאלחה, בעד אוסאמה סעדי, בעד מנסור עבאס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת יסמין פרידמן, בעד אביר קארה, אינו נוכח מירי מרים רגב, בעד מיכל רוזין, בעד שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, בעד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, בעד האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? (קוראת בשם חבר הכנסת) נפתלי בנט, בעד אם כך, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות, בבקשה. אם כך, להלן תוצאות ההצבעה: בעד, 82, נגד, 19, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות), של חברת הכנסת קרן ברק, עברה, ותעבור להמשך דיון בוועדת הבריאות של הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות של חברת הכנסת מיכל וולדיגר, שמספרה 1815. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. נאפשר לכולכם להגיע. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות של חברת הכנסת מיכל וולדיגר. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"א 2021, לוועדת הבריאות נתקבלה. בעד, 74, בתוספת קולו של יושב-ראש הכנסת מיקי לוי, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה, ותעבור להמשך דיון בוועדת הבריאות של הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות), של חברת הכנסת אמילי מואטי. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"א 2021, לוועדת הבריאות נתקבלה. בעד, 74. יושב-ראש הכנסת לוי, מיקי לוי, ההצבעה שלך נקלטה? העמדה עובדת. בעד, 74, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת חוק זו אושרה, ותועבר לוועדת הבריאות של הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות) של חבר הכנסת יעקב אשר, בקריאה הטרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון, טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"א 2021, לוועדת הבריאות נתקבלה. בעד, 80, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה, ותעבור אף היא לוועדת הבריאות של הכנסת. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון, מדרגות המס על דירה יחידה ועל בניין להשכרה ובניין לשכירות מוסדית), של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת קיש לנמק את ההצעה, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אולי אתחיל רגע בלומר מה הייתה פה המהומה, גם כי פשוט שואלים אותי, אז אומר במילה לחברי הכנסת, בעיקר מהאופוזיציה. מה שקרה פה היום, שהקואליציה העבירה בנוהל 98 שלושה חוקים של חקיקה ממשלתית ביום רביעי. עכשיו, אני שם רגע בצד את העניין הזה ואומר לכם שבמשך החודש-חודשיים האחרונים כל יום רביעי יש דיון עם הקואליציה על חוקים ממשלתיים שהם רוצים להעביר ביום רביעי, דבר שלא היה, רק במקרים חריגים, וייצר פה מתחים עצומים. צריך לדעת: יום רביעי אינו מוקדש לחקיקה ממשלתית, זה יום לחקיקה פרטית, והנוהל הזה של חקיקה ממשלתית ביום רביעי הוא קיים, אבל הוא אך ורק למקרים חריגים, יוצאי דופן, של דדליינים, של אירוע, נגיד, של חוק קורונה דחוף. הניסיון הזה של הקואליציה כל שבוע לדחוף חוקים ממשלתיים ביום רביעי, נפסק. הסיכום שלנו עם היושב-ראש, והיושב-ראש יוכל להתייחס, אני חס וחלילה לא רוצה, אולי זו הפרשנות שלי, אולי הוא לא הבין, אבל אני רוצה לומר את זה בצורה ברורה: יום רביעי זה יום של חקיקה פרטית בלבד. במקרים דחופים, כשיש סיבה אמיתית, דדליין, אירוע קיצון כזה או אחר, ייתכן שיהיה, אם יש הסכמה, זה סיפור אחר. לדעתי כל החוקים האלה הם פגי תוקף השבוע. לכן אמרתי, דווקא שלושת החוקים האלה עונים לקריטריון. מה שפה הפריע לנו זה דווקא ה-98, וגם אני יכול לומר לך, חוק המוקשים, לא יקרה כלום אם הוא יעבור, אז אפשר דיון על זה. יש פה דדליין, זה נכון, אבל זה הסיפור, זה הסיכום. אני אומר לקואליציה שאנחנו לא נעשה שמיות באופן אוטומטי כמו שעשינו. יכול בהחלט שנעשה שמיות באופן נקודתי על חוקים שלא הספקנו לגייס או לא יודע מה. אין לנו כוונה לעשות שמיות באופן אוטומטי. זה הדבר שהגענו לסיכום עליו בעניין הזה. עכשיו עוד מילה, חבר הכנסת קיש, אני רוצה לאפשר ליושב-ראש הכנסת, אז לא על הזמן שלי. לא. בוודאי שלא על הזמן שלך. אין בעיה. בסדר? בהסכמתך, אני עוצר את הזמן. בבקשה, אדוני היושב-ראש. אני רק מבקש לחדד. אין רק בהסכמה. עד היום לא היה אירוע אחד שממשלתית הגיעה ביום רביעי, כי אני התנגדתי כחומה בצורה. יש מקרים שהדדליין של אותו חוק מסתיים ואין ברירה, וזה נמצא על שולחני, יש מקרים של העברות תקציביות, שאם לא נעביר, הכסף ילך. לכן אני אומר, כמו שעד היום עמדתי כחומה בצורה, אי-אפשר להצביע על אירוע אחד אפילו שממשלתית הגיעה ביום רביעי, כי אין. בתקופת כהונתך. אלא אם כן היה בהסכמה. ולכן אני אומר, זה נתון על שולחני, אלא אם כן אופוזיציה-קואליציה הגיעו להסכמה. מהבחינה הזו אין בעיה. רציתי לחדד את זה. תודה רבה. אני בהחלט מקבל את מה שאמר היושב-ראש. אני ממשיך את הזמן. זה הסיכום שהגענו אליו. בהחלט מקבל. עכשיו אני רק רוצה, אם היושב-ראש לא ילך, יושב-ראש הכנסת, אשמח להגיד עוד מילה. כל האירוע הזה, שאנחנו נמצאים בטרללת הזו, נובע בגלל הדריסה של האופוזיציה בוועדות. תפסיקו לעשות את מה שאומרים לכם שחקני החוץ, שלא נמצאים פה בכנסת. ליברמן ואלקין מנהלים אתכם ודואגים לכך שלא יהיו הסכמות על הוועדות. הדריסה של האופוזיציה נמשכת. האירוע הזה זה ליבת העניין. ראשי ועדות, תפסיקו את הוועדה שלכם בשביל שהאופוזיציה תקבל את מה שמגיע לה. תוכיחו שהדמוקרטיה חשובה לכם. אין פה אירוע תקציבי. יש פה התעללות בדמוקרטיה הישראלית, רמיסה של הכנסת, רמיסה של זכויות האופוזיציה. הדבר הזה, כל ההתנהלות הזו, הטרללת הזו, נובעת אך ורק מהדבר הזה. הגיע הזמן שזה ייפסק. למהות החוק, יש לי שש דקות, הייתי צריך יותר, אבל היו דברים חשובים. אנחנו בוועדת הכספים פועלים ומנסים לעצור את עליית מחירי הדיור. הממשלה בחרה באפיק של העלאת מס רכישה. בעיניי, זו טעות קשה שלא תשנה דבר למחירים. מה שצריך זה להגדיל את ההיצע של הקרקעות, ולא רק להגדיל את ההיצע, הם מתגאים בשיא שיווקים, זה לא רלוונטי, כי השיווקים האלה הם שיווקים יקרים שמשקפים עליות מחיר כבדות בכל האזורים. צריך לעצור את זה. צריך לשווק במחירים סבירים. הנקודה הזו היא מאוד חשובה, והיא לא קורית. לכן, גם השר אלקין וגם יושב-ראש הוועדה קושניר, שיווקי קרקעות במספרי שיא לא עוזרים. זה צריך להיות מספר שיא במחירים נמוכים. הקרקע ממשיכה לעלות ומגלמת המשך עליית מחירים למחירי הדיור. מה עשינו? אז במסגרת הדיונים האלה, הצעתי לוועדה שלאור עליית המחירים נעלה את המגן, את הפטור מתשלום מס רכישה למחירים, בעיקר הנמוכים. ואני מאוד שמח, ואני רוצה לברך ולחזק את חבריי בוועדת הכספים שתמכו בי. הרב גפני, הרב גפני, סליחה, פינדרוס, אני רוצה לברך אותך על תמיכתך והובלתך בחוק הזה, שנותן מגן מס מפני מס רכישה לדירת יחיד ולמשפרי דיור. חבר הכנסת ינון אזולאי, שהוא חבר ועדת הכספים ונציג מוביל של האופוזיציה, שגם הוא, יחד איתו, הצלחנו להגיע להישג הזה. חבר הכנסת אופיר כץ, שאני לא רואה אותו פה, מהליכוד, נציג הליכוד בוועדת הכספים, שעשה עבודה מצוינת להשיג את כל השיתוף פעולה של כולם. ואכן, כמובן גם יושב-ראש הוועדה קושניר, שהגענו להסכמות סביב איך מקדמים את החוק הזה, והוא מגיע לביצוע. יש לנו את הנושא של ההצמדה שכנראה נצטרך לעדכן את המספרים בהתאם להצמדה שתבוא בינואר. הכוונה היא שהמדרגה הראשונה תגיע לפטור מלא עד 2 מיליון, ובהמשך אנחנו צריכים לראות איך אנחנו, ופה אני אומר לך, קושניר: טוענים, האוצר, שהחוק הזה הוא חוק עם עלות כספית, והם בכלל אומרים שהעלאת מס הרכישה למשקיעים לא תביא להם כספים. רק לפני שבוע ראינו כמה יתרות ענק האוצר לוקח מהציבור על הדבר הזה. אני לא מקבל את האמירה הזו שלהם. אני כופר בה. אני אומר לך שאנחנו נעשה מאבק בוועדת כספים נגד זה. אני רוצה לברך אותך על הובלת כל חברי ועדת הכספים, מכל המפלגות השונות. חבר הכנסת אורבך. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, לא טעיתי, אני התכוונתי להזכיר אותו, הוא לא צריך לצאת כועס, אני מקווה שהוא לא כועס. חברת כנסת נירה שפק, פשוט היית בחו"ל, אני לא יודע אם הספיקו להחתים אותך על החוק. אבל כן, כל חברי ועדת כספים, גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה, היו שותפים מלאים להבנה הזו שחייבים לעלות את הפטור ממס רכישה, ולדימיר בליאק. ולדימיר בליאק. סליחה, תודה על התיקון. דרך אגב, אני חייב לומר לך שהוא מקצועי, עושה הרבה שעות בוועדה, יד ימינו של היושב-ראש, ואכן, רואים שהוא עושה עבודה טובה. אז תודה לכם על המהלך הזה. הוא חשוב. נשלים אותו במהרה. שלפחות רוכשי דירה ראשונה ומשפרי דיור ייהנו מפטור משמעותי ברכישת דירתם. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת קיש. אני גם יכול להעיד באופן אישי, שאתה כבר מתעסק הרבה מאוד זמן, ואני שמח שזה מגיע לכדי חקיקה. אני מזמין את השר במשרד האוצר חמד עמאר, להשיב בשם הממשלה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת שרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרדי האוצר, המשפטים והכלכלה. חבר הכנסת יואב קיש, אתה מסכים? מה? ועדת השרים לחקיקה תומכת בהצעת החוק, בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרדי האוצר, המשפטים והכלכלה. אתה מסכים?  יש לי הסכמות  אז אתה לא מסכים? אם אתה לא מסכים, אנחנו לא יכולים, אני מסכים לדרישות אך ורק עם מה שסוכם עם, אם אתה לא מסכים, נעשה החלטה ועדת השרים. אני, יש לי הסכמות עם יושב-ראש ועדת הכספים. רגע, רגע. ההסכמה היא כזאת: הצעת החוק הזו עוברת בטרומית. אנחנו מחכים להצעת חוק ממשלתית, אבל ההצעות מתקדמות במקביל בוועדה. אני לא הסכמתי לדבר כזה. הוא יושב-ראש הוועדה, הוא מנהל את הוועדה. מה שהוא יעשה, לא. אבל אני לא יכול לקדם לך הצעת חוק. אני אומר לך, אנחנו, ועדת שרים לחקיקה, אנחנו לא רוצים להצביע נגד, אנחנו רוצים לקדם את הצעת החוק, אבל היו סיכומים. אני לא יכול להצביע בעד ההצעה, אתה יכול, אז מה אתה רוצה ממני?  החוק הזה, שהיו בעבר בוועדות.  חבר הכנסת יואב קיש, אני אומר לך, גם אם נעביר את זה, אני אעלה להשיב. אני לא רוצה את זה. לא, אני יודע. אני לא יורד אם אתה,  חבר הכנסת קיש, מה שרוצה לומר לך השר, שאתה רוצה לשמוע את עמדתו של השר, עמדתו של השר בעד או נגד החוק? אנחנו בעד החוק, אבל הוא יקודם בהסכמה. ממילא אתה לא יכול לקדם אותו בלי אישור ועדת הכספים. בגלל זה, מה אתה רוצה ממני? זה בדיוק, אז מה שאני אומר, החוק יקודם בהסכמה איתנו ואנחנו נתקדם עם הצעת החוק. אני מסכים איתך, תקשיב רגע, שהחוק יקודם בהסכמה עם יושב-ראש הוועדה. מעבר לזה, הרי ממילא הוא לא יקודם בלי הסכמת יושב-ראש ועדת הכספים. אז מה אתה רוצה ממני? טוב, חבר הכנסת. אני אומר עוד פעם. אני לא יכול היום ללכת ולהצביע על חוק שאני אומר לך שוועדת החקיקה שמה תנאים של הסכמה. אני לא יכול להגיד לך כן. אני עכשיו,  אני לא שומע.  שנייה, רגע. שנייה, רגע. אנחנו בוועדת שרים לחקיקה, אני יכול רגע מהצד? לא. שנייה. עזוב את ההצעה. תרשמי לו מהצד. הוא שואל אותך אם אתה מוכן לזה או לא מוכן לזה, לתנאים שקבעה הממשלה. אם אתה לא מוכן, אנחנו כוועדת שרים לא נצביע בעד. אז השר, השר, השר. אז תגיד, אם הוא מקבל את זה, אתם מסכימים, כי אני צריך, עד שיגייס את האופוזיציה, אני אצביע נגד. אז אני מגייס את האופוזיציה. אוקיי. אז אני צריך עד שיגייסו את האופוזיציה. אוקיי. אני לא ארד מכאן עד שיגייסו את האופוזיציה. בסדר, אז שהקואליציה תגייס אם היא רוצה לגייס. בבקשה, השר עמאר. אני מבקש לדבר מההתחלה. אי-אפשר להתחיל מהתחלה, אזל הזמן. אני לא מדבר, אני מחכה לתשובה שלו. חבר הכנסת קיש, אתה יכול לדבר מהצד. אתה יכול לדבר על חשיבות החוק. הם מפריעים לי. אני אעצור לך את השעון. חברי הכנסת קיש וקושניר, אתם מפריעים לשר. אני שואל אותך שאלה ברורה. אני אענה לך. אתה לא יכול לענות באמצע, או שאתה אומר כן. אם אתה אומר לי כן, שאתה מסכים להצעה של ועדת השרים לחקיקה, אנחנו נצביע בעד. ועדת שרים לחקיקה תגיד: להצביע בעד. אם אתה לא מסכים, אנחנו נתנגד להצעת החוק, ואני אחכה עד לגיוס של האופוזיציה. אתה רוצה תשובה? מה התשובה? ואז אני ארד? לא. אני מסכים להתחייבויות שלי לקושניר. לא. יש ועדת שרים לחקיקה. אבל יש מחויבויות. אתה צריך להסכים לוועדת שרים לחקיקה. התקנון מדבר באופן ברור. אם לא, נצביע נגד. התקנון מדבר על הסכמה עם הממשלה, לא עם ועדת שרים לחקיקה. עמדת הממשלה. זה חוק של כל הוועדה. חבר הכנסת קיש, אתה עומד עדיין בעמדתך? אני עומד על עמדתי, כן. אני אומר לך, חבר הכנסת יואב קיש, המטרה שלנו היא להביא את הצעת החוק שלך, ממילא אתה לא יכול לקדם אותה בלי הסכמה. לכן, אתה צריך להסכים, אתה צודק. הרי הוא יושב-ראש הוועדה, הוא יכול לא לעשות יו"ד אחת אם הוא לא רוצה. אז מחר כל אחד יסכם עם יושב-ראש הוועדה ויבוא להגיד בוועדת השרים לחקיקה: מה שהחליטה, החליטה, לא. יש החלטה של ועדת השרים לחקיקה, שזה יהיה בכפוף להסכמה של משרד האוצר, משרד המשפטים ומשרד הכלכלה. אז מה? אם אתה לא תסכים, אנחנו נצביע נגד. יש לך את ההתניות? אין לך כרגע. יש לי התניה אחת, שזה יהיה בתיאום. בתיאום, הינה, בתיאום. הוא אמר: משרד האוצר, כלכלה, אוצר, כלכלה ומשפטים.  הוא אומר שהוא לא מסכים. זה היתרון של ועדת שרים. אני יושב שם בוועדה, ולא יכול להיות שחבר כנסת יגיד,  אני יודע, אבל אם נתחיל לעשות ככה, הוא צריך להסכים שזה יהיה בתיאום עם משרד האוצר. אם הוא לא מסכים שזה יהיה בתיאום עם משרד האוצר, חברים, זה לא רלוונטי. יש פה שלושה משרדי ממשלה שהסכימו בתנאי שהוא יסכים איתם ויעשה את זה בתיאום. אם הוא לא יסכים איתנו, אנחנו רוצים להצביע בעד, אתם לא מבינים? זה לא נכון, זה לא נכון מה שהוא אומר. הייתה הסכמה עם יושב-ראש ועדת כספים, ולא היה צריך להביא את ההסכמה. מה שהוא אומר אלה דברים לא נכונים. אבל זה בטרומית, איך זה הגיע אליכם בכלל? זה בטרומית, זה לא היה בוועדה.  אבל זה לא היה בוועדה, זה היה בטרומית. נכון, אבל, מה שאני רוצה לומר הוא שהממשלה נקטה את עמדתה.  אני לא יכול, זה ייפול, חברים, חבר הכנסת יואב קיש, זה בידיים שלו על מלא. הוא לא יעשה דיון אחד, העניין שלו בידיים שלו. העניין של ועדת שרים מחכה. היא לא, הממשלה אומרת משהו אחר. אני לא רוצה שכל ועדת מחר תסכם עם חבר כנסת ואני אביא את זה להצבעה. יש ועדת שרים לחקיקה שהחליטה. חבר הכנסת קיש. האוצר ישב איתנו, וזה עם ההסכמה של האוצר. הם היו איתנו, עזוב, מה אכפת לו להסכים.  אז שר האוצר, ינון, הוא מתעקש על כלום, באמת, על שטויות. הסכמה. אנחנו דורשים הסכמה של האוצר. אם אתה אומר לי שישבת עם האוצר והשר מסכים, אז למה אתה מתנגד שזה יהיה בהסכמת האוצר? אני לא מבין, חבר הכנסת יואב קיש, אני לא רוצה להיות בסחטנות של המשרדים. אני לא רוצה. מה שסיכמנו, אני לא יכול להצביע, זכותך להגיד שהממשלה מתנגדת, ונעבור להצבעה. בינתיים מפריעים לי. אני לא אמרתי אף מילה. אדוני, עצרתי לך את השעון כמה פעמים, אבל אתה יודע, בסוף הזמן הוא זמן. אם לא נותנים לך תשובה, אדוני השר, זכותך להתנגד, זה בסדר גמור. אני אומר את הדברים באופן, לא הבהרתי את עמדת הממשלה. יואב קיש רוצה לדבר אחריך. לכן, אני חייב, אני אוסיף לך עוד דקה. למה דקה? מכיוון שבסוף, הזמן, אדוני. אתה לא יכול להוסיף לי רק דקה כשהם עומדים לי כאן, מדברים ומפריעים לי, ואני לא יכול לדבר, ולא יכול להבהיר את העמדה שלנו. לא הקראתי שום דבר. אז בוא תביע את העמדה. אדוני היושב-ראש, אני מתחיל, ואומר שוב: ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרדי האוצר, המשפטים והכלכלה. אלה ההתניות שלנו כממשלה. אם מציע הצעת החוק לא יסכים להתניות האלה, אנחנו, כממשלה וכקואליציה, נצביע נגד הצעת החוק. סעיף 53 לחוק עידוד השקעות הון מאפשר כבר למי שרוכש בניין להשכרה, או בניין לשכירות מוסדית, ליהנות ממס רכישה מופחת, העומד על 0.5%, בהתקיים תנאים מסוימים הקבועים בחוק, הקיימים למס רכישה מופחת, הוספתי דקה.  המהווים הטבה משמעותית. לכן, בקשת המציעים מקבלת מענה בחוק הקיים. במסגרת חוק ההסדרים, הוחלט לבטל את ההטבות עבור בניינים, אני יכול לעלות להשיב. כן, הוא יעלה להשיב. אני מציע  ליואב קיש לעלות. תודה. חבר הכנסת קיש, עוד פעם אני שואל אותך: אם אתה לא תסכים להתניות, אז אנחנו נצביע נגד הצעת החוק. הממשלה לא תתמוך בהצעת החוק. למה אתה מאיים? תודה. חבר הכנסת קיש מבקש להשיב. חבר הכנסת קיש, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. תודה. חברי הכנסת, אנא שבו, בבקשה. מייד אחרי זה אנחנו עוברים להצבעה. היושב-ראש, התשובה פשוטה: עשינו סיכום, ובעקבותיו התקדמו ההצעות של היטל ההשבחה, בניגוד לדעתנו, והסיכום היה שאנחנו מעלים את הפטור הזה לטובת התושבים, מס רכישה, תודה. עם מי סיכמת? סיכמתי עם יושב-ראש ועדת כספים אלכס קושניר, והחוק הזה עובר בהסכמה של כל חברי הוועדה, ואני מחויב לסיכומים שלי עם יו"ר ועדת כספים. יו"ר ועדת כספים, יש לו אילוצים אחרים עם האוצר, שאני לא שותף להם, ואני לא מסכים איתם. אני לא מסכים, ולכן אני מוכן להישאר צמוד למה שהיה בוועדת כספים בלבד, כפי שהתחייבתי. תודה. ולכן אני מוכן להישאר צמוד למה שהיה בוועדת הכספים בלבד, כפי שהתחייבתי. תודה. תודה. חברי הכנסת, אני ביקשתי הצבעה שמית. הצבעה שמית. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. הצבעה שמית. הבנתי. הממשלה הודיעה על התנגדותה להצעת החוק, וכן ביקשה הצבעה שמית. על כן, אנחנו עוברים להצבעה. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. למה? למה?  בבקשה. בבקשה, אנחנו התחלנו להצביע. אנחנו התחלנו להצביע.  אין דבר כזה. נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. (קוראת בשם חבר הכנסת) משה אבוטבול, אינו נוכח הצבעה במועד אחר. בוא נצביע במועד אחר. לא רוצה. צריך להעלות את זה. חודש אנחנו מחכים. בואו נצביע בעד. אני לא מוכן לזה. בוא נצביע, אני,  הבטחות, שדיברתי איתו. אלכס, ביום שני דיברנו, (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, בעד ניר אורבך, לא, לא, לא. ששש. חברי הכנסת. רגע, למה, איתן? למה אתה מתחיל הצבעה? סליחה, גברתי, בכל הכבוד הראוי. אפשר להגיע להסכמות. לא. יש סדר למליאה הזאת. מצטער, אנחנו באמצע הצבעה. אנחנו באמצע הצבעה. ההצבעה החלה. אני לא מבטל אותה. (קוראת בשם חבר הכנסת) ניר אורבך, נגד  (קוראת בשמות חברי הכנסת) ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, בעד דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, אינו נוכח חברי הכנסת. סליחה, רגע. לעצור שנייה. חברי הכנסת. חבר הכנסת קיש, השר עמאר,  אתה לא מבין.  חבר הכנסת קיש, השר עמאר. אתה לא מביע את העמדה,  חבר הכנסת קיש, השר עמאר, אנא. סליחה. חבר הכנסת אשר.  חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת יואב קיש, השר עמאר. חבר הכנסת קושניר, קארה, סגן השר קארה, אנא שבו. חבר הכנסת קיש. חבר הכנסת קיש, השר עמאר, ראיתי קודם שכשרציתם להגיע להסכמות, גם תוך כדי הצבעה הצלחתם. עוד הצבעה. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה ארבל, בעד יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, בעד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, בעד ניר ברקת, בעד יאיר גולן, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, אינו נוכח יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד אז תהפכי את זה לבעד, עידית. תהפכי לבעד. בבקשה, אני מבקש. בבקשה לשבת. אני מבקש. סדרנים, בבקשה לעבור בין חברי הכנסת ולהושיב אותם במקומם. בבקשה, לשבת ולעטות מסכות. האומיקרון עדיין לא עזב אותנו. בבקשה, לעטות מסכות. בבקשה לשבת. שקט. אפשר שקט בתאי הסיעות. התא של הקואליציה, בבקשה שקט. לתת לו אפשרות, אנחנו, אני רוצה לבדוק. אני מוכן לבדוק. אני צריך ייעוץ משפטי. יש איזושהי בעיה, הקואליציה הצביעה בעד. יש, ממילא זה על פי רוב. מי שהצביע, הצביע. חבר הכנסת קיש, מי שהצביע, הצביע, אלכס, הוא יגיד.  השאר יצביעו בעד ויהפכו. זה לא ישנה את תוצאות, לא, לא, לא. אלא? עכשיו הוא יגיד משהו, והמשך ההצבעה, נמשיך להצביע. לא להפוך את מה שהיה, זה אסור. אוקיי. לא, לא על זה אמרתי. מה הוא רוצה להוסיף. הוא רוצה להגיד שהוא מוכן לתיאום טכני מול הממשלה, ואז הקואליציה מצביעה בעד. בבקשה, חבר הכנסת קיש, דקה מהצד. שקט. בבקשה לשבת. אי-אפשר כך. את ההצבעה אפשר לעשות, היא אומרת שכן. אני לא יודע. אני אומר עוד פעם: אני לא רוצה, טוב. אני מוכן, אם זה בהסכמה של, אם זה בהסכמה של שני הצדדים, לא. אני מוכן לתיאום טכני מול המשרדים. בסדר, אבל אם זה בהסכמה? אני אגיד את זה אחרי ההצבעה. בסדר, בסדר. מיקי, תגיד: בגלל שזה בהסכמה. בסדר, בסדר. אני מעריך, היושב-ראש, בבקשה לשבת. יש כאלה שכבר הצביעו. יהיו, ידיים וגם צריך להפוך את ההצבעה. לא נצא מזה. חמד,  הוא לא נותן לי. נותן לך. הוא ייתן לך. מיקי, נותן לך מהצד. למרות שזה בהסכמה, אני רוצה, בבקשה, לעצמי, שתי דקות הפסקה. תגיד את זה לפני ההצבעה. אם אני לא אאפשר לך, לא, לא. אי-אפשר. אני אומר את זה אחרי, טוב. חבר הכנסת קיש, אי-אפשר באמצע ההצבעה. נגמר. ייעוץ משפטי. נגמר. בבקשה. בבקשה להמשיך. הקואליציה בעד. (קוראת בשם חבר הכנסת) סימון דוידסון, אחרי שהמציע הסכים שזה בתיאום טכני עם הממשלה, אנחנו מצביעים בעד עכשיו. רק מה התקנון? יצרו תקדים, הודעה. (קוראת בשם חבר הכנסת) סימון דוידסון, בעד חבר הכנסת טיבי, תודה. חבר הכנסת טיבי. מה זה הדבר הזה, תקנון. יש תקנון. יש תקנון. לא אישרנו כלום. שב, בבקשה. לא אישרנו כלום. שום דבר חריג. גם אם צייצו בטוויטר, לא אישרנו שום דבר חריג. בבקשה להמשיך. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, בעד אריה מכלוף דרעי, בעד צבי האוזר, אינו נוכח צחי הנגבי, אינו נוכח שרן מרים השכל, אינה נוכחת מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, בעד מכלוף מיקי זוהר, בעד אימאן ח'טיב יאסין, בעד ווליד טאהא, בעד בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, בעד אחמד טיבי, בעד אלון טל, בעד דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח אלי כהן, בעד מאיר כהן, בעד יום טוב חי כלפון, בעד עופר כסיף, בעד אופיר כץ, בעד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד רון כץ, בעד יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, בעד אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, אינה נוכחת יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, בעד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, בעד אמילי חיה מואטי, אינה נוכחת פטין מולא, בעד טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, בעד אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, בעד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, בעד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' אינו נוכח יבגני סובה, בעד אופיר סופר, אינו נוכח אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, בעד עלי סלאלחה, בעד בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, בעד מנסור עבאס, בעד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, בעד יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, בעד יסמין פרידמן, בעד אביר קארה, אינו נוכח אלכס קושניר, בעד יואב קיש, בעד גלעד קריב, בעד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, בעד מיכל רוזין, בעד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, בעד שרון רופא אופיר, בעד מוסי רז, בעד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, בעד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, אינו נוכח יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, אינו נוכח יוסף שיין, בעד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, בעד רם שפע, בעד נירה שפק, בעד עאידה תומא סלימאן, בעד בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח אופיר אקוניס, אינו נוכח חיים ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח מירב בן ארי, בעד איתמר בן גביר, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח יאיר גולן, בעד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, אינו נוכח בנימין גנץ, אינו נוכח צבי האוזר, אינו נוכח שרן מרים השכל, אינה נוכחת בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, אינו נוכח נעמה לזימי, אינה נוכחת יאיר לפיד, אינו נוכח אמילי חיה מואטי, אינה נוכחת טטיאנה מזרסקי, אינה נוכחת מרב מיכאלי, אפשר קצת שקט? בבקשה שקט, לא שומעים את הספירה. אני מבקש בכל לשון של בקשה: שקט. (קוראת בשמות חברי הכנסת) מרב מיכאלי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, אינה נוכחת בנימין נתניהו, בעד יואב סגלוביץ' אינו נוכח איימן עודה, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת אביר קארה, אינו נוכח שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, אינו נוכח אלעזר שטרן, בעד עמיחי שיקלי, בעד האם יש מי מבין חברי הכנסת במליאה שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו? אין אחד כזה. הסתיימה ההצבעה. בבקשה לספור. תוצאות ההצבעה: 84 בעד, שבעה נגד, לכן הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תעבור להמשך דיון בוועדת הכספים. אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הודעה מהצד, אפשר? הודעה מהצד? בבקשה. לא, הסיכום שהיה. אני לא מבקש, אני יכול לחזור עליו ואני יכול לתת מספרים. איזה סיכום? לא לא, יש סיכום. אז אני אצטרף אליך. בבקשה. נגמרה ההצבעה? אני לא הייתי. הסתיימה ההצבעה? היושב-ראש, אני רוצה להגיד מה קרה במהלך ההצבעה. הגיעה גם היועצת המשפטית של הכנסת, שהייתה מעורבת. הרי אנחנו במהלך החקיקה ויתרנו אפילו על חלק מההסתייגויות שלנו, ולמעשה כבר "שילמנו" במירכאות את מה שהיינו צריכים בשביל להגיע לסיכום של כל הוועדה, ולכן אני התנגדתי לשינויים מהותיים ולהסכמות מהותיות עם המשרדים. מה שכן, אני בהחלט מוכן לתיאום טכני עם משרדי הממשלה. זה הסיכום, ככה נאמר. תודה. תודה רבה לך. אני אנצל את זכותי להתייחס לוויכוח הקודם לגבי חקיקה ממשלתית ביום שישי, סליחה, ביום רביעי. בדקתי ומצאתי: מאז שנת 2015 היו 261 הצעות חוק ממשלתיות, 66 ישיבות ביום רביעי. בשש השנים שחלפו, ממוצע של 11 ימי רביעי, זה הרבה. גם בזמני, שש שנים. 11 ימי רביעי, 261 הצעות חוק ממשלתיות. זה לא מעט. גם בימיי שלי, בחצי השנה האחרונה, היו כשישה ימי רביעי. לכן אני אומר, בהסכמה זה היה. המחשב לא יודע, בהסכמה. חבר הכנסת מרגי, המחשב לא יודע להחריג. אני צריך לשבת שנה-שנה. תן לי. אבל, בוא אני אתקן: חלק בהסכמה, בסדר? ולכן אני אומר שאני אמשיך, כמו שהתחייבתי, לעמוד על זכותם של חברי הכנסת ולהקפיד הקפדה יתירה שכמה שפחות זה יגיע לימי רביעי, אלא אם כן זה דחוף ואלא אם כן זה יהיה בהסכמה, ובזה זה נגמר. אני מתכבד לתת לך את זה לביקורת. אני רוצה לבדוק מה היה בהסכמה. יהיה לך קשה, כי אתה צריך לעבור על כל הצעות החוק. אתה לא יכול. אתה לא יכול.  אוקיי, אנחנו נמשיך בסדר-היום. הצעת החוק הבאה, הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון, הגדלת מענק ושיפור זכויות). יציג את ההצעה חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקווה שאחרי מה שעברנו פה בחצי שעה האחרונה, בכל זאת נוכל איכשהו להגיע לסיכומים ולהמשיך לעשות דברים למען עם ישראל, למען מדינת ישראל. לפני שאני אגע בהצעת חוק שהיא בעיניי חשובה מאוד, כי היא עוזרת לאוכלוסייה ספציפית שהם אזרחי המדינה, אני רוצה לתת הקדמה. לא שומעים? לא שומעים אותך. רגע, לא שומעים. איך זה שלא שומעים? תעלה את זה עוד. עכשיו תדבר למיקרופון. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקווה מאוד שאחרי מה שהיה פה בשעה האחרונה נוכל בכל זאת להתעלות על עצמנו, לסכם דברים ולהתקדם, לטובת מדינת ישראל, לטובת אזרחי המדינה. לפני שאני אגע בהצעת החוק ואני אפרט אותה, אני רוצה לספר לכם משהו בקצרה על האירוע שקרה לפני 35 שנה. הפיצוץ בכור גרעיני בברית המועצות ב-26 באפריל 1986 נחשב לאסון הטכנולוגי הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות. האנשים שעלו בשנות התשעים, חלקם היו שם. הם נשלחו לטפל באסון הזה, ורוב-רובם לא ידעו, א. לא ידעו איך מטפלים בזה, ב. הם לא ידעו איזה קרינה הם מקבלים, ג. גם לא היו הנחיות לטיפול באסון הזה. אדוני היושב-ראש, אולי תקרא לשקט. אני באמת מבקש. גם הדובר עצמו אינו יכול להתגבר על הרחש-בחש במליאה. מי שרוצה לדבר, בבקשה יתכבד וישתה כוס קפה בקפה הפרסה. גם בתאי הסיעות בבקשה שקט, משני הצדדים. בבקשה. אני לא יודע, אדוני היושב-ראש, כמה מאיתנו פה יודעים לפרטי-פרטים על האירוע הזה, אבל אני יודע שרובם ראו את הסדרה צ'רנוביל, שיצאה לפני שנה וחצי ב-HBO ומתארת את האירוע הנורא הזה שקרה שם. מה שקרה, וזה גם מה שמביא את הצעת החוק ואת החוק שחוקק לפני 20 שנה. בשנת 2001 חוקק בכנסת ישראל חוק שנקרא "חוק המסייעים לנטרול אסון צ'רנוביל". מי שיזם את החוק היה חבר כנסת מישראל ביתנו, יורי שטרן, זיכרונו לברכה, שהלך לעולמו לפני 15 שנה. לראשונה החוק בעצם הגדיר את האנשים האלה. אנשים שהם אזרחים של המדינה קיבלו הכרה כמנטרלי האסון, והם גם הוכרו על ידי מדינת ישראל ככאלה, וזו לא קלישאה, אדוני היושב-ראש, שהצילו את האנושות. האנשים האלה הצילו את האנושות כולה. מה שאני רוצה להגיד זה שכשהם הצילו את האנושות, אז, לפני 20 שנה, מדינת ישראל הכירה במעשה הגבורה שלהם ונתנה להם סיוע. 20 שנה עברו, והמחלות שלהם והבעיות והמצב הבריאותי לא השתפרו. האנשים לא נהיו צעירים יותר, האנשים האלה לא הפכו לבריאים יותר, להפך, הבעיות שלהם רק החמירו. היום יש במדינת ישראל קרוב ל-1,500 אנשים שמוגדרים מנטרלי אסון צ'רנוביל, אלה שסייעו לטפל באסון, אלה שסייעו גם לבנות את כיפת הבטון מעל הכור. בימים האלה העולם כולו, בלי הגזמה, העולם כולו מציין 35 שנה לבניית כיפת הכור. הפעם האחרונה שהיה עדכון לקצבה השנתית שלהם, שזה קצת למעלה מ-5,000 שקל, הייתה ב-2006. אז אני חושב שהגיע הזמן היום לעדכן את הדבר הזה, וקצת לשפר את התנאים שלהם במה שאנחנו יכולים. הצעת החוק באה גם להגדיר את הסכום, עד 7,000 שקל, זה סכום הקצבה השנתית, כי בכל זאת 15 שנה הסכום הזה לא עודכן. אז אני חושב שא. זה ראוי, וב. גם ראוי לבוא ולבדוק מדוע הסעיפים שהיה בחוק מלכתחילה לפני 20 שנה, חלק מהם לא יושמו. אתן לכם דוגמה למשל לסעיפים שקשה להם ליישם: האנשים האלה לא מקבלים ביטוחי חיים, האנשים האלה לא תמיד מקבלים את הסיוע הרפואי. האנשים האלה, כמו שאמרתי, לא נהיים בריאים מיום ליום. ונפגעי מירון לא קשורים לכלום? לא צריכים לקבל פיצוי? ממשלה אכזרית. דואגים לאסון צ'רנוביל? מה זה קשור עכשיו? בוסו, מה זה קשור? אם אסון מירון היה בצ'רנוביל, היו מקבלים, מה זה קשור? מה זה קשור? זה לא קשור אחד לשני. מה זה קשור? מה זה קשור? ממשלה, לחלשים, שמונה חודשים לא קיבלו, בוסו, אל תפריע לי. אוריאל, אתה יודע שאני מכבד אותך. אל תפריע לי, באמת. אל תערבב שני דברים. גם פיצויי מירון, ממשלת ישראל הקימה ועדת בדיקה ובסופו של דבר נפצה גם אותם. הוועדה הזאת תגיע, ואל תערבבו שני דברים. לפעמים יש דברים שלא צריך לערב. אה, בינתיים התחלף יושב-ראש. אני מקווה ששמעת מה שאמרתי. תגיד, עזוב, עיסאווי, לא צריך. אל תערבב שני דברים. מה שאני רציתי להגיד, קודם כול אני רוצה להודות לכל מי שיתמוך בחוק הזה, ועכשיו קיבלתי עדכון שאתם בחופש הצבעה, אז א. זה משמח אותי, ב. אני מודה לאופוזיציה, לכל אחד מהאופוזיציה שיתמוך בחוק הזה. באמת אני מודה מקרב לב על הדבר הזה. וכמובן אני רוצה להודות גם למשרד האוצר ולשר האוצר ולשר במשרד האוצר חמד עמאר על כך שהדרג המקצועי במשרד כן סיכמו את הנושא הזה וזה כן עבר בוועדת שרים לענייני חקיקה. אני חושב שאנחנו כאזרחי המדינה  יש כאלה שיגידו: מה מדינת ישראל קשורה לאירוע הזה? איך זה קשור לאירוע הזה? אז מדינת ישראל היא חלק מאומות העולם. אם יש מדינות באירופה שמכירות במנטרלי האסון כאלה שבלי קלישאות הצילו את האנושות, אז גם אנחנו במדינת ישראל יודעים להעריך את האנשים האלה. ותאמינו לי, הבעיות של האנשים האלה הן בעיות גדולות. דוד שלי, שזה בן דוד של אימא שלי, נפטר מאוד צעיר. הוא לא הגיע אפילו לגיל הפנסיה 67, הוא נפטר צעיר. אני יודע שבגיל 55 הוא איבד את השיניים שלו, בגלל שהוא היה ממנטרלי האסון הוא כבר בגיל 50 התחיל לאבד את השיניים שלו. תארו לעצמכם בן אדם שבגיל 50 אין לו שיניים משלו רק בגלל שכמה ימים הוא היה באסון הגרעיני הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות. לכן אני חושב שבעצם זה שאנחנו נתמוך בחוק הזה, א. אנחנו אומרים להם תודה, לאנשים האלה, ב. אנחנו גם נשפר להם את התנאים, אפילו בטיפה הזאת. כמובן, אני שוב רוצה להודות לכל אחד שיתמוך בחוק הזה, וכמובן אני גם רוצה שיתמכו בהמשך, כשאנחנו נכין את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית, זה הדבר הקטן שאנחנו יכולים לעשות. ושהאנושות כולה לא תדע אסונות כמו אלה שקרו לפני 35 שנה. תודה רבה לחבר הכנסת סובא. ישיב בשם הממשלה השר עיסאווי פריג'. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עונה בשמה של שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה על הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון, הגלת מענק ושיפור זכויות). הצעת החוק באה לתקן את חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל, הצעת חוק מ-2001, כך שהמענק השנתי של הזכאים מכוח החוק של 2001 יעלה מ-5,990 שקל כיום ל-7,000 שקל. משרד העלייה והקליטה מעניק מדי שנה מענק לאזרחי ישראל המחזיקים בתעודת מנטרל, כמובן, תעודת מנטרל לאסון צ'רנוביל, שהיה ב-1986, ואז ברית המועצות בזמנו שלחה צוותים לנטרול האסון, הפצצות וכל מה שקורה. הצוותים האלה, שנקראו אז "מנטרלים" בזכות חבר הכנסת בני בגין נכנסנו לגוגל וגילינו מה זה "מנטרל" אכן, הצוותים שהשתתפו בנטרול וסבלו ממחלות, חלקם נמצאים בארץ, וכמובן, משרד העלייה והקליטה מעניק לאזרחים המחזיקים בתעודת מנטרל מענק שנתי שעומד על 5,990 שקל, והצעת החוק עומדת להעלות את זה ל-7,000 שקל לשנה. כיום בארץ ישנם 1,350 מנטרלים שעדיין בחיים והם חיים איתנו, שמענו סיפורים על חלק מהם מפי חבר הכנסת סובא, וישנן 283 אלמנות. בנוסף, הצעת החוק מבקשת לשנות הסדרים בנושא דמי הטיפול שהארגון היציג של המנטרלים יוכל לגבות ממי שאינו חבר בארגון. ישנו ארגון מנטרלים ויש בו חברים. הצעת החוק מתייחסת לדמי הטיפול של כל מי שמבקש לקבל מהארגון, כמובן שלהליך הסדרת ביטוח חיים מול חברות הביטוח, דיווח שנתי של שרת העלייה והקליטה ועוד דברים. עמדת הממשלה שגובשה בוועדת השרים לענייני חקיקה ובהסכמה עם המציע היא לקדם את הסעיף ההיסטורי של החוק, סעיף 2(1) בלבד, שזה בהסכמה, נכון? שעניינו עדכון גובה המענק השנתי של המנטרלים. המשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד העלייה והקליטה, משרד האוצר ומשרד המשפטים. שרת העלייה והקליטה תמשיך לפעול למען זכויותיהם של אזרחי ישראל עולי ברית המועצות לשעבר אשר נטלו חלק במאמץ לצמצם תוצאות אסון צ'רנוביל, אסון גרעיני מהקשים בתולדות האנושות. חברים, אני חושב שהצעת החוק צריכה לעבור בהסכמה, ואני לא רואה שום בעיה בסוגיה הזאת, בניגוד למה שהיה לפני כן בהצעת החוק שהוצגה על ידי חמישה חברי כנסת, הצעות חוק של מקצועות רפואיים, חמש הצעות חוק שהוגשו על ידי חמישה חברי כנסת, ואנחנו פתאום ראינו סאגה ופדיחה, שהאופוזיציה בחרה בדרך רק לעשות רעש ולפעול נגד האינטרס של אזרחי מדינת ישראל ושל עצמה. היה לנו כאן שואו של האופוזיציה בהצעות חוק שהם חלק מהצעות החוק האלה ופתאום, בתהליך ההצבעה, ראינו הצגה של חברי כנסת, שכל הצעת חוק, רוצים לעשות אותה הצעה בהצבעה שמית. אני חושב שזאת הצעת חוק שצריכה לעבור בהסכמה, ולנוכח האמור אבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת חוק הזאת. תודה. תודה רבה לשר עיסאווי פריג'. ביקשו להתנגד כמה חברי כנסת, ולכן עליי לבחור רק אחד. מצטער, יש שניים שביקשו. נרשמו שני שמות ואני צריך להכריע. תודה, אדוני היושב-ראש. רבותיי, הצעת החוק המדוברת, לא תמצאו אותי מתנגד או מלין על סיוע, על עזרה, ובמיוחד למי שבאמת זקוק לזה. תמצאו אותי פה לדבר מדם ליבי, מוכיח אתכם על צביעות, על איפה ואיפה, על לעשות הבדל בין דם לדם. לפני כמה שבועות כאן עלתה הצעת חוק של יעקב אשר ועוד כמה חברי כנסת על סיוע למשפחות חללי מירון. עליתם פה עם כל מיני סלאלום של נימוקים כאלה ואחרים. משפחות שבורות שזקוקות לסיוע וטיפול נפשי, הממשלה חזרה רוורס, לא נגעה בזה, לא טופלו, לא עשו כלום. נימקתם לנו. הרי לגבי אסון צ'רנוביל, העמותות החרדיות והקהילות החרדיות הן הראשונות שקלטו את הילדים וטיפלו בהם. אבל אני לא יכול לעבור בשקט על רמת הצביעות, על רמת האיפה ואיפה שיש כאן בקבלת ההחלטות. אסון שהתרחש עלינו כאן, במדינה, 45 הרוגים, 44 משפחות, כל מיני תירוצים. כסף קטן, להרים את השבר של המשפחות האלה, לסייע בטיפול נפשי, פסיכולוגים שילוו אותם, עובדים סוציאליים שילוו אותם. מה ביקשו? בושה וחרפה. עכשיו אני רוצה לומר עוד משהו: משטרת ישראל, בצעד פחדני, בכסת"ח, מה שנקרא, מודיעה היום, בעקבות אסון מירון, שהיא לא תאפשר את קיום ההילולה של הבבא סאלי. משנת תשמ"ד מתקיימת הילולה מסורתית. המקום המתויר במדינה אחרי הכותל ומירון. התפקיד של המשטרה הוא לבוא ולומר: איך אפשר לקיים את ההילולה הזאת בנסיבות האלה. זה מקום אחר, צורת הילולה אחרת, שונה, לבוא ולהעמיס עליה דרישות של כמעט 3 מיליון ש"ח, דרישות של משטרת ישראל. ועכשיו היא מודיעה באופן חד-צדדי: ביטול ההילולה. מה, אתם חושבים שלציבור המסורתי אין פה? זאת בושה לממשלה ששותקת, כי התחושה היא, התחושה של משטרת ישראל, של בתי המשפט, של המערכות הממסדיות, היא שלציבור המסורתי במדינת ישראל היום אין פה, זה המסר שהממשלה מעבירה. אנחנו לא נעבור על זה בשתיקה, אנחנו נצביע ברגליים, וההילולה תתקיים. הינה, אני שומר חוק, מתי ההילולה? בימים הקרובים. אז תבוא. אין. מה תבוא. אבל אני אנסה לעזור לך. כשמשטרת ישראל מודיעה בצורה, אני אנסה לעזור. אני אומר לכם בצורה חד-משמעית, אני שומר חוק, ואני אומר לך: הציבור כולו, בהמוניו, יצביע ברגליו. אם בשנים עברו היו כמה רבבות שהגיעו בשלושה ימים, השנה, בגלל החלטת הממשלה, תהיה צעידת מחאה, ויבואו מאות אלפים להילולה, והם יצטרכו להתמודד עם זה. ואני התרעתי היום. לסילבסטר, אין בעיה. תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. הקואליציה הסירה את ההצבעה השמית. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ההצעה, מי נגד, הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון, הגדלת מענק ושיפור זכויות), התשפ"ב 2021, לוועדה שתחליט ועדת הכנסת נתקבלה. בעד, 49, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה התקבלה, ותעבור לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת. לוועדת הכספים. נשמע כספים, תעבור לוועדת הכנסת להכרעה.  אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, פתיחת תביעה על סכום קצוב), של חברת הכנסת יעל רון בן משה וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, גברתי, לנמק את הצעת החוק. בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני העלאת הצעת החוק הזאת חשבתי לעשות סקר קטן בין חברי הכנסת, כמה מכם יודעים שיש שתי חברות זכייניות שמפעילות את כביש 6? חסכתי את הסקר, אבל מבדיקה מדגמית: חברי וחברות הכנסת שביתם בצפון מכירים. השאר, הרוב, לא מודעים, גם אלה שנוסעים בכביש לא מעט. וכמוהם, אלפי ועשרות אלפי אזרחים, אנשים נורמטיביים, שעשו מנוי לכביש 6 במקטעים המרכזיים, והתכוונו ורוצים לשלם, אך לא היו מודעים שהמקטעים הצפוניים מצריכים רישום נוסף, נפרד, וגם תשלום נפרד. גם בהמשך, כשמגיעה המעטפה בדואר, ועליה כתוב כביש 6, האזרח הנורמטיבי פעמים רבות עדיין לא מבין שמדובר בחברה נפרדת, כביש 6 חוצה צפון, ושעליו להסדיר את התשלום. ועשרות פניות כאלה, מאז שאני עוסקת בנושא הזה, מאות ואולי אלפי פניות כאלה, של אזרחים שמגלים שנפתח נגדם הליך בהוצאה לפועל מגיעות אליי לוועדה לפניות הציבור פה, בכנסת. באחד הדיונים הראשונים שקיימתי בנושא השתתפה לירון, תושבת חיפה, וזה סיפורה: לירון קיבלה ביולי 2021 מכתב ממשרד עורכי דין המייצג את כביש 6 חוצה צפון ובו התראה לפני פתיחת תיק בהוצאה לפועל. הייתה זו הפעם הראשונה שלירון, אזרחית שומרת חוק, שבמקרה היא גם עורכת דין, גילתה שיש לה חוב לכביש 6 חוצה צפון. בתור מנויה לכביש 6 במקטע המרכזי, לירון כלל לא ידעה שקיים מפעיל נוסף לכביש ושהיא נדרשת לעשות מינוי נפרד. לפני כן, לירון לא קיבלה שום התראה בדואר, במייל, בדואר רשום או בטלפון. כאזרחית שומרת חוק, לירון שילמה את החוב על סך 64 שקלים מייד, ממש יום למוחרת, בהעברה בנקאית, כפי שנתבקשה, אולם להפתעתה, חודש לאחר מכן קיבלה מסמכי פתיחת תיק הוצאה לפועל על אותו החוב. להפתעתה, התיק נפתח באותו יום שבו קיבלה את ההתראה הראשונה ממשרד עורכי הדין. עכשיו, החוב שאותו היא נדרשת לשלם כבר הוכפל פי תשעה, והיא נדרשת לשלם 560 שקלים בשל עלויות פתיחת התיק בהוצאה לפועל. שלום, כבוד היושב-ראש. אני יודעת שגם אותך הנושא של כביש 6 חוצה צפון מעניין, אז תהיה איתי. לירון פנתה לבית המשפט, והשופטת החליטה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא כדין, וכי עלויות בית המשפט, פתיחת התיק ושכר עורכי הדין יוטלו על הכביש ולא עליה. לירון גם פוצתה ב-1,000 שקלים. לירון היא אזרחית מן השורה, שומרת חוק, אדם עובד, משכילה ובעלת ידע משפטי. היא גם נגישה לאינטרנט ולקבוצות ברשתות החברתיות שעוסקות בנושא. היא בעלת היכולת והמשאבים להתעקש מול חברות ענק כמו כביש 6 ומול ההוצאה לפועל. ומה עם אותם אזרחים שאין להם את היכולות, ההשכלה או הנגישות והאוריינות הדיגיטלית כמו ללירון? הצעת החוק שאני מביאה בפניכם באה לתת פתרון או מזור לנושא הזה, ובעצם מבקשת מכם לתמוך בתיקון חוק ההוצאה לפועל, שאומר שני דברים עיקריים. הדבר הראשון: אנחנו מדברים על סכומים קטנים, על תביעות או על חובות בסכומים קטנים. הדבר השני: החברות שאנחנו רוצים שאזרחים ישלמו להן, לפני ההוצאה לפועל, לפני שימצו את ההליכים, צריך להגיע לאזרחים וליידע אותם. לא עוד רק שליחה בדואר, ומייד אחר כך פתיחת תיק הוצאה לפועל, אלא גם ניסיון להגיע לאזרחים באמצעים דיגיטליים שקיימים באמצעות החברות: במסרון, בטלפון או באימייל, ורק לאחר מכן פתיחת התיק. ואם האזרח ישלם את חובו, בסכומים קטנים, בתוך 60 ימים, ולא בתוך 30 ימים, כפי שמוגדר היום בחוק, מי שיצטרך לשאת בעלות פתיחת תיק ההוצאה לפועל יהיה החברה עצמה. כך חוב של 64 שקלים לא יהפוך ל-560 שקלים או ל-1,500 שקלים. התיקון לחוק ההוצאה לפועל בא לתת בעצם מזור לבעיה שהצגתי קודם, ומנסה למצוא את האיזון בין הצורך שהאזרחים ישלמו את חובם על שירותים שהם צרכו והיכולת של חברות לגבות את החובות האלה, לבין היכולת של אזרחים נורמטיביים להתמודד מול ההוצאה לפועל ומול הליכי גבייה, שלעיתים הם כוחניים יתר על המידה, עוד לפני שמוצו תהליכים אחרים. תודה לכם. בהצלחה. תודה, חברת הכנסת יעל בן משה. ישיב שר המשפטים, השר גדעון סער, בבקשה. עשר דקות, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן יכול לדבר כמה שצריך, אבל הניסיון לימד אותי להסתכל על האולם ולהעריך מתי אין רוב ומתי יש רוב, אבל בבקשה. אדוני היושב-ראש, הממשלה תומכת ברעיון המובא בהצעת החוק של חברת הכנסת יעל רון בן משה. הצעת החוק הזאת דומה במהותה ובעיקריה להצעה שמקודמת על ידי משרדי בימים אלה. פורסם תזכיר חוק להערות הציבור. הרקע לדברים: כיום חוק ההוצאה לפועל קובע כי על מנת לפתוח תיק בגין תביעה על סכום קצוב, על הזוכה למסור לחייב התראה בדבר הכוונה להגיש את התביעה והוצאה לפועל. על ההתראה להישלח בדואר רשום יחד עם אישור מסירה. הרבה פעמים יש קושי רב בביצוע המצאת ההתראות, כי באותו שלב אין בידי הזוכים לאתר את החייב. בחודש נובמבר פורסם להערות הציבור תזכיר חוק ממשלתי שמבקש להקל על חובת ההמצאה, בכל הנוגע לתיקים של עד 10,000 שקלים. תזכיר החוק קובע כי במקרים שבהם הזוכה לא הצליח לבצע מסירה מלאה של ההתראה, תהיה לו האפשרות לפתוח את תיק ההוצאה לפועל גם ללא המצאה מלאה, ובלבד שהזוכה שלח לחייב את ההתראה במסרון, או בדרך ממוחשבת אחרת, ואם אין לו את המידע הנדרש לשם כך, עליו לשלוח את ההתראה למען הרשום של החייב. כמו כן, יש לשלוח התראה נוספת בחלוף שבוע, אם לא מתקבלת תגובה במהלך הזמן הזה. מובן שעם כל הקלה בפתיחת תיק בהוצאה לפועל בגין זכייה על סכום קצוב, צריך למצוא איזונים מהכיוון הנגדי. כך, הצעת החוק הממשלתית מבקשת לקבוע כי במקרה שבו החייב שילם את סכום התביעה בתקופה של 60 יום ממסירת האזהרה, ייסגר התיק, והחייב לא יישלם את האגרה והריבית שנצברה, ואת שכר טרחת עורך הדין, מתוך הנחת המוצא כי לו היה החייב מקבל את ההמצאה עם אישור מסירה, היה משלם במועד ולא היה נדרש לפתוח תיק בהוצאה לפועל. כמו כן, מוצע כי האגרה על פתיחת התיק תושת על הזוכה עצמו. אני רוצה לומר עוד, שבשלב הזה משרד המשפטים בוחן את הערות הציבור שהתקבלו לתזכיר החוק שלנו, והאם נדרשים איזונים נוספים להצעת החוק. זאת אומרת, אנחנו לא נמצאים בנקודה שהגענו למסקנה הסופית. לכן, החלטנו בוועדת השרים בחקיקה לתמוך בהצעת החוק של חברת הכנסת יעל רון בן משה בקריאה הטרומית. המשך קידומה יהיה לאחר אישור הצעת החוק הממשלתית, ובכפוף לקידומה ולנוסח שבו תובא. אני קורא לכנסת לתמוך בהצעה בקריאה הטרומית. תודה, השר גדעון סער. ביקשו להתנגד כמה חברי הכנסת. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לברך את יושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור, חברת הכנסת יעל רון בן משה, שעוסקת בנספחים הקטנים, שאנחנו עסקנו בהם הרבה. אני לא השתכנעתי עדיין איפה פה ההגנה על האזרח הקטן, לעומת החברה הגדולה, אבל שמעתי שהזוכה חייב להמציא גם במסרון. היות שיש הרבה אנשים שאין להם מסרון, אז יש אפשרות באופן קולי בטלפון הכשר, וצריך לוודא שגם זה ייכלל בהחלטה שלכם, שלא יהיה מצב שבו אזרח שאין לו מחשב לא יקבל את ההודעה. אבל אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי לעלות בשביל למחות בכאב גדול על דבר מאוד גדול: המלחמה שמנהלת ממשלת ליברמן-בנט נגד יהודי צ'רנוביל, אוקראינה, רוסיה, אמריקה וכל היהודים הכשרים האלה על ידי יצירת מערך גיורים מזויפים שגורמים להתבוללות בארץ ישראל. נוסף לשואת ההתבוללות שמתחוללת בארצות הברית ובאירופה המערבית, הגדילו לעשות עכשיו כאשר רוצים גם בארץ ישראל, יש איזשהו מערך גיור שאני, אישית, לא תמיד מאמין ברצון של האדם המתגייר, שבאמת הוא מקבל עליו עול תורה ומצוות. שיהיה ברור, את ההלכה לא אנחנו קובעים רק הקדוש ברוך הוא בסיני, שמי שמקבל עליו עול תורה ומצוות ורוצה להיות יהודי, גם אם כל גויי הארצות, יכול להיות יהודי כשר. אגב, זאת ההוכחה שהיהדות איננה גזענות. אני לא יכול להיות בן הגזע הארי ולא בן הגזע הסלבי, ואפילו לא בן הגזע הערבי. אבל כל אחד מהגזעים האלה יכול לקבל עול תורה ומצוות ולהיות יהודי כשר. אבל לעשות זיוף מהדבר הזה, זה דבר חמור ביותר. זה גורם לכך שאנשים תמימים חושבים שבאמת ההוא יהודי, והצאצאים שלהם גויים גמורים. הגדילה לעשות עכשיו הממשלה כאשר פיטרה את ראש מערך הגיור, נציגו של הרב הראשי, נשיא בית הדין העליון, הגאון הרב רבי דוד לאו שליט"א. כמו כן, הם מנסים לסתום פיות לראשון לציון, הרב יצחק יוסף שליט"א. תארו לעצמכם, ששר בממשלה יפטר יועץ משפטי לממשלה, או חשב של משרד ממשלתי. אין דבר כזה, כי הוא מינוי על דעת היועץ המשפטי. אני בטוח שמי שייתן יד לסילוק הרב, נציג נשיא בית הדין העליון, ויהפוך את הגיור לזיוף, תודה.  אלה יזכו שצאצאיהם, חס וחלילה, יתבוללו וימחקו מספר היוחסין של עם ישראל. זה החטא וזה עונשו. ועל כן, "על אלה אני בוכִיָה". אני מבקש מכם, דווקא אנשים שאינם חרדים ואינם הולכים לבתי דין של הרבנות, אלא דווקא אנשים שסומכים על הרבנות הראשית, שידעו שהגיור שלהם הוא אכן גיור כשר. תודה. כל גיור מזויף, זו פגיעה באלפי ילדים שייוולדו לזוגות המעורבים שאינם יהודים. חבל, חבל. על זה נאמר: "מְעֻוָת לא יוכַל לִתקֹן". תודה רבה. תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חברת הכנסת יעל, את רוצה להשיב? אנחנו עוברים להצבעה שמית על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, פתיחת תביעה על סכום קצוב), התשפ"ב 2021. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, נגד אמיר אוחנה, נגד ניר אורבך, אינו נוכח ינון אזולאי, נגד ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, נגד אופיר אקוניס, נגד משה ארבל, נגד יעקב אשר, נגד זאב בנימין בגין, בעד אוריאל בוסו, נגד ענבר בזק, בעד חיים ביטון, נגד מיכאל מרדכי ביטון, בעד דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, בעד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, בעד איתמר בן גביר, אינו נוכח יואב בן צור, נגד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, בעד קרן ברק, נגד ניר ברקת, נגד יאיר גולן, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, אינו נוכח יואב גלנט, נגד גילה גמליאל, נגד מאזן גנאים, בעד בנימין גנץ, בעד משה גפני, אינו נוכח סימון דוידסון, בעד אבי דיכטר, נגד גלית דיסטל אטבריאן, נגד אריה מכלוף דרעי, נגד צבי האוזר, בעד צחי הנגבי, נגד שרן מרים השכל, אינה נוכחת מיכל וולדיגר, אינה נוכחת רות וסרמן לנדה, בעד מכלוף מיקי זוהר, נגד אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, בעד אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, בעד דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, בעד אלי כהן, נגד מאיר כהן, בעד יום טוב חי כלפון, בעד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, נגד חיים כץ, נגד ישראל כץ, נגד רון כץ, בעד יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, בעד אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, נגד נעמה לזימי, אינה נוכחת יעקב ליצמן, נגד גבי לסקי, בעד יאיר לפיד, בעד לימור מגן תלם, בעד אמילי חיה מואטי, בעד פטין מולא, אינו נוכח טטיאנה מזרסקי, בעד מרב מיכאלי, בעד יוליה מלינובסקי, בעד מיכאל מלכיאלי, אינו נוכח אבי מעוז, נגד אורי מקלב, נגד אבתיסאם מראענה, בעד יעקב מרגי, נגד מופיד מרעי, בעד בנימין נתניהו, נגד יואב סגלוביץ' בעד יבגני סובה, בעד אופיר סופר, נגד אורית מלכה סטרוק, נגד עידית סילמן, בעד עלי סלאלחה, אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' נגד אוסאמה סעדי, נגד מנסור עבאס, בעד איימן עודה, נגד חוה אתי עטייה, נגד יצחק פינדרוס, נגד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, נגד יסמין פרידמן, בעד אביר קארה, בעד אלכס קושניר, בעד יואב קיש, נגד גלעד קריב, בעד שלמה קרעי, נגד מירי מרים רגב, נגד מיכל רוזין, בעד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, בעד שרון רופא אופיר, בעד מוסי רז, בעד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, בעד יובל שטייניץ, נגד קטי קטרין שטרית, נגד אלעזר שטרן, בעד יוסף שיין, בעד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, בעד רם שפע, בעד נירה שפק, בעד עאידה תומא סלימאן, נגד המזכירה תקרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח ניר אורבך, בעד ישראל אייכלר, נגד דוד ביטן, אינו נוכח מירב בן ארי, בעד איתמר בן גביר, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח יאיר גולן, בעד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, בעד משה גפני, נגד שרן מרים השכל, בעד מיכל וולדיגר, נגד אימאן ח'טיב יאסין, בעד ווליד טאהא, בעד בועז טופורובסקי, אינו נוכח אחמד טיבי, נגד דסטה גדי יברקן, אינו נוכח עופר כסיף, נגד נעמה לזימי, בעד פטין מולא, נגד מיכאל מלכיאלי, נגד עלי סלאלחה, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, בעד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת עמיחי שיקלי, אינו נוכח האם יש חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? יש? אין. ההצבעה תמה. בבקשה, גברתי. 57 חברי כנסת בעד, 51 נגד. הצעת החוק מתקבלת ועוברת להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק ההוצאה לפועל. ועדת הכספים. הוועדה לזכויות הילד. אז עוברת לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום, איתן נמצא? כן, הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון, ביטול הוראת שעה), התשפ"ב 2021, של חבר הכנסת איתן גינזבורג וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, איתן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשנת 1976 חוקקה הכנסת את חוק דוד בן-גוריון, אבי האומה, מייסד המדינה, חוק שהמטרה שלו הייתה לטפל, ולשמר את מורשתו של דוד בן-גוריון ואת מפעלי ההנצחה שקבועים היום בחוק. בחוק נקבע כי עמותת יד בן-גוריון תשמש כגוף מייעץ ומסייע למפעלי ההנצחה, כהגדרתם בחוק, ובסעיף 10 נקבעה הוראת שעה לעניין תקופת כהונתם של נציגי יד בן-גוריון במוסדות השנים. המטרה של הצעת החוק הזאת היא בסך הכול להפוך את הוראת השעה להוראת קבע, במובן זה שהם ישמשו כחברים, ללא הגבלת זמן, בדומה לחוקים זהים ברוחם שנוגעים למבנה השותפות בין המדינה לבין המוסדות המפעילים מרכזי הנצחה לראשי ממשלה בישראל, לשעבר, כמובן. בנוסף, החוק קובע כי המדינה תישא בהוצאות קיומם ואחזקתם של המוסדות. בשנת 2010 צומצמו המותרות ביחס להוצאות המותרות, ואני מבקש היום להחזיר את המצב למה שהיה קבוע בחוק המקורי, וכך להשוות את המצב בדומה לחוקים דומים של הנצחת ראשי מדינה, למשל החוק להנצחת מנחם בגין והחוק להנצחתו של יצחק רבין, זכרם לברכה. בתיקון שמובא בפניכם, אני מציע לקבוע שהמדינה תשלים את ההכנסות של המוסדות, כפי שדרוש, בין היתר לפיתוח וניהול מכלול פעולות המוסדות, ולא רק לניהולם, זאת, כדי לאפשר את המשך פיתוח המוסדות כדי שיתאימו את עצמם לימים המודרניים שאנחנו נמצאים בהם. מדובר פה בתיקון סמנטי בלבד, שמרחיב את המטרות, משווה אותן לחוקים אחרים, ואין בו כדי ליצור עלות תקציבית כלשהי בתקציב המדינה. אני מזכיר לכולם שדוד בן-גוריון איננו עוד ראש ממשלה, הוא המייסד של המדינה הזאת, הוא אבי האומה והממלכתיות. וככזה, ראוי כי המדינה תמשיך להנציח את זכרו ומורשתו. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת איתן גינזבורג. ישיב השר עיסאווי פריג'. יש התנגדויות. השר מאיר כהן, בבקשה. אני מבקש, אוקיי, רשמתי אצלי. יש עוד חברי כנסת שביקשו.  אחרי השר? אחרי השר. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חוק דוד בן-גוריון, התשל"ז 1976, נחקק להנצחת זכרו ופועלו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, ולהנחלת מורשתו לדורות. בהתאם לחוק, נוסדו שלושה מוסדות להנצחת זכרו של דוד בן-גוריון: בית דוד בן-גוריון, המכון למורשת דוד בן-גוריון והמכון לחקר המדבר. בהתאם לסעיף 18 לחוק, עמותת יד בן-גוריון משמשת כגוף מייעץ ומסייע למוסדות. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי העמותה הוקמה לשם הנצחת פועלו ומורשתו של דוד בן-גוריון באמצעות הקמת מפעלים לזכרו, ובהם מכונים מדעיים, מוזיאונים, ספריות, תערוכות, מוסדות חינוך ותרבות, כפי שציווה דוד בן-גוריון בצוואתו, אשר היוותה בסיס לחוק. בסעיף 10 לחוק נקבעה הוראת שעה לעניין תקופת כהונתם של נציגי המרכז, והיא הסתיימה בט"ז בטבת, 31 בדצמבר 2020. עתה, בהתאם להצעת החוק, הוראת השעה תהפוך להוראת קבע, ולפיה העמותה זכאית באופן קבוע למנות שני נציגים מטעמה למועצת המכון למורשת בן-גוריון, מתוך 17 חברי המועצה, וכן שני נציגי מטעמה למינהלת צריף המגורים של דוד בן-גוריון. בהתאם לדברי ההסבר של הצעת החוק, הצעה זו נעשית בדומה לחוקים זהים ברוחם, שנוגעים למבנה השותפות בין המדינה לבין מוסדות שמפעילים מרכזי ההנצחה לראשי ממשלת ישראל לדורותיהם. בנוסף, הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 13 לחוק, שמעגן את חלקה של המדינה בהשתתפות בהוצאות ובביקורת על הכנסות המוסדות שבחוק. יצוין בהקשר זה כי נוסח זה מעוגן גם בחקיקה שמנציחה את זכרם של מנחם בגין ויצחק רבין, זיכרונם לברכה. הצעת החוק עלתה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה ב-19 בדצמבר 2021 והוחלט לתמוך בה בקריאה טרומית. ואולם, הואיל והתיקון המוצע ביחס לסעיף 13 להצעת החוק עשוי להיות בעל השלכות תקציביות על המדינה, נקבע כי הצעת החוק תקודם בכפוף לתנאים שקבעה ועדת השרים לענייני חקיקה, בהסכמת משרד ראש הממשלה, משרד ירושלים ומורשת ומשרד האוצר ומשרד המשפטים. בנסיבות אלו הממשלה תומכת בהצעת החוק. תודה. תודה, השר מאיר כהן. ביקשו להתנגד כמה חברי כנסת. אנחנו ניתן קדימות לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. כמה, אחד, רק אחד. ביקשת, הוא ביקש לפניך. אני מקווה שהוא באמת מתנגד, אבל, אני ועוד איך מתנגד, אדוני היושב-ראש. לא רק מתנגד, ועוד איך מתנגד. אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, אני פשוט לא מצליח להבין את ההיגיון שעומד מאחורי עבודת הממשלה הזאת. לא מצליח להבין. אותך אני עוד מבין. ככה: היום מודיעים שליהודי שצריך לזכור את זכרו, ושיש לו חלק בבניית יהדות צפון אפריקה והיהדות בארץ ישראל והיהדות בנגב, יבטלו את ההילולה. אתם יודעים מה? אולי יש באמת צורך. אבל לממשלה הרפורמית הזאת, בחגיגות הסילבסטר לאף אחד לא הפריע שום דבר. חגיגות הנוצרים הן בסדר גמור. מורשת הנצרות, זה בסדר, אין בעיות, אין סיכונים, גם אין בעיה כספית. מתי יש בעיה? כשזה יהדות. כשמישהו שקצת, אתם יודעים מה, לא רוצה להתווכח על ההשוואה ועל ההקמה, מה שהקים הבבא סאלי בנגב, לא הרבה פחות ממה שקם בשדה בוקר, לא הרבה פחות. את זה לא. את זה מגבילים. משטרת ישראל מגבילה, ולאף אחד לא אכפת. עכשיו אני אשאל אתכם עוד שאלה. שישה מיליון יהודים הקימו את המוסד יד ושם. הוא לא מוסד חרדי. הוא לא בתקציב המדינה, הוא צריך לגייס תרומות. אבל המורשת הזאת, זה מה שדחוף היום, שהתקציב, עזבו חברי הנהלה יהיו ממונים קבועים, לא קבועים, זמניים, אתם יודעים מה, מעניין את הסבתא שלי. אבל המדינה חייבת לתקצב את זה, להיכנס בהוראת חוק קבועה, בזמן שכל מורשת, כל מסורת, כל מה שהקים את האומה הזאת, לא מעניין אתכם. זה מה שמעניין אתכם? אדוני היושב-ראש, לשאלתך: אני מתנגד, ועוד איך מתנגד, לבושה הזאת. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. אנחנו עוברים להצבעה. איתן, אתה רוצה להגיב? בבקשה. אדוני היושב-ראש. אחד מתנגד. למה, ככה, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה בא לעשות תיקון טכני בלבד. הוא בא לאפשר לחברי העמותה לא לבקש כל פעם את אישור הכנסת להמשך כהונתם במוסדות, אלא לקבוע אחת ולתמיד שהם יהיו חברי המוסדות. משווים את הניסוח בדיוק למה שכתוב בחוק להנצחת מנחם בגין ובחוק להנצחת יצחק רבין. בדיוק אותו נוסח. ולכן, כל מי שבא להתנגד לחוק הזה, סתם עושה את זה מתוך שיקולים פוליטיים צרים, לא ענייניים, וחבל שכך. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת איתן גינזבורג. אנחנו עוברים להצבעה שמית, לפי בקשת האופוזיציה, בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון, ביטול הוראת שעה), בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, נגד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, נגד אמיר אוחנה, נגד ניר אורבך, בעד ינון אזולאי, נגד ישראל אייכלר, נגד דוד אמסלם, נגד אופיר אקוניס, אינו נוכח משה ארבל, נגד יעקב אשר, נגד זאב בנימין בגין, בעד אוריאל בוסו, נגד ענבר בזק, בעד חיים ביטון, נגד מיכאל מרדכי ביטון, בעד דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, בעד מירב בן ארי, בעד רם בן ברק, בעד איתמר בן גביר, נגד יואב בן צור, נגד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, בעד קרן ברק, נגד ניר ברקת, נגד יאיר גולן, בעד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, בעד יואב גלנט, נגד גילה גמליאל, נגד מאזן גנאים, בעד בנימין גנץ, בעד משה גפני, נגד סימון דוידסון, בעד אבי דיכטר, אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן, נגד אריה מכלוף דרעי, נגד צבי האוזר, בעד צחי הנגבי, נגד שרן מרים השכל, בעד מיכל וולדיגר, נגד רות וסרמן לנדה, בעד מכלוף מיקי זוהר, נגד אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, בעד אחמד טיבי, נגד אלון טל, בעד דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, בעד אלי כהן, נגד מאיר כהן, בעד יום טוב חי כלפון, בעד עופר כסיף, נגד אופיר כץ, נגד חיים כץ, נגד ישראל כץ, נגד רון כץ, בעד יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, בעד אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, נגד נעמה לזימי, בעד יעקב ליצמן, נגד גבי לסקי, בעד יאיר לפיד, בעד לימור מגן תלם, בעד אמילי חיה מואטי, בעד פטין מולא, נגד טטיאנה מזרסקי, בעד מרב מיכאלי, בעד יוליה מלינובסקי, בעד מיכאל מלכיאלי, נגד אבי מעוז, נגד אורי מקלב, נגד אבתיסאם מראענה, בעד יעקב מרגי, נגד מופיד מרעי, בעד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' בעד יבגני סובה, בעד אופיר סופר, נגד אורית מלכה סטרוק, נגד עידית סילמן, בעד עלי סלאלחה, בעד בצלאל סמוטריץ' נגד אוסאמה סעדי, נגד מנסור עבאס, בעד איימן עודה, נגד חוה אתי עטייה, נגד יצחק פינדרוס, אינו נוכח שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, נגד יסמין פרידמן, בעד אביר קארה, בעד אלכס קושניר, בעד יואב קיש, נגד גלעד קריב, בעד שלמה קרעי, נגד מירי מרים רגב, נגד מיכל רוזין, בעד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, בעד שרון רופא אופיר, בעד מוסי רז, בעד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, בעד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, בעד יובל שטייניץ, נגד קטי קטרין שטרית, אינה נוכחת אלעזר שטרן, בעד יוסף שיין, בעד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, בעד רם שפע, אינו נוכח נירה שפק, בעד עאידה תומא סלימאן, נגד המזכירה תקרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח אופיר אקוניס, נגד דוד ביטן, אינו נוכח נפתלי בנט, בעד מאי גולן, אינה נוכחת אבי דיכטר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח בנימין נתניהו, נגד יצחק פינדרוס, נגד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת קטי קטרין שטרית, נגד עמיחי שיקלי, אינו נוכח רם שפע, בעד האם יש חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? תמה ההצבעה. בבקשה. 55 חברי כנסת בעד, 52 חברי כנסת נגד. הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון, ביטול הוראת שעה), התשפ"ב 2021, עוברת להמשך דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. ועדת הפנים. ועדת הכנסת תחליט. תודה רבה לכם.  הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על ידי רב מקומי וראש ישיבה), התשפ"א 2021, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. עשר דקות, גברתי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג בפניכם,  לאיתמר. תיקון לפקודת העדה הדתית, שמבקשת להחזיר את הזכות לבצע גיור לרבני העיר. הנושא הזה כאוב לעם היהודי. הנושא הזה כאוב לחברה הישראלית. בשנים האחרונות אנחנו רואים שיש הרבה מאוד אנשים שכן היו מעוניינים לעבור גיור ולהתכבד, ולהתקרב לעם היהודי, אבל בנסיבות שקיימות כרגע, זה פשוט לא מתאפשר. הנושא הזה נמצא על סדר-יומה של החברה הישראלית וממשלות ישראל כבר שנים רבות, מה זה בד"ץ מלינובסקי, אני יכולה ללכת לוועדת נאמן, שניסתה לסדר את הנושא הזה, ובסוף זה לא הצליח.  אנחנו יכולים להיזכר במתווה של המיסים, שגם שם היו ניסיונות רבים, וגם הסכמות רבות, אבל בסוף, בגלל עקשנות ואי-רצון להגיע להבנות, באיזו השגחה? באיזו השגחה, השגחת מלינובסקי? גם הנושא של מתווה המיסים לא צלח. אני רק רוצה להזכיר לכם שמ-1977 עד 1993 רבני העיר גיירו, והיו הצלחות רבות. יתרה מזאת, הרבנות הראשית דחפה ועודדה אותם לבצע את ההליך הזה. אנחנו סומכים על רבני העיר שלנו. הם מכירים את הקהילות, הם מכירים אנשים, הם נוקטים בגישה מחבקת ומכבדת, כי הם נמצאים בתוך הקהילות שלהם, ולא רואים אנשים מתוך מגדל השן שלהם. למה אין הצבעה? למה אין הצבעה? מה שמאפיין במיוחד חברי כנסת מחברות חרדיות זה השילוש הקדוש. למה אין הצבעה? למה אין הצבעה? אני חייבת להגיד לכם, כל פעם אתם מצליחים להפתיע אותי מחדש, אבל פה זה כבר עובר כל גבול. השילוש הקדוש הזה ביניכם, בורות, טיפשות וגזענות  צועק לשמיים. למה אין הצבעה? אתם שכחתם שהדת היהודית, חברי הכנסת, נא לאפשר לחברת הכנסת יוליה להשלים, תאפשרו לה להשלים את דבריה. נא לשבת בשקט. תודה. אתם שכחתם שהיהדות לא שייכת לרב כזה או אחר. אתם שכחתם מאיפה באתם. אתם שכחתם מה השורשים שלכם. אתם שכחתם מה זה "אתם". אתם חושבים שיש לכם מונופול על היהדות, עלינו. מצד אחד, אתם לא מוכנים לקבל את מדינת ישראל, אתם לא מוכנים לקבל את חוקיה, ומצד שני, אתם רוצים להכתיב לכולנו את אורח החיים. תם הטקס. זה לא יקרה יותר. העולם הוא לא הפקר, יוליה. העולם לא הפקר. יוליה, זה לא עובד ככה. ואני רוצה לציין עוד משהו. אתמול היה מכתב, התבשרנו במכתב שהרב הראשי לישראל, הרב לאו, בעצם מכתיב אולטימטום לממשלה. למה אין הצבעה? למה אין הצבעה? הבן אדם איבד את זה. הוא שכח, עם כל הכבוד לתפקידו ומעמדו, שהוא עובד ציבור, מקבל משכורת מהציבור, ובעצם אסור לו, לפי הכללים,  חצופה. חבר הכנסת משה גפני, נא לשבת.  חבר הכנסת משה גפני, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. למה אין הצבעה? חבר הכנסת משה ארבל, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. ההיסטריה שלכם מחזקת אותי. אתמול התבשרנו מהמכתב של הרב הראשי שבעצם, מה הוא דורש מהממשלה? שם אולטימטום לראש הממשלה ולשר הדתות. הוא אומר דבר כזה: אם אתם לא תמנו את מי שאני רוצה לתפקיד ראש מערך הגיור,  חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'.  אני לא אבצע את תפקידי, ולא אחתום על תעודות הגיור. אין דבר כזה. הבן-אדם איבד את זה. איבדו את גבולות הגזרה. אז אנחנו כן רוצים להחזיר את גבולות הגזרה, ולהנהיג את האנשים שיעשו את תפקידם לפי החוק. ורב ראשי הוא לא אדון לעצמו, הוא נבחר ופועל לפי החוק של מדינת ישראל, והוא מקבל משכורת ממדינת ישראל, והוא עובד ציבור. ומפה, אני פונה לשר הדתות. שר הדתות, מפה אני פונה אליך, זה כבר מקרה שני, לפני זה היה,  הרב הראשי יצחק יוסף, שהרשה לעצמו לצאת נגד הממשלה וחוקיה של מדינת ישראל. עכשיו זה הרב לאו. אני פונה אליך מפה, ודורשת להתחיל הליך הדחה של הרב לאו. לא מתקבל על הדעת דבר כזה. תתביישי. כל אחד צריך לדעת את מקומו.  חברי הכנסת. חברי הכנסת. להתחיל הליך משמעתי לרב לאו, כי פשוט אנשים מאבדים את הגבולות, ולא מבינים שהם משרתי ציבור. גם אנטיוכוס רצה לפגוע ביהודים. את יודעת מה קרה לו. אי-אפשר לשמוע אותך. תשתקי. טוב, תודה, חברי הכנסת.  מתן כהנא. חבר הכנסת מלכיאלי, בן צור, אתם רוצים שאקרא את השמות שלכם? מה קרה? מתן כהנא, תתבייש. איך אתה יושב פה? אני רק חוזרת ואומרת שההיסטריה שלכם, הלחץ שלכם, הפחד שלכם,  פחד שאתם תאבדו את השליטה, שזה לא יהיה בידיכם. חבר הכנסת ינון אזולאי. בושה וחרפה.  את לא נורמלית. חברי הכנסת, לא ראוי. אף אחד לא שאל אתכם. אתם יכולים להתנגד אחר כך. בבקשה.  זה לא נחלת סמוטריץ' ולא גפני לא מלכיאלי. זה גם שלי וגם שלו. למה אין הצבעה? למה אין הצבעה? חבר הכנסת משה ארבל, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני רוצה להצביע. אתם קידשתם, חבר הכנסת משה קרעי, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אתם מתחילים לעשות בדיקות דנ"א ליהדות, אתם מתעללים בבני אדם בבירורי יהדות, אתם מתעללים בנשואים, אתם מתעללים בגיורים. אז בכלל יודעת מה זה יהדות? תתבייש לך. ואנחנו נשים לזה סוף. אנחנו נחזיר את היהדות לעם ישראל.  נחזיר את היהדות לעם ישראל. הדת היפה שלנו, הדת המכבד, הדת המחבק, הדת שהוא אלפיים שנה הסתדרנו בלי רבנות. חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת קריב, נא להירגע. תיזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה. היום יש במדינת ישראל 400,000 איש שהם לא יהודים על פי ההלכה. לפי הסקר שנעשה באחרונה,  חבר הכנסת משה גפני, סליחה. חבר הכנסת בליאק, נא לשבת. בבקשה, גברתי, תשלימי את הדברים. לפי הסקר שנעשה באחרונה, 94% מהם מרגישים שהם יהודים, וצריך להבין, ברגע שאנחנו מרחיקים אנשים מהדת, הם מרגישים יהודים. הם חיים את החיים במדינת ישראל באופן מלא. הם משרתים, הם משלמים, הם אזרחים נאמנים למדינה ולחוקיה, ובעצם זה שאנחנו לא מאפשרים להם לעבור את תהליך הגיור, אם הם רוצים בכך, ולהיות יהודים באופן רשמי, אנחנו פוגעים של מדינתנו. כי לאותם אנשים, 400,000 במספרם, יהיו גם ילדים וגם נכדים. אז תחשבו איזו מדינה אנחנו רוצים פה. חבר הכנסת ינון אזולאי, נא לשבת. נא לשבת.  אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אם אתם מחפשים פה תורת הגזע, דם נקי, אז תישארו איפה שאתם נמצאים, ואל תכניסו אותנו לדבר הזה. חוק הגיור היה צריך, תודה. חבר הכנסת סמוטריץ', תירגע. חבל שאנחנו עושים את זה עכשיו, וממשלות ישראל פחדו לגעת בזה ולעשות את זה לפני 20, 30 ו-40 שנה. תסתמי את הפה. יכול להיות שהמצב שלנו היה אחר לגמרי. תסתמי את הפה. משפט אחרון. לא, אני לא יכולה משפט אחרון. זה בלתי אפשרי. אני לא סיימתי. אני כל הזמן, פוגעים בי פה באופן אישי, אדוני היושב-ראש. הבנתי את המסר. משפט אחרון, יוליה. למה אתה נותן לה? הם צעקו, אבל היא השלימה את דבריה. בבקשה. אני לא השלמתי את דבריי. אני מצטערת. זה משהו שהוא לא מקובל. את מדברת שטויות. אתם רוצים לאפשר לה? תשתקי כבר. חבר הכנסת גפני יושב ברוב חוצפתו ואומר לי במליאה לסתום את הפה, וכל הגברים פה שותקים. אתה גזען, אתה שוביניסט. חבר הכנסת משה גפני. תשתקי כבר. אתם פוגעים בנשים ואתם פוגעים במדינה שלנו. אתה גזען ותישאר בגטו שלך. חבר הכנסת ארבל, אתה יכול לשבת. תשתקי. נא לשבת. מדינת ישראל תתקדם למאה ה-21, ואנחנו לא נישאר בגטו הזה. יוליה, יוליה. שיכורה. אני פונה שוב לשר הדתות, מה שדיברנו, נפרצו כל הגבולות. לא יכול להיות מצב שרב ראשי הולך נגד ממשלה, כולל מינויים, בסדר, תנו לי לנהל את הזה.  דורש מינויים תמורת עבודתו. קריאות: חבר הכנסת ליצמן, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. היא סיימה. אנחנו לא בקרב. אנחנו לא בקרב אגרופים. בבקשה. חברת הכנסת יוליה, סיימת? כן. תודה רבה. שוב אני אומרת לכם, השילוש הקדוש: טיפשות, בורות וגזענות. תישארו שם.  זה מגיע לכם. אתם הרווחתם את זה ביושר, ואנחנו נתקדם. תודה, חברת הכנסת. ברשותך, אני רוצה משפט אחרון. היום קיימנו עם השר מתן כהנא, פגישה שבה החלטנו כדלקמן: היום החוק הזה לא יעלה להצבעה,  ואני אומרת את זה לפי הסיכום שהגענו אליו. למה לא? למה אין הצבעה? היום החוק לא יעלה להצבעה. הממשלה התחייבה לפרסם תזכיר חוק ממשלתי תוך שבועיים. אם תוך שבועיים אין תזכיר חוק ממשלתי, כמובן, לפי הסכמים קואליציוניים שפורסמו ברבים וכולם מכירים את ההסכמים, לפי העיקרון שרב העיר יכול לגייר, וההחלטה של רב העיר היא הסופית ואין לערער עליה, תהיה פה הצבעה. ברגע שהממשלה, לפי הסיכומים האלה, תפרסם תזכיר חוק, משם אנחנו נתקדם, והחוק שלי והחוק של חברי חבר כנסת הכנסת טור פז יוצמד להצעת חוק ממשלתית. תודה. אם לא יפורסם תזכיר חוק, ההצבעה תהיה פה בעוד שבועיים בדיוק מהיום הזה. תודה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.  חברי הכנסת, נא להירגע. תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. שיכורה. אנחנו רוצים להתנגד. אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום. אנחנו רוצים להתנגד. חברי הכנסת, נאמרו דברים חמורים. אני לא שמעתי את כל הדברים כי כולכם צעקתם ביחד. זה לא ראוי, זה לא ראוי להשמיץ חברת כנסת, אפילו אם יש מחלוקת, ומחלוקת קשה. זה לא ראוי. למה אין הצבעה? רוצים להתנגד. קראו לה שיכורה, אתה לא מוציא אותו? אני לא שמעתי. אני לא שמעתי. מי בכלל שמע מה הם אומרים?  תודה רבה לכם. נעבור להצעת החוק הבאה על סדר-היום, הצעת חוק שירותי רווחה. רוצים להתנגד. בשלב הבא. לא. כשיש הצבעה לא נותנים התנגדות. לא, לא. תהיה תשובה והתנגדות והצבעה. תודה רבה. הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון, מענק חודשי), של חברת הכנסת אבתיסאם מראענה. בבקשה. שיכורה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, נא לצאת. מה שאמרת זה חמור מאוד. נא לצאת מהאולם. גם יוליה אמרה שיישארו בגטו. להישאר בגטו זה בסדר? חבר הכנסת משה קרעי, תחזור למקומך. שלמה, שלמה. להישאר בגטו זה בסדר? חבר הכנסת ישראל אייכלר, אתה יכול לצאת. בבקשה. מה אמרתי? חבר הכנסת ישראל אייכלר, נא לצאת. מאיר פרוש, סליחה.  נא לצאת. חבר הכנסת מאיר פרוש, נא לצאת.  האמת שעוד מספר חברי כנסת צריכים לצאת מפה, אבל בוא ניתן לכם להירגע. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה לצאת. שיכורה. בבקשה לצאת. (חבר הכנסת מאיר פרוש יוצא מאולם המליאה) דרך אגב, אנחנו היינו שמחים, יוליה, אם תגדירי לנו מה זה יהודי. אנחנו לא כל כך יודעים. תגדירי לנו מה זה יהודי לטעמך. תגדירי לנו מה זה יהודי לדעתו של ליברמן ושלך. שנדע. יוליה, מה זה יהודי? מה זה יהודי? חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לסדר-היום, בבקשה. תגדירו לנו מה זה יהודי. יכול להיות שמנסור עבאס, אתה יהודי. תגדירי לנו מה זה יהודי. בבקשה, חברת הכנסת אבתיסאם מראענה, עשר דקות. בבקשה. חבר הכנסת יעקב אשר, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. חברים וחברות, בואו נעבור למשהו אחר, לא פחות חשוב. קודם כול, אדוני יושב-ראש הכנסת,  מה? זה נעשה כדי לעצבן את העם היהודי בכל העולם. אז העם היהודי בכל העולם, בבקשה לא להתעצבן.  אנחנו פה בחופש, בדמוקרטיה, אז תנו לי להציג, בבקשה, את הצעת החוק. אנחנו לא נפריע לך. לא נפריע לך. טוב, אל תפריעו לי באמת. אני לא קשורה. לא נפריע. אדוני היושב-ראש, לפחות את לא מנסה להרוס את רוח היהדות, שירת בצה"ל, אז את יהודייה. את מנסה להרוס את זיכרון יעקב, לא את היהדות. אנחנו עברנו לסעיף הבא על סדר-היום. בואו נירגע. יש זמן של שבועיים שאתם יכולים לנהל דיון בנושא הזה. רק את המדינה. לא את הרוח היהודית.  אמסלם, אל תגיד את זה. לא יפה. אבל למה? זה מה שאמרת. מה? לגבי זיכרון יעקב, לא אמרת את זה? זה אתה אמרת. אני קראתי את מה שאמרת.  זו בעיה שלך, לא שלי. אז בואי תבהירי לנו. יש לי חוק יותר מעניין. לא, אבל תבהירי לנו בשתי דקות למה התכוונת. אני לא עובדת אצלך. אבל אני שואל. אדוני היושב-ראש, אה, התחלפתם. אדוני היושב-ראש, סגניות מזכירת הכנסת המכובדות, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הצעת חוק שירותי רווחה זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות, או נשים במעגל האלימות. הרבה נשים שנכנסות למקלט כמחסה, בעצם מבחינתן זו הבחירה או המוצא האחרון. אף אישה שנמצאת בבית שלה, עם הילדים שלה, לא בוחרת ללכת ולקבל מחסה או להיות במקלט. כל אישה בעולם, וגם בישראל, בכל האוכלוסיות, כולנו רוצות להמשיך לחיות בבית שלנו, בביטחון, עם הילדות והילדים, מתוך זוגיות טובה, מיטיבה, נורמלית ובטוחה. אבל לצערי הרב, הרבה נשים נאלצות לבחור בלהיות במקלט, כי זה המוצא האחרון. הצעת החוק שלי באה בעצם אחרי שנשים ששהו במקלט תחת הגנה, הרבה נשים כשהן יוצאות מהמקלט, הן נשארות בעצם ללא גב כלכלי. הן לא יכולות לחזור לבית שבעצם בנו אותו עם בן זוג שהוא אלים, שממנו הן ברחו. אותן נשים שלא זוכות לכתף משפחתית. אני מדברת על הרוב של אותן נשים ששוהות במקלט. הן מאוכלוסיות מוחלשות ורובן מהאוכלוסייה הערבית, ובדרך כלל המשפחות לא תומכות בהן, נותנות להם כתף קרה. הן לא יכולות לחזור בחזרה לאותו מעגל משפחתי, שלפעמים הוא מאוד מאוד חונק וגם מסוכן, כי שם גם נשאר הבן זוג, שחבל שהוא זה שלא נכנס לתוך מקלט, ולא אותן נשים. הגברים האלימים האלה, בני הזוג התוקפניים ובני משפחה האלימים, הם אלה שצריכים להיות בתוך מקלט, ולא אותן נשים, לא אותו קורבן. אבל המציאות היא כזאת שיש מקלטים. אחרי שאישה מסיימת את המקלט ויוצאת מהמקלט. הצעת החוק שלי באה לאפשר לאותן נשים הרחבה של סל שירותים חברתיים וכלכליים, על מנת לתמוך באותן נשים. אותן נשים צריכות לצאת מהמקלט ולדעת שהן יכולות להיות עצמאיות. הן יכולות לשכור דירה, הן יכולות להמשיך לגדל את הילדים שלהן, הן צריכות לדעת שיש אופציה לא לחזור לאותו בית אלים, עם אותו בן זוג מכה ואלים. אותן נשים ששהו במקלט כמה חודשים, צריך להעמיד בפניהן את האופציה לצאת מהמקלט ולזכות לחיים טובים ובטוחים יותר. תפקידנו לאפשר לאותן נשים לבחור בדרך הזאת, ולא לחזור הביתה למשפחה אלימה ובן זוג אלים. הצעת החוק הזאת באה לאפשר לאותן נשים לבחור בדרך להמשיך לחיות, לא להירצח, כמו עשרות רבות של מקרי רצח שקרו גם בתוך החברה הערבית. נשים יצאו מהמקלט, ושילמו מחיר בחייהן. לכן, ההצעה הזאת באה על מנת לתמוך ולתת להן גב כלכלי, להרחיב את סל השירותים על מנת שאותן נשים יחיו בשלום. בנוסף, ההצעה שלי באה לתקן את המנגנון הקיים בחוק שלפיו האישה נדרשת לפנות למשרד הרווחה על מנת לקבל את מענק ההסתגלות, שכיום עומד על 8,000 שקלים. אני קובעת בעצם, בשינוי החוק, שלפני שהיא יוצאת מהמקלט, הנשים צריכות, או בעצם כל הסגל של המקלט עוזר לאותן נשים להירשם במערכת הרווחה, על מנת לזכות באותו מענק הסתגלות, עוד לפני שהן יוצאות מהמקלט, ולא כפי שזה כיום בחוק. אני רוצה להודות לשר הרווחה מאיר כהן על האוזן הקשבת במשרדו. אני רוצה להודות לאלכס קושניר, ראש ועדת הכלכלה. אני רוצה להודות לכל, אלכס קושניר, אל תפריע לי. אני רוצה להודות לכל הנשים הטובות והאנשים הטובים, שעזרו לקדם את השינוי ואת החקיקה הזאת, על מנת שנהיה בעולם בטוח יותר, מיטיב יותר עם נשים. הן לא צריכות לשלם במחיר כבד של חייהן, בגלל בני זוג ובני משפחה אלימים. אני רוצה להגיד תודה רבה, ואני אשמח שתתמכו בהצעת חוק כל כך חשובה. תודה, ושנה אזרחית מצוינת. תודה רבה לחברת הכנסת מראענה. אני מזמין את שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן, להשיב על הדברים, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, מדי שנה מסיימות כ-300 נשים את שהותן במקלטים לנשים מוכות. רבות מהן יוצאות לחיים עצמאיים. פעמים רבות, נשים אלו חסרות תמיכה משפחתית וכלכלית, וזקוקות לסיוע וליווי ארוכי טווח, כדי להצליח לבנות חיים עצמאיים בקהילה. ללא ליווי זה קיימת סכנה של הידרדרות לעוני ולמצבי סכנה, ואף חזרה למעגל האלימות. כדי למנוע זאת, מוצע בהצעת החוק הנדונה להרחיב את מענק ההסתגלות הקיים, ולפרוס אותו לאורך תקופה, כך שיינתן סיוע המשכי בצורה של מענק חודשי למשך שישה חודשים. הוא יספק ביטחון כלכלי יחסי למשך התקופה הראשונה של היציאה לחיים עצמאיים. המענק יעמוד על כ-2,000 שקלים בחודש. בנוסף, מוצע כי בקשת המענק תוגש למשרד הרווחה בסיוע צוות המקלט. משרדי שם דגש על הענקת המעטפת המיטבית בעבור הנשים ששהו במקלטים לנשים מוכות, כשהן עושות את הצעדים הראשונים בשיקום חייהן, באמצעות מענקים חד-פעמיים של 8,000 שקלים. כדאי גם להזכיר את מציעות החוק המקורי, את זהבה גלאון חברת הכנסת לשעבר, את מירב בן ארי. הן הציעו שכל אישה ללא תקבל 8,000 שקלים ו-10,000 שקלים לאישה עם ילדים. כמו כן, המשרד מפעיל באמצעות עמותת "בעצמי" את תוכנית "דף חדש", המלווה את הנשים לאורך תקופה ארוכה בפן הכלכלי, האישי והחברתי. חברות וחברי כנסת, לאור חשיבות הנושא, ולאחר שיח עם המציעה, אני תומך בהצעתה לעגן בחקיקה את נושא מיצוי הזכויות של הנשים השוהות במקלטים לנשים מוכות. כבר היום המשרד מפעיל באמצעות עמותת "בעצמי" מסלול למיצוי זכויות, ואני רואה חשיבות רבה מאוד בעיגון של המסלול הזה בחקיקה. על כן אני קורא ובאמת מבקש מכם, מכל קצות הקשת הפוליטית, לתמוך בהצעת החוק המוצעת, בכפוף לקידום סעיף 4 לחוק, ובהסכמה שלי ושל שר האוצר. תודה רבה לשר הרווחה. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר להתנגד להצעת החוק, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. באופן אישי, אני, וגם חבריי, איננו מתנגדים עקרונית, ודאי לא לחוק הזה. איננו מתנגדים. אבל אני ודאי איאלץ לא להצביע בעדו. אני ביקשתי לעלות לכאן וראיתי הרבה אנשים מזועזעים מכל מיני ביטויים, אבל עמדה כאן יושבת-ראש הוועדה לדת היהודית ואמרה לנו: תחזרו לגטו שלכם. היא לא מכחישה את זה שהיא אמרה, אפשר לראות את זה. תחזרו לגטו שלכם. לשם שלחה אותנו השותפה הבכירה של שר הדתות מתן כהנא וחבריו מימינה. לשם הם שלחו אותנו. היא הסבירה שרק מי, שאדם ששירת בצה"ל מגיע לו להיות יהודי. חמד עמאר שירת בצה"ל בתפקידים בכירים מאוד. אז מה? הוא מבקש בשביל זה להיות יהודי? הוא דרוזי גאה. מה קרה? ממתי זה נהיה קריטריון? מה אתה רוצה מה לעשות כאן במדינה הזאת? אני אומר למתן כהנא, שר הדתות: אתה אולי טייס מהולל ואמיץ בצבא, אבל כאן בבניין הזה אתה חלש. אתה עובד אצל איווט ואצל יוליה, אצל אנשים שלא מבינים למה צריך בכלל זהות יהודית למדינה הזו. נתת לה לטפל בכשרות המזון, כשהיא בחיים לא הקפידה על הדבר היהודי האותנטי הזה. אתה לוקח, מתן כהנא והחברים הנוספים בממשלה הזו, אתה לוקח על הגב שלך להחריב את העם היהודי. אתה הפכת ממוביל למובל. הם מובילים אותך לרפורמה הזאת. הדבר הגרוע שיקרה מכל זה, רבותיי השרים, שאם נגיע חלילה לספרי יוחסין פה במדינה ויוקם הדבר הזה. אם חלילה תעבור איזושהי רפורמה בכל צורה שהיא, זה יהיה על שמו של כהנא. כל אדם ידע, שילך לבדוק את אילן היוחסין של אנשים. ישאלו האם זה היה לפני תקופת כהנא, ולא צריך לבדוק, או אחרי תקופת כהנא, שצריך לבדוק? זה מה שיקרה פה. לא משנה כמה אחוז יהיה, אם זה יהיה 40% מהמדינה, או 50%, או 60%. אתם מחריבים את היהדות. מחריבים את המדינה. אתם לא עושים רפורמה, בחיים לא הגשתם בקשה לעשות רפורמה בבתי המשפט או במקומות אחרים, שם יש הרבה עינויי דין. יש שם הרבה אלפי אנשים שמחכים שנים להכרעות של בתי משפט. הרבה מאוד בעיות. איזה גוף ממשלתי אין לו בעיות? אבל ככה פותרים בעיות? ככה מחריבים. ככה הורסים זהות. תלמדו מהערבים איך הם יודעים לשמור על המסורת שלהם. תלמדו מהשותפים שלכם בקואליציה, מרע"מ, איך הם שומרים על המסורת שלהם. נא לסיים. תתעשתו. אנחנו לא מתכוונים לחזור לשום גטו. אנחנו כאן ונעשה את כל מה שצריך כדי שהדברים ההזויים האלה לא יקרו. תודה רבה לחבר הכנסת אשר. חברת הכנסת מראענה, רוצה להשיב או שאת רוצה שנעבור להצבעה?  הצבעה? אוקיי. אז חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון, מענק חודשי), התשפ"ב 2021, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. בעד, 34, ואני מוסיף את קולה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי, לא הצבעתי. אני מוסיף את שמותיהם של ג'ידא זועבי, מיכל רוזין והשר כהן. התוצאה לא משתנה, ואני קובע כי הצעת החוק עברה ותעבור להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. כספים, כספים. תעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה.  אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים שלא כדין, עוולה אזרחית (תיקוני חקיקה), התשפ"א 2021. הצעת החוק הזאת כבר נומקה וגם ניתנה תשובת השר בזמנו. אני ביקשתי להתנגד. אני יודע, אני יודע. אתה רוצה להודיע אחרי ההתנגדות? ברשות המציע, אני נותן לשר סער, בבקשה אדוני. עמדה נוספת לשר. בבקשה אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. אנחנו דנו בהצעת החוק של חבר הכנסת ארבל וחבר הכנסת אזולאי. קיימנו דיון נוסף בוועדת השרים לחקיקה, בעקבות הדיון הקודם שהיה במליאת הכנסת. בסופו של יום גיבשנו את העמדה הבאה: הממשלה מוכנה לתמוך ברכיב הראשון של הצעת החוק, שהוא חובת היידוע של בית המשפט על האזיקה ועל עילת האזיקה. הממשלה לא מוכנה לתמוך ברכיב השני, הנושא של עוולה אזרחית חדשה שנכללת בהצעה. אני רק אומר שיש כיום גם תביעות נזיקיות ואחרות שמתנהלות בבתי משפט. ככל שיש הסכמה בינינו לבין המציע, אני אבקש מהמליאה להצביע בעד. תדון בוועדת לביטחון הפנים ולא בוועדת, זה לא נדון. אבל אני חושב שביטחון הפנים יכול להתאים, במובן הזה שמדובר בשב"ס, ושב"ס שייך לסוגיית ביטחון הפנים. אבל, אם לא תהיה דרישה, אינני יודע מה הייעוץ המשפטי,  שזה יבוא לביטחון הפנים. מה הייעוץ המשפטי אמר? כרגיל, החוקה, אבל זה לא משנה. ברגע שיש הסכמה, זה יעבור ישר לביטחון הפנים. אם יש הסכמה אז אני מוכן שזה יעבור לוועדה לביטחון הפנים. יש הסכמה. תודה. מבקש להתנגד להצעת החוק חבר הכנסת שלמה קרעי. בבקשה, אדוני. אתה טועה, חבר הכנסת רז. בבקשה. אדוני היושב-ראש, בפרשת השבוע, לאחר הגזירה של פרעה: "כל הבן היִלוֹד הַיְאֹרָה תשליכֻהו", עמרם נפרד מאשתו, וככה עשו אחריו כל עם ישראל, כדי שלא להביא בנים שייזרקו ליאור. אמרה לו מרים ביתו: אבא, גזירתך קשה משל פרעה, שהוא גזר על הזכרים ואתה גוזר על הזכרים וגם על הנקבות. שמע בקולה, החזיר את אשתו וכך נולד משה רבנו. אדוני היושב-ראש, למתן כהנא שהולך שולל אחרי ליברמן ומלינובסקי ורוצה לפרוץ את חומות היהדות, אני רוצה לומר אותו הדבר: פרעה גזר על הזכרים ואתה והממשלה הרעה שלך רוצה לגזור על הזכרים ועל הנקבות. איך אתה לא מתבייש להיות עבד נרצע של שונאי היהדות? איך אתה לא טומן את פניך בקרקע מבושה כשאתה שומע את המסיתה, מלינובסקי, אומרת לחרדים לשבת בגטו? איך אתה לא מתבייש כשהסנגורים שלך הם קריב ומלינובסקי? איך אתה לא מתבייש לשתף פעולה עם כאלה שכמו גוליית הפלישתי עומדים השכם והערב ומחרפים ומגדפים מערכות אלוקים חיים? ליברמן, בליאק ומלינובסקי, וקריב, כמובן, שהוא בכלל מכת אחרת, קידשו מלחמת חורמה ביהדות. אתה, מתן כהנא, מטהר להם את השרץ באצטלא של צדיק יסוד עולם. עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. אדוני היושב-ראש, לאורך, בליאק קם כאן והתעצבן שהחרדים כועסים כשאומרים להם ללכת לגטו, לכן, הוא נכנס לחבורה הזאת. לאורך כל הדורות קמו על היהדות שונאים מבחוץ ומבית. כל הגרזנים והקלשונים שהונפו על סלע מורשתנו נבלעו והיו כלא היו, כולל גם אתה קריב, זה מה שיהיה גם בסופך. רוח היהדות ומורשתו המפוארת של העם היהודי יכלה להם לכולם, ותוכל גם לדור ההמשך של אנטיוכוס והמתייוונים. אנחנו נעמוד בגאון על מורשתנו. לא נחזור לגטו שאתה וחבריך רוצים לשלוח אליו את אלה שאתם מתייחסים אליהם כגרועים שבאויביכם, אלה שאתם גוזרים עליהם גזרות כלכליות. אתם תיזרקו בבושת פנים לפח האשפה של ההיסטוריה, ואנחנו נמשיך בגאון לנצח נצחים. תודה רבה.  ברשותכם, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. הוא רוצה להשיב. אני רוצה להשיב. אתה רוצה להשיב? בבקשה, משה ארבל. למה, קשקוש בלבוש. תנסה לשכנע את שלמה. הייתה פה מלינובסקי ולא נתנו לנו להגיב, בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מברך על ההידברות אל מול נציגי ועדת השרים לחקיקה, ובהזדמנות הזאת אני גם מברך את ידידי חבר הכנסת ינון אזולאי על היוזמה החשובה הזו, יוזמה שהחלה עוד בימי הכנסת הקודמת קודמת, בדיוני ועדת הפנים, כאשר יצאנו לשטח לראות בפועל את ההתנהלות של המשטרה בבתי הסוהר ומחוץ להם, גם בבתי חולים ובבתי המשפט. ביקורי הפתע הללו אפקטיביים לא רק אל מול המשטרה. פעמים רבות גם אל מול סניגורים, הסניגוריה הציבורית, שמקבלים שכר מהמדינה. הם פשוט מיואשים מלבקש להסיר את האזיקים באולם בית המשפט. כשאסיר, עציר, מגיע לאולם בית המשפט, הוא צריך לדעת שהוא כרגע יושב, קודם כול, הוא כמובן בחזקת חפות, יושב כרגע ויוצא מרשות שב"ס, נמצא ברשות בית המשפט. התמונה הזאת שהוא יושב כבול באזיקים פוגעת באפשרות שלו לקבל את יומו בבית המשפט. אני חושב שבאמת המהלך הזה לא מושלם. הוא מהלך שנמשיך להיאבק עליו גם לעניין סוגיית העוולה האזרחית. אבל עצם החקיקה וקביעת פסיקת בית המשפט ובג"ץ רבינוביץ' בחקיקה ברורה של הכנסת הוא צעד ראשון וחשוב בתהליך הזה, שימנע את אותה התעמרות שמשטרת ישראל ושירות בתי הסוהר עושים. מה אתה משיב על ההתנגדות שלי, ארבל? אני נאלץ להודות שאני מסכים לכל מילה שאמרת, ויחד עם זאת, זה לא נועד, האמירה שלי, לשכנע אותך להצביע בעד. אני בטוח ברגישותך החברתית לנושאים הללו. בחג סוכות האחרון הסתובבתי במרכז קניות מסחרי עם הבן הקטן שלי, כבן ארבע, וקניתי לו לגו של משטרה. הוא ביקש לגו של שוטר. פתחנו את אריזת המשחק והרכבנו בספסל בגינה הציבורית את הלגו ביחד. בתמונה היה שוטר ואזיקים מלגו. הוא מצביע ואומר לי: אבא, תראה, הוא שם לו אזיקים על הידיים. אם בגיל ארבע הוא הבין את השיגעון שלי, אחרי לא פעם ולא פעמיים, שהלכנו למרכזים רפואיים וגררתי אותו איתי כדי להעיר לאנשי "נחשון", ולומר להם שאין סיבה שאדם שיושב על כיסא גלגלים, קטוע רגל, יהיה אזוק בידיו כשהוא מגיע לטיפול רפואי בבית חולים. אני שמח מאוד שהתודעה הזאת עברה והונחלה הלאה. ההסתכלות על אדם כאדם היא קריטית והיא חשובה. אני חושב שזה אין מחלוקת בין קואליציה לאופוזיציה על הדבר החשוב הזה, זו תעודת כבוד לבית הזה, וכולנו באמת יכולים לשמש שגרירים כדי למגר את התופעה הרעה הזאת. תודה רבה. יישר כוח. תודה רבה לחבר הכנסת ארבל. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים שלא כדין, עוולה אזרחית (תיקוני חקיקה), התשפ"א 2021, לוועדה לביטחון הפנים נתקבלה. בעד, 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. לא נתפס, היית ולא לחצת, אז אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת גפני  28 בעד. אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה, ותעבור להמשך דיון בוועדה לביטחון הפנים. אנחנו עוברים להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, שירותים ותרופות בסבסוד מלא לאזרחים ותיקים), של חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה, אדוני, להצגת החוק. אנחנו רוצים שמית. כן. בבקשה. עשר דקות לרשותך. "אל תשליכני לעת זקנה", כך נכתב בספר תהילים, והיום יש לנו אפשרות לקיים את אותו משפט שכל אחד ואחת מאיתנו מכירים, לעשות אותו הלכה למעשה. הצעת החוק, שמונחת כאן לפניכם, קובעת את הדבר הבא: מי שהוא מעל גיל 70, שהוא אזרח ותיק, ומקבל הבטחת הכנסה, יהיה זכאי לקבל את התרופות בסל הבריאות ואת התשלומים במסגרת ביקור רופא בסבסוד מלא. זה מה שאומרת הצעת החוק. אנחנו רואים, לשמחתנו, במהלך השנים האחרונות, עלייה מבורכת בתוחלת החיים. יחד עם זאת, בשנת 2008 נחקק בפעם הראשונה חוק פנסיה חובה. כלומר, נוצר לנו דור, שהיום למעשה הוא בגיל 70 או בגיל 80 ונאלץ לחיות מקצבת זקנה ועוד הבטחת הכנסה, זה עומד על סדר גודל של קצת יותר מ-3,000 שקלים בחודש. כולנו מכירים את החיים, וככל שאנחנו מתבגרים, יש לנו בעיות בריאות כאלה ואחרות. לכן, מה שאנחנו רוצים להבטיח בהצעת החוק הזאת הוא שאותם קשישים, שחיים על הבטחת הכנסה ומגיעים לגיל בגרות, יוכלו להזדקן בכבוד. אנחנו לא רוצים שאף אחד מהם ימנע מעצמו טיפול רפואי או ביקור רפואי, אם אין לו כסף לבוא ולשלם במסגרת אותו טיפול. אנחנו רוצים, למעשה, לתת להם להזדקן בכבוד. לא להזדקק לנדבות ולא לזעוק לעזרה. חשוב לומר: אם לממשלה הזאת יש 53 מיליארד שקלים למנסור עבאס, אם יש להם שני מיליארדי שקלים לכספים קואליציוניים, אם יש להם 22 שרים נורבגים, אם יש להם 500 מיליון שקל לאבו מאזן, אם יש כסף לחתולים, צריך שיהיה גם כסף לקשישים. אבל אני שמעתי את הנימוקים של הצוות בוועדת השרים. הממשלה הזאת היא ממשלה מנותקת, ממשלה מדושנת, ממשלה שהגיעה לעבוד אך ורק בשביל עצמה, ממשלה שלוקחת כספים, שלוקחת מיסים, לא בשביל לתת שירות טוב יותר, אלא אך ורק בשביל אותם סעיפים והסכמים קואליציוניים, על מנת לתחזק את מעמדה הרעוע. לכן, אני כאן באמת רוצה לומר לכם שאת הצעת החוק הזאת קיבלתי מחברי דדו כהן, דוד כהן, שבאמת סיפר לי על הקושי של אותם אנשים. מי מאיתנו לא מגיע מפעם לפעם לביקור רופא? מי מאיתנו לא רואה לפעמים את אותו קשיש שסופר את השקלים אחד לאחד, מוציא בזהירות מהארנק, על מנת לשלם את אותם 24 שקלים על ביקור רופא? אתם יודעים, קול המון כקול שדיי. שמעתי את הזעקה על אותה מצוקה, ראיתי אותה הרבה פעמים כשביקרתי. לכן, אמרתי שאני חייב להעלות את ההצעה הזאת על מנת לעשות תיקון. מדינת ישראל היא חזקה כלכלית, מדינת ישראל היא איתנה. ומה שאני רוצה ומצפה הוא שכל אחד ואחת מכם יחשבו על השכן שלהם בשכונה, על מישהו במשפחה, על מישהו שהם מכירים, והם יודעים שעבורם, אותם עשרות שקלים שצריך לשלם, זה יכול להיות עולם ומלואו. אני קורא לכם היום לתת לאותם אנשים את היכולת להזדקן בכבוד, בלי להזדקק לנדבות, בלי לזעוק לעזרה. לתת להם תקווה, תקווה לכך שיש מי שנמצא איתם, שיש מי שחושב עליהם. ושלא יגידו שאין כסף. במהלך השבועות האחרונים ראינו את שר התקשורת מחלק כספים לחברות הטלוויזיה, על חשבון חברות הסלולר, כאילו זה היה הכיס הפרטי שלו. בא ומאריך להם. במהלך השבועות האחרונים, אנחנו רואים מדי יום מוצרים שמתייקרים, החלב, החשמל. אגב, כולם נעלמו, שר האוצר נעלם, שרת הכלכלה נעלמה, שר הבינוי והשיכון נעלם. אגב, כולם שרים נורבגים. לא תשמעו אותם קוראים לאותן חברות לשימוע. מעלים את מחיר החשמל, למה מעלים את מחיר החשמל? רק שתדעו: חברת החשמל הרוויחה מתחילת השנה יותר מ-1.1 מיליארד שקלים, אז איזו הצדקה יש להעלאת המחיר? ההצדקה היחידה היא שהממשלה הזאת מנותקת ומדושנת. אני מקווה שיימצאו שני צדיקים, שני צדיקים, בממשלה הזאת, שיגידו: רגע, אנחנו מכירים את אותם אנשים, אנחנו מכירים אדם אחד או שניים מתוך אותם מאות אלפי קשישים שמקבלים את אותה הבטחת הכנסה, וצריך לעזור ולסייע להם. אם יש כסף לעבאס, אם יש כסף לנורבגים, אם יש כסף לחתולים, צריך שיהיה גם כסף לקשישים. אגב, ראינו את ועדת הכספים, בממשלה הזאת צריך לשנות לה את השם: במקום ועדת הכספים, ועדת המיסים. תראו את סדר-היום שלה של כל היום: העלאת אגרת גודש, העלאת מס על רכישת דירה, העלאת המס על כלים חד-פעמיים. כל הזמן מעלים מס ועוד מס ועוד מס. במקום בשורות, יש גזרות. ואני מקווה שהיום אנחנו נביא בשורה. לא יכול להיות שבתקציב של 452 מיליארד שקל לא יימצא אותו סכום פעוט, אותו סכום פעוט, שייתן לקשישים שלנו להזדקן בכבוד. אגב, אמר לפיד, שמדינה נמדדת ביחס שלה למבוגרים. אז אצלם לדבר, לתת סיסמאות, זה קל, למנות אנשים לשרים נורבגים, בזה מפירים הבטחה, אבל לעמוד בדבר הבסיסי ביותר, את זה הם לא עושים. הממשלה הזאת זנחה את העצמאים, זנחה את הזוגות הצעירים, הפקירה את הפריפריה. אני מקווה שהממשלה הזאת תתעשת עכשיו, ולא תזנח גם את הקשישים החלשים ביותר, שנדרשים לתרופות, ותיתן להם אפשרות להזדקן בכבוד. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אלי כהן. ישיב על הצעת החוק השר לביטחון הפנים עמר בר לב, בשם שר הבריאות, כמובן. אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להזכיר לכולנו את חוק בריאות ממלכתי, שחוקק בזמנו בתקופתו של ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה, חוק שהפך את הנושא הבריאותי, כל אזרח זכאי לתמיכה, לטיפול רפואי בסיסי, ויותר מבסיסי, במדינת ישראל. עד אז, רק מי שהייתה לו יכולת תשלום, אפילו תשלום של חברות בקופת חולים, היה מכוסה מבחינת הביטוח הרפואי. החוק הזה עשה מהפכה מאוד מאוד גדולה. מה שקרה מאז, בעצם מסוף שנות התשעים, ואפשר לומר שכמעט עד היום, הוא שלצערי, המדינה משכה את ידיה במידה רבה מאחריות לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. היא משכה את ידיה  אני לא בטוח שאני זוכר במדויק את המספרים. אם בסוף שנות התשעים 86% מההוצאות הרפואיות והביטוח הרפואי נישאו על ידי המדינה, ורק סדר גודל של 15% נישאו על ידי האנשים הפרטיים עצמם, מאז, חלקה של המדינה ירד לסדר גודל של 54%, וכל היתר בעצם ממומן על ידי האנשים. מי שיש לו, משלם על ביטוח, אם זה ביטוח זהב או ביטוח פלטינום כזה או אחר, של קופת החולים, או אם אלה ביטוחים רפואיים של חברות ביטוח נוספות. השר בר לב, יש כל מיני דרכים, אבל בסופו של דבר, המשמעות הייתה שהמדינה משכה את אחריותה. אתה מדבר על הגדלת האחריות של המדינה בהקשר של תרופות, נכון. תכף אני אגיע לזה. זה קרה בפרט בממשלות שלכם, ב-15-12 השנים האחרונות, שחלקה של המדינה במתן כיסוי ביטוחי ובריאותי לאזרחים הלך והצטמצם והצטמצם, עד שהגיע ל-54% מאותם 85% שהיו אז. זה מאוד קל לשבת היום באופוזיציה ולצפות מממשלה שבתוך שישה חודשים תתקן את כל העוולות שאתם גרמתם להן במשך כל כך הרבה שנים. כמובן, זה לא רק בתחום הבריאות, זה בתחום הדיור, בתחום הרווחה. אין תחום שבו ממשלות ישראל, ב-12 השנים האחרונות, לא השאירו את האזרח לעמוד מול הרשויות לבדו. מה שגרם לכך, כמובן, שאזרחים שיש להם אמצעים, עמדו בזה, ומי שלא, נשאר מאחור. לכן, מה שקרה בשנים האחרונות הוא שהפערים בחברה הישראלית רק הלכו וגדלו. כולנו מכירים את המספרים בנושא הדיור. אם לפני, נדמה לי, סדר גודל של 15 שנה, היה צורך ב-105 משכורות ממוצעות לקנות דירה ממוצעת, לקראת סוף המשמרת שלכם זה הגיע לסדר גודל של 150 משכורות כאלה. אז לכן, שוב, לבוא היום, אחרי שישה חודשים שבהם סוף-סוף אתם באופוזיציה, לבוא בציפייה שהממשלה שלנו תיתן מענה לכל הקשיים והתחלואים שאתם גרמתם בשנים באחרונות, זה באמת לא מתקבל על הדעת. לכן בעיקרון, בעיקרון, כמובן שאנחנו כולנו בעד הגדלת סל התרופות בכלל, לכל אזרחי מדינת ישראל, ואנחנו, בוודאי המבוגרים יותר, הקשישים, כן, אני חלק מהקבוצה הזו, דרך אגב, יש לי כבוד גדול להיות חלק מהקבוצה הזאת. אז בוודאי שצריך לתמוך בקבוצה הזאת, ויש כל מיני דרכים לתמוך בקבוצה הזאת. אבל שוב, בשישה חודשים, בתקציב, סוף-סוף אחרי שלוש שנים, שנתיים וחצי, שבהן לא היה תקציב, סוף-סוף יש לנו תקציב, אי-אפשר בתקציב הראשון הזה להשיג את כל המטרות, ואנחנו חייבים לעשות סדרי עדיפויות. וכפי שאתם יודעים, חלק מסדרי העדיפויות שהממשלה הזאת קבעה לעצמה, היא קבעה, מנסור עבאס, זה מה שהיא קבעה לעצמה.  לצמצם את הפערים בין אזרחי ישראל, ובפרט בין אזרחי ישראל הערבים לבין יתר אזרחי ישראל, ובנוסף, להתמקד במאבק כנגד הפשיעה ברחוב הערבי. ושוב, אני תמיד אומר "ברחוב הערבי", ואני לא אומר "בחברה הערבית", כי כולנו יודעים שמדובר בקומץ, קומץ קטן. מדובר בקומץ קטן, באמת משולי ערביי ישראל, שהם אלה שפוגעים בראש ובראשונה באזרחי ישראל הערבים, ואחרי זה באזרחי ישראל כולם. מתנחלים. בשוליים. לכן קל מאוד, קל מאוד, לבוא ולצפות מממשלה, אם היה מדובר במתנחלים היית אומר שכולם אשמים. קל מאוד לבוא ולצפות מממשלה שבאה לתקן כל כך הרבה עוולות, כל כך הרבה אי-שוויון, כל כך הרבה פערים בחברה הישראלית, לצפות שבשישה חודשים, בהוקוס-פוקוס, אנחנו נצליח לעשות מה שאתם הצלחתם להרוס ב-12 שנים. איך אומרים? טיפש אחד זורק אבן לבאר, איך היד שלך לא רועדת. תודה רבה, חבר הכנסת בוסו. חבר הכנסת בוסו, תודה.  ו-200 חכמים לא יצליחו להוציא אותה. חברת הכנסת דיסטל, בטוח שלא בעמידה. אז אני חושב שזה, בטוח שלא בעמידה. גברתי, אני לא אאפשר לך לדבר בעמידה. אני מצטער. לא בעמידה. זה סיכום ראוי, סיכום ראוי להצעה שלכם.  פורסמו נתונים, תודה רבה, ואנחנו נמשיך לתקן, הפערים הם, אנחנו נמשיך לתקן, אנחנו נמשיך לתקן את מה שאתם חוללתם והרסתם בהרבה מאוד שנים שבהן הובלתם את מדינת ישראל. תודה רבה. תודה רבה. ישיב חבר הכנסת כהן, בבקשה. השר בר לב, אתה לא יכול לשקר ככה. הבוקר ביטוח לאומי הראה: בחצי שנה הפערים בין עניים לעשירים גדלו. תחשוב שזה מתנחלים. אתה רק שונא אותנו. אתה רק שונא אותנו. גזען שכמוך, שונא אדם. תתבייש. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראינו לפני בדיוק דקה נאום מנותק של שר מממשלה מדושנת. אגב, השר עמר בר לב אומר מה אנחנו צריכים לעשות. מדבר על סוגיית הפשיעה, ואומר מה הם עשו בחצי השנה האחרונה. אז אני רוצה לומר לכם מה הם עשו בחצי שנה האחרונה, למה כן היה להם כסף: 53 מיליארד שקלים, אני רוצה לומר לכם למה כן היה לכם כסף: 53 מיליארד שקלים למנסור עבאס היה להם, 2 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים, היה להם כסף, ל-22 שרים נורבגים, גם היה להם כסף, 500 מיליון שקל לאבו מאזן, גם לזה היה כסף, תקציב לחתולים, כמובן שהיה. אבל לקשישים, מה פתאום? אבל הינה, ראינו את השר בר לב, שנהנה מפנסיה צבאית, נהנה ממשכורת של שר, משלמים לו עוד 9 מיליון שקל בנושא של הנורבגי, אבל מהקשישים לא מעניין אותם. אנחנו רואים ממשלה מנותקת, ממשלה מדושנת, במקום ועדת כספים יש לנו ועדת מיסים, ממשלה שבאה לדאוג אך ורק לעצמה, שלא רואה את הציבור, שלא רואה את החלשים, שלא רואה את האנשים, ממטר. אגב, אם יהיו רק שני צדיקים בסדום, שני צדיקים כאן, שיבואו ויגידו: לא, אנחנו נסייע לקשישים, אנחנו יודעים מה זה בשביל אותו קשיש לבוא ולהוציא את ה-24 שקלים שהוא כל כך צריך לטובת הביקור רופא. אבל לא אכפת להם. הם לא נמצאים. זאת היא ממשלת תל אביב-רעננה, מדושנת, מנותקת, שבאה אך ורק לבוא ולפעול עבור, מה יש לך נגד רעננה?  עצמה, כי זה האופי של הממשלה שלכם, שנמצאת. שים לב שאתה הצבעת על 50 מיליארד שקלים למנסור עבאס, הצבעת על 2 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים, הצבעת על 22 שרים נורבגים, הלכתם לתת 500 מיליון לאבו מאזן, אבל לטובת הקשישים, את אותו כסף קטן, פתאום לזה לא מוצאים. 12 שנה, פתאום לזה אין. אבל אומר לנו השר בר לב, עולה לכאן ולוחש לנו, בקול חלש,  יש סדר עדיפויות. היית שר הכלכלה, לא? לא היית שר הכלכלה? אז מה הם סדרי העדיפויות? סדרי העדיפויות, רואים אותם סביב השולחן הזה. אני לא מבין איך שר הכלכלה מטיף, שימו לב כמה שרים יש כאן. יש כאן, אגב, במליאה הזאת, נא לסיים. משפט אחרון. אם לא יפריעו לי, אני אסיים. מה זה קשור? מה זה קשור? שימו לב, אגב, ותראו את הניתוק של הממשלה הזאת. יש כאן 22 שרים נורבגים, שאם רק היו לוקחים את הכסף המיותר, תודה.  שלהם, יכולנו לבוא ולתת אותו לקשישים. תודה רבה. ולכן, בממשלה הזאת, אפילו שני צדיקים בסוף. ואתה, שמענו אותך, ועכשיו אתה תצביע, תודה רבה, חבר הכנסת אלי כהן. נגד הקשישים. למה לא עשית את זה? למה? אבל כשאתה תהיה במרפאה, תתבייש להסתכל להם בעיניים. חבר הכנסת כהן, תודה רבה. תתבייש לך. זאת הממשלה המושחתת והמנותקת ביותר שהייתה במדינת ישראל, ממשלה שרק דואגת לעצמה, עם הכי הרבה שרים נורבגים, עם הכי הרבה כסף קואליציוני, כמה שרים היו אצלכם? עם הכי הרבה כסף לעבאס, כמה שרים היו אצלכם?  עם הכי כסף שנתנה בנושא הזה לאבו מאזן. תזכיר איזה שר היית? כמה שרים היו אצלכם? אבל סדרי העדיפויות שלכם הם שרים נורבגים. זו ממשלה מושחתת וממשלה מנותקת. תודה. לכן, אני מקווה שאולי יקומו שני צדיקים בסדום ויצביעו בעד. תודה. אתם בעצמכם קשישים. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת במקום. הצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת, נא לשבת. מה קרה? אה, לא עובד. אנחנו נוסיף את קולך, בסדר. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, שירותים ותרופות בסבסוד מלא לאזרחים ותיקים), התשפ"א 2021, לא נתקבלה. בעד  47, נגד, 50, אין נמנעים. בתוספת אבי מעוז  48 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק המפלגות (תיקון, הגבלת מימון עצמי של נבחרי ציבור), התשפ"ב 2021, של חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, נא לעלות לנימוק החוק. סליחה, סליחה, לפני, הודעה אישית לחבר הכנסת בליאק. בבקשה. תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, השר לשעבר כהן, היית שר הכלכלה, לא? היית יו"ר ועדת הרפורמות. לא הספיקו לך השנים כדי לדאוג לקשישים? ואנחנו דאגנו. 85 סעיפים עשינו. לא עשית דבר וחצי דבר. עכשיו נזכרת? עכשיו נזכרת? עכשיו נזכרנו? עשינו, אבל מול המחזה המביש שהיה כאן לפני כחצי שעה. אני רוצה לומר לאותו בריון, שקרא ליוליה מלינובסקי פעם אחר פעם שיכורה. היא אמרה לנו להיכנס לגטאות, אמרה לנו להיכנס לגטאות. מה זה הדבר הזה? בושה וחרפה. ולאותו גפני שקרא לה "תסתמי את הפה, אנטישמית". חברי הכנסת. אתם הגזענים הגדולים. תתבייש לך. תתבייש לך. ולשלמה קרעי, שכהרגלו בא לבלבל את המוח, חברי הכנסת, אנא תירגעו. בבקשה.  ולהפוך אותנו לאויבי האומה. אתם נלחמים ביהדות. תתביישו לכם. יש לי חדשות בשבילכם: מדינת ישראל הפסיקה לקבל הוראות מהעסקונה החרדית. הפסיקה לקבל הוראות מהעסקונה החרדית. אתם רוצים את כל המסורתיים במכלאות. לא שכחנו מה כתבת במודיעין, הלו. אתם לא מייצגים את היהדות. אין לכם מונופול על היהדות. תתביישו לכם, לא השארתם רגל אחת שלמה. תודה, חבר הכנסת קרעי. מול הקללות שלכם, מול הצרחות שלכם, מול השנאה שלכם, אנחנו נמשיך להיאבק על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, על יהדות מחבקת ומאירת פנים. תודה רבה. לא השארתם לא יהודית ולא דמוקרטית. תספר לנו מה זה יהודית. מיהו יהודי בשבילך, חבר הכנסת בליאק? תודה.  אנחנו עוברים להצעת חוק המפלגות, הצעת החוק של חבר הכנסת דודי אמסלם. בבקשה, אדוני. בליאק, תתבייש. פחדן. לגטו היא שלחה אותנו. תהיה אמיץ. לא שומע. לא שומע, אתה לא שומע, ברוסיה נהגו, בבקשה, עד עשר דקות. רק שנייה. פרוש, תן לי רק להתקדם. לפי הצעת החוק, שתי נקודות שאני רוצה להגדיר. רציתי לשאול: 1. הייתי שמח לשמוע ממלינובסקי מה הגדרתה ליהודי. עד עכשיו לא שמעתי. מדברים יהודים, יהודים, לא הבנו מה זה יהודי. אז היינו שמחים לקבל מבית מדרשו של ליברמן הגדרה מה זה יהודי. בגטו. בגטו, יהודי. מי שהאבא היה יהודי. דבר שני, אני רוצה רק לומר לעם ישראל שצופה בנו: לפי כלי התקשורת אני הבנתי, פרוש, אתה מפריע לי, לפי כלי התקשורת הבנתי שרע"מ הגיעו לאיזושהי הסכמה עם קק"ל לא לבצע נטיעות בט"ו בשבט. רבותיי, תבינו מה עשינו, לאן הגענו עם ההזויים, עם המפלצת שהקמנו פה, הממשלה הזאת. עוד מעט גם נטיעות ט"ו בשבט לא יהיו. למה? מנסור עבאס רוצה שהשטחים האלה יישארו לבדואים. למה לעשות נטיעות על מנת להחזיק בקרקע? חבר'ה, תתביישו. כל יום אתם מפילים עוד חומה במדינת ישראל. עוד יום, ואתם מפרקים עוד רצועה. עכשיו אני רוצה לעבור להצעת החוק. רבותיי, בזמנו, אתם מכירים את השופטת מרים בן פורת? היא אמרה ששלטון לא קונים בכסף, אדון הנגבי, לא קונים בכסף. כשאתה רוצה להיבחר לכנסת, אתה בא, מציע את מרכולתך, את היכולות, את האידיאולוגיה שלך, את העבודה, לא את חשבון הבנק שלך. זה לא פרמטר. זה לא חשוב. זה אסור. בגלל שלקנות אפשר הכול. דרך אגב, גם ארגוני פשיעה קונים הרבה דברים בכסף, הרבה חיילים. כסף לא במשחק, בפוליטיקה. מי שבאמת איש הגון וישר, לא יכול להצביע נגד החוק הזה. מי שמצביע נגדו הוא איש מושחת בבסיס, לא משנה כרגע מה הסיפור שהוא מספר. בגלל שמה אני מבקש? שהכול יהיה בהגינות, ביושר, שהאנשים יבואו ויצביעו וירוצו מול קהל בוחריהם, וישכנעו אותו למה מגיע להם להיבחר לכנסת. בוודאי לא לקנות אנשים בכסף. זאת לא המשימה. אני רוצה להגיד לכם יותר מזה: גם המחוקק הישראלי יודע שזה כך. לקנות אנשים בכסף זה שוחד. לקנות אנשים בכסף זה שוחד. רק שנייה. לקנות אנשים בכסף זה אסור. נכון. זה כבר אסור היום. נכון. אתם, אין לכם פריימריז, אז לכן עזוב, עזוב. תתעסק בסוסים. אז החוק שלך הוא טוב? תגיד את האמת. תגיד את האמת. אל תשקר. החוק שלך נגד בן אדם אחד. נגד בן אדם אחד. תודה, סגן השר. תודה, סגן השר. סגן השר קארה, תודה. תן לי לדבר. דרך אגב, אין לי מושג למה ברקת ניכס את החוק לעצמו, כאילו, לכאורה, אין אנשים אחרים שאין להם כסף. מישהו דיבר על מיליארדים? 100,000 שקל זה לא כסף? 200,000 שקל זה לא כסף? אין לי מושג איך הבן אדם ניכס לעצמו את האירוע, כאילו הוא הבן אדם היחיד במדינת ישראל שיש לו מזומנים.  הרי אני לא טענתי כמה תשקיע. יש אחד, הוא מפריע לי, אני מבקש. תטיף למישהו אחר, תודה, סגן השר.  אני מבקש מהגאון מווילנה, זה לא נוגע אליך. מר אורווה, לא נוגע אליך. אתה קודם כול תצביע פעם אחת, אחרי זה נדבר. כל הזמן לדאוג לחברים שלך לפנסיה. לחברים שלך לפנסיה על חשבון הציבור. תגיד את האמת. עומד, צועק, סגן השר קארה, סגן השר קארה, סגן השר קארה. אני יכול להסביר? סגן השר קארה.  את השעון. תעצור את השעון. אל תיתן לי הוראות.  סגן השר קארה, חבר הכנסת כלפון, תודה רבה. קריאת ביניים אחת זה בסדר, לא נאום מהמקום. עכשיו, אני רוצה לומר: רבותיי, עם ישראל, העיקרון הזה גם היום הוא בחוק. מדוע? בגלל שאם אין משמעות לכסף, אז למה יש מגבלת כסף? למה יש בשלושה חודשים מגבלת כסף? הרי לכאורה אם הכול מותר, אז בואו נעשה את הכול מותר. לא הבנתי למה יש מגבלה כלשהי. סימן שהאנשים מבינים שהכסף הוא לא פקטור במערכת הפוליטית. לכן, אני הגשתי את חוק הפריימריז בכנסת הקודמת, והיו אנשים שהתנגדו לחוק, מסיבותיהם שלהם, בוודאי לא בגלל הגינות. זאת לא הייתה הסיבה. ומה עשינו? אני טענתי: אני לא רוצה תרומה מאף אחד. שהמדינה תממן את זה. אנחנו לא רוצים לגעת בכסף חיצוני  לא שלנו ולא של מישהו אחר. כולנו כאן שווים בהתמודדות. הקול שלנו, דרך אגב, גם הוא שווה. לכן באה המדינה ואמרה: רבותיי, יש מגבלה, גם בהוצאה בפריימריז. 320,000 שקל זה אצלנו בליכוד, חבר הכנסת שטייניץ, אתה מפריע לי, יובל, תקשיב. עכשיו, הרי מי שלא מבין עניין, כמו מנדלבליט, חושב שהפריימריז מתחילים בשלושה חודשים האחרונים. מי שהגיע לשלושה חודשים האחרונים ולא עשה עבודה, כבר לא ייבחר. הפריימריז מתחילים מהיום הראשון שלך בכנסת. ואם אתה מפזר עשרות מיליוני שקלים, ועוד מעט מיליוני, אתה קונה מדינה. אתם יודעים שבעוד חמש, שבע, עשר שנים יישבו כאן 100 מיליארדרים. למה לא? או הם או בניהם או נשותיהם, והם יחוקקו חוקים לטובתם, כדי שהפערים והעבדים ימשיכו לעבוד עם שכר מינימום ופחות מכך. אז לכן, כשאני הבאתי את הצעת החוק הזו, אני חשבתי שמיותר להסביר בכלל. לא דיברתי עם אף אחד. היה נראה לי הגיוני וברור לכל מי שיש טיפ טיפה, יש לו קצת היגיון במוחו וקצת יושר, לא צריך להיות צדיק, קצת ישר. אתם יודעים מה? אתה לא צריך אפילו להיות ישר, רק לא עקום. לא רציתי לדבר עם אף בן אדם בכלל. למה שאני אדבר? פתאום הסתבר לי שיש פה בן אדם, שכבר ארבעה חודשים עוסק רק בזה. בשום דבר אחר. מדבר עם כל אחד, משגע אותו, משקר לו, אומר לו: תשמע, אם מחר אתה תזמין כוס קפה, תצטרך לדווח למבקר המדינה, כל מיני בלופים טיפשיים, שטותיים, שאפילו ילד בכיתה ג' לא אוכל אותם. למה? בגלל שזה חשוב לו. חשוב לו הפרמטר של הכסף, חשובה הנוסחה. אם אתה תוציא את הכסף מהנוסחה, כנראה הבן-אדם גם לא יהיה פה. לכן אני חושב, רבותיי, אין חוק יותר צודק מהחוק הזה. אין דבר יותר הגון מהחוק הזה. כולכם יודעים את זה. כולם פה יודעים את זה, כולל אלה שיצביעו נגד החוק. הם יודעים את האמת. אבל לא מתאים להם, כל אחד מסיבתו. בוודאי לא יושר והגינות. זה בוודאי לא. כל אחד יטען משהו אחר: תראה, זה לא הזמן, אני לא רוצה, לא נעים. לא נעים ממי? אנחנו מדברים על כנסת ישראל. אנחנו מדברים על עם ישראל. על מי אנחנו מדברים, על פלוני או אלמוני? מניין הוא בכלל נטל לעצמו את הסיפור שזה הוא, כפי שאמרתי? הרי אנחנו מדברים על תקרת הוצאה, היא לא קשורה כרגע. יש אחד שיכול להוציא מעל התקרה חצי מיליון שקל. יש לו בבית. יש אחד 200,000, ויש אחד 100 מיליון. אז מה? רק ההוא של ה-100 מיליון זה נגדו? פתאום הוא החליט שזה נגדו? למה זה לא נגדי? למה זה לא נגדך, צחי? למה זה לא נגדך, יובל? כל אחד יכול לקושש עוד כמה עשרות אלפי שקלים מכיסו הפרטי, ולהביא אותם לפריימריז. אבל יש תקרה. וההגינות שלנו אומרת שכולנו נמצאים באותו מסלול, ואנחנו מתחילים ביריית פתיחה יחד. אני שומע איזו דמגוגיה ממאן דהוא שאומר: תראו, אבל ממילא אנשים לא שווים, ויש כאלה שלא יודעים, רבותיי, הרי לפי שיטתכם למה שלא נחלק צ'קים עכשיו לאזרחי מדינת ישראל? לא הבנתי. יש חוק כזה, שאוסר על מישהו לקום בבוקר ולהתחיל עכשיו לשלוח צ'קים, לכל אחד 2,000 שקל, למה לא? קח, אחי, מחלקים כסף. זה לא בשביל הפריימריז, חס ושלום. אני לא אעשה את זה בשלושה חודשים האחרונים, אני אעשה את זה בארבע שנים. ואחרי זה יש לי עוד ארבע שנים. אני אחלק 200 מיליון שקל, כל אזרח יקבל פתאום הפתעה, לא מאראלה של מפעל הפיס, ממישהו שהוא מיליארדר. רבותיי, זו בושה וחרפה לכל אחד פה שלא מצביע. החוק הזה לא בשבילי. אני לא הגשתי אותו בשבילי. אין לי אספירציות להיות פעם ראש ממשלה או משהו. זה לא זה. אני מבין שיש פה אנשים לא הגונים בפוליטיקה, ופה בכנסת. אנשים לא ישרים, שמה שמעניין אותם הוא הכול חוץ מהיושר. ולכן אני התפוצצתי והחלטתי: חבר'ה, הגיע הזמן לעצור את זה. הגיע הזמן להביא את הפוליטיקה הישראלית למקום הרבה יותר ישר, הרבה יותר הגון.  הרבה יותר הגון.  קארה, אני מרשה לך לפצח גרעינים. אני מרשה לך לפצח גרעינים, וגם לשקול כמה שאתה רוצה. בין כה וכה זה לא עוזר, מה תעשה? ותביא גם את הסוס שלך לפה, בסדר? תשאל מי משלם לו, מי משלם לו. אל תדאג. אנחנו עוד נבחר את הסוס שלך לסנאט, כן?  תודה, חבר הכנסת קארה. תודה, תודה רבה. לכן, אני רוצה, אנחנו, מבחינתנו יש לנו תקרת הוצאה של 300, יום טוב, גם אתה מהמיליונרים? ג'וב טוב, קיבלת 40,000 שקל על חשבון מדינת ישראל סתם, אז אל תפריע. לא בשביל זה הביאו אותך לפה. אתה לא נבחרת, אבל אל תפריע לי לדבר.  נא לסיים, בבקשה. סגן השר קארה. סגן השר קארה, די. די, זה מפריע לנו. איתן, תוציא אותו, באמת. אני מבין, הכול בסדר. רק תראו, הינה. קארה, אתה הרי מפריע פה בערך 20 דקות. אני מקווה שבהצבעה הזאת לא תצביע פעמיים. תזכור, מצביעים באצבע אחת וישר, לא ככה. בסדר? לכן אני רוצה לסכם. דרך אגב, תאכל גם בוטנים. נביא לך גם קצת בוטנים לפה, כדי שתאכל. ואת הסוס שלך נשים בפרסה. לגופו של עניין אני רוצה לדבר עם החברים שלי. רבותיי, יש לנו 320,000 שקל שהמדינה מעמידה לרשותנו. מר לוי, תסתכל רגע מהצד איך זה קורה פה. לא, אני רק עונה לו. שים את המשקפיים כי בלי המשקפיים לא רואים את הצד הזה.  אביר קארה, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. אתה בקריאה השנייה. די. איתן, אנחנו לא יכולים, באמת. תוציא אותו כבר. אל תיתן לי הוראות. אל תיתנו לי הוראות. אני רוצה לומר יותר מזה.  לא שומעים. פתאום את לא שומעת? לא. לא שומעים. לא שומעים. תודה רבה. אני רוצה לומר: לנו, המדינה מעמידה לרשותנו 320,000 שקל. דרך אגב, היא מעמידה את זה לרשותנו בשלושת החודשים האחרונים, גם אם נרצה לפני כן, אין. לכן, כפי שאמרתי, מי שהוא איש הגון וישר וחרד למדינת ישראל ולפרלמנט הישראלי, שלא יישבו כאן 100 אוליגרכים, שזה בערך מה שקורה בברית המועצות או ברוסיה היום  ואין לו איזה תחנת טלוויזיה שלו, אז זה הזמן לבוא ולקדם את החוק הזה. אני לא עשיתי לבית אבי בעניין הזה, לא מעניין אותי אני. תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם. אני עושה את זה בשביל כל עם ישראל וכולכם ביחד. תודה. תודה, חבר הכנסת אמסלם. הצעת חוק נוספת שהוצמדה להצעת חוק זו, של חברת הכנסת שרן השכל, שמספרה 2608. בבקשה, אני מזמין את חברת הכנסת השכל להציג את הצעת החוק. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, חוק המפלגות, בין שאר הדברים שהוא נועד להסדיר, מבקש להבטיח שוויון, יושרה ומניעת קניית שלטון בכסף בכל הנוגע לשימוש בכספים במערכת הפוליטית. בפן האחד, המטרה של החוק היא למנוע השפעת כספים על שיקול הדעת של נבחרי הציבור ולמנוע יצירת תלות פוליטית מוגזמת בהון, מה שזכה אצלנו לצירוף המילים הפופולרי "הון-שלטון". בפן השני, החוק נועד להבטיח שלא תהיה השפעה של כספים על תהליכים פוליטיים ושהמעורבות של הון בתהליכים פוליטיים לא תקנה לבעלי הון יתרון מובנה במערכת הפוליטית. תאר לך מצב, אדוני היושב-ראש, שרק אנשים עשירים היו יכולים להיבחר לכנסת, אנחנו רואים את המצב כרגע בארצות הברית. מי היה משמיע את קולם של העניים? תאר לך שככל שיש למועמד יותר כסף, יש לו יותר סיכוי ואפשרות להיבחר. האם זה יאפשר ייצוג אמיתי? דמוקרטי? התוצאה של זה תהיה שבפועל לא תתקיים זכות שווה להשתתפות במשחק הפוליטי. החוק המוגש לאישור הכנסת הוגש גם בעבר, בכנסת העשרים-ושלוש, וגם אז אני הייתי חתומה עליו, ביחד עם חבר הכנסת מיקי לוי וחברת הכנסת לשעבר אסנת מארק מהליכוד. ראשית, נחיצותו של החוק נובעת משום שעד היום אין הסדרה ממצה ורצינית למקרים שבהם מועמד יכול להשתלט על מערכת פוליטית, על מפלגה, על תהליכים פוליטיים, בזכות הונו האישי או הון של מקרוביו. שנית, לצד עקרון השוויון, החוק המוצע הוא גם צעד חשוב בהגברת האמון של הציבור במערכת הפוליטית, צעד חשוב במניעת שחיתות וצעד מתבקש של שקיפות. הצעת החוק הזאת מבקשת לקבוע תקרת הוצאות של 100,000 שקלים חדשים בשנה שנבחר הציבור ובני משפחתו, יחד, יוכלו לתרום מכיסם לצורך פעילות פוליטית שגרתית, נוסף לסכום הניתן לכל חבר כנסת לצורך הקשר עם הציבור. עוד מבקשת הצעת החוק לקבוע שנבחר ציבור יהיה חייב לדווח על סכום התרומה ומטרת התרומה לחשב הכנסת. החוק מבקש לקבוע גם סנקציות פליליות לנבחר ציבור שיפר את החוק, כדי להוות תמרור אזהרה, להגביר את השקיפות ולמנוע שחיתות. משפט אחרון, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הדמוקרטיה הישראלית היום בנויה על הסדרים וחוקים שחלקם בני למעלה מ-70 שנה. ההתנהלות הפוליטית של חברי הכנסת היום אינה דומה לזו של שנות התשעים של המאה הקודמת. תפקידנו כחברות וחברי כנסת הוא לראות את מה שצריך לתקן ולהציב אדנים שעליהם תמשיך הדמוקרטיה הישראלית לבנות את עצמה בשקיפות, בהגינות, במינהל תקין ובשוויון של זכות הציבור לבחור ולהיבחר. החוק הזה הוא צעד חשוב בנושא, ואני מבקשת מהכנסת לאשר אותו. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת שרן השכל. ישיב בשם הממשלה שר המשפטים. אתה מוותר? ביקש להתנגד להצעת החוק חבר הכנסת אוריאל בוסו. אוריאל בוסו, אינו נוכח. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המפלגות (תיקון, הגבלת מימון עצמי של נבחרי ציבור), התשפ"ב 2021, לא נתקבלה. 16 בעד, 58 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק המפלגות (תיקון, הגבלת מימון עצמי של נבחרי ציבור), התשפ"ב 2021, של חבר הכנסת דוד אמסלם לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המפלגות (תיקון, הגבלת מימון עצמי של נבחרי ציבור), התשפ"ב 2021, של חברת הכנסת שרן השכל. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק המפלגות (תיקון, הגבלת מימון עצמי של נבחרי ציבור), התשפ"ב 2021, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. בעד, 64, נגד, 17, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה ותעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכספים. כספים? זה יעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון, גביית תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו), התשפ"א 2021, של חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי. ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה. חברי הכנסת, אנא שמרו על השקט. תאפשרו לדובר להציג את הצעת החוק שלו בצורה מכובדת. חבר הכנסת אורבך, קושניר. סדרנים, נא לפזר שם את ההתקהלות. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברים חברי הכנסת, לפני שאציג את הצעת החוק, אני מזועזע ואני פונה אליך, חבר הכנסת מיכאל ביטון: אתה, כיליד הנגב, כתושב הנגב, יודע על בשרך מה המשמעות של הילולה דצדיקיא, רבי ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי, זכר צדיק וקדוש לברכה, אתה, שישבת על הברכיים שלו כשהיית ילד וקיבלת את ברכתו של בבא סאלי. הממשלה הזו, מתוך אטימות ומתוך רוע, לא מסיבה אחרת, מחליטה למחוק זהויות, למחוק זהויות של רבבות עמך בית ישראל, מסורתיים, חובשי כיפות שקופות, דתיים, אברכים, שרוצים להגיע להתפלל, וההילולה של הצדיק, יהיה פתרון. חייב להיות. אנחנו ננסה לעזור. כבר, עוד הלילה נטפל בזה. איזה פתרון? נפעל הלילה. הלילה עוד צעיר. בפרוטוקול יירשם שיושבת-ראש הוועדה לביטחון הפנים מתחייבת למצוא עוד הלילה פתרון לעניין הילולת הבבא סאלי. אני מזועזע, כי הדברים הללו לא נעשו בשום מקום אחר. יש קבוצת אוכלוסייה ספציפית שקל לתפוס אותה, קל למחוק לה את הזהות וקל למחוק לה את הסיפור, והיא בדרך כלל קבוצה מוחלשת ופריפריאלית. ההילולה הזאת לא כזאת חשובה. בטיחות הציבור היא ערך עליון, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, ולא נוותר על בטיחות, אבל יחד עם זאת, גם לספר את הסיפור, להעביר את המורשת מדור לדור, מאב לבן. זכותו של הצדיק תגן בעד כל יושבי הבית הזה. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון, גביית תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו). הצעת החוק הזו הייתה עוד בזמן הממשלה הקודמת וממשלת המעבר, על פי פנייתו של ראש ההוצאה לפועל הקודם, שביקש ממני לקדם אותה, מכיוון שהוא ראה בעיניו תופעה שבה אזרחים רבים נכנסים להיות חייבי הוצאה לפועל מסיבה פשוטה, טכנית: מגיע חוב לתשלום, מדביקים אותו עם מגנט למקרר במקרה הטוב, ושוכחים, לא מטפלים בו, ואז הוא צובר ריביות וריביות נשך. התופעה הקשה הזאת היא לא בגלל חוסר רצון לשלם או חוסר יכולת, חוסר תשומת לב. מטרת הצעת החוק היא לקדם בדיוק את הנושא הזה ולבוא לעזרתם של אזרחים ישראלים רבים שמקבלים דוח או תשלום חוב אחר ולא משלמים אותו בזמן בגלל מגוון סיבות, הרבה פעמים בשל סיבות שקשורות בהתנהגות, כפי שאמרתי. הצורך בבחינת נסיבות היווצרות החוב, בשל קשיים כספיים לשלם, משום ששכחו, ולעיתים, ואת זה כולנו מכירים, חלק מן האשמה נופלת גם על כתפי הרשות, שלא וידאה שהעבירה את הודעת התשלום לכתובת הנכונה, שאיחרה בהגשתה, שלא קלטה תשלום שהועבר בזמן. בסופו של דבר התוצאה היא זהה: תוספת ריבית פיגורים, שמקשה על החייב עוד יותר בתשלום החוב, גדלה ומתנפחת עם הזמן, ועלולה לסבך אותו ואת משפחתו בתסבוכת כלכלית. אני מציע דבר פשוט: לתת למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות לעשות בדיוק את הדבר הזה, לבצע את גביית התשלום בעד החוב בצורה אקטיבית, לא רק להמתין לחייב שיתעורר, אלא בנסיבות מסוימות מאוד, ובסייגים שנקבעו בהצעת החוק, אפשר גם לקבוע אותם בתקנות, לגבות את התשלום ישירות מחשבון הבנק של החייב, אם כבר הגיע המועד האחרון לתשלום וטרם שולם ולא התקבלה כל הודעת סירוב מצד החייב שהוא לא מעוניין בכך. גם אם תהיה ביקורת שהחוק הוא פטרנליסטי במידה מסוימת, אני מסכים. חובת הפרשה לפנסיה גם היא כזאת, ביטוח חובה לרכב גם הוא כזה. גם בחוק הזה יש מידה מסוימת של פטרנליסטיות. תפקידה של המדינה הוא לשקול את השיקולים המתאימים, ובמידת הצורך לקבל למען אזרחיה החלטות שמגבילות במידת מה את האוטונומיה שלהם לטובת הטוב הכללי, האינטרסים של הציבור הכללי, וגם למען אותו אדם, אותו פרט, שבשל פערי ידע והבנה עלול לקבל החלטות שיצטער עליהן אחר כך. חייבים שמצויים במצב כלכלי קשה נכנסים לבורות פיננסיים יותר ויותר, ללא סיבה, רק משום שלא שילמו בזמן את החוב. לא מדובר בבחירה ערכית, מדובר בשגיאה שנובעת מחוסר תשומת לב, מחוסר הבנה ומתמימות. אם הגישו ערעור או הגישו בקשה להישפט, המצב שונה, כמובן, אבל כאשר החוב עומד בעינו, המדינה צריכה ללכת לקראת החייבים ולמנוע מהם את ההידרדרות של ריבית פיגורים וריבית נשך. כדי שלא לרדת יתר על המידה ולהיכנס לכיסו של האזרח ולחשבון הבנק שלו ולא לפגוע בזכות הקניין להחליט כיצד להוציא את כספו, הצעת החוק מבקשת שההסדר יחול רק על תשלומים עד גובה 2,000 ש"ח, מתוך מטרה לאזן בין תכליות החוק לבין האוטונומיה של הפרט והזכות לקניין. יחד עם זאת, גם אז המדינה תבצע את הגבייה בפריסת תשלומים, תאפשר לו לא לשלם את החוב הקטן הזה בבת אחת אלא תפרוס לו לארבעה תשלומים בלי ריבית והצמדה. הכול, מתוך מטרה אחת: להכניס כמה שפחות אזרחים לשערי ההוצאה לפועל. החוויה האישית שלי, כמי שהיה מתמחה ברשות האכיפה והגבייה, עוד בהקמת הרשות בבית המשפט השלום ברמלה, לראות את אותם אנשים שהעוני אצלם לא היה גזרת גורל, העוני אצלם היה כישלון של המערכת, לראות את האבא ואת הבן ואת הנכד מאותה משפחה מגיעים עם צו הבאה בפני רשם ההוצאה לפועל. לא מדובר בגזרת שמיים, מדובר בכלים שהמערכות לא השכילו לקדם ולהשתנות ולצאת מאזור הנוחות כדי לצמצם פערים ולמנוע מכמה שיותר אנשים להיכנס למעגל העוני. אני מאוד מקווה שחברי הכנסת כולם, קואליציה ואופוזיציה, יתמכו בחוק החשוב הזה, יניחו לשיקולים של מחויבות כזאת או אחרת או של אגו וקרדיט ויעדיפו את האינטרסים של חייבי ההוצאה לפועל והחלשים ביותר בחברה, שמשוועים לפתרון לבעיה הזו. תודה רבה. תודה רבה. שר המשפטים ישיב, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על הצעת החוק הזאת שהציג חבר הכנסת ארבל אפשר לומר שכוונותיה רצויות, אבל היא עצמה אינה רצויה ואינה נכונה. אסביר מדוע. הצעת החוק כוללת מנגנון גבייה פוגעני, חסר תקדים, שמעורר קשיים משפטיים משמעותיים אם חלילה תאושר. מוצע בהצעת החוק להסמיך את המרכז לגביית קנסות לשלוח את ידו ישירות לחשבון הבנק של אדם שיש לו חוב שהוא בסך הכול לא חוב גדול, חוב של עד 2,000 שקלים, עוד לפני שחלף המועד לתשלום החוב, כדי לקחת את כספו ולשלם קנסות, אגרות והוצאות. עוד מוצע שהסמכות הזאת תהיה על בסיס הסכמה שבשתיקה של החייב. כלומר, די שנשלחה הודעה לאדם שמיידעת אותו כי בכוונת המדינה לעשות כן, ואם הוא לא סירב באופן פוזיטיבי, די בכך כדי לראות בזה הסכמה. אני מניח, אני גם מכיר את תפיסת העולם החברתית של המציע, אני מניח שהכוונה הייתה לחסוך את ריבית הפיגורים מחייבים שנמנעים מלשלם את החוב שהוטל עליהם בשל קשיים כספיים, או הצורך בבחינת היווצרות החוב, או סיבות אחרות, ולסייע, אולי, לחייבים שהם שכחנים. אבל ההצעה הזאת בעצם פוגעת באוטונומיה הקניינית של הפרט, כי למעשה, מה מוצע פה? לאפשר למדינה לגבות חובות לפני שניתנה לחייב מלוא ההזדמנות לשלם אותם בעצמו. נכון, חובה על אדם לשלם קנס במועד שנקבע לו, אבל התוצאה של בחירתו שלא לשלמו במועד צריכה להיות מידתית, וצריך להפעיל אותה רק לאחר חלוף המועד. יש מצבים שבהם הקשיים הכלכליים של החייבים כל כך משמעותיים, שבחירתם לדחות את התשלום עשויה להיות רציונלית, גם כשמדובר בתשלום קנסות, למשל, אדם שנדרש לו כסף זמין לטובת צרכיו היום-יומיים, ולכן אינו מסוגל באותה העת לשלם את החוב במועד. גם אם יש מקרים מסוימים שבהם התשלום המאוחר נובע משכחה או מדחיינות, התכלית של הגברת היקפי הגבייה במקרים הללו מקשה להצדיק את מתן הסמכות למדינה לשלוח ידה ישירות לכיסו של החייב. למעלה מכך, קיימים אמצעים אחרים שאינם פוגעניים וביכולתם לתת מענה, כמו קידום אמצעים של הגברת מודעות והסברה בכל הנוגע לתשלום החוב. דבר נוסף, בהצעת החוק יש גם פגיעה בפרטיותו של החייב. מוצע להסמיך את המרכז לגביית קנסות לדרוש מידע מתאגיד בנקאי על פרטי חשבון הבנק של חייב שטרם חלף המועד לתשלום חובו, וספק אם תכלית החוק מצדיקה את השימוש בסמכות הזאת, וספק אם אין אמצעים שפגיעתם פחותה לעניין זה. אני הייתי מציע לחבר הכנסת ארבל לוותר על ההצעה הזאת. אנחנו הולכים לטפל בכל נושא ריבית הפיגורים ולהפחית את כל ריבית הפיגורים. יצא בנושא הזה תזכיר חוק משותף שלי ושל שר האוצר. אני חושב שאני מזהה את הכוונה. הכוונה טובה, אבל הכוחות שהצעת החוק נותנת למדינה מול החייבים הם לפי דעתי מופרזים ולא נכונים. לכן, אני מציע לכנסת לדחות את הצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה רבה. בבקשה, אתה אחד המציעים? כן. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח, קיבלנו עכשיו זימון לוועדת הכספים על חשבון הצעות לסדר-היום לצורך הצבעה על רוויזיות. אתמול היושב-ראש התלונן, ובצדק, הוא אמר שלא יכול להיות שנחזיק פה את כולם על שמית בשעת בוקר כשאף אחד לא היה. עכשיו הולכים להחזיק את הצוות של ועדת הכספים עד 22:00 בשביל כמה רוויזיות, כשאפשר לעשות את זה מחר, כשמתחילים את הדיונים, ולסיים את הכול, רוויזיות אחדות, אפשר לעשות את זה ב-09:00. אין שום סיבה להחזיק את עובדי ועדת הכספים, שהכנסת תשלם על כך ותעשה הכול, בשביל כמה רוויזיות. זה כל הסיפור. זה במקום לבוא מחר. מגיעים מחר, יש פניות מחר. יש גם הצעות לסדר-היום של חבר ועדת הכספים אופיר כץ. מייד יפסיקו את הדיון. אוקיי, תבדקו את העניין הזה, כי חבל סתם. תגיד עוד פעם. זה לא מעניין, העובדות לא מעניינות. אני הסברתי לכולם שלהחזיק את כל צוות ועדת הכספים בשביל כמה רוויזיות עד 22:00, כשמחר גם כך הוועדה מתכנסת בשביל פניות, אין שום סיבה להחזיק את האנשים הללו, עובדי הכנסת, שצריכים לעשות את זה. לגבי הצעות החוק של משה ארבל ושלי, יישר כוח למשה ארבל על הצעת החוק, שהיא הצעה טובה, אבל מה אתה מצפה, שישמעו פה את קולם של החלשים? את הזעקה שלהם? את מה, את המדינה היהודית שלנו הם הורסים. תסתכל מה עושים בשבוע הבא, בבבא סאלי, שאנחנו שנים נלחמים. גם בתקופות קשות היו מביאים תקציבים בשביל זה. השר אריה דרעי היה הופך את העולם בשביל לעשות את ההילולה הזאת. מה קורה עכשיו? את הסילבסטר יעשו לך בחוצות בלי הגבלות ובלי כלום, מגיע הבבא סאלי, פתאום הגבלות, פתאום יש קורונה, פתאום בנט יודע מה זה, הקורונה פתאום קיימת. מה קרה? בסילבסטר אין נדבקים, אין חולים, אבל כשיש לך בבא סאלי, פתאום יש חולים, יש נדבקים. אם הייתה לכם טיפת אמונה במדינה היהודית הייתם יודעים שבמקומות האלה באים להתפלל. עם ישראל חי בזכות האמונה התמימה. הוא לא חי בזכות כל מיני אנשים שחושבים שהם מנהיגים את העולם, לא בזכות השר שרוצה לגייר במאסות ולא בזכות אותם אלו שחושבים שהם כל אחד ראש ממשלה בפני עצמו. עם ישראל חי וקיים בזכות האמונה היהודית. בממשלה הזאת יש ראש ממשלה שכביכול קורא לעצמו יהודי, שומר תורה ומצוות, והוא שרומס את התורה והמצוות. השר לשירותי דת, במקום שהוא יעמוד על המשמר, הוא שרומס את היהדות. אבל אל תדאגו, אנחנו נתפלל בקברו של בבא סאלי, ובעזרת השם זכותו תגן על כל עם ישראל, ותגן עלינו כך שבעזרת השם הממשלה הרעה הזאת תעבור מן העולם, וסוף-סוף נחזור למקום שהיהדות צריכה להיות בו. היהדות, אין לה זרמים, יש יהדות אחת, היא תורה מסיני. עליה נילחם ועליה נמסור את נפשנו. תודה רבה. חברת הכנסת רוזין, בבקשה. האופוזיציה הגישה בקשה להצבעה שמית. סגנית מזכירת הכנסת, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, אינו נוכח אמיר אוחנה, בעד ניר אורבך, נגד ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, בעד דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, בעד יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, נגד דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, נגד רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, בעד יואב בן צור, בעד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, בעד אריה מכלוף דרעי, בעד צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, נגד מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, בעד אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, נגד בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, נגד אחמד טיבי, בעד אלון טל, נגד דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, נגד אלי כהן, אינו נוכח מאיר כהן, נגד יום טוב חי כלפון, נגד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, בעד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, נגד מיקי לוי, נגד אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, נגד אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, בעד טטיאנה מזרסקי, נגד מרב מיכאלי, נגד יוליה מלינובסקי, נגד מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, בעד אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, נגד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, בעד יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, נגד אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, נגד בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, בעד מנסור עבאס, נגד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, בעד יסמין פרידמן, נגד אביר קארה, אינו נוכח אלכס קושניר, נגד יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, בעד מיכל רוזין, נגד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, אינו נוכח קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, נגד יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, בעד מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, נגד נירה שפק, נגד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת נא לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד דוד ביטן, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח ניר ברקת, בעד מאי גולן, אינה נוכחת בנימין גנץ, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, נגד בועז טופורובסקי, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח אלי כהן, בעד עופר כסיף, אינו נוכח יאיר לפיד, אינו נוכח איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת אביר קארה, אינו נוכח שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת יובל שטייניץ, אינו נוכח עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת האם יש מי מחברי הכנסת שנוכח במליאה ולא קראו בשמו? הסתיימה ההצבעה. בבקשה לסכם. בעד, 49, נגד, 53. לפיכך, הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות לא עברה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. החוק הבא, הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת איתמר בן גביר, בבקשה. הודעה לסגנית מזכירת הכנסת, בבקשה. תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 229, הוראת שעה) (דמי אבטלה למי שנמצא בהכשרה מקצועית), התשפ"ב 2021, של חברי הכנסת חוה אתי עטייה, איתן גינזבורג, אפרת רייטן מרום וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 145) (השחתת פני מקרקעין במטרה להדיר נשים), התשפ"ב 2021, של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, יבגני סובה ואלכס קושניר. עוד הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 136), התשפ"ב 2021, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החוקה, חוק ומשפט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יריב לוין, שמחה רוטמן וגבי לסקי בנושא: תחקיר התוכנית "זמן אמת" בכאן 11 בנושא הנהלת בתי המשפט. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, חבר הכנסת אלי כהן הודיע כי הוא חוזר בו מהצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון, הכרזה על קיום מונופולין ואיסור על מחיר מופרז וטורפני), התשפ"ב 2021, שמספרה פ/2760/24. תודה. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת איתמר בן גביר, עשר דקות. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, את ההצעה הזאת הגשתי ממש בחודש הראשון, כשנכנסתי לכנסת, והיא באה לעשות צדק היסטורי, אבל אי-אפשר להתעלם מההקשר האקטואלי. אנחנו הרי עוקבים אחרי משפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, ורואים היטב, שומעים את הקולות, שומעים את העדויות, שומעים את אותו ניר חפץ שבא ואומר: שמו אותי בכלוב כמו של קופים, אסירים שנראו עזתים, צעקו: נתניהו, סחטו אותי, פגעו בי, דרכו לי על כל מיני יבלות, העיקר שאני אודה ואספר. אגב, חשוב לי לומר לכם, חבריי חברי הכנסת, שזה לא מקרה ראשון. זה לא מקרה ראשון. אני עצמי ייצגתי נער קטין, ילד בן 16, שכדי שיודה בכל מיני עבירות, הכניסו אותו, ביימו לו איזשהו בית כלא, הפקה גדולה, הכניסו אותו לאותו בית כלא דמיוני והרעיבו אותו. הרעיבו אותו. זה היה יום צום, ובמוצאי הצום הילד בא לאכול, ילד בן 16, ולוקחים ממנו את האוכל. אני שואל את המדובב, שדובב אותו, שעשה את התרגילים האלה: למה? למה לקחתם ממנו את האוכל, מילד בן 16? אומר לי אותו מדובב: לא חשבתי על המשמעות, לא חשבתי על ההשלכות. יום למוחרת הילד עוד פעם בא לאכול, ושוב לוקחים ממנו את האוכל. איך אפשר לעשות דבר כזה? איך אפשר להפעיל לחץ על עצור כדי שיודה במשהו שהוא לא עשה? ואולי השיא באותו משפט היה כשהגיע מס' 3 בשירות הביטחון הכללי, ואני אומר לו: תגיד לי, נתתם לילד זכויות אזרח? הוא אומר לי: בוודאי. נתתם לו להניח תפילין? הרב גפני, תשמע, זה חשוב. אני אומר לו: נתתם לו להניח תפילין? הוא אומר לי: בוודאי שנתנו לו להניח תפילין. אני אומר לו: תסתכל שנייה על היום. הוא מסתכל על היום ואומר לי: מה הבעיה? אני אומר לו: שבת. הוא אומר לי, מס' 3 שם: מה הבעיה בשבת? אומרת לו השופטת: אני חושבת שבשבת הם לא מניחים תפילין. הוא אובר-חוכם, אומר: עו"ד בן גביר, הייתי אז עורך דין, עכשיו נזכרתי, זה היה במוצאי שבת. כמובן שהילד יצא זכאי. אבל כשאני קורא מה עשו לניר חפץ, אני מבין שזו שיטה, זו התנהלות, ובמקרה הזה עשו את זה כדי להפיל ראש ממשלה מכהן, כדי לעשות סיכול ממוקד לראש ממשלה. הגענו למצב שבו פקיד, פקיד בכיר, היועץ המשפטי לממשלה, מסמן מטרה, וככה מפילים ראש ממשלה. ודווקא בגלל זה, כן, אדוני השר, דווקא בגלל זה, ההצעה שאני מביא, מביאה צדק היסטורי: להחזיר את המצב לקדמותו, אותו מצב שהיה לפני 2005, שהחסינות שלנו בתור חברי כנסת מוענקת אוטומטית. אפשר לבקש להסיר, אפשר להגיש ועדה, אבל שהחסינות תהיה ברירת המחדל. ועוד סעיף בחוק הזה: אם יש הליך פלילי נגד חבר ממשלה, ההליך הזה יעוכב עד שהוא יפסיק להיות חבר ממשלה. זה בא לתקן עיוותים, כי בדמוקרטיה פקידים לא יכולים להפיל ראש ממשלה, כי בדמוקרטיה פקידים לא יכולים להפיל ממשלה, כי הכוח שנותנים ליועץ המשפטי לממשלה הוא כוח בלתי מוגבל. אדוני השר סער, לא רק אני אומר את זה, גם אתה אמרת את זה. לא אמרת את זה עכשיו, לא אמרת את זה בשנים האחרונות, תפסת עמדה נגד החסינות, אבל ב-2003, כשדיברו על חסינות חברי הכנסת, אתה בכלל הצעת שהחסינות הזאת תעבור לוועדה שתורכב מאנשי ציבור. אמרת: אנחנו צריכים לשמור על דיון חף מאינטרסים, ושאתה רוצה, ככה אמרת, להחזיר את אמון הציבור בכנסת. אז לצערי, ועדה של אנשי ציבור לא קמה, אבל יש לנו הזדמנות כאן לתקן את העוול. אני אגיד לכם, חבריי בקואליציה, אתם היום במקום הזה. אתם אומרים: לי זה לא יקרה, אנחנו בקואליציה, היועץ המשפטי איתנו, הפרקליטות איתנו, כל מערכת המשפט איתנו. אבל אני שואל אתכם שאלה אחת, וחבר הכנסת בגין, אתה יכול להנהן כמה שאתה רוצה, הם איתכם, הם איתכם, זו האמת. אבל אני שואל אותך שאלה אחת: מה היה קורה, איש מאיתנו לא מעלה בדעתו לחשוב ולומר שהפרקליטות איתנו. היא איתכם, היא איתכם. בית המשפט, היא איתכם, חבר הכנסת בגין. לא, לא. ואתה יודע את זה היטב שהיא איתכם, והיועץ המשפטי לממשלה איתכם. איפה הוא, היועץ המשפטי לממשלה, בכל החודשים האחרונים? לאן הוא נעלם? למה לא שמענו אותו כשמעבירים כאן חוק חשמל, שהוא לא חוקי, שהוא הולך לתת פרס, פרס למי שמפר חוק? איפה הוא בכל הדיונים החוקתיים? איפה הוא היה כשאיימן עודה תקף אותי? איפה היועץ המשפטי לממשלה? למה הוא נעלם, הוא יצא לפנסיה? הוא איתכם. אבל אני אומר לך, חבר הכנסת בגין, אתה היום בפוזיציה הזאת, אבל תזכור דבר אחד: לא לעולם חוסן, והגלגל יכול להתהפך. ולכן, אני בעד דמוקרטיה. בדמוקרטיה פקיד לא יכול לעשות סיכול ממוקד לא לשר, לא לחבר כנסת ולא לראש ממשלה. ב-2005, אני הייתי באופוזיציה ולא שיניתי את דעתי כלל. כלל. אז יש בעיה בהשקפת עולמך, מעולם לא עלה בדעתי לקרוא לפרקליטות, אז יש בעיה בהשקפת עולמך, שהיא לא דמוקרטית. כי בתקופה של אבא שלך, זיכרונו לברכה, ובתקופה עד 2005, הכלל הנוהג היה כלל ברור: חסינות היא ברירת מחדל. ולמה? כדי למנוע מצב שבו יבוא איזשהו פקיד עם אג'נדה, שבו יגיע איזשהו פקיד ויחליט שהוא מפיל ראש ממשלה מכהן. אז אתם נהניתם מהפקיד הזה, זה בסדר. אבל בוא נודה על האמת: למי, הוא לא פקיד. הוא לא פקיד. אה, היועץ המשפטי לממשלה הוא לא פקיד? אז מה הוא בדיוק? הוא לא פקיד, אז מה הוא בדיוק, היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא לא פקיד? מה הוא בדיוק אם הוא לא פקיד, אדוני חבר הכנסת בגין? מה הוא בדיוק אם הוא לא פקיד? הוא פקיד בכיר, אבל הוא פקיד, ופקיד לא יכול להחליט שמחר בבוקר ראש הממשלה לא יהיה פלוני אלא אלמוני. הוא לא פקיד. הוא לא פקיד. ואם הייתם דמוקרטים אמיתיים, הייתם תומכים בהצעה הזאת. אבל הבעיה היא שהדמוקרטיה רחוקה מכם. היא לא מעניינת אתכם. לא באמת אכפת לכם. אני לא מאמין מי מטיף לי על דמוקרטיה. זו האמת, חבר הכנסת בגין. זו האמת לאמיתה. אתם לא דמוקרטים, כי בהשקפה דמוקרטית צריך להגן על חברי הכנסת. אני מסכים, חברי כנסת לא חסינים מכל דבר, ולכן יש סעיפים, אפשר לבקש לשלול, אפשר לעשות דיון, אבל החסינות צריכה להיות אוטומטית. ככה זה היה, זאת ברירת המחדל שהייתה תמיד, ושינוי של זה הוא פגיעה קשה בדמוקרטיה. אני אומר דבר אחד: בסופו של דבר זה הצליח, זה הצליח, הוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה ופגעו בראש הממשלה. אגב, ראש הממשלה לא חף מטעויות. הייתה לי ביקורת לא פעם ולא פעמיים על בנימין נתניהו. אבל בנושא הזה יש רדיפה, יש אפליה, יש קיפוח, יש התנכלות. וכשאתם שומעים את העדויות של ניר חפץ, לא צריך להיות תומך של בנימין נתניהו כדי להגיד שעשו לבן אדם עוול. עשו לבן אדם עוול. ואני יודע ששר המשפטים היום, אנחנו יודעים מה הוא חושב על בנימין נתניהו, אנחנו יודעים איפה הוא נמצא. וזה בסדר לחשוב, גם חילוקי דעות זה בסדר, אבל הבעיה היא שההשקפה הזאת של לא לתת חסינות כברירת מחדל היא השקפה שפוגעת בדמוקרטיה, היא השקפה שפוגעת ברשות המחוקקת, היא השקפה שפוגעת בחברי הכנסת, היא השקפה שפוגעת בחברי ממשלה. משפט לסיום, בבקשה. כל כך הרבה פעמים הפריעו לי, ואתה רק משפט לסיום נותן לי? משפט לסיום. איתמר, מהמוצדקות שבהצעות החוק. גם זו דוגמה לחוסר דמוקרטיה. תודה רבה. רגע, שנייה. גם זו דוגמה. זה לא בסדר, יושב-ראש הכנסת. אבל משפט לסיום: מי שבעד דמוקרטיה, שירים את ידו. אתה בעד, חבר הכנסת בגין? בוא נראה אותך. תודה רבה לחבר הכנסת בן גביר. שר המשפטים, בבקשה. מהמוצדקות ביותר שבהצעות החוק. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נדיר שיש כל כך הרבה פגמים בהצעת חוק אחת. תודה רבה. על לא דבר. זאת מחמאה כשזה בא ממך. תיהנה מהמחמאות, חבר הכנסת בן גביר, רק אל תוציא אקדח. גם לי הוא אמר את זה, האם בוועדת החוץ והביטחון,  חבר הכנסת בן גביר, חבר הכנסת קרעי, חברת הכנסת ברק, בבקשה. שר המשפטים, כשוועדת שרים קובעת תמיכה, זה לא מחייב אחרי זה במליאה? זה עוד נוהל חדש שהמצאתם היום? חברת הכנסת ברק, תודה. ראינו כמה הם ענייניים כשגנבו לדודי את החוק והצטרפו, רק מיקי לוי יכול, חברת הכנסת קרן ברק, אני אסביר לך, אבל מאחר שאני עונה על נושא אחר, אני מבקש שזה לא ייגרע מהתשובה. על פי תקנון עבודת הממשלה, כאשר מוגש ערר על החלטה של הוועדה, עמדת הממשלה, זה הוגש עכשיו, הרגע? באיזה שעה זה הוגש? הוגש היום לפני הדיון. מתי, דקה לפני הדיון? כן, יש תקנון, גברתי, אלה שתי הצעות, אבל למה רק החוק הזה, גברתי, אלה כללים שעל פיהם הממשלה עובדת. לא, אחרי ועדת השרים, דקה לפני כן, כחלק מטקטיקה? אמרנו מכאן, נכון, אדוני השר? אתם, תמיכה או התנגדות? זה סתם במסגרת הפגמים שהם עושים, כמו כל מה שקורה פה. בושה איך שאתם מתנהלים. אפס כבוד לבניין הזה. אפס. חברת הכנסת ברק, תודה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אסביר מה הפגמים, חברת הכנסת ברק, מספיק. שבהצעת החוק. ראשית, עצם ההצעה, המקום הזה יותר חשוב לי מאשר להם. זה מעניין. כאשר היה רצון, וכולנו יודעים על ידי מי, אתה הזכרת אותו בנאומך, לשנות את חוק החסינות אחרי הבחירות לכנסת העשרים-ואחת, חבר הכנסת סמוטריץ' העלה את זה במסגרת המשא ומתן הקואליציוני עם הליכוד, במאי 2019. עכשיו, כשרוצים לשנות את החסינות, הם רוצים את השליטה, הם רוצים את השליטה, הבנת?  ובמקביל, באופן רטרואקטיבי, להפסיק את המשפט, אז חבר הכנסת בן גביר נשלח לעשות את העבודה. היה הרבה יותר מכובד אם זה היה מגיע מספסלי הליכוד, כי כולנו מבינים מה קורה פה. הקונספירציות שלך. אתה חי בעולם של קונספירציות. עד כאן זה עובדות. הוא גם משקר, עכשיו, דבר ראשון, בא המציע, או המציעים,  אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אמסלם, תודה.  רק לפני כמה שנים זה מה שהיה. חבר הכנסת אמסלם, תודה רבה. חבר הכנסת בן גביר, אני לא זוכר ששר המשפטים הפריע לך. כשבני בגין הפריע לי, לא, אתה ניהלת איתו שיחה, לא הוצאת מילה כשהוא הפריע לי. חבר הכנסת בן גביר, מכאן ראיתי כי אתה מנהל איתו שיחה. בבקשה תהיה בשקט. תודה. פעם אחת ההסדר בנושא החסינות שונה, בכנסת השש-עשרה, בשנת 2005, על ידינו, על ידי חברי הכנסת, משום שהגענו למסקנה שברירת המחדל שהייתה נהוגה עד אז איננה נכונה. אגב, אני אסביר לך, חבר הכנסת בן גביר. מאחר שעניתי גם אז, אני אתן לך את ההסבר של מה שקרה. הוקמה ועדה ציבורית. הוועדה הציבורית, בראשות השר לשעבר משה נסים, הציעה להוציא מהכנסת את כל נושא החסינות ולהעביר את זה לוועדה ציבורית. זאת הייתה דעת הרוב בוועדה. דעת המיעוט הייתה ללכת לכיוון הזה של שינוי ברירת המחדל, דהיינו, חבר כנסת שמבקש ליהנות מהחסינות הפרלמנטרית יוכל לבקש את זה בתוך 30 יום מההודעה על כתב האישום, אבל זה לא דבר אוטומטי. והכנסת דווקא קיבלה את דעת המיעוט של אותה ועדה, כדי לא להוציא לחלוטין את נושא החסינות מהכנסת. עכשיו, אני חושב שזה דבר נכון, אני חושב שהכנסת, הינה, אני אתן אפילו דוגמה: הכנסת דנה בבקשה של היועץ המשפטי לממשלה להסיר את חסינותו של חבר הכנסת חיים כץ, ולא קיבלה את בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה. היה רוב בוועדת הכנסת, ואחר כך היה רוב במליאת הכנסת, והחליטו לעמוד מאחורי החסינות. הפלא ופלא, זה הגיע לבג"ץ, העתירה בבג"ץ נדחתה. נו, אז מה אתה רוצה? זאת אומרת, יש מקרים שהדבר הזה הוא נכון, וניתן להשתמש בו על פי הדין הקיים. הדבר השני שפגום בהצעה, אתה מבקש לשנות את הדין רק לגבי השרים, לא לגבי חברי הכנסת. מה הטעם ההגיוני לזה? הרי בסופו של דבר החסינות הפרלמנטרית ניתנה בראש ובראשונה לחברי הכנסת. נכון שהשרים, על פי דין, נהנים מאותן זכויות שחברי הכנסת נהנים מהן, אבל למה אתה מחיל דין אחד על השרים ודין שונה על חברי הכנסת? מה ההצדקה לזה? מה הסיבה העקרונית לזה? זאת הייתה העמדה, כדי שלא תהיה נורבגי. כדי שלא תהיה לך מוטיבציה להיות נורבגי. יש חסינות פרלמנטרית. אנחנו מציעים לשמור על החסינות הפרלמנטרית. אנחנו מאמינים שיש חשיבות לחסינות הפרלמנטרית. כאשר היו מקרים, והזכרתי מקרה שהיה לא מזמן, באנו, גם אני בין חבריי, מול עמדת היועץ המשפטי לממשלה ואמרנו לו: אדוני היועץ, אנחנו חלוקים עליך בנושא הזה, והרוב בכנסת הכריע, ובג"ץ גם דחה את העתירות שהוגשו. אבל למה דין אחד לשרים ודין אחד לחברי הכנסת? אין לזה שום הצדקה. זאת אומרת, גם אם מבחינה תיאורטית אומרים: אני רוצה להפוך את ברירת המחדל שחוקקה בשנת 2005, שאני חושב שהיא הסדר יותר נכון מההסדר שהיה קיים קודם, ואני ישבתי בבקשות האלה גם לפני 2005, אז לפחות יהיה דין אחיד לשרים ולחברי הכנסת. והדבר השלישי המוזר, ומוזר, אני אומר, ככה, בהלך רוח מפרגן, חבר הכנסת בן גביר: לבוא לעכב, בעצם ההצעה נועדה בשביל זה, לעכב הליכים של מי שהוגש נגדו כתב אישום בהיותו, זה חידון, חידת חמיצר, לעכב הליכים של מי שהוגש נגדו כתב אישום בהיותו חבר ממשלה או ראש ממשלה, אלא אם כן הוסרה חסינותו באופן רטרואקטיבי. למי הכוונה, חבר הכנסת בן גביר? לך, כי אתה מתנגד. זאת אומרת, אתה רוצה באמצעות חקיקה של הכנסת לבוא ולהתערב בהליך תלוי ועומד בבית המשפט, וזה בעיניך נקרא דמוקרטי, ואתה עושה את זה, הדבר הכי משעשע, אתה עושה את זה למען מישהו שוויתר על הסרת החסינות שלו. אם לא היה ויתור על הסרת החסינות, אז אחרי שהוא ויתר על חסינות והתייצב בבית המשפט, אתה מבקש באופן רטרואקטיבי לבוא ולחוקק חוק שיעצור את המשפט?  זה לא אישי. רבותיי, הסברתי את הרקע שבעקבותיו תוקן התיקון בשנת 2005 על ידי הכנסת עצמה. אז חברי הכנסת, אני עדיין זוכר את זה, מיקי איתן ורוני בר און, האחד יושב-ראש ועדת החוקה, השני יושב-ראש ועדת הכנסת, שניהם הובילו את התיקון, ותאמינו או לא, תאמינו או לא, אדוני היושב-ראש, סיעת הליכוד, שהייתה אז סיעה יותר גדולה, תמכה בתיקון 33, תמכה בשינוי ברירת המחדל. מה קרה שהעמדה בנושא החסינות פתאום השתנתה? אני חייב לומר שמ-2005 ועד 2019 לא נשמעו קולות בליכוד לשנות את דיני החסינות. פתאום בשנת 2019 התחילו, כשמנדלבליט החליט לעבוד אצלך, אז צריך לשנות, אדוני חבר הכנסת קרעי, תן לי לגלות לך סוד, יכול להיות שאתה לא יודע את זה. כשאתה מאתרג את שי ניצן ותופר לו ג'וב בספרייה הלאומית, אז אנחנו צריכים להתגונן. תודה. תודה, תודה. מה הקשר? תודה. צריך לדייק. אתה לא היית כאן. אנחנו, אתה לא היית חבר כנסת. אני לא הייתי חבר הממשלה בראשות נתניהו שמינתה את היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי ד"ר אביחי מנדלבליט. לא הייתי חבר בממשלה. אני חושב שהממשלה ומר נתניהו החליטו נכון, אני חושב שהוא יועץ משפטי לממשלה מצוין, אבל אני לא הייתי חבר. מי שהביא את המינוי של ד"ר מנדלבליט, כמו מי שהביא את המינוי של שי ניצן לפרקליט המדינה, היה מר נתניהו. שקד. שקד. שקד. אתה משקר. זאת לא הייתה ממשלה בראשותי, זו הייתה ממשלה בראשותו, ובראשונה, במקרה של מנדלבליט, גם לא הייתי חבר. ואני רוצה לומר, דרך אגב, אני רק רוצה לתקן אותך: אנחנו התחלנו למחות כבר ב-2015, כשלא היית כאן, בנושא של הפסיקה, גם בחוק הצרפתי, גם בהגבלה, גם בחסינות, איפה הוא היה? אז לכן אל תגיד לנו 2019. איפה הוא היה? היה חלון זמנים שגידלת את דוד. גם שם עבדנו. כשבאים ומציעים: "התנהל הליך פלילי נגד חבר ממשלה כהגדרתו בסעיף 1" כולל ראש ממשלה, "ערב תחילתו של חוק זה, יעוכב ההליך בתוך שלושים ימים מיום מתחילה, ולא יחודש, אלא אם כן ניטלה החסינות כאמור באותו סעיף", אז אנחנו מדברים על ניסיון להתערב תוך כדי תנועה בהליכים משפטיים תלויים ועומדים,  ראש ממשלה. זאת אומרת, זה ניסיון לשנות כללי משחק כדי למנוע את קיומו, ואני חושב שהוא לא נכון. הנקודה האחרונה שחשוב לומר אותה, מבחינת הדיוק ההיסטורי, חבר הכנסת בן גביר, אמרת, אתם מצאתם את הכינוי המעליב הזה, "פקיד". טוב. לא מעליב. למה מעליב? אבל, דרך אגב, אם הוא לא "פקיד", אז מה הוא? לא. נוהגים לגמד. הוא לא נבחר ציבור, הוא עובד ציבור. דרך אגב, "פקיד" זה מלשון "מופקד". זה דבר, זה דבר, הרי ממה נובעת המילה "פקיד"? זה אדם שמופקד על נושא. אני טוען, אני טוען, יש פקיד בכיר ויש פקיד זוטר. חבר הכנסת אמסלם, ברשותך, אני טוען לעניין המהותי. או-הו, בן אדם, דייקת, אוהבים למזער, לגמד, לגמד. ממה באה המילה "פקיד"? מלשון "מופקד", לא באה מלשון העדפה למישהו. נכון. נכון, חבר הכנסת אמסלם. והיועץ המשפטי לממשלה, לא, אני חייב לסיים את הטיעון, חברת הכנסת סילמן, היועץ המשפטי לממשלה מופקד על הגשת כתבי אישום. הוא לא פקיד. הוא מופקד, והוא עושה את תפקידו במסגרת סמכותו החוקית. עכשיו, ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה בסוף 2019 להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה לא הזיזה את נתניהו מראשות הממשלה. הוא נותר לכהן כראש הממשלה. גם היו עתירות לבג"ץ, ובג"ץ קבע פה אחד שהוא יכול להישאר ראש ממשלה, והוא כיהן עם כתב אישום תקופה לא קצרה, זאת אומרת, הוא לא הודח בשל הגשת כתב האישום. כתב האישום הוגש לפני הבחירות לכנסת העשרים-ושלוש, והשלטון התחלף על ידי רוב פרלמנטרי שהתגבש בבית הזה אחרי הבחירות לכנסת העשרים-וארבע, והרוב הזה שריר וקיים, ומכוחו לא מכהן ראש האופוזיציה היום כראש ממשלה, לא מכוח כתב האישום שהוגש או לא הוגש. חייבים לומר את זה למען הדיוק ההיסטורי כשמנסים לסלף את השתלשלות הדברים. פה הייתה החלטה של הרוב הפרלמנטרי ששינתה את השלטון, וכאשר הוגש כתב אישום שנה וחצי קודם לכן, השלטון נותר על כנו. תודה רבה. אני קורא לכנסת להצביע נגד ההצעה. תודה רבה. חבר הכנסת בן גביר, בבקשה. אתם מסודרים, אתם ממנים את היועמ"ש הבא, שידאג לסדר אתכם, חבר הכנסת קרעי, הוא כבר ירד. די. בבקשה. אדוני השר, אני שמעתי את דבריך ברוב קשב, ואני חייב להגיד שאתה ואני, אני חושב, יודעים את האמת. אני מעריך אותך הרבה יותר ממה שאמרת כאן, כי אתה באת ואמרת: מה פתאום מצא לו חבר הכנסת בן גביר להפריד בין חברי כנסת לבין שרים? למה זה לא מדבר על כל חברי הכנסת אלא רק על שרים? היות שאני יודע שאתה היית עוזר משפטי, מתמחה בבית משפט עליון, משפטן, לא התמחיתי. לא התמחית? לא. עוזר משפטי. כן. כן. עוזר משפטי.  אז אני יודע שאתה מכיר את הלכת פנחסי, ואני יודע היטב שאתה יודע מה המשמעות של כתב אישום כלפי שר. בואו נגיד את האמת: חבר כנסת יכול לכהן עם כתב אישום, ולעומת זאת שר לא, וזו בדיוק הבעיה. ולכן, כשאתה שואל אותי את השאלה הזאת, באמת, אתה הרי יודע את התשובה. חבל שאתה מתעלם ממנה. אבל אני חייב להגיד לך עוד משהו, כי אותי הכי הדהימה חידת חמיצר שלך. אתה שאלת ביחידת חמיצר: בעצם למה בן גביר מציע את ההצעה? כלפי מי הוא מציע את ההצעה? אז בוא אני אאתגר אותך ואתן חידת חמיצר משלי. שר המשפטים שהגיש הצעת חוק שנאשם בפלילים לא יוכל לכהן כראש ממשלה, למי אתה התכוונת, כבוד השר? על מי אתה דיברת? הרי אני אגיד לך מה ההבדל ביני לבינך. אני דמוקרט אמיתי, ואני חושב שאם היו גם מגישים, חס ושלום, חס ושלום, נגד מישהו מכם, מהקואליציה, איזשהו כתב אישום כשהוא מכהן כראש ממשלה או כשר בממשלה, כן, אלא אם כן זה כתב אישום שאני חושב שחייב להיות, מול טיבי, מול ווליד טאהא, מול המחבלים האלה, אבל אם היו גם מגישים כתב אישום,  אתה מחבל, אתה מחבל, מה אתה רוצה? מה אתה קופץ? בבקשה, חבר הכנסת, חבר הכנסת בן גביר. בבקשה. אתה מחבל, אתה מחבל, זו האמת. בבקשה.  אבל אם היו מגישים כתב אישום,  לך, לך. אתה הרי בעד רצח של חיילי צה"ל. אתה בעד רצח של חיילים, אתה. לך לסוריה. חבר הכנסת בן גביר, למה אתה לא מפריע לו? למה אתה לא מפסיק אותו? תמשיך. אתה מנהל איתם שיח. אז אני לא מנהל שיח. תוציא אותו, נראה אותך.  לא. אתה תסיים את דבריך. בבקשה לא להפריע. מחבלים אתם.  חבר הכנסת טאהא, אני מבין את זה. בבקשה להמשיך. אז אני אומר, אם היו מגישים כתב אישום על רקע כזה כמו שעשו לבנימין נתניהו, אני הייתי מתנגד והייתי מגן עליכם, כי אני באמת מאמין בדמוקרטיה, ואתם, אתם מאמינים, גלעד קריב, בשלטון החושך, בדיקטטורה, באפליה, ברדיפה, בהתנכלות. זה אתם ואלה החברים המחבלים שלכם. זה אתם, זו הקואליציה הזאת, ולכן הצביעות נשקפת מכם, הצביעות זועקת, זועקת לשמיים. אתם צבועים ודו-פרצופיים ואתם נגד הדמוקרטיה. אם הייתם בעד הדמוקרטיה, הייתם מצביעים בעד ההצעה הזאת, שמחזקת את הרשות המחוקקת, אבל אתם לא כאלה. אתם פשוט לא דמוקרטים. תודה רבה. חבר הכנסת קיש, איפה הוא? ממשיך דרכו של כהנא. טוב. אני רואה שחבר הכנסת קיש איננו. ניסינו להגיע לאיזה סיכום לגבי הצבעות שמיות. אני לא רואה פה לא את חבר הכנסת קיש ולא את חבר הכנסת,  שמית, בסדר. הבנתי. היה פה סיכום אחר, אבל בסדר. הייתי צד לסיכום. מה? שמית. בבקשה, סגנית מזכירת הכנסת. הצבעה שמית. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, בעד ניר אורבך, נגד ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, נגד דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, נגד רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, בעד יואב בן צור, בעד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, בעד ניר ברקת, בעד יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מאזן גנאים, נגד בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, בעד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, נגד מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, נגד ווליד טאהא, נגד בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, נגד אחמד טיבי, נגד אלון טל, נגד דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, נגד אלי כהן, בעד מאיר כהן, אינו נוכח יום טוב חי כלפון, נגד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, בעד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, נגד מיקי לוי, נגד אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, אינו נוכח גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, אינה נוכחת אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, בעד טטיאנה מזרסקי, נגד מרב מיכאלי, נגד יוליה מלינובסקי, נגד מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, בעד אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, נגד יעקב מרגי, אינו נוכח מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, אינו נוכח יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, נגד אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, נגד בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, נגד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, בעד יסמין פרידמן, נגד אביר קארה, נגד אלכס קושניר, נגד יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, בעד מיכל רוזין, נגד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, נגד יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, נגד נירה שפק, נגד עאידה תומא סלימאן, נגד בבקשה לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח משה ארבל, בעד דוד ביטן, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר, אינו נוכח בועז טופורובסקי, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח יעקב ליצמן, אינו נוכח יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, נגד יעקב מרגי, בעד בנימין נתניהו, אינו נוכח אוסאמה סעדי, נגד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת עמיחי שיקלי, אינו נוכח ישראל אייכלר, בעד האם יש מי מחברי הכנסת שנמצא באולם המליאה ולא קראו בשמו? הסתיימה ההצבעה. נא לספור, בבקשה. תוצאות ההצבעה: 43 בעד, 56 נגד. לפיכך הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, לא עברה. הוגשה בקשה מאת חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. תודה, אדוני היושב-ראש. רבותיי חברי הכנסת, בכנסת הזאת יש רק חבר כנסת אחד שהורשע בתמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות. האיש הזה עלה כאן לדוכן וכינה את חבר הכנסת ווליד טאהא ואותי, השופט סולברג אמר עליך שאתה שקרן. סתום את הפה. סתום את הפה שלך. לא, חבר הכנסת טיבי, תנקוט לשון, יא מחבל. אל תגיד לי "סתום את הפה". חבר הכנסת בן גביר. תן לי. תראו מה קרה: אמר עליי מחבל ועל ווליד, לא הערת לו. אני אומר לו: תסתום את הפה, אתה מעיר לי. אתה מחבל. אתה מחבל. אתה מעיר לי. אז תן לי להמשיך. תן לי להמשיך. לא. אני לא רוצה לדבר עליו. אני רוצה לפנות אליך. לא. חבר הכנסת טיבי, שנייה. טרוריסט. מחבל אתה. אמרתי לו, טרוריסט. מחבל אתה. תפסיק עם הדיבור הזה. אתה לא מדייק כלל וכלל. לך תבדוק בצילומים. לא מדייק? כן. מה, אנחנו כמעט מחבלים? מה זה לא מדייק? מחבל. לא, לא מדייק במה שאני הגבתי. מחבל. חבר הכנסת בן גביר, שמור על השקט, בבקשה. מחבל. שמור על השקט. הוא עלה להגיב על הדברים שלך. בבקשה. אתה נתת לו להשתלח בי. בבקשה תשמור על השקט, חבר הכנסת בן גביר. בבקשה. יש החלטה של ועדת האתיקה על הביטויים האלה. שקרן. שקרן. מצופה מיושב-ראש הכנסת שכאשר חבר כנסת פונה אל חברי כנסת ערבים ואומר להם "מחבלים" יושב-ראש הכנסת צריך להתערב. שקרן. שקרן. לא להתחנן, לא להתחנחן, להתערב. מחבל. עד כדי כך שאם הוא לא חוזר בו מהדברים, צריך להוריד אותו מהדוכן, למה כשאתה מקלל הוא לא מתערב? אחת ולתמיד. לצערי הרב, מאז תחילת הקדנציה הזאת, אתה, מיקי לוי, יושב-ראש הכנסת, מרשה פעם אחר פעם אחר פעם לפרחח הזה, לטרוריסט המורשע הזה, להשתלח, אתה מחבל. בחברי כנסת ערבים, כפי שעשה עכשיו נגד ווליד טאהא  אתה מחבל. ונגדי. אתה מחבל. אני גאה שאני אדם הומני. מחבל. כך גם כל חברי הכנסת הערבים, אתה מחבל. מהמשותפת ומרע"מ. אתה מחבל. מחבל. אתה הורשעת בתמיכה בארגון טרור. שקרן. שקרן. לעיתים אתה שולף אקדח ומאיים על אנשים. שקרן. שקרן. צריך לבדוק אותך כל פעם שאתה נכנס כאן למליאה, שמא יש לך אקדח ואתה תאיים על חברי כנסת ערבים. אתה לא הבעיה. צריך להוציא אותך. הבעיה, האיש הזה שהיה פה והכניס אותך לכנסת כדי שתשתלח בחברי הכנסת הערבים. שקרן. שקרן, כל פרלמנט בעולם היה צריך להתבייש שטיפוס נאלח כמוך, שמתעב אנשים על רקע גזעני, להוציא אותך. שהם טרוריסטים. אתה חבר בארגן טרור. גם הורשעת. אתה טרוריסט. אתה הורשעת בהסתה לגזענות כי אתה גזען. טרוריסט. תודה. לא תודה, כי יש לי עוד שתי דקות. של נעליך. תחזור, אל תתקרב לפה. למה הוא מתקרב לפה? תחזור, בבקשה. תבדוק אם יש לו נשק.  תחזור. כל הסגנון הזה הוא לא לרוחי. כל האירועים האלה, כל המילים האלה. כולנו צריכים להתבייש. בבקשה. אביגדור, תבדוק אם יש לו נשק. שלא יתקרב. בבקשה, חבר הכנסת טיבי, תסיים. כבוד היושב-ראש, לא כולם צריכים להתבייש. מי שצריך להתבייש, שיתבייש. אל תפיל את הבושה על כל חברי הכנסת. יוסי, שב, שב. הייתי רוצה מאוד שוועדת האתיקה הייתה קמה כדי שתברר את כל העניינים האלה. בינתיים, כאשר אין ועדת האתיקה, הסמכות הראשונה והעליונה בבית הזה היא יושב-ראש הכנסת. עד היום מעולם לא נקטת פעולה נגד חבר כנסת יהודי שמתאר חברי כנסת ערבים כמחבלים, לא נגד בן גביר ולא נגד חברי כנסת אחרים. די כבר. תעשה מעשה. אל תיתן לאנשים האלה להשתולל רק בגלל שחברי כנסת הם ערבים. אין חבר כנסת ערבי שלא זכה לתיאור "מחבל" מהטיפוס הזה,  אף לא חבר כנסת ערבי אחד, לא בקדנציה שלך. אל תרשה במשמרת שלך שימשיכו להשתולל. כשאני סגן יושב-ראש, אף חבר כנסת לא יגיד על חבר כנסת שהוא מחבל. אם הוא לא מתנצל וחוזר בו, הוא מורד מן האולם או מוצא מהאולם או מורד מהדוכן. כך גם אתה צריך לעשות, כך צריכים לעשות כל סגני היושב-ראש. תמיד תזכור: האיש הזה מסוכן לשלומם של חברי הכנסת, לא רק של מאבטחים. תודה רבה. אני רוצה להגיב. אני רוצה להגיב. שב, בבקשה. אני לא ממשיך בחגיגה הזאת. אבל הוא אמר עליי "טרוריסט". למה אתה לא נותן לי להגיב? הבנתי את שניכם. למה אתה לא נותן לי להגיב? לו אתה נותן. אני הבנתי את שניכם, גם אתה וגם הוא באמירות האלה. תסתכלו מול הראי ותבדקו את עצמכם לאן אתם מביאים את המליאה. הוא אמר לי "טרוריסט", אני רוצה להגיב. אני רוצה להגיב. תן לי להגיב. שב. חבר הכנסת בן גביר, שב, בבקשה.  חברת הכנסת תומא סלימאן, הבנתי אותך. יש תרומה של שני הצדדים. לא. לא. אל תתווכחי איתי.  אנחנו ממשיכים. אנחנו ממשיכים בהמשך סדר-היום.  אתה לא הגון. אתה לא הגון. אתה לא הגון. שב, בבקשה. שב. שב, בבקשה. הוא קרא לי "טרוריסט" ואל תחזור על זה עוד פעם, הבנתי. הבנתי גם אותך. הבנתי. חבר הכנסת טיבי, שב, שב. הבנתי אותך.  למה אתה לא נותן לי להגיב? למה אתה לא נותן לי להגיב?  חבר הכנסת בן גביר, החוצה. חבר הכנסת טיבי, החוצה. אתם מפריעים להתנהלות המליאה, בבקשה. תתבייש. תתבייש לך, להגיב ואני לא. חבר הכנסת בן גביר, החוצה עכשיו. אתם מפריעים להתנהלות המליאה. החוצה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה, החוצה. (חבר הכנסת איתמר בן גביר יוצא מאולם המליאה.) אתה יכול להגיד לי למה אתה מוציא אותי? חבר הכנסת טיבי, החוצה. למה אתה מוציא את הקורבן? למה? חבר הכנסת טיבי, בבקשה, החוצה. למה אתה לא תגיד, חבר הכנסת טיבי, החוצה, בבקשה. מיקי, אתה מבייש את התפקיד שלך כיושב-ראש הכנסת בהקשר הזה. די כבר. די כבר. חבר הכנסת טיבי, אני לא חבר שלך, אני בשבילך יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת טיבי, החוצה. אני לא מיקי בשבילך כל זמן שאני יושב פה. אתה צריך להתבייש, איך שאתה נוהג בחברי כנסת ערבים, תצא, בבקשה. הבנתי. אתה מוציא אותי? תודה רבה על כל האמירות שלך. ממש נהדר. לכבודך, ממש לא. תודה רבה. (חבר הכנסת אחמד טיבי יוצא מאולם המליאה.) עכשיו מה יקרה אם הם ימשיכו לריב בחוץ?  אנחנו ממשיכים בסדר-היום, הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון, הגבלת מרווחי שיווק של ירקות), של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. אחד לצד הזה, אחד לצד הזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מסכימה עם הרבה מאוד מהחברים פה בבית, מהחברים בתקשורת, מהאקטיביסטים החברתיים, מאלו שמדי יום ביומו צועקים על יוקר המחיה, על האבסורד שירקות ופירות יוצאים מהחקלאי במחיר x ומגיעים לצרכן הסופי בצורה שאיננה מתקבלת על הדעת, בין מאות אחוזים לפעמים לאלפי אחוזים. כשאתה שואל מה גורם לדבר הזה, אתה מבין שיש הרבה מאוד אנשים, חלקם בעלי אינטרסים, חלקם בעלי הון ששותפים לחברים פה בתוך הקואליציה, כי אחרת אי-אפשר להבין את האבסורד שבו הקואליציה מנסה להגן על אותם אנשים שנהנים, והם יחידים, מפערי התיווך, מהעסקנות. במקום זה, קואליציה שמדברת על החקלאים, רוצה לעשות רפורמה בחקלאות, ובמי לפגוע? נכון, במגדלים, בחקלאים, באותם אנשים שעובדים קשה מאוד כדי להוציא את התוצרת הזו. אז תסבירו לי את ההיגיון של קואליציה שמדברת על להוריד את יוקר המחיה ורוצה לעשות רפורמה בחקלאות, בפירות ובירקות, אבל מה שהיא מציעה זה לרמוס את החקלאי, את החוליה החלשה ביותר בשרשרת, כשהם מציעים לפתוח את הגבולות, להוריד את המכסים, להכניס לנו תוצרת שלא עומדת אפילו באיכות הבסיסית שאנחנו דורשים מהחקלאים, בטענה: אנחנו רוצים להוריד את יוקר המחיה. אם אתם רוצים להוריד את יוקר המחיה, קודם כול תורידו את הקורה מבין עיניכם. קודם כול תפסיקו לשקר לעצמכם ולמצביעים שלכם, תפסיקו לשקר לציבור, כי מי שרוצה לטפל במחירים של הפירות והירקות שמרקיעים שחקים, צריכים לעשות את הדבר הראשון המתבקש, לא לחסל את התוצרת החקלאית במדינת ישראל, אלא לטפל במי שגורם ליוקר המחיה, במי שנהנה מהפערים האלה. אבל הכי קל ללכת להכי חלש, לבן אדם שעובד מאוד מאוד קשה, והרבה פעמים בלי לדעת אם זו תהיה שנת בצורת, אם השמיים ימטירו את הגשם בעיתו, אם תהיה לנו תוצרת, ומי שזורע בדמעה, ברינה אמור לקצור את התוצרת. לצערנו הרב, ויושב פה אלון שוסטר. הממשלה שלך, כשאתה בא להגן על החקלאים, בחלקם חברים שלך, עזוב, אני שמה בצד, כי אני רוצה להבטיח גם את הביטחון התזונתי של מדינת ישראל וגם את היכולת של כל התושבים במדינת ישראל לסל ירקות בסיסי. משרד הבריאות מצד אחד מבטיח ומבקש מאנשים וממליץ להם לתת לילדים פירות וירקות. הוא גם אומר איזה ובכמה צבעים, אבל מה? זה הפך להיות מותרות. היום, דוח העוני, הדוח של הביטוח הלאומי, מציג כשני מיליון תושבים במדינת ישראל שחיים מתחת לקו העוני. הוא מראה את האי-יכולת של אוכלוסיות גדולות להבטיח את הביטחון התזונתי של הילדים שלהם. הוא מראה שדווקא כאשר הממשלה הייתה רגישה בתקופת הקורונה ונתנה מענקים וחל"תים ותקציבים, הצליחו האנשים לשמור את הראש מעל המים, שאם לא כן, יוקר המחיה היה עולה ל-10% מה שהצלחנו לבלום. אבל היום אומר שר האוצר: אנחנו לא באים לחלק כספים. לא, הם באים לחלק כספים לחברים שהם רוצים את האינטרס שלהם. ואתם, החברים בקואליציה, מרצ, העבודה, רם שפע, מוכנים שידפקו את החקלאים, את החוליה הכי חלשה. אני אתן לכם דוגמה. חקלאי מוכר כרוב לבן ב-80 אגורות. 80 אגורות. לכמה אנחנו מגיעים ברשתות? כמעט 10 שקלים לקילו. עכשיו, אם תפתחו את השמיים ותכניסו תוצרת חוץ שלא בדקתם את האיכות שלה, אני שואלת אתכם, אני מבקשת שקט. אתם תורידו את המחיר? זה אבסורד. אתם תוותרו על ההכנסות של המדינה, אתם תמחקו את הרציונל הכלכלי של אותם חקלאים להמשיך ולעבוד את האדמה ולהוציא את הפירות כדי שנוכל ליהנות מהם.  אבל עדיין לא טיפלתם ביוקר המחיה. מה קרה, חבר הכנסת מאיר פרוש? אז תעצור את השעון, בבקשה. מה? מה קרה? מה, רק לאחמד טיבי ולבן גביר מותר? פרוש, אתה יודע מה הצעת החוק הזו באה לעשות. היא באה להבטיח,   שיהיה סל ירקות בסיסי, מצרך אלמנטרי ובריאותי. אנחנו רוצים להבטיח שפערי התיווך יהיו מפוקחים. אם נעשה זאת, הם יאפשרו לרבים מאזרחי המדינה גם חיסכון בסל הקניות השבועי וגם גישה לאותם דברים שהם הבריאות של הילדים שלנו, של המבוגרים שלנו. אני רוצה לומר לכם, יש 900,000 ילדים מתחת לקו העוני, יש 150,000 קשישים שמתלבטים אם להדליק חימום בחורף הקר או לקנות מזון, שרק הולך ומתייקר. משפחות רבות חיות מתחת לקו העוני, ומצבן הסוציו-אקונומי מונע מהן לקנות את המוצרים הבסיסיים ביותר. איך הגענו, אתה, אל תגיד "איך הגענו". זה הולך להיות יותר גבוה עכשיו. תבדוק מה קורה עם הביטוח הלאומי, הוא מזהיר מהמדיניות של הממשלה. דוח הביטוח הלאומי מזהיר מהמדיניות של הממשלה.  מיליון עניים. ממשלות המערך. הדלק הולך לעלות, הארנונה הולכת לעלות בכלל בלי שיקול דעת של ראש העיר. חבר הכנסת מרגי, בבקשה תירגע.  על הממשלה, חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת מרגי. מרגי. הם צבועים, שאם לא כן, היינו רואים אתכם לפחות מנסים להגיע לאיזשהו דין ודברים. חבר הכנסת יעקב מרגי. אבל שידעו כל החקלאים במדינת ישראל. חבר הכנסת יעקב מרגי. מרגי. חבר הכנסת קריב, בבקשה תעזור לי. מפלגת העבודה, היא שלחה אותנו לעבודות דחק. הם הצבועים הגדולים ביותר. שידעו המצביעים שלכם, שידעו המגדלים, כמו שעשיתם עם המכסות של הביצים, שאנחנו נלחמים כדי להציל את הביטחון התזונתי שלנו, כי אתם לא מטפלים בפערי התיווך. אתם הולכים להפוך את החקלאים לא רק להיות העניים החדשים, אתם הופכים אותם להיות לא רלוונטיים, כי בסוף לא תישאר לנו חקלאות במדינה. בסוף, אתם תייבאו מחו"ל, והמחירים יהיו עדיין גבוהים. היבואנים יחגגו, אלה שעושים את ההסעות יחגגו, המחסנאים יחגגו, כולם יחגגו. גמרתם את החקלאות במדינת ישראל. את פערי התיווך צריך לעצור, צריך להגביל. צריך לאפשר לאותו חקלאי לקבל תמורה נורמלית, הגיונית, ולשמר את היכולת שלנו להאכיל את הפיות של הילדים שלנו. למה הממשלה שלך מתנגדת? מדוע אתה תצביע נגד החקלאים? כי זה חוק לא כלכלי. מדוע תצביע נגד העניים שרוצים להביא אוכל לילדים שלהם? כי אתם צבועים. כי זה חוק לא כלכלי. אתם אומרים משהו ואתם עושים משהו אחר. זה חוק לא כלכלי. אה, הוא אומר שזה חוק לא כלכלי, החבר שלך לקואליציה. הוא חושב שצריך, לא, אני לא חושב, אני יודע.  לפגוע בחקלאים כדי להוריד את המחיר. זה לא מוריד את המחיר. המתווכים חותכים קופונים. אתם משרתים את המתווכים, אתם משרתים את החזירות הקפיטליסטית שבאה ואומרת: בכל נקודת זמן נעשה עוד רווח. כשנוציא את זה ונסיע לפה, נעשה רווח, כשנשמור במחסן, נעשה רווח, כשיגיע לרשת, נעשה רווח, כשנשים את זה על המדפים, נעשה רווח. כי אחרת אי-אפשר להסביר את האבוקדו שיוצא ב-2.90 מהחקלאי ומגיע ב-19 שקלים, אלינו, לצרכן הסופי. אז אם זה לא החקלאי, אתה מסכים שזה פערי התיווך? לא. אין תשובה אחרת, פערי התיווך הם הבעיה. אתם תורידו את המכסים. לא יהיו הכנסות למדינה. משפט אחרון, חברת הכנסת אורלי לוי. מוסי, מוסי, אתה יכול להצביע בלב שלם כנגד חוק כזה, שבא ואומר: בוא נבדוק מי האחראי האמיתי ליוקר המחיה, בלי לסכן את, אין דבר יותר שלם מלב שבור. אז בלב שבור תצביעו כנראה נגד המצפון שלכם. לא, אני אגיד לכם למה, כי אנחנו למדנו, טוב שהממשלה הזאת קמה, כי היא חושפת אתכם פעם אחר פעם אחר פעם לצביעות שלכם בנושא הפמיניזם, לצביעות שלכם בנושא, טוב, תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תודה רבה לך. ישיב שר החקלאות ופיתוח הכפר. אתם צבועים. אם הייתם רוצים לדאוג לתוצרת החקלאית ולעניים במדינה, הייתם מטפלים בפערי התיווך, חברת הכנסת אורלי לוי, בבקשה לסיים.  ואתה אחד הצבועים הגדולים ביותר. בבקשה לסיים. תודה רבה לך. תודה רבה לך. הרוחות, אז אני מריחה רוחות של צביעות באוויר. תודה. תודה רבה לך. אני מקווה מאוד שתתעלו טיפה מעל השיקולים הפוליטיים ותעשו את מה שמתבקש לעשות כדי שמשפחות תוכלנה להגיש לילדים שלהן ירקות, שכל כך חשובים להתפתחות השלד. תודה. או שיגידו להם להחליף מקצוע. גם זה פתרון. ישיב, בשם שר החקלאות, השר יואל רזבוזוב. פעם ראשונה שאני מציג אותך. הצגת מצוין. עשר דקות, אדוני. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להקריא בפניכם את תשובת השר, שר החקלאות, חברי עודד פורר, על הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון  הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, כפי שהובאה לידי. יוזמות לפיקוח על מרווחי שיווק בפירות או ירקות עלו פעמים רבות בעבר. לצורך צו מרווחים יש סעיף בחוק, ולא צריך תיקון חוק. ניתן לקבוע צו של השרים בנדון. על מנת לקבוע צו שכזה, צריך קודם כול להוכיח שיש ריכוזיות ובעיה במרווחים. לשם כך הוקמה ועדה לבחינת פערי תיווך. הוועדה לבחינת פערי תיווך הינה ועדה בין-משרדית שתבחן את כלל החוליות בשרשרת, לרבות פערי תיווך, ובהתאמה תגבש את המלצותיה בנושא. הכוונה היא שבסיום עבודת הוועדה נבין, בין השאר, מי אחראי לפערים, ונגבש תוכנית סדורה לטיפול בסוגיה הזאת, בהתאמה. לכן, יש להמתין להמלצות הוועדה, הצפויות להתקבל בינואר. אני מסכים שיש בעיה. כולנו שומעים על המחירים הגבוהים, ואפילו ראיתי השבוע מחירים מהשדה עד מחיר המדף, המחירים הם גבוהים. כפי ששר החקלאות מכוון כאן, הוא הקים ועדה שבוחנת את זה לפרטי-פרטים. היא לא מתייחסת לזה בקלות ראש, לא בחובבנות. היא באמת מחפשת את הריכוזיות, את הבעיות, והיא תטפל. אנחנו ממליצים לעשות את זה לא בחוק אלא שהוועדה תמליץ לשר, לשרים הממונים. הוועדה היא בין-משרדית, מנכ"לים של משרדים שונים יושבים בה, ואנחנו נפתור את זה. אני חושב שהיום כולם מדברים על זה ורואים את זה. יש סיכוי לפתור, כי יש פה שר שבא לעבוד, שר ששם לעצמו יעד. ראיתי את היעדים. היעדים הם במספרים. כמובן, בלי לפגוע באף אחד מהצדדים, צריך למצוא פשרה נכונה בין כל הגורמים המעורבים, גם בממשלה ובקואליציה ובכלל בכנסת. אני בטוח שיגיעו לעמק השווה וכל הצדדים יצאו מרוצים, אבל הצד החשוב זה הציבור. ברגע שהציבור יראה ירידה במחירים, אני חושב שזה מדבר בעד עצמו. שמעתי שדיברו על פתיחת גבולות. הכוונה הייתה אולי בנושא החקלאי, אבל אני מאוד בעד פתיחת גבולות בנושא התיירותי. אנחנו נמצאים במצב לא פשוט. המטרה שלנו היא להגן על בריאותם של אזרחי ישראל, אבל אנחנו גם צריכים לשמור על הכלכלה. העורף של כל המלחמה הזאת במגפה הוא תעשיית התיירות, שעליה אני אמון. באמת, אנחנו נמצאים במצב לא פשוט, אבל יחד עם שר האוצר, שרת הכלכלה וחברי הכנסת מהקואליציה, שתמכו במהלך, הבאנו מתווה כלכלי. אני יודע שהמתווה הזה לא מספיק לתעשייה. הוא נותן אורך נשימה, אבל הוא לא נותן לתעשייה את הרווחים שהתעשייה הייתה רגילה אליהם. אבל עדיין זה משהו, איזשהו בסיס שהמדינה נותנת. הגענו יחד בממשלה, בקבינט, לכך שברגע שהתחלואה, כביכול מאומתי חו"ל יהיו בפחות מ-5%, אז, זו ההנחיה של ראש הממשלה, להרים דגל אדום ולפתוח, כי אז לא יהיה שום רווח אפידמיולוגי מסגירת נתב"ג. לצערנו, אנחנו לא רוצים להגיע למספרים, איזה ראש ממשלה? איזה ראש ממשלה? ראש הממשלה בנט. זה ראש הממשלה. לא. יש ראש ממשלה, ראש הממשלה בנט. זה ראש הממשלה בנט שאני מכיר. אנחנו הצבענו כאן, והוא זה שנבחר. כמו שאמרתי, ברגע שלצערנו נגיע למספר מאומתים גבוה כאן, בקהילה, וההתפשטות הולכת ומתפשטת, לצערנו, כאן, אז סגירת השמיים כבר לא תהיה רלוונטית, ואז נוכל לפתוח ולעזור לתעשיית התיירות, שבאמת זקוקה היום לכל תייר שיגיע. כמובן שיש לנו גם את היהודים בתפוצות שרוצים לבוא ולבקר את המשפחות שלהם. שנתיים אנשים לא ראו את המשפחות שלהם, ואנחנו באמת מקווים מאוד שבקרוב זה יקרה. מסמנים לי פה שאני צריך להפסיק לדבר, אז בהמשך להחלטת ועדת השרים מיום 27 בדצמבר הוחלט להתנגד להצעת החוק. אבקש מחברות וחברי הכנסת להתנגד להצעה. תודה רבה. תודה, השר. חברת הכנסת אורלי לוי, את רוצה? היא יכולה? כן, ביקש להתנגד. שלוש דקות, גברתי. אדוני היושב-ראש, יש פה כמה דברים שצריך לשים אותם על סדר-היום ולהסביר לאנשים. הממשלה הרעה הזו והמדיניות האנטי-חברתית שלה מורגשות על כל צעד ושעל. בכל קנייה של כל משפחה בסופר, בחנויות וברשתות אנחנו מרגישים היטב את המדיניות הכלכלית הדורסנית של הממשלה הזו. יוקר המחיה שהולך ועולה הולך לעלות יותר ויותר, הוא יורגש יותר בתקופה הקרובה. אנחנו רואים את זאת בעליית מחירי החשמל, מוצרי החלב, הדלק, הכלים החד-פעמיים, המשקאות הממותקים, המוצרים הבסיסיים והארנונה, שלראש העיר אפילו לא יהיה שיקול דעת והוא יהיה מחויב להעלות אותה, כי ככה שרת הפנים ביקשה ממנו. ובפתח יש לנו גל התייקרויות נוסף. אתמול הודיעה חברת אסם שהיא הולכת להעלות את מחיר הפסטה, הפתיתים ועוד עשרות מוצרים. כנראה, כפי שאנחנו מכירים, כמו בגל צונאמי, יבואו בעקבותיה חברות נוספות. לא שמענו את שר האוצר, לא שמענו את ראש הממשלה ולא שמענו את שרת הכלכלה. רינו צרור אמר היום, ודי בצדק: כאשר יש אירוע שכזה, נעמדים השרים ואומרים להם: נו נו נו, לא ניתן לכם לעשות זאת, והפלא ופלא, בדרך כלל זה עובד. בימים אלו אנחנו שומעים שתיקה כהסכמה, כאישור, כחותמת. אורבך, ילדים שאתה מונע מהם פירות וירקות רק בגלל שלהורים שלהם אין להם את הכסף לקנות להם אבוקדו ב-19 שקל, אתה ישן טוב בלילה? ההתיישבות שלנו, החקלאות שלנו, שבימים שבהם מדינת ישראל תהיה בחרם בגלל סיבה כזאת או אחרת, כשהשמיים ייסגרו, כשהנמלים ייסגרו, בין שזה מסיבות מדיניות ובין שזה מסיבות אחרות, איך נוכל להבטיח שאנחנו נוכל לספק את המוצרים הבסיסיים האלה? גם פתיתים ופסטה הולכים לעלות. מה ההורים ייתנו לילדים האלה? מה יהיה עם אותן משפחות שכבר היום נמצאות בסכנה של אי-יכולת לספק להם ולמשפחה שלהם את המוצרים הבסיסיים ביותר? אי-ביטחון תזונתי קוראים לזה. את הצעת החוק הזאת העברתי כבר בקריאה טרומית בממשלה הקודמת. שם, כשלא הייתה מפלגת העבודה, כשלא הייתה מרצ, שם, כשלא היו אלה שמשחקים אותה מגינים, אני יכולה להקריא לכם מה אמרה השרה מרב מיכאלי, מה אמר רם שפע ומה אמרו האחרים, אבל מהפה לחוץ, ובמעשים, אין. שקט. כן. תודה, חברת הכנסת אורלי לוי. מישהו פה דואג לרשתות, תודה לך. דואג ליבואנים, לא דואג לחקלאים ולא דואג לעניים. תודה, חברת הכנסת אורלי לוי. תתביישו לכם. אני מבקשת, אדוני היושב-ראש, תודה לך. את הבושה הזאת אנחנו נחשוף. אני רוצה הצבעה שמית, כדי שנוכל לראות את הפרצוף של כל אחד ואחד מכם. אתה יודע, אביר קארה, מתחת לקו העוני, תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק,  19.5% מהעצמאים. אתה תגיד להם,  הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון, הגבלת מרווחי שיווק על ירקות) המסעדנים משלמים פערי תיווך, כולם משלמים פערי תיווך. כולם,  ההצבעה תהיה הצבעה שמית.  אבל אתם רעים וקשי לב. תודה לך. גברתי, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, אינו נוכח סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, בעד ניר אורבך, נגד ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, בעד דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, אינו נוכח משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, אינו נוכח זאב בנימין בגין, נגד אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, אינה נוכחת רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, בעד יואב בן צור, בעד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, בעד קרן ברק, בעד ניר ברקת, אינו נוכח יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, אינו נוכח יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, אינה נוכחת מאזן גנאים, נגד אני פה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) בנימין גנץ, אינו נוכח משה גפני, בעד סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, בעד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, אינו נוכח שרן מרים השכל, נגד מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, בעד אימאן ח'טיב יאסין, נגד ווליד טאהא, נגד בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, נגד אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, נגד דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, נגד אלי כהן, בעד מאיר כהן, אינו נוכח יום טוב חי כלפון, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, בעד חיים כץ, בעד ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, נגד מיקי לוי, נגד אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, אינו נוכח לימור מגן תלם, נגד אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, בעד טטיאנה מזרסקי, נגד מרב מיכאלי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, נגד מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, בעד אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, נגד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, בעד יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, אינו נוכח אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, נגד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, בעד יסמין פרידמן, נגד אביר קארה, נגד אלכס קושניר, נגד יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, בעד מיכל רוזין, נגד שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, נגד שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, נגד יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, אינו נוכח מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, נגד נירה שפק, נגד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת המזכירה תקרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח אופיר אקוניס, אינו נוכח משה ארבל, אינו נוכח יעקב אשר, בעד מיכאל מרדכי ביטון, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח מירב בן ארי, אינה נוכחת נפתלי בנט, אינו נוכח ניר ברקת, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, נגד גילה גמליאל, בעד בנימין גנץ, אינו נוכח אריה מכלוף דרעי, בעד צחי הנגבי, בעד בועז טופורובסקי, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר כהן, אינו נוכח יום טוב חי כלפון, נגד עופר כסיף, אינו נוכח יאיר לפיד, אינו נוכח מרב מיכאלי, אינה נוכחת יבגני סובה, נגד עלי סלאלחה, נגד אוסאמה סעדי, בעד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת עמיחי שיקלי, אינו נוכח עאידה תומא סלימאן, בעד האם יש חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? גם חברות כנסת. לא? אז תמה ההצבעה. בבקשה, גברתי. תוצאות: 46 חברי כנסת בעד, 50 חברי כנסת נגד. הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון, הגבלת מרווחי שיווק על ירקות) לא התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף הבא, הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון, בן זוג לומד), התשפ"א 2021, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. עשר דקות, אדוני. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, מה אתה צועק "נגד"? תן לי קודם כול להסביר לפני שאתה צועק "נגד" בהתחלה. זה באמת מראה את ההתייחסות שלכם לחוק. אני מבקש להציג הצעת חוק שלי עם שותפיי חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת אשר וחבר הכנסת פינדרוס, הצעת החוק שבאה להגן ובאה לעזור לאישה עובדת כשהילד חולה בבית והיא צריכה להישאר בבית והיא מבקשת לנצל את ימי המחלה שמוקנים לה אישית עבור הילד. ועולם הפוך ראיתי: הממשלה מתנגדת. הממשלה מתנגדת. אני עומד כאן על הדוכן הזה, ומצד אחד הממשלה מתנגדת, וכמה חוקים לפניי, הצעת חוק שבאה לפלג את העם, לקטב את העם, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שכל-כולה איך אנחנו מנתקים ואנחנו מפוררים ומכרסמים ביסוד של העם היהודי, בחוסן של העם היהודי. באים עם הצעת חוק שיודעים מראש, שאומרים מראש למה הכוונה, הכוונה לא לגיור אמיתי של רבנים, זה רק האפשרות איך לגייר חצי מיליון אנשים שחיים כאן בארץ. ויכול להיות שהם עושים דברים טובים פה, תיתן להם אזרחות טובה, שיוכלו להיות אזרחים ישראלים. להכניס אותם תחת העם היהודי בקלות הזאת, בזה שהם גם לא רוצים להיות בעם היהודי. יש להם אפשרות, רשות הגיור נותנת מענה היום לאנשים האלה. אין שם תורים. הם מחכים לאנשים שיגיעו, לצערי, לא, לצערי שהם מחכים, לא לצערי שלא באים. מה מבקשים מהם? מה הם רוצים? הם לא רוצים את המהות, הם לא רוצים את התהליך. הם נגד התהליך. אלה אנשים שרוצים להמשיך להיות כגויים, לחגוג את הכריסטמס, לחגוג את הסילבסטר, זה מה שהם. לא מעניין אותם המהות, הם לא רוצים להזדהות, הם לא רוצים להיות חלק, הם לא רוצים את השורשים. הם רוצים לקבל את הזכויות. הם לא רוצים שיהיה להם איזה משהו שמעכב בעתיד בעדם. הם רוצים להיות חלק מהיהודים. אני מציע: תיתנו להם להיות ישראלים, אין שום בעיה. תעודה. הוא שירת, הוא תורם, הוא חי פה, הוא יכול להיות ישראלי, אף אחד לא מפריע. למה אתה צריך להיות יהודי? יהודי הוא מי שנולד למישהו יהודי. אצל הדרוזים, לא נולדת דרוזי, לא תוכל להיות אף פעם דרוזי. יהודי, מי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי. יש אפשרות אחת, שהוא עובר את התהליך, הוא מאוד מזדהה עם העם היהודי, הוא רוצה להיות חלק, הוא מתחבר לשורשים, הוא מתחבר לתרבות היהודית והוא רוצה להיות יהודי. יש תהליך כשהוא רוצה: הוא מראה את כוונותיו הרצויות, את התחייבותו. יש תהליך שהוא לא פשוט, מורכב. אבל לכאלה שלא רוצים, גם להם רוצים לתת? מה המשמעות של הדבר הזה? לכרסם ולחתוך באדני היסוד שלנו, בעתיד שלנו. אם זה היה המצב לא היינו מחזיקים, לא היינו כאן בכנסת, לא היינו כאן מדינה יהודית, אם התהליך הזה היה קורה לפני שנים. רק בגלל ששמרנו, העם היחיד ששמר באמת את טהרת הייחוס שלו בצורה כזאת שלא נתן, רק לאחד שהוא באמת יהודי, הוא מתנהג כמו יהודי. זה היה החוסן שלנו, שום דבר אחר. עמים שלמים התפוררו והתפוגגו, עם אחד נשאר רק מהסיבות האלה. ואתם, בכוח. אנחנו רואים גם את השפה, אנחנו רואים איך הדיבור  מדברת כאן המציעה בניתוק מהעם היהודי. לא בני עם אחד אנחנו. איך שהיא מדברת על הציבור החרדי והציבור היהודי, לא בני עם אחד, לא מתנהגים, לא מתנהלים. אישה שאוכלת, בפתיחת הוועדה, כשהיא באה לאשר את חוק הכשרות, היא אומרת: אני אוכלת בטיב טעם. אני, לא מעניינת אותי כל הכשרות. אני אוכלת טריפות ונבלות, ואני זאת שעכשיו מחוקקת חוק על כשרות. עכשיו זאת גם רוצה לחוקק חוק על גרות, גם גרות היא רוצה לקחת על עצמה, במומחיות הגדולה שלה. אדם שלא מזדהה עם זה, לא חי את התרבות הזאת, דוחה את הדברים, מדבר על השני באופן הזה, שהוא לא במהות שלנו, לא בתרבות שלנו, גם לא מישהו ששומר  איך אחת כזאת רוצה באמת להעביר חוקים כאלה? מה הפלא אחר כך שבאים בימים האלה, ימים שהם מיוחדים, ימי זיכרון לצדיקים כמו הבבא סאלי, זכר צדיק וקדוש במשך עשרות שנים אנשים באים, ומונעים מהם, אוסרים להגיע למקום הזה. סילבסטר זו חגיגה דביקה ופרועה. כבר שינו את ההחלטה. תבדקו. שינו את ההחלטה? אז בוא נראה. טיפלו בזה. עם דרישות שאי-אפשר לעמוד בהן. עלתה הזעקה, איפה ההווה אמינא הזאת לעשות דבר כזה בקלות שכזאת? זה אסור וזה מותר, עולם הפוך ראיתי. טיפלו בזה. גם על זה אתם, זה אפשרי וזה לא אפשרי. בדיוק כאן, איפה שצריך, איפה שאנשים באים להתפלל ולבכות, לא באים להתהולל ולהשתולל ולעשות מסיבות דביקות כאלה והוללות. באים להתפלל. מה יכול לצאת מדבר כזה? עכשיו, אני רוצה להציג בפניכם את הצעת החוק. בקצרה, הצעת החוק מדברת על חופשת מחלה, שיש זכות לאבא ולאימא, בעיקר לאם עובדת שאחד מילדיה חולה והיא צריכה להישאר איתו בביתה, יש את הזכות להשתמש בחופשת המחלה שלה. אבל יש בה תנאי אחד: בתנאי שבן הזוג השני עובד. התנאי סביר. אם בן הזוג השני לא עובד, שהוא אולי ישמור על הילד. אבל מה קורה אם בן הזוג השני לומד? הוא סטודנט והוא לומד. מה מצפים ממנו, שהוא ישמור על הילד? הוא יכול? יש לו לימודים, יש לו הכנה ללימודים, יש לו קורסים שהוא חייב להיות נוכח במקום, הוא צריך להכין את עצמו למבחנים. הוא לומד. זו לא קייטנה, זו לא חופשה. הוא לא יכול. יש לו היום מבחן, איך הוא יכול היום להישאר בבית? מדברים על חשבון ההורה, במקרה כזה אתה לא תקבל. זה סביר? הרי תכלית החוק היא אותו דבר: לאפשר לאימא לעבוד. אז מה זה משנה עכשיו אם בן הזוג עובד או בן הזוג לומד, כשאנחנו כולנו יודעים את האמת, שיכולים להיות הרבה מצבים שהוא לא יכול? אם הוא יכול, היא בטח הייתה עושה את זה. למה לה לנצל את ימי החופשה שלה? זה גם ימי חופשה שלה. הרי רובם עושים את זה. היא יכולה לנצל את זה, היא פשוט לא רוצה לשקר, היא רוצה להגיד את האמת. מעבר לזה, יכול להיות שיש איזו הטבה מסוימת, שבן זוג לא צריך יומיים, שלושה, ואם הבעל יושב ולומד, ודאי וודאי הוא מחויב למסגרת. לשבת וללמוד זה לא ללמוד בבית. יש מסגרות לימוד שמחייבות לבוא וללמוד כמעט שמונה שעות ביום, חייבים להיות. איך אפשר להגיד לאותו בעל שלומד: תישאר בבית? ולא זו אף זו, האבסורד הגדול מאוד, שהממשלה עצמה, חשבות האוצר, עושים פיקוח, ביקורת, שלא קיים בשום במקום, ובאים לראות במקום הלימודים אם לומד התורה והאברך נמצא שמונה שעות. באים עשר דקות, באים כמה דקות אחרי השעה שנפתחים הלימודים, ואם במקום הלימודים יש 85%, או אם חסרים 15% פוסלים את מקום הלימוד. על 15% מקפידים. אז איך אפשר להגיד לו להישאר בבית? לא קיים דבר כזה. אני אבוא לחשבות באוצר ואני אראה כמה נמצאים בשעה 10:00, האם 85% מהאנשים נמצאים, אם יהיו 60% זה כבר יהיה הישג. אנחנו יודעים איך זה נראה בכנסת, איך זה נראה בכל מקום. המקומות היחידים, ועל זה צריכים לבוא ולהגיד: אנחנו לא מסכימים? בשירות הציבורי, דרך אגב, אני רוצה להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת, הכירו בזה. המגזר הפרטי לא הכיר בזה, על חשבון העובד, לא משהו אחר. הדבר הזה עוד יותר בולט בתקופת הקורונה. בתקופת הקורונה הרבה יותר אימהות צריכות להישאר בבית. קורה. גם בידודים, גם לא מרגישים טוב, חששות. על חשבון מי? על חשבון העובד. אז אם הוא רוצה לנצל עבור הילד, הוא לא יכול לעשות את זה? הרבה יותר מכך, פעם היו יכולים לתת לסבתא, לתת לדודה. בתקופות האחרונות אנשים נמנעים מלהחזיק ילדים אחרים, לא תמיד יכולים להחזיק ילדים אחרים. פעם היו נותנים לסבתות. היום ברוך השם הסבתות עובדות, וגם הסבתא-רבתא עובדת היום. ולכן, מה אפשר לעשות? הדרך הפשוטה והברורה בעניין הזה היא שנותנים לאישה את האפשרות לנצל על חשבונה. למה ההתנגדות? למה הממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת? אין שום היגיון. ההיגיון הבריא הוא לתת עוד עזרה ועוד עידוד לאותן אימהות שיכולות להמשיך את העבודה שלהן, למנוע חיכוך עם המעביד, ומה שהן יקבלו תמורת זה, בכל אופן, את ימי המחלה שלהן. לא רק זה, זה גם נותן להן את הגיבוי המוסרי שיש להן חופשת מחלה. כשלעובד אין זכות לקחת, זה באמת גורם לכך שיש חיכוך עם המעביד. לא רק זה, אנחנו צריכים לדעת שלא מדובר בחופשות גדולות. בכמה מדובר, רבותיי? בכמה ימים, שמונה ימים בשנה מתוך ימי המחלה שלך, שמונה ימים בשנה, וזה אותו דבר לילד אחד וגם אם את אימא לשלושה וארבעה וגם לחמישה ילדים. זה מה שיש, שמונה ימים. בימים האלה שלא נוכל לעשות את זה? למה אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו צריכים להיאבק על זה? אלה חוקים שהממשלה לא תומכת. אני כבר יודע מה תהיה התוצאה, למה ולמה. אבל חוקים אחרים, כפי שאנחנו רואים, זה בקלות, בזה הממשלה תומכת. עולם הפוך ראיתי. אנחנו לא רואים את ההיגיון, לא רואים את החמלה, לא רואים את הרחמנות, לא רואים את העידוד האמיתי, התחשבות. יש ניכור, ניכור מלא שלכם מנשים עובדות, מאנשים שצריכים להתפרנס, שקשה להם. אתם לא מכירים בזה, לא יודעים, לא מרגישים את זה. העשיר לא מרגיש את העני, השבע לא מרגיש את הרעב, זאת התפיסה שיש לכם. אני יודע מה הייתי עושה. אם הייתי אומר רק הצעת חוק, כן, חבר הכנסת אורי מקלב, אנחנו עברנו, סיימנו. אם הייתי מביא הצעת חוק של סטודנטים, את זה הייתם מאשרים, אבל כשזה מגיע לעוד מישהו, גם ללומדי תורה, שם אתם מנוכרים, שם לא אכפת לכם שום דבר, לא מכירים בשום דבר. תודה, חבר הכנסת אורי מקלב. ישיב סגן שר הכלכלה יאיר גולן, בבקשה. עשר דקות, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשותך, אני אתייחס להצעת החוק ולעוד איזה נושא, ובשני הנושאים האלה אני גם אשלב איזה סיפור קצר. לגבי ההצעה של חבר הכנסת מקלב, שאני חייב לומר שהוא מקפיד להעלות פה על הדוכן הצעות רציניות, ששוות התייחסות רצינית, וההצעה הזאת אינה חורגת, ותבוא על הברכה בעניין הזה, אבל אני רוצה כן לומר משהו בנושא הזה של החוק המוצע. חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג 1993, קובע כי עובד שעימו ילד מתחת לגיל 16 זכאי לזקוף עד שמונה ימי מחלה בשל מחלת ילדו על חשבון ימי מחלה צבורים, בתנאי שבן הזוג עובד ולא נעדר מהעבודה בימי המחלה או שבן הזוג עוסק עצמאי ועסק במשלח ידו בימי המחלה. זה חוק סוציאלי מאין כמותו, שנחקק בימי ממשלת רבין, והוא באמת חוק מצוין. חוץ מזה, החוק הקיים קובע שהורה שילדו עם מגבלות כאלה ואחרות שעבד שנה לפחות אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, זכאי לזקוף עד 18 ימים בשנה בשל היעדרות על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירת העובד, לצורך מתן סיוע אישי לאדם עם המוגבלות שמחייב היעדרות. כלומר, יש פה אבחנה נוספת, גם היא סוציאלית מאין כמותה, על מנת לאפשר להורים העובדים את תנאי הטיפול המיטביים בילד החולה או בילד עם המוגבלות. אבל כאן, חבר הכנסת מקלב, אתה מבקש להרחיב את זה גם לתנאים שבהם אחד מבני הזוג לומד. אני רוצה לומר לך שבני הגדול, שהפך אותי לסבא לפני שנה, לומד כסטודנט באוניברסיטת תל אביב, ואשתו עובדת עיריית תל אביב. כשהילדה חולה, או עכשיו, בימי קורונה, כשסוגרים את מוסד החינוך, אז כן, הוא מסתדר, הם מסתדרים כזוג, ואחד, בדרך כלל הוא, מבטל את לימודיו ולומד בבית, לומד בזום, ומוצאים את הדרך הנכונה איך, יש לך את הפנסיה התקציבית של אלוף בצה"ל. תחשוב על העניים.  יודעים איך לעשות את זה, ויש מי שמטפל בילדה. אלוף בצה"ל. פנסיה תקציבית. אלוף בצה"ל. תעזור לו. עלתה פה הצעה רצינית, תנו לי לענות תשובה רצינית. עכשיו, מה אני רוצה להגיד לך בעניין הזה? זה לא שזאת הצעה מופרכת, אבל יש גבול כמה אנחנו יכולים להעמיס על קופת המדינה ומה אנחנו דורשים בעצם מהאזרחים, על בסיס, זה על החשבון שלו, על חשבון ימי המחלה שלו.  עצמאותם, יוזמתם, יכולותיהם, לעשות בכוחות עצמם. אני חושב שהמצב הנוכחי הוא מאוזן, הוא נכון, הוא סביר. אני חושב שהצעת החוק מביאה אותנו למחוזות שבהם המדינה לא צריכה להתערב ולא צריכה לממן. אני חושב שנכון להישאר במצב הקיים. זה על חשבון ימי המחלה שלו. אני יודע, אני יודע הכול. לכל דבר יש עלות. ולכן, אני רוצה לומר לך שאנחנו דוחים את הצעת החוק הזאת ולא נסכים להצביע בעדה. זה הנושא הראשון. הנושא השני, אדוני היושב-ראש, היום הזה לווה בסערת בוקר סביב המפגש בין שר הביטחון לבין אבו מאזן. ואני שואל: מה הרבותא? אני רוצה לספר לכם סיפור. פיקדתי על אוגדת יהודה ושומרון בשנים 2005 2007. היו אלה שנים של טרור בלתי נסבל. בשנת 2006 לבדה עצרנו, או פגענו, ב-130 מחבלים מתאבדים. בכל התקופה הזאת המשכנו לדבר עם הפלסטינים. למה? כי כשזה בא לעניין של חיי אדם ובא לעניין של היכולת להרגיע את השטח, תמיד נכון לדבר. ממה אנחנו נבהלים? אנחנו אומה חזקה, אומה גאה, אומה רצינית. ממה אנחנו חוששים? אם השיח גורם לכך שאתה יכול להביא את הפלסטינים לטפל בעצמם בהפרות סדר, לעצור בעצמם מחבלים, לסייע בתיאום של פעילות כוחותינו בתוך המרחב הפלסטיני בשטחי A, מה רע בזה? שיתוף הפעולה הזה, גם לאלה שרואים בכל הפלסטינים מחבלים נוראים, מה הבעיה איתו? הוא טוב לנו, הוא חיובי לנו, הוא תורם להצלת חיים שלנו, של אזרחי ישראל, לאלה שגרים ביהודה ושומרון, של אלה שעוברים ביהודה ושומרון, הוא מסייע לשמור על חייהם של שוטרי משטרת ישראל ושל חיילי צבא ההגנה לישראל. ולכן אני רוצה לומר באופן ברור וחד-משמעי: אני מברך את שר הביטחון על המפגש שהיה אתמול ואני מעודד אותו להמשיך בשיח מול הפלסטינים, ואנחנו בתוך משרד הכלכלה נתמוך בזה בלב שלם. תודה, חבר הכנסת יאיר גולן. חבר הכנסת מקלב, אתה רוצה? בבקשה, שלוש דקות. אני לא רוצה להיכנס לעניינים המשפחתיים שלך, כי יכול להיות שאתה יכול להסתדר כשיש כלה שעובדת בעיריית תל אביב. אני אומר שהדוגמה האישית שאתה הבאת, של הכלה שעובדת בעיריית תל אביב והבן שלך שהוא סטודנט והם מסתדרים, באמת יכול להיות שיש ציבור שנמצא בעשירון העליון ויכול להסתדר, גם כשיש ילד אחד, אבל מה לעשות שיש נשים שעובדות שיש להן כמה וכמה ילדים, וצריכים להתמודד עם ילדים חולים, עם בידודים או בכלל באופן כללי, פעם זה חולה, ופעם זה קופת חולים, וזה טיפת חלב, והוא צריך ללכת לבדיקות ולמעבדה, ויש מעביד פרטי, זה לא עירית תל אביב. אני אמרתי מראש: במגזר הציבורי כן מחשיבים את זה. אתה יודע למה היא מסתדרת? בגלל שבמגזר הציבורי מקבלים את זה. במגזר הממשלתי נציבות שירות המדינה קיבלה את זה והבינה שגם אם בן הזוג לומד צריך לתת את זה. במגזר הפרטי, היום, בגלל דקדוקי עניות, שיש כל מיני חשבי שכר, התחילו לפרשן. זאת לקונה בחוק, זה לא שזה אמיתי, ככה, זה לא מובנה מראש. זה לקונה. אם שני בני זוג עובדים, מה היה צריך להבין? אם הוא לא עובד, זה כן, אבל אם הוא לומד? זה לא שהוא מתבטל, זה לא בטלן, זה לא אחד שלא עושה שום דבר. מי שיש לו בן זוג שעובד, אומרים: שהשני ישמור. אבל כשיש לו משימות, יש לו יעדים, הבאתי את הדוגמה מאלה שלומדים בכוללים. יש להם מחויבות להיות שמונה שעות. איך אתה יכול להגיד לא? מי בודק אותו? מי מפסיק תמיכה? אם חסר אחד, חסרים שניים, הם יכולים לסגור את כל התמיכה, הוא לא מקבל. ולא יעזור, דרך אגב, חבריי חברי הכנסת: מה שמועיל זה רק אשפוז בבית חולים. אם לומד לומד בכולל והוא היה חולה ומביא פתק מרופא, לא מתחשבים בזה, דורשים מהם להיות. אז איך אתה יכול מצד אחד לדרוש מהם להיות ומצד שני אתה אומר: אני לא אתחשב, אני לא אתן לאישה? זאת לקונה מובנית, היא לא הגיונית, היא לא סבירה. זה גם לא שום דבר על המעבידים. מקלב, לא שומעים. זה גם לא על המעבידים, מדובר פה על חשבון העובדת, על חשבון ימי המחלה או שלה או של בעלה. לא מבקשים מהם משהו עכשיו על חשבון המעביד, ניצול. הרי היא יכולה לקחת את ימי המחלה האלה גם בשביל עצמה. קודם כול, אנשים לא רוצים לשקר. חוץ מזה, יכול להיות שזה מהיום הראשון. יש סוג הטבה מסוימת שהיא מחלת ילד. לכן לבוא ולהגיד שהממשלה חושבת שזה יותר מדי, אין לי. מסיבה אחרת. ההיגיון נלקח מכם. החמלה נלקחה מכם. אתם לא חיים במציאות. אתם לא מרגישים את העניים, אתם לא מרגישים את המשפחות. אתם חיים בעולם אחר, בעולם מנוכר, לפי אורח החיים שלכם, לפי רמת החיים שלכם. אנחנו רואים את זה בהתייחסות, אנחנו רואים את זה בכל התהליכים שלכם, בגזרות, במיסוי. אתם נמצאים במקום אחר. אתם לא מרגישים את החלשים. אתם חייבים גם לאזרחים האלה. הם אזרחים פה, הם אנשים שעובדים קשה. הם אנשים שלא מבקשים שום תמיכה. הם עושים את זה לעצמם, ואתם מכבידים עליהם באופן קשה, באופן שהם לא יכולים לעמוד בזה, ואתם מנוכרים ולא אכפת לכם שום דבר. אתם גם לא מרגישים חובה להסביר את זה. תודה, חבר הכנסת אורי מקלב. התשובה שלכם היא תשובה דלה מאוד, שטחית מאוד ולא אמיתית. תודה, חבר הכנסת אורי מקלב. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון, בן זוג לומד). נא להצביע. ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון, בן זוג לומד), התשפ"א 2021, לא נתקבלה. חבר הכנסת אבי מעוז, בעד? חבר הכנסת, נגד, חבר הכנסת מיקי לוי, נגד, חבר הכנסת אחמד טיבי, בעד. שניים בעד. 45 בעד, 49 נגד. הצעת החוק לא התקבלה. תודה. נגמר פרק החקיקה, רבותיי. אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפרטת משאבי הטבע לחברת כי"ל. הצעה מס' 1356, של חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. עשר דקות, אדוני. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברת כימיקלים לישראל, כי"ל, הייתה חברה ממשלתית גדולה, משגשגת ורווחית מאוד, חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. חברת כימיקלים לישראל, כי"ל, הייתה חברה ממשלתית גדולה, משגשגת ורווחית מאוד עד שנות התשעים, ובהן היא הופרטה במכירת החיסול הגדולה לבעלי הון המקורבים לצלחת. על פי דוח של מרכז אדוה, העוסק בין השאר בהפרטת כי"ל, ניתן ללמוד כי עד 1995 הזרימה החברה לתקציב המדינה רווחים בסדר גודל של כ-120 מיליון ש"ח מדי שנה, רווחים אשר אם היו ממשיכים לזרום לקופת המדינה ובשימוש מושכל, היו יכולים לסייע לתוספות תקציבים לחינוך, בריאות ורווחה. משמעות היותה של כי"ל חברה ממשלתית נבעה מתוקף ההבנה כי משאבי הטבע שייכים לציבור הישראלי, הווי אומר, לכולנו, וכך ממילא גם רווחי החברה. אך מאז אמצע שנות השמונים של המאה שעברה, סביב מה שנקרא "קונסנזוס וושינגטון" הנורא, מוסדות המדינה החלו להיכנס לאמוק של הפרטה. תנו ליד הנעלמה לנצח, פמפמו לכל עבר. ואכן, האמוק של חלוקת משאבי המדינה לכל דכפין החל קורם עור וגידים במהירות שיא. המדינה הפכה אנשים בינוניים לעשירים כקורח, טייקונים, בחלקה את מה שמלכתחילה שייך לכולנו לידי מיעוט מקורבים. זה בלתי אפשרי ככה. חברי הכנסת, גם צוות המנהלים, חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. מנהלי הסיעות, בבקשה. ידה של המדינה עשתה זאת, לא שום יד נעלמה. כך הגיע גם תורה של כי"ל להיות מועברת מהמדינה לידיים פרטיות במחיר נזיד עדשים. הליך ההפרטה של כי"ל החל בפברואר 1992, עם מכירת 20% ממניותיה בשוק ההון בישראל. 9.4% נוספים נמכרו בפברואר 1995 לחברה לישראל, שנשלטה אז על ידי משפחת אייזנברג, ובכמה גרושים מכרה היד הלא-נעלמה-כל-כך של המדינה את כי"ל למשפחת אייזנברג. בסך הכול שילמה החברה לישראל 930 מיליון דולר בעבור נכסי כי"ל, בשעה ששווייה מוערך בכ-2 מיליארד דולר. הינה לכם שוק חופשי בהתגלמותו. לאחר ההעברה הראשונית, החלו אלו אשר המדינה הפכה לטייקונים לשחק במשאבי הטבע כבצעצוע. ב-1999 קנתה קבוצת האחים עופר מידי אייזנברג את השליטה בחברה לישראל במחיר מציאה של 330 מיליון דולר בלבד, וכיאה לעידן של הפרטות, או העידן של עידן, אם אתם רוצים, המרקם החברתי כולו מידרדר, לא סולידריות חברתית כי אם דרוויניזם חברתי הוא המושל בכיפה. העובדים הופכים מנוצלים יותר בידי מי שהמדינה הכתירה כבעלי הון. שכרם הולך ונשחק והניכור כלפי מקום עבודתם אך גובר. הפרטת חברת כי"ל אינה שונה במאום, אלא שאצל משפחת עופר הפך הניצול והלעג לנו, האזרחים, לאומנות של ממש. החברה מעסיקה בישראל מעל 9,000 עובדים, רובם תושבי הנגב, שם נמצאים משאבי הטבע, ברום, מגנזיום, אשלג ומלח מים המלח. בבעלותה של כי"ל כמה חברות-בת: קבוצת ברום, פריקלאס ים המלח, דשנים וחומרים כימיים, כי"ל רותם ומפעלי ים המלח. ב-2004 עלה שמה של כי"ל לכותרות עקב ניצול מחפיר של העובדים בחברותיה ועל רקע מאבקם של עובדי הקבלן במפעלי ים המלח, כי מדוע להעסיק בכבוד בהעסקה ישירה אם אפשר להפריט גם את העובדים ולגרוף עוד אגורה על גבם השחוק? בסרטה של טלי שמש "זהב לבן עבודה שחורה" ניתן לראשונה פתחון פה לאותם עובדים ונחשפנו לשיטה במלוא כיעורה: עובדים אלה הופלו לרעה בכל הנוגע לתנאי העבודה, שכר ותנאים אחרים, ובהם פיצויי פיטורין והסעות למפעל. כאן המקום להדגיש: לא מדובר במקרה בודד או בגחמה של מאן דהו אלא בשיטה כולה, בתפיסת עולם שבה רווח בא לפני רווחה, האדם הוא אמצעי ולא תכלית, כזה הנתפס כצרכן או כיצרן, ללא מאוויים ותשוקות, כלי קיבול שמוצמדת לו תווית של דולר מהלך על שתיים. בסרטם של מארק אצ'בר וג'ניפר אבוט "התאגיד" The Corporation, המבוסס על ספרו של ג'ואל באקאן מאוניברסיטת בריטיש קולומביה, עומדים הבמאים על הפיכת מעמדם המשפטי של התאגידים לישות עצמאית הכוללת זכויות רבות, משל היו בני אדם ממש. ואכן, תוך שימוש בניתוח אישיות של התנהלות תאגידית מצויה, ובהסתמכות על קריטריוני ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטרי, רוברט הייר, פרופסור לפסיכולוגיה פלילית מאוניברסיטת קולומביה, משווה את התאגיד המודרני מכוון הרווח לאדם שאובחן כפסיכופת קליני. וכך קם הדבר ונהיה, והסכם אחר הסכם, חברת כי"ל היטיבה ומיטיבה עד עצם היום הזה לנצל את המשאבים הניתנים לאחזקתה ללא כל אחריות תאגידית, ללא כל אחריות בריאותית כלפי תושבי האזור, ללא אחריות סביבתית ותוך התנערות מכל אחריות שהיא לנזקיה המתמשכים למשאבים המתכלים. היא עושה זאת משום שהיא יודעת שלא יאונה לה כל רע, והזיכיונות מטעם המדינה ימשיכו להינתן לאחר צקצוק או שניים. הלוא ככלות הכול, גם את הרגולציה מציעים לנו להפריט, אותם חסידי שוק. כי"ל אינה מסתפקת רק בניצול משאבים גרידא אלא אף מגדילה לעשות בהתנערות ובהתחמקות מתשלומי מיסים כחוק, מיסים המגיעים לכולנו ואמורים לשרת את האוכלוסייה כולה. ראשי החברה עושים זאת תוך צפצוף על הרגולטור ותחמונים חשבונאיים ואחרים המנוגדים לשכל הישר, לצדק הטבעי ולעיתים אף לחוק הישראלי. כך למשל עשו במפעלי ים המלח כאשר רק לאחרונה הרגולטור, במקרה הזה משרד המשפטים, בחוות דעת חסויה, פטר את החברה מחוב של 65 מיליון שקלים בעבור שימוש במימיו של ים מלח. למעשה, עד 2030 מפעלי ים המלח יהיו זכאים לפטור מתשלום על המים שהם שואבים בגובה של 1.5 מיליארדי שקלים, שאילו היו מגיעים לקופת המדינה ולמשק המים כראוי, היו מובילים בין השאר להוזלה משמעותית של חשבון המים של כולנו. לפי חישוב שביצעה חברת כימיקלים לישראל בעצמה, עליה לשלם מס של 180 מיליון דולרים לשנים 2016 2019 על פעילותה בים המלח. ועדיין, כי"ל דורשת להאריך את הזיכיון לכריית פוספטים באפס תשלום למדינה, בהיותה שיאנית הזיהום הסביבתי בישראל ובאפס אחריות לתיקון נזקיה. משתמשים וזורקים, התנהלות המקדשת את שורת הרווח, ושיישרפו כולם. פסיכופת קליני פר-אקסלנס. דוגמה לנזקים הסביבתיים של כי"ל ניתן לראות במדד ההשפעה הסביבתית של המשרד להגנת הסביבה לשנת 2019, שם מככבים שלושה ממפעליה במדד עשרת המפעלים המזהמים, יחד עם עוד מפעלים בבעלות עידן עופר, בעל השליטה בכי"ל. כך נכתב ב-ynet על מפעל כי"ל רותם, הממוקם במקום השני במדד המפעלים המזהמים: "בשנת 2019 נקבע למפעל ניקוד שלילי על הפרות תפעוליות במפעל ואיחור בהגשת מסמכים ודיווחים. נוסף על כך הניקוד משנת 2018 בשל הפרות של חריגה בפליטה לאוויר, ומשנת 2017 על קריסת קיר בבריכה במפעל שהובילה לשפך מסיבי של חומר חומצי ומסוכן לנחל אשלים. למפעל ניקוד גבוה הנובע מכמות פליטות. כמו כן, המדינה נמצאת בהליך של תביעה ייצוגית נגד החברה בשל אירוע הדליפה לנחל אשלים, בשם הציבור כולו, על הנזק הסביבתי". כן. אך עם כל הכבוד, חבר הכנסת עופר כסיף. תן לי עוד דקה, כי הפריעו לי, אני מבקש. משפט אחד. מי הפריע לך? כולם. מי הפריע לך? אף אחד לא הפריע לך. אלה שהפריעו יצאו להפריע בחוץ. טוב, בסדר, עופר, משפט אחרון. אך עם כל הכבוד לכי"ל, ואין לי כבוד, ההצעה העומדת לפניכם היא הצעה על דמותה של החברה שלנו: חברה סולידרית, אמפתית לחלש, חברה הרואה באדם אדם, או חברה הבזה לאדם ורודפת בצע בלבד. תודה. אני מבקש, בהסכמה עם הממשלה, ואני מודה ליושב-ראש ועדת הכספים ולאחרים, אני מבקש להעביר את זה לדיון בוועדת הכספים. תודה רבה. כן, אחרי שהופכים אותה להצעה רגילה לסדר-היום. אתה רוצה להשיב? בהסכמה? אנחנו מצביעים על העברה לוועדת הכספים. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע, נא לשבת. אנחנו מצביעים על העברה לסדר-היום. כבר אין צורך בוועדת חקירה. נא להצביע. ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה 18 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ונמנעים. ההצעה לסדר-היום בנושא הפרטת משאבי הטבע, לא נקלטה? אז עאידה תומא בעד. 19 חברי כנסת בעד. הצעה לסדר-היום בנושא: תוכנית הענק למחצבות ביהודה ושומרון, של כמה חברי כנסת. מתחילים עם חברת הכנסת גילה גמליאל, אינה נוכחת, חבר הכנסת עמיחי שיקלי, אינו נוכח, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' כן? ההצעה ירדה? אז אנחנו מדלגים. הצעות לסדר-היום בנושא: פגיעה במסדרון האקולוגי בעמק הצבאים, מס' 1352, 1353 ו-1371. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. אדוני היושב-ראש, סעיד אל ראיס.  מה? (אומר בערבית: שלוש דקות.) (אומר בערבית: שלוש דקות,) בסדר. חברות הכנסת, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה לספר לכם על בוז'י, תמר וגילה. אתם אולי מכירים אותם, לא אלה שישבו על הכיסאות האלה כאן, אלא אלה שנקראו על שמם, אלה שחבריהם הם בין היתר פייזר, עצמאותה, ירושלים, תל אביב וזום. כל אלה הם עופרים שנולדו בשנים האחרונות בפארק הצבאים שבירושלים. יש לנו פה מתנדב בפארק הצבאים שבירושלים. מכיר אותם? הצבאים האלה הגיעו לעולם בגלל מאבק ציבורי עיקש, שהצליח להגן על פארק הצבאים בירושלים, מאבק שתוצאתו היא אחת מפנינות הטבע העירוני הנפלאות שיש לנו בארץ, ששומר על המגוון הביולוגי, השטחים הפתוחים, ועל חיות הבר. אבל לא על פארק הזה באתי לספר היום, לא על פארק הצבאים בירושלים, אלא על עמק הצבאים שבמודיעין. הייתי שם בסיור לפני כמה שבועות עם חבריי חברי הכנסת יוראי להב הרצנו וחבר הכנסת פרופ' אלון טל, מקום שהוא לא רק ביתם של עדר ענק של צבאים, בין 70 ל-100 פריטים, כמו גם של אוכלוסיית צבועים ומגוון בעלי חיים נוספים, אלא גם מקום שבו עובר מסדרון אקולוגי ארצי שיכול להשפיע על שמירת הטבע ואוכלוסיית חיות הבר בכל הארץ. מדובר באזור בעל ייחודיות זואולוגית, נופית, אקולוגית וארכיאולוגיה נדירה ביותר, והוא מאוים על ידי כמה תוכניות פיתוח שכל אחת מהן בנפרד יכולה להביא לסופו של מקום מיוחד במינו זה. אני רוצה להגיד לכם, חברי וחברות הכנסת, שהאזור הזה תחום בחומת ההפרדה. חלקו נמצא בשטחים הכבושים וחלקו בתוך מדינת ישראל. לפני כחודש הופקדה תוכנית להקמת תחנת חשמל, תחנת משנה, מודיעין-רעות באזור זה בשטח שבתוך ישראל, אשר לפי התכנון תיפגע באופן משמעותי ובלתי הפיך במסדרון האקולוגי, ותכלול גם כריתת עצים לצורך הקמת התחנה ועמודי החשמל. כמו כן, לאחרונה מקדם משרד התחבורה תוכנית לסלילת כביש חדש, כביש 4431, ממודיעין עילית לכביש 443 דרך עמק הצבאים. גם כאן, חלק מהכביש הזה עובר בשטחים הכבושים. משמעותם של מהלכים אלו היא חורבן העמק, פגיעה אנושה במגוון הביולוגי האדיר ויוצא הדופן המצוי במקום זה וניתוק המסדרון האקולוגי הארצי העובר באזור, מסדרון בעל חשיבות ארצית ראשונה במעלה. בעידן של משבר האקלים, של אוכלוסייה הולכת וגדלה, של תנופת בנייה מסיבית, ואנחנו יודעים שאנחנו מדינה של יותר מתשעה מיליון איש שגדלה ב-2% בשנה, אדוני היושב-ראש, כ-180,000 איש בשנה, רמת גן חדשה כל שנה, עלינו לשמור על כל פיסה של שטח פתוח שנוכל, בפרט אם מדובר בשטח בעל חשיבות נופית חשובה כל כך. כולי תקווה שכמו במקרה של עמק הצבאים הירושלמי, גם התושבים שנאבקים על עמק הצבאים במודיעין יצליחו במאבקם, וכולנו, אנשים ובעלי חיים, נרוויח מכך. תודה. אני בטוח, גברתי השרה, שתוכלי לעזור בנושא זה. תודה. תודה, חבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת אלון טל, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, הסופר אדוארד אלבי פתח את הספר הקלאסי Desert Solitaire במשפט מאוד חשוב, הוא כתב שהוא חי ליד המקום הכי יפה בעולם, וישנם הרבה מקומות כאלה. אני נחשפתי לעמק הצבאים לפני שנתיים כתושב אזור מודיעין, ופשוט נדהמתי. ולכן, כבוד השרה, כשדיברתי עם הצוות של משרד התחבורה והערתי ש-4431 עלול לחסל את אחת הפינות הכי יפות וחשובות בארץ, קיבלתי תשובה מפתיעה: הטענה הייתה שמדובר בנמב"י, איזשהו מאבק של אנשים פריבילגיים מהאזור, ובעצם אין לזה חשיבות. אני רוצה שתשמעי, ואני רוצה להזמין אותך לבוא איתי לסיור. מה תמצאי שם? בשנת 2005, זמן הקמת גדר ההפרדה, נמצאו, להפתעתם של העובדים, ממצאים ארכיאולוגיים מדהימים: מגדל רומי, כפר ביזנטי, וב-2018 גילו בכלל כפר שוקק חיים עד המרד של שנת 90, כפר יהודי שבעצם ששופך אור על אורח החיים שלהם. אבל אנחנו לא מציינים רק את הארכיאולוגיה אלא את האקולוגיה. הארגון הבין-לאומי לשמירת הטבע IUCN הגדיר לפני שנתיים את הצבי הארץ ישראלי כמין על סף הכחדה. זה במשמרת שלנו. אנחנו לא עושים מספיק לשמור על צבי שהוא הסמל של ארץ ישראל. מסתבר שהריכוז הגדול ביותר של צבאים במרכז הארץ נמצא בעמק הצבאים שם, ליד כפר רות, וכביש 4431 הולך פשוט לחסל להם את בית הגידול. אני רוצה לומר שמי שמגיע לשם בעונה כזאת ימצא שם גיאופיטים, ימצא שם את העירית המצויה, את החצב המצוי, רקפות, כלניות בקרוב. זה מקום שאסור לחסל אותו. אוכלוסיית ישראל הולכת להכפיל את עצמה ב-30 השנים הבאות. איפה הילדים ילכו לשחק? איפה הציבור הישראלי שמחפש מפלט מהעיר הסואנת ילך כדי להתאוורר? קצת להתחבר לארץ ישראל היפה. אני מקווה שהם ילכו לעמק הצבאים. לכן, אנחנו חייבים לשקול מחדש את הכביש, או לפחות להבטיח שהכביש הזה יהיה במנהור ויציל את אחת הפינות היפות שעוד נותרו במרכז הארץ. לכן, כבוד השרה, ראינו את האומץ שלך כשאת שקלת את כל השיקולים בעניין הרכבל בירושלים, ואני מבקש שבדרכך מתל אביב לירושלים תקפצי, נדאג לך לחמש דקות סיור, ואז תקבלי את ההחלטה בקשר לכביש. בינתיים, אני מקווה שהכנסת תמשיך להעלות את מודעות הציבור. תודה רבה. אלון טל. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שלוש דקות, אדוני. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אדוני השר, לפני כמה שבועות הגעתי לעמק הצבאים שבאזור מודיעין כדי לראות בעיניים, לראות בעיניים את פנינת הטבע המיוחדת הזאת שעכשיו מאיימים להחריב, לראות בעיניים את אוכלוסיית הצבאים שזהו בית הגידול שלה ושעכשיו עומדת בפני הכחדה, לראות בעיניים את משאב הטבע הירוק והיפה הזה רגע לפני שהולכים להחריבו. ראיתי בעיניים, ואני אומר בצורה הכי ברורה שיש: אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ולתת למשאב הטבע הזה להיעלם כלא היה. בימים האלה, בתוכנית לסלילת כביש חדש, 4431, כביש גדול ורב-מסלולים עומד לקום בין מודיעין עילית לכביש 443 ומאיים להחריב את עמק הצבאים, שהוא אחד הגדולים בארץ. התוכנית כפי שהיא כתובה היום תפגע בצורה משמעותית במגוון הביולוגי האדיר ויוצא הדופן שיש בעמק ותביא לניתוק המסדרון האקולוגי הארצי העובר באזור, שהוא בין המסדרונות האקולוגיים השלמים הבודדים שנותרו בישראל. לא צריך לסלול כבישים? צריך. אוכלוסיית ישראל גדלה באופן משמעותי, ויש לדאוג לתשתיות מתאימות שייתנו מענים מתאימים לצרכים הגדלים של אזרחי ישראל. אבל השאלה, באיזה מחיר. שקלול המחיר עובר וחייב לעבור בסדרה של שאלות: האם נבחנו כל החלופות? האם מיצינו את הדרכים הפחות-הרסניות? האם התוכניות מביאות בחשבון שבעתיד התנועה שלנו תתבסס יותר על תחבורה ציבורית ופחות על מכוניות פרטיות? כי המחיר הזה הוא ברור: הרס משאב טבע יקר ערך ושלילה של היכולת ליהנות ממנו מאיתנו ומהדורות הבאים. קריטי בעיני לאזן בין הצורך לפתח ולבנות ובין הצורך לשמור על ערכי הטבע, בין שמדובר בלבנות כביש חדש ובין שמדובר בלבנות יחידות דיור. אנחנו מוכרחים להביא בחשבון את השיקולים הסביבתיים ולבחון את החלופות האפשריות במטרה לצמצם את הנזק שנגרם לטבע. לשמחתי, גברתי השרה, בניגוד לממשלות הקודמות, אני יודע שאת מחויבת ושמת לנגד עינייך את נושא הסביבה בראש סדר העדיפויות ופועלת במרץ רב למעבר לתחבורה ציבורית על פני הנסיעה הפרטית. מאחר שזו המדיניות שלך וזו גם המדיניות של ממשלת ישראל, אני משוכנע שיימצא פתרון ראוי שיצמצם את הפגיעה במסדרון האקולוגי בעמק הצבאים ויציל את משאב הטבע היקר הזה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אלון טל ומוסי רז, הצורך להגן על עמק הצבאים הוא נכון, הוא צודק, הוא הכרחי כדי להגן על הסביבה, כי אנחנו חווים שינויים דרמטיים במשבר האקלים, ולא לטובה, כדי לשמור על זכויותיהם של הדורות הבאים, כי הטבע שייך להם לא פחות משהו שייך לנו. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. תשיב שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי. אדוני היושב-ראש, חברי המציעים, אני מאוד מאוד מודה לכם על הדברים שאמרתם כאן. ניכר שהדברים בוערים בכם, ובאמת דיברתם מתוך מסירות ומחויבות מאוד מאוד גדולה לנושא הכל-כך חשוב הזה. צריך להגיד, הנזקים האלה שנגרמים בעקבות פיתוח לאזורים פתוחים, לשטחים פתוחים, למקומות שבהם קורים דברים מופלאים של הטבע  הנזקים האלה הם בלתי הפיכים: מינים שנכחדים ולא חוזרים, אחר כך אנחנו מגלות בדיעבד על דברים שנפגעו שלא ידענו עליהם אפילו בזמן אמת, על המשמעות האקולוגית שיש להכחדה של מין או מינים, על המשמעות של איכות האוויר שאנחנו נושמות ונושמים לא רק במקום עצמו אלא בכל מקום אחר. אין שום ספק שהחשיבות של האטה, ממש האטה, של תנופת, לא תנופת הפיתוח, כן צריך פיתוח, אבל הפיתוח על חשבון שטחים פתוחים ואתרי טבע, התנופה הזאת חייבת להיבלם, ואנחנו חייבות וחייבים לחשוב פעמיים. במדינת ישראל נשארו לנו מעט מאוד שטחים פתוחים. הנזק הסביבתי שנגרם כבר מתוך חוסר מודעות או חוסר אכפתיות או תיעדוף לא נכון של דברים, הנזק הסביבתי שכבר נגרם הוא עצום, ואסור לנו בשום אופן להמשיך אותו. כמו שציינתם, אכן אני רואה את הדברים ככה באופן חד-משמעי, ואני אומרת את זה כשרת תחבורה, לא כשרת הגנת הסביבה או משהו שהוא כאילו, אלא אני חושבת ומאמינה באמת שאת כל הפיתוח שאנחנו עושות ועושים היום אנחנו חייבות לעשות מתוך הסתכלות סביבתית, שכן זה פשוט האינטרס שלנו כאן ועכשיו, לא רק לדורות הבאים אלא באמת כאן ועכשיו, לאיכות החיים שלנו ולקיימותה של מדינת ישראל. אם אנחנו נחריב את המקומות הפתוחים שלנו, יהיה מאוד מאוד קשה לחיות כאן ממש בזמן הקרוב. לכן, כמו שאתם יודעות ויודעים, אני ביטלתי את כביש עמק האלה, לכן אני מאיצה באופן ניכר את חשמול התחבורה הציבורית וחשמול הרכבת, לכן העברתי יחד עם חברתי השרה להגנת הסביבה ושרת האנרגיה את החלטת הממשלה לתחבורה נקייה, שלראשונה שמה מדדים מאוד משמעותיים לעבור לתחבורה נקייה, ובאמת, המעבר המסיבי לתחבורה ציבורית. וגם צריך להגיד, המאבק שלי ושל מפלגת העבודה למען החקלאות בימים אלה הוא בין השאר מפני שגם העיבוד החקלאי של שטחים במדינת ישראל הוא חלק מהשמירה על הקשר שלנו עם האדמה ועל השטחים הפתוחים שלנו. לגבי הכביש הנדון, 4311 המתוכנן, אז קודם כול עוד אין לו תכנון סטטוטורי. זה בשלב התחלתי במוסדות התכנון. למרות זאת, למרות שהוא עדיין בעצם פורמלית לא הגיע לפתחי, הנחיתי ואני מנחה את כל גופי התכנון במשרד לחשוב ולהשקיע מאמץ גדול במציאת אלטרנטיבות שישרתו את מי שבכל זאת זקוקים וזקוקות לפתרונות. אנחנו מדברות גם על מודיעין וגם על מודיעין עילית, שבאמת מוצאים ומוצאות את עצמם כבר באיזה סד, ואנחנו צריכות וצריכים למצוא להם פתרון תחבורתי. נכון שהמאסה של הפתרון הזה, לשיטתי, צריכה להיות במעבר לתחבורה ציבורית, ובכל זאת גם התחבורה הציבורית, במודיעין עילית גם ככה משתמשים בתחבורה ציבורית. אבל לא במודיעין, ולכן מעבר להשקעה האדירה במעבר לתחבורה ציבורית, צריך יהיה למצוא פתרון. אני לא רוצה להתעלם מהצרכים התחבורתיים שהביאו למחשבה על הכביש הזה מלכתחילה, ולכן כאמור אני הנחיתי ומנחה את כל הגורמים במשרד שלי לחפש פתרונות אלטרנטיביים. זה מורכב מאוד, הסיפור שם. אני לא איכנס כאן לבעייתיות בצומת שילת, למה קשה לעשות שם מחלף, לא בטוח שבכלל יהיה אפשרי, אבל אנחנו נחפש כל דרך כדי למצוא פתרונות למה שדורש פתרון ולשמור על המקום היקר הזה בלי באמת להזיק לו. אז אנחנו עוד נדבר בהמשך. תודה רבה. תודה לשרה מרב מיכאלי. אתם מציעים להעביר את זה ל-? לוועדת הפנים. לוועדת הפנים ואיכות הסביבה? השרה מסכימה. אז אנחנו מצביעים על ההעברה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של ההצעה לסדר-היום בנושא: הפגיעה במסדרון האקולוגי בעמק הצבאים. נא להצביע. הפיתוח של הכביש זה הפיתוח הכלכלי של האזור. איזה שינוי. נא להצביע, חברים. ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. שמונה חברי כנסת בעד ההצעה לסדר-היום בנושא פגיעה במסדרון האקולוגי בעמק הצבאים, והיא עוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה. נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: התנהלות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות, מרב"ד, שמספרן 1357, 1365, 1366, 1367 ו-1373, של חבר הכנסת אורי מקלב וחברי כנסת נוספים. בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מי השר שעונה? אני, אתה עונה בשם שר הבריאות? במקום שר הבריאות. אנחנו מבקשים להעלות הצעה דחופה לסדר-היום על התנהלות המרב"ד. מרב"ד זה ראשי תיבות של מכון רפואי מוסמך לבדוק בדיקות בריאותיות וכשירות לנהיגה, שנקרא המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. זה נמצא תחת האחריות של משרד הבריאות, אבל הוא נותן את השירותים עבור משרד התחבורה לכמה סקטורים שמבקשים רישיון נהיגה. התהליך לקבלת רישיון נהיגה, תחילת לימוד הנהיגה או חידוש רישיון נהיגה, צריך לעבור דרך המכון. המכון מטפל בטח במעל ל-50,000 פונים, זה היה כבר לפני כמה שנים, ומתוכם יש 30,000 או 20,000, 25,000 נהגים שאמורים להיות נהגים ציבוריים, נהגי טנדרים, נהגי אוטובוסים, משאיות. מי שרוצה ללמוד נהיגה על אוטובוס, על משאית, צריך לעבור ולקבל כשירות מהמרב"ד. מי עוד? נהגים שיש להם מוגבלות גופנית שמאפשרת או שלא מאפשרת, נהגים מקצועיים מעל גיל 70 וחולים, אנשים עם מגבלה פיזית, צריכים לעבור דרך המרב"ד, כך שיש עשרות אלפים שכל שנה צריכים להגיע למרב"ד. חבריי חברי כנסת, אני רוצה להגיד לכם שאני לא מכיר שירות ממשלתי לקוי כמו המרב"ד. פשוט מתעללים באנשים. תורים ארוכים לאין-ערוך, חודשים לתור, חודשים לתשובה, תשובות מקבלים לא במייל, בדואר, וזה עוד יותר מסרבל את הדברים, אין עם מי לדבר ואין מי שיענה, אם אתה רוצה לברר, שעות וימים רבים שצריך לחכות כדי לקבל את התשובה. הסבל של אותם אנשים הוא סבל רב. אדוני השר, יש לנו מחסור בנהגי אוטובוסים, נהגים ציבוריים. מחסור. תדבר עם כל חברת תחבורה ציבורית, היא תגיד לך: תביא לי 1,000 נהגים, 2,000 נהגים. חלק מהסיבה שאין להן זה תהליך לימוד הנהיגה. כשאדם צריך לחכות לדבר שהוא רוצה, הוא צריך ללמוד שנה את הנהיגה, וזה בסדר, סביר, אולי אפילו פחות משנה. אבל לחכות שנה רק לאישורים? גם העלות מאוד יקרה. 1,000 שקל לפגישה עם המרב"ד זה הרבה כסף. זה הרבה כסף. זה לא רק הרבה כסף, אלא גם כדי להתייעל, הם לקחו חברה חיצונית שנותנת להם חלק מהשירותים, אבל החברה החיצונית הפרטית הזאת כנראה מוגבלת בדברים שהיא יכולה לתת להם שירות. אז מגיע אליהם לקוח או אזרח, מתברר להם שהם לא יכולים לאשר אותו וזה קצת יותר מסובך, אז שולחים אותו חזרה למרב"ד, ואז הוא נדרש לשלם עוד פעם 1,000 שקל. אם הוא מתווכח ולא נענה ועומד על הזכויות שלו, זה תהליך ארוך אם הוא כן מקבל או לא מקבל. אנחנו כבר דנו בכנסת, אני לא יודע אם גם בתקופה שלך כחבר כנסת, ועדות שונות דנו בזה. היו הבטחות שהעניין הזה ישתנה. אמרו: קורונה, הקורונה לא נותנת לשנות, אין תקציב. אנחנו כבר חצי שנה, התירוץ הזה של קורונה כבר לא יכול לשמש אותנו. יגיד לך היושב-ראש שהינה הוא אחרי הקורונה ויש תקציב והוא מקבל כספים רבים. בכל אופן, אדוני השר, משפט סיום. לא, אתה ניחשת שזה שלוש דקות, לא הפעלת שעון, אני ראיתי. מד הזמן שלך לא אובייקטיבי בעניין הזה. כשאני לא רואה שגם אחריי יש מישהו בתור, אולי אחריי עוד מישהו יספיק לבוא, אז מבחינת קיצור סדר-היום, זה בסדר. אדוני השר, יש עוד בעיה אחת חמורה. אדוני השר, כשיש קושי כזה, מה זה גורם לאנשים? להימנע ולהסתיר את החולי. כשאדם יודע שיש לו משהו רפואי, הוא יכול לא לדווח על זה. אם זה הולך בסדר הרגיל, הוא יעשה את זה, אבל אנחנו גם גורמים לאנשים לחטוא ולהטות ובעצם לעשות שקר בנפשם. אני אומר את זה במאמר מוסגר. יותר מזה, בסך הכול יש שני מקומות בארץ, בתל אביב ובחיפה, שנותנים את השירות הזה, וכמה זמן הם פתוחים? שעות מעטות בשבוע. אני לא אגזים, יכול להיות שאפילו שעה, שעות מעטות לשירותים שצריכים לתת לכל כך הרבה אנשים אחרי תאונות דרכים, אנשים שנהיו מוגבלים, אנשים שחוששים לכשירות שלהם. אבל בעיקר, הרוב זה אנשים שהם נהגים ציבוריים. יש מחסום, אין מה לעשות. אם אתה תשאל במגזר שלך יגידו כמה עוול. אני גם קיבלתי פניות מהמגזר הערבי, שם הרבה הרבה לומדים להיות נהגי משאיות ומחכים לזה, ואדם צריך לחכות שנה רק לקבל אם הוא יכול ללמוד או לא יכול ללמוד. מה הוא יעשה בינתיים? הוא גם לא יודע מה, אם הוא לא כשיר אז הוא לא יודע מה לעשות, ואז הוא מתייאש והוא לוקח דברים אחרים. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת יואב בן צור, אינו נוכח, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חבר הכנסת אבי מעוז, אינו נוכח, חבר הכנסת פטין מולא, אינו נוכח. ישיב, בשם שר הבריאות, השר יואל רזבוזוב, שר התיירות. אתה משתפר מפעם לפעם. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להקריא בפניכם את תשובת שר הבריאות כפי שהיא נמסרה לידי. המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, המרב"ד, מוסמך לערוך בדיקות רפואיות עבור רשות הרישוי מכוח תקנות התעבורה ולתת המלצה בדבר כשירותם הרפואית לנהיגה של אזרחים המופנים אליו לבדיקות. כפועל יוצא מכך, מטרתו העיקרית של המרב"ד היא לצמצם את היקפי תאונות דרכים הנובעות מאי-כשירות רפואית ואישיותית של אזרח, העלולות לגרום להיפגעות ואף למוות הן של הנהגים עצמם והן של משתמשי הדרך השונים. ככלל, לא נדרשת בדיקה במרב"ד אלא אם כן ישנה בעיה רפואית מוצהרת, למעט מקרים של בקשה לרכב ציבורי וכבד, כפי שציין כאן חבר כנסת מקלב. כאשר אזרחים מבקשים להוציא רישיון לאוטובוס, מונית, משאית וכו' כמנוי בחוק, הם נדרשים להגיע לבדיקות כשירות נהיגה רפואית ואישיותית לפני הוצאת הרישיון, בשל הסיכון האפשרי שלהם על הכביש בשל מאפייני הרכב והיקף הנהיגה ומאפייני הדרך. במציאות הנוכחית ולנוכח העומס הקיים, לא ניתן לתעדף מבקשי רישיון לנהיגה ציבורית על פני חולים, נכים וקשישים המדווחים למרב"ד. יש לזכור כי אדם המבקש רישיון מהווה סכנה עתידית ולא עכשווית, כלומר מהווה סכנה פוטנציאלית, לעומת האזרח שנוהג כרגע על הכביש ועלול לסכן את חייהם של האחרים וגם שלו. הדבר דורש התייחסות מהירה הרבה יותר לנוכח המסוכנות שלו לתאונה אפשרית. יש מקרים שבהם המרב"ד, לנוכח הסיכון הרב, כאמור, נדרש להתלות רפואית את הרישיון עד גמר הבדיקות. במשרד הבריאות מודעים למצב הקיים של זמני מענה ארוכים, והנהלת המשרד פועלת במסגרת הכלים והאמצעים הקיימים לרשותה כלהלן: הותאמה מערכת מחשוב חדשה משותפת למשרדי הבריאות והרישוי, הכוללת מעל 30 סניפים ברחבי הארץ, לרבות יועצים וספקים. הרופאים ממלאים פרוטוקול ממוחשב וחותמים על ההליך כולו בטרנספורמציה לעבודה ללא נייר. בתחום השירות, הועלה אתר אינטרנט חדש, עודכנו מסמכים, הועלו מכתבים, כך שהאזרח יכול להוריד אותם בקלות. מכשירי הפקס עברו למיילים, נפתחה תיבת פניות למרב"ד ופותח לינק למילוי טפסים והצהרות בריאות לקיצור הליך הטיפול. במטרה לקצר את זמני המענה הוכשרו שלושה ספקים בשנתיים האחרונות לביצוע בדיקות: פמי פרימיום, שהוא ספק של משרד התחבורה, המיועד לביצוע בדיקות כשירות רפואיות לנהיגה למבקשי רישיון לרכב ציבורי וכבד, ושני מכונים, קינן שפי, הפועל בתל אביב, ומדיטון, הפועל בבאר שבע. בתוכנית העבודה השנתית הוגשו תוכנית עבודה מפורטת, כולל התייחסות לתקינה, הרחבת מיקור חוץ כשירות רפואית לנהיגה, תקציב ופיתוח תשתיות הכשרה, בקרה ומחשוב, בדגש על פיתוח אזור אישי, אוטומציה ולוגיקה במערכת לקיצור תורים. המטרה העומדת בפני משרד הבריאות היא לתת מענה מקצועי וראוי שיבטיח את בטיחותו וחייו של כלל הציבור הנדרש לשירותי תחבורה, אם בעצמו, אם באמצעות תחבורה ציבורית, ובו בזמן לשפר את השירות לכל הנדרשים לקבלת שירותי מרב"ד. האם אתה, חבר הכנסת מקלב, אתה זה שהצעת, מסתפק בתשובה או רוצה להעביר את הנושא הזה לדיון בוועדה? למעקב. איזו ועדה? כלכלה. ועדת כלכלה? אז אני מבקש שנצביע על להעביר את זה לוועדת כלכלה. זה נושא מאוד חשוב. אני, אגב, נחשפתי, אני רואה את התשובות של משרד הבריאות, אבל תמיד טוב לקבל נתונים מהשטח, יכול להיות שזה לא תואם. עשרות, עשרות פניות של אנשים, כן. חשוב להזהיר, חשוב שיהיה דיון על זה. תודה רבה. תודה, השר. אנחנו נצביע על העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה. נא להצביע. ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. ארבעה חברי כנסת בעד. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא: התנהלות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבטיחות (מרב"ד), עוברת לדיון בוועדת הכלכלה. הצעה לסדר-היום בנושא: בחינת השפעת חוק המצלמות במעונות היום, מס' 1317, של חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש מיקי לוי כן, אדוני, בבקשה. אדוני היושב-ראש, אני עכשיו באתי מוועדת כספים בריצה. זה באמת לא בסדר, היו מחכים לך. לא, מלחיצים אותי שמגיע השר, מסכם. אני בוועדת כספים, מצביע, ואז אני צריך לרוץ לפה. ההוראה ליושב-ראש ועדת כספים, לא, הוא הפסיק, אבל זה לא תקין שאני יושב בוועדת כספים, אופיר, למה הביאו אותנו? רבע שעה, שתי הצבעות, מיקי, שתי הצבעות היינו. שידעו כמה שעות בשביל רבע שעה שעכשיו היינו. מה יצא מזה? העובדים פה. יש הוראה חד-משמעית להפסיק את זה ברגע שאתם צריכים, מי עונה לך? מי עונה לי? היושב-ראש אמר כמו שהוא אמר. זה קרה בדיוק כמו שהוא אמר. מה שהוא אמר, זה קרה. למה שלוש דקות? התכוננתי ליותר. לא הרבה יותר. בבקשה. רגע, אבל אנחנו מחכים לו או שאני מתחיל? אתה יכול להתחיל. לחכות, מיקי? אני פה. אה, הינה. טוב, תיתן לי רק דקה, בסדר? תודה. ראשית אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת מר מיקי לוי, שאישר את העלאת הנושא החשוב הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות נכנס לתוקף באופן מלא בספטמבר 2020. החוק קובע שבכל מעון יום פרטי שנמצאים בו מעל שבעה פעוטות יותקנו מצלמות לשם הגנה על הפעוטות. מטרת הצעת החוק היא מבורכת וחשובה, הפיקוח והבטיחות על הקטנטנים שלנו. במשך כשנתיים וחצי אני עוסק בנושא של ההתעללות בפעוטות, מאז ההתפוצצות של פרשת כרמל מעודה. אני מקדם את הצעת החוק שלי להחמרת ענישה למתעללות, שיקבע כי כל מי שתתקוף או תתעלל בפעוט תשב בכלא. זאת, לנוכח העונשים המגוחכים והביזיוניים שניתנים היום בבתי המשפט. בנוסף, אני מקיים דיונים בוועדות הכנסת על נושאים נוספים בתחום התנהלות המשטרה והפרקליטות, הפיקוח הכולל, מעטפת שיקומית ועוד. בכל יום שעובר אני מקבל פניות מהורים, מקרים חדשים של אלימות וכאב מגיעים אליי. לפחות פעמיים בשבוע אני מקבל תמונה או סרטון שבאמת קורעים את הלב על איך שפוגעים בילדים שלנו. כל שבוע משפחה חדשה מצטרפת למעגל הכואב הזה של נפגעי עבירה. כל שבוע אני רואה איך התופעה הזו הולכת ומתרחבת, פשוט מכת מדינה. לצערי, חוק המצלמות כיום אינו ממלא נאמנה את מטרתו. יש בו חורים רבים וליקויים. הטלת האחריות לצפייה במצלמות בחוק היא על המשטרה. כבר בדיונים של החוק המשטרה התריעה כי אין ברשותה כוח אדם מספיק לטיפול בנושא, ואכן, אנחנו רואים את זה בשטח. לפני חודש הגיע אליי מקרה של גן בראש העין, תלונה שנסגרה 24 שעות אחרי הגשתה, בלי שצפו בכלל במצלמות. רק אחרי שהצילומים התפרסמו גילו שם אלימות מזעזעת, והחקירה נפתחה מחדש. מקרה נוסף שהגיע אליי הוא על גן בכפר יונה. המשטרה עדיין לא צפתה בצילומים. היא אומרת להורים שאין לה כוח אדם מספיק. לצערי, אלו לא דברים נקודתיים בלבד. אני נחשף פעם אחר פעם להשלכות של זה שהמשטרה פשוט לא צופה במצלמות: חקירות שמתעכבות, מתעללות שממשיכות לעבוד בגנים, תיקים שנסגרים, נשות צוות בגן שמשחיתות ומשבשות ראיות. זה פוגע בילדים של כולנו. בנוסף, בחוק ישנה אפשרות למפקחים של משרד העבודה והרווחה דאז, כיום משרד הכלכלה, ובעתיד משרד החינוך, בתקווה, לצפות במצלמות, אך יש תנאי: חובת הגשת תלונה במשטרה כדי שהמפקחים יצפו בהן. זה מבטל את שגרת הפיקוח, לא מאפשר למפקחים לצפות באופן שוטף כדי לזהות אלימות אם ההורים לא יכולים לזהות. אין פה פיקוח אמיתי אלא רק בדיעבד, אין אכיפה, אין השגחה, המצלמות לא נבדקות בשוטף. בנוסף, יש איסור על הצבת מצלמות און-ליין לגננות שמעוניינות בכך, וחסימת האפשרות הזו להורים שגם הם מעוניינים לשלוח את ילדיהם לגן כזה. הדבר החמור ביותר הוא שאין באמת אכיפה של התקנת המצלמות. מספר המפקחים זעום, אף אחד לא יודע באיזה גן יש מצלמות או אין מצלמות כי אף אחד לא בודק. התחום הזה מופקר. אני פועל יחד עם עמותה של מלאכים שנקראת מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך. הם מוצפים בפניות על גנים שלא שמים בהם מצלמות, שאין יכולת אמיתית לפקח. תבינו, הדבר הזה גורם ישר לסגירת תיקים. מתוך 248 תיקים שנפתחו בארבע השנים האחרונות, כ-70% מהתיקים נסגרו בגלל חוסר ראיות. זה מטורף. יש פה יותר אלימות ממה שאתם חושבים. זה נמצא לידכם, בעיר שלכם, בשכונה שלכם, זה לא משהו שרואים רק בכותרות או במהדורות, זו תופעה שקורית לנו מאחורי הבית, ואנחנו חייבים לעקור אותה מהשורש. זו החובה שלנו להגן על הילדים האלה ולמנוע את המקרים הבאים באמצעות הרתעה ואכיפה. אני מבקש מכם להצביע בעד העברת ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדה זכויות הילד, אשר לה הסמכויות לדון ולשנות את חוק המצלמות במידת הצורך. שם גם חוקקנו את חוק המצלמות. תודה רבה, ותודה, אדוני היושב-ראש, על שאפשרת לי מעבר לזמן. תודה. כן. תודה רבה לך, חבר הכנסת אופיר כץ. ישיב סגן שרת הכלכלה יאיר גולן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כידוע, חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום מטיל חובה על כל מסגרת שבה שוהים שבעה פעוטות ומעלה, בהתאם לסטנדרט הקבוע בחוק. יישום החוק, שהחל אך לפני כשנה, מהווה צעד נוסף שהוביל משרד הכלכלה, למעשה, היום משרד הכלכלה והעבודה, לשיפור איכות הטיפול בגיל הרך בישראל. לצד זאת, אושרו תקנות חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תנאים לפעילות של מעון יום לפעוטות) התשפ"א 2021. מהלכים אלה נותנים ביטוי לחשיבות שרואה המשרד בהבטחת שלומם, בטיחותם והתפתחותם התקינה של תינוקות ופעוטות בישראל. נכון להיום, השפעות החוק כבר ניכרות בשטח, ואלפי מצלמות כבר הותקנו הן במעונות סמל, כמובן, אלה שמפוקחים ישירות על ידי המשרד, והן במעונות פרטיים. זאת, וחשוב לציין זאת, לצד פטורים שניתנו בהתאם לסעיפי החוק, בשל התנגדות הורים או מקום מגורים, וגם מקרים כאלה חווינו. בהתאם לחוק, וכפי שציינת בפנייתך, חבר הכנסת כץ, מי שרשאי לחזות בתוצרי המצלמות הם משטרת ישראל, רשויות התביעה וגורמי הפיקוח במשרד. לצד זאת רשאית משטרת ישראל לאפשר להורה של פעוט לצפות בצילומים ככל שאין בכך להביא לידי שיבוש הליכי חקירה ומשפט. בהתאמה, לאחר שמתקבל דיווח חריג ממעון, גורמי המקצוע באגף בוחנים, בהתאם לנסיבות, את הצפייה במצלמות ומקבלים החלטות בהתאם. זה לא קורה. לאור האמור, ולאור שיתוף הפעולה ההדוק הקיים בין משטרת ישראל למשרדנו בהיבט זה, אכן קיימת העדפה שפניות המעלות חשד להתעללות ייבדקו בשיתוף משטרת ישראל על מנת לייעל ולזרז את תהליכי הבדיקה בהמשך. אדוני סגן השר, אדוני סגן השר, אני חייב לעצור אותך בקטע הזה. זה ממש לא נכון. יש לי המון המון מקרים שמגשים תלונה, והם לא בודקים את המצלמות. הם סוגרים את התיק אחרי 24 שעות. אי-אפשר לבדוק שום מצלמה ב-24 שעות. מה שרשמו לך פה, אני אומר לך מהשטח, לא קורה, ועשיתי על זה הרבה דיונים. חבר הכנסת כץ, אתה יודע, אני לא מפקפק בזווית, במה שאתה אומר. אני מההורים, מההורים. אני חושב, תראה, אני בעיקר מתייחס למציאות כפי שהיא מוכרת במשרד. לא. אני, לכם שהמשטרה, שהוא לא נכון. בסדר. אני אומר, אני יכול להתייחס למה שמוכר אצלנו, במשרדנו.  יכול להיות שיש באמת חריגות. אני אשמח ללבן את זה בהמשך. אבקש להדגיש כי טיפול בפניות המעלות חשד להתעללות בפעוטות מצוי בראש סדר העדיפויות של המשרד, וכי אין בהעברת סמכות הבדיקה למשטרה כדי לאיין את סמכויות המשרד בנושא, שיופעלו בשים לב ובהתחשב בבדיקה המתבצעת על ידי המשטרה. כידוע, בימים הקרובים צפויה לעבור האחריות לאגף מעונות היום למשרד החינוך. אני יודע שהנושא הזה עדיין נדון, כן, לא, כן, לא. אני מתייחס לזה כרגע בהתאם להחלטה הקודמת של הממשלה, ההחלטה שהתקבלה ב-19 ביולי שנת 2021, החלטת ממשלה 133. האגף ישמח כמובן לקחת חלק בדיון המעקב שיעסוק בנושא, בנושא יישום החוק, ולדיון זה יש לזמן כמובן את משרד החינוך. בימים אלו נוקט המשרד מאמצים רבים לקידום מעבר תחום הגיל הרך למשרד החינוך, מהלך שיש בו הובלה לשינוי מהותי בתפיסת החינוך לגיל הרך ולטיפול בפעוטות בישראל. חבר הכנסת כץ, כל שאני יכול להוסיף במעמד זה הוא שאני אשמח לקבל תלונות שמעידות על כך שמה שאמרתי עכשיו הוא לא מדויק. נדון בזה בכובד ראש, ואם צריך לקבל החלטות אחרות, אז נקבל החלטות אחרות. אני אעביר לכם. יש לי הרבה לשנות. אין שום בעיה. אין שום בעיה. אני, אתה יודע, אני חושב שתינוקות ישראל יקרים לכולנו. אף אחד לא מזלזל בנושא הזה. אם הנתונים שמצויים בידי המשרד אינם מדויקים, אני אשמח ללמוד על טעותי ולטפל בעניין הזה. לא. החלק של המשטרה. אני מברך על הדיון בכנסת. כן. חבר הכנסת אופיר כץ, רוצה להעביר את זה לוועדה? לזכויות הילד, שם חוקק החוק. לזכויות הילד? כן. בסדר גמור. אני חושב שזה דבר הגיוני ונכון. שם חוקק החוק. נכון להמשיך, מכוון שהנושא, בעקבות הצעה של חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת כץ, כיוון שהנושא הזה הוא נושא שבאמת בנפשנו, וילדי ישראל יקרים לכולנו, ואני חושב שבנושא הזה, אפשר לומר, אין פה הבדלי דת, גזע ומין במשכן המכובד הזה, וגם לא בקרב אזרחי ישראל, אז אני חושב שנכון להמשיך לדון בנושא הזה, להעביר אותו לוועדה ככל שתמצא לנכון ולהמשיך ולברר את הנושא לאשורו. וכאמור, אני מבין שכרגע הנושא נמצא עדיין באיזשהו חוסר יציבות, נושא המעבר למשרד החינוך. אני אשמח לעדכן בימים הקרובים בנושא הזה. תודה רבה. תודה, סגן השר יאיר גולן. אנחנו עוברים להצבעה על העברת ההצעה לסדר-היום: בחינת השפעת חוק המצלמות במעונות היום, לוועדת, הוועדה לזכויות הילד.  זכויות הילד. בבקשה. נא להצביע. ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. ארבעה חברי כנסת בעד. ההצעה לסדר-היום עוברת לוועדה לזכויות הילד. אנחנו נכנסים לישורת האחרונה של סדר-היום. הישורת האחרונה. מה עכשיו? הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון מס' 6), התשפ"ב 2021, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. הצעת חוק ישראל היום של הקואליציה. זכות אבותיך בבית הזה. בטרם אתחיל עם החוק, אדוני היושב-ראש, לתת כסף לערוץ 12, לערוץ 13, סתם, זו הצעת החוק. זו הצעת החוק. לא, לא נכון. לא נכון. טוב, אתה ראשון הדוברים, חבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת פינדרוס, אתה תהיה כבית הלל, שהקדימו דברי חבריהם לדבריהם. אופיר כץ, אני רוצה לשבח אותך, גם על השעה שאתה נמצא פה ומטפל בנושא כנגד אולם ריק בלילה, מטפל בביטחונם של התינוקות ועתידם, ולשבח אותך גם שידעת לייצר שפה משותפת עם היושב-ראש. גם כשיש אופוזיציה וקואליציה, אפשר לעשות עבודה, עבודת תוכן אמיתית למען האזרחים, ואתה עושה את העבודה הזאת. אתה עושה את העבודה הזאת. אני רוצה לשבח אותך. בחדר אצלי, חבר הכנסת גפני, יושבים עכשיו שר החקלאות, המנכ"לית והארגונים של מגדלי העופות. אנחנו כבר יומיים בתהליך של הסכמות. אנחנו הבאנו כבר 70% מההסכמות לוועדת כלכלה והצבענו על הסעיפים המוסכמים בתקנת ההטלה. אני רוצה לקרוא גם לשר החקלאות ושר האוצר, גם למגדלים וגם לארגונים: שתהא השעה הזאת שעת רצון. קבעתי להם מחר מועד מיוחד בוועדה, יום חמישי. אני פה מיום ראשון, דיוני ועדות. מחר הבן שלי ברגילה, בגולני. רציתי להיות איתו. אמרתי לו: אני הולך לחקלאים. הוא אומר לי: אבא, תעשה מה שצריך.  כן, הוא אמר: אבא, תעשה מה שצריך. אם יש שליחות לחקלאות, אתה יכול. למה אני מספר את זה? שנעלה ברכה בידינו, שנשב הלילה בכבוד, שכל צד יתגמש, יהיה יצירתי, ירגיש את הכאב של האחר, את החששות, את הדאגות. כולם רוצים לולים בעתיד, לולים של מרחבים, לולים ללא כלובים, לולים שמקטינים את הסכנה לשפעת ומחלות, מורחקים מתוך מרכזי היישוב. כולנו רוצים את זה. כולם רוצים שתהיה פרנסה. יפה. אנחנו לא רוצים לפגוע בעולים מצפון אפריקה שיישבו את גבול הלבנון, לא רוצים לפגוע בדור המייסדים והחלוצים ששלחנו אותם בשנות החמישים והשישים לאדמת טרשים שקשה לגדל בה ירקות ואמרנו להם: בואו נגדל ביצים וניתן לכם גב. אני ראיתי עשרות חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שמתגייסים למאבק גם למען החקלאים. אבל עכשיו אנחנו צריכים להיות כולנו דוחפים של ההסכמות, שנביא את ההסכמות על תקנת ההטלה. זה רק בסיס להגדרה של תוכנית אסטרטגית משותפת, איך הענף הזה משתנה ומאמץ את הטכנולוגיות ואת התשתיות ואת הרגולציה ואת הנורמות הכי טובות שיש בעולם, שזה טובת האזרחים והחקלאים וזה טובת המדינה. אם נעשה את זה הלילה ונביא את ההסכמות, נוכל לנוע גם אל הצומח ולגבש הסכמות, ובא לציון גואל, והסרנו נושא שקצת יוצר מורכבות ומתיחות גם בתוך הבית הזה. אז זאת התפילה שלי והברכה שלי לצדדים שיושבים על המדוכה. המזל של החקלאים, באמת אני אומר, זה שאתה יושב על הכיסא הזה. אם היה מישהו אחר, אני חושב שהם לא היו מקבלים גם 5% ממה שהם קיבלו עכשיו. הגיעו ל-70%. באמת, המזל שלהם שאתה יושב-ראש ועדת הכלכלה. תודה רבה, חבר הכנסת אופיר כץ. אני מצטרף לדברים שלו. אני לא רוצה להגיד, אבל אני מצטרף לדברים שלו. תודה רבה, חברי ינון אזולאי. גם אני מצטרפת. תודה רבה, חברתי יעל רון. תודה לכולם. אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בהצעת החוק מוצע להאריך בשנה את תוקפה של הוראת המעבר שנקבעה בחוק ההסדרים לשנים 2017 ו-2018 במסגרת תיקון חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות התשע"ו 2012. בתמצית, התיקון לחוק הפצת שידורים קבע כי ספקי תוכן שהם פלטפורמות להפצת שידורים באינטרנט דוגמת סלקום טי.וי. או פרטנר טי.וי, יוכלו לקבל ללא תשלום את שידוריהם של ערוצי טלוויזיה מסוימים המופצים במערך עידן פלוס, אנחנו פה לא משנים את המחיר לצרכן אלא את התחשבנות בין חברות, שאנו מעוניינים לשדר, למעט תשלום בשל זכויות יוצרים ומשדרים. הסדר זה מותנה ברישומם של ספקי התוכן במרשם, כפי שציינתי. במסגרת תיקון זה נקבעה הוראת מעבר, והיא אמורה לפקוע ב-1 בינואר 2022, ואנחנו בדדליין לסיים אותה בדצמבר, אשר קבעה כי בתקופת המעבר חלק מהגופים המשדרים במערך עידן פלוס, שהם ערוצי טלוויזיה רשת, קשת ותאגיד השידור הציבורי, רשאים לגבות תשלום מספקי תוכן באינטרנט המעבירים את שידוריהם נוסף על התשלום שמשולם לבעלי זכויות היוצרים והמשדרים, וזאת בהתאם להסכמים שנחתמו לפני כניסתו לתוקף של התיקון. הערה אחת כללית: באמת יש בעיה של האמרת מחירים, של הגדלת העלויות של ערוצי ספורט. הנושא הזה, אנחנו נדון בו בוועדה ונעמיק בו. פה מדובר בהתחשבנות בין חברות ולא במחיר לצרכן. לצד הארכת הוראת המעבר, ועדת הכלכלה מצפה לקידום ההסדרה הרוחבית בנושא השידורים על ידי משרד התקשורת, ובכלל זה לגיבוש הסדר קבוע לעניין הפצת שידורים באינטרנט. חברות וחברי הכנסת, להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את כל ההסתייגויות ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אני חושב ששר יהיה. הינה, שם. רשום אצלי פה 20 דקות, אדוני. תודה רבה. אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, האמת שלא כל כך הבנתי. תמיד אני מבין את מה שאתה אומר, הפעם לא כל כך הבנתי. למה אתה מבקש להאריך את זה בעוד שנה? מישהו ירוויח מזה? לא חשוב. מבין, לא מבין, לא רלוונטי בעניין הזה. אני לא הבנתי את מה שאמרת. אמרתי: מי מרוויח מהארכה הזאת של השנה? מי אמור להרוויח? יש בנווה אילן שני משרדים. בסדר. שאלתי. לא הבנתי כל כך מי מרוויח מהארכה הזאת, שמביאים אותנו כאן באמצע הלילה, ביום רביעי, שלא מביאים כך הצעות חוק ממשלתיות. מה הדחיפות הזאת?  על זה לא תהיה חקירה. מותר לי לא להבין. אמרתי. אני, את יושב-ראש ועדת הכלכלה, את מיכאל ביטון, תמיד אני מבין. אני מבין. אנחנו יושבים, מדברים, מבין. פה לא כל כך הבנתי, אבל אני רוצה להגיד לך משהו אחר שאמרת לגבי הנושא שאתה מופקד עליו כיושב-ראש ועדה, לגבי הנושא של החקלאות. תדע שעומדים לסגור את מפעל פרי הגליל, בתהליך, לא ביום אחד. זה תהליך שאני הייתי מעורב בו בעבר. במציאות הזאת של מפעל פרי הגליל, אז אמרו לפני כמה שנים, אמרו שהמפעל, אין לו זכות קיום, הוא צריך להיסגר. ואני עשיתי ישיבה של ועדת הכספים. אנחנו היינו למעלה מ-20 חברי כנסת. עשיתי את הישיבה במפעל, בחצור הגלילית. פרי גליל הוא מפעל עוגן, ואתה מכיר את זה, אתה איש הפריפריה. הוא מפעל עוגן של חצור הגלילית. סגירה של פרי הגליל זו סגירה של חצור הגלילית. זה הופך להיות משהו אחר, כל האזור ההוא הופך להיות משהו אחר. היה צריך להביא כסף. הבאתי כסף. הייתה לי מלחמה עם שרי הממשלה, הייתי בקואליציה, זה לא שאני הייתי באופוזיציה, עשינו ישיבה, והמפעל ניצל, ניצל, התרחב, גדל, הקימו אגפים נוספים. אמרו שאין לו זכות קיום והייתה לו, והמציאות היא שאנחנו חיים עם מפעל, שעובדים בו, אגב, יהודים וערבים, גפני, גם על נגב קרמיקה אמרו שאין לו זכות קיום, ובזבזו 400 מיליון, ואין קרמיקה במדינה, וזה ביוקר. נכון, אבל אני מדבר עכשיו על החקלאות. אתה צודק. אתה מגיע לחקלאות. ואז פתאום באים ואומרים: אנחנו מורידים את המכסים  נגד החקלאים, נגד החקלאות, אבל בעיקר הולכים לסגור את פי גליל. הרי התוצאה תהיה ברורה: אם אפשר לייבא, למה צריך לייצר את השימורים ואת כל הדברים שנוגעים לירקות? למה צריך לייצר את זה בחצור הגלילית? אפשר להביא את זה מטורקיה או מיוון או מכל מקום אחר. הרי זו המגמה של הורדת המחירים, שזה שקר. אין הורדת מחירים. אמר חבר הכנסת ינון אזולאי, ינון, אני מצטט אותך, וזה נכון: אנחנו בשמיטה, שזאת שנה שאנחנו לא אוכלים מהתוצרת החקלאית המקומית אלא אנחנו מייבאים, יבול נוכרי והכול, ואנחנו משלמים הון תועפות. המחירים לא נהיים יותר נמוכים בגלל שאנחנו מייבאים את זה ממקומות אחרים, המחירים נהיים יותר גבוהים. אנחנו עושים את זה בגלל שאנחנו מאמינים בעניין, עם שמיטה ומה שהתורה אומרת. איך משקרים לנו ואומרים שאם יהיה ייבוא, המחיר ירד? אני אביא לך המון דוגמאות: מה שהיה עם הטונה, מה שהיה עם דגים, מה שהיה עם הרבה דברים, המחירים עלו, המחירים לא ירדו. המציאות הזאת שממציאים כאילו יש תחרות, זה שקר. לא מתחיל ולא נגמר. אבל בעיקר, אנחנו הולכים לסגור את חצור הגלילית. כנראה שלאנשים לא אכפת. זו ממשלה כזאת שיש לה שר אוצר מאוד אכזרי, מאוד לא אכפת לו מהאנשים, לא אכפת לו מהאזרחים. אני יכול להביא הרבה דוגמאות של מה שהיה בחצי השנה הזאת, אבל זו דוגמה נוראה. אדוני היושב-ראש, אני עכשיו עובר למה שחווינו היום עם הנושא של הגיור, עם הנושא של יוליה מלינובסקי, חברת הכנסת שהביאה הצעת חוק. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לספר על היהדות. אני שמח שאתה היושב-ראש של הישיבה. היהדות איננה דת מיסיונרית. אנחנו לא מבקשים שהאנשים בדתות אחרות ואומות אחרות יהפכו להיות יהודים. אין לנו שום מצווה כזאת. אנחנו לא מבקשים שמוסלמי שנולד מוסלמי יהפוך להיות יהודי. לא. אנחנו מחויבים, כאשר הוא מיעוט בארץ שבה אנחנו שולטים, לתת לו את מלוא הזכויות, זו המצווה שכתובה בתורה, אבל אנחנו לא מבקשים שיהיה יהודי, שישמור את המצוות שהוא צריך לשמור, את הדברים שהוא מחויב להם. הדרוזים, אין דבר כזה שאתה הופך להיות דרוזי. נולדת דרוזי, כזה תישאר. אתה לא יכול לבוא מדת אחרת ופתאום להתגייר, להיות דרוזי. יש סוגים שונים בעולם. אנחנו לא זה ולא זה. הנוצרים הם מיסיונרים, מצוות דתם זה לנסות ולהפוך את כולם לנוצרים. יש לנו לפעמים בעיות עם זה, בגלל שיש מיסיון ויש דברים כאלה, אבל אנחנו חיים בשלום עם כולם. אנחנו אומרים: איש באמונתו יחיה. ואז הגיעו לפה אנשים, כאשר מישהו באמת רוצה להתגייר, אנחנו בודקים שכוונתו היא אמיתית, שאין לו פה אינטרסים אחרים, שהוא רוצה להיות יהודי. הוא צריך להסביר לבית הדין למה הוא רוצה להיות יהודי. יש מבחן שהוא צריך לעמוד בו. הגיעה לפה חברת כנסת שלא מבינה כנראה מהעניין הזה בכלל, והיא אומרת כך, היא אומרת: קודם כול, לא צריך את הרבנות. למחוק. יש רבנות ממלכתית במדינת ישראל, למחוק את הרבנות. אחרי זה היא אומרת שמי שיכול לגייר זה רב עיר או רב אזור או רב אני-לא-יודע-מה, אבל מה שהוא חידוש, ראש ישיבה. אני למדתי בישיבה ואני יודע מה זה ראש ישיבה. ראש ישיבה, זה לא המקצוע שלו. ראש ישיבה, המקצוע שלו זה לימודים אחרים לחלוטין. הסתכלתי, אני קורא את החוקים שמגיעים לכנסת, אני מסתכל, אני רואה: ראש ישיבה. מה ראש ישיבה שייך לגרות? מצאתי: זה ראש ישיבה ששירת בצבא או ראש ישיבה שהוא ראש ישיבה ציונית, אבל אם הוא ראש ישיבת פונביץ' או ראש ישיבת פורת יוסף או ראש ישיבת חברון, לא. רק מי שמוצא חן בעיני יוליה. ראש ישיבה כזה שהוא ראש ישיבה שחור, מה שנקרא, הוא לא יוכל לגייר. יוכל לגייר רק ראש ישיבה לבן, ציוני. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה יודע מה זה ציוני ומה זה ראש ישיבה. כן, כן , אני יודע. אני יודע שאתה יודע. אז הוא לא יכול לגייר בגלל שהוא שחור. הוא יכול להיות תלמיד חכם גדול, הוא יכול להיות מי שכן מבין בזה, אבל זה לא רלוונטי, הוא לא נמצא בחוק. בחוק נמצאים רק כאלה שכן מבינים, לא מבינים, אבל העיקר שהם יהיו בצבא. מה קשור הצבא לגרות? מה קשור הצבא לראש ישיבה? מה קשור הצבא לנושא הזה שצריך להיות תלמיד חכם? יכול להיות מישהו בצבא והוא לא יודע ללמוד תורה, יכול להיות מישהו שהוא לא בצבא אבל הוא יודע ללמוד תורה. הרי אנחנו מחפשים פה איש מקצוע. עד כאן הסתדרתי. מה שלא הסתדרתי, אני ראיתי הודעה של שר האוצר, ושר האוצר מאיים על הרב הראשי לישראל, נשיא בית הדין הרבני הגדול. נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב הראשי לישראל, על פי החוק הקיים במדינת ישראל, אם מישהו מתגייר והוא רוצה להיות יהודי, הוא צריך שהרב הראשי יחתום. על כל גיור. הרב הראשי הוא ראש העדה הדתית. כמו בדתות אחרות, צריך חתימה של ראש העדה. כך החוק אומר: ראש העדה היהודית במדינת ישראל הוא הרב הראשי, נשיא בית הדין הרבני הגדול. אמר נשיא בית הדין הרבני הגדול הרב לאו על מי שעומד בראש מערך הגיור הממשלתי שכשהוא מביא לו את הגרים והוא צריך לחתום, הוא יכול לסמוך עליו. הוא מכיר את ראש מערך הגרות, קוראים לו הרב משה ולר. אני לא כל כך מכיר אותו, לא נפגשתי איתו אף פעם, אבל הוא איש מקצוע, הוא איש שיודע. כולם מודים בזה. אמר הרב לאו: אם אתם מפטרים אותו, ורוצים לפטר אותו עכשיו, הוא גם שחור, כנראה. אם אתם מפטרים אותו ועושים בכלל שכל אחד יוכל לעשות גרות, אני לא אוכל לחתום כראש העדה הדתית. אין עדיין מתווה, אין עדיין חוק, אין עדיין הוראות שונות ממה שהיה עד היום במהלך החקיקה. אומר הרב הראשי, שהוא הנוגע הגדול ביותר לעניין הזה, הקרוב ביותר לזה: אני לא יכול בצורה הזאת. אם אתם תעשו לי פתאום מתווה כזה, אני לא אוכל לחתום על זה. אומר לו זה מהסחיטה והאיומים שר האוצר, שחברי המפלגה שלו, שנמצאים בסחיטה ואיומים, אני יודע איפה הם נמצאים? אני לא בטוח שהם חופשיים, אני לא יודע מה איתו, הוא אומר שהרב הראשי יעמוד לדין משמעתי על מנת לפטר אותו ולהדיח אותו מהתפקיד. והתקשורת שותקת. לא אומרים מילה. הוא מאיים על הרב הראשי, הפושע הזה שקוראים לו איווט ליברמן. למנות את כל הפשעים שלו? אין לי זמן. איפה החברים שלו במפלגה נמצאים? להגיד את זה? הוא מאיים על הרב הראשי ואומר: אם אתה לא תעשה את מה שאני אומר לך, אני, שר האוצר, הוא בכלל לא קשור לעניין הזה, אם לא תעשה את מה שאני אומר לך, אתה תודח. אני אגרום לכך. אני אנקוט הליכים שאתה לא תהיה רב ראשי, שלא תהיה נשיא בית הדין הרבני הגדול. אני הבנתי שבמדינה דמוקרטית, אמירה כזאת של סחיטה ואיומים תתפוס את הכותרות הראשיות בכל העיתונים. ערוצי הטלוויזיה יתחילו בה, לבדוק מה המשמעות של העניין, איך יכול שר בממשלה לאיים על איש ציבור שהוא רב ראשי, שזה החוק הקנה לו, זה התפקיד שלו. הוא אומר, עוד לפני שהכנסת בכלל דיברה על זה, הוא אומר: אני מתנגד למתווה כזה לפי מה שהתפרסם. עדיין לא הוחלט על המתווה, ואני מקווה שגם לא יוחלט. רצו להביא היום את החוק של יוליה ולא הביאו בגלל שאין להם רוב. לרב לאו יש רוב בכנסת. לאיווט ליברמן אין רוב בעניין הזה. הוא מאיים עליו, על רב ראשי? מה, אנחנו מדינה טוטליטרית שהיא נגד היהדות? נגד רבנים? אנחנו בהיסטוריה מכירים את התהליך הזה, שמאיימים על רבנים ואומרים להם: אם לא תעשו מה שאנחנו אומרים, תלכו לבית סוהר. פשוט לא ייאמן. והשקט הזה, לא מדברים על העניין, לא מדברים על זה. התקשורת החילונית, שקט, דממה. ואני אומר וחוזר ואומר: תפקידו של הרב הראשי זה לבדוק את העניין של הגרות. אמרתי ואני חוזר ואומר: גרות זה לא דבר של מאור פנים. מאור פנים, אני בעד זה שהדיינים יהיו מאירי פנים וידברו יפה לכל אחד, למי שרוצה להתגייר ולמי שלא רוצה להתגייר. התפקיד שלהם זה להאהיב את היהדות על מי שבא אליהם, ואני רוצה שהרבנים והדיינים יהיו עם מאור פנים. זה בסדר גמור. אנחנו לא מבקשים לגייר אנשים, אנחנו מבקשים שמי שבא, יש תהליך. אנחנו לא הנצרות, אנחנו לא דת מיסיונרית. אנחנו גם לא דרוזים, שאנחנו אומרים שאי-אפשר להיכנס לעם היהודי. אפשר. יש תהליך, ומי שמופקד עליו על פי החוק במדינת ישראל זה נשיא בית הדין הרבני הגדול. הוא ראש העדה. זה החוק. כמו אצל המוסלמים, ראש העדה, כמו אצל הנוצרים. ובא הבריון הזה ומאיים עליו, והוא מאיים בשקט, שקט. אדוני היושב-ראש, יש פה תהליך, והתהליך הזה מפחיד. היינו קודם בוועדת הכספים, ואמרתי: מסתיימת השנה האזרחית. יש מאות עובדים שב-1 בינואר מפוטרים, עוזבים את מקום עבודתם בגלל שהאוצר לא מעביר כסף. היה סיכום שיעבירו קצת כסף ויוכלו להחזיק את העובדים, היה סיכום עם יושב-ראש ועדת הכספים, סיכום של חבר הכנסת ינון אזולאי, שלי, אופיר כץ, חברי האופוזיציה בוועדת הכספים, ובסדר, כמו שמקובל, כמו שהיה בתקופתי, הגענו להסכמים עם האופוזיציה על מנת שלא יהיה משבר בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. היה לנו סיכום מאוד קל, מאוד פשוט. הודיע לנו יושב-ראש ועדת הכספים אתמול, היום, שההסכם הזה מבוטל, הוא קיבל הוראה לבטל אותו. מדובר על סכומים קטנים, אני מתבייש להגיד אפילו. מבוטל. לא מעבירים. ויכולים לשבת לי פה אנשים יפי נפש, נחמדים, באמת חברים שלי, מהקואליציה, והם אומרים: צריך לעשות סדר, שלא יהיו צעקות ושנחיה אחד עם השני, זה קואליציה, זה אופוזיציה, אבל שנחיה ביחד ונעשה שלא יהיו צעקות ושלא יהיו מילים לא יפות. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אתה כבר בעל ניסיון, אתה מכיר את המערכת. ומדובר על סכומים, היה מדובר על סכום של 40 מיליון שקל, של קיצוץ שהיה 74 מיליון בשנה שעברה, והסכמנו להוריד את זה לא ל-7 מיליון, כמו שמופיע, אלא 47 מיליון, כדי שיוכלו לשלם משכורות, להמשיך בינתיים את התהליך. כולם הסכימו. שר האוצר חזר בו. שר האוצר לא חזר בו, הוא הנחה את יושב-ראש ועדת הכספים לא לעשות את זה. עכשיו אני שואל אותך: יבואו ויגידו, יבוא יושב-ראש הכנסת ותבוא אתה ויבואו חברים אחרים, אתה באמת מחזיק את הממשלה הזאת. אני לא אומר את זה בשלילה, אני אומר את זה בחיוב. אתה תבוא ואתה תגיד: אני לא רוצה את המלחמות האלה, אלה מלחמות מיותרות. צריך לחיות. יש ציבורים שונים בחברה הישראלית, אתה מכיר את זה, תגיעו להסדר. למה אין הסדר פה? למה בא הרשע הזה ואמר לא? מאותה סיבה שהוא מביא את הנושא הזה של הכלים החד-פעמיים, אולי גם בערבים, הוא מעלה את זה, הוא מעלה דברים שאנחנו יודעים בוודאות שהוא עושה את זה נגד ציבורים שונים במדינת ישראל, הוא עושה את זה בגלל שהוא איש רע, הוא איש שלא אכפת לו שחברים שלו יושבים בבתי סוהר. העיקר שהוא חופשי, העיקר שהוא יכול להיות שר האוצר. אין סיבה להתנהגות המופרעת הזאת. לא היה דבר כזה. אני לא זוכר. אני מכיר שרי אוצר, גם בתקופות שהייתי באופוזיציה. לפיד היה שר האוצר, אני הייתי נגדו, אבל היו דיבורים, היה משהו. פה יושב איזה פוחלץ, אי-אפשר לדבר איתו בכלל. אדוני היושב-ראש, הרבה מהאחריות, הרבה מאחריות היא על השותפים הקואליציוניים. גם עליך. אתה לא לבד. יש שמונה כמוך שלא מסכימים עם המהלכים האלה, לפי דעתי. אני חושב שאני אומר אמת. לא אומר בוודאות, לא חותם על כולם, אבל אני מעריך. אף אחד לא רוצה את המאבקים האלה, שהם מאבקים מיותרים. לכל אחד יש את האידיאולוגיה שלו, והוא רוצה לממש אותה, הוא לא רוצה מלחמות ומאבקים מיותרים. אז היום מביאים הצעת חוק. למזלי, לא היה לה רוב, ואני מניח שגם לא יהיה לה. היא מביאה חוק לנקר לנו את שתי העיניים. אצלנו זה ציפור הנפש. הנושא של גיור הוא נושא דתי, הוא בכלל לא נושא אזרחי. מותר לאזרח להיות ישראלי וליהנות מכל הזכויות, מותר לאזרח להיות נוצרי או מוסלמי או לא חשוב איזה דת, או בלי דת בכלל, ולקבל את אותן זכויות. זה החוק. כדי להיות יהודי צריך לעבור תהליך דתי. כשבאים והופכים את זה ללעג וקלס, זאת פגיעה בנו, פגיעה שאי-אפשר לתאר אותה עד כמה. זה בארץ ובעולם. זה בהיסטוריה של העם היהודי. ואמרתי את זה מהתחלה: אנחנו לא דת מיסיונרית. על זה חונכנו. צריך לכבד את כולם, "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". יש חובה הלכתית. במציאות שאנחנו חיים בה אנחנו לא במדינת הלכה. אם היינו במדינת הלכה, הציבור הערבי היה חי באושר, בגלל שההלכה הייתה מחייבת את ראשי השלטון, "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". אבל זאת מדינה חילונית, אז מפלים לרעה את מי שחלש, מפלים לרעה את הערבים, מפלים לרעה את החרדים, מפלים לרעה נשים, מפלים לרעה הרבה מאוד קבוצות באוכלוסייה, בגלל שככה נוח. ואז אני אומר, ואני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, אני איתך מרגיש בידידות. תדע שעושים עוול שאין כדוגמתו. ואתה יודע, ביקשנו ממנו שייתן את הכסף של תמרוץ וטיפוח, שזה מיועד למוכר שאינו רשמי הכללי, שזה גם הערבים וגם החרדים וגם יהודים שאינם דתיים שהם גם נמצאים בתוך העניין הזה. מחקו את זה. שיוסיפו את הכסף הזה. אבל אני ממתין. אני, יש לי סבלנות. עברתי פה הרבה מאוד גלגולים, ואני יודע שהבניין הזה הוא עגול, וכשיגיע היום שאנחנו נצטרך להעיף את שר האוצר מהתפקיד שלו, נעשה את זה בשמחה. הוא לא שר אוצר טוב. הוא לא דואג לכלכלה בישראל. הוא לא עושה את מה שצריך לעשות, ולא עוד, אלא שבשבילו בכלל הקורונה זה מין שפעת כזאת, והוא לא הולך לתת שוחד בחירות, הוא קרא לזה. אני כיושב-ראש ועדת הכספים, אחרי שהממשלה הביאה, הבאתי מיליארדים כדי לעזור לבעלי העסקים שנפגעו מהקורונה. אנשים רעבו ללחם, ואז היה צריך לעשות סגרים, בגלל שאז לא היו חיסונים, לא ידעו בכלל מה זו המגפה הזאת. לא ידעו. היום, ברוך השם, יודעים, היום אפשר להתמודד, היום יש חיסונים. אנחנו קוראים לכולם להתחסן. בסדר. הוא אומר: לא, אני לא אפצה, זה שוחד, זה שוחד בחירות. הוא כבר יודע, אגב, שאנחנו מתקרבים לבחירות. גם אני יודע. שוחד בחירות. מה "שוחד בחירות"? אנשים רעבים ללחם. אין להם פרנסה. אנחנו החלטנו, אנחנו המדינה, אנחנו הממשלה, אתם הממשלה, החלטתם שאין תעופה. השמיים סגורים. יש שם משפחות שצריכות להביא פרנסה הביתה ואין להן עבודה. יש מורי דרך. כן. אני צריך לסיים. בסדר, אני מסיים, אני שומע לך, אני מסיים, אבל תדע, אדוני היושב-ראש, ההתנהגות הזאת, ואני אומר לך את זה מניסיון, היא תעלה לו ביוקר. היא תעלה לו ביוקר מפני שהעם בישראל, יהודים וערבים, כולם לא יסלחו לו על מה שהוא עושה ופוגע בציבורים הרבים שנמצאים בתוך החברה הישראלית על לא עוול בכפם, רק בגלל שנוח לו ככה עכשיו פוליטית. ותדע, היות שאנחנו מדברים עכשיו, תדע שבעבר היינו חברים, זאת אומרת, הוא הלך איתנו בהרבה מאוד מקומות. עכשיו, מסיבותיו הוא, אצלו הכול פוליטיקה, אין שום דבר שהוא משהו אחר. אין לו ערכים, אין לו מוסר, אין לו שום דרך שאנחנו יכולים להגיד שזאת הדרך שלו. אין לו דרך. איש רע מעללים. תודה, חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. ידידי היושב-ראש, אדוני השר, ידידי יושב-ראש התנועה שלנו הרב משה גפני, אני רוצה לומר לך, אדוני, אמר גפני שהוא לא רוצה לדבר על מהות החוק, אז אני לא אדבר על מהות החוק כל הזמן, אבל אני כן רוצה לומר בשני משפטים. מדינת ישראל סערה באיזשהו לילה, כשעבר פה חוק ישראל היום. אני זוכר, לא הייתי חבר כנסת, אבל כאזרח  אני זוכר את מדינת ישראל סוערת, וברדק עולמי. מתנהל משפט בבית המשפט מול ראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר על התערבות בתקשורת וניסיון לקנות תקשורת ושוחד לתקשורת. אנחנו נמצאים כאן היום, אולי 120 חברי הכנסת, לא כולם יודעים למה הם מבלים פה ביום רביעי בלילה, כשעל פי רוב ב-18:00-17:00 ביום רביעי הולכים הביתה. מה הדחיפות ומה קרה שכולנו נמצאים כאן היום? אני מתחייב לכם שעל זה לא תיפתח חקירת משטרה, לא ועדת חקירה, לא כותרות בשום מקום. לא יקרה כלום, זה יעבור מתחת לרדאר. יקראו לזה: הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת 2018-2017). איזה שם תמים, איזה שם נחמד, איזה שם יפה לקניית שני ערוצי תקשורת, לאחד קוראים ערוץ 12, לשני קוראים ערוץ 13, איך מעבירים להם כסף. מעניין למי יש אינטרס. למי יש אינטרס להוציא כסף מפה ולהעביר לשם? איפה ההוא שדיבר על העגלה המלאה ועל ערכים? שר התקשורת המהולל, איפה הוא? הוא אפילו לא בא לקדם את החוק המדהים הזה שידאג איך ערוצי התקשורת יקבלו כסף. עכשיו אני רוצה לספר לך, יגידו לך: זה היה עד היום, זה היה בעבר. לפני חמש שנים, כשעל פי החוק היה צריך להעביר את ערוצי התקשורת באינטרנט חינם, הם באו וצעקו חמס: אנחנו לא יכולים, זאת התערבות בחוזים שלנו. לצערנו הרב, אתה יודע את זה, הימין בישראל יש לו קצת פחות אומץ מאשר לשמאל בישראל. אפשר להתווכח על הסיבות, אבל זאת המציאות. נבהלו. אמרו להם: חבר'ה, יש לכם חוזים, לכמה זמן? חמש שנים? נעשה הוראת שעה לחמש שנים. ראה זה פלא, נגמרו חמש השנים, ומסבירים לך בסעיף 98, במליאת הכנסת, באמצע הלילה ביום רביעי. אתם יודעים מה הבעיה? ערוץ 13 וערוץ 12 צריכים כסף. למה? כובע. למה לא? אם אפשר, כולם מטומטמים, נשארים בלילה, קוראים להם, אומרים להם: תבואו, הם באים, ואפילו לא יודעים על מה. זה ערוץ מסחרי. באו לתת שירות, כסף לערוץ 12 וערוץ 13. אז קודם כול, שנדע את העובדות. השמאל בישראל, ההרגל הכי חזק שלו הוא לשקר. למה לשקר? כשהוא רוצה להגיד משהו, לגנוב, אז הוא אומר: אני ממלכתי, כשהוא רוצה להרוג מישהו, הוא אומר לו: אני פלורליסט. יש כל מיני מילים כאלה. אלה מילות קוד איך לדפוק את השני, איך לעשות רע לשני, איך לגנוב מתחת לשולחן וזה ייראה יפה, כי תחייך, תדבר יפה, תהיה ממלכתי, תהיה פלורליסטי, כל מיני מילים כאלה של בית מרקחת. אז איך נהיים פלורליסטים? גונבים כסף מהאזרחים, מעבירים לערוצים שמשדרים את מה שהם רוצים. איך נהיים פלורליסטים? אתם יודעים איך נהיים פלורליסטים? נכנסים לתוך הכותל, איפה שמתפללים אנשים אלפי שנים, ומנסים לשנות בכוח, ואז צועקים עליהם: מה האלימות הזאת? מה ההתנהגות הזאת? תתנהגו בממלכתיות. ההוא נכנס לתוכו, נגד החוק, מפריע להוא להתפלל, לא מפריע לו להפגין, מפריע לו להתפלל. כולו בא להתפלל. לא, אבל הוא פלורליסט. למה אתה צועק עליו? אתה לא מתבייש? תהיה נחמד. אלה מילות קוד של בלוף ושקר.  בתהליך שהיום אנחנו נמצאים פה בלילה, לאפשר לערוצים המסחריים לקבל, כן, לערוץ 12, ערוץ 13, נווה אילן, להכניס כסף, שרינה מצליח תוכל לשדר. מי עוד שם? יש שם כל מיני, יונית לוי, רינה מצליח. כולם, שיוכלו לשדר, שהכול יהיה בסדר. אני רוצה ללכת עכשיו לעוד חלק. חברת הכנסת אורלי, אני רוצה ללכת לעוד חלק. היה פה היום מופע וכולם התפלאו. עמדה פה יוליה מלינובסקי, בכנות, אני לא יכול להגיד שאני מסכים עם כל הביטויים שנצעקו פה, אבל אני רוצה להסביר את הכאב. יש פה משהו חצוף ומחוצף ולא הוגן, ואתה, אדוני היושב-ראש, כאיש דת, יכול להבין למה זה. אם אני, לצורך העניין, כבוגר תלמוד תורה, הייתי בא ומנהל ויכוח איך צריך לנתח ניתוח לב, מנהל ויכוח איך צריך לעשות צנתור, היו אומרים לי: אדוני, לך לאשפוז. אתה השתגעת? אתה מנהל ויכוח עם פרופסורים? מגיעה יוליה, ומגיע אפילו מתן כהנא, שהיה טייס בצה"ל, אתה יודע, טייס, ומסבירים לרבנים מה זאת יהדות. למה זה מבלבל אותם? כי הם מתבלבלים בין אזרחות ליהדות. הם מתבלבלים לגמרי. אני אמרתי: אני מציע הצעת פשרה: כל חוקי הגיור שלהם יהיו לצורך חוק האזרחות. אם זה לצורך חוק האזרחות, מקובל עליי, אין בעיה. אל תתבלבלו בין הליך דתי לבין הליך אזרחי. הבלבול הזה מטריף אותי. עומדת פה בת אדם והיא צועקת עליי: מה אתה יודע? מה את מבינה? אני לא מבין. בשביל זה יש רבנים. מה את מבינה בזה? מתן כהנא, אז היית טייס, היית בשוחות. למה זה רלוונטי לדיון? אם היית טייס אז אתה גם מנתח? אם היית בשוחות אז אתה גם משפטן? אם היית טנקיסט, אתה רואה חשבון? לא הבנתי מה הקשר בין שני הדברים. אני שמח שיועז הנדל הודיע היום שכל מי ששירת בצה"ל הוא יהודי, והודיע שכל הדרוזים הם יהודים לצורך חוק האזרחות. אני בעד, אני לא נגד. זאת ההגדרה של הנדל? אני לא נגד. זה מה שהוא למד בישיבה? אני לא נגד, אני בעד. אתה מבין למה, מנסור עבאס, מותר ליוליה מלינובסקי לחוקק כל חוק שהיא רוצה, היא ומתן כהנא, אבל תאר לעצמך שאני הייתי מתערב לך בקוראן. אני עוד לא ראיתי אף פעם את הספר, אני לא יודע איך הוא נראה. באיזו זכות? אני אומר: שמע, אני גר במזרח התיכון, יש לי שכנים מוסלמים ואני מבין בקוראן. אני אתערב בהסבר מה בקוראן. אתה תגיד לי: תגיד לי, אתה נפלת על הראש? אתה תשלח אותי להסתכלות פסיכיאטרית. והיא עומדת ומסבירה שהיא מבינה. מה את מבינה בזה? אני לא מבין בזה. מתן כהנא, מה אתה מבין בזה? אתה טייס. מה לך ולעניין הזה? אתה נהיית מומחה לעניין בגלל שנבחרת לכנסת? נבחרת להיות ראש ממשלה? נבחרת להיות שר? מה לך ולעניין הזה? החוצפה הזאת. תפסיקו לערבב בין נושאים אזרחיים, שבזה זכותכם להביע את דעתכם, אנחנו מדינה דמוקרטית, תעשו מה שבא לכם, תביעו את דעתכם, אבל איך אתם מתערבים בנושא כזה? אני רוצה לסיים עם דבר אחד. יש לי פה ספר שנכתב לפני הרבה מאוד שנים, תלמוד בבלי, עם זה אני אסיים, אל תדאג, אני לא הולך למשוך את הזמן, והספר הזה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, ספר התלמוד הבבלי, דודי, יש פה ספר תלמוד בבלי. זה ספר שנכתב לפני הרבה שנים, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, זה נראה כאילו, דיברנו קודם על ערוצי התקשורת, זה נראה כאילו הוא נכתב היום בידיעות אחרונות, להבדיל. קודם כול, הוא נחתם לפני כ-1,520 שנה. 1,500 שנה. נכון, אתה צודק. אתה צודק. אבל הסיפור הוא הסיפור של מה שהמן ניהל דיאלוג עם אחשוורוש. שימו לב לדיאלוג המאוד-מאוד מעניין פה. הוא בא לאחשוורוש ואומר לו, כמו שאיווט מגיע לראש הממשלה, לשר החוץ ולשר הזה ואומר לו: תקשיב, מה אתה מפחד מהדוסים האלה? ישנו עם אחד מפוזר ומפורד. תשמע, אבל אני מפחד, הם דתיים, אני מפחד שאלוקים יעזור להם. הוא אומר לו: "ישנו מן המצוות" הם כבר לא בדיוק מקיימים. יש שם התקדמות. הם התקדמו, זו לא הדת שהייתה פעם, זה משהו מתקדם. אמר לו: אולי יוצא משהו למדינה מהם. אומר לו: לא יוצא מהם שום דבר, הם לא פרודוקטיביים, הם לא מביאים כסף למדינה, הם לא מכניסים לכלכלה. עזוב אותך, אל תפחד מהם. אולי יש להם מדינה, נשק? עזוב, הם מפוזרים, ולא רק זה, הם בגטו. איך אמרה היום יוליה? הם בגטו. "דתיהם שונות מכל עם, דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן" הם לא מתחתנים איתנו, לא אוכלים איתנו ארוחות, לא עושים איתנו חאפלות. עזוב אותם. והם צוחקים על המלכות, הם לא מאמינים במדינת ישראל. איך ההוא אמר? אצלם בבתי הכנסת לא אומרים מי שבירך למדינה, הוא פסק לי פה. הם, לא מעניינת אותם המלכות, לא מעניינת אותם הציונות. הם צבועים. טוב. הבטחת לי שתעמוד בלוח הזמנים. אני מסיים. אומר לו: אולם הם עושים משהו לכלכלה? אומר לו: לא, יש להם כל יום חופש, חגים, שבת, פסח וכל מה שיש להם, והם מבזים את המלכות, לכן אתה יכול לחסל אותם. הסוף שלו ידוע. לא היה מזה שום דבר. הוא נגמר והוא נעלם. זה יהיה הסוף של כל הליצנים שנמצאים כאן מאותו כומר, הוא לא גוי, כי הוא יהודי והוא נולד יהודי, אבל מאותו כומר ועד כל הפרחחים שמסתובבים כאן וחושבים שאת הקבוצה הלא-פרודוקטיבית ואת הדת הלא-פרודוקטיבית הם יצליחו לחסל. הגמרא הזאת תעיד כאלף עדים: אחרי 1,500 שנה לא יצליחו לחסל. תודה רבה לך, אדוני. תודה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. יעלה ויבוא ויגיע חבר הכנסת דודי אמסלם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, לפני שאני נכנס להצעת החוק להסביר לעם ישראל במה מדובר, חברת הכנסת אורלי לוי, אני רוצה להתייחס לשני דברים. דבר אחד, לך, אדוני היושב-ראש. קראתי איזה ציוץ לפני כמה שעות, אתה שומע, אדוני השר? תראה לאיזה שפל המדרגה הגענו, שהוא ביקש מקק"ל לא לבצע נטיעות בנגב, ונענו לו בינתיים. מזכיר הממשלה הרי רועד ממנו. קראתי באיזה ציוץ, עם ישראל, שהם החליטו כנראה להחזיר להם הרבה מאוד מבנים מאז, מה שנקרא "נכסי נפקדים", עוד מעט שכונות שלמות בירושלים ובכל הארץ. למה? בגלל ששלום שלמה, מזכיר הממשלה, חושש שלא תהיה לו ממשלה. ועכשיו, יש לנו ט"ו בשבט בעוד שבועיים, ומנסור עבאס מבטל את ט"ו בשבט לילדי ישראל. למה? אין נטיעות בארץ ישראל. לא משנה שזו באמת שנת שמיטה, אבל אתה בא מזווית אחרת. לא, משנה. לא, משנה. בוודאי ובוודאי שאתה לא הרב הראשי לישראל. אתה לא בא מהזווית הזאת. אבל תבין, כבוד שר התיירות, לאיזה שפל מדרגה הגענו, שיושב-ראש התנועה האסלאמית במדינת ישראל מחליט אם אנחנו ניטע נטיעות בט"ו בשבט. כמובן שאתם הקמתם ממשלה מפלצתית בפחד שבה, לא יאומן, לא יאומן, ממשלה שכבר הפכה להיות כמעט אנטי-ציונית בגלל הבן אדם שיושב פה. לכל גחמה שלו אתם נענים, בוודאי בכל מה שקשור, דרך אגב, כשהוא מאיים עליכם, אין לכם כבוד לאומי. אתם שמים את הכול בצד, לא מורשת ישראל, לא דת ישראל, לא לומדי התורה, לא הנטיעות, לא החגים. אני אומר לכם שאם הוא רוצה מחר שתבטלו את פורים, גם את פורים אתם מבטלים, בגלל שאין לכם אלוהים. כבוד שר התיירות, אין לכם עקרונות, כלום. אני רוצה לספר לך, יואל רזבוזוב, שכשאני הייתי יושב-ראש הקואליציה, הרב הרפורמי רצה להעביר את מתווה הכותל. אני לא ידעתי מה זה. התקשר אליי הרב הראשון לציון, מורי ורבי הרב עמאר, ואמר לי: דודי, תבוא. דרך אגב, לא קראתי לו לבוא אליי, בוודאי. אמרתי לו: כבוד הרב, מתי אני בא? אמר לי: מחר בבוקר, ב-09:00. הלכתי אליו הביתה. לא הקלטת אותו, נכון? הוא מספר לי על מתווה הכותל. אני אומר לו: מה זה? הוא אומר לי: הרפורמים רוצים את הכותל, דודי, ואל תסכים. בתוך יומיים, כבוד השר, לא היה מתווה ולא היה כותל, ולקחתי את ועדת הפנים והחלטתי, אמרתי לראש הממשלה נתניהו: לא תהיה ממשלה. הינה, אני פה כולה שבוע וחצי בכנסת, אמסלם דוד, הולך הביתה. לא תהיה ממשלה שתפקיר את הכותל ותבזה את עם ישראל במשמרת שאני נמצא פה, ואני כולה שבועיים בכנסת ולא ראש ממשלה ולא כלום, מוותר על תפקידי, לא רוצה להיות חבר כנסת, כדי לא לפגוע במורשת ישראל. הרי למה? בגלל שאני יודע שמיליוני יהודים על פחות מזה בהיסטוריה היהודית נכנסו לכבשן האש ומתו על קידוש השם, ואני, אמסלם דוד, לא אעשה פעולה הכי קטנה לקודשי ישראל בגלל הכנסת? מה זה הכנסת? מה זה תפקיד? אבל תראה מה אתם עושים. בשביל תפקידים, אתם מוכרים את המדינה לפלג האסלאמי. הוא מתעתע בכם, משחק בכם כאילו אתם כדורים בקרקס. אני מצפה ממך, יואל, ומאנשים כמוך, אני לא מצפה מלפיד לכלום וגם לא מבנט, אני אומר לך את האמת. אלה אנשים אופורטוניסטים, רואים רק את עצמם, הם והם בלבד. אבל אני מצפה מאנשים פה שהם יהודים עם מצפון יהודי, שחשובה להם ההיסטוריה היהודית ומורשת ישראל. איך הראית לי את אבא שלך בתמונה? אמרתי שאני אגדיל אותה ואשים אותה בחדר שלי יחד עם סבא שלי. שניהם אנשים עם זקן עד פה ועם כובעים. כך היו, דרך אגב, שלושת אלפים וחמש מאות שנה כל הסבים שלנו אחורה, עד אברהם אבינו, עד משה רבנו ועד בני ישראל כשקיבלו את התורה. כך הם היו. אז אנחנו חותכים את השרשרת? למה, בשביל תפקיד פה? זה מה שמעניין? הרי הם מבזים אותנו על בסיס יומי, את הדת שלנו, את המורשת שלנו, את זה שאנחנו פה. תסתכל טוב, ווליד טאהא, הם הולכים לתת להם את כל הנגב, מיליון דונם, דרך אגב, תושבי מדינת ישראל, מיליון דונם זה מנתניה עד אשדוד, תבינו שזה כל מדינת ישראל בליבה, ארבעה מיליון איש גרים שם היום, למדינה שבעצם בסוף תתחבר לעזה וליהודה ושומרון, ואנחנו הופכים להיות איזה אי קטן פה באירוע. דרך אגב, היום תנסו לנסוע לאילת דרך היישובים הערביים בנגב, הבדואיים, בבקשה, ותראו. אם בא להם, אתם לא נוסעים. מפוצצים אוטובוסים שם על בסיס יומי, גונבים, סחר בסמים, פרוטקשן ומה שאתם רוצים. יש שם פשוט מדינה בפני עצמה. האינטרס שלהם, דרך אגב, זה לא שיש שם חוק וסדר מול היהודי, זה לא הנושא, הוא שאת האדמות יחזירו. איך הוא אמר בנאום שלו הראשון, אחרי הממשלה, בערבית? שהם רוצים להחזיר את האדמות למי שגזלו ממנו את האדמות. יענו, אנחנו גזלנים, גזלנו את האדמות, חברת הכנסת לוי. אנחנו. אז בוא ואני אפנה אותך, אדוני היושב-ראש, לרש"י הראשון: למה פתחנו בבראשית? שאם יבואו אומות העולם ויגידו: גזלנים אתם, גזלתם את הארץ, אז אנחנו אומרים: הקדוש ברוך הוא הבטיח אותה לעם ישראל. אני מפנה אותך לאותו רש"י כדי שתראה. דרך אגב, הוא היה לפני הקוראן, ובוודאי חמשת חומשי התורה שקיבלנו. אז לכן, אתה מתעתע בהם עם החיוך שלך, עם אמרי השפר כאילו שאתה מרצה את השמאלנים בתל אביב: היהודים הקימו מדינה. בוודאי שהיהודים הקימו מדינה, ואתם נלחמתם ביהודים מהיום הראשון וטבחתם בנו כאילו אנחנו אנשים פולשים לארץ, באכזריות, דרך אגב. מעולם היהודים לא עשו שום פעולה, לא צבאית, לא התקפית, מול הערבים כשאף אחד לא תקף אותם. לא היה דבר כזה, זה לא במסורת שלנו, זה לא בדת שלנו וזה לא בתרבות שלנו. אז לכן, אדוני כבוד השר, אני אומר לך, בושה וחרפה. לפחות, אני אומר, שכל אחד יציל את נפשו. אני, בתוך המפלגה שלי, עם ראש ממשלה עם 30 מנדטים, הממשלה הייתה יציבה, החרדים הסכימו, אני לא הסכמתי לזה, ואני הייתי משוכנע, דרך אגב, שאחרי יומיים אני הולך הביתה, יואל רזבוזוב. זו גם הייתה תוכנית שלי. הבנתי, אבל בסוף הקדוש ברוך הוא סובב את הכול לטובה, ובסופו של דבר מתווה הכותל קרס לו. אני, דרך אגב, נסעתי אחרי זה לארצות הברית לסיור. באו אליי שם הרפורמים, אמרו לי: דודי, למה הצבעת? אמרתי: מתי הייתם בכותל? הם אמרו לי שהילדים שלהם מתבוללים, 70% מהילדים מתבוללים. אמרתי להם: מה זה קשור לכותל? הם מתבוללים בגלל החינוך שלכם, ואם אתם תישארו כאן, דרך אגב, לא יהיו יהודים באמריקה, כולם יתבוללו. מי שלא מתבולל זה רק האורתודוקסים. אמרתי להם: הלכתי להתפלל בשבת באיזה בית הכנסת פה, אצלכם. לא הבאתי אותם מהארץ, הם גדלו פה, איתכם. שכן שלך, עובד לידך, הבן שלו נולד פה, כמו הבן שלך. דרך אגב, שם לא הייתי צריך להסביר לאף אחד מה זה ארץ ישראל, ואף אחד שם לא מתבולל. מי שעוזב בסופו של דבר את השורשים, הוא הופך להיות כמו עלה נידף ברוח. הכול נעלם. עם ישראל נשאר שלושת אלפים וחמש מאות שנה נשאר רק בגלל שהוא שמר על העקרונות, העקרונות היהודיים. זו הסיבה היחידה. כמעט אף עם לא נשאר עד היום. אף אחד. אבל "וישמן ישורון ויבעט" את זה אומר הקדוש ברוך הוא. היום במדינת ישראל, לאחר שהיה נס גדול וקמה המדינה הזו, לאחר השואה האיומה יהודים התקבצו מכל קצוות תבל לארץ ישראל, ומה עושים היהודים היום, השמאלנים, בחסות התנועה האסלאמית? עוקרים את כל מסורת ישראל, ותראה באיזה התלהבות. אני שומע היום את היושבת-ראש לענייני דת וכשרות הגב' יוליה מלינובסקי, חברת הכנסת מלינובסקי, מגדירה לנו מי זה יהודי. שאלתי אותה: תגידי, גברת, הרי את יושבת-ראש ועדת הכשרות. אין לי מושג אם את יודעת מה זה כשר או את יודעת מה זה שולחן ערוך, אין לי מושג אם פתחת, ראית פעם, אבל גב' מלינובסקי, שלושת אלפים וחמש מאות שנה יהודים ידעו מה ההגדרה של יהודי. בואי תגדירי לנו את. הרי את ביקשת עכשיו, היום, לפטר את הרב הראשי לישראל, וגם את ביקשת בעצם להגדיר מיהו יהודי. אז אני מניח שאם מי ששירת בצה"ל הוא יהודי, אז כל הדרוזים יהודים. הם לא רוצים להיות יהודים, דרך אגב. הם דרוזים. דרך אגב, כל הערבים המוסלמים דבקים בדת שלהם. כל המיעוטים, מהצ'רקסים ועד הדרוזים, גאים בדתם. תנסה לפגוע קצת במנהיג הדתי שלהם, טיפה, טיפה, תראה מה יקרה, איזה מהומות במדינת ישראל. רק במי מותר לפגוע? יש מנהיג דתי אחד שמותר ורצוי לפגוע בו ולהשפיל אותו עד הסוף, הראשון לציון והרב הראשי לישראל. ככל שמשפילים אותם עד עפר ומעליבים אותם ומעליבים את מסורת ישראל ותורת ישראל הרי זה משובח. זה ליברלים, זה אנשים משכילים. לכן, כשנסראללה אמר שאתם חברה של קורי עכביש, הוא לא התכוון שאין לנו צבא, הוא התכוון שהיהודים, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שזאת הטרגדיה שכואבת לי. בסוף המדינה הזאת תקרוס פנימה בגלל אנשים כמוך, בגלל שאתה בעצם לוקח את כל החבורה הזאת באף, אתה מוביל אותם להרס מדינת ישראל ולהרס הערכים היהודיים. זאת התוצאה שאתה מצפה לה, בגלל שבסוף אתה רוצה שתהיה כאן מדינת ח'ליפות אסלאמית, ואתה מבין, בכוח זה לא הולך, ולכן זה כמו בלק בין ציפור, ששלח את בלעם וכו' כדי שבעצם יחטיא את עם ישראל. זה הסיפור כאן. לכן אני רואה בך את הסכנה הכי גדולה היום לקיומו של עם ישראל, אתה והתנועה האסלאמית שאתה עומד בראשה. ולכן, בגלל שהפתיים האלה הם אנשים כמעט ללא שורשים, הם אנשים שהחליטו, אז אתה מאשים אותו או אותם? תאשים אותם. את החיבור. אותם אני לא, בגלל שהם אנשים שאני, הם עושים את זה בחדווה. אני בז להם וגם לא מעריך את האנשים. כפי שאמרתי, אנשים שמוכרים את נשמתם לכל דבר, לתפקיד, גם את הדת, גם את המורשת, גם הכול, אתה עצמך בז להם. אתה יודע שמדובר בחבורת אפסים, אנשים שאין להם עקרונות. צא וחשב: אם אנחנו היינו מפטרים, מציעים, אחד מחברי הכנסת שלנו היה מציע לפטר איזשהו קאדי גדול אצלכם סתם, למה? סתם. ראש מועצת השורא. ראש מועצת השורא. הרי אם היינו מפטרים אותו הלכה למעשה, אני מניח שכולם היו: חס ושלום, השמאלנים. פגעתם בערבים? פגעתם בדת שלהם? האם אתה מעלה בדעתך שיש שופט במדינת ישראל שיבוא ויגיד: רבותיי, אני מרשה ברמדאן לעלות להר הבית ולאכול לאפה? נראה לך סביר? הגיוני? חלום, אפילו לא במדע בדיוני. אבל אותו שופט אומר לבית החולים בפסח להכניס חמץ, מי שרוצה. דרך אגב, מי שעתר לא ערבי, אני משוכנע, בגלל שערבי, הוא מכבד גם את המורשת שלך, בגלל שהוא מכבד את שלו, הוא מכבד גם אותך. זה אחד מהחבורה הזאת שיושבת כאן והאנשים שבצבע שלהם ובאידיאולוגיה שלהם, שהוא הלך. למה? ככל שאנחנו הורסים את מסורת ישראל, את דת ישראל, מוחקים אותה, אנחנו עושים, רוצים להיות אנשים, הם רוצים להיות אנשים, מה שנקרא, ככל האומות. אנחנו לא רוצים דת, זה פרימיטיבי. לכן אני אומר לך, מר מנסור עבאס: תמתין עוד קצת והחבורה הזאת תחסל את מדינת ישראל הלכה למעשה. היא יושבת פה, לידך. היא גם משלמת לך וגם בסוף חותכת ופוגעת בכל ערך יהודי שיכול להיות, כל ערך יהודי, משנאה. יש להם שנאת יהודים. לא תאמין, אלה יהודים שמבעבעת בהם שנאת יהודים בעוצמה בלתי נתפסת. למה? בגלל שהם אוהבים מסורת. יהודים שאוהבים מסורת אסור, או יהודים שלומדים תורה, הס מלהזכיר. אלה אנשים שצריך לפגוע בהם, הם פרימיטיביים, טפילים, לא עובדים. אלה האנשים שכאן. אני מניח שאצלכם, כשיש אצלכם איזה מישהו שלומד במדרסה במסגד, אז האנשים ברחוב, בכפר, מעריכים אותו, מנשקים לו גם את היד, מבקשים ממנו שיברך אותם. החבורה הזאת, לא, ככל שתלמד יותר תורה, תהיה יותר צדיק, ככה ישנאו אותך יותר, וזאת ההלכה. לכן הם לוקחים להם את האוכל של הילדים מהפה. ואני אמרתי לך, אתה הרי לא מנעת את זה, ואני אומר לך שאני עוד אגיש הצעת חוק, אל תדאג, היא תהיה, בגללך, שאני אחזיר את הכול. אנחנו נעביר אותה בכנסת, והיא תיתן מעונות רק למי ששירת בצה"ל או שתורתו אומנותו. מי שלא, לא יקבל. ולכם, גם אתם, הערבים, לא תקבלו, בגלל שאתה נתת יד לפשע שקורה פה. אתה. למה? בגלל שכאילו אתה לא מתערב להם. אדוני, כל מה שאתה עושה נגד היהודים, בוודאי הדתיים, אנחנו נחזיר לכם. אני אישית, כל עוד אני אהיה כאן, זו תהיה ההצעה שאני אכניס, אתעקש שהממשלה תקדם, ולא, אני לא אצביע בשבילה. ואתה לא מכיר אותי כשאני נכנס ראש בקיר, בגלל שלא יכול להיות שאתה נותן יד לפגוע בילדים יהודים בני אברכים בגלל שהם לומדים תורה, אתה, כאיש דת, אתה, שקורא לעצמך מוסלמי דתי. אל תדאג, עזוב את החבורה הזאת, הם לא מאמינים באלוהים, הם לא מאמינים בכלום, אבל אתה, אל תתייפייף ותגיד אחר כך: איך אתם פוגעים בנו? אתם גזענים. אז אני מבין שאתה לא גזעני. אתה קיבלת את הכסף, אתה כאילו חושב שאתה מהאו"ם, לכן אני אומר לך שאני רואה אותך בעסק הזה. הפגיעה, בוודאי, בכלים החד-פעמיים, במעונות היום, בחרדים, יש לך פה, אתה, זכויות יסוד בעניין, ואל תיתמם כשבעתיד אנחנו נחזיר לכם מנה אחת אפיים. טוב, תודה לך, חבר הכנסת דוד אמסלם. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, עשר דקות, גברתי. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבר הכנסת דודי אמסלם, הכנסת הריקה, אני, בניגוד לחברי אמסלם, שהרבה פעמים אנחנו רואים עין בעין, אני חושבת שברוב הנושאים, בנושא הזה, דודי, אני חולקת עליך. אני לא מפחיתה לרגע מהקואליציה הזאת את האשם שלה. אני לרגע לא באה להאשים את מנסור עבאס, שעושה את עבודתו למען הציבור שלו, על חשבון הערכים שלנו, שמישהו מוכן למכור אותם. אני לא מאשימה את מי שממקסם את היכולת שלו לסחוט את מי שרוצה להיסחט. אני עוד לא ראיתי את מנסור עבאס דורך נשק ומצמיד אותו לבנט, אני לא ראיתי אותו עושה את זה למתן כהנא, ואני לא ראיתי אותו עושה את זה לאורבך או לשקד. הם עושים את זה בחדווה. נדמה שהם רק מחכים למי שרק יבקש מהם, כי אם היו בעלי ערכים, אם היו באמת מאמינים באג'נדות שמכרו לנו, אם היו מאמינים ביהדות ובכיפה שיש להם על הראש, הם לא היו נותנים יד לביזיון שכזה.  ושלא תטעו, אני לא חרדית, אני לא נראית חרדית. אני בן אדם מאמין, אני בן אדם מסורתי, וכבן אדם מאמין, שגדל בבית כזה, יש לי כבוד למסורת, אני בטוחה שכמו שלך, מנסור, יש כבוד למסורת, לדת, ואם מישהו מתוככם היה מנסה לפגוע באנשי הדת שלכם, באמונה שלכם, הייתם יוצאים חוצץ, הייתם תוקפים והייתם מתנגדים. פה יש אנשים, עבדים נרצעים, שכל מה שאתה צריך לעשות עכשיו, מנסור עבאס, זה לקחת להם את האוזן למשקוף ולחורר להם את האוזן, שידעו כולם שהם עושים את זה מתוך רצון להיות עבדים של התנועה האסלאמית. הם עושים את זה מתוך מקום של להבטיח את המנעמים של השלטון. ותאמין לי, אני עמדתי בניסיון הזה. הם מוכנים לשלם הכול. הכול. אבל מי שבא מבית מאמין, לא יכול ללכת הביתה עם מצפון נקי, וזה לא משנה איזה כיסא יש סביב שולחן הממשלה, וזה לא משנה איזה מנעמים ייתנו לך.  וכשאני מסתכלת על הימים האלה, כואב לי בלב וצובט לי בלב, כי מה ששמר עלינו במשך אלפיים שנות גלות זה האמונה, זה השורשים, זה היכולת שלנו להסתכל על האבות שלנו, על מייסדי האומה, להסתכל על הדת שלנו כמשהו יפה, כמשהו שמקשר אותנו לאדמה. ואני אגיד לך משהו: לדעתי הבעיה הגדולה ביותר של השמאל היא חוסר האמונה שלהם בתנ"ך, בהיסטוריה של העם היהודי, כי בן אדם שלא מאמין שיש לו חזקה על חבל הארץ הזה, ירגיש תמיד תחושה שהוא גזל ממישהו משהו שלא שייך לו. לכן אנשי השמאל מחפשים כל הזמן לפצות ולתת, לפעמים על ידי פגיעה באחים שלהם, באמונה, כי מבחינתם, אם אין להם אחיזה, אם אנחנו, אין לנו זכות על הארץ, אז לקחנו משהו שהוא לא שלנו. לכן הם כל הזמן יהיו עסוקים בלהשתיק את המצפון שלהם בנוגע לכך שהם מרגישים שהארץ הזו לא באמת מדינת העם היהודי, כי אין לנו את החזקה של הבטחת השם לעם הזה. וכשאני אומרת את זה, לא נותר לי אלא להיות עצובה על הימים הנוראים הללו, כי יושב פה באמת שר התיירות, שאני יודעת כמה חשוב לו הנובי גוד, ואני יודעת כמה הוא רוצה את החגיגות האלה וכמה האוכלוסייה הזו חוגגת באירועים האלה. אפשר לקרוא לזה "הילולת הנובי גוד". אז את זה מאשרים, את הסילבסטר מאשרים. אף אחד לא בודק כמה אנשים יהיו במועדונים. אני ביקשתי מהעוזרות שלי, שהן צעירות, לשלוח לי כמה הזמנות יש להן לסילבסטר. תקשיב לי, אדוני היושב-ראש: עם מי תרצו להתנשק בחצות? בואו למועדונים. אלפים. תיהנו מההופעות. את זה הממשלה מאשרת. את מה, אדוני היושב-ראש, הם רוצים למנוע? דווקא את המקום שבו אנשים מתחברים לסמלים, אפילו של היהדות הליברלית. הבבא סאלי הוא דמות מופת בעיני המאמינים, ובעיקר המאמינים מעדות המזרח. וכשאתה רואה את הממשלה הזאת בהחלטה אחת מאשרת את הילולת הנובי גוד ומבטלת את הילולת הבבא סאלי, לא נותר לך אלא להגיד: אחים אנחנו? תסבירו לי את ההיגיון, את הרציונל. מישהו חושב שה-COVID עכשיו עבר גם הוא דרך הוועדה של יוליה מלינובסקי לשירותי דת? שהוא עבר את הרפורמה של הגיור של יוליה את מתן כהנא? מי היה מאמין? מה הקשר בין השניים האלה פרט להיותם חברים באותה קואליציה? מתן כהנא את יוליה מלינובסקי רוצים להחליט ש כל מה שהיה קשור עד היום למיהו יהודי לא קיים יותר. יש להם קריטריונים אחרים, והקריטריונים שלהם לא קשורים בכלל למה שקשור, אורלי, קיבלתי איזה הודעה מאחד הצופים, והוא צודק, שהרבה אנשים מאמינים אשכנזים הולכים לבבא סאלי. גם. בוודאי. לא רק ספרדים. הרבה אשכנזים. לא, אבל הוא התחיל, כי הכירו אותו מבני העדה, והפך להיות שם גדול בישראל. נכון. בכל העדות. בכל בעדות, שלא תהיה טעות, ותודה רבה שחידדת את זה, שחלילה וחס אני לא אפול פה ומישהו יבין אותי לא נכון. ושאלתי: מה מתכננים שם שזה כל כך נורא? אז מסתבר שהכול מתוכנן, שהכול מסודר. אין שם ירידות ולא באים בקבוצה אחת. אבל למישהו זה מפריע, האמונה שלנו מפריעה למישהו. כבן אדם מאמין אתה יכול, אני חושבת, להתחבר לרגשות האלה, לתחושה שמזלזלים בשורשים שלנו, כי בן אדם בלי שורשים, אמר חברי דודי אמסלם, כעלה נידף ברוח. זה הרבה יותר עצוב מזה, זה כמישהו שעקרו אותו והוא מחפש כל הזמן להעמיק את השורשים ואין לו לאן. אין לו קרקע, כי אין לו יסודות ואין לו אמונה בבסיס שהביא אותנו, ובן אדם שאין לו אמונה, אני מרחמת עליו. אבל אני שמעתי פה חברים בקואליציה שמדברים: מה זה היהדות? היא מיושנת. אנחנו היהדות המתחדשת. תגידו לי, מה זה, מדברים פה על טרנדים? הפייסבוק כבר לא in, נעבור לטיקטוק? היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה כבר לא in, בוא נעשה היה איזה מישמש כזה שנוכל להתחבר אליו, שנוכל לחגוג את הילולת הנובי גוד והסילבסטר, כי זה יותר כיף, יש שם יותר אורות נוצצים, עץ אשוח? תשמע, זה מלהיב ילדים. אני חייבת להגיד לך שהבן שלי בא ואמר לי: אימא, למה אנחנו לא חוגגים את הסילבסטר? גם אני רוצה שיגיע אלינו, סבא כפור? כן, סבא כפור. אמרתי לו: תשמע, לנו יש את אליהו הנביא. לנו יש את אליהו הנביא. וכשאני מסתכלת על הדברים האלה, מה שמלהיב ילד בכיתה ג' ואני מזכירה לו שלנו יש את פורים ויש לנו את דברים, וכל אחד והמסורת שלו, וראוי לכבד, אבל יש לנו המסורת שלנו, יש לנו את הדברים שאנחנו מתחברים אליהם. יש דברים יפים גם בדתות אחרות, אבל בן אדם שמתבייש בדת שלו, איזו זכות קיום יש לו? הבבא סאלי הפך להיות out, מיושן? איך אמרה מרב מיכאלי? אני היהדות המתחדשת. אוי ויי. להסתכל על מרב מיכאלי ולהגיד שזו היהדות המתחדשת? לא רוצה להיות חלק מיהדות שכזאת. היהדות היא מספיק חזקה, אלפי שנים שומרת עלינו, מלכדת אותנו. בגולה, תסתכלו מה קרה: חוגגים את החגים במועדם, בתקופות שלא היו טלפונים ולא הייתה יכולת לתקשר. ראית איך כל הקהילות בעולם, בכל מקום שאתה מגיע, היכולת להיכנס לבית כנסת. אתה מגיע לבית כנסת במרוקו, לא מכירים אותך, לא יודעים מי אתה, יודעים שאתה בא להתפלל, כולם מזמינים אותך, פותחים את הדלתות באהבה גדולה. אבל היום באים להגיד לנו איזה יהדות כן ואיזה יהדות לא. ומי תחליט על זה? יוליה מליקובסקי, יושבת-ראש הוועדה לשירותי דת. זה בדיוק כמו לשים את אייכלר בתור יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. יוליה מלינובסקי. מלינובסקי. זה עדיין לא משנה. טוב, אבל אדוני, אני רוצה לתת לך מחמאה. עם כל אלה ששכחו את הדת שלהם, אתה באת והזכרת להם שיש שנת שמיטה, ומנעת מהם לשתול אפילו עכשיו ולנטוע עצים בדרום. אז אני אגיד לך משהו, לפעמים האבסורד עולה על כל דמיון. תודה. והמציאות ההזויה הזאת, באמת הזויה, כי הבבא סאלי היה מנהיג גדול של ציבור מאמין ביהדות, והוא היה מקרב, הוא היה ליברל, כפי שאנחנו רואים את הדברים, כפי שראינו, איך היה נותן לאנשים להרגיש שגם אם הם אולי נסעו טיפה בשבת, הם עדיין בני הדת הזאת והיהדות, והם מאוהבים ומחובקים. תודה. והיום אומרים כן להילולת הסילבסטר, כן להילולת הנובי גוד ולא להילולת הבבא סאלי. בושה וחרפה לממשלה שכזאת. תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אנחנו עוברים לדוברת הבאה, חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק. 20 דקות, גברתי. ערב טוב, אדוני היושב-ראש. ערב טוב, חבריי חברי הכנסת. מכובדי השר, ערב טוב לך. אדוני היושב-ראש, יכול להיות, יש מצב שאנחנו מתקרבים לנקודת השבר. זה מאוד יכול להיות. אני אגיד לך מה, אתם הלכתם ביממה, שתיים האחרונות על הנקודה המרכזית של הציונות, שבשבילה היא קמה, הנקודה המרכזית, על הקרן הקיימת לישראל. עליה אתם הלכתם. זאת אומרת, זה לא השאלה של טילים מעזה ומטוסים מעל עזה, זו השאלה של מי האדמה הזאת והאם יש ערך, ערך עליון למדינת ישראל, לתנועה הציונית, בגאולת הקרקע. ויש. יש. אדוני היושב-ראש, אני אגלה לך: זה ערך עליון אצלנו. לא, לא רק אצלי, גם אצל החברים שלך לקואליציה, אפילו לא רק אלה שקוראים לעצמם "ימנים", גם היותר-שמאלנים. חברת הכנסת אורית, אין לאזרחים הערבים זכויות על הקרקע הזאת? בדיוק על זה אנחנו באים לדבר. אנחנו פליטים? אנחנו זרים? אנחנו לא נולדנו כאן? אין לנו קרקע? בדיוק על זה אנחנו באים לדבר. אז זה הולך ככה: לפני 120 שנה בדיוק, בטבת תרשס"ב, דצמבר 1901, 120 שנה, בדיוק עכשיו 120 שנה, בקונגרס הציוני החמישי, הוקמה הקרן הקיימת לישראל. היא הוקמה מתוך מגמה ומטרה מוצהרת וברורה לגאול את אדמות ארץ ישראל עבור עם ישראל ששב הביתה, כי עם ישראל חי בארץ הזאת עד שהוא הוגלה ממנה בכוח הזרוע. חגגנו לא מזמן את חנוכה, אז אנחנו יודעים ששמעון החשמונאי, מה הוא אמר כשטענו נגדו שהוא כבש שטחים גדולים בארץ ישראל בכוח הזרוע, ואיך זה יכול להיות שהוא כובש וכובש וכובש. אז מה אמר שמעון החשמונאי? הוא אמר: לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם ארץ אבותינו, אדמת אבותינו, שביום מן הימים נלקחה מאיתנו בכוח הזרוע, וכאשר היה לנו הכוח, החזרנו אותה לעצמנו. לא ציטטתי עכשיו במדויק, כי לא לקחתי לעצמי את הדף, אבל זה הרציונל, זה הרציונל, ואנחנו כמו שמעון החשמונאי. אנחנו גורשנו מכאן. כל אבן ואבן בארץ הזאת, כל מקום ומקום, כולל היישובים הערביים, משמרים את השמות היהודיים העתיקים של עם ישראל כשהוא היה פה. הקדוש ברוך הוא הבטיח לנו שנחזור לכאן. זה לקח המון זמן, אבל לאורך כל הזמן הזה, אלפיים שנה, אנחנו ידענו, והאמנו, והתפללנו, וקיווינו, והיינו בטוחים שנחזור, וחזרנו. לא קרה דבר כזה לשום עם בהיסטוריה. אין סיפור כזה בשום מקום בעולם. בשום מקום על הגלובוס אין עם שגלה מארצו וחזר אליה אחרי אלפיים שנה, בדיוק לארץ הזאת, ששימרה עבורו את השמות של כל המקומות שכתובים בספר שלו, בספר הספרים, בתנ"ך. אנחנו חזרנו, וחזרנו בזכות התקווה, והאמונה, והתפילה, אבל בעיקר בעיקר בזכות ההבטחה. הקדוש ברוך הוא הבטיח, והקדוש ברוך הוא זה לא סתם מישהו שמבטיח. אתה יודע, בנט מבטיח, אז היום הוא הבטיח, מחר הוא אומר שזאת לא הבטחה ליבתית. אבל הקדוש ברוך הוא, שהוא בורא עולם, וכל העולם כולו שלו, אנחנו קוראים לקדוש ברוך הוא "ריבונו של עולם", זאת אומרת, הריבונות של העולם היא שלו, וכשהוא מבטיח הוא מקיים, ולכן הוא אסף אותנו מכל קצווי תבל והביא אותנו לפה, לארץ הזאת, בחזרה לבית שלנו. והיהודים שהתכנסו לפני 120 שנה בדיוק בקונגרס הציוני החמישי החליטו שזאת חובתם ומשימתם לגאול את אדמת הארץ, והתחילו לאסוף כסף בשביל הדבר הזה, בשביל לקנות אדמות בארץ ישראל, בשביל לרכוש אותן. למה הם הלכו על הכיוון הזה של רכישת אדמות? ממי הם למדו את הדבר הזה? הם למדו את זה מאברהם אבינו. כשאברהם אבינו נשלח על ידי הקדוש ברוך הוא מאור כשדים, הקדוש ברוך הוא אמר לו: "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך", אז אברהם גם היה יכול להגיד: הינה, הקדוש ברוך הוא אמר שהוא ייתן לי את כל הארץ, לא צריך כלום, השם ייתן לי, אני לא צריך לעשות שום דבר. אבל לא, זה לא מה שאברהם אבינו עשה. הוא הלך וקנה את מערת המכפלה ב-400 שקל כסף עובר לסוחר, שילם, כי הוא הבין שמה שהוא קונה זה ברזל, זה שלו. ואבות הציונות למדו מאברהם אבינו וגם מיעקב אבינו, שקנה את חלקת השדה בשכם, וגם מדוד המלך, שקנה את גורן ארונה, שגורם ארונה היבוסי זה בעצם הר הבית, הר המוריה. הם למדו משלושת הגדולים האלה של העם שלנו והם התחילו לרכוש קרקעות. איך אוספים את הכסף? אז קודם כול היו יהודים עשירים בכל העולם שתרמו, אבל זה לא נגמר ביהודים עשירים, אלא גם כל ילד וילד. כשהייתי ילדה הייתה לנו בכיתה קופסה, קופסת הקרן הקיימת, הקופסה הכחולה, וכל יום כל ילד היה שם פרוטה בקופסה הזאת. עודד, לך יצא?  אני שואלת אותך רגע. כשאתה היית ילד, אתה קצת יותר צעיר ממני, עדיין היו שמים פרוטה בקופסה של הקרן הקיימת? לא פרוטה, היו שמים שקלים. שקלים. אתה רואה, גם עודד, אפילו שהוא יותר צעיר ממני. ילד יהודי נכנס לכיתה, חלק מיום הלימודים שאתה שם פרוטה, שקל, לירה, לא משנה מה שזה יהיה, בקופה של הקרן הקיימת, כי זה ערך מקודש לגאול את אדמת הארץ. זהו. עכשיו, מה עוד? על גבי העניין הזה של גאולת הקרקע, מכיוון שלא בכל מקום אפשר היה להקים יישובים, איך אתה שומר על הקרקע שקנית? אז חלק משימור הקרקעות זה הנטיעות. הנטיעות שימשו לא רק, אומנם אנחנו עוד מעט מגיעים לחודש שבט, שזה החודש של האילנות, וט"ו בשבט זה ראש השנה לאילנות, אבל הנטיעות שימשו לא רק בשביל שיהיו עצי מאכל או שיהיה אפילו צל וכדומה, חורשות שאפשר לבלות בהן. הנטיעות שימשו קודם כול כדי לשמור על הקרקע. לשמור. נטעת, זהו. במקום הזה שנטעת כבר לא יהיו לך פולשים. זה שלך, החזקת את זה. זה חזקה בקרקע. ואני, כשהייתי ילדה בת שלוש, כל ילד בגיל שלוש נכנס לגן, וחלק מהכניסה לגן זה שאבא ואימא נוטעים עץ לכבוד הילד הזה. נכנסת לגן, נטעו עץ על שמך. יש לי בבית את הכרטיס היפה שקיבלתי כשנכנסתי לגן. כתוב שניטע עץ על שמי, וככה כל ילד. תבין, הדבר הזה של רכישת הקרקעות, אנחנו לא קוראים לזה סתם "רכישה" אלא "גאולה", כי העניין של הגאולה זה שאנחנו מחזירים את הקשר בינינו לבין הארץ. זה דבר מקודש. העניין הזה של הנטיעות זה משהו שהוא בלב האתוס, "הנרטיב הציוני", כמו שקראת לזה. כשאתם באים להתנגש בדבר הזה זה התנגשות לא פחות חמורה מאשר ההתנגשות הצבאית. תמיד מדברים על זה שאם תהיה מלחמה בעזה, בלבנון או אני לא יודעת מה, אתם לא תוכלו לשבת בממשלה באותו זמן. אז אני אומרת לך שהעניין של הקרקע הוא לא פחות מהעניין של הנשק. הוא לא פחות. באנו לפה כי זאת הארץ שלנו. ועכשיו אתה שואל אותי ואתה אומר לי: אבל ערבי פלוני, נניח מנסור עבאס, או ווליד טאהא, או לא משנה, אחד, אין לו קרקע משלו? אתה שואל אותי ברמה הפרטית, אז ודאי שערבי פלוני, יש לו קרקע משלו. אנחנו לא באים לנשל אנשים מהקרקע שלהם, הפרטית. אבל לא כלאום. אדמת הלאום, מה שמכונה, אגב, בחוק הטורקי ובחוק הבריטי שהיה פה ועכשיו גם בחוק הישראלי, כאדמות המדינה. המדינה זו מדינת ישראל. הלאום זה עם ישראל. העם שחזר הביתה, העם שזו הארץ שלו בהיבט הלאומי, לא בהיבט הפרטי, שלאדם יש בית, יש גינה, הוא נטע כמה עצים, זה בסדר גמור. לא באנו לנשל אותך מביתך, מחלקת הקרקע הפרטית שלך. אבל העם, הלאום שהארץ הזאת שייכת לו, הוא הלאום היהודי. העם היהודי חזר הביתה. אתם צריכים להבין את זה. אתם צריכים להבין את זה. אי-אפשר שיהיו פה שני הנרטיבים זה יחד עם זה. זה לא עובד. זה לא עובד. אני אגיד לך יותר מזה: גם על פי הדין הבין-לאומי זה ככה, כי על פי הדין הבין-לאומי, מבחינת העולם הרחב, מה אנחנו בכלל עושים פה בארץ הזאת? מה פתאום אני הגעתי? אתה יודע, ההורים שלי, הסבים שלי מצד אחד הגיעו מהונגריה, מצד שני הגיעו מפולין, וההורים של בעלי הגיעו מאלג'יר, וכל אחד ממקום אחר. מה יש לנו לעשות בארץ הזאת? אז מה שאמרו אומות העולם בוועידת סן רמו, ועוד לפני כן בהצהרת בלפור, ואחר כך זה גם נכנס ועוגן בחוקת האו"ם, באמנה, באמנת היסוד של האו"ם, אמרו שהשטח הזה של ארץ ישראל, הוא צריך להיות הבית הלאומי של העם היהודי, וציינו כמובן שזה בלי לפגוע בזכויות של פרטים כאלה ואחרים שהם לא שייכים לעם היהודי. אף אחד לא רוצה לפגוע בזכויות שלהם כפרטים, אבל אדמת המדינה, והעניין הזה של אדמת המדינה מוזכר גם בהחלטת סן רמו וגם בהצהרת בלפור, וזה נכנס אחר כך כשהקימו את האו"ם יותר מאוחר, אז עיגנו בסעיף 80 של אמנת האו"ם, עיגנו בתוכו את כל האמנות שקדמו לו, כלומר, גם את העיקרון הזה שאדמת המדינה בארץ ישראל שייכת לנו, לעם היהודי, כעם. לא אני, לא לי, אורית סטרוק, כבן אדם פרטי, לעם הזה. זה משהו מאוד בסיסי, מאוד בסיסי, אדוני היושב-ראש. אם אתם תבואו להתנגש עם הדבר הזה, מישהו פה ישבור את הראש, מישהו פה לא יחזיק מעמד. אתה יודע מה? יכול להיות, אני כבר לא יודעת מה לחשוב על חבריי שהקימו ממשלה יחד איתך, אני לא יודעת לאיזה תהומות הם יכולים להידרדר. קשה לי מאוד להאמין שזאב אלקין, למשל, יהודי ציוני, שעלה לארץ בגלל ציונות, למד המון היסטוריה, באמת איש ספר, איש עם ידע עצום, אני הכרתי אותו כאידיאולוג, והוא היום אחראי לרשות מקרקעי ישראל, קשה לי להאמין שהוא יכול להגיד שהתנועה הציונית תתקפל מהערך הזה של אדמות הלאום ומהערך הזה של נטיעות שבאות לשמר את אדמות הלאום מפני פולשים. קשה לי להאמין שהוא יידרדר למקום כזה. אם הוא יידרדר למקום כזה, אז באמת איבדנו אותו. באמת איבדנו אותו. ולא רק אותו, איבדנו בכלל את הזהות של המדינה הזאת כמדינת הלאום של העם היהודי. כי בסוף הרי זאת השאלה. בסוף בסוף זאת השאלה. זו לא רק שאלה של כוח הזרוע, של הנשק, זו השאלה מה זו המדינה הזאת. מה היא? האם היא מדינת שני לאומיה או שהיא מדינת הלאום של העם היהודי? והעבירו פה בכנסת חוק, חוק הלאום. חוק הלאום לא בא לומר על שום אדם פרטי שאיננו יהודי שהוא שווה פחות כאדם. לעולם לא. אני לעולם לא אגיד דבר כזה. כל אחד מהאנשים שחיים כאן בארץ ביחד איתנו, מגיעות לו כל הזכויות שלו כאדם פרטי, אבל לא מגיעות לו, לא מגיעות לו זכויות לאום בארץ הזאת. זה לב העניין, זה לב האירוע. וכשאתם באים לדבר על הקרקע, על האדמה, על הקרן הקיימת לישראל, אתם מתנגשים בזה. זה לא יצליח. זה לא יצליח, אדוני היושב-ראש. אתם צריכים לעשות חושבים מחדש, כי זאת נקודה שהיא פשוט לא תעבור אצלנו. אני צודקת, חברי אבי מעוז? ודאי. הסברתי לו שהקרן הקיימת לישראל זה מקום שהם לא יכולים להתנגש בו, זה משהו שאי-אפשר. אי-אפשר. זה יסוד מוסד שבלעדיו אין ציונות, אין כלום. רק לסיום השיח הזה אני אקרא את השיר שכולנו גדלנו עליו, שיר של הקרן הקיימת לישראל, והשיר נקרא "דונם פה ודונם שם". זה שיר שכל ילד במדינת ישראל גדל עליו, בעם היהודי, עוד לפני שקמה המדינה אפילו: "אספר לך הילדה, / וגם לך הילד, / איך בארץ ישראל / אדמה נגאלת:" שים לב לביטוי הזה, "נגאלת". זה גאולה, "דונם פה ודונם שם, / רגב אחר רגב, / כך נפדה אדמת העם / מצפון עד נגב" שים לב: "נגב" "יש לה ספר הזהב, / לקרן הקיימת, / כל דבר גדול ורב / היא מייד רושמת. // דונם פה ודונם שם / רגב אחר רגב, / כך נפדה אדמת העם / מצפון עד נגב. // על הקיר תלויה קופסה, / זאת קופסת התכלת, / כל פרוטה שנכנסה / אדמה נגאלת. // דונם פה ודונם שם, / רגב אחר רגב, / כך נפדה אדמת העם / מצפון עד נגב. // כי ידביקו בול אל בול / נערה ונער / יתמלאו שדה יבול / ויצמיחו יער" אתה רואה שוב, היער פה זה חלק מהעניין הציוני. תבין, הקופסה הכחולה, היער, הדונמים, "דונם פה ודונם שם, / רגב אחר רגב, / כך נפדה אדמת העם / מצפון עד נגב. // חכי, חכי עוד מעט, / ציון השוממת, / גאול תגאלך לעד / קרן הקיימת. // דונם פה ודונם שם, / רגב אחר רגב, / כך נפדה אדמת העם / מצפון עד נגב. // ככה, ככה, הילדה, / ככה, ככה, ילד, / במסירות ועבודה / ארצנו נגאלת" שים לב לביטוי הזה "ארצנו". שוב, כמובן, אף אחד לא רוצה לומר שאדם שאיננו יהודי והוא חי בארץ, הוא לא יכול לחיות כאן ולקבל זכויות פרט, אבל זו לא ארצו, זו ארצנו, של העם היהודי. "דונם פה ודונם שם, / רגב אחר רגב, / כך נפדה אדמת העם / מצפון עד נגב". אדוני היושב-ראש, גם העניין של הנגב זה יסוד מאוד חזק באתוס הציוני, ושוב, גם זה מתחיל באברהם אבינו. כשאתה קורא בתורה, אתה רואה שכתוב על אברהם אבינו שהוא הלך כל הזמן "הלוך ונסוע הנגבה", זאת אומרת, העניין הזה של ההליכה אל הנגב, הגאולה של הנגב, הקישור של הנגב. לא במקרה גם דוד בן-גוריון, שהיה ראש הממשלה הראשון ואחד המנהיגים הכי חשובים של הציונות, הוא הלך לנגב, וזה לא במקרה, משום שהנגב זה דבר מאוד מרכזי אצלנו, אני לא אגיד שזה מרכזי כמו הר הבית, אבל זה דבר מרכזי. אני כל הזמן מסתכלת עליך ככה ואומרת: איפה הבן אדם הזה מונח? לא יודעת אם אתה עובד עלינו, אתה לא עובד עלינו, אבל אם אתה באמת רוצה להשתלב פה, תרפה מהעניין הזה של הקרן הקיימת, תרפא מהעניין הזה של המלחמה על הנגב, כי אנחנו לא נרפה. אנחנו לא נרפה. אתה יודע שאני יחד עם חברי יואב קיש, אנחנו ראשי שדולת ארץ ישראל פה בכנסת. אנחנו כבר מתכננים לקחת הרבה מאוד חברי כנסת למקום הזה בנגב שבו הקרן הקיימת לישראל נוטעת נטיעות, כי אנחנו לא נסכים בשום פנים ואופן שהנטיעות האלה ייפסקו. מבחינתנו זה להיות או לחדול. אנחנו לא ניתן לזאב אלקין להיכנע לכם בעניין הזה, לא ניתן לו ולא נרפה ממנו, משום שאנחנו נעמוד על העיקרון הציוני הזה שאנחנו גואלים את הארץ, שהקרן הקיימת לישראל היא אחד הדברים הכי חשובים בציונות, והנטיעות שהקרן הקיימת לישראל נוטעת הם דבר קדוש שאסור לוותר בו. תודה רבה וערב טוב. תודה רבה, חברת הכנסת אורית סטרוק. חברת הכנסת מיכל וולדיגר. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, האמת היא שבהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה רבה לעובדי הכנסת ולסדרנים, שדואגים, א. להדפיס את הדברים שלנו, וב. להחליף לנו בכל פעם את הלבוש הזה על הרמקולים. תודה לכם. ממש תודה. אלכס לא הרגיש טוב, הוא חש בליבו. הזמין אמבולנס וביקש שיביאו אותו לתל השומר, כי אלכס גר בפתח תקווה, אבל חשוב לו להגיע לתל השומר, כי שם נמצא הרופא שהוא מכיר. יפי כרעה ללדת. היא גרה בירושלים, אבל הרופא המיילד שלה גר בנתניה, ולכן היא ובעלה נסעו ללדת בלניאדו. חולה סרטן בוחר היכן לקבל את הטיפול, כך גם חולה דיאליזה וכך גם כל אחד מאיתנו הנזקק לטיפול רפואי ועקב כך זקוק לאשפוז. אנחנו כולנו בוחרים, בוחרים היכן לקבל את הטיפול הרפואי שאנחנו זכאים לו, בוחרים באיזה בית חולים שאנחנו רוצים. אני מניחה שרבים מכם, אני מקווה שכולכם, ראו פעם, יותר מפעם אחת, איך נראית מחלקת יולדות: נקי, מסודר, יפה, מזמין, ממש פותח את הלב. עכשיו תסבירו לי כולכם, כל אחד מכם: למה לאדם המתמודד עם התקף פסיכוטי או עם דיכאון מז'ורי או עם מניה דפרסיה, למה, למה, למה, אדוני היושב-ראש, למה אותו אדם לא זכאי לבחור באיזה בית חולים להתאשפז? יש לך השערה למה? לא. גם לי לא. חבר הכנסת אבי מעוז, יש לך איזה השערה למה אדם שמתמודד עם מחלה נפשית לא יכול לבחור לאיזה בית חולים ללכת? אורית, יש לך איזו הצעה? הוא, אז איזו רמה יש לו? לא משנה, אבל עדיין, צודקת, אבל, אולי כבוד השר יכול לענות לי. אני לא יודעת למה, אדם רגיל יכול לבחור? בוודאי, אמרתי. עכשיו יש לך, לא עלינו, איזה בעיה רפואית, אמרו לך שאתה לא יכול ללכת לתל השומר כי אתה גר בירושלים? מישהו אמר לך את זה? אין. יש כמובן כל מיני הגבלות של קופת החולים, אבל הן הגבלות שהן לגיטימיות, מינהליות, לא מהותיות. לא יגידו לך: סליחה, יש לך התקף לב, לא, אתה לא יכול אצלנו, לא מוכנים לקבל, כי אתה גר בבאר שבע. תלך רק לבאר שבע. זה מה שקורה עם מתמודדי הנפש. הם אינם רשאים לבחור היכן להתאשפז. יהיו כאלה שיגידו: לא נורא, לא נורא, זה בסדר. אני אגיד לכם למה זה כן נורא. מעבר לזה שהופכים אותם לקהל שבוי, ואתם יודעים מה קורה עם קהל שבוי. כשיש קהל שבוי, אז המחלקות מוזנחות, ולאף אחד לא אכפת, ולאף אחד לא משנה, ואפשר לעשות איתם מה שרוצים, ולא צריך להשקיע, ולא צריך לטפל, כי הם קהל שבוי. ואנחנו בעולם שלנו מבינים שתחרות זה דבר בריא. בלי תחרות הכול קמל. צריך תחרות, ותחרות בריאה, כדי לפתח, כדי להתקדם, כדי להמריץ, כדי לתמרץ. שם אין תחרות. אבל זו עוד הבעיה הקטנה, כי פונות אליי, או יותר נכון פנו אליי, לא מעט נשים שעברו הטרדות מיניות בתוך בית החולים הפסיכיאטרי. ההטרדות הן לפעמים גם מהמתמודדים עצמם, בגלל מצבם או לא משנה כרגע מאיזה סיבה. כשאתה מתאשפז בבית החולים לבריאות הנפש, זה אומר שהמצב הבריאותי שלך, המצב הנפשי שלך, החוסן שלך הוא מאוד מאוד נמוך, אחרת לא היית מתאשפז, אם מרצון ובוודאי אם בכפייה. ואז אתה נתקל באיזה הטרדה  ברור לך שאותה אישה מרוסקת לגמרי, לגמרי. הקירות, כל דבר בבית חולים מזכיר לה את אותה הטרדה מינית. אבל ברוך השם היא השתחררה וחזרה לביתה, אבל מה לעשות שכעבור חצי שנה או שנה, תלוי מי האישה שפנתה אליי, שוב היא נתקפה באיזה התקף פסיכוטי, באיזה חרדה כזאת או אחרת, והיא הייתה חייבת אשפוז. אבל אתם יודעים מה קרה? היא לא יכלה לבחור בית חולים אחר. היא הייתה צריכה להתאשפז באותו בית חולים ששם היא עברה את ההטרדה המינית. אבל היא לא יכולה להגיע לשם. תקשיבו לי. אתם שומעים מה אני אומרת? אומרים לה: גברתי, את לא יכולה לבחור. את חייבת ללכת לבית החולים הזה, ששם עברת הטרדה מינית, שבו כל כיסא, כל קיר, כל מזרן מזכיר לך את הדבר הזה, אבל אין לך ברירה. למה? ככה, כי ככה קבעו המחוקקים במדינת ישראל, אי-אפשר לבחור בבריאות הנפש. אם לא הייתי במקום מכובד כמו הכנסת, הייתי צורחת עכשיו, פשוט צורחת, כי כמה אפשר להעליב, וכמה אפשר לפגוע, וכמה אפשר להגיד לאנשים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות: אף אחד לא סופר אתכם. אין לכם לובי, אתם לא מעניינים אף אחד. ההפך, לא רק שאתם לא מעניינים אף אחד, אנחנו רוצים לקבור אתכם ולשים אתכם מאחורי הבמה, שאף אחד לא ידע. איך אמרת קודם? עשית הצגות, אז אני מנסה ללמוד ולחקות אותך, חברתי אורית, בואו נסתיר אותם, כי אם נסתיר אותם זה לא יהיה קיים. בואו נחביא אותם, לא נטפח אותם, יקרה להם מה שיקרה, זה לא משנה לנו, כי הם מציקים לנו בעיניים, לא מגיע להם, הם תת-אדם, לא מגיעות להם זכויות. ככה בדיוק המדינה, מדינת ישראל, 2021, או-טו-טו 2022, מתייחסת למתמודדי הנפש. למה את לא מציעה הצעת חוק? וואי, תודה, אתה משתף איתי פעולה. תודה, אבי. אני מניח שהיושב-ראש ודאי יתמוך בזה ויגייס את המפלגה שלו לתמוך בזה. אז לצערי הרב, אתה ממש מתפרץ לדלת פתוחה, כי הגשתי הצעת חוק, שהיא ממש לא תקציבית, אגב, אני לא יודעת אם שר האוצר רואה אותנו, אבל היא לא תקציבית, לא צריך להוסיף כסף, כלום, שום דבר, לתת לאנשים האלה את הזכות האלמנטרית ביותר. אגב, בהצעת החוק שלי, שהגשתי לוועדת שרים ביום ראשון, אבל הם לא דנו בזה ביום ראשון, הם דחו את זה ליום שני. תכף אני אספר לכם מה ועדת השרים קבעה לגבי החוק שלי, אם אתם לא יודעים, אבל בהצעת החוק,  חכה לסוף. אני לא רוצה לעשות לך פרומו. חכה. אבי חושב שכולם שם כמוהו, אז אם הוא היה מקבל, גם הם בטח, בעזרת השם עוד נחזור לשם, אבל בכל מקרה, כתבתי בהצעת החוק והפניתי את השרים ואת כולכם לאמנה הבין-לאומית שמדינת ישראל אשררה אותה, אמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. האמנה הזאת קובעת בצורה מפורשת את זכאותם של אנשים עם מוגבלות לקבל החלטות בעצמם. הפניתי גם לסעיף י"ד למבוא, ולחובה לנהוג בשוויון כלפי אנשים עם מוגבלות ולמנוע אפליה בסעיף 5, אבל בסדר, אז יש אמנות בין-לאומיות. מי אמר שצריך לקיים אותן? מדינת ישראל חתומה עליהן, אבל מי אמר שצריך לקיים אותן? בוודאי, מי אמר שצריך לקיים אותם כלפי מתמודדי נפש? לא צריך, כי אין להם לובי. אף אחד לא יצעק את הצעקה שלהם. אז הגשתי את הצעת החוק הזאת, הצעה ללא תקציב, הצעה שתאפשר לכל מתמודד נפש, כמו שאתה, כבוד היושב-ראש, כמו שאני, כמו שאתה, חבר הכנסת אבי, כמו שכבוד השר וכמו שחברת הכנסת אורית יכולים לבחור באיזה בית חולים להתאשפז, כאילו מדובר בסוכריה, אנחנו אנשים חולים, אנחנו צריכים עזרה, ככה גם להם תהיה הזכאות לבחור באיזה בית חולים להתאשפז. נכון, יכול להיות מצב שבו כולם יעוטו על גהה, לצורך העניין, כי גהה זה בית חולים טוב,אני סתם אומרת שמות, לא מתכוונת דווקא אליהם, אבל לשם הדוגמה, למעלה הכרמל, נניח, אף אחד לא ירצה, כי זה בית חולים פחות טוב. אוקיי. אז שר הבריאות או מנהלי בתי החולים צריכים להגיד: רגע, אם לא רוצים אותנו, סימן שיש פה משהו לא בסדר. נתקן, נשפר, נסגור בית חולים אחד ונעביר את כל המיטות לאחר. נעשה משהו. אבל ברגע שאין אפשרות בחירה, הכול קפוא, שום דבר לא משתנה. אנחנו יכולים לצעוק פה מאה שנה שצריך לשנות וצריך לשפר, אבל כל עוד לא תהיה יכולת בחירה, שום דבר לא ישתנה. אז נכון שיש כמה מנהלי בתי חולים שמתנגדים. חבל שכבוד שר הבריאות לא נמצא פה. נכון שיש כמה שמתנגדים, ברור שהם יתנגדו, כי הם נמצאים במקום נורא נוח להם, למה? למה הם מתנגדים? אני מסבירה למה: כי ברגע שבית החולים פחות מתפקד והוא לא טוב, חולים לא ירצו להתאשפז שם. הם ילכו להתאשפז בבית חולים טוב יותר, ואז יצטרכו לסגור את בית החולים. למה? הם פשוט יצטרכו להשתפר. נכון, יפה מאוד. זה מה שאני אומרת לשר. אגב, זה שכמה מנהלי בתי חולים, אני מאוד מכבדת אותם. אני מכירה כמעט, את מרביתם, ואני מאוד מכבדת אותם. הם עושים עבודה נפלאה. הם אומרים לי: באידיאל אנחנו רוצים את מה שאת אומרת, כן. אני מסיימת.  אנחנו רוצים שיעמידו את בתי החולים לבחירה, בהחלט. זה חשוב, אבל לא עכשיו. למה בחדרי לידה כל אחד משתדל להיות הכי טוב? טוב. אני מסיימת. נכון, צודקת, זה בדיוק המקור להשוואה. אני מסכמת, כבוד היושב-ראש: לצערי הרב, העליתי לוועדת שרים, והפלא ופלא, ועדת השרים החליטה לדחות את הדיון בחוק שלי בחצי שנה. לא יכול להיות. כן, כן. נכון מפתיע? כך המציאו, ולכן הקואליציה, כמו כבוד היושב-ראש, החליטה להצביע נגד הצעת החוק שלי. מאחר שהיא כל כך חשובה ולא רציתי שהיא תיפול, לא בגללי, אני לא חשובה בסיפור הזה, אלא בגלל אותם חברים שלי מתמודדי הנפש, למעלה מ-150,000 מתמודדי נפש כרוניים, ובני המשפחות שלהם, שזה עוד איזה 250,000 אנשים, הם ירגישו השפלה, כי הם יודעים שהגשתי את הצעת החוק הזאת, ואם יצביעו נגדה יישבר הלב שלהם, גם ככה הם כל כך למטה, החלטתי למשוך את הצעת החוק שלי ולנסות לשכנע גם את היושב-ראש הנכבד ואת חבריו לקואליציה שאולי בכל זאת. אם הייתי יכולה לשבת ולהתחנן ולהגיד להם: בכל זאת תתחשבו באותם אנשים שרוצים לבחור את הדבר הכי אלמנטרי, איפה להתאשפז. כולם יסכימו ונעלה את זה מוקדם יותר. תודה. תודה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה. חמש דקות, אדוני. אולי אם היית מעלה, אז בשבוע הבא הייתה עולה ההצעה הזאת מחדש בידי חברת כנסת מהקואליציה, חבר הכנסת אבי מעוז, עוד מעט תעלה ותוכל לדבר. תודה רבה, אדוני. תודה. בואו נקשיב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר פורר, ראיתי שהסוגיה הזאת מטרידה אותך אז אני רוצה שתקשיב. בשבועיים האחרונים, בעקבות האירוע הקשה בחומש, הרהרתי לא מעט כמה כאן במשכן הזה, בכנסת ישראל, אולי כמו בהרבה מקומות אחרים, קל להרוס וקשה לבנות. קל להרוס כי כולנו יודעים עד כמה זאת הייתה איוולת, תוכנית הגירוש, תוכנית ההתנתקות, ועד כמה עוד יותר איוולת שבאיוולת היה לוותר ולהפקיר כך את צפון השומרון ואת היישובים היקרים שהיו לנו שם. היום, לאחר שנים לא מעטות  וגם צריך לומר ביושר ובכנות: של ממשלות ימין או שהמרכיב המרכזי שלהן היה ימין, לא הצלחנו לתקן את האיוולת הזאת. את הדברים האלה אני דווקא רוצה להפנות לידידיי, הייתי אומר, במיוחד לשר הדתות מתן כהנא, שכרגע מקדם סוגיה שהיא בנשמת אפו של העם היהודי, שהיא כל כך מהותית, כל כך קריטית, סוגיית הגיור. אנחנו כנראה כולנו מבינים עד כמה היא קריטית וחשובה, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. אנחנו מבינים עד כמה קיבוץ נידחי ישראל יצר לנו אתגרים, כי אנחנו חיים במציאות ישראלית מאוד מאוד מורכבת, ועד כמה חשוב לטפל בסוגיית הגיור וכל השלכותיה. אבל מכאן ועד לנהל את זה בהפקרות כפי שראינו את ההתנהלות היום אחר הצוהריים וכפי שאנחנו עדים לה מדי שבוע ומדי יום, כי מי שמוביל ומכתיב את הקצב, במיוחד בסוגיה הזאת, שהיא בנשמת אפו של העם היהודי ובנשמת אפה של הזהות היהודית, זה שני אנשים שהדגל המרכזי והראשון שלהם הוא מחיקתה של הזהות היהודית. אני מדבר על שר החוץ יאיר לפיד ועל שר האוצר אביגדור ליברמן. הם שניהם נושאי הדגל של מחיקתה של הזהות היהודית של עם ישראל. הם יכולים לספר לנו כל מיני סיפורים אחרים, אבל אצל לפיד, בוודאי, זה מהיום הראשון. הרי כל הקמפיין הפוליטי שלו כולו נבנה עד היום על שנאת הדת היהודית והזהות היהודית. אני אומר לשר כהנא: כלל נקוט בידינו שאחר רבים להטות, ואתה רואה איפה נמצאות עמדותיהם של רוב-רובם של רבני ישראל. זו כנראה לא עמדתו של ליברמן ולא עמדתו של לפיד וגם לא של קריב. ותסלח לי, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאתם, התנועה האסלאמית, צריכים להדיר את עצמכם מכל החלטה בעניין הזה. אני לא מנהל את דת האסלאם. אני חושב שתעשו עם עצמכם יושר אם תחליטו שאתם לא מצביעים בסיפור הזה. וכן, הסוגיה הזאת היא כואבת, היא קריטית, אבל היא בעיקר מסוכנת, כי אנחנו לא נוכל בקלות להחזיר את הגלגל לאחור, כמו שלא היה אפשר להחזיר אחורה, או שקשה להחזיר את הגלגל אחורה, בנקודות הרבה הרבה יותר פשוטות.  אני רוצה להגיד משהו טיפה אופטימי, חברי חבר הכנסת מעוז, שאף על פי שאני באמת נטול ציפיות מכל האנשים שקראו לעצמם או היו פעם במחנה הלאומי, במחנה האמוני, והלכו ומכרו את נשמתם לשטן כשחברו לאותה ממשלה, ממשלת המיעוט הזאת, שעושה את הדברים הכל-כך רעים, בין בשמירה על ארץ ישראל ובין בשמירה על זהותה היהודית של מדינת ישראל, אבל אולי, אולי, אולי דווקא בגלל שמדובר פה בסוגיה כל כך מהותית עם השלכות לדורות, אולי יהיה איזה ניצוץ קטן שיעמיד את החברים, או מעט מן החברים, למבחן אמת. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. עד 35 דקות, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אדבר על כמה נושאים, אבל הם כולם שזורים זה בזה. היום שהיה, לפי הדת היהודית, לפי הלוח העברי, אנחנו כבר ביום שלמוחרת. היום שהיה, כ"ה בטבת, היה יום השנה השלישי לפטירתו של הרב אלישע וישליצקי, זכר צדיק וקדוש לברכה. את הרב אלישע הכרתי מילדותי. הוא גדל איתי באותה שכונה, הוא היה שנתיים מעליי מבחינת הגיל, ואני אגיד אחרי זה כמה דברים אישיים עליו. הרב אלישע, שהיה תלמידו ונאמן רוחו של רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, זכר צדיק לברכה, היה אחד מגדולי הדור בענווה. אדוני, הם מפריעים לי. כן, סליחה, חבר הכנסת משה ארבל. אני מתנצל. לא מתנצר, מתנצל. אני לא יודע מה קורה פה עם חוק הגיור. בוא נקשיב לחבר הכנסת אבי מעוז. הרב אלישע, זכר צדיק וקדוש לברכה, היה גדול ועצום בתורתו, ביראתו ובמידותיו, אבל לא החזיק מעצמו כלום. כל-כולו היה מסור בענווה לכל משימה ולכל שליחות. "איש פשוט מירושלים", היה מכנה את עצמו. כששאלו אותו: מי אתה? היה מגדיר את עצמו: אני איש פשוט מירושלים. הרב אלישע היה גם מגדולי הדור במסירות נפש על הרבצת תורה בישראל, והיה מכתת רגליו וסובב והולך בקהילות ישראל השונות, ובמיוחד בגרעינים התורניים, במה שמכונה עיירות הפיתוח ובמה שהוא כינה לא עיירות הפיתוח אלא "העיירות הטבעיות". כל תורתו שלמד ולימד ינקה מתוך בית המדרש של התורה הגואלת וכל-כולו היה מחובר בכל נימי נפשו לגילויי הגאולה שבדורנו, גם ביחס לתורה המיוחדת המתגלה בדורות אלו, גם ביחס להתיישבות בכל מרחבי ארצנו, בדגש על חיבורו המיוחד לקהילות גוש קטיף, שבעזרת השם ישובו במהרה למקומן שנעקרו ממנו, וגם ביחסו למדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, ולעם ישראל, שנמצא בתהליך תשובה לאומית, ולכל אחד ואחד ממנו באהבה גמורה. מידת האמת הייתה המצפן המוחלט שלו, ולא הפסיק לדבר על המחויבות לברוח מכל זיוף ושקר, בתורה, ביראת השם, במידות ובכל תחום בחיים. את הרב אלישע הכרתי מילדותי. גדלנו באותה שכונה. פגשתי אותו מאוחר יותר כשהגעתי ללמוד בישיבת מרכז הרב ואני בן 24, נשוי, ושם הוא קיבל אותי וקלט אותי בישיבה. עד כאן מי היה הרב אלישע וישליצקי, שאתמול, כלומר ביום שסיימנו, היה יום השנה השלישי לפטירתו. אדוני היושב-ראש, בשלהי שנת תשמ"ד ובתחילת שנת תשמ"ה, השנה הלועזית היא שנת 1984, בעת קיומה של ממשלת האחדות הראשונה במדינת ישראל, כששמעון פרס היה ראש הממשלה, יצחק שמיר היה שר החוץ, יצחק רבין היה שר הביטחון ויצחק מודעי היה שר האוצר, באותה שנה, באותו זמן, אני נרתמתי לפעילות למען שחרורו של נתן שרנסקי, שישב אז עמוק עמוק בסיביר בכלא הסובייטי כשמסך הברזל חוצץ בין מדינת ישראל והמערב לבין תושביה היהודים של ברית המועצות. שמעון פרס היה ראש הממשלה, ושמעון פרס, באחד מגילויי הלב, אמר: רבותיי, אנחנו נאבקים על פתיחת שערי ברית המועצות. אתם יודעים למה? גם בגלל שעם ישראל צריך לשוב לארצו, גם בגלל שאנחנו ציונים, אבל בעיקר כדי להתמודד מול העלייה המזרחית, מול ההתרבות של המזרחיים, שמשתלטים לנו על המדינה. כך אמר שמעון פרס. אדוני היושב-ראש, אלה דברים חמורים, ומי שרצה האזין להם, ואני הייתי אחד מאלה שהאזינו להם. המניע לפתוח את שערי ברית המועצות ולהירתם כל-כולו לעניין היה כדי לאזן פה טיפה את ההתרבות העודפת של העולים החדשים מצפון אפריקה ומארצות המזרח. לצערי, אדוני היושב-ראש, השר ליברמן, מישהו אמר לי, ברשותך, אני יודע שאתה חובב העברית, שאומרים לא היושב-ראש אלא יושב-הראש, אבל אני לא בטוח שזה נכון. אני מוכן לתקן, על תנאי, אני לא יודע. צריך עיון, מה שנקרא. בסדר גמור. יכול להיות שאני טועה, ויכול להיות שאני רגיל כך. כולם רגילים כך, גם אני אומר את זה. מישהו העיר לי היום, אבל אני לא יודע אם זה נכון. אדוני יושב-הראש, תודה על התיקון. אני אבדוק את זה ואשתדל לתקן. תבדוק אם זה נכון. בסדר, אבל בינתיים אפשר להשתמש בזה. אנחנו מבינים את הכוונה. זה דיון שהתקיים באקדמיה ב-1994: "ההתנגדות לביטוי כמו 'יושב-הראש' היא חומרה יתרה, שהרי מגוון יחסי המשמעות בין נסמך לסומך רחב מאוד". ועל כן? אתה מהמחמירים, אתה מבית שמאי. אפשר גם וגם. אז יש לומר יושב-הראש אך אפשר להגיד היושב-ראש. בסופו של הדיון הותרו שתי הדרכים. יושב-ראש. גם היושב-ראש וגם יושב-הראש. השאלה אם אפשר לכתוב ה"א הידיעה לפני יושב-ראש. אדוני היושב-ראש. החלטת לסבך אותנו בשעה 23:00. אתה מבין מה אני שואל? האם יש ה"א הידיעה לפני כן. אני עוצר לך את השעון. בסדר, בסדר. אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-הראש, אנחנו הולכים על שני הצדדים לחומרה בשביל לצאת ידי חובה. עד סוף הנאום חברנו חבר הכנסת ארבל יבדוק את הסוגיה. בסדר גמור. תודה. אני חוזר לסוגיה שלנו, השר ליברמן. אני אתחיל עם השר כהנא. השר כהנא, בנימוקיו לקידומו של מתווה הגיור שהוא עמל על קידומו, היום ראינו את הפרומו למה שהולך להיות פה, השר כהנא התייחס לבעיה שהיא בעיה, ואני לא מקל בה ראש. הבעיה היא שיש פה במדינה כ-450,000 עולים שהם לא יהודים על פי ההלכה. הוא מגדיר אותם כזרע ישראל, אבל הם לא יהודים על פי ההלכה, וצריך להתמודד עם הבעיה. אני מסכים. אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-הראש, אני למדתי שכשיש בעיה, קודם כול, תעשה סטופ. אל תחמיר את הבעיה, אל תצרף עוד אנשים שהם מאותו סוג. אבל אצל השר ליברמן, ואני אומר אחרי זה בסוף למה אצלו זה הפוך, השר ליברמן התעקש במשא ומתן הקואליציוני והשאיר תחת אחריותו את נתיב, נתיב, מה שבעבר, כשדיברתי על שנת 1984 היה קרוי "לשכת הקשר". כולנו יודעים שזה היה הארגון החשאי שעבד לייצר קשר עם היהודים בברית המועצות לשעבר. דרך אגב, לשכת הקשר שמה לנו רגליים בכל מאבקנו דאז למען אנטולי שרנסקי, הפריעה לנו בפעילותנו והכשילה כל מיני מהלכים שעשינו באופן עצמאי, כי היא לא יכלה לסבול את זה שאנשים פרטיים, בראש ובראשונה אשתו אביטל, במאבקה ההירואי, יודעת טוב יותר איך מפילים את מסך הברזל. אבל נחזור לענייננו. השר ליברמן, בהסכם הקואליציוני, לקח תחת אחריותו את נתיב. בשביל מה הוא צריך את נתיב? הוא צריך את נתיב כדי שנתיב ימשיכו להעלות לפה לארץ לא יהודים על פי ההלכה אלא עולים שאינם יהודים על פי ההלכה. ילקטו אותם אחד לאחד וימשיכו לייצר אותה בעיה שהשר כהנא מתריע עליה, ולכן הוא הולך להביא לנו את מתווה הגיור. אז השר כהנא, טול קורה מבין עיניך. תעצור. תגיד לשר ליברמן: אין יותר כניסה לארץ של מי שאינם יהודים על פי ההלכה. קודם כול תקפיא את המצב. אבל ליברמן לא חושב ככה. למה ליברמן עושה את זה? הוא ממשיך את מורשתו של שמעון פרס. אז בשנת 1985-1984 הבעיה של שמעון פרס הייתה, אתה שומע, חבר הכנסת משה ארבל? שמעון פרס אמר: אני רוצה שיהודי ברית המועצות יבואו לארץ בהמוניהם. למה? כדי להתמודד עם הריבוי של יוצאי ארצות המזרח. לא טוב לנו. אנחנו רוצים שליטה בלעדית על מדינת ישראל. לא טוב לנו שהם יבואו בהמוניהם, יוצאי יהדות המזרח. השר ליברמן ממשיך את מורשתו של השר פרס, שהיה אז ראש ממשלה, והוא אומר: אני צריך את אותם אלה שאינם יהודים על פי ההלכה כדי להתמודד עם הריבוי של החרדים ושל החרד"לים. לכן הוא עושה את זה. יש פה מתווה מתוכנן: קודם נביא את אותם שאינם יהודים על פי ההלכה, ולאחר מכן נעשה מתווה גיור. ומי יקדם את מתווה הגיור? חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שעמדה פה והסבירה: צריך רגש. אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-הראש, אני רוצה להסביר בקצרה למה ומדוע אנחנו מתנגדים להצעות החוק ולמתווה הגיור שהציעה היום חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. לשמחתי, התנחמתי היום שזה נדחה בשבועיים, ואני מקווה שיתקיימו דברי חז"ל "כיוון דאידחי אידחי". הצטרפות הגרים לעם ישראל מלווה את עם ישראל מאז ימי אברהם אבינו ויציאת מצרים. הקמת מדינת ישראל הציבה בפנינו אתגרים חדשים בתחום הגיור, עלייה המונית הכוללת בתוכה משפחות של נישואי תערובת. יש בעיה ואתגר של גיור לשם אישות או התאזרחות וגיור לשם רווחה כלכלית. עוד אתגר, לסוגיית הגיור נוספו משמעויות חדשות ומהותיות בקנה מידה לאומי ביחס להשפעתה על מרקם האוכלוסייה במדינת ישראל ועל משמעותה כמדינה יהודית. למרות זאת, בבסיס הדברים לא חל שום שינוי, והגישה היסודית עומדת בעינה, והיא, גיור מוגדר רק על פי הגדרים הכתובים בתורה ומבוארים בחז"ל וכפי שמקובל בעם ישראל לאורך הדורות. שאלת הגיור היא שאלה הלכתית-דתית מובהקת בעלת משמעות לאומית, ומשכך, לא ניתן לדון בה אלא בכלים הלכתיים ברורים ומקובלים. כל עיסוק בסוגיית הגיור בכלים שאינם הלכתיים מנותק מהמשמעות האותנטית של הגיור. אדוני, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל נערך דיון ציבורי נוקב בשאלה מיהו יהודי ואם ניתן להפריד בין הלאום לבין הדת. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ולכן ברור שלשאלה מיהו יהודי יש משמעות כפולה ומכופלת ביחס לאופייה של המדינה. היהדות היא למעשה הדת היחידה שהגדרתה היא גם הגדרה לאומית, וקיימת בה חפיפה בין הגדרת העם היהודי לבין ההלכה היהודית. בעוד נוצרי או מוסלמי יכול להיות חלק מכל לאום שיבחר, היהודי יוכל אומנם להיות אזרח בכל מדינה שיבחר, אך הגדרתו כשייך לעם היהודי לעולם תישאר. ההגדרה ההלכתית של העם היהודי היא קבוצה שבה כל פרטיה נולדו לאם יהודייה או קיבלו על עצמם עול תורה ומצוות ועברו את התהליך שהוגדר על ידי ההלכה לצורך הצטרפות לעם היהודי, וזהו תהליך הגיור. חיבור זה בין ההלכתי-דתי לבין הלאומי ליווה את עם ישראל לאורך כל הדורות, וגם היום זו הנוסחה הבסיסית שעומדת ביסוד הזהות של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. זו הסיבה לכך שנחקק חוק השבות, גם אם פרטיו אינם תואמים מספיק את ההלכה, שבמהותו מתייחס לזכותו של כל יהודי להיות חלק ממדינת ישראל, בתוקף היותה מדינת העם היהודי. גיור שאינו מפוקח ושאינו מרוכז בידי גוף ממלכתי מרכזי המוסמך ומחויב לגיור על פי ההלכה עלול לגרום לנזקים רבים ברמה האישית וברמה הלאומית. אמנה אותם אחד לאחד: א. פגיעה קשה באחדות האם, כלומר, כאשר חלק מהעם לא יכיר ביהדותם של מגזרים מסוימים יביא הדבר בהכרח להימנעות מנישואים עם חלקים מהעם, לחשדנות כלפי אוכלוסיות מסוימות ואולי אף להתנשאות, תופעות שיגרמו בהכרח לקיטוב ולפילוג בעם, ב. הדבר השני הוא התפוררות הקולקטיב היהודי. אם ייפרץ סכר הגיור לגיורים שאינם תקפים הלכתית, ייאלצו הרבנות הראשית וקהילות שונות בארץ ובעולם לנהל פנקסים ורשימות כדי להימנע מנישואי תערובת, ג. אכיפת מדיניות ההגירה, כלומר, חוסר פיקוח על נוהלי הגיור יאפשר לכל טרמפיסט המעוניין בכך, מטעמי רווחה כלכלית או כל אינטרס אחר, "להתגייר" ללא קושי, ובכך לקבל כרטיס כניסה למדינת ישראל, ד. הדבר הרביעי, והוא חמור לא פחות מהאחרים, הוא הונאת הגר. למרות שלכאורה פתיחת אפשרויות הגיור נראית כמקילה על הבא להתגייר, למעשה, התמונה היא הפוכה. המתגייר, זה המעוניין באמת בהשתייכות לעם היהודי, שיעבור הליך גיור לא מפוקח הלכתית, ימצא עצמו לאחר התהליך בפני שוקת שבורה, שכן גיורו לא יוכר על ידי הגורמים האורתודוקסיים המוסמכים, ולמעשה על ידי רוב הציבור בישראל, המסתמך עליהם. האינטרס המובהק של המתגייר, בהנחה שהוא מתגייר באמת, הוא לעבור הליך גיור שמוכר אצל כלל גווני האוכלוסייה בחברה היהודית, ה. הדבר האחרון, התבוללות העם היהודי. גיורים סיטונאיים המנוגדים להלכה יטעו את הציבור ויגרמו לרבים להתחתן בנישואי תערובת עם כאלה שאינם יהודים. בנוסף, פריצת גדרי הגיור מוזילה את היחס לנישואי תערובת, וההתרחקות הטבעית שיש ליהודים רבים מנישואים כאלה תיחלש, וכתוצאה מכך לאורך זמן תיווצר התבוללות המונית שקשה יהיה לעוצרה. מעמד הגיור במדינת ישראל נשען על הסדרים שנבנו בשלבי טרום הקמת המדינה, שאז נקבע שראש העדה הדתית הוא בעל הסמכות לעניין המרה מדת לדת. כראש העדה הדתית היהודית נקבע הרב הראשי לישראל, הרבנים הראשיים לישראל, אני מצטט: "בהיותם ראשי העדה הדתית היהודית לענין פקודת העדה הדתית (המרה)". סדרים אלה נמשכו עם הקמת המדינה, ובהמשך, בהקמת מערך הגיור הממלכתי, שפועל תחת סמכות הרבנות הראשית. הערת אגב, מה ששמענו היום מחברת הכנסת יוליה מלינובסקי אלה דברי בלע נגד הרב הראשי. אני רוצה מכאן לחזק את הרב הראשי, לחזק את כבוד הרבנים הראשיים, בעומדם איתנים על כל חיי הקודש של המדינה. מובן לכול שמכיוון שהגיור הוא פעולה דתית, אין אפשרות למתן הכרה לגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים, היות שהם אינם משקפים את גישת ההלכה היהודית, הן בפן המעשי והן בפן המהותי, שכן קבוצות אלו אינן מקבלות את ההלכה היהודית כמקור הסמכות של פעילותן. נוסף על כך, כחלק מהשיקולים הרחבים של השפעת מעמד הגרות על כלל מדינת ישראל, לעניין חוקי המדינה, לא נכון שהמדינה תכיר בגיור כלשהו, כולל של רב פרטי זה או אחר, מלבד זה של הסמכות הדתית הרשמית של המדינה, והיא הרבנות הראשית. עד כאן דבריי בעניין תהליכי הגיור והמתווים השונים והמשונים שעומדים לפתחנו בעניין הגיור. אני רוצה מכאן, שמעתי שאנשי רע"מ היו חלק מהסיבות שהביאו לכך שלא הצבענו היום על הצעת החוק של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, ותכף אני אתייחס גם לחלקו של חברי ניר אורבך בעניין זה. יישר כוחכם. אני חוזר ואומר: "כיוון דאידחי אידחי", כלומר כיוון שנדחה, אנחנו מקווים שיידחה. אדוני יושב-הראש, אדוני היושב-ראש, היום, במסגרת לימוד הדף היומי, אני עובר לדבר קצת על הממשלה הזאת, על נזקיה, מעבר לנזקים החמורים של מתווי הגיור השונים והמשונים. היום, במסגרת לימוד הדף היומי, עסקו הלומדים במסכת מגילה. בדברי הגמרא על סדר הברכות שחז"ל תיקנו בתפילת עמידה, בין השאר נאמר שם שהסיבה לכך שברכת השנים נקבעה כברכה התשיעית היא כנגד מפקיעי שערים. מה זה מפקיעי שערים? מפקיעי שערים הם אלו שגורמים ליוקר המחיה. כל זה, בגלל הפסוק בתהילים: "שבֹר זרוע רָשע". מסביר שם רש"י: "שבר זרוע רשע" אלו המייקרים את התבואה ומפקיעין את השער. שואל רש"י: מניין שבמפקיעי שערים מדבר הפסוק? מי אמר לך שכשכתוב "שבר זרוע רשע", זה מדבר על מפקיעי השערים, אלו המתווכים, כפי שאמרה היום חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס? מי אמר שמדובר על אלו שגורמים להעלאת יוקר המחיה? עונה רש"י: שכתוב באותו מזמור של תהילים: "יֶאֱרֹב בַמִסְתָר כאריה בְסֻכֹּה יארֹב לחטוף עני". שואל רש"י: וכי הלסטים, מישהו מלסטם את הבריות, הוא אורב את העני? בשביל מה לו לארוב את העני? בשביל מה לו ללסטם את העני? מה יצא לו מזה, "ולא את העשיר הוא אורב"? אלא מי מלסטם את העניים? "במפקיעי שערים הכתוב מדבר שרוב דעתם לעניים הוא". כל עניינם של מפקיעי השערים, כל עניינה של הממשלה, שגורמת ליוקר המחיה, הוא כנגד העניים, כנגד פשוטי העם. אתם שומעים, חברי הקואליציה, מי הוא שאורב לעניים דווקא? מי הוא שגורם להפקעת השערים ולהעלאת המחירים שנופלת דווקא על השכבות המכונות חלשות? אתם, הממשלה האטומה הזאת. צאו מהאטימות ומהאדישות שלכם. תסתכלו מה אתם עושים לעם, מה אתם גורמים לשכבות החלשות: מס גודש, מס ממותקים, מס כלים חד-פעמיים, העלאת מחירים לכל רוחב החזית. אתם מתעלקים על השכבות החלשות. אז כשאנחנו מדברים על הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-הראש, אתה חלק מהקואליציה. אני רוצה לנתח קצת את הממשלה, את הרכבה, ולתת לכם נקודת מבט למחשבה, ותגידו לי בבקשה אם אני טועה. ברור שאני חבר הקואליציה. אני גאה בה. כן, כן, כן, אני יודע, ועל כן אני מדבר. תחשוב שוב. אדוני, הממשלה הזאת, יש בה ראשי ממשלה רבים, כי הרי אנחנו ראינו בפגישה שקיים שר הביטחון. ראש הממשלה הודיע שהוא, אתם יודעים מה, חבריי חברי האופוזיציה? ראש הממשלה הודיע שהוא מסתייג. אני לא יודע אם הוא מסתייג. הוא כן מסתייג, הוא לא מסתייג, אבל שר הביטחון מנהל מדיניות משלו. אז נפתלי בנט הוא ראש הממשלה. תכף אנחנו נשאל: ראש הממשלה לענייני מה? מכיוון שאין לו, כל ראשי הממשלה האחרים מנהלים את המדינה בלעדיו. יאיר לפיד הוא ראש הממשלה החליפי, לענייני מה? אני עדיין לא יודע. בני גנץ, בני גנץ ראש הממשלה לעניין חיזוק וביסוס אבו מאזן והפלסטינים והחזרה שלהם לשולחן המשא ומתן. אביגדור ליברמן, אביגדור ליברמן מנהל מדיניות משלו. הוא ראש הממשלה לענייני חיזוק וביסוס הרס הרבנות הראשית וניתוק היהדות מהמדינה והעלאת מי שאינם יהודים לארץ על מנת לנטרל את כוחם של החרדים והחרד"לים, כמו שציינתי בהרחבה לפני כן. גדעון סער, גם גדעון סער, אני שמח, חבר הכנסת מנסור עבאס, כי אני אגיע אליך. תכף אציין למה אתה ראש ממשלה, אבל גדעון סער כרגע הוא ראש הממשלה לענייני חיזוק וביסוס הדיקטטורה השופטת והגנתה מפני האיום הגדול של מדינת ישראל, שהוא מר בנימין נתניהו. ניצן הורוביץ הוא ראש הממשלה לענייני חיזוק וביסוס הטרלול הפרוגרסיבי. מרב מיכאלי היא ראש הממשלה, ראשת הממשלה, החליפית לענייני חיזוק וביסוס הטרלול הפרוגרסיבי. כעת הגעתי לחבר הכנסת, סגן היושב-ראש, מנסור עבאס, יצא, לא רצה להמתין, למה הוא ראש הממשלה. ובכן, מנסור עבאס הוא ראש הממשלה לענייני חיזוק וביסוס ההתיישבות הערבית בכל מרחבי ארץ ישראל ומניעת ההשתלטות היהודית על ארץ לא להם. אדוני, אם כן, כל כך הרבה ראשי ממשלה, לא נשאר לראש הממשלה מר בנט לענייני מה הוא ראש הממשלה. אני לא הצלחתי להבין לענייני מה הוא ראש הממשלה. לכן, גם יאיר לפיד, שהוא ראש הממשלה החליפי, הוא ראש הממשלה לענייני אותם עניינים, שאני לא יודע מהם, שראש הממשלה הוא ראש הממשלה לגביהם. חבר הכנסת מעוז, להיות ראש ממשלה לענייני ימין זה כמו להיות אחראי לאחריות? זה מה? זה כמו להיות אחראי לאחריות? לא, לא. את שמעת,  ראש הממשלה לענייני כל מיני עניינים? את זה עוד לא שמעתי. למה לא שמעת? בסדר, יש חידוש. זו נקודת מבט. אמילי, גם לא שמעת שיש ראש ממשלה עם שישה מנדטים. יש הרבה הפתעות. זו נקודת מבט.  חברת הכנסת אמילי מואטי, לא, לא. כל מה שלא נורמלי נמצא פה. זה לא נגמר. חברת הכנסת אמילי מואטי, ערב טוב. אני ניסיתי לתת נקודת מבט. קבלי אותה. לא רוצה, אל תקבלי אותה. זו נקודת מבטי. אני רואה שאני כבר מתקרב לסיום נאומי. אני רוצה לחזור מכאן לדבר שאני מקפיד לעשות בימים האחרונים ובשבועות האחרונים: לפנות בפנייה אישית לחבר הכנסת ניר אורבך. בתחילת דבריי הזכרתי את זכרו של הרב אלישע וישליצקי, זכר צדיק וקדוש לברכה, שאתמול היה יום השנה השלישי לפטירתו. חברי ניר אורבך, שייבדל לחיים ארוכים, היה ממעריציו ומנאמני ביתו של הרב אלישע וישליצקי, זכר צדיק וקדוש לברכה. ניר ידידי, אנחנו גדלנו יחד באותה קריה עם הרב אלישע, שהיית כל כך מחובר לדמותו ולאישיותו. אומנם אנחנו, גם הרב אלישע וגם אנוכי, קצת גדולים ממך, אבל גדלנו יחד באותה אווירה. יישר כוחך, שכנראה גם בזכותך לא הצבענו היום על הצעת החוק הנוראית שבאה להטיל מום במערך הגיור ולאפשר את סדיקת החומה של בית ישראל ואת ההתבוללות שיש מי שכל כך חפצים שתתרחש כאן במדינתנו האהובה. אתה חבר איתם באותה קואליציה. אני קורא לך: אל תעצור בכך. לך בדרך האמת של הרב אלישע. לך בדרכו של מי שעשה עצמו שיריים לכנסת ישראל ולגאולת ישראל. זה אכן קשה, ובטח לא קל, אבל יש קונה עולמו בשעה אחת. אם כתפיך אינן רחבות מספיק להפיל את הממשלה הרעה הזאת, אז לפחות תמשיך למנוע כל הרס היהדות וכל הרס פניה היהודיים של המדינה. חזור לדרכו של הציבור הדתי-לאומי. חזור לתורתם של רבותינו, מרן הרב קוק, זכר צדיק לברכה, והרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה, שמסרו נפשם על קידום גאולתם של ישראל, זו שחבריך לקואליציה עושים כל שביכולתם כדי לעכבה ולהסיגה לאחור, חלילה. אדוני יושב-הראש, אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על ההקשבה. מודה לך על תיקון הטעות. אשתדל לברר ולתקן אם אומרים "אדוני היושב-ראש" או "אדוני יושב-הראש". יושב-הראש, יושב-הראש, לא היושב-ראש. בינתיים, ערב טוב. כל טוב. תודה רבה, אדוני. ביררנו את זה קודם. לא יודע. לא, אנחנו נברר את הסוגיה הזאת עד תום. אז בשביל זה אני פה, חבר הכנסת ארבל כבר החל בבדיקה ובחקר האמת, ואנחנו בהחלט נבחן את זה. אני מודה לך מאוד, חבר הכנסת מעוז. אין לך מה לבחון, אדוני יושב-הראש. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי. בבקשה, אדוני.  משפיע על הקול, גברתי, הוא, להביא לך כוס תה?  שקראתי היום כמה פעמים בשמך ולא הקשבת לי. לא שמעת לי. למה אתה מפיל עליי את זה עכשיו? לא מפיל את זה עלייך. איך יש לכם את התכונה הזאת בשמאל תמיד להפיל על הימין? למה? את תתחילי, לא שמעת את כל הסיפור. למה? לא שמעת את כל הסיפור.  קולי אבד. קולי אבד מהרגע שבו ישבתי כאן למעלה.  חברת הכנסת שטרית, רצית לשמוע? רצית לשמוע? מעניין. רק בריאות, קודם כול. תודה. בלילה, כשישבתי כאן זה היה למעלה משש וחצי שעות ברציפות עם המזגן וכל זה וכל מה שקרה, כנראה שהמעמסה משפיעה גם על הגוף, וזה הלך והחמיר. היום ניהלתי את המליאה. ניסיתי בכוחותיי, בקולי הדל, לנהל אותה, ואת היית חלק בתוך באירוע, מכיוון שקראתי לך כמה וכמה וכמה וכמה פעמים, זה, לסיעה. אני יכול להגיד לך בתור עורך דין שזה נראה לי תאונת עבודה. לך על זה. אמרתי לך שזה קרה כמה וכמה וכמה וכמה פעמים. זה לא היה ביני לבינך, זה היה ביני לבין הסיעה שלי. כן, אבל את לא שמעת לי, מה שאילץ אותי לאמץ את מיתרי קולי. אני, לאמץ, בא'. להביא לך כוס תה עם לימון? הינה, עם דבש ולימון. מה שכן אני רוצה להגיד לכם: כמות העצות לתה עם לימון או מים עם נענע ודבש או חלב עם דבש או עם קינמון, כמות תרופות הסבתא שקיבלתי ההצעות הן בלתי נגמרות, זה היה מטוב לב. זה היה מטוב לב.  לרבות הכדורים השונים שדחפו לי מכל עבר. אראה לכם כמה דוגמאות קיבלתי. יש פרסומת של הילד שקורא בתורה והוא צרוד, ואז אומרים לו, זורקים עליו את הסוכריות מלמעלה, יש לי פה כמה כדורים או סוכריות שכל אחד נתן לי והמליץ לי שזו התרופה הטובה ביותר. אני מנסה. בינתיים, עד עכשיו, אני מציע לך לקחת את מה שחבריך באופוזיציה ייתנו לך, כי חברים מהקואליציה לא ייתנו. עד כה בדקתי ארבעה כדורים ראשונים. אני אעדכן אתכם מה משפיע הכי טוב. יש מי שימליץ לו לקחת את הכול ביחד. לדעתי, לשרן השכל יש את הדבר הכי טוב. חבר, את זה עוד לא ניסיתי, אני חייב לומר. חבר הכנסת ביטון, את זה עוד לא ניסיתי. חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.  אין קיזוז. אמרת: אין קיזוז. אני לא מבין אתכם, לילה טוב לכל הצופים. מי מכחיש את זה? מי מכחיש? פשוט ביזיון. אני לא מבין אתכם. גם אתה רוצה כדור? לא, תודה רבה. אומנם אני אחרי שבועיים בוועדת הכספים, אבל הגרון עדיין עובד והכול בסדר, ברוך השם. אשריך. אני לא מבין למה לא אומרים לי. אומרים שאין קיזוז בלעדיי, אני בא וקורא פה: קיזוז. באמת, יואב, אני יכול לתת לך במקום היושב-ראש.  מה זה? אני מביא אותו עכשיו. אין דבר כזה. חבר הכנסת קיש, אין דבר כזה.  אנא חוס על מיתרי קולי. ברשות אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אין דבר כזה. למה לא אמרו לי? מי אישר לו את זה בכלל? פשוט בושה. הוא מראה פה את הדוגמה הכי גרועה לכל הסיעות. יואב, מיקי זוהר. מיקי זוהר, איפה הוא? אני, מיקי פה. למה כתוב לי שהוא מקוזז עם, קודם כול, אני רוצה מעל במה זו לאחל מזל טוב לבן של ידידי פיני וסרמן מאשדוד על כך שהתארס. שיהיה לו במזל טוב. הוא בטח גם צופה, אז אנחנו גם שולחים לו הוא אדם בעל עשייה, וזה בראש ובראשונה. אין קיזוזים, אין. זה מה שכתוב. אני מודיעה לך שמיקי פה, הבאתי אותו באוטו שלי. מי כתב את זה? יואב, אתה מפריע לי. חבר הכנסת קיש. חבר הכנסת קיש. כן, אדוני. איך הוא נלחץ.  מיקי פה. הוא יושב בכנסת היום. מחר הוא נוסע. הוא צריך, אני רוצה באמת רק לעבור לאחד הדברים הקשים שקורים בתקופה האחרונה, וזה דוח העוני. פורסם, התקשרו למאיר כהן עכשיו, חבר הכנסת קיש, את זה כבר לא אני מבקש, את זה חבר הכנסת אזולאי מבקש. מילא עליי, ויתרתי, אבל לפחות כבודו. אני חס על גרונו של היושב-ראש. דוח העוני: הסרת רשתות הביטחון של ממשלת בנט-לפיד הגדילה את העוני והאי-שוויון. לפי נתוני המוסד לביטחון לאומי, 22.7% מהישראלים חיים בעוני בשנת 2021. רק תשימו לב: כולם זעקו וצעקו שאולי ממשלת נתניהו מפזרת, אז, בקורונה, כסף מהמסוקים, אבל אנחנו רואים שהכסף שכביכול פוזר מהמסוקים בעצם הוריד את העוני. העוני שהיה, ירד, לא ירד לגמרי, אבל ירד. הוא גם לא עלה, וזה ודאי. בממשלת בנט-לפיד, לפי הפרסומים, העוני רק גובר ומגיע לממדים חסרי תקדים. אנחנו נמצאים בעיצומם של יוקר המחיה, התייקרות מחירים. מחירי החשמל בתחילת 2022 כבר יעלו ב-5%, ואסם הודיעה שהיא מעלה את המחירים. אנחנו יודעים על תכשירי היגיינה שבהם מעלים את המחירים. ואם תהיו חברים בוועדת הכספים, תבואו כל יום ותראו את המיסים שמעלים. ראינו את זה בחד-פעמי, במתוקים ובממיסים. בכל מה שרק אפשר מעלים. בסופו של דבר, למי זה חוזר? אליכם, האזרחים, שיושבים וצופים בנו עכשיו. אתם האזרחים, ואנחנו חלק מכם, תשלמו את המחיר של הממשלה הזאת. שלא תחשבו שחד-פעמי זה של חרדים, שמתוקים של חרדים ושממיסים זה של חרדים. זה של כל עם ישראל. אני אומר לכם שבתחילת 2022 כבר תתחילו להרגיש את זה כולכם, כולנו נרגיש את זה, והחלשים יותר בינינו ירגישו את זה יותר, ירגישו את זה בחלב ובלחם, באטריות ובספגטי, ירגישו את זה בדלק וירגישו את במוסך כשלוקחים את הרכב. ההתייקרות, יוקר המחיה יפגע, ויהיו יותר עניים בישראל, יותר ילדים רעבים בישראל, יהיו יותר מפוטרים בישראל. אם אנחנו מדברים על מפוטרים, ב-1 בינואר כ-5,000 איש אמורים להיות מפוטרים בגלל אטימות הממשלה, שהורידה לתרבות החרדית, תבינו, תרבות חרדית זה לא איזה אירועים. זה לא שום אירוע. זה עובדים שבאים בתוך תנועות נוער למיניהן, מוסרים שיעורים ולוקחים את הנוער מהרחוב ונותנים לו תעסוקה אחר הצוהריים. כ-5,000 כאלה שמועסקים היום, בכמה? בכמה מאות שקלים, אולי ב-450 שקל בנטו, שעושים את זה כהשלמת הכנסה שלהם, על חשבון הבית שלהם, לכולם אומרים: צאו לעבוד. עובדים בגרושים, הממשלה הזאת קיצצה להם את זה. אדוני היושב-ראש, כ-5,000 איש הולכים הביתה ב-1 בינואר, ועל זה זעקנו כאן כל היום, והבלגן שהיה פה כל היום, והשבועיים שאני וחבריי בוועדת הכספים עושים פיליבסטר, זה בשביל להציל אותם מפיטורים, 5,000 עובדים. על זה אנחנו זועקים: תצילו אותם. כשאנחנו מסתכלים על הממשלה, ודיברנו על ההילולה, שהם לא רוצים לעשות, על הגיורים, שהם רוצים לגייר במאסות, ומה? ראש מערך הגיור פיטרו אותו. כהנא, לא התאים לו. למה? הוא לא מתאים לאג'נדה שלו. הרב משה ולר, איש מיוחד, איש עם יראת שמיים, נא לסיים.  אז מה הוא מקבל? כשבא הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל, שאנחנו מחזקים את ידיו ורוצה לחזק אותו, ולא רוצה לפטר אותו, הוא מקבל איומים כנגד. על מה, שהוא רוצה לשמור על המדינה היהודית? אז אתם, הצופים בבית, תדעו לכם: זו המדינה, זו הממשלה הכושלת. אנחנו נעשה את הכול על מנת להעביר אותה מן הארץ. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. אני מזמין את חבר הכנסת משה ארבל לשאת דברים. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. מכובדי היושב-ראש, כבוד שר החקלאות, חבריי חברי הכנסת, היום, ביום הזה ממש, בכ"ו בטבת, אנחנו מזכירים את תאריך פטירתו של חבר יקר שנרצח על ידי בני עוולה, סמל ראשון יוסף יוסי עטייה, חבר ילדות שלי. נולדנו בהפרש של יומיים, אני בכ"א בטבת, והוא בכ"ג בטבת. בגיל 21 ושלושה ימים, בשעה שנסע למכינה הקדם-צבאית במעלה אפרים, בנסיעה ביום שישי, מחבלים ארבו לו בדרך מעט אחרי צומת תפוח ורצחו אותו. יוסי היה צנחן ואוהב אדם, והוא בנם של רחל ודוד. הוא למד בבתי הספר בחינוך הממלכתי-דתי בפתח תקווה, ולאחר מכן, בישיבת נחלים. לפני גיוסו לצבא למד בישיבה, במכינה במעלה אפרים. יוסי היה חבר ומדריך בבני עקיבא, ספורטאי מצטיין, בעל מידת ענווה, אוהב אדם בכל נשמתו, ובלט כמנהיג כבר מילדותו המוקדמת. המשפט השגור בפיו היה: חברים, זה לנצח. יוסי אומנם הוכיח כי פיו וליבו שווים. הוא השקיע בחברים ובחבריו מעל ומעבר, אהב, טיפח, דאג להם וטייל איתם. תמיד מצא זמן להעניק תשומת לב לכולם, לא דילג על אף אחד, ומעולם לא הפסיק קשרים עם חברים, גם איתי באופן אישי, כשעברתי ללמוד במוסדות חינוך אחרים. תמיד תמיד תמיד הוא שמר על קשר עם חברים, גם מהעבר הרחוק. יוסי אהב את ארץ ישראל בכל מאודו, אהב לטייל בשביליה ובדרכיה של הארץ הזו, ובכל הזדמנות היה נוטל אוהל ויוצא למסע בטבע ובנופים. באהבתו זו סחף אחריו גם אחרים. יוסי ארגן ויזם טיולים עם חברים ומשפחה. הוא התחיל לטייל בחוצה ישראל, והספיק להגיע מאילת עד למצפה משואה. הוא תכנן לסיים את המסלול צפונה לאחר שירותו הצבאי עם חבריו לסיירת, אבל לא הספיק. בסוף יולי 2003 הוא התגייס לצה"ל כשהוא נכון לתת את כל-כולו לצבא, והחל מסלול הכשרה כלוחם בחטיבת הצנחנים, עבר קורס חובשים והוצב כחובש בפלוגת הסיור של הצנחנים. הוא הצטיין לכל אורך המסלול, גם בחטיבה וגם בקורס החובשים. יוסי, בפטירתו ורציחתו על ידי בני עוולה, היה בן 21. הוא הותיר אחריו את הוריו היקרים ואת האחים, שלוש אחיות ואח, ויקטור. אני אבקש בסיום דבריי לצטט את שירו של רבי דוד בוזגלו, שנותן כאן הרבה מאוד תקווה וגם תחושות מורכבות שיש לנו ביחס למלחמה ולשלום. כך הוא למעשה מגיב על שירו של חיים גורי "באב אל-ואד". כותב רבי דוד בוזגלו: "בינו נא מורדים רודפי קרב ורצח / לא לתת בקול על עם שופך שיחו / מול שוכן שמיו, כל יכול לנצח / כי בצל סוכו שם שם לו מבטחו // זכרו נא יום בן חלוף הוכן ליצירה / כת שלום נתנה בקול מר למריו / הלוא הוא יציר נפשו לריב נמהרה / זכרו נא אפוא, קראו לכם שלום". ובשירו הנוסף הוא מתאר את היחסים שלנו, של בני העם הזה, הארץ הזאת, לשכול ולכאב ולאובדן הזה. וכך הוא כותב: "כאן שפכו בניי את דמם וכאן קנו את עולמם, להם ולחולמי חלומם, / בני עמם, אשר עימם, דורשי טובתם ושלומם. / יום נדרשתי, שם ניגשתי, שם הקדשתי נפשי לריב יריבך. / זאת תפארתי, כי נשמרתי גם נזהרתי, בל יפת ליבי לעזבך. / ימתק מוות בקרבך, ינעם הרג יום ריבך, ולוואי כי תאכל חרבך // ראש פרעות פורעים, הבוקעים תוך עם עולם, תוך עם עולם רודפי רעים, ולצדק הם זורעים, ולו המה נשמעים, / את מפריעיו מוקיעים ואת עלבונו תובעים. / לך מולדתי כבר ייעדתי, מיום על סף דעתי עמדתי, / לאסור חג יום הולדתי, יום בו על חוף ימך הורדתי הורדתי". יהי זכרו של סמל ראשון יוסף עטייה ברוך. אמן ואמן. תודה רבה על הדברים המרגשים של חבר הכנסת משה ארבל. אני מזמין את חבר הכנסת חיים ביטון לשאת דברים, בבקשה. תודה לרוני. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי הטוב משה ארבל, גילית לנו שמגיע לך מזל טוב ככה בדרך אגב? לפני כשבוע היה לך יום הולדת. אני קיוויתי שיזכרו את זה בזמן. לא ידענו. טוב, יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. אז ברכות, ברכות ואיחולים. מאחלים לך מזל טוב. מי פה רכז הסיעה, תעשה לי טובה, תמשיך רק איך שאתה. גבי, מה מטריד אותך?  איך מנהל סיעה לא מנהל את הזמן.  טוב, נגיד שמגיע לי. חברים, היום זה כבר נהיה אופנה, אז אני רוצה לאחל מזל טוב נוסף. בבית הכנסת המרוקאי שבשכונתי גדל לו ילד מתוק וחמוד, איזו שכונה? שכונת הר שמואל בגבעת זאב, צמוד לירושלים, לרמות. ילד מתוק וחמוד, כבר נהיה בחור, וקוראים לו אריה מכלוף דרעי. זה הנכד של הרב אריה דרעי. יש לו בר-מצווה השבוע. הוא הבן של ינקי המפורסם. הינה, הזדמנות להגיד גם לו מזל טוב. ילד מתוק שאני זוכה לראות אותו בשבתות גדל וצומח לתפארת המשפחה. שיהיה לך הרבה מזל טוב לבר-המצווה. תזכה, בעזרת השם, לעשות הרבה חיל למען עם ישראל, כמו שמשפחתך הידועה עושה. אז כולנו שולחים מכאן לאריה מכלוף דרעי הרבה מזל טוב בהגיעו למצוות. הינה, יפה, הצלחתי להוציא אפילו מהיושב-ראש, טוב, בנימה אופטימית זו, אבל אנחנו אומרים עכשיו, האקדמיה הכריעה שאפשר את שתיהן. גם עם ה' הידיעה לפני? פטור. רק לגבי היושב-ראש, לא לגבי העורך דין. העורך דין, אסור, היושב-ראש, מותר. אם העורך דין יושב-ראש, עורך הדין. בנימה אופטימית זו נעבור לעניינים יותר מעניינים שיש בימינו. לצערנו, על הממשלה שלנו שקיימת בימים אלה נאמר, כמו הפסוק החותם את ספר שופטים: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". בקונוטציה לממשלה הזאת אפשר לומר, ויותר נכון לומר: שר הישר בעיניו יעשה. אתם בוודאי מבינים למה אני מתכוון, כי לצערנו כל שר נהיה למלך. כל פתיחה של מהדורת חדשות, לא בכל ערוצי החדשות, בחלק מהמקומות שבהם מפורסמות החדשות היותר-מאוזנות שומעים ורואים שיש פה בוקה ומבולקה, אווירה של כאוס, לצערי, חוסר משילות, אובדן דרך. בבוקר ראש הממשלה בנט רוצה להטיל הגבלות על הסופרים, על הקניונים, בערב הוא מגלה שהשרים שלו לא מסכימים; בבוקר למוחרת הוא מבקש לחסן את ילדי ישראל, ואז הוא מגלה ששרת החינוך לא בדיוק מתכוונת, או שהיא רוצה לעשות את זה בדרכים שלה. הוא אפילו רוצה לקבל נתונים בישיבות ממשלה על מצב התחלואה, ואז הוא מקבל את שר הבריאות שמגיב לו באיזשהו זלזול אפילו בנונשלנטיות כזאת, שהנתונים שהוא מבקש הם לא רציניים. האמינו לי, חברים, אפילו במפעל לקרטונים, אם מנהל אגף או ראש אגף היה מגיב ככה למנכ"ל המפעל, היינו מבינים שהמפעל הזה בדרך לקריסה. זה אפילו עצוב. תראו, אנחנו אופוזיציה, אנחנו רוצים, וזה דבר לגיטימי שאנחנו רוצים, שהממשלה הזאת תיפול, אבל אנחנו גם דואגים למדינה. גם בזמן שהממשלה הזאת עוד קיימת, אתה רוצה לדעת שלפחות המדינה שלך, הציבור שלך, עם ישראל, לא נפגעים, כי יש פה לפחות ניהול. אבל לצערנו אנחנו רואים מיום ליום שאין פה לא ניהול, וגם, אתם יודעים מה? זה הפך את הממשלה זאת לבדיחה. אני יודע שהמילים קצת קשות, אבל הן גם נכונות. אי-אפשר להתווכח עם זה. זה כישלון. חברים, הממשלה הזאת, לצערנו, הפכה להיות כישלון. זה כישלון בקורונה, זה כישלון בניהול ממשלה. זה ממש כישלון מפואר. אבל אתם יודעים מה? מה שמפתיע זה שבמשהו אחד אין לממשלה הזאת כישלונות, היא מוצלחת מאוד. היא מוצלחת, אדוני היושב-ראש, בכל דבר שצריך לפגוע בדת. שם זה מצליח. יש כאילו ויכוחים כאלה ואחרים, אני מגלה לך. אם אתה מוטרד בתור חבר קואליציה, המלחמות שבין גב' יוליה לבין אדון כהנא, תהיה רגוע, אין שם שום מלחמה. זה רק מס שפתיים כדי להראות לציבור שאנחנו, אתה יודע, בשבועיים הקרובים לא הזכרנו, תגיעו להצעה לסדר-היום, אנחנו נעלה, נוריד. זאת תוכנית מוסדרת, שיושבים שם בחדרים החשוכים והשקטים ומתכננים איך להרגיע את הציבור. לצערי הרב, זה פשוט חוצה את כל הנושאים. אני לא אלאה את הציבור במה שכולם מכירים. בכל נושא שיש בו נגיעה בדת, כפי שאמרו היום חבריי, אני חושב שזה לא רק בדיוק דת, זה התחיל להיות אפילו, יש חרדי, יש דתי ויש מסורתי, נכון, אדוני היושב-ראש? חרדי, דתי, מסורתי, ויש חילונים. חשבנו שזה בחרדי, התחילו לפגוע בכל מיני דברים שיכולים לפגוע דווקא בדת, בישיבות, בכל הדברים האלה. אחר כך התחילו לפגוע בדברים שגם מפריעים לדתי, אתה יודע, כשרות, גיור. היום הגיעו כבר למסורתי. אפילו הדבר האלמנטרי, הבסיסי הזה, של לתת לאנשים, באמת, כל אחד והקשיים שלו וכל אחד והצרכים שלו, ללכת ולשפוך את מר שיחו בקברו של הבבא סאלי. אני יודע, לא כולם מאמינים בללכת להתפלל בקברי צדיקים. נכון, זה יותר שייך לפריפריה, שייך יותר לאנשים המסורתיים, אותם אנשים עממיים בהגדרה, מנשקי המזוזות, ולא נכניס פה עוד כל מיני כותרות מיותרות, כאלה שבאמת, בוא, מדובר פה באחוז גדול מאוד מהאוכלוסייה, אבל זה עדיין אחוז מהאוכלוסייה ששייך לפריפריה. לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, אני, בהיסטוריה הניהולית שלי כמנכ"ל ש"ס בעשר השנים האחרונות, ניהלתי את רוב הכנסים הגדולים שעשו בציבור החרדי במדינת ישראל, הפגנת המיליון, הרבה מאוד כנסים גדולים מאוד בטדי, בארנה, ואני מבין גדול מאוד בנושא בטיחות, כולל משיחות שעשיתי היום עם המפיקים של האירוע הזה. האנשים הנחמדים האלה במשטרה שהטילו עליהם את המשימה הזאת לחרב את האירוע הקדוש הזה, בכל מיני  הטלת דופי במפיקים, שאינם יכולים להביא מאבטחים, תראו, בגלל אסון מירון קבעו כרגע, אני נותן לכם נתונים עובדתיים: בשנה שעברה, באירוע הזה של הבבא סאלי בנתיבות, ביקשו אבטחה בעלות של 300,000 שקל, היום המשטרה ביקשה במיליון ו-250,000 מיליון שקל, 300 מאבטחים במשך שלושה ימים ברצף בלא הפסקה. אני אומר לכם, ראיתי את התוכניות בעצמי, לקחתי מהמפיקים את התוכניות, זה מסודר ומאורגן בצורה מושלמת. אני אומר לכם, עושים מזה רעש גדול. יש שם אירוע שנפרס על שלושה ימים ומומחים אומרים שאין שם יותר מ-5,000 איש בבת אחת. זה מתפרס. מגיעים לשם 100,000 איש, 120,000 איש, תלוי, כל אחד והדעות שלו, מה הספירה שהם ספרו, אבל בסוף זה לא אירוע שדומה למירון, לא דומה לשום אירוע אחר שקורה,לא דומה למשחק כדורגל בטדי ולא בחיפה, לא דומה לזה במספרים, אפילו. ופתאום יש פה קורונה. אי-אפשר להגיד שיש קורונה, כי בסילבסטר נותנים לכולם לעשות מה שהם רוצים. אין לי בעיה, כל אחד שיהיה איפה שהוא רוצה. אם יש מדיניות, ואני תמכתי במדיניות של הממשלה הקודמת לחסום ולסגור, אבל אם המדיניות היא פתיחות וזה פתוח לכולם, אז זה שווה לכולם. אז מתרצים את זה בתירוצים כאלה ואחרים, של הפקה, של אבטחה, לא עומדים בכללי האבטחה. הכול חד-משמעית, לצערנו הרב, חלק מאותה ממשלה, ממשלה כושלת, ממשלה שלא מצליחה לנהל לא חיסונים לילדים, לא תו ירוק, כלום, שום דבר, ופתאום תופסים קבוצה חרדית. אתם יודעים מה? חבר'ה, תתעוררו, זה לא חרדים, אלה מסורתיים. רוב האנשים שמגיעים לשם הם מסורתיים. אתה יודע מה, בנט, אולי חלק הצביעו לך. נו, תעשה קצת חשבון. אני לא מבין את העניין הזה. אתה לא רוצה לתת, תסתכל על פוליטיקה, אל תסתכל על דת. אני בטוח שהרבה כאלה שהצביעו לך כנראה כבר לא יצביעו לך, והם מתכוונים להגיע לשם, רוצים לעשות דבר אלמנטרי. אז אנחנו מאמינים בלשמור על הבריאות של עם ישראל, זה צו תורה, אבל אין דבר כזה במדינה הזאת שהדברים יתנהלו באיפה ואיפה. זה איפה ואיפה יום-יומית, בכל התחומים, ובתחום הזה זה עוד יותר זועק ומקומם. אני אומר לכם, רבותיי, אמרו פה חבריי, זה ייהפך להיות הפגנה רשמית שאף אחד לא יוכל להתנגד לה, כי אנחנו מרגישים לאט-לאט ששמים אותנו במקום, במצוק, שלא נוכל לעמוד בו. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת חיים ביטון. זאת הפעם הראשונה שאתה חורג מהזמן. אתה דיברת. לקחתי את הזמן שלך. צודק. אני מזמין את חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה.  אתה רואה מה שעות מליאה עושות לאדם?  יש לו הכול. אמרו לי שחוויאג' זה טוב. בבקשה, אדוני. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר שהשאלה העיקרית שמרחפת בחלל האולם הזה הערב, או הלילה, היא אם המסר שחקיקה ממשלתית ביום רביעי זה לא רעיון כל כך טוב, אם המסר הזה הופנם. ככל שכן, אולי לא נגיע ל-06:00, אם לא, יכול להיות שנמשיך לבלות פה עוד כמה שעות. אני חושב שיש הפנמה של העניין. אז אם יש הפנמה של העניין, התקדמנו כבר צעד חשוב. מאחר שבכל אופן מהדיון הזה אנחנו כבר לא יכולים להתחמק, חבר הכנסת לוין, הוא למד את הלקח? היושב-ראש אמר שהוא חש שיש הפנמה של העניין. והתחושות שלי, בוא נאמר, מבוססות. יש שכר לפעולתנו. מבוססות, מבוססות. יש שכר לפעולתנו. אגב, אני מוכרח לומר שחבר הכנסת פרוש הוא הדוגמה לכך שוותק וניסיון של הרבה שנים רק מחדדים את היכולת להתמיד הרבה שעות. אין ספק. ביום שני הוא היה מהבודדים שהיו, הוא דוגמה ומופת, באמת דוגמה ומופת. נתראה בהצבעות עוד מעט. אדוני היושב-ראש, אבל מאחר שבכל אופן מצווים אנחנו בדיון הנוכחי להשלים את השעות שהקציתם לנו, אני מוכרח לומר שקשה שלא להרגיש דקירה בלב, הייתי מגדיר את זה כך, למקרא הפגישה שקיים שר הביטחון בני גנץ עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן. אני אולי אתחיל מהאופי הידידותי המופגן של האירוע הזה, שבעיניי הוא לא ראוי והוא לא מכבד לא את מדינת ישראל ולא את חיילי צה"ל שנאבקים יום-יום בטרור הפלסטיני. אגב, עדיף, בהחלט עדיף.  לא הזמין, אז לא חייבים להיפגש. יש הרבה דברים אחרים שאפשר לעשות. אבל אני אגיד לך, חברת הכנסת מואטי, אני לא יודע איזה מסר זה מעביר לחיילים שלנו שנאבקים בגל הטרור הנוכחי.  אני לא חושד. אני תכף אגיד לך. אני לא חושד, אני רק אומר לך שלו אני חייל שנשלח עכשיו למשימות וצריך להתמודד עם הטרור, אני מתקשה להבין איך הגורם שמסית ומדרבן ומעודד את הטרור, שזו הרשות הפלסטינית, מי שעומד בראשה מתקבל ככה בידידות ובחברות אצל שר הביטחון כאילו הכול בסדר. אני חושב שזה מעביר מסר רע מאוד, מסר הפוך ממה שצריך להעביר. אם אבו מאזן רוצה להתקבל בידידות אצל שר הביטחון הישראלי, כדאי קודם כול שימלא את חלקו, כפי שהתחייבה הרשות הפלסטינית לעשות בהסכמי אוסלו, אז הוא ממלא. הסכמי אוסלו הם הסכמי חברון, וקודם כול ולפני כל דבר ידאג להיאבק בטרור. תראי, חברת הכנסת מואטי, בואי לא ניתמם, הטרור הזה לא צומח מהאוויר. הוא מתחיל בחינוך במוסדות החינוך, ועל הדבר הזה הרשות הפלסטינית אחראית באופן מלא. אני חושב שמי שביד אחת בא ואומר: אנחנו לא מסכימים ולא נקבל לעולם מצב שבו מחנכים את ילדי השכנים שלנו, לצורך העניין, לשנוא אותנו, ממש חינוך אנטישמי, שמהלל את מי שרוצח יהודים באשר הם יהודים, אגב, בלי שום הבחנה, והאנשים האלה אחר כך באים ומתקבלים אצלנו בכבוד מלכים, הדבר הזה הוא אבסורדי. אגיד לך גם יותר מזה. בשיחה הידידותית הזאת בעיצומו של גל טרור, אמרתי, שוב אבסורד, בא שר הביטחון וגם מחלק ועושה מחוות לאבו מאזן. על מה מגיע לאבו מאזן מחוות, על מה שקורה בבתי הספר שלו? על מה שקורה בשטח? על התביעה שהוא מגיש כנגד החיילים שלנו בבית הדין בהאג? על מה זה מגיע לו כל הדבר הזה? אני אגיד לך. אתה רוצה לשמוע? כן. אתה יודע ששיתוף הפעולה שיש לישראל עם כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית זה חלק אינטגרלי מהביטחון של מדינת ישראל. רק על שיתוף הפעולה הזה מגיע שיהיה שיח, שיהיה דיבור. אתה לא יכול להגיד שזה לא קיים, כי זה היה קיים גם בממשלה, אז אני אומר לך, חברת הכנסת לסקי, את יודעת, הבעיה היא שאני רוחש לך הערכה גדולה, ואני רואה שלא במקרה, כי את הצלחת להגיע בדיוק לנקודה שבה רציתי לסיים, אבל אני לא רוצה לקצר את הדרך כל כך. את הקדמת במחשבה את קו הטיעון שלי בכמה צעדים. אני אגיע לשם, אבל אני אגיע לשם בסוף, אני רוצה בכל זאת לצייר את כל הדרך. אז אני אומר כאן בצורה ברורה ומפורשת שכאשר אבו מאזן, שמממן את התשלומים למשפחות הטרוריסטים שיושבים אצלנו בבתי הכלא והתשלום נקבע על פי זה שמי שרצח יותר ופגע יותר, מקבל יותר, חבר הכנסת לוין, ברשותך, תשמע, כשבגין עשה שלום עם המצרים אחרי שהם רצחו לנו הרבה יותר חיילים ממה שהפלסטינים רצחו, הוא לא בדק מה הם לומדים בבתי הספר, הוא לא שלח לינקים ליוטיוב, לא כי לא היה יוטיוב, אלא כי הייתה הנהגה. כשאתה מנהיג וכשאתה הצד החזק בסכסוך, אתה הופך כל אבן כדי להגיע להסדר, וכי חיי בנים חשובים יותר מקברי אבות. זה למה. וזה למה, אני מניחה, אני מקווה, הם נפגשים. כי יש בינינו מחרחרי שלום. קודם כול, אני חייב לומר שסלוגנים וסיסמאות זה מצוין. לא, לא, זה לא סלוגנים, זה כמו "שלום עכשיו" או כמו סיסמת הכזב הנוראה הזאת,  רק אתה מדבר לעומק ואני מדברת בסיסמאות? או כמו סיסמת הכזב הנוראה הזאת, "שטחים תמורת שלום", כאילו שיש בכלל עסקה כזאת שבה אתה רוצה שלום והם רוצים שטחים, אתה מדבר על ההתנתקות, שכולכם הצבעתם פה בעד?  אז אתה משלם בשטחים, אתה מדבר על ההתנתקות, שכולכם הצבעתם פה בעד?  הם נותנים לך שלום, ומישהו באמת מאמין שמזה יכול לצאת שלום כשאין אינטרס הדדי של שני הצדדים. עצרתי את השעון ואני מחדש אותו עכשיו. לא, זה בסדר, אדוני, אנחנו לא נתחשבן. למה? יש כאן דיאלוג. באמת, אני אומר בצורה חדה וברורה, חברת הכנסת מואטי, עזבי את הציניות הזאת בצד. אני צינית? כאשר ראש הרשות הפלסטינית מחנך את ילדיו לטרור, משלם לטרוריסטים תעריף עולה ככל שהם גורמים פגיעה יותר קשה ביהודים, עושה הכול כדי לחבל בכל סיכוי, מה אתה מנסה להגיד, שיש אנשים שחושבים שזה בסדר? שנגיע אי פעם לאיזשהו הסדר, אני חושב שלקבל אותו לפגישה ידידותית ובחמימות כזאת זה פשוט אבסורד מוחלט, למה נתניהו קיבל את ערפאת לפגישה ידידותית וחמה? ולתת לו כסף כדי שהוא יוכל להמשיך בקו הזה זה מעשה טירוף שאף מדינה לא הייתה עושה. למה נתניהו העביר מיליונים לחמאס נגד עמדת המל"ל? מיליונים במזומן. אבל את יודעת מה הדבר הכי מדהים בסיפור הזה? שהרשות הפלסטינית הנהדרת הזאת, הרי מה היא באמת עושה? במה היא באמת מתאמצת? במה היא באמת יעילה? בלפעול כדי לעודד חרמות על מדינת ישראל, בלהגיש תביעה בבית הדין בהאג, אגב, כולל בני גנץ עצמו. זה בכלל דבר מטורף. הבעיה היא שכשהם, יהיה לנו הרבה יותר קל לנצח אותם בזירה המשפטית, הרי הם רוצים להעמיד את בני גנץ עצמו לדין על פשעי מלחמה. ומה עושה בני גנץ? במקום לבוא ולהגיד להם: רבותיי, עד שאתם לא תרדו מהתביעה הזאת, אתה מטיל ספק ברמטכ"ל לשעבר, טוב, חברת הכנסת מואטי, אני לא יכול כך. עד שלא תרדו מהתביעה הזאת, תשכחו מלהיפגש איתנו, תשכחו מלקבל מאיתנו הטבות, תשכחו מלקבל מאיתנו כספים, הוא עושה בדיוק להפך. דבר פשוט מטורף. ברגע שהוא עושה את זה, מה נגיד לעולם? הרי אנחנו, מדיניות הליכוד, מדיניות שהוביל בנימין נתניהו בשנים האחרונות, הצליחה לבודד את הרשות הפלסטינית, הצליחה ליצור משוואה ברורה, אתם עשיתם בדיוק ההפך, חיזקתם את החמאס. שאין משא ומתן ואין שיחות ואין דיונים כל עוד הם מנהלים נגדנו את תיקי השקר האלה בהאג. אתם רוצים לבוא לדבר? תפסיקו שם את התביעות. ובא בני גנץ ומנפץ את כל הדבר הזה במכה אחת,  משדר לכל העולם שאין שום בעיה לנהל נגד ישראל הליכי שקר, לפעול להחריב אותה, למה הוא עושה את זה?  והיא תקבל בחמימות ובידידות את מי שמוביל את הדבר הזה. איזה טירוף. איפה נשמע דבר כזה? איזו מדיניות הזויה וחסרת אחריות. ואני אומר לך כאן, ופה אני נותן לך את התשובה, חברת הכנסת לסקי, לסיום, הטעות הגדולה ביותר והשקר הגדול ביותר הוא שביטחון ישראל הוא במצב יותר טוב בזכות הרשות הפלסטינית. אני אומר לך, בדיוק ההפך. למה לא ביטלתם את הסכמי אוסלו? הרשות הפלסטינית היא הגורם הכי בעייתי, זה שמערער את כל היציבות כאן, בחינוך, במה שהיא עושה בהאג, במה שהיא עושה בתמיכה בטרוריסטים בבתי הכלא. יותר טוב למדינת ישראל בלי הרשות, בלי הסיוע הזה שלה כביכול, יותר טוב למדינת ישראל בלי הכיבוש. בלי הגיבוי שהיא נותנת לטרור. האמיני לי שבלעדיה מצבנו כאן היה הרבה יותר טוב מכל הבחינות, ובוודאי מהבחינה הביטחונית. ולשר הביטחון של מדינת ישראל אני אומר: תסתכל בעיניים של משפחות השכול, של נפגעי הטרור, תסתכל על העיניים של חיילי צה"ל שנשלחים לשם בפקודתך ובאחריותך. בושה וחרפה. תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. אני מזמין את חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. הם מנקים את המיקרופון? כן, אתה יכול לבוא, זה נעשה בצורה, בבקשה, עשר דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת, אני מכיר את מנהל הישיבה, סגן היושב-ראש איתן גינזבורג, סיעת כחול לבן, שבראשה עומד שר הביטחון בני גנץ. עכשיו, אתם יודעים, אני לא משלה פה אף אחד, אני אומר את דעתי. לאור זה שראיתי איך בני גנץ מתנהל, דעתי היא שהוא אינו מתאים להיות ראש ממשלה. אני רואה אותו כאיש שמאל, מסוכן, מנסה לייצר מציאות של מדינה פלסטינית, ובוודאי כל השמועות שהיו, ראש ממשלה. אני לא מכיר אותן, אבל אני מניח שכנראה היו הצעות לגנץ, אולי אפילו מראש הממשלה לשעבר נתניהו. יכול להיות שהיו, אני לא יודע. אני אומר, כן, בוא תהיה ראש ממשלה, רק להפיל את ממשלת הזדון הזאת, אני אומר שזו טעות. אסור לתת לו להיות ראש ממשלה. אין הבדל. בשום פנים ואופן לא. קודם כול, זה הזוי שאנחנו ניתן למישהו שיש לו שמונה מנדטים. זו טעות אחת. טעות שנייה, גנץ הוכיח בצורה הכי ברורה שהוא איש שמאל. אין לי בעיה עם זה, רק זה הפוך לחלוטין מהדעות שלי. אני לא רוצה איש שמאל בראשות הממשלה. נקודה. ולכן, אני אומר את זה לכל מי שלא הבין, היה לי איזה ציוץ. אמרו לי: כן, אבל נתתם לגנץ. אני אומר את דעתי האישית.  חבר הכנסת יואב קיש אומר פה בצורה הכי ברורה: גנץ, אני מכבד אותו, הוא איש מכובד, הכול בסדר, איש שמאל, אג'נדות שמאל, אני מתנגד לו, ואני מתנגד לזה שמישהו יציע לי אותו להיות ראש ממשלה. לא, אסור שיהיה. עכשיו אני רוצה לומר על משהו שראיתי היום כשישבתי פה. פתאום ראיתי למעלה, היו שני מבודדים. גבי, את יודעת מי היו המבודדים? לא. טוב. בצד אחד היה אדם שהצטלם עם תומך טרור, אסיר משוחרר. זה היה בצד אחד. בצד השני היה אדם שהוא תלוי באותו תומך טרור, שהתחבק עם תומך טרור, אסיר משוחרר. בצד אחד מאזן גנאים, בשני, בנט. זה מה שהיה. בצד אחד אדם שהצטלם מחבק אסיר מורשע, תומך טרור, איש של הסתה, ובצד השני מי שהיום הוא ראש הממשלה, שתלוי באותה אצבע. זה היה המצב הפתטי המסוכן שהכנסתם את מדינת ישראל אליו. אני חייב לומר עוד דבר אחד, לשר הורוביץ ממרצ. השר הורוביץ, שמענו אותו לא מזמן בציטוטים מאיזה זום, לא יודע, בטלוויזיה, מתלונן על בנט, אומר לו: בנט, לא יכול להיות שמשרד הבריאות נאבק לבד בתקציב ובקורונה. אז אני אומר לו: שמע, הורוביץ, קודם כול, אתה לא מדבר עם הבן אדם הנכון. בנט לא רלוונטי. אתה צריך לדבר עם ליברמן ולהגיד לליברמן: אני צריך כסף, אתם לא נותנים לי. שם הכתובת שלו. הרי כל אחד פה בממשלה, יש לו את הכתובת שלו, ליברמן בכסף, גנץ במשרד הביטחון, הורוביץ בקורונה, ויש איזה ליצן חצר שיש לו שישה מנדטים והוא מנסה לתאם, לא לתאם, פעם מצליח, לא מצליח. אני אומר לכם דבר אחד, ואני חושב שפה אני הולך לנושא מאוד מהותי, וזה ההתמודדות מול הקורונה. אין לי ספק שהממשלה הזאת הרימה ידיים בהתמודדות מול הקורונה. עצוב לומר את זה. עם ישראל מבין את זה, רואה את זה, אני לא צריך לשכנע. כשעושים פעם איכון שב"כ, פעם אין איכון שב"כ, פעם חיסונים בבית ספר, יעד 50%, נכשלים, לא מחסנים, מפטרים מנכ"ל שהוא בעד החיסונים בבית ספר, השרה שלו לא רוצה, כשאומרים צמידים על הידיים בקניונים, לא שמים צמידים. עושים מה שצריך, כל פעם עושים ריקוד תאילנדי, תימני, לא יודע, תבחר מה שאתה רוצה. יש פה סירה כבדה, נושאת מטוסים,  יותר מ-6,000 איש.  כבדה, של עם ישראל, שנמצא בסירה שאין לה קפטן. לא היו חיסונים. אין לה קברניט. כל שר, בואו נגיד, כל מלח, יש לו אסטרטגיה אחרת. יש סערה, ואחד אומר: בוא נזרוק עוגן, אחד אומר: בוא נשים מפרש, שנברח. אז ההוא זורק את העוגן, זה שם את המפרש, ובינתיים הסירה שלנו מיטלטלת. אתם הבנתם שאתם לא מסוגלים לעשות דבר, ובגלל זה אתם לוקחים החלטה, החלטה של כניעה לקצר בידוד בגלל שאתם לא מסוגלים לבוא לציבור ולהגיד לו שצריך בידוד. אז מה יקרה? אנחנו הולכים לקטסטרופה של הדבקות. אתם לא מבטלים הגבלות על התקהלות, כן, סליחה, את הבבא סאלי אפשר להגביל, אבל בסילבסטר הכול בסדר, שם זה מידבק ושם זה לא מידבק. אתם צבועים בהתנהגות שלכם. העם רואה את זה ולא מאמין לכם. אתם בעצמכם, כל שר לא יודע מה הוא עושה, אז החלטתם לשחרר את הכול, מסיבת הדבקות המונית, ולמדינת ישראל נשאר רק להתפלל לאלוהים: הלוואי שהאומיקרון לא יהיה קטלני. אבל אתם הולכים להגיע לכזאת כמות של, יואב, יואב, להתפלל תמיד צריך, גם, זה כל מה שנשאר. בצלאל, אתה לא שמעת, אמרתי שזה כל מה שנשאר: להתפלל לאלוהים. זה הדבר היחידי שיכול לעזור. כי אתם איבדתם כל טיפת אסטרטגיה. אין לכם יכולת. הכרעיים האלה, התרנגולת הזו, שנקראת ממשלת ישראל, לא מסוגלת לתת מענה לאתגר הקורונה. אין לכם את אמון הציבור, אין לכם תוכניות, אין לכם אסטרטגיה. גם כשיש החלטה על צעד, אז שר אחד תומך, שר אחד מתנגד, ואיש הישר בעיניו יעשה, ואנחנו מוצאים את עצמנו בסיטואציה בלתי נסבלת של אובדן המשילות, אובדן שליטה ואובדן הביטחון האישי של אזרחי ישראל. האירוע הזה, אני לא יודע איך הוא יסתיים, אני באמת לא יודע, כי זה כבר לא תלוי בנו. מדינה שהיא מחוסנת, שקיבלה את כל האמצעים, אתם קיבלתם מגש כסף בעניין הזה. פשוט הרמתם ידיים ונכנעתם לקורונה. אתם לא מסוגלים לתפקד. אנחנו רואים את זה לא רק בקורונה, אנחנו רואים את זה בכל מהלך ומהלך שלכם. איך יכול להיות שהממשלה הזו הורסת בניינים בחומש? איך יכול להיות שאתם לא, אחרי הרצח המתועב של יהודה, השם ייקום דמו, איך יכול להיות שאתם הולכים לחומש והורסים בניינים, מבנים? איך יכול להיות? הדם עוד צועק מהאדמה, ואין לכם את הבושה ללכת למהלך שכזה. אני חושב שכולם רואים את הצביעות שלכם. בצד אחד אתם הורסים בחומש ובצד השני מכשירים בנייה בלתי חוקית שאין שום סיכוי שתהיה אי-פעם רלוונטית, עשרות אלפי מבנים, בחתימה, בהינף יד פה, בוועדת הפנים, בראשות ווליד טאהא. למה? כי אם ווליד טאהא לא יהיה מרוצה, אתם יודעים מה יקרה? אמילי, אם ווליד טאהא לא יהיה מרוצה, מה יקרה לממשלה הזו? מה יקרה, יואב? מה יקרה? יואב, מה יקרה? השר עודד פורר, אם ווליד טאהא לא יהיה מרוצה, מה יקרה לממשלה שלכם? היא לא תהיה. אהה, רון, ענית לי: לא תהיה. זה מה שיהיה. ענית אתה, למה,  הזמנתם את מנסור לבלפור. תיקון. אנחנו, ואני חוזר על זה בפעם המיליון, מעולם לא הצענו לרע"מ להיות שותפים בקואליציה של הליכוד ושל הימין. לא היה ולא נברא. ולכן, מי שמוכר את ארץ ישראל, מי שמוכר את יהודה ושומרון ומי שמוכר, כואב לומר, אפילו את הנגב, זה ממשלת הזדון הזו, שפשוט נכנעת לכל גחמה של רע"מ. לא משנה מה הם אומרים, לא משנה מה יהיה, אתם נכנעים להם. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם הלינו על כך. מה? הלינו. הלינו? הלינו על כך. מה שלום הקול? שמעתי על הקול שלך. קודם סיפרתי. תשאל את קטי שטרית, היא תענה לך. אני אשאל, אוקיי. מה אתה אומר? הלינו קודם על איך יכול להיות שיושב-ראש סיעת ש"ס לא ידע מה תאריך הלידה, יום ההולדת, של חבר הכנסת משה ארבל, שהתברר שהוא חגג יום הולדת בשבוע שעבר ולא ידענו, איש לא ידע. אנחנו נאחל לחבר הכנסת ארבל מזל טוב ליום הולדתו, שחל בשבוע שעבר בעברי. לא, עזוב,  בעברי. לא. אנחנו חוגגים בעברי ולא בלועזי. אבל כבר נדבר גם על זה, בסדר? אדוני היושב-ראש, אתה יודע שיש דבר כזה ביהדות שנקרא גזל שינה. מה זה גזל שינה? אם אני בא אליך, לי אתה מספר את זה? לי אתה מספר את זה, רגע, תשמע, תשמע. שישבתי פה שש וחצי שעות ביום שני, תשמע,  בין 02:00 ל-08:30? כן, אבל צריך לדעת, הרי באתי לשאול עכשיו, הרי לנו, באופוזיציה, יש לנו איזושהי זעקה שאנחנו באים לומר אותה, באים להתבטא בה. בבקשה. וכאילו מה, אתה שואל, כאילו, ואני אומר לך: מה זה גזל שינה? אם אני בא ולוקח לך משהו, כן, זה גזל, ואם אני מפריע לך סתם לישון, זה סוג גזל שינה. באופוזיציה הרבה אנשים שואלים אותנו, כמו שאתה בעצם משמיע את הזעקה, אדוני היושב-ראש: על מה המהומה? 01:00, אתם כולכם נמצאים כאן וערניים, ומשאירים גם את הקואליציה בהתאם, על מה? על מה ולמה? אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אנחנו באופוזיציה, להיות באופוזיציה זה לא משאת נפשנו, לא הלכנו לבחירות לאופוזיציה, אבל זה חלק מהחיים, ואנחנו יודעים שלפעמים באופוזיציה אתה מסתכל על חברי הקואליציה ואתה אומר: גם להם מותר לומר: מה שרואים מכאן, לא רואים משם. תספר להם כמה פעמים אתה אומר, קודם כול, יש דברים אחרים שאתה יכול לספור.  קודם כול, פתחנו בזה שהיושב-ראש העיר לי שלא יכול להיות שלא ידענו שבשבוע שעבר היה למשה ארבל יום הולדת, אז אני עונה שהיה לו יום הולדת בלועזי, אני משער. לא, השאלה שהייתה, 38, בלועזי. ביחד? אוקיי. תראה, היושב-ראש מתכוון לומר שהוא לא הזמין אותנו למסיבת יום ההולדת. לא, אני ציפיתי, זה מה שבעצם התכוונת להגיד. מיושב-ראש הסיעה שירים את ארבל על ראש שמחתו באותו, שינהל רישום, שיקבל מתנה או שוקולד מכל אחד מחברי הכנסת ביום הולדתו. תעשה לו שולחן. תזמין את כולם, אני מעדכן שאני, היושב-ראש, חבר הכנסת ביטון, שאנחנו דנו פה על איסור גזל שינה. אני רק רוצה להגיד לכם, שתדע, שגם אריה מכלוף דרעי חוגג בר-מצווה בימים אלו. וגם לו, כדאי שתדע. בר-מצווה לנכד? אריה מכלוף דרעי. אז אנחנו, איתן בא להגיד לנו שכשהוא מכהן כיושב-ראש, הוא גם מאזין לדברים, מאזין וזוכר. אדוני היושב-ראש, ארבל אמר שאפשר לומר "אדוני היושב-ראש" וגם "אדוני יושב-הראש". אדוני יושב-הראש. ונכון יותר לומר לפי האקדמיה: אדוני יושב-הראש. היות שחבר הכנסת ביטון היה בחוץ, אחזור על מה שפתחתי. גזל שינה. אוה, אתה רואה, אנחנו דיברנו על איסור גזל שינה. מה, אנחנו נמצאים כאן, מעכבים אנשים, ואותנו, מה בעצם אנחנו רוצים? אני הסברתי שהאופוזיציה באה לזעוק פה זעקה. ושאלנו: על מה? מה יש היום? אדוני היושב-ראש, אתה יודע שבמשך עשר שנים, עשר שנים, אבו מאזן היה לא רלוונטי. אף אחד לא דיבר עליו, שכחנו שהוא קיים, אדם לא רלוונטי. ראש הממשלה לשעבר, נתניהו, הפך אותו פשוט לעציץ. פתאום ביום בהיר, שר הביטחון מארח את אבו מאזן. איפה? בבית שלו. בבית שלו. אז צריך להבין את האירוע. בנט, מסכן, יש לו בעיה: מצד אחד הוא הבטיח ממשלה עשר מעלות ימינה. אז מה הוא יגיד? אני עשר מעלות ימינה. אז מה, האם הפגישה עם אבו מאזן היא בתוך המעלות של הימינה? אז המתדרך מצד בנט בבוקר מוציא הודעה לתקשורת שהוא מגלה מורת רוח. דוגמה? תכף אתן דוגמה. יש פה את עודד פורר, כבוד השר לפיתוח הגליל והנגב. אם הייתי אומר לעודד פורר, שר החקלאות ופיתוח הכפר והנגב והגליל. החקלאות, גם נכון. גם הפריפריה. והפריפריה. הייתי אומר לעודד לפני חמש שנים: יבוא היום, עודד, אתה תהיה שר, בממשלה שלך ישב אדם שיפגוש את אבו מאזן, בלי הנאמנות והאזרחות והמוות למחבלים וכל זה. הרי עודד היה אומר לי: אתה לא נורמלי. ואנחנו באנו, נכון, עודד? היית אומר לי: מלכיאלי, אתה לא בעניין. נאמנות ואזרחות? ושר ביטחון יפגוש את אבו מאזן. איפה? בבית שלו. היה אומר לי אז שר החקלאות: מלכיאלי, זה 500 מטר, ממירי רגב, אתה מבין. היה אומר לי עודד: אתה לא נורמלי. וזה קרה. אבל מה הכי מצחיק? שראש הממשלה שלנו, שהבטיח עשר מעלות ימינה, מתדרך בבוקר עיתונאים שהפגישה הייתה למורת רוחו. עכשיו, לפיד לפחות לא דיבר. תשתוק. אתה פשוט מספר לכולם שדיברו איתך ולא אהבת את זה ולא התייחסו אליך. אתה יודע מתי ראש הממשלה ידע על זה? כמה, חמש דקות,  הוא עדכן אותו. יש שמועות, לא מבוססות, שאשתו של בנט הביאה את הקינוחים ושר הביטחון הגיש אותם. עד כדי כך? איפה הדברים עומדים: כשראש הממשלה מספר שזה למורת רוחו, ומה? לא, אני לא יודע, הינה בא שר הביטחון שלנו. עכשיו, צריך להבין שהאירוע הזה מתחבר לאירוע של כמה שעות קודם. הדלפות מתוך ישיבת הקבינט. מי ששמע את ההדלפות, פשוט מעורר רחמים. שר הבריאות פשוט לא סופר אותו, לועג לו. אני מאוד מקווה בשביל בנט שלא היו עוד אנשים בשיחה, רק ביניהם, כי אחרת, פשוט עלב בו. תחשבו, אני, אין לי ספק שבין נתניהו לשרי הבריאות, אם זה ליצמן, אם זה יולי אדלשטיין, היו חילוקי דעות. הוא מעולם לא התייחס אליהם בצורה כזאת. עלב בו, כאילו, תתעסק לך במשרדים אחרים, תתעסק. כמה עליבות יכול ראש ממשלה לספוג. עוד ועוד ועוד. שר הביטחון שלו לא מתייחס אליו, שר הבריאות שלו לא מתייחס אליו. אדוני היושב-ראש, אני באמת אומר שזאת ממשלת פולישוק. ממשלת פולישוק זה אומר שזאת ממשלה שכל מה שאתה תספר עליה עוד יכול לקרות, שיש וקיים שם, עכשיו, אני רוצה, ברשותך, להבין, לדבר על נושא נוסף. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל בסוף השבוע הזה מתוכננות בארץ בהרבה מקומות מסיבות סוף השנה האזרחית. מדובר על מסיבות של אלפי אנשים, ביחד, קופצים אחד על השני, רוקדים, שרים, כן, בהדבקה המונית כזאת, וזו לא הפגנה. פרשת השבוע תהיה: בא. איך? פרשת השבוע תהיה: בא. היא תהיה וארא. הפרשה שאחרי זה תהיה בוא. אבל זה נכון, וירא ובוא זה הולך ביחד. עשר המכות. עשר המכות, יפה. עשר המכות זה כשבעצם הקדוש ברוך הוא הראה את השליטה שלו על כל הטבע. ועם ישראל היה תחת ממשלה ששעבדה אותו במיסים, בילדים, ועם ישראל חי וקיים. "כל הבן הַיִלוד היְאֹורה תשליכֻהו". כל בן שמגיע למעון, תזרקו אותו, אל תקבלו אותו. מיסים והכול, זה היה הממשל, נכון. אתה יודע מה קיבלתי עכשיו בהודעה. נו? הודעה מאת הבבא סאלי. לא, הוא לא שלח אליך הודעה, אולי ממוסדות קשורים. בבא סאלי, כתוב. נו, מה ההודעה? הילולת הבבא הסאלי הקדוש, זכר צדיק לברכה, תתקיים על אפם וחמתם. המסורת היהודית זועקת. אתה תענה למי ששלח לך את ההודעה הזאת שלצערנו הרב, ממשלת ישראל, את חגיגות הסילבסטר של סוף השנה יעשו המונים, המונים, ואני, עיני אינה צרה באף אחד. מי שרוצה, שיעשה מה שהוא רוצה. אבל כשיהודים טובים ירצו לחגוג את הילולת הבבא סאלי, כבר מעל 30 שנה, מדי שנה בשנה, פתאום קופצת המשטרה בדרישות מוזרות מאוד, בדרישות כספיות שאף אחד לא חלם שאפשר לעמוד בהן. אז מגיע איזה פקיד ומודיע: אני סוגר את ההילולה, לא תהיה הילולה. אף אחד לא מנסה להקל בפיקוח נפש. אנשים צריכים ללכת להילולה בשלום ולחזור בשלום. אף אחד לא חושב שאנחנו לא רוצים להיות במצב הזה. אבל כשמדינת ישראל אומרת מעל כל במה, ותראה את הפרויקטור של הקורונה ממשרד הבריאות, איזה אובססיבי. הילולת הבבא סאלי, ריבונו של עולם. תראה איזה חגיגות המוניות יש לך. זה בכלל לא מעסיק אותו. בכלל לא. כאילו, זה לא בלוח השנה שלו. באים לדבר על ההילולה, וכולם קופצים. משהו פה לא הגיוני, משהו לא נתפס. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו, הייתה לנו ביקורת מאוד קשה, גם בממשלה הקודמת, שכל מיני פקידים, בגלל איזה אמוציות אישיות נגד דת, עשו מה שהם רוצים. הדבר הזה לא ייתכן. אני אומר לך שמה שחבר הכנסת מרגי אמר כאן אתמול, היום, לפני כמה שעות, שעם ישראל לא יוותר על ההילולה. במשך אלפי שנים, עשרות שנים, מאז פטירת הצדיק, סידנא בבא סאלי, הלכו מדי שנה בשנה. נמצא כאן חבר הכנסת בוסו, שהוא מהמשפחה של הבבא סאלי. אלפי יהודים עולים בכל שנה, והם יעלו גם השנה. אף אחד לא יוכל לחסום אותם. אנחנו אנשים שומרי חוק. האהבה הגדולה שיש לעם להילולה של הבבא סאלי, לא יעצור אותם. המשטרה יכולה לתגבר כמה כוחות שהיא רוצה. עם ישראל בהמוניו יגיע לשם. אני מצפה שבימים המועטים שנשארו עד אז, גם חברי הקואליציה שיש להם אהבה למסורת ושאכפת להם, נמצא פה חבר הכנסת מיכאל ביטון, שאין לי ספק שהוא היה לא מעט בחייו על ציונו של הבבא סאלי, וגם שר הביטחון גנץ, אני חושב שגם הוא היה במקום הזה, אתם, אל תיתנו יד לסגירת האתר הזה ביום ההילולה, כי עם ישראל לא יקבל את ההנחיות. אנחנו שומרי חוק ואנחנו קוראים לשמור חוק, אבל עם ישראל לא יעשה, יצביע ברגליים ויגיע לשם, וחבל. צריכים לפעול בשום שכל על מנת שעד ההילולה יימצא המתווה הטוב בשביל לקיים את ההילולה הזאת בזמנה. ודבר אחרון, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר, לצערי הרב, על מה שקרה כאן היום בהצעת חוק אומללה שהעלתה כאן חברת הכנסת מישראל ביתנו. מנסים להציע חוק שחלילה יפגע במושג של מיהו יהודי. יושבים פה חברי קואליציה שיש להם קרבה למסורת ישראל, קרבה ליהדות, וחלילה רוצים להביא את החוק הזה בעוד שבועיים ורוצים להביא את זה להצבעה. אני מקווה,  דברים מאוד קשים, אבל בבקשה ממך, תגנה את הדברים שנאמרו כלפיה. אני מגנה את הדברים שנאמרו, להחזיר אותנו לגטאות, וגם אתה תגנה אותם. אני מגנה אותם מכול וכול. אני מגנה את השפה הזאת גם כשהיא נאמרת כלפי חברי קואליציה. אני מגנה את מי שרצה לשלוח אותי לגטאות, אני מגנה את מי שרוצה לפטר רב ראשי, אני מגנה מי שחושב שמותר לסתום פה לרב ראשי, אני מגנה מי שרוצה לקחת את כל הסודנים בדרום תל אביב ולהפוך אותם ליהודים בשנייה אחת. מה עם המתקפה על בני בגין? תגנה, אז תגנה מי? כן, כן, דיברתי, גם בתקשורת דיברתי על זה. אנחנו, יש לנו כבוד לאיש, וגם לאנשים מבוגרים. ודאי, ודאי, אין זה דיון. נאמרו כאן הערות גזעניות. למה אתה לא מגנה את זה? אני מגנה, מותר לחלוק. אז אני אומר לך, אני לא מתחבר לאף אמירה גזענית. אומר לך, מיסטר יוראי, אני לא אוהב אף אמירה גזענית, אנחנו לא מתחברים לזה. אבל כשמגיעה חברת כנסת ממפלגה של אדם שרצה לקחת אותנו במריצות למזבלה ואומרת להחזיר אותנו לגטאות, לך ולמרב אסור להשלים עם זה. יואב אומר שהצלחתי לשכנע. אדוני היושב-ראש, תודה רבה על דבריך, על ההקשבה שלך. מודה לך. אני מסיים. בהצלחה לכולם. ואני מקווה שלא תשכח את ימי ההולדת של חברי סיעתך. מתי שלך? עוד מעט.  פרשת בר-מצווה שלי היא בא.  פעמיים, פעם בכותל. פרשת בר-מצווה בא, עכשיו תזכור. חברי הכנסת, יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת חבר הכנסת מיכאל ביטון, שכבר ניצב כאן. הוא בא עם החליפה של האיומים. חבר הכנסת משה ארבל, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אה, אני לא בוועדה. סליחה. פה אתה לא מוסמך, אדוני. פה מתחילים כל נאום ב"אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה", או "אדוני יושב-הראש, כנסת נכבדה". אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, שעות הלילה של הכנסת הן שעות טובות. משהו נח על הבית הזה, חבר הכנסת ינון ישי, מה, אתה בקורס פנטומימה? לא, אני עושה לך עם הראש: מספיק, תרד, רוצים ללכת, חבר הכנסת ינון ישי, רק התחלנו את הלילה. לבקשתכם, לכבודכם אנחנו עושים את זה. מצד הקואליציה היינו יכולים לסיים קודם. למה אתם לא מקימים ועדת חקירה על מה שקיים פה, על מה שאתם הולכים לתקצב עכשיו? למה שלא, אנחנו רצינו, דבר על הבבא סאלי. דבר על הבבא סאלי. חבר הכנסת משה ארבל, חבר הכנסת משה ארבל פנה אליי קודם במליאה וכאב את הכאב של קיום הילולת הבבא סאלי. אי-קיום. חכה, אמרתי "קיום". תן בשורה, תן בשורה. ואני רוצה לומר לכם שההילולה הזאת חשובה לעם ישראל, וההילולה הזאת מתרחשת בכל העולם. אם יסכמו את מספר המשתתפים בהילולות של בבא סאלי בעולם, יגיעו למיליוני יהודים. למה הדמות הזאת כל כך מיוחדת? למה הדמות הזאת היא כל כך משמעותית עבורנו? אז כמובן, היא יונקת משורשי משפחת אבוחצירא, היא יונקת משורשי רבי יעקב אבוחצירא, מייסד השושלת. הזכרת אותו בכלל? הוא איים עליך? פגע בך? יעקב מרגי הראשון שפנה אליי על ההילולה, בשקט, לא בפנייה. הודעה אישית. אין הודעות אישיות. את זה ברשות הדואר אתה יכול לעשות. אתה מבריק בשעות הלילה המאוחרות. הבבא סאלי, ובשמו המלא רבי ישראל אבוחצירא, הוא נכדו של מייסד השושלת, ואנחנו זכינו, בכנסת ישראל, שנמצא איתנו חבר הכנסת אוריאל בוסו, שהוא הנכד של בבא חאקי, נכון? רבי יצחק אבוחצירא, שהוא אחיו של הבבא סאלי. וגם החתן של השר שטרן הוא אבוחצירא. אז אתם לא היחידים, אדוני. יש ביסודות משפחת אבוחצירא את רבי דוד הגדול, עטרת ראשנו. אח של הבבא סאלי. אח של הבבא סאלי, שנהרג על קידוש השם במרוקו. האדם הזה הוא קרוב משפחה שלי דרך סבתא-רבתא שלי, שקראו לה רחל, שקבורה בקברו של רבי דוד ומשה באגואים. הכינוי שלה היה "אימא ניני". אוריאל, אתה מכיר את ללה, איך קראו לה, ללה מוחה? ללה מוחה הייתה גרה באיזה מושב, היא הבת של רבי דוד, נכון? והם קרובים של אימא ניני, הסבתא-רבתא שלי. אז ההילולה הזאת חשובה, ואני פונה מכאן לשר לביטחון הפנים שיפעל בכל הדרכים והיכולות שלו להעמיד את ההילולה על הרגליים באופן בטוח ובריא. בסך הכול זה קורה בחוץ, בשטח הפתוח, ואנשים גם עכשיו הולכים לשטח הפתוח באזור הלא-מידבק. זה לא בתוך אולם, זה לא עשוי כמו במירון, עם כל הפרגולות והמדרגות והעניינים. זה מישורי. קק"ל עשו שם פארק גדול, יש לו יכולת להכניס הרבה אנשים, ושנזכה באמת לזכות של הבבא סאלי. אבל חבר הכנסת ארבל אמר שזכיתי לפגוש את הבבא סאלי בשידור חי. אתה יודע את זה, אוריאל? שמעת את זה? כן, שמעתי. כשהייתי בסביבות גיל 10, 11, הייתי חולה, ואימא שלי דאגה לי, ונסענו לנתיבות באוטובוסים. הבבא סאלי גר בדירת עמידר, בדירת בלוק, קומה ראשונה בבלוק, כניסה ראשונה מימין. ארבע מדרגות הובילו לבית שלו, אני זוכר את זה מאז. דירה של 48 מטר רבוע בנתיבות. בענווה ובצניעות קיבל אותנו, בירך אותי, והברכה הזאת עבדה. הברכה הזאת עבדה. ויש עוד אדם אחד שאני מקושר אליו בשושלת, רבי דוד אבוחצירא של נהריה, שהפעם הראשונה שהגעתי אליו הייתה בשנת 2010, שזה לא היה מזמן. לא ידעתי. היה איזה סגן ראש עיר צעיר בפתח תקווה, וביקשתי להגיע אליו, והוא סידר לי את הפגישה. הוא בירך אותי שאני אצליח כראש עירייה. הברכה שלו עבדה, פעמיים. אז הזכות הזאת תעמוד לכולנו ביום הזה ובשעה הזאת, וזה גם יאחד אותנו, שלא נהיה כל כך סוערים. הבבא סאלי רצה את אחדות עם ישראל, נכון? מה כתוב בפיוט של הבבא סאלי? איך זה מתחיל? "אערוך מהלל ניבי לאל גדול ונורא / לכבוד הקדוש רבי יעקב אבוחצירא, ישר הלך בתומו, בדרכו, במעשיו / ציווה קהל עדתו". ימשיך כבודו, בוסו. בוסו, בשירה. מה הבא בתור? זה יו"ד שי"ן, זה אקרוסטיכון  רי"ש. מה זה ברי"ש? רצה גבר. רצה גבר חברו. אבל הילולה אין לו, מסכן. הילולה אין. אנחנו עובדים על זה. אדם מאמין לא מאבד את האמונה. אנחנו עובדים על ההילולה. אתה רואה, חבר הכנסת מלכיאלי? שים לב, חבר הכנסת מלכיאלי, אתה לא שמעת את נאומו של חבר הכנסת ביטון. הוא קרא לשר לביטחון פנים לאפשר את קיומה של ההילולה בצורה כזאת או אחרת, ויותר מכך, הוא אמר שזו הילולה חשובה. תאזין לדבריו, תאזין לדבריו. שמעתי, שמעתי. אולי הוא לא מהעדה שלנו, אז הוא לא מתואם איתנו. אולי זה בעיה, מלכיאלי. יש בעיה בש"ס. חשבנו כולם מרוקאים, יש אחידות, אבל הנושא הזה ייבדק. מסוכן אתה. גם החבר שלך לא משלנו. גם הנושא שם דרוש עיון. צריך עיון. עם ישראל. אגב, הבבא סאלי ורבי דוד מנהריה, מגיעים אליו חסידים וליטאים, מסורתיים וחילונים. יש לו את הענווה ואת הפשטות בדרך שהוא מקבל את האנשים. זה משהו מיוחד מאוד. באמצע הלילה אני מסתכל על המליאה שהולכת ומתמלאת, ובאמת, "ברב עם הדרת מלך" ברוב עם הדרת חוק. אנחנו נחכה שהיא תהיה מלאה, ועד אז ניתן שיעור באסטרטגיה של שינוי עיר, איך משנים קהילה. אני חושב שזה מרתק. איך משנים קהילה, השר גלנט, שר השיכון מירוחם. לשעבר. לשעבר, אבל עדיין יש לך זכויות בירוחם על המעשים, הוא היה שר השיכון של ירוחם? מה? שר השיכון של ירוחם? לא, בירוחם. בממשלתך? לא. והשאלה הגדולה: איך משנים קהילה בישראל? מה הדבר שיגרום לקהילה בפריפריה לעבור שינוי? לכל אחד יש את התשובה. הטעות הכי גדולה בשאלה איך עושים שינוי בקהילה, זה שיש אחד גאון הדור, הוא אומר לך: רק דבר אחד, תתמקד רק בדבר אחד וזהו. קח אסטרטגיה אחת, והקהילה תשתנה. זה המשפט הכי מוטעה שיש. יש אתגרים ושינויים שלא יכולים להיות במעשה אחד. אני גיליתי שיש חמישה דברים שחייבים לעשות כדי לחולל שינוי בקהילה, לא משנה איזו קהילה. דבר ראשון, אומרים לך: תעשה שינוי בחינוך. אם תגרום לילדים ביישוב שלך להיות עם בגרות מלאה, זהו, עשית את העבודה. התשובה היא: לא נכון. לא מספיק שתהיה בגרות מלאה בקהילה. יש לך עוד שעה. יש לי? מלא זמן. מלא. מלא. האסטרטגיה לוקחת זמן. הקהילות שסובלות מהגירה שלילית ומגירעונות ומהלוואות ומהיעדר הכנסות ומבעיות תפקודיות, לא מספיק שתעשה שינוי חינוכי. אתה היית אצלנו, שר הביטחון, ותרמת לחינוך בירוחם ולחינוך מדעי. ואז אומרים: זהו, תעשה חינוך, נגמרה לך העבודה. מאיר הלוי הוא ראש עיר, והוא עשה חינוך, והוא גם איש חינוך קהילתי. הוא התחיל כמנכ"ל רשת מתנ"סים, אבל הוא ידע שחינוך זה לא מספיק. למה? כי הילדים המבריקים של אילת גדלים ועוזבים. זה שאנחנו עושים חינוך טוב לא יגרום לקהילה שלנו להיות במצב טוב, כי אנחנו הופכים למנוע ליצור הון אנושי. אם היינו אוספים 10% אתה יודע מי גדל באילת, אדוני ראש העיר? רמטכ"ל. שני רמטכ"לים, למה אתה מקטין? גם מופז היה באילת. מופז נסע לנהלל באוטובוס עם אבא שלו, עולה מפרס, ונקלט כילד חוץ בנהלל, וככה הוא נהיה רמטכ"ל, בזכות אבא שלו, שהאמין בו, ואיזנקוט גדל באילת. אז די אם היינו משאירים 5%, 10% מהילדים שגידלנו בקהילות שלנו, הייתה מהפכה. ונתנו להם חינוך טוב. חינוך לבד לא יחולל שינוי בקהילה, חינוך לבד לא יעשה את העבודה. אבל גם התשובה השנייה היא נכונה, מאיר: אם אין חינוך בעיר אין כלום. אם אין חינוך טוב בעיר מי יגור בעיר? איזה הורים יגדלו ילדים? אז אנחנו צריכים לעשות חינוך, כי זה תנאי, אבל זה תנאי לא מספיק, אז אנחנו צריכים אסטרטגיה נוספת. מה האסטרטגיה השנייה? אנחנו קוראים לה "הצעירים". מה זה אסטרטגיית צעירים? זה מה שמאיר הלך ולקח את המכללה של אוניברסיטת בן-גוריון, ואמר: תתחילו לקרוא לזה "קמפוס אקדמי" ו"אוניברסיטה באילת", ותביאו תארים שניים, ותביאו מחקר. פרופ' שיין, אני משעמם אותך בהרצאה הזאת? אני מקשיב לך. אתה נשמה גבוהה. תודה רבה. אני מקשיב לך בקשב רב, אתה יודע. תודה רבה. האמת היא שהיום יש פטור, יש פטור מהקשבה, אבל למעוניינים, למי שרוצה. גם למי שיש הפרעת קשב. מי שרוצה יכול. אז האסטרטגיה השנייה שמחוללת שינוי בקהילה זה צעירים. ומאיר אמר: בוא ניתן מלגות, בוא נביא סטודנטים, בוא נשאיר אותם כאן. ואני גם אמרתי: איך נביא את הצעירים? נעשה סטודנטים. היו 40 סטודנטים בירוחם, נהיו 400. אבל מה יעזור אם נביא 400 סטודנטים? מה נשאר להם? שאלת הפרנסה. עשית חינוך טוב, חינוך פורמלי, בלתי פורמלי, הבאת את הצעירים, והם עדיין לא יישארו בעיר. אתה צריך אסטרטגיה שלישית. אז מה עושים? אנחנו חייבים, אתה גם הולך להיות ראש העיר פתח תקווה יום אחד. טוב לי פה. אתה תקשיב טוב, כי כתוב "אין חכם כבעל ניסיון", וכתוב ש"אל יתהלל חוגר כמפתח", רון. "אל יתהלל חוגר כמפתח", כתוב ביהדות. אל יתהלל האדם שרק חוגר את האפוד לקרב כמו זה שפורס, שמוריד את האפוד, כי הוא כבר היה בקרב, וזה עוד לא הלך. אתה, יש לך עוד את הקרב של עיריית, טוב לי פה. לאן אתה רוצה שאני אלך? אני לא יודע אם אני רוצה שתלך, כי אני אוהב אותך פה, אבל אחת מפסגות השירות הציבורי זה להוביל עיר בשינוי. כיף לי פה. פתח תקווה זאת עיר שהיא אם המושבות, והיא צריכה לחזור לתהילתה, והיא צריכה מנהיג, והיא צריכה מנהיג שיעשה את זה. דרוש. יש לה מנהיג טוב. יש לה. אני מפרגן לו. צריך ללמד עליו זכות. למה הוא לא מפסיק? אנחנו ממשיכים באסטרטגיה, פרופ' שיין. אז גם אם עשינו חינוך טוב, וגם אם נתנו להם מלגות והבאנו סטודנטים, עדיין אנחנו נהיה בהגירה שלילית, עדיין אין שינוי קהילתי. אנחנו רוצים לייצר פיתוח כלכלי. אבל אז יש שאלה: מה זה פיתוח כלכלי? ודאי שהמפעלים של פעם לא מספיקים. ודאי שהתיירות באילת לא יכולה לספק. צריך מקצועות עם הכנסה גבוהה, צריך לייצר את הדור הבא של ההשכלה והמקצועות. מצד שני, אתה לא אומר לזה שבא לגור אצלנו: אתה חייב לגור באילת ולעבוד באילת. אתה יכול לגור באילת כי אתה אוהב את אילת, ולדעת להתפרנס גם במרחב, לנסוע לאילות, לנסוע לערבה התיכונה. פעם היית יכול לטוס לתל אביב. מאיר, אם היית בכנסת, אם מאיר יצחק הלוי היה חבר כנסת, שדה דב לא היה נסגר. ואתה נאבקת, ונאבקנו איתך, אבל עכשיו צריך לתקן את מה שאפשר. בכל מקרה, צריך לעשות פיתוח כלכלי. אז האם מספיק שנעשה חינוך וצעירים ופיתוח כלכלי כדי לחולל שינוי בקהילה? מאיר, זה מספיק, רק שלושת אלה? יש עוד שניים. אני צריך עוד שניים, עוד שניים באסטרטגיה. חינוך וצעירים. חינוך, צעירים, פיתוח כלכלי, יישוב ירוק ואסתטי. מי יגור במקום מוזנח שאין בו פארקים? ובחינוך יש את התרבות. נגישות צריך, תחבורה. נגישות זה בעיקרון חמישי, שנקרא צמצום פערים. מה הבעיה בעיר? שמתחילה להיות לך שכונה יוקרתית, ומתחילים להיות לך בלוקים מוזנחים, מתחיל להיות לך בית ספר מצוין ובית ספר פחות טוב. מתחילה לעבור אוכלוסייה חזקה עם הכנסה גבוהה. מה עם האנשים בבלוקים? אתה חייב לייצר לכידות קהילתית וצמצום פערים בעיר. ובאמת, חמש האסטרטגיות האלה, אם כל ראש קהילה עושה אותן, הוא מעיף את העיר שלו. אבל אם הוא עושה רק חינוך, הוא מייצר הון אנושי, אם הוא עשה צעירים ופיתוח כלכלי, הוא הופך את ההון האנושי להון חברתי. מה ההבדל בין הון אנושי להון חברתי? דיבר על זה פרופ' פטנאם. רם בן ברק, מה ההבדל בין המושגים "הון אנושי" ו"הון חברתי"? אני אמשיל את זה בשבילך ליחידה הקטנה שהיית המשנה למנכ"ל שלה עד לא מזמן. יש לכם שם 12 חבר'ה, לא? ביחידה הזאת, שניים מבצעים, שניים משקיפים, שניים מודיעין ושני מנהלים. זאת כל היחידה שפיקדת עליה, נכון? כולם מנהלים. כולם מנהלים. מה ההבדל בין הון אנושי להון חברתי? הון אנושי זה הכישורים של כל יחיד. אתה, רם בן ברק, לוחם מטכ"ל, משכיל, מנהל, מוכשר, למדת שפות, יש לך הון אנושי אישי, ואתה מוקף בעוד בעלי הון אנושי. ברגע שהם עובדים נכון ביחד, הם הון חברתי. כל אחד יכול להיות דוקטור, לא יצא מזה כלום. אם הם ידעו להפוך לצוות או לקהילה שעובדת ביחד, זה הון חברתי. אז אם אתה בונה קהילה של צעירים בירוחם והם מתחילים לרצות להיות ביחד, ויש להם שכונה, ובית יפה, ותרבות, ובית ספר, וקצת פנאי, אז מתחילה הסצנה של ההון החברתי. עכשיו, מה הבעיה? הרבה פעמים מסתכלים על הפריפריה בשפה מוטעית. אומרים: בוא נביא לפריפריה מתיישבים, בוא נשאיר את הסטודנטים של בן-גוריון בבאר שבע, בוא ניקח גרעיני התיישבות. אלה רעיונות טובים, אבל הם מפספסים. למה הדבר דומה? נניח שכל תנועות ההתיישבות, אור משימות, הסוכנות היהודית, עוד קבוצות, מביאים 3,000 מתיישבים לנגב, אבל את הקהילות עוזבים 10,000. למה הדבר דומה? לזה שאתה ממלא גיגית עם חור ענק בקומקום מרוקאי עם הפייה הקטנה. איך קוראים לקומקום המרוקאי? בררד. דלת היים. עכשיו סיבכת את הקלדנית עם האיות. בררד, בי"ת, רי"ש, רי"ש, דל"ת. בכל מקרה, בגלל שהקומקום המרוקאי בנוי באופן גאוני מאוד, אני רוצה להסביר למה. לקומקום המרוקאי יש פייה של קשת, אבל היא לא ניזונה מהחלק העליון שלו, היא ניזונה מהחלק התחתון. והוא בנוי רחב ומצר את עצמו. אתה שומע? ואז הפתח הצר מונע זליגה, והמזיגה הארוכה הזאת יוצרת אפשרות לעשות את זה מדויק. כשאתה מוזג כוס תה מרוקאי, אתה עולה חצי מטר לאוויר וחוזר, כי האוויר גם מקרר את התה, וכשהתה נוחת הוא מערבב את הטעמים. אתה עושה סערה בתה, סערה בכוס נענע. אתה צריך לראות, תעשה ביוטיוב איך מוזגים תה מרוקאי. אבל לקיצורו של דבר, הפייה הזאת של הגרעינים המתיישבים, הפייה הקטנה רוצה למלא את הגיגית של הנגב והגליל, אבל יש בה חור. מה זה החור? זה בני הנגב והגליל שעוזבים, אז זה לא יעזור שתביא גרעיני התיישבות, אתה חייב לטפל בבני המקום, באלה שעוזבים. אבל איך אתה תשאיר את בני המקום? אני קורא לזה "עוצמה חיצונית" ו"עוצמה פנימית". מה זה עוצמה חיצונית ועוצמה פנימית? אם הבאת משאבים ועמותות ותרומות והתיישבות מבחוץ, זאת עוצמה חיצונית, אם אתה חושב שקהילה יכולה להשתנות רק כשמישהו ינהל אותה מבחוץ ויתיישב מבחוץ ויביא כסף מבחוץ, אין לזה עתיד. העוצמה הפנימית לא נוצרת בקלות, כי לרוב האנשים אין תודעה שהם רוצים להישאר בקהילות, שיש להם אתגרים. ואז עוצמה פנימית חוברת לעוצמה חיצונית בגובה העיניים. נגיד, הלכת לגור בדימונה ואתה רוצה להקים עמותה, אתה לא מקים עמותה של גרעין התיישבות, אתה מחכה חצי שנה, פוגש צעירים מדימונה, ומן היסוד, כשאתה מקים את העמותה של הקהילה, יש בה בני המקום וחדשים, יש בעוצמה הפנימית עוצמה החיצונית. רק המהלך הזה בונה קהילות, וזה קשור להון החברתי שדיברנו עליו. אני כבר צרוד, אתה יודע. תספר לי על זה. מיכאל, מה עם הביצים? מה עם הביצים? המצב לא פשוט. מה עם הביצים? לא, עוד לא סיימנו, לא סיימנו. תעזור להם, מיכאל. אנחנו עובדים, לא סיימנו.  תעזור. לא סיימנו. מיכאל. כן. זה יותר מדי בשבילי להסתכל אונליין. אבל אתה צריך לברך, את?  את אריה מכלוף דרעי. על? אריה מכלוף דרעי, חבר הכנסת דרעי, אמרנו שאנחנו צריכים לברך אותך. מה? לברך את אריה מכלוף דרעי. על מה? על בר-המצווה. אה. הנכד. מזל טוב. הנכד. היום? ברכות. מזל טוב, הרב דרעי. תודה רבה. זה של הנכד. אריה מכלוף דרעי. שקוראים לו אריה מכלוף דרעי. כן, כן, בדיוק. רק מי שטרח כאבא זוכה לחדוות הסבא. אין ארוחות חינם בעולם. מזל טוב. בקיצור, חמש האסטרטגיות, דיברנו עליהן. דיברנו על איך עושים את זה, עוצמה פנימית, עוצמה חיצונית. עכשיו נשאר, מי יעשה את השינוי? מי יוביל את השינוי? יש לנו פה את מופיד מרעי, שהוא איתי והוא מהנהן. מי שמקשיב לי זה מי שעשה את זה, מי שאיכשהו עשה את זה. מי יעשה את השינוי? הוא עשה את זה. כן, עשה את זה בגדול, עשה את זה בגדול. מי יעשה את השינוי? מנהיגות מקומית שלוקחת אחריות על הקהילה. מי שחושב שממשלה יכולה לשנות עיר, אין סיכוי. מנהיגות מקומית. אלא מה? לפעמים המנהיגות המקומית באה, ויש לה גירעונות והלוואות, כמו שהתחלתי, בלי כסף. אז הלכתי לגייס מיליונים, אבל הגיוסים הראשונים היו מהפילנתרופיה, וברגע שהייתה לנו אסטרטגיה הלכנו לגייס מהממשלה, והממשלה מצטרפת להצלחה. אין דבר שאי-אפשר לעשות בעיר, אין שינוי שלא ניתן לביצוע, אבל אתה חייב מנהיגות מקומית. מי זה מנהיג מקומי? ראש העיר, הקבוצה שהולכת איתו, בני המקום, העמותות המקומיות, אנשי החינוך, הפטריוטים של המקום. הם עושים את השינוי. אחרי אסטרטגיה של חמש שנים הבאנו את ירוחם לאיזון תקציבי. מאיפה הבאנו את הכסף? הבאנו את הכסף מעיר הבה"דים בהסכמות עם רמת נגב. אז עשינו את הפיתוח הכלכלי, עשינו את ההייטק, עשינו את התיירות, מ-40 סטודנטים לכ-400 סטודנטים שגרים בעיר. היינו לא כל כך טובים בתחומים רבים בחינוך. התנאי לשינוי קהילתי זה שלא תגיד לכולם כמה אתה טוב בהכול. תגיד: בזה אני טוב, בזה אני לא טוב. עשינו מפה בחינוך, למשל, וראינו שהמצב בגיל הרך הוא בושה וחרפה, ביסודי, בסדר. הגנים היו עם גננות מדהימות, עם סייעות שלא השקיעו בהן, והמבנה הפיזי של הגן לא היה יפה. וככה עברנו לתיכון, וככה בדקנו, והקטסטרופה הכי גדולה הייתה בגיל הרך. עכשיו הממשלה מכפיפה את הגיל הרך למשרד החינוך. זה מהלך גדול ומבורך שייתן לו סוף-סוף אבא, והילדים האלה לא ייפלו בין הכיסאות. והיום אופיר כץ, איפה אופיר כץ? אני חושב שהוא התקזז כבר. אה, אתה פה. אני לא אעזוב אותך, רק איימת עליי שאתה הולך. אמרו לי, אז אופיר כץ היום עסק בסיכון של ילדי הגיל הרך ואיך צריך לשמור עליהם, באיזה דרכים. וזה עכשיו בממשלה, היא עוסקת בנושא הזה של המעבר של הגיל הרך אל משרד החינוך. אבל יש ערים שעשו מהפכה בגיל הרך, לא חיכו לממשלה, הלכו ובנו מעונות, הלכו והקימו יחידות לגיל הרך. עשה את זה רון כץ בפתח תקווה, זה הפרויקט שלו. ראש העיר זה רמי גרינברג. ראש העיר רמי גרינברג, שיהיה על ממלכתו הרבה שנים. רק הומור היה לנו פה, כי הוא ורון חברים. חברים, ועבדו בשיתוף פעולה. מי שדחף את זה והביא תקציבים זה ראש העיר. כן. הם, אבל בנושא של הגיל הרך רון היה המנהיג. רון עלה, אני לא יודע. מיכאל, מיכאל, תגיד את האמת, למה אתה מחכה, כי זאת שעת רצון. הקדוש ברוך הוא,  היושב-ראש השותף של השירות הלאומי, הגב' וולדיגר, אנחנו עוסקים פה בעניינים שברומו של עולם, ואני מודה לכם על ההקשבה. אבל יש בעיה, איפה החבר'ה שלך? מי?  חבר הכנסת ביטון, יש בירוחם? לא שומע אותך. ישיבות יש בירוחם? יש. יש, יש. אין מנהיגות, אין מנהיגות. ראש העיר של בני ברק, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני מבקש ממך. אנחנו צעקנו. אתם חושבים שרק בכנסת ישראל סיעות ומפלגות יכולות לשתף פעולה על נושאים מוסכמים? אנחנו ב-2013, 2014 זיהינו את המצב של אי-שוויון בחינוך. מי נרדם? מי נרדם? כתוב "בן אדם מה לך נרדם". ישן אל תירדם. אתה יכול לתת לנו עדכון מה קורה עם הנושא של הלולים, של התרנגולים? לצערי, עדיין לא הגענו להסכמות. אבל זה לילה שני.  לא הגענו להסכמות, אבל אנחנו כנראה נפתח את הדיון מחר שוב לעוד משאים ומתנים. היושב-ראש, אני מכיר את זה, תדאג לו לקפה. תשמע לי, זה יעזור לו. תדאג לו. אנחנו מודים לך על הדאגה. תודה רבה. תודה רבה לך. אנחנו מודים לך על הדאגה. בקי. עוד לא. בקי, בקי. זה בקיא או בקי? זה לא אותו דבר. תן לנו רמז, מיכאל, מאיזו מפלגה? מאיזו מפלגה זה שנרדם? מה? באיזו אות? האות של השם הפרטי, השם הפרטי, האות הראשונה. מה? מאיזו מפלגה זה שנרדם? תן לנו רמז, אני רוצה להגיד לכם משהו נוסף, בגלל שהשעה הזאת, השעה הזאת היא לא סתם שעת רצון. אומרים על דוד, אשריך, פה התחלנו. אומרים על דוד המלך, כתוב בתהילים, תתקנו אותי אם אני טועה: "חצות לילה אקום להודות לך". נכון? כתוב. "על משפטי צדקך". חצות עבר. כבר עבר חצות. וולדיגר, את קוראת לי קריאות ביניים באמצע פסוק מתהילים? חלילה וחס. את רוצה להתנצל על זה? אה? יש פה חברי כנסת שמחר, ואתה משאיר אותם במליאה. אנחנו, מצידנו, לסגור את המליאה. אתם רוצים אותה פתוחה.  אתם שהבאתם אותנו פה בלילה,  מיכאל, תספר על הרפורמה. אני עסוק עכשיו.  דיברנו, חבר הכנסת פרוש.  תתחיל מהתחלה. אין שידור חוזר. אין שידור חוזר. אבל חבר הכנסת פרוש, אנחנו כן אמרנו, אתה שומע?  זה, צריך לחפש כיפה בכיס. מסורתי, יש לו כיפה בכיס. מה עם החקלאים? מיכאל, מה עם החקלאים? מה? מיכאל, מה עם החקלאים? ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. אמן. דוד המלך אמר, מיכאל, שלא יפטרו אותך. שים לב, מתוק, שים לב, שלא יפטרו אותך. ראש העיר בית שמש, אני קורא גם אותך לסדר פעם ראשונה. אבל אצלנו בוועדת הכלכלה יש 2.1, 2.3, מצבים קיצוניים. עשר, עשרים, שלושים, ארבעים. מרגי היה יושב-ראש והפריע לי, הוא לא עזר לי בניהול ענייני הוועדה, אבל הנושא היה קרוב לליבו, אז אני מחלתי לו על הדבר. אנחנו נחזור לנושא שלנו. מה עם החקלאים? יש לנו לילה ארוך. דברי תורה לפני הכול. מיכאל, אבל מסכימים לך מפה דברי תורה? שיוליה לא תתעצבן. הציבור בישראל, בערך שליש אנשים דתיים, שליש ויותר מסורתיים ושליש לא דתיים. למה אני אומר לא דתיים? אני לא רוצה לקרוא למישהו חילוני. לפעמים הוא לא דתי, אבל הוא לא רוצה הוא, יש לו כיוון. לפעמים אם מישהו עושה מצוות שבין אדם לחברו והוא מקפיד בהן, אני נותן לו מעלת צדיק. הוא מקיים הרבה מהתורה. הוא לא צדיק? "ואהבת לרעך כמוך", ו"לא תתעלם" והרבה דברים. הוא צדיק. יש לו עוד כמה מצוות לעשות, אבל בינתיים הוא בדרך. אזולאי, אני מבקש ממך.  לא, שתהיה ערני. כתוב: "חצות לילה אקום להודות לך", דוד המלך. ובמסורת היהודית אומרים שהשעה הזאת של אחרי חצות, מה?  יריב לוין.  נעבור להצבעה, לאן אתה רוצה לעבור? להצבעה. למה? אתם לא נהנים? לא. אתם הבאתם את זה על עצמכם. תתחילו ליהנות, חבר'ה.  בדיוק, אשריך. הינה יושב-ראש כנסת לשעבר שמבין אותי, יריב. אז כתוב: "חצות לילה אקום להודות לך".  מודיעים לי שהרייטינג של ערוץ הכנסת,  "חצות לילה אקום להודות לך" דוד המלך אומר את זה לא סתם, אלא זה רגע של שעת רצון בעולם, שהצדיקים הטהורים קמים לפני עלות השחר ומתפללים על עם ישראל, ועושים תיקון רחל ותיקון לאה, או ההפך, מתחילים בלאה וגומרים בתיקון רחל. ושירת הבקשות. אני תכף מגיע, חבר הכנסת, אדוני. וטבילה? טבילה שכחת? לא, זה חכי, עוד לא. מה עם הטבילה במקווה? זה הצדיקים הגדולים, אדוני היושב-ראש, אתה יכול להגיד לנו למה, חבר הכנסת פרוש. יושב פה שר הביטחון, יש לו דברים חשובים לעשות, אבל חבר הכנסת פרוש,  חבר הכנסת פרוש, אני, יש לי רק,  איפה נשמע כזה צחוק משר ביטחון? לא. יש לי הצעת חוק אליך. אל תתערב. אל תתערב. לא. יש לי הצעת חוק. חבר הכנסת פרוש, אתה שומע? על איזה חוק מדברים עכשיו? חבר הכנסת פרוש, אתה שומע אותי? מה? מה אמרת? אתה מקשיב? אתה שומע? חבר הכנסת פרוש, אתה יודע ששר, כשהוא עולה במליאה לדבר, הוא לא מוגבל בזמן. כמה, עכשיו, מה עם בן אדם שהיה שר? אין לו פנסיה שהוא יכול גם בפנסיה לדבר בלי הגבלה?  אנחנו רוצים תיקון חוק לנושא הזה. אבל אני מציע, דבר ראשון, לכל החברי הכנסת שלא עוטים מסכה, שיעטו מסכה. אז תוכל לקרוא גם קריאות ביניים. אני רוצה שישמע מה שאני אומר. אנחנו שומעים גם עם המסכה.  מדבר מעבר לזמן. מה זה הדבר הזה? איפה נשמע, זהו, ועכשיו אפשר לעטות מסכה. שמענו את דבריך, ועכשיו, מסכה.  בקיצור, אתה יודע, אני לא יכול להגיד נער הייתי וגם זקנתי.  זה לא אישי. זה לא אישי. לא. אני לא לוקח את זה אישי.  חבר כנסת פרוש, באמת, אתה, עכשיו היה לך גילוי אליהו. פעם ראשונה,  אתה יודע, חבר הכנסת פרוש, מה, אתה רוצה לנסוע לירוחם ולחזור? אתה, אל תצחק על ירוחם. אל תצחק. כל הרוצה יגלה למקום תורה, כתוב, נכון? הרוצה להחכים, ידרים. ידרים. אז איך אתה מסכים לבטל את ההילולה, אבל אתה לא היית פה. אנחנו אמרנו שאנחנו קוראים לקיים את ההילולה, קוראים לשר לקיים אותה. מיכאל, למה הרמת את הפודיום כל כך גבוה? לא, זה היה ככה כשבאתי. לא. אתה יכול אבל טיפה להוריד אותו. אתה נראה כמו יצחק שמיר ככה. זה ככה נוח לי. אז פרוש, אתה דיברת על ירוחם, ואומרים,  לא. רגע, אדוני. אתה שואל שאלה ולא מקשיב. כתוב: למה ניתנה תורה במדבר? למה ניתנה תורה במדבר? חבר הכנסת יעקב אשר, למה ניתנה תורה במקום הפקר? כן, תלמידי חכמים? מועמד לדיינות, ארבל. כל הרוצה יבוא וייטול. אשריך, מרגי. למה ניתנה תורה במקום הפקר במדבר? למה בהפקר? כל הרוצה יבוא וייטול.  תביא לי כיפה. יש לי כיפה אחת. אז תביא את המגבעת, תביא משהו. אבל זה לא מכובד. אתה אומר דברי תורה בלי כיפה. זה לא מכובד. אתה רוצה מטפחת ראש,  אתה, יש לך כיפה באוטו. תשים אותה בכיס לפחות. איך בנט, לשחק אותה ליאיר ולבני. נותן לבני לשבת פה אחרי, את אבו מאזן.  גב' רגב,  יושב שם, גב' רגב, אני לא אתן לך, אני רק אומר לך שאת עליזה לביא הדיחו מיש עתיד כי היא עשתה הדלקה. תיזהר. זאת כיפה מיוחדת, של הכנסת. זה כיפה של הכנסת. אתה נראה כמו תלמיד בר-מצווה עכשיו, משה ארבל. ילד טוב פתח תקווה. אז כתוב בתהילים "חצות לילה אקום להודות לך", אמרנו שזאת שעת רצון בעולם, והצדיקים הטהורים באמת, כנראה המסורת של דוד המלך, שמתפללים על עם ישראל לפני עלות השחר, וחכמי צפון אפריקה וחכמי בבל וחכמי סוריה, קיבלו מהם ומהשד"רים שבאו מתחילת הקבלה בצפת, המקובלים היו נוהגים לצאת חבורות-חבורות בלילה ולתקן תיקונים. ושליחי דרבנן שיצאו למרוקו, חלקם אפילו לא זכו לחזור לארץ, נפטרו. חושבים שחלק מהצדיקים שאנחנו מזכירים, כמו רבי דוד ומשה, או רבי עמרם בן דיוואן ואחרים, חלקם הם שד"רים, שליחי דרבנן, שהלכו לגייס את המשאבים לקהילות בארץ ישראל ולא הצליחו לחזור. רגע, אולי בני נשאר,  אני לא אתן לכם לדבר דיבורים של מחלוקת, אני עכשיו רוצה דיבורים של אחדות. אני מתפלא עליך, אופיר כץ, יש לנו שעת רצון עכשיו לדבר על אחדות, ואתם הולכים למקומות הלא-טובים? אנחנו רוצים אחדות שהיא לא, יש לכם עוד הרבה שעות פנויות למחלוקת ופילוג. יאללה, יש עכשיו זמן לאחדות קצת בלילה. אני רוצה שתהיה פה אחדות, אבל יושב פה אחד,  בקיצור, דרך השד"רים, שליחי דרבנן, שהגיעו למרוקו,  מה, סימון? בקיצור. בקיצור נמרץ, דרך השד"רים שהגיעו ממרוקו התחילה לזלוג ליהדות מרוקו המסורת של לקום בלילה לפני עלות השחר חבורות-חבורות. ומכיוון שקם, מרגי, נראה לי שאתה, תגיד לי, אין קואליציה לדבר איתה? סרן מירי רגב, שם הם לא מבינים כלום ממה שאתה מדבר. סרן מירי רגב מדובר צה"ל, תראה מה זה, מיכאל, תראה לאן הגעת,  בת 20 וכמה את היית כשעשו, הייתי קטנה, אני הייתי בן 19. אתה היית אחד המובילים בבה"ד 1. בגלל זה בחרנו בך. בן 19, אבל את היית בת 20 ומשהו, סרן. הייתי סרן. זה מה שצפוי,  אני אספר על סרן מירי רגב ולהיות קצין, ואחרי זה על שירות לאומי. תספר, תספר, לגבי, ואחרי זה "חצות לילה אקום להודות". נסגור את הדרשה בסוף.  לא, יש לי מספיק. אז סרן מירי רגב הייתה דוברת צעירה ונמרצת בדובר צה"ל, והיא יזמה, סליחה, עכשיו היא לא צעירה? היא נשארה כזאת. היום החמאנו לה שלכבוד חתונת בתה, בתך? בני, רועי. בנה. לכבוד חתונת בנה היא, מזל טוב. ברוך השם. מה כתוב שם? מה? מה כתוב שם? זה הודעה מסווגת, אני לא יכול לחלוק איתכם. אתה כבר לא סגן שר הביטחון, תגיד לנו מה זה. סרן מירי רגב הייתה דוברת צעירה בדובר צה"ל, והם באו עם רעיון: בוא נלווה צוערים בבה"ד 1 ונראה מה זה להיות קצין. בהתחלה לא הסכימו, היא שכנעה אותם, והביאו במאי מדהים, הוא נפטר, איתן אורן, איתן אורן, זיכרונו לברכה.  והם באו בכל שבוע עם מצלמה, שבוע-שבוע, חצי שנה. לקח לך זמן עד שעברת את מסלול המכשולים. עברתי אותו פעם ראשונה, אבל במקום לקלוע שש מתוך עשר קלעתי חמש, ואז הייתי צריך לעשות עוד פעם, אבל עברתי, עברתי, מירי, בהצטיינות. והיה איתך בחור מצנחנים, יהודה פוקס, והיה אמיר אשל, הוא היחיד, לא, ארז אשל. אמיר אשל זה מקצוע אחר. אמיר אשל זה נפוליאון הקטן והגדול. בקיצור, זה מירי רגב. עכשיו וולדיגר הלכה, אז לא נדבר על שירות לאומי. מישהו כתב לי בקהל: ספר לנו משהו במרוקאית, אבל אני לא באמת דובר מרוקאית. אבל אימא שלי דיברה איתי במרוקאית, ושפת הלידה שלי זה לשמוע מרוקאית. רגע, מיכאל, חזרתי. אה, לשירות הלאומי אנחנו חוזרים? תדבר על השירות הלאומי במרוקאית. במרוקאית. במרוקאית: (אומר דברים במרוקאית.) אני אגיד לך משהו, אדוני חבר הכנסת, אסור לדבר במרוקאית במליאת הכנסת. ערבית זו שפה רשמית. ערבית זו שפה רשמית בכנסת.  אני סולח לך, כי לא ישנת יומיים. מיכאל, אני מזכיר לך שבסוף יהיה ספר שכל מה שאתה אומר רשום בו.  הייתי חייב להתערב בשיחה איכשהו. הוא עצר אותי בשוונג. תמשיך. ימשיך כבודו.  מיכאל, אני אומר, תגיד שאתה, היינו שם. נו, אז תספר, לא, הם היו דווקא, הקשיבו. אבל חוזרים עכשיו, מיכל וולדיגר היא יושבת-ראש השדולה לשירות לאומי בישראל, והיא הזמינה אותי להיות איתה היושב-ראש. ולמה אני הסכמתי להיות איתה? גם כי היא אישה רצינית ונחושה ומרשימה, וגם בגלל הכרת הטוב על מה שעשו בשבילי בנות השירות הלאומי. ואני רוצה לספר לכם, רגע, הפסקת לדבר במרוקאית בגלל איתן? לא, הייתי לא בשוונג. לא היה לי שוונג, לא, זה לא לעניין, אין דבר כזה, אתה חייב לשמור על הכבוד. אני אחזור לזה, אין בעיה. אז פרויקט השירות הלאומי, תדבר קצת על יפו, אולי יקבלו, אתה יודע, אתה יכול לדבר גם על זיכרון, ארבל, אני אדבר על זיכרון בשבילך, ואני גם אחבר את זיכרון לירוחם.  לא טוב, זה לא יקדם אותנו, מה? זה לא יקדם אותנו. בקיצור, בקיצור רב,  זה יכול לעזור לו, בקיצור רב, חברת הכנסת וולדיגר, הצטרפתי לשדולה לקידום השירות הלאומי בשל הכרת הטוב. מעולה. אחת התופעות של העלייה לארץ ישראל וההגעה ליישובים רחוקים, אפשר לעשות ישיבה של השדולה עכשיו? יריב לוין, אתה ערני מדי בשביל 02:00. יריב, אתה רוצה להצטרף לשדולה שלהם? אולי תשכנע, אם הישיבה נפתחת עכשיו אני,  מיכאל, זה לקראת סיום, שהרשם פותח בפסוק ומגיע אליו בסוף עוד פעם. משה, חבר הכנסת ארבל, איך החלפת כיפה פתאום? וולדיגר, אני לא אדבר על שירות לאומי אם לא תקשיבי. לא, אני מקשיבה, מה, יש לך סדרה של כיפות? אם תצטרך כשתחזור בתשובה, תבוא אליי. אז אולי הכיפות אצלך.  בחדר שלי במלון, אבל זה כבר לא יצא, היא התייאשה מלחכות. בקיצור, חברת הכנסת וולדיגר, רק רקע על כמה משמעותי הסיפור של שירות לאומי, צריך ללכת דקה אחורה. על מה הדקה? כשהקימו את עיירות הפיתוח,  יש על זה ויכוח, בסדר. הוויכוח הוא: הייתה ברירה או לא הייתה ברירה? אז ודאי שבשנים הראשונות, 1949, 1950, 1951, 1952, קורה פה אירוע לא נורמלי: כ-600,000 יהודים פועלים לקלוט כ-1.2 מיליון יהודים. זה מה שקרה פעם בערך בארבע-חמש שנים, 600,000 קולטים 1.2 מיליון. אגב, אנחנו דור שלא ראוי למעלתם של הדורות הקודמים. זה כאילו שמדינת ישראל יכולה עכשיו מ-9 מיליון להיות 27 מיליון בחמש שנים. אתם רואים תוכנית חומש למדינה? בתוך חמש השנים הללו הקימו 400 יישובים. עכשיו אנחנו בקושי מצליחים להקים יישוב אחד בשנה. זה לא שחור ולבן. אותם עולים בנו את המדינה והפריחו את השממה, בשונה מעליות אחרות. לשם אני הולך. אני שואל את השאלה יותר מזה, מרגי. מרגי, בן-גוריון קרא, בן-גוריון אמר: בואו ניישב את הנגב. נכון? זה היעד הלאומי. כן, אבל אני לא מבין למה הוא לקח לנגב רק את, את המרוקאים. מרוקאים ורומנים. הרומנים הקימו את ירוחם. הרומנים זה המרוקאים של האשכנזים. אם אתה בודק היום מי המאסה הקריטית שיישבה את הנגב, 95% זה העולים האלה. לא הייתה התיישבות בנגב בלי העליות הגדולות. אתה יודע שבאר שבע הייתה במעמד של עיירת פיתוח? היא אומנם עיר ממשל טורקי, עיר ממשל של ההנהגה הבדואית לפני קום המדינה, אבל היא נקראה עיירת פיתוח בהקמתה. אם אתה בודק את עיירות הפיתוח בנגב ובגליל, בלעדיהן אין בכלל התיישבות יהודית. 90%. אבל הקימו מעברות ורצו להביא מורים. מורים עם השכלה ותעודת הוראה לא מצאו, ואז אמרו: מה נעשה? הביאו מורות חיילות לעבוד במעבורות. הן עשו עבודה מדהימה. המורות הללו הצילו נפשות. חלקן, נפשן נקשרה בנפש היישוב. בירוחם יש עד היום אישה, אמירה זהבי, אני הייתי מורה חיילת בדימונה. קטי שטרית, הקדוש ברוך הוא יברך אותך בהצלחה. אוי, נשמה, אתה כמו הבבא סאלי. לא, אבל באיזו שנה היית מורה חיילת? 1985. 1985, דווקא שנה מאוד מאתגרת בעיירות פיתוח. בגלל המשבר הכלכלי התחיל לדעוך פרויקט שיקום שכונות של בגין, שהביא הרבה שפע לעיירות פיתוח, מ-1978. אתה יכול לרדת, אל תדבר על זיכרון, עזוב, חבר הכנסת ארבל, אני לא מקבל ממך הוראות.  הגיעה, אתה יכול לרדת. הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. עוד לא.  בקיצור נמרץ, היה מחסור בעובדי הוראה בעיירות פיתוח, והתחיל פרויקט השירות הלאומי בשנות השבעים. אחת מדמויות המופת בציונות הדתית, שלא רק דיברה על ההליכה לצפון ולדרום, זה הרב צפניה דרורי, בקריית שמונה. ולא רק שהוא הלך לקריית שמונה והקים ישיבת הסדר מצליחה והקדים את זמנו, הקדים את זמנו ב-30-20 שנה, עוד לפני שדיברו על קהילות וגרעינים תורניים הוא עשה את זה. הוא עשה את זה לפני כולם. וולדיגר, אומרים שהרב צפניה דרורי הוא המייסד הראשון של רעיון השירות הלאומי. נכון? לגמרי. ובעצם הוא אמר: יש בנות שלא יכולות ולא רוצות לשרת בצבא, זה בסדר, אבל הן יכולות לתרום לעם ישראל ולעשות שירות לאומי, לעשות שנה או שנתיים. ככה הגיעו בנות השירות הלאומי והתחילו להשתלב בבתי הספר ובתנועת בני עקיבא. אני יכול להגיד לכם על עצמי את הדברים הבאים. אני, אתם יודעים את זה, לא כל אחד יכול להגיד על עצמו שתקופת הנערות הייתה תקופה קלה וטובה. מבחינתי היא הייתה תקופה קשה. הדבר שהחזיק אותי ועזר לי ללמוד ולסיים וללכת לגולני זה אנשי החינוך האלה. הייתה בת שירות שראתה שאני נכשל במתמטיקה ואנגלית, לימדה אותי בקיץ, ובכיתה ח' הייתי מצטיין באנגלית ומתמטיקה. ואי-אפשר לשכוח את הכרת הטוב הזאת. בנות השירות הביאו אותי להיות מדריך בבני עקיבא ולהיות אפילו כמה חודשים קומונר, בצלאל. אתה הולך בטח לתנועת אריאל, נכון? אבל כשהיית ילד גדלת באריאל או בבני עקיבא? קודם באריאל ואחרי זה בבני עקיבא. באריאל ואז בני עקיבא? אשריך שראית את כל העולמות. ובאמת ההשפעה שלהן עליי הייתה דרמטית, ולכן אני מחויב לפרויקט השירות הלאומי. יש בנות שעושות שנתיים, רציניות. עכשיו יש בירוחם קומונרית בת שירות לאומי שנה שנייה, קומונרית של סניף של 300 ילדים. זה מנהלת בית ספר בגיל 18, עם טיולים, עם אוטובוסים, עם אחריות, זה לא ייאמן. ועכשיו אני חוזר, ינון, ל"חצות לילה אקום להודות לך".  לא, אנחנו באמצע. כיוון שהגיעו השד"רים מארץ ישראל וקיבלו את מסורת הקבלה שהחלה, של התיקונים הליליים, התחילו להתפתח במרוקו חבורות שהתחילו ללמוד בתיקון לאה וגם תיקון רחל, מצד אחד את הפרקים של התהילים, ופיוטים של ארץ ישראל. נכתבו בארץ ישראל אלפי אלפי פיוטים, אנחנו מכירים את "לכה דודי" של אלקבץ. איזו מנגינה אתה מכיר? איזה אחד? לכה דודי לקראת,  מה את אומרת? מיכאל, מיכאל, לא, לא, מיכאל,  דודי, לא, לא, חבר הכנסת ביטון, יש גבול. אסור לנו במליאה. אסור. אתה יכול לשיר במרוקאית אם אתה רוצה. איתן, איתן, אין שום הגבלה כזאת. תעבור למרוקאית. מיכאל, תמשיך, לנו זה לא מפריע. תמשיך. רק לשמאל מפריעים קצת הפיוטים. תמשיך, מיכאל. איתן, איתן כבל היה עושה את זה כל הזמן. אף אחד לא הגביל אותו. איתן, אתה סותם פיות, עם כל הכבוד לך. אתה לא יכול להגביל חבר כנסת מלהגיד את הדברים שלו בנעימה. ביטון, ביטון, דבר חופשי.  היושב-ראש, מה שבעצם אומר רון כץ זה שכל דבריו של חבר כנסת נכתבים בספר. אתם חוצים פה את המסדרון לספרייה, בשנה הבאה הכול כתוב. נשארים לעד. ביטון, תשיר חופשי, אין הגבלה. לא סותמים פיות. מה, אתה היועץ המשפטי לכנסת? לא הבנתי. הינה, יש יועץ משפטי, תשאל אותו. הינה, יש שם יועץ משפטי, איל. איפה הייעוץ המשפטי של הכנסת? שם, יושב בפינה. איתן כבל היה קורא פה, אולי קורא שירה, אבל לא שר. היה שר, היה שר עם מנגינה. אתה יכול לעבור למרוקאית אם אתה רוצה. נכון, איל? עכשיו, בגלל שהגיעו למרוקו השד"רים והביאו את פיוטי ארץ ישראל והביאו את המסורת הקבלית של תיקון חצות, התחילה להתפתח,  קואליציה ואופוזיציה, קונסנזוס. מה תעשה? אנחנו צריכים את עמדת הייעוץ המשפטי. איל, מה, אפשר להגביל חבר כנסת מלדבר עם מנגינה? הינה, איל אומר שאי-אפשר להגביל. איתן, היושב-ראש, היועץ המשפטי אומר שאי-אפשר להגביל חבר כנסת. טוב, אני לא יכול לשיר לכם את השירים, אבל אני רוצה לתת לכם שיעור בשירה  אתה רוצה את התיקון,  כמה זמן אתה הולך לחכות? יש לכם כרגע פער של אחד לטובתכם, אבל אתם לא לוקחים סיכון בפינוקים ל-12 ו-13, אז אתם הולכים ומביאים את שירלי פינטו מהבית. מה זה 12 ו-13? זה החוק שאתה מצביע עליו. אבי וייס, אבי וייס. ואחרי כל זה אתם תצעקו שבגלל זה הוא בא. מיכאל, רק אני אומר לך, בארבע שעות, בנט ברעננה, ישן  מיכאל, הם מנצלים את התמימות שלך ולקחו אותך. התמימות שלך. מיכאל, במקום להעיר את בנט ברעננה, חבר הכנסת ארבל, ספר לנו מאיפה כל מקור המודיעין שלך.  אתה שומר סוד? יש לך דיווח ישיר. אני רוצה להגיד לכם, משה, אתם צריכים לעזור לי. אתם צריכים לעזור לי. היה אחד, הרב דרעי, היה תלמיד אחד, תלמיד חכם, קראו לו אשר מזרחי. שמעתם על אשר מזרחי? אשר מזרחי הוא מתוניס, משורר, והוא בא לגור פה, בישראל, ואחרי זה חזר קצת לשם וחזר לפה, ויש לו המון פיוטים שאנחנו שרים. לדעתי "חביבי" זה שלו. יש לו כמה פיוטים גדולים, "אל מאוד נעלה". ביטון, עכשיו לא צריך, תלמידי ישראל יראו את הנאום שלך, ובנט לא משקיע בזה שקל. בוא נעשה דיון מעניין. אשר מזרחי הוא באמת אחד הגדולים. יש מנגינה שלו. הוא לא מרשה לי מנגינה. זה לא בתקנון. אנחנו לא יכולים.  הוא עלה מתוניס, אמרתי. לא אמרת. כן, אמרתי. אמרת שהוא עלה מתוניס? לא, שהוא נסע. לא ידעתי אם הוא עלה. אבל הוא דמות מדהימה, אשר מזרחי. מיכאל, היועץ המשפטי אמר שאי-אפשר להגביל. שאי-אפשר מה? שמותר לך לשיר. לא ראיתי תשובה כזאת. הינה, תשאל אותו. איל, מותר לו? מותר לו לשיר? זהו. אני צריך שהחבר'ה שלי יסמנו. אז מה שאני רוצה לסכם לכם זה ש"חצות לילה אקום להודות לך", אבל לא סיימנו, רק קמנו. את התודות נעשה בפעם הבאה. חשבנו שנגיע לקריאת שמע של שחרית.  "אעירה שחר". "אעירה שחר". אגב, "אעירה שחר" זה ספר פיוטים, אבל הספר המשמעותי של הפיוט, ערך אותו דוד אלקיים, "ספר שירי ידידות", ובעצם הוא קיבץ את כל הפיוטים שנאמרו בשירת הבקשות.  עכשיו, כשאתה מעצבן אותי עם רבי חנניה בן עקשיא, על זה אני אגיד לך דרוש, על רבי חנניה. אתה יודע על מה קדיש? רבי חנניה בן עקשיא, אני קדיש יתום, אבל אני יתום מזמן. רבי חנניה בן עקשיא אומר, אתה שומע? רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' יגדיל תורה ויאדיר. "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". רבי חנניה, רבי חנניה הזה, יוליה שואלת: מה אתה מקשקש? חיים ביטון, אתה יודע שיש הצעת חוק שרק ביטון אחד יכול להיות בכנסת, וזה סניוריטי, אז תיזהר. זה הולך על סניוריטי. תשמע על רבי חנניה, אתה תאהב את זה, רבי אריה, אבל אחרי זה תגידו את זה, האומר דבר בשם אומרו.  אז למה משתמשים ברבי חנניה? לגרום לדרשן לשתוק, נכון? הפכו את זה לדבר שאומר הבן אדם, שתוק. אתה הולך לאזכרה, ויש רבנים שאומרים: אנחנו נגיד לכם כמה דברים קצרים, חצי שעה מייבשים אותך. אתה בא לערבית של שבת, ביום שישי, בכניסת שבת, שעון קיץ, נגמרת ערבית ב-20:30, "אני אגיד לכם כמה דברים" 21:30, אתה אוכל ארוחת ערב ב-23:00. בעיה. אלה, אתה אומר להם: "רבי חנניה בן עקשיא", יענו דוש, ומתחיל רחש בקהל: "רבי חנניה", "רבי חנניה". זה לא מכבודו של רבי חנניה, כי הוא היה תלמיד חכם רציני, ויש לו שלוש או ארבע אמירות בכל התלמוד, ואחת מהאמירות זו האמירה שלו.  אז רבי חנניה הזה  אומרים: מה זה דבר התורה הזה, "רצה הקדוש ברוך הוא להרבות תורה ומצוות"? הפשוט זה מצוות כרימון, תרי"ג. "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" קיבלתם תרי"ג, זה להרבות תורה ומצוות. אבל זה לא התרגום. אמרתי את זה על אחד שנפטר, קראו לו חנניה, אמרו: "רבי חנניה", אמרתי להם: אני דורש עכשיו על רבי חנניה. רבי חנניה היה אב בית של כנסת, גבאי, ואב בית של בית ספר. רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל במצוות, רצה הקדוש ברוך הוא לתת לאדם, מתוך 600 המצוות, אחת שהוא מגדיל תורה ומאדיר, את המצווה שלו, חסד, צדקה, תלמוד תורה, שהוא יגדיל תורה ויאדיר. הוא האדיר את קבלת הפנים. אב בית ואב בית כנסת.  הוא בן ירוחם, אז הוא מספר שהרב של הקהילה, אמרו לו: רבי דוד, הפועל ירוחם עלתה לליגה ב', אז הוא אמר להם: בעזרת השם תעלה לליגה ג' וד' וה'. אני יכול? זה תלוי בך. מיכאל, זה מעניין, למה להפסיק? קח עוד רבע שעה, עליי. קח עוד רבע שעה. אם אנחנו באמת מסכמים את דבר התורה של רבי חנניה, שהאדם לא רק צריך לעשות מצוות, הוא צריך לעשות הידור מצווה, אבל ההידור צריך להיות במקום ובזמן. מספרים החסידים על אותו חסיד שרצה לשמח את האדמו"ר. חיים ביטון, אמרתי ש"יגדיל תורה ויאדיר" אתה צריך להדר במצוות, לא רק לעשות מצוות, לעשות אותן בהדר, להדר. אבל לא כל הדר הוא לגיטימי. אתה צריך לבחור את המצוות הנכונות שאתה מהדר בהן. חסיד אחד רצה לשמח את האדמו"ר שלו ולקח את כל הכסף של המשפחה וקנה אתרוג מהודר לסוכות, אבל לא הניח על שולחן הבית את כל מה שרעייתו צריכה לחג סוכות. והאדמו"ר נתן לו תוכחה: אתה נותן לי אתרוג מהודר ואתה לא מקיים את הבית בהדר? זה לא הדר. ההדר שאנחנו מדברים עליו: אם אתה החלטת להיות איש חסד, אז להדר בכך, אם אתה החלטת להיות תלמיד, שלא תלך רכיל בעמך, אז אתה שם סייג. סיימתי? תודה רבה לכם. תודה. אם כך, חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות. אני מקריא, חברי הכנסת, את שמות חברי הכנסת לפי קבוצות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא של קבוצות חברי הכנסת כדלקמן: קבוצת סיעת יהדות התורה, חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס, קבוצת סיעת הליכוד, חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי שטרית, פטין מולא ומאי גולן, קבוצת סיעת ש"ס, חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו, קבוצת סיעת הציונות הדתית, חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. אנחנו עוברים הסתייגות-הסתייגות. הצבעה ראשונה תהיה על הסתייגות לסעיף 1. ההצבעה תהיה הצבעה שמית לפי בקשת הממשלה. הצבעה שמית. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הסתייגות 1, לסעיף 1. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, בעד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, בעד אמיר אוחנה, בעד ניר אורבך, נגד ינון אזולאי, בעד ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, בעד אופיר אקוניס, בעד משה ארבל, בעד יעקב אשר, בעד זאב בנימין בגין, אינו נוכח אוריאל בוסו, בעד ענבר בזק, נגד חיים ביטון, בעד מיכאל מרדכי ביטון, נגד דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, נגד מירב בן ארי, נגד רם בן ברק, נגד איתמר בן גביר, בעד יואב בן צור, בעד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, נגד קרן ברק, בעד ניר ברקת, בעד יאיר גולן, נגד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, נגד יואב גלנט, בעד גילה גמליאל, בעד מאזן גנאים, אינו נוכח בנימין גנץ, נגד משה גפני, אינו נוכח סימון דוידסון, נגד אבי דיכטר, בעד גלית דיסטל אטבריאן, בעד אריה מכלוף דרעי, בעד צבי האוזר, נגד צחי הנגבי, בעד שרן מרים השכל, נגד מיכל וולדיגר, בעד רות וסרמן לנדה, נגד מכלוף מיקי זוהר, בעד אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, נגד בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, נגד אלי כהן, בעד מאיר כהן, נגד יום טוב חי כלפון, נגד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, בעד חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, בעד רון כץ, נגד יוראי להב הרצנו, נגד מיקי לוי  נגד אורלי לוי אבקסיס, בעד יריב לוין, בעד נעמה לזימי, נגד יעקב ליצמן, בעד גבי לסקי, נגד יאיר לפיד, נגד לימור מגן תלם, נגד אמילי חיה מואטי, נגד פטין מולא, בעד טטיאנה מזרסקי, נגד מרב מיכאלי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, נגד מיכאל מלכיאלי, בעד אבי מעוז, בעד אורי מקלב, בעד אבתיסאם מראענה, נגד יעקב מרגי, בעד מופיד מרעי, נגד בנימין נתניהו, בעד יואב סגלוביץ' נגד יבגני סובה, נגד אופיר סופר, בעד אורית מלכה סטרוק, בעד עידית סילמן, נגד עלי סלאלחה, נגד בצלאל סמוטריץ' בעד אוסאמה סעדי, אינו נוכח מנסור עבאס, נגד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת יצחק פינדרוס, בעד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, בעד יסמין פרידמן, נגד אביר קארה, נגד אלכס קושניר  אינו נוכח יואב קיש, בעד גלעד קריב, נגד שלמה קרעי, בעד מירי מרים רגב, בעד מיכל רוזין, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, אינה נוכחת שרון רופא אופיר, נגד מוסי רז, נגד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, נגד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, נגד יובל שטייניץ, בעד קטי קטרין שטרית, בעד אלעזר שטרן, נגד יוסף שיין, נגד עמיחי שיקלי, בעד מיכל שיר סגמן, נגד רם שפע, נגד נירה שפק, נגד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו, בבקשה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח זאב בנימין בגין, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת מאזן גנאים, אינו נוכח משה גפני, אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח עופר כסיף, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח מרב מיכאלי, אינה נוכחת אוסאמה סעדי, אינו נוכח איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת אלכס קושניר, אינו נוכח מיכל רוזין, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, אינה נוכחת אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? אין. אם כך, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. בעד, 45, נגד, 47. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות הבאה, לחלופין של הסתייגות 1. הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (1) לחלופין של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 1 לא נתקבלה. בעד  45, בתוספת קולו של חבר הכנסת אבי מעוז, נגד, 47, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות לחלופין לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 1 לא נתקבלה. בעד, 45, בתוספת קולו של חבר הכנסת מעוז, נגד, 47, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מושכים את כל ההסתייגויות, ומבקשים שמית בקריאה שלישית. אם כך, כל ההסתייגויות נמשכו. אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה, הצבעה אלקטרונית, סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר איתן גינזבורג: בעד, 47, נגד, 46, בתוספת קולו של חבר הכנסת מעוז. אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 1 אושר בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה כמובן. אנחנו עוברים להצבעה על נוסח החוק בקריאה שלישית, הצבעה שמית לבקשת 20 מחברי הכנסת. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. נגד. נגד. שמית, נגד, לא להתבלבל. נגד. חברי הכנסת, שמעו מי בעד, מי נגד. אנא הקשיבו למזכירת הכנסת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול, נגד סמי אבו שחאדה, אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין, נגד אמיר אוחנה, נגד ניר אורבך, בעד ינון אזולאי, נגד ישראל אייכלר, אינו נוכח דוד אמסלם, נגד אופיר אקוניס, נגד משה ארבל, נגד יעקב אשר, נגד זאב בנימין בגין, אינו נוכח אוריאל בוסו, נגד ענבר בזק, בעד חיים ביטון, נגד מיכאל מרדכי ביטון, בעד דוד ביטן, אינו נוכח ולדימיר בליאק, בעד מירב בן ארי, בעד רם בן ברק, בעד איתמר בן גביר, נגד יואב בן צור, נגד נפתלי בנט, אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב, בעד קרן ברק, נגד ניר ברקת, נגד יאיר גולן, בעד מאי גולן, אינה נוכחת איתן גינזבורג, בעד יואב גלנט, נגד גילה גמליאל, נגד מאזן גנאים, אינו נוכח בנימין גנץ, בעד משה גפני, אינו נוכח סימון דוידסון, בעד אבי דיכטר, נגד גלית דיסטל אטבריאן, נגד אריה מכלוף דרעי, אינו נוכח צבי האוזר, בעד צחי הנגבי, נגד שרן מרים השכל, בעד מיכל וולדיגר, נגד רות וסרמן לנדה, בעד מכלוף מיקי זוהר, נגד אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת ווליד טאהא, בעד בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, אינו נוכח מאיר יצחק הלוי, בעד אלי כהן, נגד מאיר כהן, בעד יום טוב חי כלפון, בעד עופר כסיף, אינו נוכח אופיר כץ, נגד חיים כץ, אינו נוכח ישראל כץ, נגד רון כץ, בעד יוראי להב הרצנו, בעד מיקי לוי, בעד אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, נגד נעמה לזימי, בעד יעקב ליצמן, נגד גבי לסקי, בעד יאיר לפיד, בעד לימור מגן תלם, בעד אמילי חיה מואטי, בעד פטין מולא, נגד טטיאנה מזרסקי, בעד מרב מיכאלי, אינה נוכחת יוליה מלינובסקי, בעד מיכאל מלכיאלי, נגד אבי מעוז, נגד אורי מקלב, נגד אבתיסאם מראענה, בעד יעקב מרגי, נגד מופיד מרעי, בעד בנימין נתניהו, נגד יואב סגלוביץ' בעד יבגני סובה, בעד אופיר סופר, נגד אורית מלכה סטרוק, נגד עידית סילמן, בעד עלי סלאלחה, בעד בצלאל סמוטריץ' נגד אוסאמה סעדי, נגד מנסור עבאס, בעד איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת יצחק פינדרוס, נגד שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת מאיר פרוש, נגד יסמין פרידמן, בעד אביר קארה, בעד אלכס קושניר, אינו נוכח יואב קיש, נגד גלעד קריב, בעד שלמה קרעי, נגד מירי מרים רגב, נגד מיכל רוזין, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, אינה נוכחת שרון רופא אופיר, בעד מוסי רז, בעד אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי, בעד יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת אלון שוסטר, בעד יובל שטייניץ, נגד קטי קטרין שטרית, נגד אלעזר שטרן, בעד יוסף שיין, בעד עמיחי שיקלי, נגד מיכל שיר סגמן, בעד רם שפע, בעד נירה שפק, בעד עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה, אינו נוכח ישראל אייכלר, אינו נוכח זאב בנימין בגין, אינו נוכח דוד ביטן, אינו נוכח נפתלי בנט, אינו נוכח מאי גולן, אינה נוכחת מאזן גנאים, אינו נוכח משה גפני, אינו נוכח אריה מכלוף דרעי, נגד אימאן ח'טיב יאסין, אינה נוכחת בועז טופורובסקי, אינו נוכח משה טור פז, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח אלון טל, אינו נוכח דסטה גדי יברקן, נגד עופר כסיף, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח מרב מיכאלי, אינה נוכחת איימן עודה, אינו נוכח חוה אתי עטייה, אינה נוכחת שירלי פינטו קדוש, אינה נוכחת אלכס קושניר, אינו נוכח מיכל רוזין, אינה נוכחת שמחה רוטמן, אינו נוכח יעל רון בן משה, אינה נוכחת אפרת רייטן מרום, אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון, אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן, אינה נוכחת האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? כן, איתן. כן, אלכס קושניר. מה זה? הוא מקוזז. כן, בבקשה, מזכירת הכנסת. גם עופר כסיף. (קוראת בשם חבר הכנסת) אלכס קושניר, בעד עופר כסיף. בושה לכם. בושה. (קוראת בשם חבר הכנסת) עופר כסיף, נגד חברי הכנסת, לא למחוא כפיים, בבקשה. נוכלים. חבורה של שקרנים. יש עוד מישהו שלא הצביע? האם יש מישהו שלא הצביע? תמה ההצבעה. התחננו לקזז את גדי, מושחתים. אני התחננתי. אין לכם בושה. מושחתים. מושחתים.  קושניר, אתה הפרת קיזוז. חברי הכנסת, תירגעו. חבר הכנסת קיש, חבר הכנסת קיש. סדרנים.  חבר הכנסת קיש, תירגע. הפרתם קיזוז והפסדתם. גם נפלו, גם הפרו קיזוז. זה לא אני סופר, שלא תגידו יש פה, אני במתח.  אנחנו ספרנו. אין לכם טעות, זה נפל. זה נפל. אתם לא יכולים עשר פעמים. נפל. נפל. תיקו. תיקו. גם אם תספרו 100 פעם תישאר אותה תוצאה. זה לא ראוי, ממש לא ראוי. אני מבקש מכל הצדדים לא למחוא כפיים. בעד, רוצה לשמוע? אתם רוצים לשמוע או לא? בעד, 48, נגד, 48, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום. הנושא הבא שלנו, הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון, הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ב 2021, לקריאה השנייה והשלישית. לא הבנתי,  היושב-ראש, מה החוק הבא? מה על סדר-היום, היושב-ראש, המליאה בהפסקה? מה סדר-היום? מה הנושא הבא?