הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 137 והוראת שעה), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2022; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 6) (פיצוי בלא הוכחת נזק), התשפ"ב–2022; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 230) (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה), התשפ"ב–2022; הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון מס' 7) (הארכת תוקף הוראת מעבר), התשפ"ב–2022. לדיון מוקדם – החל מהצעת חוק פ/2875/24 וכלה בהצעת חוק פ/2938/24: הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – חובת החזקת ערכת עזרה ראשונה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הכנסת (תיקון – הרחבת תקופת הצינון במעבר לשדלנות בכנסת), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מוסי רז; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירה כלפי קשיש או חסר ישע), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ואוריאל בוסו; הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון – מתן דין קדימה לבעלי עסקים קטנים כנושים), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – חובת יידוע נפגעי עבירה בדבר זכויותיהם), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הארכת תוקף צו הגנה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת שרון רופא אופיר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראות מיוחדות לעניין יישובי מיעוטים) (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת עלי סלאלחה, גבי לסקי, מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – שימוש בזרע חייל שנספה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת צבי האוזר; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד עסקים קטנים ובינוניים באזור פריפריה במכרז), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת לימור מגן תלם; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגנה מפני עיקול של כספי סיוע), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית) (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יום טוב חי כלפון, עידית סילמן, מירב בן ארי, ניר אורבך, מיכל שיר סגמן, אמילי חיה מואטי, יעל רון בן משה ושרון רופא אופיר; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לעובר עבירה נגד קשיש), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל אשפוז פג), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת דמי לידה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות להטבות לקטועי ידיים על פי הסכם הניידות), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הזכות לשעת הורות), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי עבירות מין או אלימות במשפחה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור תמיכה בטרור), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר, ינון אזולאי, מאי גולן ומשה אבוטבול; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – ביזוי אדם מחמת משקל), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – חובת יידוע נפגעי עבירה בדבר זכויותיהם), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה; הצעת חוק דמי מחלה עבור מלווה בן משפחה לבדיקה רפואית (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדים ממשפחות מעוטות יכולת), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – תפיסה במקום מגורים ללא צו), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, יבגני סובה, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם, שרון רופא אופיר ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תעריף מופחת לבתי חולים בפריפריה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – קביעת זמן נסיעה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, סמי אבו שחאדה ועופר כסיף; הצעת חוק פיצוי למי שפונה ממבנה בשל סכנה לקריסתו או בשל קריסתו, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אופיר כץ, ישראל אייכלר, דסטה גדי יברקן, קטי קטרין שטרית ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הסדרת תפקיד מועצת החלב והמועצה לענף הלול (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מוסי רז; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – פנייה טלפונית של עוסק), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, אלינה ברדץ' יאלוב, שרון רופא אופיר ואלון טל; הצעת חוק איסור מכירת צעצועים המדמים כלי נשק, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, מאזן גנאים ואימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-הפליה בשל שירות צבאי או שירות לאומי), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – קביעת תקרה לעמלת פתיחת תיק להלוואה לדיור), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת חיים כץ וחוה אתי עטייה; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – העברת משכנתה בין בנקים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, מיכאל מרדכי ביטון, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק העונשין (תיקון – אלימות במשפחה בנוכחות קטין או חסר ישע), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה; הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון – ביטול קנסות תכנון ובנייה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת מופיד מרעי, ג'ידא רינאוי זועבי, אבתיסאם מראענה, רם בן ברק, עלי סלאלחה, רות וסרמן לנדה, אוסאמה סעדי ופטין מולא; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – התפטרות בשל השתתפות במכינה קדם-צבאית), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שינוי חלק המקרקעין המותר להפקעה ללא פיצויים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, סמי אבו שחאדה ועופר כסיף; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – איסור ניכוי חוב או קנס), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, נעמה לזימי, יבגני סובה ושרון רופא אופיר; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועצים משפטיים של משרדים, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – צווי איסור פרסום), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מאזן גנאים; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – יישום המלצות ועדת ביניש), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, אלינה ברדץ' יאלוב ושרון רופא אופיר; הצעת חוק הפסקת חברות של חבר כנסת והעברת שר וראש ממשלה מכהונתם מחמת הפרת הבטחת בחירות (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, מאי גולן, קטי קטרין שטרית, יעקב מרגי, אוריאל בוסו, פטין מולא, חוה אתי עטייה, מאיר פרוש, מיכאל מלכיאלי ואורי מקלב; הצעת חוק עוסק זעיר, התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה; הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון – הגברת האכיפה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איתן גינזבורג, יריב לוין, רון כץ, יעקב אשר, מוסי רז, מיכל שיר סגמן, שרון רופא אופיר, מאזן גנאים, מיכל וולדיגר, אלון טל, רם שפע וינון אזולאי; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – קנס חובה בעקבות הרשעה בגין עבירות טרור), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אבי דיכטר, ישראל כץ, יואב בן צור, ישראל אייכלר, אורית מלכה סטרוק, אלי כהן, אוריאל בוסו, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, יואב גלנט, אופיר אקוניס, דסטה גדי יברקן וקרן ברק; הצעת חוק לטיפול בכיתות פוגעניות, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אלון טל, אמילי חיה מואטי, נירה שפק, מופיד מרעי, ענבר בזק, אבתיסאם מראענה, יוסף שיין, מיכל רוזין וטטיאנה מזרסקי; הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון – בית הדין), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שלמה קרעי, אמיר אוחנה, יואב קיש, קטי קטרין שטרית, יעקב מרגי, איתמר בן גביר ואוריאל בוסו; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הרחבת זכות היידוע), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, אחמד טיבי, עופר כסיף וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – רישום משכנתה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק זכויות סוציאליות לנשים נפגעות אלימות (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, רם שפע, שרון רופא אופיר, אלינה ברדץ' יאלוב וסימון דוידסון; הצעת חוק החברות (תיקון – צמצום פערי השכר במשק), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חשבון השקעה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, יעקב אשר, מכלוף מיקי זוהר וניר אורבך; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ביטול סעיפים 7א ו-42א(ג)), מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר ומאי גולן; הצעת חוק שקיפות בתשתיות להולכה ולאחסון של נפט, התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת הילדים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – המונח יתום), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת מיכל וולדיגר; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – שינוי גיל הפרישה לעובדים בענף הבניין), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הארכת תקופת פטור מארנונה לחיילים בודדים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת רון כץ, בועז טופורובסקי, ולדימיר בליאק, יוראי להב הרצנו ונירה שפק; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בדיור), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, יסמין פרידמן, מוסי רז, גבי לסקי, נעמה לזימי, אלון טל, אפרת רייטן מרום, איתן גינזבורג, מיכל שיר סגמן, דסטה גדי יברקן, גלעד קריב, עאידה תומא סלימאן ומירב בן ארי; הצעת חוק מאבק בנטילת דמי חסות (אכיפה וענישה) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק חילוט תקבולי עבירה בפשיעה חקלאית, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אופיר סופר, יעקב מרגי, רם בן ברק, מירב בן ארי ועמיחי שיקלי; הצעת חוק מרכזי חירום ושליטה ביישובים סמוכי גבול, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – ביטול הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים במקרה של טיפול ואשפוז פסיכיאטריים), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת עידית סילמן; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – ביטול עבירה פלילית על פרסום תחלואה נפשית של קטין), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת מיכל וולדיגר. דין וחשבון על הוצאות השכר במערכת הבריאות הציבורית לשנת 2020. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת יבגני סובה כי הוא חוזר בו מהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הארכת תקופות הזיכיון לשידורי רדיו אזורי), התשפ"ב–2021, שמספרה פ/2340/24. כמו כן, חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי הודיעה כי היא חוזרת בה מהצעת חוק למניעת ביצוע עבירות באמצעות פרסום באינטרנט (הסרת תוכן), התשפ"ב–2021, שמספרה פ/2317/24. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 95(ד) לתקנון הכנסת מבקשת הממשלה לחזור בה מהודעתה מיום 13 בדצמבר 2021, אשר לפיה היא חוזרת בה מהצעת חוק הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (תיקון מס' 2), התשפ"ב–2021. תודה רבה למזכירת הכנסת. הצעות סיעות הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה להביע אי-אמון בממשלה בנושאים הבאים: מחירי הדיור והעלייה במחירי השכירות אינם מאפשרים לזוגות צעירים לרכוש או לשכור דירה – של הליכוד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת דוד ביטן. הנושא השני: ממשלה שכושלת בטיפול בקורונה לא מפצה בעלי עסקים ומעלה מחירים – את ההצעה הזו יציג חבר הכנסת משה ארבל. חבר הכנסת ביטן, בבקשה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני רואה שרק אני ואתה פה, אז אפשר בשיחה אישית לדבר על זה, לא? אנחנו משתתפים בצערך. תודה. אני תמיד שמח לדבר עם אדוני בכל נושא שתרצה. מאה אחוז. הינה עוד – אבל הוא לא מצביע. גם אתה לא מצביע. העניין של ההצעה הזאת, הצעת האי-אמון, נוגע לחלום של כל הזוגות הצעירים ודור העתיד להגיע לדירה או לפחות לשכור דירה במחיר הוגן. ברור שהממשלה לא עושה מספיק בעניין הזה. שמעתי אותך אתמול בטלוויזיה באיזו תוכנית – אני לא יודע אם זה שידור חוזר – התראיינת בערוץ 12 ואמרת שהשנה הגענו לשיווק של 110 יחידות דיור. אז קודם כול, שיווק זה לא רק שלכם, אבל זו בדיוק הבעיה, שהשיווק זה לא מספיק; מה שקובע אלו ההיתרים וסיום הבנייה, לא רק לשווק את הבנייה. אחת הבעיות הגדולות ביותר, ואתם חוזרים על אותה טעות שעשו ממשלות ישראל, היא שמי שמספסר במחירי הדיור הוא מינהל מקרקעי ישראל. תמיד המחיר במכרז האחרון קובע את המחיר ההתחלתי למכרז הבא, ולכן מה שצריך לעשות זה להגדיל את ההיצע באמצעות תכנון ובנייה ובאמצעות קידום היתרים במהירות, ואת זה אף ממשלה לא עושה. אתם נבחרתם לשנות, אז תעשו את זה. גם בחודשים אוגוסט-ספטמבר מחיר הדירות קפץ, וזה ברור לגמרי שגם בשנה הבאה העלייה תהיה קרוב ל-10%, וזה מה שיקרה. אתם לא עושים מספיק בתחומים שקובעים את היצע הדירות בפועל, למשל הגדלת זכויות הבנייה במרכזי הערים הגדולות, ששם הקרקע היא פרטית, היא לא של המינהל: בבת ים, בראשון, בתל אביב, בחולון. שם אתם מקדמים רק קרקעות של המינהל במקום לקדם גם קרקע פרטית במרכזי הערים, לתת יותר זכויות בנייה על מנת שיהיו יותר דירות, ושם יש כבר תב"עות מוכנות ולכן צריך לשפר אותן ולתת אפשרות לקבלנים לבנות כמה שיותר דירות. גם הנושא של מחיר הדירות להשכרה – עצם עליית מס הרכישה מעלה את מחיר ההשכרה, אנחנו יודעים את זה, ומקטין את הדירות שפנויות להשכרה. עשיתם שוב פעם את הטעות שעשה כחלון בזמנו. אז לא צריך לחזור על טעויות, צריך לשפר את העניין. דבר נוסף, אתם לא תצליחו לקדם את הנושא של דירות להשכרה אם לא תשפרו את המדיניות של הבנקים. מדיניות הבנקים היא הבעיה העיקרית, היא דורשת מהקבלנים לשנות את היכולת שלהם להחזיק מעמד, את ההון העצמי שלהם. ואתם, אם לא תשנו את זה, את המדיניות הזאת, לא תראו דירות להשכרה. זה מה שיקרה, כי רוב הקבלנים לא מסוגלים לעמוד בדרישות של הבנקים לצורך בניית דירות להשכרה. זאת ממשלה שכל עיסוקה מבוקר עד ערב הוא שמירה על שלמותה. היא לא מסוגלת ולא תהיה מסוגלת לבלום את מחירי הדיור, בעיקר לזוגות צעירים. אבל מה ניתן לצפות מממשלה שמי שעומד בראשה לא מסוגל לקבל שום החלטה בשום נושא מבלי לקבל את אישורם של ראשי הממשלה האמיתיים, לפיד וליברמן? ראש ממשלה שטוען שהוא ימין אבל מודיע שהוא אישר לשר הביטחון להיפגש עם אבו מאזן. "אני ימין" זועק בנט, ובפועל מקדם מדיניות שמאל אגרסיבית. מה ניתן לצפון מממשלה ששר הביטחון שלה יושב לקפה אצלו בבית עם ראש רשות פלסטינית שמעודד הסתה רבתי כלפי ישראל בכל מערכת, גם במערכת החינוך שלו, בערוצי התקשורת שלו; שמשלם כסף למחבלים על פיגועים שבוצעו, ועוד מאיים כי אם דרישותיו לא ייענו לא ימנע התקוממות ופעילות טרור כלפי ישראל? גנץ מקדם מדיניות שהוא מאמין בה, אבל בנט – אותו אני מאשים – מדיניות שמאל על מלא. אקרא, ברשותכם, דברים שהתפרסמו בתקשורת בקשר לפגישה, כך אני מקווה שאוכל לעדכן את בנט, שאומר מצד אחד שהוא לא ייפגש עם אבו מאזן, אבל שולח את שר הביטחון שלו לעשות את הפעולה הזאת. וכך נכתב: "הוא" – אבו מאזן – "הציג בפני שר הביטחון שורה של חששות מהמצב בשטח. בעיקר הביע אבו מאזן דאגה מאירועים עתידיים 'בהקשרים דתיים' שעלולים להתרחש בירושלים, ואלה יקשו עליו לעמוד מנגד. יותר מכול, הדגיש, הוא מודאג מאפשרות של חיכוך בתוך מתחם הר הבית. 'אל תכניסו אלמנטים דתיים לסכסוך, כי גם אני לא אוכל לעצור הסלמה על רקע דתי באל-אקצה', הוא הזהיר". ה"חששות" של אבו מאזן הם בעצם אקדח איום שהונח על השולחן, והוא ממשיך ב"חששותיו": "הוא הביע חשש מהעלייה באירועים של תקיפות פלסטינים על ידי מתנחלים בתקופה האחרונה והבהיר כי הוא מוטרד מכך שעולה הרושם שהפשיעה היהודית הלאומנית הופכת למאורגנת". הארכי-טרוריסט טוען שהמתיישבים ביהודה ושומרון מייצרים קיני טרור מאורגן נגד פלסטינים. האירוניה מתה. והוא עוד מאיים ש"הציפייה הישראלית, שלפיה הרשות תסיר את הפנייה לבית הדין הבין-לאומי בהאג – שבה היא טוענת לפשעי מלחמה שבוצעו בשטחים – אינה ריאלית, כל עוד ישראל לא מבצעת מחוות מדיניות משמעותיות". ומה עושה בנט? נותן לדברים האלה להימשך, ומשתף פעולה, בעצם, עם אבו מאזן. והוא עוד מוסיף ואומר: "אני בן 86 ואני צריך להגיע לוועידות" – שעכשיו מתקיימות – "עם קבלות. אם לא, מה יגידו? מה נתת? לא סיפקת את הסחורה". ואז אני אומר: הגיע הזמן שתתעשתו. הגיע הזמן שתעשו את מה שאתם צריכים גם במישור המדיני וגם במישור של מלחמה בטרור. הממשלה הזאת לא מפסיקה לתת מתנות לרשות הפלסטינית, ובהן בחינת האפשרות להורדת דמי הטיפול שישראל גובה עבור רכש ודלקים, פיילוט להכנסת מכולות דרך גשר אלנבי, יצירת פלטפורמת מע"מ דיגיטלית שנמצאת בעבודת מטה מתקדמת ויצירת פלטפורמה לתשלום מקוון ממעסיקים ישראלים לעובדים הפלסטינים. מימוש הצעדים האלה צפוי להוסיף מאות מיליוני שקלים לתקציב הרשות הפלסטינית מדי שנה. גנץ ואבו מאזן שוחחו גם על הצורך לאשר תוכניות מתאר פלסטיניות נוספות. מה נאמר? ימין חזק, בנט. אתה עוד מאמין בזה. אף אחד כבר לא מאמין לעניין הזה. שרשרת המחדלים של בנט לא מסתיימת כאן. אמש, במסיבת עיתונאים דרמטית ב-20:00, ראש הממשלה החליפי לעתיד הודיע לעם ישראל שהוא וממשלתו הרימו ידיים בטיפול בקורונה. כישלון חרץ, איש איש לנפשו. הממשלה החליטה ללכת לחסינות עדר ולהכיל מתים. ראש הממשלה, שהפך לפרשן הקורונה, לא הצליח בחודשים האחרונים לכפות ולו החלטה אחת שלו. מה נותר לו לעשות? לחזות ב-50,000 נדבקים ביום, להתריע מפני כ-1,000 חולים קשים – רק את המתים שייפלו בדרך הוא שכח לציין. זה המסר שלו. צריך לומר את האמת: בנט לא מסוגל לכפות על שר האוצר מתן פיצויים לבעלי עסקים ולמשק הישראלי, ולכן לא מבצע צעדים נדרשים לבלימת התחלואה, אז הוא מוכר סיפורים על הכלה. חשוב שאזרחי ישראל ידעו שמדיניות הממשלה הנוכחית בנוגע לזן החדש נובעת כולה מחוסר הרצון לפצות את העצמאים ואת המשק הישראלי בגין נזקי הקורונה. אם לבנט הייתה טיפה כבוד, הוא היה אומר את האמת לאזרחי ישראל. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת מסוכנת לישראל. לממשלה הזאת אין מנהיגות, והיא פועלת בסביבה של אנרכיה שבה כל שר הישר בעיניו יעשה. על כל אלה ועל עוד דברים שאני מתכוון עוד להוסיף אם יהיה לי זמן, אני מביע אי-אמון. שר הבריאות התעקש לפני כמה ימים במסיבת עיתונאים שמצבנו הרבה יותר טוב ביחס לכל העולם – הצהרה שחצנית ופופוליסטית שאין לה כיסוי. לאחר מכן אמר פרופ' סגל ממכון ויצמן: "איבדנו שליטה על התפשטות המגפה. את הקצב קובע כרגע הנגיף". גם ראש הממשלה הבהיר לציבור שהמצב בכי רע. ממשלת ישראל הולכת בעיניים פקוחות ומתוך בחירה למודל עתיר סיכונים של הדבקה המונית. איש לא טרח במשך יותר מחודש להכין את המערכות השונות לקטסטרופה ההמונית שעלולה להתרחש כאן. בינתיים, מערכת החינוך ממשיכה להתנהל באדישות, חרף צונאמי אדיר של הדבקות שמשתוללות בקרבה, והקהל ממשיך לחגוג בהופעות ובמסיבות המוניות. מי שמצהיר כעת שמערכת הבריאות תעמוד שוב בטיפול באלפי חולים משקר לנו בעיניים. אחרי שנתיים של מלחמה, המערכת הזאת מותשת ותתקשה לעמוד במה שצפוי לה. המצב הנוכחי, שבו ממשלת ישראל זועקת "סכנה" אך עומדת בחיבוק ידיים, גורר את כולנו להידבק בקורונה. העיתונאית שרית רוזנבלום כתבה היום בידיעות אחרונות באופן ברור וקולע, ואני מצטט: "אדוני ראש הממשלה, זה ממש לא עובד ככה. אין ספק שהאומיקרון סופר-מידבק. זה באחריות אימא טבע, לא באחריותך. אבל בדיוק מהסיבה הזאת בכל העולם עושים כל מאמץ במטרה להאט את ההתפשטות. הקביעה שאי-אפשר לשנות את מה שקורה עכשיו – – – אינה נכונה. אפשר – – – לבלום את ההדבקות או לפחות להאן אותן, השאלה באיזה מחיר. בבחירה בין הבריאות לכלכלה בחרת בלי למצמץ באפשרות השנייה – והשארת לנו לשלם את החשבון". אם כן, מה המשמעות של הדבקה המונית כזאת? אובדן שליטה על המגפה, לחץ אימים על בתי החולים, תמותה גבוהה, היעדרויות מסיביות מהעבודה, כולל מעבודות חיוניות, ועלות כלכלית והשבתה ספונטנית של המשק העולות על עלותו של סגר מתוכנן אבל בלי לשלם פיצויים שיחולו על אזרחי המדינה. לכן אני מבקש, מכל הסיבות שציינתי, להביע אי-אמון בממשלה הזאת. לשר אני אומר: אני יודע שאתה תתאמץ לעשות שינויים בשיכון, אני מכיר אותך, אבל על מנת לעשות את זה, אתה צריך להפסיק את מה שעשו בעבר ולעשות דברים חדשים ולתקן את מה שצריך לתקן, כי אחרת מחירי הדיור ימשיכו לעלות כל הזמן. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת ביטן. בבקשה, שר הבינוי והשיכון. אדוני היושב-ראש, השר עונה לשנינו. אם הייתי משיב לשניכם, הייתי מחכה שגם אתה – – – ישיבו לך בנפרד. אי-אפשר לערבב את הנושאים, אלה נושאים שונים. אנחנו מתייחסים ברצינות לכל אי-אמון ואי-אמון, ושולחים את השרים הרלוונטיים. אשרי המאמין. אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת דוד ביטן שהציג כאן את האי-אמון. אומנם כותרת האי-אמון התייחסה – ולכן גם התבקשתי להגיב – לסוגיה של מחירי הדירות ומחירי השכירות, ולזה אקדיש את רוב התשובה שלי, אבל בכל זאת היות שנגעת גם בעניין המדיני, אינני יכול להתאפק ולא להעיר לאדוני. כידוע, גם דעתי, כדעתך, אינה נוחה מהפגישה של שר הביטחון עם אבו מאזן, ואני לא הייתי מקיים פגישה כזאת. אבל כשאני שומע את הזעם הקדוש מתוך השורות שאתה מייצג – אגב, דעתי לא השתנתה, היא הייתה כזו גם אז – אני רוצה להזכיר לאדוני שלא רק שמנהיג מפלגתו נפגש בעצמו בבלפור עם אבו מאזן – זאת אומרת שזה ברמה הרבה יותר גבוהה, הזמנה מראש ממשלה – אלא אף שלח שרה בכירה בממשלתו בזמנו לנהל עם אותו אבו מאזן משא ומתן מדיני על ויתורים מדיניים. לכן אני חושב שגם הוא וגם חברי כנסת ממפלגתו הם האחרונים שיכולים לטעון שיש בזה הליכה דרמטית שמאלה – – תקופה שונה, אתה יודע. – – אלא אם כן חושבים את זה על מנהיג מפלגתם. לגבי האמירה שזו תקופה שונה, הרי אדוני ציין שתי בעיות עם אבו מאזן, שאגב, אני מסכים איתך לחלוטין, זאת הסיבה שאני לא הייתי מקיים פגישה כזו בביתי: אחת – תשלום משכורות למחבלים. צר לי להודיעך שגם בתקופה שבה אבו מאזן היה אורח רצוי בבלפור אצל בנימין נתניהו הוא שילם משכורות למחבלים בדיוק – – אבל חוקקנו חוק מיוחד לעניין זה. – – בהיקפים כפי שהיום, או אולי אפילו בצורה יותר ישירה מכפי שזה היום, וזה לא הפריע לבנימין נתניהו להזמין אותו לבלפור. לגבי הנושא השני, העובדה שאבו מאזן מקדם את המהלכים בהאג ולא משלם על זה שום מחיר, גם כאן, בלי להיכנס לפרטים – כי אינני נוהג להוציא החוצה דיונים בקבינט מדיני-ביטחוני או בפורומים סגורים – אני יכול רק להגיד שבממשלה הקודמת, דווקא כשר שליווה את הנושא של האג, אני הפצרתי בבנימין נתניהו לא פעם ולא פעמיים לנקוט סנקציות מול הרשות הפלסטינית בגלל שהיא מקדמת את הנושא של האג, ולצערי השיבו את פניי ריקם. לכן, לפני שאדוני בא בטרוניה לממשלה הזאת באמירות דרמטיות שיש כאן הליכה שמאלה, אני מציע – תתפוס שיחה עם בנימין נתניהו ותשאל מה דעתו על הסוגיות האלה, ולאחר מכן כמובן זכותך לחלוק על מנהיג מפלגתך, אבל כדאי שגם זה יהיה ברור ושקוף. עכשיו, מפה, לאחר ההערה הזאת, אני עובר לנושא המרכזי, הסוגיה של מחירי הדירות. גם כאן, בפתח דבריי, אני לא יכול שלא לציין, ואולי אני אחזור לזה יותר בהרחבה כשנגיע לסיכום של הדיון הזה, רק בנושא מחירי הדירות, כדאי שאדוני ידע. לקחתי את העלייה של השנה האחרונה, כי היא הייתה עלייה דרמטית, ואני תכף גם אתייחס לסיבותיה וגם לשאלה מה אנחנו עושים. אבל רק לסבר את האוזן עם המספרים: אם אני לוקח את מדד מחירי הדירות ולוקח מהחודש האחרון – שזה היה תחילת חודש נובמבר, שאז פורסמו המדדים של העלייה של מחירי הדירות – רק שאדוני ידע, הרי הממשלה הזאת הוקמה ב-13 ביוני, אז אם אני לוקח משם שנה אחורה, מהרגע שהוקמה הממשלה הזאת – ואני אפילו לוקח את כל יוני, למרות שהממשלה הזאת הוקמה באמצע יוני – מחירי הדירות עלו ב-4.3%; בחלק הרלוונטי של השנה שקדם לזה מחירי הדירות עלו ב-6.3%. זאת אומרת שכשאני מסתכל על השנה האחרונה, דווקא הממשלה הקודמת – – – אבל אתה יודע, לפני זה המחירים השתפרו בהרבה. אני תכף אדבר גם על – – – אבל אתם ממשלת שינוי, אתם צריכים לבוא לעשות שינויים, לא? חבר הכנסת ביטן, אני תכף אדבר גם על לפני זה – – – לא תמיד לדבר על מה שאנחנו עשינו. אני תכף אדבר גם על לפני זה וגם מה שינינו. אתמול שמעתי אותך בטלוויזיה, לא הבנתי מה שאתה רוצה להגיד – שיווקים. היתרים, לא שיווקים. חבר הכנסת ביטן, הקשבתי לך בסבלנות. אשמח לענות לך, אשמח לעשות את זה ברצף. אני מאתגר אותך קצת. הינה, הבאתי לך את גלנט. אני רק מציין עובדות מספריות. אז כשאתה מלין על העלייה בשנה האחרונה, רק שתדע שסדר גודל של 60%–65% ממנה קרה בימי הממשלה שאתה למעשה מתרפק עליה ורוצה בחזרתה. כדאי לזכור את הפרט הזה, לכן יש פה סוג של תלונה עצמית, שזה דבר מעניין אבל שכיח בבית הזה לפעמים, כשאנשים שוכחים – – גם אז נתתי ביקורת. גם אז. – – כשאנשים שוכחים את העובדות. לא זכור לי שקראת לאי-אמון בממשלה והצעת להדיח אותה באותם חודשים שעליית מחירי הדירות הייתה אפילו יותר ממה שמאז הקמת הממשלה הזאת, אבל בסדר. כידוע, האופוזיציה בתוך חלקי הבית הזה היא – – אני גם לא מדליף שיחות אישיות כמוך. – – היא משנה את היחס לעובדות. עכשיו לגבי העצם התופעה – כדאי לראות נכוחה את הסיבות לעלייה של מחירי הדיור, חלקן סיבות שבאמת לא תלויות באף ממשלה, צריכים להגיד – לא בממשלה הקודמת על אותם האחוזים שציינתי ולא בממשלה הזאת – וזה שני דברים: האחד, משבר הקורונה, שאין מה לעשות, כמו שהוא השפיע על הרבה ענפים במשק הוא השפיע גם על קידום נושא הבנייה בכל מיני רזולוציות – גם קידום בנייה בפועל, כמובן, בתקופות שהיו סגרים או איסורים על הכניסה של עובדים פלסטינים לכאן, וכמובן גם על קצב העבודה של מוסדות מדינה ורשויות מקומיות למיניהם; הסיבה השנייה האובייקטיבית, שגם היא נכונה, והיא נכונה לשתי הממשלות, גם לקודמת וגם לממשלה הזאת, זה הכסף הזול. כידוע, אפיקי השקעה אחרים, בגלל ריבית מאוד נמוכה, שבמידה מסוימת משקפת את הריבית בכלל בארצות הברית, מביאה משקיעים להשקיע בתחום הדיור וכמובן גורמת לעליית המחירים, ומצד שני מאפשרת ליזמים וקבלנים לגייס בקלות כסף בלי לחשוב על ההשלכות ולהציע הצעות מופלגות במכרזים על הקרקע, כי סך הכול הכסף מאוד נגיש ובריביות מאוד נמוכות, וזה כמובן משפיע ועושה את עבודתו. והדבר השלישי זה עלייה דרמטית בתקופת הקורונה של מחיר ההובלה הימית, שהיא משתקפת בעלייה של לא מעט חומרים שרלוונטיים לעולם הבנייה, אלה שהם מיובאים לכאן, וכמובן באים לידי ביטוי בהתייקרות. אלה הסיבות האקסוגניות. כל אלה היום גם בממשלה הקודמת, נכון? אמרתי, זה נכון. שני הדברים האלה נכונים. אז איפה השינוי? תכף אני אסביר לך. הדברים האלה נכונים גם לממשלה הקודמת וגם לממשלה הזאת, ולכן הם בין הסיבות לעלייה של מחירי הדירות, שאגב, מתרחשת היום כמעט בכל המדינות שב-OECD, ובקצב יותר מהיר ממה שאצלנו. אנחנו דווקא בין המקומות האחרונים ב-OECD בקצב העלייה של מחירי הנדל"ן בעידן הזה – זה עוד לא פוסט-קורונה, זה תוך כדי הקורונה. עכשיו, בנוסף לכך, ישנה תופעה, שאין מה לעשות, היא כן פנימית שלנו, ודווקא ברגע ששינינו כאן ידענו לשנות גם את המספרים וגם נדע לשנות את המציאות. בגלל חוסר יציבות ממשלתית וממשלית שהיה כאן לא היה כאן תקציב מדינה, כפי שאדוני יודע, שנתיים. כחלק מהיעדר תקציב מדינה, המדינה לא השקיעה בתשתיות תומכות בנייה. לא היו תוכניות חומש, לא בתחום החינוך ולא בתחום התחבורה, שתומכות בנייה. יושב כאן קודמי בתפקיד שר השיכון חבר כנסת גלנט, והוא מכיר את זה היטב, כי בתקופה שהוא היה שר השיכון דווקא הממשלה כן אישרה השקעות משמעותיות בתשתיות בנייה. זה היה בתקופה שמשה כחלון היה שר האוצר, והייתה השקעה משמעותית גם בכיתות וגם בתחבורה תומכת בנייה, ולכן היה אפשר לשווק במספרים גדולים. ברגע שבשנתיים האחרונות ההשקעות האלה הופסקו, עד למעשה אמצע 2021, אנחנו הגענו למצב של ירידה דרמטית בשיווקים. רק לצורך השוואה, אם בתקופה של הממשלה שבה כחלון היה שר האוצר וחבר הכנסת גלנט היה שר השיכון הגיעו לשיא של 70,000 שיווקים בשנה בקרקעות מדינה, אנחנו בשנה האחרונה, שנת 2020 – בשנה הקודמת, לא האחרונה האחרונה – ירדנו ל-50,000 שיווקים; אנחנו ירדנו בעסקאות ל-26,000 עסקאות, מספרים נמוכים ביותר. ולכן זאת הסיבה, שבשונה מהסיבות הקודמות שציינתי, היא אכן סיבה מיוחדת ישראלית לעלייה של מחירי הדירות. כי אם יורדים דרמטית במספרי השיווקים, אם יורדים דרמטית בעסקאות, כתוצאה מזה כמובן תהיה גם ירידה בהתחלות הבנייה – כי זה בסוף שרשרת המזון. ונוסיף לזה גם תקופה שבגלל אותו היעדר שליטה והיעדר ממשלה מתפקדת מלאה גם לא הוארך חוק הוותמ"ל – וזה אומר שגם תכננו דרמטית פחות בשנת 2020 ואפילו בחלק משנת 2019, מה שקודם, כי חוק הוותמ"ל סיים את עבודתו ולוותמ"ל הייתה תרומה אדירה לקצב קידום התכנון. אז בכל שרשרת המזון הזאת, אדוני, לא היה תכנון מספק, לא היה שיווק מספק, וכמובן לא היו עסקאות בכמות הרלוונטית, ובסופו של דבר מי שנושא באחריות הראשית לכך זו הממשלה, כי ברגע שהיא לא השקיעה בתשתיות הבנייה באו ראשי רשויות, ובצדק, מבחינתם – אדוני בא מתוך השלטון המקומי אז הוא מכיר את התופעה – ואמרו: אנחנו לא נאפשר לממשלה לשווק, כי הממשלה לא עומדת בהתחייבויות שלה: לא מספקת לנו כיתות, משאירה אותנו עם שכונות חדשות – שהשר גלנט קידם, ועל כך מגיעה לו מילה טובה – ובסוף אין שם כיתות ואין שם כבישים כי כבר שנתיים אין תוכניות חומש לא למשרד החינוך ולא למשרד התחבורה. עד כאן זה המצב שמצאתי. אפילו בטקס העברת השרביט מהשר לשעבר ליצמן ומנכ"ל משרדו יאיר פינס הם הדגישו את הנקודה הזאת, הקושי לעבוד בתנאים האלה וההשלכות על עבודת המשרד. עכשיו, איפה אנחנו נמצאים היום ומה התוכנית להתמודדות עם המשבר, שאתה ציינת – במידה שזה אכן מעניין אותך, חבר הכנסת ביטן, כי אני מנסה לענות לך, אבל קשה לי להתמודד עם תחרות הרבה יותר איכותית ממני. עם היופי. עם היופי. כבוד היושב-ראש, אני אוכל לענות לו אחר כך? אני אמשיך. עכשיו, מה אנחנו עשינו? הדבר הראשון שעשינו זה כמובן – הארכנו את הוותמ"ל, עוד במושב הקיץ, ואנחנו מחזירים עכשיו את ממדי התכנון לאיפה שהם היו בתקופה הזאת – אני אקרא לה תקופת כחלון-גלנט, שבאמת מגיעה מילה טובה לשני השרים לשעבר האלה. זה בגלל שהוא פה? מגיע קרדיט. אני יודע, אני יודע, וכשמגיע קרדיט מגיע קרדיט. אף פעם לא הייתה לי בעיה לחלק – – – ובאיזו ממשלה זה היה – – – גם? חברת הכנסת קרן ברק, אם היית מקשיבה לי היית שומעת שאני השוויתי בין הממשלה הקודמת הקודמת לבין הממשלה הקודמת, שלא אישרה תקציב מדינה והקשיים שהיו בתחום הבנייה. עכשיו, בממשלה הקודמת הקודמת אכן נעשתה פריצת דרך חשובה בתחום הבנייה, אין מה להגיד, וגם הגיעו לאיזושהי יציבות של המחירים. אבל אחר כך, בשנתיים שבאו אחרי זה, הייתה פה נפילה דרמטית, גם בגלל היעדר תקציב מדינה וגם בגלל כל מיני החלטות שגויות שהיו. אז שוב, מה אנחנו עשינו? החזרנו את הוותמ"ל, מה שמאפשר להחזיר את ממדי התכנון להיקפים גדולים, וגם שמנו יעד מאוד מאוד שאפתני לתכנון לארבע השנים הקרובות, של תכנון 500,000 יחידות דיור חדשות. הדבר השני – החזרנו את ההשקעה בתשתיות הבנייה בתקציב שאושר, מה שאפשר לנו לחזור לראשי רשויות ולהגיד: תרגישו בטוחים ללכת איתנו על השיווקים, כי כן יהיו כיתות וכן יהיו כבישים. וכך עברנו עיר-עיר וחילצנו פקקים, חסמים, חוסר אמון שהיה, והגענו עוד פעם למספר שחבר הכנסת גלנט בטח יוכל להעריך כמה קשה להגיע אליו. הגענו היום, השנה – בדיוק סיימנו הרי עכשיו את שנת 2021 – ל-101,000 יחידות דיור משווקות בקרקעות מדינה. זה מספר שהוא פי שניים משנה שעברה; זה מספר שהוא כמעט ב-50% יותר מהשיא הישראלי הקודם, שהיה בימי הממשלה הקודמת הקודמת. ואגב, רובו המוחלט – אם תסתכלו על הגרף של החודשים – רובו המוחלט הוא בחצי השנה האחרונה, כי כשקיבלנו את המושכות מספרי השיווקים היו נמוכים ביותר בגלל הסיבות שציינתי. כאן בהחלט הגענו למהפכה לא רק בתחום השיווקי, חבר הכנסת ביטן, אלא גם בתחום של העסקאות. השנה הגענו לשיא ישראלי: 60,000 עסקאות בשנה מול 26,000 בשנה שעברה. זה יותר מהכפלה של כמות העסקאות שהיו בשנה שעברה. לכן, ללא ספק מדובר במהפכה דרמטית בתחום הזה, שנעשתה, כאמור, תוך חצי שנה, וגם היעדים ששמנו לעצמנו לשנה הבאה ולארבע השנים הקרובות הם לא פחות שאפתניים מזה. הדבר הנוסף שנעשה הוא בתחום הידיים העובדות. זה היה חלומם של כמה שרי שיכון – לחדור את פקידי אגף התקציבים. אני בטוח שגם השר לשעבר גלנט היה צריך להתמודד עם הקושי הזה, מחסור בידיים עובדות, כי אגף התקציבים התנגד עקרונית להבאה של עובדים זרים וגם להרחבה של מספר העובדים הפלסטינים. אנחנו הגענו להחלטת ממשלה על תוספת 30,000 ידיים עובדות לשנים הקרובות, מחצית מזה של עובדים זרים ומחצית – עובדים פלסטינים, מה שנותן לנו בסיס טוב לקוות שאנחנו נצליח לצמצם חזרה את לוחות הזמנים של הבנייה, שבשנים האחרונות עלו מממוצע שהיה פעם 21 חודשים ל-31 חודשים ואין לזה שום הצדקה, ולכן היה נכון להביא את הידיים העובדות הנוספות. אני לא אמנה כאן עוד שורה של פעולות ורפורמות שהממשלה הזאת קידמה, אני רק אציין שלושה דברים מרכזיים אחרונים ובזה אסיים: 1. חזרה של תוכנית סיוע לרכישת דירה גם במרכז הארץ ולא רק בפריפריה. גם כאן, לצערי, בימי הממשלה הקודמת נעשתה טעות קשה ונסיגה מהתוכנית שהייתה בימי הממשלה הקודמת הקודמת – התוכנית מחיר למשתכן, שאפשרה לזוגות צעירים לרכוש דירה בהנחה משמעותית מטעם המדינה, לא רק בפריפריה אלא גם במרכז הארץ. לצערי ברגע שכחלון עזב את משרד האוצר התוכנית בוטלה – – המדינה קרסה. – – והוחלפה בתוכנית – בגלל הלחץ של אנשי אגף התקציבים – הוחלפה בתוכנית שנתנה הנחות רק בפריפריה – זה הרבה יותר זול, ברור – ומספר מאוד מצומצם של דירות בהנחה במרכז הארץ. אני, כשנכנסתי לתפקיד, קיבלתי החלטה להפסיק דווקא את התופעה שחבר הכנסת ביטן ציין, של ספסור בקרקע על ידי המדינה, ולהחזיר תוכנית הנחות שמוותרת על הכנסות צפויות של המדינה מהקרקע לטובת הנחה לזוגות צעירים. וכך הלכנו על תוכנית שהיא דומה בהרבה מאוד מרכיבים למחיר למשתכן שהיה בממשלה הקודמת הקודמת, עם כמה שינויים והפקת לקחים מהניסיון שנצבר חזרה לתוכנית מחיר המטרה – ואגב, גם פה הקרדיט הוא לא שלי, אני לא ביקשתי שתהיה תוכנית חדשה על שמי אלא הלכנו לתוכנית שפיתחו אותה בזמנו השר לשעבר אורי אריאל ופרופ' יוג'ין קנדל, יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה, ועם כמה שינויים אימצנו אותה. היא דומה בהרבה מאוד מרכיבים למחיר למשתכן וגם מיישמת כמה לקחים מתוך מחיר למשתכן, אבל הרעיון הבסיסי הוא אותו רעיון: המדינה מוותרת על הכנסות מהקרקע שיכלו לבוא בגלל עלייה של מחירי הקרקע, ובהיקף גדול, בין 12 ל-20 מיליארד שקלים – חבר הכנסת ביטן, זה גובה הוויתור – וממירה את זה בדרישה לכך שהקבלנים, בין 60% ל-65% של הדירות שהם ימכרו לרוכשים הם מתחייבים למכור את זה במחיר של הנחה של 20% – עד 300,000 שקל – כאשר מחיר הדירה נספר לפי שומה של שנת 2020, קרי, לפני עליית המחירים האחרונה. וגם ההצמדה היא לא למדד תשומות הבנייה אלא למדד המחירים לצרכן. המשמעות היא שבפועל ההנחה לרוכש דירה במרכז הארץ יכולה להגיע ל-400,000–500,000 שקל, שזה בהחלט סיוע מאוד משמעותי לזוג צעיר ברכישת הדירה הראשונה שלו, וכמובן גם זה שינוי דרמטי, שגם הוא – אני לא מדבר פה על תוכניות, חבר הכנסת ביטן, אלא על משהו שהוא כבר מיושם החל מ-1 בנובמבר – כל השיווקים בכל החוברות שמתפרסמות מ-1 בנובמבר כוללות את התנאי הזה לקבלנים שניגשים לשיווקים, ואנחנו צפויים להרבה מאוד הגרלות של הדירות הללו כבר בשנת 2022, השנה שהתחלנו כעת. אז זה כמובן שינוי דרמטי. השינוי השני זה בתחום שקשור לתחום השכירות. אדוני ציין בצדק את תחום השכירות – גם כאן, בשנה האחרונה, חברת דירה להשכיר, שהועברה ממשרד האוצר למשרד השיכון, שיווקה 6,500 יחידות דיון להשכרה לטווח ארוך, שחלקן גם תהיינה במחיר מסובסד. זה דרמה, כי זה בערך כמו המספר שהחברה הזאת שיווקה במשך חמש השנים שקדמו לזה, והיעד של חברת "דירה להשכיר" לשנה הבאה הוא 10,000 יחידות דיור לדיור להשכרה לטווח ארוך, אז כמובן שזה גם כן שינוי מאוד מאוד דרמטי. נוספת על זה, כמובן, גם הרפורמה שהכנסת אישרה במסגרת חוק ההסדרים, שנותנת ההטבה בחוק השקעות הון לגורמים המוסדיים שהולכים להשקיע בהשכרה לטווח ארוך. ואדוני טועה פה – אתה ציינת מעל הדוכן שבגלל המצב הקיים אין אינטרס בבנייה של דיור להשכרה לטווח ארוך; אני יכול לספר לאדוני שאני פוגש לא מעט יזמים בתחום הנדל"ן – – זה לא מה שאמרתי. – – ובתחום הבנייה. אמרתי לך שתשנה את המדיניות של הבנקים. אתה דיברת על מדיניות של הבנקים שלא מאפשרת להתקדם, אני יודע. הרי הם דורשים הון עצמי שאתה לא יכול לעמוד בו. אז אני יכול לציין, אני יכול לציין – – – הם לא מסוגלים לעמוד בו. אם לא תשנה את זה – – – אני יכול לציין לאדוני – – – אם לא תשנה את זה, לא יהיו – – – אז אני אומר לך, תתפלא, אבל אני פוגש יותר ויותר יזמים מאוד רציניים בתחום הבנייה והנדל"ן שאומרים לי שלאור הרפורמה שהממשלה הזאת העבירה – אנחנו מפסיקים את – – – זה רק חברות גדולות שלוקחות כסף מהבורסה. החברות הקטנות יותר – – זה לא משנה, אבל החברות – – – – – לא יכולות לעמוד בזה. אבל החברות הגדולות – – – אתה רוצה – – – אז תעשה – – – חבר הכנסת ביטן, החברות הגדולות האלה מרימות עכשיו – – – – – משרד השיכון – – – – – פרויקטים. החברות הגדולות האלה מרימות עכשיו פרויקטים בהשכרה לטווח ארוך בהיקף גדול מאוד – – – – – – – ומתחרות על הקרקע באותם התנאים אפילו כמו שיווק קרקע לדירות למכירה. זה אומר שהעסק של הבנייה להשכרה לטווח ארוך פתאום הופך להיות מאוד מאוד אופנתי בין יזמי הנדל"ן, בעיקר בזכות הרפורמה שעברה. סוגיית המדיניות הבנקאית – יש לי לא מעט הערות בנושא הזה, אבל כידוע כל הנושא הזה הוא כפוף לרגולציה, בעיקר של בנק ישראל, ולא לממשלה באופן ישיר. פרט אחרון זה כמובן העולם של התחדשות עירונית, שהוא מקור חשוב מאוד להגדלה של מלאי הדירות במדינת ישראל, וגם כאן הצלחנו לשכנע את משרד האוצר להשקיע סכומים משמעותיים מאוד בתחום של ההתחדשות העירונית, גם לצורך חתימה של סוג של הסכמי גג עם רשויות מקומיות שמקדמות ההתחדשות העירונית בהיקפים גדולים וגם לצורך סיוע בפעם ראשונה בהתחדשות עירונית בפריפריה, כדי להביא גם לשם את הבשורה הזאת של התחדשות עירונית באמצעות מימון ממשלתי ישיר. כידוע, בפריפריה הנוסחה הכלכלית לא מאפשרת את ההתחדשות העירונית בלי סיוע הממשלתי, ולכן גם כאן אנחנו צפויים למהפכה משמעותית שתביא לעלייה משמעותית של הפלח הזה בתוך תחום הדירות החדשות של הדירות להתחדשות עירונית. כל שרי האוצר והשיכון דיברו כמוך, ובסוף המחיר עולה. אז בוא נגיד – – – חבר הכנסת ביטן, קודם כול – – – צריך לשנות דברים על מנת לא לחזור על טעויות – – קודם כול צריכים לתת, אני, כפי – – – – – לא לחזור על טעויות מהעבר. זה מה שאני אומר – כל הזמן אתם עושים את זה. חבר הכנסת ביטן, קודם כול צריכים לתת את הקרדיט – – – נותן קרדיט. שנייה, שנייה, תן לי לסיים משפט. למה – – – בתקופה של השר כחלון והשר גלנט, מחירי הדיור – העלייה שלהם נעצרה לקראת סוף הקדנציה שלהם, זו עובדה. זה נכון. עכשיו, עשו טעויות אחרי זה והפסיקו את מה שהם עשו, ומחירי הדיור זינקו שוב, אבל דווקא הניסיון שהם צברו היה ניסיון טוב. לא, אומנם אפשר להפיק לקחים ויש דברים מסוימים שאפשר לעשות אחרת, ויש דברים שאנחנו עושים אחרת כטיבם של דברים ותהליך הפקת לקחים, אבל בגדול אפשר לעשות את זה, הם עשו את זה, הם לא עשו את זה בשנה אחת, כי אף פעם לא קורה בשנה אחת שאתה מקבל את שוק הדיור בעלייה, לוקח לו זמן להגיב לשינויים, אבל עובדה שבמשך כמה שנים הם הצליחו להגיע לתוצאה הזאת. – – – המחיר מתחיל לעלות – – – ולכן דווקא הצעדים שהם עשו, הגדלה דרמטית של ההיצע באמצעות הגדלה של השיווקים, תוכנית סיוע משמעותית לזוגות צעירים ברכישת דירה גם במרכז הארץ ולא רק בפריפריה, הגדלה דרמטית של תכנון באמצעות ותמ"ל וקידום של תחום ההתחדשות העירונית – אגב, גם קידום של שינוי במס רכישה – – אבל זה לא מספיק, זה מה שאני מסביר לך. – – כל הדברים – – – – – – זה הספיק – – – צריך להוסיף עליהם דברים, לא מוסיפים אותם. חבר הכנסת ביטן, קודם כול זה הספיק – – – – – – – זה הביא לעצירה של מחירי הדיור. זה מחמיר את המצב. הדבר השני – כפי שאמרתי, לא נעצרנו שם אלא קידמנו דברים שאז לא עשו, או תכננו לעשות ולא הספיקו. ולכן אני מסכים איתך שאסור רק לחזור על מה שעשו, צריך לעשות עוד צעדים חדשים, ובחצי השנה הזו נעשו לא מעט צעדים. ואני מציע גם לאדוני לשמוע – – אני שומע, אני שומע. – – לשמוע את הקבלנים, לשמוע את יזמי הבנייה, לשמוע את הפרשנים בתחום הדיור. בחצי השנה הזו עשינו והגענו להיקפים שלא נעשו פה בשנתיים-שנתיים וחצי האחרונות. זה התחיל עוד בממשלה הקודמת. אתה לא באת בשישה חודשים ועשית הכול. לא, לא הקודמת. זה היה בממשלה הקודמת הקודמת. הייתה נסיגה דרמטית, גם בגלל המצב הכללי של המדינה, של היעדר תקציב מדינה, וגם בגלל הוויתור על מחיר למשתכן וויתור על ותמ"ל. ועכשיו אנחנו אימצנו את כל הלקחים החיוביים של הממשלה הקודמת הקודמת והוספנו על זה עוד נדבכים, כמו רפורמות בתחום של התחדשות עירונית וכמה רפורמות אחרות. זה מה שאפשר לנו להגיע למספרים. כשנכנסתי לתפקיד ושאלו אותי: מה יעד השיווקים שלך? אמרו לי: אם תגיע ל-50,000–60,000 השנה – כי נכנסנו באמצע השנה – אז תצאו גדולים, כי כרגע הדינמיקה שתגיע לפחות מ-50,000. ואנחנו הגענו השנה ל-101,000, שזה מספר שנשמע דמיוני רק לפני – – – תכננו הרבה לפני זה והכינו – – – אדוני טועה. שוב, זה לא נכון, כי הרוב המוחלט של התוכניות האלה היו מוקפאות במשך שנתיים בגלל שראשי עיר לא הסכימו לשווק, ובצדק לא הסכימו לשווק, כי המדינה לא נתנה להם את מה שהייתה צריכה לתת. ולכן היית צריך לעבור עיר-עיר ולחלץ. למשל, אני לא יודע אם אתה מודע לכך שבאר-שבע, שהייתה אחת מהיעדים הפופולריים בתקופה של כחלון וגלנט, שנתיים לא שיווקה, כי ראש העיר אמר בצדק: המדינה לא מספקת לי מה שאני צריך – אני מפסיק לשווק. זה נכון שלא עמדו ביעדים של הסכמי הגג, זה נכון – – – זה לא רק שלא עמדו ביעדים של הסכמי הגג – לא נתנו מה שנחשב עוד לפני הסכם הגג, מה שצריך לפי המפתח. לא נתנו כיתות, לא נתנו כבישים. אלה לא היו הסכמי גג. זה היה משהו הרבה יותר בסיסי שלא קרה. – – – אז לכן, ולסיכומו של דבר – אני מסיים, אדוני – כפי שציינתי, 1. עליית המחירים שחבר הכנסת ביטן הלין עליה כל כך, רובה המוחלט התרחש בימי הממשלה הקודמת דווקא, שהוא כל כך רוצה להחזיר. 2. הממשלה הזו הביאה לשינוי דרמטי בתחום הזה גם באמצעות הרפורמות ושינויי חקיקה שהעבירה וגם באמצעות צעדים מעשיים שמדברים בעד עצמם כבר בתוצאות שאנחנו רואים בסיכום של שנת 2021. ולכן כמובן אני קורא לכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. חבר הכנסת ארבל, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, החכם מכל אדם, שלמה המלך, בספרו קהלת, כשרצה לתאר את המצב הקשה שבו אנחנו נמצאים, ביטא את הדברים במילים מעטות אבל מדויקות: "אי לך ארץ שמלכך נער", ארץ שיש לה מלך שהוא נער. ו"נער" זה לא רק בגיל, זה גם בניסיון, זה גם ביכולת הניהול, זה גם ביכולת לקבל החלטות, לדפוק על השולחן ולהכריע. מעשה שהיה: מספרים חז"ל – דודי, דבר תורה – מספרים חז"ל על אליהו הנביא זכור לטוב שהלך עם רבי יהושע בן לוי ואמר לו: בוא איתי לעיר הגדולה. הלך איתו לבית הכנסת ואמר אליהו הנביא: אולי מישהו מהמתפללים יזמין אותנו להתארח. נכנסו לבית הכנסת, ראו בית כנסת יפה ומהודר, ניכר שכל העיר אנשים עשירים מופלגים. כל אחד ישב במקום המיוחד לו, הקפיד שאף אחד לא יעז לשבת במקום שלו. נדחקו לאיזו פינה בבית הכנסת והמתינו עד לאחר תפילת ערבית. סוף-סוף ראה אותם אחד המתפללים ואמר: עוד פעם באו עניים, מי ייתן להם לאכול עכשיו? אמר לו החבר: אל תדאג, אל תזמין אותם הביתה, נביא לכאן, לבית הכנסת, לחם, מלח ומים, שיסתדרו. גם שאר המתפללים לא שמו לב לאורחים, לא הזמינו אותם, לא כיבדו אותם. הסתפקו בזה שנתנו לשמש כמה פרוטות – תקנה להם לחם, תביא לבית הכנסת. הגיע הבוקר. אחרי שישנו בבית הכנסת והתפללו שחרית נפרדו מאנשי העיר, ואליהו הנביא מברך אותם ברכה מאוד משונה: יהי רצון שתהיו כולכם ראשים וחשובים. רבי יהושע בן לוי, חרה לו הדבר מאוד: מה אתה מברך אותם אחרי שהם עשו כך? אבל אליהו הנביא אמר לו תנאי: אתה רוצה לבוא איתי? אתה לא שואל שאלות. נפרדו מהם והלכו לעיר אחרת. הגיעו לעיר השנייה, ראו אותם אנשי העיר, קיבלו אותם בשמחה, בכבוד, הכניסו הכנסת אורחים, נתנו להם לאכול ולשתות. כנראה זה היה במרוקו, אה? ואז, בבוקר, אמר להם אליהו הנביא: יהי רצון שלא ייתן להם הקדוש ברוך הוא אלא ראש אחד בלבד. רבי יהושע בן לוי לא היה יכול להתאפק. אמר לו: תסביר לי, אלה הקמצנים, נתת להם ברכה גדולה, שיהיו הרבה ראשים, אלה הנדיבים, אמרת להם רק ראש אחד? אמר לו: תדע לך, כשיש הרבה ראשים הם רבים ביניהם, ואף אחד לא מוכן לוותר לרעהו, וכל אחד רוצה להיות ראש הממשלה וראש העיר, ואין ביניהם שלום ואין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום. אין להם תקנה, הם ייפלו, הם לא יצליחו. אבל אלה שבירכתי אותם שיהיה להם ראש אחד, זו הברכה הכי גדולה. יהיה להם שלום ביניהם והם יתאחדו סביב אדם אחד, מנהיג. במצבנו הנוכחי, "ארץ שמלכך נער", אנחנו נמצאים במציאות מסוכנת מאוד למדינת ישראל, מציאות שבה ראש ממשלה הוא לא באמת ראש ממשלה. אין לו הנהגה. הוא בא ואומר: הפגישה עם אבו מאזן לא על דעתי. מה זה אומר? שלא סופרים אותך. הוא בא ואומר – – – לא, הם אומרים שמעדכנים אותו. מעדכנים. שלא יקרא בעיתון. כן. המצב הזה ברמה הביטחונית, ברמה הכלכלית – אנחנו מדברים על משבר עולמי, משבר אדיר. אני היום, אדוני יושב-ראש הכנסת, הגעתי לביקור בבית החולים. נכנסתי לביקור חולים בבילינסון, השומר לא ביקש ממני תו ירוק. הוא לא מכיר אותי. לא ביקש ממני תו ירוק. נכנסתי לבית חולים, מקום שאנשים נמצאים שם במצב רפואי שצריך טיפול – לא היה צריך תו ירוק. חציתי את הכביש מבית החולים בילינסון לקניון הגדול, שם הייתי צריך תו ירוק. למה זה? כל ההכבדה על בעלי העסקים, כל ההחלטה שאין סגר כדי לא לפצות, למה זה קורה? כי אין ראש ממשלה שדופק על השולחן ואומר: החלטתי, תתיישרו. אין ראש ממשלה, יש קונפדרציה של ממשלות. עם שישה מנדטים לא סתם הוא לא מצליח. אין לו שום מוסריות ערכית, ציבורית, לקבל החלטה. כשבאים עכשיו עשרה חברי כנסת במשבר החקלאות ואומרים: אנחנו נעשה משבר קואליציוני, עשרה חברי כנסת ממפלגת העבודה יש להם יותר כוח ממפלגתו של ראש הממשלה. אז יושבת-ראש הקואליציה מוציאה איזה מכתב: אל תעשו אולטימטום. כמעט מתחננת. ברכות, אדוני. שמעתי, חבר הכנסת עבאס, שקיבלת כרטיס ירוק שמאשר לך להיכנס למשרד ראש הממשלה. אז אני רוצה להפנות את תשומת ליבך, אדוני חבר הכנסת עבאס, שסעיף 9א לחוק חסינות חברי הכנסת קובע שאסור בכלל לעכב אותך מלהיכנס למשרד ראש הממשלה. יכולת להיכנס חופשי חופשי. נתנו לך כרטיס כדי להראות כאילו עושים לך כבוד אבל בעצם השפילו אותך עם הכרטיס הזה – – – תקשיב, תקשיב – – – בגלל שאתה ערבי אתה לא יכול להיכנס? למה ככה? תקשיב, בממשלתו של בנימין נתניהו כן, הייתי נכנס עם כרטיס – – – אני אקשיב לך אחר כך, בהזדמנות. – – – אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של גל קורונה – – אבל, משה, הם עבדו עליו, הם נתנו לו כרטיס לחדר שלא מקבלים בו שום החלטה. מה לעשות, אנחנו עושים – – – – – הקשה והמהיר ביותר שתקף אותנו מתחילת המגפה. אתמול אובחנו יותר מ-6,500 מאומתים חדשים לקורונה, ומדד ה-R הידוע, שמעיד על קצב התפשטות המגפה, עמד הבוקר על 1.88. לא רק שהמספרים הם בין הגבוהים שהיו מתחילת המגפה, אלא שקצב ההתפשטות – וכבר למדנו שהוא הנתון החשוב ביותר – מלמד על מגפה שיצאה מכלל שליטה. גם את השליטה על ה-R איבדה הממשלה והוא – בקצב מהיר. מנכ"ל משרד הבריאות הקודם משה בר סימן טוב התראיין הבוקר ואמר ברדיו: אנחנו לא עושים את המאמץ המינימלי הנדרש כדי למתן את הגל. בהמשך לדבריה של שרת הפנים, שאנחנו מכילים את המתים – כך היא אמרה, במגפה מכילים את המתים. בממשלה הקודמת, כשהחליטה הממשלה להטיל הגבלות כדי לצמצם מגעים ולחנוק את המגפה, תקף אותה בשצף קצף מר קורונה, מי שאמר "לא קורונה – לא מעניין". היה לו זמן באופוזיציה ואפילו הוציא ספר גזול, המדריך "איך לנצח מגפה". יותר מחצי שנה הוא ראש ממשלה, ואיך לא הודיעו למגפה שהיא כבר נוצחה, אני שואל, המסר הזה לא עבר אליה? ביום שישי פרסמו שראש הממשלה מודה שאין מדריך איך לנצח מגפה. אני תמה מה יעשו כעת עם כל הספרים של מר בנט. פעם אמרו שעם העיתונים של היום יעטפו דגים של מחר. האם הספרים של בנט טובים לעטיפת דגים? הממשלה הזו עומדת בפני האתגר הגדול ביותר שלה ואינה עושה דבר. המצב, כפי שאמרתי, נובע מהיעדר משילות. כשאין משילות, אין גורם אחד שיכול לקבל החלטות. זה המצב בכל תחום בחיינו, אדוני השר, גם בביטחון, גם בקורונה, גם בכלכלה. זו הבעיה, שבממשלה הזו השרים לא מקשיבים לו. ליברמן לא סופר אותו, אותו ליברמן שתפיסת העולם של חביב אדם שנברא בצלם ממנו והלאה. ליברמן רואה את אזרחי המדינה הזו דרך החור שבגרוש, לא מוכן להוציא שקל על פיצויים לעסקים סגורים, על פיצויים לעסקים שנפגעו. הוא אומר לאנשי ענף התיירות: לכו תחליפו מקצוע. מבחינתו, שכל המשק יעבור הסבת מקצוע. מה אפשר לעשות, מר ליברמן, שאין בלשכת נתיב מספיק תקנים לכל העובדים במשק? אפילו אחרי שהשתלטתם מחדש בהסכמים הקואליציוניים על הלשכה, שאמורה להיות במשרד ראש הממשלה, יותר קל להשקיע בהסבת מקצוע לשר אוצר מבולבל אחד מאשר למיליוני עובדים. גם כאן צדק משה בר סימן טוב באבחנתו. הוא אמר: לא יכול להיות שכל המדיניות שלנו נגזרת מחוסר הרצון שלנו לפצות. החלטות בריאותיות מתקבלות על סמך שיקולי משרד האוצר. הדבר הזה חמור ביותר. יש לי חדשות למר ליברמן ולשרי הממשלה: מי שבוחר בתחלואה על פני סגר יקבל תחלואה וסגר ביחד. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להקשיב לדעות המומחים ולא לזלזל בשרון אלרעי פרייס, לא לזלזל באנשי הרפואה המקצוענים הללו במשרד הבריאות שמנסים להתריע. המומחים מדברים על כך שמספר הנדבקים בגל יהיה הגבוה ביותר מכל הגלים שהיו גם יחד – מיליוני נדבקים. כשיהיו מיליוני נדבקים, שכל אחד מהם גם פגש חברים וקרובי משפחה, מחוסנים ולא מחוסנים, ולכל אחד מהם יש ילדים במסגרות, קולגות בעבודה – איך המשק יפעל? חצי מהאוכלוסייה תהיה חולה או בבידוד. אני אסיים את דבריי בשל קוצר הזמן, ואומר לכם, חבריי חברי הכנסת: ממשלה כזאת, שמתעלמת מהמלצות המומחים ועסוקה אך ורק בקטטות פנימיות, ללא בעל בית כלל, שאיבדה את אמון הציבור – הגיע הזמן שתאבד גם את אמון חברי הבית הזה. תודה רבה. תודה רבה. אדוני השר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת ארבל, שמעתי אותך בקשב רב. כל מילה שהוצאת – שמעתי. אני אומר לך, המדיניות של הממשלה – להימנע מסגרים. – – – להכיל את המתים – – – אתה לא פתחת טוב – 12 שנים, מה עשיתם אתם בליכוד? אתה לא בסדר. 12 שנים, מה עשיתם? חבר הכנסת דודו אמסלם, תירגע, תקשיב, תשמע אותי עד הסוף – – – תספר לנו – – – חבל. חבל. יש לך משפט סיום שלך – – – אני שמעתי את הדיון הקודם בנושא של הדיור, ואתה יודע ואני יודע שהנושא של דיור, העלאת מחירים בדיור, הורדת מחיר בדיור, זה לא עניין של שישה חודשים, זו הצטברות של שנים. נכון, או שאני טועה? זו הצטברות של שנים. שנים שלא טיפלו בנושא. תתחיל במשפט – 12 שנים – – – זו הצטברות של שנים. לא יכול להיות מצב של עלייה בדיור בשישה חודשים, וירידה במחירי הדיור בשישה חודשים. אלה מהלכים שלוקחים שנים. אבל אני רוצה להגיד לך, אנחנו, כמדיניות, הממשלה הזאת – – מי זה אנחנו? אתה ומי? – – הממשלה הזאת, ממשלה שמייצגת גם אותך, נמנעת – – אתה ומי? אתה ושר האוצר? אתה ואורבך? מי? – – נמנעת מסגרים. סגר זה לא הפתרון. סגר אף פעם לא היה הפתרון. סגר זה לא הפתרון. סגר זה הפתרון האחרון והפתרון הקל, לבוא ולעשות סגר. לכן, אנחנו נמנענו מסגרים. ואני רוצה להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת, אחד הדברים שהביאו לצמיחה במדינת ישראל הם שלושה מהלכים חשובים מאוד שעשתה הממשלה הזאת: אחד, נמנענו מסגרים ולא היה שום סגר מאז שהממשלה הזאת הושבעה, ואני מקווה גם שלא יהיה שום סגר; הדבר השני – הפסקנו את החל"ת, ואנחנו רואים שיש מקומות עבודה, דרושים עוד אנשים למשק לעבודה; והדבר השלישי – החיסון השלישי שעשינו, שהביא לחיסון של האוכלוסייה הבוגרת. לכן, אנחנו אומרים לך: הממשלה הזאת תשקיע במערכת הבריאות, והיא השקיעה מיליארדים במערכת הבריאות. הממשלה הזאת אישרה בדיקות מהירות במיליארדים, במאות מיליוני שקלים. אנחנו עושים בדיקות, אנחנו משקיעים – – אין לכם בדיקות, אמרו, על מה אתה מדבר? – – אנחנו משקיעים במערכת הבריאות – – – עזוב, עזוב. עמאר, שולחים אותך לדבר שטויות. עזוב אותך, נו. אין לכם בדיקות – – – חבל – – – – – – 4,200 – זה אומר שאנחנו רוצים לעשות בדיקות לכולם, ואנחנו עושים ומצליחים לעשות בדיקות לכולם. לכן אנחנו מחליטים את ההחלטות שלנו לפי המצב הקיים. איזה מצב? אין לכם בדיקות PCR. אל תשכחו שנושא – – – – – – בחייך, השר שלך לא יושב בקבינט של הקורונה, ושולח אותך? בדיחה. עזוב אותך. אם אני בדיחה, דודו אמסלם, מה אתה? אם אני בדיחה, מה אתה? לא אתה, השר שלך. הוא לא אמר שאתה בדיחה, הוא לא אמר את זה. חמד, סליחה, הוא לא אמר את זה. – – – חבר הכנסת דודו אמסלם, תבין דבר אחד: אני נמצא בקבינט הקורונה, אני אישאר בקבינט הקורונה. אני יודע. אני אשב בכל ישיבה בקבינט הקורונה. אני אהיה אחד המחליטים בקבינט הקורונה. לכן, אביגדור ליברמן – יש חלוקת תפקידים בינינו, והוא עושה את התפקיד. אני יודע, השר שלך שלח אותך – – – טוב מאוד שהוא אוכל אתכם. אתם נאכלים מזה שהוא מצליח לנהל את המדינה. הוא מצליח לנהל את משרד האוצר, הוא מביא לצמיחה, הוא מוריד את הגירעון. טוב מאוד שהוא אוכל אתכם, ואני לא רוצה להיכנס לוויכוח איתכם בנושא הזה. אנחנו נקדם אותך לעוד מקום ברשימה בפעם הבאה. אדוני היושב-ראש, המשק בצמיחה. אנחנו רואים נתונים של כרטיסי האשראי ורואים נתונים של האבטלה וירידה באבטלה. רואים את מקומות העבודה שמתפנים, ואנחנו דואגים לעוד מקומות עבודה. מה אתה אומר על האינפלציה? מה אתה אומר על עליית המחירים המטורפת? מה אתה אומר שכל אזרח נכנס לסופר – – – אנחנו משקיעים מיליונים בחיסונים, אדוני היושב-ראש. הרי כותבים לך סיסמאות, אבל אתה לא יודע מה אתה אומר. כל אזרח במדינת ישראל מקבל את החיסון. לא יחסרו חיסונים במדינת ישראל. חסרים עכשיו. חסרים עכשיו. אנחנו יודעים שחלק מהענפים נפגעו. אנחנו יודעים – ענפי התיירות. ואני רוצה להגיד לכם שענפי התיירות לא נפגעו רק מהקורונה. בגלל המיקום שלנו, בגלל מדינת ישראל, הרגישות של מדינת ישראל, תמיד במקרים של אירועים ביטחוניים חריגים גם ענף התיירות נפגע. – – – אנחנו יודעים שענף התיירות נפגע. לכן, אנחנו ב-28 בנובמבר אישרנו חבילה לענף התיירות – 150 מיליון שקל לבתי מלון – – – אבל הם לא הנפגעים העיקריים. מורי הדרך – שיחליפו מקצוע. 60 מיליון שקל למארגני התיירות הנכנסת, 25 מיליון שקל – – מורי הדרך – – – – – למורי הדרך, וגם אישרנו הכשרות למורי הדרך. הכשרות למורי הדרך. ואני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת ארבל: כשאביגדור ליברמן אמר – אני נכחתי בישיבת הממשלה – הוא דיבר על כך שצריך למצוא הכשרות ועבודה לענף התיירות. לידיעתך, ב-2019 נכנסו למדינת ישראל מעל 4.5 מיליון תיירים, בטרום-קורונה; בקורונה אנחנו רואים 300,000 תיירים. אנחנו לא יודעים כמה זמן תישאר איתנו הקורונה. לא יודעים. אז לא – – – לכן אנחנו נוקטים צעדים לטובת מורי הדרך: אנחנו מכינים הכשרות – – – – – – – אנחנו גם מסבסדים להם את ההכשרות, אנחנו גם נותנים להם תקציב לנושא, מסבסדים את זה עד 10,000 שקל, לכל מורה דרך שהולך לעשות הכשרה, ובנוסף – זה לא פוגע בשום הכנסה אחרת. לכן אני קורא לחברי הכנסת להסיר את האי-אמון מסדר-יומה של הכנסת. תודה רבה. חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לא רק האופוזיציה מביעה הערב אי-אמון בממשלה; עם שלם מביע אי-אמון בממשלה – אי-אמון, חבר הכנסת עמאר, חבר הכנסת אלקין, השרים, אי-אמון כי כשלתם בקורונה כישלון מפואר. הציבור לא מבין מה רוצים ממנו. ארבע פעמים ביום במקרה הטוב משנים הוראות. אי-אמון כי כשלתם בכלכלה. חבר הכנסת ארבל, המיסים והאבטלה עולים, האינפלציה עולה, מדד המחירים לצרכן עולה. מה יורד, השר אלקין, חוץ ממצבכם בסקרים, כמובן? הצמיחה ואיכות החיים יורדות. אי-אמון כי כשלתם בזירה הבין-לאומית. חבר הכנסת רוטמן, נשיא ארצות הברית לא עונה לבנט חודש ימים. חודש. אני אמרתי באוגוסט, אדוני היושב-ראש, מול כל השופרות, השופרות העלובים בתקשורת של בנט על ביקורו המוצלח ב-11 באוגוסט, כמדומני, התייצבתי באומץ ואמרתי שזה היה כישלון מדיני מהדהד. וכל השופרות שלו, אדוני היושב-ראש, צייצו את ציוציהם – איך זה היה מוצלח, וכמה זה היה מרהיב, הביקור, ואיך וושינגטון קיבלה את בנט בשטיחים אדומים. כישלון מהדהד. לפיד אומר היום, היום: ישראל איננה צד בהסכם הגרעין. המדינה שהכי מאוימת – חבר הכנסת שיין, אתה איש מדעי המדינה – המדינה שהאיראנים אומרים עליה שהיא תהיה הראשונה להשמדה, one bomb state, מדינה של פצצה אחת, שמשמידה את רובה. אגב, להגיד את הדבר הזה, חבר הכנסת שיין, זה כמו להגיד שהיהודים לא היו צד בהסכם מינכן. נכון, הם לא היו צד בהסכם מינכן. הסכם מינכן הביא להשמדתם של שישה מיליון יהודים במלחמת העולם השנייה. אדוני היושב-ראש, אי-אמון בזירה הפלסטינית. אבו מאזן יוצא ונכנס מביתו של שר הביטחון בראש העין. אגב, זה אחרי שהמרגל כבר היה שם. המרגל עזב – אבו מאזן בא. אי-אמון בביטחון, בביטחון – לראשונה בהיסטוריה של ישראל נרצח אזרח ישראלי, יהודי, ומה הייתה התגובה של הממשלה? הריסת בתים ומבנים בחומש והריסת הישיבה. זאת הייתה התגובה של הממשלה. שר הביטחון גנץ התבלבל, ולא בפעם הראשונה. תפקידו, יחד עם השר לביטחון פנים, הוא לא להיאבק בהתיישבות ביהודה ושומרון, ולא לתת פרסים לטרור, ולא לפגוש את אבו-מאזן ולתת לו הקלות; תפקידו לדאוג לביטחון, והוא הזמין את אבו מאזן, חבר הכנסת אמסלם, כשהתביעה בבית הדין הבין-לאומי בהאג על ידי הפלסטינים, אדוני היושב-ראש, חיה ובועטת. כלומר שר הביטחון הישראלי מזמין לביתו הפרטי את ראש הרשות הפלסטינית, שעומד, אדוני היושב-ראש, מאחורי התביעה נגדו – אגב, נגדו גם כראש המטה הכללי לשעבר – נגד אלופי הצבא, נגד כוחותינו. מזמין אותו. בנט אישר לו? באישור בנט, כמובן. הרשימה עוד ארוכה והזמן אזל. – – – בדבר אחד הם הצליחו – ובזה אני מסיים; יש פה עוד רשימה ארוכה מאוד של כישלונות: להביא את החוק השפל והמסוכן ביותר שנחקק, אדוני היושב-ראש, בבית הזה במשך עשרות שנים, חוק החשמל. שפל ומסוכן. לבדואים כן – להתיישבות הצעירה לא. אנחנו אומרים, אדוני היושב-ראש, בשם מיליוני ישראלים: אי-אמון בממשלה. נכשלתם. מושחתים, הביתה. תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. שלוש דקות. יש שר? יש שר פה? איפה הוא? יש שר. איפה? מי השר? יש שר. הינה, אלקין יושב שם. אה, אלקין, כן, טוב. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו כמובן מבקשים מראש שחברי הכנסת יתמכו בהצעת האי-אמון הזאת, מכמה וכמה סיבות. קודם פירטו ידידיי מסיעת הליכוד את המשבר הקשה ביותר בנושא הזה של דיור, שאין, אין אפשרות לזוגות צעירים שרוצים לבוא לקנות דירה, אין אופק, אין במה לחשוב ולהתקדם הלאה. ואתם יודעים שדיור – לפחות כל אלה מהליכוד שנמצאים שם בתוך הקואליציה המוזרה הזאת, אני מקווה לפחות שלא שכחתם, מר אלקין, שר השיכון, שלא שכחת את המ"מים המיוחדים של ז'בוטינסקי, שדיבר על זה. אחד מהם זה מעון – לדאוג לדיור לצעירים האלה שבעצם מחפשים דירה ואין להם בגלל המחירים הגבוהים. אבל מי שרואה את דוח העוני האלטרנטיבי שהוצא על ידי ארגון לתת, ורואים שם פרקים נרחבים, פשוט הלב כואב ודואב לראות שבכל תחום ותחום הממשלה לא רק שלא משקיעה אלא ישנה ירידה, ירידה קשה ביותר. אם אנחנו באים ואומרים שמשקי בית בישראל חיים בעוני, מדובר ב-651,900 בתים בישראל שנמצאים בעוני. מצבים מהסוג הזה אסור לרגע לנטוש. מה הממשלה נותנת פה כפתרונות? יבואו כל אלה עם הסיפורים שלהם: כן, אבל זה היה גם בממשלות הקודמות. אבל לפחות בממשלות הקודמות נתנו סוג של פיצוי לכל אותם אנשים שנפגעו. אז צחקו על אותו ראש ממשלה: מה הוא עכשיו זורק לנו במסוקים כספים, שולח כספים? חלק ראו בזה סוג של שוחד פוליטי, כמו שאומר שר האוצר. שוחד, לא שוחד, הכול שטויות והבלים. זה פשוט החזיק את הבתים. אותם מיזמים יפים שעשו, כמו המיזם של משרד הפנים, של שר הפנים הרב אריה דרעי שעשה בעבר עם אותם תלושים שנתנו לאותם אנשים – אז זה טיפ-טיפה חיזק את אותם אנשים. כאשר אנחנו רואים ששני מיליון ו-540,000 נפשות בישראל חיות בעוני, איך אפשר, איך אפשר לשתוק? זה 27% מהאנשים. כאשר רואים שמתוכם מדובר במיליון ו-118,000 ילדים, איפה אתם, הממשלה? איך אפשר לראות אתכם? אתם רבים לי עם כולם – רבים עם החקלאים, רבים עם מורי הדרך, שמיים פתוחים, סגורים, ריצ'רץ'. עשיתם צחוק מאנשים. ראש הממשלה, העיקר בספר שלו שם הוא מספר על מדיניות הפינצטה. הינה, אני הבאתי לו פה, ליושב-ראש הכנסת, בשבוע שעבר, הבאתי לו במתנה פינצטה אמיתית, אמיתית, השקעתי עשרה שקלים. תן לבנט את הפינצטה, שיעשה לפי מדיניות הפינצטה. משפט לסיום, בבקשה. הכול סיפורים, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לסיים, ואומר רק משפט אחד: חברים, כואב הלב, ואנחנו רואים שאתם – הממשלה מרמה את עצמה. היום בערב יש משחק כדורגל עם 30,000 אוהדים, מצוין. תודה. כדורגל, כדורסל – באמת זה לא העניין; העניין הוא ששם כל הכללים נפסקים. כשהמדובר בהילולה לצדיקים אז הממשלה הזאת מתנהגת בזדון. בושה וחרפה. לכו הביתה. תודה. חבר הכנסת פרוש, בבקשה. סליחה, חברת הכנסת בן משה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר התורן, השר אלקין, אני מאוד אודה אם תהיה איתי בשלוש הדקות הקרובות. חבריי וחברותיי מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, שפועלים כל העת מתוך תחושת שליחות עמוקה, אני מבקשת מכולכם, גם ממך, כבוד השר, בדקות הקרובות לזכור שגם חקלאי ישראל פועלים מתוך תחושת שליחות עמוקה. בערבה, בנגב, בבקעה, בעמקים, בגולן, בגבול הצפון – כולם פועלים מתוך תחושת שליחות. איך אנחנו חשים, כבוד השר, כשמתייחסים בציניות ובזלזול לשליחות שלנו? איך אמורים אותם חקלאים, שמבחינתם עוסקים בשליחות, לחוש בימים האחרונים? החקלאות בשנת 2022 היא גם פרנסה – לא צריך להתנצל על כך – אך היא גם ציונות. לצד גידול עגבניות אותם חקלאים שומרים על הקרקעות בנגב; לצד גידול תפוחים אותם חקלאים שומרים על גבול הצפון. ברשותכם אני מקריאה קטע קצר מהפייסבוק שפרסם בימים האחרונים בחור בשם נתנאל שושן, חקלאי ממושב יערה שבגליל המערבי, מושב בקו עימות. כך הוא כותב: אני דור שלישי לחקלאים גאים. סבי וסבתי ז"ל הגיעו למושב יערה ממרוקו בשנות החמישים. אבי חרש אדמות וסיקל אבנים מהבוקר עד הלילה כדי שכל היופי הזה בגליל יקרה. הוא קיבל שכר זעום כדי לקרוע את עצמו, והוא לא התלונן; השיג את מה שהשיג בשתי ידיים ולא במתנה מאף אחד. עברנו מלחמות, חדירות מחבלים, שכנים שחטפו טילים על הבתים וחלקם קיפחו את חייהם בתור היותם המגן האנושי של צפון המדינה. התשתיות פה מוזנחות, התחבורה הציבורית פה על הפנים, ועדיין לא מתלוננים. את כל כספי הפנסיה שלהם השקיעו הסבים כדי שיהיה להם פה איזשהו משהו. מה שקרה בחמישי האחרון, ממש לפני כמה ימים, זה פשוט יריקה בפרצוף לכולנו. אין פה מלחמות של ימין ושמאל, יש פה מלחמה קיומית של 3,000 משפחות שמיום חמישי האחרון אין להן שום ביטחון כלכלי. אנחנו נמשיך לאהוב את האדמה ואת החקלאות גם בדורות הבאים. לא תיקחו לנו את מה שמחבר אותנו למדינה הזאת. ודווקא בתור חברת קואליציה אני רוצה שנעצור רגע ונתחבר לתחושות האלה, כבוד השר וחברי הכנסת שכאן. רק כדי לסבר את האוזן, חקלאי מוכר תפוח עץ חרמון ב-3.5 שקלים לקילו במקרה הטוב; ברשתות השיווק אותו תפוח עולה בין 10 ל-13 שקלים. בסופר הזול ביותר המחיר הוא פי שלושה ממה שהחקלאי מרוויח, אבל זה לא רק בתפוחים, אני יכולה לתת דוגמאות נוספות. לסיכום, התחושה אצל חקלאי ישראל היא שאנחנו – וגם אני בתוך ה"אנחנו" הזה – לא שומרים עליהם מספיק, והם אלה ששומרים עלינו. הפרוטקשן המשתולל, המשילות, שאנחנו רק התחלנו לטפל בה – כל אלה באחריות החקלאים כרגע, ואנחנו רק לאט-לאט נכנסים לזירות האלה. המכה שאנחנו אולי ננחית עליהם היא פשוט מכה אחת יותר מדי. אני קוראת מכאן לשר החקלאות לרדת לשוחח עם החקלאים – הם נמצאים פה עכשיו בחוץ. אפשר עכשיו, אפשר בהמשך הלילה. בואו נדבר איתם, בואו נגיע להסכמות. כולנו רוצים רפורמה בחקלאות. גם אני רוצה רפורמה בחקלאות וגם אני מבינה שצריך לעשות פשרות וצריך לעשות שינויים כדי לאפשר את הורדת יוקר המחיה ושלכל ילד בישראל יהיו עגבנייה ותפוח. גם אני רוצה בכך, ונעשה ויתורים. בואו נתכנס ונדבר על הדברים. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת פרוש, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפי סדר-היום אנחנו נהיה פה כמה וכמה שעות, ועוד יהיו לי הזדמנויות רבות לדבר גם על הנושאים שעלו במסגרת האי-אמון: מחירי הדיור והעלייה במחירי השכירות; ממשלה שכושלת בטיפול בקורונה – הראשון של הליכוד, השני של יהדות התורה וש"ס. אני דווקא בוחר לדבר ברשות הדיבור שיש לי בעת הדיון על האי-אמון על הדבר שגורם לנו ביהדות החרדית טלטלה קשה מאוד. לפי מה שהקואליציה העבירה פה כתוצאה מהחיבור בין יש עתיד, מרצ, העבודה, תקווה חדשה וכל מה שעוד נמצא שם – גם רפורמה בכשרות. זה התחיל לפעול אתמול, זה התחיל לפעול ב-1 בינואר למניינם, אבל זה היה שבת, אז זה התחיל לפעול אתמול. המשמעות היא שכאשר בן אדם שגר במטולה או בעל מפעל במטולה – או הפוך, נאמר: אם אדם בירושלים שרוצה לקבל הכשר והרבנים חושבים שהוא לא יכול לקבל הכשר בגלל התנאים שההלכה מחייבת, יבחר לו איזשהו רב בכל מקום אחר בארץ וההוא ייתן לו את ההכשר. איך הוא ייתן לו את ההכשר? איך הוא יפעל, דרך משגיחים שם? הדבר הזה, לא שהוא מביא אותנו, הציבור החרדי, לבעיה, כי לנו יש את הכשרויות שלנו, בד"ץ; אנחנו היינו דווקא אלה שלא חגגו כשהקימו את הרבנות הראשית לפני יותר ממאה שנים; אנחנו ראינו בזה כישלון גדול אם במקום שמתרכזים יהודים והרבה יהודים דתיים, דווקא אנשים שנבחרים על ידי כאלה שהם אינם שומרי תורה ומצוות הם אלה שיבחרו רבנים. ואני אמרתי גם לשר הדתות: איך אתה יכול להיות בעימות מתמיד עם הרבנים הראשיים בישראל? אני בטוח שאם שר המשפטים היה מעז ללכת על רפורמה כל כך יסודית בתחום המשפט בניגוד לדעת של שופטי בית המשפט העליון, בניגוד לדעתו של נשיא או נשיאת בית המשפט העליון, הארץ הייתה רועדת, היה פה רעש: איך ייתכן שאפשר ללכת נגד שופטי בית המשפט העליון. וכעת אנחנו יודעים ששר הדתות נמצא בעימות מתמיד עם הרבנים הראשיים לישראל, הוא נמצא בעימות מתמיד עם מועצת הרבנות. איך אפשר כאן, במדינה שנשלטת על ידי יהודים, לנהל מאבק כזה של שר בממשלה, או כל הממשלה, נגד רבנים ראשיים? זה הסמל של הדת. הרבנים הראשיים זה הסמל של הדת. מועצת הרבנות היא עם הסמכות ונותנת את הכשרות; היא שצריכה לומר מה זה גרות על פי ההלכה ומה לא. ושר הדתות מנהל לעצמו מערכה משלו, סדר משלו – – – משפט לסיכום, בבקשה. בחרתי, אני אומר, לדבר דווקא בנושא הזה, כי באי-אמון אני לא מוצא משהו יותר בוטה וחריף לומר. אנחנו לא נותנים אמון בממשלה שהולכת על רפורמה כזאת בגיור והולכת על רפורמה כזאת בכשרות בניגוד לדעתם של הרבנים. ממשלה כזאת צריכה ליפול מהר והיום. תודה רבה. חבר הכנסת שיין. הבנתי שהוספת עוד שישה סגנים היום, אה? היושב-ראש, עוד שישה סגנים הוספת היום? ככה אני רואה פה בפייסבוק. יש לכם נורבגים מספיק בשבילם או שאתם צריכים להביא עוד נורבגים? בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, חברי דוד ביטן – – – הוסיף עוד שישה. ואללה, חצופים אתם. אין דברים כאלה. תן לי רק לומר מילות תנחומים לחברי דוד ביטן לפני שאני מתחיל. תודה. דוד, כמעט שבוע אחרי שבוע, חברים, אני עולה כאן על הבמה בהצעות אי-אמון – – אתה לא חייב. – – וכבר אמרתי פעם אחת לפני הבית המכובד הזה, אדוני היושב-ראש, כי באמת הצעת אי-אמון היא הצעה – קשה להאמין כמה דברים טובים גם נעשים, ולכן קשה להאמין, ולכן מביעים אי-אמון כמעט אוטומטית. על ארבעה דברים אני רוצה לדבר היום בנושא האי-אמון. ראשית, כל נושא הקורונה: נושא הקורונה מטופל כל יום לפי הנתונים, ואם תתבוננו בנתונים תראו איך מדינת ישראל היא בין המובילות היום בכל הטיפול בקורונה. אומר לנו – ואני מצטט – הפרויקטור שאתם מיניתם, גמזו: הייתי נותן לממשלה ציון טוב מאוד בהחלטות מהירות, בעבודה מסודרת ובמניעת הסגר. אומר לנו פרופ' ברבש – נותן ציונים טובים. והבוקר שמעתי את חזי לוי, שאמר: הטיפול מצוין. אז כמובן שהאומיקרון מפתיע רבים ודורש כל יום חשיבה, ולכן החשיבה הזאת – – אז מה הבעיה? אם הכול טוב, אז מה הבעיה? – – היא חשיבה שמחייבת אותנו לשמור על בתי הספר פתוחים – – אז למה אתה עולה לדבר? אם כל כך טוב, אז למה כל כך רע? – – לנסות לראות מה שקורה, וחבר הכנסת אמסלם היקר, הדבר הזה בהחלט מטופל בצורה יום-יומית, עם ויכוחים בתוך המערכת. חבל על הזמן. אם כל כך טוב, למה כל כך רע? הנושא השני, רבותיי, אנחנו כבר התחלנו ממשלה – אחרי חצי שנה, עכשיו כולם יתחילו לראות זאת. אנחנו נתנו כבר עכשיו – דמי הקיום של חיילי צה"ל הסדירים, וגם השירות הלאומי, עלו רק עכשיו ב-50%. דרך אגב, לא רציתם להעלות את זה. אנחנו – השלמת ההכנסה לאזרחים ותיקים – – – לא רציתם להעלות את זה. אנחנו הגשנו הצעת חוק. לא רצינו? הרי הסיפורים שלך, מר אמסלם, ידועים. מה הסיפורים? לא רצינו? וכשהעלינו אמרת שאתה עשית את זה גם. שמעת את ליברמן. אז בבקשה תן לי לסיים לדבר, אדוני. גם העלינו. שמעת את ליברמן. תמשיך. אדוני, הזמן שלי יקר. מה, עכשיו את משכתב את ההיסטוריה? 3. אנחנו מדברים פה על נושאים נוספים שהם חשובים לא פחות – לגבי המענקים לכאלה שהם שורדי שואה. ואנחנו רואים פה את כל המערכת שמתפקדת כרגע באמת בסיוע לכאלה שאינם יכולים, וזה מה שאנחנו עושים פה לחיילים בודדים וכן הלאה. אז כל הדברים האלה מתחילים להיכנס. הנושא הבא, רבותיי: בתוך המסגרת הזאת של האי-אמון שלכם, אני שומע את אופיר אקוניס – חברי אופיר אקוניס יצא כרגע מהאולם – ועל מה הוא מספר לנו? שישראל היא לא חלק מההסכם וביידן לא עונה לבנט. זו עוד איזה פיקציה מדהימה שג'ייק סאליבן היה פה, עם כל הדיונים עם ה- National Security Adviser האמריקאי, תיאומים מוחלטים בתוך המערכת הזאת, ומספרים לנו, ורק שוכחים – – הוא לא עונה, זאת עובדה. – – שמי היה פרסונה נון-גרטה בוושינגטון? מי לא קיבל טלפון, יושב-ראש האופוזיציה או השגריר שלו דרמר? כל אותם דברים שאנחנו רואים – יש לנו כאן ממשלה שנוגעת בכל הדברים. יש מאסה קריטית של כל הדברים. אבל כל דבר מטופל כאן, ואין כאן איזושהי מראית עין אלא יש טיפול כל הזמן. והתוצאות מראות את הטיפול; הן מראות את הטיפול גם בקורונה, ומראות את הטיפול גם בנושא הבין-לאומי, בניגוד לכל מה שנאמר כאן על מה שקורה בווינה – אנחנו יודעים בדיוק מה שקורה בכל השיחות שנעשות ועל המעורבות העמוקה שלנו וכל הדברים האלה. גם בכלכלה הישראלית, למרות האומיקרון, למרות כל האיומים האלה שאנחנו רואים, כלכלת ישראל עומדת על רגליים ממש יציבות – – משפט לסיכום. – – עם דיווחים – אני כבר מסיים, אדוני – מכל מוסדות הדירוג העולמי וה-OECD שמדרגים אותנו במקומות הגבוהים. לכן צריך באמת לעשות סדר בכל הבלגן הזה. יש רעש במערכת. יש רעש במערכת, אין מה לעשות, העולם גם כמרקחה. תודה. אם הייתי מקריא לכם – אני רק מסיים, אדוני – נתונים על מה שקורה כרגע בניו יורק או בבריטניה או בצרפת, אוזניכם היו מצלצלות. מדינת ישראל צועדת בבטחה למול אתגרים לעיתים לא פשוטים ולא ידועים. אבל מקבלי ההחלטות עושים זאת ברציונליות, לא בפניקה, ובסדר, ועל כך ראויים לקבל תודה ולא אי-אמון. תודה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. יוסי, ומה עם כל הדוחות שיוצאים לאור שהמצב קשה ביותר? אנשים מתקשים בסיום החודש. אתה לא מתייחס לזה, אני מבין, אה? תמשיך לרמות את עצמך. אתה נתת את נאום הפרבדה עכשיו. כתבו לך אותו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שיש מושג בסיסי שכנראה נשכח במדינת ישראל, מושג בסיסי שנקרא האמנה החברתית. בשביל שכל אחד ידאג לעצמו, לא צריך מדינה. מיותר. אנחנו משלמים הרבה כסף, הרבה מיסים, אני חייב לומר, בין היתר כדי לשלם על הבית הזה ועל המשכורות של חברי כנסת ועל הממשלה ועל בתי המשפט. אם כל אחד דואג לעצמו – אין צורך במדינה. הצורך במדינה הוא מתוך איזושהי תפיסה שלפחות לפחות אפשר להיות מאוד מאוד מרחיבים, יש בקואליציה מפלגות שחושבות שהמדינה צריכה לדאוג לכל פרט. אדוני השר זאב אלקין, אתה בוודאי לא מכיר, אבל יש גורמים בתוך הקואליציה שרוצים שהממשלה תדאג לכמה ביצים יוטלו בלול בכל מקום במדינה, ומה יהיה בדיוק – כמה קילוגרמים של חמאה יגיעו ממקום למקום – עד לרמות הכי קטנות שיש. ויש גורמים בתוך הקואליציה שאומרים: לא, זה מוגזם, אנחנו רוצים לשחרר יותר. בסדר, אז יש ויכוח בתוך הקואליציה, פנים-קואליציה. זה לא הוויכוח היחיד בתוך הקואליציה. יש למשל בקואליציה כאלה רוצים שלא תהיה מדינה יהודית ויש כאלה שרוצים שכן תהיה מדינה יהודית. זה מושג קצת יותר חשוב, אבל בסדר, גם זה עוד מחלוקת. אבל יש איזשהו גרעין בסיסי שלכולם ברור שלזה המדינה צריכה לדאוג. זה חלק מהדיל הבסיסי שבין מדינה לאזרחים. בדרך כלל זה עניינים של ביטחון לאומי, מלחמה באויבים – האמת היא שגם בקואליציה את זה אתם לא מבינים – ומקרה של התפרצות מגפה. תמיד מביאים את זה בטקסט בוק. בהתפרצות מגפה, בן אדם לבד לא יכול לדאוג לעצמו. צריך איזשהו ניהול מלמעלה, כי אם כל אחד ידאג לעצמו, תהיה קטסטרופה. והינה, שמענו כולנו את ראש הממשלה אתמול, ולצערי אני אומר – כל בן אדם בר דעת ששמע את ראש הממשלה מדבר צריך להגיע למסקנה: אין מדינת ישראל יותר, כל אחד ידאג לעצמו. המדינה לא תדאג לכם. היא לא תדאג לכם שלא תידבקו; היא לא תדאג לכם להגנה במקרה שנדבקתם; היא תביא לקריסה של בתי החולים למספרים איומים שראש הממשלה דיבר עליהם אתמול. פשוט עברו למודל של: יאללה מגפה, תתפרעי. במקום איך לנצח מגפה – איך מגפה מנצחת. ספר חדש. והספר הזה, לצערי, נראה שהוא הולך להיכתב בדמנו. אני לא מצליח להבין את חוסר האחריות הזה. אני לא מצליח להבין איך מדינה מתפרקת מסמכותה. אני לא מצליח להבין מה עשתה הממשלה הזאת בכל הזמן שהיא כביכול קנתה. קנתה זמן. כך אמר אתמול ראש הממשלה, קנינו זמן עד שתבוא לפה המגפה. קניתם זמן, ומה עשיתם איתו? בזבזתם אותו. מערכי הבדיקות קורסים. כך לא דואגת מדינה לאזרחיה. וכאשר אין את הדאגה הזאת – ולא רק שאין את הדאגה לחולים, גם אין את הדאגה הכלכלית למי שיפסיד את מקום העבודה שלו, שלא יכול לשלוח את הילדים לבתי הספר, אין דאגה – מה אתם רוצים מהאזרחים? האזרחים לא נותנים בכם אמון, ובצדק. תודה רבה. חברת הכנסת שיר, בבקשה. אה, סליחה, אני מתנצל – חבר הכנסת עודה. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי וחברות הכנסת, בסוף השבוע שרת הפנים אילת שקד צייצה שהממשלה בשבוע האחרון קידמה מהלך היסטורי ברמת הגולן והחליטה על הקמת יישובים יהודיים בנגב וגם השקיעה 140 מיליון שקלים נוספים לעיבוי ההתנחלויות בגדה המערבית. אלה הן הפנים האמיתיות של הממשלה הימנית הזו. יש אנשים שהם כביכול בשמאל, כביכול בשמאל, שחושבים שהדבר העיקרי בשביל להגן על הדמוקרטיה זה למנוע הסתה נגד בית המשפט העליון, נגד האקדמיה, נגד העמותות, נגד העיתונות. אני חושב שהגישה שלהם נכונה. אכן, לא צריך להסית. אני רוצה להרחיב את המרחב הדמוקרטי ולא לצמצם אותו. יחד עם זאת, יש לי ביקורת קשה גם נגד בית המשפט העליון, שבששת החודשים האחרונים לא רצה לנקות את שמו הכל-כך נקי של המנוח יעקוב אבו אלקיעאן, וגם הדף את הבקשה של הרופא העזתי עז א-דין אבו אל-עייש, שרצה שיכירו בעוול שקרה לו אבל בית המשפט דחה את העתירה שלו. אבל בכל זאת, אני נגד צמצום המרחב הדמוקרטי, אני בעד הרחבתו. אבל תמיד צריך להסתכל מה הבעיות האמיתיות, העמוקות, של מה שנקרא הדמוקרטיה הישראלית. לדעתי הן המשך הכיבוש ב-67', בשטחי 67'; הדבר השני – האפליה נגד האוכלוסייה הערבית; הדבר השלישי – הפגיעה בשכבות המוחלשות, יהודיות וערביות. מי שרוצה להראות שזה רק ההסתה של נתניהו, צריך לעצור את ההסתה שלו – זה חלק מהסיפור, זה לא הסיפור כולו. הסיפור כולו – בשביל להגיע לדמוקרטיה אמיתית אמיתית, צריך לסיים את הכיבוש – – תגיד, אתה לא מתבייש? אתם – – – תשתוק אתה, תשתוק. אתה לא שווה. בושה, בושה, שאתם פה. – – לסיים את הכיבוש הארור הזה, להביא למדיניות של שלום, לסיים את האפליה הקשה נגד האוכלוסייה הערבית. בעד שוויון, הן ברמה הלאומית, הן ברמה האזרחית, וגם מדיניות של צדק חברתי. זהו שמאל אמיתי, זוהי דמוקרטיה אמיתית. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת שיר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות שוב לחבריי מסיעת הליכוד: תגידו, אתם איבדתם את זה לגמרי? עד מתי אתם תמשיכו להיות הסמרטוטים של נתניהו? את מדברת על סמרטוט? יאללה. אתם לא סמרטוטים כי אתם ביביסטים. אני יודעת שרובכם לא ביביסטים, אבל למה אתם כן סמרטוטים? כי אתם שותקים מול מה שהוא עושה לליכוד ולמדינה. מה הבוס שלך עשה למדינה? מכר את המדינה, ואת סמרטוטה שלו. את הולכת אחריו כמו עדר עיוור. גועל – – – אני שומעת, חבר הכנסת קרעי, מה אתם אומרים בחדרים סגורים. אבל אתם מעלימים עין, אתם מעלימים עין ממה שעושים בשמכם ומה שעושים עם הלגו של המפלגה שלכם. ואתם יודעים שיש קבוצות מאורגנות של בריונים שהם מאיימים על חברי כנסת, על אנשי ציבור, על עובדי מדינה, ואתם מכירים את מכונת ההסתה של נתניהו, ואתם יודעים מה קורה ברשתות החברתיות. לא הבנתי. נערת החניונים. אנחנו כבר הרבה זמן לא – – – דודי, דודי, תשתה מים כי השטויות שיוצאות לך מהפה עלו לך גם לראש. זה לא רק בני בגין, זה לא רק בנט, זה לא רק סער, וזה גם לא רק אני. את זוכרת את הסיפור שהיית בחניון. ההסתה של נתניהו פוגעת בכם. בכם. אה, את דואגת לנו. דואגת לנו, אה? את דואגת לנו? תתחבאי אחרי זה עוד פעם בחניון – זה מה שאנחנו מציעים לך. דודי אמסלם, תשתה, תשתה מים. שמעתי שחבר הכנסת אקוניס העלה לפני כמה ימים בפייסבוק פוסטר גדול שכתוב עליו: לא תסתמו לנו את הפה. אתם התבלבלתם: לא אנחנו סותמים לכם את הפה – לא הקואליציה, לא הממשלה – זה נתניהו שסותם לכם את הפה. אני קראתי לא מזמן – – – – – – זה לא החוק להסרת פוסטים ברשתות החברתיות. עשינו טעות קשה כשבחרנו אותך לכנסת. אני מכה על חטא – – – אותך לכנסת. חבר הכנסת קרעי, בוא, בוא, בוא, שומעים מה אתם אומרים בחדרים סגורים. מה אומרים בחדרים סגורים – – – נערת החניונים. אני שמעתי שיש צוות מיוחד במצודה – אדוני היושב-ראש, זה מיוחד – יש צוות מיוחד במצודת זאב שאוסף אינפורמציה מכפישה על חברי הכנסת מהליכוד, והם אפילו שמו קצין מודיעין שיאסוף מידע כדי שיטנף עליהם במידה שמישהו מהם יוצא על נתניהו. אתה שמעת פעם על דבר כזה? איזה שקרים. שקרים? בוודאי. בבקשה, זה השקרים. להוציא לך עוד כתבות? להוציא לך עוד? נו, באמת. לא. חברת הכנסת שיר, בבקשה. – – – לא – – – לא סתם נתניהו מתנגד לחקיקה של תקווה חדשה על אלימות ברשתות. לא סתם אתם מתנגדים, לא סתם הוא מתנגד. ואתם לא ראיתם, לא שמעתם, לא ידעתם. אתם כאילו רק הזרוע המדינית, לא הזרוע הצבאית של הג'יהאד הביביסטי. אתם לא קשורים. אתה מהאו"ם, חבר הכנסת קרעי. אתה לא יודע מכלום. הפכתם להיות סמרטוטים של נתניהו. מיכל, את לא נורבגית בכלל? את הכי סמרטוט שיש. את נורבגית. גם נערת חניונים וגם נורבגית. הרי הוא לא שם אותך. הוא גם נטרל אותך, גם – – – להצביע מהחניון וגם לא שם אותך במקום – – – אבל אתם יודעים, דודי וקרעי, איפה הבעיה? אתם צריכים להיבחר. אם אתה לא מגיב בצורה כזו, אתה לא תיבחר. והעצוב, העצוב – – – הרי – – – תראי רק את כפיות הטובה שלך, את והבוס שלך. בינתיים, בינתיים – – – לסיכום, בבקשה. לא, הם לא נותנים לי לדבר, אני מצטערת. בבקשה, חבר הכנסת אמסלם. היא צריכה לסיים, חבר הכנסת קרעי. בבקשה לסיים. בינתיים את ברחת מהליכוד כי את לא מסוגלת להיבחר. תראה את כפיות הטובה שלה. בלי הליכוד אף אחד לא היה יודע מי היא. היא הייתה מזכירה בתל אביב באיזה משרד עורכי דין. בוא, בוא, אני לא חושבת שהיית מחוקק חוק נגד חבר מפלגתך אם הוא היה מסדר לך את הג'וב בעירייה שכל כך רצית, ואז הדיחו אותך. אולי אז לא היית עושה חוק פרסונלי נגד חבר ליכוד. אנחנו – – – אתה מבין? אתה מבין? – – – על מי היא – – – בואו לא נעבור לפסים אישיים. בבקשה, לסכם. – – – מה עם החוק של שרן השכל בכסרא-סמיע – – – החלק העצוב הוא שאין לכם אופציה אחרת חוץ מלהיות הסמרטוטים כי אתם צריכים להיבחר. כי בסוף ביבי מעיף לכם את המתפקדים מהמפלגה. אם אתה לא ביביסט, אתה לא חבר ליכוד. הוא שינה לכם את הגוף הבוחר מתחת לאף. מה לקבוצות מאורגנות כמו הקבליסטים והכהניסטים ולליכוד? תסבירו לי, מה? נא לסכם. אבל אלה, אדוני היושב-ראש, ואני כבר מסיימת, רק חלק מהסיבות שבגינן אנחנו הובלנו את השינוי, שינוי שנותן תקווה לכל כך הרבה ישראלים לאומיים, ליברלים, מתונים, שרוצים ישראל יהודית ודמוקרטית אבל על אמת, שמובילה שינוי בונה במערכת המשפט, כמו שגדעון סער ותקווה חדשה מובילים. ישראלים שרוצים משילות על אמת בגולן, ברמלה, בלוד. תודה. אזרחים שרוצים שיגנו על הילדים שלהם מול האלימות ברשתות החברתיות והאיומים, כמו שאנחנו מובילים, מהצד של הטובים ולא מהצד של עברייני הרשת. תודה רבה. הינה, כבר אני מסיימת. משפט לסיכום. בסדר. – – – תן לה עוד חמש דקות. גם כך עברה את שבע הדקות. שיהיה עגול – 12. תודה רבה. כי בזמן שאתם עסוקים בלהיות סמרטוטים, אנחנו מעבירים חקיקה שהמטרה שלה היא לתת שירות טוב יותר לציבור. חברת הכנסת שיר. כי בזמן שאתם מלכלכים אנחנו מנקים ומתקנים. תודה רבה. חברת הכנסת שיר, תודה. תודה. רק היום בוועדת הכנסת אמרת שזה לא – – – פרטי, רק היום הטפת שזה לא – – – פרטי – תראה. תודה רבה. חברת הכנסת לסקי. תגידי, איך קוראים לסמרטוט נורבגי? תשמרי את הנאום הזה לשבוע הבא. היא גם תגיד: איך אתם בליכוד? בלי הליכוד לא היית קיימת בכלל. – – – לא אתם הרסתם – – – – – – אותנו, בלי הליכוד לא היית קיימת. כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה – – – תודה רבה, חברת הכנסת שיר. חבר הכנסת אמסלם. אני לא שומעת. אתם לא במיקרופון, אני לא שומעת את הצעקות שלכם. בבקשה, חברת הכנסת לסקי. לא הבנתי מאיפה את מדברת. אני מחפש, מסתכל – – – כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשבוע שעבר הגשתי הצעה לסדר-היום או לדיון מהיר בנושא פגיעה בעובדת בצלם שנכחה בהפגנות בכפר ביתא ליד המאחז הבלתי-חוקי אביתר. ההצעה המהירה הזאת לא התקבלה. השבוע הגשתי בקשה לדיון מהיר בנוגע למעצרים מינהליים, ובעיקר בנוגע לעצור המינהלי הישאם אבו הואש, שכבר שובת 140 ימים שביתת רעב. – – – הרי את הצבעת – – – דודי, אני לא שומעת. אני רק רואה אותך עושה ככה, אבל אני לא שומעת אותך. חבל, חבל על הקול שלך. אני לא שומעת. חבר הכנסת אמסלם, חבל לך, כי היא לא שומעת אותך. אתה לא מקשיב. חבר הכנסת אמסלם, היא לא שומעת אותך. לא שומעת. דודי, לא שומעת. לא שומעת. – – – זה לא משנה. היושב-ראש – – – היא לא שומעת. – – – היא הצביעה לפני שבוע על חיפוש בלי צווים. בסדר, תן לה להגיד. דודי, תכתוב לי, תכתוב לי. אני לא שומעת. חבל, חבל, על הקול שלך. – – – בבקשה להמשיך, חברת הכנסת לסקי. אז גם ההצעה לסדר-היום הזו לא התקבלה. אבל בכל זאת חשוב שבמליאת הכנסת ישמעו על מעצרים מינהליים. מה זה מעצר מינהלי? זה מעצר שמאפשר החזקת אדם מאחורי סורג ובריח בלי שהוא יודע מהם החשדות נגדו, בלי שהוגש נגדו כתבו אישום. ואותו בן אדם יכול להיות תקופות של שנים באותו מצב בלי היכולת להגן על עצמו. אבל אתם יודעים מה? זה לא רק בשטחים, לא רק במרחק כמה קילומטרים מפה. זה קורה גם בישראל. גם בישראל יש חוק כזה המאפשר מעצרים מינהליים. מעצר מינהלי זה כלי פוגעני ולא דמוקרטי, והוא צריך לעבור מן העולם גם כלפי פלסטינים וכן גם כלפי היהודים. יש נערי גבעות שישבו במעצר מינהלי, ויש להתנגד למעצרים מינהליים בכלל, באופן כללי. יש כיום כ-500 עצורים מינהליים פלסטינים. כרגע גם הטיפול הרפואי של אלה ששובתים רעב עבר – פעם היו מעבירים אותם לבתי חולים וכרגע הם נשארים במר"ם. שם הם אינם יכולים לקבל טיפול. זו כמעט פגיעה נוספת בכבוד האדם ובזכויות האדם. מה הם עשו, האנשים האלה? כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – – מה הם עשו, האנשים האלה? – – אני קוראת מכאן לכנסת ישראל לעשות חקיקה שתבטל אחת ולתמיד את המעצרים המינהליים, ולעת הזאת גם לשחרר את העצור המינהלי ששובת רעב כבר 140 ימים. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת לסקי. השר אלקין יסכם את הדיון, בבקשה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עליתי לדוכן כדי לסכם שתי הצעות אי-אמון. אחת היא הצעת האי-אמון של סיעת הליכוד, שדיברה על עליית מחירי הדיור, וההצעה השנייה היא הצעה של סיעות ש"ס ויהדות התורה, שדיברה על עליית המחירים. לכאורה – אדוני היושב-ראש, אני מפחד להפריע לחברת הכנסת ברק. להמשיך. לא. תמשיך. זה בסדר. אני פשוט בקושי שומע את עצמי. זה בסדר. לא נורא. אתה לא מפסיד כלום. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. בבקשה, השר. תודה רבה. לכאורה, הדבר הכי בסיסי, אדוני היושב-ראש, שהיה מתבקש לו המציעים רצו לנהל דיון רציני בשתי הסוגיות הכל-כך חשובות הכלכליות והחברתיות האלה, זה לפתוח את הדיון – אדוני היושב-ראש, כשמציע של אי-אמון מדבר בטלפון במליאה, אתה חושב שנזקקים לדבריי? כן. בסדר. לא. אבל – – – אז אני אמתין בסבלנות. לא הבנתי – – – בטלפון זה בסדר? חבר הכנסת ביטן הוא זה שהציע – – – – – – ההבדל הוא, חבר הכנסת בן גביר, שחבר הכנסת ביטן – אתה לא ראית – אבל הוא זה שהציג את האי-אמון. אז אני בכל זאת, איכשהו, פונה אליו, כן? המינימום – אני יכול לשקול לדבר מפה בטלפון ולהתקשר אליו, ואז אולי ככה אני אוכל לענות לו. אבל אני חושב – – – רק שתדע, השר אלקין, לאף אחד – – – לאף אחד – – – זה קורה. אתה יכול לדבר לכולם. אני מודה לחבר הכנסת רוטמן. ואני מבין שהישיבה בחלק הזה של האולם היא מאוד מתסכלת, אבל מה לעשות, זה כנראה מחכה לך עוד הרבה שנים. אדוני, אתה השר היחיד שאני מכיר. אנחנו מאושרים לא לשבת עם מנסור עבאס – – – אוי ואבוי – – – לשבת בכלא – – – חבר הכנסת בן גביר, אני חייב להודות, אני חייב להודות שבמקרה שלך, בשונה מרוב מוחלט של עמיתיך לחלק הזה של האולם, זה גם אמת. אבל בזכותך ובזכות עוד כמה חברים למפלגתך, אכן זה לא קרה. אבל אי-אפשר לכפור בעובדה, שאתה מכיר אותה היטב, שהם עשו כל מאמץ כדי לשבת יחד עם חבר הכנסת עבאס בחלק שלנו של האולם. פשוט בגלל ההתנגדות שלך ושל כמה מחבריך זה לא הסתייע. – – – מצד הערבים – – – לכן ממך אני בהחלט מוכן לשמוע את ההערה הזאת, אבל מהם זה קצת פתטי, כן. – – – עכשיו אפשר להגיד שהצלת אותם מעצמם, לשיטתך. – – – בפעם הבאה. אלקין – – כן, חבר הכנסת אמסלם. אותך היום עוד לא שמענו. – – לאיזו מפלגה אתה מתכנן לעבור? חבר הכנסת אמסלם. מאיזו מפלגה הוא? מי? מי רוצה עוד לקבל אותך? חבר הכנסת אמסלם, כשהיית צריך להיבחר לכנסת וביקשת ממני קולות, אני לא זוכר שזה הפריע לך. מעולם לא ביקשתי ממך. מעולם לא ביקשת, כן. מעולם לא ביקשת. מעולם. אתה משקר. אתה ביקשת – לך לא היה כלום בליכוד. אתה באת לבקש מאיתנו. אתה וגדעון סער. כשאני הייתי בליכוד אתה עוד היית בברית המועצות. אם יש משהו שאני מכה על חטא הוא שביקשתי מהקבוצה שלי בליכוד לתת לך את הקולות שהיו חסרים לך כדי להיכנס לכנסת. אבל השתנית מאז, אני חייב להגיד. אבל אז זה לא הפריע לך שהחלפתי מפלגה. אתה היית עוד בברית המועצות כשאני הייתי בליכוד. אתה אז באת להתחנן על נפשך, אתה וגדעון סער. ממש. ממש, ממש. אתה מדבר אלינו? איך אתה לא מתבייש? אני מציע, חבר הכנסת אמסלם – – – אתה תשקר לכולם חוץ ממני. אתה תמשיך לקשקש. אני מבין, אני מבין – – – אתה לא מתבייש? קנגורו, לאיזו מפלגה אתה רוצה לעבור? אתה לא ביקשת קולות? אני מבין, חבר הכנסת אמסלם, שמי שמדבר על אחד מהשופטים הכי הימניים בבית המשפט העליון כשמאלן ומאשים אותו בשתיית ויסקי ומגלה בורות מוחלטת – – אני טענתי משהו אחר, ולא רוצה לדבר על זה. אתה אפילו לא מבין מה אמרתי. – – שאומנם התכונה הזאת של בורות לא זרה לך, כידוע – מגלה בורות מוחלטת במבנה של בית המשפט העליון, אז הוא גם יכול לשכוח ממי הוא קיבל את הקולות שהיו חסרים לו כדי להיכנס לכנסת בשיניים ובציפורניים. אתה אפילו לא מבין מה אמרתי. אתה מדבר על עצמך. אתה, אתה. דבר על עצמך. דבר על עצמך. לא היית בליכוד. היית בקדימה. תודה רבה. אני מבקש את השיחות האלה בין הנואם לבין חברי הכנסת להפסיק, בבקשה. תודה. בבקשה להמשיך. כן. רוצה להקים את קדימה עוד פעם. תאפשר לו. עוד פעם, חבר הכנסת אמסלם, אני חייב להגיד – – – אתה הצבעת עבורי. אתה הצבעת עבורי? מעולם זה לא היה. תתפלא. גם אף אחד לא מאמין שהצבעת עבורי. תתפלא, חבר הכנסת אמסלם. אתה היית הכי פחות אמין בליכוד. גם כשלא היית בליכוד, אף אחד לא האמין לך. אבל מה לעשות, בפעם הראשונה שנבחרת לכנסת – – אתה הצבעת עבורי? הרי אתה לא חבר בכלל במחוז. – – מודה על חטאי, אני והקבוצה שלנו כאן בירושלים הצבענו עבורך, ובזכות זה נכנסת על הקצה. הרי אני רוצה לספר לך, לא היית אפילו במחוז. לא היית במחוז בכלל. בדיעבד אני מבין שטעינו. אבל מה לעשות? איזו חוצפה זאת. איזה שקרן. הוא לא היה במחוז. הוא הצביע עבורי? לפעמים יש טעויות שלוקח להן – – – אתה מבין – – – לפעמים יש טעויות שלוקח להן זמן להתגלות. אם הוא היה בקדימה – – – אבל לא חשבתי – – – מה אתה מתערב כל הזמן? למה? הליכוד מתאים לו. לא חשבתי, חבר הכנסת אמסלם – – אתה מבקש להקים את קדימה עוד פעם? יש לך קונסטרוקציה, קדימה. אתה וגדעון סער. – – שאתה תתרום תרומה כל כך עצומה לשיח בבית הזה, שתשבור פה את כל השיאים. אל תטיף לנו מוסר. אל תטיף לנו מוסר. כנראה שגבולות ההתבהמות בכנסת הזאת – – אתה, אל תטיף לנו מוסר. – – עוד ייזכרו בדפי ההיסטוריה. תודה. אמרתי לך, כשהיית בברית המועצות, אנחנו היינו בליכוד. השר, בוא, תדבר לאולם. לא. רמיסת הכנסת תיזכר בדפי ההיסטוריה. תדבר בבקשה לאולם. רמיסת הבניין הזה על ידי יושב-ראש הכנסת, זה ייזכר בכל ספרי ההיסטוריה. אתה האיש הכי נוכל פה בכנסת. אתה גורם לכנסת להתנהל ככה. בבקשה, לא לדבר מול חברי הכנסת. חברת הכנסת ברק. אתה חייב – – – ולא אני. חברת הכנסת ברק, שבי, בבקשה. אתה לווית מאנשים. אתה צריך לשבת בבית סוהר. אתה יודע את זה. במקום שאתה הולך – – – זה כואב לי, כואב לי – – – חברת הכנסת ברק, חבר הכנסת כץ, שבו, בבקשה. או-הו, מצאת עוד מישהו לשים בבית סוהר. חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת אמסלם, עוד מעט כבר לא יישאר שם מקום לכמות האנשים שאתה רוצה להכניס לבית סוהר. תחזיר לאנשים את הכסף. קודם כול, תחזיר לאנשים את הכסף. אתה צריך לחלק את הציפייה הזאת שלך להכניס אנשים לבית סוהר, לבנות איזשהו סדר עדיפויות, כן. תחזיר לאנשים את הכסף. תחזיר לאנשים את הכסף. בוא, השר אלקין, דבר בבקשה למליאה. יש לך הרבה חברי כנסת. אני מבקש שזה – – – זה קשה, אדוני היושב-ראש – – אני יודע, אבל תשתדל. – – להתעלם מהנוכחות של דמות שהיא כל כך בולטת בנוף הפרלמנטרי הישראלי כמו חבר הכנסת אמסלם. תשתדל. אני מבין אותך. תשתדל. מה עם כסרא-סמיע, מה עם שי ניצן – – – ואנחנו מבינים שאין לנו כנסת, כי אתה הרסת את הכנסת, אדוני היושב-ראש. אני לפעמים מתלבט אם זה אתם או ליברמן, מי היותר-מושחת כאן. בושה וחרפה. בבקשה להמשיך. בושה וחרפה. כזה יושב-ראש שייזכר לדיראון עולם מעולם לא היה. בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ברשותכם, אחזור לנקודה שהייתי בה לפני שחבר הכנסת אמסלם, כדרכו, החליט להפריע לדבריי. לא ענית לו? זה היה חד-צדדי? ודאי שעניתי לו. אתה היית עם מיקרופון. חברת הכנסת ברק. חברת הכנסת ברק, אני מבין שזה לא מתאים לך, אבל כרגע אני על הדוכן. לכן בהחלט אני אדבר, ואני אדבר על מה שאני רוצה לדבר. אתה דיברת ברמה כל כך לא גבוהה, באמת, אז אתה מלין עליו עכשיו? אני יכול לרדת עשר רמות ועדיין לא אגיע למקום שחבר הכנסת אמסלם נמצא בו, לכן, הכול בסדר. אתה ממשיך. אתה מנצל את המיקרופון – – – – – – השר אלקין, עזוב, דבר, בבקשה, אל המליאה. הצעת האי-אמון היא שלהם. לא, אבל עזוב. דבר, בבקשה, אל המליאה. תודה. בתור מי שעונה על אי-אמון, אני מחויב לענות למי שהציע אותו, לא למי שידחה את האי-אמון. אני, דרך אגב, סבור שלרדת אתה כבר לא יכול. לעבור ממפלגה למפלגה – – – לרדת אתה כבר לא יכול. אני אמתין בסבלנות, אדוני היושב-ראש, כדי שאוכל לדבר. אני לא ממהר. תמתין, כן, זה חשוב מה שאני אומר. חבר הכנסת כץ, לא, אבל זה מיותר. זה מיותר. לעבור ממפלגה למפלגה – – לא, אבל זה מיותר. רגע, זו הערת ביניים. – – ולטנף בצורה כל כך מכוערת על מה שהיה הבית שלך כל כך הרבה שנים, זה לרדת בהרבה רמות – לעבור ולטנף כל כך הרבה. חבר הכנסת כץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. על הדוכן מותר להגיד הכול? הוא מכפיש אותנו ואתה קורא אותנו לסדר? חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. חבר הכנסת אמסלם, אותך לא צריך להכפיש, אתה מסתדר מצוין בעצמך, תאמין לי. – – – חייב מיליונים לאנשים – – – תרבה את התבטאויותיך מעל הבמה הזאת ובתקשורת ולא צריך להכפיש אותך, אתה עושה את מלאכתך נאמנה. – – – מישהו בא ללמד אותנו לדבר עברית, הבן אדם הזה, הבן אדם שעבד על כולם. תביט, מעולם הוא לא נתפס אומר דבר אמת, כולל עכשיו בכנסת. אפשר להמשיך, אדוני היושב-ראש? כן. בבקשה להמשיך. תודה רבה. אז ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אחזור לתחילת דבריי. לכאורה מה שהתבקש כבסיס לדיון הזה בהצעות האי-אמון זה הדבר המינימלי – הצגת נתונים מספריים. הרי אם מדברים על עלייה במחירי הדירות, אז נכון לפתוח – – – אתם מסתירים נתונים. אתם בממשלה מסתירים נתונים. חבר הכנסת כץ, אין פה מה להסתיר. מדובר על נתונים שמפורסמים בקלות על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מופיעים בתקשורת – – לא יודע. אני – – – ביקורת, ובתוך הממשלה מסתירים נתונים. – – לכן לא צריך להיות בעל קשרים מיוחדים במנגנון הממשלתי כדי להגיע אליהם. ואכן, יש שתי דרכים, אדוני היושב-ראש, להגיע לבדיקה מספרית מאוד מאוד פשוטה. הרי אם אנחנו מדברים על הדירות, אז כמי שהיה סגן שר האוצר אתה יודע שיש מדד מחירי הדירות, וקל מאוד לבדוק איך הוא השתנה ואיך הוא התפתח בשנה האחרונה; אם אנחנו מדברים על עליית המחירים באופן כללי, הדרך למדוד את זה באופן מסורתי זה מדד המחירים לצרכן. הייתי בטוח שכפתיח לשתי הצעות האי-אמון, שני הנציגים יפתחו בנתונים האלה, כדי באמת להראות לנו את התופעה שהם כל כך קובלים עליה. ואני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש, שלהפתעתי התבדיתי – לא בהצעה הראשונה ולא בהצעה השנייה לא פגשנו את הנתונים. בכל זאת, היות שהייתי בטוח שזה יהיה בסיס לדיון, הלכתי ובדקתי, כולל סך הכול של הדינמיקה של שני הפרמטרים האלה בשנה האחרונה. כמובן, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהיות שהדיון הזה מתקיים בהקשר של הצעת האי-אמון בממשלה, נכון גם לבדוק את הדינמיקה בשני המדדים האלה במשך השנה הזאת עד אמצע חודש יוני, ומאמצע חודש יוני עד היום, כי זה היה תאריך המפתח שבו הממשלה הקודמת הוחלפה על ידי הממשלה הזאת. ואלה המספרים, חבריי השרים וחברי הכנסת – – – מה עם הכסף שאתה חייב? מה עם כסף? תחזיר את הכסף, אל תבוא ותבלבל לנו את המוח. חבר הכנסת אמסלם, אם לא היית בור ברמה כפי שאתה, אז היית קורא את דוח מבקר המדינה, והיית מגלה על הכסף אחת ולתמיד. די כבר – – – די כבר. די. – – – השר אלקין, די, תחזור בך, זה לא יפה. לא. לא אחזור. עזוב. בבקשה. – – – אדוני היושב-ראש, הרי חבר הכנסת אמסלם חוזר על הבדיה הזאת פעם אחר פעם. תחזיר את הכסף – – – הוא הגיש תלונה לפרקליט המדינה, ליועץ המשפטי לממשלה, לבג"ץ, למי לא. השיבו את פניו ריקם פעם אחר פעם אחר פעם. קיים דוח מבקר המדינה שקוף שלא צריך לימודי ליבה כדי לקרוא אותו – – תחזיר את החוב שאתה חייב. – – לקרוא אותו ולראות אותו. מבקר המדינה אמר את דברו. תיכנס לדוח מבקר המדינה, תיכנס לתרומות שקיבלת – – – ולכן, חבר הכנסת אמסלם, עם כל הרצון שלך להשמיץ כל מה שזז, זה לא יעזור לך. אה, לא יעזור. החזרת? החזרת את הכסף? אתה תמשיך ללכלך. החזרת את הכסף? אתה תמשיך להשמיץ. החזרת את הכסף? אבל אם פעם אחת תרצה לדעת מה היה, תקרא את דוח מבקר המדינה, תקבל שם את כול התשובות. יש, דרך אגב – – – בדוח מבקר המדינה – – – את כל המאזן הכספי של הבחירות. אפשר להיכנס. ולכן, תצטרך לחפש לך אילנות אחרים לטפס עליהם. אני מבין את הרצון הזה להיות מלשן קטן, אבל בסופו של דבר כדאי בכל זאת לדייק בעובדות. – – – איפה הכסף? אין אותם – – – בליכוד? אתה אומר לו "מלשן"? – – – עבריין – – – בוודאי. זה מה שהוא רוצה להיות, רק לא מצליח, כי בסופו של דבר העובדות ממנו והלאה. – – – אבל אם את כל האנרגיה – – – חבר הכנסת אמסלם, מספיק. תודה. אם את כל האנרגיה שאתה מכניס, חבר הכנסת אמסלם, בדרדור השיח הציבורי במדינת ישראל, בהשמצה של השופטים הכי אמינים בבית משפט העליון, בהמצאות פרועות, תשקיע בלקרוא קצת, אז אתה תקבל תשובות על כל מה שאתה כל כך רוצה לקבל עליו תשובות. – – – חבר הכנסת אמסלם, קריאה ראשונה. מספיק. אני חוזר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לנתונים, שהם צריכים להיות בסיס – – חבר הכנסת אמסלם, מספיק. תודה. – – לדיון של האי-אמון הזה. הנתון האחד הוא נתון של מדד מחירי הדיור. אם אתה מסתכל ב-12 החודשים מאז שפורסמו הנתונים האחרונים – והפעם האחרונה הייתה בתחילת חודש נובמבר – מהרגע שהוקמה הממשלה הזאת ועד פרסום הנתון האחרון, אדוני היושב-ראש, מחירי הדיור עלו ב-4.3%. מההתחלה של 12 החודשים האלה עד להקמת הממשלה הזאת, קרי, בימי תפקודה של הממשלה הקודמת עלו מחירי הדיור ב-6.3%, ולכן זה לכאורה הנתון הכי בסיסי שהייתי מצפה לשמוע ממי שעלה כאן להציג את האי-אמון – ולצערי שוב אינו שומע אותי כי הוא שקוע בפלאפון. לא חשוב. אבל כנראה אין מה לעשות. אז לכן רציתי לשמוע את חברי סיעת הליכוד, שהם שהציגו את האי-אמון הזה: האם הם לא מציעים כאן אי-אמון בעצמם? הרי החלק העיקרי בעלייה של מחירי הדיור שהייתה בשנה האחרונה היה בתקופה של הממשלה הקודמת, ולכן, אדוני היושב-ראש, מאוד הופתעתי מההתעקשות על הנושא הזה, כי בעיניי זה גול עצמי, כן? אותם אנשים ששם כרגע יצביעו אי-אמון בממשלה, הם אחראים לרוב עליית מחירי הדיור לפי המדד הכי פשוט, כי זה מה שקרה בתקופה שהם היו בשלטון. יתרה מזו, אדוני היושב-ראש, כל התהליך הזה של עליית מחירי הדיור – אחת הסיבות העיקריות שהיו לו זה למעשה היעדר תקציב מדינה. וכולנו יודעים שהסיבה העיקרית להיעדר אישור תקציב המדינה וחוסר יציבות ממשלית במדינת ישראל כאן הייתה החלטה של בן אדם אחד, ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, לקחת את המדינה לבחירות בלתי פוסקות, פעם אחר פעם, במקום לאשר תקציב מדינה. היום אני מניח שהוא מצטער על זה, כי בסופו של דבר זה הוביל אותו לאובדן השלטון. אבל אם היו מאשרים את תקציב המדינה והיו מקצים את ההשקעות הנדרשות לתשתיות תומכות בנייה גם בתחום החינוך וגם בתחום התחבורה, אם לא היו מבטלים את התוכניות של השר לשעבר כחלון והשר לשעבר גלנט כמו מחיר למשתכן ותוכניות אחרות, היינו היום במקום אחר לגמרי של מדד מחירי הדיור, כי הרי העלייה של מחירי הדיור נעצרה לקראת סוף ימיה של הממשלה הקודמת הקודמת. לכן השורה של הצעדים האלה, שבראשם כמובן השורש של הכול, שורש החטא הזה, אי-אישור של תקציב המדינה, זה מה שבסופו של דבר הביא עלינו את הגל הזה של עלייה של מחירי הדירות. לכן, אדוני היושב-ראש, בנושא הזה של מחירי הדיור – – – יאללה, אלקין, מספיק עם השקרים. תן לנו להצביע. חבר הכנסת קרעי, זה מספרים. אני מבין שהעובדות אצלכם זה שקרים ושקרים אצלכם זה עובדות, אבל עם מספרים קשה להתווכח, פשוט מספרים פשוטים שמדברים בעד עצמם. אני מבין שזה לא נעים להקשיב להם, אני מבין שזה שובר את הקונספציה, אבל מה לעשות, זאת מתמטיקה פשוטה של המספרים: 6.3% בימי הממשלה הקודמת מול 4.3% בממשלה הזאת. זה הכול. – – – תודה, חבר הכנסת קרעי. צר לי וליבי איתך, חבר הכנסת קרעי, אבל אין לי יכולת לשנות את המספרים שמפורסמים באופן רשמי על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, לאחר שאמרנו כמה דברים על הנושא של מדד מחירי הדירות והסיבות לעלייה שלו, אי-אפשר שלא להתייחס גם לנתונים שעליהם מתבסס האי-אמון השני, על עליית המחירים. הרי גם כאן בסוף הדרך למדוד את עליית המחירים זה הכלי העיקרי שיש למדינת ישראל, מדד המחירים לצרכן. גם כאן, אם אנחנו ניקח את הנתונים שפורסמו במדד המחירים לצרכן בכלל – עוד מעט בטח נשמע גם את חודש דצמבר, אבל בינתיים זה עד חודש נובמבר – אנחנו נגלה – – – עלית המחירים מ-1 בינואר בשל העלאת המיסים תבוא לידי ביטוי במרץ ובאפריל – בוא, אנחנו מבינים דבר מה בכלכלה – ואתה תראה את זה. חבר הכנסת אקוניס, כשהוצגה כאן הצעת האי-אמון, היא דיברה על עליית המחירים שכבר התרחשה. מה שכולנו נראה אנחנו נראה, ונשפוט לפי מה שנראה ונדון על מה שנראה. אבל כרגע – – – בוא ניפגש פה בסוף מרץ. אבל כרגע, חבר הכנסת אקוניס, יש את מה שעינינו רואות, ואני יכול לשתף אותך בנתונים. מאז הוקמה הממשלה הזאת עד הנתון האחרון שפורסם עליית המחירים בששת החודשים האלה הייתה במצטבר 1% – זו העלייה של מדד המחירים לצרכן. לעומת זאת – – – זה הרבה מאוד. אתה צודק. אבל לעומת זאת, בששת החודשים שקדמו לזה – אתה יודע מה היה המספר בימי הממשלה הקודמת? אני מניח שבדקת לקראת הדיון המלומד על האי-אמון. אני מבקש מכל חברי הכנסת שלא עוטים מסכה, עכשיו בבקשה לעטות מסכות. כולם. סדרנים, לעבור בין חברי הכנסת כולם. אני נמנע מלהעלות אותם למרפסות. אני מבקש בכל לשון של בקשה לעטות מסכות. תודה. חבר הכנסת אקוניס, אני מניח שבדקת כמוני ואתה יודע שבששת החודשים שקדמו להקמת הממשלה הזאת, שישה חודשים מול שישה חודשים, עליית המחירים הייתה 1.4% – מה לעשות, יותר גדולה מאז הוקמה הממשלה הזאת. לכן, לכל הסאגה הזאת, שמדובר על כך שיש פה תהליך של עליית מחירים מטורף שהממשלה הנוכחית אחראית לו, הגיע הזמן לשים קץ, כי עוד פעם המספרים מדברים בעד עצמם. אנחנו קבענו פגישה בסוף חודש מרץ. אגב, אם לא, בתחילת מושב הקיץ – אני מציע לך, באמת, באופן הכי מקצועי שיכול להיות – בתחילת מושב הקיץ, לרבעון הראשון של 2022, תראה מה יהיה מדד המחירים ומה תהיה האינפלציה – בגלל המיסים שלכם, חד וחלק. יש בכלכלה כללים: עליית מיסים – עליית מחירים. זה הכול. טוב, קודם כול, חבר הכנסת אקוניס, אני כבר לא אדבר על כך שמה שאתם קוראים לו "עליית מיסים", רובו המוחלט היה בהצעות של משרד האוצר לחוק ההסדרים, שפשוט לא התקבל בימי הממשלה הקודמת כי בנימין נתניהו החליט לקחת אותנו לבחירות רביעיות במקום להעביר את התקציב. – – – שולטים בכם? זה מה שאתה אומר, שהפקידים קובעים מדיניות אצלכם? לא. המיסים האלה שכבו אצלם עשרות שנים במגרה. אף אחד לא רצה לקחת אותם, רק אתם רציתם לקחת את מה שהם רצו – – ממש. ממש. – – מה שהם רצו מזמן לעשות. שנים הם מתכננים את מס הגודש. חבר הכנסת כץ, אתם רציתם להשאיר את המדינה בלי תקציב מדינה עוד שנה ועוד שנה – – – – – – – בטרללת של בחירות עם מחיר מטורף, ואזרחי מדינת ישראל שילמו ומשלמים על הטרללת הזאת. כל מה שהם חלמו, נתתם להם. הרי היעדר תקציב המדינה זה מה שבין השאר הוביל לכך שהיום כל זוג צעיר ישראלי משלם – – – – – די, חבר הכנסת כץ. די – – מאות אלפי שקלים יותר על הדירה שלו, בגלל הטרללת הזאת; בגלל שעבוד של האינטרסים של המדינה לאיש אחד. לכן האחרונים שיכולים לבוא ולהלין – – – מה הקשר בין מס גודש לביבי נתניהו? את זה אני רוצה להבין. די, מספיק, חבר הכנסת כץ. די. אתה אפילו לא קורא, אתה נואם. די. בבקשה, די. אני אומר דברים נכונים. מה הקשר בין מס גודש לביבי? חבר הכנסת כץ, קריאה שנייה. הכרחת אותי. עוד פעם, חבר הכנסת כץ, אם היית מקשיב לדבריי, היית שומע והיית מגיב על מה שאמרתי, ולא על מה שלא אמרתי. אני חוזר ואומר: אחת הסיבות העיקריות למשל לעלייה של מחירי הדיור היא היעדר תקציב מדינה וחוסר השקעה בתשתיות תומכות בנייה, גם בתחום של החינוך וגם בתחום של התחבורה. וזה, אגב, היה אחד הדברים הראשונים – – – אתה מעז? השר אלקין, אתה היית שר בממשלה. אתה היית שר. הינה שר האוצר. הינה הוא – – – שר האוצר הזה דווקא מאוד רצה להעביר תקציב מדינה. לא נתנו לו. מה אתה רוצה ממנו? חבר הכנסת אקוניס, מה אתה רוצה מחבר הכנסת ישראל כץ? – – – סליחה, אני לא מאמין, אלקין. אני מקשיב לך. הינה עוד שר תחבורה – – – הוא רצה להעביר תקציב ולא נתנו לו. היה חוסר השקעה בתשתיות בתחבורה? תגיד, אתה לא מתבייש? זאב, לא מתאים לך. חוסר השקעות בתשתיות בתחבורה. – – – אני לא שומע אותך, ישראל. אופיר צועק כל כך. הכנו תקציב – – – – – – חוסר השקעות בתשתיות בתחבורה – – – אני לא מדבר כרגע על הסוגיה של המיסוי, אני מדבר כרגע, חבר הכנסת כץ, על אי-העברת התקציב כשלעצמו – – לא, אתה דיברת על השקעות. – – ואני חושב שהטענות כלפיך בעניין הזה לחלוטין לא מוצדקות. מהשיחות בינינו, ממה שאני יודע, אתה היית בעד להעביר את תקציב המדינה. גם לא התלהבת מפירוק של הממשלה הזאת. – – – היית פעם בליכוד? אתה לא התלהבת מפירוק של הממשלה הזאת, וכאמור, גם אמרת, בצדק, שאם זה היה תלוי בך והיו נותנים לך, היית מרכיב הממשלה. זה נושא אחר. המיסים – – – – – – היית שר המים? זה אתה? כלאם פאדי. הכול מים אצלך. חבר הכנסת אמסלם, אני העדפתי לטפל בנושא של ההשכלה הגבוהה ובנושא המים מאשר להיות שר הדיגיטל הלאומי, זה נכון. זה נכון. הייתה לי גם האופציה להיות שר הדיגיטל הלאומי. השארתי אותה לך. זאב, אתה, בכל הכבוד – אחר כך יהיו לי איזה עשר דקות בחוק הבא – אתה היית שר בממשלה שהשקיעה הכי הרבה בתשתיות תחבורה מאז הקמת המדינה. אתה תמכת בזה, בצדק – – – חבר הכנסת אקוניס, אם היית מקשיב למה שאמרתי פה כבר בתשובה הראשונה על האי-אמון וגם למה שאמרתי עכשיו, היית שומע שהממשלה – חבר הכנסת אקוניס, שאלת ואני עונה לך. חבר הכנסת אקוניס, הממשלה הקודמת הקודמת, שבה ישראל כץ היה שר התחבורה ומשה כחלון היה שר האוצר, השקיעה סכומים גדולים ונכונים בתשתיות תומכות בנייה, גם בתחום של התחבורה וגם בתחום של החינוך, ולכן ידעה לקדם את הבנייה בהיקפים גדולים, וגם הביאה לבלימה של עליית מחירי הדיור. לאחר מכן, בשנתיים של הטרללת שהיו פה, כשלא נתנו להעביר את תקציב המדינה, מסיבות שכולנו יודעים, ובגלל זה לא הייתה תוכנית חומש לא בתחבורה ולא בחינוך, בין השאר לתשתיות תומכות בנייה, ראשי רשויות מצאו את עצמם מתמודדים עם מחדל שהשכונות קמו, רק כיתות אין וכבישים אין. מה אתה אומר. תשמע מה הוא אומר. סליחה, אתה באמת – – – אני מצטט לך. אתה יודע כמה עשרות ראשי רשויות מהליכוד בכו לי על זה? מהליכוד, לא משום מפלגה אחרת. שר האוצר מיקי לוי היה בממשלה שגם השקיעה בצדק – – – אבל אתה לא מקשיב לי. אני מדבר איתך על השנתיים האחרונות, חבר הכנסת אקוניס. אני מקשיב לך. אתה חושב שהתוכנית הזאת, תוכניות חומש לתחבורה, זה היה לשנה, שנתיים וזה הפסיק? לא. תוכנית החומש הסתיימה, ולכן במשך שנתיים המדינה לא יכלה להשקיע לא בכבישים ולא בכבישים בשכונות החדשות. ועוד פעם, חבר הכנסת אקוניס, אתה לא תאמין לי; לך לראשי הרשויות מהליכוד, עשרות בכל הארץ – הם יגידו לך אותו דבר בדיוק, כפי שהם אמרו לי. תאמין לי שהלכתי. ולכן הם הפסיקו לשווק. ולכן בשנה שעברה שיווקו רק 50,000 יחידות דיור במקום 70,000 שהיו לפני זה. מאוד מאוד פשוט, מתמטיקה פשוטה, מספרים פשוטים, עם סיבות פשוטות. ולכן, כשהממשלה הזאת חזרה להשקיע בתשתיות תומכות בנייה, גם בתחבורה וגם בחינוך, השנה שיווקו 100,000 יחידות דיור, פי שניים ממה שבשנה שעברה. השקעתם את המטרו? עשיתם? אפילו לא עבר בקריאה ראשונה החוק. המטרו יהיה מוכן ב-2040. לעומת זאת – שנייה, אני עונה לך. זה דיון מרתק, אני חייב להגיד לך. הנת"ע שיסתיים ב-2028, השר אלקין – וגם סגן שר האוצר, יו"ר הכנסת, היה שם, והוא יודע שזה כבר תוקצב. זה לא מתוקצב לשנה, זה לא לשנתיים. רכבת לדימונה מתוקצבת ל-20 שנה. על מה אתה מדבר? אבל אני לא מדבר איתך על רכבת לדימונה. עוד פעם, תקשיב לי טוב, חבר הכנסת אקוניס. מקשיב היטב. תן לו לדבר. עזוב, נו. דבר, נו, מה שאתה רוצה. יש מושג שנקרא תשתיות תומכות בנייה לפי הכללים, ואתה יכול לשאול את חבר הכנסת גלנט – הוא היה שנים שר השיכון, ושר שיכון מוצלח, הוא יכול לתת לך מידע על זה. רגע, אני לא הייתי שר מוצלח? שר המדע. אני מדבר על תחום השיכון, לא על תחום המדע. לא, שאני אבין. אופיר, אתה יודע שאני מעריך אותך, ולכן אני גם משקיע בדיון הזה ומנסה לענות בצורה עניינית. אל תפגע בו בליכוד. מי שאתה מעריך – אף אחד לא מעריך אותך. ולכן, שוב, במסגרת – חלק מהתנאים הבסיסיים ליכולת לקדם את הבנייה זה הנכונות של המדינה להתחייב לכיתות חדשות בשכונות שבונים ולכבישים בשכונות שבונים, או כבישים שמחברים את השכונות האלה לכבישים הרגילים והראשיים. וכל זה קרה בחצי השנה האחרונה. אתה המצאת את הכול. אני נותן לך נתונים. אתה המצאת את הכול. במשך שנתיים – – – אתה המצאת את כביש 1. איילון נקרא על שמך. במשך שנתיים – בגלל שלא היה תקציב מדינה, והוא תקציב תוספתי והוא לא בבסיס התקציב – המדינה לא יכלה להשקיע, לא באחוזים מתוך תוכנית חומש לחינוך, כי לא הייתה כזאת, ולא באחוזים מתוכנית תחבורה, כי לא הייתה כזאת. ולכן ראשי עיר מצאו את עצמם עם זה שהבניינים קמו, אבל כיתות שם אין וכבישים שם אין. ולכן, ראשי עיר, אחד אחרי השני, הודיעו למדינה שהם לא משווקים יותר, כי הם לא מוכנים לעמוד אחר כך מול התושבים ולהסביר להם למה חסרות להם כיתות ולמה חסרים להם כבישים. תגיד, שר החינוך נפתלי בנט לא ידע את כל זה? שר החינוך נפתלי בנט – שר הכלכלה, סליחה. שר הכלכלה נפתלי בנט לא ידע את כל זה? איפה הם היו? אבל אתה מדבר איתי על שתי ממשלות, והמציאות הייתה אחרת. נכון – – – אתה עוד פעם לא מקשיב לי, אופיר. אני מקשיב לך היטב. אתה יודע שזה לא עניין של חצי שנה. זה כן – – ממש לא. – – כי אם במשך שנתיים לא נותנים הרשאה לכיתות, אז בשכונות שנבנות בשנתיים האלה אין כיתות, כי אין הרשאות. לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה. ואם לא נותנים הרשאה לכבישים רלוונטיים, אז הם לא יהיו. ולכן בסופו של דבר – ועוד פעם, אלה עובדות. לך לראשי עיר של הליכוד, תשאל אותם. הלכנו. תאמין לי – – – תשאל אותם למה הם הפסיקו לשווק. הם כולם אומרים אותו דבר: כי המדינה לא סיפקה את הסחורה – – עכשיו שאלה בעניין אחר. – – מה שהיא נתנה בעבר. עכשיו שאלה בעניין אחר. למה אתם לא מגייסים – בעניין אחר, בעניין פרלמנטרי. אני עוסק בנושא ששאלתם, אני לא עוסק בגיוסים. בגיוסים עוסקת יושבת-ראש הקואליציה. אני לא רואה שהיא עוסקת בזה. זה אתה, אתה יושב-ראש הקואליציה. למה אתם לא עוברים את אחוז החסימה? למה הציבור לא מאמין – – – טוב, זו שאלה אחרת. עכשיו תענה לקרעי – שאלה טובה. אז חבר הכנסת אקוניס – – – הוא עצמו לא מאמין לעצמו. אתה הרי לא מאמין לעצמך. הוא שואל למה הציבור לא מאמין לך. קודם כול תאמין אתה לעצמך. חבר הכנסת אמסלם, אני נותן לציבור ליהנות מפרפראות דבריך. תאמין לי, הוא נהנה כל פעם מחדש. פרפראות, פרפראות – כל הכבוד. אני רק מסיים את הסוגריים האלה, חבר הכנסת אקוניס. הבעיה של היעדר ההשקעה הזאת היא זו שהובילה לשיווקים נמוכים. אין מה לעשות. בשנת 2020 שווקו 50,000 יחידות דיור במקום 70,000 שהיו בתקופה של כחלון וגלנט. למה? מהסיבה הזאת. השנה שווקו 100,000 יחידות דיור. עוד פעם – מספר. אתה יכול – – – בחצי שנה שיווקתם 100,000 יחידות דיור? כן. תתפלא. בחצי שנה? לא, לא כל ה-100,000 – – – אה, הינה – – – אז אני עונה לך. תודה רבה. זהו. ענית. אני עונה לך. קצב השיווק – אז אני עונה לך. שאלת – אני עונה לך. – – – קצב השיווק – – – זה רגולציה. הוא שקלל הכול. אתה יכול לבקש גרף, ותראה. תעביר לי, בבקשה. תעביר לי אותו. אני אעביר לך. קצב השיווק עד חודש יוני – חבר הכנסת אקוניס, אני עונה לך. שומע. מקשיב. קצב השיווק עד חודש יוני 2021 היה כזה שכשנכנסתי לתפקיד והתחלתי לדבר עם אנשי מקצוע על היעד בשיווקים שצריכים לקחת, הם אמרו לי: אם אתה תגיע למספר כמו בשנה שעברה, תצא גדול, כי קצב השיווק היה פחות – חבר הכנסת אקוניס, אני עונה לך. עזוב. תעבור אליי. איך זה שבנט, שהוא הנוכל הגדול בממשלה הזאת, מתגלח עליכם? הוא עובר את אחוז החסימה ואתם לא. גם אתם נוכלים, אבל הוא יותר מכם. איך זה שהוא מתגלח על חשבונכם? חבר הכנסת אקוניס. כן, בבקשה. אנחנו יודעים שאתה בנית עכשיו, בלעדיך לא הייתה מדינה. קצב הבנייה – – – אנחנו יודעים ששר התקשורת הביא את הסיבים. בלעדיו לא ידענו מה זה סיבים. בדיוק. אנחנו יודעים שבארבעת החודשים האחרונים בניתם מדינה שלמה מאפס. כל הכבוד. כל הכבוד לכם. חבר הכנסת, עוד פעם, אני מבין שזה לא מהרגליך להסתכל בעובדות – – לא. אתה ענק. אתה גדול. הכול בסדר. – – אבל אני מציע לך, תבקש ממישהו מעוזריך להזמין לך פשוט טבלה פשוטה – – אנחנו עוקבים אחרי הכול. אל תדאג. אנחנו רואים מה אתה כותב בעיתונים. הכול. – – מה מספרי השיווקים, חודש-חודש, במהלך שנת 2021 – – הכול אנחנו יודעים. – – כמה שווק עד חודש יוני, כמה שווק מחודש יוני, ותקבל את התשובה על השאלות שלך, וגם אתה, חבר הכנסת אקוניס. בוא נראה כמה היתרים הוצאת. בוא נראה כמה היתרים, לא שיווקים. אל תמכור לי את זה. עזוב. בוא נראה כמה היתרים. חבר הכנסת אמסלם, דווקא כמי שמכיר היטב את השלטון המקומי, אני מניח שאני לא צריך להזכיר לך שמי שמוציא היתרים זה בדרך כלל רשויות מקומיות ולא – – – בגלל זה כחלון – – – זה רשויות מקומיות ולא השלטון המרכזי. בגלל זה כחלון דאג גם להיתרים. בגלל זה כחלון דאג גם להיתרים. אנחנו יודעים הכול. השלטון המרכזי מתכנן, השלטון המרכזי משווק קרקעות, השלטון המרכזי עורך את המכרזים ומביא לעסקאות. וגם בתחום הזה השנה הגענו למספר שיא של עסקאות – 60,000 עסקאות, יותר מפי שניים ממה שבשנה שעברה. מי שאחר כך מוציא את ההיתרים זה השלטון המקומי. אני מניח שאתה לא מציע לקחת מהשלטון המקומי את הסמכויות שלו, שהשלטון המרכזי יתחיל גם להוציא את ההיתרים – – – שתהיה כמו כחלון. שתהיה כמו כחלון. דווקא כמי שצמח בתוך השלטון המקומי, אני מניח שזאת לא ההצעה שלך. תהיה כמו כחלון, תתחיל לעבוד. אל תתבטל. א. אוה, הינה מצאתי נקודה אחת להסכמה איתך, חבר הכנסת אמסלם, וזה מפתיע. אני חושב שלשר לשעבר כחלון מגיע קרדיט ציבורי גדול על מה שהוא עשה בתחום הדיור. אני אומר את זה גם היום, גם פה, מעל הדוכן הזה, וגם בראיונות השונים, כי הוא באמת הוביל מדיניות נכונה, וחלק גדול מאוד ממה שאנחנו עושים היום – החזרנו את מה שהוא עשה, שנעלם בשנתיים האחרונות. יש מקומות שגם שינינו. ואגב, אני לא בוחל, ואני אומר את זה בלי להתבייש – אני מתייעץ איתו לא מעט, ואני חושב שיש יש מה ללמוד ממנו ומהמדיניות שהייתה בזמנו, בתקופתו, ובתקופה של השר לשעבר גלנט, ושל אביגדור יצחקי כראש מטה הדיור. אבל אני, ברשותכם, בכל זאת אחזור לנתונים, לאחר הסוגריים הארוכים האלה, שהוקדשו לנושא של הבנייה והעלייה במחירי הדיור, אני אחזור לנתונים של מדד המחירים צרכן, ואני אשתף אתכם, לדוגמה, לא רק בהשוואה של חצי שנה של הממשלה הקודמת מול הממשלה הזאת – כן, 1.4% מול 1% – אלא גם בדינמיקה של החודשים. – – – קשה לי, אבל אני חייב לדבר אל מי שהציע אי-אמון, אדוני היושב-ראש. אלה הם כללי הטקס, לפחות. אלקין, מה עם ההתיישבות הצעירה? נתתם את הנגב והגליל לרע"מ. לפחות קיבלתם משהו? יש לי הרבה מה להגיד גם בנושא הזה של הנגב, חבר הכנסת קרעי, אבל אני אחכה עד שתציע אי-אמון בנושא הזה, ואז אולי תהיה לי הזדמנות להרחיב על כך. כרגע אני בכל זאת מתעקש, אולי בעקשנות מוזרה, לדבר נתונים. אז לצורך הדוגמה, בחודש פברואר 2021, הממשלה הקודמת, מדד המחירים לצרכן עלה ב-0.3%; בחודש מרץ 2021 הוא עלה ב-0.6%; בחודש אפריל 2021 – ב-0.3%; בחודש מאי 2021 – ב-0.4%. אלה כמה חודשים לדוגמה, אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, של ימי הממשלה הקודמת – 0.3%, 0.4%, 0.6%. לעומת זאת – – – מה אתה מקריא, זאב? איזה מספרים? שינויים במדד המחירים לצרכן, חודש-חודש במהלך השנה האחרונה. לצרכן? כן. כי האי-אמון השני היה, חבר הכנסת חיים כץ, לא על מחירי הדירות אלא על עליית המחירים הכוללת, שהכלי למדוד אותה זה מדד המחירים לצרכן. לכן זה מה שאני מקריא. ולעומת החודשים האלה, אני אביא לדוגמה, אדוני היושב-ראש, את החודשים האחרונים של הממשלה הזאת: חודש אוגוסט 2021, כשאושר סוף-סוף תקציב המדינה – 0.3%, זה המספר המינימלי שהיה ברשימה הקודמת; חודש ספטמבר 2021 – 0.2%; חודש אוקטובר 2021 – 0.1%; וחודש נובמבר 2021 – 0.1%-. זאת אומרת, אני חושב שכל מי שעיניו בראשו רואה את הדינמיקה, שדווקא מול מספרים יחסית גדולים שהיו בחודשי הכהונה של הממשלה הקודמת, בממשלה הזאת, במיוחד מאז שאושר תקציב המדינה בממשלה ואפילו עוד לפני שהוא אושר בכנסת, מדד המחירים לצרכן התחיל לרדת, שזה מלמד לא מעט על – – – על המגמה. בוודאי. זה מלמד לא מעט על המגמה. ולכן לכאורה הנושא של האי-אמון השני, אדוני היושב-ראש, היה צריך להיות הפוך. היו צריכים לבוא חברי כנסת מש"ס ויהדות התורה ולהגיד: אנחנו מציעים אי-אמון בממשלה הזאת כי היא הצליחה לבלום את עליית המחירים שאנחנו התחלנו. אומנם עוד לא הוצע כזה אי-אמון, אבל זאת לכאורה כרגע המציאות של המספרים היבשים. עוד פעם, אני מבין שהמספרים היבשים לא מעניינים אף אחד. נדמה לי שמי שהציג את הצעת האי-אמון השנייה היה חבר הכנסת ארבל – אני לא רואה אותו כרגע באולם. נדמה לי שהוא לא כאן, נכון, אדוני היושב-ראש? כן. אבל אני חושב שאם מציעי הצעת האי-אמון היו טורחים, במקום הפצה של פייק ניוז ושקרים ובמקום זיהום של השיח הפרלמנטרי והשיח הציבורי, פשוט להקדיש כמה דקות לעיון במספרים היבשים האלה ובעובדות, הם היו מבינים שאין שום מקום להצעת האי-אמון הזאת, אלא שבפועל הממשלה הזאת נותנת ביצועים יותר טובים מאשר הממשלה שהם למעשה מתרפקים על הרעיון להחזיר אותה לחיים. ולכן אין לי ספק שרק על סמך הנתונים האלה, בלי להביא את כל הסיבות האחרות של היציבות השלטונית, על הכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. בבקשה לשבת. אני מבקש מחברי הכנסת, שני סגני השרים, בבקשה לשבת. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה לשבת. תודה. אדוני היושב-ראש, אתה מאפשר לי את ההודעה האישית? אחרי ההצבעה. תוכל גם להשיב לי, כי אני מתייחס אליך עכשיו. חבריי חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לפני שניגש להצבעה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שמליאת הכנסת בהרכב מלא, ולגנות בכל לשון את הדברים הקשים והמקוממים שבחר חבר הכנסת אמסלם לומר בשבוע שעבר כנגד שופט בית המשפט העליון דוד מינץ, שישב בהרכב שדחה את עתירתו. אלו דברים פסולים – – – – – – באיזו סמכות אתה – – – מי אתה בכלל? אלו דברים פסולים ומוטעים, שנאמרו בשפה שאינה מכבדת את הכנסת ואינה מכבדת את הדובר. מה – – – מסיבת עיתונאים? קח חדר בבנייני האומה – – – אתה מדבר בשם המפלגה שלך. רשויות השלטון חייבות בראש ובראשונה בכבוד האחת כלפי השנייה. אתה לא מתבייש? לפי איזה סעיף בתקנון – – – אתה דרסת את הכנסת מהיום שנכנסת. אתה הרסת את הכנסת. אתה הרסת את הבניין הזה מהיום שהגעת לפה. אתה בושה לבניין הזה. ביקורת ומחלוקות – כן; גידופים פרועים בשפה ירודה – לא. לפי איזה סעיף בתקנון אתה נותן לנו כאן נאום? תן נאום מבימת הנאומים. אני מבקש לחזק את שופטי בית המשפט העליון, שעושים את עבודתם נאמנה, ושהחוק והצדק הם נר לרגליהם ולפסיקותיהם. אתה בושה לבניין הזה. חשוב לי לומר באופן ברור מעל בימה זו – – הרסת את הבניין הזה. הרסת לדיראון עולם את הבניין הזה. – – שאמירתו של חבר הכנסת אמסלם היא עמדתו הפרטית, ואינה משקפת את עמדתה של הכנסת כרשות מחוקקת – – – – – אין לך זכות – – – מי אתה? מי שמך בכלל? – – וכל שכן, חלילה, את עמדתי שלי כיושב-ראש הכנסת. מה אכפת לנו מה עמדתך? אני מתנצל בשם הכנסת בפני שופטי בית המשפט העליון – די, אני מבקש, לא, לא – בפני שופטי בית המשפט העליון. תודה רבה. אנחנו ניגשים להצבעה. תודה רבה. אין תחתית שלא הגעת אליה. אין תחתית שלא דרדרת אליה את המקום הזה. כמובן, שתי הצבעות. אני רוצה להבין, למה לא אמרת את זה אחרי ההצבעה? ההצבעה הראשונה – – – למה לא אמרת את זה אחרי ההצבעה? כדי שיהיה לך זמן להגיב. אתה מבזה את הכיסא שאתה יושב עליו. חברת הכנסת ברק, את הצעקנות ואת השפה שלך הבנו. בבקשה תשמרי – – – אדוני היושב-ראש, בגלל שאתה מבייש את הכנסת. למה לא אמרת את זה אחרי ההצבעה? – – – אתה מגלומן. אתה מגלומן. אתה חושב שאתה מנהל את המדינה. חבר הכנסת אמסלם, אני קורא אותך לסדר. על מה, דרך אגב? על מה? שאתה מגלומן? כן. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. תקרא אותי, נו, אז מה. תקרא. אנחנו ניגשים להצבעה. על פי בקשת סיעת הליכוד, על הצעת האי-אמון הראשונה – הצבעה שמית, בבקשה, מזכירת הכנסת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נמנע חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד שרון רופא אופיר – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – נמנעת בבקשה לקרוא פעם נוספת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל ביטון – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד אחמד טיבי – נמנע אלון טל – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – בעד בנימין נתניהו – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – לא משתתף חוה אתי עטייה – אינה נוכחת שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח האם יש מי מחברי הכנסת במליאה שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו ולא הצביע? הסתיימה ההצבעה, בבקשה לספור. להלן תוצאות ההצבעה, חברי הכנסת: בעד – 50, נגד – 59, שלושה נמנעים. לפיכך ההצעה לא עברה. בבקשה, מזכירת הכנסת, להצעת האי-אמון השנייה, של סיעת ש"ס. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – אינו נוכח אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד חברי הכנסת, קשה מאוד לבצע הצבעה בצורה כזאת. בבקשה שקט. (קוראת בשמות חברי הכנסת) יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – בעד שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – בעד אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד שרון רופא אופיר – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – בעד מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ישראל אייכלר – בעד זאב בנימין בגין – נגד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – בעד קרן ברק – בעד אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת חוה אתי עטייה – אינה נוכחת ראיתי בטלוויזיה מה הוא אמר, אז באתי. (קוראת בשם חברת הכנסת) שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת האם יש מי מחברי הכנסת במליאה שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו? הסתיימה ההצבעה, בבקשה לספור. תוצאות ההצבעה: 56 בעד, 58 נגד. לפיכך, הצעת האי-אמון לא התקבלה. הודעה אישית לחבר הכנסת אמסלם. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, כהרגלך בקודש אתה נוהג בבריונות, אתה מתבטא על סוגיה שלא קשורה לכנסת ואני אגיד לך מדוע ומה אני חושב על מה שעשית עכשיו. אתה פשוט הורס את הכנסת יום-יום, דקה-דקה כשאתה יושב כאן. בושה וחרפה לעם ישראל. אני שומע אותך נואם את הנאום שכתב לך לפיד. כהרגלך בקודש, הוא תמיד משפיל אותך, משתמש בך, הופך אותך לשוטה הכפר. אסקופה נדרסת. הופך אותך לאסקופה נדרסת. הרי מי אתה? אתה מטיף בשער? באיזו זכות אתה מדבר בכלל? מה אתה? אתה מצנזר את חברי הכנסת? בשם מי אתה מדבר? אתה מקסימום יכול לדבר בשמך, בתנאי שלפיד מאשר לך. אתה מדבר בשם חברי הכנסת – על מה? על סוגיה שלא קשורה לכנסת? אתה לא מתבייש? תראה את החיוך שלך. תראה, תראה מה חושבים עליך בחוץ. תגיד לי, לאן הגעת? אתה פה נותן לי נאום לאומה – על מה? על מה שאמרתי באיזה ריאיון בכנסת או מה שאני מתבטא פה? תבקש את רשות הדיבור, תעלה, כמוני, תתייחס לעניין. אתה מדבר בשם חברי הכנסת? אתה לא מתבייש? תראה איזה – הפכת להיות מגלומן, תראה לאן הגעת. איזה מגלומן? הוא סמרטוט רצפה. אתה, אתה מזכיר לי את המנהיג הצפון-קוריאני. אתה חושב שמותר לך הכול, מותר לך להגיד לנו מה שאתה רוצה, אתה נואם לנו איך שאתה רוצה. אני רק אומר לך, גם היום אמרתי באיזה – התבטאתי גם באיזה מתנ"ס בפסגת זאב, אז אני מציע לך גם לשמוע את מה שאמרתי שם ולבוא ולהתייחס לזה כאן, בכנסת. אתה פשוט בושה וכלימה לכנסת ישראל. אני רוצה לומר לך עוד משהו: אתה אפילו לא יודע מה אמרתי, אתה אפילו לא מכיר את המקרה. שום דבר. זה לפיד כתב לך, הכריח אותך להקריא – ראיתי שגם בקריאה טעית, גם לקרוא ברצף יש לך בעיה. אבל אני רוצה לומר לך משהו, ליברמן והנדל ויוליה מלינובסקי, חבר הכנסת גפני, הציעו וביקשו לפטר את הרב הראשי והראשון לציון. השפילו אותם עד עפר. שמעתי ממך מילה? מלפיד? למה? המעמד של הראשון לציון לא יותר מאשר כל שופט בבית המשפט העליון? לשיטתך, ודאי שלא. מי זה הראשון לציון? כמה שנדרוך עליו הרי זה משובח, כמה שנעליב אותו הרי זה משובח. שמעתי אותך עולה ומטיף להם מוסר? לא. בגלל שאמרתי: אתה שוטה הכפר שלהם, אתה עבד נרצע שלהם, אתה אסקופה נדרסת של לפיד, הוא עושה עליך סיבוב. איך בא לכאן, אמר לך: תרד, תרד, אני צריך מישהו אחר שינהל את הישיבה. התביישתי. אתה אומר: אמסלם אמר עליי שאני סמרטוט רצפה – נעלבתי. אחי, אתה מתנהג יותר גרוע מסמרטוט רצפה. זו הכנסת, אתה יושב-ראש הכנסת. אחיך אני לא. אחיך אני לא. אתה יושב-ראש הכנסת. אין לך – אתה מבייש את הכנסת על בסיס יומי, ואתה עכשיו בא לכאן ודופק לי ואחד נאום, כשכולם פה, וגם אומר לסילמן: תוציאו את לפיד וזה, עוד מעט אמסלם עולה לדבר, אה? עוד מעט אמסלם עולה לדבר, למה שישב פה לפיד, למה שישב פה בנט – שני הנוכלים? אמרו לך, לפיד אומר לך, כתב לך את הנאום והכריח אותך להגיד אותו ולהקריא אותו. שמע, באמת באמת אתה בושה וכלימה. אני לא מאמין שאי פעם מישהו, גם בעתיד, ישבור את השיאים שלך פה בכנסת. לא מאמין, בגלל שזה לא יכול להיות. לא יכול להיות דבר כזה. אתה יודע, אני רק עליך הייתי כותב כמה מערכונים, על איך אתה מתנהל כאן. ארץ נהדרת, לדעתי, עונה שלמה יכולים לעשות רק על ההתנהלות שלך פה. אז לכן אני מציע לך יותר לא לקחת אפוטרופסות על כל חברי הכנסת. אנחנו לא אצלך במפלגה, אנחנו לא חייבים לך כלום. כל חבר כנסת פה רשאי לעלות ולדבר ולבקר את מי שהוא רוצה, דרך אגב, באיזה סגנון שהוא רוצה. הוא לא צריך את הסגנון שלך. דרך אגב, אם הייתי מדבר בסגנון שלך באמת הייתה לך סיבה כדי לכעוס עליי – – הסגנון שלו היה הכי גרוע ever. – – למה שבע שנים שמעתי אותך פה צורח. אמרתי לך, הזכרת לי תמיד הודים שחוטים כאלה, שצורחים לפני שהם נופלים. פעם כמעט נפלת אפילו מהמרפסת שם, חששתי לך. למה, מרוב שהשתוללת ורצת לכאן – אני לא זוכר איזו חברת כנסת עמדה כאן. כל סדרני הכנסת פה רצו בבהלה, עצרו אותך שמא אולי תחוש בליבך מרוב שהיית כל כך נסער. אתה מטיף לנו? טול קורה מבין עיניך, הסתכל על המראה שאתה לא מסתכל עליה, ואני מציע לך גם – תתנתק מטבורו של לפיד. אתה כרגע לא חניך תורן של המפלגה שלו. תודה רבה. לסיום – תודה. הוא שוטה הכפר. אה, ראית את השניות. בבקשה – – – לך היה מותר הכול, אה? בבקשה, משפט לסיכום. אז אני אומר לך, אתה בושה וכלימה לכנסת ישראל. תודה, תודה רבה. וגם לפיד יודע את זה. וגם לפיד יודע שאתה בושה. תודה רבה על המילים החמות. אני ממש מודה לך. [מס' מ/1484; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבה 91; נספחות.] אנחנו ניגשים להמשך סדר-היום – הצעת חוק לפינוי מוקשים (תיקון – הוראת שעה), התשפ"ב–2021, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. הסעיף הבא, הסעיף הבא בסדר-היום. בבקשה, יציג את הצעת החוק חבר ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להעלות בפניכם את הצעת החוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון – הוראת שעה), התשפ"ב–2021. הצעת החוק הזו היא בעצם הארכה של הוראת שעה כמו שעשינו בכנסת קודמות. היא נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ועברה לוועדת החוץ והביטחון, שדנה בנושא ואישרה אחרי דיון את הצעת החוק עם הסתייגויות כפי שהוגשו. הצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, באה בעצם להסדיר את כל עבודת הרשות לפינוי מוקשים ואת כל עניין הנפלים שאנחנו מכירים, שקיימים בהרבה מאוד שטחים ברחבי ישראל, ובאה לעשות הסדרה – מצד אחד להאריך את הוראת השעה כפי שנקבע בחוק המקורי שפג תוקפו. אני מזכיר שבשנה שעברה, כשהארכנו את הוראת השעה והפעלנו סעיף 98, אופיר, אתה בטח זוכר את זה, חבר הכנסת כץ, כשהפעלנו את סעיף 98 על החוק הזה נתנו לאופוזיציה דאז שעה לנמק הסתייגויות ונימוקים כי זו הוראת שעה. איתן, לא תוכל לכסות על הסיטונות שבה אתם משתמשים בסעיף 98. אני רק מספר על החוק הזה. אני מבין מה אתה עושה. רק על החוק הזה. מה שאתם עושים עכשיו לא היה ולא יהיה עם סעיף 98. אף פעם, ואתה יודע את זה כי אתה לא כמו היושב-ראש, אתה בן אדם הגון. אני רק מזכיר מה שעשינו בשנה שעברה. על כל חוק אתם מפעילים סעיף 98, ואז מה אתם עושים? לא, לא על כל חוק. על כל חוק אתם מפעילים סעיף 98. קצת לא נראה לכם – בום, ועדת הכנסת, 98. לא, לא, זה לא נכון. חבר הכנסת – – – ואתם רק בתחילת הדרך. חבר הכנסת כץ, זה לא נכון. – – – מישהו שלא מבין את העברית שאתה אומר, מה אתה בכלל מתאמץ? אנחנו מביאים את הוראת השעה וגם עושים הסדרות של כל מיני נושאים שדנו עליהם בוועדה, ומשפרים את המצב של הרשות לפינוי מוקשים, ואני מבקש מחברי הכנסת, בסופו של יום, בסופו של דיון, והוקצה דיון על הסתייגויות שהוגשו – אגב, לא הוגשו הרבה הסתייגויות. זה החוק שהפלנו ביום רביעי? זה החוק שהיה אמור לעלות ביום רביעי – – – אז תעדכן את צביקה האוזר, כי הוא ציין שזה החוק שהאופוזיציה הפילה. לא, זה לא החוק שהאופוזיציה הפילה, זה חוק שבסוף לא עלה לדיון בכלל. אני יודע. צריך לעדכן את צביקה האוזר, שצייץ – – – – – – כנראה הרבה אנשים שלא מבינים – – – להצעת חוק זו הוגשו 12 הסתייגויות. אני מציע לכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את ההצעה כנוסח הוועדה. תודה רבה, אדוני. תודה רבה, המסתייג הראשון – – – בקריאה השנייה והשלישית, כמובן. כן. המסתייג הראשון – חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. דודי, יש לך עוד שתי דקות חסד עם היושב-ראש. שבע דקות בגן עדן. רציתי להגיד ליושב-ראש, אתה יכול להגביר טיפה? רציתי להגיד לו שנשיאת בית המשפט העליון התקשרה כנראה, אמרה לך: מברוכ, סחתיין, כל הכבוד על ההגנה שנתת לנו, יש לך כוכבית אצלנו, בבוא היום, תרצה – תשתמש. יש לך שם נקודות. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לענות לאלקין על מה שהיה קודם. אלקין קודם אמר שבעצם כל הגזרות היו בחוק ההסדרים הקודם. אבל אנחנו, חבר הכנסת שלמה קרעי, לא הבאנו את החוק, זה היה אצלנו. אתה זוכר? חבר הכנסת כץ. הוא מזכיר לי את הבדיחה, אתה יודע, יום אחד בברית המועצות – הוא הרי מכיר את המשטר הסובייטי מצוין – החליטו לעשות עוצר בשעה 19:00. הוא התחלף, הוא ברח. אמרו שכל מי שמפר את העוצר – יורים בו. יום אחד שני זקיפים הולכים ובשעה 18:30 אחד מהם מרים את הנשק, רואה מישהו ויורה בו. אז החבר שלו אומר לו: תקשיב, אחי, יש לו עוד חצי שעה. אז הוא אומר לו: אני יודע איפה הוא גר, הוא לא יגיע בזמן הביתה. אלקין אומר לנו על תקציב שעוד לא היה לנו, שהיינו מביאים את זה גם. אתה מבין את הגאון מווילנה? אתה מבין איך עובד הבן אדם, איך התעשייה הבולשביקית עובדת? גם כשלא הבאת הוא אומר לך שאם היית – אז היית מביא. טוב, רבותיי, אני רוצה להתייחס ברשותכם לשלוש נקודות. אני רוצה להודיע גם ליושב-ראש וגם ליושב-ראש הקבוע, מר לוי, שהיום הגשתי לבג"ץ בקשה לדיון נוסף בכל הנוגע לזכות העמידה. אני רוצה להסביר לכם מה קרה בבית המשפט, חבר הכנסת בוסו. אני, כשהייתי ממונה על רשות החברות, כשנכנסתי לתפקיד היה כבר הליך, המנכ"ל של התעשייה האווירית פרש ואני נקלעתי לתוך הליך שכבר היה בסוף ועדת האיתור. בא אליי יושב-ראש החברה ואומר לי: תשמע, דודי, יש ארבעה מועמדים, אחד מהם מחיל האוויר, שהוא לא מתאים, ועוד שלושה מהחברה. זה לאחר שהגישו מאות מועמדים ועברו את כל המיונים. אני מדבר איתכם, אני כבר מגיע בסוף. והיות שמנכ"ל משרד הביטחון, כפי שאתם יודעים, הוא מפקד חיל האוויר, הוא רצה להלביש מישהו, חבר שלו, לתפקיד. אמרתי לו, תקשיב, התעשייה האווירית היא חברה מיוחדת במדינת ישראל. יש לה היבטים ביטחוניים, כלכליים ובילטרליים. לכן אני מבקש ממך לבחור את הבן אדם הכי נכון למדינת ישראל. הוא אמר לי: ומה עם גנץ? אמרתי לו: תשאיר אותו בשבילי. בקיצור, הוועדה בחרה בסופו של דבר באיזשהו סמנכ"ל שאני לא מכיר אותו, שהוא היה ראש חטיבת הטילים והלוויינים במדינת ישראל. דרך אגב, אדם שקיבל שישה פרסי ישראל לביטחון ורק בגלל ציונות נשאר בעניין. אני מעריך שאנשים מהסוג הזה, אם הם יוצאים החוצה, הם מקבלים עשרות מיליוני דולרים כל חודש, בגלל שאלו מוחות שאין כל כך בעולם, אפילו. ואז אני חותם על המינוי בסוף, זה כמובן עבר את השופט, את כל הוועדות, לא אלאה אתכם – פרוצדורה כמעט של שנה. ואז גנץ לא חותם, השר טרופר, הוא החליט לא לחתום. אני אומר לו: תשמע, גנץ, אם לא תחתום אנחנו לא נחתום לך על כלום. וכך היה. התחלפה הממשלה ועד היום לא חתמו למנכ"ל התעשייה האווירית. שנה וחצי עוד מעט והתעשייה האווירית בלי מנכ"ל קבוע. לאחר שנבחר הבן אדם. אני כותב למנדלבלוף מכתב לפני חודש וחצי, ואני אומר לו: שמע, אצלי דאגת להפריע לי כל דקה, גם לממשלה שלנו. כאן מדובר על משהו שיש בו היבטים ביטחוניים, כלכליים, הכול. לא עונה, הבן אדם. אומר לי העוזר שלו, כותב לי: נא לפנות לרשות החברות. תבין, כשהוא רצה לסכל לי את הסיפור של הדירקטורים הוא לא אמר לי לפנות לרשות, הוא עצמו ודינה זילבר ישבו והמציאו חוק. ואז אני עונה, כותב לרשות החברות, כמובן ליועצת המשפטית, שגם עוברת על החוק וגם לא עונה, ואז אני מגיש בג"ץ, ואני מגיש בג"ץ על חשבוני, דרך אגב, אני לא בן אדם שיש לו עמותות. ואז – תקשיב, חבר הכנסת בוסו – מה כותב השופט? אני מאמינה שאחרי שתגיש את כתבי תביעת הדיבה יהיה לך לשלם. מה כותב השופט? הוא כותב שלי אין זכות עמידה. אני, חבר כנסת, אין לי זכות עמידה, אני רב ריב לא שלי, למרות שהייתי פעם קשור לזה כממונה על רשות החברות. שאלתי את עצמי ואז אמרתי: כבוד השופט, החלקת על הראש? יש שתי אופציות: או שאתה טיפש גמור או ששתית משהו ואתה בגילופין. אין מצב שבן אדם נורמלי כותב כזה דבר, אז העדפתי לא להגיד שאתה טיפש אלא ששתית ערק עם אקסוס. ואני שואל, רבותיי, כל העמותות בשמאל מותר להן להתערב, וחבר כנסת הוא עותר ציבורי? תבינו, חבר כנסת הוא לא שופרו של הציבור, הוא בא כנראה ככה על דעת עצמו, השתלט כאן עם אקדח ונכנס. בושה וחרפה. במדינת ישראל – דרך אגב, אין עתירה אחת כמעט שהם דחו אותה בחוסר עמידה. 40 שנים לא משתמשים בטיעון הזה. פתאום, כשאמסלם דוד רוצה כולה להכניס את המדינה לאיזשהו מסלול באיזושהי חברה הכי חשובה במדינת ישראל – אני לא מכיר את הבן אדם בכלל – מה עושים השופטים? דרך אגב, אחד מהם, מי זה? אחד השופטים, להערכתי יש לו בעיה בהבחנה. אחד השופטים שם בעתירה – דרך אגב, אני לא בטוח שהשניים האחרים בכלל קראו אותה – – – אם תגיד גם את השם – – – שנייה, דקה. עכשיו, מה אני רוצה לומר – – – שמיקי לוי לא יגיד שאתה אומר על השופטים שהם – – – הוא כבר אמר – – – עוד פעם את הכיסא ועוד פעם – – – כן. ואחד השופטים – דרך אגב, מה שהכי מצחיק בסיפור הזה, חבר הכנסת בוסו, שאחד השופטים חתם על צו נגדי, צו ביניים נגדי בדירקטורים, שהג'ינג'י עתר. הוא עצמו חתם נגד השר. אז הייתי השר שממונה על רשות החברות. לכן, רבותיי, אני הבנתי שיש פה כאוס שלם, אנשים שלא מבינים מה הם עושים. להערכתי, יש לזה – השופט עמית – יש לזה השלכות חוקתיות בכלל. אם אני כחבר כנסת לא – דרך אגב, רציתי לספר גם לכבוד השופט שאנחנו בכנסת גם רשות מחוקקת וגם רשות שאמורה לעשות ביקורת על הרשות המבצעת. כנראה שהתעשייה האווירית היא לא חלק מהרשות המבצעת. אתה מבין, חבר הכנסת קרעי, לאיזה ליקוי מאורות נקלענו? אז מה אתה מעדיף שיגידו לך, שאתה טיפש גמור או ששתית קצת ואתה עכשיו לא בקו המחשבה? תגיד לי אתה. אלה האופציות. אין באמצע. לכן, כשאני אומר, מר לוי ומר לפיד, תבינו בכלל על מה מדובר. הרי, מר לפיד, אתה לא מבין כלום. 12 שנות לימוד לא סיימת. אתה כולה צלופן, קלקר, ריק מתוכן. אתה בא, מעביר עליי ביקורת? עליי? והיום הגשתי בקשה לדיון נוסף, נותן להם עוד מקצה שיפורים, אולי יבינו את הנזק שהם עשו. בואו נמתין, נראה מה ההחלטה שיקבלו. בבקשה. היום. הרי בסוף, תבינו, אם ההחלטה תהיה לדחות אותנו, אותי, המשמעות היא שבכלל לאף אחד במדינת ישראל אין זכות עמידה. דודי, זה טיעונים לסגירת הבג"ץ, בעזרת השם. בוודאי. לכן אני אמרתי, רבותיי, בואו תגידו לי – תגיד לי עכשיו מי אתה, ולפי זה נבין מה בית המשפט יעשה. דרך אגב, לא היינו צריכים להגיע לעתירה הזו. אם היה לנו יועץ משפטי מתפקד שלא מסתכל רק ימינה, לא קם בבוקר רק עם נתניהו מבוקר עד לילה, מלילה עד בוקר, לא משנה – מלעיטים אותו. הוא גרס איזה פתק, ובן הדודה שלו, רוצה לתת לו סיוע, לא חשוב, אבל עוגייה – רק תגידו "נתניהו", כל המערכות עובדות. הרי אם היה יועץ משפטי נורמלי, בן אדם שמכיר את עבודתו, היה כותב לגנץ: מר גנץ היקר, נא להכריע בעניין ולחתום על המינוי, בגלל שבסופו של דבר המינוי הזה עבר את הכול. אני רוצה לספר לכם יותר מזה. מירי רגב, חברת הכנסת רגב. כשיובל שטייניץ בזמנו רצה למנות את יושב-ראש רשות המיסים, כשהוא היה שר האוצר, הייתה ועדת איתור והיא בחרה לו מישהו – הוא לא רצה. בג"ץ הכריח אותו אז. כן. כאן אנחנו כבר גמרנו, ועדת האיתור סיימה, הדירקטוריון, ועדה של השופטת, סיימה. הכול הסתיים. ומה עושה גנץ? לא חותם. אתה מבין? טרופר, תחשוב, אם אמסלם לא חותם, מה קורה: הפגנות ברוטשילד, מרימים שלטים: אמסלם רוצה למנות חברי מרכז ליכוד. אבל אתם, תראו מה אתם עושים. גונבים את כל המדינה – ככה עובר. איזה תפקידים: לפיד ממנה את המשפחה שלו, שרה ממנה את בעלה. כולכם ממנים את כל המשפחה. נפוטיזם לשמו. הכול עושים. מביאים פה נורבגים, שוכרים מטוסים. מה לא עושים? מה לא עושים? אין עבירה שלא עברתם, אין שחיתות שלא חציתם. אין. אין. הילדים רואים אתכם בבית המומים. דרך אגב, לפעמים כשאתה מרביץ שוט כל כך גדול אז כולם מסתכלים עליך ולא מגיבים, כי אף אחד לא מאמין שיש לך את האומץ לעשות את זה. אתם פשוט משתינים מהמקפצה. ולמה נזעקתם היום על מה שאמרתי? בגלל שבית המשפט העליון זו המפלגה המרכזית שלכם. היא שלחה אתכם פה לכנסת. הגברת חיות עכשיו מתקשרת ללפיד אומרת לו: סחתיין, לפיד – הם בכלל מזכירות המפלגה של השמאל – כל הכבוד, הגנתם עלינו. אני לא ראיתי אף פעם נשיאת בית המשפט העליון כותבת מכתב לשופטים בגלל התבטאות שלי. אני המום פשוט. תראה לאן הגענו. יושב-ראש הכנסת פה עולה, מדבר עליי בשם הכנסת, הממשלה עוד מעט תעלה, תעשה דיון ממשלתי עליי בשם הממשלה, ונשיאת בית המשפט העליון מרשה לעצמה גם להוציא מכתבים על חבר כנסת שאומר את עמדתו. איך אתה יודע שהיא הוציאה מכתב? זה מה שהבנתי. רבותיי, הפרבדה היה קטן לידכם. רוסיה שולחת נציגים אליכם לעשות קצת חפיפה, להבין מה עשיתם. פוטין שולח לכם כמה חבר'ה לכאן, תלמדו אותם קצת איך משתלטים על אמצעי התקשורת, איך משתלטים על בית המשפט העליון – או איך בית המשפט העליון משתלט עליכם, זה כבר לא חשוב – ובעצם איך אמורים לנהל מדינה בולשביקית, מה שנקרא על מלא, בקומפלט, על מלא. לא מתביישים. דרך אגב, אני רוצה להגיד לחבריי, גם היום הגשתי תביעה בשם – לדעתי זה לא אמסלם דוד. חברת הכנסת רגב, אני הגשתי תביעת לשון הרע נגד ערוצי התעמולה, 12 ועיתון הארץ דה-מרקר, על כל עלילת הדם שהם עשו לי, עם כל היחצנים שלהם, כל החבורה. זה לא בגללי. אני בז להם. אני גם לא נעלב מהם. אתה לא נעלב ממי שלא מעריך אותך. אני רוצה להראות להם שאנחנו לא עלה נידף ברוח. אנחנו לא ילד כאפות שלכם. נגמרו החגיגות. נגמרו הקלמנטינות. נגמרו הבעיטות שאתם בועטים בנו. נגמר. אנחנו, כל דבר נכה אתכם שוק על ירך בחזרה. התכוונת: אתה לא נעלב ממי שאתה לא מעריך. בוודאי, זה מה שאמרתי. אני לא נעלב ממי שאני לא מעריך. אמרת אחרת. אבל קרעי, מה שאתה הבנת זה מה שהציבור מבין. אוקיי, לא חשוב, הבנתם את הפואנטה. אז לכן אני אומר, כל אלה שטינפו עלינו, כל אלה שבמצח נחושה שיקרו – בכוונה, דרך אגב, ביודעין – אני בדרך כלל סולח למי שככה בעידנא דריתחא זרק משהו, אבל כשהם עשו פה סיכול ממוקד בכוונה, הם שמעו את כל ההקלטות ושיקרו ביודעין, על זה אנחנו לא מוותרים. ולכן אנחנו הגשנו תביעת דיבה על חצי מיליון שקל, כדי שבעצם ילמדו את הלקח ויבינו, כפי שאמרתי, שאנשי הימין – המחנה הלאומי זה לא אסקופה נדרסת, זה לא אנשים שמועכים אותם, הם לא מה שנקרא עלים שנעים ברוח או ילד כאפות בשכונה, שכל מי שעובר לידו נותן לו בעיטה וממשיך הביתה. אבל אני רוצה להגיד לך משהו, השר טרופר: ראיתי שמר דרוקר הגיש תביעה על מיליון שקל – על מי? על ערוץ גלי ישראל. על מה? על זה שבעצם הוא אמר – הוא אמר, כתב – לפני הבחירות או במהלך הבחירות, אני לא זוכר, שיש לו חומר על גנץ והוא לא מפרסם. אז אמר אחד הכתבים: הוא עשה לו הקש בגנץ. אני שואל אותך שאלה: אתה מכיר כתב שיש לו חומר והוא לא מפרסם? אם יש לו חומר והוא לא מפרסם, חבר הכנסת קרעי, אז מה הרעיון להגיד שיש לו חומר והוא לא מפרסם? מר דרוקר, הרי ממה נפשך? או שאתה מפרסם או שמה שיש לך הוא לא רלוונטי ואז אתה לא אמור להגיד שיש לך אותו – – נא לסיים. – – אלא אם כן אתה רוצה להשיג מאותו אחד משהו שאתה סוחט אותו בפוטנציאל של איום. אתה אומר לו: תשמע, מר גנץ, יש לי חומר, ואם אתה תדליק אותי קצת או תחצה את הקווים לפי דעתי אז אני אוכל להשתמש בו. דיר באלכ. אז במקום שיעמידו אותך על סחיטה באיומים, מה אתה עושה? תובע את גלי ישראל, הערוץ הימני הכמעט-יחיד – הוא ו-14 – על כך שהם אמרו לך: אדוני, אתה עשית לו הקש בגג. דרך אגב, אתה בדיוק עשית לו הקש בגג, לדעתי. זה לפחות ההיגיון שלי. כשאני מנתב ומנתח מדוע עשית את זה, זה קלאסי להקש בגג. תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חילי טרופר, ידידי, חבריי חברי הכנסת, אני מקווה שכולם חזרו בשלום מחגיגות הווריאנטים של הסילבסטר. חגגת, חילי? לא הלכת למסיבות וריאנטים? הממשלה אישרה. אני אף פעם לא הולך. את חגגת? מה הבעיה? הממשלה אישרה. אני גם כן עם פיג'מה בבית בדרך כלל בסילבסטר. ככה את חוגגת. כן, ככה עם פיג'מה עם חברים, רואים סרט טוב. אתה חגגת? לא. חבל, כי חלק מהאנשים חגגו פה וסוף-סוף הממשלה אישרה מסיבת וריאנטים בסילבסטר – – אני הייתי עם הילדים בבית – משפחה. – – איך פספסת את זה? אז תזכירו לנו כמה מבודדים וכמה מאומתים יש, או שהממשלה הזאת הפסיקה לספור אנשים חולים והתחילה להכיל את המתים, כמו שאמרה אילת שקד המתחסדת. בנט, אתה פה? לא, ברור שהוא לא פה. שוב הכיסא שלו ריק ונטוש, ונהיה כנים – גלית, בואי נודה – גם כשהוא יושב כאן הוא רק מחמם את הכיסא. שום ערך אין לו, מחמם את הכיסא, זה הכול. אבל מי לא זוכר את הנאום שלו פה: השתגעתם? אתם השתגעתם, אתם השתגעתם. אתה השתגעת, בנט, אתה והממשלה שלך השתגעתם. אתם איבדתם שליטה על הקורונה, אתם לא מנהלים שום דבר. הכול עובד רק לפי המלצות. איך אמר בכיר במשרד הבריאות? יישאר בגדר הרצון בלבד. אין בעל בית, אין ראש, חברת ניהול. אפילו יושב-ראש דירקטוריון אין להם. הם איבדו שליטה על הכול. השרים שלו כבר לא יודעים מה מותר ומה אסור, הציבור לא יודע מה מותר ומה אסור. איזה תו ירוק, איזה תו סגול, איזה תו כחול. למעשה, בנט, גזרת על אזרחי מדינת ישראל תו שחור. זה מה שאתה גזרת עלינו, תו שחור, עם תורים בלתי נגמרים לבדיקות קורונה, עם אחוז מתחסנים ברצפה וכישלון הסברה מחפיר בעניין החיסונים, למרות שאתם מבינים שהדבר היחיד שיציל את האנושות מהמגפה הזאת זה רק חיסון. אבל יש לך בממשלה מכחישי קורונה – הגברת פקה-פקה יפעת, שמסכנת את ילדי מדינת ישראל, מכחישת קורונה ומפריעה ופוגעת במאמץ הלאומי, וגם אלי אבידר. אז מה אתה רוצה? לאן אתה יכול ללכת? מי יכול להקשיב להמלצות שלכם? לכן הציבור עושה מה שהוא רוצה. ואני אגיד לך משהו, מר בנט. אפילו ארץ נהדרת לא מצליחה לחקות את הבלוף שאתם. אז מה יהיה בספר הבא שאתה תעתיק, איך הורסים מדינה מחוסנת בחצי שנה? או אולי בנט הנדיב – על שם 53 מיליארד השקלים שחילקת לעבאס; או אולי הנוכלת מנוטרדאם – סיפורה של אילת המתחסדת, שלא מפסיקה לקרוץ לשמאל ולפלרטט עם הימין; כי היום כבר כולם יודעים שהספר שהעתקת הוא אפילו לא סיפור אגדות. לפחות בסיפורי אגדות לגיבור יש איזושהי משמעות. יש איזושהי משמעות, גלית. אפילו פינוקיו בסוף הופך לילד אמיתי. ואתה, בנט, תישאר בובה על חוטים של מנסור עבאס, של שאשא ביטון, של אלי אבידר, של גדעון סער. אפילו גנץ לא סופר אותך, מזמין אליו את אבו מאזן. עוגה אפויה הייתה שם, חילי? הייתה איזו עוגה אפויה אצל בני גנץ? האמת היא, חילי, אני גרה לא רחוק מבני. ידעתי שאין שם דברים מספיק אפויים. נעלבת שהוא לא הזמין אותך? לא, בחייך, גם אם היה מזמין אותי לא הייתי באה. האמת היא שהייתי גורמת לכך שהוא לא ייכנס בכלל לראס אל-עין. הוא רוצה בחזרה את ראס אל-עין. איפה אני אגור, אצלך בבית? הוא רוצה בחזרה את ראש העין, אתה לא יודע? הוא בא לסגור עניינים עם הבוס שלך, עם גנץ. אז יודע בנט שאף אחד לא סופר אותו בממשלה הזאת. הוא פשוט יושב מנופח כולו, הוא יודע שעל כל אצבע הוא הולך הביתה. אבל בוא נודה על האמת, ואללה, בנט, נסכם במשפט: הצלחת בלי קלאס ובאפס מאמץ לפרק את מדינת ישראל. בחיי, בלי קלאס ובאפס מאמץ. סטטיק ובן אל. כל הכבוד לך. אתה רואה? אני ציפיתי שחילי, שר התרבות, יגיד את זה – – את רואה? הוא גם יודע, הוא מכיר. – – אבל אם הוא יגיד את זה, יגידו שהוא לא תרבותי או יותר מדי תרבותי. למה, זה חלק מהתרבות הישראלית. לפחות הוא לא רב עם עומר אדם. מזל שלא הייתה עומרית אדם, כי אם הייתה עומרית אדם, מרב לא הייתה רבה איתו. אבל בגלל שזה עומר אדם, למרות שהיא מתעמרת בעובדות, וראינו את זה כבר – היא פשוט שונאת נשים, מרב מיכאלי. לא ראיתי דבר כזה. אני יודע שאת מאמינה בחזקת החפות, ולכן, בואו – – – יש לי הרבה מה להגיד עליה אבל זמני תם. אני רק רוצה להגיד לך, בנט, ולממשלה הרופסת הזאת: די, זה גדול עליכם, תתפטר, לך הביתה, תעשה חיים. אשתך תעשה מה שהיא רוצה בלי שתקבל ביקורת ציבורית, כי גם כך היא עושה את מה שהיא רוצה. אולי מישהו יספור אותך אז. עכשיו אף אחד לא סופר אותך. בקיצור – תתפטר, זה גדול עליך. תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב. יעלה ויבוא חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. – – – שיחזור לעבאס, הוא יקבל כבש טוב. קרעי, תן לי חמש דקות – – – תמתין בסבלנות, חבר. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, ידידי השר, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד שיש נקודות אור בתוך החושך הזה של הממשלה הזאת – – חשבתי שתביא היום איזה שיעור. רגע. – – ואחת מהן זה השר חילי טרופר. פניתי אליו בפניית ציבור של שני ספורטאים מהדרום שהתקשו מאוד – אני לא אספר את כל הסיפור – הם היו צריכים סיוע במכון וינגייט. תוך פחות מ-24 שעות – חילי ישב איתי כאן חמש דקות, הראיתי לו, ותוך פחות מ-24 שעות קיבלתי תשובה שזה בטיפול והכיוון חיובי, והיום הוא טרח לעדכן אותי: שמח לעדכן ששני החבר'ה מהדרום נכנסים למגורים במכון. אז אני מעריך מאוד ויישר כוח. איפה שמגיע לפרגן – תודה. – – – אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס למה שהיה קודם עם דודי. דודי דיבר לגבי אותו שופט שבאמת באופן חסר תקדים השתמש באיזושהי אמתלה כדי לדחות לו את העתירה לבג"ץ. עכשיו, אני לוקח – מתפלא על השמאל ואומר: איפה נעלם המשל, המליצה? מה עם דברי חכמים וחידותיהם? אני הבנתי את הדברים של דודי באופן מאוד נחמד. הוא התכוון שבג"ץ הגיע לשיכרון כוח כזה, שיכרון כוח פשוטו כמשמעו. אנשים שחושבים שהם מועצת-העל של מדינת ישראל. אין מי יאמר להם מה תעשה ואין מי יאמר להם מה תפעל. תודעה כזאת, שיכרון כוח כזה – לא היה דבר כזה במדינת ישראל. וזה בדיוק שיכרון הכוח שבעיניי חבר הכנסת אמסלם דיבר עליו, ואני מסכים איתו לגמרי. יושב-ראש הכנסת דיבר היום, וכאן ניצל את הבמה באופן שאני לא חושב שמותר לו לפי התקנון, כדי לתת נאום לאומה. יתכבד היושב-ראש שיש לו נאום לדבר, יעלה לדוכן וייתן נאום. איזה מין דבר זה, גברתי מזכירת הכנסת, אין תקנון? אפשר לנצל את הבמה לתת נאום לאומה כשזה לא איזשהו נוהל, איזשהו טקס מיוחד? ואיפה היה היושב-ראש כשאמרה יוליה: אני איכנס באימ-אימא של הרבנות הראשית? ואיפה האמירות של מפלגת ליברמן כנגד החרדים? כנגד המריצות למזבלה? איפה היה היושב-ראש? איפה ההגנה על כבודו של הראשן לציון? איפה ההגנה על קודשי ישראל? כל מה שהוא מגן עליו זה כי הוא לא מבין משל של דודי אמסלם? לזה הוא נזעק? מדבר יושב-ראש הכנסת ואומר היום בוועדת הכנסת: אני דורש מכולם לכבד את המוסד הזה שאני עומד בראשו. אז אני רוצה לומר לו: האבנים בחדר של יושב-ראש הכנסת מתביישות. הן זועקות לו את הפסוק שאלקנה אמר לעלי. מה אלקנה אמר לעלי? "כי מכבדי אכבד ובֹזַי יֵקָלּוּ". פני הכנסת הזו הם כפני היושב-ראש שלה. מה שקורה בוועדות, מה שקורה בתת-הייצוג, מה שקורה במליאה, שכולם כאן מוחאים כפיים, צועקים, עושים רעש – הרפורמי אומר לו: נו, נו, בבקשה. ופה הוא מוציא אותנו בלי קריאות בכלל. כשהוא מוחק לי 2,200 הסתייגויות בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי – צביעות ומוסר כפול. כשאתה מבזה את המעמד של המוסד שאתה עומד בראשו, אל תצפה מאחרים שיכבדו אותך. זה יושב-ראש כנסת שהוא דיקטטור. אבל הוא לא היחיד. הוא לא היחיד בממשלה הזו, בקואליציה הזו. אתה יודע, דודי, מה ההפך מדמוקרט? אתה יודע? לא. אתם יודעים איך קוראים לאחד שממנה את עצמו עד סוף כל הדורות ליושב-ראש המפלגה שלו? לאחד שמנסה לסתום פיות, קומיסר, לסכל יריבים פוליטיים ולהפוך את המדינה למדינה אנטי-דמוקרטית? אז תשמע, אדוני היושב-ראש, רצית פרשת שבוע, אז על פי מדרש רבה, דודי, על פי מדרש רבה לאחד כזה קוראים קוסמוקרט. רגע, פרשת השבוע הקרובה היא בוא, לא? פרשת השבוע שקראנו בשבת. עוד לא בוא. וארא. וארא. לאחד כזה שהוא אנטי-דמוקרטי קוראים קוסמוקרט. וכך האגדה מספרת על הפסוק שקראנו, "ויאמרו אל פרעה, כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר": אמר רבי חייא בר-אבא: אותו היום באו כל מלכי העולם לכבדו, והביאו לו מתנות ועטרות מלכות, שהוא יום קוסמוקרטור שלו. יום שבו ממליכין אותו על כל העולם. בלי בחירות. אולי גם לפיד, סער, ליברמן, בנט, אולי הם צריכים לעשות לעצמם גם איזה יום קוסמוקרטור משלהם. ותוך כדי כך הגיעו משה ואהרן. נכנסו עבדיו ואמרו: שני זקנים עומדים על הפתח. אמר להם: הכניסו אותם. כיוון שנכנסו היה מסתכל בהם וחיכה שיעטרו אותו גם כן. אבל הם אפילו לא שאלו בשלומו. אמרו לו: שלוחיו של הקדוש ברוך הוא אנחנו. "כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי". אותה שעה כעס ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו? לא היה יודע לשלוח לי עטרה כמו כולם? אמר להם: המתינו שאחפש בספר שלי. נכנס לחדר שלו והיה מביט בכל אומה ואומה – פרעה – ואלוהיה, אלוהי עמון ואלוהי צידון. אמר להם: חיפשתי שמו בבית גנזיי ולא מצאתי אותו, "לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח". אמר להם: בחור הוא או זקן הוא? כמה שנותיו? כמה עיירות כבש? כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכותו? אמרו לו: אלוהינו, כוחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף כל העולם, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים. אמר להם: ומה מעשיו? אמרו לו; נוטה שמיים ויוסד ארץ, קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים, קשתו אש, חיציו שלהבת, רומחו לפיד, מגינו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה הרים בעשבים, מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים ועונה חיות, צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאוויר העולם; מהעדה מלכין ומהקם מלכין וכו', וכו' – מוריד מלכים, ממליך מלכים. אדוני היושב-ראש, בשביל בורא עולם, קוסמוקרטורים שווים כקליפת השום. הוא מוריד מלכים והוא ממליך מלכים. משה היה מנהיג אמיתי, הוא עמד באומץ מול פרעה, ששלט בכיפה בכל העולם. בנט וחבורתו לא רק שמתכופפים ונכנעים למנסור עבאס אלא שמנסים גם להפוך את עצמם לקוסמוקרטורים. מנסור עבאס שולט בכיפה, תרתי משמע, שולט בכיפה בכל המדינה, והוא גם שולט בכיפה של בנט. בנט מכר את הכיפה, מכר את הערכים, מכר את כל מה שהיה לו, ועכשיו הוא רוצה למכור גם את הזהות היהודית של מדינת ישראל, וזה למעשה הדבר הכי חמור שקורה כאן בממשלה הזו, המכירה של הזהות היהודית של מדינת ישראל. אתה יודע, קראנו עוד דבר בפרשת השבוע: "ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים". ופרעה אמר רק במכה הזאת: "העתירו לה' אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה". המדרש אומר שהארבה היה נח בשבת, הוא לא היה מפריע בשבת, ולכן זה הקש ששבר את הגמל. את כל המכות פרעה היה יכול לסבול חוץ ממכת הארבה, כי הוא שמר שבת. את שומרי התורה והמצוות פרעה לא היה יכול לסבול מחמת רשעותו. ככה אומר המגיד הירושלמי רבי שבתאי יודלביץ. ועד כדי כך בממשלה הרעה הזו לא סובלים את היהדות, עד כדי כך שחברת הכנסת מלינובסקי אתמול מכרה גם את היהדות למנסור עבאס, לא רק את ארץ ישראל. בריאיון לסולימאן מסוודה בכאן 11, היא אמרה לו: אנחנו במאה ה-21, היהדות היא גם שלך וגם שלי. ככה אמרה לו. לא רק את ארץ ישראל מכרו לאחים המוסלמים, גם את היהדות הם מכרו לאחים המוסלמים, לערבים. וזו לא פליטת פה שלה, היא אמרה גם שתיכנס באימ-אימא של הרבנות הראשית. הם העבירו רפורמה מופקרת בכשרות ורוצים לפתוח עכשיו את שערי היהדות לכל דכפין, ולאשר לכל גוי להתגייר כאן בהתכתבות, כאילו שמדובר במועדון חברים סוג ג'. את הדבר הזה צריך לעצור. את הדבר הזה אנחנו נעצור, אדוני היושב-ראש. לממשלה הרעה הזו לא נותרה זכות קיום, לא חברתית, לא יהודית, לא ארץ ישראל, שום דבר. אין שום זכות שיכולה עדיין להחזיק אותה. תודה רבה, חבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת איתמר בן גביר. תודה רבה. אדוני היושב-ראש – – בבקשה, אדוני, חמש דקות. – – כנסת נכבדה, כבוד השר, שמונה חודשים אני בכנסת הזאת, משתדל תמיד לכבד אתכם, להעריך אתכם, אבל באמת הגיעו מים עד נפש באיך שאתם מנהלים את כנסת ישראל. שמעתי ברוב קשב את דבריו של יושב-ראש הכנסת מיקי לוי, שבאמת דיבר בצורה מרנינה, כמה חשוב להגן על שופט בית המשפט העליון, זעק את זעקתו של השופט. עוד מעט נגיד כמה מילים על השופט מינץ. אבל לפני כן, איפה הבעיה? עומד כאן על הדוכן הזה בשבוע שעבר חבר הכנסת אחמד טיבי, קורא לי טרוריסט, קורא לי פרחח, מבזה אותי, פוגע בי, פוגע בכבוד כנסת ישראל, וכבוד היושב-ראש שותק. ומה אתה אמרת לו? אני אמרתי לו – אתה ממהר – רם בן ברק, אתה ממהר להגן על האויבים, זה בסדר. אבל – – – לא, לא, מה אתה אמרת לו? אבל גם ראיתי שחיבקת אותו אחר כך. אבל הוא אמר לי פרחח, אז אני אמרתי לו מחבל. הוא אמר לי טרוריסט, אז אני אמרתי לו תומך טרור. אבל אתם עיוורים, כעיוורים באפלה. כל מה שהם אומרים – קדוש, קדוש, קדוש; כל מה שאנחנו אומרים – פסול. הערכים היהודיים שלך פסולים, אבל אלה שרוצים לפגוע גם בך, רם בן ברק – אל תטעה, גם בך, רם בן ברק – הם-הם הכשרים. ניחא זאת, אבל סעיף 34 לתקנון הכנסת אומר: "יושב-ראש הישיבה רשאי לאפשר לחבר הכנסת, לשר, לסגן שר, למסור הודעה אישית", לצורך – להגיב על דברים שהושמעו כלפיו. אמרתי לכבוד היושב-ראש: אני רוצה להגיב. והוא – שום דבר, גורנישט מיט גורנישט. שום דבר, אתה לא יכול להגיב. איך אתם מעיזים לנהל ככה את כנסת ישראל? איך אתם פועלים בצורה מפלה? איך אתם פועלים בצורה כזאת שווליד טאהא רק רואה אותי בוועדות, צועק לי: ברה, ברה, ברה – ולא עשיתם כלום? איך היושב-ראש, שחס כל כך על כבודו של שופט בית משפט עליון, איך הוא לא יוצא על כך שאיימן עודה, חבר כנסת במדינת ישראל, תקף חבר כנסת, הרים יד על חבר כנסת? מיקי לוי אמר איזו מילת גינוי אחת, אבל למה מיקי לוי לא פועל? למה מיקי לוי לא עוצר כאן את הכול ואומר: יש קו אדום? אני אומר לכם, בהתנהלות הזאת אתם מאבדים – איבדתם כבר מזמן את עם ישראל, אבל אתם מאבדים את טיפת אמון הציבור שיש במוסד הכנסת, במוסד הכל-כך חשוב הזה, שאתם אמורים לנהל אותו בהגינות וביושר. עכשיו אני אגיד דבר נוסף אחד. אני, דודי, לא הייתי משתמש במילים שאתה השתמשת כלפי שופט, אבל כשאני שמעתי כאן את זאב אלקין אומר: השופט הימני, אתה יוצא נגד שופטים ימנים – נו, באמת, מה, אנחנו מטומטמים? דוד מינץ היה שופט כשעמד לפניו חייל בשם בן דרי, חייל שהלך והגיב להתפרעות של ערבים – התיק הזה הגיע לדוד מינץ, שהחמיר את העונש. דוד מינץ היה שופט כשאני הופעתי בפניו בתיק של מישהו שהצית כנסייה – וזה חמור מאוד להצית כנסייה. הבאתי לו תקדימים של מציתי בתי כנסת שקיבלו שנה ושנה וחצי, ודוד מינץ בלי למצמץ עשה אפליה ונתן חמש שנים. דוד מינץ הוא שדחה ערר משפטי שהגשתי בשם עובדת במעון ראש הממשלה שחדרו לה לפלאפון. התעוררה שם סוגיה משפטית, לא הייתה מחלוקת שזאת סוגיה משפטית. השופט מינץ רק ראה שזאת עובדת במעון ראש הממשלה – שטענו, המשטרה, שהיא בצד הלא-נכון מבחינתם, הצד של ביבי – וישר דחה את הערר, בלי לקיים דיון יסודי. דוד מינץ היה אותו אחד שכאשר הגישו והביאו לי צו שפגע בחסינותי, צו נדיר שמגביל את חסינות חברי הכנסת, ואני הגשתי בג"ץ, ישר עתירה על הדבר הזה, ואמרתי: איך יכול להיות שמגבילים תנועה שלי בשער שכם – דוד מינץ היה זה שדחה את העתירה ואמר: לא, אין לנו זמן לדון. אם אני הייתי מהצד הזה, הוא היה יוצא בפיג'מה – בפיג'מה – לדון. אז אני אומר שמי שמדבר כאן: שופטים ימנים, הוא שופט ימני – באמת, בואו, בואו נשים את הדברים על השולחן. אני מקבל, גם ביקורת צריכה להיאמר בצורה אדיבה, בצורה ראויה – – תודה. – – אבל שלא יספרו לנו כאן סיפורים, ובעיקר בעיקר שלא יהיו חד-צדדיים, ושלא תפלו ושלא תפגעו – – תודה. – – כי אתם פוגעים קודם כול בכנסת ישראל. תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אוריאל בוסו. בבקשה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני באמת חושב על מה לדבר – כל כך הרבה נושאים שהממשלה מייצרת לנו דקה אחר דקה. אבל לפחות אני אדבר על שתיים-שלוש נקודות. אחת מהן זו נקודה כל כך בוערת, ואני שמח שכבוד שר התרבות נמצא כאן. אני אספר טיפה על סידנא בבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, אח של סבא שלי. סבא שלי היה בבא חאקי. האח שלו הגדול יותר, רבי ישראל אבוחצירא, ההילולה שלו מחר בערב, ד' בשבט. רבי ישראל אבוחצירא עלה לארץ כמה פעמים לפני שהוא הגיע לכאן להתיישב בארץ ישראל. בגיל 31 הוא עלה, והוא הכין סוג של הפתעה: לקח כמו פזמון, מאמר, שנראה כמו חרוזים, הקדמה לספר של אחיו רבי דוד אבוחצירא עטרת ראשנו שנרצח במרוקו, ספר "פתח האוהל". מי שקורא את זה חושב שמדובר באיזה משהו של חרוזים שונים כאלה ואחרים. ואז בבני ברק גדולי רבני האשכנזים – הסטייפלר, זיכרונו לברכה, רבי חיים קניבסקי, הרב שך – לקחו את המאמר הזה ומצאו 214 מראי מקומות לאותה הקדמה. רצו להבין מי האדם העוצמתי הזה שעומד מאחורי זה. רבי ישראל אבוחצירא התפרסם במעשי ניסים, כי כשהוא הגיע לארץ בפעם האחרונה להתיישב הוא החליט שאת גדלותו בתורה הוא כביכול יסתיר, מהענווה. אבל הוא היה צם במהלך השנה לפחות חמש פנים תענית הפסקה. אתה יודע מה זה תענית הפסקה? ממוצאי השבת עד ערב שבת לאחר מכן לא אוכל ולא שותה. שבוע שלם צם. אגב, היום גם מבני המשפחה יש כמה מבני הדודים שלי שצמים תענית הפסקה. שבוע שלם לא אוכל ולא שותה. תמיד אנשים רואים אותו – ערק, הילולות. הוא לא היה אוכל – אגב, הוא 50 שנה לא הכניס בשר לפיו, מסיגופים, בשביל לא ליהנות מהעולם הזה. כולו פרוש, קדוש. ואנשים באו ותלו בו את אמונתם שיפנה וישפוך שיחם לפני הקדוש ברוך הוא. מעשי ניסים אין-ספור, לא לפני מאות שנים. אני זכיתי להיות אצלו. גם ברגע זה כשאני מדבר עליו, חולפת בי צמרמורת כשאני נזכר ברגע שנישקתי לו את היד. היו לו אצבעות ארוכות, לבנות ורכות, עם הפנים הקדושות שלו. לא היו לו עיניים גשמיות. מה שאנחנו רואים קיר – הוא לא ראה קיר; עיניים רוחניות שראו למרחקים, בגדר "רצון יראיו יעשה" – עושה את רצונו של הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא משיב לו כמובן כגמולו הטוב. אלפים ומאות אלפים באו אליו למעשי ניסים, אין-ספור – אפשר להתחיל לספר עליו מעכשיו עד סוף הפיליבסטר שמתוכנן, כל השבוע וחצי הבאים, לספר עליו סיפורים. עדיין, 38 שנה לאחר הסתלקותו, מגיעים סיפורים וסיפורים חדשים. וביום רביעי בערב אמורה להתקיים ההילולה שלו. אנחנו נמצאים שבוע שלם בדיון אם תתקיים ההילולה או לא תתקיים ההילולה. של מי? תקציב האבטחה – אני אתן לך דוגמה במספרים: שנה שעברה דרשו 2,700 שעות אבטחה – קפץ ל-11,000 שעות אבטחה. לא אנחנו ביקשנו. המשטרה. כמובן עם אירועי לקחי מירון וכו' וכו', למרות שבטופוגרפיה ובהרבה דברים זה אינו דומה. אבל עמך ישראל שואלים: איפה הממשלה? אמרו לי: זה אירוע פרטי. עזוב שהייתה החלטת ממשלה על האתר, שהממשלה אמורה לבנות אותו מחדש ולתכנן אותו כאתר לאומי אמיתי, גם תיירותי וגם מסורתי, שבאים אנשים ואפשר להתפלל. הרבה אנשים לא ידעו פעם מה זה נתיבות בכלל אם לא הבבא סאלי. אין ספק שגדלותו ממשיכה הלאה לפעפע עד היום, גם 38 לאחר מכן. ואנחנו מנסים לגייס. אז חצי מיליון שקל נתן המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, שהוריד כמעט 50% מפעם שעברה. שרת הפנים הודיעה שהיא תוסיף 700,000 ש"ח, ובפועל היא הבטיחה 500,000 ש"ח לראש העיר. הוא אמר: אין בעיה, אני מוכן. אבל חסר עוד איזה 1.2 מיליון, 1.4 מיליון. מה זה? הממשלה צריכה להגיד, חבר'ה, אנחנו נסתדר. תשבו ביניכם, בין המשרדים, תמצאו את התקציב ותגידו: אנחנו פותרים את הבעיה, ואדוני ראש העיר, יהיה לך. לא הבטחות באוויר. עד היום בלילה, אם הוא לא מקבל ניירות מסודרים, אין לו מאיפה להביא את הכסף הזה ולא תתקיים הילולה. אתה חושב בדעתך שעשרות אלפי המאמינים לא יגיעו להשתטח על קברו? אתם ראיתם מה קרה בתפילות חג המולד, להבדיל אלף-אלפי הבדלות? ביום שישי בנצרת – עשרות אלפים נדחסים, ולא שמענו על סכנה כזאת או אחרת. דמם שונה? לא דיברו על קורונה. כאן אומרים שבכלל רוצים בהילולה תו ירוק. אנחנו צריכים להילחם על משהו כל כך טריוויאלי שאמור להתקיים בצורה כל כך פשוטה? קחו אחריות. כל אחד יכול להגיד: זה לא קשור למשרד שלי, צריך קריטריונים. אני מבין את זה, מבין את הכול, מכירים את זה, בתוך עמי אני חי. אבל אם רוצים, פותרים את הבעיה. תקציב של 439 מיליארד ש"ח – מתוכם ידעו לתת 53 מיליארד ש"ח תקציבים קואליציוניים שצריכים לכל מיני צרכים. מיליון, מיליון וחצי ש"ח – נראה לכם שאם אנחנו יוצאים לגיוס המונים אנחנו לא מגייסים בשעתיים את כל הכסף הזה? אבל זה יהיה גיוס מחאה נגד הממשלה הזו, שהיא צריכה להתבייש שאין לה זכות לקיים את הילולת הצדיק. מה נגיד לאנשים? זה כן קשור, זה לא קשור. נתנו את מה שנתנו שנה שעברה. אתם צריכים בסוף להסתכל בפנים של האנשים, של כל עמך בית ישראל – אשכנזים, ספרדים, מסורתיים, ציונות דתית, חסידים – מכל קצות הקשת מגיעים לשם. אין אדם שלא מרגיש שם, באמת, קדושה אמיתית. בסך הכול מה באים? להתפלל ולהרעיף את אמונתם אצל הצדיק. אני רגוע. להתעסק עם הצדיק זה להתעסק עם דרגה אחת מעל הכול. אין ספק שבסוף אנחנו נוכל לקיים את התפילה הזאת. אבל אתה יודע מה – אגב, הבנתי שהיום בערב אמור להיות איזה אירוע הדבקה המוני. עוד פעם, להבדיל, באצטדיון חיפה, משחק של מכבי חיפה מול מכבי תל אביב – 30,000 משתתפים רשומים באירוע הזה. לא יודע איך יאכפו שם תו ירוק, תו סגול, אבטחה, לא אבטחה. אבל זה כן יכול להתקיים. תסתכל אחר כך לאזרחים בעיניים, תגיד להם: משחק כדורגל יכול להתקיים והילולת הצדיק לא תוכל להתקיים. עצם זה שאנחנו עומדים פה על הדוכן ונושאים על זה נאום אחרי נאום שזה יתקיים, ואנחנו שומעים את הדיווחים מנתיבות – יתקיים או לא יתקיים. אני הייתי ביום שישי בסיור עם המפכ"ל, עם דרישות מכאן עד לא יודע לאן. אמרנו: בסדר, ננסה לעמוד בדרישות. כן ייכנסו המשפחה בפנים לתוך המבנה עצמו. אבל בסוף צריך לקיים. שמישהו מהממשלה ייקח אחריות. השר לשירותי דת, אגב, עד עכשיו קולו נדם. אפילו לשמוע אותך בתקשורת אומר: אני אקח אחריות, ההילולה צריכה להתקיים – דרך אגב, רבים מחברי הקואליציה באים אליי, אומרים לי: אין ספק שההילולה צריכה להתקיים, בתנאים כאלו או אחרים, אבל מה זה לבטל? ואני רוצה לשמוע אותם. השר לשירותי דת – עד עכשיו לא שמענו אותו. זה לא שייך לשירותי הדת היהודיים במדינת ישראל? אבל כשעומדת, כמו שהוא אמר, יושבת-ראש הוועדה לשירותי דת יהודיים, ואומרת לכתב ערוץ 12 – קוראים לו סולימאן מסוודה – אומרת לו: אנחנו נמצאים במאה ה-21, היהדות שייכת לכולם, לך ולי – זה שהיא מתבלבלת בין הנצרות לאסלאם זה בסדר, ודאי למבין. אבל להגיד למוסלמי: היהדות שייכת גם לכם – זה עיוות החשיבה שלה. והיא יושבת-ראש הוועדה לשירותי הדת היהודיים. ואחר כך אומרים: מה יש לכם נגד הגיורים שהם רוצים להוביל? אלה הגיורים שהם רוצים להוביל: לאזרח את כל אזרחי מדינת ישראל ללא קשר להלכה. ואחר כך יגידו: אתם סתם קופצים וסתם מתרעמים. אבל זה העיוות, זו ההסתכלות. אדוני שר התרבות, באמת, כאן מהמקום הזה אני קורא לך, באמת, בקריאה מהלב: תפוס את הצד במליאה, תגיד להם: חבר'ה, במה מדובר? מיליון, מיליון וחצי, הממשלה – – – – – – דיברתי עם השר לביטחון פנים לפני שבוע על זה, על הכסף הזה. הוא אמר שזה מסוכם, יהיה. אני הייתי בסיור, הייתי שם. הממשלה – – – דיברתי איתו גם אתמול. אבל הינה, דיברנו עם ראש העיר, גם לפני ארבע שעות, הוא אומר: רבותיי, הבטיחו לי כסף, מזכיר הממשלה הבטיח שהוא ידאג לכסף. חסרים לי – הוא אמר – 1.3 מיליון, 1.4 מיליון. נא לסיים. בינתיים – הבטחה באוויר. אם עד היום בערב הוא לא יזמין את האבטחה בגלל שאין לו כסף, הוא לא יכול לתת. הרי זה עיריית נתיבות, אין לו רזרבות. אני מציע שתמשיך את דבריך עם השר. אז אני באמת קורא לך כאן, מעל במה זו: קחו אחריות. הזכות של הצדיק, אין ספק, תסייע בעדכם, אם יש לכם זכות לנושא הזה. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. רק לאחרונה, חבר הכנסת מקלב, גיליתי שהוגים את שם משפחתך עם ב' לא דגושה, מקלב, ולא כמו שנוהגים רבים לעוות. אין לזה מקור, ואבשלום קור מנסה כבר הרבה זמן, כאחד שמכיר – – – קשה למצוא. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. לכן אני אומר, אתה יכול – אין לזה כללים בעברית, מכיוון שזה לא, לשם אין מקור בעברית או שהוא בא לתרגם משהו, ככה שאני לא יודע להגיד לך מה נכון ומה לא נכון. אבל חלק מבני משפחתנו בכלל קוראים את זה מקלף, עם פ"א בסוף. זה מגיע מאבי, זה מסמכים שתורגמו לגרמנית ב-v, וכמו וולקסווגן ופולקסווגן, אז כל אחד היטה את זה אחרת. אבל זה לא כל כך חשוב, השם; מה אתה יוצק לתוך השם – זה מה שחשוב, לא לבייש את השם. ואצלך אין ספק שיש הרבה תוכן בשם, תוכן באדם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עסוקים בחוק ממשלתי של פינוי שדות מוקשים. מה לעשות שהממשלה עצמה, הממשלה עצמה במו ידיה ושריה, זורה מוקשים בכרם ישראל, בעתיד ישראל, בקדושת הייחוס, מביאה התבוללות, בחוקי גרות או מתווה גרות שהשר לשירותי דת בעצמו מביא לממשלה כדי לאשר אותו, מתווה שלא מקבל גיבוי מאף אחד; מתווה שהוא עצמו, כשהוא מציג את המתווה הזה, בא ואומר: יש בעיה במדינת ישראל, יש חצי מיליון אנשים אזרחים שהם לא יהודים, והם לומדים איתנו ביחד וחיים איתנו ביחד, והילדים שלהם מתחנכים איתנו, ואנחנו עובדים איתם ביחד, ולכן צריך לראות, לעשות משהו. ולכן מה הפתרון? בקלות – נכניס אותם, נקרא להם יהודים. יש לך בעיה? אתה יכול להגדיר, מבחינתי אתה יכול לקרוא גם לי "ישראלי", ואתה יכול להוסיף למילה "ישראלי" עוד חצי מיליון אנשים – אני לא אתלונן על כך, אבל העם היהודי ששמר במשך אלפי שנים את המורשת שלו, זה זכות הקיום. אנחנו – אין מישהו שאומר אחרת. אלפי שנים, העם היחיד שמחזיק כל כך הרבה מעמד, מחזיק מעמד רק בגלל שהוא שמר על הדבר הזה שנקרא הייחוס היהודי, שיש כללים: יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה. ואפשר עוד – גם מי שרוצה מאוד להיות יהודי, להזדהות עם ההלכה, עם הדת, הכול, אפשר גם עם התרבות, גם יכול להיות חלק מהעם שהוא רוצה להיות. אבל אתה מדבר על אנשים שהם לא רוצים להיות חלק מהעם, הם אלה שחגגו את הסילבסטר באדיקות, וזו התרבות שלהם. אתם אומרים: אנחנו רוצים להיות ביחד, שלא יהיה הבדל בינינו. זאת הסיבה – בגלל שהם חיים איתנו ביחד – זאת הסיבה לא לתת להם את זה. ועוד מי עושה את זה? השר לשירותי דת, שהתחנך על הברכיים של – כל חייו, הוא מצהיר על עצמו שזו התפיסה שלו. אז כשיש בעיה הוא אומר: אני פתרתי אותה, אני פותח את השער – כולם יהודים, זה בסדר, נעבור איזה משהו, תהליך קטן, רישום, קונסולרית – אפילו מדינה שרוצה אזרחים, היא לא עושה בקלות כזאת. והכול בסדר. וכך הוא עושה, אותו דבר, בענייני הכשרות: לקחת, להפקיע מידיהם הכי הנאמנות של הרבנים המוסמכים, שעשו את זה באופן שעושים את זה במשך שנים רבות, במורשת שעוברת מדור לדור ובלימודים, ולא עושים דברים בסטנדרטים חדשים. וזו תהיה הכשרות, זאת כשרות? זאת הונאת כשרות. זאת זריית חול בעיני הציבור. ציבור של שוחרי כשרות. אתה פשוט בא ומכניס להם סטנדרטים. פשוטי העם, לא יודעים, ואתה מכניס סטנדרטים שהם לא רוצים. הם רוצים – הם משלמים על זה. הם מנזרים את עצמם מלאכול לא כשר. הוא רוצה כשר, הוא לא רוצה פייק כשרות. והכול זה – זה הקלות? זה לא הקלות, זה קלות דעת. זה חוסר אחריות. זה הלכות חדשות. אבל קרה דבר בישראל, מה שלא היה עד עכשיו. מה שקרה בישראל, שאתמול והיום גדולי ישראל, גדולי חכמי ישראל, גדולי התורה, מועצות גדולי התורה, מועצות חכמי התורה, מועצת הרבנות הראשית, הרבנים הראשיים, זקן רבני הציונות הדתית הרב חיים דרוקמן – מאה רבנים מרכזיים וידועים בתוך הציונות הדתית ובכלל חתומים על מכתב, וכולם כולם מצטטים ואומרים דבר אחד: זאת לא גם – הם מעוררים על הסכנה הגדולה והקשה. והם אומרים את זה, אומרים דברים מפורשים: הגיור הזה אינו כרטיס להיות חלק מהעם היהודי. ההליך הזה נקבע על פי ההלכה. ככה זה נקרא, הליכי גיור. כל החלטה בתחום הזה חייבת לקבל את אישורם. והיום בדבר הזה אנחנו מפצלים – מפצלים את העם היהודי. ההחלטה טומנת בחובה סכנה גדולה: קרע משמעותי בעם ישראל, שלא ניתן לאיחוי, שיפצל את העם היהודי בעולם כולו, לא רק בישראל. תהיה יהדות מפולגת. אומרים את זה כולם, רוב מניין ובניין או כל מניין ובניין של האנשים שהיו אחראים, שנחשבים אנשי הלכה, אנשי תורה, עומדים בראשי מוסדות וקהילות שונות וישיבות ומורי הוראה. אנשים אומרים: על סמך מה עומד שר לשירותי דת? מי שמו, איך? באיזה אומץ, באיזו תעוזה, באיזה חוסר אחריות הוא בא נגד כולם? האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו ולהאמין ששר אומר: אני יודע יותר טוב מכולם, אני עושה אחרת מכולם? אני מדמיין לעצמי ששר הבריאות לא חייב להיות רופא, וגם השר לשירות הדת לא חייב להיות קודם רב. האם מישהו מעלה על דעתו ששר הבריאות, שהוא לא רופא, יתווה סטנדרטים בריאותיים, התוויה רפואית, בכל מה שקשור לבתי חולים ולכל מוסדות הרפואה במדינת ישראל, כשכל מנהלי בתי החולים, כל ראשי המחלקות, כל הרופאים, ראשי קופות חולים, רופאים בקהילות, כולם יצאו נגד זה, אומרים שזה סכנת נפשות? האם מישהו מעז ומעלה על דעתו שהשר יעשה את זה? אנחנו ניתן לו לעשות? השר ליברמן, כשר ביטחון בלי רקע ביטחוני, מישהו חושב שהוא יעשה משהו או פעולה נגד כל הצמרת וכל המטכ"ל או כל מפקד? מישהו יכול לתת לו שיעשה דבר כזה? איך אנחנו נותנים ומרשים ואיך הציבור מאמין לשר שאומר : אני יודע יותר מכולם? על סמך מה? איך אפשר לעשות דבר כזה, איך אפשר להגיד דבר כזה, איך אפשר לקבל דבר כזה בדברים משמעותיים? לא היו דברים כאלה. זה גרם לאחדות. בדבר הזה צריך כל אחד ואחד מאיתנו – לא צריך להיות דתי בשביל לחוש את הסכנה. לא היה דבר כזה. הוא באמת מערער את עתידנו. אולי נקודת זכות קטנה לשר לשירותי הדת: אולי הוא לא עושה את מה שהוא חושב. אני רוצה לדון אותו לכף זכות. הוא שבוי בידיים של ליברמן ובידיים של מלינובסקי. זה היה כל כך מבייש לראות את השר לשירותי הדת מציג בכנסת את הצעת החוק שלו, הרפורמה בכשרות, כפי שדיברנו קודם, ויושבת-ראש הוועדה כאן, בכנסת, מסבירה כמה חשיבות יש ברפורמה הזו. היא מסבירה ואומרת מניסיונה האישי. היא מסבירה שהיא קונה בטיב טעם, בחנות שכולה טרפות ונבלות, והיא באמת שוחרת כשרות מאוד גדולה והיא תומכת בחוק הזה. היא אומרת שהחוק הזה הוא חוק טוב. הינה, עובדה, למה היא צריכה לקנות בהכשר כזה בחנות הזו? למה טיב טעם מביאה לה מצרך כזה עם חותמת? החותמת מפריעה לה. זו קבלת הפנים וזה המתווה, וזו הוועדה, וזו יושבת-ראש הוועדה, ועל זה מסתמך השר לשירותי הדת. הוא יושב שם כשהוא בא להציג בשמחה ובגילה את הצעת החוק, את הרפורמה בכשרות – – – נא לסיים. אני חושב שקיבלתי גם – – – נכון, קיבלת עוד חמש דקות, צודק. בסדר. הוספתי לך. רבותיי, המכתבים שיצאו, עם החתימות שבהם, הם לא דבר של מה בכך. זו לא מסיבת עיתונאים שמודיעים ככה ואפשר להגיד מילה כזאת, מילה אחרת, ולפני שבוע או שבועיים או לפני כמה חודשים להגיד מילים אחרות, ועכשיו עושים סוג של מסיבה. במכתבים כאלה, שיוצאים על ידי גדולי ישראל ועל ידי רבניה, כל מילה, אבל כל מילה שנכתבת שם, נשקלת בפלס. יש אחריות מאחורי המילים האלה. כשמתבטאים במילים החריפות האלה, זה לא משהו שחבר כנסת אומר, או משהו פוליטי או איזו מסיבת עיתונאים או יחסי ציבור. המילים שנאמרות שם הן לא בדברים שקורים כל יום, אלא בדברים שקורים רק במקרים חמורים. אנחנו נמצאים באירוע חמור מאוד. הנושא הזה מדאיג מאוד את כלל ישראל, והוא צריך להדאיג את כולם, גם בארץ וגם בכל מקום אחר. הוא פוגע באבני היסוד שלנו, בלי זה אנחנו צריכים לחשוש לקיומנו היהודי, אלה לא דברים של מה בכך. אתם יודעים מה זה הנושא הזה של גיור? יש אנשים שלא רוצים להתגייר, ויש להם גם אפשרות עכשיו. הם לא רוצים להיות יהודים. הם רוצים להתגייר בשביל לקבל זכויות וכדי שלא יהיו להם הפרעות בעתיד. הוא אומר, למה לא, אני גם יהודי, בין השאר, שייקרא. הוא לרגע לא מזדהה עם העניין הזה, הוא גם לא רוצה ללמוד, הוא לא מוכן לעבור אפילו סוג של הכשרה, סוג של קורס. גם את זה הוא אומר. הוא אומר, אני לא קשור לעניין הזה, אבל אני גר בישראל. זה נכון, הוא גר בישראל. אני מציע בכלל לפתור את הסכסוך הערבי–ישראלי, הערבי–היהודי: אפשר באמת לחבר בין שני עמים. אתם יודעים כמה פיליפינים יש פה? מאות אלפים שרוצים להישאר בארץ. הם אנשים טובים. ויש גם 100,000 אריתריאים שבדקה יתגיירו. אבל הם אולי באמת מסתננים. אני מדבר על אנשים שבאו בצורה לגאלית. אני חושב שאנחנו חייבים להם הרבה הכרת הטוב. רובם ככולם מטפלים במסירות באנשים המבוגרים שלנו, בסבים ובסבתות שלנו, באנשים נצרכים, בילדים חולים. הם רוצים להיות חלק מאיתנו. אז לגייר אותם? הם רוצים וחלק מהם מוכנים גם להיקרא יהודים בשביל להישאר. אין להם שום בעיה עם העניין הזה – הוא ימשיך ללכת לכנסייה ביום ראשון – זה מה שעושים, אנחנו ניקרא יהודים, לא תהיה לנו בעיה כזאת. את יודעת כמה סינים נמצאים פה? מאות אלפים, בונים לנו את ארץ ישראל. לצערנו, אין לנו הרבה שעושים עבודת ידיים, והם עושים לנו את זה. טוב להם פה. אז בוא נהפוך את זה למדינת כל מסתנניה ונגמור את הסיפור. כל מסתנניה או כל באיה או כל מי שעוזר לנו. אני באמת לא מוציא משהו רע על האנשים האלה, שנמצאים איתנו, אבל לעם היהודי יש מסגרת ובמסגרת הזו יש כללים שאנחנו מוציאים לעצמנו. את יודעת מה, אני לא יכול להגיד את זה כי ההשוואה יותר מדי נמוכה; אני לא אומר מה צריך לעשות בשביל לקבל גרין קארד לארצות הברית, ובכלל מה צריך לעשות כדי לקבל אזרחות. הם בכלל לא נותנים. לא כולם פראיירים כמונו. אני לא מדבר על מדינות הרבה יותר אירופיות. אפילו למדינות נחשלות יש דרישות קונסולריות, אבל גם זה לא קיים. לכן, בוודאי שאנחנו נמצאים בחשש מאוד גדול. הדבר הזה צריך לעשות את השינוי – עצם החתימה, עצם השינוי. מיקדתי את דבריי היום דווקא בדברים אלו, שהם לא קורים כל יום. הדברים שם ברורים וחדים בצורה מאוד מאוד חדה וברורה. הם מעלים את כל החששות בכל הנושאים, כולל בנושא הכשרות, ולא בכדי. אני נמצא בכנסת לא פעם, ואני רואה שאנשים לא שותים חלב: אני עושה חשבון, אני עכשיו אכלתי בשרי – אנשים שלא היה נראה לי שהם שומרי כשרות. אנשים מספרים לי מה הם עוברים בחוץ לארץ ועד כמה הם נמנעים מהרבה דברים, בגלל שהכשרות חשובה להם. אין דבר כזה כשרות בלי השגחה, אין תחרות על כשרות. כשרב עיר אומר שהוא מסיר כשרות, הוא מסיר כשרות לא בגלל – אין לו סכסוך עסקי איתו. סכסוך הלכתי, או יש לו ביקורת הלכתית. זה הדבר האחרון שהוא יעשה. משפט אחרון. מישהו אחר יבוא ויגיד: אני לוקח ממישהו אחר. איזה גורם הרתעתי יש לנו? אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. אין ספק שהיום הזה הוא יום שצריך להביא שינוי בעניין הזה. תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שבאמת התלבטתי על מה לנאום עכשיו. יש כל כך הרבה מחדלים, כל כך הרבה כאוס, קטסטרופה, אובדן שליטה. אני לא יודע על מה לדבר מכל הקטסטרופות שאזרחי ישראל עכשיו חווים רגע-רגע. בוא נבחר, רק לבחור. אולי פשוט תדבר על החוק, חוק פינוי מוקשים. ממתי מדברים על החוק הרלוונטי שדנים בו? איזה מין דבר זה? אה, באמת ענייניות, ענייניות, מהות. מה קרה לכם? – – – אני מתפלא עליך, איתן. לדבר על החוק שעולה? אני לא מבין מאיפה אתה מביא את הדברים האלה. הזוי, הזוי. השתגעתי, אה? אני דורש מאיתנו יותר מדי. אמרתי, אולי לשם שינוי מישהו ידבר על מה שהתכנסנו – – – אבל באמת אמרתי, אולי על תורי הענק בבדיקות – – – אני אתמול חיכיתי שעתיים לאנטיגן. אוה, זה מטורף. זה מטורף. אתה יודע כמה אנשים היו בזמן הבדיקה? כמה בדקו? שניים. שניים. חשבתם אולי, סתם רעיון פרוע – – – – – – למי הטענה? למישהו צריך לבוא בטענות על הנושא הזה, לא? כן. זו היערכות ממש לא טובה. מה זאת אומרת? מה? מה? היערכות לא טובה, מה זאת אומרת? אומר את האמת. טוב שאתה אומר, כל הכבוד שאתה אומר. מה, הכול מושלם במדינה? לא הבנתי. לא. בטח לא – – – בסדר. בימינו זה לא מובן מאליו שאתה אומר את האמת. צריכים להגדיל את הבודקים. אבל אלו שנמצאים במוקד קבלת ההחלטות בממשלה – – – – – – גם הבנתי שיש בעיה של בדיקות, אגב, כמות בדיקות. אוה, כמות בדיקות. אז היה מישהו שנאם לנו שמגיע לפה זן חדש שהולך באמת להדביק בצורה הרבה יותר מסיבית. הוא לא חשב אולי להזמין עוד בדיקות? אם הוא חזק כל כך והפחיד אותנו – הרי מה שהוא עושה, הוא לא באמת עושה איזושהי פעולה, הוא לא יכול לעשות. הוא ראש ממשלה חלש, פחדן, עם שישה מנדטים, שלא מסוגל לעשות שום דבר. הוא מפחד לעצבן כל איזשהו גורם בממשלה, אז הוא לא יכול לתת הנחיות. הוא יכול לתת הנחיה לשר הבריאות, שכל היום תוקף אותו ומגיב לו, או לשר האוצר, להזמין בדיקות? הוא לא יכול, הוא לא מסוגל. ליברמס, אופיר. ליברמס. הוא פשוט ראש ממשלה חלש שלא מסוגל לזוז, הוא לא מסוגל לתת הנחיות. ומי שמשלמים עכשיו את המחיר על ההתנהלות הזו של ראש ממשלה עם שישה מנדטים הם אזרחי ישראל. הוא גם לא הזמין בדיקות וגם עכשיו רואים את התורים הארוכים האלה. למה לא להקים עוד מתחמים? למה לא להרחיב את – הבודקים? כמו שאתה אומר, רק שניים. למה שניים? יש לחץ כזה, תשימו עוד. עוד ארבעה, עוד שמונה, ועוד עשרה. מה, אנשים צריכים לבלות ברכבים עם ילדים קטנים שלוש-ארבע שעות? כאילו זה דבר חדש. הרי הכול מוכן להפעלה. הכול מוכן. כבר היינו בסרט הזה. היינו, וגם אצלנו היו תורים ארוכים, אבל נעשו פעולות. הקימו עוד מתחמים בכל רחבי הארץ, לא במקומות מסוימים. נתנו להם לעבוד יותר שעות, לא הגבילו אותם בשעות. למשל, חיסון לילדים. כשאני חיסנתי את הילד שלי, רציתי ללכת ביום שישי. הצלצול הוא ב-11:45 וב-12:00 הם סוגרים את המתחם. אז איך רוצים שיביאו ילדים? מה ההיגיון בזה, לחסן ילדים כשב-12:00 הם סוגרים את המתחם? תפתחו את זה עוד שעות. אתם רוצים שאנשים יתחסנו, תנו להם את כל מה שצריך. לא להגביל. ב-11:45, השר, נסעתי. כבר לא הספקתי. היה סגור. למה לתת לו, אתה יודע, להפסיד יום לימודים? תנו יותר שעות. יש מקום לשפר את עמדות הבדיקה. ואותו הדבר לגבי הבדיקות. ידעו שזה הולך לבוא. לא הזמינו בדיקות כמו שצריך, לא מתפעלים הרבה יותר מתחמים, כמו שאמרתי. אבל זו תוצאה ישירה של מה שאנחנו התרענו מפניו, של ההונאה הזאת, להקים ממשלה כשאתה עם שישה מנדטים בלבד. זו התוצאה הישירה. הרי, למשל, ההתקהלות במקומות סגורים – אני לא חושב שצריך סגר, באמת, אני לא חושב שצריך סגר. אבל יש מקומות של אלפי אנשים במקומות סגורים, ולפעמים אין מה לעשות, אלה מקומות סגורים. במיוחד – שר הספורט פה – אפילו אין בן אדם שעובר ומבקש ואוכף את זה שצריכים לשים מסכות. זו מכונת הדבקה, המקומות האלה. אבל הכניסה רק עם תו ירוק, לא? אז מה? עדיין. מי אוכף את זה. עדיין. מה, אנחנו רואים – – – בכניסה. מי אוכף את זה. לא. תו ירוק אוכפים. אני הייתי במשחק ביום – – – – – – – במוצאי שבת, של בית"ר ירושלים נגד נתניה – – בכניסה מבקשים, בודקים. – – את התו הירוק אוכפים. אבל מסכות, 80% מהאוהדים היו בלי מסכות. ואז – אני לא אומר, אבל למה זה לא קורה? כי מפחדים להגיד לשר האוצר ליברמס: תשמע, יש פה איזה משהו, אולי לשבוע, את המקומות הסגורים לפחות, בואו נראה מה אנחנו עושים. כי הם יודעים שיש פה שר אוצר שיודע רק להטיל מיסים על אזרחי ישראל, אבל הוא – – – לסגור את התרבות והספורט? לא, לא לסגור את התרבות והספורט. למשל, במקומות פתוחים אני חושב שאפשר קודם כול לתגבר את האכיפה. שיעברו אנשים. קחו אנשים שיעברו ויעירו לאנשים. מה הבעיה? – – – מה? לא. יש פה שני דברים. אתה שואל אותי אם לסגור. אני אומר לא לסגור. אבל אפשר לתגבר את האכיפה. לא היה בן אדם אחד. אתה יודע, אם אתה אומר בכרוז – שלא יגידו: הוא אמר לשים מסכות – אבל אם הכרוז אומר: יש פה פקח שעכשיו עובר ונותן דוח למי שלא שם מסכה, תאמין לי שה-80% שהיו בלי מסכה, יהיו עכשיו עם מסכה. בלי לסגור. אתה עושה יותר הגנה. – – – נכון. מקומות סגורים, אולי עם מספרים כאלה צריך לחשוב, אם יש משהו באירוע מסוים, שהוא בסדר גודל גדול – אבל לא לסגור בלי לתת פיצוי. לא לסגור בלי פיצוי. אני חושב – – – וזה מה שמוביל אתכם בהחלטות. אופיר. אתם יודעים שליברמן לא מוכן לשים שקל. זה על חשבונך, הזמן? אם למורי הדרך הוא לא הסכים – – – על חשבונך? אם למורי הדרך, שהם לא הרבה, הוא לא הסכים, אז מה נגיד על הופעות גדולות או משחקים? מה? הזמן שלו, על חשבונך? לא. אבל תן לי משפט. חבר הכנסת כץ. איתן, תן לי משפט. משפט אחד. רגע. לא, לא. אני חושב שכאחד שלא יודע על מה לדבר דיברת אחלה. תראה, אפילו לא דיברתי – – – אבל דיברת אחלה. תודה רבה, אדוני. טוב. תודה. אני מזמין את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. אופיר, רק עכשיו אומרים שבנט ושקד, היום בישיבת הסיעה שלהם, מתחו את כולם על זה שהם חיוביים לקורונה. והם מתבדחים ומתבדחים עד שהם אומרים שזה בצחוק. אז הם ייקחו ברצינות את הקורונה? הם עובדים על כולם. ראית את זה? הם מתבדחים, מספרים לכולם, לכל הסיעה שלהם, שהם חולי קורונה והם חיוביים. במשך חמש דקות, קטע של החיים, הם צוחקים. חברת הכנסת גולן, היום חיובי זה שלילי. לא. כשבנט – – – לא נצפה שתהיה אכיפה – – – בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, אדוני השר, יכול להיות שאופיר – – – – – – אמרתי, חבריי חברי הכנסת, אתה הרי אחד מחבריי הטובים. יושב-ראש הוועדה, מה. הוא זה שמביא את החוק. אז, חבריי חברי הכנסת, אתה הראשון שאמור להרגיש. הוא זה מביא החוק. זה מופנה אליך, ידידי חבר הכנסת רם בן ברק, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אופיר, אולי – אני אשמח אם השר יקשיב – ואולי סייעתא דשמיא שאתה כאן עכשיו בדקות האלה. ביום חמישי תחול ההילולה של הבבא סאלי, זכר צדיק לברכה, ונכון לרגעים האלה העמדה הרשמית היא שלא יתאפשר לקיים את ההילולה. הוא היה אמור – – – על זה. מה? לתת את התשובה של השר. – – – אתה רואה? אתה רוצה לענות? בטח שאני ארצה – – – לא. אז רגע. זו בעיה כספית. שנייה. זה לא מתחיל בבעיה כספית. בעיה כספית היא תוצאה. זה מתחיל מזה שהמשטרה ברגע האחרון הציבה דרישות אבטחה, בואו נאמר, כאלה שלא היו מקבלות בעבר. אני לא רוצה לחלק עכשיו ציונים. עכשיו, נכון, אירוע מירון היה אירוע טראומטי, ובצדק. אבל הדבר הכי גרוע הוא, אתה יודע, סוג של איזו מדיניות, ראש קטן כזה, וכסת"ח, שעכשיו בוא נלך על המקסימום שבמקסימום שבמקסימום שם. מה אכפת לנו, הרי לא אנחנו משלמים. אחר כך מישהו, שלא ברור מי זה המישהו הזה, יצטרך לשלם. ופה אני אומר שני דברים. אחד, אני חושב שמן הראוי לשקול, ובסוף, שוב, זו אולי בקשה קצת מוגזמת, שמישהו במערכת הפוליטית ייקח על זה אחריות, יקיים דיון, יבדוק אם דרישות המשטרה הגיוניות או לא הגיוניות. ואם הן מוגזמות, אז צריך לרדד אותן. שוב, אי-אפשר ללכת לקצה, בדיוק כפי שכשיש תאונת דרכים אנחנו לא אוסרים על רכבים לנסוע, וכשיש תאונת רכבות אנחנו לא עוצרים את כל הרכבות. ונכון, בצה"ל יש איזה נוהג שכשיש תאונת אימונים עוצרים אימונים, מתחקרים. אבל בדרך כלל בחיים הנורמליים אנחנו לא מפסיקים לקיים אירועים. ואנחנו גם לא מטילים דרישות לא הגיוניות רק כי אנחנו צריכים להיות בצד הכי הכי – בסוף אנחנו מנהלים סיכונים. שוב, אסור, חס וחלילה, שתהיה הפקרות כמו שהיה במירון, זה אירוע נורא ואיום. אני מקווה שהוא לא יחזור. אבל גם לא ללכת לקיצוניות לצד השני. ואם התוצאה של החמרת הנהלים – ושוב, מהרגע לרגע. למיטב ידיעתי, האירוע הזה מנוהל מול המשטרה חמישה חודשים, אדוני השר, ואז לבוא שבועיים לפני האירוע ולהציג פתאום סל של 30 דרישות חדשות ולכמת אותן לסכומים בלתי אפשריים, אז או שמישהו ייקח – זה לא או, גם וגם: מישהו צריך לקחת על זה אחריות, לזמן דיון ולראות שהדרישות הן נורמליות. כן, בסוף יש דרישות. בסוף מדובר על אירוע של בערך 100,000 איש, כן, שלאורך כל היום משתתפים בו. זה לא אירוע פרטי. ואם המדינה יודעת לתקצב אירועים הרבה יותר קטנים, שפונים לקהלי יעד הרבה יותר מצומצמים, אני מרשה לעצמי גם לומר שבדרך כלל, כלל הציבור הדתי, אני חושב, נהנה פחות מתקציבי התרבות באופן, בסדר, יחסי. שאם דתיים או מסורתיים פחות צורכים את שירותי התרבות שמדינת ישראל משקיעה בהם עשרות ומאות מיליוני שקלים, וטוב שכך, אני חושב שמן הראוי שתיכנסו לסוגיה, אולי שר הדתות, יחד איתך. ואם צריך למצוא – – – – – – עכשיו דיברתי – – – טוב. אז מה הבשורה? שבעזרת השם תהיה הילולה וימצאו את הדרך גם לעמוד בהוראות הבטיחות הסבירות, ובמקביל, אם צריך לממן, אז גם למצוא את מקורות המימון. בסוף, אירוע כזה שכל כך הרבה אנשים חשים צורך גדול להגיע אליו, מן הראוי שיתקיים. אז אני, הינה, אני נותן לכם דקה ושלושה רבעים מזמני. תודה, אדוני השר, הלוואי שזה ייפתר. תודה רבה, חבר הכנסת סמוטריץ'. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב אשר. אולי דיכטר? לא. במקום ינון אזולאי – דיכטר. חבר הכנסת אבי דיכטר, בבקשה. אבל אני לא נותן ליעקב אשר. אי-אפשר ככה. קראתי בשמם והם לא היו. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה, שעוסק במוקשים ובנפלים, בעצם עבר לפני שלוש שנים, עוד כשישבנו בוועדת החוץ והביטחון. והבעיה שהייתה אז, בסוגיית הנפלים בעיקר, הייתה איך אנחנו לא הופכים את הנושא הזה לנושא לעשירים. מה זאת אומרת? במרכז הארץ, במקומות שבהם יש אינטרס לבעלי הון או לבעלי אינטרס לצורכי בנייה, בעיקר שכונות, בניינים חדשים, מפעלים חדשים, שם לפנות זה כמובן אינטרס עליון, והם מוכנים לשלם כל הון שבעולם כדי לפנות את הנפלים שהיו פעם שטח צבאי או שטח ביטחוני. אבל רוב השטחים, רוב השטחים שבהם יש נפלים, אדוני היושב-ראש, הם בשולי המדינה, רחוק מהמרכז, בפריפריה, בשדות נגב, בנגב הרחוק, ברמת הגולן, בגליל, שטחי אימונים – או שטחי אימונים של צה"ל או שטחי אש של משרד הביטחון. ושם, שם טמונה הבעיה. שם אין מי שיכול לממן פינוי נפלים. שם זה תפקידה של המדינה, באמצעות הרשות שהוקמה בדיוק לתכלית הזו, באמצעות תקציב שהאוצר מחויב להקצות בדיוק כשם שהוא הקצה לפינוי מוקשים. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שהסוגיה הזו – אני רואה שהשר יצא, אז אני מקווה שמישהו מעביר את זה לממשלה באיזושהי צורה. לא. הוא כאן. אה, השר נכנס למדרון אחורי. פה. אני פה. בוא, אין פה מוקשים, אתה יכול לשבת קדימה. אני באמת חושב שהסוגיה הזאת של פינוי נפלים – שלא תיפול על תקציבן של רשויות כמו רשויות בנגב, שממילא קצרה ידן מלהושיע כשמדובר בשטחים גדולים שהמדינה נתנה לצורכי ביטחון ואין צורך יותר למשרד הביטחון או לצה"ל להשתמש בשטחים האלה. עכשיו אי-אפשר לומר לאותן רשויות: תמתינו עד שיהיה לנו כסף או שיהיה לנו זמן או גם וגם. החוק הזה אמור לאפשר לרשויות לקבל את השטחים נקיים מנפלים, כדי שיעשו שם חקלאות, תעשייה, בניית הרחבות או יישובים חדשים לעצמם. אבל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה בזמן שנותר לדבר על מוקש שהוא לא מנת חלקה של הרשות לפינוי מוקשים ונפלים – זה תפקידה של הכנסת, ובעיקר של הממשלה. תשמע, הולכת לקום ועדת משנה בנושא המגזר הדרוזי והצ'רקסי, אך ועדת משנה שבראשה עומד יושב-ראש רע"מ או יושב-ראש ועדה שעוסקת בענייני המגזר הערבי. למען השם, הדרוזים אינם ערבים. הם התפצלו לפני אלף שנה. לפני אלף שנה הם התפצלו מהאסלאם והחליטו שהם דרוזים. זה שהם כותבים ערבית, מדברים ערבית, קוראים ערבית, זה לא אומר שהם ערבים. אדוני היושב-ראש, גם אני קורא ערבית, כותב ערבית ומדבר ערבית ואני לא ערבי. נדמה לי שלהקים ועדת משנה תחת יושב-ראש רע"מ, שהיא פלג של התנועה האסלאמית שמנהיגה יושב בנגב – אני אומר לך, זו טעות איומה שהממשלה הזו מובילה, שהכנסת הזו עלולה לאשר באיזושהי צורה, ואני מקווה מאוד שחברי הכנסת שעומדים מאחורי היוזמה הזאת והשרים שעומדים מאחורי היוזמה הזו ואולי גם ראש הממשלה ושרים אחרים יתעשתו ויבינו: המגזר הדרוזי הוא לא מגזר ערבי. ואני חושב שהסוגיה הזו – העניין הוא לא שהיא מבישה; היא באמת יוצרת מציאות הזויה, ואנחנו ככנסת אמורים להבין שזה הזוי. לקרוא לזה מגזר ערבי, ועדת משנה למגזר הערבי – להקים ועדת משנה לנושאי הדרוזים והצ'רקסים – יסכים איתי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שיושב כאן, זה הזוי ומעלה. אז אני מצפה, אדוני היושב-ראש, שגם אתה, גם אדוני השר וגם חברי הכנסת, ראש הממשלה והשרים האחרים – חשוב מאוד להקים ועדה לענייני המגזר הדרוזי והצ'רקסי. הקימו אותה כוועדה, לא כוועדת משנה לוועדה של המגזר הערבי. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת דיכטר. אני אזמין – למרות שאמרתי שאני לא אזמין את שניכם – את חבר הכנסת פרוש, ולאחר מכן את חבר הכנסת אשר. פשוט קראתי בשמותיכם ולא הייתם. בבקשה, אדוני. – – – יש תור. אני יודע מה בתור. אני יודע שקראתי אתכם ולא הייתם, אבל אני מאפשר לכם. בואו, תעלו, פשוט תעלו. אני לא אתן לכם לעשות תוך כדי דיבור של אדם את השינוי הזה. לא יכול להיות שאני קורא לאנשים, ואומרים: לא, עכשיו מישהו אחר, ולא רשום אצלי. לא יכול להיות. בבקשה. – – – די, כבר לא עושים שינויים, השינויים הופסקו. אמרתם רשימה, יש רשימה. אי-אפשר כך. בזמן שבוסו מדבר פתאום מוסיפים לו חמש דקות, מורידים חמש, נותנים למאי גולן חמש. עכשיו הורידו לך את החמש. לא הורידו. הורידו. נתנו לאבי דיכטר. אצלנו ברשימה כתוב שמדברים אורי מקלב, אוריאל בוסו, אופיר כץ, בצלאל סמוטריץ', ינון אזולאי, מאיר פרוש, יעקב אשר – זה ברשימה של הכנסת. כן, אבל הם שינו, החברים שלך בסיעה. הם שינו. מנהלת הסיעה שלך שינתה. אני יושב הכן. אתה צריך לנהוג כפי שמזכירות הכנסת נתנה. מאה אחוז. נאמץ את המלצתך – נלך בדיוק לפי מה שמזכירות הכנסת קבעה. גמישות תפעולית חשובה גם בכנסת. זה נכון, אני מאוד גמיש, אגב, אדוני. אבל לא יכול להיות שתוך כדי שאתה מדבר אומרים: תוסיפו עוד חמש, תוריד להוא שתיים. אי-אפשר כך, מי כמוך יודע. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו דנים עכשיו בהצעת חוק לפינוי שדות מוקשים, והכותרת – אני רואה שיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון כבר דרוך. הרי היית איתי שעות, הוא אומר, אז מה אתה עכשיו בא לי כאן? אבל אני רואה שמבקשים פה להאריך בשנה את הוראת השעה, ומוצע גם לשנות את הדרג הקובע ששטח שיש בו נפלים – שטח צבאי יעבור מהרמטכ"ל לקצין בדרגת אל"מ, וכשזה באחריות משרד הביטחון – יעבור ממשרד הביטחון למנכ"ל המשרד. אני תמה ושואל את עצמי: ריבונו של עולם, מאז קום המדינה לשר הביטחון הייתה ועדיין יש לו סמכות, אחרי שהוא יודע לאמוד ולדעת את הרכב הכוחות המזוינים שיש לו בצבא – יש לו את הסמכות לתת דיחוי למי שיושב ולומד, שתורתו אומנותו. יש לו את הסמכות לתת דיחוי. בא בית-המשפט ואמר: לא, לא יכול לתת דיחוי באלפים לדבר שאין לו אזכור מפורש בחוק. אז בא הרעיון של חוק טל, וכבר נאמרו שם דברים ששר הביטחון יוכל לתת דיחוי, אבל הצבא יכול לעשות כל מיני מסלולים. ואז היה הרעיון של חוק טל, על גיל 22, שהציע לשנות את ההכרעה. אבל בחוק נאמר שלשר הביטחון יש סמכות לתת דיחוי, כי כך החוק החליט; בג"ץ ביקש וכך החוק החליט. אחרי שזה פעל חמש שנים כהוראת שעה, הלכו לעוד חמש שנים. אחרי שהסתיימו עשר שנים בג"ץ בא עם טענה חדשה: לא, זה לא יכול להיות, למרות שהדרישה שלו עשר שנים לפני זה הייתה שצריך להיות כתוב במפורש הרעיון הזה, אז גם כשכתוב בחוק זה לא מספיק. החרדים לא הולכים מספיק לצבא. ומאז אנחנו מתגלגלים: לחוק כזה, לחוק כזה, לפיד הביא כזה, חוק על עילויים. בסוף הגענו גם לרעיון: בשים לב ליעדים, לשר הביטחון יש סמכות לתת דיחוי. אני רק אומר לך, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון: אתה הרי כן יודע כמה סמכויות יש לשר הביטחון ולמה בעצם אין לשר הביטחון סמכות בדברים הגורליים, הדברים שמעסיקים את כל מי שאחראי לביטחון המדינה, ויש לו את האחריות לזה – הכול שר הביטחון. שר הביטחון, יש לו את הסמכות. מה קרה שדווקא בנושא הזה, שבני הישיבות שיושבים ולומדים – אני לא מדבר על מי שלא יושב; אחד שיושב ולומד, תורתו אמנותו, בא בית המשפט העליון ושלל ממנו את הסמכות: לא, שר הביטחון לא יכול להחליט. זה לא פגיעה במעמדו של שר הביטחון? זה לא פגיעה בסמכותו של שר הביטחון? תאר לך שבית המשפט ייכנס לעניין ויאמר ככה: תשמע, אם אותו מוחמד דף נמצא בבניין רב-קומות ויש חשש שכאשר יפגעו במוחמד דף אולי מישהו ייפגע, אז אין לך סמכות. כאשר אתה נמצא בבית פרטי חד-קומתי ואין חשש שמישהו אחר יינזק, אבל זה חד-קומתי – תכה בו, רק לזה יש לך סמכות. הנשמע כדבר הזה? מה זה התפיסה הזאת שבאה להתערב ולומר: אתם רוצים לחיות פה במדינה – אתם תלכו לצבא. לא תלכו לצבא – נפסיק לתת לשר הביטחון את הסמכות. אגיד לך את האמת, פעם חשבתי שזה איזשהו רעיון שמי שלא הולך לצבא, לא מגיע לו כסף, לא רוצים לשבת איתו בשלטון. היום הממשלה הזאת תלויה ועומדת על מפלגה כמו רע"מ, שלא רק שהם לא משרתים אלא הם גם קוראים לא לשרת, ונותנים להם בהסכם 35 מיליארד – לא משנה כמה שנותנים. נותנים להם. ממשלה שעומדת על רע"מ, והכול בסדר. – – – אז רק בגלל שאנחנו שנינו יהודים, אתה מאמין בדרך שלך ואני מאמין בדרך שלי, אז כאילו אתה רוצה לכפות עליי? אתם רוצים לכפות עלינו? מה העניין פה, באמת? בזה פוגעים בסמכות של שר הביטחון. הרי למה שאני לא אעתור לבג"ץ ואגיד לו: תשמע, אדוני שר הביטחון, אני מבקש ממך, מוחמד דף, הנייה או לכל מי שיהיה שם, אם הוא עומד ליד אנשים – אסור לך, אין לך סמכות. משפט לסיום, בבקשה. לא נשמע כדבר הזה. תודה. חבר הכנסת אשר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קחו מרשם איך מביסים את הקורונה בארבעה שבועות. למה אתה מחייך, אדוני? איך אתה רואה שאני מחייך? יש לי מסכה, אדוני. אני רואה את החיוך בעיניים שלך, אדוני. קחו מרשם, אדוני יושב-ראש ועדת – אה, יש לו טלפון. קחו מרשם איך מביסים את הקורונה בארבעה שבועות. "אנחנו נביס את הקורונה בארבעה שבועות", דברי ראש הממשלה. בינתיים, לדאבון לב, באמת לדאבון לב – הייתי שמח לעמוד כאן ולהחמיא אם היה על מה, אבל הקורונה מביסה אותו בתוך ארבעה שבועות מתחילת ההתפרצות האחרונה. אתמול בערב ציין ראש הממשלה שישראל נמצאת היום, מבחינת התמותה, במצב מהטובים מכל העולם, ברוך השם, והלוואי שיימשך ככה. הוא אומר את הדבר הזה, וזה מצוין, רק מצד שני, בדלתא, הוא שכח להגיד באיזה דירוג היינו אז בתמותה. יש לי כאן, אדוני היושב-ראש, טבלת אקסל מצמררת – שאני לא אספיק להציג אותה עכשיו, אבל במהלך הלילה הקרוב כנראה אני אצטרך לעשות את זה – של מה שקרה מזמן לזמן. אבל התחושה שלי היא שההתייעצות שלו לפני נאום לאומה – שנאום לאומה, אדוני היושב-ראש, צריך להיות הדרכה לציבור, למקד את הציבור בדברים הנכונים, והוא הופך להיות – במקום נאום שמתייעצים איתו עם רופאים ועם אפידמיולוגיים, זה רק יועצי תקשורת. כי בא ראש ממשלה ואומר: יש היום 5,000, יהיו 20,000, ואפילו קפץ ל-50,000, שגם המחמירים ביותר במשרד הבריאות אומרים שזה – והיום שר הבריאות אומר שלא ניכנס לפניקה, לא יודע למי הוא מתכוון. אבל מה עושה ראש הממשלה? הוא לא מדריך את הציבור, הוא מבהיל את הציבור, והוא עושה את זה כי הוא אומר לעצמו ככה: אם זה יהיה 50,000 ביום – שזה טירוף, אדוני, זה סגר דה פקטו בין שליברמן יסכים, בין שליברמן לא יסכים, זה סגר דה פקטו; אם זה יהיה 50,000, אז אמרתי, ואם לא, אז ניצחנו את המגפה, כמו שהוא ניצח אותה בפעמים הקודמות. ואני רואה דברים שהוא אמר: חייבים לנקות את ישראל מקורונה – הוא כתב את זה בספר שלו – כי הסתמכות רק על חיסונים היא מדיניות בלתי אחראית. אפשר להכחיד את הקורונה מהר מאוד ולחזור לחיים נורמליים. עכשיו, אדוני, אם אני הייתי בא – הוא המנהל שלנו. הוא ראש הממשלה. הוא המנהל שלנו. יש לי פה עוד שלל דברים. אתה יודע, שאלו אותי, אדוני השר, השר טרופר, מישהו שאל אותי אם קראתי את הספר של בנט. אמרתי לו: לא קראתי, אבל את הסרט אני רואה. אין שום קורלציה. כשאני הולך לרופא או כשאני הולך למישהו שמדריך אותי, שאומר לי מה לעשות, וכשאני שומע שלפני כמה חודשים בלבד, כשהוא היה בפוזיציה אחרת, הוא אמר שקודם כול צריך לנקות מקורונה – איך מנקים מקורונה, אדוני? הגבלות כאלה, אחרות. קודם כול מנקים, כי הסתמכות רק על חיסונים זה לא טוב. והוא אומר שהוא מסוגל. אותו רופא הבטיח לנו לחסל את הקורונה בתוך ארבעה שבועות. עברנו את גל הדלתא עם למעלה מ-1,500 אנשים שנפטרו – ואגיע לפילוח של זה אחר כך; תאמין לי, אדוני היושב-ראש, יסמרו שערות ראשך. מה אנחנו אומרים? עם כל הכבוד ליועצי התקשורת – ואני מסיים – אדוני, אתה מנהל פה מדינה שלמה, אתה מנהל פה עם שלם שלא יכול להאמין למילה אחת שיוצאת מפיך. למילה אחת. אנחנו כולנו זוכרים את התו השמח ואת הכיתה הירוקה ואת זה. הכול מתערבב, הכול מתבלבל. אנחנו לא מפחדים, אנחנו מ-פו-ח-דים, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת יברקן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בעיתות משבר נולדים מנהיגים. חברה במשבר חייבת מנהיגים, לא מנהלים. ישראל נמצאת במשבר ויש לה שמונה מנהלים – בינוניים, יש להגיד, במקרה הטוב. אין לה אפילו מנהיג אחד. בעיתות משבר חברה לא צריכה מנהל, היא חייבת מנהיג – מנהיג עם חזון, עם תוכנית עבודה סדורה, רב-שנתית, עם יעדים ברורים, מטרה ברורה, הישגים נדרשים ולוחות זמנים; מנהיג עם אומץ לב וחדות מחשבה. במשבר הזה, אדוני היושב-ראש, ישראל חייבת מנהיג, אך היא נתקעה עם שמונה מנהלים שכל אחד מהם בורח מאחריות. כל השמונה רוצים את הסמכות והכוח אבל בלי האחריות. הם מחוקקים חוק – שימו לב, אזרחי ישראל – חוק שיאפשר להם לא לעשות את עבודתם שלשמה הם נכנסו לממשלה. שר האוצר וראש הממשלה החליפי חוקקו חוק שמאפשר להם לא להיות בקבינט הקורונה על מנת לברוח מאחריות, קרי, לא לנהל את המשבר הבריאותי שמעסיק את כל העולם. לו הם היו מנהיגים, הם היו לוקחים בחרדת קודש את התפקיד שהציבור הטיל עליהם ומתחילים לעבוד למען הציבור. אבל הם מנהלים בינוניים, וכל אחד מהם בורח מאחריות. והדברים? שהדברים יסתדרו מעצמם. מנהיגות זה קודם כול לקיחת אחריות ודוגמה אישית. כפי שאמר השופט גדעון בן יואש, השופט החמישי ששפט את עם ישראל, בספר שופטים ז' 17, ואני מצטט: "ויאמר אליהם ממני תראו וכן תעשו והנה אנֹכי בא בקצה המחנה והיה כאשר אעשה כן תעשון". המנהלים של הממשלה הזאת, אין להם אפילו את הדבר הבסיסי של מנהיגים – דוגמה אישית. ראש הממשלה נפתלי בנט עושה סגר אווירי ואומר לאזרחים שאסור לטוס לחו"ל, אבל אשתו וילדיו טסים למוחרת; אוסרים התכנסות במקום סגור וללא מסכות אבל סגן שר החוץ במסיבת סילבסטר המונית ללא מסכות; מנחים את כל אזרחי ישראל שנכנסים מחו"ל לארץ להיות בבידוד, אבל שר הביטחון מקיים פגישת עבודה שעות לאחר הנחיתה, פה בכנסת, ולא נכנס לבידוד מיידי. מנהיגות מחייבת אומץ לב ואומץ פוליטי להגיד את הדברים הנכונים שלשעתם אינם פופולריים באותו הרגע, אבל ישרתו את הציבור בעתיד. אדוני היושב-ראש, אני מוצא את עצמי מתוך 120 חברי הכנסת, לפחות בפומבי, זועק את האמת הפשוטה וההגיונית: התו הירוק אינו אמצעי אפידמיולוגי שמונע הדבקה אלא כלי שנועד לעודד חיסונים. מעידוד חיסונים מהר מאוד הוא הפך לאמצעי קשה לכפיית חיסונים. גם זה לא עבד. מעל 30% מאזרחי ישראל כלל לא קיבלו חיסון ראשון, ומעל 13% קיבלו חיסון אחד או שניים ולא קיבלו את הבוסטר. נוצר מצב שלפחות מחצית העם ללא תו ירוק. מחצית מהעם הפכה להיות מכחישי קורונה? הרי זה לא המצב. אנחנו רואים שהכלי הזה, התו הירוק, פוגע באזרחי ישראל לא פחות מהקורונה עצמה. לפי דעתם של בכירים במשרד הבריאות – לפחות אומרים זאת בעילום שם – התו הירוק אינו יעיל ואין בו צורך, ולכן הגיע הזמן לבטל אותו. אמש ראיתי את זה במהדורת החדשות של כאן 11. אגב, האמצעי הזה מעולם לא היה אמצעי רפואי, כך שהם ידעו מראש שהוא לא יכול למנוע את שרשרת ההדבקה. המחיר החברתי, הנפשי, הפסיכולוגי, שאזרחי ישראל משלמים על התו הירוק, אדוני היושב-ראש, הוא עצום, ואנחנו כחברה נשלם עליו עוד שנים רבות במזומן, ואולי אף בחיי אדם. לו היו מנהיגים בישראל, הם היו שמים את טובת ישראל לפני הכול ואת האגו אחרי זה. על הבעת דעתי – יש האומרים האמיצה, הציבורית, ואני אומר את דעתי ומשמיע את דעתי – אני משלם עליה מחיר ציבורי לא פשוט ומקבל "חיבוק חם", כמובן, מהתקשורת, שמזמן מזמן נטשה את שליחותה האמיתית. הציבור שלח אותנו לייצג אותו ולא את עצמנו. כך אני משתדל לעשות, משום שאני יודע שהשופט האכזר ביותר הוא המצפון, ואני לא אתן למצפון שלי לשפוט אותי כשאני יודע את האמת – שהתו הירוק פוגע בחצי מהעם. אדוני היושב-ראש, אני הייתי רוצה לדבר על עוד נושא: הכנסת העשרים-וארבע עשתה שינוי היסטורי ולהערכתי חסר תקדים, וספק עם הכנסות הבאות יעמדו בו. עם ישראל הורגל שהבית הזה, יש בו 120 חברי כנסת, אבל בכנסת העשרים-וארבע בפועל יש 98 חברי כנסת, אדוני היושב-ראש – 98 שיש להם זכות להביע עמדה עצמאית, משוחררת, כפי שהעם מצפה מהם. אמורים; לא בהכרח זה קורה. אבל יש כאן 22 חברי כנסת שנכנסו בחוק הנורבגי, ואין להם את הדעה העצמית הזאת להביע כאן; 22 חברי כנסת שעם חלקם אני משוחח באופן אישי ושואל את דעתם על החוק הזה, על התו הירוק, על כל מיני חוקים שעוברים, והם אומרים לי: אתה צודק, חבר הכנסת יברקן, גם אנחנו חושבים כמוך. אני אומר: אז תביעו דעה, והם אומרים: ברגע שאני אביע את דעתי האמיתית, בתוך 48 שעות אני לא חבר כנסת. ולרוב הם מגיעים למשמרת לילה להצבעות כאן. הם לא מגיעים ביום-יום. יש כאן 22 חברי כנסת שאני מכבד אותם, אבל אני חושב שאין להם דעה עצמאית, והדמוקרטיה הישראלית מדממת, ואני חושב שהדמוקרטיה הישראלית צריכה חוסם עורקים. היא צריכה חיסון, גדי. חיסון. אני חושב, אדוני היושב-ראש – ואני לא אומר את זה מפוזיציה פוליטית – נקודה למחשבה: ברור שהחוק הזה גם היה בממשלה הקודמת וגם לפני. אני מדבר על הכמות. בעבר היו אחד או שניים מכל מפלגה, שלושה מכל מפלגה. אני לא חושב – – – בהתאם לגודל. מהליכוד היו – – – עזוב, אדוני, מעולם לא היו כאן 98 חברי כנסת בלבד עם דעה עצמאית. אני חושב – – – אבל מי שהמציא את החוק זה אתם. אבל אתם באתם לשנות את השיטה. אתם באתם לשנות את השיטה, לא לשדרג את השיטה, אדוני היושב-ראש. היום המפלגה הנורבגית בכנסת היא המפלגה הגדולה ביותר בכנסת. לא, לא רק זה. אתם באתם לשנות את השיטה, לא לשדרג את השיטה. מה שאתם צריכים לשנות – ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כשצריך גיבוי, אני אגבה את הממשלה בהרבה דברים. אני חושב שזה לא נושא פוליטי של שמאל וימין, אבל זה בעתיד יפגע בדמוקרטיה, אדוני היושב-ראש. אפילו נגד בן-גוריון הצבעתם. אנחנו הצבענו נגד בן-גוריון? מתי הצבענו? בשבוע שעבר. אפילו לאזכרה של רבין ראשי השמאל לא הגיעו. אתה מדבר איתנו על ההצבעה? חבר הכנסת יברקן, אני אחזיר לך את הדקה הזאת. בשמחה. לפני שלושה שבועות אנחנו הצבענו בשמחה רבה על יום בגין, בחקיקה. בחקיקה. הוא ראוי. כל הקואליציה כמעט, מי שהיה פה הצביע. אף אחד לא הצביע נגד. ביום רביעי שעבר הגיע החוק של דוד בן-גוריון, מקים מדינת ישראל. הצבעתם נגד. וחבר הקואליציה שלך פה התנצל על זה שבטעות הוא הצביע בעד. קוראים לו מאזן גנאים. הוא ביקש סליחה. בסדר. אני מדבר – – – ואתה איתו בקואליציה. אבל זה שווה ערך להצבעה של כולכם נגד חקיקה ליום – – אבל מיקי, זה לא פייר, מה שאתה עושה. – – לזכרו של מקים מדינת ישראל. אבל אתם מצביעים נגד המון חוקים חברתיים צודקים. אני מציע שאת קריאות הביניים תעשה מכאן, בבקשה. בבקשה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שמה שאתה אומר הוא באמת עם כובד משקל. אני נפגעתי ברמה האישית. וזה לא יום לזכרו, זה להקמת – – – נגד כמה חוקים חברתיים וצודקים שלנו הצבעתם? נגד כמה? אני חושב שיש בכנסת הזו, לכאן ולכאן, אדוני – – – אני אחזיר לך. אפשר לבדוק: 65% מהחקיקה בארבע השנים, בחמש השנים האחרונות, כולל ועדת הכספים, הצבעתי בעד. לא דיברתי עליך ספציפית, דיברתי עליכם כקואליציה – נגד חוקים חברתיים, צודקים, נכונים, שהם לא ימין ולא שמאל. אוטומטית וטו. אבל אדוני היושב-ראש, אני מסכים. בבקשה, דקה. אני חושב שהכנסת הנוכחית, יש בה המון צדדים שלא הכרנו בכלל במשכן הזה, ונחצו גבולות, גם מהאופוזיציה וגם מתוך הקואליציה, בחלק מהמקרים. ברוב המקרים, יש כאן דריסה גסה מאוד של האופוזיציה. עד היום, לצורך העניין, אני לא יודע באיזו ועדה אני חבר, מתוך זה שאין הסכמים, מתוך זה שהקואליציה דורסת אותנו. ואני חייב להגיד לשבחך, אדוני היושב-ראש, שאתה לפחות משתדל, כיושב-ראש הכנסת, למצוא את המשוואה לפתור את הסוגיה. אבל הבעיה לא תלויה רק בך, בוודאי. אני מאוד מכבד את מה שאתה עושה, אבל יש כאן רמיסה של הכנסת. לא יכול להיות שהיום – הציבור לא מבין את המשמעות שיש פה רק 98 חברי כנסת מתוך 120 שאמורים להיות. ואני חושב שזה לא קשור אליכם ולא קשור אלינו, אבל לעתיד אסור שהדבר הזה יקרה, כי בסוף הציבור שולח אותנו להביע את דעתו, בוחר אותנו כדי שנוכל לייצג אותו. ואני היום, אני אומר לך את זה – אני מרגיש בודד, אבל בחדרי-חדרים, חבריי חברי הכנסת באים ואומרים – – – משפט לסיכום. אני מסיים. אומרים לי: אדון יברקן, מה שאתה אומר על התו הירוק – אני לא מכחיש קורונה, אני בעד בריאות הציבור, אני חוסנתי בחיסון ראשון, אני מחלים, אבל אם אנחנו רואים ש-50% מודרים מהמרחב הציבורי, את מי אנחנו רוצים להנהיג? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. חברת הכנסת גולן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם היום על משהו שלא קשור לפוליטיקה, שסביר להניח, אדוני היושב-ראש, סביר להניח שאם לא הייתי מדברת על זה עכשיו – רוב הציבור אינו יודע, גם רוב חברי הכנסת אינם יודעים, וסביר להניח שאם מישהו לא ממש חפר במבזקונים הקטנים של רוב-רובם של אתרי החדשות – כי במהדורות זה בטח לא יהיה – אף אחד לא שמע על זה וגם לא ישמע זה. למה? תכף נבין. הכותרת הקטנה היחידה שהייתה אמרה כך: שני עובדים זרים נעצרו בחשד לאונס צעירה בת 22 בעלת צרכים מיוחדים. זו הייתה הכותרת, אוקיי? הכותרת היחידה. עכשיו, מה האמת? הרי זו כותרת כל כך דמגוגית שקשה לי איתה, באמת, וזו רוב הדמגוגיה שיש במה שקורה עם המסתננים הבלתי-חוקיים ועם דרום תל אביב בכלל. האמת היא ששני מסתננים בלתי חוקיים מאריתריאה תקפו ואנסו צעירה בת 22 שחוסה בהוסטל בצורה אכזרית בלתי נתפסת, כמו שאר ושלל האונסים במדינת דרום תל אביב, ולא מדברים על זה, כאילו עולם כמנהגו נוהג. עכשיו, נשאלת השאלה: אם היה מדובר במישהי מהצבע הנכון – ואני אומרת משהו קשה, אבל אם היה מדובר במישהי מהעדה הנכונה, מהשכונה הנכונה, מהצד הצפוני של העיר המדוברת הזאת, מדינת תל אביב, שבתוכה יש עוד מדינה, דרום תל אביב – אם רחמנא ליצלן היה מדובר בבת של שופט בית המשפט העליון, אלו שאזרחו בפועל, למרות שלא באמת, את כלל המסתננים הבלתי-חוקיים – אני יכולה להבטיח לך שלא היה מסתנן אריתריאי אחד שהיה נשאר בישראל. אחד. אבל מדובר בנערה מדרום תל אביב, שקופה, בת למשפחה שקופה, מהצבע הלא-נכון. אני יודעת שזה קשה לך לשמוע, חבר הכנסת רם בן ברק, אני יודעת, אבל מה לעשות, זו האמת. זו האמת. זו האמת, אין מה לעשות. זו אמת כואבת, אבל זו האמת. קשה לי לשמוע חברת כנסת צעירה ואינטליגנטית כמוך מדברת כאלה שטויות. זו האמת לאמיתה. היא פוצעת, היא כואבת, אבל קשה לשמוע אותה. בדיוק כמו הסיפור שבאתי וסיפרתי לך לפני חודש, על כך – נכון? דיברתי איתך, פניתי אליך, סיפרתי לך שיש בחור יוצא צבא, איש משכמו ומעלה, שלא מתקבל לקיבוץ. ואני אמרתי לך שזה בגלל שם המשפחה שלו, ואתה לא הסכמת איתי. והינה, הוא עדיין לא התקבל, למרות שהוא עומד בכל הפרמטרים. אין מה לעשות, אתם לא יכולים להכחיש את זה, אבל לא נורא. לענייננו, אני רוצה לפרט את האמת של הסיפור הזה, שלא פתח שום מהדורה, לא דיברו עליו בשום חדשות, ומלבד מבזקון קטן באתר שאני לא אזכיר את שמו, לא תרמו אפילו לשיח של הנושא. אז זה הסיפור האמיתי: שני מסתננים בני 35 ו-45, אלו שארגוני זכויות האדם טוענים שהם פליטים אומללים – אומללים, מסכנים נורא, שבאו מהתופת, וצריך לעזור להם – הם קיבלו מקלט כאן במדינת ישראל, עם הזכויות, עם הליטוף, עם הכסף – בלי חובות, כמובן – הם, האומללים האלה, בגלל שהם נורא אומללים, מצאו לנכון לפתות צעירה חוסה ולאנוס אותה. אבל זה כי הם אומללים, כי הם פליטים. עכשיו, מי לא פוצה פה, אדוני היושב-ראש? וזה מה שהכי חורה לי – מי לא פוצה פה? לא פוצות פה הפמיניסטיות הדגולות של הממשלה הזאת – לא תמר זנדברג, לא מרב מיכאלי, לא מיכל רוזין. אף פמיניסטית דגולה, אשת חברה, זכויות האדם, נשים, נשים, נשים – ששש. כל עוד זה לא משרת את אג'נדת-העל, שהיא להשתיק כשמדובר במסתננים בלתי חוקיים – ואני אומרת את זה מכאב – לא מדברים על זה, לא מגנים את זה אפילו. זה נתפס וזה נתפס – תוציאו גינוי, תשתיקו אותי, את חברת הכנסת מאי גולן, שלא יהיה לי מה להגיד. תוציאו גינוי: הינה, אנחנו מגנות את האונס המחריד שהיה היום. מעולם, אני אומרת לך, עשור כבר שאני נלחמת המאבק הזה, מאות מקרי אונס והטרדות – מאות, אני עומדת מאחורי מה שאני אומרת – גינוי אחד מאבירות זכויות האדם המזויפות והשקרניות האלה לא היה. אחד. עכשיו, הפיגועים האלה – ואני קוראת להם פיגועים כי הם פיגועים – הם יום-יומיים. הם יום-יומיים. אבל אנחנו לא שומעים עליהם. במקרה שמענו על זה, אבל על אין-ספור הטרדות מיניות, שאני אומרת לך, מתרחשות כל שעה – אין אישה שיכולה לעבור היום בנווה שאנן והיא לא תוטרד מינית. ואם היא תוטרד מינית, אתה יודע מה יגידו לה? למה עברת שם? זו אשמתך. למה עברת שם? ואני מכירה שוטרים שאמרו להן את זה. אין גבר, הכי גבר שיכול להיות, שיכול היום ללכת בדרום תל אביב אחרי 20:00. אין. זה לא קיים. מדינה בפני עצמה, ועולם כמנהגו נוהג. עכשיו, הפיגועים האלה הם לא רק בדמות האונס המחריד הזה – זה הטרדות מיניות, זה אלימות בלתי נתפסת, זה פריצות, זה שודים, זה גנבות. אין אדם בטוח במדינת דרום תל אביב, אני אומרת לך, בביתו. אין אדם היום בדרום תל אביב שיכול לשבת בשקט בבית ולהגיד: אני בטוח. למה כשגונבים טלפון ומכניסים לך בוקס, זה לא אלים? אבל זו לא כותרת. כשמשכו לך את המכנסיים וירדו לך גם התחתונים בנווה שאנן, זה לא אלים? זה הכי אלים. אבל זה לא כותרת, זה לא יתפוס. במקרה זה תפס. במקרה. אני שואלת שאלה: הרי זה כבר מזמן לא מדינת דרום תל אביב, מזמן. זה רובע ב' באשדוד, וזה רמת אליהו בראשון לציון, וזה מרכז פתח תקווה, וזו שכונת הדר בחיפה. ואני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, אני אומרת לך: בלי קשר לימין ושמאל, בי נשבעתי, זו מדינה מסוכנת בכל שכונה שנכבשה. בכל שכונה. הרי אין אדם אחד שפוי בכנסת הזאת – ואני עומדת מאחורי מה שאני אומרת – שיעביר היום את אשתו או את בעלה ואת ילדיו לדרום תל אביב. אין. בטח שלא מהמחנה הצבוע שיושב בצד הזה. אין ולא יהיה. אין שופט אחד בין שופטי בית המשפט העליון, השקרנים והצבועים, החולה הרעה הזאת, תסלח לי שאני אומרת את זה, שיעזו היום להעביר את הילדים שלהם – הם אפילו לא יסיירו בדרום תל אביב, הם לא יודעים איך נראה מסתנן אריתריאי. אבל הם פוסלים חוקים, כי הם הומניים. רק תחזרי מהמילה "שקרנים" על שופטי בית – – – שקרנים. לא, זה לא – – – שקרנים וכוזבים, אדוני היושב-ראש. שופטי בית המשפט העליון הם שקרנים. חברת הכנסת גולן, אני אומר לך, זה לא ראוי. הם צבועים. אני אומרת. זה לא ראוי. ואני אוסיף ואגיד – – – במדינת ישראל – – אמרת את שלך. אמרת, אדוני. – – יש הפרדת רשויות. לא ראוי. אדוני, אדוני, אמרת את שלך. אני אומרת את האמת שלי. בית המשפט העליון היום זו הדיקטטורה המסוכנת ביותר שיש היום בדמוקרטיה המזויפת שאנחנו חיים בה בישראל. והם אלו, הם אלו שמכשירים את השרץ. הם אלו שבגללם הילדה בת ה-22 הזו נאנסה. רק אתכם אני מאשימה, כל שופט ושופטת בבית המשפט העליון. ואני חוזרת ואומרת: שקרנים ומסוכנים. בגללכם לא תישאר פה מדינה יהודית. עכשיו, באים בטענות: המשטרה לא עושה, המשטרה לא פועלת. אבל מה אתם לא יודעים על המשטרה? שהמשטרה כל היום, כמו עכבר, מסתובבת סביב הזנב של עצמה. אני מדברת עם מפקדי תחנות, אני מדברת עם ניצבים – מה הם עושים? הם עוצרים, מוציאים מצלמות, מביאים ראיות, ומה עושה אותו בית המשפט הנוכל והנבזה? משחרר אותם חזרה לרחוב, ישר לרחוב. רוצחים שרצחו פה אנשים – הרוצח של אסתר גלילי, זיכרונה לברכה, אחרי ארבע שנים יצא לרחוב. אנסים אריתריאים יוצאים לרחוב, אפילו לא מגורשים בחזרה למדינה שלהם. בושה וחרפה. בושה וחרפה שאנחנו, נבחרי העם, שבאנו למקום הזה, לא יכולים לייצג את המדינה שלנו, את הציבור שלנו נאמנה, כי יש לנו תשעה דיקטטורים שמחליטים מה יהיה פה. בית המשפט משחרר אחד אחרי השני עוד פושע ועוד פושע. הינה את, נכנסה עכשיו יושבת-ראש הוועדה לעובדים זרים, והייתי שמחה שתשמעי את הנאום הזה, שמחה מאוד, כי זה לא רק זכויות של עובדים זרים, זה גם זכויות של אזרחים. ויש גם אזרחי ישראל ערבים שסובלים מאוד בשכונות שנכבשו על ידי המסתננים הבלתי-חוקיים. אונס הוא לא רק אונס של איזו סלבית או דוגמנית נאנסת, גם הילדה בת ה-22 הזאת, עם בעיות המוגבלות, שנאנסה על ידי שני אריתריאים, גם לה יש זכויות, היא לא שקופה. אני אסיים ואומר: השמאל פה אולי שותק, אבירי זכויות האדם הצבועים אולי שותקים, אבל הכי גרוע בעיניי, הכי גרועים בעיניי זה אתם, בנט ואילת. אתם, אתם שרכבתם על תושבי דרום תל אביב עשר שנים; אתם, שהבטחתם להם שתושיעו אותם. אתה ראש ממשלה היום, ותחת האף שלך אתה לא עושה כלום נגד המאבק במסתננים; את שרת הפנים, כמה ציפינו ממך. אני אמרתי בליבי: לא משנה איזו ממשלה תהיה פה, כשאת תהיי שרת הפנים את תיאבקי במסתננים הבלתי-חוקיים. כשאתה, בנט, היית אצלי בשכונה ופגשת קורבנות אונס וקורבנות – את מפריעה לי, חברת הכנסת קרן ברק, אני שומעת אותך, את מפריעה לי. אתה היית – אתה היית וראית – – – את והיושב-ראש צמד-חמד. היא מהצד שלך – – – זה מצחיק אותך שאני מדברת על נרצחות? את יודעת לדבר הרבה על נפגעות, נכון? לא. אז אל תצחקי. כל מילה שאת אומרת מצחיקה אותי. זה משפיל אותך, לא אותי. תכעסי עלינו, לא עליה. היא בצד שלך. אני אכעס על מי שאני רוצה, הכול בסדר. אני אסיים בזה: אתה, נפתלי בנט, שראית את הזוועה של דרום תל אביב, ראית את הטינופת שאנשים צריכים לחיות איתה, את הטינופת ברחוב, את הטינופת בבניינים, את הטינופת בבתים, ראית את הסכנה הממשית, ראית איך לקחו את הנשמה של תושבי השכונות, לקחו אותה וקרעו אותה מידי כל האדם – אתה הבטחת שתשנה, וכל אישה שנאנסת בדרום תל אביב, כל אדם שנרצח – – תודה. – – כל אדם שמותקף, יהיה על ראשך לדיראון עולם. ממשלת הבושה של נפתלי בנט. תודה רבה. אני רק מוחה עוד פעם על הדברים נגד שופטי בית המשפט העליון – – אתה יכול למחות. – – זה לא ראוי. יש הפרדת רשויות במדינת ישראל. אין הפרדת רשויות, וזו הבעיה. יש הפרדת רשויות – – אין הפרדת רשויות. – – במדינת ישראל. אין הפרדת רשויות. הם גם שופטים, גם מחוקקים וגם – – – – – – חבר הכנסת בוסו, אני מציע שתלך להסתכל מה זה הפרדת רשויות במדינת ישראל. הסתכלנו טוב מאוד. – – – חבר הכנסת אופיר, בבקשה. רק חבל שלא היה לנו רוב להפרדת רשויות. – – – רשות מבצעת ורשות שופטת. למה אנחנו תמיד מתחת? בבקשה. זה טוב שיש הפרדת רשויות. אין ספק, אבל – – – אין שום הפרדת רשויות. רק בתיאוריה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר – – – – – – – אני שמח לראות את השר טרופר פה, אני טוען שהשרים לא נמצאים פה מספיק. יש, אתה יודע, יש את המעמדות, לא כולם נמצאים. – – – בלילה. אני חושב שחברת הכנסת מאי גולן דיברה מדם ליבה. גם כשמדברים מדם הלב – – – ואני חושב שמותר לנו וחובתנו לבקר את מערכת המשפט. תבקר. תבקר. מה, על ידי זה שאתה אומר שהם נוכלים? חובתנו לבקר את מערכת המשפט. תבקר. תבקר, אין לי בעיה. זה לא על חשבון הזמן שלי. אני אוסיף לך חצי דקה. – – – תבקר, אין לי בעיה, אבל אל תקלל את שופטי בית המשפט העליון ולא את השופטים עצמם. תבקר, אל תסכים – – לא אמרתי לקלל. – – לעוולות, אבל – – – לא אמרתי לקלל, לא חושב שהיא קיללה. לא שמעתי. – – – רגע, אדוני היושב-ראש, מי הכשיר אותם? מי הכשיר אותם? שופטי בית המשפט העליון צריכים ביקורת, וצריכים ביקורת קשה – – מי הכשיר את השרץ הזה? הם הכשירו את השרץ הזה, וכל רעה חולה אחרת במדינה הזאת. – – כי הם מזמן התנתקו מהעם. הם מזמן מנהלים את המדינה כאילו היא שלהם וכאילו הם נבחרו על ידי הציבור. שלא תהיה מדינה מבחינתם. אכפת להם? מה שאתה אומר מקובל עליי, בלי קללות הכול בסדר. אני רוצה לדבר על נפתלי בנט, ראש הממשלה. בעת הקמת הממשלה אמרתי שנפתלי בנט ייכנס לבוץ קואליציוני. השר טרופר – טרופר זה גם סוג של ג'יפ או שלא? אני לא זוכר. אבל אני טרופר בחולם. בסדר. אז הוא נכנס לבוץ קואליציוני. במקרה שלו נראה לי שהוא לא מצליח לצאת מהבוץ. אני לא בטוח שהוא יודע איך לצאת ממנו. חברת הכנסת גולן. סליחה, אני מתנצלת. סליחה. לתחושתי, נפתלי בנט לא רוצה לצאת מהבוץ הקואליציוני – לא הוא ולא אילת. הם יעשו הכול, אבל הכול, כדי שהממשלה הזו תשרוד: יעבירו את חוק החשמל לפני חוק חריש, יפקירו את הגליל, יפקירו את הנגב, יאבדו את המשילות ביהודה ושומרון, בירושלים. וכן, שר הביטחון גנץ ינהל קו מדיני משל עצמו. אף אחד לא יפריע לו. אף אחד לא יפריע לו, ויותר מזה – יתר השותפות הקואליציוניות בוודאי יתמכו בזה. יכול להיות שיש מיעוט לא רלוונטי, לא משמעותי, שיספר לנו שהוא ימין, אבל דעתו לא תישמע. לי לא זכור ששר הביטחון גנץ עשה ביקור מדיני בתקופתו אצל ראש הממשלה נתניהו. לא זכור לי שאצל ראש הממשלה נתניהו אבו מאזן הגיע לביקור ממלכתי בראש העין. לא קרה. הייתה ממשלה פריטטית, היה שר הביטחון גנץ. הגיע לבלפור. הוא הגיע לבלפור. הוא הגיע לבלפור. לא זכור לי ששר הביטחון גנץ ניהל מדיניות עצמאית. עצמאית. זה לא עצמאית – – – אני מדבר על שר החוץ גנץ שמנהל מדיניות עצמאית. עכשיו, אתה אומר שזה לא עצמאית – יכול להיות, בדיוק על זה אני מדבר. אוי נו, מה יהיה איתכם? מה יהיה איתכם? בדיוק על זה אני מדבר. שר הביטחון גנץ – שיש לי הערכה רבה אליו – – אתה שירת ביהודה ושומרון. – – טוען שהוא ממשיך דרכו של יצחק רבין. שירת ביהודה ושומרון. אתה הרי מכיר את החשיבות של התיאום הביטחוני, ואתה יודע שזה חוסך לנו גם כוח אדם, גם פיגועים – – – יש תיאום ביטחוני – יש תיאום ביטחוני ויש להניח תשתית מדינית. הוא עכשיו פורס את הסיבים האופטיים. הוא פורס את התשתית המדינית, זה מה שהוא עושה עכשיו. בנט לא מדבר מילה. הוא יכול אולי לתדרך, ככה, דרך גורמים שזה לא לרוחו, אבל צריך להגיד את האמת: שר הביטחון גנץ, במקרה הזה – ובצדק, צריך לומר – לא סופר אותו. אותו דבר, אני רוצה לדבר על תקיפת חמאס בשבת האחרונה. מדינת ישראל כולה כססה ציפורניים כדי לראות אם מדינת ישראל תגיב תגובה מתואמת בעזה. תתקוף את חמאס עזה באיזו תגובה מתואמת. תראה איזה דיון – אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאם מישהו מטיל ספק בדבריי ואומר שאני אומר את זה רק מתוך פוזיציה, אז אני מציע להקשיב לאלוף עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר. הוא איש שמאל מובהק, אני לא חושב שהוא מסתיר את עמדתו, אבל כשהוא מדבר על השיקולים של ממשלת בנט, אם היא תתקוף או לא תתקוף בעזה, הוא אומר שוודאי שזה שיש מפלגה אסלאמיסטית בקואליציה זה מקשה על מדינת ישראל לתקוף בעזה. יכול להיות שהוא מסתייג ונותן איזו קריצה לקרקובסקי ואומר לו: תשמע, בפוליטיקה אתה מבין יותר ממני, אבל חבר'ה, זה על השולחן, ואזרחי ישראל צריכים לדעת שזה על השולחן. אנחנו מדברים על מפלגה אסלאמית ששייכת לתנועה האסלאמית, שהיא זו שתשפיע על השיקולים של ראש הממשלה אם לתקוף בעזה או לא לתקוף בעזה. התקופה הזאת תיזכר כתקופה אפלה במדינת ישראל. אני שואל את אילת: האם אילת היא אותה אילת? ונפתלי הוא אותו נפתלי? אבל אני אגיד לכם, הם לא מפספסים שום משבר, לא מדיני, לא ביטחוני, וגם לא במשבר הקורונה. היו פה הרבה ביקורות על מסיבות עיתונאים – פותח את השידורים, לא פותח את השידורים, פותח את המהדורה. עם ישראל כולו היה רתום. אנשים התחסנו. עם המספרים אי-אפשר להתווכח. אי-אפשר להתווכח עם המספרים. בואו נסתכל כמה התחסנו חיסון ראשון, חיסון שני, והופ – נפילה של 1.5 מיליון בחיסון השלישי. מה קרה? קרה משהו? פער מטורף בקרב אוכלוסייה קואופרטיבית – – משפט לסיום, בבקשה. – – שמאמינה בחיסונים – אני מייד מסיים. מאמינה בחיסונים, מאמינה שצריך להתחסן – בום, כל האמון הולך. אבל יספרו לנו שהגל הרביעי היה הצלחה. אני שואל, האם אלו שאיבדו את יקיריהם גם מגדירים את הגל הרביעי כהצלחה? אני מסיים. אבל כבר קיבלת מעל ומעבר. לכן בדיוק, בדיוק, אבל בדיוק – הינה, נכנס סגן השר יואב קיש, שהיה מאלה שהובילו ביד רמה את המשבר הקודם. לשעבר. לשעבר. משפט לסיכום. אבל בדיוק האופן הכל-כך מביך שבו מנוהל המשבר הזה, עם כל השרים – – תודה רבה. – – כל אחד ואמירתו. האופן הכל-כך מביך – האם גם עכשיו נגדיר את המשבר הזה בסוף – בעוד חודש, בעוד חודשיים – כהצלחה? תודה רבה. אני כולי תפילה שכך יהיה, אבל כמו שזה מנוהל עכשיו, אני מוטרד מאוד. תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, קודם כול, חודש טוב ומבורך לכולם. אומנם אנחנו כבר אחריו, אבל עדיין, היום אנחנו מציינים את ראש חודש שבט. והרב קוק כבר לימד אותנו שכל זמן מאיר בתכונתו. לכן בכל שנה כשמגיע חודש שמזלו הוא דלי, שזהו שבט, סמל ההכלה, אני מוצאת את עצמי ניצבת בפני אותה שאלה: כמה אנחנו מכילים כחברה? האם אנחנו מספיק מכילים אוכלוסיות שקופות ומוחלשות? האם אנחנו נותנים מקום למתמודדי הנפש ולאנשים עם מוגבלות? אסור לנו להיות חברה מדירה, אסור לנו להיות חברה מתעלמת. זו החובה והזכות של כולנו, שחיים בינינו אנשים שונים בעלי נפשות שונות. ככה צומחת חברה מכילה יותר, חברה טובה יותר. רבי נחמן מברסלב כתב בעבר את מה שכולנו יודעים לשיר כל כך יפה: "דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה". לכל אדם ולכל ציבור יש שירה מיוחדת משלו. כל אחד הוא חלק מהפסיפס הישראלי. מעת כניסתי למשכן הזה לקחתי לי משימה: להביא את מתמודדי הנפש השקופים לקדמת הבמה. להיות להם ולבני המשפחות שלהם לפה – לפה, מתוך הבנה שבלי הקול שלהם הסיפור הישראלי לא שלם. בעולם שמתקדם מהר, בדור של קדמה וטכנולוגיה, טוב לפעמים לחזור לשורשים שלנו, לבסיס האנושי הטבעי והפשוט, ולזכור שלכולנו יש מקום שווה בחברה. מחר, בעזרת השם, נקיים את אירוע הפתיחה של שדולת בריאות הנפש. קיוויתי שהאירוע יתקיים פה בכנסת פנים אל פנים, ואני מודה ליושב-ראש הכנסת שעזר לנו בכל הנושא הזה, אבל האומיקרון טרף לכולנו את הקלפים. ראש הממשלה, אגלה לכם, לא הצליח לנצח את המגפה בארבעה שבועות. הוא לא הצליח – אולי צריך להחליף ספר. האומיקרון שינה לנו את התוכניות, והעברנו את מפגש הפתיחה לזום, מחר בשעות 17:00–18:30, וכולכם מוזמנים. אני מזמינה באמת את כולכם להגיע למפגש הזה. אבל בטרם ארד מהבמה, יש לי עוד משהו להוסיף, מעניין לעניין באותו עניין. בשבוע שעבר העליתי לוועדת השרים חוק חשוב, חוק שיאפשר למתמודדי נפש ובני המשפחות שלהם לבחור, פשוט לבחור; יאפשר להם לבחור משהו שלנו הוא מאוד בסיסי ואלמנטרי – לבחור את בית החולים שבו הם יקבלו את הטיפול הנפשי שלו הם זכאים. לצערי, לצערי ולא להפתעתי, ועדת השרים דחתה את הדיון בהצעה שלי בחצי שנה. למען האמת, כבוד היושב-ראש, אני ממש לא מרוצה מהחלטת הוועדה, אבל זה קשה לי במיוחד ביחס לאוכלוסייה מאוד מאוד ספציפית שנפגעת שבעתיים בשל כך – אותם מתמודדי נפש שיש להם בנוסף גם מוגבלות פיזית, שמתקשים בתנועה. פנו אליי כמה כאלה: אחת על כיסא גלגלים, אחת עם קביים והשלישי בקושי צועד, בקושי מתנהל, כואב לו, הוא לא מסוגל ללכת. בית החולים שאליו הם שייכים – כזכור, המדינה שלנו מחולקת לאזורים, והאזרח המתמודד רשאי לקבל שירות רק מבית החולים באזור שלו – בית החולים ששייך לאותם אנשים שציינתי הוא לא נגיש. הוא נמצא בסביבה הררית, התחבורה הציבורית אליו איננה נגישה, כמעט בלתי אפשרית, כל הדרך אליו מלאה במדרגות, גם בדרך אליו וגם בתוכו. פשוט בית חולים לבריאות הנפש, ואין לו הנגשה לאנשים שמתקשים ללכת. האנשים הללו שציינתי לא יכולים לקבל שירות, וכשהם נזקקים לו – במקרה הטוב הפסיכיאטר יוצא אליהם אל מחוץ לבית החולים. תקשיבו לי: הפסיכיאטר יוצא אליהם מחוץ למבנה בית החולים כדי לבדוק אותם. זו פשוט שערורייה. אני לא רואה אתכם מתרגשים. אבתיסאם מראענה, יקירתי, תקשיבי: אנשים שמתמודדים עם בריאות הנפש ולא יכולים ללכת כי יש להם עוד מוגבלות פיזית, לא יכולים לקבל שירות כי בית החולים שלהם לא נגיש, והם לא יכולים ללכת לבית חולים אחר כי החוק במדינת ישראל לא מאפשר להם לבחור באיזה בית חולים לקבל את השירות. נא לסיים. אני מסיימת. לכן, אני פונה מפה לשר הבריאות ולשר האוצר ולכל מי שמעורב בעניין לדאוג להנגשת בית החולים – במקרה הנ"ל כפר שאול, אבל הוא לא היחיד – ובינתיים, עד להנגשה, לאפשר למתמודדי הנפש שיש להם גם מוגבלות פיזית לבחור את בית החולים שבו הם יוכלו לקבל שירות, ולהורות לקופות החולים ליתן להם טופס 17 לשם כך. אי-אפשר לפגוע בהם כפל כפליים. אני אסיים פה בברכת חודש טוב, ובראשי התיבות של חודש שבט: שנתבשר כולנו בשורות טובות. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת מיכל וולדיגר. אני מזמין את חברת הכנסת קרן ברק. ראית? זה רשום. הבנת עכשיו? רשום לכל אחד. גם לקודם היה רשום. ברור שזה רשום. מה זה שייך – – – כלום. לא. לא הבנת. הבנתי, אבל לא בגלל זה הוא החליף – – – לא, לא בגלל זה. וואי, אז אתה לא מכיר אותו. בסדר. תשאלי את גינזבורג. יש לי ולחבר הכנסת ביטן התערבות מדוע דווקא בעת הזאת החלפת עם יושב-ראש הכנסת. נורא פשוט. מכיוון שביקשנו להחליף אותי רגע. אני אמור לשבת פה עד 22:00, וביקשנו רגע החלפה. אבל זה לא היה רגע החלפה. זה היה רגע, חצי שעה. היא טוענת שבגללה התחלפתם. לא, לא. ממש לא. אני אמור להיות עד 22:00 והוא מחליף אותי ב-22:00, אבל ביקשתי ממנו רגע לרדת כי הייתה לי איזו פגישה. עפה על עצמה, אתה מבין? אני עפה על עצמי? אז אם אפשר להכריע, בהתערבות זו דוד ביטן ניצח. ניצח, כן. על מה התערבתם? על צדק. לא. הוא חייב לקבל את מה שהוא – התערבות זו התערבות. הוא קיבל. דקת התהילה שלו כרגע קורית. ביטן ניצח בהתערבות. בסדר? אוקיי. את מכריזה על זה מעל בימת הכנסת? אני מכריזה שביטן ניצח בהתערבות. בבקשה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת – תוסיף לי דקה – אני שמחה שאתה יושב פה על הדוכן, חברי היקר גינזבורג, כי כידוע לך אני מכבדת אותך, להבדיל אלף אלפי הבדלות מאפס הכבוד שיש לי למי שנבחר ליושב-ראש הכנסת. לא צריך את זה. שאלה אותי חברת הכנסת דיסטל קודם – היא ראתה אותי כל כך נסערת, ואני לא נחשבת – להבדיל, שוב, יושב-ראש הכנסת, שתמיד היה בהמה גסה בכל מה שקשור לישיבות המליאה לפני שהיה יושב-ראש הכנסת – – אני מציע לא לכנות, לא לכנות חברי כנסת בכלל בכינויים. – – אז אני מעולם לא הייתי בהמה גסה. לא לכנות בכינויים, בטח לא את יושב-ראש הכנסת. אני בן אדם נבון, חכם, שלא נוהג להתעצבן בקלות, אבל בכל פעם שאני רואה את יושב-ראש הכנסת כאן מנצל את הכוח שלא ניתן לו – הוא פשוט לא טרח, אני לא יודעת אם הוא יודע קרוא וכתוב, אבל הוא לא טרח לקרוא את תקנון הכנסת – – גברתי. – – והוא מנצל את הבמה הזאת כאילו זה היה דוכן של מסיבת עיתונאים, כאילו הוא שכר את המקום הזה, כאילו הבית הזה הוא שלו ויש פה איזה – הוא באיזה אתר צילום, עושה פוטו-אופ לעצמו עם הקהל הנכון. הוא התבלבל. גברתי. הוא הורס את הבניין הזה. אני מציע, גברתי – – – הנאום הזה הוקדש להרס הכנסת והדמוקרטיה על ידי – – אני מציע, מכיוון שאת – – – – – האסקופה הנדרסת שנקראת יושב-ראש הכנסת. לא. אני מבקש ממך – – – כן. אני מציע, מכיוון שגם את מכירה מאוד את עבודת הכנסת ואת התקנון – – נכון. – – וגם את החלטת ועדת האתיקה וגם את הנוהג שיש פה בכנסת, אני הייתי מציע בכלל, ככלל, לאמץ לכולנו את מידת הכבוד, בטח כלפי חברינו. גם אם אנחנו לא תמיד רוחשים להם כבוד, לנהוג בהם בדרך כבוד. לא חייבים – – – אז בוא, תעוץ לי עצה איך מראים חוסר כבוד לאדם שבחוויה שלי, כמי שאוהבת אהבת נפש את המקום הזה, את הכנסת, את המדינה, ורואה איך בן אדם אחד בתפקיד הלא-נכון לקח את המקום שאני הכי אוהבת בעולם והרס אותו – – גברתי. – – ולא תהיה לו תקומה, כי אחרי שהוא יגמור את התפקיד פה, לעולם לא ימנו פה יותר יושב-ראש כנסת ממלכתי. לעולם. הוא לקח את התפקיד הכי ממלכתי, הכי חשוב לדמוקרטיה הישראלית, רמס אותו עד עפר, והעצב שלי הוא שאני יודעת, אני מכירה את התהליכים האלה – זה חד-כיווני. אחרי זה לא יישאר מהתפקיד הזה כלום, ויושב-ראש הכנסת הבא יהיה גרוע ממנו. זאת אומרת, זה מסלול – תמיד בחרו לתפקיד הזה מכל סיעה את הבן אדם הכי ממלכתי, הכי ראוי, שכל סיעות הבית רוחשות לו כבוד, ותמיד זה היה פה אחד. מהרגע שהוא נבחר – אפס כבוד, לאף אחד אין כבוד אליו. אצלנו בוודאי שלא, אבל גם לחברי סיעתו אין כבוד אליו, גם הם מתייחסים אליו כאל אסקופה נדרסת. לא, גברתי. אין אחד שרוחש לו כבוד. ולכן אחרי שהוא יעזוב את התפקיד הזה, התפקיד של יושב-ראש הכנסת יהיה כזה שתמיד, מכאן ולתמיד, הוא יהיה האדם הכי פחות ממלכתי, זה שמתייחסים אליו בהכי פחות כבוד והוא פשוט מקבל פקודות מיו"ר המפלגה שלו. גברתי. זה תמיד היה בן אדם עם עמוד שדרה. הרי אם רק היה מתחלף – חילי, יקירי, לדוגמה, אם אתה או כל אחד אחר, שלכל אחד מאיתנו יש כבוד אליו, ואני אומרת את זה כמעט לכולכם פה, לכל אחד שאנחנו רוחשים כבוד – כבוד לא לוקחים, כבוד מקבלים. גברתי. אם יש למישהו, יש לו כבוד – – – מכיוון שלך – – – כולם רוחשים לו כבוד. הזכרתי אותך, חברתי. הזכרתי אותך, ששאלת אותי למה אני כל כך נסערת כשיושב-ראש הכנסת יושב פה, ואמרתי לך: בגלל החרדה למקום הזה, בגלל האהבה הגדולה שלי למקום הזה והידיעה שהתפקיד הזה לעולם לעולם לעולם לא יחזור להיות ממלכתי אחרי שהוא יושב על הכיסא הזה. תודה, תודה רבה. לא הוא – היושב-ראש. תודה רבה. יש לנו איתן. איתן אחלה, הלוואי שהוא היה יושב-ראש הכנסת. תודה רבה, גברתי. ואת הכבוד אתה מקבל באמת מכולנו, כי הבן אדם עושה את הכבוד שרוחשים לו. תודה רבה, גברתי. אני רק מבקש – תודה רבה, תודה, סיימת את דברייך. אני רק מבקש להפנות אתכם שוב לתקנון ולבקש מכם – האמת שבלי קשר לתקנון – לנהוג בכבוד כלפי הבית הזה, וגם כלפי חבריו, גם כשאנחנו חלוקים פוליטית. לא רק שזה מעוגן בתקנון, זה גם נכון, זה גם ראוי, מסתכלים עלינו. אני ממש ממש מפציר בכם: תדברו גם בצורה הולמת, גם בלשון מקובלת, גם באופן ששומר על כבוד הכנסת, ולא לעשות איזה מעשה או פגיעה, לא בכבוד הכנסת ולא בכבוד של אחד מחבריה. אפשר להתווכח, אבל בואו נשמור על הכבוד. זה יעזור לכולם. תסכים איתנו, כשאתה היושב-ראש אנחנו לא מגיעים – – – לא, אדוני. גם כלפיי, גם כלפיי, אדוני, נאמרים פה דברים קשים מאוד, קשים מאוד, מאוד מאוד קשים, ואני מציע לכולם לנהוג בכבוד בכולם גם כשיש ביקורת מאוד מאוד נוקבת. והינה, תכף אשמע את הביקורת מחברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שתעלה ותבוא ותאמר את דבריה. בבקשה, גברתי. רק תארו לכם, אם רק את הנאומים שננאם פה בכנסת ננאם באופן של דיבור, לא באופן של עצבים – – – אני אשתדל לדבר בלי עצבים, אדוני יושב-ראש הישיבה. לא, אני אומר את זה לכולנו. ברגע שאנחנו עולים לדוכן – – – אתה אומר את זה לבחורה הלא-נכונה. לא, דיברתי על המליאה. לא, לא, בכלל אני אומר שגם האינטונציה שלנו בזמן שאנחנו מדברים – גם אני חוטא בזה, אגב – ברגע שאנחנו על הדוכן אנחנו מתלהבים ועולים לדציבלים גבוהים. למה, אני דיברתי בעצבים? אבל לא באתי אלייך בטענות, דיברתי באופן כללי. אלייך באתי בטענות ביחס – – – אבל איתן, אתה לא חושב – אדוני יושב-ראש הישיבה, אתה לא חושב – המון פעמים דווקא הלהט הזה של האנשים, של כל אחד מאיתנו שמגן על הציבור שלו, הוא לא דבר רע בהכרח. לא, הוא לא דבר רע, אני רק אומר שכשהוא הופך להיות דבר שבשגרה אז כבר לא מבדילים בין הרצון להגן באמת באיזו סוגיה מאוד מאוד – לבין סתם פשוט התנגחות. אני פשוט אומר, שאם אפשר – אני עוצר את השעון. פעם אמרו – – – הוא התחיל? כמה שניות לא יזיקו לאף אחד. אני לא מבקש לדבר חלש, כמו שאמרו בתוכנית ההיא, אבל אפשר לדבר גם ברוגע, אפשר להעביר את המסר, עם הרבה מאוד משמעות ועוצמות, גם ברוגע. ואם הסיטואציה שאתה חווה אישית היא סיטואציה משברית ואסונית, מה אתה עושה אז? לעיתים, לעיתים, דברי חכמים בנחת נשמעים. יאללה, מתחילים. אתה מאפס אותי? כן. תודה, אדוני היושב-ראש. לא יכולתי שלא לשים לב שיש שתי דרכים – אולי גם אתם שמתם לב לזה, שיש שתי דרכים שהממשלה הזו כרגע נוקטת: הדרך הראשונה היא גנבת קרדיט; הדרך השנייה היא שקרים. עכשיו, מכיוון שאמרת את מה שאמרת, אני באתי מגובה בעובדות, כי אני לא אטען טענות חריפות כאלה סתם. אני לוקחת על קצה המזלג כמה דברים. אגב, אפשר לטעון טענות חריפות. רק אמרתי, לשמור על כבוד הכנסת וחבריה. אז הינה כמה טענות חריפות. בבקשה. או גנבת קרדיט או שקרים, אלה הדרכים של הקואליציה כרגע, ואני לא מדברת אפילו על הנורבגים או על הח"כים הרגילים, אני מדברת על השרים. אני אתחיל בגדעון סער. גדעון סער אמר לאומה באופן חד-משמעי שאת החוק הסטליניסטי שלו לסתימת פיות, כדי שאף אחד לא יוכל לבקר את הממשלה לעולם אי פעם, לא בתקשורת וגם לא ברשתות, את החוק הזה נתניהו ניסה להעביר. עכשיו, אני שואלת את עצמי: איך עומד שר משפטים ומשקר? פשוט משקר לציבור, ואומר שהיום הוא לילה והלילה הוא יום, כי נתניהו ב-2018 עצר בגופו את אותו חוק בדיוק. ברגע שבו נתניהו הבין שרוצים להטיל צנזורה על הרשתות, הוא קם ונעמד – ותאמינו לי, היה לו הרבה מה להרוויח אם החוק הזה היה עובר, כולנו יודעים שנתניהו זכה לביקורת מקיר לקיר מהשמאל. ובכל זאת, דווקא בזמן שהוא כיהן כראש ממשלה, כשהכוח בידיו, הוא בא ואמר: לא במשמרת שלי. אני לא סותם לאף אחד את הפה. בוא ותבקרו אותי כמה שאתם רוצים. היום עומד שר המשפטים, האיש שאמון על צדק, על אמירת אמת, ואומר בריש גלי: נתניהו קידם את אותו חוק. גדעון סער, למה אתה משקר? הרי יש ארכיון, יש עובדות, למה אתה משקר? אל תכבד אותי, אל תכבד את נתניהו, תכבד את עצמך ואת הבוחרים שלך, את הציבור הישראלי. למה לשקר במצח נחושה? הלאה. ליברמן יושב בערוץ 12 מול יונית לוי ואומר: אני קיבלתי חורבות כלכליות ואני הבאתי לצמיחה של 7%. עכשיו, זה אבסורד, זה זלזול בציבור הישראלי ברמות כאלה שאין לתאר. ולמה? כי לומר שתוך חצי שנה הבאת לצמיחה של 7% זה בערך כמו אישה שתאמר: ילדתי היום בבוקר תינוקת ואתמול נכנסתי להיריון. זה לא, באמת, לא מכובד. והראיה, שבוע, שבוע לפני שנתניהו מסר את הכהונה לידיו של בנט התפרסמה הצמיחה בישראל. הבנק העולמי ציין לטובה את הצמיחה בישראל, ה-OECD ציין לטובה את הצמיחה בישראל. זה היה ברור וידוע לכולם בעולם, חוץ מלישראלים שרואים ערוץ 12 ומשוכנעים שליברמן הביא את הצמיחה, כשהצמיחה הזו באופן מובהק נראתה שבוע לפני. אז יש לנו כבר שר משפטים שמשקר לציבור, יש לנו שר אוצר שגונב קרדיט מנתניהו – ולא רק גונב קרדיט, גם מכפיש את נתניהו, כאילו שהוא קיבל עיי חורבות. אני לא אזכיר פה עוד מדדים. אני אעבור לעמר בר לב, השר לבט"פ, השר לביטחון פנים. אנחנו מדברים על תרבות השקר של המשטרה כל הזמן, והינה, השר של המשרד הזה משקר במצח נחושה. לפני שבוע הוא נעמד פה ממש ואמר לכולם, קבל עם ועדה – אני הייתי פה ושמעתי והרגשתי את שורשי שערותיי מלבינים תוך כדי שהוא מדבר; כך אומר השר שמשקר, השר שאחראי למשטרה עומד ומשקר ואומר כאן: מדינת ישראל תחת שלטונו של נתניהו פתחה פערים איומים בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם, ואנחנו מתקשים נורא לצמצם את הפערים. קשה נורא בחצי שנה לצמצם את הפערים שנתניהו פתח. מה נעשה? אל תצפו מאיתנו לצמצם את הנזק העצום של ממשלות נתניהו המושחתות, שהתעמרו בעניים וחיזקו את העשירים. אממה, מדד ג'יני של ה-OECD, המדד הכי רציני היום בעולם, קבע שנה אחרי שנה שנתניהו מצמצם את הפערים, שהמדיניות הכלכלית של ממשלת הימין צמצמה את הפערים. הגשם של השפע ירד על כולם – גם על אלה שיש להם, גם על אלה שאין להם – והפערים צומצמו. אז למה ואיך יכול להיות שהשר לביטחון פנים, שאמון על המשטרה, משקר במצח נחושה? אז יש לנו שר משפטים ששיקר ויש לנו שר אוצר ששיקר ויש לנו שר לביטחון פנים ששיקר. משפט אחרון. מה? עברו חמש דקות, עם כל העצירות. אתה לקחת לי מהזמן. לא, לא, אני הוספתי בהתחלה. עצרתי כשדיברתי. עוד שני משפטים. משפט אחד, גברתי, כי אנחנו ממש בלחץ של זמן. עוד שניים. אין לחץ, אין לחץ. אתה לא בלחץ. יואב, תגן עליי, יואב. אני, אין לי לחץ. אולי הוא מוותר על הזמן שלו, יש לו 15 דקות, אז – – – תן לה שתי דקות ממני, בסדר? שלוש, נו. שתיים זה מכובד, 20%. זה מכובד. קיבלת עוד דקה. קדימה. יועז הנדל שר התקשורת בא ואומר: נתניהו מעולם לא העלה את שכר החיילים, במשך 15 שנים לא העלה את שכר החיילים, והינה, באתי אני והעליתי. אממה, נתניהו העלה את שכר החיילים ביותר מ-100%, הוא הכפיל ויותר מכך. עומדים פה שרים בממשלת ישראל ומשקרים בלי הפסקה, כל הזמן משקרים לציבור. אז שנייה אחת של אמת, וזאת האמת: אדי הדלק של נתניהו הולכים ונגמרים לממשלה הכושלת הזאת, שאין בה אף כיוון ואין בה אף אדם שאחראי על ההתנהלות של המדינה הזו. המקסימום שיש לנו זה ראש חוג במתנ"ס שאחראי על תתי-חוגים שעושים מה שהם רוצים. אימפריות נופלות, אבל אני אומרת לכם, במשמרת שלי אני לא אתן שהאימפריה הישראלית תיפול. זוהי שעת חירום, אי-אפשר, השקרים ייקחו אתכם מאה מטר קדימה, הכחשת ההישגים של נתניהו – עוד מאה מטר קדימה. תודה. אתם מצליחים לסתום את הפה בתקשורת כי התקשורת שלכם, אתם מצליחים לסתום את הפה ברשתות עם הצנזורה הסטליניסטית של סער, אבל האמת בסוף תצא לאור, כי השלטון הנהדר של נתניהו כבר לא יוכל להעניק לכם את הקביים – – תודה רבה. – – שרק עליהם אתם סומכים כרגע, והאמת תצא לאור, ואנחנו נחזור בשמש לשלוט כמו שידענו, הרבה יותר טוב מכם, תודה. תודה רבה לגלית דיסטל אטבריאן. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר. היה מספיק רגוע? תמיד רגועה בדרכך. לא ממש. בדרכך, בדרכך. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הרבה אנשים שואלים אותי: האם כשתחזרו לשלטון – אמרה עכשיו חברת הכנסת דיסטל שאנחנו נחזור עוד מעט – אתם תלמדו מהשמאל והממשלה הנוכחית איך שולטים ואיך עושים מה שרוצים? שיעור מצוין הם נתנו לנו. אמרתי, אתה תראה שזה לא יקרה. למה? כי מי ששולט באמת במדינת ישראל זו התקשורת. אותה תקשורת, אם הממשלה הימנית-חרדית הייתה מעיזה לעשות אחת מני אלף ממה שהם עושים, התקשורת הייתה קוטלת אותם וכולם היו נפחדים וחוזרים, או היועצים המשפטיים היו אומרים שזה לא חוקי, בלתי חוקתי, וזה לא עובד. או בג"ץ, או בג"ץ. או בג"ץ, כל שלוש מערכות השלטון הקיימות – התקשורת, בג"ץ והמשטרה. היום הממשלה בצד ההוא ולכן הם יכולים לעשות את זה. ברגע שהעם יבחר בממשלה אחרת יצאו כל מערכות השלטון הקודמות, הוותיקות, שכבר שולטות פה 70 שנה ויגידו: סליחה, אתם יכולים לנאום. אגב, כשהיה נתניהו ראש ממשלה הייתי בא ואומר שהם הפכו את הכנסת לדומה. במוסקבה יש פרלמנט שנקרא דומה, בקרמלין. הם לא שולטים, אנשי הדומה, אבל נותנים להם רשות לדבר על דברים קטנים והדברים הגדולים נחתכים שם. אדוני היושב-ראש, לפני יותר מעשר שנים התקיימה בישראל מחאת האוהלים. מישהו זוכר את מחאת רוטשילד? בהחלט. כמה צעירים יצאו לרחובות, משכו אחריהם עשרות אלפים לסדרה של מחאות שזכתה לשם מחאת האוהלים של רוטשילד. מה היה הנושא? יוקר המחיה ומשבר הדיור. אל"ף זה בית. אל"ף – אוהל, בי"ת זה בית. אל"ף – אוהל, בי"ת זה בית. היום יכולים להגיד: אל"ף – אוהל, בי"ת זה בנט. חלק מהצעירים הללו אפילו הצליחו להיכנס לכנסת ולממשלה. הם כבר יצאו. היום לא נשאר מי שיצא למחאה כשצריך באמת, וזה היום, לאחר שנפרץ הסכר. שימו לב לנקודת הציון, מאז שליברמן הטיל מס על הכלים החד-פעמיים – והכוונות שלו ידועות, נגד ציבור מסוים – נפרץ הסכר של מחירי כל מוצרי הצריכה והמזון בכל הארץ ויוקר המחיה הולך ומאמיר. כל הספקים וכל הרשתות ניצלו את המס של 11% והעלו את המחירים בכל התחומים, וכל אזרח מרגיש את זה, והתקשורת מחבקת את הממשלה בכל התחומים ממש כמו בצפון קוריאה. אני כבר לא יכול להגיד היום "כמו ברוסיה" כי ברוסיה כבר יש ביקורת פה ושם. ציבור הצרכנים לא יכול לעשות צעד אחד נגדם. מחירי הארנונה עלו, מחירי החשמל עלו ב-5%. סיפרו לנו שמצאו גז וכל מיני טכנולוגיות ומשטחים סולריים, שהכול יהיה יותר זול – ורק התייקר. הארנונה עלתה, מוצרי החלב שבפיקוח עלו ב-9%. רבותיי, הרוע שבמיסים המכוונים דווקא לציבור החרדי, כמו הכלים החד-פעמיים וגם המשקאות הממותקים – אגב, זירו ודיאט, שהם פחות מסוכנים לבריאות, גם הם עלו ב-35%. בנזין כבר יותר זול מאשר לקנות קולה. דווקא בזמן המגפה, כשכלים חד-פעמיים כל כך חשובים לצורך הסטריליות. מה? מבחינת בריאות זה לא יותר טוב. יש עוד הבדל קטן, אבל תאר לעצמך לאן הגענו ששתייה מתוקה, הדבר הכי פשוט, עולה כמו בנזין. פעם ידענו שאדם צריך להיות עשיר בשביל להיכנס לתחנת דלק. אבל באמת לא כדאי לשתות את זה, השתייה המתוקה לא בריאה. נכון, אבל העלאת המחירים – תראה, יש הרבה דברים שכדאי לעשות ולא עושים. כדאי מאוד לעשות הליכה וספורט וכל מיני דברים כאלה, יש הרבה דברים טובים שכדאי לעשות. אבל כשמדינה כופה דברים כאלה שהם נגד הטבע של ילדים, לשתות מתוק – ועוד במיסים, וזו הראיה שזה לא מועיל, כי מהמיסים יש הכנסות של מאות מיליונים, מזה, וזה אומר שהציבור ממשיך לקנות. אבל העניין הזה של יוקר הדיור הוא הכי גרוע. ואיפה הציבור, אני שואל, איפה מפגיני בלפור הימנים. אני שואל את אנשי הימין, למי שנשאר פה: השמאל השבע הפגין וניצח, הימין הרעב ישן בעילפון. נדרשים פה צעירים מהימין שלא ילכו אחרי התקשורת ויצאו לרחובות. נדרשת כאן מחאת אוהלים מס' 2. כמו שאמרתי: חייבים לצעוק ברחובות על יוקר המחיה ועל העוול שנעשה, ובעזרת השם נעשה ונצליח, תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, לדוכן הנואמים. בהזדמנות זו גם נאחל למנהלת סיעת הליכוד, עליזה בראשי, החלמה מהירה. היא נמצאת במיטת חולייה ואנחנו נאחל לה החלמה מהירה ושתשוב אלינו במהרה. בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, א. כולנו מאחלים לעליזה באמת החלמה מהירה ובריאות. אין ספק שהצעקות שלה מה להצביע יחסרו לנו הלילה. אנחנו נשתדל לעמוד בזה. אדוני היושב-ראש, לפני שאנחנו מתחילים לפרק כאן מוקשים, אני רואה שהמוקשים לא נמצאים כאן כרגע אבל נצטרך לדון על החוק איך מפרקים אותם ואיך הדבר הזה מתפרק. זה באמת ריבוי של מוקשים. אם היה מוקש אחד היינו צריכים לפרק מוקש אחד. יש פה, כמה שרים יש היום? תעדכן אותי, אני כבר לא זוכר. 28. 28 מוקשים, הם וסביבתם, ייקח לנו זמן, אנחנו נפרק אותם. רע"מ זה המסייעת, הפלוגה המסייעת. נכון, רם? כך קוראים לזה אצלכם? אני לא כל כך זוכר. לא עשיתי כל כך הרבה זמן צבא אז אני לא זוכר בדיוק. זו הפלוגה המסייעת. אבל היום היה א' בשבט. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, ולפי בית שמאי א' בשבט הוא ראש השנה לאילנות. הסיבה היא שמעגל השנה עובד לפי זמנים שיש להם משמעות. מה קרה בט"ו בשבט, למה הוא ראש השנה לאילנות? כי האילן בעצם חי על הגשם, בניגוד לשדות התבואה הוא חי על הגשם, ורוב הגשמים של השנה יצאו עד ט"ו בשבט, ולכן ט"ו בשבט הוא הזמן של ראש השנה לאילנות, ומה המשמעות של ראש השנה לאילנות? דווקא לא נטיעות. במקור זה לא לנטיעות, במקור ט"ו בשבט נועד להגדיר לאיזו שנה האילן חייב מבחינת תרומות ומעשרות, לאיזו שנה האילן חייב מבחינת הפירות, מתי הפירות שלו חנטו, באיזו שנה, האם הוא חייב במעשר ראשון, מעשר שני, מעשר שלישי. ראש השנה לנטיעות הוא ראש השנה. זה היה בשביל דבר תורה, אחרי ששמעת ממני שיעור בפרשת השבוע בשבוע שעבר. שמעתי שאחר כך שמעת שיעור בגמרא מגילה. תצטרך אחר כך להגיד לי הערות. דף יומי. לי כבר יש הכרעה, אתה היית הרבה יותר מוצלח. היותר-מוצלח היה פרשת שבוע? יותר מוצלח ויותר מעניין. אני מקווה שגם נלמד משהו על פרשת בֹא. פרשת בֹא, אתה צודק. א. אנחנו צריכים ללמוד על פרשת בא. בפרשת בא – – – לא, את זה נלמד בנאום הבא, כי זמנך הסתיים. אבל אני אהיה פה. אין בעיה, אני כבר אסיים. אגיד את האמת. שמור לי את זה. אנחנו בעד פירוק מוקשים, ואני מקווה שזה נמצא בתוך החוק הזה – לפרק את 28 המוקשים האלה בשביל שאנחנו נוכל לברך על פירות האילן כמו שצריך. תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. יעלה ויבוא חבר הכנסת חיים ביטון. חמש דקות העברת לי מהר. אתה רואה? ואפילו לא הפרעתי לך. היה שעון באמת? היה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני אומר לכם את האמת, כל נושא הקורונה – אנחנו בתוכו מעל שנתיים, אבל התחושה שאנחנו מקבלים בזמן האחרון – כשאני אומר "אנחנו" אני מתכוון לציבור כולו – – – עם ישראל. עם ישראל – אתה בידלת. שלא יהיו אחר כך תלונות עליי. אתה בידלת. עם ישראל – – – עם ישראל, עם ישראל כולו. אתה יודע מה? גם לא עם ישראל שהם תושבי המדינה – עכשיו אני הבאתי לך את זה, בסדר? התחושה – לא יודע, לא יודע איך להגדיר את זה, כדי עדיין להיזהר; אני מנסה להיות ממלכתי מדי – התחושה היא שבאמת יש פה איזשהו אובדן דרך של אלה שאמורים לתת לנו את הדרך איך להתנהל בתקופה שכזאת. אני מדבר על ממשלת ישראל הקיימת בחצי שנה האחרונה. זו תקופה מורכבת. זו תקופה שאם אנחנו מסתכלים עליה בפרספקטיבה לא רחוקה אחורה, מי שיסתכל באמת ויבחן איך התנהלו לפני כן ואיך מתנהלים כעת בכל העולם, יש איזושהי בעיה שהציבור שלנו, אותו ציבור שהיה מאוד קשוב – אני לא מדבר על הציבור החרדי, אני מדבר על עם ישראל כולו – היה מאוד קשוב לממשלה ונציגיה האחראים – שר הבריאות, ראש הממשלה – היה איזשהו כבוד מסוים לבעיה, לקושי, למחלה, לווירוס הזה. ואני מחפש היום – אני אומר את זה אפילו ברמה האישית – את הגושפנקה להתנהל: מה עושים, כן מתחסנים, לא מתחסנים? למה פתאום אנחנו נמצאים בעמדה הזאת? אני שואל את עצמי. למה כאילו כל אחד פתאום מוצא בעצמו את השאלה? לא הייתה לו שום שאלה. זה לא שלא התחסנו, התחסנו במאה אחוז, אבל אנשים כל היום שואלים. אותם אנשים שלא הייתה להם שאלה בכלל – יש שאלה: מה, מתחסנים? לא מתחסנים? יש איזו שאלה שעומדת באוויר, ואני מנסה להבין למה. אז המציאות היא, לצערנו הרב, שיש כרגע עוד וריאנט קשה מאוד, שהוא מידבק מאוד, אבל מישהו לא מצליח להדביק אותנו בלחץ הזה שצריכים ללכת ולטפל בבעיה. וכשאני יורד לשורשם של דברים אני פשוט מבין שהציבור לא מצליח להבין שיש פה משהו שמתנהל. אין פה מישהו שמנהל את הדבר הזה באמת, אין החלטות ברורות. הציבור מרגיש בעצמו שיש ויכוח פנים-ממשלתי על כל סוג של החלטה – על סגירה או על פתיחה, על להתחסן או לא להתחסן. והדבר הכי מקומם זה שעכשיו, כשעלתה הבעיה וצפה השאלה בפני ראש הממשלה – אני חושב שזה היה אתמול, שאלו אותו על בעיית הבדיקות במעברים, ובאמת הציגו בעיה, ויש בעיה קשה, זה פתאום צומח בכמות גדולה מאוד, בקצב מסחרר, ואנחנו הולכים לעבור את המספרים הכי גדולים שהיו אי פעם במדינת ישראל בתוך ימים ספורים – מה הוא עונה, ראש הממשלה? מה הוא עונה? בנט אומר: חברים, תראו – מתחיל לדבר שיחה ארוכה מול הכתבים, ובסוף אתה מנסה להתכנס: מה הוא אמר כאן? מסתבר שהוא אמר משפט אחד. במקום להגיד: אנחנו נגרום לכך שאלה שלא מתחסנים יתחסנו ואנחנו נעשה הגבלות מסוימות – לא, במקום זה הוא אומר משהו אחר. הוא בעצם אומר: נצמצם את הצורך בהתחסנות, וכך יהיו פחות כאלה שצריכים להתחסן, ואז נעמוד ביעדים שלנו. במקום שתגיד שתביא תקציב – שגם כך מתבזבז על כל מי שרק רוצה במערכת היום. כל מי שרק מרים את ראשו במערכת ושייך לייצוב הקואליציה הזאת מקבל כל כסף שהוא רוצה, אבל כשמדובר בהגדלת הבדיקות במעברים או תקציבים כאלה ואחרים שצריכים להביא לצורך הטיפול בקורונה, אז התשובה היא הפוכה, כלומר, אנחנו נחליט שפחות אנשים יצטרכו להתחסן כדי שתהיה אפשרות לעמוד בלחץ של הבדיקות. אני לא מבין את הדבר הזה. זה פשוט נשגב מבינתי. זו תשובה של ראש ממשלה שלצערנו נמצא בסיטואציה שבה אני – א. מרחם עליו. הוא לא יכול לקבל החלטות, אפילו החלטות הרות גורל, שהממשלה הקודמת נדרשה אליהן והביאה תקציבים. בעבר בהתחלה עוד היו טענות: למה כל כך הרבה לחצים וכל כך הרבה סגרים וכל מיני דברים כדי למנוע את הבעיה עם המגפה הזאת? אבל פתאום הפתרון הוא הפוך. הוא לא יודע להביא. אני מרחם עליו. הוא לא יכול לפנות לשר הבריאות, לדבר איתו, גם אם הוא רוצה לעשות סגרים. בואו נודה בזה: גם אם הוא ירצה לעשות סגר, הוא לא יכול לעשות סגר. זאת אומרת שההחלטות שלו כראש ממשלה של מדינת ישראל, שהוא אמור לתת – ואנחנו תחת חסותו בניהול המגפה הזאת – הוא לא יכול לקבל החלטות שהוא עצמו מאמין בהן. אנחנו אפילו לא יכולים לשמוע ממנו במה הוא באמת מאמין כראש ממשלה, כי הוא נמצא תחת לחץ. הוא לא יכול באמת לקבל החלטה, לא בדברים שקשורים בכסף, כי יש ראש ממשלת האוצר, שאוסף לו כל יום עוד כסף ועוד כסף ממיסים כאלה ואחרים ורודה בעם בכל סוג של מס אפשרי – לא התכוונתי להאריך בנאום הזה בסיפור הזה. מצד שני, יש לו שר בריאות שאמון על הנושא של המגפה ובכלל לא רוצה לתת לו נתונים, והוא צריך לפחד לבקש ממנו את הנתון שמא הוא יתחצף לפניו בפני אנשים – זה כבר לא נעים להיות כך כראש ממשלה – ויש לו שרת חינוך שלא רוצה לחסן את הילדים, בדרך זו או אחרת מתחמקת מזה. אז הוא לא יכול לקבל החלטות. ולכן אני אומר, רבותיי, שהגעתי אל התובנה למה באמת הציבור היום לא שם על הממשלה הזאת. הוא גם לא יכול לקבל את ההחלטות שלה, הוא לא מאמין בה. זה לא קשור לתירוצים האלה שהאומיקרון הזה פחות קשה, יותר קשה. ברור לכולם – ואני לא רוצה לעשות פה חקירה אפידמיולוגית על כל המצב שקיים כרגע, אבל עובדתית יש היום כמות הולכת וגדלה במידה קטסטרופלית – בכל העולם, אגב, לא רק פה – וכל מה שהם עושים כל היום זה למצוא איזשהו תירוץ על מדינה כלשהי שסידרה לעצמה איזה סדר עולם כזה שהיא יכולה לעבור את הקורונה הזאת בלי ביקורת ציבורית, נקרא לזה כך. רבותיי, אנחנו מאז ומעולם – גם מדינות אחרות, שהחליטו בתקופת הקורונה הקודמת, עוד לפני שהיו חיסונים – הרי ברור לכולכם שאם היום האומיקרון הזה היה מגיע לפה בלי חיסונים, אז הקטסטרופה הייתה הרבה יותר רצינית. היא הייתה גם נותנת את אותותיה בחולים קשים והייתה נותנת את אותותיה בתמותה. ברוך השם, אז הייתה תקופה שהממשלה הקודמת הייתה אמונה עליה ודאגה להביא לפה חיסונים, ואז אלה שהיום יושבים על הכיסאות ביקרו ואמרו את כל מה שאמרו. היום, במצב שאנחנו נמצאים בו כרגע, אותן מדינות שהחליטו אז להכיל את התמותה – ויש כאלה מדינות, אבל התפיסה היא מאוד פשוטה, רבותיי: אנחנו – עכשיו אני רוצה להגיד "אנחנו, עם ישראל", עכשיו אני רוצה להגיד "אנחנו, עם ישראל" – בעם ישראל לא מכילים מתים. מאז ומעולם קדושת החיים של עם ישראל הייתה מעבר לכל קדושת החיים בעולם. כך זה מתנהל. אצלנו – לא ניכנס כאן לפרטים, לאיזה סוג של עמים כאלה ואחרים, אבל אנחנו לא מכילים מתים. מאז ומעולם הייתה לנו קדושת חיים ברמה גבוהה מאוד, ולכן גם התנהלנו כך, כנראה, וברור שהממשלה הקודמת הייתה – – – אבל אתה רואה שיש הבדל גדול בין מה שפוליטיקאים כמוך ואחרים אומרים על ניהול המגפה לבין מה שאנשי מקצוע, גם כאלה שמכהנים כיום וגם כאלה שכיהנו בעבר, אומרים על ניהול המגפה היום. אני שומע – – – אני שומע שניהול המגפה היום הוא לאין ערוך – – – אני לא יודע, אולי אנחנו לא שומעים את אותה תקשורת. אגב, התקשורת בדרך כלל בצד שלכם. אבל אני שומע כל יום, כולל הבוקר, את מי שהיה מנכ"ל משרד הבריאות בפעם שעברה, שעומד ואומר שהניהול הוא קטסטרופלי. אני כרגע לא בא לומר – אנחנו לא אומרים את זה כפוליטיקאים. אנשי המקצוע – – – כל מה שאומר גמזו – – – לא גמזו. איך קראו לו, הקודם, לא זוכר את שמו כרגע. הוא אמר במפורש שהניהול היום – אני לא יודע איזה איש מקצוע אומר היום שהניהול הוא נכון. אני יודע שרק אנשי המקצוע צעקו ואמרו שצריך לסגור מהר את – אני הולך להסתבך פה עם היושב-ראש, כי אני עומד בזמנים בדרך כלל. אני אעמוד גם עכשיו. אני אומר את זה כמשפט אחרון: אנחנו, מבחינתנו, יודעים – הציבור, בסדר? מתחילת הנאום, אם שמת לב, לא דיברתי כפוליטיקאי, השתדלתי מאוד; דיברתי כציבור, ששואלים אותנו ואנחנו נמצאים במצב של אובדן דרך בנושא של החיסונים. אדוני, אתה יודע טוב מאוד שעובדה היא שהציבור היום מבולבל ולא יודע מה לעשות. מה שהוא עשה בעבר – דברים הרבה יותר קשים, תנסה לעשות עכשיו סגר הכי קטן. בוא נודה בכך שראש הממשלה – ובזה אני רוצה לסכם את הנושא הזה – ראש הממשלה לא יכול לעשות מה שהוא היה רוצה לעשות בעצמו, ואפילו לא מקצת מה שהוא היה רוצה. ועל זה אני אומר לראש הממשלה: תתעורר. תבין שחיי אדם תלויים בנושא הזה. תכיל את זה ולא את המתים. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת חיים ביטון. אני מזמין את חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שלא מזמן היה פה חבר אופוזיציה שצעק – ותסלחו לי על החיקוי, אני אשתדל להיות דומה למקור: השתגעתם? בלי הה"א – – – 'שתגעתם? אותו חבר אופוזיציה היום מגלה שהוא לא קובע כלום. אתם יודעים מה, הוא יותר השפיע כשהוא היה באופוזיציה, לדעתי, כי היום הוא פיון של לפיד, הוא פיון של ליברמן, הוא פיון של גנץ. האמת היא שגנץ לא מתערב בקורונה, גנץ רק עושה את הנזקים שהוא רוצה לעשות מול אבו מאזן ומחיה מחדש את אופציית המדינה הפלסטינית. שאשא ביטון – אתם יודעים, אני קראתי היום את הכתב ירון אברהם: מודה, פעם ראשונה מאז הקורונה, אין לי מושג מה זה תקנות החינוך. אבל לצעוק 'שתגעתם – את זה אנחנו יודעים לעשות. זו השיטה. העם שלי גוסס ומת. העם שלי גוסס. אז אני אומר לכם ככה: יש פה ממשלה שאיבדה את דרכה. עכשיו, אני אומר את כל זה בצער רב. אני לא מנסה לזלזל. אני אומר את זה בצער רב, כי את המחיר נשלם אנחנו, ישלמו הילדים שלנו, ההורים שלנו. אנחנו משלמים את המחיר הנוראי הזה של ממשלה שאין בה הנהגה, אין בה מדיניות, היא קורסת בכל מה שהיא אומרת. הרי בכל יעד שהיא הציבה לעצמה היא נכשלה. היה יעד, 50% חיסון של ילדים – נכשלו באופן מוחלט. אפשר לנתח למה, אפשר להגיד שהייתה פה שרת חינוך שהתנגדה ליעד הזה, פיטרה את המנכ"ל שרצה לעשות את הדבר הזה, אבל בשורה התחתונה: נכשלתם. היה יעד שאמר בנט – להקטין ב-50% את הפעילות של העובדים במשרדי הממשלה. השר חילי טרופר, האם הצוות שלך במשרד אכן ירד ב-50%? המנכ"ל מנהל את זה. אז בוא אני אגיד לך: אפילו במשרד ראש הממשלה לא עשו את זה. כל המשרדים מצפצפים על בנט. הוא לא רלוונטי, הוא פיון. הם לא הקטינו את הפעילות של המשרדים, הם נמצאים והם לא עושים את זה, כי מי זה בנט? אני אתן לך עוד דוגמה – השר חילי טרופר, אתה יושב בממשלה, אתה אחראי לדברים האלה: לפני שבועיים הייתה אמירה מאוד ברורה שהגיע הזמן לחסן את הזקנים והקשישים בבתי האבות. מבצע חיסון ארבע יצא לדרך לפני שבועיים. אתה יודע כמה חיסנו עד אתמול בערב? אתה יודע, השר טרופר? אפס. אפס חיסונים. – – – לא, הסיבה היחידה היא שלא עשו הסכם עם חברת הפצה. חברת הפצה. תגיד לי, אתה רוצה למצוא תירוצים או שאתה רוצה לחסן את הזקנים? אתה רוצה לצעוק או – – – לא, אני מקשיב. אז מה הסיבה? עובדתית לא חוסנו. – – – אתה מדבר על נושא שונה – אתה מדבר על חיסון מעל גיל 60, שהתחיל היום, נכון? אני מדבר איתך על החיסון של לפני שבועיים – – – לא היה אישור – – – בוודאי שהיה אישור. בוודאי שהיה אישור. היה אישור, והם התחננו לקבל את החיסונים, ופשוט לא היה הסכם עם "סלע", והחיסונים לא הגיעו לבתי האבות, ובתי האבות לא חיסנו שבועיים שלמים. אני מבין את זה שליברמן אמר – אתה שמעת אותו, אני לא שמעתי אותו, אבל אמרו שליברמן אמר: קורונה זה שפעת. יותר מזה – בא עכשיו משרד הבריאות ומבקש 100 מיטות עם 10 מכשירי אקמו. ליברמן אומר: זה לא הזמן, לא תקבלו. למה הוא מחכה? אני לא מבין. מה הוא מנסה להראות? הוא מחכה שהתורים לבתי החולים, למיונים, יגדלו ולא יהיה אפשר להביא אנשים? הרי אני אומר לך, השר טרופר: הסכנה הגדולה היא שבעוד שבועיים או חודש מהיום אנשים חולי קורונה – והינה, אני אומר את זה פה – לא יוכלו להגיע לבית החולים. ירימו טלפון, יגידו להם: סליחה, אל תבואו, אין לנו מקום בשבילכם. וזה למה? כי האסטרטגיה שלכם הפכה להיות – גלית, את יודעת מה האסטרטגיה שלהם? האסטרטגיה היחידה שלהם שמצליחה זה לבוא לחוף הים, לחפור בור ולהכניס את הראש ולכסות. זהו, זו האסטרטגיה. ולכתוב – – – בת יענה. לא עושים דבר. נכשלו בכל הדברים שהם ניסו, ונתתי פה רשימה ארוכה של יעדים שהם הציבו לעצמם ונכשלו בהם, והם מתעלמים. היה לי היום עימות בתקשורת עם אחת מחברות הקואליציה, ויצא לה – היא אמרה להם: אני קוראת לכולם, לכו להידבק. היא התבלבלה, אבל זו האמת: כולם נדבקים. יש פה מחדלים עצומים, יש פה מחדל בבדיקות. אתם יודעים, הרי דיברנו קודם על התקשורת. התקשורת אומרת: יש פה בלבול, זה לא בסדר. הרי מה היה קורה אם שמינית מזה הייתה במשמרת שלנו? מחדל. נכשלתם. לכו הביתה. הרי זה המצב. אתם לא עושים כלום. אתם מצפים מעם ישראל להתמודד ללא שום אסטרטגיה. תראו, אני לא מזלזל, האומיקרון הוא אתגר קשה. אני אומר לכם שלהתמודד בקורונה בלי חיסונים – יותר קשה מאומיקרון עם חיסונים, אבל נניח, אני עדיין לא מזלזל. אבל אין לכם שום אסטרטגיה. אתם הלכתם פה לנושא של חיסון העדר, אבל לפחות תבנו איזה buffer. כלום. אין הגבלה, מסיבות סילבסטר. אתם מביאים את הפיק הכי גבוה שיכול להיות והכי מהר. ומה תגידו כשלא יהיה מקום בבתי חולים? גם אז התקשורת תלטף. אנשים, חס וחלילה, לא יוכלו להגיע לבתי חולים – – נכיל, נכיל. – – אנחנו נכיל את המתים. ואת החולים. אני אומר לכם, זה מחדל עצום. הממשלה הזאת נכשלה ונכשלת, ואנחנו עכשיו רק מרגישים את ההתחלה, והדבר הזה הולך ומתרגש עלינו ואתם לא עושים דבר. זה אירוע – אין לי מה לומר, אני פשוט מזועזע, ואני קורא מעל כל במה ואני אומר: אתם לא מנהיגים. אתם לא מובילים. לא רק אני אומר את זה, כן, אלא גם אותם קצת דוברי אמת, כמו שאמרתי, שאני לא יודע אם הילדים מחר בזום, לא בזום, איפה, מה לעשות – כלום. כל האירוע הזה הוא כישלון מוחלט. ואני חייב לומר לך, השר טרופר, שלו אני הייתי יושב בממשלה כזאת, שיש לה אחריות למה שקורה במדינת ישראל, הייתי מתבייש ומתפטר. נושא שני שחשוב לי לדבר עליו, וזה קשור – איך זה נקרא, כיפת הברזל של היועמ"שייה שיש לכם, וזה מכתב שהיום כתבתי – – – – – – מה זה קשור? מותר לי להגיד מה – אני אומר לך, אני כתבתי היום מכתב ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אביחי מנדלבליט בנושא פשוט: תלונה ובקשה לפתיחת חקירה בעניין מינוי רקטור הספרייה הלאומית. למה אני מנצל את הבמה הזאת להגיד את זה? כי אני פניתי אליו לפני כחצי שנה על הצבעה כפולה של אביר קארה, ורק לפני שבועיים עשו משהו. חצי שנה. הוא העביר את זה לפרקליט – – – הוא ענה לך? ארבעה מכתבים ולא קיבלתי כלום. הוא ענה לי אחרי חודש שהוא העביר את זה לפרקליט המדינה. פרקליט המדינה ענה לי כל חודש במכתב: תלונתך התקבלה – וזהו. זה העוזר שלו עונה. ועד שלא פניתי עם העתק למבקר המדינה, גם לא דיברו איתי. עכשיו דיברו, אז אולי זה העיר את זה. אז אני אומר לכם שכבר כתבתי את המכתב למנדלבליט עם העתק למבקר המדינה, שאולי הוא יבדוק אותו, כי מנדלבליט עושה מה שהוא רוצה. הוא יבדוק. ואני כותב כך: בשבועיים האחרונים התפרסם תחקיר מקיף על ידי העיתונאית אילה חסון בהליך בחירה ומינוי של רקטור לספרייה הלאומית – ויש פה לינקים לתחקיר. אני מניח שרבים ממי שצופים בנו ראו את התחקיר. עולה תמונה קשה ומטרידה, המלמדת כי עו"ד שי ניצן מונה לתפקיד הרקטור בהליך בלתי שקוף, תוך כדי מתן העדפה למינויו על פני מועמדים אחרים, תוך כדי שניתנה לו העדפה פסולה. הינה, חבר הכנסת רם בן ברק, מכתב, בוא נראה אם יבדקו. מה אתה חושב, מישהו יבדוק משהו, או שזה שי ניצן, ואז אנחנו מייד בקטגוריה של המוגנים? העדפה פסולה ובלתי מוסברת, אין לו שום רקע מקצועי בתחום, הגדרת התפקיד במכרז שונתה לכבודו. כל ההליך הזה, היו תהיות קשות לגבי תקינותו. עכשיו, תבין, אנחנו מדברים על גוף ציבורי שמקבל תקצוב מהמדינה, שכפוף לדיני מכרזים ולמשפט המינהלי, ויש פה התנהלות בלתי תקינה – אתה יודע, זה אני עוד נזהר מלהחריף – זה חייב בדיקה וחקירה יסודית. ועוד מי שמונה, הרי הוא היה תפקיד בפרקליט המדינה, הוא מכיר היטב את כל דיני המכרזים והליכי המינוי, אז הוא מכיר את הכול, הוא עובר על הכול ביודעין. והכול טוב, התחיל את תפקידו ממש בימים האחרונים. מהתחקיר עולה גם כי הגורמים שבחרו בו לא נהגו בשקיפות, נהגו באפליה פסולה ובלתי מוסברת כלפי מועמדים אחרים, עשרות מועמדים שהגישו לתפקיד, ודווקא מי שאין לו שום רקע ספרותי ומקצועי נבחר לתפקיד. הכיצד כך מנוהל הליך מכרזי בגוף ציבורי ממומן ומפוקח על ידי המדינה? זו השאלה למר מנדלבליט, עו"ד מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה. הרי אני בטוח שהוא מכיר – – – אני מבין שאתה מצפה שהוא יענה לך. הצחקת את פדרו. בוא נראה, עשיתי העתק, עשיתי העתק למבקר המדינה, אז יש סיכוי, יש סיכוי. עזוב, אני כתבתי לו 30 מכתבים. אם לא תיגש לבג"ץ הוא לא יענה לך. לא שהם יעזרו לך. ואז בג"ץ גם יגיד לך שאין לך זכות עמידה. נו, עזוב, זו – – – של כל – – – על מנת שלא להכביד אני פונה אליו לפתוח בחקירה רשמית, חקירה – – ככה הם הרסו את מדינת ישראל. הוא עצמו, דרך אגב, עבריין מספר אחת במדינה. – – רשמית בעניין תקינות המכרז והבחירה לתפקיד. יש פה משמעות ציבורית חשובה, ומשמעות כספית – מדובר בכספי ציבור. עכשיו אני היטב מודע לעברו המקצועי של שי ניצן ולתפקידו האחרון כפרקליט המדינה. ופה אני אומר לכם, ואולי זה, איך אומרים, תקוות שווא או נאיביות יתר: אני מצפה ממנדלבליט כי חרף האמור, למרות שהוא היה איתו כפרקליט מדינה, הוא יפעיל את סמכותו ללא משוא פנים, בדיוק כפי שהוא היה עושה בחקירה של מינוי בלתי תקין של אדם שלא היה פרקליט המדינה לשעבר. הרי את זה הם מזדרזים לעשות. עכשיו יש פה מקרה בעייתי שזועק לשמיים, ואותו הם מטייחים. אתה שכחת שהוא אוחז אותו בגרון. אחז אותו, עכשיו הוא לא בתפקיד. כן, עזוב, זה האירוע. אתה אומר שעדיין שי ניצן – – – זאת קבוצה. לשי ניצן עוד יש לו – ההקלטות עוד נמצאות אצל שי ניצן. אחד – – – את שני. אני אומר לך, מנדלבליט, אם אין לך מה לפחד משי ניצן אז תורה מיידית על בדיקה וחקירה. הבושה שאתה לא תעשה את זה מראה על אחת משתיים: 1. שאין לך ניקיון כפיים, והאירוע שאתה מסתיר ומחפה פה על שי ניצן זה אירוע מושחת; 2. שכנראה יש לך ממה לפחד, וכנראה שי ניצן עדיין מחזיק אותך, מנדלבליט, כמו שאתה אמרת בדבריך. תודה רבה לחבר הכנסת קיש. אני מזמין את חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת – – – עשר דקות לרשותך. עשר דקות, גם טוב. אתה יודע, הגשתי הצעת אי-אמון ושמעתי היום את שר השיכון מתייחס לחלק מהדברים. משום מה הוא הספיק לעשות כנראה בחצי שנה מה שעשו ב-20 שנה במדינת ישראל. על כל מה שבסדר הוא אמר: אני עשיתי. הוא הצליח להגדיל את השיווקים, הוא הצליח להגדיל את – הדירות שנבנות, הוא יפתור את הבעיה. אבל משום מה, לאורך שנים, חוץ מכחלון, שהצליח לצמצם את זה ל-2% עלייה במחירי הדירות, כל הזמן זה עלה לפחות 10% בשנה. ואני אומר לך שאם הם ימשיכו באותם מהלכים זה יהיה עוד הפעם, כיוון שעובדה שלמרות שעושים את כל הדברים האלה המחיר עולה ועולה. על זה אין ויכוח, נכון? ואני אומר לו שגם אם הוא ימשיך במהלכים האלה המחירים יעלו, מכיוון שאי-אפשר לקחת את אותם מהלכים שהיו כל השנים ולעשות אותם שוב פעם. מה אתה חושב שבאמת הפתרון של הדבר הזה? אתה ואני מגיעים מאותו תחום, אבל – – – אז אני אגיד לך, דיברתי על זה כמה פעמים בכנסת, הפתרון הוא משולב. זאת אומרת, אתה צריך לפתור את הבעיה גם בצד ההיצע, על ידי זה שיגדילו את מספר הדירות שנבנות – שיש עליהן טופס 4, לא שהם משחקים אותה שהשיווקים נעשו וזה. משווקים, כן. וזה משום מה תמיד מתאזן כל שנה. הקבלנים רואים שיש יותר מדי דירות שנבנות אז הם עוצרים את הבנייה קצת, עוברים לשנה הבאה כדי שהמחיר לא ירד. ודבר שני, להקטין את הביקוש. איך אתה מקטין? על ידי זה שאתה בונה דירות להשכרה. אבל דירות להשכרה אתה לא יכול לבנות סתם, וכמובן לא מהר, אלא אם כן הממשלה מתערבת. אחת הבעיות המרכזיות שיש בתחום ההשכרה – – – יש החברה הזאת, מחיר – – – זה היה רעיון מצוין, "דירה להשכיר". "דירה להשכיר", כן. אגב, רצו לסגור אותה. אני חייב להגיד לך. בא לפיד ונתן רעיון מצוין, אבל בסופו של דבר לא בנו כמעט כלום. אבל אתה יודע שרצו לסגור אותה בקדנציה שלנו. טוב שלא סגרו. נכון, זאת הייתה טעות, אני אומר. טוב שלא סגרו. ודבר נוסף, אתה צריך לעשות עוד מהלכים כדי ליצור פתרונות זמניים. למשל לדוגמה, רוב הקרקע הזמינה, קרקע פרטית זמינה, זה בדרך כלל במרכזי הערים הגדולות: חולון, תל אביב, ראשון, בת ים, הרצליה. שם נמצאות קרקעות פרטיות במרכז הערים, ושם אין למדינה אינטרס. למה אין למדינה אינטרס? בגלל שהיא מקדמת את קרקעות המינהל, כי שם היא מרוויחה כסף. נכון. אז אתה חייב לפתור את הבעיות באופן משולב, ויש הרבה פתרונות. אם לא יעשו את זה, אז הוא יכול לדבר עד מחר. מה זה הגדילו את השיווקים? מה עם ההיתרים? למה לוקח שנתיים להוציא היתר? אמרו תמיד: אנחנו נעשה רפורמות ונקטין את הזמן, והזמן רק עולה ועולה. עשו עכשיו. ולכן אני אומר לו: קודם כול תצטנע, חלק גדול מהדברים שעשית בחצי השנה האחרונה הם לא שלך. ודבר שני, שב ותשנה את הדברים, ותעשה דברים נוספים על מה שעשו בעבר. לאו דווקא רק את מה שעשו בעבר, כי עובדה שזה לא הצליח. והספסר הכי גדול של מחירי הדיור זה קודם כול המינהל. המינהל מוציא מכרז, המחיר הגבוה במכרז הראשון הוא מחיר המינימום במכרז השני. אז מה? אז הם תמיד מעלים את המחיר. ניסו לפתור את הבעיה הזאת במחיר מטרה וכל מיני דברים. זה לא עבד. זה לא עזר, כיוון שהמינהל כל הזמן עושה את התרגילים שלו על מנת שההכנסות שלו יהיו יותר גדולות, והמדינה נהנית מזה כי היא מרוויחה כסף. מתי זה נעצר באמת, הרווחים של המינהל? בימי כחלון עם הפרויקט שהוא עשה, אבל עד שהדירה נבנית ומוסרים אותה לזוכה זה לוקח ארבע-חמש שנים, ואז מה זה עוזר? זה לא עוזר בכלל לגבי מחירי הדיור. אז אני אומר לו: תתעשת, כי זה לא יפתור את הבעיות אם אתה לא תבוא עם תוכנית מוסדרת שמגדילה את היצע הדירות, ויוצרת מלאי של דירות לבנייה מהירה. אתה זוכר, למקרים חריפים צריך גם רפורמות מהירות. אתה זוכר את התקופה שעלו העולים, מיליון עולים? ברור. לא היו להם דירות. בא שרון – – אריק שרון. – – ועשה, בלי לשאול אף אחד, עשה את – – את הוול"לים. – – הקרוונים. את הוול"לים. ולאט-לאט הוא פינה את הקרוונים. בנה דירות ופינה קרוונים. אבל בינתיים הביקוש לדירות ירד, והמחיר לא קפץ כמו שהיה צריך לקפוץ היום. זה היה קופץ פי ארבעה אם היו עכשיו מיליון עולים. אגב, הם גם עשו את "בנה דירתך" בתקופה ההיא – – נכון, נכון, נכון. – – שהייתה הצלחה מסחררת בכל רחבי המדינה. עד שהגיע בזמנו שר האוצר מרידור ועצר את זה, אבל זאת הייתה הצלחה נהדרת. נכון. היו כמה בעיות. יש לפעמים בעיה באיזה פרויקט של "בנה דירתך" – – בסדר, אבל – – – – – ואז פתאום יוצאים חוקים והרגולציה לא נותנת לאף אחד לזוז. זה מה שקורה במדינת ישראל, לצערי הרב. אבל נעבור לנושא השני. הנושא השני באמת הוא כל הנושא – ודיבר על זה, ודיברו חברים שלי – הנושא של האומיקרון וכל הדברים האלה. תשמע, איך שזה נראה באמת בנט בלחץ, אבל אף שר לא שם עליו. זאת אומרת, לא שומעים לו. והאמת שבאמת ארץ נהדרת דווקא תפסה את העניין יפה, היא הראתה אותו בלחץ והראתה את כל השרים עושים לו ככה ולא עושים שום דבר. זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שאנחנו נוותר מראש על הגבלות, ונגיד: מה שיהיה יהיה, נראה מה יהיה, כיוון שהחולים לא מגיעים לבתי החולים. אני אומר לך, לא צריך סגר. הסגר יהיה קיים ברגע שיהיה מה שהוא אומר – 50,000 נדבקים ביום. אף אחד לא יצא מהבית. גם בסגרים יצאו מהבית – יצאו לעבודה 50% מהאנשים, הלכו לקנות מוצרים בסופר, כל מיני דברים. ברגע שיהיו 50,000 חולים, אף אחד לא יצא מהבית. היחידים – – – סגר דה פקטו. הפראיירים היחידים שיצאו – אתה יודע מי? אנחנו. כי אותנו יכריחו לבוא להצבעות, כי הממשלה לא מפסיקה להגיש הצעות חוק, והח"כים בימי רביעי גם כן מגישים. זאת אומרת, הפראיירים היחידים זה עובדי הכנסת וחברי הכנסת, שיצטרכו ללכת – – – לא יהיו פקקים. אז מה, אז אם אין פקקים אתה לא תידבק? הרי אם יש 50,000 נדבקים ליום זה אומר שבכל תנועה שאתה עושה אתה יכול להידבק. וזה לא פתרון, זה שיהיה סגר דה פקטו יותר גרוע מהסגר שהיה. ואתה לא צריך לשלם פיצויים, כי אין סגר. ברגע שאתה לא מכריז על סגר אז אין גם פיצויים. אנחנו לא יכולים לנהל את המדינה לפי הקפריזות של שר האוצר, שלא מוכן לתת שקל לכלום. כלום הוא לא מוכן לתת. ואז כולכם נכנעים לו. למה? כי הממשלה הזאת זאת ממשלה פריטטית, אבל לא דו-ראשית, אלא יש הרבה ראשים, מה שנקרא. שמונה. מרצ, ישראל ביתנו, לפיד – לפיד, יש לו שניים, כי יש לו 19 מנדטים. כחול לבן – – – יש שמונה ראשי מפלגות. אבל לפיד מה? אחד או שניים? אחד. מה, ביחס הוא לא שניים? לא, הוא ראש מפלגה אחת. ראש מפלגה אחת, אבל בכל זאת הוא שניים. אבל יש לו כוח כפול, כי, מה שנקרא, יש להם זיקה – – – יש לו כוח כפול, כי הוא חזק, יש לו 19 מנדטים או אפילו יותר עכשיו. יש לו 17. 17. ובסקרים הוא 20. ואני אומר לך שבמצב הזה אי-אפשר לנהל מדינה, אי-אפשר לעשות דברים, וכמובן אי-אפשר לנהל מגפה. בסוף המגפה מנהלת אותך בלית ברירה. ואני אומר לכם, תתעשתו, תתפסו את עצמכם בידיים בעניין הזה, כי אחרת זה ייגמר לא טוב, גם אם המגפה תדעך לבד. ואני אומר לך שבכל המדינות בעולם המגפה, גם אם אתה לא עושה כלום, היא דועכת, כי היא עובדת גלים-גלים. קח לדוגמה את הודו; בהודו למשל היו 3,500 נפטרים ביום, עד שלא היו משרפות לשרוף אותם. הם לא עשו כלום, ועכשיו הם ירדו ל-100 נפטרים ביום. זאת אומרת, גם אם אתה יושב ולא עושה כלום עדיין המגפה דועכת, ויש מגפה חדשה של וריאנט חדש. אז אנחנו לא רוצים להגיע להודו שלא עושה כלום ואנחנו אומרים מה שיהיה יהיה, כמה שימותו ימותו, כמה שהכלכלה תיהרס שתיהרס ואחר כך נפתור את הבעיה; אנחנו לא יכולים להמשיך באופן הזה ובצורה הזאת. ואני אומר לכם – א. אל תפחידו את הציבור סתם; ב. תתחילו לקבל החלטות. כולם מסתכלים עליכם ורואים איזה החלטות אתם מקבלים והאם ההחלטות מיושמות. וכמו שאני רואה, הן לא מיושמות. לא שומעים לראש הממשלה, כי אין לו כוח פוליטי. כל ראש מפלגה הוא שר בכיר בפני עצמו. מרצ הוא שר הבריאות, אז הוא אומר: למה שאני אשמע? לי יש שישה מנדטים ולו יש שישה מנדטים, אז אני יכול לקבל החלטה גם כן. ובמצב הזה הפתרון היחיד שהם עושים זה שהם עושים מסיבות עיתונאים ואומרים לאנשים: אין לנו ברירה, מה שיהיה יהיה, כל אחד לעצמו. אנחנו נתנו לכם – הם התחילו להגיד "אנחנו נתנו לכם אמצעים, לא השתמשתם, הבעיה היא שלכם". זה לא המצב. תפקיד הממשלה הוא להוביל את הציבור למקומות הנכונים. תודה רבה. סיימתי, אז אני אמשיך בפעם אחרת. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה. מה, הפעם בלי המעיל? אל תאפשר לה. היא בדרך כלל עם המעיל. עכשיו היא עולה בלי המעיל. עכשיו יש לה של. היא עולה עם השל. חברת הכנסת שטרית, בבקשה, גברתי. מה הבעיה עם השל? אין בעיה. נאה השל, נאה. יפה. איך הצרידות? עברה? 90%. הבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – יש פה שר? יש. השר מאיר כהן כאן. ה-שר. זה באמת ה-שר. ה-שר, אני לא אובייקטיבית, זה השר. ובכן, כולנו צפינו אתמול במסיבת העיתונאים שערך ראש הממשלה בנט, שכמובן הכניס את כל עם ישראל לאיזה סוג של חשש מדהים. חברים, הוא מבקש מכל אחד, מכל הורה בבית, מכל אדם בבית, שייקח את הנושא הזה ויעשה את הכול כדי שחס וחלילה לא ניפגע. רגע, אבל מה, הוא ראש ממשלה, לא? לא נראה לי שהוא כל כך, אתה יודע, הבין שהוא ראש ממשלת ישראל. בעצם כשראש ממשלה עולה הוא צריך לתת לאומה מה עושים, איך עושים. איך דורשים מהעם לעמוד בהנחיות הממשלה כשראש הממשלה בעצמו חסר מנהיגות, סמכות, ובעצמו לא עומד בהנחיות שלו? כל ח"כ וכל שר עושה מה שבא לו, אין לו שליטה. אמיתי, אין לו שליטה, אנחנו רואים את זה כשהוא מבקש בכל לשון של בקשה, ושר הבריאות אומר לו: תגיד לי, מה את זורע פניקה? למה צריך לזרוע פניקה? אנחנו מטפלים. אפילו נחמן שי אמר את זה, אני חושבת שזה היה ב"כאן", בריאיון שראיינו אותו. אז איפה נעלמה תוכנית סינגפור? איפה נעלם הספר "איך מנצחים מגפה"? אז אני מציעה לו קודם כול לכתוב את הספר השני: איך מגפה מנצחת את נפתלי בנט. כי זה בדיוק מה שקרה. כי אם אין לו שליטה על שר הבריאות, שמדבר אליו בזלזול מוחלט והוא עונה לו ברפיסות במקום לנסות ולשחק בהצגה שלו – זוכרים את ההצגה שהוא עמד פה ואמר: השתגעתם? אנשים מתים, אנשים חולים – אז כנראה הוא השלים עם זה שצריך להכיל ולהכיל ולהכיל. שר האוצר אומר: אומיקרון זה בעצם סוג של שפעת. אז אני מציעה לשר האוצר, אני מציעה לראש הממשלה ולשריו קצת ללמוד מה זה בעצם האומיקרון. כי מה שאנחנו רואים כרגע זה בתי ספר שנמצאים במצב של חוסר ודאות מוחלטת. אני מכירה – דיברתי עם מנהלי בתי ספר; כל שני וחמישי משנים להם את ההנחיות, כל שני וחמישי יש להם הוראות – כן כיתה ירוקה, לא כיתה ירוקה. הציבור – כן מגבלות, לא מגבלות; כן הנחיות, לא הנחיות; כן תו ירוק, לא תו ירוק; כן כניסה בנתב"ג, אין כניסה בנתב"ג. עד מתי הציבור יישאר מבולבל? אז תודיעו לאומה ותגידו להם שיש פה אפס משילות, אפס כוח פוליטי, כי בעצם עם שישה מנדטים איך הוא יכול לתת הוראות לשרים שיש להם יותר מנדטים, שהם קיבלו יותר מנדטים? אני לא רואה איך זה קורה, כי מה שאני רואה כרגע זה שיש לנו פה יושב-ראש דירקטוריון שבעצם מנסה לנהל את הדירקטוריון אבל זה לא כל כך מצליח לו. אז עם ישראל היקר, אני מאוד מאוד מקווה שאתם שומרים על הבריאות שלכם, על בריאות ילדיכם, כי אין על מי לסמוך. עם אפס משילות, עם אפס כוח פוליטי, עם אפס הנהגה, אנחנו פשוט מקבלים מדינה בכאוס אחד גדול. ואני מאוד מקווה שלפחות ההוראות הבאות שיינתנו, אולי יהיה בהן איזשהו שמץ של מנהיגות. כי זה לא חברת הייטק, שאתה בא ועושה אקזיט וחושב שאתה יכול מפה לגרוף איזשהו הון כזה ואחר. לא, מדובר בחיי בני אדם. מדובר בבתי חולים שמתחילים לפתוח את מחלקות הקורונה; מדובר בחולים שלמרות שמנסים להעביר בציבור שהמחלה היא לא קשה וההדבקה היא הדבקה המונית אבל לא פוגעת ולא הורגת – אז אני מציעה לכל אותם הזויים שיבקרו קצת במחלקות ויראו כמה המצב הוא מצב מאוד מאוד אקוטי. מפני שיש לנו שבעה בתי חולים ציבוריים, שעד עכשיו הם לא קיבלו אגורה אחת על 2022. הבטיחו להם, נערי האוצר חתמו איתם על הסכם שבמידה שיהיה גל נוסף של קורונה, הם ישלמו וישפו אותם. ואנחנו רואים בתי חולים שפותחים מחלקות קורונה ורואים מצב שבו אין שום תקציב שמיועד לדברים האלה. אז יש לנו קורונה, אבל חברים יקרים, יש לנו זן שיכול להיות שאולי הוא נראה זן לא מסוכן, אבל כל מחלה כזו, אנחנו יודעים שיש לה גם פוסט-קורונה. משפט אחרון. אז אני ממש מקווה שיתעשתו שם למעלה במנהיגות הנהדרת שלנו והמהוללה שלנו וייקחו את הדברים האלה לתשומת ליבם. תודה. היו"ר איתן גינזבורג: תודה רבה לחברת הכנסת שטרית. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק לפינוי מוקשים. המוקש הגדול ביותר כעת הוא קיומה של הממשלה הזאת, ואת הפינוי הזה, ככל שנקדים לקיים – אדוני היושב-ראש, סגן השר סגלוביץ' – ככל שנגדיל, ככל שנגביר את המהירות של פינוי המוקש הזה ששמו ממשלת ישראל, כן ייטב לעם כולו. גם למצביעים שלכם, שאתם רואים אותם כמונחים בכיסכם. עכשיו, אדוני, השר אלקין הנורבגי לא נמצא כאן; אני הקשבתי קשב רב לנאומו קודם, ואני חייב להגיד לך, קודם כול, יחסית לאדם צעיר השר אלקין סובל מבעיות זיכרון. אלקין, כמו רבים מחברי הממשלה הנוכחית שהיו חברים לכל אורך העשור היוצא, הקודם, בממשלות – גם נפתלי בנט, גם אילת שקד, גם גדעון סער, וכמובן, איך אפשר לשכוח, אביגדור ליברמן וישראל ביתנו – זאב אלקין לא ראה את ההשקעה בתשתיות, לא הצביע בעדן, לא שיבח אותן בכל ריאיון. אבל אני רוצה לעמוד עם השר אלקין על – חבר הכנסת אמסלם, פעם הייתה תוכנית "שעה קלה על כלכלה" – אנחנו נעשה את זה בהרבה פחות משעה, אדוני היושב-ראש. הממשלה הזאת – שר העבודה והרווחה, הממשלה הזאת, שאתה חבר בה, העלתה מיסים כמו שלא העלו ממשלות ב-30, 40 השנים האחרונות. לא העלו. אתה מעלה מיסים, אתה פותח את התוכניות, את העיתונים – כל רשת, חבר הכנסת ביטן, מעלה עכשיו מחירים. בכל תחומי חיינו. אתה מעלה מיסים – בהגדרה, אדוני היושב-ראש, אתה מוריד את רמת החיים; אתה מביא לעליית מחירים, עליית מחירים זה אינפלציה. עליית מחירים זה מדד. והסובלים הראשונים – המעמד הבינוני. חברת הכנסת מואטי ממפלגת העבודה, תגידו, איך אתם תמיד יש לכם את הדיבור הגבוה-גבוה ואת המעשה הנמוך-נמוך? מה את חושבת שיקרה – יחד עם יושבת-ראש המפלגה, השרה שמדברת עכשיו בפלאפון, ברוך ה', שרת התחבורה – עשינו את הרפורמה הסלולרית, ירדו המחירים. למה, חברת הכנסת מואטי? חבר הכנסת קריב? – – – אתם – כן. אני יכול לספר לכם רבות. בוודאי. המעמד הנמוך והמעמד הבינוני הם הסובלים הישירים, העיקריים, המיידיים מעליית המיסים. מעליית המיסים. – – – משה כחלון היה שר התקשורת, והיה לי הכבוד, כזכור לך, להיות בבית הזה, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת הכלכלה. עשינו את הרפורמה הסלולרית. כל אדם שצופה בנו עכשיו משלם פרוטות על המכשיר הנייד שלו. למה? כי הכנסנו תחרות. לא העלינו מיסים. הגברנו תחרות. אין לכם מושג בכלכלה. ואני מתפלא, חברת הכנסת מואטי, על השר אלקין, שהוא בא – קודם היה בקדימה, היה בליכוד, אני לא יודע, כל פעם במפלגה אחרת, שאיננו מבין את הנוסחה הפשוטה הזאת: אתה מעלה מיסים, אתה פוגע בכל שכבות האוכלוסייה. אולי, חבר הכנסת ביטן, חוץ מהעשירים. אולי. ואתה בהגדרה מביא להגדלת האינפלציה, להעלאת מדדים. כולם ישלמו. הוא אומר לי – אדוני היושב-ראש, היה ויכוח, אגב, אני חייב להגיד לך, גם לך, חברת הכנסת מואטי, הלוואי שכל הדיונים, הדיבייטים, במקום הזה, שהולך ומידרדר, באמת, בשיח המתקיים כאן, אני חייב להגיד לכם, היו מתקיימים כמו הוויכוח הזה. זה היה ויכוח אמיתי, נוקב, בין השר אלקין, שמייצג אתכם, לביני ואחרים בתפיסה הכלכלית. ואני שמח על הוויכוח הזה. לא מעלים מיסים. ואתם אומרים לי: המדד נמוך, אפילו יותר מן המחצית הראשונה של השנה כאשר אתה היית. אתה היית חבר בממשלה הקודמת, באותה חצי שנה, אנחנו נבדוק את זה באפריל, ואנחנו נבדוק את זה ביולי, ואנחנו נבדוק את זה במהלך השנה הבאה. ואני שואל את עצמי לסיום, אדוני היושב-ראש, גם הכלכלה – בכלל, הכול – איך אתם מצליחים בחצי שנה, חברת הכנסת מואטי, להחריב את הכול? להחריב את הכול. בראש ובראשונה את הכלכלה המצוינת שהשארנו לכם. זה לא יעזור כלום. יוקר המחיה – תארגנו הפגנות. תשימו אוהלים. תארגנו, תארגנו – – – – – – בעניין זה אתם מצטיינים. לארגן הפגנות במימון עמותות אירופיות – לזה יש להם כסף. ולהעלות מיסים על השכבות החלשות ביותר. על השכבות החלשות ביותר. – – – עמותות אירופיות – – – כן, עמותות אירופיות מממנות רבות מן הפעילויות של השמאל בישראל, שהולך ויוצא ומפגין. אתה חייב להחליט, או שהם מממנים אותנו, או שאנחנו אותם. זה לא עובד ככה. לא, לא, לא, לא, הם מממנים את עמותות השמאל, הרבה מאוד עמותות. קרנות של מדינות זרות באירופה. וכולכם יודעים את האמת הזאת. כן, חבר הכנסת כץ, גם אתה. ואז הם עושים, חבר הכנסת כץ, הפגנות על יוקר המחיה. איזה עמותות? רק איפה הם? הם תומכים גם במפלגות מרכז? אני רוצה לראות, השרה מיכאלי, את ההפגנות על יוקר המחיה בקיץ הקרוב כשהמדד יעלה והאינפלציה תעלה, והמיסים, כמאמר השיר: "אם יהיה רע, והמיסים עוד יעלו". יש שיר כזה. אגב, הכותב איננו חבר בליכוד, איננו איש התנועה הרוויזיוניסטית. נדמה לי שמדובר על חיים חפר, מראשי תנועת העבודה, שכתב את הדברים הללו. כי הוא יודע, הוא מומחה – אתם מעלים מיסים, אתם עושים דברים שהעולם לא עושה יותר. אבל הוא אמר שלא להפסיק לשיר. – – – הוא אמר הרבה יותר. הכלכלה – סליחה? שאם יהיה רע והמיסים עוד יעלו, לא נפסיק לשיר. לא נפסיק לשיר – אתה צודק. – – – במדינות אירופה, ובמדינות – – – אקוניס, על מה אתה מדבר? על מה אני מדבר? על דבר שלא עושים בעולם. – – – תחיה בצרפת ותראה מה זה מיסים. אתם לא יודעים מה עושים בעולם. לא מעלים מיסים, מורידים. ברור שאני יודעת מה קורה בעולם. ואחר כך אתם באים – לא, לא, חבר הכנסת ביטן, הם באים ומזילים דמעות תנין על עליית יוקר המחיה. יוקר המחיה – נכון, אתם תורמים לעלייה שלו, בענק. אז הרסתם הכול. בכלכלה, בביטחון – אני שמח ששר הביטחון נכנס לכאן. שר הביטחון – חברת הכנסת שטרית, חברת הכנסת שטרית, אני רוצה להגיד לשר הביטחון: קראתי שאירחת בביתך בראש העין את אבו מאזן. ואני שואל אותך, באמת, אגב, לא מן השפה אל החוץ ולא בהקנטה – אני שואל אותך, אם תרצה תענה לי, אם לא, תמצא את ההזדמנות: האם דרשת ממנו להפסיק את ההליכים בבית הדין הבין-לאומי בהאג כלפיך כראש המטה הכללי במבצע צוק איתן וכלפי כוחותינו במבצע צוק איתן? אגב, זאת נקודת הזמן, שר הביטחון, שבעצם התביעה בהאג אמורה להידון בו, כידוע לך. וזה דבר שאתה עשית. אני לא יודע – אני מקווה מאוד שתאמר לי אחרת, שדרשת ממנו להפסיק את ההליכים. הרי בממשלה שלך, השר גנץ, יושב אדם שבריאיון בטלוויזיה, כמה ימים לפני הבחירות, אמר – שר הבריאות – שהוא בעד ההליך בהאג, שהוא בעד להעמיד את כוחותינו. זו חוצפה. זאת חרפה. ואני מצפה ממך, אדוני, אני באמת מצפה ממך שתעמוד לימין – קודם כול לימינך שלך. קודם כול אתה גם כן עלול לעמוד לדין יחד עם כוחותינו. האם אמרת זאת לאבו מאזן? האם דרשת או האם רק נתת לו כל הזמן עוד ועוד הקלות, עוד ועוד הקלות? אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת, חברת הכנסת אמילי מואטי, היא המוקש הגדול ביותר בפני עם ישראל. אנחנו עוסקים בחוק לפינוי מוקשים, השר דרעי. אני מציע, דבר ראשון, אחרי החוק הזה או אחרי החוק הבא, לפנות מעולמנו את המוקש הגדול ביותר – המוקש הכלכלי, המדיני, הביטחוני; המוקש ששמו, אדוני היושב-ראש, ממשלת בנט-עבאס-לפיד. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת רם בן ברק. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, זמנך בידך. אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לעדכן אתכם שהתרסק מסוק. לא. לא. למה לא? זה בחדשות. – – – טוב. תעדכן. כן. זה בסדר גמור – – – לעדכן את הכנסת זה יפה – – – אני רוצה לעדכן אתכם שבתאונה שהייתה לחופי חיפה, ככל שידוע לי, חולצו כל האנשים מהמסוק. כולם בדרכם לבית חולים, ונראה שהאירוע הסתיים ללא נפגעים בנפש. אנחנו מאחלים לפצועים החלמה מלאה. היושב-ראש, יושב-ראש הוועדה, הוא התרסק אל הים? כן. אני לא מבין. אדוני, אנחנו דנו בחוק הזה של פינוי נפלים ומוקשים. זה חוק חשוב מאוד, שהארכנו אותו ב-11 חודשים – ולא בכדי הארכנו אותו ב-11 חודשים ולא בשנה. אנחנו קבענו איזשהו מנגנון במהלך הדיונים – – חברי הכנסת, אנא, שמרו על השקט. אי-אפשר ככה לנהל דיון ולשמוע נאום. תודה. – – לאפשר למשרד הביטחון לקבוע מנגנון או חוק קבוע שיחליף את הוראת השעה ויעדכן אותה, מפני שההוראה הזאת היא מאוד מאוד העתיקה, וגם התקצוב שמתקציבים את פינוי המוקשים הוא מאוד נמוך. רגע. בוא אני אעזור לך, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הוועדה. אני? לי זה לא מפריע. אני יכול לחכות בשקט. חברי הכנסת, חברי הכנסת, אנא, תפסו את מקומותיכם, בבקשה. סדרנים, אנא, סייעו לנו גם להקפיד על מסכות וגם להקפיד על מקום מושבכם. זה מפריע לדובר. אי-אפשר לנהל את המליאה בצורה כזאת, כשיש כל כך הרבה דיבורים. יש לכם את הפרסה, יש לך את המקומות שלכם. אנא, בבקשה, שמרו על השקט. תודה. כמו שאמרתי, בסופו של דבר הוועדה החליטה להאריך את הוראת השעה ב-11 חודשים, עד 1 בדצמבר 2022. נציגי הממשלה התחייבו להביא את הצעת החוק זמן סביר לפני כן, ואנחנו נקיים דיוני מעקב בנושא. להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת – שלמה קרעי, אני מבקש מכם למשוך את ההסתייגויות על מנת שנוכל להצביע על הצעת החוק ולדחות את כל ההסתייגויות. אני מקווה שתיענה לבקשתי. אם לא, אז נצביע גם על ההסתייגויות. זה תלוי בך. אם יורידו את שאר החוקים וישאירו רק את שלך, אני מניח שיש על מה לדבר. – – – אז נתחיל לדבר. יש על מה לדבר. אז נתחיל לדבר. אני מניח שהתשובה תהיה חיובית. אבל – – – אתם יודעים, בוועדת חוץ וביטחון, שהיא ועדה חשובה ומורכבת מאוד, שדנה בנושאים מאוד מאוד מאוד מאוד מורכבים, לא משתתפים חברי האופוזיציה, כי בדיונים המסווגים ובוועדת המשנה אי-אפשר להיות חבר אם אתה לא חבר ועדה. אני מצר על כך מאוד, כי אני חושב שבאופוזיציה יש אנשים מאוד מאוד רציניים, שיש להם הרבה מאוד ניסיון – גם ניהולי וגם ביטחוני – שהיה חשוב ביותר שיהיו חלק מאותם דיונים. ואני מנצל את הבמה הזאת שאני יושב כאן היום להגיד לכם, חבריי באופוזיציה, שלמרות חילוקי הדעות שיש בינינו, הגיע הזמן שתאיישו את ועדת החוץ והביטחון. זו הוועדה הכי פחות פוליטית. דבר עם אלקין – – – – – – הוועדה הכי פחות פוליטית שיש בכנסת. ואני חושב שזה ממש עוול לא להשתמש בניסיון כמו שיש לדיכטר, למשל – שהיה ראש הוועדה שנים רבות – כמו לא להשתמש בניסיון של השר לשעבר כץ, שהיה שר האוצר והיה שר המודיעין ויש לו ניסיון גדול; צחי הנגבי, שהיה ראש הוועדה; חבר הכנסת דרעי, שיש לו ניסיון רב ויכול היה לתרום לוועדה. ואני קורא לכם מכאן להחריג את ועדת חוץ וביטחון מהסכסוך או מהריב שיש לכם עם הקואליציה ולבוא ולאייש את התפקידים שלכם. אני שומר לכם את המקומות האלה. אני שומר לכם תפקידים בראש ועדות משנה: בוועדת המשנה למודיעין. – – – אני מבקש מהאופוזיציה, במקום לשחק ברוגז – אלא אם כן באמת יש למישהו, אלא אם כן באמת מישהו מעדיף שזה יהיה המצב, כי הוא רוצה לגרום סכסוכים בתוך המפלגה. לא הוגן שאתה אומר – – – ברוגז – – – זה הוגן מאוד, מפני שאני מסתכל על האתגרים העצומים שיש למדינת ישראל מבחינה ביטחונית. אני רואה את האנשים המנוסים שישנם באופוזיציה – – – אתה מדבר – – – חבר אחד בוועדת הכספים, נכון? אני מדבר על הוועדה שלי. אני מדבר על הוועדה שלי, ששם יש לכם ייצוג הולם. הגיע הזמן שתצטרפו, חבר הכנסת קיש, לוועדת החוץ והביטחון ותתחילו – איך אני אגיד את זה? לפחות תעשו משהו מועיל, במקום לברבר את בעצמכם לדעת כאן במליאה, ועל הדרך גם לדבר בשפה שלא נשמעה כמותה מאז – אני לא זוכר, אבל אני לא כל כך הרבה זמן בקואליציה או בכנסת בכלל. לכן אני מציע לכם באמת להצטרף. אלא אם כן באמת ראש המפלגה של הליכוד אולי לא רוצה להגיע למצב שהוא אומר: זה בוועדת המשנה למודיעין, וזה בוועדת המשנה להיערכות. יכול להיות שנוח לו להימנע מהסיטואציה הזאת. לכן הוא מעדיף – – – אתה יכול לרדת. ולכן הוא מעדיף להשאיר את המצב כמו שהוא. פשוט לדבר עם אלקין, שיפסיק לרמוס את האופוזיציה. ואז תראה איך הכול מסתדר. איפה אתם, חברים? איפה אתם? מה, חוסר משמעת בקואליציה. תמלאו שורות. מה קורה? טוב. מישהו ראה את משחק הכדורגל שהיה בין מכבי חיפה למכבי תל אביב? 3:2. 3:2. אבל איזה 3:2? אתה מבין? אתה מבין את האיכות, אתה מבין את האיכות שיש לצפוניים. את האיכות שיש לצפון. עד הדקה 77 מובילים 2, בעשר הדקות האחרונות מכבי שמה שלושה גולים. תודה רבה, חברים. תודה רבה. התחלת לדבר על כדורגל והמליאה התעוררה, נכון, חבר הכנסת טיבי? בכדורגל מתעוררים. חברי הכנסת, תם הדיון. אנחנו עוברים להצבעות על הסתייגויות. נא לשבת. נא לשבת במקום. נא לשבת במקום ולשמור על השקט. ראשית, כמצוות הנוהג, אנחנו נקריא את שמות חברי הכנסת לפי הקבוצות שהגישו הסתייגויות. קבוצת סיעת הליכוד: חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס: חברי הכנסת אריה דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה: חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית צךכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. חברי הכנסת, אנא שבו. אנחנו מתחילים בהצבעות. ההצבעה הראשונה תהיה על ההסתייגות לפני סעיף 1, הסתייגות 1. מי בעד? מי נגד? ההצבעה. חברי הכנסת, אנחנו בהצבעה. אנא, שמרו על השקט. ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. בעד – 34, נגד – 58, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 1, הסתייגות מס' 2. בבקשה, חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. בעד – 32, נגד – 58, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2 – לחלופין. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. בעד – 33, נגד – 58, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. בעד – 75, נגד – 15, שני נמנעים. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 3, לסעיף מס' 2. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הסתייגות לסעיף 2. חברי הכנסת, אנא הקפידו על עטיית מסכות. תודה. ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 2 לא נתקבלה. בעד – 33, נגד – 58, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 4, לסעיף 2. הסתייגות 4 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 2 לא נתקבלה. בעד – 33, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. בעד – 90, אין מתנגדים, חמישה נמנעים. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, אושר. נעבור להצבעה על הסתייגות לסעיף 3, הסתייגות מס' 5. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 3 לא נתקבלה. בעד – 33, נגד – 58, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 6. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 3 לא נתקבלה. בעד – 31, נגד – 57, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 7. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 3 לא נתקבלה. בעד – 33, נגד – 58, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. בעד – 91, אין מתנגדים, חמישה נמנעים. אני קובע כי הסעיף, כנוסח הוועדה, התקבל. נעבור להסתייגות מס' 8, הסתייגות לסעיף 4. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 4 לא נתקבלה. בעד – 32, נגד – 57, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 9. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 4 לא נתקבלה. בעד – 32, נגד – 57, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 10. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 4 לא נתקבלה. בעד – 31, נגד – 58, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 11. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 4 לא נתקבלה. בעד – 31, נגד – 58, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על סעיף 4 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. בעד – 90, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. אני קובע כי סעיף 4, כנוסח הוועדה, אושר. נעבור להסתייגות מס' 12, לסעיף 5. הסתייגות 12 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 5 לא נתקבלה. בעד – 33, נגד – 58, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על סעיף 5 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. בעד – 92, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. אני קובע כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, אושר. תמה בכך ההצבעה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור – – – שמית. אנחנו נעבור להצבעה הקריאה השלישית, וההצבעה תהיה הצבעה שמית, לפי בקשת האופוזיציה. אבל הם לא הביאו רשימה. – – – לא ממהרים. לא צריך. זה חוק – – – סעיף 98. מותר לנו שמית. כן, מבקשים, מבקשים. כתוב: לפי חברי הכנסת או מהאופוזיציה או רובם מהאופוזיציה. טוב, נעבור להצבעה שמית. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. קריאה השלישית. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. בבקשה לקרוא בשמות חברי הכנסת. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – אינו משתתף בהצבעה יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – בעד אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – בעד משה גפני – בעד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – בעד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – בעד מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – בעד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – בעד שרון רופא אופיר – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד משה ארבל – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – בעד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת אלון טל – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח עמיחי שיקלי – אינו נוכח נירה שפק – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע, שלא קראו בשמו? אין. אם כך תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות, בבקשה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 90, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – המלצת ועדת הכנסת בדבר מינוי סגנים זמניים נוספים ליושב-ראש הכנסת. יציג את ההמלצה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת ניר אורבך. בבקשה, אדוני. אני נועל את רשימת הדוברים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את המלצת ועדת הכנסת בדבר מינוי סגנים זמניים נוספים ליושב-ראש הכנסת. בהתאם לסעיף 2 לתקנון הכנסת ובהמשך להמלצות הוועדה המסדרת וועדת הכנסת, כיום יש ליושב-ראש הכנסת חמישה סגנים זמניים, שלושה מהאופוזיציה ושניים מהקואליציה: מהקואליציה – חברי הכנסת איתן גינזבורג ומנסור עבאס, ומהאופוזיציה – חברי הכנסת דוד ביטן, יעקב מרגי ואחמד טיבי. כידוע, הקואליציה רצתה להגדיל את מספר חברי הנשיאות כך שיהיו שישה סגנים מהקואליציה וחמישה מהאופוזיציה. לצערי, כחלק מחוסר ההצלחה להקים את כל מוסדות הכנסת, הוועדות הקבועות וועדת האתיקה, לא ניתן בשלב הזה לבחור סגנים קבועים לפי הרכב זה, כי לשם כך נדרש רוב של שלושה-רבעים מחברי ועדת הכנסת – – אבל למה זה מצער אותך? מאוד. זה באמת מצער אותי. ניר, מה אתה עושה בשביל שזה יקרה? – – ובהיעדר חברים מרוב סיעות האופוזיציה לא ניתן לקבל החלטה כאמור. לפיכך, ועל מנת להקל על עבודתם של הסגנים הנוכחיים, שנאלצים לנהל את ישיבות הכנסת במשך שעות ארוכות, מציעה ועדת הכנסת לקבוע באופן זמני – עד שיתגבשו הסכמות לגבי הרכב הנשיאות הקבוע או עד סוף שנת 2022, לפי המוקדם שבהם – את ההסדר הבא: מטעם הקואליציה יכהנו כסגנים זמניים במהלך השנה – 1. חבר הכנסת איתן גינזבורג, שכבר מכהן בתפקיד; 2. חברת הכנסת אמילי חיה מואטי; 3. חבר הכנסת יבגני סובה; 4. חבר הכנסת צבי האוזר; 5. חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי; 6. חבר הכנסת מנסור עבאס, שכבר מכהן בתפקיד. גם להם יש נורבגי? תכף, תכף. תחזיק ראש. ואולם – – – – – עוד שנייה, זה עכשיו עולה. – – על מנת שלא לחרוג מיחסי הכוחות בין הקואליציה לאופוזיציה, בכל עת אחד מהם לא יכהן בתפקידו כסגן, לפי הפירוט הבא, כך שבכל זמן נתון יכהנו לא יותר מחמישה סגנים מסיעות הקואליציה. – – – חבר הכנסת מלכיאלי, אני איתך. מיום האישור במליאה ועד 28 בפברואר 2022 לא יכהן חבר הכנסת יבגני סובה; מיום 1 במרץ 2022 ועד 30 באפריל 2022 לא יכהן חבר הכנסת איתן גינזבורג, בכפוף להתפטרותו מכהונתו, שכן הוא כבר נבחר לכהן עד לבחירת נשיאות קבועה; מיום 1 במאי 2022 ועד 30 ביוני 2022 לא תכהן חברת הכנסת אמילי חיה מואטי; מיום 1 ביולי 2022 ועד 31 באוגוסט 2022 לא יכהן חבר הכנסת צבי האוזר; מיום 1 בספטמבר ועד 31 באוקטובר 2022 לא תכהן חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי; מיום 1 בנובמבר ועד 31 בדצמבר 2022 לא יכהן חבר הכנסת יבגני סובה. כאמור, מדובר בהסדר זמני עד בחירת נשיאות קבועה או עד סוף 2022, לפי המוקדם. כמו כן, אבקש להזכיר כי האופוזיציה יכולה בכל עת לבקש לאייש את התפקיד של סגן נוסף, והעניין יובא לאישור בוועדת הכנסת ובמליאה. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחבר הכנסת ניר אורבך. – – – אתה נגד הדחות? הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 5), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אורי מקלב, מיכל שיר סגמן, אוסאמה סעדי, ינון אזולאי ודוד ביטן בנושא: צמצום מסגרות כרטיסי האשראי בתחילת 2022 יוביל לפגיעה אנושה בשכבות החלשות ובקשישים; בהצעתם של חברי הכנסת יעל רון בן משה, אופיר סופר וענבר בזק בנושא: ביטול תכנון הארכת כביש 6 לצפון. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת עלי סלאלחה כי הוא חוזר בו מהצעת חוק למניעת ביצוע עבירות באמצעות פרסום באינטרנט (הסרת תוכן), התשפ"ב–2021, שמספרה פ/2317/24. תודה. תודה רבה למזכירת הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר להיות ראשון הדוברים על המלצת ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הלילות הם לילות ארוכים. אנחנו מוצאים את עצמנו כאן בלילות ללא שינה, תוך כדי דיונים שאני לא יודע עד כמה אזרחי ישראל מבינים או מודעים לחשיבותם. זו הסיבה שעליתי עכשיו לדבר, על מנת להבהיר שהדיונים שמתקיימים כאן בחודשים האחרונים, שבהם האופוזיציה מן הסתם מבקשת לדבר ולהביע את עמדתה, נובעים מהסיבה שבאופן חסר תקדים, באמת חסר תקדים, הקואליציה החליטה להתעלם מקיום האופוזיציה באופן כללי ובפרט מקיומנו בכנסת. איך אנחנו רואים את זה בא לידי ביטוי? עד עצם היום הזה ועדות הכנסת לא מאוישות. הן מאוישות אך ורק על ידי הקואליציה, הן לא מאוישות על ידי האופוזיציה. זה דבר חסר תקדים. זה דבר שלא קרה, למיטב זיכרוני, מאז קום המדינה. והדבר הזה לא מטריד אף אחד. זה לא מטריד את הקואליציה, זה גם, כנראה, לא מטריד את התקשורת, ותתפלאו, זה גם לא מטריד את מערכת המשפט, שנתנה גיבוי למצב הזה. אבל מי בסוף סובל? מי שבסוף סובל אלו אזרחי ישראל. אזרחי ישראל, שהלכו בהמוניהם להצביע בקלפיות, היו צריכים לקבל ייצוג זהה גם בכנסת. את זה אזרחי ישראל לא קיבלו, והדבר הזה הוא בניגוד לכל ערך דמוקרטי שאנחנו מאמינים בו. אני יודע שהשמאל רבות דיבר על ערך הדמוקרטיה, על ערך החוק, על ערכים ועל דרך, ובעצם הוא הפנה לכולם את גבו. היום הוא אומר בצורה ברורה – השמאל הישראלי והממשלה הנוכחית – שלכנסת אין ערך, שהכנסת בסופו של דבר היא כלי ריק שאי-אפשר באמצעותו לעשות שום שינוי אמיתי למען אזרחי ישראל. והדבר הזה צריך להטריד את כולנו, במיוחד אותנו, חברי הכנסת, שחשבנו לתומנו שעבדנו קשה כל החיים והוכחנו שאנחנו ראויים להיות חברי כנסת, כל אחד והמפלגה אשר הוא בא ממנה, וכשהגענו לבניין הזה, שבו יש 120 חברים שאלו הם נבחרי העם, חשבנו שנוכל גם להשפיע למען אזרחי ישראל. והיום, מה שעושה הקואליציה – – משפט אחרון. – – היא פשוט מוחקת, מוחקת מעל פני האדמה את נוכחות האופוזיציה. והדבר הזה כמובן הוא דבר שבעתיד יכול לחזור כבומרנג לקואליציה הנוכחית. כולי תקווה, לסיום, שהדבר הזה ישתנה ובהקדם, ביוזמת הקואליציה דווקא, לא ביוזמת האופוזיציה, משום שהאופוזיציה עשתה הכול כדי להגיע להסכמה. תודה. ואני מקווה שהקואליציה תפנים את זה, ובראשה הממשלה הזאת ויושב-ראש הכנסת. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. אני מזמין את חבר הכנסת יואב קיש לשאת דברים, בבקשה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עלה לפניי יו"ר ועדת הכנסת ניר אורבך, שאמר שהוא מקווה שהכנסת הזו תתחיל לעבוד. זו אמירה חלשה של איש חלש. הרי ניר אורבך בתפקיד שלו, אם הוא באמת היה רוצה שהכנסת הזו תעבוד, היה אומר – האמת, יש שני אנשים, זה ליברמן ואלקין, ושניהם לא פה. זה אולי חלק מהבעיה, שהם פשוט לא פה, אז הכנסת הזו לא מתנהלת. הוא היה אומר להם, מספיק, הגיע הזמן, אנחנו לא יכולים להמשיך לדרוס את האופוזיציה. צריך לתת לה ייצוג הוגן בוועדות. ברגע שהוא היה עושה את זה ומאזן בוועדת החוקה, בוועדת הכספים, בוועדת הכנסת, ומאזן בפתיחת הוועדות החדשות, כפי שהיה נהוג בכנסת מאז ומעולם, כל האירוע הזה של סגנים, של ועדת האתיקה, של ועדת ביקורת המדינה – הינה, יושב פה חבר הכנסת שלמה קרעי, מועמד מצוין ליו"ר ועדת ביקורת המדינה. ואני אומר לכם, פשוט, הם דורסים את הכנסת. ואז הוא עולה לפה בשיא החוצפה, ואומר, הייתי רוצה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, כשאתה היית יו"ר ועדת הכנסת, אם היה משהו שבאמת היית רוצה בבית הזה, זה היה קורה. אני יודע את זה. אתה יודע למה? כי הייתי יו"ר ועדת הכנסת גם. ויו"ר ועדת הכנסת זה תפקיד, אתה יודע, אולי השני הכי חזק בבית. התפקיד הראשון זה כמובן יו"ר הכנסת, ואחריו יו"ר ועדת הכנסת. יו"ר ועדת הכנסת שעומד מעל הבמה הזו ואומר: זה חשוב לי, ומצד שני מקריא שוב רמיסה מוחלטת של האופוזיציה, זה צביעות, זה אומר שהוא איש חלש, זה אומר שהוא אומר אחד בפה ואחד בלב. ושלא יתפלא שאנחנו נמשיך להילחם בכל הכוח, כי הבעיה הזו של הוועדות היא לא איזה בעיה שולית. דרך אגב, אנשים חושבים שאנחנו לא מגיעים לוועדות. אז בואו, אני אפתיע אתכם. מגיעים. יש פה אנשים – במקרה יש פה אנשים שגם מגיעים הרבה לוועדות: חבר הכנסת מלכיאלי, חבר הכנסת ינון אזולאי, חבר הכנסת אבוטבול, חבר הכנסת שלמה קרעי, חבר הכנסת פרוש, חבר הכנסת צבי מעוז. כל אלה מגיעים לוועדות. במקרה הם גם פה עכשיו, אולי לא במקרה. אבל אתה יכול לקרוא לו אבי מעוז. לו תקרא אבי מעוז. מה? איך אמרתי? אמרתי אבי מעוז. לא? צבי. הוא אמר צבי. אבי מעוז, שקל כצבי וחזק כשמשון. אז משום מה יצא לי צבי, אבל אבי, כמובן. אז אני אומר עוד פעם, כל אלה מגיעים – הינה, גם חבר הכנסת פינדרוס, ורבים אחרים, אופיר כץ, חבר הכנסת מקלב – – – משפט אחרון, בבקשה. אנחנו מגיעים ועושים את העבודה, אבל אנחנו לא ניכנס למקום שמתחילים בתוצאה 10:0 לרעתנו, ואומרים לנו, כשתגיעו ל-8, המשחק נגמר. הגיע הזמן. תתקנו, תנו יחס הוגן בוועדות, והכנסת הזו תחזור לעבוד. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת קיש. בבקשה, יעלה ויבוא חבר הכנסת אביגדור מעוז. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בקשר לדיון שהיה בינינו בשבוע שעבר – – – קיבלתי עדכון מהעוזר שלך. קיבלת עדכון מהעוזר שלי, אבל אחרי זה דיברתי היום עם אבשלום קור, והוא אומר שכמו שאני נוהג לומר: אדוני היושב-ראש. היושב-ראש. ככה הוא אומר. טוב. אז למדנו. טוב, אז תרשה לי להמשיך, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. היושב-ראש? חבר הכנסת מלכיאלי לא כל כך מבין במה מדובר. היושב-ראש, ולא מה? יושב-הראש. היה ויכוח, והאקדמיה ללשון העברית אמרה שאפשר גם וגם, אך מי שעומד מעל האקדמיה ללשון העברית הוא חברנו אבשלום קור, והוא פסק: היושב-ראש. כולם היו בניי חוץ – – – אם אדוני יכול להשלים את הזמן. בבקשה, הוספתי לך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום מדינת ישראל היא מדינה יהודית מס' 8, והפעם על תחילת יישום רפורמת הכשרות. השבוע נכנס לתוקף השלב הראשון ברפורמת הכשרות, כאשר מעתה כל רבנות מקומית תוכל לתת כשרות בכל רחבי הארץ. הדבר הזה כפול בחומרתו. בשנת התרס"ט, כאשר מרן הרב קוק זצ"ל כיהן כרב של יפו והמושבות, הקים אחד הרבנים שחיטה עצמאית וכשרות פרטית בעיר יפו. גדולי הרבנים שבארץ ישראל התייחסו לכך בחומרה יתרה, וכך הם כתבו, אני מצטט: "חרדה אחזתנו משמועה רעה כזאת שתהא תורתנו הקדושה להפקירא ומורי הוראה למרמס, אשר זה מעשה רשע, ועל זה נאמר: 'ארור מסיג גבול רעהו', אסור לכל בר ישראל לסמוך הוראתו, והוראתו שיורה פיגול ייחשב. והיננו מזהירים לאחינו יראי השם כי יישמרו לנפשותיהם לבלי היכשל, חס ושלום, וכו', וירחיקו את עצמם ממסיגי גבול. לעורר את כל ישראל בקודש ובחוץ לארץ, לתושבים ולעוברי אורח, ואת כל חכמי ישראל, לעשות בכל הכוחות ולגרש לץ ויצא מדון מישראל, כי זה לא דבר פרטי הוא, כי אם הנוגע לכללות כל ישראל". עד כאן דברי הרבנים שליט"א זצ"ל, כמובן מלפני למעלה מ-100 שנים. מה שהחל השבוע זהו ערעור חמור של מעמד הרבנים המקומיים ברחבי ישראל, כאשר מאפשרים לרבנים אחרים להסיג את גבולם. אבל לא רק פגיעה עקרונית במעמד הרבנות יש כאן, פגיעה שמתאימה למגמותיהם של מובילי הרפורמה, אלא גם פגיעה מעשית ברמת הכשרות במדינת ישראל. במדינת ישראל, שבה עד כה לא היה ניתן לקבל כשרות כלשהי ללא כשרות הרבנות המקומית, לבעל העסק הייתה מוטיבציה להיזהר מלעבור על נוהלי הכשרות, מחשש שהתעודה תילקח ממנו. אולם כעת נשמט כל הבסיס הזה, כאשר היכולת של משגיח מטעם רבנות מקומית לדרוש דרישות כשרותיות כלשהן נפגעת, היות שאם הדרישות לא ימצאו חן בעיני בעל העסק, הוא יוכל פשוט לפנות לרבנות אחרת שתיתן לו את הכשרות, דבר שיוביל בהכרח להורדת רמת הכשרות בישראל. את הרפורמה הזאת, אדוני, צריך להעביר מהעולם ומהר, לפני שתביא לנזקים משמעותיים לכשרות במרחב הציבורי. את הממשלה הזאת צריך להעביר מן העולם ומהר, כי היא כבר גורמת לנזקים משמעותיים לזהות היהודית של מדינת ישראל. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אבי אביגדור מעוז. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי מקלף. תודה. הקפדתי על מקלף. קיבלת? בבקשה, שלוש דקות, אדוני. שלא תתחיל להגיד "מקלף". קיבלת את החומר? שלחתי. כן. קראתי. בגלל זה אמרתי "מקלף". תודה רבה, אדוני היושב-ראש, היושב בראש. מכובדי השר מאיר כהן, חבריי חברי הכנסת, אנשים שהקשיבו להצגת הדברים, הנושא, על ידי יושב-ראש וכשת הכנסת, והאמת היא, לא רק האנשים שהאזינו לו – גם אנחנו כחברי כנסת הרגשנו כמעט בליל הסדר, איזה סוג של חד גדיא או איזה סוג של שליחות אחת, מרוץ שליחים; זה יהיה עד התאריך הזה, וזה עד התאריך הזה, וזה עד התאריך הזה, וזה מסר לזה, וזה מסר, ואני לא יודע – אפילו להשוות את זה לכמה דברים. כל הטרלול הזה נובע מדבר אחד: הכול נובע מהמשך התנהלות הקואליציה. אחרי כל כך הרבה חודשים, איזה סוג של שרלטנות כזאת, סוג של יהירות, שלא יודעים להתגמש, לא יודעים להתנהל, לא יודעים למשול. יש מחלוקת – אני מוכן – – – הרבה מהח"כים מברית המועצות לשעבר, שם – – – כן, זה לא פלא מאיפה הביאו את השיטות האלה. אנחנו יודעים, אנחנו מכירים את השיטות האלה. זה תרבות. זו לא רק שיטה, זו תרבות כזאת, שאנחנו חשים את זה, ובעצם אזרחי ישראל חשים את זה. ואנחנו חושבים שכל סדרי הכנסת בכלל התבלבלו – ימים ולילות, לילות הפכו לימים, מכיוון שאין באמת הקשבה ואין יכולת אחרת להתנהל בצורה הגיונית, אני אומר, בכל קנה מידה. נביא את זה למישהו שלא קשור לפוליטיקה הישראלית בכלל, נביא את זה למישהו שנמצא מחוץ לארץ ישראל, מחוץ למדינת ישראל, ונשאל אותו: תשמע, יש קרב בחלוקה, יש חברי כנסת לאופוזיציה במספר כזה, קואליציה, יש ועדות כאלה. איך החלוקה? אין אחד שהיה מסכים לחלוקה שהציעו פה. אין אחד שהיה מוכן לזה. זה שלא מקבלים סעד בבית משפט, לכתחילה לא היו צריכים ללכת לשם, בגלל שהוא גם לא אובייקטיבי בעניין הזה. סוג ההתנהלות הזה וסוג התרבות הזה בעצם משפיעים על הכול, ואנחנו חשים את זה מאוד מאוד בנושא הקורונה. יותר סגנים, פחות סגנים – יהיו לכם חמישה, יהיו לכם שלושה, וזה ימסור בתאריך הזה – כבר נסתדר עם זה. אבל כשאנחנו מדברים על מופע טרגי – אני לא יודע אם סטירי או טרגי – של ראש הממשלה, איך שהוא מציג את הדברים, ההתנהלות הכללית של משרדי הממשלה – תסתובבו היום, מה השיח של האנשים? אנשים מחכים שעות רבות בתור, לא יודעים מה הם צריכים, מתי הם צריכים לעשות PCR, מתי זה אנטיגן. הרי אלה דברים לא סבירים. אנשים הולכים למקומות פרטיים, מקבלים את התשובות מהר. אם פרטיים יכולים לעשות את זה, אז למה המדינה הזאת לא יכולה לעשות את זה? אז אנחנו יודעים את האמת והתרענו מראש: בתקציב הזה אין שום אפשרות לטפל ולתת מענה אם יש קורונה. אם יש עכשיו גל חמישי, שהוא יותר קשה ולא משנה מהו, אין לכם את האפשרות, ואז אתם מלבישים את זה באידיאולוגיה – – משפט אחרון. – – מכיוון שבאופן אמיתי אי-אפשר להתמודד עם זה. ואנשים שואלים: אתה יכול להסביר לי בהיגיון, אדם שחוזר מחוץ לארץ ממדינה אדומה, הוא מחוסן בשלושה חיסונים, ואתה לא יודע אם הוא בכלל נגע, היה קרוב למאומת או לא – אולי, אולי, אולי, אולי – שבעה ימים בבידוד; ישראלי שמחוסן בשלושה חיסונים והוא היה במגע, היה במגע עם מאומת, מספיק שהוא עושה בדיקת אנטיגן והוא משתחרר. אתה יכול להסביר לי? אתה יכול להסביר מדוע אנחנו שולחים אנשים למלונית למעצר? יש היגיון בדבר הזה? נא לסיים. נא לסיים, אדוני. אנחנו יושבים בוועדת החוקה, אנחנו רואים את הבלבול שנוצר. אז אחרי זה פלא שבבתי הספר – הינה, אני מסיים – שבבתי הספר אנחנו יודעים שלא מתחסנים, לא לומדים, אף אחד לא יודע מה הוא צריך לעשות. תודה. פלא שלאנשים גם אין אמון? 70 תחנות של חיסונים הציבו בשבועיים האחרונים בארץ – כמעט שלא היו מתחסנים. אין אמון של הציבור. תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. בבקשה, עד שלוש דקות. יש פה שר? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. יש כאן שרה. שרה. העיתונאי אריאל אלחרר העלה כרגע ציוץ: 30,000 איש משתתפים כעת בהילולת הבבא סאלי בנתיבות בניגוד חמור להנחיות, וכמובן שהסרטון שהוא העלה זה של המשחק באצטדיון סמי עופר בחיפה: 30,000 איש, והדבר הירוק היחיד שהיה שם זה לא התו, זה הדשא. ויכול להיות שהיינו צריכים לבקש את הילולת הבבא סאלי אולי באצטדיון, היה יותר קל. ואז ההחמרות הקשות שהכבידו על התקציב, כחלק מהעניין – דורשים בהילולה, אגב, תו ירוק, וכנראה שדמם של האוהדים הוא פחות סמוק מדמם של המתפללים, שדואגים לרפואתם. וזה באמת הדבר המצחיק אבל הכואב בהנחיות ההזויות של הממשלה. ואם כבר הנחיות של הממשלה, שלח לי הערב מנהל בית ספר – שמישהו כאן שיודע "מורה נבוכים" יפרש לי מה הוא צריך לעשות בתור מנהל: בהתאם להחלטת מנהל בית הספר, לימודים של כיתות א' עד ד' בבית ספר יסודי הנמצא בשטח רשות מקומית אדומה, ואשר התגלה בו תלמיד שקיבל תוצאה חיובית בבדיקה, יתקיימו ככל הניתן בהתאם לאחת או יותר מהחלופות הבאות: למידה בשטח פתוח או באמצעות למידה המשלבת פנים אל פנים עם למידה מרחוק או למידה בדרך אחרת שיש בה צמצום מגעים בין תלמידי הכיתה – איך מנהל מצמצם מגעים בין תלמידי הכיתה – בתוך שטח בית הספר, מחוצה לו, או בשטח פתוח, או למידה מקוונת, כל זה בהתאם להחלטת מנהל בית הספר. נותנים לו חמש, שש, שבע, שמונה הנחיות ואומרים לו: בהתאם להחלטתו. עכשיו, אתה מנהל בית ספר, קורא כזו פסקה, מחר צריך לנהל בית ספר, להכניס – כיתה ירוקה כבר לא קיימת, כן מבודדים, לא מבודדים, חולים, לא חולים. תגיד לי, איך אתה רוצה לגשת לציבור? מלבד זה, הערב ראינו את הגיחוך ואת הצחוק בישיבת סיעת ימינה, כשעשו את בדיקות האנטיגן, וראש הממשלה אמר לשרת הפנים: את חיובית ולא חיובית, וניר אורבך אומר להם: זה כן אמיתי, לא אמיתי. אזרחי ישראל מסתכלים עליכם. זה קורונה, זה חיי אדם, ואתם עושים רק בדיחות מהדברים הללו. ואחר כך אתם רוצים שיתייחסו להנחיות שלכם. אבל, אגב, היום ראש הממשלה בנט אומר: הצלחה אדירה. היום הראשון של החיסון הרביעי, 100,000 איש התחסנו כבר בחיסון הרביעי. על מי אתם עובדים? לא התחסנו, נרשמו. אז הוא אמר שיש צפי ל-50,000 חולים ביום – – משפט אחרון. – – וברגע שלא יהיו 50,000 הוא יגיד: זו הצלחה אדירה. אבל דבר אחד אני רוצה להגיד לך: אם הוא יצליח להביא לקלפי את מספר החולים שהוא מדבר עליהם, הוא יכול להיות ראש ממשלה באמת. תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. לא התחסנו, נרשמו. התחסנו או נרשמו. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, השרה, אדוני היושב-ראש, אתה יודע שבתנ"ך יש הרבה פסוקים, חלקם ציוויים, חלקם סיפור דברים על הנביאים, מסרים לעם ישראל. התנ"ך הוא מורכב, לכל ספר יש את האופי שלו. אחד מהפסוקים העצובים ביותר שיש בספר התנ"ך, ונשפכו נהרות של דיו להסביר את העומק שבפסוק הזה, זה פסוק בספר שופטים – שופטים פרק כ', פסוק כ"ה – ואני מקריא מתוך דברי הנביא: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". אדוני היושב-ראש, אין לי ספק שכשאתה היית ילד, וגם אני, ובבית הספר, בתלמוד תורה, הודיעו שהמנהל או המפקח לא נמצא היום – אתה יודע, יש חופש היום. אבל אחד הפסוקים העצובים ביותר בתנ"ך, גברתי השרה, זה "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". כל אחד – מה שהוא רוצה יכול לעשות, כל אדם – הישר בעיניו, מה שנראה בעיניו ישר הוא מסוגל לעשות. אדוני היושב-ראש, כשאתה צופה מהצד על ההתנהלות של נפתלי בנט ושל חלק ניכר מחברי הממשלה, אתה אומר לעצמך: ריבונו של עולם, איש הישר בעיניו יעשה. אין מלך, אין מנווט, אין מי שמוביל. אתה יודע, אני וכל עם ישראל, בוודאי כמוך – גברתי השרה הייתה שם בשידור חי – ראו את השיח בין ניצן הורוביץ לראש הממשלה. אין לי ספק שכשאת ראית את זה בשידור חי – אני אחרי הרבה שעות, כשהודלף לנו – פשוט התמלאנו רחמים על האיש הזה. יושב שר בממשלה, שר בכיר, שר הבריאות, פשוט לועג לו, פשוט הופך אותו לחוכא ואטלולא. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש – – – מה הוא אמר לו? לא, הוא פשוט לעג לו: אל תתעסק בזה, לא מתכוון לענות לך, לא יודע. פשוט לעג לו. עכשיו, תראה, היה כאן ראש הממשלה נתניהו – לא הסכמנו עם כל מה שהוא אמר, חלק חלקנו עליו. נמצא כאן חבר הכנסת אשר, שכיו"ר ועדת החוקה, ניגח את הממשלה לא מעט. וכולנו. אבל היה בעל בית. ידעו שבסוף בראש השולחן יש אדם שמקבל החלטות, אפשר לאהוב ואפשר לא לאהוב את זה. אנחנו נמצאים בתחושה שאין מלך בישראל. יש בן אדם – מגיע לפה מחויך מאוזן לאוזן, אתה לא מבין למה, ואיש הישר בעיניו – תבין, ביום ראשון הוא מוציא הודעה שהפגישה של גנץ עם אבו מאזן בראש העין הייתה למורת רוחו. נא לסיים. אתה מבין את המשמעות של זה? מה הוא בעצם אומר? הוא צוחק עליי. גם שר הביטחון לא מתייחס אליי, שר הבריאות. ואני מסיים, אדוני היושב-ראש, כי אתה רמזת לי לסיים. מה שאמר פה חבר הכנסת בוסו כל כך נכון – אין הנחיות ברורות, כל מנהל בית ספר צריך לנחש מה הוא צריך לעשות, הכול פה נהיה מבולגן – – תודה. – – ועל זה נאמר: איש הישר בעיניו יעשה. תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, אדוני. איתן, בניתי את הנאום אליך. אני אסתדר גם עם מיקי. כשאתה במליאה ריקה, הכי קל זה עם היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, יש כזה דבר שנקרא Long Covid, נכון? אני מרגיש שאני מתחיל לסבול – – – רון קובי? Long. לא, רון קובי זה כבר נמחק. יש לו פוסט-טראומה. חבר שואל. הרעיון הוא רעיון – – – בטבריה רון קובי. תכף יצטרפו אליו עוד כמה, בעזרת השם. אבל אני מתחיל להרגיש את התסמונת הזאת במרחק שאני מסתכל אחורה. אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, ואותך, גברתי השרה, מה הדין של אדום בבני ברק וירוק בתל אביב? אז מי שלא יודע מה הדין של בני ברק אדום וירוק בתל אביב – אני מתכוון לרמזור, אדוני היושב-ראש – אז אם כולנו זוכרים מה שהיה, כולם המליצו: תסגרו את בני ברק, הם הולכים להדביק לנו את כל הארץ. כותרות בעיתונים, איווט התעורר, הדוקטור איווט. ואני אשאל אתכם עוד חידה: מה קורה אם אדום בתל אביב וירוק בבני ברק? אז יוצאת שרת החינוך אתמול בכותרת ראשית ב-ynet, והיא הייתה גם יושבת-ראש ועדת הקורונה בזמנו, ואומרת שהיא מתנגדת שכיתות אדומות בתל אביב לא ילמדו. אין רמזור, היא אומרת, נגמר הרמזור. ובמקרה אני גם מסכים איתה בנושא החינוך. הרי זה מה שאמרנו אז. זה מה שאמר מרן הרב קניבסקי: על חינוך תחשבו פעמיים. אבל אדוני היושב-ראש, אני לא יכול שלא לסבול את ההפרעות האלה של הקורונה כשאני רואה מה עשו, איך התירו את דמנו, איך הפכו אותנו למידבקים במחלות, ומה לעשות? כשכל הרשימה האדומה כיום היא ערים לא חרדיות – שקט, דממה. הרמזור נקבר, קברו אותו, פירקו אותו. אין רמזור. כל אלה שצעקו פה "רמזור". אז כשזה חרדים, אדוני היושב-ראש, הרמזור מהבהב, וכל העיתונאים והפוליטיקאים שוחרי המנדטים האנטי-דתיים, כולם הופכים אותנו ללא לגיטימיים, פרשנויות מפה עד אמריקה. אבל כשאתה שומע על עוד עיר אדומה ועוד עיר אדומה ועוד עיר אדומה, ואף אחת מהן עדיין, ברוך השם, לא חרדית – שקט. דממה. ואם בצבעים עסקינן, אדוני היושב-ראש, זו צביעות מהמדרגה הראשונה. תודה רבה. תודה על העמידה בזמנים. חבר הכנסת ליצמן – איננו. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. – – – אני שומע ללב שלי. ערב טוב, ברשות אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, יעקב אשר, אני אמשיך מאיפה שאתה הפסקת: אין רמזורים. כשזה אצל חרדים אז יודעים לפרסם, וכשהיום הכול ירוק אצלנו, אז אף אחד לא מדבר. אבל כשקבוצה ירוקה משחקת נגד קבוצה אדומה – או לא יודע את הצבע של השנייה – – – צהובה. צהובה. צהובה. אנחנו בדגל התורה לא יודעים. אני פחות מבין בדברים האלה, אבל אני רק ראיתי בחוץ את ההתפעלות. יכול להיות שיושב שם הפרופסור ומסתכל על המשחק הדגול הזה של מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב. ואני מסתכל ואומר: בטח זה בלי אוהדים, בלי משתתפים, אחרת לא יכול להיות, קורונה, בלי הנחיות. אתה מסתכל, אתה רואה עשרות אלפים יושבים שם – אלפים, עשרות אלפים – בצפיפות, אחד דבוק בשני. אין מי שיגיד להם "הנחיות". אבל האמת, מה שיעקב אשר אמר, אני מסכים איתו. למה? כי לא יודעים בדיוק מה ההנחיה, אבל איפה הם כן יודעים איפה ההנחיות, יעקב מרגי? איפה הם יודעים איפה ההנחיות? בקבר הבבא סאלי. יש הילולה, באוויר הפתוח – שם יודעים איפה יש הנחיות. פתאום אתה שומע מחירים אסטרונומיים של משטרת ישראל, שרוצה עוד כסף, על מה? להגדיל את הסד"כ. מי אמר? למה צריך? פתאום יש למשרד הבריאות הנחיית קורונה. זה אפשרי. אבל זה כשאין מנהיג בעולם. בעולם אומנם יש – פה במדינה שלנו אין מנהיג, בממשלה שלנו אין מנהיגים. זה המצב כשיש שלושה ראשי ממשלה, וכל אחד מושך לכיוון שלו. שלושה ראשי ממשלה, וכל אחד מסתכל מה טוב למצביעים שלו כביכול. אף אחד לא מסתכל באמת מה טובת העם. תצאו לרחוב, תשאלו מישהו אם הוא יודע איזו הנחיית קורונה. אף אחד לא יודע. אתמול הייתי צריך לעבור בדיקת אנטיגן בגלל שנחשפנו בשבוע שעבר בוועדת כספים לחולה מאומת. שאלתי, התקשרתי לרופא, אמרתי: עברו חמישה ימים, האם אני צריך או לא צריך? הוא אמר לי: חכה, אני בודק, אחזור אליך. התקשרתי לעוד אחד, הוא אומר: בודק, חוזר אליך. רופאים, תענו כן, לא, מה? בסופו של דבר, אחד מהם חזר אליי אחרי שכבר עברתי את הבדיקה ויצאתי שלילי והכול בסדר. כשאין הנהגה, כשלא יודעים מה לעשות, זה המצב. אדוני היושב-ראש, אם אני רוצה לדבר פה על מה שקורה עכשיו עם הסגנים – הרי זה סוג של אין הנהגה. מצופה ממך כיושב-ראש – ואתה יודע מה זה כנסת, ואני מעריך את הידע שלך בכנסת – לקחת עוד פעם את המושכות ושיחזרו לפחות למכתבים שיריב לוין שולח. לחזור לשם. לחזור אליהם ולהושיב באותו שולחן,– אתה יודע להושיב אותם בשולחן עגול, ולעשות הכול על מנת שהכנסת תעבוד כמו שצריך. ולתת בצדק את מה שמגיע לאופוזיציה, וגם אם יהיה רק רוב אחד בוועדת כספים, לא קרה כלום, תמיד אתה יודע שאפשר להגיש את הרוויזיה, תמיד אתה יודע שאפשר לקיים עוד דיון ואפשר יהיה לעכב. עם התייעצות סיעתית הכול אפשר, מי כמוך יודע. אבל החשוב הוא שהכנסת תתפקד, וכשאתה רוצה, אתה יודע לעשות את זה, כי אתה באת מהמקום הזה, ולכך אנחנו מצפים. תודה רבה. תודה רבה. אני מתחייב לעשות עוד ניסיון, התשיעי במספר. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה להתחיל איפה שסיים ידידי חבר הכנסת ינון אזולאי. סוגיית ההתנהלות בבית – דיברנו על זה היום בנשיאות. אדוני היושב-ראש, הנתונים מדברים בעד עצמם. הנוסחה פשוטה מאוד. צריך פשוט לקבל החלטה שהפנקסנות הקטנה – ואני לא אומר שלך, אני יודע בדיוק איפה הלב שלך נמצא; אני יודע מאיפה זה בא ומי מוביל את הגישה הקטנונית הזו, הפוגענית הזו והכוחנית הזו. יש כמה חברי כנסת לליכוד – את אותו חלק יחסי צריכים לקבל בוועדות הכספים. יש עודף של הקואליציה על פני האופוזיציה – אותו יחס עודף צריך להיות בוועדת הכספים. הפחד נגמר, תקציב אושר. רבותיי, כל מה שאנחנו חווים פה, בבית הזה, זה הציר, זו הסיבה – לא סיבה אחרת – בוודאות. והינה, אני אומר לך, אני לא מכיר גישה אחרת באופוזיציה לקדש מלחמה. אבל לא ייתכן – ובצדק, אני מסכים, אי-אפשר שתחריג את ועדת החוץ והביטחון, תחריג את ועדת הכספים, תחריג פה ותחריג שם ותחריג את הנשיאות; אז איזה מאבק זה? לא יתוקן המצב. אנחנו רואים את הגישה. אנחנו רואים את הגישה של השר המקשר – גישה מאוד מתנשאת ופוגענית גם בתשובות ובהתייחסות. די, הבחירות עברו, תקציב אושר. העם רואה לנו, העם שומע אותנו. התחושות שאנחנו מרגישים כאן – גם הציבור שבשדה, העם שבשדות, רואה את זה. הדרך היחידה למתן את השיח פה היא להוביל הידברות ולחלק את הנתח – הכול בחלק יחסי לפי גודל הסיעות, לפי גודל קואליציה וגודל אופוזיציה. לסיום, אדוני היושב-ראש: לכן, גם הסוגיה של הסגנים – זה עוד סדק בסכר שנפרץ בעבודת הכנסת. תמיד זה היה בהבנה, בהסכמה ובתיאום עם האופוזיציה – ושוב, זה לא קורה; עוד דבר ועוד דבר. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש: אם קטון אתה בעיניך, נשיא בית ישראל – אתה יושב-ראש הכנסת, תעז, תעז. אני מבין את האופי, אני מבין את הגישה שלך, אבל תעז ותצליח, כי זה בסוף בסוף כבודו של הבית הזה. ברוך תהיה. תודה רבה. חבר הכנסת ארבל – איננו; חבר הכנסת אייכלר – איננו; חבר הכנסת סמוטריץ' – איננו. חבר הכנסת פרוש, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות מעל במה זו כעת לראש הממשלה נפתלי בנט. אני רק רוצה לשאול אותו – אני יודע שלא יהיה לו מה לענות, אבל תוך כדי השאלה אבקש לחדד את האבסורד שאליו אנחנו מובלים כתוצאה מהמהלך שהוא עשה כשהוא חבר ליש עתיד, לליברמן, למפלגת העבודה, למרצ, ועשה קואליציה אחרת. אנחנו התבשרנו בשבוע שעבר ששר הביטחון גנץ אירח בביתו את יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן. אף אחד מאיתנו לא חושב שלנתניהו הייתה איזושהי שנאה בלב נגד אבו מאזן, שנתניהו פשוט לא סבל לראות את הפרצוף הזה של אבו מאזן, ולכן הוא מידר אותו ולא היה לו קשר איתו. התהליך שנתניהו עבר עם אבו מאזן והעובדה שנתניהו לא חבר אליו ולא יצר איתו קשר – זה הכול מכיוון שהוא ראה באבו מאזן אחד שמשחק את התפקיד הכפול, כמו שאומרים: מצד אחד נותן כסף לטרוריסטים, נותן כסף למשפחות של מחבלים, לא מגנה טרור. מצד שני הוא מבקש שישראל תיתן לו מחוות, תעזור לו ותיתן לו. נתניהו אמר: כל זמן שאתה לא מגנה את הטרור, כל זמן שאתה לא מסתייג מזה – אני כבר לא מדבר על הדברים האחרים שהוא ביקש ממנו, שהוא ידבר ברור ושהוא יכיר במדינה יהודית וכל הדברים האלה. נתניהו לא רצה לחבור אליו. מה קורה עכשיו? נפתלי בנט היה בצד הזה, שהסכים עם נתניהו בדבר הזה. הרי הוא אמר שהוא עשר מעלות ימינה. הוא הסכים עם הקו הזה שאין הצדקה לחבור לאבו מאזן, כאשר אבו מאזן, יושב-ראש הרשות הפלסטינית, עדיין נותן כסף מכספי הרשות למשפחות המחבלים, למשפחות המרצחים, לאלה שפוגעים בעם ישראל. ואיך אפשר לנהל איתו דיאלוג? איך אפשר לנהל איתו דו-שיח? מה בנט היה צריך לעשות, כאשר הוא יכול לחבור לנתניהו ולהקים ממשלה? לקפל פה איזשהו אגו, לבקש עוד משהו – העיקר כדי להקים ממשלה כזו. מה קורה עכשיו? זה שבנט מודיע שזה לא לרוחו זה הרי בדיחה. שמעת פעם ראש ממשלה, ששר שלו, שר בכיר, פועל שלא לרוחו? הנשמע כדבר הזה? אז או שזה לא לרוחך אבל אתה לא שווה כלום, כולם מצפצפים עליך, ואז באופן טבעי, לא רק בישראל כולם מצפצפים עליך אלא גם בארצות הברית ובכל העולם. תודה. לאן אתה מוביל את עצמך? לאן אתה מוביל את עם ישראל? לאן הובלת אותנו בהקמת ממשלה כזו, כשכל מה שהיה פסול בעיניך כשר היום? תודה רבה. חבר הכנסת בן גביר – איננו. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. כבוד יושב-הראש או היושב-ראש – כבר שיגעו אותנו עם זה. יושב-הראש. יושב-הראש. לא, לא, דווקא עמד פה אבי מעוז ואמר: היושב-ראש. אבל לא ניכנס לזה. עזוב. יושב-הראש – זה הנכון. האקדמיה אפשרה לומר גם היושב-ראש. בסדר. לא ניכנס לזה. כמו שאת אומרת "עורך הדין". כן, כן. סליחה שאמרתי את זה בכלל. נכנסתי באין כניסה. כבוד השרה, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לברך את הסגנים החדשים. אני לא איכנס לכל מה שנאמר לפניי, אם הקואליציה דורסנית. אני מסכימה לכל מילה, אבל חבל על הזמן, ולכן אני אמשיך הלאה, ואני אשתף פה את חבריי בכך שאתמול עליתי לחומש. אני נערת גבעות – אני גרה בגבעה, בגבעת שמואל, אז אני רגילה לזה. עליתי לחומש יחד עם עוד שישה חברי כנסת נכבדים, חברי כנסת שחברים בשדולה שהקים חברי יולי אדלשטיין, שדולת חומש תחילה; שדולה שחברים בה מעל 40 חברי כנסת. אתמול עלו איתי, כמו שאמרתי, יולי אדלשטיין, יואב קיש, ניר ברקת, אלי כהן, אופיר כץ ומשה אבוטבול מש"ס, אחרון-אחרון חביב. ליועצים שלנו לא נתנו לעלות איתנו, ואני מוחה על כך. ניסיתי להשיג עכשיו מהיועצת המשפטית שגית חוות דעת, שהבנתי שנכתבה בעבר, שליועצים מותר ללכת איתנו לכל מקום, כי אנחנו צריכים אותם, והם חלק מאיתנו. לא ברור לי למה לא נתנו להם לעלות, ונאלצנו לעלות לבד, אבל זה כבר לשיחה אחרת. בכל מקרה, ראיתי את הנערים שם, את תלמידי הישיבה, שהחבר שלהם יהודה דימנטמן, השם ייקום דמו, נרצח ממש מול עיניהם. ראיתי את הדבקות שלהם – דבקות באדמה, אדמת ארץ ישראל הקדושה, דבקות בתורה ובלימוד של התורה, ותהיתי לעצמי: למה הם צריכים לעבור את כל זה? למה הם צריכים ללמוד בתוך אוהל כשהרגליים שלהם קפואות; לאכול אוכל קר, כשיש אוכל; לישון בתנאים לא תנאים; לחיות בתנאים לא תנאים; לקבור את החבר שלהם; כשכל הזמן מאיימים מעל ראשם לא רק טרור ערבי אלא גם אימת הפינוי? למה? למה? פינוי כל כך מיותר; פינוי מהאדמה שבלאו הכי נשארה בשליטה מלאה של מדינת ישראל; פינוי שנעשה אך ורק כדי למצוא חן בעיני הממשל בארצות הברית, שלא הסתפק רק בפינוי מחבל עזה. הפינוי, הגירוש מצפון השומרון, היה הזוי אז והוא הזוי כפל-כפליים היום. יש לבטל את סעיפי הפינוי מצפון השומרון מחוק ההתנתקות. משפט לסיכום. כן. אני מסיימת. הצעה שרק לפני כמה חודשים, בכנסת הנוכחית – פה, בכנסת הזו – עברה בקריאה טרומית והצביעו בעדה גם חברי תקווה חדשה וגם חברי ימינה. אז אני חושבת שזה הזמן לבטל את הסעיפים הרלוונטיים מחוק ההתנתקות, לאשר את השיבה לחומש וכל שלושת היישובים הנוספים, וכמובן כמובן להותיר את הישיבה ואת לומדי התורה שבה. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. אדוני היושב-ראש, מכובדתי השרה, חבריי חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, הכנתי נאום לדבר בנושא אבל אני חושב שבעת הזאת, כששמענו על המקרה שקרה בחיפה עם המסוק הצה"לי, אני רוצה לקרוא לכולם לומר פרק תהילים לתוצאות ולבשורות טובות שנתבשר מהמקרה הנאמר. "שיר למעלות. אשא עינַי אל ההרים מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה' עֹשה שמים וארץ. אל יִתן למוט רגלך אל ינום שֹׁמרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' שֹׁמרך ה' צִלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמָרך מכל רע ישמור את נפשך. ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם". יהי רצון שנתבשר בשורות טובות, ובעזרת השם, כל מי שצריך לישועה הקדוש ברוך הוא ישלח לו ישועה קרובה. תודה רבה. תודה רבה, מרגש מאוד. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, כמובן, כמו ידידי וקודמי הרב יואב בן צור, חבר הכנסת היקר, אצטרף גם לאיחולים של רפואה שלמה, מי שצריך רפואה שלמה, ושהקדוש ברוך הוא יחזק את חיילינו, חיילי צבא ההגנה לעם ישראל, שעושים הכול הכול למען שמירתה של ארצנו היקרה. אז מאחלים רפואה שלמה לפצועים ומקווים, בעזרת השם, שנשמע רק בשורות טובות מהלילה הזה. כמובן, הייתי רוצה להתחיל לספר באמת בקצרה על הביקור המרגש שהיה אתמול יחד עם חברי הכנסת, שכבר ציינה אותם מיכל, את השמות של האנשים הנפלאים שבאו יחד לראות את חומש. היינו שם, זה היה פשוט מרגש לראות את העוצמה היהודית של אותם אנשים, שמוכנים להקריב, להקריב את הכול כדי להיות שם בארץ לא זרועה; לראות באמת את מסירות הנפש שלהם, בפרט של אותם בחורי ישיבות שיושבים שם תחת האוהל, תחת מקום שגם קר שם וגם מאוד מאוד מאוד לא נעים ונוח. אבל עם כל זה, הם מוסרים נפש על לימוד התורה, יחד עם ראש הישיבה שלהם שם ומגידי השיעורים. התפללנו איתם גם תפילת מנחה, היה באמת – לראות את העוצמה היהודית שלהם. ואני תמה ושואל: על דבר כזה, חס וחלילה – על מה רגזה הארץ? דבר כזה, חלילה, לאבד משם במקום לפתח את זה, לתת כוחות לעניינים הרוחניים? במצב כזה של עם ישראל, מה אנחנו צריכים יותר מאשר הגנה רוחנית? הגנה מהסוג הזה, להגן על עם ישראל, על מדינת ישראל – צריך את תורת ישראל, ורק מי שבעצם נוטש את תורת ישראל בסוף גם לא מוצא את ארץ ישראל. הא בהא תליא. אין דבר כזה. אני יכול להחזיק בארץ הזו, אבל אם אין לך את המשהו שאתה צריך להיאחז בו, שזה התורה הקדושה, אין לנו שום זכות בארץ הזו, כפי שבאמת זה מופיע גם בחז"ל, שכל מה שיש לנו, זכות בארץ והכול, זה על סוד התורה ולומדיה. אני רוצה גם כן לבוא ולומר דווקא לנושא הזה שכולם מדברים עליו פה: כדי להיות באופוזיציה, עם כל מה שזה נראה דבר לכאורה גרוע – חברים, זה זכות. זה זכות שניתנה לנו באופוזיציה לשרת את עם ישראל. אנחנו לא צריכים להיבהל כל זמן שהאופוזיציה היא עניינית ואנחנו באים ואומרים את דברנו, ואם אנחנו דבקים בצדק – הצדק בוא יבוא. לוקח לפעמים זמן, אבל זה יגיע. אבל ההתעקשות של הקואליציה בצורה כזו מחפירה בנושאים שהם בעצם ליבה של הדמוקרטיה, כמו הנושא הזה של לאפשר לנו לעבוד בצורה נאותה ותקינה בתוך הוועדות, ולמנוע מאיתנו את ארגז הכלים הבסיסי הזה – – משפט לסיכום. – – לבוא לבצע את הדבר שנדרש מאיתנו, של חוק תקין והניהול הדמוקרטי הזה. אני רק רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש. אחרי זה שואלים את השאלה, שואלים אותה אנשים בתוך הקואליציה, שאלה כזו שנראית – מגלגלים עיני עגל: למה אנחנו מתנהגים ככה? אז אני רוצה לבוא ולומר: ההתנהגות באה בעצם מכך שאנחנו לא מצליחים לבוא לידי ביטוי, אז אל תתפלאו כשאתם רואים את זה – – תודה. – – כי אתם בעצם לא מאפשרים לנו לעשות את עבודתנו. אני מאוד מקווה שלפחות בסגנים האלה, שאתם הולכים פה לחלוק את זה בצורה ממש דיקטטורית, שם אולי תעשו עצור ואתנחתה ותחשבו גם על האחרים שנמצאים פה. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת סעדי, בבקשה. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, לפני שעה קלה היינו בבית החולים אסף הרופא ברמלה וביקרנו את העצור המינהלי השובת רעב מזה 141 יום הישאם אבו הואש. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הוא בסכנת חיים רצינית. אני מלווה את שובתי הרעב העצורים המינהליים מאז שנכנסתי לכנסת, בתוקף היותי יו"ר ועדת האסירים ברשימה המשותפת – גם אז, במאוחדת, וגם היום. ואני ראיתי הרבה שובתי רעב, באמת הרבה שובתי רעב, ששבתו 60 יום, 70 יום, 90 יום, 100 יום, אבל מראה כזה כמו שראיתי היום לא ראיתי מימיי. הבן אדם היה במשקל של 86 ק"ג, והיום הוא אולי 36 ק"ג, והוא בעצם שלד, שלד של אדם. הוא באי-הכרה, הוא לא מסוגל לדבר, הוא בהתקפים כל הזמן. ואני שואל: בית המשפט העליון התלה את צו המעצר המינהלי. זה מין שעטנז כזה, לא ביטול ולא אישור. אומרים: בגלל המצב הרפואי עכשיו הוא לא מהווה סכנה לביטחון המדינה, לביטחון האזור, אז אנחנו יכולים להתלות את הצו. אבל מצד שני אומרים: הוא לא יכול להשתחרר מבית החולים וכאשר יבריא יוחזר למעצר המינהלי. ואני פה, גברתי השרה, מטיל את האחריות על מה שיקרה – ובאמת, אתם רואים את כל מה שקורה מסביב, ואני שואל: עצור מינהלי, אתם אומרים שיש, והוא אומר: אם יש נגדי ראיות ואני ביצעתי עבירות, בבקשה, תתכבדו ותגישו נגדי כתב אישום, אבל אני לא מוכן להיות במעצר מינהלי ואחרי זה עוד מעצר מינהלי ואחרי זה עוד מעצר מינהלי ואחרי זה עוד חידוש. המעצר המינהלי שלו מסתיים בפברואר. עכשיו אומרים: בסדר, במקום שישה חודשים, עד אוגוסט, אנחנו מקצרים את זה ליוני, אחרי זה לאפריל. אני חושב שצריך לקבל החלטה עוד היום, לפני שיהיה מאוחר ולפני שנתחיל לדבר על השהיד הישאם אבו הואש. צריך לשחרר אותו הביתה, שיחזור לחיק משפחתו ושיקבל את הטיפול הרפואי, ושיחזור לפני שיהיה מאוחר. תודה רבה. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. אמרת קודם, אדוני היושב-ראש, שתנסה לעשות את הניסיון התשיעי במספר. אני שואל אותך: איזה ניסיונות, על מה אתה מדבר? הכול תלוי בייצוג שלנו, בכבוד שתיתנו לדמוקרטיה, ובהתנהגות שלך, אדוני היושב-ראש, עצמך. אתה הרי נותן גיבוי להחלטות המופרכות של אלקין כבר חצי שנה ומוסיף עליהן בדורסנות שטרם נראתה כאן. אתה בחרת להשאיר את המצב כמו שהוא ולהטיף לנו מוסר. אתה בחרת לפתוח במלחמה נגד האופוזיציה ואז להטיף לנו. לצערי, גם אתה וגם אלקין כנראה תבינו את זה מספסלי האופוזיציה, ואז כבר יהיה מאוחר מדי להשיב את הגלגל לאחור. – – – את אחוז החסימה. הוא כנראה יעבור. לא, מיקי – בעזרת השם. כחלק מהדורסנות וסתימת הפיות הזאת והאג'נדה הלא-דמוקרטית, השמאל המתחסד והצבוע מנסה גם לסתום את הפה לימין. הם פתחו במחול שדים על צעקות של שני המפגינים על חבר הכנסת בגין בהפגנה מול הכנס של תקווה נכזבת בבית שמש. עכשיו נעזוב רגע את זה שאנחנו כבר סיימנו להתנצל בפני השמאל, אותו שמאל שדרדר את תרבות השיח לשפל שלא היה כמותו כלפי נתניהו ובני משפחתו – נעזוב את זה. אני דווקא רוצה לומר לחבר הכנסת בגין – שהוא לא היה שותף למחול השדים הזה, הוא הכיר בזכות ההפגנה של אלו שצעקו כלפיו – אז אני רוצה לומר לו שהוא לא הראשון ולא האחרון. במדרש רבה לפרשת שמות – "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" – כתוב, המדרש אומר שאמר להם הקדוש ברוך הוא: "בניי סרבנים הם, רגזנים הם, טרחנים הם. על מנת כן תהיו מקבלים עליכם – – – שיהיו מקללים אתכם, שיהיו מסקלים אתכם באבנים". ככה אמר הקדוש ברוך הוא למשה כבר לפני 3,300 שנה. עכשיו, אנחנו לא רוצים שיסקלו אותנו באבנים, אבל איש ציבור צריך לדעת, כולל אותך, אדוני היושב-ראש, שלכל החלטה יש משמעות. כל החלטה לא אתית, לא מוסרית, לא ציונית, תגרור גם תגרור ביקורת נוקבת והפגנות זועמות, ובצדק רב. יש כאן ממשלה, ואתה חלק ממנה, וחבר הכנסת בגין חלק ממנה, ולקחתם לעצמכם – איך אמר דודי אמסלם, שיכרון כוח. הגעתם למצב של שיכרון כוח, ואתם לא רואים בעיניים. תודה. ויגיע זמנכם בקרוב. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שכשתכננתי שאני אדבר הערב חשבתי שיהיה לי למי להחמיא, למרות שבינתיים נראה לי שהמחמאות היו קצת מוקדמות מדי, אבל לפחות על הצהרת הכוונות. בקואליציה, שאין שום מכנה משותף אידיאולוגי שמאחד אותה מלבד שנאה, עדיין משמח מדי פעם שיש כמה אנשים שיש משהו שחשוב להם, יש משהו שעליו הם מוכנים לבוא ולהגיד: מבחינתי זה ייהרג ואל יעבור. אני חשבתי לתומי, אדוני יושב-ראש הכנסת, שאתה תהיה זה שישים את הרגל על עניין סדרי הבית. תגיד: מבחינתי חלקה ההוגן של האופוזיציה בוועדות זה משהו שאני עליו ממש מוכן – ייהרג ואל יעבור; לא אתן לרמוס את האופוזיציה. לא קרה – לצערי, לא קרה. חשבתי, עידית סילמן, חשבתי שאצלך – היא לא, לא מתייחסת, נכון? – – – היא לא סופרת אותך. חשבתי שאצלך יהיה איזשהו קו אדום שקשור במשהו לערכים של המפלגה שבשמה נבחרת. גם לא קורה. אבל יש אנשים שעל דבר אחד מוכנים לשבור את כל המשמעת הקואליציונית, ומוכנים להגיד: אצלי זה לא יעבור. האנשים הללו הם יאיר גולן, אלון שוסטר, רם שפע, אפרת רייטן, יעל רון בן משה. יש רשימה ארוכה: אמילי מואטי, אפרת רייטן, מופיד מרעי, אבתיסאם מראענה, גלעד קריב, נעמה לזימי. הם באו ואמרו בצורה מאוד פשוטה: חברים, אם מכסות הביצים בלולים לא יתוקנו, אנחנו לא נצביע עם הקואליציה. תראו, אנשי ימינה, אפשר לעשות את זה, מי היה מאמין? אפשר, גם בקואליציה נטולת אידיאולוגיה, לדבר על אידיאולוגיה, אפשר לדבר על מה שאכפת למצביעים. רק מי שיש לו עמוד שדרה יכול. זה משהו שאפשרי. זה קורה. אז מה שאותי משגע זה איך יכול להיות שאף אחד – לא שרן השכל, לא ניר אורבך, לא יום טוב כלפון – איכשהו הריסת הבתים בחומש לא הוציאה מהם את זה? אין חשמל בהתיישבות הצעירה – זה לא הוציא מהם חרם הצבעות. כסף שעובר לטרוריסטים לטובת תשלום משכורות לטרוריסטים – כלום, לא ציוץ. אז אני כבר לא יודע מה הכללים בקואליציה שלכם, אדוני יושב-ראש הכנסת, גברתי יושבת-ראש הקואליציה – מה הכללים; מותר לעשות שרירים אצלכם או אסור לעשות שרירים, או שרק לצד מסוים מותר. תודה. תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום לפני כמה שעות התרסק מסוק צה"לי, ועכשיו, לפני שעליתי לכאן, הסתבר לי, לפחות ראיתי ידיעה שקפצה, שיש שם שני חיילי צה"ל שנספו וחייל אחד שנפצע. אני רוצה למסור את תנחומיי למשפחות השכולות וכמובן גם לאחל החלמה מהירה לפצוע. אני רוצה להציע משהו, אדוני היושב-ראש: אני חושב שזה באמת אבל כבד למדינה. קרה אירוע שכל מדינת ישראל מתאבלת עליו. אני מציע למשוך את החוקים ולנעול את הסיפור, בגלל שאני מרגיש שכרגע זה לא המקום, אין את האנרגיות, וזה גם לא נכון להמשיך כאילו עסקים כרגיל. תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת רגב – איננה. חברת הכנסת דיסטל, בבקשה. תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין לטובה את הפרויקט שגיא לרר ובר שם-אור מבצעים כרגע בתקשורת, בטלוויזיה; פרויקט שהוא לא רק מציל חיים – הוא באמת פרויקט קדוש בעיניי, כי הוא עושה סדר בתרבות השקר שפשתה במשטרה. אנחנו יודעים שתרבות השקר במשטרת ישראל היא לא דבר חדש. היא גם לא עניין של שמאל או ימין. מדובר בארגון שיותר ויותר נשען על יחסי ציבור ופחות ופחות על נתוני אמת. מה שעולה בתוכנית של גיא לרר – העדויות שבר שם-אור מביא מדי ערב כמעט בשבוע האחרון הן פשוט מצמררות. שוטרים מגיעים לאולפן, אומנם במסכה – הערב הבנתי שחלקם יורידו את המסכה – מגיעים ובעצם מעידים על זה שמשטרת ישראל נתונה תחת מרות של זיוף נתוני פשיעה, וכל זה על מנת שמשטרת ישראל תקבל יחסי ציבור טובים. יש כל מיני דרכים שבהן העדויות האלה נחשפות; כל מיני דרכים שבהן נתוני הפשיעה בעצם מסורסים או עוברים זיוף על ידי קצינים במשטרה, שרודים ומתעללים בשוטרים שבשטח כדי שבסוף השנה רק דבר אחד יצא מהמשטרה, וזה שהפשיעה בישראל הולכת ויורדת, בלי שום קשר למציאות. דוגמה אחת שנחשפה בתוכנית על ידי אחד השוטרים הייתה שבלילה שבו הוא היה עד לחמישה אירועי ירי, הקצין שלו הכריח אותו לדווח אך ורק על אירוע אחד. שוטרים אחרים מספרים שהם התבקשו להגיע – כל עוד הם נוסעים לדרום, איפה שכבר אין ריבונות ישראלית בכלל, איפה שישראל פשטה רגל לטובת אנרכיה לאומנית של אנשי פזורה פורעי חוק – התבקשו להגיע עם כאפייה בתוך האוטו ולשים מוזיקה ערבית בתוך הרכב, כדי שחס וחלילה לא יידו ברכב הפרטי שלהם אבנים, ואז עוד פעם יסתבר כמה משטרת ישראל נמצאת באוזלת יד חמורה. העדויות האלה, שהולכות ומצטברות על ידי השוטרים האמיצים, אני חייבת לציין, מראות שמשטרת ישראל בכוונה תחילה הרימה ידיים ונמצאת בתת-דיווח, בתת-שיטור, בערים המעורבות. אזרחים מופקרים לנפשם כשהם מתקשרים למשטרה ומדווחים על מצוקה, לפעמים אפילו על סכנת חירום ממשית על חייהם. השוטרים מקבלים הוראות מפורשות מהקצינים לא להגיע עם ניידות רק כדי שהדברים האלה לא ידווחו. שוטר אחרי שוטר. הדבר הזה גרם לכך ששוטרים מתפטרים בשנה האחרונה מהמשטרה בשיעור של 45%, כמעט 50% יותר מבשנה הקודמת. כשהדבר הזה הגיע לוועדה של בן ארי, שעומדת בראש ועדת הבט"פ, היא טענה שזה שקר – מדוע? מכיוון שהיא לא ספרה את כל השוטרים שנמצאים בתהליך ההתפטרות כרגע. תודה. מדובר בכמעט 1,000 שוטרים בשנה אחת. אנחנו מאבדים את הריבונות, אדוני היושב-ראש; אנחנו מאבדים את האחיזה. השוטרים מתפטרים בהמוניהם ושר הבט"פ מגבה אך ורק חקירות לשוטרים האלה כדי שהם ייבהלו ולא יבצעו את עבודתם ויגנו על אזרחי מדינת ישראל. אנחנו עומדים על פי תהום. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת ביטון – איננו; חבר הכנסת אדלשטיין – – – הוא היה פה לפני שנייה. מה לעשות. חבר הכנסת אדלשטיין – איננו; חבר הכנסת כץ – איננו; חבר הכנסת גלנט – איננו; חבר הכנסת – – – ביטן פה. לא קראתי לביטן. לא שומעים אותך, כבוד היושב-ראש. תוריד את המסכה. בבקשה, חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת ביטן, בבקשה. למה דילגתם? הם מאחור, היושב-ראש. יואב, תפסיק עם זה. בבקשה, חבר הכנסת ביטן. בבקשה, חבר הכנסת ביטן. היושב-ראש, קראת בשם שלי? לא, נכון? כי יש לי עוד זמן. בבקשה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – תראה, עשיתם מהלך, וזה זכותם, אני לא אומר שלא, אבל מה זה נותן? המהלך הזה לא נותן כלום, מכיוון שאם באמת רוצים להגיע לפשרה בין האופוזיציה לקואליציה צריך להשאיר את הדברים האחרונים שיש לגביהם הסכמות ולעשות אותם ביחד. אחרת, בסוף, כל פעם שתהיה לכם בעיה, תפתרו את הבעיה שלכם, ותכלס לא תהיה שום פשרה עם האופוזיציה. לפה זה מוביל. וזו לא המגמה שאני יודע שאתה רוצה. אני גם לא מבין את השיטה הזאת של למנות זמניים ומתחלפים. אתה יודע, מראש "זמני" זה מצב שבו כל פעם אתה ממנה מישהו, ופה עשיתם מראש לכל שנת 2022. זה נראה לי מוזר מאוד. איך עשיתם את זה גם? אני לא מבין את היועצים המשפטיים. אם זה כך, זה לא זמני, זה לשנה. הרי מותר למנות סגנים באופן כזה שאתה ממנה אותם לתקופה, אז זה מה שעשיתם בעצם. "זמני" זה תמיד עד שייבחרו הקבועים, אבל שנה זה הרבה זמן, הרבה זמן כדי לבוא ולומר שמדובר במשהו זמני. דבר נוסף, אני לא זוכר אם תיקנו את החוק. אני לא יודע, כבוד היושב-ראש – תיקנת את החוק, זה 11? לא. אז נשארו, מה, שבעה? כמה מותר למנות היום? – – – תשעה? אז אני תיקנתי את החוק לתשעה, אני זוכר. לא שיניתי בלי הסכמה. אז עשית בעצם 3:5, לא 4:5. היה צריך לבוא היום יעקב אשר – הורד ברגע האחרון. זה לא עלה. הבנתי. אז אני אומר, כבוד היושב-ראש, לדעתי יכולתם לחכות עם זה. נכון, בגלל החרם שעשינו בשבוע האחרון עבדתם יותר קשה, אבל אתה יודע, אין מה לעשות, זה חלק מהעניין. נרדמתי על הדוכן. זה חלק מהעניין, נכון. אני יודע שזה לא פשוט. אבל אני אומר שלמרות שמותר לכם ושאתם צריכים עזרה, עדיין אני חושב שזה לא היה במקום ושזה היה מיותר. ואני מקווה שתפתרו את כל הבעיה, ולא רק את הבעיה החלקית שלכם בלי לפתור את הבעיה של האופוזיציה מול הקואליציה, כי זה פוגע בכנסת ובעצם לא נותן לכנסת לתפקד, ואתה מודע לזה. אז אני מקווה שבאמת תפעלו לסיים את העניין. לא יכול להיות ששר האוצר, בגלל כל מיני רצונות שלו לרוב מוחלט בוועדת הכספים, בעצם לא יאפשר לכנסת לתפקד. אז עם כל הכבוד, הממשלה מתפקדת בגלל העניין שלה, אבל עדיין גם הכנסת צריכה לתפקד. ותאמין לי שהח"כים של הקואליציה רוצים את הח"כים של האופוזיציה בישיבות בוועדות, כיוון שבכל זאת יש ניסיון לאנשים, וגם כן יש להם מה לומר, וזה מסייע לכולם. יהיה עניין. וגם יהיה עניין. אתה יודע, זה אומר את זה, ההוא אומר את זה, שניהם מגיעים לתקשורת – הכול טוב ויפה. תודה רבה. תשקלו את זה מחדש. תודה רבה. נעשה מאמצים, לפחות מבחינתי. חבר הכנסת אדלשטיין – איננו; חבר הכנסת ישראל כץ – איננו; חבר הכנסת גלנט – איננו; חבר הכנסת ברקת – איננו; חברת הכנסת גמליאל – איננה; חבר הכנסת דיכטר – איננו; חבר הכנסת אלי כהן – איננו. חבר הכנסת צחי הנגבי, בבקשה. תודה. אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, ראשית, אם באמת ניתן לאמץ את ההצעה שחבר הכנסת דודי אמסלם הציע כאן, זאת בהחלט תהיה החלטה ראויה. אני לא יודע כמה אנשים עוקבים וערים בשעה הזאת, אבל כל מי שער עוקב בתקווה ובתפילה אחרי הדיווחים בעקבות התרסקות המסוק הצבאי בחופי חיפה. יש שמועות לכאן ולכאן. אני לא ידוע לאשר שמועות, אני רק יודע לומר שליבנו, של כולנו, עם כל מי שכרגע מייחל לבשורות מעודדות. אבל הדיון עדיין מתנהל ולכן אני בכל זאת רוצה להתייחס לבשורות לא מעודדות שאנחנו חווים כולנו ב-24 השעות האחרונות, ואלה למעשה אמירות שבאות מפי ראש הממשלה עצמו ושריו הבכירים, והם מספרים לנו על הצונאמי שמתקרב אלינו – הנתונים המחרידים של רבבות מאומתים ביום. ואין דרך להתחמק מהצפי הזה, מהכאוס שצפוי וכבר מתקיים היום במערכות רבות, גם במערכות החינוך, גם בבדיקות, שנדמות כתורים אין-סופיים שהם סיוט אחד מתמשך לאלפי ישראלים. ונשאלת השאלה, אדוני היושב-ראש, איך זה שכאשר יש משבר כל כך דרמטי, כל כך קריטי, שמתרגש על כולנו, אותם מנהיגים שבמשך למעלה משנה וחצי של קורונה, עד חילופי השלטון ביוני האחרון, לא הפסיקו לבקר את הממשלה, לא הפסיקו ללעוג לממשלה, לא הפסיקו להפגין מול הממשלה, לא הפסיקו לטעון שבידיהם פתרונות הקסם שבשום מקום אחר בעולם לא נמצאו, אבל הם יודעים בתוך שבועות למגר את המגפה, לנצח מגפה, כשהם מקבלים לידיהם את האחריות והם מקבלי ההחלטות – הם לא מקבלים החלטות. הם הפכו להיות מתריעים בשער, מזהירים אותנו, פרשנים, ממליצים ולא מנהיגים. אני חושב שכולנו פה מרגישים, אדוני היושב-ראש, את חוסר המנהיגות, את התזזיתיות, את הבלבול, את תחושת היעדר המנהיגות שיודעת להתמודד. ברור שבכל העולם ההתמודדות איננה קלה ולא כל ההחלטות שמתקבלות נכונות, אבל בלי קבלת החלטות, בלי הובלה, בלי מה שמתבקש מהנהגה, קשה להאמין, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נצליח לקדם את פני הרעה בדרך הראויה. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת שטייניץ – איננו. חבר הכנסת יברקן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, לפני שעה קלה, בישיבה, דיברתי קודם על כך שבכנסת ישראל מכהנים 98 חברי כנסת ולא 120 משום ש-22 מהם נכנסו בנורבגי ובאמת אין להם דעה עצמאית. אבל גם נשבר עוד שיא, ועכשיו אנחנו מצביעים על מה שנקרא רוטציה בתפקיד סגני היושב-ראש. נכון, יש נוהג כזה בכנסת, אבל – – – – – – אין נורבגי. בעניין הזה זה נורבגי לסגן יושב-ראש הכנסת – – – זה נורבגי מדלג – יש רוטציות כל שעה. עכשיו, אני מנסה להבין מה השיא, מה הקו האדום מבחינת הממשלה בכל מה שנקרא ניהול הכנסת, ולדעתי יש בזה טעם לפגם, שגם בתפקיד נשיאות הכנסת יש רוטציה. אני חושב שהדבר הזה, אדוני היושב-ראש, הציבור רואה את זה, אי-אפשר להסתיר את זה. הציבור במדינת ישראל ער לכך שהדמוקרטיה הישראלית, כל זמן שעובר, בוודאי בכנסת הנוכחית, הולכת ונפגעת. אני לא יודע מי אמון על שיקומה של הכנסת, אני בטוח שזה כולנו, כל חברי הכנסת, אבל כשאנחנו נתקלים בהצעות חוק כל כך לא דמוקרטיות – אפשרי, בוודאי, זה עובר כי יש רוב ודמוקרטיה זה על פי תוצאות הרוב, אבל לא כל רוב בעיניי הוא דבר שצריך לקבל אותו בהכנעה. מה שקורה כרגע בכנסת, גם 98 חברי כנסת בלבד מכהנים, מה שאמור להיות 120 חברי כנסת – לראשונה בתולדות מדינת ישראל יש 98 חברי כנסת בפועל. 98 חברי כנסת שהם אולי יכולים להביע דעה עצמאית, אבל לעומתם 22 חברי כנסת מגיעים למשמרת לילה בלבד – לא בלבד, בעיקר; הינה, כל השרים לא נמצאים. מי נמצא כאן? 22 חברי כנסת שנכנסו על פי החוק הנורבגי. ואנחנו גם רואים חטא על פשע בתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת, שהוא תפקיד ממלכתי, נשיאותי. גם בו עושים רוטציה, ואנחנו עכשיו דנים בנושא הזה. תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת אוחנה – איננו. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אני שואל אתכם, עד מתי? עד מתי אתם תמשיכו לרמוס אותנו? עד מתי אתם תמשיכו לדרוס את האופוזיציה בכנסת ישראל? פרשת השבוע: "עד מתי יהיה זה לנו למוקש". בבקשה. עד מתי אתם תאפשרו לכנסת להיראות כך, כשדה קרב? הכנסת הזאת ידעה קואליציה, אופוזיציה, אבל התנהלה בצורה מכובדת, מכבדת. גם קואליציות שהיו פה והיו חזקות יותר, עם מספר חברים רב יותר, אף אחת מהן לא דרסה כמו שאתם דורסים את האופוזיציה הזאת. ומה אנחנו מבקשים? מה שמגיע לנו לפי מה שאזרחי ישראל שלחו אותנו לפה, זה מה שאנחנו מבקשים. יש את הטענה ההזויה הזאת – לא, כל מה שקורה זה בלי קשר לוועדות, גם אם תקבלו את מה שמגיע לכם – כאילו אתם עושים לנו טובה. אנחנו רוצים את מה שמגיע לנו. זה נעים לך כל מה שקורה פה, היושב-ראש, שאין איוש של ראשי ועדות – ביקורת, אתיקה; כל האווירה העכורה שיש פה? אתה, כיושב-ראש, זה לא מפריע לך? כי בסוף, מה שיזכרו מהכנסת הזאת – אני אגיד לך מה אני חושב, ואני אגיד לך גם מה קורה בפועל. א. אני חושב שזה מפריע לך. ב. אני חושב שאתה לא עושה מספיק בשביל לשנות את זה. כי בסוף, עם הדברים הרעים שקורים בכנסת הזאת – יזכרו מי היה יושב-ראש הכנסת. אף אחד לא יזכור את אלקין, שהוא מהנדס אתכם פה, וכשאני מדבר פה עם חברי קואליציה מכל מיני מפלגות לא נוח להם המצב, והם אומרים: אתם כן צריכים לקבל, ואנחנו לא מבינים את ההתעקשות. ואני אומר לך, לא אחד, לא שניים, וגם לא שלושה, מכמה מפלגות, מסכימים שאנחנו צריכים לקבל את מה שמגיע לנו: ועדת הכספים, ועדת הכנסת. תאמין לי, כשזה יקרה זה ישפיע על הכול; נאייש את ועדת האתיקה, את הוועדה לביקורת המדינה, ונחזור לעבודה. עדיין, קואליציה–אופוזיציה; נתנגד, נעשה לכם חיים קשים, אבל תהיה פה אווירה אחרת. וזה שורש הבעיה. אתם נותנים לאיש אחד, שכל המהות שלו זאת נקמנות בליכוד – הוא, מהיום הראשון, שעה אחרי שהוא עזב את הליכוד הוא מטנף על הליכוד יותר מכל אחד אחר; יותר מיו"ר המפלגה שלו הוא מטנף על הליכוד; כנראה ככה זה, בן אדם שעובר ממפלגה למפלגה, אין לו באמת ערכים, או לזכור את הבית שלו. ואתם הולכים אחריו. מי משלם את המחיר? כולנו. בסוף מה שיזכרו, מיקי, אדוני היושב-ראש, זה מי היה יושב-ראש הכנסת שאפשר את המצב הזה. אני יודע שאתה היית רוצה לשנות את המצב הזה, אבל אתם צריכים לעשות יותר, ולהגיד לו: מספיק, אנחנו רוצים לחזור לעבודה נורמלית בוועדות, במליאה. לא יזכרו את זאב אלקין, יזכרו את מיקי לוי. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת ברק – איננה. חבר הכנסת לוין, בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר, אדוני, זה עוד יום עצוב, לפחות בתולדותיה של הכנסת הנוכחית. היום הזה הוא עצוב מהרבה סיבות. אני חושב שמי שרואה רק את הכותרת של נושא סדר-היום כאן: מינוי סגנים זמניים נוספים – כשאנחנו נמצאים כבר חודשים רבים וארוכים מאז כינון הכנסת הנוכחית – אני חושב שזה מצב עצוב, מצב שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה בו. כאשר אנחנו רואים שוב הצעה למינוי סגני יושב-ראש שמגיעה לכאן בלי הסכמה של מחצית מחברי הבית פחות אחד, גם זה דבר שלמיטב זכרוני ספק אם קרה, ובוודאי שלא בהיקף הזה. כשאנחנו רואים הצעה למינוי סגנים זמניים במין רוטציות מתחלפות, כמו במין קרוסלה כזאת, גם הדבר הזה, אני חושב שהוא מגיע לשיאים של אבסורד שלא היינו מורגלים בהם. כשכל הדבר הזה קורה, אדוני היושב-ראש, במציאות שבה ועדות הכנסת לא פועלות בהרכב מלא, חלק מהוועדות לא פועלות בכלל ובעיקר בעיקר במצב שבו מחצית מחברי הבית הזה חשים שפוגעים פגיעה אנושה בזכויות שלהם וביכולת שלהם לבטא את רצון הציבור שבחר בהם – אני חושב שכל המצב הזה הוא מצב עצוב מאוד. ובעיניי, בהרבה מאוד מובנים דווקא המהלך שנעשה עכשיו, עם אישור מינוי הסגנים הזמניים, רק מחמיר את המצב ולא משפר אותו. משום שאני חושב שחלק מהאיזונים שקיימים הם העובדה שגם בקואליציה מבינים שאם לא באים ומגיעים לאיזשהן הבנות ומחזירים את סדרי העבודה של הבניין לתקנם, התוצאה של הדבר הזה היא שגם בקואליציה נפגעים. אחד הדברים שנפגעים בו הוא שאנשים מצפים, ובצדק, שתפקיד שיועד להם – אכן הם יתמנו אליו, כולל אותם אלה שצריכים להתמנות כסגני יושב-ראש מטעם הקואליציה, וכאלה יש ממגוון סיעות. אני חושב שזו הייתה דווקא הזדמנות, אדוני היושב-ראש, לבוא ולומר: רבותיי, עד שלא נסדר פה את הדברים, עד שלא תהיה סוף-סוף גמישות מצד הקואליציה – לא לתת חס וחלילה יותר, לתת רק את מה שמגיע לסיעות האופוזיציה – אז יש לדבר הזה גם מחירים, שאולי היו מתמרצים הגעה להסדר. נדמה לי שהאישור של הדבר הזה היום הוא גם עצוב מאוד מבחינת הכנסת, הוא גם מרחיק עוד יותר את הסיכוי שיימצאו בקואליציה קולות – שאנחנו מחכים להם כבר כל כך הרבה זמן – שיבינו שלא כך מתנהלים ושהגיע הזמן לשנות את הדברים מן היסוד. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת אשר, שהיה מתוכנן להימנות עם ראשי הסגנים, לא נכלל. הוא היה אמור להיכלל. שנינו – – כאילו הוא דיבר לקיר. שלוש דקות הוא מדבר, ואתה – – – – – יודעים את זה. חברת הכנסת אבקסיס – איננה; חברת הכנסת שטרית – איננה; חבר הכנסת מולא – איננו; חברת הכנסת גולן – איננה; חבר הכנסת קריב – איננו. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. מה הוא מדבר איתך, מיקי, ומה אתה עונה לו, אתה יכול להסביר לנו? הוא דיבר איתך על ייצוג בוועדות. מה אתה עונה עם יעקב אשר? מה קשור? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה – יחד עם כל בית ישראל, אנחנו מתאבלים על האסון הנורא שקרה בחופי חיפה. יחד עם כל בית ישראל. כן, צריך לחשוב הערב איך אנחנו מתמודדים עם האסון הזה, גם במציאות המורכבת שנמצאת כאן בכנסת. אני מדבר על כאן בכנסת. אדוני היושב-ראש, אני שמח שאתה כאן, כי אני רוצה להבהיר שוב שמה שאמרתי בוועדה על מינויים של אחיות ואחים וגיסים וגיסות אינו נוגע ליושב-ראש אלא ליושב-ראש מפלגתו וליושבי-ראש מפלגות שנמצאים כאן בקואליציה. ממש לא אליך אישית. כן. הבהילות הזאת, כשפתאום באו למנות, אני כבר התבלבלתי, עוד שישה סגנים פלוס שמונה – פלוס 2, מינוס 5, שירדו על 3. חמישה וארבעה. כן, חמישה וארבעה עם היושב-ראש, או בלי היושב-ראש – לא הצלחתי לעקוב אחרי החשבון. אבל בסוף, אדוני היושב-ראש, אני אומר את זה פה פעם אחר פעם, אנחנו יודעים מהם הפערים. ופה אני רוצה להתחבר אל אדוני היושב-ראש, לנאום שלך – שאני לא הספקתי לשמוע, שמעתי אותו רק אחרי שיצאתי – הנאום שלך בנושא בית המשפט העליון. אין שר במליאה. אפשר ללכת לשירותים שנייה. אין בעיה, שיעשו משמרות. אני רוצה לדבר על בית המשפט העליון, אני רוצה להתייחס – אל תקטע אותי – אני רוצה להתייחס למה שנאמר פה על בית המשפט העליון. אדוני היושב-ראש, אמרת את עמדתך, ואני מכבד אותה, אבל אני מזכיר לך, ואני אמרתי את זה פה לא פעם ולא פעמיים: לא רק שזאת לא עמדתי, ולא רק שאני לא נגד בית המשפט העליון בגלל שחקרו את נתניהו או לא חקרו את נתניהו – בגלל היחס שלהם לכנסת, אבל זה החלק הקטן: בגלל שהם קראו פה ונתנו פסק דין על יושב-ראש כנסת בתוך שש שעות, ועל עתירה אחרת, אחר כך, של האופוזיציה, שהייתה מצד אחר של המפה, הם התמהמהו, גמגמו, ועד היום, גם לשיטת – אם הם פסקו אז הפסק לא קוים, ולא קרה שום דבר. אבל בדיוק כמו שאמר דודי, לא יכול להיות שהדבר הכי חשוב במדינה יהודית, רב ראשי – יכול להיות מרמס בעיני מערכת המשפט ומערכת הממשלה, ובית המשפט העליון יהיה על נס. אז יתכבד נא בית המשפט העליון ויהיה חלק מהמשחק הפוליטי, לא ישחק בנדמה לי, לא ייקח חוקי-יסוד וחוקים שלנו ויהפוך את הפרשנות שלהם לחוקי סדום; חוקי זכויות ושוויון, יהפוך אותם לחוקי סדום נגד ציבורים, נגד אנשים. המילה "ממלכתיות" כבר התחילה להגעיל אותי; המילה "פלורליסטיות" – עוד יותר. אני מתעב את המילה הזו, כי כשאני שומע אותה אני רואה שנאה בעיניים. "ממלכתיות" – אני רואה דריכה, עם מילים יפות, עם צלופן יפה. ולכן הדברים שלך אינם משקפים את דעתם של חברי הכנסת. יכול להיות שהם משקפים את דעתו של יושב-ראש הכנסת. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. חבר הכנסת פינדרוס, פינדרוס, אני לא מסכים עם מילה ממה שאמרת. נכון. אבל הבעת אותה בצורה ראויה, ממש ראויה לציון. לא גידפת, לא קיללת, לא ירדת לשפת ביבים והבהרת את דעתך, סחתיין. תודה. גם אפשר לנהל ויכוחים בשפה שלא יורדת לשפת ביבים. באמת. לאן הידרדרנו, שכדי להביע את דעתך אתה צריך לרדת לשפת ביבים? נהניתי להקשיב לכל מילה, למרות שלא הסכמתי עם אף אחת מהן. טוב, תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לדבר עם חברי הכנסת החדשים, או שרים חדשים, שאינם בעלי ניסיון ואינם מכירים את עבודת הכנסת או את ההשלכות של עבודת הכנסת. הציבור בישראל מסתכל על הכנסת. הוא מסתכל על חברי הכנסת, והפערים שקיימים היום בכנסת, שיש להם גם השלכות על הציבור, הם פערים שאני לא הכרתי בעבר. היו פערים בין קואליציה לאופוזיציה: קואליציה רצתה להעביר דברים שהממשלה החליטה, האופוזיציה פעלה כדי שלא יצליחו להעביר; היו יושבים עד 24:00, 01:00, ובזה תם העניין. והשיג והשיח שהיה בין חברי הכנסת היה כזה שהיה אפשר לחיות איתו, הוא היה קיים והוא עבר כמסר לציבור בישראל. היום אנחנו בעידן אחר לחלוטין. ואני רוצה להגיד לכם, היות שהנושא שעומד על סדר-היום זה מינוי סגנים ליושב-ראש הכנסת והנושא הוא הפעילות בתוך הכנסת, אני רוצה לומר שקודם כול זה מתחיל בעניין הזה שוועדות הכנסת אינן מתפקדות. אינן מתפקדות – הכוונה שהאופוזיציה לא נמצאת שם, להוציא את יהדות התורה. אנחנו שלחנו חברים לוועדות, אבל עמדת הגוש כולו היא לא כזאת. ולמה היא לא כזאת? כשאני מדבר עם החברים שלי בגוש הימין אז הם אומרים שלא יכול להיות שבוועדות החשובות הפער בין החברים מהקואליציה לבין החברים מהאופוזיציה יהיה פער שאינו ראוי מבחינת הכוח שיש לכל אחד. בעבר היה יכול להיות פער בוועדת הכנסת של שלושה חברים – אבל כשהיה פער במליאה בין קואליציה לאופוזיציה של שבעה, שמונה, עשרה ו-11 חברי כנסת, לא כשיש פער של חבר כנסת אחד או שניים. לא יכולה הקואליציה להשתלט על כל עבודת הכנסת, להחליט מה שהיא רוצה, לתת לאופוזיציה פחות ממה שמגיע לה, ואחרי זה לבוא ולהגיד שאנחנו לא יכולים לחיות יחד. זה לא עובד, הדבר הזה. לא רק שזה לא עובד – תצאו לרחוב ותראו את ההשלכה שיש לזה על הציבורים השונים בחברה הישראלית. שלא תזלזלו בעבודת הכנסת ותגידו, טוב, לא שמים לב – שמים לב. אני לא מדבר על דברים שלא יכולים לעשות – ולא יכולים לעשות: אף אחד בקואליציה הזאת לא יכול לספח חלקים מיהודה ושומרון; אף אחד בקואליציה הזאת לא יכול להיפגש עם אבו מאזן ולעשות איתו תהליך מדיני; הוא יכול להיפגש, אבל אין לזה שום ערך, לא יכולים לעשות כלום. רק בדברים שפוגעים מאוד בשכבות חלשות, שפוגעים מאוד בציבורים – ואני לא רוצה להיכנס לעניין הזה – רק אלה דברים שיכולים לעשות. לא יכולים לשבת אחד ליד השני? אנחנו בני עם אחד, אנחנו נמצאים בכנסת אחת, אי-אפשר לשבת ולסדר את הוועדות? מישהו מעלה בדעתו שזאת המציאות שבה אנחנו חיים – שהוועדות לא עובדות, עובדות רק על ידי הקואליציה? אנחנו יושבים בוועדת הכספים – חבר הכנסת אזולאי ואני ואופיר כץ יושבים בוועדת הכספים; אי-אפשר לעשות את ועדת הכספים שהיא תהיה כמו שהייתה תמיד, שהיו קואליציה ואופוזיציה? אי-אפשר לעשות את ועדת החוקה שיהיו בה קואליציה ואופוזיציה? אני לא צריך ללמד אתכם על המשטר הדמוקרטי. אני לא צריך ללמד אתכם מה המשמעות של העניין שרוב של חבר אחד או שני חברי כנסת יכתיב את כל המהלכים כאן במליאת הכנסת. צריך, אדוני היושב-ראש, ובזה אני מסיים, לעשות הכול שהכנסת תחזור למה שהיא הייתה תמיד: קואליציה ואופוזיציה, ושני הצדדים יושבים בוועדות הכנסת – בוועדת ביקורת המדינה, בוועדת האתיקה, בכל המקומות. למציאות הזאת תהיה השלכה ציבורית על כל הציבור בישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אחרונת הדוברים. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, הישאם אבו הואש – תזכרו את השם הזה טוב מאוד. אני לא יודעת כמה מכם כבר שמעו את השם הזה. הישאם אבו הואש הוא אסיר פלסטיני שנמצא במעצר מינהלי מיולי 2020. הבן אדם מעל לשנה וחצי, כמעט שנתיים, במעצר מינהלי. מכבסים את המילה ואומרים מעצר מינהלי, כאשר האמת היא שהוא נחטף מביתו על ידי מדינת ישראל. זאת חטיפה לכל דבר ועניין. הבן אדם, לא מוגש נגדו כתב אישום. האריכו לו את המעצר שלו כבר 11 פעמים, והוא יצא להיאבק על החיים שלו ועל החירות שלו. 140 יום היום הישאם אבו הואש כבר שובת רעב. 140 יום, ואף אחד לא רוצה לדבר על זה שדמו הוא בראש כל מי שקיבל את ההחלטה לעצור אותו. מה הוא עשה? מה הוא עשה? אני לא יודעת, כי אין נגדו שום כתב אישום. שנתיים מדינת ישראל לא מגישה כתב אישום נגד הבן אדם והוא נמצא במעצר מינהלי. אם יש האשמות נגדו, שיגישו אותן, שייקחו אותו לבית משפט. אבל הם לא עושים את זה, המדינה לא עושה את זה. הבן אדם דורש את חירותו, והנשק היחידי שהוא משתמש בו כאשר הוא נאבק על החירות שלו זה המעיים שלו, זה שהוא מפסיק לאכול 140 יום. ביקרתי אותו אתמול בבית חולים, הוא שבר כלי. הבן אדם כמעט לא בהכרה. הוא נכנס לחוסר הכרה. ואנחנו עומדים מהצד ושואלים שאלות כאלה. מה הוא? הוא – – – אם יש למדינת ישראל משהו נגדו, שתגיש נגדו כתב אישום. שלא תחטוף אותו באמצע הלילה ותשאיר אותו להירקב שנה וחצי בבית סוהר תחת הכותרת של מעצר מינהלי. לא סתם עוצרים מישהו. הוא מחבל, הוא מחבל, הוא מחבל. זה להתנהג כמו כנופיה, זו מדינה שמתנהלת כמו כנופיה. מחבלים צריכים להיות בכלא. מחבלים – בכלא. מחבלים – בכלא. חבר הכנסת בן גביר, שב, בבקשה. האנשים אלה נאבקים על החירות שלהם בצורה הכי פציפיסטית שאפשר. שובתים רעב. תודה רבה. הוא שובת רעב 140 יום. שימשיך לשבות. אנחנו איתו. שימשיך לשבות. אם חס וחלילה יקרה לו משהו – – תודה רבה. – – זה יהיה רצח מכוון. תודה, תודה רבה. שימשיך לשבות. שימשיך, שימשיך, שלא יעצור. חבר הכנסת בן גביר, שב, בבקשה. שלא יעצור, שימשיך לשבות. חבר הכנסת גינזבורג, בבקשה. שימשיך לשבות. סדרנים, סדרנים, בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד לסכם את הדיון הזה בשם ועדת הכנסת. איתן, אתה נראה מבואס קצת – – – מבואס? למה? שאנחנו צוללים לתוך הלילה, נכון? איתן הוא – – – את העונש אני מקבל בסוף, כי אני זה שצריך לשבת כל הלילה. אתם הולכים לישון. וזו אולי הסיבה, גברתי חברת הכנסת גולן, שנדרשת ההצעה שמובאת על ידי ועדת הכנסת. אחרי תקופה ממושכת שבה פועלת הכנסת או החלה לפעול, אנחנו באמת מנסים שהיא תפעל בצורה ראויה כפי שאמור לפעול פרלמנט. תצעק, לא שומעים. אני בטוח שתצליח לשמוע חלק מהדברים. אז גם זמנם של הסגנים להתמנות הגיע. וראה איזה פלא, בניגוד לכל הטענות, מביאים הצעה שבה ליושב-ראש הכנסת ימונו סגנים בדיוק כפי שקובע תקנון הכנסת, תשעה סגנים. והיחס? ראו איזה פלא, בדיוק לפי היחס הראוי. יושב-ראש הכנסת סירב לאפשר לקואליציה להגדיל את מספר הסגנים שלו לשישה סגנים בקואליציה מול שלושה מהאופוזיציה. הוא עמד על כך, עמד על כך שיהיו חמישה לקואליציה וארבעה לאופוזיציה, אף שזה נוגד את ההסכמים הקואליציוניים שחתמו עליהם סיעות הקואליציה. וזו הסיבה שאנחנו החלטנו לעשות בינינו את השינוי הזה. עכשיו השינוי הזה, הרוטציוני, הוא לא דבר חדש. הוא דבר שקורה כל כנסת, חברי הכנסת. בכל כנסת יש סידור שבו חלק מהסגנים מפסיקים לכהן ובמקומם מגיעים סגנים אחרים. זה לא דבר חדש. בניגוד לדברים שנאמרו היום בוועדת הכנסת, כאילו אנחנו ממציאים פה סדרי עולם, כאילו עושים פה דברים שמעולם לא נעשו בכנסת – נעשו גם נעשו. ולא תאמינו על ידי מי נעשו – על ידיכם. על ידיכם, על ידי יושבי-ראש כנסת מטעמכם. ואז זה היה בסדר. לצערנו אנחנו צריכים שהסגנים האלה יהיו זמניים מן הטעם הפשוט שאתם לא מביאים את השמות. אז יישאר חבר הכנסת ביטן, ויישאר חבר הכנסת טיבי, ויישאר חבר הכנסת מרגי, שעושים עבודה מצוינת כסגני יושב-ראש הכנסת. אבל חסר עוד נציג אחד שלכם וגם אותו אתם לא ממנים. אבל לא נראה לי שאתם לא ממנים כי הסידור לא נוח לכם, אתם לא ממנים אותו כי אתם לא מצליחים להגיע להסכמה מי מאיזה סיעה ימונה. אז הינה, אני מציע לכם הצעה: תעשו כמונו, תעשו רוטציה. חלק מהזמן ימונה איש יהדות התורה וחלק מהזמן ימונה איש הציונות הדתית, ובכך בא לציון גואל. אני חושב שזה דבר נכון, זה דבר ראוי, זה דבר שקורה בכל כנסת, ואין שום סיבה לפיליבסטר הזה. אין שום סיבה להתנגד לכך. בדרך כלל כשממנים יושבי-ראש כנסת, בטח כשאין פה חריגה מהכמות, אין פה חריגה מההסכמות, אין פה חריגה מהיחסיות, אין שום סיבה להתנגד להצעה הזאת. ובכלל, תמיד, הביאו את זה בקונסנזוס ובהסכמה. – – – בחוסר אמון, שצריכים להצביע עכשיו – – – חבר הכנסת כץ, אני ואתה היינו בקואליציה שבה סגן יושב-ראש הכנסת – – – – – – – מהליכוד קיבל תקופת כהונה מוקצבת מראש. אנחנו יודעים מיהו, הוא יושב איתכם היום פה בכנסת. גם הוא קיבל תאריך פג תוקף כסגן יושב-ראש כנסת. – – – לא סומכים – – – ואז זה לא הפריע לכם. ואז הכול היה בסדר. – – – לא, לא – – – היינו צריכים – – – אז מה קרה היום, השתנתה הפוזיציה? תעשו לי טובה, היינו ביחד שותפים. עשינו אנחנו אותו הדבר. מה קרה לכם? זה קרה גם בכנסת העשרים. – – – אז זה היה בסדר. תמיד היו חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שהיו בתקופות כהונה קצובות. והתחלפו ביניהם אנשים כדי לקבל את הזכות לשבת בתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. מביאים את זה גם עכשיו. מביאים את זה כזמני כי אתם עוד לא החלטתם מי יהיו הקבועים שלכם. אז מינינו כזמני, אגב, לפי דרישת הייעוץ המשפטי, לפי דרישת הייעוץ המשפטי, מכיוון שעוד לא גמרנו לאייש את כל התפקידים, אבל עדיין מאפשרים לכם את המקומות שמגיעים לכם. ממילא מגיעים לכם ארבעה מקומות. אז הינה, תגידו מי בתוך הארבעה מקומות האלה, תמנו. – – – אנחנו אמרנו שהם דורשים את זה וכיבדנו את זה. אגב, מי שדרש את זה הכי הרבה, שיהיו חמישה מול ארבעה, הוא יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי. – – – אנחנו פועלים על פי – לא, אני אומר: א. כן. – – – פועלים על פי הייעוץ המשפטי. הם הציעו שהמינויים יהיו זמניים ולא קבועים וקיבלנו את עמדתם. אני לא רואה שום סיבה לא לקבל את עמדתם. אין, הרי הדרך שבה ממנים סגן זמני או סגן קבוע היא אותה הדרך – הצבעה אחת, en bloc על כולם, וזהו. ולכן אני לא רואה שום טעם בהתנגדות הזאת. – – – אבל אני תמה, ואני תוהה בעיקר, חבר הכנסת כץ, איך אתה הולך להצביע בהצבעה הזאת. כיצד אתה הולך להצביע על סגני יושב-ראש הכנסת. אמרת שאתם פועלים לפי הייעוץ המשפטי. אני מקווה שאתה תתמוך, אתה תתמוך – – – תזכור שאמרת את זה פה. אנחנו קיבלנו את עמדת הייעוץ המשפטי – – – תזכור שאמרת את זה. אני מסביר לך, קיבלנו את עמדת הייעוץ המשפטי ביחס לזמניות הסגנים, המינוי. ואני מקווה שנוכל להגיע לאירוע שבו נוכל גם למנות סגנים קבועים. גם הסכמנו להגדיל את מספר הסגנים, שיהיו שישה מהקואליציה וחמישה מהאופוזיציה. גם את זה הסכמנו. לצערי, כמו בוועדות, גם כאן אתם מסרבים למנות, וחבל. אני מציע לחברי הכנסת – – – – – – מה? לא. – – – אהה, לא – – – זה בסדר? חבר הכנסת כץ, אתה יודע, אתה יודע ואני יודע שיש לכם היום חברים, יש לכם היום חברים בוועדות הכנסת. אתם רשאים ויכולים – – – – – – – וגם צריכים למנות את הנציגים שלכם, גם אם אתם לא מסכימים ביחס ליחס. ואני יכול להסכים עם חלק מהטענות שלכם, ואני מסכים איתן. כולם מסכימים – – – אתם מפחדים מאלקין? לא מפחדים. אבל אנחנו אומרים: בואו נמנה את מה שיש. אבל גם את מה שיש אתם לא רוצים. אתם לא עושים כלום, אתם מפחדים ממנו. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? גם את מה שיש אתם לא ממנים. מה השינוי בסגנים? חמישה מול ארבעה. בדיוק היחס המגיע. מה הבעיה פה למנות? אין. מה הבעיה עם ועדת האתיקה, שלא קשורה בכלל לוועדות? ועדת האתיקה לא קשורה. מה הבעיה עם ועדת כספים? שניים ושניים, למה לא? סתם ככה, כי נוח לכם. תורת הכאוס נוחה לכם. הסיטואציה נוחה לכם. אתם פועלים כי זה נוח לכם. – – – מה – – – אצלכם – – – גם נוח לכם שאין ועדת ביקורת, ונוח לכם שאין ועדת אתיקה, ונוח לכם שאתם לא מגיעים לוועדת חוץ וביטחון. זה נוח לכם, תגידו את האמת. וזה מצער, בעיקר. אתם מפחדים מאלקין. נוח לכם, למרות שאתם לא חושבים כמוהו. – – – חבר הכנסת דרעי, אין שום סיבה שבמקומות שיש הסכמה עליהם, במקומות שיש עליהם הסכמה, כמו עכשיו, כמו הנשיאות, שזה אין – פה אתם מבקשים שלא. – – – מיקי הלך לישון. באתיקה גם לא. על זה אין ויכוח. לכן אני אומר, חברי הכנסת, אין שום טעם בדחייה הזאת. אין שום טעם בהחרמה הזאת. אני חושב שראוי לתמוך, בטח כשמדובר בנשיאות הכנסת, שגם אתם שותפים בה, אתם נמצאים בה – – – תתחילו להיות בני אדם. תהיו בני אדם, הכול יהיה בסדר. אני מסכים, אני מסכים, אני מסכים, אני מסכים. צריך להיות בן אדם, צריך לנהוג בדרך ארץ, צריך לפעול בצורה ראויה. מר גינזבורג, עכשיו קרה אסון בצה"ל. אתה חושב שזה הזמן עכשיו לדון על שישה סגנים שלכם, זמניים? אני שואל. אני הצעתי להפסיק את הדיון. תראו כמה אתם נמוכים. מה זה רלוונטי, חבר הכנסת אמסלם, אני קובע את סדרי הדיון? תראה איך אתם נמוכים. תסתכל אותם. מה זה קשור? מה זה קשור? לא מעניין אתכם כלום. שתישרף המדינה. העיקר – שישה סגנים. זה בדיוק מתקשר לדברים שאמרת. לא מעניין אתכם. לא מעניין את לפיד כלום. לא את שר הביטחון, שום דבר. שישה סגנים שמים לנו פה. חבל שאתה מנצל את הסיטואציה הזאת – – אין לכם טיפה כבוד עצמי. – – כדי גם שם להכניס פוליטיקה ומדון – – אין לכם כבוד לצה"ל. – – בין האנשים, חבר הכנסת אמסלם. לעם ישראל. אבל אתה פשוט כנראה לא יכול להתאפק בהקשר הזה. – – – כלום. פשוט חבל שאתה ככה כורך דבר בדבר. זה די מבייש. בושה. בושה. תראה לאן הגעתם. בושה. שישה סגנים ליושב-ראש, זמניים. זה הנושא עכשיו. אני מבקש, חבריי חברי הכנסת, אני מציע לכם לשקול את הנושא הזה. אני לא חושב שזה נכון וראוי – – גועל נפש. – – שגם נשיאות הכנסת תהיה במחלוקת. בטח לא כשאין מחלוקת שלקואליציה מגיעים חמישה ולאופוזיציה ארבעה. אין מחלוקת. אין שום מחלוקת. שמענו – – – איתן, ועדת הכספים. ועדת הכספים זה הציר. אי-אפשר להפריד. מאה אחוז, אבל הינה, גם פה, בנשיאות, אדוני חבר הכנסת מרגי, תקנון הכנסת קובע תשעה סגנים. הוא קובע. רצינו להגדיל ל-11, כמו שעשיתם בכל הכנסות, אבל אנחנו כרגע דוגלים בתשעה סגנים כי אתם לא מסכימים להגדיל את זה בגלל המחלוקת שקיימת. ואני לא חולק על זה שיש מחלוקת; גם על התשעה לא? ועדת כספים, הכול – – – אגב אני, מישהו אמר לי שגם ועדת כספים כנראה לא תפתור את העניין. תפסיקו, איתן, איתן – – – השקר הזה. בואו תנסו. מישהו אמר לי את זה, אני לא יודע. תנסה, תנסה. איתן, תנסו. תבקשו מאלקין. תבקשו מאלקין אישור ותנסה. ואחר כך, ואללה, לא תהיה לנו זכות צרצור. תנסה. אגב, במקרה הזה, חבר הכנסת כץ, אני חושב שיש טעם לנסות, ואני חושב שזה דבר נכון לעשות. תנסה. אבל עדיין, גם כשיש מחלוקת אי-אפשר להחרים את כל החקיקה. אני חושב שזה לא ראוי, פשוט לא ראוי. מאה אחוז. תנסה, תנסה. אבל מה הקשר בין זה לבין הסגנים? הכול קשור. נו, באמת. הכול קשור – – – הכול קשור. גם בממשלה הקודמת, שהיינו חברים בה ביחד, לא העלו כל מיני דברים מסוימים, לא קשורים, כי משהו אחר הפריע. אצלכם הכול במזומן. הכול מקח וממכר. ניסנקורן תקע את – – – החקיקה חצי שנה – – – ניסנקורן תקע? כן. בכול כולם אשמים. אתם לא אחראים לכלום, לכלום. שיות תמימות. אתם ישרים, אתם הגונים, אתם פועלים – מה אני אגיד לכם, להתפאר. ילדים טובים ירושלים. אתם לא אשמים בכלום, דבר. קמצוץ אחריות אין לכם. אנחנו אשמים בהרבה דברים אבל לא – – – אתם מדרדרים את הכנסת. אנחנו אשמים בהרבה דברים – – – ניסנקורן, כחול לבן, בני גנץ, יש עתיד, בנט, כולם. לא שמעתי מילת ביקורת אחת על עצמכם. לא שמעתי מילת ביקורת אחת ואחריות שלקחתם על עצמכם, שום דבר כזה. כולם אחראים, כולם אשמים. כל ההאשמה על האחרים. את הבוץ לשפוך כלפי חוץ. זה הכי קל, חבר הכנסת קרעי. אתה שוכח כמה פעמים הגנתי עליך ועל החברים שלך מיש עתיד. אתה שוכח, אתה שוכח. חבר הכנסת קרעי, זה הכי קל. אני יודע לקחת אחריות על טעויותיי. אני לוקח אחריות על שגיאותיי, ואני גם מתנצל. אבל אני לוקח אחריות כשאני טועה. אתם אף פעם לא לוקחים אחריות. כולם אחראים ואשמים. אתם לא לוקחים אחריות על מה שקורה היום כאן בכנסת. אתם הולכים אחרי אלקין, ואתם מפחדים להגיד לו שזה לא בסדר – – – נשלם את מה שמגיע – – – זה מה שהציבור שלח אתכם – – – חבר הכנסת כץ, מכיוון שדבריי צוטטו גם בתקשורת – – – בדיוק כמו שפחדתם מניסנקורן. זה מה שמגיע לנו בוועדות. את זה אתם לא נותנים לנו. זה שורש הבעיה לכל מה שקורה פה. מכיוון שגם אתה ציטטת אותי בתקשורת, ודבריי פורסמו, לצערי, למרות שהם היו במקומות סגורים, אתה יודע את עמדתי ביחס לסיפור חלוקת הוועדות. אני חושב שיש מקום לתקן אותו, אני חושב שצריך לתקן אותו. אני חושב – – אז למה אתם לא עושים כלום? – – וגם נדמה לי שהייתה הצעה, והצעה הגונה, ביחס לכך. למה – – – לעיתים יש מקומות שלא מגיעים בהם להסכמה. אבל בסוף בכל הוועדות הגיעו לכדי הסכמה ואפשר היה להגיע לפתרון. אני חושב שהפתרון נמצא בידינו. אבל איתן, איך אתה מסביר את זה – – – סגורה וכל מדינת ישראל פתוחה? מה, נתחיל עכשיו גם לדבר על הדברים הללו? אנחנו נמצאים במקומות אחרים. איתן, אלקין זה הניסנקורן החדש. כמו שפחדתם מניסנקורן, אתם פוחדים היום מאלקין. אז עכשיו אלקין אשם. קודם ניסנקורן היה אשם. מי לפניו היה אשם? מי לפניו היה אשם? מי לפניו היה אשם? אתה לא מקשיב. אמרתי שאלקין הוא ניסנקורן החדש. אני אומר לכם, חבריי חברי הכנסת, במקרה הזה, של הצבעה על נשיאות הכנסת, כשאתם מקבלים בדיוק את מה שמגיע לכם על פי תקנון הכנסת – – – אתה לא יכול להפריד זה מזה. אי-אפשר להפריד, תבינו את זה. אי-אפשר לעשות את ההפרדות האלה. אתיקה, ביקורת, נשיאות, אי-אפשר להפריד. כל שורש הבעיה הוא שאנחנו לא מקבלים את מה שמגיע לנו. ועדת כספים. כן, כנסת וכספים. ברגע שזה יקרה אתה תראה – – – אני אומר, חברי הכנסת, הגיע הזמן שנשלב ידיים ונעבוד. גם כשיש מחלוקות צריך לעבוד, לעבוד למען אזרחי ישראל; לעבוד למען הבוחרים של כל אחד מאיתנו, לעבוד. באנו לעבוד, באנו לשרת, באנו לקחת אחריות, וזה מה שנדרש מאיתנו. חבל שגם בדברים כאלה, שבדרך כלל לא היו במקומות של מחלוקת, ואין באמת מחלוקת – אני מציע לכם, חברי הכנסת, אנא, התעשתו. בכל הנוגע לנשיאות, כשעובדים בדיוק על פי התקנון, בדיוק על פי היחסים, הצביעו בעד. תודה רבה. תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו נעבור להצבעה אלקטרונית. בבקשה לשבת. נא לשבת. אחרונים, בבקשה לשבת. אני ממתין עוד חמש שניות. אחרונים. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה, בבקשה. הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברי הכנסת אמילי חיה מואטי, יבגני סובה, צבי האוזר וג'ידא רינאוי זועבי לסגנים זמניים נוספים ליושב-ראש הכנסת נתקבלה. בעד – 58, נגד – 54. לפיכך, החלטת ועדת הכנסת בדבר מינוי סגנים זמניים נוספים ליושב-ראש הכנסת עברה. [נספחות.] אנחנו נמשיך בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 10), התשפ"ב–2021. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת קושניר, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש מכם היום להצביע על צו העלאת המס על משקאות ממותקים. הסיבה לכך היא מאוד מאוד פשוטה. אין שום ספק שהסוכר או תחליפי הסוכר שאנחנו מכניסים לגופם של הילדים שלנו בסופו של דבר מזיקים לבריאותם. אפשר כמובן להתעלם מהעובדה שבישראל נכרתות גפיים לחולי סוכרת, אפשר כמובן להתעלם מהשמנת היתר, אפשר כמובן להתעלם מזה שמדינת ישראל מובילה את העולם המפותח בתחלואה בסוכרת, אבל אפשר לעשות מעשה. המס הזה הוטל בכחמישים מדיניות בעולם, ובכל המדינות האלה ראו את ההשפעה שלו, והצריכה של המשקאות הללו ירדה. מעבר להטלת המס, אנחנו מבצעים עוד פעולה. הממשלה הקצתה 80 מיליון שקלים כדי לטפל ולהילחם בתחלואה, ולהתחיל בקמפיינים ובהסברה בנושא הזה. בוועדת הכספים ביקשנו – דרשנו וקיבלנו – 40 מיליון שקלים נוספים, שיועברו ויוקצו לקופות החולים כדי שיוכלו גם הן להשתלב במהלך הזה ולטפל בתחלואה ובהסברה. יש עוד הרבה להגיד על הנושא הזה, אבל אני רוצה לקצר בדבריי בגלל האירוע שקרה היום. אני באמת לא רוצה להיכנס לוויכוחים ולקטנות. אני פשוט מבקש מחברי הכנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, להצביע בעד המס הזה, כי יש לו רק מטרה אחת: לשמור על בריאותם של אזרחי ישראל ושל ילדי ישראל. תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. ראשון הדוברים חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איך אפשר להגיד שהממשלה עושה טוב לאזרחים, דואגת למעמד הביניים ולשכבות החלשות? איך אפשר להגיד את זה? תשאלו את כל אחד שהלך לסופר השבוע. כל יוקר המחיה שעליו דיברו – שיפחיתו אותו ולא יעלו מיסים – כל הדברים האלה התגלו כשקר מוחלט. כל אחד שהולך לסופר, כל אישה שהולכת לקנות דברים למשפחה, לילדים, הכול עלה באופן שאי-אפשר לתאר. לא הייתה תקופה כל כך רעה מבחינה כלכלית למדינת ישראל, למשפחות, למעמד הביניים, למשפחות החלשות. לא היה דבר כזה. ויושבים פה חצי מהכנסת ולא מפסיקים להגיד שהכול טוב, אין העלאת מיסים. כל שבוע מעלים מס אחר. כל הזמן מעלים מיסים. ועל כל מס מוצאים איזה תירוץ שלא מתחיל ולא נגמר, לא היה ולא נברא, מעלים עוד מיסים ועוד מיסים ועוד מיסים. אז פעם זה על שתייה מתוקה ופעם זה על כלים חד-פעמיים, ופעם זה מס גודש, ופעם זה על נשים עניות, שמעלים להן את גיל הפרישה ולוקחים להן את קצבת הזקנה. וכך כל הזמן. כל הזמן מעלים מיסים. כל הזמן יוקר המחיה עולה, כל הזמן. מה שעושים עם החקלאות – אני לא מבין איך יושבים חברים נכבדים בקואליציה שאמרו כל הזמן שהם לא ייתנו לפגוע בחקלאים, הם לא ייתנו לפגוע בחקלאות, הם לא ייתנו לפגוע במפעלים שמייצרים שימורים מהתוצרת החקלאית הישראלית, והם ממשיכים הלאה להצביע עם הקואליציה, כאילו אין חקלאות בארץ, כאילו אין הבטחות שניתנו לאנשים שחלקם זאת הפרנסה היחידה שלהם. שלא לדבר על ההיבט הלאומי, שלא לדבר על ההיבט הביטחוני, שלא לדבר על כל היבט כשמסתכלים על החקלאות. הממשלה הזאת היא ממשלה רעה, שפוגעת בכל דבר שיש לו איזשהו רעיון, שיש לו איזשהו חזון, שיש לו איזה משהו שהוא מפרנס משפחות – הממשלה פוגעת בו. תודה רבה. ויש חברים שנותנים לפגיעה הזאת להימשך, וזה מה שהולכים לעשות כאן הלילה: להעלות עוד מס, ועוד מס, ועוד מס. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, אם הוא נמצא פה, חבריי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים סיים את הצגת המס הזו במילה מאוד רחבה, וגם שידר אמינות: רק דבר אחד אנחנו רוצים; אנחנו, יש לנו רק מטרה אחת: לשמור על הבריאות של אזרחי ישראל וילדי ישראל. באמת? באמת זה כך? אנחנו גם כולנו נגד דברים שמשמינים, נגד דברים שהם לא בריאותיים, אנחנו לא מכחישי בריאות. האם מישהו חושב שיש דבר כזה בכלל, כאן ובעולם, שמתמודדים עם בריאות של אזרחי ישראל מתוך כפייה, עם מיסים? ככה מתמודדים עם בריאות? עם בריאות מתמודדים רק בדבר משולב, אין דבר לבד. הדבר המשולב הוא הסברה, חינוך, הטמעה, תמריצים, ואפשר גם להעלות מחירים. מה אתם מביאים מכל העולם ראיות? בכל העולם הראיות זה עוד שילוב של כמה וכמה דברים. זה לא נעשה פה. לפני שש שנים, חמש שנים, ב-2016, ועדת ההסדרה מדברת על כך שעוד לפני המיסים תתחילו עם דברים של חינוך, במיוחד כשאנחנו רואים את התופעות אצל ילדים אם שותים מתוק. אין כאן מחשבה. עכשיו, יש לי בעצם שלוש ראיות. יש יותר ראיות. אני אביא לכם שלוש ראיות שמוכיחות את הדבר הזה. הראיה הראשונה שיש לנו, למה מוצרי דיאט? למה ההבדל בין פחית רגילה עם סוכר – נדמה לי 12 גרם סוכר ל-100 גרם יש בפחית רגילה – לפחית דיאט, שאין בה בכלל סוכר, למה ההבדל הוא עשר אגורות? איזה תמריץ זה יהיה? משהו לא בסדר עם השעון. אני ראיתי. כן. איזה תמריץ זה יהיה? זה תמריצים? זאת ראיה? מעבר לזה אני שואל: הרי גם בתקציב מופיעים 400 מיליון. אם באמת זה אמור להוריד, למה אתם מתבססים על 400 מיליון? ואני אביא לכם עוד ראיה. שר החקלאות ושר האוצר בימים האחרונים מראים הישג גדול מאוד שהם עשו במשק. מה ההישג? ההישג הגדול הוא ביטול המכס על חמאה. אדוני היושב-ראש, חמאה זה דבר בריא? אתה גם רופא במקצוע. חמאה זה דבר בריא? מכל הדברים, המוצרים שיש, מה הדבר הכי לא בריא? חמאה, עם כל כך הרבה כולסטרול, עם כל כך הרבה שומנים. מה אומר שר החקלאות? מה אומר שר האוצר? הורדנו את המכס, והינה, העלינו את הצריכה של חמאה ב-50%. זו ממשלה? זה שר אוצר שמדבר על בריאות? לא רק זה. הגדלנו את ההיקפים של שימוש בחמאה ועוד מוצרים בעוד 30%. זאת ממשלה, וזאת מדיניות של בריאות? מה מתגאים עכשיו? ואם כן, כל הכסף היה צריך להיות בשביל הסברה, בשביל חינוך, בשביל הטמעה. נתנו לכם 80 מיליון. השנה ניתן עוד קצת כדי לסתום פיות, ואחרי זה אנחנו נחזיר בחזרה את המכס. כן. רגע. אני מסיים. אין דבר אחד שהוא באמת מוכיח. ההוכחות הן ברורות. לא רוצים. רוצים שתשתו מתוק, רוצים שנשתה, אבל נביא את הכסף. אדוני היושב-ראש, אני שואל אותך, מפלגת רע"מ – אתם פעם נתתם יד להעלאת מיסים למשפחות עבור כל דבר? היסטוריה, אתם שוברים כאן היסטוריה, איפה חבר הכנסת מאזן גנאים? איפה אתם, אתם אלה שכל הזמן צעקתם. אין לכם עכשיו ערכים. לא עומדים בערכים. גם כשזה מגיע לדברים כאלה ברורים אתם ממשיכים הלאה לתמוך בכל דבר גם אם זה נגד תפיסת החיים שלכם? תודה, חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת יעקב אשר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איזה אבסורד, איזה אבסורד. הממשלה השמנה והשבעה הזאת, המדושנת עונג, דואגת שלא ישמינו. אני חיפשתי במצע של ישראל ביתנו, חיפשתי נאומים של איווט ליברמן בעבר על קידום הבריאות, על דיאטות. על מה אתם מדברים? יש פה רצון להטיל מס, ולהטיל מס על החלשים ביותר. על החלשים ביותר. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, אם היו מתכוונים רק להשמנה, הרי הם היו עושים דיפרנציאליות בדיאט, דיפרנציאליות הרבה יותר גדולה במיצים הטבעיים. היו שם מנהלי מפעלים של מיצים טבעיים שנסגרים, הולכים להיסגר, נגמר. יש דבר כזה שנקרא מים בטעם, שזה פחות מ-5% סוכר. איך אתה תרגיל אוכלוסייה, תחתוך להם את הכול? לא. זה כמו ראש עיר. יש ראש עיר שרוצה שלא יחנו בפראות אצלו, אז הוא עושה קנסות. הוא מתפלל שלא יחנו. יש ראש עיר שיש לו בעיה תקציבית, והוא מתפלל שיחנו כנגד החוק רק שיוכל להביא כסף. זאת ממשלה מנותקת. מפעלים שלמים ייסגרו. המשפחות שלנו והילדים שלנו, במיוחד של הציבור החרדי והערבי – ששם יש הרבה מסיבות משפחתיות, ושם אין קייטרינג, שם לא עושים טייק-אווי, שם מכינים את האוכל בבית וחוגגים עם המשפחות. את אלה אתם משליכים לפח – בשביל מה? בשביל מה? אולי יהיה להם חשמל, אדוני היושב-ראש, אבל בפריג'ידר לא יהיה להם כלום. כלום לא יהיה להם. הם באים ואומרים שגם דיאט, גם מיצים טבעיים שיש בהם ויטמינים, הכול. לא רצו לשמוע בוועדה. ואני לא מאשים את היושב-ראש, למרות שיש לי טענות אליו גם כן. אני לא מאשים אותו, אין לו מנדט להוריד כלום בעניין הזה. טיפלו בנושא אחד, שהוא נושא יותר צדדי, אבל לא בדברים הללו. אי-אפשר לחנך ציבור באבחת גרזן. תעודד אותו לעבור לדיאט, תעודד אותו לעבור למשקאות פחות רוויי סוכר. אל תשברו לו בקבוק על הראש. כן. מנותקים, נמאסתם. תודה, חבר הכנסת יעקב. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – מוותר; חבר הכנסת עופר כסיף, אתה רוצה לדבר? בבקשה. אפשר לפתוח לו את המיקרופון? טוב, ניתן לך אחר כך, חבר הכנסת עופר כסיף עוד מעט; חבר הכנסת יואב גלנט – מוותר; חבר הכנסת אבי מעוז – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'; חברת הכנסת רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; חבר הכנסת דסטה גדי יברקן – איפה? לא? חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אם היה לי צל של ספק שמישהו דואג לבריאות של הילדים בחוק השתייה המתוקה – אולי הייתי אפילו מסכים, אולי הייתי לא מסכים, אבל לא הייתי עולה לדבר על זה. אבל אני יודע – בפרשת השבוע כתוב: "ויבֹוא משה ואהרון אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה' אלֹהי העברים עד מתי מאנת לענֹת מפני". עשר מכות מצרים לא עזרו לשבור את כובד ליבו של פרעה. יש לנו פה שלטון שמורכב ממפלגות שבחרו בשר האוצר, ראש מפלגה אנטישמית, שניהלה תעמולה אנטישמית לפני הבחירות, שזמם ומיישם גזרות ספציפיות נגד הילדים מהציבור החרדי והערבי, והעניים. זאת המטרה. אם מישהו היה מציע שלא ימכרו חזיר, שומן חזיר, היו אומרים: כפייה, אל תתערבו לנו בצלחת. למה השומן של החזיר פחות שמן מהמתוקים, מהשתייה המתוקה? אנחנו רוצים לומר לילדים שלנו ולנכדים שלנו: זכרו שהיה פה שלטון שהתכוון לפגוע בכם בכוונה. הם לא דאגו לכם. הם לא דאגו שתעבדו, הם לא דאגו שתהיו בריאים. הם דאגו לגבות מיסים, 400 מיליון שקל נוספים, חוץ מהמיסים הנוראיים של כלים חד-פעמיים, שהם הכלים הסטריליים היחידים שיש עכשיו בזמן הקורונה. המדינה הייתה צריכה לעודד עכשיו כלים חד-פעמיים בזמן הקורונה אם באמת התכוונו לבריאות. אבל אנחנו לא נוותר, והקדוש ברוך הוא לא יסלח למי שפוגע בילדים קטנים. אמר פה מנחם בגין בשעתו: נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. הנקמה של הילדים האלה שאתם מרעיבים אותם בכוונת מכוון – הקדוש ברוך הוא רואה, אנחנו רואים שזו גזרה משמיים. אנחנו מבינים שגם אנחנו צריכים לעשות חשבון, למה הקדוש ברוך הוא גזר עלינו. אותו ג'זר, אותו גוזר, לא היה יכול לעשות לנו את זה אילולא הייתה פה גזרה משמיים. אני קורא לכל חברי הכנסת שאינם רוצים להזדהות עם אותה אנטישמיות שיש בחוק הזה, ואני מניח שגם בקואליציה יש אנשים שלא רוצים להזדהות עם האנטישמיות – – – מה אנטישמי בזה? זה חוק אנטישמי – – מה אנטישמי? מה זה קשור לאנטישמי? – – שמטרתו אנטישמיות, שנאת ילדים חרדים, שנאת יהודים חרדים – – מה זה קשור לאנטישמי? – – שנאת ערבים ושנאת העניים. זה לא שום דבר אחר. לא בריאות, לא – – – אנטישמי? רק אנטישמיות. רק שנאה. ושידעו את זה הדורות הבאים, והם לא ישכחו. תודה. לא נשכח ולא נסלח. תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת איתמר בן גביר – אינו נוכח; חברת הכנסת מאי גולן – מוותרת? את לא עונה. מוותרת? כן. ישראל כץ, רוצה לדבר? מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי; חברת הכנסת קרן ברק; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת אופיר סופר; חברת הכנסת לימור מגן תלם; חברת הכנסת נירה שפק. חבר הכנסת אחמד טיבי. מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, היו כמה דיונים בוועדת הכספים על החוק הזה, על הצו הזה. הצו מדבר על מס ועליית מחירים – יואב, יואב, אתה מפריע לי – הדיונים בוועדה היו דיונים רציניים. שמענו מומחים, גם של משרד הבריאות, גם מומחים אחרים בבריאות הציבור – יואב קיש, אתה מפריע לי – ויש שני אלמנטים לחוק. החוק אומר שהמס על משקאות ממותקים, מטרתו היא בריאותית, כדי להביא להפחתת התחלואה. עכשיו אני רוצה לומר: נכון, יש תחלואה, גם בקרב הציבור באופן כללי, גם בקרב הפריפריה, החברה הערבית – של סוכרת, של לחץ דם, של השמנת יתר, של עישון. הגשנו הצעת חוק – – – בדיוק. אני בדיוק רוצה להגיע לזה. הם התנגדו. מצד שני, יש את המעמסה הכלכלית של העלאת מחירים. לאחרונה הממשלה הזאת דורסת את האזרח: העלאת מחירים פעם אחר פעם; ארנונה, מיסים, פירות וירקות, חשמל, משקאות קלים ממותקים. מי כורע תחת נטל העלאת המחירים האלה? ערבים וחרדים ופריפריה. למשפחה עשירה זה לא חשוב אם אתה מעלה בשקל, שני שקלים, אבל בשביל משפחה ברוכת ילדים או משפחה שההכנסה שלה מתחת לממוצע, שקית טרופית ב-4 שקלים, יש לזה משמעות. וכשאתה מעלה את הקנקל מ-35 שקל ל-70 שקל, יש לזה משמעות גדולה. וזה בשימוש רב בחברה הערבית. אחמד, גם הרבה פשטו רגל. תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. אני מסיים משפט. משפט אחרון. אגב, לא שמת שעון. שמתי, שמתי. יאללה, טיבי, משפט אחרון. הוא בדיוק הגיע לזה שהכסף – – – ילך להשקעה בפריפריה, ואתם התנגדתם. עכשיו, בוועדה – דקה, תנו לי, חבר'ה, הפרעתם לי – בוועדה הצביעו החרדים: ש"ס ויהדות התורה, והרשימה המשותפת עם שני נציגיה, נגד. גם רע"מ הצביעה נגד בוועדת הכספים, חברת הכנסת אימאן ח'טיב. תודה. עכשיו איאד סעיד אחמד מסח'נין, בעל מפעל, אומר בערבית: (אומר בערבית: אל תהרסו את פרנסתנו. יש לו מפעל, הוא אומר שהמפעל הולך להיות מושבת, ולכן, אל תהרסו לאנשים את הפרנסה.) צריך להצביע נגד החוק הזה – – תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. – – כי הממשלה דחתה את ההצעה – – תודה. תודה. – – ותקשיבו לקריאות. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. במקום "תודה" תצביע נגד החוק, גם אתה, גם מאזן וגם רע"מ. תודה. חברת הכנסת שרון רופא אופיר; חברת הכנסת מירי מרים רגב – אינה נוכחת; חבר הכנסת שלמה קרעי – מוותר; חבר הכנסת אלי כהן – מוותר; חבר הכנסת דוד אמסלם; חבר הכנסת יריב לוין – מוותר; חבר הכנסת יבגני סובה – מוותר; חבר הכנסת אופיר אקוניס; חבר הכנסת אופיר כץ; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת חיים ביטון; חבר הכנסת שמחה רוטמן; חבר הכנסת פטין מולא; חבר הכנסת ווליד טאהא; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; חבר הכנסת דוד ביטן; חבר הכנסת רם בן ברק; חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי; חבר הכנסת יואב קיש – מוותר. חבר הכנסת קושניר, אתה רוצה לסכם? לא צריך. מוותר. צריך לעמוד דקת דומייה לזכר אלה שנהרגו היום. צריך להפסיק את כל הדיונים, שניים נהרגו. ראשית, אני רוצה להשתתף בצערן של משפחות הלוחמים שנהרגו. אני באמת לא רוצה להאריך בדיבור, אז אני יורד, רק מבקש להצביע בעד, זה הכול. תודה, חבר הכנסת אלכס קושניר. אנחנו עוברים להצבעה. שמית. לפי בקשת הממשלה, אנחנו עוברים להצבעה שמית – החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 10), 2021. בבקשה, גברתי. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – אינה נוכחת חיים ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – בעד משה גפני – נגד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – נגד אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – נגד אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – נגד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – נגד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – נגד שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – נגד יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – בעד שרון רופא אופיר – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – נגד מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד סגנית המזכירה תקרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. (קוראת בשמות חברי הכנסת) ענבר בזק – אינה נוכחת מיכאל ביטון – אינו נוכח יואב בן צור – נגד מאזן גנאים – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – בעד אלון טל – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח – – – ווליד – – – חברי הכנסת, אתם מפריעים להצבעה. חברי הכנסת. חבר הכנסת ווליד, חבר הכנסת מרגי, אתם מפריעים. אתם מפריעים, חברי הכנסת. – – – חברי הכנסת. חברי הכנסת. חברי הכנסת, אנחנו באמצע הצבעה. – – – אנחנו באמצע הצבעה. חבר הכנסת בן גביר, שב. חבר הכנסת בן גביר, שב. – – – תתביישו – – – חברי הכנסת, אנחנו רוצים להמשיך – סליחה, אנחנו באמצע הצבעה. בבקשה גברתי. (קוראת בשמות חברות הכנסת) אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת חוה אתי עטייה – אינה נוכחת האם יש עוד חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? גם חברות כנסת. יש? תמה ההצבעה, בבקשה. בבקשה גברתי, תוצאות ההצבעה. איך תסתכל לילדים – – – בעיניים? תתבייש. – – – תתבייש. תתבייש לך. תתבייש לך. פשוט תתבייש. אתה מחבל, אתה – – – מנסור, למי אתם דואגים אם לאנשים שלכם אתם מייקרים מחיה? למי? מה תעשה עם כל המיליארדים? – – – או שדואגים לכיס או שדואגים לבריאות. אנחנו מעדיפים לדאוג לבריאות. אם אתם דואגים לבריאות, תדאגו שהכסף הזה לא ילך לליברמן, שילך – – – תודה רבה לכם. חברי הכנסת, לשמור על שקט. חברי הכנסת. תגיד לליברמן שלשתות הרבה כסף זה גם לא בריא. כמה הוא שותה – הרג את הפריפריה, הרג את הערבים. חבר הכנסת ווליד טאהא. ווליד, אבו מוחמד, (אומר בערבית: מספיק, צא.) להלן תוצאות ההצבעה: 57 חברי כנסת בעד, 56 חברי כנסת נגד. ההחלטה מתקבלת. [נספחות.] אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – דיון משולב על הצעת ועדת הכספים לגבי צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021, וכמובן הצעת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11). יציג את ההצעות במשולב יושב-ראש ועדת הכספים, אלכס קושניר. בבקשה. טוב, יש לך הרבה עבודה הלילה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, בהצבעה עכשיו עשינו דבר טוב לילדי ישראל, אני מברך על ההחלטה של המליאה, שהעברנו את צו הממותקים. לגבי הצו הנוכחי, שאנחנו דנים בו, גם כאן אני אקצר. אני אגיד רק משפט אחד: צריך להבין שהתעשייה הזאת של מהילת הדלק מתדלקת את הפשע בישראל. בסופו של דבר את הפשע הזה אנחנו רואים ברחובות. בזה אנחנו באים לטפל. במהלך הדיונים החרגנו את התעשיות הנדרשות, ואנחנו מביאים את הצו הזה מאוזן: שמצד אחד ישמור על התעשייה, ומצד שני יטפל בפשיעה ויצמצם את הכדאיות הכלכלית של מהילת הדלקים. לכן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצו הזה. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת אלכס קושניר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים בדיון המשולב. ראשון הדוברים, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. אדוני היושב-בראש, חבריי השרים – – שלוש דקות, אדוני. – – חבריי חברי הכנסת, אין לכם בושה בקואליציה הזאת להסתכל לאזרחי ישראל בעיניים מול יוקר הדיור, שעלה ב-10% בשנה האחרונה? תמשיכו לספר סיפורי אלף לילה ולילה על התקציב – שכן היה או לא היה. מול עליות מחירים – איפה שלא מסתכלים, להעלות עוד ועוד מיסים. זה בסדר, בכל פעם יש תירוץ, בכל פעם יש הצדקה. יש דת סביבתית שמשתלטת כאן על הכול. ועכשיו צריך להבנות התנהגות דרך מיסוי של משקאות ממותקים. זה בסדר. אנחנו שמחים על העיקרון שמותר למדינה להחליט מה נכון לאזרחים, מה לא נכון לאזרחים, מה טוב לאזרחים, מה לא טוב לאזרחים, ולמסות מה שהיא חושבת שלא טוב לאזרחים. רק הביאו בחשבון שמה שאתם חושבים שטוב לאזרחים – לא בטוח שהצד הזה חושב שטוב לאזרחים, ויכול להיות שדברים שאתם חושבים שהם טובים – הצד הזה חושב שהם לא טובים, וכשהוא יחזור לשלטון במדינת ישראל אז הוא ימסה כל מיני התנהגויות שאנחנו חושבים שהן לא בריאות. אין ויכוח על זה שבמקרים שבהם יש קשר ישיר בין סיבה לתוצאה למדינה מותר גם להסדיר התנהגות ולכפות, כמו לעצור ברמזור אדום, לנסוע בצד ימין של הכביש ולחייב חגורת בטיחות. אבל ככל שהולכים לקשרי סיבה–תוצאה רחבים יותר – – חברי הכנסת, בבקשה לשבת. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. – – הלגיטימציה של המדינה החופשית, הדמוקרטית, להתערב יותר ויותר בחיי האזרחים – כן, דרך הכיס – הולכת ופוחתת. שוב, אני מזכיר שיש לא מעט התנהגויות שאתם חושבים שהן טובות, ואחרים חושבים שהן לא טובות, ולא נשמע אתכם טוענים אחר כך, כשאנחנו נטיל מיסים על דברים אחרים שאנחנו חושבים שהם לא נכונים, לא טובים ולא בריאים, בין אם זה גופנית ובין אם זה חברתית, נפשית או רוחנית. אתם חסידי הכפייה הדתית – זה מה שעשיתם פה עכשיו עם המס הזה על המשקאות הממותקים, זה מה שעשיתם עם המס על החד-פעמי. אתם חסידי הכפייה הדתית. אגב, אנחנו מתנגדים לה. אנחנו דוגלים בחינוך, בהסברה. אתם חסידי הכפייה הדתית, ואת השלט הגדול הזה אתם חרתם הערב באותיות קידוש לבנה מעל תפיסת העולם שלכם. תזכרו את זה כשהגלגל יתהפך. תודה, חבר הכנסת סמוטריץ'. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אדוני מרכז האופוזיציה יריב לוין, אני חושב שאנחנו עושים עוול לאזרחי ישראל. אנחנו עושים פה פיליבסטרים, וחברי הממשלה והכנסת כנראה לא מבקרים בסופרים. אתם יודעים, עמדתי כאן לא פעם, על הבמה, בהיותי חבר קואליציה, וביקרתי את הממשלה. יש חיסרון לממשלה ששולטת הרבה זמן, היא מסתאבת, יש בעיות עם זה. אבל אתם פשוט מנותקים. מה הפיליבסטרים עשו לכם? אתם לא נמצאים בסופרים? אתם לא יודעים מה קורה? אתם לא יודעים מה אתם עושים למחירים? אתם ראיתם מה עשיתם למים המינרליים? עזבו כבר שתייה ממותקת. ראיתם מה עשיתם השבוע למים המינרליים וכמה העליתם את המחיר? ראיתם מה עשיתם לדברים אחרים? אתם יודעים מה המס הזה הולך לעשות לכל הצבע בבית? טרפנטין עולה יותר מבנזין אז אף אחד לא מוהל טרפנטין בסולר בשביל להוזיל אותו. כמה אתם הולכים להעלות? אתם יודעים מה אתם עושים לחומרי הבנייה? אתם יודעים מה אתם עושים לשיפוצים? אתם יודעים מה אתם עושים למשקאות עם פחות סוכר? לא עשיתם אפילו דירוג של כמות הסוכר – עזבו את הדיאט – דירוג של כמות הסוכר. כלום. אתם מעלים מיסים ומספרים לנו שאתם דואגים לנו לבריאות, דואגים לנו שלא ימהלו את הסולר ודואגים לנו שזה. חבר'ה, קחו הפסקה בזמן שאנחנו נואמים פה, תיכנסו לסופר ותראו מה עשיתם לאזרחי ישראל. כמה נתק יכול להיות ביניכם למציאות? אתם פשוט לא מבינים מה עשיתם לאזרחים. צאו החוצה, תבדקו מה עשיתם למחירי המוצרים. מה העלאת המיסים הזאת? אתם פשוט ממאיסים את עצמכם. אנחנו לא צריכים לעשות כלום. תאמינו לי שהאופוזיציה באמת לא צריכה להיכנס לוועדות, לא צריכה לנאום במליאה ולא צריכה לעשות כלום. אתם ממאיסים את עצמכם לבד על האזרחים. עושים את העבודה הכי טוב. תעבירו עוד היום בלילה חוק לדאוג לערוץ 12 ולערוץ 13, ותהיה לכם עוד פרופגנדה. אבל בסוף, האדון והגברת שייכנסו לסופר, האדון והגברת שיצבעו את הבית, האדון והגברת שיקנו משקה פחות ממותק, והאדון והגברת שיקנו מים מינרליים – כל אחד יבוא איתכם חשבון. לקח לליכוד 12 שנה לאבד שניים-שלושה מנדטים, לכם זה ייקח חמישה, שישה, שבעה חודשים. תודה, חבר הכנסת פינדרוס. תראו מה אתם עושים לאזרחים. תודה. תתעוררו לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת. חבר הכנסת ינון אזולאי, אדוני, שלוש דקות. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני משתתף בצערן של המשפחות של החיילים על האסון הנורא, ורפואה שלמה לחייל. אלכס קושניר, ידידי היקר, יושב-ראש ועדת הכספים, שמעתי את דבריך פה על השינויים שנעשו בוועדת הכספים. אז בוא ונשים גם את הדברים הפחות-טובים שקרו בוועדת הכספים. יש את הריאגנטים – זה החומר לרפואה, שמן לרפואה שמפעל מייצר אותו בשביל בתי חולים, שלא החרגנו אותו. אנחנו יודעים שיש את הטרפנטין – שגם אם זה 95% מים ו-5% מהחומר, המדלל, גם הוא עלה יותר, על 95% מים אנחנו משלמים יותר. יש את שמני המנוע, שזה עדיין לא החריג אותם. יש שבבי מתכות, וברשות המיסים אמרו שכ-80% מהמפעלים זה לא מכסה. יש את ה-20 ליטר – שרק מה שמתחת ל-20 ליטר, כלומר מעל זה לא מכסה בהחרגה. אז אנחנו מדברים פה על שינויים גדולים שעשינו. איזה שינויים גדולים? איזה שינויים גדולים עשינו? שבסופו של דבר אותם קטנים הם בעצם אלה שישלמו. אותם קטנים הם אלה שישלמו, אז אין לנו פה שום דבר שעשינו פה, שום שינוי. אני מתבייש בכאלה שינויים שעשינו. והדבר החשוב ביותר, אלכס, החשוב ביותר הוא שרשות המיסים לא יודעת לתפוס את קומץ העבריינים והולכת לאנשים הישרים. רשות המיסים לא יודעת להתמודד עם החוק והולכת – והיא בעצמה פורעת חוק. היא בעצמה הולכת ומביאה מיסים על אותם אנשים מסכנים, על אותו צבע ועל אותו אדם שצובע את ארונות המטבח ועל אותו אזרח קטן שקונה רק את המדלל ומשלם 14 שקלים במקום עשרה שקלים. הם לא יודעים להתמודד ומפילים את זה על האזרחים. זה לא צו טוב. אתה יכול להגיד על הבריאות, על המתוקים ועל החד-פעמי – על זה אפשר לחלוק. על צו כזה אי-אפשר לחלוק, שבגלל אוזלת יד של רשות המיסים עמך בית ישראל ישלם, עם ישראל ישלם את זה. וזה חבל. אדוני יושב-ראש הכנסת, מיקי, אני רק רוצה לנצל, לברך אותך על דבר אחד, נושא אחר. לפעמים חברי הכנסת פה לא יודעים אבל עשית דבר גדול. שמת פה במליאה יועץ משפטי שיהיה קבוע, וברכות על כך. כי לפעמים יש פה חילוקי דעות, וכשיש לנו יועץ משפטי זה דבר מבורך, וחשוב שחברי הכנסת ידעו מזה. זה איל – אנחנו מכירים אותו מוועדת הכספים – שבאמת גם עושה עבודה טובה. לך ברכות על הדבר הזה, דבר שהוא חשוב ושיכול גם להביא להרגעה במליאה. אתה יודע, לפעמים באמת יש התלבטויות, כן או לא. ניגשים ליועץ המשפטי, מקבלים את חוות הדעת, ופה זה נגמר. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה; חבר הכנסת אוסאמה סעדי; חבר הכנסת אוריאל בוסו; חבר הכנסת משה גפני; חבר הכנסת יואב בן צור. חברת הכנסת קרן ברק, שלוש דקות. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, נראה לי שחודש ינואר יהיה החודש השחור של אזרחי מדינת ישראל. אני לא יודעת אם מישהו מכם הלך לאחרונה לקנות משקאות ממותקים או זירו, אבל עליית המחירים היא מטורפת. כל מה שהממשלה הקודמת וזאת שהייתה לפניה חרתו על דגלן זה לא להעלות מיסים, כי הבינו שיש כאן ציבור שכורע תחת הנטל – אז מה שאנחנו רואים עכשיו זה העלאת מיסים מטורפת, יוקר המחיה קופץ בעשרות אחוזים, סל הקניות של כל משפחה מתייקר בעשרות אחוזים, והדלק ומחירי החשמל. ואני שואלת, עד לאן נגיע? כנראה שיש איזושהי תחושה בקואליציה – מעבר לזה שמעלתם בכל דבר שהבטחתם לציבור, שעלות הממשלה הזאת היא הגבוהה ביותר, שכמות הכספים הקואליציוניים היא הגדולה ביותר, פי 1.5, שעלות הנורבגים אין לה אח ורע, שעלות הלשכות והעוזרים והנהגים של השרים ו-140 הח"כים היא העצומה ביותר; שהמינויים – רק היום מיניתם שישה סגני יושב-ראש הכנסת, וכמובן שהמשכורת של כל אחד עולה בהתאם. כל הדברים האלה מוטלים בסוף על הציבור. וכמובן, אדוני היושב-ראש, מס עבאס. כל הדברים האלה נועדו כדי להעביר אליך את הכסף. ראינו עכשיו שאפילו חברי סיעתך, שחשבו לא להצביע על מס המשקאות הממותקים, כי בסוף זה פוגע בציבור שלכם, אלא אם כן – אני לא יודעת, לא משלמים מיסים על משקאות ממותקים כשאתם קונים? משלמים או לא משלמים? נגיד שעכשיו אני רוצה לקנות משקאות ממותקים ללא מס, יש איזה אזור שזה לא עולה, או שבכול אתם משלמים מס? אז החבר'ה שלכם הצביעו גם נגד הציבור שלכם. – – – בוועדה אימאן ח'טיב יאסין חברתי הצביעה נגד המס. בוועדה עצמה היא הצביעה נגד, אבל כאן התיישב לידה השר במשרד האוצר, לא יודעת מה הוא הבטיח, אבל יכול להיות שיש עכשיו כיכר על שמה שתכפר על המיסים שכל התושבים שלכם ישלמו. כן. תודה, חברת הכנסת קרן ברק. אז המיסים יעלו, העם ישלם, אבל אתם תמשיכו לחגוג. תודה, חברת הכנסת קרן ברק. עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת משה ארבל. מכובדי היושב-ראש, כבוד השרים, כבוד ראש הממשלה החליפי, חבריי חברי הכנסת, אני שמח לבשר לך, מכובדי היושב-ראש, שממש בימים האחרונים עדכנה שרת הפנים של מדינת ישראל את כבוד בית המשפט העליון ומסרה הודעת עדכון בנוגע לגיבוש הנהלים וההנחיות ביחס לטיפול בבקשות לאיחוד משפחות. במסגרת העתירה הודיעה שרת הפנים, והתחייבה בתצהיר חתום, שבמסגרת השיח ובמסגרת התהליכים – אני מצטט: בנסיבות אלה ובשים לב לתמורות המשמעותיות שפורטו זה עתה ביחס לכוונת שרת הפנים להשלים את הליך החקיקה כבר במהלך חודש זה, חודש ינואר, יבקשו המשיבים כי יתאפשר בידם להגיש לבית המשפט הנכבד הודעות עדכון עיתיות מדי עשרה ימים, במסגרתן יוכלו לעדכן אודות התקדמות הליכי החקיקה. מה שאתה רואה כאן זה למעשה תהליך מופלא שלפיו שרת הפנים – ואני מברך אותה על המהלך האמיץ הזה – מקדמת כאן חוק איחוד משפחות, מתחייבת לבית המשפט העליון שזה יקרה במהלך החודש הנוכחי, דבר שאתה מתנגד לו מכול וכול, חקיקה שאתה מן הסתם תילחם נגדה, וההדדיות הזאת לא נשמרת. היום בערב אתה וחבריך הצבעתם בעד החלת חוק למיסוי משקאות ממותקים, שלא יחול רק על ערביי ישראל העניים; הוא יחול גם על ילדי הרשות הפלסטינית, ילדים שאתם אוספים עבורם צדקה ונדבות, של משפחות עניות שלא מתחילות את החודש. אני שמח שאתה מגחך, אבל זה החוק. אם היית רואה את הנוסח שלו בוועדה, החוק חל – אתם גם עשיתם החלת ריבונות בחקיקה הזאת – החוק חל ברשות הפלסטינית גם ללא צו אלוף. בדרך כלל חקיקה צריכה צו אלוף כדי להחיל אותה ביהודה ושומרון, אבל המיסוי הזה חל באופן אוטומטי. התהליך הזה שאתם עשיתם פוגע באוכלוסיות החלשות ביותר, גם בישראל וגם ברשות הפלסטינית, פוגע בעניים ביותר בחברה, ובתמורה אתם מקבלים הודעה של שרת הפנים שמתחייבת לבג"ץ להשלים בתוך חודש, בעזרת השם יתברך, את חוק האזרחות. הדדיות – קווים לדמותה. לילה טוב. חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; חבר הכנסת עופר כסיף; חברת הכנסת מאי גולן; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת אופיר סופר; חבר הכנסת אבי מעוז; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; חברת הכנסת לימור מגן תלם; חברת הכנסת נירה שפק; חבר הכנסת אחמד טיבי; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; חברת הכנסת שרון רופא אופיר; חברת הכנסת מירי מרים רגב; חבר הכנסת שלמה קרעי; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה; חבר הכנסת אלי כהן; חבר הכנסת ישראל כץ; חבר הכנסת דוד אמסלם. חבר הכנסת יריב לוין. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לומר כמה מילים על נושא הדיון עצמו. אני מוכרח לומר שגם בעניין הזה מתגלה ממשלת ישראל במלוא חולשתה, ללא שום מעוף, ללא שום ראייה של צעד אחד קדימה. העולם כולו נמצא בתנופה אדירה של מעבר לרכבים חשמליים והדבר הזה חיוני לכל מי שרוצה ובאמת מאמין שצריך להפחית גם את זיהום האוויר וגם את מטרדי הרעש, ובדרך הזאת אפילו לחסוך כסף למשקי הבית. אתם ידעתם לנסוע במשלחת מנופחת, השנייה בגודלה בעולם, לוועידת האקלים, ולטייל שם ולנאום שם ולספר שם כל מיני סיפורים. אבל ברגע האמת, כשזה מגיע למהפכה עולמית אדירה שמתרחשת בנושא שגורם לזיהום האוויר הגדול ביותר במרכזי הערים, הנושא של הרכבים המונעים בבנזין, הממשלה הזאת עושה הפוך: מביאים לכאן צו מגוחך, שאין בו שום בשורה, שאין בו שום הטבה אמיתית ומשמעותית למי שיעבור לרכב חשמלי. וזה לצד העובדה שהמדינה לא עומדת ביעדים ואפילו לא מתקרבת ליעדים שמשרד האנרגיה עצמו הציב להצבת עמדות טעינה – לכך שבניגוד למה שקורה בהרבה מאוד מדינות מערביות, שנותנות סבסוד והקלות אמיתיות לרכישת רכבים חשמליים, כאן הדבר הזה כמעט לא קיים. והאבסורד הכי גדול – שכאשר כבר היה מעבר לרכבים היברידיים בהיקף יותר גדול, בא משרד האוצר ומנסה לצמצם את ההטבה. למה? כי נותנים את ההטבה בכאילו, כדי להיראות ירוקים ונקיים, כל עוד מספר הרכבים הקיימים שנהנים מההטבה הוא קטן מאוד. אבל ברגע שזה קצת מצליח ויותר אנשים עוברים לרכבים הנקיים והירוקים, מייד באים ומצמצמים את ההטבה, כי העיקר זה מה ייכנס לקופת האוצר. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שגם בעניין הזה מדובר פשוט בכישלון עצום, ולא ירחק היום – אני מדבר על טווחי זמן של שנתיים או שלוש – שרבים ישאלו: איך יכול להיות שמדינת ישראל נמצאת כל כך אחורה בדבר שהעולם כולו הציב במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות? אז בפעם הבאה אל תספרו לנו סיפורים על הגנת הסביבה, על מניעת זיהום אוויר. לצערי, אתם עושים בדיוק ההפך. תודה, חבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; חבר הכנסת יבגני סובה; חבר הכנסת אופיר אקוניס; חבר הכנסת אורי מקלב; חבר הכנסת יואב גלנט; חבר הכנסת אופיר כץ. – – – הוא כתב נאום שלם. כי הוא ויתר בהצבעה – – – ויתרתי כי ביקשו ממני לוותר. עכשיו אמרו לי: חופש נאומים. אגרת את הכוחות. כן. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, שרות, כשהבאתם את המס הראשון, חששתי. כעסתי, אבל הבנתי – הם צריכים כספים קואליציוניים; כשהבאתם את המס השני כבר התעצבנתי; אבל כשהבאתם את המס השלישי, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי, השמיני – אז כבר זעמתי וכולנו ביחד בוועדה כבר רתחנו. תגידו לי, באמת, מי אתם חושבים שאתם, שאתם מפילים ככה מיסים על אזרחי מדינת ישראל? אביגדור ליברמס, שבכזאת קלות מפזר פה צווים כאילו הוא בעל הבית של הכסף של המדינה, לא רואה את האזרחים בעיניים – כל יום צו חדש, כל יום מיסים חדשים. יש פה אנשים שהחיים שלהם, אתם גורמים להם להפוך ליותר ויותר קשים. המחיה עולה, יותר קשה. רוצים להשתמש בחד-פעמי? תשלמו יותר. רוצים לשתות דיאט? תשלמו יותר. למה? כי ליברמס החליט, כי ליברמס צריך את הצרכים שלו, לממן את הצרכים שלו. ואני רוצה להוסיף עוד שתי נקודות: כשעלה החוק הזה, באמת ישבנו לכמה דיונים בוועדה, דיונים ארוכים, וייאמר לזכותו של יושב-ראש ועדת הכספים – נקודת אור – – – – – – יושב-ראש ועדת הכספים אלכס קושניר. אלכס, אני מדבר עליך, אתה עושה לי גב? אני מקשיב לך. אני אומר: ייאמר לזכותך, יושב-ראש ועדת הכספים, נקודת אור בקואליציה החשוכה הזאת, שקיימנו דיונים באמת מעמיקים וניסינו לשנות ולשפר. ואז אני אמרתי: אני מוכן לתמוך גם בחוק הזה של השתייה המתוקה וגם בכלים החד-פעמיים, אבל יש לי תנאי שאני חושב שאתם תקבלו אותו באהבה ובהבנה: הכסף של המיסים שיבוא מהשתייה המתוקה ילך לטיפול בהשמנה, לטיפול בסוכרת, בעיקר בפריפריה, ואותו דבר עם הכלים החד-פעמיים – ילך לטיפול באיכות הסביבה. כי הרי זאת המטרה של שר האוצר – ליברמס אמר, אנשיו אמרו: אנחנו רוצים לטפל בהשמנה, בסוכרת. פתאום חשוב לאנשי האוצר הסוכרת של הילדים שלנו. ממש. כמובן שהקואליציה דחתה את ההצעה שלנו. לא מעניין אותם סוכרת ולא מעניין אותם איכות הסביבה – מעניין אותם מיסים מאזרחי מדינת ישראל. ודבר אחרון – אני רוצה לעדכן פה במשהו שבטוח הרבה לא יודעים. חבריי השרים, המס הזה שאנחנו מעלים עכשיו, הבלו על הדלק, חשוב שתדעו: העלייה במחירי החשמל לא מסתיימת ב-4.9%, כי בדיון על הצו הזה עלתה נציגת חברת חשמל ואמרה שברגע שהצו הזה עובר, מחירי החשמל יצטרכו לעלות, וזה יהיה על חשבון האזרחים. כן. אז תזכרו: מחירי החשמל לא יעלו ב-4.9%, הם עולים ביותר ברגע שהצו הזה עובר. תודה. תודה. חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת חיים ביטון; חבר הכנסת שמחה רוטמן; חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; חבר הכנסת פטין מולא; חבר הכנסת ווליד טאהא; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; חבר הכנסת דוד ביטן; חברת הכנסת מירב בן ארי; חבר הכנסת רם בן ברק; חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי; חברת הכנסת מיכל וולדיגר. איפה יואב קיש? חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. חברת הכנסת וולדיגר אינה נוכחת. תקראו לה, כי היא ביקשה להוסיף את השם שלה. כבוד היושב-ראש, שרים, חברות וחברי הכנסת, האמת היא שיש לי הרבה על מה לדבר – על הקורונה, על מה שהיה פה במליאה קודם עם אימאן ח'טיב יאסין – אבל אני אנצל את ההזדמנות לדבר לשרים שנמצאים פה: יאיר לפיד, שר החוץ וראש הממשלה החליפי, שר הביטחון בני גנץ, והשרים הנוספים, מרב מיכאלי, שרת החינוך שאשא ביטון, אלעזר שטרן ומאיר כהן. אני רוצה לומר לכם דבר אחד: הכנסת, אני בטוח, חשובה לכם כמו שהיא חשובה לי. יש שני אנשים שמנהלים את הכנסת הזו – אביגדור ליברמן ואלקין. כל האירוע שאנחנו רואים פה, כל החוסר – באמת, הרמה הכי נמוכה שיש בכנסת – רק בגלל שאי-אפשר להגיע להסכמות בוועדות הכנסת. נמצא פה יושב-ראש הכנסת מיקי לוי. דיברתי איתו על זה, הסברנו לו. חבר'ה, אתם – קודם כול זה לא בידיים של האופוזיציה, אל תתבלבלו. האחריות למצב הזה היא של הקואליציה בלבד, וכל עוד אתם לא תיתנו לנו ייצוג הולם בוועדות, אנחנו נילחם, נבעט, נעשה לכם את החיים הכי קשים שאנחנו יכולים, גם בחוקים כאלה וגם בחוקים אחרים. אנחנו לא חייבים שום דבר. למה? כי אתם, את הדבר הכי בסיסי, את הקול שקיבלנו מהעם, לא נותנים לנו בוועדות. אנחנו באים לוועדות. אנחנו שמים הסתייגויות, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. אנחנו לא מצביעים, כי לבוא ולהצביע כשיש לך – זה כמו משחק כדורגל שאומרים לך: תתחיל ב-0:10, וכשתגיע ל-8, המשחק נגמר. זה מה שאתם עושים. אני לא מצליח להבין איך תקווה חדשה, עם שישה מנדטים בכנסת, מקבלת שני חברים בוועדת חוקה, והליכוד, עם 30, 29 חברי כנסת, מקבלים גם הם שני חברים בוועדת החוקה. איך אתם רוצים שנשתף פעולה בדבר הזה? עד מתי תיתנו לטרללת הזו לעבוד? יש לכם אחריות. אי-אפשר להגיד, אלקין וליברמן, תעשו מה שאתם רוצים. ואם איווט ליברמן אומר: אני לא מוותר על פער של שניים בוועדת כספים – למה, כי אני מפחד שהנציג של רע"מ יתהפך – אז מה לעשות, ככה הציבור בחר. הממשלה הזו נופלת מחר אם הנציג של רע"מ מתהפך. אתם הייתם צריכים לקנות את אימאן ח'טיב יאסין, עם שר האוצר שישב לידה, כי אחרת החוק הזה היה נופל, ואתם יודעים את זה. היא בוועדה הצביעה נגד והיא נגד החוק, אז קנו אותה. אבל בכנסת תכבדו את ההצבעה של העם. לא יכול להיות שבגלל זה אתם רומסים את הוועדות. זה הדבר הכי בסיסי, פה הטעות, וביום שזה ייפסק, הכנסת תוכל להתחיל לתפקד. תודה. תודה, חבר הכנסת יואב קיש. חברת הכנסת מיכל וולדיגר נמצאת? לא נמצאת. חבר הכנסת אלכס קושניר, אתה מסכם? לא מסכם. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע – נא לשבת. נא לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת ועדת הכספים לגבי צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021. נא להצביע על ההצעה הראשונה. הצעת ועדת הכספים בדבר צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021, נתקבלה. 14 חברי כנסת בעד, שישה חברי כנסת מתנגדים. ההצעה מתקבלת. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה השנייה – הצעת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2021. נא להצביע. הצעת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2021, נתקבלה. 14 חברי כנסת בעד, שישה חברי כנסת מתנגדים. גם הצעה זו מתקבלת. [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1492).] אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון מס' 7) (הארכת תוקף הוראת מעבר), התשפ"ב–2022, לקריאה הראשונה, בכפוף להנחה על שולחן הכנסת – קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק השר אלעזר שטרן. – – – ינון, האמת היא שזה נכון, זה חוק טוב. הצעת חוק התוכנית הכלכלית מאריכה תוקף – אני מזכיר: נעשית עבודה בעניין הזה. הכי פשוט להגיד: חבר'ה, כבר הנחנו, כבר הצבענו, עבר בשלישית. אוקיי, אני מקבל את זה. הכול הונח. זה כבר הסתייגות, כבר – – – – – – תגיד, אתה חושב שאתה המנהל פה? מה את אומרת? – – – אוקיי. אדוני היושב-ראש, ממה שאני מבין כולם יודעים על מה מדובר: זו הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון מס' 7) (הארכת תוקף הוראת מעבר), התשפ"ב–2022. כפוף להנחה על שולחן הכנסת – קיבלה פטור מחובת הנחה. ההצעה פה היא להאריך את ההוראה שהתקבלה ל-2018-2017 לעניין העברה באינטרנט של שידורי ערוצי טלוויזיה המופצים במערך עידן פלוס. האמת היא שהיינו פה לילה שלם על זה, כולם מכירים את החומר. בדיוק כמו שרשום כאן. נכון. לכן אני לא מקריא את הכול. לא רק זה – אנחנו גם היינו פה לפני שבוע. – – – מאיר אומר ככה ועידית אומרת ככה. טוב, השר אלעזר שטרן, אתה מסביר עוד? לא, אני מכיר את זה, אני לא צריך להסביר עוד. אוקיי, אדוני היושב-ראש. כולם מבינים את זה. תודה. עברנו כבר תהליך. עכשיו הם צריכים לסבול אותי קורא. טוב, חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. אני רוצה להקריא את רשימת הדוברים אחד-אחד: חבר הכנסת סמי אבו שחאדה; חבר הכנסת אלי כהן; חברת הכנסת מירי מרים רגב; חבר הכנסת יעקב אשר; חבר הכנסת אלכס קושניר; חבר הכנסת ישראל כץ; חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת יצחק פינדרוס. נו, באמת, עשית לי מלכודת. אדוני היושב-ראש, לא מלכודת. לא באתי מראש. אדוני היושב-ראש, שני דברים: א. מכיוון שהתקזזתי ואני לא רוצה לבטל את הקיזוז – שלא יחשבו, אדוני היושב-ראש שאני לא מתנגד לחוק הזה. אני מתנגד ובמסגרת הקיזוז אני לא אצביע, שלא יירשם בדברי הימים של הכנסת. אנחנו יודעים, אנחנו יודעים, פינדרוס. אבל אני רוצה לומר את האמת: אני כרגע תחת ההשפעה של הדרמה האמיתית שהתרחשה במדינת ישראל – המשפט של ניר חפץ, ומתברר שזה מידבק. הוא היה אחראי לתחום תקשורת במשרד ראש הממשלה, והוא כנראה יצר קשר מאוד מאוד מיוחד עם ערוץ 12 וערוץ 13, והוא לא יכול לעמוד בלחץ שאולי, אולי אחרי חמש שנים שנתנו לערוץ 12 ו-13 להתארגן, הם לא מסוגלים, הם לא מסוגלים להתארגן. ואני, בדרמה שהייתה בשבוע שעבר בוועדת הכנסת – אם לא יעבור עד 1 לחודש – הייתי במתח. אז במוצאי שבת – בשבת אין לי טלוויזיה, גם במוצאי שבת אין לי – התקשרתי לחבר ואמרתי לו: תגיד לי, יונית לוי משדרת? הוא אומר לי: לא, אתה טועה, עכשיו זה רינה מצליח, זה פגוש את העיתונות. אמרתי: בסדר, פגוש את העיתונות – משדרים? אמרו לי: משדרים. אז אני לא מבין למה ב-02:00 יועז הנדל צריך לדאוג לכסף לערוץ 12 ו-13 ולהחזיק פה כזאת ממשלה מכובדת. שמישהו מכם יעלה ויסביר לי את הרציונל – מה הלחץ במשק הישראלי שערוץ 12 ו-13, חמש שנים לא הספיקו להם להתארגן לחוזה חדש. תודה רבה. פינדרוס, שנייה – – – כן. מוכן לשמוע. אני כמובן סוגר את רשימת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר – תודה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת אורי מקלב; חבר הכנסת מאיר פרוש; חבר הכנסת משה גפני; חבר הכנסת אבי מעוז; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. חבר הכנסת יריב לוין. תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, ראשית אני רוצה, חברות וחברי הכנסת, להשתתף בצערן של משפחות ההרוגים היום ולאחל, כמובן, החלמה מהירה לפצוע. ואני מתנצל שאני נאלץ במעבר חד לעבור ולדבר על הנושא הזה. אדוני השר אלעזר שטרן, אמרת כאן שהחומר ידוע והכול ידוע, אז ודאי לא תתקשה לענות לי על שאלה פשוטה, השר שטרן: בכמה כסף מדובר בחוק הזה? כמה כסף? זה לא משנה. לא הבנתי. זה לא משנה כמה כסף? בוא תסביר לי. מה זאת אומרת זה לא משנה כמה כסף? איזה מין תשובה זאת? מה שאתה יודע, יריב – אנחנו ממשיכים את מה שאתם עשיתם. איזה מין תשובה זאת "זה לא משנה"? אז אני אומר לך, אדוני השר שטרן, אתם מביאים לכאן חוק מושחת, חוק מושחת, חוק שהיה צריך להיחקר ואני בטוח שגם עוד ייחקר, שבו באים ונותנים סכומי עתק שמוסתרים מהציבור לחברות מסחריות פרטיות, חברות של תקשורת שמסקרות אתכם ונותנות לכם סיקור אוהד, וכנגד הסיקור הזה אתם משלמים להם עכשיו סכומי עתק. ואני יכול לומר לכם שכל הניסיונות לברר כמה כסף נותנים להן – אין לאף אחד תשובות. נשאלת שאלה פשוטה: הרי בשעתו נעשה ההסדר הזה לחמש שנים. למה הוא נעשה לחמש שנים? לא סתם. הוא נעשה לחמש שנים לצורך תקופת התארגנות מסוימת, מתוך זה שבדקו אז ומצאו שחמש שנים זה פרק הזמן המתאים. ועכשיו באים, אחרי שהסתיימו חמש השנים, אחרי שכולם יודעים שבתום חמש השנים ההסדר הזה נגמר, ובאים לערוצים האלה – ל-11, ל-12 ול-13, כשב-11 זה גם כסף ציבורי, כי הם משלמים מהכסף שאנחנו נותנים להם, אין להם מקורות אחרים – ואומרים להם: עכשיו נחלק לכם לשנה הקרובה עוד סכום עצום, כנראה עשרות מיליוני שקלים. למה, השר שטרן? למה צריך את זה? למה מסתירים כמה כסף? אתה לא חושב שצריך לדעת כמה כסף כשמצביעים על חוק? זה לא נראה לך מוזר שמסתירים את הסכומים? זה לא מטריד אותך? זה לא מטריד אותך? זה לא מטריד אותך, השר שטרן? חמש שנים – – – חמש שנים שילמת? כן, חבר הכנסת יריב לוין, משפט אחרון. זה לא מטריד אותך? אל תשאל אותי. אתה זה שמבין את החוק, לא אני. תודה, חבר הכנסת יריב לוין. תודה. אתה מבין את החוק. חוק מושחת. תודה. חבר הכנסת איימן עודה; חברת הכנסת ענבר בזק; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חברת הכנסת מירב בן ארי; חבר הכנסת רם בן ברק; חבר הכנסת אוריאל בוסו; חבר הכנסת רון כץ – – – אני כאן. כאן? אתה רוצה לדבר? כל הכבוד. אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, עם ישראל כולו מרכין ראש בערב הקשה הזה, באמת, בנפול שניים, ללא ספק מטובי בנינו, קצינים. ללא ספק, כפי שאמר שר הביטחון, הנושא ייבדק, אבל ליבנו עם המשפחות ותפילה לשלומו של הפצוע. ודווקא בערב הזה, אדוני שר הביטחון, שר החוץ והשרים הנכבדים, אני הבנתי שסאגת הילולת הבבא סאלי, לפחות בתפילה, היא נמצאת מאחורינו. היה דיון ארוך – כן תתקיים ההילולה, לא תתקיים ההילולה – וזה מבחינתנו בעוכרינו שזה בכלל עלה לדיון. חשוב לי לספר לכם סיפור אחד קטן, מה זה בבא סאלי. הבבא סאלי, כידוע, הוא אח של סבא שלי, ואני הייתי אצלו. הסיפורים שיש עליו זה לא לפני מאות בשנים, זה דברים שבהם אבא שלי היה בחדר. באחת הפעמים – רבי מאיר מכיר את הדברים האלה מקרוב, מה זה אמונה אמיתית ומה קרה לאנשים – הגיעה משפחה שבה הבן חייל נעדר. זה היה בערך לפני 45 שנה. לאן הולכים, מעבר ליחידה של הנעדרים? באים לבבא סאלי. אמרו לבבא סאלי: הם הגיעו מרחוק, חיכו בחוץ שעתיים. נכנסו, אמרו לו: ברכה, הבן נעדר, החייל. בבא סאלי מוריד את הראש, שם את הידיים על העיניים, אומר להם: "ונקה לא ינקה". הרי ב-13 מידות של רחמים – "ונקה לא ינקה פוקד עוֹן אבות על בנים". אמרו לו: תברך, מה אתה אומר? אמר להם: "ונקה לא ינקה", חזר על זה כמה וכמה פעמים. יצאו החוצה, הלב שלהם היה ממש קשה; באו לברכה. אחרי יומיים מצאו את הבן בריא ושלם. חזרו אליו למסיבת הודיה, הרימו לחיים, אמרו לו: בוא תספר לנו למה אמרת "ונקה לא ינקה". אמר להם: שיספר לכם הבן מה הוא עושה, מעשה טוב. ואז סיפר להם הבן – והם לא ידעו: בכל פעם שהחייל הזה היה חוזר מהצבא, בכל יום שישי, הוא היה מנקה את בית הכנסת בשכונה שלו, כי הוא ידע שאין שם תקציב. פשוט כל יום שישי, זה מה שהוא היה עושה כשהוא היה חוזר מהצבא. אמר להם הבבא סאלי: "ונקה" – מי שמנקה את בית ה' לא יינקה, לא יפחד וימצאו אותו. זו האמונה התמימה של האנשים וזה מה שגורם לעשרות ומאות אלפי מאמינים. אז תבינו מה הכאב שהיה לציבור שהיה בכלל דיון סביב הנושא אם תתקיים ההילולה או לא תתקיים ההילולה. לכן אני שמח שנמצא בסוף הפתרון התקציבי, הפעוט ביחס לערך הגדול של ההילולה של הצדיק, ושזכותו תגן עלינו ויהיה מליץ יושר על עם ישראל בתקופה הקשה הזאת ובכלל, אמן ואמן. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת שמחה רוטמן – לא נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף; חבר הכנסת איתמר בן גביר; חבר הכנסת אופיר סופר; חברת הכנסת קרן ברק; חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי; חבר הכנסת יעקב מרגי; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; חבר הכנסת עלי סלאלחה; חבר הכנסת דוד אמסלם; חבר הכנסת אקוניס; חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת יואב קיש. כבוד היושב-ראש, שרים, כנסת נכבדה, האמת היא שאני עוד פעם שמח שאני יכול לנצל את ההזדמנות לדבר לשרים. אני שמעתי שראש הממשלה בנט הודיע לפני כשבוע-שבועיים שמשרדי הממשלה ירדו ל-50%, יעבדו מהבית, והייתי מאוד שמח לשמוע מה קרה בכל משרד ומשרד, אבל אני אחסוך מכם את התשובות, כי אני יודע שזה לא קרה. יותר מזה – הלעג לרש זה שגם במשרד ראש הממשלה לא קיצצו ל-50%. זו דוגמה להחלטה אחת מיני רבות של צעד קדימה, צעד אחורה, ולא יוצא כלום. מה עושים? היום כתב ירון אברהם, שיש לו ילדים קטנים, כתב בערוץ 12: מודה, בפעם הראשונה מתחילת הקורונה אין לי מושג מהן תקנות החינוך. נמצאת פה שרת החינוך שאשא ביטון. אני יכול לומר לכם יותר מזה – בנט שם יעד לממשלה: 50% חיסון ילדים. נכשלתם בזה. למה? כי יש אנשים בממשלה הזאת שלא מאמינים בזה ואפילו מפטרים את המנכ"ל שלהם שמנסה לעמוד ביעד הזה. זו דוגמה לעוד דבר. אז ראינו את זה בצמידים, ראינו את זה בקניונים, ראינו את זה באיכוני שב"כ, שהלכתם קדימה ואחורה, ועכשיו הדבר הכי גרוע זה שבכלל הבדיקות קורסות; אי-אפשר להיבדק. אני לא אומר שהאומיקרון הוא לא אתגר, הוא אתגר גדול, אבל אני אומר לכם, אומיקרון עם חיסונים – ויש פה את השר גנץ, שהיה בשני המקרים – לדעתי יותר קל מקורונה בלי חיסונים. האומיקרון הוא מאתגר, אבל לא יכול להיות שהאסטרטגיה שלכם היא ללכת לחוף הים, לחפור בור, להכניס את הראש ולסגור את החול ולקוות שהוא יעבור. אתם מביאים סערה עצומה על מדינת ישראל בלי אסטרטגיה. בסילבסטר לא עשיתם כלום. הכול "קדימה הפועל". יש דבר כזה לעצור את העקומה, למרוח את זה. מה אתם תעשו כשיהיו פה חס וחלילה אלפי חולים קשים על מיליון – לא אני אמרתי, הוא אמר – או שני מיליון מאומתים? אתם יודעים שבשיא של הגל השלישי במדינת ישראל היחס היה – היו כ-70,000 מאומתים בסך הכול בפיק, ומתוך ה-70,000, 1,400 היו מאושפזים, חצי מהם היו מאושפזים במצב קשה – קרוב ל-700, אולי קצת יותר. אני לא מדבר על המספרים האלה במיליון, אבל שתבינו לאן אנחנו הולכים. גם אם זה יהיה חצי או רבע, כשיש לנו תחלואת חורף, כשהכול גם כך בבתי חולים עמוס, איך אתם מאפשרים לליברמן לומר נייט ל-100 מיטות ולעשרה מכשירי אקמו? איך? איך אתם לא לוקחים ומנהלים את האירוע? הולכת להגיע לפה סערה עצומה, והממשלה הזאת נכשלת בניהול שלה, נכשלת במדיניות שלה. מחדל אחד גדול, מהבדיקות למשרד הבריאות. רק מחר יתחילו לחסן בבתי אבות, ואמרתם לפני שבועיים שתעשו את זה. – – – אז אני לא מדבר על גילאי 60 פלוס. מאיר, בדקתי את זה, ואני אומר לך בצורה הכי ברורה – – – תודה. אני מסכם. אמרו לפני שבועיים לחסן בבתי אבות – רק מחר מד"א יתחילו. תבדוק, תראה. חבר'ה, נכשלתם. מחדל. לכו הביתה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי; חבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת אופיר כץ, אחרון הדוברים. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שרים, שרות, אני אנצל את ההזדמנות שאתם פה ואני אשאל גם אתכם – קודם שאלתי את יושב-ראש הכנסת: עד מתי אתם תאפשרו את הרמיסה הזאת ואת הביטול של האופוזיציה? זה לא מפריע לכם? הרי האחריות היא גם עליכם. היו פה קואליציות, היו פה אופוזיציות, שמאל, ימין; מעולם לא הייתה אווירה עכורה כזאת. מעולם. מעולם לא הייתה רמיסה כזאת. מעולם. הקואליציה התעלמה ממה שהציבור בחר – מספר מסוים של מנדטים באופוזיציה –ואמרה: לא, אנחנו רוצים לתת לכם מספר אחר, פחות ממה שמגיע לכם. לא היה דבר כזה. ועל מה אנחנו מתווכחים? מה אנחנו רואים בוועדת הכספים? חברי הכנסת צייתנים, כמו שאומרים. ממה אתם חוששים, מזאב אלקין? הוא עכשיו ישן; אתם נמצאים פה. למה אתם מפחדים ממנו? שר הביטחון, אתה לא חושש מבחירות, מצבך טוב. שר החוץ, גם מצבך טוב. אלקין, אני לא חושב שמצבו כזה טוב, אז על מה הוא מאיים עליכם – לפרק את הממשלה? הדבר האחרון שהוא רוצה זה בחירות. אתם צריכים לתת לנו את מה שמגיע לנו כדי שנוכל להשתבץ בוועדות כמו שמגיע לנו. לא צריך לפחד מוועדת הכספים, יש לכם רוב. גם אם הוא רוב של אחד, זה עדיין רוב, ואתם תעבירו את הדברים שאתם רוצים, כי אתם הקואליציה, יש לכם יותר. אותו דבר בוועדת הכנסת – תנו את מה שמגיע. זה הפתרון לכל האווירה הבאמת-נוראית שאנחנו חווים פה. כל עם ישראל רואה את מה שנעשה פה, גם מבחינת הטונים שזה מגיע אליהם, הדיבור שזה מגיע אליו. מה שקורה פה במליאה, השעות האלה, חוסר ההסכמות, חוסר האמון שאנחנו רואים – זה לא היה מעולם. אני לא כזה ותיק, אבל אני שומע את חבריי הוותיקים מעידים שלא היה דבר כזה, גם כשהם היו באופוזיציה. האחריות בסוף תהיה גם עליכם. תפסיקו לשמוע לזאב אלקין. הוא מוליך אותנו, את הכנסת, למקום לא טוב – – – – – – אני לא חושב שזה יום טוב שמתאים לסלפי. תוותרו על זה. תוותרו על סלפי היום. תוותרו. – – – מה? המלצתי, במיוחד עם שר הביטחון. שאלה לשרת החינוך: שרת החינוך יפעת שאשא, עברה החלטת ממשלה להעביר את מעונות היום למשרד החינוך? – – – אז פשוט צריך לעדכן את ראש הממשלה, כי היום הוא צייץ את הציוץ הבא: בוקר טוב לכל התינוקות והפעוטות במעונות היום שמצטרפים מעכשיו לפיקוח משרד החינוך. סוף-סוף גם הקטנטנים יזכו למעטפת, להגנה של משרד החינוך, כפי שצריך להיות. חיכינו לכם. אז בבקשה תעדכנו אותו שהחלטת ממשלה לא עברה, ובשביל שזה יקרה צריך החלטת ממשלה. ותעדכנו אותו גם שלא הכול עובר למשרד החינוך, שאתם לא עומדים במה שהתחייבתם ואתם מפצלים את זה לשלושה משרדים. ועוד דבר שלא התחייבתם – – – – – – בהסכם הקואליציוני, חודש – – – – – – אתה מביך את עצמך. אתה לא מבין את המערך. כן, כן, אני לא מבין את המערך. כן. בהסכם הקואליציוני – – – טוב, חבר הכנסת אופיר כץ, תודה רבה לך. הינה, אני מסיים במשפט אחרון. בהסכם הקואליציוני כתבתם: חודש מהקמת הממשלה זה יעבור למשרד החינוך. אנחנו כבר חצי שנה אחרי וזה עדיין לא עבר. תודה. תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התוכנית – – – רגע, לסכם – – – אה, אתם רוצים לסכם? לא רוצים לסכם. לא רוצים לסכם. אז אנחנו עוברים להצבעה – בבקשה, חברי הכנסת, נא לשבת – על הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון מס' 7). נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון מס' 7) (הארכת תוקף הוראת מעבר), התשפ"ב–2022, נתקבלה. 12 חברי כנסת בעד, ארבעה מתנגדים. הצעת החוק עוברת בקריאה ראשונה ומועברת לוועדת הכלכלה להכנה – – – כספים, כספים. אז עוברת לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, ב' בטבת התשפ"ב, 4 בינואר 2022, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 02:43.