גברתי מזכירת הכנסת, רבותי הסדרנים, באין חברי כנסת, אני מכריז שהיום יום שני, כ"ב בכסלו התשע"א, 29 לנובמבר, כ"ט בנובמבר, למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. גברתי המזכירה, הואיל ואנחנו מתחילים עם הודעתך, הרי שאינך יכולה למסור לכנסת כאשר ספסלי הכנסת ריקים משרים ומחברי כנסת. לכן, בשלב זה, אני מכריז על הפסקה. אבל את ישיבות הכנסת נפתח בשעה היעודה, והיא השעה 16:00. אני מכריז על הפסקה. (הישיבה נפסקה בשעה 16:01 ונתחדשה בשעה 16:03.) אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני מחדש את ישיבת הכנסת. אני מזמין להצגת הצעת האי-אמון הראשונה, של סיעת קדימה, את חבר הכנסת, השר לשעבר, יעקב אדרי, המבקש להביע אי-אמון בממשלה בשל כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה על משבר הדיור, נתניהו מזלזל במצוקת הדיור ובאינטליגנציה של הציבור. אדוני חבר הכנסת אדרי, נא לעלות על הבמה. אני מודיע לך שהשר המשיב אינו השר הנכבד היושב כאן כשר תורן, שר החקלאות שלום שמחון, אלא השר אטיאס. אתה יכול להתחיל להרצות את טענותיך בלי שאני סופר את הזמן. אם, חכמות, אני אענה לו. אדוני, בבקשה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר שמחון, חברי חברי הכנסת, אנחנו קוראים, שומעים וצופים בטלוויזיה כל יום בכתבות על נושא הדיור, על מצוקת הדיור, על בעיות של הזוגות הצעירים, על המצב הבלתי נסבל שהגענו אליו במדינת ישראל, שזוג צעיר לא יכול להשיג קורת-גג. כשאנחנו רואים את המספרים ואת הסכומים, זה בלתי נתפס. אני חושב, מה קרה במדינה? כאשר אני קורא את המחירים, אני תושב אור-עקיבא, כפי שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, ואני שומע את המחירים ביישובים, ואני לא מדבר על מרכז הארץ, ששם כבר איבדו כל פרופורציה, אני פשוט לא מבין את זה ואיך הממשלה מאפשרת את המשך ההידרדרות הזאת. אני מבין שבקיסריה עלו המחירים, לא בקיסריה. אני דיברתי על אור-עקיבא. אני מבין שבקיסריה עלו המחירים, כי היא שכנה של אור-עקיבא, אבל למה באור-עקיבא עלו המחירים? תודה על הקומפלימנט. עכשיו הם יורדים בגלל הדרך שעושים לשכן של, תודה על הקומפלימנט, אבל אני מסתכל על אור-עקיבא כדוגמה. אני שומע כל יום, חדשות לבקרים, פטנטים של הממשלה. השיא היה לפני שבועיים, שלושה שבועות כשראיתי איזו מסיבת עיתונאים חפוזה, למה מתלוננים? הם הרוויחו השנה למעלה מ-5 מיליארדי שקלים על מיסוי מקרקעין, מיסוי על עסקאות מקרקעין. כן? לי יש בעיה, אגב, שזה שיקול רציני וראשי. אולי זה מה שמניע. אבל קשה לי להאמין. אני לא הייתי מזלזל עד כדי כך לחשוב שהממשלה עושה את זה בשביל ההכנסות ולהשאיר את כל הזוגות הצעירים במצוקה כל כך קשה. לפני שבועיים, נדמה לי, היתה מסיבת עיתונאים די מבוהלת, שהשתתפו בה ראש הממשלה, שר האוצר, שר השיכון, וחשבתי שאולי בכל זאת תבוא ישועה, שאולי נשמע דברים רציניים ואולי נשמע פתרונות רציניים. אדוני היושב-ראש, כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. אני חושב שכולנו קראנו למחרת שאכן היו איזה צעדים ראשוניים, אבל זו לא תוכנית. זו לא תוכנית. מובן ששמעתי את שר השיכון, שהוא רוצה להציף את המדינה בקרקעות, להוציא ולשווק קרקעות, שזה דבר נכון. אבל בפועל, כשבודקים את המציאות, זה לגמרי רחוק מפתרון. אני שואל מה הפתרון. אני בא מהשטח של המעשה ולא הדיבורים. בכל זאת, בשנת 1990 התחיל גל עלייה עצום למדינת ישראל. מי שזוכר, נדמה לי שבחמש שנים הגיעו מיליון איש, והיה צריך לפתור את הבעיות. רבותי, פתרו את הבעיות, ואף אחד לא הלך לגור באוהל ולא נשאר בחוץ. קרוונים. הפתרונות היו בצורה של מדיניות שהוביל אותה אז שר השיכון אריאל שרון בגיבוי מלא של הממשלה. הפתרונות היו מגוונים: א. שיווקו קרקעות. שיווקו, לא דיבורים. פה רק מדברים ומדברים. דבר נוסף, שיווקו את הקרקעות במקומות מסוימים בעיקר בפריפריה, וזה היה במחיר של 15% 20% מהערכת השמאי. נתנו לקבלנים, מי שגומר את העבודה בתוך פרק זמן, חתמו עם הקבלנים. ושוב אני אומר לכם את זה, וגם זאב בילסקי יכול להעיד, ראשי המועצות, שבא אלי אריק שרון פעם אחר פעם ופתר בעיות במקום. וכך הוא הלך ממקום למקום. הוא הביא את כל המינהל, הביא באוטובוס את כל הצוותים, ויחד פתרו את הבעיות. כאשר יש מצב חירום, צריכים לפעול כמו במצב חירום ולא כמו היום, טלאי על טלאי, ויד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. רבותי, אפשר לפתור את הבעיה, ואני לא אומר שזה פשוט. זה לא פשוט, אבל כאשר מתווים מדיניות ברורה וחד-משמעית, שיווק קרקעות בצורה מסיבית, מחיר קרקע נמוך, השתתפות במענקי פיתוח במקומות מסוימים, ודבר נוסף הוא מענקי מקום. אמרו דבר פשוט מאוד: זוג צעיר, בניקוד מסוים באזורים מסוימים, ביישובים מסוימים, והצביעו והחליטו שביישובים האלה יקבלו מענקי מקום, מה שנקרא הלוואה מותנית, למי שנשאר זה הופך להיות מענק. והנה, הפלא ופלא, זה עבד. זה עבד. ואדוני שר השיכון, אני שמח שהגעת, באתי רק לשמוע אותך. אני אמרתי, אולי אני אמצה את מה שאמרתי במלים פשוטות. קודם כול, ישב כבוד השר. אני מתנצל בשם הכנסת, אבל הכנסת מתחילה את דיוניה בשעה 16:00, ועל סדר-היום יש הצעת אי-אמון שהשר משיב עליה. אם היינו יודעים שהשר צריך להתעכב, אולי היינו מבטלים את ישיבת הכנסת או את סדר-היום, היינו מתחלפים. אני מבקש מאוד מהשר להבין שהכנסת אינה אופציה לזמן, הכנסת לא מתכנסת כשלשר יש זמן, אלא הכנסת מתכנסת לפי החוק. ואני מאוד מודה לשר שבסופו של דבר הוא הגיע. עד לרגע זה לא דיברנו, מרגע זה אני מתחיל להפעיל, יש לי רק שאלה, האם בשעה 16:00 היו פה חברי כנסת? כן. התשובה היא לא, כבוד השר,  חוץ מהיושב-ראש. כבוד השר, אני מודיע לך שבשעה 16:00, אם אדוני השר היה יושב במקום הייתי אומר: הצעת אי-אמון של סיעה זו או זו, יעלה ויבוא חבר הכנסת, ואם לא היה נמצא, הייתי אומר לשר: אני מאוד מודה לאדוני, הצעת האי-אמון עברה מן העולם. ואללה. אבל אני מוכרח לומר לך שב-16:01, אחרי שכבר נעלתי את הישיבה, לא נעלתי, הכרזתי על הפסקה, חבר הכנסת אדרי הגיע. גם הוא לא היה צריך לאחר, כי הסנקציה עליו היתה ברורה ומיידית. השר שמחון היה פה כאשר אני פתחתי את הישיבה, הוא עמד בפתח, הוא חיכה עד שאני אפתח את הישיבה. אני פתחתי היום את הכנסת, גברתי מזכירת הכנסת. באין שרים ובאין חברי כנסת אני לא נועל את הישיבה, אני דוחה אותה. אבל אם אדוני היה, הסנקציה עליו היא ברורה וחד-משמעית: לא נמצא, אין אי-אמון. אבל כשהשר לא נמצא, יש לנו בעיה. תודה רבה. אדוני שר השיכון, אני באמת איחרתי. אדוני שר השיכון, מכובדי שר השיכון, אני באמת איחרתי בדקה וחצי והתנצלתי, ואני רוצה לחזור על התמצית בקצרה. מילא אתה. האי-אמון זה האיחור, האי-אמון זה, לא. בכל זאת, אדוני השר, אמרתי שאין פטנטים בוודאי, גם לא לך. אין פטנטים לפתרון של בעיית הדיור הקשה והמחריפה מיום ליום בנושא של דיור ציבורי, דיור לא ציבורי, דיור לזוגות צעירים. אין פטנטים, אי-אפשר לשלוף אותם. אבל אני הצעתי, שר השיכון, מתכון שהצליח, מתכון שעבד. היו פה גלי עלייה לאורך כל השנים, ומה לעשות, פתרו את הבעיות, ובלי כל התחכום שיש היום, בלי כל הנאומים ובלי כל המליצות ובלי כל הסיפורים. הבאתי את הדוגמה של העלייה בשנות ה-90. עלו מיליון איש, ופתרו את הבעיות, ואף אחד לא היה בחוץ. ואני מציע לך, אדוני שר השיכון, היה ול"ל. היו גם ועדות התכנון, הוול"ליות. אם תיתן לשר ול"ל, הוא יעשה לך, אגב, אני מציע לתקופה של שנתיים, זה חלק מהפתרונות שאני כותב פה, תגיש הצעת חוק. לשנתיים לאשר ול"ל. יש בעיות כמובן של הירוקים, של הגופים השונים. הורידו את הוול"לים, ביטלו אותם, אבל זה היה פתרון זמני לתקופת חירום. ואני מציע, אני אשמח שיהיה ול"ל. אדוני השר, אם תתמוך בהצעה, אני אגיש אותה מחר בבוקר. אני חושב, זה דבר נכון. שנתיים בלבד, לתחום את זה. אסור לנצל את זה לאורך זמן. אני חושב שזה פתרון טוב. ובאזורים גיאוגרפיים. גם באזורים מסוימים. אני מציע עוד דבר, אדוני השר, בחקיקה לבנות דירות קטנות. כל קבלן, המינהל מוציא מכרזים, בתוך המכרז צריך להיות ש-20% מהדירות יהיו עד 100 מ"ר. חייבים בחקיקה, אחרת לא ייגמר הסיפור הזה. גם אני חטאתי בחטא הזה. בונים רק 100 מ"ר ומעלה, אבל באור-עקיבא בזמנה היו הרבה מאוד דירות קטנות, אז אמרתי הפוך: נביא אוכלוסייה חזקה. היום זה הולך, כולם רוצים רק אוכלוסיות חזקות. כשאנחנו היינו צעירים, 100 מ"ר, זה היה למשפחה מרובת ילדים. נכון. אז אני מציע, אדוני השר, גם את זה לאמץ. פשוט מאוד, כל קבלן שמקבל קרקע, על 20% הוא יהיה חייב לבנות דירות עד 100 מטר. זה ישחרר, זה יוריד את המחירים, זה ייתן חלק מהפתרון. אני שוב אומר: אין לי פטנטים. הפתרון הוא רב-מערכתי, נושא הוול"לים, נושא הפשרת קרקע, כמה שאתה עושה את זה, אבל לדעתי זה לא מספיק. צריך להתיישב על המינהל ולהוציא, אני אגיד לך, שוב אני לוקח את העיר שלי, אדוני היושב-ראש, אני אישרתי לפני כעשר שנים תב"ע בצפון אור-עקיבא, עד עכשיו יש שם 1,000 יחידות דיור, ומוציאים, בשביל מה צריך ול"ל? רק רגע. אני מביא דוגמה נוספת, שיש תב"ע מאושרת, הכול, והשיווק צולע. השיווק צולע. באור-עקיבא, אני לא אלך רחוק, ושוב, אלה תוכניות מאושרות מלפני עשר שנים, תוציאו את מה שכבר יש בתב"ע מאושרת, תוציאו את זה מייד. יעקב, הוועדה המחוזית, מחוז מרכז, היושב-ראש מונה להיות משנה למנכ"ל משרד הפנים. אין יושב-ראש, אין מתכנן מחוז, יועצת משפטית אחת. כמה שהוא ישווק, הכול ייתקע בוועדה, כי שר הפנים, לא מעניינות אותו הוועדות. אני אסכם, ברשותך. אדוני השר, אני יודע שאתה עושה הרבה מאמצים. אני יודע, אני שומע. היום דיברתי עם מנהל המחוז של משרד השיכון בצפון והוא אמר לי על המאמצים, עבדתי אתם אז, הגדולים שהם עושים לשיווק קרקעות. אבל שוב, אם לא יהיה כל שבוע, בפתיחת ישיבת הממשלה, דיון על זוגות צעירים, על קרקעות, על שיווק, אז ממילא  ככה עושים מסיבת עיתונאים, ראש הממשלה ושר האוצר גוזרים איזה קופון בערוץ-2, בערוץ-1 ובערוץ-10, וזהו. וזה נמשך. ואתה מתמודד לבד עם הבעיה. כל שבוע זה צריך לעלות בממשלה עד שיהיה פתרון. כל שבוע צריכים ללכת ממקום למקום ולראות במקום למה לא משווקים, למה לא מוכרים, מה הבעיות של הזוגות הצעירים. מי יכול היום, אני אומר לכם, הזוגות הצעירים, אנחנו עושים להם עוול. אני כבר לא מדבר על חייל שמשתחרר ורוצה אחרי זה להתחתן ואומר: רק רגע, איפה המדינה? איפה המדינה? אני נתתי שלוש שנים, לא עוזרים, אין כלום, המשכנתאות כבר הפכו להיות, זה לא זה, אי-אפשר לעשות עם זה כלום. וגם כאשר שומעים את הסכומים, המחירים של הדירות, מחיר קרקע, שוב, אדוני היושב-ראש, תסלחו לי שאני מביא כל הזמן את הדוגמה של אור-עקיבא, מחיר חצי דונם באור-עקיבא הגיע לכמעט 200,000 דולר ב"בנה ביתך". איפה נשמע דבר כזה? יכול להיות, איזה יופי, המחירים עולים, אבל מה עם הזוגות הצעירים באור-עקיבא, הם יכולים לקנות? אני אגיד לך מי קנה את הקרקעות, קנו את זה כל מיני ספקולנטים. קנו ארבעה וחמישה ושישה, ומכרו את זה אחרי זה בכסף טוב וברווח גדול. למה? למה זה צריך להיות כך? מה זה, הזוגות הצעירים, לא צריכים אותם? זה העתיד של המדינה. אני מציע, שוב, אדוני השר, כיוון שכוונותיך טובות, אין לי ספק בזה, שוב, אריק שרון כדוגמה, מה לעשות, הוא מודל בשבילי לצורך העניין הזה, לא רק בשבילך. מודל לפתרון. שבוע-שבוע היה מרים לי טלפון: מה אתה צריך? מה עשית? מה קורה עם הטרקטורים? הם הגיעו? כך עושים וכך עובדים וכך יהיו תוצאות. בשיטה של היום, של הממשלה, אנחנו צפויים לפשיטת רגל. תודה רבה. תודה רבה. יעלה ויבוא כבוד שר השיכון על מנת להשיב. האם אדוני משיב על שתי ההצעות יחד, הוא יכול, או שהוא רוצה אחת-אחת? אני אענה. חבר הכנסת סוייד, האם הנושא נוגע לאותו עניין? להר-חומה. הר-חומה, בסדר. מה הר-חומה, אני אצטרך לעלות עוד פעם? שאלתי אותך אם אתה רוצה לענות לשניהם יחד, אבל הואיל וזה שני נושאים שונים, טוב, יאללה, נו, כבר עליתי. וכבר עלית על הבמה. כבר הערת לי שאיחרתי, אז לא נעים. לא הערתי לך, אני ציינתי את העובדה. מותר לך. אין בעיה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אדרי, האמת, אני חושב שנגעת בנקודה המרכזית שמציקה היום לזוגות צעירים, ולא רק לזוגות צעירים, גם להורים שכבר יש להם דירה. מציק להם מה יהיה עם הילדים שלהם, וגם מי שקנה דירה, יש לו אחים ויש לו משפחה, או שהוא שעבד את חייו למשכנתה, ולכן הנושא הזה מציק מאוד. וכפי שאמרת, הנושא המרכזי הזה הוא לא תולדה של הממשלה הנוכחית והוא גם לא תולדה של הממשלה הקודמת. זו תולדה של ממשלות עברו, לפחות בעשר השנים האחרונות, שיש מצוקה של מלאי תכנוני זמין לשיווק, ואני מדגיש את המלים "מלאי תכנוני זמין לשיווק". יש מלאי תכנוני, אבל הוא לא זמין לשיווק. וכשיש קרקע שהיא מתוכננת, ויש עליה חסמים, או של ביוב, או של תחבורה, או של תשתיות, או של רשויות מקומיות, אז בסדר, אפשר להגיד שיש לנו קרקע, כך וכך יחידות דיור, אבל אם אי-אפשר לתרגם אותה למכרז, אז לא הועילו חכמים בתקנתם. מה שבאמת אנחנו צריכים לעשות, ומה שעשינו כבר, בישראל, קודם כול, כדי לדעת את המספרים, צריכים כ-40,000 יחידות דיור בשנה בשל גידול טבעי. ברוך השם, הציבור גדל וצריך יחידות דיור. לכל המגזרים, אגב, המצוקה גם חוצה את כל המגזרים. בישראל בעשור האחרון מינהל מקרקעי ישראל היה מוציא בממוצע רק כ-15,000 יחידות דיור בשנה, בממוצע. קחו את עשר השנים האחרונות, עד 2009, היה מוציא כ-15,000 יחידות בשנה. היתה שנה אחת שהוציאו רק 12,000 יחידות דיור. השוק הפרטי עושה עוד 15,000, קרקע פרטית וכל העסקאות שעושים, לא כולל עסקאות בהרחבות. זאת אומרת, יש לנו מחסור שנמשך למעלה מעשר שנים בהיצע. כשיש מחסור בהיצע הביקושים עולים, וכשהביקושים עולים המחירים עולים. זו תורה פשוטה, אין על זה ויכוח: כשיש מחסור בהיצע הביקושים עולים, המחירים עולים. צריך לזכור שהיתה לנו ריבית נמוכה מאוד במשך תקופה לא מבוטלת, של 0.5%. מעולם בישראל לא היתה ריבית כזו נמוכה, שהיא תוספת של דלק לעליית המחירים. אמרת לפני זה ספקולנטים ומשקיעים, המשקיעים יכולים לקבל כסף זמין וזול, להיכנס לשוק הזה, והם גורם נוסף, לא היחיד, שמעלה את מחירי הדיור, שהעלה אותם לפחות. אתן לכם נתונים על העלייה: בשנת 2008 המשקיעים היוו 15% מהעסקאות, בשנת 2009 הם היו 31% מהעסקאות. זאת אומרת, המשקיעים ב-2009 הכפילו את כמות העסקאות שלהם. ב-2009 היו לנו 102,000 עסקאות בשוק, כולל דירות יד שנייה, מתוך זה 78,000 יד שנייה, שזה עיקר הפעילות. הן גם היחידות הכי זמינות למגורים, דירות יד שנייה. כשאנחנו אומרים שיש הכפלה, אז תחשוב ש-15,000 יחידות נוספות, שיכלו ללכת לא למשקיעים, רכשו אותן משקיעים. אני מכיר את התורה שאומרת שככל שיש דירות להשקעה מחירי השכירות אמורים לרדת. אבל יש לי הערה על זה: כשמחירי הדירות עולים בקצב שהם עלו, אז הרבה אנשים שחשבו כן לקנות דירות יצאו משוק הקנייה ועברו למגורים באופן זמני, מפני שהם לא מסוגלים לעמוד בזה. ככל שמחיר הדירה עולה, המשכנתה, יש התחייבות יותר גבוהה, וזה מייצר קושי. על כל 100,000 שקל משכנתה נוספת, זה יותר מ-600 שקל בחודש להחזיר. לכן ההכנסה הפנויה של הרבה אזרחים הולכת למקום הזה. ברור שהממשלה מחויבת לעשות. סיפורי הוול"לים שהצגת, אני מקבל אותם. הלוואי שהיה לי הכלי הזה. אבל מה לעשות? הצגתי את זה, והצעתי את זה יותר מפעם אחת, גם במסגרת הרפורמה בתכנון, הוראת שעה, כל מה שאתה רוצה. יש התייחסות שונה, בטח במשרד המשפטים, לתקופה ההיא, שהיו מגיעים לכאן 30,000 ו-40,000 איש בחודש וצריכים מייד לתת להם מקום לגור. וראינו אז את תופעת הקרוונים, שחלקה עד היום לא נפתר, כולל באור-עקיבא שאתה מדבר עליה. יש בעיה של קרוונים עוד משנות העלייה. פה המקרה אומנם חמור, אבל הוא לא דומה. אני מאוד הייתי שמח לו היה לי הכלי הזה של הוול"לים, כי הוא היה משחרר לנו הרבה. אבל כרגע זה לא ישים, ואני עובד עם הכלים שיש לי והממשלה עובדת עם הכלים שיש לה. אז נכון, יש שתי רפורמות במקביל, אני בכוונה לא נכנסת להצעה לסדר הזאת, לאי-אמון, כי אני לא יכולה לעמוד נגד הממשלה. מה קרה? רק מהפחד. את רוצה שנפסיק את הישיבה? אני מייד מפסיק אותה אם הדבר מחייב. מה זה הדבר הזה? רבותי, בכל זאת זה כנסת של כולנו. מה זה? מה קרה פה? בבקשה. ראש הממשלה הוביל שתי רפורמות גדולות, שזה לא רפורמות שמורידות מחירים, אל תטעו. הרפורמות התחילו והן עדיין לא מורידות מחירים וזה לא קורה מייד, כי גם העלייה לא נוצרה מפעילות של שנה או שנתיים. כתוצאה מהאטה בתכנון, במלאי זמין, נוצרו העליות האלה. אז גם הרפורמות שמובילים, זאת תחילת דרך של, ברור. זאת אומרת, אנחנו נמצאים, אנחנו נמצאים במקום שעושים תהליכים שישפיעו בהמשך. הרפורמה בתכנון, התפקיד המרכזי שלה זה להוריד את הסטטיסטיקה הגרועה שיש לנו. כשמשרד הבינוי והשיכון, אדוני היושב-ראש, מכין תוכנית, לוקח לו בממוצע שש שנים לאשר אותה בוועדה. לאשר תוכנית. אחרי האישור מתחיל עוד סיבוב: מול הרשות המקומית, מול משרד האוצר, מול תחבורה ומול תשתיות, שזה עוד סיבוב. המטרה היא לקצר את ההליכים האלה. יש גם קשיים, והרפורמה הגדולה, הרפורמה בתכנון זה רפורמה ברישוי. כשאמרנו שאנחנו מוציאים מכרז, לא מתחילים מחר בבוקר לבנות. להוציא היתר בנייה לוקח שנה בממוצע. יש מקומות שלוקח שנה וחצי להוציא היתר בנייה מהרשות המקומית. אנחנו רוצים, ברפורמה ברישוי, להוריד את זה ל-90 יום. אתה יודע מה, 120 יום, שיהיה זמין. אלא אם כן היזם רוצה לעשות שינויים, אז הוא מביא בחשבון שזה ייקח זמן, אם ייתנו לעשות. אבל כשהתוכנית רצה, הממשלה אישרה אותה, הוועדות המחוזיות אישרו אותה, יש הסכם עם הרשות המקומית, לא צריך שייקח שנה שלמה להוציא היתר בנייה. בסוף אנחנו סופרים התחלות בנייה. אם יש מכרז שלא מתורגם להתחלת בנייה, אז כל המכרז הזה לא שווה שום דבר. התחלת בנייה לא תהיה אם לא יהיה היתר בנייה. לכן, הדברים האלה הם כלים שלובים. כפי שאמרתי, מאחר שהדבר המרכזי זה להגדיל את ההיצע, זה הדבר הראשון שעשינו כשנכנסתי לתפקידי, מול מינהל מקרקעי ישראל ומול משרד הבינוי והשיכון. אמרתי לכם, הממוצע היה 15,000 בשנה. אני יכול להגיד לכם שעשינו 30,000 בשנה הראשונה, ובעזרת השם נגמור את 2010 ביותר מ-30,000, ככל שנצליח בחודש האחרון להוציא עוד אלפי יחידות דיור. בסוף, אם אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מכפילים את היצע הקרקעות שמינהל מקרקעי ישראל היה רגיל להוציא, זה ודאי לא מספיק, צריך יותר, אבל זה מעל ומעבר למה שחשבנו שאנחנו מסוגלים לעשות בכלים שיש לנו, והכלים שלנו מוגבלים. עכשיו תחשוב, כשאני אומר שהוצאנו 30,000, השוק הפרטי ממשיך לעשות את ה-15,000 שלו. זאת אומרת שאם אנחנו שמים 45,000 יחידות דיור בשוק, זה מתחיל את הניצנים האלה, של להחזיק את המלאים, להגדיל את ההיצע. זה לא דבר שמייד רואים אותו, אבל צריך להתייחס לדוח של משרד האוצר, שהתחלות הבנייה עלו ב-20% התחלות בנייה. זה לא נכון. השקעות בבנייה, לא התחלות בנייה. וזה הבדל אדיר, כי השקעה במגדל ב-YOO או במגדל על שפת הים זה לא התחלות בנייה. אל תיפול אתה לפח שהוא נפל בעצמו. השקעות בבנייה, תבדוק אותי, לא התחלות בנייה. שר האוצר לשעבר, אני מוכן להביא לך את הדוח ואתה תראה את ההבדל בין מה שאתה מדבר לבין מה שאני מדבר. אני אומר לך שזה השקעות. ראיתי את זה. לפני שבועיים, מה שהוא אמר, הלכתי לבדוק את זה. אז אני מדבר על דוח מחודש ספטמבר, אנחנו נמצאים היום בנובמבר, ואני מוכן להציג לך את זה עד סוף היום. אז בסדר גמור, וזה לא התחלות בנייה. יופי, כי זה העובדה הכי מרכזית. אם יש גידול בהתחלות בנייה ויש גידול בשיווקים, אז אנחנו משנים, קריאת ביניים היא לא דו-שיח, עם כל הכבוד. אני חושב שהיא חשובה. היא חשובה, אבל ברגע שזה מתחיל להיות דו-שיח העניין, זה לבד לא מספיק. ברור שצריך עוד כלים שלובים. הדבר הנוסף שאנחנו צריכים לעשות, ואני מודה שכרגע משרד האוצר לא מסכים אתי, הוא מתנגד והוא גם קצת מאיים שלא נעשה את זה, אבל אני משוכנע שהבית הזה יתמוך בנו, זה הצעת החוק שהגיש חבר הכנסת יצחק וקנין, וחתמו עליה גם חברי כנסת מקדימה, חתמו עליה חברי כנסת מהליכוד, מישראל ביתנו, ממפלגת העבודה. אנחנו רוצים במקביל לתת תמריצים לזוגות צעירים באזור עדיפות לאומית א' בבנייה רוויה, שיוכלו לקנות, אם הממשלה לא תסכים, צריכים 55 חברי כנסת להסכים, ואין קל יותר מאשר שהממשלה תסכים וחבר הכנסת וקנין יעביר את החוק. יש יותר מ-55. לכן אני מעלה את זה פה. אם הממשלה לא תסכים הוא לא יכול לתמוך בזה. אני יודע. ולכן אנחנו מעלים את זה כאן פעם נוספת. זו לא הפעם הראשונה שאני מדבר על זה. אנחנו מדברים על הממוצע, ממוצע זה 20% מהמשכנתה שלוקחים זוגות צעירים, בנייה רוויה באזור עדיפות לאומית א', רק דירה ראשונה. זוג צעיר שקונה דירה ראשונה בחייו באזור עדיפות, משרד הבינוי והשיכון יממן מתקציבו 800 שקל בחודש לאורך כל חיי המשכנתה. זה שווה 140,000 שקלים ב-20 שנה. זה מענק בתשלומים. המענקים היו פה עד 2003. יפה. זה מוריד מהתשלום שזוג צעיר צריך לשלם למשכנתה. בהחלט. לא רק שזה מוריד, אבל אזור עדיפות א' זה לא עוזר עם הבעיות. זה לא פריפריה, זה ירושלים. זה עוזר. מהמרכז זה אמור, זה ירושלים. לא צריך לתת את זה בירושלים. שר האוצר לשעבר, אזור עדיפות לאומית א', כפי שידוע לך, צריך להיקבע בין המשרדים. יש הגדרה רחבה של אזור עדיפות לאומית א' לפי המצב היום, צודק, וכל משרד יכול להחליט, ואם נחליט ביחד עם משרד האוצר, בתוך המסגרת של אזור עדיפות לאומית א' על מה מתוכם נחיל את ההחלטה הזאת, אבל רק שיסכימו כבר, כי בינתיים לא מסכימים לעיקרון. אנחנו חושבים שזוג צעיר, שאנחנו נותנים לו תמריץ לרכישה של יחידות דיור באזורים שיש עליהם פחות ביקושים כרגע, אנחנו יכולים גם לפזר את האוכלוסייה בצורה יותר טובה והזוג הצעיר צריך פחות הון עצמי להגיע לבנק, בגלל שהמדינה לוקחת ערבות על חלק מההלוואה. זה מקל פעם נוספת. זה בערך 20% מעלות המשכנתה, זה לא מעמיס על תקציב המדינה, כי זה מתפרס על 20 שנה. אני חושב שההיגיון אומר שאנחנו צריכים לעבוד בשני כלים: הדבר המרכזי, כפי שאמרתי, הוא להגדיל את ההיצע. אנחנו עושים את זה, צריך יותר. במקביל, לתת תמריץ, ביד השנייה, לזוגות צעירים לדירה ראשונה. אדוני השר, אם הוא יסכים אני אאפשר לך. ביולי השנה התכנסה ועדת שרים לרפורמה במינהל במקרקעי ישראל בראשות ראש הממשלה. היא קיבלה החלטה, שכבר ירדה לוועדות המחוזיות, בעצם שתי החלטות. החלטה אחת, שמינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון יתכננו, כל התוכניות שלהם, ו-20% מהדירות יהיו דירות קטנות, 75 ו-85 מטרים. החלטה נוספת, יותר חריפה, שאנחנו פונים לוועדות המחוזיות, על התוכניות שכבר מאושרות, לא חשוב לפני כמה שנים אושרו, וגוזרים 20% מהתוכניות, ככל שזה מתאים, ולא כמו שאמרת, במגדלי YOO, בדירות שהגודל שלהן סביר ויש לזה היתכנות תכנונית, שיהיו 20% דירות קטנות. כלומר, הפעולה הזאת כבר נעשתה, לא ייתנו לך בחיים, זו פגיעה בזכות הקניין. מי ייתן לך את זה? קבלן קיבל תוכניות בנייה מאושרות, עכשיו תכריח אותו לבנות דירות קטנות? זו פגיעה בזכות הקניין שלו. אם תקשיב, תבין למה התכוונו. אני לא מדבר על קבלן שכבר רכש את הקרקע מהמינהל, אלא על תוכניות מאושרות. לא אמרתי אחרי שהוא זכה. אדמות מדינה? אדמות מדינה, תוכנית מאושרת. אנחנו באים לוועדה, אומרים לה: קחי את התוכנית, תגזרי 20% לזוגות צעירים. זה בסדר. זה מה שאמרתי. אדוני השר, מה עם פטור ממע"מ לדירה ראשונה לזוגות צעירים? השתגעת? אין מציאות שמשרד האוצר יאשר את זה, בטח לא באזורי ביקוש. אם שר האוצר לשעבר היה מאשר את זה, אני מקבל על עצמי לנסות, הנה הוא אמר "אתה השתגעת?" אין מציאות שמשרד האוצר יאשר את זה. אבל לי יש שאלה. אני לא אומר דבר בלי שאני יודע מה התשובה. כבוד השר, יש לי שאלה, כן, בבקשה. האם כבוד השר מוכן לענות? האם יודע כבודו שהמסתננים שמגיעים לבין 15 ל-20, לוקחים כ-5,000 דירות? האם, כבוד היושב-ראש, עוד מאות דירות מועברות לידי מסתננים, חשבתי שתשאל על יהודה ושומרון. על יהודה ושומרון, רק אל תפריעו, אל תקפיאו, ותשאירו את זה לנו. אתה שומע? רק אל תקפיאו. המסתננים מגיעים לתל-אביב, לא, תודה רבה. אתה רשאי לשאול, כי הוא הסכים, אבל הוא לא מחויב לענות. רבותי, עד כאן הצעת אי-האמון של סיעת קדימה. עדיין לא הוכרעה כי אנחנו עוד נצביע עליה. הודעה למזכירת הכנסת, ולאחר מכן, חבר הכנסת סוייד יבוא ויגיש את הצעת האי-אמון ואני אכריז עליה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה, גברתי. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון מס' 6), התשע"א 2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 5), התשע"א 2010. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 44) (דחיית פירעון בהתחייבות של חברה ציבורית כלפי בעל שליטה), התשע"א 2010, של חבר הכנסת חיים כץ. לדיון מוקדם: החל מהצעת חוק פ/2737/18 וכלה בהצעת חוק פ/2747/18, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, תקרה לתשלום בעבור תרופות למשפחה שבה יותר מאדם אחד חולה במחלה כרונית), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, אריה אלדד, עפו אגבאריה, דוד אזולאי, רחל אדטו ואורי אורבך, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, קצבת נכות), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, מירי רגב, יוחנן פלסנר, עפו אגבאריה, נחמן שי ואורי אורבך וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק גיל פרישה (תיקון, הקדמת גיל הפרישה לעובדי הוראה), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון, גמול שעות נוספות עבור עבודת מתמחה), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת אורי אורבך וזבולון אורלב, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, איסור הצמדת פרסומת לרכב), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב, רחל אדטו ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק איסור שימוש בביטויים מעודדי אלימות, התשע"א 2010, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי, הצעת חוק-יסוד: אופי המדינה, מאת חברי הכנסת יעקב אדרי ויוחנן פלסנר וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק משאל עם על הסכם מדיני עם הרשות הפלסטינית, התשע"א 2010, מאת חבר הכנסת אופיר אקוניס, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון, מכירת טובין שנקנו מתושב חוץ על-ידי עוסק ישראלי), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון, מערכת סליקה לחברות ביטוח), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת אמנון כהן, ציון פיניאן ויצחק וקנין, הצעת חוק פרסום ברשומות של פקודות בלתי מסווגות (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, מאיר שטרית, עתניאל שנלר ואורי אורבך. נוסח מתוקן של הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון, קביעת מחיר מזערי לחינמון בעל תפוצה רחבה), התשע"א 2010, שמספרה פ/2720/18, של חברי הכנסת מרינה סולודקין ורוברט אילטוב. החלטה של ועדת האתיקה בעניין פנייתו של חבר הכנסת דני דנון, יושב-ראש השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל, בנושא של קידום הצעת חוק תשלום קצבאות מילואים לאלמנות צה"ל, שתיטיב עם קבוצה של אלמנות צה"ל וביניהן אמו. מסקנות הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים בעקבות דיון מהיר בנושא: מחסור בעובדים זרים מומחים לבנייה כחסם ליישום תוכנית ראש הממשלה בענף הנדל"ן, הצעתה של חברת הכנסת מירי רגב. תודה. תודה. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד להגיש בשם סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד הצעה להביע אי-אמון בממשלה בעניין המכרזים לבניית 1,300 יחידות דיור בהר-חומה בפרט ובירושלים המזרחית, כלשון ההצעה, בכלל. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית כול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע את שמחתי, הר-חומה הוא בדרומה של ירושלים, חבר הכנסת סוייד, הוא לא במזרחה של ירושלים. הוא ממש בדרום, הוא נושק, נגיע לזה. אני רוצה להביע את שמחתי על כך שהוחלט שלא להביא את חוק ועדות קבלה להצבעה בכנסת היום. אני חושב שמדובר בהצעת חוק פלגנית וסהרורית, וטוב אם היא לא תגיע בכלל לקריאה שנייה ושלישית. לא, לא, היא תגיע, היא תגיע, היא תגיע. גם אין זה מסמכותה של הכנסת. אנחנו מנסים לראות אם אפשר להביא נוסח שבאמת יתאים לחוק, הפכנו להיות הדמוקרטים הגדולים ביותר, כי המכון הישראלי לדמוקרטיה רוצה. הרי אין בתקנון סמכות לדברים האלה. בסדר, הבנתי, הבנתי. לא התכוונתי לעורר את הדיון הזה, רק הבעתי, הדיון לא יתקיים. דבר אחד צדקת, זה לא יובא להצבעה היום. לגבי שאר הדברים, אתה לא צדקת, כי זה יובא בסופו של דבר להצבעה. היום. לא אמרתי שזה לא יובא. הבעתי משאלת לב. ואז כמובן הכנסת יכולה לדחות או לקבל. בוודאי, בוודאי. טוב, לענייננו, אדוני היושב-ראש, אני חושב שההתנחלויות והבנייה בהתנחלויות מהוות מכשול להשגת שלום. זה בעצם המוטו וזו, איפה שר השיכון?  כבוד שר השיכון. בבקשה, אדוני. אני אגיד שוב, אדוני היושב-ראש, שההתנחלויות והמשך הבנייה בהתנחלויות מהווים מכשול להשגת שלום ומטרפדים את תהליך השלום גם בטווח המיידי וגם בטווח הארוך. מובן שההתייחסות היא גם להתנחלויות שנבנו, הטבעת מסביב לירושלים, מהר-חומה בדרום ירושלים ועד רמות בצפון ירושלים, כל הטבעת הזאת של התנחלויות שנבנתה מסביב למזרח-ירושלים. אבל לא רק זה, אלא גם הניסיונות לחדור לתוך השכונות הערביות במזרח-ירושלים. אני רוצה להזכיר כאן שההתנחלות, השכונה הזאת הר-חומה, ג'בל אבו-ע'נים, כשמה בשפה הערבית, היא בעייתית מיום היווסדה. מהיום הראשון שהוכרז והוחל לבנות בהר-חומה עד עצם היום הזה ובתקופות שונות, במחזוריות מסוימת, מאז הוחל בבנייתה ועד היום, היא בעיה גדולה. כל פעם שמוזכרת, יש עוד פעם בעיות, כמו גילה, כמו ארמון-הנציב. כן, אבל תסכים אתי, אדוני היושב-ראש, שממש מהיום הראשון, זאת התקדמות. אני מוכרח לומר, יש פה התקדמות. בינינו, התקדמות גדולה. אם האחרים הם בסדר, אנחנו נשכנע אותך שגם זה בסדר. אמרתי שכולן לא בסדר, לרבות גם הניסיונות לחדור לשכונות הערביות במזרח-ירושלים. אם לשכונות מסביב לירושלים יש איזה היגיון מסוים של לתפוס שטח מסוים, ולתפוס מרחב מסוים, ולסגור על התפתחות היישובים או השכונות הערביות, החדירה לתוך השכונות הערביות היא לפחות לא מהמין הזה, אלא הניסיון שם הוא יותר להיכנס, לעשות אטומיזציה, לפורר את השכונות הערביות מבפנים וליצור שם חוסר שקט ובעיות. אנחנו שומעים על מה שקורה בסילואן, על מה שקורה בשיח'-ג'ראח, שזה לא נפסק גם שם, אלא יש ניסיון, אחרי שמשלימים את הטבעת הזאת מבחוץ, גם לחדור, כמובן, לא הזכרתי את העיר העתיקה בין החומות. עצם העובדה הזאת, ועצם הניסיון המתמשך הזה, בכל מיני צורות, אם סביב ירושלים ואם בתוך השכונות הערביות, הוא מעורר תדהמה, הוא מעורר חוסר הבנה, והוא גורם לכך שבמחזוריות יש לנו הניסיון הזה לייהד, להתנחל על חשבון האוכלוסייה הערבית במזרח-ירושלים ובגדה המערבית באופן כללי. אז אמרתי שהבנייה הזאת מחבלת בעצם הניסיון לחדש את המשא-ומתן. היום אנחנו עומדים, או אמורים להיות עומדים, בפני חידוש משא-ומתן, וחידוש הבנייה, והתוכניות לבנות, ההתגרות הזאת גורמת לכך שלא מחדשים את המשא-ומתן. לפחות שיהיו לנו שיחות. אם אנחנו לא משיגים שלום אז לפחות יהיו לנו שיחות שלום שיקרבו את הלבבות. גם זה לא קורה. אני אומר שהעניין הזה הוא לא רק בהתנחלויות ובשכונות מסביב לירושלים המזרחית. זה בעצם נכון לגבי כל ההתנחלויות בגדה המערבית, בשטחים הכבושים. הרי ההתנחלויות שם נחלקות לשני חלקים: חלק אחד שהוא לא חוקי וחלק אחד שהוא פראי. והחוק הבין-לאומי, החלטות בית-המשפט בהאג, כולם מדברים על השטחים האלה כשטחים כבושים שאסור לבנות בהם, אסור למדינת ישראל לבנות בשטחים האלה. אז למה ההתגרות הזאת? למה כל הזמן רוצים לבנות עוד ועוד, גם אם זה בא על חשבון, כפי שאמרתי, האפשרות הדלילה, האפשרות הקטנה, של חידוש השיחות לשלום? אני אומר שבטווח הרחוק אי-אפשר לדבר על הקמה של מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל ובאותו זמן לבנות התנחלויות בכל מקום. זה לא מסתדר, זה מתנגש באופן חזיתי עם המטרה של שיחות שלום ושל הקמת מדינה פלסטינית, שלדעתי גם הממשלה מחויבת לה, ורוב העם בישראל, כפי שמתפרסם מפעם לפעם, תומך בפתרון הזה, של שתי מדינות. אז איך ייתכן שנוקטים טקטיקה ובנייה מתמשכת, שבסופו של דבר היא מחבלת בפתרון הקבע שכולם מייחלים לו? אם אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על המצב הדמוגרפי בגדה המערבית, אם אנחנו מדברים על שטח של כ-6,000 קמ"ר ואוכלוסייה שכבר מגיעה ל-3 מיליון, בסך הכול, אנחנו מדברים על צפיפות של בערך 500 נפשות לקמ"ר. אם תשווה את זה לצפיפות במדינת ישראל, הצפיפות במדינת ישראל היא בממוצע 300 330 נפשות לקמ"ר. בגדה המערבית כבר יש צפיפות שהיא גדולה יותר ב-70% מהצפיפות במדינת ישראל. הרי יש בסופו של דבר כושר נשיאה של השטח הזה, כאשר אנחנו מדברים גם על שטח שלא כולו טוב לבנייה, הרי מחצית השטח של הגדה, במזרחי, הוא לא טוב לבנייה, הוא לא טוב לפיתוח. אם מדברים באמת על הקמת מדינה פלסטינית, ומתייחסים לזה באופן רציני, אני חושב שעצם בניית ההתנחלויות באופן עקבי אכן מחבלת באפשרות הזאת ובעצם לא מאפשרת זאת. יש טענה שכאילו אין קשר בין בניית התנחלויות לבין השגת שלום. איך, איך זה יכול להיות? הרי יש קשר אמיץ בין שני הדברים האלה. אי-אפשר, זה שטח במחלוקת. ואם ניקח, באנלוגיה לחוק המקרקעין, אם יש לך שטח מחלוקת בין שני צדדים, שום צד לא יכול לבנות על השטח הזה. מובן שהזכות של האוכלוסייה המקומית, זכותה להתפתח, כי היא נולדה שם והיא חיה שם, אבל להביא אנשים לשם, ולהעמיס על התשתיות, ולהעמיס וליצור בעיות, גם דמוגרפיות, וגם כלכליות, וגם מדיניות, זה מנוגד לעצם הכוונה ולעצם ההצהרה שמדינת ישראל ושממשלת ישראל מעוניינת בהגעה לפתרון שלום. נוסף על כך, הטענה הזאת שאין קשר, הרי אנחנו יודעים מה המיתוס. הרי מדברים על זה כל הזמן, שגבולות המדינה נקבעים בסופו של דבר על-פי מפת ההתנחלויות, מפת ההתיישבות. הרי זה מיתוס שכולם מדברים עליו. אז אני מבין שאנשים אומרים את זה ביושר, כן, אנחנו בונים התנחלויות כי אנחנו רוצים לקבוע את גבולות המדינה העתידיים, ואני כמובן מתנגד לזה בכל תוקף, זה לא בסדר, אבל לפחות זה אמיץ וזה ישר. מה שאני לא מבין, מה שאני לא מצליח להבין, והרבה חלקים בציבור הישראלי לא מבינים, זה שמצד אחד מכריזים שתי מדינות לשני עמים, ומצד שני בונים התנחלויות ומכלים את כל השטח, וכפי שאמרתי, גם ההתנחלויות הלא-חוקיות שבהסכמת הממשלה, זה הפך להיות כאילו החטא הקטן, אלא לתת יד חופשית למתנחלים שרוצים לתפוס כל גבעה וכל הר, זה בסופו של דבר דבר הרסני, ולא יתרום כהוא-זה להשגת השלום. ולכן אנחנו חושבים שזה רגע האמת. אם יש ממשלה שהאסטרטגיה  פתרון הקבע נראה לה כשתי מדינות, ואם יש ארצות-הברית והקהילה הבין-לאומית, שהיא ודאי לא עוינת למדינת ישראל כפי שכמה פוליטיקאים מנסים לצייר כאן, והם אומרים: תנו צ'אנס לאפשרות הזאת, בואו נדבר קודם כול על הגבולות, ואחר כך, אוקיי, במסגרת הגבולות המוסכמים, בסדר, כל אחד יבנה בגבולות שלו, אבל תנו צ'אנס לאפשרות הזאת, אני חושב שעצם חוסר ההסכמה הזה, הדחייה הזאת להגיע להסכמה שתאפשר לצדדים אחר כך יד חופשית, אחרי ההסכמה, אני חושב שזה תוקע את השלום, זה לא מאפשר להתקדם ביוזמות השלום, במיוחד כפי שאמרתי, שארצות-הברית מעורבת בזה, וודאי אירופה, וכל שוחרי השלום במדינת ישראל מעוניינים בדבר הזה. לכן, מדיניות ההתנחלויות של הממשלה היא מדיניות כושלת, לא במקומה, והיא מטרפדת את השלום, והגיע הזמן להפסיק אותה. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד, שכרגיל מיצה את כל הצורך שלו בדיבור בדקות שניתנו לו. כבוד השר יעלה ויבוא וישיב על הצעת האי-אמון, לאחר מכן נתחיל בדיון הכללי, של כל הסיעות, ובסיומו, בתומו, אנחנו נעבור להצבעה על הצעות האי-אמון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חנא סוייד, אתה קצת התבלבלת, ירושלים היא לא התנחלות, ירושלים היא בירת ישראל. אנחנו לא זקוקים לאישור ממך או, העולם אומר אחרת. משכמותך לבנות בירושלים. בירושלים בונים גם ערבים וגם יהודים, ובשכונות הערביות בונים ערבים, בשכונות היהודיות בונים יהודים, ואתה קצת, בשכונות הערביות בונים ערבים, בשכונות היהודיות לא בונים יהודים. אתה קצת התבלבלת בנתונים. אני רוצה קצת להזכיר לך משהו מלפני פחות משנתיים: אותו אבו מאזן, שאמור לנהל אתנו משא-ומתן וטוען שבגלל ההתנחלויות לא מנהלים משא-ומתן, ניהל משא-ומתן עם הממשלה הקודמת, שבנתה באותן התנחלויות שאתה מדבר עליהן. הממשלה הקודמת בנתה אלפי יחידות דיור במהלך כהונתו של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, ואבו מאזן היה מגיע לבית ראש הממשלה, כבר לא ספרנו כמה פעמים, וניהל משא-ומתן, על אותו סכסוך, עם אותה מדינה, על אותם גבולות, ולכן לא הגיעו לשלום. ולכן לא השיגו שלום.  ואז ההתנחלויות לא הפריעו והמשיכו את המשא-ומתן. צריכים להמשיך לחיות ולגדול, לא הוקמו התנחלויות חדשות, לא היה גידול בהתנחלויות היותר מבודדות בהיקפים שהם לא לפי גידול טבעי, ובגושי ההתיישבות בוודאי לא היתה בנייה, בוודאי לא לפי הכמויות שצריך שם, אבל היו. אתה רוצה מספר? 9,700 יחידות דיור בשלוש שנים. זה מה שבנו ביהודה ושומרון, זה המכרזים שיצאו ממשרד הבינוי והשיכון. והמשא-ומתן פרח ושגשג, טקסים יפים, אנאפוליס, מה שאתה רוצה. הכול עבד. הוא היה מגיע לבית ראש הממשלה והגישו לו הצעה שכולם חשבו שהוא לא יסרב לה, והוא סירב לה. אני לא בטוח שיש לו היכולת ולא תרעד לו היד לפני שהוא יחתום על הסכם. אז בואו נשים את הדברים בפרופורציות. ירושלים איננה התנחלות, היא לא היתה התנחלות, היא בירת ישראל. אנחנו רוצים לבנות שם, ולצערי אנחנו לא בונים שם כמה שאנחנו רוצים. מרוב רגישות אנחנו מתאמים את התאריכים כדי שלא נפגע באף אחד, וכשמגיעים לכאן כל מיני אישים כאלה ואחרים, אנחנו צריכים לדעת שזה לא יפגע בהם. מה שנקרא: משתדלים לעשות שכל במכרזים האלה. המספרים הם פחותים ממה שאתה חושב, אבל אני בפירוש כופר בערעור על זה שאנחנו יכולים לבנות בשכונות בירושלים. בכל הסדר עתידי, גם לשיטת אלה שמוכנים למסור את 100% השטח, הם לא חושבים שאפשר בכלל לחשוב ולשקול למסור את השכונות האלה. לכן, אני חושב שזה הכול תירוצים, וההוכחה שזה תירוצים היא מה שאני מספר לך, אני מזכיר לך ואתה יודע את זה יותר טוב ממני, שהממשלה הקודמת ניהלה משא-ומתן עם אבו מאזן על אותו סכסוך, על אותם גבולות, עם אותם אזרחים, אותה ממשלה רק פרסונה שונה, והיתה בנייה והכול בסדר. דבר נוסף להזכיר לך: אתה יודע שמאז הקמת הממשלה הנוכחית לא יצאו מכרזים ביהודה ושומרון. אתה יודע שהיתה הקפאת בנייה רשמית של עשרה חודשים, ובזמן הזה אבו מאזן יכול, בפועל זה לא היה. בפועל זה יותר, לצערי הרב, ולכן התחלתי עם זה שאני אומר לך שמאז הקמת הממשלה יש בנייה, אבל מכרזים ממשלתיים לא היו. אני רוצה להגיד לך שאתה יודע את האמת, שאבו מאזן מחפש תירוצים ואילנות להיתלות בהם למה הוא לא מנהל משא-ומתן, וכשהוא בא וכבר הגיע בדקה התשעים, לפני שהסתיימה ההקפאה, כמו סוחר ותגרן הוא אמר: אוקיי, אני אבוא בסוף ואז ימשכו אותם ואז יהיה עוד תאריך של הקפאה. זה שאויבי ישראל בעולם יצרו את הבנייה הזאת כמי שגורמת לליבת הסכסוך, או שהיא גורמת לפחות לזה שלא מנהלים משא-ומתן, אתה יודע שזאת טעות, מהעובדות שנתתי לך. שלוש שנים מנהלים משא-ומתן בממשלה הקודמת, בונים בהתנחלויות, בונים בירושלים, הכול מבוקר, הכול מתואם, ולא מפוצצים שום דבר. קיבלו הצעה סופר-נדיבה, לא יקבלו אותה מהממשלה הזאת, ולא חתמו עליה. זה לא חשוב עכשיו התירוצים. עכשיו מגיעה ממשלה, הולכת בצעדים שהקודמת לא חלמה עליהם, עוצרת את הבנייה בשביל לתת איזה צ'אנס למשא-ומתן גם כדי לתת לממשל האמריקני, לפי הבנתו, כלים יותר טובים ליצור אמון בין הצדדים, לא קורה עם זה כלום, בבנייה מצומצמת, ויש לכם תלונות. ממשלת ישראל אשמה. אם יש לך קצת קשרים, האם אדוני מרמז שכאשר עושים איזה קונצסיות, איזה יוזמות של ויתור, זה יוצר לחץ? אני אומר שהסיבה שאין משא-ומתן איננה הבנייה בהתנחלויות. כי הבנייה היא בהיקפים מצומצמים ביותר, ולא היו מכרזים ממשלתיים, וכשהיתה בנייה מסיבית הרבה יותר היה משא-ומתן, זה אחד לאחד. תתרגם לי אתה מה זה אומר. לכן, אני חושב שדווקא אם אתה וחברי מפלגתך, שבדרך כלל מרבים לייצג באמירות שלהם את הצד של הרשות הפלסטינית ומאשימים את ישראל, יש לך יכולת להשפיע עליהם, הייתי מציע לך להפעיל את השפעתך על אבו מאזן, שידע שהעם בישראל רוצה שלום, שואף לחיות בשלום, מוכן לשלם מחירים לא פשוטים ולא מבוטלים עבור השלום. ראש הממשלה הציג בנאום בר-אילן תוכנית שלמה ורחבה, ואני חושב שלא היה לו קל להוציא את המלים האלה מהפה, שהוא מסכים שתוקם מדינה פלסטינית. זה לא דבר של מה בכך. היה לו קשה לעשות את זה מייד בהקמת הממשלה. הוא היה צריך שיעבור קצת זמן כדי לעשות את זה. וכשהוא עשה את זה, במקום שירימו את החכה וייכנסו לתוך התהליך הזה, אף אחד לא מבטיח שיצא מזה משהו. אגב, אני לא חושב שבאקלים הזה שכל הזמן מאשימים וכל הזמן ישראל אשמה, ודאי שלא יצא מזה כלום, כי העם בישראל רוצה להרגיש שכשהוא משלם מחיר קשה מאוד, הצד השני נותן תמורה וגם מעריך את זה וגם מוכן ללכת עם זה, ולא שדבר גורר דבר. אני חייב להגיד לך שהוא מתנהל כמו סוחר שמשיג, עד עכשיו, את רוב מה שהוא רוצה, ומה שהוא הכי רוצה זה שלא יהיה תהליך מדיני, כי כשאין תהליך מדיני אז ישראל המואשמת, ואתם גם קצת עוזרים לזה, וכשאין תהליך מדיני אז בעולם הולכים על ישראל עם כל מיני יוזמות. אולי זו המטרה המרכזית שהוא רוצה להשיג, שלא יהיה תהליך מדיני, כי אם יש תהליך מדיני ישראל יותר לגיטימית בעולם, ואם אין תהליך מדיני, אז היא פחות. לכן אני מציע לך, במקום לעשות הצעות אי-אמון על הנושאים האלה, תפעיל את האנרגיות שיש לך, ואני מעריך שיש לך, להשפיע עליהם. אם הם באמת חפצים בשלום, העם בישראל מושיט להם יד לשלום, הממשלה בישראל מושיטה להם יד לשלום ומוכנה לשלם מחירים עבור השלום. ואז, אני מעריך שאנחנו נחיה פה בצורה טובה יותר. תודה רבה, אדוני. יישר כוח. השר אומר שכנראה ויתורים מביאים לחצים. אני לא בקי במשא-ומתן, אבל חבר הכנסת עפו אגבאריה וחבר הכנסת חנא, אנחנו יודעים שבמזרח התיכון, ככל שאתה מוותר יותר הלחץ גובר יותר. על מה ויתרו? אם היו מוותרים, נכון, אני מדבר כיהודי כרגע. לא ויתרנו על מחשבתנו שזאת ארץ מולדתנו, וגם אסור לנו לשכוח שזו ארץ מולדתך כי נולדת בה. אם כולם היו מדברים ככה אולי היינו מתקדמים. לא, לא, אל תטעה. זאת מולדתו של העם היהודי, ואין להתכחש שאתה נולדת פה. עכשיו יש לנו פה דילמה גדולה, אנחנו 100 שנה כבר מתעסקים אתה. חנא סוייד אמר: אם לא תבנו בהר-חומה הכול ייפתר. שמחתי לשמוע שגילה זה דבר אחר, אבל זה לא דבר אחר. חנא, אם לא אתה ואני, הבנים שלנו, ואם לא, הנכדים שלנו, בסוף נגיע למצב שכולנו נבין שכולנו חיים פה, אין לנו מקום אחר. תודה רבה. אנחנו עוברים לוויכוח על הצעות אי-אמון, ותמיד אני מאוד אוהב לשמוע אותך, חבר הכנסת סוייד, עם כל היכולת שלי לא להסכים אתך, כמובן. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה, אדוני, נציג סיעת קדימה. ישראל ביתנו, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס תדבר אחריך, והיא נמצאת פה. אחריה, נציג סיעת העבודה, אם יאמר לי מישהו מסיעת העבודה אני אתן לו, בין שהסיעה קבעה ובין שלא, ובלבד שהוא נמצא פה. אני לא מפזר מלח, אני רק אומר: נציג סיעת העבודה שיהיה באולם ויאמר הנני, הוא יעלה ויבוא. נסים זאב כמובן נמצא פה. לרשות כל אחד עומדות שלוש דקות. אני נותן לך מראש ארבע דקות, אבל לא יותר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, הזכות לדיור היא זכות בסיסית של כל אדם ואדם. מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות, זוגות צעירים שמשעבדים את עצמם לדעת למשכנתאות כי מחירי הדירות משתוללים. הזוגות הצעירים, דווקא אלה שנותנים את נפשם למדינה, רובם ככולם כמעט משלמי מסים, הם אנשי המעמד החברתי הבינוני. אדוני היושב-ראש, רובם משרתים בצבא-הגנה לישראל ומשרתים במילואים, אבל כשהם מבקשים שיהיה להם דיור משלהם כדי שיוכלו לחיות את חייהם בכבוד, קשה להם להשיג דירה. מאחר שקשה להם להשיג דירה במחיר זול יותר בגלל מדיניות מופקרת של ממשלות ישראל בשחרור אדמות לבנייה ובמתן משכנתאות וסבסוד יותר טוב דווקא לזכאים ולזוגות צעירים, מדיניות קפיטליסטית שלא מיטיבה בעיקר עם האוכלוסיות החלשות והזוגות הצעירים, שהיא בדרך כלל מדיניות שמקדשת בעלי הון המביאה אותנו למצב שבו זוגות צעירים לא מגיעים לדיור. אדוני היושב-ראש, בעיית הדיור איננה גזירה משמים. זאת בעיה שאפשר להתמודד אתה. צריך מדיניות מושכלת, שנותנת מטרייה חשובה ונכונה, עם ראייה מפוכחת, שמעדיפה בעיקר את הזוגות הצעירים, שהם משלמי מסים, משרתי מילואים, ואלה שעובדים קשה. להם היה צריך לתת עדיפות מדרגה ראשונה. מה שקורה, המדינה לא בנתה דירות או לא הפשירה קרקעות לבנייה. בגלל זה יש היום השתוללות של מחירי הדיור. יש, אדוני היושב-ראש, מחסור של יותר מ-100,000 דירות בישראל. מאחר שהיום קשה גם לקנות דירות, בעלי הון, שיש להם כסף, קונים דירות להשקעה. גם כשמשכירים את הדירות האלה, אותם זוגות צעירים שוכרים אותן במחירים מאוד גבוהים. המדינה אפילו לא מוכנה, אפילו הבית הזה לא מחוקק חוקים שמגבילים את שכר הדירה. זאת אומרת, מי, בסופו של דבר, הולך לשכור דירה? אותם זוגות צעירים שאין להם כסף, אותם מעוטי יכולת, אותם אלה שחיים תחת הבטחת הכנסה, אותם בעלי משפחות מרובות ילדים. אם זאת המדיניות, אינני יודע, אדוני היושב-ראש, למה דווקא ממשלות ישראל, אני מודה, לא רק הממשלה הזאת, למה ממשלות ישראל הפקירו את בעיית הדיור, ואנחנו הגענו היום למצוקה הקשה? הנה לך, אדוני היושב-ראש, אפילו אותם זוגות צעירים שהיו מוכנים לשעבד את עצמם, בנק ישראל בא עכשיו ובולם אותם, אפילו, שעכשיו זוג צעיר יהיה מסוגל למצוא היום תוכנית חיסכון משלו, של 400,000 600,000 שקל, נקודה התחלתית, כדי שיוכל לקחת משכנתה. אדוני היושב-ראש, ההפקרות הזאת של ממשלות ישראל היא דווקא דבר שלא נוכל, לא נוכל, להמעיט בערכו. נא לסיים. לכן, אדוני היושב-ראש, גם הממשלה הזאת, גם המדיניות של הממשלה הזאת, גם המדיניות של שר השיכון עצמו, לא מבשרות שום בשורה לאותם זוגות צעירים וכאלה הזקוקים לדיור, אלה שידם אינה משגת. תודה. לכן אנחנו לא מאמינים לממשלה הזאת, נעשה הכול כדי להפיל אותה ולבנות ממשלה יותר אחראית, למען הזוגות הצעירים. תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. תעלה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, סגנית יושב-ראש הכנסת. גם לך ארבע דקות. מה שאני מבקש, יש רשימת דוברים? יש רשימת דוברים. אחריה, מפלגת העבודה, אין שם, ש"ס, חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו אורי מקלב, ואם תרצה אני יכול להקריא את הרשימה עוד פעם. ארבע דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין במחשב.  כמו בכל תחום אצלנו, עד שלא מתחוללת דרמה, עפו אגבאריה, אתה אצלי ברשימה. עפו, אל תפריע לי, אולי אני הולכת לומר עכשיו דברים מעניינים. כמו בכל תחום אצלנו, עד שלא מתחוללת דרמה אמיתית, עם השלכות חמורות על החברה ועל המשק כאחד, אין מודעות לסכנה, על סיבותיה, ממדיה ושורשיה. רק כאשר היא פורצת, פתאום יוצאים כולם לאמוד את הנזקים ולהעריך את אורך הזמן שיידרש ליציאה מהמשבר שנוצר. אשר לסיבות שבגינן הגענו למשבר החמור בתחום הבנייה והשיכון, אנו עדים כרגיל לפרודיה האופיינית לישראל: כולם מאשימים את כולם. ועם זאת, כולם יודעים גם יודעים, שהמשבר החמור לא פרץ לא בן-יום ולא בן-לילה. הוא תולדה ישירה של הזנחה שאפיינה את מדיניות ממשלות ישראל בתחומי הבנייה והשיכון. הירידה הדרסטית בהתחלות הבנייה לאורך שנים הביאה את ענף הבנייה לשוקת שבורה, למחסור חמור בדירות ולהאמרת מחירים בלתי מרוסנת. הגירעון החמור שנוצר בעקבות כך במצאי הדירות גורם לטירוף מערכות כלכלי וחברתי. רבבות זוגות צעירים וחסרי דיור מתרחקים מיום ליום מהסיכוי להשיג קורת גג. בעוד אלה חסרי אונים, הספקולנטים חוגגים, הם הקובעים היום את כללי המשחק ואת סולם המחירים. שוק הדירות הפך לסוג של קזינו, שבו החזקים משקיעים והחלשים שוקעים. המשבר ניכר בכל חלקי הארץ, בערים ובפריפריה. המחסור איננו מתמקד רק בדירות, הוא גם ניכר בחיסרון באמצעים שתמול-שלשום היו יכולים להיות למשענת לאוכלוסייה גדולה. היום, מלבד הקושי במציאת דירה, נוצר קושי במציאת משכנתה. וגם כאשר זו בהישג ידו של הנזקק, הרי היא אינה מכסה אף 50% מערך הדירה. אדוני היושב-ראש, מצב דומה לזה שפוקד אותנו היום כבר התרחש בשנות ה-70 וה-80, ומאפייניו היו מחסור בדירות, ירידה דרסטית בהתחלות בנייה, מחירי הדירות שהאמירו אז. ותוצאות המשבר ההוא הביאו לתסיסה חברתית, להרס של הרקמה המשפחתית, לגירושין, למצב שבו זוגות צעירים גרו בלית ברירה עם הוריהם ואווירת המחנק העכירה את החיים והביאה להתפרצות זעם. אומנם היתה היחלצות עם הכלים והאמצעים אשר הביאה תוכנית חומש לשינוי המצב מקצה לקצה. חשבנו אז כי הנה נלמד הלקח ולא ניתן למצב ההוא להשתלט עלינו שוב. לצערי הרב, כבוד היושב-ראש, שום דבר לא נלמד, ואנו חוזרים על אותה טעות, על אותה הזנחה, המולידה אשליה, ואין רואים את הנולד עד אשר קורה הגרוע מכול. טעות לחשוב, כפי שרק לפני שנים מעטות סברו, שהבעיה מתמקדת רק בערים הגדולות, שכן היא חריפה יותר בערי הפריפריה. שם שוב ניכרים אותם אפיונים משנות ה-70: עצירה של התחלות בנייה, מחסור בדירות, מחירים מרקיעי שחקים וזוגות צעירים שחוזרים לגור עם ההורים. אם אי-עשייה ושאננות הביאו את ענף הבנייה לידי משבר חמור, הרי האדישות וחוסר הרגישות שאפיינו את יחסן של ממשלות ישראל למצבם של מעוטי היכולת הרחיקו את מחויבותנו לפתרון הבעיות החברתיות. כך קרה שבעשור האחרון הופסקה כליל הבנייה הציבורית. אין כמעט פתרונות דיור לאוכלוסייה חלשה. כמעט שאין רוכשים יותר דירות נ"ר למוגבלים ולמקרים סוציאליים קשים. כמעט שאין יותר שיקום שכונות. כמעט שאין יותר דירות ציבוריות בשכירות לזכאים. הופסקו כליל השיפוצים בדירות ישנות לאכלוס בערי הפיתוח. לכל דירה ישנה שמתפנית בעיר פיתוח ממתינים עשרות זוגות צעירים זכאים. ההכנסות ממכירות דירות ציבוריות לא הופנו לייעודן כמתחייב בחוק הדיור הציבורי, כלומר להגדלת המלאי לפתרון דיור לאוכלוסייה חלשה. לצערנו, משרד השיכון חדל להיות הזרוע הממשלתית האחראית לפתרון מצוקת הדיור של מעוטי היכולת. כפי שקורת גג התרחקה מהישג ידם של החלשים, כך התרחקו ממשלות ישראל בשנים האחרונות מאחריותן וממחויבותן החברתית. אסור שמצב בלתי נסבל זה יימשך. דרושה היחלצות חירום להתמודדות עם המשבר החמור שבו אנו נתונים. בין הצעדים המתחייבים: יש להעמיד ללא דיחוי קרקעות לבנייה, יש לדאוג לתמריצים מיוחדים הן לבונים והן לדיירים, יש להחליט על רפורמה מרחיקה לכת, סגנית יושב-ראש הכנסת, הנאום עוד ארוך? לא לא לא, אני תיכף אסיים. כי זמנך תם. אני כבר מסיימת, ואולי פה גם תבינו את הפואנטה. יש להחליט על רפורמה מרחיקה לכת שתביא להוזלת הבנייה באמצעות הורדת מסים והגדלה משמעותית של המשכנתאות לזכאים, בפרט בערי הפריפריה. יש לסבסד לתקופה שתיקבע השתתפות בשכר דירה לאוכלוסייה חלשה. יש לתת עדיפות לאוכלוסייה מחוסרת דיור, אלו חסרי קורת-הגג. את כל אלה חייבים לעשות, ומייד. כל דחייה או השתהות בנקיטת הצעדים המתחייבים תחריף את המשבר, שהוא תולדה לא רק של הממשלה הזאת, גם של ממשלת קדימה ושל הממשלה שקדמה לה. לצערי הרב, זו מדיניות שמתחילה להשתרש, ואנחנו צריכים לטפל במשבר הזה, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, אחריו, חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו, חבר הכנסת אברהים צרצור. לרשותך ארבע דקות. אני אחרי צרצור. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר מלים מספר על חנגת האורים של התקשורת שלנו, אורי ואורלי, הדרמה המדומה שרבים שתו בצמא את הסיפור האומלל הזה. יש הגזמה בהבלטת פרטי השערורייה בכל מהדורות החדשות, מאז התפרצה השערורייה הזאת, המעידה על אובדן המידות וירידת המוסר, זה מפני שאין דירות, מפני שיש אנשים חסרי מוסר, והתקשורת שלנו, לצערי הרב, זה הכול בגלל הגשם. הופכת סיפור שערורייתי במהדורת החדשות, מה כבר ניתן לשמוע, מה? מה הילדים שלנו צריכים לשמוע במהדורת החדשות? איזו דרמה? החשיפה של אותה הגיבורה, מה הקשר? זה לא קשור? מדובר על גברת המשתכרת באחת ממשרותיה סכום של מיליון ו-700,000 שקלים למשך ארבע שנים על-פי חוזה העסקה שהוענק לה ללא מכרז, וזה נוסף על התפקידים הרבים שיש לה. אני רוצה פשוט להעיר את תשומת לבנו.  חברי הכנסת, חבר הכנסת נסים זאב יכול לדבר על מה שהוא רוצה. אל, אותו. אנחנו ערב חג האורים, היא לא יכולה לענות לך.  אדוני היושב-ראש, בתקופה הרת גורל כזו, מוטב שלא לפטפט ביתר שאת בנושאים שהם כל כך עצובים, שירדנו למוסר, ירידת מוסר כל כך תהומית, אפילו הייתי אומר שמלחמת "עופרת יצוקה" ומלחמת לבנון השנייה לא זכו לרייטינג כזה, לא זכו, זה עוד מלחמה בסך הכול, אבל זה היה כל כך חשוב. אני אומר, צריך לעשות פה חשבון נפש. כן. עכשיו לנושא השיכון, אדוני היושב-ראש. שמעתי את המציע מדבר על תקופת אריק שרון כשהיה שר השיכון, והוא בנה, והוא עשה. אבל שכחנו שאז קדימה עוד לא נולדה, אריק שרון היה במפלגה לאומית עם אידיאולוגיה, עם יכולות עשייה, נתנו לו לעשות. היום מה אנחנו, באיזו הקפאה? הנה, אתה שומע, מדברים על הר-חומה, על 1,300 יחידות דיור. מה עושים פה? וראש הממשלה מפקפק, מזגזג קצת בצדק או שלא בצדק, פוחד מה העולם יאמר. אני זוכר, אדוני היושב-ראש, אני הייתי בוועדת הביקורת כאשר עוזי סיון היה המבקר, השופט בדימוס. והוא ביקר את אריק שרון. הוא אמר: האיש הזה לא עשה חשבון, בנה את כל פסגת-זאב ללא שום היתרים. תגיד לי, היום, אתה יכול לבנות בית בלי היתר? הוא בנה אלפי יחידות דיור ללא היתר. אז היתה ועדת ביקורת, אז מה לעשות, הכלבים נבחו והשיירה עברה. היום פה כולם נובחים, אתה לא יכול לבנות בית אחד בירושלים. לכן, אדוני היושב-ראש, צריך באמת לשנות את השיטה ואת הצורה שבה אנחנו מקבלים, לכל הנושא של הקצאת שטחים. כאשר בכל מדינות אירופה ובעולם כולו נותנים לקבלנים, כ-20% נותנים לקבלן בתנאי שזה יהיה למשפחות ברוכות ילדים, שזה יהיה דירות קטנות לזוגות צעירים. וצריך לתת, זמנך תם. משפט אחרון. משפט אחרון. אז אי-אפשר לבוא ולצעוק כאילו זה דבר שצנח היום או אתמול. זאת בעיה של ממשלות ישראל לדורותיהן. הדבר הגרוע ביותר, אני רוצה דווקא לדבר על נקודה זאת, אמרנו משפט אחרון. עוד חצי שנייה. כל נושא הדיור הציבורי, זוהי שערורייה, כאשר היתה פה החלטה של הכנסת לתת לכל אלה שקיבלו פעם דירה, לפני עשר ו-20 שנה, על-ידי משרד השיכון, לתת את זה ירושה לבניהם, תודה. אחריהם, ולא נתנו מענה. הלוא אותן דירות היו צריכות לשרת ולשמש את אותה אוכלוסייה שהיתה זכאית, תודה. תלוי במשרד השיכון, תלוי במשרד האוצר, כל ה-20% של הכספים, חבר הכנסת נסים זאב. אני כבר מסיים. זה בלתי אפשרי. כל ה-20% שהתקבלו מאותן דירות עברו לקופת האוצר, אבל זה לא עבר חזרה למשרד השיכון כדי לרכוש דירות לאותם מסכנים אומללים. אז מה שצריך לעשות פה בחקיקה, כל הכספים שהתקבלו עד לרגע הזה, מכאן ולהבא וגם לשעבר, ייועדו אך ורק לאותם אנשים שיש להם זכאות על-פי דין. תודה לחבר הכנסת נסים זאב. בפעם הבאה אני אתן לו שלוש דקות, כך הוא יגיע בדיוק לארבע. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו, חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו, חבר הכנסת אריה אלדד. ארבע דקות לרשותך, חבר הכנסת מקלב, סגן יושב-ראש הכנסת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר לא נמצא, שר השיכון אולי הוא התחיל לחלק, לא, יש שר תורן. השר התורן זה השר שלום שמחון, שר החקלאות. אם הוא נמצא כאן, אז זה בסדר. אדוני היושב-ראש, לא, הוא טען ששר הבינוי והשיכון לא נוכח, אמרתי שיש שר תורן, שזה השר שלום שמחון. החלפתי את אמסלם בש"ס. אני לא מציע לך להחליף אותו. אני חושב שבאמת יש לך המקום החשוב בממשלה, וכאחד שיכול להעיד על עשייה, אני לא חושב שיש גם ויכוח בין הכנסת לממשלה בנושא הזה. אני חושב שגם הכנסת מאוחדת בנושא בעיית הדיור שקיימת במדינת ישראל. אני לא חושב שיש בכלל היום בעיה בין קואליציה לאופוזיציה, וגם לא בהאשמות איפה זה התחיל. אין ספק שמצוקת הדיור היא בעיה מתמשכת לאורך שנים. הבעיה לא קשורה לא לממשלה הזאת ולא לכנסת הזאת או לכנסת אחרת. אנחנו יודעים שהנושא הוא הרבה יותר ערכי ועמוק, שאנחנו גם כיום עדיין לא מטפלים במהות ובשורש הבעיה. כל ההצעות שיש וכל הדיבורים שיש, זה כל מיני שינויים קוסמטיים, פתרונות קלים ולא יסודיים, שלא יפתרו את הבעיה באופן אמיתי. גם הוויכוח מה גורם למצוקת הדיור, גם אני לא חושב שהוא ויכוח מהותי. יש מי שאומר שהחסמים שקיימים, יש מי שאומר הביורוקרטיה התכנונית, יש מי שאומר שלא נותנים הלוואות, שלא נותנים מענקים, כל אחד אומר מבחינה אחרת, ואני חושב שכל הדברים נכונים. אולי גם הביורוקרטיה שנמצאת בתוך הרשויות המוסמכות המקצועיות, היא הבעיה. ההקפאה שנמצאת בתוך מינהל מקרקעי ישראל, שם נמצאת ההקפאה האמיתית, וביחד עם האוצר, שלא רואים ולא רוצים לפתור את הבעיה באופן עמוק. הם רואים את כל נושא הדיור כעוד מחולל הכנסה. ודאי, כשיש דירות יקרות, מס ערך מוסף הוא יותר גבוה, יש מיסוי, מס רכישה, מס רכישה הרבה יותר גבוה, הכול נגזר מאחוז מסוים, ועוד מסים כאלה ואחרים. וזה בסדר, לא קרה שום דבר. בינתיים, אנשים גם מוציאים את רוב כספם ואת רוב פרנסתם על דיור לריק, על דירות שכורות, מי ששוכר דירה. ורבים כאלה שלא שוכרים דירות, לא יכולים לשכור דירות ושוכרים מחסנים, שוכרים חניות, או שגרים אצל ההורים, כפי שהקודמים לי אמרו. זה נקרא מקום שאפשר להניח, שעם במדינה יכול להסתמך על ההורים כמקום לגור, איזה בעיות, איזה השלכות יש לזה על חיי המשפחה, על התא המשפחתי, שאנשים צריכים לגור כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה זמן אצל ההורים, ביחד, או במקומות שהם לא ראויים למגורים. היום קיבלתי פנייה, וחברת הכנסת אורלי לוי היתה היום בוועדה שקשורה לזה, על כך שהיום המטפלות בילדים קטנים, בגלל מצוקת הדיור נמצאות בדירות, מקום המגורים של המטפלות אין בו מרחב מחיה לילדים, איך נותנים לילדים להיות מטופלים? אפשר לחשוב איפה הם גרים, במקומות יותר טובים? אבל הבעיה האמיתית, הביורוקרטיה שקיימת בתוך המשרדים. אנחנו צריכים לדעת מי מנהל, האם אנחנו כמדיניות, אפילו הממשלה כמדיניות, או שהפקידות היא זאת שמכתיבה? אני השתתפתי בדיון עם ראש הממשלה, והועלו כל מיני פתרונות. יושבים פקידי האוצר והם בסברה שלהם: לא, הפתרון הזה הוא לא יעיל, הוא רק יגרום לכך שמחירי הדירות יעלו. הפתרון הזה, לא, זה יעמיק את האינפלציה, זה יסכן את כל הנושא של המשכנתאות. בנק ישראל גם הוא דומיננטי בנושא של שיכון, של פתרון. אבל הוא מסתכל רק מההיבט של הבנקים, הוא לא מסתכל מההיבט האמיתי. אנחנו גם נמצאים היום במצב שאם לא תהיה מהפכה וחשיבה אחרת ועמוקה ולא יימצא פתרון לכל הנושא הזה, מפני שאנחנו עומדים עכשיו בהקפאה ביהודה ושומרון. אני לא נכנס לחלק האידיאולוגי בעניין, אבל כשגורמים להקפאה שהיא גם גורם למצוקת הדיור, מכיוון שהדיור הזול היה ביהודה ושומרון, אנשים שבאמת רצו לגור שם גם מצאו פתרונות במקומות האלה. מצד אחד, הקפאה, אבקש לסיים. מייד, משפט אחרון. מצד אחד, הקפאה. ומצד שני, לא מפשירים. איך אפשר היום, בהזדמנות שיש לנו היום, להפשיר מצפון עד דרום, ממזרח עד מערב, ליישב את הארץ הזאת שהיא לא נמצאת במחלוקת, שאף אחד לא מפריע, האמריקנים לא מפריעים לבנות פה. יש הזדמנות היום להחיות את כל הפריפריה. היום אנשים שאף פעם לא חשבו, אנשים,  משנות ה-70 וה-80, היום אנשים קונים בפריפריה. אדוני, משפט אחרון. אדוני. את האוכלוסייה שלא היו מוכנים, לא ראו את עצמם גרים בפריפריה, היום מוכנים לגור שם. יש היום הזדמנות פז להחיות את כל המקומות האלה. תראו איזה קפיצת מחירים יש היום בדימונה, איפה נמצאים בצפון, בכל מקום. תודה. אנחנו צריכים להקים רשות אחת שתפקח על כל הביורוקרטיה הפקידותית ותפתור את כל הבעיות. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו, חבר הכנסת אריה אלדד. לרשותך ארבע דקות. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שבכל יום שעובר מתחזקת אצלי התחושה שהעולם דוהר בריצת אמוק לכיוון של התרסקות. ממש דברי אחרית הימים שקיימים בכל הדתות, ככה תחושתי, לפחות, מתממשים אט אט. ומה הסיבות למצב הזה, ההרסני? הסיבות לכך הן פשוטות מאוד. עולם נטול ערכים, נטול צדק טבעי, נטול חמלה ורחמים. תסתכלו, למשל, על התוכן של הדוקומנטים שהתפרסמו לאחרונה באתר "ויקיליקס". על מה מבוססים היום היחסים הבין-לאומיים בין מדינות, אפילו מדינות המוגדרות כבעלות-ברית? יחסים של צביעות. נפגשים בגלוי, מתחברים. אבל מאחורי הפרגודים, או בתוך החדרים הכמוסים, החשוכים, דוקרים האחד את השני בצורה הברוטלית ביותר. זה המצב, לצערי הרב. ודוגמאות לכך יש אין-ספור לפי מה שפורסם באתר הזה, "ויקיליקס". אם חוזרים למקומותינו, לאזורנו, אני אתן שתי דוגמאות פשוטות מאוד שמראות שישראל, לצערי הרב, מככבת בצורה בולטת ביותר בעולם הצבוע הזה. הדוגמה הראשונה היא, לפני כשבוע בערך כוחות החושך, הגיבורים של קק"ל, הגיבורים של מינהל מקרקעי ישראל, בליווי של עשרות ומאות שוטרים פלשו לתוך האזור שנקרא אל-עראקיב, דרומית לעיר רהט. הרסו שם את המקום בפעם השביעית. ויתירה מכך, הם נכנסו לשטח של 80 דונם, כרם נטוע של עצי זית, עצי דפנה, רימונים ותאנים. אני ביקרתי במקום הזה לפני כשמונה חודשים. תאמינו לי, הוא חלקה שאולי באמת נגזרת מגן-עדן. האיש שנמצא שם, מוחמד מוסטפא אבו זייד, נמצא במקום מאז שנת 1948. הוא סיפר את הסיפור הזה, בשנת 1948, לפני קום המדינה, במסגרת של התנגשות דמים שהיתה בינו, בין המשפחה שהתגוררה במקום הזה, לבין כוחות צה"ל, אחיו וכמה אנשים מבני המשפחה, מבני השבט שלו, נרצחו באותו מקום, והוא נשאר באותו מקום עד לפני כשבוע בערך, עד אותו יום, כפי שאמרתי, שפלשו הכוחות האלה ופשוט השמידו, השמידו, 80 דונם של כרמים ועצי זית. הרי כולנו יודעים, חברי הכנסת המכובדים, חברות הכנסת המכובדות, כולנו יודעים שעץ הזית הוא עץ מוגן לפי החוק הישראלי. אז מה שקורה פה זה דבר מדהים. ככל שעץ הזית הזה קשור בצורה כזאת או אחרת לאוכלוסייה הערבית, הוא מפסיק להיות עץ מוגן, ועל כן הממשלה, הרשויות הביצועיות של הממשלה, הרשויות המבצעות של הממשלה, מרשות לעצמן לפלוש לאותם מקומות ולהשמיד את אותם עצי זית, אותם עצי זית המוגדרים כעצים מוגנים. דבר דומה קורה גם בירושלים המזרחית, היות שזה נושא שהוא חלק אינטגרלי של הצעות האי-אמון שהוגשו היום. בירושלים, ואני מסיים, בירושלים המזרחית, מה שקורה שם זה גם כן דבר מדהים. בישיבת הממשלה לפני כשבוע, יותר משבוע, הקצתה הממשלה 85 מיליון שקלים למה שנקרא בנייה, ייהוד של העיר העתיקה, הרחבת הרחבה הזאת שנקראת רחבת שער-המוגרבים. זה לא נקרא רחבת, ולמה משקיעים, חבר הכנסת דוד רותם, נא לא להתווכח על זה. תם זמנו, חבר הכנסת רותם. לא, לא. זה נקרא רחבת הכותל המערבי. יפה, לא נתווכח עכשיו על שמות, בסדר? יש לך השמות שלך, לי יש השמות שלי. עכשיו, ישראל משקיעה 85 מיליון שקל כתוכנית שהיא החלה בשנת 2000. בתוך עשר שנים ישראל השקיעה יותר מ-100 מיליון דולר להפרחת מה שנקרא האזורים הערביים, האסלאמיים, למען ייהוד. תודה. מצד שני, מה שישראל עושה בשכונות הערביות זה ההיפך הגמור. ולכן, זה הדבר שקראתי לו בהתחלת דברי: חברה, מדינה, עולם נטול צדק. תודה, חבר הכנסת. משפט סיום: לצערי הרב, אני צריך להגיד שהיעדר צדק מקרב את הסוף, וזה חבל. תודה. תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד. ובין לבין, אנו מקדמים בברכה את ארבעת חברי ועדת החוץ מהפרלמנט של אסטוניה. ברכות גם לשגרירה, התושבת הראשונה של אסטוניה בישראל, הוד מעלתה גברת טינה אינטלמן, אשר הגיעה ארצה לפני חמישה ימים בלבד, וכבר מתלווה למשלחת הפרלמנטרית כאן בכנסת. גבירותי ורבותי, אנו שמחים על ביקורכם כאן, ועל העניין שאתם מגלים במדינת ישראל במאבקה למען ביטחונה ושלומה. בפגישותיכם בארץ ובבית זה, תמצאו מדינה ועם השואפים לשלום, והמבקשים לחיות בביטחון. ההיכרות עם מצבה הגיאו-פוליטי של ישראל היא אבן יסוד בהבנת מדינת ישראל. וכולנו מקווים שתישאו עמכם מכאן את ההבנה לצרכיה של ישראל, ותמשיכו לסייע לנו להגיע אל השלום והביטחון שאנו כה זקוקים להם. ברוכים הבאים בבואכם, וברוכים אתם בצאתכם. חבר הכנסת אלדד, בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, שתי הצעות אי-אמון לפנינו היום, ושתיהן עוסקות בדיור. קדימה מציעה הצעת אי-אמון על כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה על משבר הדיור, וחברי הכנסת הערבים הציעו הצעת אי-אמון בגלל פרסום מכרזים ל-1,300 יחידות דיור בירושלים. בדרך כלל התשובה המקובלת, גם העקומה, של נציגי הקואליציה למקרים כאלה, היא שאם אלה כועסים עלינו כי אנחנו בונים, ואלה כועסים עלינו כי אנחנו לא בונים, אז סימן שאנחנו באמצע, אנחנו בסדר. זהו, שלא. אתם לא בסדר. לחברי הכנסת הערבים אפשר רק לומר, הלוואי. הלוואי שהממשלה היתה מפרסמת מכרזים ל-1,300 יחידות דיור בהר-חומה, ועוד 2,000 יחידות דיור בפסגת-זאב, ועוד 2,000 יחידות דיור בגילה, ועוד 5,000 יחידות דיור ברמת-שפט, הלוואי. רק שהיא לא עושה זאת. היא מפרסמת 130 בפסגת-זאב, ועוד 50 פה, ועוד 20 שם, פירורים. ירושלים זקוקה ל-4,500 יחידות דיור בשנה. יש פער עצום בין הצרכים של ירושלים ופרסום המכרזים בירושלים. ראש הממשלה היה אצל מזכירת המדינה בארצות-הברית, וחזר והצהיר, בין השאר, שיש התחייבות שאם נקפיא לעוד שלושה חודשים את הבנייה ביהודה ושומרון אז זה לא יחול על ירושלים. אז למה זה לא קרה? כי זה נתקע. איפה זה נתקע? האמריקנים לא מוכנים לתת את זה בכתב. מה קרה? נתניהו לא הבין אנגלית, או שזה בדיוק ההבדל בין לא להזכיר את ירושלים ובין ירושלים לא נכללת בהקפאה? האמריקנים לא מוכנים להצהיר: ירושלים לא נכללת בהקפאה. לא אי-הבנה היתה פה, דווקא הבנה שבשתיקה, שההקפאה תמשיך לחול על ירושלים למעשה, בלי להכריז על הקפאה בירושלים. כך הובן והוסכם, אבל אף אחד מהצדדים לא יכול לכתוב את הדברים הללו, בוודאי לא נתניהו יכול לקבל אותם ממזכירת המדינה האמריקנית, ולכן זה נתקע. מאידך גיסא, קדימה באה ומציגה, בצדק, את המצב המשברי של הדיור ומצוקת הדיור בארץ, אבל היא שוכחת שהיא גם מתנגדת לאלפי יחידות הדיור המוכנות לבנייה ביהודה ושומרון. בנו 4,000 יחידות דיור בימי ממשלת ברק, בנו אלפי יחידות דיור בימי ממשלת אולמרט. אותן אלפי יחידות דיור שנבנו באותן שנים נוספות על מצוקת הדיור הקיימת היום בישראל בכלל. אז להתנגד אפשר, למתוח ביקורת אפשר. אני אתמוך עם חברי בהצעת האי-אמון של קדימה, כי אכן הממשלה לא מתמודדת עם משבר הדיור. ולחברי הכנסת הערבים נותר רק לומר: הלוואי שנתניהו היה ראוי לאי-אמון שלכם. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו, חבר הכנסת אילן גילאון. לרשותך ארבע דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כששמעתי את השר אטיאס חשבתי שקצת התבלבלו העניינים. חשבתי שאבו מאזן הוא הכובש, הוא שלא מכיר בישראל, הוא שלא בונה, הוא שלא מקיים את החלטות האו"ם 242, 194, 181. חשבתי שהוא הורס במערב העיר. קצת התבלבלו העניינים, כאילו מי שמזגזג זה אבו מאזן. כאילו מי שלא רוצה לעשות שלום, אבו מאזן. כאילו הוא הכובש. כאילו הוא, על מה הוא צריך לוותר? הוויתורים הגדולים שדיבר עליהם השר אטיאס, אנחנו לא ראינו אותם. על איזה דברים הוא ויתר? יש דבר אחד, שכל העולם מסכים אתו, שירושלים, המזרחית, אני מתכוון, היא לא בירת מדינת ישראל, ומי שנכנס לירושלים אז הוא רואה. בואו, תראו את ההבדל. האם באמת ירושלים מאוחדת? תראו את ירושלים המערבית, איך היא נראית, איך התשתיות, איך התחבורה, איך הבריאות, איך החינוך, ותיכנסו לירושלים המזרחית ותראו. אז אם 42 שנה היא מאוחדת, מדוע המצב הוא כזה בכל השכונות הערביות בירושלים המזרחית? אז מדוע הממשלה עושה ומפרסמת מכרזים אפילו בירושלים המזרחית לבנות רק ליהודים, ומפקיעה בתים בירושלים המזרחית מהאזרחים הערבים ומכניסה לשם מתנחלים, וזה באיזה כיסוי של בית-משפט? האנשים נזרקים לרחוב, אף אחד אפילו לא דואג להם, לא לבית חלופי, לא לאיזשהו טיפול במשפחה. כולכם, מי שרוצה, יכול ללכת לראות בשיח'-ג'ראח וסילואן איפה המשפחות שפינו אותן וזרקו אותן מהבתים שלהן, שהם ישנים על המדרכות. זה השוויון? זה ירושלים המאוחדת שהוא מדבר עליה? זאת אומרת, זה לא נכון, היא לא מאוחדת. ועוד אומר שאנחנו, בגלל הרגישות של ירושלים, אז אנחנו גם פה ושם לא כל כך מפרסמים מכרזים. אז אם הרגישות הזו באמת קיימת, כי כל העולם הרי לא מכיר בזה שירושלים המזרחית היא חלק, אפילו על ירושלים, עובדה שאין אפילו שגרירות אחת של מדינה זרה בירושלים. אז אם המצב הוא כזה, איך אתה מתעלם מכל העולם ומכל האנשים ומכל הדעות של התושבים, של האזרחים, ואתה אומר שירושלים זה שלנו? הדבר השני, שאתה בונה בהתנחלויות ואתה הורס בית של אזרחים ערבים. מה היה יכול להיות, להרוס, משפחה שמתגוררת 60 או 70 שנה במערות, טאבון? טאבון, אתם יודעים מה זה? זה המקום שאפו בו לחם. זה כל כך הפריע לשלטונות בישראל, ובאו עם דחפורים והרסו את זה. מי יכול לקבל כזאת גזענות בכל העולם? הרי לא בגלל זה שהעולם עוין את מדינת ישראל, בגלל הפעילות הגזענית הזו העולם מבקר את המדיניות של מדינת ישראל, ולא להעמיס את זה על אנטישמיות או דברים כאלה. אני, ברשותך, רוצה להתייחס רק במשפט אחד, משפט אחרון, אין בעיה.  לעניין השני, של הבנייה לזוגות צעירים. אני בטוח שמה שאמרו חברי הכנסת לפני, על זה שלא בונים, זה נכון. אבל אני רוצה לשאול גם את השר אטיאס, האם הוא בנה משהו לזוגות הצעירים במגזר הערבי. אנחנו רק ראינו ממנו את ההריסות במגזר הערבי. חבל שזה ככה, אני חושב שאתה קצת טועה. אבל אני לא יכול להשיב לך במקומו. תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון. בינתיים, הודעה לסגן מזכירת הכנסת. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 3), התשע"א 2010, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. החלטת ועדת הכספים, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, סעיף 53(7) פטור ממס שבח במתחם פינוי ובינוי. החלטת ועדת הכספים, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, סעיף 53(8) פטור ממס במכירת זכות של תמ"א 38. תודה. תודה לסגן מזכירת הכנסת. חבר הכנסת אילן גילאון. לרשותך ארבע דקות. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרה לקליטת העלייה, חברי חברי הכנסת, שוב נושא של בכי והסתכלות כלפי השמים, כאילו הקדוש-ברוך-הוא בעצם אשם בתופעה הזאת שקורית. אתם רוצים דירות? תבנו. זה די פשוט, העניין הזה. אבל כל הבעיות האלה שאנחנו מעלים כאן נובעות מאותו מנוע חיפוש ממש. ואגב, זה נכון לגבי אי-אמון של הממשלה הקודמת והממשלה הזאת, ואת האי-אמון בממשלה הזאת צריך להביע משום שהיא ממשיכה את המדיניות של הממשלה הקודמת. לאחר שחוקק חוק הדיור הציבורי, ואני שמעתי כאן מנציג מפלגתך, נסים זאב, שהוא מבקר את חוק הדיור הציבורי של רן כהן, כפי שאתה זוכר, הייתי שותף לחוק הזה. יפה. אבל הוא ביקר אותו פה, על הדוכן, כביכול כבשת הרש של אותם אנשים, הם שקנו את הדירות הללו, הם שיצרו את המשבר בדיור במדינת ישראל? לא, גזלה של 15 מיליארד שקלים, נכון לעכשיו, ושום אגורה מתוך הכסף הזה שהיתה מיועדת לבניית דיור ציבורי מחדש לא ניתנה. "מה צריך בסך הכול בן-אדם בשביל לחיות?" אתה זוכר את "איי לייק מייק", אדוני היושב-ראש? "כיכר אחת של לחם," הוא אומר, "וכד אחד של יין" אנחנו בכנסת יש לנו חוקים נגד הדבר הזה, "מיטה כדי לישון בה, ואם אפשר בשניים", "וגג מעל הראש, שלא ירדו עליו המים." אבל הוא צריך גם עבודה. ומה הפרדוקס כאן? אם הוא רוצה עבודה הוא צריך לגור במקום שהוא לא יכול לגור, במרכז הארץ, משום שבמרכז הארץ, במקרה הטוב, אדוני היושב-ראש, שכר הדירה עולה כמחצית מהשכר הממוצע במשק, ואנשים צעירים לא תמיד מקבלים את השכר הממוצע במשק. תעשה חישוב, אדוני היושב-ראש, כמה זה שכר הדירה מתוך כל השכר. ולכן, בפריפריה אולי אפשר למצוא דירות, אבל אי-אפשר למצוא עבודה. זאת אומרת, כל אלה בפריפריה יהיו בעלי דירות אבל מובטלים, וכל אלה במרכז הארץ יהיו, לא מובטלים, חבר הכנסת גילאון, יש לי חידוש בשבילך, גם בפריפריה כבר אין דירות. זה ברור לגמרי.  אני פשוט מנסה פה להראות מה קורה, זאת אומרת יש כאן ייסוף במדינת ישראל, וכאשר אני אומר "מנוע חיפוש", זה מנוע חיפוש בהחטאת תוכנית המיתאר של מדינת ישראל כולה. חבר'ה, פעם משרד השיכון בנה שיכונים. הוא בנה אותם קטנים, הוא בנה אותם עם בלטות לא יפות, אבל הוא בנה אותם, בתקופה שהמחסור במדינת ישראל היה הרבה יותר גדול מאשר היום. ולכן, כאשר אני שומע שרים מסוימים כאן, כמו ששמעתי את שר השיכון קודם, לי זה הזכיר, חבר הכנסת עפו אגבאריה, שר השיכון, לי הוא יותר הזכיר את אותו אחד שאומר לאמא שלו: אמא, אני שונא ללכת לבית-הספר, אני שונא את התלמידים, ואני שונא את המורים, ואז אמא שלו אומרת לו: אבל מותק, אתה חייב ללכת לבית-הספר, אתה מנהל בית-הספר. כלומר, אני שומע את בכי התמרורים הזה, כל טיעון מחדש, כמה יש משבר, ואנחנו פתרנו ברפורמה במינהל מקרקעי ישראל את כל הבעיות, וכל אחד יוכל לפתוח מרפסת מתי שהוא רוצה. אתה יודע מה אני חושב, אדוני? כדי שבשנה הבאה לא נחגוג פה את יום ההומלס הבין-לאומי, כי זה היום היחיד של מסכנים שעוד לא היה כאן, אולי כדאי לבנות 200,000 מרפסות. באמת זה רעיון. אתה יודע למה? כי אז יביאו רפורמה, שיצטרכו אולי להדביק להן דירות. לא יבנו, לא יהיה. לא תהיה רגולציה, מדינת ישראל לא תשקיע, בועת הנדל"ן תלך ותגדל, ואנשים ימצאו את עצמם ברחוב, שלא לדבר על אלה שהם קורבנות של משכנתה, כשהיום במדינת ישראל משכנתה היא מלכודת דבש אבל מלכודת מוות להרבה מאוד משפחות. חברי אילן גילאון, אני נאלץ להסכים עם רוב דבריך. תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו, חברת הכנסת חנין זועבי. לרשותך, חבר הכנסת אורי אורבך, ארבע דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, הצצתי ואפילו קראתי את שתי הצעות האי-אמון, וכמעט הייתי אומר, שילכו אלה אצל אלה ויסתדרו ביניהם, כי בהצעה הראשונה אנחנו רואים שקדימה אומרת ש"כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה על משבר הדיור", ובהצעת האי-אמון השנייה הסיעות הערביות אומרות: "המכרזים לבניית 1,300 יחידות דיור בהר-חומה בפרט ובירושלים המזרחית בכלל".  מה אתה רוצה? זאת אומרת, תלכו אצלם ותסתדרו,  הם טוענים שלא בונים, אתם טוענים שבונים. תראו להם את 1,300 יחידות הדיור בהר-חומה והם אולי יסירו את הצעת האי-אמון שלהם. זאת הדאגה שלך, ? זה ישראבלוף, אל תפריעו לאורי אורבך. לפחות אם יש איזה קצת חוש הומור פה, זה לא מספיק, ולכן אני ממליץ לממשלה לבנות יותר מ-1,300 יחידות דיור בהר-חומה, וכמובן גם במקומות אחרים. הרבנות הראשית קבעה היום, ואני אקשר את זה בהחלט לנושא הזה, תפילה להורדת גשמים. אדוני שר המשטרה, השר לביטחון פנים, אתה עושה לנו שם קצת, זאת ההשפעה שלנו.  אדוני, אם היית פה, גם אתה היית, רבותי, לא להפריע. תאפשרו לדובר.  שאין גשם, חבר הכנסת גילאון, זה לא "אמסלם", זה "הרב אמסלם". במפלגות מסוימות מסירים בקלות את התואר של הרב כשזה לא מוצא חן בעיניהם,   כל כך מהר, שאני חושב שכשהם נותנים, אני מציע לך שתהיה מחובר,  שכשהם נותנים את התואר של הרב אני מקווה שזה קצת יותר לאט. הרב אורבך, תתרכז בנושא. אבל בואו לא נתערב בענייניהן של מעצמות שכנות ונחזור לענייננו. היום הכריזו על תפילה להורדת גשמים, ואני זוכר שבשנות ה-80 הרבה פעמים מהדורות החדשות היו מסתיימות במין ססמת גיוס סודית כזאת, כביכול, "לידיעת מפעילי התנורים", דבר שנפסק מכל מיני סיבות טכנולוגיות ואחרות, ויודיד הכסף, כל מיני מושגים שקצת נעלמו. ובעניין של גשמים, שהוא עניין של מתת שמים, בני-האדם לא מסתפקים במתת שמים, אלא עושים אתערותא דלתתא, התערות שלמטה, כדי שיהיה יותר גשם, זאת אומרת: זורעים עננים, כשיש, ויש איזה תהליך של, אתה יודע שכתוב בגמרא: גדול יום הגשמים יותר מיום תחיית המתים. נכון, אחד מהמפת"חות שנמצאים בידי הקדוש-ברוך-הוא. מפת"ח, נדמה לי, זה ראשי תיבות של מטר, פרנסה, תחייה וחיה, שזה הולדה, ראשי תיבות של מפת"ח. ואפילו בדבר שהוא כולו מתת אל, בני-אדם צריכים לעשות מאמץ. לא מספיקה תפילה, צריך גם התפלה. אנחנו סומכים על הקדוש-ברוך-הוא שייתן לנו, אבל אנחנו מצדנו, כבני-אדם, צריכים גם לעשות דברים. והנה, נדמה לי שדווקא בסוגיית הדיור, שהיא סוגיה שכולה בידי אדם, כמובן בזכות החוכמה שהקדוש-ברוך-הוא נותן, פה נראה לי שאנחנו מסתפקים בתפילות. על הגשם, שיכולנו אולי להסתפק בתפילות, אנחנו לא מסתפקים בתפילות, אבל על מעשה ידי אדם, של בנייה, של דיור, של שיכון, של בנייה ציבורית, של שורה שלמה של הצעות שקיימות, פה עומדים ומתפללים: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתפתח שערי שמים ותוריד לנו דירות לזוגות צעירים,  משל מדובר בבית-המקדש, שיורד משמים שלם, ובאותו אופן ירדו עלינו גם שיכונים בהר-חומה, ובגילה, ובבאר-שבע, ובפתח-תקווה, וביוקנעם ובכל הארץ. אבל הממשלה לא נבחרה רק בשביל להתפלל, היא נבחרה בשביל לעשות מעשה ידי אדם, ולבנות, ולהקל, ולעודד אנשים למכור את הדירה השנייה והשלישית שלהם כדי שיהיו עוד דירות. אתה אחרון. ולכן, ביום זה של שאילת גשמים, שבו אנחנו מתכנסים ומתפללים, ולא מסתפקים רק בתפילות, אני פונה לממשלה ואומר: כדי שיהיו יותר דירות, לא להסתפק רק בתפילות, אלא לבנות, לבנות ולבנות. תודה. תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה, אחרון הדוברים, אופיר אקוניס. לרשותך ארבע דקות. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, האמת היא שאין על מה לדבר או להתווכח עם אלה שרוצים לבנות ולהרחיב את ההתנחלויות, אולם דווקא עם אלה שלא רוצים להרחיב את ההתנחלויות יש על מה לדבר, אבל יש גם על מה להתווכח ועל מה לחלוק, ויש דווקא על מה לא להסכים. כי מי שבאמת מעוניין בהקפאה לא דורש הקפאה, אלא הפסקה, הפסקת ההתנחלויות. וכל מי שמעוניין באמת בשלום לא מדבר על הפסקת ההתנחלויות, אלא על פירוק ההתנחלויות. שיח ההקפאה הוא שיח של מי שרוצה להקשות את ההפסקה הטוטלית של הבנייה ושל מי שרוצה להקשות על ההכרה בסיום הכיבוש כיעד הכרחי לכל הסכם שלום. משתמשים במונח "הקפאה" רק כאשר מתכוונים לבנות אחרי ההקפאה. מקפיאים רק כאשר ממשיכים אחרי ההקפאה או מעלים את אפשרות הבנייה לקראת עוד סחיטה. אדוני היושב-ראש, שלום זה לא עניין טכני. שלום זה לא עניין פרוצדורלי וזה גם לא עניין של יחידות דיור, וזה גם לא עניין של הרחבה או אי-הרחבה. בשביל שלום צריכים לשנות תפיסה ולא רק מפה. שלום רק מתוך אינטרסים ביטחוניים, ורק למען אינטרסים ביטחוניים, ורק מתוך פרספקטיבה ביטחונית, בלי שום הכרה בזכויות האחר, זה דבר שלא יצליח, זה פשוט לא יצליח. אינטרס ביטחוני לבדו לא בונה ולא מוביל לשלום, ואני יודעת עד כמה חלק מחברי הכנסת, אלה שבאמת רוצים שלום, מציגים ומסבירים לקהל שלהם את השלום הביטחוני. אלה חברי כנסת שלא רוצים שהימין ייקח מונופול על הביטחון ועל שיח הביטחון, והם רוצים גם כן את החלק שלהם בהבטחת הביטחון לציבור. אבל כאשר מנתקים את הנימוקים המוסריים וההיסטוריים משיח השלום, וקושרים אותו רק לשיח ביטחוניסטי, אז לא מה שקוראים לו "מרכז" ולא מה שקוראים לו "שמאל" הוא זה שיספק את הסחורה. ואם עושים שלום כהכרה בזכויות האחר, כנסיגה משטחים של האחר, אז הביטחון יהיה תוצר הכרחי ומחייב. לשם כך צריכים לשנות פרדיגמה. הקפאה זה לא שינוי פרדיגמה, זה אפילו לא שינוי הסטטוס-קוו, אלא שבירתו. קיפאון הופך את המשא-ומתן לעניין פנים-ישראלי, או לכל היותר לעניין ישראלי-אמריקני, ולשם כך אין צורך בפרטנר פלסטיני. הפסקת הבנייה ולא הקפאה צריכה להיות תנאי לכל משא-ומתן. ואין חיה כזאת משא-ומתן בלי תנאים. נכונות הפסקת הבנייה היא חלק מהגיון המשא-ומתן עצמו, היא חלק מהגיון השלום עצמו, ואינה תנאי חיצוני למשא-ומתן. אם המשא-ומתן היה מושתת על עקרונות אלה, לא היינו כל שני וחמישי דנים בעניין הבנייה ובמספר יחידות הדיור. תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יעלה חבר הכנסת אופיר אקוניס, אחרון הדוברים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האופוזיציה כהרגלה מציירת לציבור תמונה שלילית, קשה, פסימית, על מצב המדינה. טוב, זה תפקידה. ואני, אדוני היושב-ראש, הפעם אני, סגנית השר חברת הכנסת גמליאל. אני אחרוג, את עם גבך וגם מפריעה לנואם. אני, אדוני, אחרוג ממנהגי להשיב על הבדיות וחצאי האמיתות של קדימה, ואספר לחברי, אתה יודע, וגם לציבור בבית, אני חייב להגיד לך משהו, גם ליושבים כאן ביציע וגם לציבור בבית, שהוא יותר קשוב לדברים שנאמרים כאן מאשר חברי הכנסת, וזה עוד דבר שהוא בכלל מין, הייתי אומר, דבר שאנחנו כולנו צריכים לשפר. רבותי, חבר הכנסת שאמה, אדוני השר לביטחון פנים, אתם מדברים בקול רם. אנחנו פשוט נפסיק את הדיון. לא, אנחנו מפריעים להם. זה בלתי אפשרי. אנחנו מתנצלים על ההפרעה. אנחנו תומכים בכל דבריו של חבר הכנסת אקוניס. בסדר, אבל אתם מדברים בקול רם והדיבור שלכם נשמע עד לכאן. קודם כול, זו אמירה חשובה, שתומכים בכל דברי. זה טוב. אנחנו פה מרכיבים את העניינים. חבר הכנסת ביבי, בכל זאת הייתי רוצה לנצל את שלוש או ארבע הדקות שהועמדו לרשותי כדי לספר לציבור וגם לחברים בבית הזה מה כן הממשלה, אדוני היושב-ראש, הצליחה לעשות בשנה וחצי, עוד מעט שנתיים, האחרונות למען הציבור. חברים, בבית הזה מבצעת הממשלה, בעזרתנו, חברי הכנסת, מהפכות צרכניות עצומות, כאלה שהמדינה לא ידעה שנים ארוכות. היום, אדוני, היום, היום, אתה השתתפת בישיבה ההיסטורית. וגם בשבוע שעבר, חוללנו לא מהפכה, מהפך והמלה הזאת שמורה רק למעמדים מיוחדים, כידוע לך, מהפך בכל מה שקשור, חבר הכנסת טיבייב, יואיל נא לשבת בבקשה.  בכל מה שקשור לטלפוניה הסלולרית. אדוני השר, אם אתה לא תקום משם ההפגנה הזאת לא תתפזר. אני ידעתי למה אתם, קלקלת לנו. אני יודע שהוא מוקד למשיכה, אבל, עכשיו קלקלת לביבי. אדוני, התקיימה פה היום, בבית הזה, וגם בשבוע שעבר, מהפכה אמיתית בתחום הטלפוניה הסלולרית. במשך שנים ארוכות התחום הזה סבל מסטגנציה ומחוסר מעש ברור. בשבוע אחד, על-פי מדיניות הממשלה, בהובלת שר התקשורת וועדת הכלכלה של הכנסת, פתחנו את השוק הזה לתחרות אמיתית, ביטלנו את קנסות היציאה, הכנסנו מפעיל סלולרי נוסף. חברת הכנסת סולודקין, יכול להיות שייכנסו שניים. המפעילים הווירטואליים, אדוני היושב-ראש, אושרו כבר בתקציב הקודם. זאת לא מהפכה, זה מהפך. ואם במהפכות אנחנו עוסקים, בעוד שבועיים ויום אחד, ב-14 בדצמבר, תיכנסנה לתוקף התקנות המאפשרות החזרת כסף מזומן ללקוח בתוך 14 יום. הדבר הזה מקובל בעולם שנים ארוכות. בארצות-הברית, באירופה, כל הדבר הזה עובד מצוין, אפילו לא צריך שם חוקים ולא צריך שם תקנות. החוק החשוב הזה, אדוני היושב-ראש, שנים העלה אבק בכל מיני מרתפים, או אולי לא במרתפים, אבל על מדפים במשרדי הממשלה במשך שנים ארוכות. עכשיו, בעוד שבועיים ויום אחד ממחר, החוק ההיסטורי הזה נכנס לתוקף. ודאי חלק מחברי הכנסת כבר ראו יחד עם הציבור בישראל את מסע הפרסום שמתלווה, מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שמדבר על מהפכה צרכנית. אני לא רואה פה את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. בדרך כלל נהוג לשתף את הוגי הסלוגן, הייתי אומר, בקרדיט, אבל אני לא אתעקש על כך שה"המהפכה הצרכנית" הוא ביטוי, השר ארדן, שאני טבעתי אותו ועכשיו הוא בקמפיין של משרד התעשייה והמסחר. השר ארדן, היה גם הוא פעם, ודאי. לכן, בוועדת הכלכלה. הכנסת התחילה לתפקד מאז שאדוני הגיע. ודאי. תראה להיכן הגעת מהוועדה הזאת. השר ארדן, קודם כול זאת הערה חשובה, אבל אני פשוט אמרתי שאני חורג ממנהגי ומשבח את הצלחות הממשלה בתחומים שונים. שלושה שכנים יש ליד שולחן הממשלה: השר שמחון, השר ארדן והשר כחלון. שלושתם היו בוועדת הכלכלה. אני עוד לא סיימתי לשבח את הישגי הממשלה, בוודאי אפשר להכניס לתוכם את המהפכות שהכניס השר להגנת הסביבה. כל מה שהיה תקוע אצל קדימה משתחרר. אתה רוצה לסיים? תודה רבה, זאת המסקנה. נא לסכם. לא, אדוני, אני הופרעתי רבות לפני שאתה הגעת. שתי דקות. הנה, עוד דקה יש לך. שתיים, אם אפשר. זה יהיה נחמד. בבקשה, שתיים. ובכן, גם השר ארדן כמובן, בתום שתי הדקות אני מפסיק אותך.  שלא ייעלב חלילה, גם הוא בוודאי אחראי לכמה מהמהפכות הירוקות שהממשלה הזאת אחראית להן. כמובן, אדוני, המהפכות בתחום החינוך, פתאום ההישגים מחדש עולים. ובתחום התחבורה, רואים שהכבישים נסללים, שמסילות הברזל, שאיש לא העלה על דעתו שיגיעו למקומות יישוב שונים ברחבי הארץ, מגיעות למקומות רבים. עכשיו, למה אני אומר את הדברים הללו? כי האופוזיציה כאן מנסה לצייר תמונה שחורה וקטלנית של ניהול המדינה, והנה אנחנו מוכיחים להם, דבר אחר דבר, שלא רק שלא כך הוא הדבר, אלא ההיפך הגמור. אדוני, אנחנו מציינים היום, ברשותך, הכנסת למיטב ידיעתי לא ציינה היום את כ"ט בנובמבר. אני פתחתי את ישיבת הכנסת, אני ומזכירת הכנסת, ציינתי את כ"ט בנובמבר. אז אני מודה לך על ההערה, אני לא הבחנתי. אנחנו מציינים היום את כ"ט בנובמבר. זה ודאי, אדוני, לא יום חסר משמעות בתולדות העם היהודי והתנועה הציונית בעת החדשה. היום לפני 63 שנה הכיר העולם בזכותנו למדינה יהודית, לריבונות. אחרי אלפיים שנה הכירו בעצמאותנו. ומי עמד מולנו, אדוני היושב-ראש? מי עמד מולנו? כמובן, סרבני השלום והטרוריסטים הפלסטינים. בבוקר שלמחרת, בזמן שיהודים רבים, אדוני היושב-ראש, חוגגים בריקודים כאן, בירושלים, לא רחוק מכאן, ובתל-אביב, ובערים אחרות, חבר הכנסת אגבאריה וחברת הכנסת זועבי, שעמדה כאן לפני, בזמן שחגגו בריקודים את החלטת האו"ם על הקמת  אתה יודע? שתי מדינות, וההחלטה היתה קשה, חילקו את הארץ, בניגוד להשקפת עולמי ובניגוד להשקפת עולמו של היושב-ראש. מה היתה התשובה הפלסטינית? כמובן, אדוני, פיגוע טרור, נא לסיים. אוטובוס מנתניה לירושלים הותקף על-ידי טרוריסטים פלסטינים וחמישה יהודים מצאו את מותם, ואז, חבר הכנסת אגבאריה, זאת עובדה, התחילה מלחמת העצמאות. אז מי כאן, אדוני, סרבן שלום? מי צמא לדם? מי שש אלי קרב? מבחינת הערבים העולם עמד אז מלכת, מאז אותו יום, מבחינתכם, 63 שנה, ושום דבר לא השתנה. אדוני, אני מסיים. בצער אני אומר לך, שגנטיקה של סרבנות שלום אצל הערבים היתה אז והיא גם היום. אבל אגב, אדוני, מה שמצער הוא שלתוך הגינויים על סרבנות השלום דווקא לצד הישראלי, מצטרפת האופוזיציה. אני מוכרח להגיד לך, חבר הכנסת בר-און, אני לא מצליח להבין את הרציונל של ההצטרפות שלכם לתוך ההכפשות האלה. נא לסיים, אדוני. חבר הכנסת אקוניס, האם אדוני חושב שאני אומר סתם דברים? אדוני ביקש שתי דקות, קיבל את מלוא שתי הדקות. ביקשתי לסיים. אני מסיים. אדוני, ההצטרפות שלכם, אני מייד מסיים, אדוני. לא מייד. טוב, תודה רבה. תודה רבה, אדוני. ההצטרפות של האופוזיציה היא צביעות. תודה רבה. אוקיי, מאה אחוז, אבל לא יכול להיות, "אני מייד מסיים" ומתחילים טיעון. נא לשבת, רבותי. חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם. אין הממשלה מבקשת לסכם את הדיון, היא מבקשת להצביע. ובכן, רבותי חברי הכנסת, לפנינו שתי הצעות אי-אמון. השר כחלון, כשאחר כך לא תוכל להצביע אל, נא לשבת במקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה בנושא: כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה על משבר הדיור, נתניהו מזלזל במצוקת הדיור ובאינטליגנציה של הציבור, כלשון ההצעה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת יעקב אדרי, שאינו נוכח פה משום מה. מה אני יכול לעשות. רבותי, מי בעד האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. גם המקוזזים של האופוזיציה מצביעים? עוד פעם אני מודיע לכל חברי הכנסת: אין נשיאות הבית אחראית לקיזוזים. זה דבר שבין חברי הכנסת לבין עצמם. אין אכיפה של קיזוז. אין אכיפה. לא יכול להיות, חבר הכנסת בר-און. הצעת סיעות קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 27 בעד הצעת האי-אמון, 52 נגד, נמנעים, אפס. לא נגעתי בסוגיית העניין האתי של הפרת הסכם בין חברי כנסת. רבותי חברי הכנסת, תודה רבה. מובן שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה נדחתה, עקב ההצבעה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד בנושא: המכרזים לבניית 1,300 יחידות דיור בהר-חומה בפרט ובירושלים המזרחית, כנוסח ההצעה, בכלל. ובכן, רבותי חברי הכנסת, ההצעה הזאת נומקה על-ידי חבר הכנסת חנא סוייד, ואני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצעת סיעות חד"ש רע"ם-תע"ל בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. בעד האי-אמון, 8, 51 נגד, 17 נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. נדחתה.  אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. בהמשך סדר-היום אנחנו מביאים את הצעת חוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את החוק, בשם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ולכן מייד עם הצגתה לפני הכנסת נעבור להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עומדת כאן כממלאת-מקום של חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא לפני הכנסת את הצעת החוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, הצעת חוק ממשלתית. המונח "פקיד סעד" הוטבע לראשונה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח 1958. השר כחלון, חבר הכנסת שאמה, חברים, תנו לחברת הכנסת אורלי לוי להסביר לכם על מה אתם הולכים להצביע. אולי בכלל אתם לא מסכימים עם זה? אבל אני אמשיך, ברשותך, כבוד היושב-ראש. בבקשה, אם לך נוח. אם לא, אני אמשיך, המונח "פקיד סעד" הוטבע לראשונה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח 1958. למרות הנופך המינהלתי והטכני, פקיד סעד הוא עובד סוציאלי שמונה על-ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים לתפקידים על-פי חוקים שונים. תפקידיו של פקיד הסעד הם להגן, חבר הכנסת שטרית, עשו לי טובה. אתם פשוט לא מאפשרים. השר כחלון, אני אשמח אם תיתן דעתך. השר כחלון, לא אמרתי לך את זה קודם בתור נזיפה, אלא בתור בקשה, שתאפשר לחברת הכנסת לוי להציג את מרכולתה. המונח "פקיד סעד" הוטבע לראשונה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958. למרות הנופך המינהלתי והטכני, פקיד סעד הוא עובד סוציאלי שמונה על-ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים לתפקידים על-פי חוקים שונים. תפקידיו של פקיד הסעד הם להגן על אוכלוסיות חלשות מסוימות, ובצדם הוקנו לפקיד הסעד סמכויות כבדות משקל, כגון סמכות להוציא קטין או חסוי מביתו, סמכויות חקירה וקבלת מידע, סמכות כניסה לבית מגורים ועוד. משרד הרווחה והשירותים החברתיים פעל ליזום הצעת חוק זו במענה לפניותיהם של עובדים סוציאליים, לאחר שמצא שהמונח "פקיד סעד" אינו משקף נאמנה את מהות התפקיד, וגם המונח "סעד" אינו מבטא עוד את תפיסת הרווחה והשירותים החברתיים המגיעים לאוכלוסיות הזקוקות להם. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להחליף את המונח "פקיד סעד" ב"עובד סוציאלי שמונה על-פי חוק", תוך פירוט החוקים הרלוונטיים למינוי בכל דבר חקיקה. פירוט זה מאפשר מתן ביטוי מדויק של הכשרת העובד הסוציאלי הממונה מכוח אותו חוק פלוני ושל הסמכויות החוקתיות שהוא נושא. בשל החשיבות של פירוט זה ובשל הסמכויות שהוא נושא עמו, עמדה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שהכינה את הצעת החוק, על כך שרשימת החוקים שבהגדרה "עובד סוציאלי שמונה לפי חוק" תהיה רשימה סגורה לכל עניין ועניין, כך שהוספות עליה ידרשו תיקון חקיקה מתאים. אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. רבותי חברי הכנסת, אני מאפשר לחברת הכנסת אורלי לוי להגיע למקומה, ואנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. הואיל ואין הסתייגויות על הצעת החוק, מקשה אחת. הצעת חוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. סעיפים 1 31 נתקבלו. 47 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה) עברה בקריאה שנייה. האם להצביע בקריאה שלישית? ברצון רב. אנחנו נצביע על הצעת החוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, בקריאה שלישית. ובכן, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? חוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, נתקבל. 53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהחוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו עוברים להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שיציג סגן שר האוצר יצחק כהן. אדוני, השר כהן, סליחה, אני מתנצל. מחילה, מחילה, מחילה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 45) יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. יוזם החוק הוא חבר הכנסת אפללו. נאפשר לו לדבר אם החוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית. אדוני היושב-ראש, תודה, אני מתכבד להציג לפני הכנסת את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 45) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חשוב, אדוני, להדגיש שבהתאם למדיניות שאנו מובילים בוועדת הכלכלה, מדובר בהצעת חוק נוספת שבאה להיטיב עם הצרכן ולאפשר לו מחד גיסא ליהנות משירותים שמציעות חברות התקשורת ומאידך גיסא שלא להשתמש בשירותים שהוא לא מעוניין בהם. הצעת החוק נועדה לחייב את חברות התקשורת בעלות הרשיון לשירותי טלפון ניידים ונייחים לחסום, לבקשת מנוי, את שירותי הקבלה והשליחה של מסרון, הידוע בשם אס.אם.אס, ולתת לשולח המסרון משוב על אי-העברת המסרון למנוי שחסם שירות זה. במשוב האמור יפורט מספר המנוי שאין אפשרות להעביר לו את ההודעה. יצוין כי מסרון מוגדר בהצעת החוק, "מסר בזק הכולל כתב, לרבות אותות או סימנים". עם זאת, חבר הכנסת אפללו, המציע, שר התקשורת יהיה רשאי להחיל את הוראותיה גם על הודעות קוליות ועל תמונות שנשלחות באמצעות הטלפון הסלולרי או באמצעות ציוד קצה אחר של בעל הרשיון, כהגדרתם בהצעת החוק, לאחר שתיבדק ההיתכנות הטכנית לכך. בהתאם להצעה, בעל רשיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים או למתן שירותי רדיו טלפון נייד, וכן בעל רשיון שירות רדיו טלפון נייד ברשת אחרת, המציע שירותי מסרון, יאפשר למנוי המבקש זאת לחסום את השירות לקבלת מסרון, לשליחת מסרון, או לשניהם. עוד קובעת הצעת החוק כי בעל הרשיון לא יגבה מהמנוי תשלום בשל הפסקת השירות או חידושו. נוסף על כך, אסור יהיה לבעל רשיון לגבות מהמנוי תשלום בעד הודעה שנשלחה למי שחסם את שירותי המסרון שלו או בעד הודעה שמסר על כך בעל הרשיון למנוי ששלח את ההודעה. כמו כן, מוצע להסמיך את השר לקבוע, "השר", שר התקשורת כמובן, על מי מבעלי הרשיון תחול החובה להודיע לשולח על כישלון המשלוח, כלומר לקבוע אם חובת ההודעה תחול על בעל הרשיון שמנוי שלו שלח את המסרון, את האס.אם.אס, או על בעל הרשיון שמנוי שלו חסם את השירות. כן מוצע להסמיך את השר לקבוע את דרך מסירת ההודעה. אדוני, מאחר שהצעת החוק דורשת היערכות טכנולוגית ליישומה, מוצע לקבוע כי מועד התחילה של החוק יהיה שישה חודשים מיום פרסומו ברשומות. אני מתאר לעצמי שזה יצא במחצית שנת 2011. אני מבקש שוב להודות לחבר הכנסת אפללו, מציע החוק, אגב, הוא הציע את זה בכנסת הקודמת, עם מי שהוא היום שר התקשורת, השר כחלון  להודות כמובן לצוות הוועדה, למנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית, ליועצים המשפטיים, לעוזרי, לכולם, לך, חבר הכנסת אפללו, ולעוזריך, על הצעת החוק החשובה הזאת. אין הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. רבותי חברי הכנסת, אנחנו הולכים להצביע על הצעת חוק התקשורת (בזק ושירותים) (תיקון מס' 45), התשע"א 2010, בקריאה שנייה. אין הסתייגויות, אנחנו מצביעים על החוק, מקשה אחת, בקריאה שנייה. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. סעיפים 1 2 נתקבלו. 52 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חבר הכנסת אקוניס, להצביע בקריאה שלישית? יושב-ראש הוועדה מבקש ואכן נעשה כך. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק התקשורת (בזק ושירותים) (תיקון מס' 45), של חבר הכנסת אפללו, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? חוק התקשורת (בזק ושירותים) (תיקון מס' 45), התשע"א 2010, נתקבל. 51 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק התקשורת (בזק ושירותים) (תיקון מס' 45), התשע"א 2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אפללו מוזמן לברך. בבקשה, אדוני, לברך על המוגמר. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שבאה בעצם לתקן עוול, לתקן עוול כלפי אנשים שרצו, או לא רצו, או לא היו יכולים, לקבל מסרונים, מכל מיני סיבות, אנשים מבוגרים, אנשים עיוורים, אנשים שונים, בשפות זרות. כל אחד שנמסר לו מסרון, השני לא ידע שהוא לא קיבל את זה, גם האיש שמנותק משירותי מסרון. אחד שלח לשני, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, קיבלתי השבוע שינוי תור, חבר הכנסת אפללו, אני יודע, אני צריך רק להודות. אנחנו כבר הצבענו בעדו. זאת אומרת, אתה מסביר לנו על מה הצבענו. בכל זאת, אין בעיה, אם אתה רוצה להודות בדרך כזאת, בדרך הזאת אני אומר כמה חשוב, בבקשה. אם אתה רוצה עכשיו להסביר לנו, החשיבות של הצעת החוק שחברי פה, באולם הזה, בבית-המחוקקים, הצביעו עליה, היא רבה מאוד מאוד. אני רוצה להודות באופן מיוחד ליושב-ראש הוועדה אופיר אקוניס, שיושב פה, להודות לך, למנהלת הוועדה לאה ורון, שאני לא רואה אותה פה והייתי שמח להודות גם לה, ליועצת המשפטית אתי בנדלר, שגם היא לא פה, אבל חבל לי, אני רוצה להודות לה על העבודה הקשה והמהירה שהם עשו, ובמיוחד לשר התקשורת משה כחלון, שהיה שותף להצעת החוק הזאת בקדנציה הקודמת, והיום הוא משמש שר התקשורת, והצעת החוק עברה, ואני רוצה להודות לכל האנשים המכובדים שהצביעו. תודה רבה לך. תודה רבה לחבר הכנסת אלי אפללו, אשר יזם את החוק. אנחנו מברכים אותו.  רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 52), של הממשלה, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר. כבוד סגן שר האוצר, השר יצחק כהן, יעלה ויבוא, יגיע ויישמע, וגם ייראה, וגם יירצה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 52) התיקון לחוק המונח לפניכם הוא בעל חשיבות מבחינת ייעול מערכת הבריאות הציבורית. התיקון המוצע נועד להבטיח שאדם אשר הזמין תור לרופא או לבדיקה, יגיע לתור שקבע או ידאג לבטל אותו. המטרה היא לא להעניש את מי שלא יכול להגיע לתור, אלא לדאוג שהוא יבטל אותו, כדי שאפשר יהיה להעביר את התור לאדם אחר, לחולה אחר שממתין. ואם הרופא לא בא? להעניש את הרופא. אם כל אדם יעשה את החשבון וידאג לבטל תור שהוא אינו יכול להגיע אליו, יתקצרו התורים ויהיה שיפור בשירות לציבור המבוטחים, תוך צמצום בזבוז משאבים מיותר. היום, מבוטח אשר אינו מופיע לביקור שקבע בקופת-חולים ולא ביטל אותו אינו מחויב בכלום, אפילו אם היה יכול להודיע מראש על ביטול והיה אפשר לתת את התור שלו למישהו אחר שמחכה, סובל וממתין לתור. היום למעשה אין למבוטח כל המרצה לבטל את התור, הוא אינו רואה שום עלות בכך שיש מישהו אחר שמחכה לתור, למה אתה מגיש את זה? למה לא שר הבריאות? על כל פנים, ביטול תור מראש יאפשר לקופה להקדים את הטיפול במבוטחים אחרים, מאיר, חולים אחרים שממתינים, מה קרה? לא. לא מוזמנים לאותו יום. צריך להזמין אותם לאותו יום. על כל פנים, אדוני, לאור האמור, אנו מציעים לתקן את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד 1994, כך שקופה תהא רשאית לגבות ממבוטח שלא הגיע לביקור אצל רופא מקצועי או לשירות המחויב ככלל בתשלום. המבוטח לא יחויב בתשלום, מאיר, אם יודיע על אי-הגעתו לביקור עד תום יום העסקים שקדם ליום הביקור או שקופת-החולים תמצא כי היתה לאי-הגעתו הצדקה רפואית שבשלה נבצר ממנו להודיע על אי-הגעתו. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לסגן שר האוצר. רבותי, אני התחלפתי עם אורי אריאל. יש לנו כמה דוברים. אני מקריא את שמות הדוברים: אורי אריאל, אני מבין שרחל אדטו, את במקומו, את יכולה לעלות במקומו, אחריה, דב חנין, ואחריו, ג'מאל זחאלקה, מיכאל בן-ארי, שלמה מולה, נסים זאב ומאיר שטרית. אני סוגר את רשימת הדוברים. אדוני היושב-ראש, אני נרשמתי.  חיים אורון, דוד רותם. אם כן, רבותי, שלוש דקות לכל אחד. ניתן לו לשבת במקומו. אדוני סגן שר האוצר, אליך הדברים מופנים. החוק הזה היה אמור להיות חלק מחוק ההסדרים. לאחר שהוא זכה לקיתונות של ביקורת, החלטתם לפצל אותו מחוק ההסדרים ועכשיו הוא מגיע אלינו בדלת האחורית, אבל הוא מגיע פעם נוספת. איזה רשעות אתם העליתם בדבר הזה, כמנהלת בית-חולים. כמנהלת בית-חולים, עכשיו אני אגיד. לאחרים לא מגיע? עומד ומחכה. אדוני. אני אענה, אני אענה. ימשיך לחכות. אני אגיב על זה, תיכף אני אגיב על זה. אוקיי. יש תורים ארוכים, זה בסדר, אבל אתה לא יכול לפתור את בעיית התורים, אתה פותר בעיה אחת בבעיה אחרת. אתה רוצה לפתור את בעיית התורים, בבקשה רבה. אחות קופת-חולים, אחות המרפאה תתקשר ערב קודם לכל החולים שברשימה, תרים אליהם טלפון, תשאל אותם, אתה בא או אתה לא בא. למה לא עשית את זה? אדוני סגן שר האוצר. היא מנהלת בית-חולים. עשית את זה כשהיית מנהלת? עשית את זה? כן. אני אבדוק את זה. כן. אני אבדוק את זה. תבדוק. ולכן, לא סביר שאתה תתחיל לטרטר את האנשים להביא ולשלם, כי מה אחר כך תצטרך? אדוני סגן שר האוצר, מה תצטרך? רבותי. מה תצטרך? עכשיו תצטרך מנגנונים שיפקחו על זה. קופת-חולים תצטרך להקים עכשיו, אני מסבירה לך למה, קופת-חולים עכשיו תצטרך לפתח מנגנון חדש אשר יפקח על האנשים ששילמו את 10 השקלים ורוצים להביא תירוצים למה, כי קופת-חולים תצטרך עכשיו לפתח מנגנון חדש כדי להסביר למה אנשים רוצים לקבל החזר. ואז יהיה לנו עכשיו מנגנון של קופת-חולים, מנגנון ועדת חריגים בקופת-חולים, שיקבל את 10 השקלים ויחליט למי מחזירים 10 שקלים ולמי לא מחזירים 10 שקלים, ואם הוא עבר חמש פעמים במשך חודש, אז אם מחזירים לו חמש פעמים, אם ארבע פעמים מוצדקות, וכל זה כדי לחסוך שיחת טלפון של יום קודם. ומה עושים אנשים שברגע האחרון בבוקר לא הרגישו טוב ולכן לא הלכו לקופה? לכן, החוק הזה הוא חוק בעייתי, הצעת החוק היא בעייתית. ניתן לפתור את הבעיה בדרך אחרת, בלי להעמיס פעם נוספת דווקא על אותם אנשים שיש להם בעיות, כדי לפתור את בעיית התורים. תודה לחברת הכנסת רחל אדטו. יעלה חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו, חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת אורי אריאל. מתי הצעת החוק שלנו עולה בוועדת הכלכלה? אדוני לא שמע את הוויכוח שלי כרגע עם היושב-ראש של ועדת הכלכלה? לא. אז אני עושה את כל המאמצים אבל זה לא תלוי בי. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה היה ממש משכנע, מכובדי השר במשרד האוצר, מר כהן, סגן שר. בשבילי אתה השר, אני מחליט. מה אתה רוצה בדיוק לעשות? לטרטר את האזרחים, לגבות מהם 10 שקלים? אני חבר קופת-חולים, לפני שבוע הלכתי לתור. ואם הרופאה לא נמצאת, משלמים לי 10 שקלים? למה, הזמן שלי פחות חשוב משל הרופא, רופאה, אחות? מה, אתם, משעמם לכם? בטח ישלמו לך. אתם מייצגים את האוכלוסיות החלשות, ככה? אדם חולה. הבת שלו, לקחה אותה האמא לבית-הספר, משהו דחוף, לא יכולים להגיע לרופא, אז ישלמו 10 שקלים. חולה אחר מחכה בבית. הרי קופות-החולים, אחרי ההפרטה הידועה, שיש בה דברים בהחלט טובים אבל לא מעט דברים רעים, הגיעו לשיאים חדשים בשיטות ובשמות של גביית הכספים. אני מציע לממשלה ולחבר הכנסת כהן מש"ס למשוך את הצעת החוק הזאת שפוגעת באזרחים, איננה מביאה מרפא ומזור לאף אחד, חוץ מליצור עוד משרות בקופת-חולים, כי צריך עכשיו לחייב ולזכות, ומי שהיתה לו סיבה מוצדקת ומי שלא היתה לו סיבה מוצדקת. ככה לא מנהלים רפואה במדינה מודרנית כמו מדינת ישראל. קחו את החוק הזה, תשלחו אותו לחופש, ובא לציון גואל. תודה. תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו, חבר הכנסת שלמה מולה. אדוני קרא לי קודם. טעיתי. אתה תעלה אחריו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו רבים מחברי הכנסת גם אני, עולות על שולחני מדי פעם פניות של אזרחים, ולפני כשבוע ימים באה אלי פנייה של אמא לתינוקת בת 11 חודשים, חבר הכנסת אורי אריאל, אתה מפריע לדובר. ישב במקומו.  שהתינוקת יורדת במשקל באופן קבוע, וזה גיל מאוד מאוד קריטי אם תינוקת יורדת במשקל. לאחר הפניה של הרופאה המשפחתית ועוד התערבויות של אחרים, האמא הדואגת קיבלה תור לבית-החולים "איכילוב", בית-החולים "דנה" לילדים. והיא מחכה בקוצר רוח. כשמגיע הזמן מתקשרים אליה ואומרים, אי-אפשר, ודוחים לה את התור בחודש. האמא, שגרה מחוץ לעיר, כשהגיע הזמן יצאה מוקדם מאוד בבוקר, התור היה ב-10:00, זה שעה נסיעה, היא ידעה שיש פקקים, יצאה ב-07:30. היא נוסעת לבית-החולים, ובדרך יש פקקים ועיכובים וקשיי חנייה, והיא איחרה בעשר דקות. היא סוף-סוף מצפה שהמומחית שאמורה לטפל בתזונה הלקויה של הילדה, בחוסר יכולת של הילדה לעלות במשקל, תקבל אותה ותיתן מענה לדאגה. חרף זאת, היא מגיעה לשם ואומרים לה: גברת, את איחרת, את לא תיכנסי. היא אומרת: אבל אני מחכה כבר חודשים, הילדה במצב לא טוב. לא עזר לה שום דבר. יצאה הרופאה, היא אומרת: אני חיכיתי, אני מוכנה לחכות שעות. אומרת האשה ושולחת לי במכתב, הרופאה שהיתה יכולה לקבל אותה, היה לה זמן פנוי, היא יוצאת אליה ואומרת, אני לא אקבל אותך. אז כשאנחנו מדברים על זה שהחולים, מי שצריך את התור, יודיע מראש על ביטול התור, זה דבר נדרש, ואני חושב שזה דבר ראוי כדי לפנות את התור לאחרים, כי אנחנו יודעים שלפעמים מחכים לתור זמן רב, אבל גם מערכת הבריאות עצמה צריכה להיות קשובה כיאות לצרכים של הציבור בישראל, לכל הציבור כולו. הסיפור שבא לפני הוא לא סיפור של גמישות ולא סיפור של אנושיות. זה סיפור של שירות נתבע, והדבר הזה לא נעשה. ואני מאוד מקווה, כשאנחנו בונים על העניין הזה של ביטוח הבריאות, שאנחנו פונים גם למערכת הבריאות למלא את חובתה זו. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו, חבר הכנסת שלמה מולה. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו נראית על פניה תמימה, אבל היא בעצם לוקחת את מערכת הבריאות שלנו צעד נוסף בכיוון הלא נכון. הכיוון הלא נכון הוא הכיוון שמחבר מחיר לשירותי בריאות. תמיד יש לזה הצדקה, גם הפעם יש הצדקה שאומרת, למה שהמטופל לא יודיע מראש שהוא לא מגיע לביקור, וכך יחסוך זמן. ההצדקה הזאת, עם כל הכבוד, עמיתי חברי הכנסת, איננה מספקת. קודם כול, כולנו מכירים את שירותי הבריאות שלנו, ואנחנו יודעים ששירותי הבריאות עובדים בלחץ מאוד גדול. אם לא מגיע מטופל, שלושה אחרים נכנסים במקומו, ואין שום מצב שבו הרופאים בקופת-חולים יושבים בטלים ללא עבודה. זה לא המצב האמיתי. המצב האמיתי שייווצר הוא שאנחנו יוצרים פה מנגנון נוסף, שבעצם מרתיע אנשים מלהגיע למערכת הבריאות. הוא מרתיע אנשים מלהזמין תור לרופא, מכיוון שכשאדם מזמין תור לרופא הוא יגיד לעצמו: אם לא אצליח להגיע, אולי לא אקבל חופש מהעבודה, אולי לא אספיק לשים את הילדים בגן, אני אצטרך לשלם על זה כסף. זה מנגנון הרתעה מהיכולת להגיע לרופא ולקבל טיפול רפואי. הנקודה שאני רוצה להדגיש, עמיתי חברי הכנסת, היא שהחוק הזה בסופו של דבר איננו חוסך כסף. הוא לא חוסך כסף, כי אותם אנשים שלא מגיעים לרופא לטיפול ראשוני, ולא יגיעו לרופא לטיפול ראשוני בגלל כל מיני מנגנונים וכל מיני המצאות שירתיעו אותם מלהגיע לרופא, לא ייעשו בריאים לבד. אותם אנשים עלולים להגיע למצב של הסתבכות של הבעיות הרפואיות שלהם, והסתבכות כזאת תחייב יותר טיפול רפואי ויותר התגייסות של המערכת הרפואית. ובסופו של דבר, החוק הזה יעלה יותר כסף למערכת הבריאות. בסופו של דבר, החוק הזה לא ישיג את המטרה של ייעול, לא ישיג את המטרה של חיסכון, אלא בסופו של דבר הוא יעלה יותר כסף למערכת הבריאות. מטרה אחת הוא ישיג, והיא מטרה רעה מאוד: הוא יגרום לאנשים לחשוב פעמיים כאשר הם מזמינים תור לרופא. לכן, עמיתי חברי הכנסת, זה חוק שאנחנו כולנו צריכים להתנגד לו. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת שלמה מולה, ואחריו, חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות. נא להקפיד על הזמן. בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר האוצר, איציק, אני פונה אליך. כשאנחנו מדברים על חוק ביטוח בריאות ממלכתי במלוא מובן המלה של ביטוח, זאת אומרת שהאדם שילם כסף והוא רוצה לקבל סיוע רפואי, ביטוח רפואי. למה אתם גוזלים ממנו את הגזלה הזאת? זו גזירה, אדוני סגן השר. אני רוצה לומר לך, מי מגיע לקבל טיפול רפואי בסך הכול? חולים, אנשים קשישים, מסכנים, זאת האוכלוסייה שאתה מייצג. למה לך?  למה לך? אותו קשיש, אותו מסכן בא ואומר: תראה, אני לא מצליח להגיע. למה אתה מטיל עליו מס? הרי אני שילמתי ביטוח, ואם שילמתי ביטוח, זכותי המלאה לקבל טיפול רפואי. אדוני היושב-ראש, אני חייב להגיב, הוא סתם מטעה את הציבור. אני לא יכול לתת לך להגיב אחריו. הפרוצדורה לא מאפשרת לי לתת לך לעלות. אדוני סגן השר, אני רוצה לומר לך שכל אלה שיש להם כסף, הם לא צריכים את ביטוח הבריאות הממלכתי. ילכו ויעשו אובר-ביטוח, הרופא יבוא אליהם הביתה, הוא ישים להם שטיח אדום. למה אתם פוגעים בשכבות החלשות? למה אתה מעוות? זה לא נכון. החוק אומר שיבואו לקבל טיפול, אדוני סגן השר, נא לא להפריע. כבודו מפריע. רבותי, אני לא אוסיף זמן לאף דובר. סדר-היום ארוך. אדוני סגן השר, אל תפריע לדובר. אתה הסברת את החוק ובזה הסתיים העניין. אדוני סגן השר, אני אומר לך עוד פעם שמי שמגיע, מי שנזקק לתור עוד היום, בשבוע הבא וכן הלאה, הם בדרך כלל כאלה שבאים אל הרופא מדי פעם והם רוצים לבוא. הם רוצים לבוא. אם קרתה תקלה, הוא לא יכול לבוא והוא לא מסוגל לבוא, אבל אתם אומרים לו: אנחנו נטיל עליו מסים. תגיד לי, מי צריך טיפול רפואי?  לא נכון. זה לא נכון. אדוני סגן השר, אתה יכול לצעוק עד מחר "זה לא נכון, זה לא נכון". זה לא יעזור. זכותו להגיד כל מה שהוא רוצה. אסור לו לשקר. תגיד את האמת. אדוני סגן השר, לא מתאים לך להגיד "אתה משקר". אני לא משקר, אני קראתי את החוק. החוק אומר שמי שקבע תור ולא יכול היה להגיע, למה אתם צריכים את זה? חבר הכנסת מולה, זמנך תם. רבותי, אני לא אוסיף זמן לאף דובר. אדוני, אתם מטילים מסים על השכבות החלשות. ש"ס זה לא התנועה החברתית שאנחנו מייחלים לה. תודה לחבר הכנסת מולה. יעלה חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות, אפילו שנייה אחת לא יותר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אולי אפשר להירגע? בסך הכול מדובר ב-10 שקלים, נו? אתה מדבר על 10 שקלים? זה הרבה כסף. זה קמח, זה לחם, יש אנשים ש-10 שקלים זה מאוד משמעותי להם. מולה, אתה צודק. בפדיון הבן מספיק 5 שקלים, אתה צודק, ופה 10 שקלים. זה הרבה, זה ממש כפול מפדיון הבן. אני חושב, סגן השר ידידי ואהובי, "אין הצר שווה בנזק המלך". יכול להיות שיש מקום להטיל קנס על אלה שקובעים תור ובסופו של דבר לא מגיעים לא בגלל שלא היתה להם יכולת. הלא גם זה מנגנון שבסופו של דבר יצטרכו לחקור כל אחד ואחד למה לא הגיע. הרי הוא יאמר: אני הייתי במצב שלא יכולתי להגיע לקופת-חולים. יש מצבים כאלה שחולים קבעו, ובגלל שנהיו יותר חולים ולא יכלו לקום מהמיטה, לא הגיעו. אמי, בשבוע שעבר, היה לה תור לקופת-חולים. היא לא הלכה לרופא, כי היתה במצב שלא יכלה להגיע לרופא. אלה העובדות שהיו בשבוע שעבר. זאת אומרת, יש מצבים כאלה. לכן, אני חושב שאנחנו באים ורוצים להעלות הצעה כזאת, אם בסופו של דבר באוצר רוצים יותר כסף מהחולים, אם זו המטרה, אז אני אומר שאפשר להעלות את המס ברמה כללית ואז זה יבוא על כלל הציבור ואולי לאותם חולים זה יעלה פחות מאגורה אחת. אבל אם המטרה רק על החולים, חבל מאוד שאנחנו נצטייר לא טוב. אני אומר לך, רבי יצחק, זה לא נשמע טוב. איך שאני רואה את הדברים, אולי צריך לחשוב במחשבה שנייה איך לשנות את זה. זה לא עניין של ה-10 שקלים, כי על ה-10 שקלים, כדי לגבות אותם, יצטרכו אולי להוציא הוצאה מעבר ל-10 שקלים האלה. לכן, אני חושב שצריכים במחשבה שנייה אולי לשנות, ואני אומר את זה בלשון עדינה, כי בסופו של דבר אתה עושה את עבודתך כי האוצר דורש יותר כסף, ואתה השליח של האוצר, אבל אני ממש לא מסכים עם המהלך הזה. תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחריו, חבר הכנסת חיים אורון. שלוש דקות. נא להקפיד על הזמנים. אדוני היושב-ראש, אני פשוט משתומם מהחוקים המטומטמים האלה שהממשלה עושה. אני באמת שואל אותך: תגיד לי, אפשר לחשוב, מי ששומע את החוק הזה חושב שבקופת-חולים עובדים על שעון מדויק. זאת אומרת, החולים באים, הרופא מחכה להם בחדר, לבוש, עם סטטוסקופ, ובדיוק בשעה שלוש, מר וקנין, אתה מוזמן להיכנס. תלך לקופת-חולים, אדוני, ותראה את התור שאנשים מחכים בו. לא חצי שעה. שעה, שעתיים, כשהם באים בזמן והרופא לא עומד בזמן, כי מעמיסים עליו 1,000 אנשים במקום 100 אנשים, ואז אנשים מחכים בתור שעות. את מי אתם באים להעניש עכשיו? אם האיש במקרה יאחר, לא בגלל סיבה רעה, כי אדם שרוצה לבוא לרופא, רוצה לבוא לרופא. אז אם הוא מאחר מסיבה כלשהי, לא משנה מהי, ולא הודיע, הוא תכנן לבוא ובסוף השתבשה לו הדרך, נתקע בפקק, לא מצא אוטובוס, יענישו אותו ב-10 שקלים? מי יגבה את הכסף הזה? מי? יקימו מנגנון גבייה בקופת-חולים? ראינו מה קורה בקופת-חולים "מאוחדת", ששילמו מיליונים, אחד לחברים שלו, והעסיקו את בני משפחותיהם. ואף אחד לא נותן את הדין. להם אתם נותנים עוד 10 שקלים? תגידו, מה, אתם השתגעתם לגמרי? זה באמת נקרא כבשת הרש. מה, גם ככה, אדוני היושב-ראש, גובים דמי רבעון. להזכיר לך, אדוני, כל אדם משלם, אני יודע מה זה. ביטוח בריאות כל החיים שלו, לימים שיהיה בצרה, והוא מצפה שיקבל שירות. אז את השירות הוא לא מקבל, עושים ביטוחים משלימים, אנשים שמרשים לעצמם משלמים ביטוחים משלימים, ואז הם מכוסים, יכולים לקבל שר"פ. מה עושה האזרח המסכן שלא יכול לעשות ביטוח משלים? זה עולה די הרבה כסף. אני יודע, כי יש לי ביטוחים משלימים. זה עולה די הרבה כסף. מה עושה אזרח שלא היו לו ביטוחים משלימים? הוא תקוע במסלול של קופת-חולים, ומטרטרים אותו, ומענים אותו. הוא מחכה לניתוח אלקטיבי, לפעמים חודשים שלמים בכאבים ובצרות. על זה אף אחד לא מדבר. אם חלילה וחס האזרח הזה יאחר, לא יבוא לתור שנקבע לו אצל הרופא, יאללה, ישלם 10 שקלים. אני אומר לך, חבר הכנסת וקנין: שיתבייש כל חבר כנסת שמצביע בעד החוק הזה. אני אומר: לכבודכם, תצאו מהאולם. אני אומר לחברי הקואליציה: לא יקרה שום אסון אם החוק הזה ייפול. תצאו מהאולם. זה בושה להצביע על החוק הזה. ואני אומר לכם: זה פשוט מבייש לחשוב שממשלה יכולה לשבת ולאשר חוק כל כך מטומטם, שאני לא יודע מי יזם אותו. אנשי האוצר, בשביל 10 שקלים? זה נראה לכם נורמלי? ריבונו של עולם. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: אתה מייצג מפלגה שדואגת, לכאורה, לאוכלוסיות החלשות בחברה. הרי מי ישלם את ה-10 שקלים? אני מבטיח לך, אדוני היושב-ראש, הזקנים ישלמו.  שאף אדם בינוני ומעלה שיש לו מכונית לא יאחר לתור. מי שיאחר לתור זה רק אלה, דווקא החלשים, שלא יכולים להגיע תמיד בזמן לכל מקום ושתלויים באוטובוס, שתלויים בהסעה ותלויים בכל מקום. אתם, למה אתם נתפסים? מזה המדינה, מה, תעשה בוחטה של כסף? ריבונו של עולם. תוסיפו לזה את מחיר התרופות שאנשים משלמים. גם ככה, אדוני, משלמים על תרופות, אתה יודע מה מצחיק? אדוני, זמנך תם. אני ממש מקפיד על הזמן. איך, חצי דקה, שתיים, מתוך, ? שלוש דקות עברו. כבודו מדבר. בסדר. אני מסיים, אדוני. מחיר התרופות, קח את התרופות, אני רוצה לקנות "אקמול", אדוני היושב-ראש. אתה הולך לקנות "אקמול" בבית-מרקחת, כי הכול הפך בלי מרשם, אתה משלם פי-שניים, פי-שלושה, ממחיר התרופה. עכשיו תוסיפו לזה את העונש הזה? למה, מה קרה? רבותי, הצילו. אתה יודע מה? דבר אחרון, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, יש הסיפור שאנשים מבוגרים באים לקופת-חולים כל יום. ויום אחד יוסי, שהיה בא כל יום, לא בא. שואלים: מה קרה לו? אומר: היום הוא מרגיש לא טוב. חברים, אנשים באים לקופת-חולים לקבל טיפול, ואני מציע לא להעניש אותם. תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. יעלה חבר הכנסת דוד רותם, ואחריו, חבר הכנסת חיים אורון, אחרון הדוברים. הרשימה סגורה, רבותי. חיים אורון ביקש לדבר אחרון, אפשרתי לו. אפשרתי לו, זה לא משנה.  דוד רותם, קראתי לו. חבר הכנסת דוד רותם, קראתי לך. רבותי, קראתי. חבר הכנסת אורון ביקש לדבר אחרון. לא לא, הוא ביקש לדבר אחרון, אז אני אפשרתי. גם הוא היה צריך, אז קראתי לו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סגן השר כהן, אני רוצה שאתה תקשיב לי גם כן, אני עם השר שטרית. השר שטרית זה בסדר. חבר הכנסת רותם, נא להתחיל את נאומך, שלא תגיד שאני גוזל מזמנך. אדוני היושב-ראש, מה קורה כאשר אני קובע תור בקופת-חולים ואני מגיע בשעה שנקבעה והרופא לא הגיע באותו זמן? הוא מאחר, הוא נתקע בפקק, האם גם אז אני אקבל 10 שקלים, סגן השר כהן, אני גם אקבל 10 שקלים? אני אענה לך כשאני אעלה לענות לך. אני רוצה פשוט להבין, כאשר הרופא לא מגיע בזמן, או כאשר אני קובע בשעה 10:00, והרופא הגיע ב-09:20 ויש לו תור עוד לפני, ואני צריך לחכות, הרי אין שום היגיון, אתם לא באים ואומרים שההכנסות מהעניין הזה יוצאו על כך שיכניסו עוד רופאים, יצילו את האוצר. לא לא, יהיה להם עוד כסף בקופה. 50 שקל ממבוטח לרבעון. אתם לא מבטיחים שבכסף הזה תביאו עוד רופאים. אתם לא תקצרו בזה תורים. עכשיו, אני חליתי בלילה שלפני התור, או שהחלטתי שאני צריך לנסוע. איך אני אודיע? אדוני סגן השר, אתה פעם ניסית להתקשר לקופת-חולים כדי להודיע שאתה לא יכול להגיע? בטח. תחכה בתור. אתה תחכה בתור שעתיים ולא תגיע לאן שאתה צריך להגיע. איך אתה מזמין תור? את התור אני מזמין במענה האוטומטי. כדי לבטל אני צריך, איפה כתבתם בחוק שיש חובה כזאת? זה נימוק יוצא מן הכלל. אתם עושים פה דבר אחד ויחיד: אתם מנסים לגזול את כבשת הרש. ועל זה נאמר,  בחוליה החלשה שלנו. ועל זה נאמר: על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים. ועל הפשעים האלה אין כפרה. תודה לחבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת חיים אורון. לרשותך שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדינת ישראל נמצאת בשיא ב-OECD, כולם מזכירים את ה-OECD, בהשתתפות הפרטית של החולים בהוצאות הבריאות שלהם. אנחנו, כאשר חוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, היינו באזור של 24% 25% מההוצאה, הוצאה פרטית. היום אנחנו נמצאים קרוב ל-50% הוצאה פרטית. ובתוך ה-50% הללו, אחד המכשירים הכי קשים זה הוצאות עבור תרופות, השתתפות בביקור אצל רופא וכו' וכו'. אומרים: מי שהזמין תור ולא עומד בו פוגע באנשים אחרים. זה נכון. ללא ספק זה נכון. במי יפגעו ה-10 שקלים הללו? עוד הפעם, במי זה יפגע? מי שכספו בכיסו יוותר על 10 שקלים. מה קרה? מי ייפגע? אותה קבוצה באוכלוסייה שכבר לא לוקחת תרופות, אדוני שר החקלאות, כי היא לא מסוגלת לשלם את ההשתתפות העצמית בתרופות. עוד פעם אנחנו מטילים את הנטל על אותה קבוצה שגם היום היא כבר קורסת תחת הנטל. אדוני היושב-ראש, טוב שעלית לפה, רק הבוקר פורסם, לא על-ידי גורם אופוזיציוני, על-ידי הרשות לאנשים עם מוגבלות: 40% מהאנשים עם מוגבלות אינם מממשים את הרצפטים שלהם. אז מה אתם עושים עכשיו? מעמיסים עוד הוצאה על הקבוצה הזאת. ובכלל, ההנחה שעמדה ביסוד ההצעות האלה, שאם נכה אותם בכיס, נעלה את המחיר עבור תרופות, יצרכו פחות תרופות, נעלה את המחיר לביקור אצל רופא, ילכו פחות לרופא. נעלה עכשיו את הסיכון של, אם לא תעמוד בתור, נכה אותך בכיס. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שאותם חברי כנסת שדיברו כאן נגד ההצעה גם יצביעו נגד, החוק לא יעבור, וימצאו דרכים אחרות לטפל בנושא הזה. תודה. אני מזמין את השר יצחק כהן, סגן שר האוצר.  איציק, תמשוך את החוק. אני, מה שדאגתי, זה להוציא את זה מחוק ההסדרים. לגבי השאר אני אסור על-פי הדיבור. זו בושה, בושה. יש דברים שמבזים את הכנסת. לא, נדמה לי שצריך לשכנע את השר יצחק כהן. מורי ורבותי, שמעתי אתכם. או שלא הבנתם את החוק, או שלא קראתם אותו. אין פה הטלת מס, אין פה גבייה מחולים. יש פה מצב פשוט לאפשר לחולים להגיע לרופא, מכיוון שהם לא יכולים להגיע לרופא כי התור תפוס על-ידי אלה שמזמינים, איך הם ידעו על ביטול? כמו שהוא הזמין כך הוא יודיע על ביטול. באמת, בסך הכול מבקשים לייעל את המערכת, שחולים יגיעו לרופא. לא בכסף. את אמרת דבר, שכמנהלת בבית-חולים התקשרת להזמין אותם. בדקתי את זה, זה לא היה. את אמרת את זה מעל הדוכן. בדקתי את זה, זה לא היה.  איציק, מצגת, חבר הכנסת שטרית, חבר הכנסת שטרית, אני אפילו שמעתי את דבריך ההגיוניים ואת חברת הכנסת אדטו כשישבתי במשרדי ושמעתי את הדיון. אתה אמרת את דבריך, הוא משיב, תתקיים הצבעה, ואם חלילה בכל זאת החוק יעבור, בקולי למשל גם, כי אני חלק מהקואליציה, אתה בוודאי בוועדה, בהכנתו לקריאה שנייה ושלישית, תצליח לשכנע את השר. אבל אין כאן מקום לדיון. בבקשה. אין פה הטלת מס, יש פה סך הכול התייעלות, שחולים יוכלו להגיע לטיפול רפואי. על כל פנים, אני שמעתי את כולכם. מורי ורבותי, אין פה הטלת מס, סך הכול מבקשים לפנות, אם אתה לא מגיע תפנה לחולה אחר, זה הכול, לא צריכים את הכסף, אין פה שום גיוס כספים, לא זקוקים לתקציב, לא מעוניינים בכסף. אני גם בטוח שכמעט לא יגבו את זה. מבקשים בקשה פשוטה: הזמנת תור, אתה לא יכול להגיע, תודיע, תפנה את זה. איך יכול להיות שאתה מגן על החוק הזה? איך זה יכול להיות? זה הציבור שלך שעומד שם בתור. איך זה יכול להיות? אני אומר לך, זה מדע בדיוני, זה מדע בדיוני שנציג ש"ס מגן על החוק הזה. ליצמן לא מגן על החוק הזה. יושב לו חולה בבית ומבקש להזמין תור, אומרים לו: תפוס, אז הוא מחכה, מחכה, מחכה, והוא תפוס, למה? תפוס על-ידי אדם שהזמין את התור ולא מעוניין לבוא לשם. כבוד השר, אני מצביע אתך כי אני מצביע אתך, סגן השר כהן, לא צריך, אבל תגיד לי, על מי מדובר? על גבירים? על שרלטנים? מדובר על חולי עמך. יש ביניהם כאלה שלא יודעים אפילו מה נעשה אתם. אדוני היושב-ראש, החולים מוחרגים. מי שחולה, מוחרג. מי שלא יכול להגיע, הוא מוחרג. מי שלא מסוגל, מוחרג. קודם הוא ישלם, מדובר על אלה שתופסים תורים ללא צורך, זה הכול. ואת לא התקשרת. אני בדקתי. את לא התקשרת,  כבוד השר, קודם הוא ישלם 10 שקלים, אחר כך ילך לעורך-דין שייקח ממנו 1,000. תודה רבה. רבותי, יש פה בעיה קשה ביותר. מה הסבירות לביקור אצל הרופא? אדוני היושב-ראש גם מצביע? חברי הכנסת. השר יצחק כהן. העניין יועבר לוועדת העבודה והרווחה, כך שאתם לא צריכים להתרגש,  אדוני היושב-ראש, הצבעה. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 52), התשע"א 2010, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 52), התשע"א 2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. נגד, נגד. עדיף לא להצביע. בושה, בושה. בושה, בושה. רבותי, אין צורך, 23 בעד, 16 נגד, אין נמנעים. עברה בקריאה ראשונה, יעבור לוועדת העבודה והרווחה והבריאות על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית. הדרך של חוק זה עוד ארוכה מאוד. תודה רבה.  אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 14), קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק סגנית השר הנכבדה, חברת הכנסת אורית נוקד. בבקשה, גברתי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו התגבשה תודות להסכמות שהושגו במסגרת דיוני השולחן העגול בין נציגי הסתדרות העובדים הכללית החדשה, נציגי מעבידים ונציגי ממשלה. בחוק שעות עבודה ומנוחה נקבע מהו אורך יום העבודה ואורך שבוע העבודה, וניתנה לשר התמ"ת הסמכות לקבוע בתקנות יום עבודה או שבוע עבודה ארוכים מאלה הקבועים בחוק על-ידי כך שיאשר הסכם קיבוצי שנחתם בעניין. כדי שיוכל השר לאשר את ההסכם הקיבוצי, נקבע בחוק כי עליו להשתכנע בקיומם של תנאים מיוחדים המצדיקים חריגה ממכסת שעות העבודה הקבועה בחוק. ובכל מקרה על השר לבדוק שמספר שעות העבודה הממוצע לתקופה שנקבע בהסכם הקיבוצי אינו עולה על 10 שעות ליום ו-45 שעות לשבוע. הצעת החוק שלפנינו מבקשת להחליף את התנאי השני שקבוע בחוק בשני תנאים מצטברים. האחד, כי לא יהיה בהסכם הקיבוצי כדי לפגוע במטרות חוק שעות עבודה ומנוחה. השני, כי ההסכם הקיבוצי לא יסתור אמנה בין-לאומית שישראל אשררה. באופן זה תתאפשר חלוקה משתנה של שעות עבודה תוך התחשבות בתכלית החוק. תכלית חוק שעות עבודה ומנוחה היא בראש ובראשונה סוציאלית: לתחום את שעות העבודה של העובד על מנת להבטיח לו שעות פנאי לצרכיו האישיים, התרבותיים והמשפחתיים, וכמובן שלתיחום שעות העבודה של עובד משמעויות גם בתחומי הבריאות, הבטיחות והגהות של העובדים. החלוקה המשתנה של שעות עבודה מאפשרת גמישות מסוימת בהתאם לנפח העבודה, כך שניתן יהיה להגדיל את מספר שעות העבודה בימים מסוימים ולצמצם אותם בימים אחרים. כדי למנוע פגיעה בזכויות העובד וברווחתו נקבע שסך שעות העבודה בממוצע באותה תקופה לא יעבור את המכסה שתיקבע מראש. לסיום אדגיש כי האפשרות לקבוע הסדרי עבודה גמישים קיימת במדינות רבות בעולם, וכאשר הדברים נעשים באופן אחראי ומבוקר, כפי שמוצע בהצעת החוק, הן העובדים והן המעסיקים יפיקו מכך תועלת. לפיכך, אני מבקשת בשם הממשלה להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה לסגנית השר אורית נוקד. היא תוכל להשיב לטענות המתדיינים. חבר הכנסת אורי אריאל, אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אחריו, מיכאל בן-ארי לא יהיה נוכח. שלמה מולה, נמצא. נסים זאב תמיד נמצא, לא חייב, אבל תמיד נמצא על משמרתו, לא ינום ולא יישן. אין זמן להתבטל. אני ממליץ בפניך לא להיעתר לבקשתם. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת לא לאשר את החוק הזה, ואני מציע לא לאשר אותו מכיוון שלטעמי יש בו פגיעה בזכויות העובדים. הכוונה שלי לאחת מהזכויות הבסיסיות ביותר, והיא הזכות ליום עבודה מוגדר, עם התחלה, אמצע וגם סוף. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע מסגרת מותרת לעבודתו של עובד. נכון, החוק הקיים מאפשר לשר העבודה, או היום שר המסחר והתעסוקה, להתיר עבודה מעבר לשעות הנקובות בחוק. אבל הוא קובע שההיתר הזה לא יחרוג מהמסגרת הכללית שמתייחסת לשבוע כקבוע בחוק, או מסגרת כללית לפי ממוצע שבועי. לפי הצעת החוק הזאת בעצם מורידים את המגבלה של השבוע, ומאפשרים פריסה של הממוצע לתקופה יותר ארוכה. זאת אומרת שאנחנו יכולים באופן עקרוני, עמיתי חברי הכנסת, להגיע למצב שעובד יעבוד שבוע שלם הרבה מעבר לשעות העבודה, אבל אם אנחנו נחלק את הממוצע לחודש או לשנה, הוא יעבוד פחות בתקופות אחרות, ולכן בממוצע זה יהיה בסדר. אני חושב שהמגבלה של השבוע היא מגבלה חשובה. בהיעדר המגבלה של השבוע, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נגיע למצב של אותו סטטיסטיקאי שטבע בנהר שעומקו הממוצע היה 2 סנטימטר. זה שבממוצע העובד עובד לפי מתכונת סבירה של שעות, זה לא מבטיח שבכל תקופת זמן הוא אכן יעבוד את המסגרת הזאת. שמונה שעות ביום. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת להשאיר את המגבלה הקיימת היום בחוק, לקבוע שהיכולת של השר להחריג את מספר שעות העבודה והמנוחה מעבר לקבוע בחוק תינתן אך ורק אם במסגרת הכוללת של השבוע המספר הכולל יישמר. אני רוצה להעיר עוד הערה, עמיתי חברי הכנסת. במקור הסמכות הזאת ניתנה לשר העבודה. היום הסמכות ניתנת לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה. זה לא אותו שר, זו לא אותה פונקציה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה הוא שר שאחראי לתחום העבודה, אבל גם אחראי לתחום המעסיקים. אם בעבר נתנו את הסמכות הזאת לאותו שר שאחראי ספציפית לתחום העבודה, והיה אפשר לצפות שהוא ייצג את האינטרסים ואת המאוויים של העובדים, היום אנחנו נותנים את זה בעצם, הוא סיים את דבריו, לכן אי-אפשר, היום אנחנו נותנים את זה בעצם לשר שאחראי גם לתחום העבודה, אבל גם לתחומים אחרים, ואולי אפילו מנוגדים. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אינו נוכח. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה, אדוני. אחריו, נסים זאב, ואחריו אין, אלא אם כן ייכנסו אנשים. אינני מקריא את שמותיהם של אנשים שאינם נמצאים באולם. אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית שר התמ"ת, אני רוצה להסב את תשומת לבך, הצעת החוק הזאת לטעמי פוגעת בזכויות העובד. מה שאני מציע, בכל חקיקה שהכנסת מחוקקת להיות ערים מאוד כשמדובר בפגיעה בעובד. מה שמוצע כאן, בעצם אתם מציעים באופן חד-משמעי וגורף, שאדם עובד, שלכאורה הוא צריך לעבוד שמונה שעות, שמונה כפול חמש זה 40 שעות. אתם מציעים כאן שאדם יעבוד 45 שעות. זאת אומרת, מעבר למסגרת. השאלה שלי, האם על חמש השעות האלה הוא מקבל תוספת במסגרת שעות נוספות, או שאתם מגלמים את התשלום רק במסגרת שמונה השעות, 45 שעות, קרי, כל עוד אדם לא עובר את מסגרת 40 השעות בשבוע, אין בעיה. מה שמוצע כאן, מה שלא ברור, האם על חמש השעות הנוספות שאדם צריך לעבוד הוא יקבל תשלום או לא יקבל תשלום? אם הוא לא יקבל תשלום, אז אני חושב שהצעת החוק הזאת היא גרועה מאוד ואסור לאשר אותה. אני מבקש ממך לבדוק את הסוגיה הזאת. הדבר הנוסף, לגבי הסמכויות. מצד אחד, שר התמ"ת, שר התעשייה והמסחר, שהוא בעצם במידה מסוימת מייצג את המעסיקים, אבל מי מפקח כרגע על העובדים? מי נותן להם? הוא מצד אחד גם יפקח על המעסיקים, בצד השני הוא ידאג לזכויות העובדים? זאת אומרת, כאן יש באמת איזושהי בעיה במירוץ סמכויות. למי הוא יאמין, לעובד או למעסיק? שר התמ"ת, אני לא מבין למה נחוץ בכלל להעביר את הסמכות ממשרד העבודה והרווחה, משר הרווחה, לשר התמ"ת. אתם לא מנמקים לנו מדוע זה נחוץ. לא מספיק רק לכתוב שזה, כן, כן, מוצע להעביר במסגרת ההסכם הקיבוצי כפי שיש הסכם. לכן, אני חושב כשאנחנו באים, גברתי סגנית השר, לפגוע בעובדים, או לערער את יחסי עובד מעביד, או שאנחנו מבקשים להוסיף שעות נוספות ללא תשלום, צריך קודם כול להיות ערים, זכויות העובד צריכות להיות נר לרגלינו, לא רק המעסיק. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, מנאמני הבית, אדם שמביא כבוד לכנסת, מדבר כמו חבר הכנסת חנין, כמו חבר הכנסת בן-ארי.  ודאי, חבר הכנסת מולה, גם הוא. מה? מדברים לעניין, אדוני היושב-ראש, אני נתבקשתי, מכיוון שאני, יש לנו היום תופעה בכנסת, חברי הכנסת רוצים לגמור מהר, זה חקיקה. לא שאנחנו רוצים לגמור, אבל אני, כחלק מהקואליציה, ונתבקשתי, כמו שאומרים, לא להכביד על הקואליציה ולגמור קצת יותר מוקדם, מכיוון שהחברים פה ממהרים, ולוותר על זכות הדיבור. לאן הם ממהרים? אינני יודע. הם לא מיהרו כשהם, אתה יודע שאני שמח להתבטא בכל נושא ונושא. אבל מה לעשות, החברים,  נכון. אני רוצה להתייחס לשתי הערות ממש בקצרה, כי אני הבטחתי לא להאריך. אנחנו אולי שכחנו את ההיסטוריה, שהיו שישה ימים בשבוע, חבר הכנסת מולה, והיו 45 שעות שבועיות של עבודה. נכון, שמונה שעות בחמישה ימים זה חמש כפול שמונה שעות, זה 40, פלוס חמש שעות בימי שישי, 45 שעות. היה פעם, עכשיו לא? ככה זה היה.  בסדר, אנחנו עכשיו, זכרנו את הדגה שנאכל במצרים. אתה רוצה, הוא רוצה לקצר, אבל אין לו יותר משלוש דקות. לא לא, אנחנו אומרים לו אם הוא רוצה לחזור, הוא רוצה לקצר מאוד, אבל אין לו יותר משלוש דקות. חמישה ימים בשבוע, אני זוכר, אדוני היושב-ראש, שהביאו פה את הצעת החוק לצמצם ולעשות רק חמישה ימים בשבוע, והיו מצדדים, בעד ונגד, חבר הכנסת נסים זאב, אני עוצר את השעון, רוצה לספר לך: מנחם בגין, כאשר הגיע למעמד ראש הממשלה, באו אליו חבריו ואמרו לו: אנחנו צריכים לדאוג לכך שבארץ יעבדו חמישה ימים. אמר להם: חברים, בבת אחת? קודם שיתרגלו לעבוד יום אחד, יומיים, שלושה, אחר כך נתחיל חמישה ימים. ישר חמישה ימים? לכן אני אומר לך, כשאתה אומר, פעם היינו עובדים שישה ימים. כן, אבל עכשיו אנחנו בדיוק ב-opposite, אנחנו כבר התרגלנו יותר מדי לבטלה. אני מתחיל להפעיל את השעון. כן. עכשיו, התרגלנו כבר יותר מדי לבטלה, ואנשים רוצים יותר חופשות ואולי פחות לעבוד. השאלה היא כזאת, האם מה שאמר חבר הכנסת מולה, וזה נכון, אם החוק בעצם אפשר במקום שישה חמישה ימים והשאיר את השכר אותו שכר, או שבעצם נשאר החיוב במספר השעות? אני יודע שהיום, מי שהולך לאיזושהי עבודה במשק, דורשים ממנו 45 שעות, נכון? 45 שעות.  שלא עבדו אפילו שעה בשבוע, לא, זה אנשים כמוך לא עובדים. אנחנו כן עובדים. אנשים שלנו כן עובדים. על התורה ועל העבודה. והנושא השני, אדוני, שאני הייתי רוצה להתייחס אליו, שיישאר זמן גם,  הוא העברה של הסמכויות. אני חושב שזה עניין של שר העבודה, בנושא הזה, והעברת הסמכויות פה אולי לא כל כך במקום. אני לא יודע מה ההחלטה הפנימית בין השרים, אבל צריך אולי לחשוב על זה, אם זה נכון מבחינה מקצועית, מבחינה משרדית, או לא. אני מבין שסגנית השר תתייחס לעניין הזה. תודה רבה. אחרון הדוברים, בן-ארי, אשר לא היה כשקראנו לו, אבל הוא רוצה להתייחס לגופו של החוק, לכן אני מחדש את השתתפותו בדיון. הא ידבר על ההקפאה אולי. לא, הוא מבקש לדבר על החוק. בבקשה, אדוני. מה שאתה רוצה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני אבקש את סליחתו של אחרון הדוברים שלקחתי את מקומו. ובכל זאת, אני רוצה לדבר על כל העניין של שעות נוספות. הפכנו להיות חברה של שעות נוספות. אני מסתכל דור אחד אחורה, ואני מסתכל על דור ההורים שלנו, שהשתכרו מעט, אבל עבדו בשעות מוגדרות. יצאו ב-07:00 לעבודה, בשעה 15:00 או בשעה 16:00 חזרו הביתה, והיה להם פנאי לחינוך הילדים, היה להם פנאי למי שרצה, למה שנקרא בילוי של שעות הפנאי. היה להם פנאי ללכת לבית-הכנסת לשמוע שיעור תורה, מי שהלך לשמוע שיעור תורה. היום הפכנו להיות חברה של שעות נוספות, של צרכנות, של צרכנות אין-סופית, אני צריך וצריך וצריך, ולכן את הילדים שלי אני משאיר לחינוך של אנשים אחרים, אני צריך עוד להשתכר כדי לתת לו עוד דברים שהילד צריך, ואנחנו מאבדים באיזשהו מקום, מאבדים את הייעוד של האדם בעולמו, כשהעבודה היא אומנם ערך, אבל היא לא יכולה להפוך למטרה. ולכן אני אומר, בעיקרון, העניין של שעות נוספות צריך לעבור מן העולם. אדם צריך להגדיר את שעות עבודתו, ואת השעות שלו למשפחתו ולילדיו ולעצמו, ולא להיות עבד של הצרכנות. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. גברתי סגנית השר, האם גברתי מבקשת להשיב? האם את מבקשת להשיב? אני מוותרת.  מוותרת. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 14), התשע"א 2010, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 14), התשע"א 2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. 31 בעד, 11 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 14), התשע"א 2010, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.  אנחנו עוברים לסעיף הבא, והסעיף הבא: הצעת חוק שמירת ניקיון (תיקון מס' 17), שיציג אותה, לקריאה ראשונה, השר להגנת הסביבה, השר גלעד ארדן, בתפקידו כשר להגנת הסביבה. אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, בעיית השלכת פסולת בניין בישראל היא בעיה רחבת היקף, היוצרת את אחד המפגעים החמורים והבולטים ביותר שלהם אנו חשופים. ערוצי הנחלים וצירי דרכים בכל הארץ מלאים בערימות של פסולת בניין שפונו שלא כדין על-ידי קבלנים ומובילים שונים. מדי שנה נוצרים בישראל 4 מיליון טונות של פסולת בניין, אבל רק 2.5 מיליון טונות מפונות אל אתרי סילוק פסולת המיועדים לכך. המשמעות היא שמדי שנה 1.5 מיליון טונות של פסולת בניין מתפזרת ברחבי ארצנו ויוצרת מפגע סביבתי חמור ביותר. הפגיעה הסביבתית מובילה ליצירת מפגע חזותי חמור, אבל גם למפגעי מזיקים, לזיהום קרקעות ומי תהום הנוצר כתוצאה מכך שמי גשמים שוטפים את החומרים הכימיים הנמצאים בפסולת הבניין וגורמים לחלחול של חומרים אלה אל מי התהום. הצעת החוק נועדה בעיקרה לחזק את מנגנוני האכיפה הקיימים כיום בחוק שמירת הניקיון, וכך לשפר את הטיפול בבעיית הפסולת בכלל ובפסולת הבניין בפרט. בין היתר מוצע כי הענישה על השלכת פסולת, ואני מזכיר, לא מדובר על פסולת מקרית מחלון רכב, אלא על עבריין מקצועי, שמשליך פסולת במטרה להרוויח רווח כלכלי, לחסוך לעצמו הוצאות של השלכה מסודרת במטמנה, מוצע כי הענישה תוחמר מקנס בלבד לעונש מאסר של עד שנת מאסר. בנוסף מוצע כי העונש בשל השלכה של פסולת בניין, עונש מקסימלי כמובן, יוחמר משנת מאסר לעד שלוש שנות מאסר. עוד מוצע, כי בחוק שמירת הניקיון ייקבע הסדר חילוט ייחודי, שלפיו אם אדם הורשע הרשעה שנייה או יותר בעבירה של השלכת פסולת בניין בתוך תקופה של חמש שנים, כלומר מדובר גם בעבריין סדרתי, בית-המשפט יורה על חילוט כלי הרכב שממנו הושלכה הפסולת. שוב, מדובר על משאית שלמה של פסולת בניין, לא על השלכה מקרית של תפוח מהחלון. גם השלכה מקרית, טוב, אבל לא ביקשנו עוד להגיע לחילוט כלי רכב. יורידו לו את התפוז, מקסימום. הכול מתחיל עם תפוז. ככלל, מדובר בחוק בסמכות חובה של בית-המשפט, אולם כפי שנהוג, בית-המשפט, וכך הכנסנו גם בחוק, רשאי שלא להורות על חילוט כלי הרכב אם מצא שמתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו. אנו צופים כי חילוט כחובה או ככלל יביא לחיזוק ההרתעה מפני ביצוע עבירה של השלכת פסולת בניין, בוודאי גם השלכה סדרתית שרק עליה חל החוק, ויצמצם את מפגעי פסולת הבניין. נוסף על הכלים האמורים, הצעת החוק מבקשת לחזק את האכיפה המינהלית הנוגעת להשלכת פסולת וללכלוך רשות הרבים. כיום, צו ניקוי מכוח חוק שמירת הניקיון מעניק את הסמכות להורות על ניקוי שטח לאחר יצירת המפגע. הצעת החוק מבקשת להקנות לשר להגנת הסביבה, או לראש רשות מקומית או לעובד שהם הסמיכו לעניין זה, את הסמכות לצוות גם על הימנעות או הפסקת השלכת הפסולת, וכך למנוע מבעוד מועד את עצם יצירת המפגע. סמכות זו מהווה כלי שימושי להתמודדות עם אתרי פסולת פיראטיים עוד בטרם היווצרותם, או בשלבים המוקדמים של היווצרותם, וכך להתמודד עם ניסיונות השלכת פסולת או פינוי פסולת שלא כדין, אשר מתרחשים לנגד עיניו של מי שהוסמך להורות הוראות הפסקה ומניעה. בנוסף מבקשת הצעת החוק לתקן תיקונים נוספים הנוגעים לסמכויות בתי-המשפט הקבועות בחוק. אני סבור כי יש בכוחה של הצעת החוק להשפיע באופן מיידי על האפקטיביות של האכיפה הסביבתית, ועקב כך גם על מצב הסביבה בישראל בכל הנוגע לצמצום מפגעי פסולת הבניין הפזורים ברחבי הארץ. לפיכך אני מבקש מן הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי אריאל, אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה, אדוני. רק שכחתי לומר שאני מבקש להעבירה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. בהחלט. כך כתוב גם. חבר הכנסת בן-ארי מוותר על זכות הדיבור. חבר הכנסת נסים זאב, הראשון ואחרון הדוברים. חבר הכנסת אמנון כהן, נא לא ללחוץ על יקיר הבית. הוא רוצה לדבר. הוא מדבר דברי טעם. חבר הכנסת בן-ארי קודם עלה ואמר מדוע אנחנו צריכים כל הזמן שעות נוספות. דברים כדרבונות. הוא צודק. מדוע אנחנו לא יכולים כל הזמן לחכות עד השעות הנוספות? מתחילים לעבוד רק בשעות הנוספות. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק היא שמירת הניקיון, אבל אני לא רואה פה איזה שמירת ניקיון. אני רואה פה הגדלת הקנס. כמובן, אתה מדבר שלוש דקות. בוודאי, רק שלוש דקות. הרבה פחות. לא יותר. אדוני השר, מישהו חשב כמה עולה משאית, כשאתה מדבר על חילוט המשאית? נכון, פעם שנייה. אתה קורא לו עבריין סדרתי? בתקופה של חמש שנים זה סדרתי. לא, פעם שנייה שהוא מורשע בבית-משפט. לא משנה. אז יכול להיות שלמזלו הוא נתפס פעמיים, מאה אחוז.  ובפעמיים האלה הוא קיבל את הקנס. הוא הוזמן לבית-משפט והורשע. אתה מדבר על חילוט משאית שהעלות היא מאות אלפי שקלים. נכון או לא? אבל הוא שפך את הפסולת. אבל הנזק שהוא עשה זה יותר, אני שואל אותך: מה יותר נזק, מי שנוהג בשכרות? אותו, אם אתה רוצה באמת להביא מצב של חילוט מכוניות, הבאתי, כבר חוקקתי גם את זה. מחלטים, מחלטים, מי שנוהג בשכרות. מי שנהג ברשלנות וגרם איזושהי תאונה ופגיעה פיזית, גופנית, וגם אם זה לא היה בנפש, אז תעשה חילוט. אין לי בעיה עם זה. המקרים האלה הרבה יותר חמורים, כשמדובר בנזק שיש בו חיי אדם. כשמדובר בפסולת, עם כל הכבוד, לא הקשבת. חבר הכנסת נסים זאב, הוא שופך את הפסולת כדי לחסוך, זה לא אומר. אז תיתן לו 100,000 שקל.  כדי לחסוך כסף. תיתן לו 100,000 שקל. תן לו מכה, כמו שאומרים, שלא ישכח אותה בחיים שלו. זה לא שלו, הוא נהג, בעל הבית אמר לו לשפוך. לא משנה, בעל הבית אמר לנהג. אתה יודע כמה פועלים עובדים, יש להם את המשאית או הרכב שלהם, הוא רק הנהג. כולם נהגים? אני אומר לך שרוב הנהגים לא קשורים לחברות, ואם הם קשורים, המשאית היא אישית שלהם והם אחראים בעצמם על הרכבים שלהם. ואם אתה בא ומדבר על חילוט המשאית הזאת, אתה גוזל את הפרנסה שלהם, אולי לכל החיים שלהם. אני לא מגן על העבירה, על העבריין, אני אומר: תעלה את הקנס מ-20,000 ל-100,000 שקל, אבל תגביל את זה, לא לקחת את המשאית לכל חייו. אתה לוקח פשוט את נשמתו של האדם. ולכן, אם אתה רוצה להחזיר אותו לתחייה, יהיה לך הרבה יותר קשה כאשר הוא יהיה בלי פרנסה ובלי יכולת להתפרנס. אני מאוד מודה לחבר הכנסת נסים זאב על כך שתרם לדיון. אנחנו בוודאי נשמע הדים על כך בדיון לקריאה שנייה ושלישית ולהכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אדוני השר, אתה רוצה להשיב? לא. תודה רבה. נא להצביע. הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 17), התשע"א 2010, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה ראשונה. נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 17), התשע"א 2010, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. 34 בעד, נגד, אין, נמנעים, אין. אני קובע שהצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 17) עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הפנים, לא על הכול.  להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.  כן, ושמירה על איכות הסביבה זה ועדת הפנים. אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 11), התשע"א 2010, קריאה ראשונה. תציג את החוק סגנית השר אורית נוקד, בבקשה, גברתי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לאמץ כלים שיאפשרו להתמודד באופן נכון ויעיל יותר עם קבוצות ריכוז ואוליגופולים, שיוצרים פגיעה בתחרות, פגיעה בצרכנים ופגיעה במשק בכלל. בניגוד לנוסח הנוכחי של חוק ההגבלים העסקיים, התיקון המוצע מפריד בין מערכת הנורמות שחלה על בעל מונופולין לבין זו שתחול על חבר בקבוצת ריכוז, באופן שמתיישב עם הניסיון הרב, המלמד שההבדלים מחייבים התייחסות נפרדת בחקיקה. התיקון לחוק מבוסס על עבודתה של ועדה-גושן, שהתמנתה על-ידי שר התמ"ת בחודש מרס 2005 לבחינה מחודשת של החוק. מסקנת הוועדה היא כי קיים צורך ברור בשינוי מהותי של הסדרת קבוצות ריכוז בחוק. מאפייניו של המשק הישראלי יוצרים תנאים נוחים לפעילות אוליגופולית. מספר השחקנים שיכולים לפעול בענפים מסוימים מוגבל. משכך, בתעשיות רבות בארץ לא מתקיימת תחרות אפקטיבית. בניגוד למונופולים ולקרטלים, החוק כיום אינו כולל פרק פרטני להסדרת תופעת האוליגופול, אלא מתייחס לתופעה זו באופן שגוי כמעין מונופולין. התיקון המוצע כולל שני שינויים מרכזיים, אשר מתקנים את המצב הקיים: ראשית, הצעת החוק מציעה לראשונה מבחן בר-אכיפה לזיהוי הענפים בהם קיימת בעיה מובהקת של כוח שוק, שנית, הצעת החוק מחליפה את ההסדר הקיים בחוק, לפיו על חברי קבוצת הריכוז חלות נורמות זהות לאלה החלות על בעל מונופולין. הצעת החוק מקנה סמכות לממונה על ההגבלים העסקיים ליתן הוראות לחברי קבוצת ריכוז, כדי למנוע פגיעה או חשש לפגיעה בציבור או בתחרות, או כדי להגביר את התחרות. הוראות אלה באות במקום הנורמות שחלות על בעל מונופולין. הצעת החוק מסדירה את ממשק העבודה שבין הממונה לבין משרדי הממשלה, כך שבמקרים שבהם הענף שבו פועלת קבוצת ריכוז נתון לפיקוח של משרד ממשלתי או גוף אחר שנתונות לו על-פי דין סמכויות, יהיה על הממונה להיוועץ במשרד הממשלתי בנוגע לכוונתו ליתן הוראות לקבוצות ריכוז, או לפני שיפנה לבית-הדין בבקשה לניתוק בעלויות צולבות בין חברי קבוצת ריכוז. נוכח ההשפעה האפשרית והייחודית של קריסה של בנק או של חברת ביטוח גדולה על המשק הישראלי בכללותו בתחומים האלה, נקבעו הסדרים מיוחדים בהצעת החוק. בתחומים האלה הממונה יודיע למפקחים על כוונתו לפעול, והם יהיו רשאים לעצור את פעולות הממונה במקרה שבו הם מגיעים לכלל מסקנה, שהפעלת הסמכויות כאמור תסכן את היציבות של תאגיד בנקאי או של המערכת הבנקאית, או של ענף הביטוח והחיסכון הפנסיוני. החוק המוצע מאפשר התמודדות עם כשל התחרות שנגרם בשווקים אוליגופוליים באופן טוב יותר מהמצב כיום. הפעלת כוח שוק על-ידי אוליגופולים גורמת להקצאה לא יעילה של גורמי הייצור במשק, לפגיעה במחקר, בפיתוח ובאימוץ של טכנולוגיות חדשות ולעיוות של הקצאת המקורות בציבור, תוך הגדלת עושרם של מעטים על חשבון הציבור הרחב. כדי שניתן יהיה להתמודד טוב יותר עם התופעה, אני מבקשת בשם הממשלה לתמוך בהצעת החוק. אני מאוד מודה לסגנית השר אורית נוקד. אני מזמין את חברי הכנסת המשתתפים בדיון. אורי אריאל, אינו נוכח, דב חנין, אינו נוכח. מיכאל בן-ארי, בבקשה, אדוני, מוותר. שלמה מולה, בבקשה, אדוני, מוותר? זה לא פה, לא נרשמתי. לא כאן. בחוק הבא. נסים זאב ואמנון כהן, מוותר. אני מוותר. אמנון כהן, בבקשה. חבר הכנסת נסים זאב, אני לא מבין. אם לא נסים, אז אמנון. אדוני, זכותך. אני מוותר, אני גם לא מדבר, אפילו בפלאפון. בפלאפון אסור לך לדבר. לא, לא. אני מוותר. אסור לך בסלולר לדבר. כך כתוב בתקנון. אני רוצה לברך את הממשלה, שסוף-סוף הביאה את החוק לקריאה ראשונה במליאה ולהכנה גם בוועדה לאחר מכן. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שהחוק הזה מתגלגל בכנסת, חוק דומה, מ-2003, וועדת-גושן סיימה את עבודתה ב-2005, והיום אנחנו ב-2010, וסוף-סוף הקריאה הראשונה. יש לי הצעת חוק דומה שאושרה בטרומית, וכרגע נמצאת בהכנה לקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה, ואני המתנתי, אם זה עובר בקריאה ראשונה, אנחנו נעביר את זה. לא, אנחנו כבר מאחדים את זה בוועדה, אבל יש לי פה הסתייגות, לא הסתייגות, שאני אסדר את זה בוועדה. אתה לא יכול לפני שהעברת קריאה ראשונה, לדעתי, לא יודע. לא, אני חושב שאפשר. אם אפשר, ברצון. אני חושב. פשוט אמרנו שנתאם את החוק ביחד, ובוועדת שרים לענייני חקיקה החריגו את בנק ישראל מעצם הפיקוח של הרשות להגבלים עסקיים, ואני לא מסכים לכך, כי רוב תיאום המחירים באוליגופולים זה דווקא בבנק ישראל, תיאום עמלות בין הבנקים. למעשה, רצינו להכריז לגבי קבוצות ריכוז דווקא על בנקים וגם על חברות הביטוח, וגם את שוק ההון החריגו מהחוק. לכן, דאגו יותר ליציבות. לא הסתכלו פה על טובת המשק והצרכן, והצרכנים למעשה הם לקוחות שבויים, והם החריגו את הגופים הללו, ואני לא מסכים לכך. בוועדה אנחנו כמובן נצטרך להתמודד עם הבעיה הזאת, כי אני חושב שאם מחוקקים חוק, חוק צריך להיות ראוי וטוב, שייתן פעם אחת לעשות סדר בכל הנושא של קבוצות הריכוז בחברות סלולריות, בחברות גז, גם בנקים וגם שוק ההון, שהוא חלק מהנושא של ריכוזיות. לכן, פה ויתרו, לא יודע למה, על ועדת שרים, לא תיאמו גם אתי. לכן נראה אם אני אאחד או ארוץ במקביל עם הצעת חוק פרטית שלי. הייתי חייב להגיד את זה במליאה כדי שהחבר'ה ידעו. כרגע, כמובן, עם כל מה שיש, צריך לתמוך בחוק הזה. תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן. האם גברתי סגנית השר מבקשת להשיב על הדברים שהוא אמר? אני יכולה רק לומר, שמהדברים שאני אמרתי, מדובר על הסדר מיוחד, לא מדובר על החרגה, אבל כאמור הנושא יידון בוועדה. לא שומעים את זה בפרוטוקול. אם את רוצה שישמעו את זה בפרוטוקול, או שתיגשי, האם הרשמת שמעה מה שאמרה סגנית השר? כן, אוקיי, אז זה נרשם בפרוטוקול. תודה. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת במקומותיכם. הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 11), התשע"א 2010, קריאה ראשונה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. ההצעה להעביר את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 11), התשע"א 2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. 24 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 11) עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכלכלה של הכנסת. תודה. רבותי, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 123) (השגה על קביעת דמי ביטוח) קריאה ראשונה. יציג את החוק שר הרווחה. האם שר הרווחה מציג זאת? טוב, אנחנו עוברים לסעיף הבא. אדוני, עם כל הכבוד לקואליציה, לא, עוברים הלאה. עוברים הלאה, בסדר. ייתכן שהשר לנדאו רוצה להציג. לא, הוא לא מבקש. הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א 2010, קריאה ראשונה, לקריאה ראשונה יציג את החוק שר המשפטים. שר המשפטים אינו נוכח, ירד מסדר-היום. אדוני יושב-ראש הקואליציה. עוברים הלאה. בסדר גמור. ובכן, החלטת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, בעניין מקרים שבהם לדעת היועץ המשפטי לממשלה קיים חשש לניגוד עניינים בהפעלת הסמכות הנתונה לשר האוצר יובל שטייניץ, לפי תקנה 3(28) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג 1993, תועבר הסמכות האמורה לשר המשפטים יעקב נאמן, וזאת כל עוד יובל שטייניץ השר מכהן כשר האוצר. יציג את הנושא השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, וכן הוא יציג את נושא העברת הסמכות הנתונה לשר האוצר, לפי חוק החברות הממשלתיות, בקשר עם החברה לניהול קרן השתלמות לשופטים בע"מ, לשר זאב בנימין בגין, כל עוד יובל שטייניץ מכהן כשר האוצר. הוא יציג, יש הצבעה, לכן אם אתה רוצה להשתתף בדיון, התקנון אינו מאפשר לי אפילו לחלום לא לאפשר לך. אין דיון? יש דיון. אם יש הצבעה, חבר הכנסת רותם, יש דיון. והדיון ענייני, רותם. ואתה מבקש להשתתף בדיון? כן. בבקשה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה בישיבתה ביום 4 בנובמבר 2010, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, כדלקמן, 1. במקרים שבהם לדעת היועץ המשפטי לממשלה קיים חשש לניגוד עניינים בהפעלת הסמכות הנתונה לשר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, לפי תקנה 3(28) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג 1993, תועבר הסמכות האמורה לשר המשפטים יעקב נאמן, וזאת כל עוד ד"ר יובל שטייניץ מכהן כשר האוצר. 2. להעביר את הסמכויות הנתונות לשר האוצר לפי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה 1975, בקשר עם החברה לניהול קרן השתלמות לשופטים בע"מ, לשר זאב בנימין בגין, וזאת כל עוד ד"ר יובל שטייניץ מכהן כשר האוצר. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, אני מבקש בשם הממשלה את אישורה של הכנסת לכך. תודה רבה. תודה רבה. אני הבנתי את הסעיף השני, אדוני שר האוצר, אני הבנתי את הסעיף השני, שכן רעייתו של שר האוצר היא שופטת בישראל, אבל לא הבנתי את הסעיף הראשון, איזה ניגוד אינטרסים בחוק המכרזים יכול להיות לאדוני? אני לא יודע, על מה הסעיף הראשון? אדוני, על כל פנים, אתה לא מתנגד להצעה? אני לא מתנגד להצעות, אני לא מתנגד להצעות של עצמי. הואיל ומדובר בהצבעה יש כמובן דיון, וחבר הכנסת רותם מוזמן להיות ראשון הדוברים וגם אחרון הדוברים, כי איש לא נרשם לדיון. בעוד חצי דקה אני סוגר את הרשימה. אדוני היושב-ראש, הסעיף הראשון קשור לשני, חובת מכרזים, כנראה לגבי פנסיות לשופטים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עליתי לדבר היום רק בגלל דבר אחד, משום שאני מרגיש פגיעה בהגינותו של השר שטייניץ כאשר מביאים הצעה כזאת. עם כל הכבוד, בישראל יש 500 שופטים מכהנים, זה כמו שחבר קיבוץ, לא ייתנו לו,  ואשתו של השר שטייניץ היא שופטת. אז האם יש חשש לכך שהשר שטייניץ, משום שאשתו תלויה בקרן להשתלמות שופטים, הוא יעשה לה פרוטקציה? איזה ניגוד אינטרסים זה? זה זילות, אם מדובר בתקנה שנוגעת אישית לגברת שטייניץ, יש היגיון. נכון. אבל אני חושב, אדוני היושב-ראש, שיש פה זילות, צודק. של המושג ניגוד עניינים, ואני חושב שצריך היה להחזיר את ההחלטה הזאת ליועץ המשפטי לממשלה, על מנת שינמק ויסביר מהן הסיבות ואיזה ניגודי עניינים יכולים להיות פה. אי-אפשר שכל אחד מאתנו יעמוד תחת הביקורת של ניגוד עניינים, גם כאשר מדובר באבסורדים, ואנחנו צריכים להצביע עליהם. תודה רבה. תודה רבה. שמענו. האם אדוני השר יצחק כהן חוזר בו מבקשת הממשלה? לא לא לא. תודה רבה. לכן אנחנו מצביעים. אני מוכרח לומר שההיגיון בדבריו של חבר הכנסת רותם בהחלט משכנע אותי. אם יש דבר המדבר על כל הקיבוצים, האם חבר קיבוץ, שנמצא כחבר כנסת בשליחות הבוחרים שלו, לא יכול להצביע על דבר שנוגע לכל הקיבוצים? אם מדובר על הקיבוץ שלו עצמו, אז הוא צריך להיות מוגבל, אבל אם מדובר על כלל, הוא בא לייצג פה את העניין. חבר הכנסת שטייניץ רוצה להיות מעל לכל ספק ומעבר לכל ספק, כי מדובר בכל זאת, מדובר ברמה האישית, והוא לא רוצה, הוא אומר: ירחיק אדם איזשהו היסוס כאשר הוא קיים, אפילו בעניין של דעת הבריות, מראית עין. ואנחנו נצביע, לפי בקשתה של הממשלה, כפי שהוצגה על-ידי סגן שר האוצר, השר יצחק כהן. נא להצביע. אנחנו מצביעים על כל אחד בנפרד. אנחנו מצביעים על ההצעה הראשונה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק, אשר להעברת סמכויות משר האוצר לשר בנימין זאב בגין, זה השני. הראשון זה, הראשון זה שר המשפטים. העברת הסמכויות הראשונה מהשר שטייניץ לשר המשפטים, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? אני מצביע בעד, מהטעם שהשר שטייניץ ביקש ממני לעשות זאת. הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר האוצר לשר המשפטים נתקבלה. 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שעניין העברת הסמכויות מהשר שטייניץ לשר המשפטים קיבל את אישור הכנסת. אנחנו עוברים להצעת הממשלה והחלטתה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה אשר להעברת סמכות משר האוצר לשר בנימין זאב בגין. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר האוצר לשר זאב בנימין בגין נתקבלה. 25 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע, חבר הכנסת רותם. אני קובע שהצעת הממשלה, כפי שנוסחה וכפי שהובאה על-ידי השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, התקבלה. תודה רבה.  אנחנו עוברים לסעיף הבא: בקשת חבר הכנסת אורי אריאל לבטל את הצווים הבאים, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 20), התש"ע 2010, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22), התש"ע 2010, צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2), התש"ע 2010, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 2) (תיקון), התש"ע 2010, וצו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2) (תיקון), התש"ע 2010. אנחנו נצביע מי בעד הבקשה לבטל את הצווים, ולא מי בעד הבקשה לאשר את הצווים. מי שמתנגד להתנגדות של אורי אריאל הוא בעד הצווים. האם מצביעים על הצווים? אמרו היום בנשיאות שמצביעים על הצווים.  מתקנת אותי. אני מאוד מודה לעורכת-הדין שגית אפיק. תראי, את כל כך טובה, שכל אחד מכיר אותך כשגית. ירמיהו, לא ידעו שהוא מענתות. ירמיהו הוא ירמיהו, ושגית היא שגית. אדוני היושב-ראש, אותי היא כבר לימדה קודם, היא אמרה לי להגיד לך את זה. מכל מלמדותיך השכלת. יפה, אוקיי, בסדר גמור, מאה אחוז. כי בדרך כלל היינו טועים. חבר הכנסת אורי אריאל קודם התנגד. אנחנו נצביע על הצווים עצמם, ומי שמתנגד כמו אורי אריאל יכול להצביע נגדם. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, היות שיושב-ראש הקואליציה ביקש לקצר, יען כי יש עוד הרבה חוקים, אני אדבר לא יותר מ-15 דקות, ואחרי זה, אם יהיו שאלות, אנחנו נוכל לענות. יפה נהג שר האוצר שהרחיק מעליו אולי ניגוד עניינים, והצבענו כולנו בעדך בעניין הזה, יפה שאתה מוביל גם בתחום המכסים, הורדה ותחרות, וזה טוב, אבל בו-בזמן אתם פוגעים בחלשים בצורה אנושה, מחיר המים, שאין כמוהו דבר בסיסי, עולה כל הזמן. מחיר הלחם עולה כל הזמן. עכשיו המצאתם מס חדש, מס על איחורים לקופת-חולים. התחבורה הציבורית מתייקרת. מה עוד באמתחתך, אדוני שר האוצר, שאתה רוצה להשית על האנשים שאין להם, לא אלה שיש להם? בטח בשבוע הבא יעלה פה עוד פעם סגן השר יצחק כהן ויסביר למה צריך להטיל עוד מס על החלשים, כי מזמן לא פגעתם בהם. מה אתם מתנדבים, אני שואל, אדוני סגן השר, או השר ירצה לענות על זה. אז עומדים פה גדולי האוצר ומסבירים שלא פגענו בעניים. הלחם האחיד התייקר בממוצע ב-4 שקלים לחודש למשפחה ממוצעת. האם אדוני שר האוצר יודע שיש משפחות רבות במדינת ישראל שאין להן איך להתחיל את החודש, לא איך לגמור את החודש? יש במדינה שלנו אנשים רבים שאינם קונים תרופות כי הכסף שלהם הולך למים. זה הליכוד? זה מה שהובלתם כל השנים? זה מה שאתם מייצגים? טוב, הבנו, אתם מקפיאים את ההתיישבות. זה רק המתנחלים, בעיה שולית. לא כולם, דרך אגב, יש כאלה שמתנגדים, לא כמו שר האוצר. בסדר, זה עניין שולי. אבל למה אתם פוגעים בשכבות החלשות? מה הם עשו לכם? מה זו השיטה הזאת, פעם אחר פעם אחר פעם הם נפגעים? אתם לא יכולים להעלות את המסים על האנשים המבוססים יותר? כמוני, דרך אגב. אני לא אומר עשירים מופלגים. אז בכנסת השכר עולה והתנאים המוצמדים, ודאי. אי-אפשר לפגוע בהם, חס וחלילה, כולנו שומרים על זה. אבל כשזה מגיע לאנשים אחרים, אז אנחנו יודעים לטפל בהם. המציאות הזאת שבה אין מספיק תשומת לב לשכבות החלשות היא תופעה ורעה חולה, ואני חושב שמוטל על הממשלה, ואתה, כשר האוצר, ראש וראשון, לשנות את המצב הזה. בידך הדבר לעשותו. זו תהיה חוכמה קטנה אם אני אראה פה ערב התקציב עוד פעם את שר הרווחה מסביר באותות ומופתים איך הכול גדל, רק כשאתה בודק מסתבר שהופ, חסר, לא לסוּפרים, בשביל אותם אנשים שמתקשים לגמור את החודש, חלקם לא מתחילים את החודש. יש אלפי משפחות שלא מקבלות שכר מינימום, ואתם יודעים את זה. יש מובטלים, יש אנשים נכים ואחרים, שמתקשים לגמור או להתחיל את החודש. התורה שלנו, שהיא בת אלפי שנים, דאגה ודואגת לכל אותם אנשים: ליתום, לאלמנה, לגר, לכל החלשים. יותר מחמש פעמים על כל אחת מהקבוצות האלה יש דאגה מיוחדת. יהודים הם רחמנים בני רחמנים ויש עזרה הדדית ויש ערבות הדדית. הערבות ההדדית הזאת לא באה מספיק, אני לא אומר בכלל לא, אבל לא באה מספיק לידי ביצוע ומשמעות בתקציב המדינה שנמצא לפנינו. אני מסיים בקריאה אליך, שר האוצר, ולממשלה ולראש הממשלה: תשנו את זה. בידכם הדבר לעשותו, בידכם לתקן את העוול הזה ולהביא ימים טובים יותר על עם ישראל. תודה. תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חברי חברי הכנסת, נא לשבת כי אנחנו עוברים תיכף, להשיב, אדוני היושב-ראש. אם מישהו רוצה להשיב, אז בבקשה. אם לא, נעבור להצבעה. יושב-ראש ועדת הכספים, אדוני אמור להשיב לו? מצביעים. אל תשיב. לא, לא. תשיב, גפני. אתה מוכרח להשיב, לשכנע. בשביל זה חבר הכנסת אורי אריאל הציג, אם אני לא משיב יש לך בעיה. טוב, תשיב. תשיב, תשיב. רבע שעה, 20 דקות. טוב, זו החלטה שלך, אדוני היושב-ראש, אבל אתה לא חייב. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, גברתי השרה, חברי הכנסת, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 20), התש"ע 2010, אני משיב, אדוני היושב-ראש, על שני הצווים יחד. עניינו של צו זה הוא העלאת מס הקנייה על סיגריות בשל ההשפעות החיצוניות השליליות שלהן. מוצע להעלות את המס על קניית סיגריות על כל מרכיביו, וביניהם שיעור המס היחסי ושיעור המס הקבוע. התנהלו כמה דיונים בוועדה על העניין הזה. הצו נכנס לתוקף ביום 6 ביולי 2010 ואושר בוועדה ביום י' בכסלו התשע"א, 17 בנובמבר 2010. כמו כן, נקבע בצו היטל על המלאי המוחזק בידי סוחרים ביום תחילתו של הצו. היטל כאמור יוטל רק על סוחר שהסכום שיחויב בו בגין המלאי הוא בסכום של 10,000 שקלים ומעלה. לדברי רשות המסים, הגידול הצפוי בהכנסות למדינה כתוצאה מהעלאת המס מוערך ב-700 מיליון שקלים לשנה, והתקציב הדו-שנתי לשנים 2011 ו-2012 מתבסס גם על הכנסה זו. במסגרת דיוני הוועדה בצו עלתה הטענה של חברת "דובק" שהיא ועובדיה עלולים להיפגע כתוצאה מהצווים הללו. ביקשנו מאגף המכס לשבת אתם ולנסות למזער את הפגיעה ככל האפשר. בעקבות זאת סוכם שרשות המסים תוציא צו שקובע שב-1 בינואר 2011 לא יעודכן המדד ביחס לסיגריות. חברת "דובק" קיבלה את מה שאנחנו בוועדה דרשנו על מנת למזער את הנזקים בתעשייה הישראלית, ובמקרה הזה זה בחברת "דובק", ואכן כך זה נעשה. לכן אני מבקש לדחות את ההתנגדויות שהוגשו לצווים ולאשרם. אותו דבר לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22), התש"ע 2010, צו הבלו על הדלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2), התש"ע 2010, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22) (תיקון), התש"ע 2010, וצו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2) (תיקון), התש"ע 2010. הצווים נכנסו לתוקף, אדוני היושב-ראש, ביום 3 באוקטובר 2010 ואושרו בוועדת הכספים ביום י' בכסלו התשע"א, 17 בנובמבר 2010. הגידול הצפוי בהכנסות המדינה כתוצאה מהעלאת המס מוערך ב-200 מיליון שקלים בשנה. אני מבקש לדחות את ההתנגדויות ולאשר את הצווים. זאת אומרת, מי שמצביע בעד, מצביע בעד הצווים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. תראו, יכול להיות שיש לנו יושב-ראש שמקל עם אלה שמדברים בטלפון או עושים תנועות. אני לא רוצה שהדברים האלה יקרו בתורנות שלי. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. יש לנו שתי הצבעות. הצבעה אחת על הצו הראשון, ותיכף אקריא אותו, הצבעה שנייה תהיה על ארבעת הצווים, כיוון שהם קשורים אחד בשני. מי שיצביע בעד, זה יהיה בעד אישור הצו. כמובן, יהיו לנו שתי הצבעות נפרדות. אם כל אחד יושב במקומו אז אני מקריא את הצו הראשון. בקשת חבר הכנסת אורי אריאל לבטל את הצווים הבאים, והוא נימק אותם,  סליחה, הוא נימק את זה. על זה אנחנו לא מצביעים. אנחנו מצביעים על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 20), התש"ע 2010. אנחנו מצביעים על הבקשה לבטל את הצווים? לא, אדוני. החוק מחייב ישר על הצו. מי שבעד, זה יהיה בעד הצו. לא מצביעים על ההתנגדות, וזה מנומק. מי שרוצה, אני יכול להקריא לו את, אני מוותר. אני סומך עליך. הקראתי את כל הצו. כולם שמעו אותו, אני מניח. אני עובר להצבעה. החלטת ועדת הכספים בדבר אישור צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 20), התש"ע 2010, נתקבלה. בעד, 24, נגד, 4, נמנע אחד. אם כך, אני קובע שהצו אושר. בשביל להסיר ספק, אני מקריא את מה שאישרנו: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 20), התש"ע 2010. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה שנייה על ארבעת הצווים. אני אקריא אותם, ומי שיצביע בעד, יצביע על ארבעת הצווים: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22), התש"ע 2010, צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2), התש"ע 2010, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22) (תיקון), התש"ע 2010, צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2) (תיקון), התש"ע 2010. הקראתי את ארבעת הצווים, ונצביע עליהם. אנחנו עוברים להצבעה. החלטות ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22), התש"ע 2010, צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2), התש"ע 2010, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22) (תיקון), התש"ע 2010, צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2) (תיקון), התש"ע 2010, נתקבלו. בעד 24, נגד, 3, נמנע אחד. אם כך אני קובע שארבעת הצווים, כפי שהקראתי, אושרו. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: החלטת ועדת הכספים לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, כמובן הצבעה על סעיף 46(1)(ב), שעניינו תיקון פקודת מס הכנסה. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. חברי, אלה שעומדים בצד, לא מספיק שהם לא חברי כנסת הם גם מפריעים למליאה. לא, אני יודע איפה חברי הכנסת. הם זוכים פעמיים, הם גם לא חברי כנסת וגם, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לפצל מחוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012, המכונה בלשוננו חוק ההסדרים, את סעיף 46(1)(ב) לחוק המדיניות הכלכלית לעניין פטור ממס על מלגה. אני מבקש להסביר לחברי הכנסת על מה מדובר. אני קיבלתי הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת רונית תירוש ואלכס מילר. עניינה של הצעת החוק היה פטור ממס על מלגות לסטודנטים. הממשלה הקודמת, או, במשך זמן ארוך, לפני שנכנסתי לתפקיד של יושב-ראש ועדת הכספים, לא נתנו לאשר את החוק הזה, חוק שבא להיטיב עם הסטודנטים, פטור ממס על מלגות לסטודנטים. אני ראיתי את זה, ואני, כדרכי מאז שאני בכנסת, אני עוזר לסטודנטים. אני חושב שצריך לעזור להם. נכון, חבר הכנסת אמנון כהן? בוודאי. תמיד. קיבלתי את החוק הזה, הבאתי אותו לדיון בוועדה, אישרת אותו. לא רק אישרתי אותו, ניהלתי מלחמה עם רשות המסים, שאמרו שצריך לצמצם את החוק. אמרתי: לא בא בחשבון. למה? מכיוון שעל מוסדות לימוד אקדמיים היתה הסכמה. הם ראו שאני הולך להעביר את החוק הזה בכל מחיר, אז על זה היתה הסכמה. לא היתה הסכמה על ההרחבה של החוק הזה. למה? כי הם טענו, רשות המסים, בדיונים בוועדה, שיכולים לנצל את הפטור הזה ממס על מלגות לרעה. למשל, יכול משרד של עורכי-דין לקחת מישהו ולהגיד לו: אתה תעשה מחקר על תולדות המנדט הבריטי במשפט העברי, אבל בעצם ייתנו לו תיק שנמצא במשרד שלהם, שיטפל בזה, ובמקום שכר זה ייקרא "מלגה לסטודנט", והוא יהיה פטור ממס הכנסה וירמה את רשויות המס. אני לא הסכמתי, אבל אז אין משפט עברי, בסדר, לא חשוב. מה זה חשוב מה. בסדר, עורכי-הדין יודעים לקרוא לזה בשמות כאלה מאוד מסודרים. בסדר. אני לא הסכמתי. למה לא הסכמתי? מכיוון שאמרתי שאם לא נעשה את ההרחבה אנחנו עלולים לפגוע במלגות שסטודנטים מקבלים, למשל ממפעל הפיס, שזה לא מוסד אקדמי, או מה"ג'וינט", או מכל מקום אחר. הלכתי על החקיקה המרחיבה. לא ראיתי כל כך הרבה חברים בוועדה בדיונים על החוק הזה, מלבד המציעים והחברים הקבועים בוועדה. בסדר. והעברנו את החוק בקריאה שנייה ושלישית, העברנו אותו ביום ח' באדר התש"ע, 22 בפברואר 2010. אני כדרכי, נאמן לדרכי, העברתי את החוק הזה, מה שקודמי לא הצליחו לעשות, הממשלה הקודמת לא אפשרה. גם הממשלה הזאת עשתה קצת, אבל העברתי את זה. הביאו עכשיו בחוק ההסדרים, כשאני אומר חוק ההסדרים אני מתכוון לחוק המדיניות הכלכלית 2011 ו-2012, הביאו בחוק ההסדרים את מה שהם התווכחו אתי בוועדה, לצמצם. בסדר. רוצים לקיים דיון על צמצום, כדי שלא ירמו, אני מסכים. נקיים דיון על זה. אדוני שר האוצר, לדיון הזה בוועדה, מלבד חברי הוועדה הקבועים, הגיעו שמונה חברי קדימה, ובראשם חבר הכנסת יוחנן פלסנר. הגיעו למאבק, הולכים להיאבק נגד יושב-ראש הוועדה החרדי, שלא דואג לסטודנטים. הם דאגו לסטודנטים, לא נתנו להעביר את החוק הזה. אני העברתי אותו. בתחילת הישיבה אמרתי, ראיתי את הנוסח שיש בחוק המדיניות הכלכלית, אמרתי: אני מסכים לעיקרון, הנוסח לא מתאים. כי הנוסח יוצר באמת בעיה, שגם אתה, אדוני שר האוצר, לא היית רוצה. מדוע? מכיוון שהניסוח עלול להוציא מלגות לסטודנטים שאתה לא מתכוון להוציא. אז אמרתי: רבותי, אני מפצל את החוק הזה. אמרתי לרשות המסים שבינואר, בעזרת השם, אני דן על החוק, מאשר אותו על-פי נוסח שאנחנו ננסח אותו, תנסח אותו היועצת המשפטית של הוועדה עם הייעוץ המשפטי של רשות המסים. אם יהיה ויכוח ביניהם, ההחלטה שתתקבל בוועדה לא תהיה של הייעוץ המשפטי של רשות המסים, אלא של הוועדה, מכיוון שאנחנו, באמת, טובת הסטודנטים לנגד עינינו. זה רוח המפקד בוועדת הכספים: יושב-ראש הוועדה בעד הסטודנטים. את קדימה לא ראיתי בחוק, הם לא היו, הם פתאום הגיעו. מזל של הסטודנטים שיש אברכים, כי אם לא היו אברכים הם לא היו באים. הם אפילו לא היו יודעים שיש הצעת חוק כזאת. הראיה, שבאדר, כשזה היה בדיונים בוועדה, הם לא היו. הרי אז היה החוק עצמו, ליבת העניין. הם הגיעו בגלל האברכים. יש הרבה מגזרים במדינת ישראל שחייבים להכיר טובה לחרדים. בלי החרדים הם לא היו עושים כלום. הם באו לוועדה, אתה ראית איך שהם הגיעו, גדוד שלם. ראיתי את זה, ראיתי את הניסוח, סיכמתי את העניין הזה. אנחנו, בעזרת השם, נדון, אדוני השר, נדמה לי שקבענו ב-15 בינואר, אם לא ב-15, קצת לפני או קצת אחרי. לא היה מעולם, מעולם, כמה זמן אני בוועדת הכספים, קרוב לשנתיים, לא היה סיכום שאני הפרתי אותו. כשאמרתי שאני מפצל חוק ואני אדון בו, דנתי בו. כשהיה דיון על חוק הדיווח המקוון, פיצלתי אותו, ובפברואר הבאתי אותו. למה לא אישרתי אותו? כי היה ויכוח בין משרדי הממשלה. לאחר מכן, כשבאו ליושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הכנסת לא מקשיב לי בדברים הכי חשובים עכשיו, כשהיה ויכוח בין משרדי הממשלה על הדיווח המקוון בפברואר, לא יכולתי לאשר. אבל אחרי זה באו פקידי האוצר ואמרו לך שלא אישרו דיווח מקוון, הבאתי את זה מייד לוועדה, הושבתי את המשרדים, ואמרתי להם: תסתדרו ביניכם. הסתדרו ביניהם, אישרתי את הדיווח המקוון, כמובן עם תיקונים שעשינו, ו-בסדר. לכן, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני את החוק של פטור ממס על מלגות לסטודנטים, את התיקון בחוק ההסדרים אני מבקש לפצל. אני רוצה שננסח אותו מסודר. אני לא רוצה שמישהו אחר ייקח לעצמו קרדיט, לא קדימה ולא אף אחד אחר, רק אני וחברי ועדת הכספים מכל המפלגות. אנחנו עובדים יחד, אנחנו נתקן את זה באופן מסודר כך שיצא שסטודנט יהיה פטור ממס על מלגה, שאם הוא מקבל את המלגה מגוף וולונטרי, כמו מפעל הפיס או ה"ג'וינט", הוא יקבל את המלגה ויהיה פטור ממס. אם יהיה תרגיל של חברה עסקית שתנצל את החוק הזה כדי לקבל פטור מתשלום מס, את זה לא ניתן. לכן צריך לנסח את זה מסודר, לא בתוך האילוץ של חוק ההסדרים, וכמובן לא על-פי תכתיב של מפלגה שניצלה את האברכים כדי להראות כאילו היא דואגת לסטודנטים, ולא היא. מי שדואג לסטודנטים זה אני, יהדות התורה, ומפלגות נוספות. לא הם. מה עם האוצר? מה עם האוצר? מה עם שר האוצר? תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. אנחנו מתייחסים להצעה כמובן כמו קריאה ראשונה. חבר הכנסת אלכס מילר ביקש להתייחס. בבקשה. אני סוגר את הרשימה. מי שלא נרשם, אז אני מודיע. נא לשבת. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הממשלה, כמו שיושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת הרב גפני, ציין, אני הייתי אחד מאלה שיזמו את הצעת החוק בכנסת השבע-עשרה. יחד אתי יזמו את הצעת החוק חברי כנסת מסיעות שונות. ורק להבהיר את המטרה, המטרה של החוק היתה לפטור ממס סטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. כמובן שבמשך הדיונים הורחב החוק, אבל המטרה היתה ברורה והיא גם כתובה בנוסח הראשוני של הצעת החוק. כאשר הגיע התיקון על-ידי רשות המסים, הובהר לנו, למציעים, שקיימת בעיה, שבעזרת החוק הזה אפשר לנצל סטודנטים ולהצהיר עליהם שהם מקבלים מלגה, בזמן שהם עוד נותנים תמורה לזה, נא לשבת, חבר הכנסת אלקין. אתה מפריע. יושב-ראש ועדת הכספים, גם דב חנין. הם לא שומעים, אני צריך לצעוק. לא מתאים לשניכם. אתם מפריעים ליושב-ראש. אי-אפשר להפריע. חסר סיכוי. אדוני היושב-ראש, אין לי שום ספק שלא היתה שום כוונה של אף חבר כנסת, שכמו שציין חבר הכנסת גפני, באמת הגיע לוועדה, לבוא ולפתוח פרצה בחוק שהסטודנטים ינוצלו על-ידי המעסיקים או על-ידי אלה שנותנים מלגה. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אנחנו נתמוך בפיצול, אבל אני מבקש ממך: כל עוד לא הצבעת על הנוסח שבאמת יסגור את הפרצה, הסטודנטים יכולים להיות במצב שמנצלים אותם, מנצלים אותם ורושמים אותם ככאלה שמקבלים מלגה אבל מנצלים אותם והם נותנים תמורה. את הפרצה הזאת צריך לסגור. כמובן שאותם הגופים שמשתתפים במלגות הסטודנטים ונותנים את חלקם למטרת חיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה, אותם אלה צריכים להיות פטורים, ואני מברך על כך שאנחנו מתקדמים גם בנושא הזה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, גם אתה נרשמת. ויתר. ויתר, ויתר. אני ויתרתי? אני לוקח עכשיו זמן כפול.  לסטודנטים, כל אחד והסטודנט שלו, לפי חבר הכנסת גפני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשמדברים על מס על מלגה לסטודנטים, צריכים לדעת על מה אנחנו מדברים. בדרך כלל, כשאנחנו מדברים על סטודנט בתואר ראשון, אפילו בתואר שני, שעסוק בלימודים מצאת החמה ועד צאת הנשמה, סך המלגה שלו לא מגיע לשכר המינימום, ולכן אין עליו מס והחוק הזה לא שייך אליו בכלל. אבל כשאנחנו מדברים על מס, אנחנו מדברים על פאזה אחרת לחלוטין של סטודנטים. כאלה שנהנים משפע של מלגות, מסיבות כאלה ואחרות, ואני לא אכנס לזה, והייתי סטודנט כמה שנים, גם בתואר ראשון, גם בתואר שני, גם בתואר שלישי, לא זכורות לי המלגות שרצו לכיסי, בכל זאת הצלחתי לסיים את התארים ביחד עם גידול של משפחה. אבל אני בעד שסטודנטים יקבלו מלגות, ומלגות טובות, כדי שיפנו אותם ללימודים, ואך ורק ללימודים. אבל יש במדינה כמה שמות קוד כאלה של דברים קדושים, הוא סטודנט, אז הוא יכול להשתכר מעל מישהו אחר. וכשאני שואל את עצמי את השאלה הפשוטה  שאלה שמדי פעם צריכה להישאל כאן, כשאנחנו נותנים כזאת מתנה, על חשבון מי אנחנו נותנים אותה? כי הסטודנט הרגיל שמקבל מלגה בגובה שכר הלימוד שלו, או מקבל אפילו מלגת קיום, אני מדבר על מלגות, כשיש היום מלגות באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטאות אחרות, מלגות נשיא שמגיעות לסך של 4,000 שקלים בחודש, זה שכר מינימום, לא יפגע בו הדבר הזה. אז על מי מדברים כאן? על מי אנחנו מדברים, כשאנחנו נותנים להם מלגות מעבר לשכר הממוצע במשק, מעבר לעניין? למה ועל שום מה אנחנו לא נוטלים מזה מס? כי יחד עם זה שהוא קיבל מלגת נשיא והוא עושה תואר בזה, הוא עושה גם תואר משפטים ותואר בכלכלה, הוא תורם אחר כך לחברה והוא תורם גם כן לכיסו. ולכן אני אומר, הדבר הזה צריך לעורר מחשבה נוספת במין תפיסה כזאת של קודש קודשים מבחינת העניין הזה. מי שמגיע לו, מגיע לו. בצרכים החיוניים, בצרכים של סטודנט לחיות ולקיים את עצמו, הנה מה טוב ומה נעים, אבל כאלה שנהנים משפע של מלגות כמו בעניינים אחרים, הם הפכו את מקצוע המלגות לסוג של משלח-יד מכניס, אז כדאי שהמדינה גם תכניס לכיסה משהו מזה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת בן-ארי. חברי חברי הכנסת, אנחנו אם כך עוברים להצבעה. נאפשר לחבר הכנסת בן-ארי להגיע למקומו. אני לא מצביע, אני מקוזז. אוקיי. מקוזז, בסדר. לכן הוא היה חייב לדבר. חברי, אנחנו עוברים להצבעה.  הצעת ועדת הכספים בדבר חלוקת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, נתקבלה. בעד, 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהחלטת ועדת הכספים לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, כמובן עברה.  רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להחלטת ועדת הכספים לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2010 (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, הצבעה  סעיף 51(2) שעניינו תיקון לחוק מס ערך מוסף. מס שכר. סליחה, לפי מה שרשום לי פה, מס ערך מוסף. אז אתה אומר מס שכר? כן. זה מס ערך מוסף למעשה. מס ערך מוסף. רק רגע, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, אלה שבצדדים, לא יכול להיות, כולל היושב-ראש. אדוני היושב-ראש. צודק. תמחק מהפרוטוקול. תודה לכם. פשוט מי שיושב כאן, הוא לא יכול לדבר ולשמוע אם מפריעים בצדדים, ומגיע ליושב-ראש ועדת הכספים הכבוד. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לפצל גם את סעיף 51(2); אני לא הולך להאריך בדיבור. סעיף 51(2), גם כן עניינו פטור ממס על מלגות, בנושא של קדימה אני לא צריך להאריך, כבר הבנתם כולם. אדוני, אני רואה שהשולחנות של קדימה, לא, לא, בסדר. אני בעד קדימה, אני לא נגד. להיפך. הלכתי עם קדימה בירוחם. אני לא נגד ירוחם. וניצחת. כן. אני לא חסיד של הליכוד, שלא תהיה אי-הבנה במה שאני אומר, אבל ראיתי את ההתגייסות הזאת. חבר הכנסת גפני, אתה לא חסיד בכלל. זה נכון. ליטאי. מה שנכון נכון, אבל בתור ליטאי אני חושב, טוב, לא חשוב. הליכוד לא עשוי מעור אחד. מתברר, יש טובים יותר בליכוד ויש טובים פחות. אני בחודש כסלו לא מדבר לשון הרע, לא אמנה את השמות. בחודש טבת, נראה מה יהיה אז. על כל פנים, אני מבקש לפצל את הסעיף הזה. ולמה אני רוצה לפצל אותו? מכיוון שאת הסעיף הזה אני רוצה לאשר על-פי בקשת משרד האוצר, על-פי בקשת הממשלה. אם תאשרו את הפיצול, אני מקווה מחר, בעזרת השם, להביא את התיקון לחוק כך. יש עוד הרבה פיצולים, אדוני שר האוצר, שהולכים להגיע לכאן. למה אני מביא את הפיצולים? אני לוקח חוקים שאתם הגשתם, שיש עליהם קונסנזוס בוועדה, אני לא רוצה שזה יגיע עם חוק ההסדרים הכללי, שהאופוזיציה תהיה חייבת להצביע נגד. לכן אני מפצל. אני אביא כמה הצעות חוק, מה שדיברנו ביום חמישי, למשל, ואז על החוקים האלה כולם יצביעו בעד בגלל שזה בקונסנזוס. רק אל תפריז בפיצולים. למה? תפצל במידה. בסדר. בסדר. יש דברים שאני לא אפצל ולא אביא. בסדר, אין בעיה. לא, לא. לא, יש, אני לא אומר שלא. על כל פנים, אני מבקש את אישור מליאת הכנסת לפיצול סעיף 51(2) אמרת שאתה לא חסיד של הליכוד. נכון.  אבל אתה לפחות הליטאי של הליכוד, אז תהיה ראוי לתואר. כן, אבל הליכוד, אני פעם אשוחח אתך על העניין הזה איך בליכוד יש ניגודים, ניגודים מוחלטים, בהתייחסות הפילוסופית לעם היהודי. ניגודים מוחלטים. אכפת לכם לעשות את זה אחר כך? אחר כך. לכן, אני מבקש את אישור המליאה לפיצול סעיף 51(2) לחוק המדיניות הכלכלית. תודה. תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. חברי חברי הכנסת, לא נרשמו כאן אנשים להתייחסויות. אנחנו נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכספים לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010. הצעת ועדת הכספים בדבר חלוקת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א 2010, נתקבלה. בעד, 19, נגד, 1, אין נמנעים. אני קובע שההחלטה של ועדת הכספים, כפי שהקראתי אותה, התקבלה.  חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31) (ביטול נציב הדורות הבאים לכנסת), התשע"א 2010, של חבר הכנסת יריב לוין וחבר הכנסת גפני, קריאה ראשונה. חברי חברי הכנסת, יש רשימת דוברים, ומי שרוצה לדבר יכול להירשם, כי אחרי שיסיים יושב-ראש ועדת הכנסת להציג את הצעת החוק, אני סוגר את הרשימה. חבר הכנסת לוין, בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להציג בפניכם לקריאה הראשונה את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31) (ביטול נציב הדורות הבאים לכנסת), התשע"א 2010, אשר הוגשה על-ידי חברי חבר הכנסת משה גפני ועל-ידי והוכנה בוועדת הכנסת לקריאה הראשונה לאחר שזכתה לתמיכתם של 62 חברי כנסת מן הקואליציה והאופוזיציה כאחד בקריאה הטרומית. ההצעה הזאת פשוטה בתכלית, והיא קובעת כי מוסד נציב הדורות הבאים לכנסת יבוטל. המוסד הזה הוקם בשנת 2001, פעל במשך חמש שנים, ומאז סיים הנציב הראשון את תפקידו, בשנת 2006, לא אוישה המשרה. בכך נקלעה הכנסת למצב שבו היא מפירה למעשה בעצמה את החוק שהיא חוקקה, והמצב הזה, כמובן, טעון תיקון באחת משתי דרכים: או מינויו של נציב או ביטולו של החוק וביטול הצורך במינוי נציב כאמור. כאן אני רוצה לומר שהנושא הזה איננו נושא טכני כלל ועיקר, הוא נושא מהותי ביותר. אני רוצה לקבוע כאן באופן הברור ביותר שבעיני החוק כפי שהתקבל בשעתו, היה תקלה קשה מאוד במשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל. הרעיון שבו מתמנה קומיסר, עצם השם הזה, נציב, שיושב מעלינו, ואנחנו נבחרי הציבור, יושב מעלינו והוא אמור לדאוג לדורות הבאים, משמע אנחנו לא מסוגלים ולא חושבים ולא עושים זאת. לא רק זאת, אלא שאותו נציב גם ניתנת לו הנבואה, שהרי הוא יודע מה טוב לדורות הבאים ומה השפעה תהיה לדורות הבאים, והוא גם בוודאי יכול לבוא ולומר לנו קבל עם ועולם מה יקרה בעוד עשר, 15 או 20 שנה. אבל מאחורי הדבר הזה מסתתר משהו חמור בהרבה, והוא שמדובר למעשה בפלישה הבוטה ביותר שידעו עד היום של הרשות השופטת לתחומה של הרשות המחוקקת, משום שבאורח לא מקרי בכלל, לא מפתיע, הייתי אומר, לבש אותו נציב כמובן דמות של שופט בדימוס. כמובן שאין לי עניין אישי כזה או אחר עם הנציב שכיהן כאן בעבר, וכמובן, אני לא הייתי אז חבר כנסת, אז אפילו אינני יכול לשפוט מכלי ראשון את עבודתו, אבל עצם הרעיון שלפיו שופט בדימוס ישב כאן, בתוך הרשות המחוקקת, ויחווה את דעתו על חקיקה ויוכל לבוא ולומר אם היא טובה או לא טובה על-פי איזו אג'נדה פרטית שלו, הוא בעיני פסול מן היסוד. אני רוצה להזכיר לחברות וחברי הכנסת שבעבר לא היה לנו את מרכז המחקר והמידע, והיום הרי יש לנו גוף מצוין, שמספק לנו שירות מלא של הבאת נתונים והצגה של כל קשת העמדות בסוגיות שעולות על הפרק, לרבות העמדות השונות והנתונים השונים שנוגעים לסוגיית ההשפעה של תהליך חקיקה כזה או אחר על הדורות הבאים. אבל הממ"מ נמנע, ובצדק, מלקבוע קביעה ערכית באשר לשאלה האם הדבר טוב או רע. הקביעה הערכית הזאת, רבותי, מסורה לנו משום שלשמה נבחרנו, היות שהיא מבטאת אג'נדה והשקפת עולם ולא איזה נתון יבש שבלתי ניתן לחלוק עליו. המחשבה הזאת, שיבוא שופט בדימוס ובמקום שאני אצטרך לנהל ויכוח עם חברי כאן, במליאה הזאת, ויכוח שוויוני של נבחרי ציבור, שכל אחד זכאי לעמדתו ולדעתו ולכל אחד יש את הקול שלו השווה לאחר בהצבעה, אנחנו מוצאים את עצמנו פתאום מתווכחים עם איזה גוף אובייקטיבי כביכול, חיצוני כביכול, שבא עם איזושהי אג'נדה שאינני יודע מהי ובשם מי היא קיימת, ואני נאלץ עכשיו להתווכח אתו, והוויכוח הציבורי שלי כבר איננו ויכוח של שווה בין שווים אלא הוא הופך לוויכוח שבין חבר הכנסת לבין אותו נציב, שבא כביכול בשם הדורות הבאים ומביא איזושהי אג'נדה והשקפת עולם משלו. אני אומר, רבותי, אם רוצים נציב לדורות הבאים, יכולים אולי להתחיל בכך, ואני לא מתפלא על כך שלא שמעתי את ההצעה הזאת עד היום, אולי נתחיל בכך דווקא ליד הרשות השופטת. מדוע שלא נמנה חבר כנסת לשעבר שיכהן כנציב הדורות הבאים ליד בג"ץ, שהרי גם העתירות של בג"ץ, כפי שכולנו יודעים, יש להן השפעה על הדורות הבאים, יש בהן הלכות חשובות שמנחות בפסקי-דין את הערכאות הנמוכות, ואני שואל אתכם: מדוע לא? מדוע לא ישימו הם על עצמם נציב, כמו שמנסים לומר לנו, שאנחנו צריכים לשים נציב על עצמנו? התשובה כמובן ברורה וידועה לכולם. ולכן, אדוני היושב-ראש, בעניין הזה אני גם רוצה להודות לחברי סיעתך, חברי סיעת קדימה, שהביעו בוועדת הכנסת את תמיכתם בהצעת החוק הזאת ועשו כן גם בהצבעה שהיתה כאן בקריאה הטרומית. אני מבקש מהכנסת, כפי שהתאחדה ברוב גדול מאוד ותמכה בהצעת החוק הזאת בקריאה הטרומית, להצטרף ולתמוך ברוב גדול בהצעה הזאת גם בקריאה הראשונה, על מנת שנוכל להשיב את המשטר הדמוקרטי ואת המערכת הפרלמנטרית הסדורה על כנם. תודה. תודה לחבר הכנסת לוין. נרשמו כמה מתדיינים מחברי הכנסת להצעת החוק הזאת. ראשון הרשומים, חבר הכנסת אורי אריאל, אינו נמצא כאן. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו, חבר הכנסת אורי אורבך. מיכאל בן-ארי, ואם לא יהיה כאן, לפי הרשימה. הרשימה נסגרה, רבותי. אחרי דב חנין יהיו אורי אורבך, מיכאל בן-ארי, חיים אורון, ניצן הורוביץ ואילן גילאון, ויחתום את הרשימה חבר הכנסת משה גפני. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דברי ידידי, חבר הכנסת יריב לוין, ואני חייב לומר שעד היום לא ידעתי שנעלם המשטר הדמוקרטי וגם המערכת הפרלמנטרית לא היתה קיימת אצלנו, והכול, שומו שמים, בגלל נציב הדורות הבאים. אין ספק, יש איומים על המערכת הפרלמנטרית ועל המשטר הדמוקרטי בישראל, וחבר הכנסת לוין, אתה מוזמן להצטרף אלינו במערכה להגן גם על המשטר הדמוקרטי וגם על המערכת הפרלמנטרית, אבל לא נציב הדורות הבאים הוא זה שאיים עליהם. עמיתי חברי הכנסת, לא היה פה קומיסר ולא היה פה מי שעמד מעל הכנסת ופסל חקיקה של הכנסת. היתה פה מערכת של עזר, של סיוע לכנסת, במשהו שלמרבית הצער לא רק הכנסת אצלנו אלא מערכות פרלמנטריות בעולם כולו לא מצליחות בו, ואני מתכוון לחשיבה לטווח ארוך. המערכת הפוליטית, עמיתי חברי הכנסת, מתוך הרבה מאוד סיבות והרבה מאוד מנגנונים, מאופיינת בכשל של העדפה לטווח הקצר. הטווח הקצר הוא הפעיל, הוא האינטנסיבי, הוא המורגש אצלנו, חברי הכנסת, הוא המורגש אצל השרים, והוא בא על חשבון הטווח הארוך, על חשבון אותם שיקולים שקשה מאוד להתחשב בהם כאשר רואים רק את הטווח הקצר. אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, נמצאים היום בעולם שהוא לא רק יותר קטן לסחורות, הוא גם יותר צפוף לצרות. ובעולם הזה, המשמעות של כל החלטה שאנחנו מקבלים על העתיד, היותר-קרוב והיותר-רחוק, של כולנו הולכת וגדלה. בעולם הצפוף והמלא שבו אנחנו נמצאים, החשיבה לטווח ארוך מפסיקה להיות אופציה והופכת להיות אלטרנטיבה יחידה. היא הופכת להיות הכרח. אנחנו בכנסת הצלחנו לייצר מכשיר, שמאז שנוצר בכנסת, נציבות הדורות הבאים, נציב הדורות הבאים, היה מושא לדיון ואפילו להעתקה בפרלמנטים אחרים, במקומות אחרים בעולם. המנגנון הזה הוא מנגנון שלומדים ממנו, ומנסים לראות איך אפשר ליישם אותו בצורות שונות במקומות אחרים, ובמקביל, אצלנו המנגנון הזה נקטע, המנגנון הזה נגדע, ואנחנו בעצם מחסלים את אחד ההישגים הפרלמנטריים החשובים ביותר שנוצרו, מבחינת מנגנוני ממשל ומנגנוני חקיקה, בכנסת. עמיתי חברי הכנסת, בהחלט ייתכן שיש דברים שצריך לשפר במערכת של נציב הדורות הבאים. בהחלט ייתכן שאפשר לבנות את המערכת הזאת בצורה יעילה יותר, בצורה ממוקדת יותר, אבל זאת טעות קשה, טעות קשה, גבירותי ורבותי, לזרוק את התינוק עם המים. זו טעות קשה לחסל מערכת שיכולה לסייע לכנסת, סייעה לכנסת בעבר, ועמיתי חברי הכנסת, אנחנו הולכים פה בניגוד לכיוון שהולכים בו בכל העולם כשמדברים על חשיבה מקיימת, הסתכלות שמשקללת את החשיבה הסביבתית, החברתית, הכלכלית, בהתבוננות לטווח ארוך. הדברים האלה לא קורים במקרה. הדברים האלה לא קורים במקרה, מכיוון שנציב הדורות הבאים הצליח להכעיס והצליח להפריע, לבעלי הון, ולשרים, ולממשלות, וזה לא נעים, זה לא נעים שיש מישהו שבא ומציג את השיקול לטווח ארוך, לא רק כמידע אובייקטיבי, אלא בהחלט כעמדה כוללת שמתייחסת לא רק למידע, אלא גם להשלכות שלו. זה לא נעים, זה לא נוח, ולכן, עמיתי חברי הכנסת, ההצעה באה לבטל את המנגנון הזה. לכן, בניגוד, תודה, אדוני. אני מסכם. בניגוד לדבריו של חבר הכנסת לוין, אני חושב שהכנסת לא עושה היום צעד ליותר דמוקרטיה, הכנסת עושה היום צעד דווקא לפחות דמוקרטיה. הכנסת לא מחזקת את מעמדה וכוחה, הכנסת דווקא מחלישה את מעמדה וכוחה. הכנסת לא משתחררת ממגבלה, הכנסת נפטרת ממנגנון עזר שיכול היה לסייע לכולנו, תודה. לקבל החלטות, לקבל חוקים, לקדם דברים, בצורה נכונה, שקולה ומתאימה יותר. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת אורי אורבך. אחריו, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואם לא יהיה כאן, אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. אדוני היושב-ראש, איך ששמעתי, לפני עשר שנים, שמקימים את נציבות הדורות הבאים, ולאחראי הממונה קוראים נציב הדורות הבאים, ישר ידעתי שאולי הנציב הזה רואה מה יהיה בדורות הבאים, אבל הוא לא רואה שבשם של התפקיד הזה טמון זרע סגירתו של המוסד הזה, בין אם הוא מיותר ובין אם הוא לא מיותר. כי תראו כמה פתוס, אני מבטיח לכם, אם לא היו קוראים לזה נציב הדורות הבאים, אלא למשל מחלקת תכנון אסטרטגי, חטיבת צפי והיתכנות, מחלקת שקלול נתונים, כל שם שהוא משרדי, מינהלי, שהיה עושה אותו דבר, לא היה נסגר. אבל היומרה הזאת: נציב הדורות, למה לא הנציב העליון של הדורות הבאים? ההרברט סמואל של הדורות הבאים. זה שם שהופך את חבר הכנסת, אותנו, את המערכת הזאת, כאילו אתם, אתם מתעסקים ביום קטנות, פה יושב הוד רוממותו, עוד שופט בדימוס, והוא צופה למרחוק, מכאן ועד לדורות הבאים. אולי צריך גם לעשות בכלל נציב, לקרוא למורים להיסטוריה נציב הדורות הקודמים? ברגע שנותנים שם מופרז, מלא פתוס, מלא יוהרה, אנשים לא רוצים להקשיב בכלל לעצות האלה.  ירושלים בירתנו לנצח נצחים, מה הבעיה? נכון. לכן, חבר הכנסת ג'ומס, אתה לא תשמע ממני, באמת, בנאומים פה, את "ירושלים לנצח נצחים". היא שלנו, לתמיד, ואני מציע שהפתוס לא ישתלט עלינו. אבל,  כשאתה נותן את זה בתואר פורמלי, לא באיזו פראזה בנאום,  בוא נשנה את התואר ודי. אתה היית מעז שעל נייר המכתבים שלך יהיה כתוב: חיים אורון, נציב הדורות הבאים? אורי, כבר שינינו את השם. בוא נסכים על המהות. לא, באמת, איזה בן-אדם,  תענה לו. לא יודע, אני הייתי, ונציב הדורות הבאים נוסע במכונית שלו, ושני אופנועים מהדור השלישי נוסעים לפניו, זה נשמע כמו שם שחנוך לוין, לדעתי, באחד המחזות שלו, המציא. מי המציא את השם הזה, את נציב הדורות הבאים? בגללו סוגרים עכשיו את התפקיד הזה. היה צריך להציע אותך, אורי. אני נציב הדור הזה. אני נציב מלח. ולכן אני מציע, בכלל, למחוקק, ולמשרדי הממשלה, ולכל אלו שיש להם רעיונות מאוד גדולים: אל תבוזו ליום קטנות, ולתארים קטנים ופשוטים ומשרדיים. תאמינו לי, בתארים משרדיים אפשר לגרום מספיק נזקים גם ככה. לא צריך לתת לזה שם כל כך מלא תפארת ועזוז. זה מה שאני מציע לכם לעשות. אם לא לדורות הבאים, לפחות לדור הזה. ולגופו של עניין? לא מעניין אותך, תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. רק השם? זה כל מה שמעניין אותך? חבר הכנסת הורוביץ, תיכף אתה תעלה ותסביר.  ולגופו של עניין? ולגופו של עניין: השם, השם מעיד, אכן, על התוכן, תודה. מליצה ריקה וחלולה. תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. למה? אני בתור, אדוני. אבל לא היית כאן, אדוני. קראתי בשם שלך. הייתי כאן, אני עכשיו פה. אוקיי. כיוון שהזמנתי אותו, בבקשה, חבר הכנסת אורון. תיכף נזמין אותך. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אורבך, אני מתחבר לחלק, איך לקרוא לו? לחלק ההומוריסטי בדברים שלך, ואני מראש מקבל שהשם לא מוצלח. עכשיו בוא נדבר לגופו של עניין. אם השם מבטא את הכול. אגב, אני לא בטוח שדווקא מהצד הזה של האולם, אני לא מדבר עליך אישית, יש זלזול כזה בשם, בתארים ובמעמדים. אבל נאמר שכן. ואני גם מקבל, כמי שהיה פה, שהמימוש של הרעיון הזה היה לאו דווקא מוצלח, אולי גם מבחינת היקפו, וגם מבחינת היומרה שבו. אבל מה בעצם נאמר ברעיון הזה? שמעתי, חבל ששר האוצר עזב, היה הישג ענק, שאין שני לו, היסטורי: תקציב מדינה לשנתיים. ראייה לטווח ארוך. העולם כולו עומד בתור, אגב, התור, בינתיים, ארוך, אבל לא נכנסים בדלת, להעתיק את התקציב בן השנתיים. נאמר פה, בכנסת, פעם, לפני המון שנים, בוא נבנה לתוך המערכת איזהו מנגנון של ראייה ארוכת טווח יותר. חבר הכנסת אורבך, אני זוכר מה לא אמרו לנו על מחלקת המידע של הכנסת. אתה יושב בוועדת הכספים כמוני, ואני אומר לך באחריות מלאה: הדיונים עכשיו, שכל פעם מונחת בהם עבודה שמישהו ישב עליה שבוע, שבועיים קודם, על תקציב המשרד, עם ניתוחים לפעמים קדימה, ולפעמים אחורה, ההשוואה ל-OECD וההשוואה, אני לא יודע מה, משפרים את העבודה של הכנסת. כמובן אם חברי הכנסת רוצים לקרוא בה, זה כבר ויכוח אחר. לא נקיים אותו היום. היה בתוך המערכת הזאת, אגב, מבחינתי, למשל, בתוך מחלקת המחקר של הכנסת, היה גורם שהיה מתוקצב, שהיה פועל מתוך מחשבה, כן: מה המשמעות של רצף החקיקה שאנחנו מקיימים אותה פה לטווחים יותר ארוכים, ואני אוריד גם את העניין של הדורות הבאים. אתה יודע מה, עזוב אותי מהדורות הבאים. חמש שנים קדימה. חמש שנים קדימה, אם תגיד לי שהממשלה עושה את זה, הסתתמו טענותי. תהיה בריא עם מה שאתה מאמין. אני לא חושב, אני רואה שלא. אגב, המיקום שלה פה הוא יותר נכון מאשר של הממשלה. אם מדובר בתקציב, אם מדובר בחקיקות חברתיות, תוריד 10 שקלים, תעלה 10 שקלים, מי מסתכל על ההצטברות שלהם ביחד? מי מציג את זה בפנינו? מי מציג את זה בפני הציבור? אגב, מעולם לא היתה לו זכות וטו, לא בחוק הקודם ולא בנוהל הקודם. אני זוכר לא מעט מקרים שבא נציב הדורות הבאים ואמר את דברו והכנסת הלכה לאן שהיא רוצה, וכך צריך שיהיה. אני לגמרי טועה כשאני חושב שאולי יש מחברי הכנסת, ושמעתי את יושב-ראש ועדת הכנסת, זה בכלל לא בקונסטיטוציה. יועץ משפטי זה בקונסטיטוציה, כלכלן זה בקונסטיטוציה, ורואה-חשבון בקונסטיטוציה, ואומרים לנו כל מיני דברים, וגם גורם, בצורך שהולך וגובר, לא רק בארץ בכל העולם, ניסיון לבחון רצף של החלטות בפרספקטיבות יותר ארוכות טווח ולהציג אותן בפני מקבלי החלטות, במקרה זה מקבלי החלטות זה אנחנו. אז אתם רוצים, בואו נסכים שלקריאה שנייה ושלישית נשנה את השם, נמצא מיקום. אני למשל באמת חושב שהמקום יכול להיות היום בממ"מ של הכנסת, אבל כגורם שהוא מיומן, כמו שיש שם המדור לבקרה תקציבית, אני לא זוכר את שמו המדויק, יהיה המדור לראייה ארוכת טווח, שהיא יותר בין הדיסציפלינות השונות, היא לא רק כלכלית, היא לא רק חברתית, היא לא רפואית, היא לא רק היסטורית. זה יהיה התפקיד, זה יהיה האדם, ולא נחסל את הרעיון הזה כי הוא לא כל כך הצליח פעם אחת, ויש מי שחושב שכולו מיותר. תודה לחבר הכנסת אורון. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו, חבר הכנסת אילן גילאון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר שהשם נציב דורות הבאים לא מעורר אצלי הרמת גבה כמו אצל חבר הכנסת אורבך בגלל המלה או המשפט המפוצץ, אלא בגלל שאלה מהותית. האם לא הנבחרים כאן הם נציבי הדורות הבאים? האם אנחנו כשבאנו אל הבוחרים לא אמרנו להם שאנחנו בעצם לוקחים אחריות בחקיקה שלנו, בהתנהלות שלנו, לגבי מה שיקרה לבנים שלנו ולבני הבנים שלנו? האם כולנו נציגי העכשיו, ורק הוא, אותו המיוחד, הוא נציב הדורות הבאים? לכן, יש פה משהו מופרך מיסודו, יש פה משהו מעליב את הבית הזה, מעליב את מי שבעצמו מעלה את הרעיון הזה. אם מישהו יש לו שאלה לגבי החקיקה שלו, אם זה מוליך או לאן זה מוליך, כדאי שיתייעץ עם יועצים, כדאי שהדברים יבואו לידי ביטוי מכל הכיוונים, ונדמה לי שהדברים נעשים. חוק שעובר פה בקריאה ראשונה, מגיע לוועדות, אנחנו מקבלים את העצות ואת ההערות ואת ההסתייגויות של המשרדים השונים המקצועיים. צריך איזה גאון הדור כלשהו שהוא נציב הדורות הבאים? אגב, איפה הוא היה נציב הדורות הבאים כשהחליטו את ההחלטה שיש לה הרבה ביטויים, אבל בהחלט החלטה אומללה של מה שמכנים "התנתקות" שהביאה פה להקמת מדינת "חמאס", והיום אחד אחרי השני מתחרטים על המהלך הזה. היו פה נציבי הדורות הבאים שאמרו בזמנו לאיזה ראש ממשלה: אל תיתנו להם רובים. ונתנו להם רובים, והביאו לפה רצח והרג. אז היו נציבי הדורות הבאים, מישהו הקשיב להם? אז מי צריך את הדבר הנוסף. בואו נהיה אנחנו בבקשה נציבי הדורות הבאים, ניקח אחריות בבוקר כשאנחנו יוצאים מהבית, נסתכל בעיניים של הילדים שלנו ונאמר להם: אנחנו שליחים שלכם למען הדורות הבאים, בלי לחפש איזה קבלן חיצוני. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת בן-ארי. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אדוני, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, כששמעתי את יושב-ראש ועדת הכנסת, חשבתי שמדובר באיזה ארגון טרור שהסתנן לבית הזה, ועוד בראשות מי? שופט בדימוס, איזה דבר נורא שהכניסו פה, שופט בדימוס שקצת מתמצא בתהליכי קבלת החלטות, וזה הפסול הנורא שמצאו בסיפור הזה. כשמדובר על הגוף הזה, אני אמרתי בדיון בוועדת הכנסת, מדובר בגוף שעוסק בייעוץ ובמתן חוות דעת. אין לו יכולת וטו, אין לו סמכויות ואין לו כוח. אפשר לקבל את ההמלצות שלו ואפשר גם לדחות אותן. לזה קוראים טעות קשה במשטר ופגיעה בסמכות הכנסת. ומטעם מי זה בא? מטעם מי שהביא פה משאל עם, הדבר הכי דרסטי שעשו לסמכות הכנסת מאז קום המדינה, לקחו את הדבר והעבירו אותו למשאל עם. הרי, חברים, אם הייתי בא ומציע פה לעשות נציב הדורות הבאים למען שמירת שטחי ארץ-ישראל, כולכם הייתם מצביעים בעד המוסד החשוב הזה. מה ההצגות שלכם פה, אפשר לחשוב? אני גם בכלל מתפלא כאן לחלוקה הזאת כאילו, חייב,  אין שום בעיה. נציב הדורות הבאים לצורך שמירת המקומות הקדושים, נציב הדורות הבאים לצורך שמירת הערכים היהודים, כל דבר הייתם לוקחים, כי אתם לא מעניין אתכם הדמוקרטיה, ולא מעניין הכנסת, מעניין למנוע input נכון בתהליכי חקיקה לטווח ארוך. עכשיו, רבותי, תראו, זה פרקטיקה. הרי בסך הכול אנחנו מדברים פה. מזמינים חוות דעת, מזמינים ייעוץ, מזמינים מומחה. בסך הכול על זה מדובר. אין כאן ועדה אחת של הכנסת שלא מתנהלת עם מומחים ו-input של חוות דעת מקצועיות. וזה בדיוק מה שנתן אותו גוף של ייעוץ. עכשיו אני לא אגיד שוב את השם הזה, כי זה השם, זה כל מה שמעניין אתכם, כי בזה נתפסתם ועל זה אתם מפילים את זה. ההשוואה לרשות השופטת היא מופרכת. זה גוף של הכנסת מטעם הכנסת, והכנסת צריכה להתגאות שיש לה גוף כזה ושהיא מקיימת אותו. ואכן, מילא אנחנו כאן אולי טעינו, שגינו, אני לא יודע. אבל עשרות פרלמנטים בעולם, והיושב-ראש כאן יושב והוא ציין את זה בעצמו, עשו את הדבר בדיוק באותה צורה ומתגאים בזה כהמצאה ישראלית חיובית. עכשיו, אני לא זוכר הרבה דברים שעשינו כאן שכך אומצו בכזאת התלהבות בעולם. אז לקחו את הפרויקט היפה הזה, ובמקום, ואני מסכים, תמיד אפשר לשנות, תמיד אפשר לשפר. לא שינו, לא שיפרו, ביטלו. מה שנקרא שפכו את התינוק עם מי האמבט. הכנסת תתחרט על זה, זה מהלך פסול, זה לא ראוי, זה לא נכון, והיה אפשר, אם היו דברים בפנים שהפריעו, אם היה עניין של שמות, של מינוחים, חלוקת סמכויות, היה אפשר לתקן, לא היה צריך לבטל את זה בצורה הזאת. כל הגופים היום, ולא רק בעולם אלא גם גופים שלטוניים אחרים בארץ, מקימים גופי משנה פנימיים לצורך ייעוץ, חוות דעת והסתכלות לטווח ארוך. אנחנו מדברים על פרויקטים של תשתיות שמשנים את פני הארץ לשנים רבות, אנחנו מדברים על מערכות מורכבות, על חקיקה מסובכת, וצריך לקחת את זה בחשבון. זה דבר יפה שהכנסת עשתה, ועכשיו היא מחבלת בזה מסיבות לא ענייניות. תודה רבה. בבקשה, אדוני. כאשר שמעתי את חברי הכנסת אורון וניצן הורוביץ, לא יכולתי שלא להגיב. אנחנו בכנסת השש-עשרה למעשה אישרנו את חוק נציב הדורות הבאים, שהיה עליו ויכוח גדול, ואכן הקמנו גם מחלקה. הכנסת השבע-עשרה ביטלה את המחלקה שהקמנו, שהיתה בניסיון ובהרהורים לגבי עתידה, והאם באמת אנחנו צריכים, לא הכנסת, לא הכנסת, לא היתה פה הצבעה. חבר הכנסת אורון, בכנסת השבע-עשרה בוטלה הלכה למעשה המחלקה.  הלכה למעשה, למעשה. והתבטלה. הלכה למעשה. מה זה? היא התבטלה. לא בוטלה בחוק, אלא הוגש חוק, וגם כל אחד ואחד מאתנו אמר. אני מעריך מאוד את יושב-ראש ועדת הכנסת שבא ואמר: הכנסת לא יכולה להישאר עם חוק שהיא קבעה, בעוד שאין פונקציה כזאת, וייתכן מאוד גם, לדעת רבים מהחברים, שלא צריכה להיות פונקציה כזאת, כי קומיסר לדורות הבאים הוא איזשהו גוף המתפרש כגוף העולה על הכנסת, או אינו מאפשר לכנסת לקבל החלטות. אז יש כל מיני אמירות והגויות המדברות על כך שכל אחד ואחד מאתנו, שומה עליו להיות בתוכו גם נציב הדורות הבאים בכל חוק אשר הוא מבקש להעביר. אני שמעתי, וגם יש הצעה של הייעוץ המשפטי, של היועץ המשפטי לכנסת איל ינון, להכניס לחוק הכנסת הצהרה המדברת על הצורך לתת את הדעת על השפעתם של חוקים על הדורות הבאים, ולשם כך לאפשר למנגנון מסוים בכנסת, בכל פעם שיידרש הדבר, להיזקק למערכות בכנסת או למערכות חיצוניות על מנת שידונו בכל עת שיש צורך בהשפעה של הצעת חוק על הדורות הבאים. והדבר הזה, אני מקווה כך, אינני מבטיח, אני אחד מ-120, יבוא לידי ביטוי בין הקריאה השנייה והשלישית. יושב-ראש ועדת הכנסת רואה זאת ברוח חיובית ביותר, ונדמה לי שזה הפתרון המתאים. ולכן, אנחנו לא יכולים לעמוד כאנשים אשר מפירים את החוק של הכנסת. זה אחת משתיים, או יקבל יושב-ראש הכנסת הנחיה מפורשת שהחוק מקבל חיוניות מחדש על-ידי כך שהוא יורה מייד להקים נציב הדורות הבאים. ואם רובה של הכנסת, מהצד הזה או מהצד האחר, כי אין יותר ימין ושמאל בכנסת, מכל הצדדים של הבית היושב כאן, יש ימין ושמאל אצל כמה חברי כנסת, אבל בכנסת אין יותר ימין ושמאל, הכול מעורב, חוץ מאלה שיודעים בדיוק איפה מקומם ואיפה הם נמצאים, אבל הם לא רבים. אני אומר, אין פה הבדל בין ימין ושמאל. כולם התרגשו ובאו ואמרו: אין צורך באותו מנגנון שהקמנו על-פי החוק שיצא מתחת ידינו, ולכן אני חושב שהפתרון שיבוא לידי ביטוי בניסוחו של חוק הכנסת, שבחלקו מתייחס לדורות הבאים, ינוסח כך, שהכנסת נותנת דעתה על אותם דברים שאתה, חבר הכנסת אורון, ואתה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, הצבעתם עליהם, ודאי שגם חבר הכנסת גילאון. תודה רבה על ההקשבה. תודה ליושב-ראש. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה. אחריו, אחרון הדוברים, חבר הכנסת גפני. תשמע, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ראובן ריבלין, יושב-ראש, אתה עוד תופתע, כי אני אומר לך שאתה לא צריך שום שכנוע של הכנסת כדי לקיים את המחלקה הזאת בתוך הכנסת, כי הרי החוק קיים, והבעיה שלי היא באמת לא, אתה יודע שאני לא אוהב שמות פומפוזיים, ולגמרי לבי עם אורי אורבך. נציב הדורות הבאים, זה באמת בעייתי אם זה רשום על הניירות שלך, ובתנאי שאין לך רכב הולם, כי זה בעייתי. אבל לכנסת אין בעיה עם נציב הדורות הבאים, חבר הכנסת אורבך. לכנסת יש בעיה עם הדורות הבאים, כנראה. ובמקום שאנשים עוד מעט הולכים לשתות מים מותפלים על-ידי אותם אנשים שהרעילו את מקורות בארות המים של מדינת ישראל, כדאי שנהיה קצת יותר צנועים כאשר אנחנו מדברים על המסננת הזאת. נער הייתי וגם זקנתי, ונדמה לי שמה שמאפיין יותר מכל דבר את המדיניות שלנו, כמחוקקים, אבל במשטר פרלמנטרי שבו יש רוב ומיעוט, שהוא משטר ממשלתי, זה התכונה של ללכת לגמור מהר ולרוץ ולספר לחבר'ה. כך ראיתי לנגד עיני נבנה כביש 6, ואני יודע שהרבה מאוד אנשים נהנו מזה, אבל לא היה פגם אחד שלא נכלל בדבר הזה, בין חוסר תיאום בין מערכות שלמות, בין הרעלת אקוויפר ההר, לא היה שום דבר כזה. חוסר התובנה הזה, שאומר שאת הדברים אנחנו פותרים בצורה קוסמטית בכל מקום. ואני יכול לתת את מערכת החינוך, אדוני היושב-ראש והיושב-ראש, אם מישהו חושב שמערכת החינוך בעתיד תתוקן על-ידי כך שילדים הולכים לקוד קידה למורה ולא לקרוא לו בשם, אלא בתור "אדוני", נדמה לי שאין פה שום חשיבה לדורות הבאים. עכשיו, חבר הכנסת בן-ארי אומר: איך נציב הדורות הבאים לא חשב על העניין של ההתנתקות, כמה אנחנו נצטער על זה, לו היה אחרי מלחמת ששת הבאים נציב של הדורות הבאים, אנחנו לא היינו נמצאים בנקודה שאנחנו נמצאים היום, מישהו חשב על כך?  ולכן, ממה אתם מפחדים? הרי זה שאנשים לא רצו להשתמש במערכת הזאת, זה לא אומר שהמערכת הזאת מיותרת, להיפך ולהיפך, אני רק רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שמנהיגות, אפשר לבחון אותה רק אחרי עשר ו-20 ו-30 שנה, אם היה לנו נציב הדורות הבאים ייתכן שלא היה, המעשים שלך היום, חבר הכנסת ריבלין, הם יוכרו רק בעוד 20 או 30 שנה. היום אין להם משמעות, כי הם יכולים להיות תופעה של איזושהי חשיבה חולפת של רגע של איך לעשות, לתת לכולם לפתוח מרפסת כשעוד שאין להם דירה, במקום אולי לעשות הפוך, לתת אפשרות לפתוח מרפסת ולבנות דירה ליד המרפסת.  לכן, הדבר הזה הוא הדבר הקריטי ביותר. ולא בכדי במקומות מתוקנים כן חושבים על זה, מה תהיה אותה השפעה של מדינה במכרז בלבד, שקונים אותה בנזיד עדשים, שעוד מעט היא אחוזה פרטית, שמנהלות אותה 25,500 עמותות, שהכול מופרט, שהכול ב-outsourcing, כשמדינה בהפקרות לא רוצה לקחת אחריות על כלום, היא בוודאי לא רוצה לדבר על העתיד שלה. ואני רוצה לסיים: אין פה בעיה עם הנציב, יש פה בעיה עם הדורות הבאים, מתוך מדיניות של אחרי המבול. אני לא רוצה להיות שותף לזה. תודה לחבר הכנסת גילאון. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני. אני מוותר, אדוני היושב-ראש. אפשר להצביע. תודה רבה לך. תודה רבה לך. הוא היחידי, הדורות הבאים מסודרים. נכון, גפני? חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, ונא לא להפריע בהצבעה. הדורות הבאים. לא לא, אתה, חבר הכנסת גפני, אמרנו שרוצים להצביע, נכון?  יכול להצביע.  אנחנו עוברים להצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31) (ביטול נציב הדורות הבאים לכנסת), התשע"א 2010, לוועדת הכנסת נתקבלה. בעד, 22, נגד, 5. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 31) (ביטול נציב הדורות הבאים לכנסת), התשע"א 2010, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכנסת להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יש הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, וזה מחייב הצבעה. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, הודעה אחת מטעם ועדת הכנסת שמחייבת הצבעה. הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, כ"ז בתמוז תשס"ח, 30 ביולי 2008, להעביר לוועדת הפנים והגנת הסביבה את הצעת חוק, למה צריך להפריע שם? למה צריך להפריע? הפחתת השימוש בשקיות פלסטיק, התשס"ח 2008, מס' כ/256, לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. על ההצעה הזאת הוחל דין רציפות, והיא מונחת כאן לפנינו, בכנסת הזאת. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקש להעביר את הצעת החוק הנ"ל לדיון בוועדת הכלכלה בנימוק שנושא ההצעה מצוי תדיר בוועדת הכלכלה. יושב-ראש ועדת הכלכלה נתן את הסכמתו להעברת ההצעה לדיון בוועדת הכלכלה. על כן, ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. אבקש את אישור הכנסת להמלצה זו. תודה. תודה לחבר הכנסת לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת. הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הפחתת השימוש בשקיות פלסטיק, התשס"ח 2008, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת הכלכלה נתקבלה. בעד, 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת לוין, נתקבלה.  חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 97), התשע"א 2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת חמד עמאר, במקומו של יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. כמובן, מכיוון שאין הסתייגויות, אנחנו נעבור ישר להצבעה. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התבקשתי על-ידי יושב-ראש ועדת הכלכלה להציג את הצעת החוק שלי. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 97), התשע"א 2010, שיזם חבר הכנסת חמד עמאר, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. רבות נאמר ונכתב כבר על הסכנות הנגרמות מנהיגה תחת השפעת אלכוהול. הצעת החוק מהווה נדבך נוסף בהתמודדות הנמשכת, שנראית לצערי קשה מאוד לעתים, עם התופעה הפסולה הזו, ובבסיסה היא קובעת כי לגבי קבוצות נהגים מסוימות, שאותן אפרט בהמשך, ריכוז האלכוהול המותר יהיה נמוך מזה המותר לגבי האוכלוסייה הכללית. סעיף 64ב(3) לפקודת התעבורה קובע, כי שיכור הוא מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז הקבוע בתקנות התעבורה, התשכ"א 1961. בתקנות האמורות נקבע כי ריכוז האלכוהול בגוף שמעבר לו ייחשב אדם שיכור הוא 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או 50 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם, לפי העניין. מאחר שקיימות קבוצות מסוימות של נהגים הגורמים בנהיגתם סיכון גבוה יותר לציבור, וכאלה שראוי לקבוע לגביהן דרגת זהירות והתנהגות מחמירה יותר לאור העובדה שהם מסיעים נוסעים בשכר, קובעת הצעת החוק כי לגבי הקבוצות האמורות ריכוז האלכוהול בגוף שמעבר לו ייחשבו אותם נהגים כשיכורים הוא 20% מהריכוז הקבוע כיום, דהיינו: 50 מיקרוגרם אלכוהול, במקום 240 בליטר אוויר נשוף, או 10 מיליגרם אלכוהול, במקום 50, ב-100 מיליליטר דם. הקבוצה הראשונה שיחולו עליה הוראות החוק המוצע היא נהג חדש ונהג שטרם מלאו לו 24 שנים, שכן בהתאם לנתונים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, גיל הנהג והוותק שלו בנהיגה הם גורמים המשפיעים באופן משמעותי מאוד על שיעור המעורבות בתאונות הדרכים. נוסף על כך, שכיחותה של עבירת הנהיגה בהשפעת אלכוהול כגורם לתאונות קטלניות וקשות גבוהה יותר בקרב נהגים צעירים מאשר בקרב נהגים מבוגרים. הקבוצה השנייה שיחול עליה החוק המוצע, רק רגע, חבר הכנסת חמד עמאר. חברי הסיעה שלך כנראה החליטו שאנחנו נשמע את השיחה שלהם. אני שומע אתכם עד פה. זה מפריע גם לו, גם לי. נא לשבת. אני צריך להיות גננת לפעמים. הקבוצה השנייה שיחול עליה החוק המוצע היא הנהגים המקצועיים, דהיינו: נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה, שמשקלם הכולל המותר לפי רשיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם, וכן נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי. זאת מאחר שבהתאם למחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, נהגים אלה מעורבים בתאונות דרכים יותר מנהגים אחרים, בין היתר לאור העובדה שהם נוהגים, בדרך כלל, הרבה מאוד שעות ביום. כך, למשל, בהתאם למחקר האמור, שיעור המעורבות של משאיות שמשקלן מעל 4 טונות בתאונות קטלניות שבהן נהרג אדם אחד לפחות הוא פי-שבעה משיעור המעורבות בתאונות כאמור של כלי רכב פרטיים, ושיעור המעורבות של אוטובוסים בתאונות קטלניות כאמור הוא פי 15 משיעור המעורבות של כלי רכב פרטיים בתאונות אלה.  בנוסף, ראוי להחיל על מי שמסיע נוסעים בשכר דרגת זהירות והתנהגות מחמירה יותר מזו החלה על כלל הציבור. לפיכך, הוועדה מצאה לנכון לקבוע כי לגבי קבוצות נהגים אלה תבוא לידי ביטוי באופן הפשוט ביותר האמרה: "אם שותים, לא נוהגים". עם זאת, כדי שמי ששתה מעט יין בערב שבת או אכל שוקולד עם ליקר אלכוהולי לא ייחשב שיכור, קבענו, כפי שציינתי מוקדם יותר, טווח ביטחון של 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם, שרק מי שנמצא בגופו אלכוהול מעבר לשיעור האמור, לפי העניין, ייחשב שיכור. מדובר בהצעת חוק חשובה שאנו מקווים שתסייע להפחתת שיעור תאונות הדרכים ולהצלת חיי אדם. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. אני אאפשר לך להגיע למקום שלך. לאחר מכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית על הצעת החוק, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 97), התשע"א 2010. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, אני מזכיר. סעיף 1 נתקבל. בעד, 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חבר הכנסת עמאר מאשר לעבור להצבעה בקריאה שלישית? כן. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 97), התשע"א 2010, נתקבל. בעד, 15. אם כך, אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 97) עברה בקריאה שלישית, ותועבר כמובן לספר החוקים של מדינת ישראל. בבקשה, חבר הכנסת עמאר, להודות. אחריו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום. אדוני היושב-ראש, אני רוצה במעמד זה להודות לשותפי להצעת החוק, חבר הכנסת רוברט אילטוב, ולכל מי שטרח, קידם ונתן יד להעברת הצעת חוק זו, ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, למנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה. כמו כן, אני רוצה להודות לגורמים המקצועיים שתמכו בה לאורך כל הדרך, ובראשם משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד המשפטים, המשרד לביטחון הפנים, על שליוו אותנו בדרך חקיקה ארוכה זו. אם שותים, לא נוהגים. תודה. תודה לחבר כנסת חמד עמאר. גם אני מברך אותך כיושב-ראש השדולה למניעת תאונות דרכים בכנסת. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 121), התשע"א 2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג לנו את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אזולאי. בבקשה. אדוני היושב-ראש, למרות שזה הנושא האחרון על סדר-היום, הוא נושא חשוב, ואני ממש שמח שהיום אנחנו גומרים את החוק הזה. אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 121), התשע"א 2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. את הצעת החוק הזאת יזמו עוד בכנסת השבע-עשרה חברי הכנסת אופיר פינס-פז, דוד אזולאי, אחמד טיבי ומי שהוא היום השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, ובכנסת זו הוחל עליה דין רציפות. בתקופה האחרונה הולכת וגוברת האלימות כלפי ראשי רשויות מקומיות ועובדים בכירים בהן, והיא נובעת, בין היתר, מהפעלת סמכויותיהם החוקיות נגד עבריינים בתחומי הרשות המקומית. האלימות באה לידי ביטוי, בין היתר, באיומים ממשיים על חייהם של ראשי רשויות מקומיות, ניסיונות להתנקש בחייהם ובחיי בני משפחותיהם ופגיעה ברכושם. תופעה זו מסכנת את חיי האישים האמורים וכן את כלל הציבור, מערערת את יציבותו של המשטר הדמוקרטי וחותרת תחת עקרונות שלטון החוק. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי עיריות אשר קצין משטרה קבע כי ראשיהן, חברי המועצה שלהן או עובדיהן הבכירים זקוקים לאבטחה עקב איומים עליהם, יהיו חייבות בביצוע פעולות האבטחה שתקבע משטרת ישראל, לפי הנחיותיה, ויישאו בעלויות הכרוכות בכך. כן מוצע כי סמכויות המאבטחים ואופן מינוים ייקבעו בהתאם לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים. עם זאת, מוצע לקבוע כי עיריות אשר מסווגות במדרג חברתי-כלכלי נמוך, יוכלו לפנות לשר הפנים בבקשה להשתתפות המדינה במימון פעולות האבטחה האמורות. מוצע להסמיך את שר הפנים לקבוע אמות מידה להשתתפות המדינה במקרים כאמור. כמו כן, מוצע לתקן את פקודת המועצות המקומיות כך שההוראות המוצעות לעיל לגבי עיריות יחולו על כלל הרשויות המקומיות. ברצוני לציין, אדוני היושב-ראש, כי הצעת חוק זו עוכבה בוועדת הפנים למעלה משנתיים, מתוך כוונה לאפשר לממשלה להסדיר את סוגיית אבטחת ראשי הרשויות ואת תקצובה ללא צורך בחקיקה. הצעת החוק מוגשת כעת לאישור המליאה, לאחר שמשרדי הממשלה לא הצליחו להגיע להסכמות בסוגיה זו ולהציג בפני ועדת הפנים נוסחה אשר תהיה מקובלת גם על הרשויות המקומיות וגם על משרדי הממשלה השונים. הצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, מוגשת ללא הסתייגות. לכן אני אבקש שהכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה, אדוני. תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. אני אאפשר לך להגיע למקום, ואנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. כמובן, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 121), התשע"א 2010. אנחנו עוברים להצבעה. סעיפים 1 3 נתקבלו. בעד, 11 חברי כנסת, נגד, אין. אם כך, אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מאשר לי להצביע בקריאה שלישית. תודה, אדוני. חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 121), התשע"א 2010, נתקבל. בעד, 10, נגד, אין, ונמנעים, אין. אם כך, אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותופיע בספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה להודות ולברך את כל אלה שסייעו במלאכה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שאני ממש שמח שהעברנו את החוק הזה, ולפחות אני מקווה ומתפלל שאף ראש עיר לא יצטרך אותו, אבל נוכל לפחות להגיד, חס ושלום, אם יקרה משהו, ידינו לא שפכו את הדם הזה, עשינו את כל המוטל עלינו כדי להגן על ראשי הרשויות, ראשי רשויות, חברי המועצות ופקידים בכירים ברשות המקומית, שיוכלו לבצע את מלאכתם נאמנה. אני רוצה להודות לגלעד, היועץ המשפטי של הוועדה, שעשה עבודה יוצאת מן הכלל במשך הרבה זמן ובהרבה סבלנות. כמו כן, אני רוצה להודות למנהלת הוועדה יפה שפירא ולכל צוות הוועדה. אני חייב להודות, ולהגיד תודה אישית, ליושב-ראש הנהלת הקואליציה, חבר הכנסת אלקין, שבאמת בעקביות ובהתמדה, צעד אחד צעד, ביקש ממני: תעשה את הצעד הזה, תעשה את הצעד הזה, על מנת להגיע לתוצאה שהגענו אליה היום. אני באמת מודה לו על כך. אני שמח שסוף כל סוף נוכל לבוא לשלטון המקומי כאנשי בשורה ולהגיד להם: העברנו חוק חשוב לטובת השלטון המקומי. תודה רבה, אדוני. תודה. כמובן אני אברך אותך, אדוני היושב-ראש, כי בירכת את כולם ולא תוכל לברך את עצמך. אז אני מודה לך בשם כל הכנסת, שדאגה לביטחונם של ראשי הרשויות. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ג בכסלו התשע"א, 30 בנובמבר 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה