מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. 

 על סדר-היום – שאילתות דחופות. שאילתה ראשונה – השר זאב אלקין יענה על שאילתה דחופה מס' 93, מאת חברת הכנסת וסרמן. בבקשה, חברת הכנסת וסרמן. בבקשה, אדוני השר.



 כבוד היושב-ראש, השר אלקין, המציאות כיום היא שחברות ללא רישיון למערכות כיבוי אש ואינסטלציה מתקינות את המערכות בהרבה מאוד בניינים, גופים וכיוצא בזה במדינה. קבלן בעל רישיון – בדרך כלל בעל רישיון בנייה בנוסף – חותם בפועל על העבודה, הרבה פעמים כחותמת גומי. כמובן שמשרד השיכון אחראי לרישום הקבלנים לכיבוי אש – –


חברת הכנסת וסרמן, אני מתנצל שאני מפריע לך – –


– – וביטחון הפנים – זה טיפה ארוך. 

 השאלה היא איך אתם מפקחים ואוכפים, או יותר נכון שומרים על רישום נכון של אותם גורמים שקוראים לעצמם "קבלני אינסטלציה ומערכות כיבוי האש". תודה רבה.


תודה. אני מתנצל – צריך להיצמד לנוסח השאילתה, כי התשובה מתייחסת לנוסח השאילתה. תודה. ממש להקריא אותה. תודה.


 תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת רות וסרמן לנדה, חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות מ-1969 – אני אקרא לו "החוק" בהמשך – קובע את החובה שכל המבצע עבודות הנדסה בנאיות עבור אחרים חייב להיות רשום בפנקס הקבלנים. סעיף 14(א) לחוק קובע: "לא יבוצעו עבודות הנדסה בנאיות שהיקפן הכספי או מהותן המקצועית חורגים מהתחום שנקבע בתקנות – – – אלא על ידי קבלן רשום". תקנה 1 לתקנות רישום הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (היקף כספי ומהות מקצועית) מ-1984, קובעת את היקף העבודה באתר אחד שמעליו, משם והלאה, חלה חובת הרישום בפנקס הקבלנים. נכון להיום, ההיקף בענף משנה הוא 45,000 שקלים באתר אחד, ובענף הראשי – כ-80,000 שקל. תקנות רישום הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (קביעת ענפים וחלוקת ענפים לענפי משנה) מ-1993 – תקנות הענפים – קובעות את הענפים ואת ענפי המשנה שכל המבצע עבודות השייכות לענפים אלה באתר אחד כאמור בתקנות ההיקף הכספי, חייב ברישום בפנקס הקבלנים. כיום יש בחוק 32 ענפים וענפי משנה. בחודש נובמבר 2018 תוקנה תקנת הענפים, ובמסגרת התיקון בין היתר הוכנסו עבודות כיבוי אש לענף 190 ושמו שונה לענף מתקני תברואה (אינסטלציה ומערכות כיבוי אש). זאת אומרת, שמ-2018 עבודות של כיבוי אש נכנסו פנימה לתוך המערכת הזאת, וכתוצאה מהכניסה פנימה כל קבלן שמבצע עבודות בתחום הזה של כיבוי אש, כפי שהיה קודם באינסטלציה, באתר אחד בהיקף של יותר מ-45,000 שקל, הוא זה שחייב ברישום בפנקס הקבלנים. זה כרגע המצב החוקי. מכאן יוצא שכל קבלן שעושה עבודות בתחום של כיבוי אש או אינסטלציה בהיקף נמוך מזה שבאתר בודד, לפי החוק, גם לא חייב ברישום. באגף רישום הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון פועל מערך בחינות, שבו נבחנים קבלנים חסרי הכשרה מקצועית ובעלי ניסיון המבקשים להירשם בפנקס הקבלנים, כך שכל מי שעוסק בביצוע ובהתקנת מערכות כיבוי אש המבקש להירשם בפנקס הקבלנים בענף 190 – מתקני תברואה (אינסטלציה ומערכות כיבוי אש), בין שיש לו הכשרה מקצועית ובין שאין לו, יכול להירשם בפנקס הקבלנים. זאת אומרת שמאז שהתיקון הזה עבר, כל קבלני המשנה שעוסקים בנושאים האלה, אם הם מעוניינים לבצע עבודות באתר אחד בהיקף של יותר מ-45,000 שקל, עומדת בפניהם הדרך להירשם בפנקס הקבלנים, מאז שאושר החוק. כאמור, האגף עוזר להם, ולמעשה מפעיל מערך בחינות כדי לעזור להם לעבור את תהליך הרישום הזה. זאת אומרת הרישום הוא לא פורמלי. אתה צריך לעבור דרישות ומבחנים. גם אם אין לך הכשרה מקצועית, אבל יש לך ניסיון בתחום, אתה צריך לעמוד בסטנדרט של הבחינות.

 נכון להיום רשומים בפנקס הקבלנים 392 קבלנים בענף 190, מתוך סך הכול 13,300 קבלנים רשומים בכל הענפים. כל אחד מ-392 הקבלנים האלה רשאי לבצע עבודות של כיבוי אש. לא כולם עוסקים בזה כי, כאמור, הענף הזה כולל, כפי שאמרתי, מתקני תברואה, כיבוי אש ואינסטלציה. לכן, בפועל חלקם עוסקים בכלל בנושאי אינסטלציה ולא בנושא של כיבוי אש. אני גם לא יודע להפריד לך את זה בצורה פורמלית כי זה נחשב ענף אחד, אז הם עוברים מערכת סינון אחת ויכולים לעסוק גם בזה וגם בזה – כל מה שנכנס לתוך הענף הזה, 190. 

 משרד הבינוי והשיכון מפרסם באתר האינטרנט מידע על חוק רישום הקבלנים והוראותיו השונות, בין היתר על חובת הרישום כפי שפירטתי כאן, על רשימת הענפים, תנאי רישום בפנקס הקבלנים וכו'. כמו כן, בעבר התנהלו קמפיינים תקשורתיים בשיתוף התאחדות הקבלנים, ובהם הועבר לציבור מידע לגבי חובת הרישום בפנקס הקבלנים והיתרונות בהעסקת קבלנים רשומים. ככל שתהיה מודעות ציבורית לעניין זה, יותר ויותר קבלנים ייגשו ויירשמו בפנקס הקבלנים. בנוסף, משרד השיכון מבצע פעולות אכיפה – שזה מכוון לחלק הנוסף של השאלה שלך – של חוק רישום הקבלנים. בין היתר, הוא מסייר באתרי בנייה לאיתור מבצעי עבודה שאינם רשומים. ככל שמאתרים מבצעים כאלה – אנשים שעושים, לצורך העניין, במקרה שלך – עבודות של כיבוי אש והם לא רשומים, והיקף העבודות הוא יותר מ-45,000 שקל, מתנהל נגדם הליך מינהלי, בין היתר הוצאת צו הפסקת עבודה מינהלי ל-15 ימים לאתר כולו. 

בימים האלה פועל המשרד מול משרד המשפטים כדי לאפשר לרשם הקבלנים להגיש גם תביעות פליליות, בנוסף לכלים המינהליים שעומדים לרשותנו, נגד מבצעי עבודה ללא רישיון הקבלן. אם תהיה הסכמה ממשרד המשפטים שנקבל את הכלים האלה – או באופן ישיר או כתוצאה משינויים בתקנות או חקיקה שתידרש – אז כמובן, יהיו למשרד גם יותר כלים באכיפה בתחום הזה, ושוב, לא רק לגבי הענף הספציפי שעליו שאלת, אלא בכל אותם ענפי המשנה בהתאם להוראות החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 


 תודה רבה. 


 אפשר שאלת המשך? 


 בבקשה, שאלת המשך. 


 האם יש עבודה משותפת של המשרד שלך, אדוני השר, ושל המשרד לביטחון הפנים בנוגע לאכיפה? כמה פעמים – אם יש לך הנתון הזה עכשיו או אולי בהמשך – האכיפה הובילה לתהליך פלילי או של הקפאת העבודה ל-15 יום באתר הבנייה, כפי שציינת? תודה. 


 לגבי תהליך פלילי, כאמור, עדיין אין לנו סמכויות כאלה. אז מן הסתם לא בדקתי. אבל אני מניח שהתשובה היא אפס, מן הסתם. לגבי השאלה כמה פעמים בפועל נעצרו עבודות באתר, אין לי נתון כזה כי זה לא הופיע בשאילתה, אז אני לא יודע איך לשלוף לך את זה. בוודאי אפשר לבדוק. לגבי שיתוף הפעולה עם המשרד לביטחון הפנים, אני לא בטוח שהוא שותף פה מעשית, כי אנחנו אחראים לסוגיה של הרישום, והמשרד לביטחון הפנים, מן הסתם, אחראי לאישור של התוצר הסופי לפי הדרישות של הכבאות בהשלמת הבנייה. אני לא חושב שיש לו איזשהו מעמד בפיקוח על תהליך הבנייה עצמו. לכן, לפי מיטב הבנתי – שוב, אני יכול לבדוק את זה – אני לא חושב שזה נדרש פה שיתוף עם המשרד לביטחון הפנים או שזה בכלל רלוונטי, כי כל גוף אחראי על התחום שלו. אנחנו אחראים על ההקפדה על תנאי החוק של הרישום למי שצריך להירשם, וכמובן של תהליך הרישום, על הבחינות המקצועיות הרלוונטיות. המשרד לביטחון הפנים, דרך מערך הכבאות, אחראי רק לאישורים מצד המערך על כך שמבנה מסוים עומד בדרישות הרלוונטיות של הכבאות. לכן אלה שני תהליכים שונים, שאין סיבה שייפגשו באותה נקודת זמן. 


 אשמח לקבל את החומר הכתוב, אם אפשר, אדוני השר. תודה. 


 מה זה החומר הכתוב? 


 מה שהקראת.


 מה שהקראתי? אוקיי. 


 יש לך בפרוטוקול הכנסת – הכי מהיר. 


 אבל אנחנו נשמח גם לספק ללשכה של חברת הכנסת. אני אבקש מהצוות שלי לדאוג לכך שתקבלי את הנוסח.


 תודה רבה. בסדר גמור. 


 חברת הכנסת סטרוק, בבקשה, שאלה נוספת. 


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שלום לך, אני רוצה לשאול אותך על הנטיעות של קרן הקיימת לישראל באדמות מדינה, אדמות רמ"י, שאתה מופקד עליהן, בשמורת יער יתיר. ביום שלישי שעבר התפרסמה אזהרה מטעם – איך הם קראו לעצמם? לא זוכרת. איזשהו שבט בדואי, אני תכף אגיד לך – שהם מזהירים אתכם. לא מזהירים אותך, אלא את ראש הממשלה, שאם הוא ימשיך לבצע את הנטיעות באדמות של מה שהם מכנים, שבט אל-אטרש, ממשלתו תפורק. מייד אחר כך ביום רביעי הופסקו הנטיעות, ביום חמישי בערב אמרו שהנטיעות יחודשו ביום ראשון. עכשיו אנחנו ביום רביעי, והנטיעות טרם חודשו. האם אתה יכול להגיד לי, בבקשה, אם הנטיעות יחודשו ומתי? אם לא, למה לא? ועוד שאלה, מכיוון שיש גם שמועות בעניין הזה: האם נכון שנפתלי בנט עקף אותך בעניין הזה, ומנהל את הנושא הזה במקומך? תודה. 


 אומנם אין שום קשר, חברת הכנסת סטרוק, כמו שאת מבינה, בין מה ששאלת לשאילתה המקורית, חוץ מהעובדה שהשאילתה המקורית התייחסה לכיבוי אש שזה תחום של התמודדות עם שריפות, והנטיעות לפעמים עולות באש. זה בערך הקשר היחיד שאני מצליח למצוא. אבל לפנים משורת הדין, היות שסביב הנושא הזה יש המון המון פייק ניוז, אני דווקא אולי רוצה לנצל את ההזדמנות ולהבהיר את הדברים. תהליך הנטיעות הוא תהליך שמבצע קק"ל בשיתוף פעולה עם רשות מקרקעי ישראל, כחלק מהחלטת ממשלה קיימת. ככלל, זהו תהליך מקצועי לחלוטין, שאיננו כפוף לדרג הפוליטי וגם לא צריך להיות מנוהל על ידי הדרג הפוליטי. כחלק מהעבודות הסדירות ותוכנית העבודה של שני הגופים האלה, אכן בשבוע שעבר התבצעו נטיעות כאלה במשך שלושה ימים, כפי שתוכנן מראש, בין השאר בשטח שהוא אדמות מדינה אבל יש עליו גם תביעות בעלות, ולכן הוא שטח רגיש מבחינת התושבים שנמצאים שם. אף אחד לא ביקש ממני אישור לבצע את הנטיעות האלו, ולא צריך לבקש, אלא רמ"י וקק"ל עשו את זה כחלק מתוכנית העבודה. אף אחד גם לא קיבל ממני הנחיה להפסיק. העבודות תוכננו מראש. היות שלעבודות בשטחים רגישים, לפי הכלל וצורת העבודה הנדרשת, נדרש גם סיוע משטרתי – אגב, חבל שכך, הייתי שמח אם עובדי קק"ל ורמ"י יכלו לעשות את מלאכתם נאמנה בלי צורך באבטחה של המשטרה, אבל אין מה לעשות, זו המציאות שבה אנחנו נמצאים – לכן מראש היה סיכום עם המשטרה שאבטחה מסיבית יותר, שהוקדשה לצורך המשימה הזאת, תהיה לשלושה ימים, לביצוע שלב ראשון של הנטיעות, ואחר כך היה תכנון לבצע עבודות במינון יותר קטן. התפיסה הייתה שלא צריך בשביל זה אבטחה משטרתית משמעותית אלא רק כמות קטנה של שוטרים, שרמ"י וקק"ל יכולות לשכור את שירותיהם, כפי שכידוע גופים ציבוריים שונים עובדים מול המשטרה, וזה יספיק להמשך הנטיעות. 

 לצערי, מהיום הראשון של הנטיעות האלה, האירוע הפך – וגם לובה על ידי כל מיני גורמים בשטח, ובהם גם גורמים פוליטיים בתוך הבית הזה, וחבל שכך. עוד פעם, מדובר על נטיעות עצים על אדמות מדינה. גם אם יש תביעות בעלות על השטח הזה, ואם אפשר להניח תיאורטית שמתישהו בית המשפט יחליט לטובת אותן תביעות בעלות – מה שקשה לראות כרגע – גם אם זה יקרה, ויעבירו את השטח, זה עצים, כן? אלה לא בתים. תמיד אפשר להוציא אותם, ולכן אין פה שום הכרעה בנושא של תביעות בעלות ושום פגיעה בשום זכויות קנייניות של אף אחד. לכן, חבל לי על ההדים שזה עורר. אין סיבה לכך. בכל מקרה, למרות כל הבלגן הגדול והרמה המאוד-גבוהה תקשורתית של האירוע וכל מיני איומים מכל מיני כיוונים שנשמעו ושאלות שהיו, אני בחרתי לנהוג, בעיניי, כפי שנכון לנהוג, כך שהדרג הפוליטי לא צריך להתערב בסוגיה הזאת, והסוגיה חייבת להישאר מקצועית גרידא. ואכן, זה מה שקרה. במשך שלושת הימים המתוכננים – חברת הכנסת סטרוק – הנטיעות האלה נמשכו, למרות כל ההו-הא שהיה מסביב. 

 במהלך שלושת הימים האלה היו גם כל מיני הצעות לקיים דיאלוג עם התושבים, להרגיע את הרוחות, ולהמשיך את הנטיעות באווירה יותר רגועה ובהסכמה. אני אף פעם לא נגד זה. שיקול הדעת להיענות להצעות הוא בידי מנכל רמ"י והנהגת קק"ל, כשני גופים מקצועיים שאמונים על סוגיית הנטיעות, על קביעת המקומות – איפה, לאן, מתי ובאיזה היקף – ולא נכון שהדרגים הפוליטיים יתערבו בסוגיה הזאת. גם לא ידוע לי שראש הממשלה התערב בסוגיה הזאת מאחורי גבי, לכן אני לא יודע על מה את מתבססת בשאלה שלך. כל ניהול האירוע הוא על ידי הדרגים המקצועיים של רמ"י. כאמור, רמ"י וקק"ל מצאו לנכון שזה לא נכון להפסיק את הנטיעות במשך שלושת הימים הראשונים, כשהייתה אבטחה משטרתית, ואכן ניהלו אותן. יכול להיות שהיום השלישי היה טיפה מקוצר יותר, בגלל התלהטות הרוחות שהייתה שם וההמלצה – – – 


 – – – לפני חמש שנים. 


 אפשר לנטוע בשנת שמיטה?


 כן, מותר. קק"ל זה גוף מדהים – אני גם שאלתי את השאלה הזאת כשכל הנושא הזה עלה, כי עניין אותי, והתברר לי דבר מעניין, שבקק"ל יש רב. לא ידעתי שיש דבר כזה רב קק"ל, ואפילו שאלו אותו את השאלה הזאת, מזמן – זאת לא פעם ראשונה – והפסיקה שלו היא שבסוגיה של הטיפול באדמות וכו' מותר לעשות נטיעות כאלה, בדרך מסוימת, גם בשנת שמיטה. אז אכן הדבר מותר. אני רק אסיים את התשובה – מה קרה השבוע. 


 כל זה היה היסטוריה. 


 אבל חשוב להגיד אותה, כי אני שמעתי שמועות שמייד כשמישהו דרש הפסיקו את הנטיעות. הכול עורבא פרח. שלושה ימים היו נטיעות במקביל לכל ההו-הא שהיה פה בכל מיני מקומות, בעיקר בתקשורת. 

 לאחר מכן, הנטיעות תוכננו להתחדש ביום ראשון, כפי שאמרת בצדק. היה גשם בימי ראשון ושני, ולכן קק"ל ורמ"י החליטו לשנות את המיקום לאזור שלא היו בו בעיות של מזג אוויר, וביקשו לחזור לאזור הזה במהלך השבוע הזה, במחצית השנייה של השבוע. לפי חוות דעת שהם קיבלו מהמשטרה, בניגוד לתכנון הראשוני, גם של המשך העבודות – עיקר העבודות בוצע כבר, כי הן תוכננו לשלושה ימים, אבל גם להמשך העבודות שתוכנן – לדעת המשטרה, צריך סיוע משטרתי בהיקף יותר גדול ממה שחשבו מלכתחילה; בגלל – שוב, לצערי – ליבוי האירוע, בין השאר גם על ידי גורמים פוליטיים. ולכן, המשטרה טענה שהליווי של 20 שוטרים איננו מספק, וצריך להקדיש כוחות יותר גדולים. כידוע, בימים אלה המשטרה עסוקה בסוגיה של ההילולה בנתיבות, ולכן מחוז דרום של המשטרה השיב את פני רמ"י ריקם ואמר שהוא לא מסוגל לתת את הליווי הרלוונטי בימים הקרובים, כי בכל זאת כוחות המשטרה מוגבלים, והם הופנו לסוגיה של נתיבות; אפשר גם להבין את זה. מייד בתום ההילולה, המשטרה תיתן תשובה לרמ"י – יכול להיות שכבר בשבוע הבא, או קצת אחרי זה – ויעשו את ההשלמות המעטות שעוד נשארו. כאמור, עיקר העבודות בוצע. לכן זה כרגע הסטטוס. ישנה בקשה מרמ"י וקק"ל למשטרה, יש שיח מקצועי וטוב בין הגורמים האלה. אגב, אני רוצה לנצל את הבמה ולהודות לכוחות המשטרה על הליווי בעבודה החשובה הזאת. בסך הכול, כל השיח הזה וכל התיאומים – חברת הכנסת סטרוק – מתבצעים ברמה מקצועית בלבד, בלי התערבות של אף גורם פוליטי, וטוב שכך. 


 תודה רבה. חבר הכנסת קרעי, שאלה נוספת, בבקשה. 


 אדוני השר, היום, לבושתנו ולחרפתנו, הפקרתם את הנגב ואת הגליל לאחים המוסלמים והעברתם כאן חוק – – – 


 חבר הכנסת קרעי, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, זה ניצול ציני של מנגנון השאילתה. 


אתה לא יכול לצנזר אותי, אדוני היושב-ראש. 


חבר הכנסת קרעי, תיצמד לשאלה, שהיא שאלה המשכית לנושא, בבקשה. יש לך מספיק הזדמנויות לדבר היום. 


 אני אשאל את מה שאני רוצה לשאול. 


אני מציע לך – – –


אתה לא תצנזר אותי, אדוני היושב-ראש. 


אני מציע לך – – – 


אם יש לך יועץ משפטי שמורה לך לצנזר אותי, בבקשה. 


אני לא מצנזר אותך – אני מציע לך – – –


ליועצים המשפטיים לא הקשבתם בנושא של חוק החשמל, אז אתה פתאום מרים לי תקנון? 


חבר הכנסת קרעי, השאלה שלך מתייחסת כשאלת המשך? בבקשה. 


היא מתייחסת כשאלת המשך, והיא תהיה ברורה בסוף השאלה. 


לא, אתה תתייחס, בבקשה. 


אני אתייחס למה שאני רוצה, ואם אתה רוצה למנוע ממני – תמנע. 


אם זה יהיה כזה – אני אמנע, אני כבר אומר לך. בבקשה, אני מאפשר לך. 


 תמשיכו לסתום פיות. אני חוזר על השאלה: אדוני השר, לבושתנו ולחרפתנו, הבוקר הזה הפקרתם את אדמות הנגב והגליל לאחים המוסלמים, והתרתם – –


 נא להפסיק את השאלה. השאלה – למרות שהתריתי והתרעתי – – –


– – את האכיפה. 


תפסיקי לו את המיקרופון, בבקשה. 


אני מתייחס לאכיפה ולפיקוח. 


או שאתה מתייחס לשאלה, ואז אני אחדש לך את הרמקול. חבר הכנסת קרעי, אני מבקש בכל לשון של בקשה. 


אני אחזור עוד פעם.


יש כללים – תקשיב לי, בבקשה. 


תשמע את השאלה עד הסוף, ואז תחליט אם היא רלוונטית או לא רלוונטית. 


חבר הכנסת קרעי, אני מוכן, לפנים משורת הדין, למרות שפתחת לא טוב, לאפשר לך שאלת המשך. בבקשה, תתייחס לנושא עצמו. 


 אני לא צריך טובות ממך. 


 יהיו לך מספיק הזדמנויות היום לעלות ולהגיד מה שאתה רוצה. 


אם אתה רוצה למנוע ממני – תסתום לי את המיקרופון. בבקשה, תסתום. 


אתה כנראה לא מקשיב לי. 


תכבה את המיקרופון, אם אתה לא רוצה לתת לי. 


בבקשה. 


חבר הכנסת קרעי, אני רק אתזכר אותך שהנושא של השאילתה זה מערכות כיבוי אש ואינסטלציה בענף הבנייה. 


 בבקשה לחבר את המיקרופון. תתרכז בשאלת ההמשך, שמתייחסת לשאלה. 


אני אשאל – אתה תקצוב לי זמן, ואתה לא תקצוב את מה שאני רוצה לומר. 


אבל – – –


אתה לא צפון קוריאה כאן, אדוני היושב-ראש. 


הבנתי, להפסיק, בבקשה. שב, בבקשה, חבר הכנסת קרעי. למרות הניסיונות והבקשות שלי להיצמד לשאלה, אתה לא מבין. 


התרתם את האכיפה והפיקוח, וזה ההמשך של שאלת ההמשך. 


בבקשה, אנחנו כאן לא צפון קוריאה, זוהי מדינת ישראל. בבקשה, תשב. נא להושיב את חבר הכנסת קרעי, סדרנים, תודה. 


למה אתם לא עושים אותו הדבר גם בהתיישבות הצעירה?


בבקשה לשבת. 


האם לא תהא כוהנת כפונדקית? 


חבר הכנסת קרעי, קריאה ראשונה. 


האם במדינת היהודים אתם מפלים יהודים – –


חבר הכנסת קרעי, קריאה שנייה. 


– – ונותנים לערבים לעשות מה שהם רוצים?


 חבר הכנסת קרעי, החוצה. 


תתביישו לכם. 


חבר הכנסת קרעי, החוצה. תיכנס רק כשאני ארשה לך. 

(חבר הכנסת שלמה קרעי יוצא מאולם המליאה)


אדוני השר, אני רוצה להודות לך על התשובות הבאמת-רחבות. חבל שזה נגמר כך. 




 אני עובר לשאילתה מס' 2, של חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה – עמידר ביפו. 

חבל, יש גבול שאני לא אתן לעבור אותו. 



אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השאילתה היא בעניין דירות מוגנות המנוהלות בחברת עמידר ביפו. 

רצוני לשאול:

1. כמה דירות רשות הפיתוח מנוהלות בהסדרי דמי מפתח על ידי עמידר ביפו?

 2. לכמה מאותן דירות קיימים הליכים משפטיים לפינוי מנכס או הוצאתו למכרז?

3. כמה מאותן דירות קיבלו צווי פינוי?

4. כמה מהדירות מוגדרות כפלישה חלקית או מלאה? תודה. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, להלן התשובה: סך כל היחידות ביפו המשמשות למגורים ומנוהלות על ידי עמידר הן 1,034 דירות, ומהן מושכרות בשכירות מוגנת 703 דירות ומושכרות בשכירות חופשית 63 דירות. יחידות המוחזקות שלא כדין על ידי מחזיקים הטוענים לזכויות, למשל בני משפחה שלא זכאים על פי חוק להמשיך ולהחזיק את הדירה, דיירים שלא שילמו את חלקם ומקרים מסוג כזה זה 163 דירות, ויחידות המוחזקות שלא כדין על ידי פולשים, מחזיקים שלכאורה נכנסו לנכס בלי שהייתה להם איזושהי זיקה קודמת אליו כי הם לא בני משפחה ולא אלה שהפסיקו לשלם את התשלום שהם צריכים לשלם אלא פשוט אנשים שבאו לגמרי מבחוץ ופלשו לדירות – 105 דירות כאלה. זה לגבי השאלה הראשונה. 

 לגבי השאלה השנייה, תביעות פעילות שנמצאות בערכאות משפטיות לפינוי נכסים המשמשים למגורים יש 102 בסך הכול, מהן 18 תביעות בשל חובות כספיים של דיירים מוגנים ו-84 תביעות נגד מחזיקים שלא כדין. אין בשלב זה מכרזים על נכסים המוחזקים על ידי דיירים מוגנים. 

 לגבי השאלה השלישית, יש כרגע הליכי הוצאה לפועל פעילים אחרי פסקי דין לפינוי שכבר ניתנו, בשונה מהמקרה הקודם, של 106 יחידות המשמשות למגורים. בכל המקרים מדובר במחזיקים שלא כדין, ולפני כל פינוי בפועל כמובן נבחנות הנסיבות הספציפיות של המקרה. 

עכשיו, לגבי השאלה הרביעית שלך, אדוני חבר הכנסת, לגבי השאלה כמה זה פלישה חלקית או מלאה – אין הגדרה כזאת שאנחנו מכירים משפטית, פלישה חלקית או מלאה. אני ציינתי שיש הגדרות של פלישה של אנשים שהם ללא שום זיקה לנכס, לכאורה, לפחות לפי הנתונים שבידינו, והחזקה שלא כדין על ידי גורמים שלכאורה לא אמורים להישאר שם, כמו בני משפחה שלא זכאים או אנשים שהפסיקו לשלם. זאת ההגדרה היחידה שאני יודע להבחין, וכאמור, יש 105 יחידות "פלושות" שמשמשות למגורים. עד כאן לגבי הנתונים שאדוני ביקש. 


 שאלת המשך, בבקשה.


 תודה רבה, אדוני, על התשובה המפורטת. ידוע לי – פגשתי אישית כמה נשים, רובן חד-הוריות, שפשוט גורשו מהדירות שלהן ונאלצו למצוא את עצמן באוהל ברחוב בחורף. השאלה שלי היא מדוע, מה ההצדקה לפינוי הזה ואיזה פתרון משרדך יכול וייתן לאותן נשים על ילדיהן כדי שלא יישארו ברחוב. תודה. 


 כאמור, אני לא יכול להתייחס למקרים הספציפיים, כי כפי שברור לך, לא ציינת אותם ולא בדקתי, אז אני לא יודע להתייחס למקרה ספציפי שציינת. אבל אני מניח, סתם כהשערה, שמן הסתם המקרים שאתה מדבר עליהם הם מקרים של פינוי דירות לאחר שניתנו פסקי דין לגבי אנשים שלא צריכים לפי חוק להימצא שם, למשל, כי הם היו פולשים או פולשות מלכתחילה, או לחלופין הפכו למחזיקים שלא כדין, בני משפחה שנשארו בדירות ולא היו זכאים להישאר שם, ולכן נאלצו להתפנות משם לאחר שניתן פסק דין. הרי חוץ מפלישות טריות, אדוני מכיר, אי-אפשר לפנות בלי דיון משפטי מסודר ובלי פסק דין מסודר. אני מניח שזה הסוג של המקרים. 

איזה פתרונות? לצערי יש קבוצות גדולות מאוד של אוכלוסייה במדינת ישראל – ושר הרווחה מכיר את זה היטב – שהן משפחות קשות יום מכל מיני סוגים: משפחות מרובות ילדים, אימהות חד-הוריות. חלקן זכאיות לדיור ציבורי. מי שמתוך המקרים שציינת זכאי לפי חוקי המדינה והקריטריונים הפעילים לדיור ציבור, צריך להירשם בתור לדיור ציבורי, וברגע שהוא נרשם בתור ונקבעה הזכאות שלו, הוא מקבל מהמדינה סיוע בשכר דירה בהיקף נדיב, שמאפשר באמת לשכור דירה סבירה גם באזורים במרכז הארץ, אפילו בתל אביב. לעומת זאת, מי שלא זכאי לדיור ציבורי, קרי גם אם מצבו קשה אבל הוא לא מספיק קשה כדי להיכנס לקריטריונים – למשל אם לא מדובר על עולים אז אם חד-הורית עם ילד אחד או שניים, שלפי הקריטריונים לא נכנסת לזכאות לדיור ציבורי גם כשההכנסה שלה נמוכה – משפחות כאלה, אם הן נמצאות זכאיות לסיוע בשכר דירה, וזה גם כן צריך לעבור תהליך של קביעת זכאות, מקבלות סיוע בשכר דירה. כמובן, בשונה מזכאים לדיור ציבורי, הסיוע הזה הוא סיוע חלקי בלבד ולא מאפשר לכסות מכספי סיוע את מלוא עלות השכירות, אלא מחייב אותם להוסיף מכספם ורק להיעזר במדינה בתשלום השכירות.

משפחות גם מהסוג הראשון וגם מהסוג השני – אם אני לוקח את התור של משרד השיכון ומשרד הקליטה ביחד, יש כ-30,000 משפחות שממתינות לדיור ציבורי וזכאיות לו, ויש הרבה יותר משפחות שלא זכאיות לדיור ציבורי אבל הן משפחות קשות יום ומקבלות רק סיוע בשכר דירה. ולכן דינן של המשפחות שאדוני מציין יהיה כמו כל אותן עשרות אלפי משפחות ישראליות מכל הקבוצות ומכל המגזרים שמקבלות את הסיוע בגובה שהמדינה מסוגלת לתת בהתאם למעמד הכלכלי-חברתי. 


תודה רבה. שאלת המשך לחברת הכנסת לסקי. בבקשה. לא?


אני אשמח – – –


סליחה, אני מתנצל. אדוני השר, תודה רבה לך. 


תודה רבה. 


שרת החינוך, בבקשה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה. 



 תודה רבה. השאלה שלי היא על מעבר תחום המשפחתונים המפוקחים למשרד החינוך. ראשית, אני רוצה לפתוח ולומר לך, השרה, שהמהלך של העברת תחום הגיל הרך סוף-סוף למשרד החינוך, מה שלא עשו פה עשרות שנים, זה היה צריך לקרות כבר מזמן, וזה באמת מהלך מבורך שהממשלה הזו עושה. חשוב לפתוח בזה. אבל אני רוצה לדבר על אותו נתח שנשאר מאחור. בתחילת החודש הבא תעבור האחריות למסגרות לפעוטות עד גיל שלוש מהאגף למעונות היום במשרד הכלכלה אל משרד החינוך. האם במסגרת מעבר זה בכוונת משרד החינוך לקחת אחריות על תחום המשפחתונים המפוקחים, המונים 20,000 פעוטות ו-3,700 משפחתונים, שהם בדיוק תולדה של תת-השקעה לאורך השנים ביצירת גנים ומעונות? חייבים להבין שלילדים האלה ולמסגרות האלה חייב להיות מענה פדגוגי מקצועי בעל אחריות, שאת עכשיו מובילה. 


 תודה רבה על השאלה החשובה הזו. אני גם ערה לשיח שמתרחש. אנחנו נתחיל קודם כול בלעשות סדר בדבר הזה בכלל. במשך שנים מדובר כאן בכנסת על העברת תחום מעונות היום. "מעונות היום" – כי מעון יום ומשפחתון אלו שני דברים שונים לחלוטין והם גם לא נמצאים תחת אותו חוק פיקוח ואין את אותם כלים פיקוחיים מתוקף חוק עבור שניהם. ואני לא חושבת שאם היו שואלים אותנו לפני שנה אם אנחנו מאמינים שזה יקרה כל כך מהר – כי זה באמת להפוך לא חזון למציאות, זה חלום למציאות, העברת מעונות היום למשרד החינוך.

אני מוכרחה לומר לך שאני מבינה את התחושות שלכם לגבי הנושא של המשפחתונים. המשפחתונים לא אמורים לעבור למשרד החינוך. למשרד החינוך עובר רק מה שנמצא תחת חוק הפיקוח שחוקק ב-2018. זה חוק שהובלתי יחד עם הארגונים השונים ויחד עם הרבה מאוד אנשים, כמו השדולה לגילאי לידה עד שלוש – את בטח מכירה את כולם – שישבו כאן ונלחמו כדי שיהיו כלי פיקוח שיאפשר את הבטיחות והביטחון של הילדים שלנו בתוך המסגרות החינוכיות. 

עכשיו, מה זה מעון, לפי ההגדרה? זו כל מסגרת שיש בה שבעה פעוטות ומעלה. משם אנחנו יכולים להיכנס, לבדוק רישום פלילי, לדרוש עזרה ראשונית, הכשרה ואת כל הדברים הנוספים שאנחנו נביא מתוקף המשרד. המשפחתונים לא נמצאים תחת החוק הזה, אבל אני יכולה לומר לך שכל משפחתון – כי אנחנו יודעים הרי מה זה משפחתון. זה גם יכול להיות בית עם שלושה פעוטות, זאת אומרת, זה בין שלושה לחמישה, לרוב אלו המספרים. ברגע שהם יחליטו שהם מגיעים לשבעה פעוטות – זאת אומרת יוסיפו אפילו שניים, שני פעוטות, יעלו מחמישה לשבעה – הם נכנסים אוטומטית למשרד החינוך ונכנסים תחת חוק הפיקוח. 

עכשיו, אני מבינה את התחושה שאם כבר מעבירים – וזה 400,000 ילדים; חשוב להגיד, אנחנו עושים כאן מהלך היסטורי, 400,000 נכנסים תחת האחריות של משרד החינוך. אז אם כבר אנחנו עושים את המהלך הזה, אז בואו נשפוך גם את המשפחתונים. אז, קודם כול, אני אומרת, בואו נשאיר רגע משהו להמשך, כי אם אנחנו רוצים לעשות את זה, אנחנו רוצים לעשות את זה כמו שצריך. המשפחתונים, בשביל לעבור, לצורך העניין, צריכים שיהיה כלי פיקוחי אמיתי, שיהיה אפשר לממש את כל מה שאמרתי גם לגבי המעונות. ואת יודעת מה, כמו שאמרתי קודם, הם אפילו לא צריכים לחכות לזה. מספיק שהם יגדילו את מספר הילדים בתוך המשפחתון, והם הופכים להיות מעון לכל דבר ועניין, שמחויב בפיקוח. זה כבר לא יהיה לפתחי אם אנחנו מוכנים לקבל או לא, הוא יהיה מחויב בפיקוח של משרד החינוך והוא יהיה מחויב לעבור אלינו. 

אז זו המציאות. ואני חושבת שדווקא אנשי המשכן כאן, שיודעים כמה אנחנו עבדנו בשביל להעביר את חוק הפיקוח – זה חוק שהתגלגל עוד מהתקופה שאורלב, חבר הכנסת לשעבר אורלב, היה יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד. הרבה מאוד שנים זה הסתובב כאן בכנסת. הצלחנו לחוקק אותו אחרי ארבע שנים מאוד מאוד מאומצות. אני אומר לך משהו אפילו כאנקדוטה. הצלחנו לחוקק את זה שבוע אחרי שפוזרה הכנסת. זאת אומרת, שתביני כמה היינו מחויבים לדבר הזה. ולכן כל מה שעובר למשרד החינוך הוא מה שנמצא תחת החוק, כדי שיהיו לי כלים אמיתיים לפקח על המסגרות האלו. 


 אני אשאל שאלה עוקבת? כן. אני אתחיל אומר – – –


 שאלת המשך.


כן. אני מכירה את האיגוד של המשפחתונים. במשך שנים הייתי פעילה בארגון כוח לעובדים, ואני יודעת עד כמה ההתארגנות הזו היא התארגנות מהפכנית, עוד בתקופה שזה היה בתמ"ת והיו תנאים באמת אפילו יותר מחפירים מהיום. אלה באמת המסגרות שיושבות, רובן, בחברה החרדית והערבית, עם היעדר פיקוח ותנאים סוציאליים כלפי המטפלות לא פחות מהילדים, בצורה שהיא באמת קשה.

האם אפשר יהיה לבחון שנת מעבר, שתכיל גם מסגרות עד חמישה ילדים? אני מבינה את העניין של הרגע הזה, אבל פשוט להשאיר אותם שם זה גוזר על 20,000 הילדים האלה, בממוצע, תינוקות, להיות לא בעין החינוכית, המקצועית, הפדגוגית, וגם על המטפלות. זה בעצם דבר שיהיה בכייה לדורות במובן ההמשכי.


אז קודם כול, זה לא בכייה לדורות, כי הוכחנו בכנסת שאנחנו יודעים להעביר דברים טובים, ובסוף זה קורה, אם יש פה את האנשים הטובים ואת שיתופי הפעולה הטובים, ואכן היו והצלחנו. אני בהחלט מקבלת את זה שבשנה הקרובה יהיה אפשר לבחון את הדבר הזה, קודם כול אם הוא נכון, איך נכון לעשות אותו. הכנסת, ואתן, חברות הכנסת, תוכלו לקדם כאן, לצורך העניין, חקיקה שתאפשר כלים.


 העברתי. עשיתי הצעת חוק על זה. הגשתי אותה אתמול.


אני נותנת רגע כלים, ואני גם רוצה לשים נקודות למחשבה – לחוקק כאן חוק שיאפשר בעצם את הכלים הפיקוחיים כדי שבאמת נפקח. 

אני אפתח ככה אמירה בסוגריים. שמעתי בדיונים שהיו כאן בשבוע האחרון על העניין של המטפלות והתנאים שלהן. אז קודם כול אני רוצה לומר שמי שעובר אלינו, למשרד החינוך, הוא לא הופך להיות עובד של משרד החינוך.


 נכון.


הרבה מאוד מהמטפלות במשפחתונים חושבות שאם הן תעבורנה למשרד החינוך, הן תהפוכנה להיות עובדות של משרד החינוך. אז זה לא הסיפור.


 ברור.


אבל זה כן מחייב אותן להרבה מאוד צעדים שאנחנו משיתים עליהן כמנגנון פיקוח. 


 נכון. כרגולטור.


 ואני גם רוצה לשים לפתחכם את השאלה: הרי זה לא חוק חינוך חובה, אוקיי, בגילי לידה עד שלוש, כי יש אימהות שרוצות להישאר עם הילדים שלהן, וזה לגיטימי. משפחתון יכול להפוך להיות אחד כזה של אישה שילדה ולוקחת את הילדה של השכנה ואת הילד של השכנה האחרת, והינה יש משפחתון. גם שלושה ילדים. השאלה היא עד איפה משרד החינוך, כמי שרוצה לבנות מערכת חינוכית משמעותית גם חברתית ועליה לפקח – עד לאילו רזולוציות אנחנו צריכים לרדת. אגב, זה לא כי אני נותנת לך את התשובה. אני שמה כאן שאלות שצריך לדון בהן. 


 שאלות חשובות.


ואני חוזרת לנקודת הפתיחה. משפחתון שיהפוך להיות עם שבעה פעוטות הופך אוטומטית להיות תחת פיקוח של משרד החינוך. תעודדו את זה. את יודעת למה? נרוויח פעמיים. פעם אחת את הפיקוח עליהם ופעם שנייה גם את הגדלת היצע, שזה גם משהו שאנחנו רוצים לכוון אליו, כדי שכמה שיותר ילדים במדינת ישראל יהיו במסגרות מפוקחות, מסגרות מסובסדות, מסגרת סמל, וייהנו ממה שהמדינה יכולה לתת.


תודה רבה. שאלת המשך – נוספת, סליחה – חברת הכנסת לסקי. חברת הכנסת סלימאן, פשוט היא הייתה לפנייך.


אוקיי. אז אני אחריה?


כן, כן, את אחריה.


 תודה, כבוד היושב-ראש. תודה, השרה. באמת אמרת בצדק, זו הגשמת חלום. באמת בתקופה קצרה של הממשלה ובאמת בהובלתך, הדבר הזה, שבמשך שנים היה בגדר יותר חלום, מתגשם ממש בימים אלה, ובאמת, ברכות וכל הכבוד. וכמו שאמרה חברתי חברת הכנסת לזימי, עדיין ישנם כ-20,000 פעוטות שנשארו מאחור. ולמה הכוונה, נשארו מאחור? הרי כל ההיגיון של הרפורמה הוא להפוך את גילי אפס עד שלוש לחלק מהרצף החינוכי. כאשר אנחנו לא מעבירים גם את המשפחתונים שמתחת לשבעה ילדים אל תוך משרד החינוך, אנחנו בעצם לא מאפשרים להם להיכנס אל תוך הרפורמה. דבר שני, הפיקוח, כמו שאת אמרת, הוא פיקוח ירוד, שנותן פחות שקט להורים.


גם אם הוא יעבור אלינו, אגב. הם לא תחת החוק.


אז השאלה שלי היא באמת אם תיקון חקיקה שמעביר גם אותם אל תוך החוק – האם הדבר הזה יאפשר את המעבר יותר בקלות, או שמא יש דרך גם להכתיב את הרצף החינוכי במצב הקיים, כדי לא ליצור פערים יותר גדולים ממה שיכולים להיווצר בגלל המעבר המבורך?


 אז אני חושבת שאין הרבה מה להוסיף מעבר למה שעניתי לחברת הכנסת לזימי, אבל אני כן רוצה לחדד. בסוף אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מגדירים מסגרת חינוכית. האם כל מסגרת של שלושה ילדים היא מסגרת חינוכית? לאן אנחנו רוצים לקדם את המערכת? וכשאנחנו דיברנו על לייצר – – –


 מחמישה – – –


 רגע, שנייה.


חברת הכנסת לסקי, תשבי, בבקשה. תודה.


כשאנחנו דיברנו על לייצר רצף של לידה עד שלוש, אנחנו דיברנו על מעונות היום – עכשיו, לא כי מישהו אחר הוא פחות חשוב; יש, אגב, עוד הרבה מאוד מסגרות" יש מועדוניות, ויש צהרונים, ויש כל מיני מסגרות נוספות שלא שייכות למשרד החינוך. אנחנו דיברנו על יצירת רצף של לידה עד שלוש במעונות היום. במעונות היום אנחנו – אגב, זה באמת הרבה שנים של עבודה קשה. אני בשש השנים האחרונות השקעתי בזה. גם כשהייתי שרת הבינוי והשיכון עדיין התעסקתי בעניין התקנות של חוק שחוקקתי בכנסת העשרים, כולל חוק המצלמות. ואמרתי, אגב, לאורך כל הדרך, שאלה רק היסודות הראשוניים למה שבאמת צריך לקרות כאן. אז אנחנו לוקחים עכשיו את המעונות. אני חושבת שמותר גם לבית הזה ליהנות רגע מהרגע ההיסטורי של העברה של מאות אלפי תינוקות שייכנסו תחת משרד החינוך, ולראות בהמשך איך אנחנו מקדמים את נושא המשפחתונים – אגב, לא בהכרח כמשפחתונים. כמו שאמרתי, יכול להיות שאנחנו נשאף בעצם להרחבה של המסגרות האלה כדי להתחיל לייצר מסגרות חינוכיות אמיתיות. ואני חושבת שזה אינטרס של כולנו כאן.


תודה. חברת הכנסת רוזין. אני עשיתי טעות והוספתי אותך, ואני אכבד את זה. גם חברת הכנסת סלימאן תעלה.


– – –


תודה.


באהבה. את יודעת, אני על החינוך יכולה להישאר כאן כל היום.


תודה רבה. אני קודם כול מצטרפת לדברי חברותיי. את יודעת, גם היינו בחודשיים האחרונים בקשר על הנושא הזה.


נכון.


הייתה הרבה דילמה: כן יישאר בכלכלה, לא יישאר, יעבור לחינוך. לא ידענו עד הרגע האחרון באמת מה קורה עם זה. אני כן רוצה להעלות – – –


אני ידעתי מההתחלה. אני לא הבנתי את הדברים שנרקמו שם מאחורי הקלעים. אבל אחרי, אגב, שבכלכלה הבינו גם את המשמעות ואת ההבדל, אז הבינו שהסיפור הוא לא סיפור.


טוב. אני חולקת עלייך בעניין הזה. אני חושבת שהסיבה הייתה שזה היה עשרות שנים תחת משרד הכלכלה ונושא העבודה זה היה מטעמים אחרים, ומה שנקרא ב-2021 – 2022, סליחה – אנחנו כבר אמורים לחשוב שכל ילד מהרגע שהוא נולד זכאי לחינוך שווה.


נכון.


ולכן אני רוצה בעניין הזה, ולא התייחסת לעניין הזה – הסיפור של פריפריה מול מרכז. יודעים מהנתונים שהסיפור של המשפחתונים עד חמישה ילדים הוא סיפור של פריפריה מול מרכז, דרך אגב, לא רק גיאוגרפית, גם חברתית. כלומר, בחברות מסוימות יש יותר משפחתונים ופחות הולכים למעונות, ופחות הולכים לגנים, ואלה אותם מקומות שבהם זו פריפריה או גיאוגרפית או חברתית. ואני שואלת, מכיוון שאני יודעת שהנושא הזה מאוד קרוב לליבך ומאוד חשוב לך: דווקא במקום הזה יש תחושה שאנחנו מפקירים את הילדים הכי מוחלשים בחברה להיות במקום שהוא לא תחת חוק הפיקוח, לא תחת פיקוח פדגוגי, ובעצם גם אותם אנחנו מזניחים וגם את אותן מטפלות, שבעצם הן לא שכירות, הן עצמאיות, ועם כל התנאים הירודים וכדומה. האם נכון שנחיל – אני שוב אומרת, ברור לי שזה עניין תקציבי, וקודם כול אני מצטרפת לשאלתה של חברתי גבי לסקי – נחיל את חוק הפיקוח על הילדים האלה? אבל יותר מזה, אולי נכון להתחיל לגבי חמישה ילדים ולא שבעה דווקא, בפריפריה? אפילו לעשות איזה פיילוט כדי לבחון את זה, לראות אם זה נכון. אולי זה לא נכון? אולי אחרי הפיילוט שנעשה בפריפריה נבין שזה בעייתי ולא מתאים? אבל אולי ננסה את זה רגע בפריפריה, כי שם המצוקה הכי גדולה. תודה.


 קודם כול אני אומר שהסיפור הוא לא תקציבי. אין פה עניינים של תקציב. יש פה עניינים של חקיקה. יש פה עניינים של מה זה מעון. אנחנו דיברנו על מעונות היום, מעבירים את מעונות היום. המשפחתונים הם לא מעונות, ועם כל הצער והכאב, לא חל עליהם חוק הפיקוח. גם אם הם יעברו עכשיו למשרד החינוך – נניח שהייתי נרדמת בשמירה והדבר הזה היה עובר כי מישהו לא שם לב, אני לוקחת מציאות היפותטית – אין לנו כלים פיקוחיים עליהם. אין לנו כלים פיקוחיים. לא היה קורה שם שום דבר מעבר לעובדה שהם שייכים למשרד החינוך. 

 אני לא עושה דברים בערך. בסוף, מעונות היום שעוברים אליי היום – יש לי את כל הכלים להפעיל עליהם כדי שתהיה הכשרה אחרת ושיהיו מנגנונים פיקוחיים אחרים. יש לי כלים שונים בתכלית. ושוב אני חוזרת לנקודת הפתיחה, יכול מאוד להיות שבחברות מסוימות המענה של שלושה עד חמישה ילדים בתוך בית זה מענה שהוא נכון. יכול להיות שצריך להרחיב את הפיקוח בהם, יכול להיות שצריך לשנות שם דברים. אתן, חברות הכנסת – אני מכירה את האיכויות ואת היכולות שלך, חברת הכנסת מיכל רוזין, גם היית שותפה למהלכים הגדולים האלה – אין בעיה, תקדמו במסגרת הכנסת, בדיונים מקצועיים, תבחנו את הדברים. ארבע שנים ישבנו על חוק הפיקוח על מעונות היום בכנסת העשרים. אני כבר לא סופרת את השנים אחורה שישבו עליו. ארבע שנים לקח לנו לחוקק אותו, אז את יודעת שזה לא עניין של מה בכך, זה לא "בואו נכניס ונראה מה יקרה". יש לי אחריות על הילדים האלה. ילד שאני מכניסה עכשיו תחת המערכת שלי, יש לי אחריות לגביו. אני רוצה לדעת שיש לי את כל הכלים להתמודד מול הדבר הזה. אם בשנה הקרובה נצליח לעשות איזשהו תהליך אמיתי, מקצועי, משמעותי, את יודעת, מבחינתי – שכל ילדי ישראל יבואו אליי, אבל בואו נעשה את זה כמו שצריך.


 תודה רבה. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה. קצר וקולע, אם אפשר.


 תודה, כבוד היושב-ראש. גברתי השרה, דיברנו בנושא הזה והייתה לנו פגישת עבודה, ואני חושבת שכן, האחריות של משרד החינוך ושל שרת החינוך היא על כל הילדים. בסופו של דבר, כשחוקק חוק הפיקוח על המעונות, המחוקק, ואת היית בין המובילות, הוא שקבע שזה מעל שבעה ילדים, למרות שידענו שיש מסגרות לילדים שאין להם – אני אומרת לך, יש מקומות שאין בהם מעונות יום. יש בהם רק משפחתונים. אנחנו קבענו שזה מעל לשבעה, כאשר ידענו שמשפחתונים זה רק עד חמישה ילדים. להגיד שיהיו שבעה שייכנסו זה לא בידיים שלהם, זאת אחת הבעיות. זה לא בידיים שלהם שיקבלו. לפחות תלכו על המשפחתונים המאושרים על ידי המדינה. יש משפחתונים, נכון, שהם לא מאושרים, שהם פיראטיים, אף אחד לא מפקח עליהם. היום יש משפחתונים, ידוע: כ-3,700 משפחתונים מפוקחים על ידי צוותים שקיבלו את המכרזים האלה, לפחות תתחילו עם אלה. אחר כך, מה שיתפתח. הפחד שלי – גברתי השרה, אני יודעת שאת אומרת: תנו לי לעבור את השלב הזה של המעונות, אבל אם כבר מתחילים משהו בסדר גודל כל כך גדול, אפשר להכניס עוד 3,700 משפחתונים כאלה. או שהמדינה תחליט: תפתחו משפחתונים ותקבלו כמה ילדים שאתם רוצים, ואז יקבלו שבעה וייכנסו.


אי-אפשר – – –


תודה.


אני מוכרחה רגע להגיד לכם: אני לא רואה את הילדים האלה כ"על הדרך בואו נכניס אותם", אני יודעת שגם אתם לא באמת רואים את זה ככה, אבל ככה זה נשמע.


 בגלל שאנחנו לא רואים ככה.


 ככה זה נשמע: בואו כבר נכניס עוד 3,700 מעונות. אני רוצה לומר לך משהו, המשפחתונים שמאושרים על ידי המדינה הם משפחתונים בסמל. בואו ניתן את ההגדרות המקצועיות, כי גם במשרד הכלכלה לא ידעו על ההבחנה הזאת. הם משפחתונים בסמל. עד היום 23% מהילדים במעונות היום היו במעונות סמל, ועדיין הם לא היו במשרד החינוך.

אני עוד פעם אומרת, בסוף אנחנו צריכים להגדיר מה זו מסגרת חינוכית, מה זו מסגרת של מעון. האם כל מסגרת של שלושה ילדים בבית, גם אם יש לה סמל, היא מסגרת של מעון? שאלה. יכול להיות שאתם תשבו כאן בכנסת, ואנחנו נהיה שותפים בדיונים, ונקבל החלטה בסוף שכן. יכול להיות. אני לא יודעת. או יכול להיות שבסיטואציות מסוימות נחליט שכן ובאחרות נחליט שלא. אני לא יודעת. אבל אני אומרת באמת: תקשיבו, אנחנו נמצאים כאן ברגע היסטורי שאף אחד מאיתנו, אפילו לא אני – אני ידעתי שאני אילחם על זה, אני ידעתי שאני אמשיך ככה לחצוב בסלע – אף אחד לא דמיין שנעמוד ברגע הזה כל כך מהר, אחרי כל מה שעברנו בכנסת העשרים. אז בואו רגע נעשה את זה כמו שצריך, עם הכלים שיש ברשותנו. אני מקווה ומאחלת לממשלה הזאת אריכות ימים, שתמלא את ימיה, ובעזרת השם נסיים את הקדנציה כשגם הנושא של המשפחתונים יוסדר. בואו נשאיר משהו להמשך.


 תודה רבה לשרת החינוך.


תודה רבה לכם.




 הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. בבקשה.


 ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 14), התשפ"ב–2022. תודה.


תודה רבה.


 [הצעת חוק פ/2796/24; נספחות.]


חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים לחקיקה. הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים שלא כדין, מטעמה של חברת הכנסת לסקי, בתמיכת הממשלה. בבקשה, חברת הכנסת לסקי. ישיב שר המשפטים גדעון סער.


– – –


השר מאיר כהן.


 כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, האמת היא שאני מתרגשת מאוד מהצעת החוק. הייתי עוזרת פרלמנטרית צעירה בממשלת רבין, של יו"ר ועדת החוקה, כאשר נחקק חוק המעצרים החדש. חוק המעצרים החדש היה מהפכה בסדרי הדין לגבי הגנה על זכויות עצורים ונאשמים, ובאמת זה יצר מחשבה חדשה, שאפשר גם במהלך ההליך הפלילי והליך המעצר לכבד את הבן אדם שאנחנו מתייחסים אליו בחשדות או כחשוד וכו'. אחד מהסעיפים החשובים בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) זה סעיף 9א. הסעיף קובע שעצור לא יהיה כבול במקום ציבורי אלא לפי הוראות, והחוק נותן כמה חריגים מתי אפשר לכבול אדם במרחב הציבורי. למעשה החוק כבר קבע שאסור לכבול אדם במרחב ציבורי, אלא אם כן הוא עומד באותם חריגים. 

אבל מציאות לחוד וחקיקה לחוד. כסנגורית פלילית הופעתי עשרות ואולי אלפי פעמים בבתי המשפט השונים בארץ, והמציאות היא שהכלל הוא שרוב העצורים שמובלים לבית משפט הם כבולים, גם כשמדובר בעבירות פשוטות, גם כשאין שום חשד להימלטות, גם כאשר אין שום צורך או עילה, העצורים כבולים.

 יש תמיד איזון בין אינטרסים, והאינטרסים המתנגשים כאן הם האינטרס של כבוד האדם והאינטרס של שמירה של ביטחון הציבור או על ההליך. 


 – – – 


 למעשה כשאנחנו מסתכלים על היום-יום של האנשים – דיברתי קודם, בלבלו אותי. דיברתי על איזון האינטרסים, אז יש לנו כבוד האדם אל מול ביטחון הציבור, אבל ברוב המקרים, כאשר אין שום פגיעה או חשד לפגיעה באינטרס ציבורי, אנחנו נשארים עם כבוד האדם, וגם לעצור וגם לאסיר יש כבוד אדם, ועלינו לשמור עליו.

 לפני שבועיים הייתה הפגנה בשייח' ג'ראח. יש אישה מופלאה שקוראים הליצנית אז-אולי, שהייתה פעילה מאוד בהפגנות בבלפור, והיא ממשיכה להפגין. היא ליצנית שמחלקת לבבות, היא כל-כולה טוב. במסגרת ההפגנה החוקית בשייח' ג'ראח היא עמדה ושאלה שוטרת למה היא עוצרת אנשים אחרים – נעצרה, נשארה ללילה במעצר, ולמוחרת הגיעה כבולה בידיים וברגליים לעצורה אחרת, לפעילה אחרת, קרן בר, לבית המשפט, כולו בניגוד לדין. 

כיום חוק סדר הדין הפלילי קובע שאם מביאים אדם כבול שלא לפי הקריטריונים, אפשר לפנות לבית המשפט, ובית המשפט רשאי למעשה להתיר את הכבילה. החוק הזה שיזמו חבריי חבר הכנסת מש"ס משה ארבל וינון אזולאי – ולשמחתי הצטרפתי אליהם בהליך החקיקה, ואני מאוד מודה להם על ההזדמנות ועל החקיקה, ובעצם על להסתכל על אנשים כבני אדם – החוק הזה מנסה לשנות את האיזון כך שהכלל משתנה: רק במקרה ששוטר חושב שיש עילה של סעיף 9א שמצדיקה את הכבילה הוא צריך לפנות לבית המשפט והשופט ייתן את ההיתר, זאת אומרת, אנחנו משנים את המאזן. ולמה אנחנו צריכים לשנות את החקיקה? כבוד השר שנכנס, כבוד השר לביטחון פנים, מאחר שבמשטרה ובשב"ס, לצערי, אולי בגלל העומס, לא עומדים בלשון החוק וממשיכים לכבול עצורים במקומות ציבוריים – גם בבית משפט, גם בבתי חולים – תוך פגיעה חמורה בכבוד האדם. 

אני מקווה שנצליח להעביר את החוק הזה במהרה ושנשנה את ברירת המחדל, ורק במקרים הנדרשים תהיה כבילה במקום ציבורי, ואנחנו, הסנגורים, העצורים ומשפחותיהם לא נצטרך לבקש מבית המשפט להגיד למשטרה ולשב"ס לעשות מה שממילא הם מחויבים לעשות על פי דין. זה חוק חשוב, חוק שמגן על זכויות האדם, חוק שמגן על כבוד האדם ונותן מענה ראוי יותר לזכויות עצורים ונאשמים בבתי המשפט ובכל מקום ציבורי. תודה רבה. 


הכבילה תהיה – – –


 הכבילה לא אמורה להיות תלויה, אבל רק במקרים שמישהו כבר הורשע או מדובר בכבילתו – הינה, יש לי פה בסעיף: "העצור חשוד או שהוגש נגדו כתב אישום, בעבירה של הוראה לפי סעיף 23(א)(5), אלא אם כן סבר שוטר שבנסיבות העניין לא קיים חשש כאמור", זאת אומרת שההוראה היחידה זה לפי סעיף 9א(2) בעניין העבירה, זאת אומרת שאפילו את זה לא, אבל בוודאי כשמדובר בעבירות שהן לא חמורות. ואדם, גם אם הוא חשוד בעבירה יותר רצינית אבל אין חשד להימלטות או לפגיעה במישהו אחר – אין הצדקה לכבילה על פי החוק. תודה רבה. 


בבקשה, השר כהן. 


אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני עונה בשמו של שר המשפטים. הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים שלא כדין – עוולה אזרחית (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, של חברת הכנסת גבי לסקי, מבקשת לתקן את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) ואת פקודת בתי הסוהר בדרך של קביעת חובה פוזיטיבית על שוטר או סוהר, לפי העניין, לעדכן את השופט בדבר כבילת העצור או האסיר באולם בית המשפט תוך ציון עילת הכבילה, וכן בקביעת עוולה אזרחית בשל הפרת הוראות החוק בעניין זה שלצידה סמכות להטלת פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של 50,000 שקלים. מדובר בהצעה זהה להצעת חוק של חבר הכנסת משה ארבל וחבר הכנסת ינון אזולאי אשר הממשלה תמכה בה בקריאה טרומית ב-29 בדצמבר בשנה זו. אשר על כן, עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעה של חברת הכנסת גבי לסקי באותם התנאים: לתמוך – גברתי, אני מבקש ממך להקשיב לדברים האלה – לתמוך בחלקה הראשון של הצעת החוק, שעניינו קביעת חובת יידוע של בית המשפט בדבר כבילת העצור או האסיר באולם בית המשפט, ולהתנגד לחלקה השני של הצעת החוק, שעניינו קביעת עוולה אזרחית שלצידה סמכות להטלת פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 50,000 שקלים. תודה. 


 על פי בקשת האופוזיציה והקואליציה – הצבעה שמית. סגנית מזכירת הכנסת, בבקשה. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת) 

 משה אבוטבול – אינו נוכח
 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – אינו נוכח
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – בעד
 דוד אמסלם – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – אינה נוכחת
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – בעד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – אינו נוכח
 סימון דוידסון – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – בעד
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – אינה נוכחת
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – אינו נוכח 
אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – בעד
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – אינה נוכחת
 יעקב ליצמן – אינו נוכח
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – בעד
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – בעד
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – אינה נוכחת
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 יסמין פרידמן – אינה נוכחת
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – אינו נוכח
 גלעד קריב – בעד
 שלמה קרעי – אינו נוכח
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 שרון רופא אופיר – בעד
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – בעד


בבקשה לקרוא פעם נוספת. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

משה אבוטבול – אינו נוכח
 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – אינו נוכח
 ינון אזולאי – בעד
 דוד אמסלם – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – בעד
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 מאי גולן – אינה נוכחת
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – אינו נוכח
 סימון דוידסון – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – אינה נוכחת
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח 
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – אינה נוכחת
 יעקב ליצמן – אינו נוכח
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – בעד 
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 יסמין פרידמן – אינה נוכחת
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – אינו נוכח
 שלמה קרעי – אינו נוכח
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת


האם יש מי מחברי הכנסת באולם שמזכירת הכנסת – – –


כן. בעד.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 איתמר בן גביר – בעד
 אימאן ח'טיב יאסין – בעד


תמה ההצבעה. בבקשה לספור. 24 תומכים, אין מתנגדים. לפיכך, הצעת החוק עברה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט.


ביטחון הפנים.


ועדת ביטחון הפנים. עוד הצעות?


לא, לא. זהו.


ההצעה תועבר לוועדת הכנסת לקבלת החלטה.


לא לא לא. יש הסכמה – – –


– – –


מוסכם? מוסכם. מוסכם על ידי חברי הכנסת. הצעת החוק תועבר לוועדת ביטחון הפנים.


תודה. תודה. 


 [הצעת חוק פ/2851/24; נספחות.]


אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל חיסון ילד לנגיף הקורונה), בתמיכת הממשלה, קיבלה פטור מחובת הנחה. הנמקה מן המקום, חבר הכנסת צבי האוזר, בבקשה, עשר דקות.


תודה רבה. אדוני היושב-ראש, הדבר הוא ברור, לכן אין צורך ביותר זמן מאשר הנמקה מהמקום. צריך להבין, 90% מהילדים מגיל חמש עד 12 אינם מחוסנים. בנוסף, אחד מכל חמישה מאומתים בישראל הוא ילד בגיל הזה. ואלה הם נתונים מסוכנים. צריך וחייבים לחסן את הילדים, קודם כול כדי למנוע פגיעה בהם, ובפרט למנוע תופעות של לונג-קוביד, תופעות שפוגעות בילדים עצמם וממשיכות איתם לאורך הרבה זמן; צריך לחסן את הילדים כדי למנוע מהם להדביק אחרים, גם את ההורים שלהם וגם את הסבא והסבתא שלהם; צריך לחסן את הילדים, כי ילד שאיננו מחוסן ובא במגע עם חולה נכנס לשבעה ימי בידוד, וכשילד בגיל כזה נכנס לבידוד, אז גם ההורה נכנס יחד איתו אוטומטית לבידוד, וככה המשק מאבד מיליוני ימי עבודה. ולכן הגשתי את הצעת החוק הזאת, שמקילה על ההורים לחסן את ילדיהם; שמאפשרת להורים לחסן את ילדיהם במקסימום מהירות ובמקסימום גמישות; מאפשרת להורה להיות עם הילד לפני החיסון ובשעות שאחרי החיסון. לכן, אני קורא לכל חבריי כאן, בבית הזה, להעביר את החוק כמה שיותר מהר, להיערכות מיטבית אל מול גל האומיקרון. 

יותר חשוב, אני פונה מכאן לכל ההורים של הילדים: צאו וחסנו את ילדיכם, צאו לחסן את ילדיכם. תודה רבה. 


 סגן השר, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת האוזר, טרם אתייחס להצעת החוק, אני רוצה לומר כמה מילים על ההתרחשות שקרתה כאן, באולם המליאה, אך לפני שעה קלה. הרי מהומת אלוהים הייתה פה, ואי-אפשר לעבור לסדר-היום, ולומר היה כלא היה, כי אכן היה. אני רוצה לומר שאיני מתכוון לדבר על הצורה, למרות שאפשר לדבר עליה ארוכות, אלא לדבר על התוכן. אתם, אנשי האופוזיציה, נוהגים להטיח בנו חדשות לבקרים – בעצם, חדשות לכל שעה – את המילה "בושה". נדמה לי שהמשכן המכובד הזה מעולם לא חווה את המילה "בושה" בצעקנות כזאת, כל כך הרבה פעמים בשעה. 

אז אני רוצה לומר לחבריי מהאופוזיציה: לא, אנחנו לא מתביישים בכלל. אנחנו לא מתביישים בזה שהצלנו את ישראל מהמשך ההובלה של ראש ממשלה מושחת. לא מתביישים. אנחנו לא מתביישים מכך שהצלנו את ישראל מקואליציה נואלת, שבמסגרתה חברו להן יחדיו מפלגה מסואבת ומפלגה של לאומנות גזענית קיצונית. לא מתביישים בזה. אנחנו גם לא מתביישים בכך שהבאנו נורמה חדשה לחיים הציבוריים – חדשה-ישנה – וכן, אנחנו לא נושאים במשרות האלה ולא מובילים את המדינה בשביל כוח, כסף וכבוד. 


אתה מבין למה – – – 


 לא בשביל זה, לא בשביל זה באנו. לכן, אנחנו לא מתביישים. לא מתביישים בכלל. נהפוך הוא: אנחנו גאים, גאים מאוד בכך שניתנה לנו ההזדמנות להוביל את מדינת ישראל, מתוך קואליציה רחבה, שמחדשת את המושג סולידריות. במרכז שלה יש סולידריות אנושית בסיסית של כבוד אדם, בין שהוא מימין ובין שהוא משמאל, בין שהוא יהודי ובין שהוא ערבי, בין שהיא אישה ובין שהוא גבר, בין שהוא עני ובין שהוא עשיר. כן, אנחנו גאים בזה מאוד. 

 עכשיו, מכאן, אני מגיע לחוק החשמל עצמו – החוק שנודע כחוק החשמל. אני שואל את עצמי: איפה המתנגדים לחוק הזה, כאילו אסון ניחת על ישראל? איפה הם וחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי? השכחנו שאחד המ"מים זה מעון? היעלה על הדעת מעון ללא חשמל? היעלה על הדעת שאותם אנשים, שחיברו מאחזים בלתי חוקיים בעליל, שנבנו ללא החלטת ממשלה ובניגוד להחלטת ממשלה, ולעיתים אחרי מאבקים מרים, וחוברו לרשת החשמל, הייתכן שהם ילינו על כך שבית נבנה – רחמנא לצלן, על ידי ערבי, על ידי דרוזי או על ידי צ'רקסי – בתוך הקו הכחול של יישוב מוכר, שקיים שם מאות בשנים, לעיתים על קרקע פרטית, ואותו לא נחבר לחשמל? למה? למה?


אבל אם הוא נבנה – – – אתה לא תחבר אותו. 


אתם רוצים להתמודד עם הבנייה הבלתי-חוקית בנגב, להציל את הנגב?


לך זה לא – – – אל תיתמם. 


 משא הלאומיות הישראלית בפיכם. מי שרוצה לעשות את זה, היה צריך לאמץ – הייתה לכם הזדמנות לעשות את זה – את התוכנית של חבר הכנסת מהימין הישראלי בנימין זאב בגין – –


יעל שבח – – – אלמנה, ילדים – – –


 – – בנימין זאב בגין, שכתב וגיבש תוכנית יוצאת מן הכלל לפתרון בעיית הבדואים בנגב. למה היא לא אומצה? הייתם בשלטון כל כך הרבה שנים, הייתה הזדמנות לממש אותה. 

אני מזכיר לכם, חבריי מהאופוזיציה, ממשלה צריכה לעבוד למען אזרחיה. כשממשלה רואה אזרחים שלא מחוברים לחשמל, היא צריכה לצאת מגדרה על מנת שכל אזרח יהיה מחובר לחשמל. לא יעלה על הדעת שאזרח ישראלי באלף השלישי, במאה ה-21, לא יהיה מחובר לחשמל. 

 מכאן אני רוצה להתייחס בקצרה להצעת החוק של צבי האוזר. אומר בנושא הזה את הדברים הבאים: ראשית, עמדת הממשלה, אדוני היושב-ראש, היא לתמוך בקריאה הטרומית, בכפוף לתיאום עם זרוע העבודה במשרד הכלכלה והתעשייה ומשרדי ממשלה אחרים – תיאום, שבאופן טבעי, יתרחש בתוך הוועדה ובעבודת המטה המתמשכת. 

 נוסח ההתייחסות הוא כדלקמן: חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–1993, מקנה זכאות לעובד לנצל עד שמונה ימים ממכסת ימי מחלתו, בגין מחלת ילדו, שטרם מלאו לו 16 שנים, בתנאי שבן הזוג עובד ולא נעדר מהעבודה בשל המחלה, או שבן הזוג עוסק עצמאי, ועסק במשלח ידו העצמאי בימי המחלה. תקנות דמי מחלה, התשנ"ד–1993, קובעות כי עובד שנעדר בגין מחלת ילדו, יגיש הצהרה חתומה למעסיקו, שאליה יצורף אישור רפואי בדבר מחלת ילדו. לכן, ככלל, אין כיום זכות מוקנית לעובד להיעדר בשל הבאת ילדו לחיסון. ייתכן שיש מקומות עבודה שבהם המעסיקים אפשרו לעובדים לנצל את יום החופשה או המחלה על פי הסכם פרטני, אך הזכות לא ניתנת כיום באופן גורף. אי לכך ובהתאם לזאת, מוצע לתקן את החוק, ולקבוע בהוראת שעה, שתהיה בתוקף עד לסוף שנת 2022, כי עובד שנעדר בשל חיסון ילדו שטרם מלאו לו 12 שנים כנגד נגיף הקורונה, זכאי לזקוף יום היעדרות על חשבון מכסת ימי המחלה הצבורים שלו, ועד ארבעה ימים בשנה. כמובן, בהתאם לחידוש החיסונים, ובלבד שבן זוגו לא נעדר מעבודתו בשל סיבה זו. עוד מוצע לקבוע, כי העובד יציג למעסיקו תעודת התחסנות, ובה מועד החיסון של הילד, על מנת לקבל אישור לקבלת יום המחלה. וכן, מוצע שדמי המחלה ישולמו בגין עילה זו החל מהיום הראשון, וגם על חלקי ימים, על אף האמור בחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976. הזכות להיעדרות של חלקי ימים בשכר, המזכה בתשלום מהיום הראשון להיעדרות לעובדים במשרה מלאה או חלקית, קיימת לעובדים בחוק עבודת נשים בקשר לעובדות שיוצאות לבדיקות היריון או לטיפולי פוריות. למעשה, יש לנו פה תקדים חוקי שעליו ניתן להישען. כמו כן, הזכות קיימת בחוק מחלת ילד, בכל הקשור לליווי ילד עם מוגבלות לבדיקות. לפיכך, זכאות ליום מחלה או חלקו בגין חיסון ילדו של העובד תואמת את ההוראות שהוזכרו לעיל, ועשויה להיטיב עם העובד ולהקל את משימת חיסון הילדים. בנוסף, תיקון זה עשוי לסייע בסופו של דבר גם למקומות העבודה, שכן ילדים מחוסנים אינם נדרשים לבידוד ממושך במקרה של חשיפה לחולה מאומת, והורה עובד לא ייאלץ להיעדר מהעבודה לצורך ליווי ילדו שבבידוד. 

אי לכך ובהתאם לזאת, החוק הזה הוא הגיוני; תואם את צורכי השעה; מתאים לרוח התקופה. לכן, ההמלצה היא כפי שפירטתי בראשית דבריי, להעביר את זה לוועדה הרלוונטית, ועדת העבודה והרווחה, ומשם לקדם את חקיקת החוק. תודה רבה.


 תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה שמית, לפי בקשת – – –


אדוני היושב-ראש, אני מבקש להתנגד.


 צודק. נא לשבת. חבר הכנסת ארבל, בבקשה, שלוש דקות.


 מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חבריי חברי הכנסת.


 בבקשה, שקט.


 כבוד השרים והשרה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת אביר קארה – הוא לא נמצא, הייתי בטוח שהוא פה. הצעת החוק הזו חשובה מאוד. אין ספק שבעת הזו, כאשר האינטרס של כולנו הוא לבוא ולהביא כמה וכמה שיותר ילדים להתחסן כנגד נגיף הקורונה, אנחנו חייבים לפעול ולעשות ככל הניתן כדי לקדם ולעודד את התהליך הזה. לכן אני מברך אותך, חבר הכנסת צביקה האוזר, על הצעת החוק החשובה הזו. יחד עם זאת, מצופה ממדינה שלא תטיל את העלות, בסופו של דבר, על בעלי העסקים. כאשר העלות הזו נופלת על בעל העסק, ואנחנו נמצאים במציאות שבה גם ככה מצבם של העסקים הקטנים והבינוניים הוא בכי רע, המצב הזה שאנחנו מטילים אחריות נוספת על בעלי העסקים לממן את אותו יום מחלה של העובד היא מציאות בלתי נסבלת, היא מציאות שפוגעת בעסקים. מצופה היה שהממשלה תיקח אחריות, תעודד ותקבע גם מימון לאותו יום מחלה שיהיה על חשבון המוסד לביטוח לאומי באופן מלא, ולא באופן כזה שמשית את העלויות על בעלי העסקים והעצמאים. המצב הזה, שבו אנחנו נמצאים עכשיו, עם הצעת חוק שכזו, המבקשת להשית את העלויות על העצמאים – זו מציאות קשה, מציאות פוגענית. 

שמעתי שחבר הכנסת סגן השר אביר קארה מתנגד לזה, ולכן הוא לא נוכח כאן. אז אני בינתיים קורא לך, חבר הכנסת סגן השר אביר קארה: תגיע, בוא תשתתף, ובוא יחד נפיל את החוק הזה. אם תבוא לכאן ותצביע נגד, אתה תראה שיהיו לך שותפים רבים להחלטה הזו. הבריחה שלך היא פחדנות; היא לא באמת דאגה לאותם בעלי עסקים קטנים ובינוניים, שכורעים וקורסים תחת הנטל. המצב שבו הממשלה לא מוכנה לקחת אחריות ולממן מכיסה – מהכיס הציבורי של כולנו – את אותה עלות, ומפילה אותה על העסקים הקטנים והבינוניים, היא מציאות שלא תעודד בפועל את תהליך התחסנות ותמשיך בפגיעה נוספת על בעלי עסקים קטנים ובינוניים.

אשר על כן, אני ביקשתי את רשות היו"ר לעלות ולהתנגד לעמדה הממשלתית, ולקרוא לסגן השר אביר קארה לבוא לכאן, להגיע למליאה ולהרים אצבע נגד – ולא לברוח – נגד חקיקה שפוגעת בשדרה הכלכלית של התעשייה הישראלית, באותם בעלי עסקים קטנים ובינוניים, באותם עצמאים שמשוועים לכל סיוע ממשלתי.


 שהביאו אותו לכנסת. הם הביאו אותו לכנסת. 


 את אביר קארה. לסיכום דבריי, אני מקווה מאוד שתוכיח לנו נאמנות לאותם שולמנים שתמכו בך, ותיכנס לכאן למליאה להתנגד. תודה רבה.


 תודה רבה. חבר הכנסת האוזר מבקש להשיב. בבקשה.


 תודה רבה.


 אפשר בבקשה שקט? חברי וחברות הכנסת, נא לשבת. חברת כנסת סילמן, אני שומע אותך עד לדוכן. בבקשה.


 אני רוצה להעמיד את חברי משה ארבל על טעותו, שחלילה לא יטעה את הציבור, שכן יש מי שמאזין לנו כאן ושומע לא רק את הצעקות והצווחות אלא גם את דברי הטעם. חברי ארבל, לגבי ההכרה ביום מחלה, צריך לזכור כזה דבר: כל עובד זכאי לגרור עד שמונה ימי מחלה של הבן או של הבת שלו. הווה אומר, אם בן או בת חולים – לצורך העניין, יש להם פרוצדורה רפואית – הרי העובד יכול להיות צמוד לילד שלו ולקבל בעבור זה ימי מחלה. אינני חושב שהחיסון, שאנחנו מכירים בו כפרוצדורה רפואית כי הוא בראש ובראשונה פרוצדורה רפואית לילד – שלא יוכר כימי מחלה ברמה העקרונית ההגיונית. תחשוב מה אתה עושה כאן בהיותך מתנגד: אתה גורם לאנשים לדחות חיסון משיקולים כאלה ואחרים – כן נוח, לא נוח – וחלילה, אנחנו עוסקים כאן בחיי אדם. חיי אדם.


שהממשלה תשלם, לא המעסיקים.


 אני אדבר עוד דבר בהיבט הכלכלי.


 – – – שאלה, למה – – – 


 דקה. דקה. לגבי התשלום, מהי האלטרנטיבה של המעביד? תבינו כך, ילד שאיננו מחוסן, כמו כל מחוסן, כשהוא פוגש חולה מאומת, הוא מחויב בשבעה ימי בידוד. ימי הבידוד האלה – כאשר ילד בגיל הזה נכנס לבידוד, אוטומטית ההורה שלו נכנס. אז אותו מעסיק, שיכול למנוע את הילד מלהיכנס לבידוד – ואפילו הוא לא נדבק, הוא רק פגש חבר שלו שהוא מאומת, ואנחנו יודעים מה היקפי המאומתים הצפויים לנו בחודש-חודשיים הקרובים – הרי מי שדוחה בכל יום את האופציה הזאת של חיסון ילדים משית על המעביד שבעה ימי בידוד. לכן, עדיף לחסן את הילדים, להציל אותם ולחסוך למעבידים את אותם ימי בידוד – שלולא כן, הילד לא מתחסן, פוגש מאומת, גם אם איננו נדבק, פוגש מאומת ויוצא לבידוד. תודה רבה


 תודה רבה. 

 חברי הכנסת, בבקשה לשבת. הוגשה בקשה של האופוזיציה והקואליציה להצבעה שמית. בבקשה לשבת. סגנית מזכירת הכנסת, בבקשה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – נגד
 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – נגד
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – נגד
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – נגד
 ענבר בזק – בעד
 חיים ביטון – נגד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – בעד
 מירב בן ארי – אינה נוכחת
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – נגד
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – בעד
 קרן ברק – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – אינה נוכחת
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – בעד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – נגד
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – נגד
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – בעד
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – בעד
 ווליד טאהא – בעד
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – בעד
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – בעד
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – בעד
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – אינה משתתפת בהצבעה
 יעקב ליצמן – נגד
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – בעד
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – נגד
 טטיאנה מזרסקי – בעד
 מרב מיכאלי – בעד
 יוליה מלינובסקי – בעד
 מיכאל מלכיאלי – נגד
 אבי מעוז – נגד
 אורי מקלב – נגד
 אבתיסאם מראענה – בעד
 יעקב מרגי – נגד
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – בעד
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – נגד
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – 


 חבר הכנסת עודה לא מגיב. להמשיך הלאה. לרשום.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

איימן עודה – נוכח, אינו אומר את הצבעתו
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – נגד
 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – אינו נוכח
 גלעד קריב – בעד
 שלמה קרעי – נגד
 מירי מרים רגב – נגד
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – בעד
 שרון רופא אופיר – בעד
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – בעד
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד
 יפעת שאשא ביטון – בעד
 אלון שוסטר – בעד
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – בעד
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – בעד
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 נא לקרוא פעם נוספת, בבקשה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – נגד
 ישראל אייכלר – נגד
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – נגד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 מירב בן ארי – בעד
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 קרן ברק – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 מאי גולן – אינה נוכחת
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 אבי דיכטר – נגד
 אריה מכלוף דרעי – נגד
 צחי הנגבי – נגד
 מיכל וולדיגר – נגד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – נגד
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – בעד
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – נגד
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – נגד
 יריב לוין – נגד
 יאיר לפיד – בעד
 מופיד מרעי – בעד
 בנימין נתניהו – נגד
 אורית מלכה סטרוק – נגד
 בצלאל סמוטריץ' – נגד
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת 
 יצחק פינדרוס – נגד
 שירלי פינטו קדוש – בעד
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – בעד
 יואב קיש – נגד
 שמחה רוטמן – נגד
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – נגד
 אלעזר שטרן – בעד
 עמיחי שיקלי – נגד
 רם שפע – בעד
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 חברי הכנסת, האם מי מחברי הכנסת נמצא באולם ולא קראו בשמו? 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 חיים כץ – נגד
 מכלוף מיקי זוהר – נגד
 ניר ברקת – נגד
 יובל שטייניץ – נגד
 גילה גמליאל – נגד
 ישראל כץ – נגד
 יואב גלנט – נגד
 אופיר אקוניס – נגד
 דוד ביטן – נגד
 אלי כהן – נגד
 בנימין גנץ – בעד
 נפתלי בנט – בעד
 איימן עודה – נגד
 רון כץ – בעד
 אחמד טיבי – נגד
 סמי אבו שחאדה – נגד
עאידה תומא סלימאן – נגד
 אוסאמה סעדי – נגד
 עופר כסיף – נגד
 יום טוב חי כלפון – בעד


 האם עוד מישהו – חבר הכנסת סימון? תודה. חברת הכנסת – – – 


– – –


חברת הכנסת ברק, עדיין לא אמרתי שהסתיימה ההצבעה, ולכן היא תיכלל. זה הכול. 

(קוראת בשם חברת הכנסת)

קרן ברק – נגד


חבר הכנסת סלאלחה הצביע. 


 הסתיימה ההצבעה. 


 יש עוד מישהו באולם? הסתיימה ההצבעה. 


חברי הכנסת, בעד – 58, נגד – 55, לפיכך הצעת החוק עברה, ותועבר לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון. אנחנו ממשיכים.


 לוועדה למעמד האישה.


 לשלום הילד, תעביר אותה לשלום הילד. 


 הוועדה למעמד האישה, ועדת הפנים, יש עוד עצות?


 כלכלה, מיקי, כלכלה. 


 כלכלה. ובכן, הצעת החוק תועבר לדיון בוועדת הכנסת, להמשך דיון. 


 [הצעת חוק פ/2228/24; נספחות.]


 אנחנו עוברים להצעת החוק, איתן.


חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון –עבודת נוער בהופעות וצילומים), של חברת הכנסת לימור מגן תלם וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת לימור מגן תלם להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שעולה בפניכם היום נועדה להגן על הילדים שלנו ולשמור עליהם. ראינו ושמענו בחודשים האחרונים עשרות עדויות של נערות, שנחשפו באומץ וסיפרו על פגיעות מיניות מצד סוכני דוגמנות; נערים ונערות שכל מה שהם רצו היה להגשים את חלומם לדגמן ולהצליח בתחום. הם הותקפו והושפלו באופן מחפיר, תוך ניצול עמדת הכוח של סוכן הדוגמנות מול נערים ונערות, צעירים וצעירות, שרק רצו להיות דוגמניות. 

בדיוק את הסוגיה הזאת הצעת החוק שלי באה להסדיר. חשוב לי לומר שאני גאה בכל מי שהצליחו לספר בפנים חשופות על אודות הפגיעות המיניות שחוו בתעשיית הבידור והדוגמנות. אני עומדת פה מלאת השראה מהאומץ שהן הפגינו וממשיכות להפגין. כולכם בוודאי שמעתם על הפרשייה, שהתפרסמה בתקשורת, על סוכן דוגמניות מוכר מאוד שנחשד – לכאורה – בהטרדה ותקיפה מינית של דוגמניות. כששמעתי לראשונה על הפרשה הזו ועל הטרדות מיניות שהנערות עברו בבתים פרטיים של הסוכן וחברים שלו, הדבר הראשון שעלה לי בראש הוא: איך לעזאזל הנערות הללו נותרו לבדן בסיטואציה הזו? זה הזכיר לי את התקופה שהייתי דוגמנית בעצמי. לא עלה בדעתי ללכת לאודישנים או לצילומי דוגמנות לבד, בלי ליווי של אחד ההורים. לכן, מייד כשהתפרסמה הפרשייה הגשתי את הצעת החוק שלפיה קטינים עד גיל 17 ילוו באחד מהוריהם בעת אודישנים וצילומים בתעשיית הדוגמנות. המצב החוקי היום, שדורש ליווי הורים רק עד גיל שמונה, מתעלם לחלוטין מיחסי הכוחות בין סוכן דוגמניות לבין נערה בת 15 או 16, שחולמת להיות דוגמנית. מבדיקה שעשינו על חתך הגילאים שבו התקיפות מתרחשות, בדרך כלל זה ממוצע הגילאים. זה מצב שפשוט חושף את הילדים שלנו לניצול ולפגיעה מינית. 

אני רוצה לנצל את הבמה החשובה הזאת של הכנסת כדי להשמיע את קולם של הנפגעים והנפגעות מההטרדות המיניות בעולם הדוגמנות. להדהד את מה שהם עברו, כדי לתת להם את הכוח להמשיך, להיחשף, להתלונן ולהילחם. אני רוצה, ברשותכם, לצטט שני מקרים. הראשון של דוגמנית ושני של דוגמן: "הוא אמר לי שאני יפה ומדהימה ושאל אם אני רוצה לדגמן. לא ידעתי שהאודישן הוא אצלו בבית. הוא הזמין לי מונית ונתן לנהג את הכתובת. לא חשדתי בכלום כי הבנתי שהוא סוכן מוכר. הוא לקח אותי לדירה שלו. שאלתי: 'כאן זה האודישן'? והוא ענה: "לכאן באות רק הנבחרות". הוא הזמין אותה אליו הביתה כשהיא הייתה בת 15 בלבד, ולפי טענותיה אנס אותה. המשך הציטוט קשה מנשוא לקריאה על הדוכן. ציטוט נוסף: "הוא אמר לי: לא, אל תתלבש, בוא, תשב לידי. בצילום מורידים לך את הבגדים, מלבישים אותך ככה וככה, יגעו בך כאן וכאן" – דוגמן שמספר מה נעשה לו על ידי סוכן דוגמנות. הזוועה פשוט בלתי נתפסת. זו היא לא סתם תופעה, אלא שיטה. מדובר כאן בדפוס תקיפה שחוזר על עצמו בהמון מקרים שונים.


 חברי הכנסת, חברי הכנסת, אנא שמרו על השקט. חברת הכנסת רוצה לנאום, אפשרו לה את זה. בבקשה.


 תודה, אדוני היושב-ראש. להגיד לנערה צעירה: ככה זה בעולם הזוהר, אם את רוצה להתקדם את תיאלצי לעשות משהו בשבילי – זה מזעזע. זה ניצול נוראי של בנות שכל חלומן הוא להיות דוגמניות. סחיטה מינית, אמרנו? נוח להם לנצל צעירים וצעירות שרוצים להצליח, להבטיח הרים וגבעות, ובפועל לעשות בדיוק ההפך. אם זה לא מספיק, אז במקרים רבים אותו אדם השתמש בקשרים ובכוח שלו כדי להשתיק את המקרה.


 רק שנייה, רק שנייה, סדרנים, נא לבקש שקט שם, בתא של האופוזיציה. אי-אפשר ככה, אי-אפשר ככה. מנהלי הסיעות, אי-אפשר ככה. גם כאן, חבר הכנסת כלפון, אנחנו לא מצליחים לשמוע. בבקשה. 


 תודה. הוא מאיים על אותן נשים ומוציא להן שם רע בתעשייה, ככה זה עובד כל פעם מחדש. היו מקרים רבים, וכולם עם אותו דפוס. חייבת לחלחל בציבור כולו ההבנה שמדובר בתקיפה מינית תוך ניצול יחסי מרות, בצורה הכי שפלה, לא רק בשל הפרשי הגיל הבעייתיים אלא בשל יחסי התלות של אותן הנערות בסוכן – – 


 עליזה.


  – – השליטה האבסולוטית שיש לסוכן דוגמניות על הקריירה שלהן. בכוחו להפוך אותן לדוגמניות מפורסמות ובכוחו להשאיר אותן אנונימיות, לנפץ ולרמוס את החלום שלהן. 


 עליזה, די.


אלו בדיוק המקרים שהחקיקה שלי באה להסדיר. אני קוראת מעל במת הכנסת להורים: אנחנו נותנים לכם את האחריות והסמכות להיות לצד הילדים שלכם ברגעים הראשונים של ניסיונות הכניסה שלהם לעולם הדוגמנות. אני מאמינה שעם הדרכה נכונה ועם ליווי צמוד שלכם, ההורים, אפשר לצמצם משמעותית, את התופעה של ניצול ילדים בעולם הדוגמנות והפרסום ואף למגרה. סוכן הדוגמנות לא יעז לתקוף מינית נערה כאשר היא מלווה בהוריה או במבוגר מלווה.

עכשיו אני רוצה לפנות לכל הנערים והאנשים שנחשפו: אתן אמיצות, אתן מעוררות השראה, להיחשף בפנים גלויות ולספר מה עברתן דורש הרבה אומץ. ללכת למשטרה ולהתלונן למרות כל הקושי, זה דורש חוזק נפשי בלתי נגמר. אני קוראת לכם, נערים ונערות, לערב את ההורים שלכם בכל צעד ושעל מול סוכני דוגמניות בתעשיית הדוגמנות. תשתפו את ההורים, תעדכנו את ההורים בכל אודישן ואודישן, ותשתפו בכל הצעה שאתם מקבלים. עולם הדוגמנות הוא עולם פרוץ; אין הסדרה בחוק לסוכן דוגמניות. אדם עם הרשעות פליליות, אפילו על בסיס תקיפה מינית, יכול לפנות אליכם ולהציע לכם הצעות מפתות להיכנס לעולם הזה. על הסוכן מוטלת החובה לא לקיים אודישן או צילום אם ההורה לא מיודע על כך. הייתי בעולם הזה כנערה, והיום, כאימא שמכירה את הסכנות שאורבות לילדים שלנו, הייתי רוצה להיות הכי מעורבת שאפשר וללוות את הנערים והנערות בניווט צעדיהם הראשונים בעולם הדוגמנות. 

אני קוראת לכל חברי הכנסת, מהאופוזיציה והקואליציה, לתמוך בהצעת החוק הזו. אנחנו חייבים לשמור על הילדים והילדות שלנו. תודה. 


 תודה רבה לחברת הכנסת לימור מגן תלם. ישיב בשם הממשלה סגן שרת הכלכלה. 


 [הצעת חוק פ/2046/24; נספחות.]


 סליחה, להצעת חוק זו הוגשה הצעת חוק מוצמדת של חבר הכנסת רון כץ. יעלה ויבוא לנמק את הצעת החוק חבר הכנסת רון כץ. בבקשה, שלוש דקות. 


 אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני מבקש להציג בפניכם מציעה שכל מפגש עם סוכן לצורך צילומים או פרסום של קטין או קטינה ייעשו בנוכחות אפוטרופוס, בן משפחה בגיר. ההצעה הזו באה למנוע מצבים שבהם אנחנו עדים למציאות מאוד מדאיגה; מציאות שבה צעירים וצעירות שחולמים על פרסום וחיים נוצצים מולכים שולל ולעיתים מנוצלים לרעה. בשנת 2020, מספר עבירות המין בקטינים גדל ב-23%, וב-27% מהמקרים מדובר בתקיפה תוך כדי יחסי מרות, יחסי עבודה. המטרה של ההצעה הזאת היא למנוע את הסיטואציה שבעל סמכות, בר סמכא, ינצל את הסמכות שלו מול קטינים. אנחנו שומעים לאחרונה על יותר מדי מקרים שבהם סוכן כזה או אחר מנצל את המעמד, את החלומות, את הפרסום, על מנת לקבוע כל מיני פגישות בדירות, במקומות שלא הולמים מקום עבודה. ואת זה אנחנו רוצים לתקן ואת זה אנחנו רוצים להסדיר. לא יכול להיות שבגלל חלום על חיים נוצצים וכסף גדול נפקיר צעירות וצעירים במדינת ישראל. 

 זה גם המקום לומר שאנחנו לא רוצים לפגוע, חלילה, באנשים טובים, מכובדים, ובסוכנויות טובות ורציניות שפועלות בתחום הזה. אנחנו מדברים על השרלטנים, אנחנו מדברים על אלה שמנצלים את מעמדם לרעה. אנחנו מדברים על מניעה. אין לי תלונות כלפי התעשייה הזאת, ואני חושב שהיא תעשייה שעושה את עבודתה ומכבדת את מי שלוקח בה חלק, אבל אנחנו חייבים להיות שם עבור קטינים שמאוד קל להוליך אותם שולל. מדובר על הורה; מדובר על בן משפחה. זה לא דבר שאי-אפשר לעמוד בו; זאת לא גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה. ואני בטוח שגם חבריי לאופוזיציה יתמכו בהצעת חוק שנועדה להגן על קטינים מפני תקיפה מינית. תודה רבה. 


 אני מודה לך. ישיב על שתי הצעות החוק במשותף סגן שרת הכלכלה יאיר גולן, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התשובה להצעת החוק הזאת היא תשובה פשוטה מאוד. זאת הצעת חוק הגיונית, מתבקשת, נכונה, ואני אומר מראש שהממשלה תומכת בהצעת החוק הזאת, והיא כמובן תעבור לוועדת העבודה והרווחה, ותקודם בשיתוף פעולה מלא עם זרוע העבודה במשרד הכלכלה ומשרד המשפטים, לצורך שכלול ההצעה והבאתה להמשך קריאות. אני יכול לעבור פה על הסעיפים השונים, לתת לזה את התימוכין המשפטיים, להתייחס לכל אותן לקונות שקיימות בחוק הקיים, ולומר שיש פה באמת זיהוי נכון של פער בחקיקה הקיימת ורעיון מתקדם וראוי כיצד לסגור את הפער הזה. אני משוכנע, חברת הכנסת תלם מגן וחבר הכנסת כץ, שאנחנו נמצא את הדרך המהירה, הטובה, לקדם את העניין. 

 אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להתייחס למה שכנראה קרה הלילה וזה עוד מסע של הרס בכפר בורקה. כיצד גורמי ימין קיצוני, שעולים באופן קבוע לאזור של חומש, ותוך כדי מסע עלייה עוברים דרך הכפר, תוקפים בתים של אזרחים, תושבים, ולמרבה הזוועה מחללים מצבות בבית הקברות. 

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך סיפור. בשנת 1981 הייתי חייל צעיר בפלוגת העורב של הצנחנים. יצאנו להתאמן בעיירה הנטושה אל-ח'יאם, עיירה שננטשה בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה כחמש שנים לפני כן בלבנון. ובעודנו מטפסים בשבילים לעבר בתי עיירה, עברנו בבית קברות; בית קברות שחולל. מצבות מנותצות, עצמות אדם מפוזרות סביב, חלקי גופות במצב מתקדם זרוקות בשטח. חשבתי לעצמי אז, ואני חושב את אותו הדבר היום, שרק חיות אדם עושות דבר כזה; רק חיות אדם תוקפות קברים. ואותו דבר אני חושב היום – גם כשמי שעושה את זה, למרבה הזוועה, זה בני עמי שלי, בני עמי שלי. ואני חושב שכל אחד שיושב פה באולם הזה חייב להזדעזע מהמעשה, ואי-אפשר להגיד – – – 


 תמיד אתה יוצא נגד בני העם שלך. אין לך שום דבר להגיד על טרור? אין לך שום דבר להגיד על מה שקורה בנגב ובגליל?


 תודה, חבר הכנסת קרעי. 


מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. 


חבר הכנסת קרעי, תודה. שמענו את קריאת הביניים. 


חבר הכנסת קרעי, אי-אפשר להגיד: אבל הם עשו ככה, והם עשו אחרת, והם נוראיים, והם אכזריים, והם ככה והם אחרת. לא, לא, אי-אפשר להגיד את זה. 


בושה וחרפה. על מה אתה מדבר? תמיד אתה יוצא נגד העם שלך. אין לך שום דבר להגיד על טרור. 


 חבר הכנסת קרעי, די. קריאת ביניים. 


תודה לאל שלא היית רמטכ"ל. 


 – – – 


חברת הכנסת מואטי, תודה רבה. 


 בושה, רק נגד יהודים. 


– – – 


חברת הכנסת מואטי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. 


 אותי? 


כן, אותך. אל תקראי קריאת ביניים. 


היא סגנית יושב-ראש הכנסת. 


גם אתה אל תקרא. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. 


על מה? 


 לא לקרוא קריאות ביניים. די, מספיק, אי-אפשר עם זה. לא צריך. 


 חבר הכנסת קרעי, אתה אומנם חובש כיפה ומתהדר בידיעת ההלכה על כל תגיה ושכלוליה, אבל אני רוצה לומר לך: לא יעלה על הדעת – הדת היהודית היא דת של חמלה; היא דת שיודעת להגן על גר, יתום ואלמנה, היא דת של צדק ויושר. 


 בשביל זה אתה בממשלה הרסנית שפוגעת בחלשים. 


 עם נרדף היינו. תמיד דרשנו מאומות העולם את הצדק. האם ראוי שאנחנו נתקוף חפים מפשע? האם ראוי שאנחנו – ליבנו לא יתקומם כשבני עמנו מנתצים מצבות? מה פשעו המצבות? 


בני עמנו? מה יש לך נגד בני עמנו? 


 חבר הכנסת קרעי. חבר הכנסת קרעי, די, אי-אפשר לנאום מהצד. 


 איך חוללו הקברים? איך אתה מעז להגן על אנשים שעושים מעשים שהם מתחת לכל סטנדרט אנושי ראוי? איך אתה עושה דבר שכזה? 

 ולכן אני חושב שמהבית הזה צריך לצאת קול גינוי חזק וברור ולומר: לא כך אנו נוהגים. תודה רבה. 


 תודה לסגן שרת הכלכלה יאיר גולן. להצעת החוק ביקשו להתנגד. חבר הכנסת שטייניץ, בבקשה. נשמע עכשיו מהדובר איך הוא מתנגד לחוק. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.


אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אין לי ספק שמציעי החוק – כוונתם טובה. אני מתנגד לחוק כיוון שאנחנו לא בוועדות, אין אופוזיציה בוועדות, ואני חושב שזה כלי מאוד חשוב להבטיח שחוקים יהיו מאוד טובים ונכונים.


– – –


חברי הכנסת, תודה רבה. זכותו להתנגד כמו שזכותכם להגיש את הצעת החוק. תנו לו להביע את עמדתו.


 אנחנו לא נבוא לשום ועדה כל עוד לא יינתנו לנו מקומותינו בוועדה כפי שנהגו מאז ומעולם, על פי המספרים הפרופורציוניים.


– – –


 הם מפריעים לי. אתה לא היחיד שמפריע, אחרת הייתי אומר לך, רון.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על דבר חמור ביותר שמתרחש, שעדיין לא קרה במדינת ישראל, וזה הדגל הלבן שהממשלה מרימה, שהמדינה מרימה, במלחמה עם הקורונה. איך לנצח מגפה? על ידי הרמת דגל לבן.


יובל, איך המגפה ניצחה – – –


חברת הכנסת מגן תלם, חברת הכנסת מגן תלם, הוא מתנגד להצעת החוק שלך, וגם אם את לא רוצה להקשיב, זה מפריע.


– – – 


אבל זה מפריע בכל מקרה.


 באמת, עוד יעירו לי על מה לדבר. על כל פנים, אנחנו הולכים היום לכיוון של הדבקה המונית. מערך החיסונים – הגדלת החיסונים לבני נוער לא מחוסנים – נכשל. היינו המדינה המחוסנת ביותר בעולם לפני שנה, לפני עשרה חודשים. היום אנחנו אחת המדינות הפחות-מחוסנות באירופה מבחינת חיסון האזרחים ביחס למחלה. אז הדבר השני שהממשלה הייתה צריכה לעשות – מגבלות שלפחות יאטו את קצב ההדבקה הנורא. 

 איך לנצח מגפה? על ידי הרמת דגל לבן. מה, מה המחיר שנשלם על הדבר הזה, לא רק בבריאות? והלונג-קוביד למאות אלפי ילדים ובני נוער, אנחנו יודעים היום מה יהיו הנזקים? ואפילו כלכלית – אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, סגר נושם לשבוע, עשרה ימים, היה גורם הרבה פחות נזק כלכלי מאשר מיליון או 2 מיליון – – –


היית בעל עסק? היית בעל עסק? 


 תודה רבה. חבר הכנסת בליאק, תודה רבה.


 אתה יודע, היה גורם הרבה פחות נזק לבעלי העסקים – – –


100,000 עסקים הרסתם. הרסתם 100,000 עסקים.


תודה רבה.


 אני מבין שאתם לא נותנים לי לדבר. אני לא יודע, אף פעם לא נהגתי כך כלפי אף אחד מכם – – –


חבר הכנסת שטייניץ.


אף פעם לא מנעתי ממישהו פה לדבר – אולי קריאת ביניים של שורה אחת.


חבר הכנסת שטייניץ – – –


לא, זה ניסיון למנוע מהאופוזיציה לדבר.


בכל הכבוד, אדוני, לא צריך להגזים. הוא צעק לך שני משפטים, ולא צריך להגזים. ואני הוספתי לך עוד קודם. אני מבקש ממך משפט לסיום, כי אתה בסוף הדברים.


לא משפט לסיום – את עיקר דבריי עוד לא אמרתי.


אדוני, סליחה, עברו שלוש דקות, והוספתי לך את הזמן שקטעו אותך, ואתה צריך לסיים עכשיו.


דיברתי בקושי דקה, ואני מבקש לתת לי לסיים.


אדוני, דיברת שלוש דקות, ואתה מסיים עכשיו את דבריך. 


 אני פה, בכנסת, שנים, ולא קרה לי אף פעם דבר כזה שהורידו אותי ככה מהדוכן.


 אני לא הורדתי אותך. אמרתי לך לסיים את דבריך. 


אתה כן הורדת אותי – – –


הבנתי. אני מציע שתסתכל בצילומים ותראה אם אפשרתי או לא אפשרתי.


משפט אחד בקושי הצלחתי לדבר כי החברים שלך הפריעו לי. 


מאה אחוז. ביקש להתנגד להצעת החוק השנייה חבר הכנסת דודי אמסלם. בבקשה.

22 שנה אני פה, מעולם לא הפרעתי בצורה שיטתית לחבר כנסת לנאום, ואתה נתת להם להפריע לי ולא הוספת לי את הזמן.


חבר הכנסת שטייניץ, אני מקבל את הביקורת שלך כלפיי, אבל אני מודיע לך – – –


 כל יום זה קורה לי, והבולשביקים ממשיכים. הכול בסדר. הכול בסדר, הבולשביקים – תמשיכו. 


אדוני, שלוש דקות.


 – – –


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רציתי להתייחס למה שקרה אתמול בערב – – –
 

 חברי הכנסת, חבר הכנסת קארה, אני מבקש ממך לא להפריע. אני מבקש ממך לא להפריע. חבר הכנסת קארה, אני מבקש ממך לא להפריע. בבקשה.


אתמול בערב, כידוע לכם, היה אסון מחריד – מסוק צה"לי התרסק, שני חיילים נהרגו – – 


שלשום.


שלשום. – – והיה חייל אחד שנפצע. אני קראתי את זה באחת מהכתבות, זאת אומרת שעיתונאי העלה את זה, ואז עליתי לכאן ואמרתי: רבותיי, יושב-ראש הכנסת, אני חושב שאם זה האירוע, אני – יש לי מועקה גדולה מאוד. קרה אסון במדינת ישראל, כולנו באבל – בואו נעצור שנייה את הדיון, נעצור את הכנסת, לא קרה כלום, ונחזור מחר לדיונים. בגלל שיש פרופורציות; על מה אנחנו דנים כבר כמה שעות? על שישה סגנים ליושב-ראש.

הבן-אדם אמר לי: תודה רבה. אני ירדתי, וכבר לא אמרתי שום דבר; כבר בכלל הייתי בעצבות עצומה ובמתח גדול. ופתאום, אחרי זה, אחרי שכבר דובר צה"ל מודיע – אני רואה כאן את לפיד, אני רואה את בנט, יושבים ומגחכים וצוחקים ביניהם. בושה וכלימה. אני רואה את ערוצי התעמולה הבולשביקיים שלכם מראים חצי אמת – אמסלם דוד הדליף ודיבר בניגוד לעמדת הצנזורה. כאילו אני אמור לדעת שיש צנזורה וכו'. אני רואה את זה – עיתונאי רציני – – –


חבר הכנסת קרעי, חבר הכנסת קרעי, די, זה מפריע.


– – – 


אבל זה מפריע. אתה מפריע. אתה מפריע. ואני מזכיר לך שאתה בקריאה ראשונה. מספיק. הוא לא מדבר איתך. אני מבקש ממך להפסיק להפריע.


 – – – 


אני מבקש ממך לא להתווכח איתי. בבקשה, אני מוסיף לך זמן.


לכן, תראו, רבותיי, מה קורה כאן, במדינת ישראל – כבר אמרו חז"ל שחצי מהאמת גרועה מהשקר. אני עליתי לכאן, ובוודאי אם המשפחות נפגעו, זו לא הייתה כוונתי, ואני גם מתנצל על כך; גם אם זה פורסם בכלי התקשורת הרשמיים, זה לא הנושא. אני ביקשתי לעצור את הדיונים בכנסת בגלל שנהרגו חיילים, אבל אתכם זה לא מעניין. היושב-ראש אומר לי: תודה רבה. לאחר מכן אני רואה את הבוס שלו נכנס לכאן, מר לפיד, ומר בנט, כפי שאמרתי, וגנץ – ותראו בטלוויזיה שהם יושבים כאן, לאחר שהם יודעים על האסון הנורא, ומגחכים ביניהם. ועל מה עמדנו כאן שש שעות? על מה? מה היה חשוב להמשיך בדיונים? שישה סגנים ליושב-ראש. לא מספיק 30 שרים, לא מספיק 30 נורבגים, לא מספיק שישה סגני שרים – עוד שישה סגנים זמניים ליושב-ראש. 

רבותיי, כבר אין לכם חברי כנסת לג'ובים.


זה החוק. זה החוק.


 אין לכם חברי כנסת לג'ובים. אין כבר חברי כנסת. כל חבר כנסת כאן עוד מעט יהיה שר, יושב-ראש ועדה ונורבגי. פשוט תראו לאיזה תחתית הביב הגעתם. אתם פשוט הזויים. אתם לוקחים את המדינה למקומות שהם, לטעמי, אסון, בגלל שאי-אפשר לאחר מכן לצאת מהאירוע הזה. רבותיי, אתם קובעים פה דברים שהם חסרי תקדים.

 לכן אני אומר: אזרחי מדינת ישראל – –


 משפט לסיום.


 – – תראו מי הציניים שמנהלים לנו את המדינה. אנשים פוחזים – כן, בוודאי, שר החוץ, שלא שירת בצה"ל באופן מעשי. ואיך אמרתי לו, דרך אגב, באופן מעשי, אתם יודעים, הוא חזר לאכול שניצלים כל יום ב-11:00 – – –


 תודה, חבר הכנסת אמסלם.


זה הבן אדם שאתמול גיחך על כך שמסוק צה"לי עם הרוגים – חייך כאן. זה הבן אדם.


 תודה רבה לחבר הכנסת אמסלם. חברי הכנסת, רוצים להשיב? לא. 

 אנחנו עוברים להצבעה. על פי בקשת 20 חברי כנסת ההצבעה תהיה הצבעה שמית. סגנית מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת להצעה מס' 2228.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – אינו משתתף בהצבעה
סמי אבו שחאדה – בעד
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – בעד


 בושה אתה. אתה בושה לכנסת, אתה בושה לצרפתים, אתה בושה לטוניסאים, אתה בושה – – –


חבר הכנסת קרעי, די, די. חבר הכנסת כלפון, די, די.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

ינון אזולאי – בעד
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – אינו משתתף בהצבעה
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – בעד
 חיים ביטון – בעד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו משתתף בהצבעה
 ולדימיר בליאק – בעד
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – בעד
 יואב בן צור – בעד
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – בעד
 קרן ברק – בעד
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – אינה נוכחת
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – בעד
 מאזן גנאים – בעד
 בנימין גנץ – בעד
 משה גפני – בעד
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו משתתף בהצבעה
 צבי האוזר – בעד
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – בעד
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – בעד
 אחמד טיבי – בעד
 אלון טל – בעד
 דסטה גדי יברקן – אינו משתתף בהצבעה
 מאיר יצחק הלוי – בעד
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – בעד
 עופר כסיף – בעד
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – בעד
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – אינה נוכחת
 יעקב ליצמן – אינו משתתף בהצבעה
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – בעד
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – בעד
 מרב מיכאלי – בעד
 יוליה מלינובסקי – בעד
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – בעד
 אבתיסאם מראענה – בעד
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – בעד
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – בעד
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – בעד
 שירלי פינטו קדוש – בעד
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – בעד
 אלכס קושניר – בעד
 יואב קיש – אינו משתתף בהצבעה
 גלעד קריב – בעד
 שלמה קרעי – אינו משתתף בהצבעה
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – אינו משתתף בהצבעה
 יעל רון בן משה – בעד
 שרון רופא אופיר – בעד
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – בעד
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד
 יפעת שאשא ביטון – בעד
 אלון שוסטר – בעד
 יובל שטייניץ – אינו משתתף בהצבעה
 קטי קטרין שטרית – אינה משתתפת בהצבעה
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – בעד
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – בעד
 נירה שפק – בעד
 עאידה תומא סלימאן – בעד


 נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 ניר ברקת – אינו נוכח
 מאי גולן – אינה נוכחת
 יואב גלנט – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 ווליד טאהא – בעד
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 פטין מולא – אינו נוכח
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – בעד
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – נגד
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח


 האם יש מישהו מחברי הכנסת ששמו לא הוקרא והוא לא הצביע? אם כך, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 70, נגד – אחד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה ותעבור לוועדת העבודה והרווחה.

אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת הנוער של חבר הכנסת רון כץ. סגנית מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. ההצבעה שמית, לבקשת 20 חברי כנסת. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – בעד
 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – בעד
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – אינו משתתף בהצבעה
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – בעד
 ולדימיר בליאק – בעד
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – בעד
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – בעד
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן   – אינו נוכח
 מאי גולן – אינה נוכחת
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – בעד
 מאזן גנאים – בעד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – אינו נוכח
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – בעד
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – בעד
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – בעד
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – בעד
 יום טוב חי כלפון – בעד
 עופר כסיף – בעד
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – בעד
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – אינו משתתף בהצבעה
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – בעד
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – בעד
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – בעד
 יעקב מרגי – בעד
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – בעד
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – בעד
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – בעד
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 יסמין פרידמן – אינה נוכחת
 אביר קארה – בעד
 אלכס קושניר – בעד
 יואב קיש  – אינו משתתף בהצבעה
 גלעד קריב – בעד
 שלמה קרעי – אינו נוכח
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – אינו משתתף בהצבעה 
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 שרון רופא אופיר – בעד
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו משתתף בהצבעה 
 קטי קטרין שטרית – אינה משתתפת בהצבעה
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – בעד
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – אינו נוכח
 מאי גולן – אינה נוכחת
 יואב גלנט – אינו נוכח
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – בעד
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 מיקי לוי – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 איימן עודה – בעד
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – נגד
 יסמין פרידמן – אינה נוכחת
 שלמה קרעי – לא משתתף
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? אין. אם כך, תמה ההצבעה, נא למנות את הקולות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה על הצעת חוק עבודת הנוער של חבר הכנסת רון כץ: בעד – 48, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה, ותועבר להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. 




 הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. 


תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת סימון דוידסון ויבגני סובה בנושא: השלמת הסדרת מקצוע הכירופרקטיקה כדי להגן על בריאות הציבור. תודה. 


תודה למזכירת הכנסת. 


 [הצעת חוק פ/1433/24; נספחות.]


אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – עדכון כתובת לצורכי בחירות), של חבר הכנסת רם שפע. יעלה ויבוא חבר הכנסת שפע לנמק את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. 


איתן, נרשם שאתה לא מאשר לי הערה אישית – – –


 אדוני סגן יושב-ראש הכנסת איתן גינזבורג, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, צוות הכנסת הנפלא, אני שמח מאוד להעביר, ממש בתקווה בדקות הקרובות, את הצעת החוק הראשונה שלי למושב הזה יחד עם חברתי יושבת-ראש סיעת מרצ, מיכל רוזין, חברתי הנפלאה.


 – – – 


אם לא היה נאום בכורה, לפחות הצעת חוק ראשונה. 


זה נכון, למי שלא יודע, כנסת רביעית שלי, נאום בכורה עוד לא היה לי, אני שומר את זה לרגע הנכון. 


אם אנחנו לא יכולים לנצח את הבחירות, בוא נגנוב אותן. 


יאללה, איך הצלחת להשחיל איזה מילה לא טובה תוך פחות מדקה לנאום שלי, חבר הכנסת קרעי. מה שרציתי לומר הוא שהצעת החוק המקורית הזאת – – 


– – –


– – נכתבה על ידי חברת הכנסת, יושבת-ראש מפלגת העבודה מרב מיכאלי. יש לי שאלה אליכם, חבריי חברי הכנסת, אולי בליכוד יודעים פה. הצעת החוק – המטרה שלה היא להגביר את הדמוקרטיה, לאפשר לכמה שיותר אזרחים בישראל להצביע בבחירות, ובעצם לאפשר להם לשנות את הכתובת לפני הבחירות – להוסיף כתובת – שאפשר יהיה להצביע. עכשיו אני שואל אתכם, האם מישהו יודע האם אי פעם הדבר הזה התאפשר; האם פעם במדינת ישראל אפשר היה להצביע – – – 


למה – – –


אני מייד אסביר את זה, אבל בינתיים שאלה. שלמה קרעי, האם אתה יודע?


רוצים לגנוב את הבחירות. 


 התשובה היא שב-25 בינואר 1949 – – 


יום הולדת שלי. 


מזל טוב. – – בבחירות לאספה המכוננת בכנסת הראשונה, המדינה עוד לא התארגנה, והייתה אפשרות להוסיף כתובת ממש עד רגע לפני הבחירות, כדי שכל אזרחי ישראל יוכלו לממש את זכותם הדמוקרטית. את התיקון הזה היום אנחנו רוצים להשיב על כנו, ולאפשר בין היתר להמוני צעירים וצעירות – גם סטודנטים, גם חברינו מהחברה החרדית – שגרים רחוק מאוד מאיפה שהכתובת המקורית שלהם נמצאת, ואותם הרבה אנשים אדישים ואדישות, לא תמיד עושים את המאמץ הזה – לנסוע עד לבית שלהם, בין אם זה בקריית שמונה או בבאר שבע. בעצם, בשל כך המוני ישראלים – להערכתי מאות אלפי ישראלים – מוותרים על הזכות שלהם להצביע, רק בגלל שהכתובת שלהם לא נמצאת איפה שהם מתגוררים. את הדבר הזה אנחנו רוצים לשנות; חלק מזה זה באמת כדי לחזק את הדמוקרטיה ולייצר אפשרות רחבה יותר להצבעה. ההנגשה הזאת היא חלק מתפיסת העולם שלנו. 


 רק חסר לך כובע של ליצן.


 שלמה קרעי, מדהים שאתה מאמין לדברים שאתה אומר. זאת יכולת מאוד ייחודית שיש לך. 

 הדגש הוא על הרבה מאוד אוכלוסיות ייחודיות – למשל הרבה נותני שירותים – שביום בחירות צריכים לתת שירותים במקום העבודה שלהם, והם מתחילים משא ומתן עם המעסיק שלהם, האם הם יכולים לנסוע להצביע בבית שלהם או לא יכולים. כמו שאתם יודעים, הרבה מאוד פעמים זה קורה דווקא לאותם אנשים מאוכלוסיות מוחלשות יותר ומהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך יותר. בנוסף, מי שרשום בכתובת רחוקה, ואין לו תחבורה ציבורית נגישה, גם הוא לא יכול לנסוע להצביע. בנוסף לכך – וזאת בעיה שרבים לא מכירים בכלל – האוכלוסייה הבדואית באותם כפרים לא מוכרים, לא מוסדרים, שאין להם כתובת, הם רשומים בכל מיני מקומות לפי חמולות וצריכים לנוסע לפעמים שעות כדי להצביע בבחירות. איזה אבסורד זה. גם להם, המטרה שלנו בחוק הזה להנגיש את האפשרות להצביע. שימו לב שכך כבר ציינתי את רוב האוכלוסיות בחברה הישראלית. בנוסף, קיימת מציאות – רבים מאיתנו מודעים לה – של האפשרות להצביע בקלפי נגישה. נדרשת הצהרה שלפיה יש לך מוגבלות, וניתן להסיק ולהניח שיש כל מיני אזרחים במדינת ישראל שעושים בדבר הזה שימוש חורג. נוצרים תורים אדירים בקלפיות נגישות, בעיקר במרכז הארץ, ומתסכלים ציבור רחב שרוצה להצביע. מעבר לכך, אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל רגע אחרי הבחירות יש את היממה הזאת, לפעמים שתי יממות, שכל עם ישראל נמצא במתח אדיר לתוצאות הבחירות, אבל סופרים את המעטפות הכפולות. אז גם את זה, אנחנו הולכים, בתקווה גדולה, לחסוך. לקצר תורים ולקצר את ההמתנה שאחרי הבחירות.

בנוסף, אנחנו מקבלים תמיכה משמעותית מאוד מוועדת הבחירות, שמבינה את הצורך בלהסדיר את העוול הזה. במשך הרבה שנים רשות האוכלוסין מתמודדת עם האתגר הזה. גם הם מבינים, לצד האתגרים שיש בכך, שצריך להתקדם; צריך לעשות התאמות ולשנות את האופן המיושן באמת הזה, שבו מערכת הבחירות שלנו מתאפיינת בשנים האחרונות. 


 שכנעת אותי.


 שכנעתי אותך, חבר הכנסת מרגי? אני שמח. מייד נראה את זה גם בהצבעתך, אם כי אני כמובן סומך עליך. 

בנוסף, בעולם המודרני, שבו אנשים משנים כתובות חדשות לבקרים, זה מייצר הרבה מאוד חוסר נוחות. ולכן אנחנו עושים את התיקון הזה. כמו שאמרתי, חברתי יושבת-ראש מפלגת העבודה, חברת הכנסת מיכאלי, מקדמת את החוק הזה כבר הרבה שנים. אני מקווה שעכשיו, כשהיא זכתה – ואנחנו זכינו שהיא יושבת-ראש המפלגה – נוכל גם לממש אותו, כאמור, ביחד עם חברתי מיכל רוזין. 

אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, להצביע בעד החוק הזה בקריאה טרומית ואחר כך לעזור לנו לקדם אותו ולממש אותו. אני רואה שיואב קיש כהרגלו רץ לבקש הצבעה שמית. גם בשמית ההצבעה הזאת צפויה לעבור. תודה רבה. 


תודה רבה לחבר הכנסת רון – אה, רם שפע. 


יש לך משהו להגיד על זה?


 אחים אנחנו.


אחים אנחנו, זה נכון. רציתי להביך אותך בחזרה, אבל אני מוותר על זה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת איתן גינזבורג. 


רם, אמרנו לך תודה רבה, אז תרד בבקשה. 


אני מודה לך. 


 [הצעת חוק פ/2772/24; נספחות.]


 להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק של חברת הכנסת מיכל רוזין, שמספרה 2772. אני מזמין את חברת הכנסת רוזין לנמק את הצעת החוק. בבקשה. 


אדוני סגן היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל בלהגיד דברי תודה לחברי יושב-ראש סיעת העבודה רם שפע. חזרתי לכנסת וזכיתי להכיר חברים חדשים טובים, נוספים על אלה שהיו לי, ואני חושבת שרם – אני לא אציין אחרים, שאף אחד לא ייעלב – אבל רם הוא אחד החברים הטובים פה, שאני כל כך מעריכה, כי פיו וליבו שווים. כשהוא מאמין בסולידריות הוא מדגים את זה לא רק בערכים ובדיבור, אלא אמיתי – גם ביחסים בין האנשים, בין-אישיים. כך גם בהצעה הזאת. 

יצאנו לדרך בניסיון ליצור הצבעה רחבה ככל שניתן, בעיקר לצעירים וצעירות, סטודנטים וסטודנטיות במדינת ישראל. יחד הבנו מוועדת הבחירות המרכזית שההצעה הזאת היא הנכונה והמתאימה, ואני מעריכה את זה שהוא נתן לי להיצמד אליה. טוב שאנחנו מקדמים את זה ביחד, כי אני חושבת שהמטרה היא של כולנו, לקדם את הזכות לבחור ולהיבחר. אני אגיד יותר מזה, אנחנו עברנו שנתיים קשות מאוד – – 


מיכל, זה חשוב מאוד – – – כ-100,000 אזרחים בכפרים הלא-מוכרים. 


 א. רשום.


אנחנו כבר שנים על גבי שנים מנסים. 


 אז קודם כול, אני יזמתי – כמו שאתה יודע, לפני שבוע וחצי-שבועיים, ביום זכויות האדם בכנסת – דיון בוועדת פנים על ההצבעה של הבדואים בכפרים הבלתי-מוכרים. 


עם זה אני מסכים, ויישר כוח – – –


חד-משמעית. ולכן ההצעה הזאת לא באה לפתור רק את הבעיה של צעירים, צעירות, סטודנטים וכדומה, אלא היא רחבה, כלל-ארצית, היא תפתור גם את הסוגיה הזאת של הכפרים הלא-מוכרים. היא תפתור בכלל סוגיה של כל אזרחי ואזרחיות המדינה. 

ואני חושבת שכשאנחנו עדים לכך שיש פחות אמון ברשויות השלטון ובנו, נבחרי הציבור, זה הזמן לחזק ולהנגיש יותר את הבחירה. אני חושבת שהצעת החוק הזאת, והתמיכה של ועדת הבחירות, יאפשרו את זה. זה גם יחסוך את הדבר הזה שבו אנחנו יודעים שכל אחד יכול לגשת לקלפי נגישה, ואז מכיוון שלא שואלים אדם אם הוא זקוק באמת לקלפי נגישה, הוא מצביע במעטפה כפולה. זה מעמיס יותר על ועדת הבחירות. במקום זה כל אדם – אנחנו יודעים שיש, מה לעשות? במצוקת הדיור במדינת ישראל הרבה אנשים לא חיים בכתובת – או של ההורים שלהם, או שהם עברו דירה והם בדירה שכורה, או באמת שהם עדיין לא ביישוב קבע, ולכן אנחנו נאפשר להם להודיע מראש איפה הם הולכים להצביע. 


 מה הם עשו עד היום? לאן שלחתם את אלה עד היום?


 לתל אביב. 


מה שקרה זה – אני אגיד לך, קרו שנים דברים. 


 משפט לסיום. 


1. יצרו תחבורה ציבורית נגישה לכולם בחינם, שכלכלית זה עלות מאוד מאוד גבוהה למדינה; 2. פתחו את הקלפיות הנגישות, ואז באו המון המון אנשים להצביע בקלפיות הנגישות, מה שיצר מעטפות כפולות, מה שגרם לזה שאנשים ספרו פה במשך ארבעה-חמישה ימים – –


נא לסיים, גברתי. תודה רבה. 


– – ומה שקרה הוא שאנחנו לא קיבלנו תוצאות אחרי הרבה ימים. כל העניין הזה פותר לכולם – – –


תודה רבה. 


אני רוצה להודות שוב לרם שפע, לשרה חברת הכנסת מרב מיכאלי. תודה רבה. אנא תמכו בהצבעה. 


מיכל, את יודעת שקלפי נגישה זו עבירה על החוק?


כן, אבל לא עשו עם זה כלום. 


תשיב על הצעת החוק, בשם שרת הפנים – – –


תחבורה.


שרת התחבורה. אז היא תשיב להצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה לחבריי, חבר הכנסת רם שפע, יושב-ראש הסיעה, וחברת הכנסת מיכל רוזין, יושבת-ראש סיעת מרצ. זאת באמת התקדמות משמעותית מאוד, צריך להגיד. 


יש לציין שהצעת חוק זו הוגשה על ידך במקור. 


הוגשה על ידי במקור אחרי שעבדנו עליה יחד עם – חשוב להגיד את זה: זאת הצעת חוק שנתמכת באופן משמעותי מאוד על ידי ועדת הבחירות המרכזית. ועדת הבחירות המרכזית סברה שזה התיקון הנכון לעשותו. ניסינו לקדם אותו מהאופוזיציה בעוונותינו. לצערי, החברים שהיום הם באופוזיציה ואז היו בממשלה לא מצאו לנכון לתקן את התיקון הזה, והיום לשמחתי אנחנו מגיעות ומגיעים לזה. 

 צריך להגיד, אדוני היושב-ראש וחבריי חברות – – –


הרעיון – – – שהיה פה, עדיין משליך על הנושאים הבדואיים. 


חבר הכנסת אבו שחאדה, כמו שאדוני יודע, זה מה שנקרא נוסח לטרומית, וההצעה תלך ותידון בוועדת החוקה, שם אדוני בוודאי יבוא וייתן את ה-input המאוד-משמעותי שלו. אתה וחבר הכנסת אוסאמה סעדי, וחברות וחברי כנסת אחרים. אחד הדברים היפים שקורים בכנסת הוא שכשחוקים מגיעים לוועדות אז מגיעות באמת הרבה מאוד דעות והרבה מאוד חוכמה גם מצד חברות וחברי כנסת שאולי לא היו שותפים לכתיבת החוק אבל הם ודאי וודאי רבי-ידע ויש להם תרומה משמעותית. וגם מציע ציבור, שתורם הרבה מאוד לעיצוב החוקים במדינת ישראל. כך יקרה גם הפעם, שכן יש גם הסכמה של המציע והמציעה להתקדם, כמובן בהסכמה עם המשרדים הרלוונטיים, משום שלא כל דבר שכתוב בהכרח בנוסח הטרומי הוא הדרך המדויקת שבה נוציא באמת את החוק הטוב ביותר ליישום.

אני רוצה רגע להגיד – הזכירה חברתי את הצעירות והצעירים; הזכיר חברי רם שפע אנשים שאולי לא מספיק חשוב להם, אני אגיד, ללכת להצביע. אבל אני רוצה להגיד שיש גם רבות ורבים שפשוט אין להם אפשרות. המרחק בין הכתובת שבה הם אמורות ואמורים להצביע לבין הכתובת שהם גרות וגרים בה בפועל הוא מרחק גדול מדי בשבילם לעשות אותו; ודאי כשלעיתים הם צריכים, נניח, לעבוד באותו יום – כי לא כולם נהנות ונהנים מיום החופש שיש ביום הבחירות. לפעמים יש להם – – –


 די להרוס את העברית, מיכאלי, את עושה נזק לשפה העברית, את עושה פיגוע לעברית, מיכאלי.


לפעמים יש להם אילוצים שונים ומשונים שלא מאפשרים להם להגיע למקום שבו הם אמורות ואמורים לפי הרישום להצביע בו. וכך אנחנו בעצם מייצרות בפועל פגיעה משמעותית בזכות הבחירה של אזרחיות ואזרחים רבים. החוק הזה יאפשר לתקן את הקלקול הזה, ובאמת יאפשר לכל אחד ואחת, 74 יום מראש להודיע, בדרך שתיקבע בחוק, היכן הם יצביעו, ופשוט לקבל את כרטיס הבוחרת או הבוחר שלהם לשם, ולהצביע. במדינת ישראל יש לנו מסורת – אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברות הכנסת, במדינת ישראל יש לנו מסורת של אחוז הצבעה מאוד גבוה, אחוז מאוד גבוה של מעורבות והשתתפות בבחירות. זה אחד הדברים שעושים את הדמוקרטיה שלנו עמידה גם לדברים שמאיימים עליה פה ושם. אני חושבת שחשוב להמשיך בדרך הזאת. ואני בטוחה שהצעת החוק הזאת תעזור לפתור את כל הבעיות שמונעות, או שמקשות על אזרחיות ואזרחים ישראלים לממש את זכות הבחירה שלהם. אני שמחה להגיד שהממשלה תומכת בה, וקוראת לכל חבריי וחברותיי להצביע בעדה. תודה רבה.

ובאותה הזדמנות, אני רוצה לנצל את הדוכן הזה בשביל לברך את חברתי חברת הכנסת אמילי מואטי שאו-טו-טו אני אוכל להגיד לה: תודה, גברתי היושבת-ראש, בשבתה בניהול הישיבה כסגנית יושב-ראש הכנסת.


תודה.


 אז הידד.


באותה הזדמנות, גברתי השרה, באותה בהזדמנות – – –


תודה רבה לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי. להצעת חוק זו הוגשה התנגדות. הוגשו, למעשה, כמה התנגדויות. ולצערי, כמו במשפט שלמה, עליי להכריע. אז יש לי ארבעה, למעשה.


– – –


אז אני, עליי – אתה מפריע לי. חבר הכנסת אבוטבול, אתה מפריע לי. אתה מפריע לי. אתה לא בזמן דיבור ואתה מפריע.


 אבל היא – – –


אבל אתה לא בזמן דיבור, ואתה מפריע.


איתן, תוציא אותו. איתן, תוציא אותו.


 – – –


אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, כהצעת חברים. אי-אפשר ככה. אי-אפשר ככה. תפנה אליה ותדבר איתה. אי-אפשר ככה. אי-אפשר ככה.


טוב, תמשיך לנקוב בשמם. מה אכפת לי.


אני מזמין את שלמה קרעי להתנגד להצעה, בבקשה.


זה לפי הסדר? זה לא לפי סדר ההגשה?


לא, אדוני.


 שיקול דעת היושב-ראש.


 שיקול דעת היושב-ראש. אבל אני לא עושה את זה באופן אישי. אדוני, שלא תחשוב, חלילה, שיש לי איזה משהו נגדך.


איתן, אין הרבה פריבילגיות לסגן. 


הוא מעדיף שידבר שמה במקום פה. 


גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, כתוב "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר". השפה שאת משתמשת בה, אמרה גם היועצת הלשונית של רשת ב' שזה נורא ואיום. את עושה פיגוע בשפה העברית.


 פיגוע – – – 


 אבל עד ארגיעה לשון שקר, זה יחלוף מן העולם.


פיגועה או פיגוע?


 אדוני היושב-ראש, קודם כול, באופן ענייני, הצעת החוק הזו לא טובה. היא תגרום לכאוס, לתוהו ובוהו בוועדת הבחירות המרכזית. שנינו היינו שם, ואנחנו יודעים עד כמה שהמערכות שם לא יספיקו להכיל את השינויים האלו, וזה יגרום לתוהו ובוהו. אם רוצים לתת לאנשים להצביע, להפוך לספר בוחרים ממוחשב זה הדבר שדיברנו עליו בישיבות הנשיאות, וזה הכיוון שאליו ועדת הבחירות צריכה ללכת: ספר בוחרים ממוחשב. כל אחד יוכל להצביע איפה שהוא רוצה, בכל קלפי שהוא רוצה, ויבוא שלום על ישראל.

רם, באמת ההצעה הזאת, תדע שהיא – יהיה בלגן. 


 תסביר למה. למה? תסביר למה.


ועדת הבחירות המרכזית לא תצליח להתמודד. שתי כתובות, כתובת אחת במשרד הפנים, של מגורים, וכתובת אחת לצורכי בחירות זה תוהו ובוהו. בוועדת הבחירות יהיו התנגשויות, יהיו הצלבות. אתה תראה כמה טעויות יהיו. אתם מכניסים את זה למקום לא טוב.


אני מאוד מעריך את – – – שלך. מכיוון שראיתי שגם ככה – – – שאתם לא מנצחים בבחירות – – – 


 בדיוק. וזה מה שאני רוצה לומר לך, משפט סיכום שלי. משפט הסיכום שלי הוא שאתם מנסים כאן לעשות – אם אי-אפשר לנצח את הליכוד בקלפי, בואו ננסה לגנוב הבחירות.


אבל ניצחנו. 


 לא. גנבתם את הממשלה. לא ניצחתם.


לא לא. לא לא. פה אתה טועה.


רון, פה אתה טועה. רון, תתנהג יפה.


 רון, אתה יכול להגיד "אתה טועה", ואתה יכול להתעמת עם העובדות. מה שקורה כאן הוא שיש מיעוט ששולט על הרוב בגנבה, במרמה והפרת אמונים.


 העובדות – – – אתה טוב במתמטיקה.


 אדוני היושב-ראש – – –


 – – –


  אני מבקש לא להפריע.


אני רוצה להתייחס למה – – –


 תראה, אפילו שכחתי להפעיל את השעון.


זה בגלל ההודעה האישית. עכשיו אני נותן את ההודעה האישית.


 ועכשיו יש לך עוד דקה.


לא, לא, אדוני. אתה לא ספרת לי את הזמן. אתה לא יכול לעשות את זה.


 שתי דקות, וזהו.


איתן – – –


 אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גולן אמר קודם: איך אתה – – 


זו לא הודעה אישית. זו התנגדות לחוק.


– – עם כיפה על הראש, אין לך חמלה. הוא מדבר על הגנה על יתום ועל אלמנה. הוא מדבר על צדק ויושר. הצבוע, החצוף הזה, יאיר גולן. זה מה שכתוב: "זבחי אדם עגלים ישקון".


די כבר.


 הוא השווה את מדינת ישראל לגרמניה הנאצית. 


 הוא לא. הוא לא.


הוא קרא. אתה קראת, יאיר גולן, אתה קראת להפסיק לספק שירותי בריאות לחרדים. איפה החמלה שלך, איפה? אתה יום למוחרת האסון הנורא במירון רקדת על הדם ויצאת נגד הרבנים, אמרת שהמסקנה שלך, ההגיונית כל כך מהאסון במירון, היא שצריך להפריד את הדת מהמדינה. איפה החמלה שלך על היתומים ועל האלמנות באסון? אתה מעז לבוא ולהטיף כאן? אתה בושה וחרפה לעם ישראל ולמדינת ישראל.


 לא יפה.


 אתה מדבר על חילול המתים, על זה שניתצו קברות. כולנו נגד אלימות. מתי דיברת על חילול החיים, על גלי הטרור, על הפגיעה בילדים, על הפגיעה ביתומים ובאלמנות? מתי יצאת ואמרת: לא להרוס את חומש, כי נרצח שם בחור ישיבה, כי האלמנה שלו ביקשה, המשפחה שלו התחננה שלא תעשו את זה?


תשדל לא לענות על זה.


 אין לכם בושה. אין לכם אלוהים. אתם עושים כל מה שמתחשק לכם.
 רון כץ (יש עתיד): 

שלמה, לחבר הכנסת – – –


 פוגעים בכול – תפסיק להפריע לי, בבקשה. 


 לכולנו.


אדוני היושב-ראש, בבקשה לעצור את רון כץ. תגן על זכות הדיבור שלי.


 מינהלי או פלילי?


מינהלי. אתם פוגעים בכל הקדוש והיקר לעם ישראל, ואתם מעיזים לבוא כאן ולהטיף לנו. אנחנו שומרים על מדינת ישראל, מנסים להגן עליה, שלא תהרסו את מה שנשאר ממנה. ובעזרת השם, נפיל אתכם בקרוב.


תודה רבה לחבר הכנסת שלמה קרעי, שהתנגד להצעת חוק של חבר הכנסת רם שפע. 

גם להצעתה של חברת הכנסת מיכל רוזין הגישו כמה מתנגדים. אז אני מזמין מתוכם את חבר הכנסת אוסאמה סעדי להביע התנגדות.


 כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מיכל רוזין, לא רק רם שפע הוא חבר שלך, זה בסדר. זה נכון שאת זוכרת שלפני שבועיים, ב-18 בדצמבר, קיימנו, ביוזמה שלך, את ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי – מירב בן ארי, יא מירב, תני לי את זה, שנייה. רם שפע, אנחנו קיימנו דיון בדיוק על העניין הזה של זכות היסוד לבחור ולהיבחר, ורם, אנחנו חושבים שבאמת מדובר בהצעה שהיא הצעה טובה, שפותרת מצוקתם ובעייתם של חלקים מהאזרחים, למשל בקיבוצים, למשל סטודנטים. אבל יש אוכלוסייה שלמה – סמי אבו שחאדה – יש אוכלוסייה שלמה, ואנחנו בדיוק דיברנו על זה בוועדת הפנים, שהם אזרחים אבל אין להם יכולת לממש את זכות הבחירה שלהם בגלל שהם צריכים לנסוע וללכת מרחק של 40, 50, 70 קילומטר על מנת לממש את ההצבעה.


אוסאמה – – – ערבים, נכון?


במקרה. בנגב, כל היישובים – – –


 בלי לבדוק, ערבים, אלה ערבים.


בדיוק. וכל היישובים, מיכל, ואדוני השר, אנחנו בדיוק דיברנו על זה, והשרה מיכאלי, ולכן אני מקבל את הצעתה של חברתי לוועדת החוקה לשעבר והשרה דהיום מרב מיכאלי, ואנחנו באמת – אז בוועדת החוקה אנחנו, אדוני היושב-ראש, נגיש את התיקונים האלה, על מנת להבטיח שאנחנו נרשום את תושבי הפזורה ותושבי הכפרים הלא-מוכרים, שרשומים ברהט, בערערה שבנגב, ובחורה ובלקיה. 

 אני חבר ועדת בחירות מרכזית; היינו גם המון שנים ביחד, אדוני היושב-ראש – – 


ואתה גם חבר ועדת החוקה, שיכול להשפיע על החוק.


– – זה חוק טוב, אבל זה חוק שצריך לענות – אם כבר מקדמים את זה ומביאים חוק כזה שיתקן את העניין הזה של הכתובות, ולהקל – וזו המגמה, ואנחנו מברכים על המגמה הזאת – אז אנחנו צריכים גם להקל ולהנגיש את הקלפיות ליותר מ-120,000 תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. תודה.


 תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. 

 חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, לפי בקשת 20 חברי כנסת. בבקשה, מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – נמנע
 סמי אבו שחאדה – בעד
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – נגד
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – נגד
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – אינו נוכח
 מאי גולן – אינה נוכחת
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – בעד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – בעד
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – בעד
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – בעד
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – בעד
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 מיקי לוי – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – בעד
 גבי לסקי – בעד
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – בעד
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – בעד
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – נגד
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – בעד
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – אינה נוכחת
 עלי סלאלחה – אינו נוכח
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – נגד
 גלעד קריב – אינו נוכח
 שלמה קרעי – נגד
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – בעד
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – בעד
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – בעד
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – בעד


 נא לקרוא בשמות חברי הכנסת.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – אינה נוכחת
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 מיקי זוהר – אינו נוכח
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – בעד
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 מיקי לוי – בעד
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – בעד
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינו נוכח
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – אינו נוכח
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – בעד
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – אינו נוכח
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 גלעד קריב – בעד
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד
 אלון שוסטר – בעד
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת


 האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? אין. אם כך, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. 


חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 38, נגד – שישה, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – עדכון כתובת לצורכי בחירות), של חבר הכנסת רם שפע, התקבלה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. 

נעבור להצבעה על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – עדכון כתובת לצורכי בחירות), מס' 2772, של חברת הכנסת מיכל רוזין. הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 


ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – עדכון כתובת לצורכי בחירות), התשפ"ב–2021, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.


בעד – 26 נגד – שלושה, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה ותעבור גם היא לוועדת החוקה, חוק ומשפט. 


 [הצעת חוק פ/2341/24; נספחות.]


 אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – כלבי הפקר), של חברי הכנסת פרידמן, הרצנו וטל. תנמק חברת הכנסת יסמין פרידמן. בבקשה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.


 אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, זוהי החקיקה הראשונה שלי, והיא מהווה עבורי סגירת מעגל של כמעט עשור, כי כמעט עשור שארגונים, עמותות ופעילים למען בעלי חיים – וגם אני ביניהם – נהגו לעלות לבית הזה בכל דיון ובכל הזדמנות כדי לזעוק את זעקת הכלבים המשוטטים. אבל אנחנו לא רק זעקנו והתלוננו, אלא הצגנו גם פתרונות ותוכניות מסודרות. שנה אחר שנה הדלתות נטרקו בפנינו, והבעיה רק הלכה וגדלה, והיום היא מתפוצצת לנו בפרצוף: עשרות אלפי כלבים מציפים את הצפון והדרום – מזי רעב, חשופים לפגעי מזג האוויר, להתעללויות ולמחלות. תוחלת חייהם העלובה היא כשלוש שנים. הבעיה הזאת הפכה למטרד גם עבור בני האדם. במשך עשרות שנים המדינה ניסתה לפתור את הבעיה הזו על ידי ירי אכזרי בכלבים או המתות חסד בכלביות. אלפי כלבים הומתו בכל שנה בדרכים נוראות, אך הבעיה לא נפתרה. לו היינו מתחילים לטפל בה לפני כמה שנים, המצב היום היה בשליטה. 

 אבל היום, סוף-סוף, אנחנו יוצאים לדרך חדשה, שבה החמלה וההיגיון יתוו את הדרך. הצעת החוק שמובאת בפניכם תאפשר לרשויות ולארגונים לפעול ולצמצם את אוכלוסיית הכלבים המשוטטים על ידי עיקור וסירוס. מעבר לכך, היא תדאג גם לחסן אותם. זוהי בשורה אדירה לכל מי שאוהב בעלי חיים באשר הם. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות ולהצדיע לכל הארגונים והפעילים, שעושים לילות כימים בהצלות, באוֹמְנוֹת, בטיפול ובריפוי. הם משקיעים ממיטב כספם, זמנם, ובעיקר מנפשם, למלאכת הקודש. אני מעריצה אתכם, ואילחם בכל כוחי כדי לדאוג לרווחתם של בעלי החיים בכל מקום שבו אהיה. תודה מיוחדת לחברת הכנסת יושבת-ראש ועדת החינוך שרן השכל על שיתוף הפעולה הפורה. מצאתי שותפת אמת, ואני כל כך מעריכה את זה; לשר החקלאות עודד פורר, שפתח בעבור אוהבי בעלי החיים צוהר של אור ותקווה אחרי שנים שדלתות שרי החקלאות היו סגורות בפניהם. תמיכתכם בחוק היום תהיה תחילתו של תיקון היסטורי, ותחילתה של דרך חדשה לטובת הכלבים, אך גם אזרחי ישראל כולם, ובעיקר תושבי הנגב והגליל, שכל כך יקרים לליבי. תודה.


תודה לחברת הכנסת פרידמן. אני מזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר – – –


רגע. שרן – – – משולב אחריי, בשתי הצעות החוק.


זה לא כתוב לי. סליחה, אז להצעה זו מוצמדת הצעת חוק זהה של חברת הכנסת שרן השכל. בבקשה, גברתי. זה לא סומן לי.


 [הצעת חוק פ/2460/24; נספחות.]


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחת מהצעות החוק הראשונות שהגשתי, עם הגעתי לכנסת לפני למעלה משש שנים, הייתה פיילוט עקר-סרס-השב, בעקבות עלייה דרמטית במספר הכלבים המשוטטים בבסיסים צבאיים באותה התקופה. כבר אז היו אלפי כלבים משוטטים באזורים שונים – כלבים שהרגו חיות בר, תקפו ילדים וחיסלו עדרי מרעה ובקר, כמו האסון הנורא שקרה באפריל 2020 שבו פעוטה ננשכה על ידי כלב משוטט ובבית החולים קבעו את מותה. 

במשך שעות ארוכות ישבתי במשרד הביטחון ובמשרד החקלאות במטרה לשכנע אותם להוציא פיילוט ניסיוני, על מנת לצמצם את ההתרבות העצומה של אותם כלבים משוטטים.


עוד פעם עשיתם חוק לטובת הבדואים?


לטובת הכלבים, ביטן, באמת. בלי גזענות. אני מבקשת.


עדיין לא הבנו מה גורל הכלבים.


אם תאזינו בקשב רב, תוכלו לשמוע.


הינה, אנחנו שואלים אותך שאלות.


משרד החקלאות אז, בהובלתו של אורי אריאל, סירב בתוקף ונעמד על רגליו האחוריות, בטענה כי אסור לקדם את הצעת החוק הזו, וכי בידיהם הפתרונות אשר ישליטו סדר באזורים שבהם יש להקות כלבים משוטטים. שש שנים לאחר מכן, והינה אנחנו כאן, נמצאים במצב אקוטי, שבו עשרות אלפי כלבים משוטטים ומייצרים הרס אדיר. אנחנו שומעים על עוד ועוד מקרים של פגיעה בלתי נתפסת. הוכח שהשיטה של ירי בכלבים והוצאתם להורג לא עובדת, ואותן להקות המשיכו להתרבות במספרים אסטרונומיים, כמו גם תוכניות אחרות שהוכחו כלא יעילות ולא ישימות.

 כאחות וטרינרית, וכמי שעברה הכשרה בארגונים בין-לאומיים לסיוע לחיות הבר, אני יכולה לומר שלמדינת ישראל יש עוד דרך ארוכה לעשות, ויש לנו הרבה מה ללמוד ממדינות אחרות בעולם, בכל מה שקשור לטיפול בבעלי חיים. אני כן רוצה לומר, שהקואליציה הנוכחית הוכיחה עצמה, ומתחילה לשנות זאת בשיתופי פעולה פוריים. זו קואליציה שאוהבת את בעלי החיים ודואגת להם, החל מחקיקות שהיו תקועות במשך שנים, הנחיות שהועברו דרך המשרדים הרלוונטיים וכלה בתקציבים שמיועדים לרווחתם. אני רוצה להודות בייחוד לשר החקלאות עודד פורר, שיודע להתמודד עם אתגרים פנים-משרדיים על מנת לפתוח את הדלת לרעיונות יצירתיים ולרפורמות שיגנו על בעלי החיים וישמרו עליהם – דבר שלא היה בעבר – כמו גם על תמיכתו וסיועו בקידום הפיילוט שאנחנו מציעים, שיצמצם בצורה דרמטית – –


נא לסיים.


 – – את אוכלוסיית כלבי הפרא באזור העוטף, הנגב ורמת הגולן. יש לי עשר דקות.


לא. יש לך שלוש דקות, כי היא מוצמדת, וזמנך הסתיים.


זו הצעת חוק בפני עצמה.


 לא. היא מוצמדת.


מזכירת הכנסת?


היא לא מוצמדת.


אז איך היא עלתה? לא הבנתי. והדיון הוא משולב?


הדיון הוא משולב – – –


כן, הדיון משולב בהצעות חוק נפרדות.


איתן, בוא אני אחדש לך. בקואליציה שלכם מעבירים את כל החוקים, לכל אחד עשר דקות. לא מצמידים אצלכם. זה סטרטאפ חדש לקואליציה שלכם, שיהיו איזונים בין שמונה המפלגות.


בבקשה.


למעשה, הצעת החוק הזו תצמצם בצורה דרמטית של אוכלוסיית כלבי הפרא. התוכנית, למעשה, תצא לפועל באמצעות מכרז לעיקור, חיסון והשבה של כלבים לא מסוכנים, ובכך תחולל שינוי בכמה מובנים. הראשון, זה ימנע התפשטות של מחלות, כמו כלבת ומחלות אחרות, העלולות להתפשט, כפי שראינו בשנים האחרונות במוקדים מסוימים. השינוי השני יביא לעצירת ההתרבות של אותן להקות כלבים, אשר בכל שנה משלשות ומרבעות את גודלן. אני שמחה וגאה לבשר שתקווה חדשה הפנתה לכך גם תקציב ייעודי, שיאפשר החל מהחודשים הקרובים סירוס, עיקור וחיסון של קרוב ל-20,000 כלבים. זו האוכלוסייה שמוגדרת היום ככלבים משוטטים.

אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת יסמין פרידמן על השותפות בכל נושא ההגנה על בעלי החיים וקידום הצעת החוק הזו. אני רוצה להודות לעמותת תנו לחיות לחיות, שעובדת ללא הרף בטיפול בסוגיות הלא-פשוטות האלו; לקירות שקופים, לאנימלס, ל-S.O.S., ולכל אותם ארגונים שעושים עבודת קודש למען בעלי חיים. ואל נא לנו לשכוח את המתנדבים הרבים ברחבי הארץ, שעושים לילות כימים כדי להציל את אותם כלבים מגורל אכזר. אני מייחלת לשיתוף פעולה פורה עם משרד החקלאות, ומבקשת מכולכם לתמוך בהצעת החוק.

עכשיו, ביטן, הייתה לך עוד שאלה בעניין הצעת החוק? ביטן? שאלה בעניין הצעת החוק?


אני רוצה לדעת, החיסונים, זה תופס גם לגבי הקורונה?


לצערי, לא. אבל ככל שיותר אזרחים בישראל יתחסנו נגד קורונה, תאמין לי, אנחנו נהיה במצב טוב יותר.


הינה, הפעם אני תומך בחוק – – –


צאו, תקראו גם למבוגרים ולילדים לצאת ולהתחסן.


– – – למרות שזה עוד פעם לטובת הבדואים. רוב הכלבים המשוטטים זה שם.


איי איי איי. ביטן, די. אני מבקשת, בלי גזענות. באמת. אל תגזימו.


רגע, יש לי שאלה. הכלבים יקבלו סירוס וחיסון?


כן.


גם סירוס וגם חיסון?


נכון.


זו הצעת החוק?


זו הצעת החוק. היום החוק אינו מאפשר להשיב כלב שנתפס. לכן, היום יש לך אוכלוסייה של 20,000 כלבים משוטטים. או שיורים בהם, או שהם ממשיכים להתרבות. הם מביאים ארבעה, חמישה, שישה, שמונה גורים. מה שאנחנו עושים עכשיו, למעשה אנחנו מתחילים פיילוט שבו אנחנו נתפוס את הכלבים האלו – יש המון ארגונים שמוכנים לסייע בדבר הזה, הם יתפסו את אותם כלבים משוטטים. כמובן, את אלו שהם פראיים ומסוכנים לא ישיבו. אבל אלו שניתן להשיב, כמו הכלבים שבדרך כלל אוספים בבסיסים צבאיים, יעקרו ויחסנו אותם, וישיבו אותם בחזרה.


שרן, שכנעת אותנו. תעבירי את זה לוועדת החינוך.


ואז, יש לנו כל שנה את הגורים האלו שהחיילים מתקשרים ומתחננים שנבוא לאסוף אותם – זה לא יהיה יותר, משום שאותו כלב יהיה מסורס או מעוקר.


מכיוון שאני יודע שאת אוהבת בעלי חיים ברמה מיוחדת, אני איתך בחוק הזה.


תודה רבה. אז הצלחתי לשכנע אתכם לתמוך בהצעת החוק.


 מה זה לשכנע? הוא מההתחלה רצה.


איך תעשי copy-paste עכשיו לבעיית החזירים? יש גם לזה פתרון כזה?


יש לנו פתרונות לכול.


 לא, לחזירים.


יש בעיה היום בעניין דירי החזירים. קיימנו על זה דיון בוועדת החינוך, ואת מוזמנת לבוא ולהשתתף בזה. גם הצורה שבה ממיתים אותם היא לפעמים צורה מזעזעת, וגם זה צריך להיות מוצא מחוץ לחוק. אבל ענייננו בהצעת חוק אחרת.


 קרן, תשאלי אותה על התרנגולות. תשאלי על התרנגולות.


לא. כל אחת יודעת את דעתה, מה שנקרא.


לא, לא, לא. התרנגולות, גם חשוב לציין שבפעם הראשונה השר מביא תקנות שיאסרו התעללות בהן בכלובי סוללה.


 בואו נראה שזה יעבור. 


 תודה רבה. 


 תודה רבה לכולכם. אני קוראת לכולכם לתמוך בהצעת החוק. 


 תודה. ישיב במשולב שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר, בבקשה. 


אנחנו בעד – – –


ביקשתם שמית, דוד. 


 עכשיו יש לעודד קהל חדש. כל אוהבי החיות ומחבקי העצים. 


דוד, ביקשתם שמית. מה אתה רוצה?


 דרך אגב, אלה אותם אנשים שפחות או יותר שונאים חרדים וכו' וכו'. אתם מקוששים עכשיו את הקולות – – –


 חבר הכנסת אמסלם, אני חייב לומר שאני מניח שאתה מכיר את ההלכה היהודית, צער בעלי חיים זה רכיב חשוב מאוד בהלכה היהודית. 


אין שאלה בכלל, אבל זה לא קשור לנושא. לא קשור.


 עזוב תעזבנו, עזוב תעזבנו. אני רוצה לומר, ראשית, תודה למציעות – גם לחברת הכנסת פרידמן וגם לחברת הכנסת השכל. אנחנו אישרנו בוועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק להסדרת הפיקוח על כלבים משוטטים, שמטרתה היא שיפור מצבם של כלבי הרחוב ומניעת המתה שלהם באמצעות אותה תוכנית של לכידה, עיקור, סירוס, חיסון והחזרה. צריך להבין שמדובר בתופעה שגורמת למטרד עצום, ואפילו סיכון, להמון המון תושבים. אנחנו רואים את התופעה הזאת מתרחבת בעיקר בנגב, אבל גם במקומות נוספים. 


אבל החזרתם את המשילות לנגב, לא? עדיין לא החזרתם?


זה הופך להיות ממש מטרד, בעקבות ההזנחה שהייתה. 


אבל אתם משחררים אותם.


– – –


ברגע שהם מעוקרים – – –


האמת היא שתושבי באר שבע חשים ביטחון ומשילות גדולה בנגב. 


תקשיב טוב עכשיו. 


עוד לא הקשבת לי, איך אני אקשיב לך כבר?


 כל הכבוד לכלבים. הבדואים לא מסוגלים לנצח אותם. 


 ביטן, אני לא צריך לשכנע אותך, הרי אתה בעד. אני מנסה לשכנע עכשיו את חברת הכנסת קרן ברק. אני מניח שאתם מכירים את משרד החקלאות לא מהיום ולא מאתמול. מדובר באמת באחד המשרדים הגדולים, שחולש על הרבה מאוד תחומים. אחד מהם – ואני חושב שאולי פחות מכירים אותו – הוא הנושא של צער בעלי חיים. יש פה איזון מאוד לא פשוט שהמשרד הזה צריך לעשות בין האינטרסים של גידול בעלי חיים לטובת מזון מן החי לשמירה על צער בעלי חיים. יחד עם זה, האחריות לצער בעלי חיים. 


כבוד השר, כבוד השר. הערה קטנה. 


לא, דודי. אני אתן לך זמן לשאלות. לא, תן. אני אתן לך זמן לשאלות. תכבד גם. 


הערה. 


אני אומר, היכולת שלנו לייצר את הסינרגיה הזאת חשובה. אני חושב שזאת פעם ראשונה – – –


 זה השר שעבר את הטרנספורמציה הכי קיצונית מכולם. 


 זאת פעם ראשונה שהמשרד באמת לא מסתכל רק על צד אחד, אלא מסתכל על כל המכלול. אני חייב לומר שאיזון האינטרסים הזה, אפשר לשמור עליו. אני חייב לומר לחברת הכנסת ברק: אני יודע מהן הפעולות שלך לטובת ענף הלול, אבל דווקא בענף הזה, זאת דוגמה מצוינת לכך שאפשר לגדל תרנגולות בעולם ההטלה, ולגדל אותן בלולים ללא כלובים, באופן ששומר על צער בעלי חיים, על איכות הביצה. 


רק המדינה צריכה לשלם על זה.


 מבחינתך, המדינה צריכה לשלם על הכול. בסופו של דבר – להגיע למצב שבו גם הביצה שנקבל תהיה טובה יותר, וגם נמשיך לשמור על רווחת בעלי החיים. 


תגיד, גם על הילדים של החרדים אתם מרחמים ככה?


תנו לו לדבר, אנחנו רוצים לשמוע. 


גם על הילדים של החרדים, או רק כלבים וחתולים מעניינים את הממשלה?


 אני רוצה להתייחס לגופה של הצעת החוק בעניין הכלבים: עד עכשיו, האיסוף של כלב והשבתו אסורה בחוק. לפי החוק, אם רק ליטפת כלב ולקחת אותו – מאותו רגע אתה הבעלים שלו. זה לא מאפשר לטפל בהם באמת, ולטפל בתופעה הזאת. 


מי חוקק כזה חוק? מי חוקק את החוק הזה?


 את זה אנחנו רוצים לתקן. הפרויקטים האלה נחשבים לפתרון בר-קיימא, שלא פוגע ומזיק גם לצער בעלי חיים, וגם לא פתרון שהוא ירי או ציד, שלא הוכיח את עצמו בעבר. הוקצו לטובת הנושא הזה סכומי כסף לא מבוטלים – אגב, גם בתחומים אחרים – כדי למנוע מטרדים באמצעות סירוס ועיקור של חתולים. 

אני רוצה לומר מילה על הצעת החוק הזאת: היא דורשת בחינה ומעקב אם הדבר הזה באמת עובד או לא. אנחנו סיכמנו שאנחנו מעבירים את הצעת החוק בטרומית, ונמשיך את הדיון בוועדת החינוך. ואם היא תעבור, אני מבקש להעביר אותה לוועדת החינוך של הכנסת. 


למה לא למעמד האישה?


היא תחזור לוועדת שרים לענייני חקיקה לפני קריאה ראשונה – ובתווך הזה, ככל שאנחנו נוכל ברמה המשפטית, אנחנו מעוניינים לבצע פיילוט כדי לראות שהדבר הזה באמת עובד. גם פה יש הרבה מאוד מחלוקות. 

אני חייב לומר שדווקא החשיפה לארגוני צער בעלי חיים, שאני לא מסכים עם כל האג'נדה שלהם ועם כל הרצון שלהם וכל הרצונות שלהם – – 


עם מה אתה לא מסכים?


הם מלח הארץ. 


– – אבל מדובר בקבוצה של אנשים שנכנסת לוואקום שהמדינה יצרה. היא דואגת בסוף גם לרווחתם של בעלי החיים. חלק ממה שאנחנו מדברים עליו – חברה מתוקנת זה חברה שיודעת לראות את צער בעלי החיים. כמו שאמרתי בהתחלה, ובזה אני אסיים – חבר הכנסת אמסלם, אני מניח שאני יכול לסיים מבחינת הקואליציה, נכון? אני יכול לסיים? ההצבעה היא שמית? אני חייב לומר, חבר הכנסת אמסלם, כמו בהרבה מאוד דברים, גם כאן ההלכה היהודית לימדה אותנו עוד הרבה לפני שזה היה פופולרי.


 אני רוצה להעיר לך, מישהו שלח לי – – –


במובן הזה, הנושא של צער בעלי חיים מופיע בהלכה היהודית כחלק מאוד מאוד חשוב בהתייחסות שלנו לסביבה שבה אנחנו חיים. אני רוצה לברך את חברות הכנסת על הפעילות שלהן. אמרתי גם לארגוני בעלי החיים שבתוך איזון האינטרסים הזה לא אענה על כל הרצונות של כולם, אבל אני חושב שצריך בהחלט לנסות ולראות בכל מקום אם אנחנו יכולים לעשות עוד צעד – לעשות אותו, וכולנו נרוויח מזה. תודה רבה. 


תודה רבה לשר החקלאות. 


עודד, אני רוצה להעיר לך הערה קטנה. כתב לי מישהו שמבחינה הלכתית אסור לסרס. 


להצעת החוק של חברת הכנסת פרידמן וקבוצת חברי הכנסת הוגשו כמה מתנגדים. אני מזמין את משה גפני להביע את התנגדותו להצעת החוק. 


מי המתנגד השני? 


 דודי אמסלם. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. 


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את שר החקלאות עודד פורר מדבר על ההלכה היהודית, על צער בעלי חיים, ומאוד התרגשתי. בכל אופן, ממשלה שדואגת לבעלי חיים. אני כמעט עברתי לדום, עד שעברתי עוד פעם על כל הדברים. אני רוצה להגיד לכם שיש פסוק בישעיה הנביא: "זבחי אדם עגלים ישקון". נכון, שלמה? הסתכלתי – זאת אותה ממשלה שאומרת שתינוקות שצריכים להיות במעון לא יהיו בגלל שאבא שלהם לומד תורה. ילדים שנמצאים בבית הספר ועד היום תוקצבו, הם הפסיקו את התקציב שלהם. מה לעשות? הם לא חתולים – הם ילדים. הם גם לא כלבי הפקר. 

 אני כבר לא מדבר על הדברים הכלליים. אדוני שר החקלאות, יש גם חקלאים שמצבם הכלכלי קשה, ואתם הולכים עכשיו עם הרפורמה הזאת בחקלאות ומשאירים אותם לחרפת רעב. שלא לדבר על מפעל פרי גליל, שכתוצאה מהרפורמה הזאת הולכים לפטר את העובדים שם. אי-אפשר לעמוד פה – אדוני השר עודד – ולדבר על ההלכה היהודית, כשההלכה היהודית היא קודם כול לדאוג לבני אדם; קודם כול לדאוג לתינוקות; קודם כול לדאוג לתלמידים; קודם כול לדאוג לאנשים חיים. 


הייתי שמח לענות לך – – –


אתה יכול לענות – אני יודע את המציאות. 


– – – לתינוקות ולאנשים החיים הרבה יותר ממה שאתם עשיתם בכל שנותיכם; כולל מה שעשיתם – – – החל מתינוקות, ילדים ועד לקשישים. 


 בסדר, בסדר, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. יש לך במות רבות. אדוני היושב-ראש. 


השר פורר, תודה. 


אתה משקר, השר, אתה משקר. 


הרב גפני, אני יכול להביא כלב במקום חתול הפעם? 


אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני יכול לנהל איתך דיאלוג. אנחנו ניהלנו בעבר, ואנחנו יכולים גם עכשיו. אין החי יכול להכחיש את החי. המציאות של ההחלטות שאתם קיבלתם – ואתה הצבעת בעד – זה לפגוע בילדים חיים, לפגוע במשפחות, לפגוע באנשים. ואתה עומד פה ומדבר איתי על ההלכה היהודית? זה חילול השם להגיד את זה. לך אין זכות לומר שצער בעלי חיים כתוב בתורה.


 חילול השם זה מה שאתם עושים. חילול השם זה מה שאתם עושים.


 לך אין זכות לומר שיש עניין לדאוג לכלבי הפקר.


 תקשיב, תקשיב, עודד, תקשיב.


 יש את החוק הזה, אבל לפני החוק הזה, נראה שאתם בכלל מתנהגים כמו בני אדם ולא כמו כלבי הפקר.


 תקשיב עודד, תקשיב, 84 מיליון שקל לתמרוץ וטיפוח, אלה לימודי הליבה שאתם רוצים. ביטלתם לתלמידים במוכר שאינו רשמי. בושה וחרפה. 


 נכון, יש שם לימודי ליבה.


 תודה לחבר הכנסת גפני. 

חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכירת הכנסת, נא להקריא בשמות.


 רגע, מתי אני עולה להתנגד? מתי אני עולה להתנגד?


 אחרי ההצבעה. 


 זה אלקטרוני או שמי? זה אלקטרוני?


 לא, ביקשתם שמית. בבקשה, גברתי, נא לקרוא בשמות.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – נגד
 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – אינו נוכח
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – בעד
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – אינו נוכח
 מאי גולן – בעד
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – בעד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – נגד
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – בעד
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – בעד
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – בעד
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – בעד
 יוראי להב הרצנו – בעד
 מיקי לוי – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – נגד
 גבי לסקי – אינה נוכחת
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – בעד
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – בעד
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – נגד
 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – אינו נוכח
 גלעד קריב – אינו נוכח
 שלמה קרעי – אינו נוכח
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – בעד
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – אינה נוכחת
 שרון רופא אופיר – בעד
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – בעד
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – אינו נוכח
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – אינו נוכח
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 מיקי לוי – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 גבי לסקי – אינה נוכחת
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 פטין מולא – אינו נוכח
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – אינו נוכח
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 יואב קיש – אינו נוכח
 גלעד קריב – אינו נוכח
 שלמה קרעי – אינו נוכח
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – בעד
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – אינו נוכח
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? בבקשה, חבר הכנסת אייכלר.

(קוראת בשם חבר הכנסת)

 ישראל אייכלר – נגד


האם יש עוד מישהו שלא הצביע? אין. תמה ההצבעה, נא למנות את הקולות.


רגע, מה איתי? אני גם רציתי להצביע.


 אבל שאלתי. אבל אנחנו כבר – אי-אפשר.


אני בעד, אני בעד.


בסדר, לפרוטוקול אני אוסיף אותך. יש עוד הצבעה, ביטן.


הבטחתי לשרן.


 יש עוד הצבעה. אה, אתה רוצה לשרן? שרן זו הבאה בתור. עכשיו זה יסמין פרידמן.


אה, אני גם תומך. למה לא? זה אותו דבר.


גם אני הצבעתי בעד.


אני יודעת. תודה.


 בעד – 27, נגד – שישה. אני מודיע שגם חבר הכנסת ביטן הודיע שהוא בעד, אבל התוצאה לא השתנתה. אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה ותעבור לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. 

 בטרם אתן לך להשיב – אה, סליחה, הוא צריך להשיב – אז התנגדות של חבר הכנסת דוד אמסלם להצעת החוק של חברת הכנסת שרן השכל, פ/2460/24. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני נוגע בהצעת החוק, אני רק רוצה לומר משהו על הכותרות שהיו היום בעיתונים. כשהקמתם את הממשלה, מאזן גנאים, סיפרתם לציבור שאתם פופאי, אתם רציניים. למה? העברנו תקציב. אתה שומע, חבר הכנסת משה גפני? העברנו תקציב. מאז קום המדינה ועד היום לא היו תקציבים. עד שלא בא הכלכלן הדגול לפיד, עם בנט, לא היה תקציב.

היום, אנחנו מסתכלים בכל העיתונים הכלכליים – וגם הלא-כלכליים – הכותרת הראשונה, חבר הכנסת גפני, היא: כל המחירים כמעט עלו בין 10% ל-15%. אזרחי ישראל, אני מסתכל עליכם ואני אומר לכם: עזבו את השקרים שלהם. אתם יודעים מה, אל תאמינו לי. תבדקו כל אחד מכם, כשהוא נכנס לסופר, אם הוא לא משלם 20% יותר. 


בטח יותר.


 כל שבוע. תסתכלו טוב טוב. עזבו את השקרים ואת כל התעשייה של השקרים של השמאל; עזבו את כל ערוצי התעמולה, שלא מדווחים לכם כלום. תבדקו אתם. אתה נכנס לרמי לוי, אתה נכנס לסופר, תבדוק כל שבוע בכמה אתה משלם יותר. אני יודע שאני משלם יותר קרוב ל-15% – ורק אני קונה כבר כמעט 15 שנה. זה מזכיר לי את הבדיחה – – –


 דוד, הכול התחיל מהמס של – – –


 בוודאי. והוא יספר לכם שאין. אז מס על החד-פעמי, על הקוקה-קולה. דרך אגב, זה כמעט עולה 40 שקלים לשישייה. כמעט 40 שקלים, מה שהיה ב-20 ומשהו שקלים. כמובן, כל שאר הדברים, אני לא רוצה לספר לכם, אתם מכירים לבד: תחבורה ציבורית, מס גודש, כל הפגיעה בפנסיות. בקיצור, אין נושא אחד שלא פגעו בו.

אבל שר האוצר כנראה לא מודע לזה. מדוע, מר גפני, חבר הכנסת גפני? אתה יודע, מספרים בדיחה על איזה מישהו מאחת העדות שהיה בא לתדלק בתחנת הדלק. אז בא החבר שלו, ואומר לו: משה, אתה יודע שהעלו את מחירי הדלק ב-20%? הוא אומר לו: שטויות, לי זה לא חשוב, אני כל שבוע מתדלק ב-50 שקל. זה לא חשוב להם. העיקר הם חושבים שאנחנו קונים ב-500 שקלים, לא משנה מה נכנס. הוא, לא מעניין אותו כמה נכנס לו בטנק הדלק, העיקר 50 שקל כל שבוע. לא נוגע לו שהעלו את מחיר הדלק. אז שר האוצר חושב שכולנו אהבלים, שאנחנו לא מבינים. שאם יש לנו תקציב של 1,000 שקל לקנייה של מזון למשפחה, הוא לא מבין שאנחנו מסתכלים כמה נכנס בתוכו ומה אנחנו מביאים הביתה. ואנחנו מביאים, אזרחי מדינת ישראל – כמעט 20%. מדוע? מאזן גנאים, בגלל שצריך להביא לכם את המיליארדים; צריך להביא לחתולים; צריך להביא לכלבים; צריך להביא לכל הנושאים, חוץ מאזרחי מדינת ישראל.


 תודה.


 והם יספרו לכם עכשיו את הבלופים על הרפורמות. קשקושים. שכל אחד יסתכל מה הוא משלם.


 תודה רבה.


 לא, שלא יאמין לא לי ולא לליברמן, שיאמין לקופאית של רמי לוי.


 תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם. 

אנחנו עוברים להצבעה שמית על הצעת החוק. אני מבקש ממזכירת הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה על הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, של חברת הכנסת שרן השכל.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – נגד
 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – אינו נוכח
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 ישראל אייכלר – נגד
 דוד אמסלם – נגד
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – אינו נוכח
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – בעד


 בעד שרן השכל.


פעמיים אני בעד. פעמיים.


 אני גם הודעתי קודם שהיית בעד. בבקשה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 מירב בן ארי – בעד
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יאיר גולן – בעד
 מאי גולן – בעד
 איתן גינזבורג – בעד
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 מאזן גנאים – בעד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – נגד
 סימון דוידסון – בעד
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 שרן מרים השכל – בעד
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 רות וסרמן לנדה – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – בעד
 ווליד טאהא – אינו נוכח 
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח 
 משה טור פז – אינו נוכח 
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 מאיר כהן – בעד
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 רון כץ – בעד
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 מיקי לוי – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח
 נעמה לזימי – בעד
 יעקב ליצמן – נגד
 גבי לסקי – אינה נוכחת
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – בעד
 עלי סלאלחה – אינו נוכח
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 אוסאמה סעדי – בעד
 מנסור עבאס – בעד
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – נגד
 יסמין פרידמן – בעד
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
יואב קיש – אינו משתתף בהצבעה
 גלעד קריב – אינו נוכח
 שלמה קרעי – אינו נוכח
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 יעל רון בן משה – בעד
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 מוסי רז – בעד
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – בעד
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 אלעזר שטרן – בעד
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – בעד
 רם שפע – אינו נוכח
 נירה שפק – בעד
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו, בבקשה. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – אינו נוכח
 ניר אורבך – בעד
 ינון אזולאי – אינו נוכח
 אופיר אקוניס – אינו נוכח
 משה ארבל – אינו נוכח
 יעקב אשר – אינו נוכח
 זאב בנימין בגין – בעד
 אוריאל בוסו – אינו נוכח
 ענבר בזק – אינה נוכחת
 חיים ביטון – אינו נוכח
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – אינו נוכח
 רם בן ברק – אינו נוכח
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – אינה נוכחת
 קרן ברק – אינה נוכחת
 ניר ברקת – אינו נוכח
 יואב גלנט – אינו נוכח
 גילה גמליאל – אינה נוכחת
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 אבי דיכטר – אינו נוכח
 גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – אינו נוכח
 צחי הנגבי – אינו נוכח
 מיכל וולדיגר – אינה נוכחת
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 ווליד טאהא – אינו נוכח
 בועז טופורובסקי – אינו נוכח
 משה טור פז – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – אינו נוכח
 מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח
 אלי כהן – אינו נוכח
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – אינו נוכח
 אופיר כץ – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – אינו נוכח
 יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
 מיקי לוי – אינו נוכח
 אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
 יריב לוין – אינו נוכח 
 גבי לסקי – אינה נוכחת
 יאיר לפיד – אינו נוכח
 לימור מגן תלם – אינה נוכחת
 אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
 מרב מיכאלי – אינה נוכחת
 יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
 מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
 אבי מעוז – אינו נוכח
 אורי מקלב – אינו נוכח
 אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת
 יעקב מרגי – אינו נוכח
 מופיד מרעי – אינו נוכח
 בנימין נתניהו – אינו נוכח
 יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
 יבגני סובה – אינו נוכח
 אופיר סופר – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עלי סלאלחה – בעד
 בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – אינו נוכח
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 אביר קארה – אינו נוכח
 אלכס קושניר – אינו נוכח
 גלעד קריב – אינו נוכח
 שלמה קרעי – אינו משתתף בהצעה
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – אינה נוכחת
 שמחה רוטמן – אינו נוכח
 שרון רופא אופיר – אינה נוכחת
 אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – אינו נוכח
 יובל שטייניץ – אינו נוכח
 קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
 יוסף שיין – אינו נוכח
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 רם שפע – בעד 
 עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת


 האם יש חבר כנסת שלא הצביע? האם מישהו רוצה להצביע ולא הצביע? אם כך, תמה ההצבעה. בעד – 27, נגד – שישה, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה ותעבור להמשך דיון בוועדת החינוך של הכנסת. 

 אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – שמירה על הכותל המערבי, הר הבית ומערת המכפלה), של חברת הכנסת מאי גולן. אני מזמין את חברת הכנסת מאי גולן.




 סליחה, הודעה לוועדת הכנסת – לרם שפע, חבר ועדת הכנסת, בבקשה.

סליחה, מייד תעלי, זה קצר. אני טייס על אוטומט.


תודה רבה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, שכחתי את שמך – זה רפרנס לקודם.

 אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, חבריי חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה כי ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון מס' 7) (הארכת תוקף הוראת מעבר), התשפ"ב–2022, מ/1492. זו הודעה בלבד ואין צורך בהצבעה, תודה. 


תודה רבה לחבר הכנסת רם שפע, בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. 


 [הצעת חוק פ/1808/24; נספחות.]


אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – שמירה על הכותל המערבי, הר הבית ומערת המכפלה). אני מזמין את חברת הכנסת מאי גולן להציג את הצעת החוק שלה, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.


תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אני מביאה בפניכם הצעת חוק שאמורה לתקן ולעגן את השמירה על המקומות הקדושים לעם ישראל: שמירה על הכותל המערבי, שמירה על הר הבית, שמירה על מערת המכפלה. הצעת החוק הזאת כבר קודמה על ידי עוד בכנסת הקודמת בהשראת יוזמה מבורכת של ארגון בידנו – למען הר הבית, שהרים את הכפפה וזיהה את הלקונה בחוק, הן לגבי הר הבית והן לגבי מערת המכפלה. חשוב לציין שברשימת המקומות הקדושים של מדינת ישראל, שנקבעו כחלק מתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ"א–1981, נמצאים בין השאר האתרים הבאים: הכותל המערבי, יד אבשלום, קבר רבי שמעון בר יוחאי, קבר זכריה ועוד. כולם כמובן ראויים, וקדושים, וחשובים, אך הר הבית – מה לעשות, למורת רוחם של רבים הוא הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, ודווקא הוא, דווקא הוא נפקד מן הרשימה. את המצב הזה ניתן לתקן בצורה מאוד מאוד פשוטה, באמצעות תיקון פשוט ותוספת חקיקה על ידי חברי הכנסת בבית הזה, ובמסגרתו יתווסף הר הבית לרשימת המקומות הקדושים של משרד הדתות. באמת, כל כך פשוט וכל כך ישים, אך יחד עם זאת לא נעשה – בכנסת הקודמת, לצערי, בגלל המצב של ועדת השרים לענייני חקיקה, שהפסיקה לפעול, ובכנסת הזו, מה לעשות, כי יש פה יותר מדי פייק אנשי ימין ופחות מדי אידיאולוגיה, מוסר, וערכים. 

עכשיו, אני מבינה שלאור העובדה שראש הממשלה בפועל הוא האדון מנסור עבאס, שנמצא כאן איתנו במליאה, אני מבינה שהמקומות הקדושים פחות נמצאים בראש מעייניו. זה מובן, זה ברור. אז מילא ראש הממשלה מנסור עבאס, אבל את ראש הממשלה, ראש הממשלה הבובה על החוטים נפתלי בנט, שרק היום באמת ראינו פה, רק היום, איך הוא נלחם בגופו – באמת, לא ראיתי אותו ככה הרבה זמן פועל עם כל הגוף וכל הנשמה; עמד פה אל מול חברי המחנה הלאומי, שאך לא מכבר הוא היה שותף שלהם לדרך, ונלחם בגופו ממש, על מה? כל זה רק כדי למסור את המדינה שלנו, את הארץ הקדושה הזו של העם היהודי, לידי האחים המוסלמים. מה לעשות. אז גם אותו, מן הסתם, הצעת החוק שלי לא תעניין, להפך. אם כבר, היא בעצם לא משרתת את מטרת-העל שלו, את האג'נדה, שזה לשרוד כראש הממשלה הנוכל ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. בכלל, יש לציין, שזה די מחטיא את המטרה שלו, להשאיר כתם מכוער ביותר על המחנה הלאומי שהוא אמור להשאיר כאן לדורי-דורות.

אבל, ולמרות הכול, היינו מצפים מאותו יו"ר מועצת יש"ע ואיש האמת – הוא וחבר מרעיו המתחזים לימין – להפסיק לשנייה את ניהול ממשלת הזדון הזו, ולהסתכל עמוק עמוק אל תוך המצפון שהם כבר איבדו מזמן. אבל מה לעשות, השליחות שלהם – זו שהתחיל אותה עם אותו צביקה האוזר, אותו אלקין, אותו גדעון סער, אותה שרן השכל, אותם אנשי ימין – אותה שליחות נעלמה כבר מזמן. למה ברור שהיא נעלמה? מכיוון שגם אצלם אין עוררין על כך שמערת המכפלה והר הבית קדושים לעם היהודי. אין עוררין על זה. נכון ששר החוץ שלהם, יוצר ברית האחים הקדושה, לפיד, שכח שהר הבית הוא כידוע המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, אבל זה לא משנה את האמת. אז אתם באמת יכולים לעשות הרבה רע, המון רע, אבל לשכתב את ההיסטוריה של העם היהודי, את זה, מה לעשות, אתם לא יכולים לעשות – למרות שיש פה ממשלה שכבר מכרה את כל ערכיה.

 הרי מה יותר הגיוני ומתבקש מלהסדיר בחוק את מעמדם של המקומות הקדושים האלו? למי ששכח או התבלבל מדינת ישראל היא עדיין, עדיין מדינת היהודים. אבל מסתבר שאולי לא לעוד הרבה זמן. למרבה האבסורד, וזה אבסורד שלא רבים יודעים, הר הבית ומערת המכפלה אינם כלולים ברשימת המקומות הקדושים הרשמיים של מדינת ישראל, ולמעשה מעמדם אינו מוסדר, לא בחוק ולא בתקנות כלשהן. הוא לא הוסדר מעולם. זה דבר שמהווה פגיעה קשה בזכויותיהם של יהודים, ואפליה מהותית בינם לבין אוכלוסיות אחרות באתרים הקדושים. אנחנו רואים יום-יום מה קורה שם. יש כאלה שטומנים את ראשם בחול; יש כאלה שלא רוצים לדבר על זה. זה מין טאבו שאסור להזכיר. אבל אנחנו רואים איך צד אחד אוגר סלעים שהוא רוצה לנפץ על צד אחר, והצד השני מעז להגיד "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד", ועל זה עוצרים אותו, משפילים אותו, מביישים אותו, וגוררים אותו כאחרון הטרוריסטים. אבל מה לעשות, המעמד החדש הזה שאני רוצה להעביר היום בהצעת החוק, יבטיח עונש מאסר לכל מי שרוצים לפגוע דווקא בקדושת המקום ודווקא לאלו שמשחקים שם כדורגל, לאלו שיורקים, לאלו שמבזים, לאלו שאוגרים מאגרי נפץ. דווקא לאלו, ולא לאלו שכל חטאם הוא רצונם להתפלל לקדוש ברוך הוא במקום הקדוש ביותר לעם היהודי. התיקון הוא כל כך פשוט וכל כך חשוב, הוא ייתן להר הבית הגנה בחוק המקומות הקדושים, והוא אפילו יוגן מפני חילול שבת ומועדי ישראל כמו באתרים אחרים, שלא לדבר על כל השאר.

אני פונה מכאן לחברי ועדת השרים לחקיקה ולחברי הכנסת החברים בקואליציה הזאת ואני שואלת: אתם באמת מעדיפים לקדם יוזמות למען בדואים בנגב למען חוק חשמל, על פני הסדרת מקומות קדושים לעם היהודי? לאיזה עוד תהומות עוד תידרדרו? כמה נמוך תרדו בשביל ג'וב וכיסא. דווקא אתם, אלו שבאו מנורבגיה הקרה, כל הנורבגים החדשים: אתם אולי חדשים פה אבל יש כאלו שהיום הם שרים, סגני שרים, הם יו"רים של ועדות, להם עוד היו מצפן וערכים רק לא מזמן. מה קרה לכם? עד כדי כך אתם בובות על חוט שנשלטות על ידי מועצת השורא? עד לאן תידרדרו?

 ולמחנה הלאומי, שאני יודעת שמאזין עכשיו לדברים האלו, אני רוצה לחשוף בפניכם איזה סקופ קטן שכנראה לא שמעתם עליו, מין טריק חדש שהקואליציה הזאת חושבת שהיא עובדת עליכם איתו. אותם שרים ימניים לכאורה, נפתלי, אילת, גדעון, אלקין, שרן, אורבך – אני מדברת כבר שעה על מקומות קדושים ולא מכבודו אפילו להאזין. כל אלה ועוד כמה שרים אנטי-ציוניים מצאו דרך חדשה להפיל הצעות חוק של האופוזיציה. הם דוחים אותן בכמה חודשים בשאיפה שזה ימסמס בעתיד את הזיכרון הקצר של הציבור. הם כבר לא מתנגדים, כי הם הבינו את הנזק התודעתי שזה עושה להם בציבור ובמחנה הלאומי, אז הם דוחים בחצי שנה את החוק בכל מיני טענות טיפשיות כאלה ואחרות. אז אולי הם חושבים שנהפוך להיות סוג של ילדים טובים ולא נאמר להם את האמת בפנים, ואז הם יעשו לנו איזה טובה ויעבירו לנו איזה חוק או איזה תקנה באיזה ועדה. אבל הם לא מבינים שאת האמת, את האמת, אי-אפשר לשבור. 

אז אני רוצה להגיד לכם, לסיום: היום ראינו את מופע האימים של נפתלי בנט, שעמד פה, וכנראה לכמה דקות השתלטה עליו ההבנה של הנזק שהוא עושה היום לעם היהודי. הוא עמד כאן והגן באמת בגופו על חוק החשמל, והמסכה – לא זאת, לא המסכה החיצונית – המסכה הפנימית שלו כנראה נפלה לכמה דקות מועטות, והאמת יצאה לאור. תקשיב, חבר הכנסת מרגי. אז אני מצטטת אותך, מר ראש הממשלה נפתלי בנט, ואומרת לך בשם רבים רבים מהמחנה הלאומי ומעם ישראל: נפתלי בנט, עוף לנו מהעיניים. עוף לנו מהעיניים, נפתלי בנט. ואני מציעה לך, לפני שאתה מדבר על חברת הכנסת אורית סטרוק, שעושה עבודת קודש עצומה, שאתה לא תוכל לכפר על אחת כזאת עוד שנים רבות עם החטאים שאתה עושה – של נעליך מעל רגליך לפני שאתה מדבר על חברת הכנסת אורית סטרוק. צבוע, נוכל ושקרן שכמותך. ובשונה ממך, בשונה ממך, חברת הכנסת אורית סטרוק עובדת למען ארץ ישראל השלמה, אותה ארץ שאתה כבר מזמן מזמן שכחת; קברת אותה איפשהו עם המצפון והערכים והמוסר. 


נא לסיים. 


 ואני מסיימת בלהגיד על החוק: אז מכיוון שאני יודעת שדחייה של חמישה חודשים זאת רק אמתלה, אינני מקבלת את הדחייה, ואני מבקשת להעלות את הצעת החוק להצבעה שמית. ואני לא מבקשת מכם, חברי הקואליציה, להצביע בעד. אני לא מבקשת. אני מעדיפה לשאת תפילה לבורא עולם שאולי אולי יטה את ליבכם בחזרה מן הרוע אל הצדק. תודה רבה. 


 תודה רבה. מי שתשיב מטעם הממשלה תהיה שרת הפנים אילת שקד, בבקשה. בבקשה, כבוד השרה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. 


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התבקשתי להשיב על הצעת חוק זו בשם השר לשירותי דת. מדובר בהצעת חוק שאינה מממשת את מטרותיה של יוזמת הצעת החוק עצמה כפי שהן משתקפות בדברי ההסבר להצעת החוק. יוזמת הצעת החוק מבקשת להגדיר בחוק ראשי, חוק השמירה על המקומות הקדושים מ-1967, כי המקומות הקדושים הם אך ורק הכותל המערבי והרחבה שלו, הר הבית, מערת המכפלה ואתרים נוספים שיפורטו בתקנות שיותקנו מכוח החוק – דהיינו, מקומות קדושים ליהודים; בעוד כיום החוק מתייחס גם לשמירה על המקומות הקדושים לבני דתות אחרות. המקומות הקדושים לעם היהודי מפורטים כבר היום בתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ"א–1981, להלן: התקנות.

בהתאם לכך, השר בוחן מעת לעת אם נכון להוסיף אתרים נוספים לרשימה שבתוספת. חשוב לציין כי גם אם אתר אינו נכלל ברשימה שבתוספת לתקנות, אין משמעות הדברים כי אין מדובר במקום קדוש שלא חלים עליו החוק והתקנות. שכן, כפי שנקבע בפסיקה, הרשימה שבתוספת לתקנות איננה רשימה סגורה של מקומות קדושים ליהודים. על כן, הממשלה מתבקשת להתנגד להצעת החוק.


 איפה היית בחוק החשמל, שקד? 


 עידית, יש הצבעה שמית? אני יכולה לרדת? 


השרה, האופוזיציה ביקשה הצבעה שמית. גם את יכולה לבקש שמית. 


אז אני מבקשת שמית, עידית? 


– – – 


אתה מושך את השמית? האופוזיציה משכה את השמית. 

מה עם ההתיישבות הצעירה? 


 אני רוצה לספר לכם איפה הייתי היום בבוקר. אז הייתי קודם אצל הבבא סאלי – זה נכון; ראיתי שההילולה מתקיימת כסדרה ושהכול מתפקד כמו שצריך. צריך להגיד מילה טובה לראש עיריית נתיבות יחיאל זוהר, שלקח על עצמו לארגן את האירוע הזה. כלקח ממירון – אחד הלקחים מאסון מירון הוא שצריך שיהיה מפקד לאירוע הזה וצריך שתהיה אחריות. 


 חשמל יהיה להם? 


אז ראש עיריית נתיבות יחיאל זוהר לקח על עצמו לנהל את האירוע הזה, ולפעם הבאה צריך שאחד ממשרדי הממשלה ייקח על עצמו לנהל את האירוע הזה. וכמו שמשרד הדתות עושה את זה במירון, משרד הדתות, ככל הנראה, יצטרך לעשות את זה גם בהילולת הבבא סאלי. 


 למה לא עשו את זה השנה? 


השנה ממשלת ישראל העבירה הרבה מאוד כסף – יותר מפי שניים – –


 למנסור עבאס? 


– – לנתיבות ולמשטרת ישראל כדי שאפשר יהיה לקיים את ההילולה הזאת כמו שצריך. 


 מה שרצית זה להזמין את ראשי הערים.


צריך להגיד שיש שם הרבה מאוד כוחות משטרה ומג"ב, כדי שאפשר – – – 


 – – – 


 מה היה אומר הבבא סאלי על חוק החשמל? 


חבר הכנסת בוסו, קריאות ביניים אפשר – לא נאום, ובטח לא בעמידה. אז בבקשה, שב במקומך ואל תפריע. חברת הכנסת שטרית, תודה רבה. חבר הכנסת קרעי, תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, קריאת הביניים שלך נשמעה פעם אחת – לא נאום. תודה רבה. את קריאת הביניים שלך קראת. תודה, אדוני. בבקשה. 


 צריך להגיד שגם מג"ב וגם המשטרה עושים שם עבודה יפה.


– – – 


חבר הכנסת בוסו, די. חברת הכנסת שטרית, מספיק. 


אני מקווה מאוד שהכול יעבור בסדר ובשלום. בסך הכול יש שם – – – 


– – – 


חבר הכנסת בוסו, די. חבר הכנסת בוסו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. די. אתה לא מבין מה זה די? 


 עכשיו אני רוצה להגיד, אחרי הביקור בנתיבות, אחרי שראינו שהילולת הבבא סאלי מתקיימת כמו שצריך – – –


 – – – 


תודה רבה, חבר הכנסת סמוטריץ'. תודה. 


באמת, הרבה שוטרות, דרך אגב, של מג"ב – הגיעו הרבה שוטרות מקורס מ"כים, בנות מהממות ומקסימות, לוחמות מדהימות, שהגיעו מקורס – – – 


 – – – 


 אתה בקריאה שנייה, חבר הכנסת בוסו. אתה בקריאה שנייה. חבר הכנסת בוסו, אני ממש לא רוצה להוציא אותך. די. 


 זה הנכד שלו – מה קרה לך, איתן? תתבייש לך. 


די, די. 


טוב, תודה רבה. חבל שלא נתתם לי. 


 אני מבקש ממך לא לתת לי ציונים. 


זה הנכד שלו. תתבייש לך. 


אל תיתני לי ציונים. תתביישי לך את. תתביישי לך את. 


מה זה, מה זה הדבר הזה? 


 מנצלים כל דבר. די כבר. מספיק. 


תפסיק להגיד "מנצלים". 


 חברת הכנסת מאי גולן רוצה להשיב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. 


 אילת, את יודעת, אני באמת יודעת שאת לא מאמינה במה שאמרת עכשיו. ולעניין התגובה הלקונית על הצעת החוק להסדיר את המקומות הקדושים – הרי דווקא היום, כשאת וחבריך הסדרתם את הנגב ואת הטרור של הפורעים ואת החשמל של מי שרוצה לכבוש את המדינה הזאת, את מסרבת להעביר הצעת חוק שמסדירה את המקומות הקדושים.

 אני רוצה להגיד, אילת שקד, נפתלי בנט – אני רוצה להגיד לכם שאתם צריכים להתבייש בכתם המכוער שתשאירו על המחנה הלאומי. אתם צריכים להתבייש שאתם הולכים נגד העם היהודי. אתה, שהיית יו"ר מועצת יש"ע; אתה, שקיפצת בין הגבעות; אתה, שהסתכלת לאנשים בעיניים והבטחת להם שברגע שתהיה בעמדת כוח לא תיתן לפגוע בקדושת העם היהודי – אתה היום מסדיר חשמל לטרור. אתה נותן כוח וגב למחבלים שרוצים להשמיד את מדינת ישראל. ואת, אילת, שהלכת איתו להרפתקה שפירקה את המחנה הלאומי, שבגללכם אין לנו היום ממשלה ימנית – לפחות הייתם צריכים להתבייש ולא לתת לחוק הזה לעבור. לא ישכחו לך את זה, מר בנט. היום, כשתקפת את חברת הכנסת אורית סטרוק – של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר אליה. מה שהיא עושה למען העם היהודי לא תעשה עוד 20 שנה. לא תצליח לכפר על כל החטאים שלכם כנגד העם היהודי. תתבייש לך, אתה מכשיר היום טרור. אתה ואת, אילת – אתם הפרתם את הברית המכוערת הזאת; אתם נותנים גב לאחים המוסלמים; אתם, שמועצת השורא מנהלת אתכם ואומרת לכם מה לעשות; אתה עכשיו מצביע נגד הסדרה של המקומות הקדושים. עם ישראל לא יסלח לך, נפתלי בנט. אתה לא מסוגל להרים את הראש, אבל להגן בגוף שלך היום אתה כן מסוגל. אתה לא מסוגל אפילו להסתכל למחנה הלאומי בעיניים – – – 


– – – 


בוא נראה אם יש לך אומץ לצאת החוצה ולהתחפש, כמו שעשית באחד הקמפיינים שלך, ולראות מה באמת חושבים עליך. חושבים שאתה בושה, חושבים שאתה תיזכר לדיראון עולם כמי שהרס את הסיכוי שלנו להקים ממשלת ימין. חוק החשמל היום, שאנחנו בעזרת השם נבטל אותו בהקדם, יהיה רק על שמך. וכל טרוריסט שיפגע כאן ביהודי או ביהודייה – על השם שלך הוא יהיה.

ואת, אילת – –


– – – 


אל תפריע לי. – – אילת, אני מסתכלת עלייך ואני אומרת לך: כאבי הבטן שלך פה לא יעזרו. כאן שום כדור לא יעזור. מכרת את כל מה שאת מאמינה בו. אתם בושה לממשלת הימין שאתם טוענים שאתם; אתם בושה למחנה הלאומי, ולא יעזור לכם שום דבר.


תודה רבה.


לא תעברו את אחוז החסימה. נפיל אתכם, ונחזור לשלטון לשמור על העם היהודי.


תודה רבה לחברת הכנסת מאי גולן. 

 אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

משה אבוטבול – בעד
 סמי אבו שחאדה – נגד
יולי יואל אדלשטיין – בעד
 אמיר אוחנה – בעד
 ניר אורבך – נגד
 ינון אזולאי – בעד
 ישראל אייכלר – בעד
 דוד אמסלם – בעד
 אופיר אקוניס – בעד
 משה ארבל – בעד
 יעקב אשר – בעד
 זאב בנימין בגין – נגד
 אוריאל בוסו – בעד
 ענבר בזק – נגד
 חיים ביטון – בעד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – בעד
 ולדימיר בליאק – נגד
 מירב בן ארי – נגד
 רם בן ברק – נגד
 איתמר בן גביר – בעד
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – נגד
 אלינה ברדץ' יאלוב – נגד
 קרן ברק – בעד
 ניר ברקת – בעד
 יאיר גולן – נגד
 מאי גולן – בעד
 איתן גינזבורג – נגד
 יואב גלנט – בעד
 גילה גמליאל – בעד
 מאזן גנאים – נגד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – בעד
 סימון דוידסון – נגד
 אבי דיכטר – בעד
 גלית דיסטל אטבריאן – בעד
 אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
 צבי האוזר – נגד
 צחי הנגבי – בעד
 שרן מרים השכל – נגד
 מיכל וולדיגר – בעד
 רות וסרמן לנדה – נגד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – נגד
 ווליד טאהא – נגד
 בועז טופורובסקי – נגד
 משה טור פז – נגד
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – אינו נוכח
 דסטה גדי יברקן – בעד
 מאיר יצחק הלוי – נגד
 אלי כהן – בעד
 מאיר כהן – נגד
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 עופר כסיף – נגד
 אופיר כץ – בעד
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – בעד
 רון כץ – נגד
 יוראי להב הרצנו – נגד
 מיקי לוי – נגד
 אורלי לוי אבקסיס – בעד
 יריב לוין – בעד
 נעמה לזימי – נגד
 יעקב ליצמן – בעד
 גבי לסקי – נגד
 יאיר לפיד – נגד
 לימור מגן תלם – נגד
 אמילי חיה מואטי – נגד
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – נגד
 מרב מיכאלי – נגד
 יוליה מלינובסקי – נגד
 מיכאל מלכיאלי – בעד
 אבי מעוז – בעד
 אורי מקלב – בעד
 אבתיסאם מראענה – נגד
 יעקב מרגי – בעד
 מופיד מרעי – נגד
 בנימין נתניהו – בעד
 יואב סגלוביץ' – נגד
 יבגני סובה – נגד
 אופיר סופר – בעד
 אורית מלכה סטרוק – בעד
 עידית סילמן – נגד
 עלי סלאלחה – נגד
 בצלאל סמוטריץ' – בעד
 אוסאמה סעדי – נגד
 מנסור עבאס – אינו נוכח
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – בעד
 שירלי פינטו קדוש – נגד
 מאיר פרוש – בעד
 יסמין פרידמן – נגד
 אביר קארה – נגד
 אלכס קושניר – נגד
 יואב קיש – בעד
 גלעד קריב – נגד
 שלמה קרעי – בעד
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – נגד
 שמחה רוטמן – בעד
 יעל רון בן משה – נגד
 שרון רופא אופיר – נגד
 מוסי רז – נגד
 אפרת רייטן מרום – נגד
 ג'ידא רינאוי זועבי – נגד
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 אלון שוסטר – נגד
 יובל שטייניץ – בעד
 קטי קטרין שטרית – בעד
 אלעזר שטרן – נגד
 יוסף שיין – נגד
 עמיחי שיקלי – בעד
 מיכל שיר סגמן – נגד
 רם שפע – נגד
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – נגד


 נא לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 בנימין גנץ – נגד
 אריה מכלוף דרעי – בעד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אחמד טיבי – אינו נוכח


 – – –


 חברת הכנסת אבקסיס, חברת הכנסת לוי אבקסיס. אורלי, חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. היא לא מצליחה לקרוא בשמות. היא לא שומעת.


 אז אני הבעיה.


 את צועקת, את לא שומעת. 


כולם צעקו פה שעות. אני פשוט מזדהה עם אימא לילד חולה.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 אלון טל – נגד 
 יום טוב חי כלפון – אינו נוכח
 חיים כץ – אינו נוכח
 פטין מולא – אינו נוכח
 מנסור עבאס – נגד
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
 נירה שפק – אינה נוכחת


 האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע או שלא קראו בשמו? אין? אם כך, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 47, נגד – 61, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק לא התקבלה.


 [הצעת חוק פ/2150/24; נספחות.]


 אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פסילת רשימת מועמדים או אדם המועמד לבחירות לכנסת בשל תמיכה או העלאה על נס של רוצחי יהודים), של חבר הכנסת אופיר סופר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת סופר, עשר דקות לרשותך, לנמק את הצעת החוק.


 חבריי חברי הכנסת, בימים כתיקונם הצעת החוק שלי הייתה מיותרת. בימים כתיקונם בית המשפט העליון היה צריך לאשר פעם אחר פעם את החלטת ועדת הבחירות. החלטת ועדת הבחירות, שלא פעם נתמכה על ידי חברי הכנסת גם מימין וגם משמאל, נדחתה על ידי בית המשפט העליון. פעם אחר פעם דחה בית המשפט העליון, לעיתים בפרשנות ולעיתים בנימוקים שונים, ולא קיבל את עמדת ועדת הבחירות.

 חבריי חברי הכנסת, עם ישראל שב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות ומחדש את ריבונותו בארץ המובטחת. שיבתו של עם ישראל ארצה במשך כל שנות התקומה, ובפרט בימים אלו, כרוכה בעימות מתמשך על זכותנו על הארץ הזו. ככל שמדינת ישראל העמידה קיר ברזל אל מול אויבינו, כך שררו השלום והשלווה בארצנו. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת דיכטר, מאז ומעולם הושיט העם היהודי את ידיו לשלום, לחיים משותפים – חבר הכנסת רם בן ברק – ולכבוד הדדי עם שכנינו הערבים כאזרחים שווי זכויות, בין שזה היה לפני הקמתה של המדינה ובין שזה היה אחריה. בדיוק כמו בתרפ"ט – אבל בדיוק – היו שניצלו את הושטת היד ופירשו אותה כחולשה, ופרעו ביהודים ושחטו בצפת, בחברון ובמקומות נוספים. וכך, כך, גם בימים אלו, יש מיעוט מאזרחי ישראל הערבים שפועל נגד מדינת ישראל.

 חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מה אני שואל מעימכם? מה מבקשת הצעת החוק שלי? להגדיר באופן הכי פשוט, הכי ברור, שאדם שתמך ברצח או ברוצח של יהודים כחלק מהמאבק שמנהלים ארגוני הטרור לא יוכל לכהן כחבר כנסת במדינת ישראל. מה יותר פשוט? מה יותר ברור? מה יותר צלול ויותר הגיוני מזה? מי שצריך לתמוך בהצעה הזו זה לא רק חברי כנסת מימין אלא גם חברי כנסת משמאל. כל מי שמגדיר עצמו כציוני; כל מי שחפץ בהמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. כל מי שמאמין באמונה שלמה בזכותנו על הארץ הזאת, חברת הכנסת השכל; כל מי שמאמין בזכותנו להתקיים כאן כעם וכריבון. 

 חבריי חברי הכנסת, אני לא נאיבי, איני חי באשליות. אבל חשוב לי להציב לכם, חברי הכנסת בקואליציה, מראה מול העיניים; לשקף לכם שגם את המובן מאליו אתם איבדתם. אתם – חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה – איבדתם את המובן מאליו. סלח לי שאני אומר את זה. לצערי, כבר לא מדובר כאן בסכנה שמא נגיע למדרון חלקלק; אנחנו בהחלקה קשה וכואבת שמדרדרת את מדינת ישראל לפי תהום, מדרדרת אותה בפועל אל פי תהום. די היה להביט היום במופע האימים של חבר הכנסת טאהא בהעברת חוק החשמל. שעתיים של מופע אימים, של אובדן כל שליטה והתפרעות; די להביט בטרור המשתולל ביהודה ושומרון; ברצח של יהודה דימנטמן זכרו לברכה; ברחובותיה של ירושלים, בערים המעורבות, וברוח הגבית שאותה הוא שואב מכאן, אדוני היושב-ראש – מן מהמשכן הזה יוצאת רוח שנותנת רוח גבית לטרור; די לראות את הביקורים ואת הפגישות אצל הטרוריסטים, אצל שובתי הרעב. 

חבריי חברי הכנסת, אם ממשלת ישראל תמשיך להתנהל בצורה הזאת, אנחנו נתגעגע לבאסל גטאס עם הפלאפונים, לעזמי המדווח באמצע המלחמה, או לזועבי מהמרמרה. כאן היום, במשכן, נבנים תומכי הטרור החדשים; אלה שמערערים על קיומה של מדינת ישראל בעידוד רוצחים, שהידים הם קוראים להם, בצילום עם תומכי טרור, עם מסיתים, לרגל שחרורם מהכלא. חבר הכנסת עבאס, אני מניח שאתה מבין למה אני מתכוון. מראש הממשלה בנט אין לי ציפיות. אתה, בנט, איבדת את זה לגמרי. ומי שהיה לו צל של ספק הביט בך היום ונדהם. 

 אני סבור כי אלו לא פניה של החברה הערבית בישראל – אלה פניה של חברה ערבית מפוחדת שלא מקבלת הגנה לא מבית המשפט העליון, לא מכנסת ישראל ולא מהממשלה. לכן, הקול שנשמע הוא קול הטרור האסלאמיסטי הלאומני; קול שמתנגד למדינת ישראל. הביטו על אחוזי הבחירה אצלכם בחברה הערבית; הביטו על הקמפיין הצבוע שמדבר על קמפיין אזרחי. עאלק אזרחי – כולו תעתוע אחד גדול. בואו נדבר קצת איך מתנהלת ממשלה שנמצאת עמוק עמוק עמוק בבוץ, ומוחזקת קצר מאוד על ידי מפלגת התנועה האסלאמית, על ידי רע"מ. בואו נדבר על הדברים הכי בסיסיים שיושבים בבסיס פירמידת הצרכים של מאסלו; בואו נדבר על ביטחון מדינת ישראל, על הפקרת הגליל והנגב, שכן העברת חוק החשמל היא בוסטר שנותן עידוד לכל ההפקרות; על הפקרת הביטחון האישי בערים המעורבות; על תגובה רופסת לרצח בחומש, שהיא פינוי והרס – זאת הייתה התגובה.

 תקשיבו טוב, חבריי חברי הכנסת, תקשיבו טוב לאירועי השבת האחרונה. חבר הכנסת אוחנה. יואב לימור פרסם כי תגובת ישראל לחמאס על הירי שביצע הייתה מתואמת לא פחות ולא יותר עם החמאס עצמו. אתם שומעים את זה? מישהו פה צריך להתעורר או שכולכם שקועים בסמרטפונים? או שאתם מורידים את הראש בגלל בושה ולא בגלל שהפלאפון באמת מעניין אתכם? תקשיבו טוב לדבריו של האלוף ידלין בתחילת השבוע, שאמר ביום א' בבוקר ברשת ב' כי הימצאותה של המפלגה האסלאמיסטית רע"מ בקואליציה מקשה על תגובת ממשלת ישראל מול עזה. יכול להיות שהוא טיפה הסתייג, כיוון שהוא איש שמאל, אבל זה היה תוכן דבריו. חבריי חברי הכנסת, מדובר בחלום בלהות שהפך למציאות. תודה רבה. 


 תודה, חבר הכנסת אופיר סופר. השר מאיר כהן, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני עונה בשמו של שר המשפטים. בהצעת החוק שלפניכם מבקשים חברי הכנסת המציעים להרחיב הרחבה משמעותית את עילת הפסילה מהתמודדות – – –


 כתוב פה שאילת שקד צריכה להגיב. 


 התבקשתי להקריא, ואני עושה את זה. 


 השר מאיר כהן משיב בשם שר המשפטים. 


 – – –


 בהצעת החוק שבפניכם מבקשים חברי הכנסת המציעים להרחיב הרחבה משמעותית את עילת הפסילה מהתמודדות בבחירות הקבועה בסעיף 7א(א)(3) לחוק-יסוד: הכנסת. עניינו של סעיף 7א הוא, כידוע, מניעת השתתפות של רשימת מועמדים או של מועמד בבחירות לכנסת ועילת הפסילה הקבועה בסעיף קטן (א)(3), שבו מדברת הנוסחה כיום על תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. לפי הצעת החוק, יושמטו מן העילה המילים: "של מדינת אויב או של ארגון טרור", כך שהיא תדבר כללית על תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. בהמשך ישיר לכך מוצע עוד לקבוע בסיפא של עילה זו כי היא לעניין זה: תמיכה במאבק מזוין, לרבות האדרה או העלאה על נס של מעשה טרור או פגיעה באדם בשל יהדותו או בשל אזרחותו הישראלית, או של מבצע מעשה, כאמור. 

 ביום 28 ביולי 2021, סמוך לתום המושב הקודם, החליטה מליאת הכנסת, תוך שהיא מאמצת את עמדתה המתנגדת של הממשלה, להסיר מסדר-יומה של הכנסת הצעה דומה בעיקרה להרחבת העילה הקבועה בסעיף קטן (א)(3) שבסעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. כוונת הדברים היא להצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הרחבת העילות למניעת השתתפות בבחירות), הצעת חוק פ/229, של חבר הכנסת אופיר כץ, אשר הוצעו בה כמה תיקונים בסעיף 7א, ובכלל זאת, כאמור, ההצעה דומה להרחבת העילה שבסעיף קטן (א)(3). לאור זאת, ובשים לב לכך שלא עברו שישה חודשים מיום החלטת מליאת הכנסת להסיר מסדר-היום את הצעת החוק פ/229, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה בראשותי לדחות את הדיון בהצעת החוק הנוכחית בשלושה חודשים. בהתאם לאמור, ומשהצעת החוק הנוכחית מובאת עתה בכל זאת לדיון מוקדם, מתנגדת הממשלה להצעת החוק שלפניכם, ומבקשת להסירה מעל סדר-היום של הכנסת. 


 מאיר – – –


 שנייה. אבקש להוסיף כי עמדתה המתנגדת של הממשלה להרחבת העילה שבסעיף 7א, כפי שהוצע בהצעת החוק פ/229, התבססה על כך שכתוצאה מאותה הרחבה תשתרע עילת הפסילות על מגוון רחב מאוד של התנהגויות, לרבות אקראיות או חד-פעמיות, תוך שהיא מתרחקת מרחק רב מהתפיסה של דמוקרטיה מתגוננת המונחת ביסוד סעיף 7א לחוק-היסוד. לפי תפיסה זו, הזכות להיות מועמד לכנסת, שהיא זכות יסוד נעלה בחברה דמוקרטית, אינה ניתנת למי שמעמיד איום על עקרונות היסוד הבסיסיים ביותר לקיומה של המדינה: היותה של המדינה מדינה יהודית ודמוקרטית; שלילת הגזענות והגנתה מפני מאבק מזוין ממוסד ושיטתי נגד המדינה – על בסיס התפיסה שלפיה הגבלות על זכות היסוד להיבחר, המצירות גם את זכות היסוד לבחור, צריכות להיות מצומצמות וזהירות, ומטרתן להגן על המדינה ועל אופייה המשטרי ולא להוות אמצעי לענישה או הרתעה תוך פגיעה בזכות היסוד לבחור ולהיבחר, כמו גם בזכות היסוד לחופש הביטוי. 

 לאור זאת, התווה בית המשפט העליון מבחנים מחמירים, הכוללים פרשנות מצומצמת של עילות הסעיף, וכן קבע בית המשפט העליון פרשנות מצומצמת של עילות הסעיף, וכן בחינה של המאפיינים הדומיננטיים והמרכזיים בפעילות של המועמד או הרשימה: וידוא שלא מדובר בשאיפות תיאורטיות, אלא בעמדות, שנתמכות בפעילות חוזרת ונשנית, ובכלל זה פעילות פוליטית ודרישה לראיות משכנעות, ברורות וחד-משמעיות. ההרחבה כפי שהוצעה בהצעה פ/229 הביאה לביטול תנאים מחמירים אלה, בהתייחס לעילת פסילה אחת בלבד, תוך מתן מעמד עדיף, ללא הצדקה, לעילה זו על פני העילות הנוספות שבסעיף 7א – שלילת קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית והסתה לגזענות ואחרות – מעבר כמובן לבעייתיות הרבה הטמונה כאמור בדבר כשלעצמו. קשיים דומים מעוררת גם הצעת החוק הנוכחית. אדוני יושב-ראש הכנסת וכנסת נכבדה, כאמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק ומבקשת להסירה מסדר-היום של הכנסת.

אופיר, רצית להגיד משהו?


שני דברים: אחד – בית המשפט התייחס באופן חד-צדדי רק למועמדים מימין. ראינו כמה פעמים לפחות שוועדת הבחירות פסלה מחבלים, ואחרי זה בית המשפט הכשיר אותם, וראינו שהם העבירו מידע לחיזבאללה וברחו מהארץ, והעבירו פלאפונים לאסירים ביטחוניים. ככה, אם נמשיך להסתמך על בג"ץ, נמשיך להכניס כאלה מחבלים לכנסת. 


 אופיר, אני חושב שדווקא אלה שהעבירו פלאפונים ישבו בכלא והענישו אותם. בעיניי לא מספיק, אבל הענישו. 


 אבל אחרי זה אישרו אותם. 


 – – – בג"ץ מכשיר אותם, ואחרי זה הם – – –


 עזמי בשארה היה מועמד לפסילה. 


 רבותיי, אמשיך – עידית סילמן. חברת הכנסת סילמן? אוקיי. יש לי המון דברים טובים להגיד על הרווחה דווקא, אופיר, אבל – חברת הכנסת עידית סילמן, בבקשה, גברתי. חברת הכנסת עידית סילמן. 

 אני רוצה להגיד משהו, חבר הכנסת דיכטר, אני רוצה לציין משהו. חלק מאיתנו היו בשלטון המוניציפלי – אני מסתכל על אורלי. אני רוצה להגיד שאתמול, אדוני שר הפנים, התחלתי באיזה פיילוט שאני מאוד מקווה שהוא יצלח. עיקרו של הפיילוט הוא לסמוך את ידינו על ראשי הערים בהרבה מאוד תקציבים שאנחנו מעבירים. לכן, הגיע הזמן, אורלי, את צודקת – זה נוגע לך, אורלי, ולכם, למשל בכל התקציבים לפעילות לקשישים ולפעילות פנאי. אנחנו העברנו את התקציבים לרשויות, ואמרנו להם: רבותיי, בואו תנסו, ובמקום שמשרד הרווחה על כל אגפיו יתחיל להגיד לכם מה לעשות, תחשבו אתם. אני בטוח שג'קי בבית שאן, בני בדימונה ורוביק בבאר שבע ועוד הרבה אנשים טובים ידעו. הם נמצאים שם בשטח, הם יושבים עם האנשים שלהם ומייצרים, אגב, מענים יוצאי דופן, שיש לנו רק ללמוד מהם. אז אני מקווה מאוד שהפרויקט הזה יצליח – א. כדי לחזק את ראשי הערים. ובכלל אני מציע לחבריי השרים, כמה שיותר להבין שהזרוע הביצועית של מדינת ישראל – אני תמיד קורא לראשי הערים הקבלנים המבצעים של המדינה הזאת. ככל שאנחנו נסמוך עליהם – נכון, מאירק'ה? מאיר, אתה היית ראש עיריית אילת. ככל שנסמוך עליהם וככל שנעביר להם תפקידים ופחות רגולציה ופחות ניכנס להם לנשמה, האמינו לי שהמדינה הזאת תיראה טובה יותר בהרבה מאוד תחומים. אני חייב לציין שככל שאני נכנס לשאלות הקורונה, אני גם מבין עד כמה שהאנשים הטובים האלה, ראשי הערים, רובם ככולם – – –


– – –


נכון, גם בקורונה, נושאים על הכתפיים שלהם – זה לא עול. אני שואל אותם, עד כמה זה עול? הם אומרים: זה לא עול. אל תפריעו לנו, תנו לנו לעבוד, אנחנו יודעים לעשות את זה מצוין. אני דווקא אספר משהו שקשור לחבר הכנסת אבי דיכטר. אני ראש עיריית דימונה ומתייצב אבי דיכטר, השר לבט"פ, ואומר לי: מה הבעיה הקשה ביותר? אני מספר לו על הקושי הגדול שהיה לנו אז בדברים פשוטים, כמו גנבת מכוניות. הגענו למציאות שבה אם היית אומר שאתה גר בנגב לא היו מוכנים לבטח לנו את המכוניות. אז אמר השר לבט"פ אבי דיכטר: אני מתקצב – אבי, אני גם זוכר את הסכום – ועם זה נדמה לי שהקמנו את ה"מוקד רואה" הראשון. 


 נגמר לך הזמן לשכנע. 


 לא לא, אני לא משכנע אתכם. הקמנו את ה"מוקד רואה" הראשון, שעשה עבודה מצוינת; שהצליח להוריד את רמת הפשיעה, את רמת הוונדליזם, לכדי אפס. אני שמח שמאז זה הפך להיות דבר שכמעט כל ראשי הערים מתהדרים בו, ואני קורא לשר הבט"פ הנוכחי להכניס עוד ועוד – אגב, אנחנו הכנסנו גם ביישובים הבדואיים, גם בערוער. 


הזמן נגמר. 


 הזמן נגמר, אז אני ארד. אם כן, אני רק חוזר, אני מבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום. תודה רבה, אדוני. 


 תודה, חבר הכנסת מאיר כהן. כן, בבקשה, חבר הכנסת אופיר סופר, אתה משיב? מגיב? שלוש דקות. 


 אדוני היושב-ראש, אתלבט איתך אם לחכות לראש הממשלה נפתלי בנט, יש לך מושג אם הוא אמור להגיע? אין עדכונים לגבי זה? 

קודם כול בהתייחסות למה שאמר השר, כאן במשכן זאת הייתה חממה, בית גידול לבאסל, לעזמי ולגב' המרמרה. ועדת הבחירות פסלה אותם, והם אישרו אותם פעם אחר פעם. אם אנחנו פה במדרון החלקלק, עם השותפות האומללה שלכם, רוצים לדרדר את מדינת ישראל בפועל אל פי תהום, אז תמשיכו להתעלם מכל מה שקורה פה. תמשיכו להתעלם מכל מה שקורה פה. 

 חבריי חברי הכנסת מימינה – ויותר בפנייה אישית אליך, ראש הממשלה נפתלי בנט, הצעיר המבטיח שנכנס לפוליטיקה הישראלית כבן אדם שעומד על מילתו, על דיברתו, לא מתנצל, משהו חדש מתחיל – הכי ישן והכי רקוב שפגשנו עד הלום. אתה נמצא בבוץ פוליטי, אתה נמצא בבוץ פוליטי אמיתי. המפלגה הקטנה היחידה שמתפרקת פה, היחידה שלך, היא היחידה שלא אפקטיבית, שאיבדה את כל ערכיה. אני רוצה לספר לך על שר הביטחון בני גנץ, שהוא לא ממש סופר אותך. הוא רואה עצמו כממשיך דרכו של יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ופועל יום אחר יום, וגם ברגעים אלו, בפגישות מדיניות משמעותיות, ומקדם את תהליך השלום. אני רוצה לספר לך על שר הבריאות הורוביץ, שמקדם אג'נדה פרוגרסיבית. הוא לא מתעסק בבריאות. הוא לא מתעסק בבריאות. אני רוצה לספר לך על חבר הכנסת רם שפע. הוא אפילו לא יושב-ראש מפלגה אבל הוא החליט שהחקלאות זה קו אדום, אז זה קו אדום. וכולם מיישרים איתו קו, כי זהו – זה מה שיקרה, נקודה. אני רוצה לספר לך על שר האוצר אביגדור ליברמן, שהחליט לגמור את היהדות – אבל לגמור את היהדות – והוא עושה זאת באמצעות השליח שלך מתן כהנא. ועל ווליד, על עבאס, שלקחו לנו את הנגב ולקחו את הגליל ולקחו את כל המדינה – אין מילים, לא צריך להוסיף. כן, ויש פה את לפיד. לפיד שמשפשף את הידיים ומחכה בשקט, ממתין לטרף. ועוד נספר גדולות ונצורות על מה שהוא עוד יעשה לנו. 

ואתם, חבריי מימינה – –


 תודה, חבר הכנסת אופיר סופר.


– – אפס קבלות, אפס הצלחות; מכרתם את המדינה, מכרתם את כל הערכים – – 


 סופר, סופר, אופיר – – –


תודה. 


– – והולכתם אותנו על פי תהום. הולכתם את הבוחרים – תתביישו לכם; תורידו את הראש לפלאפונים – זה הרבה יותר טוב, הרבה יותר מתאים. 


 תודה. תודה. 


 סופר, רק תגיד – – –


 בושה וחרפה. 


תודה, תודה, תודה, חבר הכנסת אופיר סופר. 


תקציב לא הצלחת להעביר. 


 אופיר, רק תודה לשרת הפנים. אתה הולך להילולה, לא? תודה לשרת הפנים, אפשר?


חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה שמית, לפי בקשתה – – –


מילה לשרת הפנים – – –


 מילה לשרת הפנים. אני רוצה להודות לשרת הפנים על חוק החשמל. 


 לא, חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה לרדת. 


אני רוצה להודות לשרת הפנים על חוק החשמל. שאפו. 


נא לרדת. תודה לך. 

 אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פסילת רשימת מועמדים או אדם המועמד לבחירות לכנסת בשל תמיכה או העלאה על נס של רוצחי יהודים). חברי הכנסת, מי שרוצה להצביע, נא לשבת. נא להצביע. 

ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פסילת רשימת מועמדים או אדם המועמד לבחירות לכנסת בשל תמיכה או העלאה על נס של רוצחי יהודים) לא נתקבלה.


45 חברי כנסת בעד, 59 נגד. הצעת החוק לא התקבלה. 


 [הצעת חוק פ/2174/24; נספחות.]


 אנחנו עוברים להצעה הבאה על סדר-היום – הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – פינוי קשישים), התשפ"א–2021, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת יעקב מרגי, עשר דקות, אדוני. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, מטרתה העיקרית של תמ"א 38 היא לחזק מבנים קיימים מפני רעידת אדמה, וכן הצלת חיי אדם במקרה של רעידת אדמה. תוכנית המתאר הארצית תסתיים סופית באוקטובר 2022. לאחר מכן תגובש מדיניות התחדשות עירונית חדשה בסמכות הרשות המקומית, ולא בתוכנית מתאר ארצית כפי שהיה עד כה. אני מברך על פרויקט התחדשות עירונית, המבקש לחזק את המבנים הלא-בטיחותיים הקיימים בישראל. רק לפני כמה שבועות חזינו בהתמוטטות הבניין בעיר חולון. לאחר מכן קיבלנו עוד עשרות תגובות מאזרחים מוטרדים על בניינים נוספים אשר קיים לגביהם חשש להתמוטטות. יש צורך לתכנן את המרחב העירוני ולהתאימו לתקופתנו, תוך ניסיון לשיפור המבנים ואיכות החיים של האוכלוסייה המתגוררת בבניינים אלו. יחד עם זאת, החלק המהותי בנושא חידוש מבנים המשפיע על תהליכים אלה הוא האוכלוסייה המתגוררת בבניינים אלו, בדגש על אוכלוסיות פגיעות, ובעיקר המבוגרים והקשישים שבהם, שהצעת החוק שלי מדברת עליהם. 

האם מישהו עצר לבחון את הצרכים של אוכלוסיות אלו, את הקשיים האמיתיים שהם מתמודדים איתם בגילם, ומה ההשפעות האפשריות במקרה של פינוי כתוצאה מחיזוק מבנים? אוכלוסייה זו של הקשישים, אוכלוסייה שהיא בעלת צרכים ומאפיינים מיוחדים משלה – קיים חשש אובייקטיבי לצאת להרפתקה כזו בגיל שלהם: הקושי בשינויים והפחד מחוסר שליטה שנפל עליהם, חוסר אונים הנובע מהתמשכות התהליך, הימנעות מהוצאות גדולות בשל קיום מחסכונות וקצבאות, וחשש מפגיעה פיזית או נפשית כתוצאה ממעברי הדירות. הקשישים לא מעוניינים בדירה גדולה יותר, והשימוש במרחב הביתי שלהם די מצומצם. הם יותר מוטרדים מהנעשה איתם ומעתידם בתקופת הבנייה וגם אחריה. מעברי הדירות הם כאב ראש אחד גדול לכל אחד. אז תארו לעצמכם קשיש שנאלץ לעבור מסע כבד זה פעמיים בשנה או שנתיים, המאמץ המנטלי הרגיש. עצם המחשבה שהקשיש יצטרך לחיות באתר בנייה לאורך זמן או להעתיק את סביבת חייו לתקופת החיזוק של הבניין יכול לפגוע בתוחלת החיים של הקשיש – כפי שידענו להבין, ולהבחין בקשיים של אוכלוסייה זו בעת שחוקק חוק פינוי-בינוי, והשכלנו להבין שקשיש לא יוכל לעבור תלאות של מעברי דירות, וגם לא נכון מצד המדינה להעביר אותו תלאות אלו, והחוק עבר בשיתוף ובהסכמה של כל באי הבית, כי מעבר למשחקי כוחות של אופוזיציה וקואליציה, יש כאן אנשים מבוגרים, קשישים, אשר תפקידנו לתת להם להזדקן בכבוד. 

בפני הקשיש אשר גר בבניין שבו אמור להתקיים פרויקט חיזוק מבנים מרעידות אדמה עומדות שתי אפשרויות: להמשיך להתגורר באותה דירה במהלך הבנייה, או לחלופין לאפשר לו לעבור לדיור חלופי עד אשר יסתיים הפרויקט. שתי האפשרויות מכבידות ומקשות מאוד על חייהם של הקשישים ולא מאפשרות להם להזדקן בכבוד. ולכן, בתיקון לחוק זה מוצעות להם כמה אפשרויות בלי לפגוע בפרויקט ובלי לעכב אותו. "א. מתן אפשרות לקשיש לבחור באחת מאלה: 1. מעבר לבית הורים, לרבות בתוספת תשלומי איזון בשווי דומה לשווי מהוון של דירת תמורה, ובלבד שהמעבר כאמור יתאפשר עד למועד הפינוי של הדירה שהזכויות בה מועברות כפי שנקבעו בעסקת הפינוי-בינוי. 2. רכישת דירה חלופית ששוויה דומה לשווי מהוון של דירת תמורה שתימסר לקשיש עד למועד הפינוי של הדירה שהזכויות בה מועברות, כפי שנקבע בעסקת הפינוי-בינוי. מיקומה של הדירה כאמור יהיה ככל הניתן בסמוך לדירתו של הקשיש, אם הקשיש ביקש זאת. 3. קבלת סכום כסף בשווי מהוון של דירת תמורה לשם רכישת דירה חלופית על ידי הקשיש בסכום האמור, כולו או רובו, לא יאוחר ממועד הפינוי של הדירה שהזכויות בה מועברות כפי שנקבע בעסקת הפינוי-בינוי. ב. שתי דירות ששוויין המצטבר דומה לשווי דירת התמורה. ג. דירת תמורה ששטחה קטן משטח דירת התמורה שהקשיש היה אמור לקבל במסגרת עסקת הפינוי-בינוי, בתוספת תשלומי איזון, והכול בשווי דומה לשווי דירת התמורה". 

לכן, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק זו באה לתת מענה לקושי של הקשיש, לקושי זה, למען האוכלוסייה הבוגרת. כשם שמצא המחוקק לנכון להגן על זכויות הקשיש בחוק פינוי-בינוי (עידוד מיזמי בנייה) והחריג את אוכלוסיית הקשישים בהצבת תנאים מיטיבים, אני מבקש מכנסת ישראל להעניק סעד לאזרחים אלו גם בחוק המקרקעין. אנו מבקשים, במידה ובמשורה, לאפשר לקשיש לבחור את החלופה העדיפה לו, כפי שידענו לעשות זאת בחוק פינוי-בינוי. לכן קורא אני תחילה לשר לאמץ את ההצעה הזו, כולה או חלקה, על מנת לאפשר איכות חיים של קשיש. גם אם הצעת החוק הזו לא עונה על כל הצריכים, או מעוררת קשיים, אפשר לאמץ אותה ולקבל אותה בתנאים, עם האיזונים הנדרשים.

חברי הכנסת, חוק זה מגיע – איך הוא הגיע אליי? חוק זה הגיע אליי מאותם קשישים אשר מבקשים סעד מנבחרי הציבור. אני מבקש להודות לגב' כהן, אלמנתו של הרב כהן, אשר יחד עם חבריה פנו אליי והציפו את הבעיה. הם יושבים כרגע בביתם, ומסתכלים, וצופים בנו, בתקווה שתצביעו על פי צו מצפונכם ולא על פי משחקי קואליציה–אופוזיציה. הם מבקשים: תצביעו נכון עבורם, ותיתנו להם את מעט השנים שנותרו להם לחיות בכבוד.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלא מן הכתב – בחוק פינוי ובינוי המחוקק נתן מענה לקושי הרגשי, הפיזי, המנטלי של הקשיש. תארו לכם, בחיזוק מבנים מפני רעידת אדמה, תמ"א 38, יושב קשיש וחי בתוך אתר בנייה, בתוך אתר הבנייה, בתוך סכנה, רעשים, שעות מנוחה לא שעות מנוחה, אבק, רעשים, ולחלופין אומרים לו: תעבור דירה לתקופה של שמונה חודשים, שנה, ותחזור אחר כך. אנחנו יודעים מה זה עבור אדם נורמטיבי, בריא, בגיל העמידה, לעבור דירה; לקחת קשיש, לעקור אותו ממקומו, ולהחזיר אותו זה כמו לעקור עציץ ותיק או עץ זקן ממקומו – אתה שותל אותו במקום אחר, לא בטוח שהוא ייקלט. עכשיו, אם הוא רוצה חלופה אחרת, שמתאימה לקבלן, בשמחה רבה. אבל אם לא, שיתאפשר לו, שיתאפשר לו באיזונים הנדרשים, באיזונים הנדרשים שנותנים, שעונים על העלויות הכלכליות של הפרויקט. לא מבקשים משהו מעבר למה שהוא היה מקבל או למה שהיה עולה לקבלן בפינוי ובינוי.


 – – –


אבל לא בחיזוק מבנים, תמ"א 38. החוק הזה מדבר – – –


 – – –


נכון. לכן אנחנו מבקשים, אנחנו מבקשים להעתיק את זה. זה לא משהו חדש. וגם בהצעת החוק אנחנו מדברים – תוך האיזון הנדרש, הכלכלי. לא רוצים לעכב את הפרויקט. לא רוצים להוסיף עלויות לקבלן. צריך רק ראש גדול ונכונות לאמץ את זה. 

 אני מאמין ששר השיכון או שרים אחרים – אני לא רוצה לדבר על שיקולי קואליציה–אופוזיציה. הייתי חבר בוועדת שרים לענייני חקיקה. אני יודע, לצערי הרב, איך הדברים מתנהלים בוועדת השרים לענייני חקיקה. אין דיון מהותי ומשמעותי. אני לא מאמין שהתקיים דיון מהותי ושהתקבלה החלטה להתנגד לחוק הזה, כי מי שמתנגד לחוק הזה פשוט אוטם את ליבו למצוקתם האמיתית של הקשישים בישראל, שחלקם הלא-מבוטל גרים בבניינים שמיועדים לתמ"א 38, לחיזוק בפני רעידות אדמה. חלקם זה לתוספת של ממ"ד, שאין להם. אנחנו לא יכולים לגזור עליהם לחיות תקופה לא מבוטלת בתוך אתר בנייה או לאלץ אותם לעבור דירה ולחזור אחרי שהפרויקט יסתיים.

ולכן, חבריי חברי הכנסת, ואני לא יודע מי השר שישיב להצעת חוק – – –


השרה. השרה אילת שקד.


אילת שקד – אני מקווה, אני מקווה שהיא תגדיל ראש ותאפשר לחקיקה הזו להתקדם גם אם זה תוך תיאום. אנחנו קשובים. אני לא מגיש חקיקה – מי שמכיר אותי, אני לא מגיש חקיקה לשם קרדיט או לשם ההצעה בלבד. אני באמת רוצה להיענות לבקשתם של אזרחים ותיקים, אוכלוסייה מבוגרת וחשובה, שאנחנו חייבים לה הרבה, המדינה ואנחנו כחברה. תודה רבה. 


תודה. תודה, חבר הכנסת יעקב מרגי. תשיב בשם שר המשפטים השרה אילת שקד. השרה אילת, כן. עשר דקות, גברתי.


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק המקרקעין, חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת, מבקשת להחיל – – 


 – – –


חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', תירגע. היא לא התחילה להשיב, וכבר אתה מפריע לה? שמור על שקט.


– – את ההוראות בחוק פינוי ובינוי – עידוד מיזמי פינוי למגורים – –


 – – –


חבר הכנסת משה ארבל, שב, בבקשה.


לא, אני רק רוצה – – –


 שב, בבקשה. חבר הכנסת משה ארבל, שב, בבקשה.


– – התשס"ו–2006, המתייחסות לקשישים המתגוררים בבית משותף העומד בפני פינוי ובינוי, גם על מיזמי התחדשות עירונית במסלול חיזוק – תמ"א 38. פה אני רוצה להגיד לחבר הכנסת מרגי – – –


– – – את מכירה אותה? את מכירה את – – – שבח – – –


 חבר הכנסת משה ארבל, שב, בבקשה.


חבר הכנסת מרגי – – –


– – – ואת הילדים היתומים שלה?


חבר הכנסת מרגי, אנחנו מעבירים עכשיו את חלופת שקד לתמ"א 38, אז חשוב שתגיע לדיונים האלה.

מיזמים במסלול חיזוק, בשונה מפינוי ובינוי, לא כוללים את הריסת הבית המשותף, אלא את חיזוק הבניין הקיים, תוספת ממ"דים ותוספת יחידות דיור. לכן החלופות שקבועות בחוק פינוי-בינוי ביחס לקשישים לא רלוונטיות ולא מתאימות למיזמים במסלול חיזוק. בחוק פינוי-בינוי נקבע כי סירוב בעל דירה שהוא קשיש לעסקת פינוי ובינוי לא ייחשב כסירוב בלתי סביר אם היזם לא הציע לו, נוסף על האפשרות לקבלת דירה בתמורה, את החלופות הבאות: מעבר לבית הורים; מעבר לדירת קבע חלופית; קבלת סכום כספי; קבלת שתי דירות קטנות או דירה אחת יותר גדולה בתוספת תשלומי איזון – והכול בשווי הדומה לשווייה של דירת התמורה. 


איפה הייתם – – –


כל אלה, כאמור, לא רלוונטיים לעניין חיזוק, שכן במיזמים אלו אין דירות תמורה ודירתו המקורית של בעל הדירה הקשיש כלל לא נהרסת.


חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, אוריאל בוסו.


בנוסף, במיזמים מסוג חיזוק בדרך כלל הדיירים ממשיכים להתגורר בדירתם. עם זאת, לאור הקושי שנוצר לקשישים ולאנשים עם מוגבלות בניידות ובגישה לביתם במהלך תקופת העבודות, קבוע בחוק כי המפקח על המקרקעין לא יאשר את ביצוע העבודות אלא אם הוצע לקשיש או לאדם עם המוגבלות פתרון דיור חלופי למשך תקופת העבודות.

  יצוין שלפי דברי ההסבר להצעת החוק, המציע מבקש לתת מענה דומה לתקופת משך ביצוע העבודות. כיוון שהמענה כבר ניתן בדין הקיים, אין צורך בתיקון חקיקה. באשר לרכיב נוסף בהצעת החוק, המתייחס למיזמים הכוללים את הריסת הבית המשותף ובנייתו מחדש – תמ"א 38/2 – שלא במסגרת מתחם פינוי ובינוי, יצוין כי בימים אלו מתקיימת עבודת מטה במשרד המשפטים, בשיתוף הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, הבוחנת, בין היתר, את השוואת עילות הסירוב בין מיזמים אלו לבין מתחמי פינוי בינוי. יודגש כי בחינה זו רחבה יותר מסוגיית המענה לאוכלוסיית הקשישים לבדה ומתייחסת לכל עילות הסירוב. כמו כן, ככל שיוסכם כי יש להשוות את העילות, יידרשו התאמות מסוימות לסוג המיזם. לכן מוצע להמתין לסיום עבודת המטה האמורה.

ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה על דחיית הצעת החוק בחודשיים, אולם המציע לא הסכים לדחייה כאמור. לאור האמור, מוצע להתנגד להצעת החוק.

אני רוצה להגיד עוד מילה אחת – לרדת? 


 שקד, השרה שקד – – – ביום שהשקדייה פורחת.


אני רוצה להגיד עוד מילה. היום בבוקר, אחרי שהייתי בנתיבות והלכתי לוודא שהילולת הבבא סאלי תתקיים כמתוכנן, הלכתי לשדות נגב עם תמיר עידאן, ועמדנו על איפה שיקום היישוב החדש, היישוב חנון. עכשיו אני רוצה שתבינו: בממשלות הליכוד לא הקימו יישובים חדשים בנגב כי הייתה מין תפיסה כזו שלא צריך יישובים חדשים. ולכן ראש מועצת שדות נגב, שהתחנן, התחנן, שיקימו יישוב חדש במועצה שלו, בעוטף עזה, לא זכה לעשות את זה בתקופת הממשלות של הליכוד. ואז באתי אני – –


 – – –


יש פה רופא? יש פה רופא בקהל? יש לה כאבי בטן. יש לשרת הפנים כאבי בטן. יש פה רופא?


 סיפורים יפים. 


– – ושיניתי את המדיניות של נתניהו ושל מינהל התכנון, שהתנגדו בתוקף להקמת יישובים חדשים.


 אחמד, שרת הפנים רוצה רופא, יש לה כאבי בטן.


 הכאבים חזקים.


 והעברתי בחודשיים גם בוועדה המחוזית וגם במועצה לתכנון ובנייה הקמה של יישוב חדש ליד היישובים סעד ושובה, את הקמת היישוב חנון. 


 את החרדים נדפוק ליד הבדואים. תבנו להם ליד הבדואים. תזרקו את החרדים ליד הבדואים. העיקר לזרוק את החרדים ליד הבדואים. 


 אילת משקרת. 


 ובחודש הקרוב נזכה להביא החלטת ממשלה שנייה ליישוב חנון, ונזכה להקים עוד יישוב בארץ ישראל, בעוטף עזה, ולחזק את העוטף.


מה קרה? חברי הכנסת, תירגעו. 


ולא רק את העוטף נחזק. אנחנו נחזק גם את בקעת ערד ונקים שורה של יישובים חדשים בבקעת ערד, ואת העיר החרדית הראשונה בנגב, את העיר כסיף.


 אילת משקרת. 


 ואני שמחה שיש לנו את הזכות לבנות מחדש את הנגב, ואני מציעה לכם – – – 


 – – –


חברי הכנסת, חברי הכנסת, אתם לא רוצים להקשיב. חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. 


אני מבקשת מחבריי באופוזיציה שנוסעים להילולת הבבא סאלי בנתיבות: כשאתם מגיעים לנתיבות, תעצרו גם ליד היישוב, תעצרו גם ליד היישוב – – 


 – – –


 – – תעצרו גם ליד היישוב – – 


חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, חיים ביטון, מה קרה? תנו לה להשלים. מה קרה לכם? אופיר כץ, משה אבוטבול.


– – חברים, תעצרו גם ליד היישוב סעד. 


– – –


 כאבי בטן יש – – – 


 חבר הכנסת משה אבוטבול. 


 מה אמרתי? מה אמרתי? עבאס, בוא, תפסיק להגן עליה – – – 


 חברי הכנסת, תנו לה להשלים.


אני מבקשת שתעצרו גם ליד היישוב סעד – –


– – –


– – ותראו שם את השדות היפים והירוקים של היישוב סעד.


 כן, כן. חבורת שקרנים. מפלגה של שקרנים.


 חברי היישוב סעד הסכימו לוותר על השדות האלה כדי להקים יישוב קהילתי חדש, מעורב, של דתיים וחילונים, במועצה האזורית שדות נגב, יישוב שייקרא חנון – – 

 
 – – –


 – – יישוב חדש בארץ ישראל. תודה. 


– – – תגיד לה: נתניהו חתם על המפות של היישוב הזה. 


תודה רבה, השרה אילת שקד. חבר הכנסת מרגי, אתה רוצה להשיב? שלוש דקות, אדוני. 


 מפלגה של מטומטמים. כן, תמשיכי לשקר. שקרנית. מה עם הרופא? כאבי בטן, מהר לרופא. למה אין רופא דחוף כבר לשקרים שלך?


אבוטבול, תודה. 

 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תמיד חשבתי שיש לנהל פרוטוקול מדיוני ועדת השרים לענייני חקיקה, עוד מאז כהונתי כשר וכחבר ועדת השרים לענייני חקיקה – לא בשביל השרים וחברי הכנסת אלא בשביל הציבור. הציבור חייב לקבל דין וחשבון, הציבור לא מטומטם. חוויתי את החוויה הפוגענית כלפי הכנסת וחבריה כאשר אין דיון ענייני כלל ועיקר, ולעיתים קרובות כל ההחלטות של ועדת שרים לענייני חקיקה מתקבלות לגופם של חברי כנסת ולא לגופו של עניין. לקחתי את העמדה האחרונה של ועדת שרים לענייני חקיקה. שימו לב לתמונה שעולה מעמדות ועדת שרים לענייני חקיקה השבוע: בפני הוועדה הובאו 34 הצעות חוק, מתוכן שבע ממשלתיות, ולכן אתייחס רק ל-27 הצעות החוק הפרטיות: 12 הצעות חוק של הקואליציה ו-15 הצעות חוק של האופוזיציה. לקואליציה אושרו חמש הצעות חוק ולאופוזיציה נדחו כולן. של הקואליציה נדחו בשבוע-שבועיים. 


 אילת, תגידי – – –


את מפריעה לי, גלית. את מפריעה לי. 


אבל אילת, כואבת לה הבטן. 


חברת הכנסת גלית. 


 הדברים שאני אומר, חשוב שישמעו אותם חברי כנסת. אני אומר אותם לציבור ולפרוטוקול, לדברי הימים של הכנסת. אל תפריעו לי. הדחיות של הקואליציה היו לשבוע-שבועיים; החוקים של האופוזיציה – שימו לב: שניים נדחו לצמיתות, שניים נדחו בשבוע ימים, והיתר נדחו בחודש, חודשיים, שלושה ואף שישה חודשים. רבותיי, אני מבין שיש פריבילגיה לקואליציה על פני האופוזיציה. אבל בל נשכח ש-120 חברי כנסת נבחרו לייצג את הציבור. ואני תוהה: האם אף אחת מההצעות – לא הצעת החוק הזאת, בסדר? אני נוגע בדבר. האם אף אחת מהצעות החוק של האופוזיציה לא הייתה ראויה לדיון לפחות? להתייחסות עניינית?


 – – –


 אל תפריע לי. בועז, אל תדבר איתי ואל תפריע לי בענייני בריונות. 


 כן, כן. בועז, שב. שב. 


 בועז, לא יפה. מה זה הדבר הזה? 


לסיכום, אני מבקש להביע היום כאן, בפניכם, היום הזה – ולא רק עניין של קרדיט, כי יש כאן פגיעה של ממש בכבודו של הבית הזה, פגיעה של ממש בעבודה הפרלמנטרית של חברי הכנסת, אחרי הדריסה והפגיעה והשוד של ועדות הכנסת. 


 תודה, חבר הכנסת מרגי. משפט אחרון.


אני מסיים. ואני רוצה ומבקש לקרוא כאן היום, מעל במה מכובדת זו וממה שנשאר ממנה – – –


תודה. 


אני מבקש עוד משפט. אדוני יושב-ראש הכנסת, הבעיה הזאת נזרקה לפתחך. היא קורית במשמרת שלך. הבית נרמס. הבית הזה נדרס במשמרת שלך. תלוי בך או לא תלוי בך – די. הגיע הזמן שתתעשת. תפקידך הוא ממלכתי, הוא לא לשרת את יאיר לפיד ולא את יש עתיד; את כנסת ישראל, את 120 חברי הכנסת. 


 תודה, חבר הכנסת יעקב מרגי. 


 – – – כל הכבוד ליעקב מרגי. 


מרגי, עכשיו כולנו איתך. כן, הינה, עכשיו כולם מצביעים איתך, הרב מרגי. כולם איתך. תכף תראה, תראה את הצבועים עכשיו. 


 – – –


 בעד. 


בעד הקשישים. 


 תודה, חבר הכנסת יעקב מרגי. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – פינוי קשישים). חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע – נא לשבת במקומו. אנחנו מצביעים. נא להצביע. 

ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – פינוי קשישים), התשפ"א–2021, לא התקבלה.


45 חברי כנסת בעד, 58 חברי כנסת נגד. הצעת החוק לא התקבלה. 


רגע. דחוף רופא לאילת, יש לה כאב בטן מהקשישים. כואבת לה הבטן מהקשישים, השרה. איפה שר הבריאות? 


 [הצעת חוק פ/2549/24; נספחות.]


אנחנו עוברים להצעת חוק מימון מדיח כלים למשפחות ברוכות ילדים, של חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה. עשר דקות, אדוני. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה לפתוח בכך ולהצהיר באופן נחרץ שהצעת החוק שמונחת בפניכם הינה חשובה ביותר, ואיננה מיועדת להטריל או לעשות דחקה על חשבונכם, כאמירת שרה בכירה בממשלה השבוע במהלך הדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, שלצערי פסלה את הצעת החוק שמונחת בפניכם. האמירות האלה הן מנותקות, אמירות של כאלה שאינם מכירים ויודעים מהי משפחה ברוכת ילדים ואינם מכירים את הקשיים ואת האתגרים שנתקלים בהם מדי יום. הצעת חוק לסבסוד מדיח כלים למשפחה המונה ארבעה ילדים לפחות – משפחה חילונית, ערבית או חרדית – באה מתוך צורך אמיתי שקיים, ועוד אם שוללים מהמשפחות את האפשרות לרכוש כלים חד-פעמיים. כך, לדוגמה, הציבור שאני מכיר אותו יותר קרוב, הציבור החרדי, הוא מאוד חסכן ופרקטי. רוב המגזר אינו אוכל בחוץ, במסעדות. כל משפחה אוכלת – חלקן ארוחות מבושלות ורבות משתתפים. לכן, מטבע הדברים הצריכה, השימוש בכלי אוכל גדול יותר באופן טבעי מבמשפחה ממוצעת בציבור הכללי. ישנן משפחות שיכולות להגיע בסעודות שבת, חג, לכ-20 איש ויותר. המשפחות הגדולות יתקשו לוותר על הכלים החד-פעמיים, כי פשוט אי-אפשר לשטוף כל כך הרבה כלים. המציאות היא שרכישת כלים תעלה עבור כל משפחה אלפי שקלים, הוצאה שתכביד מאוד על המשפחות, שגם ככה הן נמצאות במצב כספי לא פשוט. לבן אדם מבחוץ קשה להבין את זה, אבל זו המציאות.

מי שחושב שהמספרים של קנייה מועטה יותר של כלים חד-פעמיים בחודשים האחרונים משקפים את המציאות – טועה, כי לפני כניסת עליית המס לתוקף היו משאיות וקונטיינרים רבים שהגיעו לריכוזים של המשפחות החלשות, ושם נמכרו כמויות גדולות מאוד של כלים חד-פעמיים למשפחות, למוסדות, כך שהמדד היום, שלא מוכרים הרבה, זה אינו על החודשים הנוכחיים. 

במבחן התוצאה, הטלת המס על מוצרים חד-פעמיים פוגעת קשות בתקציב ההוצאה המשפחתית בקרב האוכלוסיות הכי חלשות בישראל. אם המדינה באמת הייתה רוצה לעזור ולהילחם בזיהום האוויר, הם היו צריכים להתחיל במס על מכונית ראשונה ושנייה, על מפעלים מזהמים, על טיסות לחוץ לארץ, על משקאות אלכוהוליים, שמזיקים לבריאות. הכלים החד-פעמיים מהווים רק 6% מפסולת הפלסטיק, בעוד שעל 94% מפסולת הפלסטיק לא מוטל מיסוי. כך, רוב אריזות המזון החד-פעמיות של יצרני המזון ממוסות ב-10% בערך מהמיסוי המוצע על כלים חד-פעמיים. אך מכיוון שמדובר בגופים חזקים והאוצר כנראה חושש והוא לא רוצה לפתוח איתם חזית, ההחלטה על הטלת מיסים, כביכול, לצמצום זיהום האוויר, באה דווקא על כלים חד-פעמיים, וברור שהיא חריגה ומעוררת שאלות ותהיות רבות.

אני רוצה לומר כאן שייאמר לזכותה של השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג ממפלגת מרצ, שהמשרד להגנת הסביבה העביר במסגרת סבב ראשון התחייבות לתמיכה בהיקף של 12 מיליון שקל ל-101 רשויות מקומיות בישראל עבור רכישת מדיחי כלים לגני ילדים ועבור הסברה בנושא. כלומר, גם השרה זנדברג מבינה ויודעת שישנם מקומות שהירידה בשימוש בכלים חד-פעמיים היא כמעט בלתי אפשרית, במקומות שהצריכה של כלי אוכל היא גדולה, והיא מציעה, בצדק רב, סבסוד ברכישת מדיחי כלים, ואני מברך על כך. אגב, אני באמת ובתמים חושב שהשרה ממפלגת מרצ – בעבר, על כל פנים, הם היו תמיד אומרים שאכפת להם מאוד מאיכות הסביבה ומזיהום האוויר, ועינם לא צרה במשפחות המוחלשות בישראל. אך לצערנו הם נגררים – לדעתי, אולי אפילו בתמימות – לתוך החלטה שערורייתית שכל מהותה היא לפגוע קודם במשפחות החלשות, ואין לי הסבר אחר לכך, למה מרצ כך נוהגת.

במבחן המעשה, הציבור שהוא חלש כלכלית הוא הירוק ביותר מבין כל הציבורים: הוא דווקא נוסע לרוב בתחבורה ציבורית; אין לו כל כך הרבה כסף כדי לקנות רכבים פרטיים, כפי שהציבור הכללי בארץ משתמש בהם. במשפחות החלשות גם מעבירים בגדים מאחד לשני ולא קונים מוצרים יקרים ומיותרים, כמעט לא טסים לחוץ לארץ לחופשה, וגם צורכים מזון באריזות ענק. אצל החרדים, יום בשבוע, בשבת, ובימי החגים בשנה, אפילו לא עולים לתחבורה כלשהי, גם לא ציבורית; חשמל מיותר לא מפעילים. אבל קל להתחיל את המהפכה הירוקה דווקא במקומות שפוגעים בציבור מוחלש, שהנציגות שלו כעת היא גם באופוזיציה. זה מתאים לדרך והרצון – ואני רוצה לקוות שהשר ליברמן לא עזב את האולם. זה מתאים לדרך ולרצון של ליברמן, אבל ההסכמה של מרצ, שתמיד הצהירה על עצמה שהיא חברתית ומגינה על החלשים, לא ברורה ולא מובנת, ואולי עכשיו הם יתקנו את זה בהצבעה שלהם.

אני רוצה לציין שיושב-ראש פורום האקלים הישראלי חבר הכנסת לשעבר דב חנין אמר לאחרונה בריאיון בעניין הטלת המס על הכלים החד-פעמיים – ואני מצטט אותו: התחילו במקום הכי מוחלש, בציבור החרדי. הממשלה רוצה להתעסק במשבר אקלים? שיבטלו את עסקת קצא"א, שמאיימת על חוף אשקלון ומתקני ההתפלה, על שמורות הטבע בנגב ועוד. כך הוא ממשיך: תריבו עם בעלי המפעלים הפטרוכימיים. יש להם לוביסטים, השפעה וקשרים. אני בעד, הוא אומר, להתמודד עם נושא החד-פעמי, אבל הדרך להתמודד היא אחרת – לייצר חלופות, לייצר ההסברה ולהתחיל בגורמים החזקים, שבהם אנחנו לא נוגעים. עוד הוסיף דב חנין ותמך בהצעת החוק שמונחת לפניכם, ואני מצטט שוב בשמו: אני נגד חד-פעמי, אבל יש דרך, וכאן לא הייתה הסברה, לא הציעו לאנשים חלופות, לא הציעו מדיחי כלים בסבסוד, כפי שמציע חבר הכנסת פרוש בהצעת חוק – הצעה שהוא אומר שהוא מאוד תומך בה. אני חושב על אותה אימא לילדים – הוא אומר, דב חנין – שעובדת וחוזרת הביתה וצריכה להכין אוכל לילדים. מה אנחנו מצפים ממנה שהיא תעשה? אנחנו הרי נאבקים על העתיד של בני אדם, אבל בסוף גם מאבדים אותם.

בנושא העלות של המדינה בסבסוד מדיחי כלים הייתה איזושהי אמירה ביום שוועדת השרים התכנסה, שאנשי האוצר – איך לא – טוענים שעלות הסבסוד של מדיחי כלים תעמוד על 200 מיליון שקלים. אני תמיד אוהב לבדוק. הלכתי לבדוק את הנתונים של הביטוח הלאומי, בכמה משפחות בישראל יש למעלה מארבעה ילדים. תתפלאו לשמוע, כדי להגיע ל-200 מיליון שקלים צריך שיהיו 200,000 משפחות כאלה, אבל מה אפשר לעשות, הביטוח הלאומי מפרסם גם השבוע שיש כ-100,000 משפחות עם מעל ארבעה ילדים. אז איך אפשר בוועדת שרים לזרוק משפט ולומר שהסיפור הזה עולה 200 שקלים?

אם ניקח את המדיח הזול ביותר באתרי השוואות המחירים, עלותו היא כ-1,000 שקלים. אם הממשלה מוכנה ללכת לקנייה מרוכזת עבור אותן משפחות, ברור שזה יעלה הרבה פחות מ-1,000 שקלים. לכן אני מציע – גם בהתבסס על השבוע, שבו התפרסם דוח העוני של ביטוח לאומי, שמצביע על כך שילדים רבים נמצאים באי-ביטחון תזונתי: העלות של רכישת הכלים החד-פעמיים, או לחלופין של מדיח כלים, תפגע ותכביד מאוד על המשפחות הגדולות. אין זמן ודבר יותר נכון מאשר שהכנסת תתאחד ותתמוך בהצעת החוק, ובכך תקל ולו במעט על אותן משפחות. תודה.


תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. ישיב סגן שרת הכלכלה יאיר גולן. חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה. עשר דקות, אדוני.


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמיתי חבר הכנסת פרוש, אני מתכבד להשיב על הצעת החוק. ברור שמדינה צריכה להבטיח בראש וראשונה את ביטחון החיים וביטחון הרכוש, אבל לאחר ששני אלה הובטחו בעזרת המנגנונים החזקים שיש למדינה, הרי היא צריכה להבטיח את חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, שאני מזכיר אותם כבר פעם שנייה היום, ואני חוזר ואומר – אלו הם: מעון, מזון, מלבוש – –


מרפא. מרפא.


– – מרפא ומורה.


תקרא. תקרא. כתוב שם.


מרפא ומורה.


אצלנו זה חקוק במוח.


אז נכון שגם מדיח כלים הוא באות מ"ם, אבל הוא לא נופל, מה אפשר לעשות, באף אחת מהקטגוריות האלה. מדיח כלים אדם קונה על בסיס העדפותיו ועל בסיס יכולותיו, ואת יכולותיו הרי הוא רוכש בעבודתו, בעמל כלפיו. האדם משתכר וקונה, עמל וקונה, עובד וקונה – זה הרעיון הכלכלי הכי בסיסי שיש – וכך הוא מחליט אם הוא קונה כלים חד-פעמיים במחיר כזה או במחיר אחר – –


 לא, אבל המדינה לא מרשה לו.


– – אם הוא קונה מדיח כלים, אם הוא קונה סרוויס יקר יותר או יקר פחות, ובהתאם לזה הוא מנהל את חייו.


אתה מתואם עם ליברמן – – –


המדינה לא צריכה להיות שם; המדינה, אסור לה להיות שם. אם המדינה תהיה במקומות האלה, היא תעשה דברים שלא תואמים באמת את סדר-היום הציבורי – – 


 היית פה שלשום?


– – את סדר-היום של טובת האזרח. אם היא תשקיע במדיחי כלים, היא לא תשקיע בדברים אחרים שהיא צריכה לטפל בהם, כמו דיור הוגן והולם לכל אזרח ואזרחית.


מזון לחתולים.


למה אתם גנבתם את ה-380 מיליון?


למשל החתולים – – –


אי-אפשר מצד אחד לדרוש בניית ערים ושכונות ומן הצד השני – מדיחי כלים. זה לא עומד באותה דרגת חשיבות. ולכן, אנחנו כממשלה חייבים לקבוע בראש ובראשונה סדרי עדיפויות. מדיחי כלים אינם בסדרי העדיפויות. איני אומר שזה עניין לא חשוב; איני אומר שזה עניין לא מהותי לציבורים כאלה ולציבורים אחרים, אבל כשאנחנו מדרגים את החשיבות של הצרכים האחרים, הרי יש דברים דוחקים יותר, חשובים יותר, מהותיים יותר ועקרוניים יותר לכל אזרחית ואזרח בישראל. 

 לכן, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת. הממשלה תשמח להמשיך ולדון בסדרי העדיפויות, שהם בהחלט עניין מהותי ועקרוני. בעצם, הבית הזה, דן רבות בסדרי העדיפויות האלה. אלא נראה לי שבמקרה זה, בסדר העדיפויות, דינה של הצעת החוק הזאת להידחות. אני בהחלט מזמין את כל חבריי להמשיך ולדון בסדרי העדיפויות הלאה לעתיד. בחלקם דנו היום במשכן חשוב זה. גם קיבלנו החלטות חשובות ומהותיות בדיוק סביב זה. 

נדמה לי, אם אני מסתכל, אדוני היושב-ראש, רק חוק החשמל שנדון פה כמה שעות קודם, הרי הוא עניין מהותי, חשוב, עקרוני, עם עלויות כבדות בצידו. מכיוון שכך, ומכיוון שקיבלנו לטעמי את ההחלטה הנכונה, הרי נכון להשקיע את המשאבים במה שחשוב יותר, למנוע משאבים ממה שחשוב פחות, או להותיר את אותם נושאים, שהם לא בסדר עדיפות עליון – שוב, כפי שציינתי – לעמלו, לכושר השתכרותו, ולסדר העדיפויות של האדם, באשר הוא אדם חופשי, ריבוני ואוטונומי. יחליט כל אדם בפני עצמו, אם הוא רוצה להוציא את כספו על סיגריות, על משקאות אלכוהוליים, על מזון משופר יותר, על דיור יקר יותר, על מלבוש מהודר יותר, או לרכוש מדיח כלים. כפי שציינתי, הממשלה מתנגדת להצעה זאת. תודה רבה. 


תודה רבה, סגן השרה יאיר גולן. חבר הכנסת פרוש, אתה רוצה להשיב או שאנחנו עוברים להצבעה? 


 שמית.


 אנחנו עוברים להצבעה שמית, לפי בקשת האופוזיציה. בבקשה, גברתי, אנחנו מצביעים על הצעת חוק מימון מדיח כלים למשפחות ברוכות ילדים. בבקשה. 

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 משה אבוטבול – בעד
 סמי אבו שחאדה – בעד
 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 אמיר אוחנה – בעד
 ניר אורבך – אינו נוכח
 ינון אזולאי – בעד
 ישראל אייכלר – בעד
 דוד אמסלם – בעד
 אופיר אקוניס – בעד
 משה ארבל – בעד
 יעקב אשר – בעד
 זאב בנימין בגין – נגד
 אוריאל בוסו – בעד
 ענבר בזק – נגד
 חיים ביטון – בעד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – אינו נוכח
 ולדימיר בליאק – נגד
 מירב בן ארי – נגד
 רם בן ברק – נגד
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – אינו נוכח
 אלינה ברדץ' יאלוב – נגד
 קרן ברק – בעד
 ניר ברקת – בעד
 יאיר גולן – נגד
 מאי גולן – בעד
 איתן גינזבורג – אינו נוכח
 יואב גלנט – בעד
 גילה גמליאל – בעד
 מאזן גנאים – נגד
 בנימין גנץ – אינו נוכח
 משה גפני – בעד
 סימון דוידסון – נגד
 אבי דיכטר – בעד
 גלית דיסטל אטבריאן – בעד
 אריה מכלוף דרעי – בעד
 צבי האוזר – נגד
 צחי הנגבי – בעד
 שרן מרים השכל – נגד
 מיכל וולדיגר – בעד 
 רות וסרמן לנדה – נגד
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
 ווליד טאהא – נגד
 בועז טופורובסקי – נגד
 משה טור פז – נגד
 אחמד טיבי – אינו נוכח
 אלון טל – נגד
 דסטה גדי יברקן – בעד
 מאיר יצחק הלוי – נגד
 אלי כהן – בעד
 מאיר כהן – נגד
 יום טוב חי כלפון – נגד
 עופר כסיף – בעד
 אופיר כץ – בעד
 חיים כץ – אינו נוכח
 ישראל כץ – בעד
 רון כץ – נגד
 יוראי להב הרצנו – נגד
 מיקי לוי – נגד
 אורלי לוי אבקסיס – בעד
 יריב לוין – בעד
 נעמה לזימי – נגד
 יעקב ליצמן – בעד
 גבי לסקי – נגד
 יאיר לפיד – נגד
 לימור מגן תלם – נגד
 אמילי חיה מואטי – נגד
 פטין מולא – אינו נוכח
 טטיאנה מזרסקי – נגד
 מרב מיכאלי – נגד
 יוליה מלינובסקי – נגד
 מיכאל מלכיאלי – בעד
 אבי מעוז – בעד
 אורי מקלב – בעד
 אבתיסאם מראענה – נגד
 יעקב מרגי – בעד
 מופיד מרעי – נגד
 בנימין נתניהו – בעד
 יואב סגלוביץ' – נגד
 יבגני סובה – נגד
 אופיר סופר – בעד
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
 עידית סילמן – נגד
 עלי סלאלחה – נגד
 בצלאל סמוטריץ' – בעד
 אוסאמה סעדי – בעד
 מנסור עבאס – נגד
 איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 יצחק פינדרוס – בעד
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מאיר פרוש – בעד
 יסמין פרידמן – נגד
 אביר קארה – נגד
 אלכס קושניר – נגד
 יואב קיש – בעד
 גלעד קריב – נגד
 שלמה קרעי – בעד
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 מיכל רוזין – נגד
 שמחה רוטמן – בעד
 יעל רון בן משה – נגד
 שרון רופא אופיר – נגד
 מוסי רז – נגד
 אפרת רייטן מרום – נגד
 ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת
 יפעת שאשא ביטון – נגד
 אלון שוסטר – נגד
 יובל שטייניץ – בעד
 קטי קטרין שטרית – בעד
 אלעזר שטרן – נגד
 יוסף שיין – נגד
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 מיכל שיר סגמן – נגד
 רם שפע – נגד
 נירה שפק – אינה נוכחת
 עאידה תומא סלימאן – בעד


 המזכירה תקרא בשמות חברות וחברי הכנסת שלא הצביעו.

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

 יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
 ניר אורבך – נגד
 מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
 דוד ביטן – בעד 
 איתמר בן גביר – אינו נוכח
 יואב בן צור – אינו נוכח
 נפתלי בנט – נגד
 איתן גינזבורג – נגד
 בנימין גנץ – אינו נוכח 
 מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
 אימאן ח'טיב יאסין – נגד 
 אחמד טיבי – אינו נוכח 
 חיים כץ – אינו נוכח 
 פטין מולא – אינו נוכח
 אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
איימן עודה – אינו נוכח
 חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
 שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת
 מירי מרים רגב – אינה נוכחת
 ג'ידא רינאוי זועבי – נגד
 עמיחי שיקלי – אינו נוכח
 נירה שפק – אינה נוכחת


 האם יש חברות או חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? יש? ההצבעה תמה, בבקשה, גברתי. 


אדוני, בינתיים, עד הספירה, שתדע שיש בקואליציה אימהות לילדים קטנים שמבקשות לצאת הביתה – – –


 להלן תוצאות ההצבעה: 47 חברי כנסת בעד, 57 חברי כנסת נגד. הצעת החוק לא התקבלה.


 [הצעת חוק פ/1927/24; נספחות.]


 אנחנו עוברים לדיון משולב בשתי הצעות חוק. הראשונה, של חברת הכנסת גילה גמליאל, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור הגבלת גיל בהרשמה למוסד להשכלה גבוהה). בבקשה, חברת הכנסת גילה גמליאל.


 אדוני היושב-ראש, תדע שאימאן ח'טיב יאסין ומיכל שיר רוצות ללכת הביתה לילדים הקטנים. אנחנו מוכנים לקזז אותן – – 


 סילמן לא מוכנה.


 – – וסילמן לא מוכנה לקזז עד שבנט לא ילך הביתה. תבין את האטימות של הקואליציה הזו.


 תודה רבה, חבר הכנסת. בבקשה, גברתי, עשר דקות.


 תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שנת הקורונה הייתה מורכבת במיוחד לצעירי ישראל. חלק מהתוכניות, החלומות והשאיפות שלהם נאלצו להידחות, ואפילו להיגנז, בעקבות המגפה ששינתה את העולם. חלק מהצעירים שאפו להתחיל ללמוד בחוגים מסוימים במוסדות להשכלה גבוהה מוקדם מכפי שתכננו, אבל נתקלו במחסום רק מפאת גילם. 

מדינת ישראל צריכה להגדיר חזון חדש ביחס לצעירים. החיים במאה ה-21 הם מתקדמים יותר ושאפתניים יותר. הצעירים שחולמים ורוצים להגשים, צריכים לקבל תמיכה, סיוע ועידוד מהמדינה. הצעירים במאה ה-21 הם משכילים יותר, אינטליגנטים יותר, ובעלי יכולות גבוהות יותר מאשר בעבר. אני מאמינה שעם היכולות הללו המדינה צריכה ויכולה לפתוח בעבורם דלתות חדשות גם בכניסה לאקדמיה.

 הצעת החוק שהגשתי נועדה לאפשר להתחיל בלימודים אקדמיים בכל התחומים – בכל התחומים – ללא הגבלת גיל. לצערנו, כיום יש תחומים מסוימים שבהם לא ניתן להתחיל את הלימודים לפני לגיל 20. כתוצאה מכך, אזרחים רבים – הרבה גם מהאוכלוסייה הערבית – נאלצים להמתין במשך חודשים רבים ויקרים, וכך גם החלומות והשאיפות שלהם נאלצים להמתין. אוניברסיטאות רבות בעולם כבר הבינו את הגישה והחזון הזה, וחלקן נוהגות כיום להתנות כניסה למקצועות הדורשים בגרות נפשית במבחנים או בראיון אישי, אבל לא בהגבלה מוחלטת ואוטומטית של גיל המועמדים.

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, תמיכה בהצעת החוק למניעת הגבלת גיל ברישום לאוניברסיטאות היא תמיכה בצעירים ובצעירות. זה חוק שיביא שוויון ויאפשר לכלל הצעירים אזרחי מדינת ישראל, שנושאים את עיניהם אלינו, חברי וחברות הכנסת, ודורשים מאיתנו עתיד טוב יותר בעבורם. 

הצבעה בעד החוק היא הצבעה בעד החופש והחירות של אותם צעירים וצעירות לבחור את מסלול חייהם. תודה רבה.


 תודה, חברת הכנסת גילה גמליאל. 


 [הצעת חוק פ/2225/24; נספחות.]


 אנחנו עוברים להצעה הבאה – שהוצמדה? כן. הצעה מס' 2225, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור הגבלת גיל בהרשמה למוסד להשכלה גבוהה), של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. שלוש דקות.


 כנסת נכבדה, הצעת החוק הזו כבר עברה כמה וכמה דורות. היא הוגשה על ידי חברי כנסת מחד"ש ומסיעות אחרות בעבר. היום אני מגישה אותה, למרות שאני יודעת – ומנסים להגיד לי – שהיום אין הגבלת גיל על קבלה לאוניברסיטאות. ב-2019 פנה חבר הכנסת ג'בארין, ד"ר יוסף ג'בארין, ליושב-ראש המועצה להשכלה גבוהה בזמנו, שר החינוך מר נפתלי בנט, שהיום הוא ראש הממשלה, וביקש ממנו – למרות שהודיעה הממשלה קודם שיש איסור על הגבלת או התניית גיל לקבלה במקצועות מסוימים, עדיין יש אוניברסיטאות ומכללות שעדיין עושות את ההתניה הזו.


אין.


 תקשיב טוב, דיברתי על 2019. תירגע, תקשיב עד הסוף.


אני רגוע.


אני מדברת על 2019, אז עדיין התקיימה ההגבלה הזו. בזמנו שר החינוך דאז נפתלי בנט ענה לד"ר יוסף ג'בארין שהוא מוציא לכלל האוניברסיטאות: אסור להגביל מבחינת גיל. אני יודעת דבר אחד, שהרבה מהאוניברסיטאות והמכללות מצאו היום דרך עוקפת להחלטה הזו האוסרת הגבלה על גיל. הם עושים את זה תחת כל מיני התניות של בשלות נפשית.


אין דבר כזה.


יש דבר כזה.


 אין. תיתני הוכחות. 


 בזה אני אגיד לך שיש. יש התניה בראיונות אישיים; יש התניה בסוגי מבחנים, וכולם יודעים שכשמסיימים י"ב ויש להם את הבגרות, הם עוד לא ניגשו לסוג של בחינות מסוימות במקצועות ועוד לא עשו ראיונות. בראיונות בודקים בשלות נפשית גם דרך ניסיון אישי בכל מיני מקומות וחוויות והתנדבויות. הם מצאו דרך עקיפה, כדי לעקוף את ההחלטה הגורפת של איסור התניית גיל.

אני חושבת שהגיע הזמן לעגן את האיסור. אם הממשלה מקבלת את העיקרון שאסור להתנות קבלה בגיל, אז בואו נעגן את זה בחוק, כך שכל מי שיעז לחשוב שוב להתנות את זה בשנה הבאה או בעוד שנתיים, ידע שיש חוק שאוסר עליו. אפשר יהיה לצאת נגדו בהחלטה הזו של ההתניה. אם הממשלה מסכימה, ואם היא כבר שלחה מסר מאוד ברור שאוסר התניה כזו, אז מה הבעיה בלחוקק חוק שאוסר התניה מסוג זה?


 תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. ישיב במשולב סגן שרת החינוך, חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, בבקשה.


 נכבדי היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת ישראל, חברת הכנסת גילה גמליאל, חברת הכנסת עאידה סלימאן, אני אתחיל בתשובה שאומרת – – 


 עד עשר דקות.


– – שבבדיקות שאני עשיתי ביממה האחרונה, אין בעיה של גילים. אני אומר את זה – – 


יש.


 – – וזה כולל בדיקה שקיימתי עם המל"ג לפני שעה, תשובה ברורה מהם שאין הגבלה. אבל בואי ניכנס רגע לתשובה הכתובה ולאחר מכן אני אזמין אתכן גם לדבר עם פרופ' יוסי שיין, שעומד בראש ועדת משנה לנושא ההשכלה הגבוהה והיה חלק מצוות המל"ג, וגם הוא יגיד שאין דבר כזה. אבל בואו נחזור לתשובה שהיא התשובה הרשומה: הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 2 בינואר 2022. החלטת ועדת השרים הייתה לדחות את המשך הדיון בהצעה בשישה חודשים. כיוון שכך, ובהתאם לסעיף 66 לתקנון הממשלה, הצעות חוק פרטיות שיובאו לדיון במליאת הכנסת בטרם קבעה לגביהן ועדת השרים עמדה כנדרש, תהיה עמדת הממשלה להתנגד להן. אני רוצה להגיד כבר במאמר מוסגר, גברתי, שאני מאוד אוהב את הנחישות שלך בכל מה שקשור לסטודנטים, היא ראויה, מהתקופה שהיית יושבת-ראש ועד הסטודנטים בבאר שבע, ארגון הסטודנטים, עבור דרך היוזמות שביצעת במהלך השנים, ושאפו גדול. 

 ככלל, יצוין כי נושא תנאי הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה, לרבות דרישת גיל מינימלי בתחומים מסוימים, נמצא בתחום סמכותם של המוסדות, במסגרת החופש האקדמי שלהם, כאמור בסעיף 15 לחוק המל"ג. יחד עם זאת, נושא הגבלת הגיל בקבלה ללימודי רפואה ומקצועות טיפוליים הוסדר זה מכבר על ידי המל"ג – שני התחומים שהיו תחומים שאיתם הייתה איזושהי בעיה, ואת זה בדקתי. בהחלטתה מיום 22 ביולי 2014 קבעה המל"ג כי על המוסדות להשכלה גבוהה להבטיח כי מגבלת הגיל לא תהווה כלי לפסילה אפריורית של מועמדים לתוכנית לימודים. דהיינו, אין דבר כזה. כמו כן, למל"ג לא ידוע על תחומי לימוד שבהם לא ניתן להתחיל את הלימודים מתחת לגיל 20 בשל מגבלה מקדמית של גיל המועמד הנרשם. ככל שיתקבלו פניות בנושא, הן יטופלו על ידי גורמי האכיפה במל"ג. זאת אומרת, נאמר פה כלה ונחרצה שאין הגבלה גילית. אני אומר את זה, ובדקתי את זה כדי לוודא עוד פעם ולא רק לסמוך על הכתב. התקשרנו, בדקנו, ונאמר: נכון ליום הזה אין הגבלה גילאית. ולכן אני מציע, מאחר שהסוגיה הזו הוסדרה במל"ג, שתצטרפו לעמדת הממשלה שמתנגדת לעניין. אין בה בעצם תכלית, היא פשוט מיותרת, כך זה נשמע על פניו. שוחחתי עם פרופ' יוסי שיין לפני דקות ספורות, וגם הוא לא מכיר דבר כזה. ולכן אני מציע כאן פשוט לדחות את ההצעה. תודה רבה לכם.


אני רק אוסיף, אדוני היושב-ראש: מעניין, מרתק מה קרה להשכלה הגבוהה, שהממוצע של הבוגרים במתמטיקה – שים לב מה שאני אומר לך – הוא מתחת לגיל 20. הבוגרים. אתה יודע מה? זו מהפכה. 


 יפה. חברת הכנסת גילה גמליאל, את רוצה להוסיף משהו? חברת הכנסת עאידה, בבקשה. שלוש דקות.


 כבוד סגן השרה. הקשבתי לתשובה שלך, והיא קצת תמוהה בעיניי. כבוד סגן השרה – הוא בכלל לא מקשיב. בעיניי התשובה הזו תמוהה, כי מצד אחד אומרים שוועדת השרים החליטה לדחות את הדיון בשישה חודשים. כלומר, לא דחיתם על הסף את העיקרון, לא נקטתם עמדה מבוססת לא על נתונים ולא על בדיקה. בדיקה לא אמורה להתקיים רגע לפני שעולים לדוכן. בדיקה עושים לפני שמחליטים. 


 תלמדו להתנהג. תתנהגו כמו שצריך, נדבר מהות. תתנהגו כמו שצריך, נדבר על מהות.


 בדיקה נעשית – וההתייחסות אמורה להיות לעיקרון, לעיקרון. האם מקובל עליכם שתהיה התניה כזו? אני יודעת שלא מקובל שתהיה התניה כזו. וכבר בעבר הוצאתם הנחיות ברורות בעניין הזה. בממשלות קודמות, נפתלי בנט כשהיה שר החינוך. לאחר ההנחיות שדיבר עליהן סגן השרה ב-2014, ב-2019 עדיין היו אוניברסיטאות ומכללות שהתנו את הגיל, והוא – – –


לא נכון. 


 נכון ועוד איך. תחזור לתשובות של נפתלי בנט, ראש הממשלה שלך. הוא השיב לד"ר יוסף ג'בארין ואמר לו שהוא מכיר בזה, ולכן הוציא הנחיה חדשה כדי לרענן את זיכרונן של ההנהלות של האוניברסיטאות. האוניברסיטאות, אם נותנים להן קצת ושוכחים מהכללים, הן יחזרו להתניה הזאת. כדאי מאד לעגן את זה בחוק. אם העיקרון מקובל עליכם, לא מובן לי למה לא לעגן את זה בחוק? אנחנו נעלה את זה להצבעה. 


 תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. 

 אנחנו עוברים להצבעה, קודם על הצעת החוק של חברת הכנסת גילה גמליאל – הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור הגבלת גיל בהרשמה למוסד להשכלה גבוהה). נא להצביע. 

ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור הגבלת גיל בהרשמה למוסד להשכלה גבוהה), התשפ"א–2021, לא נתקבלה. 


 35 חברי כנסת בעד, 43 חברי כנסת מתנגדים, נמנע אחד, הצעת החוק לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק השנייה, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. נא להצביע. 

ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור הגבלת גיל בהרשמה למוסד להשכלה גבוהה), התשפ"ב–2021, לא נתקבלה. 


 35 חברי כנסת בעד, 45 חברי כנסת נגד. גם הצעת חוק זו לא התקבלה. 


 [הצעת חוק פ/308/24; נספחות.]


אנחנו עוברים לדיון משולב נוסף. הצעת החוק הראשונה: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך לשוויון מגדרי חובה), התשפ"א–2021, של חברת הכנסת קרן ברק. בבקשה. עשר דקות לגברתי. 


 כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אשמח אם תקשיבו לי. הצעת החוק שאני מגישה עכשיו ומדברת עליה, יש חלקים פה באופוזיציה שטוענים – יש כאלה שמתנגדים לה מתוך תפיסת עולם, אבל יש כאלה שטוענים שהשם של החוק מטעה לגבי המהות שלו. לכן חשוב לי שתקשיבו לחוק. חבר הכנסת קריב, גם אתם, אני מבקשת שתקשיבו רגע להצעת החוק. מאוד חשוב לי שתקשיבו. 

 אנחנו נמצאים בתקופה שבה האלימות הולכת וגדלה – האלימות הפיזית, האלימות המילולית וגם האלימות המינית. 


 חברי הכנסת. חבר הכנסת צחי הנגבי, אופיר כץ, אקוניס. אתם מפריעים. 
 

 אופיר, אתם מפריעים לי. אנחנו בתקופה כזו שהאלימות הולכת וגדלה. בנוסף לכל מה שאנחנו רואים, אנחנו רואים שבבתי ספר גם מתרחשים מקרים של אלימות מינית. נחשפנו לסיפורים בין ילדים בבתי ספר בתל אביב, ויש מה שנמצא עכשיו תחת איסור פרסום בדרום. בעבר, כשאני הגשתי את החוק הזה זה היה סביב האירועים המחרידים שראינו באיה נאפה בקפריסין ומה שקרה אז באילת. ישבתי ושברתי את הראש, ואמרתי: מה גורם לנערים – הם לא בגירים, נערים – – –


 חברי הכנסת וגם מנהלי הסיעות, נא לשמור על השקט. 


 בסדר, תן לי, אני מתגברת על זה. מה גורם לנערים להגיע לסיטואציה שבה הם אונסים ילדות, נערות בנות גילם? מה גורם? הרי הם לא נולדים כאלה. כל מי שמתנגד לחוק הזה אומר: תענישו, ענישה. אני אומרת, הם לא נולדים ככה, אותם בני נוער. אנחנו מדברים על בני נוער. הם בנים של כולנו. הם לא נולדים ככה. ואז, בעצם, אני מבינה שמשהו בשיח שלנו בתוך החברה גורם לאותם נערים, מילדות בעצם, להתייחס לבנות גילם לא במצב שוויוני אלא כאל חפץ, כאל משהו לא מכבד. השיח הזה, הלא-מכבד, ובעצם האקט הזה הלא-מכבד, נגמר הרבה פעמים באונס. לפעמים זה נגמר בפחות, אבל גם שם זה מגיע ממקום לא שוויוני ולא מכבד. 

 כמעט כל החוליים האלה של החברה – אינוס, מכות – כל הדברים האלה נולדים מהמקום הזה של חוסר שוויון והחפצה של ילדות ונערות. ואז אמרתי: אני לא רוצה להתעסק בענישה, אני רוצה להתעסק בחינוך. בחינוך. יש הרבה מאוד מאותם ילדים שאין להם דרך אחרת מלחוות את היחס לנשים מלבד זה שמוביל אותם למעשים האלה. אין להם. הם גדלים בבתים מסוימים; הם בעצמם לא חוו בתוך הבית חינוך כמו שאותי חינכו, או כמו שאני מחנכת את ילדיי. אני גדלתי בבית שהיה בו שוויון מוחלט, וככה אני גם מחנכת את הבן שלי: למקום של שוויון וכבוד לנשים. 

אבל לא כולם מקבלים את החינוך הזה. ומהמקום הזה שלא כולם מקבלים את החינוך הזה אמרתי – בוא נעשה איזה ריסטרט לחברה. בואו נכניס לתוך תוכניות החינוך, לבתי הספר, מגיל אפס. דרך אגב, הלימודים האלה קיימים בתיכון, אבל אלה לימודי בחירה בתיכון וזה כבר טיפה מאוחר מדי. אבל אם בגיל גן, בכיתה א', בכיתה ב', כחובה, ילמדו שוויון וילמדו לדבר שפה שוויונית, התופעה הזו של החפצה תלך ותצטמצם. 

 אפילו השוויתי את זה למצב שבו ההורים שלנו – כשההורים שלנו עלו לארץ ההורים שלהם, הסבים והסבתות שלנו, לא ידעו עברית. ההורים שלנו הגיעו לבית הספר, למדו עברית ללא מבטא לגמרי, והגיעו לבתים ולימדו את ההורים שלהם עברית. זאת אומרת, ההורים שלנו יודעים יותר טוב מההורים שלהם עברית עד היום. הם לימדו את ההורים שלהם שפה חדשה. אמרתי, בואו נכניס לבתי הספר את הריסטרט הזה לדורות הבאים. מה שהיה היה, אבל בואו ניצור דורות חדשים, מתוקנים יותר, עם תפיסה טובה יותר ושוויונית יותר. אולי עם החינוך הזה שהם יקבלו במוסדות החינוך הם גם יגיעו לבתים שלהם וילמדו את ההורים שלהם את השפה החדשה, או שיראו דברים בבתים ויגידו: הופ, זה לא טוב, צריך להיות ככה, לאימא, לאחות. אבל אנחנו – זה התפקיד שלנו, בעיניי, כנבחרי ציבור: לחשוב על הדורות הבאים. 

אנחנו רואים שברשתות החברתיות ובטלוויזיה יש תכנים מאוד אלימים. אנחנו יודעים שבחלק מהבתים אין להם ברירה, ככה הם גדלים. הם לא אשמים. אז בואו אנחנו כחברה נכניס את זה לתוך תוכניות הלימוד שלנו, וניתן לאותם ילדים צ'אנס בגיל הצעיר, כשהם ילדים. נלמד אותם שפה חדשה, שפה שוויונית, מכבדת. כשהם יגדלו הם יסתכלו על העולם בצורה אחרת לחלוטין. אולי, כמו שאמרתי, הם יכניסו את זה גם לבתים שלהם ולאחים שלהם ולהורים שלהם. אולי אפילו יעזרו בבית, וככה לאט-לאט נוכל לתקן את החברה. עוד פעם, לא בקטע פטרוני. אני לא מנסה להיות פטרונית על אף אחד. אני פשוט מנסה למצוא פתרון. 

 כל מי שמתנגד לחוק הזה אני שואלת אותו: יש לך פתרון אחר? בוא, תעזור לי. נגיד שאתה לא אוהב את השפה הזאת. נגיד שיש כאן כל מיני גופים פרוגרסיביים, שמאלנים – לא משנה איך קוראים לסיפור הזה. אני אומרת להם: מתחברת. תנו לי רעיון אחר, שיסייע לזה שבאמת ניצור פה חברה שוויונית יותר ונימנע מהמראות האלה ומהמקרים הנוראיים האלה, שכולנו מזדעזעים מהם. במקום להזדעזע ולהגיד – אוי אוי אוי, ועונש ועונש ועונש, בואו נחשוב אחורה, נעשה rewind, ונראה באיזה שלב בחיים אנחנו מסייעים להם באמת להוציא את הטוב שבתוכם ולא מענישים אותם על זה שאף אחד לא לימוד אותם לפני כן משהו אחר. הם לא יודעים משהו אחר. אז אם הם לא יודעים משהו אחר, בואו נעזור להם לדעת משהו אחר. ואז, אני מאמינה, בנות כבר לא יהיו חפץ ונערות לא יהיו חפץ. ואם מישהו כן כשל, אז זה שלידו יגיד לו: זה לא בסדר, היא לא חפץ, כך לא מתנהגים. אני חושבת שזה אחד הדברים הכי חשובים שלנו כנבחרי ציבור – לעזור לחברה שלנו, ולחשוב על איך אנחנו מסייעים לה, ולחשוב על הדורות הבאים.

ולכן צר לי, מכל כיוון צר לי שוועדת השרים החליטה לא לתמוך בחוק הזה; צר לי שחלקים מהאופוזיציה, במקום לראות את המהות של הדבר הזה ואת הכוח שהוא ייתן ואיך שהוא יתקן לנו את החברה – מסתכלים על השם, על הפרוגרסיבי. צר לי. אני חושבת שבסוף זה אינטרס של כולנו, גם קואליציה וגם אופוזיציה, כל הזרמים, שאנחנו נגדל פה דורות אחרים. אלה הילדים שלנו, אלה הילדים של הילדים שלנו, אלה הערכים שלנו. אנחנו כולנו היינו אמורים לתמוך בחוק הזה. תודה רבה.


תודה, חברת הכנסת קרן ברק. 

 ההצעה השנייה שהוצמדה היא של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, הצעת חוק חינוך לשוויון מגדרי. בבקשה. סגן השר מאיר יצחק הלוי – לא? את? השרה יפעת?


 [הצעת חוק פ/694/24; נספחות.]


 ההצעה השנייה, שהוצמדה, היא של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, הצעת חוק חינוך לשוויון מגדרי. בבקשה. סגן השר מאיר יצחק הלוי – לא? את? השרה יפעת?


כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, לחינוך לשוויון מגדרי יש השפעה על עיצוב החברה כולה. וזה לא רק בניסיון למנוע אלימות אלא בניסיון לבנות חברה שוויונית, שמכירה בכך שיש הבדלים בין גברים לנשים אבל ההבדלים האלה לא עושים אותם פחות שווים, אלא להפך – להכיר ביכולות של הבנות מאז שהן נולדות, בדיוק כמו של הגברים. לצערי הרב, במדינות רבות כבר הכירו בעובדה שחינוך לשוויון מגדרי גרם לשיפור במצב החברה באופן כללי, גרם לחברה ליהנות מהיכולות של הנשים כאשר קודמו לעמדות מפתח באותן מדינות. 

כמו כן, החינוך לשוויון מגדרי בנוי על עקרונות הכוללים טיפוח של כל אחת ואחת, על דאגה ואכפתיות לכל התלמידות והתלמידים. כולנו יודעים מה המחקרים אומרים על היחס של המורים בבתי הספר שלנו ושל המורות כלפי בנות ובנים. כמה הזדמנות נותנים לבנות כדי להתפתח; כמה שאלות מכוונות לבנות ומעודדות אותן להצלחה, וכמה לבנים – כמובן שלבנים הרבה יותר. אף שמשרד החינוך – ואני מכירה את זה מקרוב – מעודד חינוך לשוויון מגדרי וישנן התוכניות הקיימות בתוך כל הסל הזה שנקרא "כישורי חיים", לצערי הרב אני יודעת שכל הנושא של שוויון מגדרי עדיין אינו חובה ולא built in ומובנה במערכת החינוכית במדינת ישראל. אני חושבת שהגיע הזמן לתת לכלל התלמידים והתלמידות במדינה ליהנות מעקרונות השוויון המגדרי מיום כניסתם למערכת החינוך, שהשנה היא מערכת חינוך שמתחילה בגיל הרבה יותר מוקדם מקודמותיה, כי צירפנו את מעונות היום לאחריות של משרד החינוך. 

 אני רוצה לשתף אתכם במשהו שסיפרתי לשרה לפני כמה שעות. יש לי שני נכדים תאומים, בת ובן מקסימים. הם לא ידעו להבדיל ולהגיד: אני בן ואני בת, ואני יכול כך ואת לא יכולה כך, עד שהגיעו לגן. עד שהגיעו לגן הם חשבו, כמו שאנחנו גידלנו אותם בבית, שהם שווים ושאין הבדל ושכל אחד מהם יכול להתאמץ. הגיעו לגן, וכבר בשבוע השני הנכד מגיע הביתה עם אחותו התאומה ואומר: סבתא, אני בן והיא בת, ואני יכול לעשות כך והיא יכולה לעשות כך. אני לא רוצה שמערכת החינוך תיטע את הערכים האי-שוויוניים מגיל שלוש שנים. אני רוצה שיגידו לבנות ויגידו לבנים: השמיים הם הגבול, וככל שתעשו יותר ותנסו יותר, אתם תצליחו יותר, והוא לא יותר טוב ממך, והיא לא יותר טובה ממך. 

וכמובן, אני מצטרפת למה שאמרה חברתי חברת הכנסת קרן ברק. זה הבסיס לטפל גם כן במגפת האלימות נגד נשים. כולנו יודעים שהסיבות הן אי-שוויון – –


 משפט אחרון.


– – הסימפטום הוא אלימות.


תודה רבה, חברת הכנסת.


 אני מאוד מאוד מקווה שנזכה לאוזן קשבת.


 תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תשיב שרת החינוך יפעת שאשא ביטון. בבקשה. במשולב. עשר דקות, גברתי.


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחברותיי חברת הכנסת קרן ברק וחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על העלאת הנושא החשוב הזה. אני אשמח גם לתת איזושהי הקדמה, כי עלו כאן הרבה מאוד דברים: גם התייחסות באמת לכל הסוגיה של מיניות בריאה, של אלימות מינית, של אלימות בכלל, של החפצה, אבל גם בנושא המהותי, הליבה של הדבר הזה, שנעוץ בעצם בעניין של שוויון מגדרי והתייחסות שווה לשני המינים. ואני מוכרחה לומר לכם שבתוך העניין של שוויון הזדמנויות, אני אומר את זה כך, או שוויון מגדרי – כי אמרה עאידה תומא סלימאן שכאב לה שהנכד בא ואמר: אני בן והיא בת. זה בסדר שהוא בן והיא בת – – –


 – – –


 נכון. זה בסדר שהוא בן והיא בת, כי לכל אחד יש את הזהות שלו. וזה גם בסדר שהנשים ישמרו על הייחודיות שלהן והגברים על הייחודיות שלהם, אבל שוויון ההזדמנויות חייב להיות כאן, והוא חייב להיות באופן רוחבי, בין שזה במערכת החינוך בשלל המקצועות ובין שזה בחברה, כשאנחנו פוגשים את זה בעניינים של שכר במקומות התעסוקה וכו'.

נכון, חברתי חברת הכנסת קרן ברק, ועדת השרים לענייני חקיקה לא אישרה את החוק הזה, ואני אסביר גם למה. אנחנו לא מכניסים – ואני אומרת את זה פעם אחר פעם – תוכניות לימודים באמצעות חקיקה, כי זה גם לא מאפשר לנו את הגמישות. ונתתי לכם דוגמה עם התוכנית לאלימות שהבאנו במערכת החינוך. אם הייתי מוגבלת באמצעות חקיקה לגבי כל תוכניות הלימוד לא הייתי יכולה להחיל אותה עכשיו, מהרגע להרגע, בתוך – – –


– – –


כן, לא משנה. אני רק מסבירה, כדי שיבינו את המהות, כי אני כל שבוע עומדת כאן על תוכניות כזו ותוכנית אחרת, וחשוב שאתם תבינו שאנחנו צריכים את מידת הגמישות כדי לתת מענים לצו השעה, ולפעמים זה גם העניין של השוויון המגדרי או האלימות שאנחנו פוגשים עכשיו, ובעיקר ההתנהגות המינית הלא-מותאמת שאנחנו רואים בכל מערכת החינוך. ואת צודקת, זו תוצאה של הרבה מאוד תכנים שהם נחשפים אליהם ברשת – שנה וחצי שהם היו בבית והם לא יודעים מה נורמה, מה לא נורמה. הכול היטשטש, וצריך לאסוף אותם מחדש.

אבל אני מוכרחה לומר לכם שבתוך מערכת החינוך, מעבר לתוכניות שהציגה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, עכשיו, מתחילת השנה, הכנסנו באחת מאבני הדרך את הנושא של שוויון מגדרי. בסעיף השלישי במסמך שירד לכל מנהלי המחוזות ומנהלי בתי הספר יש את היעד הזה, והוא לא נשאר רק כיעד כתוב. אנחנו התחלנו בפיילוט בגנים, מגיל הגן – ואת צודקת שזה צריך להתחיל מלמטה – מגיל הגן. אנחנו עושים פיילוט: 22 גנים בכמה יישובים, שבהם אנחנו מתייחסים לנושא של שוויון מגדרי, לא רק בשפה של הילדים אלא גם במרחבים שאנחנו מאפשרים להם בתוך הגן. הפינות הקלאסיות שאנחנו רגילים אליהן, פינת בובות לבנות, וכל המכוניות לבנים – אנחנו יודעים שיש גם בנות שאוהבות לשחק במכוניות ובנים שאין להם שום בעיה לשחק בבובות, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתאימים את המרחבים השונים כך שיהיו כאלה שפתוחים לכולם ולא מתייגים בנים או בנות. יש לנו את העניין של הבגרות – ואגב, אני כן רואה פה תנועת מלקחיים, שזה גם הגיל הרך, אבל גם השכבות הבוגרות יותר. אז אני יכולה לומר לכם שבבחינות הבגרות כבר לא תהיה לשון זכר כמו שאנחנו מכירים, שלמטה כתוב: זה גם לזכר וגם לנקבה. זה לא יהיה יותר. זה יהיה בלשון רבים, כי אנחנו גילינו במחקרים שכשפונים בלשון רבים, אז הבנות מרגישות שזה מופנה גם אליהן, וזה יותר מעודד להצלחה. אני מסכימה איתכן – – – 


 – – – 


 אני מייד אתייחס לזה. לאורך כל השדרה – ואני מסכימה איתכן – צריך להתייחס גם לעניין של המסלול, של ההסללה, יותר נכון, של בנות או בנים לתחומי לימוד שונים. וגם לזה אנחנו צריכים להתייחס. 

אני רוצה להקריא לכם חלק מחוזר מנכ"ל חדש ומחייב, מחייב, שיוצא לשטח ומורה לכלל מוסדות החינוך בארץ להטמיע חשיבה מגדרית וליישם הוראה רגישת מגדר במרחבי הפעולה השונים של המוסדות, בתי ספר וגני ילדים, גם בתוכניות הלימוד וגם בסביבות הלמידה, וכמובן בשפה ותחומי החברה והקהילה. עכשיו, למה יש את הפירוט של כל זה? כי בסוף זה לא רק ההסללה למקצועות מסוימים, וזה לא רק השפה שבה אנחנו מדברים אל הילדים – אלא ההזדמנויות שאנחנו נותנים להם בתוך המרחב הקהילתי, ואיך אנחנו בונים קהילה שהיא באמת מדברת את הנושא השוויוני. 

אני רוצה להציע לכן ככה, חברותיי: משום שאנחנו באמת רוצים להעמיק בנושא הזה, אני מזמינה אתכן להיות שותפות. ואם יש תוכנית, תחום, רעיון, נושא מסוים, שאתן תרצינה להביא אלינו למשרד, אני מוכנה לקדם אותו יחד איתכן. לא צריך חקיקה בשביל זה. המערכת תשמח ותברך על כל יוזמה בנושא, ואני באופן אישי מתחייבת לעזור לכן לקדם את זה. תרצו שנשב ביחד ונחשוב ביחד, תרצו לשבת עם הצוותים המקצועיים בתוך משרד החינוך, אנחנו נתאם את זה ונעשה את זה. אבל אני חושבת שיש לנו הזדמנות – כי זו באמת שעת כושר, שהמערכת שמה את זה על סדר-היום – לעשות דברים ביחד, ותוכנית שתביאו תהיה לגמרי שלכן. אז לשיקולכן אם אתן רוצות למשוך את ההצעה או לחכות שלושה חודשים, חצי שנה, מה שתרצו, ולראות איך אנחנו מתקדמים, ומשם תחליטו מה הלאה. מקובל עליכן? 


 כן. 


חודשיים – – – 


בחודשיים האלה נעשה תהליך. 


חודשיים, סבבה. 


מצוין. אז אנחנו מקבלים את ההצעה, ואני רק אענה לחבר הכנסת יוראי להב. הנושא של קהילת הלהט"ב, על כל גווניה, גם כן נמצא על סדר-היום במשרד החינוך, גם בהקשר של האלימות, כי אנחנו מזהים אלימות שהיא ממוקדת בקהילה. כשאנחנו מדברים על שוויון מגדרי, או בכלל בתוך בתי הספר, אנחנו כמובן כוללים את כל הגוונים וכל המינים, ואת העושר שיש לנו בתוך החברה בכלל, ובמערכת החינוך בפרט, וזה בהחלט חלק מהדבר הזה. תודה רבה. 


 תודה, השרה יפעת שאשא ביטון. חברת הכנסת קרן ברק, הסכמת להצעת השרה? לא מצביעים על שתי הצעות החוק? 


 כן, הסכמתי. 


גם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, את מסכימה להצעת השרה? 


 לא הסרה – דחייה לחודשיים. אה, "הצעת השרה" – לא שמעתי. 


 אוקיי, אז אנחנו לא מצביעים על שתי הצעות החוק. למעשה, סיימנו את הפרק הזה בסדר-היום. 




 אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הצעה ראשונה: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מחדל בדיקות הקורונה, הצעה מס' 1445, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. 
 

 אדוני היושב-ראש, אם יש פה שר – אדוני השר – – 


כן, יש שרים. 


– – חבריי חברי הכנסת, והפעם – חבר הכנסת רם בן ברק, ידידי, שיהיה ברור, אני רוצה, בפתח דבריי, למחות נגד הסגנון האלים, הבריוני והרדוד שנקט היום נפתלי בנט כלפי חברתי חברת הכנסת אורית סטרוק, שהוא צעק לה לעוף לו מהעיניים. אורית אישה יקרה, מסורה, אידיאליסטית, יכולה להיות אימא שלו בגיל, ואולי יותר מזה, אם ל-11 ילדים, תושבת חברון. 


כן, עשר דקות. 


שנים שנים שנים היא עוסקת ביישוב הארץ, בתורה, בעם ישראל, באכפתיות גדולה. שנים שנים שנפתלי בנט בעצמו ביקש ממנה להיות לו מול העיניים לעזר, בעצות טובות, בחשיבה נכונה. אגב, אני קורא לו – קראתי לו בטוויטר ואני קורא לו גם כאן – להיות מספיק אמיץ ולהתנצל על האמירה האומללה הזאת. אני רוצה, ברשותכם, לקרוא פוסט שכתבה עכשיו אורית סטרוק בעצמה, אחרי החוויה הלא-נעימה הזו: "'עופי לי מהעיניים!' כבר כמה שעות אני חושבת על הצעקה הזאת של נפתלי. נכון שהוא איבד עשתונות, אבל בכל זאת, אני מכירה אותו טוב ומקרוב, ואני שואלת, למה הוא צעק דווקא את הביטוי הזה, 'עופי לי מהעיניים'? נראה לי שלמרות שהוא צעק צעקה ברוטלית ישר מהבטן, כמו שאומרים, הוא התכוון מנהמת ליבו בדיוק לזה: אל תעמידי לי מול העיניים את כל מה שאת מאז ומעולם הצבת עבורי כיעד, כערך, כאתגר, את ההתיישבות הצעירה, את ההתיישבות בכלל, את ארץ ישראל, את המאבק נגד הרשות הפלסטינית, את המדינה היהודית, את המאבק הנחוש בטרור, את זקיפות הקומה הלאומית. לא רוצה לראות מול העיניים את כל האמיתות האלה, את כל העקרונות האלה, את כל הערכים האלה שמפריעים לי לעקם את המציאות, לזייף את הערכים, להסתחבק עם התנועה האסלאמית, לקפל את כל הדגלים, להתעלם ממה שקורה 'תחת שלטוני' ולהמשיך להעמיד פנים שהכול בסדר. כל כך הרבה פעמים לאורך כל כך הרבה שנים בעבר, נפתלי דווקא רצה מאוד לראות אותי" – את אורית סטרוק – "מול העיניים. לשמוע על ידיעותיי ועמדותיי בכל הנושאים האלה", אבל "לא עוד. עכשיו מול העיניים שלו עומדות התנועה האסלאמית, התנועה הרפורמית, התנועה הלהט"בית, תנועת השמאל הרדיקלי ותנועתיות היתר של גנץ, שממלא את תפקיד ראש הממשלה בפועל. אנחנו לא נעוף, נפתלי. אנחנו כאן כדי להישאר" – מודיעה לו אורית סטרוק – "להיאבק ולהעמיק שורשים ולהתגבר על כל המכשולים. כן, גם עליך. ואולי בעצם כן נעוף? נעוף כמו שניבא לנו הנביא ישעיהו לפני אלפי שנים, 'מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם' – – – עם ישראל חוזר אל ארצו וגואל אותה, נלחם עליה ויורש אותה מחדש. מקים בה ממלכת כוהנים וגוי קדוש. זה לא אני, נפתלי" – אומרת לו אורית סטרוק – "זה צו ה' מדורי דורות, ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם. חבל שאתה הפנית עורף למהלך הנשגב הזה, אבל הוא ימשיך קדימה, גם בלעדיך". אז תודה, אורית, על מה שאת ומי שאת ומה שאת עושה. וכמו שאמרת, אנחנו לא נעוף מהעיניים של אף אחד. 

 ומכאן, לנושא הקורונה. חבריי בקואליציה, אתם יודעים מצוין שאיבדתם שליטה. איבדתם שליטה על המגפה הזאת; איבדתם שליטה על החיים והבריאות של אזרחי ישראל. זה התחיל בגל הרביעי, כשהחלטתם להכיל את המתים, וספרתם, ספרנו, לדאבון הלב, 1,800 מתים, כי איבדתם שליטה. איבדתם שליטה, כי בממשלה שלכם איש הישר בעיניו יעשה. אין באמת ראש ממשלה; אין מנהיגות שמסוגלת לנווט, להוביל, לקבל החלטות, להוביל מדיניות עקבית, סדורה, קוהרנטית, הגיונית, כזו שהציבור יכול להבין. הרי אם תצאו עכשיו לרחוב ותתפסו עשרה אנשים, לתשעה מתוכם אין מושג מה מדיניות הממשלה בקורונה ומה רוצים מהחיים שלהם – לא ביחס לבדיקות ולבידודים, למחוסנים וללא מחוסנים. אני כבר לא מדבר על מערכת החינוך – יש כיתה ירוקה, אין כיתה ירוקה, יש מודל רמזור, אין מודל רמזור, יש בדיקות, אין בדיקות, ביתיות, לא ביתיות. עכשיו, זה הגיוני, מכיוון שאם אין מדיניות אחת אלא כל אחד מושך לכיוון שלו – יש בכלל, חצי מכחישי קורונה בממשלה הזאת. שרת חינוך שמטרפדת בידיים את מבצע החיסונים של הילדים בבתי הספר; שר אוצר שבכלל מדבר על שפעת. כל אחד מושך לכיוון שלו. אין יכולת להוביל מדיניות עקבית, אז הציבור מבולבל. והאמת, הציבור לא נותן אמון, וצריך לומר את האמת, הרי נכשלתם ביעדים שאתם הצבתם לעצמכם, כמו למשל מבצע חיסוני הילדים. לא בדקתי הבוקר, אבל נכון לימים האחרונים – סדר גודל של 20% מגילאי 5–11 התחסנו. זה כישלון טוטלי; זאת הבעת אי-אמון של הציבור בכם כממשלה ובאופן שבו אתם מובילים או נכון יותר, לא מובילים את הטיפול במשבר הקורונה.

נפתלי בנט עמד כאן וזעק, בקדנציה הקודמת, על הפקרת נתב"ג לווריאנטים מכל העולם. הפקרתם את נתב"ג. כן, מנעתם באופן אבסורדי ממי שאמורים להיכנס לארץ את היכולת להיכנס לארץ, אבל למשל, למי שנתתם להיכנס לארץ, ויתרתם על בדיקות PCR והלכתם רק לבדיקות מהירות לפני העלייה למטוס. ככה לא מנהלים את נתב"ג; ככה לא מנהלים את הקורונה. 

נכשלתם מכיוון שאין לכם אומץ לקבל החלטות לא פופולריות – אתם פופוליסטים. כן, להגביל התקהלויות זה אלף-בית של ניהול מגפה, כדי לצמצם מגעים ולשלוט בה. דיברתי פה כבר אין-ספור פעמים: הקורונה עובדת בגלים, ככה זה. היה גל ראשון וגל שני וגל שלישי וגל רביעי. עמדתם ומחאתם כאן כפיים לעצמכם על ניצחון הגל הרביעי. דיברנו קודם על 1,800 מתים. עמדתי כאן וצעקתי: חברים, אין דבר כזה. גלים באים והולכים, תוצאה של ירידת מערכת החיסון, עם איזושהי הופעה של וריאנט אחר שעמיד יותר לחיסונים. זה טיבה של המגפה וככה זה כנראה יימשך. אתם נמדדים לא בהופעת הגל ולא בסיומו כי אלה דברים טבעיים, אתם נמדדים בגובה הגל בשיאו. גובה הגל הוא המחירים שאנחנו משלמים בחיים, בבריאות, ביכולת הספיקה של מערכת הבריאות, בכלכלה – עוד רגע נדבר על זה, אביר קארה – בכלכלה, בעסקים. 

הגל הזה הגיע לא באשמתכם. הוא הגיע מהר באשמתכם, בגלל נתב"ג, אבל הוא בכל העולם, והוא כנראה ירד גם לא בזכותכם. השאלה היא מה תהיה עוצמתו בשיאו ואילו מחירים אדירים תשלם החברה הישראלית. כדי לשלוט בגובה הגל, לא מספיק למשוך זמן. אמרתם שמשכתם זמן, חמישה שבועות. לא משכתם זמן, כי נתתם לווריאנטים להיכנס באוטוסטרדה בנתב"ג, מכיוון שוויתרתם על בדיקות ה-PCR. נניח שהרווחתם זמן, אך לא עשיתם מה שצריך בזמן הזה כדי להיערך נכון. כפי שאמרתי, אין לכם יכולת לקבל החלטות לא פופולריות ולייצר מגבלות על התקהלויות. לא סגר, חס וחלילה, הגבלות, כן, על חגיגות הסילבסטר, אני יודע איך קוראים לזה? כמובן, ימי אידיהן ומנהגיהם האזרחיים. 

אז כן, אין בעיה, אלפי אנשים, עשרות אלפי אנשים במקומות סגורים, במקומות פתוחים. אנשים שיושבים בממשלה הזאת משתתפים בזה ואחר כך מתגלים כחולים. זה אלף-בית של ניהול מגפה: לצמצם התקהלויות כדי לצמצם מגעים ולצמצם הדבקות.

עכשיו כן, האומיקרון הזה מידבק הרבה יותר – –


– – –

 – – אבל אם הוא מידבק הרבה יותר, אז צריך לצמצם מגעים הרבה יותר.


– – – 


 אז אין לכם יכולת לקבל החלטות, כי אף אחד לא מקשיב לבנט, וכל אחד מה שהוא רוצה. אין לכם יכולת לקבל החלטות, כי אתם לא מוכנים לקבל החלטות שהציבור, אולי, קצת לא אוהב. אז איבדתם שליטה על המגפה והפקרתם את אזרחי ישראל, חייהם ובריאותם לגורלם. הלכתם על מדיניות של הדבקה המונית, הדבקת עדר. אין לכם ולאף אחד בעולם מושג מה תהיה ההשלכה של הדבקה המונית כזאת. אתם מהמרים על החיים ועל הבריאות ועל הפרנסה.

פה אני רוצה לדבר על הפרנסה, מכיוון שבנט הרי בנה קמפיין ציני על גבם של בעלי העסקים בקדנציה הקודמת, עמד כאן, וכביכול מנהמת ליבו – ומסתבר היום שהכול זיוף – זעק את זעקתם. וכן, אביר קארה, זרקתם את בעלי העסקים עכשיו בצד הדרך, השתמשתם וזרקתם, אתם כבר לא צריכים אותם, הוא התיישב על הכיסא. הרי יהיה סגר דה פקטו, אם תרצו או לא תרצו – בהיקף ההדבקה הזה, בהיקף הבידודים – של בעלי העסקים עצמם, של הילדים שלהם, שנשארים בבית ממערכת החינוך, אתם יודעים, צעדי זהירות שבצדק אנשים לוקחים על עצמם. תראו, אין פקקים בימים האחרונים, בצדק. שמעתי שבנתיבי איילון מדברים על 25% פחות רכבים. אנשים נשארים בבית. 

אבל אין לכם אומץ להכריז, א. כי אתם פופוליסטיים, וכן כי שר האוצר לא מוכן לפצות. אז יש סגר ועסקים קורסים ממש, ואין לכם יכולת לפצות – – –


משפט אחרון, חבר הכנסת סמוטריץ'.


משפט אחרון. תראו, ועדת חקירה פרלמנטרית נדרשת, אדוני היושב-ראש, בגלל קריסת מערך הבדיקות. המערך הזה קרס כשעוד לא היינו עם 3,000 או 4,000 נדבקים. אני לא מדבר על זה שהוא קרס בשיא הגל, 20,000 או 30,000 – אני לא יודע על איזה תרחישים אפוקליפטיים בנט דיבר בשבוע שעבר. איך יכול להיות שמערך הבדיקות – וגם בזה בנט התהדר כל כך: מה הבעיה, תאגמו בדיקות, תבדקו את כל תלמידי ישראל כל שבוע. המערך הזה קרס, וכתוצאה מזה שהוא קרס, אנשים לא באים להיבדק – –


תודה.


– – אנשים נדבקים ומדביקים ואז אחר כך העסקים קורסים, ולך תדע מה יקרה עם מערכת הבריאות ועם החיים של כולנו.

לכן, אני מסכם, אדוני היושב-ראש – צריכה לקום ועדת חקירה פרלמנטרית, כי הכנסת, תפקידה לפקח על הממשלה. ואם היא לא תפקח בסוגיה כל כך קריטית – אגב, טכנית ומקצועית, פשוט ניקח את הספר הפיקטיבי הזה שבנט העתיק ממישהו וכתב ונבדוק את המימוש אל מול הספר, ותראו שלא דובים ולא יער.


תודה.


ואני קורא לכם: בואו נקים ועדת חקירה פרלמנטרית – –


 תודה, חבר הכנסת סמוטריץ'.


– – נבדוק את הכשלים כדי להפיק לקחים לתקן, ואז הציבור ייתן אמון – –


תודה, אמרת את זה.


– – בנט הרי אמר: הציבור יבוא, הציבור יבוא – –


תודה, חבר הכנסת סמוטריץ'. תודה לך.


– – אולי הוא יבוא אם תהיה ועדת חקירה פרלמנטרית, שתמליץ סוף-סוף על מדיניות עקבית, נורמלית ואחראית, ששומרת על קדושת חיי האדם. תודה.


תודה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. ישיב שר התקשורת יועז הנדל בשמו של שר הבריאות ניצן הורוביץ. עשר דקות, אדוני.


אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, חבר כנסת בצלאל סמוטריץ', אכן, אנחנו נמצאים בגל נוסף של הקורונה, ואכן הגל הזה הוא קשה ומידבק. אתה יודע מה בעוכרינו? חצי השנה האחרונה. חצי שנה שבה מדינת ישראל הייתה חופשית ואנשים הסתובבו בבתי קפה והיה להם טוב. הם עדין מסתובבים, והשארנו את הכלכלה פתוחה ולא היו סגרים, ומדינת ישראל, בניגוד למדינות אחרות, הייתה פתוחה והכלכלה שלה צמחה והאבטלה ירדה.


 הבאנו לכם חיסונים.


 ואנשים הסתכלו ואמרו: אם כך, אז הכול טוב, אז לא צריך ללכת להתחסן. הגל הזה הגיע, ואני שמח שאנחנו מוכנים אליו, ואני שמח שאנשים מבינים עכשיו שצריך להתחסן. אין פה פתרון בית ספר – –


 – – –


 – – אין פה שום קסם שאפשר לעשות, בטח לא מסוג הקסמים שלך, יריב לוין, עם 6,000 מתים בסבבים הקודמים. גם לא עם הסגרים שראינו בסבבים הקודמים, שלושה סבבים שלא הביאו כלום. 


– – –


 אתה היית בממשלה הזאת – – –


 לכן, מה שעושים עכשיו, בצלאל, ואני אומר לכם – –


– – –


 חבר הכנסת סמוטריץ' ושמחה רוטמן, אף אחד לא הפריע לחבר הכנסת סמוטריץ'. בבקשה.


 – – נכנסתי להיות שר אחרי הסגר הראשון, שכבר אז לא היה מועיל. שני הסגרים האחרים – כך נכנסתי לממשלה הזאת, הייתי משוכנע שצריך לעשות רק סגרים. והינה, הפלא ופלא, לא עושים סגרים ואפשר להתמודד עם הקורונה. 

 אבל אני רוצה, ברשותכם, לגעת במשהו אחר: ראיתי היום מה קרה במליאה, שמעתי את הצעקות – – – 


– – – ילדים.


 אני גם רואה את הצעקות פה מדי פעם.


מכרת את המדינה. תתבייש. בושה לך. ראש ממשלה לא עומד בצעקות וקריאות ביניים – – –


שמעתי את הקולות. כך צריכה להיראות כנסת ישראל? כך צריכה להיראות כנסת ישראל, שלמה קרעי?


 – – –


אתם גם שם דגל של צפון קוריאה וגם מתנהג כאילו אתה בצפון קוריאה? כך צריך להתנהג? ואני אומר לכם – – –


איך הוא יעמוד מול האיום האיראני, ראש הממשלה שלך?


 אני אומר לכם: חוסר היכולת שלכם לבחון בענייניות מה שעושים לטובת מדינת ישראל – בניית יישוב חדש בארץ ישראל? אתם נגד. מפתחים את רמת הגולן? אתם נגד. חוק איחוד משפחות ביחד עם המשותפת? אתם בעד. הפוך מכל אינטרס ציוני – –


נגד, התבלבלת.


– – הפוך מכל צורך לאומי של מדינת ישראל. אתם בעד איחוד המשפחות, יואב. בעד איחוד המשפחות, זה מה שהצבעת.


תענה על הקורונה, תענה על הקורונה. לא על – – –


 אני מסתכל ואני שואל את עצמי, איפה הענייניות שלכם? אורית סטרוק, חבר הכנסת סמוטריץ', היא חברה שלי, למרות שאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים, לא על דת ומדינה ולא על נושאים אחרים, ואני שומר על כבודה. אני מסתכל על הכנסת ואני אומר לעצמי: איך הגענו למצב שבו לא מסוגלים לדבר אחד עם השני; להתווכח אחד עם השני – –


 12,000 מאומתים – – –


 – – אולי כי אין לכם על מה להתווכח. כשאני מסתכל על הוויכוח שלכם – חוק החשמל היום – –


– – – 12,000 – – –


– – חוק החשמל שעליו התווכחתם – –


 תתבייש לך. אתה מכרת את העם שלך. מכרת את – – –


 – – אתם בכלל יודעים על מה התווכחתם? אתם יודעים בכלל שבעשר השנים האחרונות, תחת שלטון הליכוד והחרדים – –


– – –


 – – בנו בכל מקום בנייה בלתי חוקית? אתם בכלל מודעים לזה שעשר שנים איבדתם את הריבונות על הנגב והגליל? אתם מודעים לזה שככל שאמרתם יותר פעמים "ימין חזק", כך הייתם רופסים, חלשים, ואיבדתם כל מקום בארץ ישראל? אתם מודעים לזה בכלל? 


 איך אתה לא מתבייש? איך אתה לא מתבייש לעמוד כאן במצח נחושה. איזו עזות מצח.


או שגיליתם את הנגב והגליל עכשיו. בוקר טוב, אליהו, או בוקר טוב, שלמה. איפה הייתם עד עכשיו?


איך אתה לא מתבייש? איזו עזות מצח. בגדת בכל הערכים – – –


ומה לגבי יהודה ושומרון? תראו מה קורה בשטחי C. אתם מדברים על התיישבות צעירה? מה עשיתם למען ההתיישבות, היא כבר לא צעירה, ההתיישבות זקנה. 12 שנים הייתה לכם היכולת לשנות – כלום לא עשיתם.


תענה על הקורונה – – –


כלום לא עשיתם. כלום. שום דבר. זאת ההתיישבות הכי זקנה בארץ ישראל, ושום דבר, גפרור לא הזזתם ממקום למקום. רק לדבר, רק לדבר ולהיזכר שאתם בשלטון, אתם לא יודעים לעשות כלום. כשאתם מחוץ לשלטון, כשאתם מחוץ לשלטון – – –


 עד שלא הגעת לא עשינו כלום.


 אוה, שר הסייבר, שלום לך, לא ראיתי אותך. שר הסייבר, שלום.


 אתה פקה-פקה. אתה רק מדבר – – –


שר הסייבר בממשלת הצללים.


 לא עושה כלום. כל היום אתה מטייל. 


 חברים, אם אתם מרגישים מוגנים בתחום הסייבר, זה בגלל שר הסייבר דודי אמסלם.


 לך, לך לסיבים, קנגורו, קנגורו, לגנוב את – – – לך עם הסיבים, לך תספר להם שאתה זה, לך – – –

שר התקשורת יועז הנדל: 

 הדברים שאתה עשית למען עם ישראל מאז שהיית עסקן בליכוד, מאז שהיית בעיריית ירושלים עם העסקנים – – –


אתה בנית את המדינה.


 עשית המון דברים למען עם ישראל, במיוחד בתחום הסייבר, במיוחד בתחום הסייבר. 


 – – – 


 חבר הכנסת שלמה קרעי, זה לא ראוי. שב, בבקשה.


 דודי, אתה – – – 


 חברים, בבקשה.


אני לא יודע אם מישהו אחד מסתכל עליך ואומר: אני רוצה לקלל כמו דודי אמסלם, זאת הדוגמה האישית שלי. ככה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול. 


 – – –


 – – – עוף, לך, פתח מקום שם – – –


 הרי קיללת – הינה, הוא קילל, הוא קילל פעם אלמנות צה"ל באיזו ועדה, והיום הוא מקלל בכנסת. איזה דוגמה אישית. 


– – – עד לפני שנה, כשלא היית פה, לא הייתה מדינה. לפני שנה עברת לפה – –


איזה דוגמה אישית, שר הסייבר. שר הסייבר בממשלת הצללים המהוללת.


– – באת לפה – שנה, שנה – באת לפה, בנית את המדינה. 


 דודי, אם היית עושה משהו אחד – תן לי דבר אחד שעשית מאז שאתה בפוליטיקה, אחד; דבר אחד שעשית בכנסת חוץ מלקלל. אחד. כל היום הרי אתה יושב כאן וצועק ומגדף ומראה – – 


 אתה לא היית בכנסת. אתה לא היית בכנסת.


– – דוגמה אישית. זה מה שאתה עושה.


 – – – נראה – – –


 תוריד את העיניים כשאתה מדבר אליו.


דבר אחד תציין שעשית למען מדינת ישראל מאז שאתה בפוליטיקה. בושה וחרפה.


 תוריד את העיניים שלך למטה כשאתה מדבר – – – למטה. קצת צניעות.


 שלמה, אתה יכול לפחות לעשות לו גימטריות – – – 


 אתה חוצפן.


– – – צבוע.


 דבר אחד: רק לדבר.


 לך להסתובב ליד אנשים בנגב – – – 


 מעולם לא עשיתם כלום למען מדינת ישראל, לא בהתיישבות הצעירה ולא במקומות אחרים.


 – – –


 אותה מפלגה שעשתה את ההתנתקות, ואתה היית עסקן קטן ותמכת בזה, תמכת בהתנתקות; אותה מפלגה ששחררה מחבלים – אתה היית במפלגה הזאת.


 אתה לא מתבייש. אתה כולה חודשיים פה, תראה איך אתה מדבר.


אותה מפלגה שלא עשתה כלום למען ההתיישבות הצעירה. עכשיו אתה נזכר? 


אתה גנבת את בוגי יעלון, גנבת לו את הכסף – – –


 אתה חושב, אתה חושב שאם תשב כאן ותקלל, מישהו יתרשם מזה?


 יועז, באיזו מפלגה אתה לא היית?


 אתה חושב שמישהו רואה את הגידופים שלך ואת ההתייחסות שלך וחושב שזה מביא משהו?


 באיזו מפלגה לא היית – – – קנגורו – – –


 דודי, אתה הרי מחר – חוץ מלהתחנף לביבי, לא עשית שום דבר במדינת ישראל.


אתה לא עשית דבר וחצי דבר במשרד התקשורת. מה אתה? כלום. אפס.


 דודי, שר הסייבר המהולל שלנו. כלום, כלום. נכון, אני לא עשיתי כלום כשר התקשורת.


 אפס אחד. אתה לא מכיר מה הסייבר, אתה אפילו לא מבין בכלל.


אתה עשית אתמול. הרי אנחנו יודעים – – – כיסוי במדינת ישראל – – 


 אתה לא מבין מה זה סייבר.


– – זה בזכות – אני לא מבין כי אתה מבין. אני אבוא אליך לקבל שיעורים מה זה סייבר.
 

תלך עכשיו למתוח את הסיבים של בזק, ותעסיק את – – –


 אנחנו הרי יודעים – – – לחבריי, שהרי הקליטה והכיסוי – – –


בבקשה, ותעשה מינויים פוליטיים.


 – – –


הקליטה והכיסוי במדינת ישראל לאזרחי ישראל, זה בזכות דודי אמסלם כשהיה שר התקשורת, והסיבים זה בזכות דודי אמסלם. 


 תמשוך את הסיבים.


 – – –


 אוה, שר האוצר בממשלת הצללים, גם אתה מדבר?


 תמשוך את הסיבים.


 אני זוכר, אני זוכר איך אתה העברת את התקציב, מילאת את תפקידך; לא העברת, סליחה, אני טעיתי.


 – – – שלושה חודשים בכנסת – בנית לנו את המדינה.


 כל כך הרבה דברים עשיתם, כל כך הרבה דברים. הרשימה ארוכה, באמת מרשים.


 שלושה חודשים – עברת ארבע מפלגות כמו קנגורו.


 והיום אתם מעיזים, מעיזים, לציין אם בכלל, לבקר אחרים. 12 שנה בשלטון ולא עשו כלום.


– – – 


 לבוגי יעלון גנבת.


רק דבר אחד, דודי – הו, המשוריינת, ממש, המשוריינת מבית הליכוד. שלום לך, גלית.


 – – – אתה משוריין ואני לא.


 אתמול הם – – – אותך – – – גלית לא הייתה שם – – –


 – – –


 דודי אמסלם, תירגע.


 – – –


 אני רוצה לציין לחיוב – – –


 חברת הכנסת קטי שטרית, תירגעי.


 שהעלו לרמה גבוהה את היכולת – – –


 תנו לו להשלים עוד דקה.


 – – –


 העלו לרמה גבוהה את היכולת הגבוהה מאוד שלהם לגדף, ולקלל, ולנבל, ולקשקש, אבל תנו לי מעשה אחד, אחד – אם מישהו מסוגל להגיד לי משהו אחד שהם עשו למען ההתיישבות הצעירה, למען ההתיישבות במדינת ישראל – –


שים אותו במפלגה שלכם.


 – – למען התנאים של האזרחים – – 


 הוא מוכן לעבור לרע"מ.


 – – למען הסיבים האופטיים. 


 חבר הכנסת דוד אמסלם, תירגע.


 דודי, הרי אתה היית מוסר את ירושלים אם ביבי היה אומר לך.


 – – –


 יש משהו שביבי אמר לך שלא עשית? דודי.


זה – – – אל תדאג – – – השר שעשה הכי הרבה במדינת ישראל. הכי הרבה.


 ולכן כשאני שומע, כשאני שומע את שר הסייבר והקומבינות בממשלת הצללים של האופוזיציה – – 


הכי הרבה מצטלם. הכי הרבה מצטלם ליד סיבים אופטיים.


– – אני משוכנע שהביקורת שלו והגידופים שלו לא באמת נתפסים כאירוע משמעותי בקרב אזרחי ישראל.


 במעלות מחפשים אותך, שתקשור להם את הסיבים.


 ואני משוכנע שצעירים שבמקרה משחיתים את זמנם ורואים ערוץ הכנסת, ומסתכלים – – 


 קח את בנט איתך.


 – – עליך מדי יום צועק ומגדף, אני משוכנע שהם מסתכלים ושואלים את עצמם: האם כך נבחרי הציבור שלנו צריכים להראות? ואני – – –


"תעופי לי מהעיניים" זה בסדר?


 גם זה לא בסדר, אבל הקללות, אבל הקללות – – –


 אין קללות, אין קללות.


אופיר, אתה יודע, אתה יודע, חבר הכנסת סמוטריץ', יש לי איתו מחלוקות. אתה שמעת אותו פעם מגדף? אתה שמעת אותו פעם מקלל – – – וקילל.


 משפט אחרון לשר יועז הנדל.


 – – – 


 האם כך זה צריך להיראות? האם כך נבחר ציבור צריך להיראות? 


 כואבת לך האמת – – – לא אתה – – –


כל היום לשבת ולצעוק ולגדף, זה נשמע לכם הגיוני?


 – – –


 מה קרה לכם? אז לא עשיתם כלום 12 שנה, אז 12 שנה לא הייתם שם להתיישבות הצעירה, אז 12 שנה לא – – –


 – – –


 אז 12 שנה צחקתם שימין זה לא רק סיסמה.


 תדבר ותתייחס – – –


יש לזה גם – – – מדיניות.


מנסור, הוא פנוי להובלה. הוא יעבור אליך, מנסור.


הכול בסדר, אבל למה לקלל ולגדף? אני אומר לכם – וזה הדבר הכי חמור – – –


 תן לו למשוך את הסיבים.


הזנחתם, הזנחתם את מדינת ישראל, הפכתם אותה לממלכת האוטונומיות. לא עניין אתכם, לא עניין אתכם המגזר הערבי. במגזר הערבי – במגזר הערבי זה אתם. כך הבאתם את הנגב ואת הגליל לאזורים חסרי ריבונות – – 


 – – – 


 ממשלה – – – ארבע מפלגות.


מה אתה אומר, משוריין. מה אתה אומר, יא משוריין. 


– – ועם פשיעה – – – 12 שנה לא עשיתם כלום – – – 


 משוריין. משוריין. ירד המשוריין. משוריין.


 – – –


 הממשלה – – – האנשים שלה לא עשו כלום. הזניחו אותם. את החברה החרדית הפכתם גם לאוטונומיה. במקום לעשות ריבונות עשיתם קשקשת וברברת, ועכשיו אתם מגדפים ומקללים.


 אוקיי. השר יועז הנדל, כל הכבוד לך, קצב מהיר.


תודה רבה לכם.


 לא, חברי הכנסת, זה לא ראוי.


 – – – תכניס אותו לרשימה. 


 בסדר. טוב, התמזל – חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה.


 – – – 


לא, חברת הכנסת גלית. אני כאן, להגיד שאת משוריינת בליכוד זה לא מעליב.


 לא, לא, הוא אמר: הינה המשוריינת.


לא, זאת עובדה. לא. סליחה, סליחה. 


 – – –
 

 נעשה הצבעה אלקטרונית. תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה שמית לפי בקשת האופוזיציה. 


 – – –
 

 מה? לא שמית. אתם חוזרים בכם? חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. מי שמעוניין להצביע – נא לשבת. נא לשבת. חברי הכנסת, חברת הכנסת גלית, נא לשבת. חבר הכנסת אביר קארה. חברי הכנסת, טוב, אנחנו עוברים להצבעה. טוב, לפי בקשת הממשלה אנחנו עוברים להצבעה שמית. הצעה לסדר-היום. 


 – – –


טוב, אני לא מתכוון עוד לחכות. 

 אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית על הצעה לסדר-היום בנושא הצורך בהקמת ועדה חקירה פרלמנטרית בנושא מחדל בדיקות הקורונה. נא להצביע. 

ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת לא נתקבלה


 36 חברי כנסת בעד, 50 חברי כנסת נגד. ההצעה לסדר-היום לא מתקבלת. 




 אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום. הצעות לסדר-היום בנושא: התייקרות מוצרי מזון וצריכה בסיסיים, מס' 1391, 1395, 1392, 1409, 1433, 1438 ו-1441. 

 גלית, אני מתנצל, אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום. אני לא ראיתי במה שאמר השר יועז הנדל משהו פוגע או מעליב. 


הוא קרא – – – 


 אדוני היושב-ראש, עשר דקות הוא דיבר על הליכוד. זה לא נורמלי. עשר דקות הוא מדבר על הליכוד. הוא לא נתן שום תשובה. זה לא בסדר. 


חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. לא, חברי הכנסת, נא לחזור למקומכם. 


 אדוני היושב-ראש – – – שזה מעליב. 


בסדר, אני מחליט. ואני מחליט שאני לא נותן לה. 


 אבל למה? למה? 


 אבל יש סעיף כזה בתקנון. 


בסדר. קיבלתי החלטה. תודה רבה. 


למה? למה? 


 אנחנו עברנו לסעיף הבא בסדר-היום. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. 


 – – –


אתה נוקם בי על משהו? 


 לא, אני לא נוקם בך. אתם יודעים שאני תמיד נותן לכם להתבטא ומוסיף לכם זמן – –


 – – –


– – וכבר קיבלתי כמה הערות בגללכם – – –


 אתה לא תעשה בפרלמנט כמו בביתך. 


 זה בניגוד לתקנון, מה שאתה עושה. 


אתם יכולים לשבת. 


 שנייה, אבל זה בניגוד לתקנון עכשיו. הוא גם הזכיר את שמה וגם השפיל אותה וגם שיקר – – – 


 אתה רומס אותי עכשיו.


לא, סליחה, אתם יכולים לשבת, בבקשה. אני כל הזמן מקבל הערות מהייעוץ המשפטי של הכנסת כי אני נותן לכם יותר מדי. 


– – –


 שקר. לא מעניינות אותך ההערות של הייעוץ המשפטי. 


 אני אבדוק את מה שאמרת. 


אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום. בבקשה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. אני מתנצל, בבקשה, שלוש דקות. 


אתה מתעלם – – –


 חברת הכנסת גלית – – –


לדעת את זה. אתה משתמש לרעה בכוח שלך. 


 אני לא קורא אתכם לסדר אפילו. 


 אתה נוקם בי, וזה יחזור אליך. 


לסדר אני לא קורא אתכם, לסדר אני לא קורא אתכם. בבקשה, את יכולה לשבת, גלית. חברי הכנסת, בבקשה, לשבת. שלוש דקות, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, בשביל שכל אזרחי ישראל לא יתבלבלו ויגידו שמישהו רימה מישהו, אני מודיע עכשיו בשם האופוזיציה: אין אף אחד מקוזז מבחינת האופוזיציה. "יאכלו ענוים וישבעו", ותמשיכו לשקר. 


 הקורונה, רק הקורונה. 


רק חולי הקורונה. אחד שלא יגיד אחר כך שלא אמרו וכן אמרו. אנחנו עם שקרנים לא עובדים. זה – 1. 2. אני רוצה לדבר במילה אחת לשר הנכבד שעושה את זה בממלכתיות: כשאני אמרתי בשבוע שעבר שהמילה שאני הכי סולד ממנה זאת "ממלכתיות" – הוא הגדיר אותה. הוא עומד פה, פוזה ממלכתית, יפהפייה, כאילו הכול בסדר. הוא לא מבין למה הכנסת מתנהלת ככה; הוא לא מבין למה אנשים מדברים ככה; מה קרה, על מה הייתה המהומה היום בבוקר? הוא לא יודע שיש איזה אחד אלקין, שקבע פה כללי סדרים חדשים בוועדות. הוא לא יודע. הוא עומד בממלכתיות ומחייך. אז הצביעות הזאת נגמרה. 

 אבל עכשיו אני רוצה לגשת לנושא שעליו אנחנו מדברים. שלמה המלך, מלכות ישראל ומלכות יהודה נחלקו על דבר אחד בספר מלכים, מי שלא זוכר. כששלמה המלך הלך לעולמו – –


 אתה משתמש לרעה בכוח שלך. אתה יודע שאני צודקת, ואתה נוקם בי. 


– – באו אנשי העם לרחבעם ואמרו לו: כבד נטל המיסים על העם. 


 תודה. 


 אתה לא ראוי לשבת על הכיסא הזה. 


 גלית. 


 לא ראוי, לא ראוי. אני רואה אותך, אני רואה אותך, אני יודעת מי אתה. 


 אמרו לו הצעירים – אתה חייב להוסיף לי זמן, אדוני היושב-ראש.


 – – – אני רואה אותך ועם ישראל רואה אותך – – – 


 חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, נא לשבת.


 – – – 


 חס וחלילה.


 – – – כולם יראו בסוף. אני אדאג לזה, אני אדאג לזה אישית. 


 – – –


 את לא מתביישת? 


 מה אתה קופץ? 


 חבר הכנסת שיין, חבר הכנסת קריב, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. רם שפע, מאי גולן, רון, נא לשבת. 


 אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתוסיף לי דקה. 


 בבקשה, תשלים את הדברים. 


אמרו הזקנים לרחבעם: העם צודק. אמרו לו הצעירים – האלקינים והסילמנים – לא, תראה להם, תיכנס בהם, תעלה את המיסים. רחבעם קיבל את העצה שלהם. וככה מלכות ישראל נחלקה לשניים. רבותיי, כשאתה נכנס היום לסופר ואתה רואה את היוקר, המחירים שעלו בחודשים האחרונים – תדעו לכם, בהיסטוריה, על זה מלכות ישראל נפלה – – – 


 למה מחקת את עמותת 48, כשאתה נותן כסף לשהידים? למה מחקת? למה מחקת? אילה חסון הראתה. 


 תלמד ספר מלכים, "אבי יסר אתכם בשוטים". על מה? על המיסים. הטיל עלינו מיסים. 

אני אומר, בסופו של דבר כשלעם אין מה לאכול – – –


 משפט אחרון. 


דוד המלך, הכוח שלו היה בזה שהוא היה קם בבוקר והיה דואג מה יהיה עם הפרנסה של האנשים. על זה הוא התחיל את היום שלו – בגמרא, בברכות.


 תודה רבה. 


לכן אני מבקש, אדוני, שיתקיים כאן דיון רציני בכנסת על המציאות הזאת של המחירים, שעלו בחודשים האחרונים בצורה דרמטית, אם זה אסם, אם זה מוצרים אחרים, אם זה כל המוצרים. על הדבר הזה צריך לקיים דיון. תודה רבה. 


 תודה רבה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חבר הכנסת איתמר בן גביר – אינו נוכח. חבר הכנסת דסטה גדי יברקן, בבקשה. 


 אני מחליפה אותו. אני מחליפה את איתמר. 


 יש לך בהצעה הבאה על סדר-היום, גלית. 


זה עוד שלוש שעות. 


בהצעה הבאה. שלוש דקות, אדוני. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביקשתי לקיים את ההצעה לסדר-היום הזאת יחד עם חבריי משום שיוקר המחיה זה דבר שאולי אנשים ברמת השרון, בכפר סבא ובצפון תל אביב, בקיבוצים, ביישובים החזקים – מבחינתם זאת עוד איזושהי הוצאה שלא מרגישים. אבל בערים הגדולות, בפריפריה, למשפחות חד-הוריות ומשפחות מרובות ילדים – אני יודע שגם אלה שהנושא הזה לא מדבר אליהם בכיס יבינו את המילים שאני אומר. אנשים בחרפה בעניין הזה של לבקש אוכל. אתם גורמים לאנשים גאים לבקש אוכל. לחטט בפחי אשפה. לאנשים לא יהיה איך לשלם. אני באתי עם נתונים מוכנים, ואני כולי רועד, כי אני יודע מה זה לבוא ממשפחה שלא יכולה לגמור את החודש. הגאווה והכבוד לא יכולים להספיק. מה שאתם עושים כרגע בממשלה הנוכחית זה לפגוע באנשים שעובדים קשה. אנשים שעובדים. הם לא עניים, הם אנשים גאים. אבל עכשיו, כשאין שכר מינימום, כשהוא לא עולה – קוקה קולה עולה היום לאנשים 50 שקלים. אסם העלו ב-10% את כל המצרכים. מה שקנו בכלים חד-פעמיים – עכשיו כפול 50. 

אדוני היושב-ראש, אתה נכנסת לממשלה, ובצדק, ואתה יודע שאני מאוד מכבד אותך ומאוד מעריך אותך. אתה באת לציבור שלך, ועשית דבר חשוב מבחינה כלכלית. אני אומר לך שאפו ובלי שום ציניות. אנחנו מבינים מה זה לבוא מהאוכלוסייה הזאת, מהאנשים המוחלשים. כואב הלב לראות איך הממשלה והכנסת מנותקים מרגשות הציבור. אני חושב שאין כאן חמלה. אנשים לא רוצים להיות נזקקים, אנשים רוצים לחיות בכבוד. לעבוד אבל לא להיות עניים; לעבוד אבל לא לבקש. אתם גורמים לכולם ללכת לכל עמותות הרווחה כדי שיקבלו לחם לארוחת שבת, לחם מתרומות. אנשים שהיו במעמד בינוני ומטה, במעמד הבינוני, עכשיו הם כבר למטה, אין להם אפילו את היכולת לסיים את החודש. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, ואולי הרבה אנשים לא יודעים את זה – אתה איש מאוד חברתי. אני גם זוכר שבאחד החודשים שאני ואתה הסתובבנו פה – ולא אמרתי – לראשונה, אתה אמרת לי: ואללה, אתה צריך כסף? יש לי כסף עכשיו מהממשלה, אם אתה צריך לקהילה האתיופית, אני אעזור לך, אני אתן לך כסף. כל הכבוד. לא עשית את זה פוליטית, ואני סירבתי, ואתה יודע את זה היטב. אתה, ליבך במקום הנכון, ואני ואתה שמיים וארץ בנושאים מדיניים. אבל אני חושב שאתה יכול עכשיו לשבת בממשלה, גם לדאוג לכלל עם ישראל, לכל אזרחי ישראל, ולא רק מגזרית, כי אתה היום האיש בין הכי חשובים ואולי הכי חשוב בממשלה. אם אתה תרצה שהמחירים לא יעלו, הם לא יעלו באמת. תודה רבה. 


 תודה רבה, חבר הכנסת גדי יברקן. חבר הכנסת חיים ביטון נמצא? אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי. 


 תודה. כבוד יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר המיטה חברת אסם נסטלה מכה על אזרחי ישראל כשהודיעה על כוונתה להעלות מחירים על מגוון של מוצרי יסוד: קפה, פסטה, קטשופ ועוד ועוד. ההתייקרות הזו צורמת במיוחד משום שהיא תופסת את האזרח הישראלי באחד המקומות הרגישים ביותר, מוצרי המזון הבסיסיים, אבל זו בהחלט לא ההתייקרות היחידה. מחירי הדיור עלו בשנה האחרונה ב-10%; מחירי החשמל צפויים לעלות ב-5% גם כן. הכול עולה, ורק דבר אחד נשאר במקום ולא זז, המשכורות של עובדות ועובדי ישראל. רק לאחרונה התריע דוח העוני שהתפרסם על מצבם הקשה של משקי הבית בישראל. על פי ארגון לתת, רוב משקי הבית בישראל נמצאים כיום מתחת לקו העוני או קרוב אליו. מדובר באנשים עובדים שפשוט לא מצליחים לסגור את החודש. השכר בישראל הולך ונשחק כבר שנים ארוכות, בעוד הכול הולך ומתייקר מסביבנו. ההוצאות שלנו רק עולות, ההכנסות שלנו הולכות ומתמעטות ומשאירות עוד ועוד משפחות מתחת לקו העוני, והמעמד הבינוני נמצא כפסע מלהיות מעמד נמוך. מתקיים כאן עיוות מבני משמעותי, שאף אחד לא מדבר עליו, פיל ענק בחדר, שממשיך להתקיים בגלל העלמת עין מתמשכת של ממשלות ישראל לדורותיהן. עבור יותר מדי אזרחים ואזרחיות בישראל לסגור את החודש הפך למשימה בלתי אפשרית. מחירי הדיור נוסקים לשיאים שלא נראו כמותם מעולם, מחירי המזון, סל הקניות שלנו, החשמל ועוד ועוד צרכים בסיסיים הולכים ומטפסים, והממשלה מצידה מתבוננת מהצד ובטוחה – כן, אנחנו – שאיכשהו השוק יפתור את הכול לבד. 

זה לא חייב להיות ככה. לממשלה, לנו, יש כלים להתערב ולתת מענה לאזרחים שכורעים תחת הנטל. הממשלה צריכה ואפילו חייבת להתערב, עכשיו, כדי להוריד את המחירים ולסייע לציבור. לא הגיוני שהחברות הגדולות יחגגו על חשבון האזרחים שידם אינה משגת. אפשר לפקח על מחירים של מוצרי יסוד. 


 צוות המנהלים בצד ימין, סליחה. 


 אפשר להטיל רגולציה על רשתות השיווק הגדולות וחברות הענק ולדאוג שאף אחד בישראל לא יישאר רעב ושלכולם תהיה גישה למזון בריא ומזין. 

 אבל הכי חשוב, אפשר וצריך להרחיב את השירותים הממשלתיים כדי להתערב במקומות שבהם השוק כושל: אפשר לבנות דיור ציבורי, שיוריד את מחירי הדיור במשק כולו; אפשר לתת חינוך חינם מגיל אפס כדי להוריד את העלות הכבדה הזו ממשפחות והורים; אפשר לתמוך ולחזק את המעמדות החברתיים הנמוכים, ואולי יותר מכול, אפשר וצריך להעלות את שכר המינימום בישראל. אין עוול גדול יותר ואין דבר שפוגע יותר בכלכלה הישראלית מהעובדה שישנם מאות אלפי עובדות ועובדים שהעבודה שלהם לא מחלצת אותם מעוני. הם עובדים כל החודש רק כדי להישאר עניים. רק על זה כשלעצמו ראוי היה להעלות את שכר המינימום כבר מזמן. 

לפני כמה חודשים יזמתי והגשתי עם שותפים ושותפות בכנסת הזו את החוק להעלאת שכר המינימום בישראל ל-40 שקלים. אלינו הצטרפו חברות וחברי כנסת מכל קצוות המשכן: חילונים ודתיים, שמאלנים וימנים, מהמרכז והפריפריה, מהקואליציה והאופוזיציה.


תודה, נעמה. 


 ולא סתם ההצעה הזו חוצה גבולות של עדות וחברות. עליית שכר המינימום היא אינטרס של כולם, של הציבור הישראלי כולו. 

 כבוד יו"ר הישיבה, אני מסיימת. רק אגיד משהו אחד. אני אסיים בשירה הקצר של עידית ברק "לקראת החגים": "אני רואה בטלוויזיה / את העני עומד בתור בגבו למצלמה. / מחלקים חבילות מזון לחג / למי שידו אינה משגת. / אחר כך דוגמנית מאירת פנים מציעה / חבילות נופש במחירים משתלמים / לכל יעד. / עליך רק להזמין באפליקציה / או בטלפון, / היא מחייכת / ומוסיפה / אין צורך לעמוד בתור". תודה רבה. 


 תודה רבה, חברת הכנסת נעמה לזימי. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. 

חברי הכנסת, חברת הכנסת גלית, חברת הכנסת מאי גולן, חברת הכנסת אורלי לוי וחבר הכנסת דוד ביטן. 


 תקשיב, אם אנחנו לא נהיה פה, יהיה משעמם. 


בסדר, תנוחו קצת. 


אני אגיד לך, לא רצינו להעיר לה הערות ביניים, כי היא מדברת על נושאים של עליית מחירים, אבל היא שותפה לממשלה הזאת. אז ככבוד למישהי שאומרת שהיא חברתית, אנחנו לא התעמתנו איתה, עשינו טובה לכנסת. 


 לזכותה שהיא מבקרת אותה. בסדר, תודה רבה חברת הכנסת אורלי לוי. חבר הכנסת מוסי רז – בואו נקשיב לו. 


הנעמנו את זמנכם. 


 אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, בעולם בשנה-שנתיים האחרונות, מאז הקורונה, חוזרת תופעה עולמית שליוותה את העולם בעבר פעמים רבות, ליוותה הרבה בשנות השבעים והשמונים. לתופעה הזו קוראים אינפלציה. התופעה הזו היא חמורה מאוד בארצות הברית, שם עליית המחירים השנתית מתקרבת כבר ל-7%, העלייה הגבוהה ביותר ב-30 השנה האחרונות. היא חמורה מאוד באירופה, כשהעלייה היא כבר יותר מ-4%, כשגם זה לא היה שם עשרות שנים. היא מתחילה להיווצר, או עלולה להיווצר, גם בישראל. כאן האינפלציה היא אומנם 2.4%, שזה נמוך משמעותית מאירופה ומארצות הברית, אבל אסור לתת לאינפלציה להרים ראש. אסור לתת לה להרים ראש מסיבות כלכליות וגם אסור לתת לה להרים ראש מסיבות חברתיות, כי אינפלציה – בדרך כלל החזקים יותר יודעים להתגונן טוב יותר מפניה, בעוד המוחלשים יותר נחלשים כשהיא קורית. 

 מה שקורה כאן, חברה – ואני אזכיר את שמה, וגם קודמתי, חברת הכנסת נעמה לזימי, הזכירה – חברת אסם, שהחליטה להעלות מחירים, עושה את זה בצורה לא צודקת ולא מוצדקת. לכאורה זאת זכותה, אבל גם לנו כציבור יש זכות להגיב. אני קורא לציבור להימנע ככל האפשר מלצרוך את המוצרים של החברה הזו, וכן להימנע ככל האפשר מלצרוך מוצרים של חברות שמעלות מחירים כרגע. אין להן סיבה מוצדקת לעשות את זה, משום שמחירי הדולר והאירו בירידה; משום שמחירי הדלק, המים והחשמל – אם אני הולך על פני השנים האחרונות – בירידה. ההוצאות שלהן לא עלו, אפילו, במידה מסוימת, הן ירדו. אין להן הצדקה לעשות את זה, ואנחנו כחברה צריכים להיאבק בהן על מנת שלא יעשו את זה, גם החברה הספציפית הזו וגם חברות אחרות. 

 נכון שאנחנו ככנסת, הממשלה, צריכים לעשות צעדים נוספים, כמו להעלות את שכר המינימום. אני רוצה להדגיש, כשאני מדבר על ענף המזון, שכ-17%, זאת אומרת כשישית מהצריכה של הישראלים היא מזון, וכמובן בעשירונים התחתונים זה הרבה יותר משישית, בעוד בעשירונים העליונים זה אחוז הרבה יותר זעום. זאת אומרת, כשיש עלייה במחירי המזון, מי שנפגע הרבה יותר זה העשירונים היותר-מוחלשים. ולכן צריך לפצות אותם על ידי העלאת שכר המינימום, שיוכלו להתמודד עם המצב שנוצר. אבל יש כאן תפקיד משותף, אדוני היושב-ראש, גם לכנסת ככנסת, גם לממשלה כממשלה, וגם לנו כחברה – ללמוד ממה שקורה במקומות אחרים בעולם ולעצור את האינפלציה הזו עוד כשהיא נמוכה, לעצור את העלאת המחירים עוד כשהם נמוכים, והם נמוכים כרגע יחסית לעולם בגלל ההתחזקות של השקל. אם נעשה את זה, נוכל בצורה הזו גם באופן כלכלי לסייע לכל אזרחיות ואזרחי ישראל וגם לצמצם את הפער בין המוחלשים לחזקים יותר. תודה. 


 תודה, חבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן במקומו של חבר הכנסת איימן עודה, שאנחנו מאחלים לו בריאות ורפואה שלמה. 


קודם כול, אני רוצה להדגיש שזאת הייתה במקור הצעה לסדר-היום של חברי חבר הכנסת איימן עודה, שאני מחליפה אותו ומאחלת לו בריאות שלמה. 

כשהיו הדיונים בתקציב המדינה הזהרנו מהעלאת המחירים והזהרנו מזה שתהיה עלייה מאוד משמעותית במחירים ואיך זה עלול לפגוע בציבור. נאמר לנו: על איזה עליית מחירים אתם מדברים, אין שום העלאת מחירים, המחירים לא יעלו. אומנם – אפילו בהצעת התקציב ובדברים שהגיעו איתה ידענו מלכתחילה שיטילו מיסים, כמו שראינו לפני כמה ימים כאשר הטילו את המס על המשקאות הממותקים. למה אני משתמשת בדוגמה הזו? כי לא ייתכן שלאחר שדווקא הקבוצות הכי מוחלשות הוחלשו עוד יותר מעליית המחירים הדרסטית שנעשתה לפני כמה חודשים – וראינו אותה יותר במצרכים הבסיסיים, אוכל בסיסי, מצרכים בסיסיים שכל משפחה צריכה, של פירות, של ירקות, של ביגוד, של דברים שהם מהותיים לחיים של כל משפחה. אנחנו לא יכולים לסמוך עוד יותר על מה שנקרא תיאוריית השוק החופשי. הרי התיאוריה הזו, שבה המדינה נותנת לבעלי ההון, לחברות הגדולות, להשתולל ולהעלות את המחירים למרות שעברנו שנתיים של קורונה מאוד קשות – ואנחנו יודעים שהציבור סובל בגלל הקורונה: הרבה עסקים התמוטטו, הרבה משפחות נפלו מתחת לקו העוני. דווקא דווקא החברות הגדולות והרשתות הגדולות, שלא נסגרו אפילו ליום אחד, ולהפך, עשו כסף והכנסות הרבה יותר גבוהות מכל עסק אחר במשק – נותנים להן להשתולל בצורה כזו.

נכון שהמדינה צריכה להתערב בהעלאת ההכנסה, גם שכר מינימום, לתת למשפחות להתקיים בכבוד, אבל היא גם צריכה להתערב – הממשלה צריכה להפסיק להגן על בעלי ההון ועל הרשתות הגדלות, ופעם אחת ולתמיד להגיד שרגולציה מחייבת את כולם. נכון שאפשר לבקש מהציבור: תחרימו, אל תלכו, אבל מוסי, הם ממילא לא ילכו לאן שהמחירים יותר גבוהים כי אין להם כסף. מה שצריך – שהממשלה תשנה את הגישה שלה, תשנה את המדיניות שלה, תתחיל לתת תמיכה לקבוצות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, לאלה שנמצאים מתחת לקו העוני, ותעניש את החברות המשתוללות ואת בעלי ההון שמרוויחים על גבם של המוחלשים. רגולציה והעלאת הכנסה – זה הפתרון. 


תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. ישיב סגן שרת הכלכלה יאיר גולן. בבקשה. 


 אתה עדיין חושב שלא נספק שירותי בריאות לחרדים? או שעכשיו תפנה את זה לעידן רול, החבר שלך, או לממשלה המופקרת שלך?


 עידן רול באמצע ריקודים, אל תפריע לו. הוא רוקד עם מסכה. על הדם שלנו.


 ההערות שלך כל כך משונות וכל כך לא קשורות לנושא הדיון שאני לא יודע באמת איך להתייחס אליהן, אבל אני אשמח ללבן את זה איתך לאחר שאני ארד מהדוכן.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אקדים ואומר שהנושא של יוקר המחיה הוא אכן נושא בעל חשיבות עליונה, ובתוכו הנושא של מחירי מוצרי המזון והצריכה הבסיסיים הוא בעל חשיבות אף גדולה יותר. אני אקדים ואומר שאני מציע להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכלכלה. זה נושא רציני, זה נושא שמקיף את כל חברי הבית הזה. יוקר המחיה זה לא עניין של אופוזיציה או קואליציה, זה עניין של כולנו. ברור שהאחריות להתמודדות עם יוקר המחיה היא של ממשלת ישראל כולה, והתוכנית להורדת יוקר המחיה מצריכה שיתוף פעולה בין כלל המשרדים הרלוונטיים לעניין. יוקר המחיה חולש על סוגיות רבות ומצריך שילוב זרועות בין משרדי האוצר, השיכון והבינוי, התחבורה, החקלאות, הבריאות, הכלכלה ועוד. 

על רקע שיבושים משמעותיים בשרשראות האספקה, לצד היצע מוגבל ביחס לביקושים גוברים בחודשים האחרונים, אנו עדים לעלייה ניכרת במחירי חומרי הגלם בכל העולם, המצטרפת לעלייה המתמשכת במחירי הובלת הסחורות, התייקרות של עשרות ואף מאות אחוזים. יחד עם זאת, לנוכח ההשלכות הכבדות של יוקר המחיה על כל בית בישראל, משרד הכלכלה והתעשייה רואה חשיבות רבה בפעילות נמרצת למען הורדת יוקר המחיה. ברור שפעילות זו נעשית בתנאים לא פשוטים. להלן כמה פעולות של משרד הכלכלה והתעשייה לטיפול ביוקר המחיה: 

 שיח שוטף עם התעשיינים, היבואנים והקמעונאים – שרת הכלכלה והתעשייה נפגשה בחודש וחצי האחרונים עם המנכ"לים של רשתות השיווק, עם תעשיינים מתחום המזון ועם היבואנים הגדולים של מוצרי צרכנות בנושא מניעת עליות מחירים והתייקרות יוקר המחיה. משרד הכלכלה והתעשייה יצא לעבודת מטה מקיפה לבניית תוכנית להורדת יוקר המחיה, ובנוסף יקיים בחינה משותפת, יחד עם משרד האוצר, לצורך בחינת מגוון דרכים שיקלו על הצרכנים ויסייעו לבלימת עליית המחירים. הנושא הזה, אני מקדים ואומר, הוא מורכב – שלום ליושב-ראש הכנסת. הנושא הזה, כאמור, הוא מורכב, דורש שיתוף פעולה והבנה בוגרת מצד כל המרכיבים שאותם ציינתי. 

בתחום הפחתת הנטל הרגולטורי והביורוקרטי, שגם בכוחו להוביל להורדת מחירים, תבוצע רפורמה ביבוא ובתקינה. הרפורמה ביבוא תגביר את התחרות במשק ותוריד את המחירים לצרכן, באמצעות ייעול תהליך היבוא והקלת אופן כניסת המוצרים למשק. העיקרון המנחה והמהלך העיקרי שאותו אנחנו מקדמים הינו לאפשר יבוא על בסיס הצהרה של היבואן שבמסגרת זו ננקטו פעולות לאימוץ סטנדרט תקינה בין-לאומי, בדגש על הסטנדרט האירופי. כל זאת, תוך שמירה על עצמאות התעשייה בישראל כיעד אסטרטגי וחשיבותה למשק הישראלי ככלכלת אי. 

 הרפורמה שאנו מביאים צפויה להגדיל את ההיצע, להגדיל את התחרות, להגדיל את כמות המוצרים ואת מספר היבואנים, ולכן כל ההרחבה הזאת צריכה בסופו של דבר להוביל להורדת המחיר לצרכן. משרד הכלכלה והתעשייה פרסם טיוטת צו המונה אלפי סוגי מוצרים שיותרו למכירה בישראל ללא הביורוקרטיה הכרוכה בכך היום. כצעד מיידי שיסייע במניעת עליות המחירים, יעודכן צו קבוצות יבוא ויהיה מעבר של שלושה תקנים ממסלול בדיקה למסלול הצהרה בלבד. אנחנו מראש נתחיל בנושאים שחלקם, דרך אגב, היוקר שלהם עלה כאן בבית הזה, כאלה שבהם אנחנו בטוחים או משוכנעים ברמה גבוהה שפתיחת השוק אכן תוביל לירידת מחירים. 

 הנושא הבא שאותו אנחנו בודקים הוא בחינת פערי תיווך בפירות ובירקות. נושא זה מובל על ידי מנכ"ל המשרד באופן אישי. הוועדה הבין-משרדית התכנסה כבר כמה פעמים, שמעה עשרות של חקלאים, סיטונאים, קמעונאים, וגיבשה עד כה תמונת מצב מפורטת בנושא. היא תדון בנושאים אלה ותמליץ המלצות עד סוף חודש זה. אני מקווה שההמלצות אלה יביאו לשינויים שבקצה שלהם – ירידה במחירי הפירות והירקות. 

 הנושא הבא הוא הפחתת מחירים לצרכן באמצעות מכסות. המכסות, מכסות היבוא, מייצרות לצרכנים אלטרנטיבה זולה יותר באיכות גבוהה ומעודדות תחרות. לצד זאת, אנחנו מגבירים את האכיפה בנקודות המכירה כך שצרכנים יזכו בהטבה הזו במלואה בתחום של נגישות, מחיר ואיכות. למשל, במכרז לייבוא בשר טרי במכסות פטורות ממכס בתהליך תחרותי הזוכים התחייבו לשווק בשר טחון טרי במחיר לצרכן של 28–30 שקל בלבד לק"ג. בנוסף, מתקיים הליך תחרותי בייבוא גבינה ושעועית קפואה. הדברים האלה נראים זוטות, אבל כל נושא כזה נבחן בקפידה. ברגע שאנחנו משוכנעים שאכן יש בכוחו של התהליך להוריד את המחיר, אנחנו מאמצים אותו ומיישמים אותו בזריזות. 

בתחום קידום התחרות והפחתת הריכוזיות, שרת הכלכלה והתעשייה בחרה ממונה על התחרות ממש בימים האחרונים, ומינויה יובא לאישור הממשלה בימים הקרובים. רשות התחרות מבצעת מעקב תמידי על השוק, מבצעת מחקרי שוק ופועלת בכל מקום שבו יש חשד לעבירה. כידוע, בימים אלה מתנהלת חקירה על ידי הרשות, על פי סמכויותיה, נגד ספקי וקמעונאי המזון. כמו כן, בימים אלה מקודם תיקון לחוק התחרות הכלכלית, שכולל הקניית סמכות לממונה לתת הוראות ליבואן ישיר על מנת למנוע פגיעה בתחרות. אני חושב שזו מהפכה של ממש. יש בכוחה להוריד את המחיר של מגוון רחב מאוד של מוצרים. אני רוצה לאחל הצלחה לממונה החדשה, כמובן בהנחה שמינויה יאושר. נדמה לי שהפעולות שהיא נקטה, גם כממלאת מקום ראשת רשות התחרות, הן בהחלט פעולות מרשימות, שמעידות על הכיוון שהרשות מתכוונת לנוע אליו בחודשים ובשנים הקרובים.

בתחום קידום מודעות צרכנית ושקיפות במידע, הכוונה של משרד היא להפנות זרקור על מחירי מוצרים נבחרים. המשרד מתכוון להעצים את שימת הזרקור, ככלי צרכני, על אזורים שבהם רמת המחירים גבוהה. השוואות המחירים הן כלי חשוב לקידום מודעות צרכנית ולהגברת השקיפות בעבור הצרכנים. כלי זה, שבמשך שנים נוון למדי על ידי ממשלות ישראל הקודמות, אנחנו מקווים להחיות אותו ולהציב רשות צרכנות יעילה, אפקטיבית ונושכת.

ובסוף, כל הנושא של אכיפה צרכנית: בכוונת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן למנוע הטעיות, למנוע השפעה בלתי הוגנת ולטפל בהתקשרויות מיותרות, שמעלות את המחיר לצרכן. הליכי אכיפה אלה מתמקדים, למשל, במניעת עוקץ פיננסי, שפוגע בצרכנים במצוקה כלכלית; מניעת הטעיה באריזות, שהיא דרך לייקר מוצרים ביותר ממה שהצרכן מרגיש; מאבק במבצעים לא אמיתיים, שגורמים לצרכן לבזבז את הכנסתו הפנויה, ועוד ועוד. בנוסף, המועצה הישראלית לצרכנות פרסמה בימים אלה סיכום פעילותה בשנת 2021. יש לציין שבמועצה התקבלו למעלה מ-73,000 פניות צרכנים, בשורה ארוכה של נושאים, החל בתיירות, ביטול אירועים ועד הטעיות במסחר. אנשי המועצה החזירו לציבור בשנה זו כ-15 מיליון ש"ח מבתי העסק. כמו כן, המועצה לצרכנות הגישה שורה של תביעות ייצוגיות נגד החברות המובילות במשק בגין מעשה הטעיה ועוולות צרכניות. אני אומר, עם כל זאת, אנחנו מתכוונים להגדיל את האפקטיביות של הרשות ולהפוך אותה, כאמור, לנשכנית יותר.

כפי שציינתי בראשית דבריי, אדוני היושב-ראש, מוצע להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה ולהמשיך את הדיון בוועדה בנושא חשוב זה. תודה.


המציעים מסכימים להצעת סגן השר?


 כלכלה, כלכלה.

עמדה נוספת.


עמדה נוספת. בבקשה, מהצד.


אדוני היושב-ראש, אני דווקא רוצה להתייחס לאחר דברי סגן השר. אומנם משרד הכלכלה ענה את התשובה, ויכול להיות שיש לו כוונות טובות, אבל הדרך לכוונות טובות צריכה לעבור דרך האוצר. שר אוצר היה פה, ביקר פה, זו באמת הייתה הפתעה. אני חשבתי שבגלל שיש שני נושאים דחופים שנשיאות הכנסת – שאתה, היושב-ראש, אישרת: גם דוח העוני וגם יוקר המחיה, הוא בא להגיד איזו אמירה בעניין הזה. אבל התברר – התאכזבתי, והוא לא אמר שום דבר בעניין הזה. 

אנחנו יודעים, רק עכשיו, ממש בשעה האחרונה, התפרסם תחקיר באחד הערוצים שעליית מחירים של סל ממוצע, כבר עכשיו היא 10% או קרוב ל-10% וקצת, וגם יותר מ-10%. זה אומר עליית מחירים משמעותית מאוד, שהיא משמעותית מאוד לאנשים שנמצאים ברמות ההכנסה הבינונית והנמוכה, שעיקר ההוצאות שלהם הן הוצאות על מחיה ועל מזון. גם השירותים מסביב עלו. אז זאת אומרת, אנחנו היום באירוע הרבה יותר חמור ואי-אפשר להתכחש. ההרגשה היא שעם כל הכוונה הטובה לעשות רפורמה בחקלאות, אתם לא מסוגלים להעביר את הרפורמה בחקלאות. היא לא נעשית, הרפורמה בחקלאות. רק עכשיו העבירו את כל – אביא לכם דוגמה אחת. אנחנו מדברים על ייקור המחירים גם בשתייה המתוקה, עליית מחירים כללית בכל המוצרים, חשמל ועוד, וחד-פעמי. אנחנו יודעים שהיום בקבוק קולה עולה 9 שקלים. שישייה עולה למעל מ-50 שקל. ג'ריקן של פטל פשוט, של שלושה ליטרים – 70 שקלים.


 תודה.


זה משפיע מאוד, אדוני היושב-ראש, על יוקר המחיה. יוקר המחיה מתגלגל מאוד. זה כדור שלג כשזה מתחיל uאתה נותן לו את האפשרות, והמלחמה צריכה להיות הרבה יותר אגרסיבית, ולא בקול ענות חלושה. אני רק רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, שאזרחי ישראל עכשיו התבשרו שבדיקות ה-PCR מתבטלות וצריך לעשות בדיקות אנטיגן בבית. כמה עולה אנטיגן? שפופרת או חבילה אחת עם שתי בדיקות למעלה מ-50 ש"ח. משפחה עם כמה נפשות צריכה לבוא ולעבור. תראה איזו השלכה יש רק על דבר קטן שאנחנו היום התבשרנו עליו. קודם התבשרנו רק על בדיקות אנטיגן. אם מדובר על יוקר מחיה, הוא צריך בוודאי משמעות והתערבות הרבה יותר חזקה ודרמטית. תודה רבה.


תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, למרות – העברה לוועדת הכלכלה, בבקשה.

ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

 בעד – תשעה, אין נמנעים, אין נגד. נושא התייקרות מחירי מוצרי מזון וצריכה בסיסיים יועבר לוועדת הכלכלה. 




 הצעות לסדר-היום בנושא: דוח העוני שפרסם המוסד לביטוח לאומי – מס' 1394, 1402, 1419 ו-1439. ראשון הדוברים, חבר הכנסת פרוש, בבקשה. 


– – –


אבו שחאדה, ככה זה מופיע. חבר הכנסת פרוש. אחריו – חברת הכנסת דיסטל. זה על פי סדר הגשת ההצעות. 


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אני הייתי בשמחה גם מכבד את חבר הכנסת אבו שחאדה שידבר ראשון, אבל כנראה שעוזריי היו זריזים יותר מהעוזרים שלך, והם הגישו. 

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אפשר לומר הרבה דברים על הממשלה הקודמת, אך אף אחד לא יחלוק עליי שהיא הייתה ממשלה שהייתה קשובה לצרכים של הציבור החלש בישראל. בזמן הקורונה, כאשר עסקים נסגרו ועובדים איבדו את מקומם עבודתם, הממשלה התערבה ונתנה סל ביטחון ותמיכה כספית למי שהיו יכולים להגיע לפת לחם ממש. למעשה, על פי הדוח שפורסם השבוע עולה כי התמיכה הזו היא מה שבלמה את העלייה באחוזי העוני בישראל. לעומת זאת, הממשלה הנוכחית הודיעה באטימות לב שאין בכוונתה להעניק סל של ביטחון כלכלי למשפחות בזמן הקורונה, ואף בשרירות לב הטילה מיסים על מוצרים בסיסיים, שיש להם השלכה כלכלית ישירה על השכבות החלשות. דבר זה בוודאי יוביל, שוב, לעלייה באחוזי העוני בישראל ובילדים שיהיו רעבים ללחם. רק היום יכולנו לעזור למשפחות חלשות ולתמוך בחוק שהגשתי לסבסוד מדיחי כלים למשפחות מעל ארבע נפשות, אבל הממשלה בחרה לדחות את ההצעה ולהצביע נגדה. בעיניי זו אטימות. 

מדוח העוני של המוסד לביטוח הלאומי, שהתפרסם ביום רביעי האחרון, כ"ה בטבת תשפ"ב, 29 בדצמבר 2021, עולה כי בישראל חיים היום כ-9.2 מיליון אנשים, ובהם יותר מ-860,000 ילדים וכ-160,000 ישראלים בגילאי פרישה. עוד עולה מהנתונים שכ-16.2% מהמשפחות נמצאות באי-ביטחון תזונתי בשנת 2021, מחצית מהן באי-ביטחון תזונתי חמור, לעומת שיעור של 18.1% בסקר האחרון שנערך ב-2016. גם למענקים למשפחות, לעצמאים ולקשישים, שניתנו לאורך שנה, הייתה השפעה שנאמדת בכ-1% על הפחתת העוני של משפחות עובדות ושל שאר המשפחות. בביטוח הלאומי אומרים שההתערבות והתמיכה הממשלתית שניתנו בשנת 2020, בשל הקורונה, בלמו את העלייה באחוזי העוני בישראל. לפי הדוח, דמי האבטלה שניתנו לשכירים בחל"ת והקלות נוספות שניתנו במערכת דמי האבטלה בשנת 2020, היו הגורמים המשפיעים ביותר על בלימת העוני, והם תרמו להפחתת שיעור העוני בכ-3%. מספר העניים בישראל ירד ב-2020, למרות משבר נגיף הקורונה, וההצלחה נובעת לפי החוקרים מהסיוע המשמעותי שהעניקה הממשלה הקודמת בדמות החל"ת המורחב והפיצויים, שמנעו עלייה של כ-10% בשיעור העוני.

 אני פונה לממשלה הזאת, ואני כיהודי אומר את זה: אנחנו מדינה בשלטון של יהודים, שאמורה לחרות על דגלה את הדאגה לציבור החלש ולהיות אכפתיים וקשובים למצוקות של הציבור הזה, שלא יהיו חלילה ילדים רעבים ללחם. אם חלילה לא – הממשלה הזאת תיזכר לדיראון עולם כממשלה שהתעמרה, התאכזרה לחלשים, והביאה ילדים לחרפת רעב. תודה. 


תודה רבה. חברת הכנסת דיסטל. בבקשה. 


אין שר במליאה, את יכולה לדבר.


מה לעשות שיש שר במליאה. בבקשה, חברת הכנסת דיסטל. 


מה, אם אין שר אז אפשר לדבר חופשי?


לא. 


 תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אני מסכימה עם כל מילה שחבר הכנסת פרוש אמר. בעקבות המקרה שבו מנסור הבוס, יושב-ראש הכנסת, והאיש שלידיו נמכר הנגב – רק הבוקר הוא מנע ממני את זכותי לעלות ולדבר, כי כרגע הוא הבוס המוחלט והטוטליטרי של האולם הזה – אני מוצאת לנכון לדבר עליו. חבל שהוא התחלף – אם הוא היה פה, הייתי שואלת אותו את השאלה שאילה חסון הציבה לא מזמן, והיא מדוע עמותת 48, העמותה של מנסור עבאס באופן רשמי, של רע"מ באופן רשמי, שפרסמה ב-2018, את הכוונות שלה – במסמך המקורי ב-2018 כתוב כך: העמותה תעביר כספים לשהידים, לאסירים הביטחוניים ולכל מי שאי פעם ניסה לרצוח והצליח לרצוח, או לפגוע, או לפצוע יהודי. מה למנסור עבאס, האיש שהוא בעד מדינה יהודית, ולעמותה שכתוב לה בכותרת: רצח יהודים, אנחנו מעבירים לכם כסף? ובכן, אילה חסון ניסתה לקבל תשובה ולא מצאה. מה היא כן מצאה? שמנסור עבאס רץ למסמכים מ-2018 ומחק את המילה "שהידים", ומחק את המילים "אסירים ביטחוניים", והשאיר רק אלמנות ויתומים. חבל שמנסור עבאס לא כאן, אדוני יושב-ראש הכנסת, כי הייתי שואלת אותו את זה. 

 הייתי שואלת אותו עוד שאלה. ע'אזי עיסא, אחד הבכירים של רע"מ, נפגש בחמאס עם ע'אזי חאמד, אחד הבכירים – נחשו איפה? בחמאס. מדוע? הייתי שואלת את מנסור עבאס מדוע ע'אזי חאמד מהחמאס הודה לע'אזי עיסא, שימו לב, על הפעולות של עמותת 48? אילו פעולות בדיוק עמותת 48 ביצעה למען החמאס, אותה עמותה שמגלגלת חצי מיליארד שקלים בשנה, ומעבירה אותם אלוהים יודע לאיפה. גם את זה אילה חסון שאלה את ע'אזי עיסא. ע'אזי עיסא סירב לענות. הוא אמר: אינני יודע למה בכיר החמאס מודה לי על העמותה שלי. הוא באמת לא יודע.

אם מנסור עבאס רק היה פה, גם הייתי שואלת אותו מדוע יום אחרי החתימה של ההסכמים הקואליציוניים בכפר המכבייה – ואגב, האדריכל של ההסכמים האלה הוא אותו ע'אזי עיסא, חברו הטוב של ע'אזי מוסא מהחמאס. ניחא. מדוע יום אחרי חתימת ההסכמים נפתחו עוד ועוד ועוד סניפים לעמותה? למה נפתחים עוד סניפים דקה אחרי שמובטחים למנסור עבאס 53 מיליארד שקלים? למה הוא פתח עוד סניפים אם לא ככלי קיבול, כדי להכניס את הכסף של משלם המיסים הישראלי? 

עוד הייתי שואלת אותו איך קורה – מנסור עבאס, אתה היונה הצחורה והתמה שרוצה לעשות שלום ודו-קיום; איך קורה, מר מנסור עבאס, שהעמותה שלך בטול כרם מנוהלת על ידי אישה – שימו לב – שאח שלה הוא ממבצעי הפיגוע במלון פארק, בעלה שייך לג'יהאד והבן שלה יושב בכלא על עבירות ביטחוניות? מה לזה ולהמשך קיומה של מדינה יהודית?


תודה רבה. 


מה לזה ולחיוכים של מנסור עבאס כאן, אם לא עקרון התקייה? מנסור עבאס, ואת זה אזרחי ישראל חייבים להבין, לוקח מכספי המיסים של הישראלים ומעביר אותם לרוצחים שלהם בחמאס. תודה רבה.


תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אבו שחאדה. 


כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על אחד הנושאים הכי קשים שאיתם אנחנו מתמודדים כחברה וכמדינה, שזה נושא העוני. התפרסם לאחרונה דוח הביטוח הלאומי לשנת 2021 עם המון נתונים לגבי מצב העוני במדינה. יש שם נתונים קשים מאוד. הדיבור הוא על הממוצע של העוני ומשפחות עניות. משפחות מתחת לקו העוני הן בין 21% ל-22%. רק שמי שבאמת נכנס לדוח רואה שהנתון הזה, אדוני, מאוד מטעה. הפערים בחברה הישראלית, כבוד היושב-ראש, בין החברה היהודית החרדית לחברה היהודית החילונית לבין החברה הערבית, הם פשוט גדולים מדי, ובחלקם גם מזעזעים. בחברה הערבית, אדוני, נתוני העוני הם גבוליים. הם לא קצת מעל הנתון הממוצע של המדינה, הם כ-40% – וזה מה שמעלה בכלל את הממוצע בארץ. הנתון הוא נתון קשה מאוד. לגבי הקורלציה שבין עוני לפשיעה – אלה דברים שמוכחים מדעית, אדוני. בכל מקום בעולם, איפה שיש עוני יש פשיעה. וזה כך איפה שאני גדלתי, האמת. אני גדלתי בשכונת הרכבת בלוד, בגטו של רמלה, בשכונת עג'מי ביפו. איפה שיש עוני יש פשיעה. והדברים האלה הם מאוד קשים. 

לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, יש לי תחושה לאחרונה שבגלל שהרוב המוחץ של חברי הכנסת כבר לא מגיע מהשכונות האלה של העוני, עם הזמן אנחנו קצת מאבדים את היכולת להבנה של העוני. לכן נעשים פה כל מיני דברים שלא עוזרים לחברה הענייה ולא מקדמים שוויון בתוך השכבות השונות מבחינה חברתית-כלכלית במדינה. ולכן אנחנו גם רואים מדיניות שהיא מאוד בעייתית. יש לנו נתוני עוני מאוד קשים, ואז אנחנו רואים מדיניות של ממשלה שפוגעת באוכלוסיות המוחלשות ובעניים, וכמובן, זה מביא ליותר פגיעה בחברה היותר-מוחלשת, שזאת החברה של המיעוט הערבי הפלסטיני במדינת ישראל.

מה הממשלה מביאה כפתרונות? אנחנו רואים העלאת מחירים בכל מוצרי הצריכה דווקא של החברות המוחלשות. עכשיו, זה בא כעונש קולקטיבי לחברות האלה, כי אין להן מספיק כוח בתוך הכנסת, או שכנראה רוב חברי הכנסת לא מגיעים משם וקשה להם מאוד להבין עוני. ואז אנחנו רואים את ההעלאה במחירים על המוצרים החד-פעמיים ועל המשקאות, ובכלל כל המוצרים החשובים לאוכל ולשתייה, ולחיי היום-יום, מה שמאוד מקשה על החברה הענייה. בנוסף לזה, אנחנו רואים איפה המדינה משקיעה. היא משקיעה בהעמקת הכיבוש וההתנחלויות, המשך ייהוד ירושלים, רדיפת החברה הערבית בנגב. וכל זה לא מקדם אותנו לשום מקום טוב.


 משפט לסיכום, בבקשה.


אני מייד מסיים, אדוני. אני רוצה לדבר על פתרונות, מייד, בדקה. יש פתרונות, אדוני, ויש פתרונות הרבה יותר טובים וקונסטרוקטיביים. אנחנו חייבים לקדם אזורי תעשייה במקומות העניים, אדוני. ועל זה מדבר פרופ' זליכה כבר די הרבה זמן. גם פרויקטים כלכליים שמהווים עוגן כלכלי, כמו בית חולים רציני גדול בעיר ערבית, כמו אוניברסיטה ערבית גדולה, כמו פרויקטים גדולים, שיכולים להוות עוגן כלכלי וצמיחה כלכלית. בנוסף לזה, אפשר גם לקדם מאבק בגזענות בתוך המדינה, בין יהודים לערבים, ואפשר גם לעשות כל מיני פתרונות אחרים.

בשביל זה, אדוני, אני מציע להעביר את הנושא הזה לדיון בוועדת העבודה והרווחה, כדי שנוכל להעמיק את הדיון ולקדם את הנושא. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.


תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול.


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד מצער כשאנחנו רואים את דוח העוני שמפרסם הביטוח הלאומי. אבל מי שחושב שרק הביטוח הלאומי יודע להוציא דוחות אמיתיים וטובים, אז אני כמובן קיבלתי מארגון לתת, שהכין דוח עוני אלטרנטיבי. הוא מביא שם בדפים רבים את כל הדיאגרמות וכל הדברים, כיצד המצב הכלכלי שלנו נמצא בשפל מאוד מאוד גדול. אז כמובן שאנחנו מצירים על כך. חייבים לעשות את הכול כדי לפעול בנושא הזה. ואנחנו גם לפעמים יוצאים מגדרנו. ממש לפני כמה רגעים ביקשו ממני לחתום על הצעת חוק לגבי שכר המינימום, וזה גם כן הגיע משורות הקואליציה. חתמנו. אנחנו נחתום על כל דבר שיכול לגרום טוב לאותן משפחות, שהן לא יהיו, חלילה, באותם מקומות שבהם אף אחד לא רוצה לראות אותן.

אבל אתם חייבים להבין, זה לא בא ככה, איך שאומרים, בצורה כזאת שפתאום נעשינו עניים או דברים מהסוג הזה. אלה תהליכים שקורים כאן, בתוך הממשלה הזו. הממשלה האטומה הזו, שבעצם לא מבינה שזה בעצם כמו מקל כביסה, אדוני היושב-ראש: לוחצים למעלה, נפתח למטה. לא יעזור שום דבר. ברגע ששר האוצר או שר המיסים – היה פעם בעבר, המנוח, עליו השלום, שר האוצר היה משה ניסים, אז היו שקראו לו בזמנו "נושה מיסים".


הוא בחיים. שייבדל לחיים ארוכים.


חיים ארוכים. אז הינה, יש לו סגולה לחיים ארוכים.


לא רק זאת, הוא היה שר המשפטים רציני מאוד.


הוא היה גם שר האוצר. אז קראו לו משה ניסים. אני אומר שעכשיו לשר האוצר שלנו נתנו שם מאוד יפה – ליברמס. למה? אני קורא לכם פה דבר שאתם חייבים לדעת. גד ליאור אומר ב-ynet "שר המיסים", על ליברמן, והוא אומר, "שנים שלא היה בישראל שר אוצר שהיה חתום על כמות צווים להעלאת מיסים גדולה כל כך". וזה שהוא הבטיח במערכת הבחירות שהוא לא יעלה מיסים וכל הדברים, אוקיי, דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

אבל חברים יקרים, אתם צריכים להבין שההתפתחות של הדבר הזה נעשית בצורה מאוד מאוד ברורה. ברגע שאנחנו רואים שמעלים את התחבורה הציבורית – ולאחר מכן, רואים גם כן מיסים לאורך כל הדרך. גם הארנונה, אפשר כבר לייקר את זה יותר. כל דבר ודבר שאנחנו עוברים עליו – בואו נאמר ככה, אין דבר שלא שמו בו מכה – ירקות, החקלאים, וכל הדברים שאנחנו רואים. זה באמת מביא אותנו למצב שאנשים מגיעים לעוני.

אם אנחנו לא נעשה את הכול – אבל חייבים לומר דבר אחד. ייאמר לשבחם של השרים, מאוד נהניתי מכתבתו של ארז צדוק, שדיבר על הטיסות הרבות שכן עושים אותם המופלאים שיושבים פה – שלא יושבים פה בעצם, כי יש להם נורבגים. 61 טיסות, אדוני היושב-ראש, עשו בממשלת בנט בשבעה חודשים. לעומת זה, 35 – בנימין נתניהו בממשלה הקודמת. ובקודמת שבקודמת היו 50, כלומר, הוא גם הוריד את הטיסות. וכל זה, הטיסות הרבות האלה, אדוני היושב-ראש, כשיש קורונה, כשיש מגבלות. איזה כישרון יש לשרים האלה לעוף ממקום למקום.


תודה רבה.


 ולסיום, אל תשכח שכשמדובר בשר חוץ או ראש ממשלה, הטיסות מאוד יקרות, בפרט כשהם נוסעים עם מטוסים ריקים. אז אנא, התושבים, כשאתם רואים את דוח העוני, תיזכרו בכל אלה, מדושני העונג, שכשאנחנו רואים את הדוחות הם טסים למרחקים.


תודה רבה. המציעים מסכימים להעביר את זה לעבודה ורווחה? סליחה, השר. אני מתנצל. תשובת השר. 


איפה השר? נו, יאללה. השר יביא לנו עגלה מלאה עכשיו, כנראה, עם כל מיני – – – 


בבקשה. פתאום נעלמת לי. 


 מאיר, אי-אפשר להתעלם ממך. אתה, ברוך השם, בולט.


אני מוחה על כך שברשימת הדוברים השר מוזכר כחבר כנסת.


זה בסדר גמור.


 ואפילו הוא לא נורבגי.


אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, במהלך כהונתי, גם בפעם שעברה וגם עכשיו, הצלחתי להוביל – בענווה גדולה אני אומר את זה – כמה פרויקטים חשובים, וביניהם תוכנית שמטפלת בעוני, נושמים לרווחה, שעליה אני אפרט בהמשך. כמו כן, עצרתי דבר מאוד חשוב, את תהליך ההפרטה של שירותי המשרד, מתוך תפיסה, שאני אחזור עליה כמה פעמים, שהמדינה היא זו שצריכה לקחת אחריות.

ועכשיו, בכל מה שאני אומר אני לא סותר את הדוחות. הדוחות הם דוחות, אני מתייחס אליהם בשיא הרצינות. אני יודע לפלח אותם כמו שאתם יודעים לפלח אותם. אנחנו צריכים – המדינה צריכה לשנס מותניים, ואנחנו עושים את זה במרץ גדול מאוד, ולא רק משרד הרווחה, כל המשרדים, כולל הקמת שולחן גדול מאוד של כל המשרדים כדי לטפל מיידית בנושאים שעלו מתוך הדוח, שעיקרם זה הסכנה שאנשים, במיוחד ממעמד הביניים, במיוחד העצמאים, לאט-לאט, בעקבות הקורונה, מוצאים את עצמם משיקים, בחלקם, לא כולם, לקו העוני. אז אמרתי, אחריות היא מילת המפתח, היא האמירה המרכזית שצריכה לצאת ממשרדי הממשלה, שהפכו במקרים רבים לשותפים, גם המגזר השלישי. צריך לומר בקול רם וברור: הממשלה – ואני חוזר על זה בפעם השלישית – לצד כל שלל תפקידיה, חייבת, חייבת לטפל בשאלת העוני. ואני חוזר שוב, האחריות היא שלנו.

הפרויקט החשוב ביותר והמשמעותי שאני מוביל, והובלתי כבר בכהונה הראשונה, הוא ללא ספק הוועדה לצמצום העוני, שעמד בראשה אלי אלאלוף, ייבדל לחיים ארוכים. נסעתי למשרדי ה-OECD, ישבתי שבוע שלם בפריז, ולמדתי איך מדינות מתמודדות עם שאלת העוני. כי הבנו את מה שאתם מבינים, חבריי וחברותיי, שהסכנה העיקרית לחברות בכל מקום, ובמיוחד במדינת ישראל, היא סכנת העוני. החשיבות של אותה ועדה היא עצומה, ומהדהדת עד היום. אני חייב לומר שבמהלך עבודת הוועדה היו הרבה אנשים שהיו מאוד סקפטיים, ואמרו: בשביל מה אתה עושה ועדה, אחרי זה תצטרך למדוד. אנחנו אמרנו שצריך לדבר על שאלת העוני. בתום עבודה מאומצת ודיונים שנמשכו כמה חודשים הנחנו את הדוח. זה הישג משמעותי. אני חייב להגיד לכם שאני מסתכל אחורה מ-2013; המלאכה בוודאי ובוודאי לא הושלמה, אבל כשיש דוח שמצביע על דרכים לטפל בעוני, אנחנו רואים איך לאט-לאט כולם מתכנסים. כל המשרדים מבינים שלא משנה איזה משרד אתה, אתה חייב לטפל בשאלת העוני. 

 לשם הדוגמה, אני אשתף אתכם בכך שקרוב ל-20% מהתיקים במחלקות לשירותים חברתיים הינם על רקע של עוני ומחסור כלכלי. חלפו שישה חודשים מאז הקמתה של הממשלה הנוכחית, שישה חודשים שאני חזרתי למשרד. יש לנו תוכניות רבות שנרקמות, אולם אני מבקש להציג בפניכם את המענים שעשינו במהלך החודשים, גם אנחנו כמשרד הרווחה, וגם המוסד לביטוח לאומי. אני חוזר על מה שאני אומר – חשוב חשוב חשוב להבין שזאת בעיה לאומית, וצריך לפתור אותה ולטפל בה כבעיה של כולם. 


– – – 20% מהמקרים שמגיעים – 20% אחוזים, אמרת?


 20% מכלל המקרים שמגיעים למשרד הרווחה. היום משרד הרווחה הופך לאט-לאט להיות משרד אוניברסלי, כי מגיעים גם לא אנשי רווחה, אבל 20% מהאנשים שמגיעים, מגיעים על רקע של בעיות כלכליות. חלקם – עוני, חלקם – ניהול משפחה, חלקם – חובות. יש צרור של דברים, שאתה בוודאי מכיר אותם. הרבה מאוד מגיעים בנושא של עוני. עוני, חבר הכנסת, הוא לא רק מזון. עוני הוא חינוך – אתה יודע את זה; עוני הוא דיור; עוני הוא מרחבים שבהם אתה מגדל את הילדים; עוני הוא שעות הפנאי – איזה שעות פנאי, איזה חוגים, לאן אתה שולח את הילדים. 

אז אמרתי, אחת התוכניות החשובות ביותר שהתחילה בעיר דימונה כשאני הייתי ראש עיר, נקראת נושמים לרווחה – תוכנית הדגל, מבחינתי, בעבודה עם אנשים שחיים בעוני. התוכנית פועלת ב-113 רשויות ונותנת מענה ל-3,200 משפחות שנמצאות ממש ממש עמוק בתוך העוני. בשנת 2022, השנה הזאת, החל מינואר, אנחנו נטפל בעוד 6,000 משפחות, כשהוספנו מתקציב משרד הרווחה 150 מיליון לתוכנית הזאת. זאת תוכנית שבה המשפחות מקבלות מנטורים שמלווים את המשפחות שלוש שנים, עם תקציב, עם התמקדות בתוך המשפחה. מי שיכול לעבוד נכנס לעבודה, עושים לו השמות עבודה, מטפלים בילדים, מטפלים במערכת החינוך, מטפלים טיפול הוליסטי במשפחה. הדבר השני, מרכזי עוצמה. 15,000 איש מקבלים טיפול באותם מרכזי עוצמה, שפרוסים ברחבי הארץ, והם נותנים מענה מגוון בכל תחומי החיים: העצמה בשילוב בקהילה, תעסוקה, מיצוי זכויות, ניהול כלכלת המשפחה. התוכנית מורחבת לעוד 5,000 משפחות, ואלה מכפלות גדולות מאוד, מתוך המצוקה הזאת. אנחנו לא מתעלמים, לא נוהגים בהסתר פנים, אנחנו אומרים: יש מצוקה, אנחנו צריכים לפתח תוכניות.

 אבל אני רוצה להסביר לכם, חברים, שלחלק מנות מזון זה לא הפתרון. מדינה צריכה להיכנס לתוך המשפחות, להיכנס לתוך האנשים, ולעזור לחלץ אותם – גם מחלקים מה שצריך, אני לא מזלזל במנות המזון. התוכנית לביטחון תזונתי, הקדשנו לה כל כך הרבה זמן ומחשבה והרבה מאוד כסף – 106 מיליון שקלים בבסיס התקציב, חלק השנה וחלק בשנה הבאה, אבל כבר השנה הוזרמו 106 מיליון שקלים לחלוקה של כרטיסי מזון לאותן משפחות. אני אומר, הטיפול בעניים צריך להיות גם טיפול מתוך כבוד. לא להעמיד אף אחד שיקבל סל מזון בשום קרן רחוב אלא לתת כרטיסי מזון, יחד עם טיפול הוליסטי למשפחה. במגזר הערבי, למשל, יש תוכנית נהדרת שמטפלת באנשים שנקלעו לחובות. מסתבר שבמגזר, מיצוי הזכויות הוא פחות. אנחנו נכנסים לתוך היישובים האלה, ואנחנו מגלים שאנשים מגיעים למצב של עוני כי הם לא יודעים לכלכל – או לא יודעים מה הזכויות שלהם מול בנקים – – – 


אדוני השר, שלשום היה דיון מאוד חשוב – – – דיברו על הנגב. ההוצאה לפועל מדווחת ש-48% מהערבים בנגב, יש להם תיקים בהוצאה לפועל – – – חצי – – – 


 נכון. לפני ארבעה חודשים הכנסתי את זה. יהיה זיהוי בדיוק של הבעיה שאתה אומר. אנחנו נכנסים לשם; נכנסים לשם בגובה העיניים ומטפלים בבעיות האלה, מנסים לייצר שיח עם האוכלוסייה. לא כולם – יש אנשים שלא רוצים להגיע לרווחה, ואני מסביר להם ומסביר לעובדי הרווחה: חבריא, להגיע לרווחה זה יכול להיות גם לשנה. תתאוששו. זה בסדר גמור, זאת הנטייה שלנו. התוכנית הזאת פועלת בהצלחה רבה גם ביישובים הבדואיים. במהלך 2022, כבר בחודש הזה, זה מתרחב ליישובים בצפון, כי גם שם אנחנו מזהים. 

 סיוע חומרי גמיש – הסיוע הזה ניתן לכל המשפחות, ליחידים, לאזרחים ותיקים, במטרה להבטיח קיום בכבוד ולקדם את תפקודם. במסגרת הסיוע החומרי אנחנו מממנים גם חבילות מזון, גם תווי קנייה לרשתות שיווק, גם ריהוט, גם ביגוד, גם מוצרי חשמל בסיסיים, תרופות וטיפולים רפואיים. סיוע זה ניתן, כמו שאמרתי, כדי לעזור למשפחות האלה. 

אנחנו מפתחים מודעות לטיפול בעוני בקרב עובדים סוציאליים, ובמחלקות לעבודה סוציאלית. בכל בתי הספר לעבודה סוציאלית יש היום למידה עם אוריינות לעוני. 

כל מה שאני אומר הוא תחת הכותרת שאני מניף בכל מקום: עוני הוא באחריותה של מדינה. ואני חוזר על זה. אני באתי לעמותות, שעושות עבודה נהדרת, אבל רוב השנים העמותות קיבלו בערך, אדוני היושב-ראש, כ-10% ממה שהן עושות. אנחנו באנו לעמותות ואמרנו: המדינה תהיה בפרונט. אנחנו שמים כסף, אנחנו לוקחים אחריות. אתם תהיו הנשמה היתרה, אבל האחריות היא שלנו. בהזדמנות אנחנו נשמע את ראשי העמותות. בהחלט כולם מרגישים שנפל דבר. 

 עדיין, אנחנו ערים לדוח הזה ואנחנו מנתחים אותו, ואנחנו לא מסתירים דבר וחצי דבר. עוני הוא לא דבר שצריך להסתיר; עוני הוא דבר שצריך לנתח, לשים על השולחן ולטפל בו. אי-אפשר לבוא היום ולהגיד: תשמעו, עוני זה דבר שולי; עוני זה לא דבר שולי. אנחנו מדינה שנמצאת ב-20 הכלכלות החזקות ביותר בעולם, החזקות ביותר בעולם. ההכנסה לנפש היא מהגבוהות ביותר בעולם. לכן, תפקידנו לטפל בזה. אנחנו עושים – אני לא רוצה להגיד הכול, אבל אנחנו עושים הרבה. אני אוכל להגיד שעשינו הכול אחרי שאנחנו נראה ירידה בדוח העוני, אני מאמין, גם מהעלאת קצבאות להשלמת הכנסה, העלייה המשמעותית בדיסריגרד, גם לאזרחים ותיקים, גם לאימהות חד-הוריות, גם ההמשכיות עד לסוף 2022 של כפל הקצבאות לאנשים שעד היום קיבלו אבטלה וברגע שהם יוצאים לעבוד מייד לוקחים להם את האבטלה. אנחנו עושים את הדיסריגרד באופן הרבה הרבה הרבה יותר מתון ממה שהוא היה. 

את הדברים האלה אנחנו נראה בסוף השנה הזאת, אני מאוד מקווה. אגב, אני ביקשתי מהביטוח הלאומי לעשות עכשיו סקר עמוק וגדול. הדוחות האלה הם תמיד דוחות של שנתיים לפני כן, על פי נתוני הלמ"ס. אני חושב שאפשר לעשות דוחות הרבה יותר עמוקים, הרבה יותר משמעותיים. אני מודה לכל אחד שמדבר על עוני. אני לא רואה בזה ביקורת שהיא ביקורת בכדי לפגוע בממשלה. זה מסוג הדברים שאני אומר עליהם שהם ביקורת בונה. כל חבר וחברת כנסת שנמצאים כאן וזה מעניין אותם, ופותחים את דוחות העוני ועולים לכאן ומציעים מה צריך לעשות, אני מקבל את זה בברכה. אני לעולם לא רואה בזה ביקורת. זה התפקיד שלנו. אני חייב להגיד שמעטים מאוד החברים שביקשו ממני את דוח העוני. אני ניסיתי לתת לאנשים. אבל אני אומר, מי שנמצא פה קרא את דוח העוני, אחרת הוא לא היה עולה לכאן ואומר את מה שהוא אומר. לא אומרים את זה בהתרסה, אומרים את זה מתוך כאב, ולא משנה באיזו פוזיציה אתה. 

יש עוד המון תוכניות שאנחנו עושים. אני מוכן שבוועדה, ואתם תחליטו איפה אנחנו נדון – ואני מציע שזה יהיה אצל אפרת בוועדת העבודה והרווחה כי זה המקום הראוי. אנחנו יכולים לקיים דיון משותף גם עם ועדות אחרות. אני חושב שזה יהיה מצוין אם נקיים גם אצל אפרת או שנביא ביחד עם הכלכלה. נקיים דיון על העוני, ויבואו לשם כל האנשים שזה מעניין אותם, ויבואו לשם אנשים, ואחרי שיגידו את מה שיש להם להגיד, שכל אחד מאיתנו יציע ארבעה-חמישה דברים איך אנחנו מתמודדים עם העוני. ככל שנרבה בזה הרי זה משובח. הטיפול בעוני הוא דבר שמחייב את כולנו, אדוני היושב-ראש. זאת הצעתי. אם אתם רוצים להציע דברים אחרים, בשמחה.


 מקובל, אדוני.


תודה רבה. עוד שנייה, בבקשה. עמדה נוספת.


 בבקשה, אדוני. אני יכול לרדת? תודה.


 אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אתה אף פעם לא יורד, אתה תמיד במצב של עלייה. עלייה למעשים טובים, וזה נכון, ניכרים דברי אמת בדבריך, אדוני השר, על הפעולות שנעשות, ואתה חש את זה. הגם שהציבור מרגיש שחלק מהממשלה – העומד בראשה, ראש הממשלה החלופי, שר האוצר – לא בטוח שהם נמצאים באותה הסקלה, לא באים ממקורות כאלה. אבל בתוך מה שאתה אומר, תוכניות נכונות, זה לא נכון וזה לא יכול להתבצע כשאדם נמצא במלחמת הישרדות. זה טוב כשהוא עוצר ואתה אומר לו: בוא, תוכניות, בוא תראה, מגוון הדברים. בכל מה שאמרת אני מסכים איתך, אבל כשיש הידרדרות במצבו הכלכלי, כשלפתע הוא במבחן הישרדות, אז הוא לא יכול לעמוד. בכל מדינה או בכל חברה כשיש גזרות חדשות ויש עליות מחירים ומיסים חדשים – אי-אפשר להתעלם מכל הדברים האלה שהם השלכות. אמרתי קודם כשהיית בחוץ, רק ההוצאות על הבריאות עכשיו – אני דיברתי על האנטיגן שעולה, ועוד הוצאות צפויות. אז מנסים לעזור לחלשים, וכאן בחלק הזה יש הרגשה שיש התכחשות לכך והתנכרות לכך שיש קבוצה, אוכלוסייה, שבה כל ילד שלישי בארץ הוא בעוני. כל ילד שלישי. זה סכום שהוא מבחן תוצאה – אני לא אומר שזו הממשלה הזאת, יכול להיות שזה דבר נתון שמתמשך כבר הרבה שנים ואנחנו לא מצליחים לצאת, אבל עכשיו אנחנו מביאים למצב הרבה יותר גרוע. אני יודע שגם אתה בטוח שאם עכשיו אנחנו שוללים מאישה עובדת את המעון שלה והיא צריכה להוציא עוד אלפי שקלים או להפסיק לעבוד, זו קבוצה ענקית של עשרות אלפי ילדים, אם לא הרבה יותר מכך, שמידרדרים לעוני. זו דוגמה אחת מתוך הדברים שאנחנו לא עושים. לכן צריך לעצור את ההשפעה של עליית המחירים, יוקר המחיה, המיסים, הכול, לציבור החלש, ומכאן נתחיל להעלות אותם בחזרה.


 תודה. תודה רבה, אנחנו ניגשים להצבעה. הצבעה, בבקשה.


 לאן?


 עבודה ורווחה.


ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.


 בעד – שמונה, אין מתנגדים, לכן ההצעה תועבר לדיון בעבודה ורווחה.




 אנחנו ניגשים להצעה הבאה לסדר-היום: המגפה השקטה – 171 אנשים נמצאו ללא רוח חיים בביתם בשנת 2021, הצעות מס' 1411, 1413, 1415 ו-1428. חברת הכנסת לימור מגן תלם, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בזמן מגפת הקורונה פרצה גם מגפה שקטה – מגפת הבדידות. בתקופה האחרונה עלה באופן חד מספר המקרים שבהם אנשים עריריים מתו בדירותיהם בלי ששכנים או רשויות המדינה הגישו להם עזרה ראשונה שהייתה עשויה להציל את חייהם. על פי נתוני זק"א, נמצאו בביתם 171 אנשים ללא רוח חיים. רק בחיפה, עיר מגוריי, היו 20 מקרים כאלה. מדובר בעליה של 30% משנת 2020, ולצערי גם אמש התבשרנו על דייר בודד נוסף שנמצא בחיפה ללא רוח חיים, שבוע לאחר שמת בדירתו. איש לא הבחין באנשים האלו. הם נפטרו מבלי שאיש היה לצידם ברגעים האחרונים שלהם ונמצאו לאחר ימים ספורים במצב של איבוד צלם אנוש. סיבות המוות הן לרוב אירועים רפואיים או אנשים שהחליקו בבית ונחבלו קשות, ובמקרים מעטים אף מדובר בהתאבדויות.

אסור לחברה מתוקנת להגיע למצב שבו אזרחים יופקרו למותם. צריכים לנקוט פעולה ולקחת אחריות כדי למנוע את המוות המיותר הבא. זו לא גזרת גורל. אני סמוכה ובטוחה שניתן למצוא פתרונות לאיתור אנשים בודדים ולתת להם מענה. למשל, בעיריית יקנעם חיברו את מדי המים של הדיירים הבודדים למערכת שמתריעה כאשר אין שימוש במים במשך כמה שעות ושולחת מישהו כדי לבדוק אם הכול כשורה. יוזמות אחרות כוללות הקמת חמ"ל קהילתי, סיירות שכונתיות, תלמידים מתנדבים בבתי ספר, בניית מאגר נתונים בסיוע הביטוח הלאומי וקופות החולים.

ברוח זו, אני קוראת לכל אחד ואחת שיש להם שכן או שכנה שחיים בבדידות: שמרו איתם על קשר. בואו נדאג ששנת 2022 תהיה שונה, ונצליח להציל חיים. אני מבקשת, אדוני היושב-ראש, להמשיך את הדיון בנושא הזה בוועדת העבודה והרווחה. תודה.


 תודה רבה. חבר הכנסת בוסו – איננו. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מחזיק כאן צילום, אדוני היושב-ראש, מפתק של איש קשיש, אישה קשישה, שנכתב לפני יומיים, ב-3 בינואר 2022 בשעה 16:30 אחר הצוהריים. היא כותבת: דניאל, הייתי אצלך היום. איפה אתה? תחזור אליי, בבקשה, יוליה. 30 בינואר 2022, 16:30. זה היה שלשום. אתמול בשעה 19:30 בערב פרצו לדירה של אותו דניאל, שגר בחיפה, וגבר גלמוד כבן 60 אותר במצב ריקבון קשה כשבוע לאחר שנפטר. הוא אחד. אנחנו ביקשנו מהנשיאות, ואנחנו מודים לך שאישרת את זה, וזה היה בעקבות כך שמתחילת השנה, היו עוד שניים או שלושה – היו שלושה נפטרים במה שאנחנו קוראים "המגפה השקטה", בבית, אנשים שלא ידעו עליהם ומצאו אותם לאחר מותם במצבים כאלה ואחרים, כשכמה ימים לא ידעו איפה הם. היום, לצערי, לדאבוננו, אנחנו ב-5 בחודש, ויש חמישה נפטרים כאלה, כל יום נפטר אחד. זו כבר מגפת נפטרים, זה כבר סיפור הרבה יותר רציני. בשנת 2021 – 171 או 173 נפטרים, שמצאו אותם במצב ריקבון, שלא ידעו ומצאו אותם בבית לאחר שאף אחד לא איתר אותם.

 הקורונה רק הכבידה והחמירה את המצב. מטבע הדברים אנשים פחות באים אחד אל השני, אנשים מבוגרים יותר נזהרים, אנשים לא באים למקומות אחרים. יש איזה ריחוק חברתי שאנחנו מטיפים אליו, זה עושה גם ריחוק חברתי מסוג שאנחנו לא היינו רוצים שיהיה. והמצב הזה הוא מצב קשה מאוד. אנשי זק"א, שעוררו אותי לעניין, נוכחים במצבים מאוד קשים, שזה גם כבוד המת, אבל עוד לפני זה זו גם שאלה של חיים. אנחנו יכולים למנוע את זה. יש אפשרות למנוע, אם אנחנו נדע כחברה, ואם אנחנו גם נכניס מעורבות ממשלתית בנושא הזה, ולא נטיל את זה על עמותות וולונטריות, ואנחנו נעשה את זה כמשימה לאומית. 

 171 בשנה – המספר המדויק נמצא אצלי – 171 אנשים שנמצאו במצב הזה, זה באמת סדר גודל שאנחנו חייבים לטפל בו, אדוני היושב-ראש. יש מה לעשות. אלה לא דברים שהם בשמיים, זה רק להכיר את הסביבה, לזהות את האנשים האלה, לעשות משהו חברתי, תורנות בבית כל יום, שכנים, לבוא ולדפוק: אתה נמצא? ואני רוצה להגיד לך גם עובדה, אני אספר מה שקרה לפני חודשיים. מספר מר חיים ויינגרטן, שהוא ראש אג"מ של זק"א, שיש לו שכנה מבוגרת במקום שהוא גר בו, בגבעת זאב, כאן, על יד ירושלים, והוא לקח על עצמו, קיבל על עצמו – הרי הוא מטיף לאחרים – שהוא יבקר. לאחר יומיים, אותה קשישה, כשהוא בא לבקר אותה, לא ענתה. הוא עשה את מה שצריך לעשות. היא יומיים הייתה על הרצפה הקרה ללא אוכל, ללא תרופות. הצליחו לאושש אותה והיא חזרה לחיים. 

זה אומר שאנחנו מצויים כאן גם בשאלת חיים, גם בשאלה של כבוד המת. בידינו הדבר. אנחנו יכולים לעשות. אנחנו יכולים לראות את זה כחלק מהמשימות הלאומיות, החברתיות שלנו, שיהיה אפשר לעשות דבר שהוא כל כך מתבקש מאליו. יש אנשים גלמודים. הם גם חיים בפחד, וזה לאו דווקא אנשים מאוד מאוד מבוגרים. מנפילה קלה, שהם לא יכולים להחזיק את עצמם, הם לא יכולים להתאושש, לא יכולים לקרוא לעזרה, לא יודעים איך לעשות את זה. אלה גם אנשים שעם הזמן הבדידות לא משפיעה עליהם לטובה, על המוטיבציה ועל היכולות האישיות שלהם. ביקור אחד, טלפון אחד. לזהות את האנשים האלה, לעודד אותם, להיות איתם, זה משנה את המצב. זו חובתנו הציבורית. ואני חושב שהנושא הזה שאנחנו מעלים אותו כאן בכנסת, יקבל תאוצה, וכל המתנדבים שעושים את זה, זה יחזק אותם, ויוסיף למעגל המתנדבים עוד ועוד אנשים, כדי שאנחנו נהיה במצב אחר לגמרי. תודה.


 תודה רבה. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה.


 כבוד היושב-ראש, 171 אנשים מבוגרים נמצאו מתים בביתם בשנה האחרונה. 171 אנשים שמתו לבד, בלי איש לצידם, בלי בני משפחה, בלי מישהו שיחזיק את היד ברגעים האחרונים, בלי טיפול, בלי שאף אחד יראה אותם. תחשבו על זה. ועכשיו תחשבו על ההורים שלכם. קשה לדמיין. התפקיד של המדינה הוא למלא את מקום המשפחה איפה שאין משפחה. ליתומים אנחנו הרבה פעמים מוצאים מסגרות או גורמים מאמצים, למי שאין לו איך לשרוד ואין לו על מי להישען – מערכת הרווחה אמורה לדאוג.

 אני ישבתי והקשבתי לשר, שבהצעה הקודמת דיבר על המאמצים שהוא משקיע – כבוד השר, אתה משקיע מאמצים, ואני יודעת שאתה משקיע, ונתת תוספות תקציביות להרבה מהפרויקטים החשובים. אנחנו מדברים על הבדידות, ודיברנו על אנשים שמתו בלי שיהיה אף אחד לידם, אבל אני רוצה לדבר על אלה שלא מתו, ואני מקווה שתהיה להם אריכות חיים אבל הם בודדים, למרות שיש משפחה. אנחנו יודעים את הקצב של החיים המודרניים, ואנחנו יודעים שלא הבנים ולא הבנות ולא המשפחה מקצים הרבה זמן, בימים המשוגעים האלה, לאנשים, להורים, לסבתות ולסבים שנמצאים לבדם, וחלק גדול מהם סובלים מבדידות מאוד קשה. לפני שבועיים ביקרתי במרכז יום של האוכלוסייה הערבית בסח'נין, של זקנים וזקנות, והם דיברו – דיברו על הבדידות, דיברו על זה שאין להם תוכניות למלא את היום שלהם; על הקושי שלהם בלהתנייד ולצאת ולהשתתף בדברים אחרים, גם בגלל העוני, גם בגלל הקושי הגופני וגם מעצם העובדה שהמידע על דברים אחרים שהם יכולים לעשות לא מגיע אליהם. הם לא יודעים מה מחכה בחוץ, ואני יודעת שבאוכלוסייה הערבית אין הרבה שמחכה להם בחוץ. אני כבר דיברתי עם השרה לשוויון חברתי, שיש לה תוכניות תרבות מגוונות לאנשים זקנים או אזרחים ותיקים, ולצערי הרב חלק גדול מהתוכניות האלה לא קיים באוכלוסייה הערבית. כששאלתי מדוע, נאמר לי: אין לכם בתי קולנוע. אז אם אין לנו בתי קולנוע, הקולנוע לא יכול להגיע לאיזשהו מתנ"ס או מרכז קהילתי, ולהזמין את האנשים האלה? גם אזרחים ערבים ותיקים יכולים לצרוך תרבות ורוצים לצרוך תרבות. צריך להנגיש להם את השירות הזה.


 משפט לסיכום.


 צריך להנגיש להם שירותים. אני יודעת שאתם מרחיבים את השירותים לאזרחים הוותיקים הערבים, אבל אני אומרת לך, כבוד השר, שאי-אפשר לעשות השוואה עם מה שקיים באוכלוסייה היהודית. חייבים להשקיע יותר. הזקנים שלנו בודדים, וחס וחלילה, אני לא רוצה לראות עוד מספר של אנשים שמוצאים את מותם לבד.


 תודה רבה. האם המציעים מסכימים שנעביר את זה לעבודה ורווחה, בבקשה?


 השר לא עונה?


 שכחתי אותו. אני עייף.


 התעייפת, כבוד היושב-ראש.


 אדוני היושב-ראש – אתה אכן עובד קשה מאוד, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי כנסת נכבדים – – –


 הוא יכול היה לעבוד יותר קל אם הוא היה מחלק לסגנים את העבודה.


ארבל, ברוך שובכם.


ברוך הנמצא.


 באנו לשמוע אותך, אולי תגיד לנו משהו על הבבא סאלי.


 אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אין שום ספק שעלינו כחברה לפעול בנחישות לצמצום לאפס של התופעה הנוראה הזאת. הרעה החולה של הבדידות לא נולדה במגפת הקורונה, אך הקשב הציבורי כלפי התופעה הזאת התגבר ועימו הזדמנות – מה שאמרת, חברת הכנסת – הזדמנות להגביר את הרגישות והאחריות החברתית בכל הרמות. זהו אתגר לאומי, שההתמודדות עימו מצריכה פעולה רב-ממדית ורב-מערכתית. 

לאחרונה פרסם ארגון זק"א נתון שלפיו בשנה החולפת טופלו בארגון 171 מקרים של נפטרים ונפטרות שגופותיהם אותרו במצב של ריקבון. אני חייב להגיד שערכתי בדיקה בחודש אוגוסט האחרון מול אנשי המקצוע, ועולה כי חלק גדול מהנפטרים והנפטרות שייכים לאוכלוסייה הכללית ולאו דווקא לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים, אבל זה לא משנה, המספר. התופעה קיימת, בין אם זה 170 ובין אם זה 100. על אחד אנחנו צריכים להקים קול צעקה, על אחד; על אחת כמה וכמה כשאנחנו שומעים את הנתונים האלה. חלקם אנשים שלא מוכרים לגורמי הרווחה, או שאינם מעוניינים בקשר וגם לא בשירותים של מוסדות הרווחה, וקשה לעיתים לאתר אותם ולמנוע את התופעה.

לכן אני נותן פלטפורמה. אבל אני קורא מכאן לכל ראש עיר ולכל ראשת עיר ברחבי מדינת ישראל: אנא, שימו את הדבר הזה כחלק חשוב מאוד על שולחן העבודה שלכם. אנחנו ניתן את האמצעים וניתן את העובדים וניקח את האחריות. זה לא שאני רוצה לגלגל אחריות על מישהו, אבל אנחנו צריכים לעבוד בשילוב ידיים. האתגר הוא באיתור ובמניעה שתצמצם למינימום את התופעה, וכדי להתאים את המענים באופן המיטבי יש לעמוד על היקף התופעה באופן מדויק ולדעת בדיוק מה קורה ולהיות מדווחים. 

 משרד הרווחה והביטחון החברתי מבקש למקד את תשומת הלב ואת המשאבים ברגע שלפני ובנסיבות החיים המאפשרות את התוצאה המצערת של מוות בודד הרחק מעין ומלב הזולת. סוגיית הבדידות והמאבק בה נמצאים בליבת עשייתו של מינהל האזרחים הוותיקים במשרד הרווחה בשגרה ובחירום. בנוסף, אנחנו מדגישים את שאלת האיתור והמניעה בתוכניות העבודה שלנו, לצד מרכיבים נוספים שהולכים ומתחזקים בתוך המשרד. באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות אנחנו מציעים מענים שיש ביכולתם לפרוס רשת ביטחון חברתית, ואני אפרט חלק מהם: כ-165 מרכזי יום, ואנחנו מוסיפים עכשיו עוד 50, וכמו שאמרת, גברתי חברת הכנסת, רובם ילכו לכפרים וליישובים הערביים. אפשר לעשות ולהקים מועדונים, ועצם העובדה שאנשים באים לשם זה כבר משנה את חייהם. אנחנו קוראים לזה "מבדידות להתגודדות". אולי עכשיו זה נשמע לא טוב, בתקופת הקורונה, אבל בסופו של דבר – להוציא אותם מתוך הבתים. 

 יש לנו 350 מועדוני מופ"ת – אני אומר את המספרים האלה כי היו כ-250 ואנחנו מוסיפים 100 – שנותנים גם ביטחון תזונתי. מגיעים לשם, מקבלים ויקבלו גם ארוחת צוהריים, ומי שצריך יצא עם חבילת מזון לקחת הביתה לארוחת הערב שלו; למעלה מ-40 מועדונים מעושרים – גם ארוחת בוקר, גם ארוחת צוהריים, גם ליווי לאורך היום; כ-1,000 מועדונים חברתיים; תוכניות של קהילה תומכת; ודאי וודאי תוכניות לניצולי וניצולות שואה, ויש עוד 105 בתי אבות שהם תחת הפיקוח שלנו. אבל אני רוצה שתדעו את הנתון הזה: 95% מהאנשים מזדקנים בבתים שלהם. זה הסיפור. אנחנו שומעים על בתי אבות ובתים לחיים, ובסופו של דבר 95% מאיתנו מזדקנים בבתים שלהם. אני מאחל לכולנו הזדקנות טובה ובריאה, אבל לא כולם מזדקנים בכבוד, ושם אנחנו צריכים להיכנס. בנוסף, במחלקות לשירותים חברתיים פועלות יחידות ייעודיות למניעת התעללות והזנחה באזרחים ותיקים, והמטרה שלהן – וזה מה שאמרתי לכל העובדים ברחבי הארץ: זיהוי. זיהוי ואיתור. זיהוי ואיתור, כי כשאנחנו מזהים, אנחנו נכנסים לפעולה. 

יש לנו גם חקיקה שיודעת להפעיל חוקי הגנה גם לאנשים חוסים וגם בהתעללות בקשישים. לצד המענים האלה אנחנו עכשיו, לאחרונה – בתגובה ישירה לתופעה שדיברנו עליה מינהל האזרחים הוותיקים חותר להעלאת הסוגיה על סדר-היום המקצועי. בשבוע שעבר, ב-3 בינואר התקיים לראשונה יום עיון, וזה היה הנושא – יום עיון מקצועי משותף למטה ולשטח ללמידת התופעה ולראות איך אנחנו מטפלים בזה. אנחנו מלווים את עיריית חיפה באופן פרטני, את גורמי הרווחה בתוך העירייה. המשרד מגבש נהלים למעקב ונוכחות. אני רוצה לספר לכם שאנחנו מגלים בתוך הרשויות תופעות יוצאות מן הכלל שאני קורא לכולם לאמץ. למשל ביקנעם – ביקנעם יש להם אפליקציה שעוקבת אחרי מוני המים, וכשהם רואים שיש במקום מסוים – הם יודעים מה הממוצע, וכשהם רואים איזה זיהוי, הם מייד שולחים לשם אנשים. זה מדהים, איך הם מצליחים לטפל באנשים. 

בסופו של דבר אני יכול – יש לי כאן עוד עשרות תוכניות. אני לא רואה להלאות אתכם. אנחנו באמת עושים הכול, אבל בסופו של דבר, כשאומרים שכולנו ערבים זה לזה – כולנו ערבים זה לזה. לפעמים מעבר לטיפול ומעבר לאחריות יש דבר אחד: שכל אחד במדינה, יהודי וערבי, נוצרי ודרוזי, בכל מקום שהוא גר, יסתכל שמאלה ויסתכל ימינה. וכשאתה יודע שיש אנשים בודדים שגרים לידך או גרים בבניין – איתרת? תדווח. אתה רואה קושי? תדווח. אבל לפעמים, כל מה שאתה צריך לעשות זה להקיש על הדלת. להקיש על הדלת. אז אנחנו פותחים עוד מועדונים, אנחנו מטפלים, אבל לעולם לעולם לא נצליח לפתור את הבעיה ולהוריד אתה לאפס אם אנחנו לא נגלה ערבות הדדית. אבל אני שוב אומר: האחריות היא אחריות שלנו. אתם כולכם יכולים לעזור, יש לי הרבה מאוד תוכניות, אבל זה יצליח כי – 1. אנחנו לוקחים אחריות; 2. ראשי היישובים נכנסים יותר ויותר, ביתר שאת, לטיפול בבעיה; 3. אמרתי – שנהיה ערבים אחד לשני. אני מציע גם להעביר את הדיון לוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה. 


 תודה רבה. עמדה נוספת – חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. 


תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, קודם כול, כשאתה במשרד הרווחה – אני חייב לפרגן ולהגיד שאנחנו יודעים שכשאתה אומר דבר אתה גם תשתדל ותעשה אותו, ועל כן יישר כוח. ממתינים. 

 אדוני היושב-ראש, אני רוצה רק לצטט. רביב דרוקר בחדשות 13 מצטט בכירים בקואליציה שתוקפים קשה את היועצת המשפטית של הכנסת וטוענים שהיא שפוטה של נתניהו והליכוד. דבריו של רביב דרוקר, לאור מה שהיה היום, כשהקואליציה רמסה את הייעוץ המשפטי, כנגד כל דבר בייעוץ המשפטי – אני קורא לך, היושב-ראש, להגיד את אמירתך שהדברים אינם נכונים ושזה סתם שפיכת דם של היועצת המשפטית ושל הלשכה המשפטית, שעושים את עבודתם נאמנה, מקצועית. יכול להיות שיש ביקורת גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, וזה רק מוכיח שהיא יועצת משפטית ראויה ונכונה והיא במקום הנכון ובזמן הנכון – היא וכל צוות הלשכה המשפטית. 

לכן אני אומר שלא יכול להיות שבכירים בקואליציה ישתלחו בחדשות 13 ויתדרכו אחרים. בושה וחרפה לקואליציה כזאת ולבכירים שמתדרכים בצורה כזאת. אני אמרתי היום שאם כואב לי משהו בדבר הזה – שאתה, כיושב-ראש הכנסת, שזה קורה במשמרת שלך, לא מנעת את זה. גם לאחר ישיבת ועדת הכנסת יכולת להגיד שהיו מספיק הסתייגויות, וידונו בכל ההסתייגויות גם לאחר החלטת ועדת הכנסת. זה שאתה כיושב-ראש הבית הזה לא עשית דבר וגם הצבעת יחד עם הקואליציה על דבר שהוא רמיסת הדמוקרטיה ורמיסת הייעוץ המשפטי, אני חושב שזאת בושה לבית הזה, זאת בושה שזה קורה במשמרת שלך, זה לא מתאים ולא ראוי, אתה תמיד היית שוחר הצדק במשכן הזה, וחבל שזה כך. לכן אני מבקש את הגנתך, וגם את התגובה שלך לעניין הזה. תודה רבה. 


תודה רבה. אז קודם כול, חבל שהפלאפון שלי איננו כאן. כבר אתמול הצעתי לחבר הכנסת יריב לוין, אם אתה כבר אומר, לקרוא את כל 105 ההסתייגויות שהגשתם כמנה ראשונה. זה אצלי בטלפון גם מאתמול וגם מהיום בבוקר. לכן, אם אתה מאשים, לפחות תבדוק לפני. 


אני יודע. 


 אתה לא יודע – – –


אני יודע – – –


רגע, אני שמעתי אותך, חבר הכנסת אזולאי. אז קודם כול, אני לא יכול לבטל החלטה של ועדת הכנסת בהצבעה – 1. 2. היה כן מנדט שלי לבוא ולהגיד: אני רוצה להביא את כל ההסתייגויות להקראה במליאה. כבר אתמול בערב שלחתי מסרון לחבר הכנסת לוין. היום בבוקר פניתי בהצעה כזאת פעם נוספת – זה אצלי בטלפון, אפשר להביא את הפלאפון, לתת לך אותו – ואני הצעתי להקריא את כל 105 ההסתייגויות של האופוזיציה. נעניתי – לא חשוב. 


 זה לא נכון, הראייה הזאת – – –


 אבל דיברת על ההסתייגויות. דיברת על ההסתייגויות – השבתי לך על ההסתייגויות. 

3. אני אומר מעל הדוכן הזה: היועצת המשפטית של הכנסת, הלשכה המשפטית, עושים עבודתם נאמנה. אני אישית מכיר את היועצת המשפטית עשר שנים, כי הייתי חבר בוועדת הכספים. אני בירכתי על בחירתה ליועצת משפטית של הכנסת. היא עושה את עבודתה נאמנה, ביושר, כולל כל הלשכה המשפטית, בצורה הכי ישרה שרק אפשר, ללא משוא פנים לצד כזה או אחר – 1. 2. צריך לזכור שהייעוץ המשפטי הוא ייעוץ משפטי. מדיניות זה לא הם. מכיוון שאמרתי את מה שאמרתי ואתגרת אותי, ואמרתי את זה מעל הדוכן. 

 אני ניגש להצבעה, ואני מציע להעביר את הנושא לעבודה ורווחה. הצבעה. 

ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.


 בעד – שמונה, אפס מתנגדים. יועבר לעבודה ורווחה. אגב, חבר הכנסת אזולאי, אני אשלח לך את ההתכתבות. 


 – –


 אני הצעתי להקריא את כל ההסתייגויות שלכם, את הכול, את כולן, להצביע על כולן. 

 אני ניגש לנושא הבא – הצעה לסדר-היום בנושא: עלייה של 11% במספר ההרוגים בתאונות הדרכים ו-16% במספר התאונות הקטלניות, מס' 1443, של חבר הכנסת מלכיאלי. בבקשה.


 – – –


 הוא לא נמצא. אני מוכן להציע לשרה, חבר הכנסת אזולאי, לשלוח לחבר הכנסת מלכיאלי את התשובה בכתב. זה בסדר? השרה מסכימה וההצעה התקבלה. אנחנו נחזיר את התשובה לחבר הכנסת – – –


 – – –


 השרה קיבלה את הצעתי להעביר את ההסכמה הזאת לחבר הכנסת מלכיאלי. 




 אנחנו ממשיכים בסדר-היום. שר התקשורת ישיב על שאילתות רגילות לסדר-היום. חבר הכנסת עלי סלאלחה – איננו. חבר הכנסת אוסאמה, בבקשה.



 כבוד היושב-ראש, כבוד השר, ציטוט: הערבים שכחו את הנכבה והגיע הזמן להתחיל להזכיר להם. ניקח אותם במשאיות, נזרוק אותם – איתמר פליישמן בערוץ 14.

 רצוני לשאול:

 1. אם לאיום וביזוי טראומת העם הפלסטיני ושנאה כזאת אין מקום על המסך, מה עושה משרדך בעניין?

 2. האם זה חלק מ"המורשת היהודית" שברישיון הערוץ?

 3. הרשות מסרבת לפרסמו ולא אוכפת אותו. מה עושה משרדך בעניינים אלו?
 

 תודה על השאלה. אתה יודע מה, קודם כול אני אקח ממורי ורבי חבר הכנסת ארבל, שעמד כאן לפני שבועיים והתנצל על דבר שהוא אמר, וקודם מישהו העיר לי על פגיעה מתוך ההקנטה שלי לחברת הכנסת דיסטל על פרס ספיר, אז גם אני לוקח כאן וחוזר בי. אין כוונה פה לפגוע באף אחד בשיח הזה, גם אם הוא מתלהט. כן, אני חושב שאנחנו צריכים לייצר פה מאבק קשה, אידיאולוגי, ולהציג את הדברים ולעמוד על שלנו, אבל השיח צריך להיות מכבד ולא להקניט. 

 אחרי שאמרנו את זה אני מתכוון גם לשאילתה שלך, חבר הכנסת סעדי. אני מאמין שגם בחיים וגם במסך השיח צריך להיות מכבד, ועדיין אפשר לעמוד ולנהל שיח שלם על נושא הנכבה ומה היה קורה – ואני מוכן גם לנהל איתך את זה – מה היה קורה ב-48' לו הדברים היו הפוכים, ואיך זה היה נראה וכמה, ויום העצמאות שלנו מול יום הנכבה. זה דיון שאפשר לנהל אותו. במסך כדאי שהשיח הזה יתנהל בצורה רצינית ועניינית ולא דרך אמירות מהסוג הזה. אבל אחרי שאמרתי את זה, חבר הכנסת סעדי, אחד הדברים ששר תקשורת צריך לעשות ביתר שאת זה להתעסק בתשתיות תקשורת, לא להתעסק בתוכן של מה שנאמר בתוך ערוצי התקשורת, ולכן יש הפרדה מלאה בין שר התקשורת לבין העיסוק בתכנים, והרגולטור של ערוץ 12, 13 וגם 14, הערוץ החדש, זו הרשות השנייה. יש לנו המון מה לשפר ברשות השנייה. אני מקווה שבקרוב מאוד אנחנו מקימים רשות חדשה, או מחליפים, יותר נכון, את היושבים ברשות. אנחנו נעבוד קשה כדי שתהיה יותר שקיפות. בנוגע לשאלה שלך, כל תשובה שמגיעה צריכה להיות מלווה בפרוטוקול, ואנחנו צריכים לדעת איזה דיונים נעשים שם. אני אומר את זה כשר תקשורת ואני חושב שזה יגיע לציבור.

 לגבי ערוץ 14 ספציפית – זה כבר לא ערוץ מורשת, זה ערוץ זעיר, והוא כבר לא מחויב לערוץ המורשת היהודית. יכול להיות שהגיע הזמן לעשות ערוץ מורשת מחדש, אבל בכנסת עברה חקיקה אחרת, והוא חוסה תחת רישיון לערוץ זעיר, וזה מה שהוא עושה. אני חושב שביום שבו שר תקשורת יתערב – אתה יודע מה, היום הזה כבר קרה. כששר תקשורת מתערב בתכנים, בדרך כלל הוא מוצא את עצמו בבתי המשפט. זה לא תהליך בריא, לא לדמוקרטיה, לא לשר, וגם זה קצת עיסוק בתפל ולא בעיקר כשיש כל כך הרבה משימות לשר תקשורת – תשתיות תקשורת מתקדמות, סיבים אופטיים. שמעתי קודם פה צעקות מהצדדים. אני אוהב לדבר על סיבים אופטיים, כן? סיבים אופטיים וקליטה וכיסוי ועוד ועוד משימות יש למשרד התקשורת. להתעסק עכשיו במשהו שאי-אפשר לשנות אותו והוא גם לא נכון בדמוקרטיה זה טעות. בכל מקרה, בהמשך לשאילתה, פניתי לרשות השנייה וביקשתי מהם להעביר לך תשובה מפורטת על שאלתך.


תודה, כבוד השר. כמובן, אני האחרון שאבקש התערבות של שר בתכנים ולעשות צנזורה. כמובן שזו לא הייתה המטרה, אבל רציתי לעורר את העניין שזה לא שיג ושיח וזה לא ויכוח על היסטוריה. אנחנו עושים את זה כאן, אנחנו מתווכחים, מתווכחים באופן הקשה ביותר, ואני תמיד שמח על הוויכוחים האלה. אנחנו עומדים על הדעות שלנו ואתה עומד על הדעה שלך ואנחנו תמיד מתווכחים. אבל מה שאמר איתמר זה לא ויכוח וזה לא דיון. זה לא דיון על ההיסטוריה ומה היה ב-48' מבחינת הנרטיב היהודי ומבחינת הנרטיב הערבי-פלסטיני. זו קריאה היום, היום, לגירוש, מה שלא עשו ב-48', או להמשיך את המשאיות. לכן אני פניתי. אני חושב שזו הסתה, ואני אפנה גם ליועץ המשפטי לממשלה, כי מדובר בהסתה לגזענות. אבל אתה צודק בעניין הזה ששר התקשורת צריך לעבוד גם בתשתיות, ואתה עושה בתשתיות, אנחנו ישבנו איתך על התשתיות גם ביישובים הערביים, לשפר את הקליטה, וגם בעניין הדואר קיימנו כמה פגישות. חברי עלי סלאלחה ישאל אותך על הדואר אז אני לא אקח לו את זה.


תודה רבה. חבר הכנסת סלאלחה, בבקשה – סגירת סניף הדואר המרכזי בשפרעם. 



 כבוד השר, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, העיר שפרעם מונה 40,000 תושבים. יש בה סניף דואר שמשרת 20,000 תושבים. הסניף הזה נסגר על ידי משרד התקשורת, סניף הדואר. הסניף הזה משרת אוכלוסייה של קשישים, זקנים, אנשים מבוגרים שהם לא בטכנולוגיה החדשה. הם לא יכולים באמת לבצע את הפעולות שאנחנו מתקשים לעשות אותן כמו הצעירים, שיכולים לעשות את זה. למה סגרו את זה? יש שם זכיין, והוא אומר שהסניף הזה לא ריווחי, אבל התושבים לא צריכים לסבול. לכן אני מבקש את התערבותך, אכן להחזיר את הסניף הזה, לשרת את 20,000 התושבים ולהרוויח את הזקנים המסכנים. תודה רבה.


 אנחנו צריכים להיצמד לנוסח השאילתה כפי ששלחתם, אחרת זה מתפרץ למקומות אחרים. תודה. 


אוקיי, אני שאלתי את השאלה. 


לא, די. עכשיו, אחרי הרצאה כזו השר בטוח מבין. תודה. 


 תראה, חבר הכנסת סלאלחה, קודם כול, תודה על השאלה. אני בדקתי עם הדואר לגבי הסניף, הסניף המרכזי שמופיע בשאילתה המקורית. התשובה שאני קיבלתי היא שחי אלמידאן בעיר לא נסגר, הסניף עצמו לא נסגר, הוא נשאר. מה שהם סגרו זה את עין עפייה, ובמקומו הם החליפו את סוכנות הדואר הזאת בארבעה מרכזי מסירה – הם אומרים: כדי לתת מענה מיטבי לתושבים. אחרי התשובה שקיבלתי מהדואר, אני אגיד לך איך אני רואה את הדברים. 


עד שעבדנו קשה עם ראש העיר שם ופתחנו את המקום, עכשיו סוגרים את זה? 


 בואו אני אסביר לכם איך אני רואה את הדברים. קודם כול, אתה צודק. אבל אני חייב להגיד לכם שחל שינוי בעולם, בכל העולם, ובמיוחד במדינת ישראל. חברת הדואר היא חברה שבה מדי שנה שוק המכתבים הולך ודועך בקצב התמותה. ואנחנו גם העברנו כל מיני חוקים שמאפשרים בעצם להפסיק ולצמצם שליחת מכתבים, ולכן זה ידעך עוד יותר. זה שוק מפסיד. שוק החבילות הולך וגדל, וחברת הדואר היא חברה שהאיתנות הפיננסית שלה – אני אומר את זה בשפה מאוד מאוד עדינה – רעועה. לכן התהליך שאנחנו עושים הוא שאנחנו יוצאים להפרטה. בשלב הראשון, 40% מהחברה תונפק בבורסה. בשלב השני, נגיע ל-100%. מתוך שמירה על חובת האוניברסליות, חובת השירותים, אבל כדי שיהיה שירות טוב לאזרח וכדי שהדואר גם יהיה חברה שמחזיקה את עצמה, אנחנו חייבים לעשות שינוי משמעותי. בתהליך הזה, אני חייב להגיד לך, יהיו פה הרבה מאוד משברים קטנים בהרבה מקומות שהתרגלו לדבר של פעם, לסניף של פעם. ואנחנו ננסה לצמצם את זה בעיקר באזורים שבהם יש אוכלוסייה חלשה יותר, בעיקר שם אני אנסה לתת דגש. אבל זה תהליך שהיה צריך לעשות אותו מזמן וזה הזמן לעשות אותו, אין ברירה אחרת. אני חושב שבסוף התהליך, האזרח הישראלי יקבל שירות יותר טוב, תחרותי יותר, בשאיפה גדולה – הוא גם ירגיש מסופק יותר, בשונה ממה שאנחנו רואים היום. תודה, אדוני היושב-ראש, אם אין שאלות נוספות. 


 תודה רבה לשר התקשורת, אני מודה לך. 

 נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מחדל בדיקות הקורונה, מס' 1445.


 אדוני היושב-ראש, אני מבקש הודעת סיעה לפי סעיף 33 לתקנון הכנסת. 


 אדוני היושב-ראש, אני סיימתי, נכון? 


 כן, תודה רבה לך. חבר הכנסת קרעי, לפנים משורת הדין, כי זה היה צריך להיות אחרי הצעת החוק. אבל, בוא, אני אתן לך, בבקשה. 


 זה לא לפנים משורת הדין. אל תיתן לי לפנים משורת הדין. 


 בוא, בבקשה. תקרא היטב את הסעיף. 


הסעיף אומר, שמסתיים דיון שהוא לא – – – 


בדיון, בדיון, בדיון. עכשיו אנחנו לא בדיון. בבקשה, חמש דקות, אני אכבד את זה. 


 תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצא כאן היהיר, המתנשא, יועז הנדל, שעומד כאן באורח קבע – – – 


 זו הודעת הליכוד? 


 כן, אתה השמצת וטינפת על חברת הכנסת גלית דיסטל – – – 


אבל הוא התנצל. 


 שמעתי את ההתנצלות שלו. ההתנצלות לא הייתה שהוא קרא לה: המשוריינת של הליכוד. הוא דיבר על פרס ספיר, אני לא יודע על מה הוא דיבר. אתה מדבר על גלית ואתה אומר לה: את המשוריינת, בהתנשאות, ביוהרה. אתה מדבר על משוריינים? אתה רקדת ודילגת בין ארבע מפלגות. אתה המשוריין הנצחי, ואתה בטח מתכנן את הדרך שלך איך להשתריין במפלגה החמישית אחרי שהממשלה הזאת תיפול. אתה בא ומטיף? אתה – שבעבר, כשהייתם אותו צמד, אתה וצביקה האוזר, ולא רציתם להקים ממשלה עם המשותפת, אפילו לא בהימנעות מבחוץ – אתה היום ישבת כאן והעברתם את חוק החשמל, את החוק שמפקיר את ארץ ישראל, את החוק שנותן את הכול לאחים המוסלמים. ואת ההתיישבות הצעירה, שהם האחים שלך, אותם הפקרת. 


 זו הודעת הליכוד? 


 כל שבוע אתה עומד כאן עשר דקות, מתנשא על הליכוד, כאילו אתה יותר טוב מהם. אתם חבורה של צבועים, חבורה של מכרתם את הכול. מכרתם את כל הערכים שלכם, היהודיים. כשאני מדבר איתך בפעם האחרונה, ואמרתי לך: מה תעשו עם החרדים? מה עם הילדים של החרדים? אמרת: הם לא מעניינים אותך. באמת הם לא מעניינים אותך. קיצצתם להם 84 מיליון שקל, שעות תמרוץ וטיפוח. אתם מדברים איתם על לימודי ליבה, וקיצצתם להם בבשר החי, גזרות כלכליות קשות. אין לך בושה לעמוד כאן ביום כזה, יום שהוא יום שחור לכנסת ישראל, יום שחור למדינת ישראל, אתה וכל החבורה הזאת שיושבת כאן. אתה מתנשא עלינו? אנחנו לא מכרנו את הערכים שלנו בנזיד עדשים, לא מכרנו את האידיאולוגיה שלנו כדי לשבת על – בשביל השררה. אתה מכרת את הכול. 

 תלך, אין לך באמת מה לענות. תמשיך להתנשא כל יום רביעי כאן. אבל אזרחי ישראל יודעים את זה. צבוע, מתנשא, יהיר, שבא ומתנשא עלינו כל שבוע, כשהוא מכר את כל הערכים שלו, את כל האידיאולוגיה שלו. 

 ואתה, רון כץ, עם חיוך על הפנים, יש לך בגנים משהו מהציונות, משהו ממורשת אבותיך מטוניס, איך הגעת לעברי פי פחת? מכרת את הכול. מכרת את המדינה, מכרת את הערכים שלך. 


 הצלנו את המדינה. 


 מכרת את הנגב לאחים המוסלמים. הצבעת נגד ההתיישבות הצעירה. אחים שלך, חברים שלך, יושבים בלי חשמל, כלום. לא תהא כוהנת כפונדקית, לא תהא כוהנת כפונדקית. בעלי הבית של הארץ הזאת, שזה אנחנו, מתוך זכותנו ההיסטורית, הלאומית, אנחנו לא נהיה כמו האורחים בארץ הזאת? ככה אתם מנהלים את המדינה? זאת הממשלה שלכם? 


 איך אתם ניהלתם את המדינה? ארבע מערכות בחירות בלי תקציב – – –


 אין לך בושה. מה עדיף? אתה יודע, יש כלל שאומר: היעדר הטוב טוב ממציאות הרע. עדיף שלא יהיה טוב מאשר שיהיה רע. התקציב שלכם הוא תקציב פוגעני, הוא תקציב מרושע. אין יום שעובר בלי עוד מיסים, מס על הפריפריה, מס גודש, מס על החד-פעמי, על השתייה המתוקה. אתם חותכים בבשר החי של האוכלוסיות שלא מצביעות לכם. אתם מתנהלים כפוליטיקאים עלובים. וראש הממשלה שלכם, שיושב מעליכם, אתם לא סופרים אותו וראינו היום איך שהוא קורס תחת הנטל, לא מסוגל לעמוד תחת מתקפה של קריאות ביניים. זה אמור להגן על מדינת ישראל מפני איומים ביטחוניים? תראו איך אתם נראים, אתם חבורה של ליצנים. אתם חבורה שלא יודעת לנהל, לא עומדת בפני שום אתגר במדינת ישראל. ואנחנו, בעזרת השם, נביא לסיומה של הממשלה הזאת, לסיומם של הכישלונות של כל מה שאתם עושים כאן ביהירות, בהתנשאות, בהפקרות. אזרחי ישראל רוצים שנשים לזה סוף. תודה.
 
 
 – – –


 לא צריך. עזוב, לא צריך, לא נחמם את האווירה. אני מבין שזאת הודעת הסיעה, חבר הכנסת קרעי? 


 כן, זאת הודעת הסיעה, אדוני. 


 תודה רבה על הודעת הסיעה מאת חבר הכנסת קרעי. 

אנחנו ניגשים לשאילתות לשר המשפטים. חבר הכנסת סעדי ראשון. בבקשה, שר המשפטים. חבר הכנסת סעדי, אתה כבר ותיק, תיצמד לשאילתה. תודה.



כבוד היושב-ראש, כבוד שר המשפטים, מדוח מבקר המדינה מס' 72א, התשפ"א, עולה כי אחוז ניכר מהמשתתפים הערבים בתהליך שיתוף הציבור דיווחו שהם חשים בגילויי גזענות מצד עובדים או מנהלים.

ברצוני לשאול:

 1. האם ידוע למשרדך על דיווחים כאלה? 

 2. אם כן, האם קיימת תוכנית לטיפול במקרים כאלה? 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות פועלת למניעת גזענות ואפליה בשירות המדינה ביחס לעובדים ומקבלי שירות. היחידה הוקמה בשנת 2017 במסגרת יישום המלצות הוועדה הבין-משרדית למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, ומאז הקמתה טיפלה באלפי תלונות של כלל החברה הישראלית לרבות החברה הערבית. היחידה אף מובילה שינויים רוחביים למניעת גזענות ואפליה ומפתחת ידע רלוונטי במסגרת הכשרות. כמו כן, במשרדי ממשלה ויחידות סמך ממונות למעלה מ-70 ממונות וממונים אשר מטפלים בתלונות נגד עובדים ומנהלים שמגלים גזענות, פועלים לזיהוי פרקטיקות מדירות ומפלות ויצירת מרחב המאפשר מימוש הזדמנויות לשוויון מהותי. הממונים כפופים מקצועית ליחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות ומונחים על ידיה. נמסר לי כי פילוח התלונות המתקבלות ביחידה מלמד כי כרבע מהתלונות המטופלות ביחידה הן מהחברה הערבית.

קיימת תוכנית מסודרת בשלושה מישורים: הראשון – הובלת שינוי מערכתי ופעילות יזומה באיתור פרקטיקות מפלות ומדירות; השני – פיתוח ידע והכשרות בנושא מניעת גזענות ואפליה; השלישי – טיפול בתלונות, בשיתוף פעולה עם אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה.

היחידה הממשלתית למאבק בגזענות פועלת גם מתוך נקודת הנחה כי רבים מהאירועים לא מדווחים, ולכן פועלת באופן יזום ואפקטיבי כדי לנסות ולאתר אירועי גזענות. כך נמשיך לפעול.


 שאלת המשך, בבקשה.


 תודה, כבוד השר. אני, אישית, מכיר את היחידה הזאת ואף נפגשתי עם האחראי הממונה במשרדך, במשרד המשפטים, על היחידה הזאת של מאבק בגזענות. אחד מהחסרונות של הוועדה הזאת הוא שאין לה סמכויות ענישה. אני חושב שעל מנת שבאמת יהיו לה שיניים – אמרת שרבע מהתלונות הן מהחברה הערבית, אז אם לא תהיינה לוועדה הזאת גם סמכויות ענישה או העמדה לדין, אז זה יהיה רק במסגרת הגשת תלונה וטיפול בתלונה, והחובה של כולנו היא להיאבק ולמגר תופעות של גזענות. לכן, אני פונה אליך באמת, שתיכנס בעובי הקורה ותיתן סמכויות לוועדה החשובה הזאת.


 תודה, חבר הכנסת סעדי. קודם כול, מיניתי לא מזמן מועצה חדשה בראשות השופט אליקים רובינשטיין עם הרכב חדש. כמובן שסוגיה של העמדה לדין היא בידי הפרקליטות, בידי התביעה המשטרתית. אני לא חושב שצריך להיות עוד גורם תובע, אבל יש דיון האם צריך לעגן את קיומה של היחידה הזאת באופן סטטוטורי בחקיקה, ואנחנו בעיצומו של הדיון הזה.


 תודה רבה. 

 חבר הכנסת שיקלי, בבקשה. אתה מתחיל משאילתה 257, לפי הסדר.



כבוד היושב-ראש, כבוד שר המשפטים, שאילתה בעניין מכירת נכסי נספי שואה: החברה להשבת נכסי נספי השואה, שהסמכות לטיפול בנכסים תחת אחריותה עברה לאפוטרופוס הכללי שבמשרדך, מכרה נכסים, חלקם של נספי שואה – מדובר בקרקעות – לבני מיעוטים. אדמתם של יהודים שחלמו ליישב את ארצם ולממש את חלום הציונות נמכרת ללא התחשבות בשיקולים לאומיים.

ברצוני לשאול:

 כיצד מתכוון משרדך לפעול בנושא, אם בכלל?


 תודה. בהתאם לחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ב–2006, הכונס הרשמי משמש כמפרק החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה לפירוק. קק"ל הביעה נכונות ראשונית לרכוש את הקרקעות של נספי השואה. ככל שתתקבל הסכמת קק"ל, נידרש לפעול לקבלת אישור והסכמת בית המשפט המחוזי בירושלים למהלך. בימים אלה נבחנת האפשרות להעביר את נכסי נספי השואה לקניין המדינה או לגוף ציבורי-לאומי אחר.


 תודה רבה. 

 שאילתה 269, בבקשה.



 במהלך הפרעות בעיר לוד בחודש מאי האחרון נראו אירועים חמורים של פריצות, הצתות ומעשי לינץ'. אחד מהאירועים החמורים היה פריצה לבית משפחת דנין בשכונת רמת אשכול בעיר, תוך שבירת הקיר הסמוך לדלת, גנבת תכולת הדירה ושריפת הבית.

ברצוני לשאול:

 באיזו תואנה החליטה פרקליטות המדינה לגנוז את תיק האישום בעניין המקרה הזה?


 תודה. אני רוצה להעיר, חבר הכנסת שיקלי – וכמובן אני מכבד, כל אחד מתנסח בשפה שלו, אבל כשמשתמשים במילה "תואנה", אז כאילו חיפשו תירוץ לסגור את התיק. זה לא נכון בכלל, לא נכון לייחס מניעים כאלה, לא לעובדי הפרקליטות ולא בכלל, לאף עובד. ואם כן, אז צריך טעמים די טובים לעשות את זה, ואני לא חושב שהם קיימים.

האירוע הוא כמובן אירוע חמור ביותר. באירוע הזה נשבר קיר שסמוך לדלת, נגנבה תכולת הדירה ונשרף הבית. לפי מה שנמסר לי מפרקליטות מחוז מרכז – פלילי, תיק הפריצה והשרפה של בית משפחת דנין התקבל בפרקליטות בתאריך 9 באוגוסט 2021. לאחר עיון בו הוחלט על ביצוע של השלמות חקירה והתיק הוחזר למשטרת ישראל. בתום ביצוע ההשלמות הוחלט על גניזת התיק. יובהר שהתלונה הוגשה רק עשרה ימים אחרי האירוע. חרף ניסיונות המשטרה לאתר ראיות שיצביעו על זהות העבריין, למרבה הצער לא נמצאו כאלה. בהיעדר כיווני חקירה קונקרטיים וקיומם של חשודים פוטנציאליים, התיק נגנז בעילת עבריין לא נודע.

זה בעצם מצטרף לתיקים שהם לא מפוענחים. יש הרבה – –


התשובה היא קבילה.


 – – יש הרבה עבירות שהן לא מפוענחות.


תודה.



 שאילתה אחרונה, 274 – הסכם טיעון עם תוקפי הרב מאלי.

בחלק מאותו מכלול אירועים באפריל השנה, לאחר שהותקף באכזריות על ידי פורעים ערבים באפריל, נודע שאושר הסדר טיעון שבו התוקפים של הרב מאלי, שאגב, תועדו וצולמו, לא ישבו ולו יום אחד בכלא. כמו כן, נקבע כי התקיפה לא הייתה על רקע גזעני. וגם ההסכם הזה שהושג עם התוקפים נודע לרב מאלי מכלי התקשורת, ולאחר מכן לא ניתן לו לערער.

רצוני לשאול:

1. מדוע הושמט הסעיף הגזעני?

2. מדוע נחתם הסכם טיעון מקל ללא מאסר?


 קודם כול, אלה שתי סוגיות שונות. אני אומר מראש שהסוגיה השנייה, שנוגעת להסדר הטיעון, אני לא יכול להשיב עליה, כי כמו שאתה יודע, חלק ניכר מהתיקים מתנהלים על ידי התביעה המשטרתית. התיק הזה נוהל על ידי התביעה המשטרתית. אינני יודע מה היו הטעמים להסדר הטיעון, אבל אני רוצה להתייחס לחלק הראשון של השאלה, שלפרקליטות כן הייתה נגיעה בו, וזה מה היו סעיפי האישום בתיק.

 ההחלטה שהתקבלה בפרקליטות המדינה – תפקידים מיוחדים, שאין מקום לייחס לנאשמים מניע גזעני, נבעה מחומר הראיות. סעיף 144ו לחוק העונשין זה הסעיף שמבסס מניע גזעני, וייחוס מניע גזעני על פי הפסיקה מחייב הוכחה מעבר לספק סביר שהעבירה בוצעה ממניע גזעני. התיק, תיק שנבחן לעומק, התבצעו בו שתי השלמות חקירה שנועדו לשוב ולבחון קיומו של מניע גזעני, ובכל זאת לא היה בזה כדי לשנות את המצב הראייתי. חומר הראיות העלה שהאירוע האלים החל בשל כך שהנאשמים סברו או לפחות כנראה זו הייתה הגרסה שלהם, שנפגעי העבירה הסיגו גבול, וצעקו לעברם לפנות את המקום. נפגעי העבירה הגיבו בהתבטאויות מילוליות וצילומם של הנאשמים באמצעות הטלפון הסלולרי. בנסיבות הפרטניות של התיק והתשתית הראייתית שהייתה התגבשה מסקנה שאין די ראיות להוכיח את הסעיף הזה, דהיינו, התגבשות מניע גזעני, והם הועמדו לדין על סעיף אחר, ללא הסעיף של 144ו.


 אוקיי, אם אפשר שאלת המשך. א. מדוע לא קיימו היוועצות – – –


אני רוצה רק להוסיף ולומר שבכל מקרה, בעיניי זה אירוע מאוד חמור. במשפט פלילי צריך להוכיח דברים מעבר לספק סביר. והתביעה בוחנת אפשרות סבירה להרשעה והיא בוחרת את סעיפי האישום בהתאם לתשתית הראייתית לגבי לאיזה סעיפים יש תשתית ראייתית, לפי דעתם.


אם אפשר שאלת המשך, ברשותך.


בבקשה.


מדוע לא קיימו היוועצות עם הרב לפני חתימה על אותו הסכם טיעון? ומדוע הוא לא זכה לקבל מענה מהיועמ"ש והפרקליטות לאחר שפנה אליהם בחודש אוקטובר בנושא?


 אני, אני חושב, אני לא יודע את התשובה. ואני מקווה – – –


בסדר, אז האם אפשר להעביר את השאלה – – –


 אני מתכוון לבדוק אם אנשי משרדי. בנסיבות של האירוע, הרב הוא נפגע עבירה, ואומנם נפגע עבירה הוא לא צד פורמלי לתיק אבל בהחלט יש לו מעמד, והיה ראוי להיות איתו באינטראקציה. ואני אבדוק את הדבר הזה.


 תודה רבה.


 תודה רבה לשר המשפטים. תודה רבה לחבר הכנסת שיקלי.


[מס' מ/1473; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 85; נספחות.]


 אנחנו ממשיכים בסדר-היום. סעיף מס' 7, הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 5), התשפ"ב–2022, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת בן ברק, בבקשה.


 תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה חברי הכנסת הנכבדים. אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 5), התשפ"ב–2022, שיזמה הממשלה. הצעת החוק מסדירה לראשונה את הפיקוח על בטיחות חומרי נפץ במערכת הביטחון. חוק חומרי נפץ נחקק בשנת 1954 והסדיר את הפיקוח על חומרי נפץ בישראל. עם זאת, הוחרגו ממנו המפעלים הביטחוניים, ובמשך עשרות שנים הם התנהלו ללא פיקוח. האסון שהתרחש במפעל תעש בנוף ים ב-1992 היווה נקודת מפנה. אחריה החל משרד הביטחון לפקח על המפעלים, אך הדבר לא עוגן בחקיקה. בשנת 2018, ערב הפרטת תעש, הביאה הממשלה הצעת חוק שנועדה לתת מענה גם לחברות המופרטות, ובתוך כך לעגן בחוק את סמכות הפיקוח של משרד הביטחון על המפעלים הביטחוניים. 

 בדיונים שנערכו אז בוועדה התעוררה השאלה אם נכון שמשרד הביטחון יהיה הגוף המפקח על המפעלים הביטחוניים, נוכח קיומם של יחסי רגולטור–ספק–לקוח בינו לבינם ונוכח החשאיות המאפיינת את הפעילות בתחום, ללא ביקורת ציבורית. בנוסף, מאחר שמדובר בחוק מיושן, ביקשה הוועדה לוודא כי הוא מקנה כלי פיקוח ואכיפה ראויים. הוועדה החליטה אז לאשר כהוראת שעה את ההסדר הנוגע למפעלים המופרטים ולהמשיך לדון בהסדר מקיף יותר, אולם עקב פיזור הכנסת העשרים הליך החקיקה הזה לא הושלם. לפני כשנה העביר הצוות המשפטי של הוועדה הצעות שונות למשרדי הממשלה במטרה לחזק את הפיקוח והאכיפה על בטיחות חומרי הנפץ במפעלים הביטחוניים, ובהצעת החוק שהובאה לוועדה אומצו חלק מהצעות אלה. 

ליבת הדיון התרכזה באופן הפיקוח של משרד הביטחון לאור המורכבות ביחסים של משרד הביטחון עם המפעלים. במהלך הדיונים התברר שלא קיימת חובה במפעלי מערכת הביטחון למנות ממונה בטיחות. בהתייחס לכך, הוועדה קיבלה את הצעתי לחייב את מפעלי מערכת הביטחון למנות ממוני בטיחות חומרי נפץ כדי שיהיה בהם גורם ברור שאחראי להבטחת הבטיחות בהם. כמו כן קבעה הוועדה כי שר הביטחון יקבע את תנאי הכשירות וההכשרה של ממוני הבטיחות האלה. כדי לייצר בקרה חיצונית על הפיקוח של משרד הביטחון נקבע כי לצד שר הביטחון תפעל ועדה מייעצת שתייעץ לו בכל הנוגע להפעלת סמכויותיו, תגיש לו דוח שנתי על הפיקוח על בטיחות הפעילות בחומרי הנפץ במפעלים הביטחוניים שיכלול גם המלצות לשיפור הבטיחות ושיפור פעולות הפיקוח והאכיפה. 

במהלך דיוני הוועדה הרחבנו את תפקידי הוועדה המייעצת כך שתבחן גם את נוהלי הפיקוח והאכיפה, והטלנו על המפקחים הבכירים ועל ממונה הבטיחות חובה לדווח לה על אמצעי האכיפה שננקטו ועל אירועי הבטיחות. הקשר בין הוועדה המייעצת לבין המפקחים וממונה הבטיחות אמור לחזק את מערך הפיקוח במפעלי מערכת הביטחון ולסייע לשר בגיבוש המדיניות הראויה ובקבלת החלטותיו. בנוסף, שינינו את הרכבה של הוועדה במטרה להבטיח את עצמאותה ואת אי-תלותה, וקבענו כי בראשה יעמוד אדם בעל תואר אקדמי שני לפחות בתחומים הנוגעים לעניין. 

הסדר נוסף שנכלל בהצעת החוק הוא הסדר של עיצומים כספיים ככלי מינהלי משלים לכלים הפליליים שקיימים בחוק. כדי להבטיח שהעיצומים הכספיים יהיו אפקטיביים וישיגו את התכלית של אי-כדאיות כלכלית להפרת הוראות החוק, הגדלנו משמעותית את הסכומים והעמדנו אותם על כמיליון ש"ח. כלים מינהליים נוספים שמקנה החוק כוללים צווי בטיחות וצווי שיפור שהמפקחים יוכלו להוציא ביחס למפעלים, ובהם יוכלו להורות להם לתקן ליקויי בטיחות שיימצאו. במהלך הדיונים בוועדה גם הבהרנו טוב יותר את סמכויותיהם של המפקחים וקבענו תנאי כשירות והכשרה בסיסיים. 

נושא נוסף שהוועדה דנה בו ממושכות הוא תחולת החוק על הגופים הביטחוניים – צה"ל, שב"כ, מוסד, משטרה ושב"ס. עד כה היו גופים אלה פטורים לגמרי מתחולת החוק. גם בהסדר המוצע החוק אומנם לא יחול עליהם אך הם יחויבו בקביעת פקודות או נהלים שיהיו תואמים ככל הניתן לתקנות שיקבע שר הביטחון. בנוסף קבענו כי גם בגופים אלה ימונו אחראי בטיחות חומרי נפץ. הוועדה גם תזמן את הגופים בחודשים הקרובים כדי לקבל סקירות מפורטות יותר של הסדרי הבטיחות הנהוגים בהם. 

 רבותיי חברי הכנסת, ההסדר המוצע סוגר פער של עשרות שנים בסוגיה חשובה ביותר, שכבר עלתה בחיי אדם – הבטיחות בחומרי הנפץ במפעלים הביטחוניים. אני סבור שההסדרים שגיבשנו במהלך הדיונים בהצעת החוק נותנים מענה ראוי להסדר זה, והוועדה תמשיך לעמוד על המשמר בנושא. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.


 תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. 30 דקות לרשותך.


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נפל דבר בישראל: היום הכנסת אישרה את חוק החשמל. הכנסת אישרה חוק אנטי-ציוני, אנטי חזרת עם ישראל לארצו, אנטי שיבת ציון, אנטי המשילות והריבונות, אנטי לאומי יהודי, אנטי מדינת הלאום של העם היהודי. ונתנחם שהציונות נמשכת, שחזרת עם ישראל לארצו נמשכת; שיבת ציון נמשכת; המשילות והריבונות נמשכות באזורים של ההתיישבות הצעירה; הלאומיות, היהודיות של המדינה, נמשכת, ומדינת הלאום של העם היהודי נמשכת וממשיכה בעוז קדימה. 

 ובכן, אני רוצה להצדיע לתושבי עדי עד, תושבי גבעת הרואה, תושבי עשהאל, תושבי מצפה יאיר, תושבי גבעות יצהר, תושבי אחיה, תושבי נווה ארז, תושבי נתיב האבות, תושבי יישוב הדעת, תושבי גבעת הראל, תושבי בית חוגלה, תושבי קידה, תושבי מצפה דני, תושבי שדה בועז, תושבי סנה יעקב, תושבי אש קודש, תושבי גבעת ארנון, תושבי בני אדם, תושבי רמת גלעד, תושבי הר חמד, תושבי מעוז צבי, תושבי נופי נחמיה, תושבי חוות יאיר, תושבי חוות גלעד, תושבי בוסטר נגוהות, תושבי גבעת החי"ש, תושבי חרשה, תושבי אביגיל ותושבי פני קדם. התושבים ביישובים המופלאים הללו מונים למעלה מ-20,000 נפשות; למעלה מ-12,000 ילדים. אני רוצה לשלוח להם מכאן ברכת חזקו ואמצו, המשיכו במפעלכם הקדוש. אנחנו נמשיך ללוות אתכם, נמשיך לסייע לכם ונמשיך לעשות ככל יכולתנו כדי שההכרה בכם והחיבור שלכם לחשמל יתרחשו במהרה. 

 ועוד פינת ציון יקרה – חומש. אני רוצה לשלוח מכאן ברכת חזקו ואמצו לאנשי ישיבת חומש. תחזקנה ידיכם במפעל התורה שאתם עושים, במפעל יישוב הארץ שאתם עסוקים בו. תחזקנה ידיכם, עם ישראל איתכם. הבושה של הממשלה היא שבמקום לחזק את הישיבה, במקום לאשר את הישיבה, היא נותנת פרס לטרור, הורסת שם מבנים, הורסת שם את הפאנלים שמספקים לכם חשמל, בה בשעה שביד השנייה היא מאשרת את חוק החשמל לכל אותם יישובים בלתי חוקיים. תחזקנה ידיכם – עם ישראל איתכם. 

 אדוני היושב-ראש, היום נפל עוד דבר: ראש הממשלה, היום, במופע נדיר, במופע שאני מתבייש בו, ואני חושב שכל תושבי עם ישראל מתביישים בו, הוכיח היום מעל לכל ספק סביר שאין לו יכולת, והוא לא ראוי להיות ראש ממשלה. כל עם ישראל ראה את זה. איבוד עשתונות מוחלט. אמירה שאני מתבייש בה – עופי לי מהעיניים – לחברת הכנסת אורית סטרוק. וכל הח"כיות, כל השרות, כל המעודדות – דממה. כאילו לא היה. אז על הצביעות הזאת לא נדבר הפעם. כבר דיברתי עליה כמה פעמים. זוהי צביעות, ואנחנו יודעים שיש הרבה צביעות בשמאל. אבל מה זה, ראש הממשלה – עופי לי מהעיניים? איזה איבוד עשתונות. וגם עוד דבר: איזשהו צורך פנימי של התנצלות, והאשמה של ראש האופוזיציה שהוא הצביע בעד ההתנתקות. 

 אחרי המופע המביך הזה – אני באמת נבוך בשביל מדינת ישראל; אני נבוך, כמו שיש קטעים מביכים של ראשי ממשלות, נשיאים או שליטים ברחבי העולם – זה היה מופע מביך, וזה אנדרסטייטמנט. אדוני היושב-ראש, פורסם היום שחברי כנסת בימינה מצוטטים: ראש הממשלה לא צריך לאבד ככה שליטה, זה מביך אותנו. אני רוצה לומר לכם, לאותם ח"כים בימינה, לא רק שזה מביך אתכם – זה מביך את כל תושבי מדינת ישראל. וראש הממשלה בנט שחרר הודעה לתקשורת, וכך כתב בהודעה: "לא ניכנע לבריונות שמכוונת על ידי ראש האופוזיציה שמאס בכללי הדמוקרטיה וזורע תוהו ובוהו. נתניהו שהצביע בעד ההתנתקות, ורגב שדבררה אותה, לא יטיפו לי מוסר. הם ימשיכו לצעוק ואנחנו נמשיך לעשות". 

 אני רוצה לעמוד על שתי נקודות בהודעה המביכה הזאת של ראש הממשלה – יש פה שר, אדוני? 


 יש. 


1. "נתניהו" – טוען ראש הממשלה – "שהצביע בעד ההתנתקות", ומירי רגב, שדבררה אותה, "לא יטיפו לי מוסר". ובכן, אדוני ראש הממשלה, אני לוקח את הזכות להטיף לך מוסר. מה אתה מצטדק כל פעם, מה אתה מזכיר כל פעם שנתניהו הצביע בעד ההתנתקות? זה מצדיק את ההצבעה שלך בעד חוק החשמל? מה זה נותן לך? בסדר, אני מבין שזה מאבק פוליטי. מה זה נותן לך שאתה מצביע נגד ההסתייגות שלנו לאשר בד בבד את ההתיישבות הצעירה ולחבר אותה לחשמל אחרי שאתה הצבעת בעד חוק ההסדרה שבא להסדיר את ההתיישבות הצעירה בכנסת הנוכחית? איזו מין הצדקה זאת? קשוט עצמך תחילה. 

 אני רוצה לדבר על שלוש המילים האחרונות בהודעה של ראש הממשלה: "אנחנו נמשיך לעשות". אם זה לא היה עצוב, הייתי צוחק. "אנחנו נמשיך לעשות"? איזו הנדסת תודעה זאת? איזה "לעשות"? מה אתם עושים? מה אתם עושים במלחמה מספר אחת של עם ישראל היום נגד הקורונה, נגד זן האומיקרון – מה אתם עושים? כלום. אתם נותנים לעם ישראל כולו, לתושבי מדינת ישראל כולם, להידבק. והם נדבקים אחד אחרי השני. זה מה שאתם עושים? זה נקרא "לעשות"? כתבתם ספרים – זה נקרא "לעשות"? "אנחנו נמשיך לעשות" זה הנדסת תודעה. אתם באובדן עשתונות מוחלט. 

 אדוני ראש הממשלה, אתה עושה דה-לגיטימציה לעצמך. השבוע טענו כלפינו, כלפי האופוזיציה, שאיך שהכנסת נראית זה בגלל שאנחנו עושים דה-לגיטימציה לראש הממשלה. אנחנו עושים דה-לגיטימציה לראש הממשלה? הינה, הסברתי עכשיו איך אתה עושה דה-לגיטימציה לעצמך. המופע המביך היום זה הדה-לגיטימציה הכי גדולה, זה האשרור הכי גדול של טענותינו על כך שאתה לא ראוי ולא יכול למלא את התפקיד הזה. התפקיד הזה גדול עליך באלפי מידות. 

 אבל לא רק אליך אני מדבר, אלא אל כל חברי הקואליציה. אתם בראש ובראשונה הם אלו שעושים דה-לגיטימציה לראש הממשלה שלכם. שר הביטחון כבר פעם שנייה נפגש עם אבו מאזן, ומה אומר ראש הממשלה? הוא מסתייג, זה בא לו בהפתעה. שר הביטחון מנהל מדיניות שלום בפני עצמו. שר הבריאות ניצן הורוביץ, מה אומר? ראש הממשלה אומר: אנחנו נמצאים בסערה – צריך להיזהר. הוא מדבר על הקורונה, הוא מדבר על האומיקרון. הוא אומר: אנחנו נמצאים בסערה, צריך להיזהר; אני ממליץ לאזרחי ישראל לשמור מרחק, לשים מסכה, לשמור על ההנחיות של משרד הבריאות. מה עונה לו שר הבריאות? סליחה על הביטוי, הוא לא שם עליו. הוא עונה לו: לא צריך להלך אימים על הציבור. איזה סערה? לא צריך להשחיר את המצב. שר הבריאות עושה דה-לגיטימציה לראש הממשלה. 

 אני כבר לא מדבר על סגן שר החוץ עידן רול – הזכרתי אותו כבר השבוע – שמצפצף. הנחיות ראש הממשלה, המלצות ראש הממשלה, לא ללכת למסיבות של סוף השנה האזרחית, וסגן שר החוץ הולך למסיבה, מצולם שם רוקד בלי מסכה, והוא נדבק בקורונה. וזה המקום, אדוני, לאחל בריאות לנכדתך – שמעתי שהיא נדבקה בקורונה. אני מאחל לה בריאות בתוך שאר חולי ישראל. המזכיר הצבאי – גם הוא הלך למסיבות. אני מקווה שהוא לא נדבק. 

 אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לומר לך, הדה-לגיטימציה שלך להיות ראש ממשלה מתחילה בראש ובראשונה אצלך. אתה יודע, בינך לבין עצמך אתה יודע שאתה לא ראוי, אתה יודע שאתה לא מוכן להיות ראש ממשלה; אתה יודע שאתה לא מוכשר להיות ראש ממשלה; אתה יודע שהתפקיד הזה גדול עליך, ועוד מעבר לזה, שכל חברי ממשלתך, כל חברי הקואליציה עושים לך דה-לגיטימציה אדירה. אז אל תבואו אלינו בטענות שאנחנו הם אלה שעושים לכם ולך, אדוני ראש הממשלה, דה-לגיטימציה. 

 אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לדבר על מה שמסעיר את מדינת ישראל השבוע, וזה מתווה הגיור שמתחיל להתפרסם. היום פורסם ששר האוצר ליברמן פנה בתלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים אורי שוהם, בעקבות מכתבו של הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שליט"א, נשיא בית הדין הרבני הגדול, לראש הממשלה. וכך כתב הרב לאו במכתבו אל ראש הממשלה: לכבוד מר נפתלי בנט, ראש הממשלה – אני מדלג קצת – כיום, בראש המערך הזה, מערך הגיור, שנמצא תחת סמכותו של משרד ראש הממשלה, עומד עו"ד הרב משה ולר, משפטן, מוסמך לכהן כדיין, איש עתיר ניסיון בתחום הגיור, כיהן במשך עשרות שנים כדיין בית הדין לגיור ומצוי ברזי פעילות בתי הדין הללו. הרב ולר מבצע את תפקידו באופן יוצא מן הכלל, במסירות, בעין טובה וברוח נאמנה. אני רואה את הצלחותיו בניהול המערך, ויעידו על כך כל מי שקשור למערך הגיור, הן האזרחי והן הצבאי. נודע לי שנתבקשת שלא להמשיך את העסקתו כראש מערך זה וכו' וכו'. ראשית, אי-המשך העסקתו, יפגע קשות בתפקוד מערך הגיור. בימים אלו הוא מוביל, בהנחייתי, בין השאר את הליך הגיור של בני מנשה, של יוצאי אתיופיה, וכן הליך גיור של תלמידי בתי ספר ממלכתיים-דתיים, שעוברים זאת במסגרת לימודיהם. מעבר לפגיעה בפעילות השוטפת של מערך הגיור, הפסקת כהונתו של מי שמופקד על יישום ההנחיות ההלכתיות היא גדיעת הקשר בין מערך הגיור לרבנות הראשית ותגרום לניתוק והסרת האחריות ההלכתית על הנעשה במערך הגיור. 

 לצערי, צעד זה הוא חלק מהמגמה המסוכנת של קידום מתווה הגיור, שעומד על הפרק בימים אלו. אני חוזר ומדגיש: מתווה הגיור המוצע יגרום לקרע משמעותי בעם ישראל, שלא יהיה ניתן לאיחוי. יישום מתווה הגיור המוצע יגרום לפיצול של העם היהודי, שייאלץ להתמודד בעתיד עם השאלה הקשה מיהו יהודי, עם מי אפשר להתחתן ועם מי חס ושלום לא. מצב נורא של שתי מדינות לשני עמים – יהדות מפולגת במקום יהדות מאוחדת. כראש הממשלה, לפניך אתגר גדול ובידך להכריע בסוגיה קשה זו, למנוע ולעצור את ההצעות השונות בתחום הגיור המסכנות את המשך קיומנו כעם אחד בארץ ישראל. ניתוק הקשר בין הרבנות הראשית למערך הגיור על ידי הפסקת כהונתו של מי שמופקד על כך, יחד עם קידום מתווה גיור הרסני, יגררו מצב בלתי הפיך – ובידך לעצור זאת. 

על פי פקודת ההמרה, ראש העדה הדתית או מי מטעמו הוא המוסמך לחתום על תעודות הגיור במדינת ישראל. הפסקת כהונתו של ראש מערך הגיור – ידי הארוכה במערך הגיור – תגרום לשיתוק המערך ולאי-יכולת לתת מענה למועמדים לגיור. אני מודיע לך, בצער רב, כי אם יקודם מתווה הגיור ותופסק כהונתו של ראש מערך הגיור, איאלץ להסיר אחריותי מכל הנעשה במערך הגיור ואפסיק לאשר את תעודות הגיור הניתנות בו מיידית. בידך למנוע את הדבר – כך חותם כבוד הרב הראשי, הרב לאו, שהוא נשיא בית הדין הרבני הגדול. 

 אני רוצה לקרוא את החלטת מועצת הרבנות הראשית משלשום, מיום א' בשבט תשפ"ב. כך כתוב בהחלטת מועצת הרבנות הראשית, שחתומה עליה כל מועצת הרבנות הראשית: בעת האחרונה עולות על שולחנה של ממשלת ישראל הצעות חוק שמגמתן לשנות את ענייני הדת במדינת ישראל. אחת מהן זו הצעת חוק גיור ממלכתי בישראל. הליך הגיור הינו כרטיס הכניסה להיות חלק מהעם היהודי. ההליך הזה נקבע על פי ההלכה. כל החלטה בתחום זה חייבת לקבל את אישורם של הרבנים הראשיים לישראל ושל מועצת הרבנות הראשית לישראל, וכן את הסכמת רוב מניין ורוב בניין של רבני ישראל בארץ ובתפוצות. מועצת הרבנות הראשית קוראת לעצור מיידית את הליכי מתווה הגיור המוצע. ההצעה לפצל את מערך הגיור האחיד ולקבוע כללים שונים ואפשרויות שונות לעבור את הליך הגיור טומנת בחובה סכנה גדולה. מתווה זה יגרום לקרע משמעותי בעם ישראל, שלא יהיה ניתן לאיחוי. המתווה המוצע יפצל את העם היהודי בישראל ובעולם כולו, ויביא למצב של יהדות מפולגת, במקום יהדות מאוחדת. רק מתווה גיור אחיד לכולם יבטיח את שלמות העם. 

 מוסיפה מועצת הרבנות הראשית, והיא כותבת עוד שתי שורות: חיזוק הכשרות. כידוע, בעקבות רפורמת הכשרות, שאושרה בכנסת במסגרת חוק ההסדרים, הרפורמה הזאת יצאה לדרך השבוע, כשרב עיר שמתגורר באילת יכול, על פי הרפורמה, לתת כשרות בקריית שמונה. איזה צורה של כשרות – לדוגמה, אמרתי – תהיה לדבר הזה? כל בר דעת מבין שכל מטרת פתיחת אזורי הכשרות היא רק כדי להרוס את מערך הכשרות. נכון, מערך הכשרות, יש בו ליקויים. צריך לתקן אותם, אבל בוודאי לא להרוס אותם בצורה הזאת שהממשלה העבירה את רפורמת הכשרות בחוק ההסדרים. 

 הרבנות הראשית לישראל כתבה לגבי הכשרות: חיזוק הכשרות – על פי ההלכה ובהתאם להחלטת מועצת הרבנות הראשית, אין לרב ליתן כשרות שלא במקום כהונתו או במקום כהונת מרא דאתרא, מלבד מי שהוסמך לכך על ידי מועצת הרבנות הראשית. העושה כן פורץ גדר. 

על החלטת מועצת הרבנות הראשית הזאת, משלשום, א' בשבט תשפ"ב, חתומים כל הרבנים שנמצאים במועצת הרבנות הראשית, ובראשם כבוד הרב יצחק יוסף הראשון לציון, הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית, וכבוד הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול. להחלטה זאת הצטרף כבוד הרב חיים דרוקמן שליט"א, שהוא יושב-ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ולשעבר ראש מערך הגיור. הרב חיים דרוקמן שליט"א כתב כך: מן הראוי להידבר עם הרבנים הראשיים לגבי חיזוק הכשרות וכן בנושא הגיור. והוא חתם את חתימתו. 

השר לשירותי דת, לענייני דתות – או כמו שאני קורא לו, השר שפועל להרס הרבנות הראשית, שאותה הקים מרן הרב קוק זצ"ל לפני למעלה מ-100 שנים – השר כהנא, התפאר שכל מה שהוא יעשה יהיה על פי הרבנים, זקני הרבנים, רבני הציונות הדתית. כי הוא הרי בא ללחום את מלחמתה של הציונות הדתית, הוא בא ללחום את מלחמתו של הציבור הדתי-לאומי, של הציבור הציוני-דתי. על זה הוא בא ללחום. על זה הוא לוחם נגד החרדים. משום מה הוא רואה שכל הרבנות הראשית וכל המערך שהיא מופקדת עליו נמצאים בידי החרדים, שומו שמיים. הוא לא שם לב שמה שהוא עושה הולך להרוס לחלוטין את הרבנות הראשית, הולך להרוס לחלוטין את כל המפעל הגדול של הרבנות הראשית, שאותה הקים מרן הרב קוק זצ"ל.

אני חוזר לאותו מכתב של הרב לאו שליט"א. במכתב הזה הרב לאו שליט"א – ומי אני הקטן שצריך לחזק אותו או לשלוח מפה ברכת חזק ואמץ – במכתב הזה הרב לאו שליט"א מימש בצורה הכי מלאה שיכולה להיות את תפקידו כרב הראשי לישראל, שהוא לשמור על ענייני הקודש והדת במדינת ישראל, תוך כפיפות לתורת ישראל והלכותיה ולהן בלבד. אשרינו שאלו הרבנים הראשיים של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, גם כבוד הגאון הרב יצחק יוסף, הראשון לציון, הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית, שארגן כנס של מאות רבנים ודיינים כפי סמכותו וכפי התפקיד שהוא נושא, מימש את התפקיד שהוא נושא כדי להביע את מחאת כבוד הרבנים וכל או רוב מניין ובניין של רבני ישראל. הוא ארגן כנס של מאות רבנים. והרבנים האלה הביעו את עמדתם החד-משמעית נגד רפורמת הכשרות וטענו שזה הרס הכשרות הממלכתית במדינת ישראל. הם טענו כנגד כל הרפורמות שעמדו על הפרק בגיור כי זה הרס הגיור, הרס אחדותו של עם ישראל; זה הפילוג הגדול ביותר שהיה ושיהיה בעם ישראל מאז ראשית היווצרותו לעם. כמו שאמר הרב לאו: יישום מתווה הגיור המוצע יגרום לפיצול של העם היהודי; יגרום חס ושלום למצב נורא של שתי מדינות לשני עמים; יהדות מפולגת במקום יהדות מאוחדת, במקום יהדות אחת. ושני הרבנים הראשיים שליט"א, הם פעלו באותו עניין. וכשהרב יצחק יוסף עשה את אותו כינוס, הגישו נגדו תלונה לנציב קבילות השופטים, לשופט אורי שהם, והתחוללה פה בכנסת סאגה לא קטנה. 

אני רוצה לחזור אל הרב לאו. שר האוצר בחוצפתו מכנה בתלונתו את מכתבו של הרב הראשי "איום מרומז, שלא לומר סחיטה באיומים", והוא קרא לנציב תלונות הציבור על השופטים, השופט שהם, לבחון את המשך כהונתו של הרב לאו שליט"א כנשיא בית הדין הרבני הגדול. גם התלונה על הרב יצחק יוסף הייתה דומה; הייתה תלונה לבחון את המשך כהונתו של הרב יצחק יוסף כדיין בבית הדין הגדול. שנאתו של ליברמן למוסד הרבנות איננה חידוש. פעם אחר פעם הוא מוצא עוד מטרות לשלוח בהן את חיציו. ואני רוצה, אחרי הניסיון שיש לנו, לנסות לתאר כעת מה השתלשלות האירועים הצפויה לנו בעקבות הגשת התלונה הזאת של שר האוצר ליברמן. הנציב שהם, שקיבל את תלונתו של שר האוצר, ימליץ כנראה לשר לשירותי דת לשקול את הדחתו של הרב הראשי מתפקידו כנשיא בית הדין הרבני הגדול. לאחר ההמלצה חברי הכנסת שחרדים לזהותה היהודית של המדינה – ואני מניח שאני אהיה ביניהם – יגישו הצעה דחופה לסדר-היום, כפי שהגשנו בעת התלונה וההמלצה של השופט שהם לגבי הרב יצחק יוסף. אבל כשזה יגיע לנשיאות הכנסת אני מניח שהנשיאות תעביר את ההצעה לדיון מהיר בוועדה. לאיזו ועדה? כמובן בלי לשאול אותנו – לוועדת חוקה, חוק ומשפט, שבראשה עומד מי שעמד ועדיין חבר בתנועה הרפורמית, זו שבמשך שנים נלחמת מלחמה חורמה במוסד הרבנות הראשית. חבר הכנסת ששייך וחבר בתנועה הרפורמית יימנע כמובן מלהזמין את הנציב שהם לדיון, היות שהוא חרד ודואג לבכירי מערכת המשפט, שבעיניו הם ככוהני הדת העליונים. ועל האיפה ואיפה שעושה השופט שהם לדיינים הבכירים, לרבנים הראשיים, כנגד איך שהוא מגיב לתלונות על השופטים ועל נשיאת בית המשפט העליון, הרחבנו את הדיבור כשדיברנו על ההמלצה הקודמת שלו, לגבי הרב יצחק יוסף. 

וחברי הכנסת – – –


 ולסיכום?


 לא, רגע, אנחנו עוד לא הגענו. 

 
 30 שניות. 


 30 שניות זה עדיין לא סיכום. חברי הכנסת ייאלצו לערער על כך כדי שהדיון יעבור לוועדה אחרת, וכך חוזר חלילה והגלגל מסתובב, עד לפעם הבאה, עד לירי החיצים במטרה הרבנית הבאה. 

אני פונה לחברי הכנסת ניר אורבך, עידית סילמן, יום טוב כלפון – זה פרצופה של הקואליציה הרפורמית שאתם חברים בה ושקיימת בזכותכם, וזה בעצם הפרצוף שלכם. תודה. 


תודה רבה. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אפתח, אני מנצל את ההזדמנות שאתה כאן, אדוני היושב-ראש; שמעתי – רם, אתה ביקשת משהו, אז תהיה ילד טוב.


 אתה רואה מה זה – – –


שמעתי, אדוני היושב-ראש, שמשמר הכנסת – עובדי משמר הכנסת הם העובדים היחידים במשכן הזה שעובדים גלובלי; לא היחידים במשכן, זאת אומרת, חוץ – הם בעצם לא מקבלים שעות נוספות על הלילות הארוכים ועל המשמרות הכפולות ועל כל מה שקורה כאן בכנסת. והדבר הזה נראה לי אבסורד. אני מבין שהיה ניסיון להגיע לפתחך ושאיכשהו זה נעצר בדרך. אני חושב שצריך לפתור את הנושא הזה. לא יכול להיות שאנחנו כאן נעשה את עבודתנו הפרלמנטרית – ויש עובדי כנסת שאנחנו יודעים שמקבלים שעות נוספות, ואפילו באו ואמרו לנו שיש פחות מדי שעות נוספות ממה שהיה בתקופה שלנו; אבל עובדי משמר הכנסת, שאין להם את השעות הנוספות האלה, עכשיו יש איזשהו – כל הזמן צורם בלב שיש אנשים שנשארים פה כי אנחנו מבצעים את העבודה הפרלמנטרית, והכנסת לא משפה אותם.


 שלח את מי שפנה אליך.


אני לא שולח אף אחד.


שלח אותם אליי.


לא. אני מביא את זה לידיעתך, ואני בטוח – – –


אני מכיר את זה היטב. יש שלוש משמרות – הכול בסדר. הסר דאגה מליבך. הם צמודים למסגרת השכר של משטרת ישראל. הכול מוסדר בחוק. בבקשה, חבר הכנסת קרעי.


זה שזה מוסדר, אני בטוח. השאלה אם כשאנחנו נשארים פה לילות ארוכים, ועושים משמרות נוספות בגלל זה, זה לא משהו שצריך לפצות עליו.


הם לא עושים. הם לא עושים. מי שעושים הם הסדרנים.


טוב. זה נושא שנמצא בידיים שלך. אני בטח לא יכול לבדוק אותו. אני, בכל מקרה, חושב שכדאי לתת תשומת לב נוספת. 

אני רוצה לדבר על עוד עניין שממש עכשיו פורסם, הערב – – –


 לתשומת ליבך, היו לך כאן 90 דקות, ובסיום, אי-אפשר בשעון יותר מ-90 דקות. אחר כך נוסיף 60 דקות. עד שזה יסתיים. 


בסדר גמור. פורסם בחדשות 13, אדוני – גם זה עוד הקדמה לפני שאני עובר למה שהכנתי.


אתה לא היית פה. כבר אמרתי.


כן, כן. שמעתי. אני, גם כשאני לא פה האוזניים שלי כאן. ושמעתי את מה שאתה אמרת. אבל זה לא מספיק. ואני אגיד מה פורסם. וזה שאתה אמרת זה יפה מאוד, וכל הכבוד שאמרת את מה שאמרת, אבל יש אחרים שלא חושבים כמוך בקואליציה הזאת. ועל זה אני רוצה לדבר.


בבקשה.


גורמים בכירים בקואליציה נגד היועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק: שפוטה של יריב לוין, עובדת על מלא אצל נתניהו והליכוד. אז בואו אני אגיד לכם, חברים – אתה בטח, מיקי, יודע את זה יותר טוב מכולם: שגית עושה לנו את המוות. מאז שהממשלה הזו התחלפה נכנס נוהל חדש, שלא היה קודם לכן, של היועצת המשפטית של הכנסת, שהגביל אותנו מאוד בהגשת הסתייגויות. הוא קבע שאפשר לעשות מין סעיף 98 בוועדות הכנסת, שאפשר להפעיל נוהל מיוחד ולקצוב את זמני ההסתייגויות בוועדות. הוא קבע שאי-אפשר להגיש נושא חדש על הסתייגות, שזה דבר שהיו עושים לנו אותו פעם אחר פעם, כולל איתן גינזבורג, שאפילו הגיש נושא חדש על הסתייגות שכל מה שהיא הייתה זה למחוק מילה אחת מהחוק, כי הוא לא רצה שזה יגיע למליאה.


כי מילה אחת משנה הכול.


נכון, אבל הסתייגות שעניינה הוא למחוק. הוא הגיש עליה טענת נושא חדש, שזה למחוק – לא להוסיף. והייעוץ המשפטי של הכנסת שם הלך איתם ואמר שזה בסדר, שאפשר לטעון נושא חדש, והם אישרו את הנושא החדש הזה. אז לבוא ולהגיד ששגית עובדת אצלנו – באמת שמיים וארץ. אפילו מיקי לוי, היושב-ראש, כשהחליטו בוועדת הרפורמות על רפורמת הכשרות לפסול לי 2,200 הסתייגויות, או 400 – היה סיכום שזה יהיה 400 – היועצת המשפטית של הכנסת אמרה להם: אתם לא יכולים לעשות את זה; החזירו את ההסתייגויות לוועדה. ואז יושבת-ראש הוועדה הלכה למיקי, ומיקי אמר לה: תמחקי לו את ההסתייגויות. והיועצת המשפטית של הכנסת שתקה, ואמרה לי: אני לא יכולה לעמוד מול מיקי לוי. משהו כזה. אני לא יודע המילים הברורות. אבל התוצאה היא שאנחנו לא יכולים להתנגד. אז להגיד שהיועצת המשפטית של הכנסת עובדת אצל הליכוד, בשום פנים ואופן לא.

אבל מה, חבורת הצבועים הממלכתיים, לא מוצא חן בעיניהם שפעם אחת היועצת המשפטית של הכנסת התייצבה מולם ואמרה להם: חבר'ה, הגזמתם. פעם אחת. חצי שנה, ותמיד הייעוץ המשפטי מגבה את כל המהלכים האנטי-דמוקרטיים שקורים כאן בכנסת. אז פעם אחת התייצבה מולם בפומבי בוועדה ואמרה: אתם עושים מעשה לא בסדר. היא אפילו לא מנעה מהם. היא לא אמרה להם – יש לכם מניעה משפטית – היא רק אמרה להם שזה לא בסדר. וכבר היא שפוטה של הליכוד, עובדת אצל יריב לוין? אין לכם בושה? 

 אדוני היושב-ראש, או גברתי היושבת-ראש – ברכותיי על משמרת הראשונה שלך כאן על כס היושב-ראש. בהצלחה רבה.


 תודה רבה. תודה.


 מאז שקמה הממשלה הרעה הזו, קיימתי כאן במליאה פיליבסטרים רבים. לחלק זה נראה טרחני מדי, אולי חסר תועלת, או חסר תוחלת, אבל אני מאמין שזה חלק בלתי נפרד מהתפקיד האופוזיציוני שאני מכהן בו. בכנות, זו גם הזדמנות מעולה להעלות לדברי הכנסת ומול הציבור נושאים בהרחבה, וכאלה שלעיתים לא ניתנת להם מספיק תשומת לב ציבורית ותקשורתית. בפיליבסטרים הרבים עד כה העליתי כאן את הבעיות והחשש שיש לי מפני מעשי ההונאה של הממשלה הזו, מפני הצעדים הכלכליים הקשים, חסרי הרגישות, שפוגעים בחלשים בכל תחום אפשרי. העליתי כאן את החששות שלי מפני מכירת המדינה כולה והנגב בפרט לידי הגחמות והרצונות של האחים המוסלמים, ובעיקר מפני חיסולה של המדינה היהודית כפי שאנחנו מכירים אותה – כרסום היהדות עד כדי הפיכתנו למדינה לא יהודית ואולי גם רק חצי דמוקרטית. אני יודע שיש כאלו כאן שמעוניינים בזאת, אומרים את זה בריש גלי. מרב מיכאלי – הסתיים המצור בסופי שבוע במדינת ישראל; אין שבת יותר. היא רוצה את זה, היא לא רוצה יהדות. אבל גם החוק וגם רוב בניין ורוב מניין של העם היהודי רוצים את מדינת ישראל כמדינה יהודית. אין לנו מה לעשות פה בתור דמוקרטיה רגילה. יש מספיק מדינות כאלו בכל העולם. כל מטרתנו, כל קיומנו כאן, בארץ הזו, הוא הקשר ההיסטורי הבלתי-ניתק, המשפטי, האלוקי, שבין העם, המסורת והארץ. אני אומר את זה כי גם הפעם, ואולי ביתר שאת, החששות האלו הופכים למציאות. היום התחלתם בחיסולו של הנגב, בהקמת אוטונומיה של התנועה האסלאמית על מאות אלפי דונמים בנגב ובגליל. חוק החשמל – דיברנו עליו כבר היום, ונדבר עליו יותר באריכות. 

אני רק – לצופים שעוקבים אחרינו, יש הרבה שכבר שלחו שאלות, ואנחנו נעשה הפוגה לשאלות מהקהל. יש כמה נושאים שנדבר עליהם. אני מתחיל עם הנושא של הלאומית, של העניין הלאומי. נעשה מדי פעם הפוגות לשאלות מהקהל. רם בן ברק, אתה מוזמן גם לענות. 


 אתה עושה חוג בית עכשיו? 


 סוג של. חוג בית מאוד גדול לערוץ הכנסת. מאז שאנחנו באופוזיציה, יש רייטינג חבל על הזמן. הליכודניקים עזבו את רוב הערוץ. ערוץ 14 עכשיו נכנס, אז עברו גם אליו. אבל ערוץ הכנסת מקבל משנה תוקף. 

לגבי חוק החשמל, אני רוצה לומר לכם, רבותיי, האם לא תהא כוהנת כפונדקית? האם העם הזה, שהוא בעל הבית במדינה הזו לפי כל הכללים ההיסטוריים – כולם מודים בזה: זו הארץ שהקדוש ברוך הוא, שאלוקים הנחיל לעם היהודי – האם יכול להיות שעובר כאן חוק שמכשיר אנרכיה, מכשיר עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים, תוהו ובוהו? אמרו חכמינו: "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". אז המלכות הזו הופכת את עצמה למלכות רופסת, למלכות שאומרת לאזרחים: אל תיראו מפניי, תעשו מה שאתם רוצים, אין מורא של מלכות. אם אין מוראה של מלכות, אנחנו גם לא צריכים מלכות כזו.

 אבל אם כבר עשיתם דבר כזה, אם כבר הכשרתם ואתם מכשירים אנרכיה, למה שלא תעשו את זה גם לאחיכם? "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". ההתיישבות הצעירה יכולה לצאת, לשרת בצבא, לשלם מיסים למדינת ישראל, לעשות הכול, כל דבר נעשה שם ברשות ובסמכות של מדינת ישראל, אבל לתת להם חשמל? זה לא. היהודים יישארו בלי חשמל והערבים יעשו מה שבא להם. ככה זאת הממשלה הזאת. ההישגים של ממשלת עשר מעלות ימינה – הרסתם את חומש, הרסתם את אביתר. שקד נותנת יד להפסקת הנטיעות ביום שבו השקדייה פורחת. נראה שבמקום כאבי בטן היא ממש פורחת, השרה שקד.

 ואני רוצה לדבר גם על מה שהיה כאן היום במליאה במהלך העברתו של החוק הזה. ישב כאן ראש ממשלת ההונאה וקיבל קצת צעקות. הוא רוצה למכור את המדינה, ויש כאן ציבור שלם שכועס על גנבת המנדטים, על הקמת ממשלת ההונאה הזו, וגוערים בו, וזורקים לעברו קריאות ביניים. ראש ממשלת ישראל, המדינה המאוימת ביותר במזרח התיכון, שומע כמה קריאות ביניים ומאבד את העשתונות? קם מהמקום, כמעט דוחף את המאבטחים, יוצא, כמעט תוקף את נתניהו, עד שהוא צריך ללכת ולהתעלם ממנו בצורה כזו? זה אדם שאפשר לסמוך עליו שישמור עלינו, ויעמוד איתן בקור רוח מול איומים איראניים? מול איומים מסוריה? מול איומים ביטחוניים? מה הוא עושה בחדרי-חדרים כשהוא קצת נבהל. מה קורה שם? פיק ברכיים אוחז אותו?

 ועולה על כולנה האמירה שהוא אמר כלפי חברת הכנסת אורית סטרוק. חברת כנסת שמקצה לקצה כאן במשכן מהללים אותה על הנחישות שלה, על היסודיות שלה, על החריצות שלה. אתה, בנט, של נעליך מעל רגליך כשאתה פונה לאורית סטרוק, אתה אומר לה עופי לי מהעיניים? מה נסגר איתך, אדוני? עופי לי מהעיניים – ואף אחד לא מגנה. כאשר אמסלם אומר כאן איזו מילה, משתמש במשל, דברי חכמים וחידותם – שיכרון כוח, יושב-ראש עומד כאן ונושא נאום לאומה. אבל בנט יכול להתייחס ככה לאישה בזלזול, עופי לי מהעיניים? מה היה קורה אם אמסלם היה אומר את זה? מה היה קורה אם אני הייתי אומר את זה? היו נפתחות מהדורות כאן. כל ארגוני הנשים היו יוצאים נגדו. אבל בנט – אתם בצד הנכון, אף אחד לא מדבר. 

ומה חושב לעצמו אדון בנט עם התנהלות כזו, אני לא מצליח להבין. מה הוא חושב, שמנהיגי העולם יתקשרו אליו כדי ללמוד על דמוקרטיה ממנו, כדי ללמוד על יושרה, ללמוד על מנהיגות? איך בדיוק? מה אתה מספר לכולם שמנהיגי העולם מתקשרים אליך? מה הם ילמדו ממך? אם כבר, יש אלגוריתם מאוד פשוט למנהיגים. האלגוריתם, יש בו שתי שורות קוד. מי שרוצה להיות מנהיג, שורת הקוד הראשונה: צפה בבנט; שורת הקוד השנייה: תעשה בדיוק את ההפך. זה בנט. לא מצליח להבין איך קואליציה שלמה – טוב, אתם רגילים לדיקטטורה, אין כמעט מפלגות דמוקרטיות אצלכם – איך אתם הולכים כנוהים אחר אדם כזה, שבאמת, בינו לבין הנהגה אין ולא כלום. הוא מכר את הערכים שלו, מכר את היהדות, את ארץ ישראל, גם את הדמוקרטיה. 

היום עמדתי כאן – חבל שמיקי כבר לא כאן – עמדתי לשאלת המשך, ויושב-ראש הכנסת סותם לי את הפה. אני מתחיל לשאול שאלה, חמש שניות אני מדבר, הוא אומר לי: לא, תדבר רק על מה שקשור לנושא. אמרתי לו: אדוני, תקשיב עד הסוף, אתה תדע איך זה קשור לנושא. אני חוזר עוד פעם, עד שהוא אמר לכבות את המיקרופון, והוציא אותי החוצה. מה זה הצנזורה הזאת? אני כתבתי מכתב על זה לשגית, ליועצת המשפטית, ועדיין לא קיבלתי מענה. אבל פעם ראשונה שאני רואה שחבר כנסת נמצא כאן ברשות דיבור ויושב-ראש הכנסת לא נותן לו להשלים משפט, אומר לו: אתה תגיד רק את מה שאני מרשה לך להגיד. אין דברים כאלה. יש לך תשובה על זה, רם? 


 אין דמוקרטיה, נגמרה. אין לזה סוף.


 לא. זה לא הסוף. הסוף – זה הסוף שלכם. הדמוקרטיה והמדינה היהודית שלנו יישארו עוד הרבה הרבה זמן אחריכם. אל תדאג. 


 – – –


 אנחנו מגיני הדמוקרטיה. תראה מה קורה כששומר סף אומר לכם משהו לא בסדר. 


על המשטרה, ועל הפרקליטות, בתי המשפט – – – 


 הפרקליטות זה לא הדמוקרטיה, בית המשפט זה לא לבד הדמוקרטיה. הדמוקרטיה ביסודה היא שלטון העם. כשבית משפט בא – – – 


זה רק מהסיפור הזה שהולכים – – – ויש רוב, והרוב הוא דיקטטורי. 


 לא, אבל גם אי-אפשר שהמיעוט יהיה דיקטטורי. 


– – – אתם מעל הכול. 


 להפך. כאן, בכנסת ישראל, יש שקיפות, יש תהליכים, יש ועדות, יש ביקורת ציבורית, יש תקשורת. יש. היכין והבועז של הדמוקרטיה הם כאן, בכנסת הזאת. מה שאתם רוצים זה שקומץ אנשים שלא נבחר, שמתנהל בחדרי חדרים – הוא מיעוט שיכול להפוך לדיקטטור. אין לכם היום כלים לפצות פה כלפיו. אם תקום הנשיאה חיות ותגיד: מהיום זכות השיבה – למה, זה לא שוויוני; חוק השבות זה חוק גזעני, למה רק ליהודים יש חוק השבות? גם לערבים אנחנו רוצים לתת חוק השבות. אתם היום, בהתנהלות שלכם כלפי מערכת המשפט, יש לכם איזשהו כלי להתמודד עם מצבים כאלה? אין לכם. אתם מטילים את יהבכם על קבוצה מאוד קטנה עם אג'נדה מאוד מסוימת שיכולה לעשות מה שהיא רוצה כאן. 

 מה שקרה כאן היום, ישבו כאן מנסור עבאס ווליד טאהא. ווליד טאהא אמר לנו בערבית – כשמנסור אומר, כל מה שהוא אמר לכם בערבית, הוא אמר גם בעברית. אז אבי דיכטר אומר: לא נכון. הוא אומר שווליד טאהא אמר לנו: אם לא מוצא בעיניכם, היהודים, תלכו תשתו מהמים של ים המלח. כשיושבים כאן שני אדוני הארץ שהממשלה הזו, שהקואליציה הזו, שמה אותם כאן להיות אדוני הארץ, שמה אותם כאן לקבל את מה שיהודים במדינה שלהם לא מקבלים – – – 


 מה קרה – – – 


 צריך להיות ייצוג בכנסת, על פי סעיף 7א, למי שמכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.


מנסור עבאס לא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית – – –


מנסור עבאס לא מכיר במדינת – הוא אמר לאחרונה איזה משפט וכל חברי רע"מ יצאו נגדו. אז בוא נעזוב רגע את מנסור עבאס. מה עם הרשימה המשותפת? מה עם ווליד טאהא? ווליד טאהא מוכן לומר משפט שהוא מכיר במדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית? אז רע"מ שולטת בכיפה תרתי משמע; גם בכיפה, וגם בכיפה הקטנה של בנט.


היום בבוקר, אמיתי, כשחיכינו כאן כולנו בסביבות 8:00, ישבתי עם אחד מחברי הכנסת החרדים, אני לא אגיד את שמו כי זו הייתה שיחה פרטית. והוא אמר לי, אתה יודע, אנחנו לא ציונים, אנחנו לא ציונים.


הוא לא מכיר במדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית? שאלת אותו את זה?


לא. הוא אמר לי, אנחנו לא ציונים. אנחנו ההלכה. אנחנו כאן – הוא לא אמר לי "אנחנו כאן", את זה אני אומר.


ההלכה, אגב, היא מאוד מאוד ציונית, רם בן ברק.


 הוא אמר לי. לא אני השתמשתי במילה הזאת. לא אני השתמשתי.


אז אני אומר, תן לי לתת לך – – –


הוא אמר לי, אנחנו לא ציונים – – –


תן לי לתת לך פרשנות של הדברים. יש ציונים שהם מתוך – – –


יותר מזה הוא אמר לי. שנייה, אני אגיד לך עוד משפט. יותר מזה הוא אמר לי, ואני לא אגיד לך מי זה. יותר מזה הוא אמר לי: אתה יודע, אני כבר x שנים – אני לא רוצה להגיד כמה כי אני לא רוצה להסגיר אותו – אני כבר x שנים לא יכול להיכנס לבני ברק, לא יכול להיכנס למאה שערים, כי מבחינתם אני בוגד.


נו, עזוב, זה סיפורי סבתא.


הוא אמר לי. אבל הוא אמר לי.


סיפורי סבתא, רם. אני נכנס לבני ברק. אני מגיע לבקר בישיבות. הם מכבדים מאוד, גם אני וגם חברי כנסת חרדים.


להם לא אכפת אבל. אתה בעיניהם כופר. אתה בעיניהם כופר. אל תתבלבל. אל תתבלבל. אתה ואני בעיניהם אותו דבר. לא סופרים אותך. אתה לא יהודי בעיניהם.


רם, למה אתה עושה את זה? רם, למה אתה עושה את זה? רם, יש לו 70 דקות.


לא, לא. זה לא 70. לא לטעות.


מה, אנחנו הולכים על זמנים, לא על תוכן.


כמה שאתה רוצה – – – באהבה, נשמה. 


אנחנו הולכים על זמן. לא על תוכן.

בשביל זה אני אומר. אתה מבין? אתה שואל – – –


רם, אל תעזור. אל תעזור, רם.


למה? קודם כול הוא חבר. קודם כול הוא חבר.


רם, בוא אני אגיד לך. התנ"ך זה הטאבו שלנו כאן בארץ ישראל. ההלכה לעלות לארץ ישראל, להתיישב כאן, ויש מצוות יישוב ארץ ישראל, זו ציונות. אם הוא אומר לך: אני לא ציוני בהגדרה שלך אבל אני לפי ההלכה – זו גם ציונות. זה עניין סמנטי, זה עניין של הגדרות.


הוא לא אמר לי שהוא לא ציוני בדרך שלי. הוא אמר לי: אני לא ציוני. הוא אמר לי: אני לא ציוני.


אז למה הוא יושב כאן, במדינת ישראל? מה הוא עושה כאן בארץ ישראל? למה הוא לא בארצות הברית? עזוב, נו.

אני רוצה להקריא לכם עוד דבר – רם, אתה מהמפלגה של גנץ, נכון?


אני מהמפלגה של יאיר לפיד.


אתה של יאיר לפיד? טעות שלי. בכל מקרה – טוב, יאיר לפיד זה ראש הממשלה החלופי, הכול נעשה ברשות ובסמכות שלו.


יאיר לפיד זה ראש הממשלה הבא, וטוב שכך.


הוא בינתיים ראש הממשלה החלופי.


בעזרת השם, הוא יגיע לזה.


וכל דבר שגנץ עושה זה ברשות ובסמכות של בנט ולפיד. גנץ הזמין, וכל זה – אני מתאר כמה פיסות בפאזל. את חוק החשמל שתיארתי, את זה שהם מתנשאים על היהודים כבר באופן כזה, כל מה שאני מתאר זה להראות לאיזה מצב מסוכן מביאה אותנו הממשלה הזו. אז גנץ אירח אצלו בבית כאורח כבוד אדם שמשלם משכורות למשפחות של מחבלים. גנץ, שר הביטחון, מתוקף תפקידו נלחם במחבלים ומארח אצלו בבית כאורח כבוד אדם שמשלם משכורות למחבלים, אדם שהגיש כנגדו תביעה בבית הדין הבין לאומי בהאג כפושע מלחמה. ואותו אבו מאזן הצטלם לפני כחודש עם נשיא תוניסיה כשמעליהם יש מפה של ארץ ישראל, וכתוב עליה (אומר בערבית ומתרגם:) כלומר, האדמה מיועדת לבעליה, כשבמפה מתוארות הערים, ערי ישראל: ירושלים, יפו, רמלה, לוד, באר שבע, וזו התוכנית הסופית של אותו ארכי-טרוריסט מרמאללה, שבנט וגנץ מקדמים כאן לבושתנו ולחרפתנו. ויועצו של אבו מאזן, אתה יודע מה הוא אמר אחרי הפגישה הזו? הוא אמר, ההקלות שקיבלנו – מממשלת האחים המוסלמים בראשות בנט-עבאס – זה תוספת שלי – יעזרו לפלסטינים – – –


תיארתי לעצמי שזו תוספת שלך. אפילו אני מסוגל להבין את זה.


יעזרו לפלסטינים להמשיך את המאבק נגד הכיבוש.

גנץ, שר הביטחון, עוזר לאבו מאזן להמשיך ולהיאבק נגד מדינת ישראל. אז באמת, תודה, שקד ואורבך, תודה, סילמן, תודה, ג'וב טוב כלפון, אחלה ג'וב קיבלת. זה אולי הג'וב שעם ישראל שילם עליו את המחיר הכי יקר. מעולם לא היה ג'וב כל כך יקר כמו הג'וב של ג'וב טוב כלפון.

אני לא יודע אם שמעת. אני חושב שכדאי לקיים על זה דיון, רם, בוועדת החוץ והביטחון – – –


הג'וב שלו הוא בדיוק כמו הג'וב שלך, שלמה.


לא.


מה לא?


הוא נורבגי. הוא לא כמו הג'וב שלי.


 מה זה משנה?


הוא לא נבחר ציבור.


הוא נבחר ציבור.


הוא לא נבחר ציבור. הוא לא נבחר ציבור. הוא לא נבחר.


לא, לא, סליחה. הוא נבחר ציבור בדיוק כמוך.


 הוא לא. הוא לא. הוא לא נבחר ציבור.


הוא כן. הוא כן.


והוא בטח לא נבחר כדי להקים ממשלה עם האחים המוסלמים.


אתה לא יכול להתייחס לחוק איך שנוח לך. הוא נבחר ציבור בדיוק כמוך.


זה, מה שנקרא, הוא הוסיף חטא על פשע.


אגב, אני מופתע לראות אותך כאן היום.


רם בן ברק, כדאי לקיים דיון על מה שאחמד טיבי אמר השבוע בישיבת הסיעה שלו. הוא בעצם איים. הוא אמר: תדעו לכם, תיזהרו, השנה הזו הולכת להיות שנה קשה, שנה של אינתיפאדה. אחמד טיבי, חבר כנסת, ככה יוצא ומאיים על מדינת ישראל באינתיפאדה. אני חושב ששווה לך לקיים על זה דיון: פנינו לאן עם הרשימה המשותפת כאן.

בהקשר הזה, אני אחתום את הפרק זה – – –


בשירה.


 לא. אני חותם בפרשת השבוע תמיד.

קראנו בפרשה: "ושרץ היאר צפרדעים, ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מיטתך, ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך", על מכת הצפרדעים שקראנו בשבת האחרונה. "דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה, מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש? נשאו קל וחומר בעצמן. מה הצפרדעים שאין מצווין על קדושת השם, כתוב בהן – – – ובתנוריך ובמשארותיך" – הם לא מצווים למסור את הנפש, ובכל זאת הם נכנסו לתוך התנורים כשהתנור היה חם. "משארותיך" זה בצק. כשהבצק בתנור, התנור חם. אז הצפרדעים מסרו את נפשן על קדושת השם. "אנו שמצווין על קדושת השם, על אחת כמה וכמה". לכאורה – למה הם בכלל היו צריכים ללמוד קל וחומר מהצפרדעים? הרי זה פסוק מפורש: "ונקדשתי בתוך בני ישראל". אנחנו יודעים שעבודה זרה זה ייהרג ואל יעבור. אז למה חנניה, מישאל ועזריה הלכו לצפרדעים? כל תינוק יודע את זה. כל ילד בכיתה א' יודע ששלוש עבירות זה ייהרג ואל יעבור: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אלא מה? בפני חנניה, מישאל ועזריה הייתה אפשרות אחרת. הם יכלו לברוח. הם לא היו חייבים להישאר שם ולעמוד בפני שתי הברירות, אם להשתחוות לפסל או להיזרק לכבשן האש. ולכן הם למדו קל וחומר מהצפרדעים. הם אמרו, הצפרדעים, גם הייתה להם אפשרות ללכת לחדר המשכב, להיות בכל מיני מקומות אחרים, אבל אלו שבחרו ללכת לתנורים, הם עשו את זה אפילו שהייתה להם ברירה אחרת. זאת אומרת שאדם צריך למסור את נפשו על קידוש השם בשמחה, ולא להישמט ולברוח. ולכן הם נשאו קל וחומר בעצמם, מהצפרדעים, והחליטו להיזרק לכבשן האש.

 מסופר על רבי נחום מצ'רנוביל שפעם התארח באכסניה אצל יהודי בור ועם הארץ. ראה אותו בעל האכסניה קורא תיקון חצות בדמעות שליש. שאל אותו: למה אתה בוכה, הרב? אמר לו: אני מתפלל לה' שישלח לנו את המשיח שיעלה אותנו לארץ ישראל. האם תרצה לעלות לארץ ישראל? ככה שאל הרב את הכפרי הזה. אמר לו: אני אלך ואימלך באשתי, אלך לשאול את אשתי. חזר ממנה ואמר לרב: לא, אנחנו לא רוצים לעלות, חבל על החווה, על הפרות, על העיזים, על התרנגולות. לא רוצים לעלות לארץ ישראל. הרב לא ויתר לו. אמר לו, אבל איך אתה לא רוצה לעלות, הרי לעיתים תכופות הגויים שונאי ישראל מתנפלים עליכם, הורגים ובוזזים, וזה טוב לכם? אתם מעדיפים להישאר כאן בכל זאת? אמר לו: טוב, תן לי ללכת לאשתי עוד פעם. הלך ושאל בעצת אשתו. אמרה לו: תגיד לרבי שיתפלל לה' שיגרש מכאן את הגויים לארץ ישראל, ואנחנו נישאר כאן עם העיזים והתרנגולות.  

מה אני רוצה לומר? לא כל אחד מסוגל למסור את הנפש על הדבר הנכון. לא כל אחד מסוגל. חנניה, מישאל ועזריה עשו את זה, אבל אין הרבה טיפשים שיהיו מוכנים למסור את הנפש על הדבר הלא-נכון. הרי תארו לעצמכם שהציווי לצפרדעים היה דווקא ללכת לחדר שינה, לא ללכת לשום מקום אחר, והן היו הולכות ונכנסות לתוך התנורים. מה היינו אומרים עליהם? היינו אומרים שזה לא צפרדע, זה חסר דעה. זה כאלו שאין להם דעה. הם מסרו את הנפש על הדבר הלא-נכון. זה נשמע מגוחך, נכון? שצפרדעים יעשו דבר כזה. אבל ממשלת ההונאה הזאת עושה בדיוק את אותו הדבר. הם מצֻווים להגן על מדינת ישראל, לעשות את הדבר הנכון מבחינה ערכית, ציבורית ומוסרית, והם קופצים בזמן לימי אוסלו המסוכנים והמופקרים, שבהם דם יהודי נשפך כמים. הם קופצים לתוך התנורים הבוערים כשהם צריכים בכלל לעשות את הדבר הנכון, להגן. הרבה יותר קל לעשות – ערכית, מוסרית – את הדבר שנכון לעשות. ולהפך – הם מוסרים את הנפש על הדבר הלא-נכון. הם מפקירים את הארץ הזאת, נאבקים באחים החרדים שלהם, נאבקים במתיישבים תוך כדי הנדסת תודעה שקרית, מארחים בכבוד ויקר טרוריסטים ורבי מרצחים. זה בדיוק כמו אותו בור ועם הארץ שרוצה לגרש את האויבים שלנו לארץ ישראל ולהשאיר אותנו עם העיזים והתרנגולות, זה מה שהמשלה הזאת עושה. 

והכול לשם מה? למה, למה הם מוסרים את הנפש על הדבר הלא-נכון? איך גדעון סער, שר המשפטים, איש ימין, איש ליכוד עם הדר בית"רי, כביכול – שרן השכל, איך החלטתם למכור את הערכים, לא ללכת עם מה שקל? את יודעת שהיה לכם הרבה יותר קל להילחם על ארץ ישראל, להילחם על המסורת. במקום לעשות את הדבר הקל, את הדבר הנכון, המוסרי, האתי – אתם הולכים ומוסרים את הנפש על הדבר הלא-נכון, מחזירים אותנו לימים מסוכנים, לימים אפלים. הכול כדי – באמת עדיין אין לי תשובה, חוץ משנאה עיוורת, שזאת התשובה שתמיד אומרים. אני לא מצליח להבין, אין פה שום לוגיקה. אין שום דבר אמיתי בשיתוף הפעולה הזה עם ממשלה כל כך הטרוגנית, עם שונות כל כך גבוהה, עם ערכים מנוגדים מקצה לקצה של אנשים שבעבר הימין אפילו היה יכול להתגאות בהם והיום הם הפכו להיות סמל לבושה, סמל של ביזיון לכל דבר של ימין, לכל דבר של מסורת, לכל דבר שקשור לארץ ישראל. הכול כדי להחזיק בממשלת הג'ובים המנופחת שתפרו להם ולחבריהם. זאת עוד סיבה שיכולה להיות, וגם זה לא ברור. 

נעשה הפסקה קצרה לשאלות מהקהל, ברשותכם. יש הרבה שאלות. אלעד, אני בטוויטר, אז אתה שולח כבר את המבחר? אוקיי, אז בוא נראה מה שואלים כאן. 


 גם לי יש שאלה. 


 לא, אתה תענה תשובות. מהקהל. אתה על תקן של משיב, לא על תקן של שואל. 

אני בכל זאת נכנס כאן ישירות. טוב, יהודה שלזינגר שואל: האם לטוניסאים יש מאכל ראוי וטעים שהוא לא סנדוויץ' טונה? אז יהודה שלזינגר, אתה מוזמן ביום שישי בצוהריים. 


מי שקורא לפריקסה סתם סנדוויץ' טונה מעיד על עצמו דברים מאוד קשים. 




פריקסה זה דבר מאוד רציני. 


 אני יכול להסכים איתך הפעם, אדוני שר המשפטים. שלזינגר, מקווה ששמעת את תשובת השר. אבל יש חוץ מפריקסה עוד הרבה הרבה מאכלים – יש בנטז', יש פקיילה, יש טביח, יש כפיתות – לא חסר. 


 רגע, רגע. אבל צריך קצת תרגום. מה זה פריקסה וכל הדברים האלה – – –


אה, זה לא תרגום. פריקסה זה סנדוויץ' טוניסאי. זה בצק מטוגן שבתוכו יש הרבה דברים מאוד שווים, אבל זה הדבר הקל. יש הרבה דברים. רון כץ לא נמצא איתנו כאן. הוא גם חצי טוניסאי. אבל זה קשה לתרגם. מאכלים צריך לאכול. ויושב-ראש הכנסת ביטל לנו את הכנס של השדולה הטוניסאית עם אמילי מואטי, ששם היה צריך להיות קייטרינג טוניסאי עם מאכלים מעניינים. 


 איך לא הזמנת אותנו? 


הזמנתי את כולם, כולם קיבלו הזמנות. 


 נכון, גם אני קיבלתי הזמנה. 


 כולם קיבלו. טוב, מישהו כאן מתייחס לאלימות שהייתה בירושלים היום, של השוטרים שפצעו – אומרים שפצוע קשה – מפגין חרדי עם זרנוק, ישירות למרכז הגוף שלו, והוא עף והוטח במדרכה וכנראה פצוע קשה. זה באמת דבר שחוזר על עצמו. קיימנו כבר כמה דיונים גם בכנסות הקודמות על האלימות של המשטרה בהפגנות חרדים, בהפגנות אחרות, וכל פעם כאילו מדברים לקירות. אז זה משהו שבאמת צריך לטפל בו בצורה יותר יסודית. לא יכול להיות שיש מקומות שבהם היועצים המשפטיים מתערבים ואז השוטרים נזהרים, כי יש ביקורת ויש עיניים, ומקומות אחרים, שאף אחד לא מדבר – שם הכול מותר. 

מישהו כאן שואל, ארז קורן – לפני כן מי ששאל זה אלי ביטון – ארז קורן שואל: מה לדעתך קורה לראש הממשלה בנט שגרם לו להשתולל היום במליאה ולצעוק בגסות רוח על חברת הכנסת סטרוק? יכול להיות שזאת ההבנה שלו שהוא מייצר נזק בל ישוער לדמוקרטיה הישראלית ולציונות, או שמשהו אחר קורה שם? שאלה מצוינת. אני חושב שמדובר כאן באיבוד עשתונות, באיבוד עשתונות שבאמת קשה להסביר אותו. 

בן שואל: בתור מעריץ לשעבר – אני לא יודע של מי, ממש חשוב לי, כי אם זה שלי אז למה זה "לשעבר"? כנראה של אילת שקד – ממש חשוב לי שתשאל את אילת שקד אם יש לה נקיפות מצפון. מילא הקמת הממשלה והבגידה בערכי הימין, אבל ייסורי מצפון יש? קשה לי להאמין שהיא פשוט שכחה את כולנו. ככה שואל בן, שאלה. אילת שקד לא נמצאת כאן להשיב לך, בן, אז אני אולי אשיב בשמה. ראיתי אותה היום פורחת. היא הגיעה לכאן היום עם חיוך, בלי נקיפות מצפון, בלי מילת חרטה על זה שחוק החשמל המופקר עבר ושההתיישבות הצעירה, שהיא ובנט הבטיחו שזה יהיה הדבר הראשון שהם יסדירו עם הקמת הממשלה – היום הם התנגדו לזה. היום בנט עבר אחד-אחד מחברי ימינה. אתם יודעים מה, זה היה פשוט מקומם. הרי גם אם ימינה היו מצביעים בעד ההתיישבות הצעירה, או לכל הפחות עושים איזו מחווה סמלית ונמנעים מההסתייגות של ההתיישבות הצעירה, הרי היא הייתה נופלת בכל מקרה – כי מתקווה חדשה אין לי ציפיות, הם בטח לא היו נמנעים ולא מצביעים בעד. אבל ימינה, שחוטפת את הביקורת הזאת, אילת שקד עם כאבי הבטן – לפחות תראו מחווה של רצון טוב, תימנעו. זה היה נופל, הרי הרשימה המשותפת הצביעה נגד, היו כאן 65 שהצביעו נגד, היינו רק 50 בעד. מה היה קורה אם הייתם נמנעים? אבל לא, זה כאילו הם משלימים. זה כמו טיפול פסיכולוגי או איזה טיפול שמנסים להשלים את תהליך ההמרה, שאורבך וג'וב טוב כלפון יותר לא יגידו שהם לא מסוגלים, יותר לא יברחו כאילו החוצה ויצטרכו לשכנע אותם. מכריחים אותם לעשות מעשים כביכול בניגוד למצפון שלהם. כמו שאומרים – עשה עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר. אז הם מכריחים אותם לעשות, עד שזה כבר יהיה מותר. 


 למה אתם לא לוקחים פסיכולוגים שיעזרו לכם בהתנתקות ממנעמי השלטון שהייתם רגילים אליהם ושאתם לא מסוגלים לקבל את זה שאתם כבר לא שם? איזשהו משהו שיעזור לכם, כי נראה לי שאתם ממש – ממש קשה לכם. 


 רם, אני חושב שאתה ממש ממש מנותק ממה שאנחנו מבקשים. אם היינו רוצים את הג'ובים ואת השררה – הרי יש לנו. יש לנו ועדות שיש לנו בהן יושב-ראש. למה אנחנו לא לוקחים את הוועדות האלה? למה אנחנו לא? למה אנחנו לא לוקחים תפקידים של סגן יושב-ראש כנסת כמה שיותר? למה אנחנו לא לוקחים ארבע ועדות משנה בוועדת חוץ וביטחון? למה? מה אנחנו אומרים? 


  – – – או ממשלה או לשרוף את המועדון. אין באמצע. 


לא, אתה יודע, אפשר להביא את העד להעיד. אפשר להגיד: בואו קחו את הייצוג שמגיע לכם בוועדות ואז נראה איך תתנהגו. ואז, אם ההתנהלות תמשיך ככה, ואם לא נגיע לוועדות – אז תוכל להגיד את מה שאתה אומר. היום אתה לא יכול לומר, כי הכדור בידיים שלכם. 


אין לנו ויכוח, כי למשל בוועדה שלי קיבלתם ייצוג שהוא יותר מעודף. 


אבל עדיין זה אירוע אחר. לא מדברים על כל ועדה בפני עצמה. יש כאן מכלול של אירועים שצריך לפתור אותם. צריך לחזור למה שהיה לאורך כל השנים ביחסים שבין קואליציה לאופוזיציה. לא יכול להיות שההתנהלות תימשך בצורה כזאת, ונתתי כמה דוגמאות קודם, ויש הרבה דוגמאות. 


 ואתה מעריך שהעניין הזה יימשך ככה עד סוף הקדנציה, עוד ארבע שנים? 


 לצערי אתם לא משאירים ברירה אחרת, רם. לא משאירים ברירה אחרת. במקום לנהוג בנדיבות של – אני לא אגיד "של גנבים"; של מנצחים, בסדר? נדיבות של מנצחים. זה גם לא נדיבות, זה מה שמגיע, מה שהיה מאז ומעולם – לא, אבל יש מישהו שמכניס אצבע בעין. ואנחנו אנשים שלא מייצגים את עצמנו. 


זה נכון שיש מישהו שמכניס אצבע, שלא מרשה לכם לקחת את התפקידים.


זה לא הכבוד האישי שלנו שאנחנו מגינים עליו. 


יש מישהו אחד שלא מרשה לכם, שלא מרשה לכם. 


אנחנו מייצגים כאן למעלה משני מיליון בוחרים שרוצים ייצוג הולם בוועדות, שרוצים שניאבק בשבילם. 


אני לא – אני מכיר אותך, אתה אוהב לעבוד בוועדות. אתה אוהב את הוועדות, אתה אוהב את העבודה הפרלמנטרית. אבל יש מישהו שלצערי מטרלל אתכם, מה לעשות? 


 לא. מי שמטרלל זה אתם, ולדימיר. ואתה יודע את זה היטב. אתה יודע שלא ייתכן שמפלגה עם 30 מנדטים תקבל מספר שווה למפלגה עם שישה מנדטים. אתה יודע את זה. 


 אני יודע שלא ייתכן שאנשים יקבלו במשך תשעה חודשים שכר ולא יעבדו. 


טוב. יש כאן שניים ששואלים על מצבו של בנט – אן וי ואברום שואלים: למה לא מוציאים את בנט לנבצרות אחרי אירועי היום הזה? עד מתי ימשיך יושב-ראש הכנסת להתנהג באופן כל כך לא דמוקרטי? עד מתי יסתום את הפה לאופוזיציה? די למוסר הכפול. 


איזו שאלה לעומתית. 


 כי סערת עליי, לנצח אנגנך. 


אורי עמירם שואל: למה אין תגובה בוטה לטמטום החדש והודעת שר הבריאות? מי שנחשף לחולה והוא מתחת לגיל 60 יכול להסתפק בבדיקת אנטיגן כדי להימנע מבידוד. 


 אם הוא מחוסן. אם הוא מחוסן. 


כן, אם הוא מחוסן. ועכשיו, בהנחה שהבדיקה פחות אמינה – אנחנו יודעים שהיא פחות אמינה – הוא יוכל להדביק בלי הגבלה גם את בני ה-60 ומעלה. במילים אחרות: הם לא מבינים שהחיוב בבידוד נועד להגן על אחרים. לכן, מה הקשר בין גילו של הנחשף לרמת אמינות הבדיקה שהוא צריך לבצע? 

אתה מבין את ההיגיון בשאלה? אתה מבין את ההיגיון שבהנחיה של משרד הבריאות? למה חותכים את הגילים, כשמי שאנחנו מנסים בעיקר להגן עליו זה המבוגרים, ואם בדיקת האנטיגן היא ברמת אמינות נמוכה, ואדם מתחת לגיל 60 לא ייכנס לבידוד אם הוא צריך, אז הוא ידביק מי שמעל גיל 60, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? 


נו, תענה לו. 


לי אין תשובה. אני חושב שזאת הפקרות מוחלטת. יש לי פה פרק על הקורונה. חכה, נגיע אליו. הפקרות שאין כמותה. בנט פשוט הרים ידיים ואמר: אני לא מסוגל להשתלט על הקורונה, לכו תידבקו. 50,000 נדבקים ביום – והאומיקרון מחסל לי את הקורונה, זה מה שבנט אומר, בעצם. 


 מה אומרים לגבי זן האומיקרון – – –


שהוא מידבק מאוד, אנחנו רואים מה קורה שם. 


 לא, אבל מה הם עושים? 


אני לא שר הבריאות – – –


 מה המסקנות שהצוות הבריטי הגיע אליהן? 


נו, תספר לנו. 


קצת באיחור הם מגיעים למסקנות שלנו. 


גם בצרפת. 


 מה הניסיון שלנו? הניסיון שלנו זה שאין מספיק בדיקות לעשות? להגיד לאנשים שאין לנו מספיק בדיקות לעשות? זה הניסיון שלנו? 


ראינו שאין מספיק בכל העולם. 


לתת דוגמה אישית של סגן שר בממשלה שהולך למסיבה ונדבק בעצמו בקורונה, בניגוד להנחיות של ראש הממשלה שלו? 


מה שאנחנו עשינו בהרבה שכל, והצלחנו בצורה יחסית טובה מאוד לדחות את זה בשלושה-ארבעה שבועות ולהשתלט עליה בתקופה הראשונה בשביל – – 


איזה להשתלט, רם? אתה לא יכול להסתכל בתוך החור שבגרוש. קיבלתם מדינה נקייה. הבאתם 2,000 מתים, ועכשיו זה יצא משליטה. 


– – בשביל, בשביל – תקשיב – – – אני אענה לך. 


 מה אתה אומר "דחינו בשבועיים-שלושה"? הכנסתם, השמיים פתוחים, מחדלים על גבי מחדלים בבן-גוריון. 


– – – על הדוכן ותיקח – – –


 שלמה, תגיד משהו על הבבא סאלי, הילולה וכזה. 


 גם לזה נגיע. 


 הייתה לך האפשרות, בגלל שנהגת בחוכמה הייתה לך האפשרות גם למלא את המחסנים בתרופות נגד קורונה, גם לחסן כמה שאפשר – חוץ מהכת של המטורפים האלה, שלא מתחסנים, ולהיערך, לחזק את בתי החולים והצוותים הרפואיים, ולדעת שאת המגפה הזאת בסופו של דבר כנראה שאי-אפשר יהיה לבלום אלא בטיפול נכון. אבל העובדות לא מעניינות אותך. 


למה? העובדות לא מעניינות אותך. העובדות הן שהממשלה בקריסה בהתמודדות שלה מול הקורונה. 

מבקשים כאן להתייחס לאמירה של מיקי לוי, שאני לא התייחסתי אליה מספיק, מה שהוא אמר לינון אזולאי לגבי שגית. הוא אמר: ייעוץ משפטי הוא ייעוץ משפטי, אבל מדיניות זה אנחנו. ככה אמר מיקי לוי. אני שמעתי את זה, רק לא התייחסתי מספיק, אז מבקשים שאני אתייחס לאמירה הזאת. עכשיו, אני באמת עומד נדהם כשאני שומע משפט כזה מיושב-ראש הכנסת. הרי מה עשו לפיד וכל החבורה? שנים הם אמרו והכריזו על מותה של הדמוקרטיה. אמרו שאנחנו מעיזים לצאת כנגד שומרי הסף. אמרו שהיועצים המשפטיים ובג"ץ – איך אמר לפיד? אני אהיה ראש ממשלה, אבל לא אני אקבע, מסביבי יהיו יועצים והם יגידו לי מה לעשות, הם הקובעים. זה מה שאמרה לאורך כל הדרך החבורה הזאת. ועכשיו, אחרי שנים שהטפתם לנו על מותה של הדמוקרטיה פתאום אתם מקבלים את האג'נדה שלי? הרי כשאני אמרתי שבג"ץ לא יכול לקבוע לנבחרי הציבור, שהמדיניות זה אנחנו, שמנדלבליט לא יכול להגיד לנבחרי הציבור מה לעשות, שיועץ משפטי צריך ליישם את מדיניות השר ולא לסכל את המדיניות – מה צעקתם? קרעי מחריב את הדמוקרטיה, D9. אבל היום כשאתם נמצאים בשלטון, פתאום קיבלתם את האג'נדה שלי? 


– – –אל תיקח את זה – – –


לא, אני אמרתי שאני מוכן – לא, אתה פספסת משהו. אני אמרתי שאני מוכן להיות הנהג של ה-D9, כי יש לי רישיון לטרקטור, אני מושבניק. אז את זה פספסת. 


 איזה טרקטור היה לכם? 


טרקטור. לא זוכר איזה. בגיל 16 עבדתי בפרדס כמה חודשים. 


מסי פרגוסון? אינטרנשיונל? ג'ון דיר? 


 לא זוכר. אז רק כשזה מתאים לכם אתם משתמשים בדיוק באג'נדה של הימין. אתם מבינים שנבחרי הציבור צריכים להתוות את המדיניות ולא היועצים המשפטיים. הרי דינה זילבר, אתם האדרתם אותה והרמתם אותה על כפיים כשהיא כתבה בספר שלה שהמטרה של המשפטנים היא לקחת כמה שיותר סמכויות מאותם בורים נבחרי ציבור ולהעביר את זה למשפטנים, זאת המטרה. הם מכרסמים בדמוקרטיה שאנחנו מגינים עליה כבר הרבה מאוד זמן. אבל עכשיו, כשהגעתם לשלטון, הבנתם שזה מה שקורה, ומיקי לוי, בפליטת פה אולי, ואולי לא בפליטת פה – החלטתם לאמץ את האג'נדה שלנו, שנבחרי ציבור מיישמים מדיניות וקובעים מדיניות, ולא יועצים משפטיים. 


 – – – 


 שאלה לשר המשפטים כאן: למה אתה רוצה להשתיק את הימין? מי ששואל את זה הוא מיכה חי סבג – למה הוא רוצה להשתיק את הימין, ולמה זה כל כך לחוץ לו, העניין הזה, להעביר את חוק סתימת הפיות. למה? שאלה מאזרח במדינת ישראל, אדוני השר. יש לך – –


 – – – 


 – – 15 שניות לענות, אם אתה רוצה. 


 הוא לא שר משיב.


 הוא לא משיב כי אין לו תשובה. קודם, כשהייתה שאלה על פריקסה, הוא דווקא ידע להשיב. 


 פריקסה זה משהו אחר.


 אני אענה לך על כל שאלה שתרצה. 


 הוא עוד שנייה נרדם, רם. 


טוב, רם, יש פה מישהי שיורדת עליך. לא נעים לי, אבל מלכה כותבת: דיווח ממליאת הכנסת: רם בן ברק מפריע לקרעי בנאום שלו על ידי אמירות לא ענייניות. רם, אל תפריע, תן לנו לשמוע את קרעי. יישר כוח, שלמה היקר. 


 סימן שצופים, זה יפה. 


 תגיד לכל הצופים שבראש ובראשונה אנחנו חברים טובים. אחר כך אנחנו מתווכחים. 


יש כאן פרסום בהארץ מהיום, של ג'וש בריינר: ניגוד עניינים מובהק – אדוני שר המשפטים, אולי כדאי שתקשיב, נשמע שזה נוגע למסגרת תפקידך. ניגוד עניינים מובהק – ראש מח"ש קרן בר-מנחם פנתה לבכירים במשטרה על מנת לקדם קצין שמקורב אליה. "צריך לעזור לו", אמרה באחת הפניות. זה אותו קצין, אגב, שביטל לעצמו דוח תנועה. מח"ש בתגובה: אין פגם בחוות דעת חיובית בעל פה – גם אתה נדהם, רם בן ברק – אין פגם בחוות דעת חיובית בעל פה של ראש מח"ש, זאת שכל המשטרה רועדת ממנה, כי אם הם לא ישמעו בקול חוות הדעת החיובית בעל פה, משהו יקרה להם, איזו חקירה באזהרה באישון לילה. 

אדוני שר המשפטים, אני מניח שלא תרצה להשיב כרגע, אבל אני מאוד מקווה שאתה לא מזלזל במידע הזה ושאתה תבדוק אותו לעומק. לא יכול להיות שהשחיתות תגיע עד לרמה כזאת שבתגובה שלהם הם גם לא מכחישים את זה. "אין פגם בחוות דעת חיובית בעל פה", ככה אומרת פקידה במשרד שאתה אמון עליו, כשהיא מנסה לדחוף מישהו במשטרה והיא חוקרת את המשטרה. אותה קרן בר-מנחם, שלא מזמן חקרה שני לוחמי מג"ב גיבורים – חקרה אותם באזהרה, לא חיכתה הרבה, זימנה אותם לחקירה באזהרה, והיא גם זו שאחראית על זה שהרבה מהחוקרים של מח"ש התפטרו. אז אותה אחת עכשיו מנסה לקדם את המקורבים שלה בתוך המשטרה עם חוות דעת חיובית בעל פה.

עידית סילמן, שאלה אחרונה מהקהל עכשיו מופנית אלייך: משה לוי שואל: קרעי, אתה מוכן לשאול את עידית סילמן, כל העם מחכה לדעת: האם נתפס התוקף שלה? תודה. 


 קרעי, היית צריך להגיד לו מייד שלא יבלבל את המוח. 


 כן, בדיוק.


 לו אתה אומר שלא יבלבל את המוח? תגיד לעידית שלא תבלבל את המוח.


 קרעי, אתה עומד פה כבר שעה וחצי ומבלבל את המוח, אז מה, אנחנו לא אומרים לך את זה. 


 עידית, אני מאוד שמח שאת יושבת כאן, אבל את לא חייבת. 


 גם אתה לא חייב. אנחנו כאן כי אנחנו נבחרי ציבור, אנחנו רוצים. 


 אז תעני לציבור, הציבור שואל שאלה. כן או לא, תשובה פשוטה, לא ביקשתי להאריך.


 – – – אני לא בפיליבסטר שלך, אני לא חלק ממנו. 


אני לא ביקשתי להאריך בתשובה. אה, הינה, ינון מגל צייץ לפני שמונה שעות שהתוקף שלך נתפס, ראית את זה?


 תעשה מראה מקום. 


 הוא מראה את המאבטחים תופסים את בנט הבוקר. 


 תעשה מראה מקום ותגיד כמה זה בגימטרייה. 


לגימטריות נגיע עוד מעט. באמת הזמן קצר, אין לי הרבה זמן לדבר, נכון, גברתי היושבת-ראש? צריך להוסיף לי לזה. 


 אין בעיה.


 יש לי עוד 60 דקות, ואני אחליט מתי לסיים. הבטחתי קצת לקצר, אבל לא בשעה. 


 ג'ידא יושבת על כס המלכות בפעם הראשונה, ואנחנו מברכים אותה. 


– – –


 תברך אותה, שלמה. 


אני הראשון שבירכתי. 


שלמה גם בירך אותי, הכול טוב. 


 יפה, יפה, ברוך השם, אני שמחה. 


 לי לא צריך להעביר שיעור בנימוסים והליכות. אתם מנסים להעביר אותנו שיעור בנימוסים והליכות כשאתם במעשים שלכם מוכרים את המדינה. 


 אנחנו לא מעבירים – – – יש כאלו שעושים פה שיעורים ויש כאלו שעושים עבודה. באנו לעבוד. אז תעביר שיעורים. 


 טוב, יש לי הרבה נושאים, אני לא חושב שאני אספיק את כולם, אבל ננסה להתקדם. 


 חבל.


 חבל, אה? גברתי היושבת-ראש, אני עומד כאן היום כשרפורמת הכשרות של השר כהנא והממשלה הרפורמית כבר נכנסה – – – 


 – – – 


 יפה, אתה עוקב. דיברנו על "לאומית", אנחנו עוברים ל"יהודית" ונגיע גם ל"דמוקרטית". 


 הכול "סוף" אצלכם. 


 אתה אמרת "סוף".


 אם הייתם נשארים בשלטון, באמת היינו מגיעים לסוף. 


רם, אתם אוהבים לדבר במילים גבוהות, אבל כשאני פורט את העובדות לשקלים אתה רואה כמה נזק אתם עושים וכמה אנחנו באמת הגנו על ה"יהודית", על ה"דמוקרטית" ועל ה"לאומית".


כן. 


 מישהו כאן שואל אותך עוד שאלה, עידית: איך שתקת כשעצרו את הנטיעות בנגב, ומה את אומרת לקרובת משפחתך שעובדת בקק"ל על זה שמילאתם פיכם מים? יש לך קרובת משפחה בקק"ל, עידית? איך עצרתם להם את הנטיעות? מנסור עבאס נתן הנחיה וזה הפסיק? 

אני עומד כאן כאשר רפורמת הכשרות של השר כהנא והממשלה הרפורמית כבר נכנסה לתוקף, ואזרחי ישראל שומרי המסורת, שהם הרוב במדינה, צריכים להיזהר מאוד מפני שלטי ה"כשר" שהם רואים בעסקים השונים. לפני כן ראיתי ציוץ ששלחו, אבל אני כבר לא מצליח למצוא כי יש הרבה תגובות. מישהי כתבה שהיא חילונית אבל בגלל רפורמת הכשרות היא תקפיד מהיום – את שומעת, עידית, יש גם דברים טובים שאתם עושים – היא תקפיד מהיום לאכול רק במקומות כשרים בכשרות של הרבנות, לא בכשרות של הרפורמה שהכנסתם, של ועדות רבנים למיניהן. יש כשר באמת, ויש כשר מטעם מלינובסקי או קריב. או בליאק, גם הוא באותה החבורה. איך אמרת לי, בליאק, בוועדת הכשרות? היהדות היא לא רק שלכם, גם הרפורמים יכולים לכתוב "כשר". 


 נכון, היא לא שלך, היא לא שלך, אדוני. 


 היא לא שלי, היא של עם ישראל. 


 אם היא של עם ישראל אז היא שלנו, היא שלי. 


 עם ישראל שנוהגים על פי מסורת ישראל סבא, לא לפי מי שהוא כת חדשה שלא קשורה בשום צורה ליהדות. 


 זה אתה שמדבר איתנו על כת? 


 מתי הוא מסיים? 


סימון, תביא פופקורן, יש זמן. 


 הכינו לך אוכל בחוץ. בשבילו במיוחד, כתוב על זה "שלמה קרעי". 


תביא פופקורן, יש זמן. עכשיו אנחנו בחלק השני של האירוע.


 תדבר על ספורט קצת. 


חברים, יש כשר בכ"ף, שזה כשר באמת, של הרבנות הראשית, ויש קש"ר בקו"ף – אתה יודע מה זה קש"ר בקו"ף? זה ראשי תיבות: קופת שרצים.


 אוי ואבוי. 


 יש כשר בכ"ף של הרבנות הראשית, ויש קש"ר בקו"ף, שזה ראשי תיבות של קופת שרצים, של השר כהנא, שהוא זה שדאג לרמוס כל חלקה טובה ולהביא את עם ישראל לידי טעות. גדולי הרבנים כתבו השבוע מכתב חריף נגד הרפורמה ההרסנית. הם כותבים ככה: מטרת הרפורמה שקודמה על ידי השר כהנא נועדה להטיל מחלוקת בין רבני ישראל בכך שמבקשים להתיר לרבנים אחרים ליתן כשרות שלא במקום מושבם ולגרום לקנאה ותחרות האחד מול רעהו, שבמקום שהוסרה הכשרות על ידי רב העיר מטעמים הלכתיים – יבוא האחר וייתן כשרות לאותו המקום, וזה הרס גמור לכל מערכת הכשרות בארץ הקודש. הרבנים החרדים הזהירו כי חל איסור לתת כשרות בערים אחרות, ואל יהין רב מלתת כשרות שלא במקום מושבו, וחלילה לו מלהסיג גבול רעהו ליתן כשרות בעיר אחרת בשום צורה ואופן, ושארית ישראל לא יעשו עוולה. 


שלמה, בירכת את הסגנית החדשה?


כן, הוא בירך אותי.


תגיד, מה זה, גזענות כלפי מזרחים? כלפי דתיים עם כיפות סרוגות? מה הגזענות הזאת שלכם?


 חבר הכנסת קרעי, כל אחד שייכנס עכשיו לאולם ישאל אותך את אותה שאלה. בואו נתלה שלט: חבר הכנסת קרעי בירך אותי.


תושבי הדרום, אוהבי סוסים – – –


אני עומד נדהם. גם עידית, גם אתה – – –


ראיתי כתבה עליך שאתה על הסוס, אז אמרתי: הוא אוהב סוסים גם. 


 מאיר, באת להחליף את שר המשפטים? הוא לא עונה על שום שאלה. 


 מברוכ, ג'ידא. 


 תודה רבה, תודה. 


 שאלו הרבה שאלות מהקהל והוא לא עונה. 


 שלמה, שאלו אם אתה הבכור או הצעיר מהילדים. 


אני הבכור.


 אה, אתה הבכור, כמה ילדים?


 אתה רוכב על סוסים, שלמה?


 מדי פעם, לא מקצוען כמו אביר קארה.


 17, נכון? 


 כן. 


 באמת?


 כן. עוד לא נתתי כאן נאום בכורה, אז הדברים לא מפורסמים.


 הינה, תתחיל. 


אעשה זאת במלאת שלוש שנים לחברותי בכנסת ישראל, אם ירצה השם. 


 אתה יכול עכשיו לחזור לעוף על הפריסה.


חיכיתי עד שתקום ממשלת ימין יציבה, אבל זה עוד לא הגיע. 


 שלמה, להביא לך משהו לאכול? 


 לא, אני מסודר, תודה. יש אצלי בחדר, מאיר, אתה יודע.


 ציונה דואגת לך. רק תגיד, נדאג לך גם. 


אני עומד כאן היום גם כשרפורמת הגיור של השר כהנא ושל ליברמן קורמת עור וגידים, ושוב, בדיוק כמו שהיה לפני שהוא הביא את רפורמת הכשרות ההרסנית שלו, כולם מזהירים אותו, והוא מתעקש ועומד על שלו. יש פסוק: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" – אני לא מייחס לו כוונות זדון, למתן כהנא, אבל בטח שהוא טומן את הראש בחול כמו בת יענה. היום פורסם גם – – –


 שאלה רצינית באמת: עד 1994 במדינת ישראל היו רבני ערים שגיירו, למה שינו? 


 הכול היה בפיקוח ובאישור של הרבנות הראשית.


 אני שואל אותך בשיא הרציניות.


 אז אני עונה לך. 


 רב עיר שיודע לחתן, לקבור, יודע את כל מה שקשור בהלכה. 


 יש הבדל בין פעולות שהן בתוך החיים היום-יומיים של יהודי לבין לפרוץ לרווחה את החומה שמקיפה את היהדות ולהכניס אליה את כל מי שרוצה להיכנס, גם אם הוא לא – – –


 אתה יודע שיש אנשים שמוכנים – – – את התזה הזאת. הם אומרים: רב יכול גם לגייר. אין רב שהוא לא אורתודוקסי, אתה מסכים איתי? יש עיר אחת שיש בה רב לא אורתודוקסי? 


 רופא יכול לרפא, אבל צריך את משרד הבריאות.


 שנייה, שלמה.


רכב יכול לנסוע בכביש, אבל צריך את מכון הרישוי כדי שייתן רישוי – –


 אתה לא עונה לי.


– – ומדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. בחוץ לארץ – אתה צודק. 


 לא ענית לי, יש עיר אחת – – –


 בחוץ לארץ – אתה צודק. רב עיר היה מגייר, ככה זה היה בחוץ לארץ. 


 יש עיר אחת בישראל שהרב שם הוא לא אורתודוקסי? מתוך 220 ערים ומועצות יש רב אחד שהוא לא אורתודוקסי? אחד. יש לנו או לא? כולם אורתודוקסים, נכון? לכולם יש הסמכה של הרבנות הראשית, נכון? 


 אז מה אכפת לכם שהרבנות הראשית – – –


 אז זו בדיוק הנקודה: בשביל לקרב אנשים – תנו לו סמכות. 


 אין בעיה.


 למה אתה צריך שבן אדם יעבור את כל המסלולים ואז יצפה למישהו שיושב בממשלה אם הוא פוסל את ההחלטה של רב העיר אשדוד? 


 יבגני, יש בעיה עם זה שמוציאים את הפיקוח מהרבנות הראשית. הרבנות הראשית – – –


 עזוב, אני שואל – – – יש אחד שאינו אורתודוקסי? אין, אין.


 הכול יכול להיות, כמו בכשרות. קודם כול, אני לא יודע, אני לא מכיר את כולם. לא מכיר. לא קשור אורתודוקסי או לא. 


 אני אומר לך שאין, אין דבר כזה. 


 יש אחד שיכול להקל. עובדה שבחוק הכשרות – – –


 אם אתה לא מכיר, אז למה סתם להגיד? 


 זה לא אני אומר. 


 – – – 


רבני ישראל יוצאים נגד זה, לא אני יוצא נגד זה. הרבנות הראשית – העליתם אותה על נס, העלינו אותה על נס. הרב קוק, בעיניו הרבנות הראשית היא יסוד מדינת ישראל. אתם מפרקים את הרבנות הראשית. 


 יש אבל רבנים שרוצים להקל בגיור בשביל שאנשים יתקרבו ליהדות. 


אי-אפשר לעשות את עם ישראל מחנות-מחנות, שיהיה אחד שיקל ויהיה אחד שיגיד: בעיניי זה לא גיור, ולכן אנחנו לא נתחתן אחד עם השני. ככה אתה רוצה שהעם היהודי יהיה? 


 דרך ארץ קדמה לתורה. 


 אף אחד לא מתערב בשאלות ההלכתיות. 


 ככה אתה רוצה שהעם היהודי יהיה? שיהיו מחנות-מחנות? שיהיו ספרי יוחסין? 


 קרעי, מחנות-מחנות – צריך דרך ארץ. 


 הרי זה מה שיהיה – – 


 דרך ארץ קדמה לתורה. 


 – – לשם אתם מובילים. 


 שקודם כול אנשים יקשטו עצמם ויתנהגו כאן יפה ובדרך ארץ, זה לפני תורה ולפני הכול. אחר כך מחנות-מחנות. גם בעניינים של התורה, ברוך השם, תמיד ידענו – – –


 עידית, חוץ ממילים יפות יש גם מילים קשות וחריפות כלפי אלו שרוצים להרוס את התורה. איך אמר דוד המלך?


 הכול בסדר, אפשר – – – אבל אפשר בצורה מכובדת. 


 דוד המלך אמר "הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט". 


 – – – יראת שמיים. למה ההלכה – – – בסוף – – –


 הוא לא אמר: אני אחבק את מי ששונא אותך – –


 למה ההלכה נקבעה כבית הלל? כי נהגו כבוד זה בזה. רק בגלל זה, בית הלל ולא בית שמאי. 



 – – אני אנשק את מי שרוצה להרוג אותך. הוא לא אמר את זה. "משנאיך אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי". לא אני אמרתי, דוד המלך אמר. אז דוד המלך הוא לא מספיק ממלכתי בשבילך? את אומרת "דוד מלך ישראל חי וקיים", לא? או שגם את זה מחקתם?


 דרך ארץ, דרך ארץ – – –


גם את זה מחקת מהלקסיקון? "דרך ארץ" היא מילה גבוהה, דרך ארץ קדמה לתורה – אבל צריך תורה.


 זו לא מילה גבוהה, זו מילה קטנה, זו ההתנהגות – – – 


 בלי תורה אין לנו שום שייכות בארץ הזאת. אם נפרוץ את חומת היהדות לא יישאר כלום. 


 אז אתה רוצה להגיד שרבני ערים לא מכבדים תורה? לא הבנתי – – –


 אני רוצה לומר – בוא תשמע – – –


 אתה לא עונה. 


 אני אענה לך עכשיו. אתה רוצה להקשיב? תקשיב ואני אענה לך.


 אמרת – – – 


 יבגני, אתה תקשיב כי אני עונה לך. פורסם שהייעוץ המשפטי של המשרד לענייני דת – לא שלי, של מתן כהנא – אמר לו, הסביר לשר הדתות כהנא שהחקיקה שלו תוביל להכרה בגיורים לא אורתודוקסיים בתוך מדינת ישראל. לא אני אמרתי את זה, זו התכתבות של הייעוץ המשפטי של המשרד לשירותי דת. הם קוראים את מה שכתוב בתוך החוק והם אומרים לו: יש כאן בעיה – שלום, אמילי, אותך עוד לא בירכנו. יש לך עוד שנתיים.


 כמה נהדר. 


 אתם עושים פה עכשיו כנס טוניסאים? 

 איזה ספר זה? 


 של שטייניץ. 


איך זה יכול להיות שיש חשש לגיורים לא אורתודוקסיים כשכל רבני הערים הם אורתודוקסים? הסבר לי את ההיגיון. 


יבגני, אני לא יועץ משפטי ואני לא מכיר את נבכי החוק ואת מה שהוא מתיר. הייעוץ המשפטי – לפחות תקשיב, תפנים את מה שהייעוץ המשפטי של המשרד לשירותי דת אומר כאן.


 – – – תגיד – – – 


 לא, זה לא לקבל – – –


 אתם אומרים שהם מפריעים לממשלה לעבוד אז מה קרה פתאום?


 יבגני, אתה דמגוג, יבגני – – –


 – – – דווקא אתה מתחבר לעמדה.


 אתה דמגוג, כי אני לא מקבל את העמדה שלו. אני רק אומר, הוא מסביר שפרשנות אפשרית לחוק – החוק כמו שהוא כתוב יוביל לכך שיהיו גיורים לא אורתודוקסיים. לא אני אומר את זה, זה הייעוץ המשפטי של השר כהנא, שמנסה להכשיר לו את השרצים כל הזמן. 


– – – השאלה שלי פשוטה: איך מכל רבני הערים שהם אורתודוקסים יש חשש לגיורים לא אורתודוקסיים כשהם עצמם אורתודוקסים?


 שאלה מצוינת. אני לא מכיר את כל רבני הערים. אני לא מכיר, לא יודע מה כתוב בתוך החוק. אני אומר לך מה אומר הייעוץ המשפטי של השר לשירותי דת. נקודה.


 אז אני אומר לך שזה רק משחקים של שליטה, מה שלא היה במדינת ישראל עד שנת 1994. 


 מדובר – – –


וזו בדיוק הנקודה. הפחד לאבד שליטה זה מה שגורם להסתגר. זה לא גורם לפתוח ולהיות קצת יותר רחמנים ואוהבים. זה הכול.


מדובר בנשק יום הדין שהממשלה הזו מפעילה כלפי העם היהודי על ידי בנט וחבורתו. זה נשק יום הדין, לא פחות מזה. זה קעקוע – – –


 אגב – – – בממשלה בראשותו של נתניהו, אם תהיה ממשלה – – –


זה קעקוע יסודות היהדות על ידי החבורה שאמורה להיות הכי ימנית והכי מסורתית בתוך הממשלה הזו, היא מובילה את העניין הזה. כבר אמרתי בעבר שנפתלי בנט יוצא בגימטרייה "מהרסיך ומחריביך", זה 631. אז בנט וכל החבורה שלו ממשיכים באותה הדרך.

 והשר כהנא השיב לטענה הזו. כשאמרו לו: רגע, מה אתה עושה? תראה מה הייעוץ המשפטי שלך אומר, הוא אמר: לא, יהודי הוא רק מי שהתגייר על פי ההלכה. אבל זה מה שהוא אמר גם על רפורמת הכשרות. כשבאנו ואמרנו לו: רפורמת הכשרות שלך תוביל להאכיל את עם ישראל נבלות וטרפות, תוביל להאכיל את עם ישראל דברים לא כשרים, הוא אמר: לא יכול להיות, החוק הוא בסדר. וכשישבנו ימים ולילות בתוך הוועדה, גילינו שבתוך החוק כתוב במפורש שוועדת רבנים כלשהי תוכל לתת תקן כשרות גם אם הרבנות הראשית חושבת שזה לא עומד במינימום של השולחן ערוך. 

אז מתן כהנא אומר למדינה היהודית: עד כאן. כמה זה בגימטרייה "עד", רם? רם, רם, כמה זה "עד"?


 מה?


 כמה זה "עד"?


 סליחה, לא שמעתי. מה?


בגימטרייה?


 כמה זה "עד"? מה המספר? מה הגימטרייה של "עד"?


 מאיפה לי לדעת? 90.


74. אנחנו 74 שנים במדינת ישראל עוד מעט. מתן כהנא אומר: עד כאן. זהו, המדינה היהודית, מספיקות לה 74 שנים. מעכשיו, מכאן והלאה, כבר מדינת כל אזרחיה. 


בגימטרייה בדיעבד אפשר לחבר כל מספר שאתה רוצה.


 זה לא ייאמן. הבן אדם טייס קרב, מפקד טייסת קרב.


אז אנחנו – תנסה לעשות.


 בדיעבד כל מספר שאתה רוצה אתה מחבר מצוין. זה מה – – – בגימטרייה.


בבקשה, בוא. תאתגר אותי.


 גם למצוא בשורות וגם במספרים, כל מה שאתה רוצה.


 ואני אומר למתן כהנא ולחברים שלו: לא עד כאן, אלא לכו מכאן. לכו מכאן.


 עד כאן, עד כאן.


 כמה זה בגימטרייה "לכו", אתה יודע?


"לכו" זה 56. מה המשמעות של זה? אין לי כרגע.


 56' זה מבצע סיני. לא מחבר משהו, נכון?


 חבר הכנסת קרעי, חבר הכנסת קרעי.


 אז אנחנו רוצים לחזור – – –


 – – –


אז אנחנו רוצים לחזור למדינה היהודית כמו שהיא הייתה ב-1956 לפחות.


 חבר הכנסת קרעי, לא נהוג שיושב-ראש הכנסת יושב בשורות ואומר, אבל הבחור לוחם בסיירת מטכ"ל, טייס קרב, אלוף משנה – – 


 זה לא נחשב.


 – – מפקד טייסת קרב – –


אומרת לך, לא נחשב.


– – נתן את נשמתו ואת חייו למדינה הזאת, באמת – –


 וגם מקבל פנסיה תקציבית שמנה על זה.


– – להגן – בזכות ולא בחסד. בזכות.


אתה יודע, יושב-ראש הכנסת – – – 


 כשאנחנו ישנו בשקט, הוא הפציץ מטרות אויב. 


 אתה לא. אתה לא ישנת.


 אני לא. אני לא. 


יושב-ראש הכנסת – – –


ולכן אני אומר: קצת כבוד, קצת, לאיש. קצת. 


 כל הכבוד, מיקי. כל הכבוד. אשריך. 


 גם יאיר, להבדיל ממתן כהנא – –


 אשריך. מתן כהנא אמר שבדיוק – – –


– – ואני אומר שלהבדיל, גם יאיר גולן, שמכר את נשמתו לשטן, היה סגן הרמטכ"ל.


 די. די עם זה.


אז מה? אז אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שהוא לא היה הרמטכ"ל.


 יאיר גולן נתן את נשמתו למדינת ישראל.


 די. גם המילים, "שטן", בחייך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד): 

 די. מה שיאיר גולן נתן למדינה הזו. 


 מה שהוא עשה, אתה עוד מאה שנה לא נתת.


לא תעשה. לא תעשה.


וגם יוחנן כוהן גדול שימש בכהונה גדולה 80 שנה. היה כוהן גדול. נכנס לקודש-הקודשים, אבל בזקנתו הוא כפר בעיקר. אז זקנתו ביישה את בחרותו. אז מתן כהנא עוד לא זקן, אבל הוא כבר מבייש את בחרותו. מה לעשות? יש לו זכויות גדולות, אבל הוא גם עושה נזקים מאוד גדולים לעם היהודי. 


– – – נזקים. חבל. רגע, מה התוכנית?


אנחנו רואים תוכנית.


בוא, תן לנו את כל התוכנית. תפרט לנו. מה תספר לנו ב-16 הדקות הקרובות.


יש עונות, קרעי? יש עונות. 


 קרעי, אפשר לתת לך עצה? תפנה מדי פעם לצופים של ערוץ 99. בשעה כזאת – מה השעה? אנחנו ב-23:45? תפרגן להם. תפתיע אותם. תגיד משהו – –
 

נכון. יש פה את – – –


 – – תגיד משהו שלא שמעו ממך, אולי משהו שעד עכשיו לא שמעו ממך. 


אדוני היושב-ראש – – –


 תפתיע אותם. בוא נראה. פעם אחת תפתיע את צופי ערוץ 99.


 אתה לא הקשבת מהתחלה. אמרתי הרבה דברים כאלה. תשאל את ג'ידא, היא הקשיבה מהתחלה. 


 אין לה ברירה.


אדוני היושב-ראש, אני פניתי אליך על ההפרה של ההסכם שהייתה בינינו לגבי עוזר שעוזר לי כאן בימי רביעי במליאה, ועכשיו הוציאו אותו אפילו מהיציע. 


אבל ההסכם היה – – –


הוא לא קיבל. לא נתנו לו. ביטלו לו את זה באמצע החודש. 


אז כמה אני חייב לך?


שבועיים.


 אין בעיה.


 לא. אבל היום זה לא נחשב. היום נגמר. היום תן לו ביציע.


היום זה לא נחשב. היום זה על חשבון יושב-ראש הכנסת.


למה? מה זה – – – הזה? חבר כנסת מן המניין – – – אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מן המניין מכניס עוזר? אנחנו יושבים פה לבד לילות שלמים, ואתה מתחשבן איתו: כמה אני חייב – – –


 אמילי, מי שיושב כאן לילות שלמים זה אני. את לא יושבת כאן לילות שלמים.


אמילי, את תעשי את זה בשדולה עם קרעי – – – בשדולת – – –


באמת אין מי שטוחן שעות כאן במליאה כמו שלמה קרעי.


בבקשה.


רק תארגנו לנו אוכל.


 תודה. אמילי, שמעת את שרן?


לא.


מה היא אמרה?


היא אמרה שאני טוחן כאן לילות שלמים, לא את. תודה, שרן.


ברור, ברור.


 היא התכוונה להגיד: מי שמטרלל את המערכת זה לא את. 


בשבילכם זה מטרלל, בשביל עם ישראל, בשביל הדמוקרטיה, זו האופוזיציה, ואלו הכלים הפרלמנטריים שיש שם כדי לנסות לשנות וכדי להשיג וכדי להיאבק בצעדים ובחוקים שאתם מביאים כאן. 


 שלמה, אנחנו צריכים לעשות לך לובי כדי שאתה תהיה יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה.


בעזרת השם, אני אהיה. 


 סוף-סוף תתחילו לעבוד בוועדה הזאת, האופוזיציה יכולה לעבוד מצוין בוועדה. 


 בעזרת השם, אהיה.


לא. לא. אנחנו רוצים לתת – – –


אולי אנחנו נקדם אותו להיות יושב-ראש הוועדה?


יבגני, יבגני, אנחנו רוצים לתת אולי מספר שתיים – – –


אנחנו בעד.


 אני בעד.


 בתנאי שהוא מסיים בעוד 15 דקות.


חבל. חבל. הוא – – –


רק אני לא בטוח שאתם מחכים ומצפים לדיונים שאני הולך לעשות לכם בוועדה לביקורת המדינה.


 על כל 12 שנה שהממשלה קודמת הייתה בשלטון, נכון? כי רוב הדוחות מתייחסים לכל שנות השלטון – – –


אתה יודע שיושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה יכול לקיים דיון ולדרוש מהמבקר דוח על משהו שהוא חושב שצריך דוח. 


 אין שום בעיה – – –


אז אני אגלה לך, אלו יהיו רוב הדיונים שאני אקיים בוועדה לביקורת המדינה.


 אני איתך – – –


 חצי שנה אצלכם זה מספיק עבודה לעשר שנים למבקר המדינה. 


 רק תדאג לוועדה. בוא תתחיל לעבוד בוועדה. אחר כך נחליט.


רק תיתנו לנו את הייצוג ההולם שמגיע לנו בוועדות. 


לא. זו לא תשובה.


טוב. אני רוצה לעשות הפוגה קצת עם הצרות של הממשלה הזאת. אני רוצה לעבור לדבר על נושא שאני מקדם – אמילי, מאז שהגעת יש הרבה רעש ביציע.


אני לא ביציע. אני בשורה הראשונה, אם לא שמת לב.


אז תקשיבי.


ככה זה מרגיש למספר שתיים במפלגה של קרעי.


אמילי, אני שמח שסוף-סוף היושבת-ראש שלך, שהתגזענה עלייך חצי שנה, נתנה לך תפקיד של סגנית יושב-ראש הכנסת.


 היא לא נתנה. קיבלתי את זה בדין.


 עוד יותר. 


והיא לא גזענית. עובדה – – –


היא לא גזענית. היא רק התגזענה. איך אמרו?


 עמר לא מספר שתיים?


 עמר אצלה מס' אחת. אני מס' שתיים. מרב, הפריימריז שלה התקיימו לפני כמעט – – –


 את בשידור – – –


ברור שאני בשידור, אבל זה המצב. מה אתה רוצה – – –


אבל ברשימה את מספר שלוש.


ברשימה אני מס' שלוש. נבחרתי בפריימריז מס' שתיים.


 אה.


כמה קיבלת בפריימריז של יש עתיד? כמה מתפקדי יש עתיד הצביעו לך?


 אני לא נבחרתי בפריימריז.


 אה.


 אני נבחרתי – – –


איי איי איי.


יש גל של עליות מחירים בחודשים האחרונים, באמת כמעט בכל דבר. אין כמעט דבר שהמחירים לא עולים בו – החשמל, הארנונה, השתייה. אתם יודעים, זה כמו זריקת בוסטר: ברגע שהממשלה מאפשרת לסופרים להעלות שתייה, להעלות חד-פעמי, להעלות עוד משהו קטן – באופן אוטומטי רוב המוצרים עולים. יש איזשהו גל של עליות, אז הם מנצלים ועולים על הגל הזה. וכשאנחנו מדברים על גל של עלויות מחירים, אני תמיד מדבר על יוקר תשלומי הדיור. אנחנו מדברים כאן הרבה על הדיור – דיור בר-השגה, דיור לזוגות צעירים, וזה שזוג צעיר היום מתקשה למצוא דירה ולקנות אותה בתנאים הוגנים, ולא לכל אחד יש את היכולת הזאת.

אני בחרתי לי נישה שעל גבה רכבתי לכנסת – הנישה של המאבק בבנקים, ביוקר תשלומי הדיור לבנקים.


 מאז זזת – – –


 לא, לא, לא זזתי בכלל, את לא עוקבת. 


היה לנו דיון אתמול, נכון?


היה דיון גם אתמול בוועדת הכספים, אבל בוועדת הכלכלה היו הרבה דיונים. הצעת חוק שלי עלתה כאן בנושא ביטול עמלת פירעון מוקדם – ואתם דאגתם להפיל אותה, לצערי – אבל לאחרונה התחלתי שיתוף פעולה עם חבר הכנסת ביטון. אני לא יודע אם הוא מקשיב לנו, הוא בבידוד עכשיו ואני שולח לו מכאן רפואה שלמה – למיכאל ביטון, וגם לבן צור ולכל מי שזקוק לרפואה שלמה – אבל התחיל לנו שיתוף פעולה מאוד – – –


– – – ואיתו אתה עושה שיתוף פעולה פרלמנטרי.


לא, אבל הוא יושב-ראש ועדת הכלכלה.


– – – 


הם לא דמוקרטיים, אמילי, הם יודעים את זה. אל תעליבי אותם, העלבתי אותם מספיק.


– – – 


התחלנו מהלך של שיתוף פעולה עם כמה הצעות חוק – – –


אם הייתי רוצה להסתלבט עליך, הייתי שואל אם בירכת כבר את ג'ידא. אני באתי לברך אותה עכשיו. שיהיה בהצלחה.


 תודה, תודה.


 ג'ידא, בהצלחה.


 התחלנו מהלך של שיתוף פעולה בנושא הזה של הבנקים, ואני רוצה קצת לסקור בפניכם שתיים-שלוש הצעות חוק משמעותיות שאנחנו הולכים לקדם. זאת הפעם הראשונה שאני סוקר את חלקן, ואני מקווה שנצליח להשלים את החקיקה והרפורמה בנושא הזה באופן יעיל ומהיר.

 הדבר הראשון – יש היום תחרות מסוימת בשוק המשכנתאות רק ביום לקיחת המשכנתה. לאחר מכן, מי שרוצה למחזר את המשכנתה נתקל בהמון כשלים ביורוקרטיים, בפרט אם הוא עובר מבנק לבנק. הוא צריך לשלם עמלת פירעון מוקדם – ג'ידא, אולי תתחלפי עם אמילי, היא לא מפסיקה להפריע לי.


לא, אני חושבת שאת מוסיפה. את מוסיפה נופך. אני תכף מוסיפה לחבר הכנסת קרעי עוד 60 דקות, כשהזמן שלו יסתיים.


 מה?


 חוץ מזה עוד 60 דקות. 


כן. אני מכינה אתכם.


גם קרעי יודע שהוא כמו סינדרלה. ב-24:00 הוא – – –


 – – – 


 גם קרעי יודע שמה שמסובך – – –


 גם חבר הכנסת קרעי לא דיבר בינתיים על הילולת הבבא סאלי. נציין שזה היום. נציין שהוא הבטיח לנו שזה יהיה – – –


נכון, מה שאמרתי יקרה. אני עומד במילה שלי.


זה דברי חכמים, זה יותר חשוב מכל הפוליטי.


זה לא פוליטי עכשיו. עברתי לדבר לאזרחי ישראל, על הקושי שיש להם בתשלומי הדיור. התחרות הזאת בלקיחת המשכנתאות לא קיימת כבר במחזור המשכנתה. כשבאים למחזר משכנתה, יש קנסות, עמלת פירעון מוקדם, שהבנקים גובים מהלקוח את כל הרווחים העתידיים שהם חשבו להרוויח ממנו בשנים הבאות, וגם אם אתה רוצה לעבור מבנק לבנק, יש לך תהליך מאוד קשה, תהליך של ייסורים, של העברת שעבודים, שבנק לפעמים דורש ומתנה ריביות טובות על משכנתה בזה שתעביר את הפעילות אליו ועוד כהנה וכהנה.


– – –


 כן, לא חסרים. ולכן, הצעת חוק אחת שאנחנו מתכוונים להגיש עכשיו – הגשתי, כבר יש לי על ביטול עמלת פירעון מוקדם, אבל יש הצעת חוק מקיפה יותר, שעליה נהיה חתומים – ראשון יהיה חבר הכנסת ביטון ואני אהיה שני לו – וזה גם ביטול עמלת פירעון מוקדם על המשכנתה וגם מחזור משכנתה בקליק. כשאדם מגיע לבנק, הבנק לא יוכל להתנות את המשכנתה שלו בהעברת פעילות. אם הוא יעשה דבר כזה, הוא יהיה נתון לסנקציה. יהיה אפשר להוכיח את זה. נעביר פעילות, נקבל ריביות, אז הבנק לא יוכל לעשות את הדבר הזה. 

יהיה גם מסלול ירוק: אתה חותם על המסמכים וכל שאר הדברים מתבצעים מאחורי הקלעים. השעבודים וכל שאר הדברים שמאחורי המשכנתה יתבצעו באופן אוטומטי. יש כמה תיקוני חקיקה וכמה דברים שצריך לעשות, אבל זה כעיקרון הנושא שיפתח את שוק המשכנתאות לתחרות לאורך כל חיי המשכנתה. כל שנה, שנתיים או שלוש, הריביות ירדו, האדם רוצה למחזר, רוצה לפרוע, אז הוא הולך וממחזר את משכנתה בקליק, בלי ללכת לרשם השעבודים, רשם המשכונות, כל הדברים האלה יתבצעו אוטומטית, וגם בלי לשלם עשרות אלפי שקלים כעמלת פירעון מוקדם. אני מקווה מאוד שכשזה יבוא משני צידי המתרס, מחבר הכנסת ביטון וממני, תהיה כאן תמיכה מקיר לקיר בנושא הזה.

הדבר השני זה מגבלת שליש הפריים. אומנם בהסכמה עם הפיקוח על הבנקים הסרנו חלק ממגבלת שליש הפריים, הפכנו את זה למגבלת שני-שליש פריים, אבל הבנקים ברוב חוצפתם, לא מספיק שבשנת הקורונה הם הרוויחו מיליארדים עודפים בגלל התקופה של הקורונה, הם יצרו איזה טריק חשבונאי, שפעם הצגתי אותו פה – הם יצרו הפרשות להפסדי אשראי, וב-2021 החזירו את כל ההפרשות האלה לרווחים, ולכן אנחנו רואים בשנה הזאת רווחים הרבה הרבה יותר גדולים, במיליארדים. אז לא מספיק זה, גם כשהסרנו את מגבלת שליש הפריים והפכנו לשני-שלישי פריים – היה תחקיר של חדשות 12 על הדבר הזה – מי שמגיע לבנק ומבקש יותר משליש פריים, הם מייד מעלים לו את הריבית. הם גורמים לתמהיל הזה, שאמור להיות הרבה יותר זול ולשלם במשכנתה מאות שקלים פחות בחודש – הפכו את זה ללא רלוונטי. לא רק שהעבירו את הסיכון ללקוח – כי כשאני לוקח בפריים אז הסיכון מושת על הלקוח כי כשהריבית עולה אני משלם יותר, זה לא כמו ריבית קבועה, גם אם התשלום החודשי נשאר אותו דבר. אז בהצעת החוק שאנחנו נגיש לא תהיה אפשרות לבנקים לעשות סבסוד צולב. הם לא יכולים, בגלל שאני משנה את התמהיל, את האחוזים של הפריים, להעלות את הריבית. אם אתם לוקחים על חלק הפריים, פריים מינוס חצי, אז פריים מינוס חצי יהיה בכל שיעור פריים שאני אקח. אם נתתם לי אישור על שליש פריים עם פריים מינוס חצי, אני אבקש עכשיו שני שליש פריים או 100% פריים, תהיו חייבים לתת גם באותו שיעור של פריים מינוס חצי, כמו שהיה לפני שבנק ישראל התערב בשוק.

כל הנזק הזה נגרם מהתקנה שבנק ישראל תיקן בשנת 2011, את אותה מגבלת שליש הפריים. לפני כן יכולנו – אני לקחתי משכנתה לפני כן בפריים מינוס אחד. 100% פריים. כמוני גם אחרים לקחו ולא הייתה שום בעיה. הבנקים לא הפסידו, אף אחד לא התלונן. אבל כשהבנקים מגלים שיש להם אווזה שמטילה ביצי זהב, הם לא מוכנים לוותר עליה. ולכן הם קיבלו מגבלת שליש פריים, קיבלו ריביות הרבה יותר גבוהות על המשכנתה, ועכשיו, כשמנסים להסיר את המגבלה, הם רוצים להישאר עם הריביות הגבוהות. יושב-ראש הכנסת פעם היה שותף שלי לתהליך הזה, אבל כשהצעת החוק הגיעה למשכן הוא הצביע נגדה. אני מקווה שבפעם הבאה זה לא יקרה.

יש עוד דבר שאנחנו גם מכינים הצעת חוק לגביו, זה דבר יותר נקודתי, אבל הוא ממחיש את האבסורד, את עומק השחיתות ואת עומק העושק שהבנקים עושקים את הציבור, וזה עמלת ערבות בנקאית שמגובה בפיקדון. מה זה אומר? כשאני בתהליך בנייה, כשאני שוכר דירה, אני צריך להביא ערבות בנקאית מהבנק. מה הבנק עושה ברוב המקרים עם בעלי ערבויות קטנים כאלה? הוא שם את הכסף בצד, מפקיד את אותם 50,000 או 30,000, בפיקדון מוקפא, שם בצד, ומביא לנו נייר, דף כזה, ואומר: הינה, זאת הערבות. כמה הבנק משלם לנו על הכסף ששוכב אצלו בפיקדון? אתה כבר יודע את התשובה, יושב-ראש הכנסת, כמה הוא משלם לנו? אנחנו משלמים לו 3%-4% ריבית שנתית. הוא שומר על הכסף, הוא משחק בכסף, הוא עושה איתו מה שהוא רוצה. בסך הכול נתן לי נייר, שעליו גם שילמתי עמלת עריכת מסמכים – – –


יש לך מים?


כן, יש לי, תודה. פשוט הזמן קצר. 

הוא סוחר בכסף שלנו ומביא לי דף שיש לי כסף אצלו בבנק, ואני משלם לבנק 3%-4% ריבית שנתית על הכסף הזה. זו שערורייה, זה עושק הציבור. בזמנו היה לנו דיון עם המפקחת על הבנקים, ב-2016, 2017, עוד לפני שנכנסתי לכנסת, עד שהיא הסכימה שמדובר כאן בדבר שהוא לא מתקבל על הדעת. בנק ישראל הוציא הודעה שהדבר הזה ייפסק, שהם הולכים להוריד את הריביות באופן דרמטי, אבל שום דבר לא קרה מאז. אז גם על זה, אם הם לא מבינים במוח הם צריכים להבין קצת בכוח כנראה. אנחנו נגיש על זה הצעת חוק. 

ויש עוד כמה נושאים כאלה שאנחנו מגישים עליהם הצעות חוק משותפות, חבר הכנסת מיכאל ביטון ואנוכי, ואני מקווה שנוכל להביא את השוק הזה של המשכנתאות למצב הרבה יותר טוב, שתשלומי הדיור יופחתו לאזרחי ישראל ושבאופן כללי פירמידת העושר, פירמידת ההון במדינת ישראל – הפירמידה הכלכלית של מדינת ישראל – לא תשרת רק את השפיץ, רק את בעלי ההון ואת האליטה, אלא תשרת את כל האזרחים. אז זה בנושא הבנקים.

אנחנו מתקרבים לסיום, חברים. 


קרעי, עשר דקות?


את יודעת את התשובה – – – 


קרעי – – –


לא, הם מאפסים את השעון, אני לא רוצה לדבר שלא על חשבוני. עכשיו אני יכול להתחיל. 

אני מתכוון לסיים בעוד כרבע שעה את הנאום, יש כמה בקשות אישיות שקיבלתי ואני מוכן לבוא לקראת. לא בשבילך, חבר הכנסת יוראי, אתה לא ביקשת. 


לא, בירכתי את היושבת-ראש. 


חבר הכנסת יוראי מברך אותי. תודה. 


קרעי, מה נשמע?


לא, לא, עוד רבע שעה אמרתי שאני מסיים. ב-00:15. 

אני רוצה לדבר – הלילה, כמו שהזכירו קודם, ההילולה של הבבא סאלי. ד' בשבט זאת ההילולה של הבבא סאלי. אני שמח שההילולה יצאה לדרך, וכל עם ישראל יוכל להגיע ולהשתתף בה. 


רק בממשלה הזאת זה קורה. בממשלות הקודמות – – –


זה קרה כל שנה. 


אנחנו יושבים – – – את זה, קורים דברים – – –


רם, כרגיל העובדות לא מבלבלות אותך. זה קורה כל שנה. רק השנה היו בעיות. אתם הכנסתם עז והוצאתם עז, זה מה שעשיתם.

בפרשת השבוע, פרשת בא, אנחנו נקרא "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". הרב יונתן זקס, בספרו "שיג ושיח", מביא כאן תובנה מאוד מעניינת. הוא אומר: כאשר עם נמצא בצומת גורלי כל כך, יש הרבה דברים שאפשר לדבר איתו עליהם. אפשר לדבר איתו על חופש, על דמוקרטיה, על קץ השעבוד, על יעד המסע שאליו יוצאים, ארץ זבת חלב ודבש. כן, נושאים כאלו שהם בעלי חשיבות לאומית.


 קרעי, הוא מתעלם – – – שלו בעת הזאת. 


מה זאת אומרת? יש בעיה לקרוא מהספר? אני לא מקריא ספר, אני פותח ספר לומר כמה מילים. 


 זה בסדר. 


אני לא מקריא את הספר. 

משה רבנו יכול היה להתייחס בנאום שלו להרבה דברים אחרים. אבל במה הוא בחר להתמקד? הוא בחר להתמקד, שימו לב – שרת החינוך, שרת החינוך, זה משהו שהוא בשבילך גם – משה רבנו בפרשת השבוע בחר להתמקד, כשעם ישראל יוצא לחופשי, בילדים. הוא לא דיבר על הדמוקרטיה, לא על ארץ ישראל, לא על קץ השעבוד. הוא אמר להם: "והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת לכם, ואמרתם" וכו', "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר". הוא בחר לדבר על החובה להנחיל את הזיכרון לדורות שטרם באו לעולם. כשעם ישראל יוצא לחופשי ממצרים, כשהם הופכים לאומה, משה רבנו מדבר איתם על החינוך של הילדים, על הזיכרון. הוא לא מדבר איתם כרגע על המדינה ועל הצבא. למה הוא בחר לדבר דווקא על הילדים? כי בשביל כל זה אנחנו צריכים בתי ספר, דרושה מערכת חינוך טובה, שתנחיל ערכים. כאשר יש ערכים של חינוך, כאשר יש חינוך טוב, יש גם ערכים של חופש, של שוויון, של דמוקרטיה. כאשר מספרים לילדים מאיפה באנו, אפשר לדעת ולראות לאן אנחנו הולכים. 

היחס של חכמי ישראל לחינוך זה יחס שאין אותו באף אומה, באף מדינה. באנגליה חינוך חובה התחיל רק ב-1870, בארצות הברית רק ב-1852, ובחלק מהמדינות ב-1918. אבל חכמי ישראל לאורך כל הדורות אמרו את הדבר הבא: "מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן, מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבים מלמדי תינוקות. ואם לא הושיבו מחרימין את העיר, שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן". מסופר על רבי יהודה הנשיא, ששלח את רבי חייא ורבי אסי ורבי אמי שיעברו בערי ארץ ישראל ויתקנו ספרים ומלמדים. הגיעו למקום אחד ולא מצאו לא ספר ולא מורה. אמרו לתושבי העיר: הביאו לנו את שומרי העיר. הביאו להם את המאבטחים. אמרו להם: אלה הם שומרי העיר? אמרו להם: אם ככה, מיהם שומרי העיר? אמרו להם: הספרים ומלמדי התינוקות. 

שום דת אחרת לא ייחסה ערך גבוה יותר ללימוד מאשר עם ישראל. והרעיון הזה, משה תמצת אותו בדיבור שהוא דיבר לבני ישראל כשם יוצאים ממצרים. הוא הבהיר להם שחירות היא הרבה יותר מרגע אחד של ניצחון פוליטי; היא מאמץ תמידי שנמשך יובלות ועידנים ללמד את הבאים אחרינו על מאבקם של אבותינו ועל סיבותיו. רק כך לא יבוא החופש של אדם אחד על חשבון זולתו. לכן אנו עד היום אוכלים בחג הפסח לחם עוני ומרור. מצה ומרור. לזכור כמה רע השעבוד וכמה לא טוב לנסות לשעבד אחרים.

המורשת הזאת והחינוך של הילדים – זו בעצם גם המורשת שהיום באי ההילולה של הבבא סאלי, שהיה דוגמה ומופת לכל הדורות שהיו סביבותיו, לכל התלמידים, לכל השכנים, לכל נתיבות וסביבותיה. זה היה הבבא סאלי. ולא לחינם מגיעים היום, הלילה ומחר, מכל קצוות הארץ להוקיר את זכרו. 

לצערי – שרת החינוך, טוב שאת כאן – יש עוול נורא שנעשה לחלק מתלמידי ישראל. עד היום בכל שנה קיבלו תלמידי המוכר שאינו רשמי שעות תמרוץ וטיפוח. מי שלא יודע, את יודעת בוודאי, אני רק מסביר לצופים: אלה בתי ספר שבהם לומדים לימודי ליבה. שעות לחינוך נוסף, שעות שאפשר לתת שיעורי תגבור. זה אף פעם לא מספיק, אין הקומץ משביע את הארי, אבל נתנו בערך 80–90 מיליון שקל בשנה לטובת העניין הזה; לטובת אותם קרוב ל-80,000 תלמידי מוכר שאינו רשמי. השנה הזאת זה נעלם, אין זה בתקציב, אין שעות תמרוץ וטיפוח למוכר שאינו רשמי. ואם אנחנו מדברים על חינוך, ואם אנחנו מדברים על מערכת חינוך טובה, שוויונית והוגנת, אי-אפשר להשאיר את זה ככה. חייבים למצוא את המקור התקציבי לעניין הזה, כי זה ממש בנפשנו. אלה תלמידים שבמקום ללמוד את מה שהם צריכים ללמוד, במקום שהרמה תהיה גבוהה יותר, במקום שהמורים יוכלו ללמד את מה שהם נדרשים ללמד – הם לא יוכלו לעשות את זה. 


– – – כל השנים האלה הם היו כספים קואליציוניים – – –


 לא, לא כל הזמן. מאז שי פירון. מאז שי פירון. 


כספים קואליציוניים – – – נותן אותם היום. חבל שלא סידרו את זה בבסיס התקציב. אתה יודע שהאנשים שהיו שם יכלו לעשות את זה. 


 אז אני עונה לך שזה מאז שי פירון. זה היה לפני שי פירון בבסיס התקציב, הוא הפך את זה לכספים קואליציוניים. וזאת לא תשובה, גברתי שרת החינוך. אני מדבר אלייך מקירות ליבי, ושומעים אותי הורים כאלו לילדים כאלה. זה שאנחנו לא הכנסנו לבסיס התקציב – לפחות דאגנו לכספים קואליציוניים. אבל לא בגלל שאנחנו לא הכנסנו לבסיס התקציב צריך להעניש עכשיו את התלמידים האלה. 


 שלמה, אני מאזין לך. 


אתה מאזין. 


 לא הכרתי את הביטוי הזה "מדבר אלייך מקירות ליבי". "מדם ליבי" אני מכיר.


מקירות ליבי. לזעוק מקירות הלב. 


אחלה ביטוי. 


שמח שהועלתי במשהו ליושבים ביציע.


אתה מועיל בהרבה דברים, שלמה. 


לצופים בוודאי. פה בדרך כלל לא אוהבים לשמוע את הביקורת ואת הדברים. 


אני מקשיב. 


 למה? שמענו, שמענו. 


אמילי, את רק הפרעת פה, אני לא יודע מה שמעת. 


היא גם הקשיבה, היא אישה. 


אני אעשה לך מבחן כשנסיים כאן את הנאום.

אין לי פה את עליזה, אז שפרית – אנחנו – גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לסכם ולומר: לא הספקתי את כל מה שרציתי לומר. דיברנו על יהדות ודיברתי על הלאומיות, דיברתי על ההפקרה של ארץ ישראל ודיברתי על הקעקוע של יסודות היהדות ושל הזהות היהודית במדינת ישראל. רציתי לדבר עוד על הרבה דברים – על הפגיעה בדמוקרטיה, על ההפקרות בקורונה, אבל נשאיר את זה לפיליבסטר הבא. 

אני רוצה לסכם מתוך פרשת השבוע, פרשת בא. אנחנו נספר השבת את סיפור יציאת מצרים. "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים". שמירת השבת ומסורת ישראל סבא מאז היותנו לעם הם אלו ששמרו על הפלא הזה ששמו עם ישראל לאורך כל הדורות. וכמו שראינו, כל מה שהיה למשה להגיד לעם ישראל כשהם הולכים להיות לעם זה: תנחילו את המסורת הזאת לדורות, תנחילו את המסורת הזאת לילדים.

הממשלה הרעה הזו מחדדת היטב את ההבדלים בין אלו המנסים למחוק את הזהות היהודית שלנו ולהפוך אותנו למדינת כל אזרחיה, לבין רוב מניין ורוב בניין של העם היהודי, שרוצה לשמור על קיומו של העם היהודי; שרוצה כאן כשרות כמו שתמיד הייתה כאן; שרוצה כאן חומה בצורה סביב העם היהודי, סביב דלת הכניסה לעם היהודי, סביב הגיור. העם היהודי רוצה לשמור כאן במדינת ישראל על תורתו ומורשתו. רוצה לשמור על הארץ שלו. על הארץ הזאת הוא שומר מכוח הזכות ההיסטורית, מכוח הקניין, מכוח התורה, מכוח המתנה האלוקית שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל בגאון ובראש מורם בארצנו נחלת אבותינו. 

אני רוצה לומר לכם שקשה לראות את מה שקורה. זה הולך ומתגבר במיוחד בחודש-חודשיים האחרונים. קשה לראות. באמת הגענו להפקרות מוחלטת במה שקשור ליהדות, בהרבה במה שקשור לארץ ישראל, וגם בכל מה שנוגע לגזרות כלכליות וליסודות הדמוקרטיה שלנו, כאן בבית הזה. אבל השבת הזאת אני אתנחם, כי כשאני אקרא את הפסוקים – את קושי השעבוד שהיה לעם ישראל במצרים, לא משנה מה שהיה, הם תמיד ידעו לשמור על שפתם, על לבושם ועל שמם. הם לא שינו את זה, הם דאגו לשמור את המסורת שלהם, הם נאבקו כדי לשמר את דלת הכניסה לעם היהודי, ומה שקרה בסוף זה שהם יצאו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. אני מתנחם בזה, כי אני יודע שמי שהוציא את עם ישראל ממצרים ומי שהביא אותנו בסופו של דבר לארץ הזאת לא יפקיר אותנו ולא יהרוס את כל מה שבנינו כאן 74 שנים – וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות. בעזרת השם במהרה בימינו. אמן. 


 תודה רבה, חבר הכנסת קרעי. 


 חבר הכנסת בן ברק, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, בבקשה.


 הם לא חייבים לעלות. אפשר להתחיל הצבעה.


אתה בטוח?


 כן, אני בטוח. 


תגיד מילה וחצי. 


 חברים, אני מאוד שמח שנגמר הדיון ואני מבקש מכולם להצביע ולאשר את החוק הזה, שהגיע הזמן שיאושר, ונשמור על הבטיחות במפעלים הביטחוניים. 


חבר הכנסת קרעי, אני עובד מולך?


אין צורך. 


אין צורך. אז אני אקריא. קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא, מאי גולן. קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מיכאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו. קבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר, יצחק פינדרוס. קבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז, אופיר סופר. 

הסתייגויות לסעיפים 1–8. 


– – –


לסעיפים 1–8 לא הוגשו הסתייגויות, לכן נצביע עליהם כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה. 

סעיפים 1–8 נתקבלו. 


 בעד – 28, נגד – שלושה. התקבלו. 

הוסרו ההסתייגויות לסעיף 9. נצביע על סעיף 9, כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. 

סעיף 9 נתקבל. 


בעד – 30, נגד – שלושה. לפיכך, סעיף 9, כנוסח הוועדה, התקבל. 

 לסעיפים 10 ו-11 לא הוגשו הסתייגויות, לכן נצביע עליהם כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה. 
סעיפים 10–11 נתקבלו. 


 בעד – 29, נגד – שלושה. התקבלו כנוסח הוועדה. 

הוסרה הסתייגות לסעיף 12. לכן, על סעיף 12 אנחנו מצביעים כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה. סעיף 12, בבקשה. 



 בעד – 32, נגד – שלושה. לכן עבר בקריאה השנייה כנוסח הוועדה – סעיף 12.

לסעיפים 13–15 לא הוגשו הסתייגויות, לכן נצביע עליהם כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. 

סעיפים 13–15 נתקבלו. 


 בעד – 29, נגד – שלושה. לכן סעיפים 13–15, כנוסח הוועדה, התקבלו בקריאה השנייה.

 הוסרה ההסתייגות לסעיף 16. על כן, נצביע על סעיף 16 כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. 

סעיף 16 נתקבל. 


 בעד – 30, נגד – שלושה. על כן, סעיף 16 עבר בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. 

הסתייגויות לסעיף 17 הוסרו, ולכן נצביע על סעיף 17 כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. 



 בעד – 30, נגד – שלושה. סעיף 17 כנוסח הוועדה, עבר בקריאה השנייה.

 לסעיפים 18–21 לא הוגשו הסתייגויות. לכן, נצביע עליהם כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה כנוסח הוועדה.

סעיפים 18–21 נתקבלו. 


בעד – 34, נגד – שלושה. 18–21 עברו בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה.

 הסתיימו ההסתייגויות, חברי הכנסת. לכן, נצביע על הצעת החוק בקריאה השלישית. בבקשה, לא לדבר. לכן, נצביע על הצעת החוק בקריאה השלישית, כנוסח הוועדה. הצבעה, קריאה שלישית. 



 בעד – 32, נגד – שלושה. על כן, הצעת החוק חומרי נפץ (תיקון מס' 5), התשפ"ב–2022, עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בהצלחה. 


[מס' מ/1457; דברי הכנסת, חוב' ז', ישיבה 75; נספחות.]


 חברי הכנסת, בבקשה לשבת. אנחנו עוברים לסעיף הבא – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 137 והוראת שעה), התשפ"ב–2021, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. חבר הכנסת איתן גינזבורג יציג את הצעת החוק בשם יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה, חבר הכנסת גינזבורג. 


אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 137 והוראת שעה), שיזמה הממשלה. בהצעת החוק שני עניינים שלא קשורים זה לזה. עניין אחד הוא לאפשר לראש רשות מקומית, שמכהן כחבר מועצה ארצית לתכנון ובנייה, למנות כממלא מקומו, נוסף לאחד מסגניו, גם את מהנדס הרשות המקומית. הנושא השני, ואולי העיקרי, שבו עוסקת הצעת החוק, הוא נושא נקודתי שנוגע לוועדה המיוחדת שמונתה ליישוב חריש. לפי החוק אפשר להקים מרחב תכנון מיוחד, ולמנות לו ועדה מיוחדת, שיהיו לה סמכויות של ועדה מחוזית ושל ועדה מקומית, לצורך תכנון של יישוב חדש, לתקופה מוגבלת של חמש שנים, עם אפשרות להאריך תקופה זו בחמש שנים נוספות. 

הוועדה המיוחדת לחריש היא הוועדה המיוחדת היחידה שפועלת היום על פי חוק. היא הוקמה בשנת 2008, ולכן הייתה אמורה לחדול מכהונתה כבר בשנת 2018, אלא שאז הוגשה לכנסת הצעת חוק ממשלתית לאפשר הארכה נוספת של תקופת הכהונה של הוועדה המיוחדת בחריש, בשלוש שנים נוספות. הכנסת אישרה את החוק, אך התנתה את ההארכה בכך שימונו לוועדה המיוחדת שני חברים נוספים ושני משקיפים. בדיוני ועדת הפנים והגנת הסביבה, בהצעת החוק הנוכחית, למרבה התדהמה התברר שלא מונו לוועדה – חרף הוראת החוק המפורשת – חבר שהוא נציג רשות מקומית גובלת ושני משקיפים מרשויות מקומיות סמוכות.

כיום פועלת כאמור רק ועדה מיוחדת אחת, והיא זו של היישוב חריש, ולכן מדובר בהצעת חוק שמיועדת לאפשר את המשך פעולתה של הוועדה הזאת. עם זאת, במהלך דיוני הוועדה – בוועדת הפנים הכוונה – התברר שבכוונת הממשלה להקים בקרוב ועדות מיוחדות נוספות, לצורך הקמת יישובים חדשים ברמת הגולן. לכן החליטה הוועדה לשנות את ההרכב הקבוע של כל ועדה מיוחדת, הן זו של חריש והן זו של כל ועדה מיוחדת שתקום בעתיד, כך שתכלול תמיד נציג של ארגוני הסביבה.

אשר לוועדה המיוחדת של חריש, מוצעת הוראת שעה לתקופה של 27 חודשים, שתאפשר את המשך פעולתה. למרות שמדובר בהוראת חוק שהיא לכאורה פרסונלית, שתפורה למידותיה של ועדה מיוחדת מסוימת, החלטנו לאפשר את הדבר, למרות הקשיים הכרוכים בכך. כהונתה של הוועדה המיוחדת לחריש פקעה בסוף נובמבר 2021, ובהצעת החוק מוצע לאפשר את פעולתה לשנתיים נוספות. מוצע כי בתקופה זו יכהנו בוועדה המיוחדת שני חברים נוספים, אחד מרשות מקומית גובלת ואחד מרשות מקומית סמוכה. כמו כן, ימונה משקיף מרשות סמוכה אחרת.

לאור ניסיון העבר נקבע שלא יהיה תוקף לפעולות הוועדה אם לא ימונו בה החברים הנוספים ומשקיף, בנסיבות שאינן בשליטתו של שר הפנים, ולאחר שחלפו שישה חודשים מיום מועד תחילת הצו, המחדש את מרחב התכנון המיוחד. עוד מוצע לקבוע בהוראת השעה, כי בתקופה הנוספת, השלישית, הוועדה המיוחדת לא תדון בתוכנית שבסמכותה ולא תאשר תוכנית כאמור, אלא אם כן היא תוכנית שחלה בתחומה של התוכנית שאושרה על ידי הוועדה המיוחדת. בהתאם, הסמכות לדון בתקופה הנוספת, השלישית, בתוכנית מרחב תכנון מיוחד, שלא מתקיים בה האמור לעיל, תהיה נתונה לוועדה המחוזית ולא לוועדה המיוחדת. 

להצעת חוק זו הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לדחות את כל ההסתייגויות שהוגשו, ולאשר את הצעת החוק בנוסח שהציעה הוועדה. תודה רבה, אדוני.


תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. ראשון הדוברים – חבר הכנסת סעדי. בבקשה.


 כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבין, אדוני היושב-ראש, למה הצגת את החוק הזה – למי ששומע אותנו וקורא, מדובר בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 137) – ולא יו"ר ועדת הפנים, שאמור היה להציג את החוק הזה, וגם ניהל את ועדת הפנים על כל החוק הזה. זה חוק – כל אזרח ערבי במדינה, במיוחד במשולש הצפוני, במיוחד בוואדי עארה, מתנגד לחוק הזה, אז אני מבין אותו.

עוד מעט חבריי ברע"מ גם יצביעו נגד החוק הזה, למרות שהם בקואליציה, אבל מאחר שבאגף הזה אף אחד לא נמצא, וכולם ברחו, כי הם למעשה תומכים והם רוצים שהחוק הזה יעבור בקולות של הקואליציה – אני שואל את חבריי ברע"מ, איך נותנים לחוק הזה לעבור? זה חוק שגם מבחינה משפטית, גם מבחינה חוקתית, זה חוק שאין לו מקום. בוודאי, אדוני היושב-ראש, אתה לא ציינת – חברי אחמד טיבי ועאידה תומא – שמדובר בהארכה הרביעית לוועדה מיוחדת ליישוב חריש. למה כל מכבסת המילים הזאת? צריך להגיד את זה במפורש: הצעת חוק התכנון והבנייה – ועדה מיוחדת לחריש, זה לא תיקון 137. הוועדה הזאת הוקמה לפי סעיף 32 לחוק התכנון והבנייה, שמדבר על הקמת ועדה מיוחדת, והכרזה על מרחב תכנון מיוחד, שנועדה לטפל – תשמעו מה הבסיס להקמת ועדה מיוחדת – בשטח המיוחד, כאשר עוד אין יישוב, והוא נועד להקמת יישוב חדש. בשביל זה הוקמה ועדה מיוחדת לחריש; כי רצו להקים עיר חדשה. אז החוק נותן חמש שנים על מנת להקים יישוב, כי אז אין רשות מקומית, אין ועדה מקומית, ואז מקימים ועדה מיוחדת. אבל במקרה הזה, לא רק חמש שנים. אמרו: לא הספקנו בחמש שנים, לקחו עוד חמש שנים. וגם חמש שנים נוספות לא הספיקו, ואז באו לוועדה – וחברי אחמד טיבי היה אז בוועדת הפנים – ואמרו: לא הספיקו עשר שנים, אנחנו מבקשים עוד שלוש שנים, אבל זו הארכה אחרונה. על פי בקשת החברים שאז השתתפו – במיוחד נציג הרשימה המשותפת אז – הכניסו נציגים של היישובים הסמוכים. היישובים הסמוכים זה אום אל-קוטוף, זה מייסר, זה ברטעה, ערערה, כפר קרע, אבל בדיוני הוועדה התגלה שהנציגים האלה לא מונו במשך כל התקופה, והוועדה המשיכה לפעול. היא קיבלה החלטות. זה היה צריך להיות בסיס לביטול כל ההחלטות של הוועדה, כי ברגע שיש חברים, צריך למנות חברים, ולא ממנים את החברים ולא מזמינים את החברים וחברים לא משתתפים בוועדה – הכיצד? אבל הוועדה המשיכה לפעול עוד שלוש שנים, וגם זה לא הספיק, לא חמש ולא עוד חמש שנים, ולא עוד שלוש.


חברי הכנסת, יושבת-ראש הקואליציה, את מאוד מאוד ממגנטת רבים מחברי הכנסת. זה דבר טוב, אבל זה מפריע לדובר, ואנחנו רוצים להקשיב לדובר. את אותה התייעצות אפשר לקיים מעבר לקיר. אז אני מבקש מכם, אנא העבירו את ההתייעצות אל מעבר לקיר, ונוסיף לדובר את השניות שגזלתי ממנו. תודה.


 אז לא הספיקו, לא חמש השנים הראשונות ולא חמש שנים שניות, ולא עוד שלוש שנים נוספות. ועכשיו באים ורוצים הארכה של עוד שנתיים, וגם אומרים: הארכה אחרונה. מי יבטיח שבעוד שנתיים לא יבואו, ויגידו: סליחה, לא סיימנו את העבודה, אנחנו צריכים עוד ועדה מיוחדת? 

יש ועדה מיוחדת אחת במדינת ישראל. אחת ויחידה. זאת חריש. אה, לא, סליחה. עכשיו הממשלה הקימה עוד ועדה, עוד ועדה מיוחדת. איפה? בגולן הסורי, בשטח הכבוש. הממשלה הזאת הלכה והתכנסה לפני שבועיים והכריזה בחגיגיות שמקימים עוד יישובים. לכן, צריך עוד ועדה מיוחדת. זה אומר משהו על המדיניות של הממשלה הזאת. גם פה, בחריש, שרת הפנים שמה את כל כובד משקלה, ואמרה: אם חוק חריש לא יעבור, שום חוק לא יעבור, לרבות חוק החשמל. שמענו אותה היום גם פה – שרת הפנים הייתה פה – והתגאתה שהיא באה מהדרום והכריזה על הקמת עוד יישוב חדש. לפני שבועיים-שלושה היא הכריזה על עוד יישוב חדש – נווה בן-גוריון, על שם בן-גוריון. ואמרה: הממשלה בתקופת נתניהו לא הקימה יישובים חדשים, והממשלה הזאת מקימה יישובים חדשים. 12 יישובים בנגב, על מנת להוכיח את המשילות של מדינת ישראל בנגב. 

לעומת זאת, אנחנו מתגאים בשלושה יישובים חדשים, שהממשלה הזאת הכירה בהם. אחד היישובים האלה, לפי החלטת הממשלה – חשוב להזכיר, אדוני היושב-ראש, חבריי, ששלושת היישובים האלה סוכמו עוד בקדנציה הקודמת עם השר עמיר פרץ, בזמן שהיינו ברשימה המשותפת. חברנו המנוח, אללה ירחמו, סעיד אלחרומי, ניהל את המגעים. היינו בהרבה ישיבות משותפות עם השר עמיר פרץ, שאמר: הממשלה תכיר בשלושת היישובים האלה. אבל עכשיו קיבלנו את ההחלטה של מינהל התכנון על הקמת היישוב ח'שם זנה, ותראו מה ההחלטה. ההחלטה היא שמינהל התכנון, המועצה הארצית ממליצה לממשלה על הקמת היישוב ח'שם זנה בהתאם להחלטה 579 של הממשלה מיום 3 בנובמבר 2021, וכי המתווה המוצע יוצג לממשלה בטרם הבאת ההצעה לממשלה על החלטה סופית להקמת היישוב. ומה התנאי? התנאי הוא להבטיח את מעבר התושבים בפועל לתוך תחומי היישוב בהתאם לתנאים שנקבעו. מילת הקסם לתושבים שם, תושבי הפזורה, לאפשר את התכנסותם ליישוב החדש בהתאם למתווה ולמיקום המאושר. ומה אומר המתווה? הוא אומר שצריכים להתכנס לתוך 3,000 דונם מתוך 12,500 דונם. אני אומר לכם: אף אחד מהתושבים שם, מהאזרחים שם, לא יעקור מהאדמה שלו, מהבית שלו, ולא יעבור. שמענו אותם כשהיינו בנגב. התכנסות זאת מכבסת מילים לעקירה, לנישול מהבעלות על הקרקע. זה בנגב.

דיברנו על הגולן, אבל היום, 5 בינואר, היום – אני מקריא: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית הכיבוש בירושלים אישרה היום, יום רביעי, בנייה של 3,557 יחידות התנחלות בירושלים הכבושה. 3,557 יחידות. אחת מתוכניות הבנייה קשורה בבניית יחידות התנחלות חדשות בין שתי ההתנחלויות הר חומה – אבו ע'נים, וגבעת המטוס – בית צפאפה. התוכנית הזאת, אפילו בזמנה של ממשלת נתניהו, לא אושרה. והממשל האמריקאי לחץ בנושא על ממשלת נתניהו, והיא לא אושרה. ועכשיו, בזמן ממשלת השינוי – לימין – אושרה תוכנית ההתנחלות בשכונת בית צפאפה, שמטרתה – – –)


 – – – 


 (בטוח. בטוח. התוכנית הזאת בבית צפאפה, התוכנית הזאת בבית צפאפה, מטרתה להפריד בין צפון הגדה ובין דרום הגדה ולהפריד את דרום גדת בית לחם וחברון ובית סאחור ובית ג'אלה מירושלים. בכך הם הורסים כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בעלת ריבונות רציפה, וזו המטרה. לכן כאשר אנחנו מדברים על הממשלה הזאת, שמעמיקה את ההתנחלויות באופן חסר תקדים – ואנחנו, המשותפת, ערכנו ביקור בביתא ובורקה. סמי, ביתא ובורקה, היינו בהן. יש מידע לא מאושר שבשבועות הקרובים תסתיים הלגליזציה של המאחז באביתר, בהר אבו סביח, שהיינו בו.)

 ולכן אנחנו אומרים, אדוני היושב-ראש, כולנו רצינו בהפלת שלטון נתניהו, ואנחנו, במיוחד במשותפת, פעלנו גם בבחירות הראשונות והשניות והשלישיות והרביעיות, ואנחנו אלה שחסמנו, ומנענו מבנימין נתניהו להשיג רוב. 


 הייתה לכם תרומה מיוחדת, למעשה. תרומה מיוחדת הייתה. 


 נכון, אבל לא רצינו להחליף את נתניהו כי זה נתניהו. זה חשוב, אבל רצינו קודם כול להחליף ולשנות את המדיניות. ותגיד לי, אדוני היושב-ראש חברי איתן גיזנבורג, מה אנחנו משנים? אם הממשלה הזאת תמשיך ליישב את רמת הגולן כי זה שטח בלתי נפרד ממדינת ישראל, ולהתנחל בירושלים המזרחית, וירושלים המזרחית היא חלק מירושלים המאוחדת, ונמשיך ליישב את הנגב על חשבון (אומר בערבית: בעלי הבית המקוריים, אנשינו בנגב,) אז איזה שינוי זה?


 זה שינוי, אבל לרעה.


לרעה. וגם כאן בתוך – אז חלק מאיתנו אומרים: זה כבר לא חשוב, שיעשו מה שיעשו, אנחנו נתרכז פנימה. רק האזרחים הערבים מעניינים אותנו. אז בא חוק חריש. זה לא קשור? זה לא קשור אלינו? זה לא משפיע על חיינו? זה לא משפיע על אום אל-קוטוף וברטעה וערערה וכפר קרע? כששרת הפנים לפני שבועיים הרחיבה את שטח שיפוט חריש ב-2,300 דונם, (אומר בערבית: על חשבון מי? על חשבון מי?)


 (אומר בערבית: חריש מההתחלה על חשבון – – –)


 (אומר בערבית: חריש מההתחלה, במקור, אבל עכשיו, עכשיו, עכשיו, זו הרחבת השטחים של חריש: הקמת אזור תעשייה – 500,000 מטר רבוע, הקמת תחנת רכבת, הקמת מסוף תחבורה –) הם הקימו מסוף תחבורה ותחנת מעבר, (אומר בערבית: מזבלה, מזבלה בחריש. כמה היא רחוקה מאום אל-קוטוף, סמי? הם ניסו להסתיר את העניינים בוועדה – לא, לא בטוח. הגיעו נציגים מאל-קוטוף וסיפרו שהיא רחוקה 150 מטרים מהבתים באל-קוטוף. 150 מטר.)


 אמרתם: אתם חיים בזבל, הערבים בישראל, אמרו שזה יהיה זה תרתי משמע – – – חיים בזבל.


 (אומר בערבית: ביקשנו בוועדה שכל תוכנית, כל שינוי בכל תוכנית, כל מפה שתאושר, אם יש שם השפעה על היישובים השכנים, שהוועדה המחוזית בחיפה –) אתם שומעים, חברים? ביקשנו שאם תהיה תוכנית או שינוי של תוכנית שיש בהם השפעה של ממש על היישובים הסמוכים, אז שהוועדה המחוזית חיפה היא שתדון, כי לוועדה המחוזית חיפה יש ראייה כוללת, לא רק ועדה מיוחדת של חריש שאכפת לה ועיקר מעייניה הם בחריש, כי היא רואה רק את הטובה של חריש. אמרנו שהסמכות תעבור לא (אומר בערבית: לראש עיריית אום אל-פחם או לראש מועצת ערערה או לראש מועצת כפר קרע –) לוועדה המחוזית חיפה. לא הסכימו.

 בסוף, בגלל שהגשנו, אנחנו ברשימה המשותפת, הסתייגויות ונושא חדש, ורצינו לתקוע את החוק הזה – (אומר בערבית: מה שהיה צריך לעשות ראש הוועדה – בסוף קיבלנו שאם יש שינוי במפות בתוך חריש, במיוחד במסוף התחבורה והמזבלה,) הוועדה המיוחדת תעשה מאמצים שזה יהיה בשיתוף פעולה ובהסכמת הרשויות הסמוכות. (אומר בערבית: ואנחנו באופוזיציה.)


 איזו נדיבות.


 (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זה מהאופוזיציה. ובהתבסס על הצעת ראש הוועדה, נכנס חבר אחר נוסף על החבר הראשון, גם החבר השני, מהיישובים השכנים, כלומר, כך יהיו שלושה חברים מתוך 14, אבל הם מיעוט. הכנסנו סעיף – ראש הוועדה – אנחנו מדברים על מה שלטובתנו ועל מה שנגדנו – הכניס סעיף שאם לא יתמנו החברים האלה, לא ייכנסו לתוקף החלטות הוועדה – בסדר, אבל במקור כל החוק הוא טעות – ואחרי 13 שנה, דינה של חריש יהיה כמו של כל עיר שכנה. למה לבאקה אין ועדה מיוחדת? למה לאום אל-פחם אין ועדה מיוחדת? למה לכפרים הסמוכים כולם אין ועדה מיוחדת? כולם הולכים לוועדה המחוזית, חיפה, חוץ מחריש, כולן, חוץ מחריש ספציפית, הכול למענה של חריש. וכל ההחלטות שמתקבלות לגבי חריש – בנייה, יחס בנייה, תחנות רכבת, אזורי תעשייה, שטחים פתוחים – משפיעות על כל היישובים שלנו, וזו ההתנגדות שלנו, כי הוועדה המיוחדת בחריש לא רואה דבר פרט לאינטרסים של חריש. הוועדה המחוזית בחיפה רואה את התמונה המלאה, המקיפה. 

 היום יש תוכנית לאום אל-קוטוף. אום אל-קוטוף היא במועצה האזורית מנשה, ויש תכנון לאזור אום אל-קוטוף ובנייה של שכונות באום אל-קוטוף. כאשר ועדת חריש לוקחת אחוזי בנייה ולוקחת אדמות, זה משפיע על אום אל-קוטוף. טוב, תנו לוועדה המחוזית חיפה – מה שאמר להם ווליד טאהא בוועדה: אנחנו לא מבקשים שוועדה בפלסטין היא שתחליט; אנחנו מבקשים את הוועדה המחוזית חיפה, שהיא הוועדה המחוזית של כל אזור חיפה והצפון.)


 את "הוועדה המחוזית" הבנתי.


 גם חיפה.


 (תנו לה להחליט, רק שכל המידע יהיה בנמצא, כל התמונה. היא תביא בחשבון את האינטרסים של כל היישובים.)


 תגיד את זה בעברית שכולם יבינו.


 אמרנו, יא רם ואיתן – לא, איתן מבין, כי הוא היה – אמרנו: למה ועדה מיוחדת, שיש לה סמכות גם של ועדה מקומית? אתה היית ראש עיר, אדוני. גם ועדה מקומית, גם ועדה מחוזית. אמרנו שהסמכויות האלה, אחרי 13 שנים, יעברו לוועדה מחוזית בחיפה. ועדה מחוזית רואה את כל התמונה המלאה, הכוללת, ותביא בחשבון את כל השיקולים של כל התושבים, ערבים ויהודים כאחד. אבל לא – רק הטובה והאינטרסים של התושבים היהודים. 

ולכן פה גם מימין, גם ממרכז, גם משמאל – מה שנקרא שמאל – גם מרצ, יצביעו והצביעו עם החוק הזה. וחברינו ברע"מ, (אומר בערבית: אם החוק יעבור,) אז הם יתנגדו עכשיו. אבל מה זה עוזר לאום אל-קוטוף ולברטעה (אומר בערבית: המכותרת) ולכפר קרע? (אומר בערבית: אילת שקד עצרה תוכניות לכפר קרע. הייתה ועדה בוועדה המחוזית שעצרה אותה אילת שקד, והיא לא רוצה שום תוכנית לכפר קרע, ובינתיים לחריש יש. ולכן צריך, כמו שאמר הדוקטור – אנחנו צריכים לתקוע את החוק הזה.) לא תקענו. (אומר בערבית: היום הוא אמור לעלות, ואחריו חוק החשמל. זה חוק שעוסק בכפרים הערביים שלנו באזור ואדי עארה. יש כאן מכתב מארגון עדאלה שמופנה לשרת המשפטים מהתאריך של היום, 5 בינואר – לא לאשר את החוק הזה, כי זה חוק מיוחד, ובדרך כלל בתי המשפט) לא רוצים חוקים מיוחדים.

תראו מה עוד – אדוני היושב-ראש, אתה ראש עיר, איפה שמעת שהתנגדות לתוכנית של ועדה מיוחדת תוגש – לאיפה? בדרך כלל כשמערערים על החלטה של ועדה, לאיפה מערערים? לגוף יותר גבוה, יותר עליון. אבל לא – לוועדה המיוחדת. התנגדות לתוכנית של ועדה מיוחדת תוגש לוועדה המיוחדת עצמה, והיא זו שתדון ותכריע בה. מה זה? הדא כלאם פאדי. אותה ועדה תשמע את ההתנגדויות ותכריע בהן? לכן, כל מה שאמרנו מקבל משנה חומרה על רקע האפליה החמורה הקיימת בין חריש ותושביה לבין היישובים הערביים שבסביבה. בעוד משאבים ממשלתיים רבים – מיליארדים על גבי מיליארדים – מושקעים בפרויקט של הקמת העיר חריש והייהוד של אזור ואדי עארה, היישובים הערבים באזור סובלים זה עשרות שנים בשל שטחי שיפוט מצומצמים ביותר; שנים של הזנחה תכנונית, אפליה בחלוקת הכנסות, היעדר משאבים ומצב סוציו-אקונומי נמוך. 

אז במקום העדפה מתקנת, אדוני היושב-ראש, ליישובים האלה, מעמיקים את הפערים, מעמיקים את האפליה. לכן גם ראשי המועצות – ערערה – מודיר יונס הגיע לוועדה ואמר: אנחנו מתנגדים, די כבר, מספיק הארכה ראשונה, מספיק הארכה שנייה, מספיק הארכה שלישית. כבר עכשיו העיר חריש מונה יותר מ-50,000, למה צריך עוד ועדה מיוחדת לחריש? צריך אותו יחס לחריש כמו היחס לאום אל-פחם, כמו היחס לבאקה, כמו היחס לערערה וכפר קרע. אין שום סיבה להפלות לטובה את חריש. די – על חשבון האזרחים הערבים, על חשבון העתיד, (אומר בערבית: העתיד, הכפרים שלנו והאנשים שלנו בוואדי עארה. צריך להפיל את החוק הזה.)


תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לומר את דברו. בבקשה, 20 דקות לרשותך. 


מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, חברי הרשימה המשותפת מצאו לנכון להישאר עד שעה מאוחרת כי החוק הוא חוק מסוכן. אם יש חוקים שיש בהם חשש אמיתי לפגיעה בעתיד של כמה יישובים ערביים – כל אזור ואדי ערה – זה החוק שנותן לעיר חריש מעמד של ועדה מיוחדת, יחידה במינה במדינת ישראל: (אומר בערבית: העיר היחידה בישראל שיש לה ועדת תכנון מיוחדת.) אני זוכר שלפני כמה שנים בוועדת הפנים הביאו הצעה להארכת תוקף הוועדה, ואני הייתי נציג הרשימה המשותפת בוועדה. (אומר בערבית: ובוועדה נכח אחמד מלחם, ראש הוועדה העממית, וליוותה אותו החוקרת הד"ר ענאיה בנא וראשי הרשויות המקומיות באזור. בסופו של דבר הגענו להסכמה בוועדה למינוי נציגים מהעיריות הסמוכות – אוסאמה, כמו שאמרת,) מינוי נציגים של היישובים הסמוכים, יישוב גובל או סמוך? סמוך? וגם ההסכם שהיה אז – ההחלטה לא מומשה לגבי המינויים האלה, לגבי הציבור הערבי. לא מומשה. לכן אפילו בדיעבד ההחלטה היא בלתי חוקית, כי לא מומש החלק הזה. למה? כי לוקחים את הערבים כמובן מאליו, (אומר בערבית: הם בכיס, הם לא נחשבים, כלומר, זו חריש, במדינה אפילו מתעניינים בה:) תקציבים, אפשרויות, סמכויות, מה לא. 

 (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הדאגה הגדולה מהוועדה הזאת היא לעתיד שטחי ואדי עארה, אום אל-קוטוף, ברטעה, אום אל-פחם, עארה, ערערה, כפר קריע, מייסר, באקה. היישובים האלה הביעו את דאגתם. לכן היום מרכז עדאלה שלח מכתב, היום, לשרת הפנים בשם ועדת ראשי הרשויות, הוועדה העממית, מרכז התכנון האלטרנטיבי ומרכז עדאלה שבו הם מבקשים שלא לאשר את החוק. נכון שאני השתתפתי באחת הפגישות האחרונות בוועדת הפנים, שעמד בראשה חבר הכנסת ווליד טאהא, ואמרתי לו שאנחנו כולנו יודעים שהחוק הזה מסוכן לעתיד ואדי עארה, ושהאנשים דואגים והוועדות העממיות. אמרתי לו: לא תמיד יהיה יושב-ראש ערבי בוועדת הפנים. זה שיושב-ראש ועדת הפנים הוא ערבי, זה הזמן – השתמשתי במילים:) לתקוע את החוק, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כלומר, שים אותו בצד. לא יכול להיות שתכין את החוק ותביא אותו "מקולף" ומוכן לכנסת, ואלה יתמכו בו ואלה יתמכו בו, כל הכנסת, פרט לרשימה המשותפת, שנמצאת כדי להתנגד. עולה על הדעת שאנחנו לבדנו נביע דאגה לוואדי עארה ואנשיה? אתם יודעים כמה פעמים יושבי-ראש הוועדה במהלך השנים האחרונות) תקעו חוקים? (אומר בערבית: עצרו אותם, בגלל שהם לא מצאו חן בעיניהם, החוק לא מצא חן בעיניהם. למרבה הצער, התשובה הייתה:) אני לא אתקע שום חוק. (אומר בערבית: ועכשיו החוק מולנו. אפילו מה שהזכיר אוסאמה – לחריש יש מזבלה במרחק 150 מטרים מאום אל-קוטוף. חוצפה, חוסר כבוד, לא רק לרגשות אלא גם לבריאות של אנשי אום אל-קוטוף והאזור.)


 – – –


 (כעת, אחרי השינוי, יש שלושה חברים מתוך 14. אבל לא החברים הם שחשובים ולא שנתיים ולא שלוש. התוכניות של חריש באזור ואדי עארה הן אשר מדאיגות אותנו, ולכן אנחנו כאן, ולכן עקבנו אחרי הנושא הזה בשנים האחרונות. החוק הזה – אני רוצה לומר את זה בכל השפות, בכל אמצעי התקשורת. אנשים מפה ואנשים מפה אמרו שזו לא יד המקרה שחוק החשמל הגיע היום וחוק חריש יגיע אחריו היום, מכיוון שאילת שקד אמרה שיעבירו אותו, שחייבים להעביר אותו; שאם מעבירים את החשמל, חייבים להעביר את חריש. אם לא יעבור חריש – לא יעבור החשמל. לו הייתם יודעים מה המחיר שאנחנו משלמים על העברת חוק החשמל, והמחירים שיגיעו – חוק הגיוס בדרך, וחוק העלאת מחירים למשקאות קלים. זה קשור גם לאיום באי-הצבעה על חוק החשמל.)


 – – –


 (אדוני, הוא פותר קצת, במידה מסוימת. הלוואי שהוא יפתור יותר, אבל אנחנו מקווים ששקד לא תרוקן אותו מתוכן; רובו רוקן מתוכן באמצעות הגב' שקד, בלי לדעת איפה מניחים את העמוד.

 העניין השני – היום פורסם שעיריית הכיבוש פרסמה תוכניות ל-3,557 יחידות התנחלות בירושלים הכבושה: 1,465 בהר חומה וגבעת המטוס ובאזור בית צפאפה, 2,092 – תוכנית אחרת, בקצה הגבעה הצרפתית. התוכנית של הר חומה, גבעת המטוס ואזור בית צפאפה, המטרה שלה היא לקטוע את הרצף של העיר הקדושה עם העיר בית לחם. זו תוכנית שבעבר הממשל האמריקאי עיכבה אותה, ועכשיו – – –)

 
 נתניהו – – – 


 (טוב שנתניהו "טס", אבל אתה יודע כמה עניינים נתניהו לא היה יכול לעשות שאלה עושים, ממשלת השינוי? לפעמים השינוי הוא לרעה. אני רוצה לספר שאתמול דיבר איתי נאג'י, אח של האסיר נאסר אבו חמיד. נאסר אבו חמיד הוא עכשיו אסיר, נידון למאסר עולם. חמישה אחים נידונים למאסר עולם. אין בעולם משפחה שיש בה חמישה אחים שנידונים למאסר עולם, לנצח, אין בכל העולם חוץ ממשפחת אבו חמיד מאמעארי. משפחת לוחמים. לאימם קוראים "חנסאא' פלסטין". בחודש עשירי הוא עבר ניתוח והוציאו גידול סרטני מהריאה שלו. אתמול דיבר איתי אח שלו, ובדקתי עם מנהל בית החולים – למרבה הצער, מצבו הידרדר: יש דלקת בריאה, הוא עושה טיפול כימי וכו'. עכשיו, כמו שאומרים, הוא) מונשם ומורדם, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מורדם והנשמה מלאכותית בבית חולים ברזילי. אביהם נפטר במהלך המעצר, רחמי אללה עליו. נמנע מאימם לבקר אותם במשך שנות מעצרם. הרסו את הבית שלהם לפחות חמש פעמים. הרסו את הבית לפחות חמש פעמים. המצב הבריאותי שלו מדאיג. אני עוקב אחרי המצב שלו באופן יום-יומי מול רופאי בית החולים, ולפני כמה שעות הוא דיבר איתי ועם אוסאמה אח שלהם, נאג'י. הדאגה גדולה. אנחנו מתפללים לאללה למען בריאותו של נאסר, אבל יש לו גם זכות שיעבירו אותו לרמאללה ולא להישאר בבית החולים כלוא. מובן שזה לוקח אותנו להחלטה שהגיע לאחר מאבק ושביתה של 141 ימים של הישאם אבו הואש.)


 – – – ושיפסיקו את ההסתה.


141 ימי שביתת רעב על מעצר מינהלי. אני וגם הרשימה המשותפת מתנגדים למעצר מינהלי נגד כל אחד ללא קשר ללאום. המעצר המינהלי הוא כלי לא דמוקרטי. 


נגד כל אדם. 


 כל אדם – ערבי, יהודי, פלסטיני, ישראלי. כל אדם. מעצר מינהלי זה משהו – אין משפט. 


 שולל זכות יסוד.


 שולל זכות יסוד. אני הצהרתי בעבר, אגב. אמרתי שאני מתנגד אפילו למעצר מינהלי של אנשי ימין, כי זה עיקרון. זאת פגיעה בזכות יסוד. ואז, האנשים האלה (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הכלי להפנות את תשומת הלב למעצר המינהלי השרירותי הזה של הכיבוש הוא הגוף שלהם בכך שהם שובתים רעב. לפני יומיים אני ואוסאמה היינו אצלו. המצב שלו, הגוף שראינו – יצאנו מודאגים מאוד מאוד מאוד. עם זאת, כוח הרצון שלו חזק, כוח הרצון שלו חזק, והוא ניצח בסופו של דבר. אני תמיד אמרתי בנוגע לכל האסירים שעקבנו אחרי השביתה שלהם שבכל אחד מהמצבים האלה במערכה שבין האסיר והסוהר, האסיר הוא בהכרח המנצח, לא משנה מה תהיה התוצאה. הם מתים מפחד שהוא ימות.)


אם אפשר, יושב-ראש הישיבה – את מה שאמר לך, שיגיד לראש המפלגה שלו, כי הוא זה שחותם על הצווים המינהליים.


 האמת, אחרי שחזרנו דיברנו כאן עם שר הביטחון, איימן ואני.


שיגיד לו שזה מפר זכות יסוד. 


 141 יום, עם פגיעה באברים פנימיים – סכנת חיים אמיתית. עכשיו ייקח לו שבועות, (אומר בערבית: שבועות לחזור לבריאותו ואיתנו.)


 האם יש הגבלה בחוק לתקופת מעצר מינהלי? 


 אוסאמה, נדמה לי שאפשר לחדש צווים מינהליים כמה שהם רוצים בלי הגבלה. 


אין הגבלה? 


עאידה תומא סלימאן אומרת: להישאם אבו הואש ביקשו ארכה עשר פעמים.


 לאיזו תקופה? 


שישה חודשים, שישה חודשים, שישה חודשים. 


עד שישה חודשים. 


 אגב, יש כמה עצירים מינהליים שהם כבר שנים בכלא. מחדשים להם והם כבר שנים בכלא בלי משפט. 


במעצרים מינהליים. 


במעצר מינהלי שמתחדש, שנים בכלא במעצר מינהלי. 


 כלומר הם לא אסירים, הם עצורים. 


 עצירים מינהליים. אגב, וגם כשמתלים – – –


 – – – עצור מינהלי.


 עצור מינהלי. אדוני היושב-ראש, גם כשיש החלטה של בג"ץ להתלות את המעצר – מה זה אומר? שאנחנו יכולים לבקר אותו, אבל הוא נשאר ומושאר בבית החולים, ולמרות שהמעצר הותלה, הוא לא יכול לנסוע הביתה או לבית חולים ברמאללה, למשל, לא יכול, למרות שבג"ץ התלה את המעצר.


 אגב, בהקשר הזה צריך אולי אפילו להפנות מפה קריאה לשר לביטחון פנים לאפשר ולחדש את הביקורים בבתי הסוהר גם לאסירים מינהליים. אתם יודעים שאני אישית עוסק בזה. אף שאיני מבקר ולו אסיר ביטחוני אחד, אני חושב שזוהי זכותם של חברי הכנסת, וגם חלק מהחסינות.


 אפילו אסירים – – –


 נכון. 


 אנחנו מנועים. 


 אנחנו קוראים לשר לביטחון פנים לשחרר את ההחלטה האומללה הזאת, שהתקבלה לפני שתי קדנציות, ולהחזיר את המצב לכנו. אני עוסק בזה באופן אישי, גברתי. 


 יש פגיעה בחסינות חברי הכנסת. 


בלי ספק. ואני, יחד עם הייעוץ המשפטי של הכנסת, נמצא בשיח מתמיד כדי לאפשר ולחדש את הביקורים. יכול להיות שצריך למנוע ביקור של אסיר כזה או אחר ספציפי עם סיכון ביטחוני, אני יכול להבין את זה, אבל באופן גורף זה נראה לי פגיעה חמורה בחסינות חברי הכנסת. 


 – – –


מאה אחוז, זה לגיטימי, אבל לא גורף. 


 היושב-ראש הזכיר את היועצת המשפטית של הכנסת. אני ראיתי חדשות 13 הערב, ורביב דרוקר דיווח מפי בכירים בקואליציה שהם תוקפים באופן בוטה את היועצת המשפטית עו"ד שגית אפיק, שכל חבר כנסת פה יודע כמה היא מקצוענית, הגונה וישרה, לא עושה חשבון, לא לקואליציה ולא לאופוזיציה – שכאילו היא שפוטה של נתניהו, הליכוד ויריב לוין. אני חושב שהדברים האלה, שיוחסו לבכירים בקואליציה, הם מחפירים. 


 אותה שגית שהפילה את חוק – – – של ממשלת נתניהו. מיסוי דירה שלישית. 


מיסוי דירה שלישית. אני הייתי בוועדת הכספים, אוסאמה ואני בוועדת הכספים, בדיונים על דירה שלישית בממשלת נתניהו. כחלון? כחלון היה שר האוצר. והיא, בניגוד לעמדת הממשלה, בניגוד לעמדת נתניהו, הליכוד וכחלון, נתנה חוות דעת שבסופו של דבר בג"ץ – – 


 פסל את החוק. 


 – – פסל את החוק. על חגית אתם מדליפים הדלפה – – 


שגית. 


 שגית. – – נבזית כזאת?


 ולא שמענו שום הכחשה מגורם בכיר בקואליציה. 


אז אדוני – אחמד טיבי, אני עצרתי לך את השעון. אסטה ממנהגי להיות הממלכתי, ואחבוש – – –


 אני מאפשר לך הפעם. 


 בתור סגן היושב-ראש, אני מבקש שתאפשר לי את האפשרות הזאת ואחבוש רגע – לא אכנה את עצמי גורם בכיר בקואליציה, אבל בהחלט חבר בהנהלת הקואליציה. 


 נכון. 


 ואני אומר שהאמירה הזאת אינה משקפת את עמדת הנהלת הקואליציה, היא לא מקובלת על כל חברי הנהלת הקואליציה. אינני יודע מי תדרך את התדרוך הנואל הזה. יש לנו אמון ביועצת המשפטית של הכנסת, הגם ועל אף – וגם אם לעיתים אנו חלוקים על חוות הדעת שלה, וזה לגיטימי להיות לפעמים חלוק על חוות של יועצים משפטיים, זה דבר בסדר. אבל אין לי שום ספק בכך שהיא לא פועלת מטעם צד כזה או מטעם צד אחר של המפה הפוליטית. היא עושה את עבודתה על פי תפיסת עולמה והבנתה המשפטית, כפי שהיא מבינה את זה – לעיתים למגינת ליבי ולעיתים לשמחתי. אבל אני דוחה בכל תוקף את התדרוכים המכוערים שהיו היום כנגדה. זה לא ראוי שזה ייעשה, וטוב שמי שתדרך – שינסה לתקן את העוול הגדול שעשו לה ולצוותה, שעושים עבודה מסורה, וכל מה שבגרונם זה כבודה של הכנסת.


 תודה רבה. אני רוצה לציין שחוות הדעת של הייעוץ המשפטי בוועדת הכנסת נגד שימוש ב-98 היום על חוק החשמל ניתן על ידי ארבל, עו"ד ארבל אסטרחן, שהיא מבריקה. ידוע שהיא משפטנית מבריקה, וזו גם עמדתה של שגית. 


 אבל תדע לך שאתמול בוועדת הכנסת – ושוב, עצרתי לך, אז אני לא גוזל ממך את הזמן – נאמרו דברים מאוד קשים באופן אישי ומכוון כנגד עו"ד ארבל אסטרחן, כאילו היא פוגעת בכנסת, כאילו היא עושה דברים באופן מכוון, כאילו היא משרתת צד אחד מסוים של הכנסת, ודיברו אליה בצורה מכוערת ומגונה באופן אישי. שם זה היה ממש אדם מול אדם ומה שנקרא on record.


 מי עשה את זה?


 אני לא רוצה לומר. 


 תגיד לי, אני אמשיך. 


אז אני אומר לך, אבל זה היה מאוד מכוער. גם ארבל אסטרחן עושה את עבודתה נאמנה ותמיד מייצגת את עמדתה המקצועית כמגינה על הכנסת. אגב הייעוץ המשפטי, דווקא על חוק החשמל היא אמרה שיש טעם לקיים את סעיף 98 – דווקא על חוק החשמל. דווקא על החוק היא לא הסכימה לקיים את 98 ועל החוק הבא היא לא הסכימה לקיים את 98, אבל על חוק החשמל היא הסכימה – ביחס למספר השעות, לא לגבי מספר ההסתייגויות. 


 מספר השעות. 


 אבל לא לגבי מספר ההסתייגויות. אבל הדברים שנאמרו על עו"ד אסטרחן היו מכוערים, וגם אותם אני מגנה. אני מחזיר עכשיו את כובעי כסגן יושב-ראש הכנסת. 


 מי שאמר דברים כאלה על ארבל אמר דברים נבזיים – – 


 נבזיים, ממש. 


– – למשפטנית מקצוענית, שבכל קדנציה כל חברי הכנסת חבים לה תודה על עבודה מסורה. 


 גם אם לא מסכימים איתה תמיד. 


נכון. 


גם כשאני לא מסכים איתה אני נהנה מהניתוח המשפטי שלה. גם למחלקה המשפטית באופן כללי אנחנו צריכים להגיד תודה רבה. 


 מקצועית – – –


 מקצוענים אחד-אחד. 


אחד-אחד. 


אבל מילת ביקורת, מכובדי היושב-ראש. אני חושב שאתם הגעתם לשלטון כי אמרתם שאתם מגינים על שומרי הסף. מה שנעשה – ולא קיבלתם את דעתם של היועצים המשפטיים בנושא שימוש בסעיף 98 – עשיתם טעות קשה. בניגוד לכל הטפות המוסר של ממשלת השינוי כשהיו באופוזיציה, פשוט דרסתם חוות דעת של הייעוץ המשפטי. זו טעות קשה, ואני מקווה שהיא לא תישנה. 

 מכובדי היושב-ראש, בזה אני מסיים. אבל אני חוזר לחוק של חריש. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בחוק חריש יש סכנה עתידית ואסטרטגית לאזור ואדי עארה, ולכן אנחנו כאן כדי להצביע נגדו. בוועדת הפנים היה הנציג שלנו אוסאמה סעדי באופן מעורר התפעלות, והיינו בקשר עם הוועדה העממית ועם כמה ראשי ערים. היום דיבר איתי עו"ד פיראס בדחי, ראש מועצת כפר קרע. אתמול שלח לי אחמד מלחם הודעה שבה הוא מבקש שלא להצביע על החוק ועל הקמת הוועדה הזאת, כי הם רואים טוב יותר את הסכנה האסטרטגית. אנחנו מקווים שלא יביאו את החוק הזה היום, ולכן זה קצת מוזר שתכין את החוק ותביא אותו לכאן ואחר כך לא תשתתף בהצבעה. אנחנו כאן כדי להשתתף בהצבעה, כי ההצבעה הזאת תירשם היסטורית ויהיו לה השלכות עתידיות.) תודה רבה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי, יושב-ראש סיעת הרשימה המשותפת. אני מזמין את חבר הכנסת סמי אבי שחאדה להציג את הסתייגותו. 


 שהוא היושב-ראש החדש של סיעת הרשימה המשותפת.


 מה? ממתי?


 מלפני שבועיים. 


וואו, אז אני מברך אותך על הבחירה. הייתה בחירה פה אחד?


 אדוני, זו הייתה העברת שלטון חלקה, חבל על הזמן. 


שם הייתה המתמודדות כמו ביש עתיד, או – – –


 פה אחד. 


 פעם, כשלא רצו לעשות רוטציה – – –


 רק שתבינו מה זה – – –


אבל כמה מועמדים היו? זו השאלה. 


 פה אחד. 


קונסנזוס. 


 כמו במפלגה שלו. 


– – – שלא יתחיל, למה במפלגה שלהם על רוטציה כבר רצחו גם. 


אוי ואבוי. אוי ואבוי. 


 ערב טוב, אדוני היושב-ראש.


בבקשה, אדוני. ברכות על המינוי. עשר דקות לרשותך. 


 תודה רבה לך. 


– – – 


 למי שלא מכיר את רזי הרשימה המשותפת, אז הרשימה המשותפת מורכבת משלוש מפלגות שונות, ויש שם שוני אידיאולוגי בין המפלגות השונות. 


 לכן לא פקששתי. 


 זו סיעה אחת עם שלוש מפלגות: חד"ש, תע"ל ובל"ד. 


טוב, חברים, אחרי ההפסקה הזאת אני רוצה להתחיל. ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, זה חוק חשוב וחוק גרוע, ואני רוצה לדבר פה כמה מילים לגבי קונטקסט, על תכנון במדינת היהודים, ואז אני רוצה להתייחס ספציפית לגבי החוק עצמו, שנקרא חוק חריש. אבל לפני כן, אדוני, דיברנו כמה מילים – החלפנו פה – על מעצרים מינהליים. אני רוצה, בבקשה, שתעדכן את החברים שלך בסיעה, אדוני היושב-ראש, שמלחמת העולם השנייה נגמרה רשמית ב-1945. כל העולם יודע שהיא נגמרה ב-1945, חוץ ממדינת ישראל. תקנות החירום, שעל פיהן יש לנו מעצרים מינהליים, היו רלוונטיות בתקופת מלחמת העולם השנייה, כי הייתה מלחמת עולם שנייה. היא נגמרה מזמן, רק ביחס של ישראל לפלסטינים היא לא נגמרה. דרך אגב, המעצרים המינהליים, אדוני היושב-ראש, עובדים גם על הערבים בישראל, גם על החלק הזה של העם הפלסטיני, ובמאורעות מאי האחרונים ראינו גם מעצרים מינהליים. 

 אני מאוד מקווה שיהיה אפשר לנהל על זה איזשהו דיון רציני, אמיתי, ושזה דבר שייעלם מהעולם, כי זה גורם סבל למאות פלסטינים כל הזמן. כל הזמן יש כמעט 500 עצירים מינהליים – כמה מאות עצירים מינהליים כל הזמן בבתי הכלא בישראל. עכשיו, מה זה עצירים מינהליים? זו חטיפה, זה אקט של חטיפה שמבצעת – זה טרור מדינה. לקחת בן אדם מביתו בלי משפט, בלי כתבי אישום, בלי כלום, ולהחליט שלו לא מגיעה חירות. ואז יוצאים הגיבורים האלה ושובתים רעב במשך מעל 100 ימים – רוב המערכות שהם ניהלו לאחרונה – ובסוף הם גם מנצחים. 

עכשיו לגבי העניין של חריש ותכנון. לא רגיל במדינת ישראל לחשוב על ההיבט הגזעני של התכנון, אבל מספרים מדברים. במדינת ישראל, שהיא יהודית ודמוגרפית, 90% מהאוכלוסייה, 90% גרים ערבים לבד ויהודים לבד. זה לא צריך להספיק ליהודים? 90% גרים ערבים לבד ויהודים לבד. למה צריך לתכנן עוד יישובים על טהרת הגזע? ולמה היישובים האלה נופלים בדיוק איפה שיש יישובים ערביים? במקרה של חריש זו לא שאלה, יש לנו את התשובה; מי שתכנן את חריש כתב במסמכי היסוד של חריש שיש לזה היבטים דמוגרפיים. לא היה צורך להקים יישוב ליהודים באזור הזה של חריש, הצורך הוא צורך גזעני-דמוגרפי, למניעת התפתחות האזור הערבי באזור חריש. אז מההתחלה הדבר הזה שנקרא חריש הוא דבר גזעני, שנולד לבנות יישוב על טהרת הגזע באזור שיש בו רוב גדול ערבי. והמחשבה לא הייתה כי היה צורך ליהודים לבוא לשם, יש הרבה קרקע ליהודים באזור. לא חסרות שם קרקעות בידי היהודים, מי שמסתכל, למועצות האזוריות באזור הקרוב לשם – מנשה, עמק חפר – יש לשתי המועצות האלה יותר קרקע מכל הערבים שנמצאים שם באזור, אז יש להם איפה להתפתח. למה בונים שם יישוב? כדי למנוע התפתחות. חריש באה כדי למנוע התפתחות של האזור הערבי שמסביב לחריש, ועכשיו אנחנו שומעים שחריש מקבלת אזור תעשייה. מספר האוכלוסייה בחריש 26,000 איש, לרובם יש איפה לעבוד. אום אל-פחם – 57,000 איש, לא צריכה אזור תעשייה מבחינת מדינת ישראל. אום אל-פחם לא צריכה אבל חריש כן. חריש היא מקום חשוב, אנשים עובדים בחריש; אום אל-פחם – לא. 

עכשיו, זה קורה בכל מקום. לפני יומיים היה לנו דיון מעניין בוועדה שעוסקת בענייני הגז. הגיע מישהו ממועצה אזורית, אדוני היושב-ראש, שאני אף פעם לא שמעתי עליה, היא נקראת מרגלות ים המלח, משהו כזה. יש משהו כזה בארץ. זה בנוי משישה יישובים, שישה יישובים – כולם יהודיים כמובן. מספר התושבים בששת היישובים האלה ביחד – 2,000 איש, 2,000 איש בלבד. מה שטח השיפוט של האזור הזה? 700,000 דונם. למקום המוזר הזה, שאף אחד לא יודע עליו כלום – מרגלות ים המלח – יש שטח שיפוט של 700,000 דונם. ואז מה? אנחנו מקבלים שיח פוליטי גזעני מזעזע שהערבים משתלטים על קרקעות בנגב. יש 300,000 ערבים בנגב, אין להם 700,000 דונם – כולם ביחד. כל הערבים בנגב, אין להם חצי ממה שיש לאנשים האלה במרגלות ים המלח. אין בעיה של קרקע במדינת ישראל, יש בעיה של מנטליות גזענית, שפיתוח משמעותו ייהוד, וזה לא מזעזע אף אחד. עכשיו, היהודים שנלחמו במשך עשרות שנים במאה התשע-עשרה נגד גזענות בנו מקום הרבה יותר גזעני ממה שהיו נאבקים בו בעבר. כשהם היו קורבנות הגזענות הם היו מתנגדים לחוקים כאלה, הם היו יוצאים נגד חקיקה גזענית מהסוג הזה. היו מדברים על גזענות, כי אלה חוקים גזעניים. וזה לא רק חריש, זה כל התכנון. לא משנה איפה אתה בודק בארץ, לא משנה, יהודים ליד ערבים – אתה רואה שמצב היהודים יותר טוב, והכול מתוכנן על ידי יהודים לטובת יהודים. 

 וזה נראה סביר. לצערנו הרב אפילו אין שיח דמוקרטי אזרחי שמתנגד לתפיסות התכנון הגזעניות האלה. ועכשיו, עם הממשלה החדשה, ממשלת השינוי לרעה, חזר ראש הממשלה לתפקידו הקלאסי – יושב-ראש מועצת רשע. ככה הוא חושב, ככה הוא מתכנן, זאת שרת הפנים שלו. ככה הם חושבים, זאת תפיסת העולם שלהם. ואז אנחנו שומעים שהערבים שאין להם כמעט 3% מאדמת הנגב הם פולשים, והיהודים צריכים לקבל את כל הנגב. על ה-3% רודפים את האנשים יום-יום והורסים להם בתים, ושרת הפנים, כפתרון, הולכת להקים 12 יישובים יהודיים חדשים. זה הפתרון שהיא מביאה לערבים בנגב. 

עכשיו, ניחא ששקד ובנט לא הפתיעו אותנו, מה שכן מפתיע אותנו זה שיש להם שותפים – רע"מ. לא חושב שהאחרים הם שותפים שמפתיעים אותנו, אבל יש את רע"מ ויש את מרצ, לפחות אלה היו צריכים להגיד משהו, לפחות לצאת נגד חקיקה גזענית, להפסיק חלק מהחקיקה הגזענית, כולל חריש. אבל לצערנו הרב גם את זה הם לא עושים. אני חושב שהפרויקט הזה בסוף יתפוצץ לכולם בפנים, לא יעזור. ניסו מ-1980 לייהד שם את האזור, היהודים לא רוצים ללכת לשם, עם כל מה שנותנים, עם כל הפיתויים, עם כל הפיתוח ועם כל התקציבים – לא רוצים. הם לא ילכו לשם. בסוף הם יצטרכו להתמודד גם עם חריש כיישוב מעורב. עברתי על הוויקיפדיה לראות את המספרים, כמה ערבים כבר יש בחריש – אני כבר מכיר כמה שגרים שם – כתוב: אפס. אפשר לזייף את המספרים, אפשר לזייף את הנתונים, אפשר לכתוב נתונים מחדש – זה לא יעזור. זה לא יעזור, המדיניות הגזענית הזאת, חניקת היישובים הערביים מסביב לחריש תוביל את חריש ליישוב מעורב. רוצים, לא רוצים; אוהבים, לא אוהבים; בעד, נגד – זה לא יעזור. כמו שקרה עם מה שנקרא נוף הגליל, כמו שיקרה עם כרמיאל, כמו שיקרה בכל מקום אחר. חנקו את הערבים, אין להם לאן ללכת – ילכו למקום השכן, זה מה שיקרה. התכנון הזה יתפוצץ לכולנו בסוף בפנים, כי מההתחלה מתכננים על טהרת הגזע. 

 אני מקווה שמתישהו נגיע למצב שלפחות התכנון במדינה הזאת לא יהיה כל כך גזעני וכל כך לא מכבד ולא אנושי, וירצה להעביר לאזרח הערבי תחושה שהוא לא אזרח אלא אויב. בכל מה שנוגע למשאב הכי חשוב במדינה, שזה הקרקע, מדינת ישראל לא מתייחסת לאזרח הערבי כאל אזרח אלא כאל אויב. המדיניות הזאת לא תביא לשום מקום טוב. תודה רבה לכם. 


תודה רבה לחבר הכנסת סמי אבו שחאדה. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לנמק הסתייגויותיה. בבקשה, גברתי, עד רבע שעה לרשותך.


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בלילה, קצת לפני השעה הזו, עמדנו פה ודיברנו על חוק התכנון והבנייה, תיקון שכולנו מכירים אותו כחוק החשמל, ובעצם רק בבוקר הצבענו על אותו חוק. והלילה אנחנו עומדים פה כדי להתדיין בחוק שאמור להיות גם כן הצעה בעניין חוק התכנון והבנייה, כאשר כולנו מכירים את זה כחוק חריש. ואני עדיין זוכרת שבאותו דיון הפריע לי היושב-ראש של הישיבה חבר הכנסת מנסור עבאס, והתנגח ודיבר וניסה לשאול שאלות ולהתחכם. ואני מבינה אותו, כי באותו רגע כל מה שהיה לו בראש – הוא חיפש מקום איפה לשים את העמוד או איך אומרים?


 איפה לשים את עמוד החשמל.


 איפה לשים את עמוד החשמל. הוא היה ממש בתוך זה וחיפש איפה לשים את זה, כי מקומות שאין בהם תכנון, אי-אפשר לשים שם עמודי חשמל. אז אני חשבתי לתומי, בגלל המופע של הבוקר, שלקח איזה שעה ומשהו, ההתדיינות בין מנסור עבאס לווליד טאהא בתוך רע"מ – שעה שלמה בבוקר עשו לנו הצגה שלמה כי הם היו כל כך שמחים על הניצחון הגדול, הם הביאו חשמל לבתים הבלתי-חוקיים, מה שנקרא. 


 – – – חשמל – – – 


כן. אבל אני חשבתי לספר לו – בגלל שראיתי שהוא מוטרד, מוטרד מאוד, מהעניין איפה לשים את עמוד החשמל, רציתי לספר לו שהיום קיבלתי הודעה דווקא ממישהו שחי בכפר בלתי מוכר בנגב, שאמר לי: תספרי להם על איך עמודי החשמל נטועים באדמות שלנו, בתוך הכפר הבלתי-מוכר, אבל לא כדי להעביר לנו חשמל, אנחנו לא מקבלים חשמל מאותו עמוד; החשמל מועבר ליישובים היהודיים שמסביב. אז מצאו איפה לשים את עמוד החשמל, אבל כמובן – – –


 בלי תכנון יש עמוד חשמל?


 לא. אתה רואה, זה קורה. אבל העיקר, העיקר, סמי, בכל הסיפור הזה – אם אתם זוכרים, בתוך הדיון, לקראת סוף הדברים, חבר הכנסת מנסור עבאס הטיח בי ואמר: בואי לא נדבר פוליטיקה, בואי נדבר מקצועית. הוא לא רצה לדבר פוליטיקה. אתם מכירים תכנון שאין בו פוליטיקה במדינה הזו? לנסות להשלות את הציבור ולדבר כאילו על עניינים מקצועיים בלי להסתכל על הפוליטיקה, על המדיניות שמובילה את קווי התכנון האלה, זה בדיוק להוביל את האנשים שלך שולל, וזה לזרות חול בעיניים שלהם. ולא במקרה אנחנו יושבים בלילה הזה לבד פה עם חברי הכנסת מהקואליציה, ואנחנו לא רואים את יושב-ראש ועדת הפנים, שהכין את החוק הזה, לא רואים אותו חוגג את החוק הזה. למה הוא לא חוגג? 


 כי אין מה לחגוג.


 כי הוא יודע שקודם כול אין מה לחגוג, ושהמחיר שמשלמים עבור ההצגה של הבוקר הוא מחיר מאוד כבד, מנשוא, אפילו לאלה שמשלמים והסכימו לשלם את המחיר הזה, ואני מדברת על חברי הכנסת מרע"מ ועל חברי הכנסת ממרצ. לא צריכים להתבייש מאיתנו ולצאת מהאולם ולעזוב את הכנסת כדי לא להצביע כדי שאנחנו נבין; בלי שאתם עוזבים או שאחרי שאתם עוזבים אנחנו מבינים שהמחיר הוא כבד מאוד עבור האשליה הזו. אני הסברתי אתמול כמה זה יהיה קשה לעבור את כל משוכת החסמים שנבנים בתוך החוק, עד שמתאפשר למישהו לחשוב שאולי אולי אולי, אם יהיה רגע טוב לשרת הפנים, אולי היא תחתום בסוף ותיתן לו את החשמל. כן, זה כתוב בצורה מאוד ברורה במתווה, ולצערי הרב כתוב שהכלל יישאר וזה יהיה חריג, ואחריותה של שרת הפנים להשאיר את זה חריג, והיא תיתן אישורים במשורה. ככה כתוב. 

אז ההצגה כולה, אנחנו משלמים מחיר מאוד כבד עליה, באדמות ובאפשרות של ההתפתחות של הכפרים שנמצאים בוואדי עארה. וזה כבד. למה? הכפרים האלה, שעכשיו באים ואומרים להם: אולי חלק מכם יתחבר לחשמל אם תיכנסו לתהליך של תכנון. הרי אמר ווליד: אני רוצה שזה יהיה במסגרת כיבוד חוקי התכנון. למה, מי לא כיבד את חוקי התכנון? החוק הבסיסי של התכנון הוא שהוא אמור לענות על הצרכים הבסיסיים של האנשים שעושים להם את התכנון, של האזרחים שקיימים במקום, החוק הזה הופר ונדרס על ידי המדיניות שהובילו ממשלות ישראל. והיום אתם ממשיכים את זה, ממשלת השינוי. אתם ממשיכים את הדריסה ברגל גסה של זכויות האזרחים הערבים כדי לקבל תכנון ולו שיש בו קצת צדק.

משנים חוק שלם כדי לתת לוועדה מיוחדת להמשיך להתקיים, למרות שסיבות קיומה פגו מזמן. ועדת התכנון של חריש איבדה את הלגיטימיות לקיום שלה ברגע שאוכלסה העיר ויש בה את המוסדות שצריך שיהיו. אבל – להמשיך את זה כדי לרכז את הכוח בידיים של חריש, כדי לחלוש על יותר ויותר אדמות ולמנוע מהכפרים הערביים להתפתח. מישהו מבין למה לא אושרו הרבה מהתוכניות המוגשות? יש מועצות מקומיות, כמה זמן הם מניחים את התוכניות שלהם? ולמה לא מאשרים להם? כי לא רוצים להרחיב להם את השטח המוניציפלי או השטח של התכנון. לא רוצים, כי בזה משאירים את הקרקע כרזרבה לדמוגרפיה שדיבר עליה חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. 
 
 לצערי הרב, אנחנו אמרנו, ברגע הראשון שהצטרפה רע"מ – היא יצאה לכולם והסבירה לציבור שהמטרה של ההצטרפות לממשלה היא ההשפעה, (אומרת בערבית: החבר'ה רוצים להשפיע,) והאמת – – –


 – – – אם נדבר בערבית, את עושה להם הפוך על הפוך, עאידה. 


 לא, הם רצו להשפיע. ואני חושבת שכל מפלגה, כולל הרשימה המשותפת, רוצה להגיע לאיזשהו שלב שהיא תוכל להשפיע על המדיניות הנהוגה באותה מדינה. לצערי הרב, מרוב שדיברו על השפעה איבדו את הדרך, והם לא יודעים על מה הם משפיעים. הם התחילו להיות מושפעים יותר מאשר משפיעים. הם התחילו לאמץ – אפילו, במקום לשנות את השיח שמשתמשים בו המדינה ומוסדותיה נגד האוכלוסייה הערבית, הם התחילו לאמץ את זה. מאמצים את השיח הזה, מאמצים את העקרונות, וחושבים שהתפקיד שלהם בהשפעה זה אולי לעשות שיפור פה או שיפור שם. 

 אני מבינה השפעה יותר מאשר זה. במצב הנוכחי, שקיימת בו האוכלוסייה הערבית, שסובלת כל כך מאפליה, שהיא כבר מאוד ממוסדת ואפילו נמצאת בתוך החוק באופן מובנה, בתוך הרבה מהחוקים במדינת ישראל, אני מבינה שהשפעה היא קודם כול לשנות את עקרונות האפליה, את בסיס האפליה; אני מבינה שהשפעה זה להדוף ניסיונות לכרסם בזכויות של האוכלוסייה. כך אני מבינה השפעה. להדוף. 

וכאשר אנחנו רואים בידיים שלנו חוק שנותן את האפשרות לוועדה מיוחדת לתכנן בלי ראייה כללית לאזור – – – 


 מרחבית.


 מרחבית. הראייה באה לשרת באופן מאוד ספציפי את העיר חריש, והיא לא לוקחת בחשבון את הצרכים של כלל האזור שם. ובמיוחד כאשר אנחנו מדברים על משאב שהוגדר – ואהבתי את ההגדרה שעדאלה כתב במסמך שלו, מרכז עדאלה, שהקרקע היא מוצר מתכלה ומדיר, כבוד היושב-ראש.


 נכון.


הקרקע היא מוצר מתכלה ומדיר, כלומר, ברגע שאתה מנכס קרקע לצד אחד, אתה מסיר ומדיר את האוכלוסייה השנייה או את הצד השני. ברגע שאתה מעביר את זה ולא מאפשר לאוכלוסייה השנייה גישה או אפשרות להשתמש בקרקע הזו, אתה כבר גורם לעוול. וכאשר מרכזים כוח כזה בוועדה מיוחדת, המטרה היא ברורה. השאלה שנשאלת – ותראו, המדינה ראתה לנכון להקים עיר שמטרתה להיות יהודית בתוך ואדי עארה; האם חשבה המדינה, ב-73 שנותיה, לחשוב על הקמת יישוב ערבי אחד נוסף או עיר ערבית? כולנו מכירים את הצורך. האם חשבו על זה? האם רצו את זה? האם מישהו מדבר בממשלה על זה היום? כמובן שלא. אבל כן לקחת את הקרקע, כן להצר את האדמה ולשמוט את האדמה מתחת רגליה של האוכלוסייה הערבית – כן ממשיכים לעשות.

החוק הזה, אין לו שום קשר לתכנון ובנייה. החוק הזה נועד לתת לגיטימיות לגזל וחנק של כפרים ושל הערים הערביות שנמצאות בסמוך לחריש – גם באקה, וגם מייסר, וגם ברטעה וגם כפר קרע (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מי שרוצה לדבר על התכנון והבנייה ללא מדיניות, כמו שאמר לי חבר הכנסת מנסור עבאס אתמול, המשמעות של זה היא שהוא לא יודע איפה הוא חי. המשמעות היא שהוא לא חושב בצורה נכונה, כי כל התכנון והבנייה במדינה הזאת נעשים באופן מדיני ונבנים לשרת צד אחד, שהוא האזרחים היהודים, על חשבון צד שני, שהם האזרחים הערבים. לכן חבל שמישהו יחשוב שהוא לא יצביע הלילה, הוא יצא מהכנסת כדי לא להצביע וכדי לא להיות נוכח – הוא חייב להיות כאן. כולם צריכים להיות כאן ולהתנגד לחוק הזה מתוך הקואליציה, ואנחנו מחוץ לקואליציה נעשה את הדבר החשוב הזה בלי שאף אחד יבקש מאיתנו, משום שעדיין לא איבדנו את המצפן שלנו.)


תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף לנמק את הסתייגויותיו. בבקשה.


ואני שמח שאיתן פה. זה מתאים.


 בבן-גוריון.


כן זה – – –


 בבקשה, 20 דקות לרשותך.


 חשבתי עשר, 20 – אוקיי. 

 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני אשמח אם תקשיב, אתה שכן שלי, לא יפה. לפני שבוע העלה כבוד היושב-ראש את חוק הנצחת בן-גוריון, שהוא בעצם נגזרת – – –


 תיקון, תיקון. תיקון לחוק.


 תיקון, תיקון.


 החוק היה משנת 1974.


 1976. חוק דוד בן-גוריון, 1976, סעיף 1 אומר שבעצם מטרת החוק, ואני מצטט: "לזכרו ולפועלו של דוד בן-גוריון ולהנחלת מורשתו לדורות, מחוקקת הכנסת את חוק דוד בן-גוריון". זה הציטוט. עכשיו נשאלת מה המורשת שלו, וזה מתחבר, ואני מקווה שיהיה לי את הזמן לחבר את זה גם לחוק שלפנינו. המורשת שלו היא נכבה, המורשת שלו היא הלבנת פשעים נגד העם הפלסטיני, אבל אני גם אחר כך אתייחס לעוד דברים, לא פחות – או אולי פחות, אבל גם חמורים בפני עצמם, שקשורים אליו.


לא זו הייתה הצעת החוק שאני הגשתי.


 לא לא לא, אני לא מדבר על הצעת חוק שלך. אני מדבר על עצם המורשת שלו, ומה אמורים לזכור מהמורשת שלו ועד כה מנסים דווקא למחוק. עמד פה חבר כנסת בצלאל סמוטריץ' לפני כמה שבועות, והוא אמר לחבריי חברי הכנסת הערבים הפלסטינים: אתם כאן בטעות, כי בן-גוריון לא גמר את העבודה ולא זרק אתכם ב-48'. אז קודם כול, אני רוצה להודות לבצלאל סמוטריץ' על כך שהודה שהייתה נכבה. 

איתמר פליישמן – אני לא יודע למה איתמר זה שם של אנשים כאלה, כנראה שיש איזה מגפה עם השם הזה – איתמר פליישמן, מערוץ 14, וזה בושה שלערוץ הזה קוראים 14, זה פשוט גורם לנזק לשמו של יוהן קרויף, מס' 14, זה חמור מאוד. בקיצור, איתמר פליישמן אמר, וגם אני מצטט, שימו לב: הערבים שכחו את הנכבה, והגיע הזמן להתחיל להזכיר להם את הנכבה. את זה אומר פליישמן. יש משהו מאוד מוזר, מוזר לכאורה, הייתי אומר, במכחישי הנכבה, כי שני האנשים שהזכרתי מצד אחד מכחישים את הנכבה, ומצד שני אומרים: בואו נעשה אותה עוד פעם, או חבל שלא סיימו אותה. כנראה שלוגיקה זה לא הצד החזק אצלם, במסגרת שאר הדברים שלא חזקים אצלם. הגזענות חזקה אצלם. 

 המכחישים של הנכבה הם בדיוק אלה שמעוניינים בביצועה. כגודל הרצון הרצחני כך גודל ההכחשה. הייתי מציג את זה כך, בתור מי שלימד פעם לוגיקה, הם אומרים משהו כזה: לא הייתה נכבה, אבל אנחנו רוצים שהיא תתרחש שוב. זאת הלוגיקה של מכחישי הנכבה, אלה שהזכרתי, בין השאר. 

 וכמובן שבן-גוריון קשור לזה. מה זה קשור? הוא אבי הנכבה, ומספיקים כמה ציטוטים. ביוני 1944, בישיבה של הנהלת הסוכנות, בן-גוריון אומר כך, ואני מצטט: "אינני שולל טרנספר מבחינה מוסרית ואינני שולל אותו גם מבחינה פוליטית". ב-1949, בספר שכתב עזרא דנין, הוא כותב כך: בביקורו בעיר חיפה נתן בן-גוריון הוראות ברורות לפיקוד: א. אסור שמספר הערבים בעיר יעלה על 15,000; ב. שני-שלישים יהיו נוצרים ושליש מוסלמים; ג. הערבים הנוצרים יהיו מרוכזים בוואדי ניסנאס; ד. הערבים המוסלמים יהיו מרוכזים בשכונת ואדי סאליב בעקבות הוראות אלו – כותב דנין – בסוף יוני וראשית יולי 1948 ניתנה הפקודה לתושבים הערבים שנותרו לפנות את ביתם עד 5 ביולי 1948. באותו חיבור דנין גם כותב כך: לאחר כיבוש חיפה הערבית, בן-גוריון הגיע לעיר, בעומדו על גזוזטרת מלון עדן – הוא ואותו דנין, שכותב, השקיפו על רחובות העיר התחתית וצפו בביזה ההמונית. דנין, כלומר אותו כותב, אז הממונה על הרכוש הנטוש מטעם המוסדות הציוניים, סיפר בזיכרונותיו איך הם ראו קבוצות מאורגנות ולא מאורגנות של יהודים פורצות לחנויות של ערבים. שמועות רחשו שאנשי מושב נהלל ערכו ביזה משלהם במחסנים ואנשי סולל בונה שדדו ציוד בנמל. 

 דנין ביקש לשוחח על כך עם בן-גוריון, ואז הוא אומר כך – זה ציטוט של דנין: בן-גוריון פטר אותי באומרו, ואם רכוש זה ייפול לידיים פרטיות אתה תהיה יותר מאושר? לכל הפחות זה לא שוד פרטי – יענו, בשירות המדינה היהודית ולמענה. ובעקבות הדברים האלה, מי שהיה חבר כנסת של מפ"ם בזמנו, יעקב חזן, כותב כך: ביחס לבן-גוריון מעשי שוד וביזה הם אינסטרומנט המביא להגשמת הקו הפוליטי התכליתי. בארץ ישראל הולך ומתגשם קו פוליטי ללא תיעוד – ותכף אני אתייחס לזה – וניתנים רמזים שרוצים לראות את חיפה רק עם 15,000 ערבים בלבד, והרי הקו הפוליטי, אומר יעקב חזן. 

אפרופו ללא תיעוד, שימו לב שאתמול, ממש אתמול בערב, כשאנחנו היינו פה, התפרסם בהארץ מאמר שמדבר על טעות טכנית שהייתה בארכיון המדינה. כולם יודעים שכנראה למדינת ישראל על ממשלותיה השונות יש מה להסתיר. אחרת אני לא מבין למה מפחדים כל כך שינברו ויגלו מסמכים. אנחנו כולנו יודעים מי חושש מגילוי מסמכים ומנסה להסתיר אותם, אם על ידי השחרה ואם על ידי איסור שימוש באותם מסמכים. הייתה טעות טכנית בארכיון המדינה. מה הייתה הטעות הטכנית? פרסמו באינטרנט מסמכים, תעודות שנוגעות לנכבה ולפשעים נוספים, והשחירו את מה שלא רצו שידעו. אבל מה שלא שמו לב אליו זה שאפשר – מי שנכנס לאינטרנט יכול בעצם להזיז את ההשחרה. טעות טכנית. ואז מה גילו? שימו לב, זה מאתמול בערב. שר החקלאות הראשון אהרן ציזלינג חשב ששוד תכשיטים חמור יותר מאונס ובן-גוריון סבר שבמקרים מסוימים צריך למחוק כפרים. שני המשפטים האלה הושחרו בפרוטוקול שהועלה לאחרונה לאתר הארכיון, אך בשל תקלה כל גולש יכול להסיר בקלות את ההשחרה. מה כתוב באותו מסמך? כתוב – עוד פעם, אהרן ציזלינג מדבר על אונס ערביות בידי חיילים ישראלים, והקריאה של בן-גוריון היא למחוק כפרים שלמים. את זה השחירו. למה השחירו? לטענת כותב המאמר, משיקולי תדמית, כדי שחלילה לא ידעו על פשעי ישראל. אני רוצה להוסיף פה עוד משהו. זה לא רק שיקולי תדמית – אולי גם תרמית, נכון – זה הרבה יותר מזה. ג'ורג' אורוול, ב-1984, אמר שמי ששולט בהווה שולט בעבר ומי ששולט בעבר שולט בעתיד. זה פוליטי. זה לא רק עניין תדמיתי. על ידי מחיקה ושליטה בעבר וסילוף שלו אפשר לשלוט בעתיד. זה לא רק העניין של תדמית.

אפרופו תדמית – – –


 – – – הפשע בעצמו לא נורא – רק שלא ידעו, אתה מבין?


 בוודאי.


הפשע הוא בסדר. להרוס, לטהר אתנית – – –


 אני אומר, בנוסף לכל זה – לא בנוסף, אלא אפרופו תדמית; החוק בישראל אומר שלא חייבים – חוק חופש המידע בעצם מוגבל. הוא מוגבל בין השאר על ידי כך שלא ייגרם נזק לתדמית החוץ של ישראל, מה שמנוסח בחוק כ"מדיניות חוץ". אני פניתי בשאילתה לפני כחודשיים כמדומני, או יותר; פניתי בשאילתה, וביקשתי מידע על נכסי נפקדים. אתמול קיבלתי תשובה מהשר חמד עמאר, והתשובה בעצם ברובה אומרת שהמידע הזה לא יכול להינתן משום שיש סכנה שזה יפגע במדיניות החוץ של ישראל. אז כמו שאומר חברי חבר הכנסת אבו שחאדה, במקום להפסיק את הפשעים ולבוא חשבון עם הפושעים ולהכיר בעוול, להכיר בעוול, אז מסתירים את האמת, כדי שלא יצטרכו להכיר בעוול ולהודות בו מחד גיסא, ולא להיפגע ממדיניות אחרות או גורמים אחרים מאידך גיסא.


 אבל מה זה עושה, עופר? זה אומר שהם מודעים לזה שהם פושעים. זה לא קורה להם בטעות.


 ודאי. ידידי, זה מה שאני אמרתי. הלוגיקה שאומרת: לא הייתה נכבה ואנחנו רוצים שהיא תהיה שוב. זה בדיוק זה. 

אבל אני רוצה להתייחס לעוד דברים, אפרופו מורשתו של בן-גוריון. התייחסתי ממש על קצה המזלג לפשעי הנכבה, אבל בואו לא נשכח שלבן-גוריון היו גם מספיק מעשים ואמירות שנוגעות ליהודים יוצאי ארצות המזרח, יוצאי ארצות ערב והאסלאם. ב-1950, בהרצאה שבן-גוריון נתן בכנס של הפיקוד הגבוה של הצבא, הוא אומר כך: היהודים מתימן, היהודים המרוקנים, העירקים, הכורדים, כל האנשים הצעירים האלה, חלקם אולי כמעט פראים – יש לחנך את הצעיר שבא מארצות אלו לשבת בבית הכיסא כמו בן אדם, להתרחץ, לא לגנוב וכו'. זה קודם לכל שאר הדברים. זה בן-גוריון ב-1950 על יהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם. על העולים מתימן הוא כתב במכתב לרמטכ"ל יגאל ידין כך: "שבט זה, מצד אחד הוא יותר נוח לקליטה, גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה משקית, מכל שבט אחר. הוא רחוק מאיתנו מרחק של אלפיים שנה, אם לא יותר. הוא נעדר המושגים היסודיים ביותר והראשוניים של ציביליזציה. יחסו לילדים ולאישה הוא של איש פרימיטיבי. מצב בריאותו לקוי, כוחותיו הגופניים תשושים ואינו מבחין בצרכים ההגייניים המינימליים". כך כותב בן-גוריון במכתב ליגאל ידין ב-1960, כמדומני – לא, בעצם יגאל ידין היה הרבה לפני זה רמטכ"ל; אני לא זוכר באיזו שנה זה. הוא ממשיך וכותב במכתב לישראל גלילי – וזה מ-1960 – הוא כותב כך: העלייה שבאה אחרי תקומת המדינה, רובה מארצות האסלאם באסיה ובאפריקה, הייתה נעדרת רכוש רוחני וחומרי הדרוש לבניין משק בריא וחברה חדשה. 

 אני רואה משמעותו ההיסטורית האיומה של הטבח הנאצי – שימו לב, חברי הכנסת, אני אשמח אם תקשיבו למשפט הזה, גם אלה שעסוקים, הכול בסדר, אבל לפחות המשפט הזה. שימו לב מה אומר בן-גוריון בהתייחסו ליהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם. הוא כותב כך לישראל גלילי: אני רואה משמעותו ההיסטורית האיומה של הטבח הנאצי לא בכמות המחרידה של היהודים שנטבחו אלא בהשמדת דווקא אותו מבחר העם. ששת המיליונים שנשמדו הם, וכמעט רק הם, היו המדינה העברית בכוח. כלומר, מבחינתו זו לא הכמות, זו האיכות. על המרוקאים ב-1950 הוא אומר: "הם אוהבים שמעבידים אותם בפרך". ועל עדות המזרח ככלל הוא כותב: "דרושים לנו בני אדם שנולדו כפועלים. יש לשים לב יותר אל האלמנט המקומי מעדות המזרח, אל התימנים והספרדים, אשר רמת חייהם ודרישותיהם נמוכות משל פועל אירופי ובהצלחה יוכלו להתחרות בערבים". 

חברי הכנסת, יש קשר הדוק בין הנכבה לבין הפרולטריזציה של היהודים המזרחים. הניצול הגזעני והמעמדי של יהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם נעשה כדי להיפטר מהעובד הערבי הפלסטיני. ולכן אינטרס-העל של היהודים המזרחים הוא להתחבר לערבים הפלסטינים במאבק נגד הדיכוי והגזענות, כי זו אותה גזענות במהות.

והדבר שאנחנו רואים פה הוא בדיוק זה. פרולטריזציה וניצול מעמדי של היהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם כדי להחליף את העובדים הפלסטינים. נבלה אחת מולידה את הטרפה, והטרפה השנייה קשורה וכרוכה בנבלה הראשונה. ההשתלטות האלימה על שדות ערביי הנגב, הגירוש שלהם מאדמותיהם, כמו הרס הבתים שם, הכיבוש וההרס והפוגרומים בגדה המערבית ובירושלים המזרחית הכבושות, אלו הם המשך של מורשת בן-גוריון שאותה רוצים להנציח. היא לא ראויה להנצחה. אם כבר, היא ראויה ללימוד כאחראית לפשעים גזעניים ואלימים כלפי הילידים הפלסטינים וכלפי חוטבי העצים ושואבי המים היהודים המזרחים בימים ההם בזמן הזה.

מי שאומר שישראל נולדה כמדינה יהודית ותישאר כזו לא רק שמתעלם מהעוולות האלה ובכך למעשה מלבין אותן, אלא הוא גם מכשיר את העוולות הבאות. חוק החשמל וחוק חריש במיוחד הם חלק מזה. אתנן פוליטי במקום זכויות. במקום לדבר על זכות לחשמל למשל, מדובר על תשלום פוליטי, בין השאר בדמות חריש. ניתן אדמות, נוותר על האדמות של העם הפלסטיני שחי פה ואלה הן אדמותיו, נאפשר למדינה לעשות את זה, נתמוך בממשלת הכיבוש והעוני, בתמורת זה אולי הם יחברו בית או שניים לחשמל.

עוד דבר, זה גם ההפרד ומשול בין מיעוט ה"פריבילגים" שיחוברו אולי לחשמל, לבין ההמונים שמודרים ומנותקים מהחשמל. המטרה פה היא לתקוע טריז בין האזרחים הערבים הפלסטינים לבין עצמם. לכן החוק שעומד בפנינו, חוק חריש, הוא עוד נדבך אינהרנטי בשרשרת ארוכה ומכוערת של עוולות ושל פשעים עוד מלפני הנכבה, בוודאי בנכבה, ובעקבותיה – עד היום, ולזה צריך לשים סוף, בלי לוותר, בלי לכפוף את הראש ובלי להיכנע ולהתנהג כנתינים במקום כאזרחים עם זכויות מוקנות. תודה רבה.


תודה רבה לחבר הכנסת כסיף. תסכם את הדיון ממלאת מקום חברת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, חברת הכנסת שרון רופא אופיר. בבקשה, גברתי, לסכם את הדיון. בבקשה, גברתי.


תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד קודם כול לילה טוב לאיש יקר שמלווה אותנו לאורך כל דיוני הוועדות ובא לראות הערב מקרוב איך הופכים מילים למציאות. התחלנו את היום הזה בלדבר על התיישבות צעירה. יש כאן הרבה מאוד חברי כנסת קשקשנים שאולי חבל שהם לא נמצאים כאן עכשיו, אבל אנחנו יודעים להפוך מילים למציאות במקום לקשקש. אנחנו דואגים ליישב את הארץ. 

 מה שאנחנו עושים כאן הערב, ממש בעוד רגע, כשנעביר את חוק חריש, זה לדאוג להגדיל את העיר המופלאה הזו ולהביא אליה ולמשוך אליה עוד ועוד משפחות כדי לפתח אותה, כדי לדאוג לקדם אותה. אני יודעת שאתה מסתכל ואתה מתרגש וליבי אליך. זו עיר שאגב התחילה ב-2008 – פעם ראשונה שהקימו את הוועדה המיוחדת. היו אז, כמדומני, 1,500 תושבים. היום יש 30,000 תושבים. היד עוד נטויה ואנחנו נמשיך לדאוג ולפתח וליישב את הארץ כי בשביל זה אנחנו כאן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.


תודה לחברת הכנסת שרון רופא אופיר. 

 חברי הכנסת, תם הדיון. אנחנו עוברים להצבעות. כאמור, התקבלו הסתייגויות ואני אקריא את שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות. 

 מטעם קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא, מאי גולן. מקבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מיכאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו. מקבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר, יצחק פינדרוס. מקבוצת סיעת הרשימה המשותפת – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, סמי אבו שחאדה, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי ועופר כסיף. מקבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז, אופיר סופר. 

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. ראשית, לסעיף 1 לא הוגשו הסתייגויות, ועל כן נצביע עליו כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד סעיף 1 כנוסח הוועדה – להצביע. בבקשה.


סעיף 1 נתקבל.


 בעד – 13, נגד – חמישה, אין נמנעים. אני קובע כי הסעיף, כנוסח הוועדה, התקבל.

אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 2 של קבוצת הרשימה המשותפת, הסתייגות מס' 1. מי בעד? מי נגד? הצבעה.

ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.


בעד – חמישה, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.

על כן, נעבור להצבעה על סעיף 2, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה.

סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.


 בעד – 13, נגד – חמישה, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל.

נעבור להסתייגות מס' 2. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה.


בעד – חמישה, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.

 אנחנו נעבור להסתייגות לחלופין א'. מי בעד? מי נגד? הצבעה.

ההסתייגות (2) לחלופין א' של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה.


 בעד – חמישה, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין א'.

 חבר הכנסת סעדי, אנחנו ממשיכים עם כל ההסתייגויות? אנחנו בלחלופין א'.


 נעבור ל-3.


 אם כך, הוסרו ההסתייגויות לחלופין, ואנחנו עוברים להסתייגות מס' 3. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה.

ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה.


 בעד – חמישה, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין – הוסרה. 

 על כן, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4. מי בעד? מי נגד? הצבעה. אוסאמה, תגיד לי אם להמשיך ל-5 ו-6.

ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה.


בעד – חמישה, נגד – 13, אין נמנעים. הסתייגות 4 לא התקבלה.

 אנחנו עוברים להסתייגות מס' 5. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה.


בעד – חמישה, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.

 אנחנו עוברים להסתייגות מס' 6. בבקשה, הצבעה. 

ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. 


 בעד – חמישה, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 6 לא התקבלה. 

 אנחנו עוברים להצבעה על לחלופין – מי בעד? מי נגד? הצבעה על לחלופין. 

ההסתייגות (6) לחלופין של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. 


 בעד – חמישה, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לחלופין לא התקבלה. קבוצת הליכוד, קבוצת ש"ס, קבוצת יהדות התורה וקבוצת הציונות הדתית אינן נוכחות במליאה, ועל כן לא נצביע על ההסתייגויות מ-7 עד 10, כולל. על כן, תמה הקריאה השנייה. 

 נעבור להצבעה בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה בקריאה השלישית כנוסח הוועדה. 



 אני מפסיק את ההצבעה. אני מבטל על ההצבעה, כי דילגתי על הצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. לכן כעת נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה.

סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.


 בעד – 13, נגד – חמישה, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, אושר.

כעת נעבור להצבעה בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. 

חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 137 והוראת שעה), התשפ"ב–2022, נתקבל. 


 בעד – 13, נגד – חמישה, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 137 והוראת שעה), אושרה, והחוק נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. 


 [מס' כ/877; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבה 92; נספחות.] 


 אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 38). יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה, אדוני.


 אדוני היושב-ראש, אני לא מבין אם הרשימה המשותפת אימצה את הנוהג של המפלגות החרדיות – איך שאני עולה על הדוכן הם יוצאים. 


 לא נראה לי שיש פה משהו אישי. 


 בסדר גמור. 


 בגלל ששכנעת אותנו, אנחנו נצביע בעד. 


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי וחברותיי בקואליציה דואגים שאני אדבר באריכות, אז אני מבטיח לכם שזה יהיה מאוד קצר. אבל אני חייב לומר, כי אני עבדתי על העניין, שאני מאוד מאוכזב שחבר הכנסת קרעי לא נמצא כאן, כי אחרי הגימטריות האחרונות שלו, ואחרי שהוא עבר מלהשוות אותנו לשלטון אנטיוכוס לשלטון פרעה, אז גם אני הערב עבדתי על גימטריות. ניסיתי לראות מה עולה כנגד הגימטרייה של שלמה קרעי, שזה 755 – – – 


 – – – 


 אני מסיים, אני מסיים, אל תדאגו. 

755. אבל אז גיליתי ש-755 יוצא "השטחים הכבושים", אז זה לא מתאים. אז ראיתי ש"שלמה קרעי מכור לגימטרייה" יוצא בדיוק כמו "חבר הכנסת שלמה קרעי יושב באופוזיציה". תבדקו, זה יוצא אותו דבר. אז אני לוקח על עצמי את התפקיד של חבר הקואליציה שגם ייתן גימטריות כנגד שלמה קרעי.

עכשיו, מאוד קצר ופשוט. הצעת החוק שלפניכם, חבריי וחברותיי, מעגנת כהוראת קבע הוראת שעה שהוחלה מאז שנת 2014; הוראת שעה שבמסגרתה עתירות שמוגשות על פי חוק הבחירות (דרכי תעמולה) בעניינם של הליכי בחירות ברשויות המקומיות – העתירות הללו תידונה בפני יושבי-ראש הוועדות האזוריות שבראשן, שהם שופטי בית המשפט המחוזי, ולא בפני יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, שכידוע הוא שופט בית המשפט העליון. ניתנה באותן הוראות שעה סמכות ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לדון בערעורים על החלטות יושבי-ראש ועדות הבחירות האזוריות. כאמור, הצעת החוק מבקשת להפוך את הוראת השעה להוראת קבע. 

בסעיף 2 של הצעת החוק הוסדר עניין נוסף, שהוא החלת דיני פסלות שופט וסמכות להעביר דיון ממחוז אחד למשנהו ולהפקיד סמכויות אלה ואת השינויים המתחייבים בידי יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית. 

 להצעת החוק הוגשו בקשות דיבור – – 


 וגם הסתייגויות.


 – – והסתייגויות. אבקש מחברות וחברי הכנסת לאשר את ההצעה. תודה. 


תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. שמחה רוטמן נמצא? אינו נוכח; משה אבוטבול – אינו נוכח. אם כך, חברי הכנסת שביקשו בקשות דיבור אינם נוכחים, מלבד חבר הכנסת אוסמה סעדי, ועל כן אני מזמין את חבר הכנסת אוסמה סעדי לשאת דברים. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. 


 – – – 


 כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אלכס, עד שמישהו עולה ומדבר על חוק תעמולת בחירות, ואני בא ואומר לכם סבאח אל-ח'יר; אנחנו תומכים בחוק. 

 היו"ר איתן גינזבורג: 

 תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. 

 חברי הכנסת, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת חברי הכנסת כדלקמן: בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, גילה גמליאל, אבי דיכטר, ניר ברקת, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא, מאי גולן, בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית ממלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. מכיוון שהמסתייגים אינם נוכחים באולם לא נצביע על ההסתייגויות. 

 על כן, חברי הכנסת, אנחנו נצביע על שני סעיפי החוק כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 

סעיפים 1–2 נתקבלו. 


 – – – 


 נכון. אתה רוצה לסכם? אני אפסיק את ההצבעה. חבר הכנסת קריב, אם אתה רוצה לסכם, אני אבטל את ההצבעה. 


לא, לא, זה בסדר. 


בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הקריאה השנייה אושרה, על שני סעיפי החוק.

 אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה בקריאה שלישית. 

חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 38), התשפ"ב–2021, נתקבל. 


 בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 38), התקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. 

 ובכך, חברי הכנסת, אני מודה לכם. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ח' בשבט התשפ"ב, 10 בינואר 2022, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. 

הישיבה ננעלה בשעה 02:31.