מבקש חבר הכנסת עמיר פרץ לשאול את שר הבריאות. אני מבקש משר הבריאות לבוא ולעלות לדוכן, וחבר הכנסת פרץ יקריא את השאלה בשלב ראשון כפי שהיא, ולאחר מכן אנחנו נאפשר לו להרחיב כאשר השר ישיב. בבקשה, אדוני.

 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד סגן שר הבריאות, תקופה ארוכה היתה נתונה שדרות תחת מתקפות טילים. רבים מן התושבים הפכו קורבנות לאותה התקפה ונקלעו למצב של פוסט-טראומה. הם נזקקו לעזרה נפשית במרפאות בריאות הנפש בשדרות. כיום מטופלים קלינית כ-3,000 תושבים, והמרפאה קורסת תחת העומס ואינה יכולה לטפל כנדרש בתושבים בלי צוות מטפל.

 ברצוני לשאול:

 1. מדוע אין מענה לדרישות המרפאה בתוספת תקן פסיכיאטר ועובד סוציאלי קליני?

 2. מדוע רוצים לקצץ בעובד סוציאלי נוסף?


 תודה רבה, אדוני. אחרי התשובה, כמובן, תוכל להוסיף. בבקשה.


 תודה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת פרץ.

 1. המרפאה בשדרות שייכת לבית-החולים "ברזילי". אם וכאשר יש עומסים במרפאה, המטופלים מקבלים סיוע במרפאה לבריאות הנפש של בית-החולים "ברזילי". בתוכנית העבודה לשנת 2011 מתוכננת תוספת מימון ל-250 מטופלים חדשים במרפאה. תִּקְנון המרפאה נמצא בסמכות בית-החולים "ברזילי".

2. אין כוונה לקצץ בתקן עובד סוציאלי.


 בבקשה, חבר הכנסת פרץ, עכשיו אתה יכול, כמובן, להרחיב דיבור.


 אדוני סגן השר, אני מכיר היטב את רגישותך בנושא הזה. אני גם מודה לך על שהתפנית באופן אישי בתקופות הקשות לפגוש את אותם בעלי מקצוע מהמרפאה יחד אתי, ואין ספק שאכן באותן תקופות עשית כמיטב יכולתך כדי לסייע. 

אני לא חושב שהעובדה שבית-החולים "ברזילי" אחראי למרפאות השונות ברחבי האזור שלו, כמי שמחזיק את הסמכות בתחום הפסיכיאטרי, היא דבר מעודד. הרי אנחנו יודעים יפה מאוד מה הולך בבית-החולים "ברזילי", אנחנו יודעים איזה לחץ עצום יש על אותה מחלקה, על אותו אגף שמטפל בעניין, ואנחנו יודעים עד כמה בית-החולים "ברזילי" לא ערוך לקבל את אותם מקרים פרטניים.

לעתים אדם נזקק לטיפול ראשוני, לשעה אחת, למפגש קצר. מדוע הוא צריך לעבור את כל אותו תהליך? ואתה רוצה עכשיו שהוא ייסע, בגלל עודף עומס, לבית-החולים "ברזילי"? רק לחשוב על זה אתה נכנס לפוסט-טראומה, אני אומר לך. רק לחשוב על זה שאתה, בגלל מפגש כזה או אחר עם אותו מטפל, שיחזיר אותך לאיזה תהליך, שירגיע אותך. אתה רוצה שעכשיו תתחיל זרימה חדשה מאותן מרפאות לבית-החולים? נראה לי ההיפך, שאתה צריך לעשות הכול כדי שהטיפול יהיה טיפול במסגרות המקומיות. אני חושב שזה נותן תחושה אחרת.

 יש הבדל אם רואים אותך במסדרון בבית-החולים בדרך למרפאה פסיכיאטרית או למחלקה פסיכיאטרית או שאתה במרפאה המקומית. גם ההגדרה והקטלוג שלך הוא שונה כבן-אדם. 

ולכן, אני חושב שבמקרה הזה לא צריך, מפני שרעמי הטילים נדמו במעט, לשנות מדיניות. להיפך, צריך לנצל את התקופה הזאת, כי זאת התקופה שבה ניתן לתת לאותם תושבים טיפול ראוי. תודה.


 הדבר הזה, מה שאתה מדבר עליו, חבר הכנסת עמיר פרץ, ראש העיר של שדרות לשעבר, שר הביטחון, מצריך היערכות חדשה לחלוטין.


 לא, רק תוספת תקנים, לא יותר מזה.


 אם אומר השר, שר הבריאות, שהדבר נתון בידיו של בית-החולים, זאת אומרת, יש לו מערכת – – –


 אני אתן תשובה.


 לא, הוא אומר משהו אחר, אדוני היושב-ראש. הוא אומר שאם יש עומס רב מדי, המרפאה יכולה להפנות את העומס, לנקז אותו לשם. אני חושב להיפך – צריך להגדיל את התקנים המקומיים ולצמצם את העומס, ולא לתת שיהיה תהליך מהסוג הזה.


 תודה רבה. בבקשה, אדוני השר.


 תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, חבר הכנסת פרץ. קודם כול, חבר הכנסת פרץ, אתה צודק. לפני שנמשיך, לעצם הטענה אתה צודק. אבל – שני דברים: א. הנוהל הזה קיים כבר הרבה שנים; ב. אמרתי לך בתשובה הראשונית שאנחנו הולכים להוסיף מימון ל-250 נוספים בשנת 2011.


 250 מה?


 מקום לעוד מטופלים, בתוך התקציב לשדרות. ג. אני אשמח מאוד – באחד הביקורים הקרובים שלי בדרום אני אבוא ואפתיע ואני אכנס לשם. אני אראה את זה במו-עיני, ונדבר אחר כך.


 אני אשמח לשמור על הסודיות ולהתלוות אליך.


 תודה, אדוני. אני מאמין שאף אחד מהאומה לא שמע שאני הולך, אבל באחד מהביקורים שלי באזור הדרום אני אקפוץ.


 הסודיות היא נגד הכפופים לו, לא נגד – – –


מה זה משנה, חבר הכנסת פרץ, אם אני מגלה את זה כאן או מגלים את זה – איך זה, "היקליס", "ליקליס"? אני לא יודע. מה זה משנה מי מגלה? תודה רבה.


 תודה רבה. אנחנו מאוד מעריכים שהשר לביטחון פנים, בכל פעם שהכנסת מבקשת למצות את הפיקוח שלה, גם בשאלות שאינן מתאימות ואינן נוחות, הוא בא ועונה. אבל בימים קשים כמו אלה שהוא עובר היום והמשטרה כולה, הוא בא והתייצב. אני מזמין את כבוד השר לעלות לדוכן. אנחנו לא רוצים לדעת מי יהיה המפכ"ל, אנחנו כל כך סומכים עליך. השר ישיב על שאילתא דחופה של חבר הכנסת, ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת וקנין, שבה אנחנו מבקשים לדעת על זיוף שמן זית לקראת חנוכה. גם הבוקר, דרך אגב, זה עלה לכותרות ברדיו, במגזינים שונים. בבקשה, נא להקריא.



 אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, פורסם כי השוק מוצף בשמן זית מזויף עם תוויות הכשר מזויפות. הדבר נעשה כל שנה לקראת חנוכה כשרוכשים שמן להדלקת נרות. 

 רצוני לשאול:

1. האם התופעה ידועה? 

2. אם כן – האם בעבר נתפסו מפיצי שמן מזויף בהכשר מזויף?

3. מה ייעשה למניעת הצפת השוק בשמן מזויף? 


 קודם צריך לקבוע שהשמן מזויף. אם אכן יש שמן מזויף, באה הצפת השוק.


 זו שאילתא לחנוכה. זה לחנוכה, זה היום.


 – – – שמן מהול. השמן מהול.


 השאילתא נבחרה, בין השאר, בגלל חנוכה. בבקשה, רבותי. רשות הדיבור לכבוד השר לביטחון הפנים.


 אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חג שמח לכולם. חבר הכנסת יצחק וקנין שואל על פרסומים על זיוף של שמן זית. 

 1. מבירור הפרטים עולה כי תופעה זו ידועה, ולקראת חג החנוכה ניכרת התרבותה.

 2. משטרת ישראל פועלת בצורה נחרצת כנגד התופעה. בחודש אוקטובר האחרון נחשפה במושב שתולים מעבדה גדולה לזיוף בקבוקי שמן. במקום נתפסו בקבוקים של חברת "עץ הזית", הממולאים בשמן סויה, בעוד שעל הבקבוקים היו מדבקות עם כיתוב "שמן זית". במהלך החקירה נעצרו שני חשודים. התיק אמור לעבור לפרקליטות להכנת כתב אישום. בשבוע האחרון נחשפה במושב חדיד מעבדה גדולה ביותר לזיוף בקבוקי שמן. במקום נתפסו אלפי בקבוקים עם מדבקות "שמן זית כתית" של חברות "קבוצת יבנה" ו"עץ הזית", בעוד שהבקבוקים הכילו שמן צמחי מעורבב בחומרים של טעם ושל ריח. במהלך החקירה נעצרו ארבעה חשודים והחקירה נמשכת. 

משטרת ישראל תמשיך לפעול בנחישות כנגד התופעה באמצעות מרב הכלים העומדים לרשותה, וזאת בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות ומשרד החקלאות, העוסקים גם הם במלאכה. תודה. 


אתה יכול לשאול שאלה נוספת, אבל לפני כן אני רוצה לשאול. כבוד השר, יש מועצת הזית – גם את השואל אני שואל – ועל הבקבוקים שאני מכניס לביתי אני כל כך בטוח, שכן יש החותמת הנוספת – – –


 גם את זה הם מזייפים.


אז השאלה שלי היא אם זה גם – אני לא בטוח שאדוני – – – 


אמרתי, אמרתי. 


 עם מדבקה של מועצת הזית?


אני לא יודע על המדבקה של מועצת הזית. 


 יש "עץ הזית" ומועצת הזית.


 בבקשה, חבר הכנסת וקנין. 


 אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תופעה זו מוכרת מאוד לא רק בתחום הזה של שמן זית. אני חושב שבהרבה דברים יש זיופים חוזרים ונשנים. לדעתי הענישה בדבר הזה היא מאוד מאוד מקלה. אני חושב שמישהו צריך לעשות סדר, מכיוון שהיום אין כמעט בקבוק שמן – אני לא מדבר על חברות כמו "עץ הזית" או "תנובה" או חברות אחרות שבאמת מפיקות שמן זית כתית – לצערי הרב אני יודע בבירור, כחקלאי, שמערבבים שמן סויה בשמן זית. יש כאלה שכן כותבים על הבקבוק "מעורב עם שמן סויה", אבל יש כאלה, רובם הגדול לא כותבים את זה. תודה.

 חבר הכנסת וקנין, מאחר שגם אני מושבניק, שכן שלך, גם אני מכיר את "עץ הזית" ובכלל בגליל. אני אומר שכל נושא הזיופים מטופל כרגע במשנה זהירות וכמובן מקבל טיפול הרבה יותר נקודתי לגבי תופעת הזיוף. 

 לגבי רמת הענישה, שר המשפטים יעלה לפה ויבוא וייתן לך בדיוק מה בתי-המשפט – אני לא יכול לעזור. 


 לא, לא, ודאי שהענישה היא גם חלקך. תוציא חוק. הרי התחילו לראות שעונשי מינימום לא עוזרים. אני גם נגד עונשי מינימום. אני בעד ענישה מתאימה והולמת. עם זה, המשטרה, ברגע שהיא נותנת את דעתה והיא תופסת, זו כבר ההרתעה הכי גדולה. 

 אני מאוד מודה לשר לביטחון פנים. באמת, הציבור, היזהרו. תבדקו ותראו שלא מוכרים לכם במקום שמן לוקשים, כי אנחנו רוצים שמן ולא לוקשים. 

השר הרצוג אינו נוכח, עדיין לא הגיע. אני מציע כך: הואיל והסעיף הבא, לאחר חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – את יכולה לשאול את השאילתא, אבל לא יהיה מי שיענה, ייתכן שהשר חשב שאנחנו נסיים את השאילתות. אנחנו בחרנו שאילתות מיוחדות כדי שנוכל לסיים אותן ברבע שעה. 




 הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת – בבקשה, אדוני. האם היא צריכה הצבעה? לא צריכה. 

 אני אשאל את חבר הכנסת אלכס מילר – ברגע שהשר יבוא, כמובן את תשאלי את השאלה; חבר הכנסת אלכס מילר, אני יכול מייד לאחר מכן לעבור לחקיקה שלך. אם אתה מסכים, אני אעבור לנושא שלך. 


 מה עם השר?


 השר? אם השר לא יהיה פה – סדר-היום הוא סדר-יום שבו כאשר סעיף אחד נופל, בא הסעיף הבא. אני לא אכשיל אותך – אם אתה רוצה להעלות את ההצעה ושר לא ישיב, אנחנו נצביע מייד. איך שאתה רוצה. הנה, השר נמצא. בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת. 


 אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, להלן כמה הודעות מטעם ועדת הכנסת, שאינן מחייבות הצבעה. 

 ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי הוועדה המיוחדת לזכויות הילד תדון בהצעות לסדר-היום בנושאים האלה: 1. התגברות האלימות ומעשי הרצח במשפחה, הצעות חברי הכנסת ציפי חוטובלי, אורלי לוי אבקסיס, מרינה סולודקין, נסים זאב, מנחם אליעזר מוזס, דניאל בן-סימון ומיכאל בן-ארי; 2. נתונים על הפשיעה בקרב בני-הנוער – הצעות חברי הכנסת עפו אגבאריה, סעיד נפאע, אורלי לוי אבקסיס, יעקב כץ וזבולון אורלב. 

 ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"א–2010, מס' מ/541, תידון בוועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. הוועדה תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, כדלקמן: מטעם ועדת הכלכלה – חברי הכנסת אופיר אקוניס, אמנון כהן, רוברט אילטוב, מנחם אליעזר מוזס ונחמן שי. מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט – חברי הכנסת אלכס מילר, מסעוד גנאים, רונית תירוש, עינת וילף ודני דנון. יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת אופיר אקוניס. 

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 100) (רשיון מפעיל וכרטיס חכם), התשע"א–2010, מ/541, תידון בוועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת הכנסת. הוועדה תהיה בת שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, כדלקמן: מטעם ועדת הכלכלה – חברי הכנסת אופיר אקוניס, מנחם אליעזר מוזס, חמד עמאר ונחמן שי. מטעם ועדת הכנסת – חברי הכנסת יריב לוין, אחמד טיבי, עינת וילף ונסים זאב. יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת אופיר אקוניס. תודה.


 תודה רבה. 




 אני מזמין את כבוד שר הרווחה, השר יצחק הרצוג, הידוע לכולם כבוז'י, להשיב על שאילתא דחופה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס בעניין: 500 ילדים בסיכון שוהים בביתם חרף צווי בתי-המשפט. בבקשה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. 



כמו שציינת, 500 ילדים בסיכון – – –


 נא לקרוא קודם את השאילתא ואחר כך.


 כפי שפורסם ב"הארץ", הדבר נגרם בשל ביטול מכסת המקומות המתוקצבים על-ידי המדינה והמרתה בטיפול הניתן בקהילה על-ידי משרד הרווחה. 

רצוני לשאול: 

 מה הם סוגי המכסות החסרים ומה עושה הממשלה על מנת לפתור את מצוקת הילדים?


 תודה רבה לך ותודה על מחויבותך לנושא. כפי שגם פירטתי אתמול בדיון אחר, עם פתיחת שנת הלימודים, לפני כחודשיים, הגיעו לשירות ילד ונוער במשרדי עשרות ומאות פניות חדשות להשמה חוץ-ביתית, חלקן מתוך צווים של בית-משפט, לא כפי שנאמר. 


 – – –


 עוד מעט.


 לא כולם, לא כולם. בהתחשב בעובדה שלמשרדנו מאושרות 10,500 מכסות להשמה חוץ-ביתית, נוצר קושי זמני ביכולת לקלוט ילדים נוספים באופן מיידי. 

גם הסברתי שלדעתנו מדובר בתהליך שנובע דווקא מהתהליכים החיוביים שאנחנו מובילים, דהיינו לאחר שאנחנו משקיעים מאות מיליוני שקלים תוספתיים בתוכניות לילדים ונוער, במיוחד בתוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, כאשר בתוך התוכנית הזאת מובנה תהליך של מיפוי ואבחון, אני חושב שהזזנו ופגענו בעצבים מאוד מאוד רדומים ועוררנו אותם, ולפתע פתאום המערכת הפכה להיות דינמית וגילינו עוד ילדים. המערכת, לקראת פתיחת שנת הלימודים, גילתה ועלתה על עוד ילדים. היה לה כסף לאבחן, יש לה יכולת לאתר, ולכן נוצרה מצוקה זמנית בשלושת החודשים האחרונים. 

כדי לענות על הצרכים באופן מהיר ויעיל וכדי לספק חלופות ראויות, נערך, בשיתוף עם מכון ברוקדייל, מיפוי של הילדים הממתינים, מצבם ונסיבות הפנייתם להשמה חוץ-ביתית. זו היתה גם דרישה של משרד האוצר. הוא אמר לנו: תראו, אתם משקיעים כל כך הרבה כסף בילדים ונוער בסיכון, כל המערכת, מה קרה פתאום? עשינו עבודת מיפוי מאוד רצינית עם מכון ברוקדייל, שאנחנו שותפים בו, ובמקביל לכך היתה הפנייה לאוצר. אני שמח שבשבוע שעבר סוכם עם האוצר מתווה לתוספת 350 מכסות. שלשום כבר נחתם בינינו לבין משרד האוצר האישור לתוספת – 350 מכסות חוץ-ביתיות לילדים ונוער בסיכון. על-פי הערכה של כל הגורמים האמונים על המערכת, כמות זו אמורה להספיק לכסות את כל הדרישות שנוצרו. כמובן שהנחינו את שירות ילד ונוער לפעול על-פי סדר עדיפויות, בדחיפות, כדי לשלב ולשבץ את הילדים הללו בפנימיות ובמוסדות הרלוונטיים. 


בבקשה.


 כמו שציין כבוד השר, המון כספים מופנים לטיפול בקהילה ולאיתור של הילדים בסיכון. אז כמו שאמרת, באמת גיליתם ילדים – אנחנו מדברים על ילדי הקצה, באמת בסיכון הרב ביותר – ואותם בית-המשפט החליט, לפי מסכת הראיות, שעובדים סוציאליים – לא נגיד "פקידי סעד" – הביאו בפניו, ולפי מסכת העובדות הוא החליט שלא טוב להם בבית, עדיף שלא יהיו בבית וראוי שימצאו להם סידור חוץ-ביתי. יכול להיות שבשנה הבאה נהיה בדיוק באותה סיטואציה ונגלה ילדים חדשים שגם להם נצטרך לתת מענה. 

 אני שואלת את כבוד השר: על שולחן ועדת השרים לענייני חקיקה מונחת הצעת חוק שלי, שהיא בעצם פרי יוזמתו של חבר הכנסת לשעבר רן כהן, שאומרת שמי שהחליטה הוועדה, באישור בית-המשפט, שהבית איננו מקום ראוי בעבורו, צריך וראוי שהמדינה תמצא לו את המקום. האם לא כדאי לחוקק את זה בחוק, שנדע שהילדים האלה לא נופלים בין הכיסאות? כי עובדה היא שזה לא רק בשלושת החודשים האחרונים. גם לפי הדוחות של מבקר המדינה הוא מצא שם מעבר ל-500 ילדים כאלה, שצריכים וראויים ובית-המשפט קבע, ועדיין אין מספיק מכסות בשבילם. 


 דוח מבקר המדינה עסק בתקופה של שנים אחורה, לא בתקופה האחרונה. מבחינת הצורך במכסות, לא היה צורך אמיתי במכסות נוספות עד העלייה הדרמטית של החודשים האחרונים. יתירה מכך, לכשיעבור תקציב 2011–2012 – יש תוספות מאוד משמעותיות לטיפול בילדים ונוער בסיכון, לרבות התגבור שאנחנו נותנים ללשכות הרווחה, שיהיה כפול מהתגבור של השנה, ועוסק בילדים ונוער בסיכון. 

בראיית עולמנו, בהשקפת עולמנו, החלום הוא להשאיר ילדים בקהילה ובבית. ברגע שאת מכניסה לחוק תמריץ שבו אוטומטית כל ילד עובר לפנימייה – אתה מוצא את עצמך במצב שהיד קלה על ההדק, וזה יהיה מין תמריץ שלילי להשארת הילד בקהילה, עם הפנים לקהילה. 

לכן אנחנו בשלב הזה סבורים שההסדרים האלה הם לעתים יותר גמישים ויותר טובים מאשר כל חוק. עסקנו המון המון בסוגיות של החוק הזה, ויש בו פנים לכאן ולכאן גם ברמה המקצועית. תרצי שנקיים עליו דיון לאחר שיעבור התקציב – אנחנו נשמח לעשות את זה.


 אני לא הבנתי. אדוני אמר שלא היו חסרים, שרק לאחרונה – – –


 כן, נכון, כי בעצם – – –


 התופעה לא היתה קיימת קודם? 


 היא קיימת כל הזמן – – 


 מבקר המדינה נתן דעתו על כך. 


 – – הרי יש לך ילדים שמוצאים בצווים של בתי-משפט כל הזמן. 


 זה לא דו-שיח, חברת הכנסת אורלי לוי. היום את חלק מהנשיאות, את צריכה להבין שאנחנו לא יכולים, אלא אם כן השר מסכים.


 הילדים מוצאים לעתים לתקופות קצרות. הצו, יכול להיות שהוא אומר: תוציא את הילד לחודשיים, שיעבור רגיעה.


 עד יעבור זעם. 


 ואז ההורים באים ויש תוכנית טיפול, ובונים טיפול למשפחה. זה לא שאין לחצים, אבל הם היו סבירים. בחודשים האחרונים, לקראת שנת הלימודים, היתה עלייה משמעותית מאוד של כ-500 ילדים, דרך בתי-משפט ולא דרך בתי-משפט. 

כשאתה בודק לעומק – דרך אגב, יש הרבה ילדים ממזרח-ירושלים, זו עוד תופעה שאני כבר מתריע עליה לא מעט – אתה מגלה בפועל שבמיפוי שנעשה – למשל, אני אתן לך דוגמה, כבוד היושב-ראש, ותודה שאתה מתעניין. עשינו מיפוי ל-150,000 ילדים, ילדות, נערים ונערות במסגרת התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. המיפוי הזה הוא מרתק. הוא מגלה ש-65% מהבעיות זה כמובן יחסי הורים–ילדים בכל מיני פרמטרים, כלומר יש בעיה להורים היום בקשר עם הילדים, וההיפך. ובתוך ה-150,000 גילינו עוד 7,000 ילדים שלא היו ידועים בכלל למערכת הרווחה. כלומר, ברגע שאתה עובד יותר, יש לך יותר משאבים, אתה יותר ממוקד, אתה גם מגלה יותר ויותר מקרים לפתרון. 

ולכן בשלב הזה, עד שנלמד את התופעה לעומק עם גורמים כמו מכון ברוקדייל, המכסות שכרגע יש לנו הן מכסות שפותרות לנו את הבעיה. 


 תודה רבה. הערה, בבקשה.


הערה. המכסות פותרות את הבעיה נכון להיום, לא נכון למחר. גם מכון ברוקדייל מותח ביקורת על תוכנית מעטפת, שזה באמת נוער הקצה, שאומרת שמשפחה שאין בה מוטיבציה לא יכולה להצליח בקהילה. לא תמצא בן-אדם שיותר ממני חסיד של טיפול בקהילה, אבל יש משפחות – ואמר את זה בית-המשפט – שבכל יום שנשארים בתוך המשפחה יש סכנה לחיים. להם צריך למצוא פתרון מיידי. 


 בסדר, ולכן נטען שייתנו מכסות, בדיוק למקרים האלה. 


 הואיל ועכשיו – אנחנו פשוט היינו צריכים להזעיק את המבקשים ואת כבוד ראש הממשלה, שחיכה כל הזמן בחדרו – בבקשה, כבוד השר.


 תודה רבה.


 תודה רבה.


 [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.]


אדוני ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא, והוא דרישה לקיים דיון בהשתתפות ראש הממשלה בעקבות חתימותיהם של 40 חברי הכנסת, שאותו זימנו 40 חברי הכנסת, בכותרת: בין קיפאון להקפאה – ממשלת נתניהו מזגזגת בין נאום בר-אילן לנאום ליברמן בעצרת האו"ם. תנמק את הבקשה חברת הכנסת דליה איציק. בבקשה.


 דליה. דליה. 


 חבר הכנסת בר-און, האם אדוני מבקש הפסקה? אני אשאל את ראש הממשלה. 


 אני שמח שהכנסת מקפידה על לוחות הזמנים. זה באמת אירוע מכונן. 


 חבר הכנסת בר-און, כשאתה לא נמצא אנחנו מקפידים על לוחות הזמנים. גם על הסדר.


 אירוע מכונן. עד עכשיו חיכינו לראש הממשלה. 


 גם על הסדר. גם על הסדר אנחנו מקפידים כשאתה לא נמצא.


 אירוע מכונן. 


 בבקשה, חברת הכנסת איציק, אנחנו ביקשנו – – –


 אירוע מכונן. אני חושב שבכינוס הבא של האיגוד הבין-הפרלמנטרי צריך להודיע שגם במדינת ישראל יש – – –


 בבקשה.


 אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שולחן הממשלה ריק. 


 השר ארדן נמצא פה, גברתי. 


 השר ארדן. השולחן מלא.


 השר אהרונוביץ נמצא פה. השר פלד נמצא פה.


 לא כל ה-30, תעשי לי טובה. לא כל ה-30. 


 השר ברוורמן נמצא פה. 


השר ברוורמן, שהיה פה עוד לפני כולם. 


 אנחנו פה. 


 לפני הכול, אדוני ראש הממשלה, השר – – –


 זה שקוף, נו. 


 זה תמיד ככה – אדוני ראש הממשלה, אני פונה אליך. 


 איש בורח מבשורה. גרוסמן. 


 לפני הכול, וללא ציניות, אני רוצה לברך אותך, אדוני ראש הממשלה, על מינוי ראש חדש למוסד. אחרי שנה וחצי קרה הבלתי-ייאמן והבלתי-צפוי: ראש ממשלת ישראל קיבל החלטה. ממש החלטה, החלטה ממש, ואני חייבת לומר – אפילו טובה. לא ועדה, לא ספינים, לא זיגזגים. החלטה. כמו שאומרים, קבצנים לא יכולים להיות בררנים, ואני בהחלט משבחת אותך על ההחלטה הזאת. 

אדוני ראש הממשלה, מאוד רציתי לדבר אתך על הנושא המדיני. חשבתי וחשבתי, ואין לי על מה. מאוד רציתי לשבח את הממשלה, גם לבקר אותה, אבל אי-אפשר. ומאוד רציתי לדבר על הסיכויים והסיכונים בתהליך המדיני, אבל אין חומר. וגם רציתי להתפלמס אתך מה כדאי, מה עשו, מה צריך לעשות, אבל אין על מה.

בעצם, כשאני חושבת על זה, אתה ראש הזרוע המבצעת של ממשלה שלא מבצעת כלום, אבל כלום. אתמול בערב ישבתי וניסיתי לחפש רשימת אינוונטר. בטח אתה תעלה אחר כך ותספר לנו על ההישגים, אני אשמח מאוד. 


 זה ההישג הכי גדול, שלא מחליטים. 


 מצפים ממך – תודה, אתה ראש ממשלה – להתוות דרך, לסרטט עתיד, לפרוס חזון. אתה אמור להוביל, אבל אני מתרשמת שאין לך מושג קלוש, ואני גם לא בטוחה שאתה יודע לאן זה הולך. ההתרשמות שלי – שאתה אובד עצות, אדוני ראש הממשלה. אני גם חייבת להגיד לך שאני מתרשמת שאתה אובד דרך. 

 אני כל כך רציתי לעזור לך, ואני בטוחה שגם החברים שלי באופוזיציה רצו לעזור לך. גם אמרתי לך אין-ספור פעמים שלמרות – השר לביטחון פנים, השר לביטחון פנים. השר לביטחון פנים, זה לא הוגן מה שאתה עושה, כי זה כלי שמביאים את ראש הממשלה, וראש הממשלה – זה הכלי היחיד, והוא כלי דווקני שראש הממשלה חייב לשבת בו. 


 יש לי חלוקת קשב.


 כן, שמתי לב, אדוני ראש הממשלה. אמרתי לך אין-ספור פעמים שאף שאנחנו אופוזיציה, ההצלחה שלך היא הצלחה שלנו והיא הצלחת המדינה, וכשאנחנו מייצגים את ישראל בחוץ-לארץ, אדוני ראש הממשלה – אתה גם יודע את זה כי אומרים לך את זה – אחרי הנאומים שלנו באים ושואלים אותנו אם אנחנו חברים בממשלה, עד כדי כך. כל כך מתאמצים להיות ממלכתיים והוגנים, וזה בניגוד אליך, כי עכשיו מתברר שתקפת את הממשלה הקודמת לא מעט פעמים תוך כדי לחימה. 

אבל אתה עסוק בדבר – – –


 – – –


זה מה שאני ראיתי במסמכים. תכחיש את זה. אבל אתה עסוק בדבר יחיד, אדוני ראש הממשלה, וההתרשמות שלי – אני חייבת לומר לך את זה בצער: שרידות. עוד יום במשרד, עוד משבר שתמרנת עצמך סביבו. ואני רוצה להגיד לך בצער: בעצם, אתה נוכח-נפקד בממשלה שלך. 

 אני גם רוצה לומר שאני מאמינה שביסודך אתה רואה את המציאות ומבין אותה, אבל פעם אחר פעם, בקביעות שהופכת להיות מסוכנת, איכשהו פתאום אתה נעלם. אתה מפנה את הגב למציאות, חי מעיתון בוקר לחדשות לילה, מתקיים באיזה מרחב צר ואפלולי שבין משבר למשבר, ושוב נעלם. עסוק בחילוץ עצמי מאיזה מהמורה, מאיזה בור, מאיזה עימות שאתה בעצמך יצרת. אתה ראש ממשלה נעלם, כשאתה חושב על זה. 

אתה ודאי חושב, אדוני ראש הממשלה: איכשהו, נשאיר את המצב הקיים. סטטוס-קוו טוב לישראל. אין תמריץ להתקדם, אין מחיר לשלם, ותמיד אפשר להאשים את הפלסטינים, את האמריקנים ואת אירן, ואת הממשלה הקודמת ואת מי לא. כולם אשמים. אבל את האינטרסים הבסיסיים של מדינת ישראל, אלו שלי ולך ולאופוזיציה אין מחלוקת עליהם, אתה מפקיר. 

 שמעתי, אדוני ראש הממשלה, שהאמריקנים אומרים שנורא קשה לגבש פרופיל פסיכולוגי פוליטי שלך. אז במידה מסוימת שמחתי, כי אמרתי לעצמי: נו, זה לא רק לך קורה, זה קורה גם לאמריקנים. אבל אתה יודע מה? במחשבה שנייה, אנחנו כן מכירים אותך. אתה אותו בנימין נתניהו של הקדנציה הראשונה, לא יעזור. לא נעים לי להגיד, אבל אתה בדרך לסיום קדנציה דומה, בדיוק כמו בסיבוב הקודם. אני עוד אזכיר לך את זה. 

 את כולם, אדוני, אולי תצליח לנכר, להרחיק, מבלי שתזקוף הישג אחד.  בעצם יש הישג אחד – משאל עם, על דברים שכל עוד אתה ראש הממשלה הם בלאו הכי לא רלוונטיים. ויש המע"מ על הפירות, וכן, שכחתי, גם המרפסת. 

אז מילא שאין תהליך מדיני, אבל למה אתה מבלבל את כולם? למה הנזק שנגרם לישראל? פעם אתה ימין, פעם אתה שמאל, פעם אתה סרבן, פעם אתה מחלק את ירושלים כמו שאף ראש ממשלה לא חילק אותה. היום אפשר לומר בלב שלם: נתניהו מחלק את ירושלים. עכשיו תראה איך ההיסטוריה מלאת חוש הומור – אתה זוכר את "פרס יחלק את ירושלים"? אתה זוכר את הרעש של הזכוכית המתנפצת? עכשיו זו הזכוכית שלך, אדוני ראש הממשלה. תאר לעצמך שציפי לבני היתה עושה את זה, מה היית אומר? אפילו פוליטית אני מתקשה להבין את ההתנהגות שלך. לפחות, אתה יודע מה? תרוויח פוליטית ציבור אחד. תרוויח את הימין, תרוויח את המרכז, תרוויח את השמאל. אולי זה באמת מסביר את הירידה התלולה שלך בסקרים. 

 לא רציתי לתקוף אותך בנושא המדיני, כי הרי ההחלטות שניצבות בפניך – אלוהים אדירים, כמה הן קשות, כמה הן קורעות עם וקורעות לב. אבל אחרי שכבר חילקת את ירושלים, לפחות תדרוש דיבידנדים מהעולם – מהאמריקנים, מהאירופים, מהקהילה הבין-לאומית. אבל ההתנהלות שלך, אלוהים אדירים. ההתנהלות שלך. איזו התנהלות זו? איך, איך אף אחד לא מסביר לאן זה הולך? ואף אחד, גם בבית הזה, לא מצליח להגדיר את המדינית שלך. ממשלת מה אתה? ממשלת מה – ימין? שמאל? מרכז? מה, מה? ממשלת סתם, פשוט סתם. סתם ממשלה של סתם. שום הישג בשום תחום. 

 ואתה יודע מה, אדוני ראש הממשלה? אני רוצה להגיד לך משהו על שר החוץ שלך. שר החוץ שבחרת למנות אותו – אני לא מסכימה לשום מלה שלו בנושא המדיני, אבל לפחות אצלו מלה זו מלה. לא מסכימה אתו, אבל אתה לפחות מבין לאן הוא לוקח אותך.

 עכשיו, אני בטוחה שאתה בטוח שאתה מסדר את כולם. אז תראה מה יהיה הסוף, אדוני ראש הממשלה. כדאי לך. אומרים שיש לי בטן טובה. זה יהיה בדיוק כמו בקדנציה הראשונה שלך. בסוף – כולם יסדרו אותך. 

 ראיתי אותך, אדוני ראש הממשלה קורן מאושר ביומיים האחרונים ועוקב אחרי החשיפה הסיטונית של המברקים האמריקניים ב"ויקיליקס". אמרת שהנה מתברר שהעולם לומד להבין את הסכנה האירנית. הנה, אפילו הערבים חוששים מאירן גרעינית. אז בוא נעשה קצת סדר. אדוני השר לביטחון פנים, אני יודעת שראש הממשלה מבקש ממך להישאר שם בכוונה, וזה לא נאה. אני אעשה לך את אותו הדבר. אני מכירה את ההצגות האלה, הרי גם אני – אז בוא נעשה קצת סדר בדברים. העובדה שסעודיה, בחריין וכוויית וקטאר תומכות בפעולה צבאית נגד אירן היא לא חדשה לנו. גם אתה יודע את זה, אתה יודע את זה מהאמריקנים, אתה יודע את זה ממגעים בלתי רשמיים עם אותן מדינות. עכשיו, אתה אומר שהעולם יבין טוב יותר את הסכנה האירנית. אז בואו נעמיד דברים על דיוקם. מסתבר שהעולם מבין היטב את הסכנה של אירן הגרעינית, ובכל זאת העולם חושב שישראל צריכה לעשות משהו, איזה מאמץ מדיני, כדי לקיים תהליך מדיני עם הפלסטינים. 

 אתה לוקח רק מה שנוח לך, רק את החצי שמסדר לך את החיים. אגב, כמו חבילת הסיוע – שהבנת ממזכירת המדינה הילרי קלינטון שהחבילה הזו סגורה והיא רק ארוזה למשלוח. בדיוק, בתמורה למה בדיוק? איפה היא, החבילה הזו? זה לא מה שהיא אומרת. 

 עכשיו אני רוצה לשאול, אדוני, האם לא נראה לך מוזר שגם המתנחלים, וגם הימין וגם השמאל, וגם הממשל האמריקני – כולם, אבל כולם אומרים שנורא קשה להאמין לך. עכשיו תראה, אתה מדבר גם הרבה, ובצדק, על הדה-לגיטימציה המכוערת והנבזית נגד ישראל. לא נעים לי להגיד לך – אתה חלק מליבוי האש הזו. אתה. אני גם רוצה להגיד לך בצער שחלק מהדה-לגיטימציה הזו היא כלפיך ולא כלפי מדינת ישראל. עכשיו, יכול להיות שהפרופיל הפוליטי שלך הוא כזה. יגידו יום אחד: היה פה איש שמאוד רצה להרכיב ממשלה אבל לא ידע איך לעשות את זה. הוא לא היה ראש ממשלה. 


 תודה רבה. ראש הממשלה בחר להשיב לאחר הדיון הכללי ולכן אני מתחיל את הדיון הכללי, רבותי חברי הכנסת. ראשון הדוברים – נציג סיעת קדימה, חבר הכנסת והשר לשעבר זאב בוים. שבע דקות. 


 כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אני אולי אפתיע אותך, כי אני רוצה לומר לך כל הכבוד. כל הכבוד, אתה כבר שנתיים בתפקיד ובמשך הזמן הזה הצלחת לעשות, הייתי אומר את הבלתי-ייאמן, משהו שאף ראש ממשלה או מנהיג אחר לא עשה לפניך. הייתי מעז לומר שיש לנו אפילו אולי איזה תקדים עולמי, משהו במושגים של שיא גינס. כל הכבוד, ראש הממשלה, שמאז הרכבת את הממשלה ועד היום לא הצלחת לקבל אפילו החלטה משמעותית אחת; משמעותית אחת כן: היום, אתמול בעצם, ובזה אני מצטרף לחברת הכנסת דליה איציק. 

 אתה אלוף בלמרוח. שנתיים בעצם לא נעשה שום דבר. הנרי קיסינג'ר אמר בזמנו: תפקידו של מנהיג הוא להוביל את ההולכים אחריו מהיכן שהם נמצאים אל מקום שלא היו בו מעולם. מעת לעת כשאני חושב על המשפט הזה, אני מנסה לבחון אם האמירה החשובה הזו מתקיימת על-ידיך. כשאני מסתכל על הממשלה שהרכבת ושבאמצעותה אתה מצעיד את גורל מדינת ישראל, אני מתקשה להבין לאן בדיוק אנחנו הולכים. 


 חבר הכנסת שאמה, אתה הבא אחריו. אני בטוח שכולם יאזינו בקשב רב.


ליתר דיוק – לא הולכים. ליתר דיוק – צועדים במקום, ליתר דיוק – מתבוססים. אחרי נאום בר-אילן חשבתי שאולי יש סיכוי שקם לנו מנהיג הרוצה לשנות את פני ההיסטוריה ולשים קץ לקונפליקט בינינו לבין שכנינו. מיוני אשתקד ועד עכשיו מסתבר שהנאום היה אך ורק מס שפתיים לנשיא האמריקני. נדמה שנתניהו של אותו הנאום קפא לחלוטין, וכל רצונו הוא רק למרוח עוד זמן בשלטון בלי שנפריע לו. 

אדוני ראש הממשלה, יש הרבה מה לומר על ממשלתך המנופחת, רבת השרים. אין לנו זמן כאן לפרט, רק נאמר שהיה ברור שאת מדיניות הפנים תנהל על בסיס יכולתך לשלם "פרוטקשן" למלחמות הקואליציה, ובכך לקנות שקט ויציבות שלטונית על חשבון טובת המדינה ואזרחיה. ההתקפלות המוחלטת שלך בפני כל ציוץ של המפלגות החרדיות גובלת בהפקרות ושאט נפש. אתה לא מציב גבול ולא שם מחסום גם לדרישות ההזויות ביותר שלהם.

תראה מה קרה כאן רק בשבוע שעבר בעניין הצעת החוק שנועדה למנוע את תופעת ההשתמטות של הבנות השמות עצמן כדתיות. אני שואל את עצמי ואותך, ראש הממשלה, ואולי בכל זאת תקשיב לי: איך אפשר, ראש הממשלה, שבנימין נתניהו, שהוא פטריוט גדול, לוחם נועז, איש היחידה, אחיו של יוני זכרו לברכה, זה שאבא שלו יצק מים על ידיו של מי שפעל להקמת כוח המגן העברי והיה המפקד העליון של האצ"ל, ראש בית"ר, איך אתה נותן לאלי ישי לקרקס אותך בתחום השירות הצבאי? איך אפשר לעוות ולעקם ולעמוד כאן ולהסביר בציניות ובעזות מצח, שהצעת החוק הממשלתית החלופית, שלפיה משטרה צבאית מוגברת תעקוב ותבלוש ותחקור לאיתור בנות משקרות, תיתן באמת מענה אמיתי לתופעת הרמאות המבישה המתרחבת הזאת? זה אולי מתאים ליושב-ראש הקואליציה והרקע הפוליטי והתרבותי שבו הוא צמח, אבל זה לא מתאים לביבי נתניהו.


אתה אומר את זה בשם קדימה? אני מקווה שמרינה שומעת אותך.


 חבר הכנסת אלקין, ההתייחסות אליך אישית, תוכל לעלות אחר כך.


 היום למדנו על וטו נוסף מבית-מדרשה של ש"ס להצעת חוק שהממשלה שלך אישרה בסוגיית הגיור הצבאי. אז איזו דרך יש בהתנהלות הזאת, ראש הממשלה? איזה עתיד עוד מחכה לנו עם ממשלה שכל עיסוקה נסב על הישרדות, וימותו כל ערכי היסוד ועולם המושגים שעליהם קמה מדינת ישראל והחברה הישראלית?

אדוני ראש הממשלה, אתה צברת ניסיון עצום בזירות הבין-לאומיות, ובהן קידמת בהצלחה את האינטרסים של מדינת ישראל. אני שואל אותך, לאן נעלם נער הפלא של שנות ה-80? לא רק שהממשלה בראשותך קונה לנו אויבים חדשים חדשות לבקרים, אתם מצליחים להרגיז אפילו את ידידינו הטובים ביותר כל פעם מחדש. היום, למעלה משנה אחרי נאום בר-אילן, ניכר חוסר של מדיניות ברורה בדרכה של ממשלתך. את מקומו של הדיפלומט המהוקצע – – – 


ראש הממשלה צריך להיות קשוב, זאת בושה. 


 חבר הכנסת בר-און, יש מעט מאוד אנשים שיכולים לומר להם. אתה לא אחד מהם. אתה באופן עקבי – כשמדברים אז אתה לא תמיד מרכז את הקשב. אנחנו מחויבים להביא את ראש הממשלה הנה על-פי מצוות התקנון. אתה היית יושב-ראש ועדת הכנסת כאשר קיבלנו את התקנה הזאת. אנחנו לא יכולים לחייב אותו להקשיב. 


אבל זאת זילות של הכנסת.


 הציבור ישפוט. אני, דרך אגב, כשאתה מתעתד – בעתידך תזכור כל הטפה, תזכור גם ברמת הדוגמה האישית.


זה היה אלגנטי ושרמנטי מה שאמרת.


לא יודע אם שרמנטי, לא יודע אם אלגנטי, אבל נכון. 


אינטליגנטי.


 אני יודע שזאת הפרשנות שלך. 


 טוב, אני מבקש מכבוד ראש הממשלה, ומחבר הכנסת הנכבד רוני בר-און לאפשר לחברו לסיעה לדבר את דבריו. כפי שאני יודע כשאני יושב פה ואתה מדבר, קשה לך שמפריעים. 


 את מקומו של הדיפלומט המהוקצע תפס ראש ממשלה חלש, הססן ושתקן, השבוי בתוך קואליציה סחטנית שאינה מאפשרת שום תהליך מהותי. לא רק שאינך מסוגל לייצב את הקואליציה שלך מאחורי ההצהרות של נאום בר-אילן, אתה אינך מסוגל לשלוט ולו במעט בשריך הסוררים, שלא מפספסים הזדמנות להביך אותך, להביך את כולנו, לאורכו ולרוחבו של העולם. בנאום בר-אילן ביקשת לומר שפנינו לשלום ושתסכים לדבר בכל עת עם הסובבים אותנו כדי לקדם תהליך שלום. קיווינו וקיווינו, אבל אצלכם בממשלה דיבורים לחוד ומעשים אין.

שמחנו שבעולם חושבים שאתה אינטליגנטי ומלא קסם, אבל החלק השני של המשוואה מדאיג ביותר. גם שם למדו זה מכבר שאתה לא מקיים הבטחות ושאינך עומד מאחורי מילותיך. בעניין זה הנשיא מובארק לא היה זקוק לעדותן של הנשים המוכות שלהן הבטחת תוספת תקציב לבניית מעונות – הבטחה שכרגיל לא מתקיימת.

אדוני ראש הממשלה, סוגיית ההקפאה נמצאת בהקפאה. הבקשה של האמריקנים להארכה סמלית הושבה על-ידיך ריקם. לפחות במבחן התוצאה, במקום להבין שאין שום השלכות הרות גורל או מסוכנות להארכה קצרה נוספת של הקפאה בלבד, אתה מהסס, גורר רגליים, שבוי בתוך הקואליציה שלך שהפכה אותך לברווז צולע, שלא מסוגל לקבל החלטות. אם תיכנע שוב לתכתיבי הקואליציה הבעייתית שלך, תאותת לעולם שאתה סרבן שלום ותבודד אותנו עוד יותר. 

זה לא משנה אם הפלסטינים אשמים בקיפאון המדיני ומה חלקם בסכסוך. המהות היא שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו – – – 


 לא, לא, כבוד השרים וחבר הכנסת שאמה. קודם כול, לשכתי פנויה, אתם יכולים לקיים ישיבה שם, אבל יש לכם גם מאחור. אני לא מבין את התרבות הזאת. 


 המהות היא שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מצב שבו בעת הצורך יעמדו אומות העולם, וארצות-הברית בראשן, דוממות מול אירן גרעינית. אם באמת התכוונת למתווה שהצגת בבר-אילן, אני ממליץ לך, במקום להמשיך עם מדיניות הדשדוש הזאת: אשר את ההקפאה, התעקש אתה בעצמך על קיום משא-ומתן; אל תחכה לפלסטינים שירימו את הכפפה, כי הם לא ירימו. תוכיח לעולם שאנחנו עושים הכול כדי להגיע לנורמליזציה עם שכנינו. נהל את הסוגיות הבוערות על שולחן הדיונים. בנאום בר-אילן אמרת שפניך לשלום. הגיע הזמן להוכיח שלשם אתה מוביל אותנו.

מר נתניהו, תן לעם תחושה שאתה עובד בשבילו, כי בשביל זה נבחרת. היות שאינך מצליח ליצור עבודה סינרגטית בין כל גורמי ממשלתך, כבר אמרנו כמה פעמים שקדימה תלך אתך לכל מהלך מדיני אמיתי ושנתמוך בהסכמים, אם יהיו כאלה. אם תלך להסכם, נעזור לך להתמודד עם הקואליציה הבלתי-אפשרית שאתה כלוא בתוכה. מר נתניהו, צא מקואליציית הבלתי-אפשרי ועשה את הבלתי-ייאמן. אנחנו נהיה לצדך, אנחנו לא נפקיר את העם שבחר בנו. 

ובכל זאת, לסיום, אני מבקש לחזור לפתיחה. אני באמת סבור שנוכח האי-עשייה המתמשכת הזאת וחוסר היכולת לקבל החלטות, נשברים פה שיאים שבהחלט אפשר לשקול פנייה לגינס, והספר ב-2011 יכניס את ראש הממשלה שלנו כאלוף במריחת הזמן ובדחיית קבלת החלטות.


 תודה רבה לחבר הכנסת זאב בוים. אני מזמין את חבר הכנסת דוד רותם. נציג סיעת הליכוד התחלף ואפשר לו לדבר. אמרתי שנציג סיעת הליכוד התחלף עם נציג סיעת ישראל ביתנו, לכן נציג ישראל ביתנו מקדים את הליכוד. 


 אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה. אני הייתי רוצה להתחיל – – –


 אדוני, ממנים היום יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, זה לא נגדך.


 כי את אמרת כמה דברים שאני רוצה שתשמעי – – –

 אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני שר המשפטים, קודם כול, באים בטענות אל ראש הממשלה על שהוא לא עושה כלום ולא מקבל החלטות. רבותי חברי האופוזיציה. ראש הממשלה החליט שחוק הגיור הצבאי יקודם, ראש הממשלה החליט שחוק הגיור הצבאי יעבור, וחוק הגיור הצבאי יעבור. חבר הכנסת בוים, יש לי רק בקשה אחת: תרשום לך שאתה תהיה חייב לעלות לבמה הזאת ולהתנצל בפני ראש הממשלה על שהאשמת אותו סתם.


אני מבטיח לך שהוא יקים ועדה, ואני לא בטוח שנשמע את תוצאות עבודתה. 


 ואני מודיע לך שהחוק יעבור ואתה תעלה לפה ותתנצל.

עכשיו, חברת הכנסת דליה איציק. נושא הדיון שלכם היה בין קיפאון – ממשלת נתניהו מזגזגת בין נאום בר-אילן לנאום ליברמן בעצרת האו"ם. האם גברתי, בכל הכבוד, קראה את נאום ליברמן בעצרת האו"ם, שלגביו אמרת: אני לא מסכימה אתו על שום מלה?


בהקשר המדיני. 


 בנושא המדיני. האם את מסכימה עם המשפט – – –


 אבל אמרתי שאצלו מלה זו מלה. 


 זה נכון. האם את מסכימה עם המשפט: "אנו מוכנים לפתרון הוגן ואנו מוכנים לשתף פעולה עם הקהילה הבין-לאומית, אולם איננו מוכנים להתפשר על הביטחון ועל האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל"? את מסכימה או לא מסכימה? תודה. את מסכימה.

 האם את מוכנה להסכים למשפט – – –


מה זה פתרון הוגן?


 האם את מוכנה להסכים עם המשפט: "כבר בראשית דברי ברצוני להדגיש, כי בניגוד לתמונה המצטיירת, הזירה הפוליטית בישראל אינה חצויה בין אלה המבקשים שלום לאלה המחרחרים מלחמה. כולנו רוצים בשלום. המחלוקת מתמקדת בשאלה כיצד יש לפעול על מנת להשיג את השלום". את מסכימה למשפט הזה? תודה.

האם את מסכימה למשפט שאומר: "מדוע, במהלך 17 השנים שחלפו מאז שחתמנו על הסכמי אוסלו, לא הגענו להסכם כולל אשר מציין את סיום הסכסוך וויתור הדדי על תביעות נוספות בעתיד?" את מסכימה לשאלה הזאת? לא, כי יש לך תשובה. אבל השאלה היא שאלה, ואת מסכימה לה. 

 האם את מסכימה למשפט – –


תזהיר אותה שהיא תחת חקירה.


 – – "בניגוד לדעה הרווחת, כי הסכסוך הישראלי–פלסטיני הוא שעומד במוקד חוסר היציבות במזרח התיכון, או כאילו סכסוך זה הוא הסיבה לסכסוכים המרובים בחלק זה של העולם, הרי זה לא נכון, כי יותר מ-90% מהעימותים המזוינים והמלחמות במזרח התיכון אינם תוצאה של הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, ואין להם כל קשר למדינת ישראל"? את מסכימה למשפט הזה? לא? האם הסכסוכים – אנחנו אשמים בהם?


אנחנו קצת, גם.


 שאלתי: במשפט הזה נאמר "יותר מ-90% מהעימותים". אז אם אנחנו אחראים ל-2%, אז את מסכימה שיותר מ-90% הם לא עלינו.

 האם את מסכימה לקביעה – – –


 הדיון הוא על ראש הממשלה, אתה יודע. 


את יודעת, גם בליברמן זלזלת. את לא מסכימה – אני רוצה להראות לך – –


 כשאני אהיה ראש ממשלה – – –


 – – שאת עולה לבמה הזאת, ואת בעצם מסכימה עם 90% ממה שליברמן אומר, את רק לא מוכנה להודות בזה.


היא גם מסכימה על מה שהוא חושב על ראש הממשלה. 


 את יודעת טוב מאוד – –


 אולי תגיד מה הוא חושב על ראש הממשלה?


 – – שאנחנו מגלים את זה בזמן האחרון יותר ויותר – יש המון נושאים שישראל ביתנו והשר ליברמן מעלים לסדר-היום, ובהתחלה כולם קופצים: מה פתאום, מה פתאום? ואחר כך, לאט-לאט – – 


אולי תגיד מה ליברמן חושב על ראש הממשלה?


 – – כולם באים ואומרים: בעצם הוא צודק. דיברנו על אזרחות ונאמנות – כולכם קפצתם. בסוף זה בא עם הצעת חוק ממשלתית, כי כולם סבורים שצריך לעשות את זה. דיברנו על חוק ועדות קבלה; בסוף מי שהגיש את החוק זה ישראל חסון ואדון שי חרמש, מהאופוזיציה. אבל אנחנו אשמים, כי אנחנו הגזענים. תבדקו את הדברים לגופם. זו לא חוכמה לבוא ולומר: אתם מזגזגים. המדיניות של ליברמן, המדיניות של ישראל ביתנו, היא זו שתביא את ישראל לשלום ולביטחון. לא שום מדיניות אחרת.


 מה הוא חושב על המנהיגות של ראש הממשלה?


הוא לא בא לענות על שאלות.


לא, אין לי בעיה. אתם רוצים חקירה נגדית? בבקשה.


אדוני, יושב-ראש ועדת החוקה הנכבד – –


 – – –


 – – אנחנו נקיים בתקנון – תציע בתקנון שאלות ליושב-ראש ועדת חוקה. נעלה אותו הנה, הוא יענה. אתם יכולים קריאות ביניים, מותר, אבל לא מעבר לזה. אני מזמין את נציג הליכוד, חבר הכנסת כרמל שאמה. עומדות לו שבע דקות תמימות.


אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה והשרים, חברות וחברי הכנסת, הדיון שאנחנו עוסקים בו היום הוא דיון שהתבקש על-ידי חברי האופוזיציה, בהתאם להוראת סעיף 42ב לחוק-יסוד: הממשלה, שבאמצעותו ניתן לחייב את ראש הממשלה להיות נוכח בכנסת, לשבת על כיסאו בכל מהלך הדיון. אדוני היושב-ראש, על הבקשה לדיון חתומים כ-45 חברי הכנסת. 


איפה הם?


45 חתימות – זה מה שאני שואל. ואני חושב, אדוני היושב-ראש – – –


 צריך לתקן את התקנון, אתה צודק.


 שבהיעדר – אפילו יושבת-ראש האופוזיציה, שאמורה לתת דוגמה, לא יושבת כאן. הם גורמים לכך שראש הממשלה, האדם שהזמן שלו זה המצרך הכי נדיר, יגיע לכאן. הם רצו להשמיע, הם רצו לשמוע, והם לא נמצאים כאן. הכיסאות ריקים. 45 – ואני סופר: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה – שמונה חברי כנסת בסך הכול. אחת חלקי שבע. תראו את אחוז הנוכחות.


חבר הכנסת שאמה, רק אני רוצה לומר לזכותה של האופוזיציה: חבר הכנסת אלדד תמיד היה פה כאשר הזמינו את ראש הממשלה הזה או ראש ממשלה אחר. ראש הממשלה, כראש אופוזיציה, היה מקפיד לשמוע, אני מוכרח לומר. יכול להיות שראש ממשלה היה – אבל לפעמים היה צריך לצאת – – –


 אדוני היושב-ראש.


אני מציע לכם הצעה שכבר הרהרתי עליה בכמה וכמה ראיונות, שה-45 המבקשים שראש הממשלה ישב יהיו נוכחים בזמן שהוא מוכרח לשבת, זה הכול. אין דבר יותר הגיוני מזה. התקנון הוא תקנון שקיים. הסיטואציות מתחלפות.


 – – –


 עד שהתקנון יתוקן, אדוני היושב-ראש – חבר הכנסת שי, נא לא להפריע. בבקשה. 


אדוני היושב-ראש, צריך להפסיק את הדיון. זה מה שצריך.


 אדוני היושב-ראש, חתומים פה 45. למעט צחי הנגבי, שכבר לא מכהן כחבר הכנסת אלא מושעה, ברגע זה, כל שאר ה-44 – אין שום סיבה בעולם שלא ישבו כאן, לפחות רובם – אם למישהו יש סיבה מיוחדת – אם ראש ממשלת ישראל יושב כאן בכבודו ובעצמו בהתאם לבקשתם. חתימתה של ציפי לבני, יושבת-ראש האופוזיציה – אני מסתכל פה על כיסאה הריק – מתנוססת בראש הדף.


אבל הנושא הוא לא האופוזיציה, הנושא הוא הקואליציה.


 חבר הכנסת שי, גם אתה חתום על הבקשה הזאת, אבל אתה יושב, אז אליך אני לא בא בטענות. אבל כששבעה מ-45 בסך הכול נוכחים באולם, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאין טעם להשיב.


חבר הכנסת שאמה, פה מפנה סגן מזכירת הכנסת לתיקון, שאני לא ידעתי עליו – שתוקן – הוא יהיה ביום תחילת כהונתה של הכנסת התשע-עשרה – ובו ייאמר: ראש האופוזיציה ישתתף בכל מהלך הדיון והוא רשאי לנאום מייד אחרי ראש הממשלה, כאמור בסעיף 14 לחוק הכנסת. זאת אומרת, ראש האופוזיציה יהיה צריך להשתתף, אבל זה יחול מהכנסת התשע-עשרה.


אז הוא כבר יוכל למלא את התפקיד כראש האופוזיציה.


אבל אפשר מנטלית להתחיל כבר עכשיו.


 אבל אפשר לבטל, אדוני. לבטל את הדיון.


 כל נאה דורש טוב שיהיה נאה מקיים. זה טוב מאוד. זה לא מהתקנון של הכנסת, זה מפרקי אבות, ובדרך כלל פרקי אבות צדקו. זה בעל ערך אוניברסלי. 


 – – –


הזכות תיפול בחלקו של ראש הממשלה. 


אני מוכרח לומר שחבר הכנסת גדעון סער, אני, השר ארדן, השר כחלון, כשהיינו באופוזיציה היינו יושבים כל תקופה – אמרתי לחברים: לא נאה שאנחנו חתמנו – – –


 – – –


 לא, לא, לא. חס וחלילה. לא נאה שאנחנו חתמנו ולא נשב.


 אבל, אדוני, אתה צריך לבטל את הישיבה הזאת, את הדיון הזה. האופוזיציה לא נמצאת. 


לא, לא. חבר הכנסת אקוניס, אם אני אבטל כל ישיבה שאתה לא נמצא בה, הרבה מישיבות הכנסת יבוטלו.


 לא, אני לא באופוזיציה. 


 אדוני היושב-ראש.


 – – –


 אתה עוד טוב. אתה עוד טוב.


 אדוני היושב-ראש.


 – – –


 – – –


 – – –


 אני חושב שיש נושא. הנה הנושא. מה זה קשור? מה קשור עכשיו לנושא של האופוזיציה?


 טוב. תודה רבה. גברתי השרה, תודה רבה. בבקשה.


 – – –


 אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שי, אנחנו בעצם עומדים כאן שוב בפני אותה בעיה של אנשים, שכמו שאמרנו דורשים דיון ולא מגיעים אליו. אני חייב גם לציין, הרי מעבר לבמה הזו – וכל פעם מופיעים בעיקר יושבת-ראש האופוזיציה וחבריה ומאשימים אחרים כאן בהתקפלויות, בזיגזוגים. אני קורא לחברת הכנסת לבני לזגזג בחזרה לאולם שהרגע היא יצאה ממנו, למליאה, להגיע, בדיוק כמו שהיא זגזגה בבוקר מעמדתה, מההצהרות הלוחמניות החסרות כל תוכן בדבר המאבק על ועדות הכלכלה וחוץ וביטחון. ולכן, אדוני היושב-ראש, עד שחברת הכנסת לבני לא תחזור לאולם, אני לא רואה טעם להמשיך ולהשמיע תשובות על דבריה. לכן אני מבקש לקרוא לה להגיע לאולם, לפחות ליושבת-ראש האופוזיציה, אם לא לפחות לרוב החותמים. 


עם כל הכבוד, אפילו אם אתה צודק, ואתה לא צודק, אין לי סמכות לקרוא לה.

 אני קורא לה.


 אתה יכול לעמוד ולא לדבר ארבע דקות.


 זה מה שאני אעשה. 


 אבל ברגע שייגמר השעון – – –


 זה מה שאני אעשה.


 זה אתה יכול, בהחלט.


 כרמל שאמה, רק תגיד מלה אחת לגופו של עניין. תגיד משהו על הנושא – – –


 הוא העיר את תשומת לבה של – – –


 חבר הכנסת שי, אתה חבר כנסת ראוי, שעושה את מלאכתך נאמנה גם במליאה וגם בוועדות. אם אתה חושב שזה ראוי וסביר ש-45 מחבריך יחתמו על בקשה לראש הממשלה לבוא ולהתייצב כאן במליאה ואתם תשבו, אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה – הנה הגזמתי.


 עכשיו, בוא – – –


– – – 


 כבוד חבר הכנסת שאמה, רק אדוני סגן יושב-ראש הכנסת – בתקנון כתוב שהוא יחול החל מהכנסת התשע-עשרה, ללמדך שבכנסת השמונה-עשרה היא לא חייבת להיות נוכחת.


 התקנון גם לא מחייב אותי להשיב להם. 


 לא אמרתי לך שום דבר. אם אתה חושב – – –


הם לא ראויים לתשובה.


 יש לך עוד דקה.


 זו אופוזיציה לגיל הרך.


יש לך עוד דקה ו-15 שניות, ואחר כך אני מוסיף לך עוד שתי דקות תמימות על ההפרעות. אתה יכול לעמוד על הבמה, בהחלט זאת מחאה ראויה, אני לא אגיד לך – – –
 

 כשאין מה לומר עדיף לשתוק.


 אפשר לשתוק קריאות ביניים?


 קריאות ביניים – – – מזמן.


 – – –


 – – –

 אני מודה לחבר הכנסת כרמל שאמה על נאומו. אני מזמין את הבא אחריו – נציג סיעת ש"ס, חבר הכנסת נסים זאב. 


 תודה רבה, אדוני.  


 חבר הכנסת נסים זאב, ולאחריו – סיעת העבודה. קודם סיעת העבודה הודיעה לי שאין מטעמה דובר, לכן דילגתי.


 אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, האמת, חשבתי אולי לאמץ את המדיניות של כרמל שאמה ולשתוק, אבל פשוט קשה לי, זה יכול לעלות לי בבריאות, לכן אני חייב לדבר. 


 עשר פעמים ביום אתה יכול – – –


 זה ייכנס לספר גינס אם אתה תשתוק. 


 אדוני היושב-ראש, אנחנו ערב חג החנוכה, עם ישראל מדליק את אור הנר. אנחנו לא צריכים להירתע: אל תירא ואל תיחת כי עמך ה' אלוקיך בכל אשר תלך. למה אנחנו חסרי אמונה? עם ישראל במשך אלפי שנים עבר מלחמות, עבר רדיפות, עבר תלאות, עם ישראל חי – לא סתם אנחנו מדליקים את הנר. 

אני רוצה להזכיר לכולם, מעניין, כולם שוכחים את ההיסטוריה: מה ראש הממשלה נאם בנאום בר-אילן, מה הוא אמר? הוא אמר: שתי מדינות לשני עמים, זה מה שהוא אמר בסך הכול. הוא לא דיבר על שלוש מדינות, כאשר יש מדינת "חמאס", מדינת רשות פלסטינית ועוד מדינה דו-לאומית, ואיפה מדינת ישראל – באמצע, בתווך? איפה מדינת ישראל? פה רוצים לקבוע לנו הלכה למעשה, שפה יש מדינה דו-לאומית, ומצד הגבול הדרומי שלנו מדינת "חמאס", ומהצד השני נמצא את הרשות הפלסטינית, אנחנו לא יכולים להיות עיוורים ולא לראות את המציאות. 

הוויכוחים הטיפשיים שלנו, אדוני היושב-ראש, שכאילו יש איזה פתרון קסם. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שבארצות-הברית מזמן כבר הגיעו מדינאים בכירים למסקנה שיש סכסוך שהוא בלתי פתיר, מה לעשות, כמו הסכסוך בעירק. ארצות-הברית מתמודדת שנים רבות, מנסה לשנות, לעשות את עירק מדינה דמוקרטית. מישהו מאתנו חולם? יש לו איזה חלום, איזו מחשבה, שפעם עירק תהיה מדינה דמוקרטית? הסונים יכולים לחיות עם השיעים? הם בכלל רוצים אותנו פה, במדינת ישראל? מי רוצה אותנו פה? ואם תיתן להם את יהודה ושומרון, חלילה וחס, מה, אנחנו כבר נשב איש תחת גפנו ותחת תאנתו? הוא רק יתחיל את המלחמה עם אויבי ישראל. 

צריך להסתכל על ההיסטוריה הקצרה שלנו. בשנת 2000 היה ראש הממשלה אהוד ברק, מה הוא לא נתן לערפאת בזמנו? מה קיבלנו בשנת 2000, אדוני ראש הממשלה? אתה, אדוני שר הביטחון, מה לא נתת? 


 לא נתנו כלום. 


 הכול נתת, לפחות – – –


 שמנו את הכול על השולחן, לא נתנו שום דבר.


 אבל אין מי שייקח את המסמך מהשולחן, למה? 


מי שהיה נותן היה צריך לתת – – –


נכון. אז זאת אומרת – – –


 הם לא נתנו, הם הציעו. 


 הציעו, בסדר. אבל הוא הסכים לתת – – – 


 – – –


אני זוכר, אדוני שר הביטחון – – – בוועדת חוץ וביטחון, כראש ממשלה אמרת: אני הולך עד הסוף, אני רוצה – – – הגבולות שלהם, ואמרת: את הגבולות לא מצאתי. 


 נכון.


 לכל מה שהצענו הם סירבו. אז מה, אנחנו יכולים למצוא את פתרון הקסם היום? יש מישהו שמאמין פה – תשאלו פה את חברי הכנסת הערבים – במדינה פלסטינית? יגידו לכם: זה הזוי, אנחנו רוצים מדינה דו-לאומית. זה מה שהם רוצים. כל מי שמסרבל את כל התוכנית של תהליך השלום – זה לא אנחנו. למה כל הזמן אנחנו בהלקאה עצמית? למה אנחנו נראים לא טוב בעיני העולם? למה אנחנו כל הזמן צריכים להתנצל על זה שהשלום לא מתקדם, כאילו אנחנו האשמים. "אבל אשמים אנחנו על אחינו."

עשרה חודשים היתה הקפאה. הם התקרבו לשולחן המשא-ומתן? הם הסתכלו בכלל לכיוון שלנו? הם חיכו שזה יסתיים, ואז ידרשו הקפאה נוספת. 


– – –


אדוני היושב-ראש, המבחן שלנו היה דווקא עכשיו, לפני כמה שבועות, כאשר ראש הממשלה הביא הצעה. באמת, ש"ס היתה צריכה לקבל החלטה גורלית, האם כן להימנע או להתנגד. ראש הממשלה אמר שיש הבטחות מארצות-הברית. אני אומר לך: בזאת תיבחנו; חי נפשכם אם תצאו מזה – זה היה בפרשת השבוע. ואמרנו אנחנו מוכנים. מוכנים, אני אומר זאת על הבמה הזאת, אם נראה מסמך אמריקני שעומד מאחורי הבטחה שמדובר רק בהקפאה של שלושה חודשים, וההקפאה לא תחול על ירושלים, וארצות-הברית לא תבקש הקפאה נוספת. בכלל לא דיברתי על ההבטחות הביטחוניות, שבאמת זה מעניין, זה חשוב, אבל לא זה היה הדבר המהותי. ראינו את המסמך הזה – אתה ראית, כצל'ה, את המסמך? אני לא ראיתי. לכן היה ברור מראש שכל הדברים הם אמירה בעלמא, דיבורים. 

אני רוצה רק להגיד שני משפטים, כי הזמן קצר, בנושא הגיור. אדוני היושב-ראש, אנחנו לא יכולים להפקיר את מערכת הגיור. יש רבנות ראשית אחת לישראל. עם כל הכבוד, יש רבנות ראשית לצה"ל, והיא צריכה להיות בתיאום מלא. כמו שאף אחד פה לא יכול לחשוב שיהיו פה שתי רשויות בכנסת ישראל, שני בתי-מחוקקים. אין דבר כזה. צריך להיות תיאום מלא עם הרבנות הראשית לישראל. ואם ראש הממשלה ילך למהלך חד-צדדי ויתעלם מהדרישות של ש"ס ואגודת ישראל, אני אומר לך, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו כבר בימים הקרובים במשבר קואליציוני. אני לא רוצה לאיים, אבל זה מה שיקרה בסוף. 


 לא, דבר אחרון. 

 דבר אחרון, לסיום. לגבי הבנות המשתמטות – הלוא כל זה, הצעת החוק, זה בלוף אחד גדול. מישהו תומך בבנות משתמטות? הרי הוא הביא הצעה שאומרת לא להאמין לבת שמצהירה שהיא חזרה בתשובה, שהיא דתייה נכון להיום, לשנה הזאת, לשנה שעברה, בשנתיים האחרונות, אם היא לא תביא מסמך ממוסד שהיא למדה באותה מסגרת מוסד חינוכית. למה לא להאמין? למה, כולם בחזקת שקרנים? לכן, אדוני היושב-ראש, בין הצעת החוק למציאות בשטח המרחק רב. 

 לכן – להפסיק לבוא ולומר לראש הממשלה: ברווז צולע. אני חושב שמי שמביע ביקורת נגד ראש הממשלה, הוא פשוט חי בעיוורון מוחלט. 


 אני מאוד מודה לחבר הכנסת נסים זאב, נציג סיעת ש"ס. תעלה ותבוא חברת הכנסת עינת וילף. או, היא כבר – – – מקצרת מרחקים. חבר הכנסת בן-ארי הסביר לו על פרשת השבוע, במה דברים אמורים ומה היתה האזהרה ומה היתה התשובה על האזהרה אתמול בנאומים בני דקה. מכל מלמדי השכלתי. זה היה "ווארט".


 בדקה אי-אפשר יותר מ"ווארט", אדוני היושב-ראש. 


 בבקשה, חברת הכנסת עינת וילף. לרשותך עומדות שבע דקות. 


 תודה רבה. 

 כבוד היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת, אני מבקשת להציע כותרת קצת שונה לדיון היום: "בין נאום בר-אילן לנאום בעצרת האו"ם – מדינת ישראל". כי במובן מסוים אלה שני הקצוות של המקום שכמעט רובנו נמצאים בו: בין התקווה של נאום בר-אילן לבין הסקפטיות של נאום ליברמן בעצרת האו"ם. 

שר הביטחון וראש מפלגתי היקר – – –


 זו אחת ההגדרות הטובות – – – 


 – – – הם תמיד היו אומרים: שמעון היקר, יצחק היקר. 

 זו המסורת המפלגתית שלנו. 


 חבל שזה לא נרשם בפרוטוקול. 


 אשוב ואגיד: נאום בר-אילן ונאום ליברמן בעצרת האו"ם מציינים בעצם את שני ההיבטים של המקום שבו נמצא הרוב הגדול של אזרחי ישראל: בין התקווה של נאום בר-אילן לבין הסקפטיות של הנאום באו"ם; בין הרצון להאמין שפתרון מיידי הוא אפשרי לבין ההכרה, הלא-משמחת, שאולי זה קשה מאוד ומי יודע, אולי זה לא אפשרי בטווח הזמן שלנו; בין הרצון להאמין שזה הכול תלוי בהחלטה ישראלית, ורק בנו, לבין ההכרה שמדובר בכוחות גדולים שמעצבים את האזור ומעצבים את האפשרות להגעה להסכם. 

ישבתי באו"ם ביום הדיון – הייתי הנציגה של הכנסת לאותו דיון – ומצאתי את עצמי בסיטואציה מוזרה. קראתי את הנאום בעיון, והרבה דברים בו לא היו שונים מהותית מהרבה דיונים שקיימתי עם קהילות יהודיות ודיפלומטים בשבועות שקדמו לכך. דיברתי על הסקפטיות העמוקה שיש בציבור הישראלי כלפי האפשרות להגיע לשלום, על הכוחות הגדולים שמשחקים תפקיד, על סימן השאלה שיש להרבה ישראלים, האם באמת הפלסטינים רוצים מדינה מכל דבר אחר. זה קצת מזכיר לי לפעמים את הנושא של דיאטה. כולם אומרים שהם רוצים להיות רזים, אבל אם באמת רוצים לרזות אז צריך לרצות את זה יותר מכל דבר אחר. האם אכן הפלסטינים, בתפיסה שלהם, רוצים את זה יותר מכל דבר אחר, כפי שהציונים רצו, גם אם המדינה תהיה לא מושלמת, קטנה, פחות ממה שקיוו, לא הצדק המוחלט? או שיותר ממה שהם רוצים מדינה עבור עצמם, חשוב להם שלעם היהודי לא תהיה מדינה משלו, וזו העדיפות? בסופו של דבר, אנחנו, כציבור, רוצים להאמין בשלום, אבל גם סקפטיים, למודי 20 השנים האחרונות. 

לו זה היה תלוי בי, אני לא בטוחה שהאו"ם זה המקום להביע את הסקפטיות. האו"ם זה אולי מקום להגיד דברים קשים ולעטוף אותם בדבש, אבל אי-אפשר להתכחש לכך שהרבה מהישראלים נמצאים שם. 

 מפלגת העבודה היא מפלגה שמאמינה בחתירה לשלום, אבל היא לא מבטיחה אותו, קצת כמו החוקה האמריקנית. גם החוקה האמריקנית נותנת את הזכות לרדוף אחר האושר, אבל רק לרדוף. היא לא מבטיחה שיהיה אושר. אין ודאות ואין הבטחה. לכן, בסופו של דבר, נגיע לרגע שתידרש ההכרעה, שזה יהיה אולי אפשרי, שהכוחות הגדולים באזור ייצרו את חלון ההזדמנויות הנדיר להגיע להסדר. ואז אנחנו נהיה שם, מפלגת העבודה תהיה שם, ואין לי ספק שבאותו רגע שזה באמת יתאפשר, ישראל לא תברח מאחריותה. תודה רבה. 


 תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. אתם רואים שאפשר גם לפעמים לא להסכים, אבל לשמוע בקשב רב. גם אם לא מסכימים, אי-אפשר להתעלם מהדברים והמשנה הסדורה. 

 אנחנו נזמין את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, שהוא ראש סיעת יהדות התורה. אני לא מבין למה נתנו לך רק שלוש דקות. לכל המפלגות הגדולות, מרגע זה – נותן ארבע דקות. לא פחות מארבע דקות, אבל גם לא יותר מארבע דקות. 


 אדוני היושב-ראש, אני אודה לך מאוד אם תיתן לי קודם לתת שבח והודיה: "אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו", על מה שקרה אמש כאן, על-יד משכן הכנסת. הותקפתי קודם מילולית על-ידי בן מיעוטים, אני ואשתי. רק כפסע היה בין, חלילה, פגיעה אישית אלימה ביותר – – –


 אני מציע לומר: אדם שדיבר אליך בשפה הערבית. אל תזדרז לבוא ולומר "בן מיעוטים", כי לא תפסנו אותו. יש גם בינינו אנשים שדוברים ערבית רהוטה. לכן, אני מציע לומר ש-alleged to be.


 מה לומר?


 לומר שאתמול אדם אשר דיבר בערבית – – – 


שר הביטחון, כשלא יודעים מי, אומר: זה מתנחלים. ישר מתנחלים. 


 נו, גם זה אני לא מרשה לו. חבר הכנסת בן-ארי, גם את זה אני לא מרשה לו. לא, גם את זה אני לא מרשה לו, בשום פנים ואופן. בבקשה, חבר הכנסת מוזס.


 אז אני רוצה קודם גם להודות ולשבח את משמר הכנסת על הפעילות המהירה שלהם. בתוך דקה הם היו בשטח, הם הגיעו. אני חושב שמאוד כדאי שבאזור, רחוב רוטשילד מאחורי בניין הכנסת – יהיו יותר מצלמות אבטחה, אולי יותר סיורים, אולי יותר תאורה. אז לא הייתי מגיע למצב הזה. אנחנו ברחנו, נסנו כל עוד נפשנו בנו. עובדה, כשהגענו לצומת התוקף מייד חזר וברח משם, ואנחנו לא יודעים בדיוק מה היה לו מתחת לחולצת הטריקו, שהוא הסתיר בידיו, מה הוא החזיק שמה – או סכין – – – משמר הכנסת טיפל מהר מאוד, העביר למשטרה, המשטרה גבתה עדות, ואני מקווה שימצאו את התוקף. אבל זה שזה יכול לקרות כאן, על-יד הכנסת, אדוני היושב-ראש, זה ממש אומר דורשני. 


 אחרי שנגמור את החקירה נודיע לאדוני – – – 


 – – – 


 אין האשמות קולקטיביות. 


 עכשיו, אדוני ראש הממשלה, אם כבר הזמינו אותך לכאן, אז אני רוצה להתייחס לכותרת בין קיפאון להקפאה, דווקא בנושא הקיפאון וההקפאה בנושא מצוקת הדיור לזוגות הצעירים. 


 חבר הכנסת מוזס, הערתי לאופוזיציה, בוודאי לא לחבר בסיעת הקואליציה, שראש הממשלה מצווה לשבת פה, הוא לא מצווה להקשיב. דרך אגב, אני מכיר אותו היכרות רבת שנים, יש לו באמת יכולת לכפל שמיעה, גם לשמוע, להאזין לך.


 – – – 


 בלי ליפול. 


 בלי ליפול. 


 – – – 


 אפילו זה. וגם לכתוב באותו זמן. 


 אני מקשיב לך. 


 אני רוצה באמת שתקשיב לי, כי אני רוצה להתייחס לממשלות הקודמות, דווקא, שזה עשור שלא קם פרויקט דיור לזוגות צעירים. לפי נתוני הלמ"ס, בחמש השנים האחרונות נבנו רק 8% מהדירות – דירות לזוגות צעירים. רק 8%. במצב כזה לא פלא שהגענו לקטסטרופה, ואלפי זוגות צעירים מתגוררים בכוכים, בחניונים, במחסנים, במרתפים תת-קרקעיים, וכל העולם מחכה לראות איך ראש הממשלה ושר האוצר יוציאו אותם מהכוכים האלה, לפחות כמו הכורים בצ'ילה. יעמדו וישתאו איך נעשה את זה כאשר אלפי אנשים נמצאים בכזה מצב. 

אדוני ראש הממשלה, במסיבת עיתונאים שערכת לפני כמה שבועות העלית כמה תוכניות. התוכניות הן טובות, אבל הן לא מיידיות. שר האוצר, התוכניות האלה הן לא מיידיות. לא יראו אף דירה אלא רק בעוד 30 חודשים, במצב הטוב ביותר; במצב הגרוע, אחרי הבחירות הבאות. לא יראו כאן אף דירה. לצורך זה הגשנו, יהדות התורה, הצעת חוק מעשית. הרב וקנין הגיש בשם ש"ס את התמיכה בפריפריה על-ידי קבלת משכנתאות מסובסדות: זוג צעיר שיקבל משכנתה של 140,000 שקלים, הממשלה תשלם את זה ב-800 שקל לחודש ל-20 שנה. אנחנו מציעים שלא רק בפריפריה, אנחנו רוצים גם – – – 


זה יוסיף דירות יותר מהר מ-30 חודשים?


 לא. זה יוציא לך מייד אלפי דירות שעומדות ריקות. דירות של שלושה חדרים. 


 אני מסביר לשר האוצר: רק בפריפריה, במקום שיש דירות ריקות. 


אני הבנתי – – – 


 בלי כל ספק, כל ביקוש יעלה מחירים. 


 זה לא יעלה, כי החוק שלנו תוחם את זה: רק דירה של מיליון שקל. דירה לזוג צעיר בלבד. אותו הדבר, מה שנמצא בחוק שלנו, לתת פטור ממס שבח למי שמוכר דירה שנייה או שלישית. אין הכוונה למי שימכור את הדירה השנייה והשלישית שהוא השקיע במגדלים אלה או אחרים, אלא רק דירה של עד מיליון שקל, דירה לזוג צעיר. תיתנו הוראת שעה שהשנה לא ישלמו על זה, תראו שיתפנו אלפי דירות. 

 אני קיבלתי נתון מחיפה, שיש שם אלפי דירות סגורות של שלושה חדרים. מאיפה הם יודעים? כי מוני המים לא עובדים. אם אתה תעזור לזוג הצעיר, שיקבל סך הכול הלוואה, שאתה תשלם את זה ב-20 שנה, הרי הכול ישתנה כאן. למה לא לתת את הסיוע?


הרב מוזס. 


 רק רגע. אני רוצה להודות לך על נצרת-עילית, על ההחלטה הנבונה הזאת, להוסיף עוד 100 מיליון, שזה יחד 300 מיליון. אבל אתה יודע די טוב שאנחנו לא יודעים היום מה יהיו תוצאות המכרז, כמה תעלה שם דירה. אם זה יעלה 600–700, מי ילך, בלי שתיתן סיוע ישיר לזוג הצעיר, מה שקרה עד 2003? בא ראש הממשלה, אז כשר האוצר – באבחת חרב חתך את הכול. הגיע הזמן שתחזירו. 


 תודה רבה לחבר הכנסת מוזס. 


הון תועפות אתם עושים מהקרקעות האלה. אני רק רוצה לומר לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, שר האוצר שומע אותי טוב מאוד. 


 יש לנו דיון, אבל. 


 אתה יודע שבאילת יצא מכרז, על הקרקע לבד, שהמינהל לא השקיע בזה אגורה אחת. 


 חבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת מוזס. 


 אדמת טרשים, 20 מיליון. 


 חבר הכנסת מוזס, אבל אנחנו לא דנים עכשיו בעניין זה.  


 לא, אני דיברתי בין קיפאון להקפאה במצוקת הדיור. 


 הבנתי. אבל אנחנו יכולים במסגרת 30 דקות – אדוני כבר עומד 12 דקות על הדוכן – – – 


 קודם אני ניצלתי כדי לשבח את משמר הכנסת. 


 מאה אחוז, אדוני, רק אנשים אחרים ממתינים לתורם. 


 אני מבקש שתיישמו את החוקים האלה, אחרת לא תראו פתרון, רק אחרי הבחירות הבאות, ואני כבר לא יודע מי יהיה אז ראש הממשלה. אנחנו גם לא נצביע בעד התקציב אם לא יבוא לידי ביטוי פתרון מצוקת הדיור, ותהיה לכם בעיה של דיור קואליציוני. 


 תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת מוזס. 


דברים כדרבונות. 


 אני מזמין את חבר הכנסת אברהים צרצור, שיח' אברהים צרצור, לעלות ולומר את דברה של סיעת רע"ם-תע"ל. גם לרשות אדוני עומדות ארבע דקות, בדיוק כפי שעמדו לקודמך. 


 כבוד היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, דווקא כדי שלא יאשימו אותנו בכך שאנחנו מטפלים בדרך כלל בנושאים מדיניים מסובכים ולא מטפלים בנושאים הקשורים לחיי היום-יום של אלה ששלחו אותנו לכנסת ישראל, אני אתמקד בארבע הדקות הבאות בנושא הקשור באופן ישיר עם האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. הנושא הוא: מדיניות ההריסה של ממשלת ישראל. אנחנו נחזור, כבוד היושב-ראש, על הנושא הזה אלף פעם, היות שהנושא הזה הוא בנפשנו, הוא סלע קיומנו. 

אנחנו מאמינים שאי-אפשר לפתח את המגזר הערבי מבלי שיימצא פתרון מעמיק, שורשי, לבעיות התכנון והבנייה במגזר הזה. אנחנו גם מאמינים שמבלי לפתור את הבעיות של התכנון אי-אפשר לפתח את התשתיות, אי-אפשר באמת להקים אזורי תעשייה, אזורי מסחר, להרחיב את תחומי השיפוט וכו'. ולכן אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות לראש הממשלה באופן ישיר, היות שהוא האחראי, בעינינו, מספר אחת בנושאים האלה, ולא רק משרד הפנים ושר הפנים; לפנות אליו ולהציג בפניו, אולי לא בפעם הראשונה, אולי בפעם השלישית והרביעית, את התוכנית שאנחנו באוכלוסייה הערבית קראנו לה: תוכנית השלום לתכנון ובנייה במגזר הערבי. עד כדי כך. אנחנו קראנו לתוכנית הזאת: תוכנית שלום לתכנון ובנייה במגזר הערבי. 

התוכנית הזאת, כבוד ראש הממשלה, מבוססת על שלושה עקרונות. העיקרון הראשון, הקפאה מוחלטת של כל ההריסות, של כל צווי ההריסה במגזר הערבי. להפסיק את מדיניות ההריסה. רק לפני כשבוע, כבוד היושב-ראש, ביקרתי באופן אישי במקום שנקרא אל-עראקיב. בשבוע שעבר גיבורי הקק"ל, גיבורי מינהל מקרקעי ישראל, בליווי עשרות ומאות שוטרים ורכבים, נוסף על מסוק שחג בשמי אותו מקום, באו והרסו את המקום הזה, את הפחונים האלה, שבהם גרו עשרות משפחות בדואיות, דרומית לרהט. נוסף על כך ובפעם ראשונה, אותם כוחות עוברים מהמקום הזה למקום קרוב, למטע זיתים, כבוד היושב-ראש, שבו 600 עצי זית, נוסף על עשרות עצי תאנה, גפן – ענבים – ורימונים וכו'. הכוחות האלה, פשוט מאוד, חרשו שטח של 80 דונם. השמידו כרם שבו נשמו 600 עצי זית במשך יותר מ-40 שנה. 


אלף שנה. 


 המשפחה שחיה באותו מקום, חיה מאז 1948. ראש המשפחה שם סיפר את הסיפור שקרה לו ולמשפחתו בשנת 1948. הוא אמר: בהתנגשות דמים בינו כבעל הקרקע לבין קבוצות יהודיות שבאו כדי להשתלט על המקום הזה, אחיו נהרג, כמה מהבנים של השבט שלו נפצעו פצעים קשים, ובכל זאת הוא עמד על זכותו להתקיים ולגור במצב לא נורמלי באותו מקום, עד השבוע שעבר, באותו זמן שבאו כל אלה והרסו לו את כל מה שהצליח לרומם במשך יותר מ-45 שנים. ולכן הנושא הראשון, הבסיס הראשון, העיקרון הראשון של תוכנית השלום לתכנון ובנייה שלנו היא הקפאה מוחלטת של כל צווי ההריסה. 

העיקרון השני הוא האחריות המוטלת על כתפינו, היות שהתוכנית הזאת איננה זורקת את הכדור במלואו למגרש של הממשלה, אלא מתוך תחושה של אחריות מלאה גם מצדנו בכיוון הזה, מתוך תחושה שגם עלינו מוטלת אחריות לשתף פעולה ולמלא תפקידנו נאמנה כדי לשרת את האוכלוסייה שלנו. ולכן העיקרון השני הוא התחייבות של המנהיגות הערבית בכל הרמות לא להרשות בשום פנים ואופן בנייה בלתי חוקית. ואם ייבנה אפילו בלוק אחד, אנחנו אלה שנכדרר את הדחפורים שלנו לכיוון הבלוק הזה כדי להרוס אותו. 

 והעיקרון השלישי, כינוס של כל הצוותים, של כל הצדדים – הצוותים שמייצגים את האוכלוסייה הערבית, הצוותים המקצועיים שמייצגים את ממשלת ישראל, להתכנס בישיבות אינטנסיביות במשך שנתיים. בתוך השנתיים האלה הצוותים האלה – ממשלת ישראל תאשר את כל תוכניות המיתאר באוכלוסייה הערבית. 

 כבוד ראש הממשלה, אני חושב שאם תוכנית השלום הזאת תתקבל על-ידי הממשלה – שלחנו את התוכנית הזאת לראש הממשלה, לנשיא המדינה, לשרים הרלוונטיים, ולצערי הרב ממשרדו של ראש הממשלה אפילו לא קיבלנו, כבוד היושב-ראש, את התשובה הלקונית ביותר. ולכן אני פונה ברגע הזה לראש הממשלה: תיקח את הנושא הזה לידיים. תנסה לפתור את הבעיה. תקבל את יוזמת השלום שלנו. ובזאת אנחנו פותרים את הבעיה של התכנון והבנייה פעם אחת ולתמיד, ובזאת מביאים ברכה על כולנו. תודה.


תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. יש, כמובן, גם דברים שהרשויות המקומיות לא מסכימות להם – שם, ברשויות המקומיות הערביות, שאנשים פלשו אלה לצד אלה – – –


כבוד היושב-ראש, התוכנית הזאת מוסכמת על כולם. התוכנית הזאת מוסכמת על כולם.


 אבל, במורטוריום כללי צריך – את הנקודות. זה, בהחלט, דבר שאולי סוף-סוף יעשה שלום בארץ בין יהודים לערבים, לפני שנעשה שלום בין יהודים וערבים במזרח התיכון. חבר הכנסת אריה אלדד – בבקשה, אדוני. גם לרשותך ארבע דקות. 


אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה נתניהו וממשלתו מואשמים בזיגזוג, ואני תמה אם זיגזוג לא יכול, בתנאים מסוימים, להיות בכלל מחמאה, לפחות ביחס למצבך האמיתי, אדוני ראש הממשלה. חייל שמסתער מול האש צריך לזגזג, כדי להקשות על האויב שמנסה לפגוע בו. נניח שהיינו אומרים שראש הממשלה שמסתער על הטרור מזגזג מול האויב ברמאללה ומול האויב בעזה. צריך לזגזג, יורים מכאן ויורים מכאן. אם היו אומרים שאתה מזגזג מול אירן וסוריה, זו בכלל מחמאה.

אבל לצערנו, אולי לאסוננו, אנחנו מתלבטים ביחס אליך בהגדרות אחרות לגמרי. תמיד האשימו אותך שאתה מנהיג חלש, שאתה מתכופף תחת לחצים, שאחרי ההשפלות והלחצים שספגת מהנשיא אובמה הפכת את עורך, הפנית עורף לארץ-ישראל, להתיישבות היהודית, למה שהבטחת לבוחריך, להוביל מדיניות שונה ממדיניות קדימה. ופתאום, אחרי כל שבועות האמונים – מדינה פלסטינית בנאום בר-אילן. חשבנו: אתה מתקפל, חשבנו: חלש. אז אתמול, באחד המסמכים שהודלפו ב"ויקיליקס", מסתבר שכבר ב-26 בפברואר 2009 דיווחה שגרירות ארצות-הברית כי חבר הכנסת נתניהו לא רוצה לשלוט ביהודה ובשומרון והוא מוכן לחילופי שטחים עם המדינה הפלסטינית. אז, כבר לא תחת לחץ. הרבה לפני שהנשיא אובמה הניח נעל אחת על השולחן מולך, כבר הודעת שאתה לא רוצה לשלוט ביהודה ובשומרון.

זיגזג הוא מחמאה, אדוני ראש הממשלה. מזגזג אולי יגיע ברגע נתון אל היעד הנכון, אבל מועל באמון הוא מועל באמון ומוליך שולל הוא מוליך שולל. "קיפאון" ו"הקפאה" כתוב בכותרת הדיון הזה היום, ואני מתקשה לשכוח איך בהיותך באופוזיציה דיברת על הקפאה שהטילה ממשלה אחרת וקראת לה חידלון. הסברת שמדובר בפסק-דין מוות להתיישבות. אז מה בעצם עושה ראש ממשלה שהטיל הקפאה לעשרה חודשים ועכשיו שוקל הקפאה נוספת, ורק על המחיר עוד צריך לדבר? מטיל גזר-דין מוות, חידלון, על ההתיישבות היהודית?

חברי הכנסת, זה לא זיגזג. מה שדלף ב"ויקיליקס" מוכיח שראש הממשלה מעולם לא התכוון באמת שהקפאת ההתיישבות היא מעשה נורא שלא ייעשה – הוא רק התכוון להיות ראש ממשלה, לגנוב את לבם של מצביעי המחנה הלאומי, להציג את עצמו כמי שלא יאפשר פגיעה בהתיישבות, כמי שיתנגד להקמת מדינה פלסטינית. חברי הכנסת, לא זיגזג – הונאה. תודה רבה.


תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין – ובכן, אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. דב חנין פה. אדוני, בבקשה. זה היה לפלא בעיני. תמיד אתה נמצא כל הזמן, ובדיוק בזמן שקוראים אתה לא נמצא? אותו דבר חיים אורון. אני מציע לחברים – – –


אי-אפשר לעשות הפסקה של דקה?


 אם אדוני צריך לצאת לדקה, אני משחרר אותו. בינתיים, עד שתחזור הוא ידבר ולא על חשבון הזמן.


שתי דקות.


 להפסיק את הישיבה זה – – – אבל אדוני רשאי לצאת. ואתה תקבל את כל ארבע הדקות מרגע שראש הממשלה יחזור. יש דברים – – –


אבל מה ההבדל? ממילא הוא – – –


 אבל כתוב במג'לה ששופט לא יכול לשבת אם הוא רעב, אם הוא צמא או אם הוא צריך משהו.


 לא. – – – ראש הממשלה פתח משרד. אני מציע גם לשנות את התקנון ולהגיד שבשעות שבהן מתנהל דיון של 40 חתימות יועמד לרשותו של ראש הממשלה משרד נעים וממוזג באחד מחדרי הבית, וכשהוא יסיים – הרי רואים מה קורה פה – הוא יחזור. אותו דבר – – –


קודם כול, לראש הממשלה יש לשכה פרלמנטרית, כפי שאתה יודע היטב, חבר הכנסת אורון. יש משרד מאוד יפה בתוך הבית – –


 לא. אז הוא יכול לשבת שם – – –


 – – והוא גם ממוזג.


 הוא יכול לשבת פה. הוא יוכל לספר לנו – – – בטלוויזיה.


אדוני יכול לעשות – אתה וחבר הכנסת סער, לפני שהיה שר, הפלאתם בתרומה לתקנון הכנסת. אתה יכול להציע כל הצעה. אם הרוב יקבל אותה, כך יהיה כתוב. הנה, למשל, מהכנסת התשע-עשרה יושב-ראש האופוזיציה יצטרך לשבת יחד עם ראש הממשלה.


 אני מציע את זה מעכשיו. מהפגישה הבאה, 40 חתימות – –


 אם אפשר עכשיו להצביע – – –


 – – ראש הממשלה יבוא – – –


 אדוני רוצה שנצביע על הצעתו עכשיו? חבר הכנסת אורון, אתה רוצה שנצביע על הצעתך עכשיו?


 עכשיו, כן.


 אבל זו לא הפרוצדורה. זה צריך להיות על סדר-היום. זה צריך להיות על סדר-היום.


 לא. – – – בדיחה. מה זה משנה אם פה או שם? לדעתי – – –


 חבר הכנסת חנין רוצה להרגיש עם ראש הממשלה.


 אדוני היושב-ראש, תודה רבה.


 אני מוותר לו. תן לי במקומו, ואני מדבר בלעדיו.


 אני מוכרח להגיד שהדברים שאמר חבר הכנסת צרצור, אם אכן זה על דעת – זה גם בעיית הבדואים שחבר הכנסת אורון עובד ועמל עליה. הגיע הזמן שנעשה סדר. נעשה סדר בין כולנו. הגיע הזמן, ממש כך.


 אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להתחיל משאלת הזמן, וזמן שאני מדבר בו הוא לא זמן הדיון הזה, לא זמן ההקשבה או האי-הקשבה של ראש הממשלה, אלא הזמן הפוליטי שלנו. קיימת טענה ביחס לממשלה הנוכחית, שהיא עוסקת בניסיון להרוויח זמן. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שהשאלה האמיתית איננה רווח זמן. השאלה האמיתית איננה רווח זמן של הממשלה, אלא הפסד זמן של כולנו. הזמן הוא לא זמן שמרוויחים אותו אלא זמן שמפסידים אותו. 

 אני מתכוון קודם כול לקיפאון המדיני העמוק שאנחנו נמצאים בו, ואנחנו אכן נמצאים בקיפאון מדיני עמוק. עמיתי חברי הכנסת, הקיפאון המדיני העמוק הזה, בל נטעה, הוא לא מתכון לסטטוס-קוו נמשך בעתיד. הקיפאון המדיני הזה הוא מתכון בטוח להידרדרות. באזור שלנו הדברים לא יישארו כפי שהם. אם לא תהיה התקדמות לשלום יהיו נסיגה והידרדרות, והידרדרות שעלולה להביא למלחמה. עמיתי חברי הכנסת, מלחמה חדשה באזור הזה עלולה להיות מסוכנת הרבה יותר מקודמותיה, להביא לפגיעות קשות לא רק בארצות השכנות ולא אצל העמים השכנים אלא גם בתוך מדינת ישראל, גם בעורף הישראלי. לכן, החובה היא לעשות את הכול כדי להימנע מדרך של מלחמה, כדי לעלות על החלופה שהיא דרך לשלום כל כך חיונית וכל כך דחופה.

אבל, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת בחרה להעביר מסר הפוך. היא בחרה להעביר לעולם כולו מסר רב-עוצמה בחוק משאל העם שקיבלנו בכנסת לא מזמן. וזה מסר חד, פשוט וברור, בשתי מלים: סרבנות מדינית; בשלוש מלים: סרבנות מדינית מוחלטת – מול הפלסטינים, שהרי ברור ששום הסדר – – –


אתה מתנגד שהעם יחליט? מי יחליט אם לא העם?


 אדוני ראש הממשלה, אני חונכתי על משטר פרלמנטרי – – –


 אתה דמוקרט.


 אני דמוקרט. אדוני ראש הממשלה, תיתן לעם להחליט גם על מלחמה? נתת לעם להחליט על סיפוח ירושלים המזרחית? למה לא שאלת אז את העם?


אתה יודע כמה היו בעד? – – –


 זה אומר שגם הרוב יכול לטעות, אבל לא שאלת אז את העם, ואתה לא תשאל את העם אם תוליך את כולנו – – –


 – – –


 אתה לא תשאל את העם, אדוני ראש הממשלה, אם תוליך את כולנו למלחמה נגד אירן. גם על זה לא תשאל את העם. 

המסר שאתם העברתם לציבור הישראלי ולעולם הוא: מלחמה הולכת כאן בקלות. החלטה מאוד פשוטה וקלה יכולה להתקבל בין שני מקבלי החלטות, אבל שלום זה דבר כבד, זה דבר שהכנסת לא מספיקה בו, אפילו רוב של 79 חברי כנסת לא יספיק, כי את השלום אנחנו צריכים לסנדל, לכן אנחנו מסנדלים את השלום עם הפלסטינים – – –


 זה לא שלום, זה לא שלום. זה ויתור על ריבונות.


אבל ויתור, אדוני היושב-ראש, הוא חלק מהשלום.


 בדרך כלל הוא בא בהסכמי שלום.


 זו הדרך היחידה הריאלית, רק אם יהיה "ויתור" כזה יהיה הסכם.


על-פי החוק הזה, גם אם יש בכנסת 59 נגד שניים בעד הסכם שלום, אין הסכם שלום.


 גם 79 נגד שניים. גם 79 נגד שניים.


 – – – זה רוב דחוק.


 הוא נקבע בחוק.


זה החוק, אדוני ראש הממשלה. זה מה שכתוב בחוק. 79 חברי כנסת לא מספיקים להסכם שלום.


 ברמת ההגות אתה צודק.


 – – –


אל תפחד מהעם.


אני לא מפחד מהעם בכלל.


 אל תפחדו מהרוב בכנסת אם כך.


 לדעתי כל הסכם יעבור ברוב העם.


המסר שהממשלה בחרה להעביר הוא לא לשלום עם הפלסטינים, כי שלום עם הפלסטינים הוא הסדר בירושלים; הוא לא לשלום עם סוריה, כי שלום עם סוריה הוא נסיגה מרמת-הגולן; הוא לא ליוזמת השלום הערבית, כי יוזמת השלום הערבית מתבססת על גבולות 67'.


 חבר הכנסת חנין, אתה לא מאמין שכל העם יבחר בשלום?


 אני מאמין שהעם ירצה שלום, אבל אני לא מאמין ברצונה הטוב של הממשלה. ואני חושב שהממשלה הפגינה את חוסר הרצון הטוב הזה בחוק שהיא הביאה לכנסת.


 העם לא יסכים לאשליה, אבל הוא יסכים לשלום, בוודאי. לאשליית שלום הוא לא יסכים.


 אדוני היושב-ראש מביע אופטימיות, והייתי רוצה להצטרף אליה. אבל, אדוני היושב-ראש, לחוק הזה שהממשלה הביאה בפני הכנסת יש ממד נוסף, והוא מביא אותי לבעיה השנייה שמאפיינת את ממשלתך, אדוני ראש הממשלה, וזה הממד של ההידרדרות הדמוקרטית. 

ההידרדרות הדמוקרטית במקרה הזה מתאפיינת בפגיעה במשטר הפרלמנטרי שלנו, בחוסר האמון במערכת הפרלמנטרית שמסוגלת לקבל החלטות. אבל הפגיעה במרחב הדמוקרטי שממשלת נתניהו מובילה, הרבה יותר רחבה מזה – המרחב הדמוקרטי בישראל מותקף, והוא מותקף בתנועת מלקחיים: זרוע אחת היא אותו גל עכור שהתחיל בגזענות, והיום אנחנו קראנו את הנתונים האיומים על סקרי דעת הקהל, אפרופו עמדתו של הציבור, נתונים מדאיגים מאוד וקשים על עלייה של תופעות גזעניות ועמדות גזעניות בציבור הישראלי, וזה התחיל בסימון מלמעלה. זה התחיל בסימון מלמעלה של האזרחים הערבים, של המיעוט הערבי בישראל, כאויב פנימי, כסכנה דמוגרפית, זה נמשך בניסיונות להשתיק יהודים שחושבים אחרת: החברה האזרחית, ארגוני הדמוקרטיה והשינוי החברתי, אמני התיאטרון, אנשי הקולנוע, סופרים, האקדמיה הישראלית. מי לא נמצא אצלכם על הכוונת? כולם על הכוונת האנטי-דמוקרטית. והגל האנטי-דמוקרטי הזה מקודם על-ידי הממשלה – כל שבוע אנחנו רואים יוזמות חקיקה נוספות מוזרות, משונות ומסוכנות, שהממשלה הזאת מקדמת. 

 הזרוע השנייה של האיום על המרחב הדמוקרטי, אדוני היושב-ראש, היא הזרוע של האוליגרכיה – בעלי ההון שעושים בארץ הזאת כבתוך שלהם ומקבלים אור ירוק לעשות כבתוך שלהם בתחומים סביבתיים, בריאותיים, חברתיים, כלכליים. והצד השני, כמובן, כולנו, כולנו שנפגעים – הרווחה מופרטת, הבריאות הציבורית שעוברת דיאטה קיצונית וחריפה, הדיור ההולך ונעלם, חבר הכנסת מוזס. איפה דיור? איפה דיור ציבורי? איפה פתרונות של דיור לציבור הישראלי? מי חושב על זה? מי נותן לזה באמת פתרון?

אדוני ראש הממשלה, אנחנו מפסידים זמן. העובדה שהממשלה שלך לא מציעה פתרונות היא בעצמה בעיה. הממשלה שלך איננה מייצרת פתרונות, כי הממשלה שלך היא הבעיה שצריך להתמודד אתה. 

ולכן, אדוני ראש הממשלה, יש מקום לחשבון נפש, יש מקום לשינוי כיוון, יש מקום להיערכות אחרת בנושא השלום, בנושא הדמוקרטיה, בנושא החברה, הסביבה, הכלכלה הישראלית. אנחנו זכאים, אנחנו ראויים לדרך אחרת. תודה רבה.


 תודה רבה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה באופן לגמרי מסודר להציע ליושב-ראש לשנות את התקנון של הדיון הזה. אני חושב שהרבה יותר מכובד שהדיון יתנהל ללא נוכחותו של ראש הממשלה. הוא יחזור בסוף, הוא יגיד מה שהוא רוצה לומר. העובדה שנפתחה במרכז המליאה לשכה באופן לא מסודר – יש פה חדרים מסודרים, יתנהל הדיון שם. ראש הממשלה ירצה – יקשיב; לא ירצה – לא יקשיב, ויענה מה שהוא עונה. המתכונת הזאת היא הרעה בכל העולמות. זה לא דיון – – –


– – – אין לך התנגדות שיעשו את הדיון. 


 לא, לא, לא. לא על זה דיברתי.


 הוויכוח שלך זה אם ממשיכים בדיון?


 לא, לא. הוויכוח שלי בעובדה שנפתחה פה לשכה. זה בסדר גמור, אני מעריך – – –


 חבר הכנסת אורון, אני מוכרח לומר לך, אני פה כל הדיון. אני לא שמעתי הרבה ראשי ממשלה שכל כך הרבה קריאות ביניים הם מעירים לנואמים שנואמים.


 אני לא רוצה לבחון – – –


 זאת אומרת, גם כשהוא עושה אולי – גם כשהוא מראה לשרים שהוא שומע להם, הוא שומע לנואמים.


 אני לא רוצה לבחון את חלוקת הקשב – – –


 אני לא יודע כמה הוא שומע לשרים, אבל לנואמים הוא שומע.


אני לא רוצה לבחון את חלוקת הקשב של אף אחד, ולכן, בסדר. 

אדוני היושב-ראש – – 


 – – –


 אני צריך להגן על הכנסת, לא על השרים, אדוני.


 – – אני מאמין שכאשר ייחתם הסכם שלום, יהיה רוב בעם שיאשר אותו. ומבחינה זו, לא זאת הבעיה שלי עם משאל העם. משאל העם שאושר לפני שבוע בכנסת הוא מתכונת לא להביא הסכם למשאל עם גם אם יש לו רוב ברור בכנסת. והסיפור של ה-61 וכו' וכו', שישריינו אותו אחר כך – אני כבר מכיר את כל הסיפורים האלה בהמשך – הוא המתכונת הזאת. 

בעצם, אדוני ראש הממשלה, מי שהציע את החוק הזה, שאתה נגררת אליו, זה אנשים שלא מאמינים לך. אין להם בעיה אתי, הם יודעים מה דעתי. אין להם בעיה עם חברי כנסת שאומרים: צריך להגיע להסכם עם הפלסטינים, צריך לרדת מרמת-הגולן, כדי לעשות שלום. הם פוחדים מממשלות שהם חלק מהן, ולכן הם רוצים את כל התרגילים הללו. הם פוחדים מהמצב שייווצר – והם פוחדים כי הם כבר חוו את זה כמה פעמים. הם חוו את סיפור הנסיגה מסיני למורת רוחם והתנגדותם המוחלטת, שברו את כל הרחובות בארץ. הם התנגדו למהלך של אריק שרון. הם כולם צמחו מהם, והם פוחדים ממך, ולכן הם רוצים את החישוקים האלה על ראש ממשלה שלהם.


 חבר הכנסת אורון, אנחנו מספיק ותיקים כדי לדעת שלא רק חוק האגודות השיתופיות התחיל בתנועת העבודה. גם ההבטחה למשאל עם היתה על-ידי רבין.


 אני לכן – – –


 רק שרבין לא – – –


 לכן אני רוצה לעזוב – – –


 מנחם בגין לא העלה על דעתו לומר. הוא הלך לעם, הוא דיבר, הוא אמר – – –


אני רוצה להגיד, כפי שאמרתי קודם, שאני מאמין שיהיה רוב בעם. ויכול להיות, אדוני ראש הממשלה, שאני אחד היחידים בבית הזה שדווקא כן מאמין לך, ואני חושב שראש הממשלה איננו מסוגל להיכנס למשא-ומתן רציני עם הפלסטינים ועם הסורים, משום שהעמדות שהוא מאמין בהן לא ניתנות לגישור.


 – – –


 אם היושב-ראש ייתן?


 כששר מבקש – אני רק שואל אותך. אם אתה רוצה שהוא לא ישאל, אני לא אתן לו.


 אני מסכים. להיפך, אני אוהב שהוא שואל.


 השר בגין – בבקשה, אדוני.


 בכל זאת, חבר הכנסת אורון, חברי, וגם הנואם הקודם, שדיברו על ההסכם העתידי, לא שמעתי מלה אחת על כך שהיו שני סיבובים של משא-ומתן, עם נכונות מרחיקת לכת לוויתורים, ושלום לא יצא. אז תסבירו מדוע דווקא הממשלה הזאת מחויבת, על-פי הנחותיכם, לבוא עם הצעות מרחיקות לכת יותר מאלה של ראש הממשלה אולמרט, שבלעדיהן, אומר חבר הכנסת טיבי, בלי הליכה נוספת, לא יהיה הסכם. תסבירו.


 ידידי חבר הכנסת בגין, הוויכוח שלך הוא כבר לא אתי. הוויכוח שלך עם ראש הממשלה. 


 לא – – –


 רגע, רגע. אני אגיד את דעתי, תיכף, דקה. כי השאלה שאתה שאלת אותי, מי שצריך לתת עליה תשובה לציבור הוא ראש הממשלה. הוא, מעל כל במה אפשרית, מתחנן לפתיחת משא-ומתן, שאתה יודע שלא יצא ממנו כלום כי כבר ניסינו את הכול. אז מה הוא בדיוק רוצה לעשות? זה בדיוק מה שאני אומר שקורה. הוא יודע שלא יצא מזה כלום. לכן הוא רוצה משא-ומתן, לצורך משא-ומתן. ואני אומר לך, בהבדל ממה שאתה חושב, אני מאמין שאם יתנהל משא-ומתן אמיתי, והוא היה מאוד מאוד קרוב בסיבוב הקודם, עם אהוד אולמרט – – –


 לא, לא. 


 השר בגין. אני עצרתי את השעון. היה פה לפני דקות אחדות חבר הכנסת – – –


 אז קודם כול, הטיעון המהותי שאתה מעלה, הוא לא יכול להיות – – –


 אז אני אעזור לך, כי אתה היית פה יחד אתי על-יד ראש הממשלה. אמר ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק שכל ההצעות שהוא הציע – הוא לא הסכים לכלום – כל ההצעות שהוא הציע היו כדי להראות עד כמה הפלסטינים מוכנים ללכת. ואף-על-פי שהוא הציע – הוא לא, חלילה, חתם. הוא אמר, הוא לא התכוון או כן התכוון, זה כבר עניין של פרשנות שלו – חבר הכנסת צרצור היה פה, חבר הכנסת כץ היה פה, חבר הכנסת אלדד היה פה. הוא אמר: אני הצעתי להם כמעט כל מה שאפשר כדי להראות עד איפה הם יכולים ללכת וגם אז הם לא הסכימו. זה לא השר בגין שואל, זה אמר הרגע ראש ממשלה שאתה היית שר בממשלתו. 


 – – – 


 – – –


 – – –


 רגע, תן לי שנייה. 


עם ראש הממשלה שהיה שם, לא אתה ולא אני היינו שם. היה ראש הממשלה אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר. בבקשה.


 ידידי בני, אני אומר דבר פשוט: הטענה שהשמעת כלפי צריכה להיות מופנית כלפי ראש ממשלה, שאומר לכנסת ואומר לעם – עזוב אותי עכשיו מאובמה: אני רוצה משא-ומתן, אני מאמין שבשנה אני יכול לסיים את הסכסוך – – –


 אם יהיה רצון טוב מהצד – – –


 אמרתי שאם יש נכונות מהצד השני, שנה זה מספיק זמן כמסגרת. אם אין לך רצון כזה, שום זמן לא יעזור. 


 אני אמרתי את זה, אדוני ראש הממשלה, ואני חוזר ואומר פה את דעתי. אתה לא צריך שנה. אתה צריך יום, יומיים, לקבל ארבע החלטות, שאתה לא יכול לקבל אותן כי אתה לא נמצא שם – – 

 לחזור לאירופה. 


 – – ובלעדיהן, בלעדיהן – – – 


 לחזור לאירופה. לחזור לאירופה. 


 עד פה. עכשיו הפסקנו דו-שיח, עכשיו הוא אומר את דעתו ואני מפעיל את השעון. 


 בלעדיהן לא יהיה שלום. 


 לחזור לאירופה.


אתה צריך להגיד שאתה מוכן לנהל משא-ומתן – – –


 – – –


 אי-אפשר ככה.


 חבר הכנסת כץ, לא להפריע. 


 – – –


 חבר הכנסת אורון לא הפריע אפילו לאלדד בלחש. 


 שאלה. 


 לא, לא. חבר הכנסת כץ. 


 חברים, שאלה אחת. תרשה לי שאלה אחת. 


 הציע חבר הכנסת אורון שראש הממשלה יהיה ספון בלשכתו ולא יצטרך לבוא לפה כי הוא בין כה וכה לא שומע. ראש הממשלה עונה לו כל הזמן. מה היה קורה אם הוא היה ספון בלשכתו? 


 אני נותן לך.


 הנה, הוא מרשה לי. 


 עכשיו אתה. רבותי, לחבר הכנסת אורון נותרו שתי דקות ושמונה שניות. 


 הוא מרשה לי, הוא מרשה לי. 


 לא, לא. הוא מרשה, על חשבונך אם אתה רוצה. 


 לא, הוא לא נותן לי זמן, אז עזוב.


לא, לא. מספיק. מספיק. 


 אדוני ראש הממשלה, אתה יודע בדיוק מהו מרחב המחלוקת בינינו לבין הפלסטינים. אני חושב שגם עם אדם כמוני עדיין נשאר מרחב של מחלוקת לא סגור, אני אומר מעל הדוכן. אבל אני אומר שאם נאמר שאנחנו מוכנים לנהל משא-ומתן על גבולות 67' עם תיקוני גבול, שאנחנו מוכנים שבירושלים תהיינה שתי בירות, שאנחנו אומרים שבעיית הפליטים תהיה במדינה הפלסטינית – אם ראש ממשלה יעלה היום בעוד שעה לדוכן ויגיד את האמירה הזאת, כל הדיון על ההקפאה ירד מסדר-היום, הוא לא מעניין אף אחד. הוא לא היה עניין קודם, הוא לא יעסיק אף אחד. ייפתח משא-ומתן, ואז יתברר אם ניתן למצוא, לגשר על הפער שקיים היה בין אהוד אולמרט ואבו מאזן, ואהוד אולמרט אומר היום ואבו מאזן אומר היום, ואתם יודעים את זה, שאפשר, אם היו ממשיכים את המשא-ומתן, היה אפשר לגשר עליו. 


 לא נכון. הוא לא אומר את זה.


 מי לא אומר?


 הוא לא אומר.


 מי לא אומר?


 אבו מאזן. 


עבאס לא אומר את זה. 


 אני אומר לך. אני שמעתי ואני שומע גם בשיחות ישירות: בואו נמשיך את המשא-ומתן, ניתן לסיים את המשא-ומתן. עכשיו לשיטתכם, אם תלכו בנפש חפצה והמשא-ומתן ייכשל, ניצחתם את כולנו. אמרתם: אין מה לעשות, נגמר. כצל'ה צדק. כצל'ה ובני בגין צדקו. אין אפשרות להגיע להסכם גם בתנאים שהם תנאים מקובלים על חלק גדול מהציבור, שאומר: פתרון שתי מדינות לשני העמים, כי בעצם הם רוצים את יפו, והם רוצים את להב. 


 נכון. 


 אתה מהנהן בראש, אתה חושב שזה מה שהם רוצים. אז תיחשף האמת לעיני כל העולם – – –


 זה חשוף.


 מאה אחוז. אבל לכן, כל המשחק שמתנהל עכשיו – הרי המשא-ומתן, אדוני היושב-ראש, גם אנחנו קצת יודעים עכשיו, הוא לא תקוע בגלל ההקפאה. הוא תקוע בגלל ניהול משא-ומתן על גבולות 67', על זה הוא תקוע. וכל זמן שהממשלה לא מוכנה לקבל את העמדה הזאת, הוא יישאר תקוע, אבל מה יקרה? נקבל אותה באבי-אבינו. כצל'ה יוכל להגיד: אלוהים סידר לנו את זה, ואני אומַר: אנחנו הבאנו על עצמנו, כי כל סיבוב שעובר מממשלה לממשלה, התנאים יותר קשים, הכוחות שמתנגדים לה – – –


 תודה רבה.


 אני מסיים. – – – הכוחות שמתנגדים לה בעולם הערבי ובקרב הפלסטינים, מתחזקים. אתם אומרים: כולם אותו הדבר – לא כולם אותו הדבר. זה סיכוי שבמשמרת שלך הוא עדיין קיים. יש מי שרוצה לכבות את המנועים הללו כדי שהסיכוי הזה לא יוכל להתקיים. זה מוטל עליך. אני, לצערי הרב, כן מאמין שעמדות היסוד שלך לא השתנו עד כדי כך, ולכן אתה לא מסוגל לעשות את הצעד הזה. ואז יקרה אחד מן השניים: או התסריט של הקטסטרופה, של המלחמה – – 


 חיים. 


 אני מסיים. – – או התסריט של הסדרים שייכפו עלינו עד כדי כך שנגיד: אי-אפשר לעמוד נגדם. 


 תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. הבא אחריו – חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. 


 ג'ומס, מה שאתה אומר זה: כדי לנהל משא-ומתן עם הפלסטינים, קבל מראש את התכתיב שלהם בסיום המשא-ומתן – – –


 ראש הממשלה, זה מתנהל כבר עשר שנים וכולכם יודעים את הכול. כולכם יודעים את הכול. 


 לא. הוא אומר – לפתוח המשא-ומתן מן הנקודה שבה הוא הפסיק עם אהוד אולמרט, כלומר, כל מה שהציע אהוד אולמרט עדיין לא מספיק, אחרת היה אומר: ייגמר.


 כל מה שהציע – – –


 שום הצעה לא שמענו מן הצד השני. פסיק לא – – – 


 אתם לא הסכמתם לקבל הצעה – – –


 חבר הכנסת אורון, אני מציע לך לקרוא את הפרוטוקול של ישיבה זו על-פי הזמנתך, כי חתמת כ-40, מה אמר פה בקריאת ביניים ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ביושבו ליד ראש הממשלה היום, כשר הביטחון שלו – הוא יושב כאן, ליד ראש הממשלה – מה הוא אמר. הנה, חברת הכנסת עינת וילף גם היא אמרה בצורה חד-משמעית שאשליות לא באות במקום שלום.


 מראש הממשלה אין לי ציפיות. ברק ועינת וילף הם האשמים הכי גדולים. הם האשמים הכי גדולים. 


 בסדר, אבל כולם – – –


 הרבה יותר – – – הם סמרטוטים. 


 אבל, חבר הכנסת אורון, ראש הממשלה צריך לנהל משא-ומתן עם הפלסטינים, לא עם גברת וילף. 


 כבוד היושב-ראש, מה עם עם ישראל? הוא החליט שהוא לא רוצה – – –


 בסדר, חבר הכנסת כץ. 


 הוא לא קיים, העם? 


 חבר הכנסת טלב אלסאנע, יש לך מה לומר כדי שאני לא אקפח? אין לך מה. תודה רבה.


 – – – עם ישראל – – –


 תם, תם, חבר הכנסת כץ. 


 – – – ביבי נתניהו – – –


 חבר הכנסת כץ, דיבר בשמך בצורה חד-משמעית חבר הכנסת אלדד. זה בלתי אפשרי. בבקשה, חבר הכנסת אורבך. 


 אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, חבר הכנסת אורון אומר שזה עניין של יום-יומיים לקבל ארבע החלטות חשובות. חבר הכנסת אורון, להחלטות שאתה רוצה לקבל, באמת לא צריך גם יום-יומיים. ראש הממשלה, את ההחלטות שאתה רוצה שהוא יקבל, יכול לקבל בשעה, שעתיים, וגם יהיה לו אחר-צהריים פנוי, אם ילכו בשיטה הזאת. אבל ראש הממשלה לא רוצה לקבל את ההחלטות שלך. 


 לא. הוא לא רוצה לקבל החלטות. 


 הוא לא רוצה לקבל את ההחלטות האלה – בסוגיית הפליטים ובסוגיית ירושלים – כי ההחלטות האלה, הוא לא מאמין בהן – – 


 נכון.


 – – וכנראה גם אין להן רוב בציבור הישראלי. 


 אלה ששלחו אותו לא נתנו לו רשות – – –


 חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת אורון, עצרתי את השעון. חבר הכנסת אורון, הרי לך ולי ידוע הסיפור על זוג היהודים שחגגו את חתונת הזהב שלהם, בגיל 75, בפולניה, ואמר הגבר לאשה: כבר 45 שנה את מבלבלת את מוחי לעלות לארץ-ישראל. והנה אני אומר לך, לכבוד חתונת הזהב קיבלתי החלטה: אם אחד משנינו ימות – אני אעלה לארץ-ישראל. זה כדי להרגיע, בלי שום קשר. בבקשה. 


אבל ראש הממשלה צריך לקבל את ההחלטות שלו. ההצהרה החשובה ביותר בקדנציה הזאת היתה – הצהרה בעייתית – על שתי מדינות לשני עמים. מדינה אחת מפורזת. טרם הוחלט מי הם העמים. אנחנו חושבים, לא אנחנו, אדוני ראש הממשלה חושב שמדובר בעם הפלסטיני ובעם היהודי, בשתי מדינות לאום. הפלסטינים לא רוצים שלום בין שני העמים האלה. הפלסטינים רוצים – אם הם רוצים שלום, לפחות באופן הצהרתי, בין העם הפלסטיני לעם הישראלי – הם רוצים מדינת ישראל ומדינת פלסטין, לא מדינת היהודים. לא העם היהודי, אלא העם הישראלי. בכל ההתבטאויות, בכל העצרות. כי העם הפלסטיני זה רק הם, והעם הישראלי זה גם אנחנו, היהודים, וגם הם, הפלסטינים, האזרחים תושבי ישראל. 

 ההתחמקות השיטתית במשך שנים מהכרה בזכות של היהודים למדינה משלהם היא זו שתתקע כל משא-ומתן, חוץ מדברים אחרים שיתקעו את המשא-ומתן. ולכן אני לא מאמין שאפשר להגיע לשלום עם הפלסטינים. ובכל זאת לא צריך להתחמק מתהליך מדיני שיביא הסדר מדיני, גם אם הוא לא הסדר שלום. 

 היה איש אחד שאמר: אני אקנה חבילת נרות. אם יום אחד תהיה הפסקת חשמל, אני אוציא את הנרות ואשתמש בהם. ויום אחד היתה הפסקת חשמל. חיטט האיש פה ושם ומצא את הנרות. הוציא נר אחד, רצה להדליק אותו, ולא עלתה בידו. כשנדלק החשמל הוא ראה שהנר זה רק שעווה, בלי פתיל. הסתכל על כל הנרות וראה שבכל הנרות יש רק שעווה ואין פתיל. אמר – רימו אותי. הלך לאיש שמכר לו. הסתכל האיש ואמר: לא יודע, מכר לי את זה פלוני, הסוחר ההוא. הלך לסוחר ההוא, וכן הלאה כן הלאה, וכולם חזרו לאיש שייצר בסופו של דבר, בתחילתו של התהליך, את הנרות. שאלו אותו: אדוני, למה אתה מייצר נרות רק עם שעווה, בלי פתיל? הסתכל האיש על החפיסה ואמר: אלה לא נרות לשימוש. אלה נרות למסחר. 

המשא-ומתן שלנו עם הפלסטינים, אדוני ראש הממשלה, זה לא לשלום. זה למשא-ומתן, לתחזוק התהליך.
 

 – – –

 האמת היא – – – שם הם אומרים את זה. 


 האנשים באזור, שם וכאן, התאהבו בתהליך המדיני. בתהליך לשם תהליך. כל עוד אתה רוכב על האופניים אתה לא נופל. אני אומר שיכול להיות שבצד שירי השלום, שהם יפים – אני מבין שאי-אפשר לעשות שירים על תהליך מדיני – "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום", "שירו שיר לתהליך המדיני" – זה לא חרוז, אפילו, לשום דבר. זה לא אתוס שקל לחנך עליו. אבל צריך להתפכח מאשליות. ולכן צריך לשאוף להסדרים מדיניים סבירים. ולכן צריך לתמרן. אבל צריך לתמרן בדרך להסדר מדיני סביר כלשהו, שעוסק בכל סוגיות הליבה: בסוגיית הפליטים, בסוגיית ירושלים, בסוגיית ההתנחלויות – אפשר להגיע להסדרים סבירים, מתקבלים על הדעת, גם אם לא יתקבלו על הדעת של כולם. אבל ברגע שהם מציבים את המטרה הגדולה, גם המחירים שניאלץ – שנידרש – לשלם עליהם הם מחירים כאלה גדולים וכבדים שלא נוכל ולא נרצה לשלם אותם. 

ולכן, אדוני, ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קצת להיות עם פחות אשליות, עם פחות פתוס, ולא לבוז ליום קטנות, וכן לתמרן ולרוץ בתוך השלולית הגדולה מאבן לאבן כדי לא לטבוע, ולא לחשוב שבאזור הזה יכול להיות שלום עם אנשים שלא רוצים להיות לצדנו אלא במקומנו. 


 ולא נתייאש לעולם מלהאמין שמדינתנו יכולה להיות מדינה יהודית וגם דמוקרטית באותה רמה ובאותה עוצמה. 


 וגם דו-לאומית. 


 אם היא מדינה יהודית, לעם יש – לאזרח אין עדיפות; לאזרח אחד אין עדיפות על אחר, אבל לעם היהודי יש, בהגדרה, זכות יתר. 


 אדוני היושב-ראש, אני הלילה נוסע לדרום-אפריקה לראות איך נראה האפרטהייד פעם. אתם מובילים אותנו לשם. 


 – – –


 חבר הכנסת אורון, אנחנו זכינו כבר להרבה ניסיונות ותנועות רבות בארץ הזאת, ובכל זאת, מורי ורבי זאב ז'בוטינסקי, הוא האמין ומאמין ויאמין – ותלמידיו יאמינו – שאכן קום תקום, ויכולה להיות, מדינה יהודית שהיא דמוקרטית. יש רבים שלא מאמינים, מהצד הזה ומהצד האחר. חברת הכנסת חנין זועבי – בבקשה, גברתי, ואחריה חבר הכנסת רוברט אילטוב. 


 אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אומנם חלק קטן מחברי הכנסת אינם מסכימים עם העמדה שההקפאה הזאת, של ראש הממשלה, היא בהכרח מנוגדת לקיפאון. מי שמעוניין בקיפאון מדיני הוא גם כן מעוניין בהקפאה הספציפית הזאת, או ליתר דיוק בשיח של הקפאה, שלא מתממש, שבו ישראל מכניסה את הצדדים למהלך של סחיטה פוליטית שאין כמוהו, שבאמצעותו היא חושבת שהיא תשכנע את הפלסטינים שההקפאה היא היא מחיר השלום, שההקפאה היא היא הוויתור, ולא הנסיגה משטחים כבושים. 

 שיח של הקפאה הוא גם אותו שיח שמקפיא כל הסכם, כי הוא השיח שבעצם ידחה גם את השיח של ההפסקה הטוטלית של הבנייה בהתנחלויות. ההפסקה הטוטלית של הבנייה בהתנחלויות היא התנאי היחידי – ההכרחי אולם לא מספיק – להתקדמות מדינית כלשהי. אלה שחושבים שיש סתירה בין קיפאון לבין הקפאה בטווח הארוך, לא הקצר; בטווח הקצר אולי יש סתירה – אבל מי שחושב שיש סתירה, בטווח הארוך, בין קיפאון לבין הקפאה, הם אלה שלא משוכנעים, שלא מאמינים, שההתנחלויות בעצמן הן ישות לא לגיטימית, ושצריכים להפשיר את הקרקע הפוליטית לקראת הדיון בפירוק ההתנחלויות. 

 שיח ההקפאה שמוצג כוויתור ישראלי אינו יכול להיחשב כחלק מאווירה זו של הכשרת הקרקע לקראת הדיון הרציני בפירוק ההתנחלויות. מי שמציג את ההקפאה כמהלך אמיץ וחסר תקדים של ישראל, פניו לא מועדות לשלום. 


 את נגד ההקפאה גם? 


 ראש הממשלה הסכים להקפאה לא כי הוא חושב שכיבוש הוא לא לגיטימי. לא כי הוא חושב שצריכים לשנות סטטוס-קוו מדיני, אלא דווקא כי הוא חושב שזה המהלך הכי טוב להארכת הסטטוס-קוו, להארכת הכיבוש ולהרחבת ההתנחלויות תחת מין לגיטימיות של הקפאה. 

 ראש הממשלה גם לא רוצה להצטייר כימין רדיקלי בעיני האמריקנים ובעיני העולם. באמצעות ההקפאה עושים חלוקת תפקידים בין הימין לבין ראש הממשלה, בין המתנחלים לבין ראש הממשלה – המתנחלים והימין – וכבוד ראש הממשלה מצטלם כאחראי וכמתון. מעניקים לו אהדה וחיזוק מצדדים לא שגרתיים אולי, במפלגת העבודה, וגם בקדימה. ההקפאה הזאת – שיח ההקפאה, גם אם הוא לא מיושם, מחליש יותר את המרכז בכנסת, ומחליש עוד יותר כמה חברי הכנסת ממפלגת העבודה שהיו מדי פעם מבקרים את ההתנהלות המדינית של ראש הממשלה, והוא משתיק אותם. שיח ההקפאה, גם אם הוא לא מיושם, עושה את האופוזיציה בכנסת ללא-רלוונטית עוד יותר. ההקפאה הזאת מנוגדת לקיפאון רק בעיניים ישראליות, רק בשיח הפנימי, הכל-כך צר, בתוך הכנסת. רק בתוך המרחב הפוליטי בישראל, שאין בו מרחב ושיש בו רק קונסנזוס. 

 בהיעדר הכרה בזכויותיהם של הפלסטינים על כל השטחים הכבושים, כי הם שטחים כבושים – – –


 מה זה השטחים הכבושים האלה? עכו זה שטח כבוש? 


אנחנו מדברים על 67', אנחנו מדברים על הכיבוש.


 עכו זה לא שטח כבוש. 


 עכשיו, בהיעדר הכרה בזכויותיהם ההיסטוריות של הפלסטינים – – 


 טבריה זה שטח כבוש?


– – בשטחים הכבושים ונסיגה מלאה לגבולות 67', אין צורך במהלכים מדיניים שמבוססים על יחידות דיור. 


אז את נגד ההקפאה – – – 


 רק רגע, רבותי, היא מסיימת את דבריה.


 לא הבנתי – – –


אני ממשיכה. מה שאמר חבר הכנסת אורון – – – 


 רק כמובן יש גבול. אז ארבע הדקות נגמרו, הואיל והפריעו לך אני נותן לך עוד דקה. 


אני הסברתי מה – – – 


 עוד דקה. חברת הכנסת זועבי. חברים, היא סיימה את זמנה – – –


 שאלנו אותה שאלה – – – 


 אני לא רוצה שהיא תשיב על השאלה, אני לא מרשה. אתה צריך לשאול אותי אם אני מרשה. לא מרשה לה להשיב על השאלה. חברת הכנסת זועבי, נא לסיים. 


 ההקפאה הזאת, שראש הממשלה חושב שהיא הארכה וחיזוק של סטטוס-קוו של כיבוש, אינה מנוגדת לקיפאון, היא-היא הקיפאון. מההקפאה הזאת לא יצא אלא קיפאון. לכן, אדוני היושב-ראש, אין זיגזוג במדיניותו של ראש הממשלה. 


 תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט – למה אני אומר תמיד אלִיַטוב תמיד?


 כנראה זה יותר נוח. אילטוב. 


 אילטוב. 


 אדוני היושב-ראש, לא הבנת. עלולה להיות כותרת שחנין זועבי נגד חידוש הקפאת הבנייה. זה דבר שהוא מרעיש, מעניין – – – 


 תדאג שבעיתון שאתה עורך אותו תהיה הכותרת של חברת הכנסת זועבי. אני לא העורך של העיתון שלה. כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה ובלבד שהוא יעשה את זה בהתאם לכללים הפרלמנטריים.


 כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, קודם כול, אני רוצה לומר כמה נקודות לגבי האופוזיציה. האופוזיציה בעצם במצוקה ומחפשת כל תירוץ להעלות פה עוד דיון – – – 


 אין פה אופוזיציה, אם לא שמת לב. 


 כן, הם מבקשים 40 חתימות, אבל אני לא רואה פה – כולל קואליציה וכולל השרים – 40 חברי כנסת. אם הם כל כך רצו את הדיון, אז לפחות שייתנו את הכבוד לעצמם ויופיעו פה. זה ברמת הטכניקה של הדברים. ברמת העיקרון – – – 


 אצלנו מדברים על איכות, כל אחד שווה עשרה.


 אוקיי. תשמע, לכן הוויכוחים מי יהיה יושב-ראש הוועדה ומי יהיה תת-יושב-ראש הוועדה, ואיזו ועדה. אבל בוא נעזוב את זה בצד. אנחנו מדברים על 40 חתימות, ומן הראוי ש-40 חברי כנסת יופיעו פה. לפחות מי שביקש את הדיון, שישמע את ההתייחסות והשאלות של אותם חברי כנסת. 

 לגופו של עניין, קודם כול, אין שום זיגזג, הממשלה מתנהלת באופן ברור, חד-משמעי, הקואליציה מתנהלת טוב. אנחנו רואים את זה לפי ההצבעות. דווקא האופוזיציה – – –


 40 – – – 


 אני עוצר. כבוד השר איתן, בידיו של כל חבר כנסת לשנות את התקנון. יושב-ראש האופוזיציה, רק מהכנסת הבאה, מהכנסת התשע-עשרה, יצטרך לשבת יחד עם ראש הממשלה. כך כתוב בתקנון, אבל תחולת ההוראה הזאת היא מהכנסת התשע-עשרה.


 רגע, אני נואם או לא?


 לא, לא, אני עצרתי את השעון. השר איתן לא היה פה קודם ואנחנו חוזרים פעם נוספת. יכול להיות שהציבור רואה את הדיון המצולם, והוא הזדמן. צריך להבין: הפרוטוקול לא מחייב את ה-40 לשבת פה. אדרבה, יבוא חבר כנסת – אני אתמוך בזה בכל לבי – ויאמר: כאשר מזמנים ראש ממשלה לשבת כאן בכל זמן הדיון, ואין בידיו שיקול דעת אלא על-פי הסכמתו של היושב-ראש לאפשר לו לצאת לצורך כזה או אחר, הוא חייב לשבת פה – אז 40 חברי הכנסת, מטבע הדברים. אבל טבע הדברים הוא לא תמיד ההיגיון שבתקנון. 


 תגיד: לא כולם, אבל מרביתם, חלקם הגדול. 


 אולי אני מיותר פה?


עכשיו אתה תקבל את כל זמנך, יש לך שלוש דקות מלאות. 

 זימנתם במקביל את ועדת החוץ והביטחון, אז תחליטו. 


 תשמעי, הרי ועדת החוץ והביטחון יכולה היתה להתכנס כבר בשעה 10:00 או ב-09:00. 


 אתם זימנתם ל-12:00.


הם זימנו, כי עד 10:30 לא התפניתם לבוא לוועדת הכנסת. הכול ידוע. היום, בימי תקציב, אני מזמן את כולם. אבל יותר מזה, התקנון לא מחייב. הוא מחייב את היושב-ראש לשבת, את יושב-ראש הישיבה, ואת ראש הממשלה. מלבד זה לא מחייבים אף אחד.


 עדיין אני יכול להעביר ביקורת על הנושא הזה – – 


 בוודאי ובוודאי.


– –  כי אם אני כבר בא לדבר אז שחברי הכנסת יבואו וישמעו אותי. 


 בוודאי ובוודאי. בבקשה. 


 צריך לדבר על משהו כשאין מה להגיד. אז עכשיו הוא מדבר על זה. זה בסדר. 


 בבקשה. 

 קודם כול, לא אני דיברתי. אני מצטער מאוד, אני דווקא רציתי, הרסו לי את כל הנאום. 

לגופו של עניין, נאום בר-אילן, כפי שאתם טוענים, וזיגזגים בין נאום בר-אילן לנאומו של שר החוץ אביגדור ליברמן – אין פה שום זיגזגים, הממשלה מתנהלת כפי שהיא צריכה להתנהל, מסודרת מאין כמוה. כבר קרוב ל-40 שנה לא היתה ממשלה שמתנהלת באופן מסודר, ברור, לפי כל הכללים והתקנות – – – 


 של ליברמן. 


 אני חושב שדווקא אתם, כשהייתם בממשלה לא יכולתם למשול כפי שהממשלה הזאת מושלת, כפי שהקואליציה הזאת מתנהלת. 

 גם בנאום של אביגדור ליברמן לא נאמרו דברים חדשים, לא לכם ולא לציבור, רק אתם בוחרים להמשיך ולתקוף את הנושא הזה. חשוב שאתם תשמעו, כמו שהציבור שומע, ולא כפי שאתם רוצים לשמוע, בצורה סלקטיבית מאוד. אביגדור ליברמן אמר בצורה מפורשת שאם הם רוצים לשבת לשולחן משא-ומתן, תפאדל, הם מוזמנים. אנחנו לא מנהלים משא-ומתן עם אף אחד מלבדם. אם הם רוצים, בבקשה, שישבו אתנו למשא-ומתן. אנחנו לא רוצים לנהל משא-ומתן מקדים עם האמריקנים בנושא הזה, אנחנו רוצים לנהל משא-ומתן עם הפלסטינים. מה שיש להם להגיד, כן הקפאה לא הקפאה, יש שולחן, שישבו לשולחן וינהלו את המשא-ומתן. זה מה שאנחנו רוצים להגיד. אין לנו מה להגיד נוסף על זה. צר לי שאתם מנסים להפוך את הדברים ולהוציא אותם מהקשרם. 

 לכן אני דוחה את הטענות של האופוזיציה. אני חושב שהממשלה מתנהלת כראוי. תודה. 


 תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אליטוב. אילַטוב. מהיום הראשון שפגשתי את רוברט, זה אליַטוב.


 זה מלשון אליטה. 


 אליטה, נכון. בבקשה, חברת הכנסת אורית זוארץ. 


– – – 


 אילטוב. זה בחיריק. 


 רוברט, אֵלַטוב?


 אילטוב. 


רוברט זה ראובן, דרך אגב, שלא תהיה לכם שום אי-הבנה. 


 אבל ההורים שלי קראו לי רוברט – – – 


 מאה אחוז, זכותך המלאה על שמך. לכל אדם יש שם שנתנו לו הוריו.


 כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כבוד השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, רוברט אילטוב, כמה אתה צודק. הקול קול נתניהו והדרך דרך ליברמן. אתה פשוט צודק בכל מלה שאמרת.

חברי, יש כמה סגנונות יצירה – יש דרמה, יש קומדיה. במקרה שלך, ראש הממשלה, מדובר בממשלת טרגדיה. יש סיפור ילדים טרגי, מזעזע, שמספרים בדרך כלל לילדות. בסיפור, הגיבורה בוחרת – – 


 זה מתאים לחנוכה.


 – – לוותר על קולה כדי לזכות בקשר ובזוגיות. סיפור בת הים הקטנה הוא משל למצבך הטרגי, ראש הממשלה. אתה מוכר את קולך בשביל קשר וחיבור לאופוזיציה – לאינפוזיה, סליחה – לאינפוזיה קואליציונית עם השותפים הטבעיים שלך. אתה נואם, מצהיר, מדבר וקולך נעלם ונאלם בתוך בליל הרעש הקואליציוני שמחשק אותך, נועל אותך, פוגע בכל מהלך שאותו אתה מצהיר כי תוביל. 

 התמונות והקולות של השותפים הקואליציוניים שלך, אפילו מתוך הבית שלך, ראש הממשלה, מתוך הליכוד, פורסמו ונשמעו בכל אמצעי התקשורת. אכן, כובד הכיסא ומחיר התהילה כבדים מנשוא. אתה רק מתעלם מדי יום, ראש הממשלה, מכך שאת המחיר משלמים כולנו, האזרחים והאזרחיות במדינת ישראל. 

 לא רק בארץ אלא גם בעולם, הדימוי והיחס כלפי מדינת ישראל נפגע בזכות הממשלה שלך מדי יום מחדש. מדי יום הדימוי שלנו נפגע, האנשים שיוצאים נגדנו והקול שיוצא נגדנו מתגבר. 

 אכן כן, מר נתניהו, הקמת על עצמך ממשלה, ממשלת וטו, וטו על החיים הדמוקרטיים במדינה. הצעות החקיקה שהממשלה שלך מובילה, במקרים רבים גובלות באמת בפגיעה בדמוקרטיה ובערכים שעל בסיסם הוקמה מדינת ישראל. ממשלת ועדות בדיקה. בכל פעם שאתה לא חפץ לקבל החלטה – אתה כמעט לא מקבל החלטות, אבל במקרים מסוימים אתה גם מצהיר שאנחנו נעשה איזה שיהוי, נחליט מחר, נחליט בעוד חודש, בעוד שנה. ובינתיים, מה? כלום. מה רע? השרים שרים, הסגנים סגנים, וכולנו, כל אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל משלמים. וטו ודחיית קבלת החלטות.

כן, מר נתניהו, כמה קטעים מתוך תיאטרון האבסורד של ממשלת המריונטה. אתה על הבימה בחזית; מאחוריך שותפיך הקואליציוניים, כל אחד מושך חוט לכיוון אחר והחוטים כמעט נקרעים ואנחנו משלמים את המחיר – חוסר אונים, חוסר קבלת החלטות, התנגשות בין החלטות ואמירות סותרות. זה לא היה קורה בשום ממשלה מתוקנת בעולם, בשום מקום. זאת לא דמוקרטיה, זה גובל באנרכיה. 

קח למשל את מזכירת המדינה הילרי קלינטון ואובמה. אם היא היתה נואמת מעל בימת האו"ם ויוצאת נגד מר אובמה, אתה יודע, ראש הממשלה, מה הוא היה עושה – קחי את התיק ולכי הביתה. אבל במקרה שלך זה לא קורה, אין יכולת לקבל החלטות. שיהוי, delay, המתנה. 

 אני אתן כמה דוגמאות להצהרות סותרות – בין האמירות שלך לאמירות שריך. ואם אחרי זה לא צריך לומר להם, קחו את התיק ולכו הביתה, אני לא יודעת מה צריך לומר.

אז יש כאן נאום בר-אילן המפורסם שלך: נהיה מוכנים לקבל מדינה פלסטינית מפורזת לצד מדינה יהודית. שני עמים חופשיים החיים זה לצד זה, לכל אחד דגל, המנון ושלטון. ואופס, יוצא שר החוץ שלך בהצהרה ואומר: מי שרוצה שלום שיתכונן למלחמה, שיהיה חזק; אמר ליברמן, אני מצטטת. 

שוב אתה יוצא ואומר: בואו נעשה שלום, אני מוכן להיפגש אתכם בכל עת ובכל מקום, בדמשק, בריאד, בביירות וגם בירושלים. ומהצד השני קופץ אל בימת האבסורד מר יעלון ואומר: במזרח התיכון אי-אפשר להיכנס למשא-ומתן בלי נבוט ביד. יופי של שלום, מר נתניהו, יופי של שלום.

ואז אתה שוב מוסיף ואומר – אני אוסיף עוד דבר שאתה בעצם אומר: עם מנהיגות פלסטינית שוחרת שלום, תמיכה של העולם הערבי, הקהילה הבין-לאומית וארצות-הברית אין סיבה שלא נצליח לעשות שלום. מר נתניהו, תתעורר, יש מנהיגות פלסטינית ששוחרת שלום, יש תמיכה בעולם הערבי, הקהילה הבין-לאומית וארצות-הברית עומדות כאן לסייע לך, מר נתניהו. אין שום סיבה לא לקדם את התהליך.

ואז, מהצד השני יוצא מר יעלון, השותף שלך, אגב, מתוך המפלגה שלך, לא? הוא אומר: אינני רואה סיכוי לקיום ישות בת-קיימא ביהודה ושומרון או ברצועת-עזה. במצב הזה אינני רואה סיכוי ליציבות מדינית ביטחונית וכלכלית, ראש הממשלה – אגב, זה אחד הנושאים שאתה מנסה באמת לקדם – בין ישראל, ירדן, מצרים וישות פלסטינית עצמאית על בסיס המשך התהליך הנוכחי. ואז באמת, שיא השיאים היה נאום ליברמן, שאומר: יש להגיע להסכם ארוך טווח, משום שהשגת הסכם שלום כולל בשנים הקרובות אינה ריאלית. מר נתניהו, מתי זה יקרה, אני שואלת אותך.

לכן, מתוך הממשלה הזאת, עם כמה דוגמאות לשלטון המריונטות, שכל אחד מושך לכיוון אחר, אתה הצהרת, ראש הממשלה, שאתה מחויב לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. שותפיך הטבעיים מבהירים מעל כל בימה, שחלילה לא נתבלבל, שהממשלה הזאת מבקשת רק דבר אחד – שתי מדינות לעם אחד. בעיני העולם אתה נתפס כאדם הקופץ מגורד שחקים, שחש לרגע שאתה מצליח לעוף, אולם הדרך להתרסקות והמציאות נגלית לך רק כשאתה מתקרב לקרקע. במקרה שלנו זה מסוכן וזה יהיה מאוחר יותר.

 נתניהו, ראש הממשלה, המספריים לחוטים הרופפים בידיים שלך. אל תירא ואל תחת. יש למדינת ישראל חלון הזדמנויות, זה בידיים שלך.


 חברת הכנסת זוארץ, רק – הרוצה בשלום ייכון למלחמה. זה נאמר בספר הספרים. נאמר: ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. זאת אומרת, שלום לא יבוא אם לא יהיה לך עוז, תעצומות. 


 כן, אבל בואו, בואו, להיכנס לתהליך מדיני. 


הרוצה בשלום ייכון למלחמה.


 "ה' עוז" – זה רק בברכה? 


 – – – 


 – – – 


 – – – אבל ה' עוזר – – – 


 לא, ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום, זה הרוצה בשלום ייכון למלחמה. 


 כבוד היושב-ראש – – – 

 למה השלום הזה זה שתמיד אנחנו – – – אני רוצה שלום, שיחזירו את השטחים.


 אני מבטל את הערתי. 


 שיחזירו את השטחים, את ירדן, שיחזירו לנו את השטחים. אנחנו מוכנים לתת שלום – שיחזירו את השטחים. 

 משפט אחד. אני חושבת שיש כאן אחריות מיניסטריאלית לשרים – – 


 את זה אמרת כבר. 


 – – שפה מַבנה מציאות. לאמירות שיוצאות מפיכם יש משמעות מאוד מאוד גדולה בעולם.


 אצלך זאת קדנציה ראשונה וממשלה ראשונה. אני אראה לך מההיסטוריה דוגמאות רבות. 

 בבקשה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, דוברו של הליכוד, בישיבה זאת כמובן. לאחר מכן אנחנו נאפשר גם – – – 


 הוא מונה לדובר הליכוד מחדש?


 לא, לא. מטעם הליכוד. חברת הכנסת זוארץ היתה דוברתה של סיעת קדימה לדיון זה. 


 אדוני היושב-ראש, תודה. אדוני, אני חושב שאתה היית צריך לבטל את הדיון הזה. אתם בחוסר אחריות ביקשתם מראש הממשלה לבוא לפה. מכלים את זמנו. רוב הזמן אפילו אחד מכם לא היה פה. אתם מבזים את ראש הממשלה, אתם מבזים את הממשלה, אתם מבזים את הבית הזה. בראש ובראשונה אתם מבזים את עצמכם. תפסיקו כבר לבקש את הדיון הזה. אתם רוצים לקיים דיון? אנחנו מוכנים לקיים דיון, לקיים ויכוח, לקיים סיעור מוחות, מה שאתם רוצים. ביקשתם? תשבו פה. שלא לדבר על הריקנות המהדהדת של יושבת-ראש האופוזיציה. 


הכיסא הריק.


הכיסא הריק. לא רק פה. הבעיה היא לא רק בכיסא הריק, יש בעיה במקומות אחרים.


 גם ראש הממשלה לא בדיוק ישב כאן כשיושבת-ראש האופוזיציה עלתה. 


 תקשיבי טוב מה שאני אומר לך: לכלות את זמנו של ראש הממשלה בזמן כזה – – – 


אנחנו שליחי ציבור, הוא צריך לשמוע. 


 חברת הכנסת זוארץ, בקדנציה הקודמת לליכוד היו רק 12 מנדטים והיתה נוכחות יותר גדולה מאשר הנוכחות שלכם היום. 


 יושב-ראש האופוזיציה ישב פה כל הזמן?


 למה היא לא נמצאת פה? ממה היא מפחדת, יושבת-ראש האופוזיציה? או שעכשיו מוכתבות לה הססמאות שהיא תירה עוד מעט. עוד מעט היא תבוא לכאן, עוד 20 דקות, והיא, אדוני, בשצף קצף תירה את הססמאות שמוכתבות לה ממשרד הפרסום היאפי שלה בתל-אביב. זה לא רציני. אתם עוסקים בשטויות. אתם כלואים בעולם הווירטואלי שלכם. את השתמשת בכל מיני מושגים – – – 


אנחנו הקמנו משרדים לשום דבר, נכון?


 את עסקת במושגים מתחום התיאטרון. אתם גם טרגדיה, אתם גם קומדיה, אבל אתם בעיקר פארסה. עוסקים פה בססמאות מיושנות, אדוני היושב-ראש, וחבוטות. אבל הגרוע מזה, חיים על הפצת שקרים לציבור. רק לפני שנתיים, אפילו אם אינני טועה פחות משנתיים, היתה לכם הזדמנות פז לעשות, לבצע, להפגין מנהיגות. יכולתם לממש את כל הדברים שאתם מטיפים להם עכשיו בשצף קצף. 

אדוני, אני מבקש להציע לאופוזיציה, ואגב, באופן ידידותי וחברי – זה לא כלפי הליכוד, שכמובן אתו יש לכם ויכוח עמוק; אתם יודעים, באופן חברי וידידותי, כלפי מי שהיו השותפים שלכם לקואליציה הקודמת, גם מר ליברמן וישראל ביתנו היו שותפים וגם ש"ס היתה שותפה לקואליציה הקודמת, קואליציית אולמרט-לבני, בין 2006 ל-2009. 

אז כאשר זה קדימה, אדוני, כאשר – ודאי מפלגת העבודה, אבל הם לא תוקפים את העבודה, הם תוקפים בעיקר את ליברמן, את ש"ס, גם את מפלגת העבודה. כאשר, אדוני, השותפות היא עם קדימה, זה בסדר לתת למר ליברמן להיות שר בכיר בממשלה – אגב, זה באמת בסדר. לפי תוצאות הבחירות מקימים קואליציה. אגב, זה גם בסדר להיות שותפים של ש"ס, אבל עכשיו משתמשים בחרדים כאיזה קרדום פוליטי לחפור בו. כאשר מציעים אתנן פוליטי – גם חוק האברכים היה קיים בתקופתם, גם תקציב לישיבות, אתם יודעים, גם פירקו את משרד הדתות והקימו אותו מחדש. כאשר זה אצלכם – הכול בסדר. כשזה קדימה, אדוני היושב-ראש, מותר להם להציע את הכול לפלסטינים. הכול. לא לדרוש שום דבר בתמורה, לא לעמוד על כלום. לא לעמוד – אגב, גם לקבל מהם סירוב – – –


איך מהר למדת להסית, איך מהר.


 אני מבקש למחוק את המשפט הזה. 


 – – – אל תמהר כל כך להסית.


 אני מבקש למחוק את המשפט הזה מהפרוטוקול.


 אל תסית. אל תסית עכשיו – – –


 גברתי יושבת-ראש קדימה, כל דבר שלא מוצא חן בעינייך הוא הסתה – – –


אל תסית עכשיו. 


 כל דבר – אני הסתי? 


 מה שאתה עושה זה הסתה, עכשיו. 


 אני אמרתי פה – – –


 יש לכם הרבה מה ללמוד מהעדינות שלנו.


 אגב, ההאשמות האלה בהסתה שייכות לעשור הקודם הקודם – – 


 שאתם הבאתם אותו – – –


 – – וגם הן, וגם הן, כולם יודעים שאני – טוב. אדוני, אני מבקש, את ההסתה הזאת למחוק מהפרוטוקול.


 מה שביקשת נרשם בפרוטוקול.


 אני מאוד מודה לך. 

עכשיו, שלא לדבר על הדבר החשוב – אגב, אתה יודע, זה היה גם בעבר; כשלא היו טיעונים ענייניים מול טענות הליכוד, אמרו שזאת הסתה. אבל עכשיו, היום, יש קונסנזוס מלא בבית הזה, וגם בציבור, לשמחתי, שכל מה שאמרנו – לצערי, הדברים התממשו. אחד לאחד. גברתי יושבת-ראש קדימה, אז היית במפלגת העבודה – – –


– – –


תשאלי היום בציבור אם הוא מסכים לתפיסה הבסיסית של הסכמי אוסלו. תשאלי אותו. האם לא אמרנו שזה מה שיקרה? ואז אמרתם – – –


עוד אתה תקוע – – –


 אני לא תקוע בשום מקום, הערבים תקועים. 


אז למה אתה נותן לו לחלק את ירושלים?


 את יודעת מה? אפילו לא את תקועה. אפילו לא את תקועה.


 חבר הכנסת אקוניס – – 


 יושבת-ראש הסיעה – – –


 – – אם אתה משיב, אני לא מתערב. אבל זה על הזמן שלך. אם אתה רוצה שאני אעזור לך, אני אעזור לך. אבל אם אתה – – –


 כמובן, במשא-ומתן המדיני היתה הפקרות, ואני לא מדבר על זה, אדוני היושב-ראש, שכשלתם בדבר הבסיסי ביותר שמדינה צריכה לספק לאזרחים שלה – הדבר האנושי ביותר – כשלו – ביטחון לעם. כשלתם בזה, זה לא היה מזמן. חבר הכנסת מולה, אני מציע לך לא לצחוק על העובדה שאלפי רקטות נורו מרצועת-עזה, שאתם הבאתם את הרעיון הגאוני להתנתק ממנה חד-צדדית – חד-צדדית, לא בהסכם. אתם מטיפים להסכם, נכון?


ממשלת הליכוד מנהלת משא-ומתן לחלק את ירושלים. מה זה?


 סלח לי, אתם מטיפים להסכם, אנחנו בעד הסכם. אבל אם אתם מטיפים להסכם, ובכל זאת יצאתם חד-צדדית. אתם הרי יודעים שזו טעות. והתוצאה, אדוני, היתה מטח – מטחים – של אלפי רקטות שנחתו על ראשם של אזרחי ישראל, לא רק בדרום, גם במרכז הארץ: גם באשדוד – שזה לא הדרום, זה מרכז הארץ.

אתם לא יכולים להצביע על הישג אחד – אחד – שלכם, בשלוש שנות הכהונה.


אבל עכשיו מדובר עליכם. 


 לא להפריע, כי עוד מעט הוא מסיים.


 ואני לא סיימתי. ואני אסביר לך – – –


אבל עכשיו מדובר עליכם. תגיד לי דבר אחד – – –


 חברת הכנסת זוארץ, אני אתן לו לעמוד פה, אבל אי-אפשר לעכב את ראש הממשלה מעבר לזמנים – – –


 למה את כל כך נזעקת כל הזמן? למה – – –


 אנחנו מ-11:30 בשעה של שאלות. בבקשה, נא לסיים.


 אנחנו מנסים לקיים פה דיון ענייני. הרי בחדרים סגורים פה בכנסת אתם אומרים בשקט את האמת, שכל אחד במדינה הזאת יודע אותה, כל אחד, גם אתם, שלא היה ראש ממשלה שעמד בלחצים כאלה – מה לעשות? לכו בציבור תשאלו. אני מציע לך לצאת לקרן הרחוב ולשאול אם היה ראש ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל שעמד בלחצים שבהם ראש הממשלה נתניהו עומד.


שהוא עצמו הביא אותם על מדינת ישראל. הוא הזמין אותם.


 חברי הכנסת, אלה שאלות רטוריות. מי שלא מבין – אני מודיע לו: השאלות שלו הן רטוריות, לפי החלטתי. 


 – – –


 – – –


 אתם יוצרים מצב שבו ראש הממשלה – אנחנו מסיימים את הישיבה היום ב-15:00, לרגל הדלקת הנרות. יש חקיקה פרטית, רבותי, תנו לנו לסיים.


אתם אומרים שאתם לא מקנאים בו, מול מי הוא עומד, שאין סיכוי להסדר עם הפלסטינים ואי-אפשר לעשות שלום עם אבו מאזן, לא כי ישראל לא רוצה, כי הערבים לא רוצים. אתם אומרים את זה בעצמכם. 

אגב אירן, שמעתי את הגיחוך של יושבת-ראש סיעת קדימה על הגילויים של אתרי האינטרנט בעולם, שאומרים שאירן – איך זה נקרא? "ויקיליקס", אני יודע – היא בעיה, חברת הכנסת איציק – – –


למה לך? 


 לא, מכיוון שהיא עסקה – – –


 אבל אדוני סיים את הזמן. אדוני רוצה – אני אתן לך זמן כמה שאתה רוצה – –


 תודה. 


 – – אבל שלא תבוא אלי הממשלה אחר כך בטענה שאני מחזיק את ראש הממשלה עד אין קץ. 


הזמן נגמר.


 הוא סיים. חבר הכנסת בר-און, תאמין לי, פה היו אנשים – – –


 אני מציע לך לא ללעוג לדבר הזה. היה גילוי חשוב של "ויקיליקס", שהערבים אומרים, אדוני היושב-ראש, שאירן היא לא רק בעיה של ישראל, היא גם בעיה שלהם וגם בעיה של העולם המערבי.


ומה אמר ראש הממשלה?


 – – –


 חבר הכנסת – רבותי, רבותי, מספיק. תתחילו להתרגל – חבר הכנסת מולה, מספיק. תנו לו לסיים, הוא בסוף דבריו.


אדוני היושב-ראש, אני מזמין את יושבת-ראש האופוזיציה – – –


 לא לא, אל תזמין אף אחד, אני אזמין.


 למה לא?


 חבר הכנסת אקוניס, נא לסיים. נא לסיים.


 מדוע יושבת-ראש האופוזיציה – – –


 נא לסיים את דבריך. אני מגן על הממשלה ועל כבוד ראש הממשלה. 


 אתם חיים פה – – 


 – – –


– – או שאתם חיים במציאות הווירטואלית שאתם ממציאים לעצמכם במשרדי פרסום?


המציאות הווירטואלית שלנו – – –


חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון, מספיק. הוא מסיים את דבריו. הוא מסיים את דבריו.


 אני רוצה לסיים, אדוני.


הוא לא מסיים.


 נא לסיים. בבקשה. 


 אני רוצה לסיים, כי כולנו בסופו של דבר ממהרים לאותו אירוע, הדלקת נר חנוכה, שהוא חשוב. אתם מגיעים לכאן, מפריחים את – העדיפה לא להיכנס, כמובן, למה לשמוע? לא התכוונה לקיים דיון – – – 


 נא לסיים.


 – – – מפריחים את הססמאות הנבובות שלכם, ואני אומר: אדוני היושב-ראש, לנהל מדינה זה דבר אחראי, זה דבר רציני – –


מי מנהל את המדינה בדיוק?


 חבר הכנסת פלסנר, מספיק. הוא מסיים את דבריו. ברגע שאתם מפריעים, אני לא יכול לבקש ממנו לסיים את דבריו. בבקשה.


 – – כשיש מדינה – – –


 – – –


 יש קריאת ביניים ראשונה של חברת הכנסת אבסדזה.


 לכן לא קראתי לה. לכן לא הערתי לה. 


 היא קראה לי, ואני אומר לך ברצינות: בסוף המדינה היא אחת.


 תודה רבה. 


 בסוף המדינה היא של כולם. בסוף האחריות היא על ראש הממשלה, אבל גם עלינו. אז תתחילו להיות רציניים. 


 תודה רבה לחבר הכנסת אקוניס. חבר הכנסת בוים, בנאומך התייחסת לחבר הכנסת אלקין, נדמה לי, מתוך אי תשומת לב, אבל דבר שמחייב תגובה, וזה על העניין שהוא בא מאיזה משטר שממנו – חבר הכנסת אלקין ודאי תהיה לו הזכות לומר את דבריו, והוא רוצה לומר זאת לאחר מכן. חבר הכנסת אלקין נלחם על זכותו להגיע לארץ-ישראל כיהודי שהיה מה"רפיוזניקים", ובהחלט אנחנו נאפשר לך לדבר אחרי שנסיים את הנושא פה.

אני מזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לומר את דברו בעקבות הדיון שנערך פה.


אדוני, כמנהגי, אני מצר על כך, כפי שהעירו כמה מחברי, שבמהלך דיון שנתבקש על-ידי 40 חברי כנסת, רובם ככולם נעדרים מהדיון, סימן שהם אינם מעוניינים באמת לשמוע את ההתדיינות, לשמוע האחד את השני – – 


היושב-ראש אישר דיון בוועדת החוץ והביטחון ממש באותו זמן.


 – – ואני, אני חשבתי – כן, ועדת החוץ והביטחון, בכלל, גם היא. גם היא צריכה לדון – – –


 – – –


זו ועדה לבחוץ – – –


 אבל כיוון – – –


אדוני ראש הממשלה, עד שאתה נוזף באלה שנעדרים, כבד את הנוכחים ואל תקיים דיון – – –


 אוה. זאת הערה.


 בוא נגיד שאם היו פה – אם האולם היה הומה, בוודאי, או מרתק את תשומת לבי, יותר מחברי שהיו באים אלי מעת לעת – בכל אופן, אני מעיר את ההערה הזאת, משום שנראה לי שיש איזה פגם.


 נשמע לי שכל חברי הכנסת, וגם הממשלה, מוזמנים לבקש תיקון בתקנון הכנסת. מהקדנציה הבאה ראש האופוזיציה ישב יחד עם ראש הממשלה, כך כתוב בתקנון, בתיקון התקנון, אבל מהכנסת התשע-עשרה. כך כתוב. אני מזמין כל אחד מחברי הכנסת, משני הצדדים, לתקן את תקנון הכנסת. 40 דורשים מראש ממשלה לשבת, ואיש מהם לא חייב לשבת. לא רק בקדנציה הזאת, גם בקדנציות קודמות. דבר שהוא בהחלט לא הגיוני. אבל, זה התקנון.


אני מסכים במאה אחוז.


 בזה מסתיים עניין אי-נוכחות חברי הכנסת, כאשר מחייבים ראש ממשלה לשבת שעתיים רצופות ולשמוע את כל הדברים שחברי הכנסת אומרים. בבקשה.


לשמוע או להיות נוכח?


להיות נוכח.


 אה. 


להיות נוכח – החזקה להיות נוכח זה נכון. אני הייתי פה, לעומתך, כל הזמן – ראש הממשלה שומע – – – כל כך הרבה הערות הוא העיר, תשאל את חבר הכנסת אורון. תשאל את חברת זועבי. 


 אדוני, אחת ל-30 יום מתקיים הדיון הזה, לערך, ואחת ל-30 יום אני נוהג לפתוח אותו ופשוט לסכם את עיקר הפעולות וההחלטות של הממשלה והקואליציה בשבועות שחלפו. 

 אנחנו טיפלנו בכמה דברים שדיברו עליהם, דיברו עליהם במשך שנים ולא עשו דבר. דבר ראשון שהחלטנו, החלטה שהיא חשובה לעתידה של מדינת ישראל, זה להקים גדר בגבול הדרום, מכשול קרקעי, שלהערכתי יהפוך במהרה לגדר פיזית לאורך הגבול שלנו עם מצרים. אני לא אתפלא אם בהמשך גם יהיה – – –


 לעניין – – –


 לא, חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת בר-און, אין יותר קריאות ביניים. 


לענייני.


 חבר הכנסת, לא ענייני, אין יותר קריאות ביניים. הוא עונה לך עכשיו, לא ענייני.


 – – –


 חבר הכנסת בר-און, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. 


 זהו אחד מן האמצעים שאנחנו משתמשים בהם כדי למנוע שיטפון, פשוט שיטפון, של מסתננים בלתי חוקיים, שיטפון שהתחיל ב-2005–2006 והתחיל לעלות, ואנחנו יודעים שזו האחריות שלנו. דיברו על זה גם אחרים. דיברו, הדבר הזה היה על השולחן, העלו את האפשרות, דנו, התווכחו, אבל לא עשו. ובסוף אנחנו קיבלנו את ההחלטה הזאת, גם להקים מתקן שהייה, גם לאכוף קנסות כבדים ועונשים על מעסיקים וגם לפעול במישור הבין-לאומי כדי לעצור את השיטפון הזה, שמאיים על כל אזרח. הוא מאיים על מקומות עבודה של ישראלים, הוא מאיים גם על הצביון היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. תלכו לערד, תלכו לאילת, תלכו לדרום תל-אביב – ללא הפעולה הזאת, אפשר לומר: בקרוב אצלכם. אנחנו משנים, פועלים ועושים דבר שהוא חיוני לביטחונה ועתידה של מדינת ישראל, הגדר.

 הדבר השני, קיבלנו החלטה, שגם עליה דיברו במשך שנים – דיברו, דיברו ולא עשו; אני מתקן: עשו טיפין-טיפין. אנחנו קיבלנו לפני שבועיים החלטה להעלות את שארית קהילת הפלאשמורה לארץ. היתה לי החלטה אחת כזאת, היתה לי זכות לעשות זאת פעם אחת בכהונתי הראשונה, ואנחנו עושים זאת עכשיו בפעם השנייה. אני מאמין שהדבר הזה יביא לסיום. הסוכנות היהודית מוכנה לקבל את האחריות לטיפול בשאלות שיוריות, ולדבר הזה יש משמעות, כדי לסיים פרשה מאוד כאובה של העלאת אחד משבטי ישראל לארץ. כאמור, דיברו אבל אנחנו עושים.

הדבר השלישי, מהפכה תקשורתית. פה בכנסת התקבלה החלטה – אני משבח את שר התקשורת משה כחלון וגם את יושב-ראש ועדת הכלכלה אופיר אקוניס – החלטה שתקדם אל הממשלה דבר שאנחנו מדברים עליו, כולם, אבל בסוף עושים: הכנסת מתחרה רביעי בשוק הסלולרי, וגם אפשרות של חמישי, וגם הפחתה משמעותית בקנסות היציאה של ישראלים. אני חושב שהדבר הזה משחרר את הציבור מלפיתה עזה של החברות הסלולריות, הוא מגדיל את התחרות, הוא מוזיל את השירות, שוב, דברים שדיברו עליהם. דיברו, אבל אנחנו עושים.

 הדבר הרביעי, אנחנו בעיצומה, לא רק של מהפכה תקשורתית אלא גם מהפכה תחבורתית. מדי שבוע אנחנו הולכים ופותחים פרויקטים חדשים, אנחנו סוללים לרכבות, אנחנו סוללים כבישים – –


 ראינו את השלטים בינתיים.


 – – בטווח של קרוב – בהשקעה כמעט של 30 מיליארד, 27 מיליארד שקל, בפועל. היו לי הזכות וההנאה, אני מוכרח להגיד, אתמול, לסגור מעגל. כראש ממשלה אני הנחתי את אבן הפינה של מנהרות הכרמל, כשר אוצר קידמתי את זה. אני מראש מודה גם לשרי אוצר – נמצא כאן אחד – שפעלו ועזרו בעניין הזה. בעניין הזה יש באמת שותפים. אבל מה שקרה אתמול זה דבר חשוב. אנחנו משחררים את הפקק לא רק של חיפה, אלא של צפון הארץ, ומחברים את הצפון למרכז, את המרכז לצפון; וגם את הדרום, כי מתחילה גם הפעולה הקריטית וההיסטורית והחשובה של תכנון קו רכבת לאילת. 

טסתי מעל הנגב כדי להגיע לאותה גדר, אתה רואה את המרחבים, את עתודות הקרקע העצומות האלה, ריקים, פשוט קרקעות – שממה, ללא שום דבר. שם נמצאת העתודה האמיתית למדינת ישראל הצפופה. שם אנחנו הולכים לייצר מהפכה: להביא רכבת לדרום, שממנה יצאו שלוחות וכבישים, שם העתיד שלנו. הדבר הזה מתבצע הלכה למעשה. שוב, במשך שנים דיברו – – –


 האם ידוע לך, יש בתי-ספר – – –


 חבר הכנסת, אחרי זה – – – מבתי-הספר. 


 כסף, ולא – – –


 חבר הכנסת, עכשיו אתה באת – אתה חתמת – – –


 – – – בתי-ספר, קצת הגינות. 


 חבר הכנסת טלב אלסאנע.


זה לעניין, לא?


 אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. 


 קיבלנו עוד החלטה לפני שבוע, בתוך 30 היום האלה, ההחלטה הזאת היא החלטה על משאל עם. שוב, דיברו על זה שנים. יצחק רבין זיכרונו לברכה דיבר על זה, כל ראשי הממשלות דיברו על זה. אנחנו לא דיברנו – אנחנו עשינו את זה. 

 אני חייב להגיד לכם, אני חושב – שמעתי את דברי הביקורת על הדבר הזה, גם שוחחתי עם חבר הכנסת חיים אורון, עם ג'ומס, במהלך הדיון כאן, שרובכם לא הייתם נוכחים בו. אמרתי לו: מה הבעיה שלך עם זה? תבוא החלטה. אם העם יחשוב שהיא החלטה טובה וגורלית לעתידו, הוא יאשר אותה. אם הוא יחשוב שזו החלטה רעה שמשפיעה על עתידו באופן שלילי, הוא ידחה אותה. אבל החלטה כזאת, בהיקף כזה, לא החלטה שנהנית מ-95 חברי כנסת, או 105 חברי כנסת, כפי שהיו הסכמי השלום עם ירדן ומצרים, אלא החלטה שבאמת צריכה להתקבל, היא תתקבל איך? על חודו של "מיצובישי"? על חודה של "מאזדה"? 


 על חודו של – – – מי יממן את הקמפיין הזה? הוא לא עונה.


 חבר הכנסת פלסנר, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. ראש הממשלה עונה לכם.


 הוא לא עונה.


 אתם חושבים שהוא שמח מכל דבר שאתם דיברתם? הוא עונה עכשיו בהתאם לדרישתכם, איש לא יפריע, ואיש לא יפריע לראש האופוזיציה. 


 והרי אתם, אתם הייתם חלק מההסכמה הכללית הזאת בעם על משאל עם. אני רוצה לשאול את חברי באופוזיציה וחברי בקדימה: אתם תמכתם במשאל עם; אחת מכם אפילו העלתה את ההצעה הזאת, הצעת החקיקה הזאת. ואני שואל, מה קרה לכם? למה ברחתם מזה? למה זגזגתם? למה שיניתם את דעתכם? למה? מה קרה? אתם כבר לא סומכים על העם? אולי צריך להחליף את העם? 


 אין שום אמון ציבורי.


 תבטחו בעם, זה עם חכם, זה עם נבון, זה עם שקול, זה עם אחראי. משאל עם זה הדבר הכי נכון, גם מבחינה מוסרית, גם מבחינה – – –


 – – –


 חבר הכנסת יואל חסון.


 אבל לא במשטר – – –


 חבר הכנסת מולה, זה ברור. חבר הכנסת מולה, כשהוא קורא אני כבר יכול לקרוא לסדר – – – 


 – – – במלחמות – – –


 – – –


 אתה רוצה שאני אוציא אותך, אני אוציא אותך – – –


 כמה זמן – – –


 חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. 


 – – – בתשתיות, בתחבורה, בתקשורת, בעלייה, בקיבוע הגבולות שלנו. 


 מה עם ההבטחות לסטודנטים?


 בכל הדברים הללו קיבלנו החלטות חשובות מאוד, ומשאל עם, כל זה ב-30 יום האחרונים.


 מה עם דיור?


 ואני יודע שאתם נוהגים לומר, שוב, ססמאות ידועות, לגבי החלטות, יש כאן דברים – – –


 מה עם היישום? בינתיים רק דיבורים.


 חברת הכנסת זוארץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.


 השר גלעד ארדן, בקריאת ביניים חשובה, העיר שבששת השבועות האלה עשינו דבר נוסף שאנחנו מדברים עליו שנים: אנחנו קיבלנו החלטות יישום תוכנית בתקצוב של 2.2 מיליארד שקל לצמצום פליטת גזי חממה – שוב, דבר שדובר עליו, היה על השולחן, דנו בו, אבל החלטנו בו. כל זה ב-30 יום האחרונים. 


 איפה התקנות לסטודנטים?


 החלטת גם על הסטודנטים – – –


 חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. 


 הוא מחליט על הסטודנטים – – –


 חבר הכנסת פלסנר, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. 


 אנחנו לא יודעים לתקן בשנתיים מה שהם קלקלו – – –


– – – 


השר ארדן. השר ארדן, עוד לא קראתי לשר – – –


 – – –


 חבר הכנסת בוים, חבר הכנסת – – – פעם שנייה. אין חוכמות יותר. רבותי, לא נהפוך את הדיון הזה להפקרות. בבקשה.

 לכן, קצת צניעות ממבקריה של הממשלה. הם עושים את עבודתם, הם מפריחים את ססמאותיהם, אבל האמת היא שהממשלה הזאת – לא רק ב-30 היום האחרונים, אלא בכלל – מקבלת החלטות בדברים שחיכו לפתרונות, חיכו להחלטות וחיכו לביצוע במשך שנים ארוכות, כולל בממשלות שלכם, שלא טיפלו בבעיות הללו. 


מה עם הדיור הציבורי?


 חברת הכנסת סולודקין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, פעם ראשונה בחיים שלי. 


 היא מקבלת אות כבוד מהאופוזיציה. 


אני רוצה להביא לתשומת לב חברי הבית שתי נקודות, שתי אמיתות, שנחשפו במהלך 30 היום הללו. יש קונספציות ציבוריות, יש קונספציות שהולכות ומושמעות, ובזה שאתה חוזר ומשנן אותן הן מקבלות איזה מעמד של אמת מובנת מאליה, עד שהמציאות טופחת על פניהם של האנשים שמשמיעים את האמיתות האלה. 

 אחת האמיתות הללו לאורך השנים – ואפילו שמעתי אותה במושב הזה, כי לרגע מסוים היתה, חברת הכנסת דליה איציק – ששורש הבעיה במזרח התיכון, שורש האי-יציבות באזורנו הוא הסכסוך הישראלי–הפלסטיני. מי שאומר את זה יש לו בדרך כלל תוספתא, תיכף אגיד מה היא – אבל זה שורש הבעיה. לא שהסכסוך הישראלי–הפלסטיני איננו בעיה מורכבת, חשובה, שדורשת פתרון. הבעיה הזאת דורשת פתרון, תיכף אתייחס לזה, אבל במשך שנים הסבירו לנו שזה שורש העניין וזה גם מה שמונע התלקטות של הכוחות השונים באזור כדי להדוף סכנות כאלה ואחרות. מה שהתברר בצורה הברורה ביותר – ואי-אפשר להעלים עין מכך – בימים האחרונים, זה שהבעיה של האי-יציבות במזרח התיכון מקורה, קודם כול, באירן; שהסכנה הגדולה ביותר לעתיד האזור, לשלום ולשלום העולם זה קודם כול מאירן. 


 זה לא סתירה. 


 זה דבר שאיננו דבר טריוויאלי, זה דבר שהיה עליו ויכוח, זה דבר שנאלצנו להתווכח עליו. אני אישית התווכחתי עליו, דיברתי עליו, דנתי בו עם מנהיגי העולם ועם ציבורים שלמים, וגם בתוך הבית הזה. ומה שאנחנו מגלים עכשיו, וזה לא דבר בטל, זה שהיום יש הסכמה רחבה מאוד בקרב גורמי שלטון, בקרב גורמים דיפלומטיים, בקרב אלה העוסקים באסטרטגיה, שהאיום הגדול ביותר שנשקף כרגע לשלום העולם, שלום האזור, זה ההתחמשות הגרעינית של אירן. 


 נכון. אז מה אתה עושה עם זה?


 קודם כול להכיר בזה. 


 מסכימים. 


 עכשיו בא הדבר השני, והדבר השני הוא, כמובן, מה הסיבה שהסכסוך הישראלי–ערבי, הסכסוך הישראלי–פלסטיני איננו נפתר. אני אומר לכם, שבין השאר, זה קשור לאמת הראשונה. אתם יכולים לבטל את זה – – –


 – – – האירנים, להאשים אותם באוזלת-יד. 


משום שהאירנים, יש להם גרורה פה. הגרורה הזאת היא ה"חמאס". ה"חמאס" הזה מאיים על הרשות הפלסטינית, והרשות הפלסטינית מתכווצת קודם כול מן הטעם הזה ומתרחקת מהשלום. 


 הסכסוך כאן משפר את – – – 


 חבר הכנסת טלב אלסאנע – – – 


 לא, זה מעניין. 
 מעניין? תיפגש עם ראש הממשלה אחר כך. כרגע לא תפריע. 

 אבל הדבר השני שעולה, מול הקונספציה שאומרת שישראל היא הגורם שאיננו רוצה לקדם את המשא-ומתן לשלום, זה שיש בתוך הרשות הפלסטינית בלמים אמיתיים שמונעים מהם לעשות את הצעדים. לא לישראל, לרשות הפלסטינית. 


 ובממשלה שלך אין בלמים?


 חברת הכנסת זוארץ, פעם שנייה. 


אנחנו מנסים. אנחנו מנסים לקדם את המשא-ומתן בדרכים שונות, אנחנו עושים ניסיונות לקדם את התהליך המדיני. אני לא מבטיח שנצליח, אני מבטיח שנמשיך לנסות ואני מקווה שנצליח. אבל כדי שנצליח, אנחנו צריכים שיהיה לנו פרטנר – פרטנר לשלום מפוכח, שלום אחראי, לא שלום שבו זורקים את השכפ"ץ ואת הרובה ואת כל ההגנות, עוצמים את העיניים ומקווים, אלא רוצים באמת לראות גם סידורי ביטחון וגם הכרה יסודית בזכותו של העם היהודי למדינה משלו. אני רוצה שיהיה לנו פרטנר כזה, אני מייחל לכך, אבל כדי שיהיה לנו פרטנר צריך מנהיג שיגיד את האמת לעמו. אני אמרתי את האמת לעמי, אמרתי אותה בנאום בר-אילן, ואני מחכה שאבו מאזן יאמר את האמת לעמו. 

והנה, לפני ימים אחדים אני שומע ממשרד ההסברה הפלסטיני – זה אפארט רשמי של הרשות הפלסטינית – אני שומע שהם מוציאים מחקר, ובמחקר הזה הם מסבירים שלעם היהודי אין שום קשר לכותל המערבי. שמעתם? הכותל המערבי. 


 מה עם הכיבוש, אדוני ראש הממשלה?


הכותל המערבי של – הבית הלאומי שנבנה על חורבותיו של בית ראשון. 


 חבר הכנסת טלב אלסאנע – – – 


 עשית שנה וחצי – – – 


 חבר הכנסת בר-און, אני מבין מישהו אחר שהיה קורא קריאות ביניים – אני, למשל. אתם קוראים קריאות ביניים? מה הוא אמר פה דבר – – – 


 שר ההסברה שלך לא אמר דברים אחרים? שר החוץ – – –


 – – – 


 – – – 


 פעם היית קורא קריאות ביניים, חבר הכנסת חסון. עכשיו אתה קורא קריאות ביניים על מה שאמר ראש הממשלה? חבר הכנסת טלב אלסאנע – – – אם אתה רוצה, תודיע לי בכתב. אולי אתה לא שומע. 


אני מנסה לדמיין מה היתה התגובה של היושבים כאן ושל כל גורם אחראי בעולם אם ממשלת ישראל היתה אומרת שלאסלאם אין שום קשר למכה או שלנצרות אין שום קשר לוותיקן. ליהדות אין שום קשר לכותל המערבי? הרי זה לא רק קשר דתי, זה קשר דתי ולאומי וקשר היסטורי ראשון במעלה, שנמשך אלפי שנים, וגם זה איננו דבר טריוויאלי, וגם את זה אל תטאטאו, משום שיש כאן נקודת מבחן. 

 אני אומר לאבו מאזן: גנה את התופעה הזו, סלק את האמירה הזו. פנה אל עמך, תגיד לו: יש פה עם יהודי, הוא נמצא פה כבר קרוב ל-4,000 שנה. אנחנו מכירים בעם הזה, אנחנו מכירים בקשר ההיסטורי שלו לארץ הזאת ולעיר הזאת. אנחנו רוצים לעשות עמכם שלום. אבל שלום אמת. שלום אמת מבוסס על האמת. הוא איננו מבוסס על ספין, הוא איננו מבוסס על כזבים, על כל מיני חצאי אמיתות או היעדר אמיתות. הוא מבוסס על אמת. אני קורא לאבו מאזן, כדי לקדם את השלום – – – 


 – – – שבועת אמונים לציונות. 


 חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. 


 יש גבול לכל תעלול. 


 חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא לך פעם שנייה. 


 אבל מה הכוונה שלו – – – למה?


 חבר הכנסת אלסאנע, אני קורא כבר פעם שלישית. אתה רוצה שאני אוציא אותך? אני לא אוציא אותך, כל פעם אתה מקבל כותרות כשאני מוציא אותך. לא אוציא אותך. 


 מאה אחוז. אני מודה לך. 


 לא אוציא אותך. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. להוציא אותו בבקשה. להוציא אותו. זכית, אין לי ברירה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, לך תשתה קפה ותחזור. תוציא אותו, זה הריטואל. מה זה?

(חבר הכנסת טלב אלסאנע יוצא מאולם המליאה.)


 תצא להתקשר לאבו מאזן, להודיע לו. 


 חבר הכנסת טלב אלסאנע, כאשר אתה קורא קריאות ביניים, אל תאמר לו. אל תאמר לסדרן דבר. 
 אני שם לב שיושבת-ראש האופוזיציה, כל הזמן שאני מדבר היא מסתכלת בטלפון הסלולרי שלה, קוראת, ומייד אחרי זה – – – 


 ואתה מקשיב?


 אין לי טלפון סלולרי ואין לי אוזניות. 


אבל גם אתה לא הקשבת. 

– – – ומייד אחרי זה אני רואה שהיא כותבת. והנה אני אומר משהו נוסף – – – 


– – – 


 – – – 


 – – – 


 לא קראתי לך לסדר, אבל זה מספיק. כבוד ראש הממשלה, יש דברים – אתה רואה שאני מדבר לראש הממשלה. כבוד ראש הממשלה, יש דברים שמעוררים מייד תגובה. אני מבקש מאדוני לא – – – 


 בואו נתמקד בשרים ובאמירות שלהם, לא – – – 


 – – – 


 חבר הכנסת נסים זאב, ברוך הבא. תודה רבה. אני מבקש מאדוני, באמת. 


 מנקודת התצפית כאן רואים הרבה דברים מעניינים. אבל אחד מהם, ואתם בוודאי גם כן רואים ושומעים, בוודאי שמעתם את הגינוי החריף של דובר מחלקת המדינה בארצות-הברית – – 


מה זה קשור? 


 – – והדבר הקשה והתמוה שנאמר על-ידי הרשות הפלסטינית בניסיונם לשלול את הקשר ההיסטורי שלנו לכותל המערבי. 


די, נו. ומה השרים שלך אומרים? 


 חברת הכנסת זוארץ, מי שלא התפלל לוולג'ה יתפלל להר-הבית לפחות. ראש הממשלה אומר לכם דבר – אני לא מבין, גם לזה אתם מתנגדים? בבקשה. אני מבין, יש קריאות ביניים מזחאלקה, יש קריאות ביניים מאנשים שרוצים הרבה יותר. גם על זה אתם כועסים?


שיטפל בשרים שלו קודם, באמירות שלהם. הם מזיקים לא פחות. 


 תראו, נדמה לי שאתם בכלל לא שומעים. חברת הכנסת זוארץ, למרות פעילותך הענפה בנושאים החברתיים, נדמה לי שבנושאים המדיניים את אפילו לא שומעת, את קוראת קריאות ביניים לפי זמן, לא לפי – בבקשה. 


 – – – 


 לאפשר לראש הממשלה, חבר הכנסת גילאון. יש דברים שהם כמעט בקונסנזוס. 
 
 
 אני מקווה שאני לא אאכזב את חברי האופוזיציה. בשבועות האחרונים אנחנו עובדים בתיאום הדוק עם ארצות-הברית בניסיון לחפש נתיב אפקטיבי לחידוש השיחות, והדבר הזה הוא יעד משותף שלנו, והיעד המשותף שלנו הוא להגיע להסכם. 

 אני חושב שיש שתי אמיתות יסודיות, שכולם יודעים אותן, אם תודו בהן עכשיו ואם תודו בהן אחר כך. אחת היא שהאסלאם הרדיקלי בהנהגת אירן הוא האיום הגדול ביותר על עתידנו, וצריך לרכז מאמץ בין-לאומי, ללא סטיות וללא הפרעות, כדי לעצור את כוונת ההתחמשות של אירן; והדבר השני זה שלא ישראל מעכבת את פתרון הסכסוך הישראלי–הפלסטיני, אלא הרשות הפלסטינית, שאיננה מוכנה להתייצב ולהגיד לעמה את האמת בצורך בפשרה אמיתית. כל הדברים האחרים יתפוגגו. כשם שאמת אחת עלתה וצפה בעוצמתה, כך גם האמת השנייה הזאת תעלה ותצוף. ואני מקווה שהפלסטינים ייענו לקריאה. אני מקווה שאבו מאזן יאמר לעמו את האמת, כדי להשיג שלום-אמת. 


 אני מודה לראש הממשלה, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה, גברתי. 


אדוני, ראינו פה ראש ממשלה לחוץ היום. מאוד לחוץ. 


 עכשיו, רבותי חברי הכנסת מצד שמאל של צד ימין, לשמאלי, אני כבר מודיע לכם. חבר הכנסת אקוניס, נא להירגע. 


לא הוצאתי הגה. 


 מצוין. 


אולי תוציא את אקוניס מראש? 


 זה לא אומר שאני לא אוציא בהמשך. 


 אולי תוציא את אקוניס מראש. 


 יש לי רעיונות בקשר לזה משני הצדדים. רבותי, כפי שאנחנו עשינו ככל יכולתנו לאפשר לראש הממשלה, כך יהיה לגבי ראש האופוזיציה. גברתי. 


 איזה show. איזה show היה פה. כמה נמוך. זאת אומרת, אני הייתי מקריאה לך את האס.אם.אסים שקיבלתי, אדוני ראש הממשלה, רק תיעלב. 


לא את שלי, לא את שלי. 


 לא, זה מה שהציבור חושב על ההופעה המבישה שהיתה פה קודם. 


זה מה שהפרסומאי חושב. 


 הוא עצבני, הוא חלש. 


 זה הפרסומאי. 


 אז אולי כדאי שגם אתה תקבל אס.אם.אסים. 


 מי התקפל היום בבוקר?


 חבר הכנסת שאמה. חבר הכנסת אקוניס. 


מי שלח לך? יואל חסון שלח. 


 חבר הכנסת חיים כץ. 


מי שלח לה? 


 חבר הכנסת כץ. 


מי התקפל היום בבוקר? 


 חבר הכנסת שאמה. חבר הכנסת שאמה, פעם ראשונה, אני קורא אותך לסדר. 


 זה מה שמעסיק אותו. 


 הפרסומאי הוא לא הציבור. 


 חבר הכנסת אקוניס, פעם ראשונה אני קורא אותך לסדר. 


 אדוני היושב-ראש, מי התקפל היום בבוקר? 


 חבר הכנסת שאמה. אתה רוצה להפריע? 


 לציבור – – – גם משאל עם. 


 כבוד השר, האם אתה רוצה לשתות קפה? 


אדוני היושב-ראש, כנראה – – – 


 לא, חברת הכנסת חוטובלי. חברת הכנסת חוטובלי, יש לי הסקרים של דעת הציבור כלפי חברי הכנסת. את לא צריכה לקרוא קריאות ביניים. 


לא, אני רק אומרת שאולי אפשר אס.אם.אס במקום משאל עם.


 את לא צריכה לקרוא קריאות ביניים, זה הכול. 


 טוב, ככה זה. ראש הממשלה יודע שכשאין מה לומר אז נדמה לו שאם הוא מדבר חזק אז הוא אומר. אבל זה ראש ממשלה שיודע לדבר חזק. אוי, כמה חזק. איזה show נהדר על הבמה. וכמה ישראל היום חלשה. ובוא נדבר על אמת. גם מהדברים הקטנים שהתחלת לדבר עליהם. דיברת על ביצועים, ונתת רשימה של החלטות עוד טרם ביצוע. אתה יודע מה, דיברת על הפלאשמורה כאן, על הבמה. ישבת כשר אוצר כאן, בחדר הסמוך, כשאני שרת קליטה, אמרת: אי-אפשר לעשות את זה, תצאי ותתנגדי. התחבאת מאחורי גבי, לא רצית להעלות אותם. ואני במקומך היום לפחות הייתי שותקת בנושא הזה. בטח לא מתפארת בו. 

ובוא נדבר על אמירת אמת לציבור, ראש הממשלה. מתי אתה בפעם האחרונה אמרת אמת לעצמך, לשרים שלך ולציבור המצביעים שלך? היה פעם מנהיג דגול, שאמר שהוא לא יודע אם להאמין לידך הימנית או לידך השמאלית. אתמול ראינו דוגמה. משפט אחד. פורסם משפט, באמת לא יודעת אם הוא חשוב, שאמרת באיזה חדר סגור בעניין חילופי שטחים. אתה האדם היחיד שאני מכירה, שמשפט אחד שלו מתפרש באופן הפוך לחלוטין על-ידי שני הקצוות של הבית הזה. וזה מתפרש באופן הפוך לחלוטין, כי מי שרוצה לשרוד יחד אתך בממשלה מפרש כל משפט שלך באופן שיאפשר לו לשבת בכיסא ולהרגיש בנוח. כי אתה תמשיך לשמור על עמימות, כי אתה לא תאמר את האמת, כי אתה יודע שעם האמת הזאת – או שאתה לא יכול ליישם אותה, או שאתה לא יכול להחזיק בקואליציה הזאת שלך. 

 ואנחנו נדבר על האמת הזאת, כי זה המצרך שחסר היום במדינת ישראל. אמת חדה, ברורה, אמת שלא ניתנת לפרשנויות, אמת אחת ולא שתיים. ואמת זה לא רק לדבר על איומים קיימים, ואירן בוודאי היא איום – – – 


השיר הזה לא דיבר על זה, הוא דיבר על ההיפך. 


 ואתה יודע, ראש הממשלה, אני לא הייתי צריכה לא הדלפות – לא נזקקתי להדלפות, כי בתקופתנו היה לנו קשר ושמענו את אותם דברים בתוך החדר, מאותן מדינות שאתה לא יכול להיכנס אתן לחדר, כי אתך הם לא מדברים. והעובדה שיש איום אירני לא תפטור אותך מהצורך לתת מענה לאינטרס ישראלי בסיסי, וזה פתרון הסכסוך עם הפלסטינים. 


 הם דיברו אתך, מה יצא מזה? 


 שלא יובן לא נכון. שלא יובן לא נכון. האידיאולוגיה האירנית לא נובעת מהסכסוך הישראלי–פלסטיני. זאת אידיאולוגיה קיצונית, דתית, שלא מוכנה לקבל את הקיום שלנו כאן. ולכן הם מנצלים את הסכסוך הקיים, כדי לקבל תמיכה באותן מדינות שהמנהיגים שלהן רואים, ובצדק, את אירן כאיום. אבל לרגע נדמה שאתה כמעט שמח שזה יצא, כי אולי עכשיו זה יפטור אותך מלתת מענה לדבר שהוא אינטרס ישראלי בסיסי, וזה לסיים את הסכסוך. על ה"חמאס", זאת הבעיה? מי חיזק את ה"חמאס", אדוני ראש הממשלה? אנחנו נלחמנו בו. מי פתח את המצור?


אתם אפשרתם לו להשתתף בבחירות – – 


 השר ארדן. השר ארדן. 


 – – בניגוד להסכמי אוסלו. 


 השר ארדן. השר ארדן. 


היא העלתה אותם לשלטון – – – 


 השר ארדן, עוד לא קרה בתולדות הכנסת שיוּצא שר. מה קרה? 


 תעזבו את ההתנגדות, תעזרו לו להשתתף בבחירות, אחר כך מדברים על המפגע אחרי שעושים אותו. 


 השר ארדן, השר ארדן, מה קורה לך? אני אומר לך, אני ממש – – – 


 זה פליטת גז החממה פה. 


ממשלת קומדיה. 


 לא, לא. אני לא מסכים. 


 אתה רואה שאפילו לא אמרתי לך דבר. התאפקתי לא לצחוק ולא אמרתי לך דבר. תודה רבה. בבקשה. 


 אז נדבר על ה"חמאס". ה"חמאס" זה אותו ארגון שיש לו אותה אידיאולוגיה אסלאמית קיצונית, שלא מכיר בקיום שלנו כאן. אנחנו נלחמנו בו, ולא רק שנלחמנו בו אלא גם קיבלנו לגיטימציה בין-לאומית להילחם בו. 


 זיכרון קצר. 


 אתה אז כראש האופוזיציה – – – 


 – – – 


 תודה, חבר הכנסת אקוניס. 


הזיכרון שלה לא בסדר. מה הולך פה? הזיכרון לא טוב. 


 חבר הכנסת אקוניס. חבר הכנסת אקוניס, אני לא אחראי לזיכרון שלך או שלה. תרשום לך ראשי פרקים, תעביר לעיתונות. 


5,000 טילים. 5,000. לא צריך להעביר לעיתונות, אפשר – – – 


 חבר הכנסת אקוניס. 


 ואתה כראש האופוזיציה הוזמנת לראש הממשלה דאז, אולמרט, ליום סיום המבצע, שבו הגיעו כל מנהיגי העולם לבית ראש הממשלה, וראש הממשלה כיבד גם אותך, כי הבנו שבנושאים האלה לא צריכה להיות אופוזיציה, ואנחנו עושים את תפקידנו על מנת להגן על מדינת ישראל כולה. ואתה יודע, ראש הממשלה, למה קיבלנו לגיטימציה למלחמה ב"חמאס"? כי האמינו לנו – – 


למה הוא בכלל הגיע לעזה? 


 כבוד ראש הממשלה. 


 איזו ממשלה? 


 – – שבצד השני של המשוואה אנחנו רוצים להגיע להסדר. ואצלנו זה לא רק מלים או נאומים באוניברסיטה, אלא זאת שאלה – – – 


 – – – למה לא החזרת?


 חבר הכנסת אלקין.


 מה זה "רוצים להגיע", הייתם בשלטון – הייתם יכולים.


 חבר הכנסת דנון. חבר הכנסת דנון.


 ואם אתה מתיימר להבין משהו במה שקורה באזור, אז במקום רק לדבר על האיום האירני ועד כמה מדינות ערב והמוסלמיות מבינות שאירן היא האיום, תבין שיש היום הזדמנות דווקא משום שהן רואות באירן את האיום – דווקא עכשיו יש הזדמנות חד-פעמית שתאפשר להן לתמוך בהסדר שמסיים את הסכסוך הישראלי–פלסטיני, כי גם הן רוצות להוריד אותו מסדר-היום שלהן, כי גם הן מבינות שאירן מנצלת אותו לרעה. אבל ההנהגה היחידה שתגיע להסדר זאת ההנהגה שסיום הסכסוך זו האמת הפנימית שלה.

ואתה יודע למה אין היום דיאלוג? כי לא מאמינים לך. והמחירים שאתה צריך לשלם – – –


מה את אומרת? כמה שעות – – –


 כבוד השרה לימור לבנת.


– – – כמה שעות ישבה – – –


 – – –


 רבותי, היא לא מביעה – – – 


 – – –


 השר ארדן, ברגע זה אני מורה לך, חבר הכנסת ארדן – – –


 – – –


 רבותי, גברתי השרה, היא לא מביעה את דעתך. כרגע – – –


 – – –


אני לא מעוניין – כרגע, הוא ניתח את – – – 


 שהיא תגיד מה הציע אולמרט לאבו מאזן. מה הציע? מה היא – – –


 – – –


 אין קריאות ביניים


אבל צריך לדבר – – – הציבור.


– – – להפסיק עם זה.


 – – – הציבור.


נא להפסיק עם זה.


והחלק הנורא הוא שישראל היום בראשותך משלמת מחירים – ישראל כולה – בשביל כניסה לחדר המשא-ומתן, יותר ממה שהיה צריך לשלם. ולכן שנת 2010 לא היתה רק שנת הקפאה אלא גם שנת קיפאון בתהליך המדיני – – 


 – – –


 – – את שניהם אתה משלם. ולצערי הרב, בגלל חוסר היכולת שלך להבחין בין עיקר וטפל, מדינת ישראל, לו ייפתח משא-ומתן, והלוואי שייפתח, תשלם מחירים הרבה יותר גבוהים בחדר המשא-ומתן, כי אתה יודע לדבר חזק, ובסוף משלם גם מחיר – – –


 – – –


 חבר הכנסת יריב לוין.


 – – – של מדינת ישראל הרבה יותר ממה שצריך.


 למה את צועקת? דברי חלש.


 – – –


 – – – תוציאי את – – –


 השרה לבנת, השר לנדאו, רבותי – תואיל, ראש הממשלה, להרגיע את הממשלה, כי זה לא יכול להיות שבפרלמנט אני אוציא שר.


אם הוא היה יכול להרגיע את הממשלה הוא היה עושה שלום.


 חבר הכנסת בר-און. רבותי.


 שאני אצא, או היא?


רבותי, כל אחד מחברי הכנסת, אם לא יכול לשמוע את דבר חברו, יכול לצאת. איש לא מחייב אותו, על-פי התקנון, לשבת במקום כשמישהו מדבר. אבל אם הוא רוצה לשמוע, הוא ישב בשקט, כי כרגע ראש האופוזיציה מביעה את דעתה; לא את דעתכם. לא את דעתכם.


 – – –


 אתה אל תקבע מי – אני לא שאלתי אותך מי מכין לך את הנאומים.


 אף אחד לא – – –


 בסדר. אני לא שאלתי אותך.


 – – – מדינת כל פרסומיה.


 בסדר. אני לא שאלתי אותך. עכשיו אני – – –


 – – –


 חבר הכנסת אקוניס. הבא אחריו שמדבר, ולא חשוב כמה קריאות קראתי לו – הוא בחוץ. 


אתה לא אומר אמת, אבל אני מאמינה שיש בקואליציה שלך כמה אנשים ישרי דרך, אפילו אידיאולוגים, שאומרים אמת. אני מסתכלת למשל על אדם כמו בני בגין, שאני יודעת שהוא אדם שאומר בקולו שהוא לא מאמין בפתרון של שתי מדינות לאום, ואני שואלת את עצמי מה אמרת לו שמשאיר אותו בקואליציה שלך. ואני מסתכלת על איווט ליברמן, שגם הוא נוהג לומר אמת – מה אמרת לו שאפשר לו לעלות על דוכן האו"ם, להשתולל נגד כל מה שאתה טוען שהוא עמדתך, לעשות את זה בפומבי, ולהישאר בקואליציה, ולא – – –


 גברתי, ראש הממשלה לא אמר לי שום דבר שנוגד את מה שהוא אומר בפומבי.


טוב. תודה רבה לשר בגין. תודה.


 תודה. קיבלתי תשובה.


 – – –


 בהחלט, כדי למנוע מכם מכירה כללית של מדינת ישראל לעזה.

 השר בגין. השר בגין. השר בגין.


 – – –


 – – –


 השר בגין, היא שאלה אותך, לכן אתה עונה. אין לי טענה. אבל בזה מסיימים.


 קיבלתי תשובה, ותודה, אבל אני אגיד לך מה קורה – –


 אתה לפחות – – – פרשת מממשלת נתניהו – – –


 – – אבל זה בסדר – – – 


 חבר הכנסת יואל חסון, אתה רוצה להביע אי-אמון בבגין כי הוא שינה את דעתו?
 

 לא, הוא אומר אמת.


 הוא אומר אמת. סוף-סוף מישהו אומר אמת.


לא. הוא אומר אמת.


 כמה אנשים יישארו פה בכנסת אם כל מי שמשנה את דעתו אנחנו נבקש להוציא אותו?


 לא. שאלתי שאלה וקיבלתי תשובה – – 


 מאה אחוז.


 – – עכשיו אני אגיד לכם רק מה רואים מבחוץ.


 זה כוחה של הקואליציה.


 לא לא לא, חבר הכנסת נסים זאב.


 זה כוחה של הקואליציה?


 אני לא רוצה לשמוע מה שאתה אומר.


 – – – ליברמן.


 – – –


 עכשיו, העולם מסתכל על ממשלת ישראל ומממש את המשפט "אמור לי מי שותפיך ואומר לך מי אתה" – – 


הם היו שותפים.


 – – ואומר: אם זאת הקואליציה, אז זה שהוא אומר משהו – – –


 הם היו שותפים. אלה שקרים. שקרים – – –


חבר הכנסת אקוניס.


 כמה רציתְ אותנו.


 לפני הבחירות – – –


 – – – לא צריך – – –


 צא, צא, צא, חבר הכנסת אקוניס.


 אדוני, הזיכרון שלה – – –


 לצאת.


 מה זה? ישראל ביתנו היתה שותפה – – –


 – – –


 חבר הכנסת רותם – – –


 – – –


– – – מה לעשות – – –


 היא תשאל אותך – ניתן לך אפשרות לענות.


 – – –

(חבר הכנסת אופיר אקוניס יוצא מאולם המליאה.)


ליברמן לא פה. היא שאלה את ליברמן – וליברמן לא פה – למה הם נשארים.


אני מכיר את ליברמן אפילו לפני שאתה הכרת אותו, השר ארדן. הוא יודע לענות בעצמו.


 אבל הוא לא פה.


הוא היה פה, עוד איך, ישב שם כשהיא אמרה.


 – – –


 הוא היה פה כשהיא דיברה אליו. מספיק.


 מהתחלה, אדוני היושב-ראש.


הגיע חיזוק.


 הנה, הגיע חיזוק.


 בעל הברית של בני בגין.


 אל תפריעו לראש האופוזיציה – – –


עכשיו, יש דבר אחד שכן הבטחת בקול. כי גם משאל העם, אדוני ראש הממשלה, זה לא אידיאולוגיה אצלך. זה לא משהו שקשור להסתכלות על הדמוקרטיה במדינת ישראל. זה גם סוג של הישרדות, כי אתה אומר לשותפיך: עזבו. אני אדבר, ואתם תשבו יחד, ובינתיים נצביע בעד כל החוקים הנוראיים שאתם מניחים על שולחן הכנסת, ובסוף תוכלו אתם לומר לציבור המצביעים שלכם, אם זה במרכז, בפריימריס או בימין, עזבו, זה לא אנחנו, זה אתם, אנחנו לא שותפים. אתם שותפים ועוד איך. 

 משאל העם, התנגדתי לו עוד בתקופת ההתנתקות, וכך גם עכשיו. קדימה שינתה יושב-ראש – –


 – – –


 – – וקיימה דיון מדהים, מעמיק ויסודי, בשאלה אם נכון לה למדינת ישראל להעביר את ההכרעה שמנהיגות צריכה לקבל – –


 – – – להצבעה. איזה דיון... בושה וחרפה.


 – – וקיבלה את ההחלטה, והצביעה בהתאם לזה – – –


איזו החלטה?

 לוין. יריב לוין.


 כי ראש קדימה ראתה שהכרעה היא עניין של מנהיגות, ובריחה מההכרעה זאת פוליטיקה קטנה, גם אם היא עוזרת להישרדות שלך.


 יושב-ראש הכנסת – – –


 דברי חלש.


מה היה קורה, אדוני ראש הממשלה, לו באמת התכוונת לדברים שאמרת בבר-אילן, לו באמת התכוונת – מה היה קורה אם היית נכנס לחדר המשא-ומתן ואומר: אני ממשיך מנובמבר 2008, היום לפני שנתיים? – אני, אבו מאזן, העולם הערבי, הקוורטט, כל העולם נמצא בשארם-א-שיח', משא-ומתן מתקדם במרץ, לגיטימיות לפעולה מול טרור – –


 בגלל זה החליפו אתכם – – – 


 – – בתוך המשא-ומתן הדיון על ירושלים עוד לא התחיל, שומרים על הגושים, הפלסטינים הסכימו לפירוז, הכול מועבר מסודר, כולל ההבנה שהסכם משמעותו סיום הסכסוך באופן שבו כל מדינה נותנת פתרון לבני עמה, ישראל לעם היהודי והמדינה הפלסטינית היא הפתרון לעם הפלסטיני כולל הפליטים.


 – – –


 אבל אם אתה לא היית מוכן להמשיך משם, מה זה אומר עליך?


 זה אומר – – – ציבור הבוחרים בישראל. זה מה שזה אומר.


 אם אתה לא מסכים למה שהיה, לעולם לא תגיע להסדר, גם אם – – – מכאן ועד להודעה חדשה.


זה אומר שיש לו אמת.


 ואם אתה מסכים למה שהיה שם, האם הניסיון לשמר את הקואליציה מנע ממך להגיד: אני ממשיך? תחליט לא רק מה צריך לעשות, אלא תעשה את זה.


 הוא רק דיבר – – –


כי מאז 1967 – ואת זה כל הבית הזה צריך להבין, והגיע הזמן שנאמר את זה, וזאת אמת היחידה – אנחנו נמצאים באי-ודאות. גם אותו צד – לא רק שמאמין בזכות על הארץ הזאת – ואני מאמינה בזכות על הארץ הזאת – הצד הזה – –


 אז למה את מוכרת?


 – – –


 חברת הכנסת. חבר הכנסת דנון, באמת.


 – – – נאמן – – –


 – – מה שהוגדר כימין – – –


 הפסקתְ להאמין בזכויות שלנו – – –


 אתה רוצה שאני אוציא אותך? תגיד לי.


 מעולם לא העז הצד הזה, שהייתי חברה בו, לקבל החלטה שאומרת: כל יהודה ושומרון, כל עזה, שלנו, חלק ממדינת ישראל. נמנעתם מההחלטה הזאת, והייתי שם. אז זאת האמת שצריך להכריע בה: האם רוצים לא רק לדבר על הזכות על הארץ הזאת, אלא לממש אותה, בהתיישבות על כל חלקיה, ולתת זכות הצבעה לכל אדם שחי בין הים לירדן – פלסטינים, ערבים פלסטינים, יהודים, כולם? וביום הבחירות – או במשאל עם, אם תרצה – יכריעו את גורלה של המדינה, והיא לא תהיה מדינה יהודית. ואתה לא יכול לדרוש מאחרים – אתה יכול, וגם אני דורשת – שיגידו "מדינה יהודית" בלי שאתה שומר עליה. 

 ואם האמת היחידה שיש פה, ויש לה רוב בציבור ורוב בבית הזה, זה שהולכים לכיוון של שתי מדינות לאום, לא מתוך לחץ, לא מתוך כפייה, לא מתוך גמגום, כי זה מייצג את האינטרס היהודי, הישראלי – –


זאת היתה – – – 


 – – תחליט ומתוך זה תגזור את ההחלטות שלך.


 הציבור שלח אתכם לאופוזיציה.


חברת הכנסת חוטובלי, מה את חושבת, שיש לך פה זכויות יתר?


 כי מה שעשית בשנה הזאת – ואתה מדבר על אמת? – אתה סוחר בתקווה של אנשים צעירים. אם אתה יודע שאתה הולך לחלק את הארץ הזאת, איך אתה יכול לשלוח זוג צעיר לבנות את ביתו במקום שאתה יודע שהם יצטרכו לעזוב? איך אתה מסתכל להם בעיניים? איך אתה מסתכל בעיניים של אשה מוכה במעון לנשים מוכות, שהבטחת לה לפני שנה שיועבר תקציב לטפל בה? איך אתה מסתכל בעיניים של סטודנטים, שהבטחת להם לפני שנה שנת לימודים חינם, ומסתבר – אופס, תקנות, עוד לא חוקקנו. עובדים על זמן.


ולא בירושלים.


 אבל ראש הממשלה – ולא בירושלים, נכון. תודה, אורית.


ולא בבאר-שבע.


ולא בבאר-שבע. תודה, אורית. מהפריפריה מקבלים מצביעים, לא דואגים להם אחר כך – – –


מה היית עושה בלעדיה?


 אבל איך אתה מסתכל, אדוני ראש הממשלה, לאותו חייל קרבי, שנמצא בקורס "נתיב" ואומר לי: אני נמצא עכשיו בתהליך של גיור כי אני רוצה לדעת שאם איהרג בצבא אני אוכל להיקבר ליד חברי ליחידה.


מה הוא אמר כשאת היית בשלטון?


 ואותו חייל – – –


 – – –


 חבר הכנסת דנון.


– – –


 השר ארדן. השר ארדן. השר ארדן, זה לא ייתכן. אתה לא יכול לקרוא קריאות ביניים פה.


– – –


מה הוא אמר – – –


 חבר הכנסת רותם. 


 – – – ואותו חייל – – –


 – – –


 חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת רותם.


זה מה שתגידי.


 חבר הכנסת רותם.


 – – – ואותו חייל שממשיך ואומר: ואם אני אצא – – –


הוא לא הצביע עבורך – – –


 חבר הכנסת דני דנון, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.


אי-אפשר לשקר כל הזמן.


 – – – ואם אני אצא – – –


מה מרגיז אותם כל כך? מה מרגיז אותם כל כך?


האמת כואבת.


 רבותי. רבותי.


 מה קרה פה?


לאן אתה רץ? לאן אתה רץ? אתה רץ לאו"ם.


 תראי, כשהם קוראים קריאות ביניים, אחר כך זה חוזר. אני לא יכול – אני לא – – –


– – –


 – – –


 בבקשה. אתם רוצים לקרוא קריאות ביניים, בבקשה. בבקשה, גברתי, ראש האופוזיציה.


ואותו חייל שממשיך ואומר: ואם אני אוכל להשתחרר בריא ושלם ואני ארצה להקים בית בישראל – –


 הוא יקים.


 – – אני רוצה גם לדעת שאני מתחתן.


הוא יתחתן והוא יקים בית בישראל.


 ואיך אתה תסביר לו למה הגיור שלו מבוטל – –


מה אתם עשיתם – – –


 – – ומה זאת הכוכבית הזאת שהוספתם בחוק?


 מה אתך? אתה יושב-ראש הבית. אתה ראש ועד הבית, יושב-ראש ועדת הכנסת. מה זה הדבר הזה?


כמה אפשר?


 מה זה הדבר הזה? זה לא ישיבת ועדת הכנסת, שאתה יכול לומר כי אתה היושב-ראש. פה אתה צריך לקבל רשות לדבר, לפי התקנון, שאתה כפית אותו עלי באהבה.


 אפשר לתת לה טישיו?


 גברתי רק, גברתי ראש – – –


אדוני היושב-ראש, אפשר לתת לה טישיו? 


 חבר הכנסת – – –


אדוני היושב-ראש, אפשר לתת לה טישיו? אני עוד מעט הולך לבכות.


 חבר הכנסת. 


 אתה יודע מה, חיים כץ – – –


חבר הכנסת כץ, אנחנו יכולים, כל אחד, לתת טישיו לשני.


 אתה יודע מה – – –


– – –


 חבר הכנסת רותם. אני רק רוצה לומר – – –


 לא, אני – – –


 אני רוצה רק כדי להרגיע, להרגיע במידת מה את האווירה – –


לחברות שלך תיתן טישיו. 


 – – על דבר רציני ביותר שאמרת פה.


טישיו הוא מציע לה. 


 חבר הכנסת בר-און.


סקסיסט גמור.


 חבר הכנסת בר-און.


 סקסיסט – – –


 חבר הכנסת בר-און.


 – – –


 – – –
מה זו ההתבטאות הזאת?


 חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת כץ, מה זה הדבר הזה?


 – – –


 תתקשר אליה בשלוש בבוקר, חיים כץ. בסדר?


 חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת חיים כץ, מה זה הדבר הזה?


 – – –


 אתם מפריעים לה.


 שיחזור בו.


 אני לא שמעתי מה הוא אמר שהוא יחזור בו.


 הוא אמר התבטאות מעליבה ממדרגה ראשונה.


 אני רוצה לומר רק דבר אחד. אני רוצה לומר דבר אחד, אני לא קורא קריאות ביניים – – –


זו התבטאות מעליבה – – –


 חבר הכנסת נחמן שי, אתה רוצה אולי להיות ראש האופוזיציה?

לא, לא, אני אהיה ראש האופוזיציה בזמן אחר. 

 בסדר, יכול להיות שאתה רוצה – – –


 נחמן, מה? מה העליב אותך, נחמן?


ההתבטאות הזאת היא התבטאות מעליבה.


 של מי?


 – – –


 רבותי.


נחמן, אני מבקשת שלא תגן עלי בזה, כי אתה יודע מה, כששמעתי אותו היו לי דמעות בעיניים – –


 ראש האופוזיציה, אני רוצה רק לומר – – –


 – – ואני ממש לא מתביישת בזה, ואני לא יודעת בעד מי הוא הצביע. שמעתי כאן קריאות: הוא לא הצביע עבורך. מאוד יכול להיות, וגם לא אכפת לי אם הוא לא יצביע עבורי אחר כך.


 – – –


 – – – 


 אני רק רוצה שאם הוא יסיים – –


 די, די, רבותי. די, כבר. כן.


 – – את הליך הגיור, זה יוכר ולא יהיה נושא לקומבינה פוליטית של הממשלה הזאת. זה כל מה שאני רוצה.


 יכולת לעשות את זה שלוש שנים.


 אדוני שר האוצר. אני רוצה להרגיע רגע. אני רוצה להרגיע. גברתי ראש האופוזיציה – – –


 – – –


 חבר הכנסת רותם, סיימנו את הפרשה הזאת, שהרי היא תעלה עוד בשבועות הקרובים לנקודות מתח אדירות פה.


שלא יספסרו במה שלא שלהם.


 שמעתי.


 אדוני היושב-ראש, מה עם הקומבינה הפוליטית שעשו – – –


 שמעתי, בסדר. תודה רבה. תודה רבה. תרומתכם ממש אדירה.


 שלא יספסרו במה שלא שלהם.


 חבר הכנסת רותם, אתה סיימת את דבריך. אני רוצה רק להעיר הערה, ברשותכם – –


אדוני היושב-ראש – – –


 – – כי לי אין ההזדמנות לעלות על הבמה – –


 בדיוק באותה צורה.


 דיברת פה על דבר שאני מבין – – –


 אני סיפרתי סיפור אמיתי מביקורי ב"נתיב" לפני כחודשיים, זה הכול.


סיימנו את פרשת "נתיב".


למה לא תיקנת אותו? היית שנתיים שרת הקליטה. למה לא תיקנת אותו?


 חבר הכנסת השר אדלשטיין, שאלת אותה, אני מציע לך לכתוב לה מכתב.


מה עם פרשת פרעה, חלומו – –


 שב. שב. שב. שב. שב.


– – על שבע הפרות – – –


 תשמע. שמע, תשמע.


 למה היא לא מתייחסת – – –


היתה לך בדיחה טובה. אתה רוצה לקלקל אותה?


 לא.


 נו, אז שב. שב. יש גבול להפיכת בית-המחוקקים לבית לצים. יש גבול. עכשיו אני אומר לכם, אני רוצה רק להעיר הערה אמיתית ועניינית. אני מוכרח לומר לך שיש רבים, ודאי בין חברייך, ויש רבים בין חבריו של ראש הממשלה, שפעמים יש להם חילוקי דעות, אם לנקוט לשון המעטה, בנושאים שונים. במקרה אני ער להצגת הדברים בפני השר בגין, שהוא גם שכני וגם חברי, על-ידי חבר אחר שלי מילדותו, ראש הממשלה נתניהו. 


מה זה שייך?


 לא, לא, לא, אני רוצה לומר לך, כי אמרו דברים שאני יודע שהם נכונים – – –


 רגע, יושב-ראש הכנסת, אני, יש לי רק שאלה.


אני, אני – – –


 רק שנייה, יושב-ראש הכנסת, אם אתה מתייחס לדברים שאמרתי עכשיו, בסדר. אם לא, אני מבקשת לסיים את נאומי – –


 בבקשה. בבקשה.


 – – תוכל אחר כך לומר את הדברים שאתה רוצה לומר – – –


 אני רק אומר לך את זה. מאה אחוז. מאה אחוז. אני לא רציתי להפריע לה אז, אבל – – –


 – – – כי העניין הוא לא בגין, העניין הוא ראש הממשלה.


 ודאי, ודאי, רק אני רוצה זה – בגלל זה, בגלל זה – יש לי ביקורת – – –


 דרך אגב, הייתי שמחה – – –


 – – – יש לי ביקורות לא קלות על ראשי ממשלה.


 דרך אגב, הייתי שמחה גם לדעת מה הוא אומר לך, והאם אותו דבר הוא גם אומר באנגלית. 


 לכן אני רוצה לומר לך, שלא תהיינה שום אי-הבנות, כל מה שהוא אומר בפומבי הוא אמר לי ולבגין, ואנחנו לא שמחנו.


 יושב-ראש הכנסת – – –


 אדוני היושב-ראש – – –


 לא שמחנו, אבל מעולם לא הוליכו אותנו שולל.


 שמחתכם היא עצב גדול לי. שמחתכם היא עצב גדול לי.


 אני מוכרח לומר לך שאני מאוד מודאג, אבל הוא מעולם לא אמר לי דבר עכשיו.


 אני עכשיו – – –


אם אתה מודאג, זה אומר שאתה לא סומך עליו.


השמחה מדברי ראש – שמחתך ושמחת בני בגין, מאחר ששניכם – –


 לא, אני לא אמרתי ששמחנו.


– – אנשים ישרי דרך – – 


 אנחנו לא אמרנו ששמחנו.


 – – מייתרת את כל נאומי כמעט.


 לא, לא.


 לא, כי אם – – –


אם כך הבנת אותי, אז – – –


 אם ראש הממשלה הולך בדרככם, אז אנחנו – –


 לא, לא.


 – – לא הולכים להסדר.


הוא לא אמר לנו דבר אחר ממה שהוא אומר בפומבי – –


 אבל אני – אדוני היושב-ראש – – –


 – – ולא תמיד הסכמנו.


 אדוני יושב-ראש הכנסת, תרשה לי רק להשלים את דברי – –


 בבקשה.


 – – כי אני דיברתי – –


 בבקשה. בבקשה. גברתי.


 – – על אי-הצלחת תרבות הקומבינה והמעבר לתרבות השקר, וזאת היתה ההצבעה שראינו כאן לפני שבוע – – –


– – – שאול מופז על הבוקר, זאת קומבינה.


 די כבר. די כבר.


 – – –


 חבר הכנסת דנון, די כבר.


זו קומבינה פוליטית.


 אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא אותו. נא להוציא אותו, להוציא אותו – –


 – – –


 – – הרי אתה לא נמצא פה בדיונים, אתה בא רק במקום שבו אתה יכול להפריע. מספיק כבר. מספיק. מספיק כבר.


 – – –


 מספיק כבר. בבקשה.

(חבר הכנסת דני דנון יוצא מאולם המליאה.)


מספיק באמת עם ההערות שלך.


ותרבות השקר, דווקא של מפלגה לאומית, אמורה להיות כזאת. איך אתה ושאר חברי הקואליציה התנגדתם להצעת חוק, ובהתנגדות שלכם בעצם תמכתם בתרבות השקר טרם השתמטות? איך אתה לוקח את כל הערכים – – –


 מי שמדברת.


 – – –


 – – שאמורים להיות חלק – –


 חבר הכנסת אלקין, אני איאלץ לקרוא את יושב-ראש הקואליציה לסדר.


 – – מערכי הציונות, כפי שאני מאמינה שגם הליכוד אמור לתמוך בהם, ומכרת אותם בשביל הישרדות.


הממשלה הקודמת לא הביאה את זה אפילו לקריאה ראשונה. 


ואם אני צריכה להאמין לאיזה משפט שאמרת, לאיזה משפט אחד – – –


הממשלה הקודמת לא הביאה את זה אפילו לקריאה הראשונה.


 חבר הכנסת גפני.


 המשפט היחיד – – –


 חבר הכנסת גפני.


תקשיבי למה שאת אומרת.


 חבר הכנסת גפני, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.


 לא הבאתם את זה.


 חבר הכנסת גפני.


 ויש משפט אחד שקראתי בסוף השבוע באחד העיתונים – – – 


 הממשלה הזאת – – – בכנסת הקודמת – – –


 חבר הכנסת גפני, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. 

 יש משפט אחד בתוך כל המלל שנכתב בעיתונים, צוטט – אני לא יודעת אם זה נכון, אבל נאמר שאמרת לאחד ממקורביך – ולי נדמה שמבין כל המלל זה המשפט, שבוודאי כך אתה חושב: אם אני אעביר את שנת 2011, אני אשרוד את כל הקדנציה. וזאת האמת שלך. המאמץ הכל-כך ברור שלך לשרוד על חשבון מדינת ישראל יגרום לכך שלא תגמור גם את שנת 2011. 

 ואם מדובר בקדימה, הרי ההישרדות האישית שלך היא לא – עם כל הכבוד – סיבה מספקת לתמיכה. קדימה לא תעשה את מה שאתה עושה וקדימה לא תמכור את אמון הציבור בשביל כיסא. 


רק תמכור את ארץ-ישראל. 


בשנת 2008 עמד כאן ראש האופוזיציה, שהיום הוא ראש ממשלה, ואמר שהדרך להחלפת מנהיגות כושלת במנהיגות ראויה עוברת בסופו של דבר דרך הציבור, דרך הקלפי, דרך העם – בחירות. הגיע הזמן לבחירות.


 תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, תם הדיון. אנחנו מצביעים עכשיו על הודעת ראש הממשלה. מי שבעד – הוא בעד הודעת ראש הממשלה. מי שנגד – הוא נגד ראש הממשלה. הבעד או הנגד זה על דברי ראש הממשלה. 

 רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הודעת ראש הממשלה בעקבות דיון על-פי בקשתם של 40 חברי הכנסת, בחתימת ידם, אשר אותו נימקה חברת הכנסת דליה איציק, לאמור: בין קיפאון להקפאה – ממשלת נתניהו מזגזגת בין נאום בר-אילן לנאום ליברמן בעצרת האו"ם. אנחנו מצביעים על הודעת ראש הממשלה. נא לשבת. השר פלד, אני לא אתן לך. בבקשה, מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הודעת ראש הממשלה נתקבלה. 


53 בעד, 29 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהכנסת הביעה את אמונה בראש הממשלה, בעקבות הדיון על-פי דרישת 40 חברי כנסת. 

 רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים מייד לחקיקה, שכן נותרה לנו רק חצי שעה. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מינוי מנהל מוסד חינוך).


 [נספחות.]


 הסעיף הבא הוא הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 20, 27, 32, 36 ו-44 לתקנון הכנסת. יושב-ראש ועדת הכנסת יסביר ואנחנו נצביע. 


 אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת תיקון לתקנון הכנסת, שהכינה ועדת הכנסת. תיקון זה הוכן במסגרת עבודתה של הוועדה על נוסח חדש ומעודכן לתקנון. 

 בשונה מהתיקונים הקודמים שהצגתי בפניכם, שכללו פרקים שלמים וחדשים, הפעם מדובר בחמישה תיקונים קטנים, חלקם טכניים, שהוכנסו בסעיפים חדשים שהותקנו בשנה האחרונה, כאשר בעקבות יישומם של אותם סעיפים נתקלנו בכמה דברים שראויים לתיקון והבהרות. 

 הנוסח שהונח בפניכם כולל דברי הסבר לכל אחד מן התיקונים. ברשותכם, אני אתייחס לשני תיקונים מרכזיים בלבד. הראשון עוסק בדרך ההצבעה השמית במליאה. היום קבוע בתקנון כי רק 20 חברי הכנסת או הממשלה יכולים לדרוש הצבעה שמית. הנוסח שבפניכם קובע את אופן ביצוע ההצבעה והקראת השמות, ומציין במפורש כי חבר הכנסת אינו רשאי לשנות את הצבעתו לאחר שחבר הכנסת הבא אחריו נקרא להצביע או לאחר שיושב-ראש הישיבה הודיע כי ההצבעה הסתיימה. 

 תיקון נוסף נוגע לשאלה מי רשאי להשיב בשם הממשלה על הצעות אי-אמון. מוצע לקבוע, על-פי הצעה ופנייה שקיבלנו מחבר הכנסת רוני בר-און, כי ככלל, אחד השרים הוא שישיב בשם הממשלה, אך בנסיבות מיוחדות ובאישור יושב-ראש הכנסת, שיינתן מראש, יוכל להשיב גם סגן שר, אם העילה להבעת האי-אמון היא בענייני המשרד שבו הוא מכהן. 

 התיקון שבפניכם הונח על שולחן הכנסת למשך שבועיים, לא הוגשו לו השגות, וכפי שאנו נוהגים לגבי כל תיקון בתקנון, הוא התקבל בהסכמה רחבה ופה-אחד בוועדת הכנסת. משכך, אבקש גם את אישור הכנסת לתיקונים המוצעים כאמור. תודה. 


 תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אנחנו נאפשר לך להגיע למקום ואחרי זה ניגש מייד להצבעה. בעד – מי שבעד תיקון התקנון. 

 בבקשה – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? 

הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 20, 27, 32, 36 ו-44 לתקנון הכנסת נתקבלה. 


24 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 20, 27, 32, 36 ו-44 לתקנון הכנסת התקבלה. 


 [הצעת חוק פ/2553/18; נספחות.]


חברים, אנחנו נעבור מייד להצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מינוי מנהל מוסד חינוך), התשע"א–2010. חבר הכנסת אלכס מילר, הנמקה מהמקום, בבקשה. חברים, אם אפשר לפנות את המקום.


 אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הנוכחית מבקשת לוודא שמשרד החינוך יבטיח רמת לימודים גבוהה ומימוש תוכניותיו באמצעות פיקוח על מינוי מנהלי בתי-ספר תיכוניים אשר בבעלות הרשויות המקומיות. ההצעה מעניקה זכות וטו למנכ"ל משרד החינוך או למנהל המחוז על החלטת ועדת המכרזים. 

 ההצעה עולה היום להצבעה בתיאום עם משרד החינוך ועם מרכז השלטון המקומי. הנימוק הזה בא בעקבות התיאום שבוצע על-ידי ועל-ידי שר החינוך והשלטון המקומי. אומנם זה לא הנוסח המקורי שמופיע בנוסח החוק, אבל אני כבר מכריז על כך שהנוסח המקורי ישונה בוועדת החינוך, בתיאום עם השלטון המקומי, כמובן. 


 תודה רבה לחבר הכנסת אלכס מילר. שר החינוך מוזמן להשיב על הצעת חוק זו. בבקשה, אדוני השר. 


אדוני היושב-ראש, בתמצית – התבקשתי לקצר – ועדת השרים לחקיקה דנה בהצעת החוק – – – 


 חברי חברי הכנסת, אם אפשר לא לדבר. לשבת במקומות, בבקשה. חבר הכנסת מוזס, חבר הכנסת מוזס. אבקש מהסדרנים להושיב את חברי הכנסת. תודה. 


 אדוני היושב-ראש, אין ספק שהבטחת איכות מנהלים היא אחד הנדבכים החשובים ביותר בבניית מערכת חינוך מיטבית. לכן הכיוון הכללי של הצעת החוק הוא ראוי. קיימנו, כפי שאמר המציע, ישיבה בהשתתפות נציגי מרכז השלטון המקומי ובהשתתפות המציע ואנשי משרדי, והגענו לנוסח מוסכם. 

ועדת השרים לחקיקה דנה בהצעת החוק ב-8 בנובמבר והחליטה לתמוך בה בקריאה הטרומית בתנאים הבאים – אני מציין אותם: המציעים, בראשות חבר הכנסת מילר, יתחייבו להסכים לנוסח שגובש, שלפיו מינוי מנהל בחטיבה העליונה טעון אישור מנכ"ל משרד החינוך או מי מטעמו, תחת הנוסח המקורי של ההצעה. תנאי נוסף, אם תהיה התנגדות לנוסח המקורי – אין צורך, אם התנאי הראשון מוסכם. וכמובן, המשך הליכי החקיקה מותנה בתיאום ותמיכה של משרד החינוך. ללא תיאום ותמיכה כאמור תתנגד הממשלה להמשך הליכי החקיקה בקריאות הצפויות בכנסת. עד כאן לשון החלטת ועדת שרים לחקיקה. 

 אם התנאים מקובלים על חבר הכנסת מילר, שמהנהן בראשו, אני מציע למליאת הכנסת לתמוך בהצעת החוק בנוסח שהוסכם. 


 תודה רבה לך, אדוני השר, וכפי שאמרת וכפי שראינו, גם התקבלה הסכמת המציע. 

 אנחנו נוכל לעבור להצבעה. רבותי, חברים, הצבעה. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? 

ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מינוי מנהל מוסד חינוך), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.


 34 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מינוי מנהל מוסד חינוך), התש"ע–2010, תעבור להכנה לקריאה ראשונה בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בראשותו של חבר הכנסת אלכס מילר. אנחנו מודיעים לחברים שבשעה 15:00 בדיוק אנחנו נסיים את הישיבה.




 הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצעת חוק מס ערך מוסף. בבקשה, אדוני. 


 ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 

 לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 39), התשע"א–2010, שהחזירה ועדת הכספים. 

 מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בנושא: מעצר בת שירות לאומי, הצעתו של חבר הכנסת יעקב כץ; מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בנושא: ירידה חדה במספר המתחסנים נגד מחלת השפעת, הצעתו של חבר הכנסת אורי מקלב. תודה. 


 תודה רבה לך, אדוני סגן המזכיר. 


 [הצעת חוק פ/2722/18; נספחות.]


 נעבור להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מיסוי על בסיס מזומן). חבר הכנסת אלכס מילר, הנמקה מהמקום, בבקשה. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. מיקרופון לחבר הכנסת מילר, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק באה לפתור את אחד הקשיים המשמעותיים של עסקים קטנים בישראל. 

מה שאני וחברת הכנסת רוחמה אברהם מציעים היום הוא להתיר לעסקים שמחזורם עד 15 מיליון שקלים לדווח מע"מ רק על הסכום שהתקבל במזומן. 

המצב כיום הוא שעסקים רבים כורעים תחת נטל המע"מ משום שהם משלמים אותו אחת לחודש בעבור תמורה שמתקבלת אצלם רק לאחר 90 יום, ואף יותר. הדבר פוגע ביכולת שלהם להתפתח, יוצר בעייתיות בהחזר המזומנים ומזיק לעצמאים. תודה רבה.


 תודה רבה לחבר הכנסת מילר. סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. אנחנו במירוץ נגד הזמן כדי להספיק כמה שיותר הצעות חוק. אנחנו נבקש באמת כמה שאפשר לקצר, במידת האפשר. 


 אדוני, למה הדוכן – – –


 גם את הדוכן צריך לקצר קצת. 


 מר נאזם, תעשו מנגנון אלקטרוני. 


 אתה תמיד מעלה אותו. אצלך אף פעם אין ירידה, רק עלייה. בבקשה, אדוני. 


 אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אלכס מילר, איפה הוא?


 נמצא, נמצא. 


 מוצע, אדוני היושב-ראש, לתקן את חוק מס ערך מוסף באופן שיאפשר – – – 


 – – –


 חברת הכנסת רוחמה אברהם, למה זה לא מופיע לי פה? השרה לשעבר רוחמה וחבר הכנסת אלכס מילר, מוצע לתקן את חוק מס ערך מוסף באופן שיאפשר לבעלי העסקים הקטנים – היתה פעם הגדרה, אלכס – שיאפשר לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים, אשר מחזור עסקותיהם אינו עולה על 15 מיליון שקלים, לדווח על הכנסתם החייבת במס עם קבלת התמורה ועל הסכום שהתקבל בפועל. 

 דרך אגב, זו הפעילות שגם חברת הכנסת עשתה בתור שרה, היא טיפלה בעסקים קטנים. את זוכרת? 


 תודה.


 ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ובלבד שהמציעים ימתינו להצעת חוק ממשלתית זהה המתגבשת בימים אלה, ויצטרפו אליה. האם חבר הכנסת אלכס מילר מסכים לתנאי? 


 כן.


 גברתי השרה, מסכימה?


 כן. 


 תודה רבה. אז אני מבקש להצביע בעד. 


 תודה רבה לך, גם על קיצור הדברים. 

 אנחנו נעבור מייד להצבעה. חברים – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? בבקשה, הצבעה. אנחנו בתהליך ההצבעה.

ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מיסוי על בסיס מזומן), התשע"א–2010, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה.


 השר הצביע.


 אנחנו נוסיף אותך במקרה הזה. 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. נוסיף את סגן השר יצחק כהן, שלא הספיק להגיע למקומו. אם כך, אנחנו קובעים שהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מיסוי על בסיס מזומן), התשע"א–2010, תועבר לוועדת הכספים להכנה לקריאה ראשונה. 


 [הצעת חוק פ/2342/18; נספחות.]


 נעבור מייד להצעת החוק הבאה, הצעת חוק המועצה הארצית למזון ולביטחון תזונתי, התש"ע–2010. 


 – – –


 לפי הסדר שלי זה כאן, אבל אם כך, אנחנו כבר ניגש לזה, כנראה לא סתם. חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, בבקשה. 


 אדוני היושב-ראש, אפשר רמקול? 


 מיקרופון, בבקשה.


 אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק היא לעגן את אחריות הממשלה, באמצעות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, לביטחון התזונתי של אזרחיה, וזאת באמצעות הקמת מועצה לביטחון תזונתי, שתכליתה ליישם החלטת ממשלה בנושא.

כמעט כרבע מהישראלים סובלים מאי-ביטחון תזונתי במידה כזו או אחרת, המתבטא בין היתר בכך שהורים מוותרים על מזון על מנת לספק אוכל לילדיהם, ובמקרים חמורים לא מסוגלים לדאוג לאוכל לילדים ללא סיוע חיצוני. 

במדינת ישראל כ-60% מהסובלים מחוסר ביטחון תזונתי הם יהודים, כ-20% הם עולים חדשים וכ-20% ערבים. 

הצעת החוק מציעה תשתית ארגונית, תכנונית ומעשית לפתרון הבעיה הכאובה הזו, והיא נוסחה בשיתוף מלא עם עמותת "ידיד". 

 אני מודה מראש לשר הרווחה והשירותים החברתיים – על עצם העובדה שהוא תמך בחוק. תודה. 


 תודה רבה. אנחנו נבקש משר הרווחה והשירותים החברתיים, השר יצחק הרצוג, להשיב על הצעת חוק זו. לאחר מכן נעבור מייד להצבעה. 


 אדוני היושב-ראש, גברתי המציעה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה לפרט את ההסכמות שאליהן הגיע מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים נחום איצקוביץ, עם המציעה חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, ואבקש ממנה בסופו לאשר את הסכמתה. ההסכמות גם הושגו ביניהם, ולאחר מכן גם בתנאים שהוועדה קבעה כדי לקדם את החוק. 

 אני חושב שהיא שמה בפנינו חוק חשוב מאוד. אנחנו מובילים את נושא הביטחון התזונתי כבר כמה שנים. בקרוב יתפרסם מכרז גדול של ארגון ה"ג'וינט" בהנחיה שלנו לצורך העניין הזה לגבי עמותות-על, וטוב שתופעל מועצה מייעצת ליד הממשלה בנושא הזה.

ובכן, ההסכמות הן אלה: א. המועצה תופעל כמועצה מייעצת. ישונה סעיף 6 באופן שתפקידי המועצה לא יכללו סמכויות ביצועיות; ב. יבוטל סעיף 5(א), הצעת החוק לא תכלול דרישה לתקני כוח-אדם; ניתן יהיה לרכוש שירותי סיוע למועצה באמצעות מיקור חוץ; ג. בקרב חברי המועצה יהיה רוב לחברי הממשלה; ד. יתווסף נציג מרכז השלטון המקומי; ה. חברי המועצה המוצעים: מומחה בעל ידע בנושא חברה ורווחה – יושב-ראש. תושמט הדרישה כי היושב-ראש יהיה בעל תואר דוקטור וסעיף 5ג(1) ישונה בהתאם; שני נציגי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, נציג אגף התקציבים באוצר, נציג משרד החינוך, נציג משרד הבריאות, נציג משרד החקלאות ופיתוח הכפר, כלכלן בעל ידע בתחום הביטחון התזונתי, נציג השלטון המקומי, נציג המגזר השלישי העוסק בתחום הביטחון התזונתי, נציג האקדמיה, נציג המשרד לאזרחים ותיקים; ו. סעיף המטרות בהצעת החוק יבוטל; ז. סעיף 3, שעניינו עקרונות יסוד, ישונה ויתוקן בתיאום ובהסכמה של משרד המשפטים ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים; ח. יובהר כי לא יינתן גמול לחברי המועצה; ט. הליכי החקיקה יתואמו בהסכמה עם משרד הרווחה, משרד המשפטים ומשרד האוצר, לרבות לגבי סמכויות המועצה ודרכי פעולתה, ולא יקודמו אלא בהסכמת משרדים אלו. 

 אני מברך את המציעה על כך שהיא שמה את הנושא על סדר-היום ומקדמת נושא בעל חשיבות גדולה. 

 לאור ההבנות דלעיל, החליטה ועדת השרים לחקיקה לתמוך בהצעת החוק, בכפוף לתנאים ולסיכומים הנ"ל שהושגו עם המציעה, ואבקש שהמציעה תאשר לפרוטוקול הסכמות ומחויבויות אלה. תודה, אדוני. 

 תודה רבה לך, אדוני השר. לאחר שטר תנאים ארוך זה, ואמרה הן? ואמרה הן.


 שהיא תאשר לפרוטוקול. 


 כן. 


 היא מאשרת לפרוטוקול, היא אמרה גם הן. אנחנו אם כך נעבור, אדוני השר – רק תגיע למקום, נאפשר לך להגיע למקום – נעבור מייד להצבעה. 

 רבותי, אנחנו עוברים להצבעה – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? 

ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה הארצית למזון ולביטחון תזונתי, התש"ע–2010, 
לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. 


בעד – 19, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק המועצה הארצית למזון ולביטחון תזונתי, התש"ע–2010, של חברת הכנסת אברהם-בלילא וקבוצת חברי כנסת, תעבור להכנה לקריאה ראשונה לוועדת העבודה והרווחה. 


 [הצעת חוק פ/2704/18; נספחות.]


חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה להציג את הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – יישום מסקנות ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש-קטיף וצפון השומרון). בבקשה, אדוני. 


אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מדובר בהצעת החוק שבאה ליישם בחקיקה, לפי המלצת ועדת חקירה ממלכתית, חלק מהתיקונים והעיוותים בחוק יישום תוכנית ההתנתקות, ולתקן את סוגיות הפיצוי של המפונים, שוב – בעקבות המלצות חד-משמעיות של ועדת חקירה ממלכתית. ההמלצות האלה יחולו ברוח המלצות ועדת החקירה לכמה תיקונים, ביניהם הכרה רשמית ביישובים הלא-מוכרים. 

הנושא השני – מוצע לקבוע פיצוי אחיד לפי מסלול ב' לכל המפונים עם ותק של שנתיים לפחות. מוצע כי הסכום הכספי להלוואה עומדת ישקף הסכמות שהגיעו אליהן עם מינהלת "תנופה". כמו כן מוצע כי שוכר פרטי יהיה זכאי לפיצוי אם צבר ותק של שנתיים לפחות לאחר אישור של מינהלת "תנופה" להוכחת ההסכם. ההצעה באשר למחירי המגרשים בניצן ובניצנים גם היא משקפת את ההסכמות שהושגו עם מינהלת "תנופה". ההסדרים המוצעים יחולו גם לגבי תביעה שהוגשה על-פי הסדרים שהיו קבועים לפני תחילת ההסדר המוצע והטיפול בה יסתיים תוך הבאה בחשבון של הפיצויים והמענקים שניתנו בעבר.

 מדובר בהצעת חוק שכמו שאמרתי – ועדת חקירה ממלכתית ביקשה לקדם את הנושאים בחקיקה מהר ככל האפשר, ואני מודה לוועדת השרים לחקיקה, למנכ"ל משרד ראש הממשלה, לשר הרשקוביץ, שמוביל את הנושא של הטיפול במגורשי גוש-קטיף, ולשר האוצר על כך שהסכימו לקדם את הצעת החוק הזו – כמובן בתיאום, ואני אתחייב לתנאי התיאום. 


 תודה רבה לחבר הכנסת אלקין. השר גלעד ארדן בשם ראש הממשלה – דברי תשובה על הצעת חוק זו. 


אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, הממשלה מברכת, כמובן, על הצעת החוק של חבר הכנסת אלקין ויתר היוזמים. כולנו רוצים סוף-סוף ליישם את המסקנות, ואני רוצה רק לסכם עם המציעים את מה שהושג. ב-15 ביוני ועדת החקירה הממלכתית הגישה את המסקנות שלה, הגישה את הדוח הסופי. ב-15 ביולי קיבלה הממשלה את החלטה 1978 ואימצה את המסקנות. כמובן, יש הפעילות הענפה של השר הרשקוביץ בנושא הזה, ובמסגרת עבודת המטה הושגו הסכמות שונות בנושאים שונים, והמימוש שלהם, כפי שהתחיל היום, מצריך תיקוני חקיקה. 

יש גם הצעת חוק ממשלתית שנמצאת בשלבי ניסוח, אבל כדי לחסוך זמן, כי גם כך נגרם פה עוול של שנים מספר, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק הפרטית כדי לזרז את כל העוסקים במלאכה. 

 ההצעה עברה תחת הסכמות שהושגו עם יושב-ראש הקואליציה, ואני רק אחזור על התנאים, ויושב-ראש הקואליציה יאשר אותם, ונוכל להצביע בעד הצעת החוק: 1. המציעים והנהלת הקואליציה מסכימים כי החוק לא יקודם לאחר הקריאה הטרומית אלא בהסכמת מנכ"ל משרד ראש הממשלה; 2. נוסח הצעת החוק יוחלף בנוסח תזכיר החוק הממשלתי בעניין, על תיקוניו, כפי שיאושר על-ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה; 3. הצעות חוק נוספות באותו עניין לא יאושרו על-ידי הנהלת הקואליציה. בהנחה שהתנאים האלה מוסכמים, הממשלה תומכת בהצעת החוק. 


 מסכימים לכך. אם כך, אנחנו יכולים ממש לעבור להצבעה. 


 תודה. יושב-ראש הקואליציה הביע את הסכמתו, ולכן אנחנו תומכים. 


 היא נרשמה לפרוטוקול, כמובן. אנחנו נאפשר לך להגיע למקומך, כבוד השר. 

 אנחנו מייד נגיע להצבעה. 

ההצעה להעביר את הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – יישום מסקנות ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש-קטיף וצפון השומרון), התשע"א–2010, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. 




 [הצעת חוק פ/2122/18; נספחות.]

 אנחנו נעבור מייד לשתי הצעות חוק שצמודות האחת לשנייה. הראשונה היא הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – הוראות בדבר סיוג השלכות הרשעה פלילית בבתי-דין צבאיים), התש"ע–2010. חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. הנמקה מהמקום. לאחר מכן – דב חנין. 
 

 תודה רבה. 

 כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת היום על שולחן הכנסת נועדה לתקן עיוות ועוול ארוך-שנים שנגרם לחיילי צה"ל. דווקא חיילי צה"ל, אלו המשרתים, אלו שבוחרים לשים בצד את שאיפותיהם האישיות, את המירוץ אחר ההשכלה, הפרנסה והממון, אלו המסכנים את חייהם למען המדינה, מופלים לרעה לעומת חבריהם המשתמטים ולעומת יתר אזרחי המדינה. 

הרישום הפלילי נועד להזהיר את הציבור מפני עבריינים, וככזה הוא פוגע קשות בכבודו של האדם ומגביל באופן משמעותי את אפשרויות התעסוקה שלו. רישום כזה מוצדק במקום שהעבירה שבוצעה מלמדת על הדפוסים העברייניים או על התעלמות מוחלטת מהאיסורים הפליליים. במסגרת הצבאית חיילים מוצאים את עצמם בדין פלילי לא רק על העבירות הקלאסיות אלא על עבירות פשוטות. חייל שנפקד 45 יום מצה"ל, חוזר לצה"ל ויושב בכלא – אין שום סיבה בעולם שיהיה לו 17 שנה רישום פלילי. הוא לא עבריין. שני חברים שנסעו יחד למסיבה, שניהם עישנו סמים קלים, שאסור לעשן – חייל נשפט, 17 שנה רישום פלילי; לעומת זאת המשתמט – אפילו לא עומד לדין. עוול זה יתוקן על-ידי הצעת החוק הזו. 

 אני רוצה להודות לשר המשפטים שבזכותו אני מביאה היום את ההצעה הזו לאישור הכנסת. 
 

 תודה רבה. 


 [הצעת חוק פ/371/18; נספחות.]


 חבר הכנסת דב חנין. אחרי זה – תשובתו של השר יוסי פלד. 


 אדוני היושב ראש, תודה רבה, אכן, בתי-הדין הצבאיים ממלאים תפקיד כפול – גם ערכאה פלילית וגם ערכאה משמעתית. אבל המצב הקיים היום גורם לכך שגם חייל שנידון בעבירה משמעתית, בהחלט יכול להיות צפוי לרישום פלילי. זה דבר לא נכון, לא מוצדק, אין בו שום היגיון. הצעת החוק הזו באה לעשות סדר בעניין הזה, וגם לקבוע שמי שיחליט הוא בית-הדין עצמו, ולא התביעה הצבאית, כפי שהדברים קבועים היום. 

אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו נוסחה על-ידי הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי באוניברסיטת תל-אביב, ואני רוצה להודות לעורך-הדין איתי הרמלין שהשקיע רבות בהצעת החוק הזו. היא באמת עולה בקנה אחד עם הצעת החוק של חברת הכנסת מירי רגב. 


תודה רבה. השר יוסי פלד, בבקשה. אתה מבין יידיש, אז אני אומר "שנלר" – לא בגלל חס וחלילה, אלא מפני שיש לנו הצעת חוק של שנלר. 


 אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הממשלה החליטה השבוע, לאחר שנציגי מערכת הביטחון באו בדברים עם מגישי ההצעה – הגענו למסקנה שכדאי להגיש את זה כהצעת חוק לקריאה טרומית, ולאחר מכן למזג את זה עם העבודה של ועדת החוץ והביטחון שעובדת על הצעת חוק ממשלתית, כך שהנושאים האלה ימוזגו. אני מציע באמת בזה להסתפק, ולהחליט שמעבירים את ההצעות לוועדת החוץ והביטחון. 


 תודה רבה לך, אדוני השר. 

 אם כך, נעבור לשתי הצבעות נפרדות. הצבעה אחת – על הצעת החוק הראשונה, של חברת הכנסת מירי רגב. לאחר מכן נעבור להצבעה על הצעת חבר הכנסת דב חנין.  

ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – הוראות בדבר סיוג השלכות הרשעה פלילית בבתי-דין צבאיים), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.



 בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע כי הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – הוראות בדבר סיוג השלכות הרשעה פלילית בבתי-דין צבאיים), התש"ע–2010, אושרה ותועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה ראשונה. 

אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק הבאה, של חבר הכנסת דב חנין. 

ההצעה להעביר את הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – הסדר לרישום הרשעה בבית-דין צבאי), התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.


 בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – הסדר לרישום הרשעה בבית-דין צבאי), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת דב חנין, שהוצמדה להצעת החוק הקודמת, אושרה, ותועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה ראשונה. 


 [הצעת חוק פ/2085/18; נספחות.]



אנחנו נעבור מייד להצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכויות למאמצים באימוץ בין-ארצי), התש"ע–2010, של חבר הכנסת עתניאל שנלר. הנמקה מהמקום. בבקשה, אדוני. 

 
 אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אנחנו מבקשים היום בחוק החדש לעשות השוואה על-פי חוק בין אנשים המבקשים לאמץ ילדים מחו"ל באימוץ בין-ארצי, לבין לידה. פשוט, אשה בהיריון, שנמצאת עכשיו בשמירת היריון, נהנית מתגמול על התקופה שהיא בחופשת מחלה. במקביל – ייסעו לחוץ-לארץ להביא ילד, ייהנו מחופשה באותה תקופה – חופשת מחלה. אי-אפשר לפטר את זו שבהיריון, אי-אפשר לפטר את זו שבחופשת מחלה. 

אני הגעתי להסכמה עם הממשלה על תהליך החקיקה, ואני רוצה להודות למשרד התעשייה והמסחר על החוק שאתם רוצים להגיש, כממשלה, ונאחד את ההצעות האלה.


 אנחנו מזמינים, בבקשה, את סגנית השר, חברת הכנסת אורית נוקד, לדברי תשובה. 


 אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, משרד התמ"ת וגם משרד הרווחה עמלו במשך תקופה ארוכה על השוואת הזכויות של עובדים שהם הורים מאמצים לאלה שהם הורים מיועדים הנעזרים באם פונדקאית וגם הורים במשפחות אומנות. ההתאמות האלה גובשו בהצעת חוק ממשלתית שאושרה ביום ראשון האחרון בוועדת השרים לענייני חקיקה. 

 הממשלה – ואני לא ארחיב עכשיו את הדיבור כי באמת אנחנו חייבים לסיים כאן את הדיונים – הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק המבורכת של חבר הכנסת שנלר, כפוף לכך שהצעת החוק תוצמד להצעת החוק הממשלתית. 

אני יכולה להוסיף עוד דברים; אני מוכנה לתת את זה לרישום בפרוטוקול.


 בסדר גמור. תודה לך. אנחנו גם מודים על המאמץ שעשית לקצר כדי שנספיק מייד לגשת להצבעה. אנחנו נאפשר לך להגיע כדי להצביע.

אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכויות המאמצים באימוץ בין-ארצי), התש"ע–2010. 
ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכויות המאמצים באימוץ בין-ארצי), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.


 מזל טוב.


תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכויות המאמצים באימוץ בין-ארצי), התש"ע–2010, תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. 

 תודה רבה למציע, תודה רבה לסגנית השר – – – 


 – – – 


 אוקיי, אז היא תעבור לוועדת הכנסת להחלטה לאיזו ועדה. תודה לסגנית השר.




 הודעה לסגן מזכירת הכנסת. 


 ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 98), התשע"א–2010, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. 


 תודה רבה לך, אדוני סגן המזכיר.

 תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, כ"ט בכסלו תשע"א, 6 בדצמבר 2010, בשעה 12:00. תודה. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:02.