Datasets:

ross-dev
/

T_N_K_Hebrew

Modalities:

Formats:

Size:

Libraries:

License:

Dataset card Data Studio Files Files and versions Community

Dataset Viewer

Auto-converted to Parquet

Split (1)

train · 101 rows

text stringlengths 22 125k
איש היה בארץ עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע ויולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכל ולשתות עמהם ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתוכם ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ויען השטן את יהוה ויאמר החנם ירא איוב אלהים הלא את שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך ויאמר יהוה אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על ידיהם ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וימותו ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך ויקם איוב ויקרע את מעלו ויגז את ראשו ויפל ארצה וישתחו ויאמר ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתכם להתיצב על יהוה ויאמר יהוה אל השטן אי מזה תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם ויען השטן את יהוה ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל פניך יברכך ויאמר יהוה אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמר ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו ויקח לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך האפר ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר כי ראו כי גדל הכאב מאד אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו ויען איוב ויאמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז ויען אליפז התימני ויאמר הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה קרא נא היש עונך ואל מי מקדשים תפנה כי לאויל יהרג כעש ופתה תמית קנאה אני ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף אולם אני אדרש אל אל ואל אלהים אשים דברתי עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה יומם יפגשו חשך וכלילה ימששו בצהרים וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבוא לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך ויען איוב ויאמר לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני ויען בלדד השוחי ויאמר עד אן תמלל אלה ורוח כביר אמרי פיך האל יעות משפט ואם שדי יעות צדק אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם אם אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד כי שאל נא לדר רישון וכונן לחקר אבותם כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ הלא הם יורוך יאמרו לך ומלבם יוצאו מלים היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש כן ארחות כל שכחי אל ותקות חנף תאבד אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו ישען על ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום רטב הוא לפני שמש ועל גנתו ינקתו תצא על גל שרשיו יסבכו בית אבנים יחזה אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו הן אל לא ימאס תם ולא יחזיק ביד מרעים עד ימלה שחוק פיך ושפתיך תרועה שנאיך ילבשו בשת ואהל רשעים איננו ויען איוב ויאמר אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני אנכי ארשע למה זה הבל איגע אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות ארץ עיפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל ויען צפר הנעמתי ויאמר הרב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים אם יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה כי אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא כי אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש ויען איוב ויאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה גם לי לבב כמוכם לא נפל אנכי מכם ואת מי אין כמו אלה שחק לרעהו אהיה קרא לאלוה ויענהו שחוק צדיק תמים לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל ישליו אהלים לשדדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו ואולם שאל נא בהמות ותרך ועוף השמים ויגד לך או שיח לארץ ותרך ויספרו לך דגי הים מי לא ידע בכל אלה כי יד יהוה עשתה זאת אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש הלא אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם לו בישישים חכמה וארך ימים תבונה עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה הן יהרוס ולא יבנה יסגר על איש ולא יפתח הן יעצר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ עמו עז ותושיה לו שגג ומשגה מוליך יועצים שולל ושפטים יהולל מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם מוליך כהנים שולל ואתנים יסלף מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח שופך בוז על נדיבים ומזיח אפיקים רפה מגלה עמקות מני חשך ויצא לאור צלמות משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וינחם מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך ימששו חשך ולא אור ויתעם כשכור הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה הפניו תשאון אם לאל תריבון הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך מי יתן טהור מטמא לא אחד אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ויען אליפז התימני ויאמר החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה ויען איוב ויאמר שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך אך עתה הלאני השמות כל עדתי ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות על לא חמס בכפי ותפלתי זכה ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך א) רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת ויען בלדד השחי ויאמר עד אנה תשימון קנצי למלין תבינו ואחר נדבר מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקמו גם אור רשעים ידעך ולא יגה שביב אשו אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך יצרו צעדי אונו ותשליכהו עצתו כי שלח ברשת ברגליו ועל שבכה יתהלך יאחז בעקב פח יחזק עליו צמים טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב סביב בעתהו בלהות והפיצהו לרגליו יהי רעב אנו ואיד נכון לצלעו יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות ינתק מאהלו מבטחו ותצעדהו למלך בלהות תשכון באהלו מבלי לו יזרה על נוהו גפרית מתחת שרשיו יבשו וממעל ימל קצירו זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ יהדפהו מאור אל חשך ומתבל ינדהו לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו על יומו נשמו אחרנים וקדמנים אחזו שער אך אלה משכנות עול וזה מקום לא ידע אל ויען איוב ויאמר עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני חדלו קרובי ומידעי שכחוני גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין ויען צפר הנעמתי ויאמר לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל ויען איוב ויאמר שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי פנו אלי והשמו ושימו יד על פה ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל ויען אליפז התמני ויאמר הלאל יסכן גבר כי יסכן עלימו משכיל החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע כי תתם דרכיך המיראתך יכיחך יבוא עמך במשפט הלא רעתך רבה ואין קץ לעונתיך כי תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא על כן סביבותיך פחים ויבהלך פחד פתאם או חשך לא תראה ושפעת מים תכסך הלא אלוה גבה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך הארח עולם תשמר אשר דרכו מתי און אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם האמרים לאל סור ממנו ומה יפעל שדי למו והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג למו אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש הסכן נא עמו ושלם בהם תבואתך טובה קח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך אם תשוב עד שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע ימלט אי נקי ונמלט בבר כפיך ויען איוב ויאמר גם היום מרי שחי ידי כבדה על אנחתי מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות אדעה מלים יענני ואבינה מה יאמר לי הברב כח יריב עמדי לא אך הוא ישם בי שם ישר נוכח עמו ואפלטה לנצח משפטי הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו שמאול בעשתו ולא אחז יעטף ימין ולא אראה כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא באשרו אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא אט מצות שפתיו ולא אמיש מחקי צפנתי אמרי פיו והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש כי ישלים חקי וכהנה רבות עמו על כן מפניו אבהל אתבונן ואפחד ממנו ואל הרך לבי ושדי הבהילני כי לא נצמתי מפני חשך ומפני כסה אפל מדוע משדי לא נצפנו עתים וידעו לא חזו ימיו גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי ארץ הן פראים במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים בשדה בלילו יקצירו וכרם רשע ילקשו ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו צור יגזלו משד יתום ועל עני יחבלו ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר בין שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה המה היו במרדי אור לא הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבתיו לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור כי יחדו בקר למו צלמות כי יכיר בלהות צלמות קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב ומשך אבירים בכחו יקום ולא יאמין בחיין יתן לו לבטח וישען ועיניהו על דרכיהם רומו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו ואם לא אפו מי יכזיבני וישם לאל מלתי ויען בלדד השחי ויאמר המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו ועל מי לא יקום אורהו ומה יצדק אנוש עם אל ומה יזכה ילוד אשה הן עד ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה ויען איוב ויאמר מה עזרת ללא כח הושעת זרוע לא עז מה יעצת ללא חכמה ותושיה לרב הודעת את מי הגדת מלין ונשמת מי יצאה ממך הרפאים יחוללו מתחת מים ושכניהם ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון נטה צפון על תהו תלה ארץ על בלי מה צרר מים בעביו ולא נבקע ענן תחתם מאחז פני כסה פרשז עליו עננו חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בכחו רגע הים ובתובנתו מחץ רהב ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש בריח הן אלה קצות דרכו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורתו מי יתבונן ויסף איוב שאת משלו ויאמר חי אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי אם תדברנה שפתי עולה ולשוני אם יהגה רמיה חלילה לי אם אצדיק אתכם עד אגוע לא אסיר תמתי ממני בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא יחרף לבבי מימי יהי כרשע איבי ומתקוממי כעול כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו הצעקתו ישמע אל כי תבוא עליו צרה אם על שדי יתענג יקרא אלוה בכל עת אורה אתכם ביד אל אשר עם שדי לא אכחד הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו זה חלק אדם רשע עם אל ונחלת עריצים משדי יקחו אם ירבו בניו למו חרב וצאצאיו לא ישבעו לחם שרידו במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה אם יצבר כעפר כסף וכחמר יכין מלבוש יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלק בנה כעש ביתו וכסכה עשה נצר עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו תשיגהו כמים בלהות לילה גנבתו סופה ישאהו קדים וילך וישערהו ממקמו וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח ישפק עלימו כפימו וישרק עליו ממקמו כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכהו בני שחץ לא עדה עליו שחל בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים בצורות יארים בקע וכל יקר ראתה עינו מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה ויסף איוב שאת משלו ויאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי בעוד שדי עמדי סביבותי נערי ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים הלא איד לעול ונכר לפעלי און הלא הוא יראה דרכי וכל צעדי יספור אם הלכתי עם שוא ותחש על מרמה רגלי ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תמתי אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין כי הוא זמה והיא עון פלילים כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתי תשרש אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו הלא בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד אם אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה ואכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון אם לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם אם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי אם אראה אור כי יהל וירח יקר הלך ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל אם אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי מצאו רע ולא נתתי לחטא חכי לשאל באלה נפשו אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אפתח אם כסיתי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם לא אצא פתח מי יתן לי שמע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי אם לא על שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי מספר צעדי אגידנו כמו נגיד אקרבנו אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון אם כחה אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי תחת חטה יצא חוח ותחת שערה באשה תמו דברי איוב וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני ואולם שמע נא איוב מלי וכל דברי האזינה הנה נא פתחתי פי דברה לשוני בחכי ישר לבי אמרי ודעת שפתי ברור מללו רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני אם תוכל השיבני ערכה לפני התיצבה הן אני כפיך לאל מחמר קרצתי גם אני הנה אמתי לא תבעתך ואכפי עליך לא יכבד אך אמרת באזני וקול מלין אשמע זך אני בלי פשע חף אנכי ולא עון לי הן תנואות עלי ימצא יחשבני לאויב לו ישם בסד רגלי ישמר כל ארחתי הן זאת לא צדקת אענך כי ירבה אלוה מאנוש מדוע אליו ריבות כי כל דבריו לא יענה כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן אנשים ובמסרם יחתם להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה יחשך נפשו מני שחת וחיתו מעבר בשלח והוכח במכאוב על משכבו וריב עצמיו אתן וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה יכל בשרו מראי ושפי עצמותיו לא ראו ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר רטפש בשרו מנער ישוב לימי עלומיו יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו ישר על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי פדה נפשי מעבר בשחת וחיתי באור תראה הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים הקשב איוב שמע לי החרש ואנכי אדבר אם יש מלין השיבני דבר כי חפצתי צדקך אם אין אתה שמע לי החרש ואאלפך חכמה ויען אליהוא ויאמר שמעו חכמים מלי וידעים האזינו לי כי אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכל משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב כי אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי על משפטי אכזב אנוש חצי בלי פשע מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים וארח לחברה עם פעלי און וללכת עם אנשי רשע כי אמר לא יסכן גבר ברצתו עם אלהים לכן אנשי לבב שמעו לי חללה לאל מרשע ושדי מעול כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו אף אמנם אל לא ירשיע ושדי לא יעות משפט מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב ואם בינה שמעה זאת האזינה לקול מלי האף שונא משפט יחבוש ואם צדיק כביר תרשיע האמר למלך בליעל רשע אל נדיבים אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם רגע ימתו וחצות לילה יגעשו עם ויעברו ויסירו אביר לא ביד כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און כי לא על איש ישים עוד להלך אל אל במשפט ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו תחת רשעים ספקם במקום ראים אשר על כן סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד ממלך אדם חנף ממקשי עם כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל בלעדי אחזה אתה הרני אם עול פעלתי לא אסיף המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר אנשי לבב יאמרו לי וגבר חכם שמע לי איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל אבי יבחן איוב עד נצח על תשבת באנשי און כי יסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק וירב אמריו לאל ויען אליהו ויאמר הזאת חשבת למשפט אמרת צדקי מאל כי תאמר מה יסכן לך מה אעיל מחטאתי אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך מרב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים ולא אמר איה אלוה עשי נתן זמרות בלילה מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו שם יצעקו ולא יענה מפני גאון רעים אך שוא לא ישמע אל ושדי לא ישורנה אף כי תאמר לא תשורנו דין לפניו ותחולל לו ועתה כי אין פקד אפו ולא ידע בפש מאד ואיוב הבל יפצה פיהו בבלי דעת מלין יכבר ויסף אליהוא ויאמר כתר לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק כי אמנם לא שקר מלי תמים דעות עמך הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עני ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישבון מאון אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים ואם לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו כבלי דעת וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן ודין רשע מלאת דין ומשפט יתמכו כי חמה פן יסיתך בספק ורב כפר אל יטך היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח אל תשאף הלילה לעלות עמים תחתם השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה מי פקד עליו דרכו ומי אמר פעלת עולה זכר כי תשגיא פעלו אשר שררו אנשים כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא חקר כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב אף אם יבין מפרשי עב תשאות סכתו הן פרש עליו אורו ושרשי הים כסה כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר על כפים כסה אור ויצו עליה במפגיע יגיד עליו רעו מקנה אף על עולה אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ אחריו ישאג קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי ישמע קולו ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו ותבא חיה במו ארב ובמעונתיה תשכן מן החדר תבוא סופה וממזרים קרה מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עננו התדע על מפלשי עב מפלאות תמים דעים אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק הודיענו מה נאמר לו לא נערך מפני חשך היספר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד שדי לא מצאנהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב ויען יהוה את איוב מנ הסערה ויאמר מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך המימיך צוית בקר ידעתה שחר מקמו לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה התבננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כלה אי זה הדרך ישכן אור וחשך אי זה מקמו כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים הבאת אל אצרות שלג ואצרות ברד תראה אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה אי זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי ארץ מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו התקשר מעדנות כימה או משכות כסיל תפתח התציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ התרים לעב קולך ושפעת מים תכסך התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא כי ישחו במעונות ישבו בסכה למו ארב מי יכין לערב צידו כי ילדו אל אל ישועו יתעו לבלי אכל הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא ויען יהוה את איוב ויאמר הרב עם שדי יסור מוכיח אלוה יעננה ויען איוב את יהוה ויאמר הן קלתי מה אשיבך ידי שמתי למו פי אחת דברתי ולא אענה ושתים ולא אוסיף ויען יהוה את איוב מנ סערה ויאמר אזר נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני האף תפר משפטי תרשיעני למען תצדק ואם זרוע כאל לך ובקול כמהו תרעם עדה נא גאון וגבה והוד והדר תלבש הפץ עברות אפך וראה כל גאה והשפילהו ראה כל גאה הכניעהו והדך רשעים תחתם טמנם בעפר יחד פניהם חבש בטמון וגם אני אודך כי תושע לך ימינך הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואנו בשרירי בטנו יחפץ זנבו כמו ארז גידי פחדו ישרגו עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל הוא ראשית דרכי אל העשו יגש חרבו כי בול הרים ישאו לו וכל חית השדה ישחקו שם תחת צאלים ישכב בסתר קנה ובצה יסכהו צאלים צללו יסבוהו ערבי נחל הן יעשק נהר לא יחפוז יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו בעיניו יקחנו במוקשים ינקב אף תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשנו התשים אגמון באפו ובחוח תקוב לחיו הירבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות היכרת ברית עמך תקחנו לעבד עולם התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך יכרו עליו חברים יחצוהו בין כנענים התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו שים עליו כפך זכר מלחמה אל תוסף הן תחלתו נכזבה הגם אל מראיו יטל לא אכזר כי יעורנו ומי הוא לפני יתיצב מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא לא אחריש בדיו ודבר גבורות וחין ערכו מי גלה פני לבושו בכפל רסנו מי יבוא דלתי פניו מי פתח סביבות שניו אימה גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם איש באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו עטישתיו תהל אור ועיניו כעפעפי שחר מפיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמן נפשו גחלים תלהט ולהב מפיו יצא בצוארו ילין עז ולפניו תדוץ דאבה מפלי בשרו דבקו יצוק עליו בל ימוט לבו יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית משתו יגורו אלים משברים יתחטאו משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה לא יבריחנו בן קשת לקש נהפכו לו אבני קלע כקש נחשבו תותח וישחק לרעש כידון תחתיו חדודי חרש ירפד חרוץ עלי טיט ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה אין על עפר משלו העשו לבלי חת את כל גבה יראה הוא מלך על כל בני שחץ ויען איוב את יהוה ויאמר ידעת כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר ויהי אחר דבר יהוה את הדברים האלה אל איוב ויאמר יהוה אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל עליכם כי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב וילכו אליפז התימני ובלדד השוחי צפר הנעמתי ויעשו כאשר דבר אליהם יהוה וישא יהוה את פני איוב ויהוה שב את שבית איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף יהוה את כל אשר לאיוב למשנה ויבאו אליו כל אחיו וכל אחיתיו וכל ידעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וינדו לו וינחמו אתו על כל הרעה אשר הביא יהוה עליו ויתנו לו איש קשיטה אחת ואיש נזם זהב אחד ויהוה ברך את אחרית איוב מראשתו ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה וירא את בניו ואת בני בניו ארבעה דרות וימת איוב זקן ושבע ימים
בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה: ויתן אדני בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער בית אלהיו ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו: ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים: ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים: וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו ולגדלם שנים שלוש ומקצתם יעמדו לפני המלך: ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה: וישם להם שר הסריסים שמות וישם לדניאל בלטשאצר ולחנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עבד נגו: וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל: ויתן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים: ויאמר שר הסריסים לדניאל ירא אני את אדני המלך אשר מנה את מאכלכם ואת משתיכם אשר למה יראה את פניכם זעפים מן הילדים אשר כגילכם וחיבתם את ראשי למלך: ויאמר דניאל אל המלצר אשר מנה שר הסריסים על דניאל חנניה מישאל ועזריה: נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרעים ונאכלה ומים ונשתה: ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האכלים את פתבג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך: וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה: ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האכלים את פתבג המלך: ויהי המלצר נשא את פתבגם ויין משתיהם ונתן להם זרענים: והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלהים מדע והשכל בכל ספר וחכמה ודניאל הבין בכל חזון וחלמות: ולמקצת הימים אשר אמר המלך להביאם ויביאם שר הסריסים לפני נבכדנצר: וידבר אתם המלך ולא נמצא מכלם כדניאל חנניה מישאל ועזריה ויעמדו לפני המלך: וכל דבר חכמת בינה אשר בקש מהם המלך וימצאם עשר ידות על כל החרטמים האשפים אשר בכל מלכותו: ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך: ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו: ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך: ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום: וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשרא נחוא: ענה מלכא ואמר לכשדיא מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון: והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן קדמי להן חלמא ופשרה החוני: ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה: ענה מלכא ואמר מן יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא: די הן חלמא לא תהודענני חדה היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני: ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי: ומלתא די מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי: כל קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל: ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה: באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל: ענה ואמר לאריוך שליטא די מלכא על מה דתא מהחצפה מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל: ודניאל על ובעה מן מלכא די זמן ינתן לה ופשרא להחויה למלכא: אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע: ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל: אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא: ענה דניאל ואמר להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא די לה היא: והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה: הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא עמה שרא: לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די בעינא מנך די מלת מלכא הודעתנא: כל קבל דנה דניאל על על אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר לה לחכימי בבל אל תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא: אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר לה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע: ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די חזית ופשרה: ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא: ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על משכבך דנה הוא: אנתה מלכא רעיונך על משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה די להוא: ואנה לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע: אנתה מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל: הוא צלמא ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש: שקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף: חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון: באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעא: דנה חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא: אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך: ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה הוא ראשה די דהבא: ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתיא אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא: ומלכו רביעיה תהוא תקיפה כפרזלא כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די מרעע כל אלין תדק ותרע: ודי חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די פחר ומנהון פרזל מלכו פליגה תהוה ומן נצבתא די פרזלא להוא בה כל קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא: ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה: די חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא להון דבקין דנה עם דנה הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא: וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא: כל קבל די חזית די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה: באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה: ענה מלכא לדניאל ואמר מן קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה: אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב לה והשלטה על כל מדינת בבל ורב סגנין על כל חכימי בבל: ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא: נבוכדנצר מלכא עבד צלם די דהב רומה אמין שתין פתיה אמין שת אקימה בבקעת דורא במדינת בבל: ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא למתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא: באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא וקאמין לקבל צלמא די הקים נבוכדנצר: וכרוזא קרא בחיל לכון אמרין עממיא אמיא ולשניא: בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרוס סבכא פסנתרין סומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא: ומן די לא יפל ויסגד בה שעתא יתרמא לגוא אתון נורא יקדתא: כל קבל דנה בה זמנא כדי שמעין כל עממיא קל קרנא משרוקיתא קיתרס שבכא פסנטרין וכל זני זמרא נפלין כל עממיא אמיא ולשניא סגדין לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא: כל קבל דנה בה זמנא קרבו גברין כשדאין ואכלו קרציהון די יהודיא: ענו ואמרין לנבוכדנצר מלכא מלכא לעלמין חיי: אנתה מלכא שמת טעם די כל אנש די ישמע קל קרנא משרקיתא קיתרס שבכא פסנתרין וסיפניה וכל זני זמרא יפל ויסגד לצלם דהבא: ומן די לא יפל ויסגד יתרמא לגוא אתון נורא יקדתא: איתי גברין יהודאין די מנית יתהון על עבידת מדינת בבל שדרך מישך ועבד נגו גבריא אלך לא שמו עליך מלכא טעם לאלהיך לא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין: באדין נבוכדנצר ברגז וחמה אמר להיתיה לשדרך מישך ועבד נגו באדין גבריא אלך היתיו קדם מלכא: ענה נבכדנצר ואמר להון הצדא שדרך מישך ועבד נגו לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין: כען הן איתיכון עתידין די בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס שבכא פסנתרין וסומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת והן לא תסגדון בה שעתה תתרמון לגוא אתון נורא יקדתא ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי: ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנה על דנה פתגם להתבותך: הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישיזב: והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהיך לא איתינא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד: באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתנו על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד שבעה על די חזה למזיה: ולגברין גברי חיל די בחילה אמר לכפתה לשדרך מישך ועבד נגו למרמא לאתון נורא יקדתא: באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון פטישיהון וכרבלתהון ולבשיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקדתא: כל קבל דנה מן די מלת מלכא מחצפה ואתונא אזה יתירא גבריא אלך די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא: וגבריא אלך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא אתון נורא יקדתא מכפתין: אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר להדברוהי הלא גברין תלתא רמינא לגוא נורא מכפתין ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא: ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעיא דמה לבר אלהין: באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא יקדתא ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עליא פקו ואתו באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא: ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך די לא שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון: ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי די התרחצו עלוהי ומלת מלכא שניו ויהבו גשמיהון די לא יפלחון ולא יסגדון לכל אלה להן לאלההון: ומני שים טעם די כל עם אמה ולשן די יאמר שלה על אלההון די שדרך מישך ועבד נגוא הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה כל קבל די לא איתי אלה אחרן די יכל להצלה כדנה: באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל: נבוכדנצר מלכא לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא: אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עליא שפר קדמי להחויה: אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר: אנה נבוכדנצר שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי: חלם חזית וידחלנני והרהרין על משכבי וחזוי ראשי יבהלנני: ומני שים טעם להנעלה קדמי לכל חכימי בבל די פשר חלמא יהודענני: באדין עללין חרטמיא אשפיא כשדיא וגזריא וחלמא אמר אנה קדמיהון ופשרה לא מהודעין לי: ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כשם אלהי ודי רוח אלהין קדישין בה וחלמא קדמוהי אמרת: בלטשאצר רב חרטמיא די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך וכל רז לא אנס לך חזוי חלמי די חזית ופשרה אמר: וחזוי ראשי על משכבי חזה הוית ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא: רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל ארעא: עפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תטלל חיות ברא ובענפוהי ידרון צפרי שמיא ומנה יתזין כל בשרא: חזה הוית בחזוי ראשי על משכבי ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחת: קרא בחיל וכן אמר גדו אילנא וקצצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבה תנד חיותא מן תחתוהי וצפריא מן ענפוהי: ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיותא חלקה בעשב ארעא: לבבה מן אנושא ישנון ולבב חיוה יתיהב לה ושבעה עדנין יחלפון עלוהי: בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד דברת די ינדעון חייא די שליט עליא במלכות אנושא ולמן די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים עליה דנה חלמא חזית אנה מלכא נבוכדנצר ואנתה בלטשאצר פשרא אמר כל קבל די כל חכימי מלכותי לא יכלין פשרא להודעתני ואנתה כהל די רוח אלהין קדישין בך: אדין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל יבהלך ענה בלטשאצר ואמר מראי חלמא לשנאיך ופשרה לעריך אילנא די חזית די רבה ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לכל ארעא: ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכנן צפרי שמיא: אנתה הוא מלכא די רבית ותקפת ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא: ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיות ברא חלקה עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי: דנה פשרא מלכא וגזרת עליא היא די מטת על מראי מלכא: ולך טרדין מן אנשא ועם חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון ומטל שמיא לך מצבעין ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה: ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימה מן די תנדע די שלטן שמיא: להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוא ארכה לשלותך: כלא מטא על נבוכדנצר מלכא: לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה: ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי: עוד מלתא בפם מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותה עדת מנך: ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה: בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין: ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר: וכל דארי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודארי ארעא ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת: בה זמנא מנדעי יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל מלכותי התקנת ורבו יתירה הוספת לי: כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה: בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה: בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה: באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה: אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא: בה שעתה נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה: אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן: קרא מלכא בחיל להעלה לאשפיא כשדיא וגזריא ענה מלכא ואמר לחכימי בבל די כל אנש די יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני ארגונא ילבש והמונכא די דהבא על צוארה ותלתי במלכותא ישלט: אדין עללין כל חכימי מלכא ולא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא: אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וזיוהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין: מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי לבית משתיא עללת ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל יבהלוך רעיונך וזיויך אל ישתנו: איתי גבר במלכותך די רוח אלהין קדישין בה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת אלהין השתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשפין כשדאין גזרין הקימה אבוך מלכא: כל קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די מלכא שם שמה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה: באדין דניאל העל קדם מלכא ענה מלכא ואמר לדניאל אנתה הוא דניאל די מן בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן יהוד: ושמעת עליך די רוח אלהין בך ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך: וכען העלו קדמי חכימיא אשפיא די כתבה דנה יקרון ופשרה להודעתני ולא כהלין פשר מלתא להחויה: ואנה שמעת עליך די תוכל פשרין למפשר וקטרין למשרא כען הן תוכל כתבא למקרא ופשרה להודעתני ארגונא תלבש והמונכא די דהבא על צוארך ותלתא במלכותא תשלט: באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודענה: אנתה מלכא אלהא עליא מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנבכדנצר אבוך: ומן רבותא די יהב לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו זאעין ודחלין מן קדמוהי די הוה צבא הוא קטל ודי הוה צבא הוה מחא ודי הוה צבא הוה מרים ודי הוה צבא הוה משפיל: וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה: ומן בני אנשא טריד ולבבה עם חיותא שוי ועם ערדיא מדורה עשבא כתורין יטעמונה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די ידע די שליט אלהא עליא במלכות אנשא ולמן די יצבה יהקים עליה ואנתה ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל קבל די כל דנה ידעת: ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמיך ואנתה ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת: באדין מן קדמוהי שליח פסא די ידא וכתבא דנה רשים: ודנה כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין: דנה פשר מלתא מנא מנה אלהא מלכותך והשלמה: תקל תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר: פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס: באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא והמונכא די דהבא על צוארה והכרזו עלוהי די להוא שליט תלתא במלכותא: בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדיא : ודריוש מדיא קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין: שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל מלכותא: ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד מנהון די להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק: אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא: אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי: אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא להן השכחנה עלוהי בדת אלהה: אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי: אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעה בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא: כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא: כל קבל דנה מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא: ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה: אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל בעא ומתחנן קדם אלהה: באדין קריבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא הלא אסר רשמת די כל אנש די יבעה מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס די לא תעדא: באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה: אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה: באדין גבריא אלך הרגשו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה: באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך: והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל: אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי: באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די אריותא אזל: וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא: אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי: אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך מלכא חבולה לא עבדת: באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה די הימן באלהה: ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו: באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא: מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זאעין ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא: משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזיב לדניאל מן יד אריותא: ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא : בשנת חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה באדין חלמא כתב ראש מלין אמר: ענה דניאל ואמר חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא: וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא שנין דא מן דא: קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא ועל רגלין כאנש הקימת ולבב אנש יהיב לה: וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב ולשטר חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין שניה וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא: באתר דנה חזה הוית וארו אחרי כנמר ולה גפין ארבע די עוף על גביה וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה: באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעיה דחילה ואימתני ותקיפא יתירא ושנין די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגליה רפסה והיא משניה מן כל חיותא די קדמיה וקרנין עשר לה: משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרו מן קדמיה ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופם ממלל רברבן: חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שביבין די נור גלגלוהי נור דלק: נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפים ישמשונה ורבו רבון קדמוהי יקומון דינא יתב וספרין פתיחו: חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללה חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא: ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכה בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן: חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי: ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון שלטנה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל: אתכרית רוחי אנה דניאל בגוא נדנה וחזוי ראשי יבהלנני: קרבת על חד מן קאמיא ויציבא אבעא מנה על כל דנה ואמר לי ופשר מליא יהודענני: אלין חיותא רברבתא די אנין ארבע ארבעה מלכין יקומון מן ארעא: ויקבלון מלכותא קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא: אדין צבית ליצבא על חיותא רביעיתא די הות שניה מן כלהון דחילה יתירה שניה די פרזל וטפריה די נחש אכלה מדקה ושארא ברגליה רפסה: ועל קרניא עשר די בראשה ואחרי די סלקת ונפלו מן קדמיה תלת וקרנא דכן ועינין לה ופם ממלל רברבן וחזוה רב מן חברתה: חזה הוית וקרנא דכן עבדה קרב עם קדישין ויכלה להון: עד די אתה עתיק יומיא ודינא יהב לקדישי עליונין וזמנא מטה ומלכותא החסנו קדישין: כן אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעיא תהוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה: וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקמון ואחרן יקום אחריהון והוא ישנא מן קדמיא ותלתה מלכין יהשפל: ומלין לצד עליא ימלל ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן: ודינא יתב ושלטנה יהעדון להשמדה ולהובדה עד סופא: ומלכותה ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין מלכותה מלכות עלם וכל שלטניא לה יפלחון וישתמעון: עד כה סופא די מלתא אנה דניאל שגיא רעיוני יבהלנני וזיוי ישתנון עלי ומלתא בלבי נטרת: בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה: ואראה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואראה בחזון ואני הייתי על אובל אולי: ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן השנית והגבהה עלה באחרנה: ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל: ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו: ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עמד לפני האבל וירץ אליו בחמת כחו: וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו: וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדולה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים: ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי: ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם: ועד שר הצבא הגדיל וממנו הרים התמיד והשלך מכון מקדשו: וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה: ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקדש וצבא מרמס: ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש: ויהי בראתי אני דניאל את החזון ואבקשה בינה והנה עמד לנגדי כמראה גבר: ואשמע קול אדם בין אולי ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה: ויבא אצל עמדי ובבאו נבעתי ואפלה על פני ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קץ החזון: ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה ויגע בי ויעמידני על עמדי: ויאמר הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם כי למועד קץ: האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס: והצפיר השעיר מלך יון והקרן הגדולה אשר בין עיניו הוא המלך הראשון: והנשברת ותעמדנה ארבע תחתיה ארבע מלכיות מגוי יעמדנה ולא בכחו: ובאחרית מלכותם כהתם הפשעים יעמד מלך עז פנים ומבין חידות: ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ועם קדשים: ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל שר שרים יעמד ובאפס יד ישבר: ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא ואתה סתם החזון כי לימים רבים: ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים ואקום ואעשה את מלאכת המלך ואשתומם על המראה ואין מבין: בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה: בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים: לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים: וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל: ואשא את עיני וארא והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז: וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון: וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא: ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח: ואשמע את קול דבריו וכשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה: והנה יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי: ויאמר אלי דניאל איש חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד: ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך: ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס: ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים כי עוד חזון לימים: ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי: והנה כדמות בני אדם נגע על שפתי ואפתח פי ואדברה ואמרה אל העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח: והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי: ויסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני: ויאמר אל תירא איש חמדות שלום לך חזק וחזק ובדברו עמי התחזקתי ואמרה ידבר אדני כי חזקתני: ויאמר הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא: אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם: ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו: ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון: ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו: וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד אלה: ויחזק מלך הנגב ומן שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו: ולקץ שנים יתחברו ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון לעשות מישרים ולא תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים: ועמד מנצר שרשיה כנו ויבא אל החיל ויבא במעוז מלך הצפון ועשה בהם והחזיק: וגם אלהיהם עם נסכיהם עם כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים והוא שנים יעמד ממלך הצפון: ובא במלכות מלך הנגב ושב אל אדמתו: ובנו יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף ועבר וישב ויתגרו עד מעזה ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו: ונשא ההמון ירום לבבו והפיל רבאות ולא יעוז: ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן הראשון ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב: ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו: ויבא מלך הצפון וישפך סוללה ולכד עיר מבצרות וזרעות הנגב לא יעמדו ועם מבחריו ואין כח לעמד: ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ הצבי וכלה בידו: וישם פניו לבוא בתקף כל מלכותו וישרים עמו ועשה ובת הנשים יתן לו להשחיתה ולא תעמד ולא לו תהיה: וישב פניו לאיים ולכד רבים והשבית קצין חרפתו לו בלתי חרפתו ישיב לו: וישב פניו למעוזי ארצו ונכשל ונפל ולא ימצא: ועמד על כנו מעביר נוגש הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה: ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות: וזרעות השטף ישטפו מלפניו וישברו וגם נגיד ברית: ומן התחברות אליו יעשה מרמה ועלה ועצם במעט גוי: בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד עת: ויער כחו ולבבו על מלך הנגב בחיל גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל גדול ועצום עד מאד ולא יעמד כי יחשבו עליו מחשבות: ואכלי פת בגו ישברוהו וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים: ושניהם המלכים לבבם למרע ועל שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי עוד קץ למועד: וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על ברית קדש ועשה ושב לארצו: למועד ישוב ובא בנגב ולא תהיה כראשנה וכאחרנה: ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על ברית קודש ועשה ושב ויבן על עזבי ברית קדש: וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משומם: ומרשיעי ברית יחניף בחלקות ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו: ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים: ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות: ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד: ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד כלה זעם כי נחרצה נעשתה: ועל אלהי אבתיו לא יבין ועל חמדת נשים ועל כל אלוה לא יבין כי על כל יתגדל: ולאלה מעזים על כנו יכבד ולאלוה אשר לא ידעהו אבתיו יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות: ועשה למבצרי מעזים עם אלוה נכר אשר הכיר ירבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה יחלק במחיר: ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר: ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון: וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה: ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים ולבים וכשים במצעדיו: ושמעות יבהלהו ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדלה להשמיד ולהחרים רבים: ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו ואין עוזר לו: ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר: ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם: והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת: וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עמדים אחד הנה לשפת היאר ואחד הנה לשפת היאר: ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר עד מתי קץ הפלאות: ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה: ואני שמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה: ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ: יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו: ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים: אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה: ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין:
"אדם שת אנוש: קינן מהללאל ירד: חנוך מתושלח למך: נח שם חם ו(...TRUNCATED)
"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי (...TRUNCATED)
"ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש שבע וע(...TRUNCATED)
"ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יהוה מפי ירמיה העיר י(...TRUNCATED)
"דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם הבל הבלים אמר קהלת הבל הבל(...TRUNCATED)
"משלי שלמה בן דוד מלך ישראל לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי ב(...TRUNCATED)
"ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יה(...TRUNCATED)
"שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך (...TRUNCATED)

End of preview. Expand in Data Studio

README.md exists but content is empty.

Downloads last month: 25

Size of downloaded dataset files:

Size of the auto-converted Parquet files:

Number of rows: