Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
41,800
טורי זהב
תרכט
יב
כל מיני אוכלין. בת"כ סדר שמיני מכל האוכל משמע אוכל המיוח' פרט לאוכל בהמה:
ט
null
41,801
טורי זהב
תרכט
יג
מאכל בהמה. ב"י בשם תשו' הרא"ש נתן טעם אחר דיד אינו כאוכל רק עד ג"ט וזה ארוך מאד:
יא
null
41,802
טורי זהב
תרכט
יד
שממהרין לייבש. פי' תוך ז' ואחר היובש יפלו העלין:
יב
null
41,803
טורי זהב
תרכט
טו
אפי' מן הצד. ודינו מבו' בסי' תרל"ב:
יב
null
41,804
טורי זהב
תרכט
טז
וכל חביל' שאינ' קשור' כו'. דבר זה אי' בגמ' א"ר אבא הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהן כשר' פירש"י עגול ככובע עשוים מערבות וגודלין אותו מתחתיו פיו רחב ולמעל' קושרין ראשי הנצרים בחבל קשר א' וראשי מעדנים הוא קשר העליון ופרכי' והא אגידי מתתאי דלצד פיו הוא קלוע א"ר פפא דשרי להו מתיר ראשי החוט שהוא קלוע בו וא"צ להפקיע הקליעה וא"ר הונא ברי' דר"י אפי' תימא דלא שרי להו כל אגד שאינו עשוי לטלטלו לא שמי' אגד פי' כגון זה שמשהתיר הקשר העליון אם אתה מטלטלו הוא ניתק מאליו שאין לו עוד אלא פיו קלוע כמין גדיל לאחוז את הנצרים והרי"ף והרא"ש הביאו זו ולא פסקו הלכ' כמאן והטור לא הביא כלל לדין זה ותמה ב"י ע"ז ונ"ל לתרץ בדרך זה דקודם לזה אית' מימר' שם דרש מרימר הני איסורייתא דסורא מסככין בהם והיינו הדין שזכר הטור והש"ע בסמוך חביל' שאין קושרין אותה אלא למוכרם כו' ולפי הנראה דר"פ פליג על הך דאמימר דהא ק"ו הוא דבהך דר"פ א"א לטלטלו אפ"ה מקרי חביל' ופסול לסיכוך כ"ש בהך דאמימר שאפשר לטלטלו דהא בשביל זה קושרו כדי שיוכל להמכר כ"ש דפסול אלא ודאי דר"פ פליג על הך דאמימר וע"כ לא הוצרכו הרי"ף והרא"ש למפסק כר"ה כיון שכבר פסקו כאמימר וזה הטע בעצמו שהטור לא הוצרך להביא הך דרב הונא ברי' דר"י כיון שכבר פסק דבההיא שיש בו קשר לטלטלו אלא שאח"כ יתירו אפ"ה מותר ק"ו בזה דא"א אפי' לטלטלו דמות' כנ"ל נכון:
טו
null
41,805
טורי זהב
תרכט
יז
והתיר' כשרה. כ"כ הטו' בשם הר"י מקרקישנא ויראה טעמו דהא דתנן וכולן שהתירן כשרות קאי אאם לא התירו תחילה וסיכך בו דמהני היתר וא"צ לנענע ממילא שמעי' אם הניחן לייבש בלא התרה תחל' לא סגי אחר כך בהתר' אלא צריך גם ניענוע ואח"כ מביא הטור י"א דגם בזה סגי בהתר' לחוד דלשון וכולן משמע בכל גווני שהניח' על הסכך מהני התר' והכריע הטו' כדיע' הראשונ' שהיה יותר מסתבר לפ' לשון המשנה ובב"י יש כאן דברים תמוהי' במ"ש לפ' הדיעות שא' היא דעת המרדכי כו' ולדעתי יש ט"ס בדבריו וכצ"ל סברת הר"י מקרקישנא כתב' הר"ן בפ"ק במתני' וסברת י"א כתבה הר"ן אח"כ וז"ל איכא מ"ד כו' וא"צ להאריך בזה כי כן מבואר למעיין שם:
יז
null
41,806
טורי זהב
תרכט
יח
שרחבן ד'. שדומין לתקרת הבית וחיישי' שמא ישב תחת תקרת הבית שדר בו כל השנ' וההוא ודאי פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנ' כ"כ ר"ש:
יח
null
41,807
טורי זהב
תרכט
יט
אפי' הפכן כו'. הואיל ויש פסול ודאי ה"ל כשפודין של מתכות ול"מ בי' שום תיקון. ובלבוש כ' הואיל ויש פסול דאוריית' ר"ל כשהם בתקרת הבית:
יח
null
41,808
טורי זהב
תרכט
כ
אפי' הן משופין. שדומין לכלים. ופירש"י שראוי' לתשמיש. כתוב בלבוש יש מתמיהים והרי הם מקבלים טומאת מדרס וכל המקבל טומא' פסול לסכך ותירץ סתם נסרים אינם עשוים למדרס אלא לבנין ואינם יורדים לקבל טומאת מדרס אלא עד שיתקננ' לדריס' או שחישב עליה לדריס' כו' עכ"ל. וקש' הא ג"כ תיקנ' שהרי הנסרים משופים וראוים לתשמיש ותו ק"ל ממה דאמרי' תחלה בגמ' בזה דגזרי' אטו כלים ואמאי לא אמר דגזרי' אטו נסרים הראוים למדרס ובאמת אין הדבר תלוי בתקנ' לחוד וכ"ש במחשב' לחוד דמחשב' ל"מ בפכ"ו דכלים אלא במידי דחושב לעשות ממנו דבר שאין מחוסר מעש' כגון עורות של בע"ה ע"ש וגם מעשה ל"מ במידי דצריך עוד מעשה אלא אין טומאת מדרס עד שיקבענ' במקום מדרס דקודם לזה הוה מחוסר מעשה הקציע' ומלאכ' הקבוע' ושנינו בפ' כ"ו דכלים כל מקום שיש חסרון מלאכ' אין מחשב' מטמאת' אלא עוצבא והטעם דאע"ג דלא קצע' להעור רוצב' ראוי' למרכב כדאי' בב"ק פ' מרובה וכאן דאיצטרך לעשות בה מעשה שיקבענ' במקום שצריך לה אח"כ כגון לעשות ממנה כסא או שאר דבר וזה מוכח במתניתין טובא בפ' כ"ב דכלים הנסרים שבמרחץ ששיגמן רע"ק מטמא וחכמים מטהרין שאינן עשוי' אלא שיהיו המים מהלכין תחתיה' ופי' רמב"ם שעשה מהם לוח א' והבלנים ישבו שם וכ"כ בערוך משמע דוק' אחר כל המעש' שצריך להם אז נקראו מקבלי טומא' ואף לפי' הר"ש דפי' שם ששיגמן היינו שפסלן ועשאן ברהיטני זה איירי שאח"כ א"צ לשוה מעשה אלא להניחם כן במרחץ ע"כ כאן דאיירי בסתם נסרים לא בשל מרחץ ודאי מחוסרים מעש' קודם שיעש' מהם איזה דבר אח"כ ואין כאן טומאת מדרס וי"ל ממ"ש התו' פ"ק דסוכ' דף ח' ד"ה מסגרתו כו' ואע"ג דכל פשוטי כלי עץ אין מקבל טומא' אפי' מדרבנן לא דמי לדף של נחתומין דהדפין רחבי' וראוי להניח עליהם דבר גזרו עליהם דדמי לבית קיבול וכו' וא"כ כאן ששיפה הנסרי' וראוי לתשמיש נמי בכלל זה והרי הם פסולים לסוכ' במ"ש התוס' שם דאפי' במקבל טומא' מדרבנן פסול לסוכ' וצ"ל דדף של נחתומים רחבים טפי ונוחים יותר לתשמיש משאר נסרים אף שהם ג"כ ראוים לתשמיש ובזה לא גזרו רבנן:
יח
null
41,809
טורי זהב
תרכט
כא
ונהגו שלא לסכך בהם. כ"כ הטור בשם סמ"ק מטעם דלמא יבא לסכך בהם בקביעות בענין שלא יוכלו גשמים לירד שם ע"כ נהגו לכסות בערבות או בגמי וכיוצא בהם עכ"ל. וקשין של תבואה אחר שנתחבט' התבוא' משם פשיטא דשרי והיא עיקר המצו' המפורש' בפסולת של גורן ונראה שלא נהגו לכסות בזה ג"כ מטעם הסמ"ק שבכיסוי הקש בקל יכסה כיסוי עב מאד ודבר פשוט להתיר במקום שאין ערבה או שאר ענפי אילן מצוי שיכס' בקש רק שיזהר לעשות שיוכל הגשם לירד שם:
יח
null
41,810
טורי זהב
תרכט
כב
פירס עלי' כו'. ז"ל המשנה וכתבו התר דלפ"ה ק' למה יפסל מפני שמגין על אדם מפני החמה ומן הקסמין מ"ש מלנאותם ועוד מצינו לקמן בפ' הישן בר"י בר אילעי כשהגיע חמה למרגלותיו עמד ופירס סדין ופי' בשם ר"ת מפני החמה היינו שמייבשת את הסכך ומתוך כך הי' נעש' חמת' מרוב' וכן תחתי' מפני הנשר ואם היו עלין נשרין הי' חמתו מרובה והסדין מונען מליפול וכיון שהסדין גורם שעל ידו צלת' מרוב' פסול' והנה ראוי לנו לישב פירש"י מגמרות ערוכות שהקשו התו' עליו והב"י בשם המרדכי כ' לתרץ פירש"י דטעמא דלהגן הוא צורך האד' ול"ד לנאות' דהוי צורך סוכ' ובטל אגב סוכה וזה מספיק לתרץ קושיא ראשונ' של התו' ולא השני' ונרא' לפירש"י לא קשיא מהאי דר"י בר אילעי דשם הי' נרא' לעין כל שעש' כן בשביל החמ' כי הגיע למרגלותיו של ר"א ומתני' דהכא לא מיירי מזה אלא שפורס סדין שלא תגיע החמ' אליו. ובזה מתורץ גם קושיא ראשונ' דשאני לנאות' שהכל רואין שעושין בשביל הנוי כי דבר זה תלוי בראו' עין של כל אדם כדאיתא בעובד' דהנימין עבדי' דרב אשי שנפל כתונת שלו למים בפ"ק דף י' ומזה ק"ל על פיר"ת דהקש' על רש"י מ"ש לנאותו ודאי יש חילוק הזה שאמרנו לנאות' הכל רואים שאין עושי' כדי לסכך הסוכ' אלא דר"ת מפרש גם המתניתין דהכא שכבר הגיע חמה לסוכ' ונמצא דגם בזה הכל רואים שעושים כן בשביל החמ' ולא נחלק ר"ת על רש"י אלא בזה דלרש"י אין היתר אא"כ הגיע החמ' לתוך הסוכ' לגופו של אדם היושב בה אבל אם הגיע לסוכ' ולא לגוף האדם אסור לרש"י ולר"ת מותר כיון שעכ"פ הגיע החמ' לתוך סוכ' אבל אם לא הגיע אפי' לתוך הסוכ' אלא קרוב לסוכה דשם אסור לכ"ע דאין זה דמיון לההיא דלנאות' דהא אין היתר לר"ת אלא מכח דמיון דלנאות' וע"כ צריך שיהי' כמו שם ולפ"ז נלע"ד דמ"ש הש"ע בסמוך והוא מלשון הטור ומיהו לכתחל' לא יעשה כו' דודאי אפי' בדיעבד אינו כשר במקום שאין היכר לרואים שאין עושה בשביל סכך כמ"ש גם לר"ת אלא דהתם אמר אם יש היכר קצת כגון שהחמ' קרוב' לגוף האדם וכבר נכנסת לסוכה בזה לא יפרוס לכתחל' כיון שאין כאן הוכחה גמור' שהרי לא הגיע לגוף האדם וע"פ הקדמ' זו יש כאן ג' חלוקות דהיינו באם לא הגיע החמ' לתוך הסוכה אלא קרוב לה כ"ע מודים שאסור לפרוס סדין ובאם הגיע לגוף האדם כ"ע ס"ל מותר והיינו מעשה דר"י בר אילעי כי פליגי רש"י ור"ת ביש הוכח' קצת בנכנס' לסוכ' ולא לגוף האדם דלרש"י אסור ולר"ת מותר: ודבר זה ביארתיו יפה במאמר א' פ' הישן ת"ר מעשה בר"א ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן בן אילעי הגיע חמה לסוכ' א"ל מהו שאפרוס עלי' סדין א"ל אין לך כל שבט שלא העמיד שופט הגיע חמה וכו' א"ל אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים ע"פ נביאי' פירש"י שאול ודוד ע"פ שמואל הגיע חמה למרגלותיו של ר"א נטל יוחנן סדין ופירס עליה הפשיל ר"א טליתו לאחוריו לא מפני שהפליגו בדברים אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם ופרכינן היכי עבד הכי והאר"י אין יוצאין מסוכה לסוכה פירש"י והיאך הניח ר"א את סוכתו שהיתה בלוד ומשני רגל אחר הוה כגון עצרת והיו יושבים משום אויר ושבת הי' ופרכינן ותפשוט ליה מדידיה דתנן פקק החלון רא"א בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו פי' בשבת כיון דמתוקן ועומד לכך אין זה לא בונה ולא מוסיף ואם לאו אין פוקקין בו דמוסיף אוהל התם הוא דיבטל לגבי חלון וחשיב ככותל עצמו הלכך הוי מוסיף אבל סדין אנן סהדי דלא מיבטל ליה לגבי סוכ' וסופו ליטלו הלכך לא פשיטא ליה לר"א דלהוי מוסיף. המאמר הזה תמוה במ"ש ר"א דברים אלו דוקא ותו למה לא שאל ר"י בפעם הג' ופרס את הסדין מאליו ותו קשה טובא דאמרינן במדרש ילקוט ריש שופטים דכל שבט היה לו שופט חוץ משמעון מפני הזנות שעברו שבט שלו וכאן אמר כל שבט הי' לו שופט. ותו ק"ל טובא במ"ש התוספות שזכרנו ראיה מר"י שפרס הסדין כשהגיע חמה למרגלותיו דהא לפי המסקנא מיירי התם ברגל אחר לא בסוכות וא"ל שמביאים ראי' מדברי המקשן שהיה סבור דבסוכו' הי' המעשה דזה אינו דודאי היה אפשר למקשן להקשות למה עשה ר"י כן נגד המשנה לפירש"י אלא דעדיפא מיניה פריך ר"א עצמו אהדדי. והנלע"ד לפ' ע"פ מ"ש דג' חלוקות יש בדבר נראה בדורו של ר"א ג"כ כך בהגיע קרוב לסוכה היה פסול לכ"ע ובתוך הסוכה היה מחלוקת ובהגיע לגופו לכ"ע שרי כל זה בסוכו' ויש נ"מ מזה לי"ט ושבת לענין אי הוה אוהל או לא וע"פ מ"ש התו' בפ"ק דסוכ' דף ט"ו בשם ר"ת דכל היכא שהמחיצ' מועיל להתיר בשבת הוה כדופן שלישי של סוכה שהוא חשוב ממילא אסור לעשות המחיצ' ההיא בשבת אבל אם המחיצ' אינ' חשוב' הוי כדופן ד' של סוכה ממילא מותר לעשותה בשבת ולא הוה אוהל נמצא דאיסו' שבת לענין אוהל תלוי בהכשר דסוכ' וכן להיפך היתר שבת במידי דלא הוה הכשר סוכ' וה"ה נמי בפריס' הסדין לענין אוהל בשבת שייך דין שבת לדין סוכ' דאם יש היתר לעשות' בסוכה ממילא לא חשיב אוהל בפ"ע ממילא מות' לעשות זה בשבת. ואם הוא אסור בסוכ' משום דהוי אוהל בפני עצמו ממילא אסור לעשו' כן בשבת וכן אית' בפ' מי שהוציאוהו דף מ"ד לחד שינויא לר"מ דפוסל הסוכה כשעש' הבהמה לדופן ממילא לאו מחיצה היא ע"כ שרי לעשות זה בשב' דלאו מידי עביד ור"י דמכשיר בסוכה אלמא מחיצה היא הכא אסור ואע"ג דהאי שינויא לא קאי שם במסקנא מ"מ האי סברא לא מידחי'. כלל הדבר שכל מה דהוה חשיבות אוהל בסוכה חשוב אוהל בשבת. וע"כ אתי שפיר עובדא דר"א דתחלה א"ל לר"י דרך רמז פסול בסוכה ממילא שרי לעשות כן בשבת. ורמז הפסול הוא בדרך זה דר"א לטעמיה דס"ל בפ"ק דסוכה סוכה הוא זכר לענני כבוד שהיה מקיף לישראל במדבר ורמז לו פסול הסוכה מכח מאמ' שאין לך כל שבט שלא העמיד שופט. ומזה תקשה לך למה לא העמיד שבט שמעון שופט ע"כ משום הזנות. והעונש היה באותו הזנות שנחסר מהם ענני כבוד באותו פעם שהי' הזנות כדפירש"י בפ' בלק שנקלפו ענני כבוד משבט שמעון שחטאו דכתיב והוקע אותם נגד השמש ממילא נסתלק מהם קדוש' ענני כבוד ולא ישבו בסוכה כן הוא בהכשר סוכה של פריסת סדין כאלו נחסר הסכך הכשר כדאי' שם הרבה פעמים שהפסול עוש' לכשר כמאן דליתיה וכאלו יושב חוץ לסוכה וזהו הפסול בסוכה אליבא דכ"ע ממילא בשבת אסור לעשות ור"י בקש לדעת אימתי מותר וכשהגיע חמה לתוך הסוכה בזה יש סבר' לכאן ולכאן כמ"ש דזהו מחלוקת בין רש"י לר"ת רמז לו בזה שיעש' כמנהג בני ישראל ובזה רמז לו במ"ש כל שבט העמיד נביא והוא ע"ד שמצינו בפסחים ר"פ אלו דברי' שהי' ספק אם דוחה שבת אמרו להילל ר' שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו אמר ליה הלכ' זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להם לישראל אם אינם נביאי' הם בני נביאי' למחר מי שפסחו טלה תחבו בצמרו כו' ראה מעשה ונזכר הלכ' אמר ר' כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון ע"כ אמר ר"א כאן שכל שבט העמיד נביא ממילא הם כולם בני נביאים וע"כ הניח הדבר על המנהג שראה ר"י נוהגים ואמר שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים ע"פ הנביא שמואל תיקן בזה שלא תקשה שלא יקשה ר' יוחנן שראה לפעמים נוהגים איסור ולפעמים היתר וא"כ ע"כ חד מינייהו שקר והיאך תאמר בני נביאים הם לזה תי' כמ"ש בפ"ק דיבמות אעפ"י שאלו מטהרין ואלו מטמאין אלו ואלו דברי אלקים חיים. כן הוכיח דבר זה ששמואל עשה שני מעשים סותרים זא"ז כי המליך את שאול תחלה וכל הפוסקים לו גדולה פוסקים לו ולדורותיו אחריו ואח"כ המליך את דוד ופסקה מלכות שאול והרי מצינו בזה כמה לא חלי ולא מרגיש גבר' דמרי' סייעי' שאול בא' ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו. אלא ע"כ שאין לנו להרהר אחר מעשה הש"י וכל דרכיו אמת אע"פ שנראה כסותר ה"נ כן במנהגן של ישראל כולן אמת נמצא לפי האומרים בסוכה שהוא פסול ממילא אסור לעשות כן בשבת דיש כאן חשיבות אוהל ולדעת המכשירי' בסוכה דלא הוה אוהל ממיל' מותר לעשות כן בשבת וכשהגיע חמה לרגליו דאז מותר לכ"ע בסוכה ממילא מותר לעשות כן בשבת ע"כ רצה ר"י לדעת מה יאמר ר"א בזה ור"א הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כי אלו היה יושב היה נראה שאומ' בפי' שמותר לעשו' כן בשבת דאין כאן חשיבות אוהל ובטל לגביה והוא לא ר"ל מה שלא שמע מרבו וע"ז סיים שפיר לא שהפליגו בדברים אלא שלא אמר דבר שלא שמע מרבו פי' שלא כוון ר"א על הפלג' בעלמא אלא להורות ע"י הפלגה שלא ר"ל בפי' מה שלא שמע מרבו. נמצינו למדים כיון שמותר לעשות כן בשבת מצד הדין הוא מותר גם בסוכה נמצא שפיר הביא התו' ראיה דשרי לענין סוכה אף לפי המסקנא. דברים אלו נראים נכונים בס"ד:
יט
null
41,811
טורי זהב
תרכט
כג
ומיהו לכתחלה וכו'. פי' שרואין הכל שהגיע חמה למקום שהוא יושב וכמ"ש קודם לזה:
יט
null
41,812
טורי זהב
תרל
א
כשרים לדפנות. דמשמעות הכתוב דסוכות תעשה באספך מגרנך קאי אסכך דוקא דדפנות לא איקרי סוכה כפשוטו של פסוק זה דהא דדרשי' בסכת בסוכות היינו מיתורא לדפנות והיינו פסוק אחר שהוא בסוכות תשבו אבל קרא דבאספך אינו יתור ופשטי' קאי על הסכך שהוא פשוטו של לשון סוכה דהיינו הסכך:
א
null
41,813
טורי זהב
תרל
ב
ומעמידו בפחות מג'. דאז הוי לבוד ונחשב כאלו ד' טפחים הוי מחיצה וכיון ששיעור סוכ' ז' טפחים הרי יש כאן רוב ההכשר:
ב
null
41,814
טורי זהב
תרל
ג
ויעשה לה צ"ה. כזה והוי כאלו הדופן הג' ג"כ שלימה:
ב
null
41,815
טורי זהב
תרל
ד
לנוי בעלמא. וראוי לעשות כן משום דאמרי' זה אלי ואנוהו עשה סיכה נאה:
ב
null
41,816
טורי זהב
תרל
ה
וגם בזה כו'. יש כאן טעות סופר בש"ע והג"ה וכן צריך להיות שיתן קנה מהפס על הדופן האחר (הג"ה) אבל אי איכא דופן ז' בלא לבוד א"צ כאן צורת הפתח עד סוף הכותל כו' ואחר הג"ה זו שייך ויש אומרים שא"צ זו צורת הפתח והיינו דיעה שמביא ב"י בשם הרא"ש שכאן שיש תיקון בפס ד' סגי בלא צורת הפתח ולא צריך צורת הפתח אלא בסעיף ב' שהתיקון בפס טפח שהוא תיקון גרוע מה שאין כן בכאן שיש תיקון טוב בפס ד'. והדיע' הראשונה ס"ל דכאן שהוא מפולש גרע מדלעיל וצריך תיקון טוב לא עדיף תיקון טוב בכאן מתיקון גרוע דהתם וצריך גם כאן צורת הפתח:
ג
null
41,817
טורי זהב
תרל
ו
כל הפרוץ. פי' חשבי' הפרוץ משני רוחות הפרוצי' לגמרי עם הפירצה שבחלל הפתחים והוא בכלל מרובה על העומד שיש בשני המחיצות והטפח ואז מותר שכ"ה מבואר ברש"י וז"ל דכי מצרפת להו בהדי ב' הפרוצות ה"ל פרוץ מרובה ושרי עכ"ל. משמע אבל עכ"פ יהיה במחיצות עצמן עומד מרובה על הפרוץ. וא"כ קשה הא כ' רש"י לפני זה דדופן סוכה כשר אם יש מחיצה שתי בלא ערב אע"פ שיש ביניהם אויר פחות מג' והקנים של המחיצה כמלא אצבע אפ"ה כשר מטעם לבוד ובזה ודאי יש במחיצה עצמה פרוץ מרובה על העומד בלי צירוף מחיצות. וצ"ל דיש חילוק בדבר כשאין פירצה גדולה רק כל הפירצות כל א' בפ"ע פחות מג' אז מותר אפי' בפרוץ מרובה באותה מחיצה כיון דאמרי' לבוד הוה כל העומד כסתום משא"כ אם יש פירצה א' גדולה יותר מג"ט וצריך אתה להתיר מטעם דהוה כפתח אז צריך שיהי' עכ"פ באותה מחיצה עומד מרובה דאל"כ אין שם פתח על הפרוץ אלא הקולא בזה דאע"פ שבכלל הפירצה הוה פרוץ מרובה וזה מבואר בפשיטות להמעיין ברש"י ותמהני שלא נתבאר חילוק זה בפוסקים:
ה
null
41,818
טורי זהב
תרל
ז
גוד אסיק מחיצתא. פי' כאלו מחיצות הבית עולות למעל' וא"כ צריך שיעשה ד' הקונדסין בשפת הגג עכ"פ מג' צדדים מכוון נגד כותל הבית כי היכי דליהוי הכשר מחיצות של הסוכה כדינה בארץ:
ו
null
41,819
טורי זהב
תרל
ח
שיש לו פסין. פי' שהן ד' קורות נעוצות בד' רוחות זו כנגד זו שכל א' נוטה אמה לכאן ואמה לכאן:
ז
null
41,820
טורי זהב
תרל
ט
סיכך ע"ג אכסדר'. פי' אכסדר' זו היא שני כתלים זה כנגד זה ומקצתה מקורה וסמוך לקירוי עד הקצה האחר סיכך הסכך נמצא שהסוכה זו אין לה אלא ב' כותלי'. ואם יש פצימין פי' עמודי' בולטי' ברוח הג' אע"פ שבסוכ' אחרת שאין לה אלא ב' כותלים ועשוי' כמבוי אמרי' בסעיף ג' צריך פס ד' ומשהו כאן די בפצימין דכיון שיש פצימין אמרי' פי תקרה יורד וסותם כלומר פי תקרה של האכסדר' שהוא הקירוי שיש לאכסדרה יורד וסותם נמצא הוה לסוכה דופן ג' אבל בלא פצימין לא אמרי' יורד וסותם כ"פ ה' המגיד לדברי הרמב"ם אלו ופצימין אלו אע"פ שאינם נראים בסוכה אלא לעומד תוצה מ"מ מועילים דהא הפצימין אינם למחיצת הסוכה רק שע"י אנו אומרים פי תקרה של אכסדרה יורד וסותם וע"ז כתב רמ"א שאחרים חולקים דהיינו רש"י ותוס' ואשר"י מפרשים שאין כותלים לאכסדרה לצד הסוכה אלא כותלי הבית רוצה לצרף לסוכה וע' בטור שיטה שלהם ולדידהו יש הרבה פצימין לאכסדרה פחות מג' בין כל א' הוין הפצימין מחיצות לסוכה וא"צ אז לומר פי תקרה יורד וסותם ע"ז כ' רמ"ח שאין לעשות הסיכה בכה"ג ולומר דפי תקרה יורד וסותם מהני במקום הדופן הג'. וכתב בלבוש שבדיעבד כשר בזה: ולא רציתי להאריך כאן בפי' דברי הטור ע"פ שיטת התוס' אלא דנ"ל ללמוד דין אח' מפירוש שלהם דהיינו במי שרוצה לעשות סוכה בבית שלו ולפרוץ הגג למעלה כמו שנוהגים וכותלי הבית יהיו כותלי הסוכה דהיינו שרוצה לעשות הסוכה בזוית של כותל מזרח וכותל דרום ויש קורה אחד מונחת כל השנה למעלה כנגדו באורך הבית סמוך לאותן זויות ותהי' הסוכה באותו חלק הזויות עד הקור' נמצא שאין לסוכה מחיצות רק שנים של הבית ושלישית אין לה רק שהקורה שלמעל' אמרי' יורד וסותם עד למטה ויהיה לה ג' מחיצות דדי בזה רק שישים שני קנים תחת הקורה אחד אצל כותל הבית ואחד במקום סיום מחיצה הג' דהיינו במקום שכלה הסכך של הסוכה וטעם קנים אלו כדי שיהי' כצ"ה בדופן הג' מחמת התקרה שעל שני הקנים שהרי אין כאן מחיצה ג' ממש אלא מחמת פי תקרה יורד וסותם וע"כ צריך צורת הפתח דע"כ לא מצרכי' פצימין לשיטת הטור אלא בסוכה שחוץ לאכסדר' דלא אמרי' תקרת אכסדר' יורד וסותם במקום מחיצה ג' דמחיצות אכסדר' נעשים להשתמש בתוכ' ולא חוצה להם כדאמרינן בגמ' בזה משא"כ כאן במחיצות הבית והסוכה בבית ודאי אמרי' פי תקרה יורד וסותם במקום מחיצה ג'. והא דלא אמרי' בסוכה דעלמא פי תקרה יורד וסותם ולא די בב' מחיצות לחוד דהתם התקר' אינה אלא של סוכה ולא הוה קביעות ע"כ אין לומר יורד וסותם כמ"ש הר"ן בזה אבל כאן הוה הקורה קביעות דהא לצורך הבית עשויה ומונחת שם ע"כ שפיר י"ל פ"ת יורד וסותם במקום מחיצה ג' כיון שיש שם גם צ"ה כמ"ש. ע' במקור הדין בשיטת הטור ותמצא שאין פקפוק כמ"ש:
ח
null
41,821
טורי זהב
תרל
י
רק שהוא בתוך ג'. דאם יש שם ג' פסול כדלקמן סי' תרל"ב דאויר פוסל בג אפי' בסכך עצמו כ"ש כאן דהסכך גבוה ממנו ואנו רואין כאלו הסכך שוה עם המחיצ':
ט
null
41,822
טורי זהב
תרל
יא
זמנין דמינתקי. כ"כ הטור בשם הר"פ. וק"ל ממ"ש בסי"א שיקשור שם בהמה לדופן ולא חיישי' דמינתקא ובהדיא אמרי' בפ"ק דב"ק שור דרכיה לנתוקי ואפ"ה כשר בסוכ' ק"ו ביריעות הקשורים בטוב וצ"ל דדוק' בכל המחיצות החמיר משא"כ בעשיית דופן מבהמה לא מיירי רק להכשרה וכמ"ש בס"ב:
י
null
41,823
טורי זהב
תרל
יב
במחיצות קנים. דאז אפי' אם ינתקו היריעות יש מחיצה מחמת הקנים:
י
null
41,824
טורי זהב
תרל
יג
ובלבד שלא ידע. דאילו ידע הוה קביעות ובנין קבע אסור בי"ט ומה"ט בדופן רביעית כיון דיש הכשר סוכה כבר לא מקרי תו בנין:
יב
null
41,825
טורי זהב
תרל
יד
הסומך סוכתו כו'. זו היא משנה הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה רי"א אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסול' מאי טעמא דר"י פליגי בה ר"ז ור' אבא בר ממל חד אמר מפני שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה אמר אביי לא שנו אלא סמך אבל סיכך ע"ג המטה כשרה ופי' דבר זה בטור כל' הש"ע כאן דלפי הנרא' דמיירי במטה שיש בראש' סביב לה למעלה דפנות דהיינו שקורין אותו בל"א הימ"ל בע"ט ועיקר החילוק בין רישא לסיפא בל' הטור הוא בזה דבתרוייהו עושה מחיצות הסוכה מהדפנות של המטה שזכרנו והתנא קורא אותם כרעיים ומלמעל' עוש' הסכך וקרקע המטה היא קרקע הסוכ' אלא דבריש' הסכך נסמך על הדפנות אלו עצמן ואם ינטלו הדפנות של המט' יפול הסכך ע"כ פסול לר"י מטעם שאין לה קבע פי' שמקרקע המט' עד הסכך אין שם י"ט ולאידך מ"ד מפני שמעמיד' בדבר המקבל טומא' אבל בסיפא מיירי שאף ע"פ שהסכך היא ג"כ על דפנות המטה אלא שלא נסמוך עליהם אלא נעץ קונדסים בארץ ועליהם הניח הסכך כשר' אעפ"י שגם כאן מקרקע המט' י' טפחים להסכך מ"מ כשר כיון שאם תנטל המטה עדיין הסכך עומד וקרקע עולם תהי' קרקע הסוכה לא איכפת לן במה שמיעט אויר הסוכה במטה וכ' הרא"ש דר"י אתי לפרש דברי ת"ק ואינו חולק כי אין סברא שהת"ק יכשיר בפחות מי' טפחים דדיר' סרוחה היא וע"כ קי"ל כר"י. והקשה עוד למ"ד מפני שמעמיד בדבר המקבל טומאה אם סיכך על גבי חומת אבנים תהיה פסולה הואיל והעמיד הסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ ובר"ן יש תירוץ על זה דטעם הפוסל במעמיד בדבר המקבל טומא' משו' גזירה שמא יבא לסכך בו כיון שאת' מתיר להעמיד הסכך בו מ"ה בחומת אבנים אין שייך זה דאין רגילים לסכך באבנים ופסק הרא"ש כמ"ד מפני שאין לה קבע ואין חילוק רק בין יש י' טפחים מהמט' לסכך או לא ולא איכפת לן במעמיד בדבר המקבל טומא' או בדבר מחובר וכן הוכיח ב"י מדברי רי"ף וכ"ד הטור וש"ע ולא כר"ן שחושש לדבר המעמיד ועמ"ש סי' תרכ"ט ס"ח בדין הנחת סולם:
יג
null
41,826
טורי זהב
תרלא
א
מחמת' משהו כשר'. פי' אפי' לישב תחת אותו חלק שחמתו מרוב' וליש מחמירין שמביא רמ"א אם הסוכ' גדול' היינו שלא לישב באותו חלק שחמתו מרוב' אבל לשאר החלק אין זה פוסל אותו כיון שיש שם הכשר סוכה:
ב
null
41,827
טורי זהב
תרלא
ב
הכוכבי' הגדולי'. בטור כתו' הכוכבי' וניצוצי השמש נראים אבל בדיעבד אפי' עשאה כמין בית כשר'. ותמה ב"י למה הזכיר ניצוצי שמש וע"כ כ' דאידי ואידי חד שיעורא ובחנם דחק בזה דודאי ניצוצי שמש נראי' ביותר והטור נקט תרוייהו לכתחל' צריך שיראו אפי' כוכבי לילה ובדיעבד שרי אפי' אם לא יראו ניצוצי שמש מדתנן מעובה כמין בית כשרה:
ג
null
41,828
טורי זהב
תרלא
ג
טפח או יותר. שאז חשוב להיות אוהל ואמרינן חבוט רמי כדמסיק רואין אותו כו':
ה
null
41,829
טורי זהב
תרלא
ד
כשהחמה באמצע הרקיע. ק"ל למה אמרינן בגמרא דלשמואל תנא במתני' תרתי דהיינו מ"ש ושצילת' מרובה מחמת' הוא קאי על סוכה עניי' שזכר רב אמאי לא נימא דגם לשמואל תנא חדא דהיינו סוכ' מבולבל' קנה עול' וקנ' יורד כשר אעפ"י שחמת' מרוב' מצילת' כשהחמ' בשאר מקומות מ"מ כיון שצלת' מרוב' מחמתה כשהחמ' באמצע הרקיע כשר וזה עיקר החידוש של המשנ' וי"ל דדוקא לרב אמרינן דתנא חדא כיון דסיפא מטיל חילוק בדבר ולו' דאין הכשר דרישא אלא בתנאי זה שיהי' צלתה מרוב' מחמת' בין הכל משא"כ לשמואל דבכל פעם שיש קנה עולה וקנה יורד ממילא הוי צל מרוב' כשהחמה באמצע הרקיע ותו ל"צ לסיפא כ"מ לשון הטור שכ' אם לא שנאמ' כיון שהצל מרוב' כשהשמש עומד באמצע השמים כו' משמע שזהו בודאי ולא שייך לספק בזה אלא דקש' מלשון התו' דף כ"ב שכתבו בד"ה קנה עול' כו' ואשמעי' במתניתין דאמרינן רואין כל שאילו היו מושכבין בשוה הי' צילת' מרוב' כשרה עכ"ל משמע דאין זה מוכרח וא"כ הדרא קושיין לדוכתא דדלמא לשמואל נמי חדא קתני וסיפא פי' דרישא כמו לרב:
ה
null
41,830
טורי זהב
תרלא
ה
אע"פ שעש' דופן על הצדדים כו'. פי' לא מבעיא אם אין בדופן השני החיצון שהוא קצר רק ז' טפחים פשיטא שיש להתיר אותו חלק היוצא מן הדופן הארוך דהרי יש לו ג' מחיצות של הסוכ' דהא בכל סוכה די בב' מחיצות ושלישית בטפח ומהני אף ליושב חוץ לאותו טפח ה"ה נמי דמהני לעושה הדופן הג' עד ז' טפחים שהרי לא גילה דעתו שרוצה לעשו' המשך הסוכ' עד אותו שיעור דוקא שאני אומר שעשה המחיצ' עד שיעו' הכשר שרוצה לעשות מצו' מן המחובר טפי שהוא שיעור סוכ' וזה יועיל אח"כ להחלק הנשאר אלא אפי' בעושה הדופן השלישי יותר מז' טפחים הרי גילה שעשה יותר מהכשר מן המובחר ויש לנו לו' דעד מקום שעשה מחיצ' מהני וטפי לא ומה שעשה מחיצה א' ארוך ביותר זה אינו מן הסוכה שחשב לעשות קא משמע לן דאפי' הכי כשר גם שם וחשבינן המחיצות שעשה גם לזה כאלו הגיע הדופן הקצר עד סוף הכותל הארוך:
ז
null
41,831
טורי זהב
תרלא
ו
שאי אפשר לצמצם כו'. דאם הי' אפשר היה מותר דקיימא לן פרוץ כעומד מותר:
ח
null
41,832
טורי זהב
תרלא
ז
בסוכה גדולה. שזהו שיעור הפסול שלה כדאיתא סי' תרל"ב:
ח
null
41,833
טורי זהב
תרלא
ח
ובא להכשירו כו'. דאלו לא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהם לשה סוכה פסול משום תקרה שלא ישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה וזו מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי ובא לידי מעשה לעשות לשום סוכה תו ליכא למיגזר משום תקרת ביתו וסכך פסול אין כאן כלל דהא אין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ רק שגזרו משום ביתו וכאן אין לגזור:
ט
null
41,834
טורי זהב
תרלא
ט
ויש מי שאומר. ס"ל שברחב ארבע יש פסול גמור כמו בדבר שמקבל טומאה ולא מהני בזה שום ביטול וכבר כ' הרא"ש על דיעה זו ותמוה היא וטעמו דאם כן לא פריך מידי אדשמואל טפי מדרב והרמב"ן בספר המלחמות תיקן קושיא זו עיין שם:
ט
null
41,835
טורי זהב
תרלא
י
כמין צריף. פירוש עשוי ככוורת שמשפע והולך שגגו וקירותיו אחד ואוהל משופע אינו אוהל אלא אם כן יש בו טפח זקוף מן הקרקע או שהפליגה מהכותל טפח:
י
null
41,836
טורי זהב
תרלא
יא
לא תהי' אויר. ואע"ג די"ל לבוד מ"מ אין שם גג על מקום שהוא אויר:
י
null
41,837
טורי זהב
תרלא
יב
בגובה י"ט. שהוא שיעור הכשר סוכה אז כשרה כל הסוכה:
י
null
41,838
טורי זהב
תרלב
א
דאמרינן דופן עקומ'. בפ"ק במתניתין איתא הרחיק הסיכוך מהדפנות ג"ט פסול' פי' רש"י לאו בגובהה קא' אלא במשכ' פסול' דאויר פוסל בג' אפי' מן הצד ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן דבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ד"א היינו דחשבינן לסכך כאלו הוא מהדופן נעקם ונכפף למעלה ובאויר ליכא למימר הכי ואיני מפרש רואין את הדופן כאלו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוצ א את הפסול חוץ לסוכ' דא"כ גבי אויר נמי נימא הכי עכ"ל נרא' פירוש לפירושו דדופן עקומה שאמרו פירושו שהסכך הפסול שמן הצד אמרינן ביה שהסכך של הסוכה ניתן חלק ממנו להדופן דהיינו הקצת של הסכך שהוא הפסול אנו נוטלים מהסכך ומחברים אותן להדופן ואמרינן שנעקם למעלה מ"ה באם יש אויר שם ג' טפחים אין להסכך ליתן חלק ממנו לדופן שהרי אין שם מה ליתן שהרי אויר יש שם אבל אם תפרש שהדופן נעקם והולך תחת הסכך הכשר כו' דהא עכשיו אין לך לומר שהדופן נותן חלק לסכך כמ"ש קודם לזה דהא הדופן כלה למעלה כשמגיע לסכך ומה יש לו ליתן אלא דצריך אתה לו' לפ"ז דלא אמרי' שנותן חלק ממנו אלא שאנו רואים כאלו הולך הדופן לעיקום ומעמיד עצמו בראשו תחת הסכך הכשר א"כ גם באויר נימא הכי דרואין כאלו הולך בעיקום דמ"ש אלא ודאי דפי' קמא עיקר הנה לפ"ז באם יש דופן נמוך הרבה מהסכך וגבוה מן הארץ י"ט ויש בקצת הסכך סכך פסול אמרי' שפיר דופן עקומה דהא שפיר יש לנו לו' בזה שהסכך נותן חלק ממנו להדופן ואף שאין הדופן מגיע שם מ"מ הא אמרי' בסי' תר"ל דכשרה כשגבוה י"ט ונמוך הרבה מהסכך וחשבינן כאלו מגיע הדופן להסכך ה"נ כאן לענין דופן עקומה ונראין הדברים אפי' בק"ו דמה כשמגיע הדופן לסכך ושאם תאמר שנותן לו הסכך חלק ממנו אין מקום נאותו חלק להתחבר לדופן שהרי בלא"ה יש שם דופן ואפ"ה אמרי' דהו' כמקבל חלק ממנו ק"ו כאן שיש מקום אויר שיוכל לקבל מהסכך חלק הניטל ממנו דהיינו הפסול ומטעם זה ודאי כ' שפיר רבינו הטור אפי' אין הדופן אלא י"ט והגג גבוה ממנו הרב' שאנו רואין הדופן כאלו עולה עד למעלה ואז נא' דופן עקומה עכ"ל וכ' ב"י שלמדו מדכ' רש"י דא"כ גבי אויר נמי נימא הכי ואם אי' דכל שמפסיק אויר בגובה לא אמרי' דופן עקומ' כ"ש שלא נימא באויר במשך דופן עקומ' ותמוהים הרבה דבריו בזה דתלי תניא בלא תניא דאה"נ כל שיש באויר בגוב' ד"ע ה"נ יש באויר במשך ואם אין באויר במשך ה"נ אין באויר בגובה ד"ע ולפמ"ש נראה נכון דעת הטור אלא שהר"ן כ' דלא אמרי' ד"ע באין דפנות מגיעות לסכך ואיני יודע טעם לדבריו ותו דמ"ש מהא דאמרי' בסי' תר"ל ס"ט בדפנות גבוהים ז' ומשהו כו' אפי' הגג גבוה הרבה ואפי' אינו מכוון ממש רק שהוא בתוך ג' כנגדו כשר' והרי לפניך שמתחלה אמר כאלו הוא גבוה עד הסכך ואח"כ אמר לבוד למעלה להסכך וה"נ לענין דופן עקומה דהני תרווייהו לבוד וד"ע הלכ' למשה מסיני הם ולמה לא נשוה אותם בזה:
א
null
41,839
טורי זהב
תרלב
ב
כל זמן שיש בו ד"ט . כיון דזה מקו' חשוב: לעצמו ע"י חוצץ בסוכה זו לעשות' כשתים ואין דפנות להם:
א
null
41,840
טורי זהב
תרלב
ג
כשרה וישנים תחתיו. דכיון שהוא דבר מועט הוה כמאן דליתי' דמי וכתוב בלבוש בזה שבטל הוא אצל הסכך הכשר כדין כל איסור המתבטל בהיתר שנעש' האיסו' היתר אבל ק"ל הא לא אמרי' כן אלא בשאין מכירין אותו וכאן מכירין אותו וצ"ע ואפשר שגם זה הלמ"מ הוא והכי אגמרי' א"נ מן התור' אפי' במכיר האיסור בטל ברוב דהא מסנהדרין ילפינן דבטל ברוב ושם ידעי' מי המזכה ומי המחייב ואפ"ה אמרה תורה זיל בתר רובא ובאיסורין צריך להשליך האיסו' היינו מדרבנן ובסוכה של מצוה אוקמוה אדאורייתא עכ"ל דבר זה אינו ראוי להיכתב ולומר דמן התורה אפי' במכיר האיסור א"צ להשליך אותו ח"ו לומר כן דבהדיא כתבו התו' בפ' ג"ה דף צ"ה ד"ה ספיקו אסור כו' והא דקי"ל דמן התורה חד בתרי בטיל היינו היכא שמעורב ואינו ניכר האיסור כו' עכ"ל. ומ"ש ראי' מסנהדרין זה לא פגע ולא נגע דהתם לאו מטעם תערובות אמרי' זיל בתר רוב אלא דהתור' בטלה דעת המיעוט ול"ש שם שהמיעוט נהפך לרוב כמו שאתה אומר בתערובות שהאיסור נהפך להיתר וה"נ בסוכה שזה הפסול שהוא פחות משלשה טפחים בטל הוא מטעה שאין שם מקום פסול בזה לא מטעם תערובות אלא שאין בו כדי לאסור כיון שהוא מעט דחשיב כמאן דליתי':
א
null
41,841
טורי זהב
תרלב
ד
ואין ישנים תחתיו. הא דחמיר בסוכ' קטנ' אויר מסכך פסול לענין ישנים תחתיו וכן לענין סוכה גדול' פסול אויר בשלשה וסכך פסול בארבע טפחים נראה לי הטעם שבאויר נרא' לעין טפי ההפסק בסכך ממה שנרא' בסכך פסול:
ב
null
41,842
טורי זהב
תרלג
א
בין שהיא גדול'. לאפוקי מדר' זירא שאמר טעם פסול גובה דאז אין דר בצל סוכה אלא בצל דפנות וא"כ כל שהיא גדולה יותר מן ד"א דרווח יש צל סוכה אפי' ביותר מכ' אמה ולאפוקי מדרבא דאמר טעם פסול גבוה משום דלא שלטא בה עינא וא"כ אם הדפנו' מגיעות לסכך שלטא בי' עינא אפי' ביות' מכ' אמה קמ"ל דזה ל"מ אלא טעם פסול גבוה כרבא משום דסוכה בעי' דירת עראי פי' שתהיה ראוי' להתקיים בדירת עראי ואז אפילו עושה אותה דירת קבע ובנין חזק ש"ד אבל למעלה מכ' אינה ראויה לדירת עראי אלא צריך לעשות קבע וע"כ אפי' אם היה עושה דירת עראי אסור:
א
null
41,843
טורי זהב
תרלג
ב
אם צלתן מרוב' כו'. התו' ריש סוכה מקשי' אמאי כשר הא אי קלשת פי' אם תטול מה שלמעלה יהיו ההוצין נופלין כדאשכחן בריש עירובין גבי מקצת סכך בתוך כ' דפסלי' הסכך משום דאי קלש' ליה יהיה חמתה מרובה מצלת' ע"י שיפזרם הרוח וי"ל דהכא יש להכשיר יותר שיש רוב הוצין וראוים להתקיים בקל אם היה שם דבר הסומכ' ע"כ והר"ן הק' על הפסול דהוצין אם חמתן מרוב' מצילתן הא אמרי' ריש עירובין מקצת סכך בתוך כ' ומקצתו למעלה מכ' כשיר' אפילו אם קלשת מה שלמעלה פש ליה מה שבתוך כ' חמתה מרובה כיון שיש בחלל הסוכ' לא יותר מכ' והכא נמי נימא הכי וי"ל דל"ד דהוצין יורדין לא חשיב כסכך הלכך כל שחמת' מרובה כמאן דליתנהו דמי משא"כ במקצת סכך דחשוב עכ"ל והנה לכאורה יש כאן פלוגתא בין התו' להר"ן דלהתו' יש מעלה בהוצין טפי משאר מקצת סכך ולהר"ן גרעי הוצין ובאמת אין פלוגתא בין תו' להר"ן דשם בריש עירובין יש אמוראי דס"ל מקצת סכך למעלה מכ' פסול בסוכה ואליבייהו מתרצו התו' הך דהוצין הו' עדיף ורבא ס"ל במסקנ' התם דכשר בסוכ' ואליבי' מתרץ הר"ן דהך דהוצין הוה גרע משאר מקצת סכך נמצא לפי דק"ל שם כרבא יש גריעות' בהוצין מ"כ צריך שיהיו צילתן מרובה אבל בשאר מקצת סכך כשר אפי' אם אותו המקצת הוא חמתה מרובה כשר כדברי הר"ן מטעם כיון דהחלל הוא בהכשר מה לנו לעובי הסכך שלמעלה אפי' הוא הרבה:
ב
null
41,844
טורי זהב
תרלג
ג
דברים נאים. עמ"ש ססי' תרכ"ז מדין נוי סוכה:
ג
null
41,845
טורי זהב
תרלג
ד
בתבן וביטלו. היינו בפי' כדמסיק אח"כ והכלל בתרוייהו הן בעפר הן בתבן צריך דוקא ביטול בפי' ובגמ' אמרי' דבתבן ואין עתיד לפנותו שאנו יודעים שא"צ לו ובעפר סתם יש מחלוקת בין רבנן לר"י דלרבנן לא בטיל אפי' בזה עד שיבטל בפי' ולר"י מהני בזה כביטלו בפי'. וכ' ב"י דידוע דהל' כרבנן וכ"כ הרא"ש אלא דבטור כ' בזה דהו' מיעוט וא"כ פסק כר"ו והוא תימא ובדפוס של מהר"א מפראג כתוב בטור נ"א וז"ל וכן אם מיעטו בתבן ועפר סתם שאין אנו יודעים אם צריך לו אם לאו או אפי' אנו יודעים שאין עתיד לפנותו כגון שאינו צריך לו לא הוה מיעוט אא"כ ביטלו בפי' כו' עכ"ל וזה עולה כרבנן ונוסחא זו עיקר וכן משמע שהי' הנוסחא לפני הב"י מדלא כ' מידי ע"ד הטור אלא הביא סתם הלכ' כרבנן ובלבוש העתיק כנוסחא של הטור שלפנינו ואינו עיקר:
ד
null
41,846
טורי זהב
תרלג
ה
אפי' מהאיצטבא והלאה. דכיון דכשר מצד שכנגד הכותל האמצעי הוה שם עיקר הסוכה כדינא וזה החלק הוה כפסל היוצא מן הסוכ' נידון כסוכ' שהוזכר בסי' תרל"א ס"ז וכן הקנים היוצאים כו':
ה
null
41,847
טורי זהב
תרלג
ו
פחות מד"א. דאם יש ד' אמות משפת האיצטבא ולכותל השני שהרחיקו ממנו פסול' דאין לאיצטבא זו אלא שני דפנות אותו שסמך לה מן הצד השני שראש האצטבא מגיע לו. אבל פחות מארבע אמות כשרה שאף הוא הוכשר ע"י דופן עקומ' ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו ועוקם עד כנגד שפת האיצטבא וכאן מודדין גבהו משפת האיצטבא ולמעל' ואע"פ שמתחתיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשה אינו כלה עד כאן זהו גובה חללה. והרי נתמעט חלל' מתחתיו ולא כשר כאן כל הסוכ' שהרי אין לה סכך כיון שרואים הסכך כאלו היא כותל עקום:
ו
null
41,848
טורי זהב
תרלג
ז
האצטבא באמצע. קמ"ל דאפי' מב' צדדים אמרי' ד"ע:
ז
null
41,849
טורי זהב
תרלג
ח
יות' מי'. ולא אמרי' דאז הוה אצטבא רשות אחר:
ז
null
41,850
טורי זהב
תרלג
ט
אפילו האצטבא גבוה י'. פי' דאביי ס"ל כיון שיש הכשר סוכה באותו אצטבא בראש' שיש ז' על ז' ומשהו גיד אסיק מחיצה על איצטבא סביב הגבוהים סביבות ראשו וחשוב' סוכה על ראשה ודפני האיצטבא הם דפנותיה ע"י גוד אסיק וסכך של מעלה כשר לה ואינו למעלה מכ' מראש האיצטבא וכדאמרי' לענין שבת גוד אסיק קמ"ל רבא דלא אמרי' כן גבי סוכה דבעי' מחיצות הניכרות כעין דירה וליכא ואע"ג דבסי' תר"ל ס"ח אמרי' פ"ת יורד וסותם פי תקרה חשוב שפיר מחיצות הניכרות כ"כ התוס':
ז
null
41,851
טורי זהב
תרלג
י
אפי' חמתן מרובה. ופי' והיה לנו לומר שאין ההוצין נקראת סכך כלל אפ"ה פסול דכל שאין בחללה י' ה"ל דירה סרוחה ולא דיירי כך אינשי אבל הנוי לא מזיק בזה לפסול הדירה:
ט
null
41,852
טורי זהב
תרלג
יא
אם אין בין חקק כו'. דאז יש להחקק מחיצות הסוכה ע"י לבוד. וכ' רבינו הטור בזה דההכשר הוא דוקא בתוך החקק ולא חוצה לו וק' מ"ש מהיתה גבוה עשרים ובנה איצטבא דמכשרינן בסעיף ה' כל האיצטבא ואמאי לא נימא גם כאן כן דהחלק החוצה לה הוה כפסל היוצא מן הסוכה כדלעיל וכן הקשה ב"י ומש"ה לא זכרו כאן דהכשר דוקא בתוך החקק ובאמת לק"מ דשאני הכא כיון שהפסול משום דירה סרוחה אמרי' אף אם ירצה לישב שם באותו חלק בודאי יצא תיכף משם וכמו דאמרי' בסי' תרכ"ט סי"ד לענין סכך שריחו רע ה"נ כאן כיון שצר לו שם המקו' וע"כ אין מועיל כאן הכשר החקק לחוצה לו:
י
null
41,853
טורי זהב
תרלג
יב
ויש ביניהם כו'. ולא אמרי' כאן דופן עקומה דלא אמרי' ד"ע אלא כשיש כבר דופן אלא שיש בו פסול משא"כ כאן שאין גבוה עשרה ואין שמו דופן אלא שע"י העיקום אתה רוצה לעשותו דופן הא לא אמרינן:
י
null
41,854
טורי זהב
תרלד
א
ז' על ז' כו'. נרא' דדוקא באופן זה ממש דהיינו מרובע ז' על ז' אבל אם לא היתה מרובעת כן אלא ברוחב פחות מז' טפחים ובאורך יותר מז"ט פסול' אע"פ שאתה תוכל לעשות ממנו רצועות כשיעור ז' על ז' דהיינו שמרובע ז' על ז' יש בה מ"ט חלקים כל חלק טפח על טפח וזה אתה יכול לעשות ברוחב ו' ואורך ח' דאל"כ ה"ל לחכמים לתת עכ"פ שיעור לרוחב דהא ודאי כל שאין ברחבה רק טפח א' ובאורכה ג"ט פשיטא דאין זה ראוי לדירה ופסול וא"כ לא ידענא אימתי יהיה כשר באיזה שיעור אלא ברור ופשוט דז' על ז' מרובע בעינן וזה מבואר בדברי התו' ריש סוכה דף ג' על סוכה של הילני המלכה שהית' גבוה יותר מכ' אמה ומביא ראיה ר' יהודה מזה שכשר למעלה מכ' וע"כ לא היתה גדולה משיעור סוכה והיינו ז' על ז' דאם היתה גדול' אפי' רבנן מודי דכשרה למעלה מעשרים לרב חנן משום רב אלא ע"כ דהיתה קטנה רק ז' על ז' ואפ"ה כשירה למעלה מכ' זו היא ראיה של ר"י שם נגד רבנן. והקש' רש"י דהא אמרו שישבה שם עם ז' בנים והיאך יוכלו לישב ז' בנים בז' טפחים וכתבו התוספות לתרץ זה וז"ל לאו פירכא היא דדילמא ארוכ' טובא אבל לא היתה רחבה ז"ט ובנים באותו אורך היו יושבים עכ"ל לפי זה צ"ל דמה שנחסר מן הרוחב נתמלא באורך ובין הכל לא היה רק מ"ט טפחים כמ"ש ומזה כת' מו"ח ז"ל שמשמע מדבריהם שא"צ להיות ז' על ז' במרובע אלא שצריך שיהי' באופן שתוכל לחתוך ממנ' רצועות של ז' על ז' דהיינו מ"ט רצועות כל א' טפח על טפח ול"נ ברור שיש דילוג תיבה א' בדברי התו' כו' דאי כמו שלפנינו שאין ברחבה ז' טפחים היאך מיתרצא קושיא של רש"י דהא עכ"פ לא היה רק שיעור ז' על ז' והיאך היו יושבים שם ז' בנים ומה יתרון יש במ"ט טפחים שלא במרובע ממה שיש מ"ט טפחים במרובע ואם נפיש אורכא טובא שכתבו התו' היינו יותר משיעור הרבה מאוד א"כ מי הכריחם לתוס' לומר שלא היו שם רחב ז' טפחים מי ביקש זאת מידם הא ראייתו של רבי יהודה הוה שפיר אפי' ברוחב ז"ט ואורך אפי' מאה דהא לרבנן פסול' באין שם רוחב יותר מז' וסוכה זו היתה רק ז"ט והיתה כשרה ותוס' למה כתבו לשון אבל לא היתה רחבה ז' דמשמע שהוא פשוט והיה להם לכתוב דמיירי שלא היתה רחבה ז' אלא ברור שכצ"ל בתו' אבל לא היתה רחבה רק ז"ט כו' וכוונתם באמת כמ"ש שהיתה ארוכה אפי' ק' אלא שלא היתה רחבה רק ז"ט ובזה פסלי רבנן והביא ראיה ר' יהודה דהכשירו חכמים בסוכה כזו כנ"ל פשוט וא"כ אדרבה מכאן ראיה ברור' שצריך שתהי' עכ"פ במרובע שבעה על שבעה אלא ששם היה יותר משבעה בצד אחד דהיינו באורך אבל ברוחב היה שיעור סוכה לחוד דהיינו ז' וה"ק התוס' הא דצ"ל שהיה יותר מהשיעור זהו באורך אבל ברוחב אין אנו צריכין להוסיף על השיעור כי לא היה רק שבעה טפחים כנ"ל פשוט ובסמוך יתבאר עוד שכן מוכח בגמרא מדברי ר' יוחנן:
א
null
41,855
טורי זהב
תרלד
ב
צריך שיהא בה כדי לרבע כו'. פירש ב"י דהיינו שיהא בה היקף כ"ט טפחים וב' חומשים וטעמו נ"ל דהא בעינן שיעור ז' על ז' במרובע כמ"ש . ובכל מרובע יש אלכסון דהיינו שני חלקים יותר מן הקו הפשוט כצ"ל בעיגול כי בעיגול אין שם אלכסון רק הקו הפשוט שבעיגול צריך שיהי' בו כמו בקו האלכסון שבמרובע והכי אמרי' בהדיא בגמ' דף ח' לר"י דס"ל שיעור סוכה ד' על ד' במרובע דבעי' בעיגול כשיעור קו אלכסון של מרובע ה"נ לדידן דשיעור סוכה בז"ט על ז"ט צריך שיהיה בקו העיגול כקו אלכסון של מרובע שהוא י"ט פחות חומש כי האלכסון יותר מהפשוט ב' חומשים וכיון שקו העיגול הוא י"ט פחות חומש ממילא ההיקף סביב העיגול הוא ג"פ כשיעור זה דכל שיש ברוחב טפח יש בהקיפו ג'. וע"כ צריך שיהיה בהיקף כאן ל' טפחים פחות מג' חומשים ובזה תוכל לעשות בו ריבוע ז' על ז'. אבל אם אין קו העיגול י"ט פחות חומש אלא פחות מזה אף אם הוא שתוכל לחתוך אותו לחלקים ויהי' שם מ"ט חלקים טפח על טפח דהיינו בקו של העיגול שהוא ח"ט ושמיני' טפח וההיקף הוא כ"ד טפחים שאז יש שם גם כן מ"ט חלקים כל אחד טפח על טפח כמ"ש מו"ח ז"ל בזה. מ"מ לא יהיו ברבוע באמצע העיגול כראוי ז' על ז' ואנן בעינן דוקא מרובעות מצד עיקר הדין: והנה נעתיק דברי ב"י בי"ד סי' רפ"ו וז"ל וכתב הרא"ש בה' מזוזה אע"פ שבכל הספרים אין כתוב אלא בית שאין בו ד"א פטור ממזוזה רב אלפס גרס שאין בו ד"א על ד"א דמסתבר דלא חזי לדיר' בענין אחר ולא כרמב"ם שכ' שאם היה ארכו יותר על רחבו הואיל ויש בו ד"א על ד"א חייב במזוזה דד"א על ד"א בעינן לכל הנהו דקא חשיב בברייתא פרק קמא דסוכה עכ"ל. וז"ל הרמב"ם אם יש בו כדי לרבע ד' על ד' בשוה אע"פ שהוא עגול או בעל ה' זוית ואין צ"ל שאם היה ארכו יותר על רחבו הואיל ויש בו כדי לרבע ד' על ד' חייב במזוזה ולענין הלכ' נקטי' כרמב"ם דהא לא פליג עלי' אלא הרא"ש ולישנא דד"א על ד"א שלמד ממנו הרא"ש אינו מוכרח דכל שיש בו כדי לרבע ד' על ד' בכלל ד' על ד' הוא דכל שיש בו לרבע כן ראוי הוא לדירה ע"כ לשון ב"י בי"ד. משמע מדברי ב"י שהוא מפרש דלדעת הרמב"ם שם שא"צ ד' על ד' בריבוע לענין מזוזה אלא כיון שיש בו כ"כ שתוכל לעשות ממנו ריבוע שיהיה בו ד' על ד' וכ"מ שהבין רבינו הטור שם שכתב וז"ל וכתב הרמב"ם שיש בו לרבע ד' על ד' אע"פ שהוא עגול כו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאינו חייב אלא א"כ הוא מרובע ד' על ד' עכ"ל. ותמהתי הרב' על כסות עינים שראיתי לרבותינו בזה היאך הבינו הרא"ש ואחריו הטור וב"י מדברי הרמב"ם שא"צ שיהיה ד' ברוחב וד' באורך דאם כן מ"ש מסוכ' כאן דבעינן ריבוע ממ"ש כמ"ש מדברי ב"י עצמו כאן שנתן שיעור כ"ט טפחים כמ"ש ותו מאי בשוה דנקט רמב"ם שהוא שלא לצורך לפי הבנתם ותו למה כתב רמב"ם ואצ"ל שאם היה ארכו כו' מאי פשיטותיה דזה טפי מדקמאי והדבר ברור שגם הרמב"ם ס"ל דבעינן דוקא בריבוע ממש ד' על ד' לענין מזוזה והיינו דנקט לשון בשוה נזהר שלא יבינו מדבריו דלא בעינן ריבוע ממש אלא שיש בו בעיגול כל כך שתוכל לצרף ולעשות ריבוע אלא דוקא בעינן שיהיה בעיגול באמת רבוע ד' על ד' בלי צירוף אלא שלא תקשה דא"כ פשיטא דחייב במזוזה להכי כתב אע"פ שאין לו זוית ולאפוקי מדעת אחרים דבגמרא פ"ק דסוכה דס"ל דבעגולה פסולה הסוכה כיון שאין לה זוית אע"פ שיש בה רבוע כשיעור קמ"ל דלא קיי"ל כן אלא כיון שיש בה רבוע ממש בשוה לא איכפת לן בזוית וכך הם דברי הרמב"ם גם כאן בסוכה וז"ל סוכה עגולה אם יש בהקיפה כדי לרבע ז' על ז' אע"פ שאין לה זוית כשרה הרי שלא זכר הרבותא רק לענין שאין לה זוית משמע אבל עכ"פ יש בה שיעור האורך ורוחב ברבוע ממש דאל"כ היה לו לכתוב רבותא טפי דהיינו אע"פ שאין באורכה או ברוחבה ז' אלא פשוט דז' על ז' ממש ברבוע [בעי'] ואין כאן רבותא אלא מצד הזוית לאפוקי מאחרים שזכרנו וכך היא כוונתו במזוזה דודאי עיקר הרבוע בעי' ד' על ד' אלא שהרבותא מצד הזוית וז"ש ואצ"ל שאם היה ארכו יותר כו' פי' שיש שם אורך ה' אמות ורוחב ד"א ממילא יש עכ"פ ברבוע ממש ד' על ד' אלא שניתוסף בחלק האורך יותר על הרבוע ומכח זה הוה בכללו אינו מרובע דכל מרובע ארכו ורחבו שוה מ"מ אם תחתוך המותר של האורך יהיה לך רבוע גמור ד' על ד' אינו מזיק לך מה שיש יותר על הרבוע הראוי נמצא שלדברי הרמב"ם הוה הדין ג"כ כמו דס"ל להרא"ש דבעי' רבוע ממש ד' על ד' אלא דבמחילה מכבוד מאור עינינו הרא"ש והנמשכים אחריו שלא נתכוונו בהבנת דברי הרמב"ם אלא הבינו מדבריו שלא צריך כלל רבוע ממש אלא אפילו אם האורך או הרוחב פחות מכשיעור דכשר וזה לא עלה על דעתו וכן ירא' דעת המגיד שכתב בה' סוכה דהרמב"ם שמכשיר בעגולה יליף לה מדר"י בסוכה שעשויה ככבשן כו' ובגמ' מוכח שם לדברי ר"י דבעי' רבוע ממש ד' על ד' ממילא לדידן כן הוא גם בסוכה ששיעורה ז' על ז' וכמ"ש ב"י כאן דבעי' בהיקפ' כ"ט טפחים וב' חומשין ואז יש רבוע גמור בתוך העיגול ז' על ז' ודבריו בי"ד שזכרנו הם שלא בדקדוק ובין בסוכ' ובין במזוז' לעולם בעי' רבוע ממש כשיעור ולא ע"י צירוף החלקים לעשות מהם השיעור בין לרמב"ם בין להרא"ש אלא שהרא"ש לא נחית לפרש דברי הרמב"ם כן זה נ"ל ברור בס"ד:
ב
null
41,856
טורי זהב
תרלה
א
כגון סוכת עכו"ם. בגמרא אמרי' דבגנב"ך איכא ריעותא מחמת שאינם בני חיוב וריעותא דרקב"ש הוא משום דלא קביעי אבל הם בני חיוב כי הם ישראלים ובגמרא אמרי' ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מאי כהלכתם פירש"י מאי אתא לאשמועינן דאלו שתהא צילתה מרובה מחמתה פשיטא אטו משום דריעא במילי אחרינא שלא נעשית לשם סוכה תתכשר אף בפסולות אר"ח והוא שעשאה לצל סוכה פירש"י האי כהלכתה דקאמר שמסוככת יפה דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעותא בעלמא דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעי' לשם סוכה בעי' ולצל הוא דמקרי סוכה שסוככת מן החורב והר"ן כתב והוא שעשויה לצל כלומר שלא תהא עשויה לדירה ואוצר עכ"ל. ונראה דאף לרש"י פסול בעשאה לדירה שזהו כמו בית שדר בו כל השנה אלא דרש"י מיירי דידוע ונראה לכל שלא נעשה לדירה שהרי קראוהו סוכה והיינו דירת עראי אלא שאותה דירת עראי יש לספק אם נכנס לשם משום צל מחורב או משום שרוצה לעשות לפעמים דבר צנוע ע"ז כתב רש"י לפרש דברי ר"ח שבעי' הוכחה שנעשית לצל מחורב והיינו שאנו רואין שמסוכך יפה מה שאין עושין כן בשביל צניעות וכתב הטור וז"ל ור"ת פי' כהלכתה שלא תהא מעובה כמין בית וזה לשיטתו שפוסל כשאין הגשמים יכולים לירד לתוכה עכ"ל. וק"ל לפי' ר"ת היאך מתורצת קושית המקשן שהקשה מאי שלא כהלכתה דהא פשיטא למאי דפוסל בעלמא בסוכה מאי צריך למימר דפוסל כאן בשלמא לפירש"י שפיר קמ"ל דאף על פי שאין אנו יודעין אם נעשה לצל או לצניעות מ"מ כיון שמסוככת יפה אמרינן מוכחא מילתא דנעשה לצל אבל לר"ת קשה מאי קמ"ל ונראה דהיא גופא קמ"ל לר"ת דיש כאן פסול בסוכות אלו משום עשוים להגן ממטר ומ"ה הם עושים אותה ומזה נלמוד דיש פסול בעושי' בכל סוכה להגן ממטר דהא אין כאן פסול אלא משום זה:
א
null
41,857
טורי זהב
תרלה
ב
הוי תעשה ולמ"הט. וק' לפיר"ת דפוסל באין המטר יכול לירד והלא בגדיש אין המטר יכול לירד וי"ל דהפסול משום מטר אינו אלא מדרבנן שלא יהא כמין בית וכאן הוה פסול מן התורה והא דכשר ביש בגדיש חלל טפח תחל' כדאי' אח"כ אף שאין המטר יכול לירד נ"ל דלא אסרו מדרבנן באין מטר יורד אלא כשיש לו דמיון לבית משא"כ בגדיש דלא הוה דומה לבית כלל ע"כ אין פוסל אפי' מדרבנן כשאין המטר יכול לירד כנ"ל:
א
null
41,858
טורי זהב
תרלה
ג
וחטט בו אח"כ. פי' לא מבעיא אם חקק בו אח"כ מלמעל' למטה ומשייר ליה לחלל כמו שהוא פשיט' דכשר אלא אפי' אם חקק אח"כ למעלה דאז ליתיה לסכך בחלל הראשון כלל וסכך שנעשה השתא הוי משום תעש' כו' קמ"ל דאפ"ה כשר דמתחלה הי' על כל מה שלמעלה שם סכך אלא דהשתא קליש ליה ועושיהו דק [ר"ן]:
א
null
41,859
טורי זהב
תרלה
ד
ואין לעשות הסכך קודם כו'. נ"ל הטעם דכתיב חג הסוכות תעשה והיינו הסכך בשעה שאתה עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל כדאי' לענין שבת בסי' שט"ו ואם יעשה אח"כ המחיצו' הוי משום ולא מן העשוי וראי' מפורשת נ"ל ממתני' דהדלה עליה את הגפן כו' דאמרי' שם וצריך לנענע וכ' הרי"ף כדי שיהא נעש' מעשה לשם סוכה ולא אמרי' קציצתן זו היא עשייתן. ופירש"י והר"ן דהא דסיכך במחובר ואח"כ קצצן ל"מ הקציצה להוציא מידי פסול תולמה"ע דהכי משמע סוכות תעשה לך כשאת' עושה אותה תהא ראויה לסוכה הרי לפנינו דבשעת העשיה יהיה ראויה לסוכה ולא בצירוף מעשה שיהיה אח"כ דהיינו הקציצה וה"נ כאן וכ"ש הוא משם דמה התם דיש עכ"פ שם סכך ואוהל על הסכך אפ"ה כיון דפסול הוא לא מהני צירוף המעשה שאח"כ לזה כ"ש הכא שבשעת עשיית הסכך אין שם סכך ואוהל עליו אלא שאח"כ ע"י עשיי' המחיצות יהיה נקרא הסכך אוהל כ"ש דלא מהני והוי ולא מן העשוי וע"כ לא מהני לעיל סי' תרכ"ו ס"ב לעשות סוכה תחת מחובר או בית ולהסירו אח"כ ולא הוה מן העשוי אלא משום דיש שם סכך כשר והוי אוהל גמור אלא שיש מניע' מצד המחובר שעליו בזה אין פסול כיון שבעשי' עצמה אין פסול משא"כ כאן שבשעת העשייה הוה גרע טפי מפסול שאין עליה שם אוהל כלל פשיט' שאין תקנה אח"כ בעשיית המחיצות לעשות אוהל לשם סוכה. וא"ל מדברי רש"י בפ"ק דף י"ו במתניתין דהמשלשל דפנות כו' כ' רש"י מלמעלה למטה שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך וארוג כלפי מטה כו' ש"מ שכבר הית' הסכך ואפ"ה כשר דרש"י לא נתכוין התם לזה אלא דמקום הסכך קאמר וקראו סכך כמו שהוא לפנינו ואפי' את"ל שהי' כבר סכך שמא הי' באופן שכשר לעשו' סכך תחל' דהיינו שהיה שם טפח תחלה כמ"ש כאן אח"ז ומו"ח ז"ל כתב מכח ההיא דהמשלשל דפנות שזכרנו שאין פסול בעשיית סכך ולא עשה מזה אנא חומר' בעלמא לעשות תחלה דפנות ול"נ דאפי' בדיעבד פסול' ההיא סוכה שעשה תחלה הסכך מן התורה כנ"ל ברור:
א
null
41,860
טורי זהב
תרלה
ה
ואם עשה טפח כו'. פי' שעשה תחלה מחיצה רוחב טפח באורך כל הסוכה ונתן עליו הסכך ואח"כ גמר המחיצו' זה כשר דהוה כחוטט בגדיש ומוסיף על האוהל שהיה מעיקרא:
א
null
41,861
טורי זהב
תרלו
א
סוכה ישנה. פי' הסכך הישן אבל בדפנו' לית לן בה לכ"ע:
א
null
41,862
טורי זהב
תרלו
ב
דהיינו שעשאה קודם כו'. וכ"ש תוך ל' יום דכשרה וקודם ל' לאו דוקא דה"ה אפי' בתחלת השנה כשר':
א
null
41,863
טורי זהב
תרלו
ג
ובלבד שיחדש כו'. וא"כ סוכת גנב"ך ורקב"ש פשיטא דצריך ג"כ לחדש דודאי לא עדיף מסוכה ישנה דישראל ובגנב"ך ורקב"ש אפי' תוך ל' הוה כמו תחלת ל' דעיקר המעל' תוך ל' הוא לב"ש דמכשרי בה דסתמא נעשית לשם חג ופסלי קודם ל' דבעי' סוכה לשם חג וב"ה ס"ל לא בעינן לשם חג אלא נעשה צל בעלמא ואין מעלה לב"ה אלא לענין לחדש בה דבר כמ"ש אח"כ כאן אבל אם אין עשוי לצל אלא לצניעות כההיא דגנב"ך ורקב"ש לא מהני לב"ה אפילו אם מחדש בה כיון דהסכך גופא פסול והוה כמסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ וכתב הר"ן דהאי חידוש הוא למצוה מן המובחר:
א
null
41,864
טורי זהב
תרלז
א
מי שלא עשה סוכה. בגמ' פליגי ר"א ורבנן ר"א ס"ל חג הסוכות תעשה לך ז' ימים עשה סוכה הראוי לז' ממילא ש"מ דאין עושין סוכה בח"ה דאינה לז' ימים וש"מ דאין יוצאין מסוכה לסוכה דא"כ לאו לז' היא ורבנן ס"ל ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג פי' מאיזה יום מז' הימים שתרצ' ואפי' ביום האחרון אם לא עשית קוד' לכן וקי"ל כרבנן ע"כ אמרי' עושין סוכה בח"ה כמ"ש כאן. ובלבוש הקשה ממ"ש ז' ימים שאור לא ימצא בבתיכם דמשמע כל ז' הימים הוא בכלל האיסור לא ימצא ותי' מה שתי' ולק"מ דודאי בכ"מ שנוכל לפ' הקרא כפשוטו אנו מפרשים אותו כן דהיינו כההיא דלא ימצא משא"כ בחג הסוכו' דא"א לפ' כפשוטו דודאי אין אנו מצווים לעשות כל הז' ימים סוכו' וכן ז' ימים תאכל מצות שהוא במקום לא תאכל חמץ כל ז' ימים הוה נמי כפשוטו דהא לא הוה חוב רק לילה ראשונ' ע"כ פליגי ר"א ורבנן דר"א ס"ל עשה בפ"א על ז' ימים דוקא ורבנן ס"ל בכל זמן מהז' ימים תעשה סוכה וזה פשוט ובחנם טרח שם לתרץ בע"א:
א
null
41,865
טורי זהב
תרלז
ב
יוצאין בסוכה שאולה. אף ע"ג דבאתרוג פסול כיון דכתי' ולקחתם לכם משלכם ולא גזול ושאול וכאן נמי כתיב תעש' לך ולא ממעטי' אלא גזול שאני הכא דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכו' מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה א' פירש"י וזה א"א שיהא לכולן דלא מטי לכל חד שוה פרוטה אלא ע"י שאלה ועמ"ש קושיא גדול' בה' ציצית בסי' ו"ד על הרא"ש דמתיר שאול' בציצית:
ב
null
41,866
טורי זהב
תרלז
ג
וכן לא יקצצו ישראל כו'. נ"ל במקום שיש רשות לאנשי המקום ליקח עצי' מן היער בדינא דמלכותא אין איסור אם לוקח הישראל שם לסכך ודומה למאי דאי' בפ' הגוזל בתרא דקטלינן דיקלא ועבדי' מהן גשורי ועברינן עלייהו ועמ"ש סי' תרס"ד מזה:
ג
null
41,867
טורי זהב
תרלז
ד
אבל אם גזל סוכם כו'. דאז היא עצמה נגזלת שאין מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנוי' דאין כאן תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה הוצאות הלכך גזולה היא (רש"י) נ"ל פשוט שמותר לאדם ליכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו דניחא ליה לאינש דליעבד מצו' בממונו והוא ק"ו ממה דאיתא בסי' תרמ"ט דמותר לו לאדם ליטול לולב של חבירו שלא מדעתו דודאי קפיד אדם טפי על האתרוג ולולב ממה שקפיד על כניס' לסוכה שלו אלא דנ"ל דהיינו כ"ז שבעל סוכ' אינו שם אבל בשעה שהוא שם אפשר דקפיד עליו שלא יראה חבירו עסקיו ואכילתו בלי ידיעתו וזה דבר מוסכם מצד הסברא כנ"ל:
ג
null
41,868
טורי זהב
תרלח
א
בין עצי דפנות. ילפינן לה בגמ' מדכתיב חג הסוכות כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל על הסוכה מה חג לה' אף סוכ' לה' וכ' הרא"ש דזהו דוקא בסכך כמו דאמרינן בסי' תר"ל דמותר לעשות הדפנות אף מדברים שאינם מגורן ויקב כי קרא דבאספך קאי דוקא על הסכך ה"נ כאן באיסור הנא' דהא אותו פסוק גופי' דכתיב ביה באספך הוא עצמו נדרש מה חג והיאך תתחלק תיבה א' לב' דברים בשלמא בר"ס תר"ל דרשינן יתירא לדפנות והיינו תיבה אחרת ותמה על הרמב"ם שאסר אפי' עצי הדפנו' וצ"ל דעת הרמב"ם דאסר הדפנו' מטעם מוקצה דהרמב"ם הי' קשה לו קושיו' התוס' בפ"ק דף ט' דאסרי' עצי סוכה מן התור' ובפרק כירה משמע שהוא מטעם מוקצה והיינו מדרבנן וניחא ליה דפרק כירה מיירי מהדפנו' וכאן מיירי מהסכך והרא"ש שתמה על הרמב"ם הוא מטעם שכללן ביחד הסכך והדפנו' משמע דתרוייהו מן התור' וזה ודאי אינו ועל קושי' התו' הנ"ל מתרץ הרא"ש בע"א כמ"ש ב"י וא"כ משמע דאפי' מדרבנן מותר בדפנות כל שאין סתירת אוהל אלא נפל' מעצמ' וכ"מ דברי ב"י בדעת הרא"ש דבעצי דפנות דלית בהו צד איסור דאורייתא לא גזרו רבנן וזה א"א לאמרו דהא אמרינן בפ"ק דף י' לימא מסייע ליה לר"ח דאמרינן אם פירס סדינין תחת הסכך משום נוי דמותר דתניא סיככ' כהלכת' ועיטר' בסדינים המצויירי' אסור להסתפק מהן כו' משמע דמותר לפרוס סדין ודחי לה דלמא מן הצד לדפנות קאמר אבל למעלה אסור לפרוס סדין משום דבר המקבל טומא' הרי לפנינו דאפי' נוי סוכה שאצל הדפנות אסור משום מוקצ' כל שלא התנ' עליהם והיאך לא יהי' איסור מוקצ' בדפנות עצמן אלא נראה פשוט דאף להרא"ש יש איסור מוקצ' בדפנות אלא דכאן איירי באיסור דאורייתא משום חג הסוכות כו' בזה חילק בין סכך לדפנות מה שאין כן ברמב"ם לפי הבנת הרא"ש שרוצ' להשוותן לסכך ויהי' גם בהם איסור דאורייתא ועל זה תמה הרא"ש כי בודאי יש הרב' קולות וחילוקים בין איסור דאורייתא לדרבנן אבל לפי האמת גם הרמב"ם לא אסר בדפנות אלא מטעם מוקצה רק שיש חילוק בתנאי שלא מהני תנאי בדפנות אפילו אם נפלו וכמו שכתב רמ"א בסמוך והטעם דע"כ אינו בודל מהן כל בין השמשות ולא תחול הקדוש' עלייהו (לא שייך בדפנות) דהא אם ירצה לסתור אינו רשאי משא"כ בנוי שאפשר ליקחנו בי"ט ע"כ מהני תנאי שם כנ"ל בזה ואין כאן שום דיעה להתיר עצי הדפנות אפי' מדרבנן רק יש מחלוקת בין הרא"ש לרמב"ם לענין דאורייתא בדפנות לפי פירושו ברמב"ם אבל אנו קי"ל דגם הרמב"ם לא אסר אלא מדרבנן בדפנות נ"ל:
א
null
41,869
טורי זהב
תרלח
ב
ועיין סי' תקי"ח כו'. בב"י שם כתב ומיהו מדרבנן אתסר משום מוקצ' כמו שאסרו חכמים היותר על כדי הכשר סוכה כמ"ש בסי' תרל"ח עכ"ל וכאן פסק דמותר ביתר מכדי השיעור וכ"כ רש"ל פ' המביא סי' ג' דבסוכות החג לא גרע מנוי סוכה ועיין סי' תקי"ח בדברינו:
א
null
41,870
טורי זהב
תרלח
ג
דהזמנ' לאו מלתא היא. ק"ל הא מקשי' סוכה לחג כדאי' לעיל שחל עליה שם שמים וא"כ נימא כאן בסוכה ג"כ דהזמנה מילתא היא כמו בקרבן חגיגה דקי"ל בקרבן אם אמר ה"ז קרבן דהוה קדושת הגוף ה"נ נימא בסוכ' ומנ"ל לחלק בינייהו דהא קיי"ל אין היקש למחצה כ"ש כאן דרחמנא אקשינהו בפירוש ונראה דדעתו בזה דודאי אין לך לומר שכל הדינים שישנם בחגיגה יהיו בסוכה דא"כ נימא שיש גם בסוכה קדושת הגוף אלא ע"כ דה"ק קרא חג הסוכות תעשה לך ז' ימים דדוקא בזה יהיו שוים לענין ז' ימים שתהא קדושת הסוכה לזמן זה כמו חג ולא תטול ממנו להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה בזה דוקא שוים ולא לדבר אחר ואף ע"ג דאמרי' לעיל דלרבנן דרשינן עשה סוכה אפי' ביום ז' היינו לענין תעשה לך אבל לענין ההיקש לחג הוי היקש לכל ז' הימים וע"כ נראה פשוט שמ"ש אין נאותין מהם לדבר אחר היינו דרך ליטול משום שבזה תבטל קדושתה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עלי' או להניח עלי' שום דבר כיון שעדיין קדושת' עלי' וכ"כ סי' תקי"ח בש"ע אלא דכאן כ' בשם הר"ן שני דיעות אם מותר להריח בהדס ואי נימא דמריחא אקצייה כמו בהדס שבלולב א"ד דשאני הדס שבלולב שהוא צריך למצותו ואי אפשר בו אלא לריחיה שהוא עומד אקצייה אבל הדס שבסוכה כיון דאפשר ליה בעצים בעלמא מעשה עץ בלבד משמש ומהבערה בלבד אקצייה שלא יפחות אבל מריחי' לא אקצייה עכ"ל ורמ"א מביא בזה בסוף הסי' וממ"ש מוכח להיתר בזה נ"ל:
א
null
41,871
טורי זהב
תרלח
ד
ובי"ט ושבת אסור כו'. בטור בשם בה"ג כתב בי"ט מותר בטלטול ובשבת אסור בטלטול וכ' עליו רבינו הטור ואיני מבין מה חילוק לענין טלטול במקומן בין י"ט לשבת ובב"י הקשה עוד שהרי ה"ג פסק כר"ש דל"ל מוקצ' בי"ט ובשבת וכמ"ש בה' י"ט בשמו ולא מצא ישוב לקושיא זו וע"כ פסק כאן רמ"א דגם בי"ט אסור ולעד"נ לדמות זה למה דאי' ביבמות פ' חרש דף קי"ד אבא שאול אומר נוהגים היינו שיונקי' מבהמ' טהורה בי"ט ופרכינן אי איכא סכנה אפי' בשבת נמי אי ליכא סכנה אפי' בי"ט אסור ל"צ דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד פי' דוקא חולב בידיו הוה מפרק דבר מגידולו וחייב מן התורה אבל יונק הוה שינוי והיינו כלאחר יד גבי שבת שאיסור סקילה במפרק ביד גזרו ביה רבנן ביונק גבי י"ט דאיסור לאו הוא לא גזרו ביה רבנן הרי לפנינו במידי דתליא בגזירה חמיר שבת מי"ט ה"נ ס"ל לבה"ג בנפלו הנויין לענין טלטול אז אין כאן ביזוי מצוה ואפ"ה אסור כמ"ש ב"י בסמוך בשם הר"ן וז"ל כיון שטפלן לסוכ' עשאן כמוהו כו' ואי מתהני מנייהו אפי' אחר נפילה יש בזוי מצוה הלכך אין תנאי כלום דכי היכי דסוכ' אסור' ה"ה בנויי' ע"כ וס"ל לבה"ג דבעצי סוכה שיש בה שייכות איסור דאורייתא משום חג כו' פשיטא שיש להחמיר אף בנפל' אפי' בטלטול אלא דבנויים דליכא איסורא אלא מדרבנן משום ביזוי מצוה אפי' בעודה קיימת והחמירו גם בנפלו לאכיל' מ"מ אין ראוי לאסור בנפילה לטלטול אלא שהשוו חכמים מדותיהם לעצי סוכה וגזרו בטלטול הנויין משום טלטול עצי סוכה שיש שם שייכות איסור דאורייתא ע"כ ניחא שיש חילוק בין שבת לי"ט דשבת חמיר לענין גזירה אבל לענין התלוי במוקצה לחוד ואין שם שייכות איסור דאורייתא שרי בין בשבת ביבן בי"ט לבה"ג דפוסק כר"ש כמ"ש הב"י בקושיא שלו כנ"ל נכון וברור לתרץ קושית רבינו הטור וקושית ב"י על בה"ג:
ב
null
41,872
טורי זהב
תרלח
ה
של ח' ימים. דלא כמהרי"ל שכ' שהעיקר תלוי בהכנסת הי"ט אלא בכל ב"ה חל האיסור בפ"ע:
ב
null
41,873
טורי זהב
תרלח
ו
קודם ב"ה הראשון. דאל"כ כיון דחייל איסורא בב"ה קמא ממילא חייל בכלהו דכיומא אריכתא דמי לענין זה ולא מהני תו תנאי:
ב
null
41,874
טורי זהב
תרלח
ז
אין נוהגין להתנות. משום דלא בקיאי שפיר בתנאי:
ב
null
41,875
טורי זהב
תרלח
ח
די"א דאין אסור אפילו בדפנות עצמן כו'. דברים הללו אינן מחוורין דאין שום פוסק ס"ל להתיר אפילו בנוי דפנות כ"ש בדפנות עצמן דהיא תלמוד ערוך בפ"ק דסוכה כמ"ש רסי' זה אלא דהב"י כ"כ בפי' דברי הרא"ש והוא שלא בדקדוק כמ"ש שם אלא דנ"ל להקל בסדינים המצויירים שיש חשש מפני גנבים אנן סהדי שלא תלאן שם מתחלה להיותן שם תמיד ע"כ לא אתקצו כלל ואפי' לא התנו והרבה פעמים מצינו כיוצא בזה ואפי' לענין איסור ריבית כתב רמ"א בי"ד סי' קס"ט ס"ח ואפשר אפי' מסתמא הוה כהתנו בכך כיון שהמנהג כן:
ב
null
41,876
טורי זהב
תרלט
א
וישן ומטייל. במהרי"ל כתב שאדם המספר עם חבירו יספר עמו בסוכה:
א
null
41,877
טורי זהב
תרלט
ב
המנורה. וכ' ב"י בשם רוקח שאין מביאין נר חרס בסוכה כ"א מנורת ברזל ונחושת ונר שעוה ע"כ:
א
null
41,878
טורי זהב
תרלט
ג
סוכה קטנה. פירש"י של שיעור מצומצם ז' טפחים משמע דטעם האיסור משום דבזה ממעט' משיעור' וכעין ההיא דסכך פסול פחות מד' ואויר אצלו דסי' תרל"ב ס"ג דפוסל בסוכה קטנ' וק"ל מ"ש מהאי דסי' תר"ל סי"ג דאם סמך הסכך על העמודי' כו' דכשר כיון שיש י"ט מהארץ עד הסכך והמט' אינה ממעטת השיעור כיון שיש שיעור אם תנטל המט' כ"ש כאן אם תנטל המנורה ותו דא"כ מאי גריעותא דמנורה משאר כלי' שמות' להכניסם לסוכה ואפי' קטנה ונ"ל דמיירי במנורה שהוא תלוי' ונקשרת למעל' בסכך כמו בנר למאפ"ן שלנו וע"כ ממעט הנר כשיעור שלו מן הסכך ונשאר פחות מכשיעור לפ"ז אין איסור אלא בנקשר ושיעור מצומצם אבל התוספות כתבו בדף כ"ט הטעם דסוכה קטנה דחיישינן שמא תשרף סיכתו לפ"ז אין חילוק בנקשר למעלה וגם במצומצם ז"ט אלא שראוי לשייר שלא תשרף סוכתו כנלע"ד בזה:
א
null
41,879
טורי זהב
תרלט
ד
שום תשמיש בזוי. נראה שאין בכלל זו תשמיש המטה כיון שהוא שמחה של מצוה ובהדיא אי' בגמ פ' הישן דלא עבדי' חופה בסוכה משום צער חתן שבוש שם לשחוק עם כלתו כיון דמקום צר הוא משמע דמותר שם:
א
null
41,880
טורי זהב
תרלט
ה
אפי' שינת עראי. דאמר רבא אין קבע לשינה שפעמים שאינו מנמנם אלא מעט ודי לו הלכך זו היא שינתו:
ב
null
41,881
טורי זהב
תרלט
ו
ומותר לשתות מים. במשנה אמרי' מעשה והביאו' לריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ואמרי' בגמ' דה"ק אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו כו':
ב
null
41,882
טורי זהב
תרלט
ז
ויין כו'. ברא"ש וטור כ' אפי' את"ל דפרי בעי סוכה היינו דוקא מי שקובע עליהם אבל מי שאוכלן דרך עראי ודאי א"צ סוכה ושתיית יין עראי הוא עכ"ל ומשמע דאפי' קבע עצמו לשתות יין פטור ובהג"א פ"ב דסוכה כת' וז"ל ומיהו שתית יין ודבש ושכר בהדי פירות או בלא פירות אלא יין בלבד וכגון שלא אבל לחם ולפתן אין לי לברר אם מותר חוץ לסוכה אם לאו דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא ואין שתיה בלא אכילה או שמא פעמים אוכלין אגוזים ושאר פירות וקובעין עצמן לשתיה ואסור עכ"ל. ובלבוש כ' על שתיית יין וה"מ ששותה לצמאו אבל אם קבע לשתות הרבה הוה קביעות כדלעיל סי קי"ד ורי"ב לפכך נראה דגם לסוכה חשיב קבע וצריך סוכה וטוב להחמיר ולענין הברכה נראה שצריך לברך על השתיה של קבע שהרי מן הדין היה לו לברך בכל פעם שנכנס אלא שקבעוה על האכילה כמ"ש בסמוך א"כ למה לא יברך גם על השתי' של קבע כמו שמברכין על האכילה עכ"ל ול"נ דאין לברך לישב בסוכה כלל על השתיה אפי' בקביעות דאפי' את"ל דחייב בסוכה מ"מ אותה ברכה שמברך על האכילה פוטרת אותו מכל וכל וראיה ממ"ש התו' והרא"ש בפ"ק דברכות וז"ל כיוצא בזה שאל ר"י מר"ת אם צריך לברך על השינה בסוכה דיותר חמירא שינה מאכילה דמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה ושינת עראי אסור חוץ לסוכ' והי' ר"י ר"ל משום דשמא לא יוכל לישן וכשנרדם בשינה אינו יכול לברך אבל ר"ת השיב לו שכל מצות סוכה שחייב אדם מסעודה לסעודה כגון שינה וטיול ולימוד ברכת לישב בסוכה שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהם עכ"ל הרי לפניך שאפי' שונה שהיא חמורה מאכילה ברכת האכילה פוטרת אותו מן השינ' כ"ש שתיה שהיא אינה מבוררת א"צ ברכה עליה דברכת האכילה פוטרתו ואפי' אם קובע עצמו לשתות קודם האכילה כגון שתיית יי"ש במדינות אלו אפ"ה ברכה שיברך אח"כ בשעת האכילה כמ"ש ססי' זה פוטרתו ע"כ אין לברך כלל רק על האכילה כמ"ש בסוף הסימן:
ב
null
41,883
טורי זהב
תרלט
ח
ולאכול פירות. הרא"ש כ' שר"ת היה מחמיר אפי' בפירות שלא לאוכלן חוץ לסוכה כי היה סבור כההוא לישנא דפירות בעי סוכה כו ותמהתי שאין שם ב' לשונות ביומא דף ע"ט אלא ב' תירוצים יש על מילתא דרבא דאמר פירא לא בעי סוכה ומאן דלא משני התם כרבא לא פליג על רבא בזה ע"ש וצ"ע וכ' הטור בשם הר"פ דבשר וגבינה וכיוצא בהן בעי סוכה וטעמא מדאמרי' בגמרא שלר"א אם השלים סעודתו במיני תרגימא יצא והיינו בשר וגבינה ואח"כ כ' הטור במסקנ' ומיהו כיון שאין דרך לקבוע עליהם אפילו הקובע סעודתו עליהם לא חשיב קבע דלא עדיף מאכילת עראי דפת שאין צריך סוכה ובקצת ספרים ב' במקום ומיהו ומים וכ"ה נוסחת ב"י והוא ט"ס:
ב
null
41,884
טורי זהב
תרלט
ט
ול"נ משום דמצות סוכה כו'. על הטעם הזה ק' א"כ גם על האכילה לא יצא עד שתהיה לו סוכה מיוחדת כמ"ש המרדכי הביאו רמ"א בסי' תר"מ דאם עשה סוכה במקום המצטער בשינה אף ידי אכילה לא יצא ונלע"ד לתת טעם לקולת השינה דאיתא בגמר' דשלוחי מצוה פטורים דהיינו רבה בר רב הונא ור"ח שהלכו לקבל פני ר"ג היו ישנים חוץ לסוכה וה"נ למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סימן תקנ"ט ונשים פטורות מן הסוכה א"כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וע"כ פטור מן הסוכה בלילה בשינה ואפי' אם אשתו איננה טהורה מ"מ שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר כדאית' בגמ' שאסור לישן בחדר שאיש ואשתו לנין בו וא"ר יוסף אפילו באשתו נדה שנאמר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה כנ"ל טעם הקולא בזה למי שמיקל בו:
ב
null
41,885
טורי זהב
תרלט
י
בליל י"ט הראשון חובה. דאר"י משוה ר"ש בן יהוצדק נא' כאן ט"ו ונאמ' ט"ו בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות ופי' הסמ"ג ורא"ש דאירדו גשמים קאי דאל"כ הא חובה בי"ט לאכול פת וממילא חייב בסוכה אף מכאן ואילך וסמ"ק וא"ז מוכיחים מזה דאין חובה בי"ט לאכול פת מדאמר מכאן ואילך רשות והם לא מפרשים דקאי אירדו גשמים ופסק בפסקי מהרא"י סי' ק"ס דבליל ב' של סוכות דא"צ לאכול כזית בסוכה אם ירדו גשמים דסמכינן אסמ"ק וא"ז דלא כאשר"י דס"ל לדידן י"ט ב' כראשון אלא אנן בקיאין בקביעא דירחא כו' ומסיק שם תלמיד מהרא"י וז"ל אמנם שמעתי שדרש בב"ה דבלילה הראשונה ושניה צריך לאכול כזית בסיכה אם ירדו גשמים:
ג
null
41,886
טורי זהב
תרלט
יא
אפי' אכל כזית. וכתב הטור אע"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא כביצה שאני ליל ראשון שהיא חובה טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאכלו חוצה לה הלכך יוצא בה נמי ידי סוכה עכ"ל הרי שלדעת הטור חמירא ליל ראשון מכל ימי הסוכות גם לענין זה דאפי' בכזית שהוא פחות מכביצה חייב בסוכה והקשה ב"י וז"ל ולבו מגמגם דקאמר ואפי' לא בעי דאטו באי בעי תליא והל"ל לא מצי במקום לא בעי ועוד דהיא גופא מנ"ל דשאני ליל ראשון משאר לילות וטפי ה"ל למנקט טעמא דכון דגמר מחג המצות הוה שיעורא בכזית דומיא דפסח עכ"ל הנה קושיא ראשונה לא הבנתי כלל דודאי שפיר אמר דאי בעי דהיינו שיש חומרא בליל ראשון דאפי' כזית חייב בסוכה וקושיא הב' אינה קושיא דרבינו הטור יליף לה מהא דמייתי הרא"ש ירוש' וז"ל חברייא בעי אי מה חג המצות בעי' שיכנס למצוה כשהוא תאב אף סוכה כן ר"ז בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן בסוכה מפרש לה דר"ז מספקא ליה מי הוה חיוב סוכה בליל ראשון עד כזית ולא פטור אלא פחות מכזית וחמיר משאר לילות וקי"ל לחומר' דכזית חייב בסוכה מזה יליף רבינו דחייב בסוכה בכזית בליל א' אפי' ירדו גשמים והיינו דסגי ליה בכזית:
ג
null
41,887
טורי זהב
תרלט
יב
ולא יאכל בלילה כו'. זה ילפינן גם כן מחג המצות דכתיב בערב תאכלו מצות וכן מ"ש אח"כ קודם חצות ג"כ ילפי' ממצה בפסח שכן הוא דינא וכן מ"ש אח"כ ולא יאכל ביום מחצות כו' ומה שסיים דומיא דאכילת מצה קאי אכל מ"ש לפני זה:
ג
null
41,888
טורי זהב
תרלט
יג
וכשמבין ומדקדק. הר"ן כתב י"א להיפך דעיוני היינו קבע ובעי סוכה ולחומרא עביד כתרוייהו כל היכא דלא מטריד ומצטער ע"כ:
ד
null
41,889
טורי זהב
תרלט
יד
המתפלל כו' הטעם דתפלה כל השנה אינה בבית דירה אלא בב"ה וע"כ הבדלה שכל השנ' מבדיל בבית צריך להבדיל בסוכה:
ד
null
41,890
טורי זהב
תרלט
טו
תבשיל של פול. שתבשיל זה ממהר להתקלקל בגשמי' מעט:
ה
null
41,891
טורי זהב
תרלט
טז
אפי' אין תבשיל לפניו. וכ"כ הטור בשם סמ"ג וכ' עליו וז"ל ואין משמע כן בגמרא מדלא אמר כדי שתסרח המקפה אלא משתסרח משמע שתסרח ממש עכ"ל ונ"ל דאי היה אומר כדי שתסרח הייתי מפרש דאף הישן בסוכה הוה שיעור זה שלא יצא עד שיעור שאם היה אוכל היה מסריח המקפה שהרי התנא אמר ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות ויש בל' גם שינה ובאמת א"צ בשינה שיעור זה וכמ"ש רמ"א בסמוך ע"כ אמר משתסרח להורות דלא מיירי אלא מאוכל דוק' ולא שינה וע"ד הטור צ"ע הא אמרי' בגמ' בברייתא תנא משתסרח המקפה של גריסין ואי מיירי דאוכל תבשיל של גריסין מאי רבותיה פשיט' שאם נתקלקל המאכל שלפניו שפטור ומאי רבותא דגריסין אלא ע"כ דאפי' אינו אוכל גריסין משערינן כאלו אכל גריסין ואפ"ה תנא ל' משתסרח ולא אמר כדי שתסרח מאכל של גריסין ש"מ שאין זה דקדוק כלל וכ' בלבוש דאם מחמת קרירות מתקלקל המאכל דהוא פטור:
ה
null
41,892
טורי זהב
תרלט
יז
אבל לילה הראשונה כו'. משמע ולא בשני' וטעמו כמ"ש בס"ג בשם פיסקי מהרא"י דסמכי' על סמ"ק וא"ז דס"ל דאפילו בלילה ראשונה אין חיוב בירדו גשמים וע"כ צ"ע במ"ש כאן אח"כ ויקדש בסוכה כו' דמשמע שמברך לישב בסוכה וק' דלפי הסמ"ק וא"ז הוה ברכה לבטלה דהא אין חיוב כלל בירדו גשמים אפי' בראשונה אלא ע"כ דברור לן דקים לן כסמ"ג ואשר"י דבלילה ראשונה הוה חובה בירדו גשמים ואין חשש ברכה לטלה א"כ היה לנו להחמיר גם בשניה דהא בהא תליא ע"כ נראה דגם בלילה שניה יש חיוב בכזית בירידת גשם אלא דבשניה אין לברך לישב בסוכה אם ירדו גשמים ובת"ה סי' צ"ה פסק דבליל שני א"צ להמתין רק עד זמן אכילה ולא יקדש בסוכה אלא יקדש בבית ויאכל כל צרכו ויאכל כזית בסוכה באחרונה ונראה כמ"ש דלא יברך אז על הסוכה דדלמא פטור לגמרי הוא בירידת גשם כנלע"ד:
ה
null
41,893
טורי זהב
תרלט
יח
וינעור משנתו. פי' מעצמו וא"צ להקיצו:
ז
null
41,894
טורי זהב
תרלט
יט
וכל הפטור כו'. ק"ו בזה למי שרוצה להחמיר כשיורדין גשמים ולילך לסוכה ולברך המוציא ולישב בסוכה ואח"כ לאכול בבית דהוה ברכה לבטלה וזה פשוט:
ז
null
41,895
טורי זהב
תרלט
כ
נהגו שאין מברכין כו'. דמן ההלכה קי"ל כרבה בב"ח אר"י סוכה כל ז' צריך ברכה וכתבו רי"ף והרא"ש והטור דיש לברך על כל פעם שנכנס בה וכ"כ התו' פ' לולב וערבה דכל אימת שנכנס לה שיאכל וישתה וישן ואפילו י' פעמים ביום מברך על כל א' וא' מידי דהוי אתפילין כל זמן שמניחן וה"ט דסוכה דאי מתרמי ליה סעודה לא אפשר ליה למיכל חוץ לסוכם אע"פ שכבר אכל בו ביום בסוכה עכ"ל וכ' ב"י בשם המגיד ראיתי כתוב דדוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר אבל אם לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לשעתו לא הויא יציאה לחייבו עוד בברכה כשיחזור ודבר נכון הוא עכ"ל וסיים הטור ור"ת פי' כיון שעיקר קביעות שאדם עושה בתוך הסוכה היא האכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים אפי' השינה כו' וקבעו רבותינו כר"ת ובתוס' פ"ק דברכות דף י"א כתבו התוס' וז"ל וא"ת מ"ש מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה ובברכת התורה סגי בפ"א וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו ממנה דכל שעה מחויב אדם ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוה כמו יושב כל היום בלא הפסק אבל אכילת סוכה יש שעה קבוע עכ"ל משמע מזה דאפי' הי' בדעתו היום לאכול ב"פ בסוכה צריך לברך שנית דאל"כ מה מקשי' התוס' דהא בתורה ודאי דעתו ללמוד אח"כ אלא פשוט בסוכה צריך בכל ענין לברך שנית ובזה הוכרחו לחלק ביניהם וק"ל מ"ש מחנות של בושם דאי' בסי' רי"ז דבנכנס ויוצא מברך ברכת הריח על כל פעם ופעם וכת' הטור שם בשם הר"מ דוקא כשלא הי' דעתו לחזור אבל אם הי' דעתו לחזור לא יברך דהא לא אסח דעתי' ושם לא קפדינן אם יוצא לשעה או לא אלא אפי' לזמן מרובה כל שדעתו לחזור באותו יום וכאן אנו צריכים שלא יצא אלא לדבר עם חבירו וכן לר"ת שפסק דבאכילה תליא מילתא ואפי' הי' בדעתו לחזור ולאכול אח"כ הוא חייב לברך שנית מ"ש מברכת הריח למה לא נימא כי היכי דמהני ברכת הריח למה שיריח כל היום אפי' אם יצא בנתיים שעות הרבה ה"נ מהני בסוכה ונראה לתרץ דדוקא בסוכה שיש בה זמן קבוע דהיינו בשעת אכילה ואחר כך הרשות בידו לצאת בזה אמרינן דכל ששהא הרבה לעיקר הדין בין יציאה לכניסה ולר"ת אפי' לא הלך מן הסוכה אלא תכף שבירך ב"ה גמר סעוד' הראשונה וצריך לברך שנית על הסעודה השנים אפי' אם הי' דעתו תחלה עלי' דזה הוה כמו אם הי' לילה בנתיים דפשיטא דלא מהני דעתו היום על מה שאכל למחר דלמחר הוה ענין אחר ה"ה בו ביום אחר גמר אכילה הראשונה משא"כ ברכת הריח דאין שייך שם גמר מעשה וסילוק מעשה הראשון ואם לא היה יוצא מהחנות כל היום וכל הלילה עד למחר א"צ לחזור ולברך ע"כ מהני אם דעתו לחזור בו ביום כנלע"ד: וכתוב בלבוש על אותן שקובעין עצמן לשתות אחר ב"ה ואחר השתיה זמן מה נמשך שחוזרין ואוכלין סעודה שניה בלי הפסק ומברכין שנית לישב בסוכה ונ"ל שטעות גמור הוא בידם שהרי לא הסיחו דעתם מישיבת סוכה שכבר בירכו עליה בסעודה הראשונ' ומה שנהגו לקבוע ברכת לישב בסוכה על האכיל' היינו משום שמסיחין דעתם מן האכיל' יוצאין מן הסוכ' כמה פעמים וחוזרים לתוכ' אבל הכא שישבו בתוכ' כל היום למה יברכו עליה פעם אחרת עכ"ל. ואני אומר שהוא על נכון ומאוד אני תמה על בעל הלבוש שהור' מסבר' שלו ולא ביקש לעיין על מקור הדין כלל. חדא דהא כ' הרא"ש בפ' לולב וערב' וז"ל ולישב בסוכ' היינו להתעכב בסוכה ומטע' זה חולק על הרמב"ם שכ' דיש לקדש מעומד כו' וא"כ אין לנו נפקותא במה שנתעכבו שם או יצאו וחזרו דהא עיקר החיוב מצד קביעות האכיל' וכיון שנגמר קביעות הראשון חייב לחזור ולברך על קביעות השני כיון שאם היה רוצה לצאת חוץ לסוכה לאכילה אסור לו וחל עליו ישיבת סוכה גם באותו פעם חייב לברך על החיוב הב' וברכה הראשונה כבר כלתה בב"ה דמ"ש מברכת המוציא שחייב שנית ולא מהני ברכה הראשונ' שקודם הסעוד' הראשונ' ובלבוש כ' לחלק בזה דשאני התם שהסיחו דעתם מן האכיל' אבל לישב בסוכ' למה יברך והא לא הסיח דעתו ממנה ואין זה כלום ואף את"ל דשתי' בעי סוכ' מ"מ טפיל' היא לגבי אכילה כמ"ש הרא"ש בפ' לולב וערב' וז"ל ור"ת או' לפי שעיקר קבע שאדם עושה בסוכה הוא האכיל' אבל שאר טיול ושינה שעושי' בסוכ' טפלי' הם לגבי אכיל' והיא פוטרתם עכ"ל והנה ק"ו דמה טיול ושינה שהם מפורשות לחיוב סוכה בגמ' אפ"ה חשבי' להו לטפל גבי אכילה ק"ו שתיה שהיא לא נזכרה בגמ' אדרבא מפורש בפוסקים שזכרנו לעיל דלא בעי סוכה ואע"פ שאנו מחמירין ומצריכים בהם סוכה מ"מ פשיטא שהם טפלים לגבי האכילה משא"כ אכילה בסעודה אחרת פשיטא דפשיטא שאינה נחשבת טפילה לגבי הראשונה ותו דבשתיי' בנתיים לא בעי' ברכת סוכה אפי' אם היה יוצא לשוק וחוזר לשתות מטעם דאכילה פוטרת אבל באכילה שפשוט הוא אם יוצא וחוזר ונכנס לאכול דבעי ברכת סוכה וא"כ היאך תאמר שאין חיוב על החוזר לאכול כיון שנתעסק כבר בשתיה בנתים דהשתיה אינה חשובה כלל נגד האכילה ואין לטעות בל' התו' שזכרתי שכתבו אבל סוכה כל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן אפי' י' פעמים כו' ותטעה לו' דוקא בנכנס מחוץ כדי שיאכל כו' אבל לא בשהי' שם כבר זה שטות גמור דאטו מיירי התו' ביושב ושותה בנתים ומי הכניסם לזה אלא פשוט דאורחא דמלתא נקטינן נכנם לאכול דאין אדם יושב בסוכה מאכילה לאכילה אדרבא הא כתבו אח"כ דאי מתרמי ליה סעודה לא אפשר למיכל חוץ לסוכה אע"פ שכבר אכל בו ביום בסוכה וכן תפילין כל היום כו' עכ"ל משמע אפי' לא יצא בנתים דהא סתמא כתבו ותו מאי מעליותא דשתיה בנתיים והלא אי יושב בטל בנתים הוא נמי עוסק בסוכה דהא קי"ל דגם טיול צריך סוכה וא"כ היאך יברך אח"כ על האכילה אלא ע"כ דאכילה מלתא אחריתא היא כנ"ל ברור ופשוט ורבים נוהגים כן והדין עמהם. ומצאתי למו"ח ז"ל שכ"כ בפשיטות. ועוד ראיתי להזכיר דבר פשוט שכל מה ששותין קודם האכילה כגון יי"ש בקביעות א"צ ברכת סוכה כי האכילה שיברך עליה אח"כ פוטר אפי' מה שלפניו וראייה ממ"ש הרא"ש פ' לולב וערבה כיון דמצות סוכה היא אכילה וטיול אם מברך אחר שישב שפיר דמי ומקרי עובר לעשייתן ומביא ראיה מציצית דאמרי' נתעטף אומר להתעטף בציצית אלמא אע"פ שכבר נתעטף מברך לפי שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד וכן נמי הסוכה כו' עכ"ל. הרי שאף הישיבה והטיול ושינה שלפני האכילה נפטרו מכח האכילה שאחריה ק"ו בשתי' כ"ז נראה פשוט לע"ד שהרוצה לברך עליה בשתיה יש לו לחוש לברכה לבטלה בלי ספק. נ"ל דמי שבדעתו שאין אוכל פת כל היום וכ"ש מי שמתענה תענית חלום בסוכות חייב לברך על הסוכה בכל פעם שיכנוס בה באותו יום לטיול כיון שאותו יום אין בו אכילת פת הדרינן לדין התלמוד דמברך בכל פעם שנכנס לישב שם דהא עיקר הטעם שאכילת פת הוא עיקר ופוטר את הטפל:
ח
null
41,896
טורי זהב
תרמ
א
נשים וכו'. משום דה"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות:
א
null
41,897
טורי זהב
תרמ
ב
כבן ה' כבן ו'. פי' כל חד לפום חורפיה ובפ' כיצד משתתפין א"ר אסי קטן בן ו' יוצא בעירוב אמו פי' אם עירבה לעצמו ולא זיכתה לו בעירוב מוליכתו עמה דכגופה דמי דמסתמא דעתה היתה על הקטן דלא סגי ליה בלאו אמו מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בערוב אמו ושא"צ לאמו אין יוצא בעירוב אמו ותנן נמי גבי סוכה כה"ג קטן שא"צ לאמו חייב בסוכה ואמרי דבי רבי ינאי ור"ל וכמה כבן ד' כבן ה' וע"ז בעי רב יהושע לתרוצי ונשאר בתיובת' ואח"כ פריך על רב אסי ממה דתניא קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש ומשני לרב אסי עד ועד בכלל לימא תהוי תיובתא דר' ינאי ור"ל ל"ק הא דאיתיה לאבוה במתא והתינוק נכנס ויוצא עמו לא קרי ליה צריך לאמו מבן ד' ולמעל' וברייתא בדליתי' לאבו' במתא הוי שיעורא עד בן ו' ורי"ף ורמב"ם לא כתבו אלא דברי רב אסי לחוד משום דלא סמכי' אהאי שינויא דאיתי' לאבוה דהא לא משני הכי לרב אסי אלא משני עד בכלל ורבי ינאי ור"ל הוא דמשני הכי משום דלא ס"ל עד בכלל וכרב אסי נקטי' מדמייתי בגמ' ס"פ אע"פ וכ"פ התו' והרא"ש והטור פסקו בעירובין לעיל סי' תי"ד כההיא חלוקא דיש לאבוה במתא או לא וכאן לא זכרו חילוק זה אלא פסק הטור כבן ו' כבן ז' והיינו כרב אסי דרב אסי נקט בן ו' היינו (בן ו') [ז'] שלימות והטור דנקט בן ז' [היינו בן תחלת ז' ובודאי קשה למה לא פסק גם כאן כמ"ש בה' עירובין ספי"ד וכ' ב"י לפרש דברי רבינו הטור כאן דנקט כבן ו' כבן ז' פי' אם איתי' לאבוה במתא שיעורו כבן ו ואי ליתיה במתא שיעורו כבן ז' ודרך זה רחוק לע"ד דהטור יכתוב דרך רמז כזה אלא נלע"ד דגם הרא"ש והטור ס"ל דר' אסי ור' ינאי ור"ל פליגי דהיינו לרב אסי בין בעירוב בין בסוכה שיעורו כבן ו' שלימות ואין חילוק באית' לאבוה או לא ור' ינאי ור"ל ס"ל יש חילוק. ונראה להרא"ש והטור לפסוק כרב אסי בעירוב דהיינו להחמיר שלא תעשה אמו איסור להוליך בנה עמה כשיש לו אב בעיר דהא לר' ינאי ור"ל יש איסור בזה אבל כאן בסוכה דחיוב החינוך הוא מדרבנן ובשב ואל תעשה כהכא דלר' ינאי ור"ל אין עליו חיוב אפי' מדרבנן ולרב אסי יש חיוב עליו וכיון שהיא מילתא דרבנן אזלי' לקולא ולא מחייבינן ליה לטרוח ולחנכו אא"כ הוא בן ו' שלימות ותחלת בן ז' וזהו שנתכוין רבינו הטור כאן שכתב חייב מדרבנן לחנכו דלאיזה צורך זכר שהחיוב הוא מדרבנן אלא על הכונה שזכרנו דכיון שאין בזה אלא מלתא דרבנן לא הטריחוהו בחיוב עד שיהיה בן ז' אלא יהא שב ואל תעשה משא"כ בעירוב שאמו רוצה לעשות מעשה להוליכו עמה לא תעשה כן עד שיהיה מותר לד"ה דהיינו בן ה' שנים כנ"ל נכון וברור בדברי הטור ומ"ש כאן בש"ע כבן ה' כבן ו' פירושו שלימות כדעת הטור שזכרנו.
ב
null
41,898
טורי זהב
תרמ
ג
שמקיז דם חייב בסוכה. בהג"א סיים שם דלא הוה חולה אלא אדרבא הוא שמח ומרבה באכילה ושתיה ותו דה"ל שלא להקיז כמועד אלא קודם או אח"כ עכ"ל. משמע לי מזה דלא מיירי אלא במקיז לשמור הבריאה לחוד ואין מרגיש בחולי אבל אם מרגיש בחולי ויש קצת קרירות פשיטא שפטור מסוכה שאפי' בתבשיל שמתקלקל בשביל הקרירות כתב בלבוש שפטור מסוכה כ"ש באם יש היזק לגוף מחמת הקרירות.
ג
null
41,899
טורי זהב
תרמ
ד
אבל לא תחת הסכך. דאז יבטל הסכך כדלעיל:
ד
null