Unnamed: 0
int64 0
9.3k
| bookname
stringclasses 1
value | topic
stringclasses 1
value | siman
stringlengths 1
8
| sek
stringlengths 2
5
| text
stringlengths 11
3.21k
|
|---|---|---|---|---|---|
9,200 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ה
|
וכיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תשיג ידו. ויש להדר אחר בשר בהמה חלק <small><small>(גלאט)</small></small>, שיש אומרים שאין יוצאים ידי חובה בבשר עוף ודגים שאין שמחה אלא בבשר בהמה. ואם קשה לו בבשר בהמה, יאכל בשר עוף. <small><small>[ע' חגיגה (ח.), שאין שמחה אלא בבשר בהמה. וכ''כ היעב''ץ, והחתם סופר, ומהר''י נג'אר, וכן מוכח בספר לקט יושר, וכ''כ בשו''ת דבר משה אמריליו, ובשו''ת יחוה דעת ח''ו (סי' לג) בהערה. ע''ש. ובילקו''י מועדים עמ' שמ]</small></small>.
|
9,201 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ו
|
מזכירין ''ועל הנסים'' בברכת המזון, הן בסעודה שאוכלים בליל פורים, והן בסעודות היום. ומכל מקום אם טעה ולא אמר ''ועל הנסים'' בברכת המזון, ולא נזכר עד שאמר ''ברוך אתה ה''' <small><small>(כדי לחתום על הארץ ועל המזון)</small></small>, כיון שאמר ''השם'' אין מחזירים אותו, ואפילו לא עשה אלא סעודה אחת במשך כל יום הפורים. <small><small>[אליה רבה (סי' תרצה סק''ז). ודלא כתשובת הרש''ל (סי' מח), וסיעתו, שהצריכוהו לחזור ע''ז. ובאמת שמבואר להדיא בהרמב''ם (פ''ב מהל' ברכות) ובטור (סי' קפז) והרמ''א שם (ס''ד), שאינו חוזר. וכן העיר לנכון בכסא אליהו שם. ובשלחנו של אברהם]</small></small>. ובאמצע הרחמן יאמר: הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מרדכי ואסתר וכו', עד ועשית עמהם נסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול סלה. <small><small>[כן כתב מרן הב''י (ס''ס קפז) בשם כל בו. וכ''ה בפרישה שם. וכתב הגרי''ח בשו''ת רב פעלים ח''ב (חאו''ח סי' מ) שכן המנהג פשוט לאומרו בהרחמן. ע''ש. ודלא כמ''ש בשו''ת התעוררות תשובה ח''א (ס''ס סו) דבפורים אין לכלול על הנסים בהרחמן כששכח לאומרו. ילקו''י מועדים עמוד שמ. חזון עובדיה פורים עמ' קפב]</small></small>.
|
9,202 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ז
|
בעל הנסים שבתפלה ובברכת המזון, צריך לסיים: ועשית עמהם ''נסים ונפלאות'' בלשון רבים, ולא ''נס ופלא''. <small><small>[מועד לכל חי (סי' לא אות קז). יפה ללב ח''ב (סי' תרפב סק''ג). שכשם שבחנוכה היו נס ההצלה ונס של פך השמן, כך בפורים שתים זו שמענו, נס ההצלה, ונס הרמת קרן ישראל וגדולת מרדכי. (ע' ט''ז סי' תרצה סק''א, וכה''ח סי' תרפב סק''א בד''ה ועשית). וע''ע בשו''ת יביע אומר חלק ח (חאו''ח סי' יא אות כא). ע''ש]</small></small>.
|
9,203 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ח
|
אף הנשים חייבות בסעודת פורים, אך ישתו רק מעט יין. <small><small>[שו''ת היכלי שן תליתאה סי' ז-ח]</small></small>.
|
9,204 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ט
|
אשה שחל ליל טבילתה במוצאי פורים, מותר לה לאכול בשר בפורים, ותנקר היטב בין שיניה קודם טבילתה. <small><small>[בשו''ת דבר משה (סי' מז) כתב, שלא תאכל בשר אלא מרק בשר, [וגם בשומן בשר המנהג להקל. מקור חיים סי' קצח], שעיקר שמחת האשה בבגדי צבעונין ובתכשיטין, ושכן הורה בית דוד. ע''ש. וכן כתבו עוד אחרונים. אולם בשו''ת יד הלוי (חיו''ד סי' צ) כתב, דלכאורה לפמ''ש הט''ז (סי' קצח ס''ק כה), שבשבת ויו''ט המנהג שאוכלות בשר, רק שתזהר לנקר בין שיניה היטב, יש להתיר גם בפורים, שהרי מה שנהגו שלא לאכול בשר ביום הטבילה, הוא רק מנהג בעלמא להחמיר, והרי סעודת פורים היא מדינא, שמשתה ושמחה קבלו עלייהו. וכן הדפסתי בספרי אמירה לבית יעקב, להקל. אך שוב ראיתי בעקרי הד''ט (חאו''ח סי' לו), שכתב בשם שו''ת סמא דחיי, [טעותא היא, וצ''ל דבר משה סי' מז], שאסורה לאכול בשר בפורים. ומסופקני אם צריך אני לפרסם שאני חוזר בי מן ההיתר שכתבתי. ומהר''ר ליב רובין הסכים עמי להתיר לאכול בשר בפורים ביום טבילה. ושלא לחזור מן הפסק שכתבתי בספר אמירה לבית יעקב. עכת''ד. וכן עיקר להקל בפורים אף לכתחלה. וקודם הטבילה תזהר לנקר היטב בין השיניים, וראה בהליכות עולם ח''ה עמ' קפא]</small></small>.
|
9,205 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
י
|
הנשבע להתענות בפורים אין כח במצות פורים לדחות שבועה בשם שמים, וצריך להתענות, אם לא מצא היתר לשבועתו. ולרווחא דמילתא יעשה הסעודה בלילה. <small><small>[כ''כ הב''י (סי' תרצה) בשם הארחות חיים בשם רבינו האי. וכבר כתב מרן בש''ע יו''ד (סי' רלט ס''ו), הנשבע על מצוה דרבנן, כגון שלא להדליק נרות חנוכה, או שלא לקרוא המגילה, השבועה חלה עליו, וה''ה לדבר שהוא מדרש חכמים ואינו מפורש בתורה. וכ''ה בש''ע א''ח (סי' תקע ס''ג), שהנשבע להתענות בחנוכה ופורים חלה שבועה עליו. וראה בחזון עובדיה פורים עמ' קעד]</small></small>.
|
9,206 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יא
|
טוב לעשות סעודת הפורים יחד עם חבריו ובני ביתו בשחרית. <small><small>[כ''ה בסידור הרש''ש, שיש לעשותה בשחרית. והביאו בכה''ח (סי' תרצה ס''ק כג), ושכ''כ השל''ה. וכ''כ הפמ''ג. וכ''כ במעשה רב (סי' רלח), שיכוין לצאת י''ח בסעודת שחרית. וע''ע בשו''ת זכרון יהודה (חאו''ח סי' רח). ובספר נתיבי עם. וכתב בסדר היום, שיאסוף את כל בני ביתו לאכול עמו סעודת פורים בשמחה, שאדם יחידי לא יוכל לשמוח כראוי, והביאו האליה רבה (סק''ד). וכ''כ הפמ''ג שם. וע''ע בשבולי הלקט (סי' רא) שכתב, חייב אדם לשמוח בפורים וכו', ומזמר על השלחן בבית חבריו. ע''ש]</small></small>.
|
9,207 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יב
|
אף האבל על אב ואם בתוך י''ב חודש יכול להשתתף במסיבת סעודת פורים אשר נערכת מחוץ לביתו. ואם יש שם כלי נגינה, ימנע האבל מלהיות שם. <small><small>[הנה הכנה''ג א''ח (סי' תרסט הגב''י) כתב, שבסעודת חתן תורה בשמחת תורה, יכול גם האבל על אב ואם בתוך י''ב חודש להשתתף עמהם. וכן בסיום מסכת, שהיא סעודת מצוה. ע''ש. שכיון שהסעודה היא לגומרה של תורה, אין לך סעודת מצוה גדולה מזו. ועדיפא מסעודת סיום מסכתא שהתירו האחרונים לאבל להשתתף בה. ומה גם ששמחת חתן תורה שהיא לסיום התורה, היא שמחת כל ישראל, דהאי יומא קא גרים, ואף בפורים דקי''ל לדינא שאין אבלות נוהגת בו, יכול להשתתף בסעודת פורים, ואע''פ שיש מקום לחלק דשאני יום שמחת תורה שהוא יו''ט. מ''מ יש להקל, כיון שיום פורים הוא יום משתה ושמחה. ואע''פ שהסעודה היא חוץ לביתו, מותר, דקי''ל הלכה כדברי המיקל באבל. ומ''מ אם יש שם כלי נגינה, האבל ימנע מלהיות שם]</small></small>.
|
9,208 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יג
|
סעודת פורים שעשאה בליל פורים לא יצא ידי חובתו, דכתיב ''ימי'' משתה ושמחה. ומכל מקום גם בליל פורים ירבה בסעודתו. <small><small>[בגמ' מגילה ז: סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא. והנה בארחות חיים (הל' סעודת פורים אות לה) כתב, יש מפרשים בלילה כעין לילה, בשאין אבוקה כנגדו דרך שמחה. והובא בב''י. וכתב הפר''ח, שאין לפרש שאם אכלה בלילה כשאבוקה נגדו כעין יממא יצא, דהא אמרינן במגילה (ז:), ''ימי משתה ושמחה כתיב''. ובקרא אין לפרש דהיינו כעין יממא, אלא הכוונה שגם ביום פורים לא יאכלנה בבית אפל, בלא אבוקה כנגדו, ואם עשה כן לא יצא. והכי נקטינן. ע''כ. וע' במרדכי (מגילה סי' תשפז), שהביא בשם ראבי''ה, שצריך לנהוג בפורים כלילי שבת ויומו. דומיא דקריאת המגילה, דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים, ואין היקש למחצה. והמרדכי בשם רבו הקשה ע''ז מהגמ' מגילה (ז:). וע' בספר האגודה (מגילה שם), שהביא בשם גאונים שכתבו, שיש לנהוג בפורים סעודה, כליל שבת ויומו. וכיו''ב כתב הרמ''א בדרכי משה (סי' תרצה אות ב) בשם תשובת מהר''י מברונא, שאף בליל פורים חייבים לשמוח. וראה בילקוט יוסף מועדים עמוד שמ. ובחזון עובדיה פורים עמוד קעח]</small></small>
|
9,209 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יד
|
חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. וישתה יין כדי שיהיה שמח ומבושם, וישתכר מעט וירדם בשכרותו. <small><small>[כ''כ הרמב''ם (פ''ב מהלכות מגילה הט''ו), וכתב הרב המגיד, שזהו ע''פ הגמרא (מגילה ז:), חייב איניש לבסומי ''בפוריא'' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ובמקום אחר אמרו (פסחים קט.), אין שמחה אלא בבשר. ע''כ. וז''ל המאירי (מגילה ז:), חייב אדם להרבות בשמחה בפורים, ובאכילה ובשתיה, עד שלא יחסר דבר מעל שלחנו, ומ''מ אין אנו מצווים לשתות כל כך ולהשתכר, ולהפחית כבודנו מתוך השמחה, כי לא נצטוינו על שמחת הוללות ושטות, אלא בשמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השי''ת ולהודות לו ולברך בשמו על הנסים שעשה לנו. ע''כ. וכ''כ בחיי אדם (כלל קנה סי' ל), שכיון שכל הנס נעשה ע''י משתה שעשתה אסתר המלכה, ציוו רבותינו לשתות יין יותר מהרגלו, כדי לזכור את הנס הגדול שעשה לנו השי''ת, אולם היודע בעצמו שבשתייתו יזלזל במצוה מן המצות, כגון בברהמ''ז, או שלא יתפלל מנחה, או ערבית, או שינהוג בשחוק וקלות ראש, מוטב שלא ישתה כ''כ, וכל מעשהו יהיו לשם שמים. ע''כ]</small></small>. והא דאמרינן חייב איניש לבסומי בפוריא, לא שישתכר, שהרי השכרות איסור גמור הוא, ואיך לך עבירה גדולה מזו, שגורמת לגילוי עריות ולשפיכות דמים, ושאר עבירות זולתן, אלא רק שישתה מעט יותר מלימודו. דהיינו התחלת שכרות. וכל שכן מי שיודע בעצמו שאם ישתכר ביין ובשאר משקים המשכרים יזלזל באיזה מצוה, או ימנע מברכת המזון, וכדומה, או שהוא תלמיד חכם ואם ישתכר יגרום לבזיון כבוד התורה, לא ישתה אלא שיעור מועט שלא יבוא לידי שיכרות. <small><small>[ילקוט יוסף מועדים, מהדורת תשס''ד עמוד תרפ. וילקוט יוסף תפלה א' עמוד שפח סימן צט הערה ב'. חזון עובדיה פורים עמ' קעה]</small></small>.
|
9,210 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
טו
|
האוכל פת כסנין <small><small>(עוגות)</small></small> ושאר פירות משבעת המינים, שיעור כזית ומעלה, לא יזכיר בברכת מעין שלש מעין המאורע, כגון ''ונודה לך על הנסים שעשית לאבותינו'' וכו'. שלא תיקנו לומר מעין המאורע כזה בברכה מעין שלש, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך <small><small>(סי' רח סעיף יב)</small></small>. <small><small>[מקור הדברים בשו''ת מהר''ם מרוטנבורג (סי' ע), שכתב, שאין להזכיר מעין המאורע של חנוכה ופורים בברכה מעין שלש, והיינו טעמא משום שאפי' בברהמ''ז שהיא מה''ת לכל הדעות, ויש בה ברכת הודאה, יש אומרים (בשבת כד.), שאינו מזכיר. ומה שמזכירים בברהמ''ז הוא רק מתורת מנהג. אבל במעין ג' לא יעלה על לב איש להזכיר, כיון דליכא הודאה, בתוך ברכת מעין ג'. ע''כ. וכ''כ הגר''א (סי' רח ס''ק מא). גם בתוס' ברכות (מד.) כתבו, שאף שהרמב''ם (סוף פ''ג מהל' ברכות) כתב להזכיר מעין המאורע בשבת ויו''ט בברכת מעין ג' וכן משמע בירושלמי (פ''ו דברכות ה''א). מיהו לא נהגו העולם כן, משום דמה שהיו מזכירים מעין המאורע, היינו דוקא בימיהם, שהיו קובעים עצמם על יין ומיני פירות של ז' המינים, אבל בזמן הזה אין רגילים לקבוע עליהם. ע''ש. ודיינו להזכיר מעין המאורע במעין שלש בשבת ויו''ט שיש בהם קדושה מן התורה, משא''כ בחנוכה ופורים דרבנן. וע''ע בשו''ת יביע אומר ח''ג (חאו''ח סי' לה). וראה בילקוט יוסף מועדים עמ' שמ]</small></small>.
|
9,211 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
טז
|
אם האריך בסעודת פורים עד ליל ט''ו <small><small>[או לתושבי ירושלים עד ליל ט''ז בו]</small></small>, אף על פי כן יש לו לומר ועל הנסים בברכת המזון, כשם שמזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון בסעודה שלישית הנמשכת עד הלילה. ואף לאחר כמה שעות. וכל זה כשלא התפלל ערבית של ליל ט''ז, אבל אם התפלל ערבית לא יאמר ועל הנסים בברכת המזון. <small><small>[בארחות חיים (הלכות פורים סי' לה) כתב בזה''ל: כתב רבינו יצחק מקורביל, שאם התחיל לאכול בפורים, א''צ להפסיק סעודתו כדי שיאמר על הנסים בברהמ''ז ביום, אלא גומר והולך עד הלילה ואומר על הנסים בברהמ''ז, אף שחשכה. ע''כ. וכ''כ בהגמ''י (בפ''ב מהל' מגילה הי''ד, אות א) בשם המהר''ם מרוטנבורג. וכ''ד המרדכי. אולם הרא''ש בתשובה (כלל כב סי' ו) כתב, מי שהתחיל לאכול סעודה שלישית בשבת סמוך לחשכה, וחשכה לו, נראה שאין לו להזכיר מעין המאורע של שבת בברהמ''ז במוצ''ש, אע''פ שעיקר הסעודה היתה בשבת, כיון שמברך בחול לא יזכיר של שבת. ע''כ. וכ''כ הטור (סי' תרצה) בדין סעודת פורים, שאם התחיל סעודתו ביום ונמשכה עד הלילה, כתב א''א הרא''ש שלא יאמר על הנסים בברהמ''ז. ע''כ. ונראה שדעת מהר''ם כמ''ש בשו''ת מהרי''ל (סי' נו), שאע''פ שמי שלא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ''ש שתי תפלות של חול, היינו משום שעבר זמן תפלת מנחה לגמרי, ואינו מתפלל במוצ''ש אלא בתורת תשלומין, וצריך להבדיל בתפלה הראשונה, והיאך יתפלל לאחריה תפלה של שבת, אבל ברהמ''ז באה על הסעודה שסעד בשבת, וכיון שעדיין לא התפלל ערבית של חול צריך להזכיר מעין המאורע בברהמ''ז. וכן המנהג בקהלות אוסטריה, להזכיר על הנסים בברהמ''ז במוצאי פורים, וכן במוצ''ש, כשנמשכה הסעודה עד הלילה. ע''כ. וכ''כ בעל תרומת הדשן בלקט יושר (עמ' קנט). ע''ש. ומרן הב''י (בס''ס קפח) הביא דברי הפוסקים הנ''ל, ופסק בש''ע (שם ס''י): היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברהמ''ז, דאזלינן בתר התחלת הסעודה, וה''ה לראש חודש פורים וחנוכה. וזו לשון מרן בש''ע (סי' תרצה ס''ג): אומר על הנסים בברהמ''ז בברכת הארץ, ואם התחיל סעודתו ביום ונמשכה עד הלילה, אומר על הנסים, דבתר תחלת סעודה אזלינן, ויש מי שאומר שאין לאומרו. הגה, ונוהגים כסברא ראשונה. ע''כ. והלכה רווחת סתם ויש הלכה כסתם. וראה בילקו''י מועדים עמוד שמ. וביחוה דעת ח''ג סי' נה]</small></small>.
|
9,212 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יז
|
מה שיש נוהגים באיזה ישיבות לאחרונה, לבחור להם ''רב'' פורים, אשר משמיע במרום קולו בדברי ליצנות והיתול על ראש הישיבה ורמ''י הישיבה, בדברי ביקורת בבדיחות הדעת, לא תהא כזאת בישראל, כי אין שום היתר בדבר, והמבדח הזה על חשבון חכמי ישראל גדול עונו מנשוא. עליו נאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. והוא בכלל מבזה תלמידי חכמים שאין לו חלק לעולם הבא <small><small>(כמבואר בסנהדרין צט: והרמב''ם פ''ג מהל' תשובה הי''ד)</small></small>, ועליו אמר שלמה בחכמתו <small><small>(משלי כו יח)</small></small> כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, ואמר הלא משחק אני. וכל היושב שם ואינו מוחה על כבוד התורה נלכד גם הוא בשחיתותם. ומאד יפלא על בני תורה אשר ירהיבו עוז לעשות כן, האם שכחו מה ששנו חכמים: והוי זהיר בגחלתם שלא תכוה. וכל מי שיש בידו יכולת לבטל המנהג הרע הזה, עליו לשנס מתניו, לבער הרע מקרבנו, ולא ישמע ולא יפקד ולא יזכר עוד כדבר הרע הזה. ומצוה למחות בידם עד שיבטלו מנהג רע זה. ואסור אף להשתתף במושב ליצים זה, ושומע לנו ישכון בטח. ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. <small><small>[ילקוט יוסף מועדים עמוד שמג. יחוה דעת חלק ה' סימן נ]</small></small>.
|
9,213 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יח
|
מי ששתה יין בפורים ונתבסם, והתחיל לרקד ולשורר, ובתוך כדי כך הזיק לחבירו, או טינף את בגדיו, חייב לשלם כל מה שהזיק לחבירו. ואין הבדל בזה בין פורים לשאר ימות השנה. <small><small>[התוס' (סוכה מה.) כתבו, שהגדולים אוכלים את אתרוגי התינוקות, ואין בדבר גזל, שכך נהגו מחמת שמחת החג. ויש ללמוד מכאן לאותם בחורים שרוכבים על סוסים לקראת חתן וכלה, ופעמים שנלחמים זה עם זה, וקורע האחד בגד חבירו, או שמקלקל לו את סוסו, שהם פטורים, כי כך נהגו מחמת שמחת חתן וכלה. ע''ש. וע' ברש''י (סוכה מו:) שהביא סיוע לפירושו, מן המדרש (ויקרא רבה פר' לז), מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בשני בצורת והקניטתו אשתו וברח ממנה, ולא היה לו ממה להתפרנס, ושביעי של ערבה היה, הולך ושמט אתרוגים מיד התינוקות כדתנן מיד התינוקות שומטים את לולביהן ואוכלים את אתרוגיהן. והיה החסיד עובר דרך כרך אחד, והוצרכו בבית המלך לאתרוגים של מצוה, ומכרם ביוקר ונתעשר וחזר לביתו. ע''ש. ובפסקי תוס' שם כתבו כן להלכה לפטור הבחורים הנ''ל. אבל הרא''ש (סוכה פ''ד סי' ד, ובתשו' כלל קא סי' ה) שרק בגמר המצוה היו הגדולים חוטפים מהתינוקות. ולכן כתב בתשו' שאם הזיק בשמחת חתן חייב לשלם. והתרוה''ד (סי' קי) בשם ריב''א, כתב, שכל דברי מאכל שחוטפים הבחורים זה מזה בפורים שלא ברשות, משום שמחת פורים, מעת קריאת המגילה בליל פורים עד הערב בסעודת פורים, אין בזה משום גזל, ואין להזמינם לבי''ד, ואין חוששים ע''ז. וכ''פ הרמ''א בהגה חו''מ (ס''ס שעח). וז''ל הרמ''א כאן (בסי' תרצו ס''ח): בני אדם החוטפים זה מזה בפורים דרך שמחה, אין בזה משום גזל הואיל ונהגו כך, ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר, (מהר''י מינץ סי' יז). ע''כ. אבל השל''ה כתב, ואני אומר לא משנת חסידים היא, ושומר נפשו ירחק מזה, לחטוף מחבירו שלא ברשותו, כי זוהי שמחת הוללות, ולא נצטוינו אלא על שמחת מצוה. ובשו''ת בית דוד (חאו''ח סי' תצד) הביא מ''ש הב''י, דהיינו דוקא לדידהו דנהגו הכי, אבל לדידן אין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה. ע''ש. וע''ע ביש''ש (פרק המניח סי' ג) שכתב, ואפי' השיכור שהגיע לשכרותו של לוט, מ''מ אם הזיק לחבירו מקבל דינו, על שלא עצר ברוחו, ושיכר עצמו להשתגע, ואין לפוטרו מדין המזיק, שאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד וכו'. ע''ש. ובערוה''ש (סי' תרצה ס''י, וסי' תרצו סי''ב), כתב, ועתה בעונותינו ערבה כל שמחה, ואין שמחתינו גדולה כל כך עד שיבאו לידי היזק חברים. ולכן עכשיו אם הזיק חייב לשלם. ע''כ. ואנו אין לנו אלא דברי מרן הב''י שאין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה, והמזיק צריך לשלם. והמוחזק אינו יכול לטעון קים לי נגד מרן כידוע, שגם נגד המבואר בב''י אין לטעון קים לי. כמ''ש בשו''ת פני יצחק, וכ''ה בשו''ת יביע אומר ח''ט חחו''מ סי' א אות ב]</small></small>.
|
9,214 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יט
|
יש נוהגים לאכול מאכל זרעונים בפורים, <small><small>(ובכלל זה תבשיל אורז)</small></small> בליל פורים, זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחבריו בבבל, וכן אסתר היתה אוכלת ממיני זרעונים. <small><small>[בארחות חיים (הל' סעודת פורים אות לה) כתב, נהגו לאכול בליל פורים, אחר תענית אסתר זרעונים, זכר לזרעונים שהיו דניאל וחבריו אוכלים בבית המלך, דכתיב (דניאל א טז), ויהי המלצר נושא את פת בגם ויין משתיהם, ונותן להם זרעונים. (פירש הר''א בן עזרא, זרעונים אלו הם האורז, שהוא נכבד מאד, ועושים ממנו תבשיל, והוא בריא וערב יותר מן החטה, ועושה דם טהור לאדם. והמעט ממנו משביע). וכ''כ הרמ''א בהגה. ובמגילה (יג.), וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים, אמר ר' יוחנן שהאכילה זרעונים, שנאמר ויהי המלצר וכו'. ומה שהזכיר הארחות חיים ממה שנעשה עם דניאל וחבריו, ולא מענין אסתר, שהוא מענינא דיומא, מפני שלגבי דניאל וחבריו הכל מפורש במקרא. ואפשר ג''כ שאסתר למדה מקודמיה הם דניאל וחבריו. ועכ''פ באכילת זרעונים יש זכר לדניאל וחבריו וזכר לאסתר. הליכות עולם ח''א עמוד רלח]</small></small>.
|
9,215 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כ
|
סעודת חתן בפורים הנערכת בבית החתן, ויש שם עשרה גדולים, צריך שיהיו שני אנשים שהם פנים חדשות כדי לברך שבע ברכות, ואין יום הפורים נחשב כפנים חדשות. <small><small>[הנה מהר''ש אלגאזי בגופי הלכות (דף קיז:) כתב שכיון שמרבים בסעודה לכבוד הפורים, נחשב שפיר כפנים חדשות, שריבוי הסעודה גורם. וכן כתבו כמה אחרונים. ומכללם בספר ויאמר יצחק בן ואליד (דף לא:). ובספר מועד לכל חי (סי' לא אות טל). ובכף החיים סופר (סי' תרצו ס''ק נד). אולם בספר חינא וחסדא ח''א (דף קיא ע''ג) כתב, שהכנה''ג שקיל וטרי עם המהר''ש אלגאזי בזה, והחזיק בדעתו לומר דפורים לא הוי כפנים חדשות, ושכן העלה בתשובה. ע''ש. וכ''כ בטהרת המים (שיורי טהרה מע' ח אות מג, ומע' פ אות כה) ובזכרונות אליהו אה''ע (מע' ב אות כב) הביא מחלוקת הכנה''ג עם מהר''ש אלגאזי בזה, וסיים, שבודאי קי''ל סב''ל. וע''ע באוצר הפוסקים (סי' סב ס''ח סוף אות מג). ובחזו''ע פורים עמ' קפה]</small></small>.
|
9,216 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כא
|
מצוה לשמח גם הקטנים בפורים, במיני מתיקה ומעדנים. <small><small>[שו''ת היכלי שן תליתאה סימן יו''ד]</small></small>.
|
9,217 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כב
|
מי שסיים מסכת בפורים, ועושה סעודה לסיום מסכת, וכולל עמה סעודת פורים, שפיר דמי, ואין בזה משום אין עושים מצות חבילות חבילות. שבמעשה אחד לא שייך מצות חבילות חבילות. <small><small>[וכיוצא בזה כתב בשו''ת לחם שלמה (חאו''ח סי' קד), לענין סיום מסכת ביום טוב. וכן הוא בשו''ת מהרש''ם ח''ו (ס''ס ז) וז''ל: ומה ששאל אם יוכלו לצאת בסעודת יום טוב גם לסעודת סיום מסכת, או יש לחוש בזה משום שאין עושים מצות חבילות חבילות, נראה שאין שום חשש בזה, שכיון שעושה מעשה אחד, ורק מתכוין לשתי מצות, אין בזה משום מצות חבילות חבילות. וע''ע בשדי חמד (מע' א כלל לט). ובחזון עובדיה פורים עמוד קפה]</small></small>.
|
9,218 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כג
|
אף על פי שהאונן <small><small>(קודם שיקבור את מתו)</small></small> אסור באכילת בשר ושתיית יין, <small><small>(ברכות יז:)</small></small>, מכל מקום בפורים מותר האונן בבשר ויין, שאין עשה דאבלות של יחיד, דוחה עשה דרבים דאורייתא, שמצות שמחה בפורים מדברי קבלה היא, ודברי קבלה כדברי תורה, <small><small>(ר''ה יט.)</small></small>. <small><small>[חזון עובדיה פורים עמוד קפו]</small></small>.
|
9,219 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
א
|
חייב אדם לשלוח לחבירו ביום פורים שתי מנות של שני מיני אוכלים, או שני מיני תבשיל, או שתי מנות בשר. וכמו שנאמר במגילת אסתר <small><small>(ט. כב)</small></small>: לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ''ומשלוח מנות איש לרעהו'', ומתנות לאביונים. והטעם לכך, כי על ידי שאדם שולח לחבירו תשורה ומנחה, מביע לו בזה את רגשי אהבתו וחיבתו אליו, ועל ידי זה נוטע בלבו גם כן אהבה ואחוה שלום וריעות, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. שכל משפטי תורתינו הקדושה להרבות שלום בין אדם לחבירו, כמו שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ועוד כי ישנם אנשים מחוסרי כל, צנועים בהליכותיהם, אשר יבושו לפשוט ידם לקבל צדקה כדי לקיים מצות ''סעודת פורים'' במאכל ומשתה כדת, מה שאין כן כששולח להם דרך כבוד ''משלוח מנות איש לרעהו'', לא יבושו ולא יכלמו, וככה אנו משתפים אותם בשמחת הפורים. על דרך שנאמר <small><small>(נחמיה ח)</small></small>: ''ושלחו מנות לאין נכון לו''. ועיקר המצוה שיהיו שתי מנות לאיש אחד. <small><small>[מגילה (ז.). הרמב''ם (פ''ב ממגילה הט''ו). טוש''ע (סי' תרצה ס''ד). והטעם הראשון מבואר בספר מנות הלוי להגאון ר' שלמה אלקבץ (דף רח.) שתיקנו משלוח מנות היפך דברי איש צר ואויב שאמר על בני ישראל, ישנו עם אחד מפוזר ''ומפורד'', שיש ביניהם פירוד לבבות. והטעם השני מבואר בשו''ת תרומת הדשן (סי' קיא) כדי שיהיה לכל אחד ואחד סיפק לקיים סעודת הפורים כהלכה. ופלפלו בהם האחרונים, ומהם, בשו''ת חתם סופר (חאו''ח סי' קצו). ובשו''ת כתב סופר חאו''ח (סי' קמא אות ב). ובשו''ת שבט סופר (חאו''ח ס''ס כג). ובשו''ת בנין ציון (סי' מד). ובשו''ת אפרקסתא דעניא (סי' כה). ובשו''ת בית שערים (סי' שפה). ועוד. ילקו''י מועדים, עמ' שיח. חזו''ע פורים עמ' קיז]</small></small>
|
9,220 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ב
|
מצות משלוח מנות נוהגת ביום ולא בלילה. <small><small>[הרמ''א (ס''ס תרצה). וע' בשו''ת ארץ צבי פרומר ס''ס קכא]</small></small>.
|
9,221 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ג
|
יש מי שכתב שהשולח לחבירו משלוח מנות, אף המקבל מקיים מצות משלוח מנות בכך, כיון שעל ידי שניהם נתקיימה המצוה. אולם אין לסמוך על זה לדינא, אלא גם המקבל מחוייב במשלוח מנות. <small><small>[הנה דעת הרש''ש בקו''א לטורי אבן (מגילה ז:) שאם אחד שולח לחבירו משלוח מנות אף המקבל מקיים מצות משלוח מנות בזה. אולם אין לסמוך ע''ז לדינא, וכמ''ש הרש''ש שם שהוא דבר חדש, ונגד משמעות גדולי האחרונים. וכן העלה בשו''ת באר חיים מרדכי ח''ג (סימן ג). ע''ש. חזון עובדיה פורים עמוד קכ]</small></small>.
|
9,222 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ד
|
יש אומרים שצריך לשלוח המנות כשהן מבושלות וראויות ומזומנות לאכילה. <small><small>[מהרי''ל. מג''א, א''ר, הגר''א, חיי אדם, הרש''ש, ערוך השלחן, מעם לועז אסתר]</small></small>. ויש חולקים ואומרים שיוצאים ידי חובה גם במנות בשר חי, ורק אם שולח עוף חי שלא נשחט עדיין וכיוצא בזה, אינו יוצא ידי חובה. וכן עיקר. <small><small>[פר''ח. חסדי דוד חסאן. בית עובד, הנצי''ב, שו''ת שאלת יעקב, משחא דרבותא, נהר שלום, ובערך שי, גפן פוריה, ועוד. וכן משמע מפשט לשון הרמב''ם: ''שתי מנות בשר או ב' מיני תבשיל''. ע''כ. והכי נקטינן. ובפרט שבבשר חי יוכל לעשות בו תבשיל כרצונו, צלי או מבושל. ולא החשיבו ''מקרבא הנאתיה'' אלא בעניים. (כתובות סז: ותענית כג:). ועכ''פ בדרבנן סמכינן לקולא. ילקוט יוסף מועדים, עמוד שיח. חזון עובדיה פורים עמוד קיח]</small></small>
|
9,223 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ה
|
יוצאים ידי חובת משלוח מנות גם בבשר שימורים שבקופסאות, או בסרדינים, וכיוצא בזה. <small><small>[לאפוקי ממ''ש בספר מועדים וזמנים ח''ב (ס''ס נד) להסתפק בזה, כיון שעומדים לזמן רב ולא לאוכלן תיכף, וכדמוכח מדברי רש''י בביצה (יד:)''מנות'' היינו דבר המוכן שאינו עשוי להניחו למחר וכו'. ע''ש. וליתא. וזה ברור. ילקוט יוסף מועדים. חזון עובדיה על פורים עמוד קיח]</small></small>.
|
9,224 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ו
|
השולח לחבירו דורון של בגדים וסדינים וכיוצא בזה אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות. <small><small>[שו''ת תרומת הדשן (סי' קיא), שנראה שהטעם של משלוח מנות הוא כדי שיהיה לכל אחד סיפק לקיים סעודת פורים כדין, וכדמוכח במגילה (ז:) מחלפי סעודתייהו ונפקי בהכי ידי משלוח מנות. הילכך מידי דמיכל בעינן. ותו דלא אשכחן דמקרי מנות אלא מידי דמיכל או דמשתי. וכ''מ מדברי הרמב''ם ז''ל. ע''כ. וכ''כ בנהר שלום, ובשו''ת מי יהודה, ובשו''ת שם משמעון, ובשו''ת דובב מישרים. ולאפוקי ממ''ש הלק''ט ח''ב (סי' קסג) שהשולח כסות וכלים למנות, אם יוכל המקבל למכרם מיד ולקנות בדמיהם צרכי סעודה מהני. ע''ש. וכ''כ בערך השלחן, והסכים לדברי התרומת הדשן הנ''ל. וכן פסקו הט''ז (סי' תרצה סק''ד). והכנסת הגדולה. והאליה רבה (סק''ט). וכ''מ מהמהרי''ל. ילקו''י מועדים. חזו''ע עמ' קכ]</small></small>.
|
9,225 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ז
|
אפילו השולח מעות לחבירו באופן שיוכל לקנות בהם מנות מאכל אינו יוצא ידי חובה, שצריך לשלוח בדוקא מנות של מאכל ומשתה. <small><small>[כן דייק בשו''ת תרומת הדשן (סי' קיא), ממ''ש הרמב''ם (פ''ב ממגילה הט''ז) בדין מתנות לאביונים, שנותן לכל עני מתנה אחת ''או מעות'' או מיני תבשיל או מיני אוכלין. ואילו במשלוח מנות לא הזכיר ''מעות'' רק מיני אוכלים, אלמא דלא מהני מעות לגבי משלוח מנות. [שצריך להיות דרך חבה וריעות, לכן בעינן דבר הראוי לאכילה ולא מעות]. ואמנם בשו''ת הלק''ט ח''ב (סי' קסג) כתב שיוצאים י''ח ג''כ במעות שראוי לקנות בהם צרכי סעודה. וכ''כ מעם לועז אסתר (עמ' רמט סעיף רג) וכ''ד שיורי כנה''ג. אולם דעת רוב האחרונים דלא מהני מעות, וכ''ד: חסדי דוד חסאן, שו''ת פתחי שערים, טורי אבן, ערך השלחן, שאלת יעקב, ועוד. וע' בשו''ת יחוה דעת ח''ו (סי' מה). ובחזון עובדיה פורים (עמ' קכא הערה ו'). ובילקו''י מועדים, עמוד שכא]</small></small>
|
9,226 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ח
|
וכן השולח לחבירו קופסת סיגריות או טבק הרחה לא נחשב ל''מנה'', לצאת בזה ידי משלוח מנות, אפילו כשיודע שהמקבל מעשן ומריח טבק. <small><small>[שו''ת תירוש ויצהר (סי' קעא). ובשו''ת ציץ אליעזר ח''ט (סי' לג/ג). וע''ע בשו''ת דברי ישראל וועלץ (סי' רכג). ובשו''ת רבבות אפרים ח''ג (סי' תעג אות ב). [ולכאורה אף שלפי טעם להראות חיבה שפיר דמי גם בזה, אבל לטעם שיש לשלוח מנות לאין נכון לו להרווחת סעודה לבעלי שמחה, בזה שאין יי''ח סעודה לא מהני, ואנן חיישינן לשני הטעמים]. וראה בחזו''ע פורים עמ' קכג, ובילקו''י מועדים, עמוד שכג]</small></small>
|
9,227 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ט
|
וכן השולח לחבירו שהוא תלמיד חכם חידושי תורה ופרפראות לחכמה, או ספרי קודש, ביום פורים, אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות. ואחר שקיים מצות משלוח ''מנות'' לרעהו כדת, יכול לחזור ולשלוח חידושי תורה לרע אחר. <small><small>[לאפוקי ממ''ש בירחון המאסף (שנה י''ט כרך א' סי' עו), שיוצאים י''ח משלוח מנות בחי' תורה, דלא מבעיא לטעם חיבה וריעות שאין לך התחברות יותר מתורה, שע''י התורה נעשים אחד. אלא אף לטעם שיהיה לו המשלוח מנות לסעודת פורים, הרי עיקר הסעודה לשמחה, ודברי תורה פקודי ה' ישרים משמחי לב. ע''ש. אולם כל דבריו אינם אלא דרשות, ואינם הלכה. שעכ''פ משלוח ''מנות'' בעינן וליכא. ובסעודת פורים לא סגי בלא אכילה ממש, ורשב''י שהיה מקיים סעודה שלישית בער''פ שחל בשבת בסודות התורה, (זוהר פר' אמור דף צה.), אין ללמוד ממנו לדידן, וגם אין למדין אפשר משאי אפשר. וראה בחזו''ע פורים (עמ' קכג), ובילקו''י מועדים (עמ' שכג). ומ''ש בספר סנסנן ליאיר (עמ' רח) בשם אחד מתלמידיו, דהרב מנות הלוי שלח לארוסתו את ספרו, הנה מאן יימר לן ששלח לה הספר כדי לצאת י''ח המצוה. וגם מה שתלה שם הדבר בטעמי מצות משלוח מנות, המעיין יראה שאין זה תלוי כלל בטעמים, דבעינן מנות, ותלמיד טועה כתב זאת]</small></small>.
|
9,228 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
י
|
אשה השולחת לחברתה משלוח מנות בגדי צבעונין וכדומה, אינה יוצאת ידי חובת משלוח מנות, שאף על פי שאמרו בפסחים <small><small>(קט.)</small></small> בדין שמחת החג, אנשים בראוי להם, בבשר ויין, ונשים בראוי להם, בבגדי צבעונין, ובבגדי פשתן מגוהצים. מכל מקום לגבי מצות משלוח ''מנות'', צריכים להיות מנות של אכילה ושתיה, לקיום מצות סעודת פורים, שגם הנשים חייבות בה, שאף הן היו באותו הנס. <small><small>[כ''כ בשו''ת היכלי שן תליתאי (סי' ח). ולא מבעיא לדעת תרומת הדשן שטעם משלוח מנות הוא להרווחת סעודת פורים, שבודאי שאין האשה יוצאת במשלוח בגדי צבעונים, אלא אפי' להרב מנות הלוי שהטעם הוא להראות חיבה, מ''מ''מנות'' בעינן וליכא. וכמ''ש כיו''ב הטורי אבן (אבני שוהם מגילה ז:), שהשולח מעות לחבירו, אינו יוצא י''ח משלוח מנות, דמנות הוי דוקא מידי דמיכל ומשתי, ולא כסף, כמו שכתוב: ''ושלחו מנות לאין נכון לו'', ואע''פ שבשו''ת בית שערים (חאו''ח סי' שפ), העלה שאשה ששולחת מנות לחבירתה, בזה''ז בגדים צבעונים ותכשיטים עדיפי. ע''ש. מ''מ להלכה נראה שאינה יוצאת בזה י''ח משלוח ''מנות''. וכ''כ בתורה תמימה אסתר ט]</small></small>.
|
9,229 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יא
|
השולח לחבירו בשר ובקבוק יין וכיוצא בזה יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות, שגם המשקה נחשב ל''מנה'' אחת. <small><small>[וכמו שאמרו במגילה (ז.) ר' יהודה נשיאה שלח ליה לר' אושעיא אטמא דעיגלא תילתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו. והיינו דקמ''ל ששתיה בכלל אכילה. וכן מבואר מדברי הריטב''א, וכ''פ בשו''ת תרומת הדשן (סי' קיא). וכן דעת השל''ה, המג''א, והט''ז, והא''ר, והפר''ח, ובשו''ת יהודה יעלה אסאד, ובשו''ת שבט סופר, ובשו''ת חבלים בנעימים, ובשו''ת ציץ אליעזר, ובחזו''ע פורים עמ' קכד]</small></small>. ואפילו שלח שני מיני משקים בלבד יוצא ידי חובת משלוח מנות. <small><small>[כן מבואר בספר צרור החיים לרבינו חיים בן שמואל תלמיד הרשב''א (עמ' קיח), וכ''כ מהר''י נג'אר בשמחת יהודה, ובשו''ת שם משמעון, וכ''פ בערוה''ש, ובמשנ''ב]</small></small>. וטוב להדר ולשלוח שני מיני ''אוכלים''. <small><small>[לפי שכן מוכח מגירסת ר''ח במגילה (ז:) דגרס, ר''י נשיאה שלח לר''א ירך של עגל וקנקן של יין, שלח ליה קיימת בנו ומתנות לאביונים, וכתב, כלומר נתינת אביונים נתת לי ''מנה אחת'' והיא הירך, חזר ושלח לו עגל וג' קנקני יין וכו'. ע''ש. אלמא שאין המשקה בכלל מנות. ונכון לחוש לזה]</small></small>.
|
9,230 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יב
|
יש לשלוח המנות של אוכלים שני מינים שונים. אבל במין מאכל אחד, אפילו חילקו בשתי צלחות או קערות, אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות. אבל השולח חתיכות בשר מאיברים שונים אפילו מבהמה אחת, יוצא בהם ידי משלוח מנות, הואיל והם חלוקים בטעמם וטבעם. וכל שכן אם היה בשר חי שאפשר לעשות ממנו כמה מיני תבשילים, או צלי מבושל. <small><small>[באשל אברהם מבוטשאטש (ס''ס תרצה) כתב שדעתו נוטה שאינו יוצא י''ח במנות שוות. דבעובדות שבדברי חז''ל היו ב' מנות חלוקות. וכ''כ בערוה''ש, שכן מוכח מהרמב''ם שחייב לשלוח ב' מנות בשר או ב' מיני אוכלין או ב' מיני תבשיל. הרי שכתב ב' מינים. ועיין בשו''ת יביע אומר ח''ט (חאו''ח ס''ס עד). ילקו''י מועדים עמו' שכה. חזו''ע פורים עמ' קכג, ד]</small></small>.
|
9,231 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יג
|
כבר פשט המנהג כיום לשלוח מיני מתיקה במשלוח מנות. <small><small>[שיורי כנסת הגדולה (סי' תרצה הגה''ט אות י). מועד לכל חי (סי' לא אות פב). ע''ש. וע''ע בשו''ת שדה הארץ ח''ג (סי' מד).]</small></small>.
|
9,232 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יד
|
השולח לחבירו דג מטוגן עם הביצה שעליו, יוסיף עמו מנה אחרת, שלדעת כמה אחרונים הדג וביצה שעליו נחשבים כמנה אחת לענין זה. <small><small>[ילקוט יוסף מועדים, עמוד שכו]</small></small>
|
9,233 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
טו
|
וכן מי ששולח לחבירו מולייתא <small><small>[פסטיל]</small></small> הממולא בשר, או עיסה מטוגנת שממולאת בתוכה בזרעונים וקטניות <small><small>(סמבוסק)</small></small>, שיש להוסיף עם המנה הזאת מנה נוספת ממין אחר, כדי שיהיו שתי מנות. <small><small>[הנה בשו''ת מים שאל (סי' יח), הביא מ''ש בפסחים (קיד:) דמהני דג וביצה שעליו לחשבם ב' תבשילין, ועפ''ז דן שהשולח לחבירו פאסטיל העשוי מעיסה ובשר בתוכה חשיבי שתי מנות, ויוצא בזה י''ח משלוח מנות. וכ''כ בספר מעם לועז. ובספר עדות ביעקב נסתפק בדבר. אולם בשו''ת היכלי שן תליתאה סבר דנחשב כתבשיל אחד. וכ''ד הרב שערי עזרה. וראה בחזון עובדיה על פורים עמוד קכו, ובילקוט יוסף מועדים]</small></small>.
|
9,234 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
טז
|
השולח פת ותבשיל חשוב כשתי מנות ויוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות. <small><small>[כן מתבאר בכף החיים (סי' תרצה ס''ק מב), שגם פת נחשב למנה. וכ''ה בשו''ת עדות ביעקב. בפרט לפמ''ש בשו''ת תרומת הדשן (סי' קיא) שטעם משלוח מנות כדי שיהיה לחבירו הרווחה לסעודת פורים, וכמ''ש כיו''ב ושלחו מנות לאין נכון לו, ולדעת כמה פוסקים אין יוצאים י''ח סעודת פורים בלי פת. וזה שלא כמ''ש בשו''ת היכלי שן תליתאה (סי' יג) בפשיטות שאין הלחם נחשב למנה. וראה בילקוט יוסף מועדים, עמוד שכז. ובחזון עובדיה פורים עמוד קכח]</small></small>.
|
9,235 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יז
|
ראוי להזהר במצות משלוח מנות, שיהיו המנות יקרות וחשובות, לפי ערך הנותן, כדי להראות חיבה וריעות למקבל. ואם המקבל עשיר ביותר, טוב שיהיו גם לפי ערך המקבל. וטוב שיהיה בהם כדי שיעור סעודה. <small><small>[כ''כ בשו''ת זרע יעקב, ובערוה''ש (סי' תרצה סט''ו), שאין יוצאים בכזית או ברביעית, אלא בעינן מנה יפה, שזהו לשון מנות, וכענין חתיכה הראויה להתכבד שהוא דבר חשוב. והשולחים חתיכות קטנות לא יצאו י''ח. והגאון מבוטשאטש באשל אברהם (שם) כתב להסתפק בשיעור משלוח מנות אם הוא בכזית או ברביעית, או במה שראוי להתכבד לפני האורחים, או בשוה פרוטה, ונוטה לומר דגבי מתנות לאביונים השיעור בפרוטה. ולגבי משלוח מנות השיעור בראוי להתכבד או בכזית. ע''כ. ובספר מאורי אור (דקכ''ט.) כתב, דמשלוח מנות די בכזית בכל מנה. [ובדין מתנות לאביונים כתב הריטב''א שמספיק לתת פרוטה אחת לכל אביון]. ואכן ראוי להחמיר במשלוח מנות. (וע' בברכי יוסף (סק''ד) בשם שדה יהושע, שעיקר המצוה שיהיו המנות יקרות הערך ועריבות. ומיהו בלקט יושר (עמוד קנח) כתב, שיוצאים אפילו בתאנה אחת ותמרה אחת אע''פ שאין בשניהם שוה פרוטה וכו'. וע' בילקוט יוסף מועדים, עמוד שכח]</small></small>
|
9,236 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יח
|
לכתחלה טוב לשלוח את שתי המנות בבת אחת, ולא בזה אחר זה כי בזה חשיבותם ניכרת יותר. <small><small>[הנה מהר''י אלגאזי בקונט' חוג הארץ (סי' טו) נסתפק אם צריך לשלוח המנות בבת אחת, או אפילו בזה אחר זה מהני. ומרן החיד''א בככר לאדן (דכ''א:) כתב שיש לשלוח בבת אחת, מדלא כ' ומשלוח ''שתי'' מנות איש לרעהו, דהוה משמע אפילו בזה אחר זה. ובספר מועדי ה' (דק''ט.) דחה, שאילו כ' שתי מנות יצטרך שיהיו שוים במראה ובדמים כדתניא בספרי גבי עשה לך ''שתי'' חצוצרות כסף, שיהיו שוות במראה ובקומה ובנוי. [וכיו''ב ביומא סב:]. א''נ הו''א כמ''ש בספרי שם, מיעוט חצוצרות שנים, יכול אם רצה להוסיף מוסיף ת''ל''שתי'' חצוצרות שלא להוסיף עליהם ושלא לגרוע מהם. וה''נ סד''א שלא יוסיף על המנות, קמ''ל שאף שלש בכלל המצוה, שכל המוסיף במשלוח מנות הרי זה משובח. וראה מ''ש בזה בילקו''י מועדים עמוד שכט, ובחזון עובדיה פורים עמוד קלא]</small></small>. ומכל מקום אם שלח לחבירו מנה אחת, ושוב שלח אליו אחר כך מנה אחרת, ואפילו אם נתן מנה אחת בבוקר ומנה אחת בערב סמוך לחשכה, יוצא ידי חובה. <small><small>[ילקו''י וחזון עובדיה שם]</small></small>.
|
9,237 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
יט
|
מעיקר הדין אין צריך לחלק את שתי המנות שבמשלוח מנות בב' כלים נפרדים, דהיינו שיתן כל מנה בצלחת או קערה נפרדת, אלא רשאי ליתנם בקערה או צלחת אחת. ומכל מקום אם יכול נכון לחלק המנות לתת כל מנה בכלי בפני עצמו. <small><small>[ילקו''י מועדים, עמוד שכט. חזון עובדיה פורים עמוד קלא]</small></small>.
|
9,238 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כ
|
השולח הרבה דברים קטנים בתוך כלי אחד, <small><small>[כגון שקדים ואגוזים או סוכריות]</small></small>, הכלי מצרפן לחשבן מנה אחת חשובה, דזיל בתר טעמא, שהרי הטעם למצות משלוח מנות, הוא כדי להראות חיבה וריעות, והרי גם בדברים קטנים שנצטרפו בכלי אחד שייך הטעם להראות חיבה לרעהו, והכלי מצרפם לענין זה. ואפילו כמה מינים בכלי אחד חזו לאצטרופי למנה נאה, כיון שביחד יש בהם חשיבות. <small><small>[כ''כ בשו''ת התעוררות תשובה ח''א (ס''ס קכו), וכההיא דמגילה (ז:) ששלח מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלא אריכתא. [והיינו זנגביל רטוב. אבל פלפל וזנגביל יבש לא מהני למשלוח מנות. ודלא כשו''ת חבלים בנעימים ח''ד (חאו''ח סי' טז) בד''ה וקשה]. ע''ש. ואע''פ שאין ראיה לזה, מדתנן הכלי מצרף כל מה שבתוכו דהתם דוקא לקודש, וכמ''ש התוס' שם ד''ה הכלי, שלא מצינו צירוף לחולין שבכלי אחד. וכן משמע בתוס' חולין (כד:) ד''ה התודה. ע''כ. מ''מ כאן זיל בתר טעמא, דהיינו כדי להראות חיבה לחבירו, והא איכא]</small></small>.
|
9,239 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כא
|
כל המרבה לשלוח מנות לריעים הרי זה משובח, שעל ידי זה מרבים חיבה וריעות בין אדם לחבירו. <small><small>[כ''כ הרמב''ם (פ''ב ממגילה הט''ו). וכ''כ מרן בש''ע (סי' תרצה ס''ד). ואם שלח משלוח מנות במתנה על מנת להחזיר, אינו יוצא ידי חובה. [כ''כ בארחות חיים החדש (סי' תרצה ס''ק יא), בשם הפמ''ג. אלא דהפמ''ג קאי על מתנו לאביונים. אך מסתברא דה''ה משלוח מנות. וכ''כ המהרש''ם בדעת תורה]. ומכל מקום כל ששלח מנות כהלכה לאדם אחד מחבריו, אין צריך להזהר בכל הפרטים הנ''ל כששולח ליתר חבריו, שאין זה אלא להידור מצוה. [הנה בספר תורת אביגדור (סי' תרצה) כתב, שאפי' אם כבר שלח ב' מנות לרעהו, ויצא י''ח, כשרוצה לשלוח עוד מנות לריע אחר, מחוייב לשלוח לו ב' מנות, שאע''פ שקיים המצוה, מ''מ כיון שמצוה לשלוח לעוד ריעים, צריך לשלוח מנות כראוי, ושכן נראה ממ''ש המאירי (מגילה ז.) וז''ל: מתנות לאביונים, די שיתן מתנה אחת לכל אביון משני האביונים. אבל מנות ששולח לרעהו, צריך שישלח שתים בכל מקום שיהיה משלח בו, והוא שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו. ע''כ. אלא דלא מסתברא כלל, שכיון שכבר יצא י''ח במה ששלח שתי מנות לאיש אחד, מכאן ולהבא יכול לשלוח כרצונו, אפי' מנה אחת לריע האחר, כפי רצונו. ואע''פ''שכל המרבה לשלוח לריעים הרי זה משובח'', מ''מ אין הכרח במשלוח שתי מנות. וכוונת המאירי שאפילו אם שלח מנה אחת חשובה ביותר במקום שהוא משלח לשם, אינו יוצא בה, אלא צריך שתי מנות בדוקא. ילקו''י מועדים, עמ' שלא. חזו''ע פורים עמו' קלג]</small></small>
|
9,240 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כב
|
מנהג נכון שלא לעשות סעודת פורים עד לאחר שיקיים מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים. אבל לטעום מעט לפני כן מותר, ואין בכך כלום. <small><small>[כ''כ בשו''ת מועדים וזמנים ח''ב (סי' נד). דם בארחות חיים החדש (סי' תרצה ס''ק יג) כתב בשם ספר תיקון משה בהל' פורים (דף צב.), שאם הקדים משלוח מנות ומתנות לאביונים קודם מקרא מגילה לא יצא. ע''כ. אולם י''ל דשאני סעודת פורים שגם היא מצוה ממצות פורים. ולכן נאמר: לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ואח''כ, ומשלוח מנות וכו'. וגם הרמב''ם בהל' מגילה (פ''ב הט''ו) הסביר תחלה כיצד מצות סעודת פורים, ואח''כ כתב דיני משלוח מנות ומתנות לאביונים. וכן הוא בש''ע (סי' תרצה). ומשמע שאין להקפיד בזה. ושפיר יצא ואין הסדר מעכב כלל בכל זה. ילקוט יוסף מועדים, עמוד שלא. חזון עובדיה פורים עמוד קלה]</small></small>
|
9,241 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כג
|
יוצא אדם ידי חובת משלוח מנות כששולח לרבו, שהוא גם כן בכלל: ומשלוח מנות איש ''לרעהו''. <small><small>[ויש בזה גם מצות עשה דכבוד תורה לשלוח לרבו]</small></small>. <small><small>[כי גם הקב''ה קרא לישראל ריעים, ועיין בחגיגה (ז.) הוקר רגלך מבית רעך. ההוא בחטאות ואשמות. ופרש''י, מבית הקב''ה שקרא לישראל ריעים שנא' למען אחי ורעי. עכ''ל. והעיר המהרש''א, דהתם דוד אמר לישראל למען אחי ורעי, אבל בשיר השירים נאמר זה דודי וזה רעי. ע''כ. ובאמת שאע''פ שפשוטו של מקרא למען אחי ורעי כד' המהרש''א, אבל רז''ל דרשוהו בכ''ד לגבי הקב''ה, וכדאיתא בירושלמי (פ''ט דברכות ה''א), ובשוחר טוב (מזמור ד ומזמור קיח), ובתנא דבי אליהו (סדר א''ר ס''פ יח), ובשמות רבה (ר''פ נב), ישראל נקראו ריעים להקב''ה שנא' למען אחי ורעי. וע''ע בשמות רבה (ר''פ כז), הדא הוא דכתיב רעך ורע אביך אל תעזוב, רעך זה הקב''ה שנא' למען אחי ורעי. וכ''ה בזוה''ק בכ''ד. וכן מבואר בלקט יושר (עמוד קנח) וזו לשונו: וצריך לשלוח מנות לחבירו ''וכל שכן לרבו''. וכ''כ האחרונים: ברכי יוסף, שו''ת יהודה יעלה אסאד, שו''ת בית שערים, שו''ת שבט סופר, שו''ת לבושי מרדכי, שו''ת אפרקסתא דעניא, ספר יפה ללב, ספר מקראי קודש, ועוד. וראה בילקו''י מועדים עמ', ובחזו''ע פרים עמ' קלה]</small></small>. ובמקומות רבים נהגו לשלוח מנות בפורים להרב אב''ד שבעיר, ולגדולי הרבנים שבעיר. <small><small>[כ''כ בספר שבט בנימין פונטרימולי סי' רח, שבעירו שמוה לחוק לשלוח מנות בפורים לאב''ד]</small></small>.
|
9,242 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כד
|
גם השולח מנות לעם הארץ יוצא ידי חובת משלוח מנות, דאף שלדעת רש''י עם הארץ אינו בכלל רעהו, מכל מקום בלשון תורה כל ישראל ריעים, כמו לא תחמוד בית רעך. <small><small>[כ''כ בשו''ת פני מבין (סי' רכח אות ד].</small></small>
|
9,243 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כה
|
בן ששולח לאביו משלוח מנות, וכן רב ששלח לתלמידו, ואב ששלח לבנו, יצאו ידי חובת משלוח מנות. <small><small>[בשו''ת לבושי מרדכי תנינא (חאו''ח סי' ט) כתב, שאין להקפיד בזה משום דכתיב ומשלוח מנות איש ''לרעהו'', ומשוי לאביו כאילו הוא רעהו, שהרי גם השולח לרבו כתבו הפוסקים שיוצא. וכ''כ מהר''י אסאד (סי' רד). וא''כ ה''ה למי ששולח לאביו. וכ''כ בשו''ת ציץ אליעזר ח''ח (סי' יד). ולאפוקי ממ''ש הרה''ג נסים הכהן בשו''ת מעשה נסים (סי' רכה), שהשולח מנות לאביו לא יצא, שכיון שהטעם של משלוח מנות כדי להרבות אהבה ואחוה בישראל, הרי השולח לאביו בלא''ה יש אהבה ביניהם, כרחם אב על בנים, הילכך לא יצא. ע''ש. וליתא, שגם באביו או ברבו הוא מוסיף אהבה על אהבתו, שאל''כ בא ונאמר שהשולח לרעהו שהוא אוהבו בכל לב לא יצא, וזה בודאי אינו, שכל ששולח לו מנות בפורים מראה לו בעליל חיבתו ואהבתו, ויהיו נקשרים בעבותות אהבה ביתר שאת ויתר עוז. וע''ע בשו''ת יביע אומר ח''ט (חאו''ח סי' עב), ובילקוט יוסף מועדים עמוד שלב. חזון עובדיה על פורים עמוד קלה]</small></small>
|
9,244 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כו
|
קהל מוקירי תורה, אשר נועצו לב יחדיו, ונשתתפו ביחד, וקנו בסכום המעות מגדנות ומיני מעדנים, לקיים מצות משלוח מנות לרבם הדגול, יוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות. ואפילו אלה שנתנו סכום מעות לא גדול, אשר הוא פחות משיעור שתי מנות, כיון שנצטרפו לחבריהם במצות משלוח מנות, שנתקבלה בכבוד הראוי ובשמחה אצל הרב, קיימו בזה מצות משלוח מנות. ולפי זה יכול האיש לשלוח ב' מנות לרעהו, וישתף גם אשתו במנות הללו שהיא שולחת אותם לרעותה, ושניהם יצאו בהן ידי חובת משלוח מנות. ואין צריך לדקדק שיהיה שיעור ב' מנות לכל אחד מהשולחים. <small><small>[הנה אם כל אחד מהקהל נותן סכום מעות בשיעור הגון שיש בו כדי שתי ''מנות'', (לפמ''ש הריטב''א במגילה ז. שהמשלוח מנות צריך להיות תשורה יקרה), אין ספק שכולם יוצאים י''ח משלוח מנות, וגם היכא שאין שיעור ב' מנות לכל אחד בפני עצמו, במעות שנותן, ורק בצירוף נתינת כל השותפים במצוה זו יש שיעור הגון ומכובד למקבל המנות, גם בזה יוצאים ידי חובה, שהעיקר במשלוח מנות שיהיה למקבל שמחה, והא איכא, וכ''כ מהר''י נג'אר בספר אהלי יהודה. וראה באורך בחזון עובדיה פורים עמ' קלז]</small></small>.
|
9,245 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כז
|
דיין שקיבל משלוח מנות בפורים מאנשים רבים, ובתוכם היה אחד שבא אחר כך להתדיין לפניו עם חבירו, יש אומרים שנפסל בכך לדונו, ויש אומרים שכל שלא הזכיר בעת משלוח המנות שיש לו דין להתדיין לפניו, כשר לדונו. ויש אומרים שזה מן הדברים המסורים ללב, ולמראית העין, שאם היה המנהג באותה העיר כמנהג רוב ערי ישראל שכל אחד מרבה במשלוח דורונות בפורים למכיריו ולבעלי תורה. ונראית כוונתו לשמים, לשם מצות פורים, ואינו ניכר כלל מתוך מעשיו שכוונתו לתכלית אחרת, אין בזה איסור כלל. ואם באמת יש אומדנא שהמשלח מנות כוונתו לתכלית אחרת, הדיין הירא את ה' יחוש בקבלתו לפסול עצמו מלדונו. ולמעשה, אם רואה הדיין דמוכחא מילתא שמשלוח המנות שנשלח לו בפורים מאת האיש שבא לדון לפניו, היה למטרת קירוב לבבו בהתדיינו אצלו, ולא לשם המצוה בלבד, יש לו לסלק עצמו מלדונו. <small><small>[חזון עובדיה פורים עמוד קלד. ובדידי הוה עובדא בשנת תשכ''ט שאחד השוחטים שעבד מטעם הרבנות בת''א הביא משלוח מנות ב' תרנגולי הודו גדולים חיים, ומרן אאמו''ר ציוה עלי שלא לקבלו מהשוחט, ואח''כ נתברר ששחיטתו בשוק התקוה לא היתה כראוי]</small></small>.
|
9,246 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כח
|
השולח מנות לרעהו בעילום שם, שאין המקבל יודע מי שלח אליו המנות, יש אומרים שלא יצא ידי חובת משלוח מנות, ולכן יחזור וישלח מנות לצאת ידי חובה. ולכן מי ששלח מנות לרעהו, והלה לא היה בביתו, ורק בני ביתו היו שם, וקבלו המנות מיד השליח, אם חזר המקבל לביתו ביום פורים וידע מזה יצא, אבל אם לא שב לביתו באותו היום לא יצא, ואע''פ שאשתו ובני ביתו קיבלו בעדו, מ''מ הרי נאמר ומשלוח מנות איש לרעהו, הילכך בעינן שיבא ליד רעהו, ועל כל פנים שידע מזה. <small><small>[ילקו''י מועדים עמ' שלג. והיינו לטעמו של הרב מנות הלוי, דמשלוח מנות מראות חיבה וריעות, וכיון שאינו יודע מי שלח לו, אין כאן חיבה, הילכך לא יצא. וכ''כ בשו''ת כתב סופר, שו''ת אבן שהם, שו''ת בית אבי, שו''ת מהר''ם שיק, שו''ת לב אברהם, שו''ת קנין תורה בהלכה, ערוה''ש (סימן תרצה, סעיף טז), וראה בחזון עובדיה פורים עמוד קנב]</small></small>.
|
9,247 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
כט
|
מי ששלח מנות ומצאו השליח שיכור שהגיע לשכרותו של לוט, אם פג שכרותו בפורים, וידע מהמשלוח מנות, חבירו יצא ידי חובת המצוה, ואם חושש שלא ידע עד שיפוג יינו, ויהיה זה במוצאי יום הפורים, ישלח מנות לאחר כדי לצאת ידי חובת משלוח לכולי עלמא. <small><small>[בשו''ת משנה הלכות ח''ד (סי' צ), כתב, שאם פג שכרותו בפורים, אפילו הוא עדיין ישן זכין לאדם שלא בפניו. ע''ש. אך יש להשיב על דבריו. וראה בחזון עובדיה פורים עמוד קנב]</small></small>.
|
9,248 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
ל
|
אשה חייבת במשלוח מנות, ותשלח לרעותה. <small><small>[כ''כ הרמ''א בהגה (ס''ס תרצה). וכתב ע''ז המג''א, לא ראיתי נזהרים בזה. ואפשר דדוקא אלמנה, אבל אשה שיש לה בעל, בעלה שולח בשבילה לכמה בני אדם. וכתב בספר מעיני ישועה (דף כח) דמשמע מהמג''א שאינה נפטרת מהמצוה במשלוח מנות של הבעל, אלא עד שישלח בשבילה. ומד' הא''ר לא משמע כן, שכתב בשם המג''א, אבל אם יש לה בעל, לא. ומשמע דסגי במשלוח מנות של הבעל. ואינו כן וט''ס נפל בד' הא''ר. והפרי חדש כתב ע''ז שאינו מחוור, דהא כתיב משלוח מנות ''איש'' לרעהו, ולא אשה. [וכן העיר בעל חות יאיר במקור חיים]. ובשאילת יעבץ כתב עליו, ולי נראה שדינו של הרמ''א דין אמת וישר, שלא בכל מקום שנאמר איש בא להוציא אשה, שהרי כתוב (במדבר יט ט), ואסף איש טהור, ולא מפקינן מניה אשה, ואיש להוציא את הקטן הוא דאתי]</small></small>. וגם אשה נשואה אינה יוצאת במשלוח מנות של בעלה בלבד. וטוב שלא ישלחו איש לאשה, ואשה לאיש. פן יבואו לידי ספק קדושין, אלא ישלחו איש לאיש ואשה לאשה. <small><small>[הרמ''א בהגה (סי' תרצה). וע' במג''א (ס''ק טו) שכתב, שהחשש לספק קידושין הוא שיאמרו שסבלונות הם (וכבר נתקדשה מקודם). ע''כ. וחומרא יתירה היא, דהא לכ''ע אין חוששין לקידושין אלא אם נשתדכו תחלה. וכמ''ש הרמ''א באה''ע (סי' מה ס''א), בשם הרשב''א בתשובה (סי' אלף ורכג). אלא שבב''ש שם כתב, שמדברי התוס' קידושין (נ:), לא משמע כן. ומ''מ הרי כבר כתב מרן (סי' מה ס''ב): ''דהאידנא נהגו בכל מלכות אר''י ובמצרים ובכל מלכות תוגרמה שלא לחוש לסבלונות כלל''. ובתורה תמימה (אסתר, ט, אות כב) העיר, לפי מ''ש המהרי''ט (חאה''ע סי' כח), דלא חיישינן לסבלונות במיני מאכל ומשתה, שכיון שעתידים להתקלקל אין האשה מקבלתם לסבלונות של קידושין, אלא החשש הוא רק בשמלות ותכשיטים וכיו''ב. והרי משלוח מנות הם אך ורק במיני מאכל ומשקה. אולם בשו''ת הרא''ם (סי' יז) כתב, שאף במיני מאכל ומשקה חיישינן לסבלונות. ומ''מ נראה שחומרא יתירה היא, ובמקום צורך יש להקל לאיש לשלוח גם לאשה, בפרט כשהיא עניה, להחיות את רוחה. וכמו שכתוב (איוב כט יג), ולב אלמנה ארנין. וראה בילקו''י מועדים, עמ' שלג]</small></small>
|
9,249 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
לא
|
הבנים הסמוכים על שלחן אביהם, מבן י''ג שנים ומעלה, והבנות מגיל י''ב שנה ומעלה, חייבים במשלוח מנות לחבריהם. <small><small>[בספר לקט יושר (עמוד קנח) כתב, שמהרא''י היה מחנך בניו למשלוח מנות, וכמדומה שהיו לכל היותר בני ט''ו שנה. והנשים שלחו מנות לרבנית, והרבנית ג''כ שלחה להן. ע''כ. ובמאורי אור (דקכ''ט.) כתב, שמחסרון ידיעה אין מקיימים משלוח מנות אלא הנשואים, אך באמת שכל אדם מבן י''ג ומעלה חייב, ודברי קבלה כד''ת, ודי להם עכ''פ ב' מנות לאיש אחד. ומצו להחליף במנות שונות כסנין ולחמניות וכיו''ב, והו''ל מצוה שאין בה חסרון כיס, ובשמים מדקדקים ע''ז יותר. ע''כ. והגאון מבוטשאטש (סי' תרצה) כתב שאף שנוהגים להקל (אפילו בני י''ג) כשסמוכים על שלחן אביהם, מ''מ יש להחמיר. והמג''א (ס''ק יב) כתב, ונ''ל דמי שאוכל על שלחן חבירו, ולא הכין לעצמו כלום פטור מלשלוח מנות, וכן משמע קצת מרש''י (מגילה ז:). אולם נראה שמרן הב''י אינו מסכים לזה. אלא בכל אופן הוא חייב. ונקטינן כד' מרן. ובפרט שגם המג''א סיים ''וטוב להחמיר''. ועיין בשו''ת יביע אומר ח''ט (חאו''ח סי' עד). ובילקו''י מועדים עמ' שלד. ובחזו''ע פורים עמ' קמא]</small></small>. ואפילו קטנים שהגיעו לחינוך טוב לחנכם למצוה זו. <small><small>[פמ''ג (א''א ס''ק יד). וא''א מבוטשאטש. חזון עובדיה פורים, ילקו''י מועדים]</small></small>.
|
9,250 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
לב
|
השולח מנות לגוי לא יצא, שאינו בכלל רעהו, <small><small>[ע' ב''ק לז: ולח. ומה שכתוב בתורה וישאלו איש מאת רעהו וכו', זהו לפני מתן תורה. וכ''פ במקור חיים (סי' תרצה ס''ג) ד''ה ידי]</small></small>.
|
9,251 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
לג
|
השולח מנות לאדם שאינו שומר תורה ומצות ומחלל שבת בפרהסיא, אם הוא בגדר יודע את רבונו ומורד בו, לא יצא, מאחר שדינו כגוי. אך אם אינו אלא כתינוק שנשבה בדיעבד יצא. ועל כל פנים לכתחלה יש לשלוח לעמיתו ירא שמים השומר תורה ומצות. <small><small>[שו''ת שבט הקהתי ח''ב סי' רמג. חזון עובדיה פורים שם]</small></small>.
|
9,252 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
לד
|
עני המתפרנס מן הצדקה גם כן חייב במשלוח מנות. <small><small>[ב''ח (סי' תרצד). פר''ח (סי' תרצה). מעשה רוקח ח''ב]</small></small>. ואם הוא עני ואין לו לסעודת פורים אלא מנות אלו, יחליפם עם חבירו העני, שהוא ישלח אליו סעודתו וחבירו ישלח אליו הסעודה שלו. ובזה יקיימו ומשלוח מנות איש לרעהו. <small><small>[ע' במגילה (ז:) מחלפי סעודתייהו להדדי. וכ''פ מרן בש''ע שיחליפו סעודותיהם]</small></small>. ובלאו הכי עכשיו נוהגים העולם להחליף זה עם זה כדי שלא לבייש מי שאין לו. <small><small>[כעין מ''ש בסוף תענית. וע' יפה ללב ח''ה (סי' תרצה סק''ה). ובספר החיים להגרש''ק כתב שכופין להחזיר דהו''ל כסבלונות]</small></small>. אבל השולח לחבירו מנות, ומתנה עמו שהם מתנה על מנת להחזיר, אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות. <small><small>[כ''כ הפמ''ג (מש''ז סי' תרצד). והובא להלכה בביאה''ל. ילקוט יוסף מועדים, עמוד שלד]</small></small>.
|
9,253 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
לה
|
הלוקח מנותיו בעצמו ומביאם לחבירו, יוצא ידי חובת משלוח מנות, ואין צריך לשולחם על ידי שליח דוקא. <small><small>[וכך נהג הגאון החזון איש לשלוח מנות בעצמו ולא על ידי שליח]</small></small>. וכן השולח מנות על ידי קטן שלא הגיע למצות, או אפילו על ידי גוי, שאין מועיל בהם דין שליחות, אף על פי כן יצא ידי חובת משלוח מנות. <small><small>[בשו''ת יהודה יעלה אסאד (חאו''ח סי' רז) כתב, שמעשים בכל יום ששולחים מנות ע''י קטנים, וע''י עכו''ם, דלא בעינן שליחות בדוקא. ושכ''כ הגרש''ק בספר החיים. וכ''כ בשו''ת חלקת יעקב ח''א (סי' קג). ובמקנה ח''ב (ד''ו ע''א) הביא בשם ליקוטי חבר (דף לו.) שרעק''א נסתפק אם יוצאים י''ח משלוח מנות ע''י קטן ועכו''ם. ומרן החת''ס השיב לו, שאילו היתה המצוה להוביל המנות בעצמו, אלא שגם ע''י שליח יוצא, מפני ששלוחו של אדם כמותו, הוה שייך דין שליחות. אבל מאחר שהמצוה ע''י''משלוח'' דוקא, מצי לשלוח אפי' ע''י גוי או קטן. וכ''ה להדיא בחי' החתם סופר לגיטין (כב:), שכבר טעו רבים וגדולים בזה. וכן העלה בשו''ת דבר אברהם להגאון מקאוונא בח''א (סי' יג אות ד) וכ''פ בעל חות יאיר במקור חיים (ס''ס תרצד). ובחזון עובדיה פורים עמוד קמה. ובילקוט יוסף מועדים, עמוד שלה]</small></small>.
|
9,254 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
לו
|
מי שניגש לחנות ומזמין מנות לשולחם לחבירו, יוצא ידי חובתו, לא מבעיא אם שילם תמורתם לבעל החנות, אלא אפילו בהקפה יוצא ידי חובה. ודלא כמי שרצה להחמיר בזה. <small><small>[ע' בתשובות והנהגות ח''א סי' תו]</small></small>.
|
9,255 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
לז
|
השולח מנות לקטן לא יצא וצריך לחזור ולשלוח מנות לגדול. <small><small>[מאורי אור (דק''ל סע''א). בית עובד (דף ע''ז.). ומהר''י נג'אר בשמחת יהודה, (מסכת סופרים, די''א רע''ד), הביא ראיה מהירושלמי (פ''ד דמעשר שני) דקטן לא חשיב רעהו, ולא יצא. ויש שכתבו דאיש דכתיב רחמנא לאפוקי קטן. וכן מבואר בשו''ת שאלת יעב''ץ ח''א (סי' קכ) ובשו''ת אגורה באהלך. ובמועד לכל חי, ובבן איש חי, ובאשל אברהם מבוטאטש. ובשו''ת יד סופר (סי' כג עמוד עה) תלה הדבר בשני הטעמים של משלוח מנות, שלטעמו של התה''ד שתהיה הרווחה לסעודת פורים, גם בקטן הרי יש לו הרווחה ויצא י''ח, אבל לטעם מנות הלוי שזה כדי להרבות השלום והריעות, השולח לקטן לא יצא, שאין דרך האיש לעשות ריעות עם קטן. ובערוה''ש (ס''ס תרצה) כתב שהשולח לקטן יצא, שהרי שור שנגח שור של קטן חייב דרעהו קרינן ביה. [ורמז לדבר, איש ''לרעהו'' גימט'''איש'' שיהיה איש כמוהו, ולא קטן]. וראה בילקו''י מועדים עמוד שלה, ובחזו''ע פורים עמוד קמו]</small></small>.
|
9,256 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
לח
|
השולח מנות בפורים על ידי שליח, אינו צריך לברר אם הגיעו המנות למי שנשלחו אליו, שחזקה שהשליח עושה שליחותו. אבל אם שלח המנות על ידי קטן שלא הגיע למצות, צריך לברר אם הגיעו המנות לתעודתן. <small><small>(שו''ת יביע אומר ח''ט חאו''ח סי' עא)</small></small>.
|
9,257 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
לט
|
השולח מנות לאדם ''חשוב'', אין אותו המקבל יוצא ידי חובת משלוח מנות בקבלתו, מפני הנאתו של השולח מנות אליו, שעל כל פנים אין כאן אלא הנאה בלי אכילה. <small><small>[כ''כ בשו''ת זקן אהרן (סי' ריד). ובספר מועדי ה' (דק''ט ע''ב). ובערך השלחן חו''מ בספר הזכרון (מע' מ אות יב). ובשו''ת שאילת יעקב (סי' סא אות ב). ואע''פ שלפי טעמו של הרב מנות הלוי להרבות אהבה ושלום וריעות, י''ל דשפיר מהני, מ''מ לטעמו של התרומת הדשן, שהוא לצורך הרווחת סעודת הפורים, בודאי דלא מהני. ויש לחוש גם לטעם זה. הילכך נראה שלא יצא. וראה בילקוט יוסף מועדים עמוד שלו. ובחזון עובדיה על פורים עמוד קמז]</small></small>
|
9,258 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מ
|
השולח מנות לרעהו וסירב הלה לקבלם כגון שמחל לו עליהם, או שהחזירם לו מחמת שנאה, שאינו אוהבו, או מחמת שבור שהמנות אין לפי כבודו, בכל אלה דעת הרמ''א שיצא ידי חובה. יש חלקים בדבר, לכן יחזור השולח ויקיים מצות משלוח מנות לאדם אחר. <small><small>[הרמ''א בהגה (ס''ס תרצה) כתב, השולח מנות לחבירו, ולא רצה לקבלם או מחל לו, יצא. (מהר''י ברין). והפר''ח תמה עליו זו מנ''ל. והסביר החת''ס (חאו''ח סי' קצו), שהרי לדעת תרומת הדשן טעם המשלוח מנות הוא כדי שתהיה אפשרות לקיים שמחת הפורים, ולדבריו אפי' יש לו הרבה לסעודת פורים, לא יוכל למחול, שלא לבייש למי שאין לו. אבל לטעמו של הרב מנות הלוי כדי להרבות השלום והריעות, ולפ''ז כיון ששלח לו מנות והראה לו חיבתו די בכך, ואם מוחל לו יצא. ויפה כתב הפר''ח דמנין לו למהר''י ברין להכריע בזה כטעם המנות הלוי, שמא הטעם הנכון כדברי התה''ד, שאז לא יצא. ובספר אגורה באהלך (דף כא.) העלה (דף כג.), שבמשלוח מנות דכתיב ''ומשלוח'' מנות איש לרעהו, ולא כתיב בלשון נתינה, כל ששלח המנות, אפי' לא הגיעו המנות לידי המקבל כגון שלא רצה לקבלם יצא. ושזהו טעמו של הרמ''א שלא כתב כן אלא לגבי משלוח מנות, אבל לענין מתנות לאביונים, לא כתב שאם מחלו לו יצא, משום דכתיב בלשון נתינה, והרי לא נתן, ואינו יוצא במחילתם. ע''כ. אלא דצ''ע שלכאורה נראה שתיבת משלוח חוזרת גם על מתנות לאביונים, שהרי לא כ' ונתון מתנות לאביונים. ו''מתנות'' הוא שם דבר, ולא פועל, וע''כ דתיבת משלוח חוזרת על שני הדברים, על ''מנות'' ועל ''מתנות''. וא''כ לדבריו, אין חילוק בין משלוח מנות למתנות אביונים. ובשו''ת שאילת יעקב (סי' נט אות ג) כתב לפקפק על החתם סופר הנ''ל, שלא מצינו בש''ס''שלא לבייש מי שאין לו'', אלא בדבר הניכר לעין כל (כההיא דמ''ק כז.), משא''כ בדבר הנשלח לביתו, לא מצינו. והמהר''ם שיק בסעודת פורים ניסה לדחות דבריו, ולהוכיח כדברי החת''ס, אבל הוא עמד על דעתו, ודחה ראית מר חמיו. ושאח''כ אמר דבריו לפני זקני ת''ח והסכימו לו. ע''ש. וראה בילקוט יוסף מועדים, עמוד שלו]</small></small>
|
9,259 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מא
|
צריך ליזהר ביותר שישלח מנות כשרות לאכילה בלי שום חשש איסור כלל. והשולח בשר לחבירו ספרדי, ישלח בשר חלק לפי דעת הבית יוסף, ואם שלח לו בשר כשר לא יצא ידי חובה, כיון שאנו נוהגים כדברי מרן לאסור מן הדין שלא לאוכלו. שקבלנו עלינו הוראות מרן. ומיהו אם שולח לרעהו אשכנזי אפשר שיוצא י''ח, ואפילו אם הוא מחמיר על עצמו כדעת מרן, יכול לתת לבניו הקטנים שלא הגיעו למצות. <small><small>[ילקו''י מועדים. חזו''ע פורים עמוד קנב. וע' בשו''ת רב פעלים ח''ב (חיו''ד סי' ז). ול''ד למ''ש המחנה חיים ח''ג מאו''ח (ס''ס נג) להסתפק בשולח פת פלטר לנזהר ממנו, אי אזלינן בתר נותן או בתר מקבל, דהכא גרע טפי שע''פ קבלתינו דעת מרן הו''ל כאילו חתיכה דאיסורא, ואין כאן לא הרווחה לסעודה, ולא חיבה]</small></small>.
|
9,260 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מב
|
מי שאינו נזהר מפת עכו''ם וחמאת עכו''ם, ושלח אותם למנה למי שנזהר, יש אומרים שלא יצא ידיחובה. ולאו מילתא פסיקתא היא, ולכן לכתחלה ישלח לחבירו דבר הראוי לו לאכילה, שאינו מחמיר בו. <small><small>[בארחות חיים כתב שלא יצא י''ח. ונסתפק בו בעל מחנה חיים ח''ג (סי' נג), ולאו מילתא פסיקתא היא)</small></small>. וצ''ע. ובשו''ת רבבות אפרים <small><small>(סי' תנט אות ג)</small></small> כתב בשם הגר''מ שטרן, לאסור לשלוח מנות לחבירו דברים שחבירו מחמיר בהם. <small><small>[כמו שוקולד עם אבקת חלב נכרי, בהכשר הרבנות]</small></small>. וראה בחזון עובדיה פורים עמוד קנג].
|
9,261 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מג
|
מי ששלח איסור דרבנן לחבירו ואכלו, צריך לחזור ולשלוח מנות אחרות כשרות, שלא יצא ידי חובה. <small><small>[לכאורה דמי למ''ש בחו''מ (סי' רלד) ויו''ד (סי' קיט), שכיון שנהנה אינו מחזיר לו הדמים, והסביר הנתיבות בחו''מ (סי' רלד) שאע''פ שהאוכל איסור תורה בשוגג צריך תשובה וכפרה להגן מן היסורים, מ''מ באיסור דרבנן בשוגג א''צ כפרה, וכאילו אכל כשר. ע''ש. וכיו''ב כתב הפרי תאר (סי' קיט ס''ק יז). ע''ש. אולם האור שמח (פ''א מהל' גירושין הי''ז) כתב, שדברי הנתיבות הנ''ל תמוהים וכו'. ע''ש. וכן משמע ממ''ש בשו''ת כתב סופר (חאו''ח סי' כב), שאם אכל איסור דרבנן בשוגג לא יברך ברכה אחרונה, שאין זה מברך אלא מנאץ. וכ''כ בשו''ת עולת שמואל (סי' ג). אלמא דלא חשיב כאילו היתר. וע' בשו''ת יביע אומר ח''א (חיו''ד סי' יד עמוד רט) בשם כמה פוסקים שחולקים על הנתיבות בזה]</small></small>.
|
9,262 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מד
|
השולח מנות לחבירו מיני מתיקה, אף על פי שחבירו אינו יכול לאוכלם מטעמי בריאות <small><small>(חולי סכרת)</small></small>, אף על פי כן יוצא ידי חובת משלוח מנות, משום שעל כל פנים ראויים הם לבני ביתו. <small><small>[שו''ת יביע אומר ח''ט במילואים לסי' עד. וע' בספר מקראי קדש (פורים עמ' קנ), שצידד בזה, שאפשר שאפי' למ''ד דמהני בשר חי למשלוח מנות, שאני התם שראוי לאכילה למקבל ע''י בישול, משא''כ עוגה שיש בה סוכר, שאינה ראויה למקבל. ע''ש. ועוד, דכיון שעיקר התקנה לשמחת מריעים, וכאן אין לו שמחה, אינו יוצא י''ח. אך בספר נשמת אברהם (עמ' שנד) הביא בשם הגרש''ז איערבאך שיוצא י''ח, דאטו מי ששלח לחבירו משלוח מנות מאכלי חלב אחר חצות היום, והמקבל אכל בשר, שאינו יכול ליהנות מהמנות בפורים, וכי לא יצא י''ח? ע''ש. אולם החילוק מבואר ששם יש לו שמחה שאחר ו' שעות מאכילת הבשר יוכל ליהנות ממאכלי החלב, אבל כאן שעליו להשמר תמיד ממאכלי סוכר המתוקים, שמא אינו יוצא י''ח משלוח מנות. [ואף ששלח לו המנות בסוף יום פורים שאין שהות לאכול מאכלי חלב, יתכן דיוצא י''ח אחר שיש לו במה להחליף מנתו עם אחרים]. ומ''מ עדיין י''ל שמכיון שבמשלוח המנות של מיני מתיקה יש כאן מחווה של חיבה ואהבה, וגם ראויים הם לבני ביתו גדולים וקטנים, ומאחר שפשט המנהג ברוב העולם לשלוח מנות לרעים ממיני מתיקה, לכן גם בנ''ד שפיר י''ל שיוצא י''ח במשלוח מיני מתיקה לרעהו אף שהוא חולה סכרת]</small></small>.
|
9,263 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מה
|
השולח מנות לרעהו, ויצא ידי חובתו, ורוצה לשלוח לרעהו אחר מפירות שביעית, רשאי, ובלבד שיודיע לו שהם מפירות שביעית, כיון שאין זה חוב עליו. וכן מי ששלחו לו מנות, ורוצה לחזור ולשלוח מנות מפירות שביעית למשלח, אם יצא כבר ידי חובת משלוח מנות לאחר, רשאי לחזור ולשלוח מפירות שביעית למשלח, שאינו אלא כגומל חסד לחבירו, ואין זה כפורע חובו. ובלבד שיודיע לו שאלו פירות שביעית, כדי שישמור בהם קדושת שביעית. <small><small>[ילקוט יוסף השביעית והלכותיה עמוד תכג. שוב יצא לאור חזון עובדיה על פורים, ושם עמוד קנד כתב כדברינו, והביא מ''ש הרמב''ם (פ''ו מהל' שמיטה ה''י), דמי שביעית אין פורעים מהם את החוב, ואין עושים בהם שושבינות, ואין משלמים בהם תגמולים וכו'. והוא מהתוספתא (שביעית פ''ז). הכא נמי שיש עליו חובת המצוה לשלוח מנות לרעהו, לא יהיה רשאי לשלוח מנות מפירות שביעית, דהוי כמו פריעת חוב. אך אם כבר קיים המצוה של משלוח מנות לרעהו, ורוצה להוסיף לשלוח לרעהו אחר מפירות שביעית, נראה דשפיר דמי. כיון שיצא כבר ידי חובת משלוח מנות]</small></small>.
|
9,264 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מו
|
מי שקיבל מחבירו משלוח מנות, אין המקבל רשאי להשיב לו בחזרה מפירות שביעית או מדמיהן, שמכיון שהוא חייב להשיב לו כפי המנהג והנימוס המקובל, הרי זה תשלום תגמולין שאסור בפירות שביעית, שנראה כאילו פורע חובו. <small><small>[ילקו''י השביעית והלכותיה עמ' תכג]</small></small>.
|
9,265 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מז
|
השולח מנות לרעהו בפורים, והמנות הם מפירות של ערלה או של כלאי הכרם שאסורים בהנאה, וחבירו הוא חולה שיש בו סכנה, שהמנות מותרות לו לאכילה, אפילו הכי אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות. <small><small>[הנה הריטב''א בסוכה (לא.) הביא פי' הראב''ד שכתב, שלולב של אשרה כיון דהוי איסור הנאה לא קרינא ביה ''לכם'', וכתב ע''ז, ולי נראה שכל שהוא ברשותו של אדם, ואין לאחרים בו שום רשות, ושום זכות, אע''פ שהוא מאיסורי הנאה, לכם קרינן ביה. ע''כ. אך בשו''ת הרשב''א ח''ד (סי' רב) כתב כדברי הראב''ד שאיסורי הנאה לא מקרי לכם. ולדבריו השולח פירות של איסורי הנאה למשלוח מנות, לא יצא, משום דלא יהיב ליה מידי, דהו''ל כהפקר. אבל להריטב''א דשפיר מקרי לכם, אפשר שיוצא י''ח משלוח מנות, כיון שהמקבל מותרים לו. וע' פמ''ג (סי' תמח מש''ז סק''ג). ועונג יום טוב (חאו''ח סי' לב). ומל''מ (פ''ה מהל' אישות ה''א). אך י''ל שכל ששולח דבר שלא נקרא שלו לא מהני. לא מבעיא להראב''ד ולהרשב''א, אלא גם להריטב''א י''ל כן. שאל''כ, נמצא נהנה מאיסורי הנאה. והגר''ש קלוגר בחכמת שלמה (סי' תרצה) כתב לדייק מהפסוק ומשלוח מנות איש לרעהו, דלכאורה די היה לומר ומשלוח מנות לרעהו, אלא שיהיו מנות איש הראויות לו, זה ישלח לרעהו, אבל מה שאינו ראוי לו לא מהני. וע' בחזו''ע פורים עמ' קלח]</small></small>.
|
9,266 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מח
|
השולח מנות פירות ספק ערלה שגדלו בחוץ לארץ, והמקבל אינו יודע שהם ערלה, לא יצא, שכיון שאסור למשלח ליהנות בהם וצריך לשלוח לו בעילום שם, ובכהאי גוונא אין חיבה על ידי המשלוח מנות משום הכי לא יצא. <small><small>[חזון עובדיה פורים עמוד קנה]</small></small>.
|
9,267 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
מט
|
השולח עוף שחוט לחבירו מכלל המנות, ויצא טרף, צריך לחזור ולשלוח מנה אחרת תחתיו, ואז יקיים משלוח מנות. <small><small>[ביד אהרן (סי' תרצה) נסתפק בזה. והכסא אליהו (סק''ד) פשיטא ליה שיצא, שהרי מן הדין א''צ לבדוק אחר י''ח טרפות, והעוף היה בחזקת כשר, הילכך השולח יצא י''ח. וכ''כ החתם סופר (סי' תרכד), שמכיון שכל רובא שרי רחמנא, מי שאכל בשר ושוב נמצא אח''כ שהיה טריפה, לא עביד שום איסורא, כי כך הדין מעיקרא שיאכל בשר מדין הרוב. וראה בזה בילקו''י מועדים, וחזון עובדיה פורים עמוד קנ]</small></small>.
|
9,268 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
נ
|
השולח מנות לחבירו ונגנבו או נאבדו צריך לשלוח מנות אחרות תחתיהם. <small><small>[הנה בספר בני חיי (סי' תרצד סק''ג) כתב, דכיון שעיקר התקנה למשלוח מנות הוא משום שמחה, כיון שנגנבו ליכא שמחה וכו'. וכ''ה בשו''ת משאת משה ח''ב (סימן ד), ובשו''ת אהל יוסף מולכו (חאו''ח סי' טו), ועוד. ואמנם בשו''ת בית שערים (חאו''ח סי' שפ), כתב לצדד שאפשר שקיום המצוה היא בשילוח, כלשון הפסוק ''ומשלוח מנות'', אע''פ שלא הגיעו ליד המקבל וכו'. מ''מ נראה עיקר שהכל תלוי בשמחת המקבל, וכיון שלא קיבל אותן לא יצא המשלח. וראה בילקוט יוסף מועדים, עמ' שלז]</small></small>
|
9,269 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
נא
|
השולח מנות לרעהו, שהוא אביון, יוצא ידי חובת שתי המצות: ''משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים'', לאחר שיתן עוד מתנה לאביון אחר. ויש מחמירים בזה שאין לעשות כן, וטוב לחוש לדבריהם, ולכן יתן עוד שתי מתנות לאביונים אחרים. <small><small>[הנה הטורי אבן (מגילה ז.) צידד מתחלה בפירוש הגמ', קיימת בנו רבינו משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, שיוצא י''ח שתי המצות בבת אחת, ושוב כתב שבמשלוח ב' מנות לאביון אחד אינו עולה לשתיהן. ופירוש הגמ' קיימת בנו רבינו משלוח מנות איש לרעהו, או מתנות לאביונים, שקיים מצוה אחת מהם, ואות ו' לחלק. ע''ש. ובשו''ת כתב סופר (חאו''ח סי' קלט) דן בזה משום אין עושים מצות חבילות חבילות, וכתב, ומיהו י''ל דבדיעבד אם התכוין לצאת י''ח שניהם בבת אחת יצא, אלא דלכתחלה לא נכון לעשות כן. ע''ש. אולם במעשה אחד שעושה לקיים ב' מצות בבת אחת לא שייך הדין שאין עושים מצות חבילות חבילות, שהרי שנינו בפסחים (לה.) שהכהנים יוצאים י''ח מצה בחלה ובתרומה, אף שיש מצוה באכילת תרומה בפני עצמה, ומברכים עליה לאכול תרומה, (רמב''ם תרומות פט''ו הכ''ב), ואעפ''כ יוצאים בה י''ח מצה לכתחלה, ולא אמרי' דהוי מצוות חבילות חבילות. ומוכח שכיון שהוא מעשה אחד של אכילה יוצא י''ח לכתחלה. ועיין בחזון עובדיה פורים]</small></small>.
|
9,270 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
נב
|
תושב עיר פרזות שקוראים המגילה בי''ד, ששלח מנות לרעהו אשר בירושלים ביום י''ד, שקוראים המגילה בט''ו, <small><small>(וכגון השולח משכונת רמות שקוראים בי''ד, לרעהו אשר בירושלים שקוראים בט''ו)</small></small>, ויודע שמקבל המתנות יאכלם בט''ו, יצא ידי חובתו. וכן היושב בחו''ל במדינת הים, ושלח לרעהו שבארץ ישראל, שתי מנות, קודם פורים, או מי ששלח מתנות לאביונים קודם פורים, ויודע בבירור שהגיעו המנות או המתנות לתעודתם ביום הפורים, יצא י''ח, מפני שבפורים שהוא שעת החיוב הגיעו לתעודתם, כיון שהגיעו לידם בשעת החיוב של השמחה ושמחו בהן. <small><small>[בספר יד אהרן (סי' תרצד הגב''י) כתב, במי שיושב בחו''ל במדינת הים, ושלח לרעהו שבארץ ישראל, שתי מנות, קודם פורים, או מי ששלח מתנות לאביונים קודם פורים, וידוע בבירור שהגיעו המנות או המתנות לתעודתם ביום הפורים, יצא י''ח, מפני שבפורים שהוא שעת החיוב הגיעו לתעודתם, אף שבשעה ששלחן לא היה עדיין חייב בהן. וכן משמע מדברי בעל המאור (ריש מגילה) שכתב, שלא יתן המתנות לאביונים קודם פורים דילמא אכלי להו קודם פורים, משמע שאם ידענו בודאי שאוכלים אותם בפורים יוצא י''ח, אע''פ שבשעה שנתן לא היה עדיין חייב במצוה זו. והטעם ששמחה ביומה בעינן, וה''ה בנ''ד, כיון שהגיעו לידם בשעת החיוב של השמחה ושמחו בהן בודאי שיוצא י''ח. ע''כ. וכ''פ בשו''ת אהלי יצחק הכהן (חאו''ח סי' כא), ובבאר היטב (סי' תרצה סק''ז). וע' בחזון עובדיה פורים עמוד קסב]</small></small>
|
9,271 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
נג
|
תושב ירושלים ששלח מנות ביום י''ד לשאר ערי הארץ שקוראים המגילה בי''ד, יצא ידי חובתו. אבל אם שלח מנות להם ביום ט''ו, לא יצא, שאצלם אינו יום שמחת פורים, עבר יומו בטלה שמחתו. שכל שהמנות מגיעים אחר פורים לא יצא, והמשלוח שיצא מידו בפורים אינו אלא הכנה למצוה, <small><small>[כמ''ש בשו''ת יהודה יעלה אסאד חאו''ח ס''ס רד]</small></small>, וגמר המצוה הוא בהגיע המשלוח ליד המקבל, וכיון שלא קיבלו עד אחר הפורים, לא יצא. שהכל תלוי במקבל המנות. <small><small>[כ''כ בשו''ת אהל יוסף מולכו (חאו''ח סי' טו) וז''ל: ומיהו בן כרך ששלח לבן עיר ביום ט''ו לא יצא, ואפילו אם אכלו בו ביום, שמכיון שאינו יום שמחה בשבילו, עבר יומו בטלה שמחתו. ע''כ. ולאפוקי ממ''ש בסנסן ליאיר (עמוד רח), שאם השולח ירושלמי ונותן ביום ט''ו לפרוז יצא י''ח, שבנותן תלא רחמנא. ע''ש. ולא כתב שום מקור לדבריו, אלא מסברא דיליה, ונעלם מעינו כל מ''ש האחרונים שהובאו בחזו''ע הנ''ל. ומה שסיים ופשוט, להמבואר אינו פשוט כלל]</small></small>.
|
9,272 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצה
|
נד
|
בן עיר היוצא לדרך מראש חודש אדר ואילך, שחלה עליו מצות פורים, ושולח מנות או מתנות לאביונים לאחד מבני עירו, יכול לתת אותן בעצמו אפילו בסתם, לשם מצות פורים, ואין העני זוכה בהן אלא עד פורים. אך יותר טוב להתנות עמו בפירוש שלא יזכה בהם ולא יאכלם עד יום פורים.
|
9,273 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
א
|
מי שהוא אבל בתוך שבעה ימי אבלות, אינו נוהג אבלות בפורים בדברים שבפרהסיא, אבל דברים שבצינעא נוהג, וכדין אבלות בשבת. ולכן לא יעלה לספר תורה בפורים, ואם קראו לו בשמו יעלה. ויש להתיר לאבל לפתוח החנות בפורים, משום דהוי דבר שבפרהסיא. <small><small>[ילקו''י על הלכות אבלות. חזו''ע פורים עמוד קפז. וכ''ד מרן בשלחן ערוך יו''ד (סי' תא ס''ז)''שאין אבלות נוהגת בפורים, לא בי''ד ולא בט''ו, אלא דברים שבצינעא נוהג''. ובזה חזר בו מרן ממה שכתב באו''ח (סי' תרצו ס''ד) שכל דברי אבלות נוהגים בחנוכה ופורים. [וזוהי שיטת הרמב''ם (פרק יא מהל' אבל הי''ג), שאף שאין מספידים את המת בחנוכה ובפורים, ''אבל נוהגים בהם כל דיני אבלות''. וכ''כ המרדכי]</small></small>
|
9,274 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ב
|
האבל חייב בהנחת תפלין ביום פורים אפילו הוא יום ראשון של האבלות, שהוא יום קבורה, ומיהו אם הוא גם יום המיתה לא יניח תפלין אפילו לאחר קבורה. <small><small>[הנה לענין הנחת תפלין בפורים ביום קבורה שאינו יום המיתה, מסתברא ודאי שאפילו החולקים על המהריט''ץ, וס''ל שאין להניח תפלין ביום קבורה, אף הם יודו בפורים למהריט''ץ שהאבל מניח תפלין בברכה, שמכיון שאין אבלות נוהגת בפורים, לא שייך הטעם שכתב רש''י (ברכות יא.), שהאבל אינו מניח תפלין ביום ראשון, מפני שצערו גדול ומעולל בעפר קרנו, והתפלין נקראים פאר. וכמ''ש כיו''ב המג''א (סי' תקמח סק''ה) דלדידהו שמניחים תפילין בחוה''מ, האבל אפי' ביום ראשון מניח תפלין בחוה''מ, שהרי הרא''ש כתב שהטעם שהאבל אסור בתפלין משום שהוא יום מר וצערו גדול והוא מעולל בעפר קרנו, וזה לא שייך בחוה''מ, שהרי אין נוהג בו אבלות דפרהסיא. ע''כ. ומינה ליום פורים למאי דנקטינן שאין אבלות נוהגת בו, בודאי שהאבל מניח בו תפלין אפי' ביום ראשון שהוא יום קבורה. ומ''ש המג''א (ס''ק טז) שאף לאחר קבורה לא יניח תפלין, כבר חלק עליו הא''ר (סי' תרצו ס''ק יא), והעלה שהאבל יניח תפלין אחר קבורה. וכ''כ הפמ''ג שם, שכיון שפורים הוא יום משתה ושמחה, אין זה מעולל בעפר קרנו. וצ''ע. ע''כ. ומיהו אם הוא יום המיתה, לא יניח תפלין, אפי' אחר הקבורה. כי בודאי מר לו מר, כמ''ש ואחריתה כיום מר. וכדברי המג''א. וכ''פ בסידור דרך החיים. וע' ילקו''י אבלות. חזו''ע פורים עמ' קצא]</small></small>.
|
9,275 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ג
|
אף על פי שהאבל אינו יוצא מפתח ביתו, מכל מקום בפורים אחר חצות יקום מעל גבי קרקע, ויעשה סעודת פורים על השלחן. <small><small>[והגם דבעלמא לא נהגו לקום כי אם במנחה קטנה, מ''מ ביום פורים שיש מצות שמחה וסעודה יש להקל לקום מע''ג קרקע במנחה גדולה, ואז יעשה סעודת פורים]</small></small>. ואין לבכות כלל בפורים, שזה בסתירה למצות שמחת הפורים. <small><small>[שו''ת בית יהודה עייאש ח''א (חאו''ח סי' כד). ע''ש]</small></small>.
|
9,276 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ד
|
מה שאין אבלות נוהגת בפרהסיא בפורים, הוא גם בליל פורים, אף שאין מצות סעודת פורים בלילה, מכל מקום שמחה יש. ובודאי שאסור להספיד גם בליל פורים, שבכל התורה כולה היום הולך אחר הלילה שלפניו, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. <small><small>[שו''ת חתם סופר (סימן קצה), בשם הטורי אבן. ולשון הריטב''א (מגילה ה:), הא דאמרינן שמחה מלמד שאסורים בהספד, נראה שה''ה שאין אבלות נוהג בהן, דאתי שמחה דרבים ודחי אבלות דיחיד. ונראה מדבריו דהא תליא בהא. א''כ גם אבלות אינה נוהגת בלילה. וראה בחזון עובדיה פורים עמוד קצב]</small></small>.
|
9,277 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ה
|
בירושלים נוהגים שלא להברות בחול המועד, זולת על אב ואם, והוא הדין שלא להברות בפורים זולת על אב ואם, ובשאר מקומות עושים הבראה בפורים. אך טוב להברות רק בעוגות וקפה, ולא בביצים ועדשים. <small><small>(יביע אומר ח''ד חיו''ד סי' כו, וח''ט חאו''ח ס''ס ק)</small></small>. .
|
9,278 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ו
|
האבל, אפילו בתוך שבעה, חייב במשלוח מנות ובמתנות לאביונים, שהרי האבל חייב בכל מצות התורה <small><small>(סוכה כה:)</small></small>. <small><small>[ש''ע (סי' תרצו ס''ו). וכ''ה בהרא''ש (פ''ג דמ''ק סי' פה) בשם רבינו מאיר. ומהר''ם מרוטנבורג בתשו' מיימוני (סדר שופטים ס''ס טו). ובמרדכי מגילה (ס''ס תשפה). ובספר הפרנס (סי' רסט). וזה שלא כדברי ריא''ז (מ''ק פ''ג ה''ו אות ב) שכתב, שהאבל פטור מלשלוח מנות וחייב רק במתנות לאביונים. ואף שבשו''ת גדולת מרדכי ח''ב (חיו''ד סי' כא) כתב שמנהג גירבא (תוניס) שהאבל אינו שולח מנות, ורק שולחים לו מנות. ע''ש. אנו אין לנו אלא דברי מרן שהאבל חייב לשלוח מנות, שהאבל חייב בכל המצות]</small></small>.
|
9,279 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ז
|
טוב שהאבל לא ירבה במשלוח מנות. <small><small>[פמ''ג בשו''ת מגידות ס''ס נח]</small></small>. ונכון שישלח מנות של בשר ודגים פירות וירקות וכיוצא בהם, ולא תפנוקי מעדנים ומיני מתיקה מיוחדים. <small><small>[מטה משה סי' תתריז]</small></small>. ואחינו האשכנזים נוהגים שלא לשלוח מנות לאבל כל י''ב חודש על אביו ואמו, וכל שלושים יום על שאר קרובים, <small><small>[הרמ''א בהגה ביו''ד סי' שפה. וכתב הגר''א (ס''ק יד), שהוא מדין שאין שואלים בשלום האבל עד תום י''ב חודש. ומשלוח מנות הוא כשאלת שלום. והט''ז (סי' תרצו סק''ג) כתב, שמכיון שהרמ''א ביו''ד כתב שמנהגינו להקל בשאלת שלום, מותר ג''כ לשלוח לו מנות, ויש לסמוך ע''ז כשהאבל עני. והמג''א (ס''ק יב) כתב, שכוונת הרמ''א להורות שכל זה לדעת האומרים שכל דיני אבלות נוהגים בפורים, אבל במקום שאין נוהגים אבלות בפורים, דין פורים כדין שבת, ובמקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת, מותר לשלוח אליו מנות]</small></small>. אבל הספרדים נוהגים לשלוח מנות אליו כרגיל. <small><small>[ילקו''י מועדים עמ' שמא, ילקו''י תפלה כרך א' מהדורת תשס''ד עמ' צ'. ואף שמרן אאמו''ר שליט''א כתב בירחון קול סיני, הלכות פורים, שאין לשלוח מנות לאבל, מ''מ הדר הוא לכל חסידיו, וכיום הוא מורה ובא כפי המבואר, שהעיקר כמו שפסק מרן ביו''ד (סי' תא ס''ז) שאין אבלות בפורים לא בי''ד ולא בט''ו. וכ''כ בברכ''י, ושכן הורה למעשה. וכן כתבו אחרונים רבים, לפ''ז יש להורות שיכולים לשלוח מנות לאבל לשמחת פורים. ולפי מה שמבואר ג''כ בירושלמי ברכות (פ''ב ה''ו), שבכל ארץ יהודה היו נוהגים לשאול בשלום אבלים בשבת, וכן המנהג כיום באר''י, לפ''ז מותר לשלוח מנות לאבל שהוא בתוך י''ב חודש לאביו ולאמו, או בתוך שלשים לשאר קרובים]</small></small>. וכן אם רב העיר הוא אבל, או שהוא רבו שלימדו תורה, מצוה לשלוח לו מנות דרך כבוד, שאין זה אלא כתשלום חוב. <small><small>[כמבואר בשו''ת דברי מלכיאל ח''ה סי' רלז]</small></small>.
|
9,280 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ח
|
אפילו למי שמחמיר שלא לשלוח מנות לאבל, אם האשה אבלה בודאי שמותר לשלוח מנות לבעלה, כיון שהוא אינו אבל. <small><small>[ואע''פ שפסק מרן ביו''ד (סי' שעד ס''ו), שכל מי שמתאבל עליו מתאבל עמו, חוץ מאשתו, שאע''פ שהוא מתאבל עליה, אינו מתאבל עמה אלא על אביה ואמה. מ''מ הרמ''א שם כתב, דהאידנא נוהגים להקל באבלות זו של מתאבלים עמו, שאין זה אלא משום כבוד האבלים, ועכשיו נהגו למחול. וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין. ע''ש. ועכשיו פשט המנהג כדעת הרמ''א, ובשו''ת ישכיל עבדי ח''ח (חאו''ח סי' כ אות מג) הוסיף, שבמשלוח מנות בפורים, שיש עגמת נפש למי ששולח ואין האבל רוצה לקבל, נראה שאין לו רשות להחמיר על עצמו. ועכ''פ אפי' למרן, מה שאחרים עושים לו, לית לן בה. וראה בחזון עובדיה פורים שם]</small></small>.
|
9,281 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ט
|
לכל הדעות מותר לשלוח מתנות לאביונים לאבל עני, דהוי צדקה. ואפילו בתוך שבעת ימי אבלות, ואין להחמיר בזה כלל. <small><small>[כ''כ המג''א וא''ר. ילקוט יוסף מועדים, עמוד שמא]</small></small>
|
9,282 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
י
|
אבל שהוא מומחה לנגינה, והוא אומן בכלי שיר, והוא בתוך י''ב חודש לאב ואם, מותר לו לנגן לכבוד פורים ולכבוד סעודת מצוה, כיון שאין כוונתו לשם שמחה. <small><small>[שו''ת זקן אהרן (סי' ריג). וע' בשו''ת זרע אמת ח''ב (סי' קנז). ובשו''ת מהר''ם שיק (חיו''ד סי' שסח). ובספר עקרי הד''ט (סי' לו אות כב). ובשו''ת פני מבין (חיו''ד סי' רנו). ובשו''ת ברכת חיים (סי' קג). ילקוט יוסף מועדים עמ' שמא. חזון עובדיה פורים עמו' קצד]</small></small>
|
9,283 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
יא
|
מי שמתה אמו, ולא נודע לו עליה, אין להודיע לו בפורים, כדי שיאמר עליה קדיש, שהרי מצד עיקר הדין אסור להודיע לקרובי המת אפילו באביו ואמו, משום ''מוציא דבה הוא כסיל'', אלא שנהגו להודיע לבנים בשביל הקדיש, והרי בפורים לא יצא הדבר מידי מחלוקת אם נוהגים בו אבלות, ולכן לכתחלה אין להודיעו לגרום לו אבלות, ומוטב לסתור המנהג ולעשות על פי הדין, ושב ואל תעשה עדיף. <small><small>[פנים מאירות ח''ב סי' ק]</small></small>.
|
9,284 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
יב
|
מותר לישא אשה בפורים ואין בזה משום אין מערבין שמחה בשמחה. ואפילו אם עושים את סעודת הנישואין בפורים שפיר דמי. אך ממדת חסידות טוב שיעשו הסעודה בלילה שאחרי הפורים. וכל שכן שמותר לערוך מסיבת אירוסין ושידוכין ביום פורים. <small><small>[כן פסק מרן בש''ע (סי' תרצו ס''ה). ומקורו מתשובת הרשב''א (ח''ג סי' רעו), דדוקא במועד אסרו, וכדאמר רב אשי (בחגיגה ח:), שנאמר ושמחת בחגך, ולא באשתך, וכ''ה במו''ק (ח:), אבל בפורים מותר. ועוד דפורים הוה חד יומא, ומשום חד יומא לא משהי איניש נפשיה. ובענינים אלה הולכים להקל, מפני שאינם אלא מדרבנן. ע''כ. וראה עוד בילקו''י מועדים עמ' שמב. ובשו''ת יביע אומר חלק ב' סימן כב סק''ג, ובחזון עובדיה פורים עמוד רג]</small></small>.
|
9,285 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
א
|
פורים מותר בעשיית מלאכה, ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים, אין עושים. והעושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה מאותה המלאכה לעולם. אבל בנין של שמחה, כגון שבונה בית חתנות לבנו, ונטיעה של שמחה, כגון אבורניקי של מלכים, שהוא אילן שצלו נאה, וכופפים אותו על גבי כלונסאות, מותר. וכעת המנהג בכל מקום שלא לעשות מלאכה ביום פורים. אבל בלילה מותר. ומותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים. <small><small>[הרמ''א בהגה סי' תרצו ס''א]</small></small>, ובלבד שלא יתבטל משמחת פורים. <small><small>[מגילה (ה:) רבי נטע נטיעה בפורים, ופריך מדאמר רב יוסף שמחה ומשתה ויום טוב, יום טוב, שאסורים בעשיית מלאכה, ומסיק רבה בריה דרבא, הספד ותענית קבלו עלייהו, מלאכה לא קבלו עלייהו, דהא לבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ואילו יום טוב לא כתיב. והא רב חזייה לההוא גברא, דהוה שדי כיתנא בפוריא, ולטייה וכו', התם במקום שנהגו שלא לעשות, והו''ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, שאי אתה רשאי להתירם בפניהם. וכן פסקו הרי''ף והרא''ש והרמב''ם פ''ב הל' יד. וראה בילקו''י מועדים, ובחזון עובדיה פורים עמוד קצד]</small></small>.
|
9,286 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ב
|
מעיקר הדין מותר להסתחר בפרקמטיא בפורים. ומכל מקום טוב להחמיר, אלא אם כן מוכר כדי להרויח לצורך הסעודה והמשתה של יום פורים, כשאין לו לבזבז בריוח. ואם אין לו מה לאכול אפילו מלאכה ממש מותר לעשות בפורים. וכל מה שמותר לעשות בחול המועד כגון דבר האבד או צרכי רבים וכיו''ב, מותר לעשות בפורים, אפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים. <small><small>[ילקו''י שם. חזון עובדיה פורים עמוד קצה]</small></small>. וכן פשוט שפועל עני שאין לו מה יאכל מותר לו לעשות מלאכה כדי שיאכל וישתה וישמח בפורים. <small><small>[לאפוקי ממ''ש בשו''ת ירך אברהם ח''א (סי' כ), שבפורים שקבלו עליהם שלא לעשות מלאכה, הו''ל נדר גדול. ואריה דנדרא רביע עליה, ואפילו אין לו מה יאכל אסור. ושאני חוה''מ שהם אמרו לאסור מלאכה, והם אמרו שעל ידי פועל עני שאין לו מה יאכל מותר. ע''כ. ונראה מדבריו שחשב דמה שאמרו (בנדרים טו.) דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אי אתה רשאי להתירם בפניהם, שנאמר ''לא יחל דברו'', היינו דהוי כנדר דאורייתא, וליתא, שהרי מבואר להדיא בהרא''ש (נדרים פא:), שאין איסור זה אלא מדרבנן. וכ''כ הר''ן. ולכן הדבר פשוט שכל מה שמותר בחוה''מ מותר בפורים, אף במקום שנהגו איסור במלאכה. וע''ע בשו''ת יביע אומר ח''א (חיו''ד סי' יא אות כד), ובחזו''ע פורים עמ' קצד הערה כג]</small></small>.
|
9,287 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ג
|
יש מחמירים שלא להסתפר בפורים אלא על ידי גוי. ומכל מקום גילוח הזקן מותר ביום פורים לצורך היום, אם לא התגלח מקודם. <small><small>[ע' בשו''ת בית דוד (סי' תצז) שכתב, שאפי' אם חל פורים באמצע השבוע, מותר לפרזים להסתפר ביום י''ד, ולתושבי המוקפים בט''ו, מפני שאין בגילוח משום איסור מלאכה, ששמחה היא לו, שאף בחוה''מ לא אסרו אלא משום גזירה שלא יכנס מנוול לרגל. ואמנם בשו''ת דבר משה (חאו''ח סי' מד) כתב להתיר גילוח רק ע''י עצמו, כשחל יום י''ד או ט''ו בער''ש, אבל אם חל באמצע השבוע אין להתיר. וכ''כ בפרי האדמה ח''א (דף מד:). אבל בשו''ת נחפה בכסף ח''ב (דף ח:) כתב, מעשה בא לידינו בספר ישראל עני, והסכמנו להתיר לו לגלח בפורים שחל יום ט''ו ביום ששי, כסברת הרב בית דוד. וכ''כ בערך השלחן (סי' תרצו סק''ג). וכ''כ בשו''ת אם הדרך (חאו''ח סי' ב אות ד) להקל בער''ש. ובשו''ת ידיו של משה (חאו''ח סי' ו) כתב שהמנהג להתיר להסתפר בי''ד ובט''ו, [אפי' כשחל באמצע השבוע] בין ע''י ישראל בין ע''י גוי, כהוראת הרב בית דוד. וכ''כ בתפארת אדם, ובשו''ת חקרי לב, ובשמחה לאיש, ובספר יפה ללב, ובעקרי הד''ט, ובויקרא אברהם, ועוד. וראה בשו''ת יביע אומר ח''ו (חאו''ח סי' מז). ובילקו''י מועדים עמו' שמב. ובחזון עובדיה פורים עמו' קצו]</small></small>
|
9,288 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ד
|
אם חל פורים בערב שבת, מותר להסתפר בפורים לכבוד שבת, ומכל שכן לבני המוקפים, שפורים שלהם בשבת, אלא שמקדימין קריאת המגילה ליום ששי, ואינם נוהגים איסור בעשיית מלאכה ביום ששי, שמותרים להסתפר ביום ששי. <small><small>[הליכו''ע ח''א עמוד רמ]</small></small>.
|
9,289 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ה
|
מותר לעשות מלאכה בפורים על ידי גוי, אף מלאכות גמורות. <small><small>[שהרי אף בערב פסח אחר חצות מותר לעשות מלאכה ע''י גוי, כמו שפסק מרן בש''ע (סי' תסח ס''א), כ''ש פורים שאינו אלא מנהג במקום שנהגו. וכ''פ בערך השלחן (סי' תרצו סק''א), ודלא כהבית דוד שאסר אפילו ע''י גוי. ע''ש. וכ''פ בשלחן גבוה (סי' תרצו סק''ח). וע''ע בילקוט יוסף מועדים עמוד שמב. חזו''ע פורים, עמ' קצו]</small></small>. ויש אומרים שמותר אף שהגוי יעשה מלאכה בפרהסיא בפורים, כגון לבנות בית לישראל, ויש חולקים. ועל כל פנים בארץ ישראל שיש מצוה לבנות בה בית, מותר לבנות בפורים על ידי גוי, ובפרט כשהוא בקבלנות. <small><small>[בשו''ת בית דוד (חאו''ח סי' תצה) כתב להחמיר לבנות בית ביום י''ד, ואפילו ע''י גוי, כיון דאוושא מילתא. וכן הסכים בערך השלחן, וברוח חיים. ובשלחן גבוה (סי' תרצו סק''ח) כתב, שאע''פ שראיות הבית דוד חלושות, כבר הורה זקן. אולם בשו''ת אהל יצחק חסיד (חאו''ח סי' כ) כתב להקל לבנות ע''י גוי. ובשו''ת תפארת אדם (חאו''ח סי' כט) כתב שעכ''פ בקבלנות מותר. וע''ע בשו''ת חקרי לב (בשיורי א''ח סי' כ) שהביא מ''ש בשיורי כנה''ג שאסור לבנות בט' באב, משום דאוושא מילתא, וגם מפני שהעיר פרוצה בענין הבנינים, ויחשבו שגם בשבת מותר וכו'. והשיב על זה, דאף אי אוושא מילתא, מאחר שמן הדין מותר, אין לנו לגזור גזירות מדעתינו אטו שבת. ומ''מ חשש לד' הכנה''ג, והיקל בזה רק לצורך גדול. ע''ש. ונראה שבארץ ישראל שמצוה לבנותה, יש להתיר בפשיטות לשפץ ולבנות בפורים ע''י גוי. וכל שכן כשיש הפסד בדבר]</small></small>.
|
9,290 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ו
|
מותר להצטלם ולצלם בפורים שהוא גם כן כמלאכה של שמחה, וכבנין ונטיעה של שמחה. <small><small>[וראיה ממ''ש בלקט יושר (עמוד קנט), שכל המלאכות שעושים כדי לשמוח כגון שתופרים ומציירים ומתקנים כמה ענינים לשמוח, ואפילו הן מלאכות גמורות, כולהון שרי, כדין נטיעה של שמחה]</small></small>.
|
9,291 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ז
|
מותר לגזוז צפורניים ביום פורים. <small><small>[לא מבעיא לדידן דקי''ל כמרן בש''ע (סי' תקלב ס''א) בדין חוה''מ דשרי, וכ''ש פורים דהוי רק ממנהג. אלא אפי' להרמ''א י''ל הבו דלא להוסיף עלה. וע' בשו''ת דברי מלכיאל ח''ה (ס''ס רלז) שהחמיר, אם לא שגוזזם שלא יחצצו לנט''י וכו'. ע''ש. ואין דבריו מוכרחים. וע' בשו''ת פסקי תשובה ח''א סי' קנ]</small></small>.
|
9,292 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ח
|
מותר לכתוב חידושי תורה ופסקי הלכה, וכן אגרת שלומים, ביום פורים, כי פקודי ה' ישרים משמחי לב. <small><small>[כל בו (סי' מה), וכ''ה בארחות חיים (הל' פורים אות כז), ובנימוק''י (מגילה ח:), ובספר המאורות (שם ז:). וע' במאירי מגילה (ה:) שכתב, ומכאן סומכים תלמידי חכמים לכתוב סברותיהם אף ביום פורים, דרך שמחה ושעשוע. וע''ע בספר מטה משה (סי' תתריו) שכתב, שמהרי''ל היה כותב תשובות לשאלות ששאלוהו בעת שהיה מיסב על השלחן בסעודת פורים. וראה בילקוט יוסף מועדים עמוד שמב. חזון עובדיה על פורים עמוד קצו]</small></small>.
|
9,293 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
ט
|
מותר לבני הפרזים לעשות מלאכה בחמשה עשר באדר, וכן מותר לבני המוקפים לעשות מלאכה בארבע עשר באדר. ומקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בשני הימים גם בי''ד וגם בט''ו, אינו מנהג, ואין תוקף למנהג, אלא רק י''ד לבני פרזים, וט''ו למוקפים, ולא יותר. <small><small>[בשבולי הלקט השלם (סי' רד) כתב: ''ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, לא נהגו אלא ביום קריאת המגילה עצמה, אבל לאסור של זה בזה אינו מנהג''. וכ''כ בספר האשכול, וכ''פ מרן בש''ע (סי' תרצו ס''ב). ואמנם הפר''ח שם כתב שיש להוכיח מהש''ס להיפך. אולם במקראי קודש (דף רא:) כתב לדחות ראית הפר''ח בטוב טעם. ע''ש. וכ''כ בספר לחם יהודה (הל' מגילה דף מ:) ובברכי יוסף (סק''ז). ואין לזוז מדברי מרן. וע' בחזון עובדיה פורים עמוד קצח]</small></small>.
|
9,294 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
י
|
עיר שיש ספק אם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כבר נתבאר שאסורים במלאכה רק בי''ד אדר. אולם בטבריה שיש בה ספק מהדין אם קוראים בי''ד או ט''ו, יש להחמיר בעשיית מלאכה בי''ד ובט''ו. <small><small>[בספר יד אפרים (סי' תרצו) כתב, דבש''ס מוכח שבעיירות המסופקות אם היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, שפיר הוי מנהג לאסור בשניהם. וכ''כ בסידור בית עובד, וכן נראה מהבן איש חי. אולם בהליכות עולם ח''א (עמו' רמ) כתב לדחות דברי הרב יד אפרים הנ''ל, זולת בעיר טבריה דהויא ספיקא דדינא, דמספקא לן אי ימה חומתה, ולא שייך בזה למיזל בתר רוב עיירות, אבל בשאר עיירות המסופקות דהויא ספיקא במציאות, אזלינן בתר רובא]</small></small>.
|
9,295 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצו
|
יא
|
ראוי לעורר ולהזכיר להתפלל ערבית במוצאי יום הפורים. וימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. <small><small>[ילקוט יוסף מועדים עמ' שיז]</small></small>.
|
9,296 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצז
|
א
|
יום י''ד וט''ו שבאדר א' אין נופלין על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ואסור בהספד ובתענית. אבל שאר דברים אין נוהגים בהם. <small><small>[ילקוט יוסף מועדים עמוד שיז. חזון עובדיה פורים, תשס''ג, עמ' רח]</small></small>
|
9,297 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצז
|
ב
|
בשנה מעוברת, יום י''ד וט''ו שבאדר ראשון, אף על פי שאין קוראים בהם המגילה, מכל מקום אסורים בהספד ותענית, ואין נופלים על פניהם, ואין אומרים בהם בתפלה מזמור יענך ה' ביום צרה, ומזמור תפלה לדוד. ונכון לנהוג בהם מקצת משתה ושמחה, י''ד לבני פרזים, וט''ו לבני ירושלים. ומה שאין קוראים המגילה באדר ראשון, לפי שנאמר <small><small>(מגילת אסתר ט כא)</small></small>, לקיים עליהם להיות עושים את יום י''ד וט''ו''בכל שנה ושנה'', מה בכל שנה אדר הסמוך לניסן, אף בשנה מעוברת אין הפורים נוהג אלא באדר הסמוך לניסן, ולסמוך גאולה לגאולה, דהיינו לסמוך פורים לפסח, עדיף. <small><small>[מגילה ו:. ומ''ש לגבי הספד ותענית, כ''פ הרמב''ם (פ''ב מהל' מגילה הי''ג), שאסורים בהספד ותענית. וכתב ה''ה שמקורו ממה שאמרו במגילה (ו:), הא לענין הספד ותענית זה וזה שוים. וכ''כ הסמ''ג. והסמ''ק. והמאירי והר''ן. ובשו''ת הגאונים. ורבינו ירוחם שכן דעת הרי''ף. והרשב''ש. אבל מהר''ם מרוטנבורג כתב, דהני מילי קודם שבטלה מגילת תענית, אבל לאחר שבטלה, בי''ד וט''ו שבאדר ראשון מותרים בהספד ותענית. וכ''ד הרא''ש והטור. ומרן בש''ע (סי' תרצז) פסק כדעת הרמב''ם. ולפ''ז הנוהגים שהחתן מתענה ביום חופתו, לא יתענה ביום י''ד שבאדר ראשון. ואם חל י''ד ביום ראשון, אין לומר ''צדקתך'' בשבת במנחה. [ע''פ הכלל שכתב מרן בש''ע (סי' רצב ס''א): אם חל בו יום שאילו היה חול לא היו אומרים בו נפילת אפים, אין אומרים צדקתך. וגם כאן שאין אומרים נפילת אפים ביום א' י''ד באדר, אין לומר צדקתך במנחה].</small></small>
|
9,298 |
קיצור ש''ע ילקוט יוסף
|
אורח חיים
|
תרצז
|
ג
|
הדבר פשוט שאין צריך לשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים באדר ראשון. <small><small>[אחרונים]</small></small>. וכן מותר לעשות מלאכה בי''ד בט''ו באדר ראשון. <small><small>[ואף שהרב רבי דוד אבודרהם בהל' פורים כתב להחמיר, מ''מ לדינא יש להקל, וכמ''ש רבינו פרץ בהגהות סמ''ק (סי' קמח אות ב), שהואיל ובפורים עצמו אין איסור עשיית מלאכה אלא משום מנהג במקום שנהגו. באדר א' יש להקל]</small></small>. ולכולי עלמא אבלות נוהגת בי''ד וט''ו של אדר ראשון. <small><small>[כ''כ האליה רבה]</small></small>. ויש נוהגים לעשות משתה ושמחה בי''ד ובט''ו שבאדר ראשון, אולם אין המנהג כן. <small><small>[ע' תוס' מגילה (ו:), יש נוהגים לעשות משתה ושמחה בי''ד ובט''ו שבאדר א', דהכי משמע מדיוק המשנה, אין בין אדר א' לב' אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. הא לענין משתה ושמחה זה וזה שוים.</small></small>
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.